6538c21e6f9b1879e72b07caf0eb3fac4ba8ab4f7aef3e227b742e4ab603ab02

json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json

@@ -0,0 +1,521 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+    "versionSource": "www.oceansidejewishcenter.org",
+    "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+    "categories": [
+        "Liturgy",
+        "Haggadah",
+        "Commentary"
+    ],
+    "text": {
+        "Kadesh": [
+            [],
+            [
+                "<b>Upon returning from synagogue</b> one should arrange one's table in the manner of freedom as we shall explain. One should not sit down at the table until after dark so that one can be certain that it is the time when one is permitted to eat matzah, as it is written, \"In the evening you shall eat matzot.\"<br>Even the poor should not drink less than four cups of wine; they should eat and drink while reclining. Scripture alludes to this in the verse: \"When Pharaoh let the people go…So God led <i>(vayasev)</i> the people round about…\"  When they were redeemed they ate in the \"round-about\" fashion.<br>The optimal way to fulfill the mitzvah of drinking wine is to drink red wine as a reminder of the blood they placed on their lintel and doorposts in Egypt. If their hands are cleaned they may sit at the table and recite Kiddush. Most people have the custom of checking their hands beforehand and then washing them. But if their hands were already clean, there is no reason to wash them and recite al netilat yadaim, the blessing for washing. For this recitation of the blessing is not for eating but for drinking after Kiddush. We have a tradition that one who performs the ritual of \"washing\" before fruit is being presumptuous.<br>There are many reasons given for the four cups of wine at the Seder. The four cups are said to allude to the four terms of redemption mentioned in Parshat Va-era (Exodus 6:6): \"Say, therefore, to the children of Israel: I am the Lord. I will free you from the labors of the Egyptians and deliver you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and through extraordinary chastisements. I will take you to be my people and I will be your God.\" The four cups are alluded to in the words: hotzeiti (I will free you), hitzalti (I will deliver you), ga'alti (I will redeem you) and lakahti (I will take you).\"<br>There are those who say that the four cups refer to the butler's dream regarding to Pharaoh: \"Pharaoh's cup was in my hand;\" \"I pressed them into Pharaoh's cup;\" \"placed the cup in Pharaoh's hand;\" \"you shall place Pharaoh's cup in his hand.\" (Genesis 40:9-13)<br>Some say that the four cups stand for the four kingdoms, and others, four cups of vengeance which God will pour out on the nations, \"Thus said the Lord, the God of Israel, to  me: Take from My hand this cup of wine - of wrath - and make all the nations  to whom I send you drink it. Let them drink and retch and act crazy because of the sword that I am sending among them.\" (Jer. 25:15-16) \"Babylon was a golden cup in the Lords hand. It made the whole earth drunk…\" (Jer. 51:7) \"There is a cup in the Lord's hand with foaming wine fully mixed from this He pours. All the nations of the earth drink, draining it to the very dregs.\" (Psalms 75:9) \"He will rain down upon the wicked blazing coals and sulfur, a scorching wind shall be their lot (kosam).\" (Psalm 11:6)<br>They also allude to four cups of consolation: \"The Lord is my allotted share and portion (kosi); You control my fate.\" (Psalm 16:5) \"You shall anoint my head with oil; My cup overflows. (Psalm 23:5) \"I will raise the cup of deliverances and invoke the name of the Lord.\" (Psalm 116:13)  This last verse speaks of two cups: one for the coming of the Messiah and the other for the resurrection.<br>There are those who wonder why we don’t recite a blessing for the mitzvah of the four cups just as we recite for maror.   We only recite a blessing over a mitzvah that is performed at one time, and without interruption. Since the drinking of the four cups of wine are one commandment which is performed on four occasions with interruptions between them, we do not recite a blessing for this mitzvah. Natronai Gaon  writes that the four cups of Seder night are a single mitzvah; if one does not drink all of them, one has not fulfilled his obligation and he deserves lashes, according to the sages.<br>The statement, \"Even the poor must not eat until he does so leaning,\" is a reference to a poor person who normally does not lean leisurely when he eats. Certainly the same applies to a wealthy person who usually leans on a fine couch.  One must lean on the left side. Leaning on the right side is not considered 'leaning,' lest his throat become closed . A woman does not need to lean because she lives under the authority of her husband.  But if she is a woman of high status, she should lean. Similarly, a widow or a divorcee who does not live under the authority of another should lean.<br>A son who lives in his father's house, even if his father is also his teacher, should lean. A student at the table of his master teacher does not lean unless his teacher gives him permission. The reason that he may lean at his father's table, but not at his teacher's table, is that his father would forgo the honor nor would he be harsh with him while a teacher should not forgo the honor due to him. A servant at his master's table should lean. The Avi Ezri   writes that in our time when it is not the custom to lean at the table, it is not necessary to lean during the Seder either.",
+                "We prepare a plate for the Seder containing two cooked foods, three matzot, a variety of vegetables, and <i>haroset</i>. The two cooked foods: one of them should be roasted as a reminder of the Passover offering and one should be cooked as a reminder of the hagigah, the festive offering, which was consumed before the Passover offering so that the Passover offering would be consumed when one already had sufficient to eat. The following verse: \"You shall not break a bone of it,\" (Ex. 12:46) is interpreted to mean that if he was ravenously hungry when he ate the Passover offering, he might be suspected of breaking the bones of the offering.<br>This is how the commandment was fulfilled in the time of the Holy Temple: first they would break the Passover offering, reciting over it, 'Praised are you Adonai our God…who command us concerning the eating of the Passover offering.'  Each person would then eat at least an olive's amount of  the meat from it. Afterwards they would bring the Festive offering, reciting the blessing, \"who commanded us regarding the eating of the offering.\" When they completed eating the Festive offering, they would bring the Passover offering back and eat it after having satisfied themselves (with the other offering).<br>When the Fourteenth of Nisan fell on a Shabbat, it was only necessary to eat the Passover offering and not the cooked offering for the Festive offering, since the Festive offering does not take precedence over the observance of the Sabbath.  The Jerusalem Talmud adds that the two portions (for the Seder plate) should be the shoulder and an egg. The egg symbolizes compassion for the redemption that God provides, and the shoulder, symbolizes, 'God provides redemption through God's exalted hand.<br>Customarily there are two vegetables on the Seder plate. One is karpas. When one inverts the letters of karpas, it spells samekh parekh. The letter samekh refers to the sixty tens of thousands of Israelites who were enslaved. And the word parekh means oppressed. The other vegetable is hazeret which is also called <i>hasa</i>.   <i>Hasa</i> is an allusion to the Holy One who has mercy (has) upon us. According to the sages, the haroset is a reminder of the clay from which they made the bricks when the Egyptians enslaved the Israelites. It is made from different types of sweet and tart fruits as well as spices that look like the straw used in the making of bricks. We put apples in as a reminder of the verse in scripture, \"beneath an apple tree I aroused you.\" (Song of Songs 8:5)  Nuts are a reminder of the verse, \"I went down to the garden of nuts.\" (Song 6:11) Figs are an allusion of the verse, \"The fig tree puts forth her green figs.\" (Song 2:13) Dates are an allusion to the verse, \"your stature is like a palm tree\" (Song 7:8). Spices like cinnamon are a reminder of the straw used in the making of bricks.",
+                "The Rif  asks: How does a person conduct Seder in two or three different households?  He begins in his own house by reciting the blessings and the Haggadah up to the meal. He should then eat the meal, concluding with the Birkat HaMazon. He can then to each household, reciting Kiddush and a letting the members of the household drink the wine.  He then recites the Haggadah. They may eat the karpas and the matzah (when he says the blessing) but he does not eat with the members of the household since he has already concluded his meal with the Afikomen. They recite the Birkat HaMazon, and then he goes on to the next household. He does this at each house he visits.<br>Even though the rule is that a person should not recite a blessing for food for someone if he is not also eating the food, the blessing over the matzah and the Kiddush are different. He can recite these blessings without eating or drinking because these foods are obligatory on Seder night. Therefore, he can recite the blessing for someone else even though he is not benefiting from the blessing. However the Birkat HaMazon is different since he has not tasted any of the food. Once he has eaten the Afikomen and recited the Birkat HaMazon in his own house, he cannot eat anything else so they must recite the grace after meals for themselves. This is based on the principle, Ayn maftirin ha-Pesah Afikomen, \"one may not partake of any deserts after the Pesah offering.\"  (Mishnah Pesahim)  After leading the Seder in the other households, he should return to his own house and complete the evening by reciting Hallel and drinking the fourth cup of wine.<br>If he prefers, he may go to the other households first, recite the blessings without eating or drinking with them, and then return to his house and begin all over again with the Kiddush. It is up to him to do as he wishes.  He is not permitted to begin in his own household and recite the Seder up to ga'al yisrael (before the meal), recite the blessing over the matzah, and then go to the other households, returning to his own home to have his meal.<br>It is prohibited to leave one's meal to go to another home, even if one leaves an elderly or a sick person at home. One can only leave one's household on Seder night to perform a commandment such as rejoicing with a newly married couple. It goes without saying that helping those who are illiterate to fulfill the commandments of Seder night is also a  commandment. The difference is that rejoicing with the bride and groom is a transient commandment. Therefore it permissible to leave the Seder table to participate in this mitzvah by greeting them.  Helping the illiterate to fulfill the commandments of Seder night, on the other hand, is not transient; he can finish his own meal or go earlier help these families fulfill the commandments of this evening.<br>The Baal HaItur   comments that he may not recite the blessing over the vegetables (karpas) since he cannot eat with them.  He can only recite the blessing over the matzah and the maror. However, he may follow the approach of Rav Hisda, who would take hazeret (which can also be used for maror), recite the blessing over vegetables as well as the blessing for the maror at the beginning of the Seder, and when he reached the place in the Seder when one eats the maror, he would do so without reciting the blessing again.<br>The Rosh  disagreed with this approach and argued that since the sages decreed that we should eat the karpas so that children would notice it and ask questions, it is to be considered no different than the blessing for the matzah and it can be recited by the Seder leader even if he is not eating the greens.<br>The Ri'af's  statement that \"the participants must recite the Birkat HaMazon by themselves\" is a law for those who can recite the Birkat HaMazon. If there is no one who can lead it, Rabbi Amram Gaon writes that there is no decree that the leader must lead them so that they can fulfill their obligation. If he were to do so, he could no longer drink the fourth cup of wine in his house.<br>The Rosh writes that if even if the participants at the Seder do not know how to recite the Birkat HaMazon, the leader should lead them in it, having them repeat it word for word after him like a child who repeats Hallel and repeats it after the leader. This is not considered as if he recited God's name unnecessarily.<br>Rabbi Yaakov, son of the Rosh  writes that it is possible that the leader can also recite the Birkat HaMazon for the participants and thereby fulfill their obligation. Since it is an obligation to eat matzah and so the leader can recite the blessing and have the participants answer Amen, so too, the Grace after meal can be recited on their behalf and thereby fulfill their obligation. After all, the sages decreed the obligation of four cups of wine, one of them at the end of the Birkat HaMazon, so they have a special obligation to recite the Birkat HaMazon so that they can drink the fourth cup of wine.<br>It seems to me that Rabbi Yaakov son of the Rosh is incorrect, since we learn in the Jerusalem Talmud (Berachot): \"Even if a person is exempt from a commandment, he may fulfill another person's obligation except in the case of the Birkat HaMazon.\" The Talmud then asks, don’t we say that one who is exempt from a commandment cannot help fulfill another person's obligation. Rather the statement in the Talmud should have been if he is obligated to perform this commandment but has already fulfilled his obligation, he can still help others fulfill their obligation except in the case of the Birkat HaMazon, as it is written: You shall eat, and be satisfied and bless.\" This  means that one who ate should recite the Birkat HaMazon (and not one who didn’t eat). It seems to me, therefore, that the Rosh is correct in this matter.<br>When everything is prepared, he should pour the first cup of wine for each participant, reciting the blessing for the wine first, then the blessing sanctifying the day,  and then the sheheyanu, for having reached this day. We do not say a blessing, \"Who performed miracles for our ancestors,\" because the last blessing of the Maggid, \"Who redeemed us and our ancestors from Egypt…Blessed are you Adonai, who has redeemed Israel\" serves as a blessing for giving thanks for the miracles of Passover. This blessing is more appropriate because it more specific in referring to the Exodus. Then everyone drinks the cup of wine while leaning.",
+                "If Passover falls on Shabbat, one says Vayekhulu first, (Genesis 2:1-3) then the blessing over the wine, followed by the blessing sanctifying the day. In the second blessing, on Shabbat we say \"You have caused us to inherit the Sabbath and your holy festivals with love and favor.\" The commandment to rejoice on the festival is explicitly stated. The commandment to rejoice is alluded to in the verse: \"On your joyous occasions and your festivals.\"  (Numbers 10:10)  the Midrash says that \"your joyous occasions,\" is a reference to the Sabbaths. We find the language of inheritance in connection with the Sabbath, as it is written, \"The people of Israel shall keep the Sabbath, observing the Sabbath day throughout the generations as a covenant for all times.\"  (Exodus 31:16) That is why we say, \"You cause us to inherit.\" Finally one concludes the blessing by saying, \"Praised are you who sanctifies the Sabbath, Israel and the sacred seasons. Then one recites the she-heheyanu and one drinks the wine.",
+                "If Passover falls at the conclusion of the Sabbath, we recite the blessings which are referred to in the acrostic, YKNH\"Z, yayin (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle, or the blessing for fire), havdalah (the blessing marking the separation between Shabbat and the following day), z'man (she-heheyanu or the blessing marking the specialness of the moment). In the havdalah blessing we say \"between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival.\" There is separation between the 'heavy' and 'light' holiness, similar to what we find in scripture: \"the curtain (parokhet)  shall serve as a partition between the holy and the holy of holies.\" (Exodus 26:33) Rabbi Ephraim asks why we say, \"Between the seventh day and the six days of creation You have made a separation and You have sanctified, You have sanctified Your people, Israel, with Your holiness, \" in the havdalah blessing. We say this after we have already mentioned, \"Between the holiness of the Sabbath to the holiness of the festival You have made a separation.\" The phrase is neither an introduction nor is it a summary of the blessing. Rabbeinu Tam  answers this question: we are taught in chapter 10 of the Talmud Pesahim, that one who abbreviates the havdalah blessing should not have less than three havdalot (expressions of separation) and one should not add more than seven. The sages wanted to mention seven havdalot so they added Yom Tov, the festival, after Shabbat since this is the main theme of the passage.<br>These are the seven separations: (1) between the sacred and the profane; (2) between light and darkness; (3) between Israel and the gentiles; (4) between the Sabbath and the six days of creation. This counts as four, however, the fourth is not included in the number since we have already mentioned between the sacred and the profane which is a more general way of saying the same thing as, \"between the Sabbath and the six days of creation.\" Therefore, there are only three havdalot up to here!\" (4) Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival; since preparation of food is allowed on the festival there is a distinction between it and the Sabbath; (5) Between the seventh day and the other six days of creation - this is a reference to the last day of the festival which is separate from the intermediate days of the festival; (6) you have separated (7) and you have sanctified your people Israel through your holiness; this refers to the two separations that make up the people of Israel: between the Kohanim and the Levites, and between the Levites the people of Israel. The blessing then ends with a brief conclusion: \"who distinguishes the holy from the holy.\"<br>One then recites the sh-heheyanu. One does not smell spices as one normally does during the havdalah service since the leisure (menuchah) of the festival brings leisure to the soul in place of the spices which one smells at the conclusion of the Sabbath."
+            ]
+        ],
+        "Urchatz": [
+            [
+                "<i>Hands are washed in preparation to the handling of food. The Talmud states that when a food is dipped in liquid, hands are to be washed first as a sign of ritual purity (Pesahim 115a). There are different customs regarding who should wash their hands before partaking of the greens.  In some homes the person conducting the Seder washes before handing out the greens while in other homes all the participants wash their hands before handling the greens. In the Ashkenazic tradition no blessing is recited. The blessing for washing hands is said only before eating bread.</i> <br>Following Kiddush, one washes one's hands in preparation for karpas, vegetables dipped in liquid, even though one is not about to eat unleavened bread. Whenever one eats something that is dipped in liquid, one must was one's hands since one's hands may become moist and one might inadvertently touch something and contract impurity. We have explained that it is good to find a reason for washing one's hands prior to this. It need not be after Kiddush since we are not careful regarding impurity today. "
+            ]
+        ],
+        "Karpas": [
+            [],
+            [],
+            [
+                "One takes the karpas and dips it in vinegar or in the haroset in order to kill the worms that are sometimes found in the vegetables. One then recites the blessing borei peri ha-adamah. Rabbeinu Tam and Rashbam instructed their students to do the first dipping in vinegar. This was based on the statement in the Mishnah, \"They then set it before him. He dips the lettuce before he has reached the after course of bread. They set before him matzah, lettuce (hazeret) and haroset, and two side dishes, even though haroset is not compulsory.\" (Mishnah Pesahim 10:2) The Mishnah does not mention haroset until the second dipping, proving that we do not dip in the haroset for the first dipping.  Rabbeinu Yona explains that the first dipping is not considered obligatory. Rather it is performed as a way of calling attention to the Seder. Since we do not dip vegetables in haroset all year long, the reason for this practice cannot be to prevent kafa.  Therefore it is not our custom to eat the lettuce (hazeret) without haroset, as we do all year long. Since the second dipping is regarded as a mitzvah, the sages were more careful in its performance. <br>Hai Gaon explains that kafa is Aramaic from the word kafui (coagulation); it refers to a gaseousness which strikes the intestines from certain types of food. Haroset is a type of medicine which prevents the gaseousness.<br>We do not recite a blessing for haroset even though it is considered a commandment, because  haroset is secondary to the primary food, the lettuce or the maror. We learn, \"Any time we have two foods, we recite the blessing on the primary food and not the secondary food. We recite al achilat maror and not borai peri ha-adamah for the second dipping since we already recited this blessing earlier in the Seder and the reading of the Haggadah is not considered to be an interruption between the two acts. ",
+                "However it is necessary to recite the blessing for the washing of the hands again because it is considered an interruption for the washing and his hands may have inadvertently touched something impure. <br>It is not necessary to recite the concluding blessing borei nefashot for the karpas since the reading of the Haggadah is not considered an interruption. It is also not necessary after eating the maror to recite this blessing since the commandment is to eat the matzah and the maror together, as scripture, \"Matzah and maror they shall eat it.\" It is considered to be part of the meal, and it is not necessary to recite borei peri ha-adamah again during the meal. The vegetables which we dip at the beginning of the Seder are meant to make the children curious since we normally don’t dip vegetables prior to the meal.<br> If one does not have other vegetables - and only has maror - should begin the Seder by reciting two blessings, al achilat maror and borei peri ha-adamah when he eats and dips the maror in place of the karpas. He should then dip it in the haroset and eat an olives size of it. When he completes the reading of the Haggadah and recites the blessing over the matzah, he should eat the maror again, this time without a blessing."
+            ]
+        ],
+        "Yachatz": [
+            [],
+            [
+                "<br>After eating the karpas, one breaks one of the three matzot, placing half between the two whole matzot and wrapping half of it in a cloth, as a reminder of the verse: \"So the people took the dough before it was leavened, their kneading  bowls wrapped in their cloaks upon their shoulders.\" (Exodus 12:34) It is used for the Afikomen which is eaten later as a reminder of the Passover offering, which must be consumed when we are already sated by the meal.  Why do we break the matzah before the reading of the Haggadah? So that when we make the declaration, \"This is the bread of affliction,\" we can do so over a broken piece of matzah. The Talmud Pesahim states, \"Just as it is the way of the poor to break bread and put some away for later, so too here, we break the matzah and put away a piece for later.\"",
+                "The Rif  asks, What should one who only has an olives-worth of guarded matzah (shmurah matzah) do? He should first eat regular matzah first when he recites the motzi and afterwards, at the end of the meal (when he eats the Afikomen) should eat the olives-worth  of guarded matzah, reciting the blessing \"for the commandment of eating matzah\" (al akhilat matzah). One then makes a sandwich with the maror and the matzah without a blessing.<br>The Rif's explanation surprised the Rosh,  who wonders, if we wait until the end of the seder to say al akhilat matzah over the guarded matzah, how could one then eat the sandwich with a regular piece of matzah since it would remove the taste of the guarded (shmurah) matzah from one's mouth?  According to the Rif's explanation  it would have made more sense to simply omit the sandwich since it is only a remembrance of the Passover offering which was eaten together with matzah and maror.<br>This is what the Rambam and Rabbeinu Yona  suggest: one should recite the blessing for the eating of matzah at the end of the meal, and one should not eat anything after it. The Ittur  suggests that one should recite both blessings, hamotzi and al akhilat matzah, and then eat the regular (non-guarded) matzah, and then eat the shmurah matzah at the end of the meal as the Afikomen without a blessing.<br>The Rosh suggests that one should begin with the shmurah matzah, after reciting both blessings, so that one eats the shmurah matzah 'with an appetite' and that one need not worry about eating non-guarded matzah after it."
+            ]
+        ],
+        "Magid": {
+            "Ha Lachma Anya": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>One begins the reading of the Haggadah.</b> The Rif wonders why one doesn’t recite a blessing for the reading of the Haggadah just as one recites a blessing for the reading of the Megillah.  Surely the telling of the story of Passover is a positive commandment as we learn: \"You shall tell your child on that day etc.\" (Exodus 12:8)<br>He explains that a blessing for telling the story is unnecessary since by saying in the Kiddush, \"A remembrance for the exodus from Egypt,\" he fulfills his obligation of saying a special blessing. The Rashba  offers another explanation for why a special blessing is not said for the telling of the Passover story. One does not need to say a blessing for a mitzvah for which there is no minimum in its performance. A simple statement (\"God took us out of Egypt\") would suffice in the telling of the story of the Exodus, though we do say \"whoever tells the story at length is praiseworthy.\"<br>This text is called the Haggadah because of the verse,  \"You shall tell (v'higadita) your child on that day etc.\" (Exodus 12:8).  Some say that the name comes from the Hebrew word for drawing the heart, or inspiring, and this seems correct to me, as in the verse, \"O Lord, open up my lips; that my mouth may declare (yagid) your praise.\" (Ps. 51:17) The sages interpreted yagid to mean, \"my mouth shall draw your praise.\" That is, everything derives from the intention of the heart. In human books, wonders and awesome acts arise from the natural order of the world, inspiring love, joy and spiritual pleasure. Yet who has heard such things as the Exodus without trembling? The author of the Kuzari writes:<br>\"The facts are yet more startling! The Israelites lived in Egypt as slaves, 600,000 men above the age of twenty, the descendents of the twelve tribes. Not one of them had separated or emigrated to another country, nor was there a stranger among them. They looked forward to the promise given to their ancestors, Abraham, Isaac and Jacob, that the land of Israel should be their inheritance. At that time it was in the power of seven mighty and prosperous nations, while the Israelites groaned in the depths of misery under the bondage of Pharaoh, who caused the Israelites to be put to death, lest they should increase in number. But God sent Moses and Aaron, two weak men, and they advanced before the mighty Pharaoh, with signs and miracles and changed the course of nature. Pharaoh did not get away from them, nor harm them, neither could he protect himself from the ten plagues which befell the Egyptians, affecting the streams, land, air, plants, animals, bodies and even their souls; for in one moment at midnight, died the most precious and most beloved members of their houses, the first-born males. There was no dwelling without dead, except the houses of the Israelites. All these plagues were preceded by warnings and menaces, and their cessation was signaled in the same manner, proving that they were ordained by God, who does what He wills and when He wills it, and they were not ordinary natural phenomena, nor were they wrought by constellations or accidents. The Israelites left the country of Pharaoh's bondage by the command of God, the same night at the same moment as the first born died…\"<br>Whoever allows such matters to enter their heart with full intentionality will be inspired, not like someone who reads ordinary history books, which have no intention of bringing us closer to the Creator. This is the meaning of the word Haggadah, it is that which draws the heart of those who hear these matters to complete faith. ",
+                    "When the Seder leader recites Ha lachma anya, he lifts the platter containing the three matzot and the other ritual foods in order to delight the children. They remove it from the table in order to cause the children to ask Mah Nishtana, \"why is this night different?\" On all other nights we eat whatever is placed before on us on the plate but tonight the plate has been removed from the table! As we find in the Talmud Ketubot (chapter 5):  'Abaye was sitting in the presence of Rabbah. When he saw that they lifted the table , he asked \"How can we eat what has been taken away?\" Rabbah said, \"We have been exempted from saying Mah Nishtana\"' The Rashbam  explains that their tables were small (more like trays) and could easily be removed while our tables are large and not easily movable. Instead, we remove a platter or a plate containing three matzot, the maror, and the two cooked foods can be food; this considered to be sufficient. ",
+                    "<b><i>Ha lachma anya</i>:</b> Our ancestors ate bread like this in Egypt. Did our ancestors eat matzah in Egypt? Doesn’t scripture state, \"And they baked unleavened cakes of the dough that they had taken out of Egypt for it was not leavened since they were driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared provisions for themselves.\" (Exodus 12:39) So they did not have unleavened bread until after they left Egypt, Isaac Abarbanel  explains in his commentary, that when the Israelites were enslaved in Egypt toiling with hard labor, the Egyptians gave them matzah to eat which was hard to digest, just as employers often give their employees food that will not be digested quickly today. ",
+                    "Why is matzah called lechem oni? It is bread about which we have much to say (onim) such as the reading of the Haggadah and Hallel. Another explanation, just as the poor person only eats a portion of his bread, putting away part for later, so too do we recite the motzi on a broken piece of matzah.  ",
+                    "Another explanation: Just as a poor person kneads and bakes his own dough because he does not have servants to do this for him; he kneads the dough and his wife does the baking, so too, even the rich are meticulous in personally preparing matzah; he kneads the dough and his wife bakes it so that it does not become leavened. Finally matzah is called lechem oni because one should not knead more dough than the amount of a poor person's offering, that is an omer or a tenth of an eifah which is even brought by the poorest of the poor.",
+                    "<b>All who are hungry come and eat:</b> One makes this declaration because everyone is obligated to eat matzah on the first night of Passover, as it is written, \"On that night they shall eat matzot.\" Scripture sets this obligation on everyone, therefore one invites anyone who doesn’t have matzah on Passover night to join the Seder.  There are those who explain this statement differently. We say, \"All who are hungry,\" because we don’t eat prior to the Seder so that we eat the first matzah with gusto and everyone at the table is hungry. ",
+                    "<b>All who are in need come join in the Passover:</b> There are those who suggest that we should not make this statement since we no longer have a Passover offering today. However, it makes good sense that we should continue to make this statement. V'yifsach (with a chet) is similar in meaning to the word, v'yifsa (with an ayin), as in, \"come this way and join me in a meal.\" Also, since we place the obligatory foods on a platter including the two cooked foods as a reminder of the sacrifices, therefore we can say this just as we did in the time of the Temple: we eat the Afikomen and the other foods as a reminder of the Passover offering. ",
+                    "<b>Now we are here:</b> Having mentioned the Passover offering, we may have caused some sadness among those who have gathered around the table, since we have mentioned the destruction of the Temple and the sacrifice that is no longer offered. Therefore, we say the leader of the Seder comforts the members of his household and tells them: this year we are here and unable to fulfill all our obligations such as offering the Passover sacrifice; next year we will be in Jerusalem! At the very least, this year we are still slaves here but next year we may be free.  This is a type of prayer: 'May it be God,s will that the Holy one fulfill His promise and oath to redeem us from our exile so that we will merit the privilege of offering the Passover sacrifice in Jerusalem next year!' This passage is recited in Aramaic because this was the language of our ancestors in Babylonia where it was composed. It was recited in Aramaic so that the women, children and those who were illiterate would understand it. There are those who say that in Jerusalem it was also recited in Aramaic because Aramaic was a language associated with joyous occasions."
+                ]
+            ],
+            "Four Questions": [
+                [],
+                [
+                    "<b>How different is this night from all other nights:</b> This was included in the Haggadah for those who did not have a child to ask questions, as it says in Talmud Pesahim (116a), \"If his son was knowledgeable, he should ask; if not let his wife ask him. If she is unable let him ask himself. Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another.\"",
+                    "<b>We do not dip even once:</b> The eating of vegetables at the beginning of the Seder is called dipping since it is the practice to dip the vegetables in vinegar or in haroset.",
+                    "<b>This night we do so twice:</b> There is the first and the second dipping. The first dipping is not obligatory but is meant to make children ask, \"Why do we eat vegetables before the meal and on other nights we do so during the meal.",
+                    "<b>On this night everyone leans:</b> Even the servant must lean; so too, a son may lean before his father and a woman of important status, since this is a sign of freedom and authority. "
+                ]
+            ],
+            "We Were Slaves in Egypt": [
+                [],
+                [
+                    "<b>We were slaves to Pharaoh in Egypt:</b> This is an answer to last of the questions about leaning; but it serves an answer for the other questions as well. This night is different from other nights; we eat matzah and maror. If one were to respond, \"Whatever happened, happened; why do we have to bother telling what happened,\" we would say to him, \"If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we and our children and our children's children would still be subjugated in Egypt.\" ",
+                    "<b>Even if we were all wise:</b> As was quoted earlier, \"Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another,\" in order to fulfil the obligations of telling the story of the Exodus, as the Haggadah goes on to illustrate."
+                ]
+            ],
+            "Story of the Five Rabbis": [
+                [
+                    "<b>Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva were dining together in B'nai Brak:</b> Abarbanel  asks many questions regarding this passage. Why did the sages uproot themselves from their homes to be together on Seder night when people usually go to great trouble to be with their own household on Passover. Why were they in a place called B'nai Brak? It was not a well known location; it is not even mentioned among the towns of the land of Israel or Babylonia. Abarbanel understands b'nai b'rak not as a name but as a description of the items they used on Seder night; he suggests that each of them was in his own home leaning on the finest pillows and couches which were like b'nai b'rak , 'shining items.' Abarbanel suggests that the if the sages were together, they were in the home of Rabbi Elazar ben Azariah, who was a rich man and also the head of the Sanhedrin.<br>Literally, however, B'nai B'rak is the name of a place. ",
+                    "<b>Our teachers, the time of the morning Sh'ma has arrived: </b>This comes to teach us that if they hadn’t feared missing out on the time in which the Sh'ma was to be recited  they would not have stopped discussing the Exodus from Egypt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azariah said: I was like a man of seventy:</b> He was not really seventy years old but as the Talmud explains, his hair grew white on the night after he was chosen to be the head of the Sanhedrin so that he looked was like a man of seventy. It was not fitting for such a young looking man to sit over the head court.",
+                    "<b>And I did not merit to teach that Exodus should be mentioned at night:</b> I did not merit (<i>lo zakhiti</i>) is another way of saying \"I did not succeed.\" I did not best the sages until I learned Ben Zoma's teaching. Some say that Rabbi Elazar was convinced that it was not appropriate to mention the Exodus (in the third paragraph of the Sh'ma) at night until he heard the teaching of Ben Zoma. From then on he decreed that the Exodus passage should be read both in the daytime and at night. It was read in the daytime before emet v'yatziv, and at night before emet v'emunah.  Before he learned Ben Zoma's teaching, Rabbi Elazar would skip the entire passage,  because it says, \"You shall see them,\" which implies only during the day. Upon hearing Ben Zoma's interpretation, he made it an obligation to mention the Exodus, which is in the last part of this passage, during the day and at night. The sages, however, took exception with Ben Zoma and said \"the days of your life\" refers this world, and \"All the days of your life,\" refers to the world to come (the messianic era). The sages said that the Exodus would remain part of the liturgy but it would be secondary to Israel's final redemption, from subjugation to the nations."
+                ]
+            ],
+            "The Four Sons": [
+                [
+                    "<b>Blessed is the \"Place;\"  Blessed is He:</b> The Holy One is called Ha-Makom because God is the place of the world but the world is not God's place. Similarly, we interpret the verse, \"See there is a place near Me; station yourself on the rock…\" (Ex 33:22) The verse does not say \"I am in the place,\" but \"The place is near me.\" It is a Dwelling Place, and the Place is without a place. Further, you will find that the word Makom has the same numerical value of God's name if one squares each of the letters of the divine name: yud (10) times yud (100), hay (5) times hay (25), vav (6) times vav 36), and hay (5) times hay (25) is 186, the same as Makom. ",
+                    "<b>Blessed is the one who gave the Torah:</b> The commandment to tell the story of the exodus to our children is written in four verses in the Torah. Since we are about to interpret these verses, we begin by reciting a blessing for the Torah and then offering interpretations.",
+                    "<b>The Torah speaks of four types of children:</b> The commandment of Haggadah, of telling the story of the Exodus, is written in four places. Since the Torah appears to repeat itself, we understand the four as referring to four types of children. They are not necessarily children but they are lacking knowledge, like children."
+                ],
+                [
+                    "<b>What does the wise child ask? What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded us:</b> This passage is found in Parshat Va-etchanan (Deut. 6:20) It continues: \"You shall say to your children: 'We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us  from Egypt with a mighty hand.  The Lord performed before our eyes marvelous and awesome signs and portents in Egypt against Pharaoh and all his household.'\" (Deut. 6: 21-22) This was the answer to the wise child. There is no doubt that a wise person is praised for his intellect, and his choice of words are a reflection of his intellect. In the words of Proverbs, 25:11: \"A word fitly spoken is like apples of gold in a setting of silver.\" This means that the wise person, when he asks a question or makes a statement does not repeat himself; each word deals with a separate matter and he chooses his words wisely.<br>This is the intent of the wise child's question. When he asks about \"these testimonies, statutes and judgments,\" he understands that there are different types of commandments regarding the Festival and Passover offering. For instance, we learn that the offering must be a male lamb; only those appointed to the offering were allowed to eat it; it had to be roasted; and it had to be consumed by midnight, as Scripture says, \"This is the law of Passover.\" (Ex. 12:43) The wise child knows that these details are testimonies that teach us important matters about the reason for the offering. They testify to the events of the Exodus from Egypt. But he also asks regarding the statutes  and judgments relating to the Passover offering; for example, \"do not break the bones of the offering\" and other details. One of the central statutes is the commandment to eat the Passover offering when one is already satiated from the festive meal, at the end of the meal, rather than when one normally eats one's favorite dish at the beginning of the meal. What purpose is there in eating delicacies on a full stomach and he is no longer able to eat any more? So you should explain to him, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\" That is, do not say, afiku mahn,  \"bring out the sweets\" after the meal in order to remove the taste of meat from his mouth at the conclusion of the meal. That is why the Afikomen is delayed to the end of the meal.  We can now explain the wise child's insightful question. We now eat an olives-size of sh'murah matzah at the end of the meal as a reminder of the Passover offering.<br>We now understand why the wise child asks this question the way he does. He sees that members of his household and those appointed to eat their Passover offering sitting together. Each is given only a bit to eat of the offering at the end of the meal. He also sees that they are meticulous about eating it, something that they do not normally do at other times. He asks, \"What are these testimonies and statutes…\" That is, generally it is the custom when people gather to celebrate an occasion with the members of their household, they leave their house afterwards to visit their friends' houses. If it is because of the preciousness of the Passover offering that they gathered, then why don’t they send portions to their neighbors as we do on other occasions. The wise child does not remove himself from the gathering; rather, he says \"which the Lord our God commanded you.\" He says \"you\" because he knows that the commandment was not given to him because he is still a minor. Yet he has already accepted upon himself the yoke of the commandments which is why he says, \"the Lord our God.\"",
+                    "<b>So you should explain to him all the laws of Passover, including, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\"</b> This answer implies that we are obligated to eat the Passover offering in one gathering and not with others. He will see that since we were appointed to this gathering, we cannot say \"give me my cloak as I wish to go out from here,\" (afiku minai);  we cannot go out from the house as on other festivals. Thus we explain why people don’t eat in their own homes as we do on other festivals but gather in groups to eat the Passover offering.",
+                    "<b><i>Ayn maftirin</i></b>, comes from the same word as haftarah (from the liturgy) and has the meaning of 'finish' or 'complete.' When we recite the haftarah on Shabbat morning, we complete the Shacharit service. Another explanation of the word matftirin is 'to express' or 'to express intent.'<br>The word Afikomen is Greek. According to the first interpretation of the word, 'finish,' this word means 'bring out the sweets,' as in 'We do not finish the meal with sweets.' According to the second interpretation, 'to express,' the word, Afikomen means, 'go out from here.' As in, \"We do not say 'Let us go out from here.'\""
+                ],
+                [
+                    "<b>What does the wicked child say:</b> This verse comes from Parshat Bo: \"When your children ask you, 'What is this rite (avodah) to you?'\" (Ex. 12:26) This verse is speaking about the wicked child who says <i>lakhem</i>, \"to you,\" implying that the rite is for you and not for him. Speaking in the manner of a wicked person, he uses the word avodah, implying something that is a burden and troublesome. The wicked child says, \"What is all the trouble with which you bother yourself all year?\" He calls the service of God avodah, labor. Even though we find this word used for the sacrificial rites, we should presume that the wicked child has bad intentions since he removes himself from the community. Therefore you should \"blunt his teeth.\" This means weaken his teeth as in the verse, \"In those days they shall say no more, the fathers have eaten sour grapes, and the children’s teeth are set on edge.\" (Jer. 31:28) This means that he sees others eating and he is not able to eat the food. Tell him: \"The Torah was speaking of you when it said, 'It is because of what the Lord did for me,' God did it for me and not for you!\"  If an evil person like you had been in Egypt, he would not have been redeemed.<br> Why do we apply this verse to the wicked child when it is the verse that is applied to the one who does not know to ask? The reason is that the one who does not know to ask is not so different from the wicked child. The wicked child does not delve into the deeper meaning in his questions or try to understand the commandments of the God; rather he sees them as something that a person simply does without explanation. "
+                ],
+                [
+                    "<b>The simple child, what does he say:</b> The one who does not know how to ask calls the simple child 'wise,' for he knows how to form his connection and to ask about ethics and wisdom.  The simple child is not wicked; he simply asks question, 'what is this,' without intention of mocking the tradition."
+                ],
+                [
+                    "<b>The one who doesn’t know to ask, you open it for him:</b> As in \"Open your mouth for the mute\" (Prov. 31:8).  This verse is written in Parshat Bo, \"You shall tell it to your child on that day, saying, 'It is because of what the Lord did for me when I went free from Egypt.'\" (Ex. 13:8) Since there is no question in this verse and only the command, \"You shall tell it,\" it is addressed to the one who doesn’t know how to interpret the verses in the Haggadah and publicize the miracle of Passover."
+                ]
+            ],
+            "Yechol Me'rosh Chodesh": [
+                [
+                    "<b>You shall tell it to your child. One might have thought that one should do so from Rosh Hodesh:</b> This passage is not a continuation of the previous one. The father is not addressing his son who doesn’t know how to ask here. Rather the author of the Haggadah offers another explanation for Exodus 13:8.   It is an explication of when we are obligated 'to expand on' the story of the Exodus. We might presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the beginning of Nisan, since God told Moses, \"This month shall be unto you the beginning of months….\" Just as Moses began warning the people of the coming observance on Rosh Hodesh, so too, we might think we should begin explaining the Exodus from Rosh Hodesh. Therefore the verse adds \"on that day,\" to teach us that it applies not on Rosh Hodesh but from the day when Israel was redeemed from slavery.  We might also presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the day before Passover when the sacrifice was slaughtered since it says 'On that DAY.'  The phrase adds, \"Because of this,\" teaching us that we only expound when the offering is brought before us; that is, when he can point at the matzah and the maror, identifying them with the word \"This.\"<br>It was necessary to teach this because previously Scripture states: \"Seven days you shall eat matzot\" (Ex. 13:7) and \"on the evening you shall eat matzot.\" (Ex. 12:18). Since the end of the verse is, \"God did this for me when I went forth from Egypt,\" (Ex. 13:8) it was necessary to clarify when we are to tell the story since we eat matzah all week.",
+                    "Another explanation: <b>\"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\"</b> The Gematria of the word zeh is twelve because a person performs twelve mitzvot on Seder night. They are: four cups of wine, haroset, karpas, washing ones hands twice, motzi, matzah, maror and the sandwich. In the time of the Temple when the Passover offering, the matzah and the maror were brought, they would point at them and say, \"Because of this which the Lord did for me.\" "
+                ]
+            ],
+            "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [
+                [
+                    "<b>Originally our ancestors worshipped idols:</b> This is in accord with what we are taught: \"Begin with disgrace and end with exaltation.\" The Talmud asks: What is disgrace? According to Rav, \"Originally our ancestors worshiped idols.\"  According to Samuel, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt.\" We include both interpretations in the Haggadah\" (BT Pesachim 116a). Rav's interpretation appears here following the explication of \"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\" (Ex. 13:8) because the sages taught that one who has abandoned his faith for idolatry is not allowed to partake of the Passover meal, as it is written, \"A stranger may not partake of it.\" Therefore we begin by speaking of the disgrace, that our ancestors worshipped idols, and only when they came closer to their true faith and were circumcised before they left Egypt, only then were they fit to offer the sacrifice and to come close to the service of God. We say it here in order that the children will hear this and will learn a lesson  and not allow their hearts to go astray after vanity, and thus be exiled from the table of their Father in Heaven.<br>It is fitting to mention how their ascent into slavery came about and how they learned the ways of other nations as a result of being dispersed among them as well as their Exodus from Egypt, along with the miracles and wonders God performed there. It was because of God's great love that He chose our ancestors and their children after them. Abraham had two sons but God only chose Isaac, the precious child and the pure offering. So too, Isaac had two sons but God chose Jacob. God decreed subjugation to the nations of the world in this world so that they would merit reward in the world to come."
+                ],
+                [
+                    "<b>And I gave Mount Seir to Esau:</b> Onkeles, the Aramaic translation, interprets Har Seir as the Har Sheidin, a Mountain of Demons, based on the verse, \"And there shall satyrs dance.\" (Is. 13:21) Mount Seir is the portion of Samael, who has a mighty storm (saar)  in his heart, as it  is written, \"My Lord shall sound the ram's horn and advance in a stormy tempest.\" (Zach. 9:14) He  is from the side of redness (evil) and therefore Esau is called Edom. Jacob, on the other hand, was smooth, the opposite of a man of Seir (hairy). He is stands apart and separated from the tempest and the bonds (of Seir). Therefore his image is on the throne of glory. He and his offspring went down to Egypt to pay the debt that was decreed at the Covenant of the Pieces (Gen. 15)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Praised is the One who kept His promise to Israel’s ancestors, Praised is He:</b> This statement is a kind of berachah, a blessing.  Some commentaries explain that one must recite a blessing immediately before one recalls the subjugation of the Israelites. “Just as one recites a blessing upon hearing good news, so one recites a blessing upon hearing bad news” (BT Berachot).  One offers comfort upon telling the story of this and other exiles, “Praised is the One who keeps His promise regarding the redemption of Israel which He promised us. Praised is the One who constantly calculates when the end time will arrive, when the time of peace and redemption will arrive. As it is written, “Then God said to Avram…your offspring shall be strangers in a land not their own (in Babylonia) and they shall serve (in Assyria) and they shall be afflicted (in Greece), and those that judged you I shall judge (in Edom).”  (Genesis 15) One concludes: “And afterwards, they shall go forth with great wealth.” This verse is a promise of redemption from all the nations.<br>One should explain the meaning of “the Holy One calculates the end.” Since the Holy One desired to bring the end (keitz) sooner, he subtracted 190 years (the gemartria of keitz) from the Covenant of the Pieces until the Israelites went forth from Egypt, which was said to be 400 years. The Israelites were only in Egypt 210 years – they skipped the extra 190 years. The literal meaning is “it was if they were subjugated all these years.\""
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>It stood for our ancestors and for us:</b> This refers to the redemption which the Holy One promised to our forefather Abraham at the Covenant of the Pieces when God revealed to him the subjugation and the redemption. But that same promise was also made for us with regard to Babylonia, Assyria and Greece. It continues to hold fast with Edom. As is explained in Bereshit Rabbah, “Terror (Babylonia), and great (Greece) darkness (Assyria) fell upon Abram (Edom).” (Genesis 15:12) But God also showed Abram the redemption, “They went forth with great wealth.”",
+                    "<b>It was not just one who rose up against us: </b>That is, it was not just the Egyptians who rose up against us to harm and destroy us. Rather there were those in every generation who rose up against us to harm us though the strength of this decree of exile which was made at the time of the “Covenant of the Pieces. The Holy One, however, saved us just as He had promised."
+                ]
+            ],
+            "First Fruits Declaration": [
+                [],
+                [
+                    "<b>Come and see what Laban the Aramean sought to do to Jacob: </b>(Laban was also among those included in God's promise). Pharaoh made a decree against the males while Laban sought to uproot them all: Laban said, “It is within my power to do with you evil,\" (Gen. 31:29) if it weren't for the dream as has been explained, “But the God of your father hadn’t said to me yesterday, beware of speaking against Jacob.” It should have said, “Of acting.” However, Laban was a great wizard so that even his words, the things he mentions, and his oaths to demons could have swallowed up Jacob, harming him and his offspring. That Torah literally says, An Aramean destroys my father. Laban came with absolute certainty he could destroy Jacob had God not taken his strength from him. Why does it say that he \"destroys?\"   The Holy One made his thought as serious as an action, therefore, the Torah says, An Aramean destroys my father.  After God saved Jacob and his family from Laban another misfortune took place, as it says, He went down to Egypt, compelled by Divine decree. We find this explanation in Talmud Shabbat: It was fitting for our father Jacob to go down into Egypt in iron chains, but his merit saved him, for it is written, \"I drew them with the cords of a man, with bands of love; and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I laid meat before them.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>He sojourned there, this teaches that they did not go down to Egypt to settle there:</b> They did not go down to Egypt to establish a permanent settlement and dwell as citizens, but rather to sojourn there as strangers and outsiders."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>And there he became a great nation, they were distinguishable: </b>They had the signs of being a great nation, recognizable, and well known, gathered together in one place and not scattered about throughout the land. Even though they were few in numbers, they were recognized as a nation unto themselves. "
+                ],
+                [
+                    "<b>And numerous, as thus growth of the field:</b> Just as the growth of the field, when they are cut down grow back even more numerous, so too, Israel the more they were oppressed the more they increased ant became fertile. Thus it is states, \"The more they were oppressed, the more they increased and spread out.\" (Exodus 1:12)",
+                    "<b>But you were naked and bare:</b> Naked and lacking in commandments so that when the end of the subjugation came, they did not have any commandments to their credit. Therefore God gave them the Passover offering and the commandment to circumcise all the males on the fourteenth day of Nisan. This is hinted at in the verse: \"When I passed by you and saw you wallowing in blood, I said to you: \"live in spite of your blood; yea, live in spite of your blood\" (Ezekiel 16:7).  The verse refers to the blood of circumcision and the blood of the offering. "
+                ],
+                [
+                    "<b>They dealt with us in an evil manner:</b> The Egyptians schemed to do us harm, saying, 'Esau was a fool for waiting until his father died to kill Jacob because by then his sons had grown up. Similarly, Laban was a fool for following a dream. We will be more shrewd in uprooting all of them!'"
+                ],
+                [
+                    "<b>In order to afflict them with forced labor:</b> There are those who explain that this was the forced labor of idolatry. They subjugated them and forced to worship idols, as is written: \"They hire a metal worker to make it into a god…They must carry it on their back and (<i>yisbiluhu</i>) transport it.\" (Isaiah 46:7) "
+                ],
+                [
+                    "<b>With rigor (<i>farekh</i>):</b> At first Pharaoh spoke to them softly (<i>bifeh rakh</i>), carrying bricks on his shoulders to encourage the Israelites to participate in the building of the cities so they could honor the king, but afterwards he subjugated them with rigor (<i>farekh</i>).  "
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Our labor, this refers to the children:</b> who grew up surrounded by hard labor and the difficult work they had to perform."
+                ],
+                [
+                    "<b>And our oppression, this refers to the severe pressure:</b> As it is written, \"You must produce your quota.\" (Exodus 5:18) "
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>Adonai took us out of Egypt, not by an angel or by a seraf nor by a messenger:</b> Moses was not considered a 'messenger' but rather a spokesman to Pharaoh.  He did not have the power to take the people out of Egypt. Rather the Holy One alone could do this. The Hagga`ah therefore states regarding that an angel did not perform the final plague but rather God, and God alone, smote them. That which is written, \"He will not permit a destroyer to enter and smite your homes,\" (Ex. 12:23) refers to the plague of destruction (and not some destroying angel). It should be explained, 'God will not let the destruction enter your homes.'  "
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>With a mighty hand, this refers to pestilence:</b>  In Midrash Tehillim, it is explained that along with each plague that God brought upon the Egyptians, God also added the plague of pestilence, as it is written: \"He gave the beasts over to hail, their cattle to (reshafim) lightning bolts.\" (Ps. 78:48) \"They gave their cattle over to reshafim\" implies the plague of pestilence. From this we learn that the rest of the plagues also included pestilence. "
+                ],
+                [
+                    "<b>With an outstretched arm, this is the sword:</b> Which plague in Egypt is referred to as the sword? Pesikta D'Rav Kahanah, states: \"All the first born gathered around their fathers and pleaded with them: \"Now that Moses has said, \"all the first born in the land of Egypt shall die,\" (Ex.  11:5)and all that he has predicted heretofore concerning the Egyptian people has befallen them, we must get those Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people will die.' The fathers replied: 'Each of us has ten sons; let one of them die just so that the Hebrews be not permitted to get out!' The first born then said: 'There is but one way to settle this matter: let us go to Pharaoh, since he is a first-born, who may take pity on himself and let these Hebrews get out of our midst.' They went to Pharaoh and said to him: 'Since Moses has said \"All the first-born shall die,\" and since everything he has predicted concerning the Egyptians has befallen them, rise up and get these Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people shall die.' But Pharaoh said to his servants: Get going and beat these cowards until they are humpbacked! And to the first born he said: I have sworn: My life or the life of the Hebrews. And you dare speak thus!' At once the first-born went out and slew sixty thousand of their fathers. Of this it is written, \"To Him that smote Egypt with their first born.\" (Ps. 136:10) Scripture does not say here , 'To Him who smote the first born of Egypt.'  "
+                ],
+                [
+                    "<b>Fearsome acts <i>(mora gadol)</i>, this refers to the appearance of the Divine Presence:</b> This means that the Holy One appeared in all His glory and smote the first born and then took the Israelites out of Egypt, as is written:\"Or has any god ventured to go and take for himself one nation from another by providing prodigious acts, by signs and by portents, by war, by a mighty and an outstretched arm,  and awesome power (moraim gedolim).\" (Deut. 4:34) Rabbi Yudan says that if you count the letters in the Hebrew verse from the beginning with the first word, lavo, to the word awesome power, moraim, there are seventy two letters. If you think there are seventy-five, so take out the word goy, nation (which refers to Egypt) The number of letters is equal to the number of letters that make up God's great name.  The appearance of the Divine presence is alluded to in the verse, \"This is my God and I shall glorify Him,\" (Ex 15) The people of Israel pointed at God's glory when they made this statement. The expressions mora gadol and moraim gedolim refer to the awesome appearance of the Divine Presence.   Even though Egypt was filled with idolatry and filth, even so God's presence appeared in Egypt to fulfill the promise made to Jacob, \"I shall take you up.\" God's presence appeared two times in Egypt: first, on the first day of Nisan when God commanded them to prepare for the Passover, and, second, on the night of the redemption from Egypt. Similarly God appeared to them at the Red Sea, as the sages taught: \"a humble maid in Egypt saw more at the Red sea than the prophet Ezekiel.\" Since one who sees the divine presence trembles and is terrified, it is referred to as mora, awesome. "
+                ]
+            ],
+            "The Ten Plagues": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Rabbi Judah used to abbreviate the plagues:</b> This is most difficult: why do we need this acronym since anyone can take the first letter of each word and combine them! Rabbi Yehudah, however, only brought this acronym to teach us about the number of plagues at the Red Sea. Rabbi Yossi said there were fifty plagues; Rabbi Eliezer said there were two hundred plagues, and Rabbi Akiva said there were two hundred and fifty plagues at the sea. Together they add up to five hundred plagues. Rabbi Yehudah's acronym adds up to five hundred and one; in matters of gematriah we don’t trouble ourselves over differences of just one!<br>Some suggest that the reason that he created this acronym is because of the listing of the plagues in the book of Psalms, which is different from the order in the Torah. Therefore, Rabbi Yehudah created this acronym so that we would know that the order in the Torah is the correct one.<br>Some commentators suggest that this is a reference to the pattern of the plagues: In some plagues, God sends Pharaoh a warning, and in others, there is no warning. The acronym shows us that there is a pattern of three groups of plagues, the first two with a warning and the third in each grouping without a warning. That is why Rabbi Judah groups the plagues together three by three. Pharaoh is warned during the plagues of blood and frogs, while he receives no warning when the plague of lice strikes the land. Wild animals and pestilence contain a warning while boils does not contain a warning. This follows the pattern regarding flogging. When one commits a crime again and again, he is flogged once and twice, each time with a warning. The third time we do not flog him. Rather we put him in a prison, feed him barley bread until his stomach explodes because he is wicked and no longer deserves a warning. Similarly, hail and locust occurred with a warning and darkness without a warning.  Since the final plague stands by itself, it has its own acronym.<br>Another explanation of the division into three groups: the first three plagues were carried out by Aaron. In the second group, wild animals and pestilence were not carried out by Moses or Aaron, and boils was carried out by both of them. The third group of plagues was carried out by Moses. And the final plague, the death of the first-born was carried out by the Holy one so it is in a grouping all by itself.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says ... Every plague which the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was four plagues:</b>  How do we understand the controversy of the Tanna'im  who argued whether each plague was quadrupled or quintupled. The Rokeach  offered a lovely explanation for this controversy. Rabbi Eliezer suggested that the plagues were quadrupled at the Red Sea because each one included all four basic elements of the universe (fire, water, air and earth).  According to Rabbi Akiva, each plague was quintupled based on the four elements plus the movement of the heavenly spheres  that influenced each plague as well."
+                ]
+            ],
+            "Dayenu": [
+                [
+                    "<b>How many favors the Omnipresent has bestowed upon us: </b>Commentators explain that since the Tanna'im in the previous passages deal with the number of plagues, therefore we now turn our attention to the number of favors which God has bestowed upon us. Just as we can increase the count of curses, we can also increase the number of miracles which God performed out of His great love for us. "
+                ],
+                [
+                    "Dayenu begins, <b>If God had taken us out of Egypt but not inflicted judgement</b> … This would have been a great miracle and it would have been sufficient, as is explained regarding the verse in the Torah, \"Has any God ventured to go and take one nation out of another?\" (Deut. 4:34) He took us out of Egypt as a person delivers a fetus from its mother's womb before its time. Israel was not yet worthy of leaving Egypt since they could have been judged as being no better than the Egyptians. These were idolaters, and these were idolaters. These partook of sexually illicit actions and these partook of sexually illicit actions. Even so God doubled our miracle by taking us out of Egypt and passing judgement on the Egyptians for subjugating us. How much more so should we praise the Master of Everything. God could not pass up the judgement of the Egyptians for He had promised Abraham, The nations which they served I will judge. (Gen. 15)  Not only that but God passed judgement on all of them and not just some of them!"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Had he not given them their wealth:</b> This refers to the wealth they gathered at the shore of the Red Sea and not booty they took from the Egyptians in Egypt. God had already promised them wealth from the Egyptians. The extra favor was that they gathered up the wealth of the Egyptians that washed up on the shore after they drowned in the Red Sea."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>If He had brought us to Mount Sinai:</b> in order to show us His great glory, it would have been enough for us! And not given us the Torah, or, if He had not increased the number of commandments that He commanded us to perform. The seven Noahide Commandments would have been enough. The sages said, \"When the people stood at Sinai, their impurity was removed from them.\" Those non-Jews who did not stand at Sinai were still impure even though they had the Noahide laws. Therefore, being at Sinai would have been enough even without the extra commandments. "
+                ]
+            ],
+            "Rabban Gamliel's Three Things": [
+                [
+                    "<b>Rabban Gamliel said, anyone who did not mention these three things.</b>  That is, even if he ate the Passover offering, matzah and the Bitter herbs, he will not have fulfilled his obligation if he did not explain why we eat these three things, since the Torah emphasizes the explanation and the telling."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>For what reason do we eat this matzah?</b> This must be explained since we had already been commanded to eat the matzah without an explanation of why.  Rabbi Kimchi  explains that they were commanded to eat matzah in Egypt  before they left in anticipation of what was about to happen. God knows all possible futures and He already knew that they would have to leave Egypt in haste. Even they had wanted to do so because they were already commanded to eat unleavened bread for seven days and to eat the Passover offering together with matzah and maror."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>In every generation each person is obligated to make himself appear  as one who went forth from there: </b> This statement is based on what was said at the beginning of the Haggadah, had God not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children would still be enslaved; that is, we must say, God took us out from there because we are included in all the miracles. Therefore, we are obligated to give thanks and praise God…"
+                ]
+            ],
+            "First Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "<b>Therefore we are obligated to give thanks:</b> Since it is as if we went forth from Egypt, we are obligated to praise and give thanks for what God did for our ancestors.<br>It is customary for each person to take a cup of wine and to recite psalms and songs. The Haggadah should be more than just generic story-telling. One must accompany singing of praise with the drinking of wine, as it is written, \"But has the vine replied, 'Have I stopped yielding my new wine which gladdens God and men that should go and wave among the trees?'\" (Judges 9:13) From this point on in the Seder song must be accompanied by a cup of wine. In this passage we mention seven types of praise: <i>shevah, hodot, hallel, paer, romem, hader, kadesh</i> for the seven firmaments.<br>Even though we are reciting Hallel, we do not begin with a blessing (as we normally do). We find in the responsa of the Geonim, \"One does not recite a blessing over Hallel on the eve of Passover even though we are about to recite the entire Hallel because  it is divided in half. Also since we recite it around the dinner table, we do not apply the rules Hallel ; instead we only apply the general rules of song and thanksgiving to it.  How can we say the blessing when we stop in the middle?"
+                ]
+            ],
+            "Second Cup of Wine": [
+                [],
+                [
+                    "<b>Praised are you Adonai …who redeemed us and redeemed our ancestors:</b> We recite this blessing since we must end the Haggadah with praise. We began by saying, \"Begin with degradation and end with praise.\" That is why we end by speaking not only of our ancestors redemption but ours as well.",
+                    "<b>Who has allowed (<i>vi-higee-ahnu</i>) us to reach:</b> Even though we already recited the she-he-heyanu along with the Kiddush, we express the same idea again, (that we have reached this occasion), in order to say that we have reached the holiday again. Some suggest that it should say tigi-aynu, You have allowed us to reach, since all blessings should include an expression in the second person. These holidays: this refers to Rosh Hashanah. And Festivals: Passover, Sukkot and Shavuot. Rejoicing…and eating there the offerings and the Passover offerings: we refer to the festive offering first since it is consumed before the Passover offering. "
+                ],
+                [
+                    "One then recites the blessing over the wine and drinks the wine while leaning along with all those who are participating in the Seder with him. Wash the hands a second time since the reading of the Haggadah and Hallel are an interruption between the first washing and the second washing, and our mind is no longer on the first washing. Since our hands have been busy participating in this rite, it is possible that we have touched something which caused the hands to become impure, one has to wash the hands again since one is about to eat the unleavened bread, and it is impossible to eat bread with filthy hands. However, if one was extra careful to guard ones hands from the time of the first washing and one did not touch anything impure, that he does not have to go back and wash them again. If he decides to do so anyway, then he should do so without a blessing.."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Rachtzah": [],
+        "Motzi Matzah": [],
+        "Maror": [],
+        "Korech": [
+            [],
+            [
+                "Afterwards, the head of the household takes two matzot that are shemurot, holding the whole and the broken piece together. For the master has taught: Everyone acknowledges that on Passover night one holds the whole piece of matzah and the half piece together. What is the reason? We do so because matzah is called the bread of the needy: just as it is the way of the needy to break the bread (and put some away for  later) so one recites blessing holding the broken piece.  One holds the broken piece together with a whole piece because of lechem mishneh, the two loaves over which one usually recites the blessing on Shabbat and holidays. One then recites the motzi and breaks the whole piece of matzah and does not yet take from the previously broken piece of matzah since reciting the blessing on a 'whole loaf' is the more common practice.  After reciting the blessing al akhilat matzah, one takes a bit of both pieces of matzah and eats them together. One should lean when eating the matzah. Some of the Gaonim are of the opinion that one makes the motzi on the previously broken piece of matzah and al akhilat matzah on the whole piece. Some follow one opinion and others follow the other opinion!",
+                "Afterwards, one takes some of the hazeret  and recites the blessing al akhilat maror, dipping it in the haroset. This is good because of kafah a type of poisonous substance sometimes found on greens. Others say that kafah is a type of worm and that the haroset keeps it from harming the person who eats it. ",
+                "Each person at the table receives at least an olives-worth of hazeret dipped in the haroset. One does not lean when eating it since the Talmud says that maror does not require leaning, since it is an allusion of the verse, \"they embittered them,\" and leaning is a symbol of freedom. One does not have to recite the blessing borei p'ri ha-adamah since the blessing over the matzah exempts us from other blessings on the food. Anything that is now part of the meal no longer requires a separate blessing either before or after it. ",
+                "After eating the maror, each person takes part of the third piece of shemurah matzah  along with the hazeret and makes a sandwich, eating them as one without leaning since it contains the bitter herbs.  One eats it as a reminder of the temple, just as Hillel did, for the verse says, \"You shall eat it with matzah and maror.  In the time of the Temple, Hillel would recite the blessing over the matzah and then the blessing over the maror. He would then eat them together since both of them were commandments contained in the Torah and one did not cancel out the other. At this time we recite and eat them separately since matzah is a Torah commandment while maror is only a rabbinic commandment.  When there is a Passover offering, maror is a Torah commandment; in a time when there is no Passover commandment, the maror is only a rabbinic commandment. We cannot eat them together after reciting the blessings since the rabbinic commandment would cancel out the Torah commandment. Therefore, we do them separately and only then do we eat them together; since we have already recited the blessing there is no blessing for the Hillel sandwich.  Ibn Yarhei  writes that the optimal way to perform the commandment is to not have any interruptions between the blessings over the matzah and the making of the Hillel sandwich. In this way the blessing over the matzah and the maror would include the making of the sandwich."
+            ]
+        ],
+        "Shulchan Orech": [
+            [],
+            [
+                "After these blessings, one continues with the meal, eating whatever one wishes. At the end of the meal one should eat an olives-worth of matzah from the piece that was broken at the beginning of the Seder and that was hidden and wrapped in a cloth as a reminder of the dough that was wrapped in a cloth and carried out of Egypt. One eats it as the Afikomen, a reminder of the Passover offering which was consumed when the people were already sated by their meal. One does not eat anything after the Afikomen so that one concludes with the taste of the Afikomen in one's mouth. One should eat this matzah before midnight. If not one does not one fulfill one's obligation on Passover that nothing be consumed after midnight.  "
+            ]
+        ],
+        "Tzafun": [
+            [
+                "If one forgot and did not eat the Afikomen until he had already washed his hands prior to the Birkat haMazon, or until he said the Zimun  (Rabbotai Nivarech), or even if he had already recited the Birkat HaMazon but prior to the third cup of wine, the Avi Ezri and the Rosh write that he should wash his hands again, and recite the motzi and eat it. If, however, he already said the blessing over the third cup of wine, he should not eat it since this necessitates that he recite reciting the Birkat HaMazon and then drinking another cup of wine, and it would now appear that he is adding to the four cups of wine. It has also been established that one should not drink between the third and fourth cups of wine. Also, since all our matzah is shemurot, one can consider the last bit of matzah that he ate as the Afikomen.<br>Rabbi Peretz wrote that if he hasn’t recited the Zimun yet, he can still eat the Afikomen without a blessing even though he has already ended the meal. In this situation it is different because the Afikomen is a commandment that God has placed upon him and we depend upon this.<br>After he drinks the cup of wine over which he recited the Birkat HaMazon, he pours the fourth cup and completes Hallel. In Midrash Tehilim, it is written that there should be at least three people reciting psalms so that one can recite and two can respond, hodo l'adonai ki tov.<br>The Rosh writes that if it is impossible for him to have three people present, he his wife and his minor son is sufficient!"
+            ]
+        ],
+        "Barech": {
+            "Birkat Hamazon": [
+                [],
+                [
+                    "After the Afikomen, one pours the third cup of wine and recites the Birkat HaMazon, drinking it afterwards while leaning. Everyone should lean with the Seder leader. Between these first cups if one wishes to drink more wine, one may do so. Between the third and fourth cup of wine, one may not drink wine. The Jerusalem Talmud explains that one may not drink extra wine at the end of the Seder in order that one not become inebriated and forget to finish Hallel. This is problematic since he might already be drunk! However, wine within the meal does not make one inebriated while after the meal has the effect of making one inebriated. The Halachot Gedolot,  the Rif, and the Rambam all forbid drinking after the Afikomen except for the two cups of wine. It should not appear that he is adding to the four cups of wine.<br>Rabbi Yitzchak  follows the approach of the Jerusalem Talmud which says that since one should spend the whole night discussing the Exodus, the miracles  that the Holy One performed for our ancestors until day break, one should not drink extra wine lest he be overcome by sleep. The Tosefta says that each person is obligated study the laws of Passover and the Exodus all night long, like the sages who dined together in B'nai Brak."
+                ]
+            ],
+            "Third Cup of Wine": [],
+            "Pour Out Thy Wrath": [
+                [
+                    "Some permit a fifth cup of wine based on the verse in Exodus, \"I will bring you to the land.\" If one wishes to drink water it is permissible."
+                ],
+                [
+                    "<b>Pour out Your wrath:</b> We recite this verse because the four cups of wine are an allusion to the four cups of retribution  that the Holy One will pour out in the future on the nations of the  world. We recite this prior to the fourth cup since it is with this cup that we complete the commandment of drinking four cups of wine. We now ask God to do what He promised to do to the gentiles who have oppressed us."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Hallel": {
+            "Second Half of Hallel": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "After completing Hallel, one says, \"May all Your creations praise You,\" this is a blessing of song; it ends, \"Praised are you Adonai, Sovereign acclaimed with songs of praise.\" One then recites the blessing for the fourth cup of wine. The leader of the Seder and everyone present reclines while drinking the wine. If one wishes to add a fifth cup, one may do so after reciting Hallel HaGadol (Psalm 136), which begins with Hodu la-adonai ki tov…hodu leilokei elokim. There are twenty six passages in this psalm equal to the twenty six generations that had not yet receive the Torah before it was given to the people of Israel. Despite this, God in His great mercy, continued to sustain these generations. One then recites Nishmat Kol Hai though the blessing at the end of Yishtabah; so says HaRitz Giat. Rabbi Hayim Kohen suggests that one should not say the blessing at the end of Hallel since it is sufficient for there to be a blessing at the end of Yishtabah. It is not necessary to conclude the passages of song and praise twice. This is also the opinion expressed in the Prayer book of Saadia Gaon."
+                ]
+            ],
+            "Songs of Praise and Thanks": [],
+            "Fourth Cup of Wine": [
+                [
+                    "Concerning the blessing after drinking wine, al hagefen v'al p'ri hagefen,  there are those among the Gaonim who hold that one must recite a concluding blessing of thanksgiving after each cup of wine. Our teacher Hai Gaon says: \"It is not fitting for us to recite al hagefen after each of the cups of wine since together they constitute one mitzvah and there is no interruption between them so that a blessing at the end should be sufficient. The Rif suggests that we should recite the concluding blessing (al hagefen) after the first two cups of wine and again after the final two cups of wine. The author of Sefer Hahashalamah explains that the Rif's opinion makes sense since the obligation to recite the blessing over the wine before the meal is not canceled by the wine during the meal and the wine after the meal is not exempted from a blessing by the wine during the meal. The reason for this is the purpose of the wine is different. The wine in the meal is for serving (lisharot) while the wine before and after the meal is for the drinking (lishtot). Since the wine lishtot is more important than the wine lisharot, the wine that is drunk during the meal does not divide the first two cups from the second two cups of wine in the Seder, and a blessing can be recited at the end of the Seder for all four cups of wine."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Nirtzah": {
+            "Chasal Siddur Pesach": [],
+            "L'Shana HaBaa": [],
+            "And It Happened at Midnight": [],
+            "Zevach Pesach": [],
+            "Ki Lo Na'e": [],
+            "Adir Hu": [],
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Echad Mi Yodea": [],
+            "Chad Gadya": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+        "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "קדש",
+                "enTitle": "Kadesh"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ורחץ",
+                "enTitle": "Urchatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כרפס",
+                "enTitle": "Karpas"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחץ",
+                "enTitle": "Yachatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מגיד",
+                "enTitle": "Magid",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הא לחמא עניא",
+                        "enTitle": "Ha Lachma Anya"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מה נשתנה",
+                        "enTitle": "Four Questions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדים היינו",
+                        "enTitle": "We Were Slaves in Egypt"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק",
+                        "enTitle": "Story of the Five Rabbis"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כנגד ארבעה בנים",
+                        "enTitle": "The Four Sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יכול מראש חודש",
+                        "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו",
+                        "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארמי אבד אבי",
+                        "enTitle": "First Fruits Declaration"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשר המכות",
+                        "enTitle": "The Ten Plagues"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דיינו",
+                        "enTitle": "Dayenu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פסח מצה ומרור",
+                        "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חצי הלל",
+                        "enTitle": "First Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שניה",
+                        "enTitle": "Second Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "רחצה",
+                "enTitle": "Rachtzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מוציא מצה",
+                "enTitle": "Motzi Matzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מרור",
+                "enTitle": "Maror"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כורך",
+                "enTitle": "Korech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שולחן עורך",
+                "enTitle": "Shulchan Orech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צפון",
+                "enTitle": "Tzafun"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברך",
+                "enTitle": "Barech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת המזון",
+                        "enTitle": "Birkat Hamazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שלישית",
+                        "enTitle": "Third Cup of Wine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שפוך חמתך",
+                        "enTitle": "Pour Out Thy Wrath"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלל",
+                "enTitle": "Hallel",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מסיימים את ההלל",
+                        "enTitle": "Second Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מזמורי הודיה",
+                        "enTitle": "Songs of Praise and Thanks"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס רביעית",
+                        "enTitle": "Fourth Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "נרצה",
+                "enTitle": "Nirtzah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "חסל סידור פסח",
+                        "enTitle": "Chasal Siddur Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשנה הבאה",
+                        "enTitle": "L'Shana HaBaa"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ויהי בחצי הלילה",
+                        "enTitle": "And It Happened at Midnight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זבח פסח",
+                        "enTitle": "Zevach Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר במלוכה",
+                        "enTitle": "Ki Lo Na'e"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר הוא",
+                        "enTitle": "Adir Hu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אחד מי יודע",
+                        "enTitle": "Echad Mi Yodea"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חד גדיא",
+                        "enTitle": "Chad Gadya"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,518 @@
+{
+    "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kimcha_Davshuna_on_Pesach_Haggadah",
+    "text": {
+        "Kadesh": [
+            [],
+            [
+                "<b>Upon returning from synagogue</b> one should arrange one's table in the manner of freedom as we shall explain. One should not sit down at the table until after dark so that one can be certain that it is the time when one is permitted to eat matzah, as it is written, \"In the evening you shall eat matzot.\"<br>Even the poor should not drink less than four cups of wine; they should eat and drink while reclining. Scripture alludes to this in the verse: \"When Pharaoh let the people go…So God led <i>(vayasev)</i> the people round about…\"  When they were redeemed they ate in the \"round-about\" fashion.<br>The optimal way to fulfill the mitzvah of drinking wine is to drink red wine as a reminder of the blood they placed on their lintel and doorposts in Egypt. If their hands are cleaned they may sit at the table and recite Kiddush. Most people have the custom of checking their hands beforehand and then washing them. But if their hands were already clean, there is no reason to wash them and recite al netilat yadaim, the blessing for washing. For this recitation of the blessing is not for eating but for drinking after Kiddush. We have a tradition that one who performs the ritual of \"washing\" before fruit is being presumptuous.<br>There are many reasons given for the four cups of wine at the Seder. The four cups are said to allude to the four terms of redemption mentioned in Parshat Va-era (Exodus 6:6): \"Say, therefore, to the children of Israel: I am the Lord. I will free you from the labors of the Egyptians and deliver you from their bondage. I will redeem you with an outstretched arm and through extraordinary chastisements. I will take you to be my people and I will be your God.\" The four cups are alluded to in the words: hotzeiti (I will free you), hitzalti (I will deliver you), ga'alti (I will redeem you) and lakahti (I will take you).\"<br>There are those who say that the four cups refer to the butler's dream regarding to Pharaoh: \"Pharaoh's cup was in my hand;\" \"I pressed them into Pharaoh's cup;\" \"placed the cup in Pharaoh's hand;\" \"you shall place Pharaoh's cup in his hand.\" (Genesis 40:9-13)<br>Some say that the four cups stand for the four kingdoms, and others, four cups of vengeance which God will pour out on the nations, \"Thus said the Lord, the God of Israel, to  me: Take from My hand this cup of wine - of wrath - and make all the nations  to whom I send you drink it. Let them drink and retch and act crazy because of the sword that I am sending among them.\" (Jer. 25:15-16) \"Babylon was a golden cup in the Lords hand. It made the whole earth drunk…\" (Jer. 51:7) \"There is a cup in the Lord's hand with foaming wine fully mixed from this He pours. All the nations of the earth drink, draining it to the very dregs.\" (Psalms 75:9) \"He will rain down upon the wicked blazing coals and sulfur, a scorching wind shall be their lot (kosam).\" (Psalm 11:6)<br>They also allude to four cups of consolation: \"The Lord is my allotted share and portion (kosi); You control my fate.\" (Psalm 16:5) \"You shall anoint my head with oil; My cup overflows. (Psalm 23:5) \"I will raise the cup of deliverances and invoke the name of the Lord.\" (Psalm 116:13)  This last verse speaks of two cups: one for the coming of the Messiah and the other for the resurrection.<br>There are those who wonder why we don’t recite a blessing for the mitzvah of the four cups just as we recite for maror.   We only recite a blessing over a mitzvah that is performed at one time, and without interruption. Since the drinking of the four cups of wine are one commandment which is performed on four occasions with interruptions between them, we do not recite a blessing for this mitzvah. Natronai Gaon  writes that the four cups of Seder night are a single mitzvah; if one does not drink all of them, one has not fulfilled his obligation and he deserves lashes, according to the sages.<br>The statement, \"Even the poor must not eat until he does so leaning,\" is a reference to a poor person who normally does not lean leisurely when he eats. Certainly the same applies to a wealthy person who usually leans on a fine couch.  One must lean on the left side. Leaning on the right side is not considered 'leaning,' lest his throat become closed . A woman does not need to lean because she lives under the authority of her husband.  But if she is a woman of high status, she should lean. Similarly, a widow or a divorcee who does not live under the authority of another should lean.<br>A son who lives in his father's house, even if his father is also his teacher, should lean. A student at the table of his master teacher does not lean unless his teacher gives him permission. The reason that he may lean at his father's table, but not at his teacher's table, is that his father would forgo the honor nor would he be harsh with him while a teacher should not forgo the honor due to him. A servant at his master's table should lean. The Avi Ezri   writes that in our time when it is not the custom to lean at the table, it is not necessary to lean during the Seder either.",
+                "We prepare a plate for the Seder containing two cooked foods, three matzot, a variety of vegetables, and <i>haroset</i>. The two cooked foods: one of them should be roasted as a reminder of the Passover offering and one should be cooked as a reminder of the hagigah, the festive offering, which was consumed before the Passover offering so that the Passover offering would be consumed when one already had sufficient to eat. The following verse: \"You shall not break a bone of it,\" (Ex. 12:46) is interpreted to mean that if he was ravenously hungry when he ate the Passover offering, he might be suspected of breaking the bones of the offering.<br>This is how the commandment was fulfilled in the time of the Holy Temple: first they would break the Passover offering, reciting over it, 'Praised are you Adonai our God…who command us concerning the eating of the Passover offering.'  Each person would then eat at least an olive's amount of  the meat from it. Afterwards they would bring the Festive offering, reciting the blessing, \"who commanded us regarding the eating of the offering.\" When they completed eating the Festive offering, they would bring the Passover offering back and eat it after having satisfied themselves (with the other offering).<br>When the Fourteenth of Nisan fell on a Shabbat, it was only necessary to eat the Passover offering and not the cooked offering for the Festive offering, since the Festive offering does not take precedence over the observance of the Sabbath.  The Jerusalem Talmud adds that the two portions (for the Seder plate) should be the shoulder and an egg. The egg symbolizes compassion for the redemption that God provides, and the shoulder, symbolizes, 'God provides redemption through God's exalted hand.<br>Customarily there are two vegetables on the Seder plate. One is karpas. When one inverts the letters of karpas, it spells samekh parekh. The letter samekh refers to the sixty tens of thousands of Israelites who were enslaved. And the word parekh means oppressed. The other vegetable is hazeret which is also called <i>hasa</i>.   <i>Hasa</i> is an allusion to the Holy One who has mercy (has) upon us. According to the sages, the haroset is a reminder of the clay from which they made the bricks when the Egyptians enslaved the Israelites. It is made from different types of sweet and tart fruits as well as spices that look like the straw used in the making of bricks. We put apples in as a reminder of the verse in scripture, \"beneath an apple tree I aroused you.\" (Song of Songs 8:5)  Nuts are a reminder of the verse, \"I went down to the garden of nuts.\" (Song 6:11) Figs are an allusion of the verse, \"The fig tree puts forth her green figs.\" (Song 2:13) Dates are an allusion to the verse, \"your stature is like a palm tree\" (Song 7:8). Spices like cinnamon are a reminder of the straw used in the making of bricks.",
+                "The Rif  asks: How does a person conduct Seder in two or three different households?  He begins in his own house by reciting the blessings and the Haggadah up to the meal. He should then eat the meal, concluding with the Birkat HaMazon. He can then to each household, reciting Kiddush and a letting the members of the household drink the wine.  He then recites the Haggadah. They may eat the karpas and the matzah (when he says the blessing) but he does not eat with the members of the household since he has already concluded his meal with the Afikomen. They recite the Birkat HaMazon, and then he goes on to the next household. He does this at each house he visits.<br>Even though the rule is that a person should not recite a blessing for food for someone if he is not also eating the food, the blessing over the matzah and the Kiddush are different. He can recite these blessings without eating or drinking because these foods are obligatory on Seder night. Therefore, he can recite the blessing for someone else even though he is not benefiting from the blessing. However the Birkat HaMazon is different since he has not tasted any of the food. Once he has eaten the Afikomen and recited the Birkat HaMazon in his own house, he cannot eat anything else so they must recite the grace after meals for themselves. This is based on the principle, Ayn maftirin ha-Pesah Afikomen, \"one may not partake of any deserts after the Pesah offering.\"  (Mishnah Pesahim)  After leading the Seder in the other households, he should return to his own house and complete the evening by reciting Hallel and drinking the fourth cup of wine.<br>If he prefers, he may go to the other households first, recite the blessings without eating or drinking with them, and then return to his house and begin all over again with the Kiddush. It is up to him to do as he wishes.  He is not permitted to begin in his own household and recite the Seder up to ga'al yisrael (before the meal), recite the blessing over the matzah, and then go to the other households, returning to his own home to have his meal.<br>It is prohibited to leave one's meal to go to another home, even if one leaves an elderly or a sick person at home. One can only leave one's household on Seder night to perform a commandment such as rejoicing with a newly married couple. It goes without saying that helping those who are illiterate to fulfill the commandments of Seder night is also a  commandment. The difference is that rejoicing with the bride and groom is a transient commandment. Therefore it permissible to leave the Seder table to participate in this mitzvah by greeting them.  Helping the illiterate to fulfill the commandments of Seder night, on the other hand, is not transient; he can finish his own meal or go earlier help these families fulfill the commandments of this evening.<br>The Baal HaItur   comments that he may not recite the blessing over the vegetables (karpas) since he cannot eat with them.  He can only recite the blessing over the matzah and the maror. However, he may follow the approach of Rav Hisda, who would take hazeret (which can also be used for maror), recite the blessing over vegetables as well as the blessing for the maror at the beginning of the Seder, and when he reached the place in the Seder when one eats the maror, he would do so without reciting the blessing again.<br>The Rosh  disagreed with this approach and argued that since the sages decreed that we should eat the karpas so that children would notice it and ask questions, it is to be considered no different than the blessing for the matzah and it can be recited by the Seder leader even if he is not eating the greens.<br>The Ri'af's  statement that \"the participants must recite the Birkat HaMazon by themselves\" is a law for those who can recite the Birkat HaMazon. If there is no one who can lead it, Rabbi Amram Gaon writes that there is no decree that the leader must lead them so that they can fulfill their obligation. If he were to do so, he could no longer drink the fourth cup of wine in his house.<br>The Rosh writes that if even if the participants at the Seder do not know how to recite the Birkat HaMazon, the leader should lead them in it, having them repeat it word for word after him like a child who repeats Hallel and repeats it after the leader. This is not considered as if he recited God's name unnecessarily.<br>Rabbi Yaakov, son of the Rosh  writes that it is possible that the leader can also recite the Birkat HaMazon for the participants and thereby fulfill their obligation. Since it is an obligation to eat matzah and so the leader can recite the blessing and have the participants answer Amen, so too, the Grace after meal can be recited on their behalf and thereby fulfill their obligation. After all, the sages decreed the obligation of four cups of wine, one of them at the end of the Birkat HaMazon, so they have a special obligation to recite the Birkat HaMazon so that they can drink the fourth cup of wine.<br>It seems to me that Rabbi Yaakov son of the Rosh is incorrect, since we learn in the Jerusalem Talmud (Berachot): \"Even if a person is exempt from a commandment, he may fulfill another person's obligation except in the case of the Birkat HaMazon.\" The Talmud then asks, don’t we say that one who is exempt from a commandment cannot help fulfill another person's obligation. Rather the statement in the Talmud should have been if he is obligated to perform this commandment but has already fulfilled his obligation, he can still help others fulfill their obligation except in the case of the Birkat HaMazon, as it is written: You shall eat, and be satisfied and bless.\" This  means that one who ate should recite the Birkat HaMazon (and not one who didn’t eat). It seems to me, therefore, that the Rosh is correct in this matter.<br>When everything is prepared, he should pour the first cup of wine for each participant, reciting the blessing for the wine first, then the blessing sanctifying the day,  and then the sheheyanu, for having reached this day. We do not say a blessing, \"Who performed miracles for our ancestors,\" because the last blessing of the Maggid, \"Who redeemed us and our ancestors from Egypt…Blessed are you Adonai, who has redeemed Israel\" serves as a blessing for giving thanks for the miracles of Passover. This blessing is more appropriate because it more specific in referring to the Exodus. Then everyone drinks the cup of wine while leaning.",
+                "If Passover falls on Shabbat, one says Vayekhulu first, (Genesis 2:1-3) then the blessing over the wine, followed by the blessing sanctifying the day. In the second blessing, on Shabbat we say \"You have caused us to inherit the Sabbath and your holy festivals with love and favor.\" The commandment to rejoice on the festival is explicitly stated. The commandment to rejoice is alluded to in the verse: \"On your joyous occasions and your festivals.\"  (Numbers 10:10)  the Midrash says that \"your joyous occasions,\" is a reference to the Sabbaths. We find the language of inheritance in connection with the Sabbath, as it is written, \"The people of Israel shall keep the Sabbath, observing the Sabbath day throughout the generations as a covenant for all times.\"  (Exodus 31:16) That is why we say, \"You cause us to inherit.\" Finally one concludes the blessing by saying, \"Praised are you who sanctifies the Sabbath, Israel and the sacred seasons. Then one recites the she-heheyanu and one drinks the wine.",
+                "If Passover falls at the conclusion of the Sabbath, we recite the blessings which are referred to in the acrostic, YKNH\"Z, yayin (wine), kiddush (sanctifying the day), ner (candle, or the blessing for fire), havdalah (the blessing marking the separation between Shabbat and the following day), z'man (she-heheyanu or the blessing marking the specialness of the moment). In the havdalah blessing we say \"between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival.\" There is separation between the 'heavy' and 'light' holiness, similar to what we find in scripture: \"the curtain (parokhet)  shall serve as a partition between the holy and the holy of holies.\" (Exodus 26:33) Rabbi Ephraim asks why we say, \"Between the seventh day and the six days of creation You have made a separation and You have sanctified, You have sanctified Your people, Israel, with Your holiness, \" in the havdalah blessing. We say this after we have already mentioned, \"Between the holiness of the Sabbath to the holiness of the festival You have made a separation.\" The phrase is neither an introduction nor is it a summary of the blessing. Rabbeinu Tam  answers this question: we are taught in chapter 10 of the Talmud Pesahim, that one who abbreviates the havdalah blessing should not have less than three havdalot (expressions of separation) and one should not add more than seven. The sages wanted to mention seven havdalot so they added Yom Tov, the festival, after Shabbat since this is the main theme of the passage.<br>These are the seven separations: (1) between the sacred and the profane; (2) between light and darkness; (3) between Israel and the gentiles; (4) between the Sabbath and the six days of creation. This counts as four, however, the fourth is not included in the number since we have already mentioned between the sacred and the profane which is a more general way of saying the same thing as, \"between the Sabbath and the six days of creation.\" Therefore, there are only three havdalot up to here!\" (4) Between the holiness of the Sabbath and the holiness of the festival; since preparation of food is allowed on the festival there is a distinction between it and the Sabbath; (5) Between the seventh day and the other six days of creation - this is a reference to the last day of the festival which is separate from the intermediate days of the festival; (6) you have separated (7) and you have sanctified your people Israel through your holiness; this refers to the two separations that make up the people of Israel: between the Kohanim and the Levites, and between the Levites the people of Israel. The blessing then ends with a brief conclusion: \"who distinguishes the holy from the holy.\"<br>One then recites the sh-heheyanu. One does not smell spices as one normally does during the havdalah service since the leisure (menuchah) of the festival brings leisure to the soul in place of the spices which one smells at the conclusion of the Sabbath."
+            ]
+        ],
+        "Urchatz": [
+            [
+                "<i>Hands are washed in preparation to the handling of food. The Talmud states that when a food is dipped in liquid, hands are to be washed first as a sign of ritual purity (Pesahim 115a). There are different customs regarding who should wash their hands before partaking of the greens.  In some homes the person conducting the Seder washes before handing out the greens while in other homes all the participants wash their hands before handling the greens. In the Ashkenazic tradition no blessing is recited. The blessing for washing hands is said only before eating bread.</i> <br>Following Kiddush, one washes one's hands in preparation for karpas, vegetables dipped in liquid, even though one is not about to eat unleavened bread. Whenever one eats something that is dipped in liquid, one must was one's hands since one's hands may become moist and one might inadvertently touch something and contract impurity. We have explained that it is good to find a reason for washing one's hands prior to this. It need not be after Kiddush since we are not careful regarding impurity today. "
+            ]
+        ],
+        "Karpas": [
+            [],
+            [],
+            [
+                "One takes the karpas and dips it in vinegar or in the haroset in order to kill the worms that are sometimes found in the vegetables. One then recites the blessing borei peri ha-adamah. Rabbeinu Tam and Rashbam instructed their students to do the first dipping in vinegar. This was based on the statement in the Mishnah, \"They then set it before him. He dips the lettuce before he has reached the after course of bread. They set before him matzah, lettuce (hazeret) and haroset, and two side dishes, even though haroset is not compulsory.\" (Mishnah Pesahim 10:2) The Mishnah does not mention haroset until the second dipping, proving that we do not dip in the haroset for the first dipping.  Rabbeinu Yona explains that the first dipping is not considered obligatory. Rather it is performed as a way of calling attention to the Seder. Since we do not dip vegetables in haroset all year long, the reason for this practice cannot be to prevent kafa.  Therefore it is not our custom to eat the lettuce (hazeret) without haroset, as we do all year long. Since the second dipping is regarded as a mitzvah, the sages were more careful in its performance. <br>Hai Gaon explains that kafa is Aramaic from the word kafui (coagulation); it refers to a gaseousness which strikes the intestines from certain types of food. Haroset is a type of medicine which prevents the gaseousness.<br>We do not recite a blessing for haroset even though it is considered a commandment, because  haroset is secondary to the primary food, the lettuce or the maror. We learn, \"Any time we have two foods, we recite the blessing on the primary food and not the secondary food. We recite al achilat maror and not borai peri ha-adamah for the second dipping since we already recited this blessing earlier in the Seder and the reading of the Haggadah is not considered to be an interruption between the two acts. ",
+                "However it is necessary to recite the blessing for the washing of the hands again because it is considered an interruption for the washing and his hands may have inadvertently touched something impure. <br>It is not necessary to recite the concluding blessing borei nefashot for the karpas since the reading of the Haggadah is not considered an interruption. It is also not necessary after eating the maror to recite this blessing since the commandment is to eat the matzah and the maror together, as scripture, \"Matzah and maror they shall eat it.\" It is considered to be part of the meal, and it is not necessary to recite borei peri ha-adamah again during the meal. The vegetables which we dip at the beginning of the Seder are meant to make the children curious since we normally don’t dip vegetables prior to the meal.<br> If one does not have other vegetables - and only has maror - should begin the Seder by reciting two blessings, al achilat maror and borei peri ha-adamah when he eats and dips the maror in place of the karpas. He should then dip it in the haroset and eat an olives size of it. When he completes the reading of the Haggadah and recites the blessing over the matzah, he should eat the maror again, this time without a blessing."
+            ]
+        ],
+        "Yachatz": [
+            [],
+            [
+                "<br>After eating the karpas, one breaks one of the three matzot, placing half between the two whole matzot and wrapping half of it in a cloth, as a reminder of the verse: \"So the people took the dough before it was leavened, their kneading  bowls wrapped in their cloaks upon their shoulders.\" (Exodus 12:34) It is used for the Afikomen which is eaten later as a reminder of the Passover offering, which must be consumed when we are already sated by the meal.  Why do we break the matzah before the reading of the Haggadah? So that when we make the declaration, \"This is the bread of affliction,\" we can do so over a broken piece of matzah. The Talmud Pesahim states, \"Just as it is the way of the poor to break bread and put some away for later, so too here, we break the matzah and put away a piece for later.\"",
+                "The Rif  asks, What should one who only has an olives-worth of guarded matzah (shmurah matzah) do? He should first eat regular matzah first when he recites the motzi and afterwards, at the end of the meal (when he eats the Afikomen) should eat the olives-worth  of guarded matzah, reciting the blessing \"for the commandment of eating matzah\" (al akhilat matzah). One then makes a sandwich with the maror and the matzah without a blessing.<br>The Rif's explanation surprised the Rosh,  who wonders, if we wait until the end of the seder to say al akhilat matzah over the guarded matzah, how could one then eat the sandwich with a regular piece of matzah since it would remove the taste of the guarded (shmurah) matzah from one's mouth?  According to the Rif's explanation  it would have made more sense to simply omit the sandwich since it is only a remembrance of the Passover offering which was eaten together with matzah and maror.<br>This is what the Rambam and Rabbeinu Yona  suggest: one should recite the blessing for the eating of matzah at the end of the meal, and one should not eat anything after it. The Ittur  suggests that one should recite both blessings, hamotzi and al akhilat matzah, and then eat the regular (non-guarded) matzah, and then eat the shmurah matzah at the end of the meal as the Afikomen without a blessing.<br>The Rosh suggests that one should begin with the shmurah matzah, after reciting both blessings, so that one eats the shmurah matzah 'with an appetite' and that one need not worry about eating non-guarded matzah after it."
+            ]
+        ],
+        "Magid": {
+            "Ha Lachma Anya": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>One begins the reading of the Haggadah.</b> The Rif wonders why one doesn’t recite a blessing for the reading of the Haggadah just as one recites a blessing for the reading of the Megillah.  Surely the telling of the story of Passover is a positive commandment as we learn: \"You shall tell your child on that day etc.\" (Exodus 12:8)<br>He explains that a blessing for telling the story is unnecessary since by saying in the Kiddush, \"A remembrance for the exodus from Egypt,\" he fulfills his obligation of saying a special blessing. The Rashba  offers another explanation for why a special blessing is not said for the telling of the Passover story. One does not need to say a blessing for a mitzvah for which there is no minimum in its performance. A simple statement (\"God took us out of Egypt\") would suffice in the telling of the story of the Exodus, though we do say \"whoever tells the story at length is praiseworthy.\"<br>This text is called the Haggadah because of the verse,  \"You shall tell (v'higadita) your child on that day etc.\" (Exodus 12:8).  Some say that the name comes from the Hebrew word for drawing the heart, or inspiring, and this seems correct to me, as in the verse, \"O Lord, open up my lips; that my mouth may declare (yagid) your praise.\" (Ps. 51:17) The sages interpreted yagid to mean, \"my mouth shall draw your praise.\" That is, everything derives from the intention of the heart. In human books, wonders and awesome acts arise from the natural order of the world, inspiring love, joy and spiritual pleasure. Yet who has heard such things as the Exodus without trembling? The author of the Kuzari writes:<br>\"The facts are yet more startling! The Israelites lived in Egypt as slaves, 600,000 men above the age of twenty, the descendents of the twelve tribes. Not one of them had separated or emigrated to another country, nor was there a stranger among them. They looked forward to the promise given to their ancestors, Abraham, Isaac and Jacob, that the land of Israel should be their inheritance. At that time it was in the power of seven mighty and prosperous nations, while the Israelites groaned in the depths of misery under the bondage of Pharaoh, who caused the Israelites to be put to death, lest they should increase in number. But God sent Moses and Aaron, two weak men, and they advanced before the mighty Pharaoh, with signs and miracles and changed the course of nature. Pharaoh did not get away from them, nor harm them, neither could he protect himself from the ten plagues which befell the Egyptians, affecting the streams, land, air, plants, animals, bodies and even their souls; for in one moment at midnight, died the most precious and most beloved members of their houses, the first-born males. There was no dwelling without dead, except the houses of the Israelites. All these plagues were preceded by warnings and menaces, and their cessation was signaled in the same manner, proving that they were ordained by God, who does what He wills and when He wills it, and they were not ordinary natural phenomena, nor were they wrought by constellations or accidents. The Israelites left the country of Pharaoh's bondage by the command of God, the same night at the same moment as the first born died…\"<br>Whoever allows such matters to enter their heart with full intentionality will be inspired, not like someone who reads ordinary history books, which have no intention of bringing us closer to the Creator. This is the meaning of the word Haggadah, it is that which draws the heart of those who hear these matters to complete faith. ",
+                    "When the Seder leader recites Ha lachma anya, he lifts the platter containing the three matzot and the other ritual foods in order to delight the children. They remove it from the table in order to cause the children to ask Mah Nishtana, \"why is this night different?\" On all other nights we eat whatever is placed before on us on the plate but tonight the plate has been removed from the table! As we find in the Talmud Ketubot (chapter 5):  'Abaye was sitting in the presence of Rabbah. When he saw that they lifted the table , he asked \"How can we eat what has been taken away?\" Rabbah said, \"We have been exempted from saying Mah Nishtana\"' The Rashbam  explains that their tables were small (more like trays) and could easily be removed while our tables are large and not easily movable. Instead, we remove a platter or a plate containing three matzot, the maror, and the two cooked foods can be food; this considered to be sufficient. ",
+                    "<b><i>Ha lachma anya</i>:</b> Our ancestors ate bread like this in Egypt. Did our ancestors eat matzah in Egypt? Doesn’t scripture state, \"And they baked unleavened cakes of the dough that they had taken out of Egypt for it was not leavened since they were driven out of Egypt and could not delay; nor had they prepared provisions for themselves.\" (Exodus 12:39) So they did not have unleavened bread until after they left Egypt, Isaac Abarbanel  explains in his commentary, that when the Israelites were enslaved in Egypt toiling with hard labor, the Egyptians gave them matzah to eat which was hard to digest, just as employers often give their employees food that will not be digested quickly today. ",
+                    "Why is matzah called lechem oni? It is bread about which we have much to say (onim) such as the reading of the Haggadah and Hallel. Another explanation, just as the poor person only eats a portion of his bread, putting away part for later, so too do we recite the motzi on a broken piece of matzah.  ",
+                    "Another explanation: Just as a poor person kneads and bakes his own dough because he does not have servants to do this for him; he kneads the dough and his wife does the baking, so too, even the rich are meticulous in personally preparing matzah; he kneads the dough and his wife bakes it so that it does not become leavened. Finally matzah is called lechem oni because one should not knead more dough than the amount of a poor person's offering, that is an omer or a tenth of an eifah which is even brought by the poorest of the poor.",
+                    "<b>All who are hungry come and eat:</b> One makes this declaration because everyone is obligated to eat matzah on the first night of Passover, as it is written, \"On that night they shall eat matzot.\" Scripture sets this obligation on everyone, therefore one invites anyone who doesn’t have matzah on Passover night to join the Seder.  There are those who explain this statement differently. We say, \"All who are hungry,\" because we don’t eat prior to the Seder so that we eat the first matzah with gusto and everyone at the table is hungry. ",
+                    "<b>All who are in need come join in the Passover:</b> There are those who suggest that we should not make this statement since we no longer have a Passover offering today. However, it makes good sense that we should continue to make this statement. V'yifsach (with a chet) is similar in meaning to the word, v'yifsa (with an ayin), as in, \"come this way and join me in a meal.\" Also, since we place the obligatory foods on a platter including the two cooked foods as a reminder of the sacrifices, therefore we can say this just as we did in the time of the Temple: we eat the Afikomen and the other foods as a reminder of the Passover offering. ",
+                    "<b>Now we are here:</b> Having mentioned the Passover offering, we may have caused some sadness among those who have gathered around the table, since we have mentioned the destruction of the Temple and the sacrifice that is no longer offered. Therefore, we say the leader of the Seder comforts the members of his household and tells them: this year we are here and unable to fulfill all our obligations such as offering the Passover sacrifice; next year we will be in Jerusalem! At the very least, this year we are still slaves here but next year we may be free.  This is a type of prayer: 'May it be God,s will that the Holy one fulfill His promise and oath to redeem us from our exile so that we will merit the privilege of offering the Passover sacrifice in Jerusalem next year!' This passage is recited in Aramaic because this was the language of our ancestors in Babylonia where it was composed. It was recited in Aramaic so that the women, children and those who were illiterate would understand it. There are those who say that in Jerusalem it was also recited in Aramaic because Aramaic was a language associated with joyous occasions."
+                ]
+            ],
+            "Four Questions": [
+                [],
+                [
+                    "<b>How different is this night from all other nights:</b> This was included in the Haggadah for those who did not have a child to ask questions, as it says in Talmud Pesahim (116a), \"If his son was knowledgeable, he should ask; if not let his wife ask him. If she is unable let him ask himself. Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another.\"",
+                    "<b>We do not dip even once:</b> The eating of vegetables at the beginning of the Seder is called dipping since it is the practice to dip the vegetables in vinegar or in haroset.",
+                    "<b>This night we do so twice:</b> There is the first and the second dipping. The first dipping is not obligatory but is meant to make children ask, \"Why do we eat vegetables before the meal and on other nights we do so during the meal.",
+                    "<b>On this night everyone leans:</b> Even the servant must lean; so too, a son may lean before his father and a woman of important status, since this is a sign of freedom and authority. "
+                ]
+            ],
+            "We Were Slaves in Egypt": [
+                [],
+                [
+                    "<b>We were slaves to Pharaoh in Egypt:</b> This is an answer to last of the questions about leaning; but it serves an answer for the other questions as well. This night is different from other nights; we eat matzah and maror. If one were to respond, \"Whatever happened, happened; why do we have to bother telling what happened,\" we would say to him, \"If the Holy One had not taken our ancestors out of Egypt, we and our children and our children's children would still be subjugated in Egypt.\" ",
+                    "<b>Even if we were all wise:</b> As was quoted earlier, \"Even two who are knowledgeable in the laws of Passover should ask one another,\" in order to fulfil the obligations of telling the story of the Exodus, as the Haggadah goes on to illustrate."
+                ]
+            ],
+            "Story of the Five Rabbis": [
+                [
+                    "<b>Rabbi Eliezer, Rabbi Joshua, Rabbi Elazar ben Azariah, and Rabbi Akiva were dining together in B'nai Brak:</b> Abarbanel  asks many questions regarding this passage. Why did the sages uproot themselves from their homes to be together on Seder night when people usually go to great trouble to be with their own household on Passover. Why were they in a place called B'nai Brak? It was not a well known location; it is not even mentioned among the towns of the land of Israel or Babylonia. Abarbanel understands b'nai b'rak not as a name but as a description of the items they used on Seder night; he suggests that each of them was in his own home leaning on the finest pillows and couches which were like b'nai b'rak , 'shining items.' Abarbanel suggests that the if the sages were together, they were in the home of Rabbi Elazar ben Azariah, who was a rich man and also the head of the Sanhedrin.<br>Literally, however, B'nai B'rak is the name of a place. ",
+                    "<b>Our teachers, the time of the morning Sh'ma has arrived: </b>This comes to teach us that if they hadn’t feared missing out on the time in which the Sh'ma was to be recited  they would not have stopped discussing the Exodus from Egypt."
+                ],
+                [
+                    "<b>Rabbi Elazar ben Azariah said: I was like a man of seventy:</b> He was not really seventy years old but as the Talmud explains, his hair grew white on the night after he was chosen to be the head of the Sanhedrin so that he looked was like a man of seventy. It was not fitting for such a young looking man to sit over the head court.",
+                    "<b>And I did not merit to teach that Exodus should be mentioned at night:</b> I did not merit (<i>lo zakhiti</i>) is another way of saying \"I did not succeed.\" I did not best the sages until I learned Ben Zoma's teaching. Some say that Rabbi Elazar was convinced that it was not appropriate to mention the Exodus (in the third paragraph of the Sh'ma) at night until he heard the teaching of Ben Zoma. From then on he decreed that the Exodus passage should be read both in the daytime and at night. It was read in the daytime before emet v'yatziv, and at night before emet v'emunah.  Before he learned Ben Zoma's teaching, Rabbi Elazar would skip the entire passage,  because it says, \"You shall see them,\" which implies only during the day. Upon hearing Ben Zoma's interpretation, he made it an obligation to mention the Exodus, which is in the last part of this passage, during the day and at night. The sages, however, took exception with Ben Zoma and said \"the days of your life\" refers this world, and \"All the days of your life,\" refers to the world to come (the messianic era). The sages said that the Exodus would remain part of the liturgy but it would be secondary to Israel's final redemption, from subjugation to the nations."
+                ]
+            ],
+            "The Four Sons": [
+                [
+                    "<b>Blessed is the \"Place;\"  Blessed is He:</b> The Holy One is called Ha-Makom because God is the place of the world but the world is not God's place. Similarly, we interpret the verse, \"See there is a place near Me; station yourself on the rock…\" (Ex 33:22) The verse does not say \"I am in the place,\" but \"The place is near me.\" It is a Dwelling Place, and the Place is without a place. Further, you will find that the word Makom has the same numerical value of God's name if one squares each of the letters of the divine name: yud (10) times yud (100), hay (5) times hay (25), vav (6) times vav 36), and hay (5) times hay (25) is 186, the same as Makom. ",
+                    "<b>Blessed is the one who gave the Torah:</b> The commandment to tell the story of the exodus to our children is written in four verses in the Torah. Since we are about to interpret these verses, we begin by reciting a blessing for the Torah and then offering interpretations.",
+                    "<b>The Torah speaks of four types of children:</b> The commandment of Haggadah, of telling the story of the Exodus, is written in four places. Since the Torah appears to repeat itself, we understand the four as referring to four types of children. They are not necessarily children but they are lacking knowledge, like children."
+                ],
+                [
+                    "<b>What does the wise child ask? What are these testimonies, statutes and judgments which the Lord our God commanded us:</b> This passage is found in Parshat Va-etchanan (Deut. 6:20) It continues: \"You shall say to your children: 'We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us  from Egypt with a mighty hand.  The Lord performed before our eyes marvelous and awesome signs and portents in Egypt against Pharaoh and all his household.'\" (Deut. 6: 21-22) This was the answer to the wise child. There is no doubt that a wise person is praised for his intellect, and his choice of words are a reflection of his intellect. In the words of Proverbs, 25:11: \"A word fitly spoken is like apples of gold in a setting of silver.\" This means that the wise person, when he asks a question or makes a statement does not repeat himself; each word deals with a separate matter and he chooses his words wisely.<br>This is the intent of the wise child's question. When he asks about \"these testimonies, statutes and judgments,\" he understands that there are different types of commandments regarding the Festival and Passover offering. For instance, we learn that the offering must be a male lamb; only those appointed to the offering were allowed to eat it; it had to be roasted; and it had to be consumed by midnight, as Scripture says, \"This is the law of Passover.\" (Ex. 12:43) The wise child knows that these details are testimonies that teach us important matters about the reason for the offering. They testify to the events of the Exodus from Egypt. But he also asks regarding the statutes  and judgments relating to the Passover offering; for example, \"do not break the bones of the offering\" and other details. One of the central statutes is the commandment to eat the Passover offering when one is already satiated from the festive meal, at the end of the meal, rather than when one normally eats one's favorite dish at the beginning of the meal. What purpose is there in eating delicacies on a full stomach and he is no longer able to eat any more? So you should explain to him, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\" That is, do not say, afiku mahn,  \"bring out the sweets\" after the meal in order to remove the taste of meat from his mouth at the conclusion of the meal. That is why the Afikomen is delayed to the end of the meal.  We can now explain the wise child's insightful question. We now eat an olives-size of sh'murah matzah at the end of the meal as a reminder of the Passover offering.<br>We now understand why the wise child asks this question the way he does. He sees that members of his household and those appointed to eat their Passover offering sitting together. Each is given only a bit to eat of the offering at the end of the meal. He also sees that they are meticulous about eating it, something that they do not normally do at other times. He asks, \"What are these testimonies and statutes…\" That is, generally it is the custom when people gather to celebrate an occasion with the members of their household, they leave their house afterwards to visit their friends' houses. If it is because of the preciousness of the Passover offering that they gathered, then why don’t they send portions to their neighbors as we do on other occasions. The wise child does not remove himself from the gathering; rather, he says \"which the Lord our God commanded you.\" He says \"you\" because he knows that the commandment was not given to him because he is still a minor. Yet he has already accepted upon himself the yoke of the commandments which is why he says, \"the Lord our God.\"",
+                    "<b>So you should explain to him all the laws of Passover, including, \"You shall instruct him…no dessert (Afikomen) ought to be set before him after the Passover offering.\"</b> This answer implies that we are obligated to eat the Passover offering in one gathering and not with others. He will see that since we were appointed to this gathering, we cannot say \"give me my cloak as I wish to go out from here,\" (afiku minai);  we cannot go out from the house as on other festivals. Thus we explain why people don’t eat in their own homes as we do on other festivals but gather in groups to eat the Passover offering.",
+                    "<b><i>Ayn maftirin</i></b>, comes from the same word as haftarah (from the liturgy) and has the meaning of 'finish' or 'complete.' When we recite the haftarah on Shabbat morning, we complete the Shacharit service. Another explanation of the word matftirin is 'to express' or 'to express intent.'<br>The word Afikomen is Greek. According to the first interpretation of the word, 'finish,' this word means 'bring out the sweets,' as in 'We do not finish the meal with sweets.' According to the second interpretation, 'to express,' the word, Afikomen means, 'go out from here.' As in, \"We do not say 'Let us go out from here.'\""
+                ],
+                [
+                    "<b>What does the wicked child say:</b> This verse comes from Parshat Bo: \"When your children ask you, 'What is this rite (avodah) to you?'\" (Ex. 12:26) This verse is speaking about the wicked child who says <i>lakhem</i>, \"to you,\" implying that the rite is for you and not for him. Speaking in the manner of a wicked person, he uses the word avodah, implying something that is a burden and troublesome. The wicked child says, \"What is all the trouble with which you bother yourself all year?\" He calls the service of God avodah, labor. Even though we find this word used for the sacrificial rites, we should presume that the wicked child has bad intentions since he removes himself from the community. Therefore you should \"blunt his teeth.\" This means weaken his teeth as in the verse, \"In those days they shall say no more, the fathers have eaten sour grapes, and the children’s teeth are set on edge.\" (Jer. 31:28) This means that he sees others eating and he is not able to eat the food. Tell him: \"The Torah was speaking of you when it said, 'It is because of what the Lord did for me,' God did it for me and not for you!\"  If an evil person like you had been in Egypt, he would not have been redeemed.<br> Why do we apply this verse to the wicked child when it is the verse that is applied to the one who does not know to ask? The reason is that the one who does not know to ask is not so different from the wicked child. The wicked child does not delve into the deeper meaning in his questions or try to understand the commandments of the God; rather he sees them as something that a person simply does without explanation. "
+                ],
+                [
+                    "<b>The simple child, what does he say:</b> The one who does not know how to ask calls the simple child 'wise,' for he knows how to form his connection and to ask about ethics and wisdom.  The simple child is not wicked; he simply asks question, 'what is this,' without intention of mocking the tradition."
+                ],
+                [
+                    "<b>The one who doesn’t know to ask, you open it for him:</b> As in \"Open your mouth for the mute\" (Prov. 31:8).  This verse is written in Parshat Bo, \"You shall tell it to your child on that day, saying, 'It is because of what the Lord did for me when I went free from Egypt.'\" (Ex. 13:8) Since there is no question in this verse and only the command, \"You shall tell it,\" it is addressed to the one who doesn’t know how to interpret the verses in the Haggadah and publicize the miracle of Passover."
+                ]
+            ],
+            "Yechol Me'rosh Chodesh": [
+                [
+                    "<b>You shall tell it to your child. One might have thought that one should do so from Rosh Hodesh:</b> This passage is not a continuation of the previous one. The father is not addressing his son who doesn’t know how to ask here. Rather the author of the Haggadah offers another explanation for Exodus 13:8.   It is an explication of when we are obligated 'to expand on' the story of the Exodus. We might presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the beginning of Nisan, since God told Moses, \"This month shall be unto you the beginning of months….\" Just as Moses began warning the people of the coming observance on Rosh Hodesh, so too, we might think we should begin explaining the Exodus from Rosh Hodesh. Therefore the verse adds \"on that day,\" to teach us that it applies not on Rosh Hodesh but from the day when Israel was redeemed from slavery.  We might also presume that one is obligated to expound on the teachings of Passover from the day before Passover when the sacrifice was slaughtered since it says 'On that DAY.'  The phrase adds, \"Because of this,\" teaching us that we only expound when the offering is brought before us; that is, when he can point at the matzah and the maror, identifying them with the word \"This.\"<br>It was necessary to teach this because previously Scripture states: \"Seven days you shall eat matzot\" (Ex. 13:7) and \"on the evening you shall eat matzot.\" (Ex. 12:18). Since the end of the verse is, \"God did this for me when I went forth from Egypt,\" (Ex. 13:8) it was necessary to clarify when we are to tell the story since we eat matzah all week.",
+                    "Another explanation: <b>\"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\"</b> The Gematria of the word zeh is twelve because a person performs twelve mitzvot on Seder night. They are: four cups of wine, haroset, karpas, washing ones hands twice, motzi, matzah, maror and the sandwich. In the time of the Temple when the Passover offering, the matzah and the maror were brought, they would point at them and say, \"Because of this which the Lord did for me.\" "
+                ]
+            ],
+            "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [
+                [
+                    "<b>Originally our ancestors worshipped idols:</b> This is in accord with what we are taught: \"Begin with disgrace and end with exaltation.\" The Talmud asks: What is disgrace? According to Rav, \"Originally our ancestors worshiped idols.\"  According to Samuel, \"We were slaves to Pharaoh in Egypt.\" We include both interpretations in the Haggadah\" (BT Pesachim 116a). Rav's interpretation appears here following the explication of \"Because of this (zeh) which the Lord did for me…\" (Ex. 13:8) because the sages taught that one who has abandoned his faith for idolatry is not allowed to partake of the Passover meal, as it is written, \"A stranger may not partake of it.\" Therefore we begin by speaking of the disgrace, that our ancestors worshipped idols, and only when they came closer to their true faith and were circumcised before they left Egypt, only then were they fit to offer the sacrifice and to come close to the service of God. We say it here in order that the children will hear this and will learn a lesson  and not allow their hearts to go astray after vanity, and thus be exiled from the table of their Father in Heaven.<br>It is fitting to mention how their ascent into slavery came about and how they learned the ways of other nations as a result of being dispersed among them as well as their Exodus from Egypt, along with the miracles and wonders God performed there. It was because of God's great love that He chose our ancestors and their children after them. Abraham had two sons but God only chose Isaac, the precious child and the pure offering. So too, Isaac had two sons but God chose Jacob. God decreed subjugation to the nations of the world in this world so that they would merit reward in the world to come."
+                ],
+                [
+                    "<b>And I gave Mount Seir to Esau:</b> Onkeles, the Aramaic translation, interprets Har Seir as the Har Sheidin, a Mountain of Demons, based on the verse, \"And there shall satyrs dance.\" (Is. 13:21) Mount Seir is the portion of Samael, who has a mighty storm (saar)  in his heart, as it  is written, \"My Lord shall sound the ram's horn and advance in a stormy tempest.\" (Zach. 9:14) He  is from the side of redness (evil) and therefore Esau is called Edom. Jacob, on the other hand, was smooth, the opposite of a man of Seir (hairy). He is stands apart and separated from the tempest and the bonds (of Seir). Therefore his image is on the throne of glory. He and his offspring went down to Egypt to pay the debt that was decreed at the Covenant of the Pieces (Gen. 15)."
+                ],
+                [
+                    "<b>Praised is the One who kept His promise to Israel’s ancestors, Praised is He:</b> This statement is a kind of berachah, a blessing.  Some commentaries explain that one must recite a blessing immediately before one recalls the subjugation of the Israelites. “Just as one recites a blessing upon hearing good news, so one recites a blessing upon hearing bad news” (BT Berachot).  One offers comfort upon telling the story of this and other exiles, “Praised is the One who keeps His promise regarding the redemption of Israel which He promised us. Praised is the One who constantly calculates when the end time will arrive, when the time of peace and redemption will arrive. As it is written, “Then God said to Avram…your offspring shall be strangers in a land not their own (in Babylonia) and they shall serve (in Assyria) and they shall be afflicted (in Greece), and those that judged you I shall judge (in Edom).”  (Genesis 15) One concludes: “And afterwards, they shall go forth with great wealth.” This verse is a promise of redemption from all the nations.<br>One should explain the meaning of “the Holy One calculates the end.” Since the Holy One desired to bring the end (keitz) sooner, he subtracted 190 years (the gemartria of keitz) from the Covenant of the Pieces until the Israelites went forth from Egypt, which was said to be 400 years. The Israelites were only in Egypt 210 years – they skipped the extra 190 years. The literal meaning is “it was if they were subjugated all these years.\""
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>It stood for our ancestors and for us:</b> This refers to the redemption which the Holy One promised to our forefather Abraham at the Covenant of the Pieces when God revealed to him the subjugation and the redemption. But that same promise was also made for us with regard to Babylonia, Assyria and Greece. It continues to hold fast with Edom. As is explained in Bereshit Rabbah, “Terror (Babylonia), and great (Greece) darkness (Assyria) fell upon Abram (Edom).” (Genesis 15:12) But God also showed Abram the redemption, “They went forth with great wealth.”",
+                    "<b>It was not just one who rose up against us: </b>That is, it was not just the Egyptians who rose up against us to harm and destroy us. Rather there were those in every generation who rose up against us to harm us though the strength of this decree of exile which was made at the time of the “Covenant of the Pieces. The Holy One, however, saved us just as He had promised."
+                ]
+            ],
+            "First Fruits Declaration": [
+                [],
+                [
+                    "<b>Come and see what Laban the Aramean sought to do to Jacob: </b>(Laban was also among those included in God's promise). Pharaoh made a decree against the males while Laban sought to uproot them all: Laban said, “It is within my power to do with you evil,\" (Gen. 31:29) if it weren't for the dream as has been explained, “But the God of your father hadn’t said to me yesterday, beware of speaking against Jacob.” It should have said, “Of acting.” However, Laban was a great wizard so that even his words, the things he mentions, and his oaths to demons could have swallowed up Jacob, harming him and his offspring. That Torah literally says, An Aramean destroys my father. Laban came with absolute certainty he could destroy Jacob had God not taken his strength from him. Why does it say that he \"destroys?\"   The Holy One made his thought as serious as an action, therefore, the Torah says, An Aramean destroys my father.  After God saved Jacob and his family from Laban another misfortune took place, as it says, He went down to Egypt, compelled by Divine decree. We find this explanation in Talmud Shabbat: It was fitting for our father Jacob to go down into Egypt in iron chains, but his merit saved him, for it is written, \"I drew them with the cords of a man, with bands of love; and I was to them as they that take off the yoke on their jaws, and I laid meat before them.\" "
+                ],
+                [
+                    "<b>He sojourned there, this teaches that they did not go down to Egypt to settle there:</b> They did not go down to Egypt to establish a permanent settlement and dwell as citizens, but rather to sojourn there as strangers and outsiders."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>And there he became a great nation, they were distinguishable: </b>They had the signs of being a great nation, recognizable, and well known, gathered together in one place and not scattered about throughout the land. Even though they were few in numbers, they were recognized as a nation unto themselves. "
+                ],
+                [
+                    "<b>And numerous, as thus growth of the field:</b> Just as the growth of the field, when they are cut down grow back even more numerous, so too, Israel the more they were oppressed the more they increased ant became fertile. Thus it is states, \"The more they were oppressed, the more they increased and spread out.\" (Exodus 1:12)",
+                    "<b>But you were naked and bare:</b> Naked and lacking in commandments so that when the end of the subjugation came, they did not have any commandments to their credit. Therefore God gave them the Passover offering and the commandment to circumcise all the males on the fourteenth day of Nisan. This is hinted at in the verse: \"When I passed by you and saw you wallowing in blood, I said to you: \"live in spite of your blood; yea, live in spite of your blood\" (Ezekiel 16:7).  The verse refers to the blood of circumcision and the blood of the offering. "
+                ],
+                [
+                    "<b>They dealt with us in an evil manner:</b> The Egyptians schemed to do us harm, saying, 'Esau was a fool for waiting until his father died to kill Jacob because by then his sons had grown up. Similarly, Laban was a fool for following a dream. We will be more shrewd in uprooting all of them!'"
+                ],
+                [
+                    "<b>In order to afflict them with forced labor:</b> There are those who explain that this was the forced labor of idolatry. They subjugated them and forced to worship idols, as is written: \"They hire a metal worker to make it into a god…They must carry it on their back and (<i>yisbiluhu</i>) transport it.\" (Isaiah 46:7) "
+                ],
+                [
+                    "<b>With rigor (<i>farekh</i>):</b> At first Pharaoh spoke to them softly (<i>bifeh rakh</i>), carrying bricks on his shoulders to encourage the Israelites to participate in the building of the cities so they could honor the king, but afterwards he subjugated them with rigor (<i>farekh</i>).  "
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Our labor, this refers to the children:</b> who grew up surrounded by hard labor and the difficult work they had to perform."
+                ],
+                [
+                    "<b>And our oppression, this refers to the severe pressure:</b> As it is written, \"You must produce your quota.\" (Exodus 5:18) "
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>Adonai took us out of Egypt, not by an angel or by a seraf nor by a messenger:</b> Moses was not considered a 'messenger' but rather a spokesman to Pharaoh.  He did not have the power to take the people out of Egypt. Rather the Holy One alone could do this. The Hagga`ah therefore states regarding that an angel did not perform the final plague but rather God, and God alone, smote them. That which is written, \"He will not permit a destroyer to enter and smite your homes,\" (Ex. 12:23) refers to the plague of destruction (and not some destroying angel). It should be explained, 'God will not let the destruction enter your homes.'  "
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>With a mighty hand, this refers to pestilence:</b>  In Midrash Tehillim, it is explained that along with each plague that God brought upon the Egyptians, God also added the plague of pestilence, as it is written: \"He gave the beasts over to hail, their cattle to (reshafim) lightning bolts.\" (Ps. 78:48) \"They gave their cattle over to reshafim\" implies the plague of pestilence. From this we learn that the rest of the plagues also included pestilence. "
+                ],
+                [
+                    "<b>With an outstretched arm, this is the sword:</b> Which plague in Egypt is referred to as the sword? Pesikta D'Rav Kahanah, states: \"All the first born gathered around their fathers and pleaded with them: \"Now that Moses has said, \"all the first born in the land of Egypt shall die,\" (Ex.  11:5)and all that he has predicted heretofore concerning the Egyptian people has befallen them, we must get those Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people will die.' The fathers replied: 'Each of us has ten sons; let one of them die just so that the Hebrews be not permitted to get out!' The first born then said: 'There is but one way to settle this matter: let us go to Pharaoh, since he is a first-born, who may take pity on himself and let these Hebrews get out of our midst.' They went to Pharaoh and said to him: 'Since Moses has said \"All the first-born shall die,\" and since everything he has predicted concerning the Egyptians has befallen them, rise up and get these Hebrews out of our midst, or else the Egyptian people shall die.' But Pharaoh said to his servants: Get going and beat these cowards until they are humpbacked! And to the first born he said: I have sworn: My life or the life of the Hebrews. And you dare speak thus!' At once the first-born went out and slew sixty thousand of their fathers. Of this it is written, \"To Him that smote Egypt with their first born.\" (Ps. 136:10) Scripture does not say here , 'To Him who smote the first born of Egypt.'  "
+                ],
+                [
+                    "<b>Fearsome acts <i>(mora gadol)</i>, this refers to the appearance of the Divine Presence:</b> This means that the Holy One appeared in all His glory and smote the first born and then took the Israelites out of Egypt, as is written:\"Or has any god ventured to go and take for himself one nation from another by providing prodigious acts, by signs and by portents, by war, by a mighty and an outstretched arm,  and awesome power (moraim gedolim).\" (Deut. 4:34) Rabbi Yudan says that if you count the letters in the Hebrew verse from the beginning with the first word, lavo, to the word awesome power, moraim, there are seventy two letters. If you think there are seventy-five, so take out the word goy, nation (which refers to Egypt) The number of letters is equal to the number of letters that make up God's great name.  The appearance of the Divine presence is alluded to in the verse, \"This is my God and I shall glorify Him,\" (Ex 15) The people of Israel pointed at God's glory when they made this statement. The expressions mora gadol and moraim gedolim refer to the awesome appearance of the Divine Presence.   Even though Egypt was filled with idolatry and filth, even so God's presence appeared in Egypt to fulfill the promise made to Jacob, \"I shall take you up.\" God's presence appeared two times in Egypt: first, on the first day of Nisan when God commanded them to prepare for the Passover, and, second, on the night of the redemption from Egypt. Similarly God appeared to them at the Red Sea, as the sages taught: \"a humble maid in Egypt saw more at the Red sea than the prophet Ezekiel.\" Since one who sees the divine presence trembles and is terrified, it is referred to as mora, awesome. "
+                ]
+            ],
+            "The Ten Plagues": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Rabbi Judah used to abbreviate the plagues:</b> This is most difficult: why do we need this acronym since anyone can take the first letter of each word and combine them! Rabbi Yehudah, however, only brought this acronym to teach us about the number of plagues at the Red Sea. Rabbi Yossi said there were fifty plagues; Rabbi Eliezer said there were two hundred plagues, and Rabbi Akiva said there were two hundred and fifty plagues at the sea. Together they add up to five hundred plagues. Rabbi Yehudah's acronym adds up to five hundred and one; in matters of gematriah we don’t trouble ourselves over differences of just one!<br>Some suggest that the reason that he created this acronym is because of the listing of the plagues in the book of Psalms, which is different from the order in the Torah. Therefore, Rabbi Yehudah created this acronym so that we would know that the order in the Torah is the correct one.<br>Some commentators suggest that this is a reference to the pattern of the plagues: In some plagues, God sends Pharaoh a warning, and in others, there is no warning. The acronym shows us that there is a pattern of three groups of plagues, the first two with a warning and the third in each grouping without a warning. That is why Rabbi Judah groups the plagues together three by three. Pharaoh is warned during the plagues of blood and frogs, while he receives no warning when the plague of lice strikes the land. Wild animals and pestilence contain a warning while boils does not contain a warning. This follows the pattern regarding flogging. When one commits a crime again and again, he is flogged once and twice, each time with a warning. The third time we do not flog him. Rather we put him in a prison, feed him barley bread until his stomach explodes because he is wicked and no longer deserves a warning. Similarly, hail and locust occurred with a warning and darkness without a warning.  Since the final plague stands by itself, it has its own acronym.<br>Another explanation of the division into three groups: the first three plagues were carried out by Aaron. In the second group, wild animals and pestilence were not carried out by Moses or Aaron, and boils was carried out by both of them. The third group of plagues was carried out by Moses. And the final plague, the death of the first-born was carried out by the Holy one so it is in a grouping all by itself.",
+                    "<b>Rabbi Eliezer says ... Every plague which the Holy One brought upon the Egyptians in Egypt was four plagues:</b>  How do we understand the controversy of the Tanna'im  who argued whether each plague was quadrupled or quintupled. The Rokeach  offered a lovely explanation for this controversy. Rabbi Eliezer suggested that the plagues were quadrupled at the Red Sea because each one included all four basic elements of the universe (fire, water, air and earth).  According to Rabbi Akiva, each plague was quintupled based on the four elements plus the movement of the heavenly spheres  that influenced each plague as well."
+                ]
+            ],
+            "Dayenu": [
+                [
+                    "<b>How many favors the Omnipresent has bestowed upon us: </b>Commentators explain that since the Tanna'im in the previous passages deal with the number of plagues, therefore we now turn our attention to the number of favors which God has bestowed upon us. Just as we can increase the count of curses, we can also increase the number of miracles which God performed out of His great love for us. "
+                ],
+                [
+                    "Dayenu begins, <b>If God had taken us out of Egypt but not inflicted judgement</b> … This would have been a great miracle and it would have been sufficient, as is explained regarding the verse in the Torah, \"Has any God ventured to go and take one nation out of another?\" (Deut. 4:34) He took us out of Egypt as a person delivers a fetus from its mother's womb before its time. Israel was not yet worthy of leaving Egypt since they could have been judged as being no better than the Egyptians. These were idolaters, and these were idolaters. These partook of sexually illicit actions and these partook of sexually illicit actions. Even so God doubled our miracle by taking us out of Egypt and passing judgement on the Egyptians for subjugating us. How much more so should we praise the Master of Everything. God could not pass up the judgement of the Egyptians for He had promised Abraham, The nations which they served I will judge. (Gen. 15)  Not only that but God passed judgement on all of them and not just some of them!"
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Had he not given them their wealth:</b> This refers to the wealth they gathered at the shore of the Red Sea and not booty they took from the Egyptians in Egypt. God had already promised them wealth from the Egyptians. The extra favor was that they gathered up the wealth of the Egyptians that washed up on the shore after they drowned in the Red Sea."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>If He had brought us to Mount Sinai:</b> in order to show us His great glory, it would have been enough for us! And not given us the Torah, or, if He had not increased the number of commandments that He commanded us to perform. The seven Noahide Commandments would have been enough. The sages said, \"When the people stood at Sinai, their impurity was removed from them.\" Those non-Jews who did not stand at Sinai were still impure even though they had the Noahide laws. Therefore, being at Sinai would have been enough even without the extra commandments. "
+                ]
+            ],
+            "Rabban Gamliel's Three Things": [
+                [
+                    "<b>Rabban Gamliel said, anyone who did not mention these three things.</b>  That is, even if he ate the Passover offering, matzah and the Bitter herbs, he will not have fulfilled his obligation if he did not explain why we eat these three things, since the Torah emphasizes the explanation and the telling."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>For what reason do we eat this matzah?</b> This must be explained since we had already been commanded to eat the matzah without an explanation of why.  Rabbi Kimchi  explains that they were commanded to eat matzah in Egypt  before they left in anticipation of what was about to happen. God knows all possible futures and He already knew that they would have to leave Egypt in haste. Even they had wanted to do so because they were already commanded to eat unleavened bread for seven days and to eat the Passover offering together with matzah and maror."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>In every generation each person is obligated to make himself appear  as one who went forth from there: </b> This statement is based on what was said at the beginning of the Haggadah, had God not taken our ancestors out of Egypt, we, and our children would still be enslaved; that is, we must say, God took us out from there because we are included in all the miracles. Therefore, we are obligated to give thanks and praise God…"
+                ]
+            ],
+            "First Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "<b>Therefore we are obligated to give thanks:</b> Since it is as if we went forth from Egypt, we are obligated to praise and give thanks for what God did for our ancestors.<br>It is customary for each person to take a cup of wine and to recite psalms and songs. The Haggadah should be more than just generic story-telling. One must accompany singing of praise with the drinking of wine, as it is written, \"But has the vine replied, 'Have I stopped yielding my new wine which gladdens God and men that should go and wave among the trees?'\" (Judges 9:13) From this point on in the Seder song must be accompanied by a cup of wine. In this passage we mention seven types of praise: <i>shevah, hodot, hallel, paer, romem, hader, kadesh</i> for the seven firmaments.<br>Even though we are reciting Hallel, we do not begin with a blessing (as we normally do). We find in the responsa of the Geonim, \"One does not recite a blessing over Hallel on the eve of Passover even though we are about to recite the entire Hallel because  it is divided in half. Also since we recite it around the dinner table, we do not apply the rules Hallel ; instead we only apply the general rules of song and thanksgiving to it.  How can we say the blessing when we stop in the middle?"
+                ]
+            ],
+            "Second Cup of Wine": [
+                [],
+                [
+                    "<b>Praised are you Adonai …who redeemed us and redeemed our ancestors:</b> We recite this blessing since we must end the Haggadah with praise. We began by saying, \"Begin with degradation and end with praise.\" That is why we end by speaking not only of our ancestors redemption but ours as well.",
+                    "<b>Who has allowed (<i>vi-higee-ahnu</i>) us to reach:</b> Even though we already recited the she-he-heyanu along with the Kiddush, we express the same idea again, (that we have reached this occasion), in order to say that we have reached the holiday again. Some suggest that it should say tigi-aynu, You have allowed us to reach, since all blessings should include an expression in the second person. These holidays: this refers to Rosh Hashanah. And Festivals: Passover, Sukkot and Shavuot. Rejoicing…and eating there the offerings and the Passover offerings: we refer to the festive offering first since it is consumed before the Passover offering. "
+                ],
+                [
+                    "One then recites the blessing over the wine and drinks the wine while leaning along with all those who are participating in the Seder with him. Wash the hands a second time since the reading of the Haggadah and Hallel are an interruption between the first washing and the second washing, and our mind is no longer on the first washing. Since our hands have been busy participating in this rite, it is possible that we have touched something which caused the hands to become impure, one has to wash the hands again since one is about to eat the unleavened bread, and it is impossible to eat bread with filthy hands. However, if one was extra careful to guard ones hands from the time of the first washing and one did not touch anything impure, that he does not have to go back and wash them again. If he decides to do so anyway, then he should do so without a blessing.."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Rachtzah": [],
+        "Motzi Matzah": [],
+        "Maror": [],
+        "Korech": [
+            [],
+            [
+                "Afterwards, the head of the household takes two matzot that are shemurot, holding the whole and the broken piece together. For the master has taught: Everyone acknowledges that on Passover night one holds the whole piece of matzah and the half piece together. What is the reason? We do so because matzah is called the bread of the needy: just as it is the way of the needy to break the bread (and put some away for  later) so one recites blessing holding the broken piece.  One holds the broken piece together with a whole piece because of lechem mishneh, the two loaves over which one usually recites the blessing on Shabbat and holidays. One then recites the motzi and breaks the whole piece of matzah and does not yet take from the previously broken piece of matzah since reciting the blessing on a 'whole loaf' is the more common practice.  After reciting the blessing al akhilat matzah, one takes a bit of both pieces of matzah and eats them together. One should lean when eating the matzah. Some of the Gaonim are of the opinion that one makes the motzi on the previously broken piece of matzah and al akhilat matzah on the whole piece. Some follow one opinion and others follow the other opinion!",
+                "Afterwards, one takes some of the hazeret  and recites the blessing al akhilat maror, dipping it in the haroset. This is good because of kafah a type of poisonous substance sometimes found on greens. Others say that kafah is a type of worm and that the haroset keeps it from harming the person who eats it. ",
+                "Each person at the table receives at least an olives-worth of hazeret dipped in the haroset. One does not lean when eating it since the Talmud says that maror does not require leaning, since it is an allusion of the verse, \"they embittered them,\" and leaning is a symbol of freedom. One does not have to recite the blessing borei p'ri ha-adamah since the blessing over the matzah exempts us from other blessings on the food. Anything that is now part of the meal no longer requires a separate blessing either before or after it. ",
+                "After eating the maror, each person takes part of the third piece of shemurah matzah  along with the hazeret and makes a sandwich, eating them as one without leaning since it contains the bitter herbs.  One eats it as a reminder of the temple, just as Hillel did, for the verse says, \"You shall eat it with matzah and maror.  In the time of the Temple, Hillel would recite the blessing over the matzah and then the blessing over the maror. He would then eat them together since both of them were commandments contained in the Torah and one did not cancel out the other. At this time we recite and eat them separately since matzah is a Torah commandment while maror is only a rabbinic commandment.  When there is a Passover offering, maror is a Torah commandment; in a time when there is no Passover commandment, the maror is only a rabbinic commandment. We cannot eat them together after reciting the blessings since the rabbinic commandment would cancel out the Torah commandment. Therefore, we do them separately and only then do we eat them together; since we have already recited the blessing there is no blessing for the Hillel sandwich.  Ibn Yarhei  writes that the optimal way to perform the commandment is to not have any interruptions between the blessings over the matzah and the making of the Hillel sandwich. In this way the blessing over the matzah and the maror would include the making of the sandwich."
+            ]
+        ],
+        "Shulchan Orech": [
+            [],
+            [
+                "After these blessings, one continues with the meal, eating whatever one wishes. At the end of the meal one should eat an olives-worth of matzah from the piece that was broken at the beginning of the Seder and that was hidden and wrapped in a cloth as a reminder of the dough that was wrapped in a cloth and carried out of Egypt. One eats it as the Afikomen, a reminder of the Passover offering which was consumed when the people were already sated by their meal. One does not eat anything after the Afikomen so that one concludes with the taste of the Afikomen in one's mouth. One should eat this matzah before midnight. If not one does not one fulfill one's obligation on Passover that nothing be consumed after midnight.  "
+            ]
+        ],
+        "Tzafun": [
+            [
+                "If one forgot and did not eat the Afikomen until he had already washed his hands prior to the Birkat haMazon, or until he said the Zimun  (Rabbotai Nivarech), or even if he had already recited the Birkat HaMazon but prior to the third cup of wine, the Avi Ezri and the Rosh write that he should wash his hands again, and recite the motzi and eat it. If, however, he already said the blessing over the third cup of wine, he should not eat it since this necessitates that he recite reciting the Birkat HaMazon and then drinking another cup of wine, and it would now appear that he is adding to the four cups of wine. It has also been established that one should not drink between the third and fourth cups of wine. Also, since all our matzah is shemurot, one can consider the last bit of matzah that he ate as the Afikomen.<br>Rabbi Peretz wrote that if he hasn’t recited the Zimun yet, he can still eat the Afikomen without a blessing even though he has already ended the meal. In this situation it is different because the Afikomen is a commandment that God has placed upon him and we depend upon this.<br>After he drinks the cup of wine over which he recited the Birkat HaMazon, he pours the fourth cup and completes Hallel. In Midrash Tehilim, it is written that there should be at least three people reciting psalms so that one can recite and two can respond, hodo l'adonai ki tov.<br>The Rosh writes that if it is impossible for him to have three people present, he his wife and his minor son is sufficient!"
+            ]
+        ],
+        "Barech": {
+            "Birkat Hamazon": [
+                [],
+                [
+                    "After the Afikomen, one pours the third cup of wine and recites the Birkat HaMazon, drinking it afterwards while leaning. Everyone should lean with the Seder leader. Between these first cups if one wishes to drink more wine, one may do so. Between the third and fourth cup of wine, one may not drink wine. The Jerusalem Talmud explains that one may not drink extra wine at the end of the Seder in order that one not become inebriated and forget to finish Hallel. This is problematic since he might already be drunk! However, wine within the meal does not make one inebriated while after the meal has the effect of making one inebriated. The Halachot Gedolot,  the Rif, and the Rambam all forbid drinking after the Afikomen except for the two cups of wine. It should not appear that he is adding to the four cups of wine.<br>Rabbi Yitzchak  follows the approach of the Jerusalem Talmud which says that since one should spend the whole night discussing the Exodus, the miracles  that the Holy One performed for our ancestors until day break, one should not drink extra wine lest he be overcome by sleep. The Tosefta says that each person is obligated study the laws of Passover and the Exodus all night long, like the sages who dined together in B'nai Brak."
+                ]
+            ],
+            "Third Cup of Wine": [],
+            "Pour Out Thy Wrath": [
+                [
+                    "Some permit a fifth cup of wine based on the verse in Exodus, \"I will bring you to the land.\" If one wishes to drink water it is permissible."
+                ],
+                [
+                    "<b>Pour out Your wrath:</b> We recite this verse because the four cups of wine are an allusion to the four cups of retribution  that the Holy One will pour out in the future on the nations of the  world. We recite this prior to the fourth cup since it is with this cup that we complete the commandment of drinking four cups of wine. We now ask God to do what He promised to do to the gentiles who have oppressed us."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Hallel": {
+            "Second Half of Hallel": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "After completing Hallel, one says, \"May all Your creations praise You,\" this is a blessing of song; it ends, \"Praised are you Adonai, Sovereign acclaimed with songs of praise.\" One then recites the blessing for the fourth cup of wine. The leader of the Seder and everyone present reclines while drinking the wine. If one wishes to add a fifth cup, one may do so after reciting Hallel HaGadol (Psalm 136), which begins with Hodu la-adonai ki tov…hodu leilokei elokim. There are twenty six passages in this psalm equal to the twenty six generations that had not yet receive the Torah before it was given to the people of Israel. Despite this, God in His great mercy, continued to sustain these generations. One then recites Nishmat Kol Hai though the blessing at the end of Yishtabah; so says HaRitz Giat. Rabbi Hayim Kohen suggests that one should not say the blessing at the end of Hallel since it is sufficient for there to be a blessing at the end of Yishtabah. It is not necessary to conclude the passages of song and praise twice. This is also the opinion expressed in the Prayer book of Saadia Gaon."
+                ]
+            ],
+            "Songs of Praise and Thanks": [],
+            "Fourth Cup of Wine": [
+                [
+                    "Concerning the blessing after drinking wine, al hagefen v'al p'ri hagefen,  there are those among the Gaonim who hold that one must recite a concluding blessing of thanksgiving after each cup of wine. Our teacher Hai Gaon says: \"It is not fitting for us to recite al hagefen after each of the cups of wine since together they constitute one mitzvah and there is no interruption between them so that a blessing at the end should be sufficient. The Rif suggests that we should recite the concluding blessing (al hagefen) after the first two cups of wine and again after the final two cups of wine. The author of Sefer Hahashalamah explains that the Rif's opinion makes sense since the obligation to recite the blessing over the wine before the meal is not canceled by the wine during the meal and the wine after the meal is not exempted from a blessing by the wine during the meal. The reason for this is the purpose of the wine is different. The wine in the meal is for serving (lisharot) while the wine before and after the meal is for the drinking (lishtot). Since the wine lishtot is more important than the wine lisharot, the wine that is drunk during the meal does not divide the first two cups from the second two cups of wine in the Seder, and a blessing can be recited at the end of the Seder for all four cups of wine."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Nirtzah": {
+            "Chasal Siddur Pesach": [],
+            "L'Shana HaBaa": [],
+            "And It Happened at Midnight": [],
+            "Zevach Pesach": [],
+            "Ki Lo Na'e": [],
+            "Adir Hu": [],
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Echad Mi Yodea": [],
+            "Chad Gadya": []
+        }
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Rabbi Mark Greenspan",
+            "www.oceansidejewishcenter.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+    "categories": [
+        "Liturgy",
+        "Haggadah",
+        "Commentary"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+        "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "קדש",
+                "enTitle": "Kadesh"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ורחץ",
+                "enTitle": "Urchatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כרפס",
+                "enTitle": "Karpas"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחץ",
+                "enTitle": "Yachatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מגיד",
+                "enTitle": "Magid",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הא לחמא עניא",
+                        "enTitle": "Ha Lachma Anya"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מה נשתנה",
+                        "enTitle": "Four Questions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדים היינו",
+                        "enTitle": "We Were Slaves in Egypt"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק",
+                        "enTitle": "Story of the Five Rabbis"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כנגד ארבעה בנים",
+                        "enTitle": "The Four Sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יכול מראש חודש",
+                        "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו",
+                        "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארמי אבד אבי",
+                        "enTitle": "First Fruits Declaration"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשר המכות",
+                        "enTitle": "The Ten Plagues"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דיינו",
+                        "enTitle": "Dayenu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פסח מצה ומרור",
+                        "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חצי הלל",
+                        "enTitle": "First Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שניה",
+                        "enTitle": "Second Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "רחצה",
+                "enTitle": "Rachtzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מוציא מצה",
+                "enTitle": "Motzi Matzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מרור",
+                "enTitle": "Maror"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כורך",
+                "enTitle": "Korech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שולחן עורך",
+                "enTitle": "Shulchan Orech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צפון",
+                "enTitle": "Tzafun"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברך",
+                "enTitle": "Barech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת המזון",
+                        "enTitle": "Birkat Hamazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שלישית",
+                        "enTitle": "Third Cup of Wine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שפוך חמתך",
+                        "enTitle": "Pour Out Thy Wrath"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלל",
+                "enTitle": "Hallel",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מסיימים את ההלל",
+                        "enTitle": "Second Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מזמורי הודיה",
+                        "enTitle": "Songs of Praise and Thanks"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס רביעית",
+                        "enTitle": "Fourth Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "נרצה",
+                "enTitle": "Nirtzah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "חסל סידור פסח",
+                        "enTitle": "Chasal Siddur Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשנה הבאה",
+                        "enTitle": "L'Shana HaBaa"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ויהי בחצי הלילה",
+                        "enTitle": "And It Happened at Midnight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זבח פסח",
+                        "enTitle": "Zevach Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר במלוכה",
+                        "enTitle": "Ki Lo Na'e"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר הוא",
+                        "enTitle": "Adir Hu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אחד מי יודע",
+                        "enTitle": "Echad Mi Yodea"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חד גדיא",
+                        "enTitle": "Chad Gadya"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/Mahzor Roma, Bologna 1540.json

@@ -0,0 +1,544 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001073413",
+    "versionTitle": "Mahzor Roma, Bologna 1540",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+    "categories": [
+        "Liturgy",
+        "Haggadah",
+        "Commentary"
+    ],
+    "text": {
+        "Kadesh": [
+            [],
+            [
+                "<b>בבואם</b> מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי\"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי\"א כנגד ד' מלכיות. וי\"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב\"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר\"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב. ",
+                "<b>ומכינין</b> קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא\"י אקב\"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב\"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י\"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר\"פ יהיה פר\"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.",
+                "<b>כתב הרי\"ף</b> מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא\"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא\"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא\"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ו��בינו יעקב בן הרא\"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא\"ש ז\"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.",
+                "<b>ואם</b> חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא\"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה.",
+                "<b>ואם</b> חל במוצאי שבת הסימן יקנה\"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר\"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי\"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י\"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי\"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד\"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי\"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים. "
+            ]
+        ],
+        "Urchatz": [
+            [
+                "<b>ולאחר</b> הקדוש נוטל ידיו לאכול הירקות שטבולה במשקה אפילו שאינו אוכל פת. משום דאמר כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים דלמא נגע במשקים והידים עסקניות הם. וכבר בארנו שטוב למצוא עילא וליטול ידיו קודם ולא לאחר קדוש לדידן שאין אנו נזהרין מטומאה."
+            ]
+        ],
+        "Karpas": [
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור\"ת ורשב\"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה וקופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע\"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.",
+                "אבל לענין נטילה הויא הסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שאין ההגדה הפסק וכמו כן אחר המרור אין לבר' בנ\"ר לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. ושאר ירקות באים בתחלה להברא בעלמא כדי שישאלו התנוקות מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת הפת. ומי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומרים ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה. "
+            ]
+        ],
+        "Yachatz": [
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר</b> אכילת הכרפס בוצע אחת מן השלשה מצות ויתן חציה בין שתי השלמות והחציה האחר תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצות אפיקומן שנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על המצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה.",
+                "<b>כתב הרי\"ף</b> ז\"ל מאן דלית ליה אלא כזית דמנטר אכיל ברישא דלא מנטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטר על אכילת מצה. והלל כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא\"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמנטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמנטר ויאכל שאין שמור אחריו ויבטל טעם מצה. דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל נועם המצה של מצות מפיו. וכן כתב הרמב\"ם ורבינו יונה שיאכל כזית דמנטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העטור כתב תיאכל מיד דלא מנטר ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ויאכל דמנטר בסוף בלא ברכה. והרא\"ש כתב שואכל כזית דמנטר מיד כדי שיאכל מצה משומרת לתאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואין חושש אם יאכל אחריו לבסוף דלא מנטר. "
+            ]
+        ],
+        "Magid": {
+            "Ha Lachma Anya": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומתחיל</b> ההגדה. והקשה הרי\"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת המגלה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכולי ותרץ כי במה שאנו אומרים בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב\"א ז\"ל תירץ טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שאין לה קצבה שאפילו בדבור בעלמא שידבר ביציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא. ויש אומרים הגדה כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם. וכן נראה לי המחבר מזה הפרוש הוא הנכון כמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שדרשו בו ימשיך תהלתך כי הכל הולך אחר כונת הלב כי בספר האדם נפלאות ונוראות יוצאות מסדר העולם הטבעי ימשך ממנו אהבה ושמחה ותענוג נפשיי כי מי שמע כזאת ענין מבהיל יותר כמו שאמר בעל הכוזר כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים של השנים עשר שבטים ולא נכנס ביניהם נכרי מיחלים המועד אשר יעד לאבותם ובהיותם בתכלית הענוי והדלות ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו שלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים ולא יכול להסתר מהם ולא למנוע עצמו מהעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיתם ובבהמתם ובגופם ובנפשות שמתו בכוריהם ברגע אחד בחצות לילה ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל וכל המכות באות באזהרה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוק' חפץ יכול עושה חפצו בעת שיחפוץ לא מצד הטבע ולא מצד הככבים ולא מצד כשפים ולא במקרה ואחר יצאו בני ישראל בדבר הנזכר בילה מי שיקבע בלבו שעור הדברים האלה בכונה לא במי שקורא בספר דברי הימים בלי בחינה יתקרב אל הבורא ביותר. וזהו סוד לשון הגדה והמשכת לב השומעים לאמונה השלמה. ",
+                    "<b>וכשאומר</b> הא לחמא עניא וכו' מגביהין הסל שיש בו המצות ושאר הדברים מהמצוה לשמח התנוקות ואחרי כן מסירים אותו כדי שישאלו מה נשתנה. שבכל הילות אנו אוכלים מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. כדאמרינן בפר' אע\"פ אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מגבהי פתורא אמ' ומי אכלינן דקא עקריתו תבא מקמן. אמר פטרתינן מלומר מה נשתנה ופירש רשב\"ם הני מילי לדידהו שהלשונות קטנים אבל אנו שיש לנו השלחנות גדולים ואין בנקל לסלקם מסלקים הסל או הקערה שבו השלשה מצות והמרור והשני תבשילי' ודי לנו בכך.",
+                    "<b>הא לחמא עניא.</b> כו' כזה היה הלחם שאכלו אבותינו במצרים ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים והלא ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ לא היה אלא אחר יציאת מצרים ומתרץ האברבנילו בזבח פסח שכשהיו עובדים במצרים בעבודת פרך היו המצריים נותנים להם לחם מצה שהוא קשה לעכול כמו שנותנים היום לפועלים העמלין לחם הפולין והקטניות הבלתי מתעכל כן היו נותנים להם.",
+                    "<b> ולמה</b> נקראת המצה לחם עני לחם שעונים עליו דברים הרבה פירוש קריאת ההגדה וההלל על אכילתו.",
+                    "<b>דבר אחר</b> מה דרכו של עני בפרוס' אף כאן בפרוס' שבוצעים המוציא בפרוסה. ד\"א מה עני מסיק והוא אופה מפני שאין לעני עבדים ושפחו' והוא עצמו צריך להיות מסיק ואשתו אופה. אף כאן כדי לזרז עשיי' המצות גם יהיה עשיר מתעסק בהם ומסיק ואשתו אופה כדי שלא תבא לידי חמוץ ועוד י\"מ למה נקרא לחם עני לפי שאין לשין אותו אלא כשעו' קרבן עני דהיינו עומר שהו' עשירית האפה הבאה בדלי דלות.",
+                    "<b>כל דכפין ייתי ויכול.</b> אומר כן לפי שחוב' כל אדם לאכול מצה בליל פסח כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה על כן משמני' מי שאין לו מצה בליל הפסח. ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול לפי שכל אדם מרעיב עצמו בערב הפסח כדי שיאכל מצה לתאבון הוא קורא לבני הבית שכלם רעבים.",
+                    "<b>כל דצריך ייתי ויפסח.</b> איכא דאמר דלא גרסינן ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ומסתברא שטוב לאמרו ונוכל לפרש ויפסח כמו ויפסע כלו' יעבור עלי לסעו' אצלי או לפי שמשימים בשל החובה ב' תבשילים א' זכר לפסח. לכן אומר כן כמו שהיו אומ' בזמן הבית לזכר הפסח כמו שאנו אכלים האפיקומן ושאר דברים עושים לזכר הפסח.",
+                    "<b>הא שתא הכא.</b> אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב\"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי\"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית. "
+                ]
+            ],
+            "Four Questions": [
+                [],
+                [
+                    "<b>מה נשתנה הלילה הזה וכו'.</b> זה נתקן בשביל מי שאין לו בן כדגרסינן בפרק אעפ\"י חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו. ואם לאו הוא שואל לעצמו. ואפילו חכמים הבקיאים בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה. ",
+                    "<b>אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת.</b> אכילת ירק קרי טבול על שדרכו לאכל על ידי טבול חומץ או חרוסת.",
+                    "<b> והלילה הזה שני פעמים.</b> טבול ראשון וטבול שני וטבול ראשון אין חובה אלא בשבי התנוקות שישאלו ויאמרו למה אנו אוכלים הירקות קודם הסעודה ובשאר הילות תוך הסעודה.",
+                    "<b>והלילה הזה כלנו מסובים.</b> אפי' השמש צריך להסב ובן לפני אביו ושה חשובה אצל בעלה. לפי שהוא דרך חרות ושררה."
+                ]
+            ],
+            "We Were Slaves in Egypt": [
+                [],
+                [
+                    "<b>עבדים היינו לפרעה במצרים.</b> היא תשובת למה נשתנה בשאלת האחרונה שהלילה הזה כלנו מסובין שבכלל תשובה זו כל שאר הדברים שלפיכ' נשתנה הלילה הזה באכילת מצה ומרור מכל שאר הלילות. ואם תאמ' מאי דהוה הוה ומה לנו לספר במה שעבר לכך אנו אומר' שאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנחנו ובנינו ובני בנינו עדין היינו משועבדים.",
+                    "<b>ואפי' כלנו חכמים וכו'.</b> כדאמרי' ואפילו שני ת\"ח הבקיאים בהלכות הפסח שואלים זה את זה כדי לקיים מצות ההגדה. כמו שמספר והולך."
+                ]
+            ],
+            "Story of the Five Rabbis": [
+                [
+                    "<b>מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. </b>בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.",
+                    "<b>רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית.</b> בא ללמד שאלמלא היות הקרי' שמע מצוה עוברת עדין לא היו נמנעים מלספר ביציאת מצרים."
+                ],
+                [
+                    "<b>אמר רבי אלעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים.</b> ולא בן שבעים כמו שאומר בגמרא דאדרו ליה תמני סר דרי חוורתא ביום שהושיבוהו נשיא וקפצה עליו זקנה ונראה כמו בן שבעים דלאו מצינו נאה יושב בישיב' מזקן.",
+                    "<b>ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים וכו'.</b> לא זכיתי רוצה לומר לא נצחתי כמו כל מאן דזכי למלכא. לא נצחתי חכמים שיזרו לדברי עד שדרשה בן זומא. ויש אומרים שהיה סבור מקודם שאין ראוי להזכיר יציאת מצרים כי אם ביום עד ששמע דרשת בן זומא ומכאן ואילך תקן לאמרו ביום ובלילה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה. ונראה שקודם לכן היה מדלג פרשת צצית בלילה דכתיב וראיתם אותו ולילה לאו זמן ראייה היא, עד ששמע דרישת בן זומא וקבעה חובה ביום ובלילה. וחכמים שהיו חולקים ואומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך העולם הבא. כדאמרינן לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה. אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל."
+                ]
+            ],
+            "The Four Sons": [
+                [
+                    "<b>ברוך המקום ברוך הוא.</b> הקדוש ברוך הוא נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו שדרשו הנה מקום אתי הנה אני במקום לא נאמר אלא הנה המקום אתי שהוא המעון והמקום בזולת מקום. ועוד תמצא כי מקום עולה למנין השם כי י' פעמים י' הם ק' וה' פעמים ה' כ\"ה. ו' פעמים ו' הם ל\"ו. וה' פעמים ה' כ\"ה תחברם כלם יהיו קפ\"ו כמנין מקום. ",
+                    "<b>ברוך שנתן תורה.</b> יש מפרשים לפי שרוצה לדרוש המקראות הללו הכתוב בהגדה כנגד ארבע בנים מתחיל בברכת התורה תחלה ואחר כך דורש.",
+                    "<b>כנגד ארבעה בנים דברה תורה.</b> פרושו מצות ההגדה כתובה בארבע מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למדים שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כמו שמפרש והולך וקורא אותם בנים שעדין אינם יודעים כלום כמו הנערים."
+                ],
+                [
+                    "<b>חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם.</b> פסוק זה כתוב בפרשת ואתחנן וכתוב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וכו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו'. יש להתישב בשאלת החכם כי אין ספק לפי שכלו יהולל איש והדבור נמשך אחר השכל ודברי פי חכם חן תפוחי זהב במשכיות כסף שאין הכפל בדברו החכם רק כל תבה ותבה מורה ענין לעצמו ויבחר לשון ערומים ויש לומר שזהו תוכן כונתו ושאלתו היא זאת מה העדות והחקים והמשפטים דהיינו לאכול חגיגה ופסח אשר יש בו חקים ומשפטים שה זכר תמים ונאכל למנוייו וצלי עד חצות. ככתוב בו ככל חקת הפסח וגומר ויודע החכם שאלה הדברים הם עדות מורות על ענינים גדולים שיש להם נועם ועדות על יציאת מצרים ומעמיק לשאל בהיות כל החקים והמשפטים תלויים בקרבן הפסח כגון ועצם לא תשברו בו ושאר דקדוקים והוא העקר למה אוכלים אותו על השבע באחרונה. ודרך החביב חביב קודם באכילה כי מה יועילו המעדנים אחרי מלא כרסו ולא יכיל עוד טובם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח שלפיכך מקדימים לאכול החגיגה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר אין אומרים אפיקו מיני מתיקה אחר המזון להסיר טעם הבשר מפיו לקינוח סעודה. לפיכך מאחרין אותו. וזה שאנו אוכלים גם אנחנו כזית מצה משומרת באחרונה זכר לפסח. ועוד י\"ל שכן היא שאלת החכם המעמיק כשרואה שבניו עם בני ביתו ונמנין על פסח אחד ופעמי' מגיע לאחד מהן חלק מועט והן מקפידים עליו לאכלו מה שאין רגילין לעשו' בשאר הימים להתחבר ולהתאסף יחד בסעודה ולהקפיד בחלק מועט כזה. לכן הוא שואל מה העדות והחקים כ��ומר עתה שדרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו מניחים בתיהם והולכים אצל חבריהם. ואם מפני חבת הפסח היו יכולים לשלוח מנות איש לרעהו כמו בשאר הקרבנות ואינו מוציא עצמו מן הכלל אמנם שאמר אשר צוה ה' אלקינו אתכם לפי שהוא יודע שאין שוחטים הפסח על הקטן וכבר קבל עליו עול מלכות שמים באמרו ה' אלקינו. ",
+                    "<b>אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.</b> לפי תוכן שאלה זו תסביר לו כי חובה עלינו לאכול קרבן זה בחבורה אחת הוא ושכניו כמו שכתוב בבית אחד יאכל ותרגומו בחבורה חדא וכיון שנמנה עליו אין סדר לומר אפיקו מנאי מהכא תשא סרבלי שאני רוצה להפטר וזו תשוב' לעומק דבריו למה אין אוכלי' איש איש בביתו ובחומותיו כשאר המועדים.",
+                    "ומפטירין פירוש מסיימי' מלשון הפטרה שמסיימים בה תפלת שחרית. ואפיקומן בלשון יוני קורין לא כלום אפיקומן. פרוש אחר מפטירים לשון פתיחת פה לדבור מלשון יפטירו בשפה. ואפיקומן לפרוש הראשון נוטריקון אפיקו מיני מתיקת לפרוש השני אפיקו מנאי."
+                ],
+                [
+                    "<b>רשע מה הוא אומר.</b> בפרשת בא אל פרעה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בבן רשע הכתוב מדבר שהרי כתיב לכם דמשמע לכם ולא לו מה העבודה הזאת לכם משמע גם כן לשון טורח שהוא מדבר דרך רשע כלומר מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו כל שנה לעכב סעודתי' ולערבב שמחת החג וקורא עבודת המקום טורח ועבודה גם שמצינו סתם לשון עבודה בקרבנות לעולם יש לדון דברי הרשע לכף חובה כמו שהוציא עצמו מן הכלל גם כן. לפיכך אתה הקהה את שניו, לשון חולש השנים כמו ושני בני' תקהנה שרואה לאחרים אוכלים והוא אינו אוכל ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ה' לי. לי ולא לו שרשע כמוך אלו היה שם לא היה נגאל. ואם תאמר היאך דורש בעבור זה עשה ה' לי וגו' הנאמר על שאינו יודע לשאל לגבי הרשע. וי\"ל שדורש אותו באם אינו ענין לשאינו יודע תנהו ענין לרשע. וגם כתב השבלי הלקט. כי שאינו יודע לשאל קרוב למין הרשע כי מתוך רשע הוא מי שאינו מעמיק לשאול ולדרוש על מצותיו של מקום רק עושה אותם מצות אנשים מלומדה."
+                ],
+                [
+                    "<b>תם מה הוא אומר.</b> תם קורא למי שאינו חכם שידע להעמיק ולהסדיר שאלתו דרך מוסר וחכמה. וגם אין בו רשע אלא שואל סתם מה זאת."
+                ],
+                [
+                    "<b>ושאינו יודע לשאל את פתח לו.</b> כמו פתח פיך לאלם. בפרשת בא כתיב והגדת לבנך ביום ההוא. לא נאמר בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת סתם. היינו למי שאינו יודע דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס."
+                ]
+            ],
+            "Yechol Me'rosh Chodesh": [
+                [
+                    "<b>והגדת לבנך. יכול מראש חדש.</b> אין זה מענין ההודעה מהאב לבן שאינו יודע לשאול. רק אלו דברי המחבר ההגדה שהוא דורש אותו יכול מראש חדש כלומר שיהא חייב לדרוש לו לבן משנכנס ר\"ח ניסן כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא יום שנגאלו בו. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום כששוחטין פסחיהן ביום ארבעה עשר הואיל ונאמר ביום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שתוכל לומר בעבור זה שמונחים לפניך. ולמדנו זה מפני שהקדים לומר שבעת ימים מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות. וסוף הפסוק עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ",
+                    "<b>דבר אחר</b> עשה ה' לי בעבור זה. זה בגמטריא שנים עשר מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ארבעה כוסות חרוסת כרפס שתי נטילת ידים המוציא מצה מרור כריכה. ובשעה שבית המקדש קיים אומר בשעת שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמורה לו באצבע."
+                ]
+            ],
+            "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [
+                [
+                    "<b>מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים.</b> לפי מה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ואמר עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו. ועבדינן כתרויהו. ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ומפרשים לפי שהמשומד לעבודה זרה אסור באכילת הפסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו. לפיכך מתחיל בגנות שהיו עובדי עבודה זרה וכשקרבן לדת האמת ונמולו בצאתם אז הוכשרו להקריב ולהתקרב לעבודתו. כדי שישמעו הבנים וילמדו ויקחו מוסר ואל יטו לבם ללכת אחרי ההבל ויגלו מעל שלחן אביהם שבשמים. והנכון שצריך להזכיר ירידתן לשעבוד איך היה ומעשיהם אשר למדו בהתערבם בגוים ויציאתם ממצרים והנסים והנפלאות שעשה עמנו. מרוב אהבתו אותנו ויבחר באבותינו ובזרעם אחריהם שהרי לאברהם כמה בנים ולא בחר כי אם בבן סגולתו יצחק היה עולה תמימה. וכן ליצחק יעקב ועשו יעקב בחר לו יה. וגזר עליהם שעבוד מלכיות בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא כמפורש בבראשית רבה בענין בין הבתרים. וארבה את זרעו דורש בירושלמי וארבה כמה ריבים רבתי בעדו."
+                ],
+                [
+                    "<b>ואתן לעשו את הר שעיר.</b> יש מתרגמין הר שיידן על שם ושעירים ירקדו שם כי הוא מחלקו של סמאל שדרשו שיש לו סער בלבו כדכתיב והלך בסערות תימן והוא מחלק מאדים על כן היה אדמוני. ויעקב איש חלק הפך מאיש שעיר מרוחק ומובדל מן השערות ומותרות על כן צורתו בכסא הכבוד והוא ובניו ירדו מצרימה לפרוע שטר חוב שנגזר עליהם בין הבתרים."
+                ],
+                [
+                    "<b>ברוך שומר הבטחתו לאבותיהם של ישראל ברוך הוא.</b> יש מפרשים שצריך לברך תכף לשעבוד שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. ואנו מתנחמים ואומרים אחרי הגדת הגרות והגלו' ברוך המקו' שעתיד לשמור לנו הבטח' על גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שמחשב את הקץ תמיד מתי יבואו ויגיעו ימי השלו' ועת הגאולה. שנ' ויאמר וגו' בארץ לא להם בבב\"ל ועבדו\"ם במדי וענו אותם ביו\"ן וגם אשר יעבוד\"ו דן אנכי באדו\"ם וחתם ואחרי כן יבאו ברכוש גדול. הרי ההבטחה של גאולה מכל המלכיות והשעבודים. ועוד יש לפרש שהיה מחשב את הקץ. לפי שהקב\"ה היה חפץ לקרב גאולתם חשב אותם ק\"ץ שנה משעה שהיתה הגזרה בין הבתרים עד שעה שיצאו ממצרים שהיו ת\"ל שנה. שהרי לא נשתעבדו במצרים כי אם ר\"י שנים כמנין רד\"ו והינו מחשב את הקץ לדלגו ולקפצו וחשב הק\"ץ כמשמעו ופשוטו כאלו נשתעבדו ממש."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>והיא שעמדה לאבותינו ולנו.</b> הבטח' הגאולה שהבטיח הקדוש ב\"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבו' והגאולה. היא שעמדה במצרים ובבבל ויון ומדי. והיא העומדת לנו באדום. וכן דרשו בב\"ר והנה אימה זו בב\"ל חשיכה זו מד\"י גדולה זו יון. נופלת עליו זו אדום. וכן הראה לו הגאולה ואחרי כן יבאו וכו'. ",
+                    "<b>שלא אחד בלבד עמד עלי' לכלותינו.</b> כלומ' לא המצריים לבדם עמדו עלינו להרע לנו ולכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו בכח אותה הגזרה של הגליות שנגזרה בין הבתרים והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם כמו שהבטיחנו."
+                ]
+            ],
+            "First Fruits Declaration": [
+                [],
+                [
+                    "<b>צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב.</b> שגם הוא בא מכח אותה הגזירה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. שאלמלא החלום כמו שמפרש ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר מעשות היה לו לומר אלא שלבן היה מכשף גדול ואפילו בדבריו ובהזכרותיו והשבעותיו השדים היה יכול לבלוע יעקב ולהזיק ולכלות את זרעו. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שבא בהסכמה מוחלטת לאבדו לולא הקדוש ברוך הוא נטל לו כחו והקב\"ה מצרף לו מחשבה רעה למעשה לכן נאמר ארמי אובד אבי. ולאחר שנצול מלבן נוסף לו פגע אחר וכו' שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. וכמו שדרשו בפרק רבי עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש. כמו שכתוב והדבר אין בהם. "
+                ],
+                [
+                    "<b>ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע.</b> פירוש לקבוע שם ישוב ולהיות כתושב אלא לגור שם כגר ואיש נכרי."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו מצויינים.</b> מסומנים לגוי גדול ניכרים וידועים ונקבצים במקום אחד ולא נפרדים ופזורים ועם היותם אנשים מעטים היו נחשבים אומה בפני עצמה."
+                ],
+                [
+                    "<b>ורב כצמח השדה.</b> מה צמח השדה כל מה שגוזזים אותו יותר צומח. אף ישראל כל מה שמענים אותה יותר פרים ורבים. וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.",
+                    "<b>ואת ערום ועריה.</b> ערומים ומשוללים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שנמולו ביום ארבעה עשר בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך. שני דמים דם מילה ודם פסח."
+                ],
+                [
+                    "<b>וירעו אותנו המצרים.</b> נתחכמו להרע לנו אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין עד שימות אביו להרוג יעקב ובין כך הוליד בנים וגדלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב. אבל אנו נתחכם לעקור את כלם."
+                ],
+                [
+                    "<b>למען ענותו בבסבלותם.</b> יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו."
+                ],
+                [
+                    "<b>בפרך.</b> בתחלה בפה רך כמו שדרשו שתלה פרעה לבנה בצוארו ונתחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך. ואחרי כן שעבדו בהם בפרך. וירא את עניינו. זו פרישות דרך ארץ. פירוש עניינו כמו אם תענה את בנותי שהיו מבטלים מהם עונת נשותיהם."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את עמלנו. אלו הבנים.</b> שהם גדלים מעמל האדם ויגיע כפיו הבא להם."
+                ],
+                [
+                    "<b>לחצנו. זו הדחק.</b> כמו שנאמר ותכן הלבנים תתנו."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף.</b> ומשה לא היה שליח רק לדבר אל פרעה. אבל לא היה בידו כח להוציאם אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. ונאמר זה על מכת בכורות שלא הביא אותה הב\"ה על ידי מלאך. אלא הוא בעצמו הכה אותם. והא דכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם קורא המכה משחית ופרושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ביד חזקה זו הדבר.</b> פירש באגדת תלים כל מכת שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחד ואחד שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח, מח). מכיון שמסר מקניהם לרשפים במכת ברד דהיינו דבר. מזה אנו למדים לשאר מכות שהיה הדבר עמהם."
+                ],
+                [
+                    "<b>ובזרוע נטויה זו החרב.</b> איזו מכת חרב מצינו במצרים. מצינו בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשע' שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו הבכורות אצל אבותיהם. אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הדין עמא אתא עליהון. איתון ונפיק אין עבדייא מבינן. ואי לא אינון מייתין. אמרו עשרה בנים לאחר ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אלין עבדייא. אמרין כל שמא דמילתא נזיל גבי פרעה דהוא בכור דלמא הוא חיי' על נפשיה ואפיקאלין עבדייא מבינן. הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר מפה על הליך עמא אתא עליהון. אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עינא מייתין. אמר קומו צאו קפחו שוקיהם של אלו. אנא אמרית או נפשי או נפשיהון דהלין עבדייא ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורו' והרגו באבותיהם ששים רבוא ההוי למכה מצרים בבכוריהם. מהבכורות הרגו בהם וזו היא מכת החרב שהיתה במצרים."
+                ],
+                [
+                    "<b>ובמורא גדול זו גלוי שכינה.</b> פירוש שנגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו והכה הבכורות והוציאנו מתוכם כמו שנ' או הנסה אלקי' בבראשית רבה אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי עד ובמוראים ע\"כ אותין הן. ואם יאמר לך ע\"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין והם כנגד השם הגדול בן שבעים ושתים אותיות. תדע שכן כתוב זה אלי ואנוהו. שהיו מראים כבודו באצבע. וזהו ובמורא גדול ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה. אעפ\"י שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופים אעפ\"י כן נראה להם לקיים מה שנאמ' ליעקב ואנכי אעלך גם עלה. ונגלה עליהם ב' פעמים א' במצרים ביום ר\"ח ניסן שנ' וידבר ה' אל משה ואהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. ובלילה בשעת הגאולה. וכמו כן ראוהו על הים. כמו שאמ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והרואה שכינה נרתע ונבהל וזהו מורא."
+                ]
+            ],
+            "The Ten Plagues": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.</b> קשה מה היה צריך לסימן והלא הכל יודעין לקחת אות אחת מכל מכה ולעשות סימן. אלא לא בא רבי יהודה אלא ליתן סימן המכות שלקו על הים שרבי יוסי היה אומר חמשים מכות. ורבי אליעזר אומר מאתים ורבי עקיבא אומר מאתים וחמשים. ובין כלם עולה חמש מאות. ועל זה שם רבי יהודה הסימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שעולה חמש מאות וא' ובגמטריא לא קפדינן בשביל א' יותר או חסר. ויש אומרים לפי שבספר תהלים אינם סדורים כמו שהן סדורים בפרשה. לפיכך נתן בהם סימן זה להורות שהסדר מהפרשה הוא העיקר. ויש מפרשי' לפי שהמכו' יש מהם בהתראה. ויש מהם בלא התראה לפיכך נתן בהם סימנים שכלם הולכי' שלש שלש. היינו בסדר זה ב' עם התראה. והג' בלי התראה דם צפרדע בהתראה כנים הג' בלא התראה ע\"ד בהתראה שחין בלא התראה. ולעולם מתחיל לראש כדין המלקו' מי שלקה ושנה. בשלישית אין מלקין אותו רק מכניסי' אותו לכפה ומאכילין לחם שעורי' עד שכרסו נבקעת מפני שרשע הוא ואין צריך יותר התראה וכן ברד ארבה בהתראה. וחשך בלי התראה. ולפי שהב' ממכת בכורות נשארת לבדה לפיכך הוצרך לכוללה ולצרפה בתיבת באח\"ב. ועוד טעם אחר דצ\"ך שלשתם על ידי אהרן. עד\"ש ערוב דבר לא על ידי זה ולא על ידי זה. שחין על ידי שניהם. כמו שכתוב קחו לכם מלא חפניכם פיח הכבשן. בא\"ח על ידי משה. ב' בכורות על ידי הקדוש ברוך הוא נמצא כל סימן בגדר לבדו. ",
+                    "<b>רבי אליעזר אומר. כל מכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה וכו'.</b> יש להתבונן במחלוקת אלו התנאים שאחד אומר וכל מכה מרובעת והא' אומר שהיא מחומשת. והרוקח נותן בזה טעם יפה במאי פליגי. ואומר כי כונת רבי אליעזר שאומר שכל מכה היתה מארבע מכות הוא כי המכות היו משותפות בכל הארבעה יסודות ולא היו לוקים ביסוד מיוחד. ונמצאת כל מכה בלולה מכל הארבעה יסודות. ורבי עקיבא שאומר שהיתה מחמש מכות כונתו כי תנועת הגלגל שהוא היסוד והגשם החמישי מסייעת בכל מכה ומכה. בעבור זה הוא הסובב והמסבב הכל ברצון המורה ולהודיע כי מלכותו בכל משלה."
+                ]
+            ],
+            "Dayenu": [
+                [
+                    "<b>כמה מעלות טובות למקום עלינו.</b> יש מפרשים לפי שאלו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון המכות. לפיכך אמר מעלות טובות למקום עלינו. כלומר עדין נוכל לשפר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה המקום ברוב חבתו אלינו."
+                ],
+                [
+                    "וכן מפרש והולך <b>אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים.</b> נס גדול היה ודי לנו. כדמפרש באגדה או הנסה אלקי' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו שלא בזמנו. שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז. אלו מגלי עריות. ואלו מגלי עריות. ואחר שכפל לנו את הנס הזה להוציאנו. ולעשות בהם שפטים ע\"י שנשתעבדו בנו. כ\"ש יש לנו לשבח לאדון הכל. ולא ר\"ל שלא יעשה בהם שפטים כלל כי כבר הבטיח לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אלא לא עשה בהם שפטים בכלם אלא במקצתם דיינו."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא נתן לנו את ממונם.</b> גם זה אין ר\"ל מכות מצרים שכבר הבטיח לאברהם ואח\"כ יבאו ברכוש גדול אלא ר\"ל מבזת הים."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אלו קרבנו לפני הר סיני.</b> להראות לנו כבודו דיינו. ולא נתן לנו את התורה או שלא יוסיף לנו המצות כלן אלא כמו שנצטוו בני נח דיינו. ויש מפרשין אלו קרבנו לפני הר סני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמה כמו שאמרו ז\"ל כשעמדו ישראל על הר סני פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סני לא פסקה זוהמתן. כל שכן שעשה לנו כל אלה בית המקדש זה משכן שלו. בית הבחירה זה בית המקדש שבירושלים. "
+                ]
+            ],
+            "Rabban Gamliel's Three Things": [
+                [
+                    "<b>רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו'.</b> כלומ' אפילו יאכל פסח מצה ומרור. אינו יוצא ידי חובתו אם לא יאמר ג' דברים אלו למה הם באי' שמצאנו שהכתוב מקפי' על אמיר' והגדה."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מצה זו וגו' על שום שלא הספיק.</b> ויש לשאול כי כבר נצטוו קודם לכן לאכול מצות בסת' ולא אמר הכתוב טעם בדבר. פרש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצו' קודם לכן היה על שם העתיד. השם יודע העתידות וידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון. ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצו' ומרורים ולאכול שבעה ימים מצה."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאלו הוא יצא משם.</b> זה מוסב על מה שאמרנו בתחלת ההגדה שאלו לא הוציא הב\"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' והיינו דאמרי וצריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאלו לא יצאו הם עדיין היינו במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו'. "
+                ]
+            ],
+            "First Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "<b>לפיכך אנו חייבים להודות וכו'.</b> כלומר כיון שהוא כאלו אנחנו יצאו ממצרים חובה עלינו להלל ולשבח וכו' כמו שעשו אבותינו. ונהגו שמעתה נוטל כל א' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספורי דברים בעלמא ואין אומרים שירה אלא על היין שכ' ולאמר להם הגפן החדלתי תרושי. המשמח אלקים ואנשים. אם אנשים משמח אלקים במה משמח. אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ומזכיר כאן שבעה מיני שבח להודות להלל לשבח ולפאר וכו' כנגד שבעה רקיעים. ונאמר לפניו הללויה. הללו עבדי ה'. ואומר את ההלל עד חלמיש למעינו מים ומנהגנו שלא לברך עליו בתחלה. כי כן נמצא בשם תשובת הגאוני' למה אין מברכין על ההלל בליל פסח אף על פי שגומרין אותו לפי שחולקים אותו לשנים. וגם שאין אומרים אותו על השלחן בתורת הלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד. ועוד היאך יברך לגמור והוא פוסק באמצע. המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ה' יודי\"ן נוספות כנגד חמשים מכות שלקו במצרים או על הים ממזרח שמש עד מבואו בלא וי\"ו. ישראל ממשלותיו בפתח המ\"ם."
+                ]
+            ],
+            "Second Cup of Wine": [
+                [],
+                [
+                    "<b>ברוך אתה ה' אמ\"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו.</b> לפי שצריך לחתום בגאולה כמו שאמרנו מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכלפי שאמר' שלא את אבותינו בלבד גאל וכו' אנו מזכירין גאולתינו וגאולת אבותינו. ",
+                    "<b>והגיענו לזמן הזה.</b> אף על פי שכבר ברכנו שהחיינו בקדוש אנו אומרים כן כדי לומר כן יגיענו למועדים וכו' ויש שגורסים כן הגיענו למועדים שכל נוסח הברכה מדבר לנכח. <b>למועדים</b> אלו ראש השנה ויום הכפורים <b>ולרגלים</b> אלו פסח שבועות וסכות. <b>שמחים וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים</b>. כי הזבח מהחגיגה קודם לקרבן פסח."
+                ],
+                [
+                    "<b>ומברך</b> בורא פרי הגפן ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. ונוטלין ידיהם פעם שנייה ומברכים על נטילת ידים לפי שבין טבול ראשון לשני קורא ההגד' וההלל ומסיח דעתו מן הנטילה הראשונה. ומפני שהידים עסקניות שמא נגע בדבר המטמא את הידים לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכל פת ואי אפשר לאכל עת בידים מסואבות ומסתברא שאם שמר ידיו מטבול ראשון שלא נגע בדבר שמטמא הידים שאין צריך לחזור וליטול ידיו ואם רוצה ליטול יטול בלא ברכה."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Rachtzah": [],
+        "Motzi Matzah": [],
+        "Maror": [],
+        "Korech": [
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר</b> כך נוטל בעל הבית שתי מצות הנקראו' שמורים אחת שלמה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה דאמ' מר הכל מודים בפסח שמניח שלמה בתוך הפרוסה ובוצע. מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומניח שלמה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלמה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכים המוציא על השלמה ואינו אוכל עד שבוצע מן השלמה שתחתיה ומברך על אכילת מצה. ואוכל משניהן יחד ונותן לכלם וצריכים להסב דאמרי' מצה צריכ�� הסבה. וגאונים אחרים שמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלמ' ודעבד כמר עבד וכמר עבד.",
+                "<b>ואחר</b> כך נוטל החזרת ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת יפה משום קפא יש אומרים שהוא ארס שיש לירק. ויש אומרים שהוא תולעת. לפי שהוא לילה ולא יראה אותו החרוסת הוא רפואתו שמונעתו מלהזיק.",
+                "<b>ונותן</b> לכל אחד ואוכלים ממנו כזית לכל הפחות ואוכלים בלא הסבה דאמרו בגמרא מרור אין צריך הסבה. לפי שהמרור זכר לוימררו. והסבה זכר לחרות. ואין לברך בורא פרי האדמה על אכילת מרור לפי שהפת פוטרתו משו' דהוי דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריה'.",
+                "<b>ולאחר</b> שאכלו מרו' כזית לכל אחד נוטל המצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלם כאחד בלא הסבה שהרי יש בה מרור שאין צריך הסבה ואוכלים אותו זכר למקדש כהלל דאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. ובערוך אמר בזמן שבית המקדש קיים היה הלל מברך על אכילת מצה במצה. ובמרור לאכול מרור. וכורך מצה ומרור בבת אחת כיון ששניהם מדברי תורה אין זה מבטל זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא שנאמר בערב תאכלו מצות ומרור מדרבנן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליבא פסח לא. אין לאכלן בבת אחת. דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא אלא זה עצמו וזה בעצמו. ואח\"כ אוכלן בבת אחת זכר למקדש. וכיון שכבר ברכנו על המצה ועל החזרת ואכילה זו לזכה בעלמא אין מברכין עליה. כתב אבן הירחי הרוצה לעשו' מצוה מן המובחר לא ישוח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דהלל. דהא משום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחמרא בתרויהו. הכי נמי לענין ברכה צריכין למעבד שיעלו לשניהם ובשיחת חולין צריך להזהר אבל טול כריך לא הוי הפסק. "
+            ]
+        ],
+        "Shulchan Orech": [
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר</b> כך נמשך בסעודתו ואוכל כל צרכו. ובאחרונה אוכל כזית מן המצה הפרוסה ששמו בגניזה תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם. ואוכלין אותו לאפיקומן זכר לפסח שהיה נאכל על השבע ואינו אוכל כלום אחר אפיקומן כדי שיהיה הפסק סעודתו בטעם המצה בפיו. וצריך ליזהר לאכול מצה זו של אפיקומן קודם חצות. ואם לאו לא יצא ידי חובתו בפסח שלא היה נאכל כי אם עד חצות."
+            ]
+        ],
+        "Tzafun": [
+            [
+                "<b>ואם שכח</b> ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו לברך או שאמר הב לן ונבריך או אפילו ברך כבר ונזכר קודם שברך בפ\"ה כתב אבי העזרי והרא\"ש שיטול ידיו ויברך המוצי' ויאכלנה. ואם לא נזכר עד שברך בפ\"ה לא יאכלנה פעם אחרת מפני שהיה צריך לברך עוד ברכת המזון ולברך בפ\"ה. ונמצא מוסיף על ד' כוסות. ועוד דקיימא לן בין ג' לרביעי לא ישתה. ועוד כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם כי כלם שמורות משעת לישה ומצה אחרונה שאכל תעלה לו במקום מצת אפיקומן. והר\"ר פרץ כתב אע\"ג דאמר הב לן ונבריך יכול לאכול בלא ברכ' אע\"ג דבעלמ' חשיב סילוק שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמי רחמנ' עליה איכא למית' את כ' דרחמנ' סמכינן. ולאחר ששותה כוס של ברכת המזון. מוזגין כוס רביעי' וגו' עליו את ההלל. ואומ' במדרש תלים הקוראים צריכים שיהיו שלש כדי שיאמר אחד לניו הודו. וכתב הראש ואם אי אפשר בשלשה גדולי' יספיקו לו אשתו ובנו הקטן. "
+            ]
+        ],
+        "Barech": {
+            "Birkat Hamazon": [
+                [],
+                [
+                    "<b> ואחר</b> שאכל האפיקומן מוזגין לו כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה. בין ג' לרביעי לא ישתה ואמר בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל. ומקשה והא כבר משוכר הוא. ומתרץ יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר. וכתב בה\"ג והרי\"ף והרמב\"ם שאסור לשתות אחר מצת אפיקומן חוץ משתי כוסות אחד של ברכה ואחד של הלל. וכן עמא דבר כדי שלא יקבע עצמו על היין ויהיה כאוכל פסח בשתי חבורות וגם כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות. והרי תפס שיטת הירושלמי כיון שחייב לעסוק כל הלילה בהגדת יציאת מצרים ולספר בנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שלא תחטפנו שנה. יש לחוש אם ישתה יותר ישתכר. והכי איתא בתוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים כל הלילה. במעשה הזקנים שהיו מסובין בבני ברק. "
+                ]
+            ],
+            "Third Cup of Wine": [],
+            "Pour Out Thy Wrath": [
+                [
+                    "<b>אבל</b> כוס חמישי התירו שיש לו סמך מן הפסוק כנגד והבאתי אתכם ואם רצה לשתות מים ישתה."
+                ],
+                [
+                    "<b>שפוך חמתך על הגוים.</b> מפני שארבע כוסות אלו הן כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את אומות העולם ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקדוש ברוך הוא בזה הכוס אנו משלימים המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותם ארבעה כוסות של פורענות על הגוים."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Hallel": {
+            "Second Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "על אמתך בלא וי\"ו בתחלה.",
+                    "ולא יהלכו בלא נון באחרונה.",
+                    "יהגו בלא וי\"ו בתחלה.",
+                    "כל אשר בוטח בהם בלא וי\"ו בתחלה.",
+                    "נתן לבני אדם בלא ה\"א."
+                ],
+                [
+                    "מן דמעה בנו\"ן ארוכה. "
+                ],
+                [
+                    "נגדה נא הד' ברפי.",
+                    "בתוככי הכ' ראשונה צי\"רי. והשני בחיר\"ק."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "ולאחר שגמר את ההלל אומר יהללוך שהיא ברכת השיר וחותם מלך מהולל בתושבחות ומברך בורא פרי הגפן. ושותה בהסבה הוא וכל המסובין. ואם רצה להוסיף כוס חמישי אומ' עליו הלל הגדול שהוא הודו לה' כי טוב הודו לאלקי האלקים ויש בו כו' חסדי' כנגד כ\"ו דורות שלא נתן תורה לישראל מן אותם ברחמיו וברוב חסדיו ואומר נשמת כל חי וחותם בישתבח וחותם עליו כן כתב הרי\"ץ גיאת. והר\"ר חיים כהן לא היה חותם בסוף ההלל בברכת כי די בחתימה של ישתבח ולמה יחתום שני פעמים בענין אחר וכן כתוב בסדר רבי' סעדיה ז\"ל. "
+                ]
+            ],
+            "Songs of Praise and Thanks": [],
+            "Fourth Cup of Wine": [
+                [
+                    "ולענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן יש מן הגאוני' אומרים שצריך לברך על כל כוס וכוס מארבעתן על הגפן ועל פרי הגפן. ורבינו האי כתב לא חזי לנא מאי דמברך על הגפן אלא בתר כלהו כשי כיון דחדא מצוה נינהו וליכא נמלך בברכה לבסוף שני. והריא\"ף כתב דבתר תרי כשי קמאי. ובתר תרי כשי בתראי מבר' על הגפן ועל פרי הגפן. ובעל ההשלמה כתב מסתברא שהרי\"ף סבירא ליה דיין שלפני המזון אינו פוטר יין שבתו' המזון משום שזה לשתות וזה לשרות. וכשם שיין שבתו' המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון משום שזה לשרות מה לשתות. ואני לא כן קבלתי אלא יין שבתוך המזון שהוא לשרות אינו פוטר יין שלאחר המזון שהוא לשתו' ועדיף לשתות מלשרות. אבל יין שלפני המזון שהוא לשתות פוטר יין שבתוך המזון שהוא לשרות דהא עדיף לשתות מלשרות. הלכך אין מברכי' על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם. וכן עמא דבר."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Nirtzah": {
+            "Chasal Siddur Pesach": [],
+            "L'Shana HaBaa": [],
+            "And It Happened at Midnight": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אז רוב נסים הפלאת בלילה.</b> כמו שהולך ומספר הנסים שארעו בליל פסח. גר צדק אברהם. נצחתו. נתת לו נצחון וגבור' על המלוכה כנחלק לו לילה. שנאמר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. דנת מלך גרר. אבימלך. בחלום הלילה. שנ' ויבא ה' אל אבימלך בחלום הלילה. הפחדת ארמי לבן הארמי. וישראל ישר לאל ויוכל בו לילה כשנאבק עם המלאך. שנאמר ויזר אל מלאך ויוכל. וכתיב כי מרית עם אלקים. זרע בכורי פתרוס. מצרים. טיסת נגיד חרושת. עפיפת כמו ינווש עלי אוכל שמהר בתשע מאות רכב ברזל. נגיד חרושת סיסרא שהיה מחרושת הגוים. סלית ככבי אור לילה הככבים ממשילות' נלחמו עם סיסרא. יעץ מחרף סנחריב אחר שלח עבדיו לחרף ה'. לנופף אווי ינופף ידו הר בת ציון. אווי על שם כי בחר ה' בציון אוה. הובשת פגריו שנאמ' והנה כלם פגרי מתים. כרע בל. עז שנאמר כרע בל קודם נבו. מצבו צלם שהקי' נבוכדנצר בבקע' דורא. לאיש חמודות. דניאל. נגלה רז. החלום שחלם נבוכדנצר. משתכר בכלי קדש. בלשצר שצו' והוציאו כלי בית המקדש ונשתמש בהם. נהרג בו בלילה. שנאמר בית בלליא קטיל בלטשצר. נושע מבור אריות דניאל. פותר בעתותי לילה הפותר החלומות. שנראי' בעתתי לילה. י\"מ בעתותי מלשון בעתה. כלומר חלומות המבהילים מפחידים האדם בלילה. שנאה נטר אגגי. המן. בנדד שנת לילה. שנ' בלילה ההוא נדדה שנת המלך. פורה תדרוך. כמו פורה דרכתי לבדי. כשומר מה מלילה. לאדום שנאמר משא דומה. אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וכו'. ודע שכל הנסים שנעשו לישראל. הן בליל פסח. לילו של אברהם. לילו של אבימלך. לילו של פרעה. לילו של גדון. לילו של סיסרא. לילו של דניאל. לילו של סנחריב. לילו של משיח לעתיד לבא. ושם דבר אתא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים."
+                ]
+            ],
+            "Zevach Pesach": [
+                [],
+                [
+                    "<b>אומץ גבורותיך הפלאת בפסח.</b> הולך ומפרש הנסים שארעו בפסח. בראש כל מועדות פסח הוא ראשון לכל המועדים. גלית לאזרחי. לאברהם. חצי ליל. שנאמר ויחלק עליהם לילה. דלתיו דפקת כחום היום. שנאמר וירא אליו ה' וכו' הוא יושב פתח האהל כחום היום. הסעיד נוצצים האכיל המלאכים שהם נוצצים כעין נחשת קלל. עוגות מצות. שנאמר לושי ועשי עגות. ופסח היה. ואל הבקר רץ אברהם כדפרשינן לעיל. זועמו סדומיים. הקדוש ברוך הוא הכעיס הסדומיים ושרפם באש שנאמר וה' המטיר על סדום גפרית ואש. חולץ לוט מהם. לוט נוצל ממהפכת סדום בזכות אברהם. וזה היה ליל שני של פסח. שנאמר ויבאו המלאכים סדומה בערב. טאטאת אדמת מוף ונוף ארץ מצרים שנ' וטאטת יה במטאטי השמד. קה ראש כל און מחצת. הקדוש ברוך הוא מחצת בליל שמורים כל בכור. כמו ראשית אונם. שנ' וה' הכה כל בכור. כבי\"ר הקדוש ברוך הוא שנקר' כביר כח על ישראל. שנקראו בן בכור. שנאמר בני בכורי ישראל. פסחת שנ' ופסחתי עליכם לבלתי תת משחית. שנ' ולא יהיה בכך נגף למשחית וכו'. מסוגרת יריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת. סוגרה נמסר' ביד ישראל. בעתותי פסח. סוגרה לשון מסירה. כמו היסגירוני בעלי קעילה. נשמדה מדין על ידי גדעון. בצליל שעורי עומר. בזכות העומר כמו שכתוב והנה בליל מצרים מתהפך וכו'. פול ולוד. שרי מלך אמור. עוד היום בנות לעמוד זהו סנחריב מלך אשור כדמוכח בפ' חלק. פס יד כתבה. על הכותל מנא מנא תקל ופרשין. כדי לקעקע צול. זה בבל. שנאמר האומר לצולה חורבי על בלשצר וכו'. צפה הצפית בלשצר צוה להביא כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא ושריו נשיו ופלגשיו. קהל כנסה הדסה אשת. צום לשלש. שנאמר כנוס כל היהודים וכו' וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום. ראש מבית רשע המן. שתי אלה רגע. כמו שאמ' הנבי'. ותבואני לך שתי אלה כו'. שכול ואלמון ביום אחד. לעוצית. בת אדו' יושבת בארץ עוץ. בפסח כדאמרי' בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל."
+                ]
+            ],
+            "Ki Lo Na'e": [],
+            "Adir Hu": [],
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Echad Mi Yodea": [],
+            "Chad Gadya": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+        "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "קדש",
+                "enTitle": "Kadesh"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ורחץ",
+                "enTitle": "Urchatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כרפס",
+                "enTitle": "Karpas"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחץ",
+                "enTitle": "Yachatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מגיד",
+                "enTitle": "Magid",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הא לחמא עניא",
+                        "enTitle": "Ha Lachma Anya"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מה נשתנה",
+                        "enTitle": "Four Questions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדים היינו",
+                        "enTitle": "We Were Slaves in Egypt"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק",
+                        "enTitle": "Story of the Five Rabbis"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כנגד ארבעה בנים",
+                        "enTitle": "The Four Sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יכול מראש חודש",
+                        "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו",
+                        "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארמי אבד אבי",
+                        "enTitle": "First Fruits Declaration"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשר המכות",
+                        "enTitle": "The Ten Plagues"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דיינו",
+                        "enTitle": "Dayenu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פסח מצה ומרור",
+                        "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חצי הלל",
+                        "enTitle": "First Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שניה",
+                        "enTitle": "Second Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "רחצה",
+                "enTitle": "Rachtzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מוציא מצה",
+                "enTitle": "Motzi Matzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מרור",
+                "enTitle": "Maror"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כורך",
+                "enTitle": "Korech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שולחן עורך",
+                "enTitle": "Shulchan Orech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צפון",
+                "enTitle": "Tzafun"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברך",
+                "enTitle": "Barech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת המזון",
+                        "enTitle": "Birkat Hamazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שלישית",
+                        "enTitle": "Third Cup of Wine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שפוך חמתך",
+                        "enTitle": "Pour Out Thy Wrath"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלל",
+                "enTitle": "Hallel",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מסיימים את ההלל",
+                        "enTitle": "Second Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מזמורי הודיה",
+                        "enTitle": "Songs of Praise and Thanks"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס רביעית",
+                        "enTitle": "Fourth Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "נרצה",
+                "enTitle": "Nirtzah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "חסל סידור פסח",
+                        "enTitle": "Chasal Siddur Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשנה הבאה",
+                        "enTitle": "L'Shana HaBaa"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ויהי בחצי הלילה",
+                        "enTitle": "And It Happened at Midnight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זבח פסח",
+                        "enTitle": "Zevach Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר במלוכה",
+                        "enTitle": "Ki Lo Na'e"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר הוא",
+                        "enTitle": "Adir Hu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אחד מי יודע",
+                        "enTitle": "Echad Mi Yodea"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חד גדיא",
+                        "enTitle": "Chad Gadya"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,540 @@
+{
+    "title": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kimcha_Davshuna_on_Pesach_Haggadah",
+    "text": {
+        "Kadesh": [
+            [],
+            [
+                "<b>בבואם</b> מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי\"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי\"א כנגד ד' מלכיות. וי\"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב\"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחד לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר\"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי מלת וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב. ",
+                "<b>ומכינין</b> קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא\"י אקב\"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב\"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י\"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר\"פ יהיה פר\"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.",
+                "<b>כתב הרי\"ף</b> מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא\"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא\"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא\"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ורבינו יעקב בן הרא\"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא\"ש ז\"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.",
+                "<b>ואם</b> חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא\"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה.",
+                "<b>ואם</b> חל במוצאי שבת הסימן יקנה\"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר\"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי\"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י\"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י\"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי\"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד\"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח\"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי\"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים. "
+            ]
+        ],
+        "Urchatz": [
+            [
+                "<b>ולאחר</b> הקדוש נוטל ידיו לאכול הירקות שטבולה במשקה אפילו שאינו אוכל פת. משום דאמר כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים דלמא נגע במשקים והידים עסקניות הם. וכבר בארנו שטוב למצוא עילא וליטול ידיו קודם ולא לאחר קדוש לדידן שאין אנו נזהרין מטומאה."
+            ]
+        ],
+        "Karpas": [
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולוקח מן הכרפס וטובל בחומץ או בחרוסת להמית התולעת שבירקות ומברך בורא פרי האדמה. ור\"ת ורשב\"ם הנהיגו תלמידיהם לטבול טבול ראשון בחומץ ומביאין ראיה מדתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת נמצא שבמשנה אין מזכיר חרוסת עד טבול שני. והר' יונה פי' לפי שטבול ראשון אין חובה אלא להכרא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואין חוששים לקפא. גם עתה יאכלו כמו בשאר ימות השנה בלא חרוסת. אבל טבול שני שהוא משום מצות הזהירו חכמי' שלא יהא בו משום סכנה וקופא פרשו שהו' תולעת כדתנן בתרומו' האוכל תולעת שבעיקרי האילנות וקיפא מבירקות. ורבינו האי פירש עיקר הקיפא בלשון ארמית מלשון קפוי כגון נפיחה ורוח שאוחזת במעים מן המאכלות ונקרא קיפה מפני שהי' מנפחת. והחרוסת היא סם שטורד אותו רוח. והטעם שאין מברכים על החרוסת אע\"פ שהיא מצוה מדברי סופרי' לפי שהיא טפלה לכרפס ותנן כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה וכטבול שני אין לברך בורא פרי האדמה אלא לאכול מרור בלבד כי ההגדה אינה הפש' לענין אכילה הואיל והמרור לפניו ואינו נמלך.",
+                "אבל לענין נטילה הויא הסח הדעת שהידים עסקניות הם. ומזה הטעם אין לברך בורא נפשות רבות אחר אכילת שאר ירקות שאין ההגדה הפסק וכמו כן אחר המרור אין לבר' בנ\"ר לפי שחובת אכילתו היא עם המצה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ואם כן נחשוב אותו כדברים הבאים בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומזה הטעם אין לברך על המרור בורא פרי האדמה. ושאר ירקות באים בתחלה להברא בעלמא כדי שישאלו התנוקות מה נשתנה שאין דרך לטבל בירקות קודם אכילת הפת. ומי שאין לו שאר ירקות אלא מרור בלבד מברך עליו בתחלה שתי ברכות בורא פרי האדמה ולאכול מרור וטובל בחרוסת ואוכל כזית וכשגומרים ההגדה מברך על המצה ואוכלה וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה. "
+            ]
+        ],
+        "Yachatz": [
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר</b> אכילת הכרפס בוצע אחת מן השלשה מצות ויתן חציה בין שתי השלמות והחציה האחר תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצות אפיקומן שנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על המצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה.",
+                "<b>כתב הרי\"ף</b> ז\"ל מאן דלית ליה אלא כזית דמנטר אכיל ברישא דלא מנטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטר על אכילת מצה. והלל כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא\"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמנטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמנטר ויאכל שאין שמור אחריו ויבטל טעם מצה. דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל נועם המצה של מצות מפיו. וכן כתב הרמב\"ם ורבינו יונה שיאכל כזית דמנטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העטור כתב תיאכל מיד דלא מנטר ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ויאכל דמנטר בסוף בלא ברכה. והרא\"ש כתב שואכל כזית דמנטר מיד כדי שיאכל מצה משומרת לתאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואין חושש אם יאכל אחריו לבסוף דלא מנטר. "
+            ]
+        ],
+        "Magid": {
+            "Ha Lachma Anya": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ומתחיל</b> ההגדה. והקשה הרי\"ף למה אין מברכין על קריאתה כמו שמברכין על קריאת המגלה והלא מצות עשה היא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא וכולי ותרץ כי במה שאנו אומרים בקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב\"א ז\"ל תירץ טעם אחר שאין לברך על קריאתה מפני שאין לה קצבה שאפילו בדבור בעלמא שידבר ביציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראת הגדה על שם והגדת לבנך ביום ההוא. ויש אומרים הגדה כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם. וכן נראה לי המחבר מזה הפרוש הוא הנכון כמו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך שדרשו בו ימשיך תהלתך כי הכל הולך אחר כונת הלב כי בספר האדם נפלאות ונוראות יו��אות מסדר העולם הטבעי ימשך ממנו אהבה ושמחה ותענוג נפשיי כי מי שמע כזאת ענין מבהיל יותר כמו שאמר בעל הכוזר כי היו בני ישראל משועבדים במצרים שש מאות אלף רגלי מתיחסים של השנים עשר שבטים ולא נכנס ביניהם נכרי מיחלים המועד אשר יעד לאבותם ובהיותם בתכלית הענוי והדלות ביד פרעה הורג את בניהם שלא ירבו שלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ובמופתים ובשנוי המנהגים ולא יכול להסתר מהם ולא למנוע עצמו מהעשר מכות אשר חלו במצרים במימיהם ובארצם ובאוירם ובצמחיתם ובבהמתם ובגופם ובנפשות שמתו בכוריהם ברגע אחד בחצות לילה ואין בית אשר אין שם מת זולתי בתי בני ישראל וכל המכות באות באזהרה ובמועד ומסתלקות כדי שיתברר כי הם בכונה מאת אלוק' חפץ יכול עושה חפצו בעת שיחפוץ לא מצד הטבע ולא מצד הככבים ולא מצד כשפים ולא במקרה ואחר יצאו בני ישראל בדבר הנזכר בילה מי שיקבע בלבו שעור הדברים האלה בכונה לא במי שקורא בספר דברי הימים בלי בחינה יתקרב אל הבורא ביותר. וזהו סוד לשון הגדה והמשכת לב השומעים לאמונה השלמה. ",
+                    "<b>וכשאומר</b> הא לחמא עניא וכו' מגביהין הסל שיש בו המצות ושאר הדברים מהמצוה לשמח התנוקות ואחרי כן מסירים אותו כדי שישאלו מה נשתנה. שבכל הילות אנו אוכלים מה שלפנינו בקערה ועכשיו היא מסולקת מלפנינו. כדאמרינן בפר' אע\"פ אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזא דקא מגבהי פתורא אמ' ומי אכלינן דקא עקריתו תבא מקמן. אמר פטרתינן מלומר מה נשתנה ופירש רשב\"ם הני מילי לדידהו שהלשונות קטנים אבל אנו שיש לנו השלחנות גדולים ואין בנקל לסלקם מסלקים הסל או הקערה שבו השלשה מצות והמרור והשני תבשילי' ודי לנו בכך.",
+                    "<b>הא לחמא עניא.</b> כו' כזה היה הלחם שאכלו אבותינו במצרים ואם תאמר מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים והלא ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ לא היה אלא אחר יציאת מצרים ומתרץ האברבנילו בזבח פסח שכשהיו עובדים במצרים בעבודת פרך היו המצריים נותנים להם לחם מצה שהוא קשה לעכול כמו שנותנים היום לפועלים העמלין לחם הפולין והקטניות הבלתי מתעכל כן היו נותנים להם.",
+                    "<b> ולמה</b> נקראת המצה לחם עני לחם שעונים עליו דברים הרבה פירוש קריאת ההגדה וההלל על אכילתו.",
+                    "<b>דבר אחר</b> מה דרכו של עני בפרוס' אף כאן בפרוס' שבוצעים המוציא בפרוסה. ד\"א מה עני מסיק והוא אופה מפני שאין לעני עבדים ושפחו' והוא עצמו צריך להיות מסיק ואשתו אופה. אף כאן כדי לזרז עשיי' המצות גם יהיה עשיר מתעסק בהם ומסיק ואשתו אופה כדי שלא תבא לידי חמוץ ועוד י\"מ למה נקרא לחם עני לפי שאין לשין אותו אלא כשעו' קרבן עני דהיינו עומר שהו' עשירית האפה הבאה בדלי דלות.",
+                    "<b>כל דכפין ייתי ויכול.</b> אומר כן לפי שחוב' כל אדם לאכול מצה בליל פסח כמו שכתוב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה על כן משמני' מי שאין לו מצה בליל הפסח. ויש מפרשים כל דכפין ייתי ויכול לפי שכל אדם מרעיב עצמו בערב הפסח כדי שיאכל מצה לתאבון הוא קורא לבני הבית שכלם רעבים.",
+                    "<b>כל דצריך ייתי ויפסח.</b> איכא דאמר דלא גרסינן ליה לפי שאין לנו פסח עתה. ומסתברא שטוב לאמרו ונוכל לפרש ויפסח כמו ויפסע כלו' יעבור עלי לסעו' אצלי או לפי שמשימים בשל החובה ב' תבשילים א' זכר לפסח. לכן אומר כן כמו שהיו אומ' בזמן הבית לזכר הפסח כמו שאנו אכלים האפיקומן ושאר דברים עושים לזכר הפסח.",
+                    "<b>הא שתא הכא.</b> אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב\"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי\"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית. "
+                ]
+            ],
+            "Four Questions": [
+                [],
+                [
+                    "<b>מה נשתנה הלילה הזה וכו'.</b> זה נתקן בשביל מי שאין לו בן כדגרסינן בפרק אעפ\"י חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו. ואם לאו הוא שואל לעצמו. ואפילו חכמים הבקיאים בהלכות הפסח שואלין זה את זה מה נשתנה. ",
+                    "<b>אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת.</b> אכילת ירק קרי טבול על שדרכו לאכל על ידי טבול חומץ או חרוסת.",
+                    "<b> והלילה הזה שני פעמים.</b> טבול ראשון וטבול שני וטבול ראשון אין חובה אלא בשבי התנוקות שישאלו ויאמרו למה אנו אוכלים הירקות קודם הסעודה ובשאר הילות תוך הסעודה.",
+                    "<b>והלילה הזה כלנו מסובים.</b> אפי' השמש צריך להסב ובן לפני אביו ושה חשובה אצל בעלה. לפי שהוא דרך חרות ושררה."
+                ]
+            ],
+            "We Were Slaves in Egypt": [
+                [],
+                [
+                    "<b>עבדים היינו לפרעה במצרים.</b> היא תשובת למה נשתנה בשאלת האחרונה שהלילה הזה כלנו מסובין שבכלל תשובה זו כל שאר הדברים שלפיכ' נשתנה הלילה הזה באכילת מצה ומרור מכל שאר הלילות. ואם תאמ' מאי דהוה הוה ומה לנו לספר במה שעבר לכך אנו אומר' שאלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנחנו ובנינו ובני בנינו עדין היינו משועבדים.",
+                    "<b>ואפי' כלנו חכמים וכו'.</b> כדאמרי' ואפילו שני ת\"ח הבקיאים בהלכות הפסח שואלים זה את זה כדי לקיים מצות ההגדה. כמו שמספר והולך."
+                ]
+            ],
+            "Story of the Five Rabbis": [
+                [
+                    "<b>מעשה בר' אליעזר ור' יהושע וכו' שהיו מסובין בבני ברק. </b>בזאת הבבא מקש' הרבה קושיו' האברבנילו בזבח פסח איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמי' שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג הפסח הנכבד הזה אשר ברגילות כל אדם להעביר עצמו לשמוח עם בני ביתו וזה המקו' בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן. ומתר' שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בבית על כרים וכסתות מרוקמות זהב והיינו בבני ברק שהיה הזהב והאבנים טובות מבהיקות כברקים להורות על עוצם זריזות בכבוד הלילה הזה להיות יושבים מסובים כבני מלכים אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.",
+                    "<b>רבותינו הגיע זמן ק\"ש של שחרית.</b> בא ללמד שאלמלא היות הקרי' שמע מצוה עוברת עדין לא היו נמנעים מלספר ביציאת מצרים."
+                ],
+                [
+                    "<b>אמר רבי אלעזר בן עזריא הרי אני כבן שבעים.</b> ולא בן שבעים כמו שאומר בגמרא דאדרו ליה תמני סר דרי חוורתא ביום שהושיבוהו נשיא וקפצה עליו זקנה ונראה כמו בן שבעים דלאו מצינו נאה יושב בישיב' מזקן.",
+                    "<b>ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים ו��ו'.</b> לא זכיתי רוצה לומר לא נצחתי כמו כל מאן דזכי למלכא. לא נצחתי חכמים שיזרו לדברי עד שדרשה בן זומא. ויש אומרים שהיה סבור מקודם שאין ראוי להזכיר יציאת מצרים כי אם ביום עד ששמע דרשת בן זומא ומכאן ואילך תקן לאמרו ביום ובלילה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה. ונראה שקודם לכן היה מדלג פרשת צצית בלילה דכתיב וראיתם אותו ולילה לאו זמן ראייה היא, עד ששמע דרישת בן זומא וקבעה חובה ביום ובלילה. וחכמים שהיו חולקים ואומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך העולם הבא. כדאמרינן לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה. אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל."
+                ]
+            ],
+            "The Four Sons": [
+                [
+                    "<b>ברוך המקום ברוך הוא.</b> הקדוש ברוך הוא נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו שדרשו הנה מקום אתי הנה אני במקום לא נאמר אלא הנה המקום אתי שהוא המעון והמקום בזולת מקום. ועוד תמצא כי מקום עולה למנין השם כי י' פעמים י' הם ק' וה' פעמים ה' כ\"ה. ו' פעמים ו' הם ל\"ו. וה' פעמים ה' כ\"ה תחברם כלם יהיו קפ\"ו כמנין מקום. ",
+                    "<b>ברוך שנתן תורה.</b> יש מפרשים לפי שרוצה לדרוש המקראות הללו הכתוב בהגדה כנגד ארבע בנים מתחיל בברכת התורה תחלה ואחר כך דורש.",
+                    "<b>כנגד ארבעה בנים דברה תורה.</b> פרושו מצות ההגדה כתובה בארבע מקומות ולפי המקראות הכתובים אנו למדים שכנגד ארבעה בנים דברה תורה כמו שמפרש והולך וקורא אותם בנים שעדין אינם יודעים כלום כמו הנערים."
+                ],
+                [
+                    "<b>חכם מהו אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם.</b> פסוק זה כתוב בפרשת ואתחנן וכתוב בתריה ואמרת לבנך עבדים היינו וכו' ויתן ה' אותות ומופתים וגו'. יש להתישב בשאלת החכם כי אין ספק לפי שכלו יהולל איש והדבור נמשך אחר השכל ודברי פי חכם חן תפוחי זהב במשכיות כסף שאין הכפל בדברו החכם רק כל תבה ותבה מורה ענין לעצמו ויבחר לשון ערומים ויש לומר שזהו תוכן כונתו ושאלתו היא זאת מה העדות והחקים והמשפטים דהיינו לאכול חגיגה ופסח אשר יש בו חקים ומשפטים שה זכר תמים ונאכל למנוייו וצלי עד חצות. ככתוב בו ככל חקת הפסח וגומר ויודע החכם שאלה הדברים הם עדות מורות על ענינים גדולים שיש להם נועם ועדות על יציאת מצרים ומעמיק לשאל בהיות כל החקים והמשפטים תלויים בקרבן הפסח כגון ועצם לא תשברו בו ושאר דקדוקים והוא העקר למה אוכלים אותו על השבע באחרונה. ודרך החביב חביב קודם באכילה כי מה יועילו המעדנים אחרי מלא כרסו ולא יכיל עוד טובם אף אתה אמור לו כהלכות הפסח שלפיכך מקדימים לאכול החגיגה לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כלומר אין אומרים אפיקו מיני מתיקה אחר המזון להסיר טעם הבשר מפיו לקינוח סעודה. לפיכך מאחרין אותו. וזה שאנו אוכלים גם אנחנו כזית מצה משומרת באחרונה זכר לפסח. ועוד י\"ל שכן היא שאלת החכם המעמיק כשרואה שבניו עם בני ביתו ונמנין על פסח אחד ופעמי' מגיע לאחד מהן חלק מועט והן מקפידים עליו לאכלו מה שאין רגילין לעשו' בשאר הימים להתחבר ולהתאסף יחד בסעודה ולהקפיד בחלק מועט כזה. לכן הוא שואל מה העדות והחקים כלומר עתה שדרך העולם לחוג ולשמוח עם אנשי ביתו מניחים בתיהם והולכים אצל חבריהם. ואם מפני חבת הפסח היו יכולים לשלוח מנות איש לרעהו כמו בשאר הקרבנות ואינו מוציא עצמו מן הכלל אמנם שאמר אשר צוה ה' אלקינו אתכם לפי שהוא יודע שאין שוחטים הפסח על הקטן וכבר קבל ע��יו עול מלכות שמים באמרו ה' אלקינו. ",
+                    "<b>אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.</b> לפי תוכן שאלה זו תסביר לו כי חובה עלינו לאכול קרבן זה בחבורה אחת הוא ושכניו כמו שכתוב בבית אחד יאכל ותרגומו בחבורה חדא וכיון שנמנה עליו אין סדר לומר אפיקו מנאי מהכא תשא סרבלי שאני רוצה להפטר וזו תשוב' לעומק דבריו למה אין אוכלי' איש איש בביתו ובחומותיו כשאר המועדים.",
+                    "ומפטירין פירוש מסיימי' מלשון הפטרה שמסיימים בה תפלת שחרית. ואפיקומן בלשון יוני קורין לא כלום אפיקומן. פרוש אחר מפטירים לשון פתיחת פה לדבור מלשון יפטירו בשפה. ואפיקומן לפרוש הראשון נוטריקון אפיקו מיני מתיקת לפרוש השני אפיקו מנאי."
+                ],
+                [
+                    "<b>רשע מה הוא אומר.</b> בפרשת בא אל פרעה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם בבן רשע הכתוב מדבר שהרי כתיב לכם דמשמע לכם ולא לו מה העבודה הזאת לכם משמע גם כן לשון טורח שהוא מדבר דרך רשע כלומר מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו כל שנה לעכב סעודתי' ולערבב שמחת החג וקורא עבודת המקום טורח ועבודה גם שמצינו סתם לשון עבודה בקרבנות לעולם יש לדון דברי הרשע לכף חובה כמו שהוציא עצמו מן הכלל גם כן. לפיכך אתה הקהה את שניו, לשון חולש השנים כמו ושני בני' תקהנה שרואה לאחרים אוכלים והוא אינו אוכל ואמור לו כנגדך דברה תורה בעבור זה עשה ה' לי. לי ולא לו שרשע כמוך אלו היה שם לא היה נגאל. ואם תאמר היאך דורש בעבור זה עשה ה' לי וגו' הנאמר על שאינו יודע לשאל לגבי הרשע. וי\"ל שדורש אותו באם אינו ענין לשאינו יודע תנהו ענין לרשע. וגם כתב השבלי הלקט. כי שאינו יודע לשאל קרוב למין הרשע כי מתוך רשע הוא מי שאינו מעמיק לשאול ולדרוש על מצותיו של מקום רק עושה אותם מצות אנשים מלומדה."
+                ],
+                [
+                    "<b>תם מה הוא אומר.</b> תם קורא למי שאינו חכם שידע להעמיק ולהסדיר שאלתו דרך מוסר וחכמה. וגם אין בו רשע אלא שואל סתם מה זאת."
+                ],
+                [
+                    "<b>ושאינו יודע לשאל את פתח לו.</b> כמו פתח פיך לאלם. בפרשת בא כתיב והגדת לבנך ביום ההוא. לא נאמר בזה הפסוק שאלת שום בן אלא והגדת סתם. היינו למי שאינו יודע דרוש לו בהגדה ופרסם לו את הנס."
+                ]
+            ],
+            "Yechol Me'rosh Chodesh": [
+                [
+                    "<b>והגדת לבנך. יכול מראש חדש.</b> אין זה מענין ההודעה מהאב לבן שאינו יודע לשאול. רק אלו דברי המחבר ההגדה שהוא דורש אותו יכול מראש חדש כלומר שיהא חייב לדרוש לו לבן משנכנס ר\"ח ניסן כדרך שהזהיר משה רבינו מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא יום שנגאלו בו. יכול יהא חייב לדרוש לו מבעוד יום כששוחטין פסחיהן ביום ארבעה עשר הואיל ונאמר ביום תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שתוכל לומר בעבור זה שמונחים לפניך. ולמדנו זה מפני שהקדים לומר שבעת ימים מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות. וסוף הפסוק עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ",
+                    "<b>דבר אחר</b> עשה ה' לי בעבור זה. זה בגמטריא שנים עשר מצות שאדם עושה בליל פסח ואלו הן ארבעה כוסות חרוסת כרפס שתי נטילת ידים המוציא מצה מרור כריכה. ובשעה שבית המקדש קיים אומר בשעת שפסח ומצה ומרור מונחים לפניך ולשון זה משמע שמורה לו באצבע."
+                ]
+            ],
+            "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [
+                [
+                    "<b>מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים.</b> לפי ��ה ששנינו מתחיל בגנות ומסיים בשבח. ואמר עלה מאי גנות רב אמר מתחלה ושמואל אמר עבדים היינו. ועבדינן כתרויהו. ומתחלה הוא מוסב על מה שאמרנו למעלה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ומפרשים לפי שהמשומד לעבודה זרה אסור באכילת הפסח כדכתיב כל בן נכר לא יאכל בו. לפיכך מתחיל בגנות שהיו עובדי עבודה זרה וכשקרבן לדת האמת ונמולו בצאתם אז הוכשרו להקריב ולהתקרב לעבודתו. כדי שישמעו הבנים וילמדו ויקחו מוסר ואל יטו לבם ללכת אחרי ההבל ויגלו מעל שלחן אביהם שבשמים. והנכון שצריך להזכיר ירידתן לשעבוד איך היה ומעשיהם אשר למדו בהתערבם בגוים ויציאתם ממצרים והנסים והנפלאות שעשה עמנו. מרוב אהבתו אותנו ויבחר באבותינו ובזרעם אחריהם שהרי לאברהם כמה בנים ולא בחר כי אם בבן סגולתו יצחק היה עולה תמימה. וכן ליצחק יעקב ועשו יעקב בחר לו יה. וגזר עליהם שעבוד מלכיות בעולם הזה כדי לזכותם לעולם הבא כמפורש בבראשית רבה בענין בין הבתרים. וארבה את זרעו דורש בירושלמי וארבה כמה ריבים רבתי בעדו."
+                ],
+                [
+                    "<b>ואתן לעשו את הר שעיר.</b> יש מתרגמין הר שיידן על שם ושעירים ירקדו שם כי הוא מחלקו של סמאל שדרשו שיש לו סער בלבו כדכתיב והלך בסערות תימן והוא מחלק מאדים על כן היה אדמוני. ויעקב איש חלק הפך מאיש שעיר מרוחק ומובדל מן השערות ומותרות על כן צורתו בכסא הכבוד והוא ובניו ירדו מצרימה לפרוע שטר חוב שנגזר עליהם בין הבתרים."
+                ],
+                [
+                    "<b>ברוך שומר הבטחתו לאבותיהם של ישראל ברוך הוא.</b> יש מפרשים שצריך לברך תכף לשעבוד שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה. ואנו מתנחמים ואומרים אחרי הגדת הגרות והגלו' ברוך המקו' שעתיד לשמור לנו הבטח' על גאולה שהבטיחנו. ברוך הוא שמחשב את הקץ תמיד מתי יבואו ויגיעו ימי השלו' ועת הגאולה. שנ' ויאמר וגו' בארץ לא להם בבב\"ל ועבדו\"ם במדי וענו אותם ביו\"ן וגם אשר יעבוד\"ו דן אנכי באדו\"ם וחתם ואחרי כן יבאו ברכוש גדול. הרי ההבטחה של גאולה מכל המלכיות והשעבודים. ועוד יש לפרש שהיה מחשב את הקץ. לפי שהקב\"ה היה חפץ לקרב גאולתם חשב אותם ק\"ץ שנה משעה שהיתה הגזרה בין הבתרים עד שעה שיצאו ממצרים שהיו ת\"ל שנה. שהרי לא נשתעבדו במצרים כי אם ר\"י שנים כמנין רד\"ו והינו מחשב את הקץ לדלגו ולקפצו וחשב הק\"ץ כמשמעו ופשוטו כאלו נשתעבדו ממש."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>והיא שעמדה לאבותינו ולנו.</b> הבטח' הגאולה שהבטיח הקדוש ב\"ה לאברהם אבינו בין הבתרים כשהראה לו השעבו' והגאולה. היא שעמדה במצרים ובבבל ויון ומדי. והיא העומדת לנו באדום. וכן דרשו בב\"ר והנה אימה זו בב\"ל חשיכה זו מד\"י גדולה זו יון. נופלת עליו זו אדום. וכן הראה לו הגאולה ואחרי כן יבאו וכו'. ",
+                    "<b>שלא אחד בלבד עמד עלי' לכלותינו.</b> כלומ' לא המצריים לבדם עמדו עלינו להרע לנו ולכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו להרע לנו בכח אותה הגזרה של הגליות שנגזרה בין הבתרים והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם כמו שהבטיחנו."
+                ]
+            ],
+            "First Fruits Declaration": [
+                [],
+                [
+                    "<b>צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב.</b> שגם הוא בא מכח אותה הגזירה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע. שאלמלא החלום כמו שמפרש ואלקי אביכם אמש אמר אלי השמר לך מדבר מעשות היה לו לומר אלא שלבן היה מכשף גדול ואפילו בדבריו ובהזכרותיו והשבעותיו השדים היה יכול לבלוע יעקב ולהזיק ולכלות את זרעו. וזהו שנאמר ארמי אובד אבי שבא בהסכמה מוחלטת לאבדו לולא הקדוש ברוך הוא נטל לו כחו והקב\"ה מצרף לו מחשבה רעה למעשה לכן נאמר ארמי אובד אבי. ולאחר שנצול מלבן נוסף לו פגע אחר וכו' שנאמר וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. וכמו שדרשו בפרק רבי עקיבא ראוי היה יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. הדבר הוא רוח הקדש. כמו שכתוב והדבר אין בהם. "
+                ],
+                [
+                    "<b>ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע.</b> פירוש לקבוע שם ישוב ולהיות כתושב אלא לגור שם כגר ואיש נכרי."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו מצויינים.</b> מסומנים לגוי גדול ניכרים וידועים ונקבצים במקום אחד ולא נפרדים ופזורים ועם היותם אנשים מעטים היו נחשבים אומה בפני עצמה."
+                ],
+                [
+                    "<b>ורב כצמח השדה.</b> מה צמח השדה כל מה שגוזזים אותו יותר צומח. אף ישראל כל מה שמענים אותה יותר פרים ורבים. וכן הוא אומר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.",
+                    "<b>ואת ערום ועריה.</b> ערומים ומשוללים מן המצות שהגיע זמן הקץ ולא היה בידם מצות ונתן להם פסח ומילה שנמולו ביום ארבעה עשר בניסן וזהו שכתוב מתבוססת בדמיך. שני דמים דם מילה ודם פסח."
+                ],
+                [
+                    "<b>וירעו אותנו המצרים.</b> נתחכמו להרע לנו אמרו שוטה היה עשו שהיה ממתין עד שימות אביו להרוג יעקב ובין כך הוליד בנים וגדלן וכן לבן שהלך אחר החלום שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב. אבל אנו נתחכם לעקור את כלם."
+                ],
+                [
+                    "<b>למען ענותו בבסבלותם.</b> יש אומרים בסכלות עבודה זרה שהיו משעבדים אותם לעבודה זרה כדכתיב ישאוהו על כתף יסבלוהו."
+                ],
+                [
+                    "<b>בפרך.</b> בתחלה בפה רך כמו שדרשו שתלה פרעה לבנה בצוארו ונתחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך. ואחרי כן שעבדו בהם בפרך. וירא את עניינו. זו פרישות דרך ארץ. פירוש עניינו כמו אם תענה את בנותי שהיו מבטלים מהם עונת נשותיהם."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>את עמלנו. אלו הבנים.</b> שהם גדלים מעמל האדם ויגיע כפיו הבא להם."
+                ],
+                [
+                    "<b>לחצנו. זו הדחק.</b> כמו שנאמר ותכן הלבנים תתנו."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ויוציאנו ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף.</b> ומשה לא היה שליח רק לדבר אל פרעה. אבל לא היה בידו כח להוציאם אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו. ונאמר זה על מכת בכורות שלא הביא אותה הב\"ה על ידי מלאך. אלא הוא בעצמו הכה אותם. והא דכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם קורא המכה משחית ופרושו ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "<b>ביד חזקה זו הדבר.</b> פירש באגדת תלים כל מכת שהביא הקב\"ה על המצריים במצרים הביא מכת דבר עם כל אחד ואחד שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח, מח). מכיון שמסר מקניהם לרשפים במכת ברד דהיינו דבר. מזה אנו למדים לשאר מכות שהיה הדבר עמהם."
+                ],
+                [
+                    "<b>ובזרוע נטויה זו החרב.</b> איזו מכת חרב מצינו במצרים. מצינו בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשע' שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו הבכורות אצל אבותיהם. אמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הדין עמא אתא עליהון. איתון ונפיק אין עבדייא מבינן. ואי לא אינון מייתין. אמרו עשרה בנים לאחר ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אלין עבדייא. אמרין כל שמא דמילתא נזיל גבי פרעה דהוא בכור דלמא הוא חיי' על נפשיה ואפיקאלין עבדייא מבינן. הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר מפה על הליך עמא אתא עליהון. אלא קום ואפיק אלין עברייא מבינן ואי לא הליך עינא מייתין. אמר קומו צאו קפחו שוקיהם של אלו. אנא אמרית או נפשי או נפשיהון דהלין עבדייא ואתון אמרין הכדין. מיד יצאו הבכורו' והרגו באבותיהם ששים רבוא ההוי למכה מצרים בבכוריהם. מהבכורות הרגו בהם וזו היא מכת החרב שהיתה במצרים."
+                ],
+                [
+                    "<b>ובמורא גדול זו גלוי שכינה.</b> פירוש שנגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו והכה הבכורות והוציאנו מתוכם כמו שנ' או הנסה אלקי' בבראשית רבה אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי עד ובמוראים ע\"כ אותין הן. ואם יאמר לך ע\"ה הן אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין והם כנגד השם הגדול בן שבעים ושתים אותיות. תדע שכן כתוב זה אלי ואנוהו. שהיו מראים כבודו באצבע. וזהו ובמורא גדול ובמוראים גדולים אלו נוראות של גלוי שכינה. אעפ\"י שהיתה מצרים מלאה גלולים וטנופים אעפ\"י כן נראה להם לקיים מה שנאמ' ליעקב ואנכי אעלך גם עלה. ונגלה עליהם ב' פעמים א' במצרים ביום ר\"ח ניסן שנ' וידבר ה' אל משה ואהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם. ובלילה בשעת הגאולה. וכמו כן ראוהו על הים. כמו שאמ' ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והרואה שכינה נרתע ונבהל וזהו מורא."
+                ]
+            ],
+            "The Ten Plagues": [
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>רבי יהודה היה נותן בהם סימנים.</b> קשה מה היה צריך לסימן והלא הכל יודעין לקחת אות אחת מכל מכה ולעשות סימן. אלא לא בא רבי יהודה אלא ליתן סימן המכות שלקו על הים שרבי יוסי היה אומר חמשים מכות. ורבי אליעזר אומר מאתים ורבי עקיבא אומר מאתים וחמשים. ובין כלם עולה חמש מאות. ועל זה שם רבי יהודה הסימן דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שעולה חמש מאות וא' ובגמטריא לא קפדינן בשביל א' יותר או חסר. ויש אומרים לפי שבספר תהלים אינם סדורים כמו שהן סדורים בפרשה. לפיכך נתן בהם סימן זה להורות שהסדר מהפרשה הוא העיקר. ויש מפרשי' לפי שהמכו' יש מהם בהתראה. ויש מהם בלא התראה לפיכך נתן בהם סימנים שכלם הולכי' שלש שלש. היינו בסדר זה ב' עם התראה. והג' בלי התראה דם צפרדע בהתראה כנים הג' בלא התראה ע\"ד בהתראה שחין בלא התראה. ולעולם מתחיל לראש כדין המלקו' מי שלקה ושנה. בשלישית אין מלקין אותו רק מכניסי' אותו לכפה ומאכילין לחם שעורי' עד שכרסו נבקעת מפני שרשע הוא ואין צריך יותר התראה וכן ברד ארבה בהתראה. וחשך בלי התראה. ולפי שהב' ממכת בכורות נשארת לבדה לפיכך הוצרך לכוללה ולצרפה בתיבת באח\"ב. ועוד טעם אחר דצ\"ך שלשתם על ידי אהרן. עד\"ש ערוב דבר לא על ידי זה ולא על ידי זה. שחין על ידי שניהם. כמו שכתוב קחו לכם מלא חפניכם פיח הכבשן. בא\"ח על ידי משה. ב' בכורות על ידי הקדוש ברוך הוא נמצא כל סימן בגדר לבדו. ",
+                    "<b>רבי אליעזר אומר. כל מכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה וכו'.</b> יש להתבונן במחלוקת אלו התנאים שאחד אומר וכל מכה מרובעת והא' אומר שהיא מחומשת. והרוקח נותן בזה טעם יפה במאי פליגי. ואומר כי כונת רבי אליעזר שאומר שכל מכה היתה מארבע מכות הוא כי המכות היו משותפות בכל הארבעה יסודות ולא היו לוקים ביסוד מיוחד. ונמצאת כל מכה בלולה מכל הארבעה יסודות. ורבי עקיבא שאומר שהיתה מחמש מכות כונתו כי תנועת הגלגל שהוא היסוד והגשם החמישי מסייעת בכל מכה ומכה. בעבור זה הוא הסובב והמסבב הכל ברצון המורה ולהודיע כי מלכותו בכל משלה."
+                ]
+            ],
+            "Dayenu": [
+                [
+                    "<b>כמה מעלות טובות למקום עלינו.</b> יש מפרשים לפי שאלו התנאים היו מעלין כל אחד ואחד בחשבון המכות. לפיכך אמר מעלות טובות למקום עלינו. כלומר עדין נוכל לשפר ולהרבות במעלות הטובות והנסים שעשה המקום ברוב חבתו אלינו."
+                ],
+                [
+                    "וכן מפרש והולך <b>אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים.</b> נס גדול היה ודי לנו. כדמפרש באגדה או הנסה אלקי' לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כזה שמושך את העובר ממעי אמו שלא בזמנו. שלא היו ראויין לצאת שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהן אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז. אלו מגלי עריות. ואלו מגלי עריות. ואחר שכפל לנו את הנס הזה להוציאנו. ולעשות בהם שפטים ע\"י שנשתעבדו בנו. כ\"ש יש לנו לשבח לאדון הכל. ולא ר\"ל שלא יעשה בהם שפטים כלל כי כבר הבטיח לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אלא לא עשה בהם שפטים בכלם אלא במקצתם דיינו."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ולא נתן לנו את ממונם.</b> גם זה אין ר\"ל מכות מצרים שכבר הבטיח לאברהם ואח\"כ יבאו ברכוש גדול אלא ר\"ל מבזת הים."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אלו קרבנו לפני הר סיני.</b> להראות לנו כבודו דיינו. ולא נתן לנו את התורה או שלא יוסיף לנו המצות כלן אלא כמו שנצטוו בני נח דיינו. ויש מפרשין אלו קרבנו לפני הר סני ולא נתן לנו את התורה דיינו מפני שפסקה ממנו זוהמה כמו שאמרו ז\"ל כשעמדו ישראל על הר סני פסקה זוהמתן. גוים שלא עמדו על הר סני לא פסקה זוהמתן. כל שכן שעשה לנו כל אלה בית המקדש זה משכן שלו. בית הבחירה זה בית המקדש שבירושלים. "
+                ]
+            ],
+            "Rabban Gamliel's Three Things": [
+                [
+                    "<b>רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו'.</b> כלומ' אפילו יאכל פסח מצה ומרור. אינו יוצא ידי חובתו אם לא יאמר ג' דברים אלו למה הם באי' שמצאנו שהכתוב מקפי' על אמיר' והגדה."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>מצה זו וגו' על שום שלא הספיק.</b> ויש לשאול כי כבר נצטוו קודם לכן לאכול מצות בסת' ולא אמר הכתוב טעם בדבר. פרש רבי יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצו' קודם לכן היה על שם העתיד. השם יודע העתידות וידע שהיה להם לצאת ממצרים בחפזון. ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצו' ומרורים ולאכול שבעה ימים מצה."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>ובכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאלו הוא יצא משם.</b> זה מוסב על מה שאמרנו בתחלת ההגדה שאלו לא הוציא הב\"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו משועבדים היינו וכו' והיינו דאמרי וצריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר הרי אנו בכלל כל הנסים שאלו לא יצאו הם עדיין היינו במצרים. לפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו'. "
+                ]
+            ],
+            "First Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "<b>לפיכך אנו חייבים להודות וכו'.</b> כלומר כיון שהוא כאלו אנחנו יצאו ממצרים חובה עלינו להלל ולשבח וכו' כמו שעשו אבותינו. ונהגו שמעתה נוטל כל א' כוסו בידו שמכאן אנו פותחין בשיר שההגדה אינה אלא ספורי דברים בעלמא ואין אומרים שירה אלא על היין שכ' ולאמר להם הגפן החדלתי תרושי. המשמח אלקים ואנשים. אם אנשים משמח אלקים במה משמח. אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ומזכיר כאן שבעה מיני שבח להודות להלל לשבח ולפאר וכו' כנגד שבעה רקיעים. ונאמר לפניו הללויה. הללו עבדי ה'. ואומר את ההלל עד חלמיש למעינו מים ומנהגנו שלא לברך עליו בתחלה. כי כן נמצא בשם תשובת הגאוני' למה אין מברכין על ההלל בליל פסח אף על פי שגומרין אותו לפי שחולקים אותו לשנים. וגם שאין אומרים אותו על השלחן בתורת הלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד. ועוד היאך יברך לגמור והוא פוסק באמצע. המגביהי המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ה' יודי\"ן נוספות כנגד חמשים מכות שלקו במצרים או על הים ממזרח שמש עד מבואו בלא וי\"ו. ישראל ממשלותיו בפתח המ\"ם."
+                ]
+            ],
+            "Second Cup of Wine": [
+                [],
+                [
+                    "<b>ברוך אתה ה' אמ\"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו.</b> לפי שצריך לחתום בגאולה כמו שאמרנו מתחיל בגנות ומסיים בשבח וכלפי שאמר' שלא את אבותינו בלבד גאל וכו' אנו מזכירין גאולתינו וגאולת אבותינו. ",
+                    "<b>והגיענו לזמן הזה.</b> אף על פי שכבר ברכנו שהחיינו בקדוש אנו אומרים כן כדי לומר כן יגיענו למועדים וכו' ויש שגורסים כן הגיענו למועדים שכל נוסח הברכה מדבר לנכח. <b>למועדים</b> אלו ראש השנה ויום הכפורים <b>ולרגלים</b> אלו פסח שבועות וסכות. <b>שמחים וכו' ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים</b>. כי הזבח מהחגיגה קודם לקרבן פסח."
+                ],
+                [
+                    "<b>ומברך</b> בורא פרי הגפן ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. ונוטלין ידיהם פעם שנייה ומברכים על נטילת ידים לפי שבין טבול ראשון לשני קורא ההגד' וההלל ומסיח דעתו מן הנטילה הראשונה. ומפני שהידים עסקניות שמא נגע בדבר המטמא את הידים לכך צריך לחזור וליטול שהרי יש לו לאכל פת ואי אפשר לאכל עת בידים מסואבות ומסתברא שאם שמר ידיו מטבול ראשון שלא נגע בדבר שמטמא הידים שאין צריך לחזור וליטול ידיו ואם רוצה ליטול יטול בלא ברכה."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Rachtzah": [],
+        "Motzi Matzah": [],
+        "Maror": [],
+        "Korech": [
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר</b> כך נוטל בעל הבית שתי מצות הנקראו' שמורים אחת שלמה ואחת פרוסה ובוצע בפרוסה דאמ' מר הכל מודים בפסח שמניח שלמה בתוך הפרוסה ובוצע. מאי טעמא לחם עוני כתיב מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ומניח שלמה בתוך הפרוסה על שם לחם משנה ובוצע על השלמה המוציא לפי שברכת המוציא תדירה מברכים המוציא על השלמה ואינו אוכל עד שבוצע מן השלמה שתחתיה ומברך על אכילת מצה. ואוכל משניהן יחד ונותן לכלם וצריכים להסב דאמרי' מצה צריכה הסבה. וגאונים אחרים שמברכים המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלמ' ודעבד כמר עבד וכמר עבד.",
+                "<b>ואחר</b> כך נוטל החזרת ומברך עליה על אכילת מרור ומטבל בחרוסת יפה משום קפא יש אומרים שהוא ארס שיש לירק. ויש אומרים שהוא תולעת. לפי שהוא לילה ולא יראה ��ותו החרוסת הוא רפואתו שמונעתו מלהזיק.",
+                "<b>ונותן</b> לכל אחד ואוכלים ממנו כזית לכל הפחות ואוכלים בלא הסבה דאמרו בגמרא מרור אין צריך הסבה. לפי שהמרור זכר לוימררו. והסבה זכר לחרות. ואין לברך בורא פרי האדמה על אכילת מרור לפי שהפת פוטרתו משו' דהוי דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שאין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריה'.",
+                "<b>ולאחר</b> שאכלו מרו' כזית לכל אחד נוטל המצה השלישית של שמורים וחזרת וכורכן יחד ואוכלם כאחד בלא הסבה שהרי יש בה מרור שאין צריך הסבה ואוכלים אותו זכר למקדש כהלל דאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. ובערוך אמר בזמן שבית המקדש קיים היה הלל מברך על אכילת מצה במצה. ובמרור לאכול מרור. וכורך מצה ומרור בבת אחת כיון ששניהם מדברי תורה אין זה מבטל זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא שנאמר בערב תאכלו מצות ומרור מדרבנן שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו. בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליבא פסח לא. אין לאכלן בבת אחת. דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא אלא זה עצמו וזה בעצמו. ואח\"כ אוכלן בבת אחת זכר למקדש. וכיון שכבר ברכנו על המצה ועל החזרת ואכילה זו לזכה בעלמא אין מברכין עליה. כתב אבן הירחי הרוצה לעשו' מצוה מן המובחר לא ישוח עד שיעשה כריכה כהלל כדי שתעלה לו ברכת מצה ומרור לכריכה דהלל. דהא משום דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן לחמרא בתרויהו. הכי נמי לענין ברכה צריכין למעבד שיעלו לשניהם ובשיחת חולין צריך להזהר אבל טול כריך לא הוי הפסק. "
+            ]
+        ],
+        "Shulchan Orech": [
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר</b> כך נמשך בסעודתו ואוכל כל צרכו. ובאחרונה אוכל כזית מן המצה הפרוסה ששמו בגניזה תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם. ואוכלין אותו לאפיקומן זכר לפסח שהיה נאכל על השבע ואינו אוכל כלום אחר אפיקומן כדי שיהיה הפסק סעודתו בטעם המצה בפיו. וצריך ליזהר לאכול מצה זו של אפיקומן קודם חצות. ואם לאו לא יצא ידי חובתו בפסח שלא היה נאכל כי אם עד חצות."
+            ]
+        ],
+        "Tzafun": [
+            [
+                "<b>ואם שכח</b> ולא אכל אפיקומן עד שנטל ידיו לברך או שאמר הב לן ונבריך או אפילו ברך כבר ונזכר קודם שברך בפ\"ה כתב אבי העזרי והרא\"ש שיטול ידיו ויברך המוצי' ויאכלנה. ואם לא נזכר עד שברך בפ\"ה לא יאכלנה פעם אחרת מפני שהיה צריך לברך עוד ברכת המזון ולברך בפ\"ה. ונמצא מוסיף על ד' כוסות. ועוד דקיימא לן בין ג' לרביעי לא ישתה. ועוד כדאי הם מצות שלנו לסמוך עליהם כי כלם שמורות משעת לישה ומצה אחרונה שאכל תעלה לו במקום מצת אפיקומן. והר\"ר פרץ כתב אע\"ג דאמר הב לן ונבריך יכול לאכול בלא ברכ' אע\"ג דבעלמ' חשיב סילוק שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמי רחמנ' עליה איכא למית' את כ' דרחמנ' סמכינן. ולאחר ששותה כוס של ברכת המזון. מוזגין כוס רביעי' וגו' עליו את ההלל. ואומ' במדרש תלים הקוראים צריכים שיהיו שלש כדי שיאמר אחד לניו הודו. וכתב הראש ואם אי אפשר בשלשה גדולי' יספיקו לו אשתו ובנו הקטן. "
+            ]
+        ],
+        "Barech": {
+            "Birkat Hamazon": [
+                [],
+                [
+                    "<b> ואחר</b> שאכל האפיקומן מוזגין לו כוס שלישי ומברך עליו ברכת המזון ושותה בהסבה הוא וכל המסובין עמו. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה. בין ג' לרביעי לא ישתה ואמר בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר וישכח מלגמור את ההלל. ומקשה והא כבר משוכר הוא. ומתרץ יין שבתוך המזון אינו משכר יין שלאחר המזון משכר. וכתב בה\"ג והרי\"ף והרמב\"ם שאסור לש��ות אחר מצת אפיקומן חוץ משתי כוסות אחד של ברכה ואחד של הלל. וכן עמא דבר כדי שלא יקבע עצמו על היין ויהיה כאוכל פסח בשתי חבורות וגם כדי שלא יראה כמוסיף על הכוסות. והרי תפס שיטת הירושלמי כיון שחייב לעסוק כל הלילה בהגדת יציאת מצרים ולספר בנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שלא תחטפנו שנה. יש לחוש אם ישתה יותר ישתכר. והכי איתא בתוספתא שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים כל הלילה. במעשה הזקנים שהיו מסובין בבני ברק. "
+                ]
+            ],
+            "Third Cup of Wine": [],
+            "Pour Out Thy Wrath": [
+                [
+                    "<b>אבל</b> כוס חמישי התירו שיש לו סמך מן הפסוק כנגד והבאתי אתכם ואם רצה לשתות מים ישתה."
+                ],
+                [
+                    "<b>שפוך חמתך על הגוים.</b> מפני שארבע כוסות אלו הן כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את אומות העולם ואנו אומרים על כוס רביעי לפני הקדוש ברוך הוא בזה הכוס אנו משלימים המצוה מעתה עשה מה שהבטחתנו לשפוך אותם ארבעה כוסות של פורענות על הגוים."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Hallel": {
+            "Second Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "על אמתך בלא וי\"ו בתחלה.",
+                    "ולא יהלכו בלא נון באחרונה.",
+                    "יהגו בלא וי\"ו בתחלה.",
+                    "כל אשר בוטח בהם בלא וי\"ו בתחלה.",
+                    "נתן לבני אדם בלא ה\"א."
+                ],
+                [
+                    "מן דמעה בנו\"ן ארוכה. "
+                ],
+                [
+                    "נגדה נא הד' ברפי.",
+                    "בתוככי הכ' ראשונה צי\"רי. והשני בחיר\"ק."
+                ],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [],
+                [
+                    "ולאחר שגמר את ההלל אומר יהללוך שהיא ברכת השיר וחותם מלך מהולל בתושבחות ומברך בורא פרי הגפן. ושותה בהסבה הוא וכל המסובין. ואם רצה להוסיף כוס חמישי אומ' עליו הלל הגדול שהוא הודו לה' כי טוב הודו לאלקי האלקים ויש בו כו' חסדי' כנגד כ\"ו דורות שלא נתן תורה לישראל מן אותם ברחמיו וברוב חסדיו ואומר נשמת כל חי וחותם בישתבח וחותם עליו כן כתב הרי\"ץ גיאת. והר\"ר חיים כהן לא היה חותם בסוף ההלל בברכת כי די בחתימה של ישתבח ולמה יחתום שני פעמים בענין אחר וכן כתוב בסדר רבי' סעדיה ז\"ל. "
+                ]
+            ],
+            "Songs of Praise and Thanks": [],
+            "Fourth Cup of Wine": [
+                [
+                    "ולענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן יש מן הגאוני' אומרים שצריך לברך על כל כוס וכוס מארבעתן על הגפן ועל פרי הגפן. ורבינו האי כתב לא חזי לנא מאי דמברך על הגפן אלא בתר כלהו כשי כיון דחדא מצוה נינהו וליכא נמלך בברכה לבסוף שני. והריא\"ף כתב דבתר תרי כשי קמאי. ובתר תרי כשי בתראי מבר' על הגפן ועל פרי הגפן. ובעל ההשלמה כתב מסתברא שהרי\"ף סבירא ליה דיין שלפני המזון אינו פוטר יין שבתו' המזון משום שזה לשתות וזה לשרות. וכשם שיין שבתו' המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון משום שזה לשרות מה לשתות. ואני לא כן קבלתי אלא יין שבתוך המזון שהוא לשרות אינו פוטר יין שלאחר המזון שהוא לשתו' ועדיף לשתות מלשרות. אבל יין שלפני המזון שהוא לשתות פוטר יין שבתוך המזון שהוא לשרות דהא עדיף לשתות מלשרות. הלכך אין מברכי' על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם. וכן עמא דבר."
+                ]
+            ]
+        },
+        "Nirtzah": {
+            "Chasal Siddur Pesach": [],
+            "L'Shana HaBaa": [],
+            "And It Happened at Midnight": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>אז רוב נסים הפלאת בלילה.</b> כמו שהולך ומספר הנסים שארעו בליל פסח. גר צדק אברהם. נצחתו. נתת לו נצחון וגבור' על המלוכה כנחלק לו לילה. שנאמר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. דנת מלך גרר. אבימלך. בחלום הלילה. שנ' ויבא ה' אל אבימלך בחלום הלילה. הפחדת ארמי לבן הארמי. וישראל ישר לאל ויוכל בו לילה כשנאבק עם המלאך. שנאמר ויזר אל מלאך ויוכל. וכתיב כי מרית עם אלקים. זרע בכורי פתרוס. מצרים. טיסת נגיד חרושת. עפיפת כמו ינווש עלי אוכל שמהר בתשע מאות רכב ברזל. נגיד חרושת סיסרא שהיה מחרושת הגוים. סלית ככבי אור לילה הככבים ממשילות' נלחמו עם סיסרא. יעץ מחרף סנחריב אחר שלח עבדיו לחרף ה'. לנופף אווי ינופף ידו הר בת ציון. אווי על שם כי בחר ה' בציון אוה. הובשת פגריו שנאמ' והנה כלם פגרי מתים. כרע בל. עז שנאמר כרע בל קודם נבו. מצבו צלם שהקי' נבוכדנצר בבקע' דורא. לאיש חמודות. דניאל. נגלה רז. החלום שחלם נבוכדנצר. משתכר בכלי קדש. בלשצר שצו' והוציאו כלי בית המקדש ונשתמש בהם. נהרג בו בלילה. שנאמר בית בלליא קטיל בלטשצר. נושע מבור אריות דניאל. פותר בעתותי לילה הפותר החלומות. שנראי' בעתתי לילה. י\"מ בעתותי מלשון בעתה. כלומר חלומות המבהילים מפחידים האדם בלילה. שנאה נטר אגגי. המן. בנדד שנת לילה. שנ' בלילה ההוא נדדה שנת המלך. פורה תדרוך. כמו פורה דרכתי לבדי. כשומר מה מלילה. לאדום שנאמר משא דומה. אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וכו'. ודע שכל הנסים שנעשו לישראל. הן בליל פסח. לילו של אברהם. לילו של אבימלך. לילו של פרעה. לילו של גדון. לילו של סיסרא. לילו של דניאל. לילו של סנחריב. לילו של משיח לעתיד לבא. ושם דבר אתא בקר לצדיקים וגם לילה לרשעים."
+                ]
+            ],
+            "Zevach Pesach": [
+                [],
+                [
+                    "<b>אומץ גבורותיך הפלאת בפסח.</b> הולך ומפרש הנסים שארעו בפסח. בראש כל מועדות פסח הוא ראשון לכל המועדים. גלית לאזרחי. לאברהם. חצי ליל. שנאמר ויחלק עליהם לילה. דלתיו דפקת כחום היום. שנאמר וירא אליו ה' וכו' הוא יושב פתח האהל כחום היום. הסעיד נוצצים האכיל המלאכים שהם נוצצים כעין נחשת קלל. עוגות מצות. שנאמר לושי ועשי עגות. ופסח היה. ואל הבקר רץ אברהם כדפרשינן לעיל. זועמו סדומיים. הקדוש ברוך הוא הכעיס הסדומיים ושרפם באש שנאמר וה' המטיר על סדום גפרית ואש. חולץ לוט מהם. לוט נוצל ממהפכת סדום בזכות אברהם. וזה היה ליל שני של פסח. שנאמר ויבאו המלאכים סדומה בערב. טאטאת אדמת מוף ונוף ארץ מצרים שנ' וטאטת יה במטאטי השמד. קה ראש כל און מחצת. הקדוש ברוך הוא מחצת בליל שמורים כל בכור. כמו ראשית אונם. שנ' וה' הכה כל בכור. כבי\"ר הקדוש ברוך הוא שנקר' כביר כח על ישראל. שנקראו בן בכור. שנאמר בני בכורי ישראל. פסחת שנ' ופסחתי עליכם לבלתי תת משחית. שנ' ולא יהיה בכך נגף למשחית וכו'. מסוגרת יריחו שהיתה סוגרת ומסוגרת. סוגרה נמסר' ביד ישראל. בעתותי פסח. סוגרה לשון מסירה. כמו היסגירוני בעלי קעילה. נשמדה מדין על ידי גדעון. בצליל שעורי עומר. בזכות העומר כמו שכתוב והנה בליל מצרים מתהפך וכו'. פול ולוד. שרי מלך אמור. עוד היום בנות לעמוד זהו סנחריב מלך אשור כדמוכח בפ' חלק. פס יד כתבה. על הכותל מנא מנא תקל ופרשין. כדי לקעקע צול. זה בבל. שנאמר האומר לצולה חורבי על בלשצר וכו'. צפה הצפית בלשצר צוה להביא כלי בית המקדש ונשתמש בהם הוא ושריו נשיו ופלגשיו. קהל כנסה הדסה אשת. צום לשלש. שנאמר כנוס כל היהודים וכו' וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום. ראש מבית רשע המן. שתי אלה רגע. כמו שאמ' הנבי'. ותבואני לך שתי אלה כו'. שכול ואלמון ביום אחד. לעוצית. בת אדו' יושבת בארץ עוץ. בפסח כדאמרי' בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל."
+                ]
+            ],
+            "Ki Lo Na'e": [],
+            "Adir Hu": [],
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Echad Mi Yodea": [],
+            "Chad Gadya": []
+        }
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Mahzor Roma, Bologna 1540",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001073413"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+    "categories": [
+        "Liturgy",
+        "Haggadah",
+        "Commentary"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "קמחא דאבישונא על הגדה של פסח",
+        "enTitle": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "key": "Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "קדש",
+                "enTitle": "Kadesh"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ורחץ",
+                "enTitle": "Urchatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כרפס",
+                "enTitle": "Karpas"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחץ",
+                "enTitle": "Yachatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מגיד",
+                "enTitle": "Magid",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הא לחמא עניא",
+                        "enTitle": "Ha Lachma Anya"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מה נשתנה",
+                        "enTitle": "Four Questions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדים היינו",
+                        "enTitle": "We Were Slaves in Egypt"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק",
+                        "enTitle": "Story of the Five Rabbis"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כנגד ארבעה בנים",
+                        "enTitle": "The Four Sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יכול מראש חודש",
+                        "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו",
+                        "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארמי אבד אבי",
+                        "enTitle": "First Fruits Declaration"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשר המכות",
+                        "enTitle": "The Ten Plagues"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דיינו",
+                        "enTitle": "Dayenu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פסח מצה ומרור",
+                        "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חצי הלל",
+                        "enTitle": "First Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שניה",
+                        "enTitle": "Second Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "רחצה",
+                "enTitle": "Rachtzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מוציא מצה",
+                "enTitle": "Motzi Matzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מרור",
+                "enTitle": "Maror"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כורך",
+                "enTitle": "Korech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שולחן עורך",
+                "enTitle": "Shulchan Orech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צפון",
+                "enTitle": "Tzafun"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברך",
+                "enTitle": "Barech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת המזון",
+                        "enTitle": "Birkat Hamazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שלישית",
+                        "enTitle": "Third Cup of Wine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שפוך חמתך",
+                        "enTitle": "Pour Out Thy Wrath"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלל",
+                "enTitle": "Hallel",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מסיימים את ההלל",
+                        "enTitle": "Second Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מזמורי הודיה",
+                        "enTitle": "Songs of Praise and Thanks"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס רביעית",
+                        "enTitle": "Fourth Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "נרצה",
+                "enTitle": "Nirtzah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "חסל סידור פסח",
+                        "enTitle": "Chasal Siddur Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשנה הבאה",
+                        "enTitle": "L'Shana HaBaa"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ויהי בחצי הלילה",
+                        "enTitle": "And It Happened at Midnight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זבח פסח",
+                        "enTitle": "Zevach Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר במלוכה",
+                        "enTitle": "Ki Lo Na'e"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר הוא",
+                        "enTitle": "Adir Hu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אחד מי יודע",
+                        "enTitle": "Echad Mi Yodea"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חד גדיא",
+                        "enTitle": "Chad Gadya"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/Rabbi Mark Greenspan.json

@@ -0,0 +1,322 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah",
+    "versionSource": "www.oceansidejewishcenter.org",
+    "versionTitle": "Rabbi Mark Greenspan",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Mark Greenspan, 2007-2017",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח",
+    "categories": [
+        "Liturgy",
+        "Haggadah",
+        "Commentary"
+    ],
+    "text": {
+        "Kadesh": [],
+        "Urchatz": [],
+        "Karpas": [],
+        "Yachatz": [],
+        "Magid": {
+            "Ha Lachma Anya": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Why is matzah called lechem oni</b>?<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 16:3 You shall eat unleavened bread, the bread of distress – for you departed hurriedly from the land of Egypt – so that you will remember the day of your departure all the day of your life.</i> It is taught: Lechem oni – because you answer with many words<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond.</i>. Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond. Explanation: the reading of the Haggadah and the recitation of Hallel over the eating of the meal.<br>Another Interpretation: Just as it is the practice of a poor man to eat only part of a loaf so too we recite this declaration over a broken piece of matzah.<br><b>Explanation:</b> We recite the Motzi over a broken piece of matzah as we shall explain…<br>Another Interpretation. Just as a poor person kneads the dough and his wife bakes it, so too, it is the custom for one person to knead the dough and another to bake it (in order to finish within the prescribed time.)<br><b>Explanation:</b> Since the poor person has no one to help him, he makes bread along with his spouse, so on Passover it is customary for even the rich person to do so before Passover so that the dough does not become chametz.<br>There are those who explain it differently: Why is matzah called <i>lechem oni</i>? Since it is baked according to the measure of the sacrifice which was offered by a poor person which is an Omer or one tenth of an eyfah as it is explained in Leviticus 5:11<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">But if his means suffice not for two turtledoves, or two young pigeons, then he shall bring his offering for that wherein he hath sinned, the tenth part of an ephah of fine flour for a sin-offering; he shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense thereon; for it is a sin-offering. And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial-part thereof, and make it smoke on the altar, upon the offerings of the Lord made by fire; it is a sin-offering. </i>. This is the offering of the poorest of the poor.",
+                    "<b>All who are hungry come and eat: </b>Rabbi <i>Yeshiah D’Trani</i> of blessed memory explained. Since every person has an obligation to eat matzah on the first night of Pesach, therefore we invite anyone who does not have.<br><b>There are those who explain it this way:</b> Do people really open their door on the eve of Passover and invite the needy? This is surprising! Rather it means: “Anyone who has fasted on the eve of Passover in order to increase his desire for matzah, come and eat…as in the case of Rava who used to drink extra wine on the eve of Passover in order to increase his appetite<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 107b</i>. ",
+                    "<b>All who are needy come and celebrate the Pesach: </b>Rabbi Yeshiah said we do not say this statement since we do not eat the Pesach offering anymore on the eve of Passover. Even if we did we could not invite anyone to join us since they have to be assigned to the group before hand as the sages have explained.",
+                    "<b>Rabbi Benjamin said</b> that we don’t have to worry about taking it out of the <i>Haggadah</i> since we are inviting one another (at the table) to join in the Passover meal. Certainly this was originally said before the <i>Pesach</i> offering was sacrificed, and it was included in the Haggadah as a reminder. Similarly we explain the Pesach in Rabban Gamliel’s statement even though we no longer have the offering. Similarly we make a sandwich as a reminder of the offering and the <i>Afikomen</i> is also in place of the <i>Pesach</i> offering. We also place a bone on the Seder plate. It is appropriate therefore for us to explain why we do all these things.<br>Actually in this Paragraph we mention all three items, Pesach, Matzah and Maror.<br><b>This is the bread of affliction</b> – <i>Matzah</i><br><b>All who are hungry come and eat</b> – This is a reference to the maror since there is nothing more bitter in life than hunger and poverty.<br><b>All who are need come (join in) the Pesach </b>– The Passover offering.<br>Concerning these three items the Torah says: Exodus 13:8 “And thou shall tell your son in that day, saying: It is because of this which the Lord did for me when I came forth out of Egypt.” The Haggadah explains, ““It is because of this” means when matzah and maror were in front of you.” In the time of the Temple they would say “When matzah maror and pesach were in front of you.” ",
+                    "Another explanation: everyone should act like a poor person on Pesach. No one should say I am rich enough to buy my own Pesach offering and I will eat it by myself, since it says gather to you and take a sheep for YOUR Family. (Exodus 12:21)...",
+                    "<b> Now we are here, next year in the land of Israel; now we are slaves next year in the land of Israel free</b>: Having mentioned the Pesach offering we now offer words of comfort for the reader of the Haggadah. Even though we are in the exile and enslaved so that we can’t offer the Pesach sacrifice, we know that that the Omnipresent has promised to take us out of this exile and to bring us back to the land of Israel. May it be God’s will to fulfill His promise this year that we make next years offering in Jerusalem!",
+                    " <b>There are those who explain:</b> Why do we open the Haggadah with a passage in Aramaic? Since people spoke Aramaic in Jerusalem, it was considered the language of rejoicing<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">That way everyone would understand and could rejoice.</i>. Another explanation: We recite this invitation in Aramaic because of the evil spirits. They only understand Hebrew and by beginning in Aramaic they will not know what we are doing. When we say all who are hungry, we do so in Aramaic so they will not gather together and mess up the meal. There are six characteristics of evil spirits. Three of them make them like angels and three like mortals: They speak Hebrew like angels. If we read the passage in Hebrew they would understand!<br><b>Rabbi Judah my brother taught</b> we say this passage in Aramaic because this is the colloquial language which everyone spoke, and it was decreed that we say this in Babylonia. IT was said in the common language so women and children would understand it. We also said it to give people another reason to ask questions and free us from the obligation of saying Mah Nishtanah, How is this night different from all other night.",
+                    "<b>Rabbi Benjamin explains it differently</b>: Why do we recite this in Aramaic? Because of the exposition in Lamentations Rabba: (Lamentations 1:3 “Judah was exiled because of <i>Oni</i> (affliction): Israel was not exiled to Babylonia until they ate Chametz on Passover, as it said “Judah was exiled because of (lechem) Oni.” – Therefore we recite this passage in Aramaic to reveal the sin to our children that caused us to be in exile so that we can avoid it. In effect we are saying, “This is the bread which our ancestors ate when they left Egypt.” Because of it we were exiled – therefore we must be cautious (in fulfilling this mitzvah). Then we remind people all who are hungry make sure you eat only matzah! And conclude now we are here - that is because of our sins – May it be your will to bring back your redeemed ones since we no longer have this sin to prevent us from returning to the land of Israel. We conclude this passage in Hebrew since we are talking about redemption from slavery to freedom. We say it in Hebrew so the Angels will understand. We are taught that one should never petition God in Aramaic since the angels do not understand this language!"
+                ]
+            ],
+            "Four Questions": [],
+            "We Were Slaves in Egypt": [],
+            "Story of the Five Rabbis": [],
+            "The Four Sons": [],
+            "Yechol Me'rosh Chodesh": [],
+            "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [],
+            "First Fruits Declaration": [],
+            "The Ten Plagues": [],
+            "Dayenu": [
+                [
+                    "<b>Dayyenu:</b> <b>How many favors (<i>ma’alot</i>) has the omnipresent bestowed upon us:</b> There are those who explain that since these <i>Tana’im</i><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">They are Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer, and Rabbi Akiva. The word <i>Tana’im</i> refers to those sages who lived in the period prior to or contemporary with Rabbi Judah the prince (200 CE), the author of the <i>Mishnah.</i> These three sages appeared in the passages prior to this with. They are famous for having multiplied the number of plagues to 50, 200, and 250. </i> multiplied (<i>ma’alim</i>) the number each of the plagues and miracles, therefore the <i>Maggid</i> said “How many favors (<i>ma’alot</i>)…” That is, (even with all the miracles we have mentioned), we can still increase and speak of the favors and miracles that omnipresent did for us and how great is God’s love for us. "
+                ],
+                [
+                    "This explanation continues: “<b>If he took us out of Egypt and did not pass judgment</b>,”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Note that the way Shibbolei Haleket reads dayyenu is not the standard way IF God had done A and not done B, it would have been enough. Instead he read it If God had done A and B and not done C it would have been enough for us! </i> it would have been a great miracle and it would have been enough for us as it is explained in the Midrash, “Has God ever come to take a nation out of another nation? (Deut. 4:34) What does the text mean when it says “a nation out of another nation?” This like one who takes a fetus out of its mother before its time, when it is was not ready yet. Israel was not ready yet since the attribute of justice could accuse Israel and say: “These (the Egyptians) are idolaters and these (the Israelites) are idolaters<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The idea here is that the Israelites were not worthy of being redeemed since they were still copying their idolatrous neighbors.</i>. These commit acts of sexual immorality and these commit acts of sexual immorality.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">One version of this statement suggests that it should read, “These wear their hair in the manner of the gentiles (<i>migadlay b’lorit</i>) and these wear their hair in the manner of the gentile.” <i>Migadlay b’lorit and migalei arayot</i> are similar to one another.</i> "
+                ],
+                [
+                    "So he multiplied the miracles by both taking us out and passing judgment on those who subjugated us, now we say, “<b>Had God passed judgment on them but not passed judgment on their gods</b>,” this too would have been enough for us! "
+                ],
+                [
+                    "After God multiplied the miracles in Egypt by passing judgment on the Egyptians, he then passed judgment on their Gods so that the Egyptians could not say that the plagues were a product of their gods and that they were not being punished for oppressing and subjugating the Israelites, “<b>Had God passed judgment on their gods but not killed their first born,”</b> this would have been enough of a miracle for us. Judging the gods of Egypt is mentioned in connection with their first born because there were really two plagues in Egypt on the night of the tenth plague which were really like one. As it is written, “And I will pass judgment on the gods of Egypt” (Exodus 12:12) All of the idols of Egypt were destroyed on this night; the wood shattered, the metal melted, and the stone fell and broke.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, Pasha, chapter 7</i> Similarly regarding the first born, since it was the custom in Egypt to place the image of the first born on a wall or a stone when they had died, on the night of the tenth plague all the images disappeared and were erased. This was as difficult for the Egyptians as if it were the day of their burial. "
+                ],
+                [
+                    "So God passed judgment on their Gods and killed their first born because they enslaved Israel who was kicked their first born (of God), as it is written “Israel is my first born son.” (Exodus 4:22) This is also how God warned the Egyptians at first: “Behold I will kill your first born sons” (Exodus 4:23). So <b>“If they had killed their first born and not given us their wealth, it would have been enough of a miracle for us!”</b>"
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied their miracles by killing their first born and giving us their wealth, by allowing us to inherit their wealth in place of the first born, and paying us for the years of service in Egypt, as he had promised us, “And afterwards you shall leave with great wealth.” (Genesis 15:14). “<b>If God had given us their wealth</b> (in Egypt) <b>but not split the sea,” </b>it would have been enough of a miracle for us. "
+                ],
+                [
+                    "God multiplied the miracles by giving us the wealth in Egypt and then God split the sea so that He could exact punishment on the Egyptians for casting their Israelite children into the Nile. Also God multiplied the booty which the Israelite received in Egypt at the shore of the Red Sea,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">According to the Midrash when the Egyptians drowned in the sea, all the gold and silver they were carrying (many times what they took in Egypt) washed up on the shore for the taking!</i> as it said, “We will add wreaths of gold to your spangles of silver” (Song of Songs 1:11) So, <b>“If God had split the sea and not caused us to pass through the sea on dry ground,”</b> it would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [
+                    "After God continued to multiply the miracles by splitting the sea and bringing them through on dry ground even though they carried away the idols of the Egyptians, as it is said, “A hemmed-in forced shall pass over the sea – this is a reference to the idol of Micah. Therefore they were not worthy of passing through the sea<b>. “If he caused us to pass through the sea on dry ground but not caused our enemies to drown in it,” </b>it would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "God again multiplied the miracle by drowning our enemies in the sea and taking us round about away from the land of the Philistines through the wilderness and provided us for forty years with all our provisions for forty years that we would need as it said, “God has watched over your wanderings through this great wilderness; (Deuteronomy 2:7). The Aramaic translation is, “God has provided all your needs.” “The Lord, you God, has been with you these past forty years; you have lacked for nothing.” (Deuteronomy 2:7) And it is written, “Your clothing did not wear out and your feet did not crack these forty years.” In the Midrash<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Pesikta D’rav Kahanah , a Midrashic work Vayehi bishalah</i> it says, “Rabbi Layzer ben Shimon asked Rabbi Shimon ben Rabbi Yossi ben L’kunya, his father in law, “What is the meaning of the verse, ‘Your clothing did not wear out?’ Could it be that their clothes were made of leather in the wilderness. (Rabbi Shimon) answered him, “The clouds of glory were wrapped around them so that their clothes would not wear out.” Rabbi Layzer said to him, But does it not say, ‘Your clothes did not wear out?’ Did they not grow?<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">That is, how could the people wear the same clothes for forty years since they would have not been the same size – they grew older and larger.</i>” He answered, “Each person had a special snail (that could weave material) so that as much as each person grew, the clothes grew with them!” Rabbi Layzer said to him, “Did the clothing not need cleaning?” He answered, “The clouds of glory would scrub the clothing clean with fire. Don’t be surprised at this – their clothing was like the asbestos linen which was cleansed by throwing it into fire. He said to him, “their was a moistening spray near the well which made the clothing fragrant), as it said, “The fragrance of your garments is like the fragrance of Mount Lebanon,” (Song of Songs 4:11) <b>Had he provided all our need in the wilderness for forty years</b> – which refers to the other - needs<b> and not fed us manna</b>, this would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [
+                    "Have multiplied the miracles by giving us all our needs in the wilderness and having also fed us manna which could have any taste one desired, and having performed other miracles with the manna, <b>if he had fed us manna and not given us the Sabbath,</b> it would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied the miracles by feeding us manna and giving us the Sabbath, the day on which manna did not fall as well as a day of rest similar to the world to come, "
+                ],
+                [
+                    "Then he brought us close to Mount Sinai and allowed us to see His divine presence with our own eyes, and allowed us to hear his voice unlike anyone who heard it and lived. (That is the meaning of,) <b>If He brought us to Mount Sinai, but had he not given us the Torah,</b> this would have been enough of a miracle for us!"
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied the miracle by bring us close to Mount Sinai with the revelation of the Decalogue and God also gave us the 613 commandments, statutes, and righteous judgment by which we were to live in this world and the world to come, and <b>if he had given us the Torah but not brought us into the land of Israel, </b>this would have been enough love for us. "
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied even this of the Torah whose reward is the inheritance of the land of Israel, as it said, “He gave them the land of nations; they inherited the wealth of peoples, that they might keep His laws and observe His teachings.” (Psalm 105:44-45) <b>If he brought us into the land of Israel and had not built the Temple for us,</b> this would have been enough love for us."
+                ],
+                [
+                    "And after he Multiplied even this by bringing us into the land of Israel and building for us This sanctuary, that is the Tent of meeting which remained in Nob and Shiloh as it said, “Make for me a sanctuary that I might dwell among them.” (Exodus 25:8)<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">In other words it would have been enough if God had given us the Tabernacle but not allowed us to build the Temple in Jerusalem.</i> If He had Built the Sanctuary for us but not built the Temple (<i>Beit Habehirah</i>). The <i>Beit Habehirah</i> is a reference to the Temple which Solomon built which is called the “Eternal House”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">See Hulin 24a</i> since there would be no other like it afterwards, (or the <i>Beit Habehirah, the chosen house, </i>based on the expression “to the place that I will choose.” (Deuteronomy 12:5) it would have been a sign of God’s great love and enough for us. "
+                ]
+            ],
+            "Rabban Gamliel's Three Things": [],
+            "First Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "<b>Blessed art Thou, Lord our God, King of the universe, who has redeemed us: </b>This blessing begins and ends with the words <i>Baruch attah…</i>The Jerusalem Talmud says that this passage must be an extended blessing (one beginning and ending Baruch attah) because in it we give thanks for two things – for the past redemption and for the hope of future redemption. That is, first we speak about the Exodus from Egypt in the past and then we speak about the future as we have explained. This agrees with what we have find in the Midrash Sifre, “Great is praise that contains the past, the present and the future, which contains reference to this world and the world to come.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Sifre Haazinu 333</i>” Since we recited the blessing for Hallel in synagogue<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">It was customary to recite part of the Hallel in synagogue along with the blessing before Hallel. Since we don’t recite the subsequent blessing until we recite the Hallel again at home we do it with an extended form of the blessing. There are three forms of blessings in the prayer book: Extended blessings which begin and end with Baruch, short blessings which begin but do not end with Baruch , and connected blessing which end with Baruch but do not begin with the common formula. Depending where they appear usually affects what type of blessing we use.</i>, we don’t say it again before Hallel at the Seder and we recite an extended form of the blessing here. ",
+                    "One concludes with a blessing mentioning redemption. Rabbi Tarfon adds to the blessing “Who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt,” and Rabbi Akiva adds “So Adonai, our God and God of our fathers, enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah in Pesachim presents these different statements as the opinion of these rabbis but leaves it as if they are simply differences of opinion and not additions as they appear in the Haggadah. The Mishnah says: One concludes with redemption. Rabbi Tarfon says…Rabbi Akiva Says </i>”<br>This is surprising! Since it says in the Talmud that in the month of <i>Nissan </i>Israel was redeemed and in <i>Nissan</i> Israel will be redeemed in the future,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 11a</i> how can the blessing say, “enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace, rejoicing in the rebuilding of Zion, thy city, and joyful at thy service.” This passage implies Shavuot and Sukkot which means that we are praying that redemption should occur in the meantime before next Passover! It seems to me that we are meant to read this passage in this way: “Just as we eat matzah and maror so may we celebrate future holidays in peace and free from the nations so that we can fulfill the commandments appropriate to each festival with noting to prevent us just as nothing is preventing us right now.. Furthermore, may we reach and may we be worthy of this festival rejoicing in the rebuilding of your Temple and the renewal of your holy house.”<br>The proof of this explanation is in the expression, “and there we will eat the <i>Pesach </i>offering and the sacrificial offerings.” This can only be a reference to Pesach. My brother, Benjamin, of blessed memory explained that  “forthcoming holidays and festivals” is a reference to <i>Rosh Hashanah</i>, <i>Yom Kippur </i>and <i>Sukkot</i> and it follows the opinion of Rabbi Eliezer who said in <i>Talmud Rosh Hashanah </i>(11a) in “<i>Nisan </i>we were redeemed and in <i>Tishri</i> we will be redeemed in the future.” That is why we mention both the <i>Regalim</i>, festivals, and <i>Mo’adim,</i> holidays<i>. Mo’adim</i> is a reference to<i> Rosh Hashanah and Yom Kippur</i> as it says, “These are the holidays of the <i>Adonai</i>” (Leviticus 23:4) and <i>Regalim</i> which is plural is a reference to <i>Sukkot and Shemini Atzeret</i> which is a holiday unto itself. And there we will eat <i>Zevachim</i> and <i>Pesachim</i> – we mention the <i>Zevachim,</i> the offerings, first because we eat the festive offering before we eat the <i>Pesach </i>offering. "
+                ]
+            ],
+            "Second Cup of Wine": []
+        },
+        "Rachtzah": [],
+        "Motzi Matzah": [],
+        "Maror": [],
+        "Korech": [],
+        "Shulchan Orech": [],
+        "Tzafun": [],
+        "Barech": {
+            "Birkat Hamazon": [],
+            "Third Cup of Wine": [],
+            "Pour Out Thy Wrath": []
+        },
+        "Hallel": {
+            "Second Half of Hallel": [],
+            "Songs of Praise and Thanks": [],
+            "Fourth Cup of Wine": []
+        },
+        "Nirtzah": {
+            "Chasal Siddur Pesach": [],
+            "L'Shana HaBaa": [],
+            "And It Happened at Midnight": [],
+            "Zevach Pesach": [],
+            "Ki Lo Na'e": [],
+            "Adir Hu": [],
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Echad Mi Yodea": [],
+            "Chad Gadya": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח",
+        "enTitle": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah",
+        "key": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "קדש",
+                "enTitle": "Kadesh"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ורחץ",
+                "enTitle": "Urchatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כרפס",
+                "enTitle": "Karpas"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחץ",
+                "enTitle": "Yachatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מגיד",
+                "enTitle": "Magid",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הא לחמא עניא",
+                        "enTitle": "Ha Lachma Anya"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מה נשתנה",
+                        "enTitle": "Four Questions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדים היינו",
+                        "enTitle": "We Were Slaves in Egypt"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק",
+                        "enTitle": "Story of the Five Rabbis"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כנגד ארבעה בנים",
+                        "enTitle": "The Four Sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יכול מראש חודש",
+                        "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו",
+                        "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארמי אבד אבי",
+                        "enTitle": "First Fruits Declaration"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשר המכות",
+                        "enTitle": "The Ten Plagues"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דיינו",
+                        "enTitle": "Dayenu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פסח מצה ומרור",
+                        "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חצי הלל",
+                        "enTitle": "First Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שניה",
+                        "enTitle": "Second Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "רחצה",
+                "enTitle": "Rachtzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מוציא מצה",
+                "enTitle": "Motzi Matzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מרור",
+                "enTitle": "Maror"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כורך",
+                "enTitle": "Korech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שולחן עורך",
+                "enTitle": "Shulchan Orech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צפון",
+                "enTitle": "Tzafun"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברך",
+                "enTitle": "Barech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת המזון",
+                        "enTitle": "Birkat Hamazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שלישית",
+                        "enTitle": "Third Cup of Wine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שפוך חמתך",
+                        "enTitle": "Pour Out Thy Wrath"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלל",
+                "enTitle": "Hallel",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מסיימים את ההלל",
+                        "enTitle": "Second Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מזמורי הודיה",
+                        "enTitle": "Songs of Praise and Thanks"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס רביעית",
+                        "enTitle": "Fourth Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "נרצה",
+                "enTitle": "Nirtzah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "חסל סידור פסח",
+                        "enTitle": "Chasal Siddur Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשנה הבאה",
+                        "enTitle": "L'Shana HaBaa"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ויהי בחצי הלילה",
+                        "enTitle": "And It Happened at Midnight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זבח פסח",
+                        "enTitle": "Zevach Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר במלוכה",
+                        "enTitle": "Ki Lo Na'e"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר הוא",
+                        "enTitle": "Adir Hu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אחד מי יודע",
+                        "enTitle": "Echad Mi Yodea"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חד גדיא",
+                        "enTitle": "Chad Gadya"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,319 @@
+{
+    "title": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Shibolei_HaLeket_on_Pesach_Haggadah",
+    "text": {
+        "Kadesh": [],
+        "Urchatz": [],
+        "Karpas": [],
+        "Yachatz": [],
+        "Magid": {
+            "Ha Lachma Anya": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "<b>Why is matzah called lechem oni</b>?<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 16:3 You shall eat unleavened bread, the bread of distress – for you departed hurriedly from the land of Egypt – so that you will remember the day of your departure all the day of your life.</i> It is taught: Lechem oni – because you answer with many words<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond.</i>. Oni has the same root as the word oneh, to answer or respond. Explanation: the reading of the Haggadah and the recitation of Hallel over the eating of the meal.<br>Another Interpretation: Just as it is the practice of a poor man to eat only part of a loaf so too we recite this declaration over a broken piece of matzah.<br><b>Explanation:</b> We recite the Motzi over a broken piece of matzah as we shall explain…<br>Another Interpretation. Just as a poor person kneads the dough and his wife bakes it, so too, it is the custom for one person to knead the dough and another to bake it (in order to finish within the prescribed time.)<br><b>Explanation:</b> Since the poor person has no one to help him, he makes bread along with his spouse, so on Passover it is customary for even the rich person to do so before Passover so that the dough does not become chametz.<br>There are those who explain it differently: Why is matzah called <i>lechem oni</i>? Since it is baked according to the measure of the sacrifice which was offered by a poor person which is an Omer or one tenth of an eyfah as it is explained in Leviticus 5:11<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">But if his means suffice not for two turtledoves, or two young pigeons, then he shall bring his offering for that wherein he hath sinned, the tenth part of an ephah of fine flour for a sin-offering; he shall put no oil upon it, neither shall he put any frankincense thereon; for it is a sin-offering. And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial-part thereof, and make it smoke on the altar, upon the offerings of the Lord made by fire; it is a sin-offering. </i>. This is the offering of the poorest of the poor.",
+                    "<b>All who are hungry come and eat: </b>Rabbi <i>Yeshiah D’Trani</i> of blessed memory explained. Since every person has an obligation to eat matzah on the first night of Pesach, therefore we invite anyone who does not have.<br><b>There are those who explain it this way:</b> Do people really open their door on the eve of Passover and invite the needy? This is surprising! Rather it means: “Anyone who has fasted on the eve of Passover in order to increase his desire for matzah, come and eat…as in the case of Rava who used to drink extra wine on the eve of Passover in order to increase his appetite<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Pesachim 107b</i>. ",
+                    "<b>All who are needy come and celebrate the Pesach: </b>Rabbi Yeshiah said we do not say this statement since we do not eat the Pesach offering anymore on the eve of Passover. Even if we did we could not invite anyone to join us since they have to be assigned to the group before hand as the sages have explained.",
+                    "<b>Rabbi Benjamin said</b> that we don’t have to worry about taking it out of the <i>Haggadah</i> since we are inviting one another (at the table) to join in the Passover meal. Certainly this was originally said before the <i>Pesach</i> offering was sacrificed, and it was included in the Haggadah as a reminder. Similarly we explain the Pesach in Rabban Gamliel’s statement even though we no longer have the offering. Similarly we make a sandwich as a reminder of the offering and the <i>Afikomen</i> is also in place of the <i>Pesach</i> offering. We also place a bone on the Seder plate. It is appropriate therefore for us to explain why we do all these things.<br>Actually in this Paragraph we mention all three items, Pesach, Matzah and Maror.<br><b>This is the bread of affliction</b> – <i>Matzah</i><br><b>All who are hungry come and eat</b> – This is a reference to the maror since there is nothing more bitter in life than hunger and poverty.<br><b>All who are need come (join in) the Pesach </b>– The Passover offering.<br>Concerning these three items the Torah says: Exodus 13:8 “And thou shall tell your son in that day, saying: It is because of this which the Lord did for me when I came forth out of Egypt.” The Haggadah explains, ““It is because of this” means when matzah and maror were in front of you.” In the time of the Temple they would say “When matzah maror and pesach were in front of you.” ",
+                    "Another explanation: everyone should act like a poor person on Pesach. No one should say I am rich enough to buy my own Pesach offering and I will eat it by myself, since it says gather to you and take a sheep for YOUR Family. (Exodus 12:21)...",
+                    "<b> Now we are here, next year in the land of Israel; now we are slaves next year in the land of Israel free</b>: Having mentioned the Pesach offering we now offer words of comfort for the reader of the Haggadah. Even though we are in the exile and enslaved so that we can’t offer the Pesach sacrifice, we know that that the Omnipresent has promised to take us out of this exile and to bring us back to the land of Israel. May it be God’s will to fulfill His promise this year that we make next years offering in Jerusalem!",
+                    " <b>There are those who explain:</b> Why do we open the Haggadah with a passage in Aramaic? Since people spoke Aramaic in Jerusalem, it was considered the language of rejoicing<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">That way everyone would understand and could rejoice.</i>. Another explanation: We recite this invitation in Aramaic because of the evil spirits. They only understand Hebrew and by beginning in Aramaic they will not know what we are doing. When we say all who are hungry, we do so in Aramaic so they will not gather together and mess up the meal. There are six characteristics of evil spirits. Three of them make them like angels and three like mortals: They speak Hebrew like angels. If we read the passage in Hebrew they would understand!<br><b>Rabbi Judah my brother taught</b> we say this passage in Aramaic because this is the colloquial language which everyone spoke, and it was decreed that we say this in Babylonia. IT was said in the common language so women and children would understand it. We also said it to give people another reason to ask questions and free us from the obligation of saying Mah Nishtanah, How is this night different from all other night.",
+                    "<b>Rabbi Benjamin explains it differently</b>: Why do we recite this in Aramaic? Because of the exposition in Lamentations Rabba: (Lamentations 1:3 “Judah was exiled because of <i>Oni</i> (affliction): Israel was not exiled to Babylonia until they ate Chametz on Passover, as it said “Judah was exiled because of (lechem) Oni.” – Therefore we recite this passage in Aramaic to reveal the sin to our children that caused us to be in exile so that we can avoid it. In effect we are saying, “This is the bread which our ancestors ate when they left Egypt.” Because of it we were exiled – therefore we must be cautious (in fulfilling this mitzvah). Then we remind people all who are hungry make sure you eat only matzah! And conclude now we are here - that is because of our sins – May it be your will to bring back your redeemed ones since we no longer have this sin to prevent us from returning to the land of Israel. We conclude this passage in Hebrew since we are talking about redemption from slavery to freedom. We say it in Hebrew so the Angels will understand. We are taught that one should never petition God in Aramaic since the angels do not understand this language!"
+                ]
+            ],
+            "Four Questions": [],
+            "We Were Slaves in Egypt": [],
+            "Story of the Five Rabbis": [],
+            "The Four Sons": [],
+            "Yechol Me'rosh Chodesh": [],
+            "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [],
+            "First Fruits Declaration": [],
+            "The Ten Plagues": [],
+            "Dayenu": [
+                [
+                    "<b>Dayyenu:</b> <b>How many favors (<i>ma’alot</i>) has the omnipresent bestowed upon us:</b> There are those who explain that since these <i>Tana’im</i><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">They are Rabbi Yosi, Rabbi Eliezer, and Rabbi Akiva. The word <i>Tana’im</i> refers to those sages who lived in the period prior to or contemporary with Rabbi Judah the prince (200 CE), the author of the <i>Mishnah.</i> These three sages appeared in the passages prior to this with. They are famous for having multiplied the number of plagues to 50, 200, and 250. </i> multiplied (<i>ma’alim</i>) the number each of the plagues and miracles, therefore the <i>Maggid</i> said “How many favors (<i>ma’alot</i>)…” That is, (even with all the miracles we have mentioned), we can still increase and speak of the favors and miracles that omnipresent did for us and how great is God’s love for us. "
+                ],
+                [
+                    "This explanation continues: “<b>If he took us out of Egypt and did not pass judgment</b>,”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Note that the way Shibbolei Haleket reads dayyenu is not the standard way IF God had done A and not done B, it would have been enough. Instead he read it If God had done A and B and not done C it would have been enough for us! </i> it would have been a great miracle and it would have been enough for us as it is explained in the Midrash, “Has God ever come to take a nation out of another nation? (Deut. 4:34) What does the text mean when it says “a nation out of another nation?” This like one who takes a fetus out of its mother before its time, when it is was not ready yet. Israel was not ready yet since the attribute of justice could accuse Israel and say: “These (the Egyptians) are idolaters and these (the Israelites) are idolaters<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The idea here is that the Israelites were not worthy of being redeemed since they were still copying their idolatrous neighbors.</i>. These commit acts of sexual immorality and these commit acts of sexual immorality.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">One version of this statement suggests that it should read, “These wear their hair in the manner of the gentiles (<i>migadlay b’lorit</i>) and these wear their hair in the manner of the gentile.” <i>Migadlay b’lorit and migalei arayot</i> are similar to one another.</i> "
+                ],
+                [
+                    "So he multiplied the miracles by both taking us out and passing judgment on those who subjugated us, now we say, “<b>Had God passed judgment on them but not passed judgment on their gods</b>,” this too would have been enough for us! "
+                ],
+                [
+                    "After God multiplied the miracles in Egypt by passing judgment on the Egyptians, he then passed judgment on their Gods so that the Egyptians could not say that the plagues were a product of their gods and that they were not being punished for oppressing and subjugating the Israelites, “<b>Had God passed judgment on their gods but not killed their first born,”</b> this would have been enough of a miracle for us. Judging the gods of Egypt is mentioned in connection with their first born because there were really two plagues in Egypt on the night of the tenth plague which were really like one. As it is written, “And I will pass judgment on the gods of Egypt” (Exodus 12:12) All of the idols of Egypt were destroyed on this night; the wood shattered, the metal melted, and the stone fell and broke.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Mechilta, Pasha, chapter 7</i> Similarly regarding the first born, since it was the custom in Egypt to place the image of the first born on a wall or a stone when they had died, on the night of the tenth plague all the images disappeared and were erased. This was as difficult for the Egyptians as if it were the day of their burial. "
+                ],
+                [
+                    "So God passed judgment on their Gods and killed their first born because they enslaved Israel who was kicked their first born (of God), as it is written “Israel is my first born son.” (Exodus 4:22) This is also how God warned the Egyptians at first: “Behold I will kill your first born sons” (Exodus 4:23). So <b>“If they had killed their first born and not given us their wealth, it would have been enough of a miracle for us!”</b>"
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied their miracles by killing their first born and giving us their wealth, by allowing us to inherit their wealth in place of the first born, and paying us for the years of service in Egypt, as he had promised us, “And afterwards you shall leave with great wealth.” (Genesis 15:14). “<b>If God had given us their wealth</b> (in Egypt) <b>but not split the sea,” </b>it would have been enough of a miracle for us. "
+                ],
+                [
+                    "God multiplied the miracles by giving us the wealth in Egypt and then God split the sea so that He could exact punishment on the Egyptians for casting their Israelite children into the Nile. Also God multiplied the booty which the Israelite received in Egypt at the shore of the Red Sea,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">According to the Midrash when the Egyptians drowned in the sea, all the gold and silver they were carrying (many times what they took in Egypt) washed up on the shore for the taking!</i> as it said, “We will add wreaths of gold to your spangles of silver” (Song of Songs 1:11) So, <b>“If God had split the sea and not caused us to pass through the sea on dry ground,”</b> it would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [
+                    "After God continued to multiply the miracles by splitting the sea and bringing them through on dry ground even though they carried away the idols of the Egyptians, as it is said, “A hemmed-in forced shall pass over the sea – this is a reference to the idol of Micah. Therefore they were not worthy of passing through the sea<b>. “If he caused us to pass through the sea on dry ground but not caused our enemies to drown in it,” </b>it would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [],
+                [
+                    "God again multiplied the miracle by drowning our enemies in the sea and taking us round about away from the land of the Philistines through the wilderness and provided us for forty years with all our provisions for forty years that we would need as it said, “God has watched over your wanderings through this great wilderness; (Deuteronomy 2:7). The Aramaic translation is, “God has provided all your needs.” “The Lord, you God, has been with you these past forty years; you have lacked for nothing.” (Deuteronomy 2:7) And it is written, “Your clothing did not wear out and your feet did not crack these forty years.” In the Midrash<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Pesikta D’rav Kahanah , a Midrashic work Vayehi bishalah</i> it says, “Rabbi Layzer ben Shimon asked Rabbi Shimon ben Rabbi Yossi ben L’kunya, his father in law, “What is the meaning of the verse, ‘Your clothing did not wear out?’ Could it be that their clothes were made of leather in the wilderness. (Rabbi Shimon) answered him, “The clouds of glory were wrapped around them so that their clothes would not wear out.” Rabbi Layzer said to him, But does it not say, ‘Your clothes did not wear out?’ Did they not grow?<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">That is, how could the people wear the same clothes for forty years since they would have not been the same size – they grew older and larger.</i>” He answered, “Each person had a special snail (that could weave material) so that as much as each person grew, the clothes grew with them!” Rabbi Layzer said to him, “Did the clothing not need cleaning?” He answered, “The clouds of glory would scrub the clothing clean with fire. Don’t be surprised at this – their clothing was like the asbestos linen which was cleansed by throwing it into fire. He said to him, “their was a moistening spray near the well which made the clothing fragrant), as it said, “The fragrance of your garments is like the fragrance of Mount Lebanon,” (Song of Songs 4:11) <b>Had he provided all our need in the wilderness for forty years</b> – which refers to the other - needs<b> and not fed us manna</b>, this would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [
+                    "Have multiplied the miracles by giving us all our needs in the wilderness and having also fed us manna which could have any taste one desired, and having performed other miracles with the manna, <b>if he had fed us manna and not given us the Sabbath,</b> it would have been enough of a miracle for us."
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied the miracles by feeding us manna and giving us the Sabbath, the day on which manna did not fall as well as a day of rest similar to the world to come, "
+                ],
+                [
+                    "Then he brought us close to Mount Sinai and allowed us to see His divine presence with our own eyes, and allowed us to hear his voice unlike anyone who heard it and lived. (That is the meaning of,) <b>If He brought us to Mount Sinai, but had he not given us the Torah,</b> this would have been enough of a miracle for us!"
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied the miracle by bring us close to Mount Sinai with the revelation of the Decalogue and God also gave us the 613 commandments, statutes, and righteous judgment by which we were to live in this world and the world to come, and <b>if he had given us the Torah but not brought us into the land of Israel, </b>this would have been enough love for us. "
+                ],
+                [
+                    "After he multiplied even this of the Torah whose reward is the inheritance of the land of Israel, as it said, “He gave them the land of nations; they inherited the wealth of peoples, that they might keep His laws and observe His teachings.” (Psalm 105:44-45) <b>If he brought us into the land of Israel and had not built the Temple for us,</b> this would have been enough love for us."
+                ],
+                [
+                    "And after he Multiplied even this by bringing us into the land of Israel and building for us This sanctuary, that is the Tent of meeting which remained in Nob and Shiloh as it said, “Make for me a sanctuary that I might dwell among them.” (Exodus 25:8)<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">In other words it would have been enough if God had given us the Tabernacle but not allowed us to build the Temple in Jerusalem.</i> If He had Built the Sanctuary for us but not built the Temple (<i>Beit Habehirah</i>). The <i>Beit Habehirah</i> is a reference to the Temple which Solomon built which is called the “Eternal House”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">See Hulin 24a</i> since there would be no other like it afterwards, (or the <i>Beit Habehirah, the chosen house, </i>based on the expression “to the place that I will choose.” (Deuteronomy 12:5) it would have been a sign of God’s great love and enough for us. "
+                ]
+            ],
+            "Rabban Gamliel's Three Things": [],
+            "First Half of Hallel": [
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "<b>Blessed art Thou, Lord our God, King of the universe, who has redeemed us: </b>This blessing begins and ends with the words <i>Baruch attah…</i>The Jerusalem Talmud says that this passage must be an extended blessing (one beginning and ending Baruch attah) because in it we give thanks for two things – for the past redemption and for the hope of future redemption. That is, first we speak about the Exodus from Egypt in the past and then we speak about the future as we have explained. This agrees with what we have find in the Midrash Sifre, “Great is praise that contains the past, the present and the future, which contains reference to this world and the world to come.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Sifre Haazinu 333</i>” Since we recited the blessing for Hallel in synagogue<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">It was customary to recite part of the Hallel in synagogue along with the blessing before Hallel. Since we don’t recite the subsequent blessing until we recite the Hallel again at home we do it with an extended form of the blessing. There are three forms of blessings in the prayer book: Extended blessings which begin and end with Baruch, short blessings which begin but do not end with Baruch , and connected blessing which end with Baruch but do not begin with the common formula. Depending where they appear usually affects what type of blessing we use.</i>, we don’t say it again before Hallel at the Seder and we recite an extended form of the blessing here. ",
+                    "One concludes with a blessing mentioning redemption. Rabbi Tarfon adds to the blessing “Who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt,” and Rabbi Akiva adds “So Adonai, our God and God of our fathers, enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah in Pesachim presents these different statements as the opinion of these rabbis but leaves it as if they are simply differences of opinion and not additions as they appear in the Haggadah. The Mishnah says: One concludes with redemption. Rabbi Tarfon says…Rabbi Akiva Says </i>”<br>This is surprising! Since it says in the Talmud that in the month of <i>Nissan </i>Israel was redeemed and in <i>Nissan</i> Israel will be redeemed in the future,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Rosh Hashanah 11a</i> how can the blessing say, “enable us to reach also the forthcoming holidays and festivals in peace, rejoicing in the rebuilding of Zion, thy city, and joyful at thy service.” This passage implies Shavuot and Sukkot which means that we are praying that redemption should occur in the meantime before next Passover! It seems to me that we are meant to read this passage in this way: “Just as we eat matzah and maror so may we celebrate future holidays in peace and free from the nations so that we can fulfill the commandments appropriate to each festival with noting to prevent us just as nothing is preventing us right now.. Furthermore, may we reach and may we be worthy of this festival rejoicing in the rebuilding of your Temple and the renewal of your holy house.”<br>The proof of this explanation is in the expression, “and there we will eat the <i>Pesach </i>offering and the sacrificial offerings.” This can only be a reference to Pesach. My brother, Benjamin, of blessed memory explained that  “forthcoming holidays and festivals” is a reference to <i>Rosh Hashanah</i>, <i>Yom Kippur </i>and <i>Sukkot</i> and it follows the opinion of Rabbi Eliezer who said in <i>Talmud Rosh Hashanah </i>(11a) in “<i>Nisan </i>we were redeemed and in <i>Tishri</i> we will be redeemed in the future.” That is why we mention both the <i>Regalim</i>, festivals, and <i>Mo’adim,</i> holidays<i>. Mo’adim</i> is a reference to<i> Rosh Hashanah and Yom Kippur</i> as it says, “These are the holidays of the <i>Adonai</i>” (Leviticus 23:4) and <i>Regalim</i> which is plural is a reference to <i>Sukkot and Shemini Atzeret</i> which is a holiday unto itself. And there we will eat <i>Zevachim</i> and <i>Pesachim</i> – we mention the <i>Zevachim,</i> the offerings, first because we eat the festive offering before we eat the <i>Pesach </i>offering. "
+                ]
+            ],
+            "Second Cup of Wine": []
+        },
+        "Rachtzah": [],
+        "Motzi Matzah": [],
+        "Maror": [],
+        "Korech": [],
+        "Shulchan Orech": [],
+        "Tzafun": [],
+        "Barech": {
+            "Birkat Hamazon": [],
+            "Third Cup of Wine": [],
+            "Pour Out Thy Wrath": []
+        },
+        "Hallel": {
+            "Second Half of Hallel": [],
+            "Songs of Praise and Thanks": [],
+            "Fourth Cup of Wine": []
+        },
+        "Nirtzah": {
+            "Chasal Siddur Pesach": [],
+            "L'Shana HaBaa": [],
+            "And It Happened at Midnight": [],
+            "Zevach Pesach": [],
+            "Ki Lo Na'e": [],
+            "Adir Hu": [],
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Echad Mi Yodea": [],
+            "Chad Gadya": []
+        }
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Rabbi Mark Greenspan",
+            "www.oceansidejewishcenter.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח",
+    "categories": [
+        "Liturgy",
+        "Haggadah",
+        "Commentary"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "שבלי הלקט על הגדה של פסח",
+        "enTitle": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah",
+        "key": "Shibolei HaLeket on Pesach Haggadah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "קדש",
+                "enTitle": "Kadesh"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ורחץ",
+                "enTitle": "Urchatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כרפס",
+                "enTitle": "Karpas"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחץ",
+                "enTitle": "Yachatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מגיד",
+                "enTitle": "Magid",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הא לחמא עניא",
+                        "enTitle": "Ha Lachma Anya"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מה נשתנה",
+                        "enTitle": "Four Questions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדים היינו",
+                        "enTitle": "We Were Slaves in Egypt"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק",
+                        "enTitle": "Story of the Five Rabbis"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כנגד ארבעה בנים",
+                        "enTitle": "The Four Sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יכול מראש חודש",
+                        "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו",
+                        "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארמי אבד אבי",
+                        "enTitle": "First Fruits Declaration"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשר המכות",
+                        "enTitle": "The Ten Plagues"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דיינו",
+                        "enTitle": "Dayenu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פסח מצה ומרור",
+                        "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חצי הלל",
+                        "enTitle": "First Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שניה",
+                        "enTitle": "Second Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "רחצה",
+                "enTitle": "Rachtzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מוציא מצה",
+                "enTitle": "Motzi Matzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מרור",
+                "enTitle": "Maror"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כורך",
+                "enTitle": "Korech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שולחן עורך",
+                "enTitle": "Shulchan Orech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צפון",
+                "enTitle": "Tzafun"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברך",
+                "enTitle": "Barech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת המזון",
+                        "enTitle": "Birkat Hamazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שלישית",
+                        "enTitle": "Third Cup of Wine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שפוך חמתך",
+                        "enTitle": "Pour Out Thy Wrath"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלל",
+                "enTitle": "Hallel",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מסיימים את ההלל",
+                        "enTitle": "Second Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מזמורי הודיה",
+                        "enTitle": "Songs of Praise and Thanks"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס רביעית",
+                        "enTitle": "Fourth Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "נרצה",
+                "enTitle": "Nirtzah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "חסל סידור פסח",
+                        "enTitle": "Chasal Siddur Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשנה הבאה",
+                        "enTitle": "L'Shana HaBaa"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ויהי בחצי הלילה",
+                        "enTitle": "And It Happened at Midnight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זבח פסח",
+                        "enTitle": "Zevach Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר במלוכה",
+                        "enTitle": "Ki Lo Na'e"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר הוא",
+                        "enTitle": "Adir Hu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אחד מי יודע",
+                        "enTitle": "Echad Mi Yodea"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חד גדיא",
+                        "enTitle": "Chad Gadya"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Liturgy/Haggadah/Commentary/Zevach Pesach on Pesach Haggadah/Hebrew/L'viv, 1872.json

@@ -0,0 +1,378 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001088678/NLI",
+    "versionTitle": "L'viv, 1872",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח",
+    "categories": [
+        "Liturgy",
+        "Haggadah",
+        "Commentary"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "One Hundred Gates": [
+            "(שער ראשון) למה סדרו חז״ל המאמר הראשון מההגדה בלשון ארמי הא לחמא עניא וכו׳ ושאר המאמרים שבהגדה באו כלם בלשון הקדש והיה ראוי שיהיו המאמרים כלם באופן אחד אם בלשון הקדש ואם בלשון ארמי מתחלה עד סוף ובפירוש המאמר אזכור דעות החכמים בזה ומה שהוא יותר קרוב אל המושכל:",
+            "(שער שני) למה קראו המצה לחם עוני כי היא בעצמה כפי מה שנהגו בה בני ישראל לבנה ויפה. ואם מפני שהיא זכר לעוני הנה רבן גמליאל דרש שהיא זכר לגאולה וגם הכתוב מעיד עליה כן. וראוי אם כן לדעת אם המאמר הזה מסכים לדרשת רבן גמליאל או חולק עמו.",
+            "(שער שלישי) למה היתה התחלת ההגדה בענין המצה בלבד באומרם הא לחמא עניא. והנה בחג הפסה חובה לזכור שלשה דברים ואלו הן פסח מצה ומרור כמו שאמ׳ רבן גמליאל ולכן היה ראוי שיתחיל בפסח שהוא הקודם. או יזכיר שלשתם יחד לא שידרוש מהמצה בלבד. גם כי מאמר רבן גמליאל היה ראוי שיבא בתחלת ההגדה כי הוא היסוד שהכל תלוי בו.",
+            "(שער רביעי) באמרם הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הא שתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל. והוא מאמר כפול והיה די בשיאמר חדא מניהו, גם כי זה עצמו נאמר בסוף ההגדה כן ה׳ אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים שמחים בציון עירך ושם היה המקום הנאות אליו לא בתחלת ההגדה שאינו מקומו.",
+            "(שער חמישי) במאמר מה נשתנה שזכר שם בשינויים אכילת המצה והמרור והטבול שתי פעמים. וההסבה ולא זכר הפסח שהיו אוכלים בלילה הזה ולא בשאר הלילות ולא חיוב הארבעה כוסות. ולא רבוי פעמים בנטילת ידים. ולמה לא שאלו על השינויים האלה כמו ששאלו על המצה והמרור ועל ההיסבה והטבול.",
+            "(שער ששי) אם היתה שאלת מה נשתנה כנגד הבנים הקטנים איך לא זכרו בה דבר מעקירת הקערה מן השולחן ושעשה ענינים מורים על התחלת הסעודה וענינם מורים על תשלומה.",
+            "(שער שביעי) בתשובת עבדים היינו לפרעה וכו׳. והוא שבהיות השאלה על המצה ועל המרור ועל ההסבה והטבול הנה באת התשובה מספקת על אכילת מצה בלילה הזה מכל הלילות לפי שבחפזון יצאו ממצרים עד אשר לא הספיק בצקם להחמיץ כרבן גמליאל אבל לענין הטבול וההסבה לא השיב דבר וגם לא לענין המרור והיה לו לומר שמררו את חייהם המצריים בעבודה קשה. ושלכן היתה אכילת המרור כמו שיזכור אחרי זה. ולמה לא זכרו אם כן בתשובה הזאת:",
+            "(שער שמיני) באמרו ואלו לא הוציא הקב\"ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו וכו׳ והוא שהמאמר הזה אינו מענין התשובה והשואל לא שאל על זה כי אם מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות לא למה נעשה חג הפסח כיון שאנו לא היינו היוצאים ממצרים כי אם דור אחר רחוק ממנו מאד והיה ראוי שתהיה התשובה בענין השינוי לא בדבר אחר.",
+            "(שער תשיעי) שהנה המאמר הזה תמצאהו בסוף ההגדה בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ושם היה באמת המקום הנאות אליו ומה ראה לזוכרו כאן שלא במקומו הראוי אליו ונכפל כיון שהיה עתיד לאומרו אחרי כן:",
+            "(שער עשירי) כי מה הרוחנו אנשי הגלות כמונו היום כשיצאו אבותינו ממצרים לשנאמר ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים כי אולי היינו יושבים שם בשלוה מישיבתנו בגלות אדום וישמעאל וכמו שאמרו אבותינו הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר העמים מתוך השמדות והגירושין אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי. ויותר מהמה היציאה מכלל הדת לתוקף הצרות:",
+            "(שער יא) באמרם ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים עדין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים כי הוא בלתי צודק לפי שאפי׳ שלא הוציא את אבותינו ממצרים היה אפשר להוציא אותנו או לבנינו ולא היו אז בנינו ובני בנינו עד עולם עבדים לפרעה.",
+            "(שער יב) למה אמרו כלנו חכמים כלנו גבורים כלנו יודעים את התורה ומה כונו בג׳ התארים האלה. והנה לא זכרו משכילים ולא אנשי חיל יראי אלהים ושאר המדות שזכר יתרו.",
+            "(שער יג) במה שזכר מחכמי ישראל שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם והתורה צותה ושמחת בחגך וזה היה עינוי נפש ואין ספק שתכלית מה כונו בזה.",
+            "(שער יד) מה ראיה זאת שהביאו להיות למצוה לספר ביציאת מצרים בלילה הזה ממאמר ר׳ אלעזר בן עזריה מאותה משנה מפרק קמא דברכות הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו׳ כי הנה אותה משנה לא כונה בליל פסח בלבד כי אם שתאמר פרשת הציצית שיש בה יציאת מצרים בקריאת שמע של לילה אע״פ שלילה לאו זמן ציצית הוא שנאמר וראיתם אותו. ומה זה לענין חובת ליל פסח שלא לבד נתחייב לקרות פרשת ציצית בקריאת שמע של אותו הלילה כשאר הלילות. כי אם שיזכרו בה פסח מצה ומרור וטעמיהם.",
+            "(שער טו) אם היה ר׳ אלעזר בן עזריה כשמנוהו לראש ולנשיא תחת רבן גמליאל בן י״ח שנה ומפני כבוד הנשיאות נעש׳ לו בדרך נס קווצותיו לבנות ומראהו כאלו היה בן שבעים שנה כמו שמפורש שם בפרק דברכות. ובאותו יום כשמנוהו לנשיא אמר משנה זאת כמו שכתב רש״י ז״ל שם ועל זה אמר הרי אני כבן ע׳ שנה ולא בן שבעים לפי שהיה ילד חכם יקשה א״כ מה היה התימא שלא זכה בכל ימיו למצוא ראיה שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא כי המאמר הזה לא יאות כי אם לזקן שקנה חכמה ועברו עליו שנים רבות ובכל רוב שנותיו לא זכה לזה והוא היה בתחלת ימיו.",
+            "(שער טז) היאך אמר אלעזר בן עזריה שלא מצא כל ימיו ראיה לשתאמר יציאת מצרים בלילו׳ עד שדרשה בן זומא כי אם אמר זה על ליל פסח פסוק מלא הוא ליל שמורים הוא לה׳ להוציאם מארץ מצרי׳ הוא הלילה הזה ליל שמורים לכל בני ישראל לדורותם: וכמו שפירש הרמב״ן ענינו של כל בני ישראל לדורותם הלילה הזה ליל שמורים שישמרו את העבודה הזאת שיזכרו יציאת מצרים ואם לא כיון ר׳ אלעזר בן עזריה לענין ליל פסח באה א״כ המשנה הזאת כאן ללא צורך.",
+            "(שער יז) בדרשת בן זומא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים שדרש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. וחכמים דרשו כל ימי חייך להבי׳ לימות המשיח ויקשה זה מאד לפי שהכתוב הזה הוא בסדר ראה אנכי בפרשת שמור את חדש האביב והוא מדבר במצות הפסח כמו שאמ׳ וזבחת פסח וגו׳ לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכפי סגנון הפרשה אי איפשר לפרשו כי אם על ענין הפסח לא לענין פרשת הציצית ��כן פרש״י ז״ל למען תזכור על אכילת פסח ומצה תזכור את יום צאתך.",
+            "(שער יח) בדרשת בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות כי הנה כבר התבאר כמלאכת ההגיון והוא האמת בלא ספק שמלת כל היא חומה כוללת תכלול הפרטים כלם. וכשתבוא ההקדמה סתמית מבלי כל תהיה כחה כח חלקית. כי באמרנו ימי חייך מורה על קצת הימים לא כלם ובאומרו כל ימי חייך מורה שבכל הימים יתחייב לזכור יציאת מצריים ולפי זה לא יוכל לדרוש כל ימי חייך הלילות כי מלת כל שנא׳ בכתוב בימים לדידיה איצטריך ולא לענין הלילות וא״כ אין מקום לדרישתו.",
+            "(שער יט) במאמר ברוך המקום שנתן תורה לישראל. והוא כי מה ראה המגיד להקדים הברכה הזאת אל דרשת הארבעה בנים ואם ראה שהיה ראוי להקדימה על פה שדרשו חז׳׳ל בפסוקי התורה למה לא אמרה בתחלת ההגדה קודם שידרוש שאר הכתובים שכבר נדרשו בה ומה היחס אשר יש לברכה זו לזוכרה קודם דרשת ארבעה בנים.",
+            "(שער כ) למה תאר הקב״ה בשם מקום באמרו ברוך המקום שנתן תורה לישראל וכבר חשבו אנשים להנצל מן הספק הזה לפרש המקום הנזכר כאן על הר סיני שבו נתנה תורה לישראל וקבלוה משם. וכמו שאמרו במשנה משה קבל תורה מסיני והוא באמת דעת מוטעה.",
+            "(שער כא) מה ראה המגיד להביא כאן דרשת הארבעה בנים שביאר בו ענין גלות מצרים והיציאה משם ואחר זה יביא מאמר מתחלה עובדי ע״ז שזכר בו תרח ונחור ואברהם ומעמד בין הבתרים ויעקב ולבן והירידה למצרים ויחזיר אחרי כן פעם אחרת לספר הגלות והעינוי והיציאה משם והיה ראוי שיקדים ראשונ׳ מאמ׳ מתחלה עובדי ע״ז וברוך שומר הבטחתו והיא שעמדה ודרשת ויענונו וגו׳ ואחרי זה יזכיר דרשת ד׳ בנים וכל דבר על מקומו יבוא בשלום:",
+            "(שער כב) מה החלוקה הזאת אשר עשה המגיד בד׳ בנים אחד חכם וא׳ רשע ואחד תם וא׳ שאינו יודע לשאול. כי הנה החלוקה הזאת אינה שלמת הסתירה: והחלקים אשר זכר אינם מקבילים בעצמם והיה ראוי שיאמ׳ אחד חכם ואחד סכל או איש בער לא ידע אחד רשע ואחד צדיק שהם הפכיי׳ או מקבילים בעצמם מה שאין כן חכם לרשע ולא תם לשאינו יודע לשאל.",
+            "(שער כג) בסדר זכרון הד׳ בנים שזכר ראשונה החכם ואחריו הרשע ואחריו התם ואחריו שאינו יודע לשאול. ולמה לא זכרם כסדר הפרשיות הרשע תחלה שבא בסדר בא אל פרעה בפרשת משכו וקחו לכם. ואחריו שאינו יודע לשאול שבא בס׳ קדש לי כל בכו׳ ואחריו התם שבא בסוף הסדר. ובס׳ והיה כי יביאך וגו׳ והחכם באחרונה שבאה פרשתו בסוף סדר ואתחנן:",
+            "(שער כד) מה היה שפרשיות החכם והתם ושאינו יודע לשאול באו כלם בלשון יחיד והגדת לבנך והיה כי ישאלך בנך. ופרשת הרשע ושאלתו באה בלשון רבים והיה כי יאמרו אליכם בניכם:",
+            "(שער כה) במה שדרשו פ׳ כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים שהיא בסוף סדר ואתחנן על מצות הפסח כי הנה הפרשה ההיא על כל מצות התורה החקים והמשפטים תדב׳ לא לבד במצות הפסח ופסוקי הפרשה יוכיחו זה. ועם היות שזכ׳ בה ענין יציאת מצרים היה זה מפני שהוא שרש המצות כלם וזכרון אליהם וכן נזכר במצות השבת ומצות הציצית ומצות הגר ומצות אחרות מאד אבל לא יתחייב מזה שתהיה השאלה על מצות הפסח בלבד:",
+            "(שער כו) למה לא השיב המגיד אל שאלת החכם התשובה שהשביתו התורה באותה פ׳ שנא׳ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים והיא תשובה מתיחס׳ אל השאלה ולמה לא זכרה המגיד וזכר דברים אחרים מחוץ אף אתה אמו׳ לו כהלכות הפסח אין מפטירין לאח׳ הפסח אפיקומן שהי�� תשובה בלתי מתיחסת לענין השאלה.",
+            "(שער כז) מה ראה המגיד לדרוש פ׳ משכו וקחו לכם ושאלת מה העבודה הזאת לכם על הרשע ומה הרשע והפשע אשר מצא בשאלה הזאת. האם לפי שאמ׳ מלת לכם ולכן דרש ולא לו לפי שהוצי׳ את עצמו מן הכלל הנה ג״כ בשאלת החכם מלת אתכם ולמה לא אמ׳ עליו שהוציא את עצמו מן הכלל. ואם אמרו לפי שקרא מצות הפסח עבודה כאלו היא עבודת פרך כמו שכ׳ הר״י גיקיטילייא הנה הוא לישנא דקרא נקט שהכתוב קורא המצוה הזאת עבודה שנ׳ ושמרתם את העבודה הזאת ועבדתם את העבודה הזאת ובמה א״כ מצאו הרשע במאמר מה העבודה וגו׳:",
+            "(שער כח) למה לא נתן המגיד על שאלת הרשע התשובה שהשיבתו התורה בצדו ואמרתם זבח פסח הוא לה׳ וגו׳ שהוא תשובה מתיחסת אמתית ולא זכרה המגיד והשיבו בדברי חרון אף להכעיסו אף אתה הקהה את שניו וכו׳ ונשארה הקושיא במקומה עומדת.",
+            "(שער כט) איך סדרו ז״ל בתשובת הרשע פסוק בעבו׳ זה עשה י״י לי. כי הנה הפסוק הזה הוא בפי׳ שדרשו על מי שאינו יודע לשאול ואיך א״כ ידרשו אותו ב׳ פעמים לענין הרשע ולמי שאינו יודע לשאול ושתק המגיד מתת ברשע התשובה שאמרה תורה בענינו ונתן התשובה שלא נאמרה בענינו כי אם בענין שאינו יודע לשאול.",
+            "(שער ל) איך הביא הבן התם בענין הפסח ממה שאמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת כי הנה לא נאמ׳ על מצות הפסח הלא תראה שהפרש׳ ההיא תצוה במצות פטר רחם שנאמ׳ והיה כי יביאך יי׳ אלהיך וגו׳ והעברת כל פטר רחם וגו׳ ועל זה אמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר לא על מצות הפסח שלא נזכרה בפרשה.",
+            "(שער לא) מה ראה המגיד ליחס שאלת מה זאת לתם לבבו ולנקיון כפיו של השואל. ואולי שכיון למה שכיון הרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם כי כח שני המאמרים אחד אחרי שכבר ביארתי שלא הוכיח רשעתו ממלת לכם כי אם מעצם השאלה ואם שניהם דברים אחדים דברו למה ייחס המאמ׳ האחד לרשע והשני לתם.",
+            "(שער לב) איך דרש המגיד בשאינו יודע לשאול פסוק בעבו׳ זה בהיות שכבר דרש הפסוק הזה עצמו על הרשע כמו שנזכר למעלה ואיך יעשה שתי דרשות לשני ענינים מכתוב אחד.",
+            "(שער לג) מה היה שמאלה הארבעה בנים בשנים מהם החכם והרשע אמר בתשובותם לשון אף אתה והביא בתשובותיהם דברים מחוץ שלא זכרה התורה. ובתם ובשאינו יודע לשאל לא אמר לשון אף אתה ולא ענינים אחרים מחוץ כי אם פשוטי התורה שנזכרו בתשובותיהם:",
+            "(שער לד) למה חז״ל חייבו הגדת מי שאינו יודע לשאול בליל הפסח באמרם יכול מראש חדש יכול מבעוד יום לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור ולא דרשו כזה בענין החכם ולא ברשע ולא בתם כי לא אמרו שתהיה תשובתם בלילה הזה בייחוד ולמה ידרשוהו אם כן בבן הרביעי הזה.",
+            "(שער לה) במאמר מתחלה עובדי עבודה זרה כי יראה שאין במאמר הזה צורך לפי שעם היות שצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח הנה כבר התחיל בגגות במאמר עבדים היינו לפרעה במצרים והמשיך ענין הגאולה ודרשת הבנים בענין הפסח והמצה והמרור ומה לו לחזור לאחור: ואם על כל פנים רצה פעם אחרת להתחיל בגגות מה לו להתחיל מתרח והיה ראוי שיתחיל מגלות מצרים או ממראת בין הבתרים ואם רצה לזכור אביו של אברהם מה לו עם נחור אחיו:",
+            "(שער לו) אם הניח במאמרו שתי הקדמות האחת שמתחלה עובדי ע״ז היו אבותינו והשנית שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו למה הוכיח והביא ראיה על ההקדמה הראשונה מדברי יהושע בעבר הנהר ישבו אבותיכ׳ מעולם. ועל ההקדמה השנית שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו ��א הביא ראיה כלל.",
+            "(שער לז) מה ראה יהושע לזכור בדבריו לישראל ענין עשו וירושתו והנה לא היה זה מערך הדברים. ואם רצה להודיע כל זרע יצחק למה הודיע ג״כ זרע אברהם מבני קטורה ולמה לא זכר ישמעאל בנו ולא ירשותו.",
+            "(שער לח) באמרו ויעקב ובניו ירדו מצרימה. כי אם הודיע שיולדו ליצחק שני בנים עשו ויעקב ושעשו ירש את הר שעיר היה לו לומר ויעקב ובניו ירשו את ארץ כנען שהוא תמורת ענין עשיו וירושתו לא שיאמר שעשו ירש את הר שעיר ויעקב ובניו ירדו מצרימה בגולה. הנה א״כ היה זה סימן אהבה לעשו ושנאה ליעקב בהפך מה שאמר הנביא ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי:",
+            "(שער לט) באמרו ויעקב ובניו ירדו מצרימה והוא מאמר קשה שיורה שהם ירדו שמה מרצונם ובחירתם ואינו כן כי אם מפני גזרת בין הבתרים וכמו שדרשו וירד מצרימה אנוס על פי הדבור: וראוי שנדע הירידה הזאת אם היתה עליהם בחירית או מוכרחת ואם היתה מוכרחת האם הית׳ בסבת חטא בדרך עונש ומהו החטא או אם היתה בזולת חטא כלל ואיך היה זה מי יתן ואדע.",
+            "(שער מ) במאמר ברוך שומר הבטחתו לישראל כי המאמר הזה משמירת הבטחתו וקיום דברו לא תפול עליו ברכה לפי שהש״י מעצמו הוא אמת ואמונים נוצר יי׳ ולא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ואיך יאמר על זה ברוך האם השופט כל הארץ לא יעשה משפט ולא יקים את דברו.",
+            "(שער מא) באומרו שהקב״ה מחשב את הקץ וכאלו גלה בזה המאמר שהקב״ה מנה יום ליום ולילה ללילה ימי גלות מצרים וכל אותם ארבע מאות שנה שנגזרו בין הבתרים כדי להביא את הקץ בעתו והפך זה פרסמה התורה שאם היות שהיה זמן הגלות ארבע מאות שנה דכתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. מורה שהוסיף על הגלות עוד שלשים שנה ואיך חשב אם כן את הקץ גם כי לא ישבו במצרים כי אם מאתים ועשר שנים ואיך אמר הכתוב שישבו ארבע מאות ושלשים שנה:",
+            "(שער מב) באמרו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים והוא בהפך מה שהעידה התורה שנ׳ אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק וגו׳ והוא המורה שהיה דעתו לעקור את הכל:",
+            "(שער מג) באומרו שלבן בקש לעקור את הכל ולא ידעתי מאין בא זה למגיד כי הנה לא אמ׳ כי אם יש לאל ידי לעשות עמכם רע ולא היתה הרעה ההיא להשמיד להרוג ולאבד כי אם לקחת את הצאן אולי הרגיש בענין המקלות שעשה לו יעקב גם כי לא אמר שהיתה כונתו לעקור כי אם שהיה בידו יכולת כפי האנשים אשר עמו. והוא אמרו יש לאל ידי לעשות עמכם רע: ואם בעבו׳ הכתוב שאמ׳ ארמי אובד אבי. הנה איבד הוא תאר לאביו שבהיותו בארם היה אובד מבלי לבוש ואיך יוכיח מזה שלבן בקש לעקור את הכל. ",
+            "(שער מד) איך אמר היא שעמדה לאבותינו ולנו וכו׳: ושיעקב ניצל מלבן בעבור הבטחת בין הבתרים כי הנה יעקב נמלט ממנו בזכותו ובזכות אבותיו ולפי שהיה צדיק בדינו עם לבן. וכמו שאמר לו המלאך כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ויעקב אמר את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש. לא בעבו׳ הגזירה:",
+            "(שער מה) ולמה לא זכר הצלת יעקב מעשו כשיצ׳ לקראתו בבואו מבית לבן בהיות לב עשב על יעקב רע כמו שאמ׳ ואהרגה את יעקב אחי ולמה לא דרש המגיד שהבטח׳ בין הבתרים עמדה ליעקב להצילו מעשו בעת הברכות כמו שאמ׳ יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. והיה לו לזכו׳ זה כמו שזכר מלבן ובדרך דרשא רחוקה.",
+            "(שער מו) במה שאמ׳ היא שעמדה לאבותינו ולנו כי עם היות שנודה שאבותינו נמלטו מצרותיהם מפני הבטחת בין הבתרים שהית�� עתידה להתקיי׳ בהכרח בירידתם למצרים וביציאתם משם: ולכן נצולו מכל הצרות עד בואם שמה כדי להתקיים אותו הייעוד יקשה אומרו גם בנו שאנחנו בגלותינו ניצול בעבו׳ אותה ההבטחה וכמו שאמ׳ שבכל דור ודו׳ עומדים עלינו לכלותינו ואיך יצוייר שבעבו׳ הבטחת בין הבתרים אשר כבר נתקיימה ביציאת מצרים אנחנו נצולים היום הזה:",
+            "(שער מז) במה שדרשו וירד מצרימה אנוס על פי הדבר. ויקשה הענין הזה לפי שיעקב לא ירד למצרים אנוס כי אם שמח ונעלז לראות את יוסף בנו כמו שאמ׳ עוד יוסף חי אלכה ואראנו בטרם אמות. ואין לנו שנא׳ שהשי״ת אמר לו אל תירא מרדה מצרימה כי שם רשות נתן לו לא שיצוהו שילך. וכ״כ הרמב״ם גם כי קודם שבאהו הדבור הזה כבר יצא מביתו ללכת למצרים ושם לדרך פעמיו שנ׳ ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ויאמ׳ אלהים לישראל וגו׳ אל תירא מרדה מצרימה.",
+            "(שער מח) למה בכל הפסוקים שהביא בדרשא הכוללת הזאת כל מלה ומלה שדרש ממנה הוכיחה מפסוק אחד ובדרשא הזאת של אנוס על פי הדבור לא הביא פסוק כלל והיה ראוי שיביא עליו פסוק אל תירא מרדה מצרימה. ואם לא מצא הראיה הזאת הכרחית מי הביאו א״כ אל הדעת הזה:",
+            "(שער מט) במה שדרשו ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם. ויקשה למה דרשו ויגר שם על כונת יעקב ברדתו מצרימה ויותר היה ראוי לדרשו על ישיבת העם במצרים בפעל כמאמר המשורר ויעקב גר בארץ חם שהוא על זמן הישיבה שמה.",
+            "(שער נ) איך הביא המגיד לראיה ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי הנה לא אמרו זה להיותו כן כי אם על צד התחבולה כדי שיושיבם בארץ גשן כי כן כתיב ויאמר יוסף אל אחיו וגו׳ והיה כי יקרא אליכם פרעה ואמ׳ מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה וגו׳ בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן ומפי עצתו אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן.",
+            "(שער נא) בענין הדרשות האלה שלא עשה בהם המגיד דבר כי אם שהביא הפסוקים שבאו בסד׳ והיה כי תבא בפרשת וידוי הבכורים והוכיחם עם פסוקים אחרים שבאו בסדר ויגש ובסדר אלה שמות וארא ובא אל פרעה. כמו שאמ׳ ויגר שם שהוא בוהיה כי תבא שנא׳ ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו שהוא בסד׳ ויגש. ויענונו שהוא בפרשת כי תבא והביא לראיה וישימו עליו שרי מסים שהוא בואלה שמות. ויתנו עלינו עבודה קשה שהוא בכי תבא והביא לראיה ויעבידו מצרים שהוא בואלה שמות וכן השאר. ויש לשאול מה ראה להביא פסוקי ראיה על פסוקים בהיות אלו ואלו דברי התורה ודברי אלהים חיים.",
+            "(שער נב) אם היה שרצה המגיד להסכים הפסוקים שבאו בתורה בספו׳ המאורע עם הפסוקים שבאו על זה במשנה תורה בוידוי הבכורים למה עשה עקר ההגדה מפסוקי משנה תורה והוכיחם עם פסוקי המאורע ויותר היה ראוי שיעשה עקר ההגדה בספו׳ המאורע ויביא עליהם פסוקי והיה כי תבא.",
+            "(שער נג) במה שאמרו מלמד שהיה ישראל מצויינין שם ואתה תראה שלא הוכיח הציון הלז מפסוק כלל כמו שעשה בשא׳ הדברים שדרש ואם לא מצא עליו ראיה מה ראה לאמתו ולדרשו.",
+            "(שער נד) באמרו ויהי שם לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין. וכן אמרו ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע ולא תמצא בדרשא אחרת שיאמר מלמד אלא בשתי אלו בלבד ואין ספק שלא עשה זה במקדה כי אם לסבה מה כיון שבכל שאר הדרשות לא אמר כן:",
+            "(שער נה) במה שדרשו גדול ועצום על פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד כי הנה גדול ועצום הם שני תוארים והפסוק שהביא עליו נזכרו בו ארבעה תוארים שהם פרו וישרצו וירבו ויעצמו. והאיך יסכימו שני הכתובים האלו ואם פסוק פרו וישרצו וגו׳ נאמר כלו על הרבוי כמו שדרשו חכמינו ז״ל שהיו יולדות ששה בכרס אחד. יקשה למה המגיד לא דרש גדול בפני עצמו או הריבוי ועצום בפני עצמו על דבר אחר כמו שעשה בשא׳ מלות הכתוב.",
+            "(שער נו) במה שדרשו ורב כמ׳ שנ׳ רבבה כצמח השדה נתתיך שנא׳ על הגידול. ויקשה למה לא דדשו אותו על הריבוי שהיא הלמד מענינו. ועוד כי בפסוק שהביא רבבה כצמח השדה נתתיך נזכר לשון רבבה ולשון גדול ותרבי ותגדלי ותבואי ולשון עדי בעדי עדים. ומה ראו א״כ ליחס הפסוק הזה למלת ורב ולא למלת גדול ולא למלת ועצום ואיך יסכים ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים עם מלת ורב בלבד:",
+            "(שער נז) למה הוכיחו ענין וירעו אותנו המצרים מפסוק הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו׳ כי הנה לא נזכר באותו פסוק ענין רעה לשידרש עליו. גם כי במה שאמרו הבה נתחכמה לו לא הרעו לישראל כי אם במה שצוה פרעה לכל עבדיו כל הבן הילוד היאורה וגו׳. ויקשה למה המגיד זכר העצה ולא הפעל.",
+            "(שער נח) במה שדרשו בויענונו בנין ערי המסכנות ודרשו ויתנו עלינו עבודה קשה עם פסוק ויעבידו מצרים ויראה שענין שני הכתובים אחד שעבודת פרך הוא היה הענוי בערי המסכנות:",
+            "(שער נט) אם היה על כל פנים ויתנו עלינו עבודה קשה זולת ויענונו ישאר לשאול למה קראוהו עבודה קשה ומה הקושי שיצויר באי זו עבודה יותר מחומר ולבנים ומבנין הערים.",
+            "(שער ס) באומרו ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב ויקשה כי לא מצינו שכר׳ הקב״ה ברית כי אם לאברהם בלבד בין הבתרים שנא׳ ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית. אמנם ביצחק וביעקב לא תמצא זכרון ברית ואיך יאמר א״כ את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.",
+            "(שער סא) במה שדרשו וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ. ויקשה זה לפי שלמעלה דרשו ויענונו כמו שנא׳ וישימו עליו שרי מסים. ואם היה הענוי בבנין ערי מסכנות איך לא דרשו עליו גם כן וירא את עניינו שהוא הלמד מעניינו ודרשו על פרישות דרך ארץ שלא נזכר בכתוב.",
+            "(שער סב) איך הוכיחו פרישות דרך ארץ מפסוק וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. כי הנה בכתוב ההוא לא נזכ׳ פרישות דרך ארץ והדרשות האלו הם מצד הסכמת הלשון:",
+            "(שער סג) למה לא דרשו וירעו אותנו המצרים על כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו שהיא היתה באמת הרעה הגדולה שנגזרה עליהם כמו שתראה שדרשו אותו על ואת עמלינו:",
+            "(שער סד) מה ראו לדרוש ואת עמלינו על הבנים כי הנה בכתוב שהביאו להוכיחו לא נזכר לשון עמל וידום שלשון עמל הוא נרדף ללשון עינוי. וענין עניננו ועמלינו אחד הוא ומאי זו בחינה א״כ הבדילום בדרשותם.",
+            "(שער סה) במה שדרשו ואת לחצינו על הדחק: והנה לחץ ודחק יראה שענינם אחד: ומה הועילו הכמים בהגדתם בשינוי הלשון ואת לחצינו זה הדחק. והרי הוא כאלו יאמרו את ענינו זהו עמל. ואת עמלינו זה העוני:",
+            "(שער סו) במה שדרשו ויוציאנו י״י ממצרים לא ע״י מלאך וכו׳ ויקשה מאד לזה מה שאמ׳ הכתוב מפו׳ וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים שהוא המורה שיצאו ע״י מלאך הפך הדרשא:",
+            "(שער סז) במה שדרשו על מכת בכורות אני ולא שרף ויקשה לזה מה שאמ׳ הכתוב בפי׳ ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף ואמרו חז״ל על ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מכאן שמשנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע מורה שעל ידי שרף או שליח נעשתה מכת בכורות:",
+            "(שער סח) שהמגיד דרש ויוציאנו י״י ממצרים לא ע״י מלאך ולא ע״י שרף ולא ע״י שליח והנה הראיה שהביא עליו מפסוק ועברתי בארץ מצרים אינו מדבר מהיציאה כי אם ממכת בכורות. ואיך הוכיח ממה שדרשו במכת בכורות ענין היציאה ואין הנדון דומה לראיה:",
+            "(שער סט) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף. וכן דרשו ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח ויקשה זה לפי שאין ההעברה ענין בפי עצמו וההכאה ענין בפני עצמו. כי ההעברה יראת באמת שהיא ענין ההכאה והיו גם כן בזה שני ענינים מכת בכורות ומשפטי האלוהות. ואיך אם כן דרשו שלשה ועשו ההעברה ענין בפני עצמו:",
+            "(שער ע) במה שדרש המגיד ביציאה ממצרים שלילת המלאך ושלילת השרף ושלילת השליח ומהראיה שהביא עליו שלא דרשו חז״ל שלשתם על דבר אחד. אבל דרשו שלילת המלאך לענין ההעברה: ושלילת השרף לענין מכת בכורות ושלילת השליח למשפט אלהות: ואיך יוכיח המגיד מזה שלשת השאלות האלה יחד בענין היציאה:",
+            "(שער עא) ראוי לשאול מה ראה הקב״ה לעשות מכת בכורות בכבודו ובעצמו ולא עשאו ע״י מלאך כמו שהיתה מכת מחנה מלך אשור שנא׳ בה ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור ומה שאמרו חז״ל אני י״י אני הוא שהבחנתי בין טפה לטפה ובין בכור לשאינו בכור. והחזיק בו ר״ש בן יוחאי בספר הזוהר דרך דרש הוא.",
+            "(שער עב) במה שדרשו ביד חזקה זה הדבר. ויקשה למה לא דרש יד חזקה על מכת בכורות שנקראת כן בכתוב שנא׳ ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי וידוע שמכת בכורות היא היתה סבת היציאה בעצם ועליה יאמר ויוציאנו י״י ממצרים ביד חזקה לא על הדבר שנפל במקנה:",
+            "(שער עג) במה שדרשו ובזרוע נטויה זו החרב כמו שנ׳ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויקשה לפי שהמצריים לא הוכו בחרב ואיך יאמרו שהיתה יציאתם בסבת החרב והפסו׳ שהביא המגיד להוכיח שנ׳ וחרבו שלופה בידו תשובתו בצדו נטויה על ירושלים ואיך יוכיח מזה שהיה חרב במכו׳ מצרים.",
+            "(שער עד) במה שדרשו ובמורא גדול זה גלוי שכינה. כי הנה לא ירדה שכינה בתוך בני ישראל כי אם במעמד על הר סיני: ואיך ימנה זה בכלל נסי מצרים: והכתוב שאמ׳ ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. פרש״י המורא הגדול נסים וגבורות שבמדבר. והרמב״ן פירשו על מעמד הר סיני ומה לו לענין מכות מצרים:",
+            "(שער עה) איך הביא ראיה על היות מורא גדול גילוי שכינה מפסוק במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים שהם כלם שמות ותוארים למכות מצרים המבהילות והמורה עליו אומרו ובמוראים גדולים לשון רבים האם נאמר שהיו גלויים מהשכינה רבים:",
+            "(שער עו) במה שדרשו ובאותות על המטה ויקשה זה לפי שהמטה היה כלי לאותות שנעשו באמצעותו אבל לא היו אותיות עצם המטה כי הדבר שהוא כלו או אמצעי לדבר אחר אין ראוי לומר שהוא הוא עצמו. והכתוב שהביא לראיה חולק עליו שאמר אשר תעשה בו את האותות מורה שאין המטה האותות ואם אמר זה על אות התנין הנה הוא היה אות פרטי לא אותות רבים:",
+            "(שער עז) במה שדרשו ובמופתים זה הדם וידוע שמכת הדם היתה מופת פרטי ומופתים הוא שם כולל. ועם היות שיצדק אומרנו שהדם הוא מכלל המופתים לא יצדק שהוא מופתים:",
+            "(שער עח) בראיה שהביאו מפסוק ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן. ויקשה זה לפי שהפסוק ההוא אינו מדבר במופתי מצרים והוא מייע�� על הגאולה העתידה ושם קרא מופתים הדם והאש והתימרות עשן שזכר. ולמה לא דרש אותם המגיד במלת ובמופתים שהיא המורה על הריבוי ודרש מופתים על הדם בלבד:",
+            "(שער עט) למה בדרשא שעשו בפסוקים האלה לא זכרו מכל מכות מצרים כי אם שתים בלבד הדבר והדם ולמה לא דרשו גם כן שאר המבות: האם לא היה יותר טוב לדרוש ובאותיות ובמופתים על כללות הנסים משידרוש אותם על הדם בלבד:",
+            "(שער פ) במה שדרשו ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאותות שתים. ובמופתים שתים: ויקשה זה לפי שעם היות אותות מורה על שנים וכן מופתים להיות׳ לשון רבים ומיעוט רבים שנים. הנה יד חזקה וזרוע נטויה ומורא גדול שבאו בלשון יחיד איך ידרשו כל א׳ מהם על שתים ומה היחס אשר יש ליד חזקה עם אותות או עם מופתים לשידרש שתים כמוהו וכן בזרוע נטויה ובמורא גדול:",
+            "(שער פא) איך במנין המופתים שנעשו במצרים מנו עשרה בלבד ולא הביאו בכללם נס ההפך המטה נחש ונס צרעת יד הנביא. והנה נס ההפך המטה נחש היה הראשון שעשה משה לעיני פרעה ובשעת שליחתו נאמר: ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לעיני פרעה שראוי לפרשו על השלשה נסים שעשה לו כששלחו וכמו שהדם שהיה אחד מהם נכנס במנין העשרה ככה היה ראוי בשנים האחרים ובפרט בנס ההפך המטה לנחש:",
+            "(שער פב) בסימנין שהיה נותן ר׳ יהודה במכות דצ״ך עד״ש באח״ב וראוי לדעת מה ראה בציון הסימנין האלה כי הם אינם בלשון הכתוב שנא׳ שלקח פסוק אחד לאסמכתא וגם הם בעצמם דברים בלתי מובנים ולא אשמעינן במה כחו בסימנין האלו אשר נתן. ובאלה שמות רבה אמרו שהיה כתוב על מטה משה דצ״ך עד״ש באח״ב אבל זה אין ראוי שיובן כפשוטו שאם היה כן לא יאמרו ר׳ יהודה היה נותן בהם סימנין.",
+            "(שער פג) במספ׳ המכות ואיכותם והוא שיש לשואל שישאל למה היו המכות בזה המספר עשרה ולמה נעשו אלו שנזכרו בכתוב ולא היה אחרות. האם נאמ׳ שנפל הדבר הזה במקרה ובהזדמן הלא הדברים הטבעיים הם מכוונים לתכלית מוגבל וידוע וכ׳ ש׳ האלהיים שכלם בחכמה עליונ׳.",
+            "(שער פד) בדרשת ר׳ יוסי הגלילי באמרו מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות כי הנה זה לא יאמר אדם לשישאלהו ר׳ יוסי מנין אתה אומר ואם הוא אמרו מעצמו לא היה ראוי שיאמר מנין אתה אומר אלא עשרה מכות לקו המצרים במצרים וחמשים על הים. תדע זה שבמכות מצרים נאמר אצבע ועל הים מהו אומר וירא ישראל וכו׳. לא שיאמר מנין אתה אומר:",
+            "(שער פה) שנראה שר׳ יוסי שאל על שני דברים הא׳ שלקו המצרים במצרים עשר מכות והשני שעל הים לקו חמשים מכות. ובתשובה והראיה תמצא שהשיב והוכיח השנית שלקו על הים חמשים מכות. ולא הוכיח הראשונה שלקו המצרים במצרים עשר מכות והוא בלתי ראוי בסדר הדברים:",
+            "(שער פו) במה שאמר ר׳ יוסי הגלילי כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות ויקשה זה לפי שלא לקו באצבע כי אם מכה א׳ והיא מכת הכנים וכמו שאמר הכתוב ויעש כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכולו ותהי הכנם באדם ובבהמה ויאמרו החרטומי׳ על פרעה אצבע אלי״ם היא. ואם מכה אחת נעשתה באצבע יתחייב שעל הים לקו עשר מכות לא חמשים. גם כי במכת הדבר מצאנו לשון יד שנ׳ הנה י״י הויה במקנך ואם לא נעשו כל מכות מצרים באצבע.",
+            "(שער פז) בדרשת ר׳ אליעזר שכל מכה ומכה היתה של ארבע מכות כי זה א׳ א׳ לציירו האם נאמר שבסבת הדם תוכללנה ד׳ מכות וכן ב��אר ובמה יתחלפו א״כ אותם הארבעה זו מזו לשלא יהיו אחת ואם היה הרבוי בערך המקבלים לא יהיו בלבד ארבעה אלא ארבעת אלפים ויותר ויותר מזה שהכתוב שהביא לראיה ישלח בם חרון אפו הנה הוא מדבר במצרים והם שמות למכות עצמם לא לחלקי המכה:",
+            "(שער פח) בדרשה ר׳ אליעזר והוא למה לא אמר בה מנין אתה אומ׳ שכל מכה ומכה שהוכו המצריים בה היתה של ארבע מכות באותו סגנון עצמו שאמ׳ ר׳ יוסי הגלילי בהיות הכל דרך אחד:",
+            "(שער פט) במה שדרש ר׳ אליעזר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים על הד׳ מכות של כל מכה ומכה: ונראה שדרש חרון אפו אחת. עברה שתים. זעם שלש. משלחת מלאכי רעים ארבע. ולא דרש צרה והוא מן התימה ומה יעשה לה.",
+            "(שער צ) במה שאמר ר׳ אליעזר אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות. ועל הים לקו מאתים מכות ויקשה זה לפי שהוא לא הוכיח כי אם כל מכה ומכה של מכות מצרים היתה של ארבע מכות. ונתחייב מזה שבמצרים לקו ארבעים אבל לענין הים לא הוכיח כלל.",
+            "(שער צא) בדרשת ר׳ יעקב שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות כי זה יותר קשה מהראשון כי איך יצויר שבכל מכה ומכה תהיינה נכללות ה׳ מכות שניא דא מן דא ומה הבחינה אשר תחייב המספר הזה.",
+            "(שער צב) במאמר ר׳ עקיבא אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם: אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם כי הנה השפטים שעשה בהם הם עשר מכות שהוכו המצריים במצרים והיתה נכללת בתוכ׳ מכת בכורות ויקשה א״כ למה הוצרך לפרט אותה ולומר הרג בכוריהם כי זאת מכלל השפטים היה ואם ראה לזכו׳ מכות בכורות בביאור למה לא ביאר ג״כ החשך והדבר וכל הנשארות:",
+            "(שער צג) אם היה שלזכור ראה מכת בכורות בעצמה היה ראוי לזוכרה אחרי השפטים ולומר אלו עשה בהם שפטים ולא הרג בכוריהם אלו הרג הרג בכוריהם ולא שפט באליהם ותבא מכת בכורו׳ סמוכה לשפטים שהם שאר המכות ומשפט האלוהות באחרונה כי כן נזכר בכתוב ועברתי בארץ מצרים. והכתי כל בכור ובאחרונה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים והוא לא עשה כן שזכר האלוהות בין השפטים ומכת בכורו׳:",
+            "(שער צד) במה שאמר ר׳ עקיבא דיינו בכל המעלות טובות ובכל אחת מהן. וידוע שאם היות שברובם היה די לענין תשועתם וגאולתם מבלעדי האחרות הנה יש מהן שלא היה די בעצמם אם לא יתחברו אל האחרות כאלו תאמר נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים לא היה די לנו בזה כי היה מצרים נוסע אחריהם להרוג ולאבד את כל היהודים וכן אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה לא היה די לנו כי מה תועלת בקריעת הים אם יטבעו בו וכן אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה לא היה די לנו כי בקבול התורה נשלמו לא בקורבתם אל ההר בלבד:",
+            "(שער צה) בטעם הפסח שנתנה בו התורה. ואמרתם זבח פסח הוא לי״י אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל וגו׳. ולזכרון החסד הגדול הזה מהצלת בכורי בני ישראל באה מצות הפסח בכל דור ודור ומצות קדש לי כל בכור באדם ובבהמה ותחתם נבדלו הלוים ומצות הציצית וגם המזוזה באו על זה והוא דבר מתמיה מאד לפי שאם המצריים נתחייבו במכת בכוריהם לפי שהחזיקו ושעבדו את ישראל שאמר עליו השם בני בכורי הנה ישראל לא היו מחוייבים באותה מיתה כפי שורת הדין ולמה יומתו מה עשו ואם המלך צוה לצעקת גואלי דם איש אחד להרוג את הרוצחים האם ראוי שיאמר לעלובי׳ צועקים דמי אחיהם שעשה עמהם חסד בשלא הרגם ג״כ כי הנה הרוצחים היו חייבי מיתה לא הצועקים העלובים ואיך יספו כצדיק כרש�� וכן היה ענין ישראל הם צעקו אל ה׳ בצר להם מהמצריים וישמע אלהים את נאקתם וקבע את קובעיהם נפש האם ראוי שיאמר אליהם שהגדיל לעשות עמהם חסד ורחמים בשלא הרגם בכלל המצריים הפושעים השופט כל הארץ לא יעשה משפט ואתה תראה כי במכת הערוב הפלא ה׳ את עמו אשר בארץ גשן לבלתי היות שם ערוב ובמכת הדבר נאמ׳ ג״כ הפלא י״י בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל ובמכת החשך נאמ׳ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ולדעת חז״ל בכל המכות היתה הפלאה והנה לא נעשה שם סימן ונתינת הדם על המשקוף לשלא ילקו עם המצרים ולא נצטוו על זה במצות גם בקריעת ים סוף נכנסו בני ישראל בים ויבאו מצרים אחריהם והמצריים טובעו בים סוף אחד מהם לא נותר ובני ישראל הלכו ביבשה ולמה לא נצטוו על אותה תשועה במצוה מעשית ומהסימנין בהוראת שעה כדי שיזכו בהפלאה ולא נתקנה עליה מצוה לדורות כמו שנצטוו בפסח ובקידוש הבכורות בעבור שלא הוכו עמהם והספק הזה אצלי עצום מאד ותמהתי הפלא ופלא מהמפרשים איך לא העירו עליו:",
+            "(שער צו) בטעם שנתן רבן גמליאל במצות המצה באומרו על שום שלא הפסיק בצקם של אבותינו להחמיץ והוא תימא כי הנה קודם היציאה ממצרים בפרשת החדש הזה לכם ראש חדשים צוה ית׳ לישראל על מצות המצה עם מצות הפסח שנא׳ ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו ואמ׳ והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג ליי׳ לדורותיכס וגו׳ שבעת ימים מצות תאכלו וגו׳ ואם נצטוו בהיותם במצרים קודם היציאה על אכילת המצה ואיסור החמץ איך יאמר רבן גמליאל שהיה טעם מצותה על שלא הספק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ומה ההגלות הזה מי יתן ואדע:",
+            "(שער צז) מאין לנו מצות המרור לדורות כי עם היות שמצאנו אותו בפסח מצרים שנא׳ ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו כבר יאמר אומ׳ שהיה זה מיוחד לפסח מצרים כענין ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות וגו׳. וכמצות וככה תאכלו אותו מתניכם וגו׳ שלא היה מצוה לדורות והמורה על זה שבפרשת זאת חוקת התורה שהיא מצוה לדורות לא נזכר המרור. וכן בסוף פרשת משפטים ובסוף פרשה כי תשא שאמר לא תאכל על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח אבל לא זכר דבר מהמרור. וכן באמור אל הכהנים נזכרה מצות הפסח בקוצ׳ ובסד׳ ראה אנכי בפרשת שמור את חדש האביב זכר מצות המצה והפסח בכל משפטיו אבל לא זכר דבר מהמרור וראוי א״כ שנדע מנין לנו מצות המרור לדורות.",
+            "(שער צח) נאמר כל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי הנה החובה הזאת חייב אותה המגיד מן הפסיק שהביא ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו וכפי זה תפול החובה הזאת על הדורות שירשו את ארץ ישראל וישבו בה שראוי שכל אחד יראה עצמו כאלו הוא יצא ממצרים לפי שאלו לא יצאו משם לא היה שרים ונכבדים בעלי קרקעות ואדני הארץ. אבל אנחנו בגלותנו שלא ירשנו הארץ ונולרנו בגלות בארצות אויבנו מה החיוב אשר לנו להראות את עצמנו כאלו יצאנו ממצרים מכח אותה ראיה שהביא ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ ואיך הוציא מזה לפיכך אנחנו חייבים להודות ולמה הביא שבעה שמות של הודאה להודות להלל ולשבח לפאר לרומם להדר ולקלס. וזכר חמשה מאמרים מהחסדים וטובות הא׳ הוציאנו מעבדות לחירות. והב׳ השעבוד לגאולה. והג׳ מיגון לאנחה. והד׳ מאבל ליום טוב. והה׳ מאפלה לאור גדול. ומה ההבדל אשר בין החמשה המאמרים האלה.",
+            "(שער צט) מה ראו חז״ל לתקן קריאת ההלל בלילה הזה בדלוג לחצאין מתחלתו עד למעינו מים קודם הסעודה ושנברך עליו ברכת הגאולה ואחר הסעודה נגמור את ההלל ונברך ברכת השיר ולא ברכת הגאולה ויותר ראוי היה שנגמור את ההלל בבת אחת מבלי הפסקה כדרך קריאתו במועדי י״י ואחרי השלמתו נברך על הגאולה ואם נאמר שחשו לטורח התינוקות עם היות הטורח קטון מאד תשאר קריאת ההלל מראש ועד סוף וברכת הגאולה לאחר הסעודה והנה במקרא מגילה בליל פורים אחרי העם לא חששו לקטנים ולא צוו שיקראו אותה לחצאין ולא שיברכו הרב את ריבנו כי אם בסופה לא באמציעתה: והאומרים שתקנו זה כדי להדר כוס שני הבל המה אומרים שהכוס הג׳ בא על ספור יציאת מצרים לברך עליו ואין מברכין אלא על היין.",
+            "(שער מאה) מה ראו להכניס בתוך פרקי ההלל פסוקי שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וגו׳ כי אכל את יעקב וגו׳ שאינם מעצם ההלל והם ממזמור אחר. ושאר הפעמים שאנחנו גומרי׳ את ההלל אין אנו מכניסין הפסוקים האלו: הרי לך בזה מאה שערים מהספקות והשאלות אשר שערתי במאמרי ההגדה ובפסוקים שנזכרו בה כפי חולשת דעתי וקוצר השערתי. ובפי׳ ההגדה יתבארו ענינם ויותרו הספקות והשאלות כלם. וסימן למספרם יהיה בידך ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים. ויברכהו י״י בהיתרם."
+        ],
+        "Kadesh": [],
+        "Urchatz": [],
+        "Karpas": [],
+        "Yachatz": [],
+        "Magid": {
+            "Ha Lachma Anya": [
+                [],
+                [],
+                [
+                    "ההגדה הזאת היא במכילתא וכבר זכרתי בשערים מה שיש במאמר הא׳ הזה מהשאלה למה סדרו חז״ל המאמ׳ הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כלם בלשון הקדש. וכבר נתנו בזה החכמים ז״ל טעמים על דרך הדרש מהם מפני שלא יבינו המזיקין בלשון הקדש ויבאו ללכלך הסעודה אחר שנתן להם רשות באמרו (כל דכפין ייתי ויכול) אבל הדעת הזה הוא ספק ספיקא בכמה מדרגות ראשונה במציאות השדים. וב׳ שיבינו לשון קדש ולא לשון ארמית וג׳ שלא ילכלכו הסעודה כי אם ברשות בע״ה כבן יכבד אב ועבד אדוניו ואף שנודה כל זה שהוא באמת משא כבד כבר השרישונו חז״ל ששלוחי מצוה אינה ניזוקין ואמרו ליל שמורים הוא לילה המשומ׳ בה מן המזיקים. ומהם אמרו שנ׳ המאמ׳ הזה בלשון ארמי כדי שלא יבינו אותו מלאכי השרת ולא יתחילו לשורר להקב״ה בלילה הזה שהיא ליל יציאת מצרים שלא אמרו בו שירה שנ׳ ולא קרב זה אל זה כל הלילה וכבר יקשה גם לדעת הזה שהיה ראוי שיאמרו כן בהלל שהוא השיר המיוחס ללילה הזה לא המאמר הזה הראשון מההגדה שאין בו שירה. ועם היות שבליל יציאת מצרים לא אמרו שירה מי המונע שמדי שנה בשנה בלילה הזה לא יאמרו אותה ויקנאו בישראל. כ״ש שכבר אמרו חז״ל שמלאכי השרת שומעין כל הלשונות ואמרו שגבריאל למד את יוסף שבעים לשין והם קבלו שהם כנגד שבעים שרי׳ המקיפי׳ כסא כבודו ולפי זה יבינו ג״כ לשון ארמי. ואחרים אמרו שמפני היות אבותינו בבבל כאש׳ סדרו ההגדה הסכימו לומר זה בלשון ארמי כדי שיבינו הנשים והטף והם יפרסמו את המצוה אבל יקשה לדעת הזה למה היה המאמ׳ הראשון הזה בלשון ארמי ושאר מאמרי ההגדה כלם בלשון הקדש והנה כלם סדרו בבבל ומאמ׳ מה נשתנה הוא יותר כנגד הנשי׳ והטף והיה ראוי א״כ להיות בלשון ארמי.<br><b>ולכן</b> היותר נראה בזה הוא כי מפני ההכרזה אשר בזה המאמר כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח. תקנו המאמר הזה בלשון ארמי כי היו אז בבבל ובבוא החג כיון שלא היו חוגגין בירושלים לסמוך על שולחנם העניים והאביונים ס��רו׳ שגם פה בגלות יתחייב כל בע״ה להרבות מתנתו כמו שאמר ושמחת׳ לפני י״י אלהיכם אתם ובניכם ובנותיכם והלוי וגו׳ ולכן כשישב על שולחנו ירים קולו אל הענייה אשר בפתח הבית לקרוא כלם בשם י״י כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח ר״ל שיבואו לסמוך על שולחנו ולפי שהעניים לא יבינו לשון הקדש תקנו שיעשה ההכרזה הזאת בלשון ארמי כדי שיבינו אותו ויכנסו בביתו. וכבר צוה הנביא על הצדקה הזאת באמרו הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית וגו׳ אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד י״י יאספך.<br><b>ואמנם</b> למה נקראה המצה לחם עוני כבר נמצאו עליו לחז״ל חדשים גם ישנים ששה טעמים כי בפרק ערבי פסחים אמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים: אבל זה בלתי מספיק כי גם על הפסח והמרור יש עניית דברי׳ וכמו שאמר רבן גמליאל כל מי שלא אמר ג׳ דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור וכו׳ ועוד שהנה הכתוב קרא את המצה לחם עוני ולא היה זה מפני ההגדה כי עדיין לא נתקנה. עוד אמרו שם דבר אחר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. כלומר שבלילה הזה יפרוס בעל הבית את המצה לזכרון שהיו ישראל במצרים עניים אבל התורה עשתה המצה זכרון לגאולה כמו שאמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור אה יום צאתך וגו׳. ולכן יש להאמין כי המצה היא זכר לגאולה לא לעבדות ולא לעניות. ומזה גם כן תראה הטעם השלישי שאמרו בזה שנקרא לחם עוני לפי שמפני עבדותם במצרים לא היו מניחים אותם המצריים ללוש עיסתם ולאוכלה כראוי כי באמת לא באה מצות המצה לזכרון הגלות כי אם לזכרון הגאולה. ואחריה אמרו שאמר זה לפי שבמצרים אכלו מצה עם הפסח כמו שאמר על מצות ומרורים ושנקראת לחם עוני בערך למצריים כי בבא מצות המצה בא להם עניים ומכת בכוריהם. ושלכן נאמר די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים על אכילת אותה הלילה. וגם זה איננו שוה לי כי יותר היה ראוי שיקראהו לחם גאולה וגם היה ראוי לומר די אכלו אבהתנא ביציאתם ממצרים לא בארעא דמצרים שמורה על ההרגל וההתמדה. ואחרים אמרו שקראו לחמא עניא מפני העיסה שתקנו שתהיה מעשירית האיפה כמו קרבן העני שנ׳ ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפ׳ וכן היתה עיסת המן במדב׳ שהיה מלקט כל אחד ממנה עשירית האיפה. אבל רחוק הוא שיכוין המגיד לזה שאם היה כן היה ראוי שיאמ׳ הא קורבנא דעוניא. או עיסה דעניא. אם היה שכפי כמות העיסה נקראה כן לא שיאמ׳ הא לחמא עניא שמורה היות העוני בטבע הלחם ומהותו. לא בכמותו ומקריו. והטעם הששי הביא הרמב״ן בפירושו בסד׳ ראה אנכי ז״ל. וזכר במצה שתהיה לחם עוני להגיד שצוה בה לזכו׳ שייצאו ממצרים בחפזון והוא עוני זכר כי היה במצרים בלחם צר ומים לחץ. והנה תרמוז לשני הענינים. וכן אמרו הא לחמא ענייא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עוני ולא שתהיה מצה עשירה כמו שהזכירו חז״ל ע״כ. הנך רואה שנעתק הרב מענין לענין לפי שלא נתישב אצלו מה שאמר בזה כי הנה ישיגוהו הספקו׳ שזכרתי לשאר הדעות:<br><b>והנכון</b> אצלי בזה הוא שהמצה תקרא בכתוב לחם עוני לשתי סבות האחת מפאת טבעה לפי שהלחם בהיותו עיסה טרם יחמץ הוא קטן הכמות ואח׳ החמוץ יגדל הבצק ויעלה למעלה והמצה להעדר החמוץ לא תגדל ולא תעלה אבל תהיה תמיד שפלה נמוכה. ומהבחינה הזאת נקראה לחם עוני לשפלותה ודלותה בעצמה והסבה השנית לפי שהמצה קשה להתעכל באצטומכא ותתמיד לשבת בה לקושיה ולכן תספיק מעט המצה לאוכליה. וכבר כתב יצחק הישראלי בספ׳ המסעדים אשר לו שפת המצה קשה מאד להתעכל באצטומכא ומתאחרת לצאת משם ומולידה רוח וסתומים ושהוא מאכל נאות לעמלים יותר מן הלחם החמץ: והמצרים לשנאתם את בני ישראל וכדי שיספיק אליהם לחם מועט היו נותנים אליהם בבניני המלך ובמעשה הלבנים לחם מצה ומהבחינות האלה שתיהן נאמ׳ כאן הא לחמא עניא כנגד הראשונה מפאת טבעה כמו שזכרתי ודי אכלי אבהתנא בארעא דמצרים היא כנגד הסבה השנית ועם היות שנקראת מצה לחם עוני מהבחינות האלה לא נאמ׳ מפני זה שצותה התורה במצות המצה ואיסור החמץ מזה הטעם כי אם לזכרון מהירות גאולתם כמו שאמר כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. הנה א״כ המאמ׳ הזה אינו סותר לדרשת רבן גמליאל במצה לפי שכאן לא אמר המגיד טעם מצות המצה אבל זכר ענינה שהיה לחמא עניא בטבעה ושכן היו אוכלים אותה במצרים. אחרי כן פירש רבן גמליאל הסבה למה אנחנו אוכלים מצה בלילה הזה והיא לזכרון מהירות הגאולה והיציאה ממצרים שהיתה כל כך שלא הספיק בצקם להחמיץ ויהיה פירוש הכתוב שבעה ימים תאכל עליו מצות שהמצה הוא לחם עוני נמוך ושפל ובלתי גדל לחי שבחפזון יצאת מארץ מצרים עד שלא הספיק הבצק להגדיל ולעלות ונשאר נמוך ועני. וכמו שאפרש עוד במקומו.<br><b>ואמנם</b> למה התחילה ההגדה בענין המצה ולא בענין הפסח שהוא הקודם במעלה וסבה או למה לא זכר שלשתם פסח מצה ומרור. ומה ענין אמרם הא שתא הכא והכפל אשר בא בו שהם השאלות אשר באו בשער השלישי והרביעי כבר אמרו מהחכמים שאומרנו כאן כל דכפין וכו׳ הם דברי אנינות על גלותנו לומר כי בעונותנו גלינו מארצנו ואין אנו יכולין להקריב קרבן חוצה לארץ ולכן אינם צריכין טהרה. אבל כל מי שיבא יאכל מזה הפת כטמא וכטהור יחדיו. ולכן אנו מתפללים שלשנה הבאה נעלה לירושלם ושבו בנים לגבולם. והאיש אשר אינו טהור יעשה כחקת הפסח: ואחרים אמרו שהתחיל במצה מפני שאנו חייבין לתת לכל אחד די מחסורו בזמן הזה. ולכן אמר כל דכפין. ומאמר לשנה הבאה הוא נאמ׳ לזכרון ירושלים שנא׳ אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי כאלו יאמר שבזכות הנדבה והצדקה הזאת להאכיל לעניים יגאלנו השי״ת. וראיתי מי שפירש שהמאמר הזה כולו הוא ספור מה שעשו אבותינו במצרים והדברי׳ שאמרו באותו ליל שמורים שמפני חפזונה היו מחלקין המצה והיו אומרים אלו לאלו כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח כי עתה אנו עבדים במצרים ולשנה הבאה נשב בארעא לישראל בני חורין ושעתה כאש׳ אנחנו מחלקין את המצה נעשה הודעה לנשים ולתינוקות שכן עשו אבותינו במצרים והיו אומרים ככה ואנחנו עושים דוגמתם ושההקינו לומר לשנה הבאה בני חורין בלשון תקדש ולא בלשון ארמי כשאר מלות המאמר כדי שלא יבינו אותו המאמר הארמיים ויחשבו אותם מורדים במלכות ואומרין שיעשו עצמם בני חורין וגם בפירוש הזה לא ימלטו מהספקות.<br><b>והנכון</b> אצלי הוא שחז״ל תקנו שיהיה אדם בליל פסח קודם ההגדה בוצע מצה וישים חציה תחת המפה ויעקור הקער׳ מלפניו ויתננה בצד השולחן כאלו כבר אכלו כדי שיהיה מקום לשואל לשאול למה עושין כן עדיין לא אכלו כמו שביארו בפ׳ ערבי פסחים ותקנו שיקרא את העניים שיבואו לאכול עמו מפתו ולסמוך על שולחנו ולכן דבר מהמצה לא שתהיה כונתו לבאר טעמה והוראתה כאן כי אינו מזה המקום ואחרי כן יבוא במקומו אבל הוא לענין ההכרזה כאלי יאמר העניים והאביונים מבקשים לחם ואין לכו לחמו בלחמי כי הוא לחם עוני ונאות אליכם ובלילה הזה כולנו שוים ואע״פ שאתם עניים אל תתביישו כי כן היו אבותינו במצרים הנה א״כ היו דבריו אלה מתוך ענותונתו לדבר על לב העניים ועל כן קרא לחמו לחם עוני ואולי על כל הסעודה אמרו כי הלחם יאמר על הבשר כמו שיאמר על הפת שנא׳ הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ומשה כשאמ׳ זה לישראל. אמר להם בתת יי׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע לפי שעל הבשר ועל הלחם יחד אמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ותועיל ההכרזה הזאה גם כן למה שכונו בו והוא שהנשים והטף ישאלוהו אחרי שאתה שמת לפניך לחם ובצעת אותו והקדשת קרואיך ואמרת כל דכפין ייתי ויכול מה זה שנתחרטת ממה שהתחלת לעשות ותסלק אה הקערה. הנה כל זה יביא לענין השאלה אשר כונו עליה לבא לספר ביציאת מצרים הנה התבאר מזה למה התחיל מאמרו מן הלחם אם שיפורש על כל הסעודה ואם שיפורש על הפת בלבד שהיה לקרוא לכל אדם ויאכל לחם ולכן לא זכר הפסח כי אינו בחוצה לארץ. ולא גם כן המרור שאין בו אכילת מספקת כי אם המצה כאשר היא לחם שלבב אנוש יסעד. ועל כדומה לזה אמר עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאלהינו. האמנם לפי שאנחנו עושין בלילה הזה זכר לפסח מאותו אפיקומן שאוכלין על השבע במקומו לכן יאמר כל דכפין ייתי ויכול כנגד המצה והמרור כל דצריך ייתי ויפסח כנגד האפיקומן שהוא זכר לפסח ולכן זכרו באחרונה כאלו אמר אחרי שיאכל מהסעודה יעשה זכר לפסח או יהיה כפל ענין במלות שונות ייתי ויכול ייתי ויפסח. רוצה לומר יחוג עמנו ואמנם אומרו עוד הא שתא הכא וכו׳ בא להתיר ספק שאיפשר שיספוק נגדו והוא כי היתה חובה לחוג את חג הפסח בירושלם. כמו שאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך וגומר כי אם אל המקום אשר יבחר י״י וגו׳ ואיך אמר אם כן יבא ויפסח כאלו יעשה בחוצה לארץ חג הפסח. וכדי להשיב על זה אמר הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. רוצה לומר השנה הזאת נעשה כאן חג ולשנה הבאת יהי רצון מלפני השם שנעשה אותו בארעא לישראל: ונתן הסבה בזה באמרו הא שתא הכא עבדי רוצה לומר הנה נעשה השנה הזאת החג כאן מפני שאנחנו עבדים ולא נוכל לעשות לחוג בירושלם אמנם לשנה הבאה נוכל לעשותו בארעא לישראל לפי שנהיה אז בני חורין ונעשה המצוה כהלכתה הנה א״כ המאמר הראשון שאמר הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הוא הודעה והנחה. ומה שהוסיף לומר עוד הא שתא הכא עבדי וכו׳ הנה הוא נתינת הסבה לדבר ולא בא זה בכאן על דרך תפלה כמו מה שנאמ׳ בסוף ההגדה כן ה׳ אלהינו יגיענו למועדים אחרים וכו׳ כי שם נאמר על צד התפלה כמו שאבאר וכאן בא להתיר הספק כמו שזכרתי הנה התבא׳ זה המאמ׳ הראשון והותרו השאלות והספקות אשר בארבעה השערים הראשונים."
+                ]
+            ],
+            "Four Questions": [
+                [],
+                [
+                    "כפי מה שאמרו בפרק ערבי פסחים אמ׳ רבא אטו תיובא לדררקי. אלא אמ׳ רבא הכי קתני אין אנו מטבילין הרצון שהגרסה אשר בספרים שלנו אין אנו חייבים לטבל אינה אמתית כי אם אין אנו מטבלים. הנראה אלי שאין השאלה הזאת מה נשתנה מה שאמרו בפסחים שיעשו בעקירת הקערה כדי שישאלו התינוקות כי אותה השאלה לא סדרו אותה חז״ל בכתב ודי שמפי עוללים ויונקים נשאל מה זאת. ואז אב לבנים יודיע ענין יציאת מצרים. והשאלה הזאת מה נשתנה היא כוללת לכל אדם שאם אין נערים ותינוקות לשאול נער וזקן יחדו נשא ונתן בדבר. ואם זה הוא ענין השאלה יהיה ענינה לנער וזקן כוללת לענינים כלם וכמו שאמרו ת״ח בניו שואלים אותו ואם לא אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו בפרק ערבי פסחים וענין השאלה הזאת הוא שהשואל ראה שבלילה הזה אנו עושים ענינים מורים על היותנו בני חורים בני מלכים ויועצי ארץ ושרים זהב להם. ונעשה ענינים אחרים בהפך מורים על היותנו עבדים נכנעי׳ בזויים ושפלים כי הנה בכל הלילות אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת. והלילה הזה אנו מטבילין בחובה שתי פעמים או אין אנו נוהגין לטבל קודם הסעודה וזה מורה על היותינו בני חורין ושרים ונדיבי עמים כיון שאנחנו אוכלים המאכל עם תקוני הטבולים כי זהו ממעדני השרים. ומצד אחד יראה ההפך שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה כל אדם כפי רצונו מבלי חיוב והלילה הזה כלו מצה בחיוב וזה בלא ספק מורה על העבדות שהמצה היא לחמא עניא ומאכל העבדים והעמלים כמו שזכרתי. ובזה הדרך עצמו בכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות בתבשיל מרוקח ובפת ובלילה הזה כלו מרור. ר״ל מרור כמות שהוא חי מבלי פת לא מבושל. וזה ג״כ סימן עבדות ועניות גדול עוד נעשה בהפך זה שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כלנו מסובין. וזה יורה על היותנו בני חורין כיון שאנחנו כקטון כגדול אוכלים בהסבה בכבוד גדול. הנה יש לנו א״כ בלילה הזה ב׳ דברי׳ מורים על העבדות והם המצה והמרור ושני דברים אחרים מורים על החירות והם הטבול וההסבה והוא דבר זר שנעש׳ בלילה אחת דברים הפכיים בהוראותם. ולפי שעל פי שנים עדים יקום דבר הביא על העבדות שני העדים ההם ועל החירות השנים האחרים ולא זכר אכילת הפסח לפי שאינה מורה לא על החירות ולא על השעבוד ולא חיוב ארבעה כוסות כי גם העבדים פעמים ירבו בשתייה כמאמר שלמה תנו שכר לאובד ויין למרי נפש הנה התבאר המאמר הזה והותרו הספיקות הנופלים עליו אשר בשער החמישי וששי."
+                ]
+            ],
+            "We Were Slaves in Egypt": [
+                [],
+                [
+                    "זו היא תשובת שאלת מה נשתנה כי לפי ששאל השואל למה בלילה הזה נעשה דברים מורים על העבדות ודברי׳ מורי׳ על החירות. היתה תשובתו שבלילה הזה (עבדים היינו לפרעה במצרים) ולכן נעשה אותם הדברים המורים על העבדות ובלילה הזה גם כן הוציאנו ה׳ אלהינו משם והיינו בני חורין ולכן נעשה אותם הדברים המורים על החירות כי הנה בלילה אחת בתחלתה היינו עבדים ובסופה היינו בני חורין ולכן נעשה הדברים ההפכיים האלה בלילה הזה מכל שאר הלילות לזכרון העבדות והחירות שהיינו בו בזה הלילה הנה התבאר מזה היות התשובה מספקת וכוללת לכל חלקי השאלה והותר בזה הספק אשר בשער השביעי ולכן לא נתן כאן טעם המרור משום וימררו את חייהם כי לא בא לתת טעם למצות המרור כי אם להפכיות הפעולות כמו שזכרתי: ובאמרו עבדים היינו לפרעה רמז על שתי מניעות עצימות שהיה בענין היציאה האחת המלך הקשה ורע מעללים פרעה כי לרשעו נקרא כן מלשון כי פרעה אהרן כאלו הוא שם מורכב מכונות שונות פעל רע. או פה רע הלא תראה קושי ערפו שחייב לעצמו כל המכות אשר קבל ולרמוז על רשעו ופשעו אמ׳ עבדים היינו לפרעה והמניעה השנית היא מצד ארץ מצרים עצמה שלהיותה מקור הצרות נקראה מצרי׳ מלשון מצרים וכבר זכרו חז״ל שהיתה מערכת ארץ מצרים מחייבת שלא יצא עבד משם מעולם עד שאמרו שהיו עבדים נסגרים שם בכ״ד מפתחות שלא היה איפש׳ לצאת ושלכן נזכרה בתורה נ׳ פעמים שהם כנגד חמשים שערי בינה שנמסרו למשה ובהם פהת המסגרות והוציאם ממצרים ולזה כיון באומרו ויוציאנו ה׳ אלהינו משם ביד ח��קה ובזרוע נטויה ר״ל ששדד המערכות העליונות ושנה הטבעים בידו החזקה על השמים ובזרועו הנטויה על השרים העליונים המניעים אותם וכמו שאמ׳ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים: וכן כתב הראב״ע כי לפי המערכה העליונה לא היו ישראל יוצאים ממצרים.",
+                    "ואמנם אומרו ואלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים וכו׳ כונו בו שתי כונות. האחת שאם יאמ׳ אומ׳ הנה הפעל הזה יאות לאותם שיצאו מעבדות לחירות כי להם יאות שיאכלו וישתו בהסבה אבל אנחנו העומדים בגלות מה לנו כמעשה הזה הנה להשיב לזה אמר שאלו אבותינו לא היו יוצאים גם אנחנו היינו שם עתה עבדים ולכן הוי כאלו אנחנו יצאנו משם ומפני כן נעשה כמעשיהם. והכונה השנית שרצה להודיע מעלת היציאה ממצרים באמרו שאם לא היתה נעשית ע״י הקב״ה הנה לא היה איפשר בשום צד שיצאו ממצרים לפי שהיציאה משם לא היה איפשר שתהיה כי אם בא׳ מג׳ דרכים אם בכחם וזרועם של ישראל שיתגברו על המצריים וכמו שהם עצמם חששו לזה באומ׳ הבה נתחכמה לו תן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בני ועלה מן הארץ: או שיצאו ברצון פרעה ורשותו שהוא יתן עליהם רשות להלוך כמו שעשה כורש ליהודים אשר בבבל. או בכח הקב״ה היכול על המערכות כלם ועל מלכי האדמה באדמה. ואמר המגיד כי אלו לא הוציא הקב״ה את אבותינו ממצרים שהיא היתה הסבה האמתית לא היה איפש׳ שיצאו בא׳ משתי הסבות האחרות מגבורת העם או מרצון פרעה כי העם אעפ״י שיהיו כמות מופלג עד אין חקר לא היה להם לב כי נולדו בתוך השעבוד והענוי ועל זה אמר עדין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו ר״ל לא די שש מאות אלף רגלי העם אשר יצאו אבל גם בניהם ובני בניהם עד עולם לא היה יכולים לצאת בגבורתם ותמיד היינו עבדי׳ נרצעים האם יתגברו אלף אלפי אלפים עדרי צאן בבא אריה עליהם. ואמנם כפי הסבה השנית שהיא רצון פרעה והכנת הארץ כפי המערכה השמימיית אין ספק שלא יהיו יוצאים. ועל זה אמר עדיין אנו ובנינו וכו׳. משועבדים היינו לפרעה במצרים לא נשאר א״כ צד ואופן אחר ליציאתם ממצרים. כי אם היכולת האלהי ורצונו הנה התבאר שלא בא המאמר הזה להגיד שחייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים כי אין זה מקומו כי אם בסוף ההגדה אבל בא להודיע גבורת הש״י וחסדו ביציאה ובזה האופן היה המאמר הזה מענין התשובה: ויצדק אומרו עדין אנו ובנינו ובני בנינו. והותרו בזה הספקות אשר בשערים שמיני ותשיעי וי״א. והנה לקח המגיד הטענה הנכבדת הזאת ממה שאמר הקב״ה למשה בתחלת שליחותו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם וכבר נתקשה הפסוק הזה על המפרשים לפי שישראל יצאו ממצרים באמצעות מכת בכורות שנקראת יד חזקה ואיך יאמר הכתוב אם כן ולא ביד חזקה וכתב רש״י כל עוד שאין אני מודיעם ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך. ד״א ולא בשביל שידו של פרעה חזקה אבל אמתת הכתוב נראה לי שבא לומר אני ידעתי שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברצונו וחפצו ורצונו ורשותו ולא גם כן תהיה היציאה משם ביד חזקה וגבורה שלכם שתגברו על המצריים ותעלו מן הארץ אבל תהיה היציאה בידי העליונה שאשלח את ידי והכתי את מצרים ר״ל את הארץ ואת אלהיה לא בדרך טבע כי אם בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם. ואמנם מה הרוחנו ביציאת מצרים ובגאולה משם הנה בלא ספק קנינו בזה שלשה מעלות עליונות שאנחנו גם היום זוכים בהם. האחת שנודעה לכל באי עולם מעלה האומה לפני השם שהשחית ובטל הסדר הטבעי והכחות השמימיות והשרים העליונים בעבורה לא עשה כן לכל גוי והשנית הכבוד המדומה שקנו אבותינו ביציאתם משם ביד רמה ובירושת הארץ והמעלה והכבוד אשר קנו בה ימים רבים ומעלת האבות וכבודם היא ירושה רבה לבאים אחריהם והג׳ שאם לא יצאנו ממצרים להבאנו לפני הר סיני לא קבלנו תורה ומצות לא שרתה שכינה בינינו לא היינו עם סגולה לאלהים. והשגחתו דבקה עמנו שהוא התכלית האחרון והשלמות העליון אשר לנו וההשארות הנפשיי והשלמות הרוחני הנמשך אחריו הלא אלה הדברים כלם על פי שאנחנו בגלות אנו זוכים בהם וכנגדם אמר ואפילו כלנון חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה כי רמז בחכמים היודעים דרכי הטבע והמערכות העליונות. ורמז בנבונים המבינים בעניני המעלה והכבוד המדומה. וכנגד השלמות התורני הנפשיי אמר כלנו יודעים את התורה כי על כל פנים על אלו ואולי מצוה רבה לספר ביציאת מצרים שהיתה אלינו מקור הטובות והתחלה וסבה לכל המעלות והשלמיות ולהיות הספור הזה מצוה רבה הזהירה הכתוב עליו הרבה פעמים כמו שיבא בשאלת הבנים והגדתם והנוסחה האמתית היא. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. כי הסיפור הוא מצוה והמרבה בו הרי הוא משובח והותרו עם מה שאמרתי בזה הספקות אשר נזכרו בשער העשירי והי״ב."
+                ]
+            ],
+            "Story of the Five Rabbis": [],
+            "The Four Sons": [],
+            "Yechol Me'rosh Chodesh": [],
+            "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers": [],
+            "First Fruits Declaration": [],
+            "The Ten Plagues": [],
+            "Dayenu": [],
+            "Rabban Gamliel's Three Things": [],
+            "First Half of Hallel": [],
+            "Second Cup of Wine": []
+        },
+        "Rachtzah": [],
+        "Motzi Matzah": [],
+        "Maror": [],
+        "Korech": [],
+        "Shulchan Orech": [],
+        "Tzafun": [],
+        "Barech": {
+            "Birkat Hamazon": [],
+            "Third Cup of Wine": [],
+            "Pour Out Thy Wrath": []
+        },
+        "Hallel": {
+            "Second Half of Hallel": [],
+            "Songs of Praise and Thanks": [],
+            "Fourth Cup of Wine": []
+        },
+        "Nirtzah": {
+            "Chasal Siddur Pesach": [],
+            "L'Shana HaBaa": [],
+            "And It Happened at Midnight": [],
+            "Zevach Pesach": [],
+            "Ki Lo Na'e": [],
+            "Adir Hu": [],
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Echad Mi Yodea": [],
+            "Chad Gadya": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "זבח פסח על הגדה של פסח",
+        "enTitle": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah",
+        "key": "Zevach Pesach on Pesach Haggadah",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מאה שערים",
+                "enTitle": "One Hundred Gates"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קדש",
+                "enTitle": "Kadesh"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ורחץ",
+                "enTitle": "Urchatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כרפס",
+                "enTitle": "Karpas"
+            },
+            {
+                "heTitle": "יחץ",
+                "enTitle": "Yachatz"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מגיד",
+                "enTitle": "Magid",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הא לחמא עניא",
+                        "enTitle": "Ha Lachma Anya"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מה נשתנה",
+                        "enTitle": "Four Questions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדים היינו",
+                        "enTitle": "We Were Slaves in Egypt"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשה שהיה בבני ברק",
+                        "enTitle": "Story of the Five Rabbis"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כנגד ארבעה בנים",
+                        "enTitle": "The Four Sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יכול מראש חודש",
+                        "enTitle": "Yechol Me'rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו",
+                        "enTitle": "In the Beginning Our Fathers Were Idol Worshipers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארמי אבד אבי",
+                        "enTitle": "First Fruits Declaration"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשר המכות",
+                        "enTitle": "The Ten Plagues"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דיינו",
+                        "enTitle": "Dayenu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פסח מצה ומרור",
+                        "enTitle": "Rabban Gamliel's Three Things"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חצי הלל",
+                        "enTitle": "First Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שניה",
+                        "enTitle": "Second Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "רחצה",
+                "enTitle": "Rachtzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מוציא מצה",
+                "enTitle": "Motzi Matzah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "מרור",
+                "enTitle": "Maror"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כורך",
+                "enTitle": "Korech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שולחן עורך",
+                "enTitle": "Shulchan Orech"
+            },
+            {
+                "heTitle": "צפון",
+                "enTitle": "Tzafun"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ברך",
+                "enTitle": "Barech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת המזון",
+                        "enTitle": "Birkat Hamazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס שלישית",
+                        "enTitle": "Third Cup of Wine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שפוך חמתך",
+                        "enTitle": "Pour Out Thy Wrath"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלל",
+                "enTitle": "Hallel",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מסיימים את ההלל",
+                        "enTitle": "Second Half of Hallel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מזמורי הודיה",
+                        "enTitle": "Songs of Praise and Thanks"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוס רביעית",
+                        "enTitle": "Fourth Cup of Wine"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "נרצה",
+                "enTitle": "Nirtzah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "חסל סידור פסח",
+                        "enTitle": "Chasal Siddur Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשנה הבאה",
+                        "enTitle": "L'Shana HaBaa"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ויהי בחצי הלילה",
+                        "enTitle": "And It Happened at Midnight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זבח פסח",
+                        "enTitle": "Zevach Pesach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר במלוכה",
+                        "enTitle": "Ki Lo Na'e"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אדיר הוא",
+                        "enTitle": "Adir Hu"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אחד מי יודע",
+                        "enTitle": "Echad Mi Yodea"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חד גדיא",
+                        "enTitle": "Chad Gadya"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}