d7d5e17517d65679edcf09b3cca9e2339eed18ff8d6f2c88c909b800e4c91743

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Introduction/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Introduction"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>בהקדמת </b> הרמב\"ם ד\"ה <b> נמצא מרב אשי עד משה רבינו ע\"ה ארבעים דורות וכו'.</b> לכאורה פליאה עצומה דבפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושמונה דורות מן רב אשי עד משה רבינו ע\"ה: <span class=\"N\"> (בדפוס הזה כבר נתקן בפנים וסרה הפליאה).</span>",
+            "<b> ואלו הן רב אשי מרבא.</b> לכאורה תמוה מהא דאיתא קדושין ע\"ב. כשמת רבא נולד רב אשי. ושמעתי שגם הרב החסיד מוה' שמשון זצ\"ל בעל נזירות שמשון עמד על זה. ואולי תרי רב אשי הוו:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Introduction/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Transmission_of_the_Oral_Law",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>בהקדמת </b> הרמב\"ם ד\"ה <b> נמצא מרב אשי עד משה רבינו ע\"ה ארבעים דורות וכו'.</b> לכאורה פליאה עצומה דבפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושמונה דורות מן רב אשי עד משה רבינו ע\"ה: <span class=\"N\"> (בדפוס הזה כבר נתקן בפנים וסרה הפליאה).</span>",
+            "<b> ואלו הן רב אשי מרבא.</b> לכאורה תמוה מהא דאיתא קדושין ע\"ב. כשמת רבא נולד רב אשי. ושמעתי שגם הרב החסיד מוה' שמשון זצ\"ל בעל נזירות שמשון עמד על זה. ואולי תרי רב אשי הוו:"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Introduction"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Ahavah/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פי\"ד מהל' תפלה דין ט'. <b> כיצד ברכת כהנים וכו' עד שישלימו שלשה הפסוקים וכו' וכשישלימו כל העם עונים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.</b> וכתב הכ\"מ ד\"ה ואין העם עונין אחר כל פסוק וכו' ומפרש בגמרא דהיינו לפי שאין עונין במקדש וכו' ובפ' סדר תעניות כיצד תניא אין עונין אמן במקדש אלא מהו אומר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם עכ\"ל. הנה בתענית ט\"ז הכי איתא במקדש מהו אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הרי להדיא דאיתא הזקן המתפלל אומר בסוף כל ברכה ברוך ה' אלהי וכו' והשומעים עונים בשכמל\"ו, וכן נתבאר עוד שם כמה פעמים באופן זו דהם עונים בשכמל\"ו על מה שהזקן אומר ברוך ה' אלהי ישראל. וע' רש\"י שם ד\"ה אבל במקדש אומר אותו הזקן וכו' בא\"י אלהי ישראל וכו'. והן עונין אחריו בשכמל\"ו וכן בכל ברכות שבמקדש עכ\"ל. וכן מבואר ברכות ס\"ג ובסוטה מ'. ואחר שנתבאר הכי בשלשה מקומות היאך כתב הרמב\"ם כל העם עונים ברוך ה' אלהי וכו' והא ליתא אלא כל העם עונים בשכמל\"ו. ועל הכ\"מ יש להפליא ביותר שלא הערה מזה ע\"פ הסוגיא שהזכיר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Ahavah/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פי\"ד מהל' תפלה דין ט'. <b> כיצד ברכת כהנים וכו' עד שישלימו שלשה הפסוקים וכו' וכשישלימו כל העם עונים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.</b> וכתב הכ\"מ ד\"ה ואין העם עונין אחר כל פסוק וכו' ומפרש בגמרא דהיינו לפי שאין עונין במקדש וכו' ובפ' סדר תעניות כיצד תניא אין עונין אמן במקדש אלא מהו אומר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם עכ\"ל. הנה בתענית ט\"ז הכי איתא במקדש מהו אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הרי להדיא דאיתא הזקן המתפלל אומר בסוף כל ברכה ברוך ה' אלהי וכו' והשומעים עונים בשכמל\"ו, וכן נתבאר עוד שם כמה פעמים באופן זו דהם עונים בשכמל\"ו על מה שהזקן אומר ברוך ה' אלהי ישראל. וע' רש\"י שם ד\"ה אבל במקדש אומר אותו הזקן וכו' בא\"י אלהי ישראל וכו'. והן עונין אחריו בשכמל\"ו וכן בכל ברכות שבמקדש עכ\"ל. וכן מבואר ברכות ס\"ג ובסוטה מ'. ואחר שנתבאר הכי בשלשה מקומות היאך כתב הרמב\"ם כל העם עונים ברוך ה' אלהי וכו' והא ליתא אלא כל העם עונים בשכמל\"ו. ועל הכ\"מ יש להפליא ביותר שלא הערה מזה ע\"פ הסוגיא שהזכיר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Madda/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הכ\"מ </b> פ\"ו מה' דעות דין ב' מצוה על כל אדם לאהוב כו' והמתכבד בקלון חבירו וכו' בפרק ב' דאבות עכ\"ל. הנה בכל מסכת אבות לא נמצא אלא בפ\"ג משנה י\"א המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה\"ב, אבל ענין המתכבד וכו' ליתא שם, וגם הכ\"מ בפ\"ג מה' תשובה דין י\"ד ויש עבירות וכו' כתב בעצמו ומתכבד בקלון חבירו לא ידעתי מקום שבו יאמרו שאין לו חלק לעוה\"ב. וחידוש גדול על הכ\"מ דהכא שהראה מקומו [וע' מ\"ש בסמוך על הכ\"מ בפ\"ג מה' תשובה הנ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פרק ו' מהלכות דעות דין ז' <b> הרואה חבירו וכו' וכן תמיד חייב להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו אני שומע.</b> דברים הללו שסיים ויאמר לו אני שומע, לכאורה משולל המובן. ובדקתי בשאר דפוסין איתא ויאמר לו איני שומע. גם זה נעדר קצת מובן על לב מבין. ויתכן לומר דהוי\"ו של ויאמר וכו' היינו וי\"ו המחלקת במקום או והכי פירושא או יאמר לו אני שומע, ובזה יעלה על נכון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Madda/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Human_Dispositions",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הכ\"מ </b> פ\"ו מה' דעות דין ב' מצוה על כל אדם לאהוב כו' והמתכבד בקלון חבירו וכו' בפרק ב' דאבות עכ\"ל. הנה בכל מסכת אבות לא נמצא אלא בפ\"ג משנה י\"א המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה\"ב, אבל ענין המתכבד וכו' ליתא שם, וגם הכ\"מ בפ\"ג מה' תשובה דין י\"ד ויש עבירות וכו' כתב בעצמו ומתכבד בקלון חבירו לא ידעתי מקום שבו יאמרו שאין לו חלק לעוה\"ב. וחידוש גדול על הכ\"מ דהכא שהראה מקומו [וע' מ\"ש בסמוך על הכ\"מ בפ\"ג מה' תשובה הנ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פרק ו' מהלכות דעות דין ז' <b> הרואה חבירו וכו' וכן תמיד חייב להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו אני שומע.</b> דברים הללו שסיים ויאמר לו אני שומע, לכאורה משולל המובן. ובדקתי בשאר דפוסין איתא ויאמר לו איני שומע. גם זה נעדר קצת מובן על לב מבין. ויתכן לומר דהוי\"ו של ויאמר וכו' היינו וי\"ו המחלקת במקום או והכי פירושא או יאמר לו אני שומע, ובזה יעלה על נכון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Madda/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,64 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ בפ\"ג מהלכות תשובה דין י\"ד ויש עבירות וכו' ומה שמנה רבינו וכו' והמתכבד בקלון חבירו לא ידעתי מקום שבו יאמרו שאין לו חלק לעוה\"ב וכו' ע\"ש. אמר <b> ישעיה </b> בהגאון אמיתי יחיד בדורו מו\"ה <b> ליבש </b> זצ\"ל. כבר כתבתי בגליון המג\"א סימן קנ\"ו שכתב ג\"כ המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה\"ב ולא הורה מקום מוצאו. והצבתי מקום בציון כי דבר זה איתא בירושלמי דחגיגה פרק אין דורשין אמר רבי יוסי המתכבד וכו':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פ\"ז מהל' תשובה דין ד' <b> אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד וכו'.</b> וכתב הכ\"מ מימרא דר' אבהו וכו' קצת צריך ביאור דהא ר' יוחנן רביה דר' אבהו פליג עליו כמבואר ברכות ל\"ד. וסנהדרין צ\"ט. וס\"ל דמעלת הצדיקים גדולה מבעלי תשובה. ויש ליישב עפמ\"ש תוס' ר\"ה ל\"ד ד\"ה לדידי וכו' דקי\"ל כר' יוחנן לגבי רב ושמואל וכו'. ומיהו כיון דר' אבהו פליג היה קצת נראה לפסוק כמותו דהוא בתראה וכו'. ובתוס' ביצה ט'. ד\"ה גלגל וכו' כתבו דהלכה כרבה נגד אבוה דשמואל משום דרבה בתראה. וכ\"כ עוד בע\"ז ע\"ב ד\"ה אמר וכו' פסק רש\"י כרב הונא מדסבר רב חסדא כוותיה אבל ר\"ת פסק אע\"ג דר\"ח ס\"ל דניצוק חיבור מ\"מ הא רב ששת דבתראה הוא טפי אמר דניצוק אינו חיבור וכו'. איברי תוס' ברכות ל\"ט כתבו ד\"ה מברך וכו' ע\"כ פירש ר\"ת וכו' וכן הלכה כר' יוחנן דהא רב ור\"י הלכה כר\"י ור\"ש לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב דדוקא באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראה עכ\"ל, וצ\"ע. [עוד איכא למידק בתוס' דברכות דמנ\"ל דרב הונא דהכא היינו תלמידו של רב הלא כתבו תוס' בגיטין י\"א וכ\"כ בחולין י\"ג דתרי רב הונא הוו ואחד היה גדול משמואל ע\"ש, וא\"כ דילמא רב הונא דהכא בברכות היינו ר\"ה הגדול. [וקצת זכר לדבר דהקדימו הש\"ס לר\"ה קודם ר' יוחנן בסוגיין דהכא אמר ר\"ה מברך על הפתיתין וכו' ור' יוחנן אמר שלימה מצוה וכו']. וז\"ל הכ\"מ פ\"א מה' ברכות דין ח' ד\"ה כל הברכות וכו' אמר רב וכו' ור' יוחנן אמר וכו' ורב ששת אמר וכו', ובגביל לתורא פסק הרמב\"ם כרב ששת דבתראה הוא וכ\"פ הרי\"ף והרא\"ש ז\"ל. [משמע מדבריו דהלכה כבתראה אפילו נגד רבים שהרי רב ור' יוחנן פליגי וכו' דבגביל לתורא הוי הפסק דלא כרב ששת, ולגירסת הרי\"ף דגריס ורב ששת אמר וכו' דאר\"י אמר שמואל אסור לאדם שיטעום וכו' י\"ל דרב ששת ור\"י אמר שמואל הוו ג\"כ רבים דהיינו מדאסר לאדם שיטעום כלום וכו' להכי לא הוי הפסק. אכן לפי גרסת הכ\"מ ור\"ש אמר וכו' דאמר ר\"י אמר רב וכ\"א לפנינו בגמרא וכן בהרא\"ש דאמר ר\"ה אמר רב אסור לאדם וכו' וא\"כ חזינן דאע\"ג דרב גופיה אמר אסור לאדם וכו' אפ\"ה ס\"ל לרב דגביל לתורא הוי הפסק אלמא ע\"כ דלשיטת רב אינם תלוים זה בזה וכן מצינו למימר לר' יוחנן. וא\"כ השתא הוי רב ששת יחידאי ואפ\"ה פסק הרמב\"ם כוותיה דר\"ש משום דבתראה הוא] וזה שסיים הכ\"מ וכן פסקו הרי\"ף והרא\"ש. עיינתי ולא מצאתי שום הכרעה בהם אלא שהעתיקו שלש דעות הללו בשם אומרם. אבל לא כתבו שום רמז דהילכתא כמאן]. והנה לפמ\"ש הה\"מ בפ\"ח מהל' שבת סוף דין ה' דפוסק הרמב\"ם כאביי נגד רבה רבו ואפילו להקל ע\"ש, ובעי עיונא במ\"ש הה\"מ בפי\"ח מהל' שבת דין כ\"ד דהרמב\"ם פוסק כרבה להחמיר אע\"ג דאביי וגם רבא חלוקים עליו אפ\"ה פסק כרבה דהוה רבם של אביי ורבא. ודע שהכ\"מ פ\"ד מהל' תפילין דין ט\"ו כתב בתוך האריכות בזה ועוד דרמי בר יחזקאל ור' יוחנן כר' יוחנן נקטינן דלא עדיף רמי מרב ושמואל רבותיו דהילכתא כר' יוחנן לגבייהו ע\"כ. הרי דס\"ל דבדורות קמאי אין הלכה כתלמיד נגד רבו וגם לא כבתראי נגד הקודמים. תו כתב הכ\"מ בפ\"ו מהל' בכורים דין ו' אליביה דהרמב\"ם בזה דודאי כר' חייא קי\"ל לגבי דר' אסי והא רביה דרבא הוא ואין הלכה כתלמיד נגד הרב. והה\"מ פי\"ד מהל' שבת דין כ\"ב והלכה כאביי נגד ר' יוחנן. עוד שם בהה\"מ בפ\"ד מהל' יום טוב דין כ\"א כרבא נגד שמואל, עוד שם בפ\"ג מהל' מלוה ולוה דין י\"ד כאביי לגבי רב. וע' בכ\"מ פ\"ו מהל' נדרים דין ט\"ו ובפ\"ה מהל' רוצח דין יו\"ד. [שוב מצאתי מקצת דברים הנ\"ל בספר יד מלאכי הנדפס מחדש ומחברו נפלא בבקיאות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף משנה </b> על מ\"ש הרמב\"ם פ\"ז מהל' תשובה דין ה'. ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. כתב הכ\"מ בזה\"ל בפרק יוה\"כ דף פ\"ו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה עכ\"ל. לכאורה אין הראיה מבוררת דנהי דתשובה מקרב את הגאולה מ\"מ לא נתברר דאין נגאלין אלא בתשובה. דדילמא תלוי הגאולה לזמן הקצוב וכשעושין תשובה מקדמת הגאולה על דרך זכו אחישנה לא זכו בעתה כדאיתא בסנהדרין צ\"ח. ותו שהרי גם בצדקה אמרינן הכי בב\"ב יו\"ד גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. ובכן לולא דבריו של הכ\"מ הו\"א דדברי הרמב\"ם לקוחים ממה דאמר רב בסנהדרין צ\"ו להדיא כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. [ודעת הרמב\"ם כוותיה דרב נגד שמואל דפליג עליה דרב. ואע\"ג דמסיק שם בסוגיא דשתק ר' אליעזר ע\"ש. מ\"מ נטה הרמב\"ם כדעת רב דמחליט הדבר]. עוד י\"ל ע\"פ הנוסחא שראיתי בילקוט (ישעיה נ\"ט רמז שנ\"ח) אמר רבי יוסי הגלילי גדולה תשובה שמביאה גאולה לעולם וכו' וכ\"א בנוסח בעין יעקב א\"ר יוסי גדולה תשובה שמביאה הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מאי טעמא ובא לציון גואל משום ולשבי פשע ביעקב. מעתה נכון לומר דהרמב\"ם היה לפניו בסוגיא דיומא פ\"ו כנוסחת הע\"י והילקוט. דרך אגב לא אחדול מה דאיתא עוד שם בעין יעקב בזה\"ל א\"ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות עכ\"ל. ואני בער ולא אדע פירושו. דהיכא מרמז בהך פסוקא מענין תשובה. בשלמא על הצדקה כמו שהעתקתי לעיל סוגיא דב\"ב יו\"ד אתי שפיר דצדקה כתיבא בהך פסוקא אכן ענין התשובה מאן דכר שמה. שוב יגעתי ומצאתי ברי\"ף שעמד על זה. ותירוצו שכתב דחיקא טובה. דעכ\"פ מנ\"ל דתשובה מקרבת הגאולה דילמא דוקא עד דאיכא צדקה בהדה. [וכדאיתא על האמת בב\"ב הנ\"ל]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Madda/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Repentance",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ בפ\"ג מהלכות תשובה דין י\"ד ויש עבירות וכו' ומה שמנה רבינו וכו' והמתכבד בקלון חבירו לא ידעתי מקום שבו יאמרו שאין לו חלק לעוה\"ב וכו' ע\"ש. אמר <b> ישעיה </b> בהגאון אמיתי יחיד בדורו מו\"ה <b> ליבש </b> זצ\"ל. כבר כתבתי בגליון המג\"א סימן קנ\"ו שכתב ג\"כ המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה\"ב ולא הורה מקום מוצאו. והצבתי מקום בציון כי דבר זה איתא בירושלמי דחגיגה פרק אין דורשין אמר רבי יוסי המתכבד וכו':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פ\"ז מהל' תשובה דין ד' <b> אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד וכו'.</b> וכתב הכ\"מ מימרא דר' אבהו וכו' קצת צריך ביאור דהא ר' יוחנן רביה דר' אבהו פליג עליו כמבואר ברכות ל\"ד. וסנהדרין צ\"ט. וס\"ל דמעלת הצדיקים גדולה מבעלי תשובה. ויש ליישב עפמ\"ש תוס' ר\"ה ל\"ד ד\"ה לדידי וכו' דקי\"ל כר' יוחנן לגבי רב ושמואל וכו'. ומיהו כיון דר' אבהו פליג היה קצת נראה לפסוק כמותו דהוא בתראה וכו'. ובתוס' ביצה ט'. ד\"ה גלגל וכו' כתבו דהלכה כרבה נגד אבוה דשמואל משום דרבה בתראה. וכ\"כ עוד בע\"ז ע\"ב ד\"ה אמר וכו' פסק רש\"י כרב הונא מדסבר רב חסדא כוותיה אבל ר\"ת פסק אע\"ג דר\"ח ס\"ל דניצוק חיבור מ\"מ הא רב ששת דבתראה הוא טפי אמר דניצוק אינו חיבור וכו'. איברי תוס' ברכות ל\"ט כתבו ד\"ה מברך וכו' ע\"כ פירש ר\"ת וכו' וכן הלכה כר' יוחנן דהא רב ור\"י הלכה כר\"י ור\"ש לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב דדוקא באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראה עכ\"ל, וצ\"ע. [עוד איכא למידק בתוס' דברכות דמנ\"ל דרב הונא דהכא היינו תלמידו של רב הלא כתבו תוס' בגיטין י\"א וכ\"כ בחולין י\"ג דתרי רב הונא הוו ואחד היה גדול משמואל ע\"ש, וא\"כ דילמא רב הונא דהכא בברכות היינו ר\"ה הגדול. [וקצת זכר לדבר דהקדימו הש\"ס לר\"ה קודם ר' יוחנן בסוגיין דהכא אמר ר\"ה מברך על הפתיתין וכו' ור' יוחנן אמר שלימה מצוה וכו']. וז\"ל הכ\"מ פ\"א מה' ברכות דין ח' ד\"ה כל הברכות וכו' אמר רב וכו' ור' יוחנן אמר וכו' ורב ששת אמר וכו', ובגביל לתורא פסק הרמב\"ם כרב ששת דבתראה הוא וכ\"פ הרי\"ף והרא\"ש ז\"ל. [משמע מדבריו דהלכה כבתראה אפילו נגד רבים שהרי רב ור' יוחנן פליגי וכו' דבגביל לתורא הוי הפסק דלא כרב ששת, ולגירסת הרי\"ף דגריס ורב ששת אמר וכו' דאר\"י אמר שמואל אסור לאדם שיטעום וכו' י\"ל דרב ששת ור\"י אמר שמואל הוו ג\"כ רבים דהיינו מדאסר לאדם שיטעום כלום וכו' להכי לא הוי הפסק. אכן לפי גרסת הכ\"מ ור\"ש אמר וכו' דאמר ר\"י אמר רב וכ\"א לפנינו בגמרא וכן בהרא\"ש דאמר ר\"ה אמר רב אסור לאדם וכו' וא\"כ חזינן דאע\"ג דרב גופיה אמר אסור לאדם וכו' אפ\"ה ס\"ל לרב דגביל לתורא הוי הפסק אלמא ע\"כ דלשיטת רב אינם תלוים זה בזה וכן מצינו למימר לר' יוחנן. וא\"כ השתא הוי רב ששת יחידאי ואפ\"ה פסק הרמב\"ם כוותיה דר\"ש משום דבתראה הוא] וזה שסיים הכ\"מ וכן פסקו הרי\"ף והרא\"ש. עיינתי ולא מצאתי שום הכרעה בהם אלא שהעתיקו שלש דעות הללו בשם אומרם. אבל לא כתבו שום רמז דהילכתא כמאן]. והנה לפמ\"ש הה\"מ בפ\"ח מהל' שבת סוף דין ה' דפוסק הרמב\"ם כאביי נגד רבה רבו ואפילו להקל ע\"ש, ובעי עיונא במ\"ש הה\"מ בפי\"ח מהל' שבת דין כ\"ד דהרמב\"ם פוסק כרבה להחמיר אע\"ג דאביי וגם רבא חלוקים עליו אפ\"ה פסק כרבה דהוה רבם של אביי ורבא. ודע שהכ\"מ פ\"ד מהל' תפילין דין ט\"ו כתב בתוך האריכות בזה ועוד דרמי בר יחזקאל ור' יוחנן כר' יוחנן נקטינן דלא עדיף רמי מרב ושמואל רבותיו דהילכתא כר' יוחנן לגבייהו ע\"כ. הרי דס\"ל דבדורות קמאי אין הלכה כתלמיד נגד רבו וגם לא כבתראי נגד הקודמים. תו כתב הכ\"מ בפ\"ו מהל' בכורים דין ו' אליביה דהרמב\"ם בזה דודאי כר' חייא קי\"ל לגבי דר' אסי והא רביה דרבא הוא ואין הלכה כתלמיד נגד הרב. והה\"מ פי\"ד מהל' שבת דין כ\"ב והלכה כאביי נגד ר' יוחנן. עוד שם בהה\"מ בפ\"ד מהל' יום טוב דין כ\"א כרבא נגד שמואל, עוד שם בפ\"ג מהל' מלוה ולוה דין י\"ד כאביי לגבי רב. וע' בכ\"מ פ\"ו מהל' נדרים דין ט\"ו ובפ\"ה מהל' רוצח דין יו\"ד. [שוב מצאתי מקצת דברים הנ\"ל בספר יד מלאכי הנדפס מחדש ומחברו נפלא בבקיאות]:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסף משנה </b> על מ\"ש הרמב\"ם פ\"ז מהל' תשובה דין ה'. ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. כתב הכ\"מ בזה\"ל בפרק יוה\"כ דף פ\"ו גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה עכ\"ל. לכאורה אין הראיה מבוררת דנהי דתשובה מקרב את הגאולה מ\"מ לא נתברר דאין נגאלין אלא בתשובה. דדילמא תלוי הגאולה לזמן הקצוב וכשעושין תשובה מקדמת הגאולה על דרך זכו אחישנה לא זכו בעתה כדאיתא בסנהדרין צ\"ח. ותו שהרי גם בצדקה אמרינן הכי בב\"ב יו\"ד גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. ובכן לולא דבריו של הכ\"מ הו\"א דדברי הרמב\"ם לקוחים ממה דאמר רב בסנהדרין צ\"ו להדיא כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. [ודעת הרמב\"ם כוותיה דרב נגד שמואל דפליג עליה דרב. ואע\"ג דמסיק שם בסוגיא דשתק ר' אליעזר ע\"ש. מ\"מ נטה הרמב\"ם כדעת רב דמחליט הדבר]. עוד י\"ל ע\"פ הנוסחא שראיתי בילקוט (ישעיה נ\"ט רמז שנ\"ח) אמר רבי יוסי הגלילי גדולה תשובה שמביאה גאולה לעולם וכו' וכ\"א בנוסח בעין יעקב א\"ר יוסי גדולה תשובה שמביאה הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מאי טעמא ובא לציון גואל משום ולשבי פשע ביעקב. מעתה נכון לומר דהרמב\"ם היה לפניו בסוגיא דיומא פ\"ו כנוסחת הע\"י והילקוט. דרך אגב לא אחדול מה דאיתא עוד שם בעין יעקב בזה\"ל א\"ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת גאולה לעולם שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות עכ\"ל. ואני בער ולא אדע פירושו. דהיכא מרמז בהך פסוקא מענין תשובה. בשלמא על הצדקה כמו שהעתקתי לעיל סוגיא דב\"ב יו\"ד אתי שפיר דצדקה כתיבא בהך פסוקא אכן ענין התשובה מאן דכר שמה. שוב יגעתי ומצאתי ברי\"ף שעמד על זה. ותירוצו שכתב דחיקא טובה. דעכ\"פ מנ\"ל דתשובה מקרבת הגאולה דילמא דוקא עד דאיכא צדקה בהדה. [וכדאיתא על האמת בב\"ב הנ\"ל]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Madda/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מדברי </b> הכ\"מ פ\"ו מהלכות תלמוד תורה דין י\"ד שכתב בד\"ה מי שלא קיבל וכו' וסמך עצמו על מ\"ש עצמו שם [דהיינו בה' סנהדרין] וכו' נראה לדעתו שהרמב\"ם סומך מן המוקדם על מ\"ש אח\"כ. וע' מה שכתבתי במ\"ש ה\"ה פ\"ח מהל' יום טוב דין י\"ב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Madda/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מדברי </b> הכ\"מ פ\"ו מהלכות תלמוד תורה דין י\"ד שכתב בד\"ה מי שלא קיבל וכו' וסמך עצמו על מ\"ש עצמו שם [דהיינו בה' סנהדרין] וכו' נראה לדעתו שהרמב\"ם סומך מן המוקדם על מ\"ש אח\"כ. וע' מה שכתבתי במ\"ש ה\"ה פ\"ח מהל' יום טוב דין י\"ב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מדברי</b> הרב המגיד מוכח שהרמב\"ם סומך עצמו במוקדם על מה שכותב במאוחר הרבה. ומזה קצת צ\"ע על התוי\"ט פ\"א דערלה מ\"ו ד\"ה אמר ר\"י וכן בס\"פ י\"א דפרה שכתב דאין דרכו של הרמב\"ם בהכי. וע\"ע תוי\"ט פ\"ג דגיטין מ\"ד ד\"ה והיוצא. וכן עוד סוף פ\"ט דב\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_a_Holiday",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מדברי</b> הרב המגיד מוכח שהרמב\"ם סומך עצמו במוקדם על מה שכותב במאוחר הרבה. ומזה קצת צ\"ע על התוי\"ט פ\"א דערלה מ\"ו ד\"ה אמר ר\"י וכן בס\"פ י\"א דפרה שכתב דאין דרכו של הרמב\"ם בהכי. וע\"ע תוי\"ט פ\"ג דגיטין מ\"ד ד\"ה והיוצא. וכן עוד סוף פ\"ט דב\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,79 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> בפ\"א מהל' שבת <b> שביתה בשביעי וכו' וכל העושה בו מלאכה וכו' ואם היו שם עדים והתראה נסקל.</b> הנה גם במשנה דסנהדרין נ\"ג ועוד שם ס\"ו במשנה המחלל שבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת חייב סקילה וקאמר שם בגמרא לאפוקי תחומין אליביה דר\"ע והבערה לר' יוסי אבל על כל השאר מלאכות כשעשה אחת מהן במזיד בעדים והתראה דנין אותו בסקילה. ואדבר נגד מלכים ולא אבוש כי נעלם ממני לפי מה דפסק איסי בן יהודה בשבת ו'. אבות מלאכות ל\"ט ואינו חייב על אחת מהן [אחת יש בה] שאינו חייב עליה מיתה ולא פירש איזה היא, ואשמעינן תנא דמתניתא דקתני נסקל דהא הוצאה והכנסה מהנך דלא מספקן היא דעל זו לא אמר איסי בן יהודה רש\"י וכן עוד (צ\"ו:) גבי מקושש אמר רב יהודה אמר שמואל מעביר ארבע אמות בר\"ה הוה במתניתא תני תולש הוה ור' אחא בר\"י אמר מעמר הוה למאי נ\"מ לכדרב וכו' אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו' ואינו חייב על אחת מהן [מיתה, יש בהן אחת שאינו נהרג עליה ולא פירש איזו היא, והשתא לר\"י אין זו העברה שהרי נהרג מקושש עליה ולמתניתא אין תולש באותו ספק. רש\"י]. רב יהודה פשיטא ליה דמעביר חייב ומתניתין פשיטא ליה דתולש חייב ור\"א ב\"י פשיטא ליה דמעמר חייב וכו'. ועי' תוספות שבת ז' ד\"ה הא קמ\"ל. וכ\"כ תוס' סנהדרין מ\"ו ד\"ה המחלל וכו' בשם רש\"י ור\"ת דזה דאמר איסי ב\"י דאינו חייב על אחת מהן היינו מיתה. ובכן לא זכיתי להבין היאך ידונו בסקילה לאותו המחלל שבת במלאכה אחת מהל\"ט מלאכות. הלא לא ידענו בבירור ודילמא הך מלאכה שעשה היא האחת שאינו חייב עליה [ולא משכחת לה אלא בהוצאה והכנסה. אמנם במשנה וגמרא ובהרמב\"ם סתמא קתני משמעו כפשוטו בכל אחת מהל\"ט מלאכות]. ואין לומר דכל הסתמות שבמשנה וגמרא ופסק הרמב\"ם איירי דוקא כשעשה שתי מלאכות בעדים והתראה. דאין דוחק גדול מזה. וע' הרמב\"ם בפ\"ז מה' שבת עד אחר דין ג' ע\"ש נתבאר דעל כל אחד בלחוד חייב סקילה גם משמעות דתנן המחלל שבת בדבר שחייבים על זדונו וכו' נראה בעליל דעל מלאכה יחידי הכוונה. ואמילתא דאיסי ב\"י לא מצינו שום פלוגתא. [רק ברייתא חדא אליבא דרמי ב\"ח לחד לישנא בשבת קנ\"ד. כמ\"ש תוס' שם ו' סד\"ה הא קמ\"ל ע\"ש. ולדעת רמי ב\"ח נדחה וקיי\"ל כר' יוחנן נ\"ד.] אדרבה הברייתא בדף ו' והברייתא בדף צ\"ו ור' חייא דכתבו במגילת סתרים ורב יהודה א\"ש ור\"א ב\"י כולהו ס\"ל כאיסי ב\"י. וגם אין להעלות על הלב דבימי הסנהדרין ישבו למשפט היו יודעים ובזמן מועט כמו ג' או ארבע דורות בזמן ר' חייא נשתכח מה שהיה ידוע בדורו של ר' יוחנן בן זכאי שהיה מסנהדרין. ומצוה רבה ליישב בדברים ברורין:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פי\"א מהל' שבת הט\"ז. <b> הכותב על בשרו חייב וכו' המעביר דיו ע\"ג סקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. .</b> והראה הכ\"מ מקומו בגיטין י\"ט. המעביר דיו ע\"ג סקרא בשבת ר' יוחנן ור\"ש בן לקיש דאמרו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. לכאורה יש להפליא טובא שהרי בסוגיא דגיטין י\"ט ר' יוחנן גופא מסיק וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ע\"ש. ופירש\"י וכי מפני שאנו מדמין שאנו אומדים וסבורים ואומדין מאומד לבנו להחמיר נעשה מעשה להקל אפילו לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה ע\"כ. ופירש\"י מוכרח מעצמו וגם ממה דאמר ר' יוחנן ל\"ז. בהשמטת שביעית וכי מפני שאנו מדמין [נראה בעינינו וכמדומין אנו כן ולא שמענו מרבותינו, רש\"י] נעשה מעשה. וכן פסק הרמב\"ם שם גבי השמטת שביעית בפ\"ט הל' ו' כחזרה שחזר בו ר' יוחנן. והנה הכא בכל עניינם חיובא שכתב הרמב\"ם בכל הפרקים האלו לענין אבות מלאכות וגם בפרק הלזה להורות הלכה דאם עשאן בשוגג חייב חטאת ובעדים והתראה חייב סקילה ואם בלא עדים חייב כרת. והשתא לפי מה שכתב הרמב\"ם דיו ע\"ג סקרא חייב שתים היינו אם בשוגג חייב שתי חטאות ואם במזיד חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ונפקא מיניה אם התרה בו משום כותב חייב סקילה [ופשיטא כשהתרו בו משום מוחק דחייב סקילה], ומהתימה איך יתחייב חטאת ומכ\"ש סקילה הלא רבי יוחנן בעצמו הורה דאין לעשות מעשה ופטור מקרבן ומכ\"ש חיוב סקילה על הכתיבה כזו רק משום מוחק הוא חייב. והיאך כתב הרמב\"ם דחייב שתים אחת משום כותב ולא כתב דרק איסורא איכא ולא חיובא בפועל או דה\"ל לכתוב הרי זה ספק וכמ\"ש לקמן פי\"ח מהלכה זו הל' כ\"ז ה\"ז ספק אם נתחייב ע\"ש. ומהתימה יותר על כל נושאי כליו של הרמב\"ם שלא התעוררו כלום. ובחיפוש אחר חיפוש נמצא כתוב בקרבן העדה גיטין פרק שני הלכה ג' שהקשה ג\"כ חומרא זו על הרמב\"ם ומתרץ בזה\"ל. ונראה שהרמב\"ם מפרש וכי מפני שאנו מדמין וסומכים על דעתנו לחייבו קרבן לענין שבת דחולין שנשחטו בעזרה אין בו כרת כמפורש בבבלי קדושין נ\"ו נעשה מעשה לאיסור אשת איש שיש בו כרת. ופי' זה מסתייע מלשון הירושלמי גם מדברי הרשב\"א נראה כן וכו' ואי ס\"ד דמספק חייב בשבת אין זה ק\"ו די\"ל אף בגיטין הוה גט מספק וצ\"ע עכ\"ל בעל קה\"ע. שמחתי בתורתו כי מצאתי און לי בפליאה אשר גם בעיניו יפלא. אמנם במה שבא הגאון ההוא בישובו לא עמדתי במובן. חדא דכבר קי\"ל יבמות פ\"ב. כל בדאורייתא לא שנא איסור לאו ול\"ש איסור כרת וכן אמר רבא עוד שם קי\"ג. מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו וע\"ש בפירש\"י. וא\"כ גם הכא למה נהיה מקילין בחולין בעזרה להביא לכתחילה בשביל שאין בו כרת. ויותר יש להפליא שהרי לפי מ\"ש הרמב\"ם דחייב שתים נראה דאפילו סקילה חייב וכגון שלא התרה בו משום מוחק אלא משום כותב כמ\"ש לעיל. ושלישית עולה על כולם במ\"ש הגאון הנ\"ל נעשה מעשה לאיסור אשת איש שיש בו כרת תמוה טובא שהרי ר' יוחנן גופיה בגיטין פ\"ו: פסק הלכה כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי ועדי כתיבה אינם אלא מפני תיקון העולם והכי קי\"ל בטוש\"ע סי' קל\"ג. גם הרמב\"ם בפ\"א מהל' גירושין פסק הכי, וכתב עוד בשם יש מן הגאונים דבלא עדי מסירה אע\"ג דאיכא עדי כתיבה וחתימה הגט פסול. וא\"כ בהנהו עדים שאינם יודעים לחתום מאי שייכות לאיסור כרת יש. ובכן מבלתי יכולת לפרש כונתו בירושלמי אלא ברור דהכוונה בירושלמי הוא כפשוטה דא\"ל ר' יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת [כלומר שאנו מחמירין ואומרים מצד הראוי להחמיר שעשה איסור שיש בו ספק חיוב ונפקא מיניה לקוברו בין רשעים גמורים ע' יבמות ל\"ב:] אנו מתירין את אשת איש [כלומר דגבי גט הוא ענין אחר וזיל הכא להחמיר וזיל הכא להחמיר]. וכל מי שאפשר לו לפרש דברי הירושלמי ביתר שאת וטוב יישר חילו, עכ\"פ בפירושו של הגאון בעל קה\"ע אי אפשר מטעמא דאמרן. ומעתה דברי הרמב\"ם קשיין כדמעיקרא. ובכן מהנראה לומר דהרמב\"ם סמך עצמו אסוגיא דילן בגיטין י\"ט. דהכי איתא שם איתמר המעביר דיו ע\"ג סיקרא בשבת ר' יוחנן ורשב\"ל דאמרי תרוייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק וכו' בעא מיניה רשב\"ל מר' יוחנן עדים וכו' ע\"ש. נמצא מבואר דאע\"ג דר' יוחנן אמר וכי מפני שאנו מדמין וכו' וחוזר מדבריו הראשונים כמו דמורה כוונתו ג\"כ לקמן ל\"ז. במה דאר\"י שם וכי מפני שאנו מדמין, מ\"מ רשב\"ל לא זז ממקומו שהוא להדיא אמר דדיו ע\"ג סקרא שחייב שתים. הילכך אע\"ג דקי\"ל דהלכה בכ\"מ כר' יוחנן נגד רשב\"ל [בר מתלת] מ\"מ הכא דלרשב\"ל פשיטא ליה ולר' יוחנן מספקא ליה פסקינן כרשב\"ל דפשיטא ליה והכי פסקינן דחצי נזק צרורות משלם מן העליה ב\"ק ג': וכתב הרא\"ש סי' א' כיון דלרב פפא פשיטא ליה ולרבא מיבעיא ליה עבדינן כרב פפא. וכ\"כ הרב המגיד בטעמא של הרמב\"ם בפ\"ב מהל' נזקי ממון דעבדינן כרב פפא דפשיטא ליה אבל גבי השמטת שביעית שכתבתי לעיל שפיר פסק הרמב\"ם כחזרה של ר' יוחנן ולא כפשיטות של ר\"ל משום דגם רב ושמואל בסוגיא דגיטין ל\"ז. שהזכרתי למעלה פליגי על ר\"ש בן לקיש ודאי דלית הילכתא כר\"ש ב\"ל. ויהיה בזה נכון לבקר. ליישר פסק הרמב\"ם באמונתו לא ישקר:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>פי\"ח </b> מהלכות שבת הלכה א. בהגהת המשנה למלך השגה רבה על תשובות ח\"צ סי' פ\"ו. ובחבורי יש סדר למשנה בסנהדרין משנה ח' פ\"ז כתבתי ליישב דעת הח\"צ בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פי\"ח </b> מהל' שבת ה\"ג. <b> תבן תבואה וכו'.</b> כתב (הכ\"מ) [המ\"מ] רבי אושעיא אמר חייב וכו' שהלכה כר' אושעיא לגבי ר' יוחנן ע\"כ. דע דבש\"ס שלפני דף ע\"ו איתא ריש לקיש אמר חייב וכו' וא\"כ יהיה מהתימה דהרמב\"ם פוסק כר\"ל לגבי ר\"י ולכן כתבתי בתקוני כלי שר\"ת דטעות נפל בדפוסי הש\"ס וצ\"ל ר' אושעיא. והנה תוס' בשבת ע\"ו. ד\"ה אכילה ע\"י הדחק לא שמה אכילה כתבו והא דאמר בב\"ק אכילה ע\"י הדחק שמה אכילה וכו' ודאי לפי מה דאיתא ר\"י ור\"ל וא\"כ הלכה ברורה כר' יוחנן דאמר לא שמה אכילה איכא למידק מסוגיא דב\"ק י\"ט: דאמר רב פפא אכילה ע\"י הדחק שמה אכילה נגד ההלכה. אכן לפי גרסת הרמב\"ם (והכ\"מ) [והמ\"מ] שזכרתי שפיר קאמר ר\"פ אליבא דהילכתא. ברם י\"ל דאפ\"ה פריך תוס' שפיר לר' יוחנן דהרי כמו שאמר ר\"פ בב\"ק הכי משמע ליה מברייתא דהתם. וקיצרו תוס' לחוד במובן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,76 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Sabbath",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> בפ\"א מהל' שבת <b> שביתה בשביעי וכו' וכל העושה בו מלאכה וכו' ואם היו שם עדים והתראה נסקל.</b> הנה גם במשנה דסנהדרין נ\"ג ועוד שם ס\"ו במשנה המחלל שבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת חייב סקילה וקאמר שם בגמרא לאפוקי תחומין אליביה דר\"ע והבערה לר' יוסי אבל על כל השאר מלאכות כשעשה אחת מהן במזיד בעדים והתראה דנין אותו בסקילה. ואדבר נגד מלכים ולא אבוש כי נעלם ממני לפי מה דפסק איסי בן יהודה בשבת ו'. אבות מלאכות ל\"ט ואינו חייב על אחת מהן [אחת יש בה] שאינו חייב עליה מיתה ולא פירש איזה היא, ואשמעינן תנא דמתניתא דקתני נסקל דהא הוצאה והכנסה מהנך דלא מספקן היא דעל זו לא אמר איסי בן יהודה רש\"י וכן עוד (צ\"ו:) גבי מקושש אמר רב יהודה אמר שמואל מעביר ארבע אמות בר\"ה הוה במתניתא תני תולש הוה ור' אחא בר\"י אמר מעמר הוה למאי נ\"מ לכדרב וכו' אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו' ואינו חייב על אחת מהן [מיתה, יש בהן אחת שאינו נהרג עליה ולא פירש איזו היא, והשתא לר\"י אין זו העברה שהרי נהרג מקושש עליה ולמתניתא אין תולש באותו ספק. רש\"י]. רב יהודה פשיטא ליה דמעביר חייב ומתניתין פשיטא ליה דתולש חייב ור\"א ב\"י פשיטא ליה דמעמר חייב וכו'. ועי' תוספות שבת ז' ד\"ה הא קמ\"ל. וכ\"כ תוס' סנהדרין מ\"ו ד\"ה המחלל וכו' בשם רש\"י ור\"ת דזה דאמר איסי ב\"י דאינו חייב על אחת מהן היינו מיתה. ובכן לא זכיתי להבין היאך ידונו בסקילה לאותו המחלל שבת במלאכה אחת מהל\"ט מלאכות. הלא לא ידענו בבירור ודילמא הך מלאכה שעשה היא האחת שאינו חייב עליה [ולא משכחת לה אלא בהוצאה והכנסה. אמנם במשנה וגמרא ובהרמב\"ם סתמא קתני משמעו כפשוטו בכל אחת מהל\"ט מלאכות]. ואין לומר דכל הסתמות שבמשנה וגמרא ופסק הרמב\"ם איירי דוקא כשעשה שתי מלאכות בעדים והתראה. דאין דוחק גדול מזה. וע' הרמב\"ם בפ\"ז מה' שבת עד אחר דין ג' ע\"ש נתבאר דעל כל אחד בלחוד חייב סקילה גם משמעות דתנן המחלל שבת בדבר שחייבים על זדונו וכו' נראה בעליל דעל מלאכה יחידי הכוונה. ואמילתא דאיסי ב\"י לא מצינו שום פלוגתא. [רק ברייתא חדא אליבא דרמי ב\"ח לחד לישנא בשבת קנ\"ד. כמ\"ש תוס' שם ו' סד\"ה הא קמ\"ל ע\"ש. ולדעת רמי ב\"ח נדחה וקיי\"ל כר' יוחנן נ\"ד.] אדרבה הברייתא בדף ו' והברייתא בדף צ\"ו ור' חייא דכתבו במגילת סתרים ורב יהודה א\"ש ור\"א ב\"י כולהו ס\"ל כאיסי ב\"י. וגם אין להעלות על הלב דבימי הסנהדרין ישבו למשפט היו יודעים ובזמן מועט כמו ג' או ארבע דורות בזמן ר' חייא נשתכח מה שהיה ידוע בדורו של ר' יוחנן בן זכאי שהיה מסנהדרין. ומצוה רבה ליישב בדברים ברורין:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרמב\"ם </b> פי\"א מהל' שבת הט\"ז. <b> הכותב על בשרו חייב וכו' המעביר דיו ע\"ג סקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. .</b> והראה הכ\"מ מקומו בגיטין י\"ט. המעביר דיו ע\"ג סקרא בשבת ר' יוחנן ור\"ש בן לקיש דאמרו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. לכאורה יש להפליא טובא שהרי בסוגיא דגיטין י\"ט ר' יוחנן גופא מסיק וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ע\"ש. ופירש\"י וכי מפני שאנו מדמין שאנו אומדים וסבורים ואומדין מאומד לבנו להחמיר נעשה מעשה להקל אפילו לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה ע\"כ. ופירש\"י מוכרח מעצמו וגם ממה דאמר ר' יוחנן ל\"ז. בהשמטת שביעית וכי מפני שאנו מדמין [נראה בעינינו וכמדומין אנו כן ולא שמענו מרבותינו, רש\"י] נעשה מעשה. וכן פסק הרמב\"ם שם גבי השמטת שביעית בפ\"ט הל' ו' כחזרה שחזר בו ר' יוחנן. והנה הכא בכל עניינם חיובא שכתב הרמב\"ם בכל הפרקים האלו לענין אבות מלאכות וגם בפרק הלזה להורות הלכה דאם עשאן בשוגג חייב חטאת ובעדים והתראה חייב סקילה ואם בלא עדים חייב כרת. והשתא לפי מה שכתב הרמב\"ם דיו ע\"ג סקרא חייב שתים היינו אם בשוגג חייב שתי חטאות ואם במזיד חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ונפקא מיניה אם התרה בו משום כותב חייב סקילה [ופשיטא כשהתרו בו משום מוחק דחייב סקילה], ומהתימה איך יתחייב חטאת ומכ\"ש סקילה הלא רבי יוחנן בעצמו הורה דאין לעשות מעשה ופטור מקרבן ומכ\"ש חיוב סקילה על הכתיבה כזו רק משום מוחק הוא חייב. והיאך כתב הרמב\"ם דחייב שתים אחת משום כותב ולא כתב דרק איסורא איכא ולא חיובא בפועל או דה\"ל לכתוב הרי זה ספק וכמ\"ש לקמן פי\"ח מהלכה זו הל' כ\"ז ה\"ז ספק אם נתחייב ע\"ש. ומהתימה יותר על כל נושאי כליו של הרמב\"ם שלא התעוררו כלום. ובחיפוש אחר חיפוש נמצא כתוב בקרבן העדה גיטין פרק שני הלכה ג' שהקשה ג\"כ חומרא זו על הרמב\"ם ומתרץ בזה\"ל. ונראה שהרמב\"ם מפרש וכי מפני שאנו מדמין וסומכים על דעתנו לחייבו קרבן לענין שבת דחולין שנשחטו בעזרה אין בו כרת כמפורש בבבלי קדושין נ\"ו נעשה מעשה לאיסור אשת איש שיש בו כרת. ופי' זה מסתייע מלשון הירושלמי גם מדברי הרשב\"א נראה כן וכו' ואי ס\"ד דמספק חייב בשבת אין זה ק\"ו די\"ל אף בגיטין הוה גט מספק וצ\"ע עכ\"ל בעל קה\"ע. שמחתי בתורתו כי מצאתי און לי בפליאה אשר גם בעיניו יפלא. אמנם במה שבא הגאון ההוא בישובו לא עמדתי במובן. חדא דכבר קי\"ל יבמות פ\"ב. כל בדאורייתא לא שנא איסור לאו ול\"ש איסור כרת וכן אמר רבא עוד שם קי\"ג. מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו וע\"ש בפירש\"י. וא\"כ גם הכא למה נהיה מקילין בחולין בעזרה להביא לכתחילה בשביל שאין בו כרת. ויותר יש להפליא שהרי לפי מ\"ש הרמב\"ם דחייב שתים נראה דאפילו סקילה חייב וכגון שלא התרה בו משום מוחק אלא משום כותב כמ\"ש לעיל. ושלישית עולה על כולם במ\"ש הגאון הנ\"ל נעשה מעשה לאיסור אשת איש שיש בו כרת תמוה טובא שהרי ר' יוחנן גופיה בגיטין פ\"ו: פסק הלכה כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי ועדי כתיבה אינם אלא מפני תיקון העולם והכי קי\"ל בטוש\"ע סי' קל\"ג. גם הרמב\"ם בפ\"א מהל' גירושין פסק הכי, וכתב עוד בשם יש מן הגאונים דבלא עדי מסירה אע\"ג דאיכא עדי כתיבה וחתימה הגט פסול. וא\"כ בהנהו עדים שאינם יודעים לחתום מאי שייכות לאיסור כרת יש. ובכן מבלתי יכולת לפרש כונתו בירושלמי אלא ברור דהכוונה בירושלמי הוא כפשוטה דא\"ל ר' יוחנן מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת [כלומר שאנו מחמירין ואומרים מצד הראוי להחמיר שעשה איסור שיש בו ספק חיוב ונפקא מיניה לקוברו בין רשעים גמורים ע' יבמות ל\"ב:] אנו מתירין את אשת איש [כלומר דגבי גט הוא ענין אחר וזיל הכא להחמיר וזיל הכא להחמיר]. וכל מי שאפשר לו לפרש דברי הירושלמי ביתר שאת וטוב יישר חילו, עכ\"פ בפיר��שו של הגאון בעל קה\"ע אי אפשר מטעמא דאמרן. ומעתה דברי הרמב\"ם קשיין כדמעיקרא. ובכן מהנראה לומר דהרמב\"ם סמך עצמו אסוגיא דילן בגיטין י\"ט. דהכי איתא שם איתמר המעביר דיו ע\"ג סיקרא בשבת ר' יוחנן ורשב\"ל דאמרי תרוייהו חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק וכו' בעא מיניה רשב\"ל מר' יוחנן עדים וכו' ע\"ש. נמצא מבואר דאע\"ג דר' יוחנן אמר וכי מפני שאנו מדמין וכו' וחוזר מדבריו הראשונים כמו דמורה כוונתו ג\"כ לקמן ל\"ז. במה דאר\"י שם וכי מפני שאנו מדמין, מ\"מ רשב\"ל לא זז ממקומו שהוא להדיא אמר דדיו ע\"ג סקרא שחייב שתים. הילכך אע\"ג דקי\"ל דהלכה בכ\"מ כר' יוחנן נגד רשב\"ל [בר מתלת] מ\"מ הכא דלרשב\"ל פשיטא ליה ולר' יוחנן מספקא ליה פסקינן כרשב\"ל דפשיטא ליה והכי פסקינן דחצי נזק צרורות משלם מן העליה ב\"ק ג': וכתב הרא\"ש סי' א' כיון דלרב פפא פשיטא ליה ולרבא מיבעיא ליה עבדינן כרב פפא. וכ\"כ הרב המגיד בטעמא של הרמב\"ם בפ\"ב מהל' נזקי ממון דעבדינן כרב פפא דפשיטא ליה אבל גבי השמטת שביעית שכתבתי לעיל שפיר פסק הרמב\"ם כחזרה של ר' יוחנן ולא כפשיטות של ר\"ל משום דגם רב ושמואל בסוגיא דגיטין ל\"ז. שהזכרתי למעלה פליגי על ר\"ש בן לקיש ודאי דלית הילכתא כר\"ש ב\"ל. ויהיה בזה נכון לבקר. ליישר פסק הרמב\"ם באמונתו לא ישקר:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>פי\"ח </b> מהלכות שבת הלכה א. בהגהת המשנה למלך השגה רבה על תשובות ח\"צ סי' פ\"ו. ובחבורי יש סדר למשנה בסנהדרין משנה ח' פ\"ז כתבתי ליישב דעת הח\"צ בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פי\"ח </b> מהל' שבת ה\"ג. <b> תבן תבואה וכו'.</b> כתב (הכ\"מ) [המ\"מ] רבי אושעיא אמר חייב וכו' שהלכה כר' אושעיא לגבי ר' יוחנן ע\"כ. דע דבש\"ס שלפני דף ע\"ו איתא ריש לקיש אמר חייב וכו' וא\"כ יהיה מהתימה דהרמב\"ם פוסק כר\"ל לגבי ר\"י ולכן כתבתי בתקוני כלי שר\"ת דטעות נפל בדפוסי הש\"ס וצ\"ל ר' אושעיא. והנה תוס' בשבת ע\"ו. ד\"ה אכילה ע\"י הדחק לא שמה אכילה כתבו והא דאמר בב\"ק אכילה ע\"י הדחק שמה אכילה וכו' ודאי לפי מה דאיתא ר\"י ור\"ל וא\"כ הלכה ברורה כר' יוחנן דאמר לא שמה אכילה איכא למידק מסוגיא דב\"ק י\"ט: דאמר רב פפא אכילה ע\"י הדחק שמה אכילה נגד ההלכה. אכן לפי גרסת הרמב\"ם (והכ\"מ) [והמ\"מ] שזכרתי שפיר קאמר ר\"פ אליבא דהילכתא. ברם י\"ל דאפ\"ה פריך תוס' שפיר לר' יוחנן דהרי כמו שאמר ר\"פ בב\"ק הכי משמע ליה מברייתא דהתם. וקיצרו תוס' לחוד במובן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרק א' </b> מהלכות קידוש החדש הלכה ח'. <b> אין מחשבין וקובעים חדשים ומעברים שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים וכו'.</b> ויש לדקדק דלקמן פ\"ד הלכה י\"ב כתב אין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שנאמר לשכנו תדרשו וכו' ואם עברוהו בגליל מעובר. הנה לעיל נקט אלא בארץ ישראל וכאן נקט בארץ יהודה. ותו דלעיל נקט קרא כי מציון וגו' קרא דנביאים והכא נקט קרא דשל תורה. והנה בסנהדרין י\"א: מייתי הש\"ס קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהא אלא בשכנו של מקום [ומפרש לה הש\"ס דזהו הוא טעמא דחנניה שם דאמר דאפילו דיעבד אם עברוהו בגליל אינה מעוברת ע\"ש. אמנם הרמב\"ם דפסק דאם עברוהו בגליל מעוברת קשה קצת דמייתי הך קרא לשכנו]. אכן בברכות ס\"ג: מייתי קרא כי מציון וגו'. ותוס' דסנהדרין י\"א. סד\"ה אין מעברין וכו' כתבו וקצת קשה דבברכות נפקא לן מדכתיב כי מציון וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו עכ\"ל. וכתבתי בכנסת חכמי ישראל בתשובה להגאון מהרי\"ח אב\"ד בפראג נר\"ו דלהכי כתבו תוס' קצת קשה דקושיא גמורה ליכא כמו שהעידו תוס' בעצמם בשבועות ל\"א. ד\"ה ורואה דכן דרך הגמ' בכמה דוכתין. מיהו על הרמב\"ם ודאי דבעי טעמא דשונה טעמו בשני מקראות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרק ד </b> מהלכות קה\"ח הלכה יא. <b> אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך וכו' מפני חיילותיו ומלחמותיו שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר.</b> הנה בסנהדרין י\"ח: מפרש הש\"ס טעמו דמלך משום אפסניא ופירש\"י מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות ע\"כ. אבל המציאות שיהיה נוח למלך שלא לעבר ליתא לפנינו *): <span class=\"N\"> [*) ואפשר מפני שבימי מלכי הורדוס היו גובין מס המלך שתי פעמים בשנה והיה מגיע נזק לאוצר המלך מחדש העיבור]: </span>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרק א' </b> מהלכות קידוש החדש הלכה ח'. <b> אין מחשבין וקובעים חדשים ומעברים שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים וכו'.</b> ויש לדקדק דלקמן פ\"ד הלכה י\"ב כתב אין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שנאמר לשכנו תדרשו וכו' ואם עברוהו בגליל מעובר. הנה לעיל נקט אלא בארץ ישראל וכאן נקט בארץ יהודה. ותו דלעיל נקט קרא כי מציון וגו' קרא דנביאים והכא נקט קרא דשל תורה. והנה בסנהדרין י\"א: מייתי הש\"ס קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהא אלא בשכנו של מקום [ומפרש לה הש\"ס דזהו הוא טעמא דחנניה שם דאמר דאפילו דיעבד אם עברוהו בגליל אינה מעוברת ע\"ש. אמנם הרמב\"ם דפסק דאם עברוהו בגליל מעוברת קשה קצת דמייתי הך קרא לשכנו]. אכן בברכות ס\"ג: מייתי קרא כי מציון וגו'. ותוס' דסנהדרין י\"א. סד\"ה אין מעברין וכו' כתבו וקצת קשה דבברכות נפקא לן מדכתיב כי מציון וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו עכ\"ל. וכתבתי בכנסת חכמי ישראל בתשובה להגאון מהרי\"ח אב\"ד בפראג נר\"ו דלהכי כתבו תוס' קצת קשה דקושיא גמורה ליכא כמו שהעידו תוס' בעצמם בשבועות ל\"א. ד\"ה ורואה דכן דרך הגמ' בכמה דוכתין. מיהו על הרמב\"ם ודאי דבעי טעמא דשונה טעמו בשני מקראות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרק ד </b> מהלכות קה\"ח הלכה יא. <b> אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך וכו' מפני חיילותיו ומלחמותיו שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או שלא לעבר.</b> הנה בסנהדרין י\"ח: מפרש הש\"ס טעמו דמלך משום אפסניא ופירש\"י מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהו כל השנים מעוברות ע\"כ. אבל המציאות שיהיה נוח למלך שלא לעבר ליתא לפנינו *): <span class=\"N\"> [*) ואפשר מפני שבימי מלכי הורדוס היו גובין מס המלך שתי פעמים בשנה והיה מגיע נזק לאוצר המלך מחדש העיבור]: </span>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרק ששי </b> מהלכות סוכה הלכה ו' <b> ואסור לאכול וכו' אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט וכו'.</b> צריך ביאור דמנ\"ל להקל דאפילו יותר מכביצה מעט ובגמרא דסוכה כ\"ז. משמע כביצה. וכן לשון הטוש\"ע סי' תרל\"ט סעיף ב' מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה וכמה אכילת עראי כביצה מפת. והנה הה\"מ כתב בזה\"ל ופי' רבינו שהוא כביצה או יתר מעט וכן מוכיח בגמרא. לפי שעה לא ידעתי איה הוכחה לזה בהגמרא. וכן נשאלתי מהרב המופלא מוה' ישראל מקאליש נר\"ו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Annotations of R' Yeshaya Berlin/Sefer Zemanim/Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,42 @@
+{
+    "title": "Annotations of R' Yeshaya Berlin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Annotations_of_R'_Yeshaya_Berlin_on_Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פרק ששי </b> מהלכות סוכה הלכה ו' <b> ואסור לאכול וכו' אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט וכו'.</b> צריך ביאור דמנ\"ל להקל דאפילו יותר מכביצה מעט ובגמרא דסוכה כ\"ז. משמע כביצה. וכן לשון הטוש\"ע סי' תרל\"ט סעיף ב' מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה וכמה אכילת עראי כביצה מפת. והנה הה\"מ כתב בזה\"ל ופי' רבינו שהוא כביצה או יתר מעט וכן מוכיח בגמרא. לפי שעה לא ידעתי איה הוכחה לזה בהגמרא. וכן נשאלתי מהרב המופלא מוה' ישראל מקאליש נר\"ו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים והגהות הגרי\"ב על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Annotations of R' Yeshaya Berlin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Avodat HaMelekh/Introduction/Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עבודת המלך על משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Avodat HaMelekh",
+        "Introduction"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<span class=\"\"><br></span>\n<b> כל המצות וכו' בפירושן ניתנו.</b> רבנו ז\"ל בעצמו (בהקדמתו לפי' המשנה) ציין מקור הדברים לתורת כהנים בהר אף כל המצות נאמרו כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מהר סיני ופי' בו רבנו שם, וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה ר\"ל הענינים שעלינו להוציאם בכלל ופרט ובשאר י\"ג מדות, ומרן הגר\"א ז\"ל הוסיף לציין לתו\"כ פרשת צו אשר צוה ה' וכו' לרבות את כלם ובתו\"כ פרשת בחוקותי שם בהר סיני ביד משה מלמד שנתנה התורה הלכותיה דקדוקיה ופירושיה ע\"י משה מסיני, דדריש שם אלה החוקים אלו המדרשות וכו' ובירושלמי פ\"ב דפאה דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה וכו' ועי' אבות דר' נתן שנאמר אלה החוקים המשפטים והתורות ועי' מגילה י\"ט ב' מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים.",
+            "<b> תורה זו תורה וכו' והמצוה זו פירושה.</b> ברכות ה', הגר\"א."
+        ],
+        [
+            "<b>ונתן ספר לכל שבט.</b> רבנו ז\"ל בהקדמתו שם ציין מקורו לב\"ב אבל לפי נוסחתנו בגמ' לא נמצא שם מימרא זו ומכבר ציינו למדרש רבה פרשת וילך מביאו הרא\"ש פ' ערבי פסחים ועי' אור זרוע הגדול ח\"ב הל' מוצאי שבת סי' פ\"ט ובמרדכי פ' ערבי פסחים וכן הוא במדרש שוחר טוב סי' צ'.",
+            "<b> וספר אחד נתנהו בארון לעד.</b> ובהקדמתו לפי' המשנה שנתנו ללויים ושתי הנוסחאות נמצאות שם בפסקתא דרב כהנא פרשה וזאת הברכה כתיב ואחד לשבט לוי שאם בקש אחד מן השבטים לעקור דבר אחד מן התורה יהא שבטו של לוי מוציא ס\"ת שלו ומגיהו מתוכו ואילו במדרש דברים וכן במדרש שוחר טוב הנוסחא כמו שכתב רבנו כאן."
+        ],
+        [
+            "<b>פירוש התורה לא כתבה.</b> גיטין ס', דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב.",
+            "<b> לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל.</b> עי' ערובין נ\"ד ת\"ר כיצד סדר משנה.",
+            "<b> צוה בה וכו' ולשאר כל ישראל.</b> עי' פסקתא זוטרתא דברים א' י\"ח ואצוה אתכם אלו דקדוקי המצות שנתנו בקבלה כגון שחיטה וניקור הבשר ושאר המצות שהן קבלה לישראל ועי' רמב\"ן על התורה ודריש סיפא דקרא כל הדברים אשר תעשון קאי על תורה שבעל פה שהם הלכה למשה מסיני."
+        ],
+        [
+            "<b>למדה וכו' לשבעים זקנים ואלעזר.</b> (בספרי מטות ויאמר אלעזר הכהן, משה נתן לו רשות לאלעזר לדבר שכשנפטר מן העולם לא יהיו אומרים בחיי רבך לא היית מדבר עכשיו אתה מדבר, וזהו נגד מה שאמרו בגמ' דמורה הלכה בפני רבו הוי).",
+            "<b> ופנחס </b> (סוטה מ\"ג וישלח אותם משה ואת פנחס אותם זו סנהדרין ואמרו בספרי אותם ואת פנחס מלמד שהיה שקול כנגד כולם).",
+            "<b> ויהושע, שלשתן קבלו ממשה.</b> (לא הזכיר את כלב. ועי' הגמ' בנזיר נ\"ו ב' ואילו יהושע וכלב לא קחשיב, וכנראה נמשך רבנו אחרי דברי רז\"ל שנביא לקמן, ולמה מסר ליהושע ולא לאלעזר ופנחס לכך מנה אותם ביחוד וכלל את כלב בין שאר).",
+            "<b> וליהושע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבע\"פ.</b> (בספרי, וצוית אותו לעיניהם ולהלן ואצונו הא אין צווי בכל מקום אלא דברי תורה).",
+            "<b> וצוהו עליה.</b> והנה לעיל כתב צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל וכאן צוה רק ליהושע פשוט דהפירוש צוה בה, היינו שצוה עליהם קיום התורה ע\"פ תורה שבע\"פ וזה צוה לכל ישראל וכאן הפי' וצוהו עליה היינו על שלשלת הקבלה למסרה איש מפי איש (צו את יהושע צוהו על דברי תלמוד ספרי פרשת פנחס. ובפסקתא זוטרתא ואתחנן וצו את יהושע צוהו על דברי קבלה והיינו מ\"ש בספרי, ויש להאריך בכל הדברים) גם זה נראה דרבנו מחלק לג' דברים, לימוד, קבלה ומסירה. ופשוט דקבלה ולימוד הם שני דברים מיוחדים, דאף אלה שלמדו מפי משה לא נקראו מקבלים, וקבלה הוא ענין מיוחד בפ\"ע, ואלעזר ופנחס ויהושע מלבד מה שלמדו עוד קבלו את התורה להיותם בין המקבלים, אבל עדיין צריך ביאור מ\"ש וליהושע וכו' מסר תורה שבע\"פ וצוהו עליה ועי' רש\"י לאבות ולמה נאמר ומסרה ליהושע ולא לאלעזר ופנחס שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וכו' שנאמר לא ימוש והוא ממדרש רז\"ל אבל ענינו צריך ביאור.<br><b> והנראה </b> למדקדק בדברי רבנו כל סדר הקבלה היה ע\"י בי\"ד כל זמן שהיה נהוג בי\"ד הגדול במקומו ואח\"כ מימות רבן יוחנן בן זכאי ואילך ע\"י נשיא כמו עלי שקבל מפנחס והזקנים שהיו בי\"ד של יהושע ושמואל קבל מעלי ובית דינו וכן כולם רק הקבלה מיהושע היתה מיהושע לבד בלא בית דינו וכמ\"ש וזקנים רבים קבלו מיהושע וכמו קבלת יהושע ממשה לבד, כן היתה הקבלה מיהושע לבד, והדבר הזה נכלל במה שאמר שליהושע לבד מסר תורה שבע\"פ וצוהו עליה היינו למסרה לאחרים וזקנים רבים קבלו מיהושע וע\"פ הדברים האלה יובן הסדר שאחז בו רבנו בסדר השתלשלות הקבלה לתורה שבע\"פ כמו שיבואר."
+        ],
+        [
+            "<b>וקבל עלי מן הזקנים ומפנחס.</b> השר דן יצחק אברבנאל בהקדמתו לאבות הרבה להשיג על דברי רבנו בזה שהרי הזקנים אמרו עליהם בסדר עולם שהאריכו ימים אחר יהושע י\"ד שנה וממנו עד שמואל יותר מד' מאות שנה, אבל ברור שהזקנים שהזכיר רבנו כאן המה הזקנים שהיו אחרי יהושע בכל הדורות ולא אותן שנשתיירו מימי משה [וכן כתב המאירי בפתיחתו לאבות ולא לאותם זקנים שהיו בימי משה וכו' אלא לאותן זקנים שבימיו ושנשארו אחריו הנאמר עליהם ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים וכו' לא נודע מספרם וכו' (והיא הדרשה שהובאה באבות דר' נתן) והיה עלי הכהן מאחרוני הזקנים ממוצע בין זמן הזקנים וזמן הנביאים] ופנחס הלא האריך ימים עד ימי הנביאים וכמו שהרגיש בעצמו, שהרי מצינו אותו בימי פלגש בגבעה, והזקנים הללו היו מבית דינו של פנחס שהיה ראש בי\"ד וכדמצינו לרז\"ל דעובדא דבת יפתח שאמרה אלכה לי אל ההרים ועי' מדרש רבה בראשית פרק ס' שאמרו וכי לא היה שם פנחס ופנחס אמר הלא צריך לי וכו' עי' בזה היטב ודלג רבנו על כל השופטים לפי שפנחס היה ראש בי\"ד והקבלה היתה ממנו ובית דינו כנזכר.",
+            "<b> ודוד קבל משמואל.</b> גם בזה השיג השר הנ\"ל שדוד אינו נמנה במספר הנביאים, ולמלכים לא נמסרה הקבלה, ודבר זה אינו שדוד נמנה בנביאים (ומה שכתב רבנו בס' המורה ח\"ב פרק מ\"ה שלא היה דוד נביא אין מזה סתירה כי פירוש דבריו במורה הוא שלא נשלח להתנבאות והדברים ארוכים) ובסדר עולם שלפנינו נמנה דוד במספר הנביאים, וכן גרסת רבנו חננאל במגילה י\"ד שמואל דוד אחיה (ואפילו אי לא היה נמנה בין הנביאים ולמלכים לא נמסרה הקבלה אבל הלא דוד היה ראש בי\"ד ושלשלת הקבלה הלא ע\"י סנהדרין היתה) ולא מנה את שלמה וכ\"נ גירסת רבנו ורש\"י הביא ג�� את שלמה ומטעם זה לא נמנה שלמה במספר המקבלים ואפי' אם נימא שהיה שלמה נביא (אם שלמה היה נביא עי' בסוטה מ\"ח בב' גירסאות בגמרא) אלא שלא נמנה שלא נכתבה נבואתו ועי' הגר\"א ז\"ל שם מ\"מ שפיר ניחא שלא היה שלמה במספר המקבלים שהרי כשמת דוד היה בן י\"ב שנה ולא היה שייך לקבלה מפי דוד.",
+            "<b> ואחיה השילוני מיוצאי מצרים וכו' והוא קבל מדוד ובי\"ד.</b> ובהשגה א\"א אין זה נכון אלא שהיה אחיה השילוני מבית דינו של דוד ועי' כ\"מ ביאר כונת הראב\"ד שכיון שהיה אחיה זקן מופלג אין נכון לומר שקבל מדוד ועיין מ\"ש בזה, ובמרה\"מ ח\"ב תפס ג\"כ הכי בכונת הראב\"ד דצ\"ל לדעת הרמב\"ם דעד דורו של ירבעם שאז זכה לנבואה לא היה גם בין המקבלים עי\"ש, ובאמת כיון שאמר שם שאחיה ראה את עמרם ועמרם ראה את יעקב בעל כרחך שהיה אחיה בעת קבלת התורה כבן ששים שנה ועי' למהר\"א אלפנדרי שעמד בזה, וסובר שזהו כונת ההשגה וכל הדברים אינם ברורים.<br><b> והנראה </b> ברור בכונת הראב\"ד דהנה כבר מצינו לרבותינו הראשונים ז\"ל שהיה בידם ספר סדר מקבלי התורה וכן סדר תנאים ואמוראים והשתמשו בו גם רב שרירא גאון באגרתו, גם בה\"ג בהלכות קצובות ובהל' הספד וכן בס' הקנה ועי' תוס' סנהדרין כ\"ט ב' ושבועות מ\"א א' וע\"ז ל\"ה א' ועוד בכמה דוכתי וכן במחזור ויטרי ומטעם זה תמוהים דברי השר אברבנאל בחר לו שיטה שלמה בסדר הקבלה והרי אין הדבר תלוי בסברא כי אם בקבלה כמו שהיה בס' סדר מקבלי התורה ושם איתא הסדר עלי לשמואל ושמואל לגד (ובנו\"א ושמואל לנתן לגד) וגד לשמעי ויהוידע ואחיה השילוני לאליהו (בנו\"א וגד לאחיה ואחיה לאליהו) וכנראה נוסח זה היה מקובל להראב\"ד ומטעם זה כתב על דברי רבנו שאחיה קבל מדוד ובי\"ד שאין זה נכון אלא שקבל מן הנביאים שקדמו לו היה רק בבית דינו של דוד וזהו יסוד השגתו. אמנם בכונת רבנו ודרכו נראה כמ\"ש לעיל דרק ליהושע שהיה תלמידו של משה נמסרה הקבלה בכדי שיוכל למסרה לבדו לאחרים, אבל אחרי יהושע נמשכה הקבלה רק ע\"י ראש בי\"ד ובית דינו כאחד, וזהו סדר הקבלה ולפי\"ז אף שקבל אחיה השילוני גם מנתן וגד אבל כיון שלא היה להם בי\"ד שהרי היו בימי דוד, ואז היה דוד ובית דינו, ולא היו עוד בתי דינים חלוקים, לא מנה רבנו בסדר הקבלה כי אם מי שקבל מדוד ובית דינו שהמה קבלו משמואל ובית דינו, אבל מה שקבל מאחרים לא נחשב בסדר הקבלה שהרי לא היה להם הכח למסור לבדם לאחיה בלי בי\"ד. ואולי גם מטעם הזה דלג רבנו מאליהו ובית דינו עד יהוידע ובי\"ד אף שבסדר הקבלה נמצא גם מיכיהו, עובדיהו, יונה ואליעזר (ובמ\"ש רבנו ליהוידע השיגו השר אברבנאל הרבה, והרי יהוידע לא היה נביא, והכהנים הגדולים לא נמנו בראשי הקבלה ולא ראה שנמנה יהוידע במספר המקבלים בכל הנוסחאות, והרי אמרו רז\"ל כשמזכיר שם אביו בנבואה, בידוע שהוא נביא בן נביא והרי נזכר בדברי הימים זכריה בן יהוידע הכהן, ומה שלא נמנה במספר הנביאים הנה רבים כאלה שלא נמנו והדברים ארוכים והרב המאירי כתב ומהם ליהוידע וחביריו שהתנבאו בימי יואש ומהם לזכריה וכו', ועי' שקלים פ\"ה מ\"ו זה מדרש דרש יהוידע הכהן הגדול כל שהוא בא משום חטא ואשמה ולקח בו עולות וכו' ונוסח זה נאמר על המקבלים)."
+        ],
+        [
+            "<b>יואל מסר לנחום ונחום לחבקוק.</b> בכמה נוסחאות שלפנינו איתא ויואל לחבקוק, אבל בכת\"י מינכן כנוסחת רבנו."
+        ],
+        [
+            "<b>וברוך בן נריה קבל מירמיהו ועזרא ובי\"ד קבל מברוך.</b> גם בזה השיגו הרבה על רבנו, וכן השר אברבנאל שהרי ברוך אי��ו בסדר הנביאים (כן איתא באמת במכלתא ריש פרשת בא אבל בהרבה מקומות מצינו לרז\"ל שמנו את ברוך לנביא) ולהדיא אמרו במגילה ט\"ו ברוך בן נריה וכו' כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש וכן נמנה בסדר עולם בין הנביאים ובכל הנוסחאות גם ברש\"י ובר\"ח מגילה י\"ד ובבה\"ג הל' הספד היה לנו גירסא בגמ' ברוך ב\"נ וכו' נתנבאו לצורך שעה, ואפשר מטעם זה לא נחשב במספר הנביאים, אלא שבאמת בכל הנוסחאות בסדר מקבלי התורה איתא וירמיהו ליחזקאל לחולדה לחגי לזכריה לעזרא והשמיט רבנו כל אלה כמ\"ש שלא היה להם בי\"ד, והרי יחזקאל היה בבבל ובא\"י היה הבי\"ד, וכן חולדה בודאי שלא היה לה בי\"ד, וחגי וזכריה ומלאכי הרי היו בבית דינו של עזרא וכמ\"ש רבנו להלן ובאמת בסדר הקבלה שהובא במחזור ויטרי ועוד מקורים איתא ומי היו (אנשי כנה\"ג) זרובבל ישוע נחמיה ומרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענה ולא מנו את חגי זכריה ומלאכי, ומלאכי אפשר לא מנו אותו משום דס\"ל מלאכי זה עזרא ולהכי לא מנו ליה גם במספר המקבלים אלא זכריה ועזרא ומקור דברי רבנו לקבלת עזרא מברוך ב\"נ כבר הראו לגמ' דמגילה ט\"ז ב' שכל זמן שברוך קיים לא הניחו עזרא ועי' במדרש שיר השירים הובא ברש\"י שם וברור.",
+            "<b> תשלום מאה [ועשרים] זקנים.</b> מגלה י\"ז ב' ובירושלמי פ\"ק דמגילה פ\"ה זקנים ושלשים וכמה נביאים ועי' ירושלמי ברכות פ\"ב ה\"ד ה\"ג ק\"כ זקנים ומהם שמונים וכמה נביאים.",
+            "<b> האחרון מהם שמעון הצדיק.</b> משנה אבות משירי אנשי כנה\"ג, וכתב רבנו והוא היה מכלל המאה ועשרים לאשר הקבוץ הטהור הוא לא שבאו זה אחר זה בזמן כעין הזקנים והנביאים אלא שבהתחלת הכנסיה היו כולם (השר אברבנאל בהקדמתו שם) ועי' רש\"י באבות משירי אנשי כנה\"ג כלומר בסוף שלא היה עמהם בתחלת הבית בימי עזרא ובזה יש מבוכה רבה עי' סדר הדורות.",
+            "<b> והוא היה כהן גדול אחר עזרא.</b> שהרי בשנת ארבעים לבנין הבית כבר עלה אלכסנדר להחריב הבית ויצא לפניו שמעון הצדיק כדאיתא ביומא ס\"ט (עי' מדרש רבה שיר השירים מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה שאילו עלה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה מיהושע בן יהוצדק)."
+        ],
+        [
+            "<b>שמעיה ואבטליון גרי הצדק.</b> גטין נ\"ז ב' ובעובדא דכה\"ג ביומא."
+        ],
+        [
+            "<b>ר' מאיר בן גרים.</b> עי' גיטין נ\"ז."
+        ],
+        [],
+        [
+            "<b>והוא קבל מאביו ומר' אלעזר בן שמוע.</b> עי' יבמות פ\"ד ועי' מנחות י\"ח אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר\"א בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר\"א בן שמוע."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>ר' חנינא בר חמא.</b> עי' ע\"ז י' אשכחיה לר\"ח ב\"ח דהוי יתיב עי' ירושלמי פ\"ד דתענית ה\"ב, עי' ירושלמי נדה פ\"ב ה\"ז ועי' כתובות ק\"ג.",
+            "<b> בבית דינו וכו' ושמואל.</b> עי' השגה. עי' מגיני שלמה חולין ה' מהא דאסיא דרבי הוי וקבעי למסמכיה ומה שהשיג דשמואל לא קבל אלא מלוי ולא מר\"ח עי' בכורות י\"א אמר שמואל אמר ר' חנינא ויסוד הראב\"ד משבת ק\"ח דמוקי הגמ' דשמע מלוי עי\"ש ועי' מנחות ריש פ' התכלת ועי' סדר הדורות ואינו מוכרח.",
+            "<b> לר' ינאי.</b> עי' יבמות צ\"ב ב' דהוי ר\"י תלמידו של רבי ועי' ב\"ב קנ\"ד יכפור בר' ינאי רבו ועי' סדר הדורות בכל ציוניו וצ\"ע דלא מנה גם ר' אושעיא ורשב\"י ובר קפרא."
+        ],
+        [
+            "<b>רב חיבר (תו\"כ) [ספרא וספרי].</b> עי' פי' המשנה ועי' ברכות י\"א, י\"ח, ב\"ב קכ\"ד וקרו לי ספרא דבי רב, והנה רש\"י ז\"ל פירש וספרא דבי רב אין הכונה שרב היה מחברו אלא שהוא היה המדרש שהיו רגילין לעסוק בו בבית מדרשו של רב ועי' רש\"י חולין ס\"ו, אבל דברי רבנו מיוסדים ע\"פ קבלת הגאונים שכ\"כ רבנו שרירא גאון באגרתו להדיא ויש להאריך בזה, ועי' סה\"ד אות א' דף ד' ועי' היטב בספר רב פעלים אות ס' דף מ\"ה ע\"ב בשם היש\"ר מקנדיא בספרו מצרף לחכמה ובנוספות צד 92 ונחוץ מאד לעיין בכל זה. ועי' עוד היטב במבוא הספר לפי' הראב\"ד על התו\"כ מה שציין בזה ועי' הגמ' בחולין כ\"ז א' ותנא מייתי לה מהכא וברש\"י שם עי' בזה היטב.",
+            "<b> ור' חייא חיבר התוספתא לבאר עניני המשנה וכן ר' הושעיא ובר קפרא חיברו ברייתות לבאר דברי המשנה.</b> (עי' ירושלמי הוריות איש אשר יתן לו האלהים עושר וכבוד וכו' כבוד זו תוספתא מכל אשר יתאוה אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חייא ומשנתו של ר' הושעיא ומשנת בר קפרא, ועי' מדרש רבה שיר השירים על הפסוק אשקך מיין הרקח) שינה רבנו את לשונו ודייק לכתוב אצל ר' חייא שחיבר התוספתא ובר\"ה וב\"ק שחברו ברייתות גם אצל ר\"ח שחיבר התוספתא כתב לבאר עניני המשנה, ואצל ר\"ה וב\"ק שחברו ברייתות כתב לבאר דברי המשנה והנה אור גדול האיר רבנו בענין המסובך הזה.<br><b> עי' </b> ביצה כ\"ט ברש\"י ד\"ה תנא דבי שמואל כתב בתוספתא שסידר שמואל מתנאים שלפניו כמו שסדרו ר' חייא ור' אושעיא וכמו שסדר רבי את המשנה, וכ\"כ רש\"י ז\"ל בב\"מ מ\"ח ובדקה לוי במתניתין הגיהה והוסיפה בתוספתא שסידר וכן בעירובין י\"ט ר\"ח ור\"א סדרו את הבריתות וכו' ועוד הנה כלל רש\"י ז\"ל את הברייתות והתוספתא בחדא מחתא תחת שם אחד, ועי' ב\"ב (מ\"ב) [נ\"ב] תני ר' אושעיא בקדושין דבי לוי וכתב הרשב\"ם ז\"ל בקדושין דבי לוי בתוספתא בברייתא דמס' קדושין שסדר לו לוי כמו שסדרו ר\"ח ור\"א וכבר הגיה שם הב\"ח דתיבת בברייתא הגהה היא.<br><b> אבל </b> באמת כבר עמד על זה הגאון דוה\"ר ז\"ל לברר כי התוספתא והברייתות שני דברים נפרדים המה, והנה התוספתא כבר החלו לסדרה אצל התנאים הראשונים ומסודרים שמה מחוקותיהם של תנאים מה שלא באו במשנה, והמה לבאר את עניני המשנה, והברייתות החדשות הם כל עיקרם ויסודם כבר על דרך האמוראים לפרש את המשנה ולפעמים גם את התוספתא או ברייתא אחרת קודמת.",
+            "<b> ור' יוחנן חיבר הגמ' הירושלמית.</b> כן היא גם דעת הראב\"ד בס' הקבלה והרשב\"ץ בתשובתו סי' רנ\"א וס' כריתות להר\"ש מקינון ימות עולם שער ב' וצדה לדרך בהקדמתו אבל רבו החולקים ע\"ז, ויש להאריך בכל זה."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>וכן ר' עקיבא חיבר מכלתא.</b> היא המכלתא דרשב\"י שהביא הרמב\"ן בפי' על התורה בכמה מקומות ומכלתא דר' ישמעאל היא שלנו שקבל מר' נחוניא בן הקנה ועי' יוחסין שהשיג על האומרים שר\"י קבל מר\"ע ועי' להגאון ר' דוד לוריא בקונטרס שם האחד אליעזר."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Avodat HaMelekh/Introduction/Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "title": "Avodat HaMelekh on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Avodat_HaMelekh_on_Mishneh_Torah,_Transmission_of_the_Oral_Law",
+    "text": [
+        [
+            "<span class=\"\"><br></span>\n<b> כל המצות וכו' בפירושן ניתנו.</b> רבנו ז\"ל בעצמו (בהקדמתו לפי' המשנה) ציין מקור הדברים לתורת כהנים בהר אף כל המצות נאמרו כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מהר סיני ופי' בו רבנו שם, וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה ר\"ל הענינים שעלינו להוציאם בכלל ופרט ובשאר י\"ג מדות, ומרן הגר\"א ז\"ל הוסיף לציין לתו\"כ פרשת צו אשר צוה ה' וכו' לרבות את כלם ובתו\"כ פרשת בחוקותי שם בהר סיני ביד משה מלמד שנתנה התורה הלכותיה דקדוקיה ופירושיה ע\"י משה מסיני, דדריש שם אלה החוקים אלו המדרשות וכו' ובירושלמי פ\"ב דפאה דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה וכו' ועי' אבות דר' נתן שנאמר אלה החוקים המשפטים והתורות ועי' מגילה י\"ט ב' מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים.",
+            "<b> תורה זו תורה וכו' והמצוה זו פירושה.</b> ברכות ה', הגר\"א."
+        ],
+        [
+            "<b>ונתן ספר לכל שבט.</b> רבנו ז\"ל בהקדמתו שם ציין מקורו לב\"ב אבל לפי נוסחתנו בגמ' לא נמצא שם מימרא זו ומכבר ציינו למדרש רבה פרשת וילך מביאו הרא\"ש פ' ערבי פסחים ועי' אור זרוע הגדול ח\"ב הל' מוצאי שבת סי' פ\"ט ובמרדכי פ' ערבי פסחים וכן הוא במדרש שוחר טוב סי' צ'.",
+            "<b> וספר אחד נתנהו בארון לעד.</b> ובהקדמתו לפי' המשנה שנתנו ללויים ושתי הנוסחאות נמצאות שם בפסקתא דרב כהנא פרשה וזאת הברכה כתיב ואחד לשבט לוי שאם בקש אחד מן השבטים לעקור דבר אחד מן התורה יהא שבטו של לוי מוציא ס\"ת שלו ומגיהו מתוכו ואילו במדרש דברים וכן במדרש שוחר טוב הנוסחא כמו שכתב רבנו כאן."
+        ],
+        [
+            "<b>פירוש התורה לא כתבה.</b> גיטין ס', דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב.",
+            "<b> לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל.</b> עי' ערובין נ\"ד ת\"ר כיצד סדר משנה.",
+            "<b> צוה בה וכו' ולשאר כל ישראל.</b> עי' פסקתא זוטרתא דברים א' י\"ח ואצוה אתכם אלו דקדוקי המצות שנתנו בקבלה כגון שחיטה וניקור הבשר ושאר המצות שהן קבלה לישראל ועי' רמב\"ן על התורה ודריש סיפא דקרא כל הדברים אשר תעשון קאי על תורה שבעל פה שהם הלכה למשה מסיני."
+        ],
+        [
+            "<b>למדה וכו' לשבעים זקנים ואלעזר.</b> (בספרי מטות ויאמר אלעזר הכהן, משה נתן לו רשות לאלעזר לדבר שכשנפטר מן העולם לא יהיו אומרים בחיי רבך לא היית מדבר עכשיו אתה מדבר, וזהו נגד מה שאמרו בגמ' דמורה הלכה בפני רבו הוי).",
+            "<b> ופנחס </b> (סוטה מ\"ג וישלח אותם משה ואת פנחס אותם זו סנהדרין ואמרו בספרי אותם ואת פנחס מלמד שהיה שקול כנגד כולם).",
+            "<b> ויהושע, שלשתן קבלו ממשה.</b> (לא הזכיר את כלב. ועי' הגמ' בנזיר נ\"ו ב' ואילו יהושע וכלב לא קחשיב, וכנראה נמשך רבנו אחרי דברי רז\"ל שנביא לקמן, ולמה מסר ליהושע ולא לאלעזר ופנחס לכך מנה אותם ביחוד וכלל את כלב בין שאר).",
+            "<b> וליהושע שהוא תלמידו של משה רבנו מסר תורה שבע\"פ.</b> (בספרי, וצוית אותו לעיניהם ולהלן ואצונו הא אין צווי בכל מקום אלא דברי תורה).",
+            "<b> וצוהו עליה.</b> והנה לעיל כתב צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל וכאן צוה רק ליהושע פשוט דהפירוש צוה בה, היינו שצוה עליהם קיום התורה ע\"פ תורה שבע\"פ וזה צוה לכל ישראל וכאן הפי' וצוהו עליה היינו על שלשלת הקבלה למסרה איש מפי איש (צו את יהושע צוהו על דברי תלמוד ספרי פרשת ��נחס. ובפסקתא זוטרתא ואתחנן וצו את יהושע צוהו על דברי קבלה והיינו מ\"ש בספרי, ויש להאריך בכל הדברים) גם זה נראה דרבנו מחלק לג' דברים, לימוד, קבלה ומסירה. ופשוט דקבלה ולימוד הם שני דברים מיוחדים, דאף אלה שלמדו מפי משה לא נקראו מקבלים, וקבלה הוא ענין מיוחד בפ\"ע, ואלעזר ופנחס ויהושע מלבד מה שלמדו עוד קבלו את התורה להיותם בין המקבלים, אבל עדיין צריך ביאור מ\"ש וליהושע וכו' מסר תורה שבע\"פ וצוהו עליה ועי' רש\"י לאבות ולמה נאמר ומסרה ליהושע ולא לאלעזר ופנחס שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וכו' שנאמר לא ימוש והוא ממדרש רז\"ל אבל ענינו צריך ביאור.<br><b> והנראה </b> למדקדק בדברי רבנו כל סדר הקבלה היה ע\"י בי\"ד כל זמן שהיה נהוג בי\"ד הגדול במקומו ואח\"כ מימות רבן יוחנן בן זכאי ואילך ע\"י נשיא כמו עלי שקבל מפנחס והזקנים שהיו בי\"ד של יהושע ושמואל קבל מעלי ובית דינו וכן כולם רק הקבלה מיהושע היתה מיהושע לבד בלא בית דינו וכמ\"ש וזקנים רבים קבלו מיהושע וכמו קבלת יהושע ממשה לבד, כן היתה הקבלה מיהושע לבד, והדבר הזה נכלל במה שאמר שליהושע לבד מסר תורה שבע\"פ וצוהו עליה היינו למסרה לאחרים וזקנים רבים קבלו מיהושע וע\"פ הדברים האלה יובן הסדר שאחז בו רבנו בסדר השתלשלות הקבלה לתורה שבע\"פ כמו שיבואר."
+        ],
+        [
+            "<b>וקבל עלי מן הזקנים ומפנחס.</b> השר דן יצחק אברבנאל בהקדמתו לאבות הרבה להשיג על דברי רבנו בזה שהרי הזקנים אמרו עליהם בסדר עולם שהאריכו ימים אחר יהושע י\"ד שנה וממנו עד שמואל יותר מד' מאות שנה, אבל ברור שהזקנים שהזכיר רבנו כאן המה הזקנים שהיו אחרי יהושע בכל הדורות ולא אותן שנשתיירו מימי משה [וכן כתב המאירי בפתיחתו לאבות ולא לאותם זקנים שהיו בימי משה וכו' אלא לאותן זקנים שבימיו ושנשארו אחריו הנאמר עליהם ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים וכו' לא נודע מספרם וכו' (והיא הדרשה שהובאה באבות דר' נתן) והיה עלי הכהן מאחרוני הזקנים ממוצע בין זמן הזקנים וזמן הנביאים] ופנחס הלא האריך ימים עד ימי הנביאים וכמו שהרגיש בעצמו, שהרי מצינו אותו בימי פלגש בגבעה, והזקנים הללו היו מבית דינו של פנחס שהיה ראש בי\"ד וכדמצינו לרז\"ל דעובדא דבת יפתח שאמרה אלכה לי אל ההרים ועי' מדרש רבה בראשית פרק ס' שאמרו וכי לא היה שם פנחס ופנחס אמר הלא צריך לי וכו' עי' בזה היטב ודלג רבנו על כל השופטים לפי שפנחס היה ראש בי\"ד והקבלה היתה ממנו ובית דינו כנזכר.",
+            "<b> ודוד קבל משמואל.</b> גם בזה השיג השר הנ\"ל שדוד אינו נמנה במספר הנביאים, ולמלכים לא נמסרה הקבלה, ודבר זה אינו שדוד נמנה בנביאים (ומה שכתב רבנו בס' המורה ח\"ב פרק מ\"ה שלא היה דוד נביא אין מזה סתירה כי פירוש דבריו במורה הוא שלא נשלח להתנבאות והדברים ארוכים) ובסדר עולם שלפנינו נמנה דוד במספר הנביאים, וכן גרסת רבנו חננאל במגילה י\"ד שמואל דוד אחיה (ואפילו אי לא היה נמנה בין הנביאים ולמלכים לא נמסרה הקבלה אבל הלא דוד היה ראש בי\"ד ושלשלת הקבלה הלא ע\"י סנהדרין היתה) ולא מנה את שלמה וכ\"נ גירסת רבנו ורש\"י הביא גם את שלמה ומטעם זה לא נמנה שלמה במספר המקבלים ואפי' אם נימא שהיה שלמה נביא (אם שלמה היה נביא עי' בסוטה מ\"ח בב' גירסאות בגמרא) אלא שלא נמנה שלא נכתבה נבואתו ועי' הגר\"א ז\"ל שם מ\"מ שפיר ניחא שלא היה שלמה במספר המקבלים שהרי כשמת דוד היה בן י\"ב שנה ולא היה שייך לקבלה מפי דוד.",
+            "<b> ואחיה השילוני מיוצאי מצרים וכו' והוא קבל מדוד ובי\"ד.</b> ובהשגה א\"א אין זה נכון אלא שהיה אחיה השילוני מבית דינו של דוד ועי' כ\"מ ביאר כונת הראב\"ד שכיון שהיה אחיה זקן מופלג אין נכון לומר שקבל מדוד ועיין מ\"ש בזה, ובמרה\"מ ח\"ב תפס ג\"כ הכי בכונת הראב\"ד דצ\"ל לדעת הרמב\"ם דעד דורו של ירבעם שאז זכה לנבואה לא היה גם בין המקבלים עי\"ש, ובאמת כיון שאמר שם שאחיה ראה את עמרם ועמרם ראה את יעקב בעל כרחך שהיה אחיה בעת קבלת התורה כבן ששים שנה ועי' למהר\"א אלפנדרי שעמד בזה, וסובר שזהו כונת ההשגה וכל הדברים אינם ברורים.<br><b> והנראה </b> ברור בכונת הראב\"ד דהנה כבר מצינו לרבותינו הראשונים ז\"ל שהיה בידם ספר סדר מקבלי התורה וכן סדר תנאים ואמוראים והשתמשו בו גם רב שרירא גאון באגרתו, גם בה\"ג בהלכות קצובות ובהל' הספד וכן בס' הקנה ועי' תוס' סנהדרין כ\"ט ב' ושבועות מ\"א א' וע\"ז ל\"ה א' ועוד בכמה דוכתי וכן במחזור ויטרי ומטעם זה תמוהים דברי השר אברבנאל בחר לו שיטה שלמה בסדר הקבלה והרי אין הדבר תלוי בסברא כי אם בקבלה כמו שהיה בס' סדר מקבלי התורה ושם איתא הסדר עלי לשמואל ושמואל לגד (ובנו\"א ושמואל לנתן לגד) וגד לשמעי ויהוידע ואחיה השילוני לאליהו (בנו\"א וגד לאחיה ואחיה לאליהו) וכנראה נוסח זה היה מקובל להראב\"ד ומטעם זה כתב על דברי רבנו שאחיה קבל מדוד ובי\"ד שאין זה נכון אלא שקבל מן הנביאים שקדמו לו היה רק בבית דינו של דוד וזהו יסוד השגתו. אמנם בכונת רבנו ודרכו נראה כמ\"ש לעיל דרק ליהושע שהיה תלמידו של משה נמסרה הקבלה בכדי שיוכל למסרה לבדו לאחרים, אבל אחרי יהושע נמשכה הקבלה רק ע\"י ראש בי\"ד ובית דינו כאחד, וזהו סדר הקבלה ולפי\"ז אף שקבל אחיה השילוני גם מנתן וגד אבל כיון שלא היה להם בי\"ד שהרי היו בימי דוד, ואז היה דוד ובית דינו, ולא היו עוד בתי דינים חלוקים, לא מנה רבנו בסדר הקבלה כי אם מי שקבל מדוד ובית דינו שהמה קבלו משמואל ובית דינו, אבל מה שקבל מאחרים לא נחשב בסדר הקבלה שהרי לא היה להם הכח למסור לבדם לאחיה בלי בי\"ד. ואולי גם מטעם הזה דלג רבנו מאליהו ובית דינו עד יהוידע ובי\"ד אף שבסדר הקבלה נמצא גם מיכיהו, עובדיהו, יונה ואליעזר (ובמ\"ש רבנו ליהוידע השיגו השר אברבנאל הרבה, והרי יהוידע לא היה נביא, והכהנים הגדולים לא נמנו בראשי הקבלה ולא ראה שנמנה יהוידע במספר המקבלים בכל הנוסחאות, והרי אמרו רז\"ל כשמזכיר שם אביו בנבואה, בידוע שהוא נביא בן נביא והרי נזכר בדברי הימים זכריה בן יהוידע הכהן, ומה שלא נמנה במספר הנביאים הנה רבים כאלה שלא נמנו והדברים ארוכים והרב המאירי כתב ומהם ליהוידע וחביריו שהתנבאו בימי יואש ומהם לזכריה וכו', ועי' שקלים פ\"ה מ\"ו זה מדרש דרש יהוידע הכהן הגדול כל שהוא בא משום חטא ואשמה ולקח בו עולות וכו' ונוסח זה נאמר על המקבלים)."
+        ],
+        [
+            "<b>יואל מסר לנחום ונחום לחבקוק.</b> בכמה נוסחאות שלפנינו איתא ויואל לחבקוק, אבל בכת\"י מינכן כנוסחת רבנו."
+        ],
+        [
+            "<b>וברוך בן נריה קבל מירמיהו ועזרא ובי\"ד קבל מברוך.</b> גם בזה השיגו הרבה על רבנו, וכן השר אברבנאל שהרי ברוך אינו בסדר הנביאים (כן איתא באמת במכלתא ריש פרשת בא אבל בהרבה מקומות מצינו לרז\"ל שמנו את ברוך לנביא) ולהדיא אמרו במגילה ט\"ו ברוך בן נריה וכו' כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש וכן נמנה בסדר עולם בין הנביאים ובכל הנוסחאות גם ברש\"י ובר\"ח מגילה י\"ד ובבה\"ג הל' הספד היה לנו גירס�� בגמ' ברוך ב\"נ וכו' נתנבאו לצורך שעה, ואפשר מטעם זה לא נחשב במספר הנביאים, אלא שבאמת בכל הנוסחאות בסדר מקבלי התורה איתא וירמיהו ליחזקאל לחולדה לחגי לזכריה לעזרא והשמיט רבנו כל אלה כמ\"ש שלא היה להם בי\"ד, והרי יחזקאל היה בבבל ובא\"י היה הבי\"ד, וכן חולדה בודאי שלא היה לה בי\"ד, וחגי וזכריה ומלאכי הרי היו בבית דינו של עזרא וכמ\"ש רבנו להלן ובאמת בסדר הקבלה שהובא במחזור ויטרי ועוד מקורים איתא ומי היו (אנשי כנה\"ג) זרובבל ישוע נחמיה ומרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענה ולא מנו את חגי זכריה ומלאכי, ומלאכי אפשר לא מנו אותו משום דס\"ל מלאכי זה עזרא ולהכי לא מנו ליה גם במספר המקבלים אלא זכריה ועזרא ומקור דברי רבנו לקבלת עזרא מברוך ב\"נ כבר הראו לגמ' דמגילה ט\"ז ב' שכל זמן שברוך קיים לא הניחו עזרא ועי' במדרש שיר השירים הובא ברש\"י שם וברור.",
+            "<b> תשלום מאה [ועשרים] זקנים.</b> מגלה י\"ז ב' ובירושלמי פ\"ק דמגילה פ\"ה זקנים ושלשים וכמה נביאים ועי' ירושלמי ברכות פ\"ב ה\"ד ה\"ג ק\"כ זקנים ומהם שמונים וכמה נביאים.",
+            "<b> האחרון מהם שמעון הצדיק.</b> משנה אבות משירי אנשי כנה\"ג, וכתב רבנו והוא היה מכלל המאה ועשרים לאשר הקבוץ הטהור הוא לא שבאו זה אחר זה בזמן כעין הזקנים והנביאים אלא שבהתחלת הכנסיה היו כולם (השר אברבנאל בהקדמתו שם) ועי' רש\"י באבות משירי אנשי כנה\"ג כלומר בסוף שלא היה עמהם בתחלת הבית בימי עזרא ובזה יש מבוכה רבה עי' סדר הדורות.",
+            "<b> והוא היה כהן גדול אחר עזרא.</b> שהרי בשנת ארבעים לבנין הבית כבר עלה אלכסנדר להחריב הבית ויצא לפניו שמעון הצדיק כדאיתא ביומא ס\"ט (עי' מדרש רבה שיר השירים מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה שאילו עלה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה מיהושע בן יהוצדק)."
+        ],
+        [
+            "<b>שמעיה ואבטליון גרי הצדק.</b> גטין נ\"ז ב' ובעובדא דכה\"ג ביומא."
+        ],
+        [
+            "<b>ר' מאיר בן גרים.</b> עי' גיטין נ\"ז."
+        ],
+        [],
+        [
+            "<b>והוא קבל מאביו ומר' אלעזר בן שמוע.</b> עי' יבמות פ\"ד ועי' מנחות י\"ח אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר\"א בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר\"א בן שמוע."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>ר' חנינא בר חמא.</b> עי' ע\"ז י' אשכחיה לר\"ח ב\"ח דהוי יתיב עי' ירושלמי פ\"ד דתענית ה\"ב, עי' ירושלמי נדה פ\"ב ה\"ז ועי' כתובות ק\"ג.",
+            "<b> בבית דינו וכו' ושמואל.</b> עי' השגה. עי' מגיני שלמה חולין ה' מהא דאסיא דרבי הוי וקבעי למסמכיה ומה שהשיג דשמואל לא קבל אלא מלוי ולא מר\"ח עי' בכורות י\"א אמר שמואל אמר ר' חנינא ויסוד הראב\"ד משבת ק\"ח דמוקי הגמ' דשמע מלוי עי\"ש ועי' מנחות ריש פ' התכלת ועי' סדר הדורות ואינו מוכרח.",
+            "<b> לר' ינאי.</b> עי' יבמות צ\"ב ב' דהוי ר\"י תלמידו של רבי ועי' ב\"ב קנ\"ד יכפור בר' ינאי רבו ועי' סדר הדורות בכל ציוניו וצ\"ע דלא מנה גם ר' אושעיא ורשב\"י ובר קפרא."
+        ],
+        [
+            "<b>רב חיבר (תו\"כ) [ספרא וספרי].</b> עי' פי' המשנה ועי' ברכות י\"א, י\"ח, ב\"ב קכ\"ד וקרו לי ספרא דבי רב, והנה רש\"י ז\"ל פירש וספרא דבי רב אין הכונה שרב היה מחברו אלא שהוא היה המדרש שהיו רגילין לעסוק בו בבית מדרשו של רב ועי' רש\"י חולין ס\"ו, אבל דברי רבנו מיוסדים ע\"פ קבלת הגאונים שכ\"כ רבנו שרירא גאון באגרתו להדיא ויש להאריך בזה, ועי' סה\"ד אות א' דף ד' ועי' היטב בספר רב פעלים אות ס' דף מ\"ה ע\"ב בשם היש\"ר מקנדיא בספרו מצרף לחכמה ��בנוספות צד 92 ונחוץ מאד לעיין בכל זה. ועי' עוד היטב במבוא הספר לפי' הראב\"ד על התו\"כ מה שציין בזה ועי' הגמ' בחולין כ\"ז א' ותנא מייתי לה מהכא וברש\"י שם עי' בזה היטב.",
+            "<b> ור' חייא חיבר התוספתא לבאר עניני המשנה וכן ר' הושעיא ובר קפרא חיברו ברייתות לבאר דברי המשנה.</b> (עי' ירושלמי הוריות איש אשר יתן לו האלהים עושר וכבוד וכו' כבוד זו תוספתא מכל אשר יתאוה אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חייא ומשנתו של ר' הושעיא ומשנת בר קפרא, ועי' מדרש רבה שיר השירים על הפסוק אשקך מיין הרקח) שינה רבנו את לשונו ודייק לכתוב אצל ר' חייא שחיבר התוספתא ובר\"ה וב\"ק שחברו ברייתות גם אצל ר\"ח שחיבר התוספתא כתב לבאר עניני המשנה, ואצל ר\"ה וב\"ק שחברו ברייתות כתב לבאר דברי המשנה והנה אור גדול האיר רבנו בענין המסובך הזה.<br><b> עי' </b> ביצה כ\"ט ברש\"י ד\"ה תנא דבי שמואל כתב בתוספתא שסידר שמואל מתנאים שלפניו כמו שסדרו ר' חייא ור' אושעיא וכמו שסדר רבי את המשנה, וכ\"כ רש\"י ז\"ל בב\"מ מ\"ח ובדקה לוי במתניתין הגיהה והוסיפה בתוספתא שסידר וכן בעירובין י\"ט ר\"ח ור\"א סדרו את הבריתות וכו' ועוד הנה כלל רש\"י ז\"ל את הברייתות והתוספתא בחדא מחתא תחת שם אחד, ועי' ב\"ב (מ\"ב) [נ\"ב] תני ר' אושעיא בקדושין דבי לוי וכתב הרשב\"ם ז\"ל בקדושין דבי לוי בתוספתא בברייתא דמס' קדושין שסדר לו לוי כמו שסדרו ר\"ח ור\"א וכבר הגיה שם הב\"ח דתיבת בברייתא הגהה היא.<br><b> אבל </b> באמת כבר עמד על זה הגאון דוה\"ר ז\"ל לברר כי התוספתא והברייתות שני דברים נפרדים המה, והנה התוספתא כבר החלו לסדרה אצל התנאים הראשונים ומסודרים שמה מחוקותיהם של תנאים מה שלא באו במשנה, והמה לבאר את עניני המשנה, והברייתות החדשות הם כל עיקרם ויסודם כבר על דרך האמוראים לפרש את המשנה ולפעמים גם את התוספתא או ברייתא אחרת קודמת.",
+            "<b> ור' יוחנן חיבר הגמ' הירושלמית.</b> כן היא גם דעת הראב\"ד בס' הקבלה והרשב\"ץ בתשובתו סי' רנ\"א וס' כריתות להר\"ש מקינון ימות עולם שער ב' וצדה לדרך בהקדמתו אבל רבו החולקים ע\"ז, ויש להאריך בכל זה."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>וכן ר' עקיבא חיבר מכלתא.</b> היא המכלתא דרשב\"י שהביא הרמב\"ן בפי' על התורה בכמה מקומות ומכלתא דר' ישמעאל היא שלנו שקבל מר' נחוניא בן הקנה ועי' יוחסין שהשיג על האומרים שר\"י קבל מר\"ע ועי' להגאון ר' דוד לוריא בקונטרס שם האחד אליעזר."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עבודת המלך על משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Avodat HaMelekh",
+        "Introduction"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Comment/Sefer Madda/Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "פירוש על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Comment",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Rambam's statement is as follows: \"If so, what is meant by what is stated in the Torah 'under His feet,' and so on?\" The commentary on this statement explains:                 \"The Torah was given to the entire Jewish people, men and women, adults and children. And God knows the thoughts [of people], and He knew that since they are physical beings composed of four elements, they cannot comprehend the separate entities with their limited intellects. Therefore, God spoke to them in a language that their minds could tolerate. Afterward, when they contemplate, understand, and grasp the truth of God as much as they are capable, they will know that all these things were expressed only in the form of questions. And regarding this matter, our sages of blessed memory said that the Torah speaks in the language of human beings. Meaning, it speaks to them in their own language so that they can understand it. Since they are physical beings, they cannot comprehend the separate entities with their limited intellects. And since the Scripture uses their language, there is no doubt that it is using metaphor and allegory, as it is stated: 'Have I not made metaphors and similes?'\" (Ezekiel 21:5)                                                                            Note: The commentator refers to the Torah using the term \"ארז''ל,\" which stands for \"אבות רבי זקנים\" (Avot of Rabbi Zechariah), a collection of ancient Jewish texts.",
+                "Rambam's statement is as follows: \"There is proof for this matter, as one prophet said that he saw the Almighty adorned in a white garment, like white snow, and so on.\"     The commentary on this statement explains:                  This means that since the prophets described seeing God in various forms, it is clear that He is not a physical being and does not undergo any changes. The phrase 'like white snow' means as white as snow. And the phrase 'wearing red garments, like horses in a winepress' (Zechariah 6:3) means red like red wine. It is a metaphor, comparing it to the effervescence of wine during the fermentation process."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Comment/Sefer Madda/Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,41 @@
+{
+    "title": "Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Peirush_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Rambam's statement is as follows: \"If so, what is meant by what is stated in the Torah 'under His feet,' and so on?\" The commentary on this statement explains:                 \"The Torah was given to the entire Jewish people, men and women, adults and children. And God knows the thoughts [of people], and He knew that since they are physical beings composed of four elements, they cannot comprehend the separate entities with their limited intellects. Therefore, God spoke to them in a language that their minds could tolerate. Afterward, when they contemplate, understand, and grasp the truth of God as much as they are capable, they will know that all these things were expressed only in the form of questions. And regarding this matter, our sages of blessed memory said that the Torah speaks in the language of human beings. Meaning, it speaks to them in their own language so that they can understand it. Since they are physical beings, they cannot comprehend the separate entities with their limited intellects. And since the Scripture uses their language, there is no doubt that it is using metaphor and allegory, as it is stated: 'Have I not made metaphors and similes?'\" (Ezekiel 21:5)                                                                            Note: The commentator refers to the Torah using the term \"ארז''ל,\" which stands for \"אבות רבי זקנים\" (Avot of Rabbi Zechariah), a collection of ancient Jewish texts.",
+                "Rambam's statement is as follows: \"There is proof for this matter, as one prophet said that he saw the Almighty adorned in a white garment, like white snow, and so on.\"     The commentary on this statement explains:                  This means that since the prophets described seeing God in various forms, it is clear that He is not a physical being and does not undergo any changes. The phrase 'like white snow' means as white as snow. And the phrase 'wearing red garments, like horses in a winepress' (Zechariah 6:3) means red like red wine. It is a metaphor, comparing it to the effervescence of wine during the fermentation process."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "פירוש על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Comment",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Comment/Sefer Madda/Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,251 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "פירוש על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Comment",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הקדמה - ",
+                "<b>ספר ראשון והוא ספר המדע.</b> קראו ספר המדע לפי שכלל בו המצוות התלויות במחשבה ובמדע ובדעות. והלכות ראשונות הלכות יסודי התורה קראן כך לפי שהמצוות הנכללות בהן הן עיקר התורה ויסודותיה. שאם לא יתאמת מציאות השם שהוא יודע מעשה בני אדם לא תהיה האמנה בתורה. ולפיכך קורין למי שאינו מודה במציאות השם כופר בעיקר משום שהאל יתברך הוא עיקר הכל. וטעם המצות הנכללות בהלכות יסודי התורה ידוע שעיקר הדת לידע שיש שם אלוה שאין עמו אלוה אחר. ונכלל תחת ידיעת שתי מצות אלו ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה שמידיעתם יודעו הראיות על מציאות הבורא ושהוא לבדו ראשון וצור לכל. ואחר שיתאמת בלב מציאות הבורא ושאין כמוהו בעולם ראוי לאהבו וליראה ממנו ולקדש שמו ולשמוע משלוחיו הנביאים. והמצות נחלקים לשני חלקים. האחד מצות שבין אדם למקום. והשני מצות שבין אדם לחברו. והתחיל בזו ההלכה במצות שבין אדם למקום: <b>ועתה</b> נחזור לבאר דברי הגאון ז\"ל: <br><br><b>י</b>סוד <b>ה</b>יסודות <b>ו</b>עמוד <b>ה</b>חכמות וכו'. כשתתבונן ארבע מלות שבתחלת תיבות אלו תמצאם יהו\"ה. ואפשר שהגאון ז\"ל כונתו היתה לזכור השם המפורש ברמז בתחלת חבור זה. והודיענו שבתחלה חייב אדם לידע שיש שם אלוה מצוי. פירוש מצוי מחוייב המציאות. ואמר מצוי ולא זכר לו תאר אחר זולתי המציאות. לפי שכל דבר שנרצה לידע מהותו לא נדע אותו אלא מגבולו והקב\"ה אין לו גבול שהגבול הוא המורכב מן הסוג הקרוב וההבדל. והקב\"ה אין לו סוג שיכלל תחתיו לפיכך לא נוכל להשיג מהותו אלא נאמר שהוא מצוי ומציאותו היא מהותו ואינה תוספת על מהותו. ואחר שנאמר שהוא מצוי נאמר שהוא ראשון כלומר שלא קדמו שום דבר מפני שאין לו תחילה ולא עילה: ",
+                "<b>והוא ממציא כל נמצא וכו'.</b> זה מורה על חידוש העולם כולו כלומר שכל הנמצא מן המלאכים ומן הגלגלים ומן העולם השפל הוא חדש והקב\"ה הוא עילתו והוא שהמציאו מן ההעדר הגמור ואין לנו ראשון שלא קדמו שום דבר שבעולם אלא הקב\"ה לבדו: <b>ודע</b> שהעיקרים שאנו צריכים להאמין בהם בידיעת הבורא ארבעה עיקרים. והם שהוא מצוי. ושהוא אחד. ושאינו גוף ולא כח בגוף. ושהעולם חדש והקב\"ה חדשו. ושלשת העיקרים הראשונים כבר זכרו להם הפילוסופים ראיות ברורות. והעיקר הרביעי נחלקו בו ולא נמצאו עליו מופתים לפיכך ראוי שנאמין בו מדרך הקבלה. והראיות שזכרו אותם הפילוסופים על שלשת העיקרים הרבה אבל ידיעתן על בוריין צריך הקדמות רבות וזמן ארוך. אבל ראיתי לזכור מופת אחד או שנים על כל עיקר מהשלשה כדי שיהיה סעד וחזוק למבין. ואע\"פ שאנו חייבין להאמין בכל אלו הדברים מצד הקבלה ולא יהיה בלבנו ספק בהן. כשנשמע מופת על אחד מאלו העיקרים יסמך הלב בו ותתחזק ההאמנה, כמו שהמאמין בשני מופתים האמנתו חזקה מן המאמין במופת אחד והמאמין בשלשה יתר מן המאמין בשנים: <b>דבר</b> ידוע שדבר שאינו גוף ולא כח בגוף לא נוכל להשיגו אלא ממעשיו ופעולותיו. הביננו בזה. הגלגל מצ��נו שהוא סובב תמיד נאמר שזה הגלגל אינו יוצא משני פנים או שהוא הווה ונפסד או לא. אם הוא הווה ונפסד ממציאו אחר ההעדר הוא האל ית' והוא מצוי מחוייב המציאות לא גוף ולא כח בגוף שאם היה ממציאו גוף הגוף גם כן מורכב וכל מורכב יש לו עילה ועילתו אם היא מורכבת חזר הדין לפיכך יכלה לממציא שאין לו עילה והוא האל ית'. וגם ממציא אינו דבר אפשרי שהאפשרי יש לו עילה וכל שיש לו עילה אינו מחוייב המציאות הילכך א\"א שיהיה ממציא העולם אלא מצוי מחוייב המציאות. ואם אינו הווה ונפסד הרי הוא מתנועע תמיד וכל מתנועע יש לו מניע. ואם מניעו גוף הרי גוף גם כן מתנועע בעת שיניע הילכך יהיה מניעו לא גוף ולא כח בגוף. הרי נתבאר על שני הפנים שיש שם מצוי מחוייב המציאות הוא שברא הגלגל וכל מה שבתוכו או המניע הגלגל והוא עילתו על דעת הפילוסופים. וזה המצוי המחוייב המציאות א\"א שיהיה שנים או יתר על שנים שאם היו שנים כל אחד מהם מחוייב המציאות ואין אחד מהם עילה לשני יהיה להם דבר שנשתתפו בו, ויהיה כמין הכולל למה שתחתיו ויהיה להם דבר שנפרד בו האחד מחברו ודבר שנשתתפו בו חוץ מדבר שנפרדו בו, יתחייב מזה שיהיה כל אחד מהם מורכב משני עניינים ומחוייב המציאות הוא פשוט פישוט אמיתי לא מורכב הילכך לא יהיה אחד מהם מחוייב המציאות. ואחר שנתבאר שמחוייב המציאות א\"א שיהיה מחובר משני ענינים יתחייב מזה שא\"א שיהיה גוף שהגוף מורכב מגולם וצורה וישתתף עם שאר הגופים בענין הגופניות: <b>מופת</b> אחר דבר ידוע שהעולם מצוי וכל המצויים לא יצאו משלשה חלקים, או כולם הווים ונפסדים. או כולם אינם הווים ונפסדים. או מקצתם הווה ונפסד ומקצתם אינו הווה ונפסד. א\"א שיהיו כולם הווים ונפסדים שא\"כ יהיה כל מצוי אפשר לו ההויה וההפסד. והאפשרות במין א\"א שלא יהיה, יתחייב שיפסיד כל מצוי. ואם יפסדו כולם לא יהיה דבר מצוי והרי אנו מצויים ורואים דברים רבים מצויים. החלק השני שאינם כולם הווים ונפסדים ג\"כ שקר שהרי אנו רואים מצויים רבים הווים ונפסדים. נשאר החלק השלישי שיהיה מקצתם אינו הווה ונפסד והדבר שאינו הווה ונפסד אם יש לו עילה אע\"פ שעילתו מחוייבת המציאות הוא אפשרי המציאות לפיכך תהיה העילה ההיא מחוייבת המציאות. היוצא מזה המופת שמאחר שיש שם דברים הווים ונפסדים ודבר שאינו הווה ונפסד עילה להווה ונפסד והעילה אם יש לה עילה תהיה אפשרית וזה לא ימשך לאין קץ אלא בסוף יכלה לעילה שאינה הווה ונפסדת ואין לה עילה והיא מחוייבת המציאות והוא האל ית'. וכבר התבאר שמחוייב המציאות א\"א שיהיה גוף וגם לא יהיה כח לגוף שכח הגוף כלה בכליון הגוף ומחוייב המציאות לא יכלה. הרי נתבארו שלשת העיקרים והם. שהוא מצוי. ושהוא אחד. ושאינו גוף ולא כח בגוף. והעיקר הרביעי והוא שהעולם חדש לא נמצא עליו מופת אמיתי לפיכך אנו מחוייבים שנאמין בו מדרך הקבלה קבלת הנבואה שהנבואה למעלה מן המופת. ולפיכך אמר שמיסודי הדת לידע שיש שם מצוי ראשון הוא ממציא כל נמצא, ואחר שנאמין שהוא ממציא כל נמצא יהיו כל הנמצאים מן שמים וארץ לא נמצאו אלא מאמתת המצאו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות וכו'.</b> כלומר שאחר שנתברר שהוא ממציא כל נמצא והוא עילה אמתית להם אם יעלה על הדעת שאין שם עילה לא יהיה עלול. אבל אם יעלה על הדעת שאין שם עלול כלומר שאבד העלול לא תאבד העילה שאינה מתבטלת בבטול העלול: "
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הנמצאים צר��כין לו והוא אינו צריך להם וכו'.</b> אמר בתחלה ולא יבטל הוא לבטולם אבל הם בטלים לבטולו שכל מצוי שיש עילה למציאותו אין עילת מציאותו היא עילת קיומו, שהבונה הוא עילה פועלת לבנין ואם ימות הבונה לא יפסד הבנין שקיום הבנין יש לו עילה זולת עילת הוייתו. והקב\"ה הוא ממציא כל נמצא והוא המקיימו בשפע ששופע עליו תמיד ומפני זה הם צריכין לו והוא אינו צריך להם ולפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם שכל הנמצאים אפשריים והוא מחוייב המציאות ומחוייב המציאות לא ידמה לאפשרי המציאות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המצוי הזה הוא אלוה העולם וכו'.</b> פי' אלוה שליט ומושל והוא נעבד אדון כל הארץ וגם הוא אדון השמים, אלא צחות לשון שצירף לארץ לשון אדנות ולגלגל הנהגה, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ וזכר המופת על זה שהגלגל סובב תמיד ויתחייב מזה שיהיה הכח המסבבו אין לו הפסק ואפילו על דעת האומר שהעולם חדש ואפשר שיכלה הרי הוא סובב. ואי אפשר שיסוב בלא מסובב: ",
+                "<b>והוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף.</b> כבר זכרנו זה למעלה שאם היה מסבב הגלגל גוף גם כן הוא מתנועע בעת שיניע הילכך יכלה למניע שאינו מתנועע והוא האל שמניע הגלגל בשפע מלפניו. וזהו ענין מאמרו בלא יד ולא גוף: "
+            ],
+            [
+                "<b>וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך.</b> מלת אנכי מורה על המציאות וה' הוא השם המפורש יהו\"ה יתברך המורה על חייב המציאות. אלהיך אחר שיתאמת אצלינו מציאות הבורא ושהוא מחוייב המציאות ראוי לנו שנעשה אותו אלוה עלינו כלומר שנעבוד אותו ולא נעבוד זולתו שכן קבלו אבותינו אברהם יצחק ויעקב אלהותו עליהם ונקרא אלהיהם לעולם שנאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכו' וישראל ג\"כ קבלו אלהותו עליהם כמו שקבלו אבותינו כשאמר להם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כלומר שתעבדו אותי ואהיה לכם לאלוה ולא תהיו ככל העמים שכל עם יש לו אלוה מן המלאכים או הגלגלים אבל אני רוצה לקרב אתכם אלי ואהיה לאלוה לכם: ",
+                "<b>וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה וכו'.</b> כלומר כל המעלה על דעתו שיש לעולם כולו אלוה חוץ מהשם יתברך עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. כלומר בעוד שאני מצוי וכבודי מלא העולם כמו שאמר הנביא העם המכעיסים אותי על פני: ",
+                "<b>וכפר בעיקר.</b> פי' כפר בשם שהוא עיקר העולם כלומר עילתו האמתית שהכל תלוי בו שהוא עילת מציאות הכל ועילת קיומו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלוה זה אחד הוא אינו שנים ולא יתר על שנים וכו'.</b> כבר הקדמנו שנתבאר במופת אמתי שהשם מחוייב המציאות ואינו גוף ולא כח בגוף. הודיענו שידענו זה מדרך הקבלה שהודיענו משה רבינו ואמר לנו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. פירושו השם שהוא אלהינו הוא אחד. ולפי שמלת אחד תאמר על ענינים הרבה ואין אחד מהם אחד אמתי אלא השם שאין כיחודו אחר זולתו: ",
+                "<b>לא אחד כמין וכו'.</b> המין יאמר על שני ענינים. האחד קרוי בלשון ערבי גנס מין אחד. והמין האחר והוא כולל ענינים רבים כמו שתאמר מין החי אחד והוא כולל כל נפש חיה. וגם הוא כולל אחדים הרבה כמו שתאמר מין האדם והוא כולל כל בני האדם. ועל הענין השני אמר שאין הקב\"ה כזה המין שהוא כולל אחדים הרבה: ",
+                "<b>ולא אחד כגוף וכו'.</b> יש גוף שההרכבה בו גלויה כגון גוף החי שאע\"פ שהאדם או הבהמה גוף אחד הוא מורכב מאברים הרבה. וזה ברור למראית העין שהוא מורכב ואינו פשוט. אלא אפילו גוף הגלגל או אחד מהיסודות שנראים למראית העין שהוא אחד ואינו מורכב הוא באמת אינו אחד מפני שהוא מחובר מגולם וצורה והרי הוא שנים: <b>ועוד</b> נחלק למחלקות כמו שאמרנו, ולקצוות. שהגוף גשם והגשם יש לו שלשה קצוות אורך ורוחב ועומק: ",
+                "<b>אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו וכו'.</b> דבר ידוע שזה שאנו מתארים השם ואומרים שהוא אחד. לא על דרך האמת אלא על דרך ההשאלה. מפני שהאחד תחלת המנין והמנין ממאמרות הכמות. והמאמרות כולם מקרים ונופלים ומאורעות פירוש אעראין ולא יתכן שיהיה לו מקרים. אלא זה שאנו אומרים אחד להורות השכל שאינו שנים ולא יותר על שנים: ",
+                "<b>אילו היו אלוהות הרבה והיו גופין וגויות וכו'.</b> גוף וגויה כפל הענין במלות שונות דרך צחות. ושניהם מן הכתוב גופת שאול וגופות בניו ונאמר וגויתו כתרשיש. זה המקום צריך עיון שישאלו אפשר שיהו אלוהות הרבה ולא יהיו גופין שהרי השכלים הנבדלים הרבה ואינם גופין וגויות והנפשות הרבה ואינן גוף. ויש להשיב שענין דבריו כך אילו היו אלוהות הרבה יהיו גופים. או יהיה אחד עילה לחברו. מפני שכבר נתבאר שחיוב המציאות א\"א שימצא לשנים. ואם יהיה האחד עילה לחברו העלול אינו אלוה מפני שהוא אפשרי שהרי יש לו עילה ולפיכך לא יקרא אלוה. וראיה לזה מה שאמר אח\"כ שאין הנמנין השוין במציאותם נפרדים זה מזה. פי' השוין במציאותן שאין אחד מהן עילה לחברו שאם היה אחד מהם עילה לחברו אינן שוים במציאות. נחזור לענין. ",
+                "<b>אמר שאין הנמנין השוין במציאותן נפרדים וכו'.</b> פי' אם יהיו שוין במציאות תהיה אמתתם שוה ואם אמתתם שוה במה יפרדו זה מזה. ואם יש להם מאורעות שיפרדו מהם הרי הם גופים. שהמאורעות נשואים וא\"א לנשוא בלא נושא. ונושא המאורעות גוף לפיכך היוצא מזה הענין שאם היה האלוהות הרבה והם שוין במציאותן אינם נמנין אלא במאורעות ואילו יש להם מאורעות יהיו גופות: ",
+                "<b>ואילו היה היוצר גוף וכו'.</b> זה ענין אחר. ר\"ל שהאל אין לו קץ ותכלית והגוף יש לו קץ ותכלית יתחייב מזה שהשם אינו גוף. המופת על הראשון שהשם מחוייב המציאות ומחוייב המציאות אין לו קץ ותכלית שאם יש לו תכלית יהיה לו התחלה ומחוייב המציאות אין לו התחלה. והמופת על השני שהגוף יש לו שלשה מרחקים וכל שיש לו מרחקים יש לו קץ והוא כלה: ",
+                "<b>וכל שיש לו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף וכו'.</b> כלומר האל אינו גוף שאילו היה גוף היה לו קץ וכל שיש לו קץ יש לכחו קץ ותכלית והאל אין לכחו קץ. ובא לתת ראיה על זה ואמר שאנו רואים הגלגל סובב תמיד והאל הוא שמסבב אותו כמו שיתבאר. והואיל והוא סובב תמיד בכח האל אין לכח מסבבו קץ ותכלית. שאילו היה לכח מסבבו קץ לא היה סובב תמיד: ",
+                "<b>והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות.</b> כבר נתבאר זה למעלה: ",
+                "<b>וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו וכו'.</b> ושלש מצות אלו שהם לידע שיש שם אלוה. ושלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר. וליחדו. נתבארו בסוף מסכת מכות: "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב\"ה גוף וגויה וכו'.</b> אחר שביאר מדרך המופתים שאינו גוף חזר להביא ראיה מן הכתוב ואמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. זה הכתוב אינו בתורה אלא הוא בספר יהושע (ב') ויש כתוב אחר בתורה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים (דברים י׳:י״ז) ואין בו בשמים ממעל. וכתוב אחר בתורה יש בו הראיה שבקש לה��יא והוא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (שם ד') כלומר שאחר שאמר שהוא בשמים ובארץ אינו גוף. שהגוף אינו בשני מקומות בזמן אחד והואיל ונאמר שהוא בשני מקומות שהן השמים והארץ, כל ענין מאמר הכתוב שהוא בשמים ובארץ ר\"ל ממשלתו כלומר שהוא מושל בשמים ובארץ. שאילו היה בשמים ובארץ כפשוטו היה גוף או כח לגוף ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה. וזה דבר אמתי שכל גוף יש לו תמונה והשם אמר שבשעה שנגלה להם ושמעו דבריו לא ראו לו תמונה: ",
+                "<b>ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה.</b> כלומר שאין דבר בעולם שוה לו ולא דומה לו: ",
+                "<b>ואילו היה גוף היה דומה לשאר הגופים.</b> בענין הגופניות: "
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה ותחת רגליו וכו'.</b> התורה ניתנה לכל המון ישראל אנשים ונשים וטף והשם יודע המחשבות שידע שמאחר שהם גופים מחוברים מארבעה יסודות א\"א שישיגו הנפרד על בוריו לפיכך דבר עמהם בלשון שתוכל דעתם לסבול. ואח\"כ כשיתבוננו ויבינו וישיגו מאמתת השם מה שיוכלו להשיג. ידעו שכל הדברים האלה לא נאמרו אלא בדרך השאלה. ועל זה הענין ארז\"ל דברה תורה כלשון בני אדם. כלומר דברה עמהם כלשונן שיבינו אותו. שמאחר שהם גופים לא ישיגו הנפרד על בוריו. ומאחר שבא הכתוב בלשונן שאין בו ספק שהוא משל והוא אם שנותי ברק חרבי נדמה לו הכל ונאמר שהכל משל וכנוי: ",
+                "<b>ראיה לדבר זה שנביא אחד אומר שראה הקב\"ה לבושיה כתלג חיור וכו'.</b> ר\"ל מאחר שאמרו הנביאים שראוהו בצורות משונות כבר נתבאר שאינו גוף ולא ישתנה. ופי' כתלג חיור כשלג לבן. ופי' חמוץ בגדים אדום כמו סוסים ברודים אמוצים (זכריה ו׳:ג׳) כמו חמוצים בחילוף א' בח': "
+            ],
+            [
+                "<b>מהו זה שבקש משה להשיג כשאמר הראני נא את כבודך וכו'.</b> פי' לפי שאמר למעלה ואמתת הדבר אין דעתו של אדם יכולה להשיגו אמר א\"כ הדבר מה הוא זה שבקש משה. אם בקש להשיג אמתת הבורא הרי הקדמנו שזה א\"א. ואם בקש באומרו כבודך תואר מתוארי השם או מדה ממדותיו או דבר נברא. זה אינו צריך לו שהרי הודיעו הקב\"ה כמו ששאל וידע אמתת כל נברא מדכתיב בכל ביתי נאמן הוא. והתשובה שבקש להשיג אמתת המצאו של בורא כדי שיהא נחקק בלבו, מפני שחשב שיוכל להשיג זה על דרך מופת. והודיעו השם שזה א\"א אלא יודיעו מה שיוכל להשיג מה שהוא שלם במין האדם. ושאר הענין פשוט: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכיון שנתברר שאינו גוף יתברר שלא יארעו לו אחד ממאורעות הגוף לא חיבור ולא פירוד וכו'.</b> החיבור לא יהיה אלא למחובר והנפרד אינו מחובר. והפירוד לא יהיה אלא למחובר שלא יפרד אלא מחובר: ",
+                "<b>ולא מקום וכו'.</b> כל דבר שהוא במקום הוא גוף או כח בגוף ומי שאינו גוף לא יהיה במקום. ולא מדה וכו'. המדה מקרה לגוף: ",
+                "<b>ולא עלייה ולא ירידה וכו'.</b> כל עולה ויורד מתנועע והתנועה לא תמצא אלא לגוף או לכח בגוף שגם התנועה מקרה לגוף: ",
+                "<b>ולא ימין ולא שמאל וכו'.</b> כל שיש לו ימין ושמאל ופנים ואחור הוא גוף שדבר שאין לו גוף אין לו צד מן הצדדין: ",
+                "<b>ואינו מצוי בזמן וכו'.</b> אילו היה מצוי בזמן היה הזמן קודם לו. א\"כ לא יהיה קדמון שהקדמון לא יקדים אותו שום דבר. וכיון שאינו מצוי בזמן לא יהיה לו תחלה וסוף שהוא ראשית ואחרית. ולא מנין שנים וכו'. שכל זה מענין הזמן והזמן ממקרה הכמות: ",
+                "<b>ואינו משתנה וכו'.</b> השנוי לא יהיה אלא מצד המקרים. והוא יתברך אינו גוף שיהיה לו מקרים: ",
+                "<b>ואין לו לא מות ולא חיים וכו'.</b> המות הוא ההעדר. והבורא מחוייב המציאות ומחוייב המציאות לא יעדר: ",
+                "<b>וחייו אינם כחיי הגוף.</b> שהם מוספין על מהותו. ולא יאמר עליו חי אלא להורות שהוא מצוי ואינו מועדר. והחכמה והסכלות המצויים למי שהוא גוף הם כחות משתנים והחכמה היא דבר מוסף על המהות והוא ית' חכמתו היא מהותו: ",
+                "<b>ולא שינה ולא הקיצה וכו'.</b> כל אלו הם מקרים לנפש האדם והקב\"ה אינו נפש ולא גוף שיהיו לו אלו המקרים: ",
+                "<b>ולא דבור כדבור האדם וכו'.</b> שהוא בחתוך המלות בשפה ובלשון ובגרון והקב\"ה אינו גוף כגוף האדם שיש לו אברים. וזה שנאמר וידבר ה' ודבר ה' הוא כנוי לשפע המגיע מאצל הבורא לנביא ע\"י מלאך או בקול נברא: ",
+                "<b>וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה וכו'.</b> זה המאמר לרז\"ל במסכת חגיגה בפרק אין דורשין. ופירשו המפרשים עפוי מלשון עייפות. ויש אומרים שהוא מלשון תנועה מדכתיב ועפו בכתף פלשתים (ישעיהו י״א:י״ד) שפירושו ינועו ישראל לרוח פלשתים לשלול אותם שפירוש כתף רוח וצד כמו ולכתף השנית (שמות כ\"ו) כלומר אין לו תנועה: "
+            ],
+            [
+                "<b>והואיל והדבר כן הוא וכו'.</b> כל זה נכנס תחת מאמרם ז\"ל דברה תורה כלשון בני אדם, והוא כשבקש להודיענו שהקב\"ה רצה בדבר פלוני כלומר שנעשה כרצונו יאמר עליו שהוא שמח בו. וכשנעשה דבר שלא כרצונו כגון שנעבור על מצוה (חמורות) ממצותיו יאמר עליו שהוא כועס. כדי שנדע שהוא נפרע מעושה אותו מעשה שהמובן מענין הכעס הוא שהוא נפרע מהעובר על דבריו וכן בשאר המדות. ושאר הענין מבואר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה ממנו וכו'.</b> האהבה המצויה לכל דבר נאהב הוא בשביל שני ענינים. האחד בשביל טובה והנאה וחסד שיגיע לאוהב מהנאהב כמו אהבת עבדי המלך למלך ואהבת האיש לאשה. והשני הוא כשיראה אדם דבר נאה וייטב בעיניו יאהב ויתאוה לו וכשיגיע לו תהיה לנפשו שמחה גדולה. כמו שיראה האדם אבן טובה יקרה או בית נאה ומשובח מיד תתאוה נפשו להדבק בו ולהגיע אליו. והחלק הראשון הוא אהבה שהיא תלויה בדבר ואין זה משובח באהבת הנברא לבורא שיהא אדם אוהב אותו בשביל שהוא נותן לו חיים וממון ובנים, מפני שבשעה שיתן לו הוא אוהבו ובעת שימנע ממנו תבטל האהבה כמו שאמרו רז\"ל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל וכו'. והחלק השני היא האהבה האמתית. וכבר נתבאר שאין אדם יכול להשיג אמתת הבורא ולא יוכל לדעת אותו אלא ממעשיו וברואיו כשיתבונן בהם ויכיר מהם גדולתו מיד תתאוה נפשו תאוה גדולה להדבק בו ותאהב אותו אהבה גדולה כפי מה שתשיג מגדולתו תהיה אהבתו. ועל זה צוה בתורה ואמר ואהבת את ה' אלוהיך וכו'. ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדרגה כדכתיב ובחרת בחיים למען תחיה וגו' לאהבה את ה' (דברים ל). ויש לנו מעלה היא קודמת למעלה זו והיא פחותה ממנה והיא מעלת היראה. וגם היא נחלקת לשני חלקים. האחת היא יראת עמי הארץ והנשים וקטני השכל שייראו השם ויעבדו אותו שמא ימית אותם או יהרוג בניהם או יחסרם ממון או שלא ינחילם גן עדן. והחלק השני היא היראה האמתית והוא כשיתבונן במעשה האל וישיג מהם גדלו וידע שהוא בריה שפלה קלה כשיערוך נפשו לאחד מן הגופים הנכבדים וכ\"ש לצורות הנפרדות כ\"ש לנגד בורא הכל מיד יירא ויפחד פחד גדול כמו שאמר דוד סמר מפחדך בשרי ואמר חבקוק ה' שמעתי שמעך יראתי. ומצאנו בתורה שני כתובים האחד מורה שהיראה מביאה לידי עשיית כל המצוות שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. והאחר מורה שלא נצטוינו בכל המצות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו. וההכרע בינהם שהיראה יש לה שלש קצוות. הקצה הראשון הוא תחלתה והיא קודמת לכל המצות. שהירא מן המלך לא יעבור על דבריו. ועל זה אמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. והחלק השני הוא סוף היראה והיא היראה האמתית ולא יגיע אדם לה אלא אחר עשיית כל המצות והשגת הבורא בידיעת דרכיו. ועל זה נאמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה. וכשיגיע לזו המעלה יעתק ממנה למעלת האהבה שהאהבה לעולם לא תהיה אלא לאחר היראה. והיראה יש לה תועלת גדולה במצות ל\"ת. והאהבה יש לה תועלת גדולה במ\"ע. והיראה יגיע לה עיקר גדול כמו שאמר דוד (תהלים קי\"א) ראשית חכמה יראת ה'. ואמר שלמה (משלי א') יראת ה' היא ראשית דעת. ואמר באהבה אהבו את ה' חסידיו. ואמר אוהבי ה' שנאו רע. ולפי שלא תהיה יראה ואהבה אלא בידיעת ברואי השם צריך אדם להתבונן בברואיו הקדושים והטהורים. לפיכך הוצרך הוא לזכור כללים גדולים ממעשה רבון העולמים. וכללים אלו שזכר הגאון. מהם מה שהוא מבואר למראית העין. ומהם מה שנתבאר במופתים בחכמת הטבע ובחכמת התשבורת. לפיכך נאמין לדברי הגאון ז\"ל שידע הדברים במופתים. והרוצה לידע המופתים על דבריו ישתדל בלימוד החכמות עד שידע ברואי השם על בוריין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מה שברא הקב\"ה בעולמו וכו'.</b> כל הנבראים נחלקים לשלשה חלקים. העולם השפל והוא כל דבר הנתהווה מארבעה היסודות. ועולם הגלגלים. והמלאכים. והתחיל בעולם השפל מפני שהוא מבואר לכל. וממנו יעתק לידיעת השאר. וזכרו בתחלה בדרך כללי ובפ' רביעי יבאר חלקיו. וכל מה שבעולם השפל נתהווה מארבעת היסודות והם נחלקים לשלשה חלקים. דומם. וצומח. ונפש חיה. דומם פגרים מתים אין להם נפש כלל ואינם מתנועעים אלא במניע. והצמחים יש להם נפש צומחת והם פרים ורבים ויש להם כח הזן וכח המוליד אבל אין להם הרגשה. ונפש חיה נחלקת לשני חלקים מדברת ואינה מדברת. ושאינה מדברת היא כל נפש חיה חוץ מן האדם. וכל מה שיש בעולם השפל הווה ונפסד ומיניהם קיימים והם מחוברים מגולם וצורה. ופי' גולם גוף הדבר שאין בו צורתו. וגוף האדם טרם הולדו נקרא גולם דכתיב גלמי ראו עיניך. ובדברי חז\"ל גלמי כלי עץ. והחלק השני עולם הגלגלים. וגם הם מחוברים מגולם וצורה מפני שהם גשם וכל גשם מחובר מגולם וצורה. ולפי שגולמם זך וברור ונקי וצורתם שהיא נפשם מעלתה גדולה ממעלת צורות העולם השפל לפיכך הם קיימים ואינם משתנים. ומהות גולמם לא השיגו החכמים אמתתם לפי שלא יאמר בה לא קלה ולא כבדה ולא חמה ולא קרה כמו שיתבאר אח\"כ. והחלק השלישי הוא החלק העליון למעלה והוא עולם המלאכים והם צורות נפרדות בלא גולם והם השכלים הנבדלים. ונקראו מלאכים לפי שהם שלוחי השם בהנהגת העולם וכל העושה דבר המלך הוא נקרא שלוחו: ",
+                "<b>ואינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו וכו'.</b> מצד שבהם עילה ועלול לפי שאין להם מקרים שיפרדו בהם זו מזו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש וכו'.</b> הנבואה היא השפע שיגיע מהבורא לנביא במציעות המעלה האחרונה ממעלת המלאכים והיא מעלת אישים. וכבר נתבאר שכל המלאכים צורות נפרדות והצורות אינן גוף שיראה אותם הרואה במראית עין. אלא זה שאמר הנביא שראה המלאך הוא צורה שיראה אותה במראה הנבואה או בחלום של נבואה בכח המראה. ולפי מעלת הנביא וכחו יראה מה שיראה. מהם מי שיראה המלאך גויתו כעצם השמים שנאמר וגויתו כתרשיש. ומהם מי שיראה אותו אש. ומהם מי שיראה אותו בצורת איש מבני האדם. כל זה לפי מה שיתראה לנביא במראה הנבואה. ולא עוד אלא שהנביא עצמו פעמים יראה המלאכים בצורות משונות זו מזו לפי זכות נפשו בעת הנבואה והכל דרך חידה והנביא יבין במראה הנבואה ענין אותה חידה: ",
+                "<b>לומר שאינו גוף ואינו כבד.</b> כלומר אינו גוף כבד כגופות הכבדים שהאש קלה והיא זכה ומעולה מגוף המים והארץ הכבדים לפיכך נראו המלאכים אש. וכן נראה להם כנפים ושהם מעופפים לפי שהעם משבחים העופות לפי קלות גופם ומהירות תנועתם ושהם יכולים לילך למקום שירצו בזמן קל בלא מונע כלל: ",
+                "<b>שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה וכו'.</b> פי' אנו יודעים בודאי שהקב\"ה אינו אש שאף על דעת האומרים שהוא גוף לא עלה על דעתם שהוא גוף כגוף היסודות ולא כגוף הגלגלים לפיכך ידענו בודאי שזה שנאמר בו שהוא אש דרך משל כך זה שנאמר במלאכים שהם אש דרך משל: ",
+                "<b>וזה שאמר עושה מלאכיו רוחות וכו'.</b> אין ענין הדברים שהמלאכים אש ורוח אלא כך פירושו עושה הרוחות והאש שלוחיו ומלאכיו להפרע בהם מהבריות כמו שאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. ברוח קדים אפיצם. ותפול אש ה' ותאכל אותם. ואש יצאה מלפני ה' ותאכל וגו'. וכן ארז\"ל בכל עושה הקב\"ה שליחותו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ובמה יפרדו הצורות זו מזו וכו'.</b> הנביאים אמרו שראו מלאכים הרבה כדכתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים וכתיב אלף אלפים ישמשוניה. וכתיב היש מספר לגדודיו. אמר הגאון שמא תשאל ותאמר כבר אמרת שהמלאכים צורות נפרדות ואמרת שאין הנמנין השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו לגופות ואלו אינם גופים שיהיו להם מאורעים א\"כ במה יפרדו זה מזה [והשיב לפי שאינן שוין במציאותן וכו'] כמו שתאמר חיות הקודש עילת האופנים והאופנים עילת האראלים. ויש לשאול שיתחייב מזה שלא יהיו המלאכים אלא י'. וכן אמרו הפילוסופים שמנין השכליים י'. וא\"כ הוא זה היאך יהיו המלאכים הרבה עד אין מספר ובמה יפרדו אלו זה מזה. והתשובה אמת כי לא יפרדו אלא מצד שבהם עילות ועלולים וכל מעלה מעשר המעלות יש לה עלולין הרבה. כיצד מעלה שניה היא עילת הגלגל השמיני. והגלגל השמיני יש בו כוכבים עד אין מספר הילכך יהיה לגלגל עצמו עילה וכל כוכב שבו יש לו עילה בפני עצמו לפיכך יהיה לגלגל השמיני עילות הרבה וכן מעלת אישים הוא עילת כל מה שלמטה מגלגל הירח והם ארבעה יסודות ומה שיורכב מהם. וכל מורכב עילתו זולת עילת האחר הרי במעלת אישים עילות הרבה. ותשובת אחרת שזה שנאמר שראה הנביא מלאכים הרבה הוא לפי הבטת הנביא והשגתו כשם שהוא רואה אותן פעמים אנשים פעמים נשים פעמים חיות כך יראה אותם הרבה. כמו שראה נער אלישע ההר מלא רכב אש וסוסי אש. וכמו שראה זכריה ארבע מרכבות. כל אחד מהם למטה ממעלתו של חבירו: ",
+                "<b>והוא מצוי מכחו וכו'.</b> אמר למעלה לפי שאינן שוין במציאותן חזר וביאר זה ואמר כל אחד עולה למעלה שלמטה ממנו והוא מצוי מכחו והכל מצוי מכחו של הקב\"ה וטובו. הקב\"ה המציא כל העולם בדרך חסד וטוב מלפניו שנאמר טוב ה' לכל הילכך מטובו ברא העולם: ",
+                "<b>וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וכו'.</b> זה הכתוב בקהלת ותחלתו אם עושק רש וגזל משפט וכו'. ופירושו אם ראית רשעים עושקים הרשים והצדיקים וגוזלין אותם ולא ינהגו עמם במשפט וצדק אל תתמה ותאמר שאין לעולם מנהיג ומביט במעשה בני אדם שאילו היה שם מביט במעשה בני אדם היה מציל העשוקים מיד עושקיהם אמר אל תאמר כך שאם אין הקב\"ה נפרע מהם עתה הוא נפרע מהם לאחר זמן או בעולם הבא שאין נמלט מדיניו. וכל מושל יש עליו מושל עד שיכלו לבורא שהוא גבוה מכל ומושל על הכל שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר. כיצד הגלגלים גבוהים על היסודות ומה שנהוה מהם והם השומרים מיניהם שלא יסופו. והגלגלים תנועתם תנועה תשוקית לעילתם שהם השכלים הנפרדים הנקראים מלאכים והם צורות הגלגלים השומרים גשמם והם גבוהים עליהם במעלה לפי שהם עילתם וכן כל מעלה ממעלת המלאכים היא עילת מעלה שלמטה ממנה והיא השומרת אותה בשפע שתשפיע עליה תמיד שאם יפסק אותו שפע מיד הוא כלה. והמעלה הראשונה היא נאצלת מכח הבורא ומקבלת השפע ממנו והוא בוראה שומרה ועליו ברוך הוא אמר גבוהים עליהם והוציאו בלשון רבים דרך כבוד כמו אלהים קדושים, ויהי כאשר התעו אותי אלהים, אלה הם האלהים האדירים, לפיכך אמר וגבוהים עליהם כלומר האל גבוה על הכל ושומר הכל: "
+            ],
+            [
+                "<b>זה שאמרנו למעלה ממעלתו וכו'.</b> פירוש זה שאומר זה למעלה מזה ר\"ל מעולה ממנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>שנוי שמות המלאכים על שם מעלתם וכו'.</b> כבר אמרנו למעלה שנקראו השכלים הנפרדים מלאכים לפי שהם שלוחי השם בהנהגת העולם והשליח קרוי מלאך. כדכתיב וישלח מלאך. ושנוי שמותם זה מזה לפי מעלתם כמו שידע בוראם וגם ישתנה שמם לפי השליחות שישתלחו בה כיצד כשישלח מלאך לרפאות אדם קורא אותו רפאל. ואם לעזור אותו קורא שמו עזריאל: ",
+                "<b>מעלה ראשונה חיות הקדש.</b> למדנו כל אלה מדברי הנביאים ויחזקאל הגיד לנו צורת ראייתו (כסא) הכבוד. ואמר שראה ארבע חיות ועל ראשיהם רקיע נטוי ועל הרקיע דמות כסא ונדמו לו כחיות. ולא נדמו כולם בצורת אדם להודיע שמעלתם פחותה ממעלת השם כמו שהחיה מעלתה פחותה ממעלת האדם. ויש לומר שנקראו חיות לפי שהם משפיעים החיות לכל נברא שהוא למטה מהם. ולפיכך קראם חיות הקדש לפי שאין בברואיו קדוש כמותם: ",
+                "<b>ואופנים.</b> זה שם משותף למעלה השנית ממעלת המלאכים והגלגלים על דעת מקצת המפרשים דכתיב להם קורא הגלגל באזני, ולכל דבר עגול קורא אופן שנאמר ואפן עגלה על כמון יוסב. ויסר את אופן מרכבותיו. ויתכן שנקראו אופנים מלשון פנים שהוא לשון גדולה שכן החשובים נקראו פנים: ",
+                "<b>אראלים.</b> נמצא כתוב הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיהו ל״ג:ז׳) כפל הענין במלות שונות. ואראל לשון גדולה ועילוי שכן המקדש והמזבח נקרא אריאל והראל: ",
+                "<b>וחשמלים.</b> הם מלאכים נראים לנביאים במראה הנבואה בזוהר גדול כזוהר הזך הנראה בתוך האש שנאמר ומתוכה כעין החשמל ארז\"ל מאי חשמל חיות אש ממללות: ",
+                "<b>שרפים.</b> כמו שאמר ישעיה שרפים עומדים, ונקראים כן לפי שהם נוראים במראיהם שהמביט בהם נשרף: ",
+                "<b>מלאכים.</b> שם כולל לכל ועתים יקראו למין בשם הסוג כמו שאמרו מסכת טהרות והוא מכלל סדר טהרות. וכן כוכב שם לכל הכוכבים ונקרא עטאר\"ד כוכב: ",
+                "<b>אלהים.</b> לפי שהם מושלים ושליטים בעולם והוא שם משותף לאל יתברך ולמלאכים ולנביאים ולדיינים: ",
+                "<b>בני אלהים.</b> לפי שמעלתם פחותה ממעלת מה שלמעלה מהם כמו שהבן פחות מן האב מצד ש��וא עלול לאב והעילה גדולה מן העלול ונמצא בכתוב בני אלהים ויבאו בני אלהים להתיצב על ה': ",
+                "<b>וכרובים.</b> לשון מלכות וגדולה כדכתיב את כרוב ממשח (יחזקאל כ״ח:י״ד) ר\"ל מלך. ויתכן לומר לפי שהם קרובים למעלת אישים נקראו כרובים שהם צורת האדם הקטן תרגום נער רביא והכ\"ף נוספת: ",
+                "<b>אישים.</b> לפי שהם המדברים עם הנביאים ומעלתם קרובה ממעלתם נקראו בשמם כי אישים קיבוץ איש, וכן נקרא אחד מהם גבריאל מלשון גבר שהוא שם בן אדם שנאמר מי גבר יחיה. ואע\"פ ששם כולם מורה על הגדולה והעילוי לא נדע למה הושג לה כל מעלה בזה השם שלה ודבר זה לא ידע אותו על אמתו אלא בוראם: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הצורות האלו חיים וכו'.</b> הצורות הנפרדות לא יאמר להם חיים ולא מות וזה שאמר חיים כלומר שהם מצויים וקיימין ויודעין בוראם שאנו לא נכיר ידיעה אלא לחי: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנמצאים חוץ מן הבורא וכו'.</b> כלומר שהוא עלת כל הנמצאים ושהכל נמצאו מכחו: ",
+                "<b>ולפי שהוא יודע עצמו וכו'.</b> הנה התחיל להודיענו הענין שעליו אנו אומרים שהבורא יודע. לפי שהדבר ברור שאין ידיעת הבורא כידיעתנו. שהידיעה בנו מקרה וענין מוסף על מהותנו. ועוד שהידיעה מתחדשת בנו. והשם הוא ודעתו אחד ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו ולא תתחדש לו ידיעה. וחזר והודיענו דבר שהוא צריך עיון רב. הוא שיש לומר שמאחר שהקב\"ה הוא ודעתו אחד א\"כ היאך ידע הברואים והם רבים עד אין קץ ועוד שהם מתחדשים תמיד. והתשובה במה שאמר אח\"כ שאינו יודע הברואים כמו שאנו יודעים אותם. שאנו לא נשיג ונדע העילה אלא מצד העלול כשנתבונן בעלול נאמר א\"א שזה יהיה עילת עצמו אלא ודאי יש לו עילה. וכשנדע עילתו הקרובה תעתק מחשבתנו מדבר לדבר עד שנדע עילתו העיקרית נמצא שאנו יודעים הברואים מחמת עצמם ומידיעתם נעתקנו לידיעת עילתם. וידיעת הבורא בהפך זה שהוא יודע עילת כל עלול וכיון שידע הוא העילה ידע עלולה ועילת כל העילות העיקרית הוא ברוך הוא. הנולד מזה שמאחר שהוא יודע עצמו ושהוא עילה לכל נמצא הוא יודע כל נמצא. וידיעת דבר זה על בוריו קשה הרבה שאין דעתנו הקלה שבנקלה תוכל להשיג דעת תמים דעים וכ\"ש שכבר נתבאר שהוא ודעתו אחד הילכך מאחר שאין אנו יכולין לידע מהותו כך לא נוכל להשיג דעתו ולא ידיעותיו. אלא נדע בודאי שאין ידיעותיו כידיעתנו הוא שאמר הנביא כי כגבוה שמים על הארץ גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. ונדע באמת שמאחר שהוא יוצר הכל ובוראם הוא ידעם הלא תראה שהבונה אם לא תשיג מחשבתו היאך יבנה כותל זה ומאיזה דבר יבנה אותו ומה היא תועלתו לעולם לא יבנה אותו. וכן כל עושה מלאכה אם לא יבין תועלתה לא יוכל לעשותה. כ\"ש יוצר הכל אלולא ידע היאך יהא העולם ותועלת כל דבר ודבר שבו לא נברא דבר. וכן דוד אומר בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. הלכך אין כל דבר נעלם ממנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>הקב\"ה מכיר אמתו ויודע אותה וכו'.</b> יש שם שני ענינים. האחד שנדע שהקב\"ה יודע מכיר אמתו. והשני שנדע שהקב\"ה יודע כל נמצא בדרך שהקדמנו. ושני הענינים אינו יודעם בדעה שהיא חוץ ממנו כמו ידיעתנו שהקב\"ה הוא ודעתו וחייו אחד: ",
+                "<b>ואילו היה חי בחיים או יודע בדעה שהיא חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה וכו'.</b> לפי שנתבאר שהאל ית' יחיד מכל צד ואינו מורכב לא מגולם וצורה ולא משני ענינים ולא מעצם ומקרה ואילו היה יודע בדעה שהיא חוץ ממנו היתה הדעה בו מקרה ויהיה מורכב מעצם ומקרה: ",
+                "<b>נמצאת אומר הוא היודע וכו'.</b> זה הדבר אין בנו כח להשיגו על אמתו אלא נבאר שאלו השלשה בבני אדם הם שלשה ענינים וכשתדע זה תדע שא\"א שתהיה ידיעת הבורא כך. כיצד כשיתבונן אדם ויכיר צורה מן הצורות כמו שתאמר שהכיר וידע צורת הכסא או הבית או צורת יסוד מהיסודות. בתחלה יהיה יודע אותה בכח לא בפועל שעדין לא נחקקה זו הצורה במחשבתו. וכשידע אותה בפועל הרי נחקקה במחשבתו ונמצאת ידועה אצלו. הרי לך שלשה דברים האדם היודע וצורת הכסא הידועה והדעת שבה ידע זו הצורה. ואי אפשר להיות ידיעת השם כך שא\"כ תהיה ידיעתו מתחדשת ויוצאה מן הכח אל הפועל ויהיה אפשרי לא מחוייב המציאות ולפי שלא נוכל להשיג דעת הבורא ולא חייו אין לנו אלא שנאמר שהוא חי ולא בחיים ויודע ולא בדעה כלומר לא בחיים ולא בדעת שהם נוספין על מהותו: ",
+                "<b>ואין אומר חי ה' וכו' אלא חי ה' וכו'.</b> חי בצר\"י הוא תאר לגוף החי יותר על עצמו, וחי בפת\"ח אינו תואר אלא ר\"ל השם שהוא חי כדי להורות לדעת שהוא בורא העולם ומסבב הגלגל בכחו וזה לא יהיה אלא למצוי חי: ",
+                "<b>לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים וכו'.</b> כבר זכרנו זה הענין למעלה שהקב\"ה יודע עצמו ושהוא עילה לכל נברא והואיל והוא יודע עצמו ידע הכל שהיודע העילה יודע עלולה: "
+            ],
+            [
+                "<b>וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא נקרא מעשה מרכבה וכו'.</b> קראו לכל אלו הענינים מעשה מרכבה דרך כבוד כלומר ידיעת הבורא עצמו אין בנו ולא בנביאים כח לידע אותה על בוריה אלא נשתדל בידיעת הצורות הנפרדות שהם קרובים ממנו והם מורים על מציאותו כמו שתורה המרכבה שיש לה רוכב. וכן אמר יחזקאל היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל וכו': "
+            ],
+            [
+                "<b>צוו חכמים הראשונים וכו'.</b> תנן בתחלת פרק ב' ממסכת חגיגה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא\"כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים וכו'. ועילת זה לפי שזה הענין יצטרך בידיעתו להקדמות רבות עד שתעתק המחשבה מענין לענין. ואם יבקש אדם לידע זה הענין בלא הקדמות ישתבשו רעיוניו ויעורו עיניו ויצא לתרבות רעה ואפילו הדברים שהיה יודע אותם בתחלה לא יוכל להשיג אותם. הלא תראה כי הבשר והלחם יפים לגוף הרבה ואעפ\"כ מונעים אותו מן הקטן לפי שאין בו כח לסבלם: ",
+                "<b>ועליהם אמר שלמה כבשים ללבושך וכו'.</b> זה הכתוב במשלי. ופשוטו שהוא נותן לאדם עצה לקנות כבשים כדי שיקח מצמרם ויעשה לו לבוש להתכסות בו. וענינו שהוא כמו שאמרו חכמים כבשים כמו בנקודה מימין מן יכבוש עונותינו ופירושו כך דברים שהם כבשונו של עולם כלומר שהם כובשים העולם ומושלים בו והם הצורות הנפרדות ובוראם תהיה ידיעתם תחת לבושך כלומר שלא תגידם לזולתך. פירוש אחר דברים שהם סתרו של עולם יהיו תחת לבושך שהדבר הכבוש הוא נסתר מן העין כמו שאמרו נביא שהוא כובש נבואתו. כלומר שיטמין אותה ויסתירה ולא יגיד אותה: ",
+                "<b>ועליהם אמר דבש וחלב כו'.</b> כלומר דברים שהם ערבים כדבש וחלב יהיו תחת לשונך כדאיתא בפרק שני דחגיגה. (סליק מעשה המרכבה): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות וכו'.</b> השמים יש להם שמות הרבה. וחכמים אומרים שבעה רקיעים הם וכל אחד יש לו שם כדגרסינן בפרק אין דורשין בחגיגה. אמר רב יהודה שני רקיעים הם שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. רשב\"ל אומר שבעה ואלו הן, וילון. רקיע. שחקים. זבול. מכון. מעון. ערבות. וכשתתבונן תמצא שאין בין רב יהודה וריש לקיש מחלוקת אלא שרב יהודה מנה השמים הנראים בלבד. וריש לקיש מנה השמים הנראים ומנה דברים רוחניים שהם למעלה מן השמים במדרגה וקרא לכל מעלה מהם שמים. שכן אמר וילון אין משמש כלום. רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות וכל צבא השמים קבועים בו שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ. שחקים שבו רחיים שוחקות מן לצדיקים לעתיד לבוא. זבול שבו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו קרבן. מעון שבו כתות כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה. מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד וכו'. ערבות שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידין להבראות וטל שעתיד הקב\"ה להחיות בו המתים. הנה נתבאר לך שכל אלו הדברים שבחמשה רקיעים אלו אינם דברים גשמיים כלל. ומה שאמר שלג וברד וטל כולם משל לשפע היורד מלמעלה. ודבר שניהם הוא שנתבאר באמת שאין בעולם דבר גשמי נקרא שמים אלא הרקיע שנברא באויר והשמים שבהם הכוכבים והמזלות הם הנקראים גלגלים ונקראים שמים, ושמים לשון גובה כמו ערים בצורות בשמים ונקראים רקיע, לפי שהם מתוחים וכל דבר מתוח הוא מרוקע שנאמר וירקעו את פחי הזהב וכתיב לרוקע הארץ על המים. ונקראים זבול לפי שהם מדור לשכינה והמדור נקרא זבול שנאמר בנה בניתי בית זבול לך. ונקראו ערבות לפי שהם יקרים ונכבדים והדבר הנכבד נקרא ערוב שנאמר ואת בני התערובות (מלכים ב י״ד:י״ד) ומתרגמינן וית בני רברביא: ",
+                "<b>והם תשעה גלגלים וכו'.</b> אלו התשעה כל אחד מהם כולל גלגלים אחרים. מהם שמקיף העולם ומהם קטן שאינו מקיף ולפנים יזכור מניינם אבל מנה הנה מכל גלגל הגלגל הגדול המקיף כל מה שבתוכו מגלגל וכוכב: ",
+                "<b>גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח וכו'.</b> התשעה שזכר אותם הם שבעה כוכבי לכת וגלגל המזלות. והתשיעי שהוא מקיף את הכל. הראשון גלגל הירח נקרא סהר ולבנה. ירח הוא שמו העיקרי. ויש לומר שנקרא ירח לפי שאורו מתחדש בכל חדש ותרגום חדש ירחא. וסהר תרגום ירח סיהרא. ולבנה לפי שעינו לבן: ",
+                "<b>והגלגל השני שבו כוכב וכו'.</b> כבר הקדמנו שלא ימנע שיקרא המין בשם הסוג כמו שקרא למעלה הששית ממעלת המלאכים מלאכים. גם כן קרא לזה כוכב אע\"פ שזה שם כולל לכל הכוכבים. ויש מי שקורא אותו כותב. ואומר שנקרא כן לפי שהוא מושל על הכותבים והסופרים והוא מזלם: ",
+                "<b>והשלישי נוגה.</b> נוגה הוא שם הזוהר כמו שנאמר ונוגה כאור תהיה (חבקוק ג׳:ד׳) ולפי שזה הכוכב מזהיר הרבה קרוב מזוהר הירח נקרא נוגה: ",
+                "<b>והרביעי חמה.</b> שמה העיקרי שמש ונקראת חמה שממנה תהיה החמימות בעולם שהרי כשתקרב אל ראשי אנשי המקום יהי בו חום הרבה וכשתתרחק ממנה יהיה בו קור הרבה. ונקראת חרס שנאמר בטרם יבוא החרסה (שופטים י״ד:י״ח) ואפשר שנקראת כך לפי שאדומה כחרס בעת שתזרח ובעת שתערב. וראיה לזה שלא מצאנו שנקראה בזה השם אלא בשני עתים אלו שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳), בטרם יבא החרסה: ",
+                "<b>החמישי מאדים.</b> לפי שהוא אדום במראיו ואומרים שהוא מושל על שפיכות דמים ועל המלחמות: ",
+                "<b>הששי צדק.</b> לפי שהוא דן השופטים והדיינים וכיוצא בהם וממנו תבא הרעה למי שאינו שופט מהם בצדק: ",
+                "<b>השביעי שבתאי.</b> נקרא כן לפי שתנועתו כבדה והוא נראה כשובת ונח יותר מכל השבעה: ",
+                "<b>וגלגל השמיני שבו שאר כל הכוכבים כו'.</b> לפי שהכוכבים שבו היו החכמים הקדמונים סוברים שאין להם תנועה כלל. וחכמים שאחריהם השיגו שיש להם תנועה כבדה בכל שבעים שנה מדרגה אחת בקירוב לפי מרחקם זה מזה או ממשוה היום לא ישתנה: ",
+                "<b>וגלגל התשיעי הוא גלגל החוזר כו'.</b> אמר החוזר ולא אמר הסובב לפי שתנועתו הפך תנועת שאר הגלגלים שכל הגלגלים סובבים מן המערב למזרח וזה סובב מן המזרח למערב לפיכך נראה כחוזר למערב: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל גלגל וגלגל משמונת הגלגלים וכו'.</b> לפנים יזכור מנינם. ומה שאמר שמהם סובבים מן המזרח למערב כל זה נתבאר בחכמת התכונה ויצטרך בידיעתו לזכרון רוב אותה חכמה. ואין זה מקומה: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלגלים אינם לא קלים ולא כבדים וכו'.</b> נתבאר מדברי הפילוסופים שגולם השמים אינו כגולם ארבעה היסודות ולא המחובר מהם. ואמתת גולם השמים לא נודע להם לפיכך לא יאמר בהם שהם לא קלים ולא כבדים ולא טעם ולא ריח מפני שכל אלו המקרים הם במה שלמטה מגלגל הירח ודבר שלא נודע מהותו לא יודע טבעו: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם עגולים והארץ תלויה באמצע וכו'.</b> הארץ תלוי ברוח פיו של הקב\"ה הוא שנאמר תולה ארץ על בלימה והיא עומדת באמצע. ויסוד המים מקיף רובה והרוח מקיף שניהם. והאש מקיף הרוח והגלגל מקיף הכל נמצאת הארץ תלויה באמצע: "
+            ],
+            [
+                "<b>מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם י\"ח.</b> וזה הוא חשבונו. הירח יש לו שלושה גלגלים ואלה שמותם. אלגוזהר ואלמאיל. וכארג אלמרכז. ועטארד ג\"כ יש לו שלושה גלגלים והם. אלמכתאל. ואלמדיר. וכארג אלמרכז. הרי ששה. ושאר החמשה כוכבי לכת יש לכל אחד שני גלגלים ממתל. וכארג אלמרכז. הרי י\"ו. והגלגל השמיני שבו שאר הכוכבים הקבועים והגלגל התשיעי הרי י\"ח: ",
+                "<b>ומספר הגלגלים הקטנים שאינם מקיפין ח' וכו'.</b> אלו הם הנקראים אלפלאך אלתדויר. והחכמים האחרונים מחכמי התכונה אומרים שהשמש אין לה פלך תדויר נשאר מכוכבי לכת ששה. שנים מהם והם אלזהרה ועטאדר יש לכל אחד מהם שני גלגלים קטנים כמו שאמרו מקצת חכמי התכונה. והארבעה הנשארים לכל אחד פלך תדויר הרי ח': ",
+                "<b>וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתם וכו'.</b> כבר ביאר שהגלגלים כולם זכים ואין להם עין כלל ולא ידענו שהם רבים אלא מן הדרכים שזכר. ונזכור על דרך משל הדרך שידעו בה גלגלי הירח וממנו תלמוד לכל. כשהתבוננו בירח מצאו לו תנועות משונות והגלגל האחד לא יהיה לו תנועות משונות לפיכך אמרו כי יש לו גלגלים הרבה לפי התנועות כל תנועה סיבתה גלגל. וכשהתבוננו בירח מצאו אותו פעם ימהר בהליכתו ופעם יקצר והמהירות והקיצור אינם נחלקים בגלגל אלא ימצא בכל החלקים ומזה ידעו שיש לו גלגל קטן שאינו מקיף וכשהביטו בקוטר זה הגלגל הקטן מצאו אותו פעמים יראה קטן ופעמים גדול ולא יראה גדול אלא בעת שיהיה בריבוע השמש ידעו שהגלגל המניע זה הגלגל הקטן הנקודה שלו שסובב עליה אינה באמצע העולם. ומפני זה כשיהיה רחוק מן הארץ יראה קטן וכשיהיה קרוב מן הארץ יראה גדול. וזה הגלגל נקרא פלך אלכראג אלמרכז. וגם ידעו בדרכים אחרים שיש לו גלגל אחד נקרא אלפלך אלמאיל וגלגלו נקרא אלפלך אלגוזהר ועל זו הדרך ידעו מנין שאר הגלגלים וצורתם: ",
+                "<b>וזו היא חכמת תקופות ומזלות וכו'.</b> ארז\"ל בפירוש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד׳:ו׳) איזו חכמה שהיא לעיני העמים זו חכמת חשבון תקופות ומזלות. ופירוש תקופות הוא סביבת הגלגל מקיף העולם כלומר סובב אותו. ומזלות הם הקרואים בלשון ערבי ברוג כדכתיב לשמש ולירח ולמזלות (מלכים ב כ״ג:ה׳) וכן קרויין בלשון ערבי אלמנאזל: ",
+                "<b>וספרים רבים חברו בה חכמי יון וכו'.</b> זו החכמה היא חכמת התכונה ובלשון ערבי עלם אלהיאה: "
+            ],
+            [
+                "<b>גלגל תשיעי שהוא מקיף הכל וכו'.</b> זהו אלפלך אלאטלם והוא אין בו כוכבים כלל אבל חכמי יון חילקו הגלגל השמיני שיש בו כל אלו הכוכבים הנראים שהוא תחת הגלגל התשיעי לי\"ב חלקים. כל חלק ל' מעלות. וקראו לכל חלק שם לקוח מקבוץ הכוכבים שבאותו חלק. שפעמים היה קיבוצם בדמות טלה או שור וכל כיוצא בזה. וחלקו הגלגל התשיעי לי\"ב חלקים כנגד אלו החלקים. ועשו זה מפני הלימוד כדי שיבין הלומד אלו הענינים במהרה. כיצד כשנרצה לידע שהשמש סבבה ל' מעלות נאמר שכבר סבבה כל מזל טלה וכן הכל על פי זה הדרך: ",
+                "<b>והם המזלות ששמותם טלה וכו'.</b> כבר ביארנו מלת מזלות ונקראו כך לפי שהשמש והירח מהלכין בה או קרוב מהם ותרגום וילך ואזל וכן בלשון ערבי נקראים מנאזל שאלו הי\"ב חלקו אותם לכ\"ח מחנות לפי הילוך הירח בהם בכל יום מחנה הקרוי מנזלה וגם נקראו מזרות שנאמר התוציא מזרות בעתם (איוב ל״ח:ל״ב): ",
+                "<b>ושמותם טלה וכו'.</b> התחילו המנין מזה המקום לפי שהוא תחלת הנקודה שבה יתקבץ גלגל המזלות עם גלגל שיווי היום וממנו תצא השמש לנטות לצד צפון שבו רוב הישוב. טלה הוא הכבש הקטן כדכתיב טלה חלב. תאומים וכן קרויה בלשון ערב אלתואמין והיא צורת שני אנשים מחוברים יחד וכן נקראים אלזוגא מלשון זוג שהוא שנים. סרטן הוא תבנית אחד מרמש המים. בתולה היא הנקראת סנבלת. וגם נקראת אלעדרא מפני שהיא צורת שפחה יש לה שני כנפים. והשאר ידועים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הי\"ב צורות לא היו מכוונות וכו'.</b> החכמים הקדמונים לא השיגו לכוכבים שבגלגל השמיני תנועה כלל ובאחרונה השיגו להם תנועה כבידה בכל שבעים שנה מעלה אחת בקירוב לפיכך מזמן המבול עד הנה כבר סבבו ונשתנה מקומם שהיה מכוון כנגד החלקים שבגלגל תשיעי באותו זמן כמו שתאמר שכוכב שהיה באותו זמן בתחלת מזל שור יהיה עתה בעשרים מעלה ממזל תאומים: ",
+                "<b>וחלק שיתהלך השמש וכו'.</b> מהלך השמש בכל יום קרוב ממעלה אחת והיא מהלך הכוכבים בשבעים שנה בקירוב: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכוכבים הנראים יש מהן וכו'.</b> אמר הנראים לפי שיש כוכבים הרבה קטנים שאינם נראין מפני קטנן והכוכבים הנראין שיוכלו למנות אותן אלף וכ\"ב כוכבים וחלקו אותן לששה חלקים החלק הראשון הכוכבים שבו גדולים מן הכוכבים שבחלק השני. וכן עד סופן: ",
+                "<b>ואלו הכוכבים יש מהן שהוא גדול מן הארץ כמה פעמים. והארץ גדולה מן הירח מ' פעמים וכו'.</b> מדת הארץ ידועה אצל חכמי התכונה שידעו במופת שכדור הארץ כ\"ד אלף מיל. ויהיה קוטר הארץ שבעת אלפים ושמונה מאות מיל בקירוב. והמופת שידעו בו כדור הארץ הוא שעמדו במקום וכוונו גובה הקוטב או כוכב מן הכוכבים והלכו על שטח הארץ על קו חצי היום עד שנתוסף הגובה הראשון מעלה אחת ומדדו המהלך שהלכו אותו ומצאוהו ששה וששים מיל ושני שלישי מיל כפלו זה בש\"ס מעלה שהם כדור הגלגל יצא להם כ\"ד אלף מיל שזהו שיעור כדור הארץ. ומאחר שנודע להם הכדור ידעו הקוטר שהוא שבעה לשנים ועשרים כלומר אם תהיה העגולה שנים ועשרים יהיה הקוטר שלה שבעה בקירוב. וכשידעו קוטר הארץ שיערו בו גובה הכוכבים וכמותם וידעו שהשמש גדולה מן הארץ קרוב מק\"ע פעם. והירח קטן מן הארץ בכמו מ' פעם: ",
+                "<b>נמצא הירח וכו'.</b> כשתכלול ק\"ע שהיא שיעור השמש במ' שהוא חסרון הירח מן הארץ יצא ששת אלפים ות\"ת: ",
+                "<b>ואין בכל הכוכבים כוכב גדול מן השמש ולא קטן מכוכב שבגלגל שני וכו'.</b> זה עטארד והוא קטן מן הארץ כ\"ד אלף פעמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכוכבים והגלגלים כולם בעלי נפש ודעת וכו'.</b> ידעו זה מתנועתם שזו התנועה א\"א שתהיה טבעית כתנועת האבן למטה והאש למעלה שהמתנועע בתנועה טבעית כשיגיע למקום שיצא ממנו בהכרח ינוח והגלגל סובב תמיד ואינו נח וגם אין תנועתו כתנועת החי שאינו מתנועע אלא כדי שיקרב אל דבר שנהנה ממנו או יתרחק מדבר שיזיק לו והגלגל אין תנועתו על זו הצורה שהרי הפאה שממנה יסוב אליה ישוב תמיד הילכך לא תהיה תנועתו אלא תנועה תשוקיית. והתנועה התשוקית לא תהיה אלא לבעלי נפש ושכל שהנפש היא סיבת התנועה והשכל שבו תשתוקק הנפש להידמות בעילתה שהוא השכל: ",
+                "<b>והם חיים ועומדים וכו'.</b> כל בעל נפש הוא חי שאין חיות אלא לבעלי הנפש. ומאחר שהם חיים ובעלי שכל הם מכירין בוראם: ",
+                "<b>וכשם שמכירין הקב\"ה כך מכירין עצמן וכו'.</b> התיקון כך. בתחלה יכיר את עצמו. ואח\"כ מכירין עילתם שהם השכלים הנפרדים. ומאחר שיכירו עילתם ידעו שגם יש להם עילה מחוייב המציאות והוא הקב\"ה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד וכו'.</b> זה הגולם קורין אותו הפילוסופים אל מארה אלאזלי. ודבר ידוע שכל גוף מחובר מגולם וצורה ולעולם לא ימצא גולם בלא צורה ולא צורה בלא גולם אלא הדעת היא שמכרת זה הדבר כמו שיתבאר אח\"כ. וזה הגולם שבראו השם בתחלה קבל ארבע צורות משונות זו מזו בטבע ולפי שינוי טבעם נשתנה מקומם. האש שהיא קלה מן הכל לפי שהיא חמה ויבשה מקומה בשיפולי גלגל הירח וזו היא האש הטבעית והיא זכה הרבה ואין לה עין ואינה אדומה כמו זו האש שאצלנו שאילו היתה אדומה היה נראה האויר בלילה כולו אדום. ולמטה מן האש הרוח והוא חם ולח והוא כבד מן האש וקל מן המים לפיכך מקומו למטה מן האש. והמים למטה ממנו לפי שהוא כבד שהוא קר ולח. והארץ כבדה מן הכל לפיכך היא למטה מן הכל והיא עומדת באמצע בגבורת השם כדכתיב תולה ארץ על בלימה. וכל אלו הארבעה גופים הם עגולים. וכל אחד תוך חבירו ותנועתו תנועה טבעית כלומר כשיהיו חוץ למקומם יתנועעו כדי לחזור למקומם. כיצד כשתקח אבן ותזרוק אותה למעלה מיד יתנועע ולא ישקוט עד שיחזור לארץ אם לא ימנע אותה מקרה. וכן כשתכבוש האש למטה בהכרח כשיסור ההכרח תעלה למעלה. והגלגל כשיסוב יניע הכל בהכרח ומתנועת הגלגל וסבובו לאלו הארבעה יסודות יתהווה מהן כל הווה ונפסד. והם ארבעה מינים דומם וצומח וחי ומדבר. ובעת שיתחבר מארבעה יסודות אלו או מהנתהוה מהם גולם שראוי לקבלה וכשיפסד הגולם ולא יהיה ראוי לקבל אותו הצורה שהיתה בו מיד יפסד מדבר לדבר עד שישוב ויפרד לארבעת היסודות שנתחבר מהם: "
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה גופות האלו אינם בעלי נפש וכו'.</b> כבר זכרנו שתנועתם טבעית ואין להם נפש שיתנועעו בה למקום שירצו כמו נפש החי לפיכך אינם יכולים לשנות מנהגם: ",
+                "<b>וזה שאמר דוד הללו את ה' מן השמים וכו'.</b> כלומר אם תקשה ותאמר היאך תאמר שהם כגופים מתים ודוד אמר שהם מהללים ואין מהלל אלא החי, התשובה שענין הדברים כך הללו בני אדם שתכירו גבורתו מברואיו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה גופים האלו שהן אש ורוח ומים וארץ וכו'.</b> כבר הקדים שהאל ברא גולם אחד וקבל ארבע צורות אלו לפיכך ארבעה יסודות אלו גלמם פשוט ומה שיתחבר מהם גלמם מורכב מארבעה יסודות אלו. וזה שאמר שכל הגופים חוץ מארבעה יסודות אלו הוא מחובר מארבעתן ר\"ל רוב הגופים מפני שיש גופים מורכבים משנים מהם בלבד כמו העשן שהוא מורכב מהארץ והאש. והאבק שהוא מורכב מן הארץ והרוח. והאד שהוא מן המים והרוח. וכן מי שיאמר שהשדים מצויין יאמר שגופם מורכב מאש ורוח ומפני זה לא יראו לזכות עינם: "
+            ],
+            [
+                "<b>דרך האש והרוח וכו'.</b> כבר זכרנו שתנועתם תנועה טבעית והיא מן האמצע למעלה והמים והארץ מלמעלה לאמצעי וזה לפי טבעם: ",
+                "<b>ומפני שהם יסודות לכל גופים כו'.</b> ערובם יחד יקרא אמתזאג. ובעת שיתערבו לא ישאר אחד מהם בצורתו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל וכו'.</b> כשיסוב הגלגל יסבב אותם בהכרח מפני שהם בתוכו כשיסובו יתערבו זע\"ז ויתהוה מהם כל הגופים: "
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם אי אתה רואה גולם בלא צורה וכו'.</b> לא יראה לעין אלא שיש לו עין והגוף מורכב מגולם לפיכך לא תראה הצורה לבדה ולא הגולם לבדו: ",
+                "<b>אלא לב האדם.</b> כלומר מדעו הוא שישיג הגולם לבדו והצורה לבדה: "
+            ],
+            [
+                "<b>נפש כל בשר היא צורתו וכו'.</b> הצורה תאמר על שני ענינים. האחד על תואר הדבר הנקרא שכ\"ל ותכשי\"ט כמו שתאמר צורת הכסא צורת המטה צורת האדם שהוא עומד על רגליו וצורת פניו שיש לו עינים ואף ולסתות וזקן מה שאין כן לשאר החי. והענין השני הוא הענין שבו יפרד אותו דבר מזולתו כמו שתאמר צורת האש והוא החלק מן הגולם הראשון שקבל זו הצורה ונפרד בה משאר החלקים וזו הצורה נקראת בחי נפש שבה נפרד מן הצומח ומן הדומם. ויש באדם ענין אחר יתר שבו נפרד מכל החי ונקרא הנפש המדברת והוא שנתן לו השם כח לקבל השפע ממעלת אישים ובה ידע כל הדברים וזו היא צורתו. ובתחילה יהיה האדם יודע כל הדברים בכח וכשיתבונן מעט מעט וידע מה שלא היה יודע ידע הדברים בפועל. ואז תהיה לו הצורה השלימה שנקראת צלם אלהים ודמותו כמו שאמר נעשה אדם בצלמנו כלומר נעשה אדם שיהיה בו צורה שידע הדעות שאין להם גולם. וחלילה שתהיה דעת האדם דומה לדעת יוצרו. אלא ענין הדברים שיהיה בו כח להדמות ליוצרו בדרכיו ודעותיו. על זה נאמר הן האדם היה כאחד ממנו וכו' וזה שאמר נעשה אדם בצלמנו אינו אומר על זו הצורה הנכרת לעינים שאמרנו עליה בענין הראשון שהיא נקראת תואר שיתחייב מזה שיהיה לבורא תואר כתארנו זה, מפני שכבר נתבאר בראיות ובמופתים שאין הבורא גוף וגויה וזה התואר לא ימצא אלא לגוף: ",
+                "<b>ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה וכו'.</b> כבר הקדמנו שיש באדם ענין שהוא משותף בו לכל החי והוא שנפרד בו החי מן הצומח ומן הדומם ונקראת הנפש החיונית, זאת הנפש יש לה חלקים ונקראים כחות. והם הנפש הטבעית והנפש החיונית והנפש הנפשיית. והנפש הטבעית היא שבה אוכל ושותה ומוליד. והחיונית היא המכינה האברים לקבל ההרגשה והתנועה והיא השומרת צורת האברים וכשתבטל מיד ימות האבר ולא ירגיש ולא ינוע. והנפשיית שבה מרגיש ומהרהר ומתנועע. וכל אלו הענינים שקראנו אותם נפשות או ��חות אינם הענין שקראנו אותו הנפש המדברת שבו נפרד האדם מכל מין החי. מפני שאלו הענינים מצויין לבהמה ולחיה ולעוף והנפש המדברת לא תמצא אלא באדם, ולפי שמלת נפש ורוח תאמר על ענינים רבים כמו שהקדמנו הוצרכנו להסגיל לנפש המדברת שם שלא ישתתף בו זולתו. והוא שנקרא אותה צורת האדם. ואין אנו קוראים לאדם מדבר מפני שיש בו זה הדיבור שהוא בשפה וגרון שזה הענין אפשר שימצא לזולתו כמו שנמצא מקצת העופות ידברו כמו האדם. אלא ענין הדעת בלבד והדעת היא צורת הנפש המדברת שהנפש לדעת כמו גולם לצורה. ולפיכך אדם שאין בו דעת הוא כמו הבהמה ואע\"פ שהוא מדבר מפני שהוא גולם בלא צורה לפי שלא יצאה נפשו מן הכח אל הפועל. כמו שתאמר כל אדם כותב בכח כלומר יש לו כח לכתוב וכל זמן שלא יכתוב בפועל אינו כותב. כך כל אדם יודע בכח ואם לא יודע בפועל אינו אדם הוא שאמר שלמה גם בלא דעת נפש לא טוב וארז\"ל דעה חסרת מה קנית: ",
+                "<b>ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח וכו'.</b> נפש מדכתיב מי יודע נפש האדם העולה היא וכו' ורוח מדכתיב והרוח תשוב אל האלהים וכו'. ופעמים יאמר נפש על הנפש החיונית כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה, ורוח כדכתיב ורוח הבהמה: ",
+                "<b>לפיכך צריך להזהר בשמות.</b> כלומר ישתדל בשמות המשותפין כדי שילמד כל דבר מענינו ולא יטעה מענין לענין: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם וכו'.</b> כונת הגאון הנה להודיענו שנפש האדם שהוא צורתו אינה אובדת באבדן הגוף. וזה יודע משני דרכים. האחד במופת שאין זו הנפש מכלל גוף האדם. מפני שגוף האדם מחובר מארבעה היסודות וזו אינה מחוברת מהם עד שתפרד להם. ואינה מכח הנשמה מפני שכח הנשמה צריך לנשמה וזו אינה צריכה לנשמה. והנשמה שאמר עליה הנה היא הנפש החיונית שנקראת נשמה שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. והנפש החיונית היא צריכה לגוף מפני שהרוח הנושאה מתילד מן אד הדם וזכותו לפיכך כשיתמעט הדם או יפסד תאבד זו הנשמה ומיד ימות החי. אבל צורת האדם אינה צריכה לנשמה ולא לגוף מפני שהיא ענין תלוי בגוף תליית הנהגה לבד. וידיעת זה הדבר על בוריו קשה הרבה. לפי שכשתאבד הנשמה לא תאבד זו הנפש מפני שהגוף והנשמה צריכים לה והיא אינה צריכה להם. כמו המלך המנהיג כשתאבד המדינה לא יאבד המלך אם אינו בה. והדרך השנית מדרך הקבלה שהב\"ה צונו במצות ואמר לנו שאם נעשה אותם נזכה לחיי העוה\"ב כדכתיב למען ייטב לך והארכת ימים וארז\"ל למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך ואילו היתה הנפש אובדת באבדן הגוף לא היה לה חיים לעוה\"ב ואילולא ידעו הנביאים שיש לנפשם חיים לעוה\"ב לא מסרו עצמם להריגה על קדושת השם כגון חנניה מישאל ועזריה ועשרה הרוגי מלכות. הרי נתבאר בשני דרכים אלו שיש לנפש האדם חיים בעולם הבא ואינה אובדת באבדן הגוף וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך: ",
+                "<b>אלא יודעת ומשגת הדעות וכו'.</b> בידיעת זה תהיה צורת האדם שלימה לפני בוראה: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הדברים האלה שדברנו בענין זה וכו'.</b> פי' מר טיפה שנוטפת מן הדלי שאינה דבר נחשב כלל: ",
+                "<b>ודברים עמוקים הם וכו'.</b> סיבת עומקם לפי שהם צריכין הקדמות ומופתים. וכל דבר שהוא תלוי בידיעת הבורא וידיעת הצורות הנפרדות קראוה מעשה מרכבה לפי שנדמית ליחזקאל במרכבה. וידיעת הגופות הנפרדות וטבעם וצורתם ומהלך הגלגלים כל זה נקרא מעשה בראשית ל��י שנתבאר בתורה צורת בריאתן וכיצד נתחדשו במעשה בראשית. וזה הענין יוכל כל אדם לידע אותו מפני שהם גופים או מקרים לגופים. וענין מעשה המרכבה דבר רוחני פשוט וא\"א לאדם להשיגו על בוריו ולפיכך היודע ממנו שום דבר לא ילמדנו לכל אדם לפי שאין כל אדם יכול להשיג ולידע הצורות הנפרדות והענינים הפשוטים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים וכו'.</b> כלומר אם תאמר מה הנאה יש לאדם בידיעת הגלגלים והיסודות ומה שנתחבר מהם. דע שיש בידיעתם שני תועליות. האחד שמידיעתם תעתק המחשבה להשיג הצורות הנפרדות ובורא הכל. שהקב\"ה אין לו תחלה ולא עילה שיודע ממנה ולא יודע אלא ממעשיו ומדותיו. והענין השני הוא שזכרו הגאון הנה והוא כשיערוך האדם נפשו לגלגלים וצורתם ידע שפלותו וקלותו ושהוא נחשב לאין. ועוד שבעת שיתבונן באלו הגלגלים והיסודות ומה שנתחבר מהם ידע חכמתו וגבורתו של בורא ומיד תצמא נפשו להדבק בבורא ויאהב אותו אהבה רבה ויירא ויפחד פחד גדול. שהרי כשיערוך נפשו לחכמים שהיו לפניו ידע שאינו נחשב לכלום לנגדם ואותם החכמים אינם נחשבים לכלום לגבי גוף הגלגלים והכוכבים שהם גופות קדושים. והגופות האלו אינם נחשבים לכלום לגבי הצורות הנפרדות. והצורות הנפרדות אע\"פ שהם קדושים אינם קיימים בעצמם ולולא עילתם שהוא הבורא לא היה להם חיים כדכתיב הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו פי' אינם קיימים וחזקים כקיום הבורא כדכתיב ותקעתיו יתד במקום נאמן שפירושו חזק וקיים לפיכך כשיערוך נפשו לגבי כל אלו ידע שהוא אינו נחשב לכלום. כמו שאמר אדון הנביאים ונחנו מה. ולפי שהשיג כל אלו הענינים על בוריין היה עניו מאד מכל האדם: "
+            ],
+            [
+                "<b>ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות וכו'.</b> חמש המצות הם. לידע שיש שם אלוה. ושלא לעלות במחשבה שיש אלוה זולתו. וליחדו. ולאהבו. וליראה ממנו: ",
+                "<b>הם שחכמים קורין אותו פרדס.</b> כדגרסינן בחגיגה פרק ב' ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי אחר ובן זומא ור\"ע בן עזאי הציץ ומת. בן זומא הציץ ונפגע. אחר קצץ בנטיעות. ר\"ע נכנס בשלום ויצא בשלום. ונקרא זה הענין פרדס בשביל שני ענינים. הא' כמו שהפרדס יש בו מיני מגדים שהם תאוה לעינים ונחמדים למראה ועינות מים חיים שהם משמחי לב ומרחיבים הנפשות כך אלו הענינים. ועוד שהפרדס כשיכנס לו האדם ימצא אילנות רבות ובתחלה לא ידע מה הוא הפרי שלהם ומה תועלת כל פרי וכשיתבונן בהם מעט מעט יתגלה לו סוד כל אחד ואחד מהם וטעמו והנאתו, ואע\"פ שהוא טוב ונאה אם יאכל ממנו הרבה יחלה ויזיק לו. כך אלו הענינים בתחלה לא ידע הנאתם ותועלתם וכשיתבונן מעט מעט וידע הקדמות וירגיל עצמו בלימוד מיד יעלה למדרגה העליונה וידע מה שיוכל להשיג: ",
+                "<b>ולפיכך אין ראוי לטייל בפרדס וכו'.</b> כלומר ירגיל עצמו בתחלה בחכמות שאין בהם קושי והם האסור והמותר ושאר משפטי התורה והם הנקראים הוויות דאביי ורבא כלומר שנהיה ביניהם משא ומתן בו, וחכמים קראו לענינים אלו דבר קטן מפני שהם קטנים לגבי מעשה בראשית ומעשה מרכבה. וכן אמרו חכמים שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו ושלשים ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע ועשרים בינונים גדול שבהם יונתן בן עוזיאל קטן שבהם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על ריב\"ז שלא הניח מקרא משנה גמרא וכו' עד דבר קטן ודבר גדול ואמרו דבר קטן הוויות דאביי ורבא דבר גדול מעשה מרכבה: ",
+                "<b>אעפ\"כ ראויין הם להקדימן וכו'.</b> שמשפטיהם מביאים לידי הטובה הגדולה שהקב\"ה צוה על הגזל ועל החמס והגנבה והדינים. וכל אלו הם לישובו של עולם שבעשייתם יהיה השלום בעולם ויסור הנזק ויוכל אדם להשיג בוראו ויגיע לחיי העוה\"ב. השם יעזרנו על דבר כבוד שמו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Comment/Sefer Madda/Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,250 @@
+{
+    "title": "Peirush on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Peirush_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הקדמה - ",
+                "<b>ספר ראשון והוא ספר המדע.</b> קראו ספר המדע לפי שכלל בו המצוות התלויות במחשבה ובמדע ובדעות. והלכות ראשונות הלכות יסודי התורה קראן כך לפי שהמצוות הנכללות בהן הן עיקר התורה ויסודותיה. שאם לא יתאמת מציאות השם שהוא יודע מעשה בני אדם לא תהיה האמנה בתורה. ולפיכך קורין למי שאינו מודה במציאות השם כופר בעיקר משום שהאל יתברך הוא עיקר הכל. וטעם המצות הנכללות בהלכות יסודי התורה ידוע שעיקר הדת לידע שיש שם אלוה שאין עמו אלוה אחר. ונכלל תחת ידיעת שתי מצות אלו ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה שמידיעתם יודעו הראיות על מציאות הבורא ושהוא לבדו ראשון וצור לכל. ואחר שיתאמת בלב מציאות הבורא ושאין כמוהו בעולם ראוי לאהבו וליראה ממנו ולקדש שמו ולשמוע משלוחיו הנביאים. והמצות נחלקים לשני חלקים. האחד מצות שבין אדם למקום. והשני מצות שבין אדם לחברו. והתחיל בזו ההלכה במצות שבין אדם למקום: <b>ועתה</b> נחזור לבאר דברי הגאון ז\"ל: <br><br><b>י</b>סוד <b>ה</b>יסודות <b>ו</b>עמוד <b>ה</b>חכמות וכו'. כשתתבונן ארבע מלות שבתחלת תיבות אלו תמצאם יהו\"ה. ואפשר שהגאון ז\"ל כונתו היתה לזכור השם המפורש ברמז בתחלת חבור זה. והודיענו שבתחלה חייב אדם לידע שיש שם אלוה מצוי. פירוש מצוי מחוייב המציאות. ואמר מצוי ולא זכר לו תאר אחר זולתי המציאות. לפי שכל דבר שנרצה לידע מהותו לא נדע אותו אלא מגבולו והקב\"ה אין לו גבול שהגבול הוא המורכב מן הסוג הקרוב וההבדל. והקב\"ה אין לו סוג שיכלל תחתיו לפיכך לא נוכל להשיג מהותו אלא נאמר שהוא מצוי ומציאותו היא מהותו ואינה תוספת על מהותו. ואחר שנאמר שהוא מצוי נאמר שהוא ראשון כלומר שלא קדמו שום דבר מפני שאין לו תחילה ולא עילה: ",
+                "<b>והוא ממציא כל נמצא וכו'.</b> זה מורה על חידוש העולם כולו כלומר שכל הנמצא מן המלאכים ומן הגלגלים ומן העולם השפל הוא חדש והקב\"ה הוא עילתו והוא שהמציאו מן ההעדר הגמור ואין לנו ראשון שלא קדמו שום דבר שבעולם אלא הקב\"ה לבדו: <b>ודע</b> שהעיקרים שאנו צריכים להאמין בהם בידיעת הבורא ארבעה עיקרים. והם שהוא מצוי. ושהוא אחד. ושאינו גוף ולא כח בגוף. ושהעולם חדש והקב\"ה חדשו. ושלשת העיקרים הראשונים כבר זכרו להם הפילוסופים ראיות ברורות. והעיקר הרביעי נחלקו בו ולא נמצאו עליו מופתים לפיכך ראוי שנאמין בו מדרך הקבלה. והראיות שזכרו אותם הפילוסופים על שלשת העיקרים הרבה אבל ידיעתן על בוריין צריך הקדמות רבות וזמן ארוך. אבל ראיתי לזכור מופת אחד או שנים על כל עיקר מהשלשה כדי שיהיה סעד וחזוק למבין. ואע\"פ שאנו חייבין להאמין בכל אלו הדברים מצד הקבלה ולא יהיה בלבנו ספק בהן. כשנשמע מופת על אחד מאלו העיקרים יסמך הלב בו ותתחזק ההאמנה, כמו שהמאמין בשני מופתים האמנתו חזקה מן המאמין במופת אחד והמאמין בשלשה יתר מן המאמין בשנים: <b>דבר</b> ידוע שדבר שאינו גוף ולא כח בגוף לא נוכל להשיגו אלא ממעשיו ופעולותיו. הביננו בזה. הגלגל מצאנו שהוא סובב תמיד נאמר שזה הגלגל אינו יוצא משני פנים או שהוא הווה ונפסד או לא. אם הוא הווה ונפסד ממציאו אחר ההעדר הוא האל ית' והוא מצוי מחוייב המציאות לא גוף ולא כח בגוף שאם היה ממציאו גוף הגוף גם כן מורכב וכל מורכב יש לו עילה ועילתו אם היא מורכבת ��זר הדין לפיכך יכלה לממציא שאין לו עילה והוא האל ית'. וגם ממציא אינו דבר אפשרי שהאפשרי יש לו עילה וכל שיש לו עילה אינו מחוייב המציאות הילכך א\"א שיהיה ממציא העולם אלא מצוי מחוייב המציאות. ואם אינו הווה ונפסד הרי הוא מתנועע תמיד וכל מתנועע יש לו מניע. ואם מניעו גוף הרי גוף גם כן מתנועע בעת שיניע הילכך יהיה מניעו לא גוף ולא כח בגוף. הרי נתבאר על שני הפנים שיש שם מצוי מחוייב המציאות הוא שברא הגלגל וכל מה שבתוכו או המניע הגלגל והוא עילתו על דעת הפילוסופים. וזה המצוי המחוייב המציאות א\"א שיהיה שנים או יתר על שנים שאם היו שנים כל אחד מהם מחוייב המציאות ואין אחד מהם עילה לשני יהיה להם דבר שנשתתפו בו, ויהיה כמין הכולל למה שתחתיו ויהיה להם דבר שנפרד בו האחד מחברו ודבר שנשתתפו בו חוץ מדבר שנפרדו בו, יתחייב מזה שיהיה כל אחד מהם מורכב משני עניינים ומחוייב המציאות הוא פשוט פישוט אמיתי לא מורכב הילכך לא יהיה אחד מהם מחוייב המציאות. ואחר שנתבאר שמחוייב המציאות א\"א שיהיה מחובר משני ענינים יתחייב מזה שא\"א שיהיה גוף שהגוף מורכב מגולם וצורה וישתתף עם שאר הגופים בענין הגופניות: <b>מופת</b> אחר דבר ידוע שהעולם מצוי וכל המצויים לא יצאו משלשה חלקים, או כולם הווים ונפסדים. או כולם אינם הווים ונפסדים. או מקצתם הווה ונפסד ומקצתם אינו הווה ונפסד. א\"א שיהיו כולם הווים ונפסדים שא\"כ יהיה כל מצוי אפשר לו ההויה וההפסד. והאפשרות במין א\"א שלא יהיה, יתחייב שיפסיד כל מצוי. ואם יפסדו כולם לא יהיה דבר מצוי והרי אנו מצויים ורואים דברים רבים מצויים. החלק השני שאינם כולם הווים ונפסדים ג\"כ שקר שהרי אנו רואים מצויים רבים הווים ונפסדים. נשאר החלק השלישי שיהיה מקצתם אינו הווה ונפסד והדבר שאינו הווה ונפסד אם יש לו עילה אע\"פ שעילתו מחוייבת המציאות הוא אפשרי המציאות לפיכך תהיה העילה ההיא מחוייבת המציאות. היוצא מזה המופת שמאחר שיש שם דברים הווים ונפסדים ודבר שאינו הווה ונפסד עילה להווה ונפסד והעילה אם יש לה עילה תהיה אפשרית וזה לא ימשך לאין קץ אלא בסוף יכלה לעילה שאינה הווה ונפסדת ואין לה עילה והיא מחוייבת המציאות והוא האל ית'. וכבר התבאר שמחוייב המציאות א\"א שיהיה גוף וגם לא יהיה כח לגוף שכח הגוף כלה בכליון הגוף ומחוייב המציאות לא יכלה. הרי נתבארו שלשת העיקרים והם. שהוא מצוי. ושהוא אחד. ושאינו גוף ולא כח בגוף. והעיקר הרביעי והוא שהעולם חדש לא נמצא עליו מופת אמיתי לפיכך אנו מחוייבים שנאמין בו מדרך הקבלה קבלת הנבואה שהנבואה למעלה מן המופת. ולפיכך אמר שמיסודי הדת לידע שיש שם מצוי ראשון הוא ממציא כל נמצא, ואחר שנאמין שהוא ממציא כל נמצא יהיו כל הנמצאים מן שמים וארץ לא נמצאו אלא מאמתת המצאו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות וכו'.</b> כלומר שאחר שנתברר שהוא ממציא כל נמצא והוא עילה אמתית להם אם יעלה על הדעת שאין שם עילה לא יהיה עלול. אבל אם יעלה על הדעת שאין שם עלול כלומר שאבד העלול לא תאבד העילה שאינה מתבטלת בבטול העלול: "
+            ],
+            [
+                "<b>שכל הנמצאים צריכין לו והוא אינו צריך להם וכו'.</b> אמר בתחלה ולא יבטל הוא לבטולם אבל הם בטלים לבטולו שכל מצוי שיש עילה למציאותו אין עילת מציאותו היא עילת קיומו, שהבונה הוא עילה פועלת לבנין ואם ימות הבונה לא יפסד הבנין שקיום הבנין יש לו עילה זולת עילת הוייתו. והקב\"ה הוא ממציא כל נמצא והוא המקיימו בשפע ששופע עליו תמיד ומפני זה הם צריכין לו והוא אינו צריך להם ולפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם שכל הנמצאים אפשריים והוא מחוייב המציאות ומחוייב המציאות לא ידמה לאפשרי המציאות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המצוי הזה הוא אלוה העולם וכו'.</b> פי' אלוה שליט ומושל והוא נעבד אדון כל הארץ וגם הוא אדון השמים, אלא צחות לשון שצירף לארץ לשון אדנות ולגלגל הנהגה, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ וזכר המופת על זה שהגלגל סובב תמיד ויתחייב מזה שיהיה הכח המסבבו אין לו הפסק ואפילו על דעת האומר שהעולם חדש ואפשר שיכלה הרי הוא סובב. ואי אפשר שיסוב בלא מסובב: ",
+                "<b>והוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף.</b> כבר זכרנו זה למעלה שאם היה מסבב הגלגל גוף גם כן הוא מתנועע בעת שיניע הילכך יכלה למניע שאינו מתנועע והוא האל שמניע הגלגל בשפע מלפניו. וזהו ענין מאמרו בלא יד ולא גוף: "
+            ],
+            [
+                "<b>וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך.</b> מלת אנכי מורה על המציאות וה' הוא השם המפורש יהו\"ה יתברך המורה על חייב המציאות. אלהיך אחר שיתאמת אצלינו מציאות הבורא ושהוא מחוייב המציאות ראוי לנו שנעשה אותו אלוה עלינו כלומר שנעבוד אותו ולא נעבוד זולתו שכן קבלו אבותינו אברהם יצחק ויעקב אלהותו עליהם ונקרא אלהיהם לעולם שנאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכו' וישראל ג\"כ קבלו אלהותו עליהם כמו שקבלו אבותינו כשאמר להם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה. כלומר שתעבדו אותי ואהיה לכם לאלוה ולא תהיו ככל העמים שכל עם יש לו אלוה מן המלאכים או הגלגלים אבל אני רוצה לקרב אתכם אלי ואהיה לאלוה לכם: ",
+                "<b>וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה וכו'.</b> כלומר כל המעלה על דעתו שיש לעולם כולו אלוה חוץ מהשם יתברך עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. כלומר בעוד שאני מצוי וכבודי מלא העולם כמו שאמר הנביא העם המכעיסים אותי על פני: ",
+                "<b>וכפר בעיקר.</b> פי' כפר בשם שהוא עיקר העולם כלומר עילתו האמתית שהכל תלוי בו שהוא עילת מציאות הכל ועילת קיומו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלוה זה אחד הוא אינו שנים ולא יתר על שנים וכו'.</b> כבר הקדמנו שנתבאר במופת אמתי שהשם מחוייב המציאות ואינו גוף ולא כח בגוף. הודיענו שידענו זה מדרך הקבלה שהודיענו משה רבינו ואמר לנו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. פירושו השם שהוא אלהינו הוא אחד. ולפי שמלת אחד תאמר על ענינים הרבה ואין אחד מהם אחד אמתי אלא השם שאין כיחודו אחר זולתו: ",
+                "<b>לא אחד כמין וכו'.</b> המין יאמר על שני ענינים. האחד קרוי בלשון ערבי גנס מין אחד. והמין האחר והוא כולל ענינים רבים כמו שתאמר מין החי אחד והוא כולל כל נפש חיה. וגם הוא כולל אחדים הרבה כמו שתאמר מין האדם והוא כולל כל בני האדם. ועל הענין השני אמר שאין הקב\"ה כזה המין שהוא כולל אחדים הרבה: ",
+                "<b>ולא אחד כגוף וכו'.</b> יש גוף שההרכבה בו גלויה כגון גוף החי שאע\"פ שהאדם או הבהמה גוף אחד הוא מורכב מאברים הרבה. וזה ברור למראית העין שהוא מורכב ואינו פשוט. אלא אפילו גוף הגלגל או אחד מהיסודות שנראים למראית העין שהוא אחד ואינו מורכב הוא באמת אינו אחד מפני שהוא מחובר מגולם וצורה והרי הוא שנים: <b>ועוד</b> נחלק למחלקות כמו שאמרנו, ולקצוות. שהגוף גשם והגשם יש לו שלשה קצוות אורך ו��וחב ועומק: ",
+                "<b>אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו וכו'.</b> דבר ידוע שזה שאנו מתארים השם ואומרים שהוא אחד. לא על דרך האמת אלא על דרך ההשאלה. מפני שהאחד תחלת המנין והמנין ממאמרות הכמות. והמאמרות כולם מקרים ונופלים ומאורעות פירוש אעראין ולא יתכן שיהיה לו מקרים. אלא זה שאנו אומרים אחד להורות השכל שאינו שנים ולא יותר על שנים: ",
+                "<b>אילו היו אלוהות הרבה והיו גופין וגויות וכו'.</b> גוף וגויה כפל הענין במלות שונות דרך צחות. ושניהם מן הכתוב גופת שאול וגופות בניו ונאמר וגויתו כתרשיש. זה המקום צריך עיון שישאלו אפשר שיהו אלוהות הרבה ולא יהיו גופין שהרי השכלים הנבדלים הרבה ואינם גופין וגויות והנפשות הרבה ואינן גוף. ויש להשיב שענין דבריו כך אילו היו אלוהות הרבה יהיו גופים. או יהיה אחד עילה לחברו. מפני שכבר נתבאר שחיוב המציאות א\"א שימצא לשנים. ואם יהיה האחד עילה לחברו העלול אינו אלוה מפני שהוא אפשרי שהרי יש לו עילה ולפיכך לא יקרא אלוה. וראיה לזה מה שאמר אח\"כ שאין הנמנין השוין במציאותם נפרדים זה מזה. פי' השוין במציאותן שאין אחד מהן עילה לחברו שאם היה אחד מהם עילה לחברו אינן שוים במציאות. נחזור לענין. ",
+                "<b>אמר שאין הנמנין השוין במציאותן נפרדים וכו'.</b> פי' אם יהיו שוין במציאות תהיה אמתתם שוה ואם אמתתם שוה במה יפרדו זה מזה. ואם יש להם מאורעות שיפרדו מהם הרי הם גופים. שהמאורעות נשואים וא\"א לנשוא בלא נושא. ונושא המאורעות גוף לפיכך היוצא מזה הענין שאם היה האלוהות הרבה והם שוין במציאותן אינם נמנין אלא במאורעות ואילו יש להם מאורעות יהיו גופות: ",
+                "<b>ואילו היה היוצר גוף וכו'.</b> זה ענין אחר. ר\"ל שהאל אין לו קץ ותכלית והגוף יש לו קץ ותכלית יתחייב מזה שהשם אינו גוף. המופת על הראשון שהשם מחוייב המציאות ומחוייב המציאות אין לו קץ ותכלית שאם יש לו תכלית יהיה לו התחלה ומחוייב המציאות אין לו התחלה. והמופת על השני שהגוף יש לו שלשה מרחקים וכל שיש לו מרחקים יש לו קץ והוא כלה: ",
+                "<b>וכל שיש לו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף וכו'.</b> כלומר האל אינו גוף שאילו היה גוף היה לו קץ וכל שיש לו קץ יש לכחו קץ ותכלית והאל אין לכחו קץ. ובא לתת ראיה על זה ואמר שאנו רואים הגלגל סובב תמיד והאל הוא שמסבב אותו כמו שיתבאר. והואיל והוא סובב תמיד בכח האל אין לכח מסבבו קץ ותכלית. שאילו היה לכח מסבבו קץ לא היה סובב תמיד: ",
+                "<b>והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות.</b> כבר נתבאר זה למעלה: ",
+                "<b>וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו וכו'.</b> ושלש מצות אלו שהם לידע שיש שם אלוה. ושלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר. וליחדו. נתבארו בסוף מסכת מכות: "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב\"ה גוף וגויה וכו'.</b> אחר שביאר מדרך המופתים שאינו גוף חזר להביא ראיה מן הכתוב ואמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. זה הכתוב אינו בתורה אלא הוא בספר יהושע (ב') ויש כתוב אחר בתורה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים (דברים י׳:י״ז) ואין בו בשמים ממעל. וכתוב אחר בתורה יש בו הראיה שבקש להביא והוא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (שם ד') כלומר שאחר שאמר שהוא בשמים ובארץ אינו גוף. שהגוף אינו בשני מקומות בזמן אחד והואיל ונאמר שהוא בשני מקומות שהן השמים והארץ, כל ענין מאמר הכתוב שהוא בשמים ובארץ ר\"ל ממשלתו כלומר שהוא מושל בשמים ובארץ. שאילו היה בשמים ובארץ כפשוטו היה גוף או כח לגוף ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה. וזה דבר אמתי שכל גוף יש לו תמונה והשם אמר שבשעה שנגלה להם ושמעו דבריו לא ראו לו תמונה: ",
+                "<b>ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה.</b> כלומר שאין דבר בעולם שוה לו ולא דומה לו: ",
+                "<b>ואילו היה גוף היה דומה לשאר הגופים.</b> בענין הגופניות: "
+            ],
+            [
+                "<b>אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה ותחת רגליו וכו'.</b> התורה ניתנה לכל המון ישראל אנשים ונשים וטף והשם יודע המחשבות שידע שמאחר שהם גופים מחוברים מארבעה יסודות א\"א שישיגו הנפרד על בוריו לפיכך דבר עמהם בלשון שתוכל דעתם לסבול. ואח\"כ כשיתבוננו ויבינו וישיגו מאמתת השם מה שיוכלו להשיג. ידעו שכל הדברים האלה לא נאמרו אלא בדרך השאלה. ועל זה הענין ארז\"ל דברה תורה כלשון בני אדם. כלומר דברה עמהם כלשונן שיבינו אותו. שמאחר שהם גופים לא ישיגו הנפרד על בוריו. ומאחר שבא הכתוב בלשונן שאין בו ספק שהוא משל והוא אם שנותי ברק חרבי נדמה לו הכל ונאמר שהכל משל וכנוי: ",
+                "<b>ראיה לדבר זה שנביא אחד אומר שראה הקב\"ה לבושיה כתלג חיור וכו'.</b> ר\"ל מאחר שאמרו הנביאים שראוהו בצורות משונות כבר נתבאר שאינו גוף ולא ישתנה. ופי' כתלג חיור כשלג לבן. ופי' חמוץ בגדים אדום כמו סוסים ברודים אמוצים (זכריה ו׳:ג׳) כמו חמוצים בחילוף א' בח': "
+            ],
+            [
+                "<b>מהו זה שבקש משה להשיג כשאמר הראני נא את כבודך וכו'.</b> פי' לפי שאמר למעלה ואמתת הדבר אין דעתו של אדם יכולה להשיגו אמר א\"כ הדבר מה הוא זה שבקש משה. אם בקש להשיג אמתת הבורא הרי הקדמנו שזה א\"א. ואם בקש באומרו כבודך תואר מתוארי השם או מדה ממדותיו או דבר נברא. זה אינו צריך לו שהרי הודיעו הקב\"ה כמו ששאל וידע אמתת כל נברא מדכתיב בכל ביתי נאמן הוא. והתשובה שבקש להשיג אמתת המצאו של בורא כדי שיהא נחקק בלבו, מפני שחשב שיוכל להשיג זה על דרך מופת. והודיעו השם שזה א\"א אלא יודיעו מה שיוכל להשיג מה שהוא שלם במין האדם. ושאר הענין פשוט: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכיון שנתברר שאינו גוף יתברר שלא יארעו לו אחד ממאורעות הגוף לא חיבור ולא פירוד וכו'.</b> החיבור לא יהיה אלא למחובר והנפרד אינו מחובר. והפירוד לא יהיה אלא למחובר שלא יפרד אלא מחובר: ",
+                "<b>ולא מקום וכו'.</b> כל דבר שהוא במקום הוא גוף או כח בגוף ומי שאינו גוף לא יהיה במקום. ולא מדה וכו'. המדה מקרה לגוף: ",
+                "<b>ולא עלייה ולא ירידה וכו'.</b> כל עולה ויורד מתנועע והתנועה לא תמצא אלא לגוף או לכח בגוף שגם התנועה מקרה לגוף: ",
+                "<b>ולא ימין ולא שמאל וכו'.</b> כל שיש לו ימין ושמאל ופנים ואחור הוא גוף שדבר שאין לו גוף אין לו צד מן הצדדין: ",
+                "<b>ואינו מצוי בזמן וכו'.</b> אילו היה מצוי בזמן היה הזמן קודם לו. א\"כ לא יהיה קדמון שהקדמון לא יקדים אותו שום דבר. וכיון שאינו מצוי בזמן לא יהיה לו תחלה וסוף שהוא ראשית ואחרית. ולא מנין שנים וכו'. שכל זה מענין הזמן והזמן ממקרה הכמות: ",
+                "<b>ואינו משתנה וכו'.</b> השנוי לא יהיה אלא מצד המקרים. והוא יתברך אינו גוף שיהיה לו מקרים: ",
+                "<b>ואין לו לא מות ולא חיים וכו'.</b> המות הוא ההעדר. והבורא מחוייב המציאות ומחוייב המציאות לא יעדר: ",
+                "<b>וחייו אינם כחיי הגוף.</b> שהם מוספין על מהותו. ולא יאמר עליו חי אלא להורות שהוא מצוי ואינו מועדר. והחכמה והסכלות המצויים למי שהוא גוף הם כחות משתנים והחכמה היא דבר מוסף על המהות והוא ית' חכמתו היא מהותו: ",
+                "<b>ולא שינה ולא הקיצה וכו'.</b> כל אלו הם מקרים לנפש האדם והקב\"ה אינו נפש ולא גוף שיהיו לו אלו המקרים: ",
+                "<b>ולא דבור כדבור האדם וכו'.</b> שהוא בחתוך המלות בשפה ובלשון ובגרון והקב\"ה אינו גוף כגוף האדם שיש לו אברים. וזה שנאמר וידבר ה' ודבר ה' הוא כנוי לשפע המגיע מאצל הבורא לנביא ע\"י מלאך או בקול נברא: ",
+                "<b>וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה וכו'.</b> זה המאמר לרז\"ל במסכת חגיגה בפרק אין דורשין. ופירשו המפרשים עפוי מלשון עייפות. ויש אומרים שהוא מלשון תנועה מדכתיב ועפו בכתף פלשתים (ישעיהו י״א:י״ד) שפירושו ינועו ישראל לרוח פלשתים לשלול אותם שפירוש כתף רוח וצד כמו ולכתף השנית (שמות כ\"ו) כלומר אין לו תנועה: "
+            ],
+            [
+                "<b>והואיל והדבר כן הוא וכו'.</b> כל זה נכנס תחת מאמרם ז\"ל דברה תורה כלשון בני אדם, והוא כשבקש להודיענו שהקב\"ה רצה בדבר פלוני כלומר שנעשה כרצונו יאמר עליו שהוא שמח בו. וכשנעשה דבר שלא כרצונו כגון שנעבור על מצוה (חמורות) ממצותיו יאמר עליו שהוא כועס. כדי שנדע שהוא נפרע מעושה אותו מעשה שהמובן מענין הכעס הוא שהוא נפרע מהעובר על דבריו וכן בשאר המדות. ושאר הענין מבואר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה ממנו וכו'.</b> האהבה המצויה לכל דבר נאהב הוא בשביל שני ענינים. האחד בשביל טובה והנאה וחסד שיגיע לאוהב מהנאהב כמו אהבת עבדי המלך למלך ואהבת האיש לאשה. והשני הוא כשיראה אדם דבר נאה וייטב בעיניו יאהב ויתאוה לו וכשיגיע לו תהיה לנפשו שמחה גדולה. כמו שיראה האדם אבן טובה יקרה או בית נאה ומשובח מיד תתאוה נפשו להדבק בו ולהגיע אליו. והחלק הראשון הוא אהבה שהיא תלויה בדבר ואין זה משובח באהבת הנברא לבורא שיהא אדם אוהב אותו בשביל שהוא נותן לו חיים וממון ובנים, מפני שבשעה שיתן לו הוא אוהבו ובעת שימנע ממנו תבטל האהבה כמו שאמרו רז\"ל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל וכו'. והחלק השני היא האהבה האמתית. וכבר נתבאר שאין אדם יכול להשיג אמתת הבורא ולא יוכל לדעת אותו אלא ממעשיו וברואיו כשיתבונן בהם ויכיר מהם גדולתו מיד תתאוה נפשו תאוה גדולה להדבק בו ותאהב אותו אהבה גדולה כפי מה שתשיג מגדולתו תהיה אהבתו. ועל זה צוה בתורה ואמר ואהבת את ה' אלוהיך וכו'. ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדרגה כדכתיב ובחרת בחיים למען תחיה וגו' לאהבה את ה' (דברים ל). ויש לנו מעלה היא קודמת למעלה זו והיא פחותה ממנה והיא מעלת היראה. וגם היא נחלקת לשני חלקים. האחת היא יראת עמי הארץ והנשים וקטני השכל שייראו השם ויעבדו אותו שמא ימית אותם או יהרוג בניהם או יחסרם ממון או שלא ינחילם גן עדן. והחלק השני היא היראה האמתית והוא כשיתבונן במעשה האל וישיג מהם גדלו וידע שהוא בריה שפלה קלה כשיערוך נפשו לאחד מן הגופים הנכבדים וכ\"ש לצורות הנפרדות כ\"ש לנגד בורא הכל מיד יירא ויפחד פחד גדול כמו שאמר דוד סמר מפחדך בשרי ואמר חבקוק ה' שמעתי שמעך יראתי. ומצאנו בתורה שני כתובים האחד מורה שהיראה מביאה לידי עשיית כל המצוות שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. והאחר מורה שלא נצטוינו בכל המצות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו. וההכרע בינהם שהיראה יש לה של�� קצוות. הקצה הראשון הוא תחלתה והיא קודמת לכל המצות. שהירא מן המלך לא יעבור על דבריו. ועל זה אמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. והחלק השני הוא סוף היראה והיא היראה האמתית ולא יגיע אדם לה אלא אחר עשיית כל המצות והשגת הבורא בידיעת דרכיו. ועל זה נאמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה. וכשיגיע לזו המעלה יעתק ממנה למעלת האהבה שהאהבה לעולם לא תהיה אלא לאחר היראה. והיראה יש לה תועלת גדולה במצות ל\"ת. והאהבה יש לה תועלת גדולה במ\"ע. והיראה יגיע לה עיקר גדול כמו שאמר דוד (תהלים קי\"א) ראשית חכמה יראת ה'. ואמר שלמה (משלי א') יראת ה' היא ראשית דעת. ואמר באהבה אהבו את ה' חסידיו. ואמר אוהבי ה' שנאו רע. ולפי שלא תהיה יראה ואהבה אלא בידיעת ברואי השם צריך אדם להתבונן בברואיו הקדושים והטהורים. לפיכך הוצרך הוא לזכור כללים גדולים ממעשה רבון העולמים. וכללים אלו שזכר הגאון. מהם מה שהוא מבואר למראית העין. ומהם מה שנתבאר במופתים בחכמת הטבע ובחכמת התשבורת. לפיכך נאמין לדברי הגאון ז\"ל שידע הדברים במופתים. והרוצה לידע המופתים על דבריו ישתדל בלימוד החכמות עד שידע ברואי השם על בוריין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מה שברא הקב\"ה בעולמו וכו'.</b> כל הנבראים נחלקים לשלשה חלקים. העולם השפל והוא כל דבר הנתהווה מארבעה היסודות. ועולם הגלגלים. והמלאכים. והתחיל בעולם השפל מפני שהוא מבואר לכל. וממנו יעתק לידיעת השאר. וזכרו בתחלה בדרך כללי ובפ' רביעי יבאר חלקיו. וכל מה שבעולם השפל נתהווה מארבעת היסודות והם נחלקים לשלשה חלקים. דומם. וצומח. ונפש חיה. דומם פגרים מתים אין להם נפש כלל ואינם מתנועעים אלא במניע. והצמחים יש להם נפש צומחת והם פרים ורבים ויש להם כח הזן וכח המוליד אבל אין להם הרגשה. ונפש חיה נחלקת לשני חלקים מדברת ואינה מדברת. ושאינה מדברת היא כל נפש חיה חוץ מן האדם. וכל מה שיש בעולם השפל הווה ונפסד ומיניהם קיימים והם מחוברים מגולם וצורה. ופי' גולם גוף הדבר שאין בו צורתו. וגוף האדם טרם הולדו נקרא גולם דכתיב גלמי ראו עיניך. ובדברי חז\"ל גלמי כלי עץ. והחלק השני עולם הגלגלים. וגם הם מחוברים מגולם וצורה מפני שהם גשם וכל גשם מחובר מגולם וצורה. ולפי שגולמם זך וברור ונקי וצורתם שהיא נפשם מעלתה גדולה ממעלת צורות העולם השפל לפיכך הם קיימים ואינם משתנים. ומהות גולמם לא השיגו החכמים אמתתם לפי שלא יאמר בה לא קלה ולא כבדה ולא חמה ולא קרה כמו שיתבאר אח\"כ. והחלק השלישי הוא החלק העליון למעלה והוא עולם המלאכים והם צורות נפרדות בלא גולם והם השכלים הנבדלים. ונקראו מלאכים לפי שהם שלוחי השם בהנהגת העולם וכל העושה דבר המלך הוא נקרא שלוחו: ",
+                "<b>ואינם גוף וגויה אלא צורות נפרדות זו מזו וכו'.</b> מצד שבהם עילה ועלול לפי שאין להם מקרים שיפרדו בהם זו מזו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש וכו'.</b> הנבואה היא השפע שיגיע מהבורא לנביא במציעות המעלה האחרונה ממעלת המלאכים והיא מעלת אישים. וכבר נתבאר שכל המלאכים צורות נפרדות והצורות אינן גוף שיראה אותם הרואה במראית עין. אלא זה שאמר הנביא שראה המלאך הוא צורה שיראה אותה במראה הנבואה או בחלום של נבואה בכח המראה. ולפי מעלת הנביא וכחו יראה מה שיראה. מהם מי שיראה המלאך גויתו כעצם השמים שנאמר וגויתו כתרשיש. ומהם מי שיראה אותו אש. ומהם מי שיראה אותו בצורת איש מבני האדם. כל ��ה לפי מה שיתראה לנביא במראה הנבואה. ולא עוד אלא שהנביא עצמו פעמים יראה המלאכים בצורות משונות זו מזו לפי זכות נפשו בעת הנבואה והכל דרך חידה והנביא יבין במראה הנבואה ענין אותה חידה: ",
+                "<b>לומר שאינו גוף ואינו כבד.</b> כלומר אינו גוף כבד כגופות הכבדים שהאש קלה והיא זכה ומעולה מגוף המים והארץ הכבדים לפיכך נראו המלאכים אש. וכן נראה להם כנפים ושהם מעופפים לפי שהעם משבחים העופות לפי קלות גופם ומהירות תנועתם ושהם יכולים לילך למקום שירצו בזמן קל בלא מונע כלל: ",
+                "<b>שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה וכו'.</b> פי' אנו יודעים בודאי שהקב\"ה אינו אש שאף על דעת האומרים שהוא גוף לא עלה על דעתם שהוא גוף כגוף היסודות ולא כגוף הגלגלים לפיכך ידענו בודאי שזה שנאמר בו שהוא אש דרך משל כך זה שנאמר במלאכים שהם אש דרך משל: ",
+                "<b>וזה שאמר עושה מלאכיו רוחות וכו'.</b> אין ענין הדברים שהמלאכים אש ורוח אלא כך פירושו עושה הרוחות והאש שלוחיו ומלאכיו להפרע בהם מהבריות כמו שאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. ברוח קדים אפיצם. ותפול אש ה' ותאכל אותם. ואש יצאה מלפני ה' ותאכל וגו'. וכן ארז\"ל בכל עושה הקב\"ה שליחותו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ובמה יפרדו הצורות זו מזו וכו'.</b> הנביאים אמרו שראו מלאכים הרבה כדכתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים וכתיב אלף אלפים ישמשוניה. וכתיב היש מספר לגדודיו. אמר הגאון שמא תשאל ותאמר כבר אמרת שהמלאכים צורות נפרדות ואמרת שאין הנמנין השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו לגופות ואלו אינם גופים שיהיו להם מאורעים א\"כ במה יפרדו זה מזה [והשיב לפי שאינן שוין במציאותן וכו'] כמו שתאמר חיות הקודש עילת האופנים והאופנים עילת האראלים. ויש לשאול שיתחייב מזה שלא יהיו המלאכים אלא י'. וכן אמרו הפילוסופים שמנין השכליים י'. וא\"כ הוא זה היאך יהיו המלאכים הרבה עד אין מספר ובמה יפרדו אלו זה מזה. והתשובה אמת כי לא יפרדו אלא מצד שבהם עילות ועלולים וכל מעלה מעשר המעלות יש לה עלולין הרבה. כיצד מעלה שניה היא עילת הגלגל השמיני. והגלגל השמיני יש בו כוכבים עד אין מספר הילכך יהיה לגלגל עצמו עילה וכל כוכב שבו יש לו עילה בפני עצמו לפיכך יהיה לגלגל השמיני עילות הרבה וכן מעלת אישים הוא עילת כל מה שלמטה מגלגל הירח והם ארבעה יסודות ומה שיורכב מהם. וכל מורכב עילתו זולת עילת האחר הרי במעלת אישים עילות הרבה. ותשובת אחרת שזה שנאמר שראה הנביא מלאכים הרבה הוא לפי הבטת הנביא והשגתו כשם שהוא רואה אותן פעמים אנשים פעמים נשים פעמים חיות כך יראה אותם הרבה. כמו שראה נער אלישע ההר מלא רכב אש וסוסי אש. וכמו שראה זכריה ארבע מרכבות. כל אחד מהם למטה ממעלתו של חבירו: ",
+                "<b>והוא מצוי מכחו וכו'.</b> אמר למעלה לפי שאינן שוין במציאותן חזר וביאר זה ואמר כל אחד עולה למעלה שלמטה ממנו והוא מצוי מכחו והכל מצוי מכחו של הקב\"ה וטובו. הקב\"ה המציא כל העולם בדרך חסד וטוב מלפניו שנאמר טוב ה' לכל הילכך מטובו ברא העולם: ",
+                "<b>וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וכו'.</b> זה הכתוב בקהלת ותחלתו אם עושק רש וגזל משפט וכו'. ופירושו אם ראית רשעים עושקים הרשים והצדיקים וגוזלין אותם ולא ינהגו עמם במשפט וצדק אל תתמה ותאמר שאין לעולם מנהיג ומביט במעשה בני אדם שאילו היה שם מביט במעשה בני אדם היה מציל העשוקים מיד עושקיהם אמר אל תאמר כך שאם אין הקב\"ה נפרע מהם עתה ��וא נפרע מהם לאחר זמן או בעולם הבא שאין נמלט מדיניו. וכל מושל יש עליו מושל עד שיכלו לבורא שהוא גבוה מכל ומושל על הכל שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר. כיצד הגלגלים גבוהים על היסודות ומה שנהוה מהם והם השומרים מיניהם שלא יסופו. והגלגלים תנועתם תנועה תשוקית לעילתם שהם השכלים הנפרדים הנקראים מלאכים והם צורות הגלגלים השומרים גשמם והם גבוהים עליהם במעלה לפי שהם עילתם וכן כל מעלה ממעלת המלאכים היא עילת מעלה שלמטה ממנה והיא השומרת אותה בשפע שתשפיע עליה תמיד שאם יפסק אותו שפע מיד הוא כלה. והמעלה הראשונה היא נאצלת מכח הבורא ומקבלת השפע ממנו והוא בוראה שומרה ועליו ברוך הוא אמר גבוהים עליהם והוציאו בלשון רבים דרך כבוד כמו אלהים קדושים, ויהי כאשר התעו אותי אלהים, אלה הם האלהים האדירים, לפיכך אמר וגבוהים עליהם כלומר האל גבוה על הכל ושומר הכל: "
+            ],
+            [
+                "<b>זה שאמרנו למעלה ממעלתו וכו'.</b> פירוש זה שאומר זה למעלה מזה ר\"ל מעולה ממנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>שנוי שמות המלאכים על שם מעלתם וכו'.</b> כבר אמרנו למעלה שנקראו השכלים הנפרדים מלאכים לפי שהם שלוחי השם בהנהגת העולם והשליח קרוי מלאך. כדכתיב וישלח מלאך. ושנוי שמותם זה מזה לפי מעלתם כמו שידע בוראם וגם ישתנה שמם לפי השליחות שישתלחו בה כיצד כשישלח מלאך לרפאות אדם קורא אותו רפאל. ואם לעזור אותו קורא שמו עזריאל: ",
+                "<b>מעלה ראשונה חיות הקדש.</b> למדנו כל אלה מדברי הנביאים ויחזקאל הגיד לנו צורת ראייתו (כסא) הכבוד. ואמר שראה ארבע חיות ועל ראשיהם רקיע נטוי ועל הרקיע דמות כסא ונדמו לו כחיות. ולא נדמו כולם בצורת אדם להודיע שמעלתם פחותה ממעלת השם כמו שהחיה מעלתה פחותה ממעלת האדם. ויש לומר שנקראו חיות לפי שהם משפיעים החיות לכל נברא שהוא למטה מהם. ולפיכך קראם חיות הקדש לפי שאין בברואיו קדוש כמותם: ",
+                "<b>ואופנים.</b> זה שם משותף למעלה השנית ממעלת המלאכים והגלגלים על דעת מקצת המפרשים דכתיב להם קורא הגלגל באזני, ולכל דבר עגול קורא אופן שנאמר ואפן עגלה על כמון יוסב. ויסר את אופן מרכבותיו. ויתכן שנקראו אופנים מלשון פנים שהוא לשון גדולה שכן החשובים נקראו פנים: ",
+                "<b>אראלים.</b> נמצא כתוב הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיהו ל״ג:ז׳) כפל הענין במלות שונות. ואראל לשון גדולה ועילוי שכן המקדש והמזבח נקרא אריאל והראל: ",
+                "<b>וחשמלים.</b> הם מלאכים נראים לנביאים במראה הנבואה בזוהר גדול כזוהר הזך הנראה בתוך האש שנאמר ומתוכה כעין החשמל ארז\"ל מאי חשמל חיות אש ממללות: ",
+                "<b>שרפים.</b> כמו שאמר ישעיה שרפים עומדים, ונקראים כן לפי שהם נוראים במראיהם שהמביט בהם נשרף: ",
+                "<b>מלאכים.</b> שם כולל לכל ועתים יקראו למין בשם הסוג כמו שאמרו מסכת טהרות והוא מכלל סדר טהרות. וכן כוכב שם לכל הכוכבים ונקרא עטאר\"ד כוכב: ",
+                "<b>אלהים.</b> לפי שהם מושלים ושליטים בעולם והוא שם משותף לאל יתברך ולמלאכים ולנביאים ולדיינים: ",
+                "<b>בני אלהים.</b> לפי שמעלתם פחותה ממעלת מה שלמעלה מהם כמו שהבן פחות מן האב מצד שהוא עלול לאב והעילה גדולה מן העלול ונמצא בכתוב בני אלהים ויבאו בני אלהים להתיצב על ה': ",
+                "<b>וכרובים.</b> לשון מלכות וגדולה כדכתיב את כרוב ממשח (יחזקאל כ״ח:י״ד) ר\"ל מלך. ויתכן לומר לפי שהם קרובים למעלת אישים נקראו כרובים שהם צורת האדם הקטן תר��ום נער רביא והכ\"ף נוספת: ",
+                "<b>אישים.</b> לפי שהם המדברים עם הנביאים ומעלתם קרובה ממעלתם נקראו בשמם כי אישים קיבוץ איש, וכן נקרא אחד מהם גבריאל מלשון גבר שהוא שם בן אדם שנאמר מי גבר יחיה. ואע\"פ ששם כולם מורה על הגדולה והעילוי לא נדע למה הושג לה כל מעלה בזה השם שלה ודבר זה לא ידע אותו על אמתו אלא בוראם: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכל הצורות האלו חיים וכו'.</b> הצורות הנפרדות לא יאמר להם חיים ולא מות וזה שאמר חיים כלומר שהם מצויים וקיימין ויודעין בוראם שאנו לא נכיר ידיעה אלא לחי: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנמצאים חוץ מן הבורא וכו'.</b> כלומר שהוא עלת כל הנמצאים ושהכל נמצאו מכחו: ",
+                "<b>ולפי שהוא יודע עצמו וכו'.</b> הנה התחיל להודיענו הענין שעליו אנו אומרים שהבורא יודע. לפי שהדבר ברור שאין ידיעת הבורא כידיעתנו. שהידיעה בנו מקרה וענין מוסף על מהותנו. ועוד שהידיעה מתחדשת בנו. והשם הוא ודעתו אחד ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו ולא תתחדש לו ידיעה. וחזר והודיענו דבר שהוא צריך עיון רב. הוא שיש לומר שמאחר שהקב\"ה הוא ודעתו אחד א\"כ היאך ידע הברואים והם רבים עד אין קץ ועוד שהם מתחדשים תמיד. והתשובה במה שאמר אח\"כ שאינו יודע הברואים כמו שאנו יודעים אותם. שאנו לא נשיג ונדע העילה אלא מצד העלול כשנתבונן בעלול נאמר א\"א שזה יהיה עילת עצמו אלא ודאי יש לו עילה. וכשנדע עילתו הקרובה תעתק מחשבתנו מדבר לדבר עד שנדע עילתו העיקרית נמצא שאנו יודעים הברואים מחמת עצמם ומידיעתם נעתקנו לידיעת עילתם. וידיעת הבורא בהפך זה שהוא יודע עילת כל עלול וכיון שידע הוא העילה ידע עלולה ועילת כל העילות העיקרית הוא ברוך הוא. הנולד מזה שמאחר שהוא יודע עצמו ושהוא עילה לכל נמצא הוא יודע כל נמצא. וידיעת דבר זה על בוריו קשה הרבה שאין דעתנו הקלה שבנקלה תוכל להשיג דעת תמים דעים וכ\"ש שכבר נתבאר שהוא ודעתו אחד הילכך מאחר שאין אנו יכולין לידע מהותו כך לא נוכל להשיג דעתו ולא ידיעותיו. אלא נדע בודאי שאין ידיעותיו כידיעתנו הוא שאמר הנביא כי כגבוה שמים על הארץ גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. ונדע באמת שמאחר שהוא יוצר הכל ובוראם הוא ידעם הלא תראה שהבונה אם לא תשיג מחשבתו היאך יבנה כותל זה ומאיזה דבר יבנה אותו ומה היא תועלתו לעולם לא יבנה אותו. וכן כל עושה מלאכה אם לא יבין תועלתה לא יוכל לעשותה. כ\"ש יוצר הכל אלולא ידע היאך יהא העולם ותועלת כל דבר ודבר שבו לא נברא דבר. וכן דוד אומר בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. הלכך אין כל דבר נעלם ממנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>הקב\"ה מכיר אמתו ויודע אותה וכו'.</b> יש שם שני ענינים. האחד שנדע שהקב\"ה יודע מכיר אמתו. והשני שנדע שהקב\"ה יודע כל נמצא בדרך שהקדמנו. ושני הענינים אינו יודעם בדעה שהיא חוץ ממנו כמו ידיעתנו שהקב\"ה הוא ודעתו וחייו אחד: ",
+                "<b>ואילו היה חי בחיים או יודע בדעה שהיא חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה וכו'.</b> לפי שנתבאר שהאל ית' יחיד מכל צד ואינו מורכב לא מגולם וצורה ולא משני ענינים ולא מעצם ומקרה ואילו היה יודע בדעה שהיא חוץ ממנו היתה הדעה בו מקרה ויהיה מורכב מעצם ומקרה: ",
+                "<b>נמצאת אומר הוא היודע וכו'.</b> זה הדבר אין בנו כח להשיגו על אמתו אלא נבאר שאלו השלשה בבני אדם הם שלשה ענינים וכשתדע זה תדע שא\"א שתהיה ידיעת הבורא כך. כיצד כשיתבונן אדם ויכיר צורה מן הצור��ת כמו שתאמר שהכיר וידע צורת הכסא או הבית או צורת יסוד מהיסודות. בתחלה יהיה יודע אותה בכח לא בפועל שעדין לא נחקקה זו הצורה במחשבתו. וכשידע אותה בפועל הרי נחקקה במחשבתו ונמצאת ידועה אצלו. הרי לך שלשה דברים האדם היודע וצורת הכסא הידועה והדעת שבה ידע זו הצורה. ואי אפשר להיות ידיעת השם כך שא\"כ תהיה ידיעתו מתחדשת ויוצאה מן הכח אל הפועל ויהיה אפשרי לא מחוייב המציאות ולפי שלא נוכל להשיג דעת הבורא ולא חייו אין לנו אלא שנאמר שהוא חי ולא בחיים ויודע ולא בדעה כלומר לא בחיים ולא בדעת שהם נוספין על מהותו: ",
+                "<b>ואין אומר חי ה' וכו' אלא חי ה' וכו'.</b> חי בצר\"י הוא תאר לגוף החי יותר על עצמו, וחי בפת\"ח אינו תואר אלא ר\"ל השם שהוא חי כדי להורות לדעת שהוא בורא העולם ומסבב הגלגל בכחו וזה לא יהיה אלא למצוי חי: ",
+                "<b>לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים וכו'.</b> כבר זכרנו זה הענין למעלה שהקב\"ה יודע עצמו ושהוא עילה לכל נברא והואיל והוא יודע עצמו ידע הכל שהיודע העילה יודע עלולה: "
+            ],
+            [
+                "<b>וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא נקרא מעשה מרכבה וכו'.</b> קראו לכל אלו הענינים מעשה מרכבה דרך כבוד כלומר ידיעת הבורא עצמו אין בנו ולא בנביאים כח לידע אותה על בוריה אלא נשתדל בידיעת הצורות הנפרדות שהם קרובים ממנו והם מורים על מציאותו כמו שתורה המרכבה שיש לה רוכב. וכן אמר יחזקאל היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל וכו': "
+            ],
+            [
+                "<b>צוו חכמים הראשונים וכו'.</b> תנן בתחלת פרק ב' ממסכת חגיגה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא\"כ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים וכו'. ועילת זה לפי שזה הענין יצטרך בידיעתו להקדמות רבות עד שתעתק המחשבה מענין לענין. ואם יבקש אדם לידע זה הענין בלא הקדמות ישתבשו רעיוניו ויעורו עיניו ויצא לתרבות רעה ואפילו הדברים שהיה יודע אותם בתחלה לא יוכל להשיג אותם. הלא תראה כי הבשר והלחם יפים לגוף הרבה ואעפ\"כ מונעים אותו מן הקטן לפי שאין בו כח לסבלם: ",
+                "<b>ועליהם אמר שלמה כבשים ללבושך וכו'.</b> זה הכתוב במשלי. ופשוטו שהוא נותן לאדם עצה לקנות כבשים כדי שיקח מצמרם ויעשה לו לבוש להתכסות בו. וענינו שהוא כמו שאמרו חכמים כבשים כמו בנקודה מימין מן יכבוש עונותינו ופירושו כך דברים שהם כבשונו של עולם כלומר שהם כובשים העולם ומושלים בו והם הצורות הנפרדות ובוראם תהיה ידיעתם תחת לבושך כלומר שלא תגידם לזולתך. פירוש אחר דברים שהם סתרו של עולם יהיו תחת לבושך שהדבר הכבוש הוא נסתר מן העין כמו שאמרו נביא שהוא כובש נבואתו. כלומר שיטמין אותה ויסתירה ולא יגיד אותה: ",
+                "<b>ועליהם אמר דבש וחלב כו'.</b> כלומר דברים שהם ערבים כדבש וחלב יהיו תחת לשונך כדאיתא בפרק שני דחגיגה. (סליק מעשה המרכבה): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות וכו'.</b> השמים יש להם שמות הרבה. וחכמים אומרים שבעה רקיעים הם וכל אחד יש לו שם כדגרסינן בפרק אין דורשין בחגיגה. אמר רב יהודה שני רקיעים הם שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. רשב\"ל אומר שבעה ואלו הן, וילון. רקיע. שחקים. זבול. מכון. מעון. ערבות. וכשתתבונן תמצא שאין בין רב יהודה וריש לקיש מחלוקת אלא שרב יהודה מנה השמים הנראים בלבד. וריש לקיש מנה השמים הנראים ומנה דברים רוחניים שהם למעלה מ�� השמים במדרגה וקרא לכל מעלה מהם שמים. שכן אמר וילון אין משמש כלום. רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות וכל צבא השמים קבועים בו שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ. שחקים שבו רחיים שוחקות מן לצדיקים לעתיד לבוא. זבול שבו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו קרבן. מעון שבו כתות כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה. מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד וכו'. ערבות שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידין להבראות וטל שעתיד הקב\"ה להחיות בו המתים. הנה נתבאר לך שכל אלו הדברים שבחמשה רקיעים אלו אינם דברים גשמיים כלל. ומה שאמר שלג וברד וטל כולם משל לשפע היורד מלמעלה. ודבר שניהם הוא שנתבאר באמת שאין בעולם דבר גשמי נקרא שמים אלא הרקיע שנברא באויר והשמים שבהם הכוכבים והמזלות הם הנקראים גלגלים ונקראים שמים, ושמים לשון גובה כמו ערים בצורות בשמים ונקראים רקיע, לפי שהם מתוחים וכל דבר מתוח הוא מרוקע שנאמר וירקעו את פחי הזהב וכתיב לרוקע הארץ על המים. ונקראים זבול לפי שהם מדור לשכינה והמדור נקרא זבול שנאמר בנה בניתי בית זבול לך. ונקראו ערבות לפי שהם יקרים ונכבדים והדבר הנכבד נקרא ערוב שנאמר ואת בני התערובות (מלכים ב י״ד:י״ד) ומתרגמינן וית בני רברביא: ",
+                "<b>והם תשעה גלגלים וכו'.</b> אלו התשעה כל אחד מהם כולל גלגלים אחרים. מהם שמקיף העולם ומהם קטן שאינו מקיף ולפנים יזכור מניינם אבל מנה הנה מכל גלגל הגלגל הגדול המקיף כל מה שבתוכו מגלגל וכוכב: ",
+                "<b>גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח וכו'.</b> התשעה שזכר אותם הם שבעה כוכבי לכת וגלגל המזלות. והתשיעי שהוא מקיף את הכל. הראשון גלגל הירח נקרא סהר ולבנה. ירח הוא שמו העיקרי. ויש לומר שנקרא ירח לפי שאורו מתחדש בכל חדש ותרגום חדש ירחא. וסהר תרגום ירח סיהרא. ולבנה לפי שעינו לבן: ",
+                "<b>והגלגל השני שבו כוכב וכו'.</b> כבר הקדמנו שלא ימנע שיקרא המין בשם הסוג כמו שקרא למעלה הששית ממעלת המלאכים מלאכים. גם כן קרא לזה כוכב אע\"פ שזה שם כולל לכל הכוכבים. ויש מי שקורא אותו כותב. ואומר שנקרא כן לפי שהוא מושל על הכותבים והסופרים והוא מזלם: ",
+                "<b>והשלישי נוגה.</b> נוגה הוא שם הזוהר כמו שנאמר ונוגה כאור תהיה (חבקוק ג׳:ד׳) ולפי שזה הכוכב מזהיר הרבה קרוב מזוהר הירח נקרא נוגה: ",
+                "<b>והרביעי חמה.</b> שמה העיקרי שמש ונקראת חמה שממנה תהיה החמימות בעולם שהרי כשתקרב אל ראשי אנשי המקום יהי בו חום הרבה וכשתתרחק ממנה יהיה בו קור הרבה. ונקראת חרס שנאמר בטרם יבוא החרסה (שופטים י״ד:י״ח) ואפשר שנקראת כך לפי שאדומה כחרס בעת שתזרח ובעת שתערב. וראיה לזה שלא מצאנו שנקראה בזה השם אלא בשני עתים אלו שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳), בטרם יבא החרסה: ",
+                "<b>החמישי מאדים.</b> לפי שהוא אדום במראיו ואומרים שהוא מושל על שפיכות דמים ועל המלחמות: ",
+                "<b>הששי צדק.</b> לפי שהוא דן השופטים והדיינים וכיוצא בהם וממנו תבא הרעה למי שאינו שופט מהם בצדק: ",
+                "<b>השביעי שבתאי.</b> נקרא כן לפי שתנועתו כבדה והוא נראה כשובת ונח יותר מכל השבעה: ",
+                "<b>וגלגל השמיני שבו שאר כל הכוכבים כו'.</b> לפי שהכוכבים שבו היו החכמים הקדמונים סוברים שאין להם תנועה כלל. וחכמים שאחריהם השיגו שיש להם תנועה כבדה בכל שבעים שנה מדרגה אחת בקירוב לפי מרחקם זה מזה או ממשוה היום לא יש��נה: ",
+                "<b>וגלגל התשיעי הוא גלגל החוזר כו'.</b> אמר החוזר ולא אמר הסובב לפי שתנועתו הפך תנועת שאר הגלגלים שכל הגלגלים סובבים מן המערב למזרח וזה סובב מן המזרח למערב לפיכך נראה כחוזר למערב: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל גלגל וגלגל משמונת הגלגלים וכו'.</b> לפנים יזכור מנינם. ומה שאמר שמהם סובבים מן המזרח למערב כל זה נתבאר בחכמת התכונה ויצטרך בידיעתו לזכרון רוב אותה חכמה. ואין זה מקומה: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלגלים אינם לא קלים ולא כבדים וכו'.</b> נתבאר מדברי הפילוסופים שגולם השמים אינו כגולם ארבעה היסודות ולא המחובר מהם. ואמתת גולם השמים לא נודע להם לפיכך לא יאמר בהם שהם לא קלים ולא כבדים ולא טעם ולא ריח מפני שכל אלו המקרים הם במה שלמטה מגלגל הירח ודבר שלא נודע מהותו לא יודע טבעו: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם עגולים והארץ תלויה באמצע וכו'.</b> הארץ תלוי ברוח פיו של הקב\"ה הוא שנאמר תולה ארץ על בלימה והיא עומדת באמצע. ויסוד המים מקיף רובה והרוח מקיף שניהם. והאש מקיף הרוח והגלגל מקיף הכל נמצאת הארץ תלויה באמצע: "
+            ],
+            [
+                "<b>מספר כל הגלגלים המקיפין את כל העולם י\"ח.</b> וזה הוא חשבונו. הירח יש לו שלושה גלגלים ואלה שמותם. אלגוזהר ואלמאיל. וכארג אלמרכז. ועטארד ג\"כ יש לו שלושה גלגלים והם. אלמכתאל. ואלמדיר. וכארג אלמרכז. הרי ששה. ושאר החמשה כוכבי לכת יש לכל אחד שני גלגלים ממתל. וכארג אלמרכז. הרי י\"ו. והגלגל השמיני שבו שאר הכוכבים הקבועים והגלגל התשיעי הרי י\"ח: ",
+                "<b>ומספר הגלגלים הקטנים שאינם מקיפין ח' וכו'.</b> אלו הם הנקראים אלפלאך אלתדויר. והחכמים האחרונים מחכמי התכונה אומרים שהשמש אין לה פלך תדויר נשאר מכוכבי לכת ששה. שנים מהם והם אלזהרה ועטאדר יש לכל אחד מהם שני גלגלים קטנים כמו שאמרו מקצת חכמי התכונה. והארבעה הנשארים לכל אחד פלך תדויר הרי ח': ",
+                "<b>וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתם וכו'.</b> כבר ביאר שהגלגלים כולם זכים ואין להם עין כלל ולא ידענו שהם רבים אלא מן הדרכים שזכר. ונזכור על דרך משל הדרך שידעו בה גלגלי הירח וממנו תלמוד לכל. כשהתבוננו בירח מצאו לו תנועות משונות והגלגל האחד לא יהיה לו תנועות משונות לפיכך אמרו כי יש לו גלגלים הרבה לפי התנועות כל תנועה סיבתה גלגל. וכשהתבוננו בירח מצאו אותו פעם ימהר בהליכתו ופעם יקצר והמהירות והקיצור אינם נחלקים בגלגל אלא ימצא בכל החלקים ומזה ידעו שיש לו גלגל קטן שאינו מקיף וכשהביטו בקוטר זה הגלגל הקטן מצאו אותו פעמים יראה קטן ופעמים גדול ולא יראה גדול אלא בעת שיהיה בריבוע השמש ידעו שהגלגל המניע זה הגלגל הקטן הנקודה שלו שסובב עליה אינה באמצע העולם. ומפני זה כשיהיה רחוק מן הארץ יראה קטן וכשיהיה קרוב מן הארץ יראה גדול. וזה הגלגל נקרא פלך אלכראג אלמרכז. וגם ידעו בדרכים אחרים שיש לו גלגל אחד נקרא אלפלך אלמאיל וגלגלו נקרא אלפלך אלגוזהר ועל זו הדרך ידעו מנין שאר הגלגלים וצורתם: ",
+                "<b>וזו היא חכמת תקופות ומזלות וכו'.</b> ארז\"ל בפירוש כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד׳:ו׳) איזו חכמה שהיא לעיני העמים זו חכמת חשבון תקופות ומזלות. ופירוש תקופות הוא סביבת הגלגל מקיף העולם כלומר סובב אותו. ומזלות הם הקרואים בלשון ערבי ברוג כדכתיב לשמש ולירח ולמזלות (מלכים ב כ״ג:ה׳) וכן קרויין בלשון ערבי אלמנאז��: ",
+                "<b>וספרים רבים חברו בה חכמי יון וכו'.</b> זו החכמה היא חכמת התכונה ובלשון ערבי עלם אלהיאה: "
+            ],
+            [
+                "<b>גלגל תשיעי שהוא מקיף הכל וכו'.</b> זהו אלפלך אלאטלם והוא אין בו כוכבים כלל אבל חכמי יון חילקו הגלגל השמיני שיש בו כל אלו הכוכבים הנראים שהוא תחת הגלגל התשיעי לי\"ב חלקים. כל חלק ל' מעלות. וקראו לכל חלק שם לקוח מקבוץ הכוכבים שבאותו חלק. שפעמים היה קיבוצם בדמות טלה או שור וכל כיוצא בזה. וחלקו הגלגל התשיעי לי\"ב חלקים כנגד אלו החלקים. ועשו זה מפני הלימוד כדי שיבין הלומד אלו הענינים במהרה. כיצד כשנרצה לידע שהשמש סבבה ל' מעלות נאמר שכבר סבבה כל מזל טלה וכן הכל על פי זה הדרך: ",
+                "<b>והם המזלות ששמותם טלה וכו'.</b> כבר ביארנו מלת מזלות ונקראו כך לפי שהשמש והירח מהלכין בה או קרוב מהם ותרגום וילך ואזל וכן בלשון ערבי נקראים מנאזל שאלו הי\"ב חלקו אותם לכ\"ח מחנות לפי הילוך הירח בהם בכל יום מחנה הקרוי מנזלה וגם נקראו מזרות שנאמר התוציא מזרות בעתם (איוב ל״ח:ל״ב): ",
+                "<b>ושמותם טלה וכו'.</b> התחילו המנין מזה המקום לפי שהוא תחלת הנקודה שבה יתקבץ גלגל המזלות עם גלגל שיווי היום וממנו תצא השמש לנטות לצד צפון שבו רוב הישוב. טלה הוא הכבש הקטן כדכתיב טלה חלב. תאומים וכן קרויה בלשון ערב אלתואמין והיא צורת שני אנשים מחוברים יחד וכן נקראים אלזוגא מלשון זוג שהוא שנים. סרטן הוא תבנית אחד מרמש המים. בתולה היא הנקראת סנבלת. וגם נקראת אלעדרא מפני שהיא צורת שפחה יש לה שני כנפים. והשאר ידועים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הי\"ב צורות לא היו מכוונות וכו'.</b> החכמים הקדמונים לא השיגו לכוכבים שבגלגל השמיני תנועה כלל ובאחרונה השיגו להם תנועה כבידה בכל שבעים שנה מעלה אחת בקירוב לפיכך מזמן המבול עד הנה כבר סבבו ונשתנה מקומם שהיה מכוון כנגד החלקים שבגלגל תשיעי באותו זמן כמו שתאמר שכוכב שהיה באותו זמן בתחלת מזל שור יהיה עתה בעשרים מעלה ממזל תאומים: ",
+                "<b>וחלק שיתהלך השמש וכו'.</b> מהלך השמש בכל יום קרוב ממעלה אחת והיא מהלך הכוכבים בשבעים שנה בקירוב: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכוכבים הנראים יש מהן וכו'.</b> אמר הנראים לפי שיש כוכבים הרבה קטנים שאינם נראין מפני קטנן והכוכבים הנראין שיוכלו למנות אותן אלף וכ\"ב כוכבים וחלקו אותן לששה חלקים החלק הראשון הכוכבים שבו גדולים מן הכוכבים שבחלק השני. וכן עד סופן: ",
+                "<b>ואלו הכוכבים יש מהן שהוא גדול מן הארץ כמה פעמים. והארץ גדולה מן הירח מ' פעמים וכו'.</b> מדת הארץ ידועה אצל חכמי התכונה שידעו במופת שכדור הארץ כ\"ד אלף מיל. ויהיה קוטר הארץ שבעת אלפים ושמונה מאות מיל בקירוב. והמופת שידעו בו כדור הארץ הוא שעמדו במקום וכוונו גובה הקוטב או כוכב מן הכוכבים והלכו על שטח הארץ על קו חצי היום עד שנתוסף הגובה הראשון מעלה אחת ומדדו המהלך שהלכו אותו ומצאוהו ששה וששים מיל ושני שלישי מיל כפלו זה בש\"ס מעלה שהם כדור הגלגל יצא להם כ\"ד אלף מיל שזהו שיעור כדור הארץ. ומאחר שנודע להם הכדור ידעו הקוטר שהוא שבעה לשנים ועשרים כלומר אם תהיה העגולה שנים ועשרים יהיה הקוטר שלה שבעה בקירוב. וכשידעו קוטר הארץ שיערו בו גובה הכוכבים וכמותם וידעו שהשמש גדולה מן הארץ קרוב מק\"ע פעם. והירח קטן מן הארץ בכמו מ' פעם: ",
+                "<b>נמצא הירח וכו'.</b> כשתכלול ק\"ע שהיא שיעור השמש במ' שהוא חסרון הירח מן הארץ יצא ששת אלפים ות\"ת: ",
+                "<b>ואין בכל הכוכבים כוכב גדול מן השמש ולא קטן מכוכב שבגלגל שני וכו'.</b> זה עטארד והוא קטן מן הארץ כ\"ד אלף פעמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכוכבים והגלגלים כולם בעלי נפש ודעת וכו'.</b> ידעו זה מתנועתם שזו התנועה א\"א שתהיה טבעית כתנועת האבן למטה והאש למעלה שהמתנועע בתנועה טבעית כשיגיע למקום שיצא ממנו בהכרח ינוח והגלגל סובב תמיד ואינו נח וגם אין תנועתו כתנועת החי שאינו מתנועע אלא כדי שיקרב אל דבר שנהנה ממנו או יתרחק מדבר שיזיק לו והגלגל אין תנועתו על זו הצורה שהרי הפאה שממנה יסוב אליה ישוב תמיד הילכך לא תהיה תנועתו אלא תנועה תשוקיית. והתנועה התשוקית לא תהיה אלא לבעלי נפש ושכל שהנפש היא סיבת התנועה והשכל שבו תשתוקק הנפש להידמות בעילתה שהוא השכל: ",
+                "<b>והם חיים ועומדים וכו'.</b> כל בעל נפש הוא חי שאין חיות אלא לבעלי הנפש. ומאחר שהם חיים ובעלי שכל הם מכירין בוראם: ",
+                "<b>וכשם שמכירין הקב\"ה כך מכירין עצמן וכו'.</b> התיקון כך. בתחלה יכיר את עצמו. ואח\"כ מכירין עילתם שהם השכלים הנפרדים. ומאחר שיכירו עילתם ידעו שגם יש להם עילה מחוייב המציאות והוא הקב\"ה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ברא האל למטה מגלגל הירח גולם אחד וכו'.</b> זה הגולם קורין אותו הפילוסופים אל מארה אלאזלי. ודבר ידוע שכל גוף מחובר מגולם וצורה ולעולם לא ימצא גולם בלא צורה ולא צורה בלא גולם אלא הדעת היא שמכרת זה הדבר כמו שיתבאר אח\"כ. וזה הגולם שבראו השם בתחלה קבל ארבע צורות משונות זו מזו בטבע ולפי שינוי טבעם נשתנה מקומם. האש שהיא קלה מן הכל לפי שהיא חמה ויבשה מקומה בשיפולי גלגל הירח וזו היא האש הטבעית והיא זכה הרבה ואין לה עין ואינה אדומה כמו זו האש שאצלנו שאילו היתה אדומה היה נראה האויר בלילה כולו אדום. ולמטה מן האש הרוח והוא חם ולח והוא כבד מן האש וקל מן המים לפיכך מקומו למטה מן האש. והמים למטה ממנו לפי שהוא כבד שהוא קר ולח. והארץ כבדה מן הכל לפיכך היא למטה מן הכל והיא עומדת באמצע בגבורת השם כדכתיב תולה ארץ על בלימה. וכל אלו הארבעה גופים הם עגולים. וכל אחד תוך חבירו ותנועתו תנועה טבעית כלומר כשיהיו חוץ למקומם יתנועעו כדי לחזור למקומם. כיצד כשתקח אבן ותזרוק אותה למעלה מיד יתנועע ולא ישקוט עד שיחזור לארץ אם לא ימנע אותה מקרה. וכן כשתכבוש האש למטה בהכרח כשיסור ההכרח תעלה למעלה. והגלגל כשיסוב יניע הכל בהכרח ומתנועת הגלגל וסבובו לאלו הארבעה יסודות יתהווה מהן כל הווה ונפסד. והם ארבעה מינים דומם וצומח וחי ומדבר. ובעת שיתחבר מארבעה יסודות אלו או מהנתהוה מהם גולם שראוי לקבלה וכשיפסד הגולם ולא יהיה ראוי לקבל אותו הצורה שהיתה בו מיד יפסד מדבר לדבר עד שישוב ויפרד לארבעת היסודות שנתחבר מהם: "
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעה גופות האלו אינם בעלי נפש וכו'.</b> כבר זכרנו שתנועתם טבעית ואין להם נפש שיתנועעו בה למקום שירצו כמו נפש החי לפיכך אינם יכולים לשנות מנהגם: ",
+                "<b>וזה שאמר דוד הללו את ה' מן השמים וכו'.</b> כלומר אם תקשה ותאמר היאך תאמר שהם כגופים מתים ודוד אמר שהם מהללים ואין מהלל אלא החי, התשובה שענין הדברים כך הללו בני אדם שתכירו גבורתו מברואיו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה גופים האלו שהן אש ורוח ומים וארץ וכו'.</b> כבר הקדים שהאל ברא גולם אחד וקבל ארבע צורות אלו לפיכך ארבעה יסודות אלו גל��ם פשוט ומה שיתחבר מהם גלמם מורכב מארבעה יסודות אלו. וזה שאמר שכל הגופים חוץ מארבעה יסודות אלו הוא מחובר מארבעתן ר\"ל רוב הגופים מפני שיש גופים מורכבים משנים מהם בלבד כמו העשן שהוא מורכב מהארץ והאש. והאבק שהוא מורכב מן הארץ והרוח. והאד שהוא מן המים והרוח. וכן מי שיאמר שהשדים מצויין יאמר שגופם מורכב מאש ורוח ומפני זה לא יראו לזכות עינם: "
+            ],
+            [
+                "<b>דרך האש והרוח וכו'.</b> כבר זכרנו שתנועתם תנועה טבעית והיא מן האמצע למעלה והמים והארץ מלמעלה לאמצעי וזה לפי טבעם: ",
+                "<b>ומפני שהם יסודות לכל גופים כו'.</b> ערובם יחד יקרא אמתזאג. ובעת שיתערבו לא ישאר אחד מהם בצורתו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל וכו'.</b> כשיסוב הגלגל יסבב אותם בהכרח מפני שהם בתוכו כשיסובו יתערבו זע\"ז ויתהוה מהם כל הגופים: "
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם אי אתה רואה גולם בלא צורה וכו'.</b> לא יראה לעין אלא שיש לו עין והגוף מורכב מגולם לפיכך לא תראה הצורה לבדה ולא הגולם לבדו: ",
+                "<b>אלא לב האדם.</b> כלומר מדעו הוא שישיג הגולם לבדו והצורה לבדה: "
+            ],
+            [
+                "<b>נפש כל בשר היא צורתו וכו'.</b> הצורה תאמר על שני ענינים. האחד על תואר הדבר הנקרא שכ\"ל ותכשי\"ט כמו שתאמר צורת הכסא צורת המטה צורת האדם שהוא עומד על רגליו וצורת פניו שיש לו עינים ואף ולסתות וזקן מה שאין כן לשאר החי. והענין השני הוא הענין שבו יפרד אותו דבר מזולתו כמו שתאמר צורת האש והוא החלק מן הגולם הראשון שקבל זו הצורה ונפרד בה משאר החלקים וזו הצורה נקראת בחי נפש שבה נפרד מן הצומח ומן הדומם. ויש באדם ענין אחר יתר שבו נפרד מכל החי ונקרא הנפש המדברת והוא שנתן לו השם כח לקבל השפע ממעלת אישים ובה ידע כל הדברים וזו היא צורתו. ובתחילה יהיה האדם יודע כל הדברים בכח וכשיתבונן מעט מעט וידע מה שלא היה יודע ידע הדברים בפועל. ואז תהיה לו הצורה השלימה שנקראת צלם אלהים ודמותו כמו שאמר נעשה אדם בצלמנו כלומר נעשה אדם שיהיה בו צורה שידע הדעות שאין להם גולם. וחלילה שתהיה דעת האדם דומה לדעת יוצרו. אלא ענין הדברים שיהיה בו כח להדמות ליוצרו בדרכיו ודעותיו. על זה נאמר הן האדם היה כאחד ממנו וכו' וזה שאמר נעשה אדם בצלמנו אינו אומר על זו הצורה הנכרת לעינים שאמרנו עליה בענין הראשון שהיא נקראת תואר שיתחייב מזה שיהיה לבורא תואר כתארנו זה, מפני שכבר נתבאר בראיות ובמופתים שאין הבורא גוף וגויה וזה התואר לא ימצא אלא לגוף: ",
+                "<b>ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה וכו'.</b> כבר הקדמנו שיש באדם ענין שהוא משותף בו לכל החי והוא שנפרד בו החי מן הצומח ומן הדומם ונקראת הנפש החיונית, זאת הנפש יש לה חלקים ונקראים כחות. והם הנפש הטבעית והנפש החיונית והנפש הנפשיית. והנפש הטבעית היא שבה אוכל ושותה ומוליד. והחיונית היא המכינה האברים לקבל ההרגשה והתנועה והיא השומרת צורת האברים וכשתבטל מיד ימות האבר ולא ירגיש ולא ינוע. והנפשיית שבה מרגיש ומהרהר ומתנועע. וכל אלו הענינים שקראנו אותם נפשות או כחות אינם הענין שקראנו אותו הנפש המדברת שבו נפרד האדם מכל מין החי. מפני שאלו הענינים מצויין לבהמה ולחיה ולעוף והנפש המדברת לא תמצא אלא באדם, ולפי שמלת נפש ורוח תאמר על ענינים רבים כמו שהקדמנו הוצרכנו להסגיל לנפש המדברת שם שלא ישתתף בו זולתו. והוא שנקרא אותה צורת האדם. ואין אנו קוראים לאדם מדבר מפני שיש בו זה הדיבור שהוא בשפה וגרון שזה הענין אפשר שימצא לזולתו כמו שנמצא מקצת העופות ידברו כמו האדם. אלא ענין הדעת בלבד והדעת היא צורת הנפש המדברת שהנפש לדעת כמו גולם לצורה. ולפיכך אדם שאין בו דעת הוא כמו הבהמה ואע\"פ שהוא מדבר מפני שהוא גולם בלא צורה לפי שלא יצאה נפשו מן הכח אל הפועל. כמו שתאמר כל אדם כותב בכח כלומר יש לו כח לכתוב וכל זמן שלא יכתוב בפועל אינו כותב. כך כל אדם יודע בכח ואם לא יודע בפועל אינו אדם הוא שאמר שלמה גם בלא דעת נפש לא טוב וארז\"ל דעה חסרת מה קנית: ",
+                "<b>ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח וכו'.</b> נפש מדכתיב מי יודע נפש האדם העולה היא וכו' ורוח מדכתיב והרוח תשוב אל האלהים וכו'. ופעמים יאמר נפש על הנפש החיונית כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה, ורוח כדכתיב ורוח הבהמה: ",
+                "<b>לפיכך צריך להזהר בשמות.</b> כלומר ישתדל בשמות המשותפין כדי שילמד כל דבר מענינו ולא יטעה מענין לענין: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם וכו'.</b> כונת הגאון הנה להודיענו שנפש האדם שהוא צורתו אינה אובדת באבדן הגוף. וזה יודע משני דרכים. האחד במופת שאין זו הנפש מכלל גוף האדם. מפני שגוף האדם מחובר מארבעה היסודות וזו אינה מחוברת מהם עד שתפרד להם. ואינה מכח הנשמה מפני שכח הנשמה צריך לנשמה וזו אינה צריכה לנשמה. והנשמה שאמר עליה הנה היא הנפש החיונית שנקראת נשמה שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. והנפש החיונית היא צריכה לגוף מפני שהרוח הנושאה מתילד מן אד הדם וזכותו לפיכך כשיתמעט הדם או יפסד תאבד זו הנשמה ומיד ימות החי. אבל צורת האדם אינה צריכה לנשמה ולא לגוף מפני שהיא ענין תלוי בגוף תליית הנהגה לבד. וידיעת זה הדבר על בוריו קשה הרבה. לפי שכשתאבד הנשמה לא תאבד זו הנפש מפני שהגוף והנשמה צריכים לה והיא אינה צריכה להם. כמו המלך המנהיג כשתאבד המדינה לא יאבד המלך אם אינו בה. והדרך השנית מדרך הקבלה שהב\"ה צונו במצות ואמר לנו שאם נעשה אותם נזכה לחיי העוה\"ב כדכתיב למען ייטב לך והארכת ימים וארז\"ל למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך ואילו היתה הנפש אובדת באבדן הגוף לא היה לה חיים לעוה\"ב ואילולא ידעו הנביאים שיש לנפשם חיים לעוה\"ב לא מסרו עצמם להריגה על קדושת השם כגון חנניה מישאל ועזריה ועשרה הרוגי מלכות. הרי נתבאר בשני דרכים אלו שיש לנפש האדם חיים בעולם הבא ואינה אובדת באבדן הגוף וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך: ",
+                "<b>אלא יודעת ומשגת הדעות וכו'.</b> בידיעת זה תהיה צורת האדם שלימה לפני בוראה: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הדברים האלה שדברנו בענין זה וכו'.</b> פי' מר טיפה שנוטפת מן הדלי שאינה דבר נחשב כלל: ",
+                "<b>ודברים עמוקים הם וכו'.</b> סיבת עומקם לפי שהם צריכין הקדמות ומופתים. וכל דבר שהוא תלוי בידיעת הבורא וידיעת הצורות הנפרדות קראוה מעשה מרכבה לפי שנדמית ליחזקאל במרכבה. וידיעת הגופות הנפרדות וטבעם וצורתם ומהלך הגלגלים כל זה נקרא מעשה בראשית לפי שנתבאר בתורה צורת בריאתן וכיצד נתחדשו במעשה בראשית. וזה הענין יוכל כל אדם לידע אותו מפני שהם גופים או מקרים לגופים. וענין מעשה המרכבה דבר רוחני פשוט וא\"א לאדם להשיגו על בוריו ולפיכך היודע ממנו שום דבר לא ילמדנו לכל אדם לפי שאין כל אדם יכול להש��ג ולידע הצורות הנפרדות והענינים הפשוטים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים וכו'.</b> כלומר אם תאמר מה הנאה יש לאדם בידיעת הגלגלים והיסודות ומה שנתחבר מהם. דע שיש בידיעתם שני תועליות. האחד שמידיעתם תעתק המחשבה להשיג הצורות הנפרדות ובורא הכל. שהקב\"ה אין לו תחלה ולא עילה שיודע ממנה ולא יודע אלא ממעשיו ומדותיו. והענין השני הוא שזכרו הגאון הנה והוא כשיערוך האדם נפשו לגלגלים וצורתם ידע שפלותו וקלותו ושהוא נחשב לאין. ועוד שבעת שיתבונן באלו הגלגלים והיסודות ומה שנתחבר מהם ידע חכמתו וגבורתו של בורא ומיד תצמא נפשו להדבק בבורא ויאהב אותו אהבה רבה ויירא ויפחד פחד גדול. שהרי כשיערוך נפשו לחכמים שהיו לפניו ידע שאינו נחשב לכלום לנגדם ואותם החכמים אינם נחשבים לכלום לגבי גוף הגלגלים והכוכבים שהם גופות קדושים. והגופות האלו אינם נחשבים לכלום לגבי הצורות הנפרדות. והצורות הנפרדות אע\"פ שהם קדושים אינם קיימים בעצמם ולולא עילתם שהוא הבורא לא היה להם חיים כדכתיב הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו פי' אינם קיימים וחזקים כקיום הבורא כדכתיב ותקעתיו יתד במקום נאמן שפירושו חזק וקיים לפיכך כשיערוך נפשו לגבי כל אלו ידע שהוא אינו נחשב לכלום. כמו שאמר אדון הנביאים ונחנו מה. ולפי שהשיג כל אלו הענינים על בוריין היה עניו מאד מכל האדם: "
+            ],
+            [
+                "<b>ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות וכו'.</b> חמש המצות הם. לידע שיש שם אלוה. ושלא לעלות במחשבה שיש אלוה זולתו. וליחדו. ולאהבו. וליראה ממנו: ",
+                "<b>הם שחכמים קורין אותו פרדס.</b> כדגרסינן בחגיגה פרק ב' ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי אחר ובן זומא ור\"ע בן עזאי הציץ ומת. בן זומא הציץ ונפגע. אחר קצץ בנטיעות. ר\"ע נכנס בשלום ויצא בשלום. ונקרא זה הענין פרדס בשביל שני ענינים. הא' כמו שהפרדס יש בו מיני מגדים שהם תאוה לעינים ונחמדים למראה ועינות מים חיים שהם משמחי לב ומרחיבים הנפשות כך אלו הענינים. ועוד שהפרדס כשיכנס לו האדם ימצא אילנות רבות ובתחלה לא ידע מה הוא הפרי שלהם ומה תועלת כל פרי וכשיתבונן בהם מעט מעט יתגלה לו סוד כל אחד ואחד מהם וטעמו והנאתו, ואע\"פ שהוא טוב ונאה אם יאכל ממנו הרבה יחלה ויזיק לו. כך אלו הענינים בתחלה לא ידע הנאתם ותועלתם וכשיתבונן מעט מעט וידע הקדמות וירגיל עצמו בלימוד מיד יעלה למדרגה העליונה וידע מה שיוכל להשיג: ",
+                "<b>ולפיכך אין ראוי לטייל בפרדס וכו'.</b> כלומר ירגיל עצמו בתחלה בחכמות שאין בהם קושי והם האסור והמותר ושאר משפטי התורה והם הנקראים הוויות דאביי ורבא כלומר שנהיה ביניהם משא ומתן בו, וחכמים קראו לענינים אלו דבר קטן מפני שהם קטנים לגבי מעשה בראשית ומעשה מרכבה. וכן אמרו חכמים שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו ושלשים ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע ועשרים בינונים גדול שבהם יונתן בן עוזיאל קטן שבהם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על ריב\"ז שלא הניח מקרא משנה גמרא וכו' עד דבר קטן ודבר גדול ואמרו דבר קטן הוויות דאביי ורבא דבר גדול מעשה מרכבה: ",
+                "<b>אעפ\"כ ראויין הם להקדימן וכו'.</b> שמשפטיהם מביאים לידי הטובה הגדולה שהקב\"ה צוה על הגזל ועל החמס והגנבה והדינים. וכל אלו הם לישובו של עולם שבעשייתם יהיה השלום בעולם ויסור הנזק ויוכל אדם להשיג בוראו ויגיע לחיי העוה\"ב. השם יעזרנו על דבר כבוד שמו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "פירוש על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Comment",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Comment/Sefer Madda/Peirush on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,54 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Peirush on Mishneh Torah, Repentance",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "פירוש על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Comment",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ופרעון הרשעים שלא יזכו לחיים אלו וכו'.</b> מי שרואה דבר זה לבו נוקפו כי יסבור שאין פורענות אחרת לרשעים. וז\"ל הרמב\"ן בשער הגמול כיון שנתפרש מדברי רבותינו ז\"ל שסוף העונש בגהינם צריכים אנו לפרש מהו גיהנם ומהו הדבר שנדון בו ואיך נדון בו, וא\"ת שהעונש מגיע לגוף האדם אחר מיתתו יקשה והלא גופו של אדם הוא אבן דומם ואיך יהיה גוף זה הרשע בגיהנם וגוף הצדיק בגן עדן הלא הם קבורים לפניך בקבר אחד או גנוזים בבית הארון ואם תשרפנו לסיד לא ירגיש אלא ודאי אין עונש אלא לנפש. ומהו העונש המשיגה והלא הנפש אינה גוף וגויה ואינה נתפשת בשום מקום ואין אש שורף אלא בעלי גוף ודברים ממשיים. וגם אין לומר שאין לה עונש אלא שתאבד ותכרת דבר זה אינו לא כפי התורה ולא כדברי רבותינו ז\"ל שהרי לדברים אלו אין עונש האדם אלא כרת והתורה אינה מחייבת כרת לכל אדם ונמצאת פוטר בטענה זו את כל החוטאים מן העונש, ועוד לדעת זו עשית העובר על כרת אחד והאפיקורוס הכופר בעיקר ושופך דמים כל ימיו שוין בדיניהם שהרי שניהם אבודים ואין להם צער ויסורים אחר מיתה, וזה דעת הכופרים וכן נאמר ביצר הרע כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, וגם רבותינו הם הזכירו הענין ודרשו [מנחות צ\"ט:] ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר ושמא תאמר כולה צרה ת\"ל העמיק הרחיב שמא תאמר אין בה עצים ת\"ל מדורתה אש ועצים. וכן מדדו הגיהנם אורך ורוחב כדאשכחן בר' יהושע בן לוי וכן סיימו לו פתחים (עירובין י\"ט.) שלשה פתחים יש לו כו' וכן אמרו [שם] שתי תמרות יש בגיא בן הנם ועולה עשן ביניהם וכן מונה בברייתא שבעה מקומות זה למטה מזה וכן גיהנם ושערי מות וצלמות וטיט היון ובאר שחת אבדון ושאול, ולמטה מכולן ארקא, ומלאכי חבלה מעמידין שם רשעים תחת נהר של אש היוצא מתחת כסא הכבוד שנאמר הנה סערת ה' חימה יצאה על ראש רשעים יחול וגו', וכן בפרקי דר\"א אמר בשני ברא הקב\"ה את הרקיע והמלאכים ואש בשר ודם ואש גיהנם והרקיע שעל ראשי החיות ואמרינן כמו כן לענין אסור הטמנה בחמי טבריא תולדות אור הוא דחלפא אפיתחא דגיהנם. ואלו הדברים אין לתלותן במשל וחידה שהרי הזכירו מקומו ומדדו ארכו ורחבו ודנו לענין איסור והיתר. אלא כך היא קבלת רבותינו ז\"ל הקב\"ה ברא נפשות צדיקים והן בלי ספק רוח זכה ודקה ביותר שאינה גוף נגבלת ונגדרת בשום מקום ולא נתפסת כשאר רוחות הנתפסים בצורות אלא מכת המלאכים ונעלמת ביותר עד שאין מקום לפרש כל המושג ממנה, והכתוב מעיד בו ויפח באפיו נשמת חיים יאמר כי מנשמת אל נתנה ולא מהשתלשל הסבות, והוא יתברך ברא המקום שנקרא גיהנם וברא בו אש דקה מן הדקה שאינו גוף נתפש והוא תופש הדברים הדקים ומכלם, ושם כח האש הנזכר במקום הנכבד כאשר שם המלאכים וכתותיהם והגלגלים ברקיע, והבדילו חכמים בין אש שלנו ובין האש ההוא ודקותו עד שאמרו [פסחים נ\"ד.] אור דידן במוצאי שבת איברי ואור דגיהנם בשני איברי וכדי לעשותה ��קה מאד אמרו שנברא ביום שני שבו נבראו המלאכים כי הנברא ביום ראשון קרוב לסבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנברא ביום שני וכן השני מן השלישי וכן מוכיח פשט הפסוק וכן קצת מרבותינו שהעלו דקותו עד כסא הכבוד שהוא פנימי ודק מכולם כמו שאמרו לעיל שהוא נהר של אש היוצא מתחתיו וכן בפסוק נאמר בזה האש נשמת ה' כנחל גפרית בוערה כמו שנאמר בנפש ויפח באפיו וגו'. ובבראשית רבה אמרו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים מקדם זהו מקודם לג\"ע נבראו שנאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל ואדע כי כרובים המה ואת להט החרב משרתיו אש לוהט המתהפכת שהם מתהפכים פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים ד\"א מקדם קודם לג\"ע נברא גיהנם ואת להט על שם ולהט אותם היום הבא וכו'. וכל אלו הדברים רומזים עיקר גדול ומחברים דקות האש עם המלאכים וכסא, וידוע בלי ספק כי האש הזו שבעולם אינה שורפת הנפש כי אפילו האור העולמי אינה נתפסת בו ולא שורפתו אלא כשם שברא הנפשות הזכות הטהורות ית' שמו כן יש ביכולתו לברוא אש דקה לכלותה כמו שביארנו שהאש דקה מן הדקה לא כאש הבאה משלהבת ולא כמו האש היסודית אשר בגלגל האש אע\"פ שהוא גוף דק מאד ומתחברת עם שלשת היסודות אלא דקה מהם כדפרישית. וא\"ת איך נגבלת הנפש במקום הנקרא גיהנם יש לומר כמו שאנו יודעים שנפש כל אדם שוכנת בו ומחוברת בגופו כדברי קצת חוקרים שאומרים כי נקשרה הבריה הזאת הדקה הרוחנית המאירה באור החיים ויש אצלה נפש אחרת באדם ונצמדו שתי הנפשות הדקה הקיימת בגסה ממנה בעלת התנועה הנסמכת בחום הטבעי בדם והצמד שתיהן כהקשר השלהבת לפתילה עם השמן הדק דקות בינוני בין שניהם, ומי שהצמיד בינה ובין הגוף וחברה בחומר זה הוא יכול להבדיל אותה במקום ההוא ע\"י הצמד בינה ובין האש הדקה שבמקום ההוא כדפרישית, וכבר אמרו קצת משכיליהם אין אדם יכול להשיג השגה שלימה כיצד יהיה הנפש סבה למציאות בעל חומר או למציאות כח מכחותיו או פעולה מפעולותיו כו' כן נלאו חוקריהם. ויצאנו לאיסור בחקירה זאת מפני המתגאים על יוצרם להתחכם בתוכן מעשיו הנפלאים והם לא ידעו ענין גופם במחקריהם אף כי נפשם. <br><br><b>ועכשיו</b> נפרש העונש הגדול שהוא הכרת והוא באמת אבדון הנפש כמו שנאמר והאבדתי את הנפש ההיא. האבדון הזה אינו בלא עונש יסורין וצער שתאבד נפש הרשע ותתבטל לגמרי כי א\"א שתתבטל מאליה כמו שא\"א למלאך או אחד מהגופים הנפרדים אם גלגל או זולתו ולא כנפש הבהמה כי נפש הבהמה תשוב ליסודה הוא האויר והיסודות כשאר דברים הגופניים השבים ליסודם ועפרם בין דקים ובין גסים ולא אבד דבר מיום שנברא העולם עד עכשיו רק בענין זה כ\"ש שזו הנפש היא עליונה אי אפשר שתתבטל ולא תשוב לארבעת היסודות כי אינה ממינם ואם תשוב ליסודה כשאר הנבראים השבים ליסודם א\"כ אשריה וטוב לה כי הוא השכר הגדול והגמול הנכבד. אך הענין הוא כמו שפירשתי לעיל שמחוייבי עונש נדונים בגיהנם י\"ב חדש כל אחד כפי הראוי לו ואחר י\"ב חדש נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שתתבטל צורתה ממה שהיתה כדבר הנשרף ורוח הקב\"ה יתברך הוא רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כלומר במדרגה שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן ואין להם עוד עונש וצער כבתחילה ולא עונג כצדיקים, ואותם המצפצפים ועולים שהזכרנו לעיל עולים במדרגה שיש בה עונג ומנוחה ולא כעונג הצדיקים. והרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורים רוצה הקב\"ה ומקיים נפשם ודן אותם בצער שאינו מכלה הנפש החו��את כדכתיב כי תולעתם לא תמות וגו', וכן במדת הגוף נוח לו לאדם המתיסר ביסורים למות מיד משיאריך ימים ביסורים רעים. ועונש זה של גיהנם הוא בא מיד אחר מיתה כי תיכף שהרשע מת נפשו מתקשרת בגלגל האש ומשם נצמדת לנהר של האש היוצא מתחת כסא הכבוד שהוא יסוד הגלגל וכח כל האשות והוא יורד לגיהנם ועמו מתגלגלת ויורדת שם וזה דומה לגלגולי הסבות החוזרות להויתן ככל הנבראים. והנפש הזו החוזרת ליסוד האש ונצמדת לו בין בתחלה בין בסוף נמשכת בדעתה להתעלות ולהדבק בעליונים כשאר דברים השבים ליסודם וגסות ועובי העונות שהבדילו בינה לבין בוראה מונעים אותה ונמשכת ונצמדת לאש גיהנם ומחשבה זו שהיא נמנעת מבוראה היא יסורים גדולים וצער גדול לאין חקר ותכלית מלבד צערי גיהנם וזהו מענין כרת כלומר שנכרתה מיסודה כענף הנכרת מן האילן שהוא חי ממנו וזהו שנאמר ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע והענין כדפרישית. והכרת הזה שפירשתי באבדון הנפש אין זה כרת האמור שצריך האוכל כזית חלב או דם וכה\"ג שיאבד ויכרת מג\"ע לעולם הבא כי כך הענין מי שזכיותיו מרובין מעונותיו ויש בעונותיו מחייבי כריתות העונש מגיע לו בגופו בחייו והוא מת בחצי ימיו כמו שאמרו חכמים מת בן חמשים זו היא מיתת כרת לכך נאמר ונכרת האיש ההוא מעמיו וכשמת זה שרובו זכיות זוכה לחלקו בג\"ע הראוי לו כדפרישית לעיל. ומי שעונותיו מרובין ויש בכלל עונותיו מחייבי כרת אותו כרת מגיע לנפשו אחר מותו יש הנדונים י\"ב חדש ויש הנדונים לעולם כדפרישית לעיל בפ\"ג ובזה רמז הכתוב ונכרתה הנפש ההיא והכרתי הנפש ההיא. ועוד יש במחוייבי כריתות שגופו נכרת מחיי העולם הזה ומחיי העוה\"ב והם המורדים בה' והאפיקורוסים וכו' כל הנמנין בפ' חלק ולעיל בפ\"ג שנאמר בהם הכרת תכרת כמו שדרשו חכמים ואעפ\"כ יש כופר בעיקר שמאריכין לו ואוכל חיי העולם הזה ואין זו קשיא כי יש בדרכי בעל הרחמים לרחם על מי שעושה טובה ומעשה הגון בעולם אפילו עשאו לשם עבודת כוכבים וכן הכתוב מזהירנו לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו כל שכן שכבר רמזנו (בגליון לעיל פ\"ג) סוד נעלם שיש בו תקון כל השאלות שהדין נותן לתלות אפילו לעובדי עבודת כוכבים. ואחרי אשר ביארנו זה צריכין אנו לפרש דברי הרב הגדול רבינו משה אשר פירש וכתב לעיל ופרעון הרשעים שלא יזכו לחיים אלו כו' וכן כתב לקמן הנקמה הגדולה שאין למעלה הימנה שתכרת הנפש כו' ודאי אין דעת הרב הנזכר שלא יהיה שום עונש אחר וצער לרשע וח\"ו לא עלה זה על דעתו אלא דברי הרב ז\"ל על סוף האבדון וכליון החרוץ שאין אחריו עונש ונקמה שהוא הכרת שהוא ביטול הנפש וכלל בה שביטול זה הוא מלבד מה שנתייסרה תחלה בעונש גיהנם ביסורים גדולים והוא עונש גדול ואבדון חמור שאבדה הנפש הנועם הגדול שהיתה ראויה לה מצד שהיתה זכה שלוקחה ממקום כבוד כמלאכים או למעלה מהם והוא זכות הצדיקים ומעלתן כמו שפירש הרב ז\"ל וכ\"כ לעיל בפרק ג' כל הרשעים שעונותיהן מרובין דנין אותן כפי חטאם ויש להם חלק לעוה\"ב ואלו הן שאין להם חלק לעוה\"ב אלא נכרתין ואובדין ונדונין כפי גודל רשעם וכו' הרי שהפריש בין חייבי כריתות גמור ובין הנדון כפי רשעו ואם אין שם יסורין מה חלוק יש אלא ודאי דעתו כדפירשתי. וענין גן עדן נפרש לקמן. עכ\"ל רבינו משה בר נחמן וקצרתיו: \n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש וכו'.</b> ז\"ל רמב\"ן בשער הגמול ומה שכר ועונש יש לנפשות הצדיקים בג\"ע דבר זה ��יקרו בתורה ופירושו מדברי סופרים שג\"ע מצוי הוא במקום ממקומות הארץ שד' נהרות יוצאין משם כמו שנאמר בבראשית ואנשי המדות עצמם אומרים שג\"ע הוא תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר כו' אבל סוד הענין כן שהדברים כפולים כי ג\"ע וד' נהרותיו ועץ החיים והדעת וכרובים ולהט החרב כולם כפשוטם ומשמעם כי הם כציורי דבר להבין סוד הענין העמוק במשל כמו שאנו שונין דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא שבהן מראה ההדיוטות כזה ראיתם או כזה ראיתם, כי כן מלאכת הקודש במשכן בשלשה מקומות חצר ואהל ולפנים מן הפרוכת ובמקדש העזרה והיכל ודביר וכל אשר בכל מקום ומקום מן הכלים וציורי הכרובים כולם להבין סודות מעשה עולם העליון והאמצעי והשפל ורמזי ההויות כל המרכבה שם וכן הנבראים ביצירתן בדמות נבראו כמו שאמרו בספר יצירה סימן לדבר ועדים נאמנים עולם שנה נפש. ואדם הראשון מעשה ידיו של הקב\"ה מבחר בני אדם היה בתבונה ובדעת והשכינו הקב\"ה במבחר המקומות להנאת הגוף וצייר במקום ההוא הנכבד כל מעשה עולם העליון הוא עולם הנשמות בציור גשמי להבין משם יסודי כל נברא גופיי ונפשיי ומלאכיי וכל מה שיש בהשגת כל נברא להשיג מן הבורא יתברך, גם המקום ההוא נכבד מכל מקומות עולם השפל מפני המוצק אשר על ראשו מן העולם האמצעי והעליון ולכן יראו בו מראות האלהים יותר משאר מקומות הארץ כמו שידענו מארץ ישראל וירושלים שהם מקומות נכבדים ומיוחדים לנבואה מפני מוצקם וכל שכן בית המקדש כסא ה' וכענין זה שנאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וגו' הרי תלה נבואתו הבאה עליו מבלי הקדמת כונה במעלת המקום. על כן שוכני ג\"ע שהוא מבחר המקומות למדין סודות העליונים בציורי הדברים ורואים מראות אלהים בחברת כבוד העליונים מן המקום ההוא ומשיגין כל מה שיכול הנברא להשיג כלמוד משה רבינו בסיני שנאמר אשר אתה מראה בהר. וכל ההגדות ופרקי דר' אליעזר מוכיחות שג\"ע הוא גן ממש בארץ כדאמרינן ברבי אבהו דעייליה אליהו ז\"ל לג\"ע ומלייה לגלימיה טרפי דאילני וכן מוכח מכמה מקומות. ומה נעמו דברי אבן עזרא שכתב סוד טעם בעץ הדעת. וא\"ת כיון שכן הוא ומה שכר יש לנשמה בדבר גשמי, ויש לומר שכבר פירשתי שהענין כפול וזה הגן והעדן התחתונים הם ציורים לסודות העליונים והדברים העליונים הרמוזים באלו ג\"כ נקראים גן ועדן שאלו התחתונים מהם תופשים השם הזה, כיצד יש בעליונים השגה הנקראת ברמז גן והשגה למעלה הימנה הנקראת עדן והוא צרור החיים כדאמרינן נפשות הצדיקים גנוזים תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. וכן יש במסכת חגיגה ערבות שבו צדק ומשפט וגנזי חיים ושלום וברכה ונשמותיהם של צדיקים ונשמות העתידין להבראות ואופנים וחיות הקודש ושרפים ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך רם ונשא שוכן עליהם ואמרינן בסוכה ראיתי בני עליה והם מועטים ומפרשים הא דמסתכלי באיספקלריא המאירה. והבן ההסתכלות הזה כענין שאמרו משה רבינו נסתכל באיספקלריא המאירה וכו' הזכירו לשון ראייה בהסתכלות השכל ועילוי ההבנה. וכן הענין לפי שאמר עד י\"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י\"ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת, וכן הפירוש כל י\"ב חדש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתו ולמעשיו כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות ואע\"פ שעולה לידיעת עולם הנשמות יורדת היא לענין שהיתה כבר, לאחר י\"ב חדש נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלכות ונתעטרה בעטרת עוה\"ב, ואין ר\"ל במה שאמר גופו קיים שיהא גופו קיים ממש כי יש הנשרף לסיד מיד ויש החנוט אשר גופו קיים ימים רבים אלא כמו שפירשתי כן הוא, ובאותן י\"ב חדש חלק הנשמה היא בג\"ע ומתענגת בעונג העולם העליון בענין נוטה לגשמיות, ואין כוונת רבותינו שיתעדנו הנשמות בפירות הגן ובנהרותיו אלא הכוונה מפני שהוא שער שמים לאור באור החיים כאשר תאמר על העומד בירושלים שנתלבשה נפשו ברוח הקדש ונבואה בחפץ עליון יותר מן העומד בארץ טמאה. ומן ההשגה ההיא אל הנפש במקום ההוא מתעלית לדבקות העולם העליון והשגת העונג הרוחני וזה שאמרו חכז\"ל בצדיקים דסלקי ונחתי למתיבתא דרקיעא העלייה ההיא היא השגת הנפש ודבקותה בעליונים והירידה היא השגת מה שישיגו התחתונים כגון הנביאים בחייהם. אבל היות הנפש היא נגדרת במקום אם יתקשה למתחכמים על תורת השם נשיב להם בזה האפשרות ששמנו לפניהם בחוטאי גיהנם וכל דברי רבותינו בענין ג\"ע אמת ואמונה ולא דברי הבאי או משל ומליצה אלא דבר אמת חיצון ופנימי מעלה ומעלה מן המעלה וזוכה בו כל צדיק כפי מעלתו כמו שדרשו רבותינו ונחל עדניך תשקם מלמד שכל צדיק יש לו עדן בפני עצמו כפי הראוי לו. ובאמת כי גן עדן שהזכיר משמש עוד בגמול גשמי לזמן התחייה והוא מה שאמרו חכמים עתיד הקב\"ה לעשות סעודה לצדיקים בג\"ע וכו' וכן אמרו עתיד הקב\"ה לעשות מחול לצדיקים בג\"ע והוא יושב וכל אחד מראה עליו באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה. ושכר עונג זה עתיד להיות בזמן התחיה. והראות השכינה באצבע מתוך המחול הוא השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופיית כלומר שיגיעו אנשי העולם ההוא למעלת משה רבינו שנתעלה נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקדש כאילו ראייתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד לא במצוע העין הגופיי כאשר יעשו שאר הנביאים בהתבטל הגוף והתפשט הנפש מכחותיו שיאצל עליה הרוח ותראה בראות עצמה כאשר יראה מיכאל וגבריאל והיא ראייה האמיתית ושמיעה הנכונה. וכן מה שאמרו חכמים שהנשמות מספרות זו עם זו אין ר\"ל סיפור וחיתוך לשון אך שיש הודעה והשגה לנפשות זו מזו עכ\"ל מענין גן עדן. ולקמן יתבאר מה שהזכיר מענין העולם הבא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק ולא גרעון הוא חיי העולם הבא.</b> ז\"ל הרמב\"ן ז\"ל בשער הגמול. הנה בכמה מקומות מוכיח כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותו שהקב\"ה מחיה בתחיית המתים ואינו עולם הנשמות שקרינו גן עדן אלא עולם התחייה הוא והוא עולם שעתיד הקב\"ה לחדש לאחר ימות המשיח ותחיית המתים. ובבראשית רבה אמרינן מה יצירת אדם בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות כך מתחיל לעולם הבא בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות וכן תניא רב יהודה אומר כנור של בית המקדש של שבע נימין היה שנאמר עליו שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע ולימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית ושל עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל וכו'. ופירוש הענין כי הכנור וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה הנתלית ברוח (הקודש) ואין בגשמיות דבר דק כמוזיק\"א כענין שאמרו קול ודבור ורוח וזה רוח הקדש, והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במקדש ובמשכן ונרמזות בשבע נרות של מנורה ובקצת הקרבנות גם בלעם אמר את שבע המזבחות ערכתי והזכיר אותם בה\"א הידיעה לכך ירמזו בכנור שבע כלי הקול בעולם הזה, ולימות המשיח תושג ספירה ��מינית וירמזו אותה, ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לי' ספירות וירמזו אותן וזה ענין נכבד ומופלא. ומכל פנים נלמוד בפירוש העולם הבא שהוא עולם שיש בו גוף ומקדש וכליו ולא עולם הנשמות שהוא אחר מיתת האדם מיד. ועוד מצינו במדרש ויברך אלהים את יום השביעי זהו עולם הבא המתחיל באלף השביעי ויקדש אותו זימנו לישראל וכו' ומלכות בית דוד יהיה באלף ששי. ומרגלא בפומיה דרב [ברכות י\"ז.] שהעולם הבא אין בו אכילה ושתיה ולא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה והקב\"ה משפיען מזיו שכינתו שנאמר אשבעה בהקיץ תמונתך, ר\"ל שקיום האנשים הזוכים בזיו הכבוד לעולם הבא כקיום הנפש בגוף בעולם הזה באכילה ושתיה כענין שנאמר באור פני מלך חיים ודרשו בואלה שמות רבה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אכילה ודאית כדכתיב באור פני מלך חיים (משלי ט״ז:ט״ו) וכן אמרו משה רבינו מאין היה אוכל מזיו השכינה היה נזון ואל תתמה שהרי החיות הנושאות הכסא הן נזונין מזיו השכינה שנאמר ואתה מחיה את כולם כי קיום הנפש בהתיחדה בדעת העליון כקיום המלאכים בו והתעלות הנפש על הגוף מבטלת הכחות הגופיות כדפרישית לעיל עד שיתקיים הגוף בקיום הנפש בלי אכילה ושתייה כקיום משה בהר ארבעים יום, וכן יוכיח אליהו שלא נפרד והושלך הגוף מנפשו עוד היום והתקיים מאז עד עולם וכן חנוך כמדרשי רבותינו. והנה ראינו כי זכי הנפש קיום גופן בדברים הדקים והזכים כי אנשי המן נתקיימו במן הנבלע באברים שהיה מאור העליון המתגשם ברצון הבורא וזכו שהשיגו בנפלאות כמו שאמרו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ומשה שנתעלה נפשו יותר בידיעת בוראו לא הוצרך לדבר זה שנתגשם ונתקיים גופו בזיו השכינה והשגה העליונה. ודרשו במכילתא היום לא תמצאוהו בשדה אמר להם היום אי אתם מוצאין אותו אבל אתם מוצאין אותו לעולם הבא. וזו המימרא נתפרשה על שני דרכים או שנאמר שיהיו בבני העולם הבא מי שלא יגיע מעלתם ליהנות תמיד מזיו שכינה ויהיו קיומם בדבר המתגשם, או נפרש שדעתו כדברי רבי אלעזר בן חסמא שאנשי העולם הבא קיומם ביסוד המן שהוא מזיו השכינה. ומה שאמרו חכמים מתים שעתיד הקב\"ה להחיות שוב אין חוזרין לעפרן ואותן אלף שנה שעתיד הקב\"ה לחדש עולמו הקב\"ה עושה להן כנפים והם שטין על פני המים פירוש הכנפים הוא שתלבש הנפש מלאכות ותתלבש הגוף עמה ולא תתבטל עוד כדדרשינן והארכת ימים בעולם שכולו ארוך. וראיה לדבר כי בהתחזק כח הנפש על הגוף השפל בהדבקה בדעת העליון מקירון פני משה שהיו כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, וכן אמרו בפנחס בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, ואמרו על רבי אליעזר הגדול כשהיה דורש במעשה בראשית היו קרנותיו יוצאים כקרני משה רבינו ואין אדם מכיר אם הוא יום או לילה, וכן יש בספרי פני צדיקים לעתיד לבא דומות לחמה ולבנה ולכוכבים ומזלות ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש ואם לא תשיג דעתנו כיצד יהיה זה נאמין שהוא כן כי הבורא יתברך שמו יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו. עכשיו ביארנו כונתנו בשכר המצות ונחזור בקצרה כי שכר הנשמות וקיומן יהיה בגן עדן הוא עולם הנשמות ואחר כך יבואו ימות המשיח במהרה בימינו והוא מכלל העולם הזה ובסוף יהיה יום הדין ותחיית המתים ואחר כך העולם הבא כדפרישית ורמז וסימן לדבר ששת ימי המעשה, בששי נברא אדם ונגמר בשביעי כך מלכי אומות הקדומות בעולם חמשה אלפים כנגד חמשה ימים שנבראו בהם עופות ושרצי המים ושאר דברים ותפיסת מלכותם מעט בששי כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו עתה בתחלתו ומלכות בית דוד באלף הששי כנגד יצירת האדם שהכיר בוראו ומשל בכולן ובסוף אותו אלף יהיה יום הדין כנגד אדם שנדון בסופו ושביעי שבת והוא התחלת העולם הבא וכן ששת שני שבוע ושבוע ושמיטה רמז לענין. מכאן ילמוד החכם סוד שמיטות ויובלות בכללן וברוך המלמד לאדם דעת, עכ\"ל. אך קצרתיו: ",
+                "<b>סליק פירוש ספר המדע בעזר המלמד אדם דעת.</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Comment/Sefer Madda/Peirush on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "title": "Peirush on Mishneh Torah, Repentance",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Peirush_on_Mishneh_Torah,_Repentance",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ופרעון הרשעים שלא יזכו לחיים אלו וכו'.</b> מי שרואה דבר זה לבו נוקפו כי יסבור שאין פורענות אחרת לרשעים. וז\"ל הרמב\"ן בשער הגמול כיון שנתפרש מדברי רבותינו ז\"ל שסוף העונש בגהינם צריכים אנו לפרש מהו גיהנם ומהו הדבר שנדון בו ואיך נדון בו, וא\"ת שהעונש מגיע לגוף האדם אחר מיתתו יקשה והלא גופו של אדם הוא אבן דומם ואיך יהיה גוף זה הרשע בגיהנם וגוף הצדיק בגן עדן הלא הם קבורים לפניך בקבר אחד או גנוזים בבית הארון ואם תשרפנו לסיד לא ירגיש אלא ודאי אין עונש אלא לנפש. ומהו העונש המשיגה והלא הנפש אינה גוף וגויה ואינה נתפשת בשום מקום ואין אש שורף אלא בעלי גוף ודברים ממשיים. וגם אין לומר שאין לה עונש אלא שתאבד ותכרת דבר זה אינו לא כפי התורה ולא כדברי רבותינו ז\"ל שהרי לדברים אלו אין עונש האדם אלא כרת והתורה אינה מחייבת כרת לכל אדם ונמצאת פוטר בטענה זו את כל החוטאים מן העונש, ועוד לדעת זו עשית העובר על כרת אחד והאפיקורוס הכופר בעיקר ושופך דמים כל ימיו שוין בדיניהם שהרי שניהם אבודים ואין להם צער ויסורים אחר מיתה, וזה דעת הכופרים וכן נאמר ביצר הרע כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, וגם רבותינו הם הזכירו הענין ודרשו [מנחות צ\"ט:] ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר ושמא תאמר כולה צרה ת\"ל העמיק הרחיב שמא תאמר אין בה עצים ת\"ל מדורתה אש ועצים. וכן מדדו הגיהנם אורך ורוחב כדאשכחן בר' יהושע בן לוי וכן סיימו לו פתחים (עירובין י\"ט.) שלשה פתחים יש לו כו' וכן אמרו [שם] שתי תמרות יש בגיא בן הנם ועולה עשן ביניהם וכן מונה בברייתא שבעה מקומות זה למטה מזה וכן גיהנם ושערי מות וצלמות וטיט היון ובאר שחת אבדון ושאול, ולמטה מכולן ארקא, ומלאכי חבלה מעמידין שם רשעים תחת נהר של אש היוצא מתחת כסא הכבוד שנאמר הנה סערת ה' חימה יצאה על ראש רשעים יחול וגו', וכן בפרקי דר\"א אמר בשני ברא הקב\"ה את הרקיע והמלאכים ואש בשר ודם ואש גיהנם והרקיע שעל ראשי החיות ואמרינן כמו כן לענין אסור הטמנה בחמי טבריא תולדות אור הוא דחלפא אפיתחא דגיהנם. ואלו הדברים אין לתלותן במשל וחידה שהרי הזכירו מקומו ומדדו ארכו ורחבו ודנו לענין איסור והיתר. אלא כך היא קבלת רבותינו ז\"ל הקב\"ה ברא נפשות צדיקים והן בלי ספק רוח זכה ודקה ביותר שאינה גוף נגבלת ונגדרת בשום מקום ולא נתפסת כשאר רוחות הנתפסים בצורות אלא מכת המלאכים ונעלמת ביותר עד שאין מקום לפרש כל המושג ממנה, והכתוב מעיד בו ויפח באפיו נשמת חיים יאמר כי מנשמת אל נתנה ולא מהשתלשל הסבות, והוא יתברך ברא המקום שנקרא גיהנם וברא בו אש דקה מן הדקה שאינו גוף נתפש והוא תופש הדברים הדקים ומכלם, ושם כח האש הנזכר במקום הנכבד כאשר שם המלאכים וכתותיהם והגלגלים ברקיע, והבדילו חכמים בין אש שלנו ובין האש ההוא ודקותו עד שאמרו [פסחים נ\"ד.] אור דידן במוצאי שבת איברי ואור דגיהנם בשני איברי וכדי לעשותה דקה מאד אמרו שנברא ביום שני שבו נבראו המלאכים כי הנברא ביום ראשון קרוב לסבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנברא ביום שני וכן השני מן השלישי וכן מוכיח פשט הפסוק וכן קצת מרבותינו שהעלו דקותו עד כסא הכבוד שהוא פנימי ודק מכולם כמו שאמרו לעיל שהוא נהר ��ל אש היוצא מתחתיו וכן בפסוק נאמר בזה האש נשמת ה' כנחל גפרית בוערה כמו שנאמר בנפש ויפח באפיו וגו'. ובבראשית רבה אמרו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים מקדם זהו מקודם לג\"ע נבראו שנאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל ואדע כי כרובים המה ואת להט החרב משרתיו אש לוהט המתהפכת שהם מתהפכים פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים ד\"א מקדם קודם לג\"ע נברא גיהנם ואת להט על שם ולהט אותם היום הבא וכו'. וכל אלו הדברים רומזים עיקר גדול ומחברים דקות האש עם המלאכים וכסא, וידוע בלי ספק כי האש הזו שבעולם אינה שורפת הנפש כי אפילו האור העולמי אינה נתפסת בו ולא שורפתו אלא כשם שברא הנפשות הזכות הטהורות ית' שמו כן יש ביכולתו לברוא אש דקה לכלותה כמו שביארנו שהאש דקה מן הדקה לא כאש הבאה משלהבת ולא כמו האש היסודית אשר בגלגל האש אע\"פ שהוא גוף דק מאד ומתחברת עם שלשת היסודות אלא דקה מהם כדפרישית. וא\"ת איך נגבלת הנפש במקום הנקרא גיהנם יש לומר כמו שאנו יודעים שנפש כל אדם שוכנת בו ומחוברת בגופו כדברי קצת חוקרים שאומרים כי נקשרה הבריה הזאת הדקה הרוחנית המאירה באור החיים ויש אצלה נפש אחרת באדם ונצמדו שתי הנפשות הדקה הקיימת בגסה ממנה בעלת התנועה הנסמכת בחום הטבעי בדם והצמד שתיהן כהקשר השלהבת לפתילה עם השמן הדק דקות בינוני בין שניהם, ומי שהצמיד בינה ובין הגוף וחברה בחומר זה הוא יכול להבדיל אותה במקום ההוא ע\"י הצמד בינה ובין האש הדקה שבמקום ההוא כדפרישית, וכבר אמרו קצת משכיליהם אין אדם יכול להשיג השגה שלימה כיצד יהיה הנפש סבה למציאות בעל חומר או למציאות כח מכחותיו או פעולה מפעולותיו כו' כן נלאו חוקריהם. ויצאנו לאיסור בחקירה זאת מפני המתגאים על יוצרם להתחכם בתוכן מעשיו הנפלאים והם לא ידעו ענין גופם במחקריהם אף כי נפשם. <br><br><b>ועכשיו</b> נפרש העונש הגדול שהוא הכרת והוא באמת אבדון הנפש כמו שנאמר והאבדתי את הנפש ההיא. האבדון הזה אינו בלא עונש יסורין וצער שתאבד נפש הרשע ותתבטל לגמרי כי א\"א שתתבטל מאליה כמו שא\"א למלאך או אחד מהגופים הנפרדים אם גלגל או זולתו ולא כנפש הבהמה כי נפש הבהמה תשוב ליסודה הוא האויר והיסודות כשאר דברים הגופניים השבים ליסודם ועפרם בין דקים ובין גסים ולא אבד דבר מיום שנברא העולם עד עכשיו רק בענין זה כ\"ש שזו הנפש היא עליונה אי אפשר שתתבטל ולא תשוב לארבעת היסודות כי אינה ממינם ואם תשוב ליסודה כשאר הנבראים השבים ליסודם א\"כ אשריה וטוב לה כי הוא השכר הגדול והגמול הנכבד. אך הענין הוא כמו שפירשתי לעיל שמחוייבי עונש נדונים בגיהנם י\"ב חדש כל אחד כפי הראוי לו ואחר י\"ב חדש נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שתתבטל צורתה ממה שהיתה כדבר הנשרף ורוח הקב\"ה יתברך הוא רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כלומר במדרגה שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן ואין להם עוד עונש וצער כבתחילה ולא עונג כצדיקים, ואותם המצפצפים ועולים שהזכרנו לעיל עולים במדרגה שיש בה עונג ומנוחה ולא כעונג הצדיקים. והרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורים רוצה הקב\"ה ומקיים נפשם ודן אותם בצער שאינו מכלה הנפש החוטאת כדכתיב כי תולעתם לא תמות וגו', וכן במדת הגוף נוח לו לאדם המתיסר ביסורים למות מיד משיאריך ימים ביסורים רעים. ועונש זה של גיהנם הוא בא מיד אחר מיתה כי תיכף שהרשע מת נפשו מתקשרת בגלגל האש ומשם נצמדת לנהר של האש היוצא מתחת כסא הכבוד שהוא יסוד הגלגל וכח כל האשות והוא יורד לגיהנם ועמו מתגלגלת ויורדת שם וזה דומה לגלגולי הסבות החוזרות להויתן ככל הנבראים. והנפש הזו החוזרת ליסוד האש ונצמדת לו בין בתחלה בין בסוף נמשכת בדעתה להתעלות ולהדבק בעליונים כשאר דברים השבים ליסודם וגסות ועובי העונות שהבדילו בינה לבין בוראה מונעים אותה ונמשכת ונצמדת לאש גיהנם ומחשבה זו שהיא נמנעת מבוראה היא יסורים גדולים וצער גדול לאין חקר ותכלית מלבד צערי גיהנם וזהו מענין כרת כלומר שנכרתה מיסודה כענף הנכרת מן האילן שהוא חי ממנו וזהו שנאמר ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע והענין כדפרישית. והכרת הזה שפירשתי באבדון הנפש אין זה כרת האמור שצריך האוכל כזית חלב או דם וכה\"ג שיאבד ויכרת מג\"ע לעולם הבא כי כך הענין מי שזכיותיו מרובין מעונותיו ויש בעונותיו מחייבי כריתות העונש מגיע לו בגופו בחייו והוא מת בחצי ימיו כמו שאמרו חכמים מת בן חמשים זו היא מיתת כרת לכך נאמר ונכרת האיש ההוא מעמיו וכשמת זה שרובו זכיות זוכה לחלקו בג\"ע הראוי לו כדפרישית לעיל. ומי שעונותיו מרובין ויש בכלל עונותיו מחייבי כרת אותו כרת מגיע לנפשו אחר מותו יש הנדונים י\"ב חדש ויש הנדונים לעולם כדפרישית לעיל בפ\"ג ובזה רמז הכתוב ונכרתה הנפש ההיא והכרתי הנפש ההיא. ועוד יש במחוייבי כריתות שגופו נכרת מחיי העולם הזה ומחיי העוה\"ב והם המורדים בה' והאפיקורוסים וכו' כל הנמנין בפ' חלק ולעיל בפ\"ג שנאמר בהם הכרת תכרת כמו שדרשו חכמים ואעפ\"כ יש כופר בעיקר שמאריכין לו ואוכל חיי העולם הזה ואין זו קשיא כי יש בדרכי בעל הרחמים לרחם על מי שעושה טובה ומעשה הגון בעולם אפילו עשאו לשם עבודת כוכבים וכן הכתוב מזהירנו לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו כל שכן שכבר רמזנו (בגליון לעיל פ\"ג) סוד נעלם שיש בו תקון כל השאלות שהדין נותן לתלות אפילו לעובדי עבודת כוכבים. ואחרי אשר ביארנו זה צריכין אנו לפרש דברי הרב הגדול רבינו משה אשר פירש וכתב לעיל ופרעון הרשעים שלא יזכו לחיים אלו כו' וכן כתב לקמן הנקמה הגדולה שאין למעלה הימנה שתכרת הנפש כו' ודאי אין דעת הרב הנזכר שלא יהיה שום עונש אחר וצער לרשע וח\"ו לא עלה זה על דעתו אלא דברי הרב ז\"ל על סוף האבדון וכליון החרוץ שאין אחריו עונש ונקמה שהוא הכרת שהוא ביטול הנפש וכלל בה שביטול זה הוא מלבד מה שנתייסרה תחלה בעונש גיהנם ביסורים גדולים והוא עונש גדול ואבדון חמור שאבדה הנפש הנועם הגדול שהיתה ראויה לה מצד שהיתה זכה שלוקחה ממקום כבוד כמלאכים או למעלה מהם והוא זכות הצדיקים ומעלתן כמו שפירש הרב ז\"ל וכ\"כ לעיל בפרק ג' כל הרשעים שעונותיהן מרובין דנין אותן כפי חטאם ויש להם חלק לעוה\"ב ואלו הן שאין להם חלק לעוה\"ב אלא נכרתין ואובדין ונדונין כפי גודל רשעם וכו' הרי שהפריש בין חייבי כריתות גמור ובין הנדון כפי רשעו ואם אין שם יסורין מה חלוק יש אלא ודאי דעתו כדפירשתי. וענין גן עדן נפרש לקמן. עכ\"ל רבינו משה בר נחמן וקצרתיו: \n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש וכו'.</b> ז\"ל רמב\"ן בשער הגמול ומה שכר ועונש יש לנפשות הצדיקים בג\"ע דבר זה עיקרו בתורה ופירושו מדברי סופרים שג\"ע מצוי הוא במקום ממקומות הארץ שד' נהרות יוצאין משם כמו שנאמר בבראשית ואנשי המדות עצמם אומרים שג\"ע הוא תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר כו' אבל סוד הענין כן שהדברים כפולים כי ג\"ע וד' נהרותיו ועץ החיים והדעת וכרובים ולהט החרב כולם כפשוטם ומשמעם כי הם כציורי דבר להבין סוד הענין העמוק במשל כמו שאנו שונין דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא שבהן מראה ההדיוטות כזה ראיתם או כזה ראיתם, כי כן מלאכת הקודש במשכן בשלשה מקומות חצר ואהל ולפנים מן הפרוכת ובמקדש העזרה והיכל ודביר וכל אשר בכל מקום ומקום מן הכלים וציורי הכרובים כולם להבין סודות מעשה עולם העליון והאמצעי והשפל ורמזי ההויות כל המרכבה שם וכן הנבראים ביצירתן בדמות נבראו כמו שאמרו בספר יצירה סימן לדבר ועדים נאמנים עולם שנה נפש. ואדם הראשון מעשה ידיו של הקב\"ה מבחר בני אדם היה בתבונה ובדעת והשכינו הקב\"ה במבחר המקומות להנאת הגוף וצייר במקום ההוא הנכבד כל מעשה עולם העליון הוא עולם הנשמות בציור גשמי להבין משם יסודי כל נברא גופיי ונפשיי ומלאכיי וכל מה שיש בהשגת כל נברא להשיג מן הבורא יתברך, גם המקום ההוא נכבד מכל מקומות עולם השפל מפני המוצק אשר על ראשו מן העולם האמצעי והעליון ולכן יראו בו מראות האלהים יותר משאר מקומות הארץ כמו שידענו מארץ ישראל וירושלים שהם מקומות נכבדים ומיוחדים לנבואה מפני מוצקם וכל שכן בית המקדש כסא ה' וכענין זה שנאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וגו' הרי תלה נבואתו הבאה עליו מבלי הקדמת כונה במעלת המקום. על כן שוכני ג\"ע שהוא מבחר המקומות למדין סודות העליונים בציורי הדברים ורואים מראות אלהים בחברת כבוד העליונים מן המקום ההוא ומשיגין כל מה שיכול הנברא להשיג כלמוד משה רבינו בסיני שנאמר אשר אתה מראה בהר. וכל ההגדות ופרקי דר' אליעזר מוכיחות שג\"ע הוא גן ממש בארץ כדאמרינן ברבי אבהו דעייליה אליהו ז\"ל לג\"ע ומלייה לגלימיה טרפי דאילני וכן מוכח מכמה מקומות. ומה נעמו דברי אבן עזרא שכתב סוד טעם בעץ הדעת. וא\"ת כיון שכן הוא ומה שכר יש לנשמה בדבר גשמי, ויש לומר שכבר פירשתי שהענין כפול וזה הגן והעדן התחתונים הם ציורים לסודות העליונים והדברים העליונים הרמוזים באלו ג\"כ נקראים גן ועדן שאלו התחתונים מהם תופשים השם הזה, כיצד יש בעליונים השגה הנקראת ברמז גן והשגה למעלה הימנה הנקראת עדן והוא צרור החיים כדאמרינן נפשות הצדיקים גנוזים תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. וכן יש במסכת חגיגה ערבות שבו צדק ומשפט וגנזי חיים ושלום וברכה ונשמותיהם של צדיקים ונשמות העתידין להבראות ואופנים וחיות הקודש ושרפים ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך רם ונשא שוכן עליהם ואמרינן בסוכה ראיתי בני עליה והם מועטים ומפרשים הא דמסתכלי באיספקלריא המאירה. והבן ההסתכלות הזה כענין שאמרו משה רבינו נסתכל באיספקלריא המאירה וכו' הזכירו לשון ראייה בהסתכלות השכל ועילוי ההבנה. וכן הענין לפי שאמר עד י\"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י\"ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת, וכן הפירוש כל י\"ב חדש עדיין כח הגוף קיים והנשמה נוטה לדעתו ולמעשיו כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות ואע\"פ שעולה לידיעת עולם הנשמות יורדת היא לענין שהיתה כבר, לאחר י\"ב חדש נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלכות ונתעטרה בעטרת עוה\"ב, ואין ר\"ל במה שאמר גופו קיים שיהא גופו קיים ממש כי יש הנשרף לסיד מיד ויש החנוט אשר גופו קיים ימים רבים אלא כמו שפירשתי כן הוא, ובאותן י\"ב חדש חלק הנשמה היא בג\"ע ומתענגת בעונג העולם העליון בענין נוטה לגשמיות, ואין כוונת רבותינו שיתעדנו הנשמות בפירות הגן ובנהרותיו אלא הכוונה מפני שהוא שער שמים לאור באור החיים כאשר תאמר על העומד בירושלים שנתלבשה נפשו ברוח הקדש ונבואה בחפץ עליון יותר מן העומד בארץ טמאה. ומן ההשגה ההיא אל הנפש במקום ההוא מתעלית לדבקות העולם העליון והשגת העונג הרוחני וזה שאמרו חכז\"ל בצדיקים דסלקי ונחתי למתיבתא דרקיעא העלייה ההיא היא השגת הנפש ודבקותה בעליונים והירידה היא השגת מה שישיגו התחתונים כגון הנביאים בחייהם. אבל היות הנפש היא נגדרת במקום אם יתקשה למתחכמים על תורת השם נשיב להם בזה האפשרות ששמנו לפניהם בחוטאי גיהנם וכל דברי רבותינו בענין ג\"ע אמת ואמונה ולא דברי הבאי או משל ומליצה אלא דבר אמת חיצון ופנימי מעלה ומעלה מן המעלה וזוכה בו כל צדיק כפי מעלתו כמו שדרשו רבותינו ונחל עדניך תשקם מלמד שכל צדיק יש לו עדן בפני עצמו כפי הראוי לו. ובאמת כי גן עדן שהזכיר משמש עוד בגמול גשמי לזמן התחייה והוא מה שאמרו חכמים עתיד הקב\"ה לעשות סעודה לצדיקים בג\"ע וכו' וכן אמרו עתיד הקב\"ה לעשות מחול לצדיקים בג\"ע והוא יושב וכל אחד מראה עליו באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה. ושכר עונג זה עתיד להיות בזמן התחיה. והראות השכינה באצבע מתוך המחול הוא השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופיית כלומר שיגיעו אנשי העולם ההוא למעלת משה רבינו שנתעלה נפשו על גופו עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקדש כאילו ראייתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד לא במצוע העין הגופיי כאשר יעשו שאר הנביאים בהתבטל הגוף והתפשט הנפש מכחותיו שיאצל עליה הרוח ותראה בראות עצמה כאשר יראה מיכאל וגבריאל והיא ראייה האמיתית ושמיעה הנכונה. וכן מה שאמרו חכמים שהנשמות מספרות זו עם זו אין ר\"ל סיפור וחיתוך לשון אך שיש הודעה והשגה לנפשות זו מזו עכ\"ל מענין גן עדן. ולקמן יתבאר מה שהזכיר מענין העולם הבא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק ולא גרעון הוא חיי העולם הבא.</b> ז\"ל הרמב\"ן ז\"ל בשער הגמול. הנה בכמה מקומות מוכיח כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותו שהקב\"ה מחיה בתחיית המתים ואינו עולם הנשמות שקרינו גן עדן אלא עולם התחייה הוא והוא עולם שעתיד הקב\"ה לחדש לאחר ימות המשיח ותחיית המתים. ובבראשית רבה אמרינן מה יצירת אדם בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות כך מתחיל לעולם הבא בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות וכן תניא רב יהודה אומר כנור של בית המקדש של שבע נימין היה שנאמר עליו שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע ולימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית ושל עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל וכו'. ופירוש הענין כי הכנור וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה הנתלית ברוח (הקודש) ואין בגשמיות דבר דק כמוזיק\"א כענין שאמרו קול ודבור ורוח וזה רוח הקדש, והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במקדש ובמשכן ונרמזות בשבע נרות של מנורה ובקצת הקרבנות גם בלעם אמר את שבע המזבחות ערכתי והזכיר אותם בה\"א הידיעה לכך ירמזו בכנור שבע כלי הקול בעולם הזה, ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה, ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לי' ספירות וירמזו אותן וזה ענין נכבד ומופלא. ומכל פנים נלמוד בפירוש העולם הבא שהוא עולם שיש בו גוף ומקדש וכליו ולא עולם הנשמות שהוא אחר מיתת האדם מיד. ועוד מצינו במדרש ויברך אלהים את יום השביעי זהו עו��ם הבא המתחיל באלף השביעי ויקדש אותו זימנו לישראל וכו' ומלכות בית דוד יהיה באלף ששי. ומרגלא בפומיה דרב [ברכות י\"ז.] שהעולם הבא אין בו אכילה ושתיה ולא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה והקב\"ה משפיען מזיו שכינתו שנאמר אשבעה בהקיץ תמונתך, ר\"ל שקיום האנשים הזוכים בזיו הכבוד לעולם הבא כקיום הנפש בגוף בעולם הזה באכילה ושתיה כענין שנאמר באור פני מלך חיים ודרשו בואלה שמות רבה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אכילה ודאית כדכתיב באור פני מלך חיים (משלי ט״ז:ט״ו) וכן אמרו משה רבינו מאין היה אוכל מזיו השכינה היה נזון ואל תתמה שהרי החיות הנושאות הכסא הן נזונין מזיו השכינה שנאמר ואתה מחיה את כולם כי קיום הנפש בהתיחדה בדעת העליון כקיום המלאכים בו והתעלות הנפש על הגוף מבטלת הכחות הגופיות כדפרישית לעיל עד שיתקיים הגוף בקיום הנפש בלי אכילה ושתייה כקיום משה בהר ארבעים יום, וכן יוכיח אליהו שלא נפרד והושלך הגוף מנפשו עוד היום והתקיים מאז עד עולם וכן חנוך כמדרשי רבותינו. והנה ראינו כי זכי הנפש קיום גופן בדברים הדקים והזכים כי אנשי המן נתקיימו במן הנבלע באברים שהיה מאור העליון המתגשם ברצון הבורא וזכו שהשיגו בנפלאות כמו שאמרו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ומשה שנתעלה נפשו יותר בידיעת בוראו לא הוצרך לדבר זה שנתגשם ונתקיים גופו בזיו השכינה והשגה העליונה. ודרשו במכילתא היום לא תמצאוהו בשדה אמר להם היום אי אתם מוצאין אותו אבל אתם מוצאין אותו לעולם הבא. וזו המימרא נתפרשה על שני דרכים או שנאמר שיהיו בבני העולם הבא מי שלא יגיע מעלתם ליהנות תמיד מזיו שכינה ויהיו קיומם בדבר המתגשם, או נפרש שדעתו כדברי רבי אלעזר בן חסמא שאנשי העולם הבא קיומם ביסוד המן שהוא מזיו השכינה. ומה שאמרו חכמים מתים שעתיד הקב\"ה להחיות שוב אין חוזרין לעפרן ואותן אלף שנה שעתיד הקב\"ה לחדש עולמו הקב\"ה עושה להן כנפים והם שטין על פני המים פירוש הכנפים הוא שתלבש הנפש מלאכות ותתלבש הגוף עמה ולא תתבטל עוד כדדרשינן והארכת ימים בעולם שכולו ארוך. וראיה לדבר כי בהתחזק כח הנפש על הגוף השפל בהדבקה בדעת העליון מקירון פני משה שהיו כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, וכן אמרו בפנחס בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, ואמרו על רבי אליעזר הגדול כשהיה דורש במעשה בראשית היו קרנותיו יוצאים כקרני משה רבינו ואין אדם מכיר אם הוא יום או לילה, וכן יש בספרי פני צדיקים לעתיד לבא דומות לחמה ולבנה ולכוכבים ומזלות ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש ואם לא תשיג דעתנו כיצד יהיה זה נאמין שהוא כן כי הבורא יתברך שמו יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו. עכשיו ביארנו כונתנו בשכר המצות ונחזור בקצרה כי שכר הנשמות וקיומן יהיה בגן עדן הוא עולם הנשמות ואחר כך יבואו ימות המשיח במהרה בימינו והוא מכלל העולם הזה ובסוף יהיה יום הדין ותחיית המתים ואחר כך העולם הבא כדפרישית ורמז וסימן לדבר ששת ימי המעשה, בששי נברא אדם ונגמר בשביעי כך מלכי אומות הקדומות בעולם חמשה אלפים כנגד חמשה ימים שנבראו בהם עופות ושרצי המים ושאר דברים ותפיסת מלכותם מעט בששי כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו עתה בתחלתו ומלכות בית דוד באלף הששי כנגד יצירת האדם שהכיר בוראו ומשל בכולן ובסוף אותו אלף יהיה יום הדין כנגד אדם שנדון בסופו ושביעי שבת והוא התחלת העולם הבא וכן ששת שני שבו�� ושבוע ושמיטה רמז לענין. מכאן ילמוד החכם סוד שמיטות ויובלות בכללן וברוך המלמד לאדם דעת, עכ\"ל. אך קצרתיו: ",
+                "<b>סליק פירוש ספר המדע בעזר המלמד אדם דעת.</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "פירוש על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Comment",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Divrei Yirmiyahu/Sefer Ahavah/Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,136 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Divrei Yirmiyahu",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי וכו'.</b> ובגמ' במס' מנחות מ\"ב ע\"א איתא ת\"ר אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצית ראשי עיי\"ש ונראה כי יקרא ציצית כי דומה לענף וכאשר מצינו ציצית ראשי כמו הענף מהעץ וכמו\"כ הציצית מהבגד וא\"כ יהיה פי' ציצית ענף וכמו\"כ ציץ השדה ציץ נובל על צמחי השדה וכיו\"ב על דרך זה ורבינו כתב ענף וכו' שהוא דומה לציצית של ראש וכו' ולא שהוא עצמו לשון ענף כמו שערות הראש שנקראין ציצית על כי המה כמו ענפי העץ ועוד בגמ' שם דף מ\"א ע\"ב אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו וברש\"י אין שם ציצית אלא יוצא ותלוי ויוצא מן הכנף משהו עכ\"ל בצאן קדשים אין לשון ציצית וכו' עיי\"ש:<br><b> ונראה</b> דברש\"י ירמי' מ\"ח \"תני ציץ למואב וז\"ל תנו כנף למואב דבר תלאי ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית ויקחני בציצית ראשי עכ\"ל ונראה ציצין המעכבין וכו' במס' שבת מזה וציץ הזהב וי\"ב הכל על דרך זה והענף יקרא ציץ וכן כל צמחי השדה עבור שבולטין מהעץ ומהאדמה וא\"כ הענף יקרא ציץ ולא כי הציץ יקרא ענף וזה כמ\"ש רבינו וזה שכתב שדומה וכו' אף שאינו בגוף ממש יקרא כדומה לשם ונראה מציץ מחרכים ג\"כ מזה שנראה בולט מהבית וזה דאיתא בגמ' הנ\"ל אין ציצית אלא יוצא וכמ\"ש ברש\"י אין לשון ציצית אלא יוצא כמ\"ש הבולט יקרא ציץ וברש\"י במדבר ט\"ו ציצית על שם הפתילים התלויים בה כמו ויקחני בציצית ראשי ד\"א ציצית על שם וראיתם אותו כמו מציץ מחרכים עכ\"ל ולמ\"ש מציץ מחרכים מלשון ציץ ונראה עבור כי כל הבולט יקרא ציץ כל הנראה ונופל ביותר לעין ג\"כ לשון ציץ בו כמו הציץ ונפגע ובגמ' הנ\"ל ואין ציצית אלא משהו היה נראה להיפך שתחלת שם הזה לצמחי השדה ועבור כי המה בולטין נקראו אח\"ז בשם המושאל כמו דברים הבולטים בשם ציץ והלשון ציצית בהנחתו הראשונה בצמחי השדה יוצא ומשהו כצמחי השדה אלה הנובלים כציץ נובל שהמה משהו וקטנים לרוב ועיין במס' שבת פר\"א ציצין המעכבין וכו':",
+                "<b> וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין מצווין לצבעו.</b> עיין להלן פ\"ד ה\"ח בטלית אדומה יעשה חוט הלבן כעין צבעה עיי\"ש:<br><b> ועיין</b> בכ\"מ שמפרש דמתורה לא נתפרש אבל מדברי סופרים יש להם שיעור וכשמוסיף על השיעור שקבעו החכמים עובר בבל תוסיף והיינו דאמרינן בסנהדרין פ\"ח והא איכא ציצית דעיקרו מד\"ת ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע והקשה ע\"ז ממאי דאיתא במס' יבמות דף ה' ע\"ב גדיל שנים גדילים ארבעה וכיו\"ב במס' מנחות דף ל\"ט דמשמע מהתורה יש להם מנין עיי\"ש:<br><b> והנה</b> לפי הנראה דדעת הכ\"מ דשעורו במנין מדרבנן ובלתי מובן למה יעבור על בל תוסיף במוסיף על הרבנן ובמרכבת המשנה הקשה עליו מרש\"י במס' סנהדרין שם שכתב ופי' מד\"ס דילפינן גדיל שנים גדילים ארבע ודרכו של רבינו בכמה דוכתי להקרא מד\"ס מה שאין מפורש בתורה כנודע עיי\"ש ועי' בס' ברכי יוסף סי' י\"ג אחרי שרצה מתחילה ג\"כ לפרש בדעת הכ\"מ מדרבנן ממש כתב אח\"ז דקושית הב\"י אף דדעת רבינו דהוי מד\"ס כיון שאינו מפורש בתורה אבל מהאי דגדיל וכו' הוי כמפורש בתורה דכן משמע מכ\"מ בהל' עדות פי\"ג דמה שאנו דורשין בפי' הכתוב מקרי מדאורייתא עיי\"ש ובס' קרית ספר להמבי\"ט כתב דאע\"ג דגדילים ארבע היינו בגדיל אבל בענף דהיינו ציצית אין לחוטיו מנין מהתורה דפתיל וציצית דהוי ענף לא משתמע יותר מחד עיי\"ש אבל עיין בתוס' מנחות ל\"ח ע\"א בד\"ה התכלת שכתבו דפתיל משמע תרי כדדרשינן במס' יומא ע\"ב ע\"א וקיצץ פתילים פתיל שנים פתילי' ארבע עיי\"ש ובס' מעשה רוקח כתב די\"ל דרבינו מפרש כבעל העיטור המובא בב\"י בסי' י\"א לפרשו דמ\"ש שיעור לחוטין מלמעלה אם ירצה להוסיף יוסיף כמ\"ש בטור בשמו משום דמפרש האי דאי' במס' מנחות מ\"ב אין להן שיעור מלמעלה לא כרש\"י שפי' באורך רק במנין החוטין עיי\"ש אבל עיין בתוס' מנחות ל\"ח ע\"א בד\"ה התכלת דאם הוסיף יותר משמונה הוי בל תוסיף כדמוכח במס' סנהדרין הנ\"ל ואם הוסיף גורע עיי\"ש (ואפשר לפרש דעת רבינו שאין להן מנין מהתורה עם מ\"ש בתוס' הנ\"ל דרב אחא בר יעקב ורב אחא בר מדפתי לא פליגי רק דיש במשמעות ארבע ושמונה ואי בעי עביד ארבע ואי בעי שבעה ולא יותר דהוי בל תוסיף עיי\"ש ואף דעכ\"פ לא יפחות מארבע מ\"מ לא הוי כמפורש בתורה וגם זה נראה דוחק):<br><b> והנה</b> מלשון רבינו בהל' י\"ח ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה ועי' בכ\"מ בפי' ה\"ג שם עיי\"ש אם נידוק לשון פסולה מדאורייתא א\"כ על כרחך דעת רבינו דמנין מדאורייתא ורק מד\"ס שאין מפורש בתורה ובהל' גירושין מחלק בין פסול ובטל עיי\"ש ועי' בריש סוכה אבל בלשון רבינו בזה בכשר מדאורייתא ופסול מדרבנן יש לעיין והנה הנפק\"מ אם מנין החוטין מדאורייתא כמ\"ש בברכי יוסף לענין שבת וכיו\"ב עיי\"ש. אמנם בזה שכתבתי עמ\"ש בכ\"מ בל תוסיף בזקן ממרא על הרבנן עי' בסה\"מ שורש א' ברמב\"ן ובחי' הר\"ן סנהדרין דף פ\"ט ע\"א עיי\"ש:<br><b> והנה</b> בזה דפליגי בית שמאי ובית הלל במנין חוטין במס' מנחות דף מ\"א ע\"ב לב\"ש ארבע ולב\"ה שלש וכיו\"ב בספרי בפרשת כי תצא ולדעת רבינו בכמה דוכתי בהלכה למשה מסיני לא שייך מחלוקות הרי בארבעתן מצוה אחת ג\"כ פליגי ר' ישמעאל עם הת\"ק דף כ\"ח ובפי' משניות כתב רבינו דהוי האי דמעכבין ואין מעכבין הלמ\"מ וצ\"ל כמ\"ש ז\"ל דכמה מחלוקת בהלמ\"מ עיין בשו\"ת חות יאיר ובס' כרתי ופלתי ריש סי' ה' טריפות ומ\"ש במקו\"א בזה וגם כמ\"ש שם הוי המחלוקות בדרשי דקראי:<br><b> אמנם</b> י\"ל עוד כמ\"ש בקרית ספר דאגדיל קאי גדילים ארבעה ולא על ענף דכמ\"ש בכ\"מ בה\"ו דעת רבינו דפתיל תכלת משמע חדא עיי\"ש וצריך ליישב סוגיא דיומא ע\"ב הנ\"ל וכמ\"ש לעיל וי\"ל דמפרש התכלת אין מעכב וכו' דא\"צ ליתן רק ב' חוטין ועי' בתוס' בד\"ה תכלת הנ\"ל דלא כרש\"י ועכ\"פ שנים בעי דהרי צריך אחד תכלת ואחד לבן לכתחילה ואם אין תכלת די בלבן בלבד ומ[דברי] חכמים לעשות ארבע או שמונה ולא הוי בל תוסיף דיש ביד החכמים כן כמ\"ש בהל' ממרים פ\"ב ה\"ט ומראב\"ד שם משום סייג עיי\"ש וגם במצות למאן דאמר ק\"ש דאורייתא וכיו\"ב דחכמים הוסיפו אבל המוסיף ביותר משיעור החכמים הוי גורע כדפי' במס' סנהדרין הנ\"ל וזה י\"ל גם לדעת הרמב\"ן בס' המצות וחי' הר\"ן הנ\"ל וכמ\"ש בכ\"מ ועי' מ\"ש להלן ה\"ו בפי' פתיל חדא לרבינו עיי\"ש ועי' עוד בה\"י ומ\"ש שם עיי\"ש ובהל' י\"ד ומ\"ש שם עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והתכלת אינו מעכב את ��לבן והלבן אינו מעכב את התכלת כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר.</b> מחלוקת רבי ורבנן במסכת מנחות דף ל\"ח ורבנן ור' יוסי הגלילי משום ר' יוחנן בן נורי דאמר אין לו תכלת מטיל לבן ופסקו ז\"ל כרבנן זולתי הבעה\"מ במס' שבת בפ\"ב וכתב דדעת בה\"ג כן וטעמו מדאי' לא תיתוב וכו' עד דמפרשת לי התכלת אינה מעכבת וכו' נראה דהוי להלכה כן עיי\"ש ובמלחמות שם ע\"ז והנה כדאיתא בגמרא פליגי אם וראיתם אותו קאי על תכלת ולבן ביחד או על כל אחד בפ\"ע. והנה למ\"ש לעיל כ\"ח ארבע ציצית מעכבות זו את זו ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות. ושם לא מפורש במאי פליגי ולמה נאמר דמעכבו ולמה לא ועיין בפי' משניות לרמב\"ם על כיו\"ב בפ\"ג דמסכת מנחות במשנה שתי שעירי יו\"כ וכו' ועל כלל וכלל מאלו הודאות הוא אומר מעכבות זו את זו וכולן סמכו אותו לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות אבל הענין קבלה עכ\"ל. ולדעתי דלא שייך מחלוקת בהלמ\"מ עי' בכו\"פ וכיו\"ב שכתבו דהלמ\"מ סתם נמסרו ופליגי על מאי קאי ועי' ברמב\"ן בסה\"מ שורש א' בענין גז\"ש עיי\"ש וא\"כ נראה דהלמ\"מ היה מעכבות בציצית וי\"ל דכולה בארבע ציצית ובתכלת ולבן ג\"כ ור' ישמעאל דס\"ל ארבעתן ד' מצות על כרחך צ\"ל דהלמ\"מ דמעכבות קאי על תכלת ולבן אבל אנן לא קיי\"ל כר\"י וא\"כ י\"ל דלא קאי רק על ארבעתן מצוה אחת:<br><b> והנה</b> לכאורה המחלוקת אם קאי וראיתם על שניהם או על כל חדא וחדא בלתי מכרעת והיה נראה דבלא\"ה בסברה פליגי. והנה לעיל כ\"ח לר' ישמעאל מפורש דהוי ד' מצות אבל כאן המחלוקת אם מעכבות זה את זה אבל אם הוי מצוה אחת או ז' מצות לא מצינו שיפלגו בזו. וכמ\"ש רבינו בהל' ה' אע\"פ שאין מעכבין הוי מצוה אחת. ועיין בס' ישועות יעקב סי' י\"א ס\"ק ז' שעמד ע\"ז למה מותר ללבוש בגד בחסר תכלת מ\"ש מצות תכלת מלבן והביא ראיה לדעת המרדכי בשבת שאי אפשר מותר ללבוש בלי ציצית עיי\"ש. אבל באמת למ\"ש רבינו דהוי מצוה אחת ומשלימות המצוה למובחר בתכלת ולבן וא\"כ קיים המצוה ומותר בלבישה לכתחילה כשאין לו תכלת או לבן ועדיף לקיים אחת מלא יקיים כלל דענשיתו אעשה כדאיתא במס' מנחות:<br><b> והנה</b> בגמרא איתא אין לו תכלת מטיל לבן וכן לשון רבינו באין לו ובנפסק אמנם ביש לו שניהם י\"ל דאינו יוצא במטיל אחד ולא יגרע ממ\"ש בתוס' במס' סוכה דף ג' ע\"א בד\"ה דאמר דאם לא קיים המצוה דאורייתא עם הוספה דמדרבנן אף ידי דאורייתא אינו יוצא וכיו\"ב כתבו בפסקי התוס' בפ\"ק דמס' ברכות וכיון דהוי כמ\"ש רבינו מצוה אחת ולא עשה בשלימותה לא יהיה יוצא כלל רק באי אפשר לקיים שניהם:<br><b> ולכאורה</b> שם מלאו דלא תסור ומדרבנן שלא יהיה יוצא אבל מדאורייתא לחלק כן בין אפשר ולא אפשר במצוה אחת לענין יד\"ח צ\"ע. והנה מלהקדים וכו' ריש תכלת עיין בתוספות דלא מצינו עכוב בסדר עיי\"ש ועכ\"פ מדרבנן מסתבר לומר כן:<br><b> ואולי</b> יש ליישב בזה הסתירה בדברי רבינו למ\"ש בהל' י\"ח ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה ועי' בכ\"מ כאן ולהלן. ולמ\"ש נאמר דכאן מיירי באין לו כמ\"ש ואין לו וגם בנפסק וכו' ג\"כ ואין לו אחרת. ונקט ב' גונא אין לו שאין לו מתחילה ואין לו בסוף שנפסק ונשא שם תכלת ולבן בזה וכתב בזה שאין לו מתחילה ובה\"ב בשאין לו בסוף אבל שניהם שוין לדינא ועי' בפי' לר' דוד ערמא\"ה ז\"ל שכתב הרי שאין לו תכלת וכו' וכן אם עשה לבן ונפסק וכו' שינה מפני שהלבן מצוי ופשוט עכ\"ל כונתו לכן בלבן בלתי מצוי שאין לו נקיט ונפסק ומשו\"ה אין לו עתה משא\"כ בתכלת שייך אין לו מתחילה אבל להלן לדינא ביש לו בנפסק פסול:<br><b> וי\"ל</b> דכמ\"ש בסברה פליגי אם מעכבות ומשום דהוי מצוה אחת ולא עשהו בשלימות אם יצא והנה פליגו מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין אחד מעכב את חבירו אינן שתי מצות אלא מצוה עשה אחת אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת.</b> במ\"ע כתב מקורו בשם הספרי יכול שהן שתי מצות וכו' ת\"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ולא שתי מצות עיי\"ש ובשו\"ת ריב\"ש בסי' קל\"ז בשם מכילתא עיי\"ש וכתב והטעם מפני שהם מעשה אחת לבישת התכלת והלבן יחד וראוי שימנו אחת אע\"פ שאין מעכבין זה את זה עיי\"ש. והנה לפי דבריו רק למנין הוי מ\"ע אחת אבל למ\"ש בהל' הקודמת דהוי באמת מצ\"ע מצוה אחת רק אחד משלים ומוסף בשלימות המצוה למובחר ומשו\"ה מותר ללבוש בשאין לו אחד בבגד וכמ\"ש לעיל וצ\"ע בזה ועיין מ\"ש בהל' שבת פי\"ט ה\"כ עיי\"ש:",
+                "<b> וארבע ציצית מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת והלובש טלית שיש בו לבן או תכלת או שניהם כאחת הרי קיים מצות עשה אחת.</b> הנה סיום לשונו נראה כמ\"ש דלא הוי מצ\"ע רק מצוה אחת ולא למנין המצות בלבד ולכן כפל בלשונם לפרש כן והנה האי דארבע ציצית וכו' במס' מנחות כ\"ח במשנה ובילקוט משום דכתיב בם והיו עיי\"ש וכדאיתא שם בגמרא לענין שאר דברים כן. ובמעדני מלך כתב דלא אתפרש וציין על דברי רבינו בפי' המשנה שהבאתי לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד עושין את הציצית וכו' ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות גודל וכו'. </b> ובסמ\"ג הל' ציצית סי' כ\"ו מובא בב\"י בסי' י\"א מפני שאין נקרא כנף למעלה מג' ולא יניחנו למטה מגודל משום שנאמר על הכנף ואם היה בקרן ממש א\"כ הוי תחת הכנף עיי\"ש ובב\"י עוד מ\"ש שם:",
+                "<b> ונמצא שמנה חוטין משולשים וכו'.</b> עי' במעשה רוקח בשם רמ\"ע מפאנו ז\"ל כאלו נכתב משולשלים:",
+                "<b> ויהיו אחד משמונה החוטין חוט תכלת והשבעה לבנים.</b> ועי' בראב\"ד ובכ\"מ ע\"ז ובתוס' מנחות ל\"ח ע\"א דבפ' התכלת כתבו דסברה הוא כיון דלבן תרי בעי ה\"ה תכלת ועוד במס' יומא ע\"ב דרשינן וקיצץ פתילים פתיל שנים עיי\"ש. ורבינו שפי' פתיל חדא מפרש במס' יומא דף ע\"ב ע\"א כמ\"ש ברש\"י שם בד\"ה וקצץ פתילים. פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ארבע עכ\"ל. וא\"כ נראה גם מרש\"י דפתיל משמע חדא ועיין בתוספות מנחות דף מ\"א ע\"ב בד\"ה ב\"ש שכתבו ג\"כ לפרש לב\"ה שאומר שלשה האי דמסכת יומא שאני עיי\"ש ובספר ברכת הזבח עיי\"ש גם הביאו שם הספרי שנים של לבן ואחד של תכלת עיי\"ש. ועיין בספר מרכבת המשנה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה לבן בלא תכלת וכו'.</b> עי' בתוספות מנחות ל\"ח מ\"א בד\"ה התכלת בדעת רש\"י ותוס' אם צריך ארבע חוטין בעושה לבן בלבד עיי\"ש. ומלשון רבינו נראה שצריך שיהיה ארבע ואולי וזהו מנהגינו וכו' קאי גם ע\"ז ולא מדינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה אפי' היה החוט כפול משמונה חוטין ושזר עד שנעשה פתיל אחד אינו נחשב אלא כחוט אחד.</b> ועי' בראב\"ד ובכ\"מ ולדעת רבינו וכמ\"ש במרכבת המשנה התירא אתי לאשמועינן בספרי שלא הוזכר שם ממשכן שלא נאמר דהוי בל תוסיף במנין החוטין עיי\"ש. והנה מזה נראה ג\"כ לרבינו דאין להוסיף על מנין כמו דאיתא במסכת סנהדרין אפי' מהתורה דבספרי מקרא קא דרש ואם אין מנין חוטי כלל מהתורה ובבעל העיטור דמפרש אין שיעור למעלה כמה שירצה למה צריך קרא לאשמועינן ומ\"ש אפי' וכו' כפול שמונה מדאי' ביומא ע\"א ע\"ב משזר שמונה עיי\"ש. ונראה המנהג להדר אחר כפול שמונה ולא מצאתי מקור לזה אולי בחרו לדעת הסוברים דשזור למצוה להיות היותר הגדול כפול שמונה:<br><b> ועי'</b> במרכבת המשנה שמקיים מ\"ש המגדל עוז שדעת רבינו אפי' נוקמי כר' שמעון יחידאה הוא בזה עיי\"ש. אמנם לשון הספרי אין לי אלא תכלת לבן מנין אמרה התורה מין תכלת מין לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן עיי\"ש נראה דאם משום בל תוסיף דליכא למה ס\"ד לחלק בין תכלת ללבן ובר\"ן ספ\"ק דביצה הוכיח דבעי שזורין דאל\"כ כלאים בציצית למה הוצרכה התורה להתיר דליכא כלאים באינן שזורין עיי\"ש:<br><b> אמנם</b> עי' בדעת הרמב\"ם בכלאים בהל' כלאים פ\"ז ה\"ב ובראב\"ד שם ובכ\"מ שם ובב\"י בסי' ש' כתב דעתם שם יש ליישב עיי\"ש ועיין בישועות יעקב סי' י\"א ס\"ק ב' שכתב דכיון דהתורה התירה שזור דפתיל משמע כן ע\"כ אפי' בכלאים מותר עיי\"ש ועי' בתוס' יבמות דף ד' ע\"ב בד\"ה ואמר עיי\"ש ותוס' מנחות דף ל\"ט ע\"א בד\"ה קשר עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוטי ציצית בין לבן בין תכלת צריכין טויה לשם ציצית ואין עושין אותן לא מן הצמר הנאחז בקוצי וכו' ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה ולא משיירי שתי וכו' אלא מן הגזה של צמר או מן הפשתן. </b> ועי' בכ\"מ שכתב דנראה דטעמא דכל הני משום בזוי מצוה עכ\"ל ובעל המאור במסכת סוכה דף ט' כתב דבעי הכנף מין הכנף ואין מינים הללו ראוין לעשות מהם בגד שהם פסולת הצמר ואין בגד מעשה מכמותן עכ\"ל ומובא במג\"א בסי' י\"א ס\"ק ט' עיי\"ש:",
+                "<b> ואין עושין אותן מצמר הגזול.</b> בכ\"מ בשם הנימוק\"י בשל צמר ועשה חוטין קניא ביאוש ושנוי הגוף אבל לכתחילה אסור משום שונא גזל בעולה ורבינו שכתב פסול נראה דמיירי קודם יאוש או אחר היאוש משום דהוי שנוי החוזר לברייתו עיי\"ש. ועי' בסי' י\"א בטו\"ז ס\"ק ה' ובמג\"א ס\"ק י' ובמחצית השקל שם ובס' מחנה [אפרים] בהל' גזילה סי' כ\"ט עיי\"ש על דברי הטו\"ז. ובס' מחנה אפרים החליט שם דרבינו דפסל או דמיירי בליכא יאוש או דס\"ל כרמב\"ן דשנוי החוזר עם יאוש לא מהני עיי\"ש ועיין בחו\"מ בסימן שס\"א סעיף ב' יאוש עם שנוי השם גרוע שחוזר לברייתו י\"א דקונה ואי' צריך להחזיר אלא דמיה עיי\"ש. ועיין בטור סי' שנ\"ג ובב\"י והוא מדברי הרא\"ש במסכת ב\"ק עיי\"ש:<br><b> והנה</b> י\"ל ג\"כ לפמ\"ש במחנה אפרים שם במי שגזל צמר ועשה חוטין ואח\"כ נתיאש די\"ל שאין יוצא בהם לענין ציצית כיון דבשעת הטויה היה גזול דלשמואל במסכת סוכה דף ט' ע\"א דקיי\"ל כוותיה גדילים תעשה לך איירי על שעת טויה לך לשם חובך ופרכינן דילמא הקרא למעוטי גזול ומשני הא כתב קרא אחרינא ועשו להם משלהם ע\"כ משמע לכאורה דבשעת הטויה בעינן שלא יהיה גזול עיי\"ש. ונראה כונתו דאם יהיה גדילים וכו' קאי לענין גזול על כרחך בשעת טויה לא יהיה גזול דגדילים תעשה לך לשמואל על הטויה קאי וא\"כ ועשו להם על גזל על כרחך ג\"כ על הטויה קאי כיון דטויה מהעשיה:<br><b> ויש</b> לומר ג\"כ כמ\"ש לעיל בהל' תפילין בפ\"א הי\"א דעיבוד בתפילין וס\"ת דצריך לשמה משום דהוי התחלת המצוה דהעשיה בכלל המצוה ובזה יש מקום לחלק כמ\"ש רבינו שם בין חובת הגוף לשאינו חובת הגוף דבשאינה חובת הגוף כמו במזוזה בלתי מתחיל המצוה עד שיקבענו בבית דעד שיש לו דירה לקבעו אין עליו מצוה וגם אז רק כשדר בו אבל בתפילין דמחויב בתפילין המצוה עליו קודם שהניחו והוי כל הנעשה בהם התחלת המצוה ומשו\"ה צריכין לשמה ��בל בציצית לכאורה כמזוזה והיה נראה דזה מחלוקת רב ושמואל ועיין במסכת מנחות מ\"ב ע\"ב כל מצוה שעשיתה גמר מצוה וכו' צריך לברך ומציצית בהא פליגי מר סבר חובת טלית וכו' עיי\"ש. והנה בציצית מקרא דלך ילפינן דצריך הטויה לשמה ולא מסברה משום דלא הוי חובת הגוף כמו מזוזה וי\"ל ג\"כ דמסברה דכתיב ועשו להם ציצית ובלא לשמה מאי שם ציצית עליהם דהוי כמו שאר חוטין בעלמא משא\"כ במזוזה ואפ\"ה צריך קרא דלא נאמר בתליה לשמה די ועכ\"פ נדע מזה דבעי טויה לשמה דהטויה מהתחלת המצוה וא\"כ מסתברא שלא יהיה גזול בעת הטויה כמו בשאר המצות וכמו אח\"ז כמו כן מעיקרא שלא יהיה בגזל וא\"כ מוכח כמ\"ש בס' מחנה אפרים דבשעת טויה צריך שיהיה שלו:<br><b> וא\"כ</b> לפ\"ז אם נאמר משום שנוי המעשה או שנוי השם וא\"כ בשעת שטוו עודנו לא היה שלו רק אחרי הטויה וצריך לומר דהטויה למצוה ושנוי השם או שנוי המעשה באות כאחת וכמ\"ש ברשב\"א במסכת גיטין בסוגיא דחטאת גזולה וכיו\"ב בכמה דוכתי ועיין ברמב\"ן במלחמות במסכת סוכה ריש פ' לולב הגזול ובמס' ב\"ק שחולק ע\"ז עיי\"ש. וא\"כ י\"ל דרבינו דסתם לפסול אפילו לאחר יאוש ודעתם כדעת הרמב\"ן דלא אמרינן באין כאחת:<br><b> וראיתי</b> בספר ישועות יעקב סימן י\"א שכתב דלא [מהני מחשבת] לשמה בשאינו שלו עיי\"ש גם עם דבריו יש ליישב כמ\"ש:",
+                "<b> ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים ואם עשה פסול.</b> עיין בכ\"מ דלאו משום איסור הנאה דמצות לאו להינות ניתנו אלא כיון דלשריפה קאי וכתותי מכתת שעורא וציצית שיעורא בעי עיי\"ש. והנה בזה לא שייך הנאת הגוף דאי' נהנה בגופו בהציצית רק בהבגד אמנם יש לעיין למ\"ש הר\"ן במסכת סוכה דמשום הכי אמרינן מצות לאו להינות ניתנו וז\"ל וטעמא דיצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ואע\"פ שמקבל עליה שכר אין זה אלא גרמא בעלמא כענין שאמרו המודר הנאה ממעין טובל בו בימות הגשמים כיון שאין נהנה בגוף המים ואע\"פ שגורמת לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה ומכשירתו לכמה דברים לית לן בה וכדאמרינן גבי סנדל של ע\"ז דלא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשירה משום דמצות לאו וכו' ואע\"ג דמרווחא טובא בהאי חליצה אפ\"ה כיון דלא מתהניא מגופו של האיסור גרמא בעלמא הוא ולית לן בה עכ\"ל:<br><b> ובמקו\"א</b> כתבתי לפשר שלא יהיה סתירה בדברי הר\"ן דכאן כתב דגורם מותר באיסורי הנאה ובמסכת ע\"ז כתב לאסור גורם באיסור הנאה ועיין שהקשו כן וכתבתי לפרש דברי הר\"ן עם דברי רש\"י שכתב לאו ליהנות ניתנו אלא לעול על צוארו עיי\"ש דהנה מצד גורם דהוי הנאה הבאה אחרי זה שאין עוסק בהאיסור הנאה עוד אלא דעכ\"פ בשעת שעוסק באיסור הנאה נהנה בהנאה שיהיה לו אח\"כ וע\"ז כתב ברש\"י בפי' לאו להינות ניתנו אלא לעול על צוארו וא\"כ צריך שלא יכוין להנאה רק לקיום המצוה וכמ\"ש הר\"ן במסכת חולין בהנאה לא שייך פסיק רישא עיי\"ש וא\"כ בשעתה לא נהנה ואח\"ז הוי רק גורם הנאה בעת שאין עוסק בהאיסור הנאה עוד וכל זה במצוה משו\"ה גורם מותר אבל בשאר איסורי הנאה אף דהוי גורם ונהנה בשעה שאין עוסק בהאיסור מ\"מ בשעה שעסק בהאיסורו הנאה נהנה ועל דעת זה עסק שיהיה לו הנאה אח\"כ ונהנה עי\"ז מיד ומשו\"ה גורם בשאר איסורי הנאה אסור וכתבתי בביאור יותר בזה במקו\"א. וא\"כ לפי זה י\"ל כ\"ז בגורם הנאה דהוי לאחר זמן שאין עוסק בהאיסורי הנאה אבל בלובש בגד עם ציצית של איסור הנאה הרי בשעה שעוסק נהנה בהבגד אף [דאין] נהנה מהציצית עכ\"פ הוי הציצית גורם הנאה וכה\"ג דגורם בשעתה שעוסק באיסור הנאה י\"ל דאסור למ\"ש:<br><b> והנה</b> לכאורה מדכתב רבינו עיר הנדחת ולא בסתם של איסורי הנאה זה שהביא להכ\"מ לומר כן אמנם גם אם נאמר לאו ליהנות ניתנו מ\"מ דעת רבינו בהל' איסורי מזבח ה\"ט אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל וכו' ואין צריך לומר מערלה וכלאי כרם מפני שהוא מצוה הבאה בעבירה וכו' ואם הביא לא התקדשו וכו' אבל נתקדשו להפסל ויהיה כקדשים שנפסלו עכ\"ל ועיין במל\"מ שם שכתב משום איסור הנאה והביא דברי התוספות במסכת חולין ועיין בהגהות מל\"מ שהוכיח מזה דאף דאמרינן מצות לאו להינות ניתנו מ\"מ לכתחילה אסור וכמ\"ש בפ\"ה מהל' אישות ה\"א עיי\"ש. ולפ\"ז בציצית דהוי בכל פעם לכתחילה בלבישה והוי מצהב\"ע לפ\"ז וא\"כ בכל איסורי הנאה ג\"כ פסולים לכאורה. וכנראה נקיט רבינו של עיר הנדחת דבלעדי זאת לא ימצא צמר של איסור הנאה רק בשל קדשים ועיר הנדחת דמשתחוה לבהמה בצמרה כתב אח\"ז דלא הוי משום איסור הנאה ובמקו\"א כתבתי לחלק לרבינו בין קרבן שכופין עליו ושאין כופין במס' חולין ק\"מ עיי\"ש:<br><b> ובשל</b> קדשים דשייך מעילה והוי מהב\"ב וגם אין שלו ואפי' בקדשים קלים דממון בעלים לר' יוסי הגלילי בכה\"ג י\"ל דצריך כולו שלו וצ\"ע. ובעיר הנדחת משום שאינה שלו י\"ל אף למאן דס\"ל איסורי הנאה שלו מ\"מ כיון דלשריפה עומדת והכל מצווין לבערו לא מקרי שלו כעין זה במקור חיים לענין חמץ וכמ\"ש במקו\"א בתוס' חולין הנ\"ל עיי\"ש ובציצית לך כתיב:",
+                "<b> המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית אבל המשתחוה לפשתן הנטוע הרי זה כשר שהרי נשתנה.</b> עיין במג\"א סי' י\"א ס\"ק י\"ב מ\"ש לחלק בין פשתן דעץ בעלמא הוי ובחוטין נשתנה הרבה משא\"כ מצמר לחוטין עיי\"ש מ\"ש בדברי רבינו אולם מ\"ש בסי' תקפ\"ו ס\"ק ו' כתב דצמרה יצא בדיעבד עיי\"ש ולא ידעתי האיך שייך לענין ציצית ללבישת הבגד יצא ובדיעבד וצ\"ע ובס' מעשה רוקח בשם מעיל שמואל כתב שרבינו למד האי דמשתחוה לפשתן וכו' ממ\"ש בפ\"ה דמס' סוכה סככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשירה שעדיין עץ הוא ואם דק אותן ולא נפצן כשירה שעדין עץ הוא ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בהם מפני שנשתנית צורתו וכו' עיי\"ש:<br><b> והנה</b> בצמרה ג\"כ איבעי דלא אפשטא וכמ\"ש בתוס' מדרבנן אבל בגמ' איתא לתכלת דהוי שינוי שאינו חוזר ובשו\"ע נקטינן בזה\"ז דליכא תכלת אבל רבינו נקיט צמרה פסול משמע אף לתכלת שהוא כדרכו לכתוב לכל הזמנים וא\"כ לתכלת איבעיא דלא אפשטא בדרבנן וראיתי בס' קרית ספר למבי\"ט וז\"ל המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית נראה דהוי מדרבנן כיון דאין נאסר להדיוט וטעמא משום מצוה הבאה בעבירה דהוי מדרבנן ואפי' עשה בה מעשה שאסרה להדיוט לא הוי צמרה פסול לציצית מדאורייתא דמצות לאו להינות וכו' כדרבא בלולב של ע\"ז דיצא בדיעבד עכ\"ל והנה מ\"ש משום מצוה הבאה בעבירה ולאו להינות וכו' צ\"ע מ\"מ מדרבנן אסורו וכמ\"ש בתוס' במס' ע\"ז שם משום דמאיס הוי מדרבנן עיי\"ש ועי' במג\"א הנ\"ל ופי' הגאון מו' אליהו מוילנא ז\"ל בזה ובשלטי הגבורים בפ' כל הצלמים מובא בכנה\"ג כתב משום דמאיס כלפי גזלה פוסל אותו דסלקה בתיקו ופסק לחומרא עיי\"ש ונראה אף דהוי מדרבנן לחומרא בזה משום דהוי למצוה וכנ\"ל בהל' ק\"ש פ\"א ה\"ט דספק דרבנן לקולא באיסור ומצוה דוקא בספק אם עשהו משא\"כ לכתחילה צריך במצוה לעשותו על דרך ודאי כמ\"ש שם בטעמו וא\"כ בכה\"ג דהוי דכל לבישה בפ\"ע לכתחילה והנה ציצית בכלל איסור ומצוה וא\"כ י\"ל מה\"ט לחומרא אף בדרבנן עיי\"ש וביותר למ\"ש במרדכי דאין איסור על הבגד ללבשו רק כשאפשר לו בציצית עי' במג\"א בסי' י\"ג וא\"כ הוי מטעם מצוה עליה וכמ\"ש לעיל צריך לעשותו בדרך הודאי אף במצוה דרבנן לכתחילה וכמ\"ש שם ואתי שפיר לענ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ציצית שעשה אותו גוי פסול וכו' אבל אם עשה אותה ישראל שלא בכונה כשירה וכו'.</b> ואין כן דעת התוס' ורש\"י דלדעתם אף התליה צריך להיות לשמה ועיין בב\"י בסי' י\"ד יש דעות בזה ובס' ישועות יעקב כתב בכיון בשעת טויה משוי לסתמא עומד לשמה ולא צריך כונה עיי\"ש ועי' בתוס' גיטין כ\"ג ע\"א בד\"ה נכרי שכתבו דנכרי סתמא עביד עיי\"ש וא\"כ צריכין קרא דבני ישראל למעוטי גוי שפיר משום דאחרי הטויה לשמה בלעדי הקרא ס\"ד דמותר ע\"י הגוי ובמקו\"א כתבתי דתליא בפי' סתמיה לשמה אם פי' דהדבר מצ\"ע עומד לשמה לא תליא כלל בהעושה או כיון דסתמא לשמה א\"צ גלוי מחשבתו וכאלו חושב דמי ונראה דרש\"י ותוס' מחולקין בזה ובזה תליא בגוי דלא שייך דהוי כאילו חושב וא\"כ סתמא ג\"כ לא יהני ועי' מ\"ש לעיל בפ\"א מהל' תפילין הי\"א עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תלה החוטין בין שתי כנפים מזו לזו וקשר כנף זה כהלכתה וכנף זה כהלכתה ואח\"כ חתכן באמצע ונתפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו בחוטין שביניהן ובשעת שפסקן נעשו שתי ציצית נמצא עושה מן העשוי.</b> ועיין בכ\"מ למה לא נקיט רבינו בתלאן בכנף אחד וחתכן עש\"כ דאף בכה\"ג פסול לרבינו ובמרכבת המשנה דכיון דאתיא בקושיא בלבד מחלק בין כנף אחד לשנים ומכשיר בב' עיי\"ש ולמ\"ש רבינו בהל' אח\"ז לענ\"ד לא נראה כן:<br><b> והנה</b> אם נפרש כדעת הקרית ספר וסייעתו דאין לחוטי הענף מנין מן התורה שכתב רבינו בפ\"א ה\"א כפשוטו ועמ\"ש לעיל לקיים פי' הזה וא\"כ כיון דאין למנין החוטין שיעור מהתורה רק אחד לבן ואחד תכלת ומדאורייתא לפ\"ז בכנף אחד בלבן או בתכלת שלא נקצצו כשירים אע\"ג דאיתא דצריך לפרודי כציצייתא וכו' זה לא מקפיד ואולי הוי דכה\"ג בכלל זה ורק בשיעור דמדרבנן י\"ל קציצתן זו עשיתן וי\"ל דלא הצריכו הרבנן שיהיה ככה בשעת התליה רק במנין זה אח\"כ סגי וא\"כ צריך לפרש תלאן ואח\"כ פסקן וכו' הכל על הב' כנפים ועי' בס' מרכבת המשנה שפי' כמו כן לפי דעתו עיי\"ש דבכנף אחד לא שייך לפ\"ז תעשה ולא מן העשוי רק בב' כנפים כמ\"ש רבינו לפי ששתי כנפות מעורות זו בזו בחוטין וכו' ובשעת שפסקן נעשו שתי ציצית נמצא עושה מן העשוי דקודם הקציצה הוי החוטין לכנף לזה ולזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטיל ציצית על הציצית אם נתכוין לבטל את הראשונות מתיר את הראשונות או חותכה וכשירה ואם נתכוין להוסיף אע\"פ שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסול את הכל וכשהתיר או חתך התוספות נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשיתו הראשונה פסולה היתה.</b> ועי' בכ\"מ והנה לדעת רבינו מתורץ קושית התוס' במס' מנחות דף מ' ע\"ב בד\"ה בבל תוסיף וז\"ל בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי דכיון דעביד איסורא לא חשיב עשיה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשיתה ולא דמי לההיא דמס' סוכה דף י\"א דלא אמרינן קציצתן זו עשיתן וצ\"ע עכ\"ל והנה לא פי' בתוס' למה אינו דומה והניחו בצ\"ע ובאמת יקשה מאוד:<br><b> אמנם</b> לדעת רבינו כיון שדעתו לבטל הראשונות בשעת הנחת השניים המה בכשרות מיד וזה שצריך להתיר הראשונות או לחתכם דאל\"כ הרי אגלאי דדעתו להוסיף ובמה שהניחן ולא נטלת הוי בזה מוסיף דצריך שלא יהי' בכלל מוסיף מתחילה ועד סוף וא\"כ לא שייך ואינו דומה לעשיתן זו קציצתן אבל במתכוין להוסיף כתב דהוי מן העשוי ו��מ\"ש בתוס' דלא אמרינן קציצתן זו עשיתן משום דנפסלו מעיקרא בשעת הנחתן לדעת רבינו:<br><b> ועיין</b> בב\"י בסי' י' שהקשה על הרא\"ש על דלא חש על קושית רב פפא על רבא וכתב דס\"ל להרא\"ש דטעמא דרבא משום כיון דאי הוי מכוון לאסופי לא חשיב מעשה ומשו\"ה הוי קציצת הראשונות מעשה כי לא מכוין לאסופי אלא לבטולי נמי לא חשיב מעשה וזה דוחק וכו' עכ\"ל עיי\"ש:<br><b> ולמ\"ש</b> יש שם לפרש טעם הזה דכיון דבמתכוין להוסיף לא מקרי מעשה מתכוין לבטלו לרבא לא מקרי רק מעת שנטלם את הראשונים דכ\"ז שלא נטלו אין מוכח שמדעתו לבטלם וכמ\"ש בתוס' שם אע\"ג דא\"צ כונה בבל תוסיף מ\"מ לבטלו לא שייך בל תוסיף עיי\"ש וכיון שהניח השניים קודם שנטל הראשונים כ\"ז שלא נטל הראשונים לא נראה עוד שדעתו לבטלם ואם דנאמר כשנטלם אגלאי למפרע ע\"ז י\"ל דעיין בב\"י שתירץ עוד דבסתמא פליגי אם לאסופי או לבטולי מכוין רבא ורב פפא עיי\"ש דיקשה למה נחזק אותו לעובר על בל תוסיף בודאי ונתיר הציצית מה\"ט וגם וכי אין אדם נאמן ע\"ע ולמה אמר רבא דילמא לבטולי ולמה לא לר\"פ ונראה למ\"ש בתוס' דא\"צ כונה לבל תוסיף רק בלבטלו לא שייך בל תוסיף והנה בלבטלו צריך שיהיה דעתו שלא יהיה שם הציצית ולא די שלא אכפת ליה אם יהיה או לא יהיה דא\"כ הוי שאין בו כונה בלבד אבל צריך שיהי' ברצונו שנוח לו שלא יהיה שם והנה כיון שלא לקחם מתחילה טרם כי נתן השניים אף כי היה דעתו ליטלם אח\"כ על אותו הזמן לא שייך לומר שהיה חפץ שלא יהיה שם דא\"כ היה נוטלם מעיקרא דכמ\"ש דלא די בזה שאינו רוצה בהם אלא שצריך שיהיה רוצה שלא יהיה שם וזה לא שייך על אותו הזמן וא\"כ הוי בל תוסיף על אותו הזמן לרבא בכל גונא וא\"כ לא שייך אגלאי למפרע ורק כי נטלם מתחיל הכשר הציצית ועי' בב\"י שם בלא פסק לקדמאי שכתב די\"ל דכשר ולמ\"ש רבינו צריך לפסקם דוקא ולמ\"ש טעמא רבה לזה:<br><b> ומ\"ש</b> רבינו מתיר את הראשונות או חותכה וכו'. נראה שמסכים עם דעת התוס' במס' שבת דף כ\"ז דאפי' שמואל לא התיר להתיר מבגד לבגד אלא כדי להניחם בבגד אחר אבל שלא להניחם בבגד אחר לא עיי\"ש ומובא בב\"י בסי' ט\"ו וכתב רבינו דבכה\"ג רשאי אף לחתוך דעי\"ז בלתי ראוי לבגד אחר משום דמחייב ליטלו להוציאם מפסול שניהם דדוקא שלא לצורך כלל אינו רשאי ועיין בטו\"ז שם לעשות יפים מהם רשאי ליטלם עיי\"ש ומכ\"ש בזה:<br><b> והנה</b> לפי' הב\"י לדעת רבינו דרבא משני כיון דהוי בל תוסיף הוי מעשה ונראה הכונה כיון דעובר על בל תוסיף צ\"ל דהוי ציצית מעליא ולא אמרינן משום דהוי שלא לצורך לאו שם ציצית עליהם רק כשנטל את הראשונים וא\"כ לא הוי מן העשוי ורב פפא ס\"ל להיפוך בבל תוסיף בטל המעשה עד שקוצץ אחת ובלבטל מהני המעשה בשעתם ויש להבין דא\"כ הדרי לדוכתין הרי אינו מהצורך דבשלמה אם אמרינן דמדהוי בל תוסיף ע\"כ הוי מעשה אף שאין בו צורך לא יקשה אבל לר\"פ דס\"ל בבל תוסיף לא הוי מעשה וא\"כ כשדעתו לבטלו עכ\"פ לא הוי לצורך בהטיל למוטלת:<br><b> וי\"ל</b> כיון דבשעה שהטיל בו אח\"ז מיד שלא יהיה בבל תוסיף ויפסל צריך שיהיה בדעתו ליטול הראשונה דאל\"כ פסול וא\"כ הוי ממילא לצורך וא\"כ לא שייך תעשה ולא מן העשוי ובמרכבת המשנה בח\"א כתב דרבא דס\"ל בעביד לא מהני לקי לא נראה כפי' הכ\"מ לרבינו עיי\"ש אבל לענ\"ד שאני בבל תוסיף דכיון דהוי פסול לא עבר כלל דלא הוי מוסיף לרבא רק במהני דהוי מוסיף במצותו אבל אם לא הוי בערך ושם ציצית לא הוי מוסיף לדידיה ובשאגת אריה סי' ל' עמד ע\"ז האיך מצינו שיוכל לבטל הציצית עיי\"ש מדמה לגט בב��טלו לדעת הרמב\"ם והדמיון יקשה מאוד לענ\"ד אבל כמ\"ש הביטול רק שלא יהיה בל תוסיף דתליא בדעתו לבטל וכמ\"ש בתוס':<br><b> ובס'</b> ישועות יעקב בסי' י' ס\"ק ד' כתב דלמאן דס\"ל ציצית חובת גברא ולא בעינן תליה לשמה לא שייך בל תוסיף קודם הלבישה עיי\"ש. ולענ\"ד י\"ל דהנה כעין זה כתבו בתוס' במס' סנהדרין דף פ\"ח ע\"ב בד\"ה אי וכו' שהקשו למה לא נאמר בלולב ג\"כ אם הוסיף גורע כגון שאגד ג' מינין בפ\"ע ואח\"כ אגד עמהן מין אחר ותירצו וז\"ל וי\"ל כיון דקודם נטילתו נפיל הוי ליה גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחו בראשן בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפסלן ומבטל מצות שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגביה נפק ביה עכ\"ל:<br><b> אבל</b> בדבר שאפשרות שיעבור בקיומו המצוה בהוספה שייך בל תוסיף בהוראתו בזקן ממרא דזקן ממרא צריך שיורה לעשות או יעשה בעצמו ובמורה לאחרים בכה\"ג חייב אף שלא נעשה מעשה על ידו והנה כדאיתא במס' סנהדרין פ\"ט ע\"א בתפילין דגורע משום שאין הבית רואה את האויר וא\"כ גורע וביטל המצוה ובל תוסיף בפ\"ע משום שאין ראוי להוסיף על מצות התורה ולאו משום שביטל המ\"ע וכל זה בזקן ממרא שדינים הרבה נאמרו עד שחייב מיתה ולרבינו רק בתפילין ולראב\"ד גם בשאר דברים עי' בפ\"ג דהל' ממרים אבל בל תוסיף דהוי לכל אדם ועי' במס' ר\"ה דף כ\"ח ע\"ב והנה אשר נמצא שם הוי הכל במעשה בקיום המצוה אבל במעשה במצוה קודם קיומו בהוסיף בה ע\"מ לצאת בו אם הוי בבל תוסיף כמו בזקן בהוראתו כמו\"כ כל אחד בפ\"ע דעכ\"פ עשה מעשה להוסיף במצוה אף שלא עשה עוד המצוה יש לעיין אם עובר קודם לזה:<br><b> והנה</b> כנראה מדברי רבינו ושאר הראשונים ז\"ל בסוגיא נראה דאף קודם הלבישה אף לזמן כשהוסיף בהטיל למוטלת שייך בל תוסיף ועל כרחך כיון דמכוין להוספה ויש ליישב קושית התוס' במס' מנחות דגם לעבור א\"צ כונה עיי\"ש די\"ל דזה בעשה בקיום המצוה אבל קודם לזה כמו בבגד קודם הלבישה רק בכונה עובר על בל תוסיף:<br><b> ובתוס'</b> ריש התכלת הקשו דנימא במס' סנהדרין במטיל למוטלת וכתבו דאין נפסל ולרבינו יקשה ועי' בראב\"ד ותי' ע\"ז דא\"כ לא הוי יורך ד\"ד כנפות הוי תורה ואין תורה ויורך בעי עיי\"ש בח\"א:<br><b> ועיין</b> במרכבת המשנה דלרבא היכא דעובר בל תוסיף פסול משום עביד לא מהני עיי\"ש ועיין בלח\"מ פ\"ג ה\"א מהל' מלוה ולוה ובמל\"מ פ\"ח ה\"א ובשעה\"מ פ\"ג מהל' גירושין בדעת (ה)רבינו אם כאביי או כרבא עיי\"ש גם מטעם זה יש להבין למה שניהם פסולין אבל למ\"ש י\"ל כיון שלא יהיה עומד באיסורו אף דעובר משעת העשיה כמ\"ש שלא יעמוד באסור זה איסור ללבשו דאם יפסלו בדעתו אין עובר מלהלאה אבל כשלבשו וא\"כ מוסיף באיסורו ולפ\"ז שניהם אסורין עליו ואין תליא בלא מהני לענ\"ד ויותר כשלבשו הוי מצוה הבאה בעבירה וגם מבלעדי זאת עכ\"פ טלית זה באיסורא עליו עם ציצותיו וכשדעתו לבטלו הוי כבגד שאינה מצויצת בלבד אף שאסור ללבשו דאם מלבשו הרי אין מבטלו מ\"מ אין משום איסורא מצד עצמו דמצ\"ע כ\"ז שאין לובשו ואין מראה שרוצה בהוספת אינו בבל תוסיף וי\"ל דבזה פליגי רבא עם רב פפא דלרבא י\"ל אף בדעתו לבטלו שייך בל תוסיף משום דעכ\"פ כמ\"ש אסור ללבשו ור\"פ ס\"ל כמ\"ש שאין אסור וצ\"ע וכ\"ז שייך בדבר שקודם הלבישה חל הבל תוסיף אבל בחל בשעה שמקיים המצוה בלתי מוכרע לומר שאינו יוצא בההתר בכשיעור ומיושב דאמרינן במס' סנהדרין ואם הוסיף גורע דנראה דשייך בל תוסיף בלי שגורע דלמ\"ש ימצא רק בכה\"ג שאין חל רק בקיומו דאז צריך שיהיה גורע מצד אחר וכמ\"ש לעיל בזקן ממרא צריך דוקא בדבר שחל בעת קיומו ולפ\"ז צריך לומר דוקא בתפילין משום שאין בית החיצון רואה את האויר דבלא\"ה משום בל תוסיף בלבד י\"ל שאינו פסול כן נראה לענ\"ד ועי' מנחות מ\"א ע\"א אלא מאי פטורה הטיל למוטלת ועי' ברש\"י בד\"ה חדא עיי\"ש ויקשה כיון דלקח חדא מהם וא\"כ מאי אין בה משום כלאים וכו' אבל למ\"ש י\"ל אף דקודם שלקחו אסור ללבשו משום כלאים שלא במצוה אפ\"ה לא אמרינן דהוי בלקחו תעשה ולא מהעשוי משום דבכ\"ג התירה התורה כלאים ועיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נפסק הכנף וכו' וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפי' לא נשתיירו מהם אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה.</b> ועיין מ\"ש לעיל ה\"ד:<br><b> ועיין</b> בכ\"מ לעיל ה\"ד שכתב בגרדומים ואסיקנא לא נצרכה אלא לגרדומין דכיון דמעיקרא היה לבן ותכלת כי אגרדם כיון דמשיירי כשרות אתא כשירה וכו' עכ\"ל ונראה דלהתחיל שם ציצית צריך כשיעור אבל כשהיה שם ציצית עליה וכיון שחל שם מצוה עליה לא נפקע בנפחת שעורו כמו כל דברים שבקדושה כשנפחתו שם קדושה לא נפקע מהם ועיין במס' מנחות ל\"ה ע\"ב לחלק בין גרדומי רצועות דפסולין משום דתשמישי קדושה המה עיי\"ש ונראה דבמצוה אין הפקעה בחסרון השיעור אבל בקדושה אין להמנות ועי' בהל' תפילין בפ\"ג מזה וכאן כתב בכ\"מ דשיעור זה מדרבנן דאלו מדאורייתא בכל שהוא סגי עיי\"ש והנה לישנא דגמ' במס' מנחות דף מ\"א ע\"ב ואין ציצית אלא משהו עיי\"ש וא\"כ י\"ל מדרבנן רק לכתחילה ולא בנפסקו אבל בגרדומי איזוב לא שייך כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תכלת האמורה בתורה בכ\"מ היא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראה לעין השמש בטהרו של רקיע וכו'.</b> במס' יבמות דף ד' ע\"ב וממאי דתכלת עמרא הוא מדשש כיתנא תכלת עמרא הוא עיי\"ש וכפתוך שבכחול כחול מצינו לא כחל וכו' במס' כתובות בפ\"ב ובמס' סנהדרין בפ\"ק וכיו\"ב במס' שבת ע\"ח כדי לכחול עין אחת ובמס' חולין פ\"ח ע\"ב השחור והכחול (ונקראת) [ונקרת] פיסולין עיי\"ש וכפתוך פי' מעורב ויהי' הפי' כהמעורב שבכחול והיה נודע לרבינו כי המעורב שבצבע כחל מראה כתכלת ולא אמר ככחול הפתוך שיהיה פי' כחול מעורב אבל הפתוך שבכחול פי' שדבר אחר מעורב בכחול ולא מצאתי שורש לזה ונראה כי רבינו מעצמו וידיעתו כתב כן:",
+                "<b> וזו היא דמות הרקיע הנראה לעין השמש וכו'.</b> בגמ' איתא מנחות מ\"ג ע\"ב תכלת דומה לים וכו' ורקיע לכסא הכבוד אבל רבינו לא כתב רק לפרש מהו ופי' בהנראה לעין כל וכמ\"ש ברש\"י שם בד\"ה וכתיב וכו' וים לרקיע ואנן קחזינן עכ\"ל ובגמ' אמרינן דומה וכו' להוראות התכלת והנרמז בו אמרו לכסא הכבוד וי\"ז ורבינו שפי' מהותו לא כתב רק מאי דחזינן:<br><b> ובס'</b> לר' דוד ערמא\"ה ז\"ל פתיל שבכוחל כמעורב שבו עכ\"ל ועיין בפ\"ח מהלכות כלי מקדש הי\"ג ותכלת האמורה בכ\"מ הוא הצמר הצבוע בעצם שמים שהיא פתוך מן הכוחל עיי\"ש נראה להיפוך ממ\"ש דהכוחל מעורב בד\"א ועיין במרכבת המשנה שהשיג על המל\"מ בפ\"ח מהל' כלי מקדש הנ\"ל שכתב דבכל בגדי כהונה צריך דם חלזון עיי\"ש. ולפ\"ז י\"ל מה\"ט מפרש רבינו מראה התכלת האמורה בתורה לידע במאי דלא הוי בדם חלזון אבל מזה אין הכרע דעכ\"פ בדם חלזון צריך כמ\"ש אח\"ז כדי שיקלוט העין וכדאיתא בגמרא מטעימא אם הוי כראוי ונתן השיעור הזה אף בדם חלזון דאז הוי כמראה הרקיע ועיין שבת ע\"ד ע\"ב שכן צדי חלזון וכו' נראה כמל\"מ:",
+                "<b> רחל בת עז צמרה פסול לציצית.</b> יש לעיין אם מדרבנן מחויב כמו בכלך וכו' כמ\"ש בפ\"ג ה\"ב עיי\"ש ובפ\"י מהל' כלאים ה\"ב כתב רבינו רחל בת עז צמרה אין לוקין עליה משום כלאים אבל אסור מדבריהם מפני מראית העין עכ\"ל ובשו\"ע בלתי מובא דין זה בב\"י הביאו ובספר מעשה רוקח עמד ע\"ז ואף למ\"ש דמדרבנן מחויב הו\"ל להביאו דנפק\"מ למאן דבעי לצאת במצוה בחיוב דאורייתא כמו שהביא האי דכלך וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד צובעין תכלת וכו' ואח\"כ מביאין דם חלזון והוא דג וכו' ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי וכו'.</b> עיין בנוב\"י מהדורא בתרא או\"ח סימן ג' ובערוך דפוס פראג ערך חלזון במ\"ש הגאון מהר\"ש ז\"ל שם עיי\"ש ועמ\"ש רבינו והוא דג ובגמרא איתא דומה לדג וכו' עיי\"ש ובמרכבת המשנה בשם מטפחת הספרים שאינו בים המלח אלא בים הגדול בין צור לציידן עיי\"ש וספר מטפחת אינו תחתי וכנראה טעמו ממסכת שבת כ\"ו יוגבין אלו צדי חלזון מסולמא דצור עד חיפה עיי\"ש ומשם אין ראיה דכמ\"ש דשם חלזון שם הכולל כמו שמצינו סנהדרין צ\"א עלה להר וכו' ולמחרתו יורדין גשמים ומתמלא כל ההר כולו [חלזונות] עיי\"ש ואם היה חלזון זה לא היה יקר במציאות כ\"כ:<br><b> אבל</b> לא ידעתי מנ\"ל לרבינו שבים המלח הוא מצוי ולהיפוך נודע ששם לא נמצא שום דבר חי ושהדגים אשר יבואו שמה דרך הירדן ימותו שם בבואם שמה ואם משליכים מים האלה על דגים חיים ממקום אחר ימותו ועיין בספר תבואות הארץ ואולי שדג זה נמצא בים אשר מימיו מלוחים כמו ים הגדול וכיו\"ב ועי' פרה פ\"ח מ\"ט המים וכו' המלוחים וכו' עיי\"ש. ועיין בכ\"מ פ\"ו הל' י\"ב מהל' פרה אדומה עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חצר שמוכרין בה תכלת והיו מוחזקין בכשרות לוקחין ממנה סתם וא\"צ בדיקה והרי היא בחזקתה עד שתחשד וכו'.</b> עיין בריטב\"א ע\"ז ל\"ט שפי' בשם הרמ\"ה שמדבר בפונדק שמביאין מהעולם תכלת למכור שמעמידין בחזקתה דאלו בחצר דעלמא אם עדיין יושבין הראשונים עליה פשיטא ואם דרים אחרים אמאי בחזקתה וכי חצר גורמת עיי\"ש:<br><b> וגם</b> זה צריך פירוש כיון דתכלת אינה ניקנת אלא מהמומחה למה נסמוך מה שמביאין מהעולם ואם הנודעים בכשרות יקשה כמו כן בפשיטא ואם אחרים הם למה נסמוך עליהם:<br><b> וי\"ל</b> עם מ\"ש בתוספות מנחות מ\"ב ע\"ב בד\"ה ואין נקחין אלא מן המומחה שיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי. אבל אם נמצאו בשוק רוב המצויין אצל תכלת מומחין ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת במסכת עירובין צ\"ו וכה\"ג בשחיטה חולין י\"ב עכ\"ל וכמו כן בזה שאינו בריעותא הוי כמוצא תכלת ובחזקתה עד שתלד ריעותא וזה עד שתחשד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא תכלת וכו'.</b> בכ\"מ בשם שו\"ת מרבינו ונמצא בשו\"ת פאר הדור סי' כ\"ב שכתב אמת כדבריכם וכו' לנוסחא שלי טעיתי וכו' ובספר מעשה רוקח המנ\"ע שכתב ע\"ז וראה דרכיה וחכם שלא נתחכם לומר ט\"ס הוא אלא אמר בפירוש טעיתי כי כשהוא אומר הדבר בפי' ברור הוא אתו ואשרי יולדתו ואינו טועה ולא שוגא ומשגא עכ\"ל. ועיין במסכת זבחים ק\"א ע\"א הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא אמר שמעתי ושכחתי עיי\"ש וראיה במ\"ע שכותב כנזכר בספר מעשה רוקח הנ\"ל ועיין בפי\"ט מהל' שבת ומ\"ש שם:",
+                "<b> הלוקח טלית מצויצת מן כו' מן הכותי התגר כשרה וכו'.</b> עי' במג\"א בסי' כ' ס\"ק א' שכתב דוקא טלית מצויצת ולא ציצית דלאו מטעם דלא מרע אומנתו נאמן דלא מהני בזה כמו בשחיטה וכיו\"ב רק מהטעם דאין מדרך העכו\"ם לעשות ציצית בבגד עיי\"ש וברש\"י מנחות מ\"ג כתב משום דלא מרע נפשיה ומובא בכ\"מ ועיין במחצית השקל שפי' דאין מהדרך וכו' מצרפין לשאין מרע וכו' וצ\"ע ועיין בטו\"ז שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלית שכולה אדומה וכו'.</b> ועי' בפר\"ח שבאבד כשר עיי\"ש בפי' לרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפות או יותר על ארבע ותהיה מדתה שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו וכו'.</b> ועי' בכ\"מ. והנה רבינו לא הביא וגדול יוצא בה עראי ועיין בראב\"ד שנראה שדעת רבינו לפרש וגדול וכו' דאיתא בגמרא הוי שיעור לגודל הקטן עיי\"ש אבל א\"כ למה לא יהיה די בזה לומר וגדול יוצא בו עראי ונראה מזה דהנה כדאיתא בגמ' דכלאים אף דכתיב לא תלבש אפ\"ה אין עראי בכלאים ונראה כדאיתא במסכת יבמות דף ד' ע\"ב ואי כתב רחמנא לא תלבש הו\"א דוקא לבישה וכו' אבל העלאה לא כתב רחמנא לא יעלה עליך עיי\"ש ובציצית כתיב כסותך צריך כשיעור לכסות ראשו ורובו אף דלכאורה התורה בלגדולים נאמרה נשער בשל גדול ונראה מדכתיב אשר תכסה בו וילפינן מזה במסכת זבחים דף י\"ח ע\"ב מאשר תכסה בעלת חמש וכסות סומא עיי\"ש דנראה דבלשון אשר תכסה כל דהוי כסוי לגדול ולעראי שבגדול אין שיעור רק כיון דכתיב כסותך ילפינן דצריך תורת כסות לקטן עכ\"פ אבל לאיזה קטן וכמ\"ש הראב\"ד ונתנו שיעור לקטן אשר לבושו עראי לגדול ורבינו נתן השיעור המהלך בדרך וכו' ועם כל זה יקשה למה עזב רבינו שיעור דגמ' ונ\"ל כיון שאינו גבול ידוע אבל למה כתב השיעור המהלך לבדו וכו' ובטור כתב בן ט' עי' בסימן ט\"ז ובטו\"ז ובמג\"א ובב\"ח שם בזה ובב\"י שהאריכו בזה והגאון מהר\"א מווילנא ז\"ל כתב שהיה לרבינו גירסא אחרת בגמ' עיי\"ש אבל לראב\"ד נראה שהיה גורס כמו שלפנינו ומסכים לדבריו:<br><b> ובבאורי</b> סמ\"ג למהר\"א שטיין ז\"ל כתב שהקטן מתכסה בה וכו' וגדול יוצא בה עראי כלומר אע\"ג דגדול יוצא רק לעראי כיון שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו די עיי\"ש ובזה עולה יפה דעת רבינו דהכל תלוי בקטן ולא צריך להביא העראי בגדול ועיין מ\"ש בה\"ד להלן עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טלית של שאר מינין וכו'.</b> ועי' בראב\"ד ובכ\"מ ועיין במרכבת המשנה שעמד ע\"ז מאין הוכחה דהראב\"ד בתרתי פליגי עיי\"ש שכתב דראב\"ד הבין בדעת רבינו דכלך צמר גפן וכתב ע\"ז דבפירוש המשנה ובהל' שבת בפ\"ה כתב רבינו דהוי משי עיי\"ש:<br><b> אבל</b> הכ\"מ לא כתב דבתרתי פליגי רק תרתי קאמר חדא דאשמעינן דפי' כלך הוא משי וע\"ז לא פליג הראב\"ד ומ\"ש ולא מחוור בזה פליג וקאי על גוף הדין דהוי מדרבנן והוא כדעת הסוברים דהוי מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ד' וכו' המרוחקות וכו'.</b> עי' בסי' י' להגאון מהר\"א מווילנא ז\"ל בזה עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסות של בגד וכנפות של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות וכו'.</b> ובכ\"מ בשם מהרי\"ק שורש קמ\"ט בשם ה\"ר מנוח ז\"ל דטעמא משום דכתיב אשר תכסה בה ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד עיי\"ש ויש להבין לפ\"ז מאי מקשינן במסכת מנחות מ\"ג ע\"א ורבנן האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה וכו' הרי מיבעי ליה שנלך בתר עיקר הבגד והנה למסקנא דילפינן בעלת חמש י\"ל דבכלל אשר תכסה גם זה בכלל וכמ\"ש לעיל בה\"א לענין השיעור לפי הקטן אבל על הקושיא למה לי יקשה והנה למ\"ש דשיעור להקטן נתרבה ג\"כ מאשר תכסה ג\"כ יקשה מאי ��קשינן י\"ל בס\"ד לא סבירי ליה כן ודוחק לומר כן:<br><b> ונראה</b> לומר דקושיא הגמרא דמאשר תכסה דלשון אשר משמע בכל מה שיכסה ומורה על רבוי ולא בלבד על מין הכנף אשר מורה לשון תכסה רק גם לשון אשר מורה בכל מה שתכסה כמו אשר יעשה וכו' שפי' כל מה שיעשה ולכן אמרינן לרבות וכו' ור' שמעון יליף מאשר ורבנן אשר לא דרשי לא כי לא דרשי אשר כלל רק לא דרשי אשר בפ\"ע לרבות ותכסה בפ\"ע רק מאשר תכסה נלמד לרבות כל אשר יכסה ור\"ש דריש אשר בפ\"ע ותכסה בפ\"ע אבל זה שיהיה מעיקר הבגד לאו מרבוי דתכסה רק בלשונו הוא:",
+                "<b> כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת.</b> ובתוס' מנחות דף מ\"ד ע\"א בד\"ה טלית ודף מ' ע\"ב בד\"ה תכלת ובמסכת חולין דף ק\"י ע\"ב בד\"ה טלית כתבו דלאחר שלושים מדרבנן לפי שנראה כשלו משום דאין מהדרך לשאול יותר מל' יום אבל מדאורייתא פטורה לעולם דדרשינן חולין קל\"ז כסותך ולא של אחרים עיי\"ש וכיו\"ב הגהות מיימוני כאן ועיין מ\"ש לענין ברכה ולענין כלאים בציצית בזה עיי\"ש. ורבינו סתם ולא פי' אם מכאן ואילך מדרבנן או מדאורייתא כמו שפירש לעיל בה\"ב בטלית של שאר מינין עיי\"ש. והלשון אלא למעט שאולה וכו' היה נראה דהוי מדאורייתא אבל זה לא נוכל לומר דמאי שנא תוך שלושים מלאחר שלושים מדאורייתא וג\"כ יקשה הו\"ל לרבינו לפרש דהוי מדרבנן:<br><b> ועי'</b> ברא\"ש במסכת חולין ק\"י שכתב ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצויצת וקאמר דפטור מלהטיל בה ציצית דכתיב גדילים וכו' על כנפי כסותך. אבל השואל טלית מצויצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם א\"א לו לברך אלא א\"כ תהיה שלו הוי כאלו נתנה לו במתנה ע\"מ להחזיר מידי דהוי וכו' עכ\"ל עיי\"ש וכיו\"ב כתב במסכת קדושין דף י\"ג סי' כ' שם כתב דאנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין ואם לא יועיל לשון שאלה יהיה בלשון מתנה ע\"מ להחזיר דכו\"ע לאו דינא גמירי והיו סבורים דמועיל שאלה עיי\"ש. וכן מובא להלכה באו\"ח סימן י\"ד סעיף ג':<br><b> והנה</b> צריכין לומר בשאינה מצויצת כיון דפטור מציצית א\"כ לא הוי אומדן דעת ואנן סהדי רק במצויצת אף דפטור מ\"מ כיון דעליו ציצית מסתמא לברך בהם ג\"כ שאול אותם ועיין בטו\"ז ס\"ק ג' שפי' דברי הרא\"ש בטלית של מצוה עיי\"ש. אמנם בשאל אותו יותר מעל שלושים יום דמחויב מדרבנן בציצית וא\"כ הוי אומדנא דהרא\"ש לכאורה אף בבלתי מצויצת ויותר מזה דבזה הוי מחויב מדרבנן ובמצויצת בתוך שלושים רק מרצונו בלבד ולפ\"ז נאמר דהוי ע\"י האומדנא כשלו במתנה ע\"מ להחזיר וא\"כ אף דתחילת החיוב מדרבנן מ\"מ עי\"ז הוי עם האומדנא דאורייתא דהוי כשלו וא\"כ לפ\"ז הוי בכ\"ג חיוב דאורייתא עליו לאחר ל' יום למ\"ש ועיין בתוספות חולין הנ\"ל וי\"ב בכ\"ז שכתבו וי\"מ דאם היא של כלאים כגון תכלת דאסורה כיון דפטורה מדאורייתא עכ\"ל דלמ\"ש הוי ע\"י החיוב דרבנן ממילא חיוב דאורייתא ואפילו בכלאים שרי:<br><b> ועי'</b> בטו\"ז בסימן י\"ד ס\"ק ד' שהקשה למה לא אמרינן בשאול באתרוג ג\"כ מש\"כ הרא\"ש בטלית ובטבעת קדושין עיין מ\"ש על זה:<br><b> ובמקו\"א</b> כתבתי דלכאורה יש להבין דברי הרא\"ש שכתב דאף דאמר שאולה משום דלאו דינא גמירי ואם היה יודע דבלתי מועיל היה אומר מתנה ע\"מ להחזיר דעכ\"פ כיון דלא היה יודע שצריך להקנותו ולא כיון להקנותו וכי מצינו לומר שאדם יקנה דבר משום שאם היה מבקש מחבירו היה נותנו לו דעם ��ל זה כל זמן שלא ביקש ממנו ולא כיון להקנותו בלתי קנוי לו. ונראה דדעת הרא\"ש לא דהוי כקנוי ממש וכנקנה מהמשאיל ורק דאומדן הדעת הוי כיון דלהמשאיל דרוצה בטובת השואל ולא אין נפק\"מ אם יהיה בתורת שאולה או מתנה ע\"מ להחזיר מסתמא לא היה מקפיד ע\"ז וכיון שנאמר דמסתמא אינו מקפיד יצא מתורת גזל אם משתמש בזה לדבר שלא פי' לו דדבר שאין בו הקפד מסתמא נפיק מתורת גזל ועיין בסוגיא דיאוש שלא מדעת ובאריסא שם עיי\"ש וא\"כ האי דיצא אצלו מתורת גזל הוי ע\"י זכות זה קצת שלו לקדש בו אשה ולענין ציצית דטלית השותפות חייב בציצית וממילא כיון דלו הרשות לעשות בו ציצית או במצויצת לברך בו זה משוי לשלו דכל דנפיק מתורת גזל לו ולא לאחרים הוי צד שלו ובמשתמש בו כאדם המשתמש בשלו לא הוי גזל בידו משום האומדנא אבל באתרוג דבעי לכם ונקנה ממש ולא מהני שיצא מתורת גזל דבעי כולה לכם לא מהני האומדנא הנ\"ל וא\"כ שפיר לחלק בין לכם דאתרוג להאי דציצית וקדושין כן נראה לענ\"ד:<br><b> והנה</b> למ\"ש בתוספות החיוב לאחר ל' משום שנראה כשלו ולפ\"ז לא הוי בכלל מצות ציצית רק שלא יעבור על מראית עין כמו שאסרו הרבה דברים וצוו בשביל מ\"ע והוי בכלל איסורא ולא בכלל מצוה משא\"כ בהאי דשאר מינין שכתב רבינו בה\"ב אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית וכו' וא\"כ שם שייך לברך על מצות ציצית אבל בזה לא הוי כמ\"ש בכלל מצוה דציצית וצ\"ל כיון שתיקנו בשביל מ\"ע הוי ממילא ג\"כ כדי להזהר במצות ציצית וכו' ג\"כ אבל למ\"ש דעי\"ז הוי אומדנא ושלו ממש ומחויב מדאורייתא ומקיים מצות ציצית מדאורייתא ואתי שפיר:<br><b> והנה</b> עמדו ז\"ל על דברי הרא\"ש הנ\"ל למה הוצרך לכתוב כי דעת המשאיל על אופן המועיל ולא כתב משום ניח\"ל למעביד מצוה בממוניה דמהני אפי' שלא ברשות כלל ותירצו ע\"ז דבאמר בלשון שאלה גרע מבשלא ברשות עיי\"ש וכיו\"ב דעת הראשונים באומדנא לענין דיני תנאים בלא פי' כלל עדיף דלא צריכין לכלל התנאים ובפי' בקצת דכללי התנאים דוקא עיי\"ש:<br><b> אמנם</b> עם כל זה יש להבין עוד למה הוצרך להרא\"ש לומר דכל המשאיל דעתו לאופן המועיל ולא אמר משום ניח\"ל במצוה דעתו לאופן המועיל:<br><b> אבל</b> נראה דהנה משום ניח\"ל במצוה בממוניה בלא אמר בלשון שאלה הוי כאומדנא דמוכח דדברים שבלב דברים וכאלו פי' באופן המועיל וכקנין גמור לכל הצריכין למצוה אבל באומר בלשון שאלה הגרע בזה וצ\"ל כמ\"ש ברא\"ש כיון דלאו דינא גמירי הוי דעתו לכל אופן שיועיל וכמ\"ש מה\"ט לא הוי קנין לו רק שלא הוי בתורת גזל מכח אומדנא זאת וכיון דאומדנא זאת רק ממשאיל לשואל ולא לאחרים שלא בשאלה להם הוי מטעם זה קצת שלו דיש לו בו זכיה מה שאין לאחרים שזה בגדר שלו וקצת שלו עכ\"פ דמהני בציצית וכמ\"ש אבל מטעם ניח\"ל בממוניה הרי אומדנא זאת לכו\"ע וא\"כ במה הוי שלו יותר משל אחרים רק ע\"י השאלה הפקיע משל אחרים רק לו ולכן מה\"ט כמ\"ש ברא\"ש דמדרך המשאיל לשואל ליתן באופן המועיל הוי שפיר קצת שלו ומהני שפיר ואתי שפיר והאי דמהני ניח\"ל למעבד מצוה בממונא בלא אומר בלשון שאלה זה משום דהוי כאומר בפירוש במתנה ע\"מ להחזיר אבל בלשון שאלה דלא אמר כן רק כמ\"ש שנאמר שאין מקפיד במשתמש בו בתורת שלו לא די מטעם ניח\"ל דמגרע השלו וצ\"ל איפכא השאלה מוציא מניח\"ל וכו' ורק השאלה גופא משוי לשלו ולא של אחרים ואתי שפיר ועי' במג\"א סי' י\"ד ס\"ק ח' שש\"כ בצ\"ע למה מברכין מטעם ניח\"ל וכו' עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מהו לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן וכו' בדין שיהיה מותר ששעטנז מותר לענין ציצית וכו' ומפני מה אין עושין כן מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה וכל מקום וכו' אם יכול אתה לקיים שניהם וכו' וכאן אפשר לקיים שניהם.</b> ועיין בכ\"מ ובמעשה רוקח הגיה וכן צ\"ל בדבריו בד\"ה לכן נ\"ל וכו' צ\"ל עושה לבן שלה של צמר וכסות של פשתן עושה לבן שלה של פשתן ושל שאר מינין וכו' עיי\"ש ובב\"י בסימן י\"א הביאו כתקונו עיי\"ש:<br><b> ועיין</b> שכתב לדעת רבינו דטלית של תכלת בפשתן מותר לתת לבן של צמר כיון דבלא\"ה אין מקיים שניהם מ\"ש ועיין בתוס' במס' מנחות דף מ' בד\"ה כיון והאי דפשיטא ליה טפי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן היינו משום דבלא\"ה איכא כלאים א\"נ מדאורייתא שריא ורבנן הוא דגזר דכיון דאפשר לקיים שניהם אבל מדאורייתא שרי דכלאים ממש הותר אצל ציצית ולאו משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו מדאורייתא א\"נ מסקנא לא קיימו הכי עכ\"ל ועי' בתוס' שם דף מ' ע\"ב בד\"ה תכלת ובתוס' של חולין דף ק\"י ע\"ב בד\"ה טלית להתיר אף כסות לילה בכלאים בציצית עיי\"ש:<br><b> והנה</b> לכאורה היה נראה לחלק בין לילה להאי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן שהביאו בתוס' להוכיח מזה דכלאים הותרה בציצית כמ\"ש בתוס' דיש בלא\"ה כלאים ואף דבלבוש כלאים ולובש עוד בגד כלאים חייב על כל אחד בפ\"ע ועיין ביו\"ד סי' שע\"ג סעיף ז' לענין כהן שנטמא לקרוביו אם רשאי להוסיף על טומאתו עיי\"ש אבל שאני בזה דלא הוי הוספה דהרי אם יתן של פשתן הוי מוסיף בכלאים להתכלת וגם ע\"כ התירה התורה להוסיף דלא נאמר גבול להבגד ואין שיעור להגדילו ובמה שמוסיף בבגד הוי כלאים ביותר להתכלת וע\"כ התירה התורה בכהאי גוונא:<br><b> אמנם</b> ראית התוספות מהטיל למוטלת וכו' הנה שם לא שייך לומר מ\"ש ועיין ברש\"י שם בד\"ה חדא זימנא לעיל הטיל למוטלת כשירה וכיון דמתכשרה בהנך בתראי וכ\"ש בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה כלאים דהוי כולה ציצית מקרי עיי\"ש ועיין בב\"י שמפרש דברי רש\"י בפוסק חדא ועי' בתוס' חולין ק\"י ע\"ב ובשאגת אריה סי' ל' שכתב ג\"כ לפרשו על דרך זה עיי\"ש והנה יש להבין מנ\"ל דאין בטלית פטורה מכלאים כיון שפוסק חדא אבל כיון דעכ\"פ קודם שפסקן לא היה ראוי ללבשה משום כלאים א\"כ יהיה אחרי קציצת חדא תעשה ולא מן העשוי וע\"כ אין בהן משום כלאים והקציצה בחדא כמ\"ש לעיל דאל\"כ יהיה נראה כמכוין להוסיף והנה משם נלמד אף דלא שייך לומר כמ\"ש לעיל דא\"כ הוי כלאים ביותר להתכלת כיון דכל ההוספה בחינם ובהטיל למוטלת הוי הוספת כלאים לבתכלת ובלבן התכלת להבגד והלבן להתכלת ואפ\"ה מותר ומזה דהותרה ממש:<br><b> והנה</b> לדעת התוס' גם בלילה אין בכלאים בכסות המיוחד ליום ורק במיוחד בלילה דלית ביה חיוב ציצית בשום פעם יש בו משום כלאים וגזרו משום זה סדין בציצית ובכ\"מ דאין דעת רבינו לחלק בזה ולדעת רבינו דוקא בזמן שמצוה בו אז אפי' בטלית פטורה אין בו משום כלאים אבל בזמן שאין החיוב בו הוי ככלאים דעלמא ושאני בטלית שאולה דהוי מצוה בשל אחרים וביותר למ\"ש לעיל י\"ל בטלית שאולה הוי מדאורייתא בחיובא כמ\"ש לעיל:<br><b> והנה</b> מלשון התוס' במס' מנחות הנ\"ל דכלאים הותרה בציצית ולא הודחה וכו' ולכאורה שאני מהותרה והודחה בעלמא דהוי במקיים המצוה נוכל לעשותה בלא דחיה משא\"כ שיהיה מותר אפי' בעת שלא קיים המצוה וגם להוסיף בהמחויב ובאמת שם כתבו בתוס' בגונא דמקיים המצוה אבל בדף אח\"ז שכתבו כנ\"ל אפי' בלילה מותר בכלאים לכאורה אינו דומה להותרה והודחה בעלמא וכמו כן דעת הראב\"ד לענין בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ומנ\"ל כן ועיין בב\"י או\"ח בסי' שכ\"ח שכתב שם אם נאמר דשבת הודחה או הותרה אצל החולה שתליא בהמחלוקת אם טומאה הותרה או הודחה בציבור ורבינו פוסק בפ\"ד מהל' ביאת המקדש כמ\"ד טומאה דחויה בציבור עיי\"ש:<br><b> והנה</b> במקום תכלת י\"ל כמ\"ש לעיל דלא שייך בלבן דהוי בכלל הותרה דלא שייך אם בלבן או בתכלת דהוי בשניהם כלאים זה בזה אבל בהטיל למוטלת יש להבין עוד אם נאמר הודחה ויש לעיין בהאי דכיון דאישתרי אישתרי ועי' בשאגת אריה סי' הנ\"ל מ\"ש בשם הראב\"ד וצ\"ע:<br><b> ומ\"ש</b> בכ\"מ על דברי התוס' במס' כתובות עי' במעשה רוקח שהביא בשם להקשות כי דברי התוס' המה להיפוך מסמוכין דכלאים לציצית נלמד דלא אמרי באפשר לקיים שניהם וכו' דאל\"כ נעבד בשל צמר גם הלבן וא\"כ צריכין לתירוץ התוס' עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר לאדם וכו' וכל זמן וכו' מברך עליה קודם שיתעטף וכו'.</b> עיין בשאגת אריה סי' ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר להכנס בבה\"כ ולבית המרחץ וכו'.</b> ועיין בכ\"מ בשם הנמוק\"י בשם הגאון ז\"ל ראיה מדברך בצפרא ולא בכל לאחר שעשה צרכיו עיי\"ש ועיין בב\"י ובד\"מ ובשו\"ע בסי' ח' סעיף י\"ד עיי\"ש:",
+                "<b> נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה ומדברי הסופרים שכל קטן שיודע וכו' כדי לחנכו וכו' ונשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים בלא ברכה וכן שאר מ\"ע שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן וכו'.</b> ועיין בראב\"ד שיש לברך והביאו ראיה מר\"י שאמר (אי לאו האי יומא וכו') [מאן דהוי אמר לי הלכה כר\"י דאמר סומא פטור מהמצוות עבידנא יומא טבא וכו'] ואם הפטור אין לברך מאי שמח הלא הפסיד כל הברכות עיי\"ש וכיו\"ב בתוס' במס' ר\"ה דף ל\"ג ע\"א בד\"ה הא וכתבו דלא הוי מוציא ש\"ש לבטלה בברכה מדרבנן ומביא ראיה מספק אמר אמת ויציב חוזר וכו' אף דהוי ספק ברכה לבטלה עיי\"ש והנה באמת ויציב זכירת יצי\"מ דאורייתא אבל הברכה לבסוף מדרבנן וא\"כ אף ספק דרבנן לא מבטלין משום ברכה ספק ברכה לבטלה. אמנם דעת רבינו דהוי דאורייתא עי' בפ\"א מהל' ברכות הט\"ו ובפי\"ב מהל' שבועות ה\"ט ובמג\"א סי' רט\"ו ס\"ק ו' עיי\"ש:<br><b> והנה</b> יש לעיין בהעושין מצות שאין חייבין והמה רשות להם ממנהגא או שקיבלו עליהם ועי' בהל' תפילה פ\"א ה\"ו בתפילת ערבית שכתב רבינו ואעפ\"כ נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפילת חובה עיי\"ש וכתבתי שם דלפי דאיתא ביו\"ד בסי' רי\"ד דהוי מטעם נדר כל מנהג מצוה ואין לו התרה עיי\"ש וא\"כ הוי דאורייתא לפ\"ז יהיה שייך ברכה ע\"ז יותר ממצות דרבנן דקבלה מעצמו תורת נדר משא\"כ בדרבנן ומנהגא הוי כקבלה מעצמו עי' בסי' הנ\"ל ועיין בתוס' במס' ברכות דף י\"ד ע\"א בד\"ה ימים שמברכין אמנהגא עיי\"ש וא\"כ לפ\"ז נאמר כמו\"כ בנשים שנהגו לעשות מצות אלה וקיבלו עליהם לברכו מה\"ט ויהיה בכלל חיוב דאורייתא עיי\"ש והנה י\"ל כיון דכל חיובם מטעם נדר ולא מצינו ברכה על הנדר אבל הרי כנראה מסתימות לשון רבינו בה\"ד השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת דנראה דמברכין לאחר שלשים ובסי' י\"ד לא נמצא בשו\"ע שם מחלוקת לענין ברכה רק בתוך שלושים והנה לא אמרינן דהחיוב כמ\"ש משום שנראה כשלו דלא מצינו ברכה על מ\"ע ועל כרחך צ\"ל כיון דעכ\"פ הוי מצ\"ע מצוה נוכל לברך עליה מהחיוב מטעם אחר כיון שקבעו רבנן מה\"ט למצוה וא\"כ אף בזה במנהגא י\"ל כן וכמ\"ש עדיף דהוי בגדר דאורי��תא וא\"כ י\"ל דרבינו לא כתב כן רק בנשים שמקבלים ע\"ע פעם או פעמים ולא לדורות ולא ממנהגא ולכן לא יברכו אבל רב יוסף שאמר אי לאו האי יומא וכו' שהוא היה מקבל ע\"ע לעולם וא\"כ הוי מטעם קבילו עליה דאורייתא ושפיר לא הפסיד הברכות ויש לפרש מ\"ש בתוס' במס' חולין ק\"י ע\"ב בטלית שאולה בתוך שלושים שלא יברך ואם בירך לא הפסיד דצריך פי' למה לא הפסיד ועי' מ\"ש ז\"ל אבל למ\"ש כשיקבל ע\"ע הוי עי\"ז חיוב עליו ויכול לברך וכן בכל מצות רשות דע\"י הקבלה הוי עליו חיובא מדאורייתא ולמ\"ש יהיה שייך ברכה וצ\"ע ועי' בהגהות מיימוני שכתב ותימה גדול הוא דהאיך תאמר אקב\"ו בדבר שאין מחויב מדאורייתא ולא מדרבנן עיי\"ש ולמ\"ש י\"ל טעם לברכה לענ\"ד ועי' מ\"ש במס' נדרים בסוגיא דנשבע על דבר מצוה אם נדרו מצוה דהוי בכלל מוצא שפתיך ובפיך מ\"ע או איסורא עיי\"ש ונפק\"מ בסומא עיי\"ש:",
+                "<b> טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולן מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה.</b> עי' בכ\"מ בהל' מילה פ\"ג ה\"ו עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>היאך חיוב מצות הציצית כל וכו' יטיל לה ציצית ואח\"כ יתכסה בה וכו'.</b> ועיין בתוס' במס' יבמות דף צ' ע\"ב בד\"ה כולהו שכתב דמצות ציצית לאחר העטוף עיי\"ש ובמג\"א סי' י\"ג ס\"ק ח' עיי\"ש ועיין לעיל ה\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו ובשעת התפילה צריך להזהר ביותר שגנאי גדול הוא לת\"ח שיתפללו והם אינן עטופים.</b> במנחות בפ' התכלת במלאכא לר' קטינא כמובא בכ\"מ ובהגהות מיימוני שעכשיו שאין לנו בגדים כאלו אין בכלל זה וכיו\"ב (בתים) [בתוס'] ישנים במסכת שבת דף ל\"ב ע\"ב בד\"ה בעון ציצית וסיימו שם אך טוב לקנות טלית ולברך עליה בכל יום כדאמר בפ\"ק דסוטה וכי לאכל מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי עכ\"ל וכיו\"ב מצינו לא כדורות הראשונים דורות האחרונים וכו' ועיין מ\"ש ז\"ל בברכת הזימון וכיו\"ב שיש להביא א\"ע לידי חיוב המצוה ורבינו שכתב לאדם חסיד וכו' נראה שלא יהיה שום זמן מבלי ציצית ממדות חסידות ועכשיו ממנהגא וכקיבלו עלינו לכל אדם שלא לילך מבלי ציצית ועיין תוס' יבמות צ\"ט ע\"א בד\"ה ספק עיי\"ש ועיין באבן עזרא פרשת שלח וז\"ל והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפות שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו למען יזכרו והמתפללים בטלית בשעת התפילה יעשו זה בעבור שיקראו בק\"ש והיה לכם לציצית ועשו להם ציצית רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפילה למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה כי בשעת התפילה לא יעשה עבירה עכ\"ל ובמקור חיים שם מצאתי סיוע בדברי רז\"ל וכו' אמרו בסוף פ' שואל אדם בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית וכו' עכ\"ל ועיין ספ\"ה הי\"א מהל' יסוה\"ת עיי\"ש:<br><b> ועיין</b> בסמ\"ג ובמרדכי הל' ציצית הביאו כמו כן ראיה מהאי מפני מה נתאוה וכו' להביא אותו לידי חיוב במצוה עיי\"ש ומיניה בנשיאת כפים בלא עקר רגליו דפטור מ\"מ יש להביא א\"ע לידי החיוב ועי' ברא\"ש ברכות ריש ג' שאכלו דיש לעשות שיהיה מחויב בזימון עיי\"ש ובהגהות מיימוני פ\"ה מברכות הל' ח' עיי\"ש ובפי' שם אם זימון דאורייתא:<br><b> אמנם</b> לכאורה יש לעיין בזה\"ז דליכא תכלת שפיר שייך לומר כן אבל בזמן דהיה תכלת אף דעשה דציצית דוחה לל\"ת דכלאים מ\"מ י\"ל שא\"צ להביא א\"ע דמה שמרויח בעשה מפסיד בהל\"ת דאף בלבשם דוחה עשה לל\"ת מ\"מ להדר אח\"ז שיבואו שעשה ידחה ל\"ת י\"ל דא\"צ וביותר י\"ל למ\"ש דל\"ת דחמירא לאו דדחי לעשה לל\"ת רק במקום עשה לא נאמר הל\"ת וא\"כ י\"ל בכה\"ג דהעשה לא נאמרה בחיוב להביא ע\"ע וא\"כ נאמר בהיפוך במקום ל\"ת העשה לא נאמר במכ\"ש דל\"ת חמירי מעשה כדאיתא בפ\"ק דמס' יבמות וא\"כ י\"ל בכה\"ג לא אמרינן שיש להביא ע\"ע ומלאכא לר' קטינא היה בעת שלא היה בתכלת כדאי' שם ובמקו\"א בסוגיא דקיימי ולא קיימי כתבתי בזה עיי\"ש ועיין ביו\"ד בסי' שכ\"ד בסעיף י\"ד לענין חלה ובמס' קדושין ל\"ג ע\"א יכול יעצים עיניו ועי' ברש\"י בד\"ה ת\"ל ויראת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Divrei Yirmiyahu/Sefer Ahavah/Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,133 @@
+{
+    "title": "Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Divrei_Yirmiyahu_on_Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית מפני שהוא דומה לציצית של ראש שנאמר ויקחני בציצית ראשי וכו'.</b> ובגמ' במס' מנחות מ\"ב ע\"א איתא ת\"ר אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצית ראשי עיי\"ש ונראה כי יקרא ציצית כי דומה לענף וכאשר מצינו ציצית ראשי כמו הענף מהעץ וכמו\"כ הציצית מהבגד וא\"כ יהיה פי' ציצית ענף וכמו\"כ ציץ השדה ציץ נובל על צמחי השדה וכיו\"ב על דרך זה ורבינו כתב ענף וכו' שהוא דומה לציצית של ראש וכו' ולא שהוא עצמו לשון ענף כמו שערות הראש שנקראין ציצית על כי המה כמו ענפי העץ ועוד בגמ' שם דף מ\"א ע\"ב אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו וברש\"י אין שם ציצית אלא יוצא ותלוי ויוצא מן הכנף משהו עכ\"ל בצאן קדשים אין לשון ציצית וכו' עיי\"ש:<br><b> ונראה</b> דברש\"י ירמי' מ\"ח \"תני ציץ למואב וז\"ל תנו כנף למואב דבר תלאי ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית ויקחני בציצית ראשי עכ\"ל ונראה ציצין המעכבין וכו' במס' שבת מזה וציץ הזהב וי\"ב הכל על דרך זה והענף יקרא ציץ וכן כל צמחי השדה עבור שבולטין מהעץ ומהאדמה וא\"כ הענף יקרא ציץ ולא כי הציץ יקרא ענף וזה כמ\"ש רבינו וזה שכתב שדומה וכו' אף שאינו בגוף ממש יקרא כדומה לשם ונראה מציץ מחרכים ג\"כ מזה שנראה בולט מהבית וזה דאיתא בגמ' הנ\"ל אין ציצית אלא יוצא וכמ\"ש ברש\"י אין לשון ציצית אלא יוצא כמ\"ש הבולט יקרא ציץ וברש\"י במדבר ט\"ו ציצית על שם הפתילים התלויים בה כמו ויקחני בציצית ראשי ד\"א ציצית על שם וראיתם אותו כמו מציץ מחרכים עכ\"ל ולמ\"ש מציץ מחרכים מלשון ציץ ונראה עבור כי כל הבולט יקרא ציץ כל הנראה ונופל ביותר לעין ג\"כ לשון ציץ בו כמו הציץ ונפגע ובגמ' הנ\"ל ואין ציצית אלא משהו היה נראה להיפך שתחלת שם הזה לצמחי השדה ועבור כי המה בולטין נקראו אח\"ז בשם המושאל כמו דברים הבולטים בשם ציץ והלשון ציצית בהנחתו הראשונה בצמחי השדה יוצא ומשהו כצמחי השדה אלה הנובלים כציץ נובל שהמה משהו וקטנים לרוב ועיין במס' שבת פר\"א ציצין המעכבין וכו':",
+                "<b> וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין מצווין לצבעו.</b> עיין להלן פ\"ד ה\"ח בטלית אדומה יעשה חוט הלבן כעין צבעה עיי\"ש:<br><b> ועיין</b> בכ\"מ שמפרש דמתורה לא נתפרש אבל מדברי סופרים יש להם שיעור וכשמוסיף על השיעור שקבעו החכמים עובר בבל תוסיף והיינו דאמרינן בסנהדרין פ\"ח והא איכא ציצית דעיקרו מד\"ת ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע והקשה ע\"ז ממאי דאיתא במס' יבמות דף ה' ע\"ב גדיל שנים גדילים ארבעה וכיו\"ב במס' מנחות דף ל\"ט דמשמע מהתורה יש להם מנין עיי\"ש:<br><b> והנה</b> לפי הנראה דדעת הכ\"מ דשעורו במנין מדרבנן ובלתי מובן למה יעבור על בל תוסיף במוסיף על הרבנן ובמרכבת המשנה הקשה עליו מרש\"י במס' סנהדרין שם שכתב ופי' מד\"ס דילפינן גדיל שנים גדילים ארבע ודרכו של רבינו בכמה דוכתי להקרא מד\"ס מה שאין מפורש בתורה כנודע עיי\"ש ועי' בס' ברכי יוסף סי' י\"ג אחרי שרצה מתחילה ג\"כ לפרש בדעת הכ\"מ מדרבנן ממש כתב אח\"ז דקושית הב\"י אף דדעת רבינו דהוי מד\"ס כיון שאינו מפורש בתורה אבל מהאי דגדיל וכו' הוי כמפורש בתורה דכן משמע מכ\"מ בהל' עדות פי\"ג דמה שאנו דורשין בפי' הכתוב מקרי מדאורייתא עיי\"ש ובס' קרית ספר להמבי\"ט כתב דאע\"ג דגדילים ארבע היינו בגדיל אבל בענף דהיינו ציצית אין לחוטיו מנין מהתורה דפתיל וציצית דהוי ענף לא משתמע יותר מחד עיי\"ש אבל עיין בתוס' מנחות ל\"ח ע\"א בד\"ה התכלת שכתבו דפתיל משמע תרי כדדרשינן במס' יומא ע\"ב ע\"א וקיצץ פתילים פתיל שנים פתילי' ארבע עיי\"ש ובס' מעשה רוקח כתב די\"ל דרבינו מפרש כבעל העיטור המובא בב\"י בסי' י\"א לפרשו דמ\"ש שיעור לחוטין מלמעלה אם ירצה להוסיף יוסיף כמ\"ש בטור בשמו משום דמפרש האי דאי' במס' מנחות מ\"ב אין להן שיעור מלמעלה לא כרש\"י שפי' באורך רק במנין החוטין עיי\"ש אבל עיין בתוס' מנחות ל\"ח ע\"א בד\"ה התכלת דאם הוסיף יותר משמונה הוי בל תוסיף כדמוכח במס' סנהדרין הנ\"ל ואם הוסיף גורע עיי\"ש (ואפשר לפרש דעת רבינו שאין להן מנין מהתורה עם מ\"ש בתוס' הנ\"ל דרב אחא בר יעקב ורב אחא בר מדפתי לא פליגי רק דיש במשמעות ארבע ושמונה ואי בעי עביד ארבע ואי בעי שבעה ולא יותר דהוי בל תוסיף עיי\"ש ואף דעכ\"פ לא יפחות מארבע מ\"מ לא הוי כמפורש בתורה וגם זה נראה דוחק):<br><b> והנה</b> מלשון רבינו בהל' י\"ח ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה ועי' בכ\"מ בפי' ה\"ג שם עיי\"ש אם נידוק לשון פסולה מדאורייתא א\"כ על כרחך דעת רבינו דמנין מדאורייתא ורק מד\"ס שאין מפורש בתורה ובהל' גירושין מחלק בין פסול ובטל עיי\"ש ועי' בריש סוכה אבל בלשון רבינו בזה בכשר מדאורייתא ופסול מדרבנן יש לעיין והנה הנפק\"מ אם מנין החוטין מדאורייתא כמ\"ש בברכי יוסף לענין שבת וכיו\"ב עיי\"ש. אמנם בזה שכתבתי עמ\"ש בכ\"מ בל תוסיף בזקן ממרא על הרבנן עי' בסה\"מ שורש א' ברמב\"ן ובחי' הר\"ן סנהדרין דף פ\"ט ע\"א עיי\"ש:<br><b> והנה</b> בזה דפליגי בית שמאי ובית הלל במנין חוטין במס' מנחות דף מ\"א ע\"ב לב\"ש ארבע ולב\"ה שלש וכיו\"ב בספרי בפרשת כי תצא ולדעת רבינו בכמה דוכתי בהלכה למשה מסיני לא שייך מחלוקות הרי בארבעתן מצוה אחת ג\"כ פליגי ר' ישמעאל עם הת\"ק דף כ\"ח ובפי' משניות כתב רבינו דהוי האי דמעכבין ואין מעכבין הלמ\"מ וצ\"ל כמ\"ש ז\"ל דכמה מחלוקת בהלמ\"מ עיין בשו\"ת חות יאיר ובס' כרתי ופלתי ריש סי' ה' טריפות ומ\"ש במקו\"א בזה וגם כמ\"ש שם הוי המחלוקות בדרשי דקראי:<br><b> אמנם</b> י\"ל עוד כמ\"ש בקרית ספר דאגדיל קאי גדילים ארבעה ולא על ענף דכמ\"ש בכ\"מ בה\"ו דעת רבינו דפתיל תכלת משמע חדא עיי\"ש וצריך ליישב סוגיא דיומא ע\"ב הנ\"ל וכמ\"ש לעיל וי\"ל דמפרש התכלת אין מעכב וכו' דא\"צ ליתן רק ב' חוטין ועי' בתוס' בד\"ה תכלת הנ\"ל דלא כרש\"י ועכ\"פ שנים בעי דהרי צריך אחד תכלת ואחד לבן לכתחילה ואם אין תכלת די בלבן בלבד ומ[דברי] חכמים לעשות ארבע או שמונה ולא הוי בל תוסיף דיש ביד החכמים כן כמ\"ש בהל' ממרים פ\"ב ה\"ט ומראב\"ד שם משום סייג עיי\"ש וגם במצות למאן דאמר ק\"ש דאורייתא וכיו\"ב דחכמים הוסיפו אבל המוסיף ביותר משיעור החכמים הוי גורע כדפי' במס' סנהדרין הנ\"ל וזה י\"ל גם לדעת הרמב\"ן בס' המצות וחי' הר\"ן הנ\"ל וכמ\"ש בכ\"מ ועי' מ\"ש להלן ה\"ו בפי' פתיל חדא לרבינו עיי\"ש ועי' עוד בה\"י ומ\"ש שם עיי\"ש ובהל' י\"ד ומ\"ש שם עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר.</b> מחלוקת רבי ורבנן במסכת מנחות דף ל\"ח ורבנן ור' יוסי הגלילי משום ר' יוחנן בן נורי דאמר אין לו תכלת מטיל לבן ופסקו ז\"ל כרבנן זולתי הבעה\"מ במ��' שבת בפ\"ב וכתב דדעת בה\"ג כן וטעמו מדאי' לא תיתוב וכו' עד דמפרשת לי התכלת אינה מעכבת וכו' נראה דהוי להלכה כן עיי\"ש ובמלחמות שם ע\"ז והנה כדאיתא בגמרא פליגי אם וראיתם אותו קאי על תכלת ולבן ביחד או על כל אחד בפ\"ע. והנה למ\"ש לעיל כ\"ח ארבע ציצית מעכבות זו את זו ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות. ושם לא מפורש במאי פליגי ולמה נאמר דמעכבו ולמה לא ועיין בפי' משניות לרמב\"ם על כיו\"ב בפ\"ג דמסכת מנחות במשנה שתי שעירי יו\"כ וכו' ועל כלל וכלל מאלו הודאות הוא אומר מעכבות זו את זו וכולן סמכו אותו לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות אבל הענין קבלה עכ\"ל. ולדעתי דלא שייך מחלוקת בהלמ\"מ עי' בכו\"פ וכיו\"ב שכתבו דהלמ\"מ סתם נמסרו ופליגי על מאי קאי ועי' ברמב\"ן בסה\"מ שורש א' בענין גז\"ש עיי\"ש וא\"כ נראה דהלמ\"מ היה מעכבות בציצית וי\"ל דכולה בארבע ציצית ובתכלת ולבן ג\"כ ור' ישמעאל דס\"ל ארבעתן ד' מצות על כרחך צ\"ל דהלמ\"מ דמעכבות קאי על תכלת ולבן אבל אנן לא קיי\"ל כר\"י וא\"כ י\"ל דלא קאי רק על ארבעתן מצוה אחת:<br><b> והנה</b> לכאורה המחלוקת אם קאי וראיתם על שניהם או על כל חדא וחדא בלתי מכרעת והיה נראה דבלא\"ה בסברה פליגי. והנה לעיל כ\"ח לר' ישמעאל מפורש דהוי ד' מצות אבל כאן המחלוקת אם מעכבות זה את זה אבל אם הוי מצוה אחת או ז' מצות לא מצינו שיפלגו בזו. וכמ\"ש רבינו בהל' ה' אע\"פ שאין מעכבין הוי מצוה אחת. ועיין בס' ישועות יעקב סי' י\"א ס\"ק ז' שעמד ע\"ז למה מותר ללבוש בגד בחסר תכלת מ\"ש מצות תכלת מלבן והביא ראיה לדעת המרדכי בשבת שאי אפשר מותר ללבוש בלי ציצית עיי\"ש. אבל באמת למ\"ש רבינו דהוי מצוה אחת ומשלימות המצוה למובחר בתכלת ולבן וא\"כ קיים המצוה ומותר בלבישה לכתחילה כשאין לו תכלת או לבן ועדיף לקיים אחת מלא יקיים כלל דענשיתו אעשה כדאיתא במס' מנחות:<br><b> והנה</b> בגמרא איתא אין לו תכלת מטיל לבן וכן לשון רבינו באין לו ובנפסק אמנם ביש לו שניהם י\"ל דאינו יוצא במטיל אחד ולא יגרע ממ\"ש בתוס' במס' סוכה דף ג' ע\"א בד\"ה דאמר דאם לא קיים המצוה דאורייתא עם הוספה דמדרבנן אף ידי דאורייתא אינו יוצא וכיו\"ב כתבו בפסקי התוס' בפ\"ק דמס' ברכות וכיון דהוי כמ\"ש רבינו מצוה אחת ולא עשה בשלימותה לא יהיה יוצא כלל רק באי אפשר לקיים שניהם:<br><b> ולכאורה</b> שם מלאו דלא תסור ומדרבנן שלא יהיה יוצא אבל מדאורייתא לחלק כן בין אפשר ולא אפשר במצוה אחת לענין יד\"ח צ\"ע. והנה מלהקדים וכו' ריש תכלת עיין בתוספות דלא מצינו עכוב בסדר עיי\"ש ועכ\"פ מדרבנן מסתבר לומר כן:<br><b> ואולי</b> יש ליישב בזה הסתירה בדברי רבינו למ\"ש בהל' י\"ח ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה ועי' בכ\"מ כאן ולהלן. ולמ\"ש נאמר דכאן מיירי באין לו כמ\"ש ואין לו וגם בנפסק וכו' ג\"כ ואין לו אחרת. ונקט ב' גונא אין לו שאין לו מתחילה ואין לו בסוף שנפסק ונשא שם תכלת ולבן בזה וכתב בזה שאין לו מתחילה ובה\"ב בשאין לו בסוף אבל שניהם שוין לדינא ועי' בפי' לר' דוד ערמא\"ה ז\"ל שכתב הרי שאין לו תכלת וכו' וכן אם עשה לבן ונפסק וכו' שינה מפני שהלבן מצוי ופשוט עכ\"ל כונתו לכן בלבן בלתי מצוי שאין לו נקיט ונפסק ומשו\"ה אין לו עתה משא\"כ בתכלת שייך אין לו מתחילה אבל להלן לדינא ביש לו בנפסק פסול:<br><b> וי\"ל</b> דכמ\"ש בסברה פליגי אם מעכבות ומשום דהוי מצוה אחת ולא עשהו בשלימות אם יצא והנה פליגו מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין אחד מעכב את חבירו אינן שתי מצות אלא מצוה עשה אחת אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת.</b> במ\"ע כתב מקורו בשם הספרי יכול שהן שתי מצות וכו' ת\"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ולא שתי מצות עיי\"ש ובשו\"ת ריב\"ש בסי' קל\"ז בשם מכילתא עיי\"ש וכתב והטעם מפני שהם מעשה אחת לבישת התכלת והלבן יחד וראוי שימנו אחת אע\"פ שאין מעכבין זה את זה עיי\"ש. והנה לפי דבריו רק למנין הוי מ\"ע אחת אבל למ\"ש בהל' הקודמת דהוי באמת מצ\"ע מצוה אחת רק אחד משלים ומוסף בשלימות המצוה למובחר ומשו\"ה מותר ללבוש בשאין לו אחד בבגד וכמ\"ש לעיל וצ\"ע בזה ועיין מ\"ש בהל' שבת פי\"ט ה\"כ עיי\"ש:",
+                "<b> וארבע ציצית מעכבות זו את זו שארבעתן מצוה אחת והלובש טלית שיש בו לבן או תכלת או שניהם כאחת הרי קיים מצות עשה אחת.</b> הנה סיום לשונו נראה כמ\"ש דלא הוי מצ\"ע רק מצוה אחת ולא למנין המצות בלבד ולכן כפל בלשונם לפרש כן והנה האי דארבע ציצית וכו' במס' מנחות כ\"ח במשנה ובילקוט משום דכתיב בם והיו עיי\"ש וכדאיתא שם בגמרא לענין שאר דברים כן. ובמעדני מלך כתב דלא אתפרש וציין על דברי רבינו בפי' המשנה שהבאתי לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד עושין את הציצית וכו' ומרחיק ממנה לא יותר על שלש אצבעות למעלה ולא פחות גודל וכו'. </b> ובסמ\"ג הל' ציצית סי' כ\"ו מובא בב\"י בסי' י\"א מפני שאין נקרא כנף למעלה מג' ולא יניחנו למטה מגודל משום שנאמר על הכנף ואם היה בקרן ממש א\"כ הוי תחת הכנף עיי\"ש ובב\"י עוד מ\"ש שם:",
+                "<b> ונמצא שמנה חוטין משולשים וכו'.</b> עי' במעשה רוקח בשם רמ\"ע מפאנו ז\"ל כאלו נכתב משולשלים:",
+                "<b> ויהיו אחד משמונה החוטין חוט תכלת והשבעה לבנים.</b> ועי' בראב\"ד ובכ\"מ ע\"ז ובתוס' מנחות ל\"ח ע\"א דבפ' התכלת כתבו דסברה הוא כיון דלבן תרי בעי ה\"ה תכלת ועוד במס' יומא ע\"ב דרשינן וקיצץ פתילים פתיל שנים עיי\"ש. ורבינו שפי' פתיל חדא מפרש במס' יומא דף ע\"ב ע\"א כמ\"ש ברש\"י שם בד\"ה וקצץ פתילים. פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ארבע עכ\"ל. וא\"כ נראה גם מרש\"י דפתיל משמע חדא ועיין בתוספות מנחות דף מ\"א ע\"ב בד\"ה ב\"ש שכתבו ג\"כ לפרש לב\"ה שאומר שלשה האי דמסכת יומא שאני עיי\"ש ובספר ברכת הזבח עיי\"ש גם הביאו שם הספרי שנים של לבן ואחד של תכלת עיי\"ש. ועיין בספר מרכבת המשנה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה לבן בלא תכלת וכו'.</b> עי' בתוספות מנחות ל\"ח מ\"א בד\"ה התכלת בדעת רש\"י ותוס' אם צריך ארבע חוטין בעושה לבן בלבד עיי\"ש. ומלשון רבינו נראה שצריך שיהיה ארבע ואולי וזהו מנהגינו וכו' קאי גם ע\"ז ולא מדינא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה אפי' היה החוט כפול משמונה חוטין ושזר עד שנעשה פתיל אחד אינו נחשב אלא כחוט אחד.</b> ועי' בראב\"ד ובכ\"מ ולדעת רבינו וכמ\"ש במרכבת המשנה התירא אתי לאשמועינן בספרי שלא הוזכר שם ממשכן שלא נאמר דהוי בל תוסיף במנין החוטין עיי\"ש. והנה מזה נראה ג\"כ לרבינו דאין להוסיף על מנין כמו דאיתא במסכת סנהדרין אפי' מהתורה דבספרי מקרא קא דרש ואם אין מנין חוטי כלל מהתורה ובבעל העיטור דמפרש אין שיעור למעלה כמה שירצה למה צריך קרא לאשמועינן ומ\"ש אפי' וכו' כפול שמונה מדאי' ביומא ע\"א ע\"ב משזר שמונה עיי\"ש. ונראה המנהג להדר אחר כפול שמונה ולא מצאתי מקור לזה אולי בחרו לדעת הסוברים דשזור למצוה להיות היותר הגדול כפול שמונה:<br><b> ועי'</b> במרכבת המשנה שמקיים מ\"ש המגדל עוז שדעת רבינו אפי' נוקמי כר' שמעון יחידאה הוא בזה עיי\"ש. אמנם לשון הספרי אין לי אלא תכלת לבן מנין אמרה התורה מין תכלת מין לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן עיי\"ש נראה דאם משום בל תוסיף דליכא למה ס\"ד לחלק בין תכלת ללבן ובר\"ן ספ\"ק דביצה הוכיח דבעי שזורין דאל\"כ כלאים בציצית למה הוצרכה התורה להתיר דליכא כלאים באינן שזורין עיי\"ש:<br><b> אמנם</b> עי' בדעת הרמב\"ם בכלאים בהל' כלאים פ\"ז ה\"ב ובראב\"ד שם ובכ\"מ שם ובב\"י בסי' ש' כתב דעתם שם יש ליישב עיי\"ש ועיין בישועות יעקב סי' י\"א ס\"ק ב' שכתב דכיון דהתורה התירה שזור דפתיל משמע כן ע\"כ אפי' בכלאים מותר עיי\"ש ועי' בתוס' יבמות דף ד' ע\"ב בד\"ה ואמר עיי\"ש ותוס' מנחות דף ל\"ט ע\"א בד\"ה קשר עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוטי ציצית בין לבן בין תכלת צריכין טויה לשם ציצית ואין עושין אותן לא מן הצמר הנאחז בקוצי וכו' ולא מן הנימין הנתלשין מן הבהמה ולא משיירי שתי וכו' אלא מן הגזה של צמר או מן הפשתן. </b> ועי' בכ\"מ שכתב דנראה דטעמא דכל הני משום בזוי מצוה עכ\"ל ובעל המאור במסכת סוכה דף ט' כתב דבעי הכנף מין הכנף ואין מינים הללו ראוין לעשות מהם בגד שהם פסולת הצמר ואין בגד מעשה מכמותן עכ\"ל ומובא במג\"א בסי' י\"א ס\"ק ט' עיי\"ש:",
+                "<b> ואין עושין אותן מצמר הגזול.</b> בכ\"מ בשם הנימוק\"י בשל צמר ועשה חוטין קניא ביאוש ושנוי הגוף אבל לכתחילה אסור משום שונא גזל בעולה ורבינו שכתב פסול נראה דמיירי קודם יאוש או אחר היאוש משום דהוי שנוי החוזר לברייתו עיי\"ש. ועי' בסי' י\"א בטו\"ז ס\"ק ה' ובמג\"א ס\"ק י' ובמחצית השקל שם ובס' מחנה [אפרים] בהל' גזילה סי' כ\"ט עיי\"ש על דברי הטו\"ז. ובס' מחנה אפרים החליט שם דרבינו דפסל או דמיירי בליכא יאוש או דס\"ל כרמב\"ן דשנוי החוזר עם יאוש לא מהני עיי\"ש ועיין בחו\"מ בסימן שס\"א סעיף ב' יאוש עם שנוי השם גרוע שחוזר לברייתו י\"א דקונה ואי' צריך להחזיר אלא דמיה עיי\"ש. ועיין בטור סי' שנ\"ג ובב\"י והוא מדברי הרא\"ש במסכת ב\"ק עיי\"ש:<br><b> והנה</b> י\"ל ג\"כ לפמ\"ש במחנה אפרים שם במי שגזל צמר ועשה חוטין ואח\"כ נתיאש די\"ל שאין יוצא בהם לענין ציצית כיון דבשעת הטויה היה גזול דלשמואל במסכת סוכה דף ט' ע\"א דקיי\"ל כוותיה גדילים תעשה לך איירי על שעת טויה לך לשם חובך ופרכינן דילמא הקרא למעוטי גזול ומשני הא כתב קרא אחרינא ועשו להם משלהם ע\"כ משמע לכאורה דבשעת הטויה בעינן שלא יהיה גזול עיי\"ש. ונראה כונתו דאם יהיה גדילים וכו' קאי לענין גזול על כרחך בשעת טויה לא יהיה גזול דגדילים תעשה לך לשמואל על הטויה קאי וא\"כ ועשו להם על גזל על כרחך ג\"כ על הטויה קאי כיון דטויה מהעשיה:<br><b> ויש</b> לומר ג\"כ כמ\"ש לעיל בהל' תפילין בפ\"א הי\"א דעיבוד בתפילין וס\"ת דצריך לשמה משום דהוי התחלת המצוה דהעשיה בכלל המצוה ובזה יש מקום לחלק כמ\"ש רבינו שם בין חובת הגוף לשאינו חובת הגוף דבשאינה חובת הגוף כמו במזוזה בלתי מתחיל המצוה עד שיקבענו בבית דעד שיש לו דירה לקבעו אין עליו מצוה וגם אז רק כשדר בו אבל בתפילין דמחויב בתפילין המצוה עליו קודם שהניחו והוי כל הנעשה בהם התחלת המצוה ומשו\"ה צריכין לשמה אבל בציצית לכאורה כמזוזה והיה נראה דזה מחלוקת רב ושמואל ועיין במסכת מנחות מ\"ב ע\"ב כל מצוה שעשיתה גמר מצוה וכו' צריך לברך ומציצית בהא פליגי מר סבר חובת טלית וכו' עיי\"ש. והנה בציצית מקרא דלך ילפינן דצריך הטויה לשמה ולא מסברה משום דלא הוי חובת הגוף כמו מזוזה וי\"ל ג\"כ דמסברה דכתיב ועשו להם ציצית ובלא לשמה מאי שם ציצית עליהם דהוי כמו שאר חוטין בעלמא משא\"כ במזוזה ואפ\"ה צריך קרא דלא נאמר בתליה לשמה די ועכ\"פ נדע מזה דבעי טויה לשמה דהטויה מהתחלת המצוה וא\"כ מסתברא שלא יהיה גזול בעת הטויה כמו בשאר המצות וכמו אח\"ז כמו כן מעיקרא שלא יהיה בגזל וא\"כ מוכח כמ\"ש בס' מחנה אפרים דבשעת טויה צריך שיהיה שלו:<br><b> וא\"כ</b> לפ\"ז אם נאמר משום שנוי המעשה או שנוי השם וא\"כ בשעת שטוו עודנו לא היה שלו רק אחרי הטויה וצריך לומר דהטויה למצוה ושנוי השם או שנוי המעשה באות כאחת וכמ\"ש ברשב\"א במסכת גיטין בסוגיא דחטאת גזולה וכיו\"ב בכמה דוכתי ועיין ברמב\"ן במלחמות במסכת סוכה ריש פ' לולב הגזול ובמס' ב\"ק שחולק ע\"ז עיי\"ש. וא\"כ י\"ל דרבינו דסתם לפסול אפילו לאחר יאוש ודעתם כדעת הרמב\"ן דלא אמרינן באין כאחת:<br><b> וראיתי</b> בספר ישועות יעקב סימן י\"א שכתב דלא [מהני מחשבת] לשמה בשאינו שלו עיי\"ש גם עם דבריו יש ליישב כמ\"ש:",
+                "<b> ולא משל עיר הנדחת ולא משל קדשים ואם עשה פסול.</b> עיין בכ\"מ דלאו משום איסור הנאה דמצות לאו להינות ניתנו אלא כיון דלשריפה קאי וכתותי מכתת שעורא וציצית שיעורא בעי עיי\"ש. והנה בזה לא שייך הנאת הגוף דאי' נהנה בגופו בהציצית רק בהבגד אמנם יש לעיין למ\"ש הר\"ן במסכת סוכה דמשום הכי אמרינן מצות לאו להינות ניתנו וז\"ל וטעמא דיצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ואע\"פ שמקבל עליה שכר אין זה אלא גרמא בעלמא כענין שאמרו המודר הנאה ממעין טובל בו בימות הגשמים כיון שאין נהנה בגוף המים ואע\"פ שגורמת לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה ומכשירתו לכמה דברים לית לן בה וכדאמרינן גבי סנדל של ע\"ז דלא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשירה משום דמצות לאו וכו' ואע\"ג דמרווחא טובא בהאי חליצה אפ\"ה כיון דלא מתהניא מגופו של האיסור גרמא בעלמא הוא ולית לן בה עכ\"ל:<br><b> ובמקו\"א</b> כתבתי לפשר שלא יהיה סתירה בדברי הר\"ן דכאן כתב דגורם מותר באיסורי הנאה ובמסכת ע\"ז כתב לאסור גורם באיסור הנאה ועיין שהקשו כן וכתבתי לפרש דברי הר\"ן עם דברי רש\"י שכתב לאו ליהנות ניתנו אלא לעול על צוארו עיי\"ש דהנה מצד גורם דהוי הנאה הבאה אחרי זה שאין עוסק בהאיסור הנאה עוד אלא דעכ\"פ בשעת שעוסק באיסור הנאה נהנה בהנאה שיהיה לו אח\"כ וע\"ז כתב ברש\"י בפי' לאו להינות ניתנו אלא לעול על צוארו וא\"כ צריך שלא יכוין להנאה רק לקיום המצוה וכמ\"ש הר\"ן במסכת חולין בהנאה לא שייך פסיק רישא עיי\"ש וא\"כ בשעתה לא נהנה ואח\"ז הוי רק גורם הנאה בעת שאין עוסק בהאיסור הנאה עוד וכל זה במצוה משו\"ה גורם מותר אבל בשאר איסורי הנאה אף דהוי גורם ונהנה בשעה שאין עוסק בהאיסור מ\"מ בשעה שעסק בהאיסורו הנאה נהנה ועל דעת זה עסק שיהיה לו הנאה אח\"כ ונהנה עי\"ז מיד ומשו\"ה גורם בשאר איסורי הנאה אסור וכתבתי בביאור יותר בזה במקו\"א. וא\"כ לפי זה י\"ל כ\"ז בגורם הנאה דהוי לאחר זמן שאין עוסק בהאיסורי הנאה אבל בלובש בגד עם ציצית של איסור הנאה הרי בשעה שעוסק נהנה בהבגד אף [דאין] נהנה מהציצית עכ\"פ הוי הציצית גורם הנאה וכה\"ג דגורם בשעתה שעוסק באיסור הנאה י\"ל דאסור למ\"ש:<br><b> והנה</b> לכאורה מדכתב רבינו עיר הנדחת ולא בסתם של איסורי הנאה זה שהביא להכ\"מ לומר כן אמנם גם אם נאמר לאו ליהנות ניתנו מ\"מ דעת רבינו בהל' איסורי מזבח ה\"ט אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל וכו' ואין צריך לומר מערלה וכלאי כרם מפני שהוא מצוה הבאה בעבירה וכו' ואם הביא לא התקדשו וכו' אבל נתקדשו להפסל ויהיה כקדשים שנפסלו עכ\"ל ועיין במל\"מ שם שכתב משום איסור הנאה והביא דברי התוספות במסכת חולין ועיין בהגהות מל\"מ שהוכיח מזה דאף דאמרינן מצות לאו להינות ניתנו מ\"מ לכתחילה אסור וכמ\"ש בפ\"ה מהל' אישות ה\"א עיי\"ש. ולפ\"ז בציצית דהוי בכל פעם לכתחילה בלבישה והוי מצהב\"ע לפ\"ז וא\"כ בכל איסורי הנאה ג\"כ פסולים לכאורה. וכנראה נקיט רבינו של עיר הנדחת דבלעדי זאת לא ימצא צמר של איסור הנאה רק בשל קדשים ועיר הנדחת דמשתחוה לבהמה בצמרה כתב אח\"ז דלא הוי משום איסור הנאה ובמקו\"א כתבתי לחלק לרבינו בין קרבן שכופין עליו ושאין כופין במס' חולין ק\"מ עיי\"ש:<br><b> ובשל</b> קדשים דשייך מעילה והוי מהב\"ב וגם אין שלו ואפי' בקדשים קלים דממון בעלים לר' יוסי הגלילי בכה\"ג י\"ל דצריך כולו שלו וצ\"ע. ובעיר הנדחת משום שאינה שלו י\"ל אף למאן דס\"ל איסורי הנאה שלו מ\"מ כיון דלשריפה עומדת והכל מצווין לבערו לא מקרי שלו כעין זה במקור חיים לענין חמץ וכמ\"ש במקו\"א בתוס' חולין הנ\"ל עיי\"ש ובציצית לך כתיב:",
+                "<b> המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית אבל המשתחוה לפשתן הנטוע הרי זה כשר שהרי נשתנה.</b> עיין במג\"א סי' י\"א ס\"ק י\"ב מ\"ש לחלק בין פשתן דעץ בעלמא הוי ובחוטין נשתנה הרבה משא\"כ מצמר לחוטין עיי\"ש מ\"ש בדברי רבינו אולם מ\"ש בסי' תקפ\"ו ס\"ק ו' כתב דצמרה יצא בדיעבד עיי\"ש ולא ידעתי האיך שייך לענין ציצית ללבישת הבגד יצא ובדיעבד וצ\"ע ובס' מעשה רוקח בשם מעיל שמואל כתב שרבינו למד האי דמשתחוה לפשתן וכו' ממ\"ש בפ\"ה דמס' סוכה סככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשירה שעדיין עץ הוא ואם דק אותן ולא נפצן כשירה שעדין עץ הוא ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בהם מפני שנשתנית צורתו וכו' עיי\"ש:<br><b> והנה</b> בצמרה ג\"כ איבעי דלא אפשטא וכמ\"ש בתוס' מדרבנן אבל בגמ' איתא לתכלת דהוי שינוי שאינו חוזר ובשו\"ע נקטינן בזה\"ז דליכא תכלת אבל רבינו נקיט צמרה פסול משמע אף לתכלת שהוא כדרכו לכתוב לכל הזמנים וא\"כ לתכלת איבעיא דלא אפשטא בדרבנן וראיתי בס' קרית ספר למבי\"ט וז\"ל המשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית נראה דהוי מדרבנן כיון דאין נאסר להדיוט וטעמא משום מצוה הבאה בעבירה דהוי מדרבנן ואפי' עשה בה מעשה שאסרה להדיוט לא הוי צמרה פסול לציצית מדאורייתא דמצות לאו להינות וכו' כדרבא בלולב של ע\"ז דיצא בדיעבד עכ\"ל והנה מ\"ש משום מצוה הבאה בעבירה ולאו להינות וכו' צ\"ע מ\"מ מדרבנן אסורו וכמ\"ש בתוס' במס' ע\"ז שם משום דמאיס הוי מדרבנן עיי\"ש ועי' במג\"א הנ\"ל ופי' הגאון מו' אליהו מוילנא ז\"ל בזה ובשלטי הגבורים בפ' כל הצלמים מובא בכנה\"ג כתב משום דמאיס כלפי גזלה פוסל אותו דסלקה בתיקו ופסק לחומרא עיי\"ש ונראה אף דהוי מדרבנן לחומרא בזה משום דהוי למצוה וכנ\"ל בהל' ק\"ש פ\"א ה\"ט דספק דרבנן לקולא באיסור ומצוה דוקא בספק אם עשהו משא\"כ לכתחילה צריך במצוה לעשותו על דרך ודאי כמ\"ש שם בטעמו וא\"כ בכה\"ג דהוי דכל לבישה בפ\"ע לכתחילה והנה ציצית בכלל איסור ומצוה וא\"כ י\"ל מה\"ט לחומרא אף בדרבנן עיי\"ש וביותר למ\"ש במרדכי דאין איסור על הבגד ללבשו רק כשאפשר לו בציצית עי' במג\"א בסי' י\"ג וא\"כ הוי מטעם מצוה עליה וכמ\"ש לעיל צריך לעשותו בדרך הודאי אף במצוה דרבנן לכתחילה וכמ\"ש שם ואתי שפיר לענ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ציצית שעשה אותו גוי פסול וכו' אבל אם עשה אותה ישראל שלא בכונה כשירה וכו'.</b> ואין כן דעת התוס' ורש\"י דלדעתם אף התליה צריך להיות לשמה ועיין בב\"י בסי' י\"ד יש דעות בזה ובס' ישועות יעקב כתב בכיון בשעת טויה משוי לסתמא עומד לשמה ולא צריך כונה עיי\"ש ועי' בתוס' גיטין כ\"ג ע\"א בד\"ה נכרי שכתבו דנכרי סתמא עביד עיי\"ש וא\"כ צריכין קרא דבני ישראל למעוטי גוי שפיר משום דאחרי הטויה לשמה בלעדי הקרא ס\"ד דמותר ע\"י הגוי ובמקו\"א כתבתי דתליא בפי' סתמיה לשמה אם פי' דהדבר מצ\"ע עומד לשמה לא תליא כלל בהעושה או כיון דסתמא לשמה א\"צ גלוי מחשבתו וכאלו חושב דמי ונראה דרש\"י ותוס' מחולקין בזה ובזה תליא בגוי דלא שייך דהוי כאילו חושב וא\"כ סתמא ג\"כ לא יהני ועי' מ\"ש לעיל בפ\"א מהל' תפילין הי\"א עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תלה החוטין בין שתי כנפים מזו לזו וקשר כנף זה כהלכתה וכנף זה כהלכתה ואח\"כ חתכן באמצע ונתפרדו זה מזה פסול שהרי בעת שקשרן היו פסולין לפי ששתי הכנפים מעורות זו בזו בחוטין שביניהן ובשעת שפסקן נעשו שתי ציצית נמצא עושה מן העשוי.</b> ועיין בכ\"מ למה לא נקיט רבינו בתלאן בכנף אחד וחתכן עש\"כ דאף בכה\"ג פסול לרבינו ובמרכבת המשנה דכיון דאתיא בקושיא בלבד מחלק בין כנף אחד לשנים ומכשיר בב' עיי\"ש ולמ\"ש רבינו בהל' אח\"ז לענ\"ד לא נראה כן:<br><b> והנה</b> אם נפרש כדעת הקרית ספר וסייעתו דאין לחוטי הענף מנין מן התורה שכתב רבינו בפ\"א ה\"א כפשוטו ועמ\"ש לעיל לקיים פי' הזה וא\"כ כיון דאין למנין החוטין שיעור מהתורה רק אחד לבן ואחד תכלת ומדאורייתא לפ\"ז בכנף אחד בלבן או בתכלת שלא נקצצו כשירים אע\"ג דאיתא דצריך לפרודי כציצייתא וכו' זה לא מקפיד ואולי הוי דכה\"ג בכלל זה ורק בשיעור דמדרבנן י\"ל קציצתן זו עשיתן וי\"ל דלא הצריכו הרבנן שיהיה ככה בשעת התליה רק במנין זה אח\"כ סגי וא\"כ צריך לפרש תלאן ואח\"כ פסקן וכו' הכל על הב' כנפים ועי' בס' מרכבת המשנה שפי' כמו כן לפי דעתו עיי\"ש דבכנף אחד לא שייך לפ\"ז תעשה ולא מן העשוי רק בב' כנפים כמ\"ש רבינו לפי ששתי כנפות מעורות זו בזו בחוטין וכו' ובשעת שפסקן נעשו שתי ציצית נמצא עושה מן העשוי דקודם הקציצה הוי החוטין לכנף לזה ולזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטיל ציצית על הציצית אם נתכוין לבטל את הראשונות מתיר את הראשונות או חותכה וכשירה ואם נתכוין להוסיף אע\"פ שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסול את הכל וכשהתיר או חתך התוספות נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשיתו הראשונה פסולה היתה.</b> ועי' בכ\"מ והנה לדעת רבינו מתורץ קושית התוס' במס' מנחות דף מ' ע\"ב בד\"ה בבל תוסיף וז\"ל בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי דכיון דעביד איסורא לא חשיב עשיה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשיתה ולא דמי לההיא דמס' סוכה דף י\"א דלא אמרינן קציצתן זו עשיתן וצ\"ע עכ\"ל והנה לא פי' בתוס' למה אינו דומה והניחו בצ\"ע ובאמת יקשה מאוד:<br><b> אמנם</b> לדעת רבינו כיון שדעתו לבטל הראשונות בשעת הנחת השניים המה בכשרות מיד וזה שצריך להתיר הראשונות או לחתכם דאל\"כ הרי אגלאי דדעתו להוסיף ובמה שהניחן ולא נטלת הוי בזה מוסיף דצריך שלא יהי' בכלל מוסיף מתחילה ועד סוף וא\"כ לא שייך ואינו דומה לעשיתן זו קציצתן אבל במתכוין להוסיף כתב דהוי מן העשוי וכמ\"ש בתוס' דלא אמרינן קציצתן זו עשיתן משום דנפסלו מעיקרא בשעת הנחתן לדעת רבינו:<br><b> ועיין</b> בב\"י בסי' י' שהקשה על הרא\"ש על דלא חש על קושית רב פפא על רבא וכתב דס\"ל להרא\"ש דטעמא דרבא משום כיון דאי הוי מכוון לאסופי לא חשיב מעשה ומשו\"ה הוי קציצת הראשונות מעשה כי לא מכוין לאסופי אלא לבטולי נמי לא חשיב מעשה וזה דוחק וכו' עכ\"ל עיי\"ש:<br><b> ולמ\"ש</b> יש שם לפרש טעם הזה דכיון דבמתכוין להוסיף לא מקרי מעשה מתכוין לבטלו לרבא לא מקרי רק מעת שנטלם את הראשונים דכ\"ז שלא נטלו אין מוכח שמדעתו לבטלם וכמ\"ש בתוס' שם אע\"ג דא\"צ כונה בבל תוסיף מ\"מ לבטלו לא שייך בל תוסיף עיי\"ש וכיון שהניח השניים קודם שנטל הראשונים כ\"ז שלא נטל הראשונים לא נראה עוד שדעתו לבטלם ואם דנאמר כשנטלם אגלאי למפרע ע\"ז י\"ל דעיין בב\"י שתירץ עוד דבסתמא פליגי אם לאסופי או לבטולי מכוין רבא ורב פפא עיי\"ש דיקשה למה נחזק אותו לעובר על בל תוסיף בודאי ונתיר הציצית מה\"ט וגם וכי אין אדם נאמן ע\"ע ולמה אמר רבא דילמא לבטולי ולמה לא לר\"פ ונראה למ\"ש בתוס' דא\"צ כונה לבל תוסיף רק בלבטלו לא שייך בל תוסיף והנה בלבטלו צריך שיהיה דעתו שלא יהיה שם הציצית ולא די שלא אכפת ליה אם יהיה או לא יהיה דא\"כ הוי שאין בו כונה בלבד אבל צריך שיהי' ברצונו שנוח לו שלא יהיה שם והנה כיון שלא לקחם מתחילה טרם כי נתן השניים אף כי היה דעתו ליטלם אח\"כ על אותו הזמן לא שייך לומר שהיה חפץ שלא יהיה שם דא\"כ היה נוטלם מעיקרא דכמ\"ש דלא די בזה שאינו רוצה בהם אלא שצריך שיהיה רוצה שלא יהיה שם וזה לא שייך על אותו הזמן וא\"כ הוי בל תוסיף על אותו הזמן לרבא בכל גונא וא\"כ לא שייך אגלאי למפרע ורק כי נטלם מתחיל הכשר הציצית ועי' בב\"י שם בלא פסק לקדמאי שכתב די\"ל דכשר ולמ\"ש רבינו צריך לפסקם דוקא ולמ\"ש טעמא רבה לזה:<br><b> ומ\"ש</b> רבינו מתיר את הראשונות או חותכה וכו'. נראה שמסכים עם דעת התוס' במס' שבת דף כ\"ז דאפי' שמואל לא התיר להתיר מבגד לבגד אלא כדי להניחם בבגד אחר אבל שלא להניחם בבגד אחר לא עיי\"ש ומובא בב\"י בסי' ט\"ו וכתב רבינו דבכה\"ג רשאי אף לחתוך דעי\"ז בלתי ראוי לבגד אחר משום דמחייב ליטלו להוציאם מפסול שניהם דדוקא שלא לצורך כלל אינו רשאי ועיין בטו\"ז שם לעשות יפים מהם רשאי ליטלם עיי\"ש ומכ\"ש בזה:<br><b> והנה</b> לפי' הב\"י לדעת רבינו דרבא משני כיון דהוי בל תוסיף הוי מעשה ונראה הכונה כיון דעובר על בל תוסיף צ\"ל דהוי ציצית מעליא ולא אמרינן משום דהוי שלא לצורך לאו שם ציצית עליהם רק כשנטל את הראשונים וא\"כ לא הוי מן העשוי ורב פפא ס\"ל להיפוך בבל תוסיף בטל המעשה עד שקוצץ אחת ובלבטל מהני המעשה בשעתם ויש להבין דא\"כ הדרי לדוכתין הרי אינו מהצורך דבשלמה אם אמרינן דמדהוי בל תוסיף ע\"כ הוי מעשה אף שאין בו צורך לא יקשה אבל לר\"פ דס\"ל בבל תוסיף לא הוי מעשה וא\"כ כשדעתו לבטלו עכ\"פ לא הוי לצורך בהטיל למוטלת:<br><b> וי\"ל</b> כיון דבשעה שהטיל בו אח\"ז מיד שלא יהיה בבל תוסיף ויפסל צריך שיהיה בדעתו ליטול הראשונה דאל\"כ פסול וא\"כ הוי ממילא לצורך וא\"כ לא שייך תעשה ולא מן העשוי ובמרכבת המשנה בח\"א כתב דרבא דס\"ל בעביד לא מהני לקי לא נראה כפי' הכ\"מ לרבינו עיי\"ש אבל לענ\"ד שאני בבל תוסיף דכיון דהוי פסול לא עבר כלל דלא הוי מוסיף לרבא רק במהני דהוי מוסיף במצותו אבל אם לא הוי בערך ושם ציצית לא הוי מוסיף לדידיה ובשאגת אריה סי' ל' עמד ע\"ז האיך מצינו שיוכל לבטל הציצית עיי\"ש מדמה לגט בביטלו לדעת הרמב\"ם והדמיון יקשה מאוד לענ\"ד אבל כמ\"ש הביטול רק שלא יהיה בל תוסיף דתליא בדעתו לבטל וכמ\"ש בתוס':<br><b> ובס'</b> ישועות יעקב בסי' י' ס\"ק ד' כתב דלמאן דס\"ל ציצית חובת גברא ולא בעינן תליה לשמה לא שייך בל תוסיף קודם הלבישה עיי\"ש. ולענ\"ד י\"ל דהנה כעין זה כתבו בתוס' במס' סנה��רין דף פ\"ח ע\"ב בד\"ה אי וכו' שהקשו למה לא נאמר בלולב ג\"כ אם הוסיף גורע כגון שאגד ג' מינין בפ\"ע ואח\"כ אגד עמהן מין אחר ותירצו וז\"ל וי\"ל כיון דקודם נטילתו נפיל הוי ליה גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחו בראשן בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפסלן ומבטל מצות שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגביה נפק ביה עכ\"ל:<br><b> אבל</b> בדבר שאפשרות שיעבור בקיומו המצוה בהוספה שייך בל תוסיף בהוראתו בזקן ממרא דזקן ממרא צריך שיורה לעשות או יעשה בעצמו ובמורה לאחרים בכה\"ג חייב אף שלא נעשה מעשה על ידו והנה כדאיתא במס' סנהדרין פ\"ט ע\"א בתפילין דגורע משום שאין הבית רואה את האויר וא\"כ גורע וביטל המצוה ובל תוסיף בפ\"ע משום שאין ראוי להוסיף על מצות התורה ולאו משום שביטל המ\"ע וכל זה בזקן ממרא שדינים הרבה נאמרו עד שחייב מיתה ולרבינו רק בתפילין ולראב\"ד גם בשאר דברים עי' בפ\"ג דהל' ממרים אבל בל תוסיף דהוי לכל אדם ועי' במס' ר\"ה דף כ\"ח ע\"ב והנה אשר נמצא שם הוי הכל במעשה בקיום המצוה אבל במעשה במצוה קודם קיומו בהוסיף בה ע\"מ לצאת בו אם הוי בבל תוסיף כמו בזקן בהוראתו כמו\"כ כל אחד בפ\"ע דעכ\"פ עשה מעשה להוסיף במצוה אף שלא עשה עוד המצוה יש לעיין אם עובר קודם לזה:<br><b> והנה</b> כנראה מדברי רבינו ושאר הראשונים ז\"ל בסוגיא נראה דאף קודם הלבישה אף לזמן כשהוסיף בהטיל למוטלת שייך בל תוסיף ועל כרחך כיון דמכוין להוספה ויש ליישב קושית התוס' במס' מנחות דגם לעבור א\"צ כונה עיי\"ש די\"ל דזה בעשה בקיום המצוה אבל קודם לזה כמו בבגד קודם הלבישה רק בכונה עובר על בל תוסיף:<br><b> ובתוס'</b> ריש התכלת הקשו דנימא במס' סנהדרין במטיל למוטלת וכתבו דאין נפסל ולרבינו יקשה ועי' בראב\"ד ותי' ע\"ז דא\"כ לא הוי יורך ד\"ד כנפות הוי תורה ואין תורה ויורך בעי עיי\"ש בח\"א:<br><b> ועיין</b> במרכבת המשנה דלרבא היכא דעובר בל תוסיף פסול משום עביד לא מהני עיי\"ש ועיין בלח\"מ פ\"ג ה\"א מהל' מלוה ולוה ובמל\"מ פ\"ח ה\"א ובשעה\"מ פ\"ג מהל' גירושין בדעת (ה)רבינו אם כאביי או כרבא עיי\"ש גם מטעם זה יש להבין למה שניהם פסולין אבל למ\"ש י\"ל כיון שלא יהיה עומד באיסורו אף דעובר משעת העשיה כמ\"ש שלא יעמוד באסור זה איסור ללבשו דאם יפסלו בדעתו אין עובר מלהלאה אבל כשלבשו וא\"כ מוסיף באיסורו ולפ\"ז שניהם אסורין עליו ואין תליא בלא מהני לענ\"ד ויותר כשלבשו הוי מצוה הבאה בעבירה וגם מבלעדי זאת עכ\"פ טלית זה באיסורא עליו עם ציצותיו וכשדעתו לבטלו הוי כבגד שאינה מצויצת בלבד אף שאסור ללבשו דאם מלבשו הרי אין מבטלו מ\"מ אין משום איסורא מצד עצמו דמצ\"ע כ\"ז שאין לובשו ואין מראה שרוצה בהוספת אינו בבל תוסיף וי\"ל דבזה פליגי רבא עם רב פפא דלרבא י\"ל אף בדעתו לבטלו שייך בל תוסיף משום דעכ\"פ כמ\"ש אסור ללבשו ור\"פ ס\"ל כמ\"ש שאין אסור וצ\"ע וכ\"ז שייך בדבר שקודם הלבישה חל הבל תוסיף אבל בחל בשעה שמקיים המצוה בלתי מוכרע לומר שאינו יוצא בההתר בכשיעור ומיושב דאמרינן במס' סנהדרין ואם הוסיף גורע דנראה דשייך בל תוסיף בלי שגורע דלמ\"ש ימצא רק בכה\"ג שאין חל רק בקיומו דאז צריך שיהיה גורע מצד אחר וכמ\"ש לעיל בזקן ממרא צריך דוקא בדבר שחל בעת קיומו ולפ\"ז צריך לומר דוקא בתפילין משום שאין בית החיצון רואה את האויר דבלא\"ה משום בל תוסיף בלבד י\"ל שאינו פסול כן נראה לענ\"ד ועי' מנחות מ\"א ע\"א אלא מאי פטורה הטיל למוטלת ועי' ברש\"י בד\"ה חדא עיי\"ש ויקשה כיון דלקח חדא מהם וא\"כ מאי אין בה משום כלאים וכו' אבל למ\"ש י\"ל אף דקודם שלקחו אסור ללבשו משום כלאים שלא במצוה אפ\"ה לא אמרינן דהוי בלקחו תעשה ולא מהעשוי משום דבכ\"ג התירה התורה כלאים ועיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נפסק הכנף וכו' וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפי' לא נשתיירו מהם אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה.</b> ועיין מ\"ש לעיל ה\"ד:<br><b> ועיין</b> בכ\"מ לעיל ה\"ד שכתב בגרדומים ואסיקנא לא נצרכה אלא לגרדומין דכיון דמעיקרא היה לבן ותכלת כי אגרדם כיון דמשיירי כשרות אתא כשירה וכו' עכ\"ל ונראה דלהתחיל שם ציצית צריך כשיעור אבל כשהיה שם ציצית עליה וכיון שחל שם מצוה עליה לא נפקע בנפחת שעורו כמו כל דברים שבקדושה כשנפחתו שם קדושה לא נפקע מהם ועיין במס' מנחות ל\"ה ע\"ב לחלק בין גרדומי רצועות דפסולין משום דתשמישי קדושה המה עיי\"ש ונראה דבמצוה אין הפקעה בחסרון השיעור אבל בקדושה אין להמנות ועי' בהל' תפילין בפ\"ג מזה וכאן כתב בכ\"מ דשיעור זה מדרבנן דאלו מדאורייתא בכל שהוא סגי עיי\"ש והנה לישנא דגמ' במס' מנחות דף מ\"א ע\"ב ואין ציצית אלא משהו עיי\"ש וא\"כ י\"ל מדרבנן רק לכתחילה ולא בנפסקו אבל בגרדומי איזוב לא שייך כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תכלת האמורה בתורה בכ\"מ היא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראה לעין השמש בטהרו של רקיע וכו'.</b> במס' יבמות דף ד' ע\"ב וממאי דתכלת עמרא הוא מדשש כיתנא תכלת עמרא הוא עיי\"ש וכפתוך שבכחול כחול מצינו לא כחל וכו' במס' כתובות בפ\"ב ובמס' סנהדרין בפ\"ק וכיו\"ב במס' שבת ע\"ח כדי לכחול עין אחת ובמס' חולין פ\"ח ע\"ב השחור והכחול (ונקראת) [ונקרת] פיסולין עיי\"ש וכפתוך פי' מעורב ויהי' הפי' כהמעורב שבכחול והיה נודע לרבינו כי המעורב שבצבע כחל מראה כתכלת ולא אמר ככחול הפתוך שיהיה פי' כחול מעורב אבל הפתוך שבכחול פי' שדבר אחר מעורב בכחול ולא מצאתי שורש לזה ונראה כי רבינו מעצמו וידיעתו כתב כן:",
+                "<b> וזו היא דמות הרקיע הנראה לעין השמש וכו'.</b> בגמ' איתא מנחות מ\"ג ע\"ב תכלת דומה לים וכו' ורקיע לכסא הכבוד אבל רבינו לא כתב רק לפרש מהו ופי' בהנראה לעין כל וכמ\"ש ברש\"י שם בד\"ה וכתיב וכו' וים לרקיע ואנן קחזינן עכ\"ל ובגמ' אמרינן דומה וכו' להוראות התכלת והנרמז בו אמרו לכסא הכבוד וי\"ז ורבינו שפי' מהותו לא כתב רק מאי דחזינן:<br><b> ובס'</b> לר' דוד ערמא\"ה ז\"ל פתיל שבכוחל כמעורב שבו עכ\"ל ועיין בפ\"ח מהלכות כלי מקדש הי\"ג ותכלת האמורה בכ\"מ הוא הצמר הצבוע בעצם שמים שהיא פתוך מן הכוחל עיי\"ש נראה להיפוך ממ\"ש דהכוחל מעורב בד\"א ועיין במרכבת המשנה שהשיג על המל\"מ בפ\"ח מהל' כלי מקדש הנ\"ל שכתב דבכל בגדי כהונה צריך דם חלזון עיי\"ש. ולפ\"ז י\"ל מה\"ט מפרש רבינו מראה התכלת האמורה בתורה לידע במאי דלא הוי בדם חלזון אבל מזה אין הכרע דעכ\"פ בדם חלזון צריך כמ\"ש אח\"ז כדי שיקלוט העין וכדאיתא בגמרא מטעימא אם הוי כראוי ונתן השיעור הזה אף בדם חלזון דאז הוי כמראה הרקיע ועיין שבת ע\"ד ע\"ב שכן צדי חלזון וכו' נראה כמל\"מ:",
+                "<b> רחל בת עז צמרה פסול לציצית.</b> יש לעיין אם מדרבנן מחויב כמו בכלך וכו' כמ\"ש בפ\"ג ה\"ב עיי\"ש ובפ\"י מהל' כלאים ה\"ב כתב רבינו רחל בת עז צמרה אין לוקין עליה משום כלאים אבל אסור מדבריהם מפני מראית העין עכ\"ל ובשו\"ע בלתי מובא דין זה בב\"י הביאו ובספר מעשה רוקח עמד ע\"ז ואף למ\"ש דמדרבנן מחויב הו\"ל להביאו דנפק\"מ למאן דבעי לצאת במצוה בחיוב דאורייתא כמו שהביא האי דכלך וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד צובעין תכלת וכו' ואח\"כ מביאין דם חלזון והוא דג וכו' ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי וכו'.</b> עיין בנוב\"י מהדורא בתרא או\"ח סימן ג' ובערוך דפוס פראג ערך חלזון במ\"ש הגאון מהר\"ש ז\"ל שם עיי\"ש ועמ\"ש רבינו והוא דג ובגמרא איתא דומה לדג וכו' עיי\"ש ובמרכבת המשנה בשם מטפחת הספרים שאינו בים המלח אלא בים הגדול בין צור לציידן עיי\"ש וספר מטפחת אינו תחתי וכנראה טעמו ממסכת שבת כ\"ו יוגבין אלו צדי חלזון מסולמא דצור עד חיפה עיי\"ש ומשם אין ראיה דכמ\"ש דשם חלזון שם הכולל כמו שמצינו סנהדרין צ\"א עלה להר וכו' ולמחרתו יורדין גשמים ומתמלא כל ההר כולו [חלזונות] עיי\"ש ואם היה חלזון זה לא היה יקר במציאות כ\"כ:<br><b> אבל</b> לא ידעתי מנ\"ל לרבינו שבים המלח הוא מצוי ולהיפוך נודע ששם לא נמצא שום דבר חי ושהדגים אשר יבואו שמה דרך הירדן ימותו שם בבואם שמה ואם משליכים מים האלה על דגים חיים ממקום אחר ימותו ועיין בספר תבואות הארץ ואולי שדג זה נמצא בים אשר מימיו מלוחים כמו ים הגדול וכיו\"ב ועי' פרה פ\"ח מ\"ט המים וכו' המלוחים וכו' עיי\"ש. ועיין בכ\"מ פ\"ו הל' י\"ב מהל' פרה אדומה עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חצר שמוכרין בה תכלת והיו מוחזקין בכשרות לוקחין ממנה סתם וא\"צ בדיקה והרי היא בחזקתה עד שתחשד וכו'.</b> עיין בריטב\"א ע\"ז ל\"ט שפי' בשם הרמ\"ה שמדבר בפונדק שמביאין מהעולם תכלת למכור שמעמידין בחזקתה דאלו בחצר דעלמא אם עדיין יושבין הראשונים עליה פשיטא ואם דרים אחרים אמאי בחזקתה וכי חצר גורמת עיי\"ש:<br><b> וגם</b> זה צריך פירוש כיון דתכלת אינה ניקנת אלא מהמומחה למה נסמוך מה שמביאין מהעולם ואם הנודעים בכשרות יקשה כמו כן בפשיטא ואם אחרים הם למה נסמוך עליהם:<br><b> וי\"ל</b> עם מ\"ש בתוספות מנחות מ\"ב ע\"ב בד\"ה ואין נקחין אלא מן המומחה שיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי. אבל אם נמצאו בשוק רוב המצויין אצל תכלת מומחין ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת במסכת עירובין צ\"ו וכה\"ג בשחיטה חולין י\"ב עכ\"ל וכמו כן בזה שאינו בריעותא הוי כמוצא תכלת ובחזקתה עד שתלד ריעותא וזה עד שתחשד וכו':"
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא תכלת וכו'.</b> בכ\"מ בשם שו\"ת מרבינו ונמצא בשו\"ת פאר הדור סי' כ\"ב שכתב אמת כדבריכם וכו' לנוסחא שלי טעיתי וכו' ובספר מעשה רוקח המנ\"ע שכתב ע\"ז וראה דרכיה וחכם שלא נתחכם לומר ט\"ס הוא אלא אמר בפירוש טעיתי כי כשהוא אומר הדבר בפי' ברור הוא אתו ואשרי יולדתו ואינו טועה ולא שוגא ומשגא עכ\"ל. ועיין במסכת זבחים ק\"א ע\"א הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא אמר שמעתי ושכחתי עיי\"ש וראיה במ\"ע שכותב כנזכר בספר מעשה רוקח הנ\"ל ועיין בפי\"ט מהל' שבת ומ\"ש שם:",
+                "<b> הלוקח טלית מצויצת מן כו' מן הכותי התגר כשרה וכו'.</b> עי' במג\"א בסי' כ' ס\"ק א' שכתב דוקא טלית מצויצת ולא ציצית דלאו מטעם דלא מרע אומנתו נאמן דלא מהני בזה כמו בשחיטה וכיו\"ב רק מהטעם דאין מדרך העכו\"ם לעשות ציצית בבגד עיי\"ש וברש\"י מנחות מ\"ג כתב משום דלא מרע נפשיה ומובא בכ\"מ ועיין במחצית השקל שפי' דאין מהדרך וכו' מצרפין לשאין מרע וכו' וצ\"ע ועיין בטו\"ז שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>טלית שכולה אדומה וכו'.</b> ועי' בפר\"ח שבאבד כשר עיי\"ש בפי' לרמב\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפות או יותר על ארבע ותהיה מדתה שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו וכו'.</b> ועי' בכ\"מ. והנה רבינו לא הביא וגדול יוצא בה עראי ועיין בראב\"ד שנראה שדעת רבינו לפרש וגדול וכו' דאיתא בגמרא הוי שיעור לגודל הקטן עיי\"ש אבל א\"כ למה לא יהיה די בזה לומר וגדול יוצא בו עראי ונראה מזה דהנה כדאיתא בגמ' דכלאים אף דכתיב לא תלבש אפ\"ה אין עראי בכלאים ונראה כדאיתא במסכת יבמות דף ד' ע\"ב ואי כתב רחמנא לא תלבש הו\"א דוקא לבישה וכו' אבל העלאה לא כתב רחמנא לא יעלה עליך עיי\"ש ובציצית כתיב כסותך צריך כשיעור לכסות ראשו ורובו אף דלכאורה התורה בלגדולים נאמרה נשער בשל גדול ונראה מדכתיב אשר תכסה בו וילפינן מזה במסכת זבחים דף י\"ח ע\"ב מאשר תכסה בעלת חמש וכסות סומא עיי\"ש דנראה דבלשון אשר תכסה כל דהוי כסוי לגדול ולעראי שבגדול אין שיעור רק כיון דכתיב כסותך ילפינן דצריך תורת כסות לקטן עכ\"פ אבל לאיזה קטן וכמ\"ש הראב\"ד ונתנו שיעור לקטן אשר לבושו עראי לגדול ורבינו נתן השיעור המהלך בדרך וכו' ועם כל זה יקשה למה עזב רבינו שיעור דגמ' ונ\"ל כיון שאינו גבול ידוע אבל למה כתב השיעור המהלך לבדו וכו' ובטור כתב בן ט' עי' בסימן ט\"ז ובטו\"ז ובמג\"א ובב\"ח שם בזה ובב\"י שהאריכו בזה והגאון מהר\"א מווילנא ז\"ל כתב שהיה לרבינו גירסא אחרת בגמ' עיי\"ש אבל לראב\"ד נראה שהיה גורס כמו שלפנינו ומסכים לדבריו:<br><b> ובבאורי</b> סמ\"ג למהר\"א שטיין ז\"ל כתב שהקטן מתכסה בה וכו' וגדול יוצא בה עראי כלומר אע\"ג דגדול יוצא רק לעראי כיון שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו די עיי\"ש ובזה עולה יפה דעת רבינו דהכל תלוי בקטן ולא צריך להביא העראי בגדול ועיין מ\"ש בה\"ד להלן עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל טלית של שאר מינין וכו'.</b> ועי' בראב\"ד ובכ\"מ ועיין במרכבת המשנה שעמד ע\"ז מאין הוכחה דהראב\"ד בתרתי פליגי עיי\"ש שכתב דראב\"ד הבין בדעת רבינו דכלך צמר גפן וכתב ע\"ז דבפירוש המשנה ובהל' שבת בפ\"ה כתב רבינו דהוי משי עיי\"ש:<br><b> אבל</b> הכ\"מ לא כתב דבתרתי פליגי רק תרתי קאמר חדא דאשמעינן דפי' כלך הוא משי וע\"ז לא פליג הראב\"ד ומ\"ש ולא מחוור בזה פליג וקאי על גוף הדין דהוי מדרבנן והוא כדעת הסוברים דהוי מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>על ד' וכו' המרוחקות וכו'.</b> עי' בסי' י' להגאון מהר\"א מווילנא ז\"ל בזה עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>כסות של בגד וכנפות של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות וכו'.</b> ובכ\"מ בשם מהרי\"ק שורש קמ\"ט בשם ה\"ר מנוח ז\"ל דטעמא משום דכתיב אשר תכסה בה ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד עיי\"ש ויש להבין לפ\"ז מאי מקשינן במסכת מנחות מ\"ג ע\"א ורבנן האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה וכו' הרי מיבעי ליה שנלך בתר עיקר הבגד והנה למסקנא דילפינן בעלת חמש י\"ל דבכלל אשר תכסה גם זה בכלל וכמ\"ש לעיל בה\"א לענין השיעור לפי הקטן אבל על הקושיא למה לי יקשה והנה למ\"ש דשיעור להקטן נתרבה ג\"כ מאשר תכסה ג\"כ יקשה מאי מקשינן י\"ל בס\"ד לא סבירי ליה כן ודוחק לומר כן:<br><b> ונראה</b> לומר דקושיא הגמרא דמאשר תכסה דלשון אשר משמע בכל מה שיכסה ומורה על רבוי ולא בלבד על מין הכנף אשר מורה לשון תכסה רק גם לשון אשר מורה בכל מה שתכסה כמו אשר יעשה וכו' שפי' כל מה שיעשה ולכן אמרינן לרבות וכו' ור' שמעון יליף מאשר ורבנן אשר לא דרשי לא כי לא דרשי אשר כלל רק לא דרשי אשר בפ\"ע לרבות ותכסה בפ\"ע רק מאשר תכסה נלמד לרבות כל אשר יכסה ור\"ש דריש אשר בפ\"ע ותכסה בפ\"ע אבל זה שיהיה מעיקר הבגד לאו מרבוי דתכסה רק בלשונו הוא:",
+                "<b> כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת.</b> ובתוס' מנחות דף מ\"ד ע\"א בד\"ה טלית ודף מ' ע\"ב בד\"ה תכלת ובמסכת חולין דף ק\"י ע\"ב בד\"ה טלית כתבו דלאחר שלושים מדרבנן לפי שנראה כשלו משום דאין מהדרך לשאול יותר מל' יום אבל מדאורייתא פטורה לעולם דדרשינן חולין קל\"ז כסותך ולא של אחרים עיי\"ש וכיו\"ב הגהות מיימוני כאן ועיין מ\"ש לענין ברכה ולענין כלאים בציצית בזה עיי\"ש. ורבינו סתם ולא פי' אם מכאן ואילך מדרבנן או מדאורייתא כמו שפירש לעיל בה\"ב בטלית של שאר מינין עיי\"ש. והלשון אלא למעט שאולה וכו' היה נראה דהוי מדאורייתא אבל זה לא נוכל לומר דמאי שנא תוך שלושים מלאחר שלושים מדאורייתא וג\"כ יקשה הו\"ל לרבינו לפרש דהוי מדרבנן:<br><b> ועי'</b> ברא\"ש במסכת חולין ק\"י שכתב ולי נראה דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצויצת וקאמר דפטור מלהטיל בה ציצית דכתיב גדילים וכו' על כנפי כסותך. אבל השואל טלית מצויצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם א\"א לו לברך אלא א\"כ תהיה שלו הוי כאלו נתנה לו במתנה ע\"מ להחזיר מידי דהוי וכו' עכ\"ל עיי\"ש וכיו\"ב כתב במסכת קדושין דף י\"ג סי' כ' שם כתב דאנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו באותו לשון שיועיל לענין קדושין ואם לא יועיל לשון שאלה יהיה בלשון מתנה ע\"מ להחזיר דכו\"ע לאו דינא גמירי והיו סבורים דמועיל שאלה עיי\"ש. וכן מובא להלכה באו\"ח סימן י\"ד סעיף ג':<br><b> והנה</b> צריכין לומר בשאינה מצויצת כיון דפטור מציצית א\"כ לא הוי אומדן דעת ואנן סהדי רק במצויצת אף דפטור מ\"מ כיון דעליו ציצית מסתמא לברך בהם ג\"כ שאול אותם ועיין בטו\"ז ס\"ק ג' שפי' דברי הרא\"ש בטלית של מצוה עיי\"ש. אמנם בשאל אותו יותר מעל שלושים יום דמחויב מדרבנן בציצית וא\"כ הוי אומדנא דהרא\"ש לכאורה אף בבלתי מצויצת ויותר מזה דבזה הוי מחויב מדרבנן ובמצויצת בתוך שלושים רק מרצונו בלבד ולפ\"ז נאמר דהוי ע\"י האומדנא כשלו במתנה ע\"מ להחזיר וא\"כ אף דתחילת החיוב מדרבנן מ\"מ עי\"ז הוי עם האומדנא דאורייתא דהוי כשלו וא\"כ לפ\"ז הוי בכ\"ג חיוב דאורייתא עליו לאחר ל' יום למ\"ש ועיין בתוספות חולין הנ\"ל וי\"ב בכ\"ז שכתבו וי\"מ דאם היא של כלאים כגון תכלת דאסורה כיון דפטורה מדאורייתא עכ\"ל דלמ\"ש הוי ע\"י החיוב דרבנן ממילא חיוב דאורייתא ואפילו בכלאים שרי:<br><b> ועי'</b> בטו\"ז בסימן י\"ד ס\"ק ד' שהקשה למה לא אמרינן בשאול באתרוג ג\"כ מש\"כ הרא\"ש בטלית ובטבעת קדושין עיין מ\"ש על זה:<br><b> ובמקו\"א</b> כתבתי דלכאורה יש להבין דברי הרא\"ש שכתב דאף דאמר שאולה משום דלאו דינא גמירי ואם היה יודע דבלתי מועיל היה אומר מתנה ע\"מ להחזיר דעכ\"פ כיון דלא היה יודע שצריך להקנותו ולא כיון להקנותו וכי מצינו לומר שאדם יקנה דבר משום שאם היה מבקש מחבירו היה נותנו לו דעם כל זה כל זמן שלא ביקש ממנו ולא כיון להקנותו בלתי קנוי לו. ונראה דדעת הרא\"ש לא דהוי כקנוי ממש וכנקנה מהמשאיל ורק דאומדן הדעת הוי כיון דלהמשאיל דרוצה בטובת השואל ולא אין נפק\"מ אם יהיה בתורת שאולה או מתנה ע\"מ להחזיר מסתמא לא היה מקפיד ע\"ז וכיון שנאמר דמסתמא אינו מקפיד יצא מת��רת גזל אם משתמש בזה לדבר שלא פי' לו דדבר שאין בו הקפד מסתמא נפיק מתורת גזל ועיין בסוגיא דיאוש שלא מדעת ובאריסא שם עיי\"ש וא\"כ האי דיצא אצלו מתורת גזל הוי ע\"י זכות זה קצת שלו לקדש בו אשה ולענין ציצית דטלית השותפות חייב בציצית וממילא כיון דלו הרשות לעשות בו ציצית או במצויצת לברך בו זה משוי לשלו דכל דנפיק מתורת גזל לו ולא לאחרים הוי צד שלו ובמשתמש בו כאדם המשתמש בשלו לא הוי גזל בידו משום האומדנא אבל באתרוג דבעי לכם ונקנה ממש ולא מהני שיצא מתורת גזל דבעי כולה לכם לא מהני האומדנא הנ\"ל וא\"כ שפיר לחלק בין לכם דאתרוג להאי דציצית וקדושין כן נראה לענ\"ד:<br><b> והנה</b> למ\"ש בתוספות החיוב לאחר ל' משום שנראה כשלו ולפ\"ז לא הוי בכלל מצות ציצית רק שלא יעבור על מראית עין כמו שאסרו הרבה דברים וצוו בשביל מ\"ע והוי בכלל איסורא ולא בכלל מצוה משא\"כ בהאי דשאר מינין שכתב רבינו בה\"ב אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית וכו' וא\"כ שם שייך לברך על מצות ציצית אבל בזה לא הוי כמ\"ש בכלל מצוה דציצית וצ\"ל כיון שתיקנו בשביל מ\"ע הוי ממילא ג\"כ כדי להזהר במצות ציצית וכו' ג\"כ אבל למ\"ש דעי\"ז הוי אומדנא ושלו ממש ומחויב מדאורייתא ומקיים מצות ציצית מדאורייתא ואתי שפיר:<br><b> והנה</b> עמדו ז\"ל על דברי הרא\"ש הנ\"ל למה הוצרך לכתוב כי דעת המשאיל על אופן המועיל ולא כתב משום ניח\"ל למעביד מצוה בממוניה דמהני אפי' שלא ברשות כלל ותירצו ע\"ז דבאמר בלשון שאלה גרע מבשלא ברשות עיי\"ש וכיו\"ב דעת הראשונים באומדנא לענין דיני תנאים בלא פי' כלל עדיף דלא צריכין לכלל התנאים ובפי' בקצת דכללי התנאים דוקא עיי\"ש:<br><b> אמנם</b> עם כל זה יש להבין עוד למה הוצרך להרא\"ש לומר דכל המשאיל דעתו לאופן המועיל ולא אמר משום ניח\"ל במצוה דעתו לאופן המועיל:<br><b> אבל</b> נראה דהנה משום ניח\"ל במצוה בממוניה בלא אמר בלשון שאלה הוי כאומדנא דמוכח דדברים שבלב דברים וכאלו פי' באופן המועיל וכקנין גמור לכל הצריכין למצוה אבל באומר בלשון שאלה הגרע בזה וצ\"ל כמ\"ש ברא\"ש כיון דלאו דינא גמירי הוי דעתו לכל אופן שיועיל וכמ\"ש מה\"ט לא הוי קנין לו רק שלא הוי בתורת גזל מכח אומדנא זאת וכיון דאומדנא זאת רק ממשאיל לשואל ולא לאחרים שלא בשאלה להם הוי מטעם זה קצת שלו דיש לו בו זכיה מה שאין לאחרים שזה בגדר שלו וקצת שלו עכ\"פ דמהני בציצית וכמ\"ש אבל מטעם ניח\"ל בממוניה הרי אומדנא זאת לכו\"ע וא\"כ במה הוי שלו יותר משל אחרים רק ע\"י השאלה הפקיע משל אחרים רק לו ולכן מה\"ט כמ\"ש ברא\"ש דמדרך המשאיל לשואל ליתן באופן המועיל הוי שפיר קצת שלו ומהני שפיר ואתי שפיר והאי דמהני ניח\"ל למעבד מצוה בממונא בלא אומר בלשון שאלה זה משום דהוי כאומר בפירוש במתנה ע\"מ להחזיר אבל בלשון שאלה דלא אמר כן רק כמ\"ש שנאמר שאין מקפיד במשתמש בו בתורת שלו לא די מטעם ניח\"ל דמגרע השלו וצ\"ל איפכא השאלה מוציא מניח\"ל וכו' ורק השאלה גופא משוי לשלו ולא של אחרים ואתי שפיר ועי' במג\"א סי' י\"ד ס\"ק ח' שש\"כ בצ\"ע למה מברכין מטעם ניח\"ל וכו' עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מהו לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן וכו' בדין שיהיה מותר ששעטנז מותר לענין ציצית וכו' ומפני מה אין עושין כן מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה וכל מקום וכו' אם יכול אתה לקיים שניהם וכו' וכאן אפשר לקיים שניהם.</b> ועיין בכ\"מ ובמעשה רוקח הגיה וכן צ\"ל בדבריו בד\"ה לכן נ\"ל וכו' צ\"ל עושה לבן שלה ש�� צמר וכסות של פשתן עושה לבן שלה של פשתן ושל שאר מינין וכו' עיי\"ש ובב\"י בסימן י\"א הביאו כתקונו עיי\"ש:<br><b> ועיין</b> שכתב לדעת רבינו דטלית של תכלת בפשתן מותר לתת לבן של צמר כיון דבלא\"ה אין מקיים שניהם מ\"ש ועיין בתוס' במס' מנחות דף מ' בד\"ה כיון והאי דפשיטא ליה טפי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן היינו משום דבלא\"ה איכא כלאים א\"נ מדאורייתא שריא ורבנן הוא דגזר דכיון דאפשר לקיים שניהם אבל מדאורייתא שרי דכלאים ממש הותר אצל ציצית ולאו משום דחיה והא דמסקינן לעיל דפוטר היינו מדאורייתא א\"נ מסקנא לא קיימו הכי עכ\"ל ועי' בתוס' שם דף מ' ע\"ב בד\"ה תכלת ובתוס' של חולין דף ק\"י ע\"ב בד\"ה טלית להתיר אף כסות לילה בכלאים בציצית עיי\"ש:<br><b> והנה</b> לכאורה היה נראה לחלק בין לילה להאי דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן שהביאו בתוס' להוכיח מזה דכלאים הותרה בציצית כמ\"ש בתוס' דיש בלא\"ה כלאים ואף דבלבוש כלאים ולובש עוד בגד כלאים חייב על כל אחד בפ\"ע ועיין ביו\"ד סי' שע\"ג סעיף ז' לענין כהן שנטמא לקרוביו אם רשאי להוסיף על טומאתו עיי\"ש אבל שאני בזה דלא הוי הוספה דהרי אם יתן של פשתן הוי מוסיף בכלאים להתכלת וגם ע\"כ התירה התורה להוסיף דלא נאמר גבול להבגד ואין שיעור להגדילו ובמה שמוסיף בבגד הוי כלאים ביותר להתכלת וע\"כ התירה התורה בכהאי גוונא:<br><b> אמנם</b> ראית התוספות מהטיל למוטלת וכו' הנה שם לא שייך לומר מ\"ש ועיין ברש\"י שם בד\"ה חדא זימנא לעיל הטיל למוטלת כשירה וכיון דמתכשרה בהנך בתראי וכ\"ש בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה כלאים דהוי כולה ציצית מקרי עיי\"ש ועיין בב\"י שמפרש דברי רש\"י בפוסק חדא ועי' בתוס' חולין ק\"י ע\"ב ובשאגת אריה סי' ל' שכתב ג\"כ לפרשו על דרך זה עיי\"ש והנה יש להבין מנ\"ל דאין בטלית פטורה מכלאים כיון שפוסק חדא אבל כיון דעכ\"פ קודם שפסקן לא היה ראוי ללבשה משום כלאים א\"כ יהיה אחרי קציצת חדא תעשה ולא מן העשוי וע\"כ אין בהן משום כלאים והקציצה בחדא כמ\"ש לעיל דאל\"כ יהיה נראה כמכוין להוסיף והנה משם נלמד אף דלא שייך לומר כמ\"ש לעיל דא\"כ הוי כלאים ביותר להתכלת כיון דכל ההוספה בחינם ובהטיל למוטלת הוי הוספת כלאים לבתכלת ובלבן התכלת להבגד והלבן להתכלת ואפ\"ה מותר ומזה דהותרה ממש:<br><b> והנה</b> לדעת התוס' גם בלילה אין בכלאים בכסות המיוחד ליום ורק במיוחד בלילה דלית ביה חיוב ציצית בשום פעם יש בו משום כלאים וגזרו משום זה סדין בציצית ובכ\"מ דאין דעת רבינו לחלק בזה ולדעת רבינו דוקא בזמן שמצוה בו אז אפי' בטלית פטורה אין בו משום כלאים אבל בזמן שאין החיוב בו הוי ככלאים דעלמא ושאני בטלית שאולה דהוי מצוה בשל אחרים וביותר למ\"ש לעיל י\"ל בטלית שאולה הוי מדאורייתא בחיובא כמ\"ש לעיל:<br><b> והנה</b> מלשון התוס' במס' מנחות הנ\"ל דכלאים הותרה בציצית ולא הודחה וכו' ולכאורה שאני מהותרה והודחה בעלמא דהוי במקיים המצוה נוכל לעשותה בלא דחיה משא\"כ שיהיה מותר אפי' בעת שלא קיים המצוה וגם להוסיף בהמחויב ובאמת שם כתבו בתוס' בגונא דמקיים המצוה אבל בדף אח\"ז שכתבו כנ\"ל אפי' בלילה מותר בכלאים לכאורה אינו דומה להותרה והודחה בעלמא וכמו כן דעת הראב\"ד לענין בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ומנ\"ל כן ועיין בב\"י או\"ח בסי' שכ\"ח שכתב שם אם נאמר דשבת הודחה או הותרה אצל החולה שתליא בהמחלוקת אם טומאה הותרה או הודחה בציבור ורבינו פוסק בפ\"ד מהל' ביאת המקדש כמ\"ד טומאה דחויה בציבור עיי\"ש:<br><b> והנה</b> במקום תכלת י\"ל כמ\"ש ��עיל דלא שייך בלבן דהוי בכלל הותרה דלא שייך אם בלבן או בתכלת דהוי בשניהם כלאים זה בזה אבל בהטיל למוטלת יש להבין עוד אם נאמר הודחה ויש לעיין בהאי דכיון דאישתרי אישתרי ועי' בשאגת אריה סי' הנ\"ל מ\"ש בשם הראב\"ד וצ\"ע:<br><b> ומ\"ש</b> בכ\"מ על דברי התוס' במס' כתובות עי' במעשה רוקח שהביא בשם להקשות כי דברי התוס' המה להיפוך מסמוכין דכלאים לציצית נלמד דלא אמרי באפשר לקיים שניהם וכו' דאל\"כ נעבד בשל צמר גם הלבן וא\"כ צריכין לתירוץ התוס' עיי\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר לאדם וכו' וכל זמן וכו' מברך עליה קודם שיתעטף וכו'.</b> עיין בשאגת אריה סי' ל\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומותר להכנס בבה\"כ ולבית המרחץ וכו'.</b> ועיין בכ\"מ בשם הנמוק\"י בשם הגאון ז\"ל ראיה מדברך בצפרא ולא בכל לאחר שעשה צרכיו עיי\"ש ועיין בב\"י ובד\"מ ובשו\"ע בסי' ח' סעיף י\"ד עיי\"ש:",
+                "<b> נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה ומדברי הסופרים שכל קטן שיודע וכו' כדי לחנכו וכו' ונשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים בלא ברכה וכן שאר מ\"ע שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן וכו'.</b> ועיין בראב\"ד שיש לברך והביאו ראיה מר\"י שאמר (אי לאו האי יומא וכו') [מאן דהוי אמר לי הלכה כר\"י דאמר סומא פטור מהמצוות עבידנא יומא טבא וכו'] ואם הפטור אין לברך מאי שמח הלא הפסיד כל הברכות עיי\"ש וכיו\"ב בתוס' במס' ר\"ה דף ל\"ג ע\"א בד\"ה הא וכתבו דלא הוי מוציא ש\"ש לבטלה בברכה מדרבנן ומביא ראיה מספק אמר אמת ויציב חוזר וכו' אף דהוי ספק ברכה לבטלה עיי\"ש והנה באמת ויציב זכירת יצי\"מ דאורייתא אבל הברכה לבסוף מדרבנן וא\"כ אף ספק דרבנן לא מבטלין משום ברכה ספק ברכה לבטלה. אמנם דעת רבינו דהוי דאורייתא עי' בפ\"א מהל' ברכות הט\"ו ובפי\"ב מהל' שבועות ה\"ט ובמג\"א סי' רט\"ו ס\"ק ו' עיי\"ש:<br><b> והנה</b> יש לעיין בהעושין מצות שאין חייבין והמה רשות להם ממנהגא או שקיבלו עליהם ועי' בהל' תפילה פ\"א ה\"ו בתפילת ערבית שכתב רבינו ואעפ\"כ נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפילת חובה עיי\"ש וכתבתי שם דלפי דאיתא ביו\"ד בסי' רי\"ד דהוי מטעם נדר כל מנהג מצוה ואין לו התרה עיי\"ש וא\"כ הוי דאורייתא לפ\"ז יהיה שייך ברכה ע\"ז יותר ממצות דרבנן דקבלה מעצמו תורת נדר משא\"כ בדרבנן ומנהגא הוי כקבלה מעצמו עי' בסי' הנ\"ל ועיין בתוס' במס' ברכות דף י\"ד ע\"א בד\"ה ימים שמברכין אמנהגא עיי\"ש וא\"כ לפ\"ז נאמר כמו\"כ בנשים שנהגו לעשות מצות אלה וקיבלו עליהם לברכו מה\"ט ויהיה בכלל חיוב דאורייתא עיי\"ש והנה י\"ל כיון דכל חיובם מטעם נדר ולא מצינו ברכה על הנדר אבל הרי כנראה מסתימות לשון רבינו בה\"ד השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת דנראה דמברכין לאחר שלשים ובסי' י\"ד לא נמצא בשו\"ע שם מחלוקת לענין ברכה רק בתוך שלושים והנה לא אמרינן דהחיוב כמ\"ש משום שנראה כשלו דלא מצינו ברכה על מ\"ע ועל כרחך צ\"ל כיון דעכ\"פ הוי מצ\"ע מצוה נוכל לברך עליה מהחיוב מטעם אחר כיון שקבעו רבנן מה\"ט למצוה וא\"כ אף בזה במנהגא י\"ל כן וכמ\"ש עדיף דהוי בגדר דאורייתא וא\"כ י\"ל דרבינו לא כתב כן רק בנשים שמקבלים ע\"ע פעם או פעמים ולא לדורות ולא ממנהגא ולכן לא יברכו אבל רב יוסף שאמר אי לאו האי יומא וכו' שהוא היה מקבל ע\"ע לעולם וא\"כ הוי מטעם קבילו עליה דאורייתא ושפיר לא הפסיד הברכות ויש לפרש מ\"ש בתוס' במס' חולין ק\"י ע\"ב בטלית שאולה בתוך שלושים שלא יברך ואם בירך לא הפסיד דצריך פי' למה לא הפסיד ועי' מ\"ש ז\"ל אבל למ\"ש כשיקבל ע\"ע הוי עי\"ז חיוב עליו ויכול לברך וכן בכל מצות רשות דע\"י הקבלה הוי עליו חיובא מדאורייתא ולמ\"ש יהיה שייך ברכה וצ\"ע ועי' בהגהות מיימוני שכתב ותימה גדול הוא דהאיך תאמר אקב\"ו בדבר שאין מחויב מדאורייתא ולא מדרבנן עיי\"ש ולמ\"ש י\"ל טעם לברכה לענ\"ד ועי' מ\"ש במס' נדרים בסוגיא דנשבע על דבר מצוה אם נדרו מצוה דהוי בכלל מוצא שפתיך ובפיך מ\"ע או איסורא עיי\"ש ונפק\"מ בסומא עיי\"ש:",
+                "<b> טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולן מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה.</b> עי' בכ\"מ בהל' מילה פ\"ג ה\"ו עיי\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>היאך חיוב מצות הציצית כל וכו' יטיל לה ציצית ואח\"כ יתכסה בה וכו'.</b> ועיין בתוס' במס' יבמות דף צ' ע\"ב בד\"ה כולהו שכתב דמצות ציצית לאחר העטוף עיי\"ש ובמג\"א סי' י\"ג ס\"ק ח' עיי\"ש ועיין לעיל ה\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שאין אדם מחויב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו ובשעת התפילה צריך להזהר ביותר שגנאי גדול הוא לת\"ח שיתפללו והם אינן עטופים.</b> במנחות בפ' התכלת במלאכא לר' קטינא כמובא בכ\"מ ובהגהות מיימוני שעכשיו שאין לנו בגדים כאלו אין בכלל זה וכיו\"ב (בתים) [בתוס'] ישנים במסכת שבת דף ל\"ב ע\"ב בד\"ה בעון ציצית וסיימו שם אך טוב לקנות טלית ולברך עליה בכל יום כדאמר בפ\"ק דסוטה וכי לאכל מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי עכ\"ל וכיו\"ב מצינו לא כדורות הראשונים דורות האחרונים וכו' ועיין מ\"ש ז\"ל בברכת הזימון וכיו\"ב שיש להביא א\"ע לידי חיוב המצוה ורבינו שכתב לאדם חסיד וכו' נראה שלא יהיה שום זמן מבלי ציצית ממדות חסידות ועכשיו ממנהגא וכקיבלו עלינו לכל אדם שלא לילך מבלי ציצית ועיין תוס' יבמות צ\"ט ע\"א בד\"ה ספק עיי\"ש ועיין באבן עזרא פרשת שלח וז\"ל והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפות שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו למען יזכרו והמתפללים בטלית בשעת התפילה יעשו זה בעבור שיקראו בק\"ש והיה לכם לציצית ועשו להם ציצית רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפילה למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה כי בשעת התפילה לא יעשה עבירה עכ\"ל ובמקור חיים שם מצאתי סיוע בדברי רז\"ל וכו' אמרו בסוף פ' שואל אדם בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית וכו' עכ\"ל ועיין ספ\"ה הי\"א מהל' יסוה\"ת עיי\"ש:<br><b> ועיין</b> בסמ\"ג ובמרדכי הל' ציצית הביאו כמו כן ראיה מהאי מפני מה נתאוה וכו' להביא אותו לידי חיוב במצוה עיי\"ש ומיניה בנשיאת כפים בלא עקר רגליו דפטור מ\"מ יש להביא א\"ע לידי החיוב ועי' ברא\"ש ברכות ריש ג' שאכלו דיש לעשות שיהיה מחויב בזימון עיי\"ש ובהגהות מיימוני פ\"ה מברכות הל' ח' עיי\"ש ובפי' שם אם זימון דאורייתא:<br><b> אמנם</b> לכאורה יש לעיין בזה\"ז דליכא תכלת שפיר שייך לומר כן אבל בזמן דהיה תכלת אף דעשה דציצית דוחה לל\"ת דכלאים מ\"מ י\"ל שא\"צ להביא א\"ע דמה שמרויח בעשה מפסיד בהל\"ת דאף בלבשם דוחה עשה לל\"ת מ\"מ להדר אח\"ז שיבואו שעשה ידחה ל\"ת י\"ל דא\"צ וביותר י\"ל למ\"ש דל\"ת דחמירא לאו דדחי לעשה לל\"ת רק במקום עשה לא נאמר הל\"ת וא\"כ י\"ל בכה\"ג דהעשה לא נאמרה בחיוב להביא ע\"ע וא\"כ נאמר בהיפוך במקום ל\"ת העשה לא נאמר במכ\"ש ��ל\"ת חמירי מעשה כדאיתא בפ\"ק דמס' יבמות וא\"כ י\"ל בכה\"ג לא אמרינן שיש להביא ע\"ע ומלאכא לר' קטינא היה בעת שלא היה בתכלת כדאי' שם ובמקו\"א בסוגיא דקיימי ולא קיימי כתבתי בזה עיי\"ש ועיין ביו\"ד בסי' שכ\"ד בסעיף י\"ד לענין חלה ובמס' קדושין ל\"ג ע\"א יכול יעצים עיניו ועי' ברש\"י בד\"ה ת\"ל ויראת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Divrei Yirmiyahu",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Divrei Yirmiyahu/Sefer Ahavah/Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Divrei Yirmiyahu",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "\nThe prayer of the public is always heard, and even if they are sinners, the Holy One, blessed be He, is not fed up with the prayers of many. It is also said that they have multiplied prayer, etc. And he said that because many are not sinned, even though the prayers of the criminals within them enjoy the right of many, and therefore one must share himself with the public and not pray individually as long as he can pray with the public. In the language of many people, it is sufficient to hear the following:\nAnd now to pray with the public said earlier and then this. And it seems that \"we must share\" etc., according to the words of Rabbeinu, as it is written that he will not pray for himself alone, only for all of Israel in all that he prays because it is beloved to your neighbor, etc. We are commanded and as obligated to pray with the public, A person who prays for his fellow man and who needs the same thing, etc. For the public prayer is exclusive, because a person is arousing to the other, Only those who were in trouble with him, even though he did not know them,A person will never forget that his prayer is heard at all times, but in the synagogue, and anyone who has a synagogue and does not pray there with the public is called a bad neighbor, and even if only one of them is to pray in the synagogue. And here is everyone who has, etc., a bad neighbor. The Rebbe wrote and does not pray with the public:\nIt seems that the language that [bad] will only want to those who do not fall in his soul fate called whether in good or bad is yes who does not join in prayer with others in the public shows that only for himself alone is demanding God and a bad neighbor that will not raise the concern of others on his heart . And at any time, etc., in the Mishnaic chariot, when the individual prays in the synagogue,"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Divrei Yirmiyahu/Sefer Ahavah/Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/English/merged.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "title": "Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Divrei_Yirmiyahu_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "\nThe prayer of the public is always heard, and even if they are sinners, the Holy One, blessed be He, is not fed up with the prayers of many. It is also said that they have multiplied prayer, etc. And he said that because many are not sinned, even though the prayers of the criminals within them enjoy the right of many, and therefore one must share himself with the public and not pray individually as long as he can pray with the public. In the language of many people, it is sufficient to hear the following:\nAnd now to pray with the public said earlier and then this. And it seems that \"we must share\" etc., according to the words of Rabbeinu, as it is written that he will not pray for himself alone, only for all of Israel in all that he prays because it is beloved to your neighbor, etc. We are commanded and as obligated to pray with the public, A person who prays for his fellow man and who needs the same thing, etc. For the public prayer is exclusive, because a person is arousing to the other, Only those who were in trouble with him, even though he did not know them,A person will never forget that his prayer is heard at all times, but in the synagogue, and anyone who has a synagogue and does not pray there with the public is called a bad neighbor, and even if only one of them is to pray in the synagogue. And here is everyone who has, etc., a bad neighbor. The Rebbe wrote and does not pray with the public:\nIt seems that the language that [bad] will only want to those who do not fall in his soul fate called whether in good or bad is yes who does not join in prayer with others in the public shows that only for himself alone is demanding God and a bad neighbor that will not raise the concern of others on his heart . And at any time, etc., in the Mishnaic chariot, when the individual prays in the synagogue,"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Divrei Yirmiyahu",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}