c3ee6566da4a4f1a9b37edadb386e488789ce7c8d0d7011ab3518f137b16340a

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הבכ\"מ כל הזבחים שקיבל דמן אחד מהפסולין לעבודה וכו' עד ויותר נראה לומר דדוקא זרקו כהלכתו פסל אבל זרקו שלא כהלכתו לא פסל דלא חשיבא זריקה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהא הכא איירי כשלא נשאר בו דם הנפש כמ\"ש בסמוך וכ\"כ בפ\"ב ונהי דלא חשיבא מ\"מ הא לא נשאר בו דם לזרוק:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ הלוקח מעות בידו וכו' עד שם בירושלמי לגבי שקלים חילקו בין מכניס פרוטרוט לאומר אלו לשקלי ורבינו שהשוה אותם לענין שאביא מהם חטאתי צ\"ע מהיכא יליף לה ע\"כ. נ\"ב תמהני דהא רב ייבא לא חילק אלא דבין הכי ובין הכי המותר חולין והכי פסק הר\"מ ז\"ל בהלכות שקלים משום דמתני' מסייע לרב ייבא וכיון דמתניתין איירי בפרוטרוט ואפ\"ה אם אמר שאביא מהם חטאתי המותר חולין כ\"ש היכא דלוקח מעות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,72 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Sacrifices_Rendered_Unfit",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הבכ\"מ כל הזבחים שקיבל דמן אחד מהפסולין לעבודה וכו' עד ויותר נראה לומר דדוקא זרקו כהלכתו פסל אבל זרקו שלא כהלכתו לא פסל דלא חשיבא זריקה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהא הכא איירי כשלא נשאר בו דם הנפש כמ\"ש בסמוך וכ\"כ בפ\"ב ונהי דלא חשיבא מ\"מ הא לא נשאר בו דם לזרוק:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ הלוקח מעות בידו וכו' עד שם בירושלמי לגבי שקלים חילקו בין מכניס פרוטרוט לאומר אלו לשקלי ורבינו שהשוה אותם לענין שאביא מהם חטאתי צ\"ע מהיכא יליף לה ע\"כ. נ\"ב תמהני דהא רב ייבא לא חילק אלא דבין הכי ובין הכי המותר חולין והכי פסק הר\"מ ז\"ל בהלכות שקלים משום דמתני' מסייע לרב ייבא וכיון דמתניתין איירי בפרוטרוט ואפ\"ה אם אמר שאביא מהם חטאתי המותר חולין כ\"ש היכא דלוקח מעות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח ה\"ז ספק וכו' עד ועוד י\"ל דבכלל צדדי הוא שכיון שדבריו סותרים את דברים שאמר לדמיו ואמר למזבח דילמא לא חיילא קדושה כלל ע\"כ. נ\"ב ק\"ל דבהל' ערכין כתב רבינו ז\"ל ודמיה חולין חוץ מאותו אבר ע\"כ, משמע דפשיטא ליה דדמי אותו אבר קדוש דלפי דבריו אמאי חילק רבינו בין דמי אותו אבר לשאר הבהמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Avodah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Trespass",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Trespass",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח ה\"ז ספק וכו' עד ועוד י\"ל דבכלל צדדי הוא שכיון שדבריו סותרים את דברים שאמר לדמיו ואמר למזבח דילמא לא חיילא קדושה כלל ע\"כ. נ\"ב ק\"ל דבהל' ערכין כתב רבינו ז\"ל ודמיה חולין חוץ מאותו אבר ע\"כ, משמע דפשיטא ליה דדמי אותו אבר קדוש דלפי דבריו אמאי חילק רבינו בין דמי אותו אבר לשאר הבהמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,86 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכו' עד שערכין לאו כחובות הן וכו'.</b> נ\"ב בל\"מ תמה על רבינו דבגמרא משמע דב\"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולכך קאמר דיצא ידי שתיהן ורבינו פסק דבע\"ח מאוחר מה שגבה לא גבה ואולי גירסא אחרת היתה לו בגמרא דקאמר מ\"ט הקדש מאוחר מה שגבה גבה עכ\"ד. וע' בהרא\"ש בפרק מי שהיה נשוי דף קמ\"ג ע\"ג גבי מתני' דמי שהיה נשוי ד' נשים ומת הראשונה קודמת לשניה וכו' שהקשה כן וחילק כמו שחילק רבינו יע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם אמר ה\"ז הקדש מעכשיו לאחר שלשים יום כו' ואם הקדישו אח\"כ למזבח אינו מוקדש </b> ע\"כ. נ\"ב אף דהרמב\"ם בהלכות גירושין פסק כרב דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום ספיקא הוא אי תנאה הוי אי חזרה הוי הכא גבי הקדש שאני דאף אם נאמר חזרה הוי לא מהני חזרתו דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי בהקדשות כמבואר פט\"ו מהלכות מעשה הקרבנות יע\"ש:<br><b> ודע </b> עוד דממה שכתב רבינו כאן נראה דלא כהרשב\"א ז\"ל שכתב דאם הקדיש מעכשיו ולאחר שלשים יום דלא הוי הקדש ולא שייך לומר גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ע\"כ. ובפירוש אמרו בירושלמי פ\"ג דקדושין הקדש זו לאחר שלשים יום אמר ר\"י שייר גיזותיה, וע' בנדרים במחלוקת בר פדא אי פדאן חוזרות וקדשות מסקנא דשמעתין שם בהר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה לי שאע\"פ שאין אדם מקדיש דשלב\"ל אם אמר הרי עלי להקדישו ה\"ז חייב וכו'.</b> נ\"ב מכאן נ\"ל דהנשבע למכור דבר שאינו שלו לכשיבא לידו חייב למוכרו ולקיים שבועתו, וע' במוהראנ\"ח ז\"ל ח\"א:<br><b> בכ\"מ </b> ז\"ל כתב הראב\"ד הראיה מיעקב ראיה וכו' עד ודברי רבינו הם טענה למה יתחייב בנזירות כלל כיון שלא בא לעולם נדר הנזירות ע\"כ. נ\"ב ע' בפ\"ק דנדרים דף ג' ע\"ב שהביא הרא\"ש י\"מ דסבירא להו דמיד חל עליו הנזירות וזהו שכתב הראב\"ד והרי הוא כאלו אמר הריני נזיר מיד ולפי זה לא שייך לעבור בבל תאחר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,83 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Appraisals_and_Devoted_Property",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי וכו' עד שערכין לאו כחובות הן וכו'.</b> נ\"ב בל\"מ תמה על רבינו דבגמרא משמע דב\"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולכך קאמר דיצא ידי שתיהן ורבינו פסק דבע\"ח מאוחר מה שגבה לא גבה ואולי גירסא אחרת היתה לו בגמרא דקאמר מ\"ט הקדש מאוחר מה שגבה גבה עכ\"ד. וע' בהרא\"ש בפרק מי שהיה נשוי דף קמ\"ג ע\"ג גבי מתני' דמי שהיה נשוי ד' נשים ומת הראשונה קודמת לשניה וכו' שהקשה כן וחילק כמו שחילק רבינו יע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם אמר ה\"ז הקדש מעכשיו לאחר שלשים יום כו' ואם הקדישו אח\"כ למזבח אינו מוקדש </b> ע\"כ. נ\"ב אף דהרמב\"ם בהלכות גירושין פסק כרב דאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום ספיקא הוא אי תנאה הוי אי חזרה הוי הכא גבי הקדש שאני דאף אם נאמר חזרה הוי לא מהני חזרתו דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי בהקדשות כמבואר פט\"ו מהלכות מעשה הקרבנות יע\"ש:<br><b> ודע </b> עוד דממה שכתב רבינו כאן נראה דלא כהרשב\"א ז\"ל שכתב דאם הקדיש מעכשיו ולאחר שלשים יום דלא הוי הקדש ולא שייך לומר גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ע\"כ. ובפירוש אמרו בירושלמי פ\"ג דקדושין הקדש זו לאחר שלשים יום אמר ר\"י שייר גיזותיה, וע' בנדרים במחלוקת בר פדא אי פדאן חוזרות וקדשות מסקנא דשמעתין שם בהר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה לי שאע\"פ שאין אדם מקדיש דשלב\"ל אם אמר הרי עלי להקדישו ה\"ז חייב וכו'.</b> נ\"ב מכאן נ\"ל דהנשבע למכור דבר שאינו שלו לכשיבא לידו חייב למוכרו ולקיים שבועתו, וע' במוהראנ\"ח ז\"ל ח\"א:<br><b> בכ\"מ </b> ז\"ל כתב הראב\"ד הראיה מיעקב ראיה וכו' עד ודברי רבינו הם טענה למה יתחייב בנזירות כלל כיון שלא בא לעולם נדר הנזירות ע\"כ. נ\"ב ע' בפ\"ק דנדרים דף ג' ע\"ב שהביא הרא\"ש י\"מ דסבירא להו דמיד חל עליו הנזירות וזהו שכתב הראב\"ד והרי הוא כאלו אמר הריני נזיר מיד ולפי זה לא שייך לעבור בבל תאחר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נזירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ז\"ל אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו' עד ומאחר דסתם מתני' דלא כר' נתן הו\"ל לרבינו לפסוק כסתם מתני' כו'. נ\"ב פסק רבינו כלישנא קמא משום דללישנא אחרינא ב\"ה אתי כרבי שמעון ואילו אנן קי\"ל כרבנן דפליגי אר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נדר בנזיר ואמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין כו' עד וכבר בארנו שאפי' לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן.</b> נ\"ב אע\"ג דלשון כולל הוי והאומר פת סתם הרי זה אסור בפת שעורים אע\"ג דבלבו היה לפת חטים כיון דהוי לשון כולל שאני הכא משום דלא היה יודע ומ\"ש איצטריך לטעם דאפילו לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן:<br><b> עוד </b> שם בכ\"מ וז\"ל וי\"ל דכיון דמתני' סתמא מתנייא משמע דבכל גוונא [אסור] אפי' אם בא לפני חכם ע\"כ. נ\"ב צריך ישוב מאי דקאמר בגמרא לרבנן אי מתשיל אחדא משתרי לכולהו וגם דברי הראב\"ד ז\"ל צריכים ישוב דמה חילוק יש בין רישא לסיפא לפי מ\"ש הוא בהשגות בסמוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בל\"מ. </b> דהכא כיון דלהזיר את עצמו נתכוין אין זה מוטעה בעיקר הנדר יע\"ש. נ\"ב ל\"ק דכל לגבי נפשיה נאמן לומר סבור הייתי כן אבל לאחריני לא וצריך הוכחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נדר העבד שאר נדרים שיש בהם עינוי נפש וכו' עד נדר עבדו בנזירות ואמר מופר לך וכו'.</b> נ\"ב נראה מדברי רבינו בה' עבדים דצריך גט שחרור להתירו בבת חורין ולפי זה קשה ממאי דפריך בגמרא גבי עבר מכנגד פניו רמ\"א לא ישתה ורי\"א ישתה וקאמר עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות וא\"צ גט שיחרור דר\"י לית ליה לדשמואל ומש\"ה קאמר ישתה ולפי סברת הרמב\"ם אמאי קאמר ר\"י ישתה דאפי' אי לית ליה דשמואל וצריך גט שחרור מ\"מ פקע שעבודיה מיניה ואפי' לרב ויצא לחירות אלא מוכח דבהפקעת שעבוד לבד כל שצריך גט שחרור עדיין אין נפשו קנויה לו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נזיר חופף על השער וכו' עד ואפי' באדמה המשרת כתב רבינו דאינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר ע\"כ. נ\"ב אינו כן דהא סורק במסרק דמתכוין להשיר ואפילו הכי אינו לוקה וטעמא משום דאדמה הוי כעין סם וסם נלמד מאדמה. ועיין בל\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר הרי עלי לגלח נזיר וכו'.</b> נ\"ב ע' פרק י\"ז מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ט' וצ\"ע:<br><b> כתב </b> הראב\"ד אינו מחוור זה ומה בין זה לאומר הרי עלי לגלח וכו'. נ\"ב כשאמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר קרבנות הוי סמוך וה\"ק קרבנות של חצי נזיר ולא אשכחן חצי נזיר משא\"כ כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר חצי נזיר קאמר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Nazariteship",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Nazariteship",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ז\"ל אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו' עד ומאחר דסתם מתני' דלא כר' נתן הו\"ל לרבינו לפסוק כסתם מתני' כו'. נ\"ב פסק רבינו כלישנא קמא משום דללישנא אחרינא ב\"ה אתי כרבי שמעון ואילו אנן קי\"ל כרבנן דפליגי אר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נדר בנזיר ואמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין כו' עד וכבר בארנו שאפי' לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן.</b> נ\"ב אע\"ג דלשון כולל הוי והאומר פת סתם הרי זה אסור בפת שעורים אע\"ג דבלבו היה לפת חטים כיון דהוי לשון כולל שאני הכא משום דלא היה יודע ומ\"ש איצטריך לטעם דאפילו לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן:<br><b> עוד </b> שם בכ\"מ וז\"ל וי\"ל דכיון דמתני' סתמא מתנייא משמע דבכל גוונא [אסור] אפי' אם בא לפני חכם ע\"כ. נ\"ב צריך ישוב מאי דקאמר בגמרא לרבנן אי מתשיל אחדא משתרי לכולהו וגם דברי הראב\"ד ז\"ל צריכים ישוב דמה חילוק יש בין רישא לסיפא לפי מ\"ש הוא בהשגות בסמוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בל\"מ. </b> דהכא כיון דלהזיר את עצמו נתכוין אין זה מוטעה בעיקר הנדר יע\"ש. נ\"ב ל\"ק דכל לגבי נפשיה נאמן לומר סבור הייתי כן אבל לאחריני לא וצריך הוכחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נדר העבד שאר נדרים שיש בהם עינוי נפש וכו' עד נדר עבדו בנזירות ואמר מופר לך וכו'.</b> נ\"ב נראה מדברי רבינו בה' עבדים דצריך גט שחרור להתירו בבת חורין ולפי זה קשה ממאי דפריך בגמרא גבי עבר מכנגד פניו רמ\"א לא ישתה ורי\"א ישתה וקאמר עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות וא\"צ גט שיחרור דר\"י לית ליה לדשמואל ומש\"ה קאמר ישתה ולפי סברת הרמב\"ם אמאי קאמר ר\"י ישתה דאפי' אי לית ליה דשמואל וצריך גט שחרור מ\"מ פקע שעבודיה מיניה ואפי' לרב ויצא לחירות אלא מוכח דבהפקעת שעבוד לבד כל שצריך גט שחרור עדיין אין נפשו קנויה לו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נזיר חופף על השער וכו' עד ואפי' באדמה המשרת כתב רבינו דאינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר ע\"כ. נ\"ב אינו כן דהא סורק במסרק דמתכוין להשיר ואפילו הכי אינו לוקה וטעמא משום דאדמה הוי כעין סם וסם נלמד מאדמה. ועיין בל\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר הרי עלי לגלח נזיר וכו'.</b> נ\"ב ע' פרק י\"ז מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ט' וצ\"ע:<br><b> כתב </b> הראב\"ד אינו מחוור זה ומה בין זה לאומר הרי עלי לגלח וכו'. נ\"ב כשאמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר קרבנות הוי סמוך וה\"ק קרבנות של חצי נזיר ולא אשכחן חצי נזיר משא\"כ כשאמר הרי עלי לגלח חצי נ��יר חצי נזיר קאמר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נזירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שבועות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ ונ\"ל שאין אנו צריכין לידחק וכו'. נ\"ב ול\"נ דרבינו אזיל לטעמיה דס\"ל דהנודר סתם ואח\"כ אמר כסבור הייתי כך וכך ואדעתא דהכי נשבעתי ה\"ז מותר ומש\"ה כתב בפ\"ב מהל' נזיר דאם נזר ואח\"כ נגנבה בהמתו אינו נזיר וכמו כן בפ\"א מהל' נזיר דאם נזר ובא ואמר כסבור הייתי שחכמים מתירין לי לשתות יין כו' או מפני שהוא קובר מתים אינו נזיר דהוי נדרי שגגות והראב\"ד ז\"ל השיג עליו דהוי כנדרי אונסין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נ\"ב </b> מ\"ש בל\"מ דהיינו טעמא משום דאין מביאין קרבן על הספק יע\"ש, ק\"ק לטעמא שכתב רבינו משום דהוי אנוס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים וכו'.</b> , נ\"ב מדנקט כאחת נראה דהיינו טעמא דהשניה חלה דעל אכילה מב' נשבע אבל קשה מ\"ש אח\"כ וכן הנשבע וכו':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום וכו'.</b> נ\"ב השבועה השניה הוי כנשבע לקיים המצוה כ\"נ מפירש\"י ונהי דפטור מקרבן ומלקות מ\"מ שבועה איכא וכדאמרינן מנין שנשבעים לקיים את המצוה והכי אמרו בפ\"ב דנדרים לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא ומשום הכי כתב רבינו ז\"ל דמצי מתשיל אשניה ברישא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בשאר כתבי הקדש אבל הנשבע בתורה וכו'.</b> והראב\"ד ז\"ל השיג וז\"ל מה ראה לחלק בין תורה לשאר כתבי הקדש וכו'. נ\"ב עיין מ\"ש הרמז\"ל בספ\"א מהל' נדרים ז\"ל נדר במה שכתוב בה הרי זה אסור שהרי כתוב בה איסר ונדר עכ\"ל. ולכאורה נראה מפשטן של דברים שמלבד מה שחלוקים עם הראב\"ד לענין שבועה בנשבע בשאר כתבי הקדש גם יש מחלוקת ביניהם לענין מתפיס בנדר דלסברת הראב\"ד ז\"ל דבאזכרות קא מתפיס כל שכתוב בה אזכרות אף שאין כתוב בה איסר או נדר הויא התפסה אמנם לסברת הרמב\"ם ז\"ל לא הויא התפסה כי אם דוקא כשכתוב בה איסר או נדר ולאפוקי כשאין כתוב בה איסר או נדר כגון שאין לפניו אלא מספר בראשית או תפילין ומזוזות. ודוחק לומר דמ\"ש הרמז\"ל בהל' נדרים שהרי כתוב בה איסר ונדר וכו' דעל גופא דתורה קאמר ועוד יש ביניהם דבספרים הנדפסים לדעת הראב\"ד ז\"ל לא הויא התפסה ולדעת הר\"מ ז\"ל הויא התפסה כיון שכתוב בהם איסר או נדר, הן אמת דצריך להבין דאם איתא לפום פשטן של דברים דהרמז\"ל ס\"ל דוקא אם כתוב בה איסר או נדר דאמאי לא אמרינן דעתו על האזכרות כמ\"ש בהלכות שבועות והאזכרות הם מוקדשים ע\"י אדם וכוונתו לקדושה, וצ\"ל דהרמב\"ם ס\"ל דהאומר בתורה לא אמרינן בקדושת התורה קאמר ואע\"ג דכוונתו לכך משמעות הלשון נראה שנשבע על הכתוב שם ולא על הקדושה שבהם. ועדיין לא יצאנו ידי חובה דמהירושלמי שהביא הראב\"ד הוי תיובתיה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Oaths",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Oaths",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ ונ\"ל שאין אנו צריכין לידחק וכו'. נ\"ב ול\"נ דרבינו אזיל לטעמיה דס\"ל דהנודר סתם ואח\"כ אמר כסבור הייתי כך וכך ואדעתא דהכי נשבעתי ה\"ז מותר ומש\"ה כתב בפ\"ב מהל' נזיר דאם נזר ואח\"כ נגנבה בהמתו אינו נזיר וכמו כן בפ\"א מהל' נזיר דאם נזר ובא ואמר כסבור הייתי שחכמים מתירין לי לשתות יין כו' או מפני שהוא קובר מתים אינו נזיר דהוי נדרי שגגות והראב\"ד ז\"ל השיג עליו דהוי כנדרי אונסין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נ\"ב </b> מ\"ש בל\"מ דהיינו טעמא משום דאין מביאין קרבן על הספק יע\"ש, ק\"ק לטעמא שכתב רבינו משום דהוי אנוס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים וענבים וכו'.</b> , נ\"ב מדנקט כאחת נראה דהיינו טעמא דהשניה חלה דעל אכילה מב' נשבע אבל קשה מ\"ש אח\"כ וכן הנשבע וכו':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום וכו'.</b> נ\"ב השבועה השניה הוי כנשבע לקיים המצוה כ\"נ מפירש\"י ונהי דפטור מקרבן ומלקות מ\"מ שבועה איכא וכדאמרינן מנין שנשבעים לקיים את המצוה והכי אמרו בפ\"ב דנדרים לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא ומשום הכי כתב רבינו ז\"ל דמצי מתשיל אשניה ברישא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בשאר כתבי הקדש אבל הנשבע בתורה וכו'.</b> והראב\"ד ז\"ל השיג וז\"ל מה ראה לחלק בין תורה לשאר כתבי הקדש וכו'. נ\"ב עיין מ\"ש הרמז\"ל בספ\"א מהל' נדרים ז\"ל נדר במה שכתוב בה הרי זה אסור שהרי כתוב בה איסר ונדר עכ\"ל. ולכאורה נראה מפשטן של דברים שמלבד מה שחלוקים עם הראב\"ד לענין שבועה בנשבע בשאר כתבי הקדש גם יש מחלוקת ביניהם לענין מתפיס בנדר דלסברת הראב\"ד ז\"ל דבאזכרות קא מתפיס כל שכתוב בה אזכרות אף שאין כתוב בה איסר או נדר הויא התפסה אמנם לסברת הרמב\"ם ז\"ל לא הויא התפסה כי אם דוקא כשכתוב בה איסר או נדר ולאפוקי כשאין כתוב בה איסר או נדר כגון שאין לפניו אלא מספר בראשית או תפילין ומזוזות. ודוחק לומר דמ\"ש הרמז\"ל בהל' נדרים שהרי כתוב בה איסר ונדר וכו' דעל גופא דתורה קאמר ועוד יש ביניהם דבספרים הנדפסים לדעת הראב\"ד ז\"ל לא הויא התפסה ולדעת הר\"מ ז\"ל הויא התפסה כיון שכתוב בהם איסר או נדר, הן אמת דצריך להבין דאם איתא לפום פשטן של דברים דהרמז\"ל ס\"ל דוקא אם כתוב בה איסר או נדר דאמאי לא אמרינן דעתו על האזכרות כמ\"ש בהלכות שבועות והאזכרות הם מוקדשים ע\"י אדם וכוונתו לקדושה, וצ\"ל דהרמב\"ם ס\"ל דהאומר בתורה לא אמרינן בקדושת התורה קאמר ואע\"ג דכוונתו לכך משמעות הלשון נראה שנשבע על הכתוב שם ולא על הקדושה שבהם. ��עדיין לא יצאנו ידי חובה דמהירושלמי שהביא הראב\"ד הוי תיובתיה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שבועות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,188 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נדרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> אבל מ\"ש בסיפא כו' אינו נוח לי וכו'. נ\"ב עיין פ\"ב מהל' תרומות. ונ\"ל דה\"ק כל ג' ימים יכול לחזור בו וא\"צ לזכות בו אם בא אחר אח\"כ וזכה בו מוציאין אותו מידו אחר ג' צריך לזכות בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו וכו'.</b> נ\"ב לא שייך הכא לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו דכי אלמוה רבנן לדבריהם דוקא באותן ימים בלבד, ועיין פרק ואלו נדרים גבי אלמוה רבנן לשעבודיה:<br><b> עוד </b> שם ויש לדקדק בדברי רבינו שנראה שהוא סובר דבעיה\"כ ור\"ח אסור מן התורה עד וי\"ל דאה\"נ שאינן אסורות אלא מדרבנן אלא שכיון שיש להם קצת סמך מן התורה לא אתו לזלזולי בהו ולפיכך אינם צריכים חיזוק ע\"כ. נ\"ב ע' בה\"ה ספ\"ו מהל' שבת שכתב דהחמירו יותר בתחומין דדבריהם מד' אמות דר\"ה לפי שדבריהם צריכים חיזוק. הרי דבתחומין עשו חיזוק אע\"ג דיש להם סמך מן המקרא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ומ\"ש רבינו ברישא ה\"ז אסור בחילופיהן וכו' עד אבל באומר שאיני טועם דמותר בחילופיהן ובגידוליהן איכא לספוקי במשקין ע\"כ. נ\"ב קשה דבדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורים ואפ\"ה כתב רבינו דבמשקין הוי ספק ואיכא למימר דגידולין בכדי נקטיה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולמה לא יבטל העיקר אסור בגדולין שרבו עליו שהרי הן דבר שיש לו מתירין וכו'.</b> נ\"ב ע' בהלכה ט\"ז וקשה בשבועה מאי מצוה לאיתשולי עליה איכא."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו וא\"ל הרי הן עליכם קרבן כיון שקרב אליהם והביט והרי הם אביו ואחיו הרי אלו מותרים.</b> נ\"ב אע\"פ שלא אמר כלום דמסתמא אילו היה יודע דהיו אביו ואחיו לא היה אוסר וה\"ה אם היו זרים ופירש ואמר אילו הייתי יודע שהיה פלוני לא הייתי נודר דהוי נדר טעות וכל שיש טעות בעיקר הנדר הרי הנדר בטל מאליו משא\"כ בקונם אשתי ואח\"כ אומר שהייתי סבור שגנבה את כיסי הוי דברים שבלב וכ\"כ הר\"ן וע' מהרי\"ט ח\"א סימן ס\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בל\"מ </b> וא\"ת כיון דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא הכא אמאי לא וכו'. נ\"ב ע' הר\"ן בקדושין גבי רובא דקדשי והדר מסבלי ותמצא נחת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנודר מן החטים אסור בהם בין חיים בין מבושלים וכו' עד חטים שאני טועם מותר באפוי וכו'.</b> נ\"ב החילוק הוא בין נודר מן החטים סתם למפרש ואמר שאני טועם והכי איתא במתני' גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר במבושל ואילו בנודר מהגריסין אסור במקפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאיני אוכל בשר שנה זו וכו' עד ואם נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה.</b> נ\"ב ע' בפ\"ק דר\"ה דף ו' ע\"ב לענין בל תאחר כיון שעברו עליו ג' רגלים או שנה בלא ג' רגלים, ודוק באותה סוגיא ותראה דכל שהשנה מעוברת אינה נקראת שנה אלא עם חדש העיבור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שאיני שותה יין וכו' עד ואם נדר עד סוף אדר ה\"ז אסור עד סוף אדר שני.</b> נ\"ב נ\"ל טעם לדבריו דאמר עד סוף אדר הרי לא התיר עצמו אלא בניסן וכוונתו הוא שיהא אסור עד שיכנס ר\"ח ניסן משא\"כ לשאמר עד ר\"ח אדר דלא אסר עצמו אלא עד סוף שבט הסמוך לו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b>  מ\"ש אע\"פ שנדריהם קיימים אם חיללו נדרם וכו' פשוט הוא דהא לאו בני עונשין נינהו ע\"כ. נ\"ב קשה לי דבגמרא קאמר אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן לא יפר בימים שבינתים וכו'.</b> נ\"ב קשה לי דבנתן לה גט לאחר זמן אינה מגורשת אלא עד שיגיע הזמן. ושמא כיון דטעמא דמפר משום שלא תתגנה על בעלה הכא לא שייך דמגונה ועומדת היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני שהוא משועבד לה בשאר וכו'.</b> נ\"ב בסמוך כתב דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני שמעשה ידיה מדרבנן עשו חיזוק אלא הכא היינו טעמא שאינו יכול לאסור עצמו לבטל המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה יקדשו ידי לעושיהן וכו' עד חכמים עשו חיזוק לשעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם.</b> קשה לי דמשמע דמפני שהוא מדבריהם עשו חיזוק א\"כ בעונה שהוא מן התורה אמאי אין מפקיעין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> דלית ליה אותה דוקא. וק\"ל מההיא דכתב רבינו פ\"ד מהל' פרה אדומה אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה, ודלא כבעל ל\"מ שכתב דהא דכתב רבינו בהל' סוטה אין משקין ב' סוטות כאחת היינו טעמא משום דאף רבנן מודו בה אלא שלא היו דורשין אותה אלא מפני שלבה גס בחברתה ורבינו הביא הפסק ולא הביא הטעם. וזה אינו דהא קאמרו שם מאן ת\"ק ר' שמעון דדריש טעמיה דקרא והרמב\"ם ז\"ל פסק בכל המקומות דלא כר\"ש דדריש טעמיה דקרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ז\"ל וכיצד מפר אומר מופר וכו' עד דלפ\"ז ענין התרת חכם אינו אלא הוראה וכו'. כלומר שהחכם מתיר את האיסור ולפיכך אומר אין כאן נדר כלומר אין כאן איסור אבל הבעל אינו יכול להתיר את האיסור אלא שמבטל הנדר והדיבור שאמרה כאילו לא אמרה כלל ולפיכך אין זה נדר משמעו שאין זה איסור ולא אמר כלום, אמר אין נדר זה כלום משמעו שאין הדיבור שאמרה כלום ודלא כהב\"י:<br><b> עוד </b> בכ\"מ שם אבל דעת הרא\"ש בפסקיו ס\"פ נערה מאורסה דחכם עוקר הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הלכך אם עברה על נדרה ואח\"כ הפר לה בעלה לוקה מה שאין כן בחכם ע\"כ. וצ\"ע דבפי\"ב כתב הרמב\"ם ג\"כ דאם נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר אע\"פ ששמע בו ביום והפר לה ה\"ז חייבת מלקות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> אמר לה קיים ומופר לך בבת אחת וכו' עד וא\"ת ה\"ל לרבינו לכתוב בהדיא דהוי קיים מספק וי\"ל דכי אמרינן דלא חיילי לא הקמה ולא הפרה ממילא הוא קיים דשתיקה הוי קיום ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו ק\"ל אמאי נקט אח\"כ הרי זה קיים לעולם בהרי זה קיים לבד סגי. ולי נראה דאע\"ג דאינו בזה אחר זה האי טעמא הוי לכשלא תהא חלה הפרה אבל הקמה ודאי חלה מכיון דלא חיילא הפרה ותפסינן לשון ראשון דהקמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Haflaah/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,185 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Vows",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Vows",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> אבל מ\"ש בסיפא כו' אינו נוח לי וכו'. נ\"ב עיין פ\"ב מהל' תרומות. ונ\"ל דה\"ק כל ג' ימים יכול לחזור בו וא\"צ לזכות בו אם בא אחר אח\"כ וזכה בו מוציאין אותו מידו אחר ג' צריך לזכות בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו וכו'.</b> נ\"ב לא שייך הכא לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו דכי אלמוה רבנן לדבריהם דוקא באותן ימים בלבד, ועיין פרק ואלו נדרים גבי אלמוה רבנן לשעבודיה:<br><b> עוד </b> שם ויש לדקדק בדברי רבינו שנראה שהוא סובר דבעיה\"כ ור\"ח אסור מן התורה עד וי\"ל דאה\"נ שאינן אסורות אלא מדרבנן אלא שכיון שיש להם קצת סמך מן התורה לא אתו לזלזולי בהו ולפיכך אינם צריכים חיזוק ע\"כ. נ\"ב ע' בה\"ה ספ\"ו מהל' שבת שכתב דהחמירו יותר בתחומין דדבריהם מד' אמות דר\"ה לפי שדבריהם צריכים חיזוק. הרי דבתחומין עשו חיזוק אע\"ג דיש להם סמך מן המקרא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ומ\"ש רבינו ברישא ה\"ז אסור בחילופיהן וכו' עד אבל באומר שאיני טועם דמותר בחילופיהן ובגידוליהן איכא לספוקי במשקין ע\"כ. נ\"ב קשה דבדבר שאין זרעו כלה הגידולין אסורים ואפ\"ה כתב רבינו דבמשקין הוי ספק ואיכא למימר דגידולין בכדי נקטיה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולמה לא יבטל העיקר אסור בגדולין שרבו עליו שהרי הן דבר שיש לו מתירין וכו'.</b> נ\"ב ע' בהלכה ט\"ז וקשה בשבועה מאי מצוה לאיתשולי עליה איכא."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו וא\"ל הרי הן עליכם קרבן כיון שקרב אליהם והביט והרי הם אביו ואחיו הרי אלו מותרים.</b> נ\"ב אע\"פ שלא אמר כלום דמסתמא אילו היה יודע דהיו אביו ואחיו לא היה אוסר וה\"ה אם היו זרים ופירש ואמר אילו הייתי יודע שהיה פלוני לא הייתי נודר דהוי נדר טעות וכל שיש טעות בעיקר הנדר הרי הנדר בטל מאליו משא\"כ בקונם אשתי ואח\"כ אומר שהייתי סבור שגנבה את כיסי הוי דברים שבלב וכ\"כ הר\"ן וע' מהרי\"ט ח\"א סימן ס\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בל\"מ </b> וא\"ת כיון דבכל התורה כולה אזלינן בתר רובא הכא אמאי לא וכו'. נ\"ב ע' הר\"ן בקדושין גבי רובא דקדשי והדר מסבלי ותמצא נחת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנודר מן החטים אסור בהם בין חיים בין מבושלים וכו' עד חטים שאני טועם מותר באפוי וכו'.</b> נ\"ב החילוק הוא בין נודר מן החטים סתם למפרש ואמר שאני טועם והכי איתא במתני' גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר במבושל ואילו בנודר מהגריסין אסור במקפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאיני אוכל בשר שנה זו וכו' עד ואם נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה.</b> נ\"ב ע' בפ\"ק דר\"ה דף ו' ע\"ב לענין בל תאחר כיון שעברו עליו ג' רגלים או שנה בלא ג' רגלים, ודוק באותה סוגיא ותראה דכל שהשנה מעוברת אינה נקראת שנה אלא עם חדש העיבור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שאיני שותה יין וכו' עד ואם נדר עד סוף אדר ה\"ז אסור עד סוף אדר שני.</b> נ\"ב נ\"ל טעם לדבריו דאמר עד סוף אדר הרי לא התיר עצמו אלא בניסן וכוונתו הוא שיהא אסור עד שיכנס ר\"ח ניסן משא\"כ לשאמר עד ר\"ח אדר דלא אסר עצמו אלא עד סוף שבט הסמוך לו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b>  מ\"ש אע\"פ שנדריהם קיימים אם חיללו נדרם וכו' פשוט הוא דהא לאו בני עונשין נינהו ע\"כ. נ\"ב קשה לי דבגמרא קאמר אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא מילקא נמי לילקי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן לא יפר בימים שבינתים וכו'.</b> נ\"ב קשה לי דבנתן לה גט לאחר זמן אינה מגורשת אלא עד שיגיע הזמן. ושמא כיון דטעמא דמפר משום שלא תתגנה על בעלה הכא לא שייך דמגונה ועומדת היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני שהוא משועבד לה בשאר וכו'.</b> נ\"ב בסמוך כתב דקונמות מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני שמעשה ידיה מדרבנן עשו חיזוק אלא הכא היינו טעמא שאינו יכול לאסור עצמו לבטל המצוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה יקדשו ידי לעושיהן וכו' עד חכמים עשו חיזוק לשעבוד הבעל מפני שהוא מדבריהם.</b> קשה לי דמשמע דמפני שהוא מדבריהם עשו חיזוק א\"כ בעונה שהוא מן התורה אמאי אין מפקיעין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> דלית ליה אותה דוקא. וק\"ל מההיא דכתב רבינו פ\"ד מהל' פרה אדומה אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה, ודלא כבעל ל\"מ שכתב דהא דכתב רבינו בהל' סוטה אין משקין ב' סוטות כאחת היינו טעמא משום דאף רבנן מודו בה אלא שלא היו דורשין אותה אלא מפני שלבה גס בחברתה ורבינו הביא הפסק ולא הביא הטעם. וזה אינו דהא קאמרו שם מאן ת\"ק ר' שמעון דדריש טעמיה דקרא והרמב\"ם ז\"ל פסק בכל המקומות דלא כר\"ש דדריש טעמיה דקרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ז\"ל וכיצד מפר אומר מופר וכו' עד דלפ\"ז ענין התרת חכם אינו אלא הוראה וכו'. כלומר שהחכם מתיר את האיסור ולפיכך אומר אין כאן נדר כלומר אין כאן איסור אבל הבעל אינו יכול להתיר את האיסור אלא שמבטל הנדר והדיבור שאמרה כאילו לא אמרה כלל ולפיכך אין זה נדר משמעו שאין זה איסור ולא אמר כלום, אמר אין נדר זה כלום משמעו שאין הדיבור שאמרה כלום ודלא כהב\"י:<br><b> עוד </b> בכ\"מ שם אבל דעת הרא\"ש בפסקיו ס\"פ נערה מאורסה דחכם עוקר הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הלכך אם עברה על נדרה ואח\"כ הפר לה בעלה לוקה מה שאין כן בחכם ע\"כ. וצ\"ע דבפי\"ב כתב הרמב\"ם ג\"כ דאם נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר אע\"פ ששמע בו ביום והפר לה ה\"ז חייבת מלקות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> אמר לה קיים ומופר לך בבת אחת וכו' עד וא\"ת ה\"ל לרבינו לכתוב בהדיא דהוי קיים מספק וי\"ל דכי אמרינן דלא חיילי לא הקמה ולא הפרה ממילא הוא קיים דשתיקה הוי קיום ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו ק\"ל אמאי נקט אח\"כ הרי זה קיים לעולם בהרי זה קיים לבד סגי. ולי נראה דאע\"ג דאינו בזה אחר זה האי טעמא הוי לכשלא תהא חלה הפרה אבל הקמה ודאי חלה מכיון דלא חיילא הפרה ותפסינן לשון ראשון דהקמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נדרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,282 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> בד\"א כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד אחד ונתנו לה ה\"ז גט פסול.</b> נ\"ב משמע דהא אם נתנו לה בעדי מסירה כשר ולית כאן למיחש כיון דניכר מתוכו כמ\"ש הרב בכ\"מ פ\"ג. ומ\"ש רבינו פ\"ג שאם היה בו עד אחד כשר ונמסר בעדים די\"א שהגט בטל ולא יראה לי דבר זה אלא פסול מדבריהם ע\"כ. לא קאי אלא אכתבו שלא לשמה וה\"ק ול\"נ דלא הוי מזוייף אלא כמזוייף דילמא אתי למיסמך אעדי חתימה ופסול מדבריהם וממילא דבע\"א לא שייך האי חששא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> הבעל שהביא גט בידו חתום.</b> נ\"ב הא דנקט חתום לחידושא נקטיה וכמ\"ש ועיין מהרש\"ך ח\"א:",
+                "<b> אמר לאחרים וכו'.</b> נ\"ב הלח\"מ תמה על הרב ב\"י ז\"ל דכיון דדעתו דרבינו ס\"ל דנאבד הוי כ\"ש דפסול אם כן למה באותה בעיא דכתבו ותנו לשליח כתב דכיון דהרמב\"ם לא כתב זאת אלא בנמצא פסול משמע דבנאבד לא אבעיא לן והגט בטל וכו' ע\"כ. נ\"ב לק\"מ דכשעשאו שליח לנתינה אם כשכתבו ונתנו לה ונמצא פסול והרי גמרה שליחותן אפ\"ה מטעם דנתינה מעליא קאמר כותבין כ\"ש בנאבד דעדיין לא נתנו כלום. אבל כשעשאו שליח לכתיבה לבד נהי דאיכא לספוקי היכא דכתבו פסול שמא כתיבה מעליא קאמר מ\"מ כשכתבו גט ראוי ונאבד הרי נגמר שליחותן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ וז\"ל ואולי י\"ל לדעתו דמחמירין טפי גבי מתה דאמרינן כי היכי דמת זה מת האחר אבל בנפילה אם נפל מהאחר לא חיישינן בהוחזקו ע\"כ. נ\"ב על כרחין צ\"ל כן דאל\"כ קשה ההוא עובדא בההוא גיטא דאשתכח בסורא כדאיתא בפרק האשה שלום והכי כתבו התוס' שם וכ\"נ דברי הטור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> הכל כשרים לכתוב את הגט חוץ מחמשה כותי ועבד וכו' מפני שהכותי על דעת עצמו הוא כותב וחרש שוטה וקטן אינם בני דעה והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין.</b> ונראה דטעמו דעבד פסול משום דלאו בני כריתות נינהו. והתוספות והרשב\"א והר\"ן כתבו דלא שייך משום דלאו בני כריתות נינהו אלא בעדות אבל כתיבה כיון דלאו משום עדות הוא ושליחות נמי לא בעינן לא שייך למיפסל משום דלאו בני כריתות נינהו כי היכי דלא פסלינן מילה בעכו\"ם אע\"ג דלאו בני מילה נינהו. ולע\"ד נראה כדברי הרמב\"ם מדאמרינן בגמרא גבי מתניתין דכל השטרות העולים בערכאות של עכו\"ם כו' ר\"ש אומר אף אלו כשרים ופריך בגמרא והא לאו בני כריתות נינהו ופירש רש\"י דכיון דלא שייכי בתורת גיטין אינם נעשים עדים בדבר דכתיב וכת�� ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ואע\"ג דגמרא איירי אליבא דר\"מ מ\"מ מדר\"מ נשמע לר\"א דס\"ל דכתב דקרא אכתיבת סופר קאי דדרשינן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וכ\"נ מפירש\"י בגמרא גבי ההיא דפריך והא ערכאות של עכו\"ם דפסולא דאורייתא הוא ופירש רש\"י דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ומשני ר\"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, ופירש רש\"י וכתב אכתיבת הגט כתיב ואיירי כשכתבו סופר ישראל. והתוספות כתבו דיש לפסול לעבד בכתיבה דבעינן שליחות אכתיבה מדאמרינן צריך שיאמר לסופר כתוב. והרשב\"א ז\"ל הביא עוד ראיה מדאמרינן בההיא דהוו קרו לה נפאתה וכתבו אינהו תפאתא דאין חוזרין וכותבין לה גט אחר משום דעשו שליחותן. הן אמת דלפי מ\"ש הר\"ש ב\"ר צמח ז\"ל שם דלא אמרו עשו שליחותן אלא כשנכתב ונחתם אין ראיה והרמב\"ן ורשב\"א והר\"ן דחו זה והביאו ראיה מריש זבחים דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ופריך בגמרא הא סתמא כשרים ורמינהו הכותב טופסי גיטין צריך שיניח התורף ומשני זבחים בסתמא לשמן קאי אשה לאו לגירושין קיימא ואם איתא דלכתיבה ג\"כ בעינן שליחות מאי פריך נהי דסתמן לשמן קאי מ\"מ בעינן שיניח תורף שיכתבנו בשליחות הבעל ומאי משני אשה לאו לגירושין עומדת דמשמע דאי הוה קיימא לגירושין היה יכול לכתוב תורף ולא בעינן שליחות ומאי דפסלינן לכתוב תורף בלא צואת הבעל משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה אע\"פ שמתכוונין לשמה לשם אשה זו:<br><b> איברא </b> דהרמב\"ם ז\"ל רפ\"ב כתב וז\"ל זה שנאמר בתורה וכתב לה אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו. וכתב ה\"ה דהטעם דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו ורבנן דרשי האי וכתב בכתיבה מתגרשת וכו' עכ\"ל. נראה בפירוש דלכתיבה נמי בעינן שליחות. אמנם צריך להבין מאי דמסיים הר\"מ ז\"ל וכתב לא נאמר וכתב אלא לומר שאינה מתגרשת אלא בכתב והא איצטריך וכתב לה שיהא הבעל כותב או שלוחו ובפרק מי שאחזו אמתניתין דאמרו לו לכתוב גט קאמר בגמרא מני ר\"מ היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב וכו' אתאן לר\"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח ופירש רש\"י מילי מימסרן לשליח דשלוחו של אדם כמותו ור\"י סבר לא מימסרן לשליח אלמא דלכתיבה נמי בעינן שליחות. וכתב הר\"ן בשם הרמב\"ן בפ' התקבל דאע\"ג דעושה אדם שליח שלא בפניו שאני גט דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו. ובס\"פ המגרש קאמר בגמרא וליחוש דילמא אימלוכי אימליך כתב הר\"ן בשם הרמב\"ן פירוש שמא מתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב חציו ונמלך ומנעו מלהשלים הגט ונתבטל שליחותו וכשחזר אחר כך וא\"ל לשליח לא עשאו שליח אלא לחצי הגט ולא ניתן לגירושין והקשו על דבריו הרשב\"א והר\"ן דכיון שמתחלתו ועד סופו נעשה כמצותו המלכה שבינתים למה פסלו ולפי מ\"ש לק\"מ דנהי דבמצות הבעל נעשה מ\"מ חציו הראשון נכתב שלא בשליחות הבעל דכיון דנמלך נתבטל שליחותו ובעינן כתיבה בשליחות הבעל, ובפרק השולח איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש כלומר מי אמרינן בטליה לדבור ראשון שצוה לכתוב הגט לשמה והוי כאלו לא נכתב הגט לשמה כלל או דילמא שליחות דשליח הוא דבטיל אבל גיטא לא בטיל ומסיק גיטא גופיה לא בטיל. ויש מקצת נוסחאות שגורסות גיטא גופיה מי קא בטליה דמשמע דאילו בטל הגט בפירוש הרי זה בטל ואינה מתגרשת לעולם בגט זה וזו היא שיטת הרמב\"ם והתוס' ואם איתא דמאי דבעינן צואת הבעל לאו משום שליחות הוא אלא משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה א\"כ גט זה שנכתב בצואת הבעל הרי נכתב לשמה א\"כ מה יכול עוד הבעל לבטל דבשלמא אי בעינן שליחות הבעל לכתיבה אתי שפיר דכיון דבטליה לשליחותיה נמצא כאילו לא נכתב לשמה והוי כאילו אמר כל הרוצה לכתוב גט לאשתי יכתוב, ואפילו לגירסאות דגרסי גיטא גופיה מי קא בטיל הא פירשו טעמא משום דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ואי לא בעינן שליחות לכתיבה מה שייך לומר אי אתי דיבור ומבטל מעשה דהכא לאו לדיבוריה בעינן אלא כדי שיכוון הסופר לשמה וכיון שנכתב לשמה מה שייך כאן לביטול וע\"כ לא אמרו אתי דיבור ומבטל מעשה או לא אלא היכא דבעינן שליחות והראיה שהביאו הרשב\"א והר\"ן מזבחים אינה ראיה דלפי הגמרא דפ' מי שאחזו דקאמר תנייא כותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה ה\"ז גט בטל עד שישמעו קולו א\"כ מאי מקשה בריש זבחים הא סתמן פסולים כלומר ומ\"ש מזבחים דסתמן לשמן הוו והא בגט אפילו כתבו הסופר לשמה פסול כל שלא שמע קול הבעל ואפילו אם צוה הבעל אמרו לסופר פלוני שיכתוב גט לאשתי:<br><b> איברא </b> דקשה דבפ' מי שאחזו איתא אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו ואם איתא דבעינן שליחות לכתיבה הא חרש לאו בר שליחות ואינו נעשה משלח ג\"כ כמ\"ש הרמב\"ם בהל' שלוחין ואע\"ג דלא קי\"ל כרב כהנא היינו מטעם אחר משום דבעינן קולו ואפילו בפיקח לא מהני כתב. ולסברת הרמב\"ם שסובר דלא ממעטינן כתב ידו אלא בחרש דכיון דלאו בר דעת הוא אין סומכין על כתיבת ידו להחשיבו בן דעת לק\"מ דרב כהנא סבר דעל כת\"י סמכינן להחשיבו בן דעת וכיון דבן דעת הוא עושה שליח ג\"כ אבל לסברת הטור דסובר דמקולו ממעטינן אפילו כתב פקח קשה. ועיין בחידושי הרשב\"א כדברי. והתוספות בעירובין דף י\"ג כתבו ז\"ל והא דתניא כתב סופר לשמה וכו' ה\"ז פסול עד שישמעו קולו מדרבנן הוא א\"נ בסוטה אין הכהן מקפיד אם יכתוב שום אדם ומסתמא ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל עכ\"ל. ונראה דהיו גורסים פסול. ומ\"מ דבריהם תמוהים דהא אמרינן עד שישמעו לאפוקי באומר אמרו קולו לאפוקי כתב ידו אלמא אפילו בדניחא ליה לבעל ואמר אמרו לפ' שיכתוב לא מהני ואפילו כתב בכתב ידו. וראיה אחרת מפרק מי שאחזו קורדייקוס דתנן כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס אמרו עלה בגמרא אמר רשב\"ל כותבין ונותנין לאלתר ור\"י אומר אין כותבין אלא לכשישתפה וטעמא דר\"י דמדמה ליה לשוטה ע\"כ. והשתא קשה אם איתא דלכתיבה לא בעינן שליחות ומאי דבעינן קולו היינו משום דבלאו הכי לא חשבינן כוונתו כונה כמ\"ש הרשב\"א אם כן זה שצוה בעודו בריא ואמר כתבו גט לאשתי ואחזו שטות אח\"כ למה לא יכתבו הגט ואם כתבו אמאי הוא פסול מכיון שכתבו לשמה ובצווי הבעל ובשלמא לסברת הסוברים דבעינן שליחות לכתיבה אתי שפיר דכיון דנשתטה נתבטל השליחות, וכ\"ת אם איתא דבעינן שליחות לכתיבה א\"כ ש\"מ שמצוה לכתוב גט וכן מגוייד או צלוב דכותבין ונותנין לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח ובשלמא למ\"ד דלא בעינן שליחות לכתיבה ניחא. ויש ליישב כאשר לבאר לקמן ובפ' ר\"ג איתא בעי רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה\"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא לא מפני שאין בידו לגרשה יבמתו מאי תיקו. ופירשו התוס' דלאשה בעלמא לא טעמא כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשהו שליח אלמא בפירוש דבעינן שליחות לכתיבה. וכ\"ת התם ה\"ט משום דהוי מקנה לדבר שלב\"ל וכ\"כ התוס' בשם ר\"י דהיינו דוקא למ\"ד אין אדם מקנה דשלב\"ל אבל למ\"ד מקנה הוי גט כי היכי דמהני לענין שיחרור בלוקח עבד ע\"מ לשחררו וכתב לו הרי גופך קנוי לך מעכשיו עכ\"ד. דבריהם קשים לשמוע דהתם בעבד באותה כתיבה זכה מעכשיו העבד והוי דשלב\"ל אבל הכא אין כאן הקנאה ואם ירצה שלא לגרשה הרשות בידו. אחר כך מצאתי בירושלמי פ\"ק דתרומות דפריך לרשב\"ג דאמר פקח ונתחרש [הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וכן בגיטין כותב ואחרים מקיימין כתב ידו] ממתני' דמי שאחזו הרי שכתב בכת\"י ואמר לסופר כתוב ולעדים חתמו אינו גט עד שישמעו קולו ומשני א\"ר אבדומי בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש ע\"כ. ובמסכת נזיר גבי מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח כתבו התוס' וההיא דר\"ג ה\"ט דכיון דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. איברא דלפי זה קשה דהא קי\"ל דיכולה אשה לומר לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה וטעמא דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהיה נילוש ואין זה דבר שלא בא לעולם כיון דבידה לעשות קרוי שפיר דשב\"ל ואילו בפ' ר\"ג בעי ליבמתו מהו ומאי קמיבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה ומחמת זה כתבו התוס' דגבי חלה נמי לא מהני. אמנם מצאתי ראיה לדין זה ממתני' דהאומר כתבו גט ותנו לאשתי שכותבין ונותנים והא בעינן שליחות לנתינה והשתא לא מצי עביד דעדין לא נכתב הגט וע\"כ ה\"ט כיון דבידו לעשותו קרוי שפיר דשב\"ל וההיא דיבמתו אין בידו לבא עליה אם היא לא תרצה דאזיל וערקת לעלמא:<br><b> ולפי </b> מה שהעלינו דצריך שליחות לכתיבה גם כן צריך ליישב מה שהקשינו לעיל ממגוייד או חולה שמשוי שליח לכתוב גט לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח והכי אמרו גבי כהנים אי שלוחי דידן הוו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי ומצינן לשוויי שליח. ולכאורה היה נראה לחלק דהתם ישראל לאו בני קרבנות נינהו כלל מה שאין כן הכא דחולה בר כריתות הוא והכי מחלק בגמרא פרק קמא דקידושין גבי עבד. אמנם צריך להבין עדין דבמסכת נזיר אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד השתא ומצי משוי שליח ומהאי טעמא לא מצי משוי שליח לאשה דהיא נשואה השתא וכן להפר נדרי אשתו דמי איכא מידי דהשתא לא מצי עביד ומצי משוי שליח ואמרו שם דסבירא ליה לר' יאשיה כמ\"ד דאדם מצי מפר נדרי אשתו קודם שתדור:<br><b> איברא </b> דהרמב\"ם ז\"ל כתב בהלכות נדרים דשליחות לא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו וכ\"כ מהרי\"ק, וצ\"ע דלמה איצטריך להאי טעמא כיון דפסק כחכמים דאמרי דהאומר לאשתו כל הנדרים שתדורי עד זמן פ' דלא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר וע\"כ לא איצטריך ר' יאשיה להאי קרא אלא משום דס\"ל כר\"א דמצי מפר כל שתדור. וע\"כ היה נראה דס\"ל להרמב\"ם ז\"ל דאדם מצי משוי שליח אפילו למאי דאיהו לא מצי עביד וה\"ט משום דבר הפרה הוא וכההיא דעבד. אבל זה אינו דבהלכות אישות פסקה הרמב\"ם לההיא דנזיר ולא דמי לההיא דעבד דאמר עבד בר כריתות הוא ומשום הכי משוי שליח אע\"ג דאיהו לא מצי לקבלו דהתם אין במעשה שום גריעות דהמעשה שהוא הגט יכול לאתעביד השתא וכיון דהמעשה יכול לאתעביד השתא מצי משוי שליח כיון דשייך הוא בגיטין מה שאין כן התם דמאי דלא מצי עביד הוא אינו משום גריעות דיליה אלא משום דאין המעשה בא לעולם וההיא דאיצטריך הרמב\"ם ז\"ל בנדרים דשל��חות לא מהני לקרא אפשר דאיירי לנדרים שכבר נדר. אמנם עדין קשה דבפרק הגוזל עצים תניא ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ופריך האי זקן או חולה ה\"ד אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תהוי דידיה ואי דלא מצי עביד עבודה היכי משוי שליח ומשני עבודה דכי עביד ע\"י הדחק עבודה היא משוי שליח, ומאי קושיא דהא כי אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח היינו היכא דלאו בר עשיה הוא כלל כגון ישראלים דלאו בני קרבנות נינהו או היכא דהגריעות הוא במעשה כגון דהוי דשלב\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הראב\"ד </b> השיג ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפני נכתב למה אם הביאו פסול ע\"כ. נ\"ב נראה לי דטעמו של רבינו משום דאינו נאמן לומר שעשאהו שליח והו\"ל ספק אם עשהו שליח או לא ואפילו יודה הבעל כמ\"ש ה\"ה פ\"ט הלכ' ל\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה אבל אם א\"ל הולך וכו' עד אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ\"מ להולך לאו כזכי וה\"ה לתן. נ\"ב ק\"ל דבגמרא אמרו שליח מתנה כשליח הגט, ובמתנה כתב הרמב\"ם דתן הוי כזכי. ועיין בהרשב\"א פרק כל הגט דף ל\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה שליח האשה וכו'. עד וזה דעת רבינו שהאריך בבאור הא לך גט כמו שאמרה ע\"כ. נ\"ב קאי באם אמר לו הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ז\"ל דברים בגו שאם הביאו השליח ממקום שצ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהא דשליח נאמן היינו משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי וא\"כ כל שלא קראו העדים הגט לא שייך לומר כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפילו בפני ב' אחרים.</b> נ\"ב רבי איירי לעיקר הדין והא קמ\"ל דלא אמרינן מילתא דאיתעביד באפי עשרה צריכה אפי עשרה למישלפה וזהו דקאמר ואפילו בפני שנים אחרים וסובר הוא ז\"ל דפלוגתא דרבי ורשב\"ג בהכי הוא וכלישנא בתרא והשתא א\"ש הא דכתב בסמוך ואפילו היו י' משבטלו וכו' דבהא לא פליג רבי ורשב\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הקשה </b> בלח\"מ לדעת רבינו כיון דלדעתו דכשהבעל מערער אינו גט מן התורה א\"כ מה תירצו בגמ' ליבעי תרי מדאורייתא לא בעי קיום ורבנן הוא דאצרוך ומשום עיגונא אקילו א\"כ כשבא בעל וערער למה אינו ערעור וסומכין על עד אחד שאמר בפני נכתב ונחתם וכו'. נ\"ב הא דאמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן היינו היכא דליכא מערער אבל היכא דאיכא מערער לא וכ\"כ רבינו בפרק זה. ועל פי זה נתיישב מ\"ש הבכ\"מ בהלכות עדות פ\"ג ומשום הכי כל היכא דליכא מערער ובא השליח ואמר בפני נכתב ונחתם נאמן כבי תרי ושוב כשבא הבעל ומערער אינו נאמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה וז\"ל ובהלכות כתוב שם קשיא דרב אדרב דהכא פסק הלכה כר\"י והתם בהמגרש אמר לאפוקי מדר\"י ע\"כ. נ\"ב הא דקי\"ל היינו כשכתוב התנאי בשטר אבל בע\"פ לא, ועיין בפ' מי שאחזו:<br><b> כתב </b> ה\"ה ויש לה להנשא וכו' עד יש מי שסובר כדברי רבינו בע\"מ והוא שיהא בידה לקיימו ומ\"מ לא דחו הברייתא ע\"מ שתתני לי מאתים זוז שאינו בידה לגמרי שאם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול. נ\"ב ונראה דרבי סובר כיון דאינו אלא פסול דרבנן לא חיישינן לשמא לא ירצה לקבל המעות, וכיוצא בזה כתב ה\"ה בפ\"ד מהלכות אישות, ועי' מ\"ש ה\"ה בפ' זה הלכה כ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> הנותן גט לאשתו ע\"ת שתתן לו מאתים זוז כו' עד ואין עד אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין.</b> נ\"ב מכאן נ\"ל דעדות מיוחדת בגיטין אינם מצטרפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה והאריך בזה ובסוף דבריו כתב וצ\"ע ע\"כ. נ\"ב עיין בפ\"ז מהלכות אישות דכתב ה\"ה שכל האומר ע\"מ שיהיה כן כיון שהיה פעם אחד נתקיים התנאי ועיין במהרי\"ט ז\"ל סימן מ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקשה </b> הרב בעל ל\"מ ז\"ל על תשובת הרי\"ף שהביא ה\"ה טובא. חדא דאמאי לא ניחוש שמא פייס הוא לה ובטלו שניהם התנאי של מאתים ע\"כ. נ\"ב עיין בתוס' בפ\"ב (י\"ח:) ד\"ה חיישינן דלא חיישינן לזה אלא כשהיה הולך דלטובתה נתכוון ולא לצעורה וא\"ש השתא ומחל לה התנאי וכ\"כ הרא\"ש:<br><b> באותו </b> הלכה כתב ה\"ה ז\"ל וכן האומר לאשה זה מבואר שע\"כ לא אמרו בגמרא אבל אמתני' הא לא אתא אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר לדברי הכל חוששין ע\"כ. נ\"ב מדברי התוס' בפרק המביא תניין (גיטין דף י\"ח ע\"ב) נראה דכל שהוא עמה בעיר מסתמא מחמת קטטה קמכוין ולא להתפייס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירש ועמד אינו יכול לחזור שאין גיטו כמתנתו וכו'.</b> בפ' מי שאחזו אמר רב הונא גיטו של ש\"מ כמתנתו ואם עמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ע\"כ. ובהאי מימרא רבו הפירושים דמדברי רש\"י ז\"ל נראה דהא דלא קי\"ל כרב הונא היינו דוקא בסתמא שלא התנה כלום אבל באומר אם מתי דברי הכל אם עמד חוזר אפילו מת מאותו חולי והיינו דוקא כשהלך בלא משענת אבל אם הלך על משענתו אם אמר מחולי זה אומדין אותו אם מת מאותו חולי משום דמחולי זה קאמר אבל באומר אם מתי סתם גיטו גט. ושיטה אחרת יש דאפילו באומר אם מתי סתם אומדין אותו והוא דעת הטור והרמב\"ם כמ\"ש ה\"ה בהל' זכייה. ונראה דטעמייהו הוי משום דבאומר אם מתי סתמא מחולי זה קאמר. אמנם יש חילוק בין סברת הרמב\"ם לסברת הטור דלדעת הרמב\"ם בכל גוונא בעי אומדנא בין הלך במשענת בין הלך בלא משענת ולדעת הטור כל שהלך בלא משענת לא בעי אומדנא ואע\"פ שחזר וחלה מחולי הראשון בטל הגט כיון שנתרפא שעה אחת. והתוספות אזלי לשיטה אחרת והעלו דאפילו באומר אם מתי מחולי זה בעי אומדנא גזירה שמא יאמרו כשמת מאותו חולי ורואים שהגט בטל יאמרו שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי אלא מיתה גורם ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו חולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולפי דבריהם בין הלך במשענת בין שלא במשענת בעי אומדנא אם מת מאותו חולי אלא שבהלך על משענתו בעי אומדנא משום דמחולי זה קאמר ושמא לא מת מאותו חולי ובהלך בלא משענת מדינא לא הוה בעי אומדנא דהרי כבר נתרפא שעה אחת ואפילו מת אח\"כ מאותו חולי אלא דמשום גזירה דשמא יאמרו בעי אומדנא. ולפי זה באומר אם מתי סתם והלך על משענתו כיון דליכא עמידה לא בעי אומדנא. ובהלך בלא משענת ועדין לא הבריא לגמרי. נראה לכאורה דכיון דאיכא עמידה והרי נתרפא שעה אחת דבעי אומדנא דודאי כל האומר אם מתי סתמא כאומר מחולי זה קאמר ולאו תנאה דלעולם כמ\"ש הרשב\"א והר\"ן ז\"ל:<br><b> איברא </b> דעדין יש לדקדק דלא ליבעי אומדנא באומר אם מתי ולא אמר מחולי זה דכיון דטעמא דבעינן אומדנא הוי משום גזירה דשמא יאמרו כשרואים שמת אח\"כ מאותו חולי והגט בטל שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי. כל זה שייך באומר חולי זה אבל באומר אם מתי סתמא לא שייך האי גזירה כשרואים אותו עמד שהרי הכי התנו אם מתי והרי עמד שעה אחת. אמנם עדין איכא למימר זיל לאידך גיסא ולא ליבעי אומדנא ואפילו כי מת מחולי אחר ליהוי גיטא כל עוד שלא הבריא לגמרי דבשלמא באומר מחולי זה מחמת חולי זה קאמר וכל שנתרפא שעה אחת ומת אח\"כ מחולי אחר מדינא נתבטל הגט דמחולי זה קאמר ולא מחולי אחר וגם לא שייך למיגזר, אבל באם מתי סתמא כל עוד שלא הבריא לגמרי אע\"ג דנתרפא שעה אחת מאותו חולי מדינא לא נתבטל הגט דאם מתי סתמא כל עוד שלא יבריא כמו שהיה מקודם קאמר ולא אזלינן בתר אומדנא ולומר דכל שעמד חזר ביה מידי דהוי אמתנה דכל שעמד בטלה מתנתו וזו היא שיטת רבינו ירוחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה וכו' אינו גט. אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או שנשכו נחש הרי זו ספק מגורשת.</b> וכן פסק בש\"ע. ונראה דהחילוק בין רישא לסיפא דמחולי זה משמע מחמת חולי זה וכשאכלו ארי הרי לא מת מחמת אותו חולי. ובאם לא יעמוד מספקא לן אם ר\"ל אם לא יעמוד מחמת זה החולי או דילמא אם לא יעמוד מתוך אותו החולי קאמר. ולפ\"ז מוכרח דכי אמרו אין אונס בגיטין הויא אפילו באונס דלא שכיח. ומן התימא על בעל הש\"ע דבסימן קמ\"ד פסק דאונס דלא שכיח חשיב אונס והיא סברת הטור ולפי מש\"ל דדעת הרמב\"ם והטור דאומר אם מתי סתמא הוי כאלו אמר מחולי זה ובעי אומדנא ה\"ה אם אכלו ארי דלא הוי גט וכן אם אירע לו אונס דשכיח ולא שכיח. דהא לדעת הרמב\"ם ז\"ל דס\"ל דאפילו אונס דלא שכיח כלל אין אונס בגיטין כמ\"ש ואפ\"ה כל שאמר מחולי זה לא הוי גט וה\"ט דמחולי זה קאמר והרי לא מת מחולי זה. ולפ\"ז נראה דאפילו אם אירע אונס דשכיח ומת מחמת המאורע דלא הוי גט דלא שייך הכא לומר הו\"ל לאתנויי דהא התנה בהיפך ופירש דלא קביל אונס אחר ולדעת הטור כל שאינו אונס דלא שכיח כלל הוי גט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> מרן בכ\"מ ז\"ל אמר כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע וכו' עד ונ\"ל שאפשר לומר שטעמו של רבינו שכל שהוא אחר השבוע אפילו מופלג לא נפיק מכלל אחר השבוע ע\"כ. נ\"ב צ\"ע בפ\"ג דנזיר אבעיא לן אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר מעכשיו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ה </b> בסוף לשונו אבל כאן שאחר שנתיחד לא עשה כלום כבר נתבטל שליחותם ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דבס\"פ מי שאחזו מייתי תניא כותיה דר\"י ה\"ז גיטך כ\"ז שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכו' הואיל ולא נתייחד עמה ה\"ז גט ולגט ישן אין חוששין כיון דלא נתייחד עמה דמשמע דאם נתייחד עמה לא נתבטל הגט ואע\"ג דלא עשה שום מעשה אחר היחוד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה אמר לסופר כתוב לי גט וכו' עד ואפילו יודה הבעל הויא לה ספק מגורשת ע\"כ. נ\"ב זה אינו דאם יודה הבעל הוי גט כשר אבל כשאינו מודה הוא דהוי ספק שמא לא שלחו הבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם <b> האומר לשליח תן גט זה לאשתי במקום פ' וכו' עד תנהו לה ביום פ' ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט.</b> נ\"ב כתב המבי\"ט ז\"ל ח\"א סימן קצ\"א דאם נתנו אחר הזמן כשר יע\"ש. וזה אינו דלעיל כתב רבינו הרי שאיחרו הזמן ונתנו לה ה\"ז פסול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ ז\"ל וכן אם גירש את אשתו בגט פסול וכו'. עד אלא ודאי פשיטא דבספק קידושין לא שייך לומר שתצא והולד ממזר ע\"כ. נ\"ב עיין בפ' ט\"ו מהלכות א\"ב הלכה י' שכתב רבינו ז\"ל וממזר ספק כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> המוציא את אשתו משום שם רע וכו' עד ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם גזירה שמא תנשא לאחר וכו'.</b> נ\"ב הוצרך לטעם זה דקלקול דלפי טעם זה צריכים שיאמרו לו דע שאין אתה מחזירה והיינו היכא דאמר לה מפני מה מוציאה. ועיין במהרש\"ך בח\"ב סי' כ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> נתייחד עמה בפני עדים אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לפיכך צריכה גט מספק.</b> נ\"ב ראיתי מי שרצה לומר דבמוציא את אשתו משום זנות אע\"פ דבעל בפני עדים אין לחוש לקדושין כיון דאין בידו להחזירה ע\"כ. ואין נראה כן וראיה מההיא דאוקימנא מתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דב\"ש אומרים א\"צ גט שני וב\"ה אומרים צריכה גט שני דמיירי כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה דב\"ש סברי לא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה דמשמע אם יש עדי ביאה צריכה גט שני וקאמר בירושלמי אר\"י בר בון ב\"ש כדעתהון דאינון אמרי לא יפטור אדם אשתו אלא א\"כ מצא בה ערוה דמזוהמת היא לפניו ולפיכך א\"צ גט שני אלמא דאפילו במוציא את אשתו משום זנות אי לאו טעמא דאית ליה דלא אמרינן הן הן עדי יחוד וכו' הוה מצרכה גט שני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל כבר כתבתי מחלוקת ר\"י ור' יוסי באנוסה ומפותה ע\"כ. נ\"ב כן משמע בס\"פ אלמנה לכ\"ג ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה אם נשאת לאחד מעדיה וכו' עד הא דתנן לא ישא את אשתו אינו אלא בעד אחד אבל בתרי לא וכו'. נ\"ב כלומר ליכא חשדא כיון דאין אדם חוטא ולא לו ומשום הכי מצטרף זה עם האחר ולית בהם אפילו חשדא וליכא למימר דהאי דנשאה כמאן דליתא וכיון דעדותו לא מהני לא יצטרף עם האחר ז\"א דלית ביה אלא משום חשדא לבד וכל היכא דאיכא אחר עמו אף משום חשדא ליכא, ומ\"ש הרב בלח\"מ גם מה שיחס לר\"ח כל דבריו צ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> מרן ז\"ל כי איבעיא לן בלא הוחזקה מלחמה ספיקא דרבנן ולקולא ע\"כ. עיין רדב\"ז דף י\"ב ובפ\"מ ח\"א סי' י\"א ומהרי\"ט סי' נ\"א דף נ\"ו ע\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,279 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Divorce",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Divorce",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> בד\"א כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד אחד ונתנו לה ה\"ז גט פסול.</b> נ\"ב משמע דהא אם נתנו לה בעדי מסירה כשר ולית כאן למיחש כיון דניכר מתוכו כמ\"ש הרב בכ\"מ פ\"ג. ומ\"ש רבינו פ\"ג שאם היה בו עד אחד כשר ונמסר בעדים די\"א שהגט בטל ולא יראה לי דבר זה אלא פסול מדבריהם ע\"כ. לא קאי אלא אכתבו שלא לשמה וה\"ק ול\"נ דלא הוי מזוייף אלא כמזוייף דילמא אתי למיסמך אעדי חתימה ופסול מדבריהם וממילא דבע\"א לא שייך האי חששא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> הבעל שהביא גט בידו חתום.</b> נ\"ב הא דנקט חתום לחידושא נקטיה וכמ\"ש ועיין מהרש\"ך ח\"א:",
+                "<b> אמר לאחרים וכו'.</b> נ\"ב הלח\"מ תמה על הרב ב\"י ז\"ל דכיון דדעתו דרבינו ס\"ל דנאבד הוי כ\"ש דפסול אם כן למה באותה בעיא דכתבו ותנו לשליח כתב דכיון דהרמב\"ם לא כתב זאת אלא בנמצא פסול משמע דבנאבד לא אבעיא לן והגט בטל וכו' ע\"כ. נ\"ב לק\"מ דכשעשאו שליח לנתינה אם כשכתבו ונתנו לה ונמצא פסול והרי גמרה שליחותן אפ\"ה מטעם דנתינה מעליא קאמר כותבין כ\"ש בנאבד דעדיין לא נתנו כלום. אבל כשעשאו שליח לכתיבה לבד נהי דאיכא לספוקי היכא דכתבו פסול שמא כתיבה מעליא קאמר מ\"מ כשכתבו גט ראוי ונאבד הרי נגמר שליחותן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ וז\"ל ואולי י\"ל לדעתו דמחמירין טפי גבי מתה דאמרינן כי היכי דמת זה מת האחר אבל בנפילה אם נפל מהאחר לא חיישינן בהוחזקו ע\"כ. נ\"ב על כרחין צ\"ל כן דאל\"כ קשה ההוא עובדא בההוא גיטא דאשתכח בסורא כדאיתא בפרק האשה שלום והכי כתבו התוס' שם וכ\"נ דברי הטור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> הכל כשרים לכתוב את הגט חוץ מחמשה כותי ועבד וכו' מפני שהכותי על דעת עצמו הוא כותב וחרש שוטה וקטן אינם בני דעה והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין.</b> ונראה דטעמו דעבד פסול משום דלאו בני כריתות נינהו. והתוספות והרשב\"א והר\"ן כתבו דלא שייך משום דלאו בני כריתות נינהו אלא בעדות אבל כתיבה כיון דלאו משום עדות הוא ושליחות נמי לא בעינן לא שייך למיפסל משום דלאו בני כריתות נינהו כי היכי דלא פסלינן מילה בעכו\"ם אע\"ג דלאו בני מילה נינהו. ולע\"ד נראה כדברי הרמב\"ם מדאמרינן בגמרא גבי מתניתין דכל השטרות העולים בערכאות של עכו\"ם כו' ר\"ש אומר אף אלו כשרים ופריך בגמרא והא לאו בני כריתות נינהו ופירש רש\"י דכיון דלא שייכי בתורת גיטין אינם נעשים עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ואע\"ג דגמרא איירי אליבא דר\"מ מ\"מ מדר\"מ נשמע לר\"א דס\"ל דכתב דקרא אכתיבת סופר קאי דדרשינן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וכ\"נ מפירש\"י בגמרא גבי ההיא דפריך והא ערכאות של עכו\"ם דפסולא דאורייתא הוא ופירש רש\"י דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה ומשני ר\"א ��יא דאמר עדי מסירה כרתי, ופירש רש\"י וכתב אכתיבת הגט כתיב ואיירי כשכתבו סופר ישראל. והתוספות כתבו דיש לפסול לעבד בכתיבה דבעינן שליחות אכתיבה מדאמרינן צריך שיאמר לסופר כתוב. והרשב\"א ז\"ל הביא עוד ראיה מדאמרינן בההיא דהוו קרו לה נפאתה וכתבו אינהו תפאתא דאין חוזרין וכותבין לה גט אחר משום דעשו שליחותן. הן אמת דלפי מ\"ש הר\"ש ב\"ר צמח ז\"ל שם דלא אמרו עשו שליחותן אלא כשנכתב ונחתם אין ראיה והרמב\"ן ורשב\"א והר\"ן דחו זה והביאו ראיה מריש זבחים דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ופריך בגמרא הא סתמא כשרים ורמינהו הכותב טופסי גיטין צריך שיניח התורף ומשני זבחים בסתמא לשמן קאי אשה לאו לגירושין קיימא ואם איתא דלכתיבה ג\"כ בעינן שליחות מאי פריך נהי דסתמן לשמן קאי מ\"מ בעינן שיניח תורף שיכתבנו בשליחות הבעל ומאי משני אשה לאו לגירושין עומדת דמשמע דאי הוה קיימא לגירושין היה יכול לכתוב תורף ולא בעינן שליחות ומאי דפסלינן לכתוב תורף בלא צואת הבעל משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה אע\"פ שמתכוונין לשמה לשם אשה זו:<br><b> איברא </b> דהרמב\"ם ז\"ל רפ\"ב כתב וז\"ל זה שנאמר בתורה וכתב לה אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו. וכתב ה\"ה דהטעם דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו ורבנן דרשי האי וכתב בכתיבה מתגרשת וכו' עכ\"ל. נראה בפירוש דלכתיבה נמי בעינן שליחות. אמנם צריך להבין מאי דמסיים הר\"מ ז\"ל וכתב לא נאמר וכתב אלא לומר שאינה מתגרשת אלא בכתב והא איצטריך וכתב לה שיהא הבעל כותב או שלוחו ובפרק מי שאחזו אמתניתין דאמרו לו לכתוב גט קאמר בגמרא מני ר\"מ היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב וכו' אתאן לר\"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח ופירש רש\"י מילי מימסרן לשליח דשלוחו של אדם כמותו ור\"י סבר לא מימסרן לשליח אלמא דלכתיבה נמי בעינן שליחות. וכתב הר\"ן בשם הרמב\"ן בפ' התקבל דאע\"ג דעושה אדם שליח שלא בפניו שאני גט דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו. ובס\"פ המגרש קאמר בגמרא וליחוש דילמא אימלוכי אימליך כתב הר\"ן בשם הרמב\"ן פירוש שמא מתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב חציו ונמלך ומנעו מלהשלים הגט ונתבטל שליחותו וכשחזר אחר כך וא\"ל לשליח לא עשאו שליח אלא לחצי הגט ולא ניתן לגירושין והקשו על דבריו הרשב\"א והר\"ן דכיון שמתחלתו ועד סופו נעשה כמצותו המלכה שבינתים למה פסלו ולפי מ\"ש לק\"מ דנהי דבמצות הבעל נעשה מ\"מ חציו הראשון נכתב שלא בשליחות הבעל דכיון דנמלך נתבטל שליחותו ובעינן כתיבה בשליחות הבעל, ובפרק השולח איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש כלומר מי אמרינן בטליה לדבור ראשון שצוה לכתוב הגט לשמה והוי כאלו לא נכתב הגט לשמה כלל או דילמא שליחות דשליח הוא דבטיל אבל גיטא לא בטיל ומסיק גיטא גופיה לא בטיל. ויש מקצת נוסחאות שגורסות גיטא גופיה מי קא בטליה דמשמע דאילו בטל הגט בפירוש הרי זה בטל ואינה מתגרשת לעולם בגט זה וזו היא שיטת הרמב\"ם והתוס' ואם איתא דמאי דבעינן צואת הבעל לאו משום שליחות הוא אלא משום דבלא צואת הבעל לא חשבינן כונתן לשמה א\"כ גט זה שנכתב בצואת הבעל הרי נכתב לשמה א\"כ מה יכול עוד הבעל לבטל דבשלמא אי בעינן שליחות הבעל לכתיבה אתי שפיר דכיון דבטליה לשליחותיה נמצא כאילו לא נכתב לשמה והוי כאילו אמר כל הרוצה לכתוב גט לאשתי יכתוב, ואפילו לגירסאות דגרסי גיטא גופיה מי קא בטיל הא פירשו טעמא משום דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ואי לא בעינן שליחות לכתיבה מה שייך לומר אי אתי דיבור ומבטל מעשה דהכא לאו לדיבוריה בעינן אלא כדי שיכוון הסופר לשמה וכיון שנכתב לשמה מה שייך כאן לביטול וע\"כ לא אמרו אתי דיבור ומבטל מעשה או לא אלא היכא דבעינן שליחות והראיה שהביאו הרשב\"א והר\"ן מזבחים אינה ראיה דלפי הגמרא דפ' מי שאחזו דקאמר תנייא כותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה ה\"ז גט בטל עד שישמעו קולו א\"כ מאי מקשה בריש זבחים הא סתמן פסולים כלומר ומ\"ש מזבחים דסתמן לשמן הוו והא בגט אפילו כתבו הסופר לשמה פסול כל שלא שמע קול הבעל ואפילו אם צוה הבעל אמרו לסופר פלוני שיכתוב גט לאשתי:<br><b> איברא </b> דקשה דבפ' מי שאחזו איתא אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו ואם איתא דבעינן שליחות לכתיבה הא חרש לאו בר שליחות ואינו נעשה משלח ג\"כ כמ\"ש הרמב\"ם בהל' שלוחין ואע\"ג דלא קי\"ל כרב כהנא היינו מטעם אחר משום דבעינן קולו ואפילו בפיקח לא מהני כתב. ולסברת הרמב\"ם שסובר דלא ממעטינן כתב ידו אלא בחרש דכיון דלאו בר דעת הוא אין סומכין על כתיבת ידו להחשיבו בן דעת לק\"מ דרב כהנא סבר דעל כת\"י סמכינן להחשיבו בן דעת וכיון דבן דעת הוא עושה שליח ג\"כ אבל לסברת הטור דסובר דמקולו ממעטינן אפילו כתב פקח קשה. ועיין בחידושי הרשב\"א כדברי. והתוספות בעירובין דף י\"ג כתבו ז\"ל והא דתניא כתב סופר לשמה וכו' ה\"ז פסול עד שישמעו קולו מדרבנן הוא א\"נ בסוטה אין הכהן מקפיד אם יכתוב שום אדם ומסתמא ניחא ליה אבל גבי גט מסתמא לא ניחא ליה לבעל עכ\"ל. ונראה דהיו גורסים פסול. ומ\"מ דבריהם תמוהים דהא אמרינן עד שישמעו לאפוקי באומר אמרו קולו לאפוקי כתב ידו אלמא אפילו בדניחא ליה לבעל ואמר אמרו לפ' שיכתוב לא מהני ואפילו כתב בכתב ידו. וראיה אחרת מפרק מי שאחזו קורדייקוס דתנן כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס אמרו עלה בגמרא אמר רשב\"ל כותבין ונותנין לאלתר ור\"י אומר אין כותבין אלא לכשישתפה וטעמא דר\"י דמדמה ליה לשוטה ע\"כ. והשתא קשה אם איתא דלכתיבה לא בעינן שליחות ומאי דבעינן קולו היינו משום דבלאו הכי לא חשבינן כוונתו כונה כמ\"ש הרשב\"א אם כן זה שצוה בעודו בריא ואמר כתבו גט לאשתי ואחזו שטות אח\"כ למה לא יכתבו הגט ואם כתבו אמאי הוא פסול מכיון שכתבו לשמה ובצווי הבעל ובשלמא לסברת הסוברים דבעינן שליחות לכתיבה אתי שפיר דכיון דנשתטה נתבטל השליחות, וכ\"ת אם איתא דבעינן שליחות לכתיבה א\"כ ש\"מ שמצוה לכתוב גט וכן מגוייד או צלוב דכותבין ונותנין לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח ובשלמא למ\"ד דלא בעינן שליחות לכתיבה ניחא. ויש ליישב כאשר לבאר לקמן ובפ' ר\"ג איתא בעי רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה\"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא לא מפני שאין בידו לגרשה יבמתו מאי תיקו. ופירשו התוס' דלאשה בעלמא לא טעמא כיון דאין בידו לגרשה בשעה שעשהו שליח אלמא בפירוש דבעינן שליחות לכתיבה. וכ\"ת התם ה\"ט משום דהוי מקנה לדבר שלב\"ל וכ\"כ התוס' בשם ר\"י דהיינו דוקא למ\"ד אין אדם מקנה דשלב\"ל אבל למ\"ד מקנה הוי גט כי היכי דמהני לענין שיחרור בלוקח עבד ע\"מ לשחררו וכתב לו הרי גופך קנוי לך מעכשיו עכ\"ד. דבריהם קשים לשמוע דהתם בעבד באותה כתיבה זכה מעכשיו העבד והוי דשלב\"ל אבל הכא אין כאן הקנאה ואם ירצה שלא לגרשה הרשות בידו. אחר כך מצאתי בירושלמי פ\"ק דתרומות דפריך לרשב\"ג דאמר פקח ונתחרש [הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וכן בגיטין כותב ואחרים מקיימין כתב ידו] ממתני' דמי שאחזו הרי שכתב בכת\"י ואמר לסופר כתוב ולעדים חתמו אינו גט עד שישמעו קולו ומשני א\"ר אבדומי בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש ע\"כ. ובמסכת נזיר גבי מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח כתבו התוס' וההיא דר\"ג ה\"ט דכיון דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. איברא דלפי זה קשה דהא קי\"ל דיכולה אשה לומר לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה וטעמא דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהיה נילוש ואין זה דבר שלא בא לעולם כיון דבידה לעשות קרוי שפיר דשב\"ל ואילו בפ' ר\"ג בעי ליבמתו מהו ומאי קמיבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה ומחמת זה כתבו התוס' דגבי חלה נמי לא מהני. אמנם מצאתי ראיה לדין זה ממתני' דהאומר כתבו גט ותנו לאשתי שכותבין ונותנים והא בעינן שליחות לנתינה והשתא לא מצי עביד דעדין לא נכתב הגט וע\"כ ה\"ט כיון דבידו לעשותו קרוי שפיר דשב\"ל וההיא דיבמתו אין בידו לבא עליה אם היא לא תרצה דאזיל וערקת לעלמא:<br><b> ולפי </b> מה שהעלינו דצריך שליחות לכתיבה גם כן צריך ליישב מה שהקשינו לעיל ממגוייד או חולה שמשוי שליח לכתוב גט לאשתו ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח והכי אמרו גבי כהנים אי שלוחי דידן הוו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי ומצינן לשוויי שליח. ולכאורה היה נראה לחלק דהתם ישראל לאו בני קרבנות נינהו כלל מה שאין כן הכא דחולה בר כריתות הוא והכי מחלק בגמרא פרק קמא דקידושין גבי עבד. אמנם צריך להבין עדין דבמסכת נזיר אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד השתא ומצי משוי שליח ומהאי טעמא לא מצי משוי שליח לאשה דהיא נשואה השתא וכן להפר נדרי אשתו דמי איכא מידי דהשתא לא מצי עביד ומצי משוי שליח ואמרו שם דסבירא ליה לר' יאשיה כמ\"ד דאדם מצי מפר נדרי אשתו קודם שתדור:<br><b> איברא </b> דהרמב\"ם ז\"ל כתב בהלכות נדרים דשליחות לא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו וכ\"כ מהרי\"ק, וצ\"ע דלמה איצטריך להאי טעמא כיון דפסק כחכמים דאמרי דהאומר לאשתו כל הנדרים שתדורי עד זמן פ' דלא מהני משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר וע\"כ לא איצטריך ר' יאשיה להאי קרא אלא משום דס\"ל כר\"א דמצי מפר כל שתדור. וע\"כ היה נראה דס\"ל להרמב\"ם ז\"ל דאדם מצי משוי שליח אפילו למאי דאיהו לא מצי עביד וה\"ט משום דבר הפרה הוא וכההיא דעבד. אבל זה אינו דבהלכות אישות פסקה הרמב\"ם לההיא דנזיר ולא דמי לההיא דעבד דאמר עבד בר כריתות הוא ומשום הכי משוי שליח אע\"ג דאיהו לא מצי לקבלו דהתם אין במעשה שום גריעות דהמעשה שהוא הגט יכול לאתעביד השתא וכיון דהמעשה יכול לאתעביד השתא מצי משוי שליח כיון דשייך הוא בגיטין מה שאין כן התם דמאי דלא מצי עביד הוא אינו משום גריעות דיליה אלא משום דאין המעשה בא לעולם וההיא דאיצטריך הרמב\"ם ז\"ל בנדרים דשליחות לא מהני לקרא אפשר דאיירי לנדרים שכבר נדר. אמנם עדין קשה דבפרק הגוזל עצים תניא ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ופריך האי זקן או חולה ה\"ד אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תהוי דידיה ואי דלא מצי עביד עבודה היכי משוי שליח ומשני עבודה דכי עביד ע\"י הדחק עבוד�� היא משוי שליח, ומאי קושיא דהא כי אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח היינו היכא דלאו בר עשיה הוא כלל כגון ישראלים דלאו בני קרבנות נינהו או היכא דהגריעות הוא במעשה כגון דהוי דשלב\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הראב\"ד </b> השיג ואם נתקיים בחותמיו ולא הוצרך לומר בפני נכתב למה אם הביאו פסול ע\"כ. נ\"ב נראה לי דטעמו של רבינו משום דאינו נאמן לומר שעשאהו שליח והו\"ל ספק אם עשהו שליח או לא ואפילו יודה הבעל כמ\"ש ה\"ה פ\"ט הלכ' ל\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה אבל אם א\"ל הולך וכו' עד אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ\"מ להולך לאו כזכי וה\"ה לתן. נ\"ב ק\"ל דבגמרא אמרו שליח מתנה כשליח הגט, ובמתנה כתב הרמב\"ם דתן הוי כזכי. ועיין בהרשב\"א פרק כל הגט דף ל\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה שליח האשה וכו'. עד וזה דעת רבינו שהאריך בבאור הא לך גט כמו שאמרה ע\"כ. נ\"ב קאי באם אמר לו הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ז\"ל דברים בגו שאם הביאו השליח ממקום שצ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהא דשליח נאמן היינו משום דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי וא\"כ כל שלא קראו העדים הגט לא שייך לומר כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפילו בפני ב' אחרים.</b> נ\"ב רבי איירי לעיקר הדין והא קמ\"ל דלא אמרינן מילתא דאיתעביד באפי עשרה צריכה אפי עשרה למישלפה וזהו דקאמר ואפילו בפני שנים אחרים וסובר הוא ז\"ל דפלוגתא דרבי ורשב\"ג בהכי הוא וכלישנא בתרא והשתא א\"ש הא דכתב בסמוך ואפילו היו י' משבטלו וכו' דבהא לא פליג רבי ורשב\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הקשה </b> בלח\"מ לדעת רבינו כיון דלדעתו דכשהבעל מערער אינו גט מן התורה א\"כ מה תירצו בגמ' ליבעי תרי מדאורייתא לא בעי קיום ורבנן הוא דאצרוך ומשום עיגונא אקילו א\"כ כשבא בעל וערער למה אינו ערעור וסומכין על עד אחד שאמר בפני נכתב ונחתם וכו'. נ\"ב הא דאמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן היינו היכא דליכא מערער אבל היכא דאיכא מערער לא וכ\"כ רבינו בפרק זה. ועל פי זה נתיישב מ\"ש הבכ\"מ בהלכות עדות פ\"ג ומשום הכי כל היכא דליכא מערער ובא השליח ואמר בפני נכתב ונחתם נאמן כבי תרי ושוב כשבא הבעל ומערער אינו נאמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה וז\"ל ובהלכות כתוב שם קשיא דרב אדרב דהכא פסק הלכה כר\"י והתם בהמגרש אמר לאפוקי מדר\"י ע\"כ. נ\"ב הא דקי\"ל היינו כשכתוב התנאי בשטר אבל בע\"פ לא, ועיין בפ' מי שאחזו:<br><b> כתב </b> ה\"ה ויש לה להנשא וכו' עד יש מי שסובר כדברי רבינו בע\"מ והוא שיהא בידה לקיימו ומ\"מ לא דחו הברייתא ע\"מ שתתני לי מאתים זוז שאינו בידה לגמרי שאם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול. נ\"ב ונראה דרבי סובר כיון דאינו אלא פסול דרבנן לא חיישינן לשמא לא ירצה לקבל המעות, וכיוצא בזה כתב ה\"ה בפ\"ד מהלכות אישות, ועי' מ\"ש ה\"ה בפ' זה הלכה כ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> הנותן גט לאשתו ע\"ת שתתן לו מאתים זוז כו' עד ואין עד אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין.</b> נ\"ב מכאן נ\"ל דעדות מיוחדת בגיטין אינם מצטרפין:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה והאריך בזה ובסוף דבריו כתב וצ\"ע ע\"כ. נ\"ב עיין בפ\"ז מהלכות אישות דכתב ה\"ה שכל האומר ע\"מ שיהיה כן כיון שהיה פעם אחד נתקיים התנאי ועיין במהרי\"ט ז\"ל סימן מ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקשה </b> הרב בעל ל\"מ ז\"ל על תשובת הרי\"ף שהביא ה\"ה טובא. חדא דאמאי לא ניחוש שמא פייס הוא לה ובטלו שניהם התנאי של מאתים ע\"כ. נ\"ב עיין בתוס' בפ\"ב (י\"ח:) ד\"ה חיישינן דלא חיישינן לזה אלא כשהיה הולך דלטובתה נתכוון ולא לצעורה וא\"ש השתא ומחל לה התנאי וכ\"כ הרא\"ש:<br><b> באותו </b> הלכה כתב ה\"ה ז\"ל וכן האומר לאשה זה מבואר שע\"כ לא אמרו בגמרא אבל אמתני' הא לא אתא אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר לדברי הכל חוששין ע\"כ. נ\"ב מדברי התוס' בפרק המביא תניין (גיטין דף י\"ח ע\"ב) נראה דכל שהוא עמה בעיר מסתמא מחמת קטטה קמכוין ולא להתפייס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירש ועמד אינו יכול לחזור שאין גיטו כמתנתו וכו'.</b> בפ' מי שאחזו אמר רב הונא גיטו של ש\"מ כמתנתו ואם עמד חוזר ולית הילכתא כרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ע\"כ. ובהאי מימרא רבו הפירושים דמדברי רש\"י ז\"ל נראה דהא דלא קי\"ל כרב הונא היינו דוקא בסתמא שלא התנה כלום אבל באומר אם מתי דברי הכל אם עמד חוזר אפילו מת מאותו חולי והיינו דוקא כשהלך בלא משענת אבל אם הלך על משענתו אם אמר מחולי זה אומדין אותו אם מת מאותו חולי משום דמחולי זה קאמר אבל באומר אם מתי סתם גיטו גט. ושיטה אחרת יש דאפילו באומר אם מתי סתם אומדין אותו והוא דעת הטור והרמב\"ם כמ\"ש ה\"ה בהל' זכייה. ונראה דטעמייהו הוי משום דבאומר אם מתי סתמא מחולי זה קאמר. אמנם יש חילוק בין סברת הרמב\"ם לסברת הטור דלדעת הרמב\"ם בכל גוונא בעי אומדנא בין הלך במשענת בין הלך בלא משענת ולדעת הטור כל שהלך בלא משענת לא בעי אומדנא ואע\"פ שחזר וחלה מחולי הראשון בטל הגט כיון שנתרפא שעה אחת. והתוספות אזלי לשיטה אחרת והעלו דאפילו באומר אם מתי מחולי זה בעי אומדנא גזירה שמא יאמרו כשמת מאותו חולי ורואים שהגט בטל יאמרו שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי אלא מיתה גורם ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו חולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולפי דבריהם בין הלך במשענת בין שלא במשענת בעי אומדנא אם מת מאותו חולי אלא שבהלך על משענתו בעי אומדנא משום דמחולי זה קאמר ושמא לא מת מאותו חולי ובהלך בלא משענת מדינא לא הוה בעי אומדנא דהרי כבר נתרפא שעה אחת ואפילו מת אח\"כ מאותו חולי אלא דמשום גזירה דשמא יאמרו בעי אומדנא. ולפי זה באומר אם מתי סתם והלך על משענתו כיון דליכא עמידה לא בעי אומדנא. ובהלך בלא משענת ועדין לא הבריא לגמרי. נראה לכאורה דכיון דאיכא עמידה והרי נתרפא שעה אחת דבעי אומדנא דודאי כל האומר אם מתי סתמא כאומר מחולי זה קאמר ולאו תנאה דלעולם כמ\"ש הרשב\"א והר\"ן ז\"ל:<br><b> איברא </b> דעדין יש לדקדק דלא ליבעי אומדנא באומר אם מתי ולא אמר מחולי זה דכיון דטעמא דבעינן אומדנא הוי משום גזירה דשמא יאמרו כשרואים שמת אח\"כ מאותו חולי והגט בטל שאין התנאי גורם שהרי מת מאותו חולי. כל זה שייך באומר חולי זה אבל באומר אם מתי סתמא לא שייך האי גזירה כשרואים אותו עמד שהרי הכי התנו אם מתי והרי עמד שעה אחת. אמנם עדין איכא למימר זיל לאידך גיסא ולא ליבעי אומדנא ואפילו כי מת מחולי אחר ליהוי גיטא כל עוד שלא הבריא לגמרי דבשלמא באומר מחולי זה מחמת חולי זה קאמר וכל שנתרפא שעה אחת ומת אח\"כ מחולי אחר מדינא נתבטל הגט דמחולי זה קאמר ולא מחולי אחר וגם לא שייך למיגזר, אבל באם מתי סתמא כל עוד שלא הבריא לגמרי אע\"ג דנתרפא שעה אחת מאותו חולי מדינא לא נתבטל הגט דאם מתי סתמא כל עוד שלא יבריא כמו שהיה מקודם קאמר ולא אזלינן בתר אומדנא ולומר דכל שעמד חזר ביה מידי דהוי אמתנה דכל שעמד בטלה מתנתו וזו היא שיטת רבינו ירוחם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה וכו' אינו גט. אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או שנשכו נחש הרי זו ספק מגורשת.</b> וכן פסק בש\"ע. ונראה דהחילוק בין רישא לסיפא דמחולי זה משמע מחמת חולי זה וכשאכלו ארי הרי לא מת מחמת אותו חולי. ובאם לא יעמוד מספקא לן אם ר\"ל אם לא יעמוד מחמת זה החולי או דילמא אם לא יעמוד מתוך אותו החולי קאמר. ולפ\"ז מוכרח דכי אמרו אין אונס בגיטין הויא אפילו באונס דלא שכיח. ומן התימא על בעל הש\"ע דבסימן קמ\"ד פסק דאונס דלא שכיח חשיב אונס והיא סברת הטור ולפי מש\"ל דדעת הרמב\"ם והטור דאומר אם מתי סתמא הוי כאלו אמר מחולי זה ובעי אומדנא ה\"ה אם אכלו ארי דלא הוי גט וכן אם אירע לו אונס דשכיח ולא שכיח. דהא לדעת הרמב\"ם ז\"ל דס\"ל דאפילו אונס דלא שכיח כלל אין אונס בגיטין כמ\"ש ואפ\"ה כל שאמר מחולי זה לא הוי גט וה\"ט דמחולי זה קאמר והרי לא מת מחולי זה. ולפ\"ז נראה דאפילו אם אירע אונס דשכיח ומת מחמת המאורע דלא הוי גט דלא שייך הכא לומר הו\"ל לאתנויי דהא התנה בהיפך ופירש דלא קביל אונס אחר ולדעת הטור כל שאינו אונס דלא שכיח כלל הוי גט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> מרן בכ\"מ ז\"ל אמר כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע וכו' עד ונ\"ל שאפשר לומר שטעמו של רבינו שכל שהוא אחר השבוע אפילו מופלג לא נפיק מכלל אחר השבוע ע\"כ. נ\"ב צ\"ע בפ\"ג דנזיר אבעיא לן אמר הריני נזיר לאחר כ' יום ונזיר מעכשיו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ה </b> בסוף לשונו אבל כאן שאחר שנתיחד לא עשה כלום כבר נתבטל שליחותם ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דבס\"פ מי שאחזו מייתי תניא כותיה דר\"י ה\"ז גיטך כ\"ז שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכו' הואיל ולא נתייחד עמה ה\"ז גט ולגט ישן אין חוששין כיון דלא נתייחד עמה דמשמע דאם נתייחד עמה לא נתבטל הגט ואע\"ג דלא עשה שום מעשה אחר היחוד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה אמר לסופר כתוב לי גט וכו' עד ואפילו יודה הבעל הויא לה ספק מגורשת ע\"כ. נ\"ב זה אינו דאם יודה הבעל הוי גט כשר אבל כשאינו מודה הוא דהוי ספק שמא לא שלחו הבעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם <b> האומר לשליח תן גט זה לאשתי במקום פ' וכו' עד תנהו לה ביום פ' ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט.</b> נ\"ב כתב המבי\"ט ז\"ל ח\"א סימן קצ\"א דאם נתנו אחר הזמן כשר יע\"ש. וזה אינו דלעיל כתב רבינו הרי שאיחרו הזמן ונתנו לה ה\"ז פסול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ ז\"ל וכן אם גירש את אשתו בגט פסול וכו'. עד אלא ודאי פשיטא דבספק קידושין לא שייך לומר שתצא והולד ממזר ע\"כ. נ\"ב עיין בפ' ט\"ו מהלכות א\"ב הלכה י' שכתב רבינו ז\"ל וממזר ספק כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> המוציא את אשתו משום שם רע וכו' עד ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם גזירה שמא תנשא לאחר וכו'.</b> נ\"ב הוצרך לטעם זה דקלקול דלפי טעם זה צריכים שיאמרו לו דע שאין אתה מחזירה והיינו היכא דאמר לה מפני מה מוציאה. ועיין במהרש\"ך בח\"ב סי' כ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> נתייחד עמה בפני עדים אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לפיכך צריכה גט מספק.</b> נ\"ב ראיתי מי שרצה לומר דבמוציא את אשתו משום זנות אע\"פ דבעל בפני עדים אין לחוש לקדושין כיון דאין בידו להחזירה ע\"כ. ואין נראה כן וראיה מההיא דאוקימנא מתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דב\"ש אומרים א\"צ גט שני וב\"ה אומרים צריכה גט שני דמיירי כשלא ראוה שנבעלה ובדאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה דב\"ש סברי לא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה דמשמע אם יש עדי ביאה צריכה גט שני וקאמר בירושלמי אר\"י בר בון ב\"ש כדעתהון דאינון אמרי לא יפטור אדם אשתו אלא א\"כ מצא בה ערוה דמזוהמת היא לפניו ולפיכך א\"צ גט שני אלמא דאפילו במוציא את אשתו משום זנות אי לאו טעמא דאית ליה דלא אמרינן הן הן עדי יחוד וכו' הוה מצרכה גט שני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל כבר כתבתי מחלוקת ר\"י ור' יוסי באנוסה ומפותה ע\"כ. נ\"ב כן משמע בס\"פ אלמנה לכ\"ג ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה אם נשאת לאחד מעדיה וכו' עד הא דתנן לא ישא את אשתו אינו אלא בעד אחד אבל בתרי לא וכו'. נ\"ב כלומר ליכא חשדא כיון דאין אדם חוטא ולא לו ומשום הכי מצטרף זה עם האחר ולית בהם אפילו חשדא וליכא למימר דהאי דנשאה כמאן דליתא וכיון דעדותו לא מהני לא יצטרף עם האחר ז\"א דלית ביה אלא משום חשדא לבד וכל היכא דאיכא אחר עמו אף משום חשדא ליכא, ומ\"ש הרב בלח\"מ גם מה שיחס לר\"ח כל דבריו צ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> מרן ז\"ל כי איבעיא לן בלא הוחזקה מלחמה ספיקא דרבנן ולקולא ע\"כ. עיין רדב\"ז דף י\"ב ובפ\"מ ח\"א סי' י\"א ומהרי\"ט סי' נ\"א דף נ\"ו ע\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל יבמה שנתייבמה וכו' עד פירש\"י דאע\"ג דאמרה יבמה לא נבעלתי צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה כונס את האשה בועל לאלתר וכו'. נ\"ב זה אינו דהא אמרו שם זמנין דמבייש בייש מינה אלמא דלא הוי חזקה גמורה ולפיכך כשאומרים ב' שלא בעל נאמנים אבל אם טוען שבעל לא נאסור צרתה כיון דאיכא חזקה דעל רוב בועל לאלתר אלא דעדיין קשה דנראה מדבריו דההיא דשניהם מודים איירי אפילו לאחר שלשים יום וכ\"כ התוס' ואפ\"ה אי הוו אמרי שלא בעל היו נאמנים ואע\"ג דאיכא חזקה גמורה לאחר ל' יום:<br><b> באותו </b> דבור שאילו כפירש\"י לא היו צריכים להביא ההיא דהנהו ב' מודים ע\"כ. נ\"ב אם כדבריו מאי קא פריך והתניא צריכה גט וחליצה דשאני התם דשניהם מודים וברייתא באומר בעלתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> אמר הגדול איני רוצה לא ליבם ולא לחלוץ וכו'.</b> נ\"ב ע' תשובה להרשב\"א ז\"ל אלף קס\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> האומר זה בני הרי זה נאמן וכו'.</b> נ\"ב כתב רשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו לדעת רבינו נאמן אפילו במקום עדים ע\"כ. וק\"ל דהיכי אתי חזקה ומרע לעדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר זה אחי אינו נאמן.</b> וכתב ה\"ה ז\"ל ומתבאר בגמרא בב\"ב שאין הלכה כרבי אלא כר' נתן וכתב הלח\"מ כוונתו וכו'. ותמה דאפילו כר' נתן לא אתייא ההיא וכו'. נ\"ב לפי תירוץ ב' של התוס' לק\"מ ודו\"ק:<br><b> באותו </b> דבור כתב הלח\"מ ז\"ל אלא ודאי דמאי דקאמר בגמרא דלא מחזיק לן בבני הוא דלא ידיע אי אית ליה בני אי לא ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו קשה מאי הקשה הר\"ן ז\"ל דאמאי לא אוקמוה מתניתין במוחזק לן באחי דהא מתני' איירי במוחזק לן דלית ליה בני, וע' במהרש\"ך ח\"ג סוף הספר ומהרשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> נאמן עד אחד להעיד ליבמה וכו' עד או שניתן לבעלה בן להתירה לזר.</b> נ\"ב נראה דטעמו משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ובפ\"ק דגיטין אמרו ד\"ת ע\"א נאמן משום דרוב סופרי דדייני מגמר גמירי:<br><b> באותו </b> הדיבור כתב ה\"ה ז\"ל ואני אומר שאף בבעל אין הדין פשוט שכבר נתבאר שאם אמר יש לי בנים אע\"פ שמוחזק באחין נאמן ע\"כ. נ\"ב התם משום מיגו מהימנינן ליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ ז\"ל וא\"ת כיון דתנא פסולה כו' וי\"ל וכו' דחליצת קטנה אינה כלום כחליצת קטן ע\"כ. נ\"ב כלומר מן התורה כמו חליצת קטן וכיון דקי\"ל דחליצת קטן אינה פוסלת ה\"ה קטנה. וע' בת\"ה ותראה כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> או מנעל של סיב או של ��עם כו'.</b> נ\"ב קשה דרבינו בהל' שביתת עשור כתב דמותר לנעול מנעל של שעם ושל סיב אלמא דלא מיקרי מנעל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ יש לתמוה מ\"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה\"י וכו'. נ\"ב כל היכא דתלוי במעשה לא חיישינן לזה ואפילו ברובא תלוי במעשה לא חיישינן. וע' פ\"כ מהלכות א\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ ז\"ל י\"ל לזה דהך חליצה הוי פסולה ומדרבנן וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דמן התורה אינה חליצה כלל אלא מדרבנן הוא דהויא חליצה לפסול:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ ז\"ל כתב הנ\"י שהקשה הרשב\"א כו'. נ\"ב נ\"ל דהיינו טעמא משום דביאתה לא פסל את הגדולה אלא שצריך למאן משום שאינו יכול לקיים ב' בתים משא\"כ בקטנה וחרשת דביאת הקטנה פסלה לחרשת ושוב אינו יכול לבנות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,121 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Levirate_Marriage_and_Release",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל יבמה שנתייבמה וכו' עד פירש\"י דאע\"ג דאמרה יבמה לא נבעלתי צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה כונס את האשה בועל לאלתר וכו'. נ\"ב זה אינו דהא אמרו שם זמנין דמבייש בייש מינה אלמא דלא הוי חזקה גמורה ולפיכך כשאומרים ב' שלא בעל נאמנים אבל אם טוען שבעל לא נאסור צרתה כיון דאיכא חזקה דעל רוב בועל לאלתר אלא דעדיין קשה דנראה מדבריו דההיא דשניהם מודים איירי אפילו לאחר שלשים יום וכ\"כ התוס' ואפ\"ה אי הוו אמרי שלא בעל היו נאמנים ואע\"ג דאיכא חזקה גמורה לאחר ל' יום:<br><b> באותו </b> דבור שאילו כפירש\"י לא היו צריכים להביא ההיא דהנהו ב' מודים ע\"כ. נ\"ב אם כדבריו מאי קא פריך והתניא צריכה גט וחליצה דשאני התם דשניהם מודים וברייתא באומר בעלתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> אמר הגדול איני רוצה לא ליבם ולא לחלוץ וכו'.</b> נ\"ב ע' תשובה להרשב\"א ז\"ל אלף קס\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> האומר זה בני הרי זה נאמן וכו'.</b> נ\"ב כתב רשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו לדעת רבינו נאמן אפילו במקום עדים ע\"כ. וק\"ל דהיכי אתי חזקה ומרע לעדים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר זה אחי אינו נאמן.</b> וכתב ה\"ה ז\"ל ומתבאר בגמרא בב\"ב שאין הלכה כרבי אלא כר' נתן וכתב הלח\"מ כוונתו וכו'. ותמה דאפילו כר' נתן לא אתייא ההיא וכו'. נ\"ב לפי תירוץ ב' של התוס' לק\"מ ודו\"ק:<br><b> באותו </b> דבור כתב הלח\"מ ז\"ל אלא ודאי דמאי דקאמר בגמרא דלא מחזיק לן בבני הוא דלא ידיע אי אית ליה בני אי לא ע\"כ. נ\"ב לפי דבריו קשה מאי הקשה הר\"ן ז\"ל דאמאי לא אוקמוה מתניתין במוחזק לן באחי דהא מתני' איירי במוחזק לן דלית ליה בני, וע' במהרש\"ך ח\"ג סוף הספר ומהרשד\"ם ביו\"ד סי' קצ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> נאמן עד אחד להעיד ליבמה וכו' עד או שניתן לבעלה בן להתירה לזר.</b> נ\"ב נראה דטעמו משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ובפ\"ק דגיטין אמרו ד\"ת ע\"א נאמן משום דרוב סופרי דדייני מגמר גמירי:<br><b> באותו </b> הדיבור כתב ה\"ה ז\"ל ואני אומר שאף בבעל אין הדין פשוט שכבר נתבאר שאם אמר יש לי בנים אע\"פ שמוחזק באחין נאמן ע\"כ. נ\"ב התם משום מיגו מהימנינן ליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ ז\"ל וא\"ת כיון דתנא פסולה כו' וי\"ל וכו' דחליצת קטנה אינה כלום כחליצת קטן ע\"כ. נ\"ב כלומר מן התורה כמו חליצת קטן וכיון דקי\"ל דחליצת קטן אינה פוסלת ה\"ה קטנה. וע' בת\"ה ותראה כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ ז\"ל <b> או מנעל של סיב או של שעם כו'.</b> נ\"ב קשה דרבינו בהל' שביתת עשור כתב דמותר לנעול מנעל של שעם ושל סיב אלמא דלא מיקרי מנעל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ יש לתמוה מ\"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה\"י וכו'. נ\"ב כל היכא דתלוי במעשה לא חיישינן לזה ואפילו ברובא תלוי במעשה לא חיישינן. וע' פ\"כ מהלכות א\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ ז\"ל י\"ל לזה דהך חליצה הוי פסולה ומדרבנן וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דמן התורה אינה חליצה כלל אלא מדרבנן הוא דהויא חליצה לפסול:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הלח\"מ ז\"ל כתב הנ\"י שהקשה הרשב\"א כו'. נ\"ב נ\"ל דהיינו טעמא משום דביאתה לא פסל את הגדולה אלא שצריך למאן משום שאינו יכול לקיים ב' בתים משא\"כ בקטנה וחרשת דביאת הקטנה פסלה לחרשת ושוב אינו יכול לבנות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,295 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אישות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב המגיד ז\"ל הגיע לשנת עשרים וכו' עד ולפי שיטה זו יש לתמוה כו' למה הוזכרו שאר סימנין וכו' ע\"כ. נ\"ב להכי הוזכרו לומר דאם לא הביא מתחלת לידתו לא הוי ודאי סריס אלא ספק. וק\"ק דבפרק יוצא דופן תנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס ע\"כ. והשתא היכי מיירי אי הביא שתי שערות בזקן הא להראב\"ד לא הוי סריס ואי לא הביא א\"כ מאי פריך בגמרא והוצרך להעמידה בשנולדו בו סימני סריס הא בסימן זה די:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ בסוף הלשון. ואני אומר שאין כאן תמיהא כלל דנבונת לחש דקאמר היינו לומר שהיא חריפה לפי שנותיה ומ\"מ כיון שהיא פחותה מבת שש חזקה על הרוב שאינה יודעת לשמור קדושיה ע\"כ. נ\"ב מדברי רבינו פי\"א מהל' גירושין הל' ז' אין נראה כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ המקדש את האשה וכו' או לתוך חצרה כו'. לכאורה נראה דלתוך חצרה מקודשת אפילו אינה משתמרת ואינה עומדת בצדה וכו' עד וכך הם דברי ה\"ה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהרב המגיד ז\"ל לא כתב אלא דעדיפי קידושין מגט ולא בעינן עומד בצדו אבל חצר המשתמרת בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל היתה עומדת ברשות של שניהם וכו' עד שאע\"פ שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה וכו' יש לחוש שמא הוא משאיל לה זכותו ע\"כ. נ\"ב דברים אלו צ\"ע דאפילו אם פירש ואמר שהוא משאיל לה זכותו במאי קנאתו אותו הזכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ויש מי שכתב דלפי' זה כל שכן אם מחל לה המלוה בעצמה ע\"כ. נ\"ב אם מחל המלוה בתוך זמנו כיון דאינו יכול לתובעה בדין נראה מדברי התוס' בב\"ק דף פ\"ט דאינה מקודשת. (א\"ה ע' מ\"ש א\"א הרב ז\"ל בהלכות קנין מעות סימן ג'):"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שירצה אבי רצה האב מקודשת כו'.</b> והראב\"ד ז\"ל השיג עליו יע\"ש. נ\"ב ע' בפרק המדיר גבי הא דפריך מההיא דהריני בועליך וכו' דיש ראיה לסברת רבינו:<br><b> כתב </b> ה\"ה בסוף לשונו והאומר ע\"מ שלא ימחה הרי התנאי בשב ואל תעשה וכל זמן שנעשה המעשה נתבטל והרי זה כאומר לאשה הרי זה גיטך ע\"מ שלא תשתי יין שהכונה שלא תשתי יין אפילו פעם אחת לעולם ע\"כ. נ\"ב עיין במהריב\"ל ח\"א דף קמ\"ה דנראה דלא זכר מזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> המקדש ע\"ת כו' עד לפיכך המקדש ע\"ת וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע\"פ שלא נתקיים התנאי וכו'.</b> נ\"ב היינו דוקא כשבעל שלא בפני עדים דשמא אינו רוצה למחול תנאו כדי שלא יהא לה כתובה וסבור שיתקיים התנאי אבל כל שבעל בפני עדים אמרינן נהי דאינו מוחל תנאו אבל עכשו בועל לשם קידושין כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות:<br><b> בכסף </b> משנה המקדש על תנאי וחזר וכו' עד ואם תאמר והא תנן בפ' האיש מקדש על מנת שאני עשיר ונמצא עני כהן ונמצא לוי ואם איתא דיכולה למחול אמאי אינה מקודשת ע\"כ. נ\"ב היינו דוקא בשאר תנאים שדעתו של אדם במתנה מעיקרא אם יקפיד בהם כשידע אבל במתנה ע\"מ שאני כהן או לוי הרי הקפיד בהכי:<br><b> בסוף </b> לשון זה סיים שם ז\"ל נתבטלו קידושין לאלתר שלא להנאתה התנית ע\"כ. נ\"ב לא הבנתי דאם שלא להנאתה התנית א\"כ יכול הוא לבטל התנאי וכן נראה מהירושלמי גבי ע\"מ שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דיכולה לומר בעיתי מטרפסא אזלא וכו'. אלא נ\"ל דכיון דהוא התנה להנאתה והיא היתה צריכה להתנות לא מצית היא למחול התנאי דלא אמרו למחול אלא במי שהוא בעל התנאי:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלא אם נראין הדברים לב\"ד שהוא כן וכו'.</b> נ\"ב כלומר שבירר בעדים דע\"ת קידש וכי אמרו לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא התם לא הוו עדים בזה והכי דייק הלשון ולפ\"ז סבירא ליה לרבינו דמבטלינן קלא כה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ <b> נשא חרשת וכו'.</b> נ\"ב פ\"ק דכתובות פריך בירושלמי וחרשת יש לה קנין ומוקי לה כשכנסה פקחת כנסה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ואין נראה כן דעת הראשונים אלא אפילו במפרנס סתם אבד מעותיו ע\"כ. נ\"ב לא ידעתי זה דהא כל המפרשים כתבו דלותה היא שגובה מן הבעל דשליחותא דידיה קא עבדא ובפרנסה ג\"כ כיון דלשם הלואה נתנה ומהר\"ם כתב דכל היכא דהיא פטורה הבעל נמי לא מיחייב:<br><b> באותו </b> .דבור ואילו לא זן אותה היתה ניזונת מנכסי הבעל או היתה לוה ואוכלת ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דגם אם היתה לוה היתה נפרעת ממנו וכ\"כ רש\"י והרשב\"א. והר\"ן ז\"ל בנדרים כתב על דברי הרשב\"א דנהי דלאו בתורת מתנה קעביד מיהו סתמא זו אדעתא דבעל נחית ולא אדעתא דידה שכבר הוא יודע שאין לאשה נכסים ע\"כ, ודבריו קשים ג\"כ דנהי דאין לאשה נכסים יפרע מן הבעל מדרבי נתן והכי כתב הר\"ן ז\"ל בפרק השותפין גבי האומר לאשתו קונם שאיני נהנה לך כו' וב\"ח באים ונפרעים:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל האשה שאמרה לבעלה וכו' עד ולענין גביית הכתובה הכריע הרמב\"ן ז\"ל כדברי רבינו וכו' ע\"כ. נ\"ב צ\"ל דכיון דאיכא חזקה אלימתא מטעם זה תגבה כתובה ותוספות דכל חזקה שהיא תלויה בסברא אלימא מחזקת ממון. איברא דגבי מת בעלי אינה גובה כתובה אלא מטעם זה והטוען פתח פתוח מצאתי לא היה נאמן אי לאו משום דחכמים האמינוהו ואע\"ג דאיכא חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ז\"ל אלא מפני שהיא פשיעה בבעלים וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהאי טעמא לא סגי הכא בששברה כלים דאדם מועד לעולם וחשיב מזיק בידים ולא נפטרו בבעלים אלא כשנאבד בפשיעה ע\"י גרמא. ונראה דאם הפקיד בידה ופשעה בשמירתה לדעת הראב\"ד פטורה ולפי מ\"ש ה\"ה אפשר דחייבת דלא שייך האי טעמא דשלום הבית בכה\"ג. ולתרץ מ\"ש על הראב\"ד ז\"ל אפשר דס\"ל כסברת רבינו פרץ ז\"ל דשכיר לעשות מלאכה לא אמרינן האי דינא כיון דצריך לאיתעסוקי בהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ ז\"ל. כיצד האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנצ\"ב וכו' עד יש לדון דרבינו לא איירי אלא במוכרת או נותנת ולא במוחלת וכו' ע\"כ. נ\"ב בפי\"ז כתב בכ\"מ גבי המוחלת דהיינו דוקא בעיקר וכ\"נ מדברי רבינו שכתב דהיכא דנגנבו צריך קנין ואע\"ג דהוי מחילה וזה שכתב הראב\"ד ז\"ל מעתה אפילו בלא קנין דהוא ז\"ל סובר דבמחילה ליכא טענת נחת רוח, ולפ\"ז ליתא למ\"ש מהראנ\"ח ז\"ל סי' כ\"ד לדעת הרב המגיד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה וז\"ל וכ\"ש לדעת רבינו שכתב פי\"ד מהלכות מלוה שהטוען בשטר חוב שטר אמנה אינו יכול להשביע המלוה ע\"כ. נ\"ב התם ה\"ט משום דלמעקר שטרא קא אתי ולאו כל כמיניה וכ\"כ הרב בעל התרומות שם אבל הכא דהטענה היא מבחוץ בכה\"ג משבעינן ליה וכ\"נ מדברי רבינו ע' הלכה י\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל אמרה לו אשתו כו' עד ומסוגיא זאת יש ראיה למ\"ש רבינו בכאן שהיא מפסדת כתובתה בהודאתה ע\"כ. נ\"ב צ\"ע למשנה ראשונה היאך היתה נאמנת והא אין אדם משים עצמו רשע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל בא על אשתו וכו' עד אבל אם בעל ושהה ולא טען וכו' ע\"כ. נ\"ב במהרי\"ק שרש ק\"ה נראה דס\"ל דבבעל תליא מלתא וז\"א דבירושלמי דשמעתין פליגי ר\"י ור\"ל וקי\"ל כר\"י וכ\"נ מדברי ה\"ה ז\"ל דצריך בעל ושהה ועיין בריא\"ז אבל מדברי הרמב\"ם בפ' ט\"ו מהל' מכירה משמע דכל שנשתמש סגי: (שייך קצת לדין הנזכר) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שתתן לי מאתים זוז ובעל סתם דאמרינן אחולי אחליה לתנאיה נראה דנהי דאין הקדושין תלויין מ\"מ חייבת לתת לו המאתים זוז מתורת חוב ונעשו עלה מלוה. וראיה מההיא דירושלמי שהביא הר\"ן בפ' האומר בקדושין במי שקדש ע\"ת וכנסה בתוך הזמן נתבטל התנאי לענין שאין הקדושין תלויין ואע\"פ שלא קיים אותם בזמנו מקודשת אבל הדמים נעשו עליו מלוה, וע' בטוש\"ע אה\"ע סי' ל\"ח סעיף כ\"א וכ\"ב. ול\"נ כדברי הירושלמי דכל שכנסה הרי היא בחזקת בעולה ולא מצי לומר איני רוצה לקיים התנאי ולא בקידושין כשאר התנאים דאם אמר איני רוצה לקיים התנאי הרשות בידו דהתם ה\"ט משום דאומר איני רוצה במתנה ולא בתנאי משא\"כ הכא שכבר נהנה מהמתנה, הגע עצמך מי שנתן לחבירו שדה מלאה פירות ע\"מ שיעשה לו דבר פלוני אם אכל הפירות מי מצי לומר אחר כך איני רוצה לקיים התנאי, ועיין בנ\"י פ' מצות חליצה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,292 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Marriage",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Marriage",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב המגיד ז\"ל הגיע לשנת עשרים וכו' עד ולפי שיטה זו יש לתמוה כו' למה הוזכרו שאר סימנין וכו' ע\"כ. נ\"ב להכי הוזכרו לומר דאם לא הביא מתחלת לידתו לא הוי ודאי סריס אלא ספק. וק\"ק דבפרק יוצא דופן תנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס ע\"כ. והשתא היכי מיירי אי הביא שתי שערות בזקן הא להראב\"ד לא הוי סריס ואי לא הביא א\"כ מאי פריך בגמרא והוצרך להעמידה בשנולדו בו סימני סריס הא בסימן זה די:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ בסוף הלשון. ואני אומר שאין כאן תמיהא כלל דנבונת לחש דקאמר היינו לומר שהיא חריפה לפי שנותיה ומ\"מ כיון שהיא פחותה מבת שש חזקה על הרוב שאינה יודעת לשמור קדושיה ע\"כ. נ\"ב מדברי רבינו פי\"א מהל' גירושין הל' ז' אין נראה כן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ המקדש את האשה וכו' או לתוך חצרה כו'. לכאורה נראה דלתוך חצרה מקודשת אפילו אינה משתמרת ואינה עומדת בצדה וכו' עד וכך הם דברי ה\"ה ע\"כ. נ\"ב זה אינו דהרב המגיד ז\"ל לא כתב אלא דעדיפי קידושין מגט ולא בעינן עומד בצדו אבל חצר המשתמרת בעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל היתה עומדת ברשות של שניהם וכו' עד שאע\"פ שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה וכו' יש לחוש שמא הוא משאיל לה זכותו ע\"כ. נ\"ב דברים אלו צ\"ע דאפילו אם פירש ואמר שהוא משאיל לה זכותו במאי קנאתו אותו הזכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ויש מי שכתב דלפי' זה כל שכן אם מחל לה המלוה בעצמה ע\"כ. נ\"ב אם מחל המלוה בתוך זמנו כיון דאינו יכול לתובעה בדין נראה מדברי התוס' בב\"ק דף פ\"ט דאינה מקודשת. (א\"ה ע' מ\"ש א\"א הרב ז\"ל בהלכות קנין מעות סימן ג'):"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שירצה אבי רצה האב מקודשת כו'.</b> והראב\"ד ז\"ל השיג עליו יע\"ש. נ\"ב ע' בפרק המדיר גבי הא דפריך מההיא דהריני בועליך וכו' דיש ראיה לסברת רבינו:<br><b> כתב </b> ה\"ה בסוף לשונו והאומר ע\"מ שלא ימחה הרי התנאי בשב ואל תעשה וכל זמן שנעשה המעשה נתבטל והרי זה כאומר לאשה הרי זה גיטך ע\"מ שלא תשתי יין שהכונה שלא תשתי יין אפילו פעם אחת לעולם ע\"כ. נ\"ב עיין במהריב\"ל ח\"א דף קמ\"ה דנראה דלא זכר מזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> המקדש ע\"ת כו' עד לפיכך המקדש ע\"ת וכנס סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע\"פ שלא נתקיים התנאי וכו'.</b> נ\"ב היינו דוקא כשבעל שלא בפני עדים דשמא אינו רוצה למחול תנאו כדי שלא יהא לה כתובה וסבור שיתקיים התנאי אבל כל שבעל בפני עדים אמרינן נהי דאינו מוחל תנאו אבל עכשו בועל לשם קידושין כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות:<br><b> בכסף </b> משנה המקדש על תנאי וחזר וכו' עד ואם תאמר והא תנן בפ' האיש מקדש על מנת שאני עשיר ונמצא עני כהן ונמצא לוי ואם איתא דיכולה למחול אמאי אינה מקודשת ע\"כ. נ\"ב היינו דוקא בשאר תנאים שדעתו של אדם במתנה מעיקרא אם יקפיד בהם כשידע אבל במתנה ע\"מ שאני כהן או לוי הרי הקפיד בהכי:<br><b> בסוף </b> לשון זה סיים שם ז\"ל נתבטלו קידושין לאלתר שלא להנאתה התנית ע\"כ. נ\"ב לא הבנתי דאם שלא להנאתה התנית א\"כ יכול הוא לבטל התנאי וכן נראה מהירושלמי גבי ע\"מ שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דיכולה לומר בעיתי מטרפסא אזלא וכו'. אלא נ\"ל דכיון דהוא התנה להנאתה והיא היתה צריכה להתנות לא מצית היא למחול התנאי דלא אמרו למחול אלא במי שהוא בעל התנאי:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרמב\"ם ז\"ל <b> יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלא אם נראין הדברים לב\"ד שהוא כן וכו'.</b> נ\"ב כלומר שבירר בעדים דע\"ת קידש וכי אמרו לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא התם לא הוו עדים בזה והכי דייק הלשון ולפ\"ז סבירא ליה לרבינו דמבטלינן קלא כה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הר\"מ <b> נשא חרשת וכו'.</b> נ\"ב פ\"ק דכתובות פריך בירושלמי וחרשת יש לה קנין ומוקי לה כשכנסה פקחת כנסה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ואין נראה כן דעת הראשונים אלא אפילו במפרנס סתם אבד מעותיו ע\"כ. נ\"ב לא ידעתי זה דהא כל המפרשים כתבו דלותה היא שגובה מן הבעל דשליחותא דידיה קא עבדא ובפרנסה ג\"כ כיון דלשם הלואה נתנה ומהר\"ם כתב דכל היכא דהיא פטורה הבעל נמי לא מיחייב:<br><b> באותו </b> .דבור ואילו לא זן אותה היתה ניזונת מנכסי הבעל או היתה לוה ואוכלת ע\"כ. נ\"ב ק\"ק דגם אם היתה לוה היתה נפרעת ממנו וכ\"כ רש\"י והרשב\"א. והר\"ן ז\"ל בנדרים כתב על דברי הרשב\"א דנהי דלאו בתורת מתנה קעביד מיהו סתמא זו אדעתא דבעל נחית ולא אדעתא דידה שכבר הוא יודע שאין לאשה נכסים ע\"כ, ודבריו קשים ג\"כ דנהי דאין לאשה נכסים יפרע מן הבעל מדרבי נתן והכי כתב הר\"ן ז\"ל בפרק השותפין גבי האומר לאשתו קונם שאיני נהנה לך כו' וב\"ח באים ונפרעים:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל האשה שאמרה לבעלה וכו' עד ולענין גביית הכתובה הכריע הרמב\"ן ז\"ל כדברי רבינו וכו' ע\"כ. נ\"ב צ\"ל דכיון דאיכא חזקה אלימתא מטעם זה תגבה כתובה ותוספות דכל חזקה שהיא תלויה בסברא אלימא מחזקת ממון. איברא דגבי מת בעלי אינה גובה כתובה אלא מטעם זה והטוען פתח פתוח מצאתי לא היה נאמן אי לאו משום דחכמים האמינוהו ואע\"ג דאיכא חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ז\"ל אלא מפני שהיא פשיעה בבעלים וכו'. נ\"ב לא הבנתי זה דהאי טעמא לא סגי הכא בששברה כלים דאדם מועד לעולם וחשיב מזיק בידים ולא נפטרו בבעלים אלא כשנאבד בפשיעה ע\"י גרמא. ונראה דאם הפקיד בידה ופשעה בשמירתה לדעת הראב\"ד פטורה ולפי מ\"ש ה\"ה אפשר דחייבת דלא שייך האי טעמא דשלום הבית בכה\"ג. ולתרץ מ\"ש על הראב\"ד ז\"ל אפשר דס\"ל כסברת רבינו פרץ ז\"ל דשכיר לעשות מלאכה לא אמרינן האי דינא כיון דצריך לאיתעסוקי בהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ ז\"ל. כיצד האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנצ\"ב וכו' עד יש לדון דרבינו לא איירי אלא במוכרת או נותנת ולא במוחלת וכו' ע\"כ. נ\"ב בפי\"ז כתב בכ\"מ גבי המוחלת דהיינו דוקא בעיקר וכ\"נ מדברי רבינו שכתב דהיכא דנגנבו צריך קנין ואע\"ג דהוי מחילה וזה שכתב הראב\"ד ז\"ל מעתה אפילו בלא קנין דהוא ז\"ל סובר דבמחילה ליכא טענת נחת רוח, ולפ\"ז ליתא למ\"ש מהראנ\"ח ז\"ל סי' כ\"ד לדעת הרב המגיד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה וז\"ל וכ\"ש לדעת רבינו שכתב פי\"ד מהלכות מלוה שהטוען בשטר חוב שטר אמנה אינו יכול להשביע המלוה ע\"כ. נ\"ב התם ה\"ט משום דלמעקר שטרא קא אתי ולאו כל כמיניה וכ\"כ הרב בעל התרומות שם אבל הכא דהטענה היא מבחוץ בכה\"ג משבעינן ליה וכ\"נ מדברי רבינו ע' הלכה י\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל אמרה לו אשתו כו' עד ומסוגיא זאת יש ראיה למ\"ש רבינו בכאן שהיא מפסדת כתובתה בהודאתה ע\"כ. נ\"ב צ\"ע למשנה ראשונה היאך היתה נאמנת והא אין אדם משים עצמו רשע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> ה\"ה ז\"ל בא על אשתו וכו' עד אבל אם בעל ושהה ולא טען וכו' ע\"כ. נ\"ב במהרי\"ק שרש ק\"ה נראה דס\"ל דבבעל תליא מלתא וז\"א דבירושלמי דשמעתין פליגי ר\"י ור\"ל וקי\"ל כר\"י וכ\"נ מדברי ה\"ה ז\"ל דצריך בעל ושהה ועיין בריא\"ז אבל מדברי הרמב\"ם בפ' ט\"ו מהל' מכירה משמע דכל שנשתמש סגי: (שייך קצת לדין הנזכר) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע\"מ שתתן לי מאתים זוז ובעל סתם דאמרינן אחולי אחליה לתנאיה נראה דנהי דאין הקדושין תלויין מ\"מ חייבת לתת לו המאתים זוז מתורת חוב ונעשו עלה מלוה. וראיה מההיא דירושלמי שהביא הר\"ן בפ' האומר בקדושין במי שקדש ע\"ת וכנסה בתוך הזמן נתבטל התנאי לענין שאין הקדושין תלויין ואע\"פ שלא קיים אותם בזמנו מקודשת אבל הדמים נעשו עליו מלוה, וע' בטוש\"ע אה\"ע סי' ל\"ח סעיף כ\"א וכ\"ב. ול\"נ כדברי הירושלמי דכל שכנסה הרי היא בחזקת בעולה ולא מצי לומר איני רוצה לקיים התנאי ולא בקידושין כשאר התנאים דאם אמר איני רוצה לקיים התנאי הרשות בידו דהתם ה\"ט משום דאומר איני רוצה במתנה ולא בתנאי משא\"כ הכא שכבר נהנה מהמתנה, הגע עצמך מי שנתן לחבירו שדה מלאה פירות ע\"מ שיעשה לו דבר פלוני אם אכל הפירות מי מצי לומר אחר כך איני רוצה לקיים התנאי, ועיין בנ\"י פ' מצות חליצה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אישות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ וז\"ל מ\"ש רבינו אפילו מחייבי עשה ואפילו שניה וכו' עד אבל שניה קשה כיון. דמדאורייתא היא אשה שהיא ראויה לו כו'. נ\"ב לא ידעתי מאי ק\"ל דהא כתב רבינו לקמן למה לא יבא עשה וידחה ל\"ת שהרי אפשר לקיים את שתיהן עשה ול\"ת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Virgin Maiden",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Virgin_Maiden",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב בכ\"מ וז\"ל מ\"ש רבינו אפילו מחייבי עשה ואפילו שניה וכו' עד אבל שניה קשה כיון. דמדאורייתא היא אשה שהיא ראויה לו כו'. נ\"ב לא ידעתי מאי ק\"ל דהא כתב רבינו לקמן למה לא יבא עשה וידחה ל\"ת שהרי אפשר לקיים את שתיהן עשה ול\"ת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,43 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סוטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ז\"ל האי דלא כהלכתא וכו'. נ\"ב עיין ביבמות דף נ\"ח נראה כהראב\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Nashim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Woman_Suspected_of_Infidelity",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ז\"ל האי דלא כהלכתא וכו'. נ\"ב עיין ביבמות דף נ\"ח נראה כהראב\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סוטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,35 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אבל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> הבעל\"מ ד\"ה שהוא יום המיתה ואפילו נתרץ לקושיא זאת מה שתירץ הר\"ן ז\"ל בשב ואל תעשה. נ\"ב לא הבנתי זה דתשמיש המטה קום עשה הוי ודוק בהר\"ן ע\"כ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Mourning",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Mourning",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כתב </b> הבעל\"מ ד\"ה שהוא יום המיתה ואפילו נתרץ לקושיא זאת מה שתירץ הר\"ן ז\"ל בשב ואל תעשה. נ\"ב לא הבנתי זה דתשמיש המטה קום עשה הוי ודוק בהר\"ן ע\"כ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות אבל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ממרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הממזר חייב בכבוד אביו.</b> נ\"ב כך מוכח מהסוגיא שם דקאמר כבוד שמים עדיף ומפרשי לה בשלא עשה תשובה אלמא דאפ\"ה חייב בכבודו דלא חילק הכתוב במצות כיבוד בין צדיק לרשע. והא דקאמר בהניח להם אביהם פרה דמחזירין מפני כבוד אביהם ואי בשלא עשה תשובה הא לאו עושה מעשה עמך, התם ליכא למיחייבינהו משום כבוד אלא משום בזיון וכמ\"ש התוס' בפ' הכותב (כתובות דף פ\"ו) ד\"ה פריעת ב\"ח מצוה דהוי מ\"ע שמתן שכרה בצדה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,47 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Rebels",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Rebels",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הממזר חייב בכבוד אביו.</b> נ\"ב כך מוכח מהסוגיא שם דקאמר כבוד שמים עדיף ומפרשי לה בשלא עשה תשובה אלמא דאפ\"ה חייב בכבודו דלא חילק הכתוב במצות כיבוד בין צדיק לרשע. והא דקאמר בהניח להם אביהם פרה דמחזירין מפני כבוד אביהם ואי בשלא עשה תשובה הא לאו עושה מעשה עמך, התם ליכא למיחייבינהו משום כבוד אלא משום בזיון וכמ\"ש התוס' בפ' הכותב (כתובות דף פ\"ו) ד\"ה פריעת ב\"ח מצוה דהוי מ\"ע שמתן שכרה בצדה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות ממרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות עדות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דין תורה.</b> מרן כ\"מ אך ק\"ל אלמא דמדאורייתא עדים החתומים. נ\"ב היינו בשלא קרא עליו ערעור וכן כתב רבינו בהלכות גירושין, ולפי זה מה שאמרו בגמרא כיון דקיום שטרות דרבנן ה\"פ כיון דמאי דמהני הקיום הוי מדרבנן והשתא אתי שפיר ההיא דנאמנים העדים לומר אנוסים היינו כל שאין כת\"י יוצא ממקום אחר כיון דיש בו מערער ולפי פירש\"י ה\"ט כיון דחכמים הצריכו קיום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש </b><b> וכן אינו יכול להוסיף וכו'.</b><b> בכ\"מ, וכיון שאין דברים אחרונים סותרים לראשונים. נ\"ב צ\"ע ל\"ל להאי דלו יהא סותר לגמרי מצו הדרי בהו כיון דעל פיהם מתקיים ותוך כדי דיבור כדיבור דמי. ואיברא דרש\"י כ\"כ אבל לדעת רש\"י יש ליישב דאיצטריך לזה משום דאי לאו הכי לא אתי ע\"פ ופרע ליה לשטרא אבל רבינו דסבירא ליה דאפילו בע\"פ לא מהימני:</b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם העידה וכו' בצד ימין.</b> נ\"ב ע' בהלכות אישות פ\"ד מה שנסתפק הכ\"מ אם צריכות שיהיו במקום אחד:<br><b> מרן </b> כ\"מ ודין זה דשתי שערות ולענין גיטין. נ\"ב עיין בהלכות אישות דאפילו אחת נאמנות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיוצא בו ה\"ה פסול מדבריהם.</b> נ\"ב עיין הרב מהרי\"ט באה\"ע סי' מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אריס כו'.</b> מרן כ\"מ ואפשר דה\"ט שכל שלא וכו' מורה ואמר כיון שאנו וכו'. נ\"ב אינו נראה כן מדברי רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו כו'.</b> נ\"ב נ\"ל מההיא דסנהדרין החשוד על העריות נאמן בעדות אשה לעיולה אבל לא לאפוקה. וע' במ\"ש ה\"ה בהלכות גירושין פרק ו' דין ז':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מי כו'.</b> מרן כ\"מ כתב הטור וכו' ומשמע דכשהחזיר וכו' וצריכים תשובה. נ\"ב עיין בהלכות תשובה בדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לפיכך בני העיר.</b> נ\"ב אבל אחד מקרובי בעלי העיר יכול להעיד, ול\"ד לההיא דקרובי הערב דאינם יכולים להעיד ללוה דהתם על פי עדותם מתחייב הערב אבל הכא אינו מעיד לקרובו כלל אלא ממילא מטיא להו הנאה. כך למדתי מפירש\"י בפ' ז\"ב גבי אשת חורגו יע\"ש (דף כ\"ח):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Testimony",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Testimony",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דין תורה.</b> מרן כ\"מ אך ק\"ל אלמא דמדאורייתא עדים החתומים. נ\"ב היינו בשלא קרא עליו ערעור וכן כתב רבינו בהלכות גירושין, ולפי זה מה שאמרו בגמרא כיון דקיום שטרות דרבנן ה\"פ כיון דמאי דמהני הקיום הוי מדרבנן והשתא אתי שפיר ההיא דנאמנים העדים לומר אנוסים היינו כל שאין כת\"י יוצא ממקום אחר כיון דיש בו מערער ולפי פירש\"י ה\"ט כיון דחכמים הצריכו קיום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש </b><b> וכן אינו יכול להוסיף וכו'.</b><b> בכ\"מ, וכיון שאין דברים אחרונים סותרים לראשונים. נ\"ב צ\"ע ל\"ל להאי דלו יהא סותר לגמרי מצו הדרי בהו כיון דעל פיהם מתקיים ותוך כדי דיבור כדיבור דמי. ואיברא דרש\"י כ\"כ אבל לדעת רש\"י יש ליישב דאיצטריך לזה משום דאי לאו הכי לא אתי ע\"פ ופרע ליה לשטרא אבל רבינו דסבירא ליה דאפילו בע\"פ לא מהימני:</b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם העידה וכו' בצד ימין.</b> נ\"ב ע' בהלכות אישות פ\"ד מה שנסתפק הכ\"מ אם צריכות שיהיו במקום אחד:<br><b> מרן </b> כ\"מ ודין זה דשתי שערות ולענין גיטין. נ\"ב עיין בהלכות אישות דאפילו אחת נאמנות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיוצא בו ה\"ה פסול מדבריהם.</b> נ\"ב עיין הרב מהרי\"ט באה\"ע סי' מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אריס כו'.</b> מרן כ\"מ ואפשר דה\"ט שכל שלא וכו' מורה ואמר כיון שאנו וכו'. נ\"ב אינו נראה כן מדברי רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו כו'.</b> נ\"ב נ\"ל מההיא דסנהדרין החשוד על העריות נאמן בעדות אשה לעיולה אבל לא לאפוקה. וע' במ\"ש ה\"ה בהלכות גירושין פרק ו' דין ז':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מי כו'.</b> מרן כ\"מ כתב הטור וכו' ומשמע דכשהחזיר וכו' וצריכים תשובה. נ\"ב עיין בהלכות תשובה בדבריו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לפיכך בני העיר.</b> נ\"ב אבל אחד מקרובי בעלי העיר יכול להעיד, ול\"ד לההיא דקרובי הערב דאינם יכולים להעיד ללוה דהתם על פי עדותם מתחייב הערב אבל הכא אינו מעיד לקרובו כלל אלא ממילא מטיא להו הנאה. כך למדתי מפירש\"י בפ' ז\"ב גבי אשת חורגו יע\"ש (דף כ\"ח):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות עדות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,42 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנים שנכנסו.</b> כתב מרן כ\"מ מ\"מ רבינו מסכים. נ\"ב עיין ספ\"ה מהלכות עדות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Shoftim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_The_Sanhedrin_and_the_Penalties_within_their_Jurisdiction",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנים שנכנסו.</b> כתב מרן כ\"מ מ\"מ רבינו מסכים. נ\"ב עיין ספ\"ה מהלכות עדות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות תרומות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן יראה לי שה\"ה במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.</b> נ\"ב ע' פ' האומר התקבל דקאמר שם במעשר בזמן הזה דרבנן וע' בפ\"ו מהלכות בית הבחירה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ודוקא שלא עשה מהם גורן אבל עשה מהם גורן חייבין אפי' בעיר ע\"כ. נ\"ב עיין מ\"ש הראב\"ד פ\"ב מה' מעשר דין א' וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ז\"ל וכתב הראב\"ד מה ראה זה המחבר שפסק כר\"ל וכו'. ועוד יש לתמוה על רבינו דהתם בקידושין אותביה ר\"י לר\"ל ושני ליה שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי ומשמע דאפי' ר\"ל לא אמר אלא כשיש מעשה ע\"כ. נ\"ב אי מהא לא איריא דבלישנא בתרא אמרו בגמרא הא דר\"ל אפי' דלא עביד מעשה יע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין תורמין שבלים על החטים עד גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש.</b> נ\"ב איירי כששניהם גמורים למעשר ומשום גזירה אמרו אינה תרומה אבל היכא דהוי מדבר שלא נגמרה לא גזרו כיון דאסור לעשות כן ובזה נתיישב כל מה שהקשה הר\"ש בפירוש המשנה פ\"ק דתרומות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> הבודק את החבית וכו'. עד ומכל מקום יש לתמוה דהא בסוף קידושין ובריש נדה רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה כו'. נ\"ב בפרק כל הגט גבי מתני' דהמניח פירות להיות מפריש עליהן מצאן שאבדו ה\"ז חושש מעת לעת ד\"ר אלעזר וקאמר בגמרא חלוקים עליו חבריו על ר\"א דתניא מקוה שנמדד וכו' הרי כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות למפרע ור\"א קאמר מעת לעת ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מאי למפרע מעת לעת. משמע דאי הוה מפרשינן הכי לא היו חולקים והא ר\"א קאמר הרי זה חושש מספק ובההיא דמקוה קאמר ודאי. וזהו סיוע לרבינו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשא שניה וכו'.</b> בכ\"מ ועוד מנין לנו דעבדי צ\"ב שלה יאכלו. נ\"ב איפכא ק\"ל עבדי מלוג אמאי לא יאכלו. ושמא ט\"ס נפל וצ\"ל כמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> בסוף דבריו ז\"ל ומה שהקשה מהא דקי\"ל עובר אית ליה זכיה כבר כתבו הראשונים דאפ\"ה הכא אינו פוסל וכו' עד ולמיעוטא לא חיישינן. נ\"ב קשה לי דהא קי\"ל כר\"י דחייש למיעוטא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד אומר מת ואחד אומר לא מת הרי זו לא תאכל.</b> נ\"ב נ\"ל דקאי אמה שכתוב בסמוך בהניחה בעלה גוסס. ובכ\"מ כתב על דברי רבינו בפ' האשה תנן דלא תנשא ומשמע דמספיקא לא אכלה בתרומה. וקשה לי דהתם היינו טעמא משום דמוקמינן לה אחזקתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> אבל חטים משלם קרן דאכילה קרינן לה. נ\"ב בפ' בכל מערבין אמרו חטים לאו בני אכילה נינהו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ומ\"מ איכא למידק שהרי אמרו שם אי דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם. נ\"ב לק\"מ דכי אמרו הכי משום דהברייתא איירי בפחות מכזית ומשום הכי פריך כיון דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם אבל כל שיש בו כזית חייב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> וי\"ל במה שכתב רבינו שאין המים מעלין את היין אפשר שנתכוין למה שפירש הראב\"ד. נ\"ב עיין בפט\"ו הלכה י\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן וכו' עד לפי שהחבית נפילתה ניכרת וכו'.</b> נ\"ב והא דמתיר רבינו טבעת של ע\"ז אע\"ג דאין נפילתה ניכרת היינו הנאה בלבד וכ\"כ הר\"ן בפ\"ב דע\"ז גבי מתני' דחבית שנפל לבור. ולא הבנתי מ\"ש הרמב\"ן ז\"ל דאין חילוק בין אכילה להנאה מההיא דחבית של תרומה שהתיר ר\"ל וכו' דשאני חבית שנפילתה ניכרת. ומ\"ש לחלק דתרומה בזמן הזה דרבנן קשה דטבעת של ע\"ז הוי דאורייתא:<br><b> בכ\"מ </b> ולענין מה שהקשה הראב\"ד דכיון דבגמרא לא מתוקמא אלא כר\"א וכו' פשיטא דלית הלכתא כוותיה אלא כת\"ק. נ\"ב צ\"ע דמכאן למד הרשב\"א בת\"ה לכל איסורין שבתורה וכתב שכן כתב הראב\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,208 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Heave Offerings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Heave_Offerings",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן יראה לי שה\"ה במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.</b> נ\"ב ע' פ' האומר התקבל דקאמר שם במעשר בזמן הזה דרבנן וע' בפ\"ו מהלכות בית הבחירה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הראב\"ד ודוקא שלא עשה מהם גורן אבל עשה מהם גורן חייבין אפי' בעיר ע\"כ. נ\"ב עיין מ\"ש הראב\"ד פ\"ב מה' מעשר דין א' וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ז\"ל וכתב הראב\"ד מה ראה זה המחבר שפסק כר\"ל וכו'. ועוד יש לתמוה על רבינו דהתם בקידושין אותביה ר\"י לר\"ל ושני ליה שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי ומשמע דאפי' ר\"ל לא אמר אלא כשיש מעשה ע\"כ. נ\"ב אי מהא לא איריא דבלישנא בתרא אמרו בגמרא הא דר\"ל אפי' דלא עביד מעשה יע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין תורמין שבלים על החטים עד גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש.</b> נ\"ב איירי כששניהם גמורים למעשר ומשום גזירה אמרו אינה תרומה אבל היכא דהוי מדבר שלא נגמרה לא גזרו כיון דאסור לעשות כן ובזה נתיישב כל מה שהקשה הר\"ש בפירוש המשנה פ\"ק דתרומות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> הבודק את החבית וכו'. עד ומכל מקום יש לתמוה דהא בסוף קידושין ובריש נדה רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה כו'. נ\"ב בפרק כל הגט גבי מתני' דהמניח פירות להיות מפריש עליהן מצאן שאבדו ה\"ז חושש מעת לעת ד\"ר אלעזר וקאמר בגמרא חלוקים עליו חבריו על ר\"א דתניא מקוה שנמדד וכו' הרי כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות למפרע ור\"א קאמר מעת לעת ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מאי למפרע מעת לעת. משמע דאי הוה מפרשינן הכי לא היו חולקים והא ר\"א קאמר הרי זה חושש מספק ובההיא דמקוה קאמר ודאי. וזהו סיוע לרבינו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשא שניה וכו'.</b> בכ\"מ ועוד מנין לנו דעבדי צ\"ב שלה יאכלו. נ\"ב איפכא ק\"ל עבדי מלוג אמאי לא יאכלו. ושמא ט\"ס נפל וצ\"ל כמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> בסוף דבריו ז\"ל ומה שהקשה מהא דקי\"ל עובר אית ליה זכיה כבר כתבו הראשונים דאפ\"ה הכא אינו פוסל וכו' עד ולמיעוטא לא חיישינן. נ\"ב קשה לי דהא קי\"ל כר\"י דחייש למיעוטא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד אומר מת ואחד אומר לא מת הרי זו לא תאכל.</b> נ\"ב נ\"ל דקאי אמה שכתוב בסמוך בהניחה בעלה גוסס. ובכ\"מ כתב על דברי רבינו בפ' האשה תנן דלא תנשא ומשמע דמספיקא לא אכלה בתרומה. וקשה לי דהתם היינו טעמא משום דמוקמינן לה אחזקתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> אבל חטים משלם קרן דאכילה קרינן לה. נ\"ב בפ' בכל מערבין אמרו חטים לאו בני אכילה נינהו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ומ\"מ איכא למידק שהרי אמרו שם אי דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם. נ\"ב לק\"מ דכי אמרו הכי משום דהברייתא איירי בפחות מכזית ומשום הכי פריך כיון דלית ביה שוה פרוטה קרן נמי לא לישלם אבל כל שיש בו כזית חייב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> וי\"ל במה שכתב רבינו שאין המים מעלין את היין אפשר שנתכוין למה שפירש הראב\"ד. נ\"ב עיין בפט\"ו הלכה י\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן וכו' עד לפי שהחבית נפילתה ניכרת וכו'.</b> נ\"ב והא דמתיר רבינו טבעת של ע\"ז אע\"ג דאין נפילתה ניכרת היינו הנאה בלבד וכ\"כ הר\"ן בפ\"ב דע\"ז גבי מתני' דחבית שנפל לבור. ולא הבנתי מ\"ש הרמב\"ן ז\"ל דאין חילוק בין אכילה להנאה מההיא דחבית של תרומה שהתיר ר\"ל וכו' דשאני חבית שנפילתה ניכרת. ומ\"ש לחלק דתרומה בזמן הזה דרבנן קשה דטבעת של ע\"ז הוי דאורייתא:<br><b> בכ\"מ </b> ולענין מה שהקשה הראב\"ד דכיון דבגמרא לא מתוקמא אלא כר\"א וכו' פשיטא דלית הלכתא כוותיה אלא כת\"ק. נ\"ב צ\"ע דמכאן למד הרשב\"א בת\"ה לכל איסורין שבתורה וכתב שכן כתב הראב\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות תרומות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,88 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> מרחץ שהוסקה וכו'. עד וי\"ל דאם הוסק דיעבד קאמר דמותר לרחוץ. נ\"ב זה אינו דבתנור כתב רבינו דיוצן:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל היורש את אשתו אף על פי שירושת הבעל מדבריהם כו'.</b> נ\"ב הל\"מ בהלכות אישות פי\"ב הקשה דבפ' הכותב אמרו דהאי מתני' אית ליה דירושת הבעל דאורייתא עכ\"ד. ונ\"ל ראיה לדברי רבינו מההיא דס\"פ יש נוחלין אמר רב אסי גבי יובל שווייהו רבנן כלוקח ואין חוזר ביובל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Sabbatical_Year_and_the_Jubilee",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> מרחץ שהוסקה וכו'. עד וי\"ל דאם הוסק דיעבד קאמר דמותר לרחוץ. נ\"ב זה אינו דבתנור כתב רבינו דיוצן:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל היורש את אשתו אף על פי שירושת הבעל מדבריהם כו'.</b> נ\"ב הל\"מ בהלכות אישות פי\"ב הקשה דבפ' הכותב אמרו דהאי מתני' אית ליה דירושת הבעל דאורייתא עכ\"ד. ונ\"ל ראיה לדברי רבינו מההיא דס\"פ יש נוחלין אמר רב אסי גבי יובל שווייהו רבנן כלוקח ואין חוזר ביובל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> וכן אם רצה לחלל פירות המעשר וכו' עד לרבינו י\"ל דמתחללין דהכא לאו דוקא כו' דלדעת רבינו דמי מעשר מחללין לכתחילה. נ\"ב ק\"ל דבפירוש כתב רבינו שם הלכה ו' אין מחללין מעות מעשר על הפירות וכו' הרי דדמי מעשר אין מחללין לכתחלה על הפירות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> כתוב בתשובה הרמב\"ן סימן קנ\"ו על מ\"ש ר' והצנועים היו מניחים את המעות וכו'. נ\"ב נ\"ל דרבינו סמך אאותה סוגיא דנדרים דהאומר שדה שאמכור לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה מאחר דבידו לעשותו עכשיו וגבי חלה כתב רבינו דיכול להתנות קודם שתתגלגל העיסה כיון שבידו לעשותו עכשיו והכא נמי בידו לומר כל המתלקט ולעשותו עכשיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushim of Machaneh Ephraim/Sefer Zeraim/Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "title": "Chidushim of Machaneh Ephraim on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushim_of_Machaneh_Ephraim_on_Mishneh_Torah,_Second_Tithes_and_Fourth_Year's_Fruit",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> וכן אם רצה לחלל פירות המעשר וכו' עד לרבינו י\"ל דמתחללין דהכא לאו דוקא כו' דלדעת רבינו דמי מעשר מחללין לכתחילה. נ\"ב ק\"ל דבפירוש כתב רבינו שם הלכה ו' אין מחללין מעות מעשר על הפירות וכו' הרי דדמי מעשר אין מחללין לכתחלה על הפירות:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> כתוב בתשובה הרמב\"ן סימן קנ\"ו על מ\"ש ר' והצנועים היו מניחים את המעות וכו'. נ\"ב נ\"ל דרבינו סמך אאותה סוגיא דנדרים דהאומר שדה שאמכור לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה מאחר דבידו לעשותו עכשיו וגבי חלה כתב רבינו דיכול להתנות קודם שתתגלגל העיסה כיון שבידו לעשותו עכשיו והכא נמי בידו לומר כל המתלקט ולעשותו עכשיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushim of Machaneh Ephraim",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,159 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ו':): \n",
+                "<b>הראייה האמורה בתורה וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ז') מאי הראיון ר\"י אמר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל כ\"ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל. ופירש\"י עיקר הרגל ביו\"ט ראשון. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויביא עמו קרבן עולה.</b> מבואר שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש בין מן העוף בין מן הבהמה.</b> יש לתמוה על זה דהא תניא בפ\"ק דחגיגה (דף ו') לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא וכו' אף ראייה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות. ופירש\"י בזבחים צריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת עוף שהיא נמלקת מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר עכ\"ל. והיאך כתב רבינו בין מן העוף. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שבמקום או אינו אלא בעופות היה גורס רבינו או אינו אלא במנחות או היה גורס או אינו אלא בכספים כמו שהיא שנויה במכילתא ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם: \n",
+                "<b>ומי שבא לעזרה ולא הביא וכו': החגיגה האמורה בתורה וכו'.</b> מבואר בפ\"ק דחגיגה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש והדבר ידוע שאין שלמים באים אלא מן הבהמה.</b> פשוט הוא: \n",
+                "<b>ושתי מצוות אלו וכו'.</b> פשוט הוא דמ\"ע שהזמן גרמא הן ועוד דבראייה כתיב יראה כל זכורך. ובפ\"ק דחגיגה (דף ו':) תניא ג' מצוות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה וכו' יש בשמחה מה שאין בשתיהם שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא\"כ בשתיהן. ופירש\"י השמחה נוהגת בנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך. משא\"כ בשתיהם דמ\"ע שהזמן גרמא הן והכתוב לא ריבה אותן: \n",
+                "<b>והשמחה האמורה ברגלים וכו' שנאמר וזבחת שלמים וכו'.</b> פסוק זה אינו כתוב בחג אלא על גבי הר עיבל בפרשת כי תבא ולא כתבו רבינו אלא ללמוד משם דסתם שמחה הוי בזביחת שלמים ומינה דושמחת בחגך היינו בזביחת שלמים וכו'. ובגמ' פ' ע\"פ (דף ק\"ט) תניא בזמן שב\"ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ונשים חייבות במצוה זו.</b> נתבאר בסמוך ואיתא נמי בפ\"ק דקידושין (דף ל\"ד:): \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד ונשים חייבות במצוה זו א\"א לא בקרבן וכו'. ודבריו מבוארים בפ\"ק דקידושין דמקשה דנילף למ\"ע שהזמן גרמא לחיובא באשה משמחה ומשני אביי אשה בעלה משמחה אלמנה מאי איכא למימר בשרויה אצלו. ופירש\"י בעלה משמחה אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת. אלמנה מאי איכא למימר הא כתיב בה שמחה דכתיב והגר והיתום והאלמנה. בשרויה אצלו לא נצטוית היא אלא בעניה הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו. וכתבו התוס' מפר\"ת אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שלו שהחובה מוטלת על בעלה ובאלמנה על ששרויה אצלו אבל היא גופא לא מיחייבא לאיתויי שלמי שמחה עכ\"ל. ואין תפיסה על רבינו למה לא האריך לבאר זה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הראייה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה.</b> הראייה משנה בראש מס' פאה ומייתי לה פ\"ק דחגיגה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל מד\"ס שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף.</b> שם בברייתא (דף ז') ואיתא נמי בפ' הנזכר במשנה פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומצוה להביא כפי עשרו וכו'.</b> משנה שם (דף ח':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלמי שמחה לא נתנו להם חכמים שיעור וכו'. בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג וכו' לא יביא שוה כסף וכו'.</b> בפרק יש בכור (בכורות דף נ״א) וכפירוש התוספות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא הקריב ביו\"ט הראשון וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ט'). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכולם תשלומי ראשון הם.</b> שם ופסק כרבי יוחנן לגבי רבי אושעיא ויש לתמוה על זה דהא רבי אושעיא גדול מר\"י דרביה הוה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ומצוה להקדים ולהקריב בראשון וכו'.</b> פשוט הוא ממה שנתבאר בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון.</b> משנה פ\"ק דחגיגה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג ביום טוב הראשון וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה וכו'.</b> בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ד:) ובפ״ב דחגיגה (דף כ״ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולת ראיה ושלמי חגיגה וכו'.</b> דין חגיגה משנה בפרק אלו דברים (פסחים דף ס״ט ע״ב) ובפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ז ע״ב) ועולת ראייה ילפא מינה כיון דשייך בה טעמא דידה: \n",
+                "<b>ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב וכו'.</b> בפרק ב' דביצה (דף י\"ט) ובפ\"ב דחגיגה (דף י\"ז) פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש כשמקריב המקריב עולת ראייתו וכו' סומך עליה.</b> שם כב\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש בכל כחו.</b> בפ\"ב דחגיגה (דף ט\"ז:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש עולת ראייתו וכו'.</b> פרק יש בכור נקיט לה בפשיטות על מתניתין דמת לאחר שלשים יום ואיתא בירושלמי בפרק קמא דחגיגה אלא ששם אמרו שאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה חייבים יורשים להביאה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: \n",
+                "<b>מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות וכו'.</b> ריש פרק ב' דתמורה (דף י\"ד) ובפרק קמא דחגיגה (דף ז'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו לו אוכלים מרובין וכו' עד סוף הפרק.</b> משנה פ\"ק דחגיגה (דף ח':): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים ועבדים פטורים מן הראיה וכו' עד מפני שהם ספק אשה.</b> משנה וגמ' בריש חגיגה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומי שחציו עבד וחציו ב\"ח פטור וכו'.</b> שם הכל חייבים בראייה לאיתויי חציו עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר וכו' פטור וכו' ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה. ופי' רש\"י משנה אחרונה לאחר שהודו ב\"ה לב\"ש שיש על ב\"ד לכוף את אדונו לשחררו ה\"ל כאילו משוחרר כבר וחייב. ועל פי פירוש זה כתב הראב\"ד על דברי רבינו הא דלא כהלכתא דהיא כמשנה ראשונה עכ\"ל. ובפ\"ב מקרבן פסח כתבתי ליישב דברי רבינו: \n",
+                "<b>ומנין שכל אלו פטורים מן הראיה וכו'.</b> שם חוץ ממ\"ש ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקמץ וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין וכו'.</b> שם (דף ד') בברייתא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורים מן הראייה שנאמר כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויים לעלות עם כל זכורך כלומר מפני שריחן רע. ומשמע לרבינו דכיון דבלשון אחרים מיתניא משמע דרבנן פליגי עלייהו ומחייבי ונקטינן כוותייהו ואע\"ג דבגמ' אמרינן ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים לא מכרעא מילתא דליהוי הלכתא כוותייהו דאיכא למימר דרבנן דפליגי עלייהו דרשי ליה לדרשא אחריתי. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאחרים לא ממעטי להו אלא בעודם במאיסותם מפני שאינם יכולים לעלות עם כל זכורך אבל כשיטהרו מלבושיהם הרי הם כשאר כל אדם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם היה הקטן חגר וכו' אף על פי שהוא ראוי לרפואה וכו'.</b> שם (דף ו') בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל החייב בראייה חייב בחגיגה וכו'.</b> הכי משמע בפ\"ק דחגיגה (דף ו') גבי הא דתניא ר\"י הגלילי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בעלייתן לרגל (ובדף ב'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון וכו'.</b> שם (בדף ט') פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם נטמא בלילי יו\"ט הראשון וכו'.</b> שם ומי אמר ר\"י הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ור\"י אמר אף בלילה נמי מביא וכו' קסבר ר' יוחנן לילה אינו מחוסר זמן. ופירש רש\"י נטמא ביום גבי נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה וכו' אלמא אע\"ג דלא נראה לקרבן יש לו תשלומין. קסבר ר\"י אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הילכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין עכ\"ל. ומכאן נלמוד דלחזקיה אם נטמא בליל יו\"ט הראשון שהוא פטור כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה פטור ואע\"ג שיטבול בו ביום אינו מיטהר עד שיעריב שמשו אבל אם נטמא ביו\"ט הראשון חייב כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה חייב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שבא לעזרה בתוך ימי החג וכו'.</b> שם (דף ז') פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י. ודע דאיתא התם איתיביה ר\"י לר\"ל יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם אלא כל היכא דאתא ולא אייתי כ\"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי ר\"י אמר וכו' ראיית פנים הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לו שיעור ור\"ל אמר וכו' אפי' קרבן אין לו שיעור. ורבנו לא חש להאי לישנא משום דכיון דלא אתמר בגמ' אלא כי היכי דלא תיקשי מאי דמשמע לן במילתיה דר\"ל לא חיישינן לה ונקטינן כלישנא קמא שהוא מאי דמשתמע טפי כפשטא דמילתייהו. ועי\"ל שהוא מפרש דיש שיעור לקרבן דלישנא בתרא לא בשיעור פעמים שהוא מביא מיירי דכל פעמים שהוא רוצה להביא קרבן מביא אלא בשיעור דמי הקרבן קאמר שלא יהא פחות דראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף ולא יפרש רבינו פלוגתא דר\"י ור\"ל כדפירש\"י אלא כמו שפירשו התוס' בשם הירושלמי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש עשר בהמות לחגיגתו וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ח':) ודברי רבינו אע\"פ שהם סתומים נראה לפרשם כפירוש ר\"ח שכתבו התוס' שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולת ראיה אינה באה אלא מן החולין וכו'.</b> משנה וגמרא פ\"ק דחגיגה (דף ז':). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו'.</b> שם (דף ח') ואיתיה בירושלמי פרק קמא דפיאה וכר\"י. וצריך ��עם למה לא פסק כחזקיה רביה דפליג עליה. ונראה שהטעם משום דברייתא דמסייע לר\"י עדיפא דמייתי לה מקרא ועוד דלטפול מעות למעות ה\"ל חזקיה יחידאה דהא רב חסדא ורב ששת ס\"ל כר\"י דטופלין מעות למעות. ולומר דאף טופלין בהמה לבהמה ה\"ל רב ששת יחידאה דליכא שום אמורא דליסבר כוותיה. \n",
+                "<b>ומ\"ש והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין.</b> נלמד מברייתא הובאה שם ואע\"פ שהובאה לסייע לחזקיה דפליג אר\"י שפיר ילפינן מינה הא מילתא לדידן דקי\"ל כר\"י: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד א\"א זה הכל שיבוש דשלמי חגיגה נמי אינה באה אלא מן החולין וכו'. ואני שמעתי ולא אבין דהא לד\"ה יש חילוק בין עולת ראייה לשלמי חגיגה דעולת ראייה צריך שתהא כולה מן החולין ולא יהא שום תערובת מעשר לא בטופל בהמה לבהמה ולא בטופל מעות למעות אבל שלמי חגיגה מותר לטפול מעשר וחולין למר טופל מעות למעות ולמר טופל בהמה לבהמה וא\"כ מה זה שכתב הראב\"ד דשלמי חגיגה נמי אינה באה דלא הכי היא וכדאמרן ורבינו פוסק כמ\"ד טופל מעות למעות אבל לא בהמה לבהמה ומה ז\"ש ולמ\"ד טופלין בהמה לבהמה אפשר שטופלין בהמת מעשר וכו' אבל למ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה. דמשמע מדבריו שרבינו סובר שטופלים בהמה לבהמה כמבואר בדבריו. ומ\"ש אבל לא ביו\"ט חוששין שמא יעשר ביו\"ט איני יודע למה הוצרך לכתבו ועוד שרבינו כבר כתב דין זה. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב ביאור דברי הראב\"ד נראה שסובר דלעולם בשלמי חגיגה מיירי ברייתא אבל בטופל הוא דקאמר דבשאר הימים מותר לטפול לשלמי חגיגה אבל לא ביו\"ט שמא יעשר ולמ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה דין זה ולסיועי לחזקיה מייתי לה התם וקשה לרבינו שכתב שיוצא ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה והלא חולין בעינן ומאי שנא מעשר בהמה ממעות מעשר שני דלא נפיק אלא בטופל והלא גם מעשר בהמה אינם חולין. זו כוונת השגת הראב\"ד. ואפשר שגם רבינו בטופל מיירי ולומר שיכול להביא הכל לשם חגיגה אע\"פ שלא פירש ונסמך על מ\"ש למעלה. ומ\"מ לשון יוצא י\"ח שכתב רבינו דחוק לפי זה אלא דרבינו לשון הברייתא הוא דנקט עכ\"ל והאריך עוד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו ויוצא אדם י\"ח שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותו ביו\"ט וכו'.</b> שם בדף הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאין ישראל י\"ח שלמי שמחה בנדרים ונדבות וכו' עד שאינם בשר המשמח.</b> משנה שם (דף ז':): \n",
+                "<b>כבר ביארנו בפסחים וכו' אלא יוצא בה י״ח שמחה.</b> בפ' אלו דברים (פסחים דף ע') אמתני' דתנן נאכלת לשני ימים ולילה אחד מתני' דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וחגיגת חמשה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד וחגיגת י״ד יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה. והראב״ד כתב על דברי רבינו איני יודע מאי לפיכך וכו'. ובאמת שלשון לפיכך קשה דמשמע דמשום שהיא רשות יוצא בה י״ח שמחה שאם היתה חובה לא היה יוצא בה י״ח שמחה. ומה שהקשה דאותה ברייתא כבן תימא וכו' י״ל שסובר רבינו דלא פליגי רבנן אבן תימא אלא במאי דאמר דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אבל מאי דקתני יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה דברי הכל היא. ומ״ש הראב״ד דלבן תימא היא חובה אינו מוכרח דהא טעמיה דאינו נאכל אלא ליום ולילה אמרי' בגמ' דהוי משום דהקישה הכתוב לפסח ואין במשמע זה שתהא חובה אלא ה״ק אם רצה להביא חגיגה דינה כפסח: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יא-יב)</small> מי שהיו לו שלמי וכו' שא\"צ לשחוט שלמי שמחה בשעת שמחה.</b> שם (בדף ע\"א) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבין משום דרב יוסף ורבה אקשו לעולא משמע דלא ס\"ל כוותיה ותו דאשינויי דחיקי לא סמכינן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביא אדם תודה ביום י\"ד וכו'.</b> בפ\"ב דביצה (דף י\"ט:). \n",
+                "<b>ועל מ\"ש ואם הביא יוצא בה י\"ח שמחה.</b> הקשה הר\"י קורקוס ז\"ל דהא תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה ואם כן תודה זו ששחטה ע\"פ איך יוצא בה ידי שמחה הא איפסילא בלינה ואין לומר דיוצא ידי שמחת לילה קאמר שלא מצינו שיהא חייב בשמחה בלילה הראשון שאם כן יהא חייב לשחוט שלמי שמחה בערב הרגל לשמוח בלילה והאריך ובסוף העלה דלאו אשחטה בע\"פ קאי אלא אם הביא במועד קאמר כי בכלל מ\"ש לא בעיו\"ט כ\"ש במועד וה\"ק ואם הביא בזמן שחייב בשמחה יוצא י\"ח שמחה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי עלי תודה וכו'.</b> שם בדף הנזכר בעיא דאיפשיטא. וגי' רבינו שאצא בה ואעפ״כ אינו יוצא בה דכיון שאמר הרי עלי תודה נתחייב בתודה וכי הדר אמר שאצא בה י״ח חגיגה לאו כל כמיניה דוגמא לדבר מה ששנינו בפרק התודה (מנחות דף פ״א) האומר הרי וכו' תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין ובזה נסתלקה השגת הראב״ד שכתב א״א בספרים שלנו וכו': \n",
+                "<b>כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא וכו': ומצוה בלוי יותר מן הכל וכו':</b> \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להקהיל כל ישראל וכו'.</b> מפורש בתורה פרשת וילך ואיתא בפ\"ק דחגיגה (דף ג') טף למה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי היו קורין במוצאי וכו' עד בלשון הקדש.</b> משנה בפרק אלו נאמרים (סוטה דף מ״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב תוקעים בחצוצרות.</b> בתוספתא דסוטה פרק שביעי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקריאה והברכות בלשון הקדש וכו'.</b> בפ' אלו נאמרים (סוטה דף ל״ב) תנן דפרשת המלך נאמרה בלשון הקדש. \n",
+                "<b>ומה שכתב שגם הברכות נאמרים בלה\"ק וכו': אע\"פ שיש שם לועזות וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יום הקהל שחל להיות בשבת וכו'.</b> משנה [וגמרא] בפ\"ק דמגילה (דף ה'). \n",
+                "<b>ומ\"ש מפני תקיעת חצוצרות וכו'.</b> [ירו' פ\"ק דמגילה]: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד שאינן דוחין את השבת א\"א ואפילו יום טוב אינו דוחה וכו'. וי\"ל דההיא דירושלמי אינה עניין לדרבינו שבירושלמי (שם) באו ליתן טעם למה אין עושים יום הקהל ביו\"ט עצמו ונתנו טעם מפני הבימה שא\"א לעשותה ביו\"ט וגם מעי\"ט א\"א לעשותה שלא לדחוק העזרה ורבינו בא ליתן טעם למה כשחל מוצאי יו\"ט הראשון בשבת למה מאחרין אותו עד לאחר השבת שמפני דוחק העזרה לא ה\"ל לדחותו שני ימים ונתן טעם מיוחד לזה מפני התקיעות והתחינות שאינם דוחים את השבת אבל אילו היו עושים אותו ביו\"ט לא היו נאסרים התקיעות והתחינות מפני שהם דברים מיוחדים לעשות בו ביום דבחג הסוכות אמר רחמנא ואפילו ביו\"ט. ועי\"ל דהכי איתא בירושלמי ובהקהל רבי בא אמר מפני התקיעה ר' יצחק אמר מפני הבימה ויעשו אותם מאתמול שלא לדחוק את העזרה. ומעתה יש לתמוה על הראב\"ד היאך משיג על רבינו מהירושלמי מאחר שדברי רבינו ג\"כ הם בירושלמי לדעת אחד מהאמוראים ולא עוד אלא שאפשר שר' יצחק לא לחלוק על ר' בא אתא אלא להוסיף ולומר שעוד יש טעם אחר בדבר: \n",
+                "<b>סליקו הלכות חגיגה בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,156 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Festival_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ו':): \n",
+                "<b>הראייה האמורה בתורה וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ז') מאי הראיון ר\"י אמר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל כ\"ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל. ופירש\"י עיקר הרגל ביו\"ט ראשון. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויביא עמו קרבן עולה.</b> מבואר שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש בין מן העוף בין מן הבהמה.</b> יש לתמוה על זה דהא תניא בפ\"ק דחגיגה (דף ו') לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא וכו' אף ראייה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות. ופירש\"י בזבחים צריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת עוף שהיא נמלקת מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר עכ\"ל. והיאך כתב רבינו בין מן העוף. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל שבמקום או אינו אלא בעופות היה גורס רבינו או אינו אלא במנחות או היה גורס או אינו אלא בכספים כמו שהיא שנויה במכילתא ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם: \n",
+                "<b>ומי שבא לעזרה ולא הביא וכו': החגיגה האמורה בתורה וכו'.</b> מבואר בפ\"ק דחגיגה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש והדבר ידוע שאין שלמים באים אלא מן הבהמה.</b> פשוט הוא: \n",
+                "<b>ושתי מצוות אלו וכו'.</b> פשוט הוא דמ\"ע שהזמן גרמא הן ועוד דבראייה כתיב יראה כל זכורך. ובפ\"ק דחגיגה (דף ו':) תניא ג' מצוות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה וכו' יש בשמחה מה שאין בשתיהם שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא\"כ בשתיהן. ופירש\"י השמחה נוהגת בנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך. משא\"כ בשתיהם דמ\"ע שהזמן גרמא הן והכתוב לא ריבה אותן: \n",
+                "<b>והשמחה האמורה ברגלים וכו' שנאמר וזבחת שלמים וכו'.</b> פסוק זה אינו כתוב בחג אלא על גבי הר עיבל בפרשת כי תבא ולא כתבו רבינו אלא ללמוד משם דסתם שמחה הוי בזביחת שלמים ומינה דושמחת בחגך היינו בזביחת שלמים וכו'. ובגמ' פ' ע\"פ (דף ק\"ט) תניא בזמן שב\"ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ונשים חייבות במצוה זו.</b> נתבאר בסמוך ואיתא נמי בפ\"ק דקידושין (דף ל\"ד:): \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד ונשים חייבות במצוה זו א\"א לא בקרבן וכו'. ודבריו מבוארים בפ\"ק דקידושין דמקשה דנילף למ\"ע שהזמן גרמא לחיובא באשה משמחה ומשני אביי אשה בעלה משמחה אלמנה מאי איכא למימר בשרויה אצלו. ופירש\"י בעלה משמחה אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת. אלמנה מאי איכא למימר הא כתיב בה שמחה דכתיב והגר והיתום והאלמנה. בשרויה אצלו לא נצטוית היא אלא בעניה הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו. וכתבו התוס' מפר\"ת אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שלו שהחובה מוטלת על בעלה ובאלמנה על ששרויה אצלו אבל היא גופא לא מיחייבא לאיתויי שלמי שמחה עכ\"ל. ואין תפיסה על רבינו למה לא האריך לבאר זה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הראייה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה.</b> הראייה משנה בראש מס' פאה ומייתי לה פ\"ק דחגיגה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל מד\"ס שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף.</b> שם בברייתא (דף ז') ואיתא נמי בפ' הנזכר במשנה פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומצוה להביא כפי עשרו וכו'.</b> משנה שם (דף ח':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלמי שמחה לא נתנו להם חכמים שיעור וכו'. בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג וכו' לא יביא שוה כסף וכו'.</b> בפרק יש בכור (בכורות דף נ״א) וכפירוש התוספות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא הקריב ביו\"ט הראשון וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ט'). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכולם תשלומי ראשון הם.</b> שם ופסק כרבי יוחנן לגבי רבי אושעיא ויש לתמוה על זה דהא רבי אושעיא גדול מר\"י דרביה הוה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ומצוה להקדים ולהקריב בראשון וכו'.</b> פשוט הוא ממה שנתבאר בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון.</b> משנה פ\"ק דחגיגה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג ביום טוב הראשון וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה וכו'.</b> בפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ״ד:) ובפ״ב דחגיגה (דף כ״ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולת ראיה ושלמי חגיגה וכו'.</b> דין חגיגה משנה בפרק אלו דברים (פסחים דף ס״ט ע״ב) ובפרק כיצד צולין (פסחים דף ע״ז ע״ב) ועולת ראייה ילפא מינה כיון דשייך בה טעמא דידה: \n",
+                "<b>ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב וכו'.</b> בפרק ב' דביצה (דף י\"ט) ובפ\"ב דחגיגה (דף י\"ז) פלוגתא דב\"ש וב\"ה ופסק כב\"ה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש כשמקריב המקריב עולת ראייתו וכו' סומך עליה.</b> שם כב\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש בכל כחו.</b> בפ\"ב דחגיגה (דף ט\"ז:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש עולת ראייתו וכו'.</b> פרק יש בכור נקיט לה בפשיטות על מתניתין דמת לאחר שלשים יום ואיתא בירושלמי בפרק קמא דחגיגה אלא ששם אמרו שאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה חייבים יורשים להביאה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: \n",
+                "<b>מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות וכו'.</b> ריש פרק ב' דתמורה (דף י\"ד) ובפרק קמא דחגיגה (דף ז'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו לו אוכלים מרובין וכו' עד סוף הפרק.</b> משנה פ\"ק דחגיגה (דף ח':): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים ועבדים פטורים מן הראיה וכו' עד מפני שהם ספק אשה.</b> משנה וגמ' בריש חגיגה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומי שחציו עבד וחציו ב\"ח פטור וכו'.</b> שם הכל חייבים בראייה לאיתויי חציו עבד וחציו בן חורין ולרבינא דאמר וכו' פטור וכו' ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה. ופי' רש\"י משנה אחרונה לאחר שהודו ב\"ה לב\"ש שיש על ב\"ד לכוף את אדונו לשחררו ה\"ל כאילו משוחרר כבר וחייב. ועל פי פירוש זה כתב הראב\"ד על דברי רבינו הא דלא כהלכתא דהיא כמשנה ראשונה עכ\"ל. ובפ\"ב מקרבן פסח כתבתי ליישב דברי רבינו: \n",
+                "<b>ומנין שכל אלו פטורים מן הראיה וכו'.</b> שם חוץ ממ\"ש ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא העבדים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקמץ וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין וכו'.</b> שם (דף ד') בברייתא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורים מן הראייה שנאמר כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויים לעלות עם כל זכורך כלומר מפני שריחן רע. ומשמע לרבינו דכיון דבלשון אחרים מיתניא משמע דרבנן פליגי עלייהו ומחי��בי ונקטינן כוותייהו ואע\"ג דבגמ' אמרינן ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים לא מכרעא מילתא דליהוי הלכתא כוותייהו דאיכא למימר דרבנן דפליגי עלייהו דרשי ליה לדרשא אחריתי. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאחרים לא ממעטי להו אלא בעודם במאיסותם מפני שאינם יכולים לעלות עם כל זכורך אבל כשיטהרו מלבושיהם הרי הם כשאר כל אדם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם היה הקטן חגר וכו' אף על פי שהוא ראוי לרפואה וכו'.</b> שם (דף ו') בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל החייב בראייה חייב בחגיגה וכו'.</b> הכי משמע בפ\"ק דחגיגה (דף ו') גבי הא דתניא ר\"י הגלילי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בעלייתן לרגל (ובדף ב'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון וכו'.</b> שם (בדף ט') פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם נטמא בלילי יו\"ט הראשון וכו'.</b> שם ומי אמר ר\"י הכי והאמר חזקיה נטמא ביום מביא בלילה אינו מביא ור\"י אמר אף בלילה נמי מביא וכו' קסבר ר' יוחנן לילה אינו מחוסר זמן. ופירש רש\"י נטמא ביום גבי נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה וכו' אלמא אע\"ג דלא נראה לקרבן יש לו תשלומין. קסבר ר\"י אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר הילכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא אבל חגר ביום ראשון אין עליו שום חובת ראייה לפיכך אין לו עליו תשלומין עכ\"ל. ומכאן נלמוד דלחזקיה אם נטמא בליל יו\"ט הראשון שהוא פטור כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה פטור ואע\"ג שיטבול בו ביום אינו מיטהר עד שיעריב שמשו אבל אם נטמא ביו\"ט הראשון חייב כיון דכשהאיר יו\"ט הראשון היה חייב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שבא לעזרה בתוך ימי החג וכו'.</b> שם (דף ז') פלוגתא דר\"י ור\"ל ופסק כר\"י. ודע דאיתא התם איתיביה ר\"י לר\"ל יראה יראה מה אני בחנם אף אתם בחנם אלא כל היכא דאתא ולא אייתי כ\"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק כי פליגי דאתא ואייתי ר\"י אמר וכו' ראיית פנים הוא דאין לה שיעור הא לקרבן יש לו שיעור ור\"ל אמר וכו' אפי' קרבן אין לו שיעור. ורבנו לא חש להאי לישנא משום דכיון דלא אתמר בגמ' אלא כי היכי דלא תיקשי מאי דמשמע לן במילתיה דר\"ל לא חיישינן לה ונקטינן כלישנא קמא שהוא מאי דמשתמע טפי כפשטא דמילתייהו. ועי\"ל שהוא מפרש דיש שיעור לקרבן דלישנא בתרא לא בשיעור פעמים שהוא מביא מיירי דכל פעמים שהוא רוצה להביא קרבן מביא אלא בשיעור דמי הקרבן קאמר שלא יהא פחות דראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף ולא יפרש רבינו פלוגתא דר\"י ור\"ל כדפירש\"י אלא כמו שפירשו התוס' בשם הירושלמי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש עשר בהמות לחגיגתו וכו'.</b> בפ\"ק דחגיגה (דף ח':) ודברי רבינו אע\"פ שהם סתומים נראה לפרשם כפירוש ר\"ח שכתבו התוס' שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולת ראיה אינה באה אלא מן החולין וכו'.</b> משנה וגמרא פ\"ק דחגיגה (דף ז':). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו'.</b> שם (דף ח') ואיתיה בירושלמי פרק קמא דפיאה וכר\"י. וצריך טעם למה לא פסק כחזקיה רביה דפליג עליה. ונראה שהטעם משום דברייתא דמסייע לר\"י עדיפא דמייתי לה מקרא ועוד דלטפול מעות למעות ה\"ל חזקיה יחידאה דהא רב חסדא ורב ששת ס\"ל כר\"י דטופלין מעות למעות. ולומר דאף טופלין בהמה לבהמה ה\"ל רב ששת יחידאה דליכא שום אמורא דליסבר כוותיה. \n",
+                "<b>ומ\"ש והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין.</b> נלמד מברייתא הובאה שם ואע\"פ שהובאה לסייע לחזקיה דפליג אר\"י שפיר ילפינן מינה הא מילתא לדידן דקי\"ל כר\"י: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד א\"א זה הכל שיבוש דשלמי חגיגה נמי אינה באה אלא מן החולין וכו'. ואני שמעתי ולא אבין דהא לד\"ה יש חילוק בין עולת ראייה לשלמי חגיגה דעולת ראייה צריך שתהא כולה מן החולין ולא יהא שום תערובת מעשר לא בטופל בהמה לבהמה ולא בטופל מעות למעות אבל שלמי חגיגה מותר לטפול מעשר וחולין למר טופל מעות למעות ולמר טופל בהמה לבהמה וא\"כ מה זה שכתב הראב\"ד דשלמי חגיגה נמי אינה באה דלא הכי היא וכדאמרן ורבינו פוסק כמ\"ד טופל מעות למעות אבל לא בהמה לבהמה ומה ז\"ש ולמ\"ד טופלין בהמה לבהמה אפשר שטופלין בהמת מעשר וכו' אבל למ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה. דמשמע מדבריו שרבינו סובר שטופלים בהמה לבהמה כמבואר בדבריו. ומ\"ש אבל לא ביו\"ט חוששין שמא יעשר ביו\"ט איני יודע למה הוצרך לכתבו ועוד שרבינו כבר כתב דין זה. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב ביאור דברי הראב\"ד נראה שסובר דלעולם בשלמי חגיגה מיירי ברייתא אבל בטופל הוא דקאמר דבשאר הימים מותר לטפול לשלמי חגיגה אבל לא ביו\"ט שמא יעשר ולמ\"ד אין טופלין בהמה לבהמה לא משכחת לה דין זה ולסיועי לחזקיה מייתי לה התם וקשה לרבינו שכתב שיוצא ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה והלא חולין בעינן ומאי שנא מעשר בהמה ממעות מעשר שני דלא נפיק אלא בטופל והלא גם מעשר בהמה אינם חולין. זו כוונת השגת הראב\"ד. ואפשר שגם רבינו בטופל מיירי ולומר שיכול להביא הכל לשם חגיגה אע\"פ שלא פירש ונסמך על מ\"ש למעלה. ומ\"מ לשון יוצא י\"ח שכתב רבינו דחוק לפי זה אלא דרבינו לשון הברייתא הוא דנקט עכ\"ל והאריך עוד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו ויוצא אדם י\"ח שלמי חגיגה במעשר בהמה ואין מביאין אותו ביו\"ט וכו'.</b> שם בדף הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאין ישראל י\"ח שלמי שמחה בנדרים ונדבות וכו' עד שאינם בשר המשמח.</b> משנה שם (דף ז':): \n",
+                "<b>כבר ביארנו בפסחים וכו' אלא יוצא בה י״ח שמחה.</b> בפ' אלו דברים (פסחים דף ע') אמתני' דתנן נאכלת לשני ימים ולילה אחד מתני' דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וחגיגת חמשה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד וחגיגת י״ד יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה. והראב״ד כתב על דברי רבינו איני יודע מאי לפיכך וכו'. ובאמת שלשון לפיכך קשה דמשמע דמשום שהיא רשות יוצא בה י״ח שמחה שאם היתה חובה לא היה יוצא בה י״ח שמחה. ומה שהקשה דאותה ברייתא כבן תימא וכו' י״ל שסובר רבינו דלא פליגי רבנן אבן תימא אלא במאי דאמר דאינה נאכלת אלא ליום ולילה אבל מאי דקתני יוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה דברי הכל היא. ומ״ש הראב״ד דלבן תימא היא חובה אינו מוכרח דהא טעמיה דאינו נאכל אלא ליום ולילה אמרי' בגמ' דהוי משום דהקישה הכתוב לפסח ואין במשמע זה שתהא חובה אלא ה״ק אם רצה להביא חגיגה דינה כפסח: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יא-יב)</small> מי שהיו לו שלמי וכו' שא\"צ לשחוט שלמי שמחה בשעת שמחה.</b> שם (בדף ע\"א) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבין משום דרב יוסף ורבה אקשו לעולא משמע דלא ס\"ל כוותיה ותו דאשינויי דחיקי לא סמכינן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביא אדם תודה ביום י\"ד וכו'.</b> בפ\"ב דביצה (דף י\"ט:). \n",
+                "<b>ועל מ\"ש ואם הביא יוצא בה י\"ח שמחה.</b> הקשה הר\"י קורקוס ז\"ל דהא תודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה ואם כן תודה זו ששחטה ע\"פ איך יוצא בה ידי שמחה הא איפסילא בלינה ואין לומר דיוצא ידי שמחת לילה קאמר שלא מצינו שיהא חייב בשמחה בלילה הראשון שאם כן יהא חייב לשחוט שלמי שמחה בערב הרגל לשמוח בלילה והאריך ובסוף העלה דלאו אשחטה בע\"פ קאי אלא אם הביא במועד קאמר כי בכלל מ\"ש לא בעיו\"ט כ\"ש במועד וה\"ק ואם הביא בזמן שחייב בשמחה יוצא י\"ח שמחה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי עלי תודה וכו'.</b> שם בדף הנזכר בעיא דאיפשיטא. וגי' רבינו שאצא בה ואעפ״כ אינו יוצא בה דכיון שאמר הרי עלי תודה נתחייב בתודה וכי הדר אמר שאצא בה י״ח חגיגה לאו כל כמיניה דוגמא לדבר מה ששנינו בפרק התודה (מנחות דף פ״א) האומר הרי וכו' תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין ובזה נסתלקה השגת הראב״ד שכתב א״א בספרים שלנו וכו': \n",
+                "<b>כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא וכו': ומצוה בלוי יותר מן הכל וכו':</b> \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להקהיל כל ישראל וכו'.</b> מפורש בתורה פרשת וילך ואיתא בפ\"ק דחגיגה (דף ג') טף למה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי היו קורין במוצאי וכו' עד בלשון הקדש.</b> משנה בפרק אלו נאמרים (סוטה דף מ״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב תוקעים בחצוצרות.</b> בתוספתא דסוטה פרק שביעי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקריאה והברכות בלשון הקדש וכו'.</b> בפ' אלו נאמרים (סוטה דף ל״ב) תנן דפרשת המלך נאמרה בלשון הקדש. \n",
+                "<b>ומה שכתב שגם הברכות נאמרים בלה\"ק וכו': אע\"פ שיש שם לועזות וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יום הקהל שחל להיות בשבת וכו'.</b> משנה [וגמרא] בפ\"ק דמגילה (דף ה'). \n",
+                "<b>ומ\"ש מפני תקיעת חצוצרות וכו'.</b> [ירו' פ\"ק דמגילה]: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד שאינן דוחין את השבת א\"א ואפילו יום טוב אינו דוחה וכו'. וי\"ל דההיא דירושלמי אינה עניין לדרבינו שבירושלמי (שם) באו ליתן טעם למה אין עושים יום הקהל ביו\"ט עצמו ונתנו טעם מפני הבימה שא\"א לעשותה ביו\"ט וגם מעי\"ט א\"א לעשותה שלא לדחוק העזרה ורבינו בא ליתן טעם למה כשחל מוצאי יו\"ט הראשון בשבת למה מאחרין אותו עד לאחר השבת שמפני דוחק העזרה לא ה\"ל לדחותו שני ימים ונתן טעם מיוחד לזה מפני התקיעות והתחינות שאינם דוחים את השבת אבל אילו היו עושים אותו ביו\"ט לא היו נאסרים התקיעות והתחינות מפני שהם דברים מיוחדים לעשות בו ביום דבחג הסוכות אמר רחמנא ואפילו ביו\"ט. ועי\"ל דהכי איתא בירושלמי ובהקהל רבי בא אמר מפני התקיעה ר' יצחק אמר מפני הבימה ויעשו אותם מאתמול שלא לדחוק את העזרה. ומעתה יש לתמוה על הראב\"ד היאך משיג על רבינו מהירושלמי מאחר שדברי רבינו ג\"כ הם בירושלמי לדעת אחד מהאמוראים ולא עוד אלא שאפשר שר' יצחק לא לחלוק על ר' בא אתא אלא להוסיף ולומר שעוד יש טעם אחר בדבר: \n",
+                "<b>סליקו הלכות חגיגה בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,494 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים וכו'.</b> מפורש בתורה פ' בא אל פרעה ופ' ראה. \n",
+                "<b>ומ\"ש בין שהיו טריפות:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ופדיונם לכהנים.</b> בפרק רביעי דחלה (משנה ט'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וכו'.</b> משנה בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום וכו'.</b> פשוט בכמה מקומות מהם סוף פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ז) ובפ' ב״ש: \n",
+                "<b>ומ\"ש אם רצה אוכלו בכ\"מ.</b> דע\"כ לא שנינו בס\"פ איזהו מקומן שהבכור נאכל בכל העיר אלא בתם אבל בעל מום נאכל בכל מקום. \n",
+                "<b>ומ\"ש או מוכרו.</b> בריש מעשר שני (משנה ב'). \n",
+                "<b>ומ\"ש או מאכילו למי שירצה אפי' לנכרי.</b> במשנה פ\"ה דבכורות (דף לב:) פלוגתא דתנאי ופסק כב\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש והרי הוא נכסי כהן.</b> רפ\"ב דבכורים תנן דבכורים נכסי כהן ומשמע לרבינו דבכור בכלל בכורים הוא ובסוף מסכת בכורים (פ\"ג מי\"ב) תנן ולמה אמרו הבכורים כנכסי כהן שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה וב\"ח נוטלם בחובו ואשה בכתובתה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה וכו'.</b> בסוף המקדיש שדהו (דף נ\"ט.): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובח״ל.</b> כך היא הנוסחא האמיתית והכי משמע בסוף פ״ג דתמורה (דף כ״א) ובפ' אלו טריפות (חולין דף מ״ד:) אמרינן דאמרה ליה בת רב חסדא לרבא אבא שרי בוכרא ולא זבן מיניה בשרא ובפ' קמא דבכורות (דף ג':) רב מרי בר רחל ה״ל ההיא חיותא דהוה מקני לאודנייהו לנכרי ובפרק אין צדין (ביצה דף כ״ז:) ההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא: \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין מביאין בכורות מח\"ל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו.</b> בספ\"ג דתמורה (דף כ\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. ודע שבספרי רבינו היה כתוב מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ וע\"פ זה השיגו הראב\"ד וכתב טעות היא זו גם הרמב\"ן בהל' בכורות תמה עליו והקשה עליו כמה קושיות וכן הרשב\"א והר\"ן בתשובה וכולם ספר מוטעה נזדמן להם בדברי רבינו והגירסא שכתבתי בדבריו היא הכתובה בספרינו והיא הנוסחא האמיתית: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצוה זו נוהגת וכו'.</b> בסוף שקלים (פ\"ח מ\"ח) ובפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ג) והכי איכא למילף מהנך שהבאתי גבי נוהגת בח\"ל. \n",
+                "<b>ומ״ש ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית.</b> משנה בפ' הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד). ודע ששנינו במשנה הנזכרת דהא דאמרינן דקודם שיפדו פטורים מן הבכורה הא אחר שנפדו חייבים ה״מ בשקדם מום קבוע להקדשן אבל אם קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע להקדשן אפי' אחר שנפדו פטורים מן הבכורה וביאר זה רבי��ו בפ' ה': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל חייבים בבכורה כהנים וכו'.</b> משנה בפ\"ב דבכורות (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שהבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו וכו'.</b> פשוט הוא ע\"פ מה שנתבאר שהכהנים חייבים. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולוים פטורין.</b> משנה בפ\"ק (דף ד') ופ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור נאכל בתוך שנתו וכו'.</b> משנה בפ' עד כמה (בכורות דף כ״ו:). \n",
+                "<b>ומה שכתב מאימתי מונה לו וכו' עד אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני.</b> בפ\"ק דר\"ה (דף ו' ז'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נולד לו מום בתוך שנתו וכו'.</b> משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח:). \n",
+                "<b>ומה שכתב נולד לו מום בסוף שנתו וכו'.</b> שם בדף כ\"ח. \n",
+                "<b>וומה שכתב נולד לו מום אחר שנתו וכו'.</b> משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(י-יא)</small> הבכור בזמן הזה וכו' עד מקיימו שלשים יום.</b> שם: \n",
+                "<b>מצאתי כתוב ועד שלא נראה לחכם רשאי לקיימו.</b> כן הוא לשון הברייתא ופירושו חייב לקיימו דהא כל עוד שלא נפל בו מום א\"א לשחטו וע\"כ יקיימנו ואטו דתנא סיפא אם נולד לו מום וכו' רשאי תנא ברישא רשאי עכ\"ל. והתוס' כתבו שפירוש זה דחוק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה וכו'.</b> פרק קמא דר\"ה (דף י\"ז) ופ\"ה דערכין (דף ל\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים: \n",
+                "<b>נולדו לו שני טלאים וכו'.</b> מימרא פ\"ק דערכין (דף ל\"א:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו וכו' עד משנה לחבירתה.</b> פרק קמא דר\"ה (דף ה':): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יד-טו)</small> אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד וכו' עד הרי זה נותנו לו.</b> משנה וגמרא בריש פרק עד כמה (בכורות דף כ״ו:): \n",
+                "<b>ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה.</b> נראה דהיינו לומר דטובת הנאה לבעלים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שאכל כזית מבכור תמים וכו' וכן זר שאכל כזית מבכור וכו'.</b> בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף י״ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור אין פודין אותו וכו'.</b> בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) ופ״ק דתמורה (דף ה':): \n",
+                "<b>וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם וכו' עד ואע\"פ שהוא תמים.</b> בפ\"ק דתמורה (דף ח':). \n",
+                "<b>ומ\"ש בין לכהן בין לישראל.</b> שם (דף ח':) אמר רב חסדא ל\"ש (דמותר למכרו תמים) אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור וכו' מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, ובתר הכי בעובדא דמר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמרינן דלא סבירא להו הא דרב הונא בריה דרב יהושע דקאמר על מילתיה דרב חסדא, וכיון דבי רב אשי דבתרא הוא סברי דאפילו לישראל שרי ומר זוטרא נמי משמע דקבלה מינייהו הכי נקטינן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן וכו'.</b> בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) ובפ״ק דתמורה (דף ה'). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק.</b> משנה ר\"פ כל פסולי המוקדשין שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל בשר בכור תמים אינו נמכר וכו'.</b> פשוט הוא והכי משמע בפ\"ק דתמורה שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכהנים שנמנו על הבכור מותרים לשקול מנה כנגד מנה בבכור.</b> ר\"פ כל פסולי המקודשין (דף ל\"א) תנן שוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני ��בכור בעל מום אינו נשקל בליטרא ומדברי רבינו כאן נראה שהוא מפרשה בבכור תמים בזמן המקדש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט בכור בעל מום וכו'.</b> בספ\"ד דתמורה (דף כ\"ד) תניא דאין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ואוקימנא לה בתנאי דלית הלכתא כוותייהו. ומה שאמרו שם במערבא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ר\"י בר אבין אמר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים מפרש רבינו דאדר\"א בר\"ש קאי ולא כדפירש\"י והרא\"ש: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(א-ג)</small> כל המומים הקבועים וכו' אם נפל אחד מהם בבכור הרי זה נשחט עליו בכל מקום וכו' עד ירעה עד שיפול בו מום.</b> משנה פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא דופן והבא אחריו וכו'.</b> משנה פרק ב' דבכורות (דף י\"ט) וכרבי עקיבא. \n",
+                "<b>ומה שכתב אפילו יצאת נקבה דרך דופן וכו'.</b> שם בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שהוא אנדרוגינוס וכו'.</b> משנה בסוף פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א) ופסק כחכמים: \n",
+                "<b>נולד טומטום הרי זה ספק בכור וכו'.</b> מימרא דר\"ח שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב בין שהטיל מים ממקום זכרות וכו'.</b> הכי משמע התם בגמרא דלרב חסדא לא שאני ליה בטומטום בין מטיל ממקום זכרות למטיל ממקום נקבות הרי זה ספק בכור וכמו שכתבתי בספר בית יוסף ליורה דעה. ובקצת ספרי רבינו כתוב הרי זה בכור בין שהטיל האנדרוגינוס ממקום זכרות ט\"ס הוא וצריך למחוק תיבת האנדרוגינוס משום דההוא אין בו קדושה כלל וכך מצאתי בספר כתיבת יד. ויש לתמוה על רבינו שפסק דמטיל מים ממקום זכרות נמי ספיקא ויאכל במומו לבעלים והא בין לרב חסדא בין לר\"ל זכר הוי והכי משמע דהוי לרבי אלעאי נמי. ונראה שטעמו משום דכיון דרב חסדא סתם ואמר דטומטום ספיקא הוא ולא מפליג הכי נקטינן ולא חיישינן למאי דאמרינן מטיל מים במקום זכרות כולי עלמא לא פליגי דזכר הוא משום דההיא דחייה בעלמא היא כי היכי דלא תיקום כתנאי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>רחל שילדה כמין עז וכו'.</b> משנה בפ\"ב דבכורות (דף ט\"ז:): \n",
+                "<b>ומ\"ש והוא בעל מום קבוע וכו'.</b> בפ\"ק דבכורות (דף ג') מימרא דר' יוחנן. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור מן הבכורה.</b> משנה בפ\"ק דבכורות (דף ה') ובגמ' (דף ו') איבעיא להו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו וכו' את\"ל כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה קדוש חמור שילדה כמין סוס מהו וכו' את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש פרה שילדה כמין סוס מהו הכא ודאי הא טמאה והא טהורה הא בת מיקדש בבכורה והא לאו בת מיקדש בבכורה או דילמא סימנים מילתא היא ולא איפשיטא. וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ומפני כך פסק בפרה שילדה כמין חמור שאם יש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן ולענין חמור שילדה כמין סוס דאמרינן ביה את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש אע\"פ שלא הזכירו כאן בסוף הלכות בכורים כתב שאם יש בו מקצת סימני חמור חייב ולענין פרה שילדה כמין סוס ויש בו קצת סימני פרה כיון דלא איפשיטא פסק שהוא ספק בכור. ומ\"מ מ\"ש בבבא זו אע\"פ שיש בו מקצת סימני פרה אינו נוח לי דמפשטא דלישנא איכא למשמע דאין בו מקצת סימני פרה ויש בו מקצת סימני פרה שוין הם דשניהם ספק ואינו כן שאם אין בו סימני פרה ודאי אינו בכור כלל וצ\"ל שלא השוום אלא לענין שאינם בכור ודאי אבל הא כדאיתיה והא כדאיתיה שזה אינו בכור כלל וזה ספק וזה פשוט. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו גבי ספק בכור יאכל במומו לבעלים.</b> הוא מדקי\"ל המע\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם תקפו כהן אין מוציאים מידו.</b> טעמו מדאמרינן בפ\"ק דמציעא (דף ז':) אעובדא דההיא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי א\"ר המנונא מתני' היא ספק בכורה המע\"ה והא הכא דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו וכי לא תקפו אסור בגיזה ועבודה. אבל קשה דהא בתר הכי אמרינן א\"ל רבה וכו' לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפ\"ה אסורים בגיזה ועבודה וכו' א\"ל רב חנניא לרבה תניא דמסייע לך. והשתא למה דחה רבינו דברי רבה ורב חנניא וברייתא ופסק כרב המנונא. וי\"ל דהא דאמר רבה לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין מידו ואפ\"ה אסור בגיזה ועבודה וכו' סובר רבינו דחייה בעלמא היא וסייעתא דרב חנניא לאו סייעתא כולי האי דכיון דברשות ישראל הוא והמע\"ה אע\"ג דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו לא נפיק מידי ממונו של ישראל ושפיר יכול לפטור עצמו בו. ובתשובות הרשב\"א סי' שי\"א כתוב שנשאל על זה והשיב באמת גם לי נראה פשיטותא של הלכה כן אלא דבעינן למשכוני נפשין אדרבינו לחזר אחר זכותו והשתדל להראות פנים לדברי רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטיל מום בבכור וכו'.</b> במשנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ד) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו וכו'.</b> שם בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרגיל לבכור שיפול בו מום וכו'.</b> בברייתא פרק כל פסולי המוקדשין שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שהלך בין ברזל וכו'.</b> מעובדא דרבי צדוק דבסמוך איכא למילף הכי ולישנא דאו שהלך היינו לומר שהוליכו הוא שם שאם הלך מעצמו ודאי דלא הוי מרגיל שיפול בו מום. \n",
+                "<b>ומ״ש או שאמר לנכרי להטיל בו מום וכו' זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו וכו'.</b> משנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ה): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש אמר אילו נפל מום בבכור זה הייתי שוחטו וכו'.</b> שם במשנה מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסדור אחד אמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אא\"כ היה בו מום נטל פגיון וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו ואחר שהתירו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרום: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראינוהו שעשה מעשה המרגיל וכו' כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק וכו'.</b> שם (דף ו') בעובדא דר' צדוק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בכור רודף את האדם וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ה). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם וכו'.</b> שם תרי לישני דרב פפא ופסק כלישנא בתרא וכ\"ג הרמב\"ן. וכתב הרא\"ש ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואפשר דהיינו טעמא דאע\"ג דאיסור דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכו' עד לא ישחט עליו.</b> משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שאחזו דם יקיז וכו'.</b> משנה שם (ל\"ב:) פלוגתא דתנאי וכן בברייתא ופסק כר\"ש דמתניתין ודברייתא דהכי איפסיקא הלכתא בגמ': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר להטיל מום וכו'.</b> מימרא דרב יהודה בפירקא קמא דבכורות (דף ג'). \n",
+                "<b>ומה שכתב בד\"א בזמן הזה וכו'.</b> ריש פ' כיצד מערימין (דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהעיד מפי עד אחר וכו' אפילו אשה נאמנת וכו'.</b> בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות ��ף ל״ו): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המומין הראויים לבא בידי אדם וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ה) כל המומין הראויים לבא בידי אדם רועים ישראל נאמנים רועים כהנים אינם נאמנים רשב\"ג אומר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ר\"מ אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ובגמרא איפליגו ר\"י ורבי אלעזר בפירושא דמתני' חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנים וכו' רועי כהנים בי ישראל אינם נאמנים מימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ויהיב לאחריני וה\"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין ואתא רשב\"ג למימר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ואסיקנא דהלכה כרשב\"ג. וכתב הרא\"ש רועה כהן בשל ישראל מהימן דלאו של עצמו הוא והכי חזינא בפירושא דרבוותא ואיכא מאן דאמר דפסק דלא מהימן והיינו כלישנא קמא דאמר רועי כהנים בשל ישראל אינם נאמנים וס\"ל דלא פליג רשב\"ג אלא אמאי דמחסרא דמתני' דהיינו כהן לכהן דלא חייש איהו לגומלין אבל רועה כהן בישראל לא פליג דכיון דסבר לא שביק לדידיה בשל עצמו דמי והך סברא לא מעליא היא דכיון דאפילו בנו ובתו מהימני סברא הוא דכ\"ש רועי כהן בשל ישראל ועוד דלא מסתברא דקאי אמאי דמחסרא מתני' דוקא ולא קאי אעיקר מתני' ועוד בר מן דין הא ללישנא בתרא רועי כהן בי ישראל אפילו לת\"ק הימוני מהימן וכיון דפלוגתא דלישני הוא ליכא איסורא אלא גזירה דרבנן גרידא לקולא נקטינן ועוד דמתני' כפשוטה אתיא כי האי לישנא וללישנא קמא צריך לחסורה הילכך האי לישנא עדיף ונקטינן מינה דרועי כהנים בי ישראל נאמנין וכ\"פ הלכתא הרמב\"ן ז\"ל עכ\"ל. ואני אומר שמתוך דבריו נתבאר טעמו של רבינו שהוא כההיא סברא שכתב ברישא והקושיא שהקשה על אותה סברא לא מכרעי דאפשר לתרוצינהו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שהעיד לכהן אחר וכו'.</b> שם במשנה וגמרא ופסק כרבן שמעון בן גמליאל. \n",
+                "<b>ומה שכתב שכל הכהנים חשודים להטיל מום בבכור וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש כל,</b> כלומר אפילו הוא חבר וכמו שנתבאר בפרק זה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידים לו על הבכור אבל לא אשתו וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שהיה ביד כהן וכו'.</b> זהו פירוש מה ששנינו בפרק הנזכר (דף ל\"ו) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן נאמן הכהן לומר על בכור בעל מום וכו'.</b> מימרא דרב יהודה (דף ל\"ו). וכתב הרא\"ש דדוקא באומר ישראל פלוני נתנו לי במומו אבל אם אמר ישראל סתם שאינו מזכירו לא. ובספר ב\"י ליורה דעה סי' שי\"ד כתבתי טעמו וטעם רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין שוחטין את הבכור אלא ע\"פ מומחה וכו'.</b> בפ\"ק דסנהדרין (דף ה'). \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו היה מום גדול וגלוי לכל וכו'.</b> יתבאר בסמוך. \n",
+                "<b>ומ״ש וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו.</b> בסוף פרק ב' דנגעים ובסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל״א.) ומוקמינן לה ביחיד מומחה דאילו בשלשה יכול להיות אחד מהשלשה דלא חשידי כלום בשבילו וכך הם דברי רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין שם מומחה וכו'.</b> במשנה ס״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא בגמרא הלכתא כת״ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן בכור שיצא ח\"ל ונפל בו מום מובהק וכו'.</b> מימרא שם התרת בכור בח\"ל ע\"פ שלשה בני הכנסת ובמומים מובהקים. וכתב רבינו שיצא ח\"ל לרבותא דאע\"פ שנולד בארץ אינו צריך מומחה וכל שכן אם נולד בח\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין רואים את הבכור לישראל וכו' עד לגזול מתנות כהונה.</b> מימרא דרב יהודה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך אם היה חכם וכו'.</b> נלמד ממה שיבא בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש היה המום גלוי לכל וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הבכור ואח״כ הראה את מומו וכו'.</b> במשנה פ' עד כמה (בכורות דף כ״ח) פלוגתא דתנאי ופסק כר״מ וכ״כ הרא״ש בשם בעל הלכות גדולות והרמב״ן משום דהלכה כר״מ בגזירותיו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים וכו'.</b> במשנה פ' על אלו מומין (בכורות דף מ') פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו'.</b> משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח). \n",
+                "<b>ומה שכתב וכמה משלם וכו'.</b> שם בגמרא [עמוד ב']. \n",
+                "<b>ומ\"ש מפני שקנסו את בעל הבהמה וכו'.</b> שם מ\"ט וכו' אמר רב הונא בר מנוח וכו' משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה. ופירש\"י משום גזירת בהמה דקה נגעו בה מום טורח מגדלי בהמה דקה שיש בה טורח גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול דשמא אם הראהו לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד טיפול מרובה עד שיפול בו מום להכי נגעו בו דאינו משלם אלא רביע. ל\"א מפני מגדלי בהמה דקה שעוברים על דברי חכמים כדתנן אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל קנסו חכמים דלא לישקול אלא רביע עכ\"ל. והראב\"ד כתב א\"א אין כאן קנס וכו'. ודברי רבינו כלשון אחרון של רש\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטל שכרו להיות רואה בכורות וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש ולא יטול שכר על בהמה זו וכו'.</b> שם בגמרא (דף כ\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>החשוד על הבכורות וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו של נקבה.</b> פלוגתא שם במשנה ופסק כת\"ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין לוקחים ממנו צמר וכו' עד ועורות עבודים וכו'.</b> שם במשנה ובגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הבכור ומכרו וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ז) וכתב רבינו דין זה פרק ט\"ז מהל' מכירה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שנמצא טריפה וכו'.</b> בפ' טבול יום (זבחים ק\"ג) תנן כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים לאחר הפשטן עורותיהם לכהנים א\"ר חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה אמר ר\"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו וחכ\"א אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השריפה. ובגמרא (דף ק\"ד) א\"ר חייא בר אבא אר\"י הלכה כר\"ע ואף ר\"ע לא אמר אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא והלכתא כחכמים בשר בקבורה והעור בשריפה ומפרש רבינו דחכמים ל\"פ אר\"ע דר\"ע מיירי בבעל מום וחכמים מיירו בתמים והלכה כר\"ע והלכה כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו אחר שהופשט.</b> לומר דאילו קודם שהופשט העור כבשר בקבורה כדאיתא בברייתא בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור שנאכל בשרו וכו' כך נהנים בגיזותיו.</b> כן משמע במשנה (דף כ\"ה:) בפ\"ג דבכורות. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל כל צמר שנגזז ממנו כשהוא חי אפי' נשר אסור בהנאה אפי' אחר שחיטתו.</b> כלומר ע\"פ מומחה שהותר הצמר שבעור אסור הצמר שנשר ממנו כשהוא חי ואצ\"ל אחר מיתתו שאסור הצמר שבעור וכבר נתבאר בפ\"א מהל' מעילה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכבר ביארנו בהלכות מעילה וכו'.</b> בפ' הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור [שהיה בו צמר] מדובלל וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו.</b> שם (דף כ\"ו:) פלוגתא דאמוראי ופסק כריש לקיש דהוא מאריה דגמרא טפי מרב נתן בר אושעיא ועוד דרבי אלעזר נמי ס\"ל כר\"ל ועוד דר' אלעא פריש טעמא דר\"ל משמע דכוותיה ס\"ל ועוד דטעמא דיהיב ר' אלעא טעמא דמסתבר הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גיזת בכור אפילו בעל מום וכו'.</b> בספ\"ג דבכורות (דף כ\"ה:) תניא בעלי מומין אסורים בכל שהו ומפרש לה ר\"נ בגיזת בכור בעל מום שנתערבה בגיזי חולין ואע\"ג דר' יוסי פליג ואמרינן בגמרא מאן ת\"ק ר' יהודה וה\"ל למיפסק כר' יוסי לגבי ר' יהודה הא איפסיקא התם בגמ' הלכה כר' יהודה אבל איכא למידק דאמרינן התם דאמרוה להא דר\"נ קמיה דר' ירמיה וקרי להו בבלאי טפשאי וכו' לא שמיע להו הא דאמר ר\"י מחלוקת בשבדק ולא מצא וכו' ור' אסי אמר ר\"י מחלוקת בשבדק ומצא משמע דליתא להא דר\"נ והיאך פסק רבינו כמותו. וי\"ל דמשמע דלא פליגי אלא בפירושא דברייתא היכי מיתוקמא שפיר טפי אבל לענין דינא לא פליגי עליה: \n",
+                "<b>האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו'.</b> בפ\"ג דערלה (משנה ג') האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד וכתב הר\"ש מוקי לה בשלהי תמורה (דף ל\"ד.) בדעבד מיניה צפרתא דחשיב ולא בטיל הא לאו הכי שרי דבטיל ברובא. ופירש\"י שעשה מהאיסור צורת צפור דחשיב דמיפה ליה לכוליה [שק] ולא מיבטיל. ורבינו שלא חילק בין עבד מיניה צפרתא ללא עבד נראה שטעמו משום דלא מוקי בגמרא בדעבד מיניה צפרתא אלא למאי דקתני התם משער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק וסובר רבינו דלא ילפינן מיניה לבכור אע\"ג דכי הדדי מיתני במסכת ערלה דדוקא בשער נזיר ופטר חמור דלא חשיב הוא דפריך וליבטיל ברובא ואיצטריך לשנויי דעבדיה כצפרתא אבל גבי צמר בכור ל\"ק לן דליבטיל ברובא דמלא הסיט צמר חשיב ולא בטיל אפי' בכמה אבל קשה על זה דגם בדין שער בשק לא חילק בסוף הל' פסולי המוקדשין. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שרבינו מפרש דלאו דוקא שארג צפרתא אלא ה\"ק כיון שהוא מלא הסיט שראוי לצפרתא חשיב ולא בטיל דאי בעשה צפרתא דוקא מלא הסיט למה הוזכר. א\"נ שסובר רבינו שאותה קושיא ואותו תירוץ הם דלא כהלכתא דהא קי\"ל דבגד שאבד בו כלאים אינו בטל והא נמי דכוותה אע\"פ שחילקו המפרשים לשאר איסורים רבינו אינו מחלק: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד גיזת בכור אפילו בעל מום וכו' קשיא לן בטווי וארוג בעינן מלא הסיט וכו'. ואיכא למידק עליה לתירוצא קמא טווי וארוג דבעינן מלא הסיט ע\"כ בנגזז מן החי היא דאילו אחר מיתה מותר ליהנות בגיזותיו כמ\"ש רבינו בפ' זה וכיון שכן למה גזרו בגיזה יותר מבטווי וארוג הבא מן הגיזה. ולכן נ\"ל שצריך להגיה ולגרוס א\"כ במקום א\"נ וכוליה חד תירוצא הוא וה\"ק כיון דגיזה לא מיתסר אלא משום קנסא לא קנסו שיאסר בכל שהו אלא כשהוא בגיזה אבל כשנשתנה לטווי וארוג לא גזרו שיאסר בכל שהוא והוקשה לו א\"כ למה במוקדשים טווי ואריג מקדשין בכל שהן ותירץ דמיירי בקדשים שיש להם פדיון ומשום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמת השותפין חייבת בבכורה וכו'.</b> פלוגתא דתנאי בר״פ ראשית הגז (חולין דף קל״ה) ופסק כת״ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף וכו'.</b> טעמו דכיון דיש לו חלק בכל הבהמה אפילו הוא אחד מאלף שותף מיקרי ואמרינן בריש בכורות (דף ג') בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה. \n",
+                "<b>ומ\"ש באם או בולד.</b> הכי אמרינן בריש בכורות (דף ב'): \n",
+                "<b>ומ\"ש היה לו באחד משניהם אבר אחד וכו'.</b> שם (דף ג') וכמה תהא שותפות של נכרי ותהא פטורה מן הבכורה כלומר כשהנכרי אינו שותף אלא באבר אחד במה תהא שותפותו ויפטור מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו מתקיף לה ר\"נ ולימא ליה שקול אזנך וזיל אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה ובתר הכי אר\"י אפילו מום קל. ופירש\"י אפי' אין לנכרי שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבילה ולא טריפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה ופסק רבינו כר\"י ורב הונא. וא\"ת היכי משכחת לה שיחתך שום אבר ולא תהיה בעלת מום. וי\"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר אצבע בידו או ברגלו ואין בו עצם שאם חתכו כשר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו'.</b> משנה בפרק ב' דבכורות (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין קונסין אותו על דבר זה.</b> הכי איכא למילף משקלא וטריא דריש בכורות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל בהמה מן הנכרי וכו'.</b> בריש בכורות (דף ב':) ר\"י אומר המקבל בהמה מן הנכרי וילדה מעלים אותה בשיווי ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה כו' נותן כל דמיו לכהן וחכמים אומרים כל זמן שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה וידוע דהלכה כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב וכו'.</b> משנה בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ז:) ואיפלגו בה אמוראי ורבינו נתן כלל בדבר דכל ולדות שיש רשות לנכרי לגבות מהם פטורים וכל ולדות שאין לו רשות לגבות מהם חייבים ולדוגמא נקט ולדות וולדי ולדות ומפני כך השמיט מה ששנו במשנה העמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי ולדות פטורים ולדי ולדי ולדות חייבים ולא איפלגו אמוראי אלא בכמה דורות הוא דרך להיות אחריות הנכרי עליהם ולדברי הכל דין זה שכתב רבינו אמת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל שנתן מעות לנכרי וכו' וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם וכו'.</b> מימרא ברפ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גר שנתגייר וכו'.</b> בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'.</b> משנה בריש פרק ג' דבכורות (דף י\"ט:) אם ספק יאכל במומו לבעלים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לקח בהמה מניקה מן הנכרי וכו'.</b> גם זה משנה שם (דף כ\"ג:) ואיפסיקא בגמ' הלכתא כרשב\"ג דמתני'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר וכו'.</b> מימרא דרבי יוחנן שם (דף כ\"ד). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן בהמה שהיא חולבת וכו'.</b> בפ\"ג דבכורות (דף כ\"ו:) פלוגתא דר' יהושע ור\"ע ופסק כר' יהושע דרביה הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה מישראל הרי זה בחזקת שבכרה וכו'.</b> שם (דף כ\"א:) פלוגתא דאמוראי ופסק כר' יוחנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה דקה שהפילה עובר וכו'.</b> משנה וגמ' בר\"פ הנזכר (דף י\"ט כ') ובדף הנזכר בגמרא: \n",
+                "<b>לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'.</b> בריש פרק הנזכר פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא: \n",
+                "<b>וכן בהמה [גסה] שהפילה שליא הרי זה סימן ולד וכו'.</b> משנה שם ופ' בהמה המקשה: \n",
+                "<b>ומה שכתב ומותר להשליך אותה שליא לכלבים וכו' אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר וכו'.</b> משנה (דף ע\"ז) וגמרא פרק בהמה המקשה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה גסה שהפילה חררת דם וכו'.</b> משנה פרק ג' דבכורות (דף כ\"א:) \n",
+                "<b>ומ\"ש ולמה קו��רים אותו וכו'.</b> שם בגמ' ואע\"פ שטעם זה נאמר בגמ' לר\"ש דאמר דאינה מטמאה לדידן נמי צ\"ל כן כי היכי דלא תיקשי לן מ\"ש משליא דישליכנה לכלבים וכ\"כ התוס': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כבר ביארנו בענין נדה וכו' אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו.</b> שם (דף כ\"א:). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו וכו'.</b> מימרא דזעירי שם (דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שיצאה מליאה ובאתה ריקנית וכו'.</b> פ' המפלת (דף נ\"ט): \n",
+                "<b>ואין לנפלי בהמה פטירת רחם וכו'.</b> בפ' שלישי דבכורות (דף נ\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש של ערב.</b> מימרא דרבי יוחנן שם. פ' הערוך פיקה כמו כדור קטן שמשימים בראש הכוש שטוים בו ואותו שטוים בו השתי קטן מאותו שטוים בו הערב: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ז\"ל א\"א דגרסינן בבכורות שמעתי וכו': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מבכרת המקשה לילד וכו'.</b> משנה פרק בהמה המקשה (חולין דף ס\"ט:) ומפרש רבינו דמאי דקתני נפטרה מן הבכורה אסיפא דוקא קאי ולא כרש\"י שפירש דארישא נמי קאי. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם חתך אבר והניחו וכו' נתקדש למפרע.</b> שם בגמרא אליבא דרב הונא דהלכה כוותיה כדבסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש יצא שליש ומכרו לנכרי וכו' יצא שליש דרך דופן וכו'.</b> שם פלוגתא דרב הונא ורבה ופסק כרב הונא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא מיעוט אבר גדול וכו'.</b> פשוט שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא וכו'.</b> שם (דף ע') בעיא דלא איפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שכרכו בסיב וכו'.</b> שם בעיי דלא איפשיטו וגירסת רבינו כגירסת ר\"ח שכתבו התוספות: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יח-כ)</small> הדביק שני רחמים זה לזה וכו' נפתחו כותלי בית הרחם וכו' נעקרו בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק.</b> שם בעיי דלא איפשיטו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש.</b> בעיא שם וא\"ל נגעת בבעיא דאבעיא לן דבעי ר' זירא מר' אסי עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי ע\"כ לא איבעיא לי אלא פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו לא קא מיבעיא לי. ופירש רש\"י נגממו ניטל מעובי הכותלים מבפנים סביב סביב וכו' ל\"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת עכ\"ל ופירוש ראשון נראה יותר: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רחל שלא בכרה וכו'.</b> בפרק ב' דבכורות (דף י\"ז) פלוגתא דרבי יוסי הגלילי וחכמים במשנה ופסק כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש הכהן נוטל את הכחוש.</b> שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש והשני ספק בכור.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש מת אחד מהם אין לכהן כלום וכו'.</b> שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n",
+                "<b>מ\"ש וכן אם ילדה זכר ונקבה וכו'.</b> שם (דף י\"ח) במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי רחלות שלא בכרו וכו' עד שזה הזכר ספק בכור הוא.</b> הכל משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל בכור שהוא ספק דינו שירעה וכו'.</b> פשוט שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם תפשו הכהן וכו'.</b> נתבאר בפרק שני. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אינו מקריבו וכו'.</b> פשוט הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה בעדרו מבכרות וכו'.</b> משנה פרק שלישי דבכורות (דף כ\"ג:): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ה-ו)</small> שנים שהפקידו שני זכרים וכו'.</b> פ\"ב דבכורות (דף י\"ח:) הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק וכו' ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו אלא בחצר בעה\"ב ורועה כהן ר\"ט סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דלתעביד מצוה וה\"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ור\"ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני ליה מדעם וה\"ל כאחד שהפקיד אצל בעה\"ב שהמע\"ה ופסק הלכה כר\"ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נחשדו ישראל על הבכורות וכו'.</b> בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל״ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן וכו'.</b> משנה פ״ב דבכורות (דף י״ד) ופרק הזרוע (חולין דף ק״ל): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה ממעות מעשר שני וכו'.</b> ירושלמי פ\"ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייעא ליה מתניתא: \n",
+                "<b>אבל הלוקח בהמה וכו'.</b> בספ\"ק דבכורות (דף י\"ב:) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש\"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ\"ל. והראב\"ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה\"ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו הרי זה משתכר בבכור</b> היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה: \n",
+                "<b>וכן אסור לעשות סחורה בבכורות וכו'.</b> בפ\"ז דשביעית: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש לקח בכור למשתה בנו וכו'.</b> גם זה משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שמין בכורות תמימים לישראל וכו'.</b> תוספתא בפ\"ג דבכורות, וכתב רבינו בזמן הזה כלומר דאי בזמן הבית קרב הוא ונאכל לכהנים בלבד ומאי שומא איכא: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להפריש אחד מעשרה וכו'.</b> בת\"כ פרשת בחקותי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר בהמה נוהג בחולין.</b> משנה בר\"פ בתרא דבכורות (דף נ\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה וכו'.</b> שם בגמרא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם עבר ועשה וכו'.</b> פשוט הוא דכיון שאין הטעם אלא משום דלא ליתי לידי תקלה היכא דעבר ועישר למה לא יהיה קדוש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל חייבים במעשר בהמה וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וכו'.</b> משנה בס״פ איזהו מקומן (זבחים נ״ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היה בעל מום וכו'.</b> בפ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז) אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'.</b> בפ״ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה״ר עובדיה תמים חי והה״נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ״ק דתמורה (דף ה':) ובר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום ופירש״י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש מד\"ס שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט</b> וכן מ\"ש שזה מד\"ת וזה מד\"ס. בר\"פ כל פסולי המוקדשין אמר רבא מנא אמינא לה (דמעשר בהמה שנשחט מותר למוכרו בהבלעה) דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וכו' דבר שאינו נישום מחיים לא גזרו ביה רבנן פירוש דבר המתחשב מחיים כי עיקר קונה הבהמה מחיים אינו מחשיב לא העור והגידים והחלב, ולפי זה הא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום אסמכתא בעלמא היא דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה: \n",
+                "<b>ומ״ש לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר וכו'.</b> הכי משמע במתני' ר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) דקתני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומשמע דוקא בבכור אבל לא במעשר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר בהמה של יתומים וכו'.</b> בריש פרק כל פסולי המוקדשין שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר בהמה שנשחט במומו וכו' עד בהבלעה מותר.</b> שם וכתבתיו בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היו דמי העצמות יקרים וכו'.</b> שם פלוגתא ופסק לקולא כדרבנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל נאמנים על מומי מעשר וכו'.</b> משנה בסוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) ומפרש טעמא בגמרא משום דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה.</b> מבואר [שם ל\"א] מהטעם הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות וכו' עד אחר שיתוף זה השני.</b> הכל משנה בפרקא בתרא דבכורות (דף נ\"ה: ונ\"ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"נ וכתוב בספרי רבינו וטלאים כנגד גדיים וט\"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב וטלאים כנגד טלאים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ועשרה כנגד עשרה.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האחין והשותפין שחלקו בכספים וכו' אבל אם חלקו הבהמות כו'.</b> מימרא דר' ירמיה שם (דף נ\"ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח עשרה עוברים וכו'.</b> מימרא דר\"י בדף הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שנפלו לו עשר בהמות וכו'.</b> בס״פ הגוזל עצים (בבא קמא דף ק״י:) בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר.</b> משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ז). ודע דאמרינן בפירקא קמא דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הלוקח פטור וכו' לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה וכו'.</b> שם (דף נ\"ו) אמרינן דברייתא דקתני דלקוח חל על מחוסר זמן אינה משנה ואת\"ל משנה רבי שמעון בן יהודה היא ומשמע דחכמים פליגי עליה והלכתא כוותייהו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל בהמה שהיא ספק וכו'.</b> נלמד מהדין שיבא בסוף הלכות אלו והוא בפ' הנזכר (דף נ\"ח:) קפץ אחד מהמנויים לתוכם כולם פטורים ובתוספתא דסוף בכורות תניא נתערב בהם יתום או לקוח כולם פטורים: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיו לו עשרה טלאים וכו'.</b> במשנה פרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:) פלוגתא דתנאי ופסק כת\"ק: \n",
+                "<b>כיצד עושה וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואמותיהם מעמיד מבחוץ וכו'.</b> ברייתא וגמרא שם [ובתוספתא דבכורות שם]. \n",
+                "<b>ומ\"ש מתחיל ומונה אותם בשבט וכו' עד וקידש עשירי ה\"ז מעשר.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין צריך לצרף וכו'.</b> נלמד ממה שיבא בסמוך: \n",
+                "<b>היו לו חמשה טלאים בירושלים וכו' עד ט\"ז מיל.</b> במשנה פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש היו ג' עדרים וכו' עד להתעשר.</b> שם פלוגתא דרב ושמואל ופסק כרב באיסורי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעשרים מן הצאן על הבקר וכו'.</b> משנה שם (דף נ\"ג): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו וכו'.</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ\"ט באלול וכו' עד אין מצטרפין.</b> משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ז:): \n",
+                "<b>ילדו תולדות בתוך שנתן וכו'.</b> כן משמע בתוספתא דבכורות פ\"ז: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הטלאים הנולדים כמו הטבל וכו'.</b> מתבאר ממה שיבא בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו חכמים ג' זמנים בשנה וכו'.</b> פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז:) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם שחט ה\"ז מותר.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>ומ\"ש ולמה קבעו הגרנות בימים אלו וכו'.</b> שם בגמרא (דף נ\"ח): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס כל הצאן וכו'.</b> שם (דף נ\"ט:) מימרא דרבא וברייתא. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שידע שאלו ישארו במניין וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המכניס צאן לדיר וכו'.</b> ברייתא בסוף בכורות (דף ס':) ומשנה בנזיר פרק בית שמאי (נזיר דף ל״א). \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי וכו' עד מפני שהוא עצמו כתמורה.</b> משנה בפירקא בתרא דבכורות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש וטעון נסכים כשלמים: ומה שכתב ואינו עושה תמורה.</b> בסוף בכורות (דף ס') במשנה פלוגתא דר\"מ ור\"י ופסק כר\"י. \n",
+                "<b>ומה שכתב במה דברים אמורים כשהיה המונה הוא בעל הבהמות וכו'.</b> מימרא בסוף בכורות (דף ס\"א) ופסק כרב פפא לגבי רב פפי והכי קיימא לן בכל דוכתא דטעות שליח בכל שהוא דאמר לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שאמרנו שאם קרא וכו'.</b> משנה שם (דף ס'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר וכו'.</b> ברייתא שם (בדף נ\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו ט' וי' כאחד וכו' וכן אם יצאו עשירי וי\"א כאחד וכו'.</b> מימרא דרבא (בדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל למנות ויצאו וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם מנאן ג' ג' בכל פעם ופעם וכו'.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י דאמר מונאן זוגות זוגות קינטרין קינטרין י' למניינן הוא קדוש וכדפריש רב מרי למניין שלו הוא קדוש ומשמע דרבא סבר כוותיה מדמתרץ ברייתא אליביה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו בתחלה שנים וכו'.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מנאן למפרע וכו'.</b> שם (בדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר וכו' עד שהמנין הראוי פוטר.</b> שם (דף נ\"ט ע\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס י' טלאים וכו' עד שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר.</b> שם בדף הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שהיו לו תשעה עשר טלאים וכו' עד שאותן התשעה נמנו מניין הראוי.</b> גם זה בדף הנזכר (ובדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מונה והוציא הטלה ראשו וכו'.</b> הכי משמע שם (בדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מונה והפסיק וכו'.</b> בתוספתא בסוף בכורות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מונה היוצאים וכו' עד ��וף הפרק.</b> משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:): \n",
+                "<b>סליקו הלכות בכורות בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,491 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Firstlings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Firstlings",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים וכו'.</b> מפורש בתורה פ' בא אל פרעה ופ' ראה. \n",
+                "<b>ומ\"ש בין שהיו טריפות:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ופדיונם לכהנים.</b> בפרק רביעי דחלה (משנה ט'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וכו'.</b> משנה בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום וכו'.</b> פשוט בכמה מקומות מהם סוף פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ״ז) ובפ' ב״ש: \n",
+                "<b>ומ\"ש אם רצה אוכלו בכ\"מ.</b> דע\"כ לא שנינו בס\"פ איזהו מקומן שהבכור נאכל בכל העיר אלא בתם אבל בעל מום נאכל בכל מקום. \n",
+                "<b>ומ\"ש או מוכרו.</b> בריש מעשר שני (משנה ב'). \n",
+                "<b>ומ\"ש או מאכילו למי שירצה אפי' לנכרי.</b> במשנה פ\"ה דבכורות (דף לב:) פלוגתא דתנאי ופסק כב\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש והרי הוא נכסי כהן.</b> רפ\"ב דבכורים תנן דבכורים נכסי כהן ומשמע לרבינו דבכור בכלל בכורים הוא ובסוף מסכת בכורים (פ\"ג מי\"ב) תנן ולמה אמרו הבכורים כנכסי כהן שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה וב\"ח נוטלם בחובו ואשה בכתובתה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה וכו'.</b> בסוף המקדיש שדהו (דף נ\"ט.): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובח״ל.</b> כך היא הנוסחא האמיתית והכי משמע בסוף פ״ג דתמורה (דף כ״א) ובפ' אלו טריפות (חולין דף מ״ד:) אמרינן דאמרה ליה בת רב חסדא לרבא אבא שרי בוכרא ולא זבן מיניה בשרא ובפ' קמא דבכורות (דף ג':) רב מרי בר רחל ה״ל ההיא חיותא דהוה מקני לאודנייהו לנכרי ובפרק אין צדין (ביצה דף כ״ז:) ההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא: \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין מביאין בכורות מח\"ל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו.</b> בספ\"ג דתמורה (דף כ\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. ודע שבספרי רבינו היה כתוב מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ וע\"פ זה השיגו הראב\"ד וכתב טעות היא זו גם הרמב\"ן בהל' בכורות תמה עליו והקשה עליו כמה קושיות וכן הרשב\"א והר\"ן בתשובה וכולם ספר מוטעה נזדמן להם בדברי רבינו והגירסא שכתבתי בדבריו היא הכתובה בספרינו והיא הנוסחא האמיתית: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצוה זו נוהגת וכו'.</b> בסוף שקלים (פ\"ח מ\"ח) ובפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ג) והכי איכא למילף מהנך שהבאתי גבי נוהגת בח\"ל. \n",
+                "<b>ומ״ש ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית.</b> משנה בפ' הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד). ודע ששנינו במשנה הנזכרת דהא דאמרינן דקודם שיפדו פטורים מן הבכורה הא אחר שנפדו חייבים ה״מ בשקדם מום קבוע להקדשן אבל אם קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע להקדשן אפי' אחר שנפדו פטורים מן הבכורה וביאר זה רבינו בפ' ה': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל חייבים בבכורה כהנים וכו'.</b> משנה בפ\"ב דבכורות (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שהבכור לכהן אם נולד לו בכור מקריב דמו ואימוריו וכו'.</b> פשוט הוא ע\"פ מה שנתבאר שהכהנים חייבים. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולוים ��טורין.</b> משנה בפ\"ק (דף ד') ופ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור נאכל בתוך שנתו וכו'.</b> משנה בפ' עד כמה (בכורות דף כ״ו:). \n",
+                "<b>ומה שכתב מאימתי מונה לו וכו' עד אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני.</b> בפ\"ק דר\"ה (דף ו' ז'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נולד לו מום בתוך שנתו וכו'.</b> משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח:). \n",
+                "<b>ומה שכתב נולד לו מום בסוף שנתו וכו'.</b> שם בדף כ\"ח. \n",
+                "<b>וומה שכתב נולד לו מום אחר שנתו וכו'.</b> משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(י-יא)</small> הבכור בזמן הזה וכו' עד מקיימו שלשים יום.</b> שם: \n",
+                "<b>מצאתי כתוב ועד שלא נראה לחכם רשאי לקיימו.</b> כן הוא לשון הברייתא ופירושו חייב לקיימו דהא כל עוד שלא נפל בו מום א\"א לשחטו וע\"כ יקיימנו ואטו דתנא סיפא אם נולד לו מום וכו' רשאי תנא ברישא רשאי עכ\"ל. והתוס' כתבו שפירוש זה דחוק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה וכו'.</b> פרק קמא דר\"ה (דף י\"ז) ופ\"ה דערכין (דף ל\"א) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים: \n",
+                "<b>נולדו לו שני טלאים וכו'.</b> מימרא פ\"ק דערכין (דף ל\"א:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו וכו' עד משנה לחבירתה.</b> פרק קמא דר\"ה (דף ה':): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יד-טו)</small> אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד וכו' עד הרי זה נותנו לו.</b> משנה וגמרא בריש פרק עד כמה (בכורות דף כ״ו:): \n",
+                "<b>ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה.</b> נראה דהיינו לומר דטובת הנאה לבעלים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שאכל כזית מבכור תמים וכו' וכן זר שאכל כזית מבכור וכו'.</b> בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף י״ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור אין פודין אותו וכו'.</b> בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) ופ״ק דתמורה (דף ה':): \n",
+                "<b>וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם וכו' עד ואע\"פ שהוא תמים.</b> בפ\"ק דתמורה (דף ח':). \n",
+                "<b>ומ\"ש בין לכהן בין לישראל.</b> שם (דף ח':) אמר רב חסדא ל\"ש (דמותר למכרו תמים) אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור וכו' מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, ובתר הכי בעובדא דמר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמרינן דלא סבירא להו הא דרב הונא בריה דרב יהושע דקאמר על מילתיה דרב חסדא, וכיון דבי רב אשי דבתרא הוא סברי דאפילו לישראל שרי ומר זוטרא נמי משמע דקבלה מינייהו הכי נקטינן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן וכו'.</b> בר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) ובפ״ק דתמורה (דף ה'). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק.</b> משנה ר\"פ כל פסולי המוקדשין שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל בשר בכור תמים אינו נמכר וכו'.</b> פשוט הוא והכי משמע בפ\"ק דתמורה שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכהנים שנמנו על הבכור מותרים לשקול מנה כנגד מנה בבכור.</b> ר\"פ כל פסולי המקודשין (דף ל\"א) תנן שוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני בבכור בעל מום אינו נשקל בליטרא ומדברי רבינו כאן נראה שהוא מפרשה בבכור תמים בזמן המקדש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט בכור בעל מום וכו'.</b> בספ\"ד דתמורה (דף כ\"ד) תניא דאין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ואוקימנא לה בתנאי דלית הלכתא כוותייהו. ומה שאמרו שם במערבא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ר\"י בר אבין אמר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים מפרש רבינו דאדר\"א בר\"ש קאי ולא כדפירש\"י והרא\"ש: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(א-ג)</small> כל המומים הקבועים וכו' אם נפל אחד מהם בבכור הרי זה נשחט עליו בכל מקום וכו' עד ירעה עד שיפול בו מום.</b> משנה פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצא דופן והבא אחריו וכו'.</b> משנה פרק ב' דבכורות (דף י\"ט) וכרבי עקיבא. \n",
+                "<b>ומה שכתב אפילו יצאת נקבה דרך דופן וכו'.</b> שם בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שהוא אנדרוגינוס וכו'.</b> משנה בסוף פרק על אלו מומין (בכורות דף מ״א) ופסק כחכמים: \n",
+                "<b>נולד טומטום הרי זה ספק בכור וכו'.</b> מימרא דר\"ח שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב בין שהטיל מים ממקום זכרות וכו'.</b> הכי משמע התם בגמרא דלרב חסדא לא שאני ליה בטומטום בין מטיל ממקום זכרות למטיל ממקום נקבות הרי זה ספק בכור וכמו שכתבתי בספר בית יוסף ליורה דעה. ובקצת ספרי רבינו כתוב הרי זה בכור בין שהטיל האנדרוגינוס ממקום זכרות ט\"ס הוא וצריך למחוק תיבת האנדרוגינוס משום דההוא אין בו קדושה כלל וכך מצאתי בספר כתיבת יד. ויש לתמוה על רבינו שפסק דמטיל מים ממקום זכרות נמי ספיקא ויאכל במומו לבעלים והא בין לרב חסדא בין לר\"ל זכר הוי והכי משמע דהוי לרבי אלעאי נמי. ונראה שטעמו משום דכיון דרב חסדא סתם ואמר דטומטום ספיקא הוא ולא מפליג הכי נקטינן ולא חיישינן למאי דאמרינן מטיל מים במקום זכרות כולי עלמא לא פליגי דזכר הוא משום דההיא דחייה בעלמא היא כי היכי דלא תיקום כתנאי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>רחל שילדה כמין עז וכו'.</b> משנה בפ\"ב דבכורות (דף ט\"ז:): \n",
+                "<b>ומ\"ש והוא בעל מום קבוע וכו'.</b> בפ\"ק דבכורות (דף ג') מימרא דר' יוחנן. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור מן הבכורה.</b> משנה בפ\"ק דבכורות (דף ה') ובגמ' (דף ו') איבעיא להו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו וכו' את\"ל כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה קדוש חמור שילדה כמין סוס מהו וכו' את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש פרה שילדה כמין סוס מהו הכא ודאי הא טמאה והא טהורה הא בת מיקדש בבכורה והא לאו בת מיקדש בבכורה או דילמא סימנים מילתא היא ולא איפשיטא. וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ומפני כך פסק בפרה שילדה כמין חמור שאם יש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן ולענין חמור שילדה כמין סוס דאמרינן ביה את\"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש אע\"פ שלא הזכירו כאן בסוף הלכות בכורים כתב שאם יש בו מקצת סימני חמור חייב ולענין פרה שילדה כמין סוס ויש בו קצת סימני פרה כיון דלא איפשיטא פסק שהוא ספק בכור. ומ\"מ מ\"ש בבבא זו אע\"פ שיש בו מקצת סימני פרה אינו נוח לי דמפשטא דלישנא איכא למשמע דאין בו מקצת סימני פרה ויש בו מקצת סימני פרה שוין הם דשניהם ספק ואינו כן שאם אין בו סימני פרה ודאי אינו בכור כלל וצ\"ל שלא השוום אלא לענין שאינם בכור ודאי אבל הא כדאיתיה והא כדאיתיה שזה אינו בכור כלל וזה ספק וזה פשוט. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו גבי ספק בכור יאכל במומו לבעלים.</b> הוא מדקי\"ל המע\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם תקפו כהן אין מוציאים מידו.</b> טעמו מדאמרינן בפ\"ק דמציעא (דף ז':) אעובדא דההיא מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי א\"ר המנונא מתני' היא ספק בכורה המע\"ה והא הכא דאם תקפו כ��ן אין מוציאין מידו וכי לא תקפו אסור בגיזה ועבודה. אבל קשה דהא בתר הכי אמרינן א\"ל רבה וכו' לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפ\"ה אסורים בגיזה ועבודה וכו' א\"ל רב חנניא לרבה תניא דמסייע לך. והשתא למה דחה רבינו דברי רבה ורב חנניא וברייתא ופסק כרב המנונא. וי\"ל דהא דאמר רבה לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין מידו ואפ\"ה אסור בגיזה ועבודה וכו' סובר רבינו דחייה בעלמא היא וסייעתא דרב חנניא לאו סייעתא כולי האי דכיון דברשות ישראל הוא והמע\"ה אע\"ג דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו לא נפיק מידי ממונו של ישראל ושפיר יכול לפטור עצמו בו. ובתשובות הרשב\"א סי' שי\"א כתוב שנשאל על זה והשיב באמת גם לי נראה פשיטותא של הלכה כן אלא דבעינן למשכוני נפשין אדרבינו לחזר אחר זכותו והשתדל להראות פנים לדברי רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטיל מום בבכור וכו'.</b> במשנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ד) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו וכו'.</b> שם בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרגיל לבכור שיפול בו מום וכו'.</b> בברייתא פרק כל פסולי המוקדשין שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שהלך בין ברזל וכו'.</b> מעובדא דרבי צדוק דבסמוך איכא למילף הכי ולישנא דאו שהלך היינו לומר שהוליכו הוא שם שאם הלך מעצמו ודאי דלא הוי מרגיל שיפול בו מום. \n",
+                "<b>ומ״ש או שאמר לנכרי להטיל בו מום וכו' זה הכלל כל מום שנעשה לדעתו וכו'.</b> משנה פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ה): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש אמר אילו נפל מום בבכור זה הייתי שוחטו וכו'.</b> שם במשנה מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וראהו קסדור אחד אמר מה טיבו של זה אמרו לו בכור הוא ואינו נשחט אא\"כ היה בו מום נטל פגיון וצרם אזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו ואחר שהתירו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרום: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראינוהו שעשה מעשה המרגיל וכו' כיצד כגון שנתן לו שעורים במקום דחוק וכו'.</b> שם (דף ו') בעובדא דר' צדוק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בכור רודף את האדם וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ה). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם וכו'.</b> שם תרי לישני דרב פפא ופסק כלישנא בתרא וכ\"ג הרמב\"ן. וכתב הרא\"ש ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואפשר דהיינו טעמא דאע\"ג דאיסור דהטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנים שהטילו מום בבכור דרך שחוק וכו' עד לא ישחט עליו.</b> משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שאחזו דם יקיז וכו'.</b> משנה שם (ל\"ב:) פלוגתא דתנאי וכן בברייתא ופסק כר\"ש דמתניתין ודברייתא דהכי איפסיקא הלכתא בגמ': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר להטיל מום וכו'.</b> מימרא דרב יהודה בפירקא קמא דבכורות (דף ג'). \n",
+                "<b>ומה שכתב בד\"א בזמן הזה וכו'.</b> ריש פ' כיצד מערימין (דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שהעיד מפי עד אחר וכו' אפילו אשה נאמנת וכו'.</b> בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המומין הראויים לבא בידי אדם וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ה) כל המומין הראויים לבא בידי אדם רועים ישראל נאמנים רועים כהנים אינם נאמנים רשב\"ג אומר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ר\"מ אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ובגמרא איפליגו ר\"י ורבי אלעזר בפירושא דמתני' חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנים וכו' רועי כהנים בי ישראל אינם נאמנים מימר אמר כיון דקא טרחנא ביה לא שביק לדידי ויהיב לאחריני וה\"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין ואתא רשב\"ג למימר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ואסיקנא דהלכה כרשב\"ג. וכתב הרא\"ש רועה כהן בשל ישראל מהימן דלאו של עצמו הוא והכי חזינא בפירושא דרבוותא ואיכא מאן דאמר דפסק דלא מהימן והיינו כלישנא קמא דאמר רועי כהנים בשל ישראל אינם נאמנים וס\"ל דלא פליג רשב\"ג אלא אמאי דמחסרא דמתני' דהיינו כהן לכהן דלא חייש איהו לגומלין אבל רועה כהן בישראל לא פליג דכיון דסבר לא שביק לדידיה בשל עצמו דמי והך סברא לא מעליא היא דכיון דאפילו בנו ובתו מהימני סברא הוא דכ\"ש רועי כהן בשל ישראל ועוד דלא מסתברא דקאי אמאי דמחסרא מתני' דוקא ולא קאי אעיקר מתני' ועוד בר מן דין הא ללישנא בתרא רועי כהן בי ישראל אפילו לת\"ק הימוני מהימן וכיון דפלוגתא דלישני הוא ליכא איסורא אלא גזירה דרבנן גרידא לקולא נקטינן ועוד דמתני' כפשוטה אתיא כי האי לישנא וללישנא קמא צריך לחסורה הילכך האי לישנא עדיף ונקטינן מינה דרועי כהנים בי ישראל נאמנין וכ\"פ הלכתא הרמב\"ן ז\"ל עכ\"ל. ואני אומר שמתוך דבריו נתבאר טעמו של רבינו שהוא כההיא סברא שכתב ברישא והקושיא שהקשה על אותה סברא לא מכרעי דאפשר לתרוצינהו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שהעיד לכהן אחר וכו'.</b> שם במשנה וגמרא ופסק כרבן שמעון בן גמליאל. \n",
+                "<b>ומה שכתב שכל הכהנים חשודים להטיל מום בבכור וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש כל,</b> כלומר אפילו הוא חבר וכמו שנתבאר בפרק זה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידים לו על הבכור אבל לא אשתו וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שהיה ביד כהן וכו'.</b> זהו פירוש מה ששנינו בפרק הנזכר (דף ל\"ו) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן נאמן הכהן לומר על בכור בעל מום וכו'.</b> מימרא דרב יהודה (דף ל\"ו). וכתב הרא\"ש דדוקא באומר ישראל פלוני נתנו לי במומו אבל אם אמר ישראל סתם שאינו מזכירו לא. ובספר ב\"י ליורה דעה סי' שי\"ד כתבתי טעמו וטעם רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין שוחטין את הבכור אלא ע\"פ מומחה וכו'.</b> בפ\"ק דסנהדרין (דף ה'). \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו היה מום גדול וגלוי לכל וכו'.</b> יתבאר בסמוך. \n",
+                "<b>ומ״ש וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו.</b> בסוף פרק ב' דנגעים ובסוף פרק עד כמה (בכורות דף ל״א.) ומוקמינן לה ביחיד מומחה דאילו בשלשה יכול להיות אחד מהשלשה דלא חשידי כלום בשבילו וכך הם דברי רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם אין שם מומחה וכו'.</b> במשנה ס״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא בגמרא הלכתא כת״ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן בכור שיצא ח\"ל ונפל בו מום מובהק וכו'.</b> מימרא שם התרת בכור בח\"ל ע\"פ שלשה בני הכנסת ובמומים מובהקים. וכתב רבינו שיצא ח\"ל לרבותא דאע\"פ שנולד בארץ אינו צריך מומחה וכל שכן אם נולד בח\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין רואים את הבכור לישראל וכו' עד לגזול מתנות כהונה.</b> מימרא דרב יהודה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך אם היה חכם וכו'.</b> נלמד ממה שיבא בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש היה המום גלוי לכל וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הבכור וא��״כ הראה את מומו וכו'.</b> במשנה פ' עד כמה (בכורות דף כ״ח) פלוגתא דתנאי ופסק כר״מ וכ״כ הרא״ש בשם בעל הלכות גדולות והרמב״ן משום דהלכה כר״מ בגזירותיו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שהיתה לו ביצה אחת ושני כיסים וכו'.</b> במשנה פ' על אלו מומין (בכורות דף מ') פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאינו מומחה וראה את הבכור וכו'.</b> משנה בפרק עד כמה (בכורות דף כ״ח). \n",
+                "<b>ומה שכתב וכמה משלם וכו'.</b> שם בגמרא [עמוד ב']. \n",
+                "<b>ומ\"ש מפני שקנסו את בעל הבהמה וכו'.</b> שם מ\"ט וכו' אמר רב הונא בר מנוח וכו' משום גזירת מגדלי בהמה דקה נגעו בה. ופירש\"י משום גזירת בהמה דקה נגעו בה מום טורח מגדלי בהמה דקה שיש בה טורח גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מטורח גדול דשמא אם הראהו לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד טיפול מרובה עד שיפול בו מום להכי נגעו בו דאינו משלם אלא רביע. ל\"א מפני מגדלי בהמה דקה שעוברים על דברי חכמים כדתנן אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל קנסו חכמים דלא לישקול אלא רביע עכ\"ל. והראב\"ד כתב א\"א אין כאן קנס וכו'. ודברי רבינו כלשון אחרון של רש\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטל שכרו להיות רואה בכורות וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש ולא יטול שכר על בהמה זו וכו'.</b> שם בגמרא (דף כ\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>החשוד על הבכורות וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו של נקבה.</b> פלוגתא שם במשנה ופסק כת\"ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין לוקחים ממנו צמר וכו' עד ועורות עבודים וכו'.</b> שם במשנה ובגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט את הבכור ומכרו וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ז) וכתב רבינו דין זה פרק ט\"ז מהל' מכירה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שנמצא טריפה וכו'.</b> בפ' טבול יום (זבחים ק\"ג) תנן כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים לאחר הפשטן עורותיהם לכהנים א\"ר חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה אמר ר\"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו וחכ\"א אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השריפה. ובגמרא (דף ק\"ד) א\"ר חייא בר אבא אר\"י הלכה כר\"ע ואף ר\"ע לא אמר אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא והלכתא כחכמים בשר בקבורה והעור בשריפה ומפרש רבינו דחכמים ל\"פ אר\"ע דר\"ע מיירי בבעל מום וחכמים מיירו בתמים והלכה כר\"ע והלכה כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו אחר שהופשט.</b> לומר דאילו קודם שהופשט העור כבשר בקבורה כדאיתא בברייתא בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור שנאכל בשרו וכו' כך נהנים בגיזותיו.</b> כן משמע במשנה (דף כ\"ה:) בפ\"ג דבכורות. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל כל צמר שנגזז ממנו כשהוא חי אפי' נשר אסור בהנאה אפי' אחר שחיטתו.</b> כלומר ע\"פ מומחה שהותר הצמר שבעור אסור הצמר שנשר ממנו כשהוא חי ואצ\"ל אחר מיתתו שאסור הצמר שבעור וכבר נתבאר בפ\"א מהל' מעילה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכבר ביארנו בהלכות מעילה וכו'.</b> בפ' הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור [שהיה בו צמר] מדובלל וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב והוא הצמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו.</b> שם (דף כ\"ו:) פלוגתא דאמוראי ופסק כריש לקיש דהוא מאריה דגמרא טפי מרב נתן בר אושעיא ועוד דרבי אלעזר נמי ס\"ל כר\"ל ועוד דר' אלעא פריש טעמא דר\"ל משמע דכוותיה ס\"ל ועוד דטעמא דיהיב ר' אלעא טעמא דמסתבר הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גיזת בכור אפילו בעל מום וכו'.</b> בספ\"ג דבכורות (דף כ\"ה:) תניא בעלי מומין אסורים בכל שהו ומפרש לה ר\"נ בגיזת בכור בעל מום שנתערבה בגיזי חולין ואע\"ג דר' יוסי פליג ואמרינן בגמרא מאן ת\"ק ר' יהודה וה\"ל למיפסק כר' יוסי לגבי ר' יהודה הא איפסיקא התם בגמ' הלכה כר' יהודה אבל איכא למידק דאמרינן התם דאמרוה להא דר\"נ קמיה דר' ירמיה וקרי להו בבלאי טפשאי וכו' לא שמיע להו הא דאמר ר\"י מחלוקת בשבדק ולא מצא וכו' ור' אסי אמר ר\"י מחלוקת בשבדק ומצא משמע דליתא להא דר\"נ והיאך פסק רבינו כמותו. וי\"ל דמשמע דלא פליגי אלא בפירושא דברייתא היכי מיתוקמא שפיר טפי אבל לענין דינא לא פליגי עליה: \n",
+                "<b>האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו'.</b> בפ\"ג דערלה (משנה ג') האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד וכתב הר\"ש מוקי לה בשלהי תמורה (דף ל\"ד.) בדעבד מיניה צפרתא דחשיב ולא בטיל הא לאו הכי שרי דבטיל ברובא. ופירש\"י שעשה מהאיסור צורת צפור דחשיב דמיפה ליה לכוליה [שק] ולא מיבטיל. ורבינו שלא חילק בין עבד מיניה צפרתא ללא עבד נראה שטעמו משום דלא מוקי בגמרא בדעבד מיניה צפרתא אלא למאי דקתני התם משער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק וסובר רבינו דלא ילפינן מיניה לבכור אע\"ג דכי הדדי מיתני במסכת ערלה דדוקא בשער נזיר ופטר חמור דלא חשיב הוא דפריך וליבטיל ברובא ואיצטריך לשנויי דעבדיה כצפרתא אבל גבי צמר בכור ל\"ק לן דליבטיל ברובא דמלא הסיט צמר חשיב ולא בטיל אפי' בכמה אבל קשה על זה דגם בדין שער בשק לא חילק בסוף הל' פסולי המוקדשין. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב שרבינו מפרש דלאו דוקא שארג צפרתא אלא ה\"ק כיון שהוא מלא הסיט שראוי לצפרתא חשיב ולא בטיל דאי בעשה צפרתא דוקא מלא הסיט למה הוזכר. א\"נ שסובר רבינו שאותה קושיא ואותו תירוץ הם דלא כהלכתא דהא קי\"ל דבגד שאבד בו כלאים אינו בטל והא נמי דכוותה אע\"פ שחילקו המפרשים לשאר איסורים רבינו אינו מחלק: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד גיזת בכור אפילו בעל מום וכו' קשיא לן בטווי וארוג בעינן מלא הסיט וכו'. ואיכא למידק עליה לתירוצא קמא טווי וארוג דבעינן מלא הסיט ע\"כ בנגזז מן החי היא דאילו אחר מיתה מותר ליהנות בגיזותיו כמ\"ש רבינו בפ' זה וכיון שכן למה גזרו בגיזה יותר מבטווי וארוג הבא מן הגיזה. ולכן נ\"ל שצריך להגיה ולגרוס א\"כ במקום א\"נ וכוליה חד תירוצא הוא וה\"ק כיון דגיזה לא מיתסר אלא משום קנסא לא קנסו שיאסר בכל שהו אלא כשהוא בגיזה אבל כשנשתנה לטווי וארוג לא גזרו שיאסר בכל שהוא והוקשה לו א\"כ למה במוקדשים טווי ואריג מקדשין בכל שהן ותירץ דמיירי בקדשים שיש להם פדיון ומשום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמת השותפין חייבת בבכורה וכו'.</b> פלוגתא דתנאי בר״פ ראשית הגז (חולין דף קל״ה) ופסק כת״ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף וכו'.</b> טעמו דכיון דיש לו חלק בכל הבהמה אפילו הוא אחד מאלף שותף מיקרי ואמרינן בריש בכורות (דף ג') בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה. \n",
+                "<b>ומ\"ש באם או בולד.</b> הכי אמרינן בריש בכורות (דף ב'): \n",
+                "<b>ומ\"ש היה לו באחד משניהם אבר אחד וכו'.</b> שם (דף ג') וכמה תהא שותפות של נכרי ותהא פטורה מן הבכורה כלומר כשהנכרי אינו שותף אלא באבר אחד במה תהא שותפותו ויפטור מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו מתקיף לה ר\"נ ולימא ליה שקול אזנך וזיל אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה ובתר הכי אר\"י אפילו מום קל. ופירש\"י אפי' אין לנכרי שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבילה ולא טריפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה ופסק רבינו כר\"י ורב הונא. וא\"ת היכי משכחת לה שיחתך שום אבר ולא תהיה בעלת מום. וי\"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר אצבע בידו או ברגלו ואין בו עצם שאם חתכו כשר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו'.</b> משנה בפרק ב' דבכורות (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין קונסין אותו על דבר זה.</b> הכי איכא למילף משקלא וטריא דריש בכורות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל בהמה מן הנכרי וכו'.</b> בריש בכורות (דף ב':) ר\"י אומר המקבל בהמה מן הנכרי וילדה מעלים אותה בשיווי ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה כו' נותן כל דמיו לכהן וחכמים אומרים כל זמן שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה וידוע דהלכה כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב וכו'.</b> משנה בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ז:) ואיפלגו בה אמוראי ורבינו נתן כלל בדבר דכל ולדות שיש רשות לנכרי לגבות מהם פטורים וכל ולדות שאין לו רשות לגבות מהם חייבים ולדוגמא נקט ולדות וולדי ולדות ומפני כך השמיט מה ששנו במשנה העמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי ולדות פטורים ולדי ולדי ולדות חייבים ולא איפלגו אמוראי אלא בכמה דורות הוא דרך להיות אחריות הנכרי עליהם ולדברי הכל דין זה שכתב רבינו אמת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל שנתן מעות לנכרי וכו' וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם וכו'.</b> מימרא ברפ\"ב דבכורות (דף י\"ג): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גר שנתגייר וכו'.</b> בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'.</b> משנה בריש פרק ג' דבכורות (דף י\"ט:) אם ספק יאכל במומו לבעלים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לקח בהמה מניקה מן הנכרי וכו'.</b> גם זה משנה שם (דף כ\"ג:) ואיפסיקא בגמ' הלכתא כרשב\"ג דמתני'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר וכו'.</b> מימרא דרבי יוחנן שם (דף כ\"ד). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן בהמה שהיא חולבת וכו'.</b> בפ\"ג דבכורות (דף כ\"ו:) פלוגתא דר' יהושע ור\"ע ופסק כר' יהושע דרביה הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה מישראל הרי זה בחזקת שבכרה וכו'.</b> שם (דף כ\"א:) פלוגתא דאמוראי ופסק כר' יוחנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה דקה שהפילה עובר וכו'.</b> משנה וגמ' בר\"פ הנזכר (דף י\"ט כ') ובדף הנזכר בגמרא: \n",
+                "<b>לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'.</b> בריש פרק הנזכר פלוגתא דתנאי ופסק כרבי עקיבא: \n",
+                "<b>וכן בהמה [גסה] שהפילה שליא הרי זה סימן ולד וכו'.</b> משנה שם ופ' בהמה המקשה: \n",
+                "<b>ומה שכתב ומותר להשליך אותה שליא לכלבים וכו' אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר וכו'.</b> משנה (דף ע\"ז) וגמרא פרק בהמה המקשה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה גסה שהפילה חררת דם וכו'.</b> משנה פרק ג' דבכורות (דף כ\"א:) \n",
+                "<b>ומ\"ש ולמה קוברים אותו וכו'.</b> שם בגמ' ואע\"פ שטעם זה נאמר בגמ' לר\"ש דאמר דאינה מטמאה לדידן נמי צ\"ל כן כי היכי דלא תיקשי לן מ\"ש משליא דישליכנה לכלבים וכ\"כ התוס': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כבר ביארנו בענין נדה וכו' אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו.</b> שם (דף כ\"א:). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו וכו'.</b> מימרא דזעירי שם (דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שיצאה מליאה ובאתה ריקנית וכו'.</b> פ' המפלת (דף נ\"ט): \n",
+                "<b>ואין לנפלי בהמה פטירת רחם וכו'.</b> בפ' שלישי דבכורות (דף נ\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש של ערב.</b> מימרא דרבי יוחנן שם. פ' הערוך פיקה כמו כדור קטן שמשימים בראש הכוש שטוים בו ואותו שטוים בו השתי קטן מאותו שטוים בו הערב: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ז\"ל א\"א דגרסינן בבכורות שמעתי וכו': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מבכרת המקשה לילד וכו'.</b> משנה פרק בהמה המקשה (חולין דף ס\"ט:) ומפרש רבינו דמאי דקתני נפטרה מן הבכורה אסיפא דוקא קאי ולא כרש\"י שפירש דארישא נמי קאי. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם חתך אבר והניחו וכו' נתקדש למפרע.</b> שם בגמרא אליבא דרב הונא דהלכה כוותיה כדבסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש יצא שליש ומכרו לנכרי וכו' יצא שליש דרך דופן וכו'.</b> שם פלוגתא דרב הונא ורבה ופסק כרב הונא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצא מיעוט אבר גדול וכו'.</b> פשוט שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש יצא חצי העובר והוא רובו של אבר היוצא וכו'.</b> שם (דף ע') בעיא דלא איפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שכרכו בסיב וכו'.</b> שם בעיי דלא איפשיטו וגירסת רבינו כגירסת ר\"ח שכתבו התוספות: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יח-כ)</small> הדביק שני רחמים זה לזה וכו' נפתחו כותלי בית הרחם וכו' נעקרו בית הרחם [ונתלו] בצוארו הרי זה ספק.</b> שם בעיי דלא איפשיטו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נגממו כותלי בית הרחם אינו קדוש.</b> בעיא שם וא\"ל נגעת בבעיא דאבעיא לן דבעי ר' זירא מר' אסי עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי ע\"כ לא איבעיא לי אלא פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו לא קא מיבעיא לי. ופירש רש\"י נגממו ניטל מעובי הכותלים מבפנים סביב סביב וכו' ל\"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת עכ\"ל ופירוש ראשון נראה יותר: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רחל שלא בכרה וכו'.</b> בפרק ב' דבכורות (דף י\"ז) פלוגתא דרבי יוסי הגלילי וחכמים במשנה ופסק כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש הכהן נוטל את הכחוש.</b> שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש והשני ספק בכור.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש מת אחד מהם אין לכהן כלום וכו'.</b> שם במשנה פלוגתא דר\"ע ור\"ט ופסק כר\"ע. \n",
+                "<b>מ\"ש וכן אם ילדה זכר ונקבה וכו'.</b> שם (דף י\"ח) במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי רחלות שלא בכרו וכו' עד שזה הזכר ספק בכור הוא.</b> הכל משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל בכור שהוא ספק דינו שירעה וכו'.</b> פשוט שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם תפשו הכהן וכו'.</b> נתבאר בפרק שני. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אינו מקריבו וכו'.</b> פשוט הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה בעדרו מבכרות וכו'.</b> משנה פרק שלישי דבכורות (דף כ\"ג:): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ה-ו)</small> שנים שהפקידו שני זכרים וכו'.</b> פ\"ב דבכורות (דף י\"ח:) הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק וכו' ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו אלא בחצר בעה\"ב ורועה כהן ר\"ט סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דלתעביד מצוה וה\"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ור\"ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני ליה מדעם וה\"ל כאחד שהפקיד אצל בעה\"ב שהמע\"ה ופסק הלכה כר\"ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא נחשדו ישראל על הבכורות וכו'.</b> בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות ל״ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן וכו'.</b> משנה פ״ב דבכורות (דף י״ד) ופרק הזרוע (חולין דף ק״ל): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח בהמה ממעות מעשר שני וכו'.</b> ירושלמי פ\"ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייעא ליה מתניתא: \n",
+                "<b>אבל הלוקח בהמה וכו'.</b> בספ\"ק דבכורות (דף י\"ב:) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש\"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ\"ל. והראב\"ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה\"ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו הרי זה משתכר בבכור</b> היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה: \n",
+                "<b>וכן אסור לעשות סחורה בבכורות וכו'.</b> בפ\"ז דשביעית: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש לקח בכור למשתה בנו וכו'.</b> גם זה משנה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין שמין בכורות תמימים לישראל וכו'.</b> תוספתא בפ\"ג דבכורות, וכתב רבינו בזמן הזה כלומר דאי בזמן הבית קרב הוא ונאכל לכהנים בלבד ומאי שומא איכא: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה להפריש אחד מעשרה וכו'.</b> בת\"כ פרשת בחקותי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר בהמה נוהג בחולין.</b> משנה בר\"פ בתרא דבכורות (דף נ\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה וכו'.</b> שם בגמרא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם עבר ועשה וכו'.</b> פשוט הוא דכיון שאין הטעם אלא משום דלא ליתי לידי תקלה היכא דעבר ועישר למה לא יהיה קדוש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל חייבים במעשר בהמה וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וכו'.</b> משנה בס״פ איזהו מקומן (זבחים נ״ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היה בעל מום וכו'.</b> בפ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז) אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'.</b> בפ״ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה״ר עובדיה תמים חי והה״נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ״ק דתמורה (דף ה':) ובר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום ופירש״י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש מד\"ס שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט</b> וכן מ\"ש שזה מד\"ת וזה מד\"ס. בר\"פ כל פסולי המוקדשין אמר רבא מנא אמינא לה (דמעשר בהמה שנשחט מותר למוכרו בהבלעה) דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וכו' דבר שאינו נישום מחיים לא גזרו ביה רבנן פירוש דבר המתחשב מחיים כי עיקר קונה הבהמה מחיים אינו מחשיב לא העור והגידים והחלב, ולפי זה הא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מ��ם אסמכתא בעלמא היא דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה: \n",
+                "<b>ומ״ש לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר וכו'.</b> הכי משמע במתני' ר״פ כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״א) דקתני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומשמע דוקא בבכור אבל לא במעשר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשר בהמה של יתומים וכו'.</b> בריש פרק כל פסולי המוקדשין שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשר בהמה שנשחט במומו וכו' עד בהבלעה מותר.</b> שם וכתבתיו בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היו דמי העצמות יקרים וכו'.</b> שם פלוגתא ופסק לקולא כדרבנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל נאמנים על מומי מעשר וכו'.</b> משנה בסוף פרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף ל״ו:) ומפרש טעמא בגמרא משום דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה.</b> מבואר [שם ל\"א] מהטעם הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות וכו' עד אחר שיתוף זה השני.</b> הכל משנה בפרקא בתרא דבכורות (דף נ\"ה: ונ\"ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"נ וכתוב בספרי רבינו וטלאים כנגד גדיים וט\"ס הוא וצריך להגיה ולכתוב וטלאים כנגד טלאים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ועשרה כנגד עשרה.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האחין והשותפין שחלקו בכספים וכו' אבל אם חלקו הבהמות כו'.</b> מימרא דר' ירמיה שם (דף נ\"ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח עשרה עוברים וכו'.</b> מימרא דר\"י בדף הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שנפלו לו עשר בהמות וכו'.</b> בס״פ הגוזל עצים (בבא קמא דף ק״י:) בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר.</b> משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורות (דף נ\"ז). ודע דאמרינן בפירקא קמא דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הלוקח פטור וכו' לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה וכו'.</b> שם (דף נ\"ו) אמרינן דברייתא דקתני דלקוח חל על מחוסר זמן אינה משנה ואת\"ל משנה רבי שמעון בן יהודה היא ומשמע דחכמים פליגי עליה והלכתא כוותייהו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל בהמה שהיא ספק וכו'.</b> נלמד מהדין שיבא בסוף הלכות אלו והוא בפ' הנזכר (דף נ\"ח:) קפץ אחד מהמנויים לתוכם כולם פטורים ובתוספתא דסוף בכורות תניא נתערב בהם יתום או לקוח כולם פטורים: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיו לו עשרה טלאים וכו'.</b> במשנה פרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:) פלוגתא דתנאי ופסק כת\"ק: \n",
+                "<b>כיצד עושה וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואמותיהם מעמיד מבחוץ וכו'.</b> ברייתא וגמרא שם [ובתוספתא דבכורות שם]. \n",
+                "<b>ומ\"ש מתחיל ומונה אותם בשבט וכו' עד וקידש עשירי ה\"ז מעשר.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין צריך לצרף וכו'.</b> נלמד ממה שיבא בסמוך: \n",
+                "<b>היו לו חמשה טלאים בירושלים וכו' עד ט\"ז מיל.</b> במשנה פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש היו ג' עדרים וכו' עד להתעשר.</b> שם פלוגתא דרב ושמואל ופסק כרב באיסורי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעשרים מן הצאן על הבקר וכו'.</b> משנה שם (דף נ\"ג): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו וכו'.</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ\"ט באלול וכו' עד אין מצטרפין.</b> משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ז:): \n",
+                "<b>ילדו תולדות בתוך שנתן וכו'.</b> כן משמע בתוספתא דבכורות פ\"ז: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הטלאים הנולדים כמו הטבל וכו'.</b> מתבאר ממה שיבא בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו חכמים ג' זמנים בשנה וכו'.</b> פ' בתרא דבכורות (דף נ\"ז:) פלוגתא דתנאי ופסק כר\"ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם שחט ה\"ז מותר.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>ומ\"ש ולמה קבעו הגרנות בימים אלו וכו'.</b> שם בגמרא (דף נ\"ח): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס כל הצאן וכו'.</b> שם (דף נ\"ט:) מימרא דרבא וברייתא. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שידע שאלו ישארו במניין וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המכניס צאן לדיר וכו'.</b> ברייתא בסוף בכורות (דף ס':) ומשנה בנזיר פרק בית שמאי (נזיר דף ל״א). \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי וכו' עד מפני שהוא עצמו כתמורה.</b> משנה בפירקא בתרא דבכורות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש וטעון נסכים כשלמים: ומה שכתב ואינו עושה תמורה.</b> בסוף בכורות (דף ס') במשנה פלוגתא דר\"מ ור\"י ופסק כר\"י. \n",
+                "<b>ומה שכתב במה דברים אמורים כשהיה המונה הוא בעל הבהמות וכו'.</b> מימרא בסוף בכורות (דף ס\"א) ופסק כרב פפא לגבי רב פפי והכי קיימא לן בכל דוכתא דטעות שליח בכל שהוא דאמר לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שאמרנו שאם קרא וכו'.</b> משנה שם (דף ס'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואפילו יצא העשירי ולא קראהו לא עשירי ולא אחד עשר וכו'.</b> ברייתא שם (בדף נ\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו ט' וי' כאחד וכו' וכן אם יצאו עשירי וי\"א כאחד וכו'.</b> מימרא דרבא (בדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל למנות ויצאו וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם מנאן ג' ג' בכל פעם ופעם וכו'.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר\"י דאמר מונאן זוגות זוגות קינטרין קינטרין י' למניינן הוא קדוש וכדפריש רב מרי למניין שלו הוא קדוש ומשמע דרבא סבר כוותיה מדמתרץ ברייתא אליביה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו בתחלה שנים וכו'.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מנאן למפרע וכו'.</b> שם (בדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר וכו' עד שהמנין הראוי פוטר.</b> שם (דף נ\"ט ע\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס י' טלאים וכו' עד שהרי ששה היו שם נשארים בתוך הדיר.</b> שם בדף הנזכר: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שהיו לו תשעה עשר טלאים וכו' עד שאותן התשעה נמנו מניין הראוי.</b> גם זה בדף הנזכר (ובדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מונה והוציא הטלה ראשו וכו'.</b> הכי משמע שם (בדף ס'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מונה והפסיק וכו'.</b> בתוספתא בסוף בכורות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מונה היוצאים וכו' עד סוף הפרק.</b> משנה בפרק בתרא דבכורות (דף נ\"ח:): \n",
+                "<b>סליקו הלכות בכורות בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,224 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה הם הנקראים מחוסרי כפרה וכו'.</b> משנה רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גר שמל וטבל וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש הביא פרידה אחת בשחרית וכו'.</b> ברייתא שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה וכו'.</b> גם זה ברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים וכו'.</b> מפורש בתורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והזבה והמצורע וכו'.</b> מפורש בתורה פ' מצורע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר וכו'.</b> הכי משמע בקרא בפרשת כי תזריע דכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת.</b> בסיפרא פרשת תזריע. וכתב הראב\"ד זהו תימה גדול וכו'. ולדברי רבינו י\"ל דשאני הכא דקפיד קרא ובמלאת ימי טהרה תביא ולא קודם. \n",
+                "<b>ומ״ש אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה יצאת.</b> יש לתמוה על זה דתניא בת״כ יכול לא תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא. וצ״ל שרבינו היה גורס בהפך יכול תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא כלומר דה״ל כאילו אומר קודם מלאת לא תביא כלל וכן איכא למשמע קצת ממאי דתניא בפ' בתרא דנזיר (דף ס״ד:) ובעל מ״ע כתב שפסק רבינו בהפך מההיא דסיפרא משום דההיא ר' יהודה הוא דסתם סיפרא ר״י ויחידאה הוא שהוא חולק על חכמים בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף י') ברייתא דתני יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה והקשו ע״כ טמאה היא ואוקמוה כר״י דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי ופירש רש״י דמיירי בשני ולדות שילדה היום אחד ומחר אחד דיום אחד וארבעים לזה הוי יום ארבעים לזה והיתה ראויה להביא קרבנה על הראשון ולכך שוחטין עליה מוכח דלרבנן אינה ראויה להביא אפילו על הראשון כל שהיא בתוך מלאת של ולד שני: \n",
+                "<b>עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן וכו': וכל זמן שלא הביאו חטאתם וכו'.</b> בתורת כהנים סוף פרשת תזריע אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר מלמד שהכפרה בחטאת וטהרה לאכול בזבחים אבל אין ראיה מכאן אלא למעט עולה דלא מעכב כפרה דדורון בעלמא היא אבל אשם שהוא מעכב כפרה מהי תיתי שאינו מעכב מלאכול בקדשים ובהדיא אמרינן בפרק האומר משקלי (דף כ״א) שחטאתו ואשמו מעכבים והכי משמע נמי בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט) לכן נראה שמ״ש בספרי רבינו אבל העלה והאשם אינם מעכבים טעות סופר הוא וצריך למחוק תיבת והאשם: \n",
+                "<b>כבר ביארנו במעשה הקרבנות פרק י״ד שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידם אלא מדעתם חוץ ממחוסרי כפרה וכו'. ומה שכתב שהרי מביא אדם קרבן על בניו ובנותיו הקטנים וכו'.</b> בסוף נגעים (משנה י״ג) ואף על פי שלא שנינו שם קטנים אלא בניו ובנותיו סתם בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל״ה:) גרסינן אמר רבי יוחנן הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אי זו היא זבה וכו'.</b> כך דרשו בתורת כהנים על ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה וכו'.</b> בפרק [ששי] מהלכות איסורי ביאה: \n",
+                "<b>כל מקום שאמרנו שהיא זבה וכו'.</b> בסוף תמורה (דף ל\"ד) שנינו חטאת העוף הבאה על הספק תשרף: \n",
+                "<b>ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל וכו'.</b> בפרק חמישי מהלכות איסורי ביאה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה וכו'.</b> משנה פ\"ק דכריתות (ז':). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן שתי נשים שהפילו וכו'.</b> שם במשנה. וכתב רבינו שלא הוחזקה מעוברת משום דאי הוחזקה מעוברת אין כאן ספק דנפל גמור הוא כמ\"ש פרק [חמישי] מהלכות איסורי ביאה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת היולדת ואחת המפלת וכו' עד ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל.</b> משנה בפ\"ב דכריתות [ט':] וכת\"ק ודלא כר' יהודה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת טומטום ואנדרוגינוס וכו'.</b> כתב הר\"א בנו שדעת רבינו פה שהמפלת לאור מ\"א לזכר חייבת בקרבן כמו מפלת לאור פ\"א לנקבה דהכי תניא בתוספתא דכריתות ודקשיא לך דלא משכחת יום מ' לעיבורה בהיתר לזכר אא\"כ עבר מ\"ז יום ובטומטום ואנדרוגינוס נ\"ד יום וכי ברשיעי עסקינן, וי\"ל שאפשר שיהיה הדבר בשגגה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שיש עליה ספק חמש לידות וכו' עד והשאר עליה חובה.</b> משנה בפ\"ק דכריתות (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ״ש וכן הדין בזב.</b> כתב הראב״ד היו עליה ה' לידות ודאות וכו' א״א הא דלא כהלכתא וכו'. ואני איני יודע אנה שנויה משנה אחרונה שהרי שנינו בסוף פ״ק דכריתות האשה שיש עליה ה' זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ה' לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב אמר רשב״ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיעמדו בדינרין בסוף נכנס לב״ד ולימד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינים בו ביום ברבעתים. ופירש״י נכנס לב״ד ולימד אע״פ שהיקל על ד״ת עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף עכ״ל. והרי אין כאן משנה אחרונה שאף רשב״ג סובר שהשאר עליה חובה ומה שאמר ואין השאר עליה חובה הוראת שעה היתה כדי שלא יחדלו מלהביא כלל. ואולי הראב״ד היה מפרש שרשב״ג לא להוראת שעה בלבד אמרה אלא לדורות קבעה כדי שאם לעת״ל יתייקרו לא יבואו להמנע מלהביא כלל ולזה קורא משנה אחרונה ויש רשות ביד ב״ד לעקור דבר מה״ת בשב ואל תעשה כדאמרינן בפ' האשה רבה (יבמות דף צ'). ומ״ש ואולי יש הפרש בין משהה קרבנותיה מזידה למשהה אנוסה כלומר שאע״פ שרשב״ג תיקן לדורות לא תיקן אלא למשהה אנוסה לא למשהה מזידה. ואין לומר שהראב״ד מפרש דרשב״ג פליג את״ק וסבר דמדינא אף ביש עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה והכי דייק לישנא דנכנס לב״ד ולימד דמשמע שלימד להם דין חדש הפך ת״ק והודו לו ב״ד מאחר שהניחוהו לעשות מעשה ולפ״ז א״ש לישנא דמשנה אחרונה. דא״כ הדינין שיבואו בסמוך והם שנויים בברייתא [כולהו דלא כהלכתא] ומיהו אפשר דסבר הראב״ד דה��הו ברייתות אליבא דמשנה ראשונה. ומ״מ איני יודע לפי דרכו מה תיקן למה שלא כתב רבינו ההיא דמשנה אחרונה שאין השאר עליה חובה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן הדין בזב: היו עליה ה' לידות ודאות וה' לידות ספק וכו'.</b> ברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שנתגיירה וכו'.</b> בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד) שמונה ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב ואחד מהם קרבן אשתו: \n",
+                "<b>כבר ביארנו בהלכות שגגות.</b> פרק ג': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שיש עליה לידה או זיבה וכו'.</b> בפסחים פ' האשה (דף צ':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שהביאה חטאתה ומתה וכו'.</b> סוף פרק שני דקינים. \n",
+                "<b>ומה שכתב אף על פי שלא הפרישה אותן מחיים וכו'.</b> בפירקא קמא דקידושין (דף י\"ג:) ואיפסיקא הלכתא בגמרא כמאן דאמר הכי: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב האמור בתורה וכו'.</b> בתוספתא דזבחים פ\"ב מה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר המת ושכבת זרע מבשר החי זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה ראיות הזוב וכו'.</b> רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n",
+                "<b>מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקים את הזב וכו'.</b> משנה בסוף נזיר (דף ס\"ה:) ובפ\"ב דזבים ובקדושין (דף ב'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת וכו'.</b> פרק ב' דזבים שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן למראה ולהרהור וכו' עד כל זמן שהוא מצטער.</b> תוספתא בפרק שני: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ד-ה)</small> מי שמל ואחר כך ראה זוב וכו'.</b> שם בתוספתא וטעמא דאין לך חולי גדול מהמילה והא קיימא לן דחולי הוא אחד מהדרכים שבודקים את הזב: \n",
+                "<b>עכו\"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר וכו'.</b> בפרק ב' דזבים ורבינו שמשון האריך שם בטעם הדבר. וכתב הראב\"ד א\"א מפרש בתוספתא אימתי בזמן שנתגייר כשהוא מהול אבל מל ואחר כך ראה תולין כל זמן שמצטער עכ\"ל. ואיני יודע מה מלמדנו שרבינו כתב בסמוך דין זה דמל ואחר כך ראה וממילא משמע דהא דראה קרי ואחר כך נתגייר בשנתגייר כשהוא מהול הוא. ובספרי הדפוס שכתוב שנתגייר וראה קרי הוא טעות סופר וצריך לכתוב בהפך שראה קרי ונתגייר וכן מצאתי בספר מוגה: \n",
+                "<b>קטן אין תולין לו וכשם שתולין לקטן בחליו כך תולין לו בחולי אמו וכו'.</b> בתוספתא דזבים פרק ב': \n",
+                "<b>במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו כו'.</b> משנה פרק ב' דזבים שם ראה ראייה ראשונה בודקין אותו בשנייה בודקין אותו בג' אין בודקין אותו. ובפ' בנות כותים (נדה דף ל״ה) אמר רב הונא ראיה ראשונה [של זב] מטמאה באונס ת״ש ראה ראיה ראשונה בודקין אותו מאי לאו לטומאה לא לקרבן ופירש רש״י לא לקרבן דאי קמייתא באונס לא מצטרפא לג' לחייבו קרבן. \n",
+                "<b>ומה שכתב ראיה שלישית אין בודקין אותו בה וכו'.</b> שם וכתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה ראיה אחת של זוב וכו'.</b> בריש זבים וכב\"ה. \n",
+                "<b>ומה שכתב אין בין זב שראה שתי ראיות וכו'.</b> משנה בפ\"ק דמגילה (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ\"ש ודברים אלו דברי קבלה וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הרואה שתי ראיות וכו' לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים וכו' והזב לא תלה אותו בימים.</b> רפ\"ב דכריתות (דף ח') ופ\"ב דב\"ק (דף כ\"ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ואם הפסיק בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות וכו'.</b> כן משמע בפירקא קמא דזבים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראיית הזב אין לה שיעור וכו'.</b> משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(י-יד)</small> היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק וכו' עד הרי זה זב גמור.</b> בפ\"ב דזבים: \n",
+                "<b>ראה ראיה אחת מקצתה בסוף היום וכו' עד סוף הפרק.</b> בפ\"ק דזבים, ועיין במ\"מ פ\"ה מהל' שבת: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הימים שהזב רואה בהם זיבות וכו'.</b> מפורש בתורה בפ' מצורע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם ראה ראיה של זוב אפי' בסוף יום ז' וכו'.</b> בפ\"ק דזבים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה וכו'.</b> בפ\"ק דזבים וכב\"ה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה.</b> משנה בפרק תינוקת (נדה דף ס״ח:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמ' כר״א דאמר הכי. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפי' בדק ביום הטומאה עצמה וכו'.</b> שם אמר רב יהודה x אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה והעלו שכוונת רב היא להודיענו שאף על פי שלא בדקה אלא יום שלישי דהיינו יום שפוסקת ויום שביעי סגי דסופן אף על פי שאין תחלתן. וכתב בעל התרומה דאפילו לרב אם בדקה יום שפסקה בו ויום שמיני שאין לה אלא יום שמיני דהכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא וכן כתב ה\"ה בשם המפרשים אבל רבינו כתב כאן ובדק [בשביעי] או בשמיני וכו' הרי זה בחזקת טהרה ואפשר דביום השמיני דקאמר היינו היכא שבדק בראשון וכמימרא דרב דאיפליג התם בהדי רבי חנינא והלכתא כרב דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן וצריך עיון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ראיה שהיא סותרת וכו' כמו שביארנו.</b> הוא מ\"ש בפ\"ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפי' ראה בתוך ימי הספירה ג' ראיות זו אחר זו וכו' שראיות אלו לסתירה הן.</b> בספ\"ק דכריתות (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ\"ש ראה ג' ראיות בליל שמיני וכו'.</b> גם זה משמע שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש במה דברים אמורים בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה.</b> הכל שם. ומכל מקום יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר' יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו' כי קאמר ר\"י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר\"י סבר דלילה לאו מחוסר זמן. וי\"ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל מתטמאים בזיבה אפילו קטן בן יומו.</b> בריש ערכין (דף ג'). \n",
+                "<b>ומה שכתב והגרים והעבדים וחרש שוטה וסריס אדם וסריס חמה.</b> ריש פרק ב' דזבים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטומטום והאנדרוגינוס וכו'.</b> גם זה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וכו'.</b> שם בתוספתא פ\"ג והטעם דאם היה מונה לאודם ורואה לובן אינו סותר ממ\"נ דאי הוי אשה שפיר מונה דאין לובן מטמא בה ולא שייך לומר שיסתור ואם איש הוא הרי הוא בכלל השבעה נטהר שאינו אלא קרי בעלמא וכן איפכא. ומ\"מ אם ראה ב' או ג' כבר נתבאר שהם ספק והולכים להחמיר וצריכים ז' נקיים מחדש לא מדין סתירה אלא שמא זה שראה עתה הוא המטמא אותו לא הראשון: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כשיתרפא הצרוע וכו'.</b> פ\"ב דנגעים. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולמחר בח' טובל פעם שניה.</b> ג\"ז שם וכת\"ק: \n",
+                "<b>ומה שכתב ומפני מה טובל בשמיני וכו'.</b> בפרק ג' דיומא (דף ל':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתאחר ולא גילח בשביעי וכו'.</b> פשוט הוא במשנה פ' ג' מינין (נזיר דף מ״ד:): \n",
+                "<b>כיצד עושין לו וכו' המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל.</b> מפני שהוא מחוסר כפורים ותנן בפירקא קמא דכלים שמחוסר כפורים אסור ליכנס לעזרת ישראל. \n",
+                "<b>ומה שכתב כנגד פתח מזרחית באסקופת שער ניקנור ופניו למערב.</b> בתורת כהנים על פסוק והעמיד הכהן המטהר לפני ה' פתח אהל מועד מעמידן בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב: \n",
+                "<b>ושם עומדים כל מחוסרי כפרה וכו'.</b> בפ\"ק דסוטה (דף ח') אהא דתנן שעל פתח שער ניקנור משקין את הסוטות ומטהרים את היולדות ואת המצורעים בשלמא סוטות וכו' ומצורעים דכתיב לפני ה' אלא יולדות מ\"ט [אילימא] משום דאתיין וקיימין אקרבנייהו וכו' א\"ה זבין וזבות נמי ומשני אה\"נ ותנא חדא מינייהו נקט: \n",
+                "<b>והכהן לוקח אשם של מצורע וכו'.</b> מפורש בתורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא.</b> בת\"כ דריש לה מדכתיב אותו לאשם: \n",
+                "<b>ומ\"ש ואח\"כ מביא את האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך שתי ידיו עליו ושוחטין אותו מיד ומקבלים שני כהנים את דמו אחד מקבל בכלי וכו'.</b> בסוף נגעים: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב״ד ואח״כ מביא א״א אין כאן אח״כ וכו'. וז״ל התוספתא פ״ה דנגעים מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידו בשער ניקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על המצורע ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך שתי ידיו עליו ונכנס ושוחטו בצפון כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור עכ״ל התוספתא. והראב״ד דייק מדקתני ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך והדר קתני ונכנס ושחטו משמע דבמקום שמניף שם היה סומך ותו מדקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור משמע שהסמיכה היתה תיכף לתנופה במקום שהיה מניף ואח״כ היה הכהן נוטל האשם ממקום התנופה ונכנס ושוחטו בצפון. ולרבינו י״ל דהא לא מכרעא אע״פ שסמכה סמיכה לתנופה לאו למימרא שיהיה במקומה דמסתמא כל שאנו יכולים לסמוך סמיכה לשחיטה יש לנו לעשות ומי הכריחנו להדחיק בזו והא דקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו היינו לומר שבשאר הקרבנות בעל הקרבן נכנס בעזרה ובמקום שרוצים לשחוט הקרבן שם סומך ותיכף שוחט שם וכאן א״א לעשות כן מפני שאין המצורע יכול ליכנס בעזרה אלא מכניס ידיו לעזרה לחלל השער וסומך שם והכהן מוליך האשם משם לצפון העזרה ושוחט שם והיינו דקתני ונכנס ושוחטו בצפון כלומר נכנס מפתח העזרה לצפון הרי שסמיכה זו מרוחקת קצת מהשחיטה ומשמע שהתנופה היתה חוץ לעזרה ודבר תימה הוא. אבל מדקדוק לשון רבינו נראה שבפנים היה מניפו הכהן לבדו ואח״כ מביאו לפתח העזרה כדי שיסמוך עליו המצורע אבל ק״ל דקתני בתוספתא שהמצורע היה מניף עם הכהן וצ״ע. והר״י קורקוס ז״ל כתב שדעת רבינו דכיון שבפרק כל הפסולים (זבחים דף ל״ג) הביאו תוספתא זו ופריך מינה למ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה וא״כ ליעייל ידיה ולסמוך וישחטו אותו שם פי' אלא שהיו צריכים להוציא האשם מן העזרה ולחזור ולהכניסו ומשני דקסבר האי תנא שאין אותו מקום כשר לשחיטה והיה צריך להכניסו לפנים ולא הוי תיכף לסמיכה, נראה מכאן דרישא דקתני בתנופת מצורע מניח ידו לאו מתרצתא היא דהא בתנופה לפני ה' בעינן וא״כ הרי כאן ��יאה במקצת ע״כ. אלא ודאי נראה מכאן דבתנופה לא חיישינן ואין בה הכנסת יד אלא כהן מניף במקום שמניף השאר ואח״כ מוציאו בפתח לסמוך וגם כיון שהקשו ליעייל ידיה ולסמוך ויהיה תיכף נראה שאין שם הכנסת יד אלא לסמיכה מפני התכיפה אבל תנופה כהן לבדו מניף כי אין לחוש בה לתכיפה וגם תנופה יכול הכהן להניף בשביל הבעלים כמו שמצינו בכמה מקומות שהקפידו על הסמיכה ולא הקפידו על התנופה אף אם לא תהיה בבעלים והרי השולח חטאתו כהן מניף על ידו לכך לא הצריכו בה להכניס ידו כמו בסמיכה וקרא דתנופה לא קאמר אלא כהן וגם דכיון דכתיב לפני ה' צריך שיניף במקום שמניף שאר תנופות ואע״פ שבתוספתא אמרו שסמיכה זו לא היה תיכף לה שחיטה כבר אמרו בפרק כל הפסולים דלמ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה מעייל ידיה וסומך להיות תיכף השחיטה ככל הסמיכות שהקפידה תורה על התכיפה בהם אך לא לדעת ר״י בר״י שסובר שאין המקום כשר לשחיטת קדשי קדשים וכבר נתבאר בהל' בית הבחירה לדעת רבינו שעד שער מזרחי שהוא שער ניקנור כשר לשחיטת קדשי קדשים והכל נקרא צפון גם נתבאר בהל' ביאת המקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה וכיון שכן ה״ז מכניס ידיו וסומך כמ״ש כאן ושוחטין שם דתיכף לסמיכה שחיטה ככל הסמיכות עכ״ל. ומ״ש הראב״ד כמו שהגהתי למעלה הוא מ״ש אין כאן אח״כ. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית וכו' עד פסל.</b> בתוספתא פ\"ק דזבחים והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאיתא בתוספתא (פרק בתרא) דנגעים זה שקיבל בכלי מקבל בימין וזה שקיבל ביד מקבל בשמאל ואם שינה פסל וזה הפך ממה שכתב רבינו ונדחק בפירושה דמאי דקתני זה שקיבל ביד מקבל בשמאל היינו לומר שמקבל בשמאל מן הימין שקבל בה מהבהמה ואם שינה שקיבל מן הבהמה פסל: \n",
+                "<b>הכהן שקיבל מקצת הדם בכלי וכו' עד ואם לא נתן לא כיפר.</b> הכל בסוף נגעים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתן על השמאל לא יצא.</b> שם דלא כר\"ש. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית וכן מ\"ש וטובל אצבעו הימנית.</b> בסוף נגעים. \n",
+                "<b>ומ\"ש על כל הזיה טבילת אצבע בשמן.</b> בת\"כ. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם הזה ולא כיון כנגד בית קדשי קדשים כשירות.</b> נראה דהיינו מדתני' בתוספתא פ\"ק דזבחים הזיות שבמצורע שהזן שלא לשמן שאינם מכוונות הרי אלו כשירות. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואח\"כ יבא אצל מצורע וכו' ואם לא נתן לא כיפר.</b> בפרק בתרא דנגעים אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דברי ר\"ע ר\"י בן נורי אומר שיירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן כיפר ומעלין עליו כאילו לא כיפר ומייתי לה בריש זבחים (דף י':) ומפרש לה. \n",
+                "<b>ומה שכתב ושאר הלוג מתחלק לכהנים.</b> משנה בס״פ כל התדיר (זבחים דף צ״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיירי הלוג וכו'.</b> בסוף פרק כל התדיר אמר ר\"ש אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול מה הוא אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע ומאחר שהיה מתחלק בעזרה משמע שהיה נאכל לזכרי כהונה שהם מצויים שם. \n",
+                "<b>ומ״ש ואסור לאכול מלוג השמן וכו'.</b> בפרק ב״ש (זבחים דף מ״ה) תניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרק הדם נזרק הדם לא נהנין ולא מועלין רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות. ומשמע לרבינו דאסור באכילה דקתני היינו מן התורה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי זהו תנוך אזן וכו'.</b> בת\"כ. \n",
+                "<b>ומ\"ש נתן על צידי הבהונות כשר נתן על צידי ��ידיהן פסול.</b> בפ\"ק דמנחות (דף י\"א): \n",
+                "<b>בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה וכו' אפילו נתקנח הדם וכו'.</b> שם: \n",
+                "<b>אין לו בהן יד ימנית וכו' אין לו טהרה עולמית.</b> בסוף נגעים שם וכת\"ק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם מצורע ששחטו שלא לשמו וכו' עד וצריך אשם אחר להכשירו.</b> ברייתא פ״ק דמנחות (דף ה') ובס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים חטאתו לאשמו וכו'.</b> פ\"ק דמנחות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לאדם להביא אשמו היום וכו' ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר משנה וכו'.</b> פ\"ב דמנחות (דף ט\"ו): \n",
+                "<b>חסר הלוג וכו'.</b> בסוף נגעים וכר\"ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצק מן השמן בכפו וכו' עד ומיתר השמן.</b> ברייתא בס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א) וכת״ק. וכתב הר״י קורקוס ז״ל שרבינו פסק בספ״ד שאם לא נתן מתנות הראש לא כיפר והיאך כתב כאן שאינן מעכבות ואפשר לומר דכשהם בעין ולא נתן לא כיפר אבל כשנשפכו אינן מעכבות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים מתן שמן על הבהונות וכו'.</b> פירקא קמא דמנחות (דף ה'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן שבע המתנות שלא לשמן וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו וכו'.</b> בפ\"ב דכריתות (דף ט':) תנן דמצורע שנתנגע נגעים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד והדר תני הביא צפריו ונתנגע לא עלה לו עד שיביא חטאתו דברי ר\"ש ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו ובגמרא הביא צפריו ונתנגע וכו' והא אמרת אינו מביא אלא קרבן אחד חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד ולאקבועי בעניות ועשירות לא מיקבע עד שיביא חטאתו ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו. ופירש\"י אינו מביא אלא קרבן אחד על נגעים הרבה אלמא חדא צרעת אריכתא היא ואמאי מחייבת ליה לאיתויי צפרים אכל נגע. ולאקבועי בעניות וה\"ק ולא עלו הצפרים ליקבע בעניות ובעשירות שאם היה עני בשעת הבאת צפרים והעשיר צריך להביא קרבן עשיר ואם היה עשיר והעני מביא עני בדלות עד שיביא חטאתו דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות עכ\"ל. ואיכא למידק [מנ\"ל לרבינו הא] מאחר דאוקימנא דמתני' לאו לענין מצורע שנתנגע איתניא אלא לענין לאיקבועי בעניות ועשירות. וי\"ל דמ\"מ כיון דלמאי דמתרץ למתניתן אמר הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דוקא כשנתנגע אחר הצפרים הוא דאינו מביא אלא קרבן אחד הא אם נתנגע אחר הבאת האשם שהוא הקרבן הראשון צריך להביא קרבן על כל אחד ואחד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצורע שהביא קרבן עני והעשיר וכו'.</b> משנה וגמ' שכתבתי בסמוך ופסק כר\"י לגבי ר\"ש ואע\"ג דראב\"י פליג עלייהו בברייתא ואמר הכל הולך אחר צפרים לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו'.</b> בסוף נגעים ובפ' תינוקת (נדה דף ע') הקשו על זה והאיכא אשם פירוש ששוה בעשיר ובעני ואיך יביא אשם מספק דילמא מייתי חולין לעזרה ותירץ שמואל בשקרב אשמו קודם האחר ואז יש לו תקנה בחטאת העוף ואי לא לא והקשו על זה דאי כר״י הא קבעה ליה אשם פירוש שכיון שהביא אשם בעשירות אינו יכול להביא עוד בדלות ואי לר״ש הא יכול להביא אשם על תנאי וא״כ למה הוצרך להעמיד בקרב אשמו ומסיק סבר לה כר״ש בחדא דלא קבע אשם וכר״י בחדא דאינו יכול להביא אשם ע״ת, והשתא מאחר שרבינו פסק כר״י דאשם קבע בעשירות היאך כתב כאן תקנה זו שיכתוב נכסיו כיון שבעת הקרבת האשם היה עשיר אי אפשר בתקנה זו וצ״ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי וכו'.</b> משנה וגמרא בפ\"ד דערכין (דף י\"ז) וצ\"ע שם: \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,221 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה הם הנקראים מחוסרי כפרה וכו'.</b> משנה רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גר שמל וטבל וכו'.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש הביא פרידה אחת בשחרית וכו'.</b> ברייתא שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה וכו'.</b> גם זה ברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים וכו'.</b> מפורש בתורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והזבה והמצורע וכו'.</b> מפורש בתורה פ' מצורע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר וכו'.</b> הכי משמע בקרא בפרשת כי תזריע דכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת.</b> בסיפרא פרשת תזריע. וכתב הראב\"ד זהו תימה גדול וכו'. ולדברי רבינו י\"ל דשאני הכא דקפיד קרא ובמלאת ימי טהרה תביא ולא קודם. \n",
+                "<b>ומ״ש אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה יצאת.</b> יש לתמוה על זה דתניא בת״כ יכול לא תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא. וצ״ל שרבינו היה גורס בהפך יכול תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת״ל תביא כלומר דה״ל כאילו אומר קודם מלאת לא תביא כלל וכן איכא למשמע קצת ממאי דתניא בפ' בתרא דנזיר (דף ס״ד:) ובעל מ״ע כתב שפסק רבינו בהפך מההיא דסיפרא משום דההיא ר' יהודה הוא דסתם סיפרא ר״י ויחידאה הוא שהוא חולק על חכמים בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף י') ברייתא דתני יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה והקשו ע״כ טמאה היא ואוקמוה כר״י דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי ופירש רש״י דמיירי בשני ולדות שילדה היום אחד ומחר אחד דיום אחד וארבעים לזה הוי יום ארבעים לזה והיתה ראויה להביא קרבנה על הראשון ולכך שוחטין עליה מוכח דלרבנן אינה ראויה להביא אפילו על הראשון כל שהיא בתוך מלאת של ולד שני: \n",
+                "<b>עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן וכו': וכל זמן שלא הביאו חטאתם וכו'.</b> בתורת כהנים סוף פרשת תזריע אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר מלמד שהכפרה בחטאת וטהרה לאכול בזבחים אבל אין ראיה מכאן אלא למעט עולה דלא מעכב כפרה דדורון בעלמא היא אבל אשם שהוא מעכב כפרה מהי תיתי שאינו מעכב מלאכול בקדשים ובהדיא אמרינן בפרק האומר משקלי (דף כ״א) שחטאתו ואשמו מעכבים והכי משמע נמי בפרק תמיד נשחט (פסחים דף נ״ט) לכן נראה שמ״ש בספרי רבינו אבל העלה והאשם אינם מעכבים טעות סופר הוא וצריך למחוק תיבת והאשם: \n",
+                "<b>כבר ביארנו במעשה הקרבנות פרק י״ד שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידם אלא מדעתם חוץ ממחוסרי כפרה וכו'. ומה שכתב שהרי מביא אדם קרבן על בניו ובנותיו הקטנים וכו'.</b> בסוף נגעים (משנה י״ג) ואף על פי שלא שנינו שם קטנים אלא בניו ובנותיו סתם בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל״ה:) גרסינן אמר רבי יוחנן הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אי זו היא זבה וכו'.</b> כך דרשו בתורת כהנים על ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכבר ביארנו בענין הנ��ה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה וכו'.</b> בפרק [ששי] מהלכות איסורי ביאה: \n",
+                "<b>כל מקום שאמרנו שהיא זבה וכו'.</b> בסוף תמורה (דף ל\"ד) שנינו חטאת העוף הבאה על הספק תשרף: \n",
+                "<b>ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל וכו'.</b> בפרק חמישי מהלכות איסורי ביאה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה וכו'.</b> משנה פ\"ק דכריתות (ז':). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן שתי נשים שהפילו וכו'.</b> שם במשנה. וכתב רבינו שלא הוחזקה מעוברת משום דאי הוחזקה מעוברת אין כאן ספק דנפל גמור הוא כמ\"ש פרק [חמישי] מהלכות איסורי ביאה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת היולדת ואחת המפלת וכו' עד ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל.</b> משנה בפ\"ב דכריתות [ט':] וכת\"ק ודלא כר' יהודה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת טומטום ואנדרוגינוס וכו'.</b> כתב הר\"א בנו שדעת רבינו פה שהמפלת לאור מ\"א לזכר חייבת בקרבן כמו מפלת לאור פ\"א לנקבה דהכי תניא בתוספתא דכריתות ודקשיא לך דלא משכחת יום מ' לעיבורה בהיתר לזכר אא\"כ עבר מ\"ז יום ובטומטום ואנדרוגינוס נ\"ד יום וכי ברשיעי עסקינן, וי\"ל שאפשר שיהיה הדבר בשגגה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שיש עליה ספק חמש לידות וכו' עד והשאר עליה חובה.</b> משנה בפ\"ק דכריתות (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ״ש וכן הדין בזב.</b> כתב הראב״ד היו עליה ה' לידות ודאות וכו' א״א הא דלא כהלכתא וכו'. ואני איני יודע אנה שנויה משנה אחרונה שהרי שנינו בסוף פ״ק דכריתות האשה שיש עליה ה' זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ה' לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב אמר רשב״ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיעמדו בדינרין בסוף נכנס לב״ד ולימד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינים בו ביום ברבעתים. ופירש״י נכנס לב״ד ולימד אע״פ שהיקל על ד״ת עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף עכ״ל. והרי אין כאן משנה אחרונה שאף רשב״ג סובר שהשאר עליה חובה ומה שאמר ואין השאר עליה חובה הוראת שעה היתה כדי שלא יחדלו מלהביא כלל. ואולי הראב״ד היה מפרש שרשב״ג לא להוראת שעה בלבד אמרה אלא לדורות קבעה כדי שאם לעת״ל יתייקרו לא יבואו להמנע מלהביא כלל ולזה קורא משנה אחרונה ויש רשות ביד ב״ד לעקור דבר מה״ת בשב ואל תעשה כדאמרינן בפ' האשה רבה (יבמות דף צ'). ומ״ש ואולי יש הפרש בין משהה קרבנותיה מזידה למשהה אנוסה כלומר שאע״פ שרשב״ג תיקן לדורות לא תיקן אלא למשהה אנוסה לא למשהה מזידה. ואין לומר שהראב״ד מפרש דרשב״ג פליג את״ק וסבר דמדינא אף ביש עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה והכי דייק לישנא דנכנס לב״ד ולימד דמשמע שלימד להם דין חדש הפך ת״ק והודו לו ב״ד מאחר שהניחוהו לעשות מעשה ולפ״ז א״ש לישנא דמשנה אחרונה. דא״כ הדינין שיבואו בסמוך והם שנויים בברייתא [כולהו דלא כהלכתא] ומיהו אפשר דסבר הראב״ד דהנהו ברייתות אליבא דמשנה ראשונה. ומ״מ איני יודע לפי דרכו מה תיקן למה שלא כתב רבינו ההיא דמשנה אחרונה שאין השאר עליה חובה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן הדין בזב: היו עליה ה' לידות ודאות וה' לידות ספק וכו'.</b> ברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שנתגיירה וכו'.</b> בסוף פרק הזרוע (חולין דף קל״ד) שמונה ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב ואחד מהם קרבן אשתו: \n",
+                "<b>כבר ביארנו בהלכות שגגות.</b> פרק ג': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שיש עליה לידה או זיבה וכו'.</b> בפסחים פ' האשה (דף צ':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שהביאה חטאתה ומתה וכו'.</b> סוף פרק שני דקינים. \n",
+                "<b>ומה שכתב אף על פי שלא הפרישה אותן מחיים וכו'.</b> בפירקא קמא דקידושין (דף י\"ג:) ואיפסיקא הלכתא בגמרא כמאן דאמר הכי: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב האמור בתורה וכו'.</b> בתוספתא דזבחים פ\"ב מה בין זוב לשכבת זרע זוב בא מבשר המת ושכבת זרע מבשר החי זוב דוהה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה ראיות הזוב וכו'.</b> רפ\"ב דכריתות (דף ח':): \n",
+                "<b>מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקים את הזב וכו'.</b> משנה בסוף נזיר (דף ס\"ה:) ובפ\"ב דזבים ובקדושין (דף ב'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת וכו'.</b> פרק ב' דזבים שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן למראה ולהרהור וכו' עד כל זמן שהוא מצטער.</b> תוספתא בפרק שני: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ד-ה)</small> מי שמל ואחר כך ראה זוב וכו'.</b> שם בתוספתא וטעמא דאין לך חולי גדול מהמילה והא קיימא לן דחולי הוא אחד מהדרכים שבודקים את הזב: \n",
+                "<b>עכו\"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר וכו'.</b> בפרק ב' דזבים ורבינו שמשון האריך שם בטעם הדבר. וכתב הראב\"ד א\"א מפרש בתוספתא אימתי בזמן שנתגייר כשהוא מהול אבל מל ואחר כך ראה תולין כל זמן שמצטער עכ\"ל. ואיני יודע מה מלמדנו שרבינו כתב בסמוך דין זה דמל ואחר כך ראה וממילא משמע דהא דראה קרי ואחר כך נתגייר בשנתגייר כשהוא מהול הוא. ובספרי הדפוס שכתוב שנתגייר וראה קרי הוא טעות סופר וצריך לכתוב בהפך שראה קרי ונתגייר וכן מצאתי בספר מוגה: \n",
+                "<b>קטן אין תולין לו וכשם שתולין לקטן בחליו כך תולין לו בחולי אמו וכו'.</b> בתוספתא דזבים פרק ב': \n",
+                "<b>במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו כו'.</b> משנה פרק ב' דזבים שם ראה ראייה ראשונה בודקין אותו בשנייה בודקין אותו בג' אין בודקין אותו. ובפ' בנות כותים (נדה דף ל״ה) אמר רב הונא ראיה ראשונה [של זב] מטמאה באונס ת״ש ראה ראיה ראשונה בודקין אותו מאי לאו לטומאה לא לקרבן ופירש רש״י לא לקרבן דאי קמייתא באונס לא מצטרפא לג' לחייבו קרבן. \n",
+                "<b>ומה שכתב ראיה שלישית אין בודקין אותו בה וכו'.</b> שם וכתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה ראיה אחת של זוב וכו'.</b> בריש זבים וכב\"ה. \n",
+                "<b>ומה שכתב אין בין זב שראה שתי ראיות וכו'.</b> משנה בפ\"ק דמגילה (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ\"ש ודברים אלו דברי קבלה וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הרואה שתי ראיות וכו' לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים וכו' והזב לא תלה אותו בימים.</b> רפ\"ב דכריתות (דף ח') ופ\"ב דב\"ק (דף כ\"ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ואם הפסיק בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות וכו'.</b> כן משמע בפירקא קמא דזבים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראיית הזב אין לה שיעור וכו'.</b> משנה פרק יוצא דופן (נדה דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(י-יד)</small> היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק וכו' עד הרי זה זב גמור.</b> בפ\"ב דזבים: \n",
+                "<b>ראה ראיה אחת מקצתה בסוף היום וכו' עד סוף הפרק.</b> בפ\"ק דזבים, ועיין במ\"מ פ\"ה מהל' שבת: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הימים שהזב רואה בהם זיבות וכו'.</b> מפורש בתורה בפ' מצורע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם ראה ראיה של זוב אפי' בסוף יום ז' וכו'.</b> בפ\"ק דזבים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה וכו'.</b> בפ\"ק דזבים וכב\"ה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה.</b> משנה בפרק תינוקת (נדה דף ס״ח:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמ' כר״א דאמר הכי. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפי' בדק ביום הטומאה עצמה וכו'.</b> שם אמר רב יהודה x אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה והעלו שכוונת רב היא להודיענו שאף על פי שלא בדקה אלא יום שלישי דהיינו יום שפוסקת ויום שביעי סגי דסופן אף על פי שאין תחלתן. וכתב בעל התרומה דאפילו לרב אם בדקה יום שפסקה בו ויום שמיני שאין לה אלא יום שמיני דהכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא וכן כתב ה\"ה בשם המפרשים אבל רבינו כתב כאן ובדק [בשביעי] או בשמיני וכו' הרי זה בחזקת טהרה ואפשר דביום השמיני דקאמר היינו היכא שבדק בראשון וכמימרא דרב דאיפליג התם בהדי רבי חנינא והלכתא כרב דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן וצריך עיון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל ראיה שהיא סותרת וכו' כמו שביארנו.</b> הוא מ\"ש בפ\"ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפי' ראה בתוך ימי הספירה ג' ראיות זו אחר זו וכו' שראיות אלו לסתירה הן.</b> בספ\"ק דכריתות (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ\"ש ראה ג' ראיות בליל שמיני וכו'.</b> גם זה משמע שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש במה דברים אמורים בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה.</b> הכל שם. ומכל מקום יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר' יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו' כי קאמר ר\"י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר\"י סבר דלילה לאו מחוסר זמן. וי\"ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל מתטמאים בזיבה אפילו קטן בן יומו.</b> בריש ערכין (דף ג'). \n",
+                "<b>ומה שכתב והגרים והעבדים וחרש שוטה וסריס אדם וסריס חמה.</b> ריש פרק ב' דזבים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הטומטום והאנדרוגינוס וכו'.</b> גם זה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וכו'.</b> שם בתוספתא פ\"ג והטעם דאם היה מונה לאודם ורואה לובן אינו סותר ממ\"נ דאי הוי אשה שפיר מונה דאין לובן מטמא בה ולא שייך לומר שיסתור ואם איש הוא הרי הוא בכלל השבעה נטהר שאינו אלא קרי בעלמא וכן איפכא. ומ\"מ אם ראה ב' או ג' כבר נתבאר שהם ספק והולכים להחמיר וצריכים ז' נקיים מחדש לא מדין סתירה אלא שמא זה שראה עתה הוא המטמא אותו לא הראשון: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כשיתרפא הצרוע וכו'.</b> פ\"ב דנגעים. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולמחר בח' טובל פעם שניה.</b> ג\"ז שם וכת\"ק: \n",
+                "<b>ומה שכתב ומפני מה טובל בשמיני וכו'.</b> בפרק ג' דיומא (דף ל':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתאחר ולא גילח בשביעי וכו'.</b> פשוט הוא במשנה פ' ג' מינין (נזיר דף מ״ד:): \n",
+                "<b>כיצד עושין לו וכו' המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל.</b> מפני שהוא מחוסר כפורים ותנן בפירקא קמא דכלים שמחוסר כפורים אסור ליכנס לעזרת ישראל. \n",
+                "<b>ומה שכתב כנגד פתח מזרחית באסקופת שער ניקנור ופניו למערב.</b> בתורת כהנים על פסוק והעמיד הכהן המטהר לפני ה' פתח אהל מועד מעמידן בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב: \n",
+                "<b>ושם עומדים כל מחוסרי כפרה וכו'.</b> בפ\"ק דסוטה (דף ח') אהא דתנן שעל פתח שער ניקנור משקין את הסוטות ומטהרים את היולדות ואת המצורעים בשלמא סוטות וכו' ומצורעים דכתיב לפני ה' אלא יולדות מ\"ט [אילימא] משום דאתיין וקיימין אקרבנייהו וכו' א\"ה זבין וזבות נמי ומשני אה\"נ ותנא חדא מינייהו נקט: \n",
+                "<b>והכהן לוקח אשם של מצורע וכו'.</b> מפורש בתורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא.</b> בת\"כ דריש לה מדכתיב אותו לאשם: \n",
+                "<b>ומ\"ש ואח\"כ מביא את האשם של מצורע עד הפתח ומכניס שתי ידיו לעזרה וסומך שתי ידיו עליו ושוחטין אותו מיד ומקבלים שני כהנים את דמו אחד מקבל בכלי וכו'.</b> בסוף נגעים: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב״ד ואח״כ מביא א״א אין כאן אח״כ וכו'. וז״ל התוספתא פ״ה דנגעים מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידו בשער ניקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על המצורע ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך שתי ידיו עליו ונכנס ושוחטו בצפון כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור עכ״ל התוספתא. והראב״ד דייק מדקתני ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסומך והדר קתני ונכנס ושחטו משמע דבמקום שמניף שם היה סומך ותו מדקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור משמע שהסמיכה היתה תיכף לתנופה במקום שהיה מניף ואח״כ היה הכהן נוטל האשם ממקום התנופה ונכנס ושוחטו בצפון. ולרבינו י״ל דהא לא מכרעא אע״פ שסמכה סמיכה לתנופה לאו למימרא שיהיה במקומה דמסתמא כל שאנו יכולים לסמוך סמיכה לשחיטה יש לנו לעשות ומי הכריחנו להדחיק בזו והא דקתני כל הסמיכות שבמקדש תיכף שחיטה חוץ מזו היינו לומר שבשאר הקרבנות בעל הקרבן נכנס בעזרה ובמקום שרוצים לשחוט הקרבן שם סומך ותיכף שוחט שם וכאן א״א לעשות כן מפני שאין המצורע יכול ליכנס בעזרה אלא מכניס ידיו לעזרה לחלל השער וסומך שם והכהן מוליך האשם משם לצפון העזרה ושוחט שם והיינו דקתני ונכנס ושוחטו בצפון כלומר נכנס מפתח העזרה לצפון הרי שסמיכה זו מרוחקת קצת מהשחיטה ומשמע שהתנופה היתה חוץ לעזרה ודבר תימה הוא. אבל מדקדוק לשון רבינו נראה שבפנים היה מניפו הכהן לבדו ואח״כ מביאו לפתח העזרה כדי שיסמוך עליו המצורע אבל ק״ל דקתני בתוספתא שהמצורע היה מניף עם הכהן וצ״ע. והר״י קורקוס ז״ל כתב שדעת רבינו דכיון שבפרק כל הפסולים (זבחים דף ל״ג) הביאו תוספתא זו ופריך מינה למ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה וא״כ ליעייל ידיה ולסמוך וישחטו אותו שם פי' אלא שהיו צריכים להוציא האשם מן העזרה ולחזור ולהכניסו ומשני דקסבר האי תנא שאין אותו מקום כשר לשחיטה והיה צריך להכניסו לפנים ולא הוי תיכף לסמיכה, נראה מכאן דרישא דקתני בתנופת מצורע מניח ידו לאו מתרצתא היא דהא בתנופה לפני ה' בעינן וא״כ הרי כאן ביאה במקצת ע״כ. אלא ודאי נראה מכאן דבתנופה לא חיישינן ואין בה הכנסת יד אלא כהן מניף במקום שמניף השאר ואח״כ מוציאו בפתח לסמוך וגם כיון שהקשו ליעייל ידיה ולסמוך ויהיה תיכף נראה שאין שם הכנסת יד אלא לסמיכה מפני התכיפה אבל תנופה כהן לבדו מניף כי אין לחוש בה לתכיפה וגם תנופה יכול הכהן להניף בשביל הבעלים כמו שמצינו בכמה מקומות שהקפידו על הסמיכה ולא הקפידו על התנופה אף אם לא תהיה בבעלים והרי השולח חטאתו כהן מניף על ידו לכך לא הצריכו בה להכניס ידו כמו בסמיכה וקרא דתנופה לא קאמר אלא כהן וגם דכיון דכתיב לפני ה' צריך שיניף במקום שמניף שאר תנופות ואע״פ שבתוספתא אמרו שסמיכה זו לא היה תיכף לה שחיטה כבר אמרו בפרק כל הפסולים דלמ״ד ביאה במקצת לא שמה ביאה מעייל ידיה וסומך להיות תיכף השחיטה ככל הסמיכות שהקפידה תורה על התכיפה בהם אך לא לדעת ר״י בר״י שסובר שאין המקום כשר לשחיטת קדשי קדשים וכבר נתבאר בהל' בית הבחירה לדעת רבינו שעד שער מזרחי שהוא שער ניקנור כשר לשחיטת קדשי קדשים והכל נקרא צפון גם נתבאר בהל' ביאת המקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה וכיון שכן ה״ז מכניס ידיו וסומך כמ״ש כאן ושוחטין שם דתיכף לסמיכה שחיטה ככל הסמיכות עכ״ל. ומ״ש הראב״ד כמו שהגהתי למעלה הוא מ״ש אין כאן אח״כ. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית וכו' עד פסל.</b> בתוספתא פ\"ק דזבחים והר\"י קורקוס ז\"ל כתב דאיתא בתוספתא (פרק בתרא) דנגעים זה שקיבל בכלי מקבל בימין וזה שקיבל ביד מקבל בשמאל ואם שינה פסל וזה הפך ממה שכתב רבינו ונדחק בפירושה דמאי דקתני זה שקיבל ביד מקבל בשמאל היינו לומר שמקבל בשמאל מן הימין שקבל בה מהבהמה ואם שינה שקיבל מן הבהמה פסל: \n",
+                "<b>הכהן שקיבל מקצת הדם בכלי וכו' עד ואם לא נתן לא כיפר.</b> הכל בסוף נגעים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתן על השמאל לא יצא.</b> שם דלא כר\"ש. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית וכן מ\"ש וטובל אצבעו הימנית.</b> בסוף נגעים. \n",
+                "<b>ומ\"ש על כל הזיה טבילת אצבע בשמן.</b> בת\"כ. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם הזה ולא כיון כנגד בית קדשי קדשים כשירות.</b> נראה דהיינו מדתני' בתוספתא פ\"ק דזבחים הזיות שבמצורע שהזן שלא לשמן שאינם מכוונות הרי אלו כשירות. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואח\"כ יבא אצל מצורע וכו' ואם לא נתן לא כיפר.</b> בפרק בתרא דנגעים אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דברי ר\"ע ר\"י בן נורי אומר שיירי מצוה הן בין שנתן בין שלא נתן כיפר ומעלין עליו כאילו לא כיפר ומייתי לה בריש זבחים (דף י':) ומפרש לה. \n",
+                "<b>ומה שכתב ושאר הלוג מתחלק לכהנים.</b> משנה בס״פ כל התדיר (זבחים דף צ״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שיירי הלוג וכו'.</b> בסוף פרק כל התדיר אמר ר\"ש אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול מה הוא אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע ומאחר שהיה מתחלק בעזרה משמע שהיה נאכל לזכרי כהונה שהם מצויים שם. \n",
+                "<b>ומ״ש ואסור לאכול מלוג השמן וכו'.</b> בפרק ב״ש (זבחים דף מ״ה) תניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרק הדם נזרק הדם לא נהנין ולא מועלין רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות. ומשמע לרבינו דאסור באכילה דקתני היינו מן התורה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי זהו תנוך אזן וכו'.</b> בת\"כ. \n",
+                "<b>ומ\"ש נתן על צידי הבהונות כשר נתן על צידי צידיהן פסול.</b> בפ\"ק דמנחות (דף י\"א): \n",
+                "<b>בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה וכו' אפילו נתקנח הדם וכו'.</b> שם: \n",
+                "<b>אין לו בהן יד ימנית וכו' אין לו טהרה עולמית.</b> בסוף נגעים שם וכת\"ק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם מצורע ששחטו שלא לשמו וכו' עד וצריך אשם אחר להכשירו.</b> ברייתא פ״ק דמנחות (דף ה') ובס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים חטאתו לאשמו וכו'.</b> פ\"ק דמנחות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לאדם להביא אשמו היום וכו' ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר משנה וכו'.</b> פ\"ב דמנחות (דף ט\"ו): \n",
+                "<b>חסר הלוג וכו'.</b> בסוף נגעים וכר\"ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יצק מן השמן בכפו וכו' עד ומיתר השמן.</b> ברייתא בס״פ הוציאו לו (יומא דף ס״א) וכת״ק. וכתב הר״י קורקוס ז״ל שרבינו פסק בספ״ד שאם לא נתן מתנות הראש לא כיפר והיאך כתב כאן שאינן מעכבות ואפשר לומר דכשהם בעין ולא נתן לא כיפר אבל כשנשפכו אינן מעכבות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים מתן שמן על הבהונות וכו'.</b> פירקא קמא דמנחות (דף ה'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן שבע המתנות שלא לשמן וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו וכו'.</b> בפ\"ב דכריתות (דף ט':) תנן דמצורע שנתנגע נגעים הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד והדר תני הביא צפריו ונתנגע לא עלה לו עד שיביא חטאתו דברי ר\"ש ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו ובגמרא הביא צפריו ונתנגע וכו' והא אמרת אינו מביא אלא קרבן אחד חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד ולאקבועי בעניות ועשירות לא מיקבע עד שיביא חטאתו ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו. ופירש\"י אינו מביא אלא קרבן אחד על נגעים הרבה אלמא חדא צרעת אריכתא היא ואמאי מחייבת ליה לאיתויי צפרים אכל נגע. ולאקבועי בעניות וה\"ק ולא עלו הצפרים ליקבע בעניות ובעשירות שאם היה עני בשעת הבאת צפרים והעשיר צריך להביא קרבן עשיר ואם היה עשיר והעני מביא עני בדלות עד שיביא חטאתו דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות עכ\"ל. ואיכא למידק [מנ\"ל לרבינו הא] מאחר דאוקימנא דמתני' לאו לענין מצורע שנתנגע איתניא אלא לענין לאיקבועי בעניות ועשירות. וי\"ל דמ\"מ כיון דלמאי דמתרץ למתניתן אמר הביא צפריו ונתנגע אינו מביא אלא קרבן אחד משמע דוקא כשנתנגע אחר הצפרים הוא דאינו מביא אלא קרבן אחד הא אם נתנגע אחר הבאת האשם שהוא הקרבן הראשון צריך להביא קרבן על כל אחד ואחד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצורע שהביא קרבן עני והעשיר וכו'.</b> משנה וגמ' שכתבתי בסמוך ופסק כר\"י לגבי ר\"ש ואע\"ג דראב\"י פליג עלייהו בברייתא ואמר הכל הולך אחר צפרים לא חש ליה כיון שלא נשנה במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו'.</b> בסוף נגעים ובפ' תינוקת (נדה דף ע') הקשו על זה והאיכא אשם פירוש ששוה בעשיר ובעני ואיך יביא אשם מספק דילמא מייתי חולין לעזרה ותירץ שמואל בשקרב אשמו קודם האחר ואז יש לו תקנה בחטאת העוף ואי לא לא והקשו על זה דאי כר״י הא קבעה ליה אשם פירוש שכיון שהביא אשם בעשירות אינו יכול להביא עוד בדלות ואי לר״ש הא יכול להביא אשם על תנאי וא״כ למה הוצרך להעמיד בקרב אשמו ומסיק סבר לה כר״ש בחדא דלא קבע אשם וכר״י בחדא דאינו יכול להביא אשם ע״ת, והשתא מאחר שרבינו פסק כר״י דאשם קבע בעשירות היאך כתב כאן תקנה זו שיכתוב נכסיו כיון שבעת הקרבת האשם היה עשיר אי אפשר בתקנה זו וצ״ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי וכו'.</b> משנה וגמרא בפ\"ד דערכין (דף י\"ז) וצ\"ע שם: \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,203 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל הממיר לוקה על כל בהמה שימיר וכו' מפי השמועה למדו וכו'.</b> פרק קמא דתמורה (דף ג'). ויש לתמוה דהא אמרינן בגמ' דאמר ר\"י לתנא לא תיתני ממיר דבדבורו עביד מעשה וא\"כ למה כתב רבינו שאין בו מעשה ולא חש לדר' יוחנן וכבר הרגיש בזה [המגיד משנה] בפרק י\"ג מהלכות x שכירות: \n",
+                "<b>ולמה לוקין על התמורה וכו' מפני שיש בה עשה ושני לאוין.</b> בריש תמורה (דף ד'). \n",
+                "<b>ומ\"ש שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושים תמורה וכו'.</b> משנה בפ\"ב דתמורה (דף י\"ד): \n",
+                "<b>נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי התמורה קודש.</b> פשוט הוא בלשון המקרא. \n",
+                "<b>מ\"ש ואפי' המיר בשבת.</b> תוספתא ריש תמורה: \n",
+                "<b>ואחד מהשותפין שהמיר וכו' הרי זה לוקה.</b> הכי משמע מדלא קתני הצבור והשותפין מותרים להמיר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הממיר בזדון או שהמיר בשגגה.</b> משנה בפ\"ב דתמורה (דף ט\"ז:) ר\"י בר יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה וכתב רבינו בפירוש המשנה והלכה כרבי יוסי דאין חולק עליו. ואני אומר אפילו אם היה נמצא מי שחולק עליו הלכתא כוותיה דר\"י בר יהודה מדאיפליגו אמוראי אליביה ועוד דאמרינן בפ\"ק (דף י\"ג) גבי הא דתנן ר' יהודה אומר הולד עושה תמורה ורבנן (יהיה) לרבות שוגג כמזיד אלמא רבנן הכי סבירא להו. \n",
+                "<b>ומ\"ש כיצד המתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי וכו' עד ואינו לוקה עליה.</b> שם ה\"ד שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר (גבי תמורה לקי) גבי קדשים לא לקי ר\"ל ור\"י אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים. ל\"א גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש כסבור לומר שחור ואמר לבן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ר\"י אומר באומר תצא זו ותכנס זו גבי קדשים כאומר שנולד בהם מום נאכלים בלא פדיון גבי תמורה לקי רב ששת אמר באומר אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר מדעתי ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי. ופירש\"י גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה שוגג כמזיד גבי קדשים לא לקי דלא מצינו מלקות אלא במזיד ובהתראה. כסבור לומר שור שחור שיצא מבית זה תחלה יהא תמורה תחת זה ויצא מפיו שור לבן גבי תמורה קדיש ולקי דהא גלי ביה קרא גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות אינו הקדש. תצא זו ותכנס זו ואותה של הקדש תמימה היא ולא נפקא לחולין אלא תופסת זו בקדושתה והויא תמורה והוא סבור שתצא לחולין כבעל מום ולא להמיר נתכוון ואפילו הכי לקי וגבי קדשים נמי דומיא דהאי שהיה יודע שהקדשים אסורים לזרים אבל סבור הוא דהיכא דנפל בהם מום נאכלין בלא פדיון והיינו דומיא דהאי שהיה יודע שהתמורה אסורה אבל בכה\"ג דסבר דמותר לא אמר יותר ונכנס והקדיש והמיר שלא מדעתו שבעל מחשבות הוא ולא היה יודע מה היה אומר בתמורה קדש ולקי דגלי קרא שוגג כמזיד בקדשים לא קדיש ואי איכא בעל מום למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות הוא עכ\"ל. ומשמע דכל הני אמוראי לא פליגי לענין שהיא תמורה דכל חד מהני הויא תמורה מיהו לענין מלקות משמע ליה לרבינו דאף על גב דבמתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי ואמר תמורת שלמים לוקה משום דנתכוין להמיר אבל כסבור מותר להמיר אינו בדין שילקה דהוי כאנוס ובהא פליגי רבי יוחנן וריש לקיש עליה דחזקיה וכן בההיא דרב ששת כיון דהמיר שלא מדעתו הוי כאנוס ואינו לוקה. ויש לתמוה למה השמיט רבינו ההוא דאמר רבי יוחנן באומר תצא זו ותכנס זו: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד אבל אם דימה שמותר להמיר והמיר וכו' א\"א בפירוש אמרו בגמרא וכו'. טעמו משום דלא משמע להראב\"ד מלקות בקדשים אלא בגוזז ועובד ומשמע ליה דבגוונא דקתני בקדשים [לא] לקי קתני בתמורה לקי ורבינו סבר לה כדפירש רש\"י דבתמורה לקי משום ממיר ובקדשים לא לקי משום מקדיש בעלי מומין למזבח: \n",
+                "<b>וכתב</b> עוד הראב\"ד ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זה תמורה א\"א אין כאן שכחה וכו'. ואין פירושו מוכרח: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו וכו' עד שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.</b> שם (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המתכפר הוא שעושה תמורה וכו'.</b> שם בריש פרק קמא (דף ב':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היורש ממיר.</b> שם פ\"ק (דף ב'). \n",
+                "<b>ומ\"ש הניח בהמה לשני בניו ומת וכו'.</b> מימרא דר\"י פ\"ק דזבחים (דף ה'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קדשי נכרים עושים תמורה וכו'.</b> ריש פירקא קמא דתמורה ובפרק בית שמאי (זבחים מ\"ה) ובערכין (דף ה':) ופסק כרבי שמעון אף על גב דרבי יוסי פליג עליה מפני שבגמרא הביאו ברייתא זו לפשוט בעיא אחרת מרבי שמעון. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דאפשר עוד לומר דר' יוסי לא פליג ארבי שמעון בהא. \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר ה\"ז תמורה.</b> כן יש ללמוד ממ\"ש לא ממירים גבי לא נהנים ולא מועלין דהיינו לא נהנים מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא: \n",
+                "<b>הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל וכו'.</b> בריש תמורה בעיא דלא איפשיטא: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד אין קדשי נכרים עושים תמורה מן התורה א\"א שיבושין יש כאן וכו'. ודבריו מבוארים בריש תמורה ואינם סותרים דברי רבינו דאיכא למימר התם מדאורייתא אבל מדברי סופרים נכרי ממיר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אנשים ואחד נשים וכו'.</b> משנה בריש תמורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר וכו'.</b> שם בעיא ואמרינן עלה את\"ל עביד תמורה וכו' נכרי מהו שימיר וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ולפיכך יש לתמוה למה פסק שהוא ספק. ואפשר שרבינו לא היה גורס את\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הכהנים ממירים בחטאת ובאשם וכו'.</b> משנה שם (דף ד':). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואין הכהנים ממירים בבכור וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל הבעלים שהמירו בבכור כל זמן שהוא בביתם עושים תמורה.</b> ברייתא שם (דף ח':). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו וכו'.</b> נלמד ממתני' וגמרא פ\"ק דתמורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אילו של כ״ג עושה תמורה וכו'.</b> פ' הוציאו לו (יומא דף נ' נ״א): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יא-יב)</small> העופות והמנחות אינם עושים תמורה וכו' עד יצאו קדשי בה\"ב.</b> משנה בפ\"ק דתמורה (דף י\"ג): \n",
+                "<b>ומה שכתב מה מעשר בהמה הוקש למעשר דגן וכו'.</b> בריש תמורה (דף ג'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש בעלת מום קבוע אינה עושה תמורה עד ה״ז עושה תמורה וכו'.</b> משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממיר תמים בבעל מום וכו' עד הרי זה תמורה.</b> משנה פ\"ק דתמורה (דף ט'). \n",
+                "<b>ומ\"ש בין בבת אחת בין בזו אחר זו.</b> כתב הר\"י קורקוס ז\"ל דיליף לה מדאיפליגו ר\"ל ור\"י שם אליבא דר\"ש אם ממירים וחוזרים וממירין ור\"י אמר כשם שאין ממירין שנים כאחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין משמע דאליבא דרבנן שממירין שנים כאחד הוא הדין שממירים וחוזרים וממירים דלא שאני לן בין בזה אחר זה לבבת אחת. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולוקה כמנין הבהמות שהמיר:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין התמורה עושה תמורה וכו' עד ולא תמורת תמורתו.</b> משנה וגמרא פירקא קמא דתמורה (דף י\"ב). \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וכו'.</b> שם (דף ט') אמר רבי יוחנן טעמא דר\"ש כשם שאין ממירין אחד בשנים כך אין ממירין וחוזרים וממירים משמע דלתנא קמא דממירין אחד בשנים ממירין וחוזרין וממירים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממירים איברים וכו'.</b> משנה פירקא קמא דתמורה (דף י') ופסק כתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממיר בכלאים או בטריפה וכו'.</b> משנה בסוף פ\"ב דתמורה (דף י\"ז) ואע\"פ שהיא שנויה בשם ר' אלעזר כתב רבינו בפירוש המשנה הלכה כר\"א ואין חולק עליו. וק\"ל שבתוספתא תני דלת\"ק עושים תמורה. וי\"ל שמאחר שבמשנתנו לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע והנרבע הרי הם כבעל מום וכו'.</b> תוספתא פרק קמא דתמורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שחציה קדש וחציה חולין וכו'.</b> תוספתא פרק קמא דתמורה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל החטאות שדינם שימותו וכו' עושה תמורה:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש נקבה לפסחו או לעולתו וכו' עד סוף הפרק.</b> ברייתא פ\"ג דתמורה (דף י\"ט כ'): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התמורה הוא שיאמר בעל הקרבן וכו' עד ואינה תמורה.</b> משנה בסוף פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו לפניו שתי בהמות וכו'.</b> שם (דף כ\"ז) על המשנה הנזכרת רב אשי אמר אפי' בבעל מום נמי משכחת לה (תחת זו) לישנא דאחולי ומשכחת דהוי לישנא דאתפוסי ידו אקדש חול הוי ידו אחול קדש הוי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו לפניו שלש בהמות וכו'.</b> שם כל אלו בעיות נתפשטו באת\"ל חוץ מאחת שעלתה בתיקו ופסק בה להקל משום דאין מלקין על הספק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים וכו' עד סוף הפרק.</b> משנה וגמ' שם (דף כ\"ה) וכר\"י: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד דין התמורות ליקרב וכו' עד שאינה טעונה לחם.</b> משנה בפרק ג' דתמורה (דף י\"ח): \n",
+                "<b>תמורת הפסח וכו'.</b> בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו:) אמתני' דאמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה וכו' איפליגו רבה ור' זירא ופסק רבינו כר' זירא ולא ידעתי למה דלכאורה משמע דהלכתא כרבה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>תמורת הבכור והמעשר וכו' עד כך אין פודין תמורתן.</b> משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שהקדישה חציה עולה וכו'.</b> בתוספתא פרק ג' דתמורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן כל בהמת הקדש שאינה קריבה מפני תחלת הקדשה הרי תמורתה כמוה.</b> נלמד מהתוספתא הנזכרת: \n",
+                "<b>אמר חצי בהמה זו תמורה וכו'.</b> בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו) אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חצייה עולה וחצייה מעשר ד״ה עולה קריבה היכא דאמר חציה תמורה וחציה מעשר מאי תמורה קריבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קריבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו. ופירש״י חציה עולה וחציה מעשר ד״ה עולה קריבה אפי' נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מלתא בתרייתא מידי דאין מעשר קדושה כה״ג אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילא תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גביה שהוא ממיר בה אלא חציה מעשר וחציה תמורה ותרוייהו כי הדדי נינהו וכו' עכ״ל. ורבינו נראה שהיה גורס הכל מודים היכא דאמר חצייה תמורה וחציה עולה ד״ה עולה קריבה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה חציה תמורה וחציה מעשר הרי זה ספק ואינה קריבה וגירסא זו מתפרשת על דרך פירש״י. והראב״ד פירש בענין אחר שכתב וז״ל א״א לישנא דגמ' הכל מודים וכו' דילמא להכי איכוון מעיקרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש בעל מום עובר וכו'.</b> משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופרק ב' דבכורות (דף י״ד). \n",
+                "<b>ומה שכתב אינה קריבה ואינה נפדית.</b> בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ו) בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן וכו'.</b> משנה בסוף פרק שני דתמורה (דף ט\"ז) חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע ואין יוצא וכו': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולה שנתערבה בזבחים וכו'.</b> תוספתא ספ\"ג דתמורה וז\"ל עולה שנתערבה בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא (בדמי) יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן עולה המיר באחת מהן ואין יודע באי זו מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת עולה היא הרי זה שלמים אם תמורת שלמים הוא זה הרי זה עולה והרי הן כשני זבחים שנתערבו זה בזה. חזר והמיר באחת מהן ואין ידוע באי זה מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת תמורה היא זו חולין היא (זו עולה) [הרי] היא שלמים אם תמורת שלמים היא זו הר\"ז עולה והרי הן כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה עכ\"ל. פירוש בזבחים בשלמים ומביא זבח אחר מתוך ביתו פי' זבח זה בהמת חולין: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד עולה שנתערבה בזבחים וכו'. אמר אברהם כל זה מועתק מן התוספתא וכו': \n",
+                "<b>ובעל</b> מ\"ע כתב וז\"ל לשון התוספתא שהגיע לידי הרמב\"ם ז\"ל אין בו שיבוש וגם לא בדברי עצמו והצעת ההלכה כך היא עולה שנתערבה בזבחים פירוש באחד משאר זבחים ד\"מ והמיר באחת מהן שאמר על בהמת חולין הרי זו תמורת זו אע\"פ שהוא מכיר הבהמה שהמיר בה אין ידוע לנו אם זו השלישית תמורת עולה או שלמים מפני ספק התערובת שאירע בשתים הראשונות מביא בהמה אחרת ר\"ל בהמה רביעית כדי לתקן הבהמה השלישית ואומר אם תמורת עולה היא השלישית על המעורבת הרי זו רביעית שלמים כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה שלמים ואם תמורת שלמים היא השלישית שאמרתי על המעורבת הרי זו הרביעית עולה כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה עולה ונמצאת בהמה שהביא רביעית עם התמורה השלישית כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ותמורותיהן כיוצא בהן דממ\"נ אחת מהשלישית והרביעית עולה והאחרת שלמים האחת מדין תמורה והאחרת מדין תחלת הקדש בתנאי שהתנה והן בדמיון הראשונה והשנייה שנתערבו ולא הוכרו לדעת אי זו מהן עולה ואי זו מהן שלמים חזר והמיר באחת מש��יהן כלומר אמר על בהמה חמישית הרי זו תמורת זו על אחת מהשתים האחרונות שהן השלישית והרביעית ואין ידוע באי זה ר\"ל באי זו משתים האחרונות המיר אם בתמורה שהיא השלישית והרי זו החמישית תמורה ואם ברביעית שהוא בתחלת הקדש המיר והרי זו החמישית בתמורת תחלת הקדש שהקדיש הרביעית בתנאי ומה תקנה יש בה מביא זבח אחר כלומר בהמה ששית תמימה הראויה לזבח מתוך ביתו כלומר שהיא חולין ואומר על התמורה השנייה שהיא החמישית אם תמורת תמורה היא זו וקי\"ל דאין תמורה עושה תמורה הרי הששית שהביא חולין כלומר שאין צורך לחלל החמישית שהרי היא חולין משכבר המירה בתמורה ואם תמורת עולה או שלמים היא החמישית שאמרנו שהביא בתמורת השניה הרי זו הששית שהביא עתה עולה או שלמים שתתחלל בה קדושת החמישית המסופקת והרי דין זו הששית שהביא בתמורת השניה לחלל ספק התמורה השנייה שהיא החמישית כשהיא עומדת עם התמורה והשניה בעצמה שתיהן עומדות לפנינו החמישית והששית בזבח שהרי זבח אחר הוא שהביא ששית ותמורה שהיא החמישית שנתפסה שניה בספק תמורת העולה והשלמים ותמורותיהן כיוצא בהן ע\"כ פירוש דבריו ודברי התוספתא על נוסחא אמיתית ופירוש נכון ע\"כ לשון המ\"ע. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל ביאור דברי רבינו זו שעולה נתערבה בשלמים והמיר באחת שתערובת זה נמצא שזו התמורה ספק עולה ספק שלמים לצאת ידי ספק של התמורה צריך להקריב עולה ושלמים לכך צריך להביא בהמה אחרת ויאמר אם זו תמורת עולה שנמצא שגם היא צריכה ליקרב עולה זה אני מקדיש לשלמים ואם זו היא תמורת שלמים זאת אני מקדיש לעולה ונמצא עתה התמורה וזאת הבהמה האחת עולה והאחת שלמים ממ\"נ אחת מכח התמורה ואחת הקדיש הוא ואין ידוע איזו יקריב עולה ואיזו יקריב שלמים ולכן ירעו עד שיסתאבו ויביא עולה ושלמים ונמצא שלתקן התמורה הוצרכנו להקדיש אחת תחילה וכשיוממו השתים יחללם על שתים אחרות וכן הוא לשון התוספתא עולה שנתערבה בזבחים וכו' והחלוקה הראשונה שאמרו בה ירעו לא שייכא לדין תמורה אלא היא הקדמה להודיענו אחר שיביא הבהמה ויקדיש אותה והרי שתיהן אחת עולה ואחת שלמים ואין ידוע מה דינם לכך הקדימה להודיע דינם ורבינו כבר ביאר הדין בפרק ששי מהל' פסולי המוקדשין וכדברי הר\"א יש תקנה אחרת שאין צריך רק לשתי בהמות תמות מתחלה וימתין עד שתומם התמורה כי ממ\"נ צריך להמתין וכן גם לדרך רבינו ויביא שתי בהמות ויאמר אם זו תמורת העולה זו שלמי נדבה ואם זו תמורת השלמים זו עולת נדבה. ונראה שסובר שגם כוונת התוספתא הוא כן שכשיפול בה מום יביא שתים מתוך ביתו וכו' ובודאי לפי זה לא שייך בעולה ושלמים שנתערבו וכו' אלא שלדעת הר\"א נפקותא של זה לחזר והמיר וזה שאמר כל זה מועתק מהתוספתא וכו'. מ\"מ לשון התוספתא כדברי רבינו היא שמביא תחלה זבח ואח\"כ אמר הרי שתיהן כשני זבחים והדבר מוכרח לפ\"ז דהיינו בעולה ושלמים ואין יודע איזו עולה ואיזו שלמים ובא להשלים להודיע דין תקנת תמורה זו דהוי כנתערבו ואח\"כ מתחיל בדין אחר דהיינו חזר והמיר וכו' ולדעת הר\"א מה שאמרו והרי הם כשני זבחים הוא הקדמה להן חזר והמיר וכו' ומה שאמרו תחלה מביא זבח על כרחין צריך שתים שא\"א לסברתו לתקן אלא בשתים וגם צריך להיות כל זה אחר שנפל בה מום כי אין חילול עד שיפול בו מום ולדעת רבינו אין זבח זה חילול רק הקדש מחדש. אלא שקשה למה הוצרכו לעשות תערובת זבח עתה כיון שסוף סוף צריך להביא שתים עולה ושלמים ימתין עד שתומם כדברי הר\"א ובדין חזר והמיר שאמרו בתוספתא גם זה לדעת רבינו על הדרך שכתב שיקדיש עתה מחדש אותו זבח שמביא ויאמר אם זו שהמרתי המרתי בתמורה אינה כלום וזה הזבח שאני מביא חולין הוא ואם המרתי בשניה שהקדשתי אני מקדיש זבח זה שאני מביא באופן אם אותה תמורת עולה שהזבח הראשון שהקדשתי היה עולה כי התמורה היה שלמים זה אני מקדיש לשלמים ואם היה שלמים זה אני מקדיש לעולה וזה שכתב רבינו אם תמורת עולה או שלמים ה\"ז שהביא עולה או שלמים כלומר אם תמורת עולה זו שלמים ואם תמורת שלמים זו עולה גם בזה כתב הר\"א ולפיכך כשחזר והמיר באחת מהן וכו' ע\"כ: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלמים שנתערבו בבכור או במעשר וכו'.</b> תוספתא בפ' הנזכר: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד דין ולדות ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים וכו'.</b> משנה פרק ג' דתמורה (דף י\"ז). \n",
+                "<b>ומה שכתב במה דברים אמורים בולדות עצמם אבל ולדי ולדות אינם קריבים וכו'.</b> שם וכרבי יהושע בן לוי: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי וכו'.</b> כך היא הגירסא הנכונה והיא ברייתא בפירקא קמא דתמורה (דף י':) וקסבר האי תנא ולדות קדשים ממעי אימן הם קדושים ואף על גב דאיכא תנא דפליג ואמר בהוייתן הם קדושים משמע לרבינו דהלכה כהאי תנא מדאמרינן בריש פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ה) דרבן שמעון בן גמליאל סבר כההוא תנא משמע דרבנן פליגי עליה והלכתא כוותייהו. אבל יש לתמוה דהוה ליה למפסק כרבן שמעון בן גמליאל דכל מקום ששנה במשנתנו הלכה כמותו וצריך עיון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד תמורת האשם וכו'.</b> משנה פרק ג' דתמורה (דף כ':). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו.</b> שם אמר רב נחמן וכו' מחלוקת לפני כפרה אבל לאחר כפרה דברי הכל הוא עצמו יקרב עולה ופריך והא תני רב חנניה לסיועי לריב\"ל ואסיק בקשיא ומשמע לרבינו דכיון דלא אסיקנא בתיובתא לית לן למדחייה לדרב נחמן ורבה בר אבוה מהלכתא לשוויינהו טועים. ואפשר דבגירסת רבינו לא הוה מסיק לה בקשיא אלא הוה מתרץ לה. והראב\"ד כתב א\"א זה אין לו שורש וכו'. וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו. ולענין מה שהקשה הראב\"ד כתב הר\"י קורקוס ז\"ל די\"ל דמפריש נקבה לעולה עיקר הקדושה אינה קריבה וכיון דאימיה לא קרבה גם הולד לא יקרב אבל ולד תמורת אשם עיקר הקדושה זכר היה וקרב ונהי דתמורה הלכתא גמירי לה ולד תמורה נהי דאשם א\"א שיקרב מידי קדושת מזבח לא נפיק ובנולד קודם שהקריב דאיכא למיחש לאיחלופי גזרו שלא יקרב הוא עצמו אלא דמיו ובהכי לא אתי לאיחלופי לרבנן כיון שהוא עצמו אינו קרב אבל נולד אחר שהקריב אשמו אפילו יקריב הולד עצמו עולה לא שייך איחלופי ולפיכך לא גזרו עכ\"ל: \n",
+                "<b>הפריש נקיבה לאשמו וכו'.</b> פשוט פרק ג' דתמורה (דף י\"ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהם לנדבה.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד תמורת העולה וכו'.</b> משנה שם (דף י\"ח:). \n",
+                "<b>ומ\"ש הפריש נקבה לעולתו וילדה וכו'.</b> גם זה משנה שם ופסק כת\"ק: \n",
+                "<b>כבר ביארנו במעשה הקרבנות וכו': וב\"ד מקריבים באותם המעות עולות נדבה וכו' עד ונסכיה משלו.</b> משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד המעשר תמורת המעשר וכו'.</b> ג\"ז משנה שם (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד תמורת הפסח וכו'.</b> שם משמע הכי: \n",
+                "<b>הפריש נקבה לפסחו וילדה וכו'.</b> שם (דף י\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד בעלת מום וכו'.</b> בפירקא קמא (דף י') פלוגתא דבר פדא ור\"י ופסק כר\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים שהפילו וכו'.</b> משנה בסוף תמורה (דף ל\"ג:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשנה את הקדשים וכו'.</b> בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין דף כ״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש שאין משנים אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית.</b> משנה בפ\"ב דתמורה (דף ל\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל וכו': כתב</b> הראב\"ד זה לא ידעתי מנין לו וכו'. ומ\"ש והרי הוא מודה שמשנין בדק הבית נראה לי שדייק כן ממה שאמר אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח משמע דוקא מחמור לקל אין משנין אבל מקל לחמור משנין. ואפשר לומר שרבינו סבור שטענה זו שטען הראב\"ד לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית היא כדאי לומר שבבדק הבית רשאי לשנות מקל לחמור אבל אינה כדאי לומר שיהא רשאי לשנות מחמור לקל. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו שאין לוקין על לאו זה.</b> טעמא משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל ואע\"ג דמקדיש בעל מום לוקה התם שאני דבדיבוריה עביד מעשה שמשנה הבהמה מחולין לקדש אבל כאן לא עביד כלום בדיבוריה כי אין דבריו מועילים כלל כמבואר שם גם בבכורות פרק אחרון (דף נ\"ג:) אמרו השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חיילא קלה אחמורה מבעיא מאי היא דתנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה וכו' מוכח ודאי הכי הוא דלא חיילא ולא אמר כלום ומסתמא כל כמה דלא מפרש שאם עשה חל עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יב-יג)</small> כיצד מערימין על הבכור וכו' עד שהבכור ביציאתו הוא שמתקדש.</b> משנה וגמרא ברפ\"ה דתמורה (דף כ\"ד:): \n",
+                "<b>סליקו הלכות תמורה בס\"ד</b>\n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Korbanot/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,200 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל הממיר לוקה על כל בהמה שימיר וכו' מפי השמועה למדו וכו'.</b> פרק קמא דתמורה (דף ג'). ויש לתמוה דהא אמרינן בגמ' דאמר ר\"י לתנא לא תיתני ממיר דבדבורו עביד מעשה וא\"כ למה כתב רבינו שאין בו מעשה ולא חש לדר' יוחנן וכבר הרגיש בזה [המגיד משנה] בפרק י\"ג מהלכות x שכירות: \n",
+                "<b>ולמה לוקין על התמורה וכו' מפני שיש בה עשה ושני לאוין.</b> בריש תמורה (דף ד'). \n",
+                "<b>ומ\"ש שאין לאו שבה שוה לעשה שהצבור והשותפין אין עושים תמורה וכו'.</b> משנה בפ\"ב דתמורה (דף י\"ד): \n",
+                "<b>נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי התמורה קודש.</b> פשוט הוא בלשון המקרא. \n",
+                "<b>מ\"ש ואפי' המיר בשבת.</b> תוספתא ריש תמורה: \n",
+                "<b>ואחד מהשותפין שהמיר וכו' הרי זה לוקה.</b> הכי משמע מדלא קתני הצבור והשותפין מותרים להמיר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הממיר בזדון או שהמיר בשגגה.</b> משנה בפ\"ב דתמורה (דף ט\"ז:) ר\"י בר יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה וכתב רבינו בפירוש המשנה והלכה כרבי יוסי דאין חולק עליו. ואני אומר אפילו אם היה נמצא מי שחולק עליו הלכתא כוותיה דר\"י בר יהודה מדאיפליגו אמוראי אליביה ועוד דאמרינן בפ\"ק (דף י\"ג) גבי הא דתנן ר' יהודה אומר הולד עושה תמורה ורבנן (יהיה) לרבות שוגג כמזיד אלמא רבנן הכי סבירא להו. \n",
+                "<b>ומ\"ש כיצד המתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי וכו' עד ואינו לוקה עליה.</b> שם ה\"ד שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור שהוא מותר להמיר (גבי תמורה לקי) גבי קדשים לא לקי ר\"ל ור\"י אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים. ל\"א גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש כסבור לומר שחור ואמר לבן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ר\"י אומר באומר תצא זו ותכנס זו גבי קדשים כאומר שנולד בהם מום נאכלים בלא פדיון גבי תמורה לקי רב ששת אמר באומר אכנס לבית זה ואקדיש ואמיר מדעתי ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי. ופירש\"י גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה שוגג כמזיד גבי קדשים לא לקי דלא מצינו מלקות אלא במזיד ובהתראה. כסבור לומר שור שחור שיצא מבית זה תחלה יהא תמורה תחת זה ויצא מפיו שור לבן גבי תמורה קדיש ולקי דהא גלי ביה קרא גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות אינו הקדש. תצא זו ותכנס זו ואותה של הקדש תמימה היא ולא נפקא לחולין אלא תופסת זו בקדושתה והויא תמורה והוא סבור שתצא לחולין כבעל מום ולא להמיר נתכוון ואפילו הכי לקי וגבי קדשים נמי דומיא דהאי שהיה יודע שהקדשים אסורים לזרים אבל סבור הוא דהיכא דנפל בהם מום נאכלין בלא פדיון והיינו דומיא דהאי שהיה יודע שהתמורה אסורה אבל בכה\"ג דסבר דמותר לא אמר יותר ונכנס והקדיש והמיר שלא מדעתו שבעל מחשבות הוא ולא היה יודע מה היה אומר בתמורה קדש ולקי דגלי קרא שוגג כמזיד בקדשים לא קדיש ואי איכא בעל מום למזבח לא לקי דהא לא קדיש דהקדש טעות הוא עכ\"ל. ומשמע דכל הני אמוראי לא פליגי לענין שהיא תמורה דכל חד מהני הויא תמורה מיהו לענין מלקות משמע ליה לרבינו דאף על גב דבמתכוין לומר ה\"ז תמורת עולה שיש לי ואמר תמורת שלמים לוקה משום דנתכוין להמיר אבל כסבור מותר להמיר אינו בדין שילקה דהוי כאנוס ובהא פליגי רבי יוחנן וריש לקיש עליה דחזקיה וכן בההיא דרב ששת כיון דהמיר שלא מדעתו הוי כאנוס ואינו לוקה. ויש לתמוה למה השמיט רבינו ההוא דאמר רבי יוחנן באומר תצא זו ותכנס זו: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד אבל אם דימה שמותר להמיר והמיר וכו' א\"א בפירוש אמרו בגמרא וכו'. טעמו משום דלא משמע להראב\"ד מלקות בקדשים אלא בגוזז ועובד ומשמע ליה דבגוונא דקתני בקדשים [לא] לקי קתני בתמורה לקי ורבינו סבר לה כדפירש רש\"י דבתמורה לקי משום ממיר ובקדשים לא לקי משום מקדיש בעלי מומין למזבח: \n",
+                "<b>וכתב</b> עוד הראב\"ד ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זה תמורה א\"א אין כאן שכחה וכו'. ואין פירושו מוכרח: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו וכו' עד שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.</b> שם (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המתכפר הוא שעושה תמורה וכו'.</b> שם בריש פרק קמא (דף ב':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היורש ממיר.</b> שם פ\"ק (דף ב'). \n",
+                "<b>ומ\"ש הניח בהמה לשני בניו ומת וכו'.</b> מימרא דר\"י פ\"ק דזבחים (דף ה'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קדשי נכרים עושים תמורה וכו'.</b> ריש פירקא קמא דתמורה ובפרק בית שמאי (זבחים מ\"ה) ובערכין (דף ה':) ופסק כרבי שמעון אף על גב דרבי יוסי פליג עליה מפני שבגמרא הביאו ברייתא זו לפשוט בעיא אחרת מרבי שמעון. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דאפשר עוד לומר דר' יוסי לא פליג ארבי שמעון בהא. \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר ה\"ז תמורה.</b> כן יש ללמוד ממ\"ש לא ממירים גבי לא נהנים ולא מועלין דהיינו לא נהנים מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא: \n",
+                "<b>הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל וכו'.</b> בריש תמורה בעיא דלא איפשיטא: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד אין קדשי נכרים עושים תמורה מן התורה א\"א שיבושין יש כאן וכו'. ודבריו מבוארים בריש תמורה ואינם סותרים דברי רבינו דאיכא למימר התם מדאורייתא אבל מדברי סופרים נכרי ממיר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אנשים ואחד נשים וכו'.</b> משנה בריש תמורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר וכו'.</b> שם בעיא ואמרינן עלה את\"ל עביד תמורה וכו' נכרי מהו שימיר וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת\"ל ולפיכך יש לתמוה למה פסק שהוא ספק. ואפשר שרבינו לא היה גורס את\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין הכהנים ממירים בחטאת ובאשם וכו'.</b> משנה שם (דף ד':). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואין הכהנים ממירים בבכור וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל הבעלים שהמירו בבכור כל זמן שהוא בביתם עושים תמורה.</b> ברייתא שם (דף ח':). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו וכו'.</b> נלמד ממתני' וגמרא פ\"ק דתמורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אילו של כ״ג עושה תמורה וכו'.</b> פ' הוציאו לו (יומא דף נ' נ״א): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יא-יב)</small> העופות והמנחות אינם עושים תמורה וכו' עד יצאו קדשי בה\"ב.</b> משנה בפ\"ק דתמורה (דף י\"ג): \n",
+                "<b>ומה שכתב מה מעשר בהמה הוקש למעשר דגן וכו'.</b> בריש תמורה (דף ג'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש בעלת מום קבוע אינה עושה תמורה עד ה״ז עושה תמורה וכו'.</b> משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופ״ב דבכורות (דף י״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממיר תמים בבעל מום וכו' עד הרי זה תמורה.</b> משנה פ\"ק דתמורה (דף ט'). \n",
+                "<b>ומ\"ש בין בבת אחת בין בזו אחר זו.</b> כתב הר\"י קו��קוס ז\"ל דיליף לה מדאיפליגו ר\"ל ור\"י שם אליבא דר\"ש אם ממירים וחוזרים וממירין ור\"י אמר כשם שאין ממירין שנים כאחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין משמע דאליבא דרבנן שממירין שנים כאחד הוא הדין שממירים וחוזרים וממירים דלא שאני לן בין בזה אחר זה לבבת אחת. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולוקה כמנין הבהמות שהמיר:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין התמורה עושה תמורה וכו' עד ולא תמורת תמורתו.</b> משנה וגמרא פירקא קמא דתמורה (דף י\"ב). \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל הממיר בבהמה וחזר והמיר בה וכו'.</b> שם (דף ט') אמר רבי יוחנן טעמא דר\"ש כשם שאין ממירין אחד בשנים כך אין ממירין וחוזרים וממירים משמע דלתנא קמא דממירין אחד בשנים ממירין וחוזרין וממירים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממירים איברים וכו'.</b> משנה פירקא קמא דתמורה (דף י') ופסק כתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממיר בכלאים או בטריפה וכו'.</b> משנה בסוף פ\"ב דתמורה (דף י\"ז) ואע\"פ שהיא שנויה בשם ר' אלעזר כתב רבינו בפירוש המשנה הלכה כר\"א ואין חולק עליו. וק\"ל שבתוספתא תני דלת\"ק עושים תמורה. וי\"ל שמאחר שבמשנתנו לא הזכירו כן משמע דסבר תנא דמתני' דליתא לההיא תוספתא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע והנרבע הרי הם כבעל מום וכו'.</b> תוספתא פרק קמא דתמורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שחציה קדש וחציה חולין וכו'.</b> תוספתא פרק קמא דתמורה שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל החטאות שדינם שימותו וכו' עושה תמורה:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש נקבה לפסחו או לעולתו וכו' עד סוף הפרק.</b> ברייתא פ\"ג דתמורה (דף י\"ט כ'): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התמורה הוא שיאמר בעל הקרבן וכו' עד ואינה תמורה.</b> משנה בסוף פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו לפניו שתי בהמות וכו'.</b> שם (דף כ\"ז) על המשנה הנזכרת רב אשי אמר אפי' בבעל מום נמי משכחת לה (תחת זו) לישנא דאחולי ומשכחת דהוי לישנא דאתפוסי ידו אקדש חול הוי ידו אחול קדש הוי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו לפניו שלש בהמות וכו'.</b> שם כל אלו בעיות נתפשטו באת\"ל חוץ מאחת שעלתה בתיקו ופסק בה להקל משום דאין מלקין על הספק: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים וכו' עד סוף הפרק.</b> משנה וגמ' שם (דף כ\"ה) וכר\"י: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד דין התמורות ליקרב וכו' עד שאינה טעונה לחם.</b> משנה בפרק ג' דתמורה (דף י\"ח): \n",
+                "<b>תמורת הפסח וכו'.</b> בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ״ו:) אמתני' דאמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה וכו' איפליגו רבה ור' זירא ופסק רבינו כר' זירא ולא ידעתי למה דלכאורה משמע דהלכתא כרבה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>תמורת הבכור והמעשר וכו' עד כך אין פודין תמורתן.</b> משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שהקדישה חציה עולה וכו'.</b> בתוספתא פרק ג' דתמורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן כל בהמת הקדש שאינה קריבה מפני תחלת הקדשה הרי תמורתה כמוה.</b> נלמד מהתוספתא הנזכרת: \n",
+                "<b>אמר חצי בהמה זו תמורה וכו'.</b> בפ' כיצד מערימין (תמורה דף כ״ו) אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חצייה עולה וחצייה מעשר ד״ה עולה קריבה היכא דאמר חציה תמורה וחציה מעשר מאי תמורה קריבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קריבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו. ופירש״י חציה עולה וחציה מעשר ד״ה עולה קריבה אפי' נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מלתא בתרייתא מידי דאין מעשר קדושה כה״ג אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילא תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גביה שהוא ממיר בה אלא חציה מעשר וחציה תמורה ותרוייהו כי הדדי נינהו וכו' עכ״ל. ורבינו נראה שהיה גורס הכל מודים היכא דאמר חצייה תמורה וחציה עולה ד״ה עולה קריבה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה חציה תמורה וחציה מעשר הרי זה ספק ואינה קריבה וגירסא זו מתפרשת על דרך פירש״י. והראב״ד פירש בענין אחר שכתב וז״ל א״א לישנא דגמ' הכל מודים וכו' דילמא להכי איכוון מעיקרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש בעל מום עובר וכו'.</b> משנה פרק הזרוע (חולין דף ק״ל) ופרק ב' דבכורות (דף י״ד). \n",
+                "<b>ומה שכתב אינה קריבה ואינה נפדית.</b> בפרק ב' דבכורות (דף ט\"ו) בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן וכו'.</b> משנה בסוף פרק שני דתמורה (דף ט\"ז) חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע ואין יוצא וכו': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולה שנתערבה בזבחים וכו'.</b> תוספתא ספ\"ג דתמורה וז\"ל עולה שנתערבה בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא (בדמי) יפה שבהן זבח ובדמי יפה שבהן עולה המיר באחת מהן ואין יודע באי זו מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת עולה היא הרי זה שלמים אם תמורת שלמים הוא זה הרי זה עולה והרי הן כשני זבחים שנתערבו זה בזה. חזר והמיר באחת מהן ואין ידוע באי זה מהן המיר הרי זה מביא מעות או זבח מתוך ביתו ואומר אם תמורת תמורה היא זו חולין היא (זו עולה) [הרי] היא שלמים אם תמורת שלמים היא זו הר\"ז עולה והרי הן כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה עכ\"ל. פירוש בזבחים בשלמים ומביא זבח אחר מתוך ביתו פי' זבח זה בהמת חולין: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד עולה שנתערבה בזבחים וכו'. אמר אברהם כל זה מועתק מן התוספתא וכו': \n",
+                "<b>ובעל</b> מ\"ע כתב וז\"ל לשון התוספתא שהגיע לידי הרמב\"ם ז\"ל אין בו שיבוש וגם לא בדברי עצמו והצעת ההלכה כך היא עולה שנתערבה בזבחים פירוש באחד משאר זבחים ד\"מ והמיר באחת מהן שאמר על בהמת חולין הרי זו תמורת זו אע\"פ שהוא מכיר הבהמה שהמיר בה אין ידוע לנו אם זו השלישית תמורת עולה או שלמים מפני ספק התערובת שאירע בשתים הראשונות מביא בהמה אחרת ר\"ל בהמה רביעית כדי לתקן הבהמה השלישית ואומר אם תמורת עולה היא השלישית על המעורבת הרי זו רביעית שלמים כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה שלמים ואם תמורת שלמים היא השלישית שאמרתי על המעורבת הרי זו הרביעית עולה כלומר בתחלת הקדש אני מקדישה עתה עולה ונמצאת בהמה שהביא רביעית עם התמורה השלישית כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ותמורותיהן כיוצא בהן דממ\"נ אחת מהשלישית והרביעית עולה והאחרת שלמים האחת מדין תמורה והאחרת מדין תחלת הקדש בתנאי שהתנה והן בדמיון הראשונה והשנייה שנתערבו ולא הוכרו לדעת אי זו מהן עולה ואי זו מהן שלמים חזר והמיר באחת משתיהן כלומר אמר על בהמה חמישית הרי זו תמורת זו על אחת מהשתים האחרונות שהן השלישית והרביעית ואין ידוע באי זה ר\"ל באי זו משתים האחרונות המיר אם בתמורה שהיא השלישית והרי זו החמישית תמורה ואם ברביעית שהוא בתחלת הקדש המיר והרי זו החמישית בתמורת תחלת הקדש שהקדיש הרביעית בתנאי ומה תקנה יש בה מביא זבח אחר כלומר בהמה ששית תמימה הראויה לזבח מתוך ביתו כלומר שהיא חולין ואומר על התמורה השנייה שהיא החמישית אם תמורת תמורה היא זו וקי\"ל דאין תמורה עושה תמורה הרי הששית שהביא חולין כלומר שאין צורך לחלל החמישית שהרי היא חולין משכבר המירה בתמורה ואם תמורת עולה או שלמים היא החמישית שאמרנו שהביא בתמורת השניה הרי זו הששית שהביא עתה עולה או שלמים שתתחלל בה קדושת החמישית המסופקת והרי דין זו הששית שהביא בתמורת השניה לחלל ספק התמורה השנייה שהיא החמישית כשהיא עומדת עם התמורה והשניה בעצמה שתיהן עומדות לפנינו החמישית והששית בזבח שהרי זבח אחר הוא שהביא ששית ותמורה שהיא החמישית שנתפסה שניה בספק תמורת העולה והשלמים ותמורותיהן כיוצא בהן ע\"כ פירוש דבריו ודברי התוספתא על נוסחא אמיתית ופירוש נכון ע\"כ לשון המ\"ע. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל ביאור דברי רבינו זו שעולה נתערבה בשלמים והמיר באחת שתערובת זה נמצא שזו התמורה ספק עולה ספק שלמים לצאת ידי ספק של התמורה צריך להקריב עולה ושלמים לכך צריך להביא בהמה אחרת ויאמר אם זו תמורת עולה שנמצא שגם היא צריכה ליקרב עולה זה אני מקדיש לשלמים ואם זו היא תמורת שלמים זאת אני מקדיש לעולה ונמצא עתה התמורה וזאת הבהמה האחת עולה והאחת שלמים ממ\"נ אחת מכח התמורה ואחת הקדיש הוא ואין ידוע איזו יקריב עולה ואיזו יקריב שלמים ולכן ירעו עד שיסתאבו ויביא עולה ושלמים ונמצא שלתקן התמורה הוצרכנו להקדיש אחת תחילה וכשיוממו השתים יחללם על שתים אחרות וכן הוא לשון התוספתא עולה שנתערבה בזבחים וכו' והחלוקה הראשונה שאמרו בה ירעו לא שייכא לדין תמורה אלא היא הקדמה להודיענו אחר שיביא הבהמה ויקדיש אותה והרי שתיהן אחת עולה ואחת שלמים ואין ידוע מה דינם לכך הקדימה להודיע דינם ורבינו כבר ביאר הדין בפרק ששי מהל' פסולי המוקדשין וכדברי הר\"א יש תקנה אחרת שאין צריך רק לשתי בהמות תמות מתחלה וימתין עד שתומם התמורה כי ממ\"נ צריך להמתין וכן גם לדרך רבינו ויביא שתי בהמות ויאמר אם זו תמורת העולה זו שלמי נדבה ואם זו תמורת השלמים זו עולת נדבה. ונראה שסובר שגם כוונת התוספתא הוא כן שכשיפול בה מום יביא שתים מתוך ביתו וכו' ובודאי לפי זה לא שייך בעולה ושלמים שנתערבו וכו' אלא שלדעת הר\"א נפקותא של זה לחזר והמיר וזה שאמר כל זה מועתק מהתוספתא וכו'. מ\"מ לשון התוספתא כדברי רבינו היא שמביא תחלה זבח ואח\"כ אמר הרי שתיהן כשני זבחים והדבר מוכרח לפ\"ז דהיינו בעולה ושלמים ואין יודע איזו עולה ואיזו שלמים ובא להשלים להודיע דין תקנת תמורה זו דהוי כנתערבו ואח\"כ מתחיל בדין אחר דהיינו חזר והמיר וכו' ולדעת הר\"א מה שאמרו והרי הם כשני זבחים הוא הקדמה להן חזר והמיר וכו' ומה שאמרו תחלה מביא זבח על כרחין צריך שתים שא\"א לסברתו לתקן אלא בשתים וגם צריך להיות כל זה אחר שנפל בה מום כי אין חילול עד שיפול בו מום ולדעת רבינו אין זבח זה חילול רק הקדש מחדש. אלא שקשה למה הוצרכו לעשות תערובת זבח עתה כיון שסוף סוף צריך להביא שתים עולה ושלמים ימתין עד שתומם כדברי הר\"א ובדין חזר והמיר שאמרו בתוספתא גם זה לדעת רבינו על הדרך שכתב שיקדיש עתה מחדש אותו זבח שמביא ויאמר אם זו שהמרתי המרתי בתמורה אינה כלום וזה הזבח שאני מביא חולין הוא ואם המרתי בשניה שהקדשתי אני מקדיש זבח זה שאני מביא באופן אם אותה תמורת עולה שהזבח הראשון שהקדשתי היה עולה כי התמורה היה שלמים זה אני מקדיש לשלמים ואם היה שלמים זה אני מקדיש לעולה וזה שכתב רבינו אם תמורת עולה או שלמים ה\"ז שהביא עולה או שלמים כלומר אם תמורת עולה זו שלמים ואם תמורת שלמים זו עולה גם בזה כתב הר\"א ולפיכך כשחזר והמיר באחת מהן וכו' ע\"כ: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלמים שנתערבו בבכור או במעשר וכו'.</b> תוספתא בפ' הנזכר: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד דין ולדות ולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים וכו'.</b> משנה פרק ג' דתמורה (דף י\"ז). \n",
+                "<b>ומה שכתב במה דברים אמורים בולדות עצמם אבל ולדי ולדות אינם קריבים וכו'.</b> שם וכרבי יהושע בן לוי: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבעה חי וכו'.</b> כך היא הגירסא הנכונה והיא ברייתא בפירקא קמא דתמורה (דף י':) וקסבר האי תנא ולדות קדשים ממעי אימן הם קדושים ואף על גב דאיכא תנא דפליג ואמר בהוייתן הם קדושים משמע לרבינו דהלכה כהאי תנא מדאמרינן בריש פרק כיצד מערימין (תמורה דף כ״ה) דרבן שמעון בן גמליאל סבר כההוא תנא משמע דרבנן פליגי עליה והלכתא כוותייהו. אבל יש לתמוה דהוה ליה למפסק כרבן שמעון בן גמליאל דכל מקום ששנה במשנתנו הלכה כמותו וצריך עיון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד תמורת האשם וכו'.</b> משנה פרק ג' דתמורה (דף כ':). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם ילדה זכר אחר שהקריב אשמו.</b> שם אמר רב נחמן וכו' מחלוקת לפני כפרה אבל לאחר כפרה דברי הכל הוא עצמו יקרב עולה ופריך והא תני רב חנניה לסיועי לריב\"ל ואסיק בקשיא ומשמע לרבינו דכיון דלא אסיקנא בתיובתא לית לן למדחייה לדרב נחמן ורבה בר אבוה מהלכתא לשוויינהו טועים. ואפשר דבגירסת רבינו לא הוה מסיק לה בקשיא אלא הוה מתרץ לה. והראב\"ד כתב א\"א זה אין לו שורש וכו'. וכבר כתבתי טעם לדברי רבינו. ולענין מה שהקשה הראב\"ד כתב הר\"י קורקוס ז\"ל די\"ל דמפריש נקבה לעולה עיקר הקדושה אינה קריבה וכיון דאימיה לא קרבה גם הולד לא יקרב אבל ולד תמורת אשם עיקר הקדושה זכר היה וקרב ונהי דתמורה הלכתא גמירי לה ולד תמורה נהי דאשם א\"א שיקרב מידי קדושת מזבח לא נפיק ובנולד קודם שהקריב דאיכא למיחש לאיחלופי גזרו שלא יקרב הוא עצמו אלא דמיו ובהכי לא אתי לאיחלופי לרבנן כיון שהוא עצמו אינו קרב אבל נולד אחר שהקריב אשמו אפילו יקריב הולד עצמו עולה לא שייך איחלופי ולפיכך לא גזרו עכ\"ל: \n",
+                "<b>הפריש נקיבה לאשמו וכו'.</b> פשוט פרק ג' דתמורה (דף י\"ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהם לנדבה.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד תמורת העולה וכו'.</b> משנה שם (דף י\"ח:). \n",
+                "<b>ומ\"ש הפריש נקבה לעולתו וילדה וכו'.</b> גם זה משנה שם ופסק כת\"ק: \n",
+                "<b>כבר ביארנו במעשה הקרבנות וכו': וב\"ד מקריבים באותם המעות עולות נדבה וכו' עד ונסכיה משלו.</b> משנה בפרק ג' דתמורה (דף כ':): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד המעשר תמורת המעשר וכו'.</b> ג\"ז משנה שם (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד תמורת הפסח וכו'.</b> שם משמע הכי: \n",
+                "<b>הפריש נקבה לפסחו וילדה וכו'.</b> שם (דף י\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולד בעלת מום וכו'.</b> בפירקא קמא (דף י') פלוגתא דבר פדא ור\"י ופסק כר\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשים שהפילו וכו'.</b> משנה בסוף תמורה (דף ל\"ג:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המשנה את הקדשים וכו'.</b> בסוף פרק המקדיש שדהו (ערכין דף כ״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש שאין משנים אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית.</b> משנה בפ\"ב דתמורה (דף ל\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל וכו': כתב</b> הראב\"ד זה לא ידעתי מנין לו וכו'. ומ\"ש והרי הוא מודה שמשנין בדק הבית נראה לי שדייק כן ממה שאמר אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח משמע דוקא מחמור לקל אין משנין אבל מקל לחמור משנין. ואפשר לומר שרבינו סבור שטענה זו שטען הראב\"ד לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית היא כדאי לומר שבבדק הבית רשאי לשנות מקל לחמור אבל אינה כדאי לומר שיהא רשאי לשנות מחמור לקל. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו שאין לוקין על לאו זה.</b> טעמא משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל ואע\"ג דמקדיש בעל מום לוקה התם שאני דבדיבוריה עביד מעשה שמשנה הבהמה מחולין לקדש אבל כאן לא עביד כלום בדיבוריה כי אין דבריו מועילים כלל כמבואר שם גם בבכורות פרק אחרון (דף נ\"ג:) אמרו השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חיילא קלה אחמורה מבעיא מאי היא דתנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה וכו' מוכח ודאי הכי הוא דלא חיילא ולא אמר כלום ומסתמא כל כמה דלא מפרש שאם עשה חל עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יב-יג)</small> כיצד מערימין על הבכור וכו' עד שהבכור ביציאתו הוא שמתקדש.</b> משנה וגמרא ברפ\"ה דתמורה (דף כ\"ד:): \n",
+                "<b>סליקו הלכות תמורה בס\"ד</b>\n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}