14bd09a54aa119bc792c6f59fda99100b1d880e68cb5cf31153365eac00d3d43

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Arakhin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,410 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Arakhin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ערכין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל מעריכין.</b> הכל לאתויי בן שלש עשרה שנה ויום אחד ולא הביא שתי שערות, שהוא מעריך. והוא מופלא הסמוך לאיש. ומופלא אקרי ליה לפי שבודקים אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש. אע״ג דאיש כי יפליא כתיב (ויקרא כ״ז), כשהוא סמוך לפרקו קרוי איש לענין זה. והכל דקאי נמי על נערכים, לאתויי מנוול ומוכה שחין, שאין שוין דמים. דסלקא דעתך אמינא נדר בערכך כתיב (שם), כל שישנו בדמים ישנו בערכין, וכל שאינו בדמים אינו בערכין, קמשמע לן. והכל דקאי על נודרים, משום נידרים נקט ליה. ונידרים גופיה אצטריך, לאתויי פחות מבן חודש שהוא נידר אע״פ שאינו נערך:",
+                "<b>מעריכין.</b> אם אמר על אחד, ערך פלוני עלי, נותן ערך אותו פלוני כפי שניו כמו שקצוב בפרשת ערכין, שהערך נותן לפי שנים של נערכין:",
+                "<b>ונערכין.</b> אם אמר אחר עליו ערך פלוני זה עלי, או אמר הוא עצמו ערכי עלי:",
+                "<b>נודרים.</b> אמר דמי פלוני עלי, צריך שיתן כמו שהוא יפה לימכר בשוק:",
+                "<b>ונידרין.</b> אמר אחר עליו דמי פלוני עלי, או אמר הוא עצמו דמי עלי:",
+                "<b>כהנים ולוים.</b> כהנים אצטריכא ליה לאשמעינן דנערכין, דסלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (שם) והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן, ישראל לפני כהן ולא כהן לפני כהן, הלכך כהן ליתיה בערכין, דאי עני הוא לא קרינא ביה והעמידו לפני הכהן, קמשמע לן דכהנים איתנהו בתורת ערכין. ואיידי דתנן כהנים, תנן לויים וישראלים:",
+                "<b>נשים ועבדים.</b> והאשה משלמת כשתתאלמן או תתגרש, והעבד כשישתחרר:",
+                "<b>טומטום ואנדרוגינוס נודרים ונידרים.</b> שהרי יש להם דמים:",
+                "<b>ומעריכין.</b> את אחרים, אם אמרו ערך פלוני עלי, נותנים ערך אותו פלוני:",
+                "<b>אבל לא נערכין.</b> אם אמר ערכי עלי, או אמר אחר עליהם ערך פלוני עלי, לא אמר כלום. דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכין, עד שיהיה זכר ודאי או נקבה ודאית:",
+                "<b>פחות מבן חודש נידר.</b> אם אמר דמיו עלי. שהרי שוה דמים כל שהן:",
+                "<b>אבל, לא נערך.</b> שלא נאמר ערך בפרשה אלא מבן חודש ומעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנכרי ר׳ מאיר אומר נערך.</b> תרי קראי כתיבי בפרשת ערכין, חד ריבוי וחד מיעוט. בני ישראל, מיעט את הנכרים. איש כי יפליא, ריבה כל איש ואפילו נכרי במשמע. ר׳ מאיר סבר, נכרי נערך ולא מעריך, שכן מצינו שריבה הכתוב בנערכים יותר מבמעריכים, שהרי חרש שוטה וקטן נערכין, אבל לא מעריכין, הלכך שדי מיעוטא למעריך וריבויא לנערך:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר נכרי מעריך ולא נערך.</b> שכן מצינו טומטום ואנדרוגינוס מעריכים, ולא נערכים. והלכה כרבי יהודה. הלכך נכרי שאמר ערך ישראל פלוני עלי, חייב ליתן כפי שניו הערך הקצוב בפרשה. וישראל שאמר ערך נכרי פלוני עלי, או נכרי שאמר ערכי עלי, לא אמר כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגוסס.</b> לא נידר, דלאו בר דמים הוא, דלמיתה הוא עומד:",
+                "<b>ולא נערך.</b> דכתיב והעמידו והעריכו, והאי ��או בר העמדה והערכה הוא:",
+                "<b>והיוצא ליהרג.</b> שנגמר דינו בבית דין של ישראל. אבל יוצא ליהרג על פי המלכות, לא שנא מלכות ישראל, ולא שנא מלכות של נכרים, דברי הכל מעריך ונערך:",
+                "<b>לא נידר.</b> דלאו בר דמים הוא:",
+                "<b>ולא נערך.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה. ור׳ חנינא בן עקביא דאמר נערך, מוקי להאי קרא דכל חרם אשר יחרם לדרשא אחריתי:",
+                "<b>ר׳ יוסי אומר כו׳</b> ר׳ יוסי ותנא קמא לא פליגי בנודר ומעריך ומקדיש. כי פליגי באם הזיק. תנא קמא סבר, אם הזיק פטור מן התשלומים. ואע״פ שהמזיק חייב בתשלומין מן התורה, מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, אלא כמלוה על פה, ומלוה על פה אינו גובה מן היורשים. ורבי יוסי סבר, מלוה הכתובה בתורה, כמלוה הכתובה בשטר דמיא וגובה מן היורשים. והלכה כתנא קמא. אבל לאחר שתקנו דמלוה על פה גובה מן היורשים, בית דין גובין מממונו ומשלמים מה שהזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממתינין לה עד שתלד.</b> דמהו דתימא ולדות ממונא דבעל הן כדכתיב (שמות כ״א:כ״ב) כאשר ישית עליו בעל האשה, ולא נפסדינהו מיניה קמשמע לן דכתיב (דברים כ״ב:כ״ב) ומתו גם שניהם, גם לרבות את הולד:",
+                "<b>ישבה על המשבר.</b> מקום מושב האשה היולדת קרוי משבר:",
+                "<b>ממתינין לה עד שתלד.</b> דכיון דנעקר לצאת, גופא אחרינא הוא ואינו כגוף אמו:",
+                "<b>נהנין בשערה.</b> לאו שערה ממש קאמר, אלא פאה שהיתה לה משער אשה אחרת קשורה לשערה. ודוקא כשאמרה תנו אותה לבתי או לפלונית, דכיון דאמרה תנו גליא דעתה דלא ניחא לה דתהוי כגופה לאתסורי, וכנטולה מחיים דמיא. אבל בענין אחר אסור, שנויי המת אסורים בהנאה:",
+                "<b>בהמה שנהרגה אסורה בהנאה.</b> אפילו שערה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין בערכין פחות מסלע.</b> אפילו עני שהעריך ואין ידו משגת אינו נדון בפחות מסלע, דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ה) וכל ערכך יהיה בשקל הקודש, כל ערכין שאתה מעריך לא יהיו פחותים משקל:",
+                "<b>ולא יותר על חמשים.</b> דזהו גדול שבערכים דכתיבי בפרשה:",
+                "<b>נתן סלע והעשיר.</b> בן עשרים שערכו חמשים והיה עני ונתן סלע בערכו, דעני נידון בהשגת ידו, והעשיר, פטור:",
+                "<b>פחות מסלע.</b> נתן פחות מסלע:",
+                "<b>והעשיר.</b> נותן חמשים. דבנתינה קמייתא לא יצא ידי ערכו ועדיין ערכו עליו:",
+                "<b>היו בידיו חמש סלעים.</b> עני בן עשרים שהעריך עצמו, והיו לו חמש סלעים:",
+                "<b>ר׳ מאיר אומר אינו נותן אלא אחת.</b> דסבר ר׳ מאיר או נותן כל החמשים שעליו או אינו נותן אלא שקל:",
+                "<b>וחכמים אומרים נותן כל מה שבידו.</b> דקרא דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל, לפחות שבערכין הוא דאתא, שאפילו עני שבעניים לא יתן פחות. ומיהו היכא דאית ליה טפי יהיב, דכתיב (שם) על פי אשר תשיג. והלכה כחכמים:",
+                "<b>אין פתח בטועה פחות משבעה.</b> איידי דאיירי באין בערכין פחות ולא יותר, תנא נמי לכל הנך דאית בהו אין פחות ולא יותר:",
+                "<b>פתח.</b> תחלת נדות. שדין נדה דאורייתא הוא, אם התחילה וראתה היום, מונה ששה והוא. ראתה שנים, מונה חמשה והם. ראתה שלשה מונה ארבעה והם. [ואפילו] ראתה כל שבעה ופסקה לערב, טובלת ומשמשת. ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום, שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת. ואם ראתה בהן שלשה רצופים, הויא זבה גדולה שטעונה שבעה נקיים וקרבן. ואם משכו ימי זיבה חודש או שנה, אינה חוזרת לתחלת נדות עד שתשב שבעה נקיים. וכשישבה שבעה נקיים וראתה, הויא תחלת נדה ומונה ששה והוא, וחוזרת לענינה ככל המפורש. ואם לא ראתה באותן אחד עשר יום שלשה רצופים, אינה זבה. וכשתראה אחריהן, בין שהיא רואה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הוי תחלת נדה. ואפילו תראה שלשה רצופים, אינה מונה אלא ארבעה והם, שאין ימי זוב אלא אותן אחד עשר יום שבין סוף נדות זה לתחלת נדות הבא:",
+                "<b>אין פתח בטועה פחות משבעה.</b> טועה [שראתה] היום ואינה יודעת אם בימי נדותה עומדת, או באותן אחד עשר יום של ימי זוב, אינה חוזרת לפתח נדותה בפחות משבעה נקיים ולא יותר על שבעה עשר נקיים. כיצד, טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי היום, ואינה יודעת אם בימי נדות היא וצריכה למנות ששה והוא, אם באותן אחד עשר יום של ימי זיבה ואינה צריכה לשמור, אלא יום כנגד יום, פתחה שבעה עשר, שאם לא תראה עד לאחר שבעה עשר יום לבד מיום זה, חוזרת לפתח נדותה. דאם יום זה שראתה תחלת ימי זיבה הוא, כיון שכלו אחד עשר שלמו ימי זיבה והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר שבעה עשר ותחלת נדה היא. ואפילו אם תאמר שיום זה תחלת נדה הוא, אעפ״כ יצתה מימי הזוב לסוף יום שבעה עשר לבד מיום זה. אבל אם תראה יום שבעה עשר לא יצאה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה הוא, דיש לומר שמא יום זה שראתה תחלת ימי נדה הוה, ויום שבעה עשר שראתה בו, סוף אחד עשר שבין נדה לנדה הוא, או שמא יום ראשון מימי הזוב הוא, וכשכלו אחד עשר יצתה מימי הזוב, ויום שבעה עשר שראתה בו תחלת נדה היא. וכל שכן אם תראה קודם יום שבעה עשר, שלא יצאה מן הספק. וכל זמן שתהא בספיקה זו, מקולקלת היא, שלעולם נחמיר עליה מספק. שכשתראה יום אחד, נאמר תחלת נדה היא וצריכה ששה והוא. וכשתראה שלשה רצופים, נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן. אבל לאחר שבעה עשר אין להחמיר, דודאי תחלת נדה היא, ואפילו תראה שלשה ימים רצופים תמנה ארבעה והם וטובלת וטהורה:",
+                "<b>אין בנגעים פחות משבוע אחד.</b> להסגר. דיש בנגעי אדם שנבררים לשבוע אחד אם לטהר אם לחלוט:",
+                "<b>ולא יותר על שלשה שבועות.</b> נגעי בתים. דתניא בתורת כהנים, מנין שאם עמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני שחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי, תלמוד לומר (ויקרא י״ד:מ״ח) ובא הכהן ואם בא יבא כו׳:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתים מארבעה חדשים מעוברות.</b> של שלשה יום לשנה. דלא עבדינן טפי משמונה חסרים. אבל שמונה חסרים עבדינן:",
+                "<b>ולא נראה יותר על שמונה.</b> כלומר, ולא נראה לחכמים לעבר בשנה יותר על שמונה חדשים. שחדשה של לבנה כ״ט יום וחצי, ושתי ידות שעה, ושבעים ושלש חלקים, הרי לשני חדשים נ״ט ימים, חודש אחד מעשרים ותשעה, וחודש אחד משלשים יום. חודש של עשרים ותשעה הוא חסר, וחודש של שלשים קרוי מלא או מעובר. ובדין היה שיהיו כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר, אלא מפני יתירות השתי ידות שעה ושבעים ושלש חלקים שיש בכל חודש וחודש, צריכים פעמים לעשות שמונה חדשים מחדשי השנה מלאים וארבעה חסרים, פעמים שמונה חסרים וארבעה מלאים:",
+                "<b>אין פחות משנים.</b> ליום שני לאפייתן:",
+                "<b>ולא יותר על שלשה.</b> ויום שלישי לאפייתן נאכלין, ותו לא. כיצד, חל יום טוב של עצרת באחד בשבת, נאפות בערב שבת, שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יום טוב, ונאכלות ביום טוב לאחר תנופתן, דהיינו ליום שלישי. וכשחל עצרת בשאר ימי שבוע, נאפות בערב יום טוב ונאכלות ביו״ט שהוא שני לאפייתן:",
+                "<b>לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה.</b> שהוא נאפה בערב שבת ונאכל לשבת אחרת שהוא יום תשיעי לאפייתו. חלו שני ימים טובים של ראש השנה להיות בחמישי בשבת וששי בשבת, אופין לחם הפנים ברביעי בשבת, ומסדרים אותו על השלחן. בשבת, ונאכל לשבת שניה שהוא יום אחד עשר לאפייתו:",
+                "<b>ולא יתר על שנים עשר.</b> כיצד, נולד בין השמשות של ערב שבת, אינו נמול בשבת, דשמא תשיעי הוא. דבין השמשות ספק יום ספק לילה, ואם יום הוא נמצא שבת יום תשיעי, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. ואם חלו שני ימים טובים של ראש השנה אחר אותה שבת, אינו נמול עד יום שלישי שהוא שנים עשר ללידתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש.</b> במסכת סוכה פרק החליל (סוכה דף נ״ג) הן מפורשים. והא דתנן ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה, לאו דוקא, דזמנין דמוסיפין עד שבעה וחמשים תקיעות כשחל ערב פסח להיות בשבת, ומשום דלא שכיח כולי האי לא חשיב ליה:",
+                "<b>אין פוחתים משני נבלים.</b> לשני לוים:",
+                "<b>ולא מוסיפים על ששה.</b> לא אתפרש טעמא:",
+                "<b>חלילין.</b> מין כלי זמר שקולו נשמע למרחוק. צלמילי״ש בלע״ז, ובערבי מזמאר״י:",
+                "<b>ולא מוסיפין על שנים עשר.</b> כנגד שנים עשר יום בשנה שהחליל מכה בהן לפני המזבח. ולשון מכה נופל בחליל, לפי שהוא עשוי נקבים ומכה באצבעו על הנקבים להנעים הקול:",
+                "<b>בשחיטת הפסח.</b> בארבעה עשר בניסן שהיו קורין ההלל בעזרה בשעת שחיטה, כדאמר בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד):",
+                "<b>אבוב.</b> הקנה הדק שבראש החליל. ובגמרא מוכח דחליל גופיה קרוי אבוב:",
+                "<b>שקולו ערב כשהוא של קנה, יותר משל נחושת.</b> ודוקא חליל שמכה לפני המזבח על הקרבן הוא שדוחה את השבת וכל שכן יום טוב. אבל חליל של בית השואבה לא היה דוחה לא את השבת ולא את יו״ט, כדמוכח בסוכה פרק החליל:",
+                "<b>לא היה מחליק אלא באבוב יחידי.</b> כשהיה מגיע לסיים הנעימה היה אחד מן החלילים מאריך לאחר שסיימו האחרים, שזהו, חילוק יפה יותר משאילו, יסיימו שניהם כאחד. וחילוק, היינו סיום השמעת קול הנעימה. ובשעת ההקרבה היה שיר זה, והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן שנים עשר ימים, והחלילים היו מחללים. אבל בשאר ימים היו מהללים י בצלצל וכנורות. והשיר היה השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש בראשון היו אומרים לה׳ הארץ ומלואה וכל המזמור, בשני גדול ה׳ ומהלל מאד וגו׳, וכן כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדי כהנים היו.</b> אותן המכים בחליל. דסבירא ליה לר׳ מאיר אין מעלים מן הדוכן ליוחסים ולא למעשרות, הלכך לא אכפת לן אם היו עבדים:",
+                "<b>בית הפגרים ובית צפריא.</b> שם משפחות מיוחסות:",
+                "<b>ומאמאום.</b> שם מקום:",
+                "<b>משיאין לכהונה.</b> כהנים היו נושאים את בנותיהן, שמשפחות מיוחסות שבישראל היו. ור׳ יוסי סבר דמעלין מן הדוכן ליוחסים, הלכך אי לאו דמיוחסין היו לא הניחום לנגן על הדוכן:",
+                "<b>רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו.</b> רבי חנניא בן אנטיגנוס סבר מעלין מן הדוכן למעשרות, הלכך לוים היו. ולא פליגי אלא במנגנים בכלי זמר, אבל בשיר שבפה כולי עלמא מודו דאין אומרים שיר בפה על הקרבן אלא לוים, דכתיב גבי לוים (דברים י״ח) ושרת בשם ה׳ אלהיו, איזהו שירות שהוא בשם ה׳, הוי אומר זה השיר. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים.</b> האי תנא סבר דכבשים של תמידין טעונים ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתן, דומיא דפסח מצרים שהיה מקחו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר, דיליף מועדו האמור בתמידים (במדבר כ״ח:ב׳) תשמרו להקריב לי במועדו, ממועדו האמור בפסח (שם ט׳) את הפסח במועדו. הלכך, קודם יום חינוך ארבעה ימים מבקרין שמונה טלאים ונותנין בלשכת הטלאים, וביום חינוך נוטלים שנים לתמידין ונשארו שם ששה מבוקרים, ולאחר כן קודם הלילה מבקרים שנים ונותנים שם. ומשום דהנך ליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים, לא חשיב להו. וכן לעולם נוטלין שנים ונותנים שנים. ואלו השנים שנותנים נוטלים אותם לחמישי של יום נתינתן:",
+                "<b>כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה.</b> סימנא בעלמא נקט, דכי היכי דאי מקלעי שבת ושני ימים טובים של ראש השנה בהדי הדדי היה צריך להקדים ולבקר ההוא דשלישי בשבת מערב שבת, דהא לא מצי קודם היום לילך ולבקש טלה ולבקר, והויא לקיחה ארבעה ימים קודם שחיטה, הכי נמי לעולם בעינן ארבעה ימים קודם שחיטה:",
+                "<b>ומוסיפין עד לעולם.</b> אם רצו להוסיף טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, מוסיפים כמו שירצו:",
+                "<b>משתי חצוצרות.</b> כשתוקעין בחצוצרות אין פוחתים משתים:",
+                "<b>ומוסיפין עד לעולם.</b> בגמרא מפרש עד מאה ועשרים. שנאמר (דברי הימים-ב ה׳) ועמהם הכהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות:",
+                "<b>והצלצל לבד.</b> צלצל אחד היה שם ולא יותר. דאמר קרא (שם א ט״ז) ואסף במצלתים להשמיע. ואע״ג דמצלתים כתיב לשון רבים, מפני שהן שתי חתיכות רחבות של מתכת שמכין זו על זו, ומיהו חדא עבידתא עביד, שאין אחד מהם מועיל בלא חברו, וחד גברא עביד בהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין משנים עשר לוים.</b> תשעה לתשעה כנורות, ושנים לשתי נבלים, ואחד לצלצל:",
+                "<b>דוכן.</b> כמין אצטבא שהלוים עומדים עליה:",
+                "<b>אין קטן נכנס.</b> אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה, כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות:",
+                "<b>אלא בשעה שהלוים עומדים.</b> על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהם:",
+                "<b>ולא היו.</b> אותם קטנים אומרים בנבל וכנור, אלא בפה:",
+                "<b>כדי ליתן תבל.</b> ליתן תבלין בנעימת הלוים. לפי שקול הקטנים דק וצלול ומתבל את קול הגדולים:",
+                "<b>לא עולין.</b> אותן קטנים למנין שנים עשר לוים הצריכים לדוכן:",
+                "<b>ואין עולין.</b> על האצטבא המוכנת לדוכן. אלא בארץ היו עומדים:",
+                "<b>וצוערי הלוים היו נקראים.</b> שהיו מצערים את הלוים הגדולים, שאין יכולים לבסם ולהנעים קולם כמותם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש בערכין להקל ולהחמיר וכו׳</b> כולהו מפרש להו ואזיל לקמן בפרקין:",
+                "<b>את הנאה שבישראל.</b> אפילו שוה מאה מנה אינו נותן אלא חמשים סלע, והיינו להקל. ולהחמיר, שהמעריך את הכעור שבישראל אפילו אין שוה אלא חמש סלעים. נותן חמשים סלעים אם הנערך מבן עשרים ועד בן ששים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחולת המחוז.</b> סביבות העיר. שאינה משבחת כל כך מפני מדרס הרגלים:",
+                "<b>חולות.</b> סביבות. כמו מחול הכרך [כלאים פ״ד]:",
+                "<b>מחוז.</b> עיר. פירוש אחר מחוז, שם מקום שלא היו שדותיהן חשובים:",
+                "<b>בפרדסות.</b> מקום שיש בו הרבה אילנות נטועים:",
+                "<b>סבסטי.</b> שם מקום. והאילנות שם מעולים מאד:",
+                "<b>נותן.</b> מי שפודה אותן מן ההקדש בין בעלים בין איש אחר:",
+                "<b>בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.</b> אם תחלת היובל היא. ואם לאו, מגרע משנים שעברו סלע ופונדיון לשנה. בית זרע חומר שעורים, מקום ראוי לזריעת כור, דהיינו שלשים סאה של שעורים. והוא גדול ממקום זריעת כור של חטין. והמקדיש שדה אחוזה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה האילנות בשווין, וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:",
+                "<b>ובשדה מקנה נותן את שויו.</b> דבשדה מקנה כתיב (ויקרא כ״ז) וחשב לו הכהן את מכסת הערכך, ואין מכסת אלא מנין דמים, דהיינו כפי מה שהוא שוה, וכן הוא אומר (במדבר ל״א) והרמות מכס:",
+                "<b>אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה.</b> שהרי נאמר בשדה אחוזה וחשב, ונאמר בשדה מקנה וחשב, מה בשדה אחוזה דבר קצוב, אף שדה המקנה דבר קצוב, דהיינו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:",
+                "<b>ובשדה מקנה אינו נותן חומש.</b> דבשדה מקנה כתיב מכסת הערכך, הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש. ואין הלכה כר׳ אליעזר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>המית בן חורין נותן את שוויו.</b> דכתיב (שמות כ״א:ל׳) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, דמי ניזק:",
+                "<b>חבל בזה ובזה.</b> בין בעבד בין בבן חורין, ולא המיתו. משלם נזק שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>פגם.</b> שמין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו:",
+                "<b>לפי המבייש והמתבייש.</b> אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה. והמתבייש, לפי חשיבותו בשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה.</b> שהאומר לא מצאתי בתולים נותן מאה, והאונס דמוציא בתולים על ידי מעשה נותן חמשים:",
+                "<b>גזר דין.</b> שלא ליכנס לארץ:",
+                "<b>זה עשר פעמים.</b> גבי מרגלים כתיב, דמשמע על זה נתחתם גזר דין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השג יד בנודר.</b> תורת דין השגת יד, שעני נדון בערכין כפי השג ידו, בתר נודר אזלינן, ולא בתר נידר, כדמפרש לקמן:",
+                "<b>והשנים בנידר.</b> ילד שהעריך ערך זקן, נותן ערך זקן, דלא אזלינן בתר שנים דנודר. ותנא דקרי למעריך נודר, לישנא דקרא נקט, דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן. ואיידי דאמר השג יד בנודר אמר נמי השנים בנידר:",
+                "<b>והערכים בנערך.</b> קצב הערך דזכר ונקבה, בתר נערך אזיל, ולא בתר מעריך, כדמפרש לקמן דאיש שאמר ערך אשה פלונית עלי נותן ערך אשה:",
+                "<b>והערך בזמן הערך.</b> כדמפרש לקמן, שאם העריך עצמו כשהיה פחות מבן עשרים דהוי ערך קטן, וקודם נתינתו היה בן עשרים, אינו נותן אלא כשעה שהעריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אני אף בערכין כן.</b> אילו מתרמי אף בערכין דומיא דקרבנות, הוי כקרבנות. דהא דאמרת דערכין אינן כקרבנות. משום דלא דמו אהדדי, דמפני מה עני שהעריך עשיר נותן ערך עני לפי השג יד, לפי שאין העשיר חייב כלום, ולא דמי למצורע. וזה שאמר על העשיר, לא נתכוין אלא לפי מדת שנותיו של עשיר שפחותים או יתרים על שנותיו שלו, הלכך נדון בהשג יד. אבל עשיר שאמר ערכי עלי דהוי חייב ערך שלם, דומיא דמצורע [עשיר] ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי, נותן ערך עשיר:",
+                "<b>הכי גרסינן היה עני והעשיר או עשיר והעני משלם ערך עשיר.</b> היה עני והעשיר קודם נתינה, משלם ערך עשיר, אשר תשיג יד הנודר אמר רחמנא, והרי ידו משגת. עשיר והעני נמי תשיג יד הנודר כתיב, והרי היתה משגת בעת שנדר:",
+                "<b>רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) ואם מך הוא מערכך, עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אביו מת.</b> בשעה שנתחייב זה בקרבן היה אביו גוסס ונוטה למות, ומת וירש ממנו רבוא קודם שהביא קרבנו, אינו מביא אלא קרבן עני, כמו שהיה בשעה שנתחייב בקרבן:",
+                "<b>ספינתו בים.</b> לא שהיתה ספינתו טעונה מסחורות שלו ברבוא, דא״כ עשיר הוא. אלא שהיתה ספינתו מושכרת לאחרים בריבוא שכר, והוא אין בידו אלא אותה ספינה. ומשום שכרה לאו עשיר הוא, דאין שכירות משתלמת אלא בסופה, ונמצא שעכשיו עני הוא. ומשום הספינה עצמה לאו עשיר הוא, דהאי תנא סבר כמאן דאמר לקמן שאם היה המעריך חמר נותן לו הכהן חמורו ואינו נוטלו להקדש, ואם היה אכר מניח לו צמד בקרו דהיא פרנסתו, והכי נמי מניח לו ספינתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילד.</b> מבן עשרים ועד בן ששים, דהוי ערכו חמשים שקלים:",
+                "<b>נותן כזמן הערך.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:י״ז) כערכך יקום, אינו נותן אלא כזמן הערך:",
+                "<b>יום שלשים כלמטה.</b> אם אמר ערך פלוני קטן עלי, ואותו קטן היה באותו יום בן שלשים, הוי כלמטה ולא אמר כלום. דאין ערך לפחות מבן חודש. דהכי כתיב [שם] ואם מבן חודש:",
+                "<b>מבן ששים שנה ומעלה.</b> משמע ששלמה שנת ששים ואז הוא נדון כששים, אבל בשנת ששים נדון כילד:",
+                "<b>הן אם עשינו.</b> בתמיה. כלומר, וכי כן הוא, אם עשינו [שנת] ששים כלמטה להחמיר דערך גדול יש לפחות מבן ששים חמשים סלע, וליותר מבן ששים אינו אלא חמשה עשר:",
+                "<b>כלמטה ממנה להקל.</b> דערך יותר על בן עשרים, גדול הוא מפחות מבן עשרים. וכן בבן חמש. כדכתיבי בקראי:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר.</b> לעולם שנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה, עד שתשלם כל השנה וחודש ויום אחד משנה האחרת. דיליף גזירה שוה למעלה למעלה מבכור, נאמר כאן מבן ששים שנה ומעלה, ונאמר בבכור אדם (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חודש ומעלה, מה להלן חודש ויום אחד, שאין בכור נפדה פחות מבן חודש ויום אחד, אף כאן עד שיוסיף על ששים חודש ויום אחד. ושנת חמש ושנת עשרים ילפינן בגזירה שוה שנה שנה משנת ששים כדיליף ת״ק לעיל ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר משקלי עלי כו׳, אם כסף כסף.</b> אם פירש כסף נותן משקלו כסף, ואם פירש זהב, נותן משקלו זהב. והא קמשמע לן דאם לא פירש אלא אמר סתם משקלי עלי, פטר נפשיה בכל דהו, ובלבד שיהיה דבר שכמותו רגיל להיות נשקל במקום ההוא. ואפילו זפת ואפילו בצלים ורגילים אנשי המקום למכרם במשקל, ואמר אחד מאנשי המקום ההוא משקלי עלי סתם ולא פירש, הרי זה נותן משקלו זפת או בצלים ונפטר:",
+                "<b>ומעשה באמה של ירמטיה.</b> מפרש בגמרא דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם אדם חשוב הוא, אע״ג דלא פירש אמדינן ליה לפי כבודו, ומעשה נמי באמה של ירמטיה, אשה ששמה כך, שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב, לפי שהיתה אמודה בעושר:",
+                "<b>משקל ידי עלי.</b> היאך הוא שוקל ידו, דאם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל:",
+                "<b>ומכניסה עד מרפקו.</b> קוד״ו בלע״ז. משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובאותו זמן היו קורין יד לזרוע עד המרפק. וכשמכניס היד לתוך חבית מלאה מים ישפכו מן המים שבחבית כפי מקום היד שהכניס בתוכה עד המרפק, וחוזר ומכניס בחבית בשר וגידין ועצמות של חמור, שמשקל בשר חמור כמשקל בשר אדם, ויהא באותו בשר גידין ועצמות כפי מה שיש ביד, שאין משקל עצמות וגידין שוה למשקל בשר, ונותן לתוכה עד שתחזור ותתמלא כמו שהיתה, דהשתא איכא נפח כשיעור ידו, ושוקל הבשר והעצמות והגידים ההם והוא משקל ידו:",
+                "<b>היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר.</b> שמא יש בבשר חמור שנותן לתוך החבית יותר גידים ועצמות ממה שיש ביד, או פחות, ונמצא שאין המשקל מכוון. והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה הוא שוה בלא יד.</b> מפרש בגמרא, שאין שמין אותו כמה יפה כשנקטעה ידו וכמה היה שוה כששתי ידיו שלימות. שמי שנקטעה ידו, כשבאים לשומו כמה היה שוה תחילה אין שמין אותו אלא בזול, לפי שרואים אותו מזולזל, וזה האומר דמי ידי עלי הרי לא נקטעה ידו. לכך מפרש, כמה הוא שוה בלא יד, כגון אם מכרו רבו כולו חוץ מידו, שידו אחת מוכתבת לרבו ראשון, ושמין כמה הוא יפה כשרבו מוכר כולו ולא שייר ממנו לעצמו כלום. וכמה שוה פחות אס שייר רבו ידו אחת שלא מכרה, דהשתא אינו מזולזל, וכך הוא נותן להקדש:",
+                "<b>זה חומר בנדרים מבערכין.</b> דאילו אמר בערכים ערך ידי ורגלי עלי, לא אמר כלום, אלא אם כן אמר בדבר שהנשמה תלויה בו:",
+                "<b>ערכי עלי ומת יתנו היורשים.</b> דערך דבר קצוב הוא. ודוקא כשעמד בדין קודם שמת, לפי שאינו חייב בערך אלא אחר שיעמוד לפני הכהן, כדכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) והעמידו לפני הכהן. אבל דמי עלי דאינו אלא מה שישומוהו בבית דין והרי לא בא לידי כך שהרי מת, אע״פ שעמד בדין הוא מחוסר אומדנא ולא יתנו היורשים:",
+                "<b>נותן ערך כולו.</b> דערך נפשות כתיב:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי שאר איברים שהנשמה תלויה בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חציי עלי.</b> הוי כערך ראשי וערך כבדי, דהוי דבר שהנשמה תלויה בו:",
+                "<b>דמי חציי עלי נותן דמי כולו.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:ב׳) נדר בערכך נפשות, הקיש נדר לערך, מה ערך אמר ערך חציי עלי נותן ערך כולו, אף נדר אמר דמי חציי עלי נותן כולו:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי כל האברים שהנשמה תלויה בהם, שאם אמר דמי חצי אותו אבר עלי כגון שאמר דמי חצי לבי עלי, או דמי חצי כבדי עלי, נותן דמי כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת הנודר והנידר יתנו היורשים.</b> והוא שעמד בדין קודם שמת, כדפרישנא לעיל. וסיפא אצטריכא ליה. דמיו של פלוני עלי, מת הנודר יתנו היורשים. דמהו דתימא אע״ג דעמד בדין, הואיל ומת הנודר קודם שישומו הנידר, לא אשתעבוד נכסיה, קמשמע לן אומדנא גילוי מילתא בעלמא הוא, והואיל ונידר קיים אמדינן ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית זה קרבן.</b> לבדק הבית:",
+                "<b>ונפל הבית.</b> קודם שהחזיק בו גזבר:",
+                "<b>מת השור וכו׳ חייב לשלם.</b> ולא אמרינן אין דמים למתים אלא באדם בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממשכנין אותן.</b> גזבר נכנס לביתם ונוטל בעל כרחם:",
+                "<b>חייבי חטאות ואשמות.</b> כיון דלכפרה אתו לא משהי להו, ואין ממשכנין אותן. וחטאת נזיר, הואיל ולאו לכפרה אתיא ואינה מעכבתו מלשתות יין, שכיון שנזרק הדם של אחד מן הקרבנות הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים, זמנין דפשע ומשהי לה, הלכך ממשכנין אותו על חטאתו:",
+                "<b>חייבי עולות ושלמים.</b> אע״ג דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה, הואיל ולאו חובה היא לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי, הלכך ממשכנים אותן. ויש מחייבי עולות שאין ממשכנים אותן, כגון עולת מצורע, לפי שהיא מעכבת טהרתו, לא אתי לשהו��יה:",
+                "<b>כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.</b> היכא דבית דין ממשכנים אותו צריך שיאמר רוצה אני:",
+                "<b>וכן אתה אומר בגטי נשים.</b> כל מי שדינו שכופין אותו לגרש, ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, ונותן הגט והוא כשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שום היתומים.</b> בית דין היורדים לנכסי יתומים למכרן להגבות לבעל חוב, שמין את הקרקע ומכריזין שלשים יום רצופים זה אחר זה, כל הרוצה ליקח יבא ויקח. ואי בעו, מכריזין ששים יום כל שני וחמישי, והכי עדיף טפי. ואע״ג דכי חשבת כל שני וחמישי שבששים יום מתחילת יום שני של הכרזה ראשונה לא משכחת להו אלא תמני סרי יומי, מכל מקום הכי עדיף, כיון דמשכא מלתא טובא ידעי ושמעי:",
+                "<b>ושום ההקדש.</b> המקדיש שדה מקנה, שהיא נפדית בדמים כמו שהיא שוה:",
+                "<b>בבוקר ובערב.</b> בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים. דאי איכא דבעי למזבן אמר להו לפועלים בשעת יציאתן ראו לי שדה פלונית אם היא יפה, ובשעת הכנסת פועלים כששומע ההכרזה נזכר והולך ושואלן. וכשהן מכריזין, אומרים, שדה פלונית שכך וכך סימניה, וכך וכך מצריה, כך היא עושה תבואה וכך שמאוה בית דין. ואם מוכרים אותה לכתובת אשה, אומרים, הלוקח יקח על מנת שיתן המעות לכתובת אשה. ואם מוכרים אותה בשביל בעל חוב, אומרים, על מנת שיתן המעות לבעל חוב. משום דאיכא לוקח דניחא ליה ליקח כדי לפרוע לאשה דנסבא פורתא פורתא, ואיכא דניחא ליה טפי לפרוע לבעל חוב שנוטל זוזים חסרים ושבורים, שאין דרך סוחרים להקפיד בכך. אע״ג דקיימא לן דאין בית דין נזקקים לנכסי יתומים למכרן, והכא תנן שום היתומים וכו׳ דמשמע שבית דין מוכרים נכסי יתומים. הא אמרינן דעל שלשה דברים בלבד בית דין נזקקים למכור בנכסי יתומים, על בעל חוב נכרי שהיה אביהם חייב לו והיתה ריבית אוכלת בהן, ועל כתובת אשה משום דאיכא רווחא ליתומים כשתגבה כתובתה, דכל זמן שלא גבתה כתובתה יש לה מזונות מן היתומים, גבתה כתובתה שוב אין לה מזונות. ועל חוב שהודה אביהן בשעת מיתתו שיש לפלוני אצלו מנה, או שנדוהו בית דין על חוב זה ומת בנדויו, או שלא הגיע עדיין זמן פריעת החוב כשמת, דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה. וכשבית דין נזקקים לנכסי יתומים על שלשה דברים הללו, מעמידים להם אפוטרופוס ומוכרים בהכרזה, כדתנן במתניתין. והני מילי בקרקעות. אבל במטלטלין, השתא דקיימא לן מטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב, הרי בעל חוב נשבע וגובה חובו מן המטלטלין ואין צריכין הכרזה, שאין מכריזים לא על העבדים ולא על השטרות ולא על המטלטלין:",
+                "<b>ידירנה הנאה.</b> על דעת רבים נדר שאין לו התרה, שלא יחזירנה לעולם. דשמא בערמה מגרש לה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש:",
+                "<b>קנוניא.</b> ערמה:",
+                "<b>ר׳ יהושע אומר אינו צריך.</b> לא פליגי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הכא אם אדם עושה קנוניא על ההקדש אי לא, דבשכיב מרע תרווייהו מודו דבודאי לעולם אינו עושה קנוניא על ההקדש, דאין אדם חוטא ולא לו. ובבריא תרווייהו מודו דעושה קנוניא על ההקדש. כי פליגי, בשאלה, ר׳ אליעזר סבר אין נשאלין על ההקדש, אפילו אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא, אפילו הכי אין חכם מתיר נדרו, דסבר ר׳ אליעזר הקדש בטעות הוי הקדש, ולפי שהמקדיש הזה אינו מוצא חכם שיתירנו לכך עושה קנוניא זו. ור׳ יהושע סבר נשאלין על ההקדש, וכי אמר לא לדעת כן נדרתי וטעיתי, מתירין לו, דהקדש שבטעות לא הוי הקדש. הלכך אין צריך לידור הנאה, דאי משום קנוניא עביד, הוה מתשיל על נדריה ולא היה צריך לגרשה. והלכה כר׳ יהושע:",
+                "<b>הערב לאשה בכתובתה.</b> ואין לבעל נכסים, וצריך הערב לפרוע כתובתה. לא יפרע הערב הכתובה עד שידירנה הבעל תחילה שלא יוכל להחזיר אותה. דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבה מן הערב. ופסק ההלכה בדין הערב בכתובה מפורש בסוף בבא בתרא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה עליו כתובת אשה.</b> כגון שקדמו גירושין להקדש, דעכשיו ליכא קנוניא:",
+                "<b>אלא הפודה פודה.</b> בעלה פודה אותן מן ההקדש בזול בדבר מועט כדי לפרוע לאשה כתובתה, דודאי לא חייל עלייהו הקדש שהרי אינן שלו. והאי דבר מועט, גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון:",
+                "<b>הקדיש תשעים והיה חובו מאה.</b> אף על גב דחובו יותר על הקדשו, לא אמרינן האי לאו אדעתא דהני נכסיה אוזפיה אלא הימוני הימניה הלכך לא גבי מהקדש, אלא אמרינן אדעתא דהני נכסי אוזפיה, וגבי מינייהו. ועד כמה, עד פלגא. אבל אם הנכסים שהקדיש אין שוין חצי החוב, לא גבי מינייהו, דודאי לאו אדעתא דהני נכסי אוזפיה, דאין אדם עשוי לקנות קרקע ביותר מפי שנים ממה שהיא שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממשכנין אותן.</b> גזבר נכנס לבתיהם ונוטל בעל כרחן:",
+                "<b>מזון וכסות ומטה סנדלים ותפילין.</b> על כולן משיירים לו מעות לקנותן אם אין לו. דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) ואם מך הוא מערכך, ודרשי רבנן לקרא הכי, ואם מך, תעשה שישאר הוא, שיהיה לו הויה וחיות, מערכך, מדמי הערך. ומשמע הוא יש לו הויה וחיות מדמי הערך, אבל לא לאשתו ולא לבניו:",
+                "<b>מכל מין ומין.</b> מכל אומנות שצריכה ארבעה וחמשה כלים:",
+                "<b>מעצדים.</b> דולדור״א בלע״ז. שמחליקים בה פני הלוח:",
+                "<b>מגירה.</b> כעין סכין ארוך מלא פגימות. ולשון מקרא, משור, סיג״א בלע״ז:",
+                "<b>צמדו.</b> צמד בקר. שאלו הן כלי אומנתו. ואין הלכה כר׳ אליעזר דצמד בקר וחמור נכסים נינהו, ולא חשיבי כלי אומנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מין אחד מרובה ומין אחד מועט.</b> כגון שלשה מעצדים ומגרה אחת:",
+                "<b>נותנים לו שנים מן המרובה.</b> והשלישי נוטל הגזבר:",
+                "<b>וכל שיש לו מן המועט.</b> מניחים לו, ולא זבנינן ליה אחריתי. דכי היכי דעד השתא סגי ליה בהכי, השתא נמי תסגי ליה. דמהו דתימא עד השתא הוו אינשי מושלי ליה, משום דהוה ליה מין אחד מרובה לאושולי לאחריני, השתא שהגזבר לקח המרובה לא משכח מאן דמושיל ליה, הלכך נזבין ליה אחריתי קמשמע לן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו בכסות אשתו ובניו.</b> שאין אלו נכסים שלו:",
+                "<b>שצבען לשמן.</b> לשם אשתו ובניו:",
+                "<b>ולא בסנדלים חדשים.</b> רבותא אשמועינן דאע״ג דעדיין לא נעלו אותן הרי הן בחזקתן משעת לקיחה:",
+                "<b>אע״פ שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח.</b> כסות יפה שלהן משבחם ומעלה את דמיהן. כגון גבי נכסי יתומים שאם תלקח לעבד כסות בשלשים דינר הוא משביח מנה על דמים ששוה עכשיו:",
+                "<b>לאטליס.</b> ליום השוק:",
+                "<b>לכרך.</b> שדרך סוחרים לבוא שם וקונים המרגליות ביוקר:",
+                "<b>אין להקדש אלא מקומו.</b> במרגלית:",
+                "<b>ושעתו.</b> בעבד דכתיב ויקרא כ״ז) ונתן את הערכך ביום ההוא, שלא ישהה. קודש לה׳, משמע כל דבר שהוא קודש לה׳ כגון סתם הקדשות שהן לבדק הבית, כולן יהיו נותנים ביום ההוא מיד, שלא ישהה אותן. וטעמא, כתב הרמב״ם, דזימנין דאתו לאשהויינהו כדי להשביח ואתו לידי פסידא, ומהאי טעמא נמי אין משתכרים בשל הקדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין מקדישין.</b> שדה אחוזה:",
+                "<b>פחות משתי שנים.</b> דכתיב במקדיש שדה אחוזה (ויקרא כ״ז:י״ח) על פי השנים הנותרות, ואין שנים פהות משתים. המקדיש שדה אחוזה בשנה ראשונה של יובל ובא לגאלה, נותן בבית כור חמשים סלע כדכתיב (שם) זרע חומר שעורים וגו׳. ואם הקדישה עשר שנים או עשרים אחר היובל, מחשבים השנים הנותרות עד יובל הבא, ונותן סלע ופונדיון לכל שנה, כדכתיב (שם) ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו וגו׳ ונגרע מערכך, והיינו גירוע שאינו נותן חמשים שלימים. והמקדיש שתי שנים לפני היובל, פודה אותה בשתי סלעים ושני פונדיונים, כדכתיב על פי השנים הנותרות, וכך החשבון עולה של גאולת שדה אחוזה לכל שנה סלע ופונדיון, שהרי אם הקדישה בשנה ראשונה של אחר היובל היה פודה בחמשים שקל, צא מהן לארבעים ותשע שנים הבאים עד יובל הבא ארבעים ותשע סלעים, נמצא סלע לכל שנה וסלע יותר, וזה הסלע היותר חלקוהו לפונדיונים, שיש בכל סלע ארבעים ושמונה פונדיונין, הרי סלע ופונדיון לשנה פחות פונדיון. ומה שהצריכוהו ליתן סלע ופונדיון לשנה, למ״ט שנים מ״ט סלעים ומ״ט פונדיונין ויש כאן פונדיון אחד יותר על חמשים שקל שאמרה תורה, אותו הפונדיון הוא קלבון לפרוטרוט, כלומר בשביל ההכרע שצריך ליתן לכל שקל ושקל בפני עצמו. אי נמי, אע״פ שהסלע אינו אלא ארבעים ושמונה פונדיונות, חייב ליתן ארבעים ותשעה, דהיינו סלע ופונדיון לארבעים ותשע שנה, לפי שהנותן פונדיונים ליקח סלע מן השלחני נותן ארבעים ותשעה פונדיונים, והיינו קלבון לפרוטרוט. והמקדיש שדה אחוזה פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן גירוע, ואם בא לגאלה נותן חמשים שלימים, דגבי גירוע כתיב על פי השנים הנותרות ונגרע, ומיעוט שנים שנים. ועצה טובה קמשמע לן מתניתין שיהא אדם חס על נכסיו ולא [יקדיש] פחות משתי שנים, שלא יפסיד ארבעים ושמונה סלעים:",
+                "<b>ולא גואלין אחר היובל.</b> לאו אחר היובל סמוך ליובל קאמר, אלא האי אחר אפילו אחר עשרים או שלשים שנה קאי. והכי קאמר, הבא לגאול באמצע היובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים, והיה עומד בניסן שהוא אמצע שנה, לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו, אלא נותן סלע ופונדיון שלם. והיינו דקאמר אין גואלין פחות משנה, דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מגרעא לה כלל ולא יהיב גאולת חצי שנה אלא גאולת שנה שלימה. ומה טעם, לפי שאין מחשבים חדשים עם ההקדש. הבא לגאול שדהו חמש שנים וחצי לפני היובל, אין מחשבין אותן ששה חדשים שיצאו משנה ששית, אלא נותן שש סלעים וששה פונדיונים, דכתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות, שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים, כלומר כל מה שנותר חשוב שנים, לעשות חודש הנותר שנה, ואי אתה מחשב החדשים שיצאו, לגרוע מן השקל ופונדיון בשבילם:",
+                "<b>אבל הקדש מחשב חדשים.</b> כלומר, אם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאת חצי שנה שיצאה, כגון דמקדשה בפלגא דארבעים ושמונה ליובל, דאי חשבת לההוא יציאה הוי ליה פחות משני שנים לפני היובל ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשים. ואי אמרת דאין מחשבים אותן חדשים שיצאו, הוה הכא שני שנים לפני היובל, ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שתי סלעים ושני פונדיונים, הכא ודאי מחשבין אותן כיציאה גמורה ואין כאן שתי שנים לפני היובל, ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשים שקל, דכתיב וחשב לו הכהן מכל מקום:",
+                "<b>בשעת היובל.</b> בזמן שהיובל נוהג. אבל בזמן שאין היובל נוהג פודה אותה בשווייה כשאר הקדשות:",
+                "<b>זרע חומר שעורים.</b> מקום שיכולים לזרוע בו כור שעורים כשזורעים במפולת יד ובזריעה בינונית, לא שיהיה הזרע מקובץ ביותר ולא מפוזר ומפורד הרבה:",
+                "<b>נקעים עמוקים וכו׳</b> והוא שיהיו מלאים מים שאין ראויין לזריעה. אבל אם אינן מלאים מים, הואיל וחזו למידי, אע״ג דאין נמדדין עמה מתחשבין באפי נפשייהו, ונפדין לפי חשבון חמשים סלעים לבית כור:",
+                "<b>פחות מכאן נמדדין עמה.</b> ואע״פ שהן מלאים מים ולא חזו לזריעה, הואיל ואין עמוקים עשרה. וכן סלעים הואיל ואין גבוהים עשרה על שם הקרקע הן נקראין ואינן חשובים בפני עצמן:",
+                "<b>אלא נותן את כולו כאחד.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) וחשב לו הכהן את הכסף, עד שיהא כולו כסף כאחד:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כל האדם.</b> פודה בית כור בחמשים שקל, בין שהוא שוה אלף שקלים בין שאינו שוה אלא חמשה שקלים:",
+                "<b>שהבעלים נותנים חומש.</b> כדכתיב (שם) ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו וגו׳:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה יוצאה מידו ביובל.</b> להיות מתחלקת לכהנים כי היכי דאי. הוה פריק לה אינש אחרינא דהוה נפקא ביובל ומתחלקת לכהנים כדכתיב (שם) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה׳:",
+                "<b>גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל.</b> ולא לכהנים. דכתיב (שם) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. לאיש אחר, ולא לבן: ",
+                "<b>גאלה אחד מקרוביו</b> של מקדיש מיד הגזבר, ובא המקדיש וגאלה מיד קרובו, אינה יוצאה מיד המקדיש ביובל להתחלק לכהנים:",
+                "<b>גאלה כהן.</b> מיד גזבר:",
+                "<b>לא יאמר</b> הואיל ואם גאלה ישראל יוצאה לי ולחברי ביובל, עכשיו שהיא תחת ידי שגאלתיה אין לך כהן ראוי לה יותר ממני:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נגאלה.</b> לא גאלוה מיד ההקדש, לא הבעלים ולא אחר:",
+                "<b>הכהנים נכנסים לה.</b> כהנים של משמר שהיובל פוגע בו הן נכנסים לתוכה, והיא חלוטה בידם:",
+                "<b>ונותנים את דמיה להקדש.</b> דגמר קודש קודש ממקדיש בית, כתיב הכא בשדה אחוזה בצאתו ביובל קודש וכתיב במקדיש בית (שם) ואיש כי יקדיש את ביתו קודש, מה בית לא תצא מיד הקדש בלא דמים כדכתיב התם והעריכו הכהן, דבית לא נפקא לכהנים אלא נפדה בדמים, אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים. הלכך כי פריק לה אחר, הוו דמים לבדק הכית הקדש, וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים, ואם לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמשים שקלים ושקלי לה:",
+                "<b>ר׳ שמעון אומר נכנסין אבל לא נותנין.</b> דגמר קודש קודש מכבשי עצרת, דכתיב בהו (ויקרא כ״ג:כ׳) קודש יהיו לה׳ לכהן, מה התם בחנם אף כאן בחנם. וניחא ליה דנילף שדה אחוזה מכבשי עצרת, דתרווייהו מעשרים וארבע מתנות כהונה, ולא נילף ממקדיש ביתו דאינו ניתן לכהנים לעולם. ורבי יהודה ניחא ליה דנילף שדה אחוזה ממקדיש ביתו, דתרווייהו קדשי בדק הבית, ולא נילף מכבשי עצרת שהם קדשי מזבח. והלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>שדה רטושין.</b> שדה עזובה. כמו [הושע י׳] אם על בנים רוטשה:",
+                "<b>עד שיגאלנה אחר.</b> וכשתצא מידו ביובל יכנסו בה כהנים. וטעמא דרבי אליעזר, דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש, משמע כשתצא מיד הגואל כדין שאר אדם הקונה קרקע שיוצאה ביובל, בההוא קאמר קרא דתהוי לכהנים, אבל בצאתו מיד הקדש לא משמע, דאכתי לא אשמועינן קרא ד��קדש פקע מכוחו ביובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח שדה מאביו, מת אביו ואח״כ הקדישה הרי היא כשדה אחוזה.</b> שהרי עד שלא הקדישה נפלה לו בירושה. הלכך אם בא לפדותה, פודה בית כור בחמשים שקל כשדה אחוזה, ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר, יוצאה לכהנים ביובל:",
+                "<b>הרי היא כשדה מקנה.</b> דבתר שעה שהקדישה אזלינן. ואם בא לפדותה, פודה שדה בשוויה כדין שדה מקנה, ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר, חוזרת לו ביובל. שהרי בשעה שהקדישה לא היה גופה שלו, דעתידה היתה לחזור לאביו ביובל כדין שאר מכירות, וכשאר מקדיש שדה מקנה הוא שהגואלה מיד הגזבר מחזירה ביובל לאשר לו אחוזת הארץ, דהיינו לאביו של זה, וזה יורש את כח אביו. ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>שדה מקנה.</b> שהקדישה וגאלה אחר, אינה יוצאה לכהנים ביובל, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וקרקע לא היתה שלו אלא עד היובל:",
+                "<b>כהנים ולוים מקדישים לעולם.</b> ואפילו בשנת היובל עצמה. אבל ישראל שהקדיש שדהו בשנת היובל עצמה, אינה מקודשת:",
+                "<b>וגואלין לעולם.</b> מה שאין כן בישראל שאינו פודה לאחר היובל, כדכתיב (ויקרא כ״ז) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד, אבל כהן או לוי שהקדיש קרקע שירש מאבותיו הרי זה גואל לעולם, ואפילו עבר עליה היובל ולא נפדית גואלה לאחר היובל, כדכתיב (שם כ״ה) גאולת עולם תהיה ללוים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקדיש.</b> בשעה שאינה יובל. בזמן שאין יובל נוהג:",
+                "<b>פתח אתה ראשון.</b> בכמה אתה רוצה לפדותה. ומפני ריוח של הקדש שואלים לו תחילה, שהבעלים מוסיפים חומש. ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג, דבזמן שהיובל נוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה, שהרי דמיה קצובים בית כור בחמשים שקל. ובזמן שאין יובל נוהג, כגון לאחר שגלו שבט ראובן וגד דבטלו יובלות דכתיב (שם) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מתוכה, שאז היא נפדית בשוויה:",
+                "<b>שהבעלים נותנים את החומש.</b> כל דמי שוייה ורביע יותר. וכן כל חומש האמור בתורה, שיהא הקרן וחומשו חמשה. ומפני שלשה דברים אומרים לבעלים פתח אתה ראשון, האחת שהבעלים מוסיפים את החומש, כדקתני במתניתין. והשני שמצות גאולה באדון, דכתיב (שם כ״ז) אם לא יגאל, אלמא מצות גאולה קודמת למכירה. והשלישי שהוא מוסיף ונותן בפדיונה יותר משאר בני אדם, דרוצה אדם בקב שלו:",
+                "<b>מפני רעתה.</b> שההוצאה שבה יתירה על השבח:",
+                "<b>איסר.</b> שמונה פרוטות:",
+                "<b>לא אמר זה אלא בכביצה.</b> כלומר לא כך היה מעשה, שלא אמר באיסר, אלא בביצה. ואמר לו הגזבר הגיעתך, הרי היא שלך בביצה. ופלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי, דרבנן סברי אין פודין הקדש בפחות מארבע פרוטות, כדי שיהא בחומשו פרוטה. ורבי יוסי סבר, פודין הקדש בכל שהוא, ואע״פ שאין בחומשו שוה פרוטה. והלכה כתנא קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממשכנים מנכסיו עד עשר וכו׳</b> והני מילי כשחזרו זה אחר זה, אבל חזרו כולן כאחד, משלשים ביניהן בשוה. כיצד, אמר הראשון הרי הוא שלי בעשר ואמר השני בעשרים ואמר השלישי בעשרים וארבע, וחזרו בהן השלישי והשני כאחד, נותנים אותו לראשון בעשר, וממשכנים מנכסי השני בשבע ומנכסי השלישי בשבע, ונמצא ההקדש גובה עשרים וארבע. וכן אם חזרו שלשתן כאחד ונמכר מהקדש בשלש, ממשכנים בנכסי כל אחד משלשתן שבעה סלעים. וכן על דרך זה לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת.</b> לאח�� שאמרו הבעלים בעשרים:",
+                "<b>הבעלים נותנים.</b> בעל כרחן עשרים ושש. דלהאי לא יהבינן ליה, הואיל ואמרו הבעלים עשרים ועלה החשבון עם החומש בעשרים וחמש, ואי יהבינן ליה להאיך בעשרים ואחת נמצא הקדש מפסיד. ובעלים בעל כרחן יתנו אותו סלע שהוסיף זה על הקרן ועשרים וחמש דידהו, אבל על סלע שהוסיף זה לא יוסיפו חומש:",
+                "<b>אמר אחד בחמשה ועשרים הבעלים נותנים שלשים.</b> בעל כרחן. ובגמרא פריך אמאי כופין את הבעלים, בשלמא עד השתא חייבינן להו דהא לא מצינן למיתבא להנך, משום דקרן דידהו לא הוי כקרן וחומש דאמרו בעלים ברישא, הלכך על כרחך מהדרינן אבעלים, וכיון דמהדרינן עלייהו בעו למיתב קרנא כמה דשיימוה אחריני, וחומשא דידהו. אבל השתא דאמר אחד בחמשה ועשרים, ליתנו להאיך, דהא קרן דידהו הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא, ולימרו בעלים הרי בא אחר במקומינו שרוצה ליתן חמשה ועשרים סלעים כמותינו. ומתרץ, כגון דאמור בעלים ברישא פרוטה יותר על עשרים סלעים, דמטי חושבנא דקרן וחומש לחמשה ועשרים ופרוטה, ואי יהבינן ליה להאי, איכא פסידא להקדש. הלכך מהדרינן אבעלים בעל כרחייהו. והא דלא תנא ברישא הבעלים אומרים בעשרים ופרוטה, דבפרוטות לא דק תנא ולא חש למיתנינהו:",
+                "<b>אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר.</b> כגון דמעיקרא כשפתחו הבעלים ראשון אמרו בעשרים ואחת סלעים, דהוי בין קרן וחומש עשרים ושש סלעים ודינר, שהסלע ארבעה דינרים, וחומש הוא רביעית הממון כדאמרן, ועלויו של זה הם חמש, הרי שלשים ואחד ודינר:",
+                "<b>הבעלים קודמין.</b> דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה מפסיד הקדש דינר ממאי דאמור בעלים ברישא, הלכך מהדרינן אבעלים על כרחייהו:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שלא פתחו הבעלים תחילה אלא בעשרים, וזה אומר חמשה ועשרים:",
+                "<b>אומרים לזה הגיעתך.</b> הרי הוא שלך, ולא מהדרינן אבעלים. משום דאמרי בעלים בא אחר במקומינו שנותן עשרים וחמשה כמותינו. והא דתנן במתניתין שאין הבעלים מוסיפין חומש אלא על מה שפתחו הם תחלה ולא על עלויו של זה, הני מילי היכא דלא שמו בני אדם את הקרקע כמו שאמר זה האחר, אבל אם שמוהו שלשה בני אדם כדבריו של זה, מוסיפין בעלים חומש בעלויו בעל כרחן. וכולה מתניתין לא איירי אלא בשדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג, כדתנן בריש פרקין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מחרים אדם מצאנו.</b> מקצת צאנו. אומר הרי הן חרם ונותנן לכהן:",
+                "<b>ואם החרים את כולן.</b> שלא שייר לעצמו כלום:",
+                "<b>אינן מוחרמין.</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ז:כ״ח) מכל אשר לו מאדם ומשדה אחוזתו. מכל אשר לו, אלו מטלטלין, ולא כל מטלטלין. מאדם, אלו עבדיו ושפחותיו כנענים, ולא כולן. ומשדה אחוזתו, ולא כולה. ואין הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה, אלא לכתחילה לא יחרים את כולן, אבל אם החרים, מוחרמים:",
+                "<b>להיות חס על נכסיו.</b> שלא יבזבזם להדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו.</b> ובתו נהי דיכול למכרה בקטנותה, אינו יכול למכרה בנערותה:",
+                "<b>שהחרמים שלהם.</b> דכתיב (במדבר י״ח:י״ד) כל חרם בישראל לך יהיה, וכיון דדידיה הוי, מה הנאה בכך אם היה מחרים, איהו גופיה זכי ביה ולא יהיב ליה לכהן אחר:",
+                "<b>נראין דברי ר׳ יהודה.</b> הכי קאמר, נראין דברי ר׳ יהודה לר׳ שמעון, דמודה לו ר׳ שמעון לר׳ יהודה וסובר כמותו בקרקעות, ולא דיבר ר׳ שמעון אלא במטלטלין, לפי שאין החרמים של לוים. ור׳ יהודה סבר, הוקשו מטל��לין לשדה אחוזה, דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ח) מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו, מה שדה אחוזה אין הלוים מחרימים כדכתיב כי אחוזת עולם היא להם, אף מטלטלין אין לוים מחרימים. ור׳ שמעון לית ליה האי הקישא. ומדנחית רבי לפרושי מלתיה דר׳ שמעון במה מודה לרבי יהודה ובמה נחלק עליו, ש״מ דהלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרמי כהנים.</b> חרמים שהחרימום כדי לתתם לכהנים:",
+                "<b>אין להם פדיון.</b> כדכתיב (שם) לא ימכר ולא יגאל. אבל חרמי בדק הבית יש להם פדיון, דאדעתא דהכי אחרמינהו, דהא אין ראוי לבדק הבית אלא מעות:",
+                "<b>וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים.</b> והלכה כחכמים. והמחרים מטלטלים בזמן הזה, וכן המחרים קרקעות בחוץ לארץ שדינם כמטלטלין לענין זה, נותנם לכהנים. והמקדיש לבדק הבית בזמן הזה שאין שם בית, פודה אותן לכתחילה בדבר מועט, ולא יפחות לכתחלה מארבעה זוזים או קרוב לזה, אבל לא בשוה פרוטה לבד או כיוצא בזה, משום דליכא פרסומי מלתא:",
+                "<b>שהוא חל על קדשי קדשים.</b> כדמפרש ואזיל, מחרים אדם את קדשיו כו׳:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נדר.</b> אם אמר הרי עלי עולה והפריש בהמה לנדרו ואח״כ החרימה, הואיל והוא חייב באחריותה אם מתה או נגנבה, נמצאת שלו היא ונותן כל דמיה לכהן ואת הבהמה יקריב לנדרו, דהא ודאי יש לה פדיון:",
+                "<b>ואם נדבה היא.</b> דאינו חייב באחריותה אם מתה, הא ודאי לא חייל בה חרם, דלאו דידיה היא אלא בכדי טובתה, וטובה שיש לו בה יתן לכהן. כיצד, שור זה עולה והחרימו, אומדים כמה אדם שאינו חייב בעולה רוצה ליתן אם ימצא עולה בזול כדי להקריב דורון לקונו, וכאותן דמים יתן זה, שזו היא טובת הנאה שיש לו בה. שהרי אם מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה, ומשהפרישה יצא ידי חובתה, ומעתה אינו מאבד ואינו מפסיד אלא שלא הקריב דורון לקונו:",
+                "<b>שאינו רשאי.</b> שאינו חייב. תרגום נושה רשיא:",
+                "<b>כיצד פודין אותו.</b> דהבכור גופו אינו מוחרם, שהרי אינו שלו אלא לכהן. אלא אומדים כמה אדם רוצה ליתן לבעל הבית שיתן בכורו לבן בתו כהן או לבן אחותו, ואותה טובה דיהיב, יתן בעל הבית זה לכהן בשביל החרם. ודוקא נקט בן בתו או בן אחותו כהן, דאילו כהן גופו לא מצי למיתן טובת הנאה לבעל הבית כדי שיתן הבכור לו או לכהן אחר, דכיון דבכור חזי ליה מיחזי ככהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו תרומות בשכרו, ואשתכח דלא שקיל ליה בתורת תרומה אלא בתורת שכר:",
+                "<b>כתוב אחד אומר תקדיש.</b> גבי בכור כתיב (דברים ט״ו:י״ט) כל הבכור אשר יולד תקדיש:",
+                "<b>וכתוב אחר אומר אל תקדיש.</b> (ויקרא כ״ז:כ״ו) אך בכור אשר יבוכר לה׳ בבהמה לא יקדיש איש אותו:",
+                "<b>הקדש עילוי.</b> להעלותו בדמים שיתן טובת הנאתו כמה אדם רוצה ליתן בו להעלותו עולה שאינו חייב בה אלא כדי לעשות דורון לקונו:",
+                "<b>ואי אתה מקדישו הקדש מזבח.</b> שיהא שם [זבח] אחר חל עליו. ורבנן דנפקא להו הך דרשא לעיל מכל חרם קודש קדשים, אל תקדיש מיבעי להו ללאו, שאם מתפיסו לשם זבח אחר עובר בלאו, ותקדיש מבעי להו לומר שמצוה להקדישו ולומר זה קדוש לבכורה, ואע״ג דמאליו הוא קדוש. ור׳ ישמעאל לית ליה הך דרשא. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר את שדהו בשעת היובל.</b> בשעה שהיובל נוהג. אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור, ואם מכר, המכר בטל ומחזיר הדמים:",
+                "<b>אינו מותר לגאול.</b> ואפילו נתרצה לוק��, אין שומעים לו, דכתיב (שם כ״ה) במספר שנים אחר היובל תקנה, שתהא קנויה לו שתי שנים. ואם מהדר לה מקמי הכי, עובר בעשה. ומוכר נמי עובר בעשה אם גואלה קודם שתי שנים, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך. אבל לאחר שתי שנים אם רצה לפדותה פודה אותה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכרה, כדכתיב (שם) וחשב לו את שני ממכרו, שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל, ומחלק הדמים לפי השנים. כגון אם מכרה עשר שנים לפני היובל במנה, נמצא שמכר פירות כל שנה ושנה בעשירית מנה, שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל, שהתה ביד הלוקח חמש שנים ואח״כ בא מוכר לגאלה, מנכה לו לוקח חצי מנה:",
+                "<b>אינה עולה ממנין.</b> שתי שנים. דהא שני תבואות כתיב, שתי שנים הראויין לתבואה תשהא ביד הלוקח. אבל היתה שנה הראויה לתבואה, ונרה היינו שחרשה ועשאה שדה ניר ולא זרעה, או הובירה שהניחה בור ואפילו ניר לא עשה בה, איהו דאפסיד אנפשיה, ועולה לו במנין שתי שנים:",
+                "<b>שלש תבואות לשתי שנים.</b> אותה תבואה העומדת בה בשעת קניה, ושתי תבואות בשתי שנים שתעמוד בידו. ור׳ אלעזר לא פליג אתנא קמא בהא אלא דברי הכל היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מחשב.</b> המוכר כשבא לגאלה:",
+                "<b>אלא עם הראשון.</b> ואותו חשבון ינכה לו כל שנה ושנה שאכלה, והמותר ישלם לו:",
+                "<b>אשר מכר לו.</b> בגואל שדה ממכרו כתיב, והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו:",
+                "<b>לאיש אשר בתוכה.</b> שהוא מוצא עתה בתוך השדה כשבא לפדותה. ומנלן דדרשינן לקולא גבי מוכר ולא דרשינן לחומרא, גמרינן גאולה גאולה מעבד עברי, בשדה אחוזה כתיב (ויקרא כ״ה:כ״ו) ומצא כדי גאולתו, ובעבד עברי כתיב (שם) גאולה תהיה לו, מה להלן להקל אף כאן להקל. והתם מנלן דלהקל, דתניא, נמכר במנה והשביח ועמד במאתים, מנין שאין מחשבים אלא במנה וכמו שהגיע מאותו מנה לכל שנה כך מנכה לו, תלמוד לומר מכסף מקנתו. ומנין שאם נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה שאין מחשבים אלא במנה, תלמוד לומר כפי שניו, כלומר כפי מה שהוא שוה באותה שעה:",
+                "<b>לא ימכור.</b> שדה רחוקה שיש לו, כדי שיגאל שדה זו שהיא בקרוב. וכן לא ימכור ברע כדי שיגאל שדה זו שהיא יפה. ולא ילוה מאחרים כדי שיגאל. ואינו גואל חצי השדה שמכר אלא או גואל כולה או לא כלום. וכל הני ילפינן מקרא דכתיב (שם) והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו. והשיגה ידו מעצמו, ולא שילוה ויגאל. ומצא, משמע שימצא דבר שלא היה מצוי לו בשעה שמכר, פרט למוכר ברחוק כדי לגאול בקרוב, ברע כדי לגאול ביפה, שהיה מצוי לו בשעה שמכר. כדי גאולתו, [כדי גאולה] הוא גואל ואינו גואל לחצאים:",
+                "<b>ובהקדש מותר בכולן.</b> המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת, או ללוות, כדי לגאלה, ואם אינו מספיק לגאול כולה יגאל חציה וכשתשיג ידו יגאל כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גאל מיד.</b> ואין דינו כדין שדה אחוזה שאינו גואל פחות משתי שנים:",
+                "<b>הרי זה כמין ריבית.</b> שכשמחזיר לו מעותיו בתוך שנה ואין זה מנכה לו כלום נמצא שנשתמש בביתו בשכר המתנת מעותיו:",
+                "<b>ואינה ריבית.</b> גמורה. דרבית לא מקריא אלא על ידי הלואה שודאי באה לידי רבית, שאינה נחלטת לעולם, ולא על ידי מכר שהרי אם לא יגאלנה ותחלוט לו אין כאן רבית:",
+                "<b>יגאל בנו.</b> בתוך שנה אם ירצה. אבל אחר שנה, נחלט ואינו נגאל עוד, כדכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וגו׳:",
+                "<b>משעה שמכר לו.</b> שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר, כיון שהגיע ניסן הוא נחלט, ואין מונין למכר שני אלא לראשון, שנאמר עד מלאת לו, דמשמע לזה שהיתה שלו:",
+                "<b>להביא חודש העיבור.</b> שאם היתה שנה מעוברת אינה נחלטת עד י״ג חודש:",
+                "<b>שנה ועיבורה.</b> בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנים לו שנת לבנה שהיא שלש מאות וחמשים וארבע יום. וימים שיתרים שנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום שבעבורן אנו מעברים השנה. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד הנותן במתנה.</b> אם רצה לגאול בתוך שנתו, יגאל, ואם לאו חלוט לו:",
+                "<b>היה נטמן.</b> לוקח, ביום שנים עשר חודש. כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן את מעותיו ויהא נחלט לו:",
+                "<b>שיהא חולש.</b> שיהא מטיל מעותיו ללשכת הקדש שבעזרה:",
+                "<b>ויהא שובר את הדלת.</b> של בית שמכר. ונכנס. חולש, כמו חולש על גוים (ישעיה י״ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא לפנים מן החומה.</b> כגון בתי הבדים שעושין בהן שמן ובתי מרחצאות ומגדלים ובורות שיחין ומערות. דכתיב אשר בעיר, לרבות כל שבתוך העיר. יכול שאני מרבה את השדות, תלמוד לומר הבית, פרט לשדות שאינן דומים כלל לבית:",
+                "<b>רמ״א אף השדות.</b> לאו שדות ממש קאמר ר״מ, דהא בית כתיב, ושדות לא דמו לבית. אלא קרקע של סלעים ומצולה שאינן ראויין לזריעה ועשויין לבנין הבית. מקום סלעים, ליטול משם אבנים לבנין. ומצולה, ליטול משם חול לבנין. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>אינו כבתי ערי חומה.</b> להיות נחלט בסוף שנה:",
+                "<b>וכותל החיצון הוא חומתו.</b> ונידון כבתי ערי חומה. והלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שגגותיה חומתה.</b> שלא הקיפוה חומה אלא הקיפוה בתים ותכיפת הבתים זו לזו הן כחומה:",
+                "<b>אינה כבתי ערי חומה.</b> דחומה כתיב ולא שגגותיה חומתה:",
+                "<b>ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.</b> אבל המוקפת חומה מימות יהושע אע״פ שאין לה חומה עכשיו, נידון כבתי ערי חומה. דלוא חומה כתיב, מלא בוי״ו ואל״ף, דמשמע לו ומשמע לא, כלומר אין לו עכשיו והיה לו חומה קודם לכן הוי נמי בית חלוט בה:",
+                "<b>שלש חצרות.</b> שבכל אחת ואחת שני בתים, מקרי עיר:",
+                "<b>כגון קצרה.</b> שם עיר קטנה שהיתה מחוץ לצפורי:",
+                "<b>וחקרא שבגוש חלב וכו׳</b> כל הנך דחשיב במתניתין, ידועים שהיו מוקפות מימות יהושע בן נון. וירושלים דקחשיב במתניתין, קיי״ל דאין בית חלוט בירושלים, הלכך איכא למ״ד בגמרא דתרתי ירושלים הוו ואין זו ירושלים הקדושה שאין הבית חלוט בה, אלא ירושלים אחרת שהיתה בא״י וגם היא מוקפת חומה מימות יהושע, והיה הבית חלוט בה כשאר בתי ערי חומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתי החצרים.</b> שאין להם לעיירות חומה:",
+                "<b>כח יפה.</b> כדמפרש:",
+                "<b>ונגאלים מיד.</b> שאין צריך לשהותו שתי שנים ביד הלוקח כשדות. דכתיב בהו גאולה תהיה לו, דמשמע מיד יגאלנו אם ירצה והיינו כבתים של ערי חומה:",
+                "<b>ובגרעון כסף.</b> שמנכה לו הלוקח לפי שנים ששהו בידו, כשדות. דבבתי החצרים כתיב על שדה הארץ יחשב, שיוצאים בגרעון כסף כשדות:",
+                "<b>שתי חצרות של שני שני בתים.</b> עיר שאין בה אלא שתי חצרות אע״פ שהיא מוקפת חומה מימות יהושע, נחשבין כבתי החצרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל שירש.</b> בתי ערי חומה מאבי אמו לוי:",
+                "<b>אינו גואל כסדר הזה.</b> בגמרא אמרו, תני אינו גואל אלא כסדר הזה. והכי קאמר, אינו גואל כלוים דכתיב בהו גאולת עולם תהיה ללוים, אלא כסדר הזה האמור בישראל שתהא נחלטת בסוף שנה:",
+                "<b>וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל.</b> אף הוא אינו גואל כלוי, אלא כסדר הזה האמור בישראל. דלעולם אינו גואל כלוי, עד שיהא לוי ובערי הלוים. דתרי קראי כתיבי, כתיב (ויקרא כ״ה ט) כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם, דמשמע דבערי הלוים תלה רחמנא, לאפוקי בן לוי שירש אבי אמו ישראל, וכתיב (שם) ואשר יגאל מן הלוים, דמשמע למקצת לוים נתתי רשות לגאול ולא כולם, לאפוקי בן לוי הבא מן הממזרת ומן הנתינה שאינו גואל לעולם, וכל שכן ישראל שירש את אבי אמו לוי, דישראל גמור הוא, שאינו גואל לעולם:",
+                "<b>אין הדברים אמורים.</b> אין הדברים הללו דגאולת עולם אמורים, אלא בערי הלוים. אבל עד שיהא לוי לא בעינן. והלכה כחכמים:",
+                "<b>מגרש.</b> מקום פנוי מכלום, אין בו בית ולא זורעים אותו אלא נוי הוא לעיר:",
+                "<b>אין עושין שדה מגרש וכו׳</b> דכתיב (שם) ושדה מגרש עריהם לא ימכר, מאי לא ימכר, אילימא לא ימכר כלל, הא מדכתיב גאולת עולם תהיה ללוים, מכלל דמזדבן, אלא מאי לא ימכר, לא ישתנה:",
+                "<b>כדי שלא יחריבו.</b> את ישוב הארץ:",
+                "<b>מוכרים לעולם.</b> ולא כישראל שאינו יכול למכור פחות משתי שנים קודם היובל דכתיב בהו (שם) במספר שני תבואות ימכר לך, אבל אלו מוכרים אפילו סמוך ליובל:",
+                "<b>וגואלים לעולם.</b> אם בתי ערי חומה מכרו אינן נחלטים בסוף שנה כבתי ערי חומה של ישראל, ואם שדות מכרו, אין צריכין לעמוד ביד הלוקח שתי שנים אלא גואלים מיד אם ירצו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Arakhin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,406 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Arakhin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Arakhin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל מעריכין.</b> הכל לאתויי בן שלש עשרה שנה ויום אחד ולא הביא שתי שערות, שהוא מעריך. והוא מופלא הסמוך לאיש. ומופלא אקרי ליה לפי שבודקים אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש. אע״ג דאיש כי יפליא כתיב (ויקרא כ״ז), כשהוא סמוך לפרקו קרוי איש לענין זה. והכל דקאי נמי על נערכים, לאתויי מנוול ומוכה שחין, שאין שוין דמים. דסלקא דעתך אמינא נדר בערכך כתיב (שם), כל שישנו בדמים ישנו בערכין, וכל שאינו בדמים אינו בערכין, קמשמע לן. והכל דקאי על נודרים, משום נידרים נקט ליה. ונידרים גופיה אצטריך, לאתויי פחות מבן חודש שהוא נידר אע״פ שאינו נערך:",
+                "<b>מעריכין.</b> אם אמר על אחד, ערך פלוני עלי, נותן ערך אותו פלוני כפי שניו כמו שקצוב בפרשת ערכין, שהערך נותן לפי שנים של נערכין:",
+                "<b>ונערכין.</b> אם אמר אחר עליו ערך פלוני זה עלי, או אמר הוא עצמו ערכי עלי:",
+                "<b>נודרים.</b> אמר דמי פלוני עלי, צריך שיתן כמו שהוא יפה לימכר בשוק:",
+                "<b>ונידרין.</b> אמר אחר עליו דמי פלוני עלי, או אמר הוא עצמו דמי עלי:",
+                "<b>כהנים ולוים.</b> כהנים אצטריכא ליה לאשמעינן דנערכין, דסלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (שם) והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן, ישראל לפני כהן ולא כהן לפני כהן, הלכך כהן ליתיה בערכין, דאי עני הוא לא קרינא ביה והעמידו לפני הכהן, קמשמע לן דכהנים איתנהו בתורת ערכין. ואיידי דתנן כהנים, תנן לויים וישראלים:",
+                "<b>נשים ועבדים.</b> והאשה משלמת כשתתאלמן או תתגרש, והעבד כשישתחרר:",
+                "<b>טומטום ואנדרוגינוס נודרים ונידרים.</b> שהרי יש להם דמים:",
+                "<b>ומעריכין.</b> את אחרים, אם אמרו ערך פלוני עלי, נותנים ערך אותו פלוני:",
+                "<b>אבל לא נערכין.</b> אם אמר ערכי עלי, או אמר אחר עליהם ערך פלוני עלי, לא אמר כלום. דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכין, עד שיהיה זכר ודאי או נקבה ודאית:",
+                "<b>פחות מבן חודש נידר.</b> אם אמר דמיו עלי. שהרי שוה דמים כל שהן:",
+                "<b>אבל, לא נערך.</b> שלא נאמר ערך בפרשה אלא מבן חודש ומעלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנכרי ר׳ מאיר אומר נערך.</b> תרי קראי כתיבי בפרשת ערכין, חד ריבוי וחד מיעוט. בני ישראל, מיעט את הנכרים. איש כי יפליא, ריבה כל איש ואפילו נכרי במשמע. ר׳ מאיר סבר, נכרי נערך ולא מעריך, שכן מצינו שריבה הכתוב בנערכים יותר מבמעריכים, שהרי חרש שוטה וקטן נערכין, אבל לא מעריכין, הלכך שדי מיעוטא למעריך וריבויא לנערך:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר נכרי מעריך ולא נערך.</b> שכן מצינו טומטום ואנדרוגינוס מעריכים, ולא נערכים. והלכה כרבי יהודה. הלכך נכרי שאמר ערך ישראל פלוני עלי, חייב ליתן כפי שניו הערך הקצוב בפרשה. וישראל שאמר ערך נכרי פלוני עלי, או נכרי שאמר ערכי עלי, לא אמר כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגוסס.</b> לא נידר, דלאו בר דמים הוא, דלמיתה הוא עומד:",
+                "<b>ולא נערך.</b> דכתיב והעמידו והעריכו, והאי לאו בר העמדה והערכה הוא:",
+                "<b>והיוצא ליהרג.</b> שנגמר דינו בבית דין של ישראל. אבל יוצא ליהרג על פי המלכות, לא שנא מלכות ישראל, ולא שנא מלכות של נכרים, דברי הכל מעריך ונערך:",
+                "<b>לא נידר.</b> דלאו בר דמים הוא:",
+                "<b>ולא נערך.</b> דכתיב (ויקרא כ״��:כ״ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה. ור׳ חנינא בן עקביא דאמר נערך, מוקי להאי קרא דכל חרם אשר יחרם לדרשא אחריתי:",
+                "<b>ר׳ יוסי אומר כו׳</b> ר׳ יוסי ותנא קמא לא פליגי בנודר ומעריך ומקדיש. כי פליגי באם הזיק. תנא קמא סבר, אם הזיק פטור מן התשלומים. ואע״פ שהמזיק חייב בתשלומין מן התורה, מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, אלא כמלוה על פה, ומלוה על פה אינו גובה מן היורשים. ורבי יוסי סבר, מלוה הכתובה בתורה, כמלוה הכתובה בשטר דמיא וגובה מן היורשים. והלכה כתנא קמא. אבל לאחר שתקנו דמלוה על פה גובה מן היורשים, בית דין גובין מממונו ומשלמים מה שהזיק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ממתינין לה עד שתלד.</b> דמהו דתימא ולדות ממונא דבעל הן כדכתיב (שמות כ״א:כ״ב) כאשר ישית עליו בעל האשה, ולא נפסדינהו מיניה קמשמע לן דכתיב (דברים כ״ב:כ״ב) ומתו גם שניהם, גם לרבות את הולד:",
+                "<b>ישבה על המשבר.</b> מקום מושב האשה היולדת קרוי משבר:",
+                "<b>ממתינין לה עד שתלד.</b> דכיון דנעקר לצאת, גופא אחרינא הוא ואינו כגוף אמו:",
+                "<b>נהנין בשערה.</b> לאו שערה ממש קאמר, אלא פאה שהיתה לה משער אשה אחרת קשורה לשערה. ודוקא כשאמרה תנו אותה לבתי או לפלונית, דכיון דאמרה תנו גליא דעתה דלא ניחא לה דתהוי כגופה לאתסורי, וכנטולה מחיים דמיא. אבל בענין אחר אסור, שנויי המת אסורים בהנאה:",
+                "<b>בהמה שנהרגה אסורה בהנאה.</b> אפילו שערה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין בערכין פחות מסלע.</b> אפילו עני שהעריך ואין ידו משגת אינו נדון בפחות מסלע, דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ה) וכל ערכך יהיה בשקל הקודש, כל ערכין שאתה מעריך לא יהיו פחותים משקל:",
+                "<b>ולא יותר על חמשים.</b> דזהו גדול שבערכים דכתיבי בפרשה:",
+                "<b>נתן סלע והעשיר.</b> בן עשרים שערכו חמשים והיה עני ונתן סלע בערכו, דעני נידון בהשגת ידו, והעשיר, פטור:",
+                "<b>פחות מסלע.</b> נתן פחות מסלע:",
+                "<b>והעשיר.</b> נותן חמשים. דבנתינה קמייתא לא יצא ידי ערכו ועדיין ערכו עליו:",
+                "<b>היו בידיו חמש סלעים.</b> עני בן עשרים שהעריך עצמו, והיו לו חמש סלעים:",
+                "<b>ר׳ מאיר אומר אינו נותן אלא אחת.</b> דסבר ר׳ מאיר או נותן כל החמשים שעליו או אינו נותן אלא שקל:",
+                "<b>וחכמים אומרים נותן כל מה שבידו.</b> דקרא דכתיב וכל ערכך יהיה בשקל, לפחות שבערכין הוא דאתא, שאפילו עני שבעניים לא יתן פחות. ומיהו היכא דאית ליה טפי יהיב, דכתיב (שם) על פי אשר תשיג. והלכה כחכמים:",
+                "<b>אין פתח בטועה פחות משבעה.</b> איידי דאיירי באין בערכין פחות ולא יותר, תנא נמי לכל הנך דאית בהו אין פחות ולא יותר:",
+                "<b>פתח.</b> תחלת נדות. שדין נדה דאורייתא הוא, אם התחילה וראתה היום, מונה ששה והוא. ראתה שנים, מונה חמשה והם. ראתה שלשה מונה ארבעה והם. [ואפילו] ראתה כל שבעה ופסקה לערב, טובלת ומשמשת. ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום, שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת. ואם ראתה בהן שלשה רצופים, הויא זבה גדולה שטעונה שבעה נקיים וקרבן. ואם משכו ימי זיבה חודש או שנה, אינה חוזרת לתחלת נדות עד שתשב שבעה נקיים. וכשישבה שבעה נקיים וראתה, הויא תחלת נדה ומונה ששה והוא, וחוזרת לענינה ככל המפורש. ואם לא ראתה באותן אחד עשר יום שלשה רצופים, אינה זבה. וכשתראה אחריהן, בין שהיא רואה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הוי תחלת נדה. ��אפילו תראה שלשה רצופים, אינה מונה אלא ארבעה והם, שאין ימי זוב אלא אותן אחד עשר יום שבין סוף נדות זה לתחלת נדות הבא:",
+                "<b>אין פתח בטועה פחות משבעה.</b> טועה [שראתה] היום ואינה יודעת אם בימי נדותה עומדת, או באותן אחד עשר יום של ימי זוב, אינה חוזרת לפתח נדותה בפחות משבעה נקיים ולא יותר על שבעה עשר נקיים. כיצד, טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי היום, ואינה יודעת אם בימי נדות היא וצריכה למנות ששה והוא, אם באותן אחד עשר יום של ימי זיבה ואינה צריכה לשמור, אלא יום כנגד יום, פתחה שבעה עשר, שאם לא תראה עד לאחר שבעה עשר יום לבד מיום זה, חוזרת לפתח נדותה. דאם יום זה שראתה תחלת ימי זיבה הוא, כיון שכלו אחד עשר שלמו ימי זיבה והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר שבעה עשר ותחלת נדה היא. ואפילו אם תאמר שיום זה תחלת נדה הוא, אעפ״כ יצתה מימי הזוב לסוף יום שבעה עשר לבד מיום זה. אבל אם תראה יום שבעה עשר לא יצאה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה הוא, דיש לומר שמא יום זה שראתה תחלת ימי נדה הוה, ויום שבעה עשר שראתה בו, סוף אחד עשר שבין נדה לנדה הוא, או שמא יום ראשון מימי הזוב הוא, וכשכלו אחד עשר יצתה מימי הזוב, ויום שבעה עשר שראתה בו תחלת נדה היא. וכל שכן אם תראה קודם יום שבעה עשר, שלא יצאה מן הספק. וכל זמן שתהא בספיקה זו, מקולקלת היא, שלעולם נחמיר עליה מספק. שכשתראה יום אחד, נאמר תחלת נדה היא וצריכה ששה והוא. וכשתראה שלשה רצופים, נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן. אבל לאחר שבעה עשר אין להחמיר, דודאי תחלת נדה היא, ואפילו תראה שלשה ימים רצופים תמנה ארבעה והם וטובלת וטהורה:",
+                "<b>אין בנגעים פחות משבוע אחד.</b> להסגר. דיש בנגעי אדם שנבררים לשבוע אחד אם לטהר אם לחלוט:",
+                "<b>ולא יותר על שלשה שבועות.</b> נגעי בתים. דתניא בתורת כהנים, מנין שאם עמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני שחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי, תלמוד לומר (ויקרא י״ד:מ״ח) ובא הכהן ואם בא יבא כו׳:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתים מארבעה חדשים מעוברות.</b> של שלשה יום לשנה. דלא עבדינן טפי משמונה חסרים. אבל שמונה חסרים עבדינן:",
+                "<b>ולא נראה יותר על שמונה.</b> כלומר, ולא נראה לחכמים לעבר בשנה יותר על שמונה חדשים. שחדשה של לבנה כ״ט יום וחצי, ושתי ידות שעה, ושבעים ושלש חלקים, הרי לשני חדשים נ״ט ימים, חודש אחד מעשרים ותשעה, וחודש אחד משלשים יום. חודש של עשרים ותשעה הוא חסר, וחודש של שלשים קרוי מלא או מעובר. ובדין היה שיהיו כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר, אלא מפני יתירות השתי ידות שעה ושבעים ושלש חלקים שיש בכל חודש וחודש, צריכים פעמים לעשות שמונה חדשים מחדשי השנה מלאים וארבעה חסרים, פעמים שמונה חסרים וארבעה מלאים:",
+                "<b>אין פחות משנים.</b> ליום שני לאפייתן:",
+                "<b>ולא יותר על שלשה.</b> ויום שלישי לאפייתן נאכלין, ותו לא. כיצד, חל יום טוב של עצרת באחד בשבת, נאפות בערב שבת, שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יום טוב, ונאכלות ביום טוב לאחר תנופתן, דהיינו ליום שלישי. וכשחל עצרת בשאר ימי שבוע, נאפות בערב יום טוב ונאכלות ביו״ט שהוא שני לאפייתן:",
+                "<b>לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה.</b> שהוא נאפה בערב שבת ונאכל לשבת אחרת שהוא יום תשיעי לאפייתו. חלו שני ימים טובים של ראש השנה להיות בחמישי בשבת וששי בשבת, אופין לחם הפנים ברביעי בשבת, ומסדרים אותו על השלחן. בשבת, ונאכל לשבת שניה שהוא יום אחד עשר לאפייתו:",
+                "<b>ולא יתר על שנים עשר.</b> כיצד, נולד בין השמשות של ערב שבת, אינו נמול בשבת, דשמא תשיעי הוא. דבין השמשות ספק יום ספק לילה, ואם יום הוא נמצא שבת יום תשיעי, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. ואם חלו שני ימים טובים של ראש השנה אחר אותה שבת, אינו נמול עד יום שלישי שהוא שנים עשר ללידתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש.</b> במסכת סוכה פרק החליל (סוכה דף נ״ג) הן מפורשים. והא דתנן ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה, לאו דוקא, דזמנין דמוסיפין עד שבעה וחמשים תקיעות כשחל ערב פסח להיות בשבת, ומשום דלא שכיח כולי האי לא חשיב ליה:",
+                "<b>אין פוחתים משני נבלים.</b> לשני לוים:",
+                "<b>ולא מוסיפים על ששה.</b> לא אתפרש טעמא:",
+                "<b>חלילין.</b> מין כלי זמר שקולו נשמע למרחוק. צלמילי״ש בלע״ז, ובערבי מזמאר״י:",
+                "<b>ולא מוסיפין על שנים עשר.</b> כנגד שנים עשר יום בשנה שהחליל מכה בהן לפני המזבח. ולשון מכה נופל בחליל, לפי שהוא עשוי נקבים ומכה באצבעו על הנקבים להנעים הקול:",
+                "<b>בשחיטת הפסח.</b> בארבעה עשר בניסן שהיו קורין ההלל בעזרה בשעת שחיטה, כדאמר בפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ד):",
+                "<b>אבוב.</b> הקנה הדק שבראש החליל. ובגמרא מוכח דחליל גופיה קרוי אבוב:",
+                "<b>שקולו ערב כשהוא של קנה, יותר משל נחושת.</b> ודוקא חליל שמכה לפני המזבח על הקרבן הוא שדוחה את השבת וכל שכן יום טוב. אבל חליל של בית השואבה לא היה דוחה לא את השבת ולא את יו״ט, כדמוכח בסוכה פרק החליל:",
+                "<b>לא היה מחליק אלא באבוב יחידי.</b> כשהיה מגיע לסיים הנעימה היה אחד מן החלילים מאריך לאחר שסיימו האחרים, שזהו, חילוק יפה יותר משאילו, יסיימו שניהם כאחד. וחילוק, היינו סיום השמעת קול הנעימה. ובשעת ההקרבה היה שיר זה, והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן שנים עשר ימים, והחלילים היו מחללים. אבל בשאר ימים היו מהללים י בצלצל וכנורות. והשיר היה השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש בראשון היו אומרים לה׳ הארץ ומלואה וכל המזמור, בשני גדול ה׳ ומהלל מאד וגו׳, וכן כולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועבדי כהנים היו.</b> אותן המכים בחליל. דסבירא ליה לר׳ מאיר אין מעלים מן הדוכן ליוחסים ולא למעשרות, הלכך לא אכפת לן אם היו עבדים:",
+                "<b>בית הפגרים ובית צפריא.</b> שם משפחות מיוחסות:",
+                "<b>ומאמאום.</b> שם מקום:",
+                "<b>משיאין לכהונה.</b> כהנים היו נושאים את בנותיהן, שמשפחות מיוחסות שבישראל היו. ור׳ יוסי סבר דמעלין מן הדוכן ליוחסים, הלכך אי לאו דמיוחסין היו לא הניחום לנגן על הדוכן:",
+                "<b>רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו.</b> רבי חנניא בן אנטיגנוס סבר מעלין מן הדוכן למעשרות, הלכך לוים היו. ולא פליגי אלא במנגנים בכלי זמר, אבל בשיר שבפה כולי עלמא מודו דאין אומרים שיר בפה על הקרבן אלא לוים, דכתיב גבי לוים (דברים י״ח) ושרת בשם ה׳ אלהיו, איזהו שירות שהוא בשם ה׳, הוי אומר זה השיר. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים.</b> האי תנא סבר דכבשים של תמידין טעונים ביקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתן, דומיא דפסח מצרים שהיה מקחו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר, דיליף מועדו האמור בתמידים (במדבר כ״ח:ב׳) תשמרו להקריב לי במועדו, ממועדו האמור בפסח (שם ט׳) את הפסח במועדו. הלכך, קודם יום חינוך ארבעה ימים מבקרין שמונה טלאים ונותנין בלשכת הטלאים, וביום חינוך נוטלים שנים לתמידין ונשארו שם ששה מבוקרים, ולאחר כן קודם הלילה מבקרים שנים ונותנים שם. ומשום דהנך ליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים, לא חשיב להו. וכן לעולם נוטלין שנים ונותנים שנים. ואלו השנים שנותנים נוטלים אותם לחמישי של יום נתינתן:",
+                "<b>כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה.</b> סימנא בעלמא נקט, דכי היכי דאי מקלעי שבת ושני ימים טובים של ראש השנה בהדי הדדי היה צריך להקדים ולבקר ההוא דשלישי בשבת מערב שבת, דהא לא מצי קודם היום לילך ולבקש טלה ולבקר, והויא לקיחה ארבעה ימים קודם שחיטה, הכי נמי לעולם בעינן ארבעה ימים קודם שחיטה:",
+                "<b>ומוסיפין עד לעולם.</b> אם רצו להוסיף טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, מוסיפים כמו שירצו:",
+                "<b>משתי חצוצרות.</b> כשתוקעין בחצוצרות אין פוחתים משתים:",
+                "<b>ומוסיפין עד לעולם.</b> בגמרא מפרש עד מאה ועשרים. שנאמר (דברי הימים-ב ה׳) ועמהם הכהנים למאה ועשרים מחצרים בחצוצרות:",
+                "<b>והצלצל לבד.</b> צלצל אחד היה שם ולא יותר. דאמר קרא (שם א ט״ז) ואסף במצלתים להשמיע. ואע״ג דמצלתים כתיב לשון רבים, מפני שהן שתי חתיכות רחבות של מתכת שמכין זו על זו, ומיהו חדא עבידתא עביד, שאין אחד מהם מועיל בלא חברו, וחד גברא עביד בהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין משנים עשר לוים.</b> תשעה לתשעה כנורות, ושנים לשתי נבלים, ואחד לצלצל:",
+                "<b>דוכן.</b> כמין אצטבא שהלוים עומדים עליה:",
+                "<b>אין קטן נכנס.</b> אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה, כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות:",
+                "<b>אלא בשעה שהלוים עומדים.</b> על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהם:",
+                "<b>ולא היו.</b> אותם קטנים אומרים בנבל וכנור, אלא בפה:",
+                "<b>כדי ליתן תבל.</b> ליתן תבלין בנעימת הלוים. לפי שקול הקטנים דק וצלול ומתבל את קול הגדולים:",
+                "<b>לא עולין.</b> אותן קטנים למנין שנים עשר לוים הצריכים לדוכן:",
+                "<b>ואין עולין.</b> על האצטבא המוכנת לדוכן. אלא בארץ היו עומדים:",
+                "<b>וצוערי הלוים היו נקראים.</b> שהיו מצערים את הלוים הגדולים, שאין יכולים לבסם ולהנעים קולם כמותם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש בערכין להקל ולהחמיר וכו׳</b> כולהו מפרש להו ואזיל לקמן בפרקין:",
+                "<b>את הנאה שבישראל.</b> אפילו שוה מאה מנה אינו נותן אלא חמשים סלע, והיינו להקל. ולהחמיר, שהמעריך את הכעור שבישראל אפילו אין שוה אלא חמש סלעים. נותן חמשים סלעים אם הנערך מבן עשרים ועד בן ששים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחולת המחוז.</b> סביבות העיר. שאינה משבחת כל כך מפני מדרס הרגלים:",
+                "<b>חולות.</b> סביבות. כמו מחול הכרך [כלאים פ״ד]:",
+                "<b>מחוז.</b> עיר. פירוש אחר מחוז, שם מקום שלא היו שדותיהן חשובים:",
+                "<b>בפרדסות.</b> מקום שיש בו הרבה אילנות נטועים:",
+                "<b>סבסטי.</b> שם מקום. והאילנות שם מעולים מאד:",
+                "<b>נותן.</b> מי שפודה אותן מן ההקדש בין בעלים בין איש אחר:",
+                "<b>בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.</b> אם תחלת היובל היא. ואם לאו, מגרע משנים שעברו סלע ופונדיון לשנה. בית זרע חומר שעורים, מקום ראוי לזריעת כור, דהיינו שלשים סאה של שעורים. והוא גדול ממקום זריעת כור של חטין. והמקדיש שדה אחוזה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה האילנות בשווין, וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:",
+                "<b>ובשדה מקנה נותן את שויו.</b> דבשדה מקנה כתיב (ויקרא כ״ז) וחשב לו הכהן את מכסת הערכך, ואין מכסת אלא מנין דמים, דהיינו כפי מה שהוא שוה, וכן הוא אומר (במדבר ל״א) והרמות מכס:",
+                "<b>אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה.</b> שהרי נאמר בשדה אחוזה וחשב, ונאמר בשדה מקנה וחשב, מה בשדה אחוזה דבר קצוב, אף שדה המקנה דבר קצוב, דהיינו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:",
+                "<b>ובשדה מקנה אינו נותן חומש.</b> דבשדה מקנה כתיב מכסת הערכך, הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש. ואין הלכה כר׳ אליעזר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>המית בן חורין נותן את שוויו.</b> דכתיב (שמות כ״א:ל׳) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, דמי ניזק:",
+                "<b>חבל בזה ובזה.</b> בין בעבד בין בבן חורין, ולא המיתו. משלם נזק שלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>פגם.</b> שמין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו:",
+                "<b>לפי המבייש והמתבייש.</b> אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה. והמתבייש, לפי חשיבותו בשתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה.</b> שהאומר לא מצאתי בתולים נותן מאה, והאונס דמוציא בתולים על ידי מעשה נותן חמשים:",
+                "<b>גזר דין.</b> שלא ליכנס לארץ:",
+                "<b>זה עשר פעמים.</b> גבי מרגלים כתיב, דמשמע על זה נתחתם גזר דין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השג יד בנודר.</b> תורת דין השגת יד, שעני נדון בערכין כפי השג ידו, בתר נודר אזלינן, ולא בתר נידר, כדמפרש לקמן:",
+                "<b>והשנים בנידר.</b> ילד שהעריך ערך זקן, נותן ערך זקן, דלא אזלינן בתר שנים דנודר. ותנא דקרי למעריך נודר, לישנא דקרא נקט, דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן. ואיידי דאמר השג יד בנודר אמר נמי השנים בנידר:",
+                "<b>והערכים בנערך.</b> קצב הערך דזכר ונקבה, בתר נערך אזיל, ולא בתר מעריך, כדמפרש לקמן דאיש שאמר ערך אשה פלונית עלי נותן ערך אשה:",
+                "<b>והערך בזמן הערך.</b> כדמפרש לקמן, שאם העריך עצמו כשהיה פחות מבן עשרים דהוי ערך קטן, וקודם נתינתו היה בן עשרים, אינו נותן אלא כשעה שהעריך:"
+            ],
+            [
+                "<b>אומר אני אף בערכין כן.</b> אילו מתרמי אף בערכין דומיא דקרבנות, הוי כקרבנות. דהא דאמרת דערכין אינן כקרבנות. משום דלא דמו אהדדי, דמפני מה עני שהעריך עשיר נותן ערך עני לפי השג יד, לפי שאין העשיר חייב כלום, ולא דמי למצורע. וזה שאמר על העשיר, לא נתכוין אלא לפי מדת שנותיו של עשיר שפחותים או יתרים על שנותיו שלו, הלכך נדון בהשג יד. אבל עשיר שאמר ערכי עלי דהוי חייב ערך שלם, דומיא דמצורע [עשיר] ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי, נותן ערך עשיר:",
+                "<b>הכי גרסינן היה עני והעשיר או עשיר והעני משלם ערך עשיר.</b> היה עני והעשיר קודם נתינה, משלם ערך עשיר, אשר תשיג יד הנודר אמר רחמנא, והרי ידו משגת. עשיר והעני נמי תשיג יד הנודר כתיב, והרי היתה משגת בעת שנדר:",
+                "<b>רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) ואם מך הוא מערכך, עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אביו מת.</b> בשעה שנתחייב זה בקרבן היה אביו גוסס ונוטה למות, ומת וירש ממנו רבוא קודם שהביא קרבנו, אינו מביא אלא קרבן עני, כמו שהיה בשעה שנתחייב בקרבן:",
+                "<b>ספינתו בים.</b> לא שהיתה ספינתו טעונה מסחורות שלו ברבוא, דא״כ עשיר הוא. אלא שהיתה ספינתו מושכרת לאחרים בריבוא שכר, והוא אין בידו אלא אותה ספינה. ומשום שכרה לאו עשיר הוא, דאין שכירות משתלמת אלא בסופה, ונמצא שעכשיו עני הוא. ומשום הספינה עצמה לאו עשיר הוא, דהאי תנא סבר כמאן דאמר לקמן שאם היה המעריך חמר נותן לו הכהן חמורו ואינו נוטלו להקדש, ואם היה אכר מניח לו צמד בקרו דהיא פרנסתו, והכי נמי מניח לו ספינתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילד.</b> מבן עשרים ועד בן ששים, דהוי ערכו חמשים שקלים:",
+                "<b>נותן כזמן הערך.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:י״ז) כערכך יקום, אינו נותן אלא כזמן הערך:",
+                "<b>יום שלשים כלמטה.</b> אם אמר ערך פלוני קטן עלי, ואותו קטן היה באותו יום בן שלשים, הוי כלמטה ולא אמר כלום. דאין ערך לפחות מבן חודש. דהכי כתיב [שם] ואם מבן חודש:",
+                "<b>מבן ששים שנה ומעלה.</b> משמע ששלמה שנת ששים ואז הוא נדון כששים, אבל בשנת ששים נדון כילד:",
+                "<b>הן אם עשינו.</b> בתמיה. כלומר, וכי כן הוא, אם עשינו [שנת] ששים כלמטה להחמיר דערך גדול יש לפחות מבן ששים חמשים סלע, וליותר מבן ששים אינו אלא חמשה עשר:",
+                "<b>כלמטה ממנה להקל.</b> דערך יותר על בן עשרים, גדול הוא מפחות מבן עשרים. וכן בבן חמש. כדכתיבי בקראי:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר.</b> לעולם שנת חמש ושנת עשרים ושנת ששים כלמטה, עד שתשלם כל השנה וחודש ויום אחד משנה האחרת. דיליף גזירה שוה למעלה למעלה מבכור, נאמר כאן מבן ששים שנה ומעלה, ונאמר בבכור אדם (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חודש ומעלה, מה להלן חודש ויום אחד, שאין בכור נפדה פחות מבן חודש ויום אחד, אף כאן עד שיוסיף על ששים חודש ויום אחד. ושנת חמש ושנת עשרים ילפינן בגזירה שוה שנה שנה משנת ששים כדיליף ת״ק לעיל ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר משקלי עלי כו׳, אם כסף כסף.</b> אם פירש כסף נותן משקלו כסף, ואם פירש זהב, נותן משקלו זהב. והא קמשמע לן דאם לא פירש אלא אמר סתם משקלי עלי, פטר נפשיה בכל דהו, ובלבד שיהיה דבר שכמותו רגיל להיות נשקל במקום ההוא. ואפילו זפת ואפילו בצלים ורגילים אנשי המקום למכרם במשקל, ואמר אחד מאנשי המקום ההוא משקלי עלי סתם ולא פירש, הרי זה נותן משקלו זפת או בצלים ונפטר:",
+                "<b>ומעשה באמה של ירמטיה.</b> מפרש בגמרא דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם אדם חשוב הוא, אע״ג דלא פירש אמדינן ליה לפי כבודו, ומעשה נמי באמה של ירמטיה, אשה ששמה כך, שאמרה משקל בתי עלי ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב, לפי שהיתה אמודה בעושר:",
+                "<b>משקל ידי עלי.</b> היאך הוא שוקל ידו, דאם רוצה מכביד ואם רוצה מיקל:",
+                "<b>ומכניסה עד מרפקו.</b> קוד״ו בלע״ז. משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובאותו זמן היו קורין יד לזרוע עד המרפק. וכשמכניס היד לתוך חבית מלאה מים ישפכו מן המים שבחבית כפי מקום היד שהכניס בתוכה עד המרפק, וחוזר ומכניס בחבית בשר וגידין ועצמות של חמור, שמשקל בשר חמור כמשקל בשר אדם, ויהא באותו בשר גידין ועצמות כפי מה שיש ביד, שאין משקל עצמות וגידין שוה למשקל בשר, ונותן לתוכה עד שתחזור ותתמלא כמו שהיתה, דהשתא איכא נפח כשיעור ידו, ושוקל הבשר והעצמות והגידים ההם והוא משקל ידו:",
+                "<b>היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר.</b> שמא יש בבשר חמור שנותן לתוך החבית יותר גידים ועצמות ממה שיש ביד, או פחות, ונמצא שאין המשקל מכוון. והלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה הוא שוה בלא יד.</b> מפרש בגמרא, שאין שמין אותו כמה יפה כשנקטעה ידו וכמה היה שוה כששתי ידיו שלימות. שמי שנקטעה ידו, כשבאים לשומו כמה היה שוה תחילה אין שמין אותו אלא בזול, לפי שרואים אותו מזולזל, וזה האומר דמי ידי עלי הרי לא נקטעה ידו. לכך מפרש, כמה הוא שוה בלא יד, כגון אם מכרו רבו כולו חוץ מידו, שידו אחת מוכתבת לרבו ראשון, ושמין כמה הוא יפה כשרבו מוכר כולו ולא שייר ממנו לעצמו כלום. וכמה שוה פחות אס שייר רבו ידו אחת שלא מכרה, דהשתא אינו מזולזל, וכך הוא נותן להקדש:",
+                "<b>זה חומר בנדרים מבערכין.</b> דאילו אמר בערכים ערך ידי ורגלי עלי, לא אמר כלום, אלא אם כן אמר בדבר שהנשמה תלויה בו:",
+                "<b>ערכי עלי ומת יתנו היורשים.</b> דערך דבר קצוב הוא. ודוקא כשעמד בדין קודם שמת, לפי שאינו חייב בערך אלא אחר שיעמוד לפני הכהן, כדכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) והעמידו לפני הכהן. אבל דמי עלי דאינו אלא מה שישומוהו בבית דין והרי לא בא לידי כך שהרי מת, אע״פ שעמד בדין הוא מחוסר אומדנא ולא יתנו היורשים:",
+                "<b>נותן ערך כולו.</b> דערך נפשות כתיב:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי שאר איברים שהנשמה תלויה בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>חציי עלי.</b> הוי כערך ראשי וערך כבדי, דהוי דבר שהנשמה תלויה בו:",
+                "<b>דמי חציי עלי נותן דמי כולו.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:ב׳) נדר בערכך נפשות, הקיש נדר לערך, מה ערך אמר ערך חציי עלי נותן ערך כולו, אף נדר אמר דמי חציי עלי נותן כולו:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי כל האברים שהנשמה תלויה בהם, שאם אמר דמי חצי אותו אבר עלי כגון שאמר דמי חצי לבי עלי, או דמי חצי כבדי עלי, נותן דמי כולו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מת הנודר והנידר יתנו היורשים.</b> והוא שעמד בדין קודם שמת, כדפרישנא לעיל. וסיפא אצטריכא ליה. דמיו של פלוני עלי, מת הנודר יתנו היורשים. דמהו דתימא אע״ג דעמד בדין, הואיל ומת הנודר קודם שישומו הנידר, לא אשתעבוד נכסיה, קמשמע לן אומדנא גילוי מילתא בעלמא הוא, והואיל ונידר קיים אמדינן ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בית זה קרבן.</b> לבדק הבית:",
+                "<b>ונפל הבית.</b> קודם שהחזיק בו גזבר:",
+                "<b>מת השור וכו׳ חייב לשלם.</b> ולא אמרינן אין דמים למתים אלא באדם בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממשכנין אותן.</b> גזבר נכנס לביתם ונוטל בעל כרחם:",
+                "<b>חייבי חטאות ואשמות.</b> כיון דלכפרה אתו לא משהי להו, ואין ממשכנין אותן. וחטאת נזיר, הואיל ולאו לכפרה אתיא ואינה מעכבתו מלשתות יין, שכיון שנזרק הדם של אחד מן הקרבנות הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים, זמנין דפשע ומשהי לה, הלכך ממשכנין אותו על חטאתו:",
+                "<b>חייבי עולות ושלמים.</b> אע״ג דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הניתק לעשה, הואיל ולאו חובה היא לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי, הלכך ממשכנים אותן. ויש מחייבי עולות שאין ממשכנים אותן, כגון עולת מצורע, לפי שהיא מעכבת טהרתו, לא אתי לשהוייה:",
+                "<b>כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.</b> היכא דבית דין ממשכנים אותו צריך שיאמר רוצה אני:",
+                "<b>וכן אתה אומר בגטי נשים.</b> כל מי שדינו שכופין אותו לגרש, ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, ונותן הגט והוא כשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שום היתומים.</b> בית דין היורדים לנכסי יתומים למכרן להגבות לבעל חוב, שמין את הקרקע ומכריזין שלשים יום רצופים זה אחר זה, כל הרוצה ליקח יבא ויקח. ואי בעו, מכריזין ששים יום כל שני וחמישי, והכי עדיף טפי. ואע״ג דכי חשבת כל שני וחמישי שבששים יום מתחילת יום שני של הכרזה ראשונה לא משכחת להו אלא תמני סרי יומי, מכל מקום הכי עדיף, כיון דמשכא מלתא טובא ידעי ושמעי:",
+                "<b>ושום ההקדש.</b> המקדיש שדה מקנה, שהיא נפדית בדמים כמו שהיא שוה:",
+                "<b>בבוקר ובערב.</b> בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים. דאי איכא דבעי למזבן אמר להו לפועלים בשעת יציאתן ראו לי שדה פלונית אם היא יפה, ובשעת הכנסת פועלים כששומע ההכרזה נזכר והולך ושואלן. וכשהן מכריזין, אומרים, שדה פלונית שכך וכך סימניה, וכך וכך מצריה, כך היא עושה תבואה וכך שמאוה בית דין. ואם מוכרים אותה לכתובת אשה, אומרים, הלוקח יקח על מנת שיתן המעות לכתובת אשה. ואם מוכרים אותה בשביל בעל חוב, אומרים, על מנת שיתן המעות לבעל חוב. משום דאיכא לוקח דניחא ליה ליקח כדי לפרוע לאשה דנסבא פורתא פורתא, ואיכא דניחא ליה טפי לפרוע לבעל חוב שנוטל זוזים חסרים ושבורים, שאין דרך סוחרים להקפיד בכך. אע״ג דקיימא לן דאין בית דין נזקקים לנכסי יתומים למכרן, והכא תנן שום היתומים וכו׳ דמשמע שבית דין מוכרים נכסי יתומים. הא אמרינן דעל שלשה דברים בלבד בית דין נזקקים למכור בנכסי יתומים, על בעל חוב נכרי שהיה אביהם חייב לו והיתה ריבית אוכלת בהן, ועל כתובת אשה משום דאיכא רווחא ליתומים כשתגבה כתובתה, דכל זמן שלא גבתה כתובתה יש לה מזונות מן היתומים, גבתה כתובתה שוב אין לה מזונות. ועל חוב שהודה אביהן בשעת מיתתו שיש לפלוני אצלו מנה, או שנדוהו בית דין על חוב זה ומת בנדויו, או שלא הגיע עדיין זמן פריעת החוב כשמת, דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה. וכשבית דין נזקקים לנכסי יתומים על שלשה דברים הללו, מעמידים להם אפוטרופוס ומוכרים בהכרזה, כדתנן במתניתין. והני מילי בקרקעות. אבל במטלטלין, השתא דקיימא לן מטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב, הרי בעל חוב נשבע וגובה חובו מן המטלטלין ואין צריכין הכרזה, שאין מכריזים לא על העבדים ולא על השטרות ולא על המטלטלין:",
+                "<b>ידירנה הנאה.</b> על דעת רבים נדר שאין לו התרה, שלא יחזירנה לעולם. דשמא בערמה מגרש לה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש:",
+                "<b>קנוניא.</b> ערמה:",
+                "<b>ר׳ יהושע אומר אינו צריך.</b> לא פליגי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הכא אם אדם עושה קנוניא על ההקדש אי לא, דבשכיב מרע תרווייהו מודו דבודאי לעולם אינו עושה קנוניא על ההקדש, דאין אדם חוטא ולא לו. ובבריא תרווייהו מודו דעושה קנוניא על ההקדש. כי פליגי, בשאלה, ר׳ אליעזר סבר אין נשאלין על ההקדש, אפילו אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא, אפילו הכי אין חכם מתיר נדרו, דסבר ר׳ אליעזר הקדש בטעות הוי הקדש, ולפי שהמקדיש הזה אינו מוצא חכם שיתירנו לכך עושה קנוניא זו. ור׳ יהושע סבר נשאלין על ההקדש, וכי אמר לא לדעת כן נדרתי וטעיתי, מתירין לו, דהקדש שבטעות לא הוי הקדש. הלכך אין צריך לידור הנאה, דאי משום קנוניא עביד, הוה מתשיל על נדריה ולא היה צריך לגרשה. והלכה כר׳ יהושע:",
+                "<b>הערב לאשה בכתובתה.</b> ואין לבעל נכסים, וצריך הערב לפרוע כתובתה. לא יפרע הערב הכתובה עד שידירנה הבעל תחילה שלא יוכל להחזיר אותה. דחיישינן שמא דעתו ��החזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבה מן הערב. ופסק ההלכה בדין הערב בכתובה מפורש בסוף בבא בתרא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>והיתה עליו כתובת אשה.</b> כגון שקדמו גירושין להקדש, דעכשיו ליכא קנוניא:",
+                "<b>אלא הפודה פודה.</b> בעלה פודה אותן מן ההקדש בזול בדבר מועט כדי לפרוע לאשה כתובתה, דודאי לא חייל עלייהו הקדש שהרי אינן שלו. והאי דבר מועט, גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון:",
+                "<b>הקדיש תשעים והיה חובו מאה.</b> אף על גב דחובו יותר על הקדשו, לא אמרינן האי לאו אדעתא דהני נכסיה אוזפיה אלא הימוני הימניה הלכך לא גבי מהקדש, אלא אמרינן אדעתא דהני נכסי אוזפיה, וגבי מינייהו. ועד כמה, עד פלגא. אבל אם הנכסים שהקדיש אין שוין חצי החוב, לא גבי מינייהו, דודאי לאו אדעתא דהני נכסי אוזפיה, דאין אדם עשוי לקנות קרקע ביותר מפי שנים ממה שהיא שוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממשכנין אותן.</b> גזבר נכנס לבתיהם ונוטל בעל כרחן:",
+                "<b>מזון וכסות ומטה סנדלים ותפילין.</b> על כולן משיירים לו מעות לקנותן אם אין לו. דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) ואם מך הוא מערכך, ודרשי רבנן לקרא הכי, ואם מך, תעשה שישאר הוא, שיהיה לו הויה וחיות, מערכך, מדמי הערך. ומשמע הוא יש לו הויה וחיות מדמי הערך, אבל לא לאשתו ולא לבניו:",
+                "<b>מכל מין ומין.</b> מכל אומנות שצריכה ארבעה וחמשה כלים:",
+                "<b>מעצדים.</b> דולדור״א בלע״ז. שמחליקים בה פני הלוח:",
+                "<b>מגירה.</b> כעין סכין ארוך מלא פגימות. ולשון מקרא, משור, סיג״א בלע״ז:",
+                "<b>צמדו.</b> צמד בקר. שאלו הן כלי אומנתו. ואין הלכה כר׳ אליעזר דצמד בקר וחמור נכסים נינהו, ולא חשיבי כלי אומנות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מין אחד מרובה ומין אחד מועט.</b> כגון שלשה מעצדים ומגרה אחת:",
+                "<b>נותנים לו שנים מן המרובה.</b> והשלישי נוטל הגזבר:",
+                "<b>וכל שיש לו מן המועט.</b> מניחים לו, ולא זבנינן ליה אחריתי. דכי היכי דעד השתא סגי ליה בהכי, השתא נמי תסגי ליה. דמהו דתימא עד השתא הוו אינשי מושלי ליה, משום דהוה ליה מין אחד מרובה לאושולי לאחריני, השתא שהגזבר לקח המרובה לא משכח מאן דמושיל ליה, הלכך נזבין ליה אחריתי קמשמע לן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו בכסות אשתו ובניו.</b> שאין אלו נכסים שלו:",
+                "<b>שצבען לשמן.</b> לשם אשתו ובניו:",
+                "<b>ולא בסנדלים חדשים.</b> רבותא אשמועינן דאע״ג דעדיין לא נעלו אותן הרי הן בחזקתן משעת לקיחה:",
+                "<b>אע״פ שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח.</b> כסות יפה שלהן משבחם ומעלה את דמיהן. כגון גבי נכסי יתומים שאם תלקח לעבד כסות בשלשים דינר הוא משביח מנה על דמים ששוה עכשיו:",
+                "<b>לאטליס.</b> ליום השוק:",
+                "<b>לכרך.</b> שדרך סוחרים לבוא שם וקונים המרגליות ביוקר:",
+                "<b>אין להקדש אלא מקומו.</b> במרגלית:",
+                "<b>ושעתו.</b> בעבד דכתיב ויקרא כ״ז) ונתן את הערכך ביום ההוא, שלא ישהה. קודש לה׳, משמע כל דבר שהוא קודש לה׳ כגון סתם הקדשות שהן לבדק הבית, כולן יהיו נותנים ביום ההוא מיד, שלא ישהה אותן. וטעמא, כתב הרמב״ם, דזימנין דאתו לאשהויינהו כדי להשביח ואתו לידי פסידא, ומהאי טעמא נמי אין משתכרים בשל הקדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין מקדישין.</b> שדה אחוזה:",
+                "<b>פחות משתי שנים.</b> דכתיב במקדיש שדה אחוזה (ויקרא כ״ז:י״ח) על פי השנים הנותרות, ואין שנים פהות משתים. המקדיש שדה אחוזה בשנה ראשונה של יובל ובא לגאלה, נותן בבית כור חמשים סלע כדכתיב (שם) זרע חומר שעורים וגו׳. ואם הקדישה עשר שנים או עשרים אחר היובל, מחשבים השנים הנותרות עד יובל הבא, ונותן סלע ופונדיון לכל שנה, כדכתיב (שם) ואם אחר היובל יקדיש שדהו וחשב לו וגו׳ ונגרע מערכך, והיינו גירוע שאינו נותן חמשים שלימים. והמקדיש שתי שנים לפני היובל, פודה אותה בשתי סלעים ושני פונדיונים, כדכתיב על פי השנים הנותרות, וכך החשבון עולה של גאולת שדה אחוזה לכל שנה סלע ופונדיון, שהרי אם הקדישה בשנה ראשונה של אחר היובל היה פודה בחמשים שקל, צא מהן לארבעים ותשע שנים הבאים עד יובל הבא ארבעים ותשע סלעים, נמצא סלע לכל שנה וסלע יותר, וזה הסלע היותר חלקוהו לפונדיונים, שיש בכל סלע ארבעים ושמונה פונדיונין, הרי סלע ופונדיון לשנה פחות פונדיון. ומה שהצריכוהו ליתן סלע ופונדיון לשנה, למ״ט שנים מ״ט סלעים ומ״ט פונדיונין ויש כאן פונדיון אחד יותר על חמשים שקל שאמרה תורה, אותו הפונדיון הוא קלבון לפרוטרוט, כלומר בשביל ההכרע שצריך ליתן לכל שקל ושקל בפני עצמו. אי נמי, אע״פ שהסלע אינו אלא ארבעים ושמונה פונדיונות, חייב ליתן ארבעים ותשעה, דהיינו סלע ופונדיון לארבעים ותשע שנה, לפי שהנותן פונדיונים ליקח סלע מן השלחני נותן ארבעים ותשעה פונדיונים, והיינו קלבון לפרוטרוט. והמקדיש שדה אחוזה פחות משתי שנים לפני היובל אין כאן גירוע, ואם בא לגאלה נותן חמשים שלימים, דגבי גירוע כתיב על פי השנים הנותרות ונגרע, ומיעוט שנים שנים. ועצה טובה קמשמע לן מתניתין שיהא אדם חס על נכסיו ולא [יקדיש] פחות משתי שנים, שלא יפסיד ארבעים ושמונה סלעים:",
+                "<b>ולא גואלין אחר היובל.</b> לאו אחר היובל סמוך ליובל קאמר, אלא האי אחר אפילו אחר עשרים או שלשים שנה קאי. והכי קאמר, הבא לגאול באמצע היובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים, והיה עומד בניסן שהוא אמצע שנה, לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו, אלא נותן סלע ופונדיון שלם. והיינו דקאמר אין גואלין פחות משנה, דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מגרעא לה כלל ולא יהיב גאולת חצי שנה אלא גאולת שנה שלימה. ומה טעם, לפי שאין מחשבים חדשים עם ההקדש. הבא לגאול שדהו חמש שנים וחצי לפני היובל, אין מחשבין אותן ששה חדשים שיצאו משנה ששית, אלא נותן שש סלעים וששה פונדיונים, דכתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות, שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים, כלומר כל מה שנותר חשוב שנים, לעשות חודש הנותר שנה, ואי אתה מחשב החדשים שיצאו, לגרוע מן השקל ופונדיון בשבילם:",
+                "<b>אבל הקדש מחשב חדשים.</b> כלומר, אם ריוח של הקדש הוא שנחשוב אותה יציאת חצי שנה שיצאה, כגון דמקדשה בפלגא דארבעים ושמונה ליובל, דאי חשבת לההוא יציאה הוי ליה פחות משני שנים לפני היובל ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשים. ואי אמרת דאין מחשבים אותן חדשים שיצאו, הוה הכא שני שנים לפני היובל, ואיכא פסידא דהקדש דלא שקיל אלא שתי סלעים ושני פונדיונים, הכא ודאי מחשבין אותן כיציאה גמורה ואין כאן שתי שנים לפני היובל, ולא מיפרקא בגירוע אלא בחמשים שקל, דכתיב וחשב לו הכהן מכל מקום:",
+                "<b>בשעת היובל.</b> בזמן שהיובל נוהג. אבל בזמן שאין היובל נוהג פודה אותה בשווייה כשאר הקדשות:",
+                "<b>זרע חומר שעורים.</b> מקום שיכולים לזרוע בו כור שעורים כשזורעים במפולת יד ובזריעה בינונית, לא שיהיה הזרע מקובץ ב��ותר ולא מפוזר ומפורד הרבה:",
+                "<b>נקעים עמוקים וכו׳</b> והוא שיהיו מלאים מים שאין ראויין לזריעה. אבל אם אינן מלאים מים, הואיל וחזו למידי, אע״ג דאין נמדדין עמה מתחשבין באפי נפשייהו, ונפדין לפי חשבון חמשים סלעים לבית כור:",
+                "<b>פחות מכאן נמדדין עמה.</b> ואע״פ שהן מלאים מים ולא חזו לזריעה, הואיל ואין עמוקים עשרה. וכן סלעים הואיל ואין גבוהים עשרה על שם הקרקע הן נקראין ואינן חשובים בפני עצמן:",
+                "<b>אלא נותן את כולו כאחד.</b> דכתיב (ויקרא כ״ז:י״ח) וחשב לו הכהן את הכסף, עד שיהא כולו כסף כאחד:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד כל האדם.</b> פודה בית כור בחמשים שקל, בין שהוא שוה אלף שקלים בין שאינו שוה אלא חמשה שקלים:",
+                "<b>שהבעלים נותנים חומש.</b> כדכתיב (שם) ואם גאול יגאל את השדה המקדיש אותו וגו׳:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה יוצאה מידו ביובל.</b> להיות מתחלקת לכהנים כי היכי דאי. הוה פריק לה אינש אחרינא דהוה נפקא ביובל ומתחלקת לכהנים כדכתיב (שם) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה׳:",
+                "<b>גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל.</b> ולא לכהנים. דכתיב (שם) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. לאיש אחר, ולא לבן: ",
+                "<b>גאלה אחד מקרוביו</b> של מקדיש מיד הגזבר, ובא המקדיש וגאלה מיד קרובו, אינה יוצאה מיד המקדיש ביובל להתחלק לכהנים:",
+                "<b>גאלה כהן.</b> מיד גזבר:",
+                "<b>לא יאמר</b> הואיל ואם גאלה ישראל יוצאה לי ולחברי ביובל, עכשיו שהיא תחת ידי שגאלתיה אין לך כהן ראוי לה יותר ממני:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ולא נגאלה.</b> לא גאלוה מיד ההקדש, לא הבעלים ולא אחר:",
+                "<b>הכהנים נכנסים לה.</b> כהנים של משמר שהיובל פוגע בו הן נכנסים לתוכה, והיא חלוטה בידם:",
+                "<b>ונותנים את דמיה להקדש.</b> דגמר קודש קודש ממקדיש בית, כתיב הכא בשדה אחוזה בצאתו ביובל קודש וכתיב במקדיש בית (שם) ואיש כי יקדיש את ביתו קודש, מה בית לא תצא מיד הקדש בלא דמים כדכתיב התם והעריכו הכהן, דבית לא נפקא לכהנים אלא נפדה בדמים, אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים. הלכך כי פריק לה אחר, הוו דמים לבדק הכית הקדש, וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים, ואם לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמשים שקלים ושקלי לה:",
+                "<b>ר׳ שמעון אומר נכנסין אבל לא נותנין.</b> דגמר קודש קודש מכבשי עצרת, דכתיב בהו (ויקרא כ״ג:כ׳) קודש יהיו לה׳ לכהן, מה התם בחנם אף כאן בחנם. וניחא ליה דנילף שדה אחוזה מכבשי עצרת, דתרווייהו מעשרים וארבע מתנות כהונה, ולא נילף ממקדיש ביתו דאינו ניתן לכהנים לעולם. ורבי יהודה ניחא ליה דנילף שדה אחוזה ממקדיש ביתו, דתרווייהו קדשי בדק הבית, ולא נילף מכבשי עצרת שהם קדשי מזבח. והלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>שדה רטושין.</b> שדה עזובה. כמו [הושע י׳] אם על בנים רוטשה:",
+                "<b>עד שיגאלנה אחר.</b> וכשתצא מידו ביובל יכנסו בה כהנים. וטעמא דרבי אליעזר, דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל קודש, משמע כשתצא מיד הגואל כדין שאר אדם הקונה קרקע שיוצאה ביובל, בההוא קאמר קרא דתהוי לכהנים, אבל בצאתו מיד הקדש לא משמע, דאכתי לא אשמועינן קרא דהקדש פקע מכוחו ביובל:"
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח שדה מאביו, מת אביו ואח״כ הקדישה הרי היא כשדה אחוזה.</b> שהרי עד שלא הקדישה נפלה לו בירושה. הלכך אם בא לפדותה, פודה בית כור בחמשים שקל כשדה אחוזה, ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר, יוצאה לכהנים ביובל:",
+                "<b>הרי היא כשדה מקנה.</b> דבתר שעה שהקדישה אזלינן. ואם בא לפדותה, פודה שדה בשוויה כדין שדה מקנה, ואם לא גאלה הוא וגאלה אחר, חוזרת לו ביובל. שהרי בשעה שהקדישה לא היה גופה שלו, דעתידה היתה לחזור לאביו ביובל כדין שאר מכירות, וכשאר מקדיש שדה מקנה הוא שהגואלה מיד הגזבר מחזירה ביובל לאשר לו אחוזת הארץ, דהיינו לאביו של זה, וזה יורש את כח אביו. ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>שדה מקנה.</b> שהקדישה וגאלה אחר, אינה יוצאה לכהנים ביובל, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וקרקע לא היתה שלו אלא עד היובל:",
+                "<b>כהנים ולוים מקדישים לעולם.</b> ואפילו בשנת היובל עצמה. אבל ישראל שהקדיש שדהו בשנת היובל עצמה, אינה מקודשת:",
+                "<b>וגואלין לעולם.</b> מה שאין כן בישראל שאינו פודה לאחר היובל, כדכתיב (ויקרא כ״ז) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד, אבל כהן או לוי שהקדיש קרקע שירש מאבותיו הרי זה גואל לעולם, ואפילו עבר עליה היובל ולא נפדית גואלה לאחר היובל, כדכתיב (שם כ״ה) גאולת עולם תהיה ללוים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקדיש.</b> בשעה שאינה יובל. בזמן שאין יובל נוהג:",
+                "<b>פתח אתה ראשון.</b> בכמה אתה רוצה לפדותה. ומפני ריוח של הקדש שואלים לו תחילה, שהבעלים מוסיפים חומש. ולהכי נקט בשעה שאין היובל נוהג, דבזמן שהיובל נוהג אין צריך לשואלו בכמה תפדנה, שהרי דמיה קצובים בית כור בחמשים שקל. ובזמן שאין יובל נוהג, כגון לאחר שגלו שבט ראובן וגד דבטלו יובלות דכתיב (שם) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מתוכה, שאז היא נפדית בשוויה:",
+                "<b>שהבעלים נותנים את החומש.</b> כל דמי שוייה ורביע יותר. וכן כל חומש האמור בתורה, שיהא הקרן וחומשו חמשה. ומפני שלשה דברים אומרים לבעלים פתח אתה ראשון, האחת שהבעלים מוסיפים את החומש, כדקתני במתניתין. והשני שמצות גאולה באדון, דכתיב (שם כ״ז) אם לא יגאל, אלמא מצות גאולה קודמת למכירה. והשלישי שהוא מוסיף ונותן בפדיונה יותר משאר בני אדם, דרוצה אדם בקב שלו:",
+                "<b>מפני רעתה.</b> שההוצאה שבה יתירה על השבח:",
+                "<b>איסר.</b> שמונה פרוטות:",
+                "<b>לא אמר זה אלא בכביצה.</b> כלומר לא כך היה מעשה, שלא אמר באיסר, אלא בביצה. ואמר לו הגזבר הגיעתך, הרי היא שלך בביצה. ופלוגתא דתנא קמא ורבי יוסי, דרבנן סברי אין פודין הקדש בפחות מארבע פרוטות, כדי שיהא בחומשו פרוטה. ורבי יוסי סבר, פודין הקדש בכל שהוא, ואע״פ שאין בחומשו שוה פרוטה. והלכה כתנא קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממשכנים מנכסיו עד עשר וכו׳</b> והני מילי כשחזרו זה אחר זה, אבל חזרו כולן כאחד, משלשים ביניהן בשוה. כיצד, אמר הראשון הרי הוא שלי בעשר ואמר השני בעשרים ואמר השלישי בעשרים וארבע, וחזרו בהן השלישי והשני כאחד, נותנים אותו לראשון בעשר, וממשכנים מנכסי השני בשבע ומנכסי השלישי בשבע, ונמצא ההקדש גובה עשרים וארבע. וכן אם חזרו שלשתן כאחד ונמכר מהקדש בשלש, ממשכנים בנכסי כל אחד משלשתן שבעה סלעים. וכן על דרך זה לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת.</b> לאחר שאמרו הבעלים בעשרים:",
+                "<b>הבעלים נותנים.</b> בעל כרחן עשרים ושש. דלהאי לא יהבינן ליה, הואיל ואמרו הבעלים עשרים ועלה החשבון עם החומש בעשרים וחמש, ואי יהבינן ליה להאיך בעשרים ואחת נמצא הקדש מפסיד. ובעלים בעל כרחן יתנו אותו סלע שהוסיף זה על הקרן ועשרי�� וחמש דידהו, אבל על סלע שהוסיף זה לא יוסיפו חומש:",
+                "<b>אמר אחד בחמשה ועשרים הבעלים נותנים שלשים.</b> בעל כרחן. ובגמרא פריך אמאי כופין את הבעלים, בשלמא עד השתא חייבינן להו דהא לא מצינן למיתבא להנך, משום דקרן דידהו לא הוי כקרן וחומש דאמרו בעלים ברישא, הלכך על כרחך מהדרינן אבעלים, וכיון דמהדרינן עלייהו בעו למיתב קרנא כמה דשיימוה אחריני, וחומשא דידהו. אבל השתא דאמר אחד בחמשה ועשרים, ליתנו להאיך, דהא קרן דידהו הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא, ולימרו בעלים הרי בא אחר במקומינו שרוצה ליתן חמשה ועשרים סלעים כמותינו. ומתרץ, כגון דאמור בעלים ברישא פרוטה יותר על עשרים סלעים, דמטי חושבנא דקרן וחומש לחמשה ועשרים ופרוטה, ואי יהבינן ליה להאי, איכא פסידא להקדש. הלכך מהדרינן אבעלים בעל כרחייהו. והא דלא תנא ברישא הבעלים אומרים בעשרים ופרוטה, דבפרוטות לא דק תנא ולא חש למיתנינהו:",
+                "<b>אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר.</b> כגון דמעיקרא כשפתחו הבעלים ראשון אמרו בעשרים ואחת סלעים, דהוי בין קרן וחומש עשרים ושש סלעים ודינר, שהסלע ארבעה דינרים, וחומש הוא רביעית הממון כדאמרן, ועלויו של זה הם חמש, הרי שלשים ואחד ודינר:",
+                "<b>הבעלים קודמין.</b> דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה מפסיד הקדש דינר ממאי דאמור בעלים ברישא, הלכך מהדרינן אבעלים על כרחייהו:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שלא פתחו הבעלים תחילה אלא בעשרים, וזה אומר חמשה ועשרים:",
+                "<b>אומרים לזה הגיעתך.</b> הרי הוא שלך, ולא מהדרינן אבעלים. משום דאמרי בעלים בא אחר במקומינו שנותן עשרים וחמשה כמותינו. והא דתנן במתניתין שאין הבעלים מוסיפין חומש אלא על מה שפתחו הם תחלה ולא על עלויו של זה, הני מילי היכא דלא שמו בני אדם את הקרקע כמו שאמר זה האחר, אבל אם שמוהו שלשה בני אדם כדבריו של זה, מוסיפין בעלים חומש בעלויו בעל כרחן. וכולה מתניתין לא איירי אלא בשדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג, כדתנן בריש פרקין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מחרים אדם מצאנו.</b> מקצת צאנו. אומר הרי הן חרם ונותנן לכהן:",
+                "<b>ואם החרים את כולן.</b> שלא שייר לעצמו כלום:",
+                "<b>אינן מוחרמין.</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ז:כ״ח) מכל אשר לו מאדם ומשדה אחוזתו. מכל אשר לו, אלו מטלטלין, ולא כל מטלטלין. מאדם, אלו עבדיו ושפחותיו כנענים, ולא כולן. ומשדה אחוזתו, ולא כולה. ואין הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה, אלא לכתחילה לא יחרים את כולן, אבל אם החרים, מוחרמים:",
+                "<b>להיות חס על נכסיו.</b> שלא יבזבזם להדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו.</b> ובתו נהי דיכול למכרה בקטנותה, אינו יכול למכרה בנערותה:",
+                "<b>שהחרמים שלהם.</b> דכתיב (במדבר י״ח:י״ד) כל חרם בישראל לך יהיה, וכיון דדידיה הוי, מה הנאה בכך אם היה מחרים, איהו גופיה זכי ביה ולא יהיב ליה לכהן אחר:",
+                "<b>נראין דברי ר׳ יהודה.</b> הכי קאמר, נראין דברי ר׳ יהודה לר׳ שמעון, דמודה לו ר׳ שמעון לר׳ יהודה וסובר כמותו בקרקעות, ולא דיבר ר׳ שמעון אלא במטלטלין, לפי שאין החרמים של לוים. ור׳ יהודה סבר, הוקשו מטלטלין לשדה אחוזה, דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ח) מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו, מה שדה אחוזה אין הלוים מחרימים כדכתיב כי אחוזת עולם היא להם, אף מטלטלין אין לוים מחרימים. ור׳ שמעון לית ליה האי הקישא. ומדנחית רבי לפרושי מלתיה דר׳ שמעון במה מודה לרבי יהודה ובמה נחלק עליו, ש״מ דהלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חרמי כהנים.</b> חרמים שהחרימום כדי לתתם לכהנים:",
+                "<b>אין להם פדיון.</b> כדכתיב (שם) לא ימכר ולא יגאל. אבל חרמי בדק הבית יש להם פדיון, דאדעתא דהכי אחרמינהו, דהא אין ראוי לבדק הבית אלא מעות:",
+                "<b>וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים.</b> והלכה כחכמים. והמחרים מטלטלים בזמן הזה, וכן המחרים קרקעות בחוץ לארץ שדינם כמטלטלין לענין זה, נותנם לכהנים. והמקדיש לבדק הבית בזמן הזה שאין שם בית, פודה אותן לכתחילה בדבר מועט, ולא יפחות לכתחלה מארבעה זוזים או קרוב לזה, אבל לא בשוה פרוטה לבד או כיוצא בזה, משום דליכא פרסומי מלתא:",
+                "<b>שהוא חל על קדשי קדשים.</b> כדמפרש ואזיל, מחרים אדם את קדשיו כו׳:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם נדר.</b> אם אמר הרי עלי עולה והפריש בהמה לנדרו ואח״כ החרימה, הואיל והוא חייב באחריותה אם מתה או נגנבה, נמצאת שלו היא ונותן כל דמיה לכהן ואת הבהמה יקריב לנדרו, דהא ודאי יש לה פדיון:",
+                "<b>ואם נדבה היא.</b> דאינו חייב באחריותה אם מתה, הא ודאי לא חייל בה חרם, דלאו דידיה היא אלא בכדי טובתה, וטובה שיש לו בה יתן לכהן. כיצד, שור זה עולה והחרימו, אומדים כמה אדם שאינו חייב בעולה רוצה ליתן אם ימצא עולה בזול כדי להקריב דורון לקונו, וכאותן דמים יתן זה, שזו היא טובת הנאה שיש לו בה. שהרי אם מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה, ומשהפרישה יצא ידי חובתה, ומעתה אינו מאבד ואינו מפסיד אלא שלא הקריב דורון לקונו:",
+                "<b>שאינו רשאי.</b> שאינו חייב. תרגום נושה רשיא:",
+                "<b>כיצד פודין אותו.</b> דהבכור גופו אינו מוחרם, שהרי אינו שלו אלא לכהן. אלא אומדים כמה אדם רוצה ליתן לבעל הבית שיתן בכורו לבן בתו כהן או לבן אחותו, ואותה טובה דיהיב, יתן בעל הבית זה לכהן בשביל החרם. ודוקא נקט בן בתו או בן אחותו כהן, דאילו כהן גופו לא מצי למיתן טובת הנאה לבעל הבית כדי שיתן הבכור לו או לכהן אחר, דכיון דבכור חזי ליה מיחזי ככהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו תרומות בשכרו, ואשתכח דלא שקיל ליה בתורת תרומה אלא בתורת שכר:",
+                "<b>כתוב אחד אומר תקדיש.</b> גבי בכור כתיב (דברים ט״ו:י״ט) כל הבכור אשר יולד תקדיש:",
+                "<b>וכתוב אחר אומר אל תקדיש.</b> (ויקרא כ״ז:כ״ו) אך בכור אשר יבוכר לה׳ בבהמה לא יקדיש איש אותו:",
+                "<b>הקדש עילוי.</b> להעלותו בדמים שיתן טובת הנאתו כמה אדם רוצה ליתן בו להעלותו עולה שאינו חייב בה אלא כדי לעשות דורון לקונו:",
+                "<b>ואי אתה מקדישו הקדש מזבח.</b> שיהא שם [זבח] אחר חל עליו. ורבנן דנפקא להו הך דרשא לעיל מכל חרם קודש קדשים, אל תקדיש מיבעי להו ללאו, שאם מתפיסו לשם זבח אחר עובר בלאו, ותקדיש מבעי להו לומר שמצוה להקדישו ולומר זה קדוש לבכורה, ואע״ג דמאליו הוא קדוש. ור׳ ישמעאל לית ליה הך דרשא. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוכר את שדהו בשעת היובל.</b> בשעה שהיובל נוהג. אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור, ואם מכר, המכר בטל ומחזיר הדמים:",
+                "<b>אינו מותר לגאול.</b> ואפילו נתרצה לוקח, אין שומעים לו, דכתיב (שם כ״ה) במספר שנים אחר היובל תקנה, שתהא קנויה לו שתי שנים. ואם מהדר לה מקמי הכי, עובר בעשה. ומוכר נמי עובר בעשה אם גואלה קודם שתי שנים, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך. אבל לאחר שתי שנים אם רצה לפדותה פודה אותה בעל כרחו של לוקח ונותן לו ל��י מה שמכרה, כדכתיב (שם) וחשב לו את שני ממכרו, שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל, ומחלק הדמים לפי השנים. כגון אם מכרה עשר שנים לפני היובל במנה, נמצא שמכר פירות כל שנה ושנה בעשירית מנה, שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל, שהתה ביד הלוקח חמש שנים ואח״כ בא מוכר לגאלה, מנכה לו לוקח חצי מנה:",
+                "<b>אינה עולה ממנין.</b> שתי שנים. דהא שני תבואות כתיב, שתי שנים הראויין לתבואה תשהא ביד הלוקח. אבל היתה שנה הראויה לתבואה, ונרה היינו שחרשה ועשאה שדה ניר ולא זרעה, או הובירה שהניחה בור ואפילו ניר לא עשה בה, איהו דאפסיד אנפשיה, ועולה לו במנין שתי שנים:",
+                "<b>שלש תבואות לשתי שנים.</b> אותה תבואה העומדת בה בשעת קניה, ושתי תבואות בשתי שנים שתעמוד בידו. ור׳ אלעזר לא פליג אתנא קמא בהא אלא דברי הכל היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו מחשב.</b> המוכר כשבא לגאלה:",
+                "<b>אלא עם הראשון.</b> ואותו חשבון ינכה לו כל שנה ושנה שאכלה, והמותר ישלם לו:",
+                "<b>אשר מכר לו.</b> בגואל שדה ממכרו כתיב, והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו:",
+                "<b>לאיש אשר בתוכה.</b> שהוא מוצא עתה בתוך השדה כשבא לפדותה. ומנלן דדרשינן לקולא גבי מוכר ולא דרשינן לחומרא, גמרינן גאולה גאולה מעבד עברי, בשדה אחוזה כתיב (ויקרא כ״ה:כ״ו) ומצא כדי גאולתו, ובעבד עברי כתיב (שם) גאולה תהיה לו, מה להלן להקל אף כאן להקל. והתם מנלן דלהקל, דתניא, נמכר במנה והשביח ועמד במאתים, מנין שאין מחשבים אלא במנה וכמו שהגיע מאותו מנה לכל שנה כך מנכה לו, תלמוד לומר מכסף מקנתו. ומנין שאם נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה שאין מחשבים אלא במנה, תלמוד לומר כפי שניו, כלומר כפי מה שהוא שוה באותה שעה:",
+                "<b>לא ימכור.</b> שדה רחוקה שיש לו, כדי שיגאל שדה זו שהיא בקרוב. וכן לא ימכור ברע כדי שיגאל שדה זו שהיא יפה. ולא ילוה מאחרים כדי שיגאל. ואינו גואל חצי השדה שמכר אלא או גואל כולה או לא כלום. וכל הני ילפינן מקרא דכתיב (שם) והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו. והשיגה ידו מעצמו, ולא שילוה ויגאל. ומצא, משמע שימצא דבר שלא היה מצוי לו בשעה שמכר, פרט למוכר ברחוק כדי לגאול בקרוב, ברע כדי לגאול ביפה, שהיה מצוי לו בשעה שמכר. כדי גאולתו, [כדי גאולה] הוא גואל ואינו גואל לחצאים:",
+                "<b>ובהקדש מותר בכולן.</b> המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת, או ללוות, כדי לגאלה, ואם אינו מספיק לגאול כולה יגאל חציה וכשתשיג ידו יגאל כולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה גאל מיד.</b> ואין דינו כדין שדה אחוזה שאינו גואל פחות משתי שנים:",
+                "<b>הרי זה כמין ריבית.</b> שכשמחזיר לו מעותיו בתוך שנה ואין זה מנכה לו כלום נמצא שנשתמש בביתו בשכר המתנת מעותיו:",
+                "<b>ואינה ריבית.</b> גמורה. דרבית לא מקריא אלא על ידי הלואה שודאי באה לידי רבית, שאינה נחלטת לעולם, ולא על ידי מכר שהרי אם לא יגאלנה ותחלוט לו אין כאן רבית:",
+                "<b>יגאל בנו.</b> בתוך שנה אם ירצה. אבל אחר שנה, נחלט ואינו נגאל עוד, כדכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וגו׳:",
+                "<b>משעה שמכר לו.</b> שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר, כיון שהגיע ניסן הוא נחלט, ואין מונין למכר שני אלא לראשון, שנאמר עד מלאת לו, דמשמע לזה שהיתה שלו:",
+                "<b>להביא חודש העיבור.</b> שאם היתה שנה מעוברת אינה נחלטת עד י״ג חודש:",
+                "<b>שנה ועיבורה.</b> בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנים לו שנת לבנה שהיא שלש מאות וחמשים וארבע יום. וימים שיתרים שנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום שבעבורן אנו מעברים השנה. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד הנותן במתנה.</b> אם רצה לגאול בתוך שנתו, יגאל, ואם לאו חלוט לו:",
+                "<b>היה נטמן.</b> לוקח, ביום שנים עשר חודש. כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן את מעותיו ויהא נחלט לו:",
+                "<b>שיהא חולש.</b> שיהא מטיל מעותיו ללשכת הקדש שבעזרה:",
+                "<b>ויהא שובר את הדלת.</b> של בית שמכר. ונכנס. חולש, כמו חולש על גוים (ישעיה י״ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שהוא לפנים מן החומה.</b> כגון בתי הבדים שעושין בהן שמן ובתי מרחצאות ומגדלים ובורות שיחין ומערות. דכתיב אשר בעיר, לרבות כל שבתוך העיר. יכול שאני מרבה את השדות, תלמוד לומר הבית, פרט לשדות שאינן דומים כלל לבית:",
+                "<b>רמ״א אף השדות.</b> לאו שדות ממש קאמר ר״מ, דהא בית כתיב, ושדות לא דמו לבית. אלא קרקע של סלעים ומצולה שאינן ראויין לזריעה ועשויין לבנין הבית. מקום סלעים, ליטול משם אבנים לבנין. ומצולה, ליטול משם חול לבנין. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>אינו כבתי ערי חומה.</b> להיות נחלט בסוף שנה:",
+                "<b>וכותל החיצון הוא חומתו.</b> ונידון כבתי ערי חומה. והלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שגגותיה חומתה.</b> שלא הקיפוה חומה אלא הקיפוה בתים ותכיפת הבתים זו לזו הן כחומה:",
+                "<b>אינה כבתי ערי חומה.</b> דחומה כתיב ולא שגגותיה חומתה:",
+                "<b>ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון.</b> אבל המוקפת חומה מימות יהושע אע״פ שאין לה חומה עכשיו, נידון כבתי ערי חומה. דלוא חומה כתיב, מלא בוי״ו ואל״ף, דמשמע לו ומשמע לא, כלומר אין לו עכשיו והיה לו חומה קודם לכן הוי נמי בית חלוט בה:",
+                "<b>שלש חצרות.</b> שבכל אחת ואחת שני בתים, מקרי עיר:",
+                "<b>כגון קצרה.</b> שם עיר קטנה שהיתה מחוץ לצפורי:",
+                "<b>וחקרא שבגוש חלב וכו׳</b> כל הנך דחשיב במתניתין, ידועים שהיו מוקפות מימות יהושע בן נון. וירושלים דקחשיב במתניתין, קיי״ל דאין בית חלוט בירושלים, הלכך איכא למ״ד בגמרא דתרתי ירושלים הוו ואין זו ירושלים הקדושה שאין הבית חלוט בה, אלא ירושלים אחרת שהיתה בא״י וגם היא מוקפת חומה מימות יהושע, והיה הבית חלוט בה כשאר בתי ערי חומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתי החצרים.</b> שאין להם לעיירות חומה:",
+                "<b>כח יפה.</b> כדמפרש:",
+                "<b>ונגאלים מיד.</b> שאין צריך לשהותו שתי שנים ביד הלוקח כשדות. דכתיב בהו גאולה תהיה לו, דמשמע מיד יגאלנו אם ירצה והיינו כבתים של ערי חומה:",
+                "<b>ובגרעון כסף.</b> שמנכה לו הלוקח לפי שנים ששהו בידו, כשדות. דבבתי החצרים כתיב על שדה הארץ יחשב, שיוצאים בגרעון כסף כשדות:",
+                "<b>שתי חצרות של שני שני בתים.</b> עיר שאין בה אלא שתי חצרות אע״פ שהיא מוקפת חומה מימות יהושע, נחשבין כבתי החצרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל שירש.</b> בתי ערי חומה מאבי אמו לוי:",
+                "<b>אינו גואל כסדר הזה.</b> בגמרא אמרו, תני אינו גואל אלא כסדר הזה. והכי קאמר, אינו גואל כלוים דכתיב בהו גאולת עולם תהיה ללוים, אלא כסדר הזה האמור בישראל שתהא נחלטת בסוף שנה:",
+                "<b>וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל.</b> אף הוא אינו גואל כלוי, אלא כסדר הזה האמור בישראל. דלעולם אינו גואל כלוי, עד שיהא לוי ובערי הלוים. דתרי קראי כתיבי, כתיב (ויקרא כ״ה ט) כי בתי ערי הלוים היא ��חוזתם, דמשמע דבערי הלוים תלה רחמנא, לאפוקי בן לוי שירש אבי אמו ישראל, וכתיב (שם) ואשר יגאל מן הלוים, דמשמע למקצת לוים נתתי רשות לגאול ולא כולם, לאפוקי בן לוי הבא מן הממזרת ומן הנתינה שאינו גואל לעולם, וכל שכן ישראל שירש את אבי אמו לוי, דישראל גמור הוא, שאינו גואל לעולם:",
+                "<b>אין הדברים אמורים.</b> אין הדברים הללו דגאולת עולם אמורים, אלא בערי הלוים. אבל עד שיהא לוי לא בעינן. והלכה כחכמים:",
+                "<b>מגרש.</b> מקום פנוי מכלום, אין בו בית ולא זורעים אותו אלא נוי הוא לעיר:",
+                "<b>אין עושין שדה מגרש וכו׳</b> דכתיב (שם) ושדה מגרש עריהם לא ימכר, מאי לא ימכר, אילימא לא ימכר כלל, הא מדכתיב גאולת עולם תהיה ללוים, מכלל דמזדבן, אלא מאי לא ימכר, לא ישתנה:",
+                "<b>כדי שלא יחריבו.</b> את ישוב הארץ:",
+                "<b>מוכרים לעולם.</b> ולא כישראל שאינו יכול למכור פחות משתי שנים קודם היובל דכתיב בהו (שם) במספר שני תבואות ימכר לך, אבל אלו מוכרים אפילו סמוך ליובל:",
+                "<b>וגואלים לעולם.</b> אם בתי ערי חומה מכרו אינן נחלטים בסוף שנה כבתי ערי חומה של ישראל, ואם שדות מכרו, אין צריכין לעמוד ביד הלוקח שתי שנים אלא גואלים מיד אם ירצו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ערכין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Chullin/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Chullin",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה חולין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "He slaughters the meat against his will: That if he accepts a Dinar from the buyer, he gives him a Dinar's worth of meat.",
+                ".."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And the Halacha is not like R. Yehuda."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Keritot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,379 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Keritot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה כריתות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שלשים ושש כריתות.</b> לעובר במזיד בלא התראה:",
+                "<b>הבא על אשה ובתה.</b> ובת בתה ובת בנה בכלל. וכן בתו ובת בתו ובת בנו, חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כולם בכלל זה:",
+                "<b>המגדף.</b> מברך את השם:",
+                "<b>והעובד עבודה זרה.</b> כדרך עבודתה. או המזבח והמקטר והמנסך והמשתחוה אפילו שאין דרך עבודתה בכך:",
+                "<b>בעל אוב.</b> וידעוני בכלל. ששניהם בלאו אחד נאמרו, ותנא נקט אוב שהוא ראשון במקרא:",
+                "<b>והמחלל את השבת.</b> באחת מאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ותולדותיהן:",
+                "<b>נותר.</b> קדשים לאחר שעבר זמנן:",
+                "<b>פגול.</b> קדשים שחשב לאכלן חוץ לזמנן או חוץ למקומן:",
+                "<b>השוחט.</b> קדשים בחוץ חייב, אע״פ שלא העלן. דכתיב (ויקרא י״ז:ד׳) ואל פתח אהל מועד לא הביאו דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת:",
+                "<b>ומעלה.</b> נמי בכרת, דכתיב (שם) אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו. ואם שחט והעלה בשוגג, חייב שתי חטאות:",
+                "<b>והמפטם את שמן המשחה.</b> במשקל סממנים ובמדת השמן כמו שעשאו משה במדבר. והוא שיעשנו לסוך בו, אבל המפטמו להתלמד או למסרו לצבור אינו חייב:",
+                "<b>והמפטם את הקטורת.</b> אחד עשר סממני הקטורת אם לקח מכל אחד מהם כפי משקלו הקצוב בדברי חכמים ועירבם כדרך שהיו מערבים הקטורת שמקטירים בבית המקדש, חייב כרת. והוא שיעשנו להריח בה, אבל עשאה להתלמד או למסרה לצבור, פטור:",
+                "<b>והסך בשמן המשחה שעשה משה, שלא לצורך כהונה ומלכות, חייב.</b> שלא היו נותנים מאותו שמן אלא על ראש הכן גדול, ואפילו היה בן כהן גדול מושחים אותו באותו שמן שעשה משה במדבר. וממנו מושחים מלכי בית דוד. ואין מושחין מלך בן מלך אם לא היה שם מחלוקת, כמו שמשחי שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו, ויואש מפני מחלוקתו של עתליהו, ויהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו. ומשיחת הכהנים היא שיוצקים מן השמן על ראשו ומושחין בין גבות עיניו כמין כ״י יונית. ומשיחת המלכים כמין נזר:",
+                "<b>הפסח והמילה במצות עשה.</b> ויש בהן כרת, ואין קרבן על שגגתן. אבל כולהו הנך לא תעשה נינהו, וחייבים על שגגתן קרבן, דאין קרבן אלא על לאו. דגבי קרבן כתיב (ויקרא ד׳:י״ג) ועשה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תיעשינה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתן חטאת.</b> שגגה שחייבים עליה חטאת היא, כגון הבא על אחת מן העריות כסבור שהיא אשתו, והעובד עבודה זרה שמשתחוה לה כסבור זיבוח וקיטור וניסוך אסרה תורה ולא השתחויה, והמחלל את השבת כסבור חול הוא, וכן כל כיוצא בזה שיודע בעיקר האיסור אלא שנעלם ממנו זה המעשה שעושה. אבל האומר מותר לגמרי, דעוקר כל הגוף, כגון האומר אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה, לא שוגג הוא זה אלא אנוס גמור הוא ופטור:",
+                "<b>לא הודע.</b> כגון שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן, אכל אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל. אשתו ואחותו עמו במטה, בא על אחת מהן ואינו יודע על איזו מהן בא:",
+                "<b>אשם תלוי.</b> לפי שבא על הספק קרוי אשם תלוי, שתולה ומגין עליו מן היסורים, ואינו מכפר, שאם נודע אליו אח״כ בבירור שחטא, מביא חטאת קבועה:",
+                "<b>המטמא מקדש וקדשיו.</b> שנכנס למקדש כשהוא טמא, או אכל קדשים בטומאה:",
+                "<b>מפני שהוא בעולה ויורד.</b> ואין אשם תלוי בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה, והאי הואיל ושגגתו בעולה ויורד, אין בלא הודע שלו אשם תלוי:",
+                "<b>אף המגדף.</b> אין מביאין על שגגתו חטאת, ועל לא הודע שלו נמי אין חייבים אשם תלוי. דרחמנא אמר גבי חטאת, לעושה בשגגה, פרט למגדף שאין בו מעשה. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין בהמה חיה ועוף.</b> הואיל ונאמרה בהן יצירה כאדם. ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>סנדל.</b> ולד הוא, אלא שנפחתה צורתו. ולשון סנדל, שנאוי ודל. כך מצאתי. ורבותי פירשו שהיא חתיכת בשר עשויה כצורות סנדל ורגילה לבוא עם ולד:",
+                "<b>שליא.</b> שאין שליא בלא ולד:",
+                "<b>שפיר מרוקם.</b> עור שהולד מרוקם בו שיש בתוכו צורת אברים קטנים. ולפי שעשוי כשפופרת של ביצה קרוי שפיר:",
+                "<b>וכן שפחה שהפילה.</b> דסלקא דעתך אמינא כי קאמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, הני מילי מצוות השוות באיש ובאשה, אבל יולדת דבנשים איתא ובאנשים ליתא אימר לא תחייב שפחה, להכי תני וכן שפחה שהפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ידוע מה הפילה.</b> אם צורת אדם וחייבת, אם דגים וחגבים ופטורה. מביאה קרבן שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת. על של עולה מתנה ואומרת, אם מין חובה ילדתי, תהא לחובתי, ואם לאו, תהא עולת נדבה. אבל חטאת, לא מציא לאתנויי, דאין חטאת נדבה, ומייתא בספק. ואינו נאכל, דשמא לאו בת קרבן היא, ומליקתה כנבילה בעלמא. ומשום חולין בעזרה, לא אכפת לן, דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיב אכילה:",
+                "<b>וכן שתי נשים שהפילו.</b> במחבוא:",
+                "<b>אחת מין פטור.</b> כמין דגים וחגבים:",
+                "<b>ואחת מין חובה.</b> סנדל או שליא. ואין ידוע איזו הפילה מין חובה. מביאים כל אחת שתי תורים ואינו נאכל:",
+                "<b>אימתי.</b> אינו נאכל:",
+                "<b>בזמן שהלכו.</b> שהביאו קניהן לכהן והלכו לדרכן ואין יכולים להתנות. אבל אם שתיהן עומדות כאחת, מביאות חטאת אחת ומתנות ביניהן, אם אני החייבת, הרי הוא שלי [וחלקך מחול לי]. ואם את החייבת, הרי הוא שלך [וחלקי מחול לך], ואותו חטאת קרב ונאכל. דדוקא חטאת שבא על חטא אין תנאי מועיל בו, דכתיב (ויקרא ד׳:כ״ג) או הודע אליו חטאתו, אבל הכא דכי קא מייתין נשים קרבן לאשתרויי באכילת קדשים הוא, מייתין ומתניין. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנינים.</b> גוונים. ואני שמעתי כמין תולעים:",
+                "<b>המפלת יום ארבעים.</b> דעד שיעברו ארבעים יום להריונה הוי מיא בעלמא:",
+                "<b>ר׳ שמעון מחייב ביוצא דופן.</b> דכתיב (שם י״ב) ואם נקבה תלד, והוה ליה למכתב ואם נקבה היא, אלא ריבה לה לידה אחרת, ומאי היא, יוצא דופן. ותנא קמא סבר, אמר קרא (שם) אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת לאור שמונים ואחד.</b> שילדה נקבה, וליל שמונים ואחד שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה:",
+                "<b>בית שמאי פוטרים מן הקרבן.</b> מלידה שניה. אע״ג דלאחר מלאת הוא, הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן, דלילה מחוסר זמן קרבן היא, דכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צוותו, הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:",
+                "<b>מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד.</b> דודאי חייבת קרבן על הנפל שהפילה לדברי הכל הואיל ואחר מלאת הפילה:",
+                "<b>אם שוה לו לטומאה.</b> שהרי אתם מודים שבשקיעת החמה של יום שמונים כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל שמונים ואחד טמאה:",
+                "<b>הדמים אינם מוכיחים.</b> והדם שאתם אומרים אם שוה לו לטומאה, אינו ראיה, שהרי המפלת תוך מלאת דמה טמא מפני הלידה, ואינה חייבת קרבן שני לפי שכל שבא בתוך מלאת נחשב כאילו בא עם הולד הראשון ובהא מודו בית הלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה ספיקי זיבות.</b> ספק זיבה הוי כגון טועה שראתה שלשה ימים ואינה יודעת אם בימי נדתה אם בימי זיבתה, מביאה קרבן ואינו נאכל. וספק לידה הוי כגון הפילה ואינה יודעת מה הפילה. ואם יש עליה חמשה ספיקות של זיבה או חמשה ספיקות של לידה:",
+                "<b>מביאה קרבן אחד.</b> חטאת העוף הבא על הספק:",
+                "<b>ואוכלת בזבחים.</b> שהרי הקרבן הזה לטהרה בא, הרי הוא כטבילה, שאם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולם, אף קרבן זה כן:",
+                "<b>ואין השאר עליה חובה.</b> לא הצריכוה חכמים להביאן, שאף האחת בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח, אלא שאם לא כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים:",
+                "<b>חמש לידות ודאות, או חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים.</b> כדפרישנא:",
+                "<b>והשאר עליה חובה.</b> דתניא, יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם, תלמוד לומר (ויקרא י״ב:ז׳) זאת תורת היולדת:",
+                "<b>קינין.</b> שתי קינין. דהיינו ארבע תורין:",
+                "<b>בדיני זהב.</b> בשני [דינרי] זהובים, דינר זהב לכל קן:",
+                "<b>המעון הזה.</b> שבועה היא:",
+                "<b>נכנס לבית דין ולימד כו׳</b> אע״פ שהיקל בשל תורה. ולימד דבר שאינו כהלכה, משום עת לעשות לה׳ עשה כן. שאלמלא כן לא ימצאו, וימנעו העניות מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף:",
+                "<b>ברבעתים.</b> שני קינין בשני רבעי דינר כסף. ודינר זהב הוא עשרים וחמש דינרי כסף:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה מחוסרי כפרה.</b> שמביאין כפרה ולא על חטא אלא לאכול בקדשים:",
+                "<b>והמצורע.</b> והא דלא חשיב נמי והמצורעת כי היכי דחשיב זב וזבה, לפי שזב וזבה עיקר טומאתן חלוקה, שזב מטמא בראיות ואפילו ראה שלש ראיות ביום אחד, טמא ומביא קרבן, וזבה אינה מביאה קרבן עד שתראה בשלשה ימים זה אחר זה, הלכך חשבינהו לתרתי, אבל מצורע ומצורעת אין עיקר טומאתן חלוקה, דשניהם שיעור טומאתן בכגריס:",
+                "<b>גר מחוסר כפרה.</b> ותנא קמא סבר, גר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים, ואין קרבן מעכבו אלא מלבוא בקהל, הלכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה:",
+                "<b>עד שיזרק עליו הדם.</b> אם הביא קרבן בהמה. ואם עולת העוף הביא, עד שיתמצה דמו על קיר המזבח:",
+                "<b>ונזיר ליינו ולתגלחתו.</b> קרבן נזיר מתיר לו לשתות יין ולתגלחת ולהטמא למתים, שאע״פ ששלמו ימי נזרו אינו מותר ביין ובתגלחת ולהטמא למתים עד שיביא קרבן. ות״ק לא חשיב נזיר, דלא תני אלא הנך דלאשתרויי בקדשים, ונזיר דמייתי קרבן, לאשתרויי ביין דחולין הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על שפחה חרופה.</b> דאמר קרא (ויקרא י״ט:כ״ב) וכפר עליו הכהן באיל האשם [לפני ה׳] על חטאתו, והדר כתיב (שם) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא, לרבות מזיד כשוגג:",
+                "<b>ונזיר שנטמא.</b> דכתיב (במדבר ו׳:ט׳) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום, פתע, זה שוגג וכן הוא אומר (שם ל״״ה) ואם בפתע בלא איבה. פתאום, זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ז:י״ב) פתאים עברו ונענשו, והיינו מזיד, דאין עונש אלא על המזיד:",
+                "<b>ועל שבועת העדות.</b> קרבן עולה ויורד האמור בשבועת העדות, חייב הכתוב על מזיד כשוגג, דבכולן נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם:",
+                "<b>ועל שבועת הפקדון.</b> אשם האמור בשבועת הפקדון חייב בו מזיד כשוגג, דיליף תחטא תחטא לגזירה שוה משבועת העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על שפחה חרופה ביאות הרבה.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:כ״ב) וכפר עליו הכהן באיל האשם וגו׳ על חטאתו אשר חטא, והוה מצי למכתב על חטאתו ולשתוק, מאי אשר חטא, לרבות חטאים הרבה. והני מילי כשבא ביאות הרבה על שפחה אחת, אבל בא על שפחות הרבה ואפילו בהעלם אחד, חייב על כל שפחה ושפחה, דכתיב והיא שפחה, לחייב על כל שפחה ושפחה:",
+                "<b>ונזיר שנטמא טומאות הרבה.</b> כשנטמא בתוך שבעת ימי טומאתו לא צריכא למימר דאינו מביא אלא קרבן אחד, דטומאה אריכתא היא, כי צריכא לנטמא ביום השביעי שהוא יום תגלחתו. וסבר האי תנא דקרא דכתיב (במדבר ו׳:י״א) וקדש את ראשו ביום ההוא, ביום שביעי שהוא יום תגלחתו קאמר, שנזירות טהרה חלה עליו באותו יום, והשתא סלקא דעתך אמינא כי נטמא תרי זימני בשביעי הוו להו טומאות הרבה, דהא התחילה נזירות דטהרה, וליחייב שתי קרבנות, קמשמע לן דלענין קרבן לא מיחייב אלא חד, דלא אתא זה לשעה הראויה לקרבן, דאע״ג דנזירות טהרה אתחלה לה מיום השביעי, שעה הראויה לקרבן אינה אלא מיום השמיני:",
+                "<b>המקנא לאשתו ע״י אנשים הרבה.</b> דכתיב (שם ה׳) זאת תורת הקנאות תורה אחת לקנאות הרבה:",
+                "<b>ומצורע שנתנגע נגעים הרבה.</b> כגון שנתנגע ונתרפא נתנגע ונתרפא פעמים הרבה, אינו מביא אלא קרבן אחד על כולם, דכתיב (ויקרא י,, ד) זאת תהיה תורת המצורע, תורה אחת למצורע פעמים הרבה:",
+                "<b>הביא צפורים ונתנגע.</b> בגמרא מפרש דהכי קתני, לא עלו צפורים להקבע בעניות ובעשירות. שאם היה עני בשעת [הבאת] צפורים והעשיר קודם שיביא חטאתו, צריך להביא קרבן עשיר. ואם היה עשיר והעני מביא קרבן דלות עד שיביא חטאתו. דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות, דכתיב (שם) אשר לא תשיג ידו בטהרתו, כשלא תשיג ידו בשעת טהרתו יביא בדלות ואע״פ שהעשיר אחר כן, והאי טהרתו היינו חטאת שהוא כפרתו:",
+                "<b>עד שיביא אשמו.</b> דבטהרתו, אשמו משמע, שנותן מדמו על בהונותיו ומכשירו לאכול בקדשים. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שילדה ולדות הרבה.</b> וקאזיל ומפרש כיצד, כגון הפילה בתוך שמונים של נקבה, שטבלה לאחר שבועיים דטומאה ושמשה ונתעברה, והפילה נקבה לאחר ארבעים של יצירה, דהיינו חמשים וארבע ללידה הראשונה, וחזרה והפילה לסוף חמשים וארבע של זו. ולהכי נקט נקבה, דבזכרים ליכא למימר הכי, דאי הפילה בתוך ארבעים דזכר, האי שני מיא בעלמא הוא, דאין הולד נוצר עד ארבעים יום:",
+                "<b>והמפלת תאומים.</b> אפילו זכרים. כגון נתעברה שלשה, והפילה אחד לאחר ארבעים, והשני נשתהה ויצא תוך ימי טוהר הראשון, ושלישי בתוך ימי טוהר דשני. כל אלו אין מביאות אלא קרבן אחד, דכתיב (ויקרא י״ב:ז׳) זאת תורת היולדת, מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה. יכול על הלידה שלפני מלאת ושל אחר מלאת נמי אינה מביאה אלא קרבן אחד, תלמוד לומר זאת:",
+                "<b>רבי יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני.</b> ר׳ יהודה פליג בין אולדות בין אתאומים, ואומר מביאה על הולד הראשון, ולא על השני שנולד בתוך מלאת של ראשון. ומביאה על השלישי, משום דהוא לא נולד תוך מלאת, דלא חשבינן מלאת לשני, דכמאן דליתיה דמי הואיל ונולד תוך מלאת של ראשון, ושלישי הוי תחילת לידה. ואינה מביאה על הרביעי, הואיל ונולד תוך מלאת דשלישי, אבל שלישי לא נולד תוך מלאת דראשון דהא עברו ימי טומאתו דראשון. וגבי תאומים נמי פליג ר׳ יהודה. ואע״ג דעיבורן כאחת, לא אמרינן חדא לידה אריכתא היא ואית ליה מלאת נמי לשני, ושלישי לאו בר קרבן הוא, אלא אם נולד שלישי לאחר מלאת דראשון סבר רבי יהודה דמביאה קרבן על השלישי, ועל מלאת דשני לא אכפת לן דכמאן דליתיה דמי. וכי קאמר ר׳ יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי, לענין קרבן הואיל ובתוך זמנו של קרבן ראשון נולד, אבל לענין טומאה מודה דימי טומאה אית לה [וכל זמן שהיא מפלת זכר יושבת עליו שבעת ימי טומאה ושלשים ושלש דדם טוהר], וכל זמן שהיא מפלת נקבה יושבת עליה שבועים דטומאה וששים ושש דדם טוהר. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>עולה ויורד.</b> עולה לעשיר, ויורד לעני. שאם הוא עשיר מביא כשבה או שעירה, ואם עני תורים ובני יונה, ובדלי דלות עשירית האיפה סולת:",
+                "<b>שמיעת הקול.</b> ושמעה קול אלה, וטומאת מקדש וקדשיו בשוגג, ושבועת ביטוי, שלשתן כתובים בהדיא בפרשת ויקרא שמביאין בדלות ובדלי דלות:",
+                "<b>והיולדת.</b> בעשירות, כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת. בדלות, שתי תורים דהיינו פרידה דעוף תחת כבש. ודלי דלות לא נאמר ביולדת. וכן מצורע, בעשירות שני כבשים, בדלות שתי תורים תחת שני כבשים, ודלי דלות אין בו:",
+                "<b>שוין במכות ובקרבן.</b> אם מזידין שניהם לוקין, כדקיימא לן איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם (במדבר ח׳), השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ואם שוגגין שניהם מביאים קרבן, דבתרווייהו כתיב כרת במזיד, דכתיב (ויקרא י״ח) ונכרתו הנפשות העושות, וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת:",
+                "<b>ובשפחה לא השוה.</b> שהאשה לוקה כדכתיב (שם י״ט) בקורת תהיה, היא במלקות והוא בקרבן איל אשם. ולשון בקורת, בקריאה, לפי שקורין על הלוקה אם לא תשמור לעשות והפלה ה׳ וגו׳. אי נמי, בקורת לשון בקור, שבית דין מבקרים ואומדים את הלוקה כמה מכות יכול לקבל:",
+                "<b>עשה בהן המערה.</b> המכניס עטרה בלבד:",
+                "<b>כגומר ביאתו.</b> וחייב על שלא כדרכה כמו כדרכה, דמשכבי אשה כתיב. ובשפחה אינו חייב אלא על גמר ביאה כדרכה, דשכבת זרע כתיב בה, שראויה להזריע:",
+                "<b>וכל העריות חייב על כל ביאה וביאה.</b> ובשפחה אמרן לעיל בפירקין [דף ט׳] שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה:",
+                "<b>שעשה בה את המזיד כשוגג.</b> אם שניהן מזידין או הוא שוגג והיא מזידה, היא במלקות והוא בקרבן. אבל אם היא שוגגת, בין שהוא שוגג בין שהוא מזיד, שניהן פטורים, דכתיב בקורת תהיה, והדר והביא את אשמו. בזמן שהאשה לוקה איש מביא קרבן, אין האשה לוקה, אין האיש מביא קרבן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חציה שפחה וחציה בת חורין.</b> המאורסת לעבד עברי, שהוא מותר בשפחה ומותר בבת חורין. אבל לא לעבד כנעני, שהרי הוא אסור בה מפני צד חירות שבה. ואילו לא היתה חציה שפחה היו הקידושין תופסין בה, ושניהן נהרגין, אבל עכשיו קידושין תופסין בה קצת מפני צד חירות שבה, ואין תופסין בה לגמרי מפני צד עבדות שבה, והיינו דכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) לא יומתו כי לא חופשה, הא חופשה חייבים:",
+                "<b>והפדה לא נפדתה.</b> משמע פדויה קצת ואינה פדויה לגמרי:",
+                "<b>זו היא שפחה ודאית.</b> כלומר שפחה גמורה. והאי דכתיב והפדה לא נפדתה, דברה תורה כלשון בני אדם:",
+                "<b>כל העריות מפורשות.</b> שהן בנות חורין ושיור אין לנו, וזו ודאי משונה היא חציה שפחה וחציה בת חורין. ור׳ אלעזר בן עזריה היינו ר׳ עקיבא, אלא דאמר ליה לרבי ישמעאל אנא בעלמא כוותך סבירא לי דדברה תורה כלשון בני אדם, מיהו הכא שאני, מדכתיב כי לא חופשה, והפדה לא נפדתה למה לי. שמע מינה לחציה שפחה וחציה בת חורין. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העריות.</b> אם האחד גדול, האיש או האשה, והאחר קטן, הקטן פטור וגדול חייב. ובשפחה אינו כן, דאם האחד קטן, גדול נמי פטור, דהא אתקוש להדדי, בקורת תהיה והביא את אשמו, בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן, אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן:",
+                "<b>אחד ער ואחד ישן ישן פטור.</b> וער חייב. ובשפחה חרופה ער נמי פטור, דהא איתקוש להדדי כדאמרן:",
+                "<b>שוגג בחטאת ומזיד בהכרת.</b> ושפחה חרופה, אם הוא מזיד והיא שוגגת, שניהן פטורין, דהואיל ואין האשה לוקה אין האיש מביא אשם. ואם הוא שוגג והיא מזידה, היא לוקה והוא באשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמרו לו.</b> אפילו אחד אומר לו אכלת חלב והוא שותק ואינו מכחישו:",
+                "<b>מביא חטאת.</b> על פיו:",
+                "<b>שנים אומרים לו אכלת חלב.</b> ואפילו מאה. והוא מכחישם ואומר ברי לי שלא אכלתי, אינו מביא קרבן על פיהם, דכתיב (ויקרא ד׳:כ״ג,) או הודע אליו חטאתו, ולא שיודיעוהו אחרים:",
+                "<b>רבי מאיר מחייב.</b> ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>אם הביאוהו שנים כו׳</b> כגון אם העידו עליו שהרג את הנפש:",
+                "<b>אם ירצה לומר מזיד הייתי.</b> אם היה רוצה לפטור עצמו בשקר היה יכול לומר מזיד הייתי, ומזיד פטור מקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב וחלב.</b> שני זיתי חלב:",
+                "<b>בהעלם אחד.</b> אבל בשני העלמות חייב על כל אחד ואחד, דקיימא לן העלמות מחלקין:",
+                "<b>ממין אחד חייב.</b> הא קמשמע לן דאע״ג דאין השני חצאי זיתים מתמחוי אחד דהיינו מתבשיל אחד, אלא הם מתבשילין חלוקין, אפ״ה מצטרף לפי שאין תמחוין מחלקין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כמה ישהה האוכלן.</b> לשני חצאי זיתים דאמרינן מצטרפין:",
+                "<b>כאילו אוכלן קליות.</b> רואין אותן כאילו נתפרדו לפירורין [דקין] כקליות ואוכלן אחת אחת בסמוך זו אחר זו, ובההיא משערינן אם אכל חצי זית והפסיק ולאחר שעה אכל חצי זית אחר, אם שהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת קליות בסמוך זו לזו, מצטרפין. אבל אם לא הפסיק מאכילה אלא ששהה בלעיסתן ובליעתן אפילו כל היום כולו, מצטרפין לדברי ר׳ מאיר:",
+                "<b>וחכמים אומרים עד שישהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת פרס.</b> כלומר אפילו לא הפסיק בין אכילת חצי זית לאכילת חצי האחר, אלא ששהה בלעיסת שני חצאי זיתים כדי אכילת פרס מתחילת האכילה עד סוף בליעתן, מצטרפין. ביותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרפין. והלכה כחכמים:",
+                "<b>פרס.</b> לשון פרוסה. והוא חצי ככר של עירוב, משלש ככרות לקב, שכל ככר שמונה ביצים, נמצא חצי ככר ארבע ביצים. כך פירשו רבותי. ורמב״ם אומר שהוא שלש ביצים:",
+                "<b>אכל אוכלים טמאים.</b> האוכל אוכלים טמאים כחצי פרס שהוא שני ביצים לפירוש רבותי, ולדברי רמב״ם ביצה ומחצה, נפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. וכן השותה משקין טמאים כרביעית, נפסלה ��ווייתו מלאכול בתרומה עד שיטבול. והשותה רביעית יין ונכנס למקדש, חייב כרת. והשתא קאמר, שאם שהה באכילת חצי פרס של אוכלים טמאים, או בשתיית רביעית של משקין טמאין, כדי אכילת פרס, מצטרפין לכשיעור ונפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. ואם שהה יותר משיעור זה, אין מצטרפין. והוא הדין לשיעור רביעית יין של כניסת מקדש, שאם שהה בשתייתו כדי אכילת פרס או פחות, חייב. יותר על כן, פטור:",
+                "<b>אם הפסיק בה.</b> שלא שתה כל הרביעית בבת אחת ונכנס למקדש, פטור, דכתיב (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת, יין דרך שכרותו. ואם אינו שותהו בבת אחת, אין זה דרך שכרותו. וכן אם נתן בו מים. והלכה כר׳ אליעזר. והני מילי בשותה רביעית ממש, אבל שתה יותר מרביעית, מודה רבי אליעזר דחייב אפילו לא שתה כולו בבת אחת:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע חטאות.</b> חד משום חלב, וחד משום אוכל קודש בטומאה, וחד משום נותר, וחד משום יום הכפורים. והא דקיימא לן בכל התורה כולה דאין איסור חל על איסור, הני מילי באיסור גרידא, כגון האוכל נבילת בהמה טמאה אינו חייב משום נבילה לפי שהוא איסור גרידא שאינו לא כולל ולא מוסיף. אבל הכא, אדם שהיה מתחילה טהור, היה אסור בחלב ומותר בשאר בשר של קדשים. נעשה טמא, מגו דנאסר בשאר חתיכות של בשר קדשים משום טומאה, אתסר נמי בחלב אע״פ שהיתה אסורה מתחילה, והיינו איסור כולל, שהאיסור האחרון כולל ואוסר דברים אחרים על האדם שהיו מותרים לו מתחילה. ומיהו לא אתוסף אסורא אחפצא, אלא אגברא אתוסף איסורא לגבי אחריני וגריר וכייל נמי להאי באסוריה. נעשה זה החלב נותר, היינו איסור מוסיף, דמעיקרא להדיוט אסור ולגבוה שרי, כיון שנעשה נותר נוסף איסור על החתיכה עצמה ליאסר אפילו לגבוה. ומתוך שחל עליה שם איסור נותר לאסרה לגבוה, חל עליה נמי שם נותר לגבי הדיוט להתחייב עליה משום נותר, אע״ג דבלאו הכי היתה אסורה להדיוט. חל עליה יום הכפורים, מגו דאתוסף איסורא לגבי גברא לאסרו בחולין שהיו מותרים לו קודם יום הכפורים, גורר וכולל נמי להאי חלב של מוקדשים בהדיה להתחייב עליו משום יום הכיפורים:",
+                "<b>ואשם אחד.</b> אשם מעילות על שנהנה מן הקדש בשוגג. ואף זה איסור מוסיף, דאתוסף איסורא על חפצא, דקודם דהקדישה היה חלב זה אסור באכילה ומותר בהנאה, אקדשה, נאסרה אפילו בהנאה, ומתוך שחל שם הקדש על החלב לאסרו בהנאה, חל עליו נמי להתחייב באכילתו משום נהנה מן ההקדש:",
+                "<b>אם היה בששבת והוציאו בפיו.</b> כשהיה אוכלו:",
+                "<b>חייב.</b> גם על ההוצאה. ובגמרא מפרש דהכי קאמר, אם היה יום הכפורים שחל להיות בשבת והוציאו, חייב שתים על ההוצאה, משום שבת ומשום יוה״כ, ששניהם באים כאחד, שבשעה שקדש היום לשבת קדש נמי ליוה״כ. וכשם שעירוב והוצאה לשבת כך עירוב והוצאה ליוה״כ. ואיסור חל על איסור באיסור בת אחת:",
+                "<b>אינו מן השם.</b> כלומר תנא לא קחשיב אלא חטאות הבאות מפני אכילה, והאי מפני הוצאה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו ואחותו.</b> כגון שבא על אמו והוליד ממנה בת והרי היא בתו ואחותו מאמו, ואשת אחיו שנישאת לו קודם לכן ומת, ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה, והשתא איסור בתו ואחותו באין כאחת. ואע״פ שהיא ממזרת ואסורה לבוא בקהל, כשנישאת לאחי אביה קידושין תופסין בה, לפי שקידושין תופסין בחייבי לאוין. אי נמי, אם היו אחי אביה ממזרים מותרים לישא אותה לכתחילה, ונאסרה על אביה משום אשת אחיו לפי שהוא איסור מוסיף, שמתחיל�� היתה מותרת לאחי אביה כולן, וכשנישאת, לאחד מהן נאסרה על כל האחין, ומתוך שחל עליה שם אשת אח לגבי שאר האחים שהיתה מותרת להן, חל עליה נמי שם אשת אח לגבי אביה להתחייב עליה נמי משום אשת אחיו. מת אחיו ונישאת לאחי אבי אביה, מגו דאתוסף בה איסורא לגבי שאר אחי אביו, אתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה. הויה לה אשת איש, מגו דאתוסף איסורא לגבי עלמא, אתוסף איסורא לגבי דידיה. פירסה נדה, מגו דאתוסף איסורא, לגבי בעלה. אתוסף איסורא נמי לגבי דידיה:",
+                "<b>חייב עליה משום בת בתו וכלתו.</b> כגון שנשאה בנו:",
+                "<b>ואחות אשתו.</b> שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב:",
+                "<b>ואשת אחיו.</b> שמת בנו ונשאה אחיו של זה:",
+                "<b>ואשת אחי אביו.</b> שמת אחיו ונשאה אחי אביו:",
+                "<b>אם עבר הזקן אביו של זה, ונשאה, ואח״כ בא עליה זה, חייב אף על אשת האב.</b> ואע״ג דאשת אחיו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אחי אביו, אלמא אסורה ליה לאביו משום אשת אח ואין (לה)[לו] אישות בה, הכא במאי עסקינן כגון שנפלה לפניו ליבום מאחיו, שמת בלא בנים ויבמה הוא ונשאה, והאי עבר הזקן דתנן, היינו משום שהיא לו באיסור שניה בלבד, משום בת בת בנו ומשום כלת בנו דשתיהן שניות מדברי סופרים. ואם תאמר, כלתו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אח. לאו פרכא היא, דאיכא לאוקמי דאשת אחיו של בנו מאמו היא, ולא כלתו של אב היא, אלא אשת חורגו ומותרת לו. ואם תאמר, ומאי איסור מוסיף איכא בבת בתו כשעבר אביו ונשאה דקא מחייבת ליה נמי משום אשת אב. הא מלתא בעו לה בגמרא, ותירצו, כגון דאיכא ברא לסבא ואחיו של זה הוא, דמגו דאתוסף בה איסורא גבי ההוא ברא משום אשת אב, אתוסף נמי גבי דידיה:",
+                "<b>וכן הבא על בת אשתו.</b> חייב עליה משום כל אלו שחייב בבתו:",
+                "<b>ועל בת בת אשתו.</b> חייב משום כל אלו שחייב על בת בתו. ובת אשתו שהיא אחותו משכחת לה, כגון שאביו אנס או פתה אשה והוליד ממנה בת, ואח״כ נשא הוא אנוסת אביו או מפותת אביו שהיא מותרת לו, הרי אותה הבת אחותו ובת אשתו. ובת בת אשתו ואחות אשתו משכחת לה, כגון שבא אבי אשתו על בת אשתו והוליד ממנה בת, אותה הבת היא בת בת אשתו ואחות אשתו: "
+            ],
+            [
+                "<b>משום חמותו וכלתו ואחות אשתו.</b> האב שבא על בתו והוליד ממנה בת, נשא ראובן זאת הבת, הרי אמה אסורה עליו משום חמותו ואחות אשתו. נישאת לבנו של ראובן נוסף עליה איסור משום כלתו. מת בנו של ראובן או גירשה ונישאת לאחיו, נוסף עליה איסור אשת אחיו. מת אחיו או גירשה ונישאת לאחי אביו, נוסף עליה איסור אשת אחי אביו. נישאת לעלמא והיא אשת איש ופירסה נדה. ובא עליה ראובן בעודה אשת איש ונדה, הרי חייב עליה משום כל השמות הללו:",
+                "<b>וכן הבא על אם חמותו.</b> לבן בא על דינה בת לאה בתו והוליד ממנה בת ושמה סרח, הנושא סרח, נאסרה עליו לאה משום אם חמותו ומשום אחות אשתו, שהרי סרח אשתו ולאה שתיהן בנות לבן. נישאת לאה לבן בעלה של סרח ונעשית כלתו, ואח״כ לאחיו, ואח״כ, לאחי אביו, ובא עליה בעלה של סרח בעודה אשת איש ונדה, חייב עליה משום כל השמות הללו:",
+                "<b>ואם חמיו.</b> ראובן בא על זקנתו אשת לבן, אם לאה אמו, והוליד ממנה בת ושמה דינה, הנושא את דינה נאסרה עליו לאה אמו של ראובן משום אם חמיו ומשום אחות אשתו, שהרי דינה אשתו ולאה אם חמיו שתיהן בנות אשת לבן. נעשית כלתו ואח״כ אשת אחיו ואח״כ אשת אחי אביו ואשת איש ונדה, חייב עליה משום כל השמות הללו:",
+                "<b>הבא על חמותו חייב עליה כו׳</b> לאשת לבן שתי בנות לאה ורחל, ובן אחד ושמו אשר, ושם בת אשר סרח, ובא אחד מן השוק ונשא את רחל ויוכבד בת לאה וסרח בת אשר, ואח״כ בא הנושא שלש נשים הללו על אשת לבן, חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. משום חמותו, שהרי היא אם רחל אשתו. ומשום אם חמותו, שהרי היא אם לאה חמותו. ומשום אם חמיו, לפי שהיא אמו של אשר חמיו:",
+                "<b>שלשתן שם אחד הם.</b> בחד קרא כתיבי ובחד לאו. הלכך אין חילוק חטאות ביניהן. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באטליס.</b> שוק שמוכרים שם בשר:",
+                "<b>של אמאום.</b> שם העיר:",
+                "<b>הבא על אחותו וכו׳</b> הכי קאמר, הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ומשכחת לה, כגון שבא ראובן על אמו והוליד ממנה שתי בנות וחזר ובא על אחת מבנותיו אלו והוליד ממנה בן, ובא הבן על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו:",
+                "<b>שהדברים קל וחומר.</b> ומה הבא על חמש נשיו נדות שהם שם אחד, לנדה לא תקרב, חייב על כל אחת ואחת. הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שהן שלשה שמות כלומר שלשה לאוין מחולקין, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת. והאי קל וחומר פריכא הוא, דמה לחמש נשים נדות שהן גופים מוחלקים. אלא טעמא, משום דאמר קרא (ויקרא כ׳:י״ז) ערות אחותו גלה וגו׳, וקרא יתירא הוא, דברישיה דקרא כתיב ואיש אשר יקח את אחותו וראה את ערותה וגו׳, למה לי למהדר תו ערות אחותו גלה, אלא ללמד על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שחייב על כל אחת ואחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבר המדולדל בבהמה.</b> תלוש רובו ומעורה במקצתו:",
+                "<b>מהו.</b> שיטמא משום אבר מן החי כאילו נתלש לגמרי. וקיימא לן בהעור והרוטב, דאבר מן החי מטמא כנבילה. ואבר הנתלש מן האדם לגמרי מטמא כמת:",
+                "<b>באבר המדולדל באדם.</b> שמעורה קצת, טהור:",
+                "<b>מוכי שחין.</b> שאבריהן נופלין:",
+                "<b>וחותכה.</b> לא משום טהרה, שקודם לכן נמי טהור. אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל:",
+                "<b>שמניח בו כשערה.</b> ואינו חותכו לגמרי, שלא יטמא את החותכו שנוגע בו בשעת פרישה:",
+                "<b>ותוחבו.</b> לאבר:",
+                "<b>בסירה.</b> בקוץ המחובר לקרקע:",
+                "<b>והוא.</b> החולה:",
+                "<b>נמשך.</b> ונתלש האבר מאליו. והחולה אינו טמא לפי שמושך עצמו בכח בבת אחת והאבר נתלש ממנו בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה:",
+                "<b>שהדברים קל וחומר.</b> ומה אדם שמקבל טומאה מחיים, האבר המדולדל ממנו טהור, בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים אינו דין שיהא האבר המדולדל ממנה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין.</b> בחמשה תבשילין חלוקין זה מזה. חייב משום מעילה אם אכלן קודם זריקת דמן:",
+                "<b>שהדברים קל וחומר.</b> מה מזבח אחד שאין גופים מוחלקים, חייב על כל אחד ואחד משום תמחויין מוחלקים, חמשה זבחים דגופים מוחלקים לא כל שכן:",
+                "<b>לא כך שאלן ר׳ עקיבא.</b> דאם בשוחט שאלן מה ראיה הביאו לו מאוכל, הא איכא למפרך מה לאוכל שכן נהנה. אלא על כרחך לא שאל ר׳ עקיבא אלא באוכל נותר מחמשה זבחים והביאו לו ראיה נמי מאוכל:",
+                "<b>אם הלכה.</b> שכך קבלת מרבך חייב על כל אחד מהזבחים. נקבלנה ממך:",
+                "<b>ואם לדין.</b> שאתה לומד אותה מקל וחומר ממעילה. יש תשובה:",
+                "<b>את המאכיל כאוכל.</b> שאם נתן אוכל הקדש לחברו, חייב כאילו אכל הוא עצמו, דקיימא לן המוציא הקדש לחולין מעל, ולא מי שניתן לו:",
+                "<b>והמהנה כנהנה.</b> במידי דלאו בר אכילה:",
+                "<b>צירף את המעילה לזמן מרובה.</b> כלומר ועוד חומרא אחרת יש במעילה, שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד שנה בחצי פרוטה, מצטרפת לפרוטה, כדמרבינן מתמעול מעל, ריבה:",
+                "<b>תאמר באכילת נותר.</b> שאנו דנים עליו שאין בו אחת מכל החומרות הללו. ולא אתברירא מלתא אי קבלה מניה רבי יהושע להאיך תשובה או לא קבלה מניה. ופסק ההלכה, שהאוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, ותמחויין אינן מחלקין בין להקל בין להחמיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת.</b> תולדות הרבה של אב אחד:",
+                "<b>ובשבתות הרבה.</b> אותן שעשה בשבת זו עשה בשבתות אחרות וכולן בהעלם אחד. ובגמרא פריך מאי קמבעיא ליה דנקט שבתות הרבה ותולדות הרבה, ואמאי נקט תולדות ולא אבות. ומשני, דר׳ עקיבא תרתי בעא מיניה, חדא העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה ויודע שהוא שבת אלא שסבור שמלאכה זו מותרת היא, דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות, והכי קא מבעיא ליה, האי דעבד מלאכה אחת בשתי שבתות מי אמרינן כיון דבשני ימים הם, אע״ג דהעלם אחד הוא, לגבי מלאכה הויין הנך שבתות כגופין מחולקים של מלאכה שאין דומים זה לזה, כגון זרע וקצר בהעלם אחד בזדון שבת ושגגת מלאכות דחייב על כל אחת ואחת, או לאו כגופים מוחלקים דמיין, והוי כאילו עשה בהעלם אחד מלאכה אחת עשר פעמים דאינו חייב אלא אחת, דליכא למימר הכא ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק; דדוקא לענין שגגת שבת הויין ידיעה לידע ששבת היה, אבל לענין שגגת מלאכות ליכא ידיעה עד שילמוד. ועוד קמבעיא ליה, אם עשה תולדות הרבה מאב אחד חייב אחת, או על כל אחת ואחת, ולהכי נקט תולדות:",
+                "<b>אמר לי חייב על כל אחת ואחת.</b> פשט ליה אתרוייהו לחומרא, דעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל שבת ושבת, דהנך שבתות כגופים מחולקים דמיין, ותולדות של מלאכות כמלאכות דמיין וחייב על כל תולדה ותולדה, ואע״פ שהן מאב אחד כאילו עשה אבות הרבה:",
+                "<b>ומה נדה.</b> בגמרא אמרינן תני נדות, הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת, דגופין מוחלקין נינהו:",
+                "<b>תוצאות הרבה.</b> עניינין הרבה, כגון שבת דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן. אבל נדה אין בה חיובא אלא ביאה:",
+                "<b>והנדה מוזהרת עליו.</b> דכתיב (ויקרא כ׳:י״ח) ונכרתו שניהם מקרב עמם:",
+                "<b>הבא על הקטנות.</b> הבא על חמש קטנות נדות חייב על כל אחת ואחת, ואע״פ שהקטנה אינה מוזהרת:",
+                "<b>הבא על הבהמה יוכיח.</b> שחייב על כל ביאה וביאה:",
+                "<b>בהמה כשבת.</b> כלומר כי היכי דמבעיא לי בשבת הכי נמי מבעיא לי בבהמה. ולא קבלה מיניה ר׳ עקיבא מר׳ אליעזר לא לענין דאמר עושה מלאכה אחת בשבתות הרבה כגופין חלוקין דמיין, ולא לענין תולדות מלאכות כמלאכות דמיין. ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק אכל חלב ספק לא אכל.</b> והיכי דמי, כגון חלב ושומן לפניו ואכל את אחד מהן, כדתני בסיפא. ופרושי קמפרש, ספק אכל חלב ספק לא אכל כיצד, כגון שהיה חלב ושומן לפניו ויש כאן איסור קבוע אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת, ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה, פטור, דלא איקבע איסורא:",
+                "<b>ואפילו אכל.</b> ודאי חלב, ספק יש בו כזית. וכגון שבשעה שאכלו סבור שומן הוא ואח״כ נודע לו שהוא חלב, וספק יש בו כזית ספק אין בו:",
+                "<b>אכל את אחד מהן.</b> וכסבור שומן ה��א, ואחר כך נודע שהאחד היה חלב, וזה אינו יודע איזו אכל, מביא אשם תלוי. אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק, הוי מזיד ופטור:",
+                "<b>שגג באחת מהן.</b> כסבור זו אשתו, ואחר כך נתספק איזו מהן היתה, מביא אשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך על לא הודע שלהן.</b> כגון אכל שתי חתיכות כסבור ששתיהן שומן הן ואחר כך נודע שכל אחת מהן ספק, אינו מביא אלא אשם תלוי אחד, הואיל ולא נודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:",
+                "<b>ואם היתה ידיעה בינתים.</b> ידיעת ספק:",
+                "<b>כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת.</b> אם היתה ידיעת ודאי בינתיים, כך בידיעת ספק מביא שני אשמות תלויין:",
+                "<b>חלב ונותר לפניו.</b> וסבר דשניהן שומן של היתר:",
+                "<b>אשתו נדה ואחותו עמו בבית.</b> בא על אחת מהן כסבור לבוא על אשתו טהורה, ונמצא שאשתו היתה נדה, ועוד ספק על איזו מהן בא:",
+                "<b>ועשה מלאכה בין השמשות.</b> כסבור חול הוא:",
+                "<b>ר׳ אליעזר מחייב חטאת.</b> ממה נפשך, אם חלב אכל חייב, אם נותר אכל חייב, וכן כולם:",
+                "<b>ורבי יהושע פוטר.</b> דגבי חטאת כתיב (ויקרא ד׳:כ״ג,) אשר חטא בה, עד שיוודע לו במה חטא. ור׳ אליעזר, האי אשר חטא בה מיבעי ליה פרט למתעסק במלאכת שבת, כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, שהוא פטור, כיון דלא נתכוין לחתיכה דאיסורא. ודוקא מתעסק במלאכת שבת הוא דפטור, דמלאכת מחשבת אסרה תורה. אבל מתעסק בחלבים ובעריות, כגון שאכל חלב או בא על הערוה שלא במתכוין, חייב לכולי עלמא, שהרי נהנה:",
+                "<b>לא נחלקו.</b> ר׳ אליעזר דאמר לא בעינן שידע במה חטא לא נחלק על רבי יהושע, ומודה לו בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכפורים שהוא פטור:",
+                "<b>שאני אומר.</b> חצי שיעור המלאכה נעשית בשבת וחצי שיעור ביום הכפורים, ואין כאן חיוב חטאת:",
+                "<b>מעין איזו מלאכה עשה.</b> אם חרש או זרע:",
+                "<b>פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי.</b> דגבי אשם תלוי כתיב (ויקרא ה׳) כי תחטא ולא ידע, פרט לזה שידע שחטא אלא שאין החטא מסויים. וחטאת נמי לא מיחייב, שאע״פ שידע שחטא ממה נפשך, מכל מקום לא הוברר לו במה חטא. ופסק ההלכה, שהוא חייב באשם תלוי בין בחלב ונותר לפניו שאפשר שיוברר הדבר, בין בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויוה״כ שאי אפשר שיוברר הדבר, וכן באשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן, בכל אלו מביא אשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום שם אחד.</b> כגון שתי נשים נדות עמו בבית ושגג באחת מהן:",
+                "<b>שהוא חייב.</b> שהרי ידע במה חטא:",
+                "<b>על דבר שהוא משום שני שמות.</b> כגון ספק קצר ספק טחן:",
+                "<b>אפילו נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים.</b> בגמרא מפרש מלתיה דר׳ יהודה במתכוין ללקט תאנים תחילה ואח״כ ענבים, והלכה ידו על האחרונים וליקט ענבים תחילה ואח״כ תאנים. וכן אם היה מתכוין ללקוט שחורות ואח״כ לבנות ונהפך הדבר וליקט לבנות תחילה ואח״כ שחורות:",
+                "<b>ר׳ אליעזר מחייב חטאת.</b> דהואיל ולשניהם נתכוין לא אכפת לן במוקדם ומאוחר:",
+                "<b>ור׳ יהושע פוטר.</b> הואיל ובשעת לקיטת כל אחד ואחד לא לזה נתכוין, הוי ליה כמתעסק ופטור:",
+                "<b>הכי גרסינן, אמר ר׳ שמעון תמיהני אם פטר בזה ר׳ יהושע.</b> אם כן למה נאמר אשר חטא בה. סתם מתניתין קא מתמה על תמיהתו של ר׳ שמעון, אם כן דלא פטר בזה ר׳ יהושע, למה נאמר אשר חטא בה. ומשני, פרט למתעסק, לאפוקי מי שלא היה מתכוין ללקוט כלל, או שהיה מתכוין ללקוט תאנים לבד וליקט ענבים לבד, שלא נעשית מחשבתו כל עיקר. והלכה כרבי יהושע וכמו שפירשה למלתיה רבי יהודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דם שחיטה.</b> בין בבהמה בין בחיה בין בעופות, בין דם נחירה בין דם עיקור שנעקרו הסימנים, וכן דם הקזה שהנפש יוצאה בו, ואיזהו דם שהנפש יוצאה בו, כל זמן שהוא מקלח דהיינו האמצעי, יצא ראשון שבתחילת ההקזה, ואחרון לאחר שכלה הדם ונתמעט, שהוא שותת בסמוך ואינו מקלח מרחוק שאין זה דם הנפש:",
+                "<b>חייבים עליו.</b> אם אכל ממנו כזית חייב כרת:",
+                "<b>דם הלב.</b> דם הנבלע בבשר הלב, והוי כשאר דם האברים שהוא בלאו, ואין חייבין עליו כרת. אבל דם הנמצא בחלל הלב, מבית השחיטה הוא בא, שהבהמה שואפת בעת שחיטה ומכנסת דם מבית השחיטה בחלל הלב, וחייבים עליו כרת אם יש בו כזית:",
+                "<b>דם ביצים.</b> אית דמפרשי דם שבביצי הזכר בשור איל ותיש. ולי נראה, דם הנמצא בביצת תרנגולת:",
+                "<b>ודם התמצית.</b> שמתמצה ונסחט ושותת כשיוצא. לשון ונמצה דמו (ויקרא א׳):",
+                "<b>אין חייבים עליו כרת.</b> שאין כרת אלא בדם הנפש. דכתיב (שם י״ז) כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת. ופסק ההלכה, דדם הטחול והלב והכליות ודם התמצית הרי אלו באזהרה וכל דם לא תאכלו, ולוקין עליהם ואין בהם משום כרת. ודם הנמצא בביצים, אסור מדברי סופרים. ודם שרצים, אם אכלו ממנו כזית לוקה משום אוכל שרץ, ולא משום אוכל דם. ודם דגים וחגבים טהורים, מותר לכתחילה, אבל צריך שיהיה בדם דגים, קשקשים, שיוכיח עליו שהוא דם דגים, מפני מראית העין. ודם האדם, אסור מדברי סופרים כשפירש מן האדם, ואין לוקין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מעילות.</b> ספק נהנה מן ההקדש ספק לא נהנה:",
+                "<b>וחכמים פוטרים.</b> דבחטאת כתיב מצות, ובאשם תלוי כתיב מצות, כל שחייבין על שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. ונהנה מן ההקדש שאין חייבים על שגגתו חטאת אלא אשם ודאי, אין חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי:",
+                "<b>שאינו מביא את מעילתו.</b> אין צריך להביא הממון:",
+                "<b>שתי אשמות.</b> שאם הודע לו שחטא אחר שהביא אשם תלוי, צריך להביא אשם ודאי:",
+                "<b>יביא מעילה וחומשה.</b> קרן הממון שנסתפק לו אם נהנה ממנו וחומשו:",
+                "<b>בשתי סלעים.</b> איל הנקח בשתי סלעים, דכתיב (שם ח) בערכך כסף שקלים:",
+                "<b>ואם ספק.</b> הכי קאמר, ואם בספיקו עומד לעולם יהיה באשם תלוי:",
+                "<b>שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע.</b> הלכך יכול להביא ולהתנות. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת העוף ספק.</b> האשה שילדה ספק מין פטור ספק מין חיוב, מביאה כבש לעולה ומתנה, אם מין חיוב יהא לחובה, ואם מין פטור יהא לנדבה. אבל חטאת מביאה בספק ואינה נאכלת, שמא חולין היא ומליקת חולין נבילה:",
+                "<b>תעשנה ודאי.</b> ותאכל לכהנים כשאר חטאות:",
+                "<b>שממין שהיא מביאה.</b> שהרי פרידה אחת מן התורים או מן בני היונה היא מביאה לחטאת, בין ודאי יולדת בין על ספק יולדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור׳ עקיבא מחייב.</b> ר׳ עקיבא לטעמיה, דמחייב אשם תלוי על ספק מעילות:",
+                "<b>שניהם מביאין אשם אחד.</b> בשותפות, ויאמר זה לזה אם אתה אכלת החתיכה של קודש יהא חלקי מחול לך ויהא אשם כולו עליך:",
+                "<b>אין שנים מביאים אשם אחד.</b> דלית ליה תנאי בקרבנות, אלא אם כדברי חכמים שניהם פטורים, אי כר׳ עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי. והלכה כחכמים שאין מביאים אשם תלוי על ספק מעילות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת אחת.</b> ומתנה זה עם זה כדפרישנא לעיל:",
+                "<b>אין שנים מביאין חטאת אחת.</b> אבל אשם תלוי מייתי כל חד וחד, משום חתיכת החלב. והיינו תנא קמא. והא קמשמע לן, דתנא קמא ר׳ יוסי הוא והלכה כמותו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכה של חלב וחתיכה של קודש כו׳ מביא אשם תלוי.</b> אפילו לרבנן דאמרי אין מביאים אשם תלוי על ספק מעילות, הכא מודו דחייב, משום חתיכה של חלב:",
+                "<b>מביא חטאת ואשם ודאי.</b> על החתיכה של חלב מביא חטאת, ועל בשר של קודש אשם ודאי:",
+                "<b>חטאת ואשם.</b> בשותפות. ומתנה, אם אני אכלתי חלב ואתה קודש יהא חלקי באשם מחול לך וחלקך בחטאת מחול לי. ואם אני אכלתי קודש ואתה חלב יהא חלקי בחטאת מחול לך וחלקך באשם מחול לי:",
+                "<b>אין שנים מביאים חטאת ואשם.</b> בשותפות, אלא זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. והיינו תנא קמא. והא קמשמע לן דתנא קמא הוא ר׳ יוסי והלכה כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכה של חלב וחתיכה של חלב קודש כו׳ מביא חטאת.</b> דממה נפשך חלב אכל:",
+                "<b>ר׳ עקיבא אומר.</b> אף אשם תלוי כחטאת (ולשון רש״י עם החטאת), משום ספק מעילות. ואין הלכה כרבי עקיבא:",
+                "<b>מביא שתי חטאות.</b> והוא שאכלן בשתי העלמות. שאם לא היתה שם ידיעה בינתים, אינו חייב אלא אחת:",
+                "<b>זה מביא אשם תלוי וכו׳</b> מוסף על החטאת שהוא צריך להביא משום אוכל חלב מביא אשם תלוי משום ספק מעילות:",
+                "<b>ושניהם מביאין אשם אחד.</b> בשותפות ומתנין:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> ות״ק ר׳ יוסי הוא והלכה כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר כו׳</b> מביא חטאת משום חלב ואשם תלוי מחמת ספק של נותר, שהנותר בכרת כחלב. ואיסור נותר חל על איסור חלב לפי שהוא איסור מוסיף:",
+                "<b>מביא שלש חטאות.</b> שתים משום חלב ואחת משום נותר. והוא שהיתה לו ידיעה בינתים. דאי לאו הכי אינו מביא אלא שתי חטאות, אחת משום חלב ואחת משום נותר. והאי דלא תני הכא שלש חטאות ואשם ודאי כדתני לעיל, משום דרוב נותר אין בו שוה פרוטה, דלא חזי למידי, ואשם מעילות אינו בא על פחות משום פרוטה:",
+                "<b>כל חטאת שהיא באה על חטא.</b> לאפוקי חטאת יולדת שאינה באה על חטא. דסבר רבי יוסי ששתים מביאות אותה בשותפות ובתנאי, כדאמרינן בפרק קמא. ופסק הלכה, שאין חטאת באה בשותפות ואפילו חטאת של מחוסרי כפרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא אשם תלוי.</b> יצא ויראה בעדר. עם שאר צאנו כחולין גמורים. דסבר ר׳ מאיר, כיון דלא צריך ליה לא מקדיש ליה:",
+                "<b>ירעה עד שיסתאב.</b> דמתוך שלבו נוקפו בשעת ההפרשה ומתירא מספק החטא, גמר ומקדיש ליה ואע״פ שלא יצטרך, הלכך ירעה עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה להביא מהן עולת נדבה. והלכה כחכמים:",
+                "<b>הדם ישפך.</b> לאמה שבמקדש [צ״ל שבעזרה]:",
+                "<b>לבית השריפה.</b> ואע״ג דחולין שנשחטו בעזרה טעונים קבורה, האי הוי כזבח פסול שטעון שריפה:",
+                "<b>נזרק הדם.</b> קודם שנודע לו:",
+                "<b>יאכל.</b> הבשר. דרחמנא אמר (ויקרא ה׳) והוא לא ידע ונסלח לו, בשעת סליחה לא תהא ידיעה. והכא נמי בשעת זריקת הדם דהיינו שעת סליחה לא היתה ידיעה, והרי גמר כל כפרת ספיקו, והוה ליה אשם תלוי כשר:",
+                "<b>אפילו הדם בכוס יזרק.</b> דסבר רבי יוסי כל�� שרת מקדשין את הפסול ליקרב, וכל העומד ליזרק כזרוק דמי, והוי כאילו נזרק הדם כבר קודם שהיתה לו ידיעה. ואין הלכה כר׳ יוסי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אשם ודאי אינו כן.</b> בההיא לא פליגי רבנן דאם נודע לו עד שלא שחטו שלא חטא, יצא וירעה בעדר, דטעמא דרבנן באשם תלוי כיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש מספק, אבל אשם ודאי, כגון אמרו לו אכלת קודש ונודע שלא חטא שהוזמו העדים, אי נמי כסבור קודש אכל ונמצא חולין, אגלאי מלתא דהקדש טעות היה:",
+                "<b>הרי זה יקבר.</b> כיון דלא קדיש הוי כחולין שנשחטו בעזרה דטעונין קבורה:",
+                "<b>נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה.</b> בגמרא מפרש דמי ששנה לעיל הרי זה יקבר לא שנה הכא הבשר יצא לבית השריפה, דכיון דסבר אשם ודאי חולין הוא ולא קדיש לעולם, אינו נשרף אלא נקבר:",
+                "<b>שור הנסקל אינו כן, כאשם תלוי.</b> דהכא לא פליגי רבנן שאם נודע שלא הרג יצא וירעה בעדר:",
+                "<b>עגלה ערופה אינה כן.</b> כאשם תלוי, שאם עד שלא נערפה נמצא ההורג, תצא ותרעה בעדר. ורמב״ם פירש, שור הנסקל אינו כן כאשם ודאי, דאשם ודאי משנשחט הרי זה יקבר, ושור הנסקל כשנודע לאחר שנסקל מותר בהנאה. ועגלה ערופה אינה כן כשור הנסקל, דשור הנסקל אם נודע משנסקל מותר בהנאה, ועגלה ערופה אם נודע ההורג משנערפה העגלה תקבר במקומה:",
+                "<b>כיפרה ספיקה.</b> בשעת עריפה. שהרי עדיין ספק היה והלכה לה. הלכך אסורה בהנאה, ותקבר כדין כל העגלות הערופות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתנדב אדם אשם תלוי.</b> דכל עצמו של אשם תלוי נדבה הוא. דאי סלקא דעתך חובה הוא, כי מתידע ליה שחטא אמאי מייתי חטאת, אלא שמע מינה נדבה הוא:",
+                "<b>חוץ מאחר יוה״כ.</b> דשאר ימות השנה הוא דאיכא למיחש בספק שום חטא שמא עשה או לאו, אבל השתא ליכא למיחש, דהא כיפר יוה״כ:",
+                "<b>וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי.</b> דהיינו טעמא דמייתי אשם תלוי מקמי דמתידע ליה, להגן עליו מן היסורים עד שיוודע לו, שהתורה חסה על גופו של ישראל, ואין אשם תלוי בא בנדבה. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין להביא לאחר יוה״כ.</b> דאמר קרא (ויקרא ט״ז:ל׳) מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו, חטא שאין מכיר בו אלא המקום דהיינו שלא נודע לו שחטא, יוה״כ מכפר. אבל חטא דאיכא דידע ביה חוץ מן המקום, אין יוה״כ מכפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת העוף ספק.</b> כגון שילדה ואין יודעים אם מין חיוב אם מין פטור:",
+                "<b>מפני שמכשירתה לאכול בזבחים.</b> דמחוסרת כפרה היא מספק, ואינה יכולה לאכול בקדשים עד שתביא כפרתה:",
+                "<b>משנמלקה נודע לה.</b> שלא ילדה:",
+                "<b>הרי זו תקבר.</b> בדין הוא דמותרת בהנאה, דחולין גמורים היא, דמשום שנשחטה בעזרה ליכא למיסר, דלא אסרה תורה אלא שחיטה, אבל מליקה לא. אבל רבנן גזרו דאסורה בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת העוף ספק. וחטאת העוף הבאה על הספק אינה נאכלת, דשמא חולין היא ונבילה היא, דמליקה נבילה בחולין. ואסורה נמי בהנאה, דשמא קודש היא וקודש שאינו נאכל אסור בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש שתי סלעים.</b> שכך הוא דין אשם, דכתיב באשם מעילות (שם ה׳) בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם, ותרגום שקלים סלעים. ואשם גזילות ואשם תלוי למדים מאשם מעילות בגזירה שוה, נאמר כאן בערכך, ונאמר להלן בערכך. ואשם שפחה חרופה נמי, הואיל והוא איל, הוי אף הוא בכסף סלעים כשלשה אשמות הללו שהן איל. אבל אשם מצורע ואשם נזיר דבתרווייהו כ��יב כבש לאשם, אינן באים בכסף שקלים:",
+                "<b>אם היה אחד מהם יפה שתי סלעים.</b> אע״פ שבשעת הפרשה לא היה יפה אלא סלע, אם בשעת כפרה יפה שתים, כשר, דבמה שהוא שוה בשעת כפרה אזלינן, הלכך אותו שהוא יפה עכשיו בשעת כפרה שתי סלעים יקרב לאשמו, ואע״פ שלא קנהו מתחילה אלא בסלע, והשני ירעה, לפי שנקח במעות אשם ולשם אשם, ויפלו דמיו לנדבה, דהכי קיימא לן מותר אשם לנדבה:",
+                "<b>לקח בהם שני אלים לחולין.</b> לאכילה, מעל במעות ויצאו לחולין:",
+                "<b>יפה עשרה זוזים.</b> כדי שתי סלעים שמעל בהן וחומשן, שהסלע ארבעה זוזים:",
+                "<b>היפה שתי סלעים יקרב לאשמו.</b> לשם אותו אשם שהפריש עליו המעות:",
+                "<b>והשני למעילתו.</b> מפרש בגמרא, לא שיקריב אותה לאשם, אלא שיתננו לגזבר בשביל שתי סלעים שהוציא לחולין, שנתחייב בהן ובחומשן, שהם בין הקרן והחומש עשרה זוזים. ויביא אשם בשתי סלעים מביתו לקרבן מעילה:",
+                "<b>אחד לאשם ואחד לחולין.</b> לקח בשתי סלעים שהפריש שהיו קודש, שני אילים אחד לאשם ואחד לאכילת חולין, ומעל בסלע:",
+                "<b>אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו.</b> הראשון, שהרי לשמו נלקח ממעות שנפרשו לו:",
+                "<b>והשני.</b> שהוא חולין, יקרב למעילתו לאשם מעילות על שהוציא סלע אחד של קודש לחולין. וכגון דאיהו נמי יפה שתי סלעים, דאין אשם מעילות פחות משתי סלעים כסף:",
+                "<b>ויביא עמה סלע וחומשה.</b> קרן שמעל בו וחומשה, שהרי סלע הקודש הוציא לחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאנה בנו אחריו.</b> אם שגג הבן בשגגת חטאת, לא יביא חטאת שהפריש אביו כדי שיכופר בה על שגגתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאים מהקדש כשבה שעירה.</b> אם הפריש מעות ליקח כשבה לחטאתו, יכול ליקח בהן שעירה אם ירצה:",
+                "<b>הפריש לכשבה או לשעירה.</b> הפריש מעות לקנות בהן כשבה או שעירה:",
+                "<b>העני, יביא</b> בהן <b>עוף</b>, והשאר חולין דכתיב בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה, מחטאתו אשר חטא, דמשמע ממקצת הדבר שהפריש לחטאתו, שאם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו. וגבי עוף נמי כתיב מחטאתו, דמשמע דאם העני יותר מביא ממקצת דמי העוף עשירית האיפה, וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו, דמשמע אם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף, או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה:",
+                "<b>ונסתאבה.</b> הוממה:",
+                "<b>אם רצה יביא בדמיהן עוף.</b> כגון אם העני:",
+                "<b>שאין לעוף פדיון.</b> דבפסולי המוקדשים כתיב (ויקרא כ״ז:י״א) והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והיה אפשר שיאמר והעמיד אותה, מה תלמוד לומר הבהמה, לומר לך בהמה נפדית ואין עופות ולא עצים ולא לבונה ולא כלי שרת נפדים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כבשים קודמים לעזים.</b> בכל דוכתא הקדים הכתוב כבשים לעזים, דכתיב (שמות י״ב:ה׳) מן הכבשים ומן העזים תקחו, וכן (במדבר ט״ו:י״א) או לשה בכבשים או בעזים. יכול, האומר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא.",
+                "<b>תלמוד לומר ואם כבש יביא קרבנו.</b> ולעיל מיניה כתיב והביא את קרבנו שעירת עזים, כאן הקדים עז לכבש, ללמד ששניהם שקולים ואי זה מהן שירצה יביא:",
+                "<b>תורים קודמין לבני יונה.</b> דברוב מקומות כתיב ברישא תורים והדר בני יונה:",
+                "<b>אם זכה הבן לפני הרב.</b> שרוב חכמתו למד ממנו:",
+                "<b>קודם את האב.</b> בכל מקום, כגון להשיב אבידה ולפדות מבית השבי ולהחיות ולפרוק עמו. ואם אביו תלמיד חכם אע״פ שאינו שקול כנגד רבו, אביו קודם לרבו, ואפילו רבו מובהק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Keritot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,375 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Keritot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Keritot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שלשים ושש כריתות.</b> לעובר במזיד בלא התראה:",
+                "<b>הבא על אשה ובתה.</b> ובת בתה ובת בנה בכלל. וכן בתו ובת בתו ובת בנו, חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כולם בכלל זה:",
+                "<b>המגדף.</b> מברך את השם:",
+                "<b>והעובד עבודה זרה.</b> כדרך עבודתה. או המזבח והמקטר והמנסך והמשתחוה אפילו שאין דרך עבודתה בכך:",
+                "<b>בעל אוב.</b> וידעוני בכלל. ששניהם בלאו אחד נאמרו, ותנא נקט אוב שהוא ראשון במקרא:",
+                "<b>והמחלל את השבת.</b> באחת מאבות מלאכות ארבעים חסר אחת ותולדותיהן:",
+                "<b>נותר.</b> קדשים לאחר שעבר זמנן:",
+                "<b>פגול.</b> קדשים שחשב לאכלן חוץ לזמנן או חוץ למקומן:",
+                "<b>השוחט.</b> קדשים בחוץ חייב, אע״פ שלא העלן. דכתיב (ויקרא י״ז:ד׳) ואל פתח אהל מועד לא הביאו דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת:",
+                "<b>ומעלה.</b> נמי בכרת, דכתיב (שם) אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו. ואם שחט והעלה בשוגג, חייב שתי חטאות:",
+                "<b>והמפטם את שמן המשחה.</b> במשקל סממנים ובמדת השמן כמו שעשאו משה במדבר. והוא שיעשנו לסוך בו, אבל המפטמו להתלמד או למסרו לצבור אינו חייב:",
+                "<b>והמפטם את הקטורת.</b> אחד עשר סממני הקטורת אם לקח מכל אחד מהם כפי משקלו הקצוב בדברי חכמים ועירבם כדרך שהיו מערבים הקטורת שמקטירים בבית המקדש, חייב כרת. והוא שיעשנו להריח בה, אבל עשאה להתלמד או למסרה לצבור, פטור:",
+                "<b>והסך בשמן המשחה שעשה משה, שלא לצורך כהונה ומלכות, חייב.</b> שלא היו נותנים מאותו שמן אלא על ראש הכן גדול, ואפילו היה בן כהן גדול מושחים אותו באותו שמן שעשה משה במדבר. וממנו מושחים מלכי בית דוד. ואין מושחין מלך בן מלך אם לא היה שם מחלוקת, כמו שמשחי שלמה מפני מחלוקתו של אדוניהו, ויואש מפני מחלוקתו של עתליהו, ויהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו. ומשיחת הכהנים היא שיוצקים מן השמן על ראשו ומושחין בין גבות עיניו כמין כ״י יונית. ומשיחת המלכים כמין נזר:",
+                "<b>הפסח והמילה במצות עשה.</b> ויש בהן כרת, ואין קרבן על שגגתן. אבל כולהו הנך לא תעשה נינהו, וחייבים על שגגתן קרבן, דאין קרבן אלא על לאו. דגבי קרבן כתיב (ויקרא ד׳:י״ג) ועשה אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תיעשינה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ועל שגגתן חטאת.</b> שגגה שחייבים עליה חטאת היא, כגון הבא על אחת מן העריות כסבור שהיא אשתו, והעובד עבודה זרה שמשתחוה לה כסבור זיבוח וקיטור וניסוך אסרה תורה ולא השתחויה, והמחלל את השבת כסבור חול הוא, וכן כל כיוצא בזה שיודע בעיקר האיסור אלא שנעלם ממנו זה המעשה שעושה. אבל האומר מותר לגמרי, דעוקר כל הגוף, כגון האומר אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה, לא שוגג הוא זה אלא אנוס גמור הוא ופטור:",
+                "<b>לא הודע.</b> כגון שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן, אכל אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל. אשתו ואחותו עמו במטה, בא על אחת מהן ואינו יודע על איזו מהן בא:",
+                "<b>אשם תלוי.</b> לפי שבא על הספק קרוי אשם תלוי, שתולה ומגין עליו מן היסורים, ואינו מכפר, שאם נודע אליו אח״כ בבירור שחטא, מביא חטאת קבועה:",
+                "<b>המטמא מקדש וקדשיו.</b> שנכנס למקדש כשהוא טמא, או אכל קדשים בטומאה:",
+                "<b>מפני שהוא בעולה ויורד.</b> ואין אשם ��לוי בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה, והאי הואיל ושגגתו בעולה ויורד, אין בלא הודע שלו אשם תלוי:",
+                "<b>אף המגדף.</b> אין מביאין על שגגתו חטאת, ועל לא הודע שלו נמי אין חייבים אשם תלוי. דרחמנא אמר גבי חטאת, לעושה בשגגה, פרט למגדף שאין בו מעשה. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כמין בהמה חיה ועוף.</b> הואיל ונאמרה בהן יצירה כאדם. ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>סנדל.</b> ולד הוא, אלא שנפחתה צורתו. ולשון סנדל, שנאוי ודל. כך מצאתי. ורבותי פירשו שהיא חתיכת בשר עשויה כצורות סנדל ורגילה לבוא עם ולד:",
+                "<b>שליא.</b> שאין שליא בלא ולד:",
+                "<b>שפיר מרוקם.</b> עור שהולד מרוקם בו שיש בתוכו צורת אברים קטנים. ולפי שעשוי כשפופרת של ביצה קרוי שפיר:",
+                "<b>וכן שפחה שהפילה.</b> דסלקא דעתך אמינא כי קאמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, הני מילי מצוות השוות באיש ובאשה, אבל יולדת דבנשים איתא ובאנשים ליתא אימר לא תחייב שפחה, להכי תני וכן שפחה שהפילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין ידוע מה הפילה.</b> אם צורת אדם וחייבת, אם דגים וחגבים ופטורה. מביאה קרבן שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת. על של עולה מתנה ואומרת, אם מין חובה ילדתי, תהא לחובתי, ואם לאו, תהא עולת נדבה. אבל חטאת, לא מציא לאתנויי, דאין חטאת נדבה, ומייתא בספק. ואינו נאכל, דשמא לאו בת קרבן היא, ומליקתה כנבילה בעלמא. ומשום חולין בעזרה, לא אכפת לן, דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיב אכילה:",
+                "<b>וכן שתי נשים שהפילו.</b> במחבוא:",
+                "<b>אחת מין פטור.</b> כמין דגים וחגבים:",
+                "<b>ואחת מין חובה.</b> סנדל או שליא. ואין ידוע איזו הפילה מין חובה. מביאים כל אחת שתי תורים ואינו נאכל:",
+                "<b>אימתי.</b> אינו נאכל:",
+                "<b>בזמן שהלכו.</b> שהביאו קניהן לכהן והלכו לדרכן ואין יכולים להתנות. אבל אם שתיהן עומדות כאחת, מביאות חטאת אחת ומתנות ביניהן, אם אני החייבת, הרי הוא שלי [וחלקך מחול לי]. ואם את החייבת, הרי הוא שלך [וחלקי מחול לך], ואותו חטאת קרב ונאכל. דדוקא חטאת שבא על חטא אין תנאי מועיל בו, דכתיב (ויקרא ד׳:כ״ג) או הודע אליו חטאתו, אבל הכא דכי קא מייתין נשים קרבן לאשתרויי באכילת קדשים הוא, מייתין ומתניין. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנינים.</b> גוונים. ואני שמעתי כמין תולעים:",
+                "<b>המפלת יום ארבעים.</b> דעד שיעברו ארבעים יום להריונה הוי מיא בעלמא:",
+                "<b>ר׳ שמעון מחייב ביוצא דופן.</b> דכתיב (שם י״ב) ואם נקבה תלד, והוה ליה למכתב ואם נקבה היא, אלא ריבה לה לידה אחרת, ומאי היא, יוצא דופן. ותנא קמא סבר, אמר קרא (שם) אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפלת לאור שמונים ואחד.</b> שילדה נקבה, וליל שמונים ואחד שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה:",
+                "<b>בית שמאי פוטרים מן הקרבן.</b> מלידה שניה. אע״ג דלאחר מלאת הוא, הואיל ולילה היא ולא יצתה שעה ראויה לקרבן, דלילה מחוסר זמן קרבן היא, דכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צוותו, הלכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי:",
+                "<b>מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד.</b> דודאי חייבת קרבן על הנפל שהפילה לדברי הכל הואיל ואחר מלאת הפילה:",
+                "<b>אם שוה לו לטומאה.</b> שהרי אתם מודים שבשקיעת החמה של יום שמונים כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל שמונים ואחד טמאה:",
+                "<b>הדמים ��ינם מוכיחים.</b> והדם שאתם אומרים אם שוה לו לטומאה, אינו ראיה, שהרי המפלת תוך מלאת דמה טמא מפני הלידה, ואינה חייבת קרבן שני לפי שכל שבא בתוך מלאת נחשב כאילו בא עם הולד הראשון ובהא מודו בית הלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה ספיקי זיבות.</b> ספק זיבה הוי כגון טועה שראתה שלשה ימים ואינה יודעת אם בימי נדתה אם בימי זיבתה, מביאה קרבן ואינו נאכל. וספק לידה הוי כגון הפילה ואינה יודעת מה הפילה. ואם יש עליה חמשה ספיקות של זיבה או חמשה ספיקות של לידה:",
+                "<b>מביאה קרבן אחד.</b> חטאת העוף הבא על הספק:",
+                "<b>ואוכלת בזבחים.</b> שהרי הקרבן הזה לטהרה בא, הרי הוא כטבילה, שאם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולם, אף קרבן זה כן:",
+                "<b>ואין השאר עליה חובה.</b> לא הצריכוה חכמים להביאן, שאף האחת בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח, אלא שאם לא כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים:",
+                "<b>חמש לידות ודאות, או חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים.</b> כדפרישנא:",
+                "<b>והשאר עליה חובה.</b> דתניא, יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם, תלמוד לומר (ויקרא י״ב:ז׳) זאת תורת היולדת:",
+                "<b>קינין.</b> שתי קינין. דהיינו ארבע תורין:",
+                "<b>בדיני זהב.</b> בשני [דינרי] זהובים, דינר זהב לכל קן:",
+                "<b>המעון הזה.</b> שבועה היא:",
+                "<b>נכנס לבית דין ולימד כו׳</b> אע״פ שהיקל בשל תורה. ולימד דבר שאינו כהלכה, משום עת לעשות לה׳ עשה כן. שאלמלא כן לא ימצאו, וימנעו העניות מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף:",
+                "<b>ברבעתים.</b> שני קינין בשני רבעי דינר כסף. ודינר זהב הוא עשרים וחמש דינרי כסף:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה מחוסרי כפרה.</b> שמביאין כפרה ולא על חטא אלא לאכול בקדשים:",
+                "<b>והמצורע.</b> והא דלא חשיב נמי והמצורעת כי היכי דחשיב זב וזבה, לפי שזב וזבה עיקר טומאתן חלוקה, שזב מטמא בראיות ואפילו ראה שלש ראיות ביום אחד, טמא ומביא קרבן, וזבה אינה מביאה קרבן עד שתראה בשלשה ימים זה אחר זה, הלכך חשבינהו לתרתי, אבל מצורע ומצורעת אין עיקר טומאתן חלוקה, דשניהם שיעור טומאתן בכגריס:",
+                "<b>גר מחוסר כפרה.</b> ותנא קמא סבר, גר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים, ואין קרבן מעכבו אלא מלבוא בקהל, הלכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה:",
+                "<b>עד שיזרק עליו הדם.</b> אם הביא קרבן בהמה. ואם עולת העוף הביא, עד שיתמצה דמו על קיר המזבח:",
+                "<b>ונזיר ליינו ולתגלחתו.</b> קרבן נזיר מתיר לו לשתות יין ולתגלחת ולהטמא למתים, שאע״פ ששלמו ימי נזרו אינו מותר ביין ובתגלחת ולהטמא למתים עד שיביא קרבן. ות״ק לא חשיב נזיר, דלא תני אלא הנך דלאשתרויי בקדשים, ונזיר דמייתי קרבן, לאשתרויי ביין דחולין הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על שפחה חרופה.</b> דאמר קרא (ויקרא י״ט:כ״ב) וכפר עליו הכהן באיל האשם [לפני ה׳] על חטאתו, והדר כתיב (שם) ונסלח לו מחטאתו אשר חטא, לרבות מזיד כשוגג:",
+                "<b>ונזיר שנטמא.</b> דכתיב (במדבר ו׳:ט׳) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום, פתע, זה שוגג וכן הוא אומר (שם ל״״ה) ואם בפתע בלא איבה. פתאום, זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ז:י״ב) פתאים עברו ונענשו, והיינו מזיד, דאין עונש אלא על המזיד:",
+                "<b>ועל שבועת העדות.</b> קרבן עולה ויורד האמור בשבועת העדות, חייב הכתוב על מזיד כשוגג, דבכו��ן נאמר ונעלם וכאן לא נאמר ונעלם:",
+                "<b>ועל שבועת הפקדון.</b> אשם האמור בשבועת הפקדון חייב בו מזיד כשוגג, דיליף תחטא תחטא לגזירה שוה משבועת העדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא על שפחה חרופה ביאות הרבה.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:כ״ב) וכפר עליו הכהן באיל האשם וגו׳ על חטאתו אשר חטא, והוה מצי למכתב על חטאתו ולשתוק, מאי אשר חטא, לרבות חטאים הרבה. והני מילי כשבא ביאות הרבה על שפחה אחת, אבל בא על שפחות הרבה ואפילו בהעלם אחד, חייב על כל שפחה ושפחה, דכתיב והיא שפחה, לחייב על כל שפחה ושפחה:",
+                "<b>ונזיר שנטמא טומאות הרבה.</b> כשנטמא בתוך שבעת ימי טומאתו לא צריכא למימר דאינו מביא אלא קרבן אחד, דטומאה אריכתא היא, כי צריכא לנטמא ביום השביעי שהוא יום תגלחתו. וסבר האי תנא דקרא דכתיב (במדבר ו׳:י״א) וקדש את ראשו ביום ההוא, ביום שביעי שהוא יום תגלחתו קאמר, שנזירות טהרה חלה עליו באותו יום, והשתא סלקא דעתך אמינא כי נטמא תרי זימני בשביעי הוו להו טומאות הרבה, דהא התחילה נזירות דטהרה, וליחייב שתי קרבנות, קמשמע לן דלענין קרבן לא מיחייב אלא חד, דלא אתא זה לשעה הראויה לקרבן, דאע״ג דנזירות טהרה אתחלה לה מיום השביעי, שעה הראויה לקרבן אינה אלא מיום השמיני:",
+                "<b>המקנא לאשתו ע״י אנשים הרבה.</b> דכתיב (שם ה׳) זאת תורת הקנאות תורה אחת לקנאות הרבה:",
+                "<b>ומצורע שנתנגע נגעים הרבה.</b> כגון שנתנגע ונתרפא נתנגע ונתרפא פעמים הרבה, אינו מביא אלא קרבן אחד על כולם, דכתיב (ויקרא י,, ד) זאת תהיה תורת המצורע, תורה אחת למצורע פעמים הרבה:",
+                "<b>הביא צפורים ונתנגע.</b> בגמרא מפרש דהכי קתני, לא עלו צפורים להקבע בעניות ובעשירות. שאם היה עני בשעת [הבאת] צפורים והעשיר קודם שיביא חטאתו, צריך להביא קרבן עשיר. ואם היה עשיר והעני מביא קרבן דלות עד שיביא חטאתו. דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות, דכתיב (שם) אשר לא תשיג ידו בטהרתו, כשלא תשיג ידו בשעת טהרתו יביא בדלות ואע״פ שהעשיר אחר כן, והאי טהרתו היינו חטאת שהוא כפרתו:",
+                "<b>עד שיביא אשמו.</b> דבטהרתו, אשמו משמע, שנותן מדמו על בהונותיו ומכשירו לאכול בקדשים. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שילדה ולדות הרבה.</b> וקאזיל ומפרש כיצד, כגון הפילה בתוך שמונים של נקבה, שטבלה לאחר שבועיים דטומאה ושמשה ונתעברה, והפילה נקבה לאחר ארבעים של יצירה, דהיינו חמשים וארבע ללידה הראשונה, וחזרה והפילה לסוף חמשים וארבע של זו. ולהכי נקט נקבה, דבזכרים ליכא למימר הכי, דאי הפילה בתוך ארבעים דזכר, האי שני מיא בעלמא הוא, דאין הולד נוצר עד ארבעים יום:",
+                "<b>והמפלת תאומים.</b> אפילו זכרים. כגון נתעברה שלשה, והפילה אחד לאחר ארבעים, והשני נשתהה ויצא תוך ימי טוהר הראשון, ושלישי בתוך ימי טוהר דשני. כל אלו אין מביאות אלא קרבן אחד, דכתיב (ויקרא י״ב:ז׳) זאת תורת היולדת, מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה. יכול על הלידה שלפני מלאת ושל אחר מלאת נמי אינה מביאה אלא קרבן אחד, תלמוד לומר זאת:",
+                "<b>רבי יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני.</b> ר׳ יהודה פליג בין אולדות בין אתאומים, ואומר מביאה על הולד הראשון, ולא על השני שנולד בתוך מלאת של ראשון. ומביאה על השלישי, משום דהוא לא נולד תוך מלאת, דלא חשבינן מלאת לשני, דכמאן דליתיה דמי הואיל ונולד תוך מלאת של ראשון, ושלישי הוי תחילת לידה. ואינה מביאה על ה��ביעי, הואיל ונולד תוך מלאת דשלישי, אבל שלישי לא נולד תוך מלאת דראשון דהא עברו ימי טומאתו דראשון. וגבי תאומים נמי פליג ר׳ יהודה. ואע״ג דעיבורן כאחת, לא אמרינן חדא לידה אריכתא היא ואית ליה מלאת נמי לשני, ושלישי לאו בר קרבן הוא, אלא אם נולד שלישי לאחר מלאת דראשון סבר רבי יהודה דמביאה קרבן על השלישי, ועל מלאת דשני לא אכפת לן דכמאן דליתיה דמי. וכי קאמר ר׳ יהודה ולד שני כמאן דליתיה דמי, לענין קרבן הואיל ובתוך זמנו של קרבן ראשון נולד, אבל לענין טומאה מודה דימי טומאה אית לה [וכל זמן שהיא מפלת זכר יושבת עליו שבעת ימי טומאה ושלשים ושלש דדם טוהר], וכל זמן שהיא מפלת נקבה יושבת עליה שבועים דטומאה וששים ושש דדם טוהר. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>עולה ויורד.</b> עולה לעשיר, ויורד לעני. שאם הוא עשיר מביא כשבה או שעירה, ואם עני תורים ובני יונה, ובדלי דלות עשירית האיפה סולת:",
+                "<b>שמיעת הקול.</b> ושמעה קול אלה, וטומאת מקדש וקדשיו בשוגג, ושבועת ביטוי, שלשתן כתובים בהדיא בפרשת ויקרא שמביאין בדלות ובדלי דלות:",
+                "<b>והיולדת.</b> בעשירות, כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת. בדלות, שתי תורים דהיינו פרידה דעוף תחת כבש. ודלי דלות לא נאמר ביולדת. וכן מצורע, בעשירות שני כבשים, בדלות שתי תורים תחת שני כבשים, ודלי דלות אין בו:",
+                "<b>שוין במכות ובקרבן.</b> אם מזידין שניהם לוקין, כדקיימא לן איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם (במדבר ח׳), השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ואם שוגגין שניהם מביאים קרבן, דבתרווייהו כתיב כרת במזיד, דכתיב (ויקרא י״ח) ונכרתו הנפשות העושות, וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת:",
+                "<b>ובשפחה לא השוה.</b> שהאשה לוקה כדכתיב (שם י״ט) בקורת תהיה, היא במלקות והוא בקרבן איל אשם. ולשון בקורת, בקריאה, לפי שקורין על הלוקה אם לא תשמור לעשות והפלה ה׳ וגו׳. אי נמי, בקורת לשון בקור, שבית דין מבקרים ואומדים את הלוקה כמה מכות יכול לקבל:",
+                "<b>עשה בהן המערה.</b> המכניס עטרה בלבד:",
+                "<b>כגומר ביאתו.</b> וחייב על שלא כדרכה כמו כדרכה, דמשכבי אשה כתיב. ובשפחה אינו חייב אלא על גמר ביאה כדרכה, דשכבת זרע כתיב בה, שראויה להזריע:",
+                "<b>וכל העריות חייב על כל ביאה וביאה.</b> ובשפחה אמרן לעיל בפירקין [דף ט׳] שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה:",
+                "<b>שעשה בה את המזיד כשוגג.</b> אם שניהן מזידין או הוא שוגג והיא מזידה, היא במלקות והוא בקרבן. אבל אם היא שוגגת, בין שהוא שוגג בין שהוא מזיד, שניהן פטורים, דכתיב בקורת תהיה, והדר והביא את אשמו. בזמן שהאשה לוקה איש מביא קרבן, אין האשה לוקה, אין האיש מביא קרבן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חציה שפחה וחציה בת חורין.</b> המאורסת לעבד עברי, שהוא מותר בשפחה ומותר בבת חורין. אבל לא לעבד כנעני, שהרי הוא אסור בה מפני צד חירות שבה. ואילו לא היתה חציה שפחה היו הקידושין תופסין בה, ושניהן נהרגין, אבל עכשיו קידושין תופסין בה קצת מפני צד חירות שבה, ואין תופסין בה לגמרי מפני צד עבדות שבה, והיינו דכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) לא יומתו כי לא חופשה, הא חופשה חייבים:",
+                "<b>והפדה לא נפדתה.</b> משמע פדויה קצת ואינה פדויה לגמרי:",
+                "<b>זו היא שפחה ודאית.</b> כלומר שפחה גמורה. והאי דכתיב והפדה לא נפדתה, דברה תורה כלשון בני אדם:",
+                "<b>כל העריות מפורשות.</b> שהן בנות חורין ושיור אין לנו, וזו ודאי משונה היא חציה שפחה וחציה בת חורין. ור׳ אלעזר בן עזריה היינו ר׳ עקיבא, אלא דאמר ליה לרבי ישמעאל אנא בעלמא כוותך סבירא לי דדברה תורה כלשון בני אדם, מיהו הכא שאני, מדכתיב כי לא חופשה, והפדה לא נפדתה למה לי. שמע מינה לחציה שפחה וחציה בת חורין. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל העריות.</b> אם האחד גדול, האיש או האשה, והאחר קטן, הקטן פטור וגדול חייב. ובשפחה אינו כן, דאם האחד קטן, גדול נמי פטור, דהא אתקוש להדדי, בקורת תהיה והביא את אשמו, בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן, אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן:",
+                "<b>אחד ער ואחד ישן ישן פטור.</b> וער חייב. ובשפחה חרופה ער נמי פטור, דהא איתקוש להדדי כדאמרן:",
+                "<b>שוגג בחטאת ומזיד בהכרת.</b> ושפחה חרופה, אם הוא מזיד והיא שוגגת, שניהן פטורין, דהואיל ואין האשה לוקה אין האיש מביא אשם. ואם הוא שוגג והיא מזידה, היא לוקה והוא באשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמרו לו.</b> אפילו אחד אומר לו אכלת חלב והוא שותק ואינו מכחישו:",
+                "<b>מביא חטאת.</b> על פיו:",
+                "<b>שנים אומרים לו אכלת חלב.</b> ואפילו מאה. והוא מכחישם ואומר ברי לי שלא אכלתי, אינו מביא קרבן על פיהם, דכתיב (ויקרא ד׳:כ״ג,) או הודע אליו חטאתו, ולא שיודיעוהו אחרים:",
+                "<b>רבי מאיר מחייב.</b> ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>אם הביאוהו שנים כו׳</b> כגון אם העידו עליו שהרג את הנפש:",
+                "<b>אם ירצה לומר מזיד הייתי.</b> אם היה רוצה לפטור עצמו בשקר היה יכול לומר מזיד הייתי, ומזיד פטור מקרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב וחלב.</b> שני זיתי חלב:",
+                "<b>בהעלם אחד.</b> אבל בשני העלמות חייב על כל אחד ואחד, דקיימא לן העלמות מחלקין:",
+                "<b>ממין אחד חייב.</b> הא קמשמע לן דאע״ג דאין השני חצאי זיתים מתמחוי אחד דהיינו מתבשיל אחד, אלא הם מתבשילין חלוקין, אפ״ה מצטרף לפי שאין תמחוין מחלקין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כמה ישהה האוכלן.</b> לשני חצאי זיתים דאמרינן מצטרפין:",
+                "<b>כאילו אוכלן קליות.</b> רואין אותן כאילו נתפרדו לפירורין [דקין] כקליות ואוכלן אחת אחת בסמוך זו אחר זו, ובההיא משערינן אם אכל חצי זית והפסיק ולאחר שעה אכל חצי זית אחר, אם שהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת קליות בסמוך זו לזו, מצטרפין. אבל אם לא הפסיק מאכילה אלא ששהה בלעיסתן ובליעתן אפילו כל היום כולו, מצטרפין לדברי ר׳ מאיר:",
+                "<b>וחכמים אומרים עד שישהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת פרס.</b> כלומר אפילו לא הפסיק בין אכילת חצי זית לאכילת חצי האחר, אלא ששהה בלעיסת שני חצאי זיתים כדי אכילת פרס מתחילת האכילה עד סוף בליעתן, מצטרפין. ביותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרפין. והלכה כחכמים:",
+                "<b>פרס.</b> לשון פרוסה. והוא חצי ככר של עירוב, משלש ככרות לקב, שכל ככר שמונה ביצים, נמצא חצי ככר ארבע ביצים. כך פירשו רבותי. ורמב״ם אומר שהוא שלש ביצים:",
+                "<b>אכל אוכלים טמאים.</b> האוכל אוכלים טמאים כחצי פרס שהוא שני ביצים לפירוש רבותי, ולדברי רמב״ם ביצה ומחצה, נפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. וכן השותה משקין טמאים כרביעית, נפסלה גווייתו מלאכול בתרומה עד שיטבול. והשותה רביעית יין ונכנס למקדש, חייב כרת. והשתא קאמר, שאם שהה באכילת חצי פרס של אוכלים טמאים, או בשתיית רביעית של משקין טמאין, כדי אכילת פרס, מצטרפין לכשיעור ונפסלה גווייתו מלאכול בתרומה. ואם שהה יותר משיעור זה, אין מצטרפין. ו��וא הדין לשיעור רביעית יין של כניסת מקדש, שאם שהה בשתייתו כדי אכילת פרס או פחות, חייב. יותר על כן, פטור:",
+                "<b>אם הפסיק בה.</b> שלא שתה כל הרביעית בבת אחת ונכנס למקדש, פטור, דכתיב (ויקרא י׳:ט׳) יין ושכר אל תשת, יין דרך שכרותו. ואם אינו שותהו בבת אחת, אין זה דרך שכרותו. וכן אם נתן בו מים. והלכה כר׳ אליעזר. והני מילי בשותה רביעית ממש, אבל שתה יותר מרביעית, מודה רבי אליעזר דחייב אפילו לא שתה כולו בבת אחת:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע חטאות.</b> חד משום חלב, וחד משום אוכל קודש בטומאה, וחד משום נותר, וחד משום יום הכפורים. והא דקיימא לן בכל התורה כולה דאין איסור חל על איסור, הני מילי באיסור גרידא, כגון האוכל נבילת בהמה טמאה אינו חייב משום נבילה לפי שהוא איסור גרידא שאינו לא כולל ולא מוסיף. אבל הכא, אדם שהיה מתחילה טהור, היה אסור בחלב ומותר בשאר בשר של קדשים. נעשה טמא, מגו דנאסר בשאר חתיכות של בשר קדשים משום טומאה, אתסר נמי בחלב אע״פ שהיתה אסורה מתחילה, והיינו איסור כולל, שהאיסור האחרון כולל ואוסר דברים אחרים על האדם שהיו מותרים לו מתחילה. ומיהו לא אתוסף אסורא אחפצא, אלא אגברא אתוסף איסורא לגבי אחריני וגריר וכייל נמי להאי באסוריה. נעשה זה החלב נותר, היינו איסור מוסיף, דמעיקרא להדיוט אסור ולגבוה שרי, כיון שנעשה נותר נוסף איסור על החתיכה עצמה ליאסר אפילו לגבוה. ומתוך שחל עליה שם איסור נותר לאסרה לגבוה, חל עליה נמי שם נותר לגבי הדיוט להתחייב עליה משום נותר, אע״ג דבלאו הכי היתה אסורה להדיוט. חל עליה יום הכפורים, מגו דאתוסף איסורא לגבי גברא לאסרו בחולין שהיו מותרים לו קודם יום הכפורים, גורר וכולל נמי להאי חלב של מוקדשים בהדיה להתחייב עליו משום יום הכיפורים:",
+                "<b>ואשם אחד.</b> אשם מעילות על שנהנה מן הקדש בשוגג. ואף זה איסור מוסיף, דאתוסף איסורא על חפצא, דקודם דהקדישה היה חלב זה אסור באכילה ומותר בהנאה, אקדשה, נאסרה אפילו בהנאה, ומתוך שחל שם הקדש על החלב לאסרו בהנאה, חל עליו נמי להתחייב באכילתו משום נהנה מן ההקדש:",
+                "<b>אם היה בששבת והוציאו בפיו.</b> כשהיה אוכלו:",
+                "<b>חייב.</b> גם על ההוצאה. ובגמרא מפרש דהכי קאמר, אם היה יום הכפורים שחל להיות בשבת והוציאו, חייב שתים על ההוצאה, משום שבת ומשום יוה״כ, ששניהם באים כאחד, שבשעה שקדש היום לשבת קדש נמי ליוה״כ. וכשם שעירוב והוצאה לשבת כך עירוב והוצאה ליוה״כ. ואיסור חל על איסור באיסור בת אחת:",
+                "<b>אינו מן השם.</b> כלומר תנא לא קחשיב אלא חטאות הבאות מפני אכילה, והאי מפני הוצאה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו ואחותו.</b> כגון שבא על אמו והוליד ממנה בת והרי היא בתו ואחותו מאמו, ואשת אחיו שנישאת לו קודם לכן ומת, ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה, והשתא איסור בתו ואחותו באין כאחת. ואע״פ שהיא ממזרת ואסורה לבוא בקהל, כשנישאת לאחי אביה קידושין תופסין בה, לפי שקידושין תופסין בחייבי לאוין. אי נמי, אם היו אחי אביה ממזרים מותרים לישא אותה לכתחילה, ונאסרה על אביה משום אשת אחיו לפי שהוא איסור מוסיף, שמתחילה היתה מותרת לאחי אביה כולן, וכשנישאת, לאחד מהן נאסרה על כל האחין, ומתוך שחל עליה שם אשת אח לגבי שאר האחים שהיתה מותרת להן, חל עליה נמי שם אשת אח לגבי אביה להתחייב עליה נמי משום אשת אחיו. מת אחיו ונישאת לאחי אבי אביה, מגו דאתוסף בה איסורא לגבי שאר אחי אביו, אתו��ף בה איסורא נמי לגבי דידיה. הויה לה אשת איש, מגו דאתוסף איסורא לגבי עלמא, אתוסף איסורא לגבי דידיה. פירסה נדה, מגו דאתוסף איסורא, לגבי בעלה. אתוסף איסורא נמי לגבי דידיה:",
+                "<b>חייב עליה משום בת בתו וכלתו.</b> כגון שנשאה בנו:",
+                "<b>ואחות אשתו.</b> שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב:",
+                "<b>ואשת אחיו.</b> שמת בנו ונשאה אחיו של זה:",
+                "<b>ואשת אחי אביו.</b> שמת אחיו ונשאה אחי אביו:",
+                "<b>אם עבר הזקן אביו של זה, ונשאה, ואח״כ בא עליה זה, חייב אף על אשת האב.</b> ואע״ג דאשת אחיו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אחי אביו, אלמא אסורה ליה לאביו משום אשת אח ואין (לה)[לו] אישות בה, הכא במאי עסקינן כגון שנפלה לפניו ליבום מאחיו, שמת בלא בנים ויבמה הוא ונשאה, והאי עבר הזקן דתנן, היינו משום שהיא לו באיסור שניה בלבד, משום בת בת בנו ומשום כלת בנו דשתיהן שניות מדברי סופרים. ואם תאמר, כלתו היא, דהא מחייבינן ליה לבריה משום אשת אח. לאו פרכא היא, דאיכא לאוקמי דאשת אחיו של בנו מאמו היא, ולא כלתו של אב היא, אלא אשת חורגו ומותרת לו. ואם תאמר, ומאי איסור מוסיף איכא בבת בתו כשעבר אביו ונשאה דקא מחייבת ליה נמי משום אשת אב. הא מלתא בעו לה בגמרא, ותירצו, כגון דאיכא ברא לסבא ואחיו של זה הוא, דמגו דאתוסף בה איסורא גבי ההוא ברא משום אשת אב, אתוסף נמי גבי דידיה:",
+                "<b>וכן הבא על בת אשתו.</b> חייב עליה משום כל אלו שחייב בבתו:",
+                "<b>ועל בת בת אשתו.</b> חייב משום כל אלו שחייב על בת בתו. ובת אשתו שהיא אחותו משכחת לה, כגון שאביו אנס או פתה אשה והוליד ממנה בת, ואח״כ נשא הוא אנוסת אביו או מפותת אביו שהיא מותרת לו, הרי אותה הבת אחותו ובת אשתו. ובת בת אשתו ואחות אשתו משכחת לה, כגון שבא אבי אשתו על בת אשתו והוליד ממנה בת, אותה הבת היא בת בת אשתו ואחות אשתו: "
+            ],
+            [
+                "<b>משום חמותו וכלתו ואחות אשתו.</b> האב שבא על בתו והוליד ממנה בת, נשא ראובן זאת הבת, הרי אמה אסורה עליו משום חמותו ואחות אשתו. נישאת לבנו של ראובן נוסף עליה איסור משום כלתו. מת בנו של ראובן או גירשה ונישאת לאחיו, נוסף עליה איסור אשת אחיו. מת אחיו או גירשה ונישאת לאחי אביו, נוסף עליה איסור אשת אחי אביו. נישאת לעלמא והיא אשת איש ופירסה נדה. ובא עליה ראובן בעודה אשת איש ונדה, הרי חייב עליה משום כל השמות הללו:",
+                "<b>וכן הבא על אם חמותו.</b> לבן בא על דינה בת לאה בתו והוליד ממנה בת ושמה סרח, הנושא סרח, נאסרה עליו לאה משום אם חמותו ומשום אחות אשתו, שהרי סרח אשתו ולאה שתיהן בנות לבן. נישאת לאה לבן בעלה של סרח ונעשית כלתו, ואח״כ לאחיו, ואח״כ, לאחי אביו, ובא עליה בעלה של סרח בעודה אשת איש ונדה, חייב עליה משום כל השמות הללו:",
+                "<b>ואם חמיו.</b> ראובן בא על זקנתו אשת לבן, אם לאה אמו, והוליד ממנה בת ושמה דינה, הנושא את דינה נאסרה עליו לאה אמו של ראובן משום אם חמיו ומשום אחות אשתו, שהרי דינה אשתו ולאה אם חמיו שתיהן בנות אשת לבן. נעשית כלתו ואח״כ אשת אחיו ואח״כ אשת אחי אביו ואשת איש ונדה, חייב עליה משום כל השמות הללו:",
+                "<b>הבא על חמותו חייב עליה כו׳</b> לאשת לבן שתי בנות לאה ורחל, ובן אחד ושמו אשר, ושם בת אשר סרח, ובא אחד מן השוק ונשא את רחל ויוכבד בת לאה וסרח בת אשר, ואח״כ בא הנושא שלש נשים הללו על אשת לבן, חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו. משום חמותו, שהרי היא א�� רחל אשתו. ומשום אם חמותו, שהרי היא אם לאה חמותו. ומשום אם חמיו, לפי שהיא אמו של אשר חמיו:",
+                "<b>שלשתן שם אחד הם.</b> בחד קרא כתיבי ובחד לאו. הלכך אין חילוק חטאות ביניהן. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באטליס.</b> שוק שמוכרים שם בשר:",
+                "<b>של אמאום.</b> שם העיר:",
+                "<b>הבא על אחותו וכו׳</b> הכי קאמר, הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ומשכחת לה, כגון שבא ראובן על אמו והוליד ממנה שתי בנות וחזר ובא על אחת מבנותיו אלו והוליד ממנה בן, ובא הבן על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו:",
+                "<b>שהדברים קל וחומר.</b> ומה הבא על חמש נשיו נדות שהם שם אחד, לנדה לא תקרב, חייב על כל אחת ואחת. הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שהן שלשה שמות כלומר שלשה לאוין מחולקין, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת. והאי קל וחומר פריכא הוא, דמה לחמש נשים נדות שהן גופים מוחלקים. אלא טעמא, משום דאמר קרא (ויקרא כ׳:י״ז) ערות אחותו גלה וגו׳, וקרא יתירא הוא, דברישיה דקרא כתיב ואיש אשר יקח את אחותו וראה את ערותה וגו׳, למה לי למהדר תו ערות אחותו גלה, אלא ללמד על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שחייב על כל אחת ואחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבר המדולדל בבהמה.</b> תלוש רובו ומעורה במקצתו:",
+                "<b>מהו.</b> שיטמא משום אבר מן החי כאילו נתלש לגמרי. וקיימא לן בהעור והרוטב, דאבר מן החי מטמא כנבילה. ואבר הנתלש מן האדם לגמרי מטמא כמת:",
+                "<b>באבר המדולדל באדם.</b> שמעורה קצת, טהור:",
+                "<b>מוכי שחין.</b> שאבריהן נופלין:",
+                "<b>וחותכה.</b> לא משום טהרה, שקודם לכן נמי טהור. אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל:",
+                "<b>שמניח בו כשערה.</b> ואינו חותכו לגמרי, שלא יטמא את החותכו שנוגע בו בשעת פרישה:",
+                "<b>ותוחבו.</b> לאבר:",
+                "<b>בסירה.</b> בקוץ המחובר לקרקע:",
+                "<b>והוא.</b> החולה:",
+                "<b>נמשך.</b> ונתלש האבר מאליו. והחולה אינו טמא לפי שמושך עצמו בכח בבת אחת והאבר נתלש ממנו בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה:",
+                "<b>שהדברים קל וחומר.</b> ומה אדם שמקבל טומאה מחיים, האבר המדולדל ממנו טהור, בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים אינו דין שיהא האבר המדולדל ממנה טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין.</b> בחמשה תבשילין חלוקין זה מזה. חייב משום מעילה אם אכלן קודם זריקת דמן:",
+                "<b>שהדברים קל וחומר.</b> מה מזבח אחד שאין גופים מוחלקים, חייב על כל אחד ואחד משום תמחויין מוחלקים, חמשה זבחים דגופים מוחלקים לא כל שכן:",
+                "<b>לא כך שאלן ר׳ עקיבא.</b> דאם בשוחט שאלן מה ראיה הביאו לו מאוכל, הא איכא למפרך מה לאוכל שכן נהנה. אלא על כרחך לא שאל ר׳ עקיבא אלא באוכל נותר מחמשה זבחים והביאו לו ראיה נמי מאוכל:",
+                "<b>אם הלכה.</b> שכך קבלת מרבך חייב על כל אחד מהזבחים. נקבלנה ממך:",
+                "<b>ואם לדין.</b> שאתה לומד אותה מקל וחומר ממעילה. יש תשובה:",
+                "<b>את המאכיל כאוכל.</b> שאם נתן אוכל הקדש לחברו, חייב כאילו אכל הוא עצמו, דקיימא לן המוציא הקדש לחולין מעל, ולא מי שניתן לו:",
+                "<b>והמהנה כנהנה.</b> במידי דלאו בר אכילה:",
+                "<b>צירף את המעילה לזמן מרובה.</b> כלומר ועוד חומרא אחרת יש במעילה, שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד שנה בחצי פרוטה, מצטרפת לפרוטה, כדמרבינן מתמעול מעל, ריבה:",
+                "<b>תאמר באכילת נותר.</b> שאנו דנים עליו שאין בו אחת מכל החומרות הללו. ולא אתברירא מלתא אי קבלה מניה רבי יהושע להאיך תשובה או לא קבלה מניה. ופסק ההלכה, שהאוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, ותמחויין אינן מחלקין בין להקל בין להחמיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת.</b> תולדות הרבה של אב אחד:",
+                "<b>ובשבתות הרבה.</b> אותן שעשה בשבת זו עשה בשבתות אחרות וכולן בהעלם אחד. ובגמרא פריך מאי קמבעיא ליה דנקט שבתות הרבה ותולדות הרבה, ואמאי נקט תולדות ולא אבות. ומשני, דר׳ עקיבא תרתי בעא מיניה, חדא העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה ויודע שהוא שבת אלא שסבור שמלאכה זו מותרת היא, דהיינו זדון שבת ושגגת מלאכות, והכי קא מבעיא ליה, האי דעבד מלאכה אחת בשתי שבתות מי אמרינן כיון דבשני ימים הם, אע״ג דהעלם אחד הוא, לגבי מלאכה הויין הנך שבתות כגופין מחולקים של מלאכה שאין דומים זה לזה, כגון זרע וקצר בהעלם אחד בזדון שבת ושגגת מלאכות דחייב על כל אחת ואחת, או לאו כגופים מוחלקים דמיין, והוי כאילו עשה בהעלם אחד מלאכה אחת עשר פעמים דאינו חייב אלא אחת, דליכא למימר הכא ימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק; דדוקא לענין שגגת שבת הויין ידיעה לידע ששבת היה, אבל לענין שגגת מלאכות ליכא ידיעה עד שילמוד. ועוד קמבעיא ליה, אם עשה תולדות הרבה מאב אחד חייב אחת, או על כל אחת ואחת, ולהכי נקט תולדות:",
+                "<b>אמר לי חייב על כל אחת ואחת.</b> פשט ליה אתרוייהו לחומרא, דעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל שבת ושבת, דהנך שבתות כגופים מחולקים דמיין, ותולדות של מלאכות כמלאכות דמיין וחייב על כל תולדה ותולדה, ואע״פ שהן מאב אחד כאילו עשה אבות הרבה:",
+                "<b>ומה נדה.</b> בגמרא אמרינן תני נדות, הבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת ואחת, דגופין מוחלקין נינהו:",
+                "<b>תוצאות הרבה.</b> עניינין הרבה, כגון שבת דאיכא אבות מלאכות ותולדותיהן. אבל נדה אין בה חיובא אלא ביאה:",
+                "<b>והנדה מוזהרת עליו.</b> דכתיב (ויקרא כ׳:י״ח) ונכרתו שניהם מקרב עמם:",
+                "<b>הבא על הקטנות.</b> הבא על חמש קטנות נדות חייב על כל אחת ואחת, ואע״פ שהקטנה אינה מוזהרת:",
+                "<b>הבא על הבהמה יוכיח.</b> שחייב על כל ביאה וביאה:",
+                "<b>בהמה כשבת.</b> כלומר כי היכי דמבעיא לי בשבת הכי נמי מבעיא לי בבהמה. ולא קבלה מיניה ר׳ עקיבא מר׳ אליעזר לא לענין דאמר עושה מלאכה אחת בשבתות הרבה כגופין חלוקין דמיין, ולא לענין תולדות מלאכות כמלאכות דמיין. ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק אכל חלב ספק לא אכל.</b> והיכי דמי, כגון חלב ושומן לפניו ואכל את אחד מהן, כדתני בסיפא. ופרושי קמפרש, ספק אכל חלב ספק לא אכל כיצד, כגון שהיה חלב ושומן לפניו ויש כאן איסור קבוע אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת, ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה, פטור, דלא איקבע איסורא:",
+                "<b>ואפילו אכל.</b> ודאי חלב, ספק יש בו כזית. וכגון שבשעה שאכלו סבור שומן הוא ואח״כ נודע לו שהוא חלב, וספק יש בו כזית ספק אין בו:",
+                "<b>אכל את אחד מהן.</b> וכסבור שומן הוא, ואחר כך נודע שהאחד היה חלב, וזה אינו יודע איזו אכל, מביא אשם תלוי. אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק, הוי מזיד ופטור:",
+                "<b>שגג באחת מהן.</b> כסבור זו אשתו, ואחר כך נתספק איזו מהן היתה, מביא אשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כך על לא הו��ע שלהן.</b> כגון אכל שתי חתיכות כסבור ששתיהן שומן הן ואחר כך נודע שכל אחת מהן ספק, אינו מביא אלא אשם תלוי אחד, הואיל ולא נודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:",
+                "<b>ואם היתה ידיעה בינתים.</b> ידיעת ספק:",
+                "<b>כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת.</b> אם היתה ידיעת ודאי בינתיים, כך בידיעת ספק מביא שני אשמות תלויין:",
+                "<b>חלב ונותר לפניו.</b> וסבר דשניהן שומן של היתר:",
+                "<b>אשתו נדה ואחותו עמו בבית.</b> בא על אחת מהן כסבור לבוא על אשתו טהורה, ונמצא שאשתו היתה נדה, ועוד ספק על איזו מהן בא:",
+                "<b>ועשה מלאכה בין השמשות.</b> כסבור חול הוא:",
+                "<b>ר׳ אליעזר מחייב חטאת.</b> ממה נפשך, אם חלב אכל חייב, אם נותר אכל חייב, וכן כולם:",
+                "<b>ורבי יהושע פוטר.</b> דגבי חטאת כתיב (ויקרא ד׳:כ״ג,) אשר חטא בה, עד שיוודע לו במה חטא. ור׳ אליעזר, האי אשר חטא בה מיבעי ליה פרט למתעסק במלאכת שבת, כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, שהוא פטור, כיון דלא נתכוין לחתיכה דאיסורא. ודוקא מתעסק במלאכת שבת הוא דפטור, דמלאכת מחשבת אסרה תורה. אבל מתעסק בחלבים ובעריות, כגון שאכל חלב או בא על הערוה שלא במתכוין, חייב לכולי עלמא, שהרי נהנה:",
+                "<b>לא נחלקו.</b> ר׳ אליעזר דאמר לא בעינן שידע במה חטא לא נחלק על רבי יהושע, ומודה לו בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכפורים שהוא פטור:",
+                "<b>שאני אומר.</b> חצי שיעור המלאכה נעשית בשבת וחצי שיעור ביום הכפורים, ואין כאן חיוב חטאת:",
+                "<b>מעין איזו מלאכה עשה.</b> אם חרש או זרע:",
+                "<b>פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי.</b> דגבי אשם תלוי כתיב (ויקרא ה׳) כי תחטא ולא ידע, פרט לזה שידע שחטא אלא שאין החטא מסויים. וחטאת נמי לא מיחייב, שאע״פ שידע שחטא ממה נפשך, מכל מקום לא הוברר לו במה חטא. ופסק ההלכה, שהוא חייב באשם תלוי בין בחלב ונותר לפניו שאפשר שיוברר הדבר, בין בעושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויוה״כ שאי אפשר שיוברר הדבר, וכן באשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן, בכל אלו מביא אשם תלוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>משום שם אחד.</b> כגון שתי נשים נדות עמו בבית ושגג באחת מהן:",
+                "<b>שהוא חייב.</b> שהרי ידע במה חטא:",
+                "<b>על דבר שהוא משום שני שמות.</b> כגון ספק קצר ספק טחן:",
+                "<b>אפילו נתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים.</b> בגמרא מפרש מלתיה דר׳ יהודה במתכוין ללקט תאנים תחילה ואח״כ ענבים, והלכה ידו על האחרונים וליקט ענבים תחילה ואח״כ תאנים. וכן אם היה מתכוין ללקוט שחורות ואח״כ לבנות ונהפך הדבר וליקט לבנות תחילה ואח״כ שחורות:",
+                "<b>ר׳ אליעזר מחייב חטאת.</b> דהואיל ולשניהם נתכוין לא אכפת לן במוקדם ומאוחר:",
+                "<b>ור׳ יהושע פוטר.</b> הואיל ובשעת לקיטת כל אחד ואחד לא לזה נתכוין, הוי ליה כמתעסק ופטור:",
+                "<b>הכי גרסינן, אמר ר׳ שמעון תמיהני אם פטר בזה ר׳ יהושע.</b> אם כן למה נאמר אשר חטא בה. סתם מתניתין קא מתמה על תמיהתו של ר׳ שמעון, אם כן דלא פטר בזה ר׳ יהושע, למה נאמר אשר חטא בה. ומשני, פרט למתעסק, לאפוקי מי שלא היה מתכוין ללקוט כלל, או שהיה מתכוין ללקוט תאנים לבד וליקט ענבים לבד, שלא נעשית מחשבתו כל עיקר. והלכה כרבי יהושע וכמו שפירשה למלתיה רבי יהודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דם שחיטה.</b> בין בבהמה בין בחיה בין בעופות, בין דם נחירה בין דם עיקור שנעקרו הסימ��ים, וכן דם הקזה שהנפש יוצאה בו, ואיזהו דם שהנפש יוצאה בו, כל זמן שהוא מקלח דהיינו האמצעי, יצא ראשון שבתחילת ההקזה, ואחרון לאחר שכלה הדם ונתמעט, שהוא שותת בסמוך ואינו מקלח מרחוק שאין זה דם הנפש:",
+                "<b>חייבים עליו.</b> אם אכל ממנו כזית חייב כרת:",
+                "<b>דם הלב.</b> דם הנבלע בבשר הלב, והוי כשאר דם האברים שהוא בלאו, ואין חייבין עליו כרת. אבל דם הנמצא בחלל הלב, מבית השחיטה הוא בא, שהבהמה שואפת בעת שחיטה ומכנסת דם מבית השחיטה בחלל הלב, וחייבים עליו כרת אם יש בו כזית:",
+                "<b>דם ביצים.</b> אית דמפרשי דם שבביצי הזכר בשור איל ותיש. ולי נראה, דם הנמצא בביצת תרנגולת:",
+                "<b>ודם התמצית.</b> שמתמצה ונסחט ושותת כשיוצא. לשון ונמצה דמו (ויקרא א׳):",
+                "<b>אין חייבים עליו כרת.</b> שאין כרת אלא בדם הנפש. דכתיב (שם י״ז) כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת. ופסק ההלכה, דדם הטחול והלב והכליות ודם התמצית הרי אלו באזהרה וכל דם לא תאכלו, ולוקין עליהם ואין בהם משום כרת. ודם הנמצא בביצים, אסור מדברי סופרים. ודם שרצים, אם אכלו ממנו כזית לוקה משום אוכל שרץ, ולא משום אוכל דם. ודם דגים וחגבים טהורים, מותר לכתחילה, אבל צריך שיהיה בדם דגים, קשקשים, שיוכיח עליו שהוא דם דגים, מפני מראית העין. ודם האדם, אסור מדברי סופרים כשפירש מן האדם, ואין לוקין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק מעילות.</b> ספק נהנה מן ההקדש ספק לא נהנה:",
+                "<b>וחכמים פוטרים.</b> דבחטאת כתיב מצות, ובאשם תלוי כתיב מצות, כל שחייבין על שגגתו חטאת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. ונהנה מן ההקדש שאין חייבים על שגגתו חטאת אלא אשם ודאי, אין חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי:",
+                "<b>שאינו מביא את מעילתו.</b> אין צריך להביא הממון:",
+                "<b>שתי אשמות.</b> שאם הודע לו שחטא אחר שהביא אשם תלוי, צריך להביא אשם ודאי:",
+                "<b>יביא מעילה וחומשה.</b> קרן הממון שנסתפק לו אם נהנה ממנו וחומשו:",
+                "<b>בשתי סלעים.</b> איל הנקח בשתי סלעים, דכתיב (שם ח) בערכך כסף שקלים:",
+                "<b>ואם ספק.</b> הכי קאמר, ואם בספיקו עומד לעולם יהיה באשם תלוי:",
+                "<b>שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע.</b> הלכך יכול להביא ולהתנות. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת העוף ספק.</b> האשה שילדה ספק מין פטור ספק מין חיוב, מביאה כבש לעולה ומתנה, אם מין חיוב יהא לחובה, ואם מין פטור יהא לנדבה. אבל חטאת מביאה בספק ואינה נאכלת, שמא חולין היא ומליקת חולין נבילה:",
+                "<b>תעשנה ודאי.</b> ותאכל לכהנים כשאר חטאות:",
+                "<b>שממין שהיא מביאה.</b> שהרי פרידה אחת מן התורים או מן בני היונה היא מביאה לחטאת, בין ודאי יולדת בין על ספק יולדת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ור׳ עקיבא מחייב.</b> ר׳ עקיבא לטעמיה, דמחייב אשם תלוי על ספק מעילות:",
+                "<b>שניהם מביאין אשם אחד.</b> בשותפות, ויאמר זה לזה אם אתה אכלת החתיכה של קודש יהא חלקי מחול לך ויהא אשם כולו עליך:",
+                "<b>אין שנים מביאים אשם אחד.</b> דלית ליה תנאי בקרבנות, אלא אם כדברי חכמים שניהם פטורים, אי כר׳ עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי. והלכה כחכמים שאין מביאים אשם תלוי על ספק מעילות:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת אחת.</b> ומתנה זה עם זה כדפרישנא לעיל:",
+                "<b>אין שנים מביאין חטאת אחת.</b> אבל אשם תלוי מייתי כל חד וחד, משום חתיכת החלב. והיינו תנא קמא. והא קמשמע ��ן, דתנא קמא ר׳ יוסי הוא והלכה כמותו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכה של חלב וחתיכה של קודש כו׳ מביא אשם תלוי.</b> אפילו לרבנן דאמרי אין מביאים אשם תלוי על ספק מעילות, הכא מודו דחייב, משום חתיכה של חלב:",
+                "<b>מביא חטאת ואשם ודאי.</b> על החתיכה של חלב מביא חטאת, ועל בשר של קודש אשם ודאי:",
+                "<b>חטאת ואשם.</b> בשותפות. ומתנה, אם אני אכלתי חלב ואתה קודש יהא חלקי באשם מחול לך וחלקך בחטאת מחול לי. ואם אני אכלתי קודש ואתה חלב יהא חלקי בחטאת מחול לך וחלקך באשם מחול לי:",
+                "<b>אין שנים מביאים חטאת ואשם.</b> בשותפות, אלא זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. והיינו תנא קמא. והא קמשמע לן דתנא קמא הוא ר׳ יוסי והלכה כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכה של חלב וחתיכה של חלב קודש כו׳ מביא חטאת.</b> דממה נפשך חלב אכל:",
+                "<b>ר׳ עקיבא אומר.</b> אף אשם תלוי כחטאת (ולשון רש״י עם החטאת), משום ספק מעילות. ואין הלכה כרבי עקיבא:",
+                "<b>מביא שתי חטאות.</b> והוא שאכלן בשתי העלמות. שאם לא היתה שם ידיעה בינתים, אינו חייב אלא אחת:",
+                "<b>זה מביא אשם תלוי וכו׳</b> מוסף על החטאת שהוא צריך להביא משום אוכל חלב מביא אשם תלוי משום ספק מעילות:",
+                "<b>ושניהם מביאין אשם אחד.</b> בשותפות ומתנין:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> ות״ק ר׳ יוסי הוא והלכה כמותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר כו׳</b> מביא חטאת משום חלב ואשם תלוי מחמת ספק של נותר, שהנותר בכרת כחלב. ואיסור נותר חל על איסור חלב לפי שהוא איסור מוסיף:",
+                "<b>מביא שלש חטאות.</b> שתים משום חלב ואחת משום נותר. והוא שהיתה לו ידיעה בינתים. דאי לאו הכי אינו מביא אלא שתי חטאות, אחת משום חלב ואחת משום נותר. והאי דלא תני הכא שלש חטאות ואשם ודאי כדתני לעיל, משום דרוב נותר אין בו שוה פרוטה, דלא חזי למידי, ואשם מעילות אינו בא על פחות משום פרוטה:",
+                "<b>כל חטאת שהיא באה על חטא.</b> לאפוקי חטאת יולדת שאינה באה על חטא. דסבר רבי יוסי ששתים מביאות אותה בשותפות ובתנאי, כדאמרינן בפרק קמא. ופסק הלכה, שאין חטאת באה בשותפות ואפילו חטאת של מחוסרי כפרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא אשם תלוי.</b> יצא ויראה בעדר. עם שאר צאנו כחולין גמורים. דסבר ר׳ מאיר, כיון דלא צריך ליה לא מקדיש ליה:",
+                "<b>ירעה עד שיסתאב.</b> דמתוך שלבו נוקפו בשעת ההפרשה ומתירא מספק החטא, גמר ומקדיש ליה ואע״פ שלא יצטרך, הלכך ירעה עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה להביא מהן עולת נדבה. והלכה כחכמים:",
+                "<b>הדם ישפך.</b> לאמה שבמקדש [צ״ל שבעזרה]:",
+                "<b>לבית השריפה.</b> ואע״ג דחולין שנשחטו בעזרה טעונים קבורה, האי הוי כזבח פסול שטעון שריפה:",
+                "<b>נזרק הדם.</b> קודם שנודע לו:",
+                "<b>יאכל.</b> הבשר. דרחמנא אמר (ויקרא ה׳) והוא לא ידע ונסלח לו, בשעת סליחה לא תהא ידיעה. והכא נמי בשעת זריקת הדם דהיינו שעת סליחה לא היתה ידיעה, והרי גמר כל כפרת ספיקו, והוה ליה אשם תלוי כשר:",
+                "<b>אפילו הדם בכוס יזרק.</b> דסבר רבי יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול ליקרב, וכל העומד ליזרק כזרוק דמי, והוי כאילו נזרק הדם כבר קודם שהיתה לו ידיעה. ואין הלכה כר׳ יוסי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אשם ודאי אינו כן.</b> בההיא לא פליגי רבנן דאם נודע לו עד שלא שחטו שלא חטא, יצא וירעה בעדר, דטעמא דרבנן באשם תלו�� כיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש מספק, אבל אשם ודאי, כגון אמרו לו אכלת קודש ונודע שלא חטא שהוזמו העדים, אי נמי כסבור קודש אכל ונמצא חולין, אגלאי מלתא דהקדש טעות היה:",
+                "<b>הרי זה יקבר.</b> כיון דלא קדיש הוי כחולין שנשחטו בעזרה דטעונין קבורה:",
+                "<b>נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה.</b> בגמרא מפרש דמי ששנה לעיל הרי זה יקבר לא שנה הכא הבשר יצא לבית השריפה, דכיון דסבר אשם ודאי חולין הוא ולא קדיש לעולם, אינו נשרף אלא נקבר:",
+                "<b>שור הנסקל אינו כן, כאשם תלוי.</b> דהכא לא פליגי רבנן שאם נודע שלא הרג יצא וירעה בעדר:",
+                "<b>עגלה ערופה אינה כן.</b> כאשם תלוי, שאם עד שלא נערפה נמצא ההורג, תצא ותרעה בעדר. ורמב״ם פירש, שור הנסקל אינו כן כאשם ודאי, דאשם ודאי משנשחט הרי זה יקבר, ושור הנסקל כשנודע לאחר שנסקל מותר בהנאה. ועגלה ערופה אינה כן כשור הנסקל, דשור הנסקל אם נודע משנסקל מותר בהנאה, ועגלה ערופה אם נודע ההורג משנערפה העגלה תקבר במקומה:",
+                "<b>כיפרה ספיקה.</b> בשעת עריפה. שהרי עדיין ספק היה והלכה לה. הלכך אסורה בהנאה, ותקבר כדין כל העגלות הערופות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתנדב אדם אשם תלוי.</b> דכל עצמו של אשם תלוי נדבה הוא. דאי סלקא דעתך חובה הוא, כי מתידע ליה שחטא אמאי מייתי חטאת, אלא שמע מינה נדבה הוא:",
+                "<b>חוץ מאחר יוה״כ.</b> דשאר ימות השנה הוא דאיכא למיחש בספק שום חטא שמא עשה או לאו, אבל השתא ליכא למיחש, דהא כיפר יוה״כ:",
+                "<b>וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי.</b> דהיינו טעמא דמייתי אשם תלוי מקמי דמתידע ליה, להגן עליו מן היסורים עד שיוודע לו, שהתורה חסה על גופו של ישראל, ואין אשם תלוי בא בנדבה. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חייבין להביא לאחר יוה״כ.</b> דאמר קרא (ויקרא ט״ז:ל׳) מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו, חטא שאין מכיר בו אלא המקום דהיינו שלא נודע לו שחטא, יוה״כ מכפר. אבל חטא דאיכא דידע ביה חוץ מן המקום, אין יוה״כ מכפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת העוף ספק.</b> כגון שילדה ואין יודעים אם מין חיוב אם מין פטור:",
+                "<b>מפני שמכשירתה לאכול בזבחים.</b> דמחוסרת כפרה היא מספק, ואינה יכולה לאכול בקדשים עד שתביא כפרתה:",
+                "<b>משנמלקה נודע לה.</b> שלא ילדה:",
+                "<b>הרי זו תקבר.</b> בדין הוא דמותרת בהנאה, דחולין גמורים היא, דמשום שנשחטה בעזרה ליכא למיסר, דלא אסרה תורה אלא שחיטה, אבל מליקה לא. אבל רבנן גזרו דאסורה בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת העוף ספק. וחטאת העוף הבאה על הספק אינה נאכלת, דשמא חולין היא ונבילה היא, דמליקה נבילה בחולין. ואסורה נמי בהנאה, דשמא קודש היא וקודש שאינו נאכל אסור בהנאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש שתי סלעים.</b> שכך הוא דין אשם, דכתיב באשם מעילות (שם ה׳) בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם, ותרגום שקלים סלעים. ואשם גזילות ואשם תלוי למדים מאשם מעילות בגזירה שוה, נאמר כאן בערכך, ונאמר להלן בערכך. ואשם שפחה חרופה נמי, הואיל והוא איל, הוי אף הוא בכסף סלעים כשלשה אשמות הללו שהן איל. אבל אשם מצורע ואשם נזיר דבתרווייהו כתיב כבש לאשם, אינן באים בכסף שקלים:",
+                "<b>אם היה אחד מהם יפה שתי סלעים.</b> אע״פ שבשעת הפרשה לא היה יפה אלא סלע, אם בשעת כפרה יפה שתים, כשר, דבמה שהוא שוה בשעת כפרה אזלינן, הלכך אותו שהוא יפה עכשיו בשעת כפרה שתי סלעים יקרב לאשמו, ואע״פ שלא קנהו מתחילה אלא בסלע, והשני ירעה, לפי שנקח במעות אשם ולשם אשם, ויפלו דמיו לנדבה, דהכי קיימא לן מותר אשם לנדבה:",
+                "<b>לקח בהם שני אלים לחולין.</b> לאכילה, מעל במעות ויצאו לחולין:",
+                "<b>יפה עשרה זוזים.</b> כדי שתי סלעים שמעל בהן וחומשן, שהסלע ארבעה זוזים:",
+                "<b>היפה שתי סלעים יקרב לאשמו.</b> לשם אותו אשם שהפריש עליו המעות:",
+                "<b>והשני למעילתו.</b> מפרש בגמרא, לא שיקריב אותה לאשם, אלא שיתננו לגזבר בשביל שתי סלעים שהוציא לחולין, שנתחייב בהן ובחומשן, שהם בין הקרן והחומש עשרה זוזים. ויביא אשם בשתי סלעים מביתו לקרבן מעילה:",
+                "<b>אחד לאשם ואחד לחולין.</b> לקח בשתי סלעים שהפריש שהיו קודש, שני אילים אחד לאשם ואחד לאכילת חולין, ומעל בסלע:",
+                "<b>אם היה של אשם יפה שתי סלעים יקרב לאשמו.</b> הראשון, שהרי לשמו נלקח ממעות שנפרשו לו:",
+                "<b>והשני.</b> שהוא חולין, יקרב למעילתו לאשם מעילות על שהוציא סלע אחד של קודש לחולין. וכגון דאיהו נמי יפה שתי סלעים, דאין אשם מעילות פחות משתי סלעים כסף:",
+                "<b>ויביא עמה סלע וחומשה.</b> קרן שמעל בו וחומשה, שהרי סלע הקודש הוציא לחולין:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאנה בנו אחריו.</b> אם שגג הבן בשגגת חטאת, לא יביא חטאת שהפריש אביו כדי שיכופר בה על שגגתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאים מהקדש כשבה שעירה.</b> אם הפריש מעות ליקח כשבה לחטאתו, יכול ליקח בהן שעירה אם ירצה:",
+                "<b>הפריש לכשבה או לשעירה.</b> הפריש מעות לקנות בהן כשבה או שעירה:",
+                "<b>העני, יביא</b> בהן <b>עוף</b>, והשאר חולין דכתיב בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה, מחטאתו אשר חטא, דמשמע ממקצת הדבר שהפריש לחטאתו, שאם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו. וגבי עוף נמי כתיב מחטאתו, דמשמע דאם העני יותר מביא ממקצת דמי העוף עשירית האיפה, וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו, דמשמע אם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף, או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה:",
+                "<b>ונסתאבה.</b> הוממה:",
+                "<b>אם רצה יביא בדמיהן עוף.</b> כגון אם העני:",
+                "<b>שאין לעוף פדיון.</b> דבפסולי המוקדשים כתיב (ויקרא כ״ז:י״א) והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והיה אפשר שיאמר והעמיד אותה, מה תלמוד לומר הבהמה, לומר לך בהמה נפדית ואין עופות ולא עצים ולא לבונה ולא כלי שרת נפדים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כבשים קודמים לעזים.</b> בכל דוכתא הקדים הכתוב כבשים לעזים, דכתיב (שמות י״ב:ה׳) מן הכבשים ומן העזים תקחו, וכן (במדבר ט״ו:י״א) או לשה בכבשים או בעזים. יכול, האומר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא.",
+                "<b>תלמוד לומר ואם כבש יביא קרבנו.</b> ולעיל מיניה כתיב והביא את קרבנו שעירת עזים, כאן הקדים עז לכבש, ללמד ששניהם שקולים ואי זה מהן שירצה יביא:",
+                "<b>תורים קודמין לבני יונה.</b> דברוב מקומות כתיב ברישא תורים והדר בני יונה:",
+                "<b>אם זכה הבן לפני הרב.</b> שרוב חכמתו למד ממנו:",
+                "<b>קודם את האב.</b> בכל מקום, כגון להשיב אבידה ולפדות מבית השבי ולהחיות ולפרוק עמו. ואם אביו תלמיד חכם אע״פ שאינו שקול כנגד רבו, אביו קודם לרבו, ואפילו רבו מובהק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה כריתות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Kinnim/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,134 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Kinnim",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "חטאת העוף נעשית למטה – from the red line [encircling the Temple altar at precisely half its height], as it is written (Leviticus 5:9): “He shall sprinkle some of the blood of the purification (i.e., sin-offering) on the side of the altar, and what remains of the blood shall be drained out at the base of the altar,” the wall that its remainder is poured out toward the bottom of the altar (see Talmud Zevakhim 64b), and this is the lower wall below the red line, for the upper wall, that is from the [red] line and above, sometimes, it is poured out to the surrounding ledge (which was five cubits above the altar’s base, six cubits from the ground; it was one cubit wide on all sides, surrounding the altar. The priests would walk on this ledge while performing certain sacrificial functions), such as that he performed it above the surrounding ledge, that the [red] line is a cubit below the surrounding ledge.",
+                "וחטאת בהמה למעלה – as it is written (Leviticus 4:25, 30, 34): “[The priest shall take with his finger some of the blood of the purification offering and put it] on the horns of the altar [of burnt offering],” on the integral portion of the horn [of the altar]. ",
+                "עולת העוף למעלה – The burnt offering of the bird is above, as it is written (Leviticus 1:15): “[The priest shall bring it to the altar,] pinch off its head, and turn the whole into smoke on the altar; and its blood shall be drained [against the side of the altar],” just as the burning on the altar/letting rise in smoke is at the top of the altar, so the pinching and the wringing out [of the blood of the sacrifice] is at the top of the altar.",
+                "ושל בהמה למטה – as it is written concerning it (Leviticus 4:7): “[The priest shall put some of the blood on the horns of the altar of aromatic incense, which is in the Tent of Meeting, before the LORD,] and all the rest of the blood he shall pour out at the base of the altar/אל-יסוד המזבח of burnt offering.”",
+                "ואם שינה בזה ובזה פסול – this that is invalid if he performed the act [of offering] the sin-offering of the bird above [the red line], specifically regarding the sprinkling. But the pinching of the bird’s head of a sin-offering, even above [the red line] is kosher/fit, for pinching of the bird’s head is kosher in every place of the altar. But the burnt-offering of birds does not have sprinkling of blood, but only the wringing/squeezing out the blood, and if he performed it below [the red line] it is invalid.",
+                "סדר קנים של חובה אחד חטאת ואחד עולה – as for example, in the case of a man suffering from gonorrhea/זב, a woman who experiences a flow of menstrual-type blood on three consecutive days during a time of the month when she is not due to experience menstrual bleeding/זבה and a woman after childbirth vaginally/יולדת, and ritual impurity with regard to the Temple and its sacred articles/טומאת מקדש וקדשיו and hearing the sound of an imprecation/שמיעת קול אלה and an erroneous statement without legal consequences/ביטוי שפתים, for all of them bring a bird in poverty, but rather that the man suffering from gonorrhea and the woman who experiences a flow of menstrual-type blood bring a bird, whether they are in poverty or in wealth, and even though there are bird-offerings of the convert which are obligations, and both of them are burnt-offerings, the Tanna/teacher was not troubled by them, because they are not all that frequent.",
+                "בנדרים ונדבות כולן עולות – because only burnt-offerings and peace-offerings are brought for vows and free-will offerings, but birds are not brought as peace-offerings, therefore, vows and free-will offerings are all burnt-offerings."
+            ],
+            [
+                "אפילו אחד ברבוא ימותו כולן – but it is not neutralized in a majority, for these are considered living creatures and are not neutralized.",
+                "חטאת שנתערה בחובה – a dove or a pigeon of a sin-offering that was mixed up with two couples of sacrificial birds of an obligatory offering, that is couples of sacrificial birds for a woman giving birth or a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month when she is not due to experience menstrual bleeding/זבה for each couple of sacrificial birds - of them one for a burnt-offering and one for a sin-offering, and it is now found that there are five pairs of pigeons that are mixed up together.",
+                "אין כשר אלא מנין חטאת שבתוכה – and he is not able to bring from those five pairs of pigeons other than two sin-offerings alone, that is the kosher number in two couples of sacrificial birds of an obligation. For if he made three sins-offerings, perhaps from the two couples of sacrificial birds, he made it, and not from that which was mixed up/confused in them, and from the two couples of sacrificial birds, they are not able to make only two sin-offerings, and he cannot make even one burnt-offering and one sin-offering.",
+                "וכן עולה – a pigeon or a dove that was separated for the sake of a burnt-offering.",
+                "שנתערבה בחובה – with two mere couples of sacrificial birds.",
+                "אין כשר אלא מנין עולות שבחובה – as is explained above concerning the sin-offering.",
+                "בן החובה מרובה ונדבה מועטת – as for example, one couple of sacrificial birds which is separated that were burnt-offerings, that was combined/confused with several unassigned couples of sacrificial birds that are burnt-offerings, that were mixed up/confused with several regular couples of sacrificial birds of women who gave birth or of a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month when she is not due to experience menstrual bleeding, that each couple of sacrificial birds, one of them is a sin-offering and one of them is a burnt-offering.",
+                "בין וכו' – as for example, one unassigned set of sacrificial birds that became mixed up with several sets of sacrificial birds for burnt-offerings, and we call these burnt-offerings that were set aside as a free-will offering, because with vows and free-will offerings, all of them are burnt-offerings as is taught in the Mishnah at the beginning of the chapter (Tractate Kinnim, Chapter 1, Mishnah 1)."
+            ],
+            [
+                "בחובה ובנדבה – that the couple of sacrificial birds of obligatory offering that some of them are sin-offerings and some of them were burnt-offerings were mixed up with the couple of sacrificial birds for free-will offering – all of which are burnt offerings.",
+                "אבל בחובה שנתערבה זו בזו – from the couple of birds concerning which it not been decided if it for the woman who just experienced childbirth or for a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding that became mixed up with a couple of sacrificial birds of a woman who experiences childbirth or that of another woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding.",
+                "מחצה כשר ומחצה פסול – and he (i.e., the priest) offers up only two from the four that are mixed up, one for a burnt offering and one for a sin-offering, and nothing additional. For if he (i.e., the priest) had made two burnt offerings, perhaps he would do them from one nest, and every couple of birds concerning which it has not yet been decided which is to be the burnt offering, and which is to be the sin-offering.",
+                "המועט כשר – if one couple of birds concerning which it has not yet been decided which is to be the burnt offering, and which is to be the sin-offering that was mixed up with two or three other couples of birds, he (i.e., the priest) is not able to offer up other than one set of birds, a single pigeon for a sin-offering and a single pigeon for a burnt-offering. But he (i.e., the priest) cannot make two burnt-offerings, lest he take the couple of birds that has been first selected for a woman who gave birth, who cannot make from it other than one for a sin-offering and one for a burnt-offering. And similarly, if ten couples of birds were mixed with one-hundred, he (i.e., the priest) does not offer up from all of them other than ten sets of birds, some of them for sin-offerings and some of them for burnt-offerings and he rest of them are invalid, and that which is the smaller thing is kosher/fit.",
+                "בין משם אחד – one birth and another birth, a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding with another woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding.",
+                "בין משני ש��ות – a woman who has given birth with a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding, whether from two women whether from one woman, as will be explained further on."
+            ],
+            [
+                "רבי יוסי אומר כו' – not because Rabbi Yossi holds that there is a retroactive designation, and we should say that when the Kohen offered up one set of birds for one single denomination/class of them, the matter became clarified retroactively that from the beginning at the time of the taking of the set of birds, this set of birds was hers, but rather, the Gemara (Tractate Eruvin 37a) in the chapter: “With any [food] do they prepare an Eruv” that Rabbi Yossi is speaking that they made a condition at the time of purchase that the Kohen is able to make a set of birds that he desires for the sake of whichever woman that he wants. And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קן סתומה – that he did not specify that this one (i.e., bird) is for a sin-offering and that one is for a burnt-offering. And we don’t require that it had been decided upon, for it is obvious, that if one of them flew-off, he (i.e., the owner) would purchase another mate for the second [offering], for since they are separated one from the other (i.e., one for a sin-offering and the other for a burnt-offering), and each one has a designation/denomination upon it. But even a couple of sacrificial birds concerning which it has not yet been decided which is which and they stand together to be specified/defined, you might think I would say that if one flew off, the other would die, this comes to teach us that this is not the case.",
+                "לבין המתות – among couples of sacrificial birds that their judgment is that all of them would die, as for example, a sin-offering that got mixed in with a burnt-offering, as it is taught in the first chapter (Tractate Kinnin, Chapter 1, Mishnah 2).",
+                "לבין הקריבות – whether a couple of birds concerning which it has not been decided which is to be burnt offering, and which of them is the sin-offering that stand to be offered up.",
+                "פסול ופוסל אחד כנגדו – because it is not undetermined, and has been decided if it is for a sin-offering or for a burnt-offering, therefore, it does not invalidate other than the one that is its match in the pair, as will be explained further on."
+            ],
+            [
+                "פרח – one pigeon from this [pair of unassigned birds] to the other woman’s [pair of unassigned birds].",
+                "פוסל אחד בהליכתו – from the place that it separated itself. And it invalidates it itself or another from the place where it became mixed. For when one pigeon flew out from two couples of birds to two other couples of birds, there are three pigeons alone and five pigeons alone, but from three pigeons, one is not able to sacrifice only two, one for a burnt-offering and one for a sin-offering, for if he would make two of them burnt-offerings it is fund that the third that remains was fixed/established, and that one (i.e., pigeon) which flew away is for a sin-offering, and he is not able to offer any further from the five individual pigeons, other than the two sin-offerings, according to the law of sin-offerings that were mixed with an obligatory offering, as we stated in the first chapter (see Tractate Kinnim, Chapter 1, Mishnah 2), that is not kosher/fit other than the number of sin-offerings that is part of the obligatory offering. Alternatively, one does not offer up [as a sacrifice] the third that remains, for we are concerned that perhaps that they will offer up the one that flew away with the five single pigeons and make it is a sin-offering, and his fellow that remains with three individual birds will also make it a sin-offering, and it is found that there will be two sin-offerings from one couple of sacrificial birds. And similarly, from the five individual pigeons he is not able to offer only two sin-offerings and two burnt-offerings, for if he made three sin-offerings or three burnt-offerings, perhaps he would make them from two couples of sacrificial birds of one woman, and there is no law of two couples of sacrificial birds other than with two sin-offerings and two burnt-offerings, and that is that is it invalid – it or another [bird] in the place where it was mixed, and it invalidates the other [bird] that is corresponding to it from the place that it flew off and was separated from there.",
+                "חזר פוסל אחד בחזרתו – it (i.e., the original bird who flew off) returned and one of the five individual pigeons flew off into [this group of three], that it was now found four individual pigeons from here and four individual pigeons from there. The one through its return invalidates from the place that it separated from and left from there, and it or another are invalid in the place where it mixed there, and the cannot offer up other than one sin-offering and one burnt offering from the four that are here, and one sin-offering and one burnt-offering from the other four. For perhaps, that individual pigeon that flew away second is from the same two couples of sacrificial birds and is not the one that became mixed in it initially, and there remained there three individual pigeons from the two couples of sacrificial birds and that one that flew away there first, and similarly in the second place. But if he made in one place two burnt-offerings and one sin-offering, that [bird] which flew away to the other side would be set for a a sin-offering offering and he would not be able to offer up there [anything] other than one sin-offering, for perhaps, all thee sin-offerings that were made from here and there will be from two couples of sacrificial birds of one woman, therefore, one makes in every place one burnt-offering and one sin-offering, or two burnt-offerings and one sin-offering on this side and one sin-offering on that side, or two sin-offerings and a burnt offering on this side, and on the second side one burnt-offering, but if they returned and mixed together, always, there won’t be for them less than two couples of sacrificial birds that are fit/kosher."
+            ],
+            [
+                "אחת לזו ושתים לזו כו' – one pigeon flew off from the [woman with the] first [pair] to the [woman who had] two pairs, immediately that individual [bird] that remained in the first [pair] was disqualified/made unfit, for if one would make of it a sin-offering, it would established that it (i.e., the bird) that flew off was for a burnt-offering, and one is not able to offer up [from] the second bird, and with other couples of birds that were mixed up with them, burnt-offerings are [offered up] from only half-of the, like the burnt-offering that was mixed up with an obligatory [sacrifice]. And similarly if it flew off from the second [woman’s couples of sacrificial birds] to the third [woman’s couples of sacrificial birds], perhaps it flew off from the body of the second, but that which flew off from the first [woman] remained there with the second, and one cannot make from the second only two individual pigeons, one for a sin-offering and one for a burnt-offering, for if he made two burnt offerings, perhaps he would make them from the pigeons of the body of the second [woman’s couples of sacrificial birds], and if so, that [bird] which flew off from the third [woman’s couples of sacrificial birds] would be fixed for a sin-offering and he would not be able to make with the third [woman’s couples of sacrificial birds] only half of them as sin-offerings, but not more. And similarly, if it flew off from the third [woman’s couples of sacrificial birds] to the fourth [woman’s couples of sacrificial birds], perhaps the one (i.e., bird) that flew off was from the body of [couples of sacrificial birds] of the third [woman] , and there did not remain with her other than five individual pigeons and one pigeon from the second [woman’s couples of sacrificial birds] that was mixed up with the, and he (i.e., the Kohen) is not able to make with the third [woman’s couples of sacrificial birds] anything other than two burnt offerings and two sin-offerings because it was mixed up with the fourth [woman’s complement of sacrificial birds]. And similarly, when it (i.e., the bird) flew off from the fourth [woman’s complement of sacrificial birds] to the fifth [woman’s complement of sacrificial birds], the fourth [woman’s complement of sacrificial birds] is not kosher, other than for three sin-offerings and three sin-offerings. And similarly, from the fifth [woman’s couples to the sixth [woman’s couples of sacrificial birds], he (i.e., the Kohen) four sin-offerings and four burnt-offering. And similarly, from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] to the seventh [woman’s couples of sacrificial birds], it is not kosher/fit with the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] other than five sin-offerings and five burnt-offerings, for it if he (i.e., the Kohen) had made six burnt-offerings, it that [bird] which flew off would be established for sin-offerings in the seventh [woman’s couples of sacrificial birds] but he would not be able to make with the seventh [couples of sacrificial birds] anything other than seven sin-offerings without any burnt-offerings. But when he (i.e., the Kohen) returns from the seventh [woman’s couples of sacrificial offerings] and one pigeon flew off from the sixth, perhaps it was not the same [bird] that flew off at the beginning from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds], but rather from the body of the seventh that it flew off, and it invalidated in the seventh [woman’s couples of sacrificial birds] two pigeons , and it is not kosher other than six sin-offerings and six sin-offerings, for he (i.e., the Kohen) had made seven sin-offerings, that [pigeon] that flew off would be fixed [and with others] for a burnt-offering, and he would not be able to offer only burnt-offerings form half of the pigeons, for the other half would be invalid according to the law of a burnt-offering that was mixed up with an obligatory sacrifice. And similarly, when it (i.e., the pigeon) flew off from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] to the fifth, it was disqualified in its return another couple of sacrificial birds and it is not kosher/fit with the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] other than four sin-offerings and four burnt-offerings, for perhaps from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] flew off one from the seventh [woman’s couples of sacrificial birds] and one from the fifth [woman’s couples of sacrificial birds] in [its] return, and there does not remain for her other than ten individual pigeons from her couples, but if he (i.e., the Kohen) made five sin-offerings and five burnt-offerings, perhaps the two individual pigeons that flew off from her would be offered both as burnt-offerings, and if so, they would make seven burnt-offerings with complements of bird offerings, or if both of them would be made as sin-offerings, it would not be able to make with six couples of bird-offerings six burnt-offerings and six sin-offerings. And similarly, from the fifth [woman’s couples of bird offerings] to the fourth [woman’s couples of bird offerings], and from the fourth [woman’s couples of bird offerings] to the third [woman’s couples of bird offerings]. And from the third [woman’s couples of bird offerings] to the second [woman’s couples of bird offerings], for there isn’t in the third [woman’s couples of bird offerings] other than two individual pigeons, one for a sin-offering and one for a burnt offering. But if you say, but why did the third [woman’s couples of bird offerings lose two [pigeons], for from those [birds] which flew away in the second [woman’s couples of bird offerings] with [their] return, they are not offered up [as sacrifices], for it is taught that the second [woman’s couples of bird offerings] has none, for we should have said that the third [woman’s couples of bird offerings] had two couples of bird offerings but in the second, there aren’t any, or in the second there is one couple of bird-offerings but in the third [woman’s couples of bird offerings] there is one set? But it is possible to say that since in the other [women’s couples] of bird offerings, from the fourth [woman’s couples] onward, two sets of bird-offerings were disqualified, one while going and one returning, we make this decree similarly with the third [woman’s couples of bird offerings]. But with the seventh [woman’s couples of bird offerings], only one couple of bird offerings is invalidated, for only one pigeon went from it in the return, whereas while going, nothing was invalidated and there is nothing missing from it.",
+                "פרח וחזר – this does not refer to the first or second [woman’s couples of bird-offerings, for since they don’t have anything but those [birds] left to die, if one of them flew off from the rest of the couples of bird-offerings, all of them would be left to die, as it is taught shortly in the Mishnah, and if one of those left to die flew off to all of them (i.e., the couples of bird-offerings), all of them would be left to die. But rather, it refers to the [bird] from the third [woman’s couples of bird-offerings] who flew off from it to the fourth [woman’s couples of bird-offerings], or from the fourth [woman’s couples of bird-offerings] to the fifth [woman’s couples of bird-offerings], or from the fifth [woman’s couples of bird-offerings] to the sixth [woman’s couples of bird-offerings] or from the sixth [woman’s couples of bird-offerings] to the seventh [woman’s couples of bird-offerings,” and returned from the seventh [woman’s couples of bird-offerings] to the sixth [woman’s couples of bird-offerings until the third [woman’s couples of bird-offerings], for from the seventh [woman’s couples of bird-offerings] is missing two individual pigeons, one through the first return and the other with the second return, and there isn’t fit/kosher in the seventh [woman’s couples of bird-sacrifices other than five individual pigeons for burnt-offerings and five individual pigeons for sin-offerings, for if he (i.e., the Kohen) would make six burnt-offerings, perhaps the two [birds] that left from it would be offered up as burnt-offerings, which are eight burnt-offerings, but in the seven couples of bird-offerings, there aren’t only burnt-offerings. And from the sixth [woman’s couple of bird-offerings] there is missing four individual pigeons, two through flying away and the first [one] returning, and two [pigeons] from the second [woman’s couples of bird-offerings], but there remained two kosher couples of bird-offerings, for if he (i.e., the Kohen) made three burnt-offerings, perhaps the four [birds] that left it will be burnt-offerings, hence seven burnt-offerings, but there aren’t in six couples of bird-offerings anything other than six burnt-offerings. And similarly, in the fifth [woman’s couples of bird-offerings], there is nothing kosher/fit there other than one [bird] for a burnt-offering and one [bird] for a sin-offering. And similarly, it is difficult here, since with the fourth [woman’s couples of bird-offerings] she has nothing, he (i.e., the Kohen) would be able to offer from the fifth [woman’s couples of bird-offerings] three burnt-offerings and three sin-offerings, for those that left from fourth [woman’s couples of bird-offerings] are not offered up, and according to this, that the fifth [woman’s couples of bird-offerings] has none other than one that he would be able to offer up, he would be able to offer up with the fourth [woman’s couples of bird-offerings] two burnt-offerings and two sin-offerings. But rather, we decreed that with each flying off [of a bird] and each return [of a bird], two couples of bird-offerings [a decree for this one – couple of bird-offerings – is for the sake of/on account of that one – couple of bird-offerings] are affected. And similarly, when it (i.e., the bird) flew off and returned a third time, they have nothing except for the seventh [woman’s couples of bird-offerings] that she has four [pairs of birds], similarly we decree with each flying off and return [of a bird] two couples of bird-offerings [are affected].",
+                "ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום – an explanation, with flying off and retuning a third time, but rather, always, one will offer up from it five couples of bird-offerings. For three individual pigeons flew off from it at the most, and there remained with it only eleven individual pigeons, he (i.e., the Kohen) will make from them five sin-offerings and five burnt-offerings, since even the sixth [woman’s couples of bird-offerings] has nothing. But here we don’t make the decree through this flying off like with the other couples of bird-offerings, sine it does not lose with flying off at any time, they didn’t make a decree regarding the return [of the birds to the nest]. But the Halakha is not according to the opinion of there are those who say."
+            ],
+            [
+                "קן סתומה – he did not explain which was [designated/specified] for a sin-offering and which was [designated/specified] for a burnt-offering.",
+                "וקן מפורשת – that it is known that this one was [designated/specified] for a sin-offering and that one was [designated] for a burnt-offering. But here, we are speaking when the two pigeons were combined together after they were designated/specified, and now it is not known which is for a sin-offering and which is for a burnt offering, and this is shown in the concluding clause [of the Mishnah] that teaches: “or [if] at first one which had been designated flew off to the first undesignated pair, all of them are left to die, but if the individual pigeons that had been designated/specified did not became mixed with each other, why should they be [all] left to die, but if the burnt-offering flew off, the remaining [bird] for the sin-offering should be offered up, and similarly, the unspecified/undesignated couple of sacrificial birds , should be offered up as one burnt-offering because of the burnt-offering that became mixed up with it. But we are speaking of when individual pigeons that were designated became mixed up one with another, but if one individual pigeon from the pair of sacrificial birds had not been designated/specified had been combined with that which was designated, he (i.e., the Kohen) should take one pair for second [bird] and designate one for a sin-offering and one for a burnt-offering, and the third that had been combined/mixed up together, all of them should be left to die. If one from the three that had been mixed up/combined returned and became combined with the individual [bird] remaining from the undesignated/specified group, or at the outset of flying off, combined one from the designated [pair] to that which was not designated/specified, which is the first as we stat, meaning to say, that at the outset of flying off, one went and combined with an undesignated pair, all of them should be left to die, for since the individual pigeons which had been designated had combined together, they are no longer offered up, and when one of them flee off in another place, that is, one from the ones left to die that flew off among those that were to be offered up, all of them should be left to die."
+            ],
+            [
+                "חטאת מכאן – an individual pigeon that was designated/specified for a sin-offering to one side, and an individual pigeon that was designated/specified for a burnt-offering to the second side, and two individual pigeons of an undesignated/unspecified nature (i.e., either for a sin-offering or for a burnt-offering) in the center.",
+                "פרח מן האמצע – one individual pigeon to the right and one individual pigeon to the left.",
+                "לא הפסיד כלום – that the one that is combined with the sin-offerings will be made for a sin-offering, and the one that is with the burnt-offerings will be made a burnt-offering, but not for a sin-offering, for perhaps he (i.e., the Kohen) will make it from the designated/specified [ones] for a burnt-offering.",
+                "חזר לאמצע – they (i.e., the pigeons) returned from the sides, one from here and the other from there and combined together, they are left to die, for they are a [designated] sin-offering and a [designated] burnt-offering that were combined/mixed together. But those which remained, each one alone, each are offered according to their respective law.",
+                "חזר מן האמצעיים לצדדין – those [designated] for sin-offerings and/or burnt-offerings are combined/mixed, and all are left to die.",
+                "אין מביאים תורים כנגד בני יונה – but rather either both of them are turtle-doves or both of them are pigeons.",
+                "תכפול ותביא עולתה בן יונה – as according to the law for the sin-offering. For the sin-offering is the essence/main object, whether he (i.e., the Kohen) set it aside first or whether he set it aside at the end.",
+                "הולכין אחר הראשון – but she does not bring the second, but rather from the species that she set aside/designated first, whether it was a sin-offering first or whether it was a bunt-offering. And the Halakha is according to the first Tanna/teacher (i.e., that both the sin-offering and burnt-offering shojld come from the same species).",
+                "לא יביאו היורשים חטאתה – for it is a sin-offering where its owners had died. But if it is not for this reason, we bring a sin-offering even though she offered a burnt-offering first. But even thought that in every case/place the sin-offering precedes the burnt-offering, this is especially for the Mitzvah, but not to be indispensable/to invalidate an act by omission."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במה דברים אמורים בכהן נמלך (under what circumstances do the rules apply? In the case of a Kohen who makes inquiry) – It is referring to the first chapter [of Tractate Kinnim, Mishnayot 2-3]. And this is what we stated: Under what circumstances do the rules apply? That a sin-offering that was combined/mixed with a burnt-offering that all of them should be left to die, and similarly, one to this one and two to that one and the third to that one, that the minority is Kosher/fit, these words regard a Kohen that comes to inquire and to ask what is their law. But a Kohen who does not inquire and acted according to this own knowledge, one complete couple of sacrificial birds above [the red line] for one woman, the burnt offering is kosher/fit but the sin-offering is invalid. But if he made [an offering of] one complete couple of sacrificial birds below [the red line], the sin-offering is valid and the burnt-offering is invalid. Therefore, one (i.e., sin-offering) for this one [woman] and one (i.e., burnt-offering) for that one [woman, two [complete couples of sacrificial birds] for this one [woman] (i.e., sin-offering) and two [complete couples of sacrificial birds] for that one [woman] (i.e., burnt-offering) and made all of them, above [the red line], half are kosher which are the burnt-offerings and half of them are invalid which are sin-offerings. But if he made [an offering of] all of them, below [the red line], the sin-offerings are kosher/fit but the burnt-offerings are invalid. And all of the first chapter [of Tractate Kinnim] speaks of ab initio, but this chapter speaks of post-facto/after-the-fact. And one [burnt-offering] to this woman and two [burnt-offerings] to that woman, that we stated above when he (i.e., the Kohen) makes inquiry, the minority are kosher, here without inquiry, the majority are kosher/fit, since he (i.e., the Kohen) made [the offering of] half of them above [the red line] and half of them below [the red line]. How so? Behold that from one [sin-offering] for this [woman], he (i.e., the Kohen) made that couple of bird-offerings of [this] woman above [the red line] and from two couples of bird-offerings of another woman, he (i.e., the Kohen) made one individual pigeon from them above [the red line] in order that half of them would be above, and there remained three individual pigeons below [the red line], behold two burnt-offerings above [the red line] ae kosher/fit, and two sin-offerings below [the red line], behold two couples of bird-offerings are kosher/fit, and the third is invalid, and this is the majority that is kosher. And similarly, two [couples of bird-offerings] for this woman and three [couples of bird-offerings] for that woman, from the two couples of bird-offerings, there are four individual pigeons [offered] above [the red line], and furthermore, he (i.e., the Kohen) took one individual pigeon from the three couples of bird offerings, there are five individual pigeons [offered] above [the red line] and five [individual pigeons offered] below [the red line]; from the five individual pigeons [offered] above [the red line], there are three burnt-offerings and from [that offered] below [the red line] there are three sin-offerings, behold three couples of bird-offerings are kosher, and this is the majority that are kosher/fit, but however, ten [couples of bird-offerings] for this [woman] and one-hundred [couples of bird-offerings] for that [woman], it is impossible to find in this matter because they are pairs, and one needs to state that the majority are kosher/fit, as is taught in our Mishnah, he does not return ought other than one to this [woman] and two to that [woman], etc., which are not pairs, but since it is taught in the Mishnah above that in this manner the minority are kosher/fit, it also teaches in this manner that the majority are kosher/fit without making inquiry. But however, even with ten [couples of sacrificial birds] to this [woman] and one-hundred [couples of sacrificial birds] to that [woman], the majority are kosher, for there is nothing invalid from them other than ten [couples of sacrificial birds], for perhaps all of the couples of sacrificial birds were of one woman [offered] above [the red line] and the sin-offerings were invalidated, or all of them [were offered] below [the red line] and the burnt-offerings were invalidated, by force, ten complete couples of bird-sacrifices are invalid.",
+                "את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול – [half of them are kosher/fit and half are invalid] since he (i.e., the Kohen) made [the offering up] of a complete couple of bird-offerings above [the red line]. For since these couples of bird-offerings were for two women, they should bring another couple of bird-offerings in partnership and give them between them, if from the first is a burnt-offering for Leah, the let the last be a sin-offering for Leah, or its opposite. And specifically, he (i.e., the Kohen) made [the offering of] a complete couple of bird-offerings above [the red line], but if he split up/divided the couples of bird-offerings, one individual pigeon above [the red line] and one individual pigeon below [the red line] everything is Kosher, for I state that the burnt-offering is above [the red line] and the sin-offering is below [the red line], for the couples of bird-offerings are specified through the action of the Kohen."
+            ],
+            [
+                "זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק כו' – meaning to say, that the couple of sacrificial-birds of one woman is not divided in half, but rather one couple of sacrificial birds [is offered] above [the red line] and another woman’s couple of sacrificial birds [is offered] below [the red line], half of it is kosher/fit and half of it is invalid.",
+                "וכל מקום כו' – as for example, one [couple of sacrificial birds] to this [woman] and two [couples of sacrificial birds] to that [woman] where there is a division of one woman’s [couple of sacrificial birds to be offered] above [the red line] and below [the red line], the majority are kosher, as has been explained."
+            ],
+            [
+                "חטאת לזו ועולה לזו – this also refers to that which is taught above in the first chapter [of Tractate Kinnim, Mishnah 3], a burnt-offering that became mixed/combined with a sin-offering or the opposite, all of them are left to die. And these words [apply] when [the priest] made inquiry on the mixture and made [the offering] of one couple of sacrificial birds above [the red line] and one couple of sacrificial birds below [the red line], half of them are kosher/fit and half of them are invalid. But even though that he did not come to make inquiry, we state to him that he (i.e., the Kohen) should not offer them up, as it is taught, they should all be left to die, now that he didn’t make any inquiry, we state that each one should be performed according to Halakha and they are kosher/fit."
+            ],
+            [
+                "חטאת ועולה וסתומה ומפורשת – two women who purchased three couples of sacrificial birds, this one (i.e., woman) needs a burnt offering and a complete couple of sacrificial birds, that is two burnt-offerings and one sin-offering, and the second [woman] needs one sin offering and one complete couple of sacrificial birds, which are two sin-offerings and one burnt-offering, and they designated/specified one individual pigeon from the couple of sacrificial birds for a burnt-offering for this one (i.e., woman) and one individual pigeon as a sin-offering for that one [woman], and one from the couple of sacrificial birds they left undesignated , for they didn’t specify which would be for a burnt-offering and which for a sin-offering. But the third [woman] they designated/specified which was for a burnt-offering and which was for a sin-offering, but the owners didn’t specify behold a sin-offering for this [woman] and a burnt-offering for that one [woman] and an undesignated couple of sacrificial birds and a designated couple of sacrificial birds, and he (i.e., the Kohen) needs to offer up as a sacrifice these two couples of sacrificial birds undesignated for both of them, the burnt-offerings above [the red line] and the sin-offerings below [the red line], and a burnt-offering for this one [woman] and a sin-offering for that [woman] he needs to offer in the name of the owners. But if the Kohen gave them, one-half below [the red line] and one-half above [the red line], none are kosher/fit other than the undesignated ones, which type did he made as a burnt-offering and which type did he make as a sin-offering, it is kosher/fit, since each couple of sacrificial birds was of its own.",
+                "מתחלקת בימיהם – since he purchased them in a mixture, the one fulfilled for the sin-offering and the other fulfilled for the burnt-offering."
+            ],
+            [
+                "חטאת שנתערבה בחובה – that is to say, that which we taught above in the Chapter One [Tractate Kinnim, Mishnah two] a sin-offering that was combined/confused with an obligatory sacrifice is not kosher/fit other than only the number corresponding to the sin-offerings among [the offerings brought in fulfillment of] an obligation, that sometimes, that number goes up to half kosher/fit and half invalid, and sometimes it goes to less than half, and it will explain further on how so.",
+                "חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול – explanation, two couples of bird sacrifices for an obligation they have twice as many as that brought for a sin-offering, as for example, that he offered up as a sacrifice from them one burnt-offering and there remained two sin-offerings and one burnt-offering.",
+                "מחצה כשר ומחצה פסול – that one burnt-offering that remains cannot be offered lest this is the one that is set for a sin-offering, and a sin-offering that is confused/combined he (i.e., the Kohen) cannot offer up lest it is the remaining burnt-offering, therefore he does not offer up ought other than two sin-offerings, but the sin-offering that is confused/combined and the burnt-offering that remains are invalid, and this is half of them are kosher/fit and half of them are invalid.",
+                "חטאת שנים בחובה מנין שבחובה כשר – explanation, as for example, that she offered up one sin-offering from the two couples of bird sacrifices and there remained two burnt-offerings and one sin-offering. Behold they are four individual pigeons with the sin-offering that was confused/mixed up between them, and he is not able to offer up two burnt-offerings lest he take the confused/mixed-up sin-offering, and also he cannot offer up two sin-offerings lest he take that [bird] that is set for the burnt-offering, therefore, he doesn’t sacrifice anything other than one sin-offering, for the burnt-offering of that is the lesser number that is the less than that which is half-kosher/fit. And in a similar manner we explain also and similarly the burnt-offering that was confused/mixed-up with an obligatory sacrifice."
+            ],
+            [
+                "הרי עלי קן לכשאלד זכר – we are dealing with a poor woman who gave birth, whereas if she was rich, she brings a sheep for her obligatory offering.",
+                "והכהן צריך לעשות שלש למעלה -that the couple of sacrificial birds for a free-will offering – both of them are burnt-offerings and the couple of sacrificial birds of the obligatory sacrifice is a burnt-offering above [the red line] and a sin-offering below [the red line], but he did not do so, but rather two [burnt-offerings] above [the red line] and two [sin-offerings] below, and he did not make inquiry with her to know on what she brought, and one individual pigeon was invalidated, therefore, she needs to bring another individual pigeon and she will offer it above [the red line].",
+                "ממין אחד – that is to say, in what case is this statement said, when they (i.e., the birds) were of one kind. But if there were two couples of sacrificial birds that she brought from two different species, that is, one couple of sacrificial birds that are turtle-doves and another that are pigeons, she must bring one individual turtle-dove and one individual pigeon, in order to replace the individual bird that was invalidated, and we don’t know if it was from the turtle-doves or from the pigeons, and it is taught in the Mishnah above (see Tractate Kinnin, Chapter 2, Mishnah 5): “They do not bring turtle-doves to make up pairs for young pigeons, or young pigeons to make up pairs for turtle-doves.”",
+                "פירשה נדרה - when she brought two couples of bird sacrifices to the Kohen, she specified and stated: \"these are for my vow, and those are for my obligation [sacrifice].\"",
+                "ממין אחד – meaning to say, if these two couples of bird sacrifices were from one species, that is, both of them were turtle-doves or both of them pigeons, and the Kohen offered from them two above [the red line] and two below [the red line], only one individual pigeon is kosher from all of the four that he sacrificed, and it is the burnt-offering that is the obligatory sacrifice, and she needs to bring three more individual pigeons and he (i.e., the Kohen) offers them one below [the red line] which is the sin-offering that is in the obligatory [sacrifice] and two above [the red line] and this is the vow.",
+                "משני מינים תביא ארבע – if she brought two couples of two bird sacrifices from two species and specified in her vow but the Kohen did not know which two them he performed (i.e., sprinkled the blood of) above [the red line] and which two of them he performed (i.e., sprinkled the blood of) below [the red line], she needs to bring four individual birds, for perhaps the two turtle-doves that she brought for her vow and they are burnt-offerings were performed below [the red line] and there remains for her the entire vow [to be fulfilled]. But the two pigeons which are obligatory were performed above [the red line] and the remains for her one pigeon for the sin-offering of her obligation, or perhaps the two pigeons of her obligation were performed below [the red line] and there remains upon her the pigeon of the burnt-offering from her obligatory [sacrifice].",
+                "קבעה נדרה – as for example, that she said at the time of vow: “I pledge upon myself a couple of sacrificial birds from a certain species, and she specified her vow as [mentioned] above, she did not specify anything at the time of the vow, but rather after she made an unspecified vow: “I pledge upon myself a couple of sacrificial birds,” she brought from whichever species that she wanted and stated: “these are for my vow.”",
+                "צריכה להביא עוד חמש פרידות – here we are speaking as for example, that after she established her vow and brought her vow with her obligatory [sacrifice] to the Kohen, the Kohen executed two [sprinklings of the blood of the sacrificial birds] above [the red line] and two [sprinklings of the blood of the sacrificial birds] below [the red line] and he did not know if he executed her vow above [the red line] and her obligatory sacrifice below [the red line] if [not] the opposite, and she also forgot which species [of birds] she established for her vow, whether turtle-doves or pigeons, she needs to bring another five single pigeons, for perhaps the vow was executed/performed below [the red line] and the obligatory [sacrifice] was executed above [the red line] and none of it was kosher/fit except the burnt-offering that is part of the obligatory offering alone and there remains upon her the sin-offering of the obligatory sacrifice and two burnt-offerings of the vow, but because she forgot which species [of birds] she established for her vow, she needs to bring two turtle doves and two pigeons and to execute/perform [the sprinkling of the blood] for all of them above [the red line] in order to fulfill her [sacrificial] obligation regarding her vow, and she also needs to bring a pigeon or a turtle dove for the sin-offering to complete her obligatory [sacrifice], hence five individual pigeons. And these words, when she brought from the outset her vow and her obligatory sacrifice, all of them were from one species [of birds]. But if she knew that at the outset that she brought her vow and her obligatory sacrifices from two kinds and she forgot from which species she established her vows, she needs to bring six individual pigeons, four [of them] to complete her vow, that is two turtle doves and two pigeons as we stated above, since she doesn’t know from which species she established her vow and she needs to fulfill her obligation of both of them, and the two turtle doves or the two pigeons to execute [the sprinkling of the blood] of one for a sin-offering and one for a burnt-offering to complete her obligatory sacrifice. But here we don’t say that it is enough for her with one pigeon or turtle dove for a sin-offering alone and that the burnt-offering that she offered initially will fulfill for her for the sake of her obligatory sacrifice as was stated above, for it is all well when she brought it from one species, she doesn’t need to bring [more] for the burnt-offering of her obligatory sacrifice, whichever way you turn, if those turtle doves that she established for her vow will both be executed below [the red line], if so, [the blood] of her obligatory sacrifice [was sprinkled] above [the red line] completely and she fulfilled her obligation from the burnt-offering, but if [the sprinkling of the blood of] the her obligatory sacrifice was executed as a burnt-offering below [the red line] and the sin offering above [the red line], if so, her vow also was executed [through sprinkling of blood] one above [the red line] and one below [the red line] and she fulfilled her obligation of her vow through one [of the sprinklings] , and the two turtle doves that she brought now with one [of them] she fulfilled her obligation regarding her vow and with one [of them] she fulfilled her obligation regarding the burnt-offering of her obligatory sacrifice. But if her obligatory sacrifice was performed completely [through sprinkling of the blood of the birds] below [the red line] then her sin-offering is kosher/fit, and her bunt-offering is invalid, the two turtle doves that she brought now – with one of them she completed her obligatory sacrifice and with of them it was a freewill offering, but the sin-offering that she brings now, is brought in doubtful [fulfillment] and she cannot consume it. But if the first ones were doves, she should bring now for her sin-offering a pigeon, but the burnt-offering is not necessary, whichever way you turn as we stated regarding the turtle doves. But when she brought two kinds of couples of bird sacrifices and she forgot which species she established for her vow and which species she established for her obligatory [sacrifice], and she also forgot what she stated explicitly and the Kohen executed each and every species [of bird] one [whose blood was sprinkled] above [the red line] and the other below [the red line] for he would hold that both of them are unspecified obligatory [sacrifices], she will bring four for her vow – two turtle doves and two doves, because she does not know which species she established for her vow, and also two species [that she needs for the sin-offering for her pair for the burnt-offering of her obligatory sacrifice], because she doesn’t know from which species it was, and we require a turtle dove corresponding to a turtle dove and a dove corresponding to a dove.",
+                "נתנתם לכהן ואין ידוע כו' – as for example – that she established her vow and established her obligatory [sacrifice] and brought to the Kohen a couple of sacrificial birds for her vow and a couple of sacrificial birds for her obligatory [sacrifice] and she does not know from which species she established for her vow and from which species she established for her obligatory [sacrifice], or if she gave to the Kohen two species or one species and the Kohen [himself] does not know if he executed every [sprinkling of blood] above [the red line] or every [sprinkling of blood] below [the red line] or half [of them] above [the red line] and half [of them] below [the red line], behold this one brings four individual birds for her vow – two turtle doves and two pigeons, and she also brings two for her obligatory [sacrifice] – one for a sin-offering and one for a burnt-offering from whichever of the two species that she wants, and she brings a sin-offering.",
+                "אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו' – just as when the sheep is alive, only one voice comes forth from it, but when it is dead that it would be appropriate that its voice would stop, there comes out from it seven voices as it explains further on, here also, when she initially made her vow prior to bringing anything, she did not need anything other than one couple of sacrificial birds for her vow and one couple of sacrificial birds for her obligatory [sacrifice], but after she had established her vow and brought her vow and her obligatory [sacrifice], because she doesn’t know what she established and the Kohen does not know what he offered up as a sacrifice , she needs to bring four individual birds for her vow and four for her obligatory [sacrifice] as we stated.",
+                "קרניו לחצוצרות – for Shofarot, that we call the Shofar (before the destruction of the Temple) is now called a trumpet (see Talmud Sukkah 34a).",
+                "אף צמרו – to make from it Tekhelet (i.e., the purple-blue thread used for the show-fringes on the prayer shawl). They make from its wool a coat that is entirely Tekhelet and on the skirts of the garment are bells that produces a sound/voice. The first Tanna/teacher does not consider it because the Tekhelet does not produce a sound but rather the bells that are on the skirts of the garment around it.",
+                "רבי שמעון בן עקשיא אומר – even all of this is similar to this matter, for just as when it (i.e., the animal) is dead, its voice is seven, so also the Sages of Torah, when they age and come to feebleness/weakness in [physical] strength, they add wisdom [through their teaching].",
+                "שנאמר מסיר שפה לנאמנים – but Scripture is speaking about the common, uneducated person, for further on from this it is written (Job 12:24): “He deranges the leaders of the [uneducated/common] people, [And makes them wander in a trackless waste].”",
+                "בישישים חכמה – that is the Sages, but for the uneducated/common people, what is wisdom for them?"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Kinnim/English/merged.json

@@ -0,0 +1,131 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Kinnim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Kinnim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "חטאת העוף נעשית למטה – from the red line [encircling the Temple altar at precisely half its height], as it is written (Leviticus 5:9): “He shall sprinkle some of the blood of the purification (i.e., sin-offering) on the side of the altar, and what remains of the blood shall be drained out at the base of the altar,” the wall that its remainder is poured out toward the bottom of the altar (see Talmud Zevakhim 64b), and this is the lower wall below the red line, for the upper wall, that is from the [red] line and above, sometimes, it is poured out to the surrounding ledge (which was five cubits above the altar’s base, six cubits from the ground; it was one cubit wide on all sides, surrounding the altar. The priests would walk on this ledge while performing certain sacrificial functions), such as that he performed it above the surrounding ledge, that the [red] line is a cubit below the surrounding ledge.",
+                "וחטאת בהמה למעלה – as it is written (Leviticus 4:25, 30, 34): “[The priest shall take with his finger some of the blood of the purification offering and put it] on the horns of the altar [of burnt offering],” on the integral portion of the horn [of the altar]. ",
+                "עולת העוף למעלה – The burnt offering of the bird is above, as it is written (Leviticus 1:15): “[The priest shall bring it to the altar,] pinch off its head, and turn the whole into smoke on the altar; and its blood shall be drained [against the side of the altar],” just as the burning on the altar/letting rise in smoke is at the top of the altar, so the pinching and the wringing out [of the blood of the sacrifice] is at the top of the altar.",
+                "ושל בהמה למטה – as it is written concerning it (Leviticus 4:7): “[The priest shall put some of the blood on the horns of the altar of aromatic incense, which is in the Tent of Meeting, before the LORD,] and all the rest of the blood he shall pour out at the base of the altar/אל-יסוד המזבח of burnt offering.”",
+                "ואם שינה בזה ובזה פסול – this that is invalid if he performed the act [of offering] the sin-offering of the bird above [the red line], specifically regarding the sprinkling. But the pinching of the bird’s head of a sin-offering, even above [the red line] is kosher/fit, for pinching of the bird’s head is kosher in every place of the altar. But the burnt-offering of birds does not have sprinkling of blood, but only the wringing/squeezing out the blood, and if he performed it below [the red line] it is invalid.",
+                "סדר קנים של חובה אחד חטאת ואחד עולה – as for example, in the case of a man suffering from gonorrhea/זב, a woman who experiences a flow of menstrual-type blood on three consecutive days during a time of the month when she is not due to experience menstrual bleeding/זבה and a woman after childbirth vaginally/יולדת, and ritual impurity with regard to the Temple and its sacred articles/טומאת מקדש וקדשיו and hearing the sound of an imprecation/שמיעת קול אלה and an erroneous statement without legal consequences/ביטוי שפתים, for all of them bring a bird in poverty, but rather that the man suffering from gonorrhea and the woman who experiences a flow of menstrual-type blood bring a bird, whether they are in poverty or in wealth, and even though there are bird-offerings of the convert which are obligations, and both of them are burnt-offerings, the Tanna/teacher was not troubled by them, because they are not all that frequent.",
+                "בנדרים ונדבות כולן עולות – because only burnt-offerings and peace-offerings are brought for vows and free-will offerings, but birds are not brought as peace-offerings, therefore, vows and free-will offerings are all burnt-offerings."
+            ],
+            [
+                "אפילו אחד ברבוא ימותו כולן – but it is not neutralized in a majority, for these are considered living creatures and are not neutralized.",
+                "חטאת שנתערה בחובה – a dove or a pigeon of a sin-offering that was mixed up with two couples of sacrificial birds of an obligatory offering, that is couples of sacrificial birds for a woman giving birth or a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month when she is not due to experience menstrual bleeding/זבה for each couple of sacrificial birds - of them one for a burnt-offering and one for a sin-offering, and it is now found that there are five pairs of pigeons that are mixed up together.",
+                "אין כשר אלא מנין חטאת שבתוכה – and he is not able to bring from those five pairs of pigeons other than two sin-offerings alone, that is the kosher number in two couples of sacrificial birds of an obligation. For if he made three sins-offerings, perhaps from the two couples of sacrificial birds, he made it, and not from that which was mixed up/confused in them, and from the two couples of sacrificial birds, they are not able to make only two sin-offerings, and he cannot make even one burnt-offering and one sin-offering.",
+                "וכן עולה – a pigeon or a dove that was separated for the sake of a burnt-offering.",
+                "שנתערבה בחובה – with two mere couples of sacrificial birds.",
+                "אין כשר אלא מנין עולות שבחובה – as is explained above concerning the sin-offering.",
+                "בן החובה מרובה ונדבה מועטת – as for example, one couple of sacrificial birds which is separated that were burnt-offerings, that was combined/confused with several unassigned couples of sacrificial birds that are burnt-offerings, that were mixed up/confused with several regular couples of sacrificial birds of women who gave birth or of a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month when she is not due to experience menstrual bleeding, that each couple of sacrificial birds, one of them is a sin-offering and one of them is a burnt-offering.",
+                "בין וכו' – as for example, one unassigned set of sacrificial birds that became mixed up with several sets of sacrificial birds for burnt-offerings, and we call these burnt-offerings that were set aside as a free-will offering, because with vows and free-will offerings, all of them are burnt-offerings as is taught in the Mishnah at the beginning of the chapter (Tractate Kinnim, Chapter 1, Mishnah 1)."
+            ],
+            [
+                "בחובה ובנדבה – that the couple of sacrificial birds of obligatory offering that some of them are sin-offerings and some of them were burnt-offerings were mixed up with the couple of sacrificial birds for free-will offering – all of which are burnt offerings.",
+                "אבל בחובה שנתערבה זו בזו – from the couple of birds concerning which it not been decided if it for the woman who just experienced childbirth or for a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding that became mixed up with a couple of sacrificial birds of a woman who experiences childbirth or that of another woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding.",
+                "מחצה כשר ומחצה פסול – and he (i.e., the priest) offers up only two from the four that are mixed up, one for a burnt offering and one for a sin-offering, and nothing additional. For if he (i.e., the priest) had made two burnt offerings, perhaps he would do them from one nest, and every couple of birds concerning which it has not yet been decided which is to be the burnt offering, and which is to be the sin-offering.",
+                "המועט כשר – if one couple of birds concerning which it has not yet been decided which is to be the burnt offering, and which is to be the sin-offering that was mixed up with two or three other couples of birds, he (i.e., the priest) is not able to offer up other than one set of birds, a single pigeon for a sin-offering and a single pigeon for a burnt-offering. But he (i.e., the priest) cannot make two burnt-offerings, lest he take the couple of birds that has been first selected for a woman who gave birth, who cannot make from it other than one for a sin-offering and one for a burnt-offering. And similarly, if ten couples of birds were mixed with one-hundred, he (i.e., the priest) does not offer up from all of them other than ten sets of birds, some of them for sin-offerings and some of them for burnt-offerings and he rest of them are invalid, and that which is the smaller thing is kosher/fit.",
+                "בין משם אחד – one birth and another birth, a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding with another woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding.",
+                "בין משני שמות – a woman who has given birth with a woman who experiences a flow of menstrual-type on three consecutive days during a time of the month in which she is not due to experience menstrual bleeding, whether from two women whether from one woman, as will be explained further on."
+            ],
+            [
+                "רבי יוסי אומר כו' – not because Rabbi Yossi holds that there is a retroactive designation, and we should say that when the Kohen offered up one set of birds for one single denomination/class of them, the matter became clarified retroactively that from the beginning at the time of the taking of the set of birds, this set of birds was hers, but rather, the Gemara (Tractate Eruvin 37a) in the chapter: “With any [food] do they prepare an Eruv” that Rabbi Yossi is speaking that they made a condition at the time of purchase that the Kohen is able to make a set of birds that he desires for the sake of whichever woman that he wants. And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קן סתומה – that he did not specify that this one (i.e., bird) is for a sin-offering and that one is for a burnt-offering. And we don’t require that it had been decided upon, for it is obvious, that if one of them flew-off, he (i.e., the owner) would purchase another mate for the second [offering], for since they are separated one from the other (i.e., one for a sin-offering and the other for a burnt-offering), and each one has a designation/denomination upon it. But even a couple of sacrificial birds concerning which it has not yet been decided which is which and they stand together to be specified/defined, you might think I would say that if one flew off, the other would die, this comes to teach us that this is not the case.",
+                "לבין המתות – among couples of sacrificial birds that their judgment is that all of them would die, as for example, a sin-offering that got mixed in with a burnt-offering, as it is taught in the first chapter (Tractate Kinnin, Chapter 1, Mishnah 2).",
+                "לבין הקריבות – whether a couple of birds concerning which it has not been decided which is to be burnt offering, and which of them is the sin-offering that stand to be offered up.",
+                "פסול ופוסל אחד כנגדו – because it is not undetermined, and has been decided if it is for a sin-offering or for a burnt-offering, therefore, it does not invalidate other than the one that is its match in the pair, as will be explained further on."
+            ],
+            [
+                "פרח – one pigeon from this [pair of unassigned birds] to the other woman’s [pair of unassigned birds].",
+                "פוסל אחד בהליכתו – from the place that it separated itself. And it invalidates it itself or another from the place where it became mixed. For when one pigeon flew out from two couples of birds to two other couples of birds, there are three pigeons alone and five pigeons alone, but from three pigeons, one is not able to sacrifice only two, one for a burnt-offering and one for a sin-offering, for if he would make two of them burnt-offerings it is fund that the third that remains was fixed/established, and that one (i.e., pigeon) which flew away is for a sin-offering, and he is not able to offer any further from the five individual pigeons, other than the two sin-offerings, according to the law of sin-offerings that were mixed with an obligatory offering, as we stated in the first chapter (see Tractate Kinnim, Chapter 1, Mishnah 2), that is not kosher/fit other than the number of sin-offerings that is part of the obligatory offering. Alternatively, one does not offer up [as a sacrifice] the third that remains, for we are concerned that perhaps that they will offer up the one that flew away with the five single pigeons and make it is a sin-offering, and his fellow that remains with three individual birds will also make it a sin-offering, and it is found that there will be two sin-offerings from one couple of sacrificial birds. And similarly, from the five individual pigeons he is not able to offer only two sin-offerings and two burnt-offerings, for if he made three sin-offerings or three burnt-offerings, perhaps he would make them from two couples of sacrificial birds of one woman, and there is no law of two couples of sacrificial birds other than with two sin-offerings and two burnt-offerings, and that is that is it invalid – it or another [bird] in the place where it was mixed, and it invalidates the other [bird] that is corresponding to it from the place that it flew off and was separated from there.",
+                "חזר פוסל אחד בחזרתו – it (i.e., the original bird who flew off) returned and one of the five individual pigeons flew off into [this group of three], that it was now found four individual pigeons from here and four individual pigeons from there. The one through its return invalidates from the place that it separated from and left from there, and it or another are invalid in the place where it mixed there, and the cannot offer up other than one sin-offering and one burnt offering from the four that are here, and one sin-offering and one burnt-offering from the other four. For perhaps, that individual pigeon that flew away second is from the same two couples of sacrificial birds and is not the one that became mixed in it initially, and there remained there three individual pigeons from the two couples of sacrificial birds and that one that flew away there first, and similarly in the second place. But if he made in one place two burnt-offerings and one sin-offering, that [bird] which flew away to the other side would be set for a a sin-offering offering and he would not be able to offer up there [anything] other than one sin-offering, for perhaps, all thee sin-offerings that were made from here and there will be from two couples of sacrificial birds of one woman, therefore, one makes in every place one burnt-offering and one sin-offering, or two burnt-offerings and one sin-offering on this side and one sin-offering on that side, or two sin-offerings and a burnt offering on this side, and on the second side one burnt-offering, but if they returned and mixed together, always, there won’t be for them less than two couples of sacrificial birds that are fit/kosher."
+            ],
+            [
+                "אחת לזו ושתים לזו כו' – one pigeon flew off from the [woman with the] first [pair] to the [woman who had] two pairs, immediately that individual [bird] that remained in the first [pair] was disqualified/made unfit, for if one would make of it a sin-offering, it would established that it (i.e., the bird) that flew off was for a burnt-offering, and one is not able to offer up [from] the second bird, and with other couples of birds that were mixed up with them, burnt-offerings are [offered up] from only half-of the, like the burnt-offering that was mixed up with an obligatory [sacrifice]. And similarly if it flew off from the second [woman’s couples of sacrificial birds] to the third [woman’s couples of sacrificial birds], perhaps it flew off from the body of the second, but that which flew off from the first [woman] remained there with the second, and one cannot make from the second only two individual pigeons, one for a sin-offering and one for a burnt-offering, for if he made two burnt offerings, perhaps he would make them from the pigeons of the body of the second [woman’s couples of sacrificial birds], and if so, that [bird] which flew off from the third [woman’s couples of sacrificial birds] would be fixed for a sin-offering and he would not be able to make with the third [woman’s couples of sacrificial birds] only half of them as sin-offerings, but not more. And similarly, if it flew off from the third [woman’s couples of sacrificial birds] to the fourth [woman’s couples of sacrificial birds], perhaps the one (i.e., bird) that flew off was from the body of [couples of sacrificial birds] of the third [woman] , and there did not remain with her other than five individual pigeons and one pigeon from the second [woman’s couples of sacrificial birds] that was mixed up with the, and he (i.e., the Kohen) is not able to make with the third [woman’s couples of sacrificial birds] anything other than two burnt offerings and two sin-offerings because it was mixed up with the fourth [woman’s complement of sacrificial birds]. And similarly, when it (i.e., the bird) flew off from the fourth [woman’s complement of sacrificial birds] to the fifth [woman’s complement of sacrificial birds], the fourth [woman’s complement of sacrificial birds] is not kosher, other than for three sin-offerings and three sin-offerings. And similarly, from the fifth [woman’s couples to the sixth [woman’s couples of sacrificial birds], he (i.e., the Kohen) four sin-offerings and four burnt-offering. And similarly, from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] to the seventh [woman’s couples of sacrificial birds], it is not kosher/fit with the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] other than five sin-offerings and five burnt-offerings, for it if he (i.e., the Kohen) had made six burnt-offerings, it that [bird] which flew off would be established for sin-offerings in the seventh [woman’s couples of sacrificial birds] but he would not be able to make with the seventh [couples of sacrificial birds] anything other than seven sin-offerings without any burnt-offerings. But when he (i.e., the Kohen) returns from the seventh [woman’s couples of sacrificial offerings] and one pigeon flew off from the sixth, perhaps it was not the same [bird] that flew off at the beginning from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds], but rather from the body of the seventh that it flew off, and it invalidated in the seventh [woman’s couples of sacrificial birds] two pigeons , and it is not kosher other than six sin-offerings and six sin-offerings, for he (i.e., the Kohen) had made seven sin-offerings, that [pigeon] that flew off would be fixed [and with others] for a burnt-offering, and he would not be able to offer only burnt-offerings form half of the pigeons, for the other half would be invalid according to the law of a burnt-offering that was mixed up with an obligatory sacrifice. And similarly, when it (i.e., the pigeon) flew off from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] to the fifth, it was disqualified in its return another couple of sacrificial birds and it is not kosher/fit with the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] other than four sin-offerings and four burnt-offerings, for perhaps from the sixth [woman’s couples of sacrificial birds] flew off one from the seventh [woman’s couples of sacrificial birds] and one from the fifth [woman’s couples of sacrificial birds] in [its] return, and there does not remain for her other than ten individual pigeons from her couples, but if he (i.e., the Kohen) made five sin-offerings and five burnt-offerings, perhaps the two individual pigeons that flew off from her would be offered both as burnt-offerings, and if so, they would make seven burnt-offerings with complements of bird offerings, or if both of them would be made as sin-offerings, it would not be able to make with six couples of bird-offerings six burnt-offerings and six sin-offerings. And similarly, from the fifth [woman’s couples of bird offerings] to the fourth [woman’s couples of bird offerings], and from the fourth [woman’s couples of bird offerings] to the third [woman’s couples of bird offerings]. And from the third [woman’s couples of bird offerings] to the second [woman’s couples of bird offerings], for there isn’t in the third [woman’s couples of bird offerings] other than two individual pigeons, one for a sin-offering and one for a burnt offering. But if you say, but why did the third [woman’s couples of bird offerings lose two [pigeons], for from those [birds] which flew away in the second [woman’s couples of bird offerings] with [their] return, they are not offered up [as sacrifices], for it is taught that the second [woman’s couples of bird offerings] has none, for we should have said that the third [woman’s couples of bird offerings] had two couples of bird offerings but in the second, there aren’t any, or in the second there is one couple of bird-offerings but in the third [woman’s couples of bird offerings] there is one set? But it is possible to say that since in the other [women’s couples] of bird offerings, from the fourth [woman’s couples] onward, two sets of bird-offerings were disqualified, one while going and one returning, we make this decree similarly with the third [woman’s couples of bird offerings]. But with the seventh [woman’s couples of bird offerings], only one couple of bird offerings is invalidated, for only one pigeon went from it in the return, whereas while going, nothing was invalidated and there is nothing missing from it.",
+                "פרח וחזר – this does not refer to the first or second [woman’s couples of bird-offerings, for since they don’t have anything but those [birds] left to die, if one of them flew off from the rest of the couples of bird-offerings, all of them would be left to die, as it is taught shortly in the Mishnah, and if one of those left to die flew off to all of them (i.e., the couples of bird-offerings), all of them would be left to die. But rather, it refers to the [bird] from the third [woman’s couples of bird-offerings] who flew off from it to the fourth [woman’s couples of bird-offerings], or from the fourth [woman’s couples of bird-offerings] to the fifth [woman’s couples of bird-offerings], or from the fifth [woman’s couples of bird-offerings] to the sixth [woman’s couples of bird-offerings] or from the sixth [woman’s couples of bird-offerings] to the seventh [woman’s couples of bird-offerings,” and returned from the seventh [woman’s couples of bird-offerings] to the sixth [woman’s couples of bird-offerings until the third [woman’s couples of bird-offerings], for from the seventh [woman’s couples of bird-offerings] is missing two individual pigeons, one through the first return and the other with the second return, and there isn’t fit/kosher in the seventh [woman’s couples of bird-sacrifices other than five individual pigeons for burnt-offerings and five individual pigeons for sin-offerings, for if he (i.e., the Kohen) would make six burnt-offerings, perhaps the two [birds] that left from it would be offered up as burnt-offerings, which are eight burnt-offerings, but in the seven couples of bird-offerings, there aren’t only burnt-offerings. And from the sixth [woman’s couple of bird-offerings] there is missing four individual pigeons, two through flying away and the first [one] returning, and two [pigeons] from the second [woman’s couples of bird-offerings], but there remained two kosher couples of bird-offerings, for if he (i.e., the Kohen) made three burnt-offerings, perhaps the four [birds] that left it will be burnt-offerings, hence seven burnt-offerings, but there aren’t in six couples of bird-offerings anything other than six burnt-offerings. And similarly, in the fifth [woman’s couples of bird-offerings], there is nothing kosher/fit there other than one [bird] for a burnt-offering and one [bird] for a sin-offering. And similarly, it is difficult here, since with the fourth [woman’s couples of bird-offerings] she has nothing, he (i.e., the Kohen) would be able to offer from the fifth [woman’s couples of bird-offerings] three burnt-offerings and three sin-offerings, for those that left from fourth [woman’s couples of bird-offerings] are not offered up, and according to this, that the fifth [woman’s couples of bird-offerings] has none other than one that he would be able to offer up, he would be able to offer up with the fourth [woman’s couples of bird-offerings] two burnt-offerings and two sin-offerings. But rather, we decreed that with each flying off [of a bird] and each return [of a bird], two couples of bird-offerings [a decree for this one – couple of bird-offerings – is for the sake of/on account of that one – couple of bird-offerings] are affected. And similarly, when it (i.e., the bird) flew off and returned a third time, they have nothing except for the seventh [woman’s couples of bird-offerings] that she has four [pairs of birds], similarly we decree with each flying off and return [of a bird] two couples of bird-offerings [are affected].",
+                "ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום – an explanation, with flying off and retuning a third time, but rather, always, one will offer up from it five couples of bird-offerings. For three individual pigeons flew off from it at the most, and there remained with it only eleven individual pigeons, he (i.e., the Kohen) will make from them five sin-offerings and five burnt-offerings, since even the sixth [woman’s couples of bird-offerings] has nothing. But here we don’t make the decree through this flying off like with the other couples of bird-offerings, sine it does not lose with flying off at any time, they didn’t make a decree regarding the return [of the birds to the nest]. But the Halakha is not according to the opinion of there are those who say."
+            ],
+            [
+                "קן סתומה – he did not explain which was [designated/specified] for a sin-offering and which was [designated/specified] for a burnt-offering.",
+                "וקן מפורשת – that it is known that this one was [designated/specified] for a sin-offering and that one was [designated] for a burnt-offering. But here, we are speaking when the two pigeons were combined together after they were designated/specified, and now it is not known which is for a sin-offering and which is for a burnt offering, and this is shown in the concluding clause [of the Mishnah] that teaches: “or [if] at first one which had been designated flew off to the first undesignated pair, all of them are left to die, but if the individual pigeons that had been designated/specified did not became mixed with each other, why should they be [all] left to die, but if the burnt-offering flew off, the remaining [bird] for the sin-offering should be offered up, and similarly, the unspecified/undesignated couple of sacrificial birds , should be offered up as one burnt-offering because of the burnt-offering that became mixed up with it. But we are speaking of when individual pigeons that were designated became mixed up one with another, but if one individual pigeon from the pair of sacrificial birds had not been designated/specified had been combined with that which was designated, he (i.e., the Kohen) should take one pair for second [bird] and designate one for a sin-offering and one for a burnt-offering, and the third that had been combined/mixed up together, all of them should be left to die. If one from the three that had been mixed up/combined returned and became combined with the individual [bird] remaining from the undesignated/specified group, or at the outset of flying off, combined one from the designated [pair] to that which was not designated/specified, which is the first as we stat, meaning to say, that at the outset of flying off, one went and combined with an undesignated pair, all of them should be left to die, for since the individual pigeons which had been designated had combined together, they are no longer offered up, and when one of them flee off in another place, that is, one from the ones left to die that flew off among those that were to be offered up, all of them should be left to die."
+            ],
+            [
+                "חטאת מכאן – an individual pigeon that was designated/specified for a sin-offering to one side, and an individual pigeon that was designated/specified for a burnt-offering to the second side, and two individual pigeons of an undesignated/unspecified nature (i.e., either for a sin-offering or for a burnt-offering) in the center.",
+                "פרח מן האמצע – one individual pigeon to the right and one individual pigeon to the left.",
+                "לא הפסיד כלום – that the one that is combined with the sin-offerings will be made for a sin-offering, and the one that is with the burnt-offerings will be made a burnt-offering, but not for a sin-offering, for perhaps he (i.e., the Kohen) will make it from the designated/specified [ones] for a burnt-offering.",
+                "חזר לאמצע – they (i.e., the pigeons) returned from the sides, one from here and the other from there and combined together, they are left to die, for they are a [designated] sin-offering and a [designated] burnt-offering that were combined/mixed together. But those which remained, each one alone, each are offered according to their respective law.",
+                "חזר מן האמצעיים לצדדין – those [designated] for sin-offerings and/or burnt-offerings are combined/mixed, and all are left to die.",
+                "אין מביאים תורים כנגד בני יונה – but rather either both of them are turtle-doves or both of them are pigeons.",
+                "תכפול ותביא עולתה בן יונה – as according to the law for the sin-offering. For the sin-offering is the essence/main object, whether he (i.e., the Kohen) set it aside first or whether he set it aside at the end.",
+                "הולכין אחר הראשון – but she does not bring the second, but rather from the species that she set aside/designated first, whether it was a sin-offering first or whether it was a bunt-offering. And the Halakha is according to the first Tanna/teacher (i.e., that both the sin-offering and burnt-offering shojld come from the same species).",
+                "לא יביאו היורשים חטאתה – for it is a sin-offering where its owners had died. But if it is not for this reason, we bring a sin-offering even though she offered a burnt-offering first. But even thought that in every case/place the sin-offering precedes the burnt-offering, this is especially for the Mitzvah, but not to be indispensable/to invalidate an act by omission."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במה דברים אמורים בכהן נמלך (under what circumstances do the rules apply? In the case of a Kohen who makes inquiry) – It is referring to the first chapter [of Tractate Kinnim, Mishnayot 2-3]. And this is what we stated: Under what circumstances do the rules apply? That a sin-offering that was combined/mixed with a burnt-offering that all of them should be left to die, and similarly, one to this one and two to that one and the third to that one, that the minority is Kosher/fit, these words regard a Kohen that comes to inquire and to ask what is their law. But a Kohen who does not inquire and acted according to this own knowledge, one complete couple of sacrificial birds above [the red line] for one woman, the burnt offering is kosher/fit but the sin-offering is invalid. But if he made [an offering of] one complete couple of sacrificial birds below [the red line], the sin-offering is valid and the burnt-offering is invalid. Therefore, one (i.e., sin-offering) for this one [woman] and one (i.e., burnt-offering) for that one [woman, two [complete couples of sacrificial birds] for this one [woman] (i.e., sin-offering) and two [complete couples of sacrificial birds] for that one [woman] (i.e., burnt-offering) and made all of them, above [the red line], half are kosher which are the burnt-offerings and half of them are invalid which are sin-offerings. But if he made [an offering of] all of them, below [the red line], the sin-offerings are kosher/fit but the burnt-offerings are invalid. And all of the first chapter [of Tractate Kinnim] speaks of ab initio, but this chapter speaks of post-facto/after-the-fact. And one [burnt-offering] to this woman and two [burnt-offerings] to that woman, that we stated above when he (i.e., the Kohen) makes inquiry, the minority are kosher, here without inquiry, the majority are kosher/fit, since he (i.e., the Kohen) made [the offering of] half of them above [the red line] and half of them below [the red line]. How so? Behold that from one [sin-offering] for this [woman], he (i.e., the Kohen) made that couple of bird-offerings of [this] woman above [the red line] and from two couples of bird-offerings of another woman, he (i.e., the Kohen) made one individual pigeon from them above [the red line] in order that half of them would be above, and there remained three individual pigeons below [the red line], behold two burnt-offerings above [the red line] ae kosher/fit, and two sin-offerings below [the red line], behold two couples of bird-offerings are kosher/fit, and the third is invalid, and this is the majority that is kosher. And similarly, two [couples of bird-offerings] for this woman and three [couples of bird-offerings] for that woman, from the two couples of bird-offerings, there are four individual pigeons [offered] above [the red line], and furthermore, he (i.e., the Kohen) took one individual pigeon from the three couples of bird offerings, there are five individual pigeons [offered] above [the red line] and five [individual pigeons offered] below [the red line]; from the five individual pigeons [offered] above [the red line], there are three burnt-offerings and from [that offered] below [the red line] there are three sin-offerings, behold three couples of bird-offerings are kosher, and this is the majority that are kosher/fit, but however, ten [couples of bird-offerings] for this [woman] and one-hundred [couples of bird-offerings] for that [woman], it is impossible to find in this matter because they are pairs, and one needs to state that the majority are kosher/fit, as is taught in our Mishnah, he does not return ought other than one to this [woman] and two to that [woman], etc., which are not pairs, but since it is taught in the Mishnah above that in this manner the minority are kosher/fit, it also teaches in this manner that the majority are kosher/fit without making inquiry. But however, even with ten [couples of sacrificial birds] to this [woman] and one-hundred [couples of sacrificial birds] to that [woman], the majority are kosher, for there is nothing invalid from them other than ten [couples of sacrificial birds], for perhaps all of the couples of sacrificial birds were of one woman [offered] above [the red line] and the sin-offerings were invalidated, or all of them [were offered] below [the red line] and the burnt-offerings were invalidated, by force, ten complete couples of bird-sacrifices are invalid.",
+                "את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול – [half of them are kosher/fit and half are invalid] since he (i.e., the Kohen) made [the offering up] of a complete couple of bird-offerings above [the red line]. For since these couples of bird-offerings were for two women, they should bring another couple of bird-offerings in partnership and give them between them, if from the first is a burnt-offering for Leah, the let the last be a sin-offering for Leah, or its opposite. And specifically, he (i.e., the Kohen) made [the offering of] a complete couple of bird-offerings above [the red line], but if he split up/divided the couples of bird-offerings, one individual pigeon above [the red line] and one individual pigeon below [the red line] everything is Kosher, for I state that the burnt-offering is above [the red line] and the sin-offering is below [the red line], for the couples of bird-offerings are specified through the action of the Kohen."
+            ],
+            [
+                "זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק כו' – meaning to say, that the couple of sacrificial-birds of one woman is not divided in half, but rather one couple of sacrificial birds [is offered] above [the red line] and another woman’s couple of sacrificial birds [is offered] below [the red line], half of it is kosher/fit and half of it is invalid.",
+                "וכל מקום כו' – as for example, one [couple of sacrificial birds] to this [woman] and two [couples of sacrificial birds] to that [woman] where there is a division of one woman’s [couple of sacrificial birds to be offered] above [the red line] and below [the red line], the majority are kosher, as has been explained."
+            ],
+            [
+                "חטאת לזו ועולה לזו – this also refers to that which is taught above in the first chapter [of Tractate Kinnim, Mishnah 3], a burnt-offering that became mixed/combined with a sin-offering or the opposite, all of them are left to die. And these words [apply] when [the priest] made inquiry on the mixture and made [the offering] of one couple of sacrificial birds above [the red line] and one couple of sacrificial birds below [the red line], half of them are kosher/fit and half of them are invalid. But even though that he did not come to make inquiry, we state to him that he (i.e., the Kohen) should not offer them up, as it is taught, they should all be left to die, now that he didn’t make any inquiry, we state that each one should be performed according to Halakha and they are kosher/fit."
+            ],
+            [
+                "חטאת ועולה וסתומה ומפורשת – two women who purchased three couples of sacrificial birds, this one (i.e., woman) needs a burnt offering and a complete couple of sacrificial birds, that is two burnt-offerings and one sin-offering, and the second [woman] needs one sin offering and one complete couple of sacrificial birds, which are two sin-offerings and one burnt-offering, and they designated/specified one individual pigeon from the couple of sacrificial birds for a burnt-offering for this one (i.e., woman) and one individual pigeon as a sin-offering for that one [woman], and one from the couple of sacrificial birds they left undesignated , for they didn’t specify which would be for a burnt-offering and which for a sin-offering. But the third [woman] they designated/specified which was for a burnt-offering and which was for a sin-offering, but the owners didn’t specify behold a sin-offering for this [woman] and a burnt-offering for that one [woman] and an undesignated couple of sacrificial birds and a designated couple of sacrificial birds, and he (i.e., the Kohen) needs to offer up as a sacrifice these two couples of sacrificial birds undesignated for both of them, the burnt-offerings above [the red line] and the sin-offerings below [the red line], and a burnt-offering for this one [woman] and a sin-offering for that [woman] he needs to offer in the name of the owners. But if the Kohen gave them, one-half below [the red line] and one-half above [the red line], none are kosher/fit other than the undesignated ones, which type did he made as a burnt-offering and which type did he make as a sin-offering, it is kosher/fit, since each couple of sacrificial birds was of its own.",
+                "מתחלקת בימיהם – since he purchased them in a mixture, the one fulfilled for the sin-offering and the other fulfilled for the burnt-offering."
+            ],
+            [
+                "חטאת שנתערבה בחובה – that is to say, that which we taught above in the Chapter One [Tractate Kinnim, Mishnah two] a sin-offering that was combined/confused with an obligatory sacrifice is not kosher/fit other than only the number corresponding to the sin-offerings among [the offerings brought in fulfillment of] an obligation, that sometimes, that number goes up to half kosher/fit and half invalid, and sometimes it goes to less than half, and it will explain further on how so.",
+                "חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול – explanation, two couples of bird sacrifices for an obligation they have twice as many as that brought for a sin-offering, as for example, that he offered up as a sacrifice from them one burnt-offering and there remained two sin-offerings and one burnt-offering.",
+                "מחצה כשר ומחצה פסול – that one burnt-offering that remains cannot be offered lest this is the one that is set for a sin-offering, and a sin-offering that is confused/combined he (i.e., the Kohen) cannot offer up lest it is the remaining burnt-offering, therefore he does not offer up ought other than two sin-offerings, but the sin-offering that is confused/combined and the burnt-offering that remains are invalid, and this is half of them are kosher/fit and half of them are invalid.",
+                "חטאת שנים בחובה מנין שבחובה כשר – explanation, as for example, that she offered up one sin-offering from the two couples of bird sacrifices and there remained two burnt-offerings and one sin-offering. Behold they are four individual pigeons with the sin-offering that was confused/mixed up between them, and he is not able to offer up two burnt-offerings lest he take the confused/mixed-up sin-offering, and also he cannot offer up two sin-offerings lest he take that [bird] that is set for the burnt-offering, therefore, he doesn’t sacrifice anything other than one sin-offering, for the burnt-offering of that is the lesser number that is the less than that which is half-kosher/fit. And in a similar manner we explain also and similarly the burnt-offering that was confused/mixed-up with an obligatory sacrifice."
+            ],
+            [
+                "הרי עלי קן לכשאלד זכר – we are dealing with a poor woman who gave birth, whereas if she was rich, she brings a sheep for her obligatory offering.",
+                "והכהן צריך לעשות שלש למעלה -that the couple of sacrificial birds for a free-will offering – both of them are burnt-offerings and the couple of sacrificial birds of the obligatory sacrifice is a burnt-offering above [the red line] and a sin-offering below [the red line], but he did not do so, but rather two [burnt-offerings] above [the red line] and two [sin-offerings] below, and he did not make inquiry with her to know on what she brought, and one individual pigeon was invalidated, therefore, she needs to bring another individual pigeon and she will offer it above [the red line].",
+                "ממין אחד – that is to say, in what case is this statement said, when they (i.e., the birds) were of one kind. But if there were two couples of sacrificial birds that she brought from two different species, that is, one couple of sacrificial birds that are turtle-doves and another that are pigeons, she must bring one individual turtle-dove and one individual pigeon, in order to replace the individual bird that was invalidated, and we don’t know if it was from the turtle-doves or from the pigeons, and it is taught in the Mishnah above (see Tractate Kinnin, Chapter 2, Mishnah 5): “They do not bring turtle-doves to make up pairs for young pigeons, or young pigeons to make up pairs for turtle-doves.”",
+                "פירשה נדרה - when she brought two couples of bird sacrifices to the Kohen, she specified and stated: \"these are for my vow, and those are for my obligation [sacrifice].\"",
+                "ממין אחד – meaning to say, if these two couples of bird sacrifices were from one species, that is, both of them were turtle-doves or both of them pigeons, and the Kohen offered from them two above [the red line] and two below [the red line], only one individual pigeon is kosher from all of the four that he sacrificed, and it is the burnt-offering that is the obligatory sacrifice, and she needs to bring three more individual pigeons and he (i.e., the Kohen) offers them one below [the red line] which is the sin-offering that is in the obligatory [sacrifice] and two above [the red line] and this is the vow.",
+                "משני מינים תביא ארבע – if she brought two couples of two bird sacrifices from two species and specified in her vow but the Kohen did not know which two them he performed (i.e., sprinkled the blood of) above [the red line] and which two of them he performed (i.e., sprinkled the blood of) below [the red line], she needs to bring four individual birds, for perhaps the two turtle-doves that she brought for her vow and they are burnt-offerings were performed below [the red line] and there remains for her the entire vow [to be fulfilled]. But the two pigeons which are obligatory were performed above [the red line] and the remains for her one pigeon for the sin-offering of her obligation, or perhaps the two pigeons of her obligation were performed below [the red line] and there remains upon her the pigeon of the burnt-offering from her obligatory [sacrifice].",
+                "קבעה נדרה – as for example, that she said at the time of vow: “I pledge upon myself a couple of sacrificial birds from a certain species, and she specified her vow as [mentioned] above, she did not specify anything at the time of the vow, but rather after she made an unspecified vow: “I pledge upon myself a couple of sacrificial birds,” she brought from whichever species that she wanted and stated: “these are for my vow.”",
+                "צריכה להביא עוד חמש פרידות – here we are speaking as for example, that after she established her vow and brought her vow with her obligatory [sacrifice] to the Kohen, the Kohen executed two [sprinklings of the blood of the sacrificial birds] above [the red line] and two [sprinklings of the blood of the sacrificial birds] below [the red line] and he did not know if he executed her vow above [the red line] and her obligatory sacrifice below [the red line] if [not] the opposite, and she also forgot which species [of birds] she established for her vow, whether turtle-doves or pigeons, she needs to bring another five single pigeons, for perhaps the vow was executed/performed below [the red line] and the obligatory [sacrifice] was executed above [the red line] and none of it was kosher/fit except the burnt-offering that is part of the obligatory offering alone and there remains upon her the sin-offering of the obligatory sacrifice and two burnt-offerings of the vow, but because she forgot which species [of birds] she established for her vow, she needs to bring two turtle doves and two pigeons and to execute/perform [the sprinkling of the blood] for all of them above [the red line] in order to fulfill her [sacrificial] obligation regarding her vow, and she also needs to bring a pigeon or a turtle dove for the sin-offering to complete her obligatory [sacrifice], hence five individual pigeons. And these words, when she brought from the outset her vow and her obligatory sacrifice, all of them were from one species [of birds]. But if she knew that at the outset that she brought her vow and her obligatory sacrifices from two kinds and she forgot from which species she established her vows, she needs to bring six individual pigeons, four [of them] to complete her vow, that is two turtle doves and two pigeons as we stated above, since she doesn’t know from which species she established her vow and she needs to fulfill her obligation of both of them, and the two turtle doves or the two pigeons to execute [the sprinkling of the blood] of one for a sin-offering and one for a burnt-offering to complete her obligatory sacrifice. But here we don’t say that it is enough for her with one pigeon or turtle dove for a sin-offering alone and that the burnt-offering that she offered initially will fulfill for her for the sake of her obligatory sacrifice as was stated above, for it is all well when she brought it from one species, she doesn’t need to bring [more] for the burnt-offering of her obligatory sacrifice, whichever way you turn, if those turtle doves that she established for her vow will both be executed below [the red line], if so, [the blood] of her obligatory sacrifice [was sprinkled] above [the red line] completely and she fulfilled her obligation from the burnt-offering, but if [the sprinkling of the blood of] the her obligatory sacrifice was executed as a burnt-offering below [the red line] and the sin offering above [the red line], if so, her vow also was executed [through sprinkling of blood] one above [the red line] and one below [the red line] and she fulfilled her obligation of her vow through one [of the sprinklings] , and the two turtle doves that she brought now with one [of them] she fulfilled her obligation regarding her vow and with one [of them] she fulfilled her obligation regarding the burnt-offering of her obligatory sacrifice. But if her obligatory sacrifice was performed completely [through sprinkling of the blood of the birds] below [the red line] then her sin-offering is kosher/fit, and her bunt-offering is invalid, the two turtle doves that she brought now – with one of them she completed her obligatory sacrifice and with of them it was a freewill offering, but the sin-offering that she brings now, is brought in doubtful [fulfillment] and she cannot consume it. But if the first ones were doves, she should bring now for her sin-offering a pigeon, but the burnt-offering is not necessary, whichever way you turn as we stated regarding the turtle doves. But when she brought two kinds of couples of bird sacrifices and she forgot which species she established for her vow and which species she established for her obligatory [sacrifice], and she also forgot what she stated explicitly and the Kohen executed each and every species [of bird] one [whose blood was sprinkled] above [the red line] and the other below [the red line] for he would hold that both of them are unspecified obligatory [sacrifices], she will bring four for her vow – two turtle doves and two doves, because she does not know which species she established for her vow, and also two species [that she needs for the sin-offering for her pair for the burnt-offering of her obligatory sacrifice], because she doesn’t know from which species it was, and we require a turtle dove corresponding to a turtle dove and a dove corresponding to a dove.",
+                "נתנתם לכהן ואין ידוע כו' – as for example – that she established her vow and established her obligatory [sacrifice] and brought to the Kohen a couple of sacrificial birds for her vow and a couple of sacrificial birds for her obligatory [sacrifice] and she does not know from which species she established for her vow and from which species she established for her obligatory [sacrifice], or if she gave to the Kohen two species or one species and the Kohen [himself] does not know if he executed every [sprinkling of blood] above [the red line] or every [sprinkling of blood] below [the red line] or half [of them] above [the red line] and half [of them] below [the red line], behold this one brings four individual birds for her vow – two turtle doves and two pigeons, and she also brings two for her obligatory [sacrifice] – one for a sin-offering and one for a burnt-offering from whichever of the two species that she wants, and she brings a sin-offering.",
+                "אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו' – just as when the sheep is alive, only one voice comes forth from it, but when it is dead that it would be appropriate that its voice would stop, there comes out from it seven voices as it explains further on, here also, when she initially made her vow prior to bringing anything, she did not need anything other than one couple of sacrificial birds for her vow and one couple of sacrificial birds for her obligatory [sacrifice], but after she had established her vow and brought her vow and her obligatory [sacrifice], because she doesn’t know what she established and the Kohen does not know what he offered up as a sacrifice , she needs to bring four individual birds for her vow and four for her obligatory [sacrifice] as we stated.",
+                "קרניו לחצוצרות – for Shofarot, that we call the Shofar (before the destruction of the Temple) is now called a trumpet (see Talmud Sukkah 34a).",
+                "אף צמרו – to make from it Tekhelet (i.e., the purple-blue thread used for the show-fringes on the prayer shawl). They make from its wool a coat that is entirely Tekhelet and on the skirts of the garment are bells that produces a sound/voice. The first Tanna/teacher does not consider it because the Tekhelet does not produce a sound but rather the bells that are on the skirts of the garment around it.",
+                "רבי שמעון בן עקשיא אומר – even all of this is similar to this matter, for just as when it (i.e., the animal) is dead, its voice is seven, so also the Sages of Torah, when they age and come to feebleness/weakness in [physical] strength, they add wisdom [through their teaching].",
+                "שנאמר מסיר שפה לנאמנים – but Scripture is speaking about the common, uneducated person, for further on from this it is written (Job 12:24): “He deranges the leaders of the [uneducated/common] people, [And makes them wander in a trackless waste].”",
+                "בישישים חכמה – that is the Sages, but for the uneducated/common people, what is wisdom for them?"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Kinnim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,135 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Kinnim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>חטאת העוף נעשית למטה.</b> מחוט הסקרא. דכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח, קיר שהשיריים שלו מתמצין ליסוד, וזהו קיר התחתון למטה מחוט הסקרא. דאי קיר העליון דהיינו מן החוט ולמעלה, פעמים שהוא מתמצה לסובב כגון שעושהו למעלה מן הסובב, שהחוט למטה מן הסובב אמה:",
+                "<b>וחטאת בהמה למעלה.</b> דכתיב קרנות, בגופה של קרן:",
+                "<b>עולת העוף למעלה.</b> דכתיב (שם א׳) ומלק והקטיר ונמצה דמו, מה הקטרה בראשו של מזבח, אף מליקה ומיצוי בראשו של מזבח:",
+                "<b>ושל בהמה למטה.</b> דכתיב בה יסוד:",
+                "<b>ואם שינה בזה ובזה פסול.</b> האי דפסול אם עשה מעשה חטאת העוף למעלה, דוקא בהזאה. אבל המליקה של חטאת, אף למעלה כשרה, דמליקה בכל מקום במזבח כשרה. ועולת העוף לית בה הזאה כי אם מיצוי, ואם עשאה למטה, פסולה:",
+                "<b>סדר קנין של חובה אחד חטאת ואחד עולה.</b> כגון זב וזבה ויולדת, וטומאת מקדש וקדשיו ושמיעת קול אלה, וביטוי שפתים, דכולן מביאין קן בדלות, אלא שזב וזבה מביאין קן בין בדלות בין בעשירות. ואע״ג דאיכא קינין של גר דהן חובה ושתיהן עולות, לא חייש תנא עלייהו, משום דלא שכיחי כולי האי:",
+                "<b>בנדרים ונדבות כולן עולות.</b> לפי שאין באין בנדר ונדבה אלא עולות ושלמים בלבד, ואין עופות באים שלמים, הלכך נדרים ונדבות שבעופות כולן עולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אחד ברבוא ימותו כולן.</b> ולא בטלי ברובא, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי:",
+                "<b>חטאת שנתערבה בחובה.</b> בן יונה או תור של חטאת שנתערבה בשני קינין של חובה, דהיינו קינין סתמא של יולדת או של זבה, שכל קן מהן הוא אחד עולה ואחד חטאת, ונמצא עתה חמש פרידות מעורבות יחד:",
+                "<b>אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה.</b> ואינו יכול להביא מאלו החמש פרידות רק שתי חטאות בלבד, שזהו מנין הכשר בשני קינין של חובה. דאי עביד שלש חטאות, שמא מן השני קינין עביד להו ולא מן המעורבת בהן, ומשני קינין אין יכולים לעשות רק שתי חטאות. ולא מצי עביד אפילו עולה אחת, דשמא יקח החטאת המעורבת:",
+                "<b>וכן עולה.</b> בן יונה או תור שהופרש לשם עולה:",
+                "<b>שנתערבה בחובה.</b> בשני קינין סתמא:",
+                "<b>אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.</b> כדפרישנא לעיל גבי חטאת:",
+                "<b>בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת.</b> כגון שקן אחד מפורש שהן עולות, נתערב עם כמה קינין סתמא של יולדת או של זבה שכל קן מהן אחד חטאת ואחד עולה:",
+                "<b>בין וכו׳</b> כגון קן אחד סתומה, שנתערב בכמה קינין של עולות. וקרינן לעולות מפורשות נדבה, משום דנדרים ונדבות כולן עולות כדתנן בריש פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחובה ובנדבה.</b> שנתערבו קיני חובה שמקצתן חטאות ומקצתן עולות עם קיני נדבה שכולן עולות:",
+                "<b>אבל בחובה שנתערבה זו בזו.</b> קן סתומה של יולדת או של זבה שנתערבה בקן של יולדת או של זבה אחרת:",
+                "<b>מחצה כשר ומחצה פסול.</b> ומקריב מהארבעה המעורבים שנים בלבד, אחד לעולה ואחד לחטאת ולא יותר, דאי עביד שתי עולות שמא יעשה אותן מקן אחד, וכל קן סתומה הוא אחד עולה ואחד חטאת:",
+                "<b>המועט כשר.</b> אם נתערב קן אחד סתומה בשני קינים אחרים או בשלש, אינו יכול להקריב אלא קן אחד, פרידה אחת לחטאת ופרידה אחת לעולה. אבל שתי עולות לא מצי עביד, שמא יקח הקן שהוא מבורר תחלה ליולדת אחת שאינו יכול לעשות ממנו אלא אחד חטאת ואחד עולה. וכן אם נתערבו עשר קינין במאה, אינו מקריב מכולן אלא עשרה קינין, מקצתן חטאות ומקצתן עולות, והשאר פסולין, וזהו המועט כשר:",
+                "<b>בין משם אחד.</b> לידה ולידה, זיבה וזיבה. משתי נשים או מאשה אחת:",
+                "<b>בין משני שמות.</b> לידה וזיבה, בין משתי נשים בין מאשה אחת. כדמפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> לאו משום דסבר רבי יוסי יש ברירה ונימא דכשהקריב הכהן קן אחד לשם אחת מהן הוברר הדבר למפרע דמתחילה בשעת לקיחת הקן היה קן זה שלה, אלא מפרש בגמרא בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל״ו) דר׳ יוסי מיירי בשהתנו בשעת לקיחה שיוכל הכהן לעשות קן שירצה לשם איזו אשה שירצה. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קן סתומה.</b> שלא פירש זו חטאת וזו עולה. ולא מבעיא מפורשת, דפשיטא שאם פרח האחד יקח זוג לשני כיון שהן נפרשים זה מזה וכל אחד שמו עליו. אלא אפילו סתומה שעדיין הם יחד ועומדים להתפרש וסלקא דעתך אמינא שאם פרח האחד ימות השני, קמשמע לן:",
+                "<b>לבין המתות.</b> לבין קינין שמשפטן שימותו כולם, כגון חטאת שנתערבה בעולה דתנן בהו בפרק קמא ימותו כולם:",
+                "<b>לבין הקריבות.</b> לבין קינין סתומות העומדות ליקרב:",
+                "<b>פסול ופוסל אחד כנגדו.</b> לפי שהוא סתם ולא נתפרש אם חטאת אם עולה, לפיכך אינו פוסל אלא אחד כנגדו, כדמפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרח.</b> פרידה אחת מזו לזו: ",
+                "<b>פוסל אחד בהליכתו.</b> ממקום שנפרש. ופסול הוא עצמו או אחר במקום שנתערב. דכשפרחה פרידה אחת משני קינין לשני קינין אחרים, הרי שלש פרידות לבד וחמש פרידות לבד, ומשלש פרידות אינו יכול להקריב רק שתים, אחד עולה ואחד חטאת, שאם יעשה שתים מהן עולות נמצא שהוקבע השלישי שנשאר ואותו שפרח לחטאת, ולא יוכל להקריב שוב מחמש פרידות כי אם שתי חטאות, כדין חטאת שנתערבה בחובה דאמרינן בפרק קמא דאין כשר אלא מנין חטאות שבחובה. אי נמי אין להקריב השלישי הנשאר, דחיישינן שמא יקריבו אותו שפרח בחמש פרידות ויעשוהו חטאת, וחבירו שנשאר בשלש פרידות נמי יעשוהו חטאת, ונמצאו שתי חטאות מקן אחד. וכן מן החמש פרידות אינו יכול להקריב רק שתי חטאות ושתי עולות, דכי עביד שלש חטאות או שלש עולות, דלמא עביד להו משני קינין של אשה אחת, ואין דין שני קינין אלא בשתי חטאות ושתי עולות. והיינו דפסול הוא או אחר במקום שנתערב, ופוסל [אחד] כנגדו ממקום שפרח ונפרש משם:",
+                "<b>חזר פוסל אחד בחזרתו.</b> חזר ופרח אחד מאותם החמש פרידות לתוך אלו השלש, שנמצאו עתה ארבע פרידות מכאן וארבע פרידות מכאן. פוסל אחד בחזרתו ממקום שנפרש ויצא משם, והוא או אחר פסולים במקום שמתערב שם, ואין יכולים להקריב אלא אחד חטאת ואחד עולה מן הארבעה שבכאן, ואחד חטאת ואחד עולה מן הארבעה האחרים. דדלמא אותה פרידה שפרחה שנית היא מאותם שני קינין ואינה אותה שנתערבה בה תחילה, ונשארו שם שלש פרידות מן השני קינין ואותה שפרחה ��ם ראשונה, וכן במקום השני. ואי עביד במקום אחד שתי עולות ואחד חטאת, יהא נקבע אותו שפרח לצד השני לחטאת ולא יוכל להקריב שם רק חטאת אחת, דדילמא כל השלש חטאות שנעשו מכאן ומכאן יהיו משני קינין של אשה אחת, הלכך עושה בכל מקום עולה אחת וחטאת אחת, או שתי עולות וחטאת אחת בצד זה וחטאת אחת בצד, זה או שתי חטאות ועולה בצד זה ובצד השני עולה אחת. ואם חזרו ונתערבו יחד, לעולם לא יהיו להם פחות משני קינין שהם כשרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לזו ושתים לזו כו׳</b> פרח מן הראשונה פרידה אחת לשניה, מיד נפסל אותו יחידי שנשאר בראשונה, דאי יעשנו חטאת יהא נקבע אותו שפרח לעולה ולא יוכל להקריב בשניה ובקינין אחרות שנתערב בהן רק מחציין עולות, כמו עולה שנתערבה בחובה. וכי פרח מן השניה לשלישית, שמא מגופה של השניה פרח, ואותו שפרח מן הראשונה נשאר שם בשניה, ואינו יכול לעשות מן השניה רק שתי פרידות אחת חטאת ואחת עולה, דאי עביד שתי עולות, שמא מן הפרידות של גוף השניה יעשה ואם כן יהיה נקבע אותו שפרח בשלישית לחטאת ולא יוכל לעשות בשלישית רק מחציין חטאות ולא יותר. וכן כי פרח מן השלישית לרביעית, שמא מגופה של שלישית הוה אותו שפרח, ולא נשאר בה רק חמש פרידות ופרידה אחת מן השניה שנתערבה בהן, ואינו יכול לעשות בשלישית רק שתי חטאות ושתי עולות מפני אותו שנתערב ברביעית. וכן כי פרח מן הרביעית לחמישית אין כשר ברביעית אלא שלש חטאות ושלש עולות. וכן מחמישית לששית, יעשה בחמישית ארבע חטאות וארבע עולות. וכן מששית לשביעית אין כשר בששית כי אם חמש חטאות וחמש עולות, דאי עביד שש עולות יהא נקבע אותו שפרח בשביעית לחטאת ולא יוכל לעשות בשביעית כי אם שבע חטאות בלא שום עולות. וכי הדר מן השביעית ופרח אחד בששית, שמא לא הוא אותו שפרח בתחלה מששית, אלא מגופה של שביעית פרח ונפסלו בשביעית שתי פרידות, ואין כשר כי אם שש חטאות ושש עולות, דאי עביד שבע חטאות יהא נקבע אותו שפרח בששית [ובאחרים] לעולה, ולא יוכל להקריב רק עולות מחצי הפרידות, וחציין האחרים פסולים כדין עולה שנתערבה בחובה. וכי פרח מן הששית לחמישית נפסל בחזרה זו עוד קן אחד, ואין כשר בששית כי אם ארבע חטאות וד׳ עולות, דשמא מן הששית פרח מגופה אחת בשביעית ואחת בחמישית בחזרה, ולא נשאר לה כי אם עשר פרידות מגופה, ואי עביד חמש חטאות וחמש עולות דלמא השתי פרידות שפרחו ממנה יהיו קריבים עולות שתיהן ואם כן יעשו בשש קינין שבע עולות, או יהיו עשויין שתיהן חטאות, ואין יכולים לעשות בשש קינין אלא שש עולות ושש חטאות. וכן מחמישית לרביעית. ומרביעית לשלישית. ומשלישית לשניה, אין בשלישית כי אם שתי פרידות אחת חטאת ואחת עולה. ואם תאמר, ולמה הפסידה השלישית שתים, שהרי מאותן שפרחו בשניה בחזרה לא יקריבו, דהא קתני השניה אין לה כלום, והוה לן למימר בשלישית שני קינין ובשניה אין בה כלום, או בשניה קן אחד ובשלישית קן אחד. ויש לומר, כיון דבשאר קינין מרביעי ואילך נפסלו שני קינין אחד בהליכה ואחר בחזרה, גזרינן כמו כן בשלישית. אבל בשביעית לא נפסל כי אם קן אחד, דלא הלך ממנה רק פרידה אחת בחזרה, ואילו בהליכה לא נפסל בה כלום ולא נחסר ממנה דבר:",
+                "<b>פרח וחזר.</b> לאו אראשונה ושניה קאי, דכיון דאין להם כלום אלא מתים, אם פרח אחד מהם בין שאר קינין ימותו כולם כדתנן בסמוך ואם פרח מבין המתות לכולם כולם ימותו. אלא קאי אשלישית שפרח ממנה לרביעית, ומרביעית לחמישית, ומחמישית לששית, ומששית לשביעית, וחזר משביעית לששית עד השלישית, הרי מן השביעית חסר שתי פרידות, אחת בחזרה ראשונה ואחת בחזרה שניה. ואין כשר בשביעית רק חמש פרידות לעולות וחמש פרידות לחטאות, דאי עביד שש עולות, שמא השתים שהלכו ממנה יהיו קרבין עולות הרי שמונה עולות, ואין בשבע קינין רק שבע עולות. ומן הששית חסר ארבע פרידות, שתים בפריחה וחזרה ראשונה, ושתים בשניה, ונשארו שני קינין כשרים, דאי עביד שלש עולות, שמא ארבע שהלכו ממנה יהיו עולות הרי שבע עולות, ואין בששה קינים רק שש עולות. וכן החמישית אין כשר בה כי אם אחד לעולה ואחד לחטאת. וכמו כן קשיא בכאן כיון דהרביעית אין לה כלום היה יכול להקריב בחמישית שלש עולות ושלש חטאות, דהרי אותן שהלכו ברביעית אינן קריבות, ולפי זה שהחמישית אין לה אלא אחת היה יכול להקריב ברביעית שתי עולות ושתי חטאות. אלא גזרינן בכל פריחה וחזרה שני קינין [גזירה בזו אטר בזו]. וכן כי פרח וחזר פעם שלישית אין להם כלום לבד השביעית שיש לה ארבע, כמו כן גזרינן בכל פריחה וחזרה שני קינין:",
+                "<b>ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום.</b> פירוש, בפריחה וחזרה שלישית. אלא לעולם יקריבו ממנה חמש קינין. דשלש פרידות פרחו ממנה לכל היותר ונשארו בה רק אחת עשרה פרידות, ויעשה מהם חמש חטאות וחמש עולות, כיון דאף הששית אין לה כלום. והכא לא גזרינן בפריחה זו כמו בשאר קינין, דכיון דאינה מפסדת בפריחה בשום פעם, לא גזרו על החזרה. ואין הלכה כיש אומרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קן סתומה.</b> שלא פירש איזו חטאת ואיזו עולה:",
+                "<b>וקן מפורשת.</b> שידוע שזו חטאת וזו עולה. והכא מיירי שנתערבו שתי הפרידות יחד אחר שהיו מפורשות והשתא אין ידוע איזו חטאת ואיזו עולה, והכי מוכח בסיפא דקתני או שפרח מן המפורשת ראשון לסתומה ימותו כולם, ואם לא נתערבו פרידות המפורשות זו בזו אמאי ימותו, ואם העולה פרחה, החטאת הנשארת תקרב, וקן הסתומה יקריבו בה עולה אחת מפני העולה שנתערבה בה. אלא מיירי שנתערבו פרידות המפורשות זו בזו, ואם נתערבה פרידה אחת מן הקן הסתומה לתוך המפורשת, יקח זוג לשני ויפריש אחד חטאת ואחד עולה, והשלשה שנתערבו יחד ימותו כולן. חזר אחד מן השלשה שנתערבו ונתערב עם היחידי הנשאר בסתומה, או בתחילת הפריחה נתערב אחד מן המפורשות לסתומה, והיינו ראשון דקאמר, כלומר שבתחילת פריחה הלך אחד ונתערב בסתומה, ימותו כולן, דכיון שפרידות המפורשות נתערבו יחד אינן קרבין עוד, וכי פרח אחד מהן במקום אחר היינו אחד מן המתות שפרח לבין הקריבות, ימותו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת מכאן.</b> פרידה המפורשת לחטאת לצד אחד, ופרידה המפורשת לעולה לצד השני, ושתי פרידות של קן סתומה באמצע:",
+                "<b>פרח מן האמצע.</b> פרידה אחת לימין ופרידה אחת לשמאל:",
+                "<b>לא הפסיד כלום.</b> דאותו שמעורב עם החטאת יעשה חטאת, ואותו שעם העולה יעשה עולה, אבל לא חטאת, דשמא יעשוהו מן העולה המפורשת:",
+                "<b>חזר לאמצע.</b> חזרו מן הצדדים אחד מכאן ואחד מכאן ונתערבו יחד, אלו ימותו, דחטאת ועולה נתערבו יחד. אבל אותן שנשארו כל אחד לבדו, קריבים כל אחד כדינו:",
+                "<b>חזר מן האמצעיים לצדדים.</b> הרי חטאות ועולות מעורבים, וימותו כולן:",
+                "<b>אין מביאים תורים כנגד בני יונה.</b> אלא או שניהם תורים או שניהן בני יונה:",
+                "<b>תכפול ותביא עולתה בן יונה.</b> כדין החטאת. שהחטאת היא עיקר, בין שהפרישתו תחילה בין שהפרישתו בסוף:",
+                "<b>הולכין אחר הראשון.</b> ואינה מביאה השני אלא ממין שהפרישה הראשון, בין שהיה הראשון חטאת בין שהיה עולה. והלכה כת״ק:",
+                "<b>לא יביאו היורשים חטאתה.</b> דהויא חטאת שמתו בעליה. ואי לא מהאי טעמא, מביאים חטאת אע״פ שקרבה עולה תחילה. ואע״ג דבכל מקום חטאת קודמת לעולה, היינו דוקא למצוה אבל לא לעכב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בכהן נמלך.</b> אפירקא קמא קאי. והכי קאמרינן, במה דברים אמורים דחטאת שנתערבה בעולה שכולם ימותו, וכן אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו דהמועט כשר, הני מילי בכהן שבא להמלך ולשאול איך משפטן. אבל בכהן שאינו נמלך ועשה לדעת עצמו קן שלם למעלה לאשה אחת, עולה כשרה וחטאת פסולה. ואם עשה קן שלם למטה, חטאת כשרה ועולה פסולה. הלכך, אחת לזו ואחת לזו שתים לזו כו׳ ועשה כולן למעלה, מחצה כשר דהיינו עולות, ומחצה פסול היינו חטאות. ואם עשה כולן למטה, חטאות כשרות ועולות פסולות. וכל פרקא קמא מיירי לכתחילה, והאי פרקא מיירי בדיעבד. ובאחת לזו ושתים לזו דאמרן לעיל בנמלך המועט כשר, הכא בלא נמלך המרובה כשר, כיון שעשה חציין למעלה וחציין למטה. כיצד, הרי שמאחת לזו עשה אותו קן של אשה למעלה ומשני קינין של אשה אחרת עשה פרידה אחת מהן למעלה כדי שיהיו חציין למעלה, ונשארו שלש פרידות למטה, הרי כשר שתי עולות למעלה ושתי חטאות למטה, הרי שני קינין כשרים ושלישי פסול, וזהו המרובה כשר. וכן שתים לזו ושלש לזו, מן השני קינים יש ארבע פרידות למעלה, ועוד לקח פרידה אחת מן השלשה קינין, הרי חמש פרידות למעלה וחמש פרידות למטה, מן החמש פרידות של מעלה יש שלש עולות, ושלמטה שלש חטאות, הרי שלשה קינין כשרים, וזהו המרובה כשר, ומיהו עשר לזו ומאה לזו, אי אפשר למצוא בענין זה לפי שהן זוגות, וצריך לומר דהמרובה כשר דתנן במתניתין אינו חוזר אלא לאחת לזו ושתים לזו כו׳ שאינן זוגות, ואיידי דתנן לעיל בכהאי גוונא המועט כשר, תנא נמי בכהאי גוונא המרובה כשר באינו נמלך. ומיהו אף בעשר לזו ומאה לזו המרובה כשר, שאין פסול מהן אלא עשרה קינים, דשמא כל הקינים של אשה אחת למעלה ונפסלו החטאות, או כולן למטה ונפסלו העולות, ועל כרחך עשרה קינים שלימים פסולים:",
+                "<b>את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול.</b> כיון שעשה קן שלם למעלה. והואיל שקינים האלו לשתי נשים, יביאו קן אחד בשותפות ויתנו ביניהן, אם משל ראשון עולה ללאה, תהא באחרון חטאת ללאה, או איפכא. ודוקא עשה קן שלם למעלה, אבל אם חילק הקינים פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה, הכל כשר, שאני אומר עולה למעלה וחטאת למטה, שהקינים מתפרשים בעשיית כהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק כו׳</b> כלומר, שקן אשה אחת אינו נחלק לשנים אלא קן אשה אחת למעלה וקן אשה אחרת למטה, מחצה כשר ומחצה פסול: ",
+                "<b>וכל מקום כו׳.</b> כגון אחת לזו ושתים לזו, שיש מחלק של אשה אחת למעלה ולמטה, המרובה כשר כדפרישית:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת לזו ועולה לזו כו׳</b> הא נמי קאי אדתני לעיל בפרק קמא, עולה שנתערבה בחטאת או איפכא, כולן ימותו. והני מילי בנמלך, אבל בלא נמלך על תערובתו ועשה קן למטה וקן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול. ואע״ג דאי אתי לאמלוכי אמרינן ליה לא תקריב, כדתניא ימותו כולן, השתא דלא נמלך אמרינן (שכל) אחד נעשה כהלכתו וכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת ועולה וסתומה ומפורשת.</b> שתי נשים שלקחו שלשה קינין, זו צריכה עולה וקן שלם, דהיינו שתי עולות וחטאת אחת, וזו צריכה חטאת וקן שלם דהיינו שתי חטאות ועולה אחת, ופירשו אחד מן הקינין פרידה עולה לזו ופרידה חטאת לזו, ואחד מן הקינין הניחו סתומה שלא פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, והשלישית פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, אבל בעלים לא נתפרשו, הרי חטאת לזו ועולה לזו וקן סתומה וקן מפורשת, וצריך להקריב שני הקינין הללו סתם על שתיהן, העולות למעלה וחטאות למטה, ועולה לזו וחטאת לזו צריך להקריב לשם בעלים. ואם נתנם הכהן חציין למטה וחציין למעלה, אין כשרה אלא סתומה, דהי מינייהו דעבד עולה והי מינייהו דעבד חטאת, כשר, כיון שכל קן וקן היה בפני עצמו:",
+                "<b>מתחלקת ביניהם.</b> הואיל ובעירוב לקחום, האחת יצאה ידי חטאת והאחת יצאה ידי עולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת שנתערבה בחובה.</b> כלומר הא דתנינן לעיל בפרק קמא חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה, שפעמים שעולה אותו מנין למחצה כשר ומחצה פסול, ופעמים שעולה לפחות ממחצה, ומפרש ואזיל כיצד:",
+                "<b>חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול.</b> פירוש, שני קינין חובה שיש בהן כפלים בחטאת כגון שהקריב מהן עולה אחת ונשתיירו שתי חטאות ועולה אחת:",
+                "<b>מחצה כשר ומחצה פסול.</b> שעולה אחת הנשארת אינו יכול להקריב שמא זהו שנקבע לחטאת, וחטאת המעורבת אינו יכול להקריב שמא היא העולה הנשארת, הלכך אינו מקריב אלא שתי החטאות, והחטאת המעורבת והעולה הנשארת פסולין, והיינו מחצה כשר ומחצה פסול:",
+                "<b>חטאת שנים בחובה מנין שבחובה כשר.</b> פירוש, כגון שקרבה חטאת אחת מן השני קינין ונשתיירו שתי עולות וחטאת אחת, הרי הן ד׳ פרידות עם חטאת שנתערבה ביניהן, והרי אינו יכול להקריב שתי העולות שמא יקח חטאת המעורבת, וגם שתי חטאות לא יקריב שמא יקח אותו שנקבע לעולה, הלכך אינו מקריב אלא חטאת אחת, הרי עולה אותו מנין הפחות שבחובה לפחות ממחצה כשר. וכהאי גוונא מפרשינן נמי וכן עולה שנתערבה בחובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי עלי קן לכשאלד זכר.</b> ביולדת עניה עסקינן. דאילו עשירה מביאה כבש לחובתה:",
+                "<b>והכהן צריך לעשות שלש למעלה.</b> שקן נדבה שתיהן עולות וקן של חובה עולה למעלה וחטאת למטה, והוא לא עשה כן, אלא שתים למעלה ושתים למטה, ולא נמלך בה לדעת על מה הביאתן, ונפסלה פרידה אחת, הלכך צריכה שתביא פרידה אחרת ותקריבנה למעלה:",
+                "<b>ממין אחד.</b> כלומר, במה דברים אמורים, כשהיו ממין אחד. אבל היו השני קינין שהביאה משני מינים, דהיינו קן אחד תורים וקן אחד בני יונה, צריכה להביא פרידה אחת תור ופרידה אחת מבני יונה, כדי להשלים הפרידה שנפסלה, דלא ידעינן אם מן התורים אם מן בני יונה היתה, ותנן לעיל אין מביאים תורים כנגד בני יונה כו׳:",
+                "<b>פירשה נדרה.</b> כשהביאה שני קינין לכהן פירשה ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי:",
+                "<b>ממין אחד.</b> כלומר אם שני קינין הללו היו ממין אחד דהיינו שניהן תורים או שניהן בני יונה, והקריב מהן הכהן שתים למעלה ושתים למטה, אין כשר אלא פרידה אחת מכל הארבע שהקריב, והיא העולה שבחובה, מידי דהוי כעולה שנתערבה בחובה דאמרן. לעיל אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, וצריכה להביא עוד שלש פרידות ומקריב מהן אחת למטה והיא החטאת שבחובה, ושתים למעלה והוא הנדר:",
+                "<b>משני מינים תביא ארבע.</b> אם הביאה שני קינין משני מינים ופירשה נדרה ולא ידע הכהן איזה שתים מהן עשה למעלה ואיזה עשה למטה, צ��יכה להביא ארבע פרידות דשמא השתי תורים שהביאה לנדרה והן עולות נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו, ושני בני יונה שהן חובה נעשו למעלה ונשאר עליה בן יונה אחד לחטאת מחובתה, או שמא שני בני יונה של חובה נעשו למטה ונשאר עליה בן יונה של עולה מחובתה:",
+                "<b>קבעה נדרה.</b> כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני. ופירשה נדרה דלעיל, לא פירשה כלום בשעת הנדר, אלא לאחר שנדרה סתם הרי עלי קן הביאה מאיזה מין שרצתה ואמרה אלו לנדרי:",
+                "<b>צריכה להביא עוד חמש פרידות.</b> הכא מיירי כגון שלאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה עם חובתה אל הכהן עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם נדרה עשה למעלה וחובתה למטה אם להיפך, והיא גם היא שכחה איזה מין קבעה לנדרה אם תורים אם בני יונה, צריכה להביא עוד חמש פרידות, דשמא הנדר נעשה למטה והחובה למעלה ואין כשר אלא עולה שבחובה בלבד ונשאר עליה חטאת של חובה ושתי עולות של הנדר, ומפני ששכחה באיזה מין קבעה נדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כדי לצאת ידי נדרה, וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת להשלים חובתה, הרי חמש פרידות. והני מילי, כשהביאה מתחילה נדרה וחובתה הכל ממין אחד. אבל אם ידעה שמתחילה הביאה נדרה וחובתה משני מינים ושכחה מאיזה מין קבעה נדרה, צריכא להביא שש פרידות, ארבע להשלים נדרה דהיינו שתי תורים ושני בני יונה כדאמרן לעיל, כיון שאינה יודעת באיזה מין קבעה לנדרה וצריכה לצאת ידי שניהם, ושתי תורים או שני בני יונה לעשות אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה. והכא לא אמרינן דדי לה בבן יונה או תור לחטאת בלבד ותעלה לה העולה שהקריבה תחילה לשם חובה כדאמרן לעיל, דבשלמא כשהביאה ממין אחד, אינה צריכה להביא לעולת חובתה, ממה נפשך, אם אותן תורין שקבעה לנדרה נעשה למטה שתיהן, א״כ חובתה למעלה כולה ויצאה ידי חובתה מעולה, ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה, א״כ נדרה נמי נעשית אחת למעלה ואחת למטה ויצאה ידי נדרה מתוך אחד, ושתי תורים שהביאה עכשיו באחת יצאה ידי נדרה ובאחת ידי עולת חובתה. ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה, השתי תורים שהביאה עכשיו באחת השלימה חובתה והאחת היא נדבה, וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל. ואם היו הראשונים יונים תביא עכשיו חטאתה בן יונה, ועולה אינה צריכה ממה נפשך כמו שאמרנו בתורים. אבל כשהביאה שני מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה וגם שכחה מה פירשה, ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה. סבור ששניהן חובות סתומות, תביא ארבע לנדרה, שתי תורין ושני יונים, לפי שאינה יודעת איזה מין קבעה לנדרה, וגם שני מינין [צריכה לחטאת לזוגה לעולת חובתה], לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה, ואנן תור כנגד תור ויונה כנגד יונה בעינן:",
+                "<b>נתנתם לכהן ואין ידוע כו׳</b> כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה והביאה לכהן קן לנדרה וקן לחובתה ואינה יודעת מאיזה מין קבעה נדרה ומאיזה מין קבעה חובתה, או אם נתנה לכהן שני מינין או מין אחד והכהן אינו יודע אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה למעלה ומחצה למטה, הרי זו מביאה ארבע פרידות לנדרה שתי תורין ושני בני יונה, ומביאה גם כן שתים לחובתה אחת חטאת ואחת עולה מאיזה משני מינים שתרצה, ומביאה חטאת:",
+                "<b>אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו׳</b> כשם שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד, וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל, הכא נמי כשנדרה תחילה קודם שהביאה כלום לא היתה צריכה אלא קן לנדרה וקן לחובתה, ולאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה, לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב, צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה וארבע לחובתה כדאמרן:",
+                "<b>קרניו לחצוצרות.</b> לשופרות. דקרינן לשיפורא חצוצרתא:",
+                "<b>אף צמרו.</b> לעשות ממנו תכלת. עושים מצמרו מעיל שכולו תכלת ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. ותנא קמא תכלת לא קא חשיב, לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים שעל שוליו סביב:",
+                "<b>רבי שמעון בן עקשיא אומר.</b> אף כל זה דומה להך מילתא, דכשם שכשהוא מת קולו שבעה, כך זקני תורה כל זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כח, הן מוסיפין חכמה:",
+                "<b>שנאמר מסיר שפה לנאמנים.</b> ובעמי הארץ משתעי קרא, דלעיל מיניה כתיב מסיר לב ראשי עם הארץ:",
+                "<b>בישישים חכמה.</b> היינו תלמידי חכמים. דאילו עמי הארץ, חכמת מה להם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Kinnim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,131 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Kinnim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Kinnim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>חטאת העוף נעשית למטה.</b> מחוט הסקרא. דכתיב (ויקרא ה׳:ט׳) והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח, קיר שהשיריים שלו מתמצין ליסוד, וזהו קיר התחתון למטה מחוט הסקרא. דאי קיר העליון דהיינו מן החוט ולמעלה, פעמים שהוא מתמצה לסובב כגון שעושהו למעלה מן הסובב, שהחוט למטה מן הסובב אמה:",
+                "<b>וחטאת בהמה למעלה.</b> דכתיב קרנות, בגופה של קרן:",
+                "<b>עולת העוף למעלה.</b> דכתיב (שם א׳) ומלק והקטיר ונמצה דמו, מה הקטרה בראשו של מזבח, אף מליקה ומיצוי בראשו של מזבח:",
+                "<b>ושל בהמה למטה.</b> דכתיב בה יסוד:",
+                "<b>ואם שינה בזה ובזה פסול.</b> האי דפסול אם עשה מעשה חטאת העוף למעלה, דוקא בהזאה. אבל המליקה של חטאת, אף למעלה כשרה, דמליקה בכל מקום במזבח כשרה. ועולת העוף לית בה הזאה כי אם מיצוי, ואם עשאה למטה, פסולה:",
+                "<b>סדר קנין של חובה אחד חטאת ואחד עולה.</b> כגון זב וזבה ויולדת, וטומאת מקדש וקדשיו ושמיעת קול אלה, וביטוי שפתים, דכולן מביאין קן בדלות, אלא שזב וזבה מביאין קן בין בדלות בין בעשירות. ואע״ג דאיכא קינין של גר דהן חובה ושתיהן עולות, לא חייש תנא עלייהו, משום דלא שכיחי כולי האי:",
+                "<b>בנדרים ונדבות כולן עולות.</b> לפי שאין באין בנדר ונדבה אלא עולות ושלמים בלבד, ואין עופות באים שלמים, הלכך נדרים ונדבות שבעופות כולן עולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אחד ברבוא ימותו כולן.</b> ולא בטלי ברובא, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי:",
+                "<b>חטאת שנתערבה בחובה.</b> בן יונה או תור של חטאת שנתערבה בשני קינין של חובה, דהיינו קינין סתמא של יולדת או של זבה, שכל קן מהן הוא אחד עולה ואחד חטאת, ונמצא עתה חמש פרידות מעורבות יחד:",
+                "<b>אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה.</b> ואינו יכול להביא מאלו החמש פרידות רק שתי חטאות בלבד, שזהו מנין הכשר בשני קינין של חובה. דאי עביד שלש חטאות, שמא מן השני קינין עביד להו ולא מן המעורבת בהן, ומשני קינין אין יכולים לעשות רק שתי חטאות. ולא מצי עביד אפילו עולה אחת, דשמא יקח החטאת המעורבת:",
+                "<b>וכן עולה.</b> בן יונה או תור שהופרש לשם עולה:",
+                "<b>שנתערבה בחובה.</b> בשני קינין סתמא:",
+                "<b>אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.</b> כדפרישנא לעיל גבי חטאת:",
+                "<b>בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת.</b> כגון שקן אחד מפורש שהן עולות, נתערב עם כמה קינין סתמא של יולדת או של זבה שכל קן מהן אחד חטאת ואחד עולה:",
+                "<b>בין וכו׳</b> כגון קן אחד סתומה, שנתערב בכמה קינין של עולות. וקרינן לעולות מפורשות נדבה, משום דנדרים ונדבות כולן עולות כדתנן בריש פרקין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בחובה ובנדבה.</b> שנתערבו קיני חובה שמקצתן חטאות ומקצתן עולות עם קיני נדבה שכולן עולות:",
+                "<b>אבל בחובה שנתערבה זו בזו.</b> קן סתומה של יולדת או של זבה שנתערבה בקן של יולדת או של זבה אחרת:",
+                "<b>מחצה כשר ומחצה פסול.</b> ומקריב מהארבעה המעורבים שנים בלבד, אחד לעולה ואחד לחטאת ולא יותר, דאי עביד שתי עולות שמא יעשה אותן מקן אחד, וכל קן סתומה הוא אחד עולה ואחד חטאת:",
+                "<b>המועט כשר.</b> אם נתערב קן אחד סתומה בשני קינים אחרים או בשלש, אינו יכול להקריב אלא קן אחד, פרידה אחת לחטאת ופרידה אחת לעולה. אבל שתי עולות לא מצי עביד, שמא יקח הקן שהוא מבורר תחלה ליולדת אחת שאינו יכול לעשות ממנו אלא אחד חטאת ואחד עולה. וכן אם נתערבו עשר קינין במאה, אינו מקריב מכולן אלא עשרה קינין, מקצתן חטאות ומקצתן עולות, והשאר פסולין, וזהו המועט כשר:",
+                "<b>בין משם אחד.</b> לידה ולידה, זיבה וזיבה. משתי נשים או מאשה אחת:",
+                "<b>בין משני שמות.</b> לידה וזיבה, בין משתי נשים בין מאשה אחת. כדמפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> לאו משום דסבר רבי יוסי יש ברירה ונימא דכשהקריב הכהן קן אחד לשם אחת מהן הוברר הדבר למפרע דמתחילה בשעת לקיחת הקן היה קן זה שלה, אלא מפרש בגמרא בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל״ו) דר׳ יוסי מיירי בשהתנו בשעת לקיחה שיוכל הכהן לעשות קן שירצה לשם איזו אשה שירצה. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קן סתומה.</b> שלא פירש זו חטאת וזו עולה. ולא מבעיא מפורשת, דפשיטא שאם פרח האחד יקח זוג לשני כיון שהן נפרשים זה מזה וכל אחד שמו עליו. אלא אפילו סתומה שעדיין הם יחד ועומדים להתפרש וסלקא דעתך אמינא שאם פרח האחד ימות השני, קמשמע לן:",
+                "<b>לבין המתות.</b> לבין קינין שמשפטן שימותו כולם, כגון חטאת שנתערבה בעולה דתנן בהו בפרק קמא ימותו כולם:",
+                "<b>לבין הקריבות.</b> לבין קינין סתומות העומדות ליקרב:",
+                "<b>פסול ופוסל אחד כנגדו.</b> לפי שהוא סתם ולא נתפרש אם חטאת אם עולה, לפיכך אינו פוסל אלא אחד כנגדו, כדמפרש ואזיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרח.</b> פרידה אחת מזו לזו: ",
+                "<b>פוסל אחד בהליכתו.</b> ממקום שנפרש. ופסול הוא עצמו או אחר במקום שנתערב. דכשפרחה פרידה אחת משני קינין לשני קינין אחרים, הרי שלש פרידות לבד וחמש פרידות לבד, ומשלש פרידות אינו יכול להקריב רק שתים, אחד עולה ואחד חטאת, שאם יעשה שתים מהן עולות נמצא שהוקבע השלישי שנשאר ואותו שפרח לחטאת, ולא יוכל להקריב שוב מחמש פרידות כי אם שתי חטאות, כדין חטאת שנתערבה בחובה דאמרינן בפרק קמא דאין כשר אלא מנין חטאות שבחובה. אי נמי אין להקריב השלישי הנשאר, דחיישינן שמא יקריבו אותו שפרח בחמש פרידות ויעשוהו חטאת, וחבירו שנשאר בשלש פרידות נמי יעשוהו חטאת, ונמצאו שתי חטאות מקן אחד. וכן מן החמש פרידות אינו יכול להקריב רק שתי חטאות ושתי עולות, דכי עביד שלש חטאות או שלש עולות, דלמא עביד להו משני קינין של אשה אחת, ואין דין שני קינין אלא בשתי חטאות ושתי עולות. והיינו דפסול הוא או אחר במקום שנתערב, ופוסל [אחד] כנגדו ממקום שפרח ונפרש משם:",
+                "<b>חזר פוסל אחד בחזרתו.</b> חזר ופרח אחד מאותם החמש פרידות לתוך אלו השלש, שנמצאו עתה ארבע פרידות מכאן וארבע פרידות מכאן. פוסל אחד בחזרתו ממקום שנפרש ויצא משם, והוא או אחר פסולים במקום שמתערב שם, ואין יכולים להקריב אלא אחד חטאת ואחד עולה מן הארבעה שבכאן, ואחד חטאת ואחד עולה מן הארבעה האחרים. דדלמא אותה פרידה שפרחה שנית היא מאותם שני קינין ואינה אותה שנתערבה בה תחילה, ונשארו שם שלש פרידות מן השני קינין ואותה שפרחה שם ראשונה, וכן במקום השני. ואי עביד במקום אחד שתי עולות ואחד חטאת, יהא נקבע אותו שפרח לצד השני לחטאת ולא יוכל להקריב שם רק חטאת אחת, דדילמא כל השלש חטאות שנעשו מכאן ומכאן יהיו משני קינין של אשה אחת, הלכך עושה בכל מקום עולה אחת וחטאת אחת, או שתי עולות וחטאת אחת בצד זה וחטאת אחת בצד, זה או שתי חטאות ועולה בצד זה ובצד השני עולה אחת. ואם חזרו ונתערבו יחד, לעולם לא יהיו להם פחות משני קינין שהם כשרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לזו ושתים לזו כו׳</b> פרח מן הראשונה פרידה אחת לשניה, מיד נפסל אותו יחידי שנשאר בראשונה, דאי יעשנו חטאת יהא נקבע אותו שפרח לעולה ולא יוכל להקריב בשניה ובקינין אחרות שנתערב בהן רק מחציין עולות, כמו עולה שנתערבה בחובה. וכי פרח מן השניה לשלישית, שמא מגופה של השניה פרח, ואותו שפרח מן הראשונה נשאר שם בשניה, ואינו יכול לעשות מן השניה רק שתי פרידות אחת חטאת ואחת עולה, דאי עביד שתי עולות, שמא מן הפרידות של גוף השניה יעשה ואם כן יהיה נקבע אותו שפרח בשלישית לחטאת ולא יוכל לעשות בשלישית רק מחציין חטאות ולא יותר. וכן כי פרח מן השלישית לרביעית, שמא מגופה של שלישית הוה אותו שפרח, ולא נשאר בה רק חמש פרידות ופרידה אחת מן השניה שנתערבה בהן, ואינו יכול לעשות בשלישית רק שתי חטאות ושתי עולות מפני אותו שנתערב ברביעית. וכן כי פרח מן הרביעית לחמישית אין כשר ברביעית אלא שלש חטאות ושלש עולות. וכן מחמישית לששית, יעשה בחמישית ארבע חטאות וארבע עולות. וכן מששית לשביעית אין כשר בששית כי אם חמש חטאות וחמש עולות, דאי עביד שש עולות יהא נקבע אותו שפרח בשביעית לחטאת ולא יוכל לעשות בשביעית כי אם שבע חטאות בלא שום עולות. וכי הדר מן השביעית ופרח אחד בששית, שמא לא הוא אותו שפרח בתחלה מששית, אלא מגופה של שביעית פרח ונפסלו בשביעית שתי פרידות, ואין כשר כי אם שש חטאות ושש עולות, דאי עביד שבע חטאות יהא נקבע אותו שפרח בששית [ובאחרים] לעולה, ולא יוכל להקריב רק עולות מחצי הפרידות, וחציין האחרים פסולים כדין עולה שנתערבה בחובה. וכי פרח מן הששית לחמישית נפסל בחזרה זו עוד קן אחד, ואין כשר בששית כי אם ארבע חטאות וד׳ עולות, דשמא מן הששית פרח מגופה אחת בשביעית ואחת בחמישית בחזרה, ולא נשאר לה כי אם עשר פרידות מגופה, ואי עביד חמש חטאות וחמש עולות דלמא השתי פרידות שפרחו ממנה יהיו קריבים עולות שתיהן ואם כן יעשו בשש קינין שבע עולות, או יהיו עשויין שתיהן חטאות, ואין יכולים לעשות בשש קינין אלא שש עולות ושש חטאות. וכן מחמישית לרביעית. ומרביעית לשלישית. ומשלישית לשניה, אין בשלישית כי אם שתי פרידות אחת חטאת ואחת עולה. ואם תאמר, ולמה הפסידה השלישית שתים, שהרי מאותן שפרחו בשניה בחזרה לא יקריבו, דהא קתני השניה אין לה כלום, והוה לן למימר בשלישית שני קינין ובשניה אין בה כלום, או בשניה קן אחד ובשלישית קן אחד. ויש לומר, כיון דבשאר קינין מרביעי ואילך נפסלו שני קינין אחד בהליכה ואחר בחזרה, גזרינן כמו כן בשלישית. אבל בשביעית לא נפסל כי אם קן אחד, דלא הלך ממנה רק פרידה אחת בחזרה, ואילו בהליכה לא נפסל בה כלום ולא נחסר ממנה דבר:",
+                "<b>פרח וחזר.</b> לאו אראשונה ושניה קאי, דכיון דאין להם כלום אלא מתים, אם פרח אחד מהם בין שאר קינין ימותו כולם כדתנן בסמוך ואם פרח מבין המתות לכולם כולם ימותו. אלא קאי אשלישית שפרח ממנה לרביעית, ומרביעית לחמישית, ומחמישית לששית, ומששית לשביעית, וחזר משביעית לששית עד השלישית, הרי מן השביעית חסר שתי פרידות, אחת בחזרה ראשונה ואחת בחזרה שניה. ואין כשר בשביעית רק חמש פרידות לעולות וחמש פרידות לחטאות, דאי עביד שש עולות, שמא השתים שהלכו ממנה יהיו קרבין עולות הרי שמונה עולות, ואין בשבע קינין רק שבע ע��לות. ומן הששית חסר ארבע פרידות, שתים בפריחה וחזרה ראשונה, ושתים בשניה, ונשארו שני קינין כשרים, דאי עביד שלש עולות, שמא ארבע שהלכו ממנה יהיו עולות הרי שבע עולות, ואין בששה קינים רק שש עולות. וכן החמישית אין כשר בה כי אם אחד לעולה ואחד לחטאת. וכמו כן קשיא בכאן כיון דהרביעית אין לה כלום היה יכול להקריב בחמישית שלש עולות ושלש חטאות, דהרי אותן שהלכו ברביעית אינן קריבות, ולפי זה שהחמישית אין לה אלא אחת היה יכול להקריב ברביעית שתי עולות ושתי חטאות. אלא גזרינן בכל פריחה וחזרה שני קינין [גזירה בזו אטר בזו]. וכן כי פרח וחזר פעם שלישית אין להם כלום לבד השביעית שיש לה ארבע, כמו כן גזרינן בכל פריחה וחזרה שני קינין:",
+                "<b>ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום.</b> פירוש, בפריחה וחזרה שלישית. אלא לעולם יקריבו ממנה חמש קינין. דשלש פרידות פרחו ממנה לכל היותר ונשארו בה רק אחת עשרה פרידות, ויעשה מהם חמש חטאות וחמש עולות, כיון דאף הששית אין לה כלום. והכא לא גזרינן בפריחה זו כמו בשאר קינין, דכיון דאינה מפסדת בפריחה בשום פעם, לא גזרו על החזרה. ואין הלכה כיש אומרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>קן סתומה.</b> שלא פירש איזו חטאת ואיזו עולה:",
+                "<b>וקן מפורשת.</b> שידוע שזו חטאת וזו עולה. והכא מיירי שנתערבו שתי הפרידות יחד אחר שהיו מפורשות והשתא אין ידוע איזו חטאת ואיזו עולה, והכי מוכח בסיפא דקתני או שפרח מן המפורשת ראשון לסתומה ימותו כולם, ואם לא נתערבו פרידות המפורשות זו בזו אמאי ימותו, ואם העולה פרחה, החטאת הנשארת תקרב, וקן הסתומה יקריבו בה עולה אחת מפני העולה שנתערבה בה. אלא מיירי שנתערבו פרידות המפורשות זו בזו, ואם נתערבה פרידה אחת מן הקן הסתומה לתוך המפורשת, יקח זוג לשני ויפריש אחד חטאת ואחד עולה, והשלשה שנתערבו יחד ימותו כולן. חזר אחד מן השלשה שנתערבו ונתערב עם היחידי הנשאר בסתומה, או בתחילת הפריחה נתערב אחד מן המפורשות לסתומה, והיינו ראשון דקאמר, כלומר שבתחילת פריחה הלך אחד ונתערב בסתומה, ימותו כולן, דכיון שפרידות המפורשות נתערבו יחד אינן קרבין עוד, וכי פרח אחד מהן במקום אחר היינו אחד מן המתות שפרח לבין הקריבות, ימותו כולן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת מכאן.</b> פרידה המפורשת לחטאת לצד אחד, ופרידה המפורשת לעולה לצד השני, ושתי פרידות של קן סתומה באמצע:",
+                "<b>פרח מן האמצע.</b> פרידה אחת לימין ופרידה אחת לשמאל:",
+                "<b>לא הפסיד כלום.</b> דאותו שמעורב עם החטאת יעשה חטאת, ואותו שעם העולה יעשה עולה, אבל לא חטאת, דשמא יעשוהו מן העולה המפורשת:",
+                "<b>חזר לאמצע.</b> חזרו מן הצדדים אחד מכאן ואחד מכאן ונתערבו יחד, אלו ימותו, דחטאת ועולה נתערבו יחד. אבל אותן שנשארו כל אחד לבדו, קריבים כל אחד כדינו:",
+                "<b>חזר מן האמצעיים לצדדים.</b> הרי חטאות ועולות מעורבים, וימותו כולן:",
+                "<b>אין מביאים תורים כנגד בני יונה.</b> אלא או שניהם תורים או שניהן בני יונה:",
+                "<b>תכפול ותביא עולתה בן יונה.</b> כדין החטאת. שהחטאת היא עיקר, בין שהפרישתו תחילה בין שהפרישתו בסוף:",
+                "<b>הולכין אחר הראשון.</b> ואינה מביאה השני אלא ממין שהפרישה הראשון, בין שהיה הראשון חטאת בין שהיה עולה. והלכה כת״ק:",
+                "<b>לא יביאו היורשים חטאתה.</b> דהויא חטאת שמתו בעליה. ואי לא מהאי טעמא, מביאים חטאת אע״פ שקרבה עולה תחילה. ואע״ג דבכל מקום חטאת קודמ�� לעולה, היינו דוקא למצוה אבל לא לעכב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בכהן נמלך.</b> אפירקא קמא קאי. והכי קאמרינן, במה דברים אמורים דחטאת שנתערבה בעולה שכולם ימותו, וכן אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו דהמועט כשר, הני מילי בכהן שבא להמלך ולשאול איך משפטן. אבל בכהן שאינו נמלך ועשה לדעת עצמו קן שלם למעלה לאשה אחת, עולה כשרה וחטאת פסולה. ואם עשה קן שלם למטה, חטאת כשרה ועולה פסולה. הלכך, אחת לזו ואחת לזו שתים לזו כו׳ ועשה כולן למעלה, מחצה כשר דהיינו עולות, ומחצה פסול היינו חטאות. ואם עשה כולן למטה, חטאות כשרות ועולות פסולות. וכל פרקא קמא מיירי לכתחילה, והאי פרקא מיירי בדיעבד. ובאחת לזו ושתים לזו דאמרן לעיל בנמלך המועט כשר, הכא בלא נמלך המרובה כשר, כיון שעשה חציין למעלה וחציין למטה. כיצד, הרי שמאחת לזו עשה אותו קן של אשה למעלה ומשני קינין של אשה אחרת עשה פרידה אחת מהן למעלה כדי שיהיו חציין למעלה, ונשארו שלש פרידות למטה, הרי כשר שתי עולות למעלה ושתי חטאות למטה, הרי שני קינין כשרים ושלישי פסול, וזהו המרובה כשר. וכן שתים לזו ושלש לזו, מן השני קינים יש ארבע פרידות למעלה, ועוד לקח פרידה אחת מן השלשה קינין, הרי חמש פרידות למעלה וחמש פרידות למטה, מן החמש פרידות של מעלה יש שלש עולות, ושלמטה שלש חטאות, הרי שלשה קינין כשרים, וזהו המרובה כשר, ומיהו עשר לזו ומאה לזו, אי אפשר למצוא בענין זה לפי שהן זוגות, וצריך לומר דהמרובה כשר דתנן במתניתין אינו חוזר אלא לאחת לזו ושתים לזו כו׳ שאינן זוגות, ואיידי דתנן לעיל בכהאי גוונא המועט כשר, תנא נמי בכהאי גוונא המרובה כשר באינו נמלך. ומיהו אף בעשר לזו ומאה לזו המרובה כשר, שאין פסול מהן אלא עשרה קינים, דשמא כל הקינים של אשה אחת למעלה ונפסלו החטאות, או כולן למטה ונפסלו העולות, ועל כרחך עשרה קינים שלימים פסולים:",
+                "<b>את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול.</b> כיון שעשה קן שלם למעלה. והואיל שקינים האלו לשתי נשים, יביאו קן אחד בשותפות ויתנו ביניהן, אם משל ראשון עולה ללאה, תהא באחרון חטאת ללאה, או איפכא. ודוקא עשה קן שלם למעלה, אבל אם חילק הקינים פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה, הכל כשר, שאני אומר עולה למעלה וחטאת למטה, שהקינים מתפרשים בעשיית כהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק כו׳</b> כלומר, שקן אשה אחת אינו נחלק לשנים אלא קן אשה אחת למעלה וקן אשה אחרת למטה, מחצה כשר ומחצה פסול: ",
+                "<b>וכל מקום כו׳.</b> כגון אחת לזו ושתים לזו, שיש מחלק של אשה אחת למעלה ולמטה, המרובה כשר כדפרישית:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת לזו ועולה לזו כו׳</b> הא נמי קאי אדתני לעיל בפרק קמא, עולה שנתערבה בחטאת או איפכא, כולן ימותו. והני מילי בנמלך, אבל בלא נמלך על תערובתו ועשה קן למטה וקן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול. ואע״ג דאי אתי לאמלוכי אמרינן ליה לא תקריב, כדתניא ימותו כולן, השתא דלא נמלך אמרינן (שכל) אחד נעשה כהלכתו וכשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת ועולה וסתומה ומפורשת.</b> שתי נשים שלקחו שלשה קינין, זו צריכה עולה וקן שלם, דהיינו שתי עולות וחטאת אחת, וזו צריכה חטאת וקן שלם דהיינו שתי חטאות ועולה אחת, ופירשו אחד מן הקינין פרידה עולה לזו ופרידה חטאת לזו, ואחד מן הקינין הניחו סתומה שלא פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, והשלישית פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, אבל בעלים לא נתפרשו, הרי חטאת ל��ו ועולה לזו וקן סתומה וקן מפורשת, וצריך להקריב שני הקינין הללו סתם על שתיהן, העולות למעלה וחטאות למטה, ועולה לזו וחטאת לזו צריך להקריב לשם בעלים. ואם נתנם הכהן חציין למטה וחציין למעלה, אין כשרה אלא סתומה, דהי מינייהו דעבד עולה והי מינייהו דעבד חטאת, כשר, כיון שכל קן וקן היה בפני עצמו:",
+                "<b>מתחלקת ביניהם.</b> הואיל ובעירוב לקחום, האחת יצאה ידי חטאת והאחת יצאה ידי עולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת שנתערבה בחובה.</b> כלומר הא דתנינן לעיל בפרק קמא חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה, שפעמים שעולה אותו מנין למחצה כשר ומחצה פסול, ופעמים שעולה לפחות ממחצה, ומפרש ואזיל כיצד:",
+                "<b>חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול.</b> פירוש, שני קינין חובה שיש בהן כפלים בחטאת כגון שהקריב מהן עולה אחת ונשתיירו שתי חטאות ועולה אחת:",
+                "<b>מחצה כשר ומחצה פסול.</b> שעולה אחת הנשארת אינו יכול להקריב שמא זהו שנקבע לחטאת, וחטאת המעורבת אינו יכול להקריב שמא היא העולה הנשארת, הלכך אינו מקריב אלא שתי החטאות, והחטאת המעורבת והעולה הנשארת פסולין, והיינו מחצה כשר ומחצה פסול:",
+                "<b>חטאת שנים בחובה מנין שבחובה כשר.</b> פירוש, כגון שקרבה חטאת אחת מן השני קינין ונשתיירו שתי עולות וחטאת אחת, הרי הן ד׳ פרידות עם חטאת שנתערבה ביניהן, והרי אינו יכול להקריב שתי העולות שמא יקח חטאת המעורבת, וגם שתי חטאות לא יקריב שמא יקח אותו שנקבע לעולה, הלכך אינו מקריב אלא חטאת אחת, הרי עולה אותו מנין הפחות שבחובה לפחות ממחצה כשר. וכהאי גוונא מפרשינן נמי וכן עולה שנתערבה בחובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי עלי קן לכשאלד זכר.</b> ביולדת עניה עסקינן. דאילו עשירה מביאה כבש לחובתה:",
+                "<b>והכהן צריך לעשות שלש למעלה.</b> שקן נדבה שתיהן עולות וקן של חובה עולה למעלה וחטאת למטה, והוא לא עשה כן, אלא שתים למעלה ושתים למטה, ולא נמלך בה לדעת על מה הביאתן, ונפסלה פרידה אחת, הלכך צריכה שתביא פרידה אחרת ותקריבנה למעלה:",
+                "<b>ממין אחד.</b> כלומר, במה דברים אמורים, כשהיו ממין אחד. אבל היו השני קינין שהביאה משני מינים, דהיינו קן אחד תורים וקן אחד בני יונה, צריכה להביא פרידה אחת תור ופרידה אחת מבני יונה, כדי להשלים הפרידה שנפסלה, דלא ידעינן אם מן התורים אם מן בני יונה היתה, ותנן לעיל אין מביאים תורים כנגד בני יונה כו׳:",
+                "<b>פירשה נדרה.</b> כשהביאה שני קינין לכהן פירשה ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי:",
+                "<b>ממין אחד.</b> כלומר אם שני קינין הללו היו ממין אחד דהיינו שניהן תורים או שניהן בני יונה, והקריב מהן הכהן שתים למעלה ושתים למטה, אין כשר אלא פרידה אחת מכל הארבע שהקריב, והיא העולה שבחובה, מידי דהוי כעולה שנתערבה בחובה דאמרן. לעיל אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, וצריכה להביא עוד שלש פרידות ומקריב מהן אחת למטה והיא החטאת שבחובה, ושתים למעלה והוא הנדר:",
+                "<b>משני מינים תביא ארבע.</b> אם הביאה שני קינין משני מינים ופירשה נדרה ולא ידע הכהן איזה שתים מהן עשה למעלה ואיזה עשה למטה, צריכה להביא ארבע פרידות דשמא השתי תורים שהביאה לנדרה והן עולות נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו, ושני בני יונה שהן חובה נעשו למעלה ונשאר עליה בן יונה אחד לחטאת מחובתה, או שמא שני בני יונה של חובה נעשו למטה ונשאר עליה בן יונה של עולה מחובתה:",
+                "<b>קבעה נדרה.</b> כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני. ופירשה נדרה דלעיל, לא פירשה כלום בשעת הנדר, אלא לאחר שנדרה סתם הרי עלי קן הביאה מאיזה מין שרצתה ואמרה אלו לנדרי:",
+                "<b>צריכה להביא עוד חמש פרידות.</b> הכא מיירי כגון שלאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה עם חובתה אל הכהן עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם נדרה עשה למעלה וחובתה למטה אם להיפך, והיא גם היא שכחה איזה מין קבעה לנדרה אם תורים אם בני יונה, צריכה להביא עוד חמש פרידות, דשמא הנדר נעשה למטה והחובה למעלה ואין כשר אלא עולה שבחובה בלבד ונשאר עליה חטאת של חובה ושתי עולות של הנדר, ומפני ששכחה באיזה מין קבעה נדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כדי לצאת ידי נדרה, וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת להשלים חובתה, הרי חמש פרידות. והני מילי, כשהביאה מתחילה נדרה וחובתה הכל ממין אחד. אבל אם ידעה שמתחילה הביאה נדרה וחובתה משני מינים ושכחה מאיזה מין קבעה נדרה, צריכא להביא שש פרידות, ארבע להשלים נדרה דהיינו שתי תורים ושני בני יונה כדאמרן לעיל, כיון שאינה יודעת באיזה מין קבעה לנדרה וצריכה לצאת ידי שניהם, ושתי תורים או שני בני יונה לעשות אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה. והכא לא אמרינן דדי לה בבן יונה או תור לחטאת בלבד ותעלה לה העולה שהקריבה תחילה לשם חובה כדאמרן לעיל, דבשלמא כשהביאה ממין אחד, אינה צריכה להביא לעולת חובתה, ממה נפשך, אם אותן תורין שקבעה לנדרה נעשה למטה שתיהן, א״כ חובתה למעלה כולה ויצאה ידי חובתה מעולה, ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה, א״כ נדרה נמי נעשית אחת למעלה ואחת למטה ויצאה ידי נדרה מתוך אחד, ושתי תורים שהביאה עכשיו באחת יצאה ידי נדרה ובאחת ידי עולת חובתה. ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה, השתי תורים שהביאה עכשיו באחת השלימה חובתה והאחת היא נדבה, וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל. ואם היו הראשונים יונים תביא עכשיו חטאתה בן יונה, ועולה אינה צריכה ממה נפשך כמו שאמרנו בתורים. אבל כשהביאה שני מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה וגם שכחה מה פירשה, ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה. סבור ששניהן חובות סתומות, תביא ארבע לנדרה, שתי תורין ושני יונים, לפי שאינה יודעת איזה מין קבעה לנדרה, וגם שני מינין [צריכה לחטאת לזוגה לעולת חובתה], לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה, ואנן תור כנגד תור ויונה כנגד יונה בעינן:",
+                "<b>נתנתם לכהן ואין ידוע כו׳</b> כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה והביאה לכהן קן לנדרה וקן לחובתה ואינה יודעת מאיזה מין קבעה נדרה ומאיזה מין קבעה חובתה, או אם נתנה לכהן שני מינין או מין אחד והכהן אינו יודע אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה למעלה ומחצה למטה, הרי זו מביאה ארבע פרידות לנדרה שתי תורין ושני בני יונה, ומביאה גם כן שתים לחובתה אחת חטאת ואחת עולה מאיזה משני מינים שתרצה, ומביאה חטאת:",
+                "<b>אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו׳</b> כשם שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד, וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל, הכא נמי כשנדרה תחילה קודם שהביאה כלום לא היתה צריכה אלא קן לנדרה וקן לחובתה, ולאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה, לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב, צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה וארבע לחובתה כדאמרן:",
+                "<b>ק��ניו לחצוצרות.</b> לשופרות. דקרינן לשיפורא חצוצרתא:",
+                "<b>אף צמרו.</b> לעשות ממנו תכלת. עושים מצמרו מעיל שכולו תכלת ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. ותנא קמא תכלת לא קא חשיב, לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים שעל שוליו סביב:",
+                "<b>רבי שמעון בן עקשיא אומר.</b> אף כל זה דומה להך מילתא, דכשם שכשהוא מת קולו שבעה, כך זקני תורה כל זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כח, הן מוסיפין חכמה:",
+                "<b>שנאמר מסיר שפה לנאמנים.</b> ובעמי הארץ משתעי קרא, דלעיל מיניה כתיב מסיר לב ראשי עם הארץ:",
+                "<b>בישישים חכמה.</b> היינו תלמידי חכמים. דאילו עמי הארץ, חכמת מה להם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Meilah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,302 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Meilah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "קדשי קדשים ששחטן בדרום – even though that their law is to be slaughtered in the north [part of the Temple courtyard] (see Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 1), do not say that is like the one that is strangled (see Talmud Meilah 2a) for they were like Holy Things that died when they left the realm of religious sacrilege according to the Written Torah, that it comes to tell us that Holy Things/sacrifices that died are not worthy at all. But the south [part of the Temple courtyard] assuming that it is not appropriate for the Holy of Holies but is appropriate for offerings of lesser sanctity, therefore, they commit religious sacrilege with them, but a person who benefits from them the equivalent of a perutah/penny brings the sacrifice for religious sacrilege. But not only that they were slaughtered in the south and their blood was received In the north that one commits religious sacrilege because the essence of Divine service in the north is [according to law], and from the received tradition and onward, it is the commandment of the priesthood, but even if they were slaughtered in the north and the received their blood in the south, even though tha t the essence of the Divine service is in the south not according to the law, even so, they commit religious sacrilege through them.",
+                "וזרק דמו בלילה – even though that night is not the time of offering [of the sacrifice), one commits religious sacrilege with them",
+                "בלילה וזרק דמן ביום – his all the more so that one is committing religious sacrilege, because he sprinkled [the blood] during the day, which is the essence of Divine service. But it is taught “this but one doesn’t have to state that.”",
+                "או ששחטן – [slaughtered them] in the north , and he thought about eating them outside of their time which is פיגול/an offering disqualified by improper intention which is punishable by extirpation/כרת , or outside of their place which is disqualified which does not have [punishment of] extirpation, one commits religious sacrilege through them.",
+                "כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים – even though it once again became disqualified and they are not permitted to eat them, nevertheless, we don’t commit religious sacrilege with them.",
+                "שלנה – after sprinkling, or that it became defiled or that went outside of the courtyard after the sprinkling [of the blood], even though that it is not appropriate for the Kohanim, since it had one hour of availability to [for use[ prior to being left overnight, we don’t commit religious sacrilege with it, for we don’t call it “God’s holy things,” for it was appropriate for the Kohanim.",
+                "ושקבלו פסולים וזרקו את דמה (the blood of which disqualified men have received or tossed) – the ineligible had received its blood, even though that those that sprinkled/tossed it were fit, or that those who sprinkled it were disqualified, even though who received it were fit. But if after the disqualified had received the blood and sprinkled it, the fit [priests] returned and received the rest of the lifeblood (i.e., the last blood that exits before the animal is dead -which is about one-fourth of a LOG – see Tractate Zevakhim, Chapter 3, Mishnah 1 ) and sprinkled it, thereby the sprinkling by the fit is makes inappropriate use of sacred property, but permits the meat to the Kohanim, there isn’t religious sacrilege. And these words refer to the rest of the disqualified, other than those who are ritually impure, but someone ritually impure who received the blood and sprinkled it, even though the fit returned and received the rest of the lifeblood [of the animal] and sprinkled it, the meat did not have a period of availability [for use by the Kohanim] and one commits religious sacrilege, for the ritually impure, since is appropriate for the Divine Service of the community, as the sacrifice of the community postpones the ritual defilement, when he he tossed the blood, the rest of he blood became remnants, and furthermore, the tossing by the fit of the blood is not an inappropriate use of sacred property to permit the meat, and among the disqualified, you don’t have an individual who makes the blood of the remnants other than the ritually impure alone."
+            ],
+            [
+                "בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים (beyond the veils of the courtyard) – and afterwards it (i.e., the meat) came in and afterwards tossed/sprinkled the blood.",
+                "ר' אליעזר אומר מועלים בו – even though he tossed/sprinkled the blood, for Rabbi Eliezer holds that tossing/sprinkling [of the blood] does not take effect/benefit to [meat] that leaves to exclude something from religious sacrilege.",
+                "ואין חייבין משום פגול נותר וטמא – for since it (i.e., the meat) left [the courtyard]. For tossing/sprinkling is fit for it establishes פיגול/an offering disqualified by proper intention, but it is not disqualified.",
+                "רבי עקיבא – Rabbi Akiva holds that we don’t commit religious sacrilege with it. For he holds that tossing/sprinkling [of the blood] takes effect for [the meat] that goes out to exclude it from religious sacrilege.",
+                "אבל חייבין כו' – but, the language of “surely!”/”truly!”- like truthfully. But when Rabbi Akiva said that tossing/sprinkling [the blood] take effect for [the meat] that leaves [from the courtyard], as for example, that part of the meat went out but not all of it, that because it is effective for that part that is inside [the courtyard], it is effective also for that part [of the meat] that left [the courtyard] to the outside. And the Halakha is according to Rabbi Akiva.",
+                "אמר ר' עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה – now he brings a proof to that which he sasid that tossing/sprinkling effects that [meat] which left [the Temple courtyard].",
+                "והרי שתיהן עומדות (both of them are available)– are both slaughtered and their blood was received in two cups and he tossed/sprinkled the blood from one of them.",
+                "לא כשם שדמה – of that one.",
+                "פוטר את בשרה – from religious sacrilege.",
+                "כך הוא פוטר את בשר חברתה– whose blood was not tossed/sprinkled, since he was able to sprinkle/toss the blood of which of them that he wanted.",
+                "ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה – even though it is disqualified, that it is permitted as a sin-offering. Does it not follow that it will exempt its own flesh, even though it was disqualified when it went out [of the courtyard?” But Rabbi Akiva did not say that just as its blood exempts its flesh, so too it exempts the flesh of its fellow [sacrifice], but rather, when he slaughtered two sin-offerings as one, because if he wanted, he toss/sprinkles from this one, if he wanted, he sprinkles/tosses from that one, but [in the case of] one after another, Rabbi Akiva did not say that the blood would exempt the flesh of its fellow [animal sacrifice]."
+            ],
+            [
+                "אימורי קדשים קלים – we don’t commit religious sacrilege with those portions of the sacrifice offered on the altar of lesser Holy Things other than after the sprinkling/tossing of the blood, as we stated at the end of the chapter (see Mishnah 4), and if they went out [from the Temple courtyard] before the sprinkling/tossing of the blood.",
+                "ר' אליעזר אומר אין מועלין בהן – just as that Rabbi Eliezer has [the opinion] that the sprinkling [of the blod] does not effect [meat] that leaves [the Temple courtyard] to exclude the meat of the most Holy Things from becoming religious sacrilege, here too, it does not take effect [for meat] that leaves to include the parts of the sacrifice offered on the altar of lesser Holy Things regarding religious sacrilege, and just as Rabbi Akiva has the opinion that sprinkling/tossing of the blood effects that [meat] which leaves [the Temple courtyard] to exclude the meat of the Most Holy Things from religious sacrilege, it effects that [meat] which leaves to include the portions of the sacrifice offered o the altar of lesser Holy Things regarding religious sacrilege."
+            ],
+            [
+                "מעשה דמים – this sprinkling/tossing of the blood.",
+                "ואין מועלין בבשר – after the sprinkling/tossing of the blood, there is no religious sacrilege with the flesh/meat, for already it has its hour of availability [for use by] the Kohanim (see Mishnah 1 of this chapter), which isits leniency, for because of the sprinkling/tossing of the blood, there comes the leniency that we don’t have religious sacrilege with it.",
+                "על זה ועל זה – whether for those portions of the sacrifices offered on the altar whether on the flesh/meat after the sprinkling/tossing [of the blood[.",
+                "חייבין משום פיגול – if he had the wrong intention in one of the four [Divine] Services, for sprinkling/tossing [of the blood] establishes for the wrong intention and also establishes for remnants/left-overs and that which is ritually impure, and this is make a stringemcy.",
+                "ובקדשים קלים – after the sprinkling/tossing [of the blood].",
+                "כולו להחמיר – and they commit religious sacrilege with those portions of the sacrifice offered on the altar, for it is was already appropriate to “on High” (i.e.,God), and these are Holy Things and not the money of the owners.",
+                "ועל זה ועל זה – whether on the portions of the sacrifice offered on the altar or on the meat/flesh, they are liable for it because of improper intention, left-overs/remnants, and that which is impure. And that means all of it is for stringency."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חטאת העוף. הוכשרה ליפסל – that is to say, from when the bird is killed by pinching its neck with a finger nail, holiness is added to it, and it becomes disqualified if a טבול יום /a Kohen who has immersed himself that day, but is awaiting sunset, had come in contact with it or someone lacking atonement/מחוסר כפורים (i.e., like a woman after childbirth, a male or woman with a flux, a healed leper who have to bring a sacrifice to complete their purification). But especially if It was disqualified by a Tevul Yom. But it does not become unclean to make others unclean, for just as the Tevul Yom disqualifies the heave-offering/Terumah, so it also disqualifies that which is holy.",
+                "הוזה דמה חייבין עליה משום פגול – for it refers to the sprinkling of the sin offering of a bird in the place of sprinkling of an animal/cattle, for sprinkling [of the blood] establishes disqualification of an offering of inappropriate intention when he thought about it prior to this like the sprinkling of the blood of cattle and furthermore, there is the prohibition of remnant and impurity.",
+                "ואין בה מעילה – for since its blood had been sprinkled there is [in it] a moment of availability for the Kohanim."
+            ],
+            [
+                "מיצה דמה (the wringing/squeezing out of the blood) – the squeezing/wringing out of the burnt offering of the bird refers to the place of the sprinkling of the [blood] of the animal and the sprinkling of the sin-offering of the bird, for concerning the burnt-offering of the bird it is written (Leviticus 1:15 – also see Tractate Zevakhin 6:5): “and its blood shall be drained out [against the side of the altar].”",
+                "עד שתצא לבית הדשן – for since all of it is burnt entirely, and there is no moment of availability [for use by the priests] at the end, one always commits religious sacrilege with it until it is burned entirely, and one takes from its ashes in the removal of the ashes from the altar, as it is written (Leviticus 6:3) “and he shall take up the ashes to which the fire has reduced the burnt- offering on the altar [and place them beside the altar].”"
+            ],
+            [
+                "פרים הנשרפים – for the Kohanim do not have a moment of availability [for use] at all.",
+                "הוזה דמן כו' – the sprinkling of their blood establishes them for inappropriate intention to be punishable by extirpation for a person who eats of them, if he had in mind an undue intention [in the performance of a sacrificial ceremony] at the time of the ritual slaughter to offer their portions of the sacrifices offered on the altar outside of their appropriate time, for since there is no moment of availability [for use] by the Kohanim, they commit religious sacrilege with them in the house of the ashes outside of the camp where they were burned if he benefited from them.",
+                "עד שיתך הבשר (until the flesh is charred in small lumps) – that is to say, that it will be burned and become charcoal/used for kindling. But after it is charred into small lumps, furthermore, there is no sacrilege, for there is nothing where its command is performed where one commits religious sacrilege."
+            ],
+            [
+                "ואין מועלין בעורה – because it belongs to the Kohanim, as it is written (Leviticus 7:8): “the priest [who offers a man’s burnt offering] shall keep the skin of the burnt offering that he offered.”",
+                "אבל מועלין בבשר – all the time that is burnet on the altar, it is burnt entirely.",
+                "עד שתצא לבית הדשן – when they lift all the ashes from top of the altar and cast them in the ash heap. And furthermore, there is no sacrilege, for its command had already been done/fulfilled."
+            ],
+            [
+                "אין מועלין בבשר – for there is a period of availability for the Kohanim, for the meat of the sin-offering and guilt-offering and communal sacrifices of peace-offerings, are consumed by the Kohanim.",
+                "אבל מועלין ��אימורים – for there is no period of availability for the Kohanim."
+            ],
+            [
+                "שתי הלחם – that we bring on Shavuot/Atzeret.",
+                "קרמו פני הלחם בתנור (when they have formed a crust in the oven) – which is the beginning of their establishment, but this formation of a light crust on the dough is considered rendering fit to be made invalid by a Tevul Yom/one who immersed himself that day [but had to wait until sunset to be pure] and those lacking atonement [through bringing a sacrifice], like the ritual slaughtering of something of the Holy of Holies. But here, we don’t have the reading, \"ובלינה\" /being left overnight (which is found in the earlier Mishnayot of this chapter), because the “two loaves” are baked from the eve of the Festival [of Shavuot] and their baking does not supersede the festival and are eaten on the morrow on the Festival. But they are rendered fit to slaughter upon them the sacrifice, for since they have formed a light crust on their face, they are called, “bread.”",
+                "ואין בהם מעילה – for there is no period of availability for the Kohanim, and their commandment has already been fulfilled."
+            ],
+            [
+                "לחם הפנים – here also we don’t have the reading \"ובלינה\"/being left overnight, because it is baked on Friday (i.e., the Eve of the Sabbath) and is not consumed until the following Sabbath.",
+                "קרבו הבזיכין (when dishes of incense have been offered) – that is, its preliminary acts, that on Shabbat at the time of the removal of the bread, they would offer dishes of incense of frankincense.",
+                "ואין בו מעילה – for it was permitted to the Kohanim and its command had been performed."
+            ],
+            [
+                "המנחות מועלין בהן משהוקדשו – through the sanctification of the mouth [enunciating it].",
+                "ואין מועלין בשיריים – because there is a period of availability to the Kohanim.",
+                "אבל מועלין בקומץ (with the handful of the meal offering the priest takes to be put on the altar) = until it is burned completely and it leaves to the ash heap according to the law of the parts of the sin-offering and guilt-offering burned on the altar. And after that, there is no sacrilege with it, for its commandment had been performed."
+            ],
+            [
+                "ומנחת נסכים – the meal offering that comes with the sacrifice where there are no remnants, and all of these are burned entirely.",
+                "משהוקדשו – mere sanctification by mouth.",
+                "ופגול אין בהן – because they don’t have permitting factors",
+                "(i.e., in animal sacrifices the blood is the permitting factor while in meal offerings it is the handful of flour; an offering whose permitting factor was not offered is not rendered unfit by improper intention), as for example, peace-offerings and sin-offerings and guilt-offerings, that their blood permits the portions of offerings consumed on the altar and the meat/flesh to the Kohanim, or something that has a permitting factor to the altar alone, such as the burnt-offering of birds and oxen that are burned, that their blood is a permitting factor to the altar alone, as for example, the two loaves (brought as a communal sacrifice on Shavuot) that the blood of the lambs is the permitting factor, and the shewbread (see Leviticus 24:5-9) that are in the dishes are a permitting factor, as for example, the meal offerings that have a permitting factor through a handful of the meal offering which the priest takes to put on the altar. All of these, there is no liability because of inappropriate intention and left-over and impure until the permitting factors are offered, for this is written regarding inappropriate intention (Leviticus 7:18): “[If any of the flesh of his sacrifice of well-being is eaten on the third day,] it shall not be acceptable; [it shall not count for him who offered it. It is an offensive thing],” and we stated the same ceremonies which are needed for the atoning efficacy of the legally performed offering, are required for making it an unfit offering (the eating of which is punishable by extirpation). But the remnant and impure we derive from פיגול /offerings disqualified by inappropriate intention in Tractate Zevakhim in chapter two “All of the Sacrifices” /כל הזבחים (Talmud Zevakhim 28b and 45b).",
+                "כל דבר שאין לו מתירין – like those of the handful of the meal offering which the priest takes to put on the altar and the frankincense which are themselves permitting factors themselves but they do not permit any other thing.",
+                "חייב משום עליה משום נותר וטמא – because impure things we include them, from what is written (Leviticus 22:3): “if any man among your offspring, while in a state of impurity , partakes of any sacred donation that the Israelite people may consecrate to the LORD, that person shall be cut off [from before Me,” the Biblical verse speaks of all of the Holy Things to make one liable because it is impure, and that which is remnant is derived from the impure (see Talmud Zevakhim 45b)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד חטאת וכו' יומתו – that these are from five sin-offerings that we derive that they died, and these three have always died, whether prior to atonement or after atonement [of the person who brought them], for they are not offered. And this Mishnah is taught at the beginning of the fourth chapter of [Tractate] Temurah and there I have explained it."
+            ],
+            [
+                "המפריש מעות לנזירותו – but he didn’t specify, “these for my burnt-offering (he-lamb), and these for my sin-offering (ewe-lamb) and these for my peace-offering (ram).” (see Numbers 6:14)",
+                "לא נהנים ולא מועלים – with all of these monies.",
+                "מפני שהן ראויין להביא אותן שלמים – that is to say, that for each and every Me’ah (a small silver coin worth 32 Perutot or one-sixth of a Denar), we are able to say that he set them aside for peace-offerings. But peace-offerings are Lesser Holy Things and they don’t have the law of religious sacrilege associated with them, as is taught at the end of the first chapter [of Meilah, Mishnah 4], for Lesser Holy Things prior to the sprinkling/tossing of the blood, one does not commit sacrilege. But even though there is also among them the sin-offering and burnt-offering which are eligible for religious sacrilege, since there are also the monies for the peace-offerings which are not eligible for religious sacrilege, if he brought upon them the sacrilege sacrifice, we find that he brings unconsecrated things into the Temple courtyard, therefore, they are not available for benefit nor religious sacrilege.",
+                "מת – A person who sets aside money, and these monies were undefined, as he did not specify that these were for the sin-offering and these for the burnt-offering and these for the peace-offering, all these monies would all [to the Temple treasury] as a donation.",
+                "דמי חטאת ילכו לים המלח – for a sin-offering whose owners died.",
+                "דמי עולה יביאו עולה – as we state [Tractate Kinim, at the end of Chapter 2 – Mishnah 5]: “The woman who died let her heirs bring her bunt-offering,” for it is a mere gift.",
+                "ונאכלין ליום אחד – like the law regarding the peace-offering of the Nazir (see Mishnah Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 6 - also found in a standard traditional Siddur as part of the morning service).",
+                "ואינן טעונין לחם – for regarding bread, it is written (Numbers 6:19): ”and he shall place them (the shoulder of the ram, one unleavened cake and one unleavened wafer) and place them on he hands of the nazirite [after he has shaved his consecrated hair],” but he is not there since he died."
+            ],
+            [
+                "הדם בתחילה אין מועלין בו – that is prior to its (i.e., the blood’s) sprinkling/tossing, as it is written (Leviticus 17:11): “[For the life of the flesh is in the blood,] and I have assigned it to you for making expiation for your lives upon the altar,” for expiation I have given it but not for sacrilege.",
+                "יצא לנחל קדרון ומועלין בו – that is after the sprinkling/tossing [of the blood on the altar]. As it is taught in the Mishnah (see Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 6): “The two streams of blood that mingled together in the [flow of the] surrounding channel and flowed down into the Kidron Brook and are sold to gardeners for fertilizer and the law of sacrilege applies to them [until the sale].” This religious sacrilege is from the Rabbis and not from the Torah, for there is nothing where its command is performed and the law of religious sacrilege applies.",
+                "יצאו לשיתין – a perforation was in the altar through which the libations would descend to pits, and these are the foundations of the altar which are hollow and very deep. But if he placed his hand inside and received the libations prior to their descending into the pit, he does not commit religious sacrilege, for their command had already been fulfilled."
+            ],
+            [
+                "דשון מזבח הפנימי והמנורה – their ashes [of the incense] and the remnants of the wicks of the Menorah he would remove [from the inner altar] and place them near the outer altar, the place where he places there the removal of the ashes from altar of the outer altar, and after he took them out to there, they are not available for benefit nor do the laws of sacrilege apply, for in these, it is not written (Leviticus 6:3): “and place them beside the altar” as with the ashes of the incense of the burnt-offering.",
+                "המקדיש דשון בתחילה מועלים בו – this is what he said: a person who dedicates the monetary value of he ashes, at the outside, prior to his removing it to the Temple courtyard, the laws of sacrilege apply, as for example, that he said, “the monetary value of the ashes is upon me,” and afterwards he removed it outside and another person came and benefitted from the ashes, even though its commandment had already been performed, nevertheless, the laws of sacrilege apply, for since he benefitted from it and there is what is missing from the ashes, again, one cannot estimate how much they were worth when it is being evaluated, and is found that he is causing loss to that which is dedicated and because of this, he immediately commits sacrilege when he benefits from it.",
+                "תורין – when he sanctified them (i.e., the turtledoves) prior to their maturation and the pigeons after their maturation.",
+                "לא נהנין ולא מועלים – and this is not similar to lacking time (i.e., an offering cannot be made because its time to be offered has not yet arrived) for an animal/cattle which is holy prior to its appropriate time and it he offered it after his time, for an animal/cattle because this legal status required might easily have been attained because it is considered that it has sanctity when it possesses a defect in order to need redemption, it also has sanctify even when it is not at the appropriate time, but birds which one cannot say about them this regarding this legal status, for the defect does not invalidate the birds and they don’t have redemption, for redemption is only mentioned regarding cattle, that is so that theey don’t have the sanctity of being offered too early.",
+                "תורין שלא הגיע זמנן מועלין בהן – since later on they are appropriate, they have the application of the laws of sacrilege now. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "במה דברים אמורים בקדשי מזבח – since milk and eggs are not appropriate for the altar, therefore they are not available for benefit and the laws of sacrilege do not apply to them.",
+                "אבל בקדשי בדק הבית – that is so that the laws of sacrilege apply to them, since they are the sanctify of money, and are appropriate for the repair of the Temple house. But in the Gemara (Tractate Meilah 12b) it explains that this Mishnah is deficient and should be read as follows: When is this said? When they sanctified the things of the body to the altar, but if their monetary value is dedicated for the altar, such as if he said, “the value of this bird,” or “the value of this animal is dedicated to the Temple” to bring from them a burnt offering, it is made as if one dedicated them for the repair of the Temple house, for certainly the dedication of the monetary value of the altar, the laws of religious sacrilege apply to the eggs and the milk."
+            ],
+            [
+                "כל הראוי למזבח – it states that their body is appropriate.",
+                "בור מלא מים – their body is appropriate for the repair of the Temple house for building, but their body is not appropriate for the altar, for it is not appropriate for the libation of waters but rather potable, running spring water, for they would not make water libations in the Temple other than from the waters of the Shiloah.",
+                "אשפה מלאה זבל – its body is not appropriate either for the altar nor for repair of the Temple house but rather for its monetary value.",
+                "שובך מלא יונים – it is appropriate for the altar but not for the repair of the Temple house.",
+                "אילן מלא פירות – it is appropriate for the altar for First Fruits but not for the repair of the Temple house.",
+                "שדה מלאה עשבים –  it is not appropriate either for the altar nor for the repair of the Temple house.",
+                "ואין מועלין במה שבתוכן – they are not subject to the law of sacrilege in what they became more valuable after it was dedicated [to the Temple].",
+                "ולד מעושרת (offspring of the tithe of cattle) – if a female cow came out tenth that passes under the shepherd’s staff (see Leviticus 27:32 – “All tithes of the herd or the flock – of all that passes under the shepherd’s staff, every tenth one – shall be holy to the LORD”), and it had a male issue prior to that, it cannot suck any further from her, for her male issue is unconsecrated, and she (i.e., the mother) is tithe, and it is found that he would be benefitting from the milk of something dedicated, for the tithing of cattle is something holy.",
+                "ואחרים מתנדבים כן – meaning to say, this one “that passed under the shepherd’s staff” undefined, It should not suck from it (i.e., the tithe of cattle), but others that had donated [their beasts] beforehand, are permitted to make a condition prior to tithing that if the tithe of their cattle should be a female beast, its milk would be unconsecrated in order that its young can suck from her with legal permission, and similarly also with the offspring of that which is dedicated, that they would not dedicate the milk of their mother. Such is what my Rabbis/Teachers have explained, but it is spoken with an expression of uncertainty. But Maimonides explained [that the expression] “and others donate,” that whomever whose heart causes him to donate who donate milk to cause to suck the offspring of a tithed and dedicated animal, because it is forbidden for offspring to suck from them, for the Rabbis declared that it should be considered like shearing and Divine service that is forbidden with Holy Things. Therefore, they don’t have a remedy other than that others will donate milk to cause them (i.e., the offspring) to suck, since they were forbidden from sucking from the milk of their mother. And this is correct.",
+                "לא יאכלו מגרוגרות של הקדש – and even if they made a condition that they would perform the work of their meals, we don’t eat from the dried figs of that which is dedicated [to the Temple], but rather, the treasure gives them the cost of food from that which is dedicated and they purchase [food] from the market.",
+                "וכן פרה – that threshes in the vetches of that which is dedicated [to the Temple], we muzzle its mouth so that it doesn’t eat from that which is dedicated, as it is written (Deuteronomy 25:4): “You shall not muzzle an ox while it is threshing,” with threshing that is appropriate for it you don’t muzzle, but you do muzzle [an ox] with threshing of dedicated/sacred things that is not appropriate for it, for it is not permitted to eat that which is dedicated/consecrated [to the Temple]."
+            ],
+            [
+                "שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש (the roots of a privately owned tree that come into consecrated ground) – they do not benefit nor do the laws of sacrilege apply, for we follow after the tree, and this refers to the tree of a private person. But these words, when there is nothing between the tree of a private person and the sanctified property other than sixteen cubits or less. But if there is between them more than sixteen cubits, the laws of sacrilege apply with the roots that are growing in the sanctified field, for it no longer follows after the tree.",
+                "ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין – (see the Talmud, Tractate Bava Batra 26b) as for example that there is between a consecrated tree and the ground of a private person more than sixteen cubits, that the roots that are growing are of the private person and they don’t follow after the consecrated tee since they are distanced from it by so much, therefore, the laws of sacrilege do not apply, But if there isn’t between them sixteen cubits or less, the laws of sacrilege apply.",
+                "מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש – My Rabbis/Teachers explained for me, as for example, that a well that is unconsecrated flows/gushes forth in a privately owned field, but it continues and goes out and passes through a consecrated field. We don’t derive benefit from it within the consecrated field. But the laws of sacrilege do not apply, because it is through a private [field] that it gushes forth.",
+                "יצאו – the water that is in this well that flows/gushes forth from the field of a private individual and passes in a consecrated field and leaves from the consecrated field, we derive benefit from it ab initio.",
+                "המים שבכד של זהב – this is concerning the libation of water in the seven days of the Festival [of Sukkot] as is taught in the Mishnah (in Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 10): “As the rite concerning it [is performed] on a weekday, so the rite concerning it [is performed] on the Sabbath. But on the Eve of the Sabbath one would fill with water from the Shiloah a gold jug which was not sanctified [and he would leave it in a chamber (in the Temple)],” but from those waters, they would not derive benefit nor would the laws of religious sacrilege be applicable, for they were not sanctified for the water libation for religious sacrilege until they were placed in a golden flask, which is a sanctified utensil.",
+                "ערבה – that they would lean them upright near the altar (literally, at the sides of the altar), as it is taught in the Mishnah in the Chapter “The Lulav and the Willow” (Chapter 4, Mishnah 5).",
+                "נותנים היו ממנו בלולב – at the outside before they would lean it. For even though they did not gather it other than in order to lean it on the altar."
+            ],
+            [
+                "קן שבראש אילן של הקדש – that the bird bruilt it from the wood and chips that it brought from another place.",
+                "שבאשרה יתיז בקנה – he should cause the nest to fall to the ground with a reed, and specifically, cause it to fly off, but he should not ascend on the Asherah/idolatrous tree, for if he ascends to take the nest, it is found that he is benefitting from the Asherah. But the eggs and the chicks that are in the nest, all the time that they need their mother, it is forbidden, whether at the top of a sanctified tree or whether at the top of an Asherah.",
+                "המקדיש את החורש – the Aramaic translation of “forest,” thicket, wild-growing bushes.",
+                "מועלים בכולו – in the trees and on the branches and on the leaves.",
+                "",
+                "הגזברים שלקחו את העצים – Maimonides explained, to include the pieces of wood that they cut with a saw at the time when they prepare them for beams, that they commit religious sacrilege with them.",
+                "ולא בשפויין (but not with their shavings/planings/chips) – thin boards that they planed/sawed from the trees when they split them.",
+                "נויה (sproutings, leaves and flowers) – leaves that are on the trees of the forest."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קדשי המזבח מצטרפים זה עם זה למעילה – if he benefitted from two kinds of Holy Things of the altar at the equivalent of a penny, he has committed religious sacrilege/misappropriation. But they combine also up to an olive’s bulk because of eating from sacrileges offered with the inappropriate intention or remnants or something impure, or to make one liable above an olive’s bulk outside the Temple courtyard.",
+                "קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה – for religious sacrilege. But there is no inappropriate intention or remnant with them.",
+                "קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה למעילה – but not for another thing, as we have said, that the Holy Things dedicated for the repair of the Temple do not have [the prohibitions] of offerings disqualified by inappropriate intention and remnant and ritual impurity."
+            ],
+            [
+                "חמשה דרים בעולה מצטרפים זה עם זה – to an olive’s bulk, to make one liable because of offering them outside the Temple courtyard, and to make one liable because of offerings disqualified by inappropriate intention, and remnant and [ritual] impurity, and for religious sacrilege if he benefitted from all of them the equivalent of a penny.",
+                "והסולת – the meal offering that comes with the burnt offering.",
+                "והיין – for the libations, for the burnt offering requires a meal-offering and libations.",
+                "וששה בתודה – for the offering of thanksgiving requires bread added to the five things that are associated with the burnt-offering (i.e., meat, fat, fine flour, wine and oil). But all of them combine up to an olive’s bulk for offerings disqualified by inappropriate intention, and remnant and ritual impurity, but not for religious sacrilege, for the thanksgiving offering and the Lesser Holy Things do not have religious sacrilege, as is taught at the end of the first chapter [of Tractate Meilah, Mishnah 4).",
+                "התרומה ותרומת מעשר – which is one one-hundredth of unconsecrated produce, and similarly, the tenth of the tenth of Demai/doubtfully tithed produce (see parallel text found in Tractate Orlah, Chapter 2, Mishnah 1).",
+                "והחלה – for even it is called Terumah/heave-offering, as it is written (Numbers 15:20): “as the first yield of your baking, you shall set aside a loaf as a gift.”",
+                "וביכורים – they are called Terumah/heave-offering, as the Master stated: (Deuteronomy 12:17): “or of your contributions”/\"ותרומת ידך\" – these are the first fruits, as it is written regarding them (Deuteronomy 26:4): “The priest shall take the basket from your hand [and set it down in from of the altar of the LORD your God].” (see Talmud Meilah 15b and Makkot 17a and parallels)",
+                "מצטרפים זה עם זה לאסור – that if [one part of] leaven fell from all of them in order to make leavened bread within the started dough of unconcentrated produce [of ninety-nine parts], it is forbidden.",
+                "ולחייב עליהן את החומש – he who eats from all of them inadvertently an olive’s bulk pays the one-fifth [in addition to the principal]."
+            ],
+            [
+                "כל הפיגולים – from burnt-offerings, from sin-offerings, and from guilt-offerings and peace-offerings.",
+                "מצטרפים זה עם זה – to consuming from them an olive’s bulk to becoming liable for extirpation. And similarly, all the remnants.",
+                "כל הנבילות מצטרפים – and even the carrion of an unclean animal with the carrion of a pure animal, combine to an olive’s bulk regarding ritual impurity. But not in regard to flogging, for he is not flogged until he consumes an olive’s bulk of the carrion of only a pure animal, or an olive’s bulk from only an impure animal, because they are two categories/denominations, for one who consumes the flesh of an ritually impure animal is not flogged because of carrion other than because of his eating the flesh of an ritually impure animal.",
+                "וכל השרצים מצטרפים זה עם זה – for an olive’s bulk, to make those who consume them liable for flogging, and the eight reptiles that are written in the Torah (Leviticus 11:29-30) combine with each other, to make those who consume them liable for a lentil’s bulk. According to the measure of their ritual impurity, so is the measure of their consumption.",
+                "דם השרץ ובשרו מצטרפים – for we extend the scope/include them from Scripture as it is written (Leviticus 11:29): “the following shall be impure for you from among the things that swarm on the earth,” to include he blood of that which swarms that it will defile like its flesh.",
+                "כל שטומאתו ושיעורו שוין (all things that are alike in [duration of] uncleanness and in requisite measure)– as, for example, carrion with carrion, or reptile/creeping animal with reptile/creeping animal.",
+                "טומאתו ולא שיעורו ([in duration of] uncleanness but not in requisite measure) – as, for example, carrion and reptile as their uncleanness is similar, and both of them there are ritually unclean until evening, but not their requisite measure, [since] for carrion, the measure of its uncleanness is an olives bulk, whereas for reptiles, its measure is a lentil’s bulk.",
+                "ושיעוריו ולא טומאתו – as for example, a carrion and a dead person, for both of them defile in an olive’s bulk. But not in its defilement, for whereas defilement with a dead person is seven [days], and defilement with a carrion is only until the evening.",
+                "לא טומאתו ולא שיעורו – as for example, a dead person and a reptile, for defilement with a dead person is seven days, but defilement with a reptile is only until the evening. But with its requisite measure also, they are not equal/equivalent, for the measure of defilement with the dead is an olive’s bulk, and the measure of a reptile is as a lentil’s bulk.",
+                "אלו אין מצטרפין זה עם זה – since they are separate entities."
+            ],
+            [
+                "שני שמות (two categories) – two separate negative commandments.",
+                "בקל שבשניהם (the lesser of the two of them)- that is to say, it combines for [ritual] defilement even with the lesser requisite measurement, as for example, that it would combine for less than the equivalent of a lentil’s bulk of a creeping reptile to complete the equivalent of an olive’s bulk of a carrion, and all the more so, that it would not combine to the requisite greater measurement. And similar, half of an olive’s bulk of a dead corpse does not combine to a half of an olive’s bulk of carrion to become impure, even for the impurity until evening.",
+                "אוכל שנטמא באב – this is the offspring of a first degree of uncleanness.",
+                "שנטמא בולד הטומאה – this is the offspring of second degree of uncleanness.",
+                "מצטרפין זה עם זה – to the equivalent of an egg’s bulk, which is the measurement of impurity for foodstuffs.",
+                "לטמא בקל שבשניהם – to become third-degree [of uncleanness] in the manner that the second [degree of uncleanness] becomes third [degree of uncleanness], which is the lesser of the two of them. But it does not combine to that which would become second [degree of uncleanness] like it makes the first [degree of uncleanness] become second [degree of uncleanness], for if so, it was like the greater/more stringent of the two of them."
+            ],
+            [
+                "לפסול את הגויה – a person (i.e., a Kohen) who consumes ritually impure foods at the volume of half-a-loaf [of bread] which is an egg and a half [in volume] according to the words of Maimonides, and two eggs’ [bulk] according to the words of my Rabbis/Teachers, his body is made invalid from eating heave-offering/Terumah and invalidates the Terumah through his contact until he immerses [in a Mikveh].",
+                "במזון שתי סעודות לעירוב (see also Tractate Eruvin, Chapter 8, Mishnah 2) – A person who wants to walk more than two-thousand cubits on Shabbat makes a joining of borders/ עירובי תחומין and places the food for two [Sabbath] meals in the place where he desires that he will establish his Eruv, and he walks from the place of his Eruv and beyond [another] two-thousand cubits. And this is six eggs according to Maimonides and eight eggs according to my Rabbis/Teachers.",
+                "בכביצה לטמא טומאת אוכלין – for food does not defile with less than an egg, as it is written (Leviticus 11:34): “As to any food that may be eaten, [if shall become impure if it came in contact with water],” that implies a food that is eaten at once, and the Sages estimated that the esophagus does not hold more than the egg of a chicken.",
+                "בכגרוגרת להוצאת שבת (see also Tractate Shabbat, Chapter 7, Mishnah 4) – a person who removes foodstuffs on the Sabbath from one domain to another is not liable with less than a dry fig’s bulk.",
+                "בככותבת ביום הכיפורים (see also Tractate Yoma, Chapter 8, Mishnah 2)– The Biblical verse changed it and wrote (Leviticus 16:29): \"תענו\" /”you shall practice self-denial,” but did not write “תאכלו “/”you shall [not] eat,” that implies that the All-Merciful was not stringent other than with self-denial/affliction, and the Sages estimated that with a date a person’s mind is set at ease, ut less than a date, a person’s mind is not set at ease.",
+                "לפסול את הגויה ברביעית – a person who drinks impure liquids at a volume of a quarter-LOG, his (i.e., the Kohen’s) body is invalidated from consuming heave-offering/Terumah and invalidates Terumah through his contact until he immerses [in a Mikveh]",
+                "וכמלוא לוגמיו (a mouthful, a quantity of liquid filling up one’s cheek) – that he drinks a quantity filling up his cheek on Yoom Kippur is liable. Less than this, he is exempt (see Tractate Yoma, Chapter 8, Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "הערלה וכלאי הכרם מצטרפין (see also Tractate Orlah, Chapter 2, Mishnah 1) – that if he consumed half-of-a-measure from this one (i.e., Orlah/fruit that grows during the first three years after a tree was planted) and half-of-a-measure from that one (i.e., Kilei HaKerem/food crops in a vineyard – which unlike the prohibition of a mixture of seeds, it is prohibited to derive any benefit from the crop grown in the vineyard and all of the produce must be burned – see Tractate Kilayim), they combine [together to make that person liable] to be flogged [forty times – actually, forty minus one). Alternatively, Orlah and Kilei HaKerem are mixed together that fell into something permitted, they combine [to become prohibited] with dry produce in one out of two hundred, and with moist produce, if it provides a taste/flavor.",
+                "אינן מצטרפין – since they are two distinctive categories, but if there is in a pot to nullify her taste of the Orlah/fruit that grows during the first three years after a tree was planted, on its own, and the taste of Kilei HaKerem/food crops in a vineyard on its own, everything is permitted. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.",
+                "הבגד – which defiles [through the treading of someone with a flux] three handbreadths by three handbreadths.",
+                "והשק – that it defiles [through the treading of someone with a flux or other impurities] four handbreadths by four handbreadths.",
+                "והעור – five handbreadths by five handbreadths.",
+                "והמפץ (poor-man’s mattress) – six handbreadths by six handbreadths. The cloth/בגד combines with the sack/שק – that is less than it, to become defiled by four handbreadths by four handbreadths. And similarly, each other combines to that which is a less than it, and all of them combine with each other to defile according to the lesser measurement of defilement, but not the lesser with the greater.",
+                "מפני שהן ראוים לטמא מושב (suitable to be made unclean as that used for sitting) – that is to say, even though we have stated above (see Mishnah 3 of this chapter) that everything where their measurements are not equivalent they do not combine, here they combine even though their measurements are not equivalent, for since they are equivalent for this things – each one of them suitable to be made ritually impure as that used for the sitting of the person with a flux, therefore, they combine for the defilement of sitting."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע\"פ לא פגם מעל (even though he did not cause deterioration) – it is a dispute between Rabbi Akiva and the Sages is explained in the Gemara (Tractate Meilah 18a) in regard to a garment worn between other [garments] (literally, “middle garment), for the garment deteriorates immediately, because he rubs himself against the walls. But they also don’t dispute also regarding the inner garment that is against his skin, for that one also deteriorates immediately on account of sweat, but only regarding the “middle garment” [do they dispute]. Rabbi Akiva holds for since that is a thing that does not deteriorate immediately, even though it does deteriorate after time, it is like something that has no deterioration and they commit religious sacrilege with it, because he benefited from it the equivalent of a penny. But the Rabbis hold for since there is deterioration regardless, we don’t commit religious sacrilege with it until he causes deterioration.",
+                "כיצד – anything that does not deteriorate, as for example, [if a woman] put a chain around her neck, a golden chain/necklace dedicated to the Temple property, or a ring in her hand or she drank from a golden cup dedicated to the Temple property (see Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 4). All of these, there is no deterioration in them, but rather, since she benefitted from them the worth of a penny, she has committed religious sacrilege. And how do we estimate benefit with them? We estimate how much a woman wants to give when she lends ornaments as they are to take them to a wedding meal to be honored by them, like that measurement that she pays to the Temple property the principal plus one-fifth when she used them.",
+                "וכל דבר שיש בו פגם – as for example, he wore a shirt or covered himself with a cloak or used an ax to split wood, because they will eventually deteriorate, he did not commit sacrilege until he caused deterioration in them the equivalent value of a penny.",
+                "תלש – [tore] hair.",
+                "מן החטאת – we are speaking of a sin-offering of something with a defect that stands to be redeemed and it is something that has a deterioration, therefore, he did not commit sacrilege until he causes deterioration the equivalent value of a penny, but in the pure sin—offering that the pulling of wool and hair out [of the lamb], he didn’t do anything, for as such it is appropriate to be offered now, like it was at the beginning, it would be like the golden cup which is something that has no deterioration, and since he benefitted from it, he has committed religious sacrilege.",
+                "כשהיא מתה כיון שנהנה מעל – for since it died, it is not redeemable, for we don’t redeem Holy Things to feed them to dogs, and we are speaking about whether it is was a pure sin-offering or a sin-offering with a defect (see Tractate Meilah 19a)."
+            ],
+            [
+                "ופגם כחצי שיעור – as, for example, he wore Holy clothing with the benefit of the measurement equivalent to one-half of a penny and deterioration of one-half of a penny, that he tore it and caused deterioration to it like the measurement of one-half of a penny.",
+                "שנהנה בשוה פרוטה דבר אחד – that it has in it deterioration but he didn’t cause deterioration.",
+                "ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר – as, for example, he spilled liquid of Holy things but did not benefit.",
+                "הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד – on himself, and there will be on the thing that has in it deterioration, for regarding religious sacrilege, it is written (Leviticus 5:15): “[When a person commits a trespass,] being unwittingly remiss [about any of the LORD’s sacred things],” and with the consuming of heave offering, it is written (Numbers 18:32): “You will incur no guilt,” just as the sin that is stated regarding the eating of heave-offering one causes deterioration and derives benefit, and just as he caused deterioration and benefited, even the sin offering mentioned In regard to religious sacrilege, it needs to be that he causes deterioration and benefits and in that thing itself that he causes deterioration, he derived benefit and not with another thing (see Talmud Meilah 19b)."
+            ],
+            [
+                "במקודשין אלא בבמה וכלי שרת – a pure animal/beast, a pure animal/beast that is of the Holy Things of the altar. For these don’t exist for the redemption and are not eligible for deterioration, for even if one person rode on the animal/beast and it became weak or he tore out [hair] from its wool, it is still worthy for sacrifice, but there is sacrilege after another sacrilege in it. And similarly, if one person drank from a golden cup, even if he caused it deterioration and it became worse, because it has the holiness [of the body], and does not refer to redemption, it is still appropriate for [Divine] service and there is in it one sacrilege after another. But the Holy Things of keeping the Temple in repair, as, for the example, the beasts/animals of the Holy Things of Temple repair, there is no religious sacrilege after religious sacrilege, because they are things that are redeemed, but because one person committed sacrilege with it when he removed it to unconsecrated use, furthermore, it lacks religious sacrilege.",
+                "רבי אומר כל דבר – that has no deterioration and is not disqualified, which is every thing that has no redemption, like those that we mentioned, even if he caused deterioration to it, there is sacrilege following sacrilege. But there is a distinction between the first Tanna/teacher and Rabbi [Judah the Prince], regarding the pure Holy things of the Altar that were made in them defects, and he transgressed and slaughtered them prior to redemption. Rabbi [Judah the Prince] states that they should be buried, because they required placement and appraisement and that is not possible because they died Therefore, they should be buried, for since they no longer are capable of being redeemable, there is sacrilege following sacrilege, when someone benefits from them after ritual slaughter (and he adds the issue of the dedication of wood to the altar, for according to him, their law is like a sacrifice). But the Sages say that they should be redeemed (see Talmud Meilah 19b and Tractate Menahot 106b), for they don’t require placement and appraisement, and si the holiness of these monies there is no religious sacrilege following religious sacrilege. And the Halakah is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "הרי זה לא מעל – In the Gemara (Tractate Meilah 20a), it establishes it with the treasurer of the that which is consecrated, as they were the stone or beam that were transmitted to his hand from the outset, but when he took them for himself, they still were in the domain of that which is consecrated, for where he carried them in his house, they were in the domain of the consecrated as at first, but if he gave it to his fellow, he removed it from his domain and changed it from that which is consecrated to unconsecrated and he committed religious sacrilege, but his fellow did not commit sacrilege for it had already gone to unconsecrated matters.",
+                "בנאה בתוך ביתו – he didn’t build it within the structure of his house in actuality , for if so, he would benefit immediately when he added it to the building of his house. But rather, as for example, when he placed it in the aperture in the roof looking to the ground floor that is not in the building, for now, he has no benefit until he will live underneath it and benefit from it the equivalent of a penny, such as that his produce were placed underneath the aperture in the roof, but rains were dripping upon them, but he closed the mouth of the aperture in the roof with a sanctified stone, since it protected them for the equivalent of a penny, he committed religious sacrilege.",
+                "נתנה לבלן – in order that he would permit him to bathe in the bathhouse."
+            ],
+            [
+                "אכילתו ואכילת חברו – he ate one-half a measure and fed his fellow one-half a measure, or he benefitted one-half a measure and caused his fellow to benefit one-half a measure. And similarly, his benefit and the eating of his fellow, such as an amount which is one-half a measurement and his fellow ate half-a measurement or the opposite, all these combine to make him liable for a guilt-offering for sacrilege.",
+                "ואפילו לזמן מרובה – as for example, that he ate one-half of a measurement today and one-half of a measurement the next day in one act of forgetfulness, or he ate or benefitted like one-half a measurement today and he friend or caused his fellow to benefit like a half-measurement for the morrow, they combine and even for an extended period of time, and as long as they would be in one act of forgetfulness, as it is written (Leviticus 5:15): “ When a person commits a trespass,” nevertheless, that he will commit a religious trespass, he would be liable for a guilt offering."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השליח – the owner of the house/householder gave him (i.e., the agent) something that is dedicated to a sacred purpose of monies dedicated to the Temple to remove them in the designation of unconsecrated [things], and the agent performed his agency.",
+                "בעל הבית מעל – for in regards to religious sacrilege, there Is a deputy to an illegal act (i.e., in this case, the responsibility for an illegal act can be shifted to the employer – as opposed to the normal scenario where it cannot – see Talmud Kiddushin 42b). But in entire Torah, there is no deputy for an illegal act except for the case of religious sacrilege/misappropriation because it is written concerning it (Numbers 5:6): “and that person realizes his guilt,” the person who acted inadvertently firs , which is the person who sent the individual representing him.",
+                "תן בשר לאורחים – from that meat that is dedicated to a sacred purpose.",
+                "ונתן להם כבד – [liver] dedicated to a sacred purpose.",
+                "והוא אומר טלו שתים – but only/provided that the agent would say, “take two [pieces],” from my own intention, then the owner of the house committed sacrilege/misappropriation , for the agent did not abrogate his agency even though he added on to the words of the person sending him, therefore, the person sending him misappropriated/committed sacrilege for his agency had been fulfilled, and the agent [himself] misappropriated/committed sacrilege because he added of his own consent/knowledge, and the guests also are liable on the third piece [of meat] that they took from their own consent/knowledge. But if the agent did not say, “take two [pieces of meat] from my own knowledge,” but rather [said], “take two [pieces of meat] through the agency of the owner of the house,” the person who sent him committed sacrilege for his words had been fulfilled, but the agent is exempt because he [merely] added upon the agency of the owner of the house and did not abrogate his agency – but what he had added, he did not add with his own consent.",
+                "גלוסקמא (chest/case) – in the Greek language, they call a chest/case a גלוסקמא (Genesis 50:26): “and placed in a coffin [in Egypt],” the Aramaic Targum/translation “and they placed him in a chest.”",
+                "אע\"פ שאמר בעל הבית לא יה בלבי אלא מזה כו' מעל – because the agent acted according to his statement/word, but matters that are in the heart are not matters (as he had abrogated his agency)."
+            ],
+            [
+                "ביד חרש שוטה וקטן – who are not capable of carrying out a commission/agency, nevertheless, since his agency was done, the person who sent him committed sacrilege/misappropriation.",
+                "החנוני – who received the money from the hand of the deaf-mute/חרש, imbecile/שוטה or the minor/קטן, is liable when he spends the monies of sacred property on his possessions.",
+                "ונזכר – the householder [is reminded] prior to the monies reaching the hand of the storekeeper, and since he remembered, he furthermore is not liable for a sacrifice of sacrilege/misappropriation, for there is no sacrifice of misappropriation/sacrilege for a wanton act.",
+                "החנוני חייב – and this is the case where the houseowner and the agent were reminded, for here, there is no one who acted inadvertently other than the storekeeper. But if the houseowner is reminded but the agent is not reminded, the agent committed misappropriation because inadvertently erred first.",
+                "כיצד יעשה – that is to say if the storekeeper knew about this penny that it is holy prior to his spending it or that it became combined with the rest of the pennies that he has, how should he act and be free to use his pennies."
+            ],
+            [
+                "שניהם לא מעלו – the houseowner did not commit sacrilege for his agency was not performed with a penny, but the agent did not commit misappropriation because he did not abrogate his agency of the houseowner with a penny, but for less than a penny, there isn’t an liability for sacrilege.",
+                "השליח מעל – that he abrogated the agency of the houseowner, whether with wicks or with candles, and there is In both of [the expenditure of] a penny."
+            ],
+            [
+                "שניהם מעלו – as long as that Etrog/citron would be worth two pennies like the houseowner gave him. The houseowner committed sacrilege since the agent purchased for him according to what he said and worth as he gave him, he thusly performed his agency, but the agent committed a misappropriation for he purchased of his own intention a pomegranate with a penny that was not in the agency of the houseowner.",
+                "ר' יהודה אומר בעה\"ב לא מעל – for he (i.e., the houseowner) said to the agent, If you would purchase an Etrog/citron for two pennies like I gave to you, you would bring me a large Etrog/citron worth four pennies, [but] now that you didn’t give other than a penny, you brought me an Etrog/citron worth two pennies which is a small and bad, it is found that you did not perform my agency. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "אם צרורין – tied up with an unusual knot even though it doesn’t have upon it a seal, or knots like the other knots and seals.",
+                "לא ישתמש בהן – for he (i.e., the owner) revealed his intention that it was not appropriate that he should use that which was deposited, for since, he bound them in an unusual knot or placed upon it a seal.",
+                "מותרין – it is called (i.e., loose), all the time that it is not tied with an unusual knot but rather it is tied like other ties and lacks a seal upon it.",
+                "לפיכך אם הוציא מעל – for it is like the depositor said to him that he can use them, since they are not bound up, and he had indeed performed his agency, and the depositor also did not commit an act of sacrilege for he did not state explicitly that he (i.e., the money changer) can use them.",
+                "החנוני – who sells produce or spices in the store.",
+                "כבעל הבית – if he deposited with him (i.e., the storekeeper) money, even though they are not tied up, he may not use them, therefore if they were monies devoted to a sacred purpose and they were used, he has committed religious sacrilege/misappropriation.",
+                "כשלחני – and he is permitted to use the monies that were deposited with him when they are not bound up, therefore, he did not commit a religious sacrilege."
+            ],
+            [
+                "כיון שהוציא את הראשונה – for the needs of his use, he has committed religious sacrilege.",
+                "וחכמים אומרים – he did not commit religious sacrilege ",
+                "until he spent all the money that was in the purse for the needs of unconsecrated products. And the Halakah is according to the Sages.",
+                "פרוטה מן הכיס זה – that is to say, do not use up the penny from this purse until there will be in it something consecrated."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Meilah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,300 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Meilah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Meilah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "קדשי קדשים ששחטן בדרום – even though that their law is to be slaughtered in the north [part of the Temple courtyard] (see Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 1), do not say that is like the one that is strangled (see Talmud Meilah 2a) for they were like Holy Things that died when they left the realm of religious sacrilege according to the Written Torah, that it comes to tell us that Holy Things/sacrifices that died are not worthy at all. But the south [part of the Temple courtyard] assuming that it is not appropriate for the Holy of Holies but is appropriate for offerings of lesser sanctity, therefore, they commit religious sacrilege with them, but a person who benefits from them the equivalent of a perutah/penny brings the sacrifice for religious sacrilege. But not only that they were slaughtered in the south and their blood was received In the north that one commits religious sacrilege because the essence of Divine service in the north is [according to law], and from the received tradition and onward, it is the commandment of the priesthood, but even if they were slaughtered in the north and the received their blood in the south, even though tha t the essence of the Divine service is in the south not according to the law, even so, they commit religious sacrilege through them.",
+                "וזרק דמו בלילה – even though that night is not the time of offering [of the sacrifice), one commits religious sacrilege with them",
+                "בלילה וזרק דמן ביום – his all the more so that one is committing religious sacrilege, because he sprinkled [the blood] during the day, which is the essence of Divine service. But it is taught “this but one doesn’t have to state that.”",
+                "או ששחטן – [slaughtered them] in the north , and he thought about eating them outside of their time which is פיגול/an offering disqualified by improper intention which is punishable by extirpation/כרת , or outside of their place which is disqualified which does not have [punishment of] extirpation, one commits religious sacrilege through them.",
+                "כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים – even though it once again became disqualified and they are not permitted to eat them, nevertheless, we don’t commit religious sacrilege with them.",
+                "שלנה – after sprinkling, or that it became defiled or that went outside of the courtyard after the sprinkling [of the blood], even though that it is not appropriate for the Kohanim, since it had one hour of availability to [for use[ prior to being left overnight, we don’t commit religious sacrilege with it, for we don’t call it “God’s holy things,” for it was appropriate for the Kohanim.",
+                "ושקבלו פסולים וזרקו את דמה (the blood of which disqualified men have received or tossed) – the ineligible had received its blood, even though that those that sprinkled/tossed it were fit, or that those who sprinkled it were disqualified, even though who received it were fit. But if after the disqualified had received the blood and sprinkled it, the fit [priests] returned and received the rest of the lifeblood (i.e., the last blood that exits before the animal is dead -which is about one-fourth of a LOG – see Tractate Zevakhim, Chapter 3, Mishnah 1 ) and sprinkled it, thereby the sprinkling by the fit is makes inappropriate use of sacred property, but permits the meat to the Kohanim, there isn’t religious sacrilege. And these words refer to the rest of the disqualified, other than those who are ritually impure, but someone ritually impure who received the blood and sprinkled it, even though the fit returned and received the rest of the lifeblood [of the animal] and sprinkled it, the meat did not have a period of availability [for use by the Kohanim] and one commits religious sacrilege, for the ritually impure, since is appropriate for the Divine Service of the community, as the sacrifice of the community postpones the ritual defilement, when he he tossed the blood, the rest of he blood became remnants, and furthermore, the tossing by the fit of the blood is not an inappropriate use of sacred property to permit the meat, and among the disqualified, you don’t have an individual who makes the blood of the remnants other than the ritually impure alone."
+            ],
+            [
+                "בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים (beyond the veils of the courtyard) – and afterwards it (i.e., the meat) came in and afterwards tossed/sprinkled the blood.",
+                "ר' אליעזר אומר מועלים בו – even though he tossed/sprinkled the blood, for Rabbi Eliezer holds that tossing/sprinkling [of the blood] does not take effect/benefit to [meat] that leaves to exclude something from religious sacrilege.",
+                "ואין חייבין משום פגול נותר וטמא – for since it (i.e., the meat) left [the courtyard]. For tossing/sprinkling is fit for it establishes פיגול/an offering disqualified by proper intention, but it is not disqualified.",
+                "רבי עקיבא – Rabbi Akiva holds that we don’t commit religious sacrilege with it. For he holds that tossing/sprinkling [of the blood] takes effect for [the meat] that goes out to exclude it from religious sacrilege.",
+                "אבל חייבין כו' – but, the language of “surely!”/”truly!”- like truthfully. But when Rabbi Akiva said that tossing/sprinkling [the blood] take effect for [the meat] that leaves [from the courtyard], as for example, that part of the meat went out but not all of it, that because it is effective for that part that is inside [the courtyard], it is effective also for that part [of the meat] that left [the courtyard] to the outside. And the Halakha is according to Rabbi Akiva.",
+                "אמר ר' עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה – now he brings a proof to that which he sasid that tossing/sprinkling effects that [meat] which left [the Temple courtyard].",
+                "והרי שתיהן עומדות (both of them are available)– are both slaughtered and their blood was received in two cups and he tossed/sprinkled the blood from one of them.",
+                "לא כשם שדמה – of that one.",
+                "פוטר את בשרה – from religious sacrilege.",
+                "כך הוא פוטר את בשר חברתה– whose blood was not tossed/sprinkled, since he was able to sprinkle/toss the blood of which of them that he wanted.",
+                "ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה – even though it is disqualified, that it is permitted as a sin-offering. Does it not follow that it will exempt its own flesh, even though it was disqualified when it went out [of the courtyard?” But Rabbi Akiva did not say that just as its blood exempts its flesh, so too it exempts the flesh of its fellow [sacrifice], but rather, when he slaughtered two sin-offerings as one, because if he wanted, he toss/sprinkles from this one, if he wanted, he sprinkles/tosses from that one, but [in the case of] one after another, Rabbi Akiva did not say that the blood would exempt the flesh of its fellow [animal sacrifice]."
+            ],
+            [
+                "אימורי קדשים קלים – we don’t commit religious sacrilege with those portions of the sacrifice offered on the altar of lesser Holy Things other than after the sprinkling/tossing of the blood, as we stated at the end of the chapter (see Mishnah 4), and if they went out [from the Temple courtyard] before the sprinkling/tossing of the blood.",
+                "ר' אליעזר אומר אין מועלין בהן – just as that Rabbi Eliezer has [the opinion] that the sprinkling [of the blod] does not effect [meat] that leaves [the Temple courtyard] to exclude the meat of the most Holy Things from becoming religious sacrilege, here too, it does not take effect [for meat] that leaves to include the parts of the sacrifice offered on the altar of lesser Holy Things regarding religious sacrilege, and just as Rabbi Akiva has the opinion that sprinkling/tossing of the blood effects that [meat] which leaves [the Temple courtyard] to exclude the meat of the Most Holy Things from religious sacrilege, it effects that [meat] which leaves to include the portions of the sacrifice offered o the altar of lesser Holy Things regarding religious sacrilege."
+            ],
+            [
+                "מעשה דמים – this sprinkling/tossing of the blood.",
+                "ואין מועלין בבשר – after the sprinkling/tossing of the blood, there is no religious sacrilege with the flesh/meat, for already it has its hour of availability [for use by] the Kohanim (see Mishnah 1 of this chapter), which isits leniency, for because of the sprinkling/tossing of the blood, there comes the leniency that we don’t have religious sacrilege with it.",
+                "על זה ועל זה – whether for those portions of the sacrifices offered on the altar whether on the flesh/meat after the sprinkling/tossing [of the blood[.",
+                "חייבין משום פיגול – if he had the wrong intention in one of the four [Divine] Services, for sprinkling/tossing [of the blood] establishes for the wrong intention and also establishes for remnants/left-overs and that which is ritually impure, and this is make a stringemcy.",
+                "ובקדשים קלים – after the sprinkling/tossing [of the blood].",
+                "כולו להחמיר – and they commit religious sacrilege with those portions of the sacrifice offered on the altar, for it is was already appropriate to “on High” (i.e.,God), and these are Holy Things and not the money of the owners.",
+                "ועל זה ועל זה – whether on the portions of the sacrifice offered on the altar or on the meat/flesh, they are liable for it because of improper intention, left-overs/remnants, and that which is impure. And that means all of it is for stringency."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חטאת העוף. הוכשרה ליפסל – that is to say, from when the bird is killed by pinching its neck with a finger nail, holiness is added to it, and it becomes disqualified if a טבול יום /a Kohen who has immersed himself that day, but is awaiting sunset, had come in contact with it or someone lacking atonement/מחוסר כפורים (i.e., like a woman after childbirth, a male or woman with a flux, a healed leper who have to bring a sacrifice to complete their purification). But especially if It was disqualified by a Tevul Yom. But it does not become unclean to make others unclean, for just as the Tevul Yom disqualifies the heave-offering/Terumah, so it also disqualifies that which is holy.",
+                "הוזה דמה חייבין עליה משום פגול – for it refers to the sprinkling of the sin offering of a bird in the place of sprinkling of an animal/cattle, for sprinkling [of the blood] establishes disqualification of an offering of inappropriate intention when he thought about it prior to this like the sprinkling of the blood of cattle and furthermore, there is the prohibition of remnant and impurity.",
+                "ואין בה מעילה – for since its blood had been sprinkled there is [in it] a moment of availability for the Kohanim."
+            ],
+            [
+                "מיצה דמה (the wringing/squeezing out of the blood) – the squeezing/wringing out of the burnt offering of the bird refers to the place of the sprinkling of the [blood] of the animal and the sprinkling of the sin-offering of the bird, for concerning the burnt-offering of the bird it is written (Leviticus 1:15 – also see Tractate Zevakhin 6:5): “and its blood shall be drained out [against the side of the altar].”",
+                "עד שתצא לבית הדשן – for since all of it is burnt entirely, and there is no moment of availability [for use by the priests] at the end, one always commits religious sacrilege with it until it is burned entirely, and one takes from its ashes in the removal of the ashes from the altar, as it is written (Leviticus 6:3) “and he shall take up the ashes to which the fire has reduced the burnt- offering on the altar [and place them beside the altar].”"
+            ],
+            [
+                "פרים הנשרפים – for the Kohanim do not have a moment of availability [for use] at all.",
+                "הוזה דמן כו' – the sprinkling of their blood establishes them for inappropriate intention to be punishable by extirpation for a person who eats of them, if he had in mind an undue intention [in the performance of a sacrificial ceremony] at the time of the ritual slaughter to offer their portions of the sacrifices offered on the altar outside of their appropriate time, for since there is no moment of availability [for use] by the Kohanim, they commit religious sacrilege with them in the house of the ashes outside of the camp where they were burned if he benefited from them.",
+                "עד שיתך הבשר (until the flesh is charred in small lumps) – that is to say, that it will be burned and become charcoal/used for kindling. But after it is charred into small lumps, furthermore, there is no sacrilege, for there is nothing where its command is performed where one commits religious sacrilege."
+            ],
+            [
+                "ואין מועלין בעורה – because it belongs to the Kohanim, as it is written (Leviticus 7:8): “the priest [who offers a man’s burnt offering] shall keep the skin of the burnt offering that he offered.”",
+                "אבל מועלין בבשר – all the time that is burnet on the altar, it is burnt entirely.",
+                "עד שתצא לבית הדשן – when they lift all the ashes from top of the altar and cast them in the ash heap. And furthermore, there is no sacrilege, for its command had already been done/fulfilled."
+            ],
+            [
+                "אין מועלין בבשר – for there is a period of availability for the Kohanim, for the meat of the sin-offering and guilt-offering and communal sacrifices of peace-offerings, are consumed by the Kohanim.",
+                "אבל מועלין באימורים – for there is no period of availability for the Kohanim."
+            ],
+            [
+                "שתי הלחם – that we bring on Shavuot/Atzeret.",
+                "קרמו פני הלחם בתנור (when they have formed a crust in the oven) – which is the beginning of their establishment, but this formation of a light crust on the dough is considered rendering fit to be made invalid by a Tevul Yom/one who immersed himself that day [but had to wait until sunset to be pure] and those lacking atonement [through bringing a sacrifice], like the ritual slaughtering of something of the Holy of Holies. But here, we don’t have the reading, \"ובלינה\" /being left overnight (which is found in the earlier Mishnayot of this chapter), because the “two loaves” are baked from the eve of the Festival [of Shavuot] and their baking does not supersede the festival and are eaten on the morrow on the Festival. But they are rendered fit to slaughter upon them the sacrifice, for since they have formed a light crust on their face, they are called, “bread.”",
+                "ואין בהם מעילה – for there is no period of availability for the Kohanim, and their commandment has already been fulfilled."
+            ],
+            [
+                "לחם הפנים – here also we don’t have the reading \"ובלינה\"/being left overnight, because it is baked on Friday (i.e., the Eve of the Sabbath) and is not consumed until the following Sabbath.",
+                "קרבו הבזיכין (when dishes of incense have been offered) – that is, its preliminary acts, that on Shabbat at the time of the removal of the bread, they would offer dishes of incense of frankincense.",
+                "ואין בו מעילה – for it was permitted to the Kohanim and its command had been performed."
+            ],
+            [
+                "המנחות מועלין בהן משהוקדשו – through the sanctification of the mouth [enunciating it].",
+                "ואין מועלין בשיריים – because there is a period of availability to the Kohanim.",
+                "אבל מועלין בקומץ (with the handful of the meal offering the priest takes to be put on the altar) = until it is burned completely and it leaves to the ash heap according to the law of the parts of the sin-offering and guilt-offering burned on the altar. And after that, there is no sacrilege with it, for its commandment had been performed."
+            ],
+            [
+                "ומנחת נסכים – the meal offering that comes with the sacrifice where there are no remnants, and all of these are burned entirely.",
+                "משהוקדשו – mere sanctification by mouth.",
+                "ופגול אין בהן – because they don’t have permitting factors",
+                "(i.e., in animal sacrifices the blood is the permitting factor while in meal offerings it is the handful of flour; an offering whose permitting factor was not offered is not rendered unfit by improper intention), as for example, peace-offerings and sin-offerings and guilt-offerings, that their blood permits the portions of offerings consumed on the altar and the meat/flesh to the Kohanim, or something that has a permitting factor to the altar alone, such as the burnt-offering of birds and oxen that are burned, that their blood is a permitting factor to the altar alone, as for example, the two loaves (brought as a communal sacrifice on Shavuot) that the blood of the lambs is the permitting factor, and the shewbread (see Leviticus 24:5-9) that are in the dishes are a permitting factor, as for example, the meal offerings that have a permitting factor through a handful of the meal offering which the priest takes to put on the altar. All of these, there is no liability because of inappropriate intention and left-over and impure until the permitting factors are offered, for this is written regarding inappropriate intention (Leviticus 7:18): “[If any of the flesh of his sacrifice of well-being is eaten on the third day,] it shall not be acceptable; [it shall not count for him who offered it. It is an offensive thing],” and we stated the same ceremonies which are needed for the atoning efficacy of the legally performed offering, are required for making it an unfit offering (the eating of which is punishable by extirpation). But the remnant and impure we derive from פיגול /offerings disqualified by inappropriate intention in Tractate Zevakhim in chapter two “All of the Sacrifices” /כל הזבחים (Talmud Zevakhim 28b and 45b).",
+                "כל דבר שאין לו מתירין – like those of the handful of the meal offering which the priest takes to put on the altar and the frankincense which are themselves permitting factors themselves but they do not permit any other thing.",
+                "חייב משום עליה משום נותר וטמא – because impure things we include them, from what is written (Leviticus 22:3): “if any man among your offspring, while in a state of impurity , partakes of any sacred donation that the Israelite people may consecrate to the LORD, that person shall be cut off [from before Me,” the Biblical verse speaks of all of the Holy Things to make one liable because it is impure, and that which is remnant is derived from the impure (see Talmud Zevakhim 45b)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד חטאת וכו' יומתו �� that these are from five sin-offerings that we derive that they died, and these three have always died, whether prior to atonement or after atonement [of the person who brought them], for they are not offered. And this Mishnah is taught at the beginning of the fourth chapter of [Tractate] Temurah and there I have explained it."
+            ],
+            [
+                "המפריש מעות לנזירותו – but he didn’t specify, “these for my burnt-offering (he-lamb), and these for my sin-offering (ewe-lamb) and these for my peace-offering (ram).” (see Numbers 6:14)",
+                "לא נהנים ולא מועלים – with all of these monies.",
+                "מפני שהן ראויין להביא אותן שלמים – that is to say, that for each and every Me’ah (a small silver coin worth 32 Perutot or one-sixth of a Denar), we are able to say that he set them aside for peace-offerings. But peace-offerings are Lesser Holy Things and they don’t have the law of religious sacrilege associated with them, as is taught at the end of the first chapter [of Meilah, Mishnah 4], for Lesser Holy Things prior to the sprinkling/tossing of the blood, one does not commit sacrilege. But even though there is also among them the sin-offering and burnt-offering which are eligible for religious sacrilege, since there are also the monies for the peace-offerings which are not eligible for religious sacrilege, if he brought upon them the sacrilege sacrifice, we find that he brings unconsecrated things into the Temple courtyard, therefore, they are not available for benefit nor religious sacrilege.",
+                "מת – A person who sets aside money, and these monies were undefined, as he did not specify that these were for the sin-offering and these for the burnt-offering and these for the peace-offering, all these monies would all [to the Temple treasury] as a donation.",
+                "דמי חטאת ילכו לים המלח – for a sin-offering whose owners died.",
+                "דמי עולה יביאו עולה – as we state [Tractate Kinim, at the end of Chapter 2 – Mishnah 5]: “The woman who died let her heirs bring her bunt-offering,” for it is a mere gift.",
+                "ונאכלין ליום אחד – like the law regarding the peace-offering of the Nazir (see Mishnah Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 6 - also found in a standard traditional Siddur as part of the morning service).",
+                "ואינן טעונין לחם – for regarding bread, it is written (Numbers 6:19): ”and he shall place them (the shoulder of the ram, one unleavened cake and one unleavened wafer) and place them on he hands of the nazirite [after he has shaved his consecrated hair],” but he is not there since he died."
+            ],
+            [
+                "הדם בתחילה אין מועלין בו – that is prior to its (i.e., the blood’s) sprinkling/tossing, as it is written (Leviticus 17:11): “[For the life of the flesh is in the blood,] and I have assigned it to you for making expiation for your lives upon the altar,” for expiation I have given it but not for sacrilege.",
+                "יצא לנחל קדרון ומועלין בו – that is after the sprinkling/tossing [of the blood on the altar]. As it is taught in the Mishnah (see Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 6): “The two streams of blood that mingled together in the [flow of the] surrounding channel and flowed down into the Kidron Brook and are sold to gardeners for fertilizer and the law of sacrilege applies to them [until the sale].” This religious sacrilege is from the Rabbis and not from the Torah, for there is nothing where its command is performed and the law of religious sacrilege applies.",
+                "יצאו לשיתין – a perforation was in the altar through which the libations would descend to pits, and these are the foundations of the altar which are hollow and very deep. But if he placed his hand inside and received the libations prior to their descending into the pit, he does not commit religious sacrilege, for their command had already been fulfilled."
+            ],
+            [
+                "דשון מזבח הפנימי והמנורה – their ashes [of the incense] and the remnants of the wicks of the Menorah he would remove [from the inner altar] and place them near the outer altar, the place where he places there the removal of the ashes from altar of the outer altar, and after he took them out to there, they are not available for benefit nor do the laws of sacrilege apply, for in these, it is not written (Leviticus 6:3): “and place them beside the altar” as with the ashes of the incense of the burnt-offering.",
+                "המקדיש דשון בתחילה מועלים בו – this is what he said: a person who dedicates the monetary value of he ashes, at the outside, prior to his removing it to the Temple courtyard, the laws of sacrilege apply, as for example, that he said, “the monetary value of the ashes is upon me,” and afterwards he removed it outside and another person came and benefitted from the ashes, even though its commandment had already been performed, nevertheless, the laws of sacrilege apply, for since he benefitted from it and there is what is missing from the ashes, again, one cannot estimate how much they were worth when it is being evaluated, and is found that he is causing loss to that which is dedicated and because of this, he immediately commits sacrilege when he benefits from it.",
+                "תורין – when he sanctified them (i.e., the turtledoves) prior to their maturation and the pigeons after their maturation.",
+                "לא נהנין ולא מועלים – and this is not similar to lacking time (i.e., an offering cannot be made because its time to be offered has not yet arrived) for an animal/cattle which is holy prior to its appropriate time and it he offered it after his time, for an animal/cattle because this legal status required might easily have been attained because it is considered that it has sanctity when it possesses a defect in order to need redemption, it also has sanctify even when it is not at the appropriate time, but birds which one cannot say about them this regarding this legal status, for the defect does not invalidate the birds and they don’t have redemption, for redemption is only mentioned regarding cattle, that is so that theey don’t have the sanctity of being offered too early.",
+                "תורין שלא הגיע זמנן מועלין בהן – since later on they are appropriate, they have the application of the laws of sacrilege now. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "במה דברים אמורים בקדשי מזבח – since milk and eggs are not appropriate for the altar, therefore they are not available for benefit and the laws of sacrilege do not apply to them.",
+                "אבל בקדשי בדק הבית – that is so that the laws of sacrilege apply to them, since they are the sanctify of money, and are appropriate for the repair of the Temple house. But in the Gemara (Tractate Meilah 12b) it explains that this Mishnah is deficient and should be read as follows: When is this said? When they sanctified the things of the body to the altar, but if their monetary value is dedicated for the altar, such as if he said, “the value of this bird,” or “the value of this animal is dedicated to the Temple” to bring from them a burnt offering, it is made as if one dedicated them for the repair of the Temple house, for certainly the dedication of the monetary value of the altar, the laws of religious sacrilege apply to the eggs and the milk."
+            ],
+            [
+                "כל הראוי למזבח – it states that their body is appropriate.",
+                "בור מלא מים – their body is appropriate for the repair of the Temple house for building, but their body is not appropriate for the altar, for it is not appropriate for the libation of waters but rather potable, running spring water, for they would not make water libations in the Temple other than from the waters of the Shiloah.",
+                "אשפה מלאה זבל – its body is not appropriate either for the altar nor for repair of the Temple house but rather for its monetary value.",
+                "שובך מלא יונים – it is appropriate for the altar but not for the repair of the Temple house.",
+                "אילן מלא פירות – it is appropriate for the altar for First Fruits but not for the repair of the Temple house.",
+                "שדה מלאה עשבים –  it is not appropriate either for the altar nor for the repair of the Temple house.",
+                "ואין מועלין במה שבתוכן – they are not subject to the law of sacrilege in what they became more valuable after it was dedicated [to the Temple].",
+                "ולד מעושרת (offspring of the tithe of cattle) – if a female cow came out tenth that passes under the shepherd’s staff (see Leviticus 27:32 – “All tithes of the herd or the flock – of all that passes under the shepherd’s staff, every tenth one – shall be holy to the LORD”), and it had a male issue prior to that, it cannot suck any further from her, for her male issue is unconsecrated, and she (i.e., the mother) is tithe, and it is found that he would be benefitting from the milk of something dedicated, for the tithing of cattle is something holy.",
+                "ואחרים מתנדבים כן – meaning to say, this one “that passed under the shepherd’s staff” undefined, It should not suck from it (i.e., the tithe of cattle), but others that had donated [their beasts] beforehand, are permitted to make a condition prior to tithing that if the tithe of their cattle should be a female beast, its milk would be unconsecrated in order that its young can suck from her with legal permission, and similarly also with the offspring of that which is dedicated, that they would not dedicate the milk of their mother. Such is what my Rabbis/Teachers have explained, but it is spoken with an expression of uncertainty. But Maimonides explained [that the expression] “and others donate,” that whomever whose heart causes him to donate who donate milk to cause to suck the offspring of a tithed and dedicated animal, because it is forbidden for offspring to suck from them, for the Rabbis declared that it should be considered like shearing and Divine service that is forbidden with Holy Things. Therefore, they don’t have a remedy other than that others will donate milk to cause them (i.e., the offspring) to suck, since they were forbidden from sucking from the milk of their mother. And this is correct.",
+                "לא יאכלו מגרוגרות של הקדש – and even if they made a condition that they would perform the work of their meals, we don’t eat from the dried figs of that which is dedicated [to the Temple], but rather, the treasure gives them the cost of food from that which is dedicated and they purchase [food] from the market.",
+                "וכן פרה – that threshes in the vetches of that which is dedicated [to the Temple], we muzzle its mouth so that it doesn’t eat from that which is dedicated, as it is written (Deuteronomy 25:4): “You shall not muzzle an ox while it is threshing,” with threshing that is appropriate for it you don’t muzzle, but you do muzzle [an ox] with threshing of dedicated/sacred things that is not appropriate for it, for it is not permitted to eat that which is dedicated/consecrated [to the Temple]."
+            ],
+            [
+                "שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש (the roots of a privately owned tree that come into consecrated ground) – they do not benefit nor do the laws of sacrilege apply, for we follow after the tree, and this refers to the tree of a private person. But these words, when there is nothing between the tree of a private person and the sanctified property other than sixteen cubits or less. But if there is between them more than sixteen cubits, the laws of sacrilege apply with the roots that are growing in the sanctified field, for it no longer follows after the tree.",
+                "ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין – (see the Talmud, Tractate Bava Batra 26b) as for example that there is between a consecrated tree and the ground of a private person more than sixteen cubits, that the roots that are growing are of the private person and they don’t follow after the consecrated tee since they are distanced from it by so much, therefore, the laws of sacrilege do not apply, But if there isn’t between them sixteen cubits or less, the laws of sacrilege apply.",
+                "מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש – My Rabbis/Teachers explained for me, as for example, that a well that is unconsecrated flows/gushes forth in a privately owned field, but it continues and goes out and passes through a consecrated field. We don’t derive benefit from it within the consecrated field. But the laws of sacrilege do not apply, because it is through a private [field] that it gushes forth.",
+                "יצאו – the water that is in this well that flows/gushes forth from the field of a private individual and passes in a consecrated field and leaves from the consecrated field, we derive benefit from it ab initio.",
+                "המים שבכד של זהב – this is concerning the libation of water in the seven days of the Festival [of Sukkot] as is taught in the Mishnah (in Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 10): “As the rite concerning it [is performed] on a weekday, so the rite concerning it [is performed] on the Sabbath. But on the Eve of the Sabbath one would fill with water from the Shiloah a gold jug which was not sanctified [and he would leave it in a chamber (in the Temple)],” but from those waters, they would not derive benefit nor would the laws of religious sacrilege be applicable, for they were not sanctified for the water libation for religious sacrilege until they were placed in a golden flask, which is a sanctified utensil.",
+                "ערבה – that they would lean them upright near the altar (literally, at the sides of the altar), as it is taught in the Mishnah in the Chapter “The Lulav and the Willow” (Chapter 4, Mishnah 5).",
+                "נותנים היו ממנו בלולב – at the outside before they would lean it. For even though they did not gather it other than in order to lean it on the altar."
+            ],
+            [
+                "קן שבראש אילן של הקדש – that the bird bruilt it from the wood and chips that it brought from another place.",
+                "שבאשרה יתיז בקנה – he should cause the nest to fall to the ground with a reed, and specifically, cause it to fly off, but he should not ascend on the Asherah/idolatrous tree, for if he ascends to take the nest, it is found that he is benefitting from the Asherah. But the eggs and the chicks that are in the nest, all the time that they need their mother, it is forbidden, whether at the top of a sanctified tree or whether at the top of an Asherah.",
+                "המקדיש את החורש – the Aramaic translation of “forest,” thicket, wild-growing bushes.",
+                "מועלים בכולו – in the trees and on the branches and on the leaves.",
+                "",
+                "הגזברים שלקחו את העצים – Maimonides explained, to include the pieces of wood that they cut with a saw at the time when they prepare them for beams, that they commit religious sacrilege with them.",
+                "ולא בשפויין (but not with their shavings/planings/chips) – thin boards that they planed/sawed from the trees when they split them.",
+                "נויה (sproutings, leaves and flowers) – leaves that are on the trees of the forest."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קדשי המזבח מצטרפים זה עם זה למעילה – if he benefitted from two kinds of Holy Things of the altar at the equivalent of a penny, he has committed religious sacrilege/misappropriation. But they combine also up to an olive’s bulk because of eating from sacrileges offered with the inappropriate intention or remnants or something impure, or to make one liable above an olive’s bulk outside the Temple courtyard.",
+                "קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה – for religious sacrilege. But there is no inappropriate intention or remnant with them.",
+                "קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה למעילה – but not for another thing, as we have said, that the Holy Things dedicated for the repair of the Temple do not have [the prohibitions] of offerings disqualified by inappropriate intention and remnant and ritual impurity."
+            ],
+            [
+                "חמשה דרים בעולה מצטרפים זה עם זה – to an olive’s bulk, to make one liable because of offering them outside the Temple courtyard, and to make one liable because of offerings disqualified by inappropriate intention, and remnant and [ritual] impurity, and for religious sacrilege if he benefitted from all of them the equivalent of a penny.",
+                "והסולת – the meal offering that comes with the burnt offering.",
+                "והיין – for the libations, for the burnt offering requires a meal-offering and libations.",
+                "וששה בתודה – for the offering of thanksgiving requires bread added to the five things that are associated with the burnt-offering (i.e., meat, fat, fine flour, wine and oil). But all of them combine up to an olive’s bulk for offerings disqualified by inappropriate intention, and remnant and ritual impurity, but not for religious sacrilege, for the thanksgiving offering and the Lesser Holy Things do not have religious sacrilege, as is taught at the end of the first chapter [of Tractate Meilah, Mishnah 4).",
+                "התרומה ותרומת מעשר – which is one one-hundredth of unconsecrated produce, and similarly, the tenth of the tenth of Demai/doubtfully tithed produce (see parallel text found in Tractate Orlah, Chapter 2, Mishnah 1).",
+                "והחלה – for even it is called Terumah/heave-offering, as it is written (Numbers 15:20): “as the first yield of your baking, you shall set aside a loaf as a gift.”",
+                "וביכורים – they are called Terumah/heave-offering, as the Master stated: (Deuteronomy 12:17): “or of your contributions”/\"ותרומת ידך\" – these are the first fruits, as it is written regarding them (Deuteronomy 26:4): “The priest shall take the basket from your hand [and set it down in from of the altar of the LORD your God].” (see Talmud Meilah 15b and Makkot 17a and parallels)",
+                "מצטרפים זה עם זה לאסור – that if [one part of] leaven fell from all of them in order to make leavened bread within the started dough of unconcentrated produce [of ninety-nine parts], it is forbidden.",
+                "ולחייב עליהן את החומש – he who eats from all of them inadvertently an olive’s bulk pays the one-fifth [in addition to the principal]."
+            ],
+            [
+                "כל הפיגולים – from burnt-offerings, from sin-offerings, and from guilt-offerings and peace-offerings.",
+                "מצטרפים זה עם זה – to consuming from them an olive’s bulk to becoming liable for extirpation. And similarly, all the remnants.",
+                "כל הנבילות מצטרפים – and even the carrion of an unclean animal with the carrion of a pure animal, combine to an olive’s bulk regarding ritual impurity. But not in regard to flogging, for he is not flogged until he consumes an olive’s bulk of the carrion of only a pure animal, or an olive’s bulk from only an impure animal, because they are two categories/denominations, for one who consumes the flesh of an ritually impure animal is not flogged because of carrion other than because of his eating the flesh of an ritually impure animal.",
+                "וכל השרצים מצטרפים זה עם זה – for an olive’s bulk, to make those who consume them liable for flogging, and the eight reptiles that are written in the Torah (Leviticus 11:29-30) combine with each other, to make those who consume them liable for a lentil’s bulk. According to the measure of their ritual impurity, so is the measure of their consumption.",
+                "דם השרץ ובשרו מצטרפים – for we extend the scope/include them from Scripture as it is written (Leviticus 11:29): “the following shall be impure for you from among the things that swarm on the earth,” to include he blood of that which swarms that it will defile like its flesh.",
+                "כל שטומאתו ושיעורו שוין (all things that are alike in [duration of] uncleanness and in requisite measure)– as, for example, carrion with carrion, or reptile/creeping animal with reptile/creeping animal.",
+                "טומאתו ולא שיעורו ([in duration of] uncleanness but not in requisite measure) – as, for example, carrion and reptile as their uncleanness is similar, and both of them there are ritually unclean until evening, but not their requisite measure, [since] for carrion, the measure of its uncleanness is an olives bulk, whereas for reptiles, its measure is a lentil’s bulk.",
+                "ושיעוריו ולא טומאתו – as for example, a carrion and a dead person, for both of them defile in an olive’s bulk. But not in its defilement, for whereas defilement with a dead person is seven [days], and defilement with a carrion is only until the evening.",
+                "לא טומאתו ולא שיעורו – as for example, a dead person and a reptile, for defilement with a dead person is seven days, but defilement with a reptile is only until the evening. But with its requisite measure also, they are not equal/equivalent, for the measure of defilement with the dead is an olive’s bulk, and the measure of a reptile is as a lentil’s bulk.",
+                "אלו אין מצטרפין זה עם זה – since they are separate entities."
+            ],
+            [
+                "שני שמות (two categories) – two separate negative commandments.",
+                "בקל שבשניהם (the lesser of the two of them)- that is to say, it combines for [ritual] defilement even with the lesser requisite measurement, as for example, that it would combine for less than the equivalent of a lentil’s bulk of a creeping reptile to complete the equivalent of an olive’s bulk of a carrion, and all the more so, that it would not combine to the requisite greater measurement. And similar, half of an olive’s bulk of a dead corpse does not combine to a half of an olive’s bulk of carrion to become impure, even for the impurity until evening.",
+                "אוכל שנטמא באב – this is the offspring of a first degree of uncleanness.",
+                "שנטמא בולד הטומאה – this is the offspring of second degree of uncleanness.",
+                "מצטרפין זה עם זה – to the equivalent of an egg’s bulk, which is the measurement of impurity for foodstuffs.",
+                "לטמא בקל שבשניהם – to become third-degree [of uncleanness] in the manner that the second [degree of uncleanness] becomes third [degree of uncleanness], which is the lesser of the two of them. But it does not combine to that which would become second [degree of uncleanness] like it makes the first [degree of uncleanness] become second [degree of uncleanness], for if so, it was like the greater/more stringent of the two of them."
+            ],
+            [
+                "לפסול את הגויה – a person (i.e., a Kohen) who consumes ritually impure foods at the volume of half-a-loaf [of bread] which is an egg and a half [in volume] according to the words of Maimonides, and two eggs’ [bulk] according to the words of my Rabbis/Teachers, his body is made invalid from eating heave-offering/Terumah and invalidates the Terumah through his contact until he immerses [in a Mikveh].",
+                "במזון שתי סעודות לעירוב (see also Tractate Eruvin, Chapter 8, Mishnah 2) – A person who wants to walk more than two-thousand cubits on Shabbat makes a joining of borders/ עירובי תחומין and places the food for two [Sabbath] meals in the place where he desires that he will establish his Eruv, and he walks from the place of his Eruv and beyond [another] two-thousand cubits. And this is six eggs according to Maimonides and eight eggs according to my Rabbis/Teachers.",
+                "בכביצה לטמא טומאת אוכלין – for food does not defile with less than an egg, as it is written (Leviticus 11:34): “As to any food that may be eaten, [if shall become impure if it came in contact with water],” that implies a food that is eaten at once, and the Sages estimated that the esophagus does not hold more than the egg of a chicken.",
+                "בכגרוגרת להוצאת שבת (see also Tractate Shabbat, Chapter 7, Mishnah 4) – a person who removes foodstuffs on the Sabbath from one domain to another is not liable with less than a dry fig’s bulk.",
+                "בככותבת ביום הכיפורים (see also Tractate Yoma, Chapter 8, Mishnah 2)– The Biblical verse changed it and wrote (Leviticus 16:29): \"תענו\" /”you shall practice self-denial,” but did not write “תאכלו “/”you shall [not] eat,” that implies that the All-Merciful was not stringent other than with self-denial/affliction, and the Sages estimated that with a date a person’s mind is set at ease, ut less than a date, a person’s mind is not set at ease.",
+                "לפסול את הגויה ברביעית – a person who drinks impure liquids at a volume of a quarter-LOG, his (i.e., the Kohen’s) body is invalidated from consuming heave-offering/Terumah and invalidates Terumah through his contact until he immerses [in a Mikveh]",
+                "וכמלוא לוגמיו (a mouthful, a quantity of liquid filling up one’s cheek) – that he drinks a quantity filling up his cheek on Yoom Kippur is liable. Less than this, he is exempt (see Tractate Yoma, Chapter 8, Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "הערלה וכלאי הכרם מצטרפין (see also Tractate Orlah, Chapter 2, Mishnah 1) – that if he consumed half-of-a-measure from this one (i.e., Orlah/fruit that grows during the first three years after a tree was planted) and half-of-a-measure from that one (i.e., Kilei HaKerem/food crops in a vineyard – which unlike the prohibition of a mixture of seeds, it is prohibited to derive any benefit from the crop grown in the vineyard and all of the produce must be burned – see Tractate Kilayim), they combine [together to make that person liable] to be flogged [forty times – actually, forty minus one). Alternatively, Orlah and Kilei HaKerem are mixed together that fell into something permitted, they combine [to become prohibited] with dry produce in one out of two hundred, and with moist produce, if it provides a taste/flavor.",
+                "אינן מצטרפין – since they are two distinctive categories, but if there is in a pot to nullify her taste of the Orlah/fruit that grows during the first three years after a tree was planted, on its own, and the taste of Kilei HaKerem/food crops in a vineyard on its own, everything is permitted. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.",
+                "הבגד – which defiles [through the treading of someone with a flux] three handbreadths by three handbreadths.",
+                "והשק – that it defiles [through the treading of someone with a flux or other impurities] four handbreadths by four handbreadths.",
+                "והעור – five handbreadths by five handbreadths.",
+                "והמפץ (poor-man’s mattress) – six handbreadths by six handbreadths. The cloth/בגד combines with the sack/שק – that is less than it, to become defiled by four handbreadths by four handbreadths. And similarly, each other combines to that which is a less than it, and all of them combine with each other to defile according to the lesser measurement of defilement, but not the lesser with the greater.",
+                "מפני שהן ראוים לטמא מושב (suitable to be made unclean as that used for sitting) – that is to say, even though we have stated above (see Mishnah 3 of this chapter) that everything where their measurements are not equivalent they do not combine, here they combine even though their measurements are not equivalent, for since they are equivalent for this things – each one of them suitable to be made ritually impure as that used for the sitting of the person with a flux, therefore, they combine for the defilement of sitting."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע\"פ לא פגם מעל (even though he did not cause deterioration) – it is a dispute between Rabbi Akiva and the Sages is explained in the Gemara (Tractate Meilah 18a) in regard to a garment worn between other [garments] (literally, “middle garment), for the garment deteriorates immediately, because he rubs himself against the walls. But they also don’t dispute also regarding the inner garment that is against his skin, for that one also deteriorates immediately on account of sweat, but only regarding the “middle garment” [do they dispute]. Rabbi Akiva holds for since that is a thing that does not deteriorate immediately, even though it does deteriorate after time, it is like something that has no deterioration and they commit religious sacrilege with it, because he benefited from it the equivalent of a penny. But the Rabbis hold for since there is deterioration regardless, we don’t commit religious sacrilege with it until he causes deterioration.",
+                "כיצד – anything that does not deteriorate, as for example, [if a woman] put a chain around her neck, a golden chain/necklace dedicated to the Temple property, or a ring in her hand or she drank from a golden cup dedicated to the Temple property (see Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 4). All of these, there is no deterioration in them, but rather, since she benefitted from them the worth of a penny, she has committed religious sacrilege. And how do we estimate benefit with them? We estimate how much a woman wants to give when she lends ornaments as they are to take them to a wedding meal to be honored by them, like that measurement that she pays to the Temple property the principal plus one-fifth when she used them.",
+                "וכל דבר שיש בו פגם – as for example, he wore a shirt or covered himself with a cloak or used an ax to split wood, because they will eventually deteriorate, he did not commit sacrilege until he caused deterioration in them the equivalent value of a penny.",
+                "תלש – [tore] hair.",
+                "מן החטאת – we are speaking of a sin-offering of something with a defect that stands to be redeemed and it is something that has a deterioration, therefore, he did not commit sacrilege until he causes deterioration the equivalent value of a penny, but in the pure sin—offering that the pulling of wool and hair out [of the lamb], he didn’t do anything, for as such it is appropriate to be offered now, like it was at the beginning, it would be like the golden cup which is something that has no deterioration, and since he benefitted from it, he has committed religious sacrilege.",
+                "כשהיא מתה כיון שנהנה מעל – for since it died, it is not redeemable, for we don’t redeem Holy Things to feed them to dogs, and we are speaking about whether it is was a pure sin-offering or a sin-offering with a defect (see Tractate Meilah 19a)."
+            ],
+            [
+                "ופגם כחצי שיעור – as, for example, he wore Holy clothing with the benefit of the measurement equivalent to one-half of a penny and deterioration of one-half of a penny, that he tore it and caused deterioration to it like the measurement of one-half of a penny.",
+                "שנהנה בשוה פרוטה דבר אחד – that it has in it deterioration but he didn’t cause deterioration.",
+                "ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר – as, for example, he spilled liquid of Holy things but did not benefit.",
+                "הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד – on himself, and there will be on the thing that has in it deterioration, for regarding religious sacrilege, it is written (Leviticus 5:15): “[When a person commits a trespass,] being unwittingly remiss [about any of the LORD’s sacred things],” and with the consuming of heave offering, it is written (Numbers 18:32): “You will incur no guilt,” just as the sin that is stated regarding the eating of heave-offering one causes deterioration and derives benefit, and just as he caused deterioration and benefited, even the sin offering mentioned In regard to religious sacrilege, it needs to be that he causes deterioration and benefits and in that thing itself that he causes deterioration, he derived benefit and not with another thing (see Talmud Meilah 19b)."
+            ],
+            [
+                "במקודשין אלא בבמה וכלי שרת – a pure animal/beast, a pure animal/beast that is of the Holy Things of the altar. For these don’t exist for the redemption and are not eligible for deterioration, for even if one person rode on the animal/beast and it became weak or he tore out [hair] from its wool, it is still worthy for sacrifice, but there is sacrilege after another sacrilege in it. And similarly, if one person drank from a golden cup, even if he caused it deterioration and it became worse, because it has the holiness [of the body], and does not refer to redemption, it is still appropriate for [Divine] service and there is in it one sacrilege after another. But the Holy Things of keeping the Temple in repair, as, for the example, the beasts/animals of the Holy Things of Temple repair, there is no religious sacrilege after religious sacrilege, because they are things that are redeemed, but because one person committed sacrilege with it when he removed it to unconsecrated use, furthermore, it lacks religious sacrilege.",
+                "רבי אומר כל דבר – that has no deterioration and is not disqualified, which is every thing that has no redemption, like those that we mentioned, even if he caused deterioration to it, there is sacrilege following sacrilege. But there is a distinction between the first Tanna/teacher and Rabbi [Judah the Prince], regarding the pure Holy things of the Altar that were made in them defects, and he transgressed and slaughtered them prior to redemption. Rabbi [Judah the Prince] states that they should be buried, because they required placement and appraisement and that is not possible because they died Therefore, they should be buried, for since they no longer are capable of being redeemable, there is sacrilege following sacrilege, when someone benefits from them after ritual slaughter (and he adds the issue of the dedication of wood to the altar, for according to him, their law is like a sacrifice). But the Sages say that they should be redeemed (see Talmud Meilah 19b and Tractate Menahot 106b), for they don’t require placement and appraisement, and si the holiness of these monies there is no religious sacrilege following religious sacrilege. And the Halakah is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "הרי זה לא מעל – In the Gemara (Tractate Meilah 20a), it establishes it with the treasurer of the that which is consecrated, as they were the stone or beam that were transmitted to his hand from the outset, but when he took them for himself, they still were in the domain of that which is consecrated, for where he carried them in his house, they were in the domain of the consecrated as at first, but if he gave it to his fellow, he removed it from his domain and changed it from that which is consecrated to unconsecrated and he committed religious sacrilege, but his fellow did not commit sacrilege for it had already gone to unconsecrated matters.",
+                "בנאה בתוך ביתו – he didn’t build it within the structure of his house in actuality , for if so, he would benefit immediately when he added it to the building of his house. But rather, as for example, when he placed it in the aperture in the roof looking to the ground floor that is not in the building, for now, he has no benefit until he will live underneath it and benefit from it the equivalent of a penny, such as that his produce were placed underneath the aperture in the roof, but rains were dripping upon them, but he closed the mouth of the aperture in the roof with a sanctified stone, since it protected them for the equivalent of a penny, he committed religious sacrilege.",
+                "נתנה לבלן – in order that he would permit him to bathe in the bathhouse."
+            ],
+            [
+                "אכילתו ואכילת חברו – he ate one-half a measure and fed his fellow one-half a measure, or he benefitted one-half a measure and caused his fellow to benefit one-half a measure. And similarly, his benefit and the eating of his fellow, such as an amount which is one-half a measurement and his fellow ate half-a measurement or the opposite, all these combine to make him liable for a guilt-offering for sacrilege.",
+                "ואפילו לזמן מרובה – as for example, that he ate one-half of a measurement today and one-half of a measurement the next day in one act of forgetfulness, or he ate or benefitted like one-half a measurement today and he friend or caused his fellow to benefit like a half-measurement for the morrow, they combine and even for an extended period of time, and as long as they would be in one act of forgetfulness, as it is written (Leviticus 5:15): “ When a person commits a trespass,” nevertheless, that he will commit a religious trespass, he would be liable for a guilt offering."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השליח – the owner of the house/householder gave him (i.e., the agent) something that is dedicated to a sacred purpose of monies dedicated to the Temple to remove them in the designation of unconsecrated [things], and the agent performed his agency.",
+                "בעל הבית מעל – for in regards to religious sacrilege, there Is a deputy to an illegal act (i.e., in this case, the responsibility for an illegal act can be shifted to the employer – as opposed to the normal scenario where it cannot – see Talmud Kiddushin 42b). But in entire Torah, there is no deputy for an illegal act except for the case of religious sacrilege/misappropriation because it is written concerning it (Numbers 5:6): “and that person realizes his guilt,” the person who acted inadvertently firs , which is the person who sent the individual representing him.",
+                "תן בשר לאורחים – from that meat that is dedicated to a sacred purpose.",
+                "ונתן להם כבד – [liver] dedicated to a sacred purpose.",
+                "והוא אומר טלו שתים – but only/provided that the agent would say, “take two [pieces],” from my own intention, then the owner of the house committed sacrilege/misappropriation , for the agent did not abrogate his agency even though he added on to the words of the person sending him, therefore, the person sending him misappropriated/committed sacrilege for his agency had been fulfilled, and the agent [himself] misappropriated/committed sacrilege because he added of his own consent/knowledge, and the guests also are liable on the third piece [of meat] that they took from their own consent/knowledge. But if the agent did not say, “take two [pieces of meat] from my own knowledge,” but rather [said], “take two [pieces of meat] through the agency of the owner of the house,” the person who sent him committed sacrilege for his words had been fulfilled, but the agent is exempt because he [merely] added upon the agency of the owner of the house and did not abrogate his agency – but what he had added, he did not add with his own consent.",
+                "גלוסקמא (chest/case) – in the Greek language, they call a chest/case a גלוסקמא (Genesis 50:26): “and placed in a coffin [in Egypt],” the Aramaic Targum/translation “and they placed him in a chest.”",
+                "אע\"פ שאמר בעל הבית לא יה בלבי אלא מזה כו' מעל – because the agent acted according to his statement/word, but matters that are in the heart are not matters (as he had abrogated his agency)."
+            ],
+            [
+                "ביד חרש שוטה וקטן – who are not capable of carrying out a commission/agency, nevertheless, since his agency was done, the person who sent him committed sacrilege/misappropriation.",
+                "החנוני – who received the money from the hand of the deaf-mute/חרש, imbecile/שוטה or the minor/קטן, is liable when he spends the monies of sacred property on his possessions.",
+                "ונזכר – the householder [is reminded] prior to the monies reaching the hand of the storekeeper, and since he remembered, he furthermore is not liable for a sacrifice of sacrilege/misappropriation, for there is no sacrifice of misappropriation/sacrilege for a wanton act.",
+                "החנוני חייב – and this is the case where the houseowner and the agent were reminded, for here, there is no one who acted inadvertently other than the storekeeper. But if the houseowner is reminded but the agent is not reminded, the agent committed misappropriation because inadvertently erred first.",
+                "כיצד יעשה – that is to say if the storekeeper knew about this penny that it is holy prior to his spending it or that it became combined with the rest of the pennies that he has, how should he act and be free to use his pennies."
+            ],
+            [
+                "שניהם לא מעלו – the houseowner did not commit sacrilege for his agency was not performed with a penny, but the agent did not commit misappropriation because he did not abrogate his agency of the houseowner with a penny, but for less than a penny, there isn’t an liability for sacrilege.",
+                "השליח מעל – that he abrogated the agency of the houseowner, whether with wicks or with candles, and there is In both of [the expenditure of] a penny."
+            ],
+            [
+                "שניהם מעלו – as long as that Etrog/citron would be worth two pennies like the houseowner gave him. The houseowner committed sacrilege since the agent purchased for him according to what he said and worth as he gave him, he thusly performed his agency, but the agent committed a misappropriation for he purchased of his own intention a pomegranate with a penny that was not in the agency of the houseowner.",
+                "ר' יהודה אומר בעה\"ב לא מעל – for he (i.e., the houseowner) said to the agent, If you would purchase an Etrog/citron for two pennies like I gave to you, you would bring me a large Etrog/citron worth four pennies, [but] now that you didn’t give other than a penny, you brought me an Etrog/citron worth two pennies which is a small and bad, it is found that you did not perform my agency. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "אם צרורין – tied up with an unusual knot even though it doesn’t have upon it a seal, or knots like the other knots and seals.",
+                "לא ישתמש בהן – for he (i.e., the owner) revealed his intention that it was not appropriate that he should use that which was deposited, for since, he bound them in an unusual knot or placed upon it a seal.",
+                "מותרין – it is called (i.e., loose), all the time that it is not tied with an unusual knot but rather it is tied like other ties and lacks a seal upon it.",
+                "לפיכך אם הוציא מעל – for it is like the depositor said to him that he can use them, since they are not bound up, and he had indeed performed his agency, and the depositor also did not commit an act of sacrilege for he did not state explicitly that he (i.e., the money changer) can use them.",
+                "החנוני – who sells produce or spices in the store.",
+                "כבעל הבית – if he deposited with him (i.e., the storekeeper) money, even though they are not tied up, he may not use them, therefore if they were monies devoted to a sacred purpose and they were used, he has committed religious sacrilege/misappropriation.",
+                "כשלחני – and he is permitted to use the monies that were deposited with him when they are not bound up, therefore, he did not commit a religious sacrilege."
+            ],
+            [
+                "כיון שהוציא את הראשונה – for the needs of his use, he has committed religious sacrilege.",
+                "וחכמים אומרים – he did not commit religious sacrilege ",
+                "until he spent all the money that was in the purse for the needs of unconsecrated products. And the Halakah is according to the Sages.",
+                "פרוטה מן הכיס זה – that is to say, do not use up the penny from this purse until there will be in it something consecrated."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Meilah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,300 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Meilah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Meilah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>קדשי קדשים ששחטן בדרום.</b> אע״פ שדינן להשחט בצפון, לא תימא כמאן דחנקינהו דמו והוו כקדשים שמתו שיצאו ידי מעילה דבר תורה, קמשמע לן דקדשים שמתו לא חזו כלל, אבל דרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים אבל ראוי הוא לקדשים קלים הלכך מועלין בהן, ומי שנהנה מהם שוה פרוטה מביא קרבן מעילה. ולא בלבד כי נשחטו בדרום וקבל דמן בצפון הוא דמועלין בהן משום דעיקר עבודה בצפון הוי [כדין], דמקבלה ואילך מצות כהונה, אלא אפילו שחטן בצפון וקבל דמן בדרום, אף על גב דעיקר עבודה הויא בדרום שלא כדין, אפילו הכי מועלין בהן:",
+                "<b>וזרק דמן בלילה.</b> אע״ג דלילה לאו זמן הקרבה, מועלין בהן:",
+                "<b>בלילה וזרק דמן ביום.</b> האי כל שכן הוא דמועלין, דהא זרק ביום דעיקר עבודה הוא. אלא זו ואין צריך לומר זו קתני:",
+                "<b>או ששחטן.</b> בצפון, וחשב עליהן לאכלן חוץ לזמנן שהוא פגול שיש בו כרת, או חוץ למקומן שהוא פסול שאין בו כרת, מועלים בהן:",
+                "<b>כלל אמר ר׳ יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים.</b> אע״ג דשוב נפסלה ואין רשאים לאכלן, אפילו הכי אין מועלין בהן:",
+                "<b>שלנה.</b> לאחר זריקה, או שנטמאה או שיצאה חוץ לעזרה לאחר זריקה. אע״ג דאינה ראויה לכהנים, כיון דהיה לה שעה אחת היתר קודם שלנה, אין מועלים בה, דלאו קדשי ה׳ קרינן בה, דהא חזו לכהנים:",
+                "<b>ושקבלו פסולים וזרקו את דמה.</b> קבלו פסולים את דמה אע״פ שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולים אע״פ שקבלוהו כשרים. ואם לאחר שקבלו פסולים את הדם וזרקוהו, חזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, הרי זריקת הכשרים מועלת ומתרת הבשר לכהנים ואין בו משום מעילה. והני מילי שאר פסולים חוץ מן הטמא, אבל טמא שקבל את הדם וזרקו, אע״פ שחזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, אין לבשר שעת היתר ומועלים בו, שהטמא הואיל וראוי לעבודת צבור, שקרבן צבור דוחה את הטומאה, כשזרק הדם נעשה שאר הדם שיריים ושוב אין זריקת הכשרים מועלת להתיר הבשר, ואין לך בפסולים מי שעושה הדם שיריים אלא הטמא בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים.</b> ואחר כך נכנס ואחר כך זרק את הדם:",
+                "<b>ר׳ אליעזר אומר מועלים בו.</b> אע״פ שזרק את הדם. דסבירא ליה לרבי אליעזר דזריקה לא מהני ליוצא לאפוקי מידי מעילה:",
+                "<b>ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.</b> הואיל ויצא. דזריקה כשרה קא קבעה לפגול, ולא פסולה:",
+                "<b>רבי עקיבא.</b> סבר אין מועלים בו. דקסבר דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה:",
+                "<b>אבל חייבין כו׳</b> אבל, לשון ברם, כמו באמת. וכי אמר רבי עקיבא דזריקה מהני ליוצא, כגון שיצא מקצת הבשר ולא כולו, דמגו דמהניא לההוא מקצת שבפנים, מהניא נמי לההוא מקצת שיצא חוץ. והלכה כר׳ עקיבא:",
+                "<b>אמר ר׳ עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה.</b> השתא מייתי ראיה למאי דקאמר דזריקה מועלת ליוצא:",
+                "<b>והרי שתיהן עומדות.</b> שחוטות ונתקבל דמן בשתי כוסות וזרק דמה של אחת מהן:",
+                "<b>לא כשם שדמה.</b> של אותה:",
+                "<b>פוטר את בשרה,</b> מן המעילה:",
+                "<b>כך הוא פוטר את בשר חברתה</b> שלא נזרק דמה, מן המעילה, הואיל והיה יכול לזרוק דמה של איזו שירצה:",
+                "<b>ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה.</b> אע״ג דפסולה היא, דמותר חטאת היא. אינו דין שיפטר בשרה של עצמה, אע״פ שנפסלה ביוצא. ולא אמר ר׳ עקיבא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה, אלא כששחט שתי החטאות כאחת, לפי שאם רצה מזה זורק רצה מזה זורק, אבל בזה אחר זה לא אמר ר׳ עקיבא שיהיה דמה פוטר בשר חברתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימורי קדשים קלים.</b> אין מועלים באימורי קדשים קלים אלא לאחר זריקת דמים, כדאמרינן בשלהי פרקין. ואם יצאו לפני זריקת דמים:",
+                "<b>ר׳ אליעזר אומר אין מועלין בהן.</b> דכי היכי דאית ליה לר׳ אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים ממעילה, הכי נמי אין מועלת ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה. וכי היכי דאית ליה לר׳ עקיבא דזריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים מידי מעילה, מועלת נמי ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה דמים.</b> זו זריקת הדם:",
+                "<b>ואין מועלין בבשר.</b> לאחר זריקת דמים אין מועלין בבשר, דכבר יש בו שעת היתר לכהנים. והיינו להקל, דמשום זריקת דמים אתיא ליה קולא דאין מועלין בו:",
+                "<b>ועל זה ועל זה.</b> בין על האימורין בין על הבשר לאחר זריקה:",
+                "<b>חייבין משום פגול.</b> אם פיגל באחת מארבע עבודות. דזריקה קובעת בפגול וקבעה נמי לנותר וטמא. והיינו להחמיר:",
+                "<b>ובקדשים קלים.</b> לאחר זריקה:",
+                "<b>כולו להחמיר.</b> דמועלין באימורים, דכבר חזו לגבוה וקדשים נינהו ולא ממון בעלים:",
+                "<b>ועל זה ועל זה.</b> בין על האימורים בין על הבשר חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. והיינו כולו להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חטאת העוף.</b> הוכשרה ליפסל. כלומר משנמלקה נתוספה בה קדושה, שהיא נפסלת אם נגע בה טבול יום או מחוסר כפורים. ודוקא נפסלת בטבול יום. אבל לא מיטמאה לטמא אחרים, שכשם שטבול יום פוסל את התרומה כך הוא פוסל את הקודש:",
+                "<b>הוזה דמה חייבין עליה משום פגול.</b> דהזאה של חטאת העוף במקום זריקה דבהמה קאי, דהזאה קובעת פגול כשחשב בו קודם לכן כמו זריקת דם בבהמה, ושוב יש בו איסור נותר וטמא:",
+                "<b>ואין בה מעילה.</b> דכיון דהוזה דמה יש [בה] היתר לכהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיצה דמה.</b> מיצוי דעולת העוף קאי במקום זריקת הבהמה והזאה דחטאת העוף. דבעולת העוף כתיב ונמצה דמו:",
+                "<b>עד שתצא לבית הדשן.</b> דכיון דכולה כליל ולית בה שעת היתר לבסוף, לעולם מועלין בה עד שתשרף כולה ותנטל מעפרה תרומת הדשן כדכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) והרים את הדשן אשר תאכל האש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרים הנשרפים.</b> אין בהן לכהנים היתר כלל:",
+                "<b>הוזה דמן כו׳</b> הזאת דמן קובעתן לפגול לענוש כרת האוכל מהן אם חישב עליהם בשעת שחיטה להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן, וכיון דלית בהו היתר לכהנים, מועלין בהן בבית הדשן חוץ למחנה היכא דנשרפו אם נהנה מהן:",
+                "<b>עד שיותך הבשר.</b> כלומר שיהיה נשרף ונעשה פחמים. אבל לאחר שניתך, שוב אין בו מעילה, שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מועלין בעורה.</b> דלכהנים היא, כדכתיב (שם ז,) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:",
+                "<b>אבל מועלין בבשר.</b> כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא:",
+                "<b>עד שתצא לבית הדשן.</b> שמרימים כל האפר מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מועלין בבשר.</b> דהא יש בו היתר לכהנים, דבשר חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור, נאכל לכהנים:",
+                "<b>אבל מועלין באימורים.</b> שאין בהן היתר לכהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי הלחם.</b> שמביאין בעצרת:",
+                "<b>קרמו פני הלחם בתנור.</b> היינו תחילת תיקונן, וההיא קרימה בתנור חשיבא הכשר ליפסל בטבול יום ומחוסר כיפורים כשחיטה דקדשי קדשים. והכא לא גרסינן ובלינה, משום דשתי הלחם נאפות מערב יום טוב שאין אפייתן דוחה את היו״ט ונאכלות למחר ביום טוב. והוכשרו לשחוט עליהן את הזבח, דכיון דקרמו פניה קרויה לחם:",
+                "<b>ואין בהן מעילה.</b> שיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחם הפנים.</b> הכא נמי לא גרסינן ביה ליפסל בלינה, שהרי נאפה בערב שבת ואינו נאכל עד לשבת האחרת:",
+                "<b>קרבו בזיכים.</b> היינו מכשיריו, שבשבת בשעת סילוק הלחם היו מקריבין הבזיכין של לבונה:",
+                "<b>ואין בו מעילה.</b> שהותר לכהנים ונעשית מצותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המנחות מועלין בהן משהוקדשו.</b> בקדושת פה:",
+                "<b>ואין מועלין בשיריים.</b> שיש בהן היתר לכהנים:",
+                "<b>אבל מועלין בקומץ.</b> עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי חטאת ואשם. ולאחר כן אין מועלין בו, דהא נעשית מצותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנחת נסכים.</b> מנחה הבאה עם הזבח שאין בה שיריים. וכל הני כליל נינהו:",
+                "<b>משהוקדשו.</b> קדושת פה בעלמא:",
+                "<b>ופגול אין בהן.</b> לפי שאין להם מתירין ואין פגול נוהג אלא בדבר שקרבו מתיריו כדלקמן:",
+                "<b>כל שיש לו מתירין.</b> כגון שלמים וחטאות ואשמות, דדמן מתיר אימורים למזבח והבשר לכהנים. או דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד, כגון עולת העוף ופרים הנשרפים, שדמן מתירן למזבח בלבד, וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הוו מתיריהן, ולחם הפנים דבזיכים הוו מתירין, וכגון מנחות דיש להן היתר בקומץ. כל הני אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתירין. דהכי כתיב גבי פיגול לא ירצה, ואמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. ונותר וטמא יליף מפיגול במסכת זבחים בפרק כל הזבחים:",
+                "<b>וכל דבר שאין לו מתירין.</b> כי הני הקומץ והלבונה דהן עצמן מתירין הן ואין מתיר אותם שום דבר אחר:",
+                "<b>חייב עליה משום נותר וטמא.</b> משום טמא מרבינן להו, מדכתיב (ויקרא כ״ב:ג׳) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה׳ וטומאתו עליו ונכרתה, בכל הקדשים הכתוב מדבר לחייב עליה משום טמא. ונותר יליף מטמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולד חטאת וכו׳ יומתו.</b> דהני נינהו מחמש חטאות דגמירי דמתות. והנך תלת לעולם מתות בין קודם כפרה בין לאחר כפרה, דלעולם לא קרבי. ומשנה זו שנויה בריש פרק ד׳ דתמורה ושם פירשנוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש מעות לנזירותו.</b> ולא פירש אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמי:",
+                "<b>לא נהנים ולא מועלים.</b> בכל אותן המעות:",
+                "<b>מפני שהן ראויין להביא כולן שלמים.</b> כלומר דכל מעה ומעה מצינן למימר זו לשלמים הפריש. ושלמים קדשים קלים נינהו ואין בהן דין מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא, קדשים קלים לפני זריקת דמן אין מועלים. ואע״ג דאיכא נמי בהדייהו חטאת ועולה דבני מעילה נינהו, כיון דאיכא נמי דמי שלמים שאינן בני מעילה, אי קא מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דמייתי חולין בעזרה, הלכך לא נהנין ולא מועלין:",
+                "<b>מת.</b> המפריש המעות. והיו המעות סתומים, שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים, יפלו כל המעות לנדבה:",
+                "<b>דמי חטאת ילכו לים המלח.</b> דחטאת שמתו בעליה היא:",
+                "<b>דמי עולה יביאו עולה.</b> כדאמרינן [קנים סוף פרק ב׳] האשה שמתה יביאו יורשיה את עולתה, דדורון בעלמא הוא:",
+                "<b>ונאכלין ליום אחד.</b> כדין שלמי נזיר:",
+                "<b>ואינן טעונין לחם.</b> דבלחם כתיב (במדבר ו׳:י״ט) ונתן על כפי הנזיר, והכא ליתיה, דמית:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הדם בתחילה אין מועלין בו.</b> היינו קודם זריקתו, דכתיב (ויקרא י״ז:י״א) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה:",
+                "<b>יצא לנחל קדרון מועלין בו.</b> היינו בתר זריקה. כדתנן אלו ואלו היינו דמים החיצונים ודמים הפנימים הנשפכים על מזבח העולה, מתערבים באמה, סילון שבעזרה, ויוצאים לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל. ומועלים בהן. והך מעילה, מדרבנן היא ולא מדאורייתא, דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:",
+                "<b>יצאו לשיתין.</b> נקב היה במזבח שבו יורדים הנסכים לשיתין, דהיינו יסודות של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד. ואם הכניס ידו וקבל הנסכים קודם שירדו לתהום, אין מועלין בהן, שכבר נעשית מצותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דשון מזבח הפנימי והמנורה.</b> הדשן שלהם ושירי הפתילות של מנורה, היה מוציא ומניחן אצל המזבח החיצון, מקום שמניח שם תרומת הדשן של מזבח החיצון. ואחר שהוציא שם לא נהנין ולא מועלים, דבהני לא כתיב ושמו אצל המזבח כמו בדשון מזבח העולה:",
+                "<b>המקדיש דשון בתחילה מועלים בו.</b> הכי קאמר, המקדיש דמי דשון, בתחלה קודם שהוציאו לעזרה יש בו מעילה. כגון דאמר דמי דשון עלי ואח״כ הוציאו לחוץ ובא אחר ונהנה מן הדשון, אע״פ שכבר נעשית מצותו, אפ״ה מועלים בו, דכיון דנהנה ממנה וחסר מן הדשן, שוב ליכא לשער כמה היו דמיו כשנתערך זה, ונמצא זה מפסיד להקדש, משום הכי מועל בו לאלתר כשנהנה ממנו:",
+                "<b>תורין.</b> שהקדישן קודם זמנן, ובני יונה שעבר זמנן:",
+                "<b>לא נהנין ולא מועלים.</b> ולא דמו למחוסר זמן בבהמה שהוא קדוש קודם זמנו וקרב לאחר זמנו, דבהמה מגו דחשיבא דאית בה קדושה כשהיא בעלת מום להיות צריכה פדיון, אית בה נמי קדושה אפילו כשהיא מחוסר זמן, אבל עופות דליכא למימר בהו האי מגו, שהרי אין המום פוסל בעופות ולית בהו פדיון, שלא נאמר פדיון אלא בבהמה, הכי נמי אין בהן קדושת מחוסר זמן:",
+                "<b>תורין שלא הגיע זמנן מועלין בהן.</b> כיון דלקמן מחזו, אית בהו מעילה השתא. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בקדשי מזבח.</b> הואיל וחלב וביצים אינן ראויין למזבח, הלכך לא נהנין ולא מועלים:",
+                "<b>אבל בקדשי בדק הבית.</b> הכי נמי דמועלים בהן, הואיל וקדושת דמים הן, ראויין הן לבדק הבית. ובגמרא מפרש דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים, כשהקדישן קדושת הגוף למזבח, אבל הקדישן קדושת דמים לגבי מזבח כגון שאמר דמי עוף זה או דמי בהמה זו הקדש להביא מהם עולה, נעשה כמי שהקדישן לבדק הבית, דודאי בקדושת דמים דמזבח אית בה מעילה בביצים ובחלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי למזבח.</b> שגופן ראוי קאמר:",
+                "<b>בור מלא מים.</b> גופן ראוי לבדק הבית לבנין, ואין גופן ראוי למזבח. שאין ראויין לניסוך המים אלא מים חיים, ולא היו מנסכים מים במקדש אלא ממי השילוח:",
+                "<b>אשפה מלאה זבל.</b> אין גופה ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית אלא לדמים:",
+                "<b>שובך מלא יונים.</b> ראוי למזבח ולא לבדק הבית:",
+                "<b>אילן מלא פירות.</b> ראוי למקדש לביכורים ולא לבדק הבית:",
+                "<b>שדה מלאה עשבים.</b> אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית:",
+                "<b>ואין מועלין במה שבתוכן.</b> דאין מועלים במה שהשביח לאחר שהוקדש:",
+                "<b>ולד מעושרת.</b> אם יצאה נקבה עשירית תחת השבט, והיה לה בן קודם לכן, לא יינק שוב ממנה, שבנה חולין הוא והיא מעשר, ונמצא נהנה מחלב מוקדשים, שמעשר בהמה קודש הוא:",
+                "<b>ואחרים מתנדבים כן.</b> כלומר, זו שהעבירה תחת השבט סתם, לא יינק ממנה, אבל אחרים שהתנדבו קודם לכן, רשאים להתנות קודם שתתעשר שאם תצא נקבה בעשירי יהא חלבה חולין כדי שיינק בנה ממנה בהיתר, וכן נמי בולד מוקדשים לא היו מקדישים חלב אמן. כך פירשו רבותי, ומגומגם הוא. ורמב״ם פירש, ואחרים מתנדבים, שמי שלבו נודבו היה מתנדב חלב להניק בן המעושרת ובן המוקדשים, לפי שאסור לבן לינק מהן, דשויוה רבנן כגיזה ועבודה דאסורים בקדשים, הלכך אין להן תקנה אלא שאחרים יתנדבו חלב להניקן, כיון שנאסרו לינק מחלב אמן. וישר הוא:",
+                "<b>לא יאכלו מגרוגרות של הקדש.</b> ואפילו התנו שיעשו מלאכה במזונותיהן אין אוכלים מגרוגרות של הקדש, אלא הגזבר נותן להם דמי מזונות משל הקדש והם קונים מן השוק:",
+                "<b>וכן פרה.</b> שדשה בכרשיני הקדש, חוסם פיה שלא תאכל משל הקדש, דכתיב (דברים כ״ה:ד׳) לא תחסום שור בדישו, בדיש שראוי לו לא תחסום, אבל אתה חוסם בדיש של הקדש שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור לאכול בהקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש.</b> לא נהנים ולא מועלים, דבתר אילן אזלינן ואילן בשל הדיוט קאי. והני מילי, כשאין בין אילן של הדיוט לקרקע של הקדש אלא שש עשרה אמה או פחות. אבל אם יש ביניהן ייתר משש עשרה אמה, מועלין בשרשים הגדלים בשדה הקדש, דלא גרירי תו בתר אילן:",
+                "<b>ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין.</b> כגון שיש בין אילן של הקדש לקרקע של הדיוט יותר משש עשרה אמה, דשרשים הגדילים בשל הדיוט לא גרירי בתר אילן של הקדש הואיל ורחוקים ממנו כל כך, הלכך לא מועלין. אבל אם אין ביניהן אלא שש עשרה אמה או פחות, מועלים בהן:",
+                "<b>מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש.</b> רבותי פירשוה לי, כגון דמעין של חולין הוא ונובע בשדה של הדיוט, אלא שנמשך ויוצא ועובר בתוך שדה של הקדש. לא נהנים ממנו בתוך שדה של הקדש. ולא מועלים, דמשל הדיוט הוא נובע:",
+                "<b>יצאו.</b> המים שבמעין זה שנובע משדה של הדיוט ועובר בשדה של הקדש יצא משדה של הקדש, נהנים ממנו לכתחילה:",
+                "<b>המים שבכד של זהב.</b> גבי ניסוך המים בשבעת ימי החג תנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ובאותן מים לא נהנים ולא מועלין, דלא איקדשו לניסוך המים למעילה עד שינתנו לצלוחית של זהב דהיינו כלי מקודש:",
+                "<b>ערבה.</b> שהיו זוקפים אותה אצל המזבח, כדתנן בפרק לולב וערבה [משנה ה׳]:",
+                "<b>נותנים היו ממנו בלולב.</b> בתחילה קודם שזקפוה. ואע״פ שלא לקטוה אלא כדי לזקפה על גבי מזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>קן שבראש אילן.</b> של הקדש. שבנאו העוף מעצים וקסמין שהביא ממקום אחר:",
+                "<b>שבאשרה יתיז בקנה.</b> יפיל הקן לארץ בקנה ויהנה ממנו. ודוקא יתיז. אבל לא יעלה על האשרה, דאם עולה ליטול הקן, נמצא נהנה מן האשרה. והביצים והאפרוחים שבקן, כל זמן שצריכים לאמן אסורים בין שבראש אילן של הקדש בין שבראש האשרה:",
+                "<b>המקדיש את החורש.</b> תרגום יער, חורשא:",
+                "<b>מועלים בכולו.</b> בעצים ובענפים ובעלים:",
+                "<b>הגזברים שלקחו את העצים.</b> שקנו עצים מיער של חולין לצורך קורות:",
+                "<b>מועלים בעצים.</b> רמב״ם פירש, לאתויי חתיכות עצים שחותכין במגירה בעת שמתקנים אותן לקורות, שמועלין בהן:",
+                "<b>ולא בשפויין.</b> נסרים דקות שנוסרין מן העצים כשמחליקין אותן:",
+                "<b>נמיה.</b> עלין שבעצי היער:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קדשי המזבח מצטרפים זה עם זה למעילה.</b> אם נהנה משני מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה, מעל. ומצטרפים נמי לכזית לחייב עליהם משום אוכל פגול או נותר או טמא, או לחייב למעלה כזית בחוץ:",
+                "<b>קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה.</b> למעילה. אבל פגול ונותר וטמא אין בהן:",
+                "<b>וקדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה</b> למעילה. אבל לא לדבר אחר, כדאמרן דקדשי בדק הבית לית בהי פגול ונותר וטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה דברים בעולה מצטרפים זה עם זה לכזית.</b> לחייב משום מעלה בחוץ, ולחייב משום פגול ונותר וטמא, ומשום מעילה אם נהנה מכולן בשוה פרוטה:",
+                "<b>הסולת.</b> המנחה הבאה עם העולה:",
+                "<b>והיין.</b> לנסכים. שהעולה טעונה מנחה ונסכים:",
+                "<b>וששה בתודה.</b> שהתודה טעונה לחם מוסף על חמשה דברים שבעולה. וכולן מצטרפין לכזית, לפגול ונותר וטמא, אבל לא למעילה, שהתודה קדשים קלים ואין בהן מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא:",
+                "<b>התרומה ותרומת מעשר.</b> שהיא אחד ממאה של חולין. וכן תרומת מעשר של דמאי:",
+                "<b>והחלה.</b> שאף היא קרויה תרומה, דכתיב (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה:",
+                "<b>והביכורים.</b> קרויין תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו ביכורים, דכתיב בהו (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:",
+                "<b>מצטרפים זה עם זה לאסור.</b> שאם נפל מכולן שאור כדי לחמץ בתוך עיסה של חולין, נאסרת:",
+                "<b>ולחייב עליהן את החומש.</b> האוכל מכולן כזית בשגגה משלם את החומש:"
+            ],
+            [
+                "כל הפגולים. מעולה מחטאת ומאשם ומשלמים:",
+                "<b>מצטרפים זה עם זה.</b> לאוכל מהן כזית להיות חייב כרת. וכן כל הנותרים:",
+                "<b>כל הנבלות מצטרפות.</b> ואפילו נבילת בהמה טמאה עם נבילת בהמה טהורה, מצטדפים לכזית לענין טומאה. אבל לא למלקות, שאינו לוקה עד שיאכל כזית מנבלת בהמה טהורה לבדה, או כזית מן הטמאה לבדה, לפי שהן שני שמות, שאין אוכל בשר בהמה טמאה לוקה משום נבילה אלא משום אוכל בשר בהמה טמאה:",
+                "<b>וכל השרצים מצטרפים זה עם זה.</b> לכזית, לחייב את האוכלן מלקות, ושמונה שרצים הכתובים בתורה מצטרפים זה עם זה, לחייב האוכלן בכעדשה. כשיעור טומאתן כך שיעור אכילתן:",
+                "<b>דם השרץ ובשרו מצטרפים.</b> דמרבינן מקרא דכתיב (ויקרא י״א) וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ, לרבות דם השרץ שיהיה מטמא כבשרו:",
+                "<b>כל שטומאתו ושיעורו שוין.</b> כגון נבילה ונבילה, או שרץ ושרץ:",
+                "<b>טומאתו ולא שיעורו.</b> כגון נבילה ושרץ דטומאתן שוה, דתרווייהו הוי טומאתן עד הערב. ולא שיעורו, דנבילה שיעור טומאתה בכזית, ושרץ שיעורו בכעדשה:",
+                "<b>שיעורו ולא טומאתו.</b> כגון נבילה ומת, דתרווייהו מטמאין בכזית. ולא טומאתו, דאילו טומאת מת, שבעה, וטומאת נבילה לא הוי אלא עד הערב:",
+                "<b>לא טומאתו ולא שיעורו.</b> כגון מת ושרץ, דטומאת מת הוי שבעה, וטומאת שרץ עד הערב. ובשיעורו נמי אינן שוין, דשיעור מת בכזית ושיעור שרץ בכעדשה:",
+                "<b>אלו אין מצטרפין זה עם זה.</b> הואיל ומוחלקין הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שמות.</b> שני לאוין חלוקין:",
+                "<b>כקל שבשניהם.</b> כלומר, דלא מצטרף לטומאה אפילו לשיעור קל, כגון שיצטרף פחות מכעדשה דשרץ להשלים כזית דנבילה, וכל שכן דלא מצטרף לשיעור חמור. וכן חצי זית של מת אין מצטרף לחצי זית של נבילה לטמא אפילו לטומאת ערב:",
+                "<b>האוכל שנטמא באב.</b> זהו ולד ראשון:",
+                "<b>ושנטמא בולד.</b> הטומאה. זהו ולד שני:",
+                "<b>מצטרפין זה עם זה.</b> לכביצה, שהיא שיעור טומאת אוכלין:",
+                "<b>לטמא כקל שבשניהם.</b> לעשות שלישי כדרך השני לעשות שלישי, והיינו כקל שבשניהם. אבל אין מצטרפין להכי שיעשו שני כמו שעושה ראשון שני, דא״כ היה כחמור שבשניהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפסול את הגויה.</b> האוכל אוכלים טמאים בכחצי פרס, שהוא ביצה ומחצה לדברי רמב״ם, ושני ביצים לדברי רבותי, נפסלת גוייתו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:",
+                "<b>במזון שתי סעודות לעירוב.</b> הרוצה ללכת יותר מאלפים אמה בשבת עושה עירובי תחומין ומניח מזון שתי סעודות במקום שרוצה שיקנה לו עירובו, והולך ממקום עירובו ולהלן אלפים אמה. והוא ששה ביצים לדברי רמב״ם, ושמונה ביצים לדברי רבותי:",
+                "<b>בכביצה לטמא טומאת אוכלין.</b> שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה, דכתיב (ויקרא י״א) מכל האוכל אשר יאכל, דמשמע אוכל הנאכל בבת אחת, ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת:",
+                "<b>בכגרורת להוצאת שבת.</b> המוציא אוכלים בשבת מרשות לרשות אינו חייב בפחות מכגרוגרות:",
+                "<b>בככותבת ביום הכיפורים.</b> ששינה הכתוב וכתב תענו, ולא כתב לא תאכלו, דמשמע דלא קפיד רחמנא אלא אעינוי, ושיערו חכמים דבכותבת מיתבא דעתיה דאניש, בפחות מככותבת לא מיתבא דעתיה:",
+                "<b>לפסול את הגויה ברביעית.</b> השותה משקים טמאים ברביעית, נפסלה גוייתו מלאכול בתרומה ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:",
+                "<b>וכמלוא לוגמיו.</b> שהשותה ביוה״כ מלוא לוגמיו, חייב. פחות מכן, פטור:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הערלה וכלאי הכרם מצטרפין.</b> שאם אכל חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה, מצטרפין ללקות את הארבעים. אי נמי, ערלה וכלאי הכרם מעורבים יחד שנפלו לתוך היתר, מצטרפים לאסור ביבש במאתים, ובלח בנותן טעם:",
+                "<b>אינן מצטרפין.</b> כיון דשני שמות נינהו. אלא אם יש בקדירה לבטל טעם הערלה בפני עצמה וטעם כלאי הכרם בפני עצמו הכל מותר. ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>הבגד.</b> שהוא מטמא שלשה על שלשה:",
+                "<b>והשק.</b> שהוא מטמא ארבעה על ארבעה:",
+                "<b>והעור.</b> חמשה על חמשה:",
+                "<b>והמפץ.</b> ששה על ששה. הבגד מצטרף לשק שקל הימנו, לטמא בארבעה על ארבעה. וכן כל אחד מצטרף לקל. וכולן מצטרפים זה עם זה לטמא כשיעור הטומאה הקלה, אבל לא הקל עם החמור:",
+                "<b>מפני שהן ראוים לטמא מושב.</b> כלומר אע״ג דאמרן לעיל דכל שאין שיעורן שוה אינן מצטרפין, הכא מצטרפין אע״פ שאין שיעורן שוה, הואיל והן שוין לדבר זה שכל אחד מהן ראוי לטמא במושב הזב, הלכך מצטרפין לטומאת מושב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע״פ שלא פגם מעל.</b> פלוגתא דר׳ עקיבא ורבנן מפרש בגמרא כגון בלבושא מציעאה. דלבוש מבחוץ פגים לאלתר, לפי שמתחכך בכתלים. ולא אפליגו נמי בלבוש דלפנים לגבי בשריה, דההוא נמי פגים לאלתר מחמת זיעה, אלא בלבושא מציעאה. ר׳ עקיבא סבר הואיל והוי דבר דלא פגים לאלתר אע״ג דפגים לאחר זמן הוי כדבר שאין בו פגם ומועלים בו, כיון שנהנה בשוה פרוטה. ורבנן סברי, הואיל ויש בו פגם מכל מקום, אין מועלים בו עד שיפגום:",
+                "<b>כיצד.</b> דבר שאין בו פגם, כגון נתנה קטלא בצוארה, רביד של זהב של הקדש, או טבעת בידה, או שתתה בכוס של זהב של הקדש, כל הני אין בהם פגם בכך, אלא כיון שנהנית מהן שוה פרוטה, מעלה. וכיצד משערים בהן הנאה, אומדין כמה אשה רוצה ליתן שישאילוה תכשיטים כמות הללו להוליכן לבית המשתה להתכבד בהן, כאותו שיעור משלמת להקדש קרן וחומש כשנשתמשה בהן:",
+                "<b>וכל דבר שיש בו פגם.</b> כגון לבש בחלוק, או כיסה בטלית, או בקע בקרדום. כיון דעומדים ליפגם, לא מעל עד שיפגום בהם בשוה פרוטה:",
+                "<b>תלש.</b> שער:",
+                "<b>מן החטאת.</b> בחטאת בעלת מום איירי דעומדת ליפדות ודבר שיש בו פגם הוא, הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה. אבל בחטאת תמימה דתלישת צמר ושער לא עביד בה מידי, שכך היא ראויה להקרבה עכשיו כמו שהיתה מתחילה, הויא ככוס של זהב שהוא דבר שאין בו פגם, וכיון שנהנה ממנה מעל:",
+                "<b>כשהיא מתה כיון שנהנה מעל.</b> דכיון שמתה לאו בת פדיה היא, דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. ומיירי בין בחטאת תמימה בין בחטאת בעלת מום: "
+            ],
+            [
+                "<b>ופגם בכחצי.</b> שיעור. כגון, לבש בגדי קודש בהנאת שיעור שוה חצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה, שקרע בו ופגמו כשיעור חצי פרוטה:",
+                "<b>ששנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד.</b> שיש בו פגם ולא פגם:",
+                "<b>ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר.</b> כגון שפך משקה של קודש ולא נהנה:",
+                "<b>הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד.</b> בעצמו, ויהיה דבר שיש בו פגם. דבמעילה כתיב (ויקרא ה׳:ט״ו,) וחטאה בשגגה, ובאוכל תרומה כתיב (במדבר י״ח:ל״ב) ולא תשאו עליו חטא, מה חטא האמור באוכל תרומה פוגם ונהנה, ובמה שפגם נהנה, אף חטאת האמור במעילה צריך שיהיה פוגם ונהנה ובאותו דבר בעצמו שפוגם נהנה ולא בדבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במקודשין אלא בהמה וכלי שרת.</b> בהמה תמימה, בהמת קדשי מזבח תמימה. דהני לאו לפדייה קיימי ולאו בני פגימה נינהו, שאפילו רכב אחד על גבי בהמה והכחישה או תלש מן צמרה, עדיין ראויה היא לקרבן, ויש בה מועל אחר מועל. וכן שתה אחד בכוס של זהב, אפילו אם פגמו ופחתו, כיון דקדוש[ת הגוף] הוא ולאו לפדיה קאי, ראוי הוא עדיין לשירות ויש בו מועל אחר מועל. אבל קדשי בדק הבית כגון בהמת קדשי בדק הבית, אין בהם מועל אחר מועל, משום דבני פדייה נינהו, וכיון שמעל בו אחד שהוציאו לחולין תו לית בה מעילה:",
+                "<b>רבי אומר כל דבר.</b> שאין לו פגם, שאינו נפסל, דהיינו כל דבר שאין לו פדיון כי הני דאמרן, אפילו פגמו יש בו מועל אחר מועל. ואיכא בין תנא קמא לרבי קדשי מזבח תמימים שנעשו בעלי מומים ועבר ושחטן קודם פדייה. רבי אומר יקברו, משום דבעו העמדה והערכה ולא אפשר דהא מתו, הלכך יקברו, וכיון דלא הוו תו בני פדייה יש בו מועל אחר מועל הנהנה מהן ��אחר שחיטה. וחכמים אומרים יפדו, דלא בעו העמדה והערכה, וכיון דקדושת דמים נינהו אין בו מועל אחר מועל. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא מעל.</b> בגמרא מוקי לה בגזבר של הקדש, שהאבן והקורה של הקדש היו מסורות בידו מתחילה, וכי נטלן לעצמו עדיין הם ברשות הקדש, דכל היכא דמטלטל להו בביתיה הוו ברשות הקדש כבתחילה. אבל כי נתנה לחברו, הוציאה מרשותו ושינה מהקדש לחול ומעל, וחבירו לא מעל שכבר יצאה לחולין:",
+                "<b>בנאה בתוך ביתו.</b> לא בנאה ממש, דאם כן הרי נהנה מיד שהוסיף בבנין ביתו. אלא כגון שנתנה על פי ארובה שלא בבנין, דהשתא אין לו הנאה עד שידור תחתיה ויהנה בה בשוה פרוטה, כגון שהיו פירותיו נתונים תחת הארובה, והיו גשמים דולפים עליהם, וסתם פי ארובה באבן של הקדש, כיון שהגין עליהן בשוה פרוטה, מעל:",
+                "<b>נתנה לבלן.</b> כדי שיניחנו לרחוץ בבית המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכילתו ואכילת חברו.</b> אכל הוא חצי שיעור והאכיל את חברו חצי שיעור, או נהנה הוא חצי שיעור וההנה את חברו חצי שיעור, וכן הנאתו ואכילת חברו, כגון סך הוא חצי שיעור וחבירו אכל חצי שיעור, או איפכא, כל אלו מצטרפים לחייבו אשם מעילות:",
+                "<b>ואפילו לזמן מרובה.</b> כגון שאכל חצי שיעור היום וחצי שיעור למחר בהעלם אחד, או שאכל או נהנה כחצי שיעור היום והאכיל או ההנה את חברו כחצי שיעור למחר, מצטרפים ואפילו לזמן מרובה, ובלבד שיהיו בהעלם אחד, דכתיב (ויקרא ה׳:ט״ו) כי תמעול מעל, מכל מקום שתמעול נתחייב באשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השליח.</b> שנתן לו בעל הבית הקדש או מעות הקדש להוציאם בתורת חולין, ועשה השליח שליחותו:",
+                "<b>בעל הבית מעל.</b> דבמעילה יש שליח לדבר עבירה. ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה, חוץ ממעילה משום דכתיב בה (במדבר ה׳) ואשמה הנפש ההיא, מי ששגג תחילה דהיינו המשלח:",
+                "<b>תן בשר לאורחים.</b> מאותו בשר של הקדש:",
+                "<b>ונתן להם כבד.</b> של הקדש:",
+                "<b>והוא אומר טלו שתים וכו׳</b> ובלבד שיאמר השליח טלו שתים מדעתי, אז בעל הבית מעל, דלא עקר השליח שליחותו אע״פ שהוסיף על דברי המשלח, הלכך המשלח מעל שהרי נעשית שליחותו, והשליח מעל על זאת שהוסיף מדעתו, והאורחים נמי חייבים על השלישית שנטלו מדעתם. אבל אם לא אמר השליח טלו שתים מדעתי, אלא טלו שתים בשליחות בעל הבית, המשלח מעל שהרי נעשה דברו, והשליח פטור מפני שהוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר את השליחות ומה שהוסיף לא הוסיף מדעתו:",
+                "<b>גלוסקמא.</b> בלשון יון קורין לתיבה גלוסקוס. וישם בארון, תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא:",
+                "<b>אע״פ שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה כו׳ מעל.</b> לפי שעשה השליח מאמרו, ודברים שבלב אינן דברים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ביד חרש שוטה וקטן.</b> שאינן בני שליחות. אפילו הכי הואיל ונעשית שליחותו המשלח מעל:",
+                "<b>החנוני.</b> שקבל המעות מיד חרש שוטה וקטן, חייב כשיוציא המעות של הקדש בחפציו:",
+                "<b>ונזכר.</b> בעל הבית קודם שהגיעו המעות ליד חנוני, וכיון שנזכר שוב אינו חייב קרבן מעילה, שאין קרבן מעילה אצל מזיד:",
+                "<b>החנוני חייב.</b> והוא שנזכרו בעל הבית והשליח, דהשתא אין כאן שוגג אלא חנוני. אבל אם נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח, השליח מעל שהוא שגג תחלה:",
+                "<b>כיצד יעשה.</b> כלומר אם ידע החנוני בפרוטה זו שהיא קודש קודם שיוציאנ�� ונתערבה כבר עם שאר פרוטות שיש לו, כיצד יעשה ויהיה מותר להשתמש בפרוטותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם לא מעלו.</b> בעה״ב לא מעל שהרי לא נעשית שליחותו בפרוטה, והשליח לא מעל שלא עקר שליחותו של בעה״ב בפרוטה, ובפחות מפרוטה ליכא חיוב מעילה:",
+                "<b>השליח מעל.</b> שעקר שליחותו של בעה״ב בין בפתילות בין בנרות ויש בשניהן פרוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם מעלו.</b> והוא שיהא אותו האתרוג שוה שני פרוטות כמו שנתן לו בעה״ב. בעה״ב מעל כיון שקנה לו השליח כמו שאמר ושוה כמו שנתן לו, הרי נעשית שליחותו. והשליח מעל, שהרי קנה רמון בפרוטה מדעתו שלא בשליחות בעה״ב:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר בעה״ב לא מעל.</b> דאמר ליה לשליח אילו היית קונה אתרוג בשתי פרוטות כמו שנתתי לך היית מביא לי אתרוג גדול שוה ארבע פרוטות, עכשיו שלא נתת אלא פרוטה הבאת לי אתרוג שוה שתי פרוטות שהוא קטן ורע, ונמצא שלא עשית שליחותי. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם צרורין.</b> קשורים קשר משונה אע״פ שאין עליו חותם, או קשורים כשאר קשרים וחתומין:",
+                "<b>לא ישתמש בהן.</b> דגלי דעתיה דלא ניחא ליה שישתמש בהן הנפקד, הואיל וקשרן קשר משונה או הטיל עליו חותם:",
+                "<b>מותרין.</b> קרי כל זמן שאין קשורים קשר משונה אלא קשור כשאר קשרים ואין עליו חותם:",
+                "<b>לפיכך אם הוציא לא מעל.</b> דהוי כאילו אמר לו המפקיד שישתמש בהן, כיון שלא היו צרורין, והרי שליחותו עשה, והמפקיד נמי לא מעל דהא לא אמר לו בפירוש שישתמש בהן:",
+                "<b>החנוני.</b> שמוכר פירות או בשמים בחנות:",
+                "<b>כבעל הבית.</b> ואם הפקידו אצלו מעות, אף על פי שאינן צרורים, לא ישתמש בהם, הלכך אם היו מעות של הקדש ונשתמש בהן מעל:",
+                "<b>כשלחני.</b> ומותר להשתמש במעות שהפקידו אצלו כשאינן צרורים, הלכך לא מעל. והלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שהוציא את הראשונה.</b> לצורך תשמישו מעל:",
+                "<b>וחכמים אומרים.</b> לא מעל:",
+                "<b>עד שיוציא.</b> כל המעות שבכיס לצורך חולין. והלכה כחכמים:",
+                "<b>פרוטה מן הכיס זה.</b> כלומר לא תכלה פרוטה מכיס זה עד שיהא בה הקדש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Menachot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Menachot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מנחות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                " ... 6) Rebbi says: Since it says 'mincha [shel esronim],' it means he specified one [amount]. Perhaps he specified to bring a mincha of one issaron; if he brings 60 issaron in place of [lit. 'in the vessel of] one issaron, it could be an extraneous mincha. Rebbi is of the opinion that since he specified exaclt how big the mincha will be, [he must bring that exact one], therefore he must bring 60 menachot from 1 through 60, one of 1 issaron, one of two issarons, one of three, one of four, until 60. He will find himself bringing in total 1830 issaron of flour, and for certain one of them will fulfill his vow, and it is not a Nedava. The halacha is not according to Rebbi. [If you specified, and forget what you specified, you bring only a 60 issaron mincha.]"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Middot/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,290 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Middot",
+    "versionSource": "sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בשלשה מקומות הכהנים שומרים – not because of fear of robbers and/or thieves, but that of the honor and splendor for the Temple, that it should not be without guards, and this guarding, its commandment is the entire night. And these three places that the Kohanim guard correspond to what is written in the Torah (Numbers 3:38): “Those who were to camp before the Tabernacle, in front – [before the Tent of Meeting, on the east – were Moses and Aaron and his sons,] attending to the duties of the sanctuary, as a duty on behalf of the Israelites,” as a hint to three watches in three places. For just as that in the Tabernacle, Aaron and his two sons were guarding in three places, even so in the Temple as well.",
+                "בית אבטינס ובית הניצוץ – two upper chambers were built on the side of the gates of the Temple courtyard, but the House of the Hearth was not upon it, but rather an arch , ARKVELT in the foreign tongue, which was made in the land, such was explained at the beginning of the Tractate Tamid (1:1).",
+                "והלוים בעשרים ואחד מקום – that in twenty-four places they would need to guard the Temple, as it is written in [First] Chronicles [26:17-18): “At the east – six Levites; at the north – four daily; at the south – four daily; at the vestibule – two by two; at the colonnade on the west – four at the causeway and two at the colonnade,” that makes here twenty-four divisions of duty/watches, three of them were Kohanim as we stated in the opening clause [of the Mishnah], and twenty-one of them were Levites. But even though that Scripture did not state anything other than Levites, Kohanim are also called Levites , as it is written (Ezekiel 44:15): “But the Levitical priests descended from Zadok [who maintained the service of My Sanctuary when the people of Israel went astray from Me – they shall approach Me to minister to Me.”",
+                "חמשה – guards at the five gates of the Temple Mount.",
+                "",
+                "מתוכו – from inside to the walls of the Temple Mount.",
+                "על חמשה שערי עזרה – this Tanna/teacher holds that there are only five gates for the Temple courtyards But even according to the one who states further on (see Tractate Middot, Chapter 1, Mishnah and Tractate Tamid 27a), he admits that there wasn’t a division of duty/guard other than on five [gates of the Temple courtyard – that the House of the Flame and the House of the Hearlth were watched by Kohanim or that the gates that were in the middle of the north and the south didn’t require special guarding, as they were guarded by those at the first and third gates].",
+                "על ארבע פנותיה מבחוץ – because there is no sitting in the Temple courtyard other than for only the kings of the House of David, and it was not possible for a guard to watch while standing all the night, therefore, the guards were in the corners of the Temple courtyard, and similarly, the guards in the gates of the Temple courtyard would guard from outside, in order that they would be permitted while sitting, and the Scriptural verse (First Chronicles 26:18) esd used as a support (i.e., they leaned their enactment against a Biblical text) – as it is written: “two at the colonnade,” towards the outside, meaning to say, outside the wall of the Temple courtyard."
+            ],
+            [
+                "איש הר הבית – appointed over all of the guards. [The story is told in Tractate Yoma 16a that Rabbi Eliezer ben Yaakov, the first of two Tannaim of such a name, who was the friend of Rabbi Eliezer the Great/ben Hyrcanus – was the Tanna who taught Tractate Middot."
+            ],
+            [
+                "משמשים כניסה ויציאה – that through them they would enter and leave the Temple Mount.",
+                "קינפונוס מן מערב – the gate of the Temple Mount that is on the western side Kiponos is its name, and of the north Tadi is its name.",
+                "עליו שושן הבירה צורה – when they (i.e., the exiled Jews in Babylonia) went up from the Diaspora, the Kings of Persia commanded them to draw the form of Shushan the capitol on the gates of the temple, in order that there would be fear of the kingdom, and they drew it in the Eastern Gate.",
+                "כהן גדול השורף את הפרה – Our Mishnah is [according to] Rabbi Meir who holds that the Red Heifer is not burned other by the High Priest. But it is not Halakha (see Tractate Parah, Chapter 4, Mishnah 1).",
+                "וכל מסעדיה (and all its attendants) – all of the Kohanim who are assisting and supporting the Kohen who burns it.",
+                "להר המשחה – to the Mount of Olives which is to the east of Jerusalem, there they would burn the [red] heifer."
+            ],
+            [
+                "שער הדלק (the Gate of Kindling) – because they would bring in through there the wood for the pile of the wood on the altar was brought in that burn on the altar, it is called, the Gate of Kindling.",
+                "שני לו שער הבכורות – we have the read, for there they wold bring in the firstlings whose slaughtering took place in the south.",
+                "שער המים – in the book of Ezekiel (47:1-2): “[He led me back to the entrance of the Temple, and I found that water was issuing from below the platform of the Temple – eastward, since the Temple faced east – but the water was running out at the south of the altar (i.e., southeast), under the south wall of the Temple. Then he led me out by way of the northern gate and led me around to the outside of the outer gate that faces in the direction of the east;] And I found that water was gushing from [under] the south wall,” and that is the south, which is called, “right” as it is written “north and eastward” (Psalm 89:13). And see Ezekiel in the prophecy that the waters went out from the House of the Holy of Holies thinly like the proboscides of locusts and when they reach this game, they become like the fulness of the mouth of a small jug, and that is why they call them מים מהכפכים/waters gushing (see Ezekiel 47:2- “[Then he led me out by way of the northern gate and led me around to the outside of the outer gate that faces in the direction of the east;] and I found that water was gushing from [under] the south wall.”).",
+                "שער ניקנור which is explained in Tractate Yoma (38a and Chapter 3, Mishnah 10- concerning the miracles of Nicanor with regard to the doors – see the Bartenura commentary there).",
+                "פנחס המלביש – who was appointed to dress the Kohanim at the time of their [Divine] Service, and to strip them of their clothing after the [Divine] Service and to guard the clothing of the priests.",
+                "לשכת עושי חביתין – in there they would make the meal-offering that the Kohen Gadol would offer on each day, “half of it in the morning and half of it in the evening” (Leviticus 6:13; see Tractate Tamid, Chapter 1, Mishnah 3),t and because it is stated regarding it (Leviticus 6:14): “shall be prepared with oil on a griddle,” it is called, a sort of cake."
+            ],
+            [
+                "וכמין אכסדרה היה – two walls, one from this side and another from that side of the gate, they would protrude and go out from beyond the wall of he Temple courtyard to the side of the Temple Mount, and there was an upper chambr built from above on top of the two walls.",
+                "ופתח היה לו לחיל – in one of the walls there was an opening that would go out to the place within the fortification of the Temple, which is a place inside from the wall of the Temple Mount from outside the Temple courtyard and is called חיל/Khel, [as will be described in further detail in Tractate Middot, Chapter 2, Mishnah 3].",
+                "שער הקרבן – there they would bring in the Holy of Holies, whose ritual slaughter was in the north.",
+                "בית המוקד – because there were open fires burning there always to warm the Kohanim there because they walk barefoot, it is called, the House of the Hearth. And it was a large house, and in its four corners, there were four small chambers as will be explained further on [in the next Mishnah] (see also Tractate Tamid, Chapter One, Mishnah 1 as well)."
+            ],
+            [
+                "כקיטוניות (small rooms/recesses) – like small rooms that open to a large house of kings, which is the reception room.",
+                "שתים בקודש ושתים בחול – as the House of the Hearth, part of it is built within the holy Temple courtyard and part of it on the unconsecrated ground.",
+                "וראשי פספסין (ends of flag-stones the pavement/blocks on the ceiling; cut and polished stone block) – the heads of beams that come out from the wall until the place which is sanctified, in order to know which is sanctified/holy and which is unconsecrated (i.e., north of the room of the hearth) and to consume Holy Food in sanctity.",
+                "לשכת טלאי קרבן – there were there lambs which passed examination for the daily-offerings, as is taught in the Mishnah (see Tractate Arakhin, Chapter 2, Mishnah 5): There should be no less than six examined lambs in the Chamber of the Lambs.”",
+                "לשכת עושי לחם הפנים – the House of Garmu would make the shew bread there.",
+                "ששקצום מלכי יון – that they offered upon it (i.e., in the northeastern corner) for Idolatrous worship. But in the Tractates Shekalim (see actually Tractate Yoma 15b as the Bar Ilan project has shown me that it is not found in Shekalim at all) and Tamid (see Chapter 3, Mishnah 3), they call it the Chamber of the Seals.",
+                "בה יורדין לבית הטבילה – in that chamber, the Kohen would go down when he observed an emission and he would go with pardon [it must say, that is under] the Temple to the House of Immersion, and there is a fire that warms the Kohen after he immersed and came out and dried off, and it is called the Chamber of the Hearth, because it is open to a large House of the Hearth."
+            ],
+            [
+                "אחד פתוח לחיל – the opening that is in the north of the House of the Hearth was open to the Khel/the place within the fortification of the Temple, and the one in the south was open to the Temple courtyard.",
+                "פשפש קטן (a small wicket) – a small gate within the large gate [by which they entered to patrol].",
+                "שבו נכנסים לבלוש את העזרה (to patrol the Temple courtyard) – that they would enter each morning on the path of the same wicket to examine/search over each of the Temple vessels that were in the Temple courtyard that all of them were in their [appropriate] place. For this is taught in the Mishnah of Tractate Tamid [Chapter 1, Mishnah 3]: “He took the key and opened the wicket and entered from the House of the Hearth into the Temple courtyard, etc.,” – these walk on the covered place in front o the house in an easterly direction and those walk on the covered place in front of the house in a westerly direction. They would examine and go until they meet to the place where they make the cakes, they arrived, both sets say “Shalom; everything is peaceful/in order,” meaning to say, that all the Temple vessels are in their places in peace/in order.",
+                "לבלוש – it is the Aramaic translation of “and he searched,” and examined."
+            ],
+            [
+                "בית המוקד כיפה – the building of the House of the Hearth was not an upper chamber, but rather an arch, ARKUVLAT in the foreign language made on the land.",
+                "מוקף רובדים של אבן (surrounded by stone pavements between steps in the Temple hall, landing) – porticos/colonnades of hewn stone around were sunk in the wall and came out from the wall into the House of the Hearth to the side of the ground, and on top of them were other short stones than then that also came out from the wall, and they were similar to steps one on another.",
+                "זקני בית אב – the priestly division of duty/guard was divided into seven priestly divisions according to the days of the week, each one working his day, and the elders of the priestly division of that day would sleep there on those stone pavements.",
+                "ופרחי כהונה – young men whose hair of their beards begins to flower, and they were guards.",
+                "איש כסתו בארץ – that they were not permitted to lie there on beds, but rather onl on the ground, in the manner that the guards of the courtyards of the kings would do.",
+                "כסתו – the language of pillows and cushions."
+            ],
+            [
+                "הגיע זמן הנעילה – to lock the gates of the Temple courtyard.",
+                "הכהן מבפנים ובן לוי יושב לו מבחוץ – that the Levites were secondary to the Kohanim, as it is stated, (Numbers 18:2): “[You shall also associate with yourself your kinsmen the tribe of Levi, your ancestral tribe,] to be attached to you and to minister to you, [while you and your sons under your charge are before the Tent of the Pact].” Therefore, in the House of Avtinas and in the House of the Spark, which were upper stories, the Kohanim who guarded were above and the Levites were below. But the House of the Hearth which was not other than an arch on the land, there was a Kohen on the inside and a Levite on the outside.",
+                "במסבה (winding staircase) – in a cavity/underground places, he walks underneath the Temple (see Talmud Yoma 2a for another interpretation) , for the cavity/underground places was underneath the Temple, and all of the Temple is called בירה /the capitol, as it is written (I Chronicles 29:19): “and to build this Temple for which I have made provision.” But because he had had a nocturnal emission,, he would not walk on the path of the Temple courtyard, but rather on the path in the underground , for we hold that the cavities/underground places were not sanctified.",
+                "והנרות ד��לקים – in the underground cavities from here and there.",
+                "במסבה ההולכת תחת החיל – he departs, and does not return to the House of the Hearth because he is a someone who has immersed but must wait until sunset until he is ritually pure. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer ben Yaakov, but rather, as it is taught in the beginning of Tractate Tamid. He came and sat with his brethren, the Kohanim in the House of the Hearth until the gates open when he can go on his way, for even though someone who has immersed but must wait until sunset until he is ritually pure, it is forbidden to enter into the Women’s courtyard, which is the camp of the Levites, for this, they were lenient, because he had been defiled inside."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר הבית היה מחש מאות אמות – surrounded by a wall all around (based, according to Ezekiel 42:20 on: “Thus he measured it on the four sides: it had a wall completely surrounding it, five hundred [cubits] long and five hundred [cubits] wide to separate the consecrated from the unconsecrated.).",
+                "רובו מן הדרום שני לו מן המזרח – meaning to say, the distance that there is from the wall of the Temple Mount to the wall of the Temple courtyard to the south side, is more than the distance that there is between them from the eastern side. But the distance that there is between them from the eastern side is greater than the distance that is between them to the north side, and the north side is greater than the west."
+            ],
+            [
+                "נכנסים דרך ימין ומקיפין דרך שמאל – as, for example, those who enter on the path of the gates of Huldah (on the south – see Tractate Middot, Chapter One, Mishnah Three) which are from the right, makse a circuit on the path of the gate of the Tadi (on the north).",
+                "שאני אבל – he was asked: “What difference is it to you to make a circuit to the left?,” and he states, “I am a mourner.” They say to him: “ He who dwells in this House, may He comfort you.”",
+                "עשיתן כאילו עברו עליו את הדין (as if they had treated him too severely/arbitrarily) – if they say to him, “yes,” it appears as if his fellows have perverted the judgment and excommunicated him not in accordance with the Halakha.",
+                "יתן בלבך שתשמע לדברי חבירך – for now, he performed justice not in accordance with the law and he requires doing repentance/Teshuva. And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "לפנים – from the wall of the Temple Mount (surrounding the inner area containing the Women’s court and the Temple courtyard).",
+                "סורג (lattice-work -name of one of the approaches of the Temple fortification) – a partition made of perforations/holes like straps drawn in a bed stead (i.e., a zig-zag) with ropes, and it is made from long and short boards/planks of wood that are grafted this on top of that crosswise.",
+                "וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות – when he reaches opposite each and every breach, he prostrates and gives thanks on the destruction of the Greek kingdom.",
+                "לפנים – from this Soreg was a free place of ten cubits, and it was called the Khel (a place within the fortifications of the Temple)/rampa.",
+                "ושתים עשרה מעלות היו שם – in order to ascend from there to the Women’s court.",
+                "רום מעלה – every step of them was higher than its neighbor by one-half of a cubit. And similarly the first step/ascent was one-half a cubit high off the ground.",
+                "מthe place of the treading of the foot was one-half cubit.",
+                "חוץ משל אולם (except for those of the hall leading to the interior of the Temple) – except for the steps that are between the hall leading to the interior of the Temple/porch and the altar, for not all of them were like this, as is taught further on in Chapter 3 [Tractate Middot, see Mishnah 6].",
+                "חוץ מפתח של אולם – as it is taught in the Mishnah further on (Chapter 3, Mishnah 7 of Tractate Middot), that its height was forty cubits and its width twenty.",
+                "היו להן שקופות (they had arches/lintels with posts) – a stone placed on two doorposts that the door is arched/bent upon. And the word שקפות is from the language of משקוף/lintel, cross-piece (see Exodus 12:7: “[They shall take some of the blood] and put it on the two doorposts and the lintel of the houses [in which they are to eat it].”)",
+                "מפני שנעשה בהן נס – like it is explained in [Tractate] Yoma, chapter 3 [38a] (at the top of the page and the accompanying Mishnah, Chapter 3, Mishnah 10).",
+                "מצהיבות (because the bronze has the appearance of gold) – like מזהיבות/glittering like gold, that their appearance was similar to gold, therefore, it was not necessary to make them of gold."
+            ],
+            [
+                "כל הכתלים שהיו שם – in all of the buildings of the Temple Mount.",
+                "היו גבוהים – very [high] , until all of the entrances/openings that were in them were twenty-cubits tall, alone from what was on the openings.",
+                "חוץ מכותל מזרחי – this is the lowest of the legs of the Temple Mount (see Ezekiel 40:5: “Alongside the outside of the Temple [area] ran a wall on every side. The rod that the man held was six cubits long, plus one handbreadth for each cubit, and hen he applied it to that structure, it measured one rod deep and one rod high.”",
+                "שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה – this is the Mount of Olives which faces Jerusalem from the east, and the Kohen is facing to the west and he intends and sees from above the height of the top of the the wall towards the gates that are inside from it the opening of the hall containing the golden altar, when he springles the blood, as is it written (Numbers 19:4): “[Eleazar the priest shall take some of its blood with his finger] and sprinkle it seven times toward the front of the Tent of Meeting.” But if the wall was high, even though the gates are all corresponding one to another, the gate of the Temple Mount opposite the the Gate of the Women’s Court, and the Gate of the Women’s Court opposite the Gate of the large Courtyard, and the Gate of the Large Courtyadr opposite the opening of the Hall containing the golden altar, one would not be able to see the opening of the Hall of the golden altar through the openings, because the Mount continually gets higher and ascends until the the opening of the Hall of the golden altar is [twenty-two] cubits more than the ground of the feet of the Temple Mount, and it is such that the lintel/threshold of the Hall containing the golden altar is higher than the lintel of of the opening of the Temple Mount by two cubits, for the opening of the Temple Mount was not higher than twenty, as is taught above (see Mishnah 3 of this chapter), And it is found that the Kohen who is slaughtering the [red] heifer is not able to see the cavity of the opening of the Hall containing the golden altar through the path of that entrance/opening."
+            ],
+            [
+                "אורך – from the east to the west.",
+                "על רוחב – from the north to the south.",
+                "קטורות אלא שאינן מקורות – from the language (Genesis 19:28): “[and, (Abraham) looking down toward Sodom and Gomorrah and all the land of the plain, he saw] the smoke of the land [rising like the smoke of a kiln],” meaning to say, smoke rising, because they didn’t have a roof.",
+                "ומשלחים תחת הדור – to burn them in fire that is underneath the cavity in the gound laid out with clay/kettle where they cook the peace offerings/sacrifice of well-being, as it is written (Numbers 6:18): “[and take the locks of his consecrated hair] and put them on the fire that is under the sacrifice of well-being.”",
+                "And inside for the giving of wood on the altar of the Temple.",
+                "לשכת מצורעים = for there the lepers immerse on the eighth [day] of their purification which he comes to put his hand inside for the giving of wealth [for the giving of blood and oil] -, and even though he had immersed [in a ritual bath] from the evening.",
+                "אמר ר' אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת – it follows, that the entire first segment [of this Mishnah], Rabbi Eliezer ben Yaakov said it. And this is proved in the Gemara of [Tractate] Yoma (16a), that an anonymous Mishnah of [Tractate] Middot is Rabbi Eliezer ben Yaakov (the first).",
+                "וחלקה היתה בראשונה – Maimonides explained, broken through/breached, that it was not surrounded by a partition.",
+                "כצוצטרא – like a balcony/כזוזטרא – that surrounded the women’s court (see Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 1), that the women who were standing above on the balcony and the men were below to see the Rejoicing of the House of the Water-Drawing, in order that they would not come to frivolity.",
+                "חמש עשרה מעלות – the height of the ground of the Israelite court from the Women’s Court.",
+                "לא היו טררוטות (they weren’t half-closed, round) – long and filled with corrrners like the path of all the steps, but rather round like a round half-circle."
+            ],
+            [
+                "וראשי פספסין (the tops of the flag-stones in the pavement) – the tops of the beams that protrude and come out from the wall to distinguish between the Israelite Courtyard and the Priest’s Courtyard.",
+                "מעלה היתה שם (a step) – in the Israelite Courtyard.",
+                "וגבוהה אמה – and its length was as the length of he entire Courtyard.",
+                "והדוכן (platform) – of the Levites is built upon it and is made like a kind of portico/balcony, and the height of the platform is a cubit-and-a-half.",
+                "ובו שלש מעלות של חצי חצי אמה – that they ascend upon them to the platform.",
+                "כל העזרה – from the beginning of the Israelite Court until eleven cubits is a free space that was behind the House of the cover of the Holy Ark.",
+                "על רוחב – from north to south.",
+                "שלשה עשר שערים – as he considers them and then moves on. And the one who states that there were seven gates in the Temple courtyard (see Tractate Middot, Chapter 1, Mishnah 4) gives the reason for the thirteen prostrations corresponding to the thirteen breaches that the Grecian kings made in the Soreg/one of the approaches of the Temple fortification, as we stated above in our Chapter (see Mishnah 3). And all of our Mishnah is explained in the first chapter [of Tractate Middot]."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה – he would bring a square frame made from four boards, each board is thirty-two cubits long and the board is one cubit wide, and it is the height of the frame, and he fills it with stones, lime and pitch/tar and molten lead, and it is made into one piece of thirty-two cubits by thirty-two cubits, one cubit high. And this is the foundation/base of the altar.",
+                "עלה אמה וכנס אמה (it rose by a cubit and drew in by a cubit – on every side) – after the foundation rose to the height of a cubit, he brings another frame whose length is the entire board is thirty cubits and a width of the board, that is the height of this frame is five cubits, and places it on the foundation/base, and fills it with stones, and lime and pitch/tar and lead like the first, and it is attached to the base and becomes one piece of thirty [cubits] by thirty cubits standing on the base/foundation. This is called the סובב/a sort of gallery around the altar for the priest to walk on. It is five cubits higher from the foundation. That is to say, he draws it in by a cubit, which he shortens from the base/foundation a cubit in each direction, and he goes back and a third frame, which is twenty-eight cubits by twenty-eight cubits, three cubits high, and places it in on the SOVEV, and fills it like the first, and this is the place of he the pile of wood on the altar of the Temple which is at the top of the altar. It is found the foundation/base protrudes and goes out from the SOVEV a cubit on each side, and the SOVEV protrudes from the place of the pile of wood on the altar of the Temple one cubit to each side. And afterwards, he brings a frame of one cubit by one cubit which is one cubit high and places it on the corner of the altar and fills it, and this is the corner of the altar, and similarly for the four corners.",
+                "מקום הילוך רגלי הכהנים – so that the Kohanim would not have to walk between the corners, but we leave one cubit free from the place of the corners and inwards for the walking of the feet of the Kohanim.",
+                "מתחילה – in the days of [King] Solomon.",
+                "לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה – and they drew it in [by a cubit] and it rose [by a cubit] of he foundation/base and the SOVEV and the place of the corners and the place of the walking of the feet of the Kohanim until there remained the place of the pile of wood on the altar twenty [cubits] by twenty [cubits].",
+                "וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד' אמות וכו' – it is found that its foundation/base is thirty-two [cubits] by thirty-two [cubits], and the place of its pile of wood on the altar is twenty-four [cubits] by twenty-four [cubits].",
+                "ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב – we have the reading. And this is what I brought in [Tractate] Zevakhim in the Chapter קדשי קדשים/The Holy of Holies (Chapter 6, Mishnah 1 and Tosafot Tractate Zevakhim 61b s.v. ארבע אמות מן הדורם וארבע אמות מן המערב ).",
+                "כמין גמא – a Greek Gimmel which is similar to our inverted [letter] Nun. But there (i.e., Talmud Zevakhim 61b) it explains that because of the שיתין /a pit by the side of the altar into which the remainder of the libations was poured, which are the holds where the libations go down, they added to draw the altar to the south and to the west. For initially, during the days of [King] Solomon, they expounded, “[Make for me] an altar of earth [and sacrifice on it your burnt offerings and your sacrifices of well-being]” (Exodus 20:21), filled up with earth, so that it will not be an empty cavity, and when they would offer libations on the Altar in the southwest corner of the altar, the libations would descend from the altar to the floor and flow gently to the pit that was dug there near the the southwestern corner near the altar, and there was not within the altar. But the members of the Exiles added to the building of the altar util there was that same pit/cistern intercepting/absorbing within the altar. And they opened perforations to the top of the altar opposite it so that the libations could descend there. For they would say that drinking is is like eating, for just as eating is consuming in the altar, that is, the burned sacrifices on the altar, so too the drink, that is, the libations would be absorbed by the altar. And the Biblical verse of “an altar of earth” (Exodus 20:21), is expounded that it would be attached to the ground, so that they would not build it on top of rocks nor on top of cavities/caves.",
+                "שנאמר והאריאל – this verse is in Ezekiel [Chapter 43, Verse 16] and he would prophesy on the measurements of the Second Temple and for the future times to come.",
+                "ואריאל שתים עשרה – measurement of the place of the pile of wood in the altar is stated as twelve.",
+                "אל ארבעת רבעיו (in the four quarters thereof) – it teaches that from its middle, he measures twelve cubits in each direction, which are twenty four [cubits] by twenty-four [cubits].",
+                "וחוט הסיקרא חוגרו באמצע (and a red line goes around it in the middle) – the red thread was made around the altar in its middle at the end of five cubits of its heigh, which is one cubit below the top part of the SOVEV.",
+                "להבדיל בין דמים העליונים – the sin offering of cattle and the burnt offering of fowl whose blood is sprinkled above from the red thread.",
+                "לדמים התחתונים – for all of the rest of the sacrifices whose blood is sprinkled below from the thread.",
+                "ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אות – the entire altar was in the portion of Benjamin, except for one cubit on the surface of the length of the east that he would take hold of from the portion of Judah, but rather that there wasn’t a cubit that was in the east on the surface of all of the east, for when that would reach the northeastern corne, it would end within a cubit of the corner, and similarly, the consumption of the southern cubit would not go over the entire face of the south, for when it would reach the southwester corner, it would end a cubit near the corner. And it was found that three corners of the altar were in the portion of Benjamin, and the only the southeastern corner was in the portion of Judah. And because when Jacob blessed Benjamin (Genesis 49:27): “Benjamin is a ravenous wolf; In the morning he consumes the foe, [And in the evening he divides the spoil],” and we translate into Aramaic: “And in his lodging the Holy [Temple] will dwell,” something that is sanctified monetarily will not be other than in the portion of Benjamin, therefore, they did not make the foundation to the altar in the southeastern corner, because that of a tearer was not in his portion (see Talmud Zevakhim 53b), and money, and money would not be given to the tribe in that corner. But when they made the square framework for the base to fill it with stones, and lime and pitch/tar and lead as we stated, they would put wood or every kind of thing in that southeastern corner so that the corner would not fill up, and afterwards they would detach the wood and this corner would remain empty without a foundation. And because of this, it is called, the middle of the Altar SOVEV, because it surrounds and goes around all of the corners, which is not the case with the foundation/base."
+            ],
+            [
+                "ובקרן מערבית דרומית – a cubit below the foundation, there were two perforations.",
+                "שהדמים הניתמים על יסוד מערבי – as, for examples the remnants of the blood of the inner sin-offerings, which are afrer all of he gifts, he would pour the remnants of the blood on the western foundation.",
+                "ועל יסוד דרומי – the remnants of the blood of the outer [sacrifices (see Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnayot 1-3).",
+                "יורדין – on the path of those perforations and mix in the water channel that is in the Temple court, an from there leave to the Kidron Valley. And the owners of gardens would purchase them from the treasures to manure the land (see Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 6 and Tractate Taanit, Chaptet 4, Mishnah 1)."
+            ],
+            [
+                "באותו הקרן – of the southwestern [corner].",
+                "שבו יורדין לשית – to a cavity that is underneath the altar corresponding to the place of the libations (see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 3).",
+                "וכבש היה לדרומו של מזבח – a kind of slanting bridge and it is made sloping for on it they ascend and descend from the altar. For it was not possible to ascend to it on the steps because it states (Exodus 20:23): “Do not ascend My altar by steps, [that your nakedness may not be exposed upon it].”",
+                "שלשים ושתים – its length was given from south to north, and its width from east to west, sixteen cubits.",
+                "ורבובה (a cavity in the ascent to the altar for deposit of ritually disqualified fowls) – it is a kind of hollow window. It was one cubit by one cubit. And it stood on the ramp to its western side.",
+                "רבובה – like hallow/נבוב , in the language of נבוב לחות (Job 11:12): “A hollow man will get understanding, [When a wild ass is born a man].”",
+                "נותנין פסולי חטאת העוף – that they will be there until they are brought to [become] left-overs (after the time permitted for it to be eaten; if one consumes it, one is punishable by extirpation. The Sages rendered these leftovers as ritually impure, so that the priests would be meticulous in their removal), and afterwards, they would go out to the House of the Burning."
+            ],
+            [
+                "מבקעת בית כרם – they would bring them [from the valley of Bet HaKerem].",
+                "מן הבתולה – land that was never dug there ever.",
+                "והפגימה – invalidates the stones. בכל דבר – and even if they were not impaired/become defective [through contact] with iron.",
+                "ומלבנים אותן – with plaster, twice a year.",
+                "רבי אומר כו' – He does not dispute against the first Tanna/teacher, but rather adds to state that on each Friday, they would clean them with a cloth because of the blood.",
+                "לא היו סדין אותו בכפים – He (I.e., Rabbi Judah the Patriarch) returns to something the first Tanna/teacher stated, that when they would clean them with plaster twice a year, they would not plaster them with builder’s trowels who were accustomed to plaster with them [which were made of iron]. (See Exodus 20:22: And if you make for Me an altar of stones, do not build it of hewn stones, for by wielding your tool upon them you have profaned them.”)."
+            ],
+            [
+                "וטבעות היו בצפונו של מזבח – because they would not tie the daily offering as is taught in the Mishnah in Tractate Tamid [Chapter 3, Mishnah 5],Yohanan the High Priest ordained/established that twenty-four rings for the twenty-four priestly divisions, and they would be arranged on the floor made like a bow, and when they would bring in the neck of the cattle at the time of the ritual slaughtering and would insert the head of the ring in the ground. And these were to the north of the north, because the Holy of Holies, their slaughter is in the north.",
+                "שמונה עודים ננסים (eighteen small columns) – columns of short stone.",
+                "ורביעין של ערז – square pieces of cedar wood were on the [small] columns.",
+                "ואונקליות (hooks) – like kinds of forks; in the foreign tongue, INTZINISH.",
+                "היו קבועין – in those square blocks of cedar wood, and they would suspend the cattle upon them.",
+                "ושלשה סדרים (three rows) – of hooks one above the other, were on each piece of wood, to suspend/hang a large animal or a small one.",
+                "על שלחנות של שיש – that on them they would rinse the innards, because the marble cools off and makes cold and preserves the meat so that it doesn’t spoil."
+            ],
+            [
+                "This is our reading. The height of each step was one-half of a cubit and the depth of each step was a cubit (see also Tractate Middot, Chapter 2, Mishnah 3), a cubit and [another] cubit and the terrace was four cubits. Rabbi Yehuda states that the higher was a cubit and [another] cubit, and the terrace was five. Such is what my teacher/Rabbi Baruch wrote when he found exact older versions, and this is its explanation. רום – the height of the step is one-half of a cubit. Like it was for all of them.",
+                "ושלחה – that is, it pulled the width above, for this is the foothold which was a cubit/ And a second step and a third, each one, the depth of each step was a cubit; and this is the “cubit, cubit” as it is taught.",
+                "ורובד שלש (the terrace/landing was three cubits) – the fourth step was three cubits wide. And the terrace/landing that is taught, this is a row of the floor , like surrounding landings/terraces of stone, on the fourth terrace/landing that is in the Temple Courtyard. Because the floor was wide without a step, and because of this, it (i.e., the Mishnah) did not say that the depth of each step was three cubits, but rather that the landing was three cubits, meaning the row of the floor.",
+                "ואמה אמה – meaning to say, the fifth and sixth steps, each one [of the steps] had a depth of one cubit.",
+                "ורובד שלש – and the seventh step was three cubits wide.",
+                "העליונה אמה אמה ורובד ארבע – the Explanation: the highest step which is the twelfth after the four steps that were a cubit each, the highest step was four cubits wide until the hall leading to the interior of the Temple. It was found that all the steps are nineteen cubits from the first until the hall leading to the interior of the Temple. And three cubits wide of the floor, part of which was from the altar until the beginning of the steps, there are twenty-two cubits between the hall leading to the interior of the Temple and the altar.",
+                "ר' יהודה אומר העליונה ורובד חמש – until the hall leading to the interior of the Temple, for he (i.e.., Rabbi Yehuda) held that at the end of two cubits of the altar begins the steps."
+            ],
+            [
+                "חמש אמלתראות (five main-beams of the ceiling/projecting outside the house) – painted and tiled/cemented beams.",
+                "של מילת – of trees that grow on them gall-nut (i.e., a species of oak tree, while Kahati calls it an ash tree, which Jastrow rejects), as we state in [Tractate] Gittin [19a], we are concerned lest it (i.e., the Jewish bill of divorce/Get) was written in a solution of gall-nuts (for a tanned ink will not take on a tanned hide)",
+                "התחתונה – the lowest beam lies on the lintel of the opening to the width of the opening which is twenty-cubits wide, and the beam overhangs on the opening a cubit from this side ad a cubit from that side, and the second beam that is above it overhangs on he first a cubit from this side and a cubit from that side, so that its length is twenty-four [cubits]. And the third is twenty-six cubits, and the fourth is twenty-eight cubits, and the fifth is thirty cubits.",
+                "ונדבך (a course of stones/layer) – a row, like (Ezra 6:4): “with a course of unused timer for each three courses of hewn stone.”",
+                "בין כל אחת ואחת (between every two beams) – these five beams do not touch each other, but rather a row of a structure of stones was between this [beam] and that [beam]."
+            ],
+            [
+                "שלא יבעטו (so that the walls would not bulge)- so that the walls would not bend/incline to fall from the weight of their height, and these [cedar] beams would continue from this wall to that wall support the two walls (of the hall containing the golden altar and the hall leading to the interior of the Temple).",
+                "ורואין את העטרות – in the windows of the hall containing the golden altar (i.e., Hekhal).",
+                "כל מי שהוא מתנדב – [donating] gold to the hall containing the golden altar (i.e., Hekhal), and he wants that the gold that he donated will be placed in the Heikhal because it was entirely covered in gold., he made from that gold that he donates in the image of a single berry or a leaf or a cluster [of grapes] and hangs it on it.",
+                "ונמנו עליה שלש מאות כהנים – because of the heaviness of the gold was great that was there, three-hundred Kohanim were needed to carry it and to remove it from place to place. And this is one of the places tha,t the Sages spoke of in the language of exaggeration in rhetorical speech (see Talmud Hullin 90b), and not exactly three-hundred Kohanim, but Rabbi Eliezer B’Rabbi Tzadok did not intend other than to inform that there was a lot of gold that was donated there."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פתחו של היכל. שתים בפנים – in the thickness of the wall that is towards the inside.",
+                "ושתים בחוץ – in the thickness towards the outside, for the thickness of the wall of the hall leading to the golden altar (Hekhal) was six cubts, and at the end of the outer cubit of the thickness of the wall, there were the outer doors, one to the right of the opening and one to the left, each of these doors was five cubits wide, and when they were locked, the would touch each other and close the width of the cavity of the opening whose width was ten cubits, and when they were opened towards the inside, they cover five cubits of the thickness of the walls. But two other doors were like these measurements which were fixed at the end of the thickness of the walls towards the inner side, and when they were opened, they cover five cubits from here and five cubits from there from the width of the wall of the sanctuary/Heikhal inside, and there was no wall plastered with gold like in the rest of the Temple, because it was not visible.",
+                "אצטברמיטה (pivots, pins at top and bottom of a door turning in sockets) – boards of joints attached on the handles of the links and they are opened, and when he desires, they are bent and folded one on top of the other. Such were all of these doors, whether towards the inside or towards the outside, which were attached through these links, and at the end, one-half a cubit of the thickness of the wall they were fixed, between the doors that are inside and those that are outside, and five cubits of the thickness of the wall interrupt between the outer doors to the inner doors. But each door was five cubits attached from the two boards; each board was two-and one-half cubits, and when the outer door opened towards the inside, its half was bent and folded one on top of the other, and covers from the thickness of the wall two-and half cubits, and similarly, the door that is fixed on the inside, when it is opened to the outer side, it also was bent and folded and covers the two-and -one-half cubits that remained from the thickness of the wall.",
+                "שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים – so we see that each and every door was divided into two."
+            ],
+            [
+                "ושתי פשפשין – two small openings, one from the right of the large gate of the Hekhal and one from its left, slightly distant from the gate. The one that is from the south, it is written (Ezekiel 44:2 – regarding the outer gate of the Sanctuary that faced eastward that was shut): “[And the LORD said to me:] This gate is to be kept shut and not to be opened! [No one shall enter by it because the LORD, the God of Israel, has entered by it; therefore it shall remain shut],” of the future, for undefined, such it was in the Jerusalem Temple.",
+                "ופתח את הפשפש ונכנס משם לתא – and this is one small chamber that is open to the Hekhal, and from the compartment back of the Holy of Holies, he enters into the Hekhal, and walks in the open space of the Hekhal until the large gate that is at the end of the thickness of the wall from the inside, and he opens it and comes to the second gate that is at the end of the thickness of the wall from the outside, and stands inside and opens it.",
+                "רבי יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך – he holds that from the compartment back of the Holy of Holies he would not enter into the Hekhal, but from the compartment, he would walk along the thickness of the wall until he finds himself standing between the two gates, and he opens the doors of the outer gate from the inside and the doors or the inner gate from the outside."
+            ],
+            [
+                "תאים – chambers/compartments.",
+                "חמשה עשר בצפון – further on in our chapter (see Mishnah 7), when it considers that from the north to the south is seventy cubits, it teaches that the wall of the winding staircase leading ‘to a well] under the Temple (see also the fifth Mishnah of this chapter as well as Tractate Tamid, Chapter 1, Mishnah 1), that the winding staircase was five [cubits] and the winding staircase was three [cubits], the wall of the compartment was five [cubits] and the compartment/chamber was six [cubits]. And corresponding to them we consider the south. And this is not to say that the thickness of the wall of the winding staircase and the thickness of the wall of the compartment/chamber and the thickness of the wall of the of the Hekhal that is to the north side was that, but rather, the thickness of the wall with the empty cavity that is between it and the second wall he is counting, but the five [cubits] of the wall of the winding staircase and the three [cubits] of the winding staircase, and the five [cubits] of the wall of the chamber /compartment and the six [cubits] of the chamber/compartment and the six [cubits] of the wall of the Hekhal, in each one of them, the five [cubits] was the one chamber which is a compartment, hence there are five chambers in the north. And opposite them [a similar number] in the south. And on these five, they would build five others, and another five on top of the, hence, fifteen compartments to the north and fifteen compartments to the south. And similarly, in the west which we consider further on in our chapter (see Mishnah 7 once again) that the wall of the Heikhal was six [cubits] and the compartment was six [cubits] and the wall of the compartment was five [cubits], in each one of them there was a there was a chamber, for the wall was not six [cubits] thick other than the wall with the chamber/compartment that was in it that was six [cubits], for the one compartment that was outside of it was six [cubits] and the wall of the the other compartment that is outside of them with the compartment within it was five [cubits], hence three chambers. And three other chambers were built on top of these three, and two [chambers] on top of them, that makes the eight compartments for the west [side].",
+                "ואחד לפשפש – for the compartment that has in it the northern wickets that are in that compartment that one enters into the Hekhal. But the anonymous Mishnah is according to the Rabbis who stated above (Mishnah 2) that one enters the compartment and from the compartment to the Heikhal, and not like Rabbi Yehuda who stated (in Mishnah 2 of this chapter) that he would walk along the thickness of the wall."
+            ],
+            [
+                "התחתוה חמש – from outside the wall of the winding staircase which is the outer wall of the Holy [of Holies], there were extensions/wings of the building, which are balconies surrounding the Temple from three directions – west, north and south, and these extensions/wings of the building were at the bottom, second story and third decks (see Genesis 6:16 – and the construction of Noah’s ark) . The lowest (i.e., bottom) wing/extension was five cubits wide, and the paved level space/terrace that was on it, which is the ceiling that was over the lowest, which is the floor of the lowest/bottom deck , six [cubits] by a cubit wide, because the wall of the winding staircase would go and become narrower towards the top, for when it reached to the paved level space between steps in the Temple/the landing/terrace, that is on top of the lowest deck, it would enter inwards by one cubit, and on that cubit that protrudes, they would place the beams of the extension/wing of the building, it was found that the lowest extension/wing was wider one cubit more from the bottom, that is, that one cubit that enters the wall inside. And similarly, when he reaches the landing/terrace that is upon the middle [wing], which is the floor of the third [level], the wall would become narrow and enter inwards one cubit, in order that the head of the beam would be placed on that cubit, that the middle wall protrudes and goes outside more than the upper wall, and it is found that the upper extension/wing is one cubit wider from the middle one and two cubits wider than the lowest one. And that is what is stated (I Kings 6:6): “for he (i.e., Solomon) had provided recesses around the outside of the House so as not to penetrate the walls of the House,” meaning to say that he would lessen and deduct in the thickness of the walls by one cubit from outside in the terrace/landing of the middle floor, and another cubit in the terrace/landing of the highest, in order that there would be room for him to place the heads of the beams of the landing/terrace, in order that he would not have to hold on to the walls of the house to make holes in the wall and to insert there the heads of the beams."
+            ],
+            [
+                "ומסבה (winding staircase) - like a cavity and a cave.",
+                "שבה היו עולים לגגות התאים – and because the one who ascends upon it goes up through the path of a circumference and descends through the path of a circumference, which is called a מסבה/winding staircase.",
+                "ולולין (small passageways in the loft which mechanics were lowered in boxes/closed elevators) – where apertures in the roof looking to the ground floor that they make in the upper stories.",
+                "משלשלים את האומנים – they lower them by rope in chests/boxes, in order that they will not benefit from seeing the House of the Holy of Holies, but rather only repair what is needed and re-ascend."
+            ],
+            [
+                "מאה על מאה – [the hall containing the golden altar/Hekhal] - one-hundred [cubits] long and one-hundred [cubit] wide [and at a height of one-hundred cubits].",
+                "אוטם (substructure/filled with earth, foundation) – a filled up/obstructed and closed building to be the foundation of the Temple, upon which we place the walls.",
+                "אמה כיור (one cubit for the paneling work – tablature of the ceiling in the Stemple) – the lowest beam of the ceiling had the thickness of a cubit, and because it was coated with gold and embroidered with nice embroidery, it is called a כיור/panel (abacus).",
+                "ואמתיים בית דלפה (two cubits – the receptacle of drippings – name of the second roof of the Stemple made for protection against an eventual leak in the upper roof) -the upper beams that lean upon the lower beam, their thickness is two cubits, and they are called: “The House/Receptacle of Dilfa/Drippings, because the boards of the ceiling are attached by them. The [Aramaic] translation of במחברת / joining or fastening - is the place of coupling/borders. But one cannot wonder/be amazed how the the lower beam was that everything leaned upon them was only one cubit thick, for the upper beams that do not handle a burden on this was two cubits thick, because the lower beam , since it was wider in thickness by a cubit was strong and healthy and could receive the building that was upon it, but the upper beams that were not wider than a handbreadth or less, need to be of greater thickness. Alternatively the upper beams were two cubits thick in order to distance the ceiling from the lower beam, because it was embroidered with nice embroidery, and if the ceiling was near it, the embroidery would not be seen and recognized so much.",
+                "תקרה – planed boards that they put on the beams were one cubit thick.",
+                "מעזיבה (a concrete of stone chippings/clay – used for paving floors- pavement covering the ceiling of the lower story and serving as flooring to the upper story) – he plaster and stones and plaster that they place on the boards.",
+                "כלה עורב (“keeping off the raven” – an arrangement of iron points on the roof the Temple/scarecrow)- a foil/plate of sharp iron similar to a sword and it was a cubit in height and was placed on top of the railing, in order that the birds would not rest upon it, therefore, it was called a “scarecrow,” that keeps back the ravens from there."
+            ],
+            [
+                "כותל האולם – thickness of the wall of the hall leading to the interior of the Temple to the eastern side was five cubits, and similarly, the wall of the Hekhal (the hall containing the golden altar, its thickness was six [cubits] to the eastern side.",
+                "ותוכו (its substructure) – the cavity of the Hekhal was forty cubits.",
+                "ואמה טרקסין (the two cedar-covered partitions – with a vacant space between – separating the Holy of Holies from the Holy and occupied the space of one cubit) – the wall that separates between the Heikhal/the hall with the golden altar and the Holy of Holies is called טרקסין, in that it closes over the Ark and the th Tablets that were given at Sinai. טרק in the Aramaic language is closing in/enclosure like [Tractate Berakhot 28a] טרוקי גלי/close the [college] doors. The [suffix] סין is Sinai. And the thickness of this wall was a cubit. But the Sages did not cast the deciding vote if its holiness is like the inner holinesss or like the outer holiness, therefore, during the Second Temple, they made two curtains, one outer and the inner, and between them the space of a cubit, to protect between them the airspace of the place of the wall that was one cubit thick [during the time of the First Temple].",
+                "כותל ההיכל שש – we have already explained above that there was no wall of the Hekhal on the western side of a thickness of six cubits, but rather, the thickness of the wall of the Hekhal with the free space that is between it and the second wall that is outside of it was six cubits. And the thickness of the second wall that is called a תא/compartment with the the free space that is between it and the fourth outer wall was five cubits. But the three free places that were between four walls were תאים/compartments. And upon them were other compartments , as we taught above (see Mishnah 3 of this chapter) that were in the west three on top of three, and two on top of them. And similarly, from the from the north to the south, the wall of the winding staircase was five cubits, etc., all of them with the cavity that is between one wall and another, it is all as I have explained above.",
+                "חמש עשרה אמה מן הצפון – the wall of the hall leading to the interior of the Temple its thickness is five cubits, and the hall is ten cubits to the north and similarly to the south.",
+                "בית החליפות – on account of the knives that they hide there, it is called בית החליפות for in the Roman language, they call the large knives חלפים/HALAFIM.",
+                "צר מאחוריו – to the western side, and wide from before him to the eastern sine. But it was not explained to me how, for there was one-hundred [cubits] by one-hundred [cubits] for what it was worth. \\"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל העזרה – all the circumference of the Temple courtyard , that is within that circumference that the Temple was built to its western side and the courtyard and the and the altar on its eastern side.",
+                "ארוך מאה ושמונים ושבע – from the east to the west.",
+                "על רוחב מאה ושלשים וחמש – from the north to the south.",
+                "מקום דריסת רגלי ישראל – and it was called the Courtyard of the Israelites, and the place of the treading of the feet of Kohanim was called the Courtyard of the Kohanim.",
+                "המזבח שתים ושלשים – this is explained at the beginning of chapter three (Mishnah 1).",
+                "ההיכל מאה אמה – the thickness of the wall of the hallway leading to the interior of the Temple, and the vacant space of the hall, and the thickness of the wall of the Hekhal and empty/vacant space, and the cubit of the Traksin, and the empty space of the House of the Holy of Holies and the wall of the Hekhal to the west, and the compartment and wall of the compartment, all of it is one-hundred cubits as was explained in the chapter above (see Tractate Middot, Chapter 4, Mishnayot 6 and 7).",
+                "ואחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת – from the outer wall of the Hekhal to the western side until the western wall of the Temple courtyard there was eleven cubits of empty space with the thickness of the wall, which is called the back wall of the innermost of the Temple/the Holy of Holies."
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשכת הפרוה (the chamber of Parva, a Persian builder and magician; see also Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnayot 3 and 6) – a magician whose name was PARVA built this compartment through sorcery, and it is called by his name. Such I have found. But Maimonides wrote that he would dig into the wall in order to see from there how the Kohen would perform the Sacred Service and he was killed there.",
+                "ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביו הכיפורים – the Kohen Gadol would engage in five [ritual] immersions on Yom Kippur (see Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 3) when he would change from the golden clothing to white clothing and from what clothing to golden clothing. But the coming immersions on account of Yom Kippur, we require in a holy place, as it is written (Leviticus 16:24): “He shall bathe his body in water in the holy precinct [and put on his vestments; then he shall come out and offer his burnt offering and the burnt offering of the people, making expiation for himself and for the people].” Except for the first immersion that does not come for Yom Kippur, for even the rest of the days of the year, a ritually clean person does not enter the Temple courtyard until he immerses, therefore, the first immersion was on the weekday on top of the Gate of the Water, which is the third gate that is in the south, and there was a spring/fountain of water there in the coming cubit, the spring of Etam, and there, he would perform his first immersion.",
+                "מסיבה – a stone building with a round ascent which goes around to ascend to the roof to the House of Parveh (see above) through the path of a winding staircase."
+            ],
+            [
+                "לשכת הגולה – on account of the name of the well that those who came up from the Exile dug.",
+                "אבא שאול אומר – that chamber of wood was the chamber of the High Priest. This is the chamber of the assessors that is taught in the Mishnah the beginning of [Tractate] Yoma (Chapter 1, Mishnah 1): Seven days prior to Yom Kippur, they would separate the High Prieest from his home to the Chamber of Parhedrin/Palhedrin.",
+                "וגג שלשתן שוה – one arched ceiling for all three (i.e., the Chamber of the Wood, The Chamber of the Exile and the Chamber of the Hewn Stones).",
+                "שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת – at the sides of the unsanctified area that is within/ Because the Chamber of Hewn Stones was half in the sacred [area] and half in the unconsecrated [area]. But in the half of the sacred [area], it was not possible for the Sanhedrin to sit [and meet], for there was no sitting in the Temple courtyard other than for the kings of the House of David alone, as it is written (Second Samuel 7:18): “Then David came and sat beore the LORD.”"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Middot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Middot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>The Temple Mount was five hundred cubits.</b> It was enclosed by a wall",
+                "<b>The greater part of it was on the south; next to that on the east.</b> Meaning, the distance from the wall of the Temple Mount to the wall of the [Temple] Courtyard on the southern side was greater than the distance between those [walls] on the eastern side. And the distance between those [walls] on the eastern side was greater than the distance between them on the northern side. And the northern [side] was greater than the south[ern side]."
+            ],
+            [
+                "<b>Entered by the right and went around to the left.</b> For instance, those entering through the <i>Hulda</i> gates that are on the right, they go around [and exit] through the <i>Taddi</i> gate. <i> Translator's Note: Bartenura appears to be interpreting the terms right and left as idioms for south and north respectively. (See Genesis 14:15) </i>",
+                "<b> \"Because I am a mourner\"</b> They ask him, \"What is the matter that you go around to the left?\" And he says, \"Because I am a mourner.\" [So] they say to him, \"The one who dwells in this house shall comfort you.\" etc.",
+                "<b>You make it seem as if they treated him unjustly.</b> If they [the people entering the Temple Mount] said this to him, it appears as if his friends warped the law and judged him incorrectly.",
+                "<b>He should inspire you to listen to the words of your friends.</b> This implies that he erred and needs repentance. The law follows Rabbi Yose.  "
+            ],
+            [
+                "<b>Within.</b> The walls of the Temple Mount.",
+                "<b><i>Soreg </i>(Lattice).</b> A barrier made with many holes like a staff braided with cords. It was made from long narrow planks of wood that intersect each other diagonally.",
+                "<b>They enacted that thirteen prostrations should be made facing them.</b> As one reaches each breach, he prostrates and gives thanks for the destruction of the Hellenistic Kingdom.",
+                "<b>Within</b> The Lattice there was an empty area of ten cubits. It was called the <i>Hel</i>.",
+                "<b>There were twelve steps there.</b> To ascend from there to the Womens' Courtyard.",
+                "<b>The height of each step.</b> Each step was a half cubit taller than the previous step, and the first step was a half cubit taller than the ground.",
+                "<b>Its tread.</b> The measure of the width of the step, which is the place where the foot treads, was a half cubit.",
+                "<b> Except for the Entrance Hall.</b> Except for the stairs that were between the Entrance Hall and the Alter for they were not all like that. As it is taught in chapter three.",
+                "<b>Except for the door to the Entrance Hall.</b> As it is taught later on in the other chapters, its height was forty cubits and its width twenty. ",
+                " <b>They had lintels.</b> A stone [that] is placed upon the two posts that the door rests on. <i>Shekufot</i> has the same root as <i>Mashkof</i>(lintel).",
+                "<b>Because a miracle happened with them.</b> As it is explained in Yoma chapter three (Yoma 38a).",
+                "<b>Gleamed like gold.</b> As in [the word] <i>Mazhivot</i> (Gleamed like gold), for their appearance was similar to gold. Therefore they did not need to [re]make it out of gold."
+            ],
+            [
+                "<b>All the wall that were there.</b> Regarding all the buildings on the Temple Mount.",
+                "<b>They were</b> very<b> high.</b> Since all of their doorways were [already] twenty cubits tall, without [measuring the wall that continued] above the doorways.",
+                "<b>Except for the eastern wall.</b> It was the lowest of the ?retaining walls? (lit. feet) of the Temple Mount.",
+                "<b>For the priest who burned the heifer would stand on the Mount of Olives (<i>Har Hammishha</i>).</b> It is the Mount of Olives (<i>Har Hazzeitim</i>) that faces Jerusalem from the east. The priest would face west and look beyond the top of the wall [of the Temple Mount] through the gates that are within it to the doorway of the Hall, as he sprinkled the blood. As it is written: <i>\"Sprinkle it toward the front of the tent of meeting\"</i>. (Numbers 19:4) If the wall was [as] tall [as the other walls], even though the gates were in line with each other, [meaning] the Temple Mount gate was directly opposite the Womens' Courtyard gate, and the Womens' Courtyard gate was opposite the Great Courtyard gate, and the Great Courtyard gate was opposite the doorway of the Hall, he would [still] not be able to see the doorway of the Hall through [all of] the gates, since the Mountain's slope increased to a height by which the ground of the doorway of the Hall was twenty two cubits taller than the ground on the foot of the Temple Mount, so the threshold of the Hall was higher than the lintel of the gate of the Temple Mount by two cubits, since the the gate of the Temple Mount was only twenty cubits tall as it was taught above. This means that the priest who slaughtered the heifer would not be able to see the doorway of the Hall through the gate [of the Temple Mount, therefore the eastern wall was shorter in order to allow the priest to see the doorway of the Hall from the Mount of Olives]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Middot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,293 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Middot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Middot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בשלשה מקומות הכהנים שומרים – not because of fear of robbers and/or thieves, but that of the honor and splendor for the Temple, that it should not be without guards, and this guarding, its commandment is the entire night. And these three places that the Kohanim guard correspond to what is written in the Torah (Numbers 3:38): “Those who were to camp before the Tabernacle, in front – [before the Tent of Meeting, on the east – were Moses and Aaron and his sons,] attending to the duties of the sanctuary, as a duty on behalf of the Israelites,” as a hint to three watches in three places. For just as that in the Tabernacle, Aaron and his two sons were guarding in three places, even so in the Temple as well.",
+                "בית אבטינס ובית הניצוץ – two upper chambers were built on the side of the gates of the Temple courtyard, but the House of the Hearth was not upon it, but rather an arch , ARKVELT in the foreign tongue, which was made in the land, such was explained at the beginning of the Tractate Tamid (1:1).",
+                "והלוים בעשרים ואחד מקום – that in twenty-four places they would need to guard the Temple, as it is written in [First] Chronicles [26:17-18): “At the east – six Levites; at the north – four daily; at the south – four daily; at the vestibule – two by two; at the colonnade on the west – four at the causeway and two at the colonnade,” that makes here twenty-four divisions of duty/watches, three of them were Kohanim as we stated in the opening clause [of the Mishnah], and twenty-one of them were Levites. But even though that Scripture did not state anything other than Levites, Kohanim are also called Levites , as it is written (Ezekiel 44:15): “But the Levitical priests descended from Zadok [who maintained the service of My Sanctuary when the people of Israel went astray from Me – they shall approach Me to minister to Me.”",
+                "חמשה – guards at the five gates of the Temple Mount.",
+                "",
+                "מתוכו – from inside to the walls of the Temple Mount.",
+                "על חמשה שערי עזרה – this Tanna/teacher holds that there are only five gates for the Temple courtyards But even according to the one who states further on (see Tractate Middot, Chapter 1, Mishnah and Tractate Tamid 27a), he admits that there wasn’t a division of duty/guard other than on five [gates of the Temple courtyard – that the House of the Flame and the House of the Hearlth were watched by Kohanim or that the gates that were in the middle of the north and the south didn’t require special guarding, as they were guarded by those at the first and third gates].",
+                "על ארבע פנותיה מבחוץ – because there is no sitting in the Temple courtyard other than for only the kings of the House of David, and it was not possible for a guard to watch while standing all the night, therefore, the guards were in the corners of the Temple courtyard, and similarly, the guards in the gates of the Temple courtyard would guard from outside, in order that they would be permitted while sitting, and the Scriptural verse (First Chronicles 26:18) esd used as a support (i.e., they leaned their enactment against a Biblical text) – as it is written: “two at the colonnade,” towards the outside, meaning to say, outside the wall of the Temple courtyard."
+            ],
+            [
+                "איש הר הבית – appointed over all of the guards. [The story is told in Tractate Yoma 16a that Rabbi Eliezer ben Yaakov, the first of two Tannaim of such a name, who was the friend of Rabbi Eliezer the Great/ben Hyrcanus – was the Tanna who taught Tractate Middot."
+            ],
+            [
+                "משמשים כניסה ויציאה – that through them they would enter and leave the Temple Mount.",
+                "קינפונוס מן מערב – the gate of the Temple Mount that is on the western side Kiponos is its name, and of the north Tadi is its name.",
+                "עליו שושן הבירה צורה – when they (i.e., the exiled Jews in Babylonia) went up from the Diaspora, the Kings of Persia commanded them to draw the form of Shushan the capitol on the gates of the temple, in order that there would be fear of the kingdom, and they drew it in the Eastern Gate.",
+                "כהן גדול השורף את הפרה – Our Mishnah is [according to] Rabbi Meir who holds that the Red Heifer is not burned other by the High Priest. But it is not Halakha (see Tractate Parah, Chapter 4, Mishnah 1).",
+                "וכל מסעדיה (and all its attendants) – all of the Kohanim who are assisting and supporting the Kohen who burns it.",
+                "להר המשחה – to the Mount of Olives which is to the east of Jerusalem, there they would burn the [red] heifer."
+            ],
+            [
+                "שער הדלק (the Gate of Kindling) – because they would bring in through there the wood for the pile of the wood on the altar was brought in that burn on the altar, it is called, the Gate of Kindling.",
+                "שני לו שער הבכורות – we have the read, for there they wold bring in the firstlings whose slaughtering took place in the south.",
+                "שער המים – in the book of Ezekiel (47:1-2): “[He led me back to the entrance of the Temple, and I found that water was issuing from below the platform of the Temple – eastward, since the Temple faced east – but the water was running out at the south of the altar (i.e., southeast), under the south wall of the Temple. Then he led me out by way of the northern gate and led me around to the outside of the outer gate that faces in the direction of the east;] And I found that water was gushing from [under] the south wall,” and that is the south, which is called, “right” as it is written “north and eastward” (Psalm 89:13). And see Ezekiel in the prophecy that the waters went out from the House of the Holy of Holies thinly like the proboscides of locusts and when they reach this game, they become like the fulness of the mouth of a small jug, and that is why they call them מים מהכפכים/waters gushing (see Ezekiel 47:2- “[Then he led me out by way of the northern gate and led me around to the outside of the outer gate that faces in the direction of the east;] and I found that water was gushing from [under] the south wall.”).",
+                "שער ניקנור which is explained in Tractate Yoma (38a and Chapter 3, Mishnah 10- concerning the miracles of Nicanor with regard to the doors – see the Bartenura commentary there).",
+                "פנחס המלביש – who was appointed to dress the Kohanim at the time of their [Divine] Service, and to strip them of their clothing after the [Divine] Service and to guard the clothing of the priests.",
+                "לשכת עושי חביתין – in there they would make the meal-offering that the Kohen Gadol would offer on each day, “half of it in the morning and half of it in the evening” (Leviticus 6:13; see Tractate Tamid, Chapter 1, Mishnah 3),t and because it is stated regarding it (Leviticus 6:14): “shall be prepared with oil on a griddle,” it is called, a sort of cake."
+            ],
+            [
+                "וכמין אכסדרה היה – two walls, one from this side and another from that side of the gate, they would protrude and go out from beyond the wall of he Temple courtyard to the side of the Temple Mount, and there was an upper chambr built from above on top of the two walls.",
+                "ופתח היה לו לחיל – in one of the walls there was an opening that would go out to the place within the fortification of the Temple, which is a place inside from the wall of the Temple Mount from outside the Temple courtyard and is called חיל/Khel, [as will be described in further detail in Tractate Middot, Chapter 2, Mishnah 3].",
+                "שער הקרבן – there they would bring in the Holy of Holies, whose ritual slaughter was in the north.",
+                "בית המוקד – because there were open fires burning there always to warm the Kohanim there because they walk barefoot, it is called, the House of the Hearth. And it was a large house, and in its four corners, there were four small chambers as will be explained further on [in the next Mishnah] (see also Tractate Tamid, Chapter One, Mishnah 1 as well)."
+            ],
+            [
+                "כקיטוניות (small rooms/recesses) – like small rooms that open to a large house of kings, which is the reception room.",
+                "שתים בקודש ושתים בחול – as the House of the Hearth, part of it is built within the holy Temple courtyard and part of it on the unconsecrated ground.",
+                "וראשי פספסין (ends of flag-stones the pavement/blocks on the ceiling; cut and polished stone block) – the heads of beams that come out from the wall until the place which is sanctified, in order to know which is sanctified/holy and which is unconsecrated (i.e., north of the room of the hearth) and to consume Holy Food in sanctity.",
+                "לשכת טלאי קרבן – there were there lambs which passed examination for the daily-offerings, as is taught in the Mishnah (see Tractate Arakhin, Chapter 2, Mishnah 5): There should be no less than six examined lambs in the Chamber of the Lambs.”",
+                "לשכת עושי לחם הפנים – the House of Garmu would make the shew bread there.",
+                "ששקצום מלכי יון – that they offered upon it (i.e., in the northeastern corner) for Idolatrous worship. But in the Tractates Shekalim (see actually Tractate Yoma 15b as the Bar Ilan project has shown me that it is not found in Shekalim at all) and Tamid (see Chapter 3, Mishnah 3), they call it the Chamber of the Seals.",
+                "בה יורדין לבית הטבילה – in that chamber, the Kohen would go down when he observed an emission and he would go with pardon [it must say, that is under] the Temple to the House of Immersion, and there is a fire that warms the Kohen after he immersed and came out and dried off, and it is called the Chamber of the Hearth, because it is open to a large House of the Hearth."
+            ],
+            [
+                "אחד פתוח לחיל – the opening that is in the north of the House of the Hearth was open to the Khel/the place within the fortification of the Temple, and the one in the south was open to the Temple courtyard.",
+                "פשפש קטן (a small wicket) – a small gate within the large gate [by which they entered to patrol].",
+                "שבו נכנסים לבלוש את העזרה (to patrol the Temple courtyard) – that they would enter each morning on the path of the same wicket to examine/search over each of the Temple vessels that were in the Temple courtyard that all of them were in their [appropriate] place. For this is taught in the Mishnah of Tractate Tamid [Chapter 1, Mishnah 3]: “He took the key and opened the wicket and entered from the House of the Hearth into the Temple courtyard, etc.,” – these walk on the covered place in front o the house in an easterly direction and those walk on the covered place in front of the house in a westerly direction. They would examine and go until they meet to the place where they make the cakes, they arrived, both sets say “Shalom; everything is peaceful/in order,” meaning to say, that all the Temple vessels are in their places in peace/in order.",
+                "לבלוש – it is the Aramaic translation of “and he searched,” and examined."
+            ],
+            [
+                "בית המוקד כיפה – the building of the House of the Hearth was not an upper chamber, but rather an arch, ARKUVLAT in the foreign language made on the land.",
+                "מוקף רובדים של אבן (surrounded by stone pavements between steps in the Temple hall, landing) – porticos/colonnades of hewn stone around were sunk in the wall and came out from the wall into the House of the Hearth to the side of the ground, and on top of them were other short stones than then that also came out from the wall, and they were similar to steps one on another.",
+                "זקני בית אב – the priestly division of duty/guard was divided into seven priestly divisions according to the days of the week, each one working his day, and the elders of the priestly division of that day would sleep there on those stone pavements.",
+                "ופרחי כהונה – young men whose hair of their beards begins to flower, and they were guards.",
+                "איש כסתו בארץ – that they were not permitted to lie there on beds, but rather onl on the ground, in the manner that the guards of the courtyards of the kings would do.",
+                "כסתו – the language of pillows and cushions."
+            ],
+            [
+                "הגיע זמן הנעילה – to lock the gates of the Temple courtyard.",
+                "הכהן מבפנים ובן לוי יושב לו מבחוץ – that the Levites were secondary to the Kohanim, as it is stated, (Numbers 18:2): “[You shall also associate with yourself your kinsmen the tribe of Levi, your ancestral tribe,] to be attached to you and to minister to you, [while you and your sons under your charge are before the Tent of the Pact].” Therefore, in the House of Avtinas and in the House of the Spark, which were upper stories, the Kohanim who guarded were above and the Levites were below. But the House of the Hearth which was not other than an arch on the land, there was a Kohen on the inside and a Levite on the outside.",
+                "במסבה (winding staircase) – in a cavity/underground places, he walks underneath the Temple (see Talmud Yoma 2a for another interpretation) , for the cavity/underground places was underneath the Temple, and all of the Temple is called בירה /the capitol, as it is written (I Chronicles 29:19): “and to build this Temple for which I have made provision.” But because he had had a nocturnal emission,, he would not walk on the path of the Temple courtyard, but rather on the path in the underground , for we hold that the cavities/underground places were not sanctified.",
+                "והנרות דולקים – in the underground cavities from here and there.",
+                "במסבה ההולכת תחת החיל – he departs, and does not return to the House of the Hearth because he is a someone who has immersed but must wait until sunset until he is ritually pure. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer ben Yaakov, but rather, as it is taught in the beginning of Tractate Tamid. He came and sat with his brethren, the Kohanim in the House of the Hearth until the gates open when he can go on his way, for even though someone who has immersed but must wait until sunset until he is ritually pure, it is forbidden to enter into the Women’s courtyard, which is the camp of the Levites, for this, they were lenient, because he had been defiled inside."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>The Temple Mount was five hundred cubits.</b> It was enclosed by a wall",
+                "<b>The greater part of it was on the south; next to that on the east.</b> Meaning, the distance from the wall of the Temple Mount to the wall of the [Temple] Courtyard on the southern side was greater than the distance between those [walls] on the eastern side. And the distance between those [walls] on the eastern side was greater than the distance between them on the northern side. And the northern [side] was greater than the south[ern side]."
+            ],
+            [
+                "<b>Entered by the right and went around to the left.</b> For instance, those entering through the <i>Hulda</i> gates that are on the right, they go around [and exit] through the <i>Taddi</i> gate. <i> Translator's Note: Bartenura appears to be interpreting the terms right and left as idioms for south and north respectively. (See Genesis 14:15) </i>",
+                "<b> \"Because I am a mourner\"</b> They ask him, \"What is the matter that you go around to the left?\" And he says, \"Because I am a mourner.\" [So] they say to him, \"The one who dwells in this house shall comfort you.\" etc.",
+                "<b>You make it seem as if they treated him unjustly.</b> If they [the people entering the Temple Mount] said this to him, it appears as if his friends warped the law and judged him incorrectly.",
+                "<b>He should inspire you to listen to the words of your friends.</b> This implies that he erred and needs repentance. The law follows Rabbi Yose.  "
+            ],
+            [
+                "<b>Within.</b> The walls of the Temple Mount.",
+                "<b><i>Soreg </i>(Lattice).</b> A barrier made with many holes like a staff braided with cords. It was made from long narrow planks of wood that intersect each other diagonally.",
+                "<b>They enacted that thirteen prostrations should be made facing them.</b> As one reaches each breach, he prostrates and gives thanks for the destruction of the Hellenistic Kingdom.",
+                "<b>Within</b> The Lattice there was an empty area of ten cubits. It was called the <i>Hel</i>.",
+                "<b>There were twelve steps there.</b> To ascend from there to the Womens' Courtyard.",
+                "<b>The height of each step.</b> Each step was a half cubit taller than the previous step, and the first step was a half cubit taller than the ground.",
+                "<b>Its tread.</b> The measure of the width of the step, which is the place where the foot treads, was a half cubit.",
+                "<b> Except for the Entrance Hall.</b> Except for the stairs that were between the Entrance Hall and the Alter for they were not all like that. As it is taught in chapter three.",
+                "<b>Except for the door to the Entrance Hall.</b> As it is taught later on in the other chapters, its height was forty cubits and its width twenty. ",
+                " <b>They had lintels.</b> A stone [that] is placed upon the two posts that the door rests on. <i>Shekufot</i> has the same root as <i>Mashkof</i>(lintel).",
+                "<b>Because a miracle happened with them.</b> As it is explained in Yoma chapter three (Yoma 38a).",
+                "<b>Gleamed like gold.</b> As in [the word] <i>Mazhivot</i> (Gleamed like gold), for their appearance was similar to gold. Therefore they did not need to [re]make it out of gold."
+            ],
+            [
+                "<b>All the wall that were there.</b> Regarding all the buildings on the Temple Mount.",
+                "<b>They were</b> very<b> high.</b> Since all of their doorways were [already] twenty cubits tall, without [measuring the wall that continued] above the doorways.",
+                "<b>Except for the eastern wall.</b> It was the lowest of the ?retaining walls? (lit. feet) of the Temple Mount.",
+                "<b>For the priest who burned the heifer would stand on the Mount of Olives (<i>Har Hammishha</i>).</b> It is the Mount of Olives (<i>Har Hazzeitim</i>) that faces Jerusalem from the east. The priest would face west and look beyond the top of the wall [of the Temple Mount] through the gates that are within it to the doorway of the Hall, as he sprinkled the blood. As it is written: <i>\"Sprinkle it toward the front of the tent of meeting\"</i>. (Numbers 19:4) If the wall was [as] tall [as the other walls], even though the gates were in line with each other, [meaning] the Temple Mount gate was directly opposite the Womens' Courtyard gate, and the Womens' Courtyard gate was opposite the Great Courtyard gate, and the Great Courtyard gate was opposite the doorway of the Hall, he would [still] not be able to see the doorway of the Hall through [all of] the gates, since the Mountain's slope increased to a height by which the ground of the doorway of the Hall was twenty two cubits taller than the ground on the foot of the Temple Mount, so the threshold of the Hall was higher than the lintel of the gate of the Temple Mount by two cubits, since the the gate of the Temple Mount was only twenty cubits tall as it was taught above. This means that the priest who slaughtered the heifer would not be able to see the doorway of the Hall through the gate [of the Temple Mount, therefore the eastern wall was shorter in order to allow the priest to see the doorway of the Hall from the Mount of Olives]."
+            ],
+            [
+                "אורך – from the east to the west.",
+                "על רוחב – from the north to the south.",
+                "קטורות אלא שאינן מקורות – from the language (Genesis 19:28): “[and, (Abraham) looking down toward Sodom and Gomorrah and all the land of the plain, he saw] the smoke of the land [rising like the smoke of a kiln],” meaning to say, smoke rising, because they didn’t have a roof.",
+                "ומשלחים תחת הדור – to burn them in fire that is underneath the cavity in the gound laid out with clay/kettle where they cook the peace offerings/sacrifice of well-being, as it is written (Numbers 6:18): “[and take the locks of his consecrated hair] and put them on the fire that is under the sacrifice of well-being.”",
+                "And inside for the giving of wood on the altar of the Temple.",
+                "לשכת מצורעים = for there the lepers immerse on the eighth [day] of their purification which he comes to put his hand inside for the giving of wealth [for the giving of blood and oil] -, and even though he had immersed [in a ritual bath] from the evening.",
+                "אמר ר' אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת – it follows, that the entire first segment [of this Mishnah], Rabbi Eliezer ben Yaakov said it. And this is proved in the Gemara of [Tractate] Yoma (16a), that an anonymous Mishnah of [Tractate] Middot is Rabbi Eliezer ben Yaakov (the first).",
+                "וחלקה היתה בראשונה – Maimonides explained, broken through/breached, that it was not surrounded by a partition.",
+                "כצוצטרא – like a balcony/כזוזטרא – that surrounded the women’s court (see Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 1), that the women who were standing above on the balcony and the men were below to see the Rejoicing of the House of the Water-Drawing, in order that they would not come to frivolity.",
+                "חמש עשרה מעלות – the height of the ground of the Israelite court from the Women’s Court.",
+                "לא היו טררוטות (they weren’t half-closed, round) – long and filled with corrrners like the path of all the steps, but rather round like a round half-circle."
+            ],
+            [
+                "וראשי פספסין (the tops of the flag-stones in the pavement) – the tops of the beams that protrude and come out from the wall to distinguish between the Israelite Courtyard and the Priest’s Courtyard.",
+                "מעלה היתה שם (a step) – in the Israelite Courtyard.",
+                "וגבוהה אמה – and its length was as the length of he entire Courtyard.",
+                "והדוכן (platform) – of the Levites is built upon it and is made like a kind of portico/balcony, and the height of the platform is a cubit-and-a-half.",
+                "ובו שלש מעלות של חצי חצי אמה – that they ascend upon them to the platform.",
+                "כל העזרה – from the beginning of the Israelite Court until eleven cubits is a free space that was behind the House of the cover of the Holy Ark.",
+                "על רוחב – from north to south.",
+                "שלשה עשר שערים – as he considers them and then moves on. And the one who states that there were seven gates in the Temple courtyard (see Tractate Middot, Chapter 1, Mishnah 4) gives the reason for the thirteen prostrations corresponding to the thirteen breaches that the Grecian kings made in the Soreg/one of the approaches of the Temple fortification, as we stated above in our Chapter (see Mishnah 3). And all of our Mishnah is explained in the first chapter [of Tractate Middot]."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה – he would bring a square frame made from four boards, each board is thirty-two cubits long and the board is one cubit wide, and it is the height of the frame, and he fills it with stones, lime and pitch/tar and molten lead, and it is made into one piece of thirty-two cubits by thirty-two cubits, one cubit high. And this is the foundation/base of the altar.",
+                "��לה אמה וכנס אמה (it rose by a cubit and drew in by a cubit – on every side) – after the foundation rose to the height of a cubit, he brings another frame whose length is the entire board is thirty cubits and a width of the board, that is the height of this frame is five cubits, and places it on the foundation/base, and fills it with stones, and lime and pitch/tar and lead like the first, and it is attached to the base and becomes one piece of thirty [cubits] by thirty cubits standing on the base/foundation. This is called the סובב/a sort of gallery around the altar for the priest to walk on. It is five cubits higher from the foundation. That is to say, he draws it in by a cubit, which he shortens from the base/foundation a cubit in each direction, and he goes back and a third frame, which is twenty-eight cubits by twenty-eight cubits, three cubits high, and places it in on the SOVEV, and fills it like the first, and this is the place of he the pile of wood on the altar of the Temple which is at the top of the altar. It is found the foundation/base protrudes and goes out from the SOVEV a cubit on each side, and the SOVEV protrudes from the place of the pile of wood on the altar of the Temple one cubit to each side. And afterwards, he brings a frame of one cubit by one cubit which is one cubit high and places it on the corner of the altar and fills it, and this is the corner of the altar, and similarly for the four corners.",
+                "מקום הילוך רגלי הכהנים – so that the Kohanim would not have to walk between the corners, but we leave one cubit free from the place of the corners and inwards for the walking of the feet of the Kohanim.",
+                "מתחילה – in the days of [King] Solomon.",
+                "לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה – and they drew it in [by a cubit] and it rose [by a cubit] of he foundation/base and the SOVEV and the place of the corners and the place of the walking of the feet of the Kohanim until there remained the place of the pile of wood on the altar twenty [cubits] by twenty [cubits].",
+                "וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד' אמות וכו' – it is found that its foundation/base is thirty-two [cubits] by thirty-two [cubits], and the place of its pile of wood on the altar is twenty-four [cubits] by twenty-four [cubits].",
+                "ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב – we have the reading. And this is what I brought in [Tractate] Zevakhim in the Chapter קדשי קדשים/The Holy of Holies (Chapter 6, Mishnah 1 and Tosafot Tractate Zevakhim 61b s.v. ארבע אמות מן הדורם וארבע אמות מן המערב ).",
+                "כמין גמא – a Greek Gimmel which is similar to our inverted [letter] Nun. But there (i.e., Talmud Zevakhim 61b) it explains that because of the שיתין /a pit by the side of the altar into which the remainder of the libations was poured, which are the holds where the libations go down, they added to draw the altar to the south and to the west. For initially, during the days of [King] Solomon, they expounded, “[Make for me] an altar of earth [and sacrifice on it your burnt offerings and your sacrifices of well-being]” (Exodus 20:21), filled up with earth, so that it will not be an empty cavity, and when they would offer libations on the Altar in the southwest corner of the altar, the libations would descend from the altar to the floor and flow gently to the pit that was dug there near the the southwestern corner near the altar, and there was not within the altar. But the members of the Exiles added to the building of the altar util there was that same pit/cistern intercepting/absorbing within the altar. And they opened perforations to the top of the altar opposite it so that the libations could descend there. For they would say that drinking is is like eating, for just as eating is consuming in the altar, that is, the burned sacrifices on the altar, so too the drink, that is, the libations would be absorbed by the altar. And the Biblical verse of “an altar of earth” (Exodus 20:21), is expounded that it would be attached to the ground, so that they would not build it on top of rocks nor on top of cavities/caves.",
+                "שנאמר והאריאל – this verse is in Ezekiel [Chapter 43, Verse 16] and he would prophesy on the measurements of the Second Temple and for the future times to come.",
+                "ואריאל שתים עשרה – measurement of the place of the pile of wood in the altar is stated as twelve.",
+                "אל ארבעת רבעיו (in the four quarters thereof) – it teaches that from its middle, he measures twelve cubits in each direction, which are twenty four [cubits] by twenty-four [cubits].",
+                "וחוט הסיקרא חוגרו באמצע (and a red line goes around it in the middle) – the red thread was made around the altar in its middle at the end of five cubits of its heigh, which is one cubit below the top part of the SOVEV.",
+                "להבדיל בין דמים העליונים – the sin offering of cattle and the burnt offering of fowl whose blood is sprinkled above from the red thread.",
+                "לדמים התחתונים – for all of the rest of the sacrifices whose blood is sprinkled below from the thread.",
+                "ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אות – the entire altar was in the portion of Benjamin, except for one cubit on the surface of the length of the east that he would take hold of from the portion of Judah, but rather that there wasn’t a cubit that was in the east on the surface of all of the east, for when that would reach the northeastern corne, it would end within a cubit of the corner, and similarly, the consumption of the southern cubit would not go over the entire face of the south, for when it would reach the southwester corner, it would end a cubit near the corner. And it was found that three corners of the altar were in the portion of Benjamin, and the only the southeastern corner was in the portion of Judah. And because when Jacob blessed Benjamin (Genesis 49:27): “Benjamin is a ravenous wolf; In the morning he consumes the foe, [And in the evening he divides the spoil],” and we translate into Aramaic: “And in his lodging the Holy [Temple] will dwell,” something that is sanctified monetarily will not be other than in the portion of Benjamin, therefore, they did not make the foundation to the altar in the southeastern corner, because that of a tearer was not in his portion (see Talmud Zevakhim 53b), and money, and money would not be given to the tribe in that corner. But when they made the square framework for the base to fill it with stones, and lime and pitch/tar and lead as we stated, they would put wood or every kind of thing in that southeastern corner so that the corner would not fill up, and afterwards they would detach the wood and this corner would remain empty without a foundation. And because of this, it is called, the middle of the Altar SOVEV, because it surrounds and goes around all of the corners, which is not the case with the foundation/base."
+            ],
+            [
+                "ובקרן מערבית דרומית – a cubit below the foundation, there were two perforations.",
+                "שהדמים הניתמים על יסוד מערבי – as, for examples the remnants of the blood of the inner sin-offerings, which are afrer all of he gifts, he would pour the remnants of the blood on the western foundation.",
+                "ועל יסוד דרומי – the remnants of the blood of the outer [sacrifices (see Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnayot 1-3).",
+                "יורדין – on the path of those perforations and mix in the water channel that is in the Temple court, an from there leave to the Kidron Valley. And the owners of gardens would purchase them from the treasures to manure the land (see Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 6 and Tractate Taanit, Chaptet 4, Mishnah 1)."
+            ],
+            [
+                "באותו הקרן – of the southwestern [corner].",
+                "שבו יורדין לשית – to a cavity that is underneath the altar corresponding to the place of the libations (see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 3).",
+                "וכבש היה לדרומו של מזבח – a kind of slanting bridge and it is made sloping for on it they ascend and descend from the altar. For it was not possible to ascend to it on the steps because it states (Exodus 20:23): “Do not ascend My altar by steps, [that your nakedness may not be exposed upon it].”",
+                "שלשים ושתים – its length was given from south to north, and its width from east to west, sixteen cubits.",
+                "ורבובה (a cavity in the ascent to the altar for deposit of ritually disqualified fowls) – it is a kind of hollow window. It was one cubit by one cubit. And it stood on the ramp to its western side.",
+                "רבובה – like hallow/נבוב , in the language of נבוב לחות (Job 11:12): “A hollow man will get understanding, [When a wild ass is born a man].”",
+                "נותנין פסולי חטאת העוף – that they will be there until they are brought to [become] left-overs (after the time permitted for it to be eaten; if one consumes it, one is punishable by extirpation. The Sages rendered these leftovers as ritually impure, so that the priests would be meticulous in their removal), and afterwards, they would go out to the House of the Burning."
+            ],
+            [
+                "מבקעת בית כרם – they would bring them [from the valley of Bet HaKerem].",
+                "מן הבתולה – land that was never dug there ever.",
+                "והפגימה – invalidates the stones. בכל דבר – and even if they were not impaired/become defective [through contact] with iron.",
+                "ומלבנים אותן – with plaster, twice a year.",
+                "רבי אומר כו' – He does not dispute against the first Tanna/teacher, but rather adds to state that on each Friday, they would clean them with a cloth because of the blood.",
+                "לא היו סדין אותו בכפים – He (I.e., Rabbi Judah the Patriarch) returns to something the first Tanna/teacher stated, that when they would clean them with plaster twice a year, they would not plaster them with builder’s trowels who were accustomed to plaster with them [which were made of iron]. (See Exodus 20:22: And if you make for Me an altar of stones, do not build it of hewn stones, for by wielding your tool upon them you have profaned them.”)."
+            ],
+            [
+                "וטבעות היו בצפונו של מזבח – because they would not tie the daily offering as is taught in the Mishnah in Tractate Tamid [Chapter 3, Mishnah 5],Yohanan the High Priest ordained/established that twenty-four rings for the twenty-four priestly divisions, and they would be arranged on the floor made like a bow, and when they would bring in the neck of the cattle at the time of the ritual slaughtering and would insert the head of the ring in the ground. And these were to the north of the north, because the Holy of Holies, their slaughter is in the north.",
+                "שמונה עודים ננסים (eighteen small columns) – columns of short stone.",
+                "ורביעין של ערז – square pieces of cedar wood were on the [small] columns.",
+                "ואונקליות (hooks) – like kinds of forks; in the foreign tongue, INTZINISH.",
+                "היו קבועין – in those square blocks of cedar wood, and they would suspend the cattle upon them.",
+                "ושלשה סדרים (three rows) – of hooks one above the other, were on each piece of wood, to suspend/hang a large animal or a small one.",
+                "על שלחנות של שיש – that on them they would rinse the innards, because the marble cools off and makes cold and preserves the meat so that it doesn’t spoil."
+            ],
+            [
+                "This is our reading. The height of each step was one-half of a cubit and the depth of each step was a cubit (see also Tractate Middot, Chapter 2, Mishnah 3), a cubit and [another] cubit and the terrace was four cubits. Rabbi Yehuda states that the higher was a cubit and [another] cubit, and the terrace was five. Such is what my teacher/Rabbi Baruch wrote when he found exact older versions, and this is its explanation. רום – the height of the step is one-half of a cubit. Like it was for all of them.",
+                "ושלחה – that is, it pulled the width above, for this is the foothold which was a cubit/ And a second step and a third, each one, the depth of each step was a cubit; and this is the “cubit, cubit” as it is taught.",
+                "ורובד שלש (the terrace/landing was three cubits) – the fourth step was three cubits wide. And the terrace/landing that is taught, this is a row of the floor , like surrounding landings/terraces of stone, on the fourth terrace/landing that is in the Temple Courtyard. Because the floor was wide without a step, and because of this, it (i.e., the Mishnah) did not say that the depth of each step was three cubits, but rather that the landing was three cubits, meaning the row of the floor.",
+                "ואמה אמה – meaning to say, the fifth and sixth steps, each one [of the steps] had a depth of one cubit.",
+                "ורובד שלש – and the seventh step was three cubits wide.",
+                "העליונה אמה אמה ורובד ארבע – the Explanation: the highest step which is the twelfth after the four steps that were a cubit each, the highest step was four cubits wide until the hall leading to the interior of the Temple. It was found that all the steps are nineteen cubits from the first until the hall leading to the interior of the Temple. And three cubits wide of the floor, part of which was from the altar until the beginning of the steps, there are twenty-two cubits between the hall leading to the interior of the Temple and the altar.",
+                "ר' יהודה אומר העליונה ורובד חמש – until the hall leading to the interior of the Temple, for he (i.e.., Rabbi Yehuda) held that at the end of two cubits of the altar begins the steps."
+            ],
+            [
+                "חמש אמלתראות (five main-beams of the ceiling/projecting outside the house) – painted and tiled/cemented beams.",
+                "של מילת – of trees that grow on them gall-nut (i.e., a species of oak tree, while Kahati calls it an ash tree, which Jastrow rejects), as we state in [Tractate] Gittin [19a], we are concerned lest it (i.e., the Jewish bill of divorce/Get) was written in a solution of gall-nuts (for a tanned ink will not take on a tanned hide)",
+                "התחתונה – the lowest beam lies on the lintel of the opening to the width of the opening which is twenty-cubits wide, and the beam overhangs on the opening a cubit from this side ad a cubit from that side, and the second beam that is above it overhangs on he first a cubit from this side and a cubit from that side, so that its length is twenty-four [cubits]. And the third is twenty-six cubits, and the fourth is twenty-eight cubits, and the fifth is thirty cubits.",
+                "ונדבך (a course of stones/layer) – a row, like (Ezra 6:4): “with a course of unused timer for each three courses of hewn stone.”",
+                "בין כל אחת ואחת (between every two beams) – these five beams do not touch each other, but rather a row of a structure of stones was between this [beam] and that [beam]."
+            ],
+            [
+                "שלא יבעטו (so that the walls would not bulge)- so that the walls would not bend/incline to fall from the weight of their height, and these [cedar] beams would continue from this wall to that wall support the two walls (of the hall containing the golden altar and the hall leading to the interior of the Temple).",
+                "ורואין את העטרות – in the windows of the hall containing the golden altar (i.e., Hekhal).",
+                "כל מי שהוא מתנדב – [donating] gold to the hall containing the golden altar (i.e., Hekhal), and he wants that the gold that he donated will be placed in the Heikhal because it was entirely covered in gold., he made from that gold that he donates in the image of a single berry or a leaf or a cluster [of grapes] and hangs it on it.",
+                "ונמנו עליה שלש מאות כהנים – because of the heaviness of the gold was great that was there, three-hundred Kohanim were needed to carry it and to remove it from place to place. And this is one of the places tha,t the Sages spoke of in the language of exaggeration in rhetorical speech (see Talmud Hullin 90b), and not exactly three-hundred Kohanim, but Rabbi Eliezer B’Rabbi Tzadok did not intend other than to inform that there was a lot of gold that was donated there."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פתחו של היכל. שתים בפנים – in the thickness of the wall that is towards the inside.",
+                "ושתים בחוץ – in the thickness towards the outside, for the thickness of the wall of the hall leading to the golden altar (Hekhal) was six cubts, and at the end of the outer cubit of the thickness of the wall, there were the outer doors, one to the right of the opening and one to the left, each of these doors was five cubits wide, and when they were locked, the would touch each other and close the width of the cavity of the opening whose width was ten cubits, and when they were opened towards the inside, they cover five cubits of the thickness of the walls. But two other doors were like these measurements which were fixed at the end of the thickness of the walls towards the inner side, and when they were opened, they cover five cubits from here and five cubits from there from the width of the wall of the sanctuary/Heikhal inside, and there was no wall plastered with gold like in the rest of the Temple, because it was not visible.",
+                "אצטברמיטה (pivots, pins at top and bottom of a door turning in sockets) – boards of joints attached on the handles of the links and they are opened, and when he desires, they are bent and folded one on top of the other. Such were all of these doors, whether towards the inside or towards the outside, which were attached through these links, and at the end, one-half a cubit of the thickness of the wall they were fixed, between the doors that are inside and those that are outside, and five cubits of the thickness of the wall interrupt between the outer doors to the inner doors. But each door was five cubits attached from the two boards; each board was two-and one-half cubits, and when the outer door opened towards the inside, its half was bent and folded one on top of the other, and covers from the thickness of the wall two-and half cubits, and similarly, the door that is fixed on the inside, when it is opened to the outer side, it also was bent and folded and covers the two-and -one-half cubits that remained from the thickness of the wall.",
+                "שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים – so we see that each and every door was divided into two."
+            ],
+            [
+                "ושתי פשפשין – two small openings, one from the right of the large gate of the Hekhal and one from its left, slightly distant from the gate. The one that is from the south, it is written (Ezekiel 44:2 – regarding the outer gate of the Sanctuary that faced eastward that was shut): “[And the LORD said to me:] This gate is to be kept shut and not to be opened! [No one shall enter by it because the LORD, the God of Israel, has entered by it; therefore it shall remain shut],” of the future, for undefined, such it was in the Jerusalem Temple.",
+                "ופתח את הפשפש ונכנס משם לתא – and this is one small chamber that is open to the Hekhal, and from the compartment back of the Holy of Holies, he enters into the Hekhal, and walks in the open space of the Hekhal until the large gate that is at the end of the thickness of the wall from the inside, and he opens it and comes to the second gate that is at the end of the thickness of the wall from the outside, and stands inside and opens it.",
+                "רבי יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך – he holds that from the compartment back of the Holy of Holies he would not enter into the Hekhal, but from the compartment, he would walk along the thickness of the wall until he finds himself standing between the two gates, and he opens the doors of the outer gate from the inside and the doors or the inner gate from the outside."
+            ],
+            [
+                "תאים – chambers/compartments.",
+                "חמשה עשר בצפון – further on in our chapter (see Mishnah 7), when it considers that from the north to the south is seventy cubits, it teaches that the wall of the winding staircase leading ‘to a well] under the Temple (see also the fifth Mishnah of this chapter as well as Tractate Tamid, Chapter 1, Mishnah 1), that the winding staircase was five [cubits] and the winding staircase was three [cubits], the wall of the compartment was five [cubits] and the compartment/chamber was six [cubits]. And corresponding to them we consider the south. And this is not to say that the thickness of the wall of the winding staircase and the thickness of the wall of the compartment/chamber and the thickness of the wall of the of the Hekhal that is to the north side was that, but rather, the thickness of the wall with the empty cavity that is between it and the second wall he is counting, but the five [cubits] of the wall of the winding staircase and the three [cubits] of the winding staircase, and the five [cubits] of the wall of the chamber /compartment and the six [cubits] of the chamber/compartment and the six [cubits] of the wall of the Hekhal, in each one of them, the five [cubits] was the one chamber which is a compartment, hence there are five chambers in the north. And opposite them [a similar number] in the south. And on these five, they would build five others, and another five on top of the, hence, fifteen compartments to the north and fifteen compartments to the south. And similarly, in the west which we consider further on in our chapter (see Mishnah 7 once again) that the wall of the Heikhal was six [cubits] and the compartment was six [cubits] and the wall of the compartment was five [cubits], in each one of them there was a there was a chamber, for the wall was not six [cubits] thick other than the wall with the chamber/compartment that was in it that was six [cubits], for the one compartment that was outside of it was six [cubits] and the wall of the the other compartment that is outside of them with the compartment within it was five [cubits], hence three chambers. And three other chambers were built on top of these three, and two [chambers] on top of them, that makes the eight compartments for the west [side].",
+                "ואחד לפשפש – for the compartment that has in it the northern wickets that are in that compartment that one enters into the Hekhal. But the anonymous Mishnah is according to the Rabbis who stated above (Mishnah 2) that one enters the compartment and from the compartment to the Heikhal, and not like Rabbi Yehuda who stated (in Mishnah 2 of this chapter) that he would walk along the thickness of the wall."
+            ],
+            [
+                "התחתוה חמש – from outside the wall of the winding staircase which is the outer wall of the Holy [of Holies], there were extensions/wings of the building, which are balconies surrounding the Temple from three directions – west, north and south, and these extensions/wings of the building were at the bottom, second story and third decks (see Genesis 6:16 – and the construction of Noah’s ark) . The lowest (i.e., bottom) wing/extension was five cubits wide, and the paved level space/terrace that was on it, which is the ceiling that was over the lowest, which is the floor of the lowest/bottom deck , six [cubits] by a cubit wide, because the wall of the winding staircase would go and become narrower towards the top, for when it reached to the paved level space between steps in the Temple/the landing/terrace, that is on top of the lowest deck, it would enter inwards by one cubit, and on that cubit that protrudes, they would place the beams of the extension/wing of the building, it was found that the lowest extension/wing was wider one cubit more from the bottom, that is, that one cubit that enters the wall inside. And similarly, when he reaches the landing/terrace that is upon the middle [wing], which is the floor of the third [level], the wall would become narrow and enter inwards one cubit, in order that the head of the beam would be placed on that cubit, that the middle wall protrudes and goes outside more than the upper wall, and it is found that the upper extension/wing is one cubit wider from the middle one and two cubits wider than the lowest one. And that is what is stated (I Kings 6:6): “for he (i.e., Solomon) had provided recesses around the outside of the House so as not to penetrate the walls of the House,” meaning to say that he would lessen and deduct in the thickness of the walls by one cubit from outside in the terrace/landing of the middle floor, and another cubit in the terrace/landing of the highest, in order that there would be room for him to place the heads of the beams of the landing/terrace, in order that he would not have to hold on to the walls of the house to make holes in the wall and to insert there the heads of the beams."
+            ],
+            [
+                "ומסבה (winding staircase) - like a cavity and a cave.",
+                "שבה היו עולים לגגות התאים – and because the one who ascends upon it goes up through the path of a circumference and descends through the path of a circumference, which is called a מסבה/winding staircase.",
+                "ולולין (small passageways in the loft which mechanics were lowered in boxes/closed elevators) – where apertures in the roof looking to the ground floor that they make in the upper stories.",
+                "משלשלים את האומנים – they lower them by rope in chests/boxes, in order that they will not benefit from seeing the House of the Holy of Holies, but rather only repair what is needed and re-ascend."
+            ],
+            [
+                "מאה על מאה – [the hall containing the golden altar/Hekhal] - one-hundred [cubits] long and one-hundred [cubit] wide [and at a height of one-hundred cubits].",
+                "אוטם (substructure/filled with earth, foundation) – a filled up/obstructed and closed building to be the foundation of the Temple, upon which we place the walls.",
+                "אמה כיור (one cubit for the paneling work – tablature of the ceiling in the Stemple) – the lowest beam of the ceiling had the thickness of a cubit, and because it was coated with gold and embroidered with nice embroidery, it is called a כיור/panel (abacus).",
+                "ואמתיים בית דלפה (two cubits – the receptacle of drippings – name of the second roof of the Stemple made for protection against an eventual leak in the upper roof) -the upper beams that lean upon the lower beam, their thickness is two cubits, and they are called: “The House/Receptacle of Dilfa/Drippings, because the boards of the ceiling are attached by them. The [Aramaic] translation of במחברת / joining or fastening - is the place of coupling/borders. But one cannot wonder/be amazed how the the lower beam was that everything leaned upon them was only one cubit thick, for the upper beams that do not handle a burden on this was two cubits thick, because the lower beam , since it was wider in thickness by a cubit was strong and healthy and could receive the building that was upon it, but the upper beams that were not wider than a handbreadth or less, need to be of greater thickness. Alternatively the upper beams were two cubits thick in order to distance the ceiling from the lower beam, because it was embroidered with nice embroidery, and if the ceiling was near it, the embroidery would not be seen and recognized so much.",
+                "תקרה – planed boards that they put on the beams were one cubit thick.",
+                "מעזיבה (a concrete of stone chippings/clay – used for paving floors- pavement covering the ceiling of the lower story and serving as flooring to the upper story) – he plaster and stones and plaster that they place on the boards.",
+                "כלה עורב (“keeping off the raven” – an arrangement of iron points on the roof the Temple/scarecrow)- a foil/plate of sharp iron similar to a sword and it was a cubit in height and was placed on top of the railing, in order that the birds would not rest upon it, therefore, it was called a “scarecrow,” that keeps back the ravens from there."
+            ],
+            [
+                "כותל האולם – thickness of the wall of the hall leading to the interior of the Temple to the eastern side was five cubits, and similarly, the wall of the Hekhal (the hall containing the golden altar, its thickness was six [cubits] to the eastern side.",
+                "ותוכו (its substructure) – the cavity of the Hekhal was forty cubits.",
+                "ואמה טרקסין (the two cedar-covered partitions – with a vacant space between – separating the Holy of Holies from the Holy and occupied the space of one cubit) – the wall that separates between the Heikhal/the hall with the golden altar and the Holy of Holies is called טרקסין, in that it closes over the Ark and the th Tablets that were given at Sinai. טרק in the Aramaic language is closing in/enclosure like [Tractate Berakhot 28a] טרוקי גלי/close the [college] doors. The [suffix] סין is Sinai. And the thickness of this wall was a cubit. But the Sages did not cast the deciding vote if its holiness is like the inner holinesss or like the outer holiness, therefore, during the Second Temple, they made two curtains, one outer and the inner, and between them the space of a cubit, to protect between them the airspace of the place of the wall that was one cubit thick [during the time of the First Temple].",
+                "כותל ההיכל שש – we have already explained above that there was no wall of the Hekhal on the western side of a thickness of six cubits, but rather, the thickness of the wall of the Hekhal with the free space that is between it and the second wall that is outside of it was six cubits. And the thickness of the second wall that is called a תא/compartment with the the free space that is between it and the fourth outer wall was five cubits. But the three free places that were between four walls were תאים/compartments. And upon them were other compartments , as we taught above (see Mishnah 3 of this chapter) that were in the west three on top of three, and two on top of them. And similarly, from the from the north to the south, the wall of the winding staircase was five cubits, etc., all of them with the cavity that is between one wall and another, it is all as I have explained above.",
+                "חמש עשרה אמה מן הצפון – the wall of the hall leading to the interior of the Temple its thickness is five cubits, and the hall is ten cubits to the north and similarly to the south.",
+                "בית החליפות – on account of the knives that they hide there, it is called בית החליפות for in the Roman language, they call the large knives חלפים/HALAFIM.",
+                "צר מאחוריו – to the western side, and wide from before him to the eastern sine. But it was not explained to me how, for there was one-hundred [cubits] by one-hundred [cubits] for what it was worth. \\"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל העזרה – all the circumference of the Temple courtyard , that is within that circumference that the Temple was built to its western side and the courtyard and the and the altar on its eastern side.",
+                "ארוך מאה ושמונים ושבע – from the east to the west.",
+                "על רוחב מאה ושלשים וחמש – from the north to the south.",
+                "מקום דריסת רגלי ישראל – and it was called the Courtyard of the Israelites, and the place of the treading of the feet of Kohanim was called the Courtyard of the Kohanim.",
+                "המזבח שתים ושלשים – this is explained at the beginning of chapter three (Mishnah 1).",
+                "ההיכל מאה אמה – the thickness of the wall of the hallway leading to the interior of the Temple, and the vacant space of the hall, and the thickness of the wall of the Hekhal and empty/vacant space, and the cubit of the Traksin, and the empty space of the House of the Holy of Holies and the wall of the Hekhal to the west, and the compartment and wall of the compartment, all of it is one-hundred cubits as was explained in the chapter above (see Tractate Middot, Chapter 4, Mishnayot 6 and 7).",
+                "ואחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת – from the outer wall of the Hekhal to the western side until the western wall of the Temple courtyard there was eleven cubits of empty space with the thickness of the wall, which is called the back wall of the innermost of the Temple/the Holy of Holies."
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשכת הפרוה (the chamber of Parva, a Persian builder and magician; see also Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnayot 3 and 6) – a magician whose name was PARVA built this compartment through sorcery, and it is called by his name. Such I have found. But Maimonides wrote that he would dig into the wall in order to see from there how the Kohen would perform the Sacred Service and he was killed there.",
+                "ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביו הכיפורים – the Kohen Gadol would engage in five [ritual] immersions on Yom Kippur (see Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 3) when he would change from the golden clothing to white clothing and from what clothing to golden clothing. But the coming immersions on account of Yom Kippur, we require in a holy place, as it is written (Leviticus 16:24): “He shall bathe his body in water in the holy precinct [and put on his vestments; then he shall come out and offer his burnt offering and the burnt offering of the people, making expiation for himself and for the people].” Except for the first immersion that does not come for Yom Kippur, for even the rest of the days of the year, a ritually clean person does not enter the Temple courtyard until he immerses, therefore, the first immersion was on the weekday on top of the Gate of the Water, which is the third gate that is in the south, and there was a spring/fountain of water there in the coming cubit, the spring of Etam, and there, he would perform his first immersion.",
+                "מסיבה – a stone building with a round ascent which goes around to ascend to the roof to the House of Parveh (see above) through the path of a winding staircase."
+            ],
+            [
+                "לשכת הגולה – on account of the name of the well that those who came up from the Exile dug.",
+                "אבא שאול אומר – that chamber of wood was the chamber of the High Priest. This is the chamber of the assessors that is taught in the Mishnah the beginning of [Tractate] Yoma (Chapter 1, Mishnah 1): Seven days prior to Yom Kippur, they would separate the High Prieest from his home to the Chamber of Parhedrin/Palhedrin.",
+                "וגג שלשתן שוה – one arched ceiling for all three (i.e., the Chamber of the Wood, The Chamber of the Exile and the Chamber of the Hewn Stones).",
+                "שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת – at the sides of the unsanctified area that is within/ Because the Chamber of Hewn Stones was half in the sacred [area] and half in the unconsecrated [area]. But in the half of the sacred [area], it was not possible for the Sanhedrin to sit [and meet], for there was no sitting in the Temple courtyard other than for the kings of the House of David alone, as it is written (Second Samuel 7:18): “Then David came and sat beore the LORD.”"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ],
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Middot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,292 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Middot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה מקומות הכהנים שומרים.</b> לא מפני פחד לסטים וגנבים, אלא שכבוד וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים, ושמירה זו מצותה כל הלילה. והני שלשה מקומות שהכהנים שומרים, כנגד מה שכתוב בתורה (במדבר ג׳:ל״ח) והחונים לפני המשכן קדמה וגו׳ שומרים משמרת למשמרת, רמז לשלשה משמרות בשלשה מקומות. וכשם שבמשכן היו אהרן ושני בניו שומרים בשלשה מקומות, אף בבית עולמים כן:",
+                "<b>בית אבטינס ובית הניצוץ.</b> שתי עליות היו בנויות בצד שערי העזרה. ובית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוול״ט בלע״ז, עשויה בארץ, כך מפורש בריש מסכת תמיד:",
+                "<b>והלוים בעשרים ואחד מקום.</b> שבכ״ד מקומות היו צריכים לשמור המקדש. כדכתיב בדברי הימים [א כ״ו], למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה, שנים לפרבר, הרי כאן כ״ד משמרות, שלשה מהן היו לכהנים כדאמרן ברישא, ועשרים ואחד ללוים. ואע״ג דקרא לא אמר אלא לוים, כהנים נמי קרויין לוים, דכתיב (יחזקאל מ״ד:ט״ו) והכהנים הלוים בני צדוק:",
+                "<b>חמשה.</b> שומרים, על חמשה שערי הר הבית:",
+                "<b>וארבעה.</b> שומרים אחרים על ארבע פנותיו:",
+                "<b>מתוכו.</b> מבפנים לחומת הר הבית:",
+                "<b>על חמשה שערי עזרה.</b> האי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה. ואפילו לדברי האומר לקמן שבעה שערים היו, מודה שלא היה משמר אלא על חמשה:",
+                "<b>על ארבע פנותיה מבחוץ.</b> לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולא היה אפשר לשומר לשמור בעמידה כל הלילה, לפיכך היו השומרים בפנות העזרה וכן השומרים בשערי העזרה שומרים מבחוץ כדי שיהיו מותרין בישיבה, ואסמכוה אקרא, דכתיב שנים לפרבר, כלפי בר, כלומר חוץ לחומת העזרה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>איש הר הבית.</b> ממונה על כל השומרים:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>משמשין כניסה ויציאה.</b> שבהן היו נכנסין ויוצאים להר הבית:",
+                "<b>קיפונוס מן המערב.</b> שער של הר הבית שבצד מערב קיפונוס שמו, ושל צפון טדי שמו:",
+                "<b>עליו שושן הבירה צורה.</b> כשעלו מן הגולה צוו להם מלכי פרס לצייר צורת שושן הבירה על שערי הבית, כדי שיהיה להם מורא מלכות, וציירוהו בשער המזרח:",
+                "<b>כהן גדול השורף את הפרה.</b> מתניתין ר׳ מאיר היא דסבר אין פרה אדומה נשרפת אלא בכהן גדול. ואינה הלכה:",
+                "<b>וכל מסעדיה.</b> כל הכהנים המסייעים וסועדים לכהן השורף אותה:",
+                "<b>להר המשחה.</b> להר הזיתים שהוא במזרחו של ירושלים, שם היו שורפין את הפרה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שער הדלק.</b> על שם שהיו מכניסים דרך שם עצים של מערכה הדולקים על המזבח נקרא שער הדלק:",
+                "<b>שני לו שער הבכורות</b> גרסינן, ששם היו מכניסים הבכורות ששחיטתן בדרום:",
+                "<b> שער המים.</b> כדכתיב בספר יחזקאל (מ״ז ב׳) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, והיינו דרום שקרוי ימין כדכתיב צפון וימין. וראה יחזקאל בנבואה שהיו מים יוצאים מבית קודש הקדשים דקים כקרני חגבים וכשמגיעים לשער זה נעשים כמלוא פי פך קטן, והיינו דקרי להם מים מפכים:",
+                "<b>שער ניקנור.</b> מפורש במסכת יומא:",
+                "<b>פנחס המלביש.</b> ממונה היה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטן אחר עבודה ולשמור בגדי כהונה:",
+                "<b>לשכת עושי חביתין.</b> בה היו עושין המנחה שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, ועל שם שנאמר בה (ויקרא ו׳:י״ג-י״ד) על מחבת בשמן תיעשה, נקראת חביתין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וכמין אכסדרה היה.</b> שני כותלים אחד מצד זה ואחד מצד זה לשער, היו בולטין ויוצאים מחוץ לחומת העזרה לצד הר הבית, ועלייה בנויה למעלה על אותן שני כותלים:",
+                "<b>ופתח היה לו לחיל.</b> באחד מן הכתלים היה פתח היוצא לחיל דהיינו מקום לפנים מחומת הר הבית מחוץ לעזרה והוא קרוי חיל:",
+                "<b>שער הקרבן.</b> שם מכניסים קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:",
+                "<b>בית המוקד.</b> על שם שמדורות דולקים בה תמיד להתחמם שם הכהנים מפני שהולכים יחפים, קרוי בית המוקד. ובית גדול היה, ולארבע פינותיו היו ארבע לשכות קטנות כדמפרש ואזיל:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כקיטונות.</b> כחדרים קטנים הפתוחים לבית גדול של מלכים דהיינו טרקלין:",
+                "<b>שתים בקודש ושתים בחול.</b> שבית המוקד קצתו בנוי בתוך העזרה המקודשת ומקצתו בחול:",
+                "<b>וראשי פספסין.</b> ראשי קורות יוצאים מן הכותל עד המקום שהוא קודש, כדי לדעת איזה קודש ואיזה חול ולאכול קדשים בקודש:",
+                "<b>לשכת טלאי קרבן.</b> שהיו שם טלאים מבוקרים לתמידים, כדתנן אין פוחתים מששה טלאים בלשכת טלאים:",
+                "<b>לשכת עושי לחם הפנים.</b> בית גרמו היו עושים לחם הפנים שם:",
+                "<b>ששקצום מלכי יון.</b> שהקטירו עליו לעבודה זרה. ובמסכת שקלים ובמסכת תמיד קורא לה לשכת החותמות:",
+                "<b>בה יורדין לבית הטבילה.</b> באותה לשכה היה יורד הכהן שראה קרי והולך במחילה (שאחר) [צ״ל שתחת] בית המקדש לבית הטבילה, ושם מדורה שמתחמם בה הכהן לאחר שטבל ועלה ונסתפג, ולשכת המוקד היא קרויה, והיא פתוחה לבית המוקד הגדול:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד פתוח לחיל.</b> הפתח שבצפון בית המוקד היה פתוח לחיל, ושבדרומו היה פתוח לעזרה:",
+                "<b>פשפש קטן.</b> שער קטן בתוך השער הגדול:",
+                "<b>שבו נכנסים לבלוש את העזרה.</b> שהיו נכנסים בכל בוקר דרך אותו פשפש לחפש על כל כלי שרת שבעזרה שיהיו כולן במקומן. והכי תנן במסכת תמיד [פרק א׳] נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכו׳ אלו הולכים באכסדרה דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרה דרך המערב, היו בודקין והולכין עד שמגיעים למקום עושה חביתין, הגיעו, אלו ואלו אומרים שלום הכל שלום, כלומר כל כלי שרת הן במקומן בשלום:",
+                "<b>לבלוש.</b> תרגום ויחפש, ובלש:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המוקד כיפה.</b> בנין של בית המוקד לא היה עליה, אלא כיפה ארקוול״ט בלע״ז עשויה בארץ:",
+                "<b>מוקף רובדים של אבן.</b> אצטבאות סביב של אבני גזית היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:",
+                "<b>וזקני בית אב.</b> המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע, כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדים:",
+                "<b>ופרחי כהונה.</b> בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והם היו השומרים:",
+                "<b>איש כסתו בארץ.</b> שלא היו רשאים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ, כדרך ששומרי חצרות המלכים עושים:",
+                "<b>כסתו.</b> לשון כרים וכסתות:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע זמן הנעילה.</b> לנעול שערי העזרה:",
+                "<b>הכהן מבפנים ובן לוי יושב לו מבחוץ.</b> שהלוים טפלים לכהנים, כמה שנאמר (במדבר י״ח:ב׳) וילוו עליך וישרתוך. הלכך בבית אבטינס ובבית הנצוץ שהיו עליות, היו הכהנים שומרים למעלה ולוים למטה. ובית המוקד שלא היתה אלא כיפה על הארץ, היה כהן מבפנים ובן לוי מבחוץ:",
+                "<b>במסיבה.</b> במחילה המהלכת תחת הבירה, שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה, כדכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:",
+                "<b>והנרות דולקים.</b> במחילה מכאן ומכאן: ",
+                "<b>במסיבה ההולכת תחת החיל יוצא.</b> ואינו חוזר לבית המוקד לפי שהוא טבול יום. ואין הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב, אלא כדתנן בריש תמיד, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים בבית המוקד עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו, שאע״ג שטבול יום אסור ליכנס לעזרת נשים דהיינו מחנה לויה, לזה הקלו, לפי שנטמא בפנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הר הבית היה חמש מאות אמה.</b> מוקף חומה סביב:",
+                "<b>רובו מן הדרום שני לו מן המזרח.</b> כלומר, הרוחק שיש מחומת הר הבית לחומת העזרה לצד דרום, יותר מן הרוחק שיש ביניהן מצד מזרח. והרוחק שיש ביניהן מצד מזרח יותר מן הרוחק שיש ביניהן לצד צפון, והצפוני יותר מן המערב:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנסים דרך ימין ומקיפין דרך שמאל.</b> כגון הנכנסים דרך שערי חולדה שהן מן הימין, מקיפין דרך שער הטדי:",
+                "<b>שאני אבל.</b> נשאלין אותו מה לך להקיף לשמאל, ואמר שאני אבל, אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך וכו׳:",
+                "<b>עשיתן כאילו עברו עליו את הדין.</b> אם הן אומרים לו כן, נראה כאלו חבריו עוותו הדין ונידוהו שלא כהלכה:",
+                "<b>יתן בלבך שתשמע לדברי חבירך.</b> דהשתא משמע שהוא עשה שלא כדין וצריך תשובה. והלכה כר׳ יוסי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים.</b> מחומת הר הבית:",
+                "<b>סורג.</b> מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והיא עשויה מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן זו על זו באלכסון:",
+                "<b>וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות.</b> כשמגיע כנגד כל פרצה ופרצה, משתחוה ומודה על אבדן מלכות יון:",
+                "<b>לפנים.</b> מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות, והוא נקרא חיל:",
+                "<b>ושתים עשרה מעלות היו שם.</b> כדי לעלות משם לעזרת נשים:",
+                "<b>רום מעלה.</b> כל מעלה מהן גבוהה מחברתה חצי אמה. וכן המעלה הראשונה גבוהה מן הקרקע חצי אמה:",
+                "<b>ושלחה.</b> משך רוחב המעלה, דהיינו מקום דריסת הרגל, חצי אמה:",
+                "<b>חוץ משל אולם.</b> חוץ מן המעלות שבין האולם ולמזבח שלא היו כולם כן, כדתנן בפרק ג׳:",
+                "<b>חוץ מפתח של אולם.</b> דתנן לקמן באידך פרקין גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים:",
+                "<b>היו להן שקופות.</b> אבן מונחת על שתי המזוזות שהדלת שוקף עליו. ושקופות לשון משקוף:",
+                "<b>מפני שנעשה בהן נס.</b> כמו שמפורש ביומא פרק ג׳ [דף ל״ח ע״א]:",
+                "<b>מצהיבות</b> כמו מזהיבות שמראיתן דומה לזהב לפיכך לא הוצרכ�� לעשותו של זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתלים שהיו שם.</b> בכל בניני הר הבית:",
+                "<b>היו גבוהים.</b> הרבה, עד שהיו כל הפתחים שבהן גובהן עשרים אמה, לבד ממה שעל הפתחים:",
+                "<b>חוץ מכותל מזרחי.</b> הוא התחתון לרגלי הר הבית:",
+                "<b>שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה.</b> הוא הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, ופני הכהן למערב ומתכוין ורואה מעל גובה ראש הכותל דרך השערים שלפנים ממנו את פתחו של היכל, כשהוא מזה בדם, כדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) והזה אל נוכח פני אוהל מועד. ואם היה הכותל גבוה, אע״פ שהשערים מכוונות כולם זה כנגד זה, שער הר הבית כנגד שער עזרת נשים, ושער עזרת נשים כנגד שער העזרה הגדולה, ושער העזרה הגדולה כנגד פתח ההיכל, לא היה יכול לראות את פתח ההיכל דרך הפתחים, לפי שההר הולך ומגביה ועולה עד שקרקע פתח ההיכל גבוה (שתי) [כ״ב אמות] יותר מקרקע רגלי הר הבית, ונמצא שאסקופת ההיכל גבוהה ממשקוף פתח הר הבית [שתי] אמות שהרי לא היה פתח הר הבית גבוה אלא עשרים כדתנן לעיל, ונמצא שאין הכהן השוחט את הפרה יכול לראות חללו של פתח ההיכל דרך אותו פתח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אורך.</b> מן המזרח למערב:",
+                "<b>על רוחב.</b> מן הצפון לדרום:",
+                "<b>קטורות אלא שאינן מקורות.</b> מלשון והנה עלה קיטור הארץ (בראשית י״ט:כ״ח), כלומר מעלות עשן, לפי שאין להן תקרה:",
+                "<b>ומשלחים תחת הדוד.</b> לשרפן באש שתחת היורה שמבשלים בה השלמים, דכתיב (במדבר ו׳:י״ח) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:",
+                "<b>מתליעין בעצים.</b> מסירין העצים שנמצא בהן תולעת, לפי שהן פסולים למערכה:",
+                "<b>לשכת מצורעים.</b> ששם המצורעים טובלים בשמיני לטהרתן כשבא להכניס ידו בפנים למתן בהונות ואע״פ שטבל מבערב:",
+                "<b>אמר ר׳ אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת.</b> מכלל דרישא כולה ר׳ אליעזר בן יעקב קאמר לה, והכי מוכח בגמרא דיומא דסתם מתניתין דמדות ר׳ אליעזר בן יעקב היא:",
+                "<b>וחלקה היתה בראשונה.</b> פירש רמב״ם, פרוצה, שלא היתה מוקפת מחיצה:",
+                "<b>כצוצטרה.</b> כמו גזוזטרא הקיפו סביב לעזרת נשים, שיהיו הנשים עומדות למעלה על הגזוזטרא והאנשים למטה לראות בשמחת בית השואבה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש:",
+                "<b>חמש עשרה מעלות.</b> גובה קרקע עזרת ישראל מעזרת נשים:",
+                "<b>לא היו תרוטות.</b> ארוכות ובעלי זויות כדרך כל המעלות, אלא עגולות כחצי גורן עגולה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וראשי פספסין.</b> ראשי קורות בולטים ויוצאים מן הכותל להבדיל בין עזרת ישראל לעזרת כהנים:",
+                "<b>מעלה היתה שם.</b> בעזרת ישראל:",
+                "<b>וגבוהה אמה.</b> ואורכה כאורך כל העזרה:",
+                "<b>ודוכן.</b> של לוים בנוי עליה ועשוי כמין אצטבא, וגובה הדוכן אמה וחצי:",
+                "<b>ובו שלש מעלות של חצי חצי אמה.</b> שעולין בהן לדוכן:",
+                "<b>כל העזרה.</b> מתחילת עזרת ישראל עד [אחררי] אחת עשרה אמה מקום פנוי שהיה אחורי בית הכפורת:",
+                "<b>על רוחב.</b> מצפון לדרום:",
+                "<b>שלשה עשר שערים.</b> כדקא חשיב להו ואזיל. והאומר שבעה שערים היו לעזרה נותן טעם לשלשה עשר השתחויות, כנגד שלשה עשר פרצות שפרצו מלכי יון בסורג, כדאמרינן לעיל בפרקין. וכולה מתניתין מפורשת בפרק קמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה.</b> היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשי��, כל קרש ארכו שלשים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת מהותך והוא נעשה מקשה אחת של שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד:",
+                "<b>עלה אמה וכנס אמה.</b> אחר שעלה היסוד לגובה אמה מביא דפוס אחר שאורך כל קרש שלשים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלשים אמה על שלשים אמה עומד על היסוד. וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח. וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח. נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואח״כ מביא דפוס אמה על אמה גבוה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות:",
+                "<b>מקום הלוך רגלי הכהנים.</b> שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להלוך רגלי הכהנים:",
+                "<b>מתחילה.</b> בימי שלמה:",
+                "<b>לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.</b> וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:",
+                "<b>וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד׳ אמות וכו׳</b> נמצא יסודו שלשים ושתים על שלשים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע:",
+                "<b>ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב.</b> גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים:",
+                "<b>כמין גמא.</b> גימל יונית שהוא כמין נו״ן הפוכה שלנו. והתם מפרש דמשום שיתין דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה, דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח. ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות:",
+                "<b>שנאמר והאריאל.</b> מקרא הוא ביחזקאל (מ״ג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא:",
+                "<b>והאריאל שתים עשרה.</b> מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה:",
+                "<b>אל ארבעת רבעיו.</b> מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע:",
+                "<b>וחוט הסיקרא חוגרו באמצע.</b> חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב:",
+                "<b>להבדיל בין דמים העליונים.</b> חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא:",
+                "<b>לדמים התחתונים.</b> לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט:",
+                "<b>ואוכל בדרום אמה אחת כו׳</b> המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה. ולפי שבירך יעקב את בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואח״כ שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח סובב, לפי שהוא מקיף וסובב את כל הקרנות, משא״כ ביסוד:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרן מערבית דרומית.</b> למטה באמה של יסוד היו שני נקבים:",
+                "<b>שהדמים הניתנים על יסוד מערבי.</b> כגון שיירי הדם של חטאות הפנימיות, שלאחר כל המתנות היה שופך שיירי הדם על יסוד מערבי:",
+                "<b>ועל יסוד דרומי.</b> שיירי הדם של חיצוניות:",
+                "<b>יורדין.</b> דרך אותן נקבים, ומתערבים באמת המים שבעזרה, ומשם יוצאין לנחל קדרון. ובעלי גנות היו קונים אותן מן הגזברים לזבל בהן את הקרקע:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באותו הקרן.</b> של מערבית דרומית:",
+                "<b>שבו יורדין לשית.</b> לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים:",
+                "<b>וכבש היה, לדרומו של מזבח.</b> כמין גשר משופע ועשוי מדרון שבו עולין ויורדין מן המזבח. שלא היה אפשר לעלות לו במעלות משום שנאמר (שמות כ׳:כ״ג) ולא תעלה במעלות על מזבחי:",
+                "<b>ורבובה.</b> כמין חלון חלול. ואמה על אמה היה, ובכבש עצמו למערבו היה עומד:",
+                "<b>רבובה.</b> כמו נבובה, לשון נבוב לחות:",
+                "<b>נותנים פסולי חטאת העוף.</b> שיהיו שם עד שיבואו לידי נותר ואח״כ יצאו לבית השריפה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מבקעת בית כרם.</b> היו מביאים אותן:",
+                "<b>מן הבתולה.</b> קרקע שלא חפרו שם מעולם:",
+                "<b>והפגימה.</b> פוסלת באבנים, בכל דבר. ואפילו לא נפגמו בברזל:",
+                "<b>ומלבנים אותן.</b> בסיד, פעמים בשנה:",
+                "<b>רבי אומר כו׳</b> לא פליג אתנא קמא, אלא מוסיף לומר דבכל ערב שבת היו מקנחים אותן במפה מפני הדמים:",
+                "<b>לא היו סדין אותו בכפים.</b> אמלתיה דתנא קמא מהדר, כשהיו מלבנים אותן בסיד פעמים בשנה, לא היו סדין אותן בכפות של בנאים שרגילים לסוד בו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וטבעות היו בצפונו של מזבח.</b> לפי שלא היו כופתים את התמיד כדתנן במסכת תמיד, התקין יוחנן כהן גדול עשרים וארבע טבעות לעשרים וארבעה משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת שהיו מכניסים בהן צואר בהמה בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ. והיו לצפונו של מזבח, לפי שקדשי קדשים שחיטתן בצפון:",
+                "<b>שמונה עמודים ננסים.</b> עמודים של אבן נמוכין:",
+                "<b>ורביעין של ארז.</b> חתיכות מרובעות של ארז היו על העמודים:",
+                "<b>ואונקליות.</b> כעין מזלגות אנציני״ש בלע״ז:",
+                "<b>היו קבועין.</b> באותן רביעין של ארז, ותולין בהן הבהמה:",
+                "<b>ושלשה סדרים.</b> של אונקליות זו למעלה מזו היו בכל חתיכת עץ, לתלות בהמה גדולה או קטנה:",
+                "<b>על שלחנות של שיש.</b> שעליהן מדיחין הקרבים, לפי שהשיש מקרר ומצנן ושומר הבשר שלא יסריח:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכי גרסינן, רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה, אמה אמה ורובד שלש, אמה אמה ורובד שלש, העליונה אמה אמה ורובד ארבע.</b> ר׳ יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש. כך כתב רבי ברוך שמצא בנוסחאות ישנות מדוייקות. והכי פירושה, רום, גובה המעלה, חצי אמה. כמו שהיו כולן:",
+                "<b>ושלחה.</b> דהיינו משך רוחב המעלה, שזהו מדרך הרגל, היה אמה. ומעלה שניה ושלישית, כל אחת היה שלחה אמה, והיינו אמה אמה דקתני:",
+                "<b>ורובד שלש.</b> מעלה רביעית היה רחבה שלש אמות. ורובד דקתני, היינו שורה של רצפה, כמו מוקף רובדים של אבן, על הרובד הרביעי שבעזרה. לפי שהרצפה היתה רחבה בלא מעלה, ומשום הכי לא אמר שלחה שלש, אלא רובד שלש, כלומר שורת הרצפה:",
+                "<b>ואמה אמה.</b> כלומר מעלה חמישית וששית, כל אחת היה שלחה אמה:",
+                "<b>ורובד שלש.</b> מעלה שביעית היה רחבה שלש אמות:",
+                "<b>העליונה אמה אמה ורובד ארבע.</b> פירוש, המעלה העליונה שהיא המעלה של שתים עשרה לאחר ארבע מעלות שהיה לכל אחת אמה, המעלה העליונה היתה רחבה ארבע אמות עד האולם. נמצאו כל המעלות תשע עשרה אמות מן הראשונה עד האולם. ושלש אמות רוחב של רצפה חלקה היה מן המזבח עד תחילת המעלות, הרי עשרים ושתים אמות בין האולם ולמזבח:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר העליונה רובד חמש.</b> עד האולם. דסבר לסוף שתי אמות של מזבח מתחילות המעלות:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמש אמלתראות.</b> קורות מצויירות ומכויירות:",
+                "<b>של מילת.</b> של אילן שגדלים בו עפצים שקרויין מילין. כדאמרינן בגיטין [דף י״ט] חיישינן שמא במי מילין כתבו:",
+                "<b>התחתונה.</b> הקורה התחתונה מושכבת על משקוף הפתח לרחבו של פתח שהוא רחב עשרים אמה, והקורה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים ושתים. וקורה שניה שלמעלה הימנה עודפת על הראשונה אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים וארבעה. והשלישית עשרים ושש, והרביעית עשרים ושמונה, וחמישית שלשים:",
+                "<b>ונדבך.</b> שורה. כמו נדבכים די אבן גלל (עזרא ו׳:ד׳):",
+                "<b>בין כל אחת ואחת.</b> חמש קורות אלו לא היו נוגעות זו בזו, אלא שורה של בנין של אבנים היתה בין זו לזו:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יבעטו.</b> שלא יטו הכתלים ליפול מחמת גובהן, והיו הכלונסות הללו הנמשכים מכותל זה לכותל זה סומכים שני הכתלים שלא יפלו:",
+                "<b>ורואין את העטרות.</b> שבחלונות של היכל:",
+                "<b>כל מי שהוא מתנדב.</b> זהב להיכל ורוצה שהזהב עצמו שהתנדב יתנוהו בהיכל לפי שהיה כולו מצופה זהב, היה עושה מאותו זהב שמתנדב כדמות גרגיר או עלה או אשכול ותולה בה:",
+                "<b>ונמנו עליה שלש מאות כהנים.</b> מכובד הזהב מרובה שהיה בה, הוצרכו שלש מאות כהנים לטלטלה ולפנותה ממקום למקום. וזה אחד מן המקומות שדברו חכמים לשון הבאי, דלאו דוקא שלש מאות כהנים, ולא נתכוין ר׳ אליעזר ברבי צדוק אלא להודיע שזהב הרבה התנדבו שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פתחו של היכל.</b> שתים בפנים. בעובי הכותל שכלפי פנים:",
+                "<b>ושתים בחוץ.</b> בעוביו שכלפי החוץ. שעוביו של כותל ההיכל היה שש אמות, ולסוף אמה חיצונה של עובי הכותל היו הדלתות החיצונות אחד לימין הפתח ואחד לשמאלו, כל דלת מהן רחבה חמש אמות, וכשהיו נעולות היו נוגעות זו בזו וסותמות רוחב חלל הפתח שרחבו עשר אמות, וכשהיו נפתחות לצד פנים מכסות חמש אמות של עובי הכותל. ושתים דלתות אחרות כמדות אלו היו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשהן נפתחות מכסות חמש אמות מפה וחמש אמות מפה מרוחב כותל ההיכל בפנים, ושם לא היה הכותל טוח בזהב כמו שאר הבית, לפי שלא היה נראה:",
+                "<b>אצטרמיטה.</b> לוחות של פרקים מחוברות על ידי חוליות, והן נפתחות, וכשרוצה נכפפות ונכפלות זו על זו. כך היו כל הדלתות הללו בין שלפנים בין שלחוץ מחוברות על ידי חוליות, ולסוף חצי אמה של עובי הכותל היו קבועות, בין הדלתות שבפנים בין אותן שבחוץ, וחמש אמות של עובי הכותל מפסיקות בין הדלתות החיצונות לדלתות הפנימיות. וכל דלת היה חמש אמות מחובר משתי לוחות, כל לוח שתי אמות ומחצה, וכשנפתח הדלת החיצון לצד פנים היה חציו נכפף ונכפל זה על זה, ומכסה מעובי הכותל אמתים וחצי, וכן הדלת הקבוע בפנים כשנפתח לצד חוץ היה אף הוא נכפף ונכפל ומכסה האמתים וחצי שנשארו מעובי הכותל:",
+                "<b>שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים.</b> אלמא כל דלת ודלת היתה חלוקה לשתים:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני פשפשין.</b> שני פתחים קטנים אחד מימין שער הגדול של היכל ואחד משמאלו, רחוקים קצת מן השער. אותו שבדרום כתיב סגור יהיה לא יפתח, בשל עתיד, ומסתמא כך היה בבית עולמים:",
+                "<b>ופתח את הפשפש ונכנס משם לתא.</b> והיא לשכה אחת הפתוחה להיכל. ומן התא נכנס להיכל, והולך בחלל ההיכל עד השער הגדול שבסוף עובי הכותל מבפנים, ופותחו ובא לו אל שער השני שבסוף עובי הכותל מבחוץ ועומד בפנים ופותחו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך.</b> קסבר דמן התא לא היה נכנס להיכל, אלא מן התא היה מהלך בתוך עוביו של כותל עד שנמצא עומד בין שני השערים, ופותח את דלתות של שער החיצון מבפנים, ודלתות של שער הפנימי מבחוץ:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>תאים.</b> לשכות:",
+                "<b>חמשה עשר בצפון.</b> לקמן בפרקין כי חשיב מצפון לדרום שבעים אמה, קא תני כותל המסיבה חמש, והמסיבה שלש, כותל התא חמש, והתא שש, וכותל ההיכל שש. וכנגדן קחשיב בדרום. ולאו למימרא דעובי כותל המסיבה ועובי כותל התא ועובי כותל ההיכל שלצד צפון היה כך, אלא עובי הכותל עם החלל שבינו ובין הכותל השני הוא מונה, ובחמש של כותל המסיבה ושלש של מסיבה וחמש של כותל התא ושש של התא ושש של כותל ההיכל, בכל אחד מאלו החמשה היתה לשכה אחת דהיינו תא, הרי חמשה תאים בצפון. וכנגדן בדרום. ועל אלו החמשה היו בנויין חמשה אחרים, ועוד חמשה על גביהן, הרי חמשה עשר תאים לצפון וחמשה עשר לדרום. וכן במערב קחשיב לקמן בפרקין כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש, בכל אחד מהם היה לשכה, שלא היה הכותל עב שש אלא הכותל עם התא שבו היה שש, והתא [האחר] שחוצה לו היה שש, וכותל התא האחר שחוץ להם עם התא שבו היה חמש, הרי שלש לשכות. ושלש לשכות אחרות בנויות על גבי אלו השלש, ושתים על גביהן, הרי שמונה תאים למערב:",
+                "<b>ואחד לפשפש.</b> לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבאותו תא נכנסים להיכל. וסתם מתניתין כרבנן דאמרי לעיל נכנס לתא ומן התא להיכל. דלא כר׳ יהודה דאמר בתוך עביו של כותל היה מהלך:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>התחתונה חמש.</b> מחוץ לכותל המסיבה שהוא הכותל החיצון של הקודש היו יציעים, דהיינו גזוזטראות מקיפים את הבית משלש רוחות מערב צפון ודרום, והיו היציעים הללו תחתיים שניים ושלישים. היציע התחתו��ה חמש באמה רחבה, והרובד שעליה דהיינו התקרה שעל התחתונה שהיא הרצפה של התיכונה, שש באמה רחבה, לפי שכותל המסיבה היה הולך ומיצר כלפי מעלה, וכשהגיע אל הרובד שעל גבי התחתונה היה נכנס לפנים אמה אחת, ועל אותה אמה הבולטת היו נתונים קורות היציע, נמצאת היציע התיכונה רחבה אמה אחת יותר מן התחתונה, דהיינו אותה אמה שנכנס הכותל לפנים. וכן כשמגיע לרובד שעל גבי התיכונה שהיא הרצפה של שלישית, היה הכותל מיצר ונכנס לפנים אמה אחת, כדי שיניח ראש הקורה על אותה אמה, שכותל התיכונה בולט ויוצא לחוץ יותר מכותל העליונה, ונמצאת היציע העליונה רחבה אמה יותר מן התיכונה ושתי אמות יותר מן התחתונה. וזהו שנאמר (מלכים א ו׳:ו׳) כי מגרעות נתן לבית חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, כלומר היה מגרע ומחסר בעובי הכותל מבחוץ אמה אחת ברובד של התיכונה, ועוד אמה אחרת ברובד של העליונה, כדי שיהיה לו מקום לשום בהם ראשי הקורות של הרובד, כדי שלא יצטרך לאחוז בקירות הבית לעשות חורין בכותל ולתחוב שם ראשי הקורות:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסבה.</b> כמין מחילה ומערה:",
+                "<b>שבה היו עולים לגגות התאים.</b> ומפני שהעולה בה עולה דרך היקף ויורד דרך היקף, קרוי מסיבה:",
+                "<b>ולולין.</b> ארובות שעושים בעליות:",
+                "<b>משלשלים את האומנים.</b> מורידין אותם בחבל בתוך התיבות, כדי שלא יהנו בראיית בית קודש הקדשים, אלא מתקנין מה שצריך בלבד ועולין:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מאה על מאה.</b> מאה אורך ומאה רוחב:",
+                "<b>אוטם.</b> בנין אטום וסתום להיות יסוד לבית, שעליו מעמידין הכתלים:",
+                "<b>אמה כיור.</b> הקורה התחתונה של תקרה היתה עוביה אמה. ולפי שהיתה טוחה בזהב ומצויירת ציורים נאים נקראת כיור:",
+                "<b>ואמתיים בית דלפה.</b> הקורות העליונות הנשענות על הקורה התחתונה היה עוביין שתי אמות, והן קרויין בית דלפה, לפי שהנסרין של תקרה מחוברין על ידן. תרגום במחברת, בבית לופי. ואין לתמוה היאך היתה הקורה התחתונה שהכל נשען עליהם עוביה אמה אחת בלבד והקורות העליונות שאין סובלות משא כל כך היה עוביין שתי אמות, לפי שהקורה התחתונה מתוך שהיתה רחבה ביותר בעובי אמה היתה חזקה ובריאה ויכולה לקבל הבנין שעליה, אבל הקורות העליונות שלא היו רחבות אלא טפח או פחות צריכות להיות עבות יותר. אי נמי, היו הקורות העליונות עוביין שתי אמות כדי להרחיק התקרה מן הקורה התחתונה, לפי שהיא מצויירת ציורים נאים, ואם היתה התקרה סמוכה לה לא היו ציוריה נראות וניכרות כל כך:",
+                "<b>תקרה.</b> הנסרים שנותנין על הקורות היו עוביין אמה:",
+                "<b>מעזיבה.</b> הטיט והאבנים והסיד שנותנין על הנסרין:",
+                "<b>כלה עורב.</b> טס של ברזל חד כמין סייף וגבהו אמה היה מונח על גבי המעקה, כדי שלא ינוחו העופות עליו, לפיכך נקרא כלה עורב שמכלה העורבים משם:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל האולם.</b> עובי כותל האולם לצד מזרח חמש אמות. וכן כותל ההיכל עוביו שש לצד מזרח:",
+                "<b>ותוכו.</b> חללו של היכל ארבעים אמה:",
+                "<b>ואמה טרקסין.</b> כותל המפסיק בין ההיכל לבין קדשי הקדשים קרוי טרקסין, על שם שסוגר על הארון והלוחות שניתנו בסיני. טרק בלשון ארמי סגירה, כמו טרוקי גלי [ברכות כ״ח ע״א]. סין, סיני. ועוביו של כותל זה, אמה. ולא הכריעו בו חכמים אי קדושתו כקדושת פנים או כקדושת חוץ, לפיכך עשו בבית שני שתי פרוכות, אחת חיצונה ואחת פנימית, וביניהן אויר אמה, לקלוט ביניהן אויר מקום הכותל שהיה עוביו אמה:",
+                "<b>כותל ההיכל שש.</b> כבר פירשנו לעיל שלא היה כותל ההיכל שבצד מערב עוביו שש, אלא עובי כותל ההיכל עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל השני שחוצה לו היה שש אמות. ועובי כותל השני שקרוי תא עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל השלישי שש אמות. ועובי הכותל השלישי שקרוי כותל התא עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל הרביעי החיצון היה חמש אמות. ושלשת המקומות הפנויין שבין ארבעה כתלים הן התאים. ועליהן תאים אחרים, כאותה ששנינו למעלה במערב שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהן. וכן מצפון לדרום כותל המסבה חמש כו׳, כולן עם החלל שבין כותל לכותל, הכל כמו שפירשתי לעיל:",
+                "<b>חמש עשרה אמה מן הצפון.</b> שכותל האולם עוביו חמש אמה, והאולם עשר אמות לצפון וכן לדרום:",
+                "<b>בית החליפות.</b> על שם הסכינים שגונזים שם, קרוי בית החליפות, שכן בלשון רומי קורין לסכינים הגדולים חלפים:",
+                "<b>צר מאחוריו.</b> לצד מערב, ורחב מלפניו לצד מזרח. ולא אתפרש לי האיך, שהרי מאה על מאה היה בשוה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל העזרה.</b> כל היקף העזרה, שבתוך אותו היקף נבנה הבית לצד מערבו, והחצר והמזבח במזרחו:",
+                "<b>אורך מאה ושמונים ושבע.</b> מן המזרח למערב:",
+                "<b>על רוחב מאה ושלשים וחמש.</b> מן הצפון לדרום:",
+                "<b>מקום דריסת רגלי ישראל.</b> והיא הנקראת עזרת ישראל. ומקום דריסת רגלי הכהנים קרויה עזרת כהנים:",
+                "<b>המזבח שתים ושלשים.</b> מפורש לעיל ריש פרק ג׳:",
+                "<b>ההיכל מאה אמה.</b> עובי כותל אולם, וחללו של אולם, ועובי כותל ההיכל, וחללו, ואמה טרקסין, וחלל בית קדשי הקדשים, וכותל ההיכל למערב, והתא וכותל התא, הכל מאה אמה כמפורש בפרקין דלעיל:",
+                "<b>ואחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת.</b> מכותל החיצון של היכל לצד מערב עד הכותל מערבי של עזרה היה אחת עשרה אמה של חלל עם עובי הכותל, קרוי אחורי בית הכפורת:\n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשכת הפרוה. אדם מכשף ששמו פרוה בנה אותה לשכה על ידי מכשפות, ונקראת על שמו. כך מצאתי. ורמב״ם כתב, שהיה חותר בקיר כדי לראות משם היאך היה כהן עובד העבודה ונהרג שם:",
+                "<b>ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכיפורים.</b> חמש טבילות שטובל כהן גדול ביום הכיפורים כשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, כולם היו על גג בית הפרוה, לפי שהיתה מקודשת בקדושת העזרה. וטבילות הבאות מחמת יום הכיפורים בעינן במקום קדוש כדכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ד) ורחץ את בשרו במים במקום קדוש. חוץ מטבילה ראשונה שאינה באה בשביל יום הכיפורים שאף שאר כל ימות השנה אין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול, הלכך טבילה ראשונה היתה בחול על גבי שער המים, הוא שער השלישי שבדרום, ומעין של מים היה משוך שם באמה הבאה מעין עיטם, ושם היה טובל טבילה הראשונה:",
+                "<b>מסיבה.</b> בנין אבנים מעלות מגולגלות וסובבות לעלות לגג בית הפרוה דרך המסיבה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשכת הגולה.</b> על שם בור שכרו שם עולי גולה:",
+                "<b>אבא שאול אומר.</b> אותה לשכת העץ היא היתה לשכת כהן גדול. והיא לשכת פרהדרין דתנן בריש יומא, שבעה ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין:",
+                "<b>וגג שלשתן שוה.</b> קירוי אחד לשלשתן:",
+                "<b>שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת.</b> בצד החול ש��ה. לפי שלשכת הגזית היתה חציה בקודש וחציה בחול, ובחציה של קודש לא היה אפשר לסנהדרין לשבת, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, דכתיב (שמואל ב ז׳:י״ח) ויבוא המלך דוד וישב לפני ה׳:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Middot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,288 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Middot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Middot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה מקומות הכהנים שומרים.</b> לא מפני פחד לסטים וגנבים, אלא שכבוד וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים, ושמירה זו מצותה כל הלילה. והני שלשה מקומות שהכהנים שומרים, כנגד מה שכתוב בתורה (במדבר ג׳:ל״ח) והחונים לפני המשכן קדמה וגו׳ שומרים משמרת למשמרת, רמז לשלשה משמרות בשלשה מקומות. וכשם שבמשכן היו אהרן ושני בניו שומרים בשלשה מקומות, אף בבית עולמים כן:",
+                "<b>בית אבטינס ובית הניצוץ.</b> שתי עליות היו בנויות בצד שערי העזרה. ובית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוול״ט בלע״ז, עשויה בארץ, כך מפורש בריש מסכת תמיד:",
+                "<b>והלוים בעשרים ואחד מקום.</b> שבכ״ד מקומות היו צריכים לשמור המקדש. כדכתיב בדברי הימים [א כ״ו], למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה, שנים לפרבר, הרי כאן כ״ד משמרות, שלשה מהן היו לכהנים כדאמרן ברישא, ועשרים ואחד ללוים. ואע״ג דקרא לא אמר אלא לוים, כהנים נמי קרויין לוים, דכתיב (יחזקאל מ״ד:ט״ו) והכהנים הלוים בני צדוק:",
+                "<b>חמשה.</b> שומרים, על חמשה שערי הר הבית:",
+                "<b>וארבעה.</b> שומרים אחרים על ארבע פנותיו:",
+                "<b>מתוכו.</b> מבפנים לחומת הר הבית:",
+                "<b>על חמשה שערי עזרה.</b> האי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה. ואפילו לדברי האומר לקמן שבעה שערים היו, מודה שלא היה משמר אלא על חמשה:",
+                "<b>על ארבע פנותיה מבחוץ.</b> לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולא היה אפשר לשומר לשמור בעמידה כל הלילה, לפיכך היו השומרים בפנות העזרה וכן השומרים בשערי העזרה שומרים מבחוץ כדי שיהיו מותרין בישיבה, ואסמכוה אקרא, דכתיב שנים לפרבר, כלפי בר, כלומר חוץ לחומת העזרה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>איש הר הבית.</b> ממונה על כל השומרים:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>משמשין כניסה ויציאה.</b> שבהן היו נכנסין ויוצאים להר הבית:",
+                "<b>קיפונוס מן המערב.</b> שער של הר הבית שבצד מערב קיפונוס שמו, ושל צפון טדי שמו:",
+                "<b>עליו שושן הבירה צורה.</b> כשעלו מן הגולה צוו להם מלכי פרס לצייר צורת שושן הבירה על שערי הבית, כדי שיהיה להם מורא מלכות, וציירוהו בשער המזרח:",
+                "<b>כהן גדול השורף את הפרה.</b> מתניתין ר׳ מאיר היא דסבר אין פרה אדומה נשרפת אלא בכהן גדול. ואינה הלכה:",
+                "<b>וכל מסעדיה.</b> כל הכהנים המסייעים וסועדים לכהן השורף אותה:",
+                "<b>להר המשחה.</b> להר הזיתים שהוא במזרחו של ירושלים, שם היו שורפין את הפרה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שער הדלק.</b> על שם שהיו מכניסים דרך שם עצים של מערכה הדולקים על המזבח נקרא שער הדלק:",
+                "<b>שני לו שער הבכורות</b> גרסינן, ששם היו מכניסים הבכורות ששחיטתן בדרום:",
+                "<b> שער המים.</b> כדכתיב בספר יחזקאל (מ״ז ב׳) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, והיינו דרום שקרוי ימין כדכתיב צפון וימין. וראה יחזקאל בנבואה שהיו מים יוצאים מבית קודש הקדשים דקים כקרני חגבים וכשמגיעים לשער זה נעשים כמלוא פי פך קטן, והיינו דקרי להם מים מפכים:",
+                "<b>שער ניקנור.</b> מפורש במסכת יומא:",
+                "<b>פנחס המלביש.</b> ממונה היה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטן אחר עבודה ולש��ור בגדי כהונה:",
+                "<b>לשכת עושי חביתין.</b> בה היו עושין המנחה שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, ועל שם שנאמר בה (ויקרא ו׳:י״ג-י״ד) על מחבת בשמן תיעשה, נקראת חביתין:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וכמין אכסדרה היה.</b> שני כותלים אחד מצד זה ואחד מצד זה לשער, היו בולטין ויוצאים מחוץ לחומת העזרה לצד הר הבית, ועלייה בנויה למעלה על אותן שני כותלים:",
+                "<b>ופתח היה לו לחיל.</b> באחד מן הכתלים היה פתח היוצא לחיל דהיינו מקום לפנים מחומת הר הבית מחוץ לעזרה והוא קרוי חיל:",
+                "<b>שער הקרבן.</b> שם מכניסים קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:",
+                "<b>בית המוקד.</b> על שם שמדורות דולקים בה תמיד להתחמם שם הכהנים מפני שהולכים יחפים, קרוי בית המוקד. ובית גדול היה, ולארבע פינותיו היו ארבע לשכות קטנות כדמפרש ואזיל:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כקיטונות.</b> כחדרים קטנים הפתוחים לבית גדול של מלכים דהיינו טרקלין:",
+                "<b>שתים בקודש ושתים בחול.</b> שבית המוקד קצתו בנוי בתוך העזרה המקודשת ומקצתו בחול:",
+                "<b>וראשי פספסין.</b> ראשי קורות יוצאים מן הכותל עד המקום שהוא קודש, כדי לדעת איזה קודש ואיזה חול ולאכול קדשים בקודש:",
+                "<b>לשכת טלאי קרבן.</b> שהיו שם טלאים מבוקרים לתמידים, כדתנן אין פוחתים מששה טלאים בלשכת טלאים:",
+                "<b>לשכת עושי לחם הפנים.</b> בית גרמו היו עושים לחם הפנים שם:",
+                "<b>ששקצום מלכי יון.</b> שהקטירו עליו לעבודה זרה. ובמסכת שקלים ובמסכת תמיד קורא לה לשכת החותמות:",
+                "<b>בה יורדין לבית הטבילה.</b> באותה לשכה היה יורד הכהן שראה קרי והולך במחילה (שאחר) [צ״ל שתחת] בית המקדש לבית הטבילה, ושם מדורה שמתחמם בה הכהן לאחר שטבל ועלה ונסתפג, ולשכת המוקד היא קרויה, והיא פתוחה לבית המוקד הגדול:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד פתוח לחיל.</b> הפתח שבצפון בית המוקד היה פתוח לחיל, ושבדרומו היה פתוח לעזרה:",
+                "<b>פשפש קטן.</b> שער קטן בתוך השער הגדול:",
+                "<b>שבו נכנסים לבלוש את העזרה.</b> שהיו נכנסים בכל בוקר דרך אותו פשפש לחפש על כל כלי שרת שבעזרה שיהיו כולן במקומן. והכי תנן במסכת תמיד [פרק א׳] נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכו׳ אלו הולכים באכסדרה דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרה דרך המערב, היו בודקין והולכין עד שמגיעים למקום עושה חביתין, הגיעו, אלו ואלו אומרים שלום הכל שלום, כלומר כל כלי שרת הן במקומן בשלום:",
+                "<b>לבלוש.</b> תרגום ויחפש, ובלש:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית המוקד כיפה.</b> בנין של בית המוקד לא היה עליה, אלא כיפה ארקוול״ט בלע״ז עשויה בארץ:",
+                "<b>מוקף רובדים של אבן.</b> אצטבאות סביב של אבני גזית היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:",
+                "<b>וזקני בית אב.</b> המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע, כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדים:",
+                "<b>ופרחי כהונה.</b> בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והם היו השומרים:",
+                "<b>איש כסתו בארץ.</b> שלא היו רשאים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ, כדרך ששומרי חצרות המלכים עושים:",
+                "<b>כסתו.</b> לשון כרים וכסתות:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע זמן הנעילה.</b> לנעול שערי העזרה:",
+                "<b>הכהן מבפנים ובן לוי יושב לו מבחוץ.</b> שהלוים טפלים לכהנים, כמה שנאמר (במדבר י״ח:ב׳) וילוו עליך וישרתוך. הלכך בבית אבטינס ובבית הנצוץ שהיו עליות, היו הכהנים שומרים למעלה ולוים למטה. ובית המוקד שלא היתה אלא כיפה על הארץ, היה כהן מבפנים ובן לוי מבחוץ:",
+                "<b>במסיבה.</b> במחילה המהלכת תחת הבירה, שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה, כדכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:",
+                "<b>והנרות דולקים.</b> במחילה מכאן ומכאן: ",
+                "<b>במסיבה ההולכת תחת החיל יוצא.</b> ואינו חוזר לבית המוקד לפי שהוא טבול יום. ואין הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב, אלא כדתנן בריש תמיד, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים בבית המוקד עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו, שאע״ג שטבול יום אסור ליכנס לעזרת נשים דהיינו מחנה לויה, לזה הקלו, לפי שנטמא בפנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הר הבית היה חמש מאות אמה.</b> מוקף חומה סביב:",
+                "<b>רובו מן הדרום שני לו מן המזרח.</b> כלומר, הרוחק שיש מחומת הר הבית לחומת העזרה לצד דרום, יותר מן הרוחק שיש ביניהן מצד מזרח. והרוחק שיש ביניהן מצד מזרח יותר מן הרוחק שיש ביניהן לצד צפון, והצפוני יותר מן המערב:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נכנסים דרך ימין ומקיפין דרך שמאל.</b> כגון הנכנסים דרך שערי חולדה שהן מן הימין, מקיפין דרך שער הטדי:",
+                "<b>שאני אבל.</b> נשאלין אותו מה לך להקיף לשמאל, ואמר שאני אבל, אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך וכו׳:",
+                "<b>עשיתן כאילו עברו עליו את הדין.</b> אם הן אומרים לו כן, נראה כאלו חבריו עוותו הדין ונידוהו שלא כהלכה:",
+                "<b>יתן בלבך שתשמע לדברי חבירך.</b> דהשתא משמע שהוא עשה שלא כדין וצריך תשובה. והלכה כר׳ יוסי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים.</b> מחומת הר הבית:",
+                "<b>סורג.</b> מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והיא עשויה מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן זו על זו באלכסון:",
+                "<b>וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות.</b> כשמגיע כנגד כל פרצה ופרצה, משתחוה ומודה על אבדן מלכות יון:",
+                "<b>לפנים.</b> מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות, והוא נקרא חיל:",
+                "<b>ושתים עשרה מעלות היו שם.</b> כדי לעלות משם לעזרת נשים:",
+                "<b>רום מעלה.</b> כל מעלה מהן גבוהה מחברתה חצי אמה. וכן המעלה הראשונה גבוהה מן הקרקע חצי אמה:",
+                "<b>ושלחה.</b> משך רוחב המעלה, דהיינו מקום דריסת הרגל, חצי אמה:",
+                "<b>חוץ משל אולם.</b> חוץ מן המעלות שבין האולם ולמזבח שלא היו כולם כן, כדתנן בפרק ג׳:",
+                "<b>חוץ מפתח של אולם.</b> דתנן לקמן באידך פרקין גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים:",
+                "<b>היו להן שקופות.</b> אבן מונחת על שתי המזוזות שהדלת שוקף עליו. ושקופות לשון משקוף:",
+                "<b>מפני שנעשה בהן נס.</b> כמו שמפורש ביומא פרק ג׳ [דף ל״ח ע״א]:",
+                "<b>מצהיבות</b> כמו מזהיבות שמראיתן דומה לזהב לפיכך לא הוצרכו לעשותו של זהב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתלים שהיו שם.</b> בכל בניני הר הבית:",
+                "<b>היו גבוהים.</b> הרבה, עד שהיו כל הפתחים שבהן גובהן עשרים אמה, לבד ממה שעל הפתחים:",
+                "<b>חוץ מכותל מזרחי.</b> הוא התחתון לרגלי הר הבית:",
+                "<b>שהכהן השו��ף את הפרה עומד בהר המשחה.</b> הוא הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, ופני הכהן למערב ומתכוין ורואה מעל גובה ראש הכותל דרך השערים שלפנים ממנו את פתחו של היכל, כשהוא מזה בדם, כדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) והזה אל נוכח פני אוהל מועד. ואם היה הכותל גבוה, אע״פ שהשערים מכוונות כולם זה כנגד זה, שער הר הבית כנגד שער עזרת נשים, ושער עזרת נשים כנגד שער העזרה הגדולה, ושער העזרה הגדולה כנגד פתח ההיכל, לא היה יכול לראות את פתח ההיכל דרך הפתחים, לפי שההר הולך ומגביה ועולה עד שקרקע פתח ההיכל גבוה (שתי) [כ״ב אמות] יותר מקרקע רגלי הר הבית, ונמצא שאסקופת ההיכל גבוהה ממשקוף פתח הר הבית [שתי] אמות שהרי לא היה פתח הר הבית גבוה אלא עשרים כדתנן לעיל, ונמצא שאין הכהן השוחט את הפרה יכול לראות חללו של פתח ההיכל דרך אותו פתח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אורך.</b> מן המזרח למערב:",
+                "<b>על רוחב.</b> מן הצפון לדרום:",
+                "<b>קטורות אלא שאינן מקורות.</b> מלשון והנה עלה קיטור הארץ (בראשית י״ט:כ״ח), כלומר מעלות עשן, לפי שאין להן תקרה:",
+                "<b>ומשלחים תחת הדוד.</b> לשרפן באש שתחת היורה שמבשלים בה השלמים, דכתיב (במדבר ו׳:י״ח) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:",
+                "<b>מתליעין בעצים.</b> מסירין העצים שנמצא בהן תולעת, לפי שהן פסולים למערכה:",
+                "<b>לשכת מצורעים.</b> ששם המצורעים טובלים בשמיני לטהרתן כשבא להכניס ידו בפנים למתן בהונות ואע״פ שטבל מבערב:",
+                "<b>אמר ר׳ אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת.</b> מכלל דרישא כולה ר׳ אליעזר בן יעקב קאמר לה, והכי מוכח בגמרא דיומא דסתם מתניתין דמדות ר׳ אליעזר בן יעקב היא:",
+                "<b>וחלקה היתה בראשונה.</b> פירש רמב״ם, פרוצה, שלא היתה מוקפת מחיצה:",
+                "<b>כצוצטרה.</b> כמו גזוזטרא הקיפו סביב לעזרת נשים, שיהיו הנשים עומדות למעלה על הגזוזטרא והאנשים למטה לראות בשמחת בית השואבה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש:",
+                "<b>חמש עשרה מעלות.</b> גובה קרקע עזרת ישראל מעזרת נשים:",
+                "<b>לא היו תרוטות.</b> ארוכות ובעלי זויות כדרך כל המעלות, אלא עגולות כחצי גורן עגולה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וראשי פספסין.</b> ראשי קורות בולטים ויוצאים מן הכותל להבדיל בין עזרת ישראל לעזרת כהנים:",
+                "<b>מעלה היתה שם.</b> בעזרת ישראל:",
+                "<b>וגבוהה אמה.</b> ואורכה כאורך כל העזרה:",
+                "<b>ודוכן.</b> של לוים בנוי עליה ועשוי כמין אצטבא, וגובה הדוכן אמה וחצי:",
+                "<b>ובו שלש מעלות של חצי חצי אמה.</b> שעולין בהן לדוכן:",
+                "<b>כל העזרה.</b> מתחילת עזרת ישראל עד [אחררי] אחת עשרה אמה מקום פנוי שהיה אחורי בית הכפורת:",
+                "<b>על רוחב.</b> מצפון לדרום:",
+                "<b>שלשה עשר שערים.</b> כדקא חשיב להו ואזיל. והאומר שבעה שערים היו לעזרה נותן טעם לשלשה עשר השתחויות, כנגד שלשה עשר פרצות שפרצו מלכי יון בסורג, כדאמרינן לעיל בפרקין. וכולה מתניתין מפורשת בפרק קמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה.</b> היה מביא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים, כל קרש ארכו שלשים ושתים אמות, ורוחב הקרש אמה והוא גבהו של הדפוס, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת מהותך והוא נעשה מקשה אחת של שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה גבוה אמה. וזהו יסוד:",
+                "<b>עלה אמה וכנס אמה.</b> אחר שעלה היסוד לגובה אמה מביא דפוס אחר שאור�� כל קרש שלשים אמה ורוחב הקרש דהיינו גבהו של דפוס זה חמש אמות, ונתנו על היסוד, וממלאו אבנים וסיד וזפת ועופרת כראשון, ונדבק ביסוד ונעשה מקשה אחת של שלשים אמה על שלשים אמה עומד על היסוד. וזה נקרא סובב. והוא גבוה מן היסוד חמש אמות. והיינו כנס אמה, שהוא מתקצר מן היסוד אמה לכל רוח. וחוזר ומביא דפוס שלישי שהוא עשרים ושמונה אמה על עשרים ושמונה אמה, גבוה שלש אמות, ונותנו על הסובב, וממלאו כראשון, וזהו מקום המערכה שהוא ראשו של מזבח. נמצא היסוד בולט ויוצא מן הסובב אמה לכל צד, והסובב בולט מן מקום מערכה אמה לכל צד. ואח״כ מביא דפוס אמה על אמה גבוה אמה ונותנו על זוית המזבח וממלאו, והוא קרן המזבח. וכן לארבע זויות:",
+                "<b>מקום הלוך רגלי הכהנים.</b> שלא יהיו הכהנים צריכים להלך בין הקרנות, אלא מניחין אמה פנוי ממקום הקרנות ולפנים להלוך רגלי הכהנים:",
+                "<b>מתחילה.</b> בימי שלמה:",
+                "<b>לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.</b> וכונס ועולה של יסוד וסובב ומקום הקרנות ומקום הלוך רגלי הכהנים עד שנשאר מקום המערכה עשרים על עשרים:",
+                "<b>וכשעלו בני הגולה והוסיפו ד׳ אמות וכו׳</b> נמצא יסודו שלשים ושתים על שלשים ושתים, ומקום מערכתו עשרים וארבע על עשרים וארבע:",
+                "<b>ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב.</b> גרסינן. והכי מייתי לה בזבחים פרק קדשי קדשים:",
+                "<b>כמין גמא.</b> גימל יונית שהוא כמין נו״ן הפוכה שלנו. והתם מפרש דמשום שיתין דהיינו הנקבים שיורדין בהן הנסכים, הוסיפו למשוך המזבח לדרום ולמערב. דמעיקרא בימי שלמה, דרשו, מזבח אדמה, אטום כאדמה שלא יהא חלול, וכשהיו מנסכים על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית היו הנסכים יורדין מן המזבח לרצפה ושותתים לבור שהיה כרוי שם אצל קרן דרומית מערבית סמוך למזבח, ולא היה בתוך המזבח. ובני הגולה הוסיפו בבנין המזבח עד שהיה אותו בור קלוט לתוך המזבח, ופתחו נקבים לראש המזבח כנגדו לירד שם הנסכים. שהם היו אומרים שתיה כאכילה, מה אכילה מתעכלת במזבח, דהיינו הקרבנות שנשרפים על גבי מזבח, אף שתיה דהיינו נסכים תבלע במזבח. וקרא דמזבח אדמה, דרשי ליה שיהא מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי כיפים ולא על גבי מחילות:",
+                "<b>שנאמר והאריאל.</b> מקרא הוא ביחזקאל (מ״ג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא:",
+                "<b>והאריאל שתים עשרה.</b> מדות מקום המערכה קאמר שתים עשרה:",
+                "<b>אל ארבעת רבעיו.</b> מלמד שמאמצעיתו מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, והיינו עשרים וארבע על עשרים וארבע:",
+                "<b>וחוט הסיקרא חוגרו באמצע.</b> חוט אדום היה עשוי סביב למזבח באמצעו לסוף חמש אמות של גובהו, דהיינו אמה אחת למטה מעליונו של סובב:",
+                "<b>להבדיל בין דמים העליונים.</b> חטאת בהמה ועולת העוף שדמן נזרק למעלה מחוט הסיקרא:",
+                "<b>לדמים התחתונים.</b> לכל שאר קרבנות שזריקת דמן למטה מן החוט:",
+                "<b>ואוכל בדרום אמה אחת כו׳</b> המזבח כולו היה בחלקו של בנימין, חוץ מאמה אחת על פני אורך הדרום ואמה אחת על פני אורך המזרח שהיה תופס מחלקו של יהודה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. ונמצאו שלש קרנות המזבח בחלקו של בנימין, וקרן דרומית מזרחית בלבד היתה בחלקו של יהודה. ולפי שבי��ך יעקב את בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז) ומתרגמינן ובאחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, לפיכך לא עשו יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית, לפי שלא היתה בחלקו של טורף, ולא היו דמים ניתנים למטה באותו קרן. וכשהיו עושים דפוס מרובע ליסוד למלאותו אבנים וסיד וזפת ועופרת כדאמרן, היו משימים עץ או כל דבר באותו זוית של דרומית מזרחית, כדי שלא תתמלא הזוית ההיא, ואח״כ שומטין העץ ונשאר אותו קרן פנוי בלי יסוד. ומפני זה נקרא החלק האמצעי של מזבח סובב, לפי שהוא מקיף וסובב את כל הקרנות, משא״כ ביסוד:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרן מערבית דרומית.</b> למטה באמה של יסוד היו שני נקבים:",
+                "<b>שהדמים הניתנים על יסוד מערבי.</b> כגון שיירי הדם של חטאות הפנימיות, שלאחר כל המתנות היה שופך שיירי הדם על יסוד מערבי:",
+                "<b>ועל יסוד דרומי.</b> שיירי הדם של חיצוניות:",
+                "<b>יורדין.</b> דרך אותן נקבים, ומתערבים באמת המים שבעזרה, ומשם יוצאין לנחל קדרון. ובעלי גנות היו קונים אותן מן הגזברים לזבל בהן את הקרקע:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באותו הקרן.</b> של מערבית דרומית:",
+                "<b>שבו יורדין לשית.</b> לחלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים:",
+                "<b>וכבש היה, לדרומו של מזבח.</b> כמין גשר משופע ועשוי מדרון שבו עולין ויורדין מן המזבח. שלא היה אפשר לעלות לו במעלות משום שנאמר (שמות כ׳:כ״ג) ולא תעלה במעלות על מזבחי:",
+                "<b>ורבובה.</b> כמין חלון חלול. ואמה על אמה היה, ובכבש עצמו למערבו היה עומד:",
+                "<b>רבובה.</b> כמו נבובה, לשון נבוב לחות:",
+                "<b>נותנים פסולי חטאת העוף.</b> שיהיו שם עד שיבואו לידי נותר ואח״כ יצאו לבית השריפה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מבקעת בית כרם.</b> היו מביאים אותן:",
+                "<b>מן הבתולה.</b> קרקע שלא חפרו שם מעולם:",
+                "<b>והפגימה.</b> פוסלת באבנים, בכל דבר. ואפילו לא נפגמו בברזל:",
+                "<b>ומלבנים אותן.</b> בסיד, פעמים בשנה:",
+                "<b>רבי אומר כו׳</b> לא פליג אתנא קמא, אלא מוסיף לומר דבכל ערב שבת היו מקנחים אותן במפה מפני הדמים:",
+                "<b>לא היו סדין אותו בכפים.</b> אמלתיה דתנא קמא מהדר, כשהיו מלבנים אותן בסיד פעמים בשנה, לא היו סדין אותן בכפות של בנאים שרגילים לסוד בו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וטבעות היו בצפונו של מזבח.</b> לפי שלא היו כופתים את התמיד כדתנן במסכת תמיד, התקין יוחנן כהן גדול עשרים וארבע טבעות לעשרים וארבעה משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת שהיו מכניסים בהן צואר בהמה בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ. והיו לצפונו של מזבח, לפי שקדשי קדשים שחיטתן בצפון:",
+                "<b>שמונה עמודים ננסים.</b> עמודים של אבן נמוכין:",
+                "<b>ורביעין של ארז.</b> חתיכות מרובעות של ארז היו על העמודים:",
+                "<b>ואונקליות.</b> כעין מזלגות אנציני״ש בלע״ז:",
+                "<b>היו קבועין.</b> באותן רביעין של ארז, ותולין בהן הבהמה:",
+                "<b>ושלשה סדרים.</b> של אונקליות זו למעלה מזו היו בכל חתיכת עץ, לתלות בהמה גדולה או קטנה:",
+                "<b>על שלחנות של שיש.</b> שעליהן מדיחין הקרבים, לפי שהשיש מקרר ומצנן ושומר הבשר שלא יסריח:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכי גרסינן, רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה, אמה אמה ורובד שלש, אמה אמה ורובד שלש, העליונה אמה אמה ורובד ארבע.</b> ר׳ יהודה אומר ��עליונה אמה אמה ורובד חמש. כך כתב רבי ברוך שמצא בנוסחאות ישנות מדוייקות. והכי פירושה, רום, גובה המעלה, חצי אמה. כמו שהיו כולן:",
+                "<b>ושלחה.</b> דהיינו משך רוחב המעלה, שזהו מדרך הרגל, היה אמה. ומעלה שניה ושלישית, כל אחת היה שלחה אמה, והיינו אמה אמה דקתני:",
+                "<b>ורובד שלש.</b> מעלה רביעית היה רחבה שלש אמות. ורובד דקתני, היינו שורה של רצפה, כמו מוקף רובדים של אבן, על הרובד הרביעי שבעזרה. לפי שהרצפה היתה רחבה בלא מעלה, ומשום הכי לא אמר שלחה שלש, אלא רובד שלש, כלומר שורת הרצפה:",
+                "<b>ואמה אמה.</b> כלומר מעלה חמישית וששית, כל אחת היה שלחה אמה:",
+                "<b>ורובד שלש.</b> מעלה שביעית היה רחבה שלש אמות:",
+                "<b>העליונה אמה אמה ורובד ארבע.</b> פירוש, המעלה העליונה שהיא המעלה של שתים עשרה לאחר ארבע מעלות שהיה לכל אחת אמה, המעלה העליונה היתה רחבה ארבע אמות עד האולם. נמצאו כל המעלות תשע עשרה אמות מן הראשונה עד האולם. ושלש אמות רוחב של רצפה חלקה היה מן המזבח עד תחילת המעלות, הרי עשרים ושתים אמות בין האולם ולמזבח:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר העליונה רובד חמש.</b> עד האולם. דסבר לסוף שתי אמות של מזבח מתחילות המעלות:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמש אמלתראות.</b> קורות מצויירות ומכויירות:",
+                "<b>של מילת.</b> של אילן שגדלים בו עפצים שקרויין מילין. כדאמרינן בגיטין [דף י״ט] חיישינן שמא במי מילין כתבו:",
+                "<b>התחתונה.</b> הקורה התחתונה מושכבת על משקוף הפתח לרחבו של פתח שהוא רחב עשרים אמה, והקורה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים ושתים. וקורה שניה שלמעלה הימנה עודפת על הראשונה אמה מזה ואמה מזה, נמצא ארכה עשרים וארבעה. והשלישית עשרים ושש, והרביעית עשרים ושמונה, וחמישית שלשים:",
+                "<b>ונדבך.</b> שורה. כמו נדבכים די אבן גלל (עזרא ו׳:ד׳):",
+                "<b>בין כל אחת ואחת.</b> חמש קורות אלו לא היו נוגעות זו בזו, אלא שורה של בנין של אבנים היתה בין זו לזו:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא יבעטו.</b> שלא יטו הכתלים ליפול מחמת גובהן, והיו הכלונסות הללו הנמשכים מכותל זה לכותל זה סומכים שני הכתלים שלא יפלו:",
+                "<b>ורואין את העטרות.</b> שבחלונות של היכל:",
+                "<b>כל מי שהוא מתנדב.</b> זהב להיכל ורוצה שהזהב עצמו שהתנדב יתנוהו בהיכל לפי שהיה כולו מצופה זהב, היה עושה מאותו זהב שמתנדב כדמות גרגיר או עלה או אשכול ותולה בה:",
+                "<b>ונמנו עליה שלש מאות כהנים.</b> מכובד הזהב מרובה שהיה בה, הוצרכו שלש מאות כהנים לטלטלה ולפנותה ממקום למקום. וזה אחד מן המקומות שדברו חכמים לשון הבאי, דלאו דוקא שלש מאות כהנים, ולא נתכוין ר׳ אליעזר ברבי צדוק אלא להודיע שזהב הרבה התנדבו שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פתחו של היכל.</b> שתים בפנים. בעובי הכותל שכלפי פנים:",
+                "<b>ושתים בחוץ.</b> בעוביו שכלפי החוץ. שעוביו של כותל ההיכל היה שש אמות, ולסוף אמה חיצונה של עובי הכותל היו הדלתות החיצונות אחד לימין הפתח ואחד לשמאלו, כל דלת מהן רחבה חמש אמות, וכשהיו נעולות היו נוגעות זו בזו וסותמות רוחב חלל הפתח שרחבו עשר אמות, וכשהיו נפתחות לצד פנים מכסות חמש אמות של עובי הכותל. ושתים דלתות אחרות כמדות אלו היו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשהן נפתחות מכסות חמש אמות מפה וחמש אמות מפה מרוחב כותל ההיכל בפנים, ושם לא היה הכותל טוח בזהב כמו שאר הבית, לפי שלא היה נראה:",
+                "<b>אצטרמיטה.</b> לוחות של פרקים מחוברות על ידי חוליות, והן נפתחות, וכשרוצה נכפפות ונכפלות זו על זו. כך היו כל הדלתות הללו בין שלפנים בין שלחוץ מחוברות על ידי חוליות, ולסוף חצי אמה של עובי הכותל היו קבועות, בין הדלתות שבפנים בין אותן שבחוץ, וחמש אמות של עובי הכותל מפסיקות בין הדלתות החיצונות לדלתות הפנימיות. וכל דלת היה חמש אמות מחובר משתי לוחות, כל לוח שתי אמות ומחצה, וכשנפתח הדלת החיצון לצד פנים היה חציו נכפף ונכפל זה על זה, ומכסה מעובי הכותל אמתים וחצי, וכן הדלת הקבוע בפנים כשנפתח לצד חוץ היה אף הוא נכפף ונכפל ומכסה האמתים וחצי שנשארו מעובי הכותל:",
+                "<b>שנאמר ושתים דלתות לדלתות שתים.</b> אלמא כל דלת ודלת היתה חלוקה לשתים:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני פשפשין.</b> שני פתחים קטנים אחד מימין שער הגדול של היכל ואחד משמאלו, רחוקים קצת מן השער. אותו שבדרום כתיב סגור יהיה לא יפתח, בשל עתיד, ומסתמא כך היה בבית עולמים:",
+                "<b>ופתח את הפשפש ונכנס משם לתא.</b> והיא לשכה אחת הפתוחה להיכל. ומן התא נכנס להיכל, והולך בחלל ההיכל עד השער הגדול שבסוף עובי הכותל מבפנים, ופותחו ובא לו אל שער השני שבסוף עובי הכותל מבחוץ ועומד בפנים ופותחו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך.</b> קסבר דמן התא לא היה נכנס להיכל, אלא מן התא היה מהלך בתוך עוביו של כותל עד שנמצא עומד בין שני השערים, ופותח את דלתות של שער החיצון מבפנים, ודלתות של שער הפנימי מבחוץ:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>תאים.</b> לשכות:",
+                "<b>חמשה עשר בצפון.</b> לקמן בפרקין כי חשיב מצפון לדרום שבעים אמה, קא תני כותל המסיבה חמש, והמסיבה שלש, כותל התא חמש, והתא שש, וכותל ההיכל שש. וכנגדן קחשיב בדרום. ולאו למימרא דעובי כותל המסיבה ועובי כותל התא ועובי כותל ההיכל שלצד צפון היה כך, אלא עובי הכותל עם החלל שבינו ובין הכותל השני הוא מונה, ובחמש של כותל המסיבה ושלש של מסיבה וחמש של כותל התא ושש של התא ושש של כותל ההיכל, בכל אחד מאלו החמשה היתה לשכה אחת דהיינו תא, הרי חמשה תאים בצפון. וכנגדן בדרום. ועל אלו החמשה היו בנויין חמשה אחרים, ועוד חמשה על גביהן, הרי חמשה עשר תאים לצפון וחמשה עשר לדרום. וכן במערב קחשיב לקמן בפרקין כותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש, בכל אחד מהם היה לשכה, שלא היה הכותל עב שש אלא הכותל עם התא שבו היה שש, והתא [האחר] שחוצה לו היה שש, וכותל התא האחר שחוץ להם עם התא שבו היה חמש, הרי שלש לשכות. ושלש לשכות אחרות בנויות על גבי אלו השלש, ושתים על גביהן, הרי שמונה תאים למערב:",
+                "<b>ואחד לפשפש.</b> לתא שיש בו הפשפש הצפוני שבאותו תא נכנסים להיכל. וסתם מתניתין כרבנן דאמרי לעיל נכנס לתא ומן התא להיכל. דלא כר׳ יהודה דאמר בתוך עביו של כותל היה מהלך:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>התחתונה חמש.</b> מחוץ לכותל המסיבה שהוא הכותל החיצון של הקודש היו יציעים, דהיינו גזוזטראות מקיפים את הבית משלש רוחות מערב צפון ודרום, והיו היציעים הללו תחתיים שניים ושלישים. היציע התחתונה חמש באמה רחבה, והרובד שעליה דהיינו התקרה שעל התחתונה שהיא הרצפה של התיכונה, שש באמה רחבה, לפי שכותל המסיבה היה הולך ומיצר כלפי מעלה, וכשהגיע אל הרובד שעל גבי התחתונה היה נכנס לפנים אמה אחת, ועל אותה אמה הבולטת היו נתונים קורות היציע, נמצאת היציע התיכונה רחבה אמה אחת יותר מן התחתונה, דהיינו אותה אמה שנכנס הכותל לפנים. וכן כשמגיע לרובד שעל גבי התיכונה שהיא הרצפה של שלישית, היה הכותל מיצר ונכנס לפנים אמה אחת, כדי שיניח ראש הקורה על אותה אמה, שכותל התיכונה בולט ויוצא לחוץ יותר מכותל העליונה, ונמצאת היציע העליונה רחבה אמה יותר מן התיכונה ושתי אמות יותר מן התחתונה. וזהו שנאמר (מלכים א ו׳:ו׳) כי מגרעות נתן לבית חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, כלומר היה מגרע ומחסר בעובי הכותל מבחוץ אמה אחת ברובד של התיכונה, ועוד אמה אחרת ברובד של העליונה, כדי שיהיה לו מקום לשום בהם ראשי הקורות של הרובד, כדי שלא יצטרך לאחוז בקירות הבית לעשות חורין בכותל ולתחוב שם ראשי הקורות:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסבה.</b> כמין מחילה ומערה:",
+                "<b>שבה היו עולים לגגות התאים.</b> ומפני שהעולה בה עולה דרך היקף ויורד דרך היקף, קרוי מסיבה:",
+                "<b>ולולין.</b> ארובות שעושים בעליות:",
+                "<b>משלשלים את האומנים.</b> מורידין אותם בחבל בתוך התיבות, כדי שלא יהנו בראיית בית קודש הקדשים, אלא מתקנין מה שצריך בלבד ועולין:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מאה על מאה.</b> מאה אורך ומאה רוחב:",
+                "<b>אוטם.</b> בנין אטום וסתום להיות יסוד לבית, שעליו מעמידין הכתלים:",
+                "<b>אמה כיור.</b> הקורה התחתונה של תקרה היתה עוביה אמה. ולפי שהיתה טוחה בזהב ומצויירת ציורים נאים נקראת כיור:",
+                "<b>ואמתיים בית דלפה.</b> הקורות העליונות הנשענות על הקורה התחתונה היה עוביין שתי אמות, והן קרויין בית דלפה, לפי שהנסרין של תקרה מחוברין על ידן. תרגום במחברת, בבית לופי. ואין לתמוה היאך היתה הקורה התחתונה שהכל נשען עליהם עוביה אמה אחת בלבד והקורות העליונות שאין סובלות משא כל כך היה עוביין שתי אמות, לפי שהקורה התחתונה מתוך שהיתה רחבה ביותר בעובי אמה היתה חזקה ובריאה ויכולה לקבל הבנין שעליה, אבל הקורות העליונות שלא היו רחבות אלא טפח או פחות צריכות להיות עבות יותר. אי נמי, היו הקורות העליונות עוביין שתי אמות כדי להרחיק התקרה מן הקורה התחתונה, לפי שהיא מצויירת ציורים נאים, ואם היתה התקרה סמוכה לה לא היו ציוריה נראות וניכרות כל כך:",
+                "<b>תקרה.</b> הנסרים שנותנין על הקורות היו עוביין אמה:",
+                "<b>מעזיבה.</b> הטיט והאבנים והסיד שנותנין על הנסרין:",
+                "<b>כלה עורב.</b> טס של ברזל חד כמין סייף וגבהו אמה היה מונח על גבי המעקה, כדי שלא ינוחו העופות עליו, לפיכך נקרא כלה עורב שמכלה העורבים משם:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כותל האולם.</b> עובי כותל האולם לצד מזרח חמש אמות. וכן כותל ההיכל עוביו שש לצד מזרח:",
+                "<b>ותוכו.</b> חללו של היכל ארבעים אמה:",
+                "<b>ואמה טרקסין.</b> כותל המפסיק בין ההיכל לבין קדשי הקדשים קרוי טרקסין, על שם שסוגר על הארון והלוחות שניתנו בסיני. טרק בלשון ארמי סגירה, כמו טרוקי גלי [ברכות כ״ח ע״א]. סין, סיני. ועוביו של כותל זה, אמה. ולא הכריעו בו חכמים אי קדושתו כקדושת פנים או כקדושת חוץ, לפיכך עשו בבית שני שתי פרוכות, אחת חיצונה ואחת פנימית, וביניהן אויר אמה, לקלוט ביניהן אויר מקום הכותל שהיה עוביו אמה:",
+                "<b>כותל ההיכל שש.</b> כבר פירשנו לעיל שלא היה כותל ההיכל שבצד מערב עוביו שש, אלא עובי כותל ההיכל עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל השני שחוצה לו היה שש אמות. ועובי כותל השני שקרוי תא עם המקום ��פנוי שבינו ובין הכותל השלישי שש אמות. ועובי הכותל השלישי שקרוי כותל התא עם המקום הפנוי שבינו ובין הכותל הרביעי החיצון היה חמש אמות. ושלשת המקומות הפנויין שבין ארבעה כתלים הן התאים. ועליהן תאים אחרים, כאותה ששנינו למעלה במערב שלשה על גבי שלשה ושנים על גביהן. וכן מצפון לדרום כותל המסבה חמש כו׳, כולן עם החלל שבין כותל לכותל, הכל כמו שפירשתי לעיל:",
+                "<b>חמש עשרה אמה מן הצפון.</b> שכותל האולם עוביו חמש אמה, והאולם עשר אמות לצפון וכן לדרום:",
+                "<b>בית החליפות.</b> על שם הסכינים שגונזים שם, קרוי בית החליפות, שכן בלשון רומי קורין לסכינים הגדולים חלפים:",
+                "<b>צר מאחוריו.</b> לצד מערב, ורחב מלפניו לצד מזרח. ולא אתפרש לי האיך, שהרי מאה על מאה היה בשוה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל העזרה.</b> כל היקף העזרה, שבתוך אותו היקף נבנה הבית לצד מערבו, והחצר והמזבח במזרחו:",
+                "<b>אורך מאה ושמונים ושבע.</b> מן המזרח למערב:",
+                "<b>על רוחב מאה ושלשים וחמש.</b> מן הצפון לדרום:",
+                "<b>מקום דריסת רגלי ישראל.</b> והיא הנקראת עזרת ישראל. ומקום דריסת רגלי הכהנים קרויה עזרת כהנים:",
+                "<b>המזבח שתים ושלשים.</b> מפורש לעיל ריש פרק ג׳:",
+                "<b>ההיכל מאה אמה.</b> עובי כותל אולם, וחללו של אולם, ועובי כותל ההיכל, וחללו, ואמה טרקסין, וחלל בית קדשי הקדשים, וכותל ההיכל למערב, והתא וכותל התא, הכל מאה אמה כמפורש בפרקין דלעיל:",
+                "<b>ואחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת.</b> מכותל החיצון של היכל לצד מערב עד הכותל מערבי של עזרה היה אחת עשרה אמה של חלל עם עובי הכותל, קרוי אחורי בית הכפורת:\n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשכת הפרוה. אדם מכשף ששמו פרוה בנה אותה לשכה על ידי מכשפות, ונקראת על שמו. כך מצאתי. ורמב״ם כתב, שהיה חותר בקיר כדי לראות משם היאך היה כהן עובד העבודה ונהרג שם:",
+                "<b>ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכיפורים.</b> חמש טבילות שטובל כהן גדול ביום הכיפורים כשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, כולם היו על גג בית הפרוה, לפי שהיתה מקודשת בקדושת העזרה. וטבילות הבאות מחמת יום הכיפורים בעינן במקום קדוש כדכתיב (ויקרא ט״ז:כ״ד) ורחץ את בשרו במים במקום קדוש. חוץ מטבילה ראשונה שאינה באה בשביל יום הכיפורים שאף שאר כל ימות השנה אין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול, הלכך טבילה ראשונה היתה בחול על גבי שער המים, הוא שער השלישי שבדרום, ומעין של מים היה משוך שם באמה הבאה מעין עיטם, ושם היה טובל טבילה הראשונה:",
+                "<b>מסיבה.</b> בנין אבנים מעלות מגולגלות וסובבות לעלות לגג בית הפרוה דרך המסיבה:\n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשכת הגולה.</b> על שם בור שכרו שם עולי גולה:",
+                "<b>אבא שאול אומר.</b> אותה לשכת העץ היא היתה לשכת כהן גדול. והיא לשכת פרהדרין דתנן בריש יומא, שבעה ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין:",
+                "<b>וגג שלשתן שוה.</b> קירוי אחד לשלשתן:",
+                "<b>שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת.</b> בצד החול שבה. לפי שלשכת הגזית היתה חציה בקודש וחציה בחול, ובחציה של קודש לא היה אפשר לסנהדרין לשבת, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, דכתיב (שמואל ב ז׳:י״ח) ויבוא המלך דוד וישב לפני ה׳:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Tamid/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,320 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "http://sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש – because of the honor, and it is greatness to the Temple that it should not be without guards/watchmen, and three places we derive as it is written (Numbers 3:38): “Those who were to camp before the Tabernacle, in front, before the Tent of Meeting, on the east – were Moses and Aaron and his sons, attending to the duties of the sanctuary, as a duty on behalf of the Israelites...],” those who guard from one watch to another, which is a hint to three divisions of duty for priests [and Levites] in three places, but just as we find in the Tabernacle that the Kohanim, Aaron and his sons were guarding in it in three places, even so too in the Temple.",
+                "בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות – [According to the Jerusalem Talmud, Tractate Yoma, Chapter 1, Halakhah 5, the chamber of the House of Avtinas (see also Tractate Shekalim, Chapter 5, Mishnah 1 and Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 5 concerning facts about this clan) was in the southern part of the Temple courtyard by the side of the Water Gate – which was the gate where they would enter on the holiday of Sukkot with a flask of water that was drawn from the Shiloah spring fo the libations on the altar, but according to the Talmud, Tractate Yoma 19a, there were doubts as to where this chamber was – in the south or in the north, which is the preference of this commentary to the Mishnah] – that were built on the side of the gates of the Temple courtyard.",
+                "והרובין (young priests, or possibly “archers”) – children; the Aramaic Targum/translation is רביא /child. Another explanation: הרובין/ those who shoot arrows with bows, from the language of {Genesis 21:20): “[God was with the boy (i.e., Ishmael) and he grew up; he dwelt in the wildeness] and became a bowman.”",
+                "בית המוקד כפה – there was nothing over the bulding of the House of the Hearth other than a [round] arch, AREUVLETU in the foreign language, made m the earth.",
+                "והיה מוקף רובדים של אבן (was surrounded with stone pavements) – colonnades/porticos surrounding, [made] of hewn stones that were sunk in the wall and came out from the wall into the House of the Hearth/בית המוקד – to the side of the ground, and on top of them were other stones, shorter than them that also came out from the wall. And they were similar to steps one on top of the other.",
+                "וזקני בית אב – the division for duty of priests and Levites/guard that was divided into seven priest’s divisions corresponding to the days of the week, each one serves on his day, and the elders of the priest’s division of that day would sleep there on those paved level spaces between steps in the Temple hall.",
+                "ופרחי כהונה (fledgling priests) – young boys whose hair begins to sprout, and they were guards.",
+                "כסתו – the language of pillows and cushions.",
+                "איש כסתו בארץ – there were not able to lie down there on the beds but rather on the ground in the manner of those who guard the courtyards of the kings.",
+                "ומניחים אותן תחת ראשיהן – corresponding to their heads, but not actually under their heads, because there are the clothes of the Kohen that have in them Kilayim/mixture of linen and wool, as for example, the belt, and it is not permitted to use them other than at the time of [Divine] service.",
+                "ומתכסים בכסות עצמן – in weekday clothing.",
+                "במסבה (winding staircase)- in a cavity/cave that goes underneath the Temple, for the cavity was underneath the Sanctuary, and the entire Sanctuary is called בירה /the chosen Divine residence/the Temple, as it is written (I Chronicles 29:19 – the verse is slightly misquoted by Rabbi Obadiah of Bertinoro in the printed editions: He writes: אל הבירה אשר הכינותי – whereas the correct quote is:לבנות הבירה אשר הכינותי ): “and to build this temple for which I have made provision.” But because he was one to whom a nocturnal emission/pollution had occurred, he would not walk on the path of the Temple courtyard, but rather on he path of the cavities/caves, for he holds that these cavities were not sanctified.",
+                "והנרות היו דולקים – in the cavity/cave from this side and that side.",
+                "ומדורה היה שם – hat the Kohen would warm himself in it after he immersed [in a ritual bath].",
+                "וזה היה כבודו – that no person who enter in it ever all the while that his fellow was there.",
+                "מצאו נעול – this is his sign that there is a person there, and he would not enter.",
+                "נסתפג – wiped off the water that was on his skin.",
+                "בא וישב לו – in the house of the Hearth.",
+                "עד שהשערים נפתחים – he would leave and go outside, because one who has immersed [in a Mikveh] must wait for sunset to be perfectly clean – see Leviticus 22:7) is sent off outside of the Temple courtyard, as we stated in these matters that every person who had a flux, including one with a nocturnal emission."
+            ],
+            [
+                "לתרום את המזבח – the removal of the ashes from the Altar (see Leviticus 6:3).",
+                "משכים וטובל – for no person enters the Temple courtyard to perform Divine service, even if he is ritually pure, until he immerses [in a ritual bath].",
+                "וכי באיזו שעה הממונה בא (superintendent/deputy/officer) -meaning to say, is there a fixed time for the coming of the superintendent/officer, for it is stated that he (i.e., the Kohen) would get up early and immerse [in a ritual bath] prior to the arrival of the superintendent, but rather, definitely there was no fixed time for his arrival, for all of the times were not equal, for sometimes he would come from the crowing of the cock (see Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 8), etc., but therefore, whomever wanted to remove the ashes would wake up whenever he could, and afterwards, the superintendent would come and he would knock on them, to those who were in the House of the Hearth, and they would open it for him.",
+                "מקריאת הגבר – there are those who interpret It as the calling of the rooster, and there are those who interpret that [an individual] would customarily call [to the Kohanim] near the rising of the sun [saying: “Arise Kohanim to your Divine service”].",
+                "מי שטבל יבוא ויפיס (see Tractate Yoma, Chapter 2, Mishnah 1) – all of those to whom they would give a white [slip of paper] to remove the ashes from the Altar, would immerse prior to the superintendent’s coming and afterwards they would take a lottery between them, and the one to which the lottery comes (i.e., the one who wins) goes up and removes the ashes. And the order of the lottery and its actions is explained in Tractate Yoma, Chapter 2."
+            ],
+            [
+                "פשפש (wicket) – small opening that is within the body of the lare opening, and through it they wouold enter from the House of the Hearth to the Temple courtyard.",
+                "אלו – they would walk in the parlor/covered place in front of the house in the Temple courtyard in the eastern direction. For the parlors/recesses were around the Temple courtyard from the inside, with pillars going out beyond the walls of the Temple courtyard, and from the pillars until the walls of the Temple courtyard, there was overhanging boughs/twigs on top of them and they are called in the foreign language PRITIKAN (i.e., Porticos), and from the pillars towards the outside it was without overhanging boughs/twigs, and he Altar was in a place without overhanging boughs. And they were divided into two divisions/parties, in order that they would check and see all of the sacred vessels, that all of them will be in their places in peace. And they would walk on the parlors that were made in the northern direction, these walk on it on the eastern half and those walk on it on the half of he western side until they come in contact with each other in the place where they make the cakes of the meal of offering of the High Priest, who would bring each day half of it in the morning and half of It in the evening (see Leviticus 6:13-14 and Tractate Menahot, Chapter 4, Mishnah 5), and this was near the Nicanor Gate, and there they would say “Shalom” to each other, everything is “peace/Shalom,” meaning to say, we found all of the utensils in peace and no utensil was missing."
+            ],
+            [
+                "הזהר של תגע בכלי – in the coal-pan which is a sacred vessel, for a person is not permitted to draw close to the Altar nor to any [Divine] Service until he sanctifies his hands and his feet.",
+                "במקצוע (corner) – in the corner-piece.",
+                "בן קטין – this was the name of the High Priest who made the wheel work (a machine for sinking the wash basin (the laver for the Kohanim in the Temple courtyard) into the well (see Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 10 and Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 8). It was a revolving wheel that through it the wash basin was sunk into the cistern, so that their waters would not be invalidated/unfit for use by being kept overnight, because anything that was sanctified in a sacred vessel is invalidated/unfit for use by being kept overnight, but when the wash basin was sunk into the cistern, its waters were not invalidated. But Maimonides states, that the wheel work which is a utensil surrounding the wash basin, that was not sanctified in the Temple vessel, and there they would leave the water at night in order that it not become sanctified and would be invalidated overnight.",
+                "מהאכלות הפנימיות (the thoroughly lighted coals in the center) – the coals that are in the center of the fire that were well consumed/burned up to be ashes.",
+                "צבר את הגחלים על גבי הרצפה (he heaped up the cinders on the pavement) – because it is written (Leviticus 6:3): \"ושמו\" /”[and he shall take up the ashes to which the ffire has reduced the burnt offering on the altar] and place them beside the altar,” and we expound [Tractate Temurah 34a], “and place them” – all of it, and “place them” – so that it should not scatter."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ראוהו אחיו – to him that removed the ashes on the altar.",
+                "שירד – from the a;tar amd [it the coals on the eastern side.",
+                "והם רצו וכו' וקדשו ידיהם ורגליהם – in order to perform the Divine Service.",
+                "סונקים (press them) – remove them, from the language of shaking and moving about. And similarly, like a stuffed goat {Tractate Pesahim 3b], a goat that is tired as a result of the shaking and the goring that they gore one another, even here, they stuff/choke from the movements and they turn them over in the water pipes to the sides of the altar.",
+                "בסובב על הכבש (on the circuit by the ramp) – meaning to say on the ramp, that is opposite the circuit (i.e., a sort of gallery around the altar for the Kohen to walk on)."
+            ],
+            [
+                "החלו מעלין באפר – afer they had piled up [the ato th sides or to surround the limbs and fat-pieces that had not been consumed, they would pull the ashes with trowels that were in their hands and bring them up to the pile (i.e., the place on the altar where the ashes were piled up, like a kind of large pile of ashes that was in the center of the altar heaped up and made like an apple.",
+                "פעמים עליו בשלש מאות כור – an exaggeration is taught, for never did they leave three hundred Kor to be upon it.",
+                "וברגלים לא היו מדשנים אותו – they would not removethe ashes outside, even thogh it was a great deal on the altar.",
+                "מפני שהוא נוי למזבח – so that it would appear that there were man sacrifices on the altar.",
+                "מימיו לא נתעצל – meaning to say, that which was so many ashes, not on account of the laziness of the Kohanim, but rather as an ornament and to demonstrate that many sacrifices were offeed on the altar."
+            ],
+            [
+                "מעלין בגזרין (heaping up pieces of wood) – two long and planed wood they would put into the length of the pile of wood in the altar, as it is written (Leviticus 6:5): “every morning the priest shall feed wood to it,” which teaches that it requires two pieces of wood (e.g., the word עצים – in the verse is in the plural).",
+                "וכי כל העצים כשרים למערכה – as it is taught (in this Mishnah): “they began heaping up pieces of wood” plainly/undefined, and it doesn’t explain from what species of tree were these pieces of wood. And it responds, affirmatively, meaning to say, that everything is valid except for olives and [grape] vines, which ae prohibited because of the cultivation of the land of Israel because they are laden with fruit/produce. But there are those who state the reason because they ae made into ashes immediately.",
+                "מורביות (boughs) – branches of fig-trees, and especially bad fig-trees, that don’t produce fruit.",
+                "עץ שמן – that makes the oil of the balsam tree. But I heard that it is a tree that they call PINO in the foreign language, and TZINUBOR in Arabic. But even though it is an eatable tree, there is no need like that of the vine and the olive, therefore, they did not forbid it because of the of the settlement of the land of Israel, in the manner that they forbade the vine and the olive."
+            ],
+            [
+                "מערכה גדולה – because there is another pile of wood on the altar in the Temple, they called this the large pile of wood. There were three piles of wood on the altar every day, the first was the large pile of wood where they would burn on it the daily [morning] offering/תמיד; and the second was a lesser pile than it which was called the pile of wood of the incense, that they take from it coals with a coal-pan for the incense which they offer in the morning and at twilight, and third is not used a all other than for the establishment of the fire, as it is written (Leviticus 6:5): “The fire on the altar shall be kept burning, [not to go out],” this is the pile for the establishment of the fire.",
+                "וחזיתה מזרחה – its appearance which is the opening and the window of he pile of wood on the altar, to the eastern side of the altar.",
+                "וראשי גזירין – the insides were long until they would touch the “apple”/place on the altar where the ashes were piled up.",
+                "את האליתא (wood of the fig tree, used as kindling wood on the altar) – they insert dried branches/twigs used for fuel and thin chips between the big pieces to kindle the fire. And the word אליתא is the language of tail/fat-tail, named for the tails of the fire-brands."
+            ],
+            [
+                "בררו משם – from between the place of he wood.",
+                "בעומד חמש סאים (an amount of five Seah of cinders) – in that pile on the altar of incense like five Seah of burning coals, that from them he would take coals out with a pan (see Tractate Yoma, Chapter 4, Mishnah 4) for the needs of the incense.",
+                "בעומד – like by mere estimate/sight (באומד).",
+                "ובשבת בעומד שמונה סאים – because they need more burning coal for the two dishes/censers of frankincense of the show-bread [on the table of the Sanctuary], that they would offer up as incense from one Shabbat to the next.",
+                "מחזירין אותן למערכה – and they would be burned there on the sides of the large pile of wood on the altar.",
+                "ובאו להם ללשכת הגזית – to perform the lotteries."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר להם הממונה בואו והפיסו – take an allotment [by counting out a certain number on the raised fingers of those among whom a decision is to be made]. This is the lottery that is explained in chapter 2 of [Tractate] Yoma [Mishnah 2].",
+                "מי שוחט – even though ritual slaughtering is ritually permitted by a non-Kohen (literally, “foreigner”), for it is the beginning of the Divine Service of the daily offering and is beloved to them, for if they don’t take an allotment, they will come to quarrel about it and they will come to danger (i.e., loss of life).",
+                "מי זורק – who receives the blood, he is the one who sprinkles, for the essence of the sacrifice is the sprinkling, and for that reason, it (i.e., the Mishnah) took it.",
+                "מי מדשן מזבח הפנימי – the person who clears the ashes from the inner court is he one who offers the incense. And since the removal of the ashes is the beginning of the Divine Service of incense, it (i.e., the Mishnah) took it. And similarly, the removal of ashes from the Menorah/candelabrum is the beginning of the kindling [of the Menorah]. And the removal of the ashes of the inner altar and the Menorah would precede the slaughtering of the daily offering. But that it (i.e., the Mishnah) mentions in the order of the allotment – the slaughtering and sprinkling at the opening clause is beause they are the essence of the Divine Service.",
+                "העוקץ – the tail.",
+                "החזה – all [the permitted fat] that sees the ground.",
+                "והגרה – the place where it ruminates/chews the cud, is [in] the neck, and through it, the windpipe is attached with the liver and the heart.",
+                "זכה מי שזכה – he who won the allotment sprinkles the blood and the one nearest him slaughters. But even though the slaughtering precedes the reception of the blood, nevertheless, because the Divine Service of the sprinkling is greater than the slaughtering, for the slaughtering is ritually permitted by a non-Kohen (literally, “foreigner”), which is not the case regarding the sprinkling, therefore, the one who is first found worthy (i.e., “the winner”), when the allotment arrives to him in sprinkling, and he second nearest him in slaughtering, and the third who removes the ashes from inner altaer and offers the incense, and the fourth removes the ashes of he candelabrum and kindles the lights, and the fifth raises up the head and leg for the lamb, and the sixth the two hands, and the seventh, the tail, which are the tail and the foot, and eighth is the breast and the chewing of the cud/ruminant, and the ninth – the two walls, and the tenth, the insides, and the eleventh, the fine flour of the meal offering of the libations, which is offered with the daily offering, and the twelfth are the sort of cakes of the High Priest, and the thirteenth is the wine of libations. All of these thirteen Kohanim leave with one allotment that is described in chapter two of Tractate Yoma (Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "צאו וראו – on the high place that they had in the Temple.",
+                "זמן השחיטה – for ritual slaughtering is disqualified at night, as it states (Leviticus 19:6): “It shall be eaten on the day/ביום that you sacrifice it, [or on the day following],”",
+                "ברקאי – the morning light shines and has broken through from end to end.",
+                "האיר פני כל המזרח (the whole eastern horizon is light) – that he would not say anything until the entire eastern horizon is lightm, for it is not enough tha it is light only like a point, and the Halakha is according to Mattia ben Shmuel.",
+                "עד שיהא בחברון – those who are standing below ask him, has the light reached Hebron? And he answers, “yes,” And in order to mention the merit of the forefathers that are buried in Hebron we say this."
+            ],
+            [
+                "משלכת הטלאים – the chamber/office where the lambs of the daily offering/תמיד were.",
+                "לשכת החותמות – of those who take fine flour for meal offering and wine for libations, for they would go near the superintendent appointed over the seals and give him the money according to the libations that he requires, and he gives him a seal and he brings the seal to the superintendent over the libations and he receives from him libations. And the chamber that the superintendent sits in is called the chamber of the seals. And in Tractate Shekalim (see Chapter 5, Mishnah 3), it explains that there four seals in the Temple and it was written on them: “calf, ram, kid and sinner” When he brings the seal that is written on it, “calf,” it is known that he gave money for the libations of a bull. [When he brings the seal that is written on it] “ram,” it is known that he gave money for the libations of a ram, for the Aramaic translation of a ram is דכרא /male of the flock (ram). [When he brings the seal that is written on it], “kid,” it is known that he brought the money for the libations of a lamb. [When he brings the seal that is written on it], “sinner,” it is known that he brought the money for the libations for a leper.",
+                "לשכת בית המוקד – on account of the fire that is always burning there."
+            ],
+            [
+                "תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב – it is not explained why it was necessary for the number of these utensils. But in the Jerusalem Talmud in the Tractate Hagigah, they said that it corresponds to the ninety-three mentionings [of the Divine Name] in the prophecies of Haggai, Zechariah and Malachi.",
+                "השקו את התמיד – [they gave the lamb to be slaughtered as the daily offering water] near the time of its slaughtering, in order that its hide will be straightened out/become flat nicely.",
+                "בכוס של זהב – there are those who state that an exaggeration was taught, for it (i.e, the cup that the lamb drank from) was not made of of gold, but of a fine copper that like gold, and there are those who stated that it was a cup actually of gold, for there is no poverty in the place of wealthy splendor.[to demonstrate the greatness and honor attributed to the place].",
+                "אע\"פ שמבוקר – the daily offering requires inspection from physical defect four times prior to its slaughter, simila to the Passover lamb."
+            ],
+            [
+                "לצפונו 'ל מזבח – for the daily offering is a burnt offering and the burnt offering requires [offering] in the north.",
+                "שמונה עמודים ממסים – low columns of stone [that are small].",
+                "ורביעית של ארז – square pieces of cedar were on the columns.",
+                "אונליות (hooks) – similar to hooks; ANTZINISH in the foreign language.",
+                "ושלשה סדרים (three rows) – of hooks, it was this one above that one in all the pieces of the tree, to suspend/hang large animal or a small one.",
+                "על שלחנות של שיש שבין העמודים – for on them they would rinse the insides and it was possible to make them out of gold, for there is no poverty in the place of wealth/splendor, but they did not make them of anything other than marble because the gold shakes and smells bad, but the marble is cold and cools off and preserves it so that it does nor become putrid."
+            ],
+            [
+                "הטני – it is the language of (Deuteronomy 26:2): “[you shall take some of every first fruit of he soil, which you harvest from the land that the LORD your God is giving you], put in a basket.” It is similar to a basket but its mouth is wide.",
+                "והכוז (oil vessel – in the shape of a large wine cup) – a ladle; in the Arabic language they call it ALCUZ.",
+                "שני מפתחות – to open two locks that are on the northern wicket.",
+                "תרקב (three kabs, a dry measure) – a utensil that holds three kabim, and the language of “tarkav,” is two [kabim] and a kab, and it was similar to a tarkav, but it didn’t hold other than two kabs and a half, and it was of gold.",
+                "אחד יורד לאמת השחי – the northern wicket as is taught in the Mishnah further on (see Mishnah 7): “He came to the northern wicket/door.” It had wo locks, the one was below, inside at the bottom of the opening, and the Kohen that wanted to enter, would put in his forearm into the hole in the wall until his armpit and open it with his hand through the inside, and the other [lock], he opens with a key immediately without effort like all the other openings.",
+                "כיון (directly) – like [Tractate Pesahim 37a – Bartenura, at least as published in the standard יכין ובועז edition of the Mishnah, states that this quote is on Pesahim 37b]: “he may form the dough in a mould and attach it to the cake directly” (i.e., well-fitting without loss of time), meaning to say, quickly without trouble."
+            ],
+            [
+                "ושני פשפשין היו לו לשער הגדול – this is the gate of the Temple/the hall containing the golden altar. And it had doors at the beginning of the beams of the wall that was six cubits thick, and other doors at the end of its beams towards the inside. These two wickets/doors had two small openings, one from the right of the large gate and one from its left, a bit distant from the gate. On that which was in the south, it is written (Ezekiel 44:2): “This gate is to be kept shut and is not to be opened” refers to the future, and from something undefined such it was in the Jerusalem Temple, but the wicket that is in the north, he would open it through a hole near it where one inserts his hand until the armpit and bends his hand inside, and through another lock that is there, it is opened immediately without effort.",
+                "ופותח הפשפש ונכנס משם לתא (to the cell/compartment back of the Holy of Holies) – and it is one chamber open to the hall containing the golden altar.",
+                "ומן התא נכנס להיכל – and he goes in the cavity of the hall containing the golden altar until the large gate that is at the end of the beams of the wall from the inside and opens it and he comes to the second gate and stands inside and opens it.",
+                "נגר (door-bolt, pin fitting into sockets top and bottom) – a bolt that breaks through from one end of the door to the [other] end of the door. Another explanation, the נגר is a peg/nail (i.e., something fastened) that is wedged in in the back of the door in an incision in the lintel/door-sill.",
+                "ואת הפותחות – the locks and the enclosures."
+            ],
+            [
+                "מיריחו היו שומעים קול שע הגדול – and from Jerusalem until Jericho is ten Parsangs (see Tractate Yoma 39b) [equivalent to approximately twenty-five kilometers].",
+                "מגריפה (the name of a musical instrument in the Temple) – a species of musical instrument that was in the Temple, having ten holes, each one of them producing one kindred kinds of music, and its sound could be heard from afar.",
+                "בן קטין (he appears also in Tractate Tamid, Chapter 1, Mishnah 4) – the name of a man ho was a High Priest, ad he made a wheel-work for the wash-basin to sink it into the well/cistern, so that there its waters would not become unfit for use by being kept overnight, for every thing that was sanctified in the Temple vessels became unfit for use by being kept overnight, and when he would depart, and would become one who immersed himself that day [but ineligible to resume eating heave-offering until after sunset), and they would raise him up from the cistern to sanctify his hands and his feet, the sound of the wheel would be heard until Jericho.",
+                "גביני כרוז – a Kohen whose name was Gevini, who would announce/cry out each morning in the Temple: “Arise, Kohanim, for your Divine Service.”",
+                "חליל – TZALNITZLISH in the foreign language; MIZMOR in Arabic, and its sound can be heard from afar. There are those who say PIPRI in the foreign language.",
+                "צלצל – TZIMBALI in the foreign language.",
+                "מכוור – name of a place."
+            ],
+            [
+                "ובאחרונה – for there wasn’t only just a little big of ashes, and he was not able to take them in handfuls, he swept the rest of the ashes into the basket.",
+                "והניחו – in the basket there and then he left. But immediately, he would not remove it, for since he had to put the ashes near the Eastn Altar like the removal of the ashes of the Menorah, he waits until after the sprinkling of [the blood of] the daily offering, which he would make the preparations of the two lamps and finish the completion of the removal of he ashes of the Menorah, and then both of of them would remove this basket and that oil vessel and pour the ahses into one place near the altar and they are absorbed there in their place.",
+                "ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים – this Tanna/teacher holds that the Menorah is placed in the aeast and west. And sometimes that he finds also the rest burning, and it (i.e., the Mishnah) took [the words] “the two eastern lights flickering” because the rest of the lights, even if they are burning, he puts them out and removes the ashes, but these two lights/candles, if he found them flickering/burning, he does not put them out, and further, because it teaches in the concluding segment [of the Mishnah] “that if he found that they had gone out, he cleaned them and lit them from those which were [yet] flickering/burning,” but with the rest of the lights, if he found that they had gone out, he does not re-kindle them until the evening.",
+                "מדשן את השאר – five lights/candles for the west side, he removes from them the old oil and the old wick and the ashes, and places everything in the oil vessel, and puts new oil and a new wick, and after the slaughter of the daily offering and the sprinkling of its blood, he removes the ashes of the two eastern [lights]/[candles], and places in them 0il and a new wick. But surely, when he stops the preparing with the slaughter of the daily offering and the sprinkling of its blood and he doesn’t prepare all of them together, because it is written (Exodus 30:7): “[On it Aaron shall burn aromatic incense:] he shall burn it every morning when he tends the lamps,” the Torah stated that part of the preparation for the two cows, and perform the preparation of the five candles/lights in the first clause of the Mishnah and then he returns with the preparation of the two lights/candles, because for since that he began, he did most of it. But that which he didn’t do six [of them] and then return to do one, because it is written (ibid.), “when he tends the lamps, the preparation [is not] less than two candles/lambs. And these words are at a time where there is no miracle, as, for example, after Shimon the Righteous died. But prior to Shimon the Righteous dying, the western light/candle always burned/flickered through a miracle, as it is taught in a Baraita (Talmud Shabbat 22b) : from outside the curtain of the Pact (see Leviticus 24:2-3), the testimony is that God’s presence rests upon Israel, this is the western candle/light that we place in it oil according to the measure of its fellow and from it he would begin and from it he would conclude, for when he came to prepare the two eastern lights/candles, he would not remove the ashes other than from the first candle/light alone and prepare it, but he leaves the second light/candle that is adjacent to it burning/flickering until the evening when he kindles he lights/candles, and from it candles all of the other lights/candles, but after he kindled the rest of the candles/lights, he prepares it and removes the ashes for this candle in the evening and kindles it. But even though it is written (Exodus 30:7) “when he tends the lamps,” that there is no tending less than “two,” this is more preferable that he didn’t tend to other than one light/candle from the two eastern candles/lights/lamps and to leave the second lamp/candle/light burning so that he would not tend to it until the evening, in order to publicize the miracle that he always kindles. But if even that he tends five [lights/candles/lamps] that are on the western side of first, and not the five of the eastern side anad at the end the two of the western side, and from them, he would have to kindle, but he doesn’t do this because it is written (Leviticus 24:2-3): “for kindling lamps regularly. [Aaron shall set them up in the Tent of Meeting] outside the curtain of the Pact [to burn] from evening to morning before the LORD regularly,” the Torah stated, set up a fixed lamp/candle/light to kindle from it all the rest of the candles, and which is this? The second candle/light/lamp of the eastern side, for when he ascends in the hall of the golden altar, it is that candle/lamp/light that he approaches first, but we don’t forgo the occasion to perform a religious act, but one could say that in this, the miracle was established and it was fixed to kindle from it. But, with the first light/lamp/candle, it is impossible, for behold it is written (ibid.,): “before the LORD”, from that candle of the side of God’s presence, which is the the western side, but the first candle/lamp/light is not called, “before the LORD.”",
+                "מצאן שכבו – the two eastern ones (i.e., candles/lamps/lights). As, for example, after Shimon the Righteous died.",
+                "מדשנן ומדליקן מן הדולקים – not that he would put a new wick and new oil, in the manner of taking care of/preparing the lights/lamps/candles, for always, we don’t prepare the two eastern lights/candles/lamps other than after the slaughtering of the daily offering in order to interrupt between the preparation of the five to the preparation of the two, but rather, we cleanse them, that is, we remove the ashes that are at the head of the old wick, and lift it up and kindle it, in order that it be interruption between preparing the five candles to the two be well recognized. But if the candles/lights/lamps are not burning, we kindle them from the altar of the burnt offering.",
+                "ומדשן את השאר – this is the preparation of the five candles/lamps/lights, that we place a new wick and new oil and leave them extinguished until the evening when he comes and kindles [them]. But he removes the ashes from here and it is not like the removal of the ashes of the two eastern [lights] that is above. But after the slaughtering of the daily offering and the sprinkling of its blood, he returns and removes the eastern ashes and places oil and and a new wick and leaves it until the evening extinguished. But a second candle/light/lamp which is called, “western” just like this, he cleans and removes the ashes and the old wick and puts in new oil and kindles it from the altar of the burnt offering in order to kindle from the lamps/candles/lights in the evening, the others that the western lamp/candle/light was fixed to kindle from it other candles/lamps/lights, and therefore, also he kindles if he found it extinguished prior to the slaughtering of the daily offering, since he needs nevertheless, to kindle it when he comes and prepares after the slaughtering. Such I found the explanation of this Mishnah in the commentary of our Rabbi, Baruch bar Yitzhah, and he is the clearest of all of the commentaries. But the words of Maimonides are very astonishing, and also what he thinks in that the preparation of the candles/lamps/lights is their kindling, and when he would kindle the lamps/lights of the entire Menorah in the morning, as he kindles it in the evening, it is an exalted hidden thing/miracle in my eyes, but I did not hear nor did I see any of my Rabbis who think thus.",
+                "ואבן היתה לפני המנורה – because the Menorah is eighteen handbreadths high and it was necessary to ascend to a high place in order to prepare the lamps/lights/candles.",
+                "ובה שלש מעלות – corresponding to the three ascents that are written regarding the Menorah (see Numbers 8:2, Exodus 25:37 and Exodus 27:20): \"בהעלותך את הנרות\"/”when you mount the lamps; \"והעלה את נרותיה\"/”the lamps shall be so mounted;” \"להעלות נר תמיד\" /”for kindling the lamps regularly.”",
+                "והניח הכוז ויצא – until after the sprinkling of the blood of the daily offering for then he makes he preparations of two lamps/candles/lights and removes it, and then his neighbor removed the basket. And when they removed them, they bowed down (according to Tractate Megillah 22b – this is the spreading of one’s hand and feet on the floor), at the conclusion of the Divine Service, but not now, fo still their Divine Service was not completed."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא היו כופתין אותו (they did not twist/tie together the four feet of the lamb) – of the daily offering with two front hands to themselves or the two legs to themselves, in order that he should not act like the religious practices of the heathens, for such they would do when they performed slaughtering for idolatry (see Talmud Tamid 31b).",
+                "אלא מעקידין אותו – the hand with the foot, like the Binding of Isaac.",
+                "ראשו לדרום – it was slaughtered on the north side of the altar (see Leviticus 1:11) , according to the law of the burnt-offering, and he would turn its head to the south, and its face to the west, so that if it would sprinkle excrement, it would not be adjacent to the altar.",
+                "של שחר – the daily-offering sacrifice was slaughtered on the northwestern corner, because in the morning, the sun is in the east and shines opposite it to the west, and the Biblical verse states (Numbers 28:3): “as a regular burnt offering every day, two yearling lambs without blemish” corresponding to the day for the day (שנים ליום), meaning to say, corresponding to the sun, for the sun is called daylight.",
+                "ושל בין הערבים – that the sun is in the west and shines opposite the east, it was slaughtered on the northeastern corner.",
+                "בטבעת שניה – far from the altar, because the altar was high and would obscure everything. But Yohanan the High Priest established six orders of rings, in each order, four rings, for twenty-four priestly divisions, and they were established on the floor and made like a bow, and since they would not tie together the daily offering, as it is taught at the beginning of our chapter, they would bring in the neck of the animal in those rings at the time of the ritual slaughtering and would wedge in the head of the ring in the ground.",
+                "ונותן מזרחית צפונית – first. After he slaughtered the morning burnt-offering in the northwest corner, he would go to the eastern side and stand on the ground and sprinkle the blood in the utensil below from the SIKRA/red paint and place two gifts which are four, one which is like two on the northeastern corner, and he would go to the southwestern corner and place one which is like two on the southwestern corner."
+            ],
+            [
+                "לא היה שובר את הרגל – like the manner in which the slaughterers would do when they cut/sever the leg with the flesh that is upon it, but rather, they make an incision from under the knee and its surrounding parts that is sold with the head and they suspend it and flay the leg with the the rest of the animal. But surely it comes to tell us that the knee is included in the flying.",
+                "ערכובו (ham) – like the knee (the inner part of the knee).",
+                "מרק את ההפשט (stripped off the hide) – for behold it was not flayed other than to the breast and the hide was still attached to it.",
+                "נטל את הפדר – [forbidden] fat.",
+                "נותנו על בית השחיטה – this is the way of honor/respect of above (i.e., God), so that he would not see the soiling/staining of the blood from the ritual slaughtering.",
+                "והכרס מדיחין אותה – from the secretions/excrement that is within it, separately.",
+                "בבית המדיחין – a chamber that was in the Temple. But they would not rinse it with the rest of the innards, so that it would not become soiled.",
+                "שלשה פעמים – since the feces do not come out from them other than with pressure, because they are thin.",
+                "במיעוטה – at the very least. But if he wishes to supplement rinsing them more than three times, he increases it."
+            ],
+            [
+                "ואצבע הכבד (the lobe of the liver) – he would separate from the liver.",
+                "ולא היה מזיזה ממקומה – to the lobe of the liver from its place, for it was offered with the haunch and the tail, and the liver was with the right rib, and the lung with the throat/larynx with the wind-pipe and two ribs with it, as will be explained shortly.",
+                "דופן ימני – he cuts/severs near the spine/backbone, but he leaves two ribs above the spine/backbone and two ribs below the spine/backbone.",
+                "והרגל של ימין בשמאלו (the right hind-leg in his left hand) – and even though he brings limbs to the ramp of [Divine] Service, and [Divine] Service is invalidated on the left side, since it is not indispensable to atonement, it is permissible as is brought in [Tractate] Yoma.",
+                "ובית עורו לחוץ (and the flayed end outward) – the place where they flay the hide which is near the heads of he fingers.",
+                "בזך – It is the Aramaic translation of (Numbers 7:14): “one ladle” – one dish, vessel, censer.",
+                "השביעי בסולת – for the meal-offering of libations that is with the daily-offering",
+                "בחביתין – the meal-offering of cakes of the High Priest, half of it in the morning and half of it in the evening that is offered every day (see Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 1). But that they interrupted for cakes between the fine flour and the libations that are the needs of the daily-offering is because he name meal-offering is that both fine flour and cakes have the title of a meal-offering, for that reason both are explained together.",
+                "מחצי ולמטה במערבו – but not from the upper half of the ramp, in order that it would be recognized when one goes to the altar from when they return after the recitation of the Shema. But especially on weekdays, they would place the limbs of the daily-offering in the west, to the side of the Divine Presence, but on Sabbaths of the Additional Offering/Musaf, where the obligations of the day were in the west, the parts of the daily-offering were in the east, as is explained in the Tractate Sukkah, in Chapter [Five] of the Flute/החליל [51b – and Tractate Skekalim, Chapter 8, Mishnah 8].",
+                "לקרות את שמע – and all the rest of the blessings, as is brought further in the next chapter (Chapter 5, Mishnah 1)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר להם הממנונה וכו' – in the first chapter of [Tractate] Berakhot [11b], it is defined/explained that it is “Ahavah Rabbah”/”With great love.” But after the breaking forth of daylight and the shining of the sun, we recite [the blessing] “Yotzer Or”/”Who created light.” And the order of the blessings is not indispensable.",
+                "קראו עשרת הדברים – because they are the essence of the Torah. But it was by law that they would read them every day, even in the country (i.e., outside of the Temple/Jerusalem), but they (i.e., the Rabbis) abolished them because of the seditious talk of the sectarians/heretics who would say that only these alone were given at Sini and not the rest of the orah (see Tractate Berakhot 12a).",
+                "והם ברכו שלשה ברכות – And which are these three blessings? “Emet V’Yatziv”/”True and Enduring,” and the Divine Worship (see the seventeenth blessing of the weekday Amidah – which is also the fifth blessing of the Amidah for Sabbaths and Festivals), and the Blessing of the Priests through only the reading of the [Biblical] verses, but not the raising of the hands to pronounce the Priestly Blessing, other than after the offering up of the daily offering and the incense, as we have stated in this chapter (see Tractate Berakhot 11b in the Tosafot, s.v. וברכת כהנים), but today, they don’t make these blessings other than in order that the daily offering will be accepted with favor, and they do not take leave from the Shemoneh Esreh prayer with this.",
+                "מוסיפין ברכה אחד – when the division of duty of Priests and Levites that is departing says to the division of duty that is entering (see Talmud Berakhot 12a): “May He who caused His name to dwell in this house, let dwell among you love and brotherhood, peace and friendship,” for on every Sabbath day, one division of duty would enter for Divine Serveice and the past division of duty would leave."
+            ],
+            [
+                "חדשים לקטורת (those new to the preparation of incense] – whomever was not found worthy of/won in [offering the] incense all of his life, should come and take a lot. But they did not leave for someone had been found worthy once to repeat it, because it makes one wealthy, as it is written (Deuteronomy 33:10-11): “They shall offer You incense to savor [and whole-offerings on Your altar]. Bless, O LORD, his substance [and favor his undertakings],” therefore, they do not let a person repeat it/do it again in order that that everyone will become wealthy and blessed through",
+                "חדשים עם ישנים – because it states regarding the incense, the new [participants] specifically, it (i.e., the Mishnah) stated here, the new with the old, meaning to say, whomever won the lottery in other times and those who never won, should come and participate in the lottery.",
+                "הוא המעלה אותם לגבי מזבח – and there wasn’t a lottery here. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer ben Yaakov (which is “unusual,” since we know about him: משנתו קב ונקי/that his teaching is “only a little in quantity/ a Kab, but well-sifted” (see Tractate Eruvin 62b)."
+            ],
+            [
+                "מסרום לחזנים – those Kohanim who prepared themselves but did not win in the lottery, were wearing the priestly garments, would send them to the ministers, meaning the sextans that are engaged with the needs of the Temple in order that they can strip the holy clothing that is upon them.",
+                "ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסים בלבד – and they wear weekday clothing, and afterwards, remove the undergarments and leave all the priestly clothing and leave.",
+                "וכתוב עליהם תשמישי הכלים – the windows upon which there are the undergarment, is written upon them, “undergarments,” and those that are written upon them, “the priest’s undercoat,” is it is written on them “priest’s undercoat” and similarly for the “priest’s turban,” and the “belt.” But the order of the wearing of the clothing, the undergarments are first, to all of the rest of the rest of the holy garments, as it is written (Leviticus 6:3): “[The priest shall dress in linen raiment,] with the linen breeches next to his body,” so that there Is no thing that precedes the undergarments, and afterwards, the priest’s undercoat, and that he girds himself with a belt, and afterwards, he puts on the priest’s turban."
+            ],
+            [
+                "בזק – a small spoon.",
+                "מלא וגדוש קטורת – and it was within the large spoon. For if there wasn’t the large [spoon], since the small one was overflowing/heaped up, the incense would scatter to ground while he was walking. But with the large spoon alone, it was not sufficient, for it was honor towards above (i.e., Heaven) to empty from the overflowing spoon on the coals at the time of he offering [of the incense].",
+                "וכסוי היה לו – to the vessel/dish/cense",
+                "מטוטלת (pad or cushion made of cloth) – My Rabbis explained that it was similar to a ring that was a cover from above, and through it he would carry the cover and remove it from upon the small spoon. But in the Arukh it explains that a מטולטת is a piece of cloth, like מטולטת in the chapter [five of Tractate Shabbat, Mishnah 3]: “In What Does an Animal Go Out [on the Sabbath],” that the camel should not be taken out [on the Sabbath] with a pad on its back, that was placed upon the cover of the dish/vessel, like a scarf for beauty."
+            ],
+            [
+                "מי שזכה במכתה (he who won the right to the ashes with the coal-pan)- to bring the coals to the golden altar. And there was no lottery in this, but whomever won with the incense through the lottery states to that person who is with him, “you merit with me in the coal-pan” (see Tractate Yoma 25b – that according to Rabbi Yehuda, there was no lottery with the coal-pan, but that the person to the right of the winner of the incense was asked to join him).",
+                "וחתה (and took the coals out with a pan) -from the thoroughly lighted coals in the center (see Tracate Tamid, Chapter 1, Mishnah 4) we don’t read here, for they are close to the ashes, for on the contrary, those coals that were thick and burning he would take out with a pan.",
+                "ןעירן בשל זהב (and he emptied them out into the [firepan] of gold) – but he would not take the coals out with the golden pan, in order that the it would not be ruined, for the Torah had compassion on the money of the Israelites.",
+                "נתפזר ממנו כקב גחלים – for he would take the coals out with the silver pan of four Kabs and empty them into that (i.e., the pan) of gold which is three. , and in order that that he would bring it full, he would empty it at the end, tand this is the manner of cleansing of above.",
+                "מכבדן לאמה – to the water channel that was in the Temple courtyard, so that the Kohanim would not scalded.",
+                "ובשבת – that it is prohibited to put out the flame.",
+                "כופה עליהן פסכתר (cover them with a large pot) – one large utensil. The Aramaic translation of its pots isפסכתרוותיה /its large vessels/pots.",
+                "לתך – one-half of Kor, fifteen Se’ah, and the Kor is thirty Se’ah.",
+                "שתי שרשרות היו בה – on the large pot. One from this sides and one from the other side, because through it they lower the ashes from above the altar, as we said nearby, and when they lower it full of ashes through the ground of the ramp which is slanted, one Kohen in front of him pulls it with the chain and one Kohen who was above from the large pot and grabs hold of the chin that is before him, so that it will not roll on the slope of the ramb.",
+                "ועל הרץ – that is found in the Temple courtyard on the Sabbath, we cover it with a large pot in order that the Kohanim will not be defiled with it. We are not able to remove it from there on the Sabbath, for on such an act as being out of harmony with the celebration of the Sabbath, they (i.e., the Rabbis) decreed, and even in the Temple. But especially, when it is found in the Temple courtyard, but if it ws found in the large hall of the golden altar or in the hall/porch leading to the interior of the Tempole, we remove it immediately, and even on the Sabbath day."
+            ],
+            [
+                "מגריפה (a sort of tympanum)- a large utensil that they would throw in order to produce a sound, and the sound that came out from it is used for three things that will be explained further on.",
+                "כהן השומע קולה – if he wasn’t in the Temple courtyard.",
+                "רץ ובא – to prostrate/worship with his Kohanim brethren.",
+                "וראש המעמד (head of the priestly watch) – when he would hear the sound of the tympanum.",
+                "היה מעמיד את הטמאים – of that priestly division who were not appropriate for [Divine] Service.",
+                "בשערי המזרח – there are those who say in order to embarrass them and to inform that because of nocturnal defilement he is prevented from Service, in order that he should be careful another time. And there are those who state because of the suspicion, that they should not suspect him that for his labor he went and was prevented from Service, but they knew that because of an accidental defilement of a reptile or another matter he was prevented from [Divine] service. But Maimonides wrote that those with leprosy whose leprosy was already purified, he would place them at the Eastern Gate, in order that they would be ready to be designated to sprinkle upon them the blood of the guilt-offering"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "החלו – those who won the spoon of the incense and the coal pan of the coals to ascend on the steps of the hall leading to the interior of the Temple, for there were twelve steps to the hall. But in front of them, they would go first [to ascend]: whomever won the cleansing of the inner altar in order to to take the basket that was placed there, after it was needed to place the ashes near the eastern altar like the Menorah, he would wait until after the sprinkling of the daily offering, for the person who won the cleansing of the Menorah/candelabrum would make the preparations of the two lamps/candles/lights and finish the completion of the cleansing of the Menorah, and then both of them would remove – this one the basket and that one the oil vessel (in the shape of a large wine cup) and they would pour the ashes in one place near the altar eastward.",
+                "והשתחוה ויצא – for now the Mitzvah had been completed.",
+                "מצאו שכבה – as for example, after Shimon the Righteous had died, there was no miracle, whether it (i.e., the lamp) went out now after the slaughtering of the daily offering, or whether they found that it had gone out prior to the slaughtering of the daily offering, and they kindled, as we stated above in the first “The Superintendent said to them” (Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 9), even though that now they found that it was still burning/flickering, since there was no miracle existing, they would put it out and clean its ashes in order to finish the preparation of the two lamps/candles/lights together.",
+                "ומדליקו מעל מזבח העולה – for they would not kindle the western lamp/candle/light ever other than from the fire of the altar of the burnt offering, as it is written (Leviticus 6:6): “A perpetual fire shall be kept burning on the altar [not to go out],” and it is written (Leviticus 24:2): “for kindling lamps regularly”, above the outer altar it was kindled.",
+                "ממעלה שניה – of three steps that were before the Menorah/candelabrum.",
+                "והשתחוה ויצא – for his Mitzvah was completed."
+            ],
+            [
+                "צבר את הגחלים – that were in the coal-pan.",
+                "על גבי המזבח – of the incense.",
+                "ורדדן בשולי המחתה (he flattened – the heap of coals – with the bottom of the coal-pan) – in order that the incense would not fall from on top of the coals, therefore, he would spread [the glowing coals] and stretch them so that they would not be sloping/slanting this way or that. The Aramaic translation of וירקעו/he spread is ורדידו/flatten, stamp, beat. And he would offer it on the golden altar, but not within the coal-pan. But the incense of Yom Kippur, he would place the cals within the coal-pan, and upon it he would offer it, for there is no flattening/stamping of the coals on Yom Kippur."
+            ],
+            [
+                "ונותנו – into the spoon.",
+                "לאוהבו – that came with him to the hall containing the golden altar for this this purpose. If there scattered from incense that was in the dish/vessel into the pan/censer, because the censer/dish was full and overflowing, and sometimes, it would fall from him into the pan/censer, he would give the incense to his friend/fellow when it had scattered into the palm of the handfuls of the person offering the incense.",
+                "ומלמדין אותו – because he had never offered incense before, as is taught in the Mishnah above (see Tractate Tamid, Chapter 5, Mishnah 2): “Those who are new [to the preparation of] the incense, come and cast lots,” therefore, they had to teach him.",
+                "שלא תתחיל לפניך לפניך שלא תכוה – he would pour the incense on the coals on the western side far from him, and when it would scatter to his side, he would heap it up, as we have stated in [Tractate] Yoma [49b] so that its smoke would delay in coming, and this is the honor/glory that he would tarry/delay during the [Divine] Service. And he would heap up and make a pile on the western side, and when he would come to drag the incense that is adjacent/near him, he would pile it up to the western side far from him, and he wouldn’t be burned from the incense that would be bunrf. Bu if he had made the pile in front of him, when he gathered the incense that had scattered outside of him and he brought it near him, it would be that his arm would be singed/burned by the gathering of the incense that is burning in front of him. That is what is taught in the Baraitha in the chapter [five of Tractate Yoma], “They brought out for him” [at the bottom of 52b] that he would gather in front of him which is outside of him.",
+                "התחיל מרדד ויוצא (he flattened the heap of coals and went out) – meaning to say, immediately that he flattened the incense on top of the coals, he went out.",
+                "פרשו העם – all of the Kohanim depart from between the hall with the golden altar and the Altar at the time of the offering of the incense, as it is written (Leviticus 16:17): “When he goes in to make expiation in the Shrine, no one else shall be in the Tent of Meeting [until he comes out],” all atonement is made holy, no person shall be in the Tent of Meeting, therefore, whether at the time of the incense, whether at the time of the giving of the blood of the bullock of the anointed Priest or the bull for an unwitting communal sin and the goats of idolatry, the Kohanim would leave from the area between the Entrance hall and the altar. But at the time of the offering of the incense of Yom Kippur, they would not leave other than from the hall containing the golden altar, because the incense of Yom Kippur was not outside in the hall of the golden altar on the golden altar, but rather in the innermost section in the house of the Holy of Holies, therefore, there is no need that they should leave from between the Entrance hall and the altar, other than from the hall of the golden altar alone."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בזמן שכהן גדול נכנס להשתוות – in the great room with the golden altar, but we don’t call it coming in without need.",
+                "באבנים טובות – that are the shoulders of the Ephod.",
+                "הגביה לו את הפרוכת – that is hanging/suspended from the opening of the hall [leading to the interior of the Temple], for there weren’t doors at the opening of the hall, like the other openings in the Temple, obut rather only a curtain."
+            ],
+            [
+                "באו ועמדו – for after they blessed and read and did their Divine Service that is stated above, they came to the Ascent/steps in the front of the Temple Hall.",
+                "עמדו הראשונים – these are the five Kohanim that had the utensils in their hands.",
+                "וברכו את העם ברכה אחת – and theses are the three verses of the Priestly Blessing (Numbers 6:24-26), “May the LORD bless you and keep you;” ”May the LORD deal kindly with you and graciously with you;” “May the LORD bestow His favor upon you and grant you peace.” But we call it one blessing because they would not answer Amen after tehm between each verse in the manner that they do outside of the Temple/Jerusalem.",
+                "את השם ככתבו – with a Yud, Heh, etc.",
+                "ובמדינה בכינויו – with an Aleph, Daleth, etc. for we don’t mention God’s name as it is written other than in the Temple alone, as it states (Exodus 20:21): “in every place where I cause My name to be mentioned I will come to you and bless you.” They (i.e., the Rabbis) invert the order in which it is written and expound upon it: In every place where I will come to you and bless you – which is the Temple, there I will mention My name.",
+                "כנגד כתפותיהם – because they require the raising of their palms, as it is written (Leviticus 9:22): “Aaron lifted his hands toward the people and blessed them,” and it is written (Deuteronomy 18:5): “[For the LORD your God has chosen] him and his descendants, [out of all your tribes, to be in attendance for service in the name of the LORD] for all time;” just as it is he regarding the lifting of the palms, even his descendants (literally, “his sons,) for all time.",
+                "ובמקדש – when they bless the people with God’s ineffable Name, and the Divine Presence is above the second joints of their fingers, they raise their hands above from their heads.",
+                "שאין מגביה את ידו למעלה מן הציץ – because the name of God is written on it.",
+                "רבי יהודה אומר כו' – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see also Tractate Sotah, Chapter 7, Mishnah 6, where the latter sections this Mishnah is also repeated)."
+            ],
+            [
+                "בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר – that he offers incenses any time that he wants, and takes a portion when he wishes.",
+                "למחצית הכבש – and he had tired a bit.",
+                "וסמך עליו – because of the honor/prestige of the High Priest that his offering of the incense would be regarded as more important than the rest of the Kohanim.",
+                "וזרקן – as we have expounded [on the verse] (Deuteronomy 12:27): “You shall offer your burnt offerings, both the flesh and the blood, [on the altar of the LORD your God; and of your other sacrifices, the blood shall be poured out on the altar of the LORD your God, and you sall eat the flesh],” just as the blood is sprinkled, so too the flesh is sprinkled (see Tractate Pesahim 47a).",
+                "נשמט השני והלך לו – but the first [priest] remains there to receive the limbs from those who stretch forth their hands and to give them to the High Priest.",
+                "בא לו להקיף את המזבח – the High Priest who was at the top of the ramp when he was in the south, walks around [in a circuit] in a rightward direction, for all of the turns that you make [in the Temple] must be towards the right (see Tractate Yoma 58b -and see also Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 3, in terms of the order of the turns made), therefore, he would walk to the southeast and from there to the northeast, until he reaches the southwest, the place of the perforations/holes where the wine and the water that they perform the libations descend in them and from there go to the pits by the side of the altar in to which the remainder of the libations was poured which are the foundations, and there, the one Kohen stands and hands to him the wine for the libations, but the High Priest does not carry the wine with him, lest the wine become spoiled in the smoke of the pile of wood on the altar in the Temple when he walks around the altar, and while he is walking around, he turns [a piece of flesh on the altar] with a hook, that is, he drips limbs that were not consumed on the altar.",
+                "But the rest of the Kohanim that perform the libations of the wine, walk going to the left from he ramp to the southwestern [corner] which is close to the ramp, as is taught in the Mishnah in Tractate Zevakhim, in the Chapter, “The Holy of Holies” (Chapter Six, Mishnah 3), “All of those who ascend the altar go up on the right (i.e. east) side and make a circuit and go down on the left, except for the one who does who goes up for these three things,” libations of the wine and the water and the burnt offering of the bird. The wine and the water so that they won’t be affected by the smoke. And the burnt offering of the bird also, so that it would not die in the smoke. But the High Priest that is similar to a member of the household, he has permission to go as he desires, what the rest of the priests are not allowed to do, and he also has permission to turn a piece of flesh with a hook without a lottery, he has to go around the altar in order to walk in a rightward direction.",
+                "והסגן עומד על הקרן (the prefect/assistant stands on the corner) – near the High Priest who comes to offer libations.",
+                "והסודרים בידו – to wave when the Kohen offers the libation. In order that the Levites will know, and that they will speak/break out through song, and Ben Arza know and he knocked/struck the cymbal, as it states nearby.",
+                "על שלחן החלבים – two tables were in the western side of he ramp, one table of silver, where they put the Temple utensils, and one table of marble, where they put the limbs, and it is called, the table of the fats.",
+                "בן ארזא – the nae of a person that strikes the cymbal, TZIMBAL in the foreign language."
+            ],
+            [
+                "בראשון לה' הארץ ומלואה – because it is the first [thing] in the act of Creation.",
+                "בשני גדול ה' – for on it (i.e., the second day of Creation), the waters were divided and he firmament was placed between the [upper] waters and the lower [waters].",
+                "בשלישי אלהים נצב בעדת אל – for on it (i.e., the third day of Creation), the dry land appears that upon it, the judges stand to administer justice.",
+                "ברביעי אל נקמות – for on it (i.e., the fourth day of Creation), the son, and the moon and the stars were created that God, in the future, will be avenged from those who worship them.",
+                "בחמישי הרנינו לאלהים עזנו – for on it (i.e., the fifth day of Creation), the living creatures were created that He who sees them (i.e., God) sing and praise to its Creator.",
+                "בששי ה' מלך – for on it (i.e., the sixth day of Creation) the Creation was completed and on it, man was created who recognizes the Kingship of His Creator.",
+                "מנוחה לחי העולמים – this Tanna/teacher holds like the one who stated that for six thousand years, there will be a world and one will be destroyed, and on account that in the seventh millennium, there won’t be anything but the Holy One, blessed be He, as it states (Isaiah 2:11): “None but the LORD shall be Exalted in that day,” therefore on Shabbat, we recite (Psalm 92): “A psalm. A song; for the sabbath day,” for the seventh millennium, as one day of the Holy One, blessed be He is one thousand years [for us]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Tamid/English/merged.json

@@ -0,0 +1,318 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Tamid",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Tamid",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש – because of the honor, and it is greatness to the Temple that it should not be without guards/watchmen, and three places we derive as it is written (Numbers 3:38): “Those who were to camp before the Tabernacle, in front, before the Tent of Meeting, on the east – were Moses and Aaron and his sons, attending to the duties of the sanctuary, as a duty on behalf of the Israelites...],” those who guard from one watch to another, which is a hint to three divisions of duty for priests [and Levites] in three places, but just as we find in the Tabernacle that the Kohanim, Aaron and his sons were guarding in it in three places, even so too in the Temple.",
+                "בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות – [According to the Jerusalem Talmud, Tractate Yoma, Chapter 1, Halakhah 5, the chamber of the House of Avtinas (see also Tractate Shekalim, Chapter 5, Mishnah 1 and Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 5 concerning facts about this clan) was in the southern part of the Temple courtyard by the side of the Water Gate – which was the gate where they would enter on the holiday of Sukkot with a flask of water that was drawn from the Shiloah spring fo the libations on the altar, but according to the Talmud, Tractate Yoma 19a, there were doubts as to where this chamber was – in the south or in the north, which is the preference of this commentary to the Mishnah] – that were built on the side of the gates of the Temple courtyard.",
+                "והרובין (young priests, or possibly “archers”) – children; the Aramaic Targum/translation is רביא /child. Another explanation: הרובין/ those who shoot arrows with bows, from the language of {Genesis 21:20): “[God was with the boy (i.e., Ishmael) and he grew up; he dwelt in the wildeness] and became a bowman.”",
+                "בית המוקד כפה – there was nothing over the bulding of the House of the Hearth other than a [round] arch, AREUVLETU in the foreign language, made m the earth.",
+                "והיה מוקף רובדים של אבן (was surrounded with stone pavements) – colonnades/porticos surrounding, [made] of hewn stones that were sunk in the wall and came out from the wall into the House of the Hearth/בית המוקד – to the side of the ground, and on top of them were other stones, shorter than them that also came out from the wall. And they were similar to steps one on top of the other.",
+                "וזקני בית אב – the division for duty of priests and Levites/guard that was divided into seven priest’s divisions corresponding to the days of the week, each one serves on his day, and the elders of the priest’s division of that day would sleep there on those paved level spaces between steps in the Temple hall.",
+                "ופרחי כהונה (fledgling priests) – young boys whose hair begins to sprout, and they were guards.",
+                "כסתו – the language of pillows and cushions.",
+                "איש כסתו בארץ – there were not able to lie down there on the beds but rather on the ground in the manner of those who guard the courtyards of the kings.",
+                "ומניחים אותן תחת ראשיהן – corresponding to their heads, but not actually under their heads, because there are the clothes of the Kohen that have in them Kilayim/mixture of linen and wool, as for example, the belt, and it is not permitted to use them other than at the time of [Divine] service.",
+                "ומתכסים בכסות עצמן – in weekday clothing.",
+                "במסבה (winding staircase)- in a cavity/cave that goes underneath the Temple, for the cavity was underneath the Sanctuary, and the entire Sanctuary is called בירה /the chosen Divine residence/the Temple, as it is written (I Chronicles 29:19 – the verse is slightly misquoted by Rabbi Obadiah of Bertinoro in the printed editions: He writes: אל הבירה אשר הכינותי – whereas the correct quote is:לבנות הבירה אשר הכינותי ): “and to build this temple for which I have made provision.” But because he was one to whom a nocturnal emission/pollution had occurred, he would not walk on the path of the Temple courtyard, but rather on he path of the cavities/caves, for he holds that these cavities were not sanctified.",
+                "והנרות היו דולקים – in the cavity/cave from this side and that side.",
+                "ומדורה היה שם – hat the Kohen would warm himself in it after he immersed [in a ritual bath].",
+                "וזה היה כבודו – that no person who enter in it ever all the while that his fellow was there.",
+                "מצאו נעול �� this is his sign that there is a person there, and he would not enter.",
+                "נסתפג – wiped off the water that was on his skin.",
+                "בא וישב לו – in the house of the Hearth.",
+                "עד שהשערים נפתחים – he would leave and go outside, because one who has immersed [in a Mikveh] must wait for sunset to be perfectly clean – see Leviticus 22:7) is sent off outside of the Temple courtyard, as we stated in these matters that every person who had a flux, including one with a nocturnal emission."
+            ],
+            [
+                "לתרום את המזבח – the removal of the ashes from the Altar (see Leviticus 6:3).",
+                "משכים וטובל – for no person enters the Temple courtyard to perform Divine service, even if he is ritually pure, until he immerses [in a ritual bath].",
+                "וכי באיזו שעה הממונה בא (superintendent/deputy/officer) -meaning to say, is there a fixed time for the coming of the superintendent/officer, for it is stated that he (i.e., the Kohen) would get up early and immerse [in a ritual bath] prior to the arrival of the superintendent, but rather, definitely there was no fixed time for his arrival, for all of the times were not equal, for sometimes he would come from the crowing of the cock (see Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 8), etc., but therefore, whomever wanted to remove the ashes would wake up whenever he could, and afterwards, the superintendent would come and he would knock on them, to those who were in the House of the Hearth, and they would open it for him.",
+                "מקריאת הגבר – there are those who interpret It as the calling of the rooster, and there are those who interpret that [an individual] would customarily call [to the Kohanim] near the rising of the sun [saying: “Arise Kohanim to your Divine service”].",
+                "מי שטבל יבוא ויפיס (see Tractate Yoma, Chapter 2, Mishnah 1) – all of those to whom they would give a white [slip of paper] to remove the ashes from the Altar, would immerse prior to the superintendent’s coming and afterwards they would take a lottery between them, and the one to which the lottery comes (i.e., the one who wins) goes up and removes the ashes. And the order of the lottery and its actions is explained in Tractate Yoma, Chapter 2."
+            ],
+            [
+                "פשפש (wicket) – small opening that is within the body of the lare opening, and through it they wouold enter from the House of the Hearth to the Temple courtyard.",
+                "אלו – they would walk in the parlor/covered place in front of the house in the Temple courtyard in the eastern direction. For the parlors/recesses were around the Temple courtyard from the inside, with pillars going out beyond the walls of the Temple courtyard, and from the pillars until the walls of the Temple courtyard, there was overhanging boughs/twigs on top of them and they are called in the foreign language PRITIKAN (i.e., Porticos), and from the pillars towards the outside it was without overhanging boughs/twigs, and he Altar was in a place without overhanging boughs. And they were divided into two divisions/parties, in order that they would check and see all of the sacred vessels, that all of them will be in their places in peace. And they would walk on the parlors that were made in the northern direction, these walk on it on the eastern half and those walk on it on the half of he western side until they come in contact with each other in the place where they make the cakes of the meal of offering of the High Priest, who would bring each day half of it in the morning and half of It in the evening (see Leviticus 6:13-14 and Tractate Menahot, Chapter 4, Mishnah 5), and this was near the Nicanor Gate, and there they would say “Shalom” to each other, everything is “peace/Shalom,” meaning to say, we found all of the utensils in peace and no utensil was missing."
+            ],
+            [
+                "הזהר של תגע בכלי – in the coal-pan which is a sacred vessel, for a person is not permitted to draw close to the Altar nor to any [Divine] Service until he sanctifies his hands and his feet.",
+                "במקצוע (corner) – in the corner-piece.",
+                "בן קטין – this was the name of the High Priest who made the wheel work (a machine for sinking the wash basin (the laver for the Kohanim in the Temple courtyard) into the well (see Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 10 and Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 8). It was a revolving wheel that through it the wash basin was sunk into the cistern, so that their waters would not be invalidated/unfit for use by being kept overnight, because anything that was sanctified in a sacred vessel is invalidated/unfit for use by being kept overnight, but when the wash basin was sunk into the cistern, its waters were not invalidated. But Maimonides states, that the wheel work which is a utensil surrounding the wash basin, that was not sanctified in the Temple vessel, and there they would leave the water at night in order that it not become sanctified and would be invalidated overnight.",
+                "מהאכלות הפנימיות (the thoroughly lighted coals in the center) – the coals that are in the center of the fire that were well consumed/burned up to be ashes.",
+                "צבר את הגחלים על גבי הרצפה (he heaped up the cinders on the pavement) – because it is written (Leviticus 6:3): \"ושמו\" /”[and he shall take up the ashes to which the ffire has reduced the burnt offering on the altar] and place them beside the altar,” and we expound [Tractate Temurah 34a], “and place them” – all of it, and “place them” – so that it should not scatter."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ראוהו אחיו – to him that removed the ashes on the altar.",
+                "שירד – from the a;tar amd [it the coals on the eastern side.",
+                "והם רצו וכו' וקדשו ידיהם ורגליהם – in order to perform the Divine Service.",
+                "סונקים (press them) – remove them, from the language of shaking and moving about. And similarly, like a stuffed goat {Tractate Pesahim 3b], a goat that is tired as a result of the shaking and the goring that they gore one another, even here, they stuff/choke from the movements and they turn them over in the water pipes to the sides of the altar.",
+                "בסובב על הכבש (on the circuit by the ramp) – meaning to say on the ramp, that is opposite the circuit (i.e., a sort of gallery around the altar for the Kohen to walk on)."
+            ],
+            [
+                "החלו מעלין באפר – afer they had piled up [the ato th sides or to surround the limbs and fat-pieces that had not been consumed, they would pull the ashes with trowels that were in their hands and bring them up to the pile (i.e., the place on the altar where the ashes were piled up, like a kind of large pile of ashes that was in the center of the altar heaped up and made like an apple.",
+                "פעמים עליו בשלש מאות כור – an exaggeration is taught, for never did they leave three hundred Kor to be upon it.",
+                "וברגלים לא היו מדשנים אותו – they would not removethe ashes outside, even thogh it was a great deal on the altar.",
+                "מפני שהוא נוי למזבח – so that it would appear that there were man sacrifices on the altar.",
+                "מימיו לא נתעצל – meaning to say, that which was so many ashes, not on account of the laziness of the Kohanim, but rather as an ornament and to demonstrate that many sacrifices were offeed on the altar."
+            ],
+            [
+                "מעלין בגזרין (heaping up pieces of wood) – two long and planed wood they would put into the length of the pile of wood in the altar, as it is written (Leviticus 6:5): “every morning the priest shall feed wood to it,” which teaches that it requires two pieces of wood (e.g., the word עצים – in the verse is in the plural).",
+                "וכי כל העצים כשרים למערכה – as it is taught (in this Mishnah): “they began heaping up pieces of wood” plainly/undefined, and it doesn’t explain from what species of tree were these pieces of wood. And it responds, affirmatively, meaning to say, that everything is valid except for olives and [grape] vines, which ae prohibited because of the cultivation of the land of Israel because they are laden with fruit/produce. But there are those who state the reason because they ae made into ashes immediately.",
+                "מורביות (boughs) – branches of fig-trees, and especially bad fig-trees, that don’t produce fruit.",
+                "עץ שמן – that makes the oil of the balsam tree. But I heard that it is a tree that they call PINO in the foreign language, and TZINUBOR in Arabic. But even though it is an eatable tree, there is no need like that of the vine and the olive, therefore, they did not forbid it because of the of the settlement of the land of Israel, in the manner that they forbade the vine and the olive."
+            ],
+            [
+                "מערכה גדולה – because there is another pile of wood on the altar in the Temple, they called this the large pile of wood. There were three piles of wood on the altar every day, the first was the large pile of wood where they would burn on it the daily [morning] offering/תמיד; and the second was a lesser pile than it which was called the pile of wood of the incense, that they take from it coals with a coal-pan for the incense which they offer in the morning and at twilight, and third is not used a all other than for the establishment of the fire, as it is written (Leviticus 6:5): “The fire on the altar shall be kept burning, [not to go out],” this is the pile for the establishment of the fire.",
+                "וחזיתה מזרחה – its appearance which is the opening and the window of he pile of wood on the altar, to the eastern side of the altar.",
+                "וראשי גזירין – the insides were long until they would touch the “apple”/place on the altar where the ashes were piled up.",
+                "את האליתא (wood of the fig tree, used as kindling wood on the altar) – they insert dried branches/twigs used for fuel and thin chips between the big pieces to kindle the fire. And the word אליתא is the language of tail/fat-tail, named for the tails of the fire-brands."
+            ],
+            [
+                "בררו משם – from between the place of he wood.",
+                "בעומד חמש סאים (an amount of five Seah of cinders) – in that pile on the altar of incense like five Seah of burning coals, that from them he would take coals out with a pan (see Tractate Yoma, Chapter 4, Mishnah 4) for the needs of the incense.",
+                "בעומד – like by mere estimate/sight (באומד).",
+                "ובשבת בעומד שמונה סאים – because they need more burning coal for the two dishes/censers of frankincense of the show-bread [on the table of the Sanctuary], that they would offer up as incense from one Shabbat to the next.",
+                "מחזירין אותן למערכה – and they would be burned there on the sides of the large pile of wood on the altar.",
+                "ובאו להם ללשכת הגזית – to perform the lotteries."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר להם הממונה בואו והפיסו – take an allotment [by counting out a certain number on the raised fingers of those among whom a decision is to be made]. This is the lottery that is explained in chapter 2 of [Tractate] Yoma [Mishnah 2].",
+                "מי שוחט – even though ritual slaughtering is ritually permitted by a non-Kohen (literally, “foreigner”), for it is the beginning of the Divine Service of the daily offering and is beloved to them, for if they don’t take an allotment, they will come to quarrel about it and they will come to danger (i.e., loss of life).",
+                "מי זורק – who receives the blood, he is the one who sprinkles, for the essence of the sacrifice is the sprinkling, and for that reason, it (i.e., the Mishnah) took it.",
+                "מי מדשן מזבח הפנימי – the person who clears the ashes from the inner court is he one who offers the incense. And since the removal of the ashes is the beginning of the Divine Service of incense, it (i.e., the Mishnah) took it. And similarly, the removal of ashes from the Menorah/candelabrum is the beginning of the kindling [of the Menorah]. And the removal of the ashes of the inner altar and the Menorah would precede the slaughtering of the daily offering. But that it (i.e., the Mishnah) mentions in the order of the allotment – the slaughtering and sprinkling at the opening clause is beause they are the essence of the Divine Service.",
+                "העוקץ – the tail.",
+                "החזה – all [the permitted fat] that sees the ground.",
+                "והגרה – the place where it ruminates/chews the cud, is [in] the neck, and through it, the windpipe is attached with the liver and the heart.",
+                "זכה מי שזכה – he who won the allotment sprinkles the blood and the one nearest him slaughters. But even though the slaughtering precedes the reception of the blood, nevertheless, because the Divine Service of the sprinkling is greater than the slaughtering, for the slaughtering is ritually permitted by a non-Kohen (literally, “foreigner”), which is not the case regarding the sprinkling, therefore, the one who is first found worthy (i.e., “the winner”), when the allotment arrives to him in sprinkling, and he second nearest him in slaughtering, and the third who removes the ashes from inner altaer and offers the incense, and the fourth removes the ashes of he candelabrum and kindles the lights, and the fifth raises up the head and leg for the lamb, and the sixth the two hands, and the seventh, the tail, which are the tail and the foot, and eighth is the breast and the chewing of the cud/ruminant, and the ninth – the two walls, and the tenth, the insides, and the eleventh, the fine flour of the meal offering of the libations, which is offered with the daily offering, and the twelfth are the sort of cakes of the High Priest, and the thirteenth is the wine of libations. All of these thirteen Kohanim leave with one allotment that is described in chapter two of Tractate Yoma (Mishnah 2)."
+            ],
+            [
+                "צאו וראו – on the high place that they had in the Temple.",
+                "זמן השחיטה – for ritual slaughtering is disqualified at night, as it states (Leviticus 19:6): “It shall be eaten on the day/ביום that you sacrifice it, [or on the day following],”",
+                "ברקאי – the morning light shines and has broken through from end to end.",
+                "האיר פני כל המזרח (the whole eastern horizon is light) – that he would not say anything until the entire eastern horizon is lightm, for it is not enough tha it is light only like a point, and the Halakha is according to Mattia ben Shmuel.",
+                "עד שיהא בחברון – those who are standing below ask him, has the light reached Hebron? And he answers, “yes,” And in order to mention the merit of the forefathers that are buried in Hebron we say this."
+            ],
+            [
+                "משלכת הטלאים – the chamber/office where the lambs of the daily offering/תמיד were.",
+                "לשכת החותמות – of those who take fine flour for meal offering and wine for libations, for they would go near the superintendent appointed over the seals and give him the money according to the libations that he requires, and he gives him a seal and he brings the seal to the superintendent over the libations and he receives from him libations. And the chamber that the superintendent sits in is called the chamber of the seals. And in Tractate Shekalim (see Chapter 5, Mishnah 3), it explains that there four seals in the Temple and it was written on them: “calf, ram, kid and sinner” When he brings the seal that is written on it, “calf,” it is known that he gave money for the libations of a bull. [When he brings the seal that is written on it] “ram,” it is known that he gave money for the libations of a ram, for the Aramaic translation of a ram is דכרא /male of the flock (ram). [When he brings the seal that is written on it], “kid,” it is known that he brought the money for the libations of a lamb. [When he brings the seal that is written on it], “sinner,” it is known that he brought the money for the libations for a leper.",
+                "לשכת בית המוקד – on account of the fire that is always burning there."
+            ],
+            [
+                "תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב – it is not explained why it was necessary for the number of these utensils. But in the Jerusalem Talmud in the Tractate Hagigah, they said that it corresponds to the ninety-three mentionings [of the Divine Name] in the prophecies of Haggai, Zechariah and Malachi.",
+                "השקו את התמיד – [they gave the lamb to be slaughtered as the daily offering water] near the time of its slaughtering, in order that its hide will be straightened out/become flat nicely.",
+                "בכוס של זהב – there are those who state that an exaggeration was taught, for it (i.e, the cup that the lamb drank from) was not made of of gold, but of a fine copper that like gold, and there are those who stated that it was a cup actually of gold, for there is no poverty in the place of wealthy splendor.[to demonstrate the greatness and honor attributed to the place].",
+                "אע\"פ שמבוקר – the daily offering requires inspection from physical defect four times prior to its slaughter, simila to the Passover lamb."
+            ],
+            [
+                "לצפונו 'ל מזבח – for the daily offering is a burnt offering and the burnt offering requires [offering] in the north.",
+                "שמונה עמודים ממסים – low columns of stone [that are small].",
+                "ורביעית של ארז – square pieces of cedar were on the columns.",
+                "אונליות (hooks) – similar to hooks; ANTZINISH in the foreign language.",
+                "ושלשה סדרים (three rows) – of hooks, it was this one above that one in all the pieces of the tree, to suspend/hang large animal or a small one.",
+                "על שלחנות של שיש שבין העמודים – for on them they would rinse the insides and it was possible to make them out of gold, for there is no poverty in the place of wealth/splendor, but they did not make them of anything other than marble because the gold shakes and smells bad, but the marble is cold and cools off and preserves it so that it does nor become putrid."
+            ],
+            [
+                "הטני – it is the language of (Deuteronomy 26:2): “[you shall take some of every first fruit of he soil, which you harvest from the land that the LORD your God is giving you], put in a basket.” It is similar to a basket but its mouth is wide.",
+                "והכוז (oil vessel – in the shape of a large wine cup) – a ladle; in the Arabic language they call it ALCUZ.",
+                "שני מפתחות – to open two locks that are on the northern wicket.",
+                "תרקב (three kabs, a dry measure) – a utensil that holds three kabim, and the language of “tarkav,” is two [kabim] and a kab, and it was similar to a tarkav, but it didn’t hold other than two kabs and a half, and it was of gold.",
+                "אחד יורד לאמת ה��חי – the northern wicket as is taught in the Mishnah further on (see Mishnah 7): “He came to the northern wicket/door.” It had wo locks, the one was below, inside at the bottom of the opening, and the Kohen that wanted to enter, would put in his forearm into the hole in the wall until his armpit and open it with his hand through the inside, and the other [lock], he opens with a key immediately without effort like all the other openings.",
+                "כיון (directly) – like [Tractate Pesahim 37a – Bartenura, at least as published in the standard יכין ובועז edition of the Mishnah, states that this quote is on Pesahim 37b]: “he may form the dough in a mould and attach it to the cake directly” (i.e., well-fitting without loss of time), meaning to say, quickly without trouble."
+            ],
+            [
+                "ושני פשפשין היו לו לשער הגדול – this is the gate of the Temple/the hall containing the golden altar. And it had doors at the beginning of the beams of the wall that was six cubits thick, and other doors at the end of its beams towards the inside. These two wickets/doors had two small openings, one from the right of the large gate and one from its left, a bit distant from the gate. On that which was in the south, it is written (Ezekiel 44:2): “This gate is to be kept shut and is not to be opened” refers to the future, and from something undefined such it was in the Jerusalem Temple, but the wicket that is in the north, he would open it through a hole near it where one inserts his hand until the armpit and bends his hand inside, and through another lock that is there, it is opened immediately without effort.",
+                "ופותח הפשפש ונכנס משם לתא (to the cell/compartment back of the Holy of Holies) – and it is one chamber open to the hall containing the golden altar.",
+                "ומן התא נכנס להיכל – and he goes in the cavity of the hall containing the golden altar until the large gate that is at the end of the beams of the wall from the inside and opens it and he comes to the second gate and stands inside and opens it.",
+                "נגר (door-bolt, pin fitting into sockets top and bottom) – a bolt that breaks through from one end of the door to the [other] end of the door. Another explanation, the נגר is a peg/nail (i.e., something fastened) that is wedged in in the back of the door in an incision in the lintel/door-sill.",
+                "ואת הפותחות – the locks and the enclosures."
+            ],
+            [
+                "מיריחו היו שומעים קול שע הגדול – and from Jerusalem until Jericho is ten Parsangs (see Tractate Yoma 39b) [equivalent to approximately twenty-five kilometers].",
+                "מגריפה (the name of a musical instrument in the Temple) – a species of musical instrument that was in the Temple, having ten holes, each one of them producing one kindred kinds of music, and its sound could be heard from afar.",
+                "בן קטין (he appears also in Tractate Tamid, Chapter 1, Mishnah 4) – the name of a man ho was a High Priest, ad he made a wheel-work for the wash-basin to sink it into the well/cistern, so that there its waters would not become unfit for use by being kept overnight, for every thing that was sanctified in the Temple vessels became unfit for use by being kept overnight, and when he would depart, and would become one who immersed himself that day [but ineligible to resume eating heave-offering until after sunset), and they would raise him up from the cistern to sanctify his hands and his feet, the sound of the wheel would be heard until Jericho.",
+                "גביני כרוז – a Kohen whose name was Gevini, who would announce/cry out each morning in the Temple: “Arise, Kohanim, for your Divine Service.”",
+                "חליל – TZALNITZLISH in the foreign language; MIZMOR in Arabic, and its sound can be heard from afar. There are those who say PIPRI in the foreign language.",
+                "צלצל – TZIMBALI in the foreign language.",
+                "מכוור – name of a place."
+            ],
+            [
+                "ובאחרונה – for there wasn’t only just a little big of ashes, and he was not able to take them in handfuls, he swept the rest of the ashes into the basket.",
+                "והניחו – in the basket there and then he left. But immediately, he would not remove it, for since he had to put the ashes near the Eastn Altar like the removal of the ashes of the Menorah, he waits until after the sprinkling of [the blood of] the daily offering, which he would make the preparations of the two lamps and finish the completion of the removal of he ashes of the Menorah, and then both of of them would remove this basket and that oil vessel and pour the ahses into one place near the altar and they are absorbed there in their place.",
+                "ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים – this Tanna/teacher holds that the Menorah is placed in the aeast and west. And sometimes that he finds also the rest burning, and it (i.e., the Mishnah) took [the words] “the two eastern lights flickering” because the rest of the lights, even if they are burning, he puts them out and removes the ashes, but these two lights/candles, if he found them flickering/burning, he does not put them out, and further, because it teaches in the concluding segment [of the Mishnah] “that if he found that they had gone out, he cleaned them and lit them from those which were [yet] flickering/burning,” but with the rest of the lights, if he found that they had gone out, he does not re-kindle them until the evening.",
+                "מדשן את השאר – five lights/candles for the west side, he removes from them the old oil and the old wick and the ashes, and places everything in the oil vessel, and puts new oil and a new wick, and after the slaughter of the daily offering and the sprinkling of its blood, he removes the ashes of the two eastern [lights]/[candles], and places in them 0il and a new wick. But surely, when he stops the preparing with the slaughter of the daily offering and the sprinkling of its blood and he doesn’t prepare all of them together, because it is written (Exodus 30:7): “[On it Aaron shall burn aromatic incense:] he shall burn it every morning when he tends the lamps,” the Torah stated that part of the preparation for the two cows, and perform the preparation of the five candles/lights in the first clause of the Mishnah and then he returns with the preparation of the two lights/candles, because for since that he began, he did most of it. But that which he didn’t do six [of them] and then return to do one, because it is written (ibid.), “when he tends the lamps, the preparation [is not] less than two candles/lambs. And these words are at a time where there is no miracle, as, for example, after Shimon the Righteous died. But prior to Shimon the Righteous dying, the western light/candle always burned/flickered through a miracle, as it is taught in a Baraita (Talmud Shabbat 22b) : from outside the curtain of the Pact (see Leviticus 24:2-3), the testimony is that God’s presence rests upon Israel, this is the western candle/light that we place in it oil according to the measure of its fellow and from it he would begin and from it he would conclude, for when he came to prepare the two eastern lights/candles, he would not remove the ashes other than from the first candle/light alone and prepare it, but he leaves the second light/candle that is adjacent to it burning/flickering until the evening when he kindles he lights/candles, and from it candles all of the other lights/candles, but after he kindled the rest of the candles/lights, he prepares it and removes the ashes for this candle in the evening and kindles it. But even though it is written (Exodus 30:7) “when he tends the lamps,” that there is no tending less than “two,” this is more preferable that he didn’t tend to other than one light/candle from the two eastern candles/lights/lamps and to leave the second lamp/candle/light burning so that he would not tend to it until the evening, in order to publicize the miracle that he always kindles. But if even that he tends five [lights/candles/lamps] that are on the western side of first, and not the five of the eastern side anad at the end the two of the western side, and from them, he would have to kindle, but he doesn’t do this because it is written (Leviticus 24:2-3): “for kindling lamps regularly. [Aaron shall set them up in the Tent of Meeting] outside the curtain of the Pact [to burn] from evening to morning before the LORD regularly,” the Torah stated, set up a fixed lamp/candle/light to kindle from it all the rest of the candles, and which is this? The second candle/light/lamp of the eastern side, for when he ascends in the hall of the golden altar, it is that candle/lamp/light that he approaches first, but we don’t forgo the occasion to perform a religious act, but one could say that in this, the miracle was established and it was fixed to kindle from it. But, with the first light/lamp/candle, it is impossible, for behold it is written (ibid.,): “before the LORD”, from that candle of the side of God’s presence, which is the the western side, but the first candle/lamp/light is not called, “before the LORD.”",
+                "מצאן שכבו – the two eastern ones (i.e., candles/lamps/lights). As, for example, after Shimon the Righteous died.",
+                "מדשנן ומדליקן מן הדולקים – not that he would put a new wick and new oil, in the manner of taking care of/preparing the lights/lamps/candles, for always, we don’t prepare the two eastern lights/candles/lamps other than after the slaughtering of the daily offering in order to interrupt between the preparation of the five to the preparation of the two, but rather, we cleanse them, that is, we remove the ashes that are at the head of the old wick, and lift it up and kindle it, in order that it be interruption between preparing the five candles to the two be well recognized. But if the candles/lights/lamps are not burning, we kindle them from the altar of the burnt offering.",
+                "ומדשן את השאר – this is the preparation of the five candles/lamps/lights, that we place a new wick and new oil and leave them extinguished until the evening when he comes and kindles [them]. But he removes the ashes from here and it is not like the removal of the ashes of the two eastern [lights] that is above. But after the slaughtering of the daily offering and the sprinkling of its blood, he returns and removes the eastern ashes and places oil and and a new wick and leaves it until the evening extinguished. But a second candle/light/lamp which is called, “western” just like this, he cleans and removes the ashes and the old wick and puts in new oil and kindles it from the altar of the burnt offering in order to kindle from the lamps/candles/lights in the evening, the others that the western lamp/candle/light was fixed to kindle from it other candles/lamps/lights, and therefore, also he kindles if he found it extinguished prior to the slaughtering of the daily offering, since he needs nevertheless, to kindle it when he comes and prepares after the slaughtering. Such I found the explanation of this Mishnah in the commentary of our Rabbi, Baruch bar Yitzhah, and he is the clearest of all of the commentaries. But the words of Maimonides are very astonishing, and also what he thinks in that the preparation of the candles/lamps/lights is their kindling, and when he would kindle the lamps/lights of the entire Menorah in the morning, as he kindles it in the evening, it is an exalted hidden thing/miracle in my eyes, but I did not hear nor did I see any of my Rabbis who think thus.",
+                "ואבן היתה לפני המנורה – because the Menorah is eighteen handbreadths high and it was necessary to ascend to a high place in order to prepare the lamps/lights/candles.",
+                "ובה שלש מעלות – corresponding to the three ascents that are written regarding the Menorah (see Numbers 8:2, Exodus 25:37 and Exodus 27:20): \"בהעלותך את הנרות\"/”when you mount the lamps; \"והעלה את נרותיה\"/”the lamps shall be so mounted;” \"להעלות נר תמיד\" /”for kindling the lamps regularly.”",
+                "והניח הכוז ויצא – until after the sprinkling of the blood of the daily offering for then he makes he preparations of two lamps/candles/lights and removes it, and then his neighbor removed the basket. And when they removed them, they bowed down (according to Tractate Megillah 22b – this is the spreading of one’s hand and feet on the floor), at the conclusion of the Divine Service, but not now, fo still their Divine Service was not completed."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא היו כופתין אותו (they did not twist/tie together the four feet of the lamb) – of the daily offering with two front hands to themselves or the two legs to themselves, in order that he should not act like the religious practices of the heathens, for such they would do when they performed slaughtering for idolatry (see Talmud Tamid 31b).",
+                "אלא מעקידין אותו – the hand with the foot, like the Binding of Isaac.",
+                "ראשו לדרום – it was slaughtered on the north side of the altar (see Leviticus 1:11) , according to the law of the burnt-offering, and he would turn its head to the south, and its face to the west, so that if it would sprinkle excrement, it would not be adjacent to the altar.",
+                "של שחר – the daily-offering sacrifice was slaughtered on the northwestern corner, because in the morning, the sun is in the east and shines opposite it to the west, and the Biblical verse states (Numbers 28:3): “as a regular burnt offering every day, two yearling lambs without blemish” corresponding to the day for the day (שנים ליום), meaning to say, corresponding to the sun, for the sun is called daylight.",
+                "ושל בין הערבים – that the sun is in the west and shines opposite the east, it was slaughtered on the northeastern corner.",
+                "בטבעת שניה – far from the altar, because the altar was high and would obscure everything. But Yohanan the High Priest established six orders of rings, in each order, four rings, for twenty-four priestly divisions, and they were established on the floor and made like a bow, and since they would not tie together the daily offering, as it is taught at the beginning of our chapter, they would bring in the neck of the animal in those rings at the time of the ritual slaughtering and would wedge in the head of the ring in the ground.",
+                "ונותן מזרחית צפונית – first. After he slaughtered the morning burnt-offering in the northwest corner, he would go to the eastern side and stand on the ground and sprinkle the blood in the utensil below from the SIKRA/red paint and place two gifts which are four, one which is like two on the northeastern corner, and he would go to the southwestern corner and place one which is like two on the southwestern corner."
+            ],
+            [
+                "לא היה שובר את הרגל – like the manner in which the slaughterers would do when they cut/sever the leg with the flesh that is upon it, but rather, they make an incision from under the knee and its surrounding parts that is sold with the head and they suspend it and flay the leg with the the rest of the animal. But surely it comes to tell us that the knee is included in the flying.",
+                "ערכובו (ham) – like the knee (the inner part of the knee).",
+                "מרק את ההפשט (stripped off the hide) – for behold it was not flayed other than to the breast and the hide was still attached to it.",
+                "נטל את הפדר – [forbidden] fat.",
+                "נותנו על בית השחיטה – this is the way of honor/respect of above (i.e., God), so that he would not see the soiling/staining of the blood from the ritual slaughtering.",
+                "והכרס מדיחין אותה – from the secretions/excrement that is within it, separately.",
+                "בבית המדיחין – a chamber that was in the Temple. But they would not rinse it with the rest of the innards, so that it would not become soiled.",
+                "שלשה פעמים – since the feces do not come out from them other than with pressure, because they are thin.",
+                "במיעוטה – at the very least. But if he wishes to supplement rinsing them more than three times, he increases it."
+            ],
+            [
+                "ואצבע הכבד (the lobe of the liver) – he would separate from the liver.",
+                "ולא היה מזיזה ממקומה – to the lobe of the liver from its place, for it was offered with the haunch and the tail, and the liver was with the right rib, and the lung with the throat/larynx with the wind-pipe and two ribs with it, as will be explained shortly.",
+                "דופן ימני – he cuts/severs near the spine/backbone, but he leaves two ribs above the spine/backbone and two ribs below the spine/backbone.",
+                "והרגל של ימין בשמאלו (the right hind-leg in his left hand) – and even though he brings limbs to the ramp of [Divine] Service, and [Divine] Service is invalidated on the left side, since it is not indispensable to atonement, it is permissible as is brought in [Tractate] Yoma.",
+                "ובית עורו לחוץ (and the flayed end outward) – the place where they flay the hide which is near the heads of he fingers.",
+                "בזך – It is the Aramaic translation of (Numbers 7:14): “one ladle” – one dish, vessel, censer.",
+                "השביעי בסולת – for the meal-offering of libations that is with the daily-offering",
+                "בחביתין – the meal-offering of cakes of the High Priest, half of it in the morning and half of it in the evening that is offered every day (see Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 1). But that they interrupted for cakes between the fine flour and the libations that are the needs of the daily-offering is because he name meal-offering is that both fine flour and cakes have the title of a meal-offering, for that reason both are explained together.",
+                "מחצי ולמטה במערבו – but not from the upper half of the ramp, in order that it would be recognized when one goes to the altar from when they return after the recitation of the Shema. But especially on weekdays, they would place the limbs of the daily-offering in the west, to the side of the Divine Presence, but on Sabbaths of the Additional Offering/Musaf, where the obligations of the day were in the west, the parts of the daily-offering were in the east, as is explained in the Tractate Sukkah, in Chapter [Five] of the Flute/החליל [51b – and Tractate Skekalim, Chapter 8, Mishnah 8].",
+                "לקרות את שמע – and all the rest of the blessings, as is brought further in the next chapter (Chapter 5, Mishnah 1)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אמר להם הממנונה וכו' – in the first chapter of [Tractate] Berakhot [11b], it is defined/explained that it is “Ahavah Rabbah”/”With great love.” But after the breaking forth of daylight and the shining of the sun, we recite [the blessing] “Yotzer Or”/”Who created light.” And the order of the blessings is not indispensable.",
+                "קראו עשרת הדברים – because they are the essence of the Torah. But it was by law that they would read them every day, even in the country (i.e., outside of the Temple/Jerusalem), but they (i.e., the Rabbis) abolished them because of the seditious talk of the sectarians/heretics who would say that only these alone were given at Sini and not the rest of the orah (see Tractate Berakhot 12a).",
+                "והם ברכו שלשה ברכות – And which are these three blessings? “Emet V’Yatziv”/”True and Enduring,” and the Divine Worship (see the seventeenth blessing of the weekday Amidah – which is also the fifth blessing of the Amidah for Sabbaths and Festivals), and the Blessing of the Priests through only the reading of the [Biblical] verses, but not the raising of the hands to pronounce the Priestly Blessing, other than after the offering up of the daily offering and the incense, as we have stated in this chapter (see Tractate Berakhot 11b in the Tosafot, s.v. וברכת כהנים), but today, they don’t make these blessings other than in order that the daily offering will be accepted with favor, and they do not take leave from the Shemoneh Esreh prayer with this.",
+                "מוסיפין ברכה אחד – when the division of duty of Priests and Levites that is departing says to the division of duty that is entering (see Talmud Berakhot 12a): “May He who caused His name to dwell in this house, let dwell among you love and brotherhood, peace and friendship,” for on every Sabbath day, one division of duty would enter for Divine Serveice and the past division of duty would leave."
+            ],
+            [
+                "חדשים לקטורת (those new to the preparation of incense] – whomever was not found worthy of/won in [offering the] incense all of his life, should come and take a lot. But they did not leave for someone had been found worthy once to repeat it, because it makes one wealthy, as it is written (Deuteronomy 33:10-11): “They shall offer You incense to savor [and whole-offerings on Your altar]. Bless, O LORD, his substance [and favor his undertakings],” therefore, they do not let a person repeat it/do it again in order that that everyone will become wealthy and blessed through",
+                "חדשים עם ישנים – because it states regarding the incense, the new [participants] specifically, it (i.e., the Mishnah) stated here, the new with the old, meaning to say, whomever won the lottery in other times and those who never won, should come and participate in the lottery.",
+                "הוא המעלה אותם לגבי מזבח – and there wasn’t a lottery here. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer ben Yaakov (which is “unusual,” since we know about him: משנתו קב ונקי/that his teaching is “only a little in quantity/ a Kab, but well-sifted” (see Tractate Eruvin 62b)."
+            ],
+            [
+                "מסרום לחזנים – those Kohanim who prepared themselves but did not win in the lottery, were wearing the priestly garments, would send them to the ministers, meaning the sextans that are engaged with the needs of the Temple in order that they can strip the holy clothing that is upon them.",
+                "ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסים בלבד – and they wear weekday clothing, and afterwards, remove the undergarments and leave all the priestly clothing and leave.",
+                "וכתוב עליהם תשמישי הכלים – the windows upon which there are the undergarment, is written upon them, “undergarments,” and those that are written upon them, “the priest’s undercoat,” is it is written on them “priest’s undercoat” and similarly for the “priest’s turban,” and the “belt.” But the order of the wearing of the clothing, the undergarments are first, to all of the rest of the rest of the holy garments, as it is written (Leviticus 6:3): “[The priest shall dress in linen raiment,] with the linen breeches next to his body,” so that there Is no thing that precedes the undergarments, and afterwards, the priest’s undercoat, and that he girds himself with a belt, and afterwards, he puts on the priest’s turban."
+            ],
+            [
+                "בזק – a small spoon.",
+                "מלא וגדוש קטורת – and it was within the large spoon. For if there wasn’t the large [spoon], since the small one was overflowing/heaped up, the incense would scatter to ground while he was walking. But with the large spoon alone, it was not sufficient, for it was honor towards above (i.e., Heaven) to empty from the overflowing spoon on the coals at the time of he offering [of the incense].",
+                "וכסוי היה לו – to the vessel/dish/cense",
+                "מטוטלת (pad or cushion made of cloth) – My Rabbis explained that it was similar to a ring that was a cover from above, and through it he would carry the cover and remove it from upon the small spoon. But in the Arukh it explains that a מטולטת is a piece of cloth, like מטולטת in the chapter [five of Tractate Shabbat, Mishnah 3]: “In What Does an Animal Go Out [on the Sabbath],” that the camel should not be taken out [on the Sabbath] with a pad on its back, that was placed upon the cover of the dish/vessel, like a scarf for beauty."
+            ],
+            [
+                "מי שזכה במכתה (he who won the right to the ashes with the coal-pan)- to bring the coals to the golden altar. And there was no lottery in this, but whomever won with the incense through the lottery states to that person who is with him, “you merit with me in the coal-pan” (see Tractate Yoma 25b – that according to Rabbi Yehuda, there was no lottery with the coal-pan, but that the person to the right of the winner of the incense was asked to join him).",
+                "וחתה (and took the coals out with a pan) -from the thoroughly lighted coals in the center (see Tracate Tamid, Chapter 1, Mishnah 4) we don’t read here, for they are close to the ashes, for on the contrary, those coals that were thick and burning he would take out with a pan.",
+                "ןעירן בשל זהב (and he emptied them out into the [firepan] of gold) – but he would not take the coals out with the golden pan, in order that the it would not be ruined, for the Torah had compassion on the money of the Israelites.",
+                "נתפזר ממנו כקב גחלים – for he would take the coals out with the silver pan of four Kabs and empty them into that (i.e., the pan) of gold which is three. , and in order that that he would bring it full, he would empty it at the end, tand this is the manner of cleansing of above.",
+                "מכבדן לאמה – to the water channel that was in the Temple courtyard, so that the Kohanim would not scalded.",
+                "ובשבת – that it is prohibited to put out the flame.",
+                "כופה עליהן פסכתר (cover them with a large pot) – one large utensil. The Aramaic translation of its pots isפסכתרוותיה /its large vessels/pots.",
+                "לתך – one-half of Kor, fifteen Se’ah, and the Kor is thirty Se’ah.",
+                "שתי שרשרות היו בה – on the large pot. One from this sides and one from the other side, because through it they lower the ashes from above the altar, as we said nearby, and when they lower it full of ashes through the ground of the ramp which is slanted, one Kohen in front of him pulls it with the chain and one Kohen who was above from the large pot and grabs hold of the chin that is before him, so that it will not roll on the slope of the ramb.",
+                "ועל הרץ – that is found in the Temple courtyard on the Sabbath, we cover it with a large pot in order that the Kohanim will not be defiled with it. We are not able to remove it from there on the Sabbath, for on such an act as being out of harmony with the celebration of the Sabbath, they (i.e., the Rabbis) decreed, and even in the Temple. But especially, when it is found in the Temple courtyard, but if it ws found in the large hall of the golden altar or in the hall/porch leading to the interior of the Tempole, we remove it immediately, and even on the Sabbath day."
+            ],
+            [
+                "מגריפה (a sort of tympanum)- a large utensil that they would throw in order to produce a sound, and the sound that came out from it is used for three things that will be explained further on.",
+                "כהן השומע קולה – if he wasn’t in the Temple courtyard.",
+                "רץ ובא – to prostrate/worship with his Kohanim brethren.",
+                "וראש המעמד (head of the priestly watch) – when he would hear the sound of the tympanum.",
+                "היה מעמיד את הטמאים – of that priestly division who were not appropriate for [Divine] Service.",
+                "בשערי המזרח – there are those who say in order to embarrass them and to inform that because of nocturnal defilement he is prevented from Service, in order that he should be careful another time. And there are those who state because of the suspicion, that they should not suspect him that for his labor he went and was prevented from Service, but they knew that because of an accidental defilement of a reptile or another matter he was prevented from [Divine] service. But Maimonides wrote that those with leprosy whose leprosy was already purified, he would place them at the Eastern Gate, in order that they would be ready to be designated to sprinkle upon them the blood of the guilt-offering"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "החלו – those who won the spoon of the incense and the coal pan of the coals to ascend on the steps of the hall leading to the interior of the Temple, for there were twelve steps to the hall. But in front of them, they would go first [to ascend]: whomever won the cleansing of the inner altar in order to to take the basket that was placed there, after it was needed to place the ashes near the eastern altar like the Menorah, he would wait until after the sprinkling of the daily offering, for the person who won the cleansing of the Menorah/candelabrum would make the preparations of the two lamps/candles/lights and finish the completion of the cleansing of the Menorah, and then both of them would remove – this one the basket and that one the oil vessel (in the shape of a large wine cup) and they would pour the ashes in one place near the altar eastward.",
+                "והשתחוה ויצא – for now the Mitzvah had been completed.",
+                "מצאו שכבה – as for example, after Shimon the Righteous had died, there was no miracle, whether it (i.e., the lamp) went out now after the slaughtering of the daily offering, or whether they found that it had gone out prior to the slaughtering of the daily offering, and they kindled, as we stated above in the first “The Superintendent said to them” (Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 9), even though that now they found that it was still burning/flickering, since there was no miracle existing, they would put it out and clean its ashes in order to finish the preparation of the two lamps/candles/lights together.",
+                "ומדליקו מעל מזבח העולה – for they would not kindle the western lamp/candle/light ever other than from the fire of the altar of the burnt offering, as it is written (Leviticus 6:6): “A perpetual fire shall be kept burning on the altar [not to go out],” and it is written (Leviticus 24:2): “for kindling lamps regularly”, above the outer altar it was kindled.",
+                "ממעלה שניה – of three steps that were before the Menorah/candelabrum.",
+                "והשתחוה ויצא – for his Mitzvah was completed."
+            ],
+            [
+                "צבר את הגחלים – that were in the coal-pan.",
+                "על גבי המזבח – of the incense.",
+                "ורדדן בשולי המחתה (he flattened – the heap of coals – with the bottom of the coal-pan) – in order that the incense would not fall from on top of the coals, therefore, he would spread [the glowing coals] and stretch them so that they would not be sloping/slanting this way or that. The Aramaic translation of וירקעו/he spread is ורדידו/flatten, stamp, beat. And he would offer it on the golden altar, but not within the coal-pan. But the incense of Yom Kippur, he would place the cals within the coal-pan, and upon it he would offer it, for there is no flattening/stamping of the coals on Yom Kippur."
+            ],
+            [
+                "ונותנו – into the spoon.",
+                "לאוהבו – that came with him to the hall containing the golden altar for this this purpose. If there scattered from incense that was in the dish/vessel into the pan/censer, because the censer/dish was full and overflowing, and sometimes, it would fall from him into the pan/censer, he would give the incense to his friend/fellow when it had scattered into the palm of the handfuls of the person offering the incense.",
+                "ומלמדין אותו – because he had never offered incense before, as is taught in the Mishnah above (see Tractate Tamid, Chapter 5, Mishnah 2): “Those who are new [to the preparation of] the incense, come and cast lots,” therefore, they had to teach him.",
+                "שלא תתחיל לפניך לפניך שלא תכוה – he would pour the incense on the coals on the western side far from him, and when it would scatter to his side, he would heap it up, as we have stated in [Tractate] Yoma [49b] so that its smoke would delay in coming, and this is the honor/glory that he would tarry/delay during the [Divine] Service. And he would heap up and make a pile on the western side, and when he would come to drag the incense that is adjacent/near him, he would pile it up to the western side far from him, and he wouldn’t be burned from the incense that would be bunrf. Bu if he had made the pile in front of him, when he gathered the incense that had scattered outside of him and he brought it near him, it would be that his arm would be singed/burned by the gathering of the incense that is burning in front of him. That is what is taught in the Baraitha in the chapter [five of Tractate Yoma], “They brought out for him” [at the bottom of 52b] that he would gather in front of him which is outside of him.",
+                "התחיל מרדד ויוצא (he flattened the heap of coals and went out) – meaning to say, immediately that he flattened the incense on top of the coals, he went out.",
+                "פרשו העם – all of the Kohanim depart from between the hall with the golden altar and the Altar at the time of the offering of the incense, as it is written (Leviticus 16:17): “When he goes in to make expiation in the Shrine, no one else shall be in the Tent of Meeting [until he comes out],” all atonement is made holy, no person shall be in the Tent of Meeting, therefore, whether at the time of the incense, whether at the time of the giving of the blood of the bullock of the anointed Priest or the bull for an unwitting communal sin and the goats of idolatry, the Kohanim would leave from the area between the Entrance hall and the altar. But at the time of the offering of the incense of Yom Kippur, they would not leave other than from the hall containing the golden altar, because the incense of Yom Kippur was not outside in the hall of the golden altar on the golden altar, but rather in the innermost section in the house of the Holy of Holies, therefore, there is no need that they should leave from between the Entrance hall and the altar, other than from the hall of the golden altar alone."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בזמן שכהן גדול נכנס להשתוות – in the great room with the golden altar, but we don’t call it coming in without need.",
+                "באבנים טובות – that are the shoulders of the Ephod.",
+                "הגביה לו את הפרוכת – that is hanging/suspended from the opening of the hall [leading to the interior of the Temple], for there weren’t doors at the opening of the hall, like the other openings in the Temple, obut rather only a curtain."
+            ],
+            [
+                "באו ועמדו – for after they blessed and read and did their Divine Service that is stated above, they came to the Ascent/steps in the front of the Temple Hall.",
+                "עמדו הראשונים – these are the five Kohanim that had the utensils in their hands.",
+                "וברכו את העם ברכה אחת – and theses are the three verses of the Priestly Blessing (Numbers 6:24-26), “May the LORD bless you and keep you;” ”May the LORD deal kindly with you and graciously with you;” “May the LORD bestow His favor upon you and grant you peace.” But we call it one blessing because they would not answer Amen after tehm between each verse in the manner that they do outside of the Temple/Jerusalem.",
+                "את השם ככתבו – with a Yud, Heh, etc.",
+                "ובמדינה בכינויו – with an Aleph, Daleth, etc. for we don’t mention God’s name as it is written other than in the Temple alone, as it states (Exodus 20:21): “in every place where I cause My name to be mentioned I will come to you and bless you.” They (i.e., the Rabbis) invert the order in which it is written and expound upon it: In every place where I will come to you and bless you – which is the Temple, there I will mention My name.",
+                "כנגד כתפותיהם – because they require the raising of their palms, as it is written (Leviticus 9:22): “Aaron lifted his hands toward the people and blessed them,” and it is written (Deuteronomy 18:5): “[For the LORD your God has chosen] him and his descendants, [out of all your tribes, to be in attendance for service in the name of the LORD] for all time;” just as it is he regarding the lifting of the palms, even his descendants (literally, “his sons,) for all time.",
+                "ובמקדש – when they bless the people with God’s ineffable Name, and the Divine Presence is above the second joints of their fingers, they raise their hands above from their heads.",
+                "שאין מגביה את ידו למעלה מן הציץ – because the name of God is written on it.",
+                "רבי יהודה אומר כו' – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see also Tractate Sotah, Chapter 7, Mishnah 6, where the latter sections this Mishnah is also repeated)."
+            ],
+            [
+                "בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר – that he offers incenses any time that he wants, and takes a portion when he wishes.",
+                "למחצית הכבש – and he had tired a bit.",
+                "וסמך עליו – because of the honor/prestige of the High Priest that his offering of the incense would be regarded as more important than the rest of the Kohanim.",
+                "וזרקן – as we have expounded [on the verse] (Deuteronomy 12:27): “You shall offer your burnt offerings, both the flesh and the blood, [on the altar of the LORD your God; and of your other sacrifices, the blood shall be poured out on the altar of the LORD your God, and you sall eat the flesh],” just as the blood is sprinkled, so too the flesh is sprinkled (see Tractate Pesahim 47a).",
+                "נשמט השני והלך לו – but the first [priest] remains there to receive the limbs from those who stretch forth their hands and to give them to the High Priest.",
+                "בא לו להקיף את המזבח – the High Priest who was at the top of the ramp when he was in the south, walks around [in a circuit] in a rightward direction, for all of the turns that you make [in the Temple] must be towards the right (see Tractate Yoma 58b -and see also Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 3, in terms of the order of the turns made), therefore, he would walk to the southeast and from there to the northeast, until he reaches the southwest, the place of the perforations/holes where the wine and the water that they perform the libations descend in them and from there go to the pits by the side of the altar in to which the remainder of the libations was poured which are the foundations, and there, the one Kohen stands and hands to him the wine for the libations, but the High Priest does not carry the wine with him, lest the wine become spoiled in the smoke of the pile of wood on the altar in the Temple when he walks around the altar, and while he is walking around, he turns [a piece of flesh on the altar] with a hook, that is, he drips limbs that were not consumed on the altar.",
+                "But the rest of the Kohanim that perform the libations of the wine, walk going to the left from he ramp to the southwestern [corner] which is close to the ramp, as is taught in the Mishnah in Tractate Zevakhim, in the Chapter, “The Holy of Holies” (Chapter Six, Mishnah 3), “All of those who ascend the altar go up on the right (i.e. east) side and make a circuit and go down on the left, except for the one who does who goes up for these three things,” libations of the wine and the water and the burnt offering of the bird. The wine and the water so that they won’t be affected by the smoke. And the burnt offering of the bird also, so that it would not die in the smoke. But the High Priest that is similar to a member of the household, he has permission to go as he desires, what the rest of the priests are not allowed to do, and he also has permission to turn a piece of flesh with a hook without a lottery, he has to go around the altar in order to walk in a rightward direction.",
+                "והסגן עומד על הקרן (the prefect/assistant stands on the corner) – near the High Priest who comes to offer libations.",
+                "והסודרים בידו – to wave when the Kohen offers the libation. In order that the Levites will know, and that they will speak/break out through song, and Ben Arza know and he knocked/struck the cymbal, as it states nearby.",
+                "על שלחן החלבים – two tables were in the western side of he ramp, one table of silver, where they put the Temple utensils, and one table of marble, where they put the limbs, and it is called, the table of the fats.",
+                "בן ארזא – the nae of a person that strikes the cymbal, TZIMBAL in the foreign language."
+            ],
+            [
+                "בראשון לה' הארץ ומלואה – because it is the first [thing] in the act of Creation.",
+                "בשני גדול ה' – for on it (i.e., the second day of Creation), the waters were divided and he firmament was placed between the [upper] waters and the lower [waters].",
+                "בשלישי אלהים נצב בעדת אל – for on it (i.e., the third day of Creation), the dry land appears that upon it, the judges stand to administer justice.",
+                "ברביעי אל נקמות – for on it (i.e., the fourth day of Creation), the son, and the moon and the stars were created that God, in the future, will be avenged from those who worship them.",
+                "בחמישי הרנינו לאלהים עזנו – for on it (i.e., the fifth day of Creation), the living creatures were created that He who sees them (i.e., God) sing and praise to its Creator.",
+                "בששי ה' מלך – for on it (i.e., the sixth day of Creation) the Creation was completed and on it, man was created who recognizes the Kingship of His Creator.",
+                "מנוחה לחי העולמים – this Tanna/teacher holds like the one who stated that for six thousand years, there will be a world and one will be destroyed, and on account that in the seventh millennium, there won’t be anything but the Holy One, blessed be He, as it states (Isaiah 2:11): “None but the LORD shall be Exalted in that day,” therefore on Shabbat, we recite (Psalm 92): “A psalm. A song; for the sabbath day,” for the seventh millennium, as one day of the Holy One, blessed be He is one thousand years [for us]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Tamid/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,322 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש.</b> מפני הכבוד, וגדולה היא לבית שלא יהא בלא שומרים. ושלשה מקומות ילפינן מדכתיב (במדבר ג,) והחונים לפני המשכן קדמה וגו׳ שומרי משמרת למשמרת, רמז לשלש בשלשה משמרות מקומות, ומה מצינו במשכן שהיו הכהנים אהרן ושני בניו שומרים בו בשלשה מקומות, אף מקדש כן:",
+                "<b>בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות.</b> בנויות בצד שערי העזרה:",
+                "<b>והרובין.</b> ילדים. תרגום ילד, רביא. פירוש אחר, הרובין, המורים חצים בקשת, מלשון רובה קשת:",
+                "<b>ובית המוקד כפה.</b> בנין של בית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוולט״ו בלע״ז, עשויה בארץ:",
+                "<b>והיה מוקף רובדים של אבן.</b> אצטבאות סביב, של אבני גזית, היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:",
+                "<b>זקני בית אב.</b> המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדין:",
+                "<b>ופרחי כהונה.</b> בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים:",
+                "<b>כסתו.</b> לשון כרים וכסתות:",
+                "<b>איש כסתו בארץ.</b> שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים:",
+                "<b>ומניחים אותן תחת ראשיהן.</b> כנגד ראשיהן ולא תחת ראשיהן ממש, לפי שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט, ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה:",
+                "<b>ומתכסים בכסות עצמן.</b> בבגדי חול:",
+                "<b>במסיבה.</b> במחילה המהלכת תחת הבירה. שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה כדכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:",
+                "<b>והנרות היו דולקים.</b> במחילה מכאן ומכאן:",
+                "<b>ומדורה היתה שם.</b> שהכהן מתחמם בה לאחר שטבל:",
+                "<b>וזה היה כבודו.</b> שלא נכנס בו אדם מעולם כל זמן שהיה חברו שם:",
+                "<b>מצאו נעול.</b> זה סימנו שיש אדם שם ולא היה נכנס:",
+                "<b>נסתפג.</b> קינח המים שעל בשרו:",
+                "<b>בא וישב לו.</b> בבית המוקד:",
+                "<b>עד שהשערים נפתחים.</b> היה יוצא והולך לו לחוץ. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה, כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתרום את המזבח.</b> תרומת הדשן:",
+                "<b>משכים וטובל.</b> שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבוד עבודה אפילו טהור, עד שהוא טובל:",
+                "<b>וכי באיזו שעה הממונה בא.</b> כלומר מי איכא זמן קבוע לביאת הממונה, דאמרת שהיה משכים וטובל קודם ביאת הממונה, אלא ודאי לא היה זמן קבוע לביאתו שלא כל העתים היו שוות שפעמים היה בא הממונה מקרות הגבר כו׳, והלכך מי שהיה רוצה לתרום היה משכים כל מה שהיה יכול, ואח״כ היה בא הממונה ודופק עליהם לאותם שבבית המוקד, והם היו פותחין לו:",
+                "<b>מקריאת הגבר.</b> אית דמפרשי קריאת התרנגול. ואית דמפרשי כהן שהיה רגיל לקרות בכל יום סמוך לעלות השחר:",
+                "<b>מי שטבל יבוא ויפיס.</b> כל אותן שהיו נותנים לבם לתרום, היו טובלים קודם שיבוא הממונה, ואח״כ היו מטילין פייס ביניהן, הוא הגורל, ומי שבא לו הגורל הולך ותורם. סדר הגורל ומעשהו, מפורש פרק ב׳ דיומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פשפש.</b> פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול, ובו היו נכנסים מבית המוקד לעזרה:",
+                "<b>אלו היו הולכין באכסדרא שבעזרה.</b> דרך המזרח. שהיו אכסדראות סביב לעזרה מבפנים, עמודים יוצאים חוץ לכותלי העזרה, ומן העמודים ועד כותלי העזרה היה סכך על גביהן והן קרויין פורטיק״ן בלע״ז, ומן העמודים ולחוץ היה בלא סכך, והמזבח היה שלא במקום הסכך. והיו מתחלקים לשתי כתות, כדי שיהיו בודקים ורואים כל כלי שרת שיהיו כולן במקומן בשלום. והיו הולכים באכסדראות העשויות לצד רוח צפונית, אלו מהלכים בה בחציה של צד מזרח ואלו מהלכים בה בחציה של צד מערב, עד שפוגעים זה בזה במקום שעושים מנחת חביתין של כהן גדול, שהיה מביא בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, והיא היתה סמוך לשער ניקנור, ושם היו אומרים זה לזה שלום, הכל שלום, כלומר מצאנו כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזהר שלא תגע בכלי.</b> במחתה שהיא כלי שרת. שאין אדם רשאי לקרב אל המזבח ולא לשום עבודה עד שיקדש ידיו ורגליו:",
+                "<b>במקצוע.</b> בקרן זוית:",
+                "<b>בן קטין.</b> כך שמו של כהן גדול שעשה מוכני לכיור. גלגל הסובב שעל ידו משקעים הכיור בבור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה, לפי שכל דבר שנתקדש בכלי שרת נפסל בלינת לילה, וכשהיה משוקע הכיור בבור לא היו מימיו נפסלין. ורמב״ם אומר, שהמוכני הוא כלי סביב לכיור, שלא נתקדש בכלי שרת, ושם היו מניחים המים בלילה כדי שלא יתקדשו ויפסלו בלינה:",
+                "<b>המאוכלות הפנימיות.</b> הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן:",
+                "<b>צבר את הגחלים על גבי הרצפה.</b> משום דכתיב ושמו, ודרשינן [תמורה דף ל״ד ע״א] ושמו כולו, ושמו שלא יפזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו אחיו.</b> לאותו שתרם את המזבח:",
+                "<b>שירד.</b> מן המזבח ונתן את הגחלים במזרחו:",
+                "<b>והם רצו וכו׳ וקדשו ידיהם ורגליהם.</b> כדי לעבוד עבודה:",
+                "<b>סונקים.</b> מסלקים אותן. לשון נענוע ונדנוד. וכן כגדי מסנקן [פסחים דף ג׳ ע״ב], גדי שהוא עיף על ידי נענוע ונגיחות שמנגחין זה בזה. אף כאן סונקים מנענעים ומהפכין אותן בצנורות לצדדי המזבח:",
+                "<b>בסובב על הכבש.</b> כלומר על הכבש שכנגד הסובב:"
+            ],
+            [
+                "<b>החלו מעלין באפר.</b> לאחר שסלקו לצדדים או לסובב אברים ופדרים שלא נתאכלו, היו מושכין את האפר במגרפות שבידם ומעלין אותו לתפוח, כמין כרי גדול של אפר שהיה באמצע המזבח צבור ועשוי כתפוח:",
+                "<b>פעמים עליו כשלש מאות כור.</b> גוזמא קתני, דמעולם לא הניחו להיות עליו שלש מאות כור:",
+                "<b>וברגלים לא היו מדשנים אותו.</b> לא היו מוציאין את הדשן לחוץ אע״פ שהוא רבה על המזבח:",
+                "<b>מפני שהוא נוי למזבח.</b> שיהיה נראה שקרבנות הרבה היו על גבי המזבח:",
+                "<b>מימיו לא נתעצל.</b> כלומר מה שהיה דשן כל כך, לא מחמת עצלות הכהנים, אלא לנוי להראות שקרבנות הרבה קרבו על גבי המזבח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מעלין בגזירין.</b> שני עצים ארוכים ומשופין היו נותנים לתוך אורך המערכה, דכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר, מלמד שטעונה שני עצים:",
+                "<b>וכי כל העצים כשרים למערכה.</b> דקתני החלו מעלין בגזרין סתם ולא קא מפרש מאיזה מין של עצים היו הגיזרים. ומשני, הן, כלומר הכל כשרים חוץ משל זית ושל גפן דאסורין משום ישוב ארץ ישראל, לפי שהן טוענים פירות. ואית דאמרי טעמא, לפי שהן נעשים דשן מיד:",
+                "<b>מורביות.</b> ענפים של תאנה. ודוקא תאנים רעות. דלא עבדי פירי:",
+                "<b>ושל עץ שמן.</b> העושה שמן אפרסמון. ואני שמעתי, שהוא האילן שקורים לו בלע״ז פינ״ו, ובערבי צינובו״ר. ואע״ג דעץ מאכל הוא אין בו צורך כמו בגפן וזית, הלכך לא אסרוהו משום ישובה של ארץ ישראל כדרך שאסרו הגפן והזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מערכה גדולה.</b> לפי שיש עוד מערכה אחרת, קרי להך מערכה גדולה. שלש מערכות היו שם בכל יום, אחת מערכה גדולה ששורפים עליה התמיד, והשנית מערכה פחותה ממנה והיא קרויה מערכה של קטורת, שנוטלים ממנה גחלים במחתה לקטורת שמקטירים בבוקר ובין הערבים, והשלישית אינה משמשת כלום אלא לקיום האש, דכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) והאש על המזבח תוקד בו, זו מערכה שלישית של קיום האש:",
+                "<b>וחזיתה מזרחה.</b> מראית פניה דהיינו הפתח והחלון של מערכה, לצד מזרח של מזבח:",
+                "<b>וראשי גיזרין.</b> הפנימים היו ארוכים עד שהיו נוגעים בתפוח:",
+                "<b>את האליתא.</b> חריות וקסמין דקין תוחבין בין הגדולים להצית האש ואליתא לשון אליה, על שם זנבות האודים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בררו משם.</b> מבין מקום העצים:",
+                "<b>בעומד חמש סאים.</b> היה באותה מערכה של קטורת כמו חמש סאים גחלים שמהם היה חותה לצורך הקטורת:",
+                "<b>בעומד.</b> כמו באומד:",
+                "<b>ובשבת בעומד שמונה סאים.</b> לפי שצריך עוד גחלים לשני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהיו מקטירים משבת לשבת:",
+                "<b>מחזירים אותן למערכה.</b> ונשרפים שם בצדי המערכה הגדולה:",
+                "<b>ובאו להם ללשכת הגזית.</b> לעשות פייסות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמר להם הממונה בואו והפיסו.</b> הטילו פייס. הוא הגורל המפורש פרק ב׳ דיומא:",
+                "<b>מי שוחט.</b> אע״ג דשחיטה כשרה בזר, תקנו בה פייס, דתחילת עבודת התמיד היא וחביבה להו, אי לא יטילו פייס אתו לאינצויי עלה ואתו בה לידי סכנה:",
+                "<b>מי זורק.</b> מקבל הדם הוא הזורק, ומשום דעיקר הקרבן הויא זריקה להכי נקט לה:",
+                "<b>מי מדשן מזבח הפנימי.</b> והמדשן הוא המקטיר קטורת. ומשום דדשון תחילת עבודה של קטורת היא, נקט לה. וכן דשון המנורה תחילת ההדלקה. ודשון מזבח הפנימי והמנורה, קודם שחיטת התמיד היה. והא דמדכר בסדר הפייס שוחט וזורק ברישא, משום שהם עיקר עבודה טפי:",
+                "<b>העוקץ.</b> האליה:",
+                "<b>החזה.</b> כל [השומן] הרואה את הקרקע:",
+                "<b>והגרה.</b> מקום שהוא מעלה גרה, הוא הצואר, ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב:",
+                "<b>זכה מי שזכה.</b> מי שעלה לו הפייס זורק את הדם, והסמוך לו שוחט. ואע״פ שהשחיטה קודמת לקבלת הדם, מ״מ מפני שעבודת הזריקה גדולה מן השחיטה, שהשחיטה כשרה בזר משא״כ בזריקה, לפיכך זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה, והשני הסמוך לו בשחיטה, והשלישי מדשן מזבח הפנימי ומקטיר הקטורת, והרביעי מדשן את המנורה ומדליק את הנרות, והחמישי מעלה הראש והרגל לכבש, וה��שי שתי הידים, והשביעי העוקץ דהיינו האליה והרגל, והשמיני החזה והגרה, והתשיעי שתי דפנות, והעשירי הקרבים, והאחד עשר הסולת של מנחת נסכים שהיא קריבה עם התמיד. והשנים עשר חביתי כהן גדול, והשלשה עשר יין של נסכים. כל אלו שלשה עשר כהנים יוצאים בפייס אחד כמפורש פרק ב׳ דיומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>צאו וראו.</b> על מקום גבוה שהיה להם במקדש:",
+                "<b>זמן השחיטה.</b> שהשחיטה פסולה בלילה שנאמר (ויקרא י״ט) ביום זבחכם:",
+                "<b>ברקאי.</b> האיר והבריק השחר:",
+                "<b>האיר פני כל המזרח.</b> שלא היה אומר כלום עד שהאירו פני [כל] פני המזרח, שאין מספיק כשהבריק כנקודה בלבד. והלכה כמתיא בן שמואל:",
+                "<b>עד שהוא בחברון.</b> אותן העומדים למטה שואלים לו הגיע האור בחברון, והוא אומר הין. וכדי להזכיר זכות האבות הקבורים בחברון אומרים כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלשכת הטלאים.</b> לשכה שהיו הטלאים של תמידים שם:",
+                "<b>לשכת החותמות.</b> של לוקחי סולת למנחה ויין לנסכים, שהיו הולכים אצל הממונה על החותמות ונותנים לו מעות כפי הנסכים שהוא צריך, והוא נותן לו חותם ומוליך החותם אצל הממונה על הנסכים ומקבל ממנו נסכים. ואותה לשכה שהממונה על החותמות יושב בה היא קרויה לשכת החותמות. ובמסכת שקלים מפורש שארבעה חותמות היו במקדש, וכתוב עליהם, עגל, זכר, גדי, חוטא. כשמביא חותם שכתוב בו עגל, בידוע שנתן מעות לנסכי פר. זכר, בידוע שנתן מעות לנסכי איל, שתרגום איל, דכרא. גדי, בידוע שנתן מעות לנסכי כבש. חוטא, בידוע שנתן מעות לנסכי מצורע:",
+                "<b>לשכת בית המוקד.</b> על שם המדורה שדולקת בה תמיד. קרויה בית המוקד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב.</b> לא אתפרש למה הוצרכו למנין של כלים הללו. ובירושלמי במסכת חגיגה אמרו כנגד תשעים ושלש אזכרות שבנבואות חגי זכריה ומלאכי:",
+                "<b>השקו את התמיד.</b> סמוך לשחיטתו, כדי שיהא עורו נפשט יפה:",
+                "<b>בכוס של זהב.</b> אית דאמרי גוזמא קתני דלא של זהב היה, אלא של נחושת יפה כזהב. ואית דאמרי בכוס של זהב ממש, שאין עניות במקום עשירות:",
+                "<b>אף על פי שמבוקר.</b> דתמיד טעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתו, דומיא דשה הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לצפונו של מזבח.</b> דתמיד עולה הוא, ועולה טעונה צפון:",
+                "<b>שמונה עמודים.</b> עמודים של אבן נמוכים:",
+                "<b>ורביעית של ארז.</b> חתיכות מרובעות של ארז היו על העמודים:",
+                "<b>אונקליות.</b> כעין ווים. אינציני״ש בלע״ז: היו קבועים, באותן רביעיות של ארז, ותולין בהן הבהמה:",
+                "<b>ושלשה סדרים.</b> של אונקליות זו למעלה מזו היה בכל חתיכת עץ, לתלות בהמה גדולה או קטנה:",
+                "<b>על שלחנות של שיש שבין העמודים.</b> שעליהם מדיחין הקרבים. והיה אפשר לעשותן של זהב, שאין עניות במקום עשירות, ולא עשאום אלא של שיש לפי שהזהב מרתיח ומסריח, והשיש מקרר ומצנן ומעמידו שלא יסריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטני.</b> לשון ושמת בטנא. דומה לסל ופיו רחב:",
+                "<b>והכוז.</b> קיתון בלשון ערבי קורין אלכו״ז:",
+                "<b>שני מפתחות.</b> לפתוח שני מנעולים שבפשפש הצפוני:",
+                "<b>תרקב.</b> כלי שמחזיק שלשה קבין. ולשון תרקב, תרי וקב. ודומה היה לתרקב אבל לא היה מחזיק אלא קביים וחצי, ושל זהב היה:",
+                "<b>אחד יורד לאמת השחי.</b> הפשפש הצפוני דתנן לקמן בא לו לפשפש הצפוני היו לו ��ני מנעולין, האחד היה למטה בפנים בתחתיתו של פתח, והיה הכהן הרוצה ליכנס מכניס אמת ידו בחור שבכותל עד בית השחי שלו ופותח בידו דרך פנים, והאחר פותח במפתח מיד בלא טורח כשאר כל הפתחים:",
+                "<b>כיון.</b> כמו [פסחים ל״ז ע״ב] יעשנה בדפוס ויקבענה כיון, כלומר מהר בלא טורח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני פשפשין היו לו לשער הגדול.</b> הוא שער ההיכל. והיו לו דלתות בתחילת עובי הכותל שהיה עביו שש אמות, ודלתות אחרות לסוף עביו לצד פנים. ושני פשפשין הנך שני פתחים קטנים אחד מימין שער הגדול ואחד משמאלו רחוק קצת מן השער. אותו שבדרום כתיב סגור יהיה לא יפתח בשל עתיד, ומסתמא כן היה בבית עולמים, אבל פשפש שבצפון היה פותחו על ידי חור שאצלו שתוחב בו ידו עד השחי וכופף ידו בפנים, ועל ידי מנעול אחר שבו שנפתח לאלתר בלי טורח:",
+                "<b>ופותח הפשפש ונכנס משם לתא.</b> והיא לשכה אחת הפתוחה להיכל:",
+                "<b>ומן התא נכנס להיכל.</b> והולך בחלל ההיכל עד השער הגדול שבסוף עובי הכותל מבפנים ופותחו ובא לו אל שער השני ועומד בפנים ופותחו:",
+                "<b>נגר.</b> בריח שמבריח מקצה הדלת לקצה הדלת. פירוש אחר, נגר היינו היתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה:",
+                "<b>ואת הפותחות.</b> המנעולים והמסגרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיריחו היו שומעים קול שער הגדול.</b> ומירושלים עד יריחו עשר פרסאות:",
+                "<b>המגריפה.</b> מין כלי נגון שהיה במקדש, עשרה נקבים היו בו, וכל אחד ואחד מוציא מאה מיני זמר, וקולו נשמע עד למרחוק:",
+                "<b>בן קטין.</b> שם אדם וכהן גדול היה, ועשה גלגל לכיור לשקעו בבור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה, שכל דבר שנתקדש בכלי שרת נפסל בלינה וביוצא ובטבול יום, וכשהיו מעלים אותו מן הבור לקדש בו ידיהם ורגליהם היה קול הגלגל נשמע עד יריחו:",
+                "<b>גביני כרוז.</b> כהן ששמו גביני, שהיה מכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם:",
+                "<b>חליל.</b> צלמיצלי״ש בלע״ז, בערבי מזמא״ר, וקולו נשמע למרחוק. ויש אומרים פיפר״י בלע״ז:",
+                "<b>צלצל.</b> צמבל״י בלע״ז:",
+                "<b>מכוור.</b> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה.</b> שלא היה רק מעט דשן ולא היה יכול ליקח בחפניו, כיבד שאר הדשן לתוך הטני:",
+                "<b>והניחו.</b> לטני שם ויצא. אבל מיד לא היה מוציאו, שכיון שצריך לתת הדשן אצל המזבח קדמה כמו דשון המנורה, ממתין עד לאחר זריקת התמיד, שהיה עושה הטבת שתי נרות וגומר השלמת דשון המנורה, ואז היו שניהם מוציאין זה הטני וזה הכוז ושופכין הדשן במקום אחד אצל המזבח ונבלעים שם במקומן:",
+                "<b>ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים.</b> האי תנא סבר מנורה מזרח ומערב היא מונחת. ופעמים שמוצא גם השאר דולקים, ונקט שתי נרות מזרחיות דולקים משום דשאר נרות אפילו דולקים מכבן ומדשנן, ואלו שתי נרות אם מצאן דולקים אינו מכבן, ועוד משום דקתני בסיפא מצאן שכבו לאלו מזרחיות. חוזר ומדליקן, ובשאר נרות מצאן שכבו אינו מדליקן עד הערב:",
+                "<b>מדשן את השאר.</b> חמש נרות שלצד מערב, מסיר מהן השמן הישן והפתילה הישנה והדשן, ונותן הכל בכוז, ונותן שמן חדש ופתילה חדשה, ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו, מדשן השני מזרחיות ונותן בהן שמן ופתילה חדשה. והא דמפסיק ההטבה בשחיטת התמיד וזריקת דמו ואינו מטיבן כולן יחד, משום דכתיב (שמות ל׳) בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות, אמרה תורה חלק ההטבה לשני בקרים, ועביד הטבת חמש נרות ברישא והדר הטבת שתי נרות, משום דכיון דאתחיל, עביד רובא. והאי דלא עביד שיתא והדר חד, משום דכתיב בהיטיבו את הנרות, [אין] הטבת נרות פחות [משתים]. והני מילי בזמן שאין הנס, כגון לאחר שמת שמעון הצדיק. אבל קודם שמת שמעון הצדיק שהיה נו׳ מערבי דולק תמיד בדרך נס, בדתניא מחוץ לפרוכת העדות, עדות הוא שהשכינה שורה בישראל, זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים, כשהיה בא להיטיב השתי נרות מזרחיות, לא היה מדשן אלא הנר הראשון בלבד ומיטיבו, ומניח הנר השני הסמוך לו דולק עד הערב שמדליק את הנרות וממנו מדליק כל הנרות האחרים, ואחר שהדליק שאר הנרות מטיבו ומדשנו לנר זה בערב ומדליקו. ואע״ג דכתיב בהיטיבו את הנרות דאין הטבה פחות משתים, הכי עדיף טפי שלא להיטיב כי אם נר אחד מן השתי נרות מזרחיות ולהניח הנר השני דולק שלא להיטיבו עד הערב, כדי לפרסם הנס שהוא דולק תמיד. ומה שמיטיב חמש של צד מערב תחילה, ולא חמש לצד מזרח ולבסוף שתים של מערב ומהם היה לו להדליק, ולא עביד הכי משום דכתיב (ויקרא כ״ד) להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו לפני ה׳, אמרה תורה קבע נר להדליק ממנו שאר נרות, ואיזה זה נר שני של צד מזרח, והוא קרוי נר מערבי, דכי עייל בהיכל בההוא נר פגע ברישא, ואין מעבירין על המצות, ואיכא למימר בההיא אתוקם הנס והוקבע להדליק ממנו. ובנר ראשון אי אפשר, דהא כתיב לפני ה׳, מאותו נר של צד שכינה שהוא לצד מערב, ואין נר ראשון קרוי לפני ה׳:",
+                "<b>מצאן שכבו.</b> השתים מזרחיות. כגון לאחר שמת שמעון הצדיק:",
+                "<b>מדשנן ומדליקן מן הדולקים.</b> לא שהיה נותן פתילה חדשה ושמן חדש כדרך הטבת הנרות, שהרי לעולם אין מטיבין שתי נרות מזרחיות אלא לאחר שחיטת התמיד כדי להפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים, אלא מדשנן היינו שמסיר הדשן שבראש הפתילה הישנה, ומגביהה ומדליקה, כדי להיות ניכר יפה הפסק שבין הטבת חמש נרות לשתים. ואם אין בנרות דולקים מדליקן ממזבח העולה:",
+                "<b>ומדשן את השאר.</b> זו הטבת חמש הנרות, שנותן פתילה חדשה ושמן חדש ומניחן כבויות עד הערב שבא ומדליק. ומדשן דהכא אינו כמו מדשן של שנים מזרחית דלעיל. ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו חוזר ומדשן [המזרחית] ונותן שמן ופתילה חדשה ומניחה עד הערב כבויה. ונר שניה שקרויה מערבית כמו כן מדשן ומסיר השמן והפתילה ישנה ונותן שמן חדש ומדליקה ממזבח העולה כדי להדליק ממנה בערב הנרות, האחרות שנר מערבי הוקבע להדליק ממנו נרות אחרות, ולכך נמי מדליקה אם מצאה כבויה קודם שחיטת התמיד, כיון שצריך מכל מקום להדליקה כשבא ומטיב לאחר שחיטה. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבינו ברוך בר יצחק, והוא המחוור שבכל הפירושים. ודברי הרמב״ם במשנה זו תמוהים מאד, וגם מה שסובר שהטבת הנרות היא הדלקתן ושהיו מדליקין הנרות של מנורה כולן בבוקר כדרך שמדליקין בערב, פליאה נשגבה בעיני, ולא שמעתי ולא ראיתי לאחד מרבותי שסובר כן:",
+                "<b>ואבן היתה לפני המנורה.</b> לפי שהמנורה גבוהה שמונה עשר טפחים והיה צריך לעלות למקום גבוה כדי להיטיב את הנרות:",
+                "<b>ובה שלש מעלות.</b> כנגד שלש העלאות שכתובות במנורה, בהעלותך את הנרות, והעלה את נרותיה, להעלות נר תמיד:",
+                "<b>והניח הכוז ויצא.</b> עד לאחר זריקת דם התמיד שאז עושה הטבת שתי נרות והוציאו, וכן חבירו הוציא את הטני. וכשהוציאו השתחוו בגמר העבודה, ולא עכשיו, שעדיין לא נגמר עבודתן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לא היו כופתין אותו.</b> את התמיד בשתי ידיו לעצמן או בשתי רגליו לעצמן, כדי שלא לעשות כחוקות הגוים, שכך היו עושים כששוחטין לעבודה זרה:",
+                "<b>אלא מעקידין אותו,</b> היד עם הרגל, כעקידת יצחק:",
+                "<b>ראשו לדרום.</b> היה נשחט על ירך המזבח צפונה כדין עולה, והיה נוטה ראשו לדרום ופניו למערב, שאם ירביץ גללים לא יהיה סמוך למזבח:",
+                "<b>של שחר.</b> קרבן תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית, לפי שבבוקר שמש במזרח וזורחת כנגדה למערב, והכתוב אומר שנים ליום, כנגד היום, כלומר נגד השמש, שהשמש קרוי יום:",
+                "<b>ושל בין הערבים.</b> שחמה במערב ומאירה כנגד המזרח, היה נשחט על קרן צפונית מזרחית:",
+                "<b>בטבעת שניה.</b> רחוק מן המזבח, לפי שהמזבח גבוה ומאפיל כולו. ויוחנן כהן גדול התקין ששה סדרים של טבעות, בכל סדר ארבע טבעות, לארבעה ועשרים משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת, ולפי שלא היו כופתים את התמיד כדתנן בריש פרקין, היו מכניסין צואר הבהמה באותן הטבעות בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ:",
+                "<b>ונותן מזרחית צפונית תחילה.</b> לאחר ששחט תמיד של שחר בקרן מערבית צפונית הולך לצד מזרח ועומד בארץ וזורק הדם בכלי למטה מן [חוט] הסקרא ונותן שתי מתנות שהן ארבע, אחת שהיא כשתים בקרן מזרחית צפונית, והולך למערבית דרומית. ונותן אחת שהיא כשתים בקרן מערבית דרומית:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היה שובר בו את הרגל.</b> כדרך שהטבחים עושין שמחתכין את הרגל עם העור שבו, אלא נוקבין מתחת הארכובה הנמכרת עם הראש ותולה בו ומפשיט הרגל עם שאר הבהמה. והא קמשמע לן דהכרעים בכלל הפשט הן:",
+                "<b>ערכובו.</b> כמו ארכובו:",
+                "<b>מירק את ההפשט.</b> שהרי לא הופשט אלא עד החזה ועדיין העור מחובר בו:",
+                "<b>נטל הפדר.</b> החלב:",
+                "<b>ונותנו על בית השחיטה.</b> וזו היא דרך כבוד של מעלה שלא יראה לכלוך דם השחיטה:",
+                "<b>והכרס מדיחין אותה.</b> מן הפרש שבתוכה, בפני עצמה:",
+                "<b>בבית המדיחין.</b> בלשכה שהיתה במקדש. ולא מדיחין אותה עם שאר הקרבים, שלא תטנפם:",
+                "<b>שלשה פעמים.</b> שאין הרעי יוצא מהן אלא בדוחק לפי שהן דקים:",
+                "<b>במיעוטה.</b> לכל הפחות. ואם רצה להוסיף להדיחן יותר משלשה פעמים, מוסיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואצבע הכבד.</b> היה מפריש מן הכבד:",
+                "<b>ולא היה מזיזה.</b> לאצבע הכבד ממקומה, שהרי היא היתה קריבה עם העוקץ והאליה, והכבד היה עם הדופן הימני, והראיה עם הגירה ושתי צלעות עמה, כמו שמפורש בסמוך:",
+                "<b>דופן ימני,</b> חותך סמוך לשדרה, אלא שהיה מניח שתי צלעות למעלה אל השדרה וכן שתי צלעות למטה:",
+                "<b>והרגל של ימין בשמאלו.</b> ואע״ג דהולכת אברים לכבש עבודה היא ועבודה פסולה בשמאל, כיון דלא מעכבת כפרה, שריא אפילו בשמאל, כדאיתא ביומא:",
+                "<b>ובית עורו לחוץ.</b> המקום שמפשיטים ממנו העור והוא סמוך לראשי האצבעות:",
+                "<b>בזך.</b> תרגום כף אחת, בזיכא חדא:",
+                "<b>השביעי בסולת.</b> למנחת נסכים שעם התמיד:",
+                "<b>בחביתין.</b> מנחת מחבת של כהן גדול מחציתה בבקר ומחציתה בערב שמקריב בכל יום. והאי דאפסקיה לחביתין בין סולת לנסכים שהן צרכי תמיד, משום דסולת וחביתין לשניהם שם מנחה לכך פירשן יחד:",
+                "<b>מחצי כבש ולמטה במערבו.</b> ולא מחציו ולמעלה, כדי שתהא ניכרת ההולכה למזב�� כשיחזרו מלקרות את שמע. ודוקא בימות החול היו נותנים אברי תמיד במערב לצד השכינה, אבל בשבתות, דשל מוספין שהן חובת היום היו במערב, היו של תמיד במזרח, כדמוכח במסכת סוכה פרק החליל:",
+                "<b>לקרות את שמע.</b> וכל שאר ברכות, כדאיתא לקמן באידך פרקא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמר להם הממונה וכו׳ בפרק קמא דברכות מפורש שהיא אהבה רבה.</b> ואחר שהאיר היום וזרחה החמה מברכים יוצא אור. וסדר ברכות אינו מעכב:",
+                "<b>קראו עשרת הדברים.</b> לפי שהן עיקר התורה. ובדין היה שיהיו קורין אותן בכל יום אף בגבולים, אלא שביטלום מפני תרעומת המינים, שהיו אומרים אלו לבדם ניתנו בסיני ולא שאר התורה:",
+                "<b>והם ברכו שלשה ברכות.</b> ואלו הן שלש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים קריאת הפסוקים בלבד, ולא נשיאת כפים, שלא היו הכהנים נושאים את כפיהן אלא לאחר הקרבת התמיד וקטורת, כדאמרינן באידך פרקא, והאידנא לא היו מברכים הנך ברכות אלא כדי שיהא התמיד מקובל ברצון, ולא היו נפטרים בכך מתפלת שמונה עשרה:",
+                "<b>מוסיפין ברכה אחת.</b> שמשמר היוצא אומר למשמר הנכנס, מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות, שבכל יום שבת היה נכנס משמר לעבודה ויוצא המשמר שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חדשים לקטורת.</b> מי שלא זכה בקטורת כל ימיו יבוא ויפיס. ולא היו מניחים למי שזכה בה פעם אחת לשנות בה, מפני שמעשרת, דכתיב (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך וגו׳ ברך ה׳ חילו, לפיכך לא היו מניחים לשנות בה אדם כדי שיהיו הכל מתעשרים ומתברכים בה:",
+                "<b>חדשים עם ישנים.</b> לפי שאמר בקטורת חדשים דוקא, אמר הכא חדשים גם ישנים, כלומר מי שזכה בפייס פעמים אחרות ומי שלא זכה בואו והפיסו:",
+                "<b>הוא המעלה אותם לגבי המזבח.</b> ולא היה כאן פייס. ואין הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרום לחזנים.</b> אותם כהנים שהכינו עצמם ולא זכו בפייס והיו לבושים בגדי כהונה, היו מוסרים אותם לחזנים, דהיינו השמשין העוסקים בצרכי המקדש, כדי שיפשיטום בגדי הקודש שעליהם:",
+                "<b>ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסים בלבד.</b> ולובשים בגדי חול ואח״כ מפשיטים המכנסים ומניחים כל בגדי כהונה ויוצאים:",
+                "<b>וכתוב עליהם תשמישי הכלים.</b> החלונות שבהן מכנסים כתוב עליהן מכנסים, ואת שבהן כתונת כתוב עליהן כתונת, וכן מצנפת ואבנט. וסדר לבישת הבגדים, המכנסים תחלה לכל שאר בגדים של קודש, דכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) ומכנסי בד ילבש על בשרו, שלא יהא דבר קודם למכנסים, ואח״כ הכתונת, ואח״כ חוגר באבנט, ואח״כ צונף במצנפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבזך.</b> כף קטן:",
+                "<b>מלא וגדוש קטורת.</b> והיתה בתוך הכף הגדול. שאם לא היה הגדול, כיון שהקטן גדוש היה מתפזר הקטורת לארץ בהולכתו. ובכף הגדול לבד לא סגי, דכבוד הוא כלפי מעלה לערות מכף גדוש על הגחלים בשעת ההקטרה:",
+                "<b>וכסוי היה לו.</b> לבזך:",
+                "<b>מטוטלת.</b> רבותי פירשו כעין טבעת היה לכסוי מלמעלה שעל ידה מטלטל הכיסוי ומסירו מעל הבזך. ובערוך פירש, מטוטלת חתיכת בגד, כמו לא יצא הגמל במטוטלת דפרק במה בהמה יוצאה. שהיה נתון על כסוי הבזך כמין סודר קטן לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזכה במחתה.</b> להוליך הגחלים למזבח הזהב. ולא היה בזה פייס, אלא מי שזכה בקטורת על ידי פייס אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה:",
+                "<b>וחתה.</b> מן המאוכלות הפנימיות לא גרסינן הכא, שהן קרובים לדשן, דאדרבה גחלים גסות ובוערות היה חותה:",
+                "<b>ועירן בשל זהב.</b> אבל לא היה חותה בשל זהב, כדי שלא תתקלקל, והתורה חסה על ממונן של ישראל:",
+                "<b>נתפזר ממנו כקב גחלים.</b> שהיה חותה במחתה של כסף בת ארבעה קבים ומערה בשל זהב שהיא של שלשה. וכדי להוליכה מלאה היה מערה באחרונה, שזהו דרך כבוד של מעלה:",
+                "<b>מכבדן לאמה.</b> לאמת המים שבעזרה. שלא יכוו בהן הכהנים:",
+                "<b>ובשבת.</b> שאסור לכבות:",
+                "<b>כופה עליהן פסכתר.</b> כלי אחד גדול. תרגום סירותיו, פסכתרוותיה:",
+                "<b>לתך.</b> חצי כור, חמש עשרה סאין, שהכור שלשים סאין:",
+                "<b>ושתי שרשרות היו.</b> בפסכתר. אחת מצד זה ואחת מצד זה, לפי שבו מורידין הדשן מעל המזבח בסמוך, כדאמרינן וכשמורידו מלא דשן דרך קרקע הכבש שהוא משופע היה כהן אחד לפניו שמושכו בשרשרת וכהן אחד היה למעלה מן הפסכתר ותופס בשרשרת שלפניו שלא תתגלגל במדרון הכבש:",
+                "<b>ועל השרץ.</b> שנמצא בעזרה בשבת, כופים עליו פסכתר כדי שלא יטמאו בו הכהנים. שאין יכולים להוציאו משם בשבת, דעל שבות כזה גזרו ואפילו במקדש. ודוקא כשנמצא בעזרה, אבל נמצא בהיכל או באולם, מוציאים אותו מיד ואפילו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>המגרפה.</b> כלי גדול שהיו זורקים אותו כדי להשמיע קול, והקול היוצא ממנו משמש שלשה דברים כמדפרש ואזיל:",
+                "<b>כהן השומע קולה.</b> אם לא היה בעזרה:",
+                "<b>רץ ובא.</b> להשתחוות עם אחיו הכהנים:",
+                "<b>וראש המעמד.</b> כשהיה שומע קול המגריפה:",
+                "<b>היה מעמיד את הטמאים.</b> של אותו בית אב שלא היו ראויים לעבוד.",
+                "<b>בשערי המזרח.</b> אית דאמרי כדי לביישן ולהודיע שמפני טומאת קרי הוא נמנע לעבוד, כדי שיזהר פעם אחרת. ואית דאמרי מפני החשד, שלא יחשדוהו שלמלאכתו הלך והניח מלעבוד, אבל ידעו שמפני טומאת אונס של שרץ או דבר אחר נמנע מלעבוד. והרמב״ם כתב, שמצורעים שכבר טהרו מצרעתם היה מעמידם בשער המזרח, כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם דם האשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החלו.</b> אותם שזכו בכך של קטורת ובמחתה של גחלים להיות עולים במעלות האולם, ששתים עשרה מעלות היו לאולם. ולפניהם היו מקדימים ללכת מי שזכה בדשון מזבח הפנימי כדי להוציא את הטני שהניח שם, מאחר שצריך לתת דשן אצל המזבח קדמה כמו דשון המנורה, היה ממתין עד לאחר זריקת התמיד שהיה הזוכה בדשון המנורה עושה הטבת שתי נרות וגומר השלמת דשון המנורה, ואז היו שניהן מוציאין זה הטני וזה הכוז ושופכים הדשן במקום אחד אצל המזבח קדמה:",
+                "<b>והשתחוה ויצא.</b> שעתה נגמרה מצותו:",
+                "<b>מצאו שכבה.</b> כגון לאחר שמת שמעון הצדיק שלא היה הנס, בין שכבה עכשיו לאחר שחיטת התמיד, בין שמצאו שכבה קודם שחיטת התמיד והדליקו כדאמרן לעיל בפרק אמר להם הממונה קמא, אע״פ שעכשיו מצאו עדיין דולק, כיון שלא היה הנס קיים, מכבהו ומדשנו כדי לגמור הטבת שתי נרות יחד:",
+                "<b>ומדליקו מעל מזבח העולה.</b> שאין מדליקין נר מערבי לעולם אלא מאש של מזבח העולה, דכתיב (ויקרא ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח, אש שנאמר בה תמיד דכתיב (שם כ״ד) להעלות נר תמיד, מעל המזבח החיצון תוקד:",
+                "<b>ממעלה שניה.</b> של שלש מעלות שהיו לפני המנורה:",
+                "<b>והשתחוה ויצא.</b> שהרי גמר מצותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צבר את הגחלים.</b> שבמחתה:",
+                "<b>על גבי המזבח.</b> הקטורת:",
+                "<b>ורדדן בשולי המחתה.</b> כדי שלא יפול הקטורת מעל הגחלים, לפיכך הוא מרקען ופושטן שלא יהיו משופעים אילך ואילך. תרגום וירקעו, ורדידו. ועל מזבח הזהב היה מקטיר, ולא בתוך המחתה. אבל בקטורת של יום הכפורים היה מניח הגחלים בתוך המחתה ועליה היה מקטיר, ולא היה שם רידוד גחלים ביום הכפורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנו.</b> לכף:",
+                "<b>לאוהבו.</b> שבא שם עמו להיכל לצורך כך. ואם נתפזר מן הקטורת שבבזך לתוך הכף, לפי שהבזך היה מלא וגדוש ופעמים נופל ממנו לתוך הכף, נותן אוהבו את הקטורת שנתפזר בתוך הכף בחפניו של מקטיר:",
+                "<b>ומלמדים אותו.</b> לפי שלא הקטיר מעולם, כדתנן לעיל חדשים לקטורת בואו והפיסו, לפיכך הוצרכו ללמדו:",
+                "<b>שלא תתחיל לפניך שלא תכוה.</b> היה שופך הקטורת על הגחלים לצד מערב רחוק ממנו, וכשהיה מתפזר לצד עצמו היה צוברו, כדאמרינן ביומא [דף מ״ט] כדי שתהא עשנה שוהה לבוא, וזהו כבוד שיהא שוהה בעבודה. והיה צובר ועושה הגל לצד מערב, שכשבא לגרור הקטורת הסמוך לו הוא צוברו לצד מערב רחוק ממנו ואינו נכוה מן הקטורת שנשרף. אבל אם היה עושה הגל לפניו, כשיאסף הקטורת שנתפזר חוצה לו ומביאו אצלו, נמצא זרועו נכוה בציבור הקטורת ששורף לפניו. והיינו דתניא בפרק הוציאו לו (סוף יומא דף נ״ב) צובר פנימה שהוא חוצה לו:",
+                "<b>התחי, ל מרדד ויוצא.</b> כלומר מיד שרידד הקטורת על גבי גחלים יצא:",
+                "<b>פרשו העם.</b> כל הכהנים פורשים מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרת הקטורת, דכתיב (ויקרא ט״ז) וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, כל כפרה שנעשית בקודש, כל אדם לא יהיה באוהל מועד, הלכך בין בשעת הקטרה בין בשעת מתן דמים של פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה, היו הכהנים פורשים מבין האולם ולמזבח. אבל בשעת הקטרת קטורת של יוה״כ לא היו פורשים אלא מן ההיכל בלבד, לפי שקטורת של יוה״כ לא היה בחוץ בהיכל על מזבח הזהב, אלא לפני ולפנים בבית קודש הקדשים, הלכך אין צריך שיפרשו מבין האולם ולמזבח אלא מן ההיכל בלבד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות.</b> בהיכל. ולא מקריא ביאה שלא לצורך:",
+                "<b>באבנים טובות.</b> שעל כתפות האפוד:",
+                "<b>הגביה לו את הפרוכת.</b> שתלוי בפתחו של אולם. שלא היה לפתחו של אולם דלתות כשאר פתחים שבמקדש אלא פרוכת בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו ועמדו.</b> לאחר שברכו וקראו ועשו העבודות האמורות לעיל, באו למעלות האולם:",
+                "<b>עמדו הראשונים.</b> אלו החמשה כהנים שבידם חמשה כלים כו׳:",
+                "<b>וברכו את העם ברכה אחת.</b> והן שלשה פסוקים של ברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא. וקרי להו ברכה אחת, לפי שלא היו עונין אחריהן אמן בין פסוק לפסוק כדרך שעושים בגבולים:",
+                "<b>את השם ככתבו.</b> ביו״ד ה״א:",
+                "<b>ובמדינה בכינויו.</b> באל״ף דל״ת. שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרסהו ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי:",
+                "<b>כנגד כתפותיהם.</b> לפי שצריכים נשיאת כפים, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים י״ח:ה׳) הוא ובניו כל הימים, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים כל הימים:",
+                "<b>ובמקדש.</b> שמברכים את העם בשם ה��פורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם:",
+                "<b>שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ.</b> מפני שהשם כתוב בו:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר כו׳</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר.</b> שהוא מקטיר כל זמן שירצה, ונוטל חלק כשירצה:",
+                "<b>למחצית הכבש.</b> וכבר נתייגע קצת:",
+                "<b>וסמך עליהן.</b> משום כבודו של כהן גדול שתהא חשובה הקטרתו יותר משאר כהנים:",
+                "<b>וזרקן.</b> כדדרשינן ועשית עולותיך הבשר והדם (דברים י״ב:כ״ז), מה דם בזריקה אף בשר בזריקה:",
+                "<b>נשמט השני והלך לו.</b> אבל הראשון נשאר שם לקבל האברים מן המושיטים וליתנן לכהן גדול:",
+                "<b>בא לו להקיף את המזבח.</b> כהן גדול שהיה בראש הכבש שהוא בדרום, מקיף דרך ימין, דכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, לכך היה הולך למזרחית דרומית ומשם לצפונית מזרחית, עד שמגיע למערבית דרומית מקום הנקבים שהיין והמים שמנסכים יורדין בהן ומשם הולכים לשיתין שהן היסודות, ושם עומד כהן אחד ומושיט לו היין לנסכים, אבל כהן גדול לא היה נושא היין עמו, שמא יתקלקל היין בעשן המערכה כשמקיף את המזבח, ובעוד שהוא מקיף, מהפך בצנורא דהיינו מזלג, את האברים שלא נתאכלו על המזבח. אבל שאר הכהנים כשעושים ניסוך היין, הולכים דרך שמאל מן הכבש לדרומית מערבית שהוא קרוב לכבש, כדתנן פרק קדשי קדשים, כל העולין הולכים דרך ימין חוץ מן העולה לשלשה דברים, נסוך היין והמים ועולת העוף. היין והמים, שלא יתעשנו. ועולת העוף נמי, שלא תמות בעשן. וכהן גדול שדומה לבן בית שיש לו רשות להלך כמו שהוא חפץ מה שאין שאר הכהנים רשאים לעשות כן, וגפ יש לו רשות להפך בצנורא בלא פייס, יש לו להקיף כדי ללכת דרך ימין:",
+                "<b>הסגן עומד על הקרן.</b> אצל הכהן גדול שבא לנסך:",
+                "<b>והסודרים בידו.</b> להניף כשינסך הכהן. כדי שידעו הלוים וידברו בשיר, וידע בן ארזא ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך:",
+                "<b>על שלחן החלבים.</b> שתי שלחנות היו במערבו של כבש, אחד שלחן של כסף שבו נותנין כלי שרת, ואחד שלחן של שיש שבו נותנים האברין והוא נקרא שלחן החלבים:",
+                "<b>בן ארזא.</b> שם אדם המקיש בצלצל, צמב״ל בלע״ז:",
+                "<b>הגיעו לפרק.</b> לסוף פרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשון לה׳ הארץ ומלואה.</b> לפי שהוא ראשון למעשה בראשית:",
+                "<b>בשני גדול ה׳</b> שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים:",
+                "<b>בשלישי אלהים נצב בעדת אל.</b> שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות דין:",
+                "<b>ברביעי אל נקמות.</b> שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב״ה להנקם מן העובדים להם:",
+                "<b>בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו.</b> שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו:",
+                "<b>בששי ה׳ מלך.</b> שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו:",
+                "<b>מנוחה לחי העולמים.</b> האי תנא סבר לה כמ״ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב״ה, שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב״ה הוא אלף שנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Tamid/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,318 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Tamid",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Tamid",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש.</b> מפני הכבוד, וגדולה היא לבית שלא יהא בלא שומרים. ושלשה מקומות ילפינן מדכתיב (במדבר ג,) והחונים לפני המשכן קדמה וגו׳ שומרי משמרת למשמרת, רמז לשלש בשלשה משמרות מקומות, ומה מצינו במשכן שהיו הכהנים אהרן ושני בניו שומרים בו בשלשה מקומות, אף מקדש כן:",
+                "<b>בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות.</b> בנויות בצד שערי העזרה:",
+                "<b>והרובין.</b> ילדים. תרגום ילד, רביא. פירוש אחר, הרובין, המורים חצים בקשת, מלשון רובה קשת:",
+                "<b>ובית המוקד כפה.</b> בנין של בית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוולט״ו בלע״ז, עשויה בארץ:",
+                "<b>והיה מוקף רובדים של אבן.</b> אצטבאות סביב, של אבני גזית, היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו:",
+                "<b>זקני בית אב.</b> המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדין:",
+                "<b>ופרחי כהונה.</b> בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים:",
+                "<b>כסתו.</b> לשון כרים וכסתות:",
+                "<b>איש כסתו בארץ.</b> שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים:",
+                "<b>ומניחים אותן תחת ראשיהן.</b> כנגד ראשיהן ולא תחת ראשיהן ממש, לפי שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט, ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה:",
+                "<b>ומתכסים בכסות עצמן.</b> בבגדי חול:",
+                "<b>במסיבה.</b> במחילה המהלכת תחת הבירה. שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה כדכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ט) אל הבירה אשר הכינותי. ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו:",
+                "<b>והנרות היו דולקים.</b> במחילה מכאן ומכאן:",
+                "<b>ומדורה היתה שם.</b> שהכהן מתחמם בה לאחר שטבל:",
+                "<b>וזה היה כבודו.</b> שלא נכנס בו אדם מעולם כל זמן שהיה חברו שם:",
+                "<b>מצאו נעול.</b> זה סימנו שיש אדם שם ולא היה נכנס:",
+                "<b>נסתפג.</b> קינח המים שעל בשרו:",
+                "<b>בא וישב לו.</b> בבית המוקד:",
+                "<b>עד שהשערים נפתחים.</b> היה יוצא והולך לו לחוץ. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה, כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>לתרום את המזבח.</b> תרומת הדשן:",
+                "<b>משכים וטובל.</b> שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבוד עבודה אפילו טהור, עד שהוא טובל:",
+                "<b>וכי באיזו שעה הממונה בא.</b> כלומר מי איכא זמן קבוע לביאת הממונה, דאמרת שהיה משכים וטובל קודם ביאת הממונה, אלא ודאי לא היה זמן קבוע לביאתו שלא כל העתים היו שוות שפעמים היה בא הממונה מקרות הגבר כו׳, והלכך מי שהיה רוצה לתרום היה משכים כל מה שהיה יכול, ואח״כ היה בא הממונה ודופק עליהם לאותם שבבית המוקד, והם היו פותחין לו:",
+                "<b>מקריאת הגבר.</b> אית דמפרשי קריאת התרנגול. ואית דמפרשי כהן שהיה רגיל לקרות בכל יום סמוך לעלות השחר:",
+                "<b>מי שטבל יבוא ויפיס.</b> כל אותן שהיו נותנים לבם לתרום, היו טובלים קודם שיבוא הממונה, ואח״כ היו מטילין פייס ביניהן, הוא הגורל, ומי שבא לו הגורל הולך ותורם. סדר הגורל ומעשהו, מפורש פרק ב׳ דיומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פשפש.</b> פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול, ובו היו נכנסים מבית המוקד לעזרה:",
+                "<b>אלו היו הולכין באכסדרא שבעזרה.</b> דרך המזרח. שהיו אכסדראות סביב לעזרה מבפנים, עמודים יוצאים חוץ לכותלי העזרה, ומן העמודים ועד כותלי העזרה היה סכך על גביהן והן קרויין פורטיק״ן בלע״ז, ומן העמודים ולחוץ היה בלא סכך, והמזבח היה שלא במקום הסכך. והיו מתחלקים לשתי כתות, כדי שיהיו בודקים ורואים כל כלי שרת שיהיו כולן במקומן בשלום. והיו הולכים באכסדראות העשויות לצד רוח צפונית, אלו מהלכים בה בחציה של צד מזרח ואלו מהלכים בה בחציה של צד מערב, עד שפוגעים זה בזה במקום שעושים מנחת חביתין של כהן גדול, שהיה מביא בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, והיא היתה סמוך לשער ניקנור, ושם היו אומרים זה לזה שלום, הכל שלום, כלומר מצאנו כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזהר שלא תגע בכלי.</b> במחתה שהיא כלי שרת. שאין אדם רשאי לקרב אל המזבח ולא לשום עבודה עד שיקדש ידיו ורגליו:",
+                "<b>במקצוע.</b> בקרן זוית:",
+                "<b>בן קטין.</b> כך שמו של כהן גדול שעשה מוכני לכיור. גלגל הסובב שעל ידו משקעים הכיור בבור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה, לפי שכל דבר שנתקדש בכלי שרת נפסל בלינת לילה, וכשהיה משוקע הכיור בבור לא היו מימיו נפסלין. ורמב״ם אומר, שהמוכני הוא כלי סביב לכיור, שלא נתקדש בכלי שרת, ושם היו מניחים המים בלילה כדי שלא יתקדשו ויפסלו בלינה:",
+                "<b>המאוכלות הפנימיות.</b> הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן:",
+                "<b>צבר את הגחלים על גבי הרצפה.</b> משום דכתיב ושמו, ודרשינן [תמורה דף ל״ד ע״א] ושמו כולו, ושמו שלא יפזר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו אחיו.</b> לאותו שתרם את המזבח:",
+                "<b>שירד.</b> מן המזבח ונתן את הגחלים במזרחו:",
+                "<b>והם רצו וכו׳ וקדשו ידיהם ורגליהם.</b> כדי לעבוד עבודה:",
+                "<b>סונקים.</b> מסלקים אותן. לשון נענוע ונדנוד. וכן כגדי מסנקן [פסחים דף ג׳ ע״ב], גדי שהוא עיף על ידי נענוע ונגיחות שמנגחין זה בזה. אף כאן סונקים מנענעים ומהפכין אותן בצנורות לצדדי המזבח:",
+                "<b>בסובב על הכבש.</b> כלומר על הכבש שכנגד הסובב:"
+            ],
+            [
+                "<b>החלו מעלין באפר.</b> לאחר שסלקו לצדדים או לסובב אברים ופדרים שלא נתאכלו, היו מושכין את האפר במגרפות שבידם ומעלין אותו לתפוח, כמין כרי גדול של אפר שהיה באמצע המזבח צבור ועשוי כתפוח:",
+                "<b>פעמים עליו כשלש מאות כור.</b> גוזמא קתני, דמעולם לא הניחו להיות עליו שלש מאות כור:",
+                "<b>וברגלים לא היו מדשנים אותו.</b> לא היו מוציאין את הדשן לחוץ אע״פ שהוא רבה על המזבח:",
+                "<b>מפני שהוא נוי למזבח.</b> שיהיה נראה שקרבנות הרבה היו על גבי המזבח:",
+                "<b>מימיו לא נתעצל.</b> כלומר מה שהיה דשן כל כך, לא מחמת עצלות הכהנים, אלא לנוי להראות שקרבנות הרבה קרבו על גבי המזבח:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מעלין בגזירין.</b> שני עצים ארוכים ומשופין היו נותנים לתוך אורך המערכה, דכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר, מלמד שטעונה שני עצים:",
+                "<b>וכי כל העצים כשרים למערכה.</b> דקתני החלו מעלין בגזרין סתם ולא קא מפרש מאיזה מין של עצים היו הגיז��ים. ומשני, הן, כלומר הכל כשרים חוץ משל זית ושל גפן דאסורין משום ישוב ארץ ישראל, לפי שהן טוענים פירות. ואית דאמרי טעמא, לפי שהן נעשים דשן מיד:",
+                "<b>מורביות.</b> ענפים של תאנה. ודוקא תאנים רעות. דלא עבדי פירי:",
+                "<b>ושל עץ שמן.</b> העושה שמן אפרסמון. ואני שמעתי, שהוא האילן שקורים לו בלע״ז פינ״ו, ובערבי צינובו״ר. ואע״ג דעץ מאכל הוא אין בו צורך כמו בגפן וזית, הלכך לא אסרוהו משום ישובה של ארץ ישראל כדרך שאסרו הגפן והזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מערכה גדולה.</b> לפי שיש עוד מערכה אחרת, קרי להך מערכה גדולה. שלש מערכות היו שם בכל יום, אחת מערכה גדולה ששורפים עליה התמיד, והשנית מערכה פחותה ממנה והיא קרויה מערכה של קטורת, שנוטלים ממנה גחלים במחתה לקטורת שמקטירים בבוקר ובין הערבים, והשלישית אינה משמשת כלום אלא לקיום האש, דכתיב (ויקרא ו׳:ה׳) והאש על המזבח תוקד בו, זו מערכה שלישית של קיום האש:",
+                "<b>וחזיתה מזרחה.</b> מראית פניה דהיינו הפתח והחלון של מערכה, לצד מזרח של מזבח:",
+                "<b>וראשי גיזרין.</b> הפנימים היו ארוכים עד שהיו נוגעים בתפוח:",
+                "<b>את האליתא.</b> חריות וקסמין דקין תוחבין בין הגדולים להצית האש ואליתא לשון אליה, על שם זנבות האודים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בררו משם.</b> מבין מקום העצים:",
+                "<b>בעומד חמש סאים.</b> היה באותה מערכה של קטורת כמו חמש סאים גחלים שמהם היה חותה לצורך הקטורת:",
+                "<b>בעומד.</b> כמו באומד:",
+                "<b>ובשבת בעומד שמונה סאים.</b> לפי שצריך עוד גחלים לשני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהיו מקטירים משבת לשבת:",
+                "<b>מחזירים אותן למערכה.</b> ונשרפים שם בצדי המערכה הגדולה:",
+                "<b>ובאו להם ללשכת הגזית.</b> לעשות פייסות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמר להם הממונה בואו והפיסו.</b> הטילו פייס. הוא הגורל המפורש פרק ב׳ דיומא:",
+                "<b>מי שוחט.</b> אע״ג דשחיטה כשרה בזר, תקנו בה פייס, דתחילת עבודת התמיד היא וחביבה להו, אי לא יטילו פייס אתו לאינצויי עלה ואתו בה לידי סכנה:",
+                "<b>מי זורק.</b> מקבל הדם הוא הזורק, ומשום דעיקר הקרבן הויא זריקה להכי נקט לה:",
+                "<b>מי מדשן מזבח הפנימי.</b> והמדשן הוא המקטיר קטורת. ומשום דדשון תחילת עבודה של קטורת היא, נקט לה. וכן דשון המנורה תחילת ההדלקה. ודשון מזבח הפנימי והמנורה, קודם שחיטת התמיד היה. והא דמדכר בסדר הפייס שוחט וזורק ברישא, משום שהם עיקר עבודה טפי:",
+                "<b>העוקץ.</b> האליה:",
+                "<b>החזה.</b> כל [השומן] הרואה את הקרקע:",
+                "<b>והגרה.</b> מקום שהוא מעלה גרה, הוא הצואר, ובו מחוברים קנה הריאה עם הכבד והלב:",
+                "<b>זכה מי שזכה.</b> מי שעלה לו הפייס זורק את הדם, והסמוך לו שוחט. ואע״פ שהשחיטה קודמת לקבלת הדם, מ״מ מפני שעבודת הזריקה גדולה מן השחיטה, שהשחיטה כשרה בזר משא״כ בזריקה, לפיכך זכה הראשון שהגיע לו הפייס בזריקה, והשני הסמוך לו בשחיטה, והשלישי מדשן מזבח הפנימי ומקטיר הקטורת, והרביעי מדשן את המנורה ומדליק את הנרות, והחמישי מעלה הראש והרגל לכבש, והששי שתי הידים, והשביעי העוקץ דהיינו האליה והרגל, והשמיני החזה והגרה, והתשיעי שתי דפנות, והעשירי הקרבים, והאחד עשר הסולת של מנחת נסכים שהיא קריבה עם התמיד. והשנים עשר חביתי כהן גדול, והשלשה עשר יין של נסכים. כל אלו שלשה עשר כהנים יוצאים בפייס אחד כמפורש פרק ��׳ דיומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>צאו וראו.</b> על מקום גבוה שהיה להם במקדש:",
+                "<b>זמן השחיטה.</b> שהשחיטה פסולה בלילה שנאמר (ויקרא י״ט) ביום זבחכם:",
+                "<b>ברקאי.</b> האיר והבריק השחר:",
+                "<b>האיר פני כל המזרח.</b> שלא היה אומר כלום עד שהאירו פני [כל] פני המזרח, שאין מספיק כשהבריק כנקודה בלבד. והלכה כמתיא בן שמואל:",
+                "<b>עד שהוא בחברון.</b> אותן העומדים למטה שואלים לו הגיע האור בחברון, והוא אומר הין. וכדי להזכיר זכות האבות הקבורים בחברון אומרים כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלשכת הטלאים.</b> לשכה שהיו הטלאים של תמידים שם:",
+                "<b>לשכת החותמות.</b> של לוקחי סולת למנחה ויין לנסכים, שהיו הולכים אצל הממונה על החותמות ונותנים לו מעות כפי הנסכים שהוא צריך, והוא נותן לו חותם ומוליך החותם אצל הממונה על הנסכים ומקבל ממנו נסכים. ואותה לשכה שהממונה על החותמות יושב בה היא קרויה לשכת החותמות. ובמסכת שקלים מפורש שארבעה חותמות היו במקדש, וכתוב עליהם, עגל, זכר, גדי, חוטא. כשמביא חותם שכתוב בו עגל, בידוע שנתן מעות לנסכי פר. זכר, בידוע שנתן מעות לנסכי איל, שתרגום איל, דכרא. גדי, בידוע שנתן מעות לנסכי כבש. חוטא, בידוע שנתן מעות לנסכי מצורע:",
+                "<b>לשכת בית המוקד.</b> על שם המדורה שדולקת בה תמיד. קרויה בית המוקד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב.</b> לא אתפרש למה הוצרכו למנין של כלים הללו. ובירושלמי במסכת חגיגה אמרו כנגד תשעים ושלש אזכרות שבנבואות חגי זכריה ומלאכי:",
+                "<b>השקו את התמיד.</b> סמוך לשחיטתו, כדי שיהא עורו נפשט יפה:",
+                "<b>בכוס של זהב.</b> אית דאמרי גוזמא קתני דלא של זהב היה, אלא של נחושת יפה כזהב. ואית דאמרי בכוס של זהב ממש, שאין עניות במקום עשירות:",
+                "<b>אף על פי שמבוקר.</b> דתמיד טעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתו, דומיא דשה הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>לצפונו של מזבח.</b> דתמיד עולה הוא, ועולה טעונה צפון:",
+                "<b>שמונה עמודים.</b> עמודים של אבן נמוכים:",
+                "<b>ורביעית של ארז.</b> חתיכות מרובעות של ארז היו על העמודים:",
+                "<b>אונקליות.</b> כעין ווים. אינציני״ש בלע״ז: היו קבועים, באותן רביעיות של ארז, ותולין בהן הבהמה:",
+                "<b>ושלשה סדרים.</b> של אונקליות זו למעלה מזו היה בכל חתיכת עץ, לתלות בהמה גדולה או קטנה:",
+                "<b>על שלחנות של שיש שבין העמודים.</b> שעליהם מדיחין הקרבים. והיה אפשר לעשותן של זהב, שאין עניות במקום עשירות, ולא עשאום אלא של שיש לפי שהזהב מרתיח ומסריח, והשיש מקרר ומצנן ומעמידו שלא יסריח:"
+            ],
+            [
+                "<b>הטני.</b> לשון ושמת בטנא. דומה לסל ופיו רחב:",
+                "<b>והכוז.</b> קיתון בלשון ערבי קורין אלכו״ז:",
+                "<b>שני מפתחות.</b> לפתוח שני מנעולים שבפשפש הצפוני:",
+                "<b>תרקב.</b> כלי שמחזיק שלשה קבין. ולשון תרקב, תרי וקב. ודומה היה לתרקב אבל לא היה מחזיק אלא קביים וחצי, ושל זהב היה:",
+                "<b>אחד יורד לאמת השחי.</b> הפשפש הצפוני דתנן לקמן בא לו לפשפש הצפוני היו לו שני מנעולין, האחד היה למטה בפנים בתחתיתו של פתח, והיה הכהן הרוצה ליכנס מכניס אמת ידו בחור שבכותל עד בית השחי שלו ופותח בידו דרך פנים, והאחר פותח במפתח מיד בלא טורח כשאר כל הפתחים:",
+                "<b>כיון.</b> כמו [פסחים ל״ז ע״ב] יעשנה בדפוס ויקבענה כיון, כלומר מהר בלא טורח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני פשפשין היו לו לשער הגדול.</b> הוא שער ההיכל. והיו לו דלתות בתחילת עובי הכותל שהיה עביו שש אמות, ודלתות אחרות לסוף עביו לצד פנים. ושני פשפשין הנך שני פתחים קטנים אחד מימין שער הגדול ואחד משמאלו רחוק קצת מן השער. אותו שבדרום כתיב סגור יהיה לא יפתח בשל עתיד, ומסתמא כן היה בבית עולמים, אבל פשפש שבצפון היה פותחו על ידי חור שאצלו שתוחב בו ידו עד השחי וכופף ידו בפנים, ועל ידי מנעול אחר שבו שנפתח לאלתר בלי טורח:",
+                "<b>ופותח הפשפש ונכנס משם לתא.</b> והיא לשכה אחת הפתוחה להיכל:",
+                "<b>ומן התא נכנס להיכל.</b> והולך בחלל ההיכל עד השער הגדול שבסוף עובי הכותל מבפנים ופותחו ובא לו אל שער השני ועומד בפנים ופותחו:",
+                "<b>נגר.</b> בריח שמבריח מקצה הדלת לקצה הדלת. פירוש אחר, נגר היינו היתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה:",
+                "<b>ואת הפותחות.</b> המנעולים והמסגרות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיריחו היו שומעים קול שער הגדול.</b> ומירושלים עד יריחו עשר פרסאות:",
+                "<b>המגריפה.</b> מין כלי נגון שהיה במקדש, עשרה נקבים היו בו, וכל אחד ואחד מוציא מאה מיני זמר, וקולו נשמע עד למרחוק:",
+                "<b>בן קטין.</b> שם אדם וכהן גדול היה, ועשה גלגל לכיור לשקעו בבור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה, שכל דבר שנתקדש בכלי שרת נפסל בלינה וביוצא ובטבול יום, וכשהיו מעלים אותו מן הבור לקדש בו ידיהם ורגליהם היה קול הגלגל נשמע עד יריחו:",
+                "<b>גביני כרוז.</b> כהן ששמו גביני, שהיה מכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם:",
+                "<b>חליל.</b> צלמיצלי״ש בלע״ז, בערבי מזמא״ר, וקולו נשמע למרחוק. ויש אומרים פיפר״י בלע״ז:",
+                "<b>צלצל.</b> צמבל״י בלע״ז:",
+                "<b>מכוור.</b> שם מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה.</b> שלא היה רק מעט דשן ולא היה יכול ליקח בחפניו, כיבד שאר הדשן לתוך הטני:",
+                "<b>והניחו.</b> לטני שם ויצא. אבל מיד לא היה מוציאו, שכיון שצריך לתת הדשן אצל המזבח קדמה כמו דשון המנורה, ממתין עד לאחר זריקת התמיד, שהיה עושה הטבת שתי נרות וגומר השלמת דשון המנורה, ואז היו שניהם מוציאין זה הטני וזה הכוז ושופכין הדשן במקום אחד אצל המזבח ונבלעים שם במקומן:",
+                "<b>ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים.</b> האי תנא סבר מנורה מזרח ומערב היא מונחת. ופעמים שמוצא גם השאר דולקים, ונקט שתי נרות מזרחיות דולקים משום דשאר נרות אפילו דולקים מכבן ומדשנן, ואלו שתי נרות אם מצאן דולקים אינו מכבן, ועוד משום דקתני בסיפא מצאן שכבו לאלו מזרחיות. חוזר ומדליקן, ובשאר נרות מצאן שכבו אינו מדליקן עד הערב:",
+                "<b>מדשן את השאר.</b> חמש נרות שלצד מערב, מסיר מהן השמן הישן והפתילה הישנה והדשן, ונותן הכל בכוז, ונותן שמן חדש ופתילה חדשה, ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו, מדשן השני מזרחיות ונותן בהן שמן ופתילה חדשה. והא דמפסיק ההטבה בשחיטת התמיד וזריקת דמו ואינו מטיבן כולן יחד, משום דכתיב (שמות ל׳) בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות, אמרה תורה חלק ההטבה לשני בקרים, ועביד הטבת חמש נרות ברישא והדר הטבת שתי נרות, משום דכיון דאתחיל, עביד רובא. והאי דלא עביד שיתא והדר חד, משום דכתיב בהיטיבו את הנרות, [אין] הטבת נרות פחות [משתים]. והני מילי בזמן שאין הנס, כגון לאחר שמת שמעון הצדיק. אבל קודם שמת שמעון הצדיק שהיה נו׳ מערבי דולק תמיד בדרך נס, בדתניא מחוץ לפרוכת העדות, עדות הוא שהשכינה שורה בישראל, זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים, כשהיה בא להיטיב השתי נרות מזרחיות, לא היה מדשן אלא הנר הראשון בלבד ומיטיבו, ומניח הנר השני הסמוך לו דולק עד הערב שמדליק את הנרות וממנו מדליק כל הנרות האחרים, ואחר שהדליק שאר הנרות מטיבו ומדשנו לנר זה בערב ומדליקו. ואע״ג דכתיב בהיטיבו את הנרות דאין הטבה פחות משתים, הכי עדיף טפי שלא להיטיב כי אם נר אחד מן השתי נרות מזרחיות ולהניח הנר השני דולק שלא להיטיבו עד הערב, כדי לפרסם הנס שהוא דולק תמיד. ומה שמיטיב חמש של צד מערב תחילה, ולא חמש לצד מזרח ולבסוף שתים של מערב ומהם היה לו להדליק, ולא עביד הכי משום דכתיב (ויקרא כ״ד) להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו לפני ה׳, אמרה תורה קבע נר להדליק ממנו שאר נרות, ואיזה זה נר שני של צד מזרח, והוא קרוי נר מערבי, דכי עייל בהיכל בההוא נר פגע ברישא, ואין מעבירין על המצות, ואיכא למימר בההיא אתוקם הנס והוקבע להדליק ממנו. ובנר ראשון אי אפשר, דהא כתיב לפני ה׳, מאותו נר של צד שכינה שהוא לצד מערב, ואין נר ראשון קרוי לפני ה׳:",
+                "<b>מצאן שכבו.</b> השתים מזרחיות. כגון לאחר שמת שמעון הצדיק:",
+                "<b>מדשנן ומדליקן מן הדולקים.</b> לא שהיה נותן פתילה חדשה ושמן חדש כדרך הטבת הנרות, שהרי לעולם אין מטיבין שתי נרות מזרחיות אלא לאחר שחיטת התמיד כדי להפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים, אלא מדשנן היינו שמסיר הדשן שבראש הפתילה הישנה, ומגביהה ומדליקה, כדי להיות ניכר יפה הפסק שבין הטבת חמש נרות לשתים. ואם אין בנרות דולקים מדליקן ממזבח העולה:",
+                "<b>ומדשן את השאר.</b> זו הטבת חמש הנרות, שנותן פתילה חדשה ושמן חדש ומניחן כבויות עד הערב שבא ומדליק. ומדשן דהכא אינו כמו מדשן של שנים מזרחית דלעיל. ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו חוזר ומדשן [המזרחית] ונותן שמן ופתילה חדשה ומניחה עד הערב כבויה. ונר שניה שקרויה מערבית כמו כן מדשן ומסיר השמן והפתילה ישנה ונותן שמן חדש ומדליקה ממזבח העולה כדי להדליק ממנה בערב הנרות, האחרות שנר מערבי הוקבע להדליק ממנו נרות אחרות, ולכך נמי מדליקה אם מצאה כבויה קודם שחיטת התמיד, כיון שצריך מכל מקום להדליקה כשבא ומטיב לאחר שחיטה. כך מצאתי פירוש משנה זו בפירושי רבינו ברוך בר יצחק, והוא המחוור שבכל הפירושים. ודברי הרמב״ם במשנה זו תמוהים מאד, וגם מה שסובר שהטבת הנרות היא הדלקתן ושהיו מדליקין הנרות של מנורה כולן בבוקר כדרך שמדליקין בערב, פליאה נשגבה בעיני, ולא שמעתי ולא ראיתי לאחד מרבותי שסובר כן:",
+                "<b>ואבן היתה לפני המנורה.</b> לפי שהמנורה גבוהה שמונה עשר טפחים והיה צריך לעלות למקום גבוה כדי להיטיב את הנרות:",
+                "<b>ובה שלש מעלות.</b> כנגד שלש העלאות שכתובות במנורה, בהעלותך את הנרות, והעלה את נרותיה, להעלות נר תמיד:",
+                "<b>והניח הכוז ויצא.</b> עד לאחר זריקת דם התמיד שאז עושה הטבת שתי נרות והוציאו, וכן חבירו הוציא את הטני. וכשהוציאו השתחוו בגמר העבודה, ולא עכשיו, שעדיין לא נגמר עבודתן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לא היו כופתין אותו.</b> את התמיד בשתי ידיו לעצמן או בשתי רגליו לעצמן, כדי שלא לעשות כחוקות הגוים, שכך היו עושים כששוחטין לעבודה זרה:",
+                "<b>אלא מעקידין אותו,</b> היד עם הרגל, כעקידת יצחק:",
+                "<b>ראשו לדרום.</b> היה נשחט על י��ך המזבח צפונה כדין עולה, והיה נוטה ראשו לדרום ופניו למערב, שאם ירביץ גללים לא יהיה סמוך למזבח:",
+                "<b>של שחר.</b> קרבן תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית, לפי שבבוקר שמש במזרח וזורחת כנגדה למערב, והכתוב אומר שנים ליום, כנגד היום, כלומר נגד השמש, שהשמש קרוי יום:",
+                "<b>ושל בין הערבים.</b> שחמה במערב ומאירה כנגד המזרח, היה נשחט על קרן צפונית מזרחית:",
+                "<b>בטבעת שניה.</b> רחוק מן המזבח, לפי שהמזבח גבוה ומאפיל כולו. ויוחנן כהן גדול התקין ששה סדרים של טבעות, בכל סדר ארבע טבעות, לארבעה ועשרים משמרות כהונה, והיו קבועות ברצפה עשויות כמין קשת, ולפי שלא היו כופתים את התמיד כדתנן בריש פרקין, היו מכניסין צואר הבהמה באותן הטבעות בשעת שחיטה ונועצים ראש הטבעת בארץ:",
+                "<b>ונותן מזרחית צפונית תחילה.</b> לאחר ששחט תמיד של שחר בקרן מערבית צפונית הולך לצד מזרח ועומד בארץ וזורק הדם בכלי למטה מן [חוט] הסקרא ונותן שתי מתנות שהן ארבע, אחת שהיא כשתים בקרן מזרחית צפונית, והולך למערבית דרומית. ונותן אחת שהיא כשתים בקרן מערבית דרומית:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא היה שובר בו את הרגל.</b> כדרך שהטבחים עושין שמחתכין את הרגל עם העור שבו, אלא נוקבין מתחת הארכובה הנמכרת עם הראש ותולה בו ומפשיט הרגל עם שאר הבהמה. והא קמשמע לן דהכרעים בכלל הפשט הן:",
+                "<b>ערכובו.</b> כמו ארכובו:",
+                "<b>מירק את ההפשט.</b> שהרי לא הופשט אלא עד החזה ועדיין העור מחובר בו:",
+                "<b>נטל הפדר.</b> החלב:",
+                "<b>ונותנו על בית השחיטה.</b> וזו היא דרך כבוד של מעלה שלא יראה לכלוך דם השחיטה:",
+                "<b>והכרס מדיחין אותה.</b> מן הפרש שבתוכה, בפני עצמה:",
+                "<b>בבית המדיחין.</b> בלשכה שהיתה במקדש. ולא מדיחין אותה עם שאר הקרבים, שלא תטנפם:",
+                "<b>שלשה פעמים.</b> שאין הרעי יוצא מהן אלא בדוחק לפי שהן דקים:",
+                "<b>במיעוטה.</b> לכל הפחות. ואם רצה להוסיף להדיחן יותר משלשה פעמים, מוסיף:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואצבע הכבד.</b> היה מפריש מן הכבד:",
+                "<b>ולא היה מזיזה.</b> לאצבע הכבד ממקומה, שהרי היא היתה קריבה עם העוקץ והאליה, והכבד היה עם הדופן הימני, והראיה עם הגירה ושתי צלעות עמה, כמו שמפורש בסמוך:",
+                "<b>דופן ימני,</b> חותך סמוך לשדרה, אלא שהיה מניח שתי צלעות למעלה אל השדרה וכן שתי צלעות למטה:",
+                "<b>והרגל של ימין בשמאלו.</b> ואע״ג דהולכת אברים לכבש עבודה היא ועבודה פסולה בשמאל, כיון דלא מעכבת כפרה, שריא אפילו בשמאל, כדאיתא ביומא:",
+                "<b>ובית עורו לחוץ.</b> המקום שמפשיטים ממנו העור והוא סמוך לראשי האצבעות:",
+                "<b>בזך.</b> תרגום כף אחת, בזיכא חדא:",
+                "<b>השביעי בסולת.</b> למנחת נסכים שעם התמיד:",
+                "<b>בחביתין.</b> מנחת מחבת של כהן גדול מחציתה בבקר ומחציתה בערב שמקריב בכל יום. והאי דאפסקיה לחביתין בין סולת לנסכים שהן צרכי תמיד, משום דסולת וחביתין לשניהם שם מנחה לכך פירשן יחד:",
+                "<b>מחצי כבש ולמטה במערבו.</b> ולא מחציו ולמעלה, כדי שתהא ניכרת ההולכה למזבח כשיחזרו מלקרות את שמע. ודוקא בימות החול היו נותנים אברי תמיד במערב לצד השכינה, אבל בשבתות, דשל מוספין שהן חובת היום היו במערב, היו של תמיד במזרח, כדמוכח במסכת סוכה פרק החליל:",
+                "<b>לקרות את שמע.</b> וכל שאר ברכות, כדאיתא לקמן באידך פרקא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אמר להם הממונה וכו׳ בפרק קמא דברכות מפורש שהיא אהבה רבה.</b> ואחר שהאיר היום וזרחה החמה מברכים יוצא אור. וסדר ברכות אינו מעכב:",
+                "<b>קראו עשרת הדברים.</b> לפי שהן עיקר התורה. ובדין היה שיהיו קורין אותן בכל יום אף בגבולים, אלא שביטלום מפני תרעומת המינים, שהיו אומרים אלו לבדם ניתנו בסיני ולא שאר התורה:",
+                "<b>והם ברכו שלשה ברכות.</b> ואלו הן שלש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים קריאת הפסוקים בלבד, ולא נשיאת כפים, שלא היו הכהנים נושאים את כפיהן אלא לאחר הקרבת התמיד וקטורת, כדאמרינן באידך פרקא, והאידנא לא היו מברכים הנך ברכות אלא כדי שיהא התמיד מקובל ברצון, ולא היו נפטרים בכך מתפלת שמונה עשרה:",
+                "<b>מוסיפין ברכה אחת.</b> שמשמר היוצא אומר למשמר הנכנס, מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות, שבכל יום שבת היה נכנס משמר לעבודה ויוצא המשמר שעבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חדשים לקטורת.</b> מי שלא זכה בקטורת כל ימיו יבוא ויפיס. ולא היו מניחים למי שזכה בה פעם אחת לשנות בה, מפני שמעשרת, דכתיב (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך וגו׳ ברך ה׳ חילו, לפיכך לא היו מניחים לשנות בה אדם כדי שיהיו הכל מתעשרים ומתברכים בה:",
+                "<b>חדשים עם ישנים.</b> לפי שאמר בקטורת חדשים דוקא, אמר הכא חדשים גם ישנים, כלומר מי שזכה בפייס פעמים אחרות ומי שלא זכה בואו והפיסו:",
+                "<b>הוא המעלה אותם לגבי המזבח.</b> ולא היה כאן פייס. ואין הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסרום לחזנים.</b> אותם כהנים שהכינו עצמם ולא זכו בפייס והיו לבושים בגדי כהונה, היו מוסרים אותם לחזנים, דהיינו השמשין העוסקים בצרכי המקדש, כדי שיפשיטום בגדי הקודש שעליהם:",
+                "<b>ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסים בלבד.</b> ולובשים בגדי חול ואח״כ מפשיטים המכנסים ומניחים כל בגדי כהונה ויוצאים:",
+                "<b>וכתוב עליהם תשמישי הכלים.</b> החלונות שבהן מכנסים כתוב עליהן מכנסים, ואת שבהן כתונת כתוב עליהן כתונת, וכן מצנפת ואבנט. וסדר לבישת הבגדים, המכנסים תחלה לכל שאר בגדים של קודש, דכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) ומכנסי בד ילבש על בשרו, שלא יהא דבר קודם למכנסים, ואח״כ הכתונת, ואח״כ חוגר באבנט, ואח״כ צונף במצנפת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והבזך.</b> כף קטן:",
+                "<b>מלא וגדוש קטורת.</b> והיתה בתוך הכף הגדול. שאם לא היה הגדול, כיון שהקטן גדוש היה מתפזר הקטורת לארץ בהולכתו. ובכף הגדול לבד לא סגי, דכבוד הוא כלפי מעלה לערות מכף גדוש על הגחלים בשעת ההקטרה:",
+                "<b>וכסוי היה לו.</b> לבזך:",
+                "<b>מטוטלת.</b> רבותי פירשו כעין טבעת היה לכסוי מלמעלה שעל ידה מטלטל הכיסוי ומסירו מעל הבזך. ובערוך פירש, מטוטלת חתיכת בגד, כמו לא יצא הגמל במטוטלת דפרק במה בהמה יוצאה. שהיה נתון על כסוי הבזך כמין סודר קטן לנוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזכה במחתה.</b> להוליך הגחלים למזבח הזהב. ולא היה בזה פייס, אלא מי שזכה בקטורת על ידי פייס אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה:",
+                "<b>וחתה.</b> מן המאוכלות הפנימיות לא גרסינן הכא, שהן קרובים לדשן, דאדרבה גחלים גסות ובוערות היה חותה:",
+                "<b>ועירן בשל זהב.</b> אבל לא היה חותה בשל זהב, כדי שלא תתקלקל, והתורה חסה על ממונן של ישראל:",
+                "<b>נתפזר ממנו כקב גחלים.</b> שהיה חותה במחתה של כסף בת ארבעה קבים ומערה בשל זהב שהיא של שלשה. וכדי להוליכה מלאה היה מערה באחרונה, שזהו דרך כבוד של מעלה:",
+                "<b>מכבדן לאמה.</b> לאמת המים שבעזרה. שלא יכוו בהן הכהנים:",
+                "<b>ובשבת.</b> שאסור לכבות:",
+                "<b>כופה עליהן פסכתר.</b> כלי אחד גדול. תרגום סירותיו, פסכתרוותיה:",
+                "<b>לתך.</b> חצי כור, חמש עשרה סאין, שהכור שלשים סאין:",
+                "<b>ושתי שרשרות היו.</b> בפסכתר. אחת מצד זה ואחת מצד זה, לפי שבו מורידין הדשן מעל המזבח בסמוך, כדאמרינן וכשמורידו מלא דשן דרך קרקע הכבש שהוא משופע היה כהן אחד לפניו שמושכו בשרשרת וכהן אחד היה למעלה מן הפסכתר ותופס בשרשרת שלפניו שלא תתגלגל במדרון הכבש:",
+                "<b>ועל השרץ.</b> שנמצא בעזרה בשבת, כופים עליו פסכתר כדי שלא יטמאו בו הכהנים. שאין יכולים להוציאו משם בשבת, דעל שבות כזה גזרו ואפילו במקדש. ודוקא כשנמצא בעזרה, אבל נמצא בהיכל או באולם, מוציאים אותו מיד ואפילו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "<b>המגרפה.</b> כלי גדול שהיו זורקים אותו כדי להשמיע קול, והקול היוצא ממנו משמש שלשה דברים כמדפרש ואזיל:",
+                "<b>כהן השומע קולה.</b> אם לא היה בעזרה:",
+                "<b>רץ ובא.</b> להשתחוות עם אחיו הכהנים:",
+                "<b>וראש המעמד.</b> כשהיה שומע קול המגריפה:",
+                "<b>היה מעמיד את הטמאים.</b> של אותו בית אב שלא היו ראויים לעבוד.",
+                "<b>בשערי המזרח.</b> אית דאמרי כדי לביישן ולהודיע שמפני טומאת קרי הוא נמנע לעבוד, כדי שיזהר פעם אחרת. ואית דאמרי מפני החשד, שלא יחשדוהו שלמלאכתו הלך והניח מלעבוד, אבל ידעו שמפני טומאת אונס של שרץ או דבר אחר נמנע מלעבוד. והרמב״ם כתב, שמצורעים שכבר טהרו מצרעתם היה מעמידם בשער המזרח, כדי שיהיו מזומנים לזרוק עליהם דם האשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החלו.</b> אותם שזכו בכך של קטורת ובמחתה של גחלים להיות עולים במעלות האולם, ששתים עשרה מעלות היו לאולם. ולפניהם היו מקדימים ללכת מי שזכה בדשון מזבח הפנימי כדי להוציא את הטני שהניח שם, מאחר שצריך לתת דשן אצל המזבח קדמה כמו דשון המנורה, היה ממתין עד לאחר זריקת התמיד שהיה הזוכה בדשון המנורה עושה הטבת שתי נרות וגומר השלמת דשון המנורה, ואז היו שניהן מוציאין זה הטני וזה הכוז ושופכים הדשן במקום אחד אצל המזבח קדמה:",
+                "<b>והשתחוה ויצא.</b> שעתה נגמרה מצותו:",
+                "<b>מצאו שכבה.</b> כגון לאחר שמת שמעון הצדיק שלא היה הנס, בין שכבה עכשיו לאחר שחיטת התמיד, בין שמצאו שכבה קודם שחיטת התמיד והדליקו כדאמרן לעיל בפרק אמר להם הממונה קמא, אע״פ שעכשיו מצאו עדיין דולק, כיון שלא היה הנס קיים, מכבהו ומדשנו כדי לגמור הטבת שתי נרות יחד:",
+                "<b>ומדליקו מעל מזבח העולה.</b> שאין מדליקין נר מערבי לעולם אלא מאש של מזבח העולה, דכתיב (ויקרא ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח, אש שנאמר בה תמיד דכתיב (שם כ״ד) להעלות נר תמיד, מעל המזבח החיצון תוקד:",
+                "<b>ממעלה שניה.</b> של שלש מעלות שהיו לפני המנורה:",
+                "<b>והשתחוה ויצא.</b> שהרי גמר מצותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>צבר את הגחלים.</b> שבמחתה:",
+                "<b>על גבי המזבח.</b> הקטורת:",
+                "<b>ורדדן בשולי המחתה.</b> כדי שלא יפול הקטורת מעל הגחלים, לפיכך הוא מרקען ופושטן שלא יהיו משופעים אילך ואילך. תרגום וירקעו, ורדידו. ועל מזבח הזהב היה מקטיר, ולא בתוך המחתה. אבל בקטורת של יום הכפורים היה מניח הגחלים בתוך המחתה ועליה היה מקטיר, ולא היה שם רידוד גחלים ביום הכפורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותנו.</b> לכף:",
+                "<b>לאוהבו.</b> שבא שם עמו להיכל לצורך כך. ואם נתפזר מן הקטורת שבבזך לתוך הכף, לפי שהבזך היה מלא וגדוש ופעמים נופל ממנו לתוך הכף, נותן אוהבו את הקטורת שנתפזר בתוך הכף בחפניו של מקטיר:",
+                "<b>ומלמדים אותו.</b> לפי שלא הקטיר מעולם, כדתנן לעיל חדשים לקטורת בואו והפיסו, לפיכך הוצרכו ללמדו:",
+                "<b>שלא תתחיל לפניך שלא תכוה.</b> היה שופך הקטורת על הגחלים לצד מערב רחוק ממנו, וכשהיה מתפזר לצד עצמו היה צוברו, כדאמרינן ביומא [דף מ״ט] כדי שתהא עשנה שוהה לבוא, וזהו כבוד שיהא שוהה בעבודה. והיה צובר ועושה הגל לצד מערב, שכשבא לגרור הקטורת הסמוך לו הוא צוברו לצד מערב רחוק ממנו ואינו נכוה מן הקטורת שנשרף. אבל אם היה עושה הגל לפניו, כשיאסף הקטורת שנתפזר חוצה לו ומביאו אצלו, נמצא זרועו נכוה בציבור הקטורת ששורף לפניו. והיינו דתניא בפרק הוציאו לו (סוף יומא דף נ״ב) צובר פנימה שהוא חוצה לו:",
+                "<b>התחי, ל מרדד ויוצא.</b> כלומר מיד שרידד הקטורת על גבי גחלים יצא:",
+                "<b>פרשו העם.</b> כל הכהנים פורשים מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרת הקטורת, דכתיב (ויקרא ט״ז) וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, כל כפרה שנעשית בקודש, כל אדם לא יהיה באוהל מועד, הלכך בין בשעת הקטרה בין בשעת מתן דמים של פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה, היו הכהנים פורשים מבין האולם ולמזבח. אבל בשעת הקטרת קטורת של יוה״כ לא היו פורשים אלא מן ההיכל בלבד, לפי שקטורת של יוה״כ לא היה בחוץ בהיכל על מזבח הזהב, אלא לפני ולפנים בבית קודש הקדשים, הלכך אין צריך שיפרשו מבין האולם ולמזבח אלא מן ההיכל בלבד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות.</b> בהיכל. ולא מקריא ביאה שלא לצורך:",
+                "<b>באבנים טובות.</b> שעל כתפות האפוד:",
+                "<b>הגביה לו את הפרוכת.</b> שתלוי בפתחו של אולם. שלא היה לפתחו של אולם דלתות כשאר פתחים שבמקדש אלא פרוכת בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>באו ועמדו.</b> לאחר שברכו וקראו ועשו העבודות האמורות לעיל, באו למעלות האולם:",
+                "<b>עמדו הראשונים.</b> אלו החמשה כהנים שבידם חמשה כלים כו׳:",
+                "<b>וברכו את העם ברכה אחת.</b> והן שלשה פסוקים של ברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא. וקרי להו ברכה אחת, לפי שלא היו עונין אחריהן אמן בין פסוק לפסוק כדרך שעושים בגבולים:",
+                "<b>את השם ככתבו.</b> ביו״ד ה״א:",
+                "<b>ובמדינה בכינויו.</b> באל״ף דל״ת. שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרסהו ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי:",
+                "<b>כנגד כתפותיהם.</b> לפי שצריכים נשיאת כפים, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים י״ח:ה׳) הוא ובניו כל הימים, מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאות כפים כל הימים:",
+                "<b>ובמקדש.</b> שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם:",
+                "<b>שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ.</b> מפני שהשם כתוב בו:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר כו׳</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר.</b> שהוא מקטיר כל זמן שירצה, ונוטל חלק כשירצה:",
+                "<b>למחצית הכבש.</b> וכבר נתייגע קצת:",
+                "<b>וסמך עליהן.</b> משום כבודו של כהן גדול שתהא חשובה הקטרתו יותר משאר כהנים:",
+                "<b>וזרקן.</b> כדדרשינן ועשית עולותיך הבשר והדם (דברים י״ב:כ״ז), מה דם בזריקה אף בשר בזריקה:",
+                "<b>נשמט השני והלך לו.</b> אבל הראשון נשאר שם לקבל האברים מן המושיטים וליתנן לכהן גדול:",
+                "<b>בא לו להקיף את המזבח.</b> כהן גדול שהיה בראש הכבש שהוא בדרום, מקיף דרך ימין, דכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, לכך היה הולך למזרחית דרומית ומשם לצפונית מזרחית, עד שמגיע למערבית דרומית מקום הנקבים שהיין והמים שמנסכים יורדין בהן ומשם הולכים לשיתין שהן היסודות, ושם עומד כהן אחד ומושיט לו היין לנסכים, אבל כהן גדול לא היה נושא היין עמו, שמא יתקלקל היין בעשן המערכה כשמקיף את המזבח, ובעוד שהוא מקיף, מהפך בצנורא דהיינו מזלג, את האברים שלא נתאכלו על המזבח. אבל שאר הכהנים כשעושים ניסוך היין, הולכים דרך שמאל מן הכבש לדרומית מערבית שהוא קרוב לכבש, כדתנן פרק קדשי קדשים, כל העולין הולכים דרך ימין חוץ מן העולה לשלשה דברים, נסוך היין והמים ועולת העוף. היין והמים, שלא יתעשנו. ועולת העוף נמי, שלא תמות בעשן. וכהן גדול שדומה לבן בית שיש לו רשות להלך כמו שהוא חפץ מה שאין שאר הכהנים רשאים לעשות כן, וגפ יש לו רשות להפך בצנורא בלא פייס, יש לו להקיף כדי ללכת דרך ימין:",
+                "<b>הסגן עומד על הקרן.</b> אצל הכהן גדול שבא לנסך:",
+                "<b>והסודרים בידו.</b> להניף כשינסך הכהן. כדי שידעו הלוים וידברו בשיר, וידע בן ארזא ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך:",
+                "<b>על שלחן החלבים.</b> שתי שלחנות היו במערבו של כבש, אחד שלחן של כסף שבו נותנין כלי שרת, ואחד שלחן של שיש שבו נותנים האברין והוא נקרא שלחן החלבים:",
+                "<b>בן ארזא.</b> שם אדם המקיש בצלצל, צמב״ל בלע״ז:",
+                "<b>הגיעו לפרק.</b> לסוף פרשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשון לה׳ הארץ ומלואה.</b> לפי שהוא ראשון למעשה בראשית:",
+                "<b>בשני גדול ה׳</b> שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים:",
+                "<b>בשלישי אלהים נצב בעדת אל.</b> שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות דין:",
+                "<b>ברביעי אל נקמות.</b> שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב״ה להנקם מן העובדים להם:",
+                "<b>בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו.</b> שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו:",
+                "<b>בששי ה׳ מלך.</b> שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו:",
+                "<b>מנוחה לחי העולמים.</b> האי תנא סבר לה כמ״ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב״ה, שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב״ה הוא אלף שנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Temurah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,305 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Temurah",
+    "versionSource": "sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הכל ממירין – All persons can cause the seizure of the substitute in holiness together with the original by exchanging a consecrated animal, that seizes the holiness of the exchange of an unconsecrated animal, if he said, “this is place of that one of something consecrated,” whether by the mouth of men or by the mouth of women, as for example, if woman exchanged/substituted it, it seizes the sanctity of exchange by her mouth. And the word \"והכל\" /”All” that is taught here includes someone who inherits that if he substituted/exchanged a sacrifice that someone bequeathed to him during his lifetime, his substitution is a substitution.",
+                "לא שאדם רשאי להמיר – because it is written (Leviticus 27:10): “[One may not exchange] or substitute another for it.”",
+                "מומר – holiness was seized upon it and both of them (i.e., the formerly designated animal that was consecrated and the formerly unconsecrated animal that has just been substituted) are holy.",
+                "וסופג את הארבעים – he is flogged [for transgressing] the negative commandment (Leviticus 27:10): “or substitute another for it,” and even though it is a negative commandment/prohibition that does not involve an action/לאו שאין בו מעשה. For we hold that any negative commandment/prohibition that does not involve an action we don’t flog that person except for false conspiring witnesses and [someone who] substitutes an animal for another or someone who curses another (or himself) using the name of God. But if you should say that this is a prohibition that after its violation is transformed into a positive commandment [לאו הניתק לעשה](unless there is no possibility of fulfilling this positive commandment), as it is written (Leviticus 27:33): “[If he does make substitution for it,’ then it and its substitute shall both be holy,” but we don’t flog a person or a prohibition that after its violation is transformed into a positive commandment. One can say, that it is different here, as the negative commandment includes more than the positive commandment within it, for everyone who says the word/speaks is whipped, but not every person who says the word does a substitution, for partners and the community do not do substitutions, for since the positive commandment is not equivalent to the negative commandment, it is not called a prohibition that after its violation is transformed into a positive commandment.",
+                "הכהנים ממרימין את שלן – sacrifices that the Kohen set aside to offer for himself, but if he Kohen substituted for it, it causes the seizure of the substitute/exchange of the animal [to be holy].",
+                "לא בחטאת ולא באשם – that the Israelite gave him that he sacrifice/offer for him, but if the Kohen substituted another, he doesn’t do that substitution on his own, for he has no portion in it, but rather from the time of the offering of those sacrifices on the altar and onwards, he (i.e., the Kohen) is worthy of the flesh [of the animal], but a person does not cause the seizure of something which is not his (Tractate Temurah 9a).",
+                "ולא בבכור – that an Israelite gave him.",
+                "וכי מפני מה אין הכהנין ממירים בבכור – for doesn’t all of it belong to the Kohen and while it is alive, we give it to him, and the Israelite cannot gain atonement through it.",
+                "מה חטאת ואשם אין ממירין – because it is clearly obvious to us that he Kohanim do not take possession of them other than from offering up of the portions of the sacrifices offered on the altar and beyond.",
+                "מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם – that is to say, it is the law that the Kohanim do not make a substitution with the sin-offering and the guilt-offering, etc.",
+                "והיה הוא ותמורתו – there is an analogy between substitution to something consecrated itself.",
+                "היכן קדושה חלה – on that which is dedicated to the Temple, in the house of the owners.",
+                "אף תמורה – does not take effect other than in the house of the owners, but in the home of the Kohen it does not take effect completely, therefore, a Kohen cannot substitute for a firstling. But an Israelites, if he made a substitution for it, it is seized in holiness, for it was in domain that sanctification occurs with the firstling. And the Halakha is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "ממירין מן הבקר על הצאן וכו'- as it is written (Leviticus 27:10): “if one does substitute one animal one for another, [the thing vowed and its substitute shall both be holy],” but sheep and male and female cattle are all called בהמה/animals.",
+                "טוב ברע – [that which is] good of unconsecrated [animals], shall not be substituted for [that which is] bad of holy/sanctified [animals], [as it is written (Leviticus 27:10)]: “if one does substitute [one animal for another],”so we see that those animals with a blemish (i.e., unfit for the altar) can serve as substitutes. And on anything with a blemish can effectuate substitution, as it is written (Leviticus 27:10): “either good for bad or bad for good,” that implies that an unconsecrated animal with a blemish with a pure sanctified animal.",
+                "ואיזהו טוב ברע – that is to say, what is something bad that is consecrated that effectuates substitution? All that its sanctification preceded its blemish. But if the blemish preceded its sanctification, that sanctification does not take effect upon it, substitution is not made, for it could have been written [in the Torah \"לא ימיר טוב ברע\" /he will not exchange good for bad or \"רע [בו]\"/that has something bad in it, and it would imply [או רע] /[or something bad], he should not exchange not with something good and not with something bad, the final, טוב/good that the All-Merciful wrote (Leviticus 27:10), why do I need it? To tell you that it should be good from its outset, that at the time that it is sanctified, it was pure and again a blemish befell it, one can do a substitution; if it was bad from the outset, that a blemish befell it prior to its being sanctified, one doesn’t do a substitution.",
+                "מרימין אחד – of an unconsecrated animal with two sanctified [animals], as for example, that he said, “this one is in place of those.”",
+                "ושנים – [and two] unconsecrated [animals for one that is sanctified, as for example, these will be in place of this one.",
+                "מה הוא מיוחד – as it is written (Leviticus 27:10]: “the thing [vowed and its substitute shall both be holy].”"
+            ],
+            [
+                "אברים בעוברים – limbs of unconsecrated [animals] with consecrated fetuses. For if he said: “may the foot of this animal be substituted/in exchange for the sanctified fetus that is in the womb of that animal,” the sanctity does not apply upon the limb.",
+                "ולא עוברים באברים – for if he said: “this fetus that is inside of this unconsecrated animal will be substituted for the foot of this sanctified animal, the fetus is not holy.",
+                "ולא עוברים ואברים – of unsanctified [animals] with sanctified peace-offerings.",
+                "ולא שלמים – [peace-offerings] of unsanctified [animals] [substituted for] fetuses and/or limbs of a holy [animal].",
+                "ממירין אברים בשלימים – he said, “may the foot of this unconsecrated animal be in substitution/exchange for this holy animal,” the exchange takes effect on the limb and it spreads throughout the animal, it is totally exchanged/substituted and offered.",
+                "ולא שלימים בהן – for there is no power/strength in one limb of a holy animal to perform an exchange/substitution.",
+                "והלא במוקדשין – at the beginning of the sanctification when he says, “the foot of this [animal]is a burnt offering.”",
+                "כולה עולה – as we derive from Scripture, as it is written (Leviticus 27:9): “any such that may be given to the LORD shall be holy,” when he says, “that it shall be holy,” to include all of it. But the Halakha is according to the first Tanna/teacher."
+            ],
+            [
+                "אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון (that which became subject to the law of Terumah through an admixture, can affect a second mixture only in proportion (i.e., according to the quantity of real Terumah/heave-offering contained therein) – a SEAH of Terumah that fell in less than one-hundred of unconsecrated produce and it became דמע/subject to the law of Terumah, and it fell from this mixture to an other place, we require one-hundred from the unconsecrated produce according to what there is of Terumah in this SEAH of this mixture, but we don’t require one-hundred SEAH corresponding to of all of that SEAH of the mixture of [consecrated] Terumah and unconsecrated produce, for it is not considered all Terumah to prohibit the secondary unconsecrated produce.",
+                "ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון (that which contains leaven does not impart the status of leaven [to something else] only by due measure) – unconsecrated started dough that became leavened in leaven of heave-offering, it is entirely forbidden to foreigners (i.e., non-Kohanim). But if there fell from that started dough into another unconsecrated started dough and it became leavened, it does not forbid it other than according to the due measure [in the prescribed proportion] of the leavened heave-offering that it became combined with, and it does not forbid the last [batch] other than if there fell in from the first [batch] such a large measure that there is in the leaven of the Terumah combined in it enough I order to leaven the last [batch] without the combination/mixture of the unconsecrated produce that was combined with heave-offering.",
+                "ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון – a Mikveh/ritual bath which has in it twenty-one SEAH of rain water, we fill up on the shoulder nineteen SEAH (i.e., a SEAH is equal to 144 egg bulks) and we conduct the water to the Mikveh though a channel (see Talmud Temurah 12b) and they are ritually pure. Bug even though three LOG (i.e., a LOG is equal to six egg bulks) of drawn water disqualify the Mikveh/ritual bath, the drawing of the water is kosher when it is done when conducting the water through a channel and there was there at first most of the measurement of the Mikveh which is twenty-one SEAH of rain water, and that is according to the due measure, for the drawn waters do not disqualify the Mikveh when they are accomplished by conducting the water through a channel, unless they are twenty SEAH of drawn water, as there isn’t a majority from rain water in the Mikveh. Such appears to be the explanation of this Mishnah, and so I have explained in the Tractate Terumah (Chapter 5, Mishnah 6), in the chapter, “a SEAH of Terumah,” but in the Gemara (Tractate Temurah 12b) this is its explanation, according to the measurement of the utensils, for three LOGS of drawn water do not disqualify the Mikveh until they fell from three utensils or less into the Mikveh, but if there fell from four utensil, or more, they do not disqualify, and this is what it means when it says that drawn water does not disqualify the Mikveh other than according to the due measure, for they calculate the utensils from which fell the LOGIM of water into the Mikveh and they count them, if they are three utensils or less, they invalidate the Mikveh. But if from three utensils and higher, they do not disqualify it. And our Mishnah is according to Rabbi Yosi ben Honi, for he holds that they LOGIM that fell from more than three utensils do not disqualify [the Mikveh], but it is not the Halakh."
+            ],
+            [
+                "אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר – at the time when one places in it the ashes [of the red heifer] it becomes the purification waters, therefore, we require that there will be first water in a utensil and afterwards the ashes. But if he placed the ashes first and afterwards the water, it is disqualified, for there was no water there at the time of the placing of the ashes that it would become purification water, and furthermore, it does not become purification water. And there is Scripture as it is written (Numbers 19:17): “and fresh water shall be added to them in a vessel,” that implies that the water is placed in the utensil and not to the ashes, but rather, “ונתן עליו “/shall be added to them – to warn that after he puts in [the ashes] on the water, he should combine them well with his finger and return the water that is underneath it upon it.",
+                "אין בית הפרס עושה בית הפרס (an area in which there uncertainty concerning the location of a grave or a corpse does not make [another field into] a grave area) – a field that was plowed as a grave, if he returned and plowed a grave area and fields that are around it, we don’t presume that are the rest of the fields is like a grave area and to state that the plough drags the bones to the fields that surround it, that one grave is not made into a grave area, but rather, all that entire field that lost the grave and it is not known where it is, with the turn of the fullness of the plough to here and another turn of the fullness of the plough to there in the same manner that it the people of the value are accustomed to plough their fields, if to the east or west or north or south, for perhaps one of its two heads was the grave and from there the bone rolled into one of the fields that is from this side or that, but the Sages estimated that with the turn of the fullness of the plough it is appropriate for the bones to roll by the plough, more not. And how much is the turn of the fullness of the plough? One-hundred cubits.",
+                "ואין תרומה אחר תרומה – partners who separated Terumah one after the other, the first Terumah/heave-offering is not Terumah, for since the second [person] went back and separated Terumah, he releaved his intention that the first Terumah was not satisfactory to him, and it was for him that the first [person] separated Terumah without the knowledge of his fellow [partner], and similarly, the second. But our Mishnah is according to Rabbi Akiva, and it is not the Halakha. But rather, if the first [person] separated Terumah according to the [appropriate] measure which is one from fifty, the heave-offering of the second [person] is not Terumah. But if the first [person] only separated in a selfish/illiberal manner, as for example, that he separated at one out of sixty, the second person’s heave-offering is Terumah.",
+                "ואין תרומה עושה תמורה – as Scripture (Leviticus 27:33) stated: “then it and its substitute shall both be holy: [it cannot be redeemed],” and not the heave-offering of his heave-offering.",
+                "ולא הולד עושה תמורה – as Scripture stated (Leviticus 27:33): “then it,” it and not the offspring.",
+                "רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה (an offspring [of a consecrated animal] does produce a substitute) – as Scripture stated (Leviticus 27:33): \"ותרומתו יהיה-קדש\" “[and its substitute] shall [both] be [holy],” to include the offspring. But the Rabbis hold \"יהיה\"/”shall be” – to include something done inadvertently as something done willfully, for if he thought [to substitute] black [and he substituted] the white, that regarding Holy Things, he did not sanctity, because it was consecration by error, but regarding substitution, he sanctified it. And the Halakha is according to the Sages. But however, even though substitutions [for a substitute] do not produce a substitute, we hold that we substitute and we go back and substituted with one animal, and even several animals for one sanctified animal, whether at one time or one after the other, all of them are substitutions."
+            ],
+            [
+                "שלא נאמר אלא בבהמה – but if he exchanged, he should exchange/substitute an animal/בהמה for an animal/בהמה.",
+                "קדשי בדק הבית אין עושין תמורה – for concerning exchange/substitution, it is written (Leviticus 27:9): “(If [the vow concerns] any animal that may be brought) as an offering [to the LORD],” and the Holy Things for the repair of the Temple house are not called an offering/קרבן .",
+                "אמר ר' שמעון והלא המעשר בכלל היה – Rabbi Shimon holds that the Holy Things for the repair of the Temple are called קרבן/an offering, therefore, we don’t derive it that it produces a substitute other than from here. ",
+                "But isn’t the tithe part of this category, in the category of all the Holy Things that produce a substitute/exchange?",
+                "ולמה יצא – as it is written regarding it that it makes a substitution, as it is written regarding a tithe (Leviticus 27:33): “He must not look out for good as against bad, or make substitution for it.”",
+                "מה מעשר קרבן יחיד – and one performs an exchange [with an individual sacrifice], even every sacrifice/offering of an individual one can make a substitution.",
+                "יצאו קרבנות צבור – and those of partners, but the tithe is not have partnership, as we learned in the last chapter of [Tractate] Bekhorot [56b] (it is listed incorrectly in the commentary of Bartenura itself) (Numbers 18:15): “[The first issue of the womb of every being, man or beast, that is offered to the LORD] shall be yours/יהיה לך “ – but not in partnership.",
+                "יצאו קרבנות בדק הבית – and even though they are called an offering/קרבן – as it is written (Numbers 31:50): “So we have brought as an offering to the LORD such articles of gold as each of us came upon,” it is not the offering of the altar like the tithe. But the Sages stated above that the Holy Things for the Repair of the Temple house are not called an offering/קרבן, as they hold, assuming that it they are called the “offering of the LORD/קרבן ה' “(see Numbers 31:50), it is not called a sacrifice to God/קרבן לה' like the rest of the sacrifices of the Altar."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש בקרבנות היחיד. וקרבנות הצבור אין נוהגים אלא בזכרים – for most of them are burnt-offerings and the burnt-offering is a male, but they don’t bring peace-offerings other than the sheep for Atzeret/Shemini Atzeret which are males, and their sin offering is also written in all of them (Numbers 29:38): “and one goat for a purification offering [ - in addition to the regular burnt offering, its grain offering and libation],” (though this expression is also found in verses 22, 28, 31 and 34 as well as Numbers 28:22).",
+                "קרבנות היחיד חייבין באחריותן (for offerings of individuals are they liable to be answerable [replacing animals set aside for he individual if said animals are lost]) – that is to say, there are from those whose time has been fixed, that even after their appropriate time has passed, one is obligated to offer them, such as, for example, the burnt offering of a woman who gave birth and the sacrifices of a leper, if his eighth day passed, he is obligated to offer them after the [appropriate] time. Bu the sacrifices of the community that have a [designated] time, if their time had passed their sacrifice is nullified.",
+                "משקרב הזבח – that if the sacrifice was offered in its [designated] time, but did not offer its libations with it, they are obligated to offer them, even from here until ten days. As it is written in the [Torah] portion of Pinhas in all of them (Numbers 29:18,21 24,27, 30, 33 – in slightly different forms): “the grain offerings and libations for the bulls, [rams, and lambs, in the quantities prescribed],” to tell you that the grain offerings and libations of community sacrifices were offered even at night, and even on the next day, if they made the offering at its proper time but they didn’t come to offering the meal offerings and drink-offerings/libations, they would offer them when they had the opportunity even after several days.",
+                "חביתי כהן גדול (see Tractate Zevakhim, Chapter 4, Mishnah 5)– which supersede the Sabbath and ritual purity, as it is written regarding them (Leviticus 6:13): “[a tenth of an ephah of choice flour] as a regular grain offering,” it is for you like the meal- offering of the regular offerings that supersede the Sabbath and ritual impurity. But regarding the daily offering, it is written (Numbers 28:2): “[Be punctilious in presenting to Me] at stated times/במועדו ,” and we state “at stated times,” even on Shabbat, even in ritual impurity, for if most of the Kohanim are ritually impure, we perform it while [they are] impure [from ritual contact with the dead].",
+                "ופר יוה\"כ – the bullock of the High Priest.",
+                "אלא שזמנן קבוע – meaning to say, that the reason is not dependent upon other than the fixed time, for every sacrifice whose time is fixed, if the time passed [for offering the sacrifice], he has no indemnity/payment, it supersedes the Sabbath and ritual impurity (but not the community sacrifices or those sacrifices whose time was not fixed). And the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "חטאת היחיד שכיפרו בעליו – that it was lost and he became expiated through another [animal], and afterwards, the first animal was found.",
+                "ושל צבור – that atoned through another [animal].",
+                "אינן מתות – that sin-offerings left to die (i.e., sin-offerings that were disqualified and consequently can no longer be sacrificed on the altar are confined In an enclosure until they die: the offspring of a sin-offering; an animal substituted for a sin-offering; a sin-offering whose owners have died; a sin-offering whose owners have already gained atonement through an other offering; and a sin offering of sheep or goats that is more than a year old), is a usage dating from Moses as delivered from Sinai (i.e., a traditional law or a traditional interpretation of a written law), and the first Tanna/teacher [of our Mishnah] holds, that for an individual sacrifice it was learned [regarding individual sin-offerings that were disqualified] but not that of the community.",
+                "רבי יהודה אומר ימותו – that those of the community were also learned/derived.",
+                "אמר ר' שמעון מה מצינו – meaning to say, we hold that five sin-offerings are left to die, that their owners have died, or that their owners acquired expiation through another [animal], or that its year has passed (for sheep and/or goats), the offspring of a sin-offering and the substitution of a sin-offering. For just as that three of them are not derived from that of a community [offering], for we do not have a case found with a community, for there is no feminine sin-offering for a community [offering], and the exchange of a sin-offering also, there is no community offering that one does a substitution/exchange, or that if its owners died, there are no community offerings where it the animals are left to die (see Tractate Temurah 15b).",
+                "אף שכפירו בעליה ושעברה שנתה – even though it is possible that it may be found in a community, we don’t learn/derive that they died.",
+                "ביחיד דברים אמורים – that the animals are left to die, but not for a community [offering]. And the Halakha is according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "ואין תמורה עושה תמורה – the All-Merciful (i.e., God), said: (Leviticus 27:10): “[the thing vowed] and its substitute [shall both be holy],” but not the substitute of the substitute.",
+                "אברים ועוברים לא ממרים – for it is written (Leviticus 27:10): “[if one does substitute] one animal for another/בהמה בבהמה ” (see Tractate Temurah, Chapter 1, Mishnah 3).",
+                "על בעלת מום קבוע (for a permanent blemish)(see Tractate Temurah, Chapter 1, Mishnah 2) - that if he substituted an unconsecrated animal with a blemish for an pure sanctified animal, a greater holiness devolves upon it that if he would redeem it, it would go to an unconsecrated state to be sheared and/or labor but rather, according to the laws of Holy Things, that since its sanctification preceded its blemish, that when they redeem them, there is no permission for shearing and working it but rather only a permission of eating, which is not the case with Holy Things, for if their blemish preceded their sanctification, they go out to an unconsecrated state through redemption to be sheared and to labor. But regarding substitution/exchange, Scripture reveals (Leviticus 27:10): “[One My not exchange] or substitute another for it, either good for bad, or bad for good,” it did not distinguish between a pure animal and one with a blemish.",
+                "עשה שוגג כמזיד בתמורה – for if he thought to say, “a black bullock that went out of from my house first will be the exchange in place of that,” and it came out of his lips, “a white bullock,” regarding exchange/substitution, it is sanctified, and he is flogged, for Scripture reveals concerning this (Leviticus 27:10): “[the thing vowed and its substitute] shall both be holy;” for the altar it is not sanctified and he is not flogged, for an errant sanctification is not sanctified.",
+                "הכלאים – (a cross-bred beast) - that comes from a he-goat and a sheep/ewe.",
+                "לא קדשים (are not made holy) – through substitution/exchange. But even though that its holiness occurs in its exchange/substitution [of an animal] with a permanent blemish, it does not occur on these (i.e., cross-bred beasts, a torn animal, one born from the side, a beast lacking clear-cut sexual characteristics and one that has both male and female characteristics).",
+                "ולא מקדישים (and do not impart [to a substitute] the status of holiness) – other things through substitution/exchange, if hey are holy. But something torn is found that it is holy, as for example, if he sanctified an animal and afterwards it became torn, and in this, it was necessary to state that even though it is holy, it does not impart the status of substitute. But mixed-bred animals and beasts lacking clear-cut sexual characteristics and one that has both male and female characteristics , from the beginning of their creation, they have been ruined , and you cannot find sanctity in them other than with the offspring of Holy Things, for their mother was sanctified before she was impregnated, for now of their own they are holy, for they are from the womb of their mother, and through them it was necessary to state that they don’t impart the status of substitute. But according to Rabbi Yehuda who stated that in the rest of the offspring, holy things do impart the status of substitute. But they are not similar to a defect, for [an animal] with a defect there is a sacrifice for its kind, but those which are not of its kind have no sacrifice and they are considered like an impure animal that does not impart the status of substitute. But we hold like Rabbi Yossi the son of Rabbi Eliezer and like Rabbi Eleazar, for o one disputes them in this."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו קדשים. וולד ולדן עד סוף העולם – in the Gemara (Tractate Temurah 17b), the objection is raised, since it taught [in the Mishnah], “their offspring” (i.e., their offspring and the substitute’s offspring), why do I need, “the offspring of their offspring to infinity?” Because our teacher/Tanna heard Rabbi Eliezer who said further on [in this Mishnah] that the offspring of peace-offerings are not offered as peace-offerings, because of this, the Tanna taught, “the offspring of their offspring to infinity,” meaning to say, not only with their offspring do I not agree with you, (since for him, the young has the law of the mother), but even “to infinity,” I do not agree with you (since even then, the young has the law of the mother).",
+                "ולד שלמים לא יקרב שלמים – but rather he brings it in to the vaulted chamber (i.e., closing the barn door without food until they died) and it dies [there]. According to the Rabbis, because of a decree, if you had said the offspring of peace-offerings have a remedy, one would come to delay to the mother until she would give birth and raise a herd from the the offspring, and they would come to have shearing and work.",
+                "לא נחלקו על ולד ולד שלמים – the Sages agree with Rabbi Eliezer that the offspring of offspring of peace-offerings that it should not be offered, for his intention was known from his actions that he needed to raise a herd/flock. But the legal decision is according to the first Tanna/teacher that the offspring of their offspring until eternity, they are like peace-offerings.",
+                "העיד רבי יהושע וכו' – and not according to Rabbi Eliezer. And this testimony is true and [the] Halakha.",
+                "ואכלנו ולדה שלמים בחג – it is stated on the holiday of Shavuot, for if he would wait and look forward to the holiday of Sukkot (which is the normal meaning of the word, חג when used without a modifier), it is found that he would violate a positive commandment (Deuteronomy 12:5-6): “there you are to go, and here you are to bring [your burnt offerings and other sacrifices],” that implies that on the first Festival that you go there, bring all of the votive offerings that are upon you. However, regarding the negative commandment (Deuteronomy 23:22): “[When you make a vow to the LORD your God,] do not put off fulfilling it, [for the LORD your God will require it of you, and you will have incurrent guilt],” you do not violate until there has passed over you three Festivals."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו כתודה – their portions of the sacrifices that are offered on thee altar and the flesh is eaten during the day and at night.",
+                "ובלבד שאינן טעונין לחם – as it is written (Leviticus 7:12): “’he shall offer together with the sacrifice if thanksgiving unleavened cakes with oil mixed in,” (the quoted sentence fragment – \"על לחם התודה\" does not exist in Scripture) the thanksgiving offering itself requires bread, but not its offspring nor its substitutes require bread.",
+                "תמורת עולה – as, for example, he substituted a male for a burnt-offering (i.e., instead of a female).",
+                "וולד תמורתה – as, for example, he substituted a female for a burnt-offering, for a female is dedicated in the substitution of a burnt-offering, and it gave birth to the male substitute."
+            ],
+            [
+                "ויביא בדמיו עולה – the first segment [of the Mishnah] as it is taught: “lo, these are like a burnt-offering regarding the offspring of a substitute,” because of the first dedication that these came all of them were from his own power that he offers them, for it is a male. But here, when he sets aside a female as a burnt-offering, that all of them come from his own power, it is feminine and it is not offered, therefore, it is not like a burnt-offering, but rather, he should sell it and bring a burnt-offering with its monetary value.",
+                "המפריש נקבה לאשם – but a guilt-offering does not come from a female [beast].",
+                "תרעה עד שיסתאב – until a blemish befalls it. And in the Gemara (Tractate Temurah 19b) it raises the objection: “But let it be sold, for since it is not fit for anything, that in itself constitutes a blemish, and it is not sanctified other than for its value, it should be sold immediately and then one can purchase a guilt-offering with its proceeds. And it answers, for since the holiness of its value rests on it, there also rests on it bodily consecration and it is for this thing that it requires a blemish.",
+                "אם קרב אשמו – and furthermore, he does not need a guilt-offering.",
+                "יפלו דמיו לנדבה – for the horn-shaped boxes in the Temple to receive the money for sacrifices which are supplied by the Temple authorities that from them they take to bring to the free-will offerings of the community.",
+                "תמכר שלא במום – for since it is not appropriate for a guilt-offering, there is no greater blemish from this, for it was not sanctified for the bodily consecration , and it should be immediately sold and he can bring with its proceeds a guilt-offering. But even though that regarding someone who separates a female beast for a burnt-offering, Rabbi Shimon does not dispute that it requires a blemish, there that there is a burnt-offering with a female beast, for we find a female burnt offering with a bird, but a guilt offering with a female beast, we don’t find. Therefore, this this is its blemish and it is not sanctified other than for its monetary value. But the Halakha is not a according to Rabbi Shimon.",
+                "תמורת אשם וכ' – all of them are to pasture, for the Halakha is that all that with a sin-offering is left to die, with a guilt-offering it is to pasture [until it develops a blemish and then it is sold], and the substitute for a sin-offering is left to die.",
+                "ומותו – for Rabbi Eliezer holds that just as sin-offering, so too with a guilt-offering; just as a sin-offering’s substitute is left to die, also, the substitute of a guilt-offering.",
+                "יביא בדמיהן עולות – which are permissible for an individual’s donation, we we follow, but not for the donation of a community.",
+                "אשם שמתו בעליו או שכיפורו בעליו באחר – that with a sin-offering, it should die, but with a guilt-offering, it should pasture until it is blemished [and then sold]."
+            ],
+            [
+                "והלא אף הנדבה עולה – [the Mishnah] is explaining what is the difference between them (i.e., the first Tanna/teacher [that the animal should be left out to pasture to develop a blemish, be sold and that its monetary value should be donated to the Temple treasury as a free-will offering] and Rabbi Eleazar [that he should purchase with its proceeds a burnt-offering]).",
+                "בזמן שהיא באה חובה – when it is placed upon the individual to over it, he lays his hands upon it, etc. (i.e., he brings drink-offerings/libations on its account, and the libations are from his own funds).",
+                "ואם היה כהן – he who set aside the guilt-offering and was expiated through another [animal], and the first, an animal dedicated as a guilt-offering, has been condemned to pasture until natural death.",
+                "עבודתה ועורה – of the burnt-offering purchased from the proceeds of that guilt-offering, is his, and he himself offers and takes the hide, and even if it is not from the priestly watch of that week.",
+                "אינו סומך עליה – for it is the free-will donation of the community which does not have the laying of the hands.",
+                "ואע\"פ שהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר – for it is of the community, and a Kohen from a different priestly watch is not permitted to offer it up, as it is written (Deuteronomy 18:8): “[They shall receive equal shares of the dues,] without regard to personal gifts or patrimonies,” what the patrimonies sold to each other, you take on your Shabbat, and I will take on my Shabbat. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו כבכור וכמעשר – like the sanctity of the firstling and the tithe of the cattle, which are not slaughtered in the booths of a mercantile fair/bazaar.",
+                "חוץ מהבכור והמעשר (see Tractate Bekhorot, Chapter 5, Mishnah 1) – because there is no benefit for something sanctified in the salle, for the proceeds of a firstling go to a Kohen, and the proceeds of a tithe go to the owners, and because of their benefit, we don’t treat them lightly.",
+                "ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר (see Tractate Bekhorot, Chapter 9, Mishnah 1) – for they don’t come ab initio from outside the land of Israel, as the reason is explained beyond. But if they came as pure animals, they are sacrificed.",
+                "",
+                "אמר ר' שמעון מה טעם – that the firstling and the tithe do not come from outside the Land of Israel like the other Holy Things.",
+                "שבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן – they have repair in their places that [the animals] will go out to pasture until they become unfit for sacrifices and their owners will consume them with their blemishes.",
+                "ושאר כל הקדשים – even though a blemish befell them, they are in their sanctity, you need to redeem them and to elevate their monetary value and to offer them up., for since their end is to elevate their monetary value, they should raise them themselves and offer them up. But the legal decision is, that a firstling and a tithe that were pure that came up from outside the Land [of Israel] should not be offered up, as it is written (Deuteronomy 14:23): “You shall consume the tithes of your new grain and wine and oil, in the presence of the LORD your God,” from the place that you raise up tithes and grain, you raise up the firstling, and from the place that you don’t raise up the tithe of your new grain, you don’t raise up the firstling. And the tithe of cattle is also made an analogy to the tithe of your new grain."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד חטאת שעברה שנתה – it is not appropriate to sacrifice it as a sin-offering, for it is written (Numbers 15:27): “[In case it is an individual who has sinned unwittingly, he shall offer a she-goat] in its first year as a purification offering (i.e., sin-offering).” However, because of this disqualification alone it does not die, but rather, it should be sent out to pasture until it develops a blemish until there are two causes for suspicion/unfavorable conditions, that one year passed and it was lost, or that it was lost and it was found with a blemish. And this is how the Mishnah is resolved in the Gemara (Tractate Temura 22a), and that which was lost, as it is taught, counts both here, and there. And this is what it means: that its year had passed (i.e., the animal now being older than one-year) and that which was lost and when it was found there was a blemish in it.",
+                "אם משכיפרו הבעלים – if after this (i.e., animal) was found, the owners effected atonement with another.",
+                "תמות – and even according to the Rabbis who dispute Rabbi [Judah the Prince] further on in our chapter (see the concluding clause of Mishnah 3), who states, that the sin-offering did not die, but rather that it was found after the owners effected atonement, in this they admit, for since there are two causes for unfavorable conditions, that its [first] year had passed and that it was lost, or that it was lost, and it was found to have a blemish. But if it was only lost, since it was found prior to atonement, even though after it was found, the owners had effected atonement with another [animal], it does not die but rather is put out to pasture.",
+                "לא נהנים – according to the Rabbis.",
+                "ולא מועלין – if they benefitted from them, they are exempt from the sacrifice of misappropriation (or religious sacrilege), for since neither it nor its monetary value is offered [as a sacrifice], its holiness departs [from it].",
+                "ואם עד שלא כיפרו הבעלים – and they did not want to be atoned with another [animal].",
+                "תרעה עד שתסתאב – this refers to and its year had passed (i.e., it was now older than a year), for that where it was lost and it was found with a blemish, it is sold immediately and he purchases another with its monetary value.",
+                "ועושה תמורה – for since its monetary value stands to be offered, for something that stands in order that it should sent out to pasture and develop a blemish makes for an exchange/substitution."
+            ],
+            [
+                "ואח\"כ נמצאת הראשונה תמות – this sin-offering that its owners were expiated through another.",
+                "ילכו לים המלח – whenever there would be a sin-offering, there would be a death, money/coins also go to the Dead Sea (literally: the Sea of Salt)."
+            ],
+            [
+                "יביא מאלו ומאלו – that he should mix them together. For since he brings from both of them, it is not a case of a sin-offering where its owners were expiated with another. But if he brought [only] from one of them, the other is made inoperative, for they have the monetary value of the sin-offering that its owners were expiated with another.",
+                "והשאר יפלו לנדבה – this would be like the rest of those leftovers of sin-offerings that go to free-will donation.",
+                "והרי חטאת בעלת מום – but if the sin-offering [that had been originally been lost] was pure, it should be offered and the monies [that would have been used to replace it] should go to the Dead Sea, since the owners were expiated with another. And all of these are according to Rabbi [Judah the Prince] who said, it was lost at the time of it being separated, such as these monies, and they were found prior to atonement, they go to the Dead Sea.",
+                "והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים כו' – everyone agrees that when one is expiated by that which is not lost, that the lost one (i.e., animal that had been set aside) dies. They did not dispute other where he was expiated with a lost [object], for Rabbi [Judah the Prince] holds that a person who set something aside to be lost is like it is lost, meaning to say, one who sets aside [another] in place of the lost sacrifice, its law is like something lost. And just as if it the person was expiated with that which was not lost, the lost [object] that remains, when it is found, its law is that it should die. Similarly, here also , when he was expiated with one of them, and even with those that were lost, those that were not lost should go to the Dead Sea. But the Rabbis state, we did not state that a person sets something aside to become lost is like it is lost. And especially when a person is expiated with something that is not lost and the lost [object] remains, the lost object “dies” and even though it is found prior to atonement. But if he was expiated with a lost object and there remained [an animal] that was not lost, it does not die, but rather it should be put to pasture until it develops a blemish. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "מוכרה ויביא בדמיה אחרת – for when he sold it (i.e., the sin-offering) to another, it is considered as if it doesn’t exist. But all the while that it is under its owner at the time that he is atoning with another [animal], it should die. But Rabbi Eleazar the son of Rabbi Shimon holds, that all the time that it is alive after the owners were expiated with another, whether it is under [the control of its owner] or in the hand of others, it should die. But the Halakha is not according to Rabbi Eleazar the son of Rabbi Shimon."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כיצד מערימין על הבכור – to cancel the obligation/release it (i.e., the firstling) from the Kohen and to sacrifice it for his own obligation.",
+                "ילדה זכר יקרב עולה – for a firstling is not holy other than in the womb, and since ab initio, it takes effect in another holiness, furthermore, the holiness of its being a firstling no long takes effect with it.",
+                "ואם נקבה זבחי שלמים – we are not speaking about a female beast, for the female is not holy with the firstling that one needs to make a deception on it. But the sanctified beast, that if it is sin-offering and she became pregnant and one wants to make a deception so that it will not go to die, for the offspring of a sin-offering goes to its death, one can change it it to another sanctity. [And this comes to inform us] that the offspring of Holy Things, while they are born holy and not in the wombs of their mother, for since they had not yet been sanctified with the holiness of their mothers, one is able to engraft upon them another holiness, so that when they are born, they will not be a sin-offering."
+            ],
+            [
+                "ילדה שני זכרים – we are speaking about an unconsecrated animal, if the animal was dedicated, how was something that was sanctified as a burnt-offering let it be a burnt-offering, for the other one refers to the sanctity of its mother. But it is certainly an unconsecrated animal, and therefore, this one whose monetary value was not sanctified is unconsecrated. But however, on both of them, the holiness of a burnt-offering exists. For since he stated that if [he born animal] is a male, it is a burnt-offering, and because he did not vow other than for one, therefore, he should offer the one for his vow, and the second he should sell for the needs of a burnt-offering and its monetary value/worth is unconsecrated.",
+                "אין קדושה חלה עליהן – for the offspring become holy because they are holy [at the time of their existence] and not from the belly of their mother, and since that these when they leave [their mother’s womb] are not appropriate for sacrifice, they are not holy. But the Sages dispute Rabban Shimon ben Gamaliel as they hold that the offspring are holy and exist through the holiness of their mother [from the womb]. And the Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel (see Talmud Temurah 25a)."
+            ],
+            [
+                "האומר – on the offspring of a pregnant animal.",
+                "ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין – for the holiness of the offspring takes precedence. But if he said in the first clause [of the Mishnah] that it is a peace-offering, she and that which she has in her is sanctified, and it is like one is sanctifying two animals for peace offerings, for if he retracted and stated that her offspring is a burnt-offering, the offspring is a peace-offspring. But here, it does not belong to state that while they are in the belly of their mother, for when we state that they exist and they are not in the belly of their mother, these words apply when it was sanctified [first] and at the end she became pregnant, for he did not deposit to the fetus any holiness, but rather it is sanctified from the holiness of its mother. But when one sanctifies a pregnant woman, it is considered that the fetus receives the holiness. But Rabbi Meir holds (see Tractate Temurah, Chapter 3, Mishnah 1) that the first language takes hold.",
+                "אם לכך נתכוין מתחלה – when he said that she (i.e., the mother) is a peace-offering, he did not intend [to speak] about her offspring.",
+                "הואיל ואי אשפר לקרות שני שמות כאחת – the mouth is unable to say two things at the same time.",
+                "דבריו קיימין – that even at the conclusion of his words, the person is made responsible.",
+                "נמלך ואמר ולדה עולה – even though he retracted in as much time as is needed for an utterance and he stated that her offspring is a burnt-offering, he didn’t say anything, for since that at the time when he dedicated its mother as a peace-offering, he didn’t intend that the offspring would be a burnt-offering. Because we establish that every time as is needed for an utterance is like something spoken, except from one who dedicates and commands and blasphemes and worships idolatry and betroths and divorces, for these six [things] no retraction has any effect in them, even though he retracted in as much time as is needed for an utterance. And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "תמורת עולה תמורת שלמים – we have the reading, but we don’t have the reading, “and the substitute of peace offerings.”",
+                "הרי זה תמורת עולה – for the first language takes hold.",
+                "דבריו קיימין – and half of it is the substitute for a burnt-offering and half of it is the substitute of a peace-offering. And that which he didn’t state, the substitute for a burnt-offering and peace offering, ut he stated a substitute for both of them, because he (i.e., Rabbi Yossi) holds that if I stated the substitute of a burnt-offering and a peace-offering, it will be holy and not offered, according to the law that a person who states that half of it will be a burnt-offering and half of it a piece offering, that it is holy and not offered. And he erred in this and held that a lamb can be a substitute on each one of them just as it should be completely sanctified to be offered up, therefore, even though he stated it in this language, he intended it for both, but it should sent out to pasture until it develops a blemish and it should be sold and then he can bring with its monetary value half for a burnt-offering and with the monetary value of the [other] half a peace-offering, and in this we are dealing, as for example, that there were before him a burnt-offering and a peace-offering, when he substituted this for them. And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "תחת זו חליפי זו תמורת זו – all of them are the language of substitution/exchange.",
+                "מחוללת – it is the language of desecration/defamation. And he didn’t say anything, for a sacred pure animal goes out to unconsecrated purposes.",
+                "ואם היה הקדש בעל מום יצא לחולין – even though it is not worth like that of a consecrated animal with a blemish, according to the Torah, even something sanctified that is worth one-hundred Maneh that was redeemed for the equivalent of a penny, it is redeemed. And even though it went out to an unconsecrated purpose from the Torah, one must, according to the Rabbis make money, meaning to say, to pay the money so that the sanctified thing will not become overcharged, but from the Torah, there is no overreaching for that which is sanctified, as it is written (Leviticus 25:14): “you shall not wrong one another,” your brother/another person, but not that which is sanctified."
+            ],
+            [
+                "תחת חטאת או תחת עולה – he stated anonymously but did not state in place of this sin-offering or this burnt-offering.",
+                "לא אמר כלום – as it is written (Leviticus 27:10): “One may not exchange or substitute another for it,” until the sanctified thing is known and special when one substitutes for it.",
+                "תחת חטאת זו – and that sin-offering was standing before him.",
+                "הרי אלו לעולה – which implies for the monetary value of the burnt-offering, for if they themselves want to offer it, he would say, “lo, these are a burnt-offering.”"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל האסורים לגבי מזבח (all [animals] which are prohibited for the altar – that they are invalid for offering as a sacrifice. And you consider them and further.",
+                "אסורין בכל שהן (prohibit in any number at all [animals among which they are confused]) – and even if they were combined one in one-thousand, all of them are forbidden to the altar, if it was not known. And all of them are found that they are not known, except for the torn animal which is not found and is not known other that, as for example, the lion or the wolf attacked that are mixed with the vital organ perforated by a thorn.",
+                "הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד – they are ineligible for the altar. As it states in Scripture (Leviticus 22:25): “for they are mutilated, they have a defect,” and it is taught in a Baraitha, every place where it states, “they are mutilated,” is none other than unchastity and idolatry. Unchastity, as it is written (Genesis 6:12): “for all flesh had corrupted its ways on earth.” Idolatry, as it is written (Deuteronomy 4:16): “not to act wickedly and make for yourselves a sculptured image [in any likeness whatever: the form of a man or a woman].” The one (i.e., animal) that has sexual relations with a human being and the one (i.e., animal) with whom a human being has sexual relations that is taught in our Mishnah, as for example that he had sex or has sexual relations with an animal with one witness or by the owners, and is not stoned in this, but they are disqualified from being a sacrifice.",
+                "מוקצה – an animal that was set aside for idolatry. And it is not disqualified for being offed up until they should do with it an act for the purposes of idolatry, as for example, that the [non-Jewish] priests served it if it was a bull or sheared it if it was a sheep.",
+                "ונעבד – it is not prohibited to derive benefit even though he worshipped it, for living creatures are not prohibited to derive benefit when we serve them, but they are disqualified to the altar.",
+                "ואתנן ומחיר (and the harlot’s hire and the price of a dog) – Scripture specifically disqualifies them (Deuteronomy 23:19): “You shall not bring the fee of a whore or the pay of a dog [into the house of the LORD your God in fulfillment of any vow, for both are abhorrent to the LORD your God].”",
+                "וכלאים – a he-goat that comes upon a ewe.",
+                "והטריפה – as it is written regarding tithes (Leviticus 27:32): “[All tithes of the herd or the flock] – of all that passes under the shepherd’s staff,” excluding the torn animal that does not pass [under the shepherd’s staff] and the sacrifice of the altar is derived from the tithe of cattle.",
+                "ויוצא דופן – that its mother was torn and they removed the fetus through the caesarian section, and we exclude it from Scripture as it is written (Leviticus 22:27): “[When an ox or a sheep or a goat] is born”, excluding through caesarian section.",
+                "הוא אסור – for the altar.",
+                "ומה שעליו מותר – for that is not worshipped.",
+                "הוא ומה שעליו אסור – it is prohibited for the altar, but is permitted even for eating, as it will be mentioned nearby. But what is upon it, the jewelry that is upon it are prohibited from deriving benefit for they were worshipped and they have on them the grasp of a human hand."
+            ],
+            [
+                "האומר לזונה – whether she is a heathen woman or an Israelite woman, and it shall be one of those liable for violating a negative commandment and one doesn’t have to say from one who is liable for extirpation and death by the Jewish court. But the hire of a harlot of a free woman, and she is an Israelite, is not disqualified for the Altar, for this is not the hire of a harlot, for she is not forbidden from marrying into the priesthood with this sexual act. And similarly, the hire [of a harlot] that was given as wife to a man is not disqualified, but a male hire, is disqualified.",
+                "אפילו מאה כולן אסורים – he made a condition with her to give her one lamb as her hire and sent her even one-hundred, we don’t say that one that I will give with her will be a hire [for harlot] and these others are all a gift, but all of them are considered hire for harlot and prohibited [as an offering].",
+                "ותלין שפחתך אצל עבדי – we are speaking of my Hebrew slave who does not have a wife and children, for his master does not have permission to provides to him a Canaanite maid servant to beget from her slaves because he didn’t have a wife from the outset. Therefore, her being a hire for harlotry is prohibited according to the words of the Sages. But Rabbi [Judah the Prince] who stated that it is not the hire of a harlot, he doesn’t hold this reasoning, for certainly even if he lacks a wife and children, his master provides for him a Canaanite maid servant. Alternatively, even if he holds this reasoning, he holds that since a Hebrew slave was permitted from its general rule with a Canaanite maid servant, it is not considered a hire of a harlot. But the Halakha is not according to Rabbi [Judah the Prince]."
+            ],
+            [
+                "אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה טלאים וכלב – corresponding to the ten lambs that his fellow took, the ten lambs that correspond to the nine [lambs] and the dog, all are prohibited [to the Temple] because of the price of a dog. But the nine [lambs] that are with the dog are permitted. But in the Gemara (Tractate Temurah 30a) it raises the question, why that which corresponds with the dog, all of them are prohibited? We should remove one for this dog, and these [lambs] all of them should be permitted. And it answers: Here we are dealing with a case where the value of the dog was greater of any one [of the corresponding lambs] and this additional amount is distributed over all [the corresponding lambs] (where not one of the corresponding lambs is of equal value to the dog, some of the additional value of the dog is extended to each of the lambs), and now the value of the dog belongs to all of them. As for example, those [lambs] that are corresponding are each worth one Denar – which is ten Denarim, and those nine [lambs] that are with him (i.e., the dog) are each worth a Denar minus a M’ah, which are nine Denarim less nine M’ot, but the dog is worth a Denar and nine Meot, it is found that those ten [lambs] corresponding to the nine [lambs] and the they have nine, for in each one of them there is M’ah the price of a dog, and the tenth is entirely the price of a dog.",
+                "שנים ולא ארבעה – both of them (see Deuteronomy 23:19 – “for both/שניהם are abhorrent to the LORD your God”) as it is written in Scripture they divide it as if it is written as “two.” “Two” teaches us specifically the hire for a harlot and the price of a dog, and not four – the price of a dog and the fee for a harlot, and they are, implying them, but not their offspring."
+            ],
+            [
+                "נתן לה כפים הרי אלו מותרים – [he gave the whore pieces of silver] – to purchase with them an animal for a sacrifice and fine flour for meal-offerings.",
+                "יינות שמנים וסלתות אסורים – but wheat [as hire] and she made it into flour; olives and she made it into olive oil, grapes and she made it into wine, these are permitted, for we expound “both of them”/שניהם (Deuteronomy 23:19) but not their products and not their offspring (see Talmud Temurah 30b according to the School of Hillel).",
+                "נתן לה מוקדשים – as for example, he separated a lamb for his Passover offering and after some time, said to the harlot: “Have sexual relations with me and I will transmit my share on my Passover offering with your hiring [of a harlot].” You might think I would say that since a person is permitted to appoint others over his Passover offering, he is appointed, but I would say that to cause upon her [a harlot] for hire, it comes to teach us that this is not the case, since Scripture states (Deuteronomy 23:19): “in fulfillment of any vow,” to exclude that which is already vowed.",
+                "עופות – of unconsecrated [fowl].",
+                "הרי אלו – disqualified for offering as a sacrifice for the hire [of a whore] and the pay [of a dog] fall upon them.",
+                "עופות שאין הום פוסל בהן – as Scripture states (Leviticus 22:19): “[it must, to be acceptable in your favor,] be a male without blemish [from cattle] or sheep [or goats],” but there are not pure or male with fowl.",
+                "לכל נדר – all, to include the fowl, for it too comes with a vow, for the fee [of a whore] or the pay [of a dog] occur upon it."
+            ],
+            [
+                "כל האסורים לגבי המזבח – such as an female animal that copulated [with a human male] unnaturally when it is unconsecrated and afterwards became pregnant, the offspring are permitted as a sacrifice, for the permitted male [animal] that comes upon this animal, and this female animal is forbidden, both of them caused the offspring that would come and both of them caused it, it is permitted. But if she engaged in unnatural copulation when she was pregnant, the offspring is disqualified for a sacrifice, for she and her offspring engaged in unnatural copulation.",
+                "ולד טריפה – should not be offered. But for the lay person, everyone says that it is permitted, for it is not from her body that it comes. And there is a dispute in the chapter “Which are the torn animals?” (Tractate Hullin 58a). There is according to one who states that the torn animal gives birth, and there is according to the one who states that a torn animal does not give birth. According to the one who states that a torn animal gives birth, it is found regarding her as for example, that it became torn, and at the end became pregnant, and in this they dispute, for Rabbi Eliezer holds that both the “parents” caused this prohibition, but the Rabbis hold that both the “parents” caused it to be permitted. But according to the one who states that the torn animal does not give birth, we find concerning it, as for example, that she became pregnant, and then at the end became torn, and in this they disagree, for Rabbi Eliezer holds that the fetus is the descendant of the mother, but the Rabbis hold that the fetus is not the descendant of the mother. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.",
+                "כשרה שינקה מן הטריפה פסולה – all that day that she suckled during the time of twenty-four astronomical hours, she is disqualified for being offered as a sacrifice, for since she was able to exist on that milk without other consumption, and does not eat from her belly until he completes the twenty-four astronomical hours. But after that he ate from her belly, Rabbi Hananiah admits that she is fit/kosher, and even an animal that became fattened with idolatrous vetches/horse-bean everyone admits that he is fit for the Altar. But the Halakha is not according to Rabbi Haninah ben Antigonus (see Talmud Temurah 31a).",
+                "שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים – that consecrated animals that had been disqualified that were redeemed, as it is written (Deuteronomy 12:15): “you may slaughter and eat meat [in any of your settlements],” and we expound, “you may slaughter” but not shearing; “and eat” but not to your dogs; “meat” but not milk."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש בקדשי מזבח. שקדשי מזבח עושים תמורה – and specifically animals of the Holy Things of the Altar. But fowl and meal-offerings we don’t make substitutions/exchanges. And the Holy Things consecrated for Temple maintenance, we don’t make substitutions, above at the end of the first chapter [of Tractate Temurah, Mishnah 6], we exclude from Holy Things consecrated for Temple maintenance from Biblical verses and we don’t make/produce substitutions.",
+                "משום פגול ונותר וטמא – all of them are written with regard to peace-offerings, and peace-offerings were included within all of the Holy Things, and why were they excluded, to make an analogy with them, to tell you, just as peace-offerings are special Holy Things of the Altar, so too are all Holy Things of the Altar.",
+                "ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן (see Tractate Hullin, Chapter 10, Mishnah 2) – their milk, as it is written (Deuteronomy 12:15): “[you may slaughter and eat] meat/בשר [in any of your settlements,]” but not milk. And their offspring, such as if she became pregnant before their redemption but gave birth after their redemption, for they don’t have a remedy to offer them as a sacrifice, for out of the power of holiness that is superseded/suspended, it comes, to remove them, the matter is not strong enough to have their redemption occur. But if they became pregnant after their redemption, they are like the offspring of a deer and a ram and are permitted. But regarding the Holy Things for Temple maintenance, even if it (i.e., the animal) became pregnant before their redemption, they are permitted, for they were not sanctified other than for their monetary value and their sanctification is not so much.",
+                "אין נותנים מהם – from the Holy Things of the Altar.",
+                "לאומנים (see Tractate Shekalim, Chapter 4, Mishnayot 5-6) – that build at the Temple.",
+                "בשכרן – that they take salary from the Holy Things for Temple maintenance, for the All-Merciful stated (Exodus 25:8): “And let them make Me a sanctuary [that I may dwell among them],” \"לי\"/for Me, from what is Mine, which is from the Holy Things for Temple Maintenance."
+            ],
+            [
+                "חל על הכל (apply to anything) – and even to an impure animal and to stones.",
+                "ומועלין בגידוליהן (laws of sacrilege apply to that produced by them/what has grown from them)– see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 5) – an individual who sanctifies an animal for Temple maintenance commits sacrilege through its milk, and if he dedicated a chicken, he commits sacrilege through use of its eggs, which is not the case regarding that which is sanctified to the Temple, for the milk of sanctified things and the eggs of turtle-doves one does not not derive benefit nor does not commit sacrilege.",
+                "ואין בהם הנאה לכהנים – but the Holy Things of the Altar they (i.e., the priests) have of them, as the meat is eaten by the Kohanim and there are those of them who benefit from the hide [of the animal, except for the tithe of cattle and the Passover offering]."
+            ],
+            [
+                "אין משנין אותן מקדושה לקדושה – the Holy Things of the Altar one should not make peace-offerings into burnt-offerings nor burnt-offerings into peace-offerings, and similarly, something sanctified for the maintenance of the hall containing the golden altar should not change them to the maintenance of the altar, and everything in a similar manner.",
+                "ומקדישין אותן – it refers to things dedicated to the altar.",
+                "הקדש עילוי (consecration of value to be applied to the repair/maintenance of the Temple) (see Tractate Arakhin, Chapter 8, Mishnah - they sanctify – in the case of of animals sanctified for the altar – their estimate value as a sanctified thing – see Talmud Temurah 32a) – as for example, if he said regarding a burnt-offering, lo, this is for the maintenance of the Temple, they offer it up on the altar in funds, according to what he has in it and gives it to the Treasurer as it is taught in [Tractate] Arakhin [Chapter 8, Mishnah 7]: “A person declares HEREM/renounces things he has declared holy [whether they are in the status of the Most Holy Things or Lesser Holy Things], if it is a vow, he gives its value; if it is a freewill offering, he gives what it is wroth to him,” meaning to say, if this animal was a vow, as, for example, that he said: “This will be a burnt-offering upon me,” and he separated this for his vow, since if it died or was stolen, he is liable for its surety (i.e., property which may be resorted to in the event of non-payment), if its found, all of it is his, and he gives all of its monetary value to proerty set apart for the Temple or the priest to the Kohen. And the same law applies also if he designated it to the upkeep of the Temple. If he made a freewill donation, that he said, “this will be a burnt-offering,” that if it died, he is not liable for its surety, it is found that he had no portion in it other than the benefit of discretion that he is permitted to take a small thing in order that he would give this burnt-offering to the Kohen who is the son of his daughter, and that benefit of discretion he gives to the maintenance of the Temple.hHHh",
+                "ומחרימין אותן – if he renounced (i.e., put into HEREM) the Holy Things of the Altar, he gives to the Kohen the , he gives to the Kohen the valuation as has been explained (see Tractate Temurah 32a). But the Holy Things for the maintenance of the Temple that he designated whether for the Holy Things of the Altar or those renounced things of the priests, he didn’t do anything, for they are not his, for a person does not sanctify/dedicate something that is not his. This is what Maimonides wrote.",
+                "ואם מתו – the animals that are the Holy Things of the Altar, even after they suffered a blemish, but still had not been redeemed.",
+                "יקברו – and he is not able to redeem them and/or to feed them to the dogs. And een the one wo holds that we redeem the Holy Things to feed them to dogs, these words apply when it was torn, for it is possible for it (i.e., the animal) to be placed (before the priest) and evaluated (see Leviticus 27:11-12), but when it died where it is impossible to fulfill with them placing them (before the priest) and his evaluating them, we don’t redeem them.",
+                "ר' שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו – for Rabbi Shimon holds that it doesn’t say “he placed before the priest and evaluated” (see Leviticus 27:11-12 –“the animal shall be presented before the priest, and the priest shall assess it”) other than Holy Things of the Altar, but not Holy Things for the maintenance of the Temple. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "ואלו הן הנקברין – these are because of the prohibition of deriving benefit.",
+                "הפילה שליא תקבר – for there is no after-birth/placenta without the offspring.",
+                "ושער נזיר – for if the hair of the Nazirite was pure when he shaves on the day of his fulfillment of the days of his Nazirite [vow], it is through burning and not through burial.",
+                "חולין שנשחטו בעזרה ישרפו – because they exchange Holy Things that occurred to them disqualifying defilement or the disqualification of a remnant, and they errored to state regarding them also that they should be buried, but we derive from what is written regarding a sin-offering/purification offering (Leviticus 6:23): “[But no purification offering may be eaten from which any blood is brought into the Tent of Meeting for expiation in the sanctuary;] any such shall be consumed in fire,” that teaches on all the disqualified things that are in holiness that they are burned, therefore, non-consecrated animals that were slaughtered in the Temple courtyard are also through burning.",
+                "וכן חיה שנשחטה בעזרה – and even though that wildlife one does not make a decree about for perhaps they erred to bury disqualified Holy Things, for the entire world knows that there is no wildlife among the Holy Things, and they don’t come to be exchanged, even such should be burned. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "חמץ בפסח – Our Mishnah is according to Rabbi Yehuda who stated [Tractate Pesahim 28b/see Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 1 where the Sages argue that the Hametz should be thrown to the wind or cast to the sea, and the Halakha is according to the Sages, though interestingly, we burn the Hametz ceremonially on the eve of Passover], remnant [from the Passover sacrifice] is forbidden (see Exodus 12:10: “You shall not leave any of it over until morning; if any of it is left until morning, you shall burn it.”) and Hametz/leaven is prohibited through leaving it over (see Exodus 12:15: “Seven days you shall eat unleavened bread; on the first day you shall remove leaven from your houses, for whoever eats leavened bread from the first day to the seventh day, that person shall be cut off from Israel” and Exodus 12:19: “No leaven shall be found in your houses for seven days. For whoever eats what is leavened, that person shall be cut off rom the community of Israel.”), just as remnant [is destroyed] by burning, so even leaven [is destroyed] by burning. But it is not the Halakha.",
+                "ותרומה טמאה – as it is written (Numbers 18:8): “[The LORD spoke further to Aaron:] I hereby give you charge of My gifts,” the Biblical verse speaks of two gifts/תרומתי , one a pure tithe and another an impure tithe, and it is written לך/ “to you,” yours that would be for kindling underneath your meal.",
+                "ערלה – it is derived from food crops in a vineyard (Deuteronomy 22:9): ��[You shall not sow your vineyard with a second kind of seed] else the crop – from the seed you have sown – [and the yield of the vineyard may not be used],” is burned with fire.",
+                "את שדרכו לישרף – it is referring to Orlah (i.e., fruit that grows during the first three years after a tree was planted) and fruit crops in a vineyard (see Deuteronomy 22:9 above), foodstuffs of Orlah and fruit crops in a vineyard that are usually burned should be burned; liquids that are not usually burned are buried.",
+                "ומדליקין בפת ובשמן של תרומה – because it includes impure heave-offering with leaven on Passover and fruit that grows during the first three years after a tree was planted/Orlah with fruit crops in a vineyard beause they are prohibitions of deriving benefit, for just as one should not error to say that impure heave-offering is prohibited to derive benefit from it, the Tanna/teacher retracted and they kindle [a flame] to benefit from [unclean] bread and oil of unclean heave-offering."
+            ],
+            [
+                "חוץ לזמנן – on condition of eating them outside their [appropriate] time or outside of their [appropriate] place.",
+                "ישרפו – as it is written (Leviticus 6:23): “[But no purification offering (i.e., sin-offering) may be eaten from which any blood is brought into the Tent of Meeting for expiation in the sanctuary;] any such shall be consumed by fire,” which teaches about all those disqualified things that are in a holy state, that they are burned.",
+                "אשם תלוי – if he slaughtered it but prior to the sprinkling of its blood, it became known to hm that he didn’t sin, for now it is an unconsecrated [animal] in the Temple courtyard.",
+                "חטאת העוף הבאה על הספק – as, for a example, a woman who had an abortion, it is doubtfully an offspring, and doubtfully a spirit/soul, since the sin-offering for a woman giving birth is from the birds, as it is written (Leviticus 12:6): “[On the completion of her period of purification, for either a son or a daughter, she shall bring at the entrance of the Tent of Meeting, a lamb in its first year for a burnt-offering,] and a pigeon or a turtledove for a purification (i.e., sin-offering) offering,” she brings it on the doubt, for it does not rise up in smoke (i.e., through offering incense), it does not matter to us if he sprinkled the blood on this doubtful [sacrifice, and it is not eaten, for lest it was not an offspring and it was an unconsecrated animal or something that died of itself, for unconsecrated animals are not eaten through the pinching of the neck, and it should burn, for it is like all other disqualified Holy Things.",
+                "יטילנה לאמה – a canal was passing in the Temple and it goes out to the Kidron valley stream, and we are speaking of a young bird that gradually decays/softens in the continuous flow of water.",
+                "כל הנשרפין לא יקברו – for perhaps a person would die and find them and eat them.",
+                "וכל הנקברין לא ישרפו – because everything that is buried, its ashes are forbidden. But all of things that are burned such as leaven/Hametz, and tithe and mixed seats, its ashes are permitted for the washing of clothing. And similarly, all of the dedicated things that are burned, also their ashes are permitted, except for the removal of the ashes from the altar, as the All-Merciful wrote (Leviticus 6:3): “[and he shall take up the ashes to which the fire has reduced the burnt offering on the altar] and place them beside the altar.” And it is taught in a Baraitha: “and he shall place them”/ושמו – gently, “and he shall place them” – all of it, “and he shall place them” – so that it doesn’t scatter.",
+                "רבי יהודה אומר כו' – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda in each of the three segments of our Mishnah."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Temurah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Temurah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Temurah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,308 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Temurah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Temurah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הכל ממירין – All persons can cause the seizure of the substitute in holiness together with the original by exchanging a consecrated animal, that seizes the holiness of the exchange of an unconsecrated animal, if he said, “this is place of that one of something consecrated,” whether by the mouth of men or by the mouth of women, as for example, if woman exchanged/substituted it, it seizes the sanctity of exchange by her mouth. And the word \"והכל\" /”All” that is taught here includes someone who inherits that if he substituted/exchanged a sacrifice that someone bequeathed to him during his lifetime, his substitution is a substitution.",
+                "לא שאדם רשאי להמיר – because it is written (Leviticus 27:10): “[One may not exchange] or substitute another for it.”",
+                "מומר – holiness was seized upon it and both of them (i.e., the formerly designated animal that was consecrated and the formerly unconsecrated animal that has just been substituted) are holy.",
+                "וסופג את הארבעים – he is flogged [for transgressing] the negative commandment (Leviticus 27:10): “or substitute another for it,” and even though it is a negative commandment/prohibition that does not involve an action/לאו שאין בו מעשה. For we hold that any negative commandment/prohibition that does not involve an action we don’t flog that person except for false conspiring witnesses and [someone who] substitutes an animal for another or someone who curses another (or himself) using the name of God. But if you should say that this is a prohibition that after its violation is transformed into a positive commandment [לאו הניתק לעשה](unless there is no possibility of fulfilling this positive commandment), as it is written (Leviticus 27:33): “[If he does make substitution for it,’ then it and its substitute shall both be holy,” but we don’t flog a person or a prohibition that after its violation is transformed into a positive commandment. One can say, that it is different here, as the negative commandment includes more than the positive commandment within it, for everyone who says the word/speaks is whipped, but not every person who says the word does a substitution, for partners and the community do not do substitutions, for since the positive commandment is not equivalent to the negative commandment, it is not called a prohibition that after its violation is transformed into a positive commandment.",
+                "הכהנים ממרימין את שלן – sacrifices that the Kohen set aside to offer for himself, but if he Kohen substituted for it, it causes the seizure of the substitute/exchange of the animal [to be holy].",
+                "לא בחטאת ולא באשם – that the Israelite gave him that he sacrifice/offer for him, but if the Kohen substituted another, he doesn’t do that substitution on his own, for he has no portion in it, but rather from the time of the offering of those sacrifices on the altar and onwards, he (i.e., the Kohen) is worthy of the flesh [of the animal], but a person does not cause the seizure of something which is not his (Tractate Temurah 9a).",
+                "ולא בבכור – that an Israelite gave him.",
+                "וכי מפני מה אין הכהנין ממירים בבכור – for doesn’t all of it belong to the Kohen and while it is alive, we give it to him, and the Israelite cannot gain atonement through it.",
+                "מה חטאת ואשם אין ממירין – because it is clearly obvious to us that he Kohanim do not take possession of them other than from offering up of the portions of the sacrifices offered on the altar and beyond.",
+                "מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם – that is to say, it is the law that the Kohanim do not make a substitution with the sin-offering and the guilt-offering, etc.",
+                "והיה הוא ותמורתו – there is an analogy between substitution to something consecrated itself.",
+                "היכן קדושה חלה – on that which is dedicated to the Temple, in the house of the owners.",
+                "אף תמורה – does not take effect other than in the house of the owners, but in the home of the Kohen it does not take effect completely, therefore, a Kohen cannot substitute for a firstling. But an Israelites, if he made a substitution for it, it is seized in holiness, for it was in domain that sanctification occurs with the firstling. And the Halakha is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "ממירין מן הבקר על הצאן וכו'- as it is written (Leviticus 27:10): “if one does substitute one animal one for another, [the thing vowed and its substitute shall both be holy],” but sheep and male and female cattle are all called בהמה/animals.",
+                "טוב ברע – [that which is] good of unconsecrated [animals], shall not be substituted for [that which is] bad of holy/sanctified [animals], [as it is written (Leviticus 27:10)]: “if one does substitute [one animal for another],”so we see that those animals with a blemish (i.e., unfit for the altar) can serve as substitutes. And on anything with a blemish can effectuate substitution, as it is written (Leviticus 27:10): “either good for bad or bad for good,” that implies that an unconsecrated animal with a blemish with a pure sanctified animal.",
+                "ואיזהו טוב ברע – that is to say, what is something bad that is consecrated that effectuates substitution? All that its sanctification preceded its blemish. But if the blemish preceded its sanctification, that sanctification does not take effect upon it, substitution is not made, for it could have been written [in the Torah \"לא ימיר טוב ברע\" /he will not exchange good for bad or \"רע [בו]\"/that has something bad in it, and it would imply [או רע] /[or something bad], he should not exchange not with something good and not with something bad, the final, טוב/good that the All-Merciful wrote (Leviticus 27:10), why do I need it? To tell you that it should be good from its outset, that at the time that it is sanctified, it was pure and again a blemish befell it, one can do a substitution; if it was bad from the outset, that a blemish befell it prior to its being sanctified, one doesn’t do a substitution.",
+                "מרימין אחד – of an unconsecrated animal with two sanctified [animals], as for example, that he said, “this one is in place of those.”",
+                "ושנים – [and two] unconsecrated [animals for one that is sanctified, as for example, these will be in place of this one.",
+                "מה הוא מיוחד – as it is written (Leviticus 27:10]: “the thing [vowed and its substitute shall both be holy].”"
+            ],
+            [
+                "אברים בעוברים – limbs of unconsecrated [animals] with consecrated fetuses. For if he said: “may the foot of this animal be substituted/in exchange for the sanctified fetus that is in the womb of that animal,” the sanctity does not apply upon the limb.",
+                "ולא עוברים באברים – for if he said: “this fetus that is inside of this unconsecrated animal will be substituted for the foot of this sanctified animal, the fetus is not holy.",
+                "ולא עוברים ואברים – of unsanctified [animals] with sanctified peace-offerings.",
+                "ולא שלמים – [peace-offerings] of unsanctified [animals] [substituted for] fetuses and/or limbs of a holy [animal].",
+                "ממירין אברים בשלימים – he said, “may the foot of this unconsecrated animal be in substitution/exchange for this holy animal,” the exchange takes effect on the limb and it spreads throughout the animal, it is totally exchanged/substituted and offered.",
+                "ולא שלימים בהן – for there is no power/strength in one limb of a holy animal to perform an exchange/substitution.",
+                "והלא במוקדשין – at the beginning of the sanctification when he says, “the foot of this [animal]is a burnt offering.”",
+                "כולה עולה – as we derive from Scripture, as it is written (Leviticus 27:9): “any such that may be given to the LORD shall be holy,” when he says, “that it shall be holy,” to include all of it. But the Halakha is according to the first Tanna/teacher."
+            ],
+            [
+                "אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון (that which became subject to the law of Terumah through an admixture, can affect a second mixture only in proportion (i.e., according to the quantity of real Terumah/heave-offering contained therein) – a SEAH of Terumah that fell in less than one-hundred of unconsecrated produce and it became דמע/subject to the law of Terumah, and it fell from this mixture to an other place, we require one-hundred from the unconsecrated produce according to what there is of Terumah in this SEAH of this mixture, but we don’t require one-hundred SEAH corresponding to of all of that SEAH of the mixture of [consecrated] Terumah and unconsecrated produce, for it is not considered all Terumah to prohibit the secondary unconsecrated produce.",
+                "ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון (that which contains leaven does not impart the status of leaven [to something else] only by due measure) – unconsecrated started dough that became leavened in leaven of heave-offering, it is entirely forbidden to foreigners (i.e., non-Kohanim). But if there fell from that started dough into another unconsecrated started dough and it became leavened, it does not forbid it other than according to the due measure [in the prescribed proportion] of the leavened heave-offering that it became combined with, and it does not forbid the last [batch] other than if there fell in from the first [batch] such a large measure that there is in the leaven of the Terumah combined in it enough I order to leaven the last [batch] without the combination/mixture of the unconsecrated produce that was combined with heave-offering.",
+                "ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון – a Mikveh/ritual bath which has in it twenty-one SEAH of rain water, we fill up on the shoulder nineteen SEAH (i.e., a SEAH is equal to 144 egg bulks) and we conduct the water to the Mikveh though a channel (see Talmud Temurah 12b) and they are ritually pure. Bug even though three LOG (i.e., a LOG is equal to six egg bulks) of drawn water disqualify the Mikveh/ritual bath, the drawing of the water is kosher when it is done when conducting the water through a channel and there was there at first most of the measurement of the Mikveh which is twenty-one SEAH of rain water, and that is according to the due measure, for the drawn waters do not disqualify the Mikveh when they are accomplished by conducting the water through a channel, unless they are twenty SEAH of drawn water, as there isn’t a majority from rain water in the Mikveh. Such appears to be the explanation of this Mishnah, and so I have explained in the Tractate Terumah (Chapter 5, Mishnah 6), in the chapter, “a SEAH of Terumah,” but in the Gemara (Tractate Temurah 12b) this is its explanation, according to the measurement of the utensils, for three LOGS of drawn water do not disqualify the Mikveh until they fell from three utensils or less into the Mikveh, but if there fell from four utensil, or more, they do not disqualify, and this is what it means when it says that drawn water does not disqualify the Mikveh other than according to the due measure, for they calculate the utensils from which fell the LOGIM of water into the Mikveh and they count them, if they are three utensils or less, they invalidate the Mikveh. But if from three utensils and higher, they do not disqualify it. And our Mishnah is according to Rabbi Yosi ben Honi, for he holds that they LOGIM that fell from more than three utensils do not disqualify [the Mikveh], but it is not the Halakh."
+            ],
+            [
+                "אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר – at the time when one places in it the ashes [of the red heifer] it becomes the purification waters, therefore, we require that there will be first water in a utensil and afterwards the ashes. But if he placed the ashes first and afterwards the water, it is disqualified, for there was no water there at the time of the placing of the ashes that it would become purification water, and furthermore, it does not become purification water. And there is Scripture as it is written (Numbers 19:17): “and fresh water shall be added to them in a vessel,” that implies that the water is placed in the utensil and not to the ashes, but rather, “ונתן עליו “/shall be added to them – to warn that after he puts in [the ashes] on the water, he should combine them well with his finger and return the water that is underneath it upon it.",
+                "אין בית הפרס עושה בית הפרס (an area in which there uncertainty concerning the location of a grave or a corpse does not make [another field into] a grave area) – a field that was plowed as a grave, if he returned and plowed a grave area and fields that are around it, we don’t presume that are the rest of the fields is like a grave area and to state that the plough drags the bones to the fields that surround it, that one grave is not made into a grave area, but rather, all that entire field that lost the grave and it is not known where it is, with the turn of the fullness of the plough to here and another turn of the fullness of the plough to there in the same manner that it the people of the value are accustomed to plough their fields, if to the east or west or north or south, for perhaps one of its two heads was the grave and from there the bone rolled into one of the fields that is from this side or that, but the Sages estimated that with the turn of the fullness of the plough it is appropriate for the bones to roll by the plough, more not. And how much is the turn of the fullness of the plough? One-hundred cubits.",
+                "ואין תרומה אחר תרומה – partners who separated Terumah one after the other, the first Terumah/heave-offering is not Terumah, for since the second [person] went back and separated Terumah, he releaved his intention that the first Terumah was not satisfactory to him, and it was for him that the first [person] separated Terumah without the knowledge of his fellow [partner], and similarly, the second. But our Mishnah is according to Rabbi Akiva, and it is not the Halakha. But rather, if the first [person] separated Terumah according to the [appropriate] measure which is one from fifty, the heave-offering of the second [person] is not Terumah. But if the first [person] only separated in a selfish/illiberal manner, as for example, that he separated at one out of sixty, the second person’s heave-offering is Terumah.",
+                "ואין תרומה עושה תמורה – as Scripture (Leviticus 27:33) stated: “then it and its substitute shall both be holy: [it cannot be redeemed],” and not the heave-offering of his heave-offering.",
+                "ולא הולד עושה תמורה – as Scripture stated (Leviticus 27:33): “then it,” it and not the offspring.",
+                "רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה (an offspring [of a consecrated animal] does produce a substitute) – as Scripture stated (Leviticus 27:33): \"ותרומתו יהיה-קדש\" “[and its substitute] shall [both] be [holy],” to include the offspring. But the Rabbis hold \"יהיה\"/”shall be” – to include something done inadvertently as something done willfully, for if he thought [to substitute] black [and he substituted] the white, that regarding Holy Things, he did not sanctity, because it was consecration by error, but regarding substitution, he sanctified it. And the Halakha is according to the Sages. But however, even though substitutions [for a substitute] do not produce a substitute, we hold that we substitute and we go back and substituted with one animal, and even several animals for one sanctified animal, whether at one time or one after the other, all of them are substitutions."
+            ],
+            [
+                "שלא נאמר אלא בבהמה – but if he exchanged, he should exchange/substitute an animal/בהמה for an animal/בהמה.",
+                "קדשי בדק הבית אין עושין תמורה – for concerning exchange/substitution, it is written (Leviticus 27:9): “(If [the vow concerns] any animal that may be brought) as an offering [to the LORD],” and the Holy Things for the repair of the Temple house are not called an offering/קרבן .",
+                "אמר ר' שמעון והלא המעשר בכלל היה – Rabbi Shimon holds that the Holy Things for the repair of the Temple are called קרבן/an offering, therefore, we don’t derive it that it produces a substitute other than from here. ",
+                "But isn’t the tithe part of this category, in the category of all the Holy Things that produce a substitute/exchange?",
+                "ולמה יצא – as it is written regarding it that it makes a substitution, as it is written regarding a tithe (Leviticus 27:33): “He must not look out for good as against bad, or make substitution for it.”",
+                "מה מעשר קרבן יחיד – and one performs an exchange [with an individual sacrifice], even every sacrifice/offering of an individual one can make a substitution.",
+                "יצאו קרבנות צבור – and those of partners, but the tithe is not have partnership, as we learned in the last chapter of [Tractate] Bekhorot [56b] (it is listed incorrectly in the commentary of Bartenura itself) (Numbers 18:15): “[The first issue of the womb of every being, man or beast, that is offered to the LORD] shall be yours/יהיה לך “ – but not in partnership.",
+                "יצאו קרבנות בדק הבית – and even though they are called an offering/קרבן – as it is written (Numbers 31:50): “So we have brought as an offering to the LORD such articles of gold as each of us came upon,” it is not the offering of the altar like the tithe. But the Sages stated above that the Holy Things for the Repair of the Temple house are not called an offering/קרבן, as they hold, assuming that it they are called the “offering of the LORD/קרבן ה' “(see Numbers 31:50), it is not called a sacrifice to God/קרבן לה' like the rest of the sacrifices of the Altar."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש בקרבנות היחיד. וקרבנות הצבור אין נוהגים אלא בזכרים – for most of them are burnt-offerings and the burnt-offering is a male, but they don’t bring peace-offerings other than the sheep for Atzeret/Shemini Atzeret which are males, and their sin offering is also written in all of them (Numbers 29:38): “and one goat for a purification offering [ - in addition to the regular burnt offering, its grain offering and libation],” (though this expression is also found in verses 22, 28, 31 and 34 as well as Numbers 28:22).",
+                "קרבנות היחיד חייבין באחריותן (for offerings of individuals are they liable to be answerable [replacing animals set aside for he individual if said animals are lost]) – that is to say, there are from those whose time has been fixed, that even after their appropriate time has passed, one is obligated to offer them, such as, for example, the burnt offering of a woman who gave birth and the sacrifices of a leper, if his eighth day passed, he is obligated to offer them after the [appropriate] time. Bu the sacrifices of the community that have a [designated] time, if their time had passed their sacrifice is nullified.",
+                "משקרב הזבח – that if the sacrifice was offered in its [designated] time, but did not offer its libations with it, they are obligated to offer them, even from here until ten days. As it is written in the [Torah] portion of Pinhas in all of them (Numbers 29:18,21 24,27, 30, 33 – in slightly different forms): “the grain offerings and libations for the bulls, [rams, and lambs, in the quantities prescribed],” to tell you that the grain offerings and libations of community sacrifices were offered even at night, and even on the next day, if they made the offering at its proper time but they didn’t come to offering the meal offerings and drink-offerings/libations, they would offer them when they had the opportunity even after several days.",
+                "חביתי כהן גדול (see Tractate Zevakhim, Chapter 4, Mishnah 5)– which supersede the Sabbath and ritual purity, as it is written regarding them (Leviticus 6:13): “[a tenth of an ephah of choice flour] as a regular grain offering,” it is for you like the meal- offering of the regular offerings that supersede the Sabbath and ritual impurity. But regarding the daily offering, it is written (Numbers 28:2): “[Be punctilious in presenting to Me] at stated times/במועדו ,” and we state “at stated times,” even on Shabbat, even in ritual impurity, for if most of the Kohanim are ritually impure, we perform it while [they are] impure [from ritual contact with the dead].",
+                "ופר יוה\"כ – the bullock of the High Priest.",
+                "אלא שזמנן קבוע – meaning to say, that the reason is not dependent upon other than the fixed time, for every sacrifice whose time is fixed, if the time passed [for offering the sacrifice], he has no indemnity/payment, it supersedes the Sabbath and ritual impurity (but not the community sacrifices or those sacrifices whose time was not fixed). And the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "חטאת היחיד שכיפרו בעליו – that it was lost and he became expiated through another [animal], and afterwards, the first animal was found.",
+                "ושל צבור – that atoned through another [animal].",
+                "אינן מתות – that sin-offerings left to die (i.e., sin-offerings that were disqualified and consequently can no longer be sacrificed on the altar are confined In an enclosure until they die: the offspring of a sin-offering; an animal substituted for a sin-offering; a sin-offering whose owners have died; a sin-offering whose owners have already gained atonement through an other offering; and a sin offering of sheep or goats that is more than a year old), is a usage dating from Moses as delivered from Sinai (i.e., a traditional law or a traditional interpretation of a written law), and the first Tanna/teacher [of our Mishnah] holds, that for an individual sacrifice it was learned [regarding individual sin-offerings that were disqualified] but not that of the community.",
+                "רבי יהודה אומר ימותו – that those of the community were also learned/derived.",
+                "אמר ר' שמעון מה מצינו – meaning to say, we hold that five sin-offerings are left to die, that their owners have died, or that their owners acquired expiation through another [animal], or that its year has passed (for sheep and/or goats), the offspring of a sin-offering and the substitution of a sin-offering. For just as that three of them are not derived from that of a community [offering], for we do not have a case found with a community, for there is no feminine sin-offering for a community [offering], and the exchange of a sin-offering also, there is no community offering that one does a substitution/exchange, or that if its owners died, there are no community offerings where it the animals are left to die (see Tractate Temurah 15b).",
+                "אף שכפירו בעליה ושעברה שנתה – even though it is possible that it may be found in a community, we don’t learn/derive that they died.",
+                "ביחיד דברים אמורים – that the animals are left to die, but not for a community [offering]. And the Halakha is according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "ואין תמורה עושה תמורה – the All-Merciful (i.e., God), said: (Leviticus 27:10): “[the thing vowed] and its substitute [shall both be holy],” but not the substitute of the substitute.",
+                "אברים ועוברים לא ממרים – for it is written (Leviticus 27:10): “[if one does substitute] one animal for another/בהמה בבהמה ” (see Tractate Temurah, Chapter 1, Mishnah 3).",
+                "על בעלת מום קבוע (for a permanent blemish)(see Tractate Temurah, Chapter 1, Mishnah 2) - that if he substituted an unconsecrated animal with a blemish for an pure sanctified animal, a greater holiness devolves upon it that if he would redeem it, it would go to an unconsecrated state to be sheared and/or labor but rather, according to the laws of Holy Things, that since its sanctification preceded its blemish, that when they redeem them, there is no permission for shearing and working it but rather only a permission of eating, which is not the case with Holy Things, for if their blemish preceded their sanctification, they go out to an unconsecrated state through redemption to be sheared and to labor. But regarding substitution/exchange, Scripture reveals (Leviticus 27:10): “[One My not exchange] or substitute another for it, either good for bad, or bad for good,” it did not distinguish between a pure animal and one with a blemish.",
+                "עשה שוגג כמזיד בתמורה – for if he thought to say, “a black bullock that went out of from my house first will be the exchange in place of that,” and it came out of his lips, “a white bullock,” regarding exchange/substitution, it is sanctified, and he is flogged, for Scripture reveals concerning this (Leviticus 27:10): “[the thing vowed and its substitute] shall both be holy;” for the altar it is not sanctified and he is not flogged, for an errant sanctification is not sanctified.",
+                "הכלאים – (a cross-bred beast) - that comes from a he-goat and a sheep/ewe.",
+                "לא קדשים (are not made holy) – through substitution/exchange. But even though that its holiness occurs in its exchange/substitution [of an animal] with a permanent blemish, it does not occur on these (i.e., cross-bred beasts, a torn animal, one born from the side, a beast lacking clear-cut sexual characteristics and one that has both male and female characteristics).",
+                "ולא מקדישים (and do not impart [to a substitute] the status of holiness) – other things through substitution/exchange, if hey are holy. But something torn is found that it is holy, as for example, if he sanctified an animal and afterwards it became torn, and in this, it was necessary to state that even though it is holy, it does not impart the status of substitute. But mixed-bred animals and beasts lacking clear-cut sexual characteristics and one that has both male and female characteristics , from the beginning of their creation, they have been ruined , and you cannot find sanctity in them other than with the offspring of Holy Things, for their mother was sanctified before she was impregnated, for now of their own they are holy, for they are from the womb of their mother, and through them it was necessary to state that they don’t impart the status of substitute. But according to Rabbi Yehuda who stated that in the rest of the offspring, holy things do impart the status of substitute. But they are not similar to a defect, for [an animal] with a defect there is a sacrifice for its kind, but those which are not of its kind have no sacrifice and they are considered like an impure animal that does not impart the status of substitute. But we hold like Rabbi Yossi the son of Rabbi Eliezer and like Rabbi Eleazar, for o one disputes them in this."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו קדשים. וולד ולדן עד סוף העולם – in the Gemara (Tractate Temurah 17b), the objection is raised, since it taught [in the Mishnah], “their offspring” (i.e., their offspring and the substitute’s offspring), why do I need, “the offspring of their offspring to infinity?” Because our teacher/Tanna heard Rabbi Eliezer who said further on [in this Mishnah] that the offspring of peace-offerings are not offered as peace-offerings, because of this, the Tanna taught, “the offspring of their offspring to infinity,” meaning to say, not only with their offspring do I not agree with you, (since for him, the young has the law of the mother), but even “to infinity,” I do not agree with you (since even then, the young has the law of the mother).",
+                "ולד שלמים לא יקרב שלמים – but rather he brings it in to the vaulted chamber (i.e., closing the barn door without food until they died) and it dies [there]. According to the Rabbis, because of a decree, if you had said the offspring of peace-offerings have a remedy, one would come to delay to the mother until she would give birth and raise a herd from the the offspring, and they would come to have shearing and work.",
+                "לא נחלקו על ולד ולד שלמים – the Sages agree with Rabbi Eliezer that the offspring of offspring of peace-offerings that it should not be offered, for his intention was known from his actions that he needed to raise a herd/flock. But the legal decision is according to the first Tanna/teacher that the offspring of their offspring until eternity, they are like peace-offerings.",
+                "העיד רבי יהושע וכו' – and not according to Rabbi Eliezer. And this testimony is true and [the] Halakha.",
+                "ואכלנו ולדה שלמים בחג – it is stated on the holiday of Shavuot, for if he would wait and look forward to the holiday of Sukkot (which is the normal meaning of the word, חג when used without a modifier), it is found that he would violate a positive commandment (Deuteronomy 12:5-6): “there you are to go, and here you are to bring [your burnt offerings and other sacrifices],” that implies that on the first Festival that you go there, bring all of the votive offerings that are upon you. However, regarding the negative commandment (Deuteronomy 23:22): “[When you make a vow to the LORD your God,] do not put off fulfilling it, [for the LORD your God will require it of you, and you will have incurrent guilt],” you do not violate until there has passed over you three Festivals."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו כתודה – their portions of the sacrifices that are offered on thee altar and the flesh is eaten during the day and at night.",
+                "ובלבד שאינן טעונין לחם – as it is written (Leviticus 7:12): “’he shall offer together with the sacrifice if thanksgiving unleavened cakes with oil mixed in,” (the quoted sentence fragment – \"על לחם התודה\" does not exist in Scripture) the thanksgiving offering itself requires bread, but not its offspring nor its substitutes require bread.",
+                "תמורת עולה – as, for example, he substituted a male for a burnt-offering (i.e., instead of a female).",
+                "וולד תמורתה – as, for example, he substituted a female for a burnt-offering, for a female is dedicated in the substitution of a burnt-offering, and it gave birth to the male substitute."
+            ],
+            [
+                "ויביא בדמיו עולה – the first segment [of the Mishnah] as it is taught: “lo, these are like a burnt-offering regarding the offspring of a substitute,” because of the first dedication that these came all of them were from his own power that he offers them, for it is a male. But here, when he sets aside a female as a burnt-offering, that all of them come from his own power, it is feminine and it is not offered, therefore, it is not like a burnt-offering, but rather, he should sell it and bring a burnt-offering with its monetary value.",
+                "המפריש נקבה לאשם – but a guilt-offering does not come from a female [beast].",
+                "תרעה עד שיסתאב – until a blemish befalls it. And in the Gemara (Tractate Temurah 19b) it raises the objection: “But let it be sold, for since it is not fit for anything, that in itself constitutes a blemish, and it is not sanctified other than for its value, it should be sold immediately and then one can purchase a guilt-offering with its proceeds. And it answers, for since the holiness of its value rests on it, there also rests on it bodily consecration and it is for this thing that it requires a blemish.",
+                "אם קרב אשמו – and furthermore, he does not need a guilt-offering.",
+                "יפלו דמיו לנדבה – for the horn-shaped boxes in the Temple to receive the money for sacrifices which are supplied by the Temple authorities that from them they take to bring to the free-will offerings of the community.",
+                "תמכר שלא במום – for since it is not appropriate for a guilt-offering, there is no greater blemish from this, for it was not sanctified for the bodily consecration , and it should be immediately sold and he can bring with its proceeds a guilt-offering. But even though that regarding someone who separates a female beast for a burnt-offering, Rabbi Shimon does not dispute that it requires a blemish, there that there is a burnt-offering with a female beast, for we find a female burnt offering with a bird, but a guilt offering with a female beast, we don’t find. Therefore, this this is its blemish and it is not sanctified other than for its monetary value. But the Halakha is not a according to Rabbi Shimon.",
+                "תמורת אשם וכ' – all of them are to pasture, for the Halakha is that all that with a sin-offering is left to die, with a guilt-offering it is to pasture [until it develops a blemish and then it is sold], and the substitute for a sin-offering is left to die.",
+                "ומותו – for Rabbi Eliezer holds that just as sin-offering, so too with a guilt-offering; just as a sin-offering’s substitute is left to die, also, the substitute of a guilt-offering.",
+                "יביא בדמיהן עולות – which are permissible for an individual’s donation, we we follow, but not for the donation of a community.",
+                "אשם שמתו בעליו או שכיפורו בעליו באחר – that with a sin-offering, it should die, but with a guilt-offering, it should pasture until it is blemished [and then sold]."
+            ],
+            [
+                "והלא אף הנדבה עולה – [the Mishnah] is explaining what is the difference between them (i.e., the first Tanna/teacher [that the animal should be left out to pasture to develop a blemish, be sold and that its monetary value should be donated to the Temple treasury as a free-will offering] and Rabbi Eleazar [that he should purchase with its proceeds a burnt-offering]).",
+                "בזמן שהיא באה חובה – when it is placed upon the individual to over it, he lays his hands upon it, etc. (i.e., he brings drink-offerings/libations on its account, and the libations are from his own funds).",
+                "ואם היה כהן – he who set aside the guilt-offering and was expiated through another [animal], and the first, an animal dedicated as a guilt-offering, has been condemned to pasture until natural death.",
+                "עבודתה ועורה – of the burnt-offering purchased from the proceeds of that guilt-offering, is his, and he himself offers and takes the hide, and even if it is not from the priestly watch of that week.",
+                "אינו סומך עליה – for it is the free-will donation of the community which does not have the laying of the hands.",
+                "ואע\"פ שהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר – for it is of the community, and a Kohen from a different priestly watch is not permitted to offer it up, as it is written (Deuteronomy 18:8): “[They shall receive equal shares of the dues,] without regard to personal gifts or patrimonies,” what the patrimonies sold to each other, you take on your Shabbat, and I will take on my Shabbat. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו כבכור וכמעשר – like the sanctity of the firstling and the tithe of the cattle, which are not slaughtered in the booths of a mercantile fair/bazaar.",
+                "חוץ מהבכור והמעשר (see Tractate Bekhorot, Chapter 5, Mishnah 1) – because there is no benefit for something sanctified in the salle, for the proceeds of a firstling go to a Kohen, and the proceeds of a tithe go to the owners, and because of their benefit, we don’t treat them lightly.",
+                "ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר (see Tractate Bekhorot, Chapter 9, Mishnah 1) – for they don’t come ab initio from outside the land of Israel, as the reason is explained beyond. But if they came as pure animals, they are sacrificed.",
+                "",
+                "אמר ר' שמעון מה טעם – that the firstling and the tithe do not come from outside the Land of Israel like the other Holy Things.",
+                "שבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן – they have repair in their places that [the animals] will go out to pasture until they become unfit for sacrifices and their owners will consume them with their blemishes.",
+                "ושאר כל הקדשים – even though a blemish befell them, they are in their sanctity, you need to redeem them and to elevate their monetary value and to offer them up., for since their end is to elevate their monetary value, they should raise them themselves and offer them up. But the legal decision is, that a firstling and a tithe that were pure that came up from outside the Land [of Israel] should not be offered up, as it is written (Deuteronomy 14:23): “You shall consume the tithes of your new grain and wine and oil, in the presence of the LORD your God,” from the place that you raise up tithes and grain, you raise up the firstling, and from the place that you don’t raise up the tithe of your new grain, you don’t raise up the firstling. And the tithe of cattle is also made an analogy to the tithe of your new grain."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד חטאת שעברה שנתה – it is not appropriate to sacrifice it as a sin-offering, for it is written (Numbers 15:27): “[In case it is an individual who has sinned unwittingly, he shall offer a she-goat] in its first year as a purification offering (i.e., sin-offering).” However, because of this disqualification alone it does not die, but rather, it should be sent out to pasture until it develops a blemish until there are two causes for suspicion/unfavorable conditions, that one year passed and it was lost, or that it was lost and it was found with a blemish. And this is how the Mishnah is resolved in the Gemara (Tractate Temura 22a), and that which was lost, as it is taught, counts both here, and there. And this is what it means: that its year had passed (i.e., the animal now being older than one-year) and that which was lost and when it was found there was a blemish in it.",
+                "אם משכיפרו הבעלים – if after this (i.e., animal) was found, the owners effected atonement with another.",
+                "תמות – and even according to the Rabbis who dispute Rabbi [Judah the Prince] further on in our chapter (see the concluding clause of Mishnah 3), who states, that the sin-offering did not die, but rather that it was found after the owners effected atonement, in this they admit, for since there are two causes for unfavorable conditions, that its [first] year had passed and that it was lost, or that it was lost, and it was found to have a blemish. But if it was only lost, since it was found prior to atonement, even though after it was found, the owners had effected atonement with another [animal], it does not die but rather is put out to pasture.",
+                "לא נהנים – according to the Rabbis.",
+                "ולא מועלין – if they benefitted from them, they are exempt from the sacrifice of misappropriation (or religious sacrilege), for since neither it nor its monetary value is offered [as a sacrifice], its holiness departs [from it].",
+                "ואם עד שלא כיפרו הבעלים – and they did not want to be atoned with another [animal].",
+                "תרעה עד שתסתאב – this refers to and its year had passed (i.e., it was now older than a year), for that where it was lost and it was found with a blemish, it is sold immediately and he purchases another with its monetary value.",
+                "ועושה תמורה – for since its monetary value stands to be offered, for something that stands in order that it should sent out to pasture and develop a blemish makes for an exchange/substitution."
+            ],
+            [
+                "ואח\"כ נמצאת הראשונה תמות – this sin-offering that its owners were expiated through another.",
+                "ילכו לים המלח – whenever there would be a sin-offering, there would be a death, money/coins also go to the Dead Sea (literally: the Sea of Salt)."
+            ],
+            [
+                "יביא מאלו ומאלו – that he should mix them together. For since he brings from both of them, it is not a case of a sin-offering where its owners were expiated with another. But if he brought [only] from one of them, the other is made inoperative, for they have the monetary value of the sin-offering that its owners were expiated with another.",
+                "והשאר יפלו לנדבה – this would be like the rest of those leftovers of sin-offerings that go to free-will donation.",
+                "והרי חטאת בעלת מום – but if the sin-offering [that had been originally been lost] was pure, it should be offered and the monies [that would have been used to replace it] should go to the Dead Sea, since the owners were expiated with another. And all of these are according to Rabbi [Judah the Prince] who said, it was lost at the time of it being separated, such as these monies, and they were found prior to atonement, they go to the Dead Sea.",
+                "והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים כו' – everyone agrees that when one is expiated by that which is not lost, that the lost one (i.e., animal that had been set aside) dies. They did not dispute other where he was expiated with a lost [object], for Rabbi [Judah the Prince] holds that a person who set something aside to be lost is like it is lost, meaning to say, one who sets aside [another] in place of the lost sacrifice, its law is like something lost. And just as if it the person was expiated with that which was not lost, the lost [object] that remains, when it is found, its law is that it should die. Similarly, here also , when he was expiated with one of them, and even with those that were lost, those that were not lost should go to the Dead Sea. But the Rabbis state, we did not state that a person sets something aside to become lost is like it is lost. And especially when a person is expiated with something that is not lost and the lost [object] remains, the lost object “dies” and even though it is found prior to atonement. But if he was expiated with a lost object and there remained [an animal] that was not lost, it does not die, but rather it should be put to pasture until it develops a blemish. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "מוכרה ויביא בדמיה אחרת – for when he sold it (i.e., the sin-offering) to another, it is considered as if it doesn’t exist. But all the while that it is under its owner at the time that he is atoning with another [animal], it should die. But Rabbi Eleazar the son of Rabbi Shimon holds, that all the time that it is alive after the owners were expiated with another, whether it is under [the control of its owner] or in the hand of others, it should die. But the Halakha is not according to Rabbi Eleazar the son of Rabbi Shimon."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כיצד מערימין על הבכור – to cancel the obligation/release it (i.e., the firstling) from the Kohen and to sacrifice it for his own obligation.",
+                "ילדה זכר יקרב עולה – for a firstling is not holy other than in the womb, and since ab initio, it takes effect in another holiness, furthermore, the holiness of its being a firstling no long takes effect with it.",
+                "ואם נקבה זבחי שלמים – we are not speaking about a female beast, for the female is not holy with the firstling that one needs to make a deception on it. But the sanctified beast, that if it is sin-offering and she became pregnant and one wants to make a deception so that it will not go to die, for the offspring of a sin-offering goes to its death, one can change it it to another sanctity. [And this comes to inform us] that the offspring of Holy Things, while they are born holy and not in the wombs of their mother, for since they had not yet been sanctified with the holiness of their mothers, one is able to engraft upon them another holiness, so that when they are born, they will not be a sin-offering."
+            ],
+            [
+                "ילדה שני זכרים – we are speaking about an unconsecrated animal, if the animal was dedicated, how was something that was sanctified as a burnt-offering let it be a burnt-offering, for the other one refers to the sanctity of its mother. But it is certainly an unconsecrated animal, and therefore, this one whose monetary value was not sanctified is unconsecrated. But however, on both of them, the holiness of a burnt-offering exists. For since he stated that if [he born animal] is a male, it is a burnt-offering, and because he did not vow other than for one, therefore, he should offer the one for his vow, and the second he should sell for the needs of a burnt-offering and its monetary value/worth is unconsecrated.",
+                "אין קדושה חלה עליהן – for the offspring become holy because they are holy [at the time of their existence] and not from the belly of their mother, and since that these when they leave [their mother’s womb] are not appropriate for sacrifice, they are not holy. But the Sages dispute Rabban Shimon ben Gamaliel as they hold that the offspring are holy and exist through the holiness of their mother [from the womb]. And the Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel (see Talmud Temurah 25a)."
+            ],
+            [
+                "האומר – on the offspring of a pregnant animal.",
+                "ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין – for the holiness of the offspring takes precedence. But if he said in the first clause [of the Mishnah] that it is a peace-offering, she and that which she has in her is sanctified, and it is like one is sanctifying two animals for peace offerings, for if he retracted and stated that her offspring is a burnt-offering, the offspring is a peace-offspring. But here, it does not belong to state that while they are in the belly of their mother, for when we state that they exist and they are not in the belly of their mother, these words apply when it was sanctified [first] and at the end she became pregnant, for he did not deposit to the fetus any holiness, but rather it is sanctified from the holiness of its mother. But when one sanctifies a pregnant woman, it is considered that the fetus receives the holiness. But Rabbi Meir holds (see Tractate Temurah, Chapter 3, Mishnah 1) that the first language takes hold.",
+                "אם לכך נתכוין מתחלה – when he said that she (i.e., the mother) is a peace-offering, he did not intend [to speak] about her offspring.",
+                "הואיל ואי אשפר לקרות שני שמות כאחת – the mouth is unable to say two things at the same time.",
+                "דבריו קיימין – that even at the conclusion of his words, the person is made responsible.",
+                "נמלך ואמר ולדה עולה – even though he retracted in as much time as is needed for an utterance and he stated that her offspring is a burnt-offering, he didn’t say anything, for since that at the time when he dedicated its mother as a peace-offering, he didn’t intend that the offspring would be a burnt-offering. Because we establish that every time as is needed for an utterance is like something spoken, except from one who dedicates and commands and blasphemes and worships idolatry and betroths and divorces, for these six [things] no retraction has any effect in them, even though he retracted in as much time as is needed for an utterance. And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "תמורת עולה תמורת שלמים – we have the reading, but we don’t have the reading, “and the substitute of peace offerings.”",
+                "הרי זה תמורת עולה – for the first language takes hold.",
+                "דבריו קיימין – and half of it is the substitute for a burnt-offering and half of it is the substitute of a peace-offering. And that which he didn’t state, the substitute for a burnt-offering and peace offering, ut he stated a substitute for both of them, because he (i.e., Rabbi Yossi) holds that if I stated the substitute of a burnt-offering and a peace-offering, it will be holy and not offered, according to the law that a person who states that half of it will be a burnt-offering and half of it a piece offering, that it is holy and not offered. And he erred in this and held that a lamb can be a substitute on each one of them just as it should be completely sanctified to be offered up, therefore, even though he stated it in this language, he intended it for both, but it should sent out to pasture until it develops a blemish and it should be sold and then he can bring with its monetary value half for a burnt-offering and with the monetary value of the [other] half a peace-offering, and in this we are dealing, as for example, that there were before him a burnt-offering and a peace-offering, when he substituted this for them. And the Halakha is according to Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "תחת זו חליפי זו תמורת זו – all of them are the language of substitution/exchange.",
+                "מחוללת – it is the language of desecration/defamation. And he didn’t say anything, for a sacred pure animal goes out to unconsecrated purposes.",
+                "ואם היה הקדש בעל מום יצא לחולין – even though it is not worth like that of a consecrated animal with a blemish, according to the Torah, even something sanctified that is worth one-hundred Maneh that was redeemed for the equivalent of a penny, it is redeemed. And even though it went out to an unconsecrated purpose from the Torah, one must, according to the Rabbis make money, meaning to say, to pay the money so that the sanctified thing will not become overcharged, but from the Torah, there is no overreaching for that which is sanctified, as it is written (Leviticus 25:14): “you shall not wrong one another,” your brother/another person, but not that which is sanctified."
+            ],
+            [
+                "תחת חטאת או תחת עולה – he stated anonymously but did not state in place of this sin-offering or this burnt-offering.",
+                "לא אמר כלום – as it is written (Leviticus 27:10): “One may not exchange or substitute another for it,” until the sanctified thing is known and special when one substitutes for it.",
+                "תחת חטאת זו – and that sin-offering was standing before him.",
+                "הרי אלו לעולה – which implies for the monetary value of the burnt-offering, for if they themselves want to offer it, he would say, “lo, these are a burnt-offering.”"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל האסורים לגבי מזבח (all [animals] which are prohibited for the altar – that they are invalid for offering as a sacrifice. And you consider them and further.",
+                "אסורין בכל שהן (prohibit in any number at all [animals among which they are confused]) – and even if they were combined one in one-thousand, all of them are forbidden to the altar, if it was not known. And all of them are found that they are not known, except for the torn animal which is not found and is not known other that, as for example, the lion or the wolf attacked that are mixed with the vital organ perforated by a thorn.",
+                "הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד – they are ineligible for the altar. As it states in Scripture (Leviticus 22:25): “for they are mutilated, they have a defect,” and it is taught in a Baraitha, every place where it states, “they are mutilated,” is none other than unchastity and idolatry. Unchastity, as it is written (Genesis 6:12): “for all flesh had corrupted its ways on earth.” Idolatry, as it is written (Deuteronomy 4:16): “not to act wickedly and make for yourselves a sculptured image [in any likeness whatever: the form of a man or a woman].” The one (i.e., animal) that has sexual relations with a human being and the one (i.e., animal) with whom a human being has sexual relations that is taught in our Mishnah, as for example that he had sex or has sexual relations with an animal with one witness or by the owners, and is not stoned in this, but they are disqualified from being a sacrifice.",
+                "מוקצה – an animal that was set aside for idolatry. And it is not disqualified for being offed up until they should do with it an act for the purposes of idolatry, as for example, that the [non-Jewish] priests served it if it was a bull or sheared it if it was a sheep.",
+                "ונעבד – it is not prohibited to derive benefit even though he worshipped it, for living creatures are not prohibited to derive benefit when we serve them, but they are disqualified to the altar.",
+                "ואתנן ומחיר (and the harlot’s hire and the price of a dog) – Scripture specifically disqualifies them (Deuteronomy 23:19): “You shall not bring the fee of a whore or the pay of a dog [into the house of the LORD your God in fulfillment of any vow, for both are abhorrent to the LORD your God].”",
+                "וכלאים – a he-goat that comes upon a ewe.",
+                "והטריפה – as it is written regarding tithes (Leviticus 27:32): “[All tithes of the herd or the flock] – of all that passes under the shepherd’s staff,” excluding the torn animal that does not pass [under the shepherd’s staff] and the sacrifice of the altar is derived from the tithe of cattle.",
+                "ויוצא דופן – that its mother was torn and they removed the fetus through the caesarian section, and we exclude it from Scripture as it is written (Leviticus 22:27): “[When an ox or a sheep or a goat] is born”, excluding through caesarian section.",
+                "הוא אסור – for the altar.",
+                "ומה שעליו מותר – for that is not worshipped.",
+                "הוא ומה שעליו אסור – it is prohibited for the altar, but is permitted even for eating, as it will be mentioned nearby. But what is upon it, the jewelry that is upon it are prohibited from deriving benefit for they were worshipped and they have on them the grasp of a human hand."
+            ],
+            [
+                "האומר לזונה – whether she is a heathen woman or an Israelite woman, and it shall be one of those liable for violating a negative commandment and one doesn’t have to say from one who is liable for extirpation and death by the Jewish court. But the hire of a harlot of a free woman, and she is an Israelite, is not disqualified for the Altar, for this is not the hire of a harlot, for she is not forbidden from marrying into the priesthood with this sexual act. And similarly, the hire [of a harlot] that was given as wife to a man is not disqualified, but a male hire, is disqualified.",
+                "אפילו מאה כולן אסורים – he made a condition with her to give her one lamb as her hire and sent her even one-hundred, we don’t say that one that I will give with her will be a hire [for harlot] and these others are all a gift, but all of them are considered hire for harlot and prohibited [as an offering].",
+                "ותלין שפחתך אצל עבדי – we are speaking of my Hebrew slave who does not have a wife and children, for his master does not have permission to provides to him a Canaanite maid servant to beget from her slaves because he didn’t have a wife from the outset. Therefore, her being a hire for harlotry is prohibited according to the words of the Sages. But Rabbi [Judah the Prince] who stated that it is not the hire of a harlot, he doesn’t hold this reasoning, for certainly even if he lacks a wife and children, his master provides for him a Canaanite maid servant. Alternatively, even if he holds this reasoning, he holds that since a Hebrew slave was permitted from its general rule with a Canaanite maid servant, it is not considered a hire of a harlot. But the Halakha is not according to Rabbi [Judah the Prince]."
+            ],
+            [
+                "אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה טלאים וכלב – corresponding to the ten lambs that his fellow took, the ten lambs that correspond to the nine [lambs] and the dog, all are prohibited [to the Temple] because of the price of a dog. But the nine [lambs] that are with the dog are permitted. But in the Gemara (Tractate Temurah 30a) it raises the question, why that which corresponds with the dog, all of them are prohibited? We should remove one for this dog, and these [lambs] all of them should be permitted. And it answers: Here we are dealing with a case where the value of the dog was greater of any one [of the corresponding lambs] and this additional amount is distributed over all [the corresponding lambs] (where not one of the corresponding lambs is of equal value to the dog, some of the additional value of the dog is extended to each of the lambs), and now the value of the dog belongs to all of them. As for example, those [lambs] that are corresponding are each worth one Denar – which is ten Denarim, and those nine [lambs] that are with him (i.e., the dog) are each worth a Denar minus a M’ah, which are nine Denarim less nine M’ot, but the dog is worth a Denar and nine Meot, it is found that those ten [lambs] corresponding to the nine [lambs] and the they have nine, for in each one of them there is M’ah the price of a dog, and the tenth is entirely the price of a dog.",
+                "שנים ולא ארבעה – both of them (see Deuteronomy 23:19 – “for both/שניהם are abhorrent to the LORD your God”) as it is written in Scripture they divide it as if it is written as “two.” “Two” teaches us specifically the hire for a harlot and the price of a dog, and not four – the price of a dog and the fee for a harlot, and they are, implying them, but not their offspring."
+            ],
+            [
+                "נתן לה כפים הרי אלו מותרים – [he gave the whore pieces of silver] – to purchase with them an animal for a sacrifice and fine flour for meal-offerings.",
+                "יינות שמנים וסלתות אסורים – but wheat [as hire] and she made it into flour; olives and she made it into olive oil, grapes and she made it into wine, these are permitted, for we expound “both of them”/שניהם (Deuteronomy 23:19) but not their products and not their offspring (see Talmud Temurah 30b according to the School of Hillel).",
+                "נתן לה מוקדשים – as for example, he separated a lamb for his Passover offering and after some time, said to the harlot: “Have sexual relations with me and I will transmit my share on my Passover offering with your hiring [of a harlot].” You might think I would say that since a person is permitted to appoint others over his Passover offering, he is appointed, but I would say that to cause upon her [a harlot] for hire, it comes to teach us that this is not the case, since Scripture states (Deuteronomy 23:19): “in fulfillment of any vow,” to exclude that which is already vowed.",
+                "עופות – of unconsecrated [fowl].",
+                "הרי אלו – disqualified for offering as a sacrifice for the hire [of a whore] and the pay [of a dog] fall upon them.",
+                "עופות שאין הום פוסל בהן – as Scripture states (Leviticus 22:19): “[it must, to be acceptable in your favor,] be a male without blemish [from cattle] or sheep [or goats],” but there are not pure or male with fowl.",
+                "לכל נדר – all, to include the fowl, for it too comes with a vow, for the fee [of a whore] or the pay [of a dog] occur upon it."
+            ],
+            [
+                "כל האסורים לגבי המזבח – such as an female animal that copulated [with a human male] unnaturally when it is unconsecrated and afterwards became pregnant, the offspring are permitted as a sacrifice, for the permitted male [animal] that comes upon this animal, and this female animal is forbidden, both of them caused the offspring that would come and both of them caused it, it is permitted. But if she engaged in unnatural copulation when she was pregnant, the offspring is disqualified for a sacrifice, for she and her offspring engaged in unnatural copulation.",
+                "ולד טריפה – should not be offered. But for the lay person, everyone says that it is permitted, for it is not from her body that it comes. And there is a dispute in the chapter “Which are the torn animals?” (Tractate Hullin 58a). There is according to one who states that the torn animal gives birth, and there is according to the one who states that a torn animal does not give birth. According to the one who states that a torn animal gives birth, it is found regarding her as for example, that it became torn, and at the end became pregnant, and in this they dispute, for Rabbi Eliezer holds that both the “parents” caused this prohibition, but the Rabbis hold that both the “parents” caused it to be permitted. But according to the one who states that the torn animal does not give birth, we find concerning it, as for example, that she became pregnant, and then at the end became torn, and in this they disagree, for Rabbi Eliezer holds that the fetus is the descendant of the mother, but the Rabbis hold that the fetus is not the descendant of the mother. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.",
+                "כשרה שינקה מן הטריפה פסולה – all that day that she suckled during the time of twenty-four astronomical hours, she is disqualified for being offered as a sacrifice, for since she was able to exist on that milk without other consumption, and does not eat from her belly until he completes the twenty-four astronomical hours. But after that he ate from her belly, Rabbi Hananiah admits that she is fit/kosher, and even an animal that became fattened with idolatrous vetches/horse-bean everyone admits that he is fit for the Altar. But the Halakha is not according to Rabbi Haninah ben Antigonus (see Talmud Temurah 31a).",
+                "שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים – that consecrated animals that had been disqualified that were redeemed, as it is written (Deuteronomy 12:15): “you may slaughter and eat meat [in any of your settlements],” and we expound, “you may slaughter” but not shearing; “and eat” but not to your dogs; “meat” but not milk."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש בקדשי מזבח. שקדשי מזבח עושים תמורה – and specifically animals of the Holy Things of the Altar. But fowl and meal-offerings we don’t make substitutions/exchanges. And the Holy Things consecrated for Temple maintenance, we don’t make substitutions, above at the end of the first chapter [of Tractate Temurah, Mishnah 6], we exclude from Holy Things consecrated for Temple maintenance from Biblical verses and we don’t make/produce substitutions.",
+                "משום פגול ונותר וטמא – all of them are written with regard to peace-offerings, and peace-offerings were included within all of the Holy Things, and why were they excluded, to make an analogy with them, to tell you, just as peace-offerings are special Holy Things of the Altar, so too are all Holy Things of the Altar.",
+                "ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן (see Tractate Hullin, Chapter 10, Mishnah 2) – their milk, as it is written (Deuteronomy 12:15): “[you may slaughter and eat] meat/בשר [in any of your settlements,]” but not milk. And their offspring, such as if she became pregnant before their redemption but gave birth after their redemption, for they don’t have a remedy to offer them as a sacrifice, for out of the power of holiness that is superseded/suspended, it comes, to remove them, the matter is not strong enough to have their redemption occur. But if they became pregnant after their redemption, they are like the offspring of a deer and a ram and are permitted. But regarding the Holy Things for Temple maintenance, even if it (i.e., the animal) became pregnant before their redemption, they are permitted, for they were not sanctified other than for their monetary value and their sanctification is not so much.",
+                "אין נותנים מהם – from the Holy Things of the Altar.",
+                "לאומנים (see Tractate Shekalim, Chapter 4, Mishnayot 5-6) – that build at the Temple.",
+                "בשכרן – that they take salary from the Holy Things for Temple maintenance, for the All-Merciful stated (Exodus 25:8): “And let them make Me a sanctuary [that I may dwell among them],” \"לי\"/for Me, from what is Mine, which is from the Holy Things for Temple Maintenance."
+            ],
+            [
+                "חל על הכל (apply to anything) – and even to an impure animal and to stones.",
+                "ומועלין בגידוליהן (laws of sacrilege apply to that produced by them/what has grown from them)– see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 5) – an individual who sanctifies an animal for Temple maintenance commits sacrilege through its milk, and if he dedicated a chicken, he commits sacrilege through use of its eggs, which is not the case regarding that which is sanctified to the Temple, for the milk of sanctified things and the eggs of turtle-doves one does not not derive benefit nor does not commit sacrilege.",
+                "ואין בהם הנאה לכהנים – but the Holy Things of the Altar they (i.e., the priests) have of them, as the meat is eaten by the Kohanim and there are those of them who benefit from the hide [of the animal, except for the tithe of cattle and the Passover offering]."
+            ],
+            [
+                "אין משנין אותן מקדושה לקדושה – the Holy Things of the Altar one should not make peace-offerings into burnt-offerings nor burnt-offerings into peace-offerings, and similarly, something sanctified for the maintenance of the hall containing the golden altar should not change them to the maintenance of the altar, and everything in a similar manner.",
+                "ומקדישין אותן – it refers to things dedicated to the altar.",
+                "הקדש עילוי (consecration of value to be applied to the repair/maintenance of the Temple) (see Tractate Arakhin, Chapter 8, Mishnah - they sanctify – in the case of of animals sanctified for the altar – their estimate value as a sanctified thing – see Talmud Temurah 32a) – as for example, if he said regarding a burnt-offering, lo, this is for the maintenance of the Temple, they offer it up on the altar in funds, according to what he has in it and gives it to the Treasurer as it is taught in [Tractate] Arakhin [Chapter 8, Mishnah 7]: “A person declares HEREM/renounces things he has declared holy [whether they are in the status of the Most Holy Things or Lesser Holy Things], if it is a vow, he gives its value; if it is a freewill offering, he gives what it is wroth to him,” meaning to say, if this animal was a vow, as, for example, that he said: “This will be a burnt-offering upon me,” and he separated this for his vow, since if it died or was stolen, he is liable for its surety (i.e., property which may be resorted to in the event of non-payment), if its found, all of it is his, and he gives all of its monetary value to proerty set apart for the Temple or the priest to the Kohen. And the same law applies also if he designated it to the upkeep of the Temple. If he made a freewill donation, that he said, “this will be a burnt-offering,” that if it died, he is not liable for its surety, it is found that he had no portion in it other than the benefit of discretion that he is permitted to take a small thing in order that he would give this burnt-offering to the Kohen who is the son of his daughter, and that benefit of discretion he gives to the maintenance of the Temple.hHHh",
+                "ומחרימין אותן – if he renounced (i.e., put into HEREM) the Holy Things of the Altar, he gives to the Kohen the , he gives to the Kohen the valuation as has been explained (see Tractate Temurah 32a). But the Holy Things for the maintenance of the Temple that he designated whether for the Holy Things of the Altar or those renounced things of the priests, he didn’t do anything, for they are not his, for a person does not sanctify/dedicate something that is not his. This is what Maimonides wrote.",
+                "ואם מתו – the animals that are the Holy Things of the Altar, even after they suffered a blemish, but still had not been redeemed.",
+                "יקברו – and he is not able to redeem them and/or to feed them to the dogs. And een the one wo holds that we redeem the Holy Things to feed them to dogs, these words apply when it was torn, for it is possible for it (i.e., the animal) to be placed (before the priest) and evaluated (see Leviticus 27:11-12), but when it died where it is impossible to fulfill with them placing them (before the priest) and his evaluating them, we don’t redeem them.",
+                "ר' שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו – for Rabbi Shimon holds that it doesn’t say “he placed before the priest and evaluated” (see Leviticus 27:11-12 –“the animal shall be presented before the priest, and the priest shall assess it”) other than Holy Things of the Altar, but not Holy Things for the maintenance of the Temple. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "ואלו הן הנקברין – these are because of the prohibition of deriving benefit.",
+                "הפילה שליא תקבר – for there is no after-birth/placenta without the offspring.",
+                "ושער נזיר – for if the hair of the Nazirite was pure when he shaves on the day of his fulfillment of the days of his Nazirite [vow], it is through burning and not through burial.",
+                "חולין שנשחטו בעזרה ישרפו – because they exchange Holy Things that occurred to them disqualifying defilement or the disqualification of a remnant, and they errored to state regarding them also that they should be buried, but we derive from what is written regarding a sin-offering/purification offering (Leviticus 6:23): “[But no purification offering may be eaten from which any blood is brought into the Tent of Meeting for expiation in the sanctuary;] any such shall be consumed in fire,” that teaches on all the disqualified things that are in holiness that they are burned, therefore, non-consecrated animals that were slaughtered in the Temple courtyard are also through burning.",
+                "וכן חיה שנשחטה בעזרה – and even though that wildlife one does not make a decree about for perhaps they erred to bury disqualified Holy Things, for the entire world knows that there is no wildlife among the Holy Things, and they don’t come to be exchanged, even such should be burned. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "חמץ בפסח – Our Mishnah is according to Rabbi Yehuda who stated [Tractate Pesahim 28b/see Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 1 where the Sages argue that the Hametz should be thrown to the wind or cast to the sea, and the Halakha is according to the Sages, though interestingly, we burn the Hametz ceremonially on the eve of Passover], remnant [from the Passover sacrifice] is forbidden (see Exodus 12:10: “You shall not leave any of it over until morning; if any of it is left until morning, you shall burn it.”) and Hametz/leaven is prohibited through leaving it over (see Exodus 12:15: “Seven days you shall eat unleavened bread; on the first day you shall remove leaven from your houses, for whoever eats leavened bread from the first day to the seventh day, that person shall be cut off from Israel” and Exodus 12:19: “No leaven shall be found in your houses for seven days. For whoever eats what is leavened, that person shall be cut off rom the community of Israel.”), just as remnant [is destroyed] by burning, so even leaven [is destroyed] by burning. But it is not the Halakha.",
+                "ותרומה טמאה – as it is written (Numbers 18:8): “[The LORD spoke further to Aaron:] I hereby give you charge of My gifts,” the Biblical verse speaks of two gifts/תרומתי , one a pure tithe and another an impure tithe, and it is written לך/ “to you,” yours that would be for kindling underneath your meal.",
+                "ערלה – it is derived from food crops in a vineyard (Deuteronomy 22:9): “[You shall not sow your vineyard with a second kind of seed] else the crop – from the seed you have sown – [and the yield of the vineyard may not be used],” is burned with fire.",
+                "את שדרכו לישרף – it is referring to Orlah (i.e., fruit that grows during the first three years after a tree was planted) and fruit crops in a vineyard (see Deuteronomy 22:9 above), foodstuffs of Orlah and fruit crops in a vineyard that are usually burned should be burned; liquids that are not usually burned are buried.",
+                "ומדליקין בפת ובשמן של תרומה – because it includes impure heave-offering with leaven on Passover and fruit that grows during the first three years after a tree was planted/Orlah with fruit crops in a vineyard beause they are prohibitions of deriving benefit, for just as one should not error to say that impure heave-offering is prohibited to derive benefit from it, the Tanna/teacher retracted and they kindle [a flame] to benefit from [unclean] bread and oil of unclean heave-offering."
+            ],
+            [
+                "חוץ לזמנן – on condition of eating them outside their [appropriate] time or outside of their [appropriate] place.",
+                "ישרפו – as it is written (Leviticus 6:23): “[But no purification offering (i.e., sin-offering) may be eaten from which any blood is brought into the Tent of Meeting for expiation in the sanctuary;] any such shall be consumed by fire,” which teaches about all those disqualified things that are in a holy state, that they are burned.",
+                "אשם תלוי – if he slaughtered it but prior to the sprinkling of its blood, it became known to hm that he didn’t sin, for now it is an unconsecrated [animal] in the Temple courtyard.",
+                "חטאת העוף הבאה על הספק – as, for a example, a woman who had an abortion, it is doubtfully an offspring, and doubtfully a spirit/soul, since the sin-offering for a woman giving birth is from the birds, as it is written (Leviticus 12:6): “[On the completion of her period of purification, for either a son or a daughter, she shall bring at the entrance of the Tent of Meeting, a lamb in its first year for a burnt-offering,] and a pigeon or a turtledove for a purification (i.e., sin-offering) offering,” she brings it on the doubt, for it does not rise up in smoke (i.e., through offering incense), it does not matter to us if he sprinkled the blood on this doubtful [sacrifice, and it is not eaten, for lest it was not an offspring and it was an unconsecrated animal or something that died of itself, for unconsecrated animals are not eaten through the pinching of the neck, and it should burn, for it is like all other disqualified Holy Things.",
+                "יטילנה לאמה – a canal was passing in the Temple and it goes out to the Kidron valley stream, and we are speaking of a young bird that gradually decays/softens in the continuous flow of water.",
+                "כל הנשרפין לא יקברו – for perhaps a person would die and find them and eat them.",
+                "וכל הנקברין לא ישרפו – because everything that is buried, its ashes are forbidden. But all of things that are burned such as leaven/Hametz, and tithe and mixed seats, its ashes are permitted for the washing of clothing. And similarly, all of the dedicated things that are burned, also their ashes are permitted, except for the removal of the ashes from the altar, as the All-Merciful wrote (Leviticus 6:3): “[and he shall take up the ashes to which the fire has reduced the burnt offering on the altar] and place them beside the altar.” And it is taught in a Baraitha: “and he shall place them”/ושמו – gently, “and he shall place them” – all of it, “and he shall place them” – so that it doesn’t scatter.",
+                "רבי יהודה אומר כו' – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda in each of the three segments of our Mishnah."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ],
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Temurah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,309 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Temurah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל ממירין.</b> הכל מתפיסין בקדושת תמורה, שתופסת קדושת תמורה בבהמת חולין, אם אמר זו תחת זו של הקדש. בין על פי אנשים בין על פי נשים, כגון אם המירה אשה תופסת קדושת תמורה על פיה. והכל דתנינן הכא, לאתויי יורש שאם המיר בקרבן שהפריש מורישו בחייו, תמורתו תמורה: ",
+                "<b>לא שאדם רשאי להמיר</b> דהא כתיב לא ימיר:",
+                "<b>מומר.</b> נתפסת עליה קדושה ושתיהן קדושות:",
+                "<b>וסופג את הארבעים.</b> לוקה על לאו דלא ימיר, ואע״ג דלאו שאין בו מעשה הוא. דקיי״ל כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם: ואם תאמר, לאו הניתק לעשה הוא, דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ואין לוקין על לאו הניתק לעשה. יש לומר, דשאני הכא שהלאו כולל יותר מן העשה שבו, שכל מימר לוקה ואין כל מימר עושה תמורה, שהרי שותפים וצבור אין עושין תמורה, וכיון דאין העשה שוה ללאו לא מקרי לאו הניתק לעשה:",
+                "<b>הכהנים ממירין את שלהן.</b> קרבנות שהפריש הכהן להקריב לעצמו, אם המיר בו הכהן מתפיס בתמורה:",
+                "<b>לא בחטאת ולא באשם.</b> שנתן לו ישראל שיקריב לו, אם המיר בו הכהן אין עושה תמורה על ידו, דהא אין לו חלק בו, אלא משעת הקטרת אימורין ואילך זוכה בבשר, ואין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו:",
+                "<b>ולא בבכור.</b> שנתן לו ישראל:",
+                "<b>וכי מפני מה אין הכהנין ממירים בבכור.</b> והלא כולו של כהן הוא ומחיים נותנים לו ואין ישראל מתכפר בו:",
+                "<b>מה חטאת ואשם אין ממירין.</b> דהא ודאי פשיטא לן דאין הכהנים זוכים בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך:",
+                "<b>מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם.</b> כלומר, דין הוא שאין כהנים ממירין בחטאת ואשם כו׳:",
+                "<b>והיה הוא ותמורתו.</b> מקיש תמורה להקדש עצמו:",
+                "<b>היכן קדושה חלה.</b> על ההקדש, בבית בעלים:",
+                "<b>אף תמורה.</b> לא תחול אלא בבית בעלים, אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי, הלכך אין כהן ממיר בבכור. אבל ישראל אם המיר בו, נתפס בקדושה, שהרי ברשותו חלה הקדושה על הבכור. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממירין מן הבקר על הצאן וכו׳</b> דכתיב בהמה בבהמה, וצאן ובקר זכרים ונקבות כולהו בהמה מקרו:",
+                "<b>טוב ברע.</b> טוב של חולין לא ימיר אותו ברע של קודש, ואם המר ימיר וגו׳, אלמא בעלי מומין עבדי תמורה. ואבעל מום חיילא תמורה, דכתיב או רע בטוב, דמשמע בעל מום של חולין בתם של קודש:",
+                "<b>ואיזהו טוב ברע.</b> כלומר, איזהו רע של קודש דעביד תמורה, כל שקדם הקדשו את מומו. אבל קדם מומו את הקדשו דלא חלה עליו קדושה, לא עביד תמורה. מדהוה מצי למכתב לא ימיר טוב ברע או רע [בו], והוה משמע [או רע] לא ימיר לא בטוב ולא ברע, בטוב בתרא דכתב רחמנא למה לי, לומר לך טוב מעיקרו, שבשעה שהוקדש היה תם ושוב נפל בו מום, עושה תמורה. רע מעיקרו, שנפל בו מום קודם שהוקדש, אין עושה תמורה:",
+                "<b>ממירין אחד.</b> של חולין בשנים של קודש, כגון שאמר הרי זו תחת אלו:",
+                "<b>ושנים.</b> דחולין באחד דקודש, כגון הרי אלו תחת זו:",
+                "<b>מה הוא מיוחד.</b> דכתיב הוא. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אברים בעוברים.</b> אברים דחולין בעוברים דקודש. שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר קודש שבמעי בהמה זו, אין הקדושה חלה על האבר:",
+                "<b>ולא עוברים באברים.</b> שאם אמר הרי עובר שבבהמת חולין זו תמורת רגל של בהמת קודש זו, אין העובר קדוש: ",
+                "<b>ולא עוברים ואברים</b> של חולין, בשלימים דקודש: ",
+                "<b>ולא שלימים</b> דחולין, בעוברים ואברים של קודש:",
+                "<b>ממירין אברים בשלימים.</b> אמר הרי רגל בהמת חולין זו תמורת בהמת קודש זו, חלה תמורה על האבר ופשטה לה בכל הבהמה והויא תמורה כולה וקריבה:",
+                "<b>ולא שלימים בהן.</b> דאין כח באבר אחד של בהמת קודש לעשות תמורה:",
+                "<b>והלא במוקדשין.</b> בתחלת ההקדש כשאומר רגלה של זו עולה:",
+                "<b>כולה עולה.</b> כדילפינן מקרא דכתיב (ויקרא כ״ז:ט׳) כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קודש, כשהוא אומר יהיה קודש, לרבות את כולה. והלכה כתנא קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון.</b> סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, בעינן מאה מן החולין לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דמוע, ולא בעינן מאה סאה כנגד כל אותה סאה של דמוע, שאינה נחשבת כולה תרומה לאסור חולין שניים:",
+                "<b>ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון.</b> עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה לזרים. ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של חולין וחמצתה, אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור של תרומה שנתערב בה, ולא מתסרא אחרונה אלא אם כן נפל בה מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיש בשאור של תרומה המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין המדומעים:",
+                "<b>ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון.</b> מקוה שיש בו אחד ועשרים סאים מי גשמים, ממלא בכתף תשעה עשר סאין ופותקן למקוה דרך המשכה והן טהורים. ואע״ג דשלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, השאיבה כשרה כשהיא דרך המשכה והיה שם בראשונה רוב שיעור מקוה שהוא עשרים ואחד סאין מי גשמים. והיינו לפי חשבון, דאין השאובים פוסלים המקוה כשהן דרך המשכה אלא אם כן הן עשרים סאים מים שאובים, שאין שם רוב שיעור מקוה ממי גשמים. כך נראה פירוש משנה זו, וכן פירשתיה במסכת תרומות פרק סאה תרומה. אבל בגמרא הכי פירושא, לפי חשבון כלים, שאין שלשה לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה אלא אם כן נפלו למקוה משלשה כלים או פחות, אבל אם נפלו מארבעה כלים, או יותר אינן פוסלים, והיינו דקאמר ואין מים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון, שמחשבים הכלים שמהן נפלו שלשה לוגין מים למקוה, ומונין אותן, אם הם שלשה כלים או פחות פוסלים את המקוה. ואם משלשה כלים ולמעלה, אין פוסלין. ומתניתין רבי יוסי בן חוני היא דהוא סבר שלשה לוגין שנפלו מיותר משלשה כלים אין פוסלין, ואינה הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר.</b> בשעה שנותן את האפר נעשים מי חטאת, והלכך בעינן שיהיו מים תחילה בכלי ואח״כ אפר. אבל נתן אפר תחילה ואח״כ מים, פסול, דהא לא היו שם מים בשעת מתן אפר כדי שיעשו מי חטאת, ותו לא מיעבדי מי חטאת. וקרא דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) ונתן עליו מים חיים, לא שיתן המים על האפר, דהא כתיב מים חיים אל כלי, דמשמע המים נתונים אל הכלי ול�� אל [האפר], אלא, ונתן עליו, להזהיר שאחר שיתן [האפר] על המים יערבם באצבעו יפה ויחזיר המים שתחתיו עליו:",
+                "<b>אין בית הפרס עושה בית הפרס.</b> שדה שנחרש בה קבר, אם חזר וחרש בית הפרס ושדות שסביבותיו, לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס ולומר שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות שסביבותיה, דקבר אחד לא עביד בית הפרס. אלא כל אותה שדה שאבד בה הקבר שאין ידוע היכן הוא, ומלוא מענה לכאן ומלוא מענה לכאן לאותו דרך שרגילים בני הבקעה לחרוש שדותיהן, אם למזרח ומערב או צפון ודרום, דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר ומשם נתגלגל העצם לתוך אחת מן השדות שמכאן ומכאן, וכן שיערו חכמים דמלוא המענה ראויות העצמות ליגלגל על ידי המחרישה, טפי לא. וכמה מלוא מענה מאה אמה:",
+                "<b>אין תרומה אחר תרומה.</b> השותפים שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון אינה תרומה, דכיון שחזר השני ותרם, גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוי ליה ראשון תורם שלא מדעת חבירו, וכן השני. ומתניתין רבי עקיבא היא, ואינה הלכה. אלא אם תרם הראשון כשיעור דהיינו אחד מחמשים, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה, כגון שתרם אחד מששים, תרומת השני תרומה:",
+                "<b>ואין תמורה עושה תמורה.</b> דאמר קרא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:",
+                "<b>ולא הולד עושה תמורה.</b> דאמר קרא והיה הוא, ולא הולד:",
+                "<b>רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה.</b> דאמר קרא יהיה, לרבות את הולד. ורבנן סברי, יהיה, לרבות שוגג כמזיד, שאם סבר [להמיר] שחור [והמיר] את הלבן, דגבי קדשים לא קדיש משום דהוי הקדש בטעות, וגבי תמורה קדיש. והלכה כחכמים. ומיהו אע״ג דאין תמורה עושה תמורה, קיימא לן ממירין וחוזרין וממירין בבהמה אחת, ואפילו כמה בהמות על בהמה אחת של הקדש, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן תמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נאמר אלא בבהמה.</b> ואם המר ימיר בהמה בבהמה:",
+                "<b>קדשי בדק הבית אין עושין תמורה.</b> דגבי תמורה כתיב קרבן, וקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן:",
+                "<b>אמר ר׳ שמעון הלא המעשר בכלל היה.</b> ר׳ שמעון סבירא ליה דקדשי בדק הבית אקרו קרבן, הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא:",
+                "<b>והלא מעשר בכלל היה.</b> בכלל כל הקדשים דעבדי תמורה:",
+                "<b>ולמה יצא.</b> דכתיב בדידיה דעושה תמורה, דכתיב גבי מעשר לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו:",
+                "<b>מה מעשר קרבן יחיד.</b> ועושה תמורה, אף כל קרבן יחיד עושה תמורה:",
+                "<b>יצאו קרבנות צבור.</b> והשותפין. דמעשר ליתיה בשותפות, כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות [דף כ״ו], יהיה לך ולא של שותפות:",
+                "<b>יצאו קרבנות בדק הבית.</b> דאע״ג דאקרו קרבן כדכתיב (כמדבר ל״א) ונקרב את קרבן ה׳ איש אשר מצא כלי זהב, אינו קרבן מזבח כמעשר. ורבנן דאמרי לעיל קדשי בדק הבית לא אקרו קרבן, סברי, נהי דקרבן ה׳ אקרו, קרבן לה׳ לא אקרו כשאר קרבנות מזבח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש בקרבנות היחיד.</b> וקרבנות הצבור אין נוהגים אלא בזכרים. דרובן עולות, ועולה זכר הוא, ואין מביאין שלמים אלא כבשי עצרת דזכרים הן, וחטאת שלהן נמי כתיב בכולהו שעיר חטאת אחד:",
+                "<b>קרבנות היחיד חייבין באחריותן.</b> כלומר, יש מאותן שקבוע להן זמן שאפילו עבר זמנן חייב להקריבם, כגון עולת יולדת וקרבנות מצורע, אם עבר שמיני שלו חייב להקריבם לאחר זמן. אבל קרבנות צבור שיש להם זמן, אם עבר זמנן בטל קרבנן:",
+                "<b>משקרב הזבח.</b> שאם קרב הזבח בזמנו ולא קרבו נסכיו עמו, חייבין להקריבם אפילו מכאן ועד עשרה ימים. דכתיב בפרשת פנחס בכולהו ומנחתם ונסכיהם לפרים, לומר לך מנחתם ונסכיהם של קרבנות צבור קרבים אפילו בלילה ואפילו למחר, אם קרבו קרבן בזמנו ולא נזדמנו להם מנחות ונסכים, מקריבין אותן כשיזדמנו להן אפילו לאחר כמה ימים:",
+                "<b>חביתי כהן גדול.</b> דוחין שבת וטומאה. דכתיב בהו מנחת תמיד, הרי לך כמנחה של תמידין שדוחה שבת וטומאה. דבתמיד כתיב במועדו, ואמרינן במועדו אף בשבת, אף בטומאה, שאם היו רוב הכהנים טמאים עושים אותו בטומאה:",
+                "<b>פר יוה״כ.</b> פרו של כהן גדול:",
+                "<b>אלא שזמנן קבוע</b> כלומר, אין הטעם תלוי אלא בקביעות הזמן, דכל קרבן שזמנו קבוע ואם עבר הזמן אין לו תשלומים, דוחה שבת וטומאה. והלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת היחיד שכיפרו בעליו.</b> שאבדה ונתכפר באחרת ואח״כ נמצאת הראשונה:",
+                "<b>ושל צבור.</b> שכיפרו באחרת:",
+                "<b>אינן מתות.</b> דחטאות המתות הלכה למשה מסיני היא, וסבירא ליה לתנא קמא דליחיד גמירי ולא לשל צבור:",
+                "<b>רבי יהודה אומר ימותו.</b> דבשל צבור נמי גמירי:",
+                "<b>אמר ר׳ שמעון מה מצינו.</b> כלומר, קיימא לן חמש חטאות מתות, שמתו בעליה, ושכיפרו בעליה באחרת, ושעברה שנתה, וולד חטאת, ותמורת חטאת. וכי היכי דתלת מינייהו לאו בצבור גמירי, דהא לא משכחת להו בקרבנות צבור, ולד חטאת לא משכחת לה בצבור שאין חטאת נקבה בצבור, ותמורת חטאת נמי אין קרבן צבור עושה תמורה, ושמתו בעליה אין צבור מתים:",
+                "<b>אף שכיפרו בעליה ושעברה שנתה.</b> אע״ג דאפשר דמשתכחי בצבור, לא גמירי דמתות:",
+                "<b>ביחיד דברים אמורים, דמתות, אבל לא בצבור.</b> והלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין תמורה עושה תמורה.</b> דתמורתו אמר רחמנא ולא תמורת תמורתו:",
+                "<b>אברים ועוברים לא ממירים.</b> דבהמה בבהמה כתיב:",
+                "<b>על בעלת מום קבוע.</b> שאם המיר בהמת חולין בעלת מום בבהמה תמימה של הקדש, חלה עליה קדושה חמורה כל כך שאם יפדוה לא תצא לחולין ליגזז וליעבד אלא כדין קדשים שקדם הקדשן את מומן שכשפודין אותן אין בהן היתר גיזה ועבודה אלא היתר אכילה, משא״כ בקדשים שאם קדם מומן להקדישן יוצאין לחולין ע״י פדיון ליגזז וליעבד, אבל בתמורה גלי קרא טוב ברע או רע בטוב, לא הפריש בין תם לבעל מום:",
+                "<b>עשה שוגג כמזיד בתמורה.</b> שאם סבור לומר שור שחור שיצא מביתי תחילה יהא תמורה תחת זו, ויצא מפיו שור לבן, גבי תמורה קדיש ולוקה, דגלי ביה קרא יהיה קודש, לרבות שוגג כמזיד. אבל בכהאי גונא לקדשים, אם בעל מום הוא, למזבח לא קדיש ואינו לוקה, דהקדש טעות אינו הקדש:",
+                "<b>הכלאים.</b> הבא מתיש ורחל:",
+                "<b>לא קדשים.</b> בתמורה. ואע״ג דתמורה חלה קדושתה על בעל מום קבוע, אינה חלה על אלו:",
+                "<b>ולא מקדישים.</b> אחרים בתמורה, אם קדשים הם. וטריפה משכחת לה שהיא קדושה, כגון שהקדיש בהמה ואח״כ נטרפה, ובזו הוצרך לומר דאע״פ שקדושה היא, אין עושה תמורה. אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס, מתחלת ברייתן נתקלקלו ואי אתה מוצא בהן קדושה אלא בולדי קדשים, שקדשה אמם קודם שנתעברה, דהשתא מאליהן קדשים, דירך אמן הן, ובהן הוצרך לומר דאין עושין תמורה. ואליבא דר׳ יהודה דאמר בשאר ולד קדשים עושה תמורה. ולא דמו לבעל מום, דבעל מום יש במינו קרבן אבל הנך אין במינן קרבן ו��שיבי כבהמה טמאה שאינה עושה תמורה. וכרבי יוסי ברבי יהודה וכרבי אלעזר קיימא לן, דליכא מאן דפליג עלייהו בהא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו קדשים.</b> וולד ולדן עד סוף העולם. בגמרא פריך, כיון דתני וולדן, ולד ולדן עד סוף העולם למה לי. משום דשמעיה תנא דידן לר׳ אליעזר דאמר לקמן ולד שלמים לא יקרב שלמים, משום הכי תנא ולד ולדן עד סוף העולם, כלומר, לא מיבעיא בולדן דלא מודינא לך, אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך:",
+                "<b>ולד שלמים לא יקרב שלמים.</b> אלא כונסו לכיפה ומת. מדרבנן. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתו בהו לידי גיזה ועבודה:",
+                "<b>לא נחלקו על ולד ולד שלמים.</b> מודים חכמים לר׳ אליעזר בולד ולד שלמים דלא יקרב, שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דלגדל עדרים בעי. ופסק ההלכה כתנא קמא שולד (ולד) ולדן עד סוף העולם הרי אלו כשלמים:",
+                "<b>העיד רבי יהושע וכו׳</b> דלא כר׳ אליעזר. ועדות זה אמת והלכה:",
+                "<b>ואכלנו ולדה שלמים בחג.</b> בחג השבועות קאמר, שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע ברגל ראשון שתבוא שמה, תביא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כתודה.</b> אימוריהן קרבים על גבי המזבח והבשר נאכל ליום ולילה:",
+                "<b>ובלבד שאינן טעונין לחם.</b> דכתיב על לחם התודה, התודה עצמה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה טעונים לחם:",
+                "<b>תמורת עולה.</b> כגון המיר זכר בעולה:",
+                "<b>וולד תמורתה.</b> כגון המיר נקבה בעולה, דנקבה מתקדשת בתמורת עולה, וילדה התמורה זכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויביא בדמיו עולה.</b> ורישא דקתני הרי אלו כעולה גבי ולד של תמורה, משום דהקדש ראשון שבאו אלו כולם מכוחו הוא קרב, דזכר הוא. אבל הכא במפריש נקבה לעולה, הקדש ראשון שכולם באים מכוחו נקבה היא ואינה קריבה, הלכך אינו כעולה אלא ימכר ויביא בדמיו עולה:",
+                "<b>המפריש נקבה לאשם.</b> ואין אשם בא מן הנקבה:",
+                "<b>תרעה עד שתסתאב.</b> עד שיפול בה מום. ובגמרא פריך, ותמכר בלא מום, דהואיל ולא חזיא למלתיה מום גמור הוא זה ולא קדשה אלא לדמי, ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ומשני, הואיל ונחת לה קדושת דמים, נחתה לה נמי קדושת הגוף להא מלתא דבעינן מום:",
+                "<b>אם קרב אשמו.</b> ותו לא צריך לאשם:",
+                "<b>יפלו דמיה לנדבה.</b> לשופרות שבמקדש שמהן היו נוטלים להביא לנדבת צבור: ",
+                "<b>תמכר שלא במום</b> דהואיל ולא חזיא לאשם אין לך מום גדול מזה, ולא קדשה קדושת הגוף ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ואע״ג דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליג ר״ש דבעיא מום, התם הוא דאיכא שם עולה בנקבה, דאשכחן עולת נקבה בעוף, אבל אשם נקבה לא מצינו, הלכך היינו מומא ולא קדשה אלא לדמי. ואין הלכה כרש:",
+                "<b>תמורת אשם וכו׳</b> כולן ירעו, דהלכה היא כל שבחטאת מתה באשם רועה, ותמורת חטאת מתה:",
+                "<b>ימותו.</b> דאית ליה לר״א כחטאת כאשם, מה בחטאת מתה אף באשם מתה:",
+                "<b>יביא בדמיהן עולות.</b> דמותרות לנדבת יחיד אזלי ולא לנדבת צבור:",
+                "<b>אשם שמתו בעליו או שכיפרו בעליו באחר.</b> דבחטאת תמות, ובאשם ירעה עד שיסתאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלא אף הנדבה עולה.</b> פירושי קמפרש מאי בינייהו:",
+                "<b>בזמן שהיא באה חובה.</b> שהיא מוטלת על היחיד להקריבה. סומך עליה כו׳:",
+                "<b>ואם היה כהן.</b> אותו שהפריש אשם ונתכפר באחר ונתקו לראשון ברעייה:",
+                "<b>עבודתה ועורה.</b> של עולה הקנויה מדמי אותו אשם, שלו היא, שהוא עצמו מקריבה ונוטל העור, ואפילו אינו מן המשמר של אותה שבת:",
+                "<b>אינו סומך עליה.</b> דנדבת צבור אין בהם סמיכה:",
+                "<b>ואע״פ ששהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר.</b> שהרי של צבור הוא ואין כהן של משמר אחר רשאי להקריב, דכתיב (דברים י״ח) לבד ממכריו על האבות, מה שמכרו האבות זה לזה, טול אתה את שבתך ואני אטול את שבתי. והלכה כדברי חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כבכור וכמעשר.</b> כקדושת בכור ומעשר בהמה, שאין נשחטים באיטליס, דהיינו בשוק שמוכרין בו הבשר, אפילו לאחר שנפל בהן מום ונפדו:",
+                "<b>חוץ מהבכור והמעשר.</b> מפני שאין הנאה להקדש במכירה, דדמי בכור לכהן, ודמי מעשר לבעלים, ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים:",
+                "<b>ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר.</b> שאינן באים לכתחלה מחוצה לארץ, כדמפרש טעמא לקמן. אבל אם באו תמימים יקרבו:",
+                "<b>לבעלים.</b> בכור לכהן, ומעשר לישראל:",
+                "<b>אמר ר׳ שמעון מה טעם.</b> שהבכור והמעשר אינן באין מחוצה לארץ כשאר קדשים:",
+                "<b>שבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן.</b> יש להם תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים:",
+                "<b>ושאר כל הקדשים.</b> אע״פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן, וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן, והואיל וסופן להעלות דמיהן, יעלו הן עצמן ויקרבו. ופסק ההלכה, דבכור ומעשר שעלו מחוצה לארץ תמימים לא יקרבו, דכתיב (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה׳ אלהיך וגו׳ מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מעלה מעשר ודגן אתה מעלה בכור, וממקום שאין אתה מעלה מעשר דגן, אין אתה מעלה בכור. ומעשר בהמה נמי אתקש למעשר דגן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולד חטאת.</b> שעברה שנתה. לא חזיא להקריבה חטאת, דבת שנתה כתיב. מיהו משום האי פסולא לחודיה אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב עד דאיכא תרתי לריעותא, שעברה שנתה ואבדה, או שאבדה ונמצאת בעלת מום. והכי מתרץ למתניתין בגמרא, דהאי ושאבדה דקתני, עולה לכאן ולכאן, והכי קאמר, שעברה שנתה ואבדה, ושאבדה ונמצאת בה מום:",
+                "<b>אם משכיפרו הבעלים.</b> אם לאחר שנמצאת זאת כיפרו הבעלים באחרת:",
+                "<b>תמות.</b> ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי לקמן בפרקין ואמרי דאין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים, בהא מודו, הואיל ואיכא תרתי לריעותא, דעברה שנתה ואבדה, או אבדה ונמצאת בעלת מום. אבל אבדה לחודה, הואיל ונמצאת קודם כפרה, אע״ג שלאחר שנמצאת נתכפרו הבעלים באחרת, אינה מתה אלא תרעה:",
+                "<b>לא נהנים.</b> מדרבנן:",
+                "<b>ולא מועלין.</b> אם נהנו מהן, פטורים מקרבן מעילה. דכיון דלא היא ולא דמיה קרבים, אזלא קדושתה:",
+                "<b>ואם עד שלא כיפרו הבעלים.</b> שלא רצו להתכפר באחרת:",
+                "<b>תרעה עד שתסתאב.</b> ואעברה שנתה קאי. דאותה שאבדה ונמצאת בעלת מום, תמכר מיד ויביא בדמיה אחרת:",
+                "<b>ועושה תמורה.</b> הואיל ודמיה עומדים ליקרב. דדבר העומד כדי שירעה ויסתאב עושה תמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח״כ נמצאת הראשונה תמות.</b> דהוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת:",
+                "<b>ילכו לים המלח.</b> כל היכא דאי הויא חטאת הויא מתה, מעות נמי אזלי לים המלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יביא מאלו ומאלו.</b> יערבם יחד. דכיון דמתרווייהו מייתי, לא הוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת אבל אי הוה מייתי מחד מנייהו, מדחו אחריני, דהוו להו דמי חטאת שכיפרו בעליה באחרת:",
+                "<b>והשאר יפלו לנדבה.</b> דהוו כשאר מותרות של חטאת דאזלי לנדבה:",
+                "<b>והרי חטאת בעלת מום.</b> אבל אם חטאת תמימה, תיקרב היא והמעות ילכו לים המלח, הואיל וכיפרו הבעלים באחרת. וכל הנך אליבא דרבי דאמר אבודה בשעת הפרשה כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה, אזלי לים המלח:",
+                "<b>והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים כו׳</b> הכל מודים במתכפר בשאינה אבודה, שאבודה מתה. לא נחלקו אלא במתכפר באבודה, דרבי סבר המפריש לאבוד כאבוד דמי, כלומר המפריש תחת קרבן אבוד, דינו כאבוד. וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד, האבוד הנשאר כשימצא דינו שימות. הכי נמי כי נתכפר באחד מהן ואפילו באבודים, ילכו שאינן אבודים לים המלח. ורבנן סברי, לא אמרינן המפריש לאבוד כאבוד דמי. ודוקא המתכפר בשאינה אבודה והאבודה נשארה, האבודה מתה ואע״פ שנמצאת קודם כפרה. אבל אם נתכפר באבודה ונשארה שאינה אבודה, אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרה ויביא בדמיה אחרת.</b> דמכי מכרה לאחר, חשיבה כאילו אינה בעולם. אבל כל זמן שהיא תחת בעלה בשעה שנתכפר באחרת, תמות. ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר, כל זמן שהיא בעולם לאחר שנתכפרו הבעלים באחרת, בין שהיא תחת בעלה בין ביד אחרים, תמות. ואין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד מערימין על הבכור.</b> להפקיעו מכהן ולהקריבו לחובתו:",
+                "<b>ילדה זכר יקרב עולה.</b> דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתא, תו לא חיילא עליה קדושת בכורה:",
+                "<b>ואם נקבה זבחי שלמים.</b> לאו במבכרת מיירי, דאין הנקבה קדושה בבכורה דבעי לאערומי עלה. אלא בבהמת קדשים, דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה, דולד חטאת למיתה אזיל, ישנהו לקדושה אחרת. [וקמשמע לן] ולדות קדשים בהוייתן קדושים ולא במעי אמן, וכיון דעדיין לא קדשו קדושת אמן, מצי לארכובי עלייהו קדושה אחריתי, דלכי מתיליד לא הוי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה שני זכרים.</b> בבהמת חולין מיירי. דאי בבהמת קדשים, היאך דאקדישה עולה להוי עולה, ואידך קאי בקדושתה דאמיה. אלא ודאי בבהמת חולין, ולפיכך האי דלא קדיש דמיו חולין. ומיהו על שניהם חלה קדושת עולה, דהא אמר אם זכר עולה, ומשום דאיהו לא נדר אלא חדא, הלכך יקרב האחד לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין:",
+                "<b>אין קדושה חלה עליהן.</b> דולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא ממעי אמן, וכיון דהנך ביציאתן מן הרחם אינן ראויין להקרבה, לא קדשי. וחכמים פליגי על רבן שמעון בן גמליאל וסברי דולדות קדשים בקדושת אמן קיימי. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר.</b> על ולדה של בהמה מעוברת:",
+                "<b>ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין.</b> שהרי קדושת הולד קדמה. אבל אמר היא שלמים ברישא, לה ולכל דאית בה אקדשה, והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים, וכי הדר ואמר ולדה עולה, הוי הולד שלמים. והכא לא שייך למימר בהוייתן ובמעי אמן, דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן, הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה, דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה, אלא מקדושת אמיה קא קדיש. אבל במקדיש מעוברת, חשיב עובר לקבולי קדושה. ור׳ מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון: ",
+                "<b>אם לכך נתכוין מתחלה</b> כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:",
+                "<b>הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת.</b> שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחת:",
+                "<b>דבריו קיימין.</b> דאף בגמר דבריו אדם נתפס:",
+                "<b>נמלך ואמר ולדה עולה.</b> אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור ואמר ולדה עולה, לא אמר כלום, הואיל ובשעה שהקדיש אמו לשלמים לא נתכוין שיהיה הולד עולה. משום דקיימא לן כל תוך כדי דבור כדבור דמי, חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש, דהנך ששה אין החזרה מועלת בהן אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תמורת עולה תמורת שלמים.</b> גרסינן, ולא גרסינן ותמורת שלמים:",
+                "<b>הרי זו תמורת עולה.</b> דתפוס לשון ראשון:",
+                "<b>דבריו קיימין.</b> וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים. והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה אתרווייהו, משום דסבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים תהיה קדושה ולא קריבה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים שהיא קדושה ואינה קריבה, וטעה בהכי וסבר אימר תמורה אכל חד וחד כי היכי דתהוי קדושה גמורה ליקרב, הלכך אע״ג דאמר כי האי לישנא, לתרווייהו אכוין, ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ובהכי עסקינן כגון שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת זו חליפת זו תמורת זו.</b> כולן לשון תמורה הן:",
+                "<b>מחוללת.</b> לשון חילול הוא. ולא אמר כלום, שאין בהמת קודש תמימה יוצאה לחולין:",
+                "<b>ואם היה הקדש בעל מום יצא לחולין.</b> אע״פ שאינו שוה כמו ההקדש בעל מום. דדבר תורה אפילו הקדש שוה מאה מנה שחללו על שוה פרוטה, מחולל. ואע״פ שיצא לחולין מן התורה, צריך לעשות דמים מדרבנן, כלומר, להשלים הדמים שלא יתאנה ההקדש. אבל מן התורה אין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כ״ה:י״ד) אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת חטאת או עולה.</b> סתם ולא אמר תחת חטאת זו או עולה זו:",
+                "<b>לא אמר כלום.</b> דכתיב (שם כ״ז) לא יחליפנו ולא ימיר אותו, עד שיהיה ההקדש ידוע ומיוחד כשממיר בו:",
+                "<b>תחת חטאת זו.</b> והיתה חטאת עומדת לפניו:",
+                "<b>הרי אלו לעולה.</b> משמע לדמי עולה. דאי אינהו גופייהו בעי לאקרובי, הוה אמר הרי אלו עולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל האסורין לגבי מזבח.</b> שהן פסולים להקרבה. וקחשיב להו ואזיל:",
+                "<b>אוסרין בכל שהן.</b> ואפילו נתערבו אחד באלף כולן אסורים למזבח, אם אינו ניכר. וכולהו משכחת לה דאין ניכרים, חוץ מן הטריפה דלא משכחת לה שאינה ניכרת אלא כגון שנתערבה דרוסת הארי והזאב בנקובת הקוץ:",
+                "<b>הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד.</b> פסולין למזבח. דאמר קרא (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם, ותניא, כל מקום שנאמר משחתם אינו אלא ערוה ועבודה זרה. ערוה, דכתיב (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר את דרכו. עבודה זרה, דכתיב (דבריפ ד׳) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל. ורובע ונרבע דתנן במתניתין, כגון דרובע או נרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים, דאינה נסקלת בכך אבל פסולות הן לקרבן:",
+                "<b>מוקצה.</b> בהמה שהקצוה לעבודה זרה. ואינה פסולה להקרבה עד שיעשו בה מעשה לשם עבודה זרה, כגון שעבדו בו הכומרים אם הוא שור או גזזוהו אם הוא שה:",
+                "<b>ונעבד.</b> אינו אסור בהנאה אע״פ שעבדוהו, שאין בעלי חיים נאסרים בהנאה כשעובדים אותן, אבל נפסלים למזבח:",
+                "<b>ואתנן ומחיר.</b> בהדיא פסלינהו קרא (שם כ״ג) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב:",
+                "<b>וכלאים.</b> תיש הבא על הרחל:",
+                "<b>והטריפה.</b> דכתיב במעשר (ויקרא כ״ז:ל״ב) כל אשר יעבור תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת, וקרבן מזבח יליף ממעשר בהמה:",
+                "<b>ויוצא דופן.</b> שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך הדופן. ומעטינן מקרא דכתיב (שם כ״ב) כי יולד, פרט ליוצא דופן:",
+                "<b>הוא אסור.</b> למזבח:",
+                "<b>ומה שעליו מותר.</b> דהא לא נעבד:",
+                "<b>הוא ומה שעליו אסור.</b> הוא אסור למזבח, ומותר אפילו באכילה, כדלקמן בסמוך. ומה שעליו, תכשיטים שעליו, אסורין בהנאה שהרי נעבדו ויש בהן תפיסת ידי אדם:",
+                "<b>זה וזה.</b> המוקצה והנעבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לזונה.</b> אחת נכרית ואחת ישראלית, והוא שתהיה מחייבי לאוין ואין צריך לומר מחייבי כריתות ומיתות בית דין. אבל אתנן של פנויה והיא ישראלית אינו פסול למזבח, דאין זה אתנן זונה, שהרי לא נאסרה לכהונה בביאה זו. וכן אתנן שנתנה אשה לאיש, אינו פסול. אבל אתנן זכר, פסול:",
+                "<b>אפילו מאה כולן אסורים.</b> התנה עמה לתת לה טלה אחד באתננה ושלח לה אפילו מאה, לא אמרינן חד דאתני עמה הוי אתנן והנך אחריני כולם מתנה, אלא כולהו חשיבי אתנן ואסורין:",
+                "<b>ותלין שפחתך אצל עבדי.</b> בעבד עברי שאין לו אשה ובנים מיירי, שאין רשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים כיון שלא היתה לו אשה מתחלה, הלכך אתננה אסור לדברי חכמים. ורבי דאמר לא הוי אתנן, לית ליה האי סברא, דודאי אפילו אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. אי נמי, אפילו אית ליה האי סברא, סבר הואיל ועבד עברי הותר מכללו בשפחה כנענית, לא חשיב אתנן זונה. ואין הלכה כרבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה טלאים וכלב.</b> כנגד העשרה טלאים שנטל חברו. העשרה טלאים שכנגד התשעה וכלב, כולם אסורים משום מחיר כלב. והתשעה שעם הכלב מותרים. ובגמרא פריך, אמאי שכנגד הכלב כולם אסורים, ניפוק חד להדי כלבא והנך כולהו לישתרו. ומשני, הכא במאי עסקינן כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו, שאין באותן שכנגדו טלה שוה דמי הכלב, דהשתא שייכי דמי הכלב בכולהו. כגון שאותן שכנגדן שוין כל אחד דינר דהוי עשרה דינרין, ואותן תשעה שעמו שוין כל אחד דינר חסר מעה דהיינו תשעה דינרים פחות תשע מעות, והכלב שוה דינר ותשע מעות, נמצא באותן עשרה שכנגד התשעה וכלב יש בהן תשעה, שבכל אחד מהן יש בו מעה מחיר כלב, והעשירי כולו מחיר כלב:",
+                "<b>שנים ולא ארבעה.</b> שניהם דכתב קרא פלגינא ליה כאילו כתב שנים הן. שנים, אשמועינן דוקא אתנן זונה ומחיר כלב ולא ארבעה אתנן כלב ומחיר זונה. והן, משמע הן ולא ולדותיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לה כספים הרי אלו מותרים.</b> לקנות מהן בהמה לקרבן וסולת למנחות:",
+                "<b>יינות שמנים וסלתות אסורים.</b> אבל חטים ועשאן סולת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין, הרי אלו מותרים, דדרשינן שניהם, הם ולא שנוייהן ולא ולדותיהן:",
+                "<b>נתן לה מוקדשים.</b> כגון הפריש טלה על פסחו ולאחר זמן אמר לזונה הבעלי לי והימני על פסחי באתננך. סלקא דעתך אמינא הואיל ואדם רשאי למנות אחרים על פסחו, ממוניה הוא, ואי��א ליחול עליה אתנן, קמשמע לן דלא. דאמר קרא לכל נדר, להוציא את הנדור כבר:",
+                "<b>עופות.</b> של חולין:",
+                "<b>הרי אלו.</b> פסולים להקרבה, שאתנן ומחיר חל עליהן:",
+                "<b>עופות שאין המום פוסל בהן.</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ב:י״ט) תמים זכר [בבקר] בכשבים, תמות וזכרות בבהמות, ואין תמות וזכרות בעוף:",
+                "<b>לכל נדר.</b> כל, להביא את העוף, שאף הוא בא בנדר, שאתנן ומחיר חלים עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האסורים לגבי המזבח.</b> כגון בהמה שנרבעה כשהיא חולין ואח״כ נתעברה וילדה, הולד מותר לקרבן, שהזכר של היתר שבא על בהמה זו והיא שהיא אסורה, שניהן גרמו לולד שיבוא, וזה וזה גורם מותר. אבל נרבעה כשהיא מעוברת, הולד פסול לקרבן, דהיא וולדה נרבעו:",
+                "<b>ולד טריפה.</b> לא יקרב. אבל להדיוט דברי הכל שרי, דלאו מגופה קא רבי. ופלוגתא היא באלו טריפות [דף נ״ח], איכא למאן דאמר טריפה יולדת, ואיכא למאן דאמר טריפה אינה יולדת. למאן דאמר טריפה יולדת משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר זה וזה גורם אסור, ורבנן סברי זה וזה גורם מותר. ולמאן דאמר טריפה אינה יולדת משכחת לה כגון שעיברה ולבסוף נטרפה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא, ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו הוא. ואין הלכה כר׳ אליעזר:",
+                "<b>כשרה שינקה מן הטריפה פסולה.</b> כל אותו היום שינקה מעת לעת היא פסולה להקרבה, הואיל ויכולה לעמוד על אותו חלב בלא אכילה אחרת, ואינו מתאכל ממעיה עד שישלם מעת לעת. אבל לאחר שנתאכל ממעיה מודה ר״ח שהיא כשרה, דאפילו בהמה שנתפטמה בכרשיני עבודה זרה הכל מודים שהיא כשרה למזבח. ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:",
+                "<b>שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים.</b> דבפסולי המוקדשים שנפדו כתיב תזבח ואכלת בשר, ודרשינן תזבח ולא גיזה, ואכלת ולא לכלביך, בשר ולא חלב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש בקדשי מזבח.</b> שקדשי מזבח עושים תמורה. ודוקא בהמות של קדשי מזבח. אבל עופות ומנחות אין עושין תמורה. וקדשי בדק הבית אין עושין תמורה, לעיל בסוף פרק קמא ממעטינן לקדשי בדק הבית מקרא דלא עבדי תמורה:",
+                "<b>משום פגול ונותר וטמא.</b> כולהו בשלמים כתיבי, ושלמים בכלל כל הקדשים היו, ולמה יצאו, להקיש אליהן, לומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח, אף כל קדשי מזבח:",
+                "<b>ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן.</b> חלבן, דכתיב בשר, ולא חלב. ולדן כגון דאיעבר לפני פדיונן ואוליד לאחר פדיונן, דלית להו תקנתא לאקרובינהו, דמכוח קדושה דחויה קא אתיא, לפרקינהו, לא אלימא מלתא למתפס פדיונן. אבל נתעברו לאחר פדיונן, כולד צבי ואיל נינהו ומותרים. ובקדשי בדק הבית אפילו איעבור קודם פדיונן מותרים, דלא אקדשינהו אלא לדמי ולא חמירא קדושתייהו כולי האי:",
+                "<b>ואין נותנים מהם.</b> מקדשי מזבח:",
+                "<b>לאומנים.</b> שבונים במקדש:",
+                "<b>בשכרן.</b> שהם נוטלים שכר מקדשי בדק הבית, דאמר רחמנא (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש, לי משלי, דהיינו מקדשי בדק הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל על הכל.</b> ואפילו בבהמה טמאה ובאבנים:",
+                "<b>ומועלין בגידוליהן.</b> שהמקדיש בהמה לבדק הבית, מועל בחלבה. ואם הקדיש תרנגולת, מועל בביצתה. משא״כ בקדשי מזבח, שחלב של מוקדשים וביצת תורים לא נהנים ולא מועלים:",
+                "<b>ואין בהן הנאה לכהנים.</b> אבל בקדשי מזבח יש מהם שהבשר נאכל לכהנים ויש מהן שנהני�� בעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משנין אותן מקדושה לקדושד.</b> קדשי מזבח לא יעשה שלמים עולה, ולא עולה שלמים, וכן הקדש לבדק ההיכל אין משנין אותו לבדק המזבח, וכל כיוצא בזה:",
+                "<b>ומקדישין אותן.</b> אקדשי מזבח קאי:",
+                "<b>הקדש עילוי.</b> כגון אם אמר על עולה הרי זו לבדק הבית, מעלין אותה בדמים לפי מה שיש לו בה ונותן לגזבר כדתנן בערכין, מחרים אדם את קדשיו, אם נדר נותן דמיהן, ואם נדבה נותן את טובתן. כלומר, אם בהמה זו היתה נדר כגון דאמר הרי עלי עולה והפריש זו לנדרו, כיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה נמצאת כולה שלו, ונותן כל דמיה לחרם לכהן. והוא הדין נמי אם התפיס לבדק הבית קדשי מזבח. ואם נדבה, יאמר הרי זו עולה, דאם מתה אינו חייב באחריותה, נמצא שאין לו חלק בה אלא טובת הנאה דרשאי ליטול דבר מועט כדי שיתן עולה זו לבן בתו כהן, ואותה טובת הנאה נותן לבדק הבית:",
+                "<b>ומחרימין אותן.</b> אם החרים קדשי מזבח, נותן לכהן את העילוי כדפרישית. אבל קדשי בדק הבית שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים, לא עשה ולא כלום, שאינן שלו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. כך כתב רמב״ם:",
+                "<b>ואם מתו.</b> קדשי מזבח, אפילו לאחר שהוממו, אבל עדיין לא נפדו:",
+                "<b>יקברו.</b> ואינו יכול לפדותן ולהאכילן לכלבים. ואפילו למאן דאמר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, הני מילי כשנטרפה דאפשר לה בהעמדה והערכה, אבל משמתו דאי אפשר לקיים בהו והעמיד והעריך, אין פודין אותן:",
+                "<b>ר׳ שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו.</b> קסבר ר׳ שמעון דלא נאמר והעמיד והעריך אלא בקדשי מזבח ולא בקדשי בדק הבית. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הנקברים.</b> משום דאיסורי הנאה נינהו:",
+                "<b>הפילה שליא תקבר.</b> דאין שליא בלא ולד:",
+                "<b>ושער נזיר.</b> טמא. דאילו שער נזיר טהור כשמגלח ביום מלאת ימי נזרו, בשריפה הוא ולא בקבורה:",
+                "<b>חולין שנשחטו בעזרה ישרפו.</b> משום דמחלפי בקדשים שאירע בהם פסול טומאה או פסול נותר, וטעו למימר בהו נמי יקברו, ואנן ילפינן מדכתיב בחטאת באש תשרף, לימד על כל פסולים שבקודש בשריפה, הלכך חולין שנשחטו בעזרה נמי בשריפה:",
+                "<b>וכן חיה שנשחטה בעזרה.</b> ואע״ג דחיה ליכא למגזר בה דלמא טעו לקבור קדשים פסולים דהא כולי עלמא ידעי דחיה במוקדשים ליכא ולא אתי לאחלופי, אפילו הכי תשרף. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמץ בפסח.</b> מתניתין ר׳ יהודה היא, דאמר [פסחים כ״ח ע״ב] נותר בבל תותירו וחמץ בבל תותירו, מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה. ואינה הלכה:",
+                "<b>ותרומה טמאה.</b> דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, וכתיב לך, שלך תהא להסיקה תחת תבשילך:",
+                "<b>ערלה.</b> מכלאי הכרם גמר, וכלאי הכרם דכתיב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש, תוקד אש:",
+                "<b>את שדרכו לישרף.</b> אערלה וכלאי הכרם קאי, אוכלים של ערלה ושל כלאי הכרם שדרכן לישרף ישרפו, משקין שאין דרכן לישרף יקברו:",
+                "<b>ומדליקין בפת ובשמן של תרומה.</b> משום דכלל תרומה טמאה עם חמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם דאיסורי הנאה נינהו, כי היכי דלא תטעי לומר שגם תרומה טמאה אסורה בהנאה, הדר תנא ומדליקין ליהנות בפת ובשמן של תרומה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ לזמנן.</b> על מנת לאכלן חוץ לזמנן או חו�� למקומן:",
+                "<b>ישרפו.</b> מדכתיב בחטאת באש תשרף, לימד על כל פסולים שבקודש שהן בשריפה:",
+                "<b>אשם תלוי.</b> אם שחטו וקודם זריקת דמו נודע לו שלא חטא, דהשתא הוי חולין בעזרה:",
+                "<b>חטאת העוף הבאה על הספק.</b> כגון אשה שהפילה ספק ולד ספק רוח, כיון דחטאת יולדת מן העוף הוא כדכתיב (ויקרא י״ב:ו׳) ובן יונה או תור לחטאת, מביאתה על הספק, דהואיל ואינה נקטרת לא איכפת לן אי זרק דם על הספק, ואינה נאכלת, דשמא לאו ולד הוה וחולין היא זו ונבילה, דאין חולין נאכלים במליקה, ותשרף דהויא כשאר קדשים פסולים:",
+                "<b>יטילנה לאמה.</b> אמת המים היתה עוברת בעזרה ויוצאת לנחל קדרון. ואיידי דעוף רך הוא מתמקמק ויוצא בקילוח המים:",
+                "<b>כל הנשרפין לא יקברו.</b> דלמא חפר אינש ומשכח להו ואכיל להו:",
+                "<b>וכל הנקברין לא ישרפו.</b> משום דכל הנקברים אפרן אסור. וכל הנשרפין כגון חמץ ותרומה וכלאים, אפרן מותר לכיבוס בגדים. וכן כל הנשרפין דהקדש, נמי אפרן מותר, חוץ מתרומת הדשן דכתב ביה רחמנא (שם ו׳) ושמו אצל המזבח. ותניא, ושמו, בנחת. ושמו, כולו. ושמו, שלא יפזר:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כו׳.</b> ואין הלכה כרבי יהודה בכל הנך תלתא בבי דמתניתין."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Temurah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,305 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Temurah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Temurah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל ממירין.</b> הכל מתפיסין בקדושת תמורה, שתופסת קדושת תמורה בבהמת חולין, אם אמר זו תחת זו של הקדש. בין על פי אנשים בין על פי נשים, כגון אם המירה אשה תופסת קדושת תמורה על פיה. והכל דתנינן הכא, לאתויי יורש שאם המיר בקרבן שהפריש מורישו בחייו, תמורתו תמורה: ",
+                "<b>לא שאדם רשאי להמיר</b> דהא כתיב לא ימיר:",
+                "<b>מומר.</b> נתפסת עליה קדושה ושתיהן קדושות:",
+                "<b>וסופג את הארבעים.</b> לוקה על לאו דלא ימיר, ואע״ג דלאו שאין בו מעשה הוא. דקיי״ל כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם: ואם תאמר, לאו הניתק לעשה הוא, דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ואין לוקין על לאו הניתק לעשה. יש לומר, דשאני הכא שהלאו כולל יותר מן העשה שבו, שכל מימר לוקה ואין כל מימר עושה תמורה, שהרי שותפים וצבור אין עושין תמורה, וכיון דאין העשה שוה ללאו לא מקרי לאו הניתק לעשה:",
+                "<b>הכהנים ממירין את שלהן.</b> קרבנות שהפריש הכהן להקריב לעצמו, אם המיר בו הכהן מתפיס בתמורה:",
+                "<b>לא בחטאת ולא באשם.</b> שנתן לו ישראל שיקריב לו, אם המיר בו הכהן אין עושה תמורה על ידו, דהא אין לו חלק בו, אלא משעת הקטרת אימורין ואילך זוכה בבשר, ואין אדם מתפיס בדבר שאינו שלו:",
+                "<b>ולא בבכור.</b> שנתן לו ישראל:",
+                "<b>וכי מפני מה אין הכהנין ממירים בבכור.</b> והלא כולו של כהן הוא ומחיים נותנים לו ואין ישראל מתכפר בו:",
+                "<b>מה חטאת ואשם אין ממירין.</b> דהא ודאי פשיטא לן דאין הכהנים זוכים בהן אלא מהקטרת אימורין ואילך:",
+                "<b>מה לי אינו ממיר בחטאת ואשם.</b> כלומר, דין הוא שאין כהנים ממירין בחטאת ואשם כו׳:",
+                "<b>והיה הוא ותמורתו.</b> מקיש תמורה להקדש עצמו:",
+                "<b>היכן קדושה חלה.</b> על ההקדש, בבית בעלים:",
+                "<b>אף תמורה.</b> לא תחול אלא בבית בעלים, אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי, הלכך אין כהן ממיר בבכור. אבל ישראל אם המיר בו, נתפס בקדושה, שהרי ברשותו חלה הקדושה על הבכור. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ממירין מן הבקר על הצאן וכו׳</b> דכתיב בהמה בבהמה, וצאן ובקר זכרים ונקבות כולהו בהמה מקרו:",
+                "<b>טוב ברע.</b> טוב של חולין לא ימיר אותו ברע של קודש, ואם המר ימיר וגו׳, אלמא בעלי מומין עבדי תמורה. ואבעל מום חיילא תמורה, דכתיב או רע בטוב, דמשמע בעל מום של חולין בתם של קודש:",
+                "<b>ואיזהו טוב ברע.</b> כלומר, איזהו רע של קודש דעביד תמורה, כל שקדם הקדשו את מומו. אבל קדם מומו את הקדשו דלא חלה עליו קדושה, לא עביד תמורה. מדהוה מצי למכתב לא ימיר טוב ברע או רע [בו], והוה משמע [או רע] לא ימיר לא בטוב ולא ברע, בטוב בתרא דכתב רחמנא למה לי, לומר לך טוב מעיקרו, שבשעה שהוקדש היה תם ושוב נפל בו מום, עושה תמורה. רע מעיקרו, שנפל בו מום קודם שהוקדש, אין עושה תמורה:",
+                "<b>ממירין אחד.</b> של חולין בשנים של קודש, כגון שאמר הרי זו תחת אלו:",
+                "<b>ושנים.</b> דחולין באחד דקודש, כגון הרי אלו תחת זו:",
+                "<b>מה הוא מיוחד.</b> דכתיב הוא. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>אברים בעוברים.</b> אברים דחולין בעוברים דקודש. שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר קודש שבמעי בהמה זו, אין הקדו��ה חלה על האבר:",
+                "<b>ולא עוברים באברים.</b> שאם אמר הרי עובר שבבהמת חולין זו תמורת רגל של בהמת קודש זו, אין העובר קדוש: ",
+                "<b>ולא עוברים ואברים</b> של חולין, בשלימים דקודש: ",
+                "<b>ולא שלימים</b> דחולין, בעוברים ואברים של קודש:",
+                "<b>ממירין אברים בשלימים.</b> אמר הרי רגל בהמת חולין זו תמורת בהמת קודש זו, חלה תמורה על האבר ופשטה לה בכל הבהמה והויא תמורה כולה וקריבה:",
+                "<b>ולא שלימים בהן.</b> דאין כח באבר אחד של בהמת קודש לעשות תמורה:",
+                "<b>והלא במוקדשין.</b> בתחלת ההקדש כשאומר רגלה של זו עולה:",
+                "<b>כולה עולה.</b> כדילפינן מקרא דכתיב (ויקרא כ״ז:ט׳) כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קודש, כשהוא אומר יהיה קודש, לרבות את כולה. והלכה כתנא קמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון.</b> סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר, בעינן מאה מן החולין לפי מה שיש תרומה בסאה זו של דמוע, ולא בעינן מאה סאה כנגד כל אותה סאה של דמוע, שאינה נחשבת כולה תרומה לאסור חולין שניים:",
+                "<b>ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון.</b> עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה לזרים. ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת של חולין וחמצתה, אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור של תרומה שנתערב בה, ולא מתסרא אחרונה אלא אם כן נפל בה מן הראשונה שיעור גדול כל כך שיש בשאור של תרומה המעורב בה כדי לחמץ האחרונה בלא צירוף החולין המדומעים:",
+                "<b>ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון.</b> מקוה שיש בו אחד ועשרים סאים מי גשמים, ממלא בכתף תשעה עשר סאין ופותקן למקוה דרך המשכה והן טהורים. ואע״ג דשלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, השאיבה כשרה כשהיא דרך המשכה והיה שם בראשונה רוב שיעור מקוה שהוא עשרים ואחד סאין מי גשמים. והיינו לפי חשבון, דאין השאובים פוסלים המקוה כשהן דרך המשכה אלא אם כן הן עשרים סאים מים שאובים, שאין שם רוב שיעור מקוה ממי גשמים. כך נראה פירוש משנה זו, וכן פירשתיה במסכת תרומות פרק סאה תרומה. אבל בגמרא הכי פירושא, לפי חשבון כלים, שאין שלשה לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה אלא אם כן נפלו למקוה משלשה כלים או פחות, אבל אם נפלו מארבעה כלים, או יותר אינן פוסלים, והיינו דקאמר ואין מים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון, שמחשבים הכלים שמהן נפלו שלשה לוגין מים למקוה, ומונין אותן, אם הם שלשה כלים או פחות פוסלים את המקוה. ואם משלשה כלים ולמעלה, אין פוסלין. ומתניתין רבי יוסי בן חוני היא דהוא סבר שלשה לוגין שנפלו מיותר משלשה כלים אין פוסלין, ואינה הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר.</b> בשעה שנותן את האפר נעשים מי חטאת, והלכך בעינן שיהיו מים תחילה בכלי ואח״כ אפר. אבל נתן אפר תחילה ואח״כ מים, פסול, דהא לא היו שם מים בשעת מתן אפר כדי שיעשו מי חטאת, ותו לא מיעבדי מי חטאת. וקרא דכתיב (במדבר י״ט:י״ז) ונתן עליו מים חיים, לא שיתן המים על האפר, דהא כתיב מים חיים אל כלי, דמשמע המים נתונים אל הכלי ולא אל [האפר], אלא, ונתן עליו, להזהיר שאחר שיתן [האפר] על המים יערבם באצבעו יפה ויחזיר המים שתחתיו עליו:",
+                "<b>אין בית הפרס עושה בית הפרס.</b> שדה שנחרש בה קבר, אם חזר וחרש בית הפרס ושדות שסביבותיו, לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס ולומר שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות שסביבותיה, דקבר אחד לא עביד בית הפרס. אלא כל אותה שדה שאבד בה הקבר שאין ידוע היכן הוא, ומלוא מענה לכאן ומלוא מענה לכאן לאותו דרך שרגילים בני הבקעה לחרוש שדותיהן, אם למזרח ומערב או צפון ודרום, דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר ומשם נתגלגל העצם לתוך אחת מן השדות שמכאן ומכאן, וכן שיערו חכמים דמלוא המענה ראויות העצמות ליגלגל על ידי המחרישה, טפי לא. וכמה מלוא מענה מאה אמה:",
+                "<b>אין תרומה אחר תרומה.</b> השותפים שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון אינה תרומה, דכיון שחזר השני ותרם, גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוי ליה ראשון תורם שלא מדעת חבירו, וכן השני. ומתניתין רבי עקיבא היא, ואינה הלכה. אלא אם תרם הראשון כשיעור דהיינו אחד מחמשים, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה, כגון שתרם אחד מששים, תרומת השני תרומה:",
+                "<b>ואין תמורה עושה תמורה.</b> דאמר קרא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:",
+                "<b>ולא הולד עושה תמורה.</b> דאמר קרא והיה הוא, ולא הולד:",
+                "<b>רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה.</b> דאמר קרא יהיה, לרבות את הולד. ורבנן סברי, יהיה, לרבות שוגג כמזיד, שאם סבר [להמיר] שחור [והמיר] את הלבן, דגבי קדשים לא קדיש משום דהוי הקדש בטעות, וגבי תמורה קדיש. והלכה כחכמים. ומיהו אע״ג דאין תמורה עושה תמורה, קיימא לן ממירין וחוזרין וממירין בבהמה אחת, ואפילו כמה בהמות על בהמה אחת של הקדש, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן תמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא נאמר אלא בבהמה.</b> ואם המר ימיר בהמה בבהמה:",
+                "<b>קדשי בדק הבית אין עושין תמורה.</b> דגבי תמורה כתיב קרבן, וקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן:",
+                "<b>אמר ר׳ שמעון הלא המעשר בכלל היה.</b> ר׳ שמעון סבירא ליה דקדשי בדק הבית אקרו קרבן, הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא:",
+                "<b>והלא מעשר בכלל היה.</b> בכלל כל הקדשים דעבדי תמורה:",
+                "<b>ולמה יצא.</b> דכתיב בדידיה דעושה תמורה, דכתיב גבי מעשר לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו:",
+                "<b>מה מעשר קרבן יחיד.</b> ועושה תמורה, אף כל קרבן יחיד עושה תמורה:",
+                "<b>יצאו קרבנות צבור.</b> והשותפין. דמעשר ליתיה בשותפות, כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות [דף כ״ו], יהיה לך ולא של שותפות:",
+                "<b>יצאו קרבנות בדק הבית.</b> דאע״ג דאקרו קרבן כדכתיב (כמדבר ל״א) ונקרב את קרבן ה׳ איש אשר מצא כלי זהב, אינו קרבן מזבח כמעשר. ורבנן דאמרי לעיל קדשי בדק הבית לא אקרו קרבן, סברי, נהי דקרבן ה׳ אקרו, קרבן לה׳ לא אקרו כשאר קרבנות מזבח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש בקרבנות היחיד.</b> וקרבנות הצבור אין נוהגים אלא בזכרים. דרובן עולות, ועולה זכר הוא, ואין מביאין שלמים אלא כבשי עצרת דזכרים הן, וחטאת שלהן נמי כתיב בכולהו שעיר חטאת אחד:",
+                "<b>קרבנות היחיד חייבין באחריותן.</b> כלומר, יש מאותן שקבוע להן זמן שאפילו עבר זמנן חייב להקריבם, כגון עולת יולדת וקרבנות מצורע, אם עבר שמיני שלו חייב להקריבם לאחר זמן. אבל קרבנות צבור שיש להם זמן, אם עבר זמנן בטל קרבנן:",
+                "<b>משקרב הזבח.</b> שאם קרב הזבח בזמנו ולא קרבו נסכיו עמו, חייבין להקריבם אפילו מכאן ועד עשרה ימים. דכתיב בפרשת פנחס בכולהו ומנחתם ונסכיהם לפרים, לומר לך מנחתם ונסכיהם של קרבנות צבור קרבים אפילו בלילה ואפילו למחר, אם קרבו קרבן בזמנו ולא נזדמנו להם מנחות ונסכים, מקריבין אותן כשיזדמנו להן אפילו לאחר כמה ימים:",
+                "<b>חביתי כהן גדול.</b> דוחין שבת וטומאה. דכתיב בהו מנחת תמיד, הרי לך כמנחה של תמידין שדוחה שבת וטומאה. דבתמיד כתיב במועדו, ואמרינן במועדו אף בשבת, אף בטומאה, שאם היו רוב הכהנים טמאים עושים אותו בטומאה:",
+                "<b>פר יוה״כ.</b> פרו של כהן גדול:",
+                "<b>אלא שזמנן קבוע</b> כלומר, אין הטעם תלוי אלא בקביעות הזמן, דכל קרבן שזמנו קבוע ואם עבר הזמן אין לו תשלומים, דוחה שבת וטומאה. והלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת היחיד שכיפרו בעליו.</b> שאבדה ונתכפר באחרת ואח״כ נמצאת הראשונה:",
+                "<b>ושל צבור.</b> שכיפרו באחרת:",
+                "<b>אינן מתות.</b> דחטאות המתות הלכה למשה מסיני היא, וסבירא ליה לתנא קמא דליחיד גמירי ולא לשל צבור:",
+                "<b>רבי יהודה אומר ימותו.</b> דבשל צבור נמי גמירי:",
+                "<b>אמר ר׳ שמעון מה מצינו.</b> כלומר, קיימא לן חמש חטאות מתות, שמתו בעליה, ושכיפרו בעליה באחרת, ושעברה שנתה, וולד חטאת, ותמורת חטאת. וכי היכי דתלת מינייהו לאו בצבור גמירי, דהא לא משכחת להו בקרבנות צבור, ולד חטאת לא משכחת לה בצבור שאין חטאת נקבה בצבור, ותמורת חטאת נמי אין קרבן צבור עושה תמורה, ושמתו בעליה אין צבור מתים:",
+                "<b>אף שכיפרו בעליה ושעברה שנתה.</b> אע״ג דאפשר דמשתכחי בצבור, לא גמירי דמתות:",
+                "<b>ביחיד דברים אמורים, דמתות, אבל לא בצבור.</b> והלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין תמורה עושה תמורה.</b> דתמורתו אמר רחמנא ולא תמורת תמורתו:",
+                "<b>אברים ועוברים לא ממירים.</b> דבהמה בבהמה כתיב:",
+                "<b>על בעלת מום קבוע.</b> שאם המיר בהמת חולין בעלת מום בבהמה תמימה של הקדש, חלה עליה קדושה חמורה כל כך שאם יפדוה לא תצא לחולין ליגזז וליעבד אלא כדין קדשים שקדם הקדשן את מומן שכשפודין אותן אין בהן היתר גיזה ועבודה אלא היתר אכילה, משא״כ בקדשים שאם קדם מומן להקדישן יוצאין לחולין ע״י פדיון ליגזז וליעבד, אבל בתמורה גלי קרא טוב ברע או רע בטוב, לא הפריש בין תם לבעל מום:",
+                "<b>עשה שוגג כמזיד בתמורה.</b> שאם סבור לומר שור שחור שיצא מביתי תחילה יהא תמורה תחת זו, ויצא מפיו שור לבן, גבי תמורה קדיש ולוקה, דגלי ביה קרא יהיה קודש, לרבות שוגג כמזיד. אבל בכהאי גונא לקדשים, אם בעל מום הוא, למזבח לא קדיש ואינו לוקה, דהקדש טעות אינו הקדש:",
+                "<b>הכלאים.</b> הבא מתיש ורחל:",
+                "<b>לא קדשים.</b> בתמורה. ואע״ג דתמורה חלה קדושתה על בעל מום קבוע, אינה חלה על אלו:",
+                "<b>ולא מקדישים.</b> אחרים בתמורה, אם קדשים הם. וטריפה משכחת לה שהיא קדושה, כגון שהקדיש בהמה ואח״כ נטרפה, ובזו הוצרך לומר דאע״פ שקדושה היא, אין עושה תמורה. אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס, מתחלת ברייתן נתקלקלו ואי אתה מוצא בהן קדושה אלא בולדי קדשים, שקדשה אמם קודם שנתעברה, דהשתא מאליהן קדשים, דירך אמן הן, ובהן הוצרך לומר דאין עושין תמורה. ואליבא דר׳ יהודה דאמר בשאר ולד קדשים עושה תמורה. ולא דמו לבעל מום, דבעל מום יש במינו קרבן אבל הנך אין במינן קרבן וחשיבי כבהמה טמאה שאינה עושה תמורה. וכרבי יוסי ברבי יהודה וכרבי אלעזר קיימא לן, דליכא מאן דפליג עלייהו בהא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו קדשים.</b> וולד ולדן עד סוף העולם. בגמרא פריך, כיון דתני וולדן, ולד ולדן עד סוף העולם למה לי. משום דשמעיה תנא דידן לר׳ אליעזר דאמר לקמן ולד שלמים לא יקרב שלמים, משום הכי תנא ולד ולדן עד סוף העולם, כלומר, לא מיבעיא בולדן דלא מודינא לך, אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך:",
+                "<b>ולד שלמים לא יקרב שלמים.</b> אלא כונסו לכיפה ומת. מדרבנן. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתו בהו לידי גיזה ועבודה:",
+                "<b>לא נחלקו על ולד ולד שלמים.</b> מודים חכמים לר׳ אליעזר בולד ולד שלמים דלא יקרב, שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דלגדל עדרים בעי. ופסק ההלכה כתנא קמא שולד (ולד) ולדן עד סוף העולם הרי אלו כשלמים:",
+                "<b>העיד רבי יהושע וכו׳</b> דלא כר׳ אליעזר. ועדות זה אמת והלכה:",
+                "<b>ואכלנו ולדה שלמים בחג.</b> בחג השבועות קאמר, שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע ברגל ראשון שתבוא שמה, תביא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כתודה.</b> אימוריהן קרבים על גבי המזבח והבשר נאכל ליום ולילה:",
+                "<b>ובלבד שאינן טעונין לחם.</b> דכתיב על לחם התודה, התודה עצמה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה טעונים לחם:",
+                "<b>תמורת עולה.</b> כגון המיר זכר בעולה:",
+                "<b>וולד תמורתה.</b> כגון המיר נקבה בעולה, דנקבה מתקדשת בתמורת עולה, וילדה התמורה זכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ויביא בדמיו עולה.</b> ורישא דקתני הרי אלו כעולה גבי ולד של תמורה, משום דהקדש ראשון שבאו אלו כולם מכוחו הוא קרב, דזכר הוא. אבל הכא במפריש נקבה לעולה, הקדש ראשון שכולם באים מכוחו נקבה היא ואינה קריבה, הלכך אינו כעולה אלא ימכר ויביא בדמיו עולה:",
+                "<b>המפריש נקבה לאשם.</b> ואין אשם בא מן הנקבה:",
+                "<b>תרעה עד שתסתאב.</b> עד שיפול בה מום. ובגמרא פריך, ותמכר בלא מום, דהואיל ולא חזיא למלתיה מום גמור הוא זה ולא קדשה אלא לדמי, ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ומשני, הואיל ונחת לה קדושת דמים, נחתה לה נמי קדושת הגוף להא מלתא דבעינן מום:",
+                "<b>אם קרב אשמו.</b> ותו לא צריך לאשם:",
+                "<b>יפלו דמיה לנדבה.</b> לשופרות שבמקדש שמהן היו נוטלים להביא לנדבת צבור: ",
+                "<b>תמכר שלא במום</b> דהואיל ולא חזיא לאשם אין לך מום גדול מזה, ולא קדשה קדושת הגוף ותמכר מיד ויביא בדמיה אשם. ואע״ג דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליג ר״ש דבעיא מום, התם הוא דאיכא שם עולה בנקבה, דאשכחן עולת נקבה בעוף, אבל אשם נקבה לא מצינו, הלכך היינו מומא ולא קדשה אלא לדמי. ואין הלכה כרש:",
+                "<b>תמורת אשם וכו׳</b> כולן ירעו, דהלכה היא כל שבחטאת מתה באשם רועה, ותמורת חטאת מתה:",
+                "<b>ימותו.</b> דאית ליה לר״א כחטאת כאשם, מה בחטאת מתה אף באשם מתה:",
+                "<b>יביא בדמיהן עולות.</b> דמותרות לנדבת יחיד אזלי ולא לנדבת צבור:",
+                "<b>אשם שמתו בעליו או שכיפרו בעליו באחר.</b> דבחטאת תמות, ובאשם ירעה עד שיסתאב:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלא אף הנדבה עולה.</b> פירושי קמפרש מאי בינייהו:",
+                "<b>בזמן שהיא באה חובה.</b> שהיא מוטלת על היחיד להקריבה. סומך עליה כו׳:",
+                "<b>ואם היה כהן.</b> אותו שהפריש אשם ונתכפר באחר ונתקו לראשון ברעייה:",
+                "<b>עבודתה ועורה.</b> של עולה הקנויה מדמי אותו אשם, שלו היא, שהוא עצמו מקריבה ונוטל העור, ואפילו אינו מן המשמר ��ל אותה שבת:",
+                "<b>אינו סומך עליה.</b> דנדבת צבור אין בהם סמיכה:",
+                "<b>ואע״פ ששהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר.</b> שהרי של צבור הוא ואין כהן של משמר אחר רשאי להקריב, דכתיב (דברים י״ח) לבד ממכריו על האבות, מה שמכרו האבות זה לזה, טול אתה את שבתך ואני אטול את שבתי. והלכה כדברי חכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כבכור וכמעשר.</b> כקדושת בכור ומעשר בהמה, שאין נשחטים באיטליס, דהיינו בשוק שמוכרין בו הבשר, אפילו לאחר שנפל בהן מום ונפדו:",
+                "<b>חוץ מהבכור והמעשר.</b> מפני שאין הנאה להקדש במכירה, דדמי בכור לכהן, ודמי מעשר לבעלים, ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים:",
+                "<b>ובאין מחוצה לארץ לארץ חוץ מן הבכור ומן המעשר.</b> שאינן באים לכתחלה מחוצה לארץ, כדמפרש טעמא לקמן. אבל אם באו תמימים יקרבו:",
+                "<b>לבעלים.</b> בכור לכהן, ומעשר לישראל:",
+                "<b>אמר ר׳ שמעון מה טעם.</b> שהבכור והמעשר אינן באין מחוצה לארץ כשאר קדשים:",
+                "<b>שבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן.</b> יש להם תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים:",
+                "<b>ושאר כל הקדשים.</b> אע״פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן, וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן, והואיל וסופן להעלות דמיהן, יעלו הן עצמן ויקרבו. ופסק ההלכה, דבכור ומעשר שעלו מחוצה לארץ תמימים לא יקרבו, דכתיב (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה׳ אלהיך וגו׳ מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, ממקום שאתה מעלה מעשר ודגן אתה מעלה בכור, וממקום שאין אתה מעלה מעשר דגן, אין אתה מעלה בכור. ומעשר בהמה נמי אתקש למעשר דגן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולד חטאת.</b> שעברה שנתה. לא חזיא להקריבה חטאת, דבת שנתה כתיב. מיהו משום האי פסולא לחודיה אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב עד דאיכא תרתי לריעותא, שעברה שנתה ואבדה, או שאבדה ונמצאת בעלת מום. והכי מתרץ למתניתין בגמרא, דהאי ושאבדה דקתני, עולה לכאן ולכאן, והכי קאמר, שעברה שנתה ואבדה, ושאבדה ונמצאת בה מום:",
+                "<b>אם משכיפרו הבעלים.</b> אם לאחר שנמצאת זאת כיפרו הבעלים באחרת:",
+                "<b>תמות.</b> ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי לקמן בפרקין ואמרי דאין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים, בהא מודו, הואיל ואיכא תרתי לריעותא, דעברה שנתה ואבדה, או אבדה ונמצאת בעלת מום. אבל אבדה לחודה, הואיל ונמצאת קודם כפרה, אע״ג שלאחר שנמצאת נתכפרו הבעלים באחרת, אינה מתה אלא תרעה:",
+                "<b>לא נהנים.</b> מדרבנן:",
+                "<b>ולא מועלין.</b> אם נהנו מהן, פטורים מקרבן מעילה. דכיון דלא היא ולא דמיה קרבים, אזלא קדושתה:",
+                "<b>ואם עד שלא כיפרו הבעלים.</b> שלא רצו להתכפר באחרת:",
+                "<b>תרעה עד שתסתאב.</b> ואעברה שנתה קאי. דאותה שאבדה ונמצאת בעלת מום, תמכר מיד ויביא בדמיה אחרת:",
+                "<b>ועושה תמורה.</b> הואיל ודמיה עומדים ליקרב. דדבר העומד כדי שירעה ויסתאב עושה תמורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח״כ נמצאת הראשונה תמות.</b> דהוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת:",
+                "<b>ילכו לים המלח.</b> כל היכא דאי הויא חטאת הויא מתה, מעות נמי אזלי לים המלח:"
+            ],
+            [
+                "<b>יביא מאלו ומאלו.</b> יערבם יחד. דכיון דמתרווייהו מייתי, לא הוי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת אבל אי הוה מייתי מחד מנייהו, מדחו אחריני, דהוו להו דמי חטאת שכיפרו בעליה באחרת:",
+                "<b>והשאר יפל�� לנדבה.</b> דהוו כשאר מותרות של חטאת דאזלי לנדבה:",
+                "<b>והרי חטאת בעלת מום.</b> אבל אם חטאת תמימה, תיקרב היא והמעות ילכו לים המלח, הואיל וכיפרו הבעלים באחרת. וכל הנך אליבא דרבי דאמר אבודה בשעת הפרשה כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה, אזלי לים המלח:",
+                "<b>והשניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים כו׳</b> הכל מודים במתכפר בשאינה אבודה, שאבודה מתה. לא נחלקו אלא במתכפר באבודה, דרבי סבר המפריש לאבוד כאבוד דמי, כלומר המפריש תחת קרבן אבוד, דינו כאבוד. וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד, האבוד הנשאר כשימצא דינו שימות. הכי נמי כי נתכפר באחד מהן ואפילו באבודים, ילכו שאינן אבודים לים המלח. ורבנן סברי, לא אמרינן המפריש לאבוד כאבוד דמי. ודוקא המתכפר בשאינה אבודה והאבודה נשארה, האבודה מתה ואע״פ שנמצאת קודם כפרה. אבל אם נתכפר באבודה ונשארה שאינה אבודה, אינה מתה, אלא תרעה עד שתסתאב. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכרה ויביא בדמיה אחרת.</b> דמכי מכרה לאחר, חשיבה כאילו אינה בעולם. אבל כל זמן שהיא תחת בעלה בשעה שנתכפר באחרת, תמות. ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר, כל זמן שהיא בעולם לאחר שנתכפרו הבעלים באחרת, בין שהיא תחת בעלה בין ביד אחרים, תמות. ואין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד מערימין על הבכור.</b> להפקיעו מכהן ולהקריבו לחובתו:",
+                "<b>ילדה זכר יקרב עולה.</b> דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתא, תו לא חיילא עליה קדושת בכורה:",
+                "<b>ואם נקבה זבחי שלמים.</b> לאו במבכרת מיירי, דאין הנקבה קדושה בבכורה דבעי לאערומי עלה. אלא בבהמת קדשים, דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה, דולד חטאת למיתה אזיל, ישנהו לקדושה אחרת. [וקמשמע לן] ולדות קדשים בהוייתן קדושים ולא במעי אמן, וכיון דעדיין לא קדשו קדושת אמן, מצי לארכובי עלייהו קדושה אחריתי, דלכי מתיליד לא הוי חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ילדה שני זכרים.</b> בבהמת חולין מיירי. דאי בבהמת קדשים, היאך דאקדישה עולה להוי עולה, ואידך קאי בקדושתה דאמיה. אלא ודאי בבהמת חולין, ולפיכך האי דלא קדיש דמיו חולין. ומיהו על שניהם חלה קדושת עולה, דהא אמר אם זכר עולה, ומשום דאיהו לא נדר אלא חדא, הלכך יקרב האחד לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין:",
+                "<b>אין קדושה חלה עליהן.</b> דולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא ממעי אמן, וכיון דהנך ביציאתן מן הרחם אינן ראויין להקרבה, לא קדשי. וחכמים פליגי על רבן שמעון בן גמליאל וסברי דולדות קדשים בקדושת אמן קיימי. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר.</b> על ולדה של בהמה מעוברת:",
+                "<b>ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין.</b> שהרי קדושת הולד קדמה. אבל אמר היא שלמים ברישא, לה ולכל דאית בה אקדשה, והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים, וכי הדר ואמר ולדה עולה, הוי הולד שלמים. והכא לא שייך למימר בהוייתן ובמעי אמן, דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן, הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה, דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה, אלא מקדושת אמיה קא קדיש. אבל במקדיש מעוברת, חשיב עובר לקבולי קדושה. ור׳ מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון: ",
+                "<b>אם לכך נתכוין מתחלה</b> כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:",
+                "<b>הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת.</b> שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחת:",
+                "<b>דבריו קיימין.</b> דאף בגמר דבריו אדם נתפס:",
+                "<b>נמלך ואמר ולדה עולה.</b> אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור ואמר ולדה עולה, לא אמר כלום, הואיל ובשעה שהקדיש אמו לשלמים לא נתכוין שיהיה הולד עולה. משום דקיימא לן כל תוך כדי דבור כדבור דמי, חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש, דהנך ששה אין החזרה מועלת בהן אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תמורת עולה תמורת שלמים.</b> גרסינן, ולא גרסינן ותמורת שלמים:",
+                "<b>הרי זו תמורת עולה.</b> דתפוס לשון ראשון:",
+                "<b>דבריו קיימין.</b> וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים. והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה אתרווייהו, משום דסבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים תהיה קדושה ולא קריבה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים שהיא קדושה ואינה קריבה, וטעה בהכי וסבר אימר תמורה אכל חד וחד כי היכי דתהוי קדושה גמורה ליקרב, הלכך אע״ג דאמר כי האי לישנא, לתרווייהו אכוין, ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ובהכי עסקינן כגון שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן. והלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת זו חליפת זו תמורת זו.</b> כולן לשון תמורה הן:",
+                "<b>מחוללת.</b> לשון חילול הוא. ולא אמר כלום, שאין בהמת קודש תמימה יוצאה לחולין:",
+                "<b>ואם היה הקדש בעל מום יצא לחולין.</b> אע״פ שאינו שוה כמו ההקדש בעל מום. דדבר תורה אפילו הקדש שוה מאה מנה שחללו על שוה פרוטה, מחולל. ואע״פ שיצא לחולין מן התורה, צריך לעשות דמים מדרבנן, כלומר, להשלים הדמים שלא יתאנה ההקדש. אבל מן התורה אין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כ״ה:י״ד) אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תחת חטאת או עולה.</b> סתם ולא אמר תחת חטאת זו או עולה זו:",
+                "<b>לא אמר כלום.</b> דכתיב (שם כ״ז) לא יחליפנו ולא ימיר אותו, עד שיהיה ההקדש ידוע ומיוחד כשממיר בו:",
+                "<b>תחת חטאת זו.</b> והיתה חטאת עומדת לפניו:",
+                "<b>הרי אלו לעולה.</b> משמע לדמי עולה. דאי אינהו גופייהו בעי לאקרובי, הוה אמר הרי אלו עולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל האסורין לגבי מזבח.</b> שהן פסולים להקרבה. וקחשיב להו ואזיל:",
+                "<b>אוסרין בכל שהן.</b> ואפילו נתערבו אחד באלף כולן אסורים למזבח, אם אינו ניכר. וכולהו משכחת לה דאין ניכרים, חוץ מן הטריפה דלא משכחת לה שאינה ניכרת אלא כגון שנתערבה דרוסת הארי והזאב בנקובת הקוץ:",
+                "<b>הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד.</b> פסולין למזבח. דאמר קרא (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם, ותניא, כל מקום שנאמר משחתם אינו אלא ערוה ועבודה זרה. ערוה, דכתיב (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר את דרכו. עבודה זרה, דכתיב (דבריפ ד׳) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל. ורובע ונרבע דתנן במתניתין, כגון דרובע או נרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים, דאינה נסקלת בכך אבל פסולות הן לקרבן:",
+                "<b>מוקצה.</b> בהמה שהקצוה לעבודה זרה. ואינה פסולה להקרבה עד שיעשו בה מעשה לשם עבודה זרה, כגון שעבדו בו הכומרים אם הוא שור או גזזוהו אם הוא שה:",
+                "<b>ונעבד.</b> אינו אסור בהנאה אע״פ שעבדוהו, שאין בעלי חיים נאסרים בהנאה כשעובדים אותן, אבל נפסלים למזבח:",
+                "<b>ואתנן ומחיר.</b> בהדיא פסלינהו קרא (שם כ״ג) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב:",
+                "<b>וכלאים.</b> תיש הבא ��ל הרחל:",
+                "<b>והטריפה.</b> דכתיב במעשר (ויקרא כ״ז:ל״ב) כל אשר יעבור תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת, וקרבן מזבח יליף ממעשר בהמה:",
+                "<b>ויוצא דופן.</b> שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך הדופן. ומעטינן מקרא דכתיב (שם כ״ב) כי יולד, פרט ליוצא דופן:",
+                "<b>הוא אסור.</b> למזבח:",
+                "<b>ומה שעליו מותר.</b> דהא לא נעבד:",
+                "<b>הוא ומה שעליו אסור.</b> הוא אסור למזבח, ומותר אפילו באכילה, כדלקמן בסמוך. ומה שעליו, תכשיטים שעליו, אסורין בהנאה שהרי נעבדו ויש בהן תפיסת ידי אדם:",
+                "<b>זה וזה.</b> המוקצה והנעבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לזונה.</b> אחת נכרית ואחת ישראלית, והוא שתהיה מחייבי לאוין ואין צריך לומר מחייבי כריתות ומיתות בית דין. אבל אתנן של פנויה והיא ישראלית אינו פסול למזבח, דאין זה אתנן זונה, שהרי לא נאסרה לכהונה בביאה זו. וכן אתנן שנתנה אשה לאיש, אינו פסול. אבל אתנן זכר, פסול:",
+                "<b>אפילו מאה כולן אסורים.</b> התנה עמה לתת לה טלה אחד באתננה ושלח לה אפילו מאה, לא אמרינן חד דאתני עמה הוי אתנן והנך אחריני כולם מתנה, אלא כולהו חשיבי אתנן ואסורין:",
+                "<b>ותלין שפחתך אצל עבדי.</b> בעבד עברי שאין לו אשה ובנים מיירי, שאין רשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים כיון שלא היתה לו אשה מתחלה, הלכך אתננה אסור לדברי חכמים. ורבי דאמר לא הוי אתנן, לית ליה האי סברא, דודאי אפילו אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. אי נמי, אפילו אית ליה האי סברא, סבר הואיל ועבד עברי הותר מכללו בשפחה כנענית, לא חשיב אתנן זונה. ואין הלכה כרבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה טלאים וכלב.</b> כנגד העשרה טלאים שנטל חברו. העשרה טלאים שכנגד התשעה וכלב, כולם אסורים משום מחיר כלב. והתשעה שעם הכלב מותרים. ובגמרא פריך, אמאי שכנגד הכלב כולם אסורים, ניפוק חד להדי כלבא והנך כולהו לישתרו. ומשני, הכא במאי עסקינן כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו, שאין באותן שכנגדו טלה שוה דמי הכלב, דהשתא שייכי דמי הכלב בכולהו. כגון שאותן שכנגדן שוין כל אחד דינר דהוי עשרה דינרין, ואותן תשעה שעמו שוין כל אחד דינר חסר מעה דהיינו תשעה דינרים פחות תשע מעות, והכלב שוה דינר ותשע מעות, נמצא באותן עשרה שכנגד התשעה וכלב יש בהן תשעה, שבכל אחד מהן יש בו מעה מחיר כלב, והעשירי כולו מחיר כלב:",
+                "<b>שנים ולא ארבעה.</b> שניהם דכתב קרא פלגינא ליה כאילו כתב שנים הן. שנים, אשמועינן דוקא אתנן זונה ומחיר כלב ולא ארבעה אתנן כלב ומחיר זונה. והן, משמע הן ולא ולדותיהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לה כספים הרי אלו מותרים.</b> לקנות מהן בהמה לקרבן וסולת למנחות:",
+                "<b>יינות שמנים וסלתות אסורים.</b> אבל חטים ועשאן סולת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין, הרי אלו מותרים, דדרשינן שניהם, הם ולא שנוייהן ולא ולדותיהן:",
+                "<b>נתן לה מוקדשים.</b> כגון הפריש טלה על פסחו ולאחר זמן אמר לזונה הבעלי לי והימני על פסחי באתננך. סלקא דעתך אמינא הואיל ואדם רשאי למנות אחרים על פסחו, ממוניה הוא, ואימא ליחול עליה אתנן, קמשמע לן דלא. דאמר קרא לכל נדר, להוציא את הנדור כבר:",
+                "<b>עופות.</b> של חולין:",
+                "<b>הרי אלו.</b> פסולים להקרבה, שאתנן ומחיר חל עליהן:",
+                "<b>עופות שאין המום פוסל בהן.</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ב:י״ט) תמים זכר [בבקר] בכשבים, תמות וזכרות בבהמות, ואין תמות וזכרות בעוף:",
+                "<b>לכל נדר.</b> כל, להביא את העוף, שאף הוא בא בנדר, שאתנן ומחיר חלים עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האסורים לגבי המזבח.</b> כגון בהמה שנרבעה כשהיא חולין ואח״כ נתעברה וילדה, הולד מותר לקרבן, שהזכר של היתר שבא על בהמה זו והיא שהיא אסורה, שניהן גרמו לולד שיבוא, וזה וזה גורם מותר. אבל נרבעה כשהיא מעוברת, הולד פסול לקרבן, דהיא וולדה נרבעו:",
+                "<b>ולד טריפה.</b> לא יקרב. אבל להדיוט דברי הכל שרי, דלאו מגופה קא רבי. ופלוגתא היא באלו טריפות [דף נ״ח], איכא למאן דאמר טריפה יולדת, ואיכא למאן דאמר טריפה אינה יולדת. למאן דאמר טריפה יולדת משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר זה וזה גורם אסור, ורבנן סברי זה וזה גורם מותר. ולמאן דאמר טריפה אינה יולדת משכחת לה כגון שעיברה ולבסוף נטרפה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא, ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו הוא. ואין הלכה כר׳ אליעזר:",
+                "<b>כשרה שינקה מן הטריפה פסולה.</b> כל אותו היום שינקה מעת לעת היא פסולה להקרבה, הואיל ויכולה לעמוד על אותו חלב בלא אכילה אחרת, ואינו מתאכל ממעיה עד שישלם מעת לעת. אבל לאחר שנתאכל ממעיה מודה ר״ח שהיא כשרה, דאפילו בהמה שנתפטמה בכרשיני עבודה זרה הכל מודים שהיא כשרה למזבח. ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:",
+                "<b>שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים.</b> דבפסולי המוקדשים שנפדו כתיב תזבח ואכלת בשר, ודרשינן תזבח ולא גיזה, ואכלת ולא לכלביך, בשר ולא חלב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש בקדשי מזבח.</b> שקדשי מזבח עושים תמורה. ודוקא בהמות של קדשי מזבח. אבל עופות ומנחות אין עושין תמורה. וקדשי בדק הבית אין עושין תמורה, לעיל בסוף פרק קמא ממעטינן לקדשי בדק הבית מקרא דלא עבדי תמורה:",
+                "<b>משום פגול ונותר וטמא.</b> כולהו בשלמים כתיבי, ושלמים בכלל כל הקדשים היו, ולמה יצאו, להקיש אליהן, לומר לך מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח, אף כל קדשי מזבח:",
+                "<b>ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן.</b> חלבן, דכתיב בשר, ולא חלב. ולדן כגון דאיעבר לפני פדיונן ואוליד לאחר פדיונן, דלית להו תקנתא לאקרובינהו, דמכוח קדושה דחויה קא אתיא, לפרקינהו, לא אלימא מלתא למתפס פדיונן. אבל נתעברו לאחר פדיונן, כולד צבי ואיל נינהו ומותרים. ובקדשי בדק הבית אפילו איעבור קודם פדיונן מותרים, דלא אקדשינהו אלא לדמי ולא חמירא קדושתייהו כולי האי:",
+                "<b>ואין נותנים מהם.</b> מקדשי מזבח:",
+                "<b>לאומנים.</b> שבונים במקדש:",
+                "<b>בשכרן.</b> שהם נוטלים שכר מקדשי בדק הבית, דאמר רחמנא (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש, לי משלי, דהיינו מקדשי בדק הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>חל על הכל.</b> ואפילו בבהמה טמאה ובאבנים:",
+                "<b>ומועלין בגידוליהן.</b> שהמקדיש בהמה לבדק הבית, מועל בחלבה. ואם הקדיש תרנגולת, מועל בביצתה. משא״כ בקדשי מזבח, שחלב של מוקדשים וביצת תורים לא נהנים ולא מועלים:",
+                "<b>ואין בהן הנאה לכהנים.</b> אבל בקדשי מזבח יש מהם שהבשר נאכל לכהנים ויש מהן שנהנין בעור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין משנין אותן מקדושה לקדושד.</b> קדשי מזבח לא יעשה שלמים עולה, ולא עולה שלמים, וכן הקדש לבדק ההיכל אין משנין אותו לבדק המזבח, וכל כיוצא בזה:",
+                "<b>ומקדישין אותן.</b> אקדשי מזבח קאי:",
+                "<b>הקדש עילוי.</b> כגון אם אמר על עולה הרי זו לבדק הבית, מעלין אותה בדמים לפי מה שיש לו בה ונותן לגזבר כדתנן בערכין, מחרים אדם את קדשיו, אם נדר נותן דמיהן, ואם נדבה נותן את טובתן. כלומר, אם בהמה זו היתה נדר כגון דאמר הרי עלי עולה והפריש זו לנדרו, כיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה נמצאת כולה שלו, ונותן כל דמיה לחרם לכהן. והוא הדין נמי אם התפיס לבדק הבית קדשי מזבח. ואם נדבה, יאמר הרי זו עולה, דאם מתה אינו חייב באחריותה, נמצא שאין לו חלק בה אלא טובת הנאה דרשאי ליטול דבר מועט כדי שיתן עולה זו לבן בתו כהן, ואותה טובת הנאה נותן לבדק הבית:",
+                "<b>ומחרימין אותן.</b> אם החרים קדשי מזבח, נותן לכהן את העילוי כדפרישית. אבל קדשי בדק הבית שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים, לא עשה ולא כלום, שאינן שלו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. כך כתב רמב״ם:",
+                "<b>ואם מתו.</b> קדשי מזבח, אפילו לאחר שהוממו, אבל עדיין לא נפדו:",
+                "<b>יקברו.</b> ואינו יכול לפדותן ולהאכילן לכלבים. ואפילו למאן דאמר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, הני מילי כשנטרפה דאפשר לה בהעמדה והערכה, אבל משמתו דאי אפשר לקיים בהו והעמיד והעריך, אין פודין אותן:",
+                "<b>ר׳ שמעון אומר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו.</b> קסבר ר׳ שמעון דלא נאמר והעמיד והעריך אלא בקדשי מזבח ולא בקדשי בדק הבית. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הנקברים.</b> משום דאיסורי הנאה נינהו:",
+                "<b>הפילה שליא תקבר.</b> דאין שליא בלא ולד:",
+                "<b>ושער נזיר.</b> טמא. דאילו שער נזיר טהור כשמגלח ביום מלאת ימי נזרו, בשריפה הוא ולא בקבורה:",
+                "<b>חולין שנשחטו בעזרה ישרפו.</b> משום דמחלפי בקדשים שאירע בהם פסול טומאה או פסול נותר, וטעו למימר בהו נמי יקברו, ואנן ילפינן מדכתיב בחטאת באש תשרף, לימד על כל פסולים שבקודש בשריפה, הלכך חולין שנשחטו בעזרה נמי בשריפה:",
+                "<b>וכן חיה שנשחטה בעזרה.</b> ואע״ג דחיה ליכא למגזר בה דלמא טעו לקבור קדשים פסולים דהא כולי עלמא ידעי דחיה במוקדשים ליכא ולא אתי לאחלופי, אפילו הכי תשרף. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמץ בפסח.</b> מתניתין ר׳ יהודה היא, דאמר [פסחים כ״ח ע״ב] נותר בבל תותירו וחמץ בבל תותירו, מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה. ואינה הלכה:",
+                "<b>ותרומה טמאה.</b> דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, וכתיב לך, שלך תהא להסיקה תחת תבשילך:",
+                "<b>ערלה.</b> מכלאי הכרם גמר, וכלאי הכרם דכתיב (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש, תוקד אש:",
+                "<b>את שדרכו לישרף.</b> אערלה וכלאי הכרם קאי, אוכלים של ערלה ושל כלאי הכרם שדרכן לישרף ישרפו, משקין שאין דרכן לישרף יקברו:",
+                "<b>ומדליקין בפת ובשמן של תרומה.</b> משום דכלל תרומה טמאה עם חמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם דאיסורי הנאה נינהו, כי היכי דלא תטעי לומר שגם תרומה טמאה אסורה בהנאה, הדר תנא ומדליקין ליהנות בפת ובשמן של תרומה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ לזמנן.</b> על מנת לאכלן חוץ לזמנן או חוץ למקומן:",
+                "<b>ישרפו.</b> מדכתיב בחטאת באש תשרף, לימד על כל פסולים שבקודש שהן בשריפה:",
+                "<b>אשם תלוי.</b> אם שחטו וקודם זריקת דמו נודע לו שלא חטא, דהשתא הוי חולין בעזרה:",
+                "<b>חטאת העוף הבאה על הספק.</b> כגון אשה שהפילה ספק ולד ספק רוח, כיון דח��את יולדת מן העוף הוא כדכתיב (ויקרא י״ב:ו׳) ובן יונה או תור לחטאת, מביאתה על הספק, דהואיל ואינה נקטרת לא איכפת לן אי זרק דם על הספק, ואינה נאכלת, דשמא לאו ולד הוה וחולין היא זו ונבילה, דאין חולין נאכלים במליקה, ותשרף דהויא כשאר קדשים פסולים:",
+                "<b>יטילנה לאמה.</b> אמת המים היתה עוברת בעזרה ויוצאת לנחל קדרון. ואיידי דעוף רך הוא מתמקמק ויוצא בקילוח המים:",
+                "<b>כל הנשרפין לא יקברו.</b> דלמא חפר אינש ומשכח להו ואכיל להו:",
+                "<b>וכל הנקברין לא ישרפו.</b> משום דכל הנקברים אפרן אסור. וכל הנשרפין כגון חמץ ותרומה וכלאים, אפרן מותר לכיבוס בגדים. וכן כל הנשרפין דהקדש, נמי אפרן מותר, חוץ מתרומת הדשן דכתב ביה רחמנא (שם ו׳) ושמו אצל המזבח. ותניא, ושמו, בנחת. ושמו, כולו. ושמו, שלא יפזר:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כו׳.</b> ואין הלכה כרבי יהודה בכל הנך תלתא בבי דמתניתין."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}