b9fbb33160c34335fc455f4f10337e69278b451cc2dd1e07d0a8d9777ee3da88

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Moed/Melekhet Shelomoh on Mishnah Chagigah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,160 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Chagigah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבים וכו'. </b>רפ\"ק דערכין ובירושלמי פ' הערל דף ט' ובפ' מצות חליצה דף י\"ב וביד ר\"פ שני דהלכות חגיגה וסימן ג'. וכתבו תוס' ז\"ל פי' רש\"י ז\"ל בראיה מצות יראה כל זכורך והקשה הר\"ר אלחנן דהא תני בסמוך בש\"א הראיה שתי כסף משמע דבקרבן מיירי ותו תניא בגמ' הערל והטמא פטורין מן הראיה ופרכינן בשלמא טמא דכתיב ובאת שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה אלא ערל מנלן וכו' ועוד אמרינן בירוש' ריש מכלתין בד\"א בראיית קרבן אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבין כמו בהקהל האנשים והנשים והטף ותו תניא בגמ' ר' יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בעלייתם לרגל ראיה ושמחה וחגיגה יש בראיה מה שאין בשתיהן שהראיה כולה כליל משמע דסתם ראיה בקרבן מיירי על כן נראה לר\"ת דמתני' מיירי בקרבן ובעזרה ורש\"י דנקט בראיית פנים בעזרה נקט חדא דמשמע תרי ולפטורה דכולהו אתא דאף בראיית פנים בעזרה פטירי וכ\"ש בראיית פנים בקרבן וגם יש ליישב דמתני' משמע ליה דבראיית פנים [נמי] איירי דקתני בסמוך איזהו קטן כל שאינו יכול לילך וכו' משמע דבקטן דאיירי ביה קאמר אלמא בראיית פנים בעזרה [איירי] שאינו יכול לילך לשם ומיהו שיטת הירושלמי לא יתכן לפי שיטת שמעתתא שלנו מפני דברים הרבה וכו' כמו שהוכיחו הם תוס' ז\"ל שם בגמ' ע\"ש וכן פי' בערוך בערך חג בשם רב האי גאון ז\"ל דמשנתנו בראיית קרבן מיירי: \n",
+                "<b>חוץ מחש\"ו. </b>אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ כדאמרי' בר\"פ בכל מערבין דהא תנא ושייר מקמץ ובורסי ומי שאין לו קרקע: [הגהה בברייתא בגמ' עלה ז' אינו מוזכר שם ומי שאין לו קרקע וגם הרמב\"ם ז\"ל בפ' שני דהלכות חגיגה לא הזכירו אכן התוס' הזכירוהו ג\"כ בפ\"ק דר\"ה דף ו' ע\"כ הגה\"ה] ומיהו אי משום הני לאו שיורא הוא דפסול דגופא קחשיב לאפוקי הני דפסולין מחמת דבר אחר הוא משום אומנותו וכי תימא הא איכא חרש באזנו אחת וחגר ברגלו אחת ובעלי קביין כל הני מכללא אתיין וטמא פשיטא ליה לפי שאינו בביאה אינו בהבאה וערל מרבינן בגמ' כי טמא ואליבא דר' עקיבא אבל כל הני דמתני' רבותא אשמועי' דבעינן מיעוטא דקרא תוס' ז\"ל: ובגמ' קתני חרש דומיא דשיטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דעה אף חרש דלאו בר דעה הוא וקמ\"ל כדתנן בתרומות פ\"ק חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר הא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר חייב תנינא להא דת\"ר וכו' ופריך והתניא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר פטור ומשני אמר רבינא ואיתימא רבא מתני' אצל ראיית חרש דומיא דשוטה גבי שמחה הוא דתני ותרי מיני חרש תני מתני' וחסורי מחסרא מתני' וה\"ק הכל חייבין בראיה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטור מן הראיה ואף על פי שפטור מן הראיה חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה הואיל ופטורין אף מכל המצות האמורות בתורה ותניא נמי הכי ובגמ' מפרש מ\"ש לענין ראיה דפטירי ומ\"ש לענין שמחה דמחייבו וכתבו תוס' ז\"ל שומע ואינו מדבר פטור מן הראיה וחייב בשמחה והא דלא קתני נשים דמחייבו בשמחה בתר הכי לא חש להכי למיתני סורסא וכיוצא בזה מצינו בכמה מקומות ע\"כ: \n",
+                "<b>שוטה </b>ירוש' א\"ר אלעזר אתה הראת לדעת ע\"כ: \n",
+                "<b>וטומטום ואנדרוגינוס וכו' </b>גמ' ת\"ר זכור להוציא את הנשים זכורך להוציא טמטום ואנדרוגינוס כל זכורך לרבות את הקטנים ואיצטרך קרא למעוטי נשים דלא תימא נילף ראיה ראיה מהקהל מה להלן נשים חייבות אע\"ג דהוי נמי מ\"ע שהזמן גרמא אף כאן נשים חייבות אתא קרא למעוטי וטומטום נמי בשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הלכך איצטרך קרא למעוטי דאי לטומטום סתמא לא איצטריך קרא למעוטי ספיקא וקטן מיירי בקטן שהגיע לחנוך ומדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא איצטריך לכדאחרים דתניא אחרים אומרי' המקמץ והצורף נחשת והבורסי פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך מי שראוי לעלות עם כל זכורך וכל אלו ריחן רע ואין יכולין לעלות עם חבריהם ומ\"מ מטהרין גופן ומלבושם ועולים בכלל ישראל ליראות שכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בפ' שני דהלכות חגיגה וכן משמע קצת מלשון רש\"י ז\"ל שאינם פטורין לגמרי אע\"פ שלא פי' שעולין בכלל ישראל כלשון הרמב\"ם ז\"ל מ\"מ כתב דאין נראין לחצאין דקתני בברייתא מפרש אביי דר\"ל דמי שאינו ראוי לעלות אלא בחבורה מועטת כגון אלו שיעשו חבורה לעצמן ע\"כ: \n",
+                "<b>נשים </b>לא שייך לאקשוי אמאי תני נשים לשון רבים כו' דהכי דייקי' בפ\"ק דקדושין טפלים חייבין נשים לא כ\"ש ע\"כ מתוס' ז\"ל ובתוי\"ט כתב עליהם וקשיא לי כו' ואני הדיוט מסתבר לע\"ד דתנא אשגרת לישנא דרוב מתנייתא נקט הכא דבפ' מי שמתו תנן נשים ועבדים וקטנים פטורין וכו' גם שם בפ' שלשה שאכלו נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין וכו' גם בסוכה פ' הישן תנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכן בכמה דוכתי לעולם כדתנא להו לענין חיוב במצות או פטור מן המצות קתני להו בלשון רבים ולהכי נמי נקט להו הכא בלשון רבים אע\"פ שנפרד מהם פה הקטן היינו ג\"כ מהאי טעמא גופיה שתדיר רגיל לשנות חוץ מחש\"ו או חש\"ו פגיעתן רעה וכו' בפרק החובל אבל גבי דיני נזיקין דהיא מילתא שאין מן הראוי להזיק א\"כ גם אין ראוי להזכיר בהן לשון רבים ולהכי קתני התם פ' החובל העבד והאשה פגיעתן רעה לשון יחיד ואפשר דמהאי טעמא גופיה אקדים התם עבד לאשה כדי לתלות הקלקלה במקולקל אע\"פ שבכולהו דוכתי תני נשים והדר עבדים כך נלע\"ד: \n",
+                "<b>ועבדים שאינם משוחררין </b>פירשנוהו בראש פירקין: \n",
+                "<b>והסומא </b>ואפי' באחת מעיניו דכתי' ירְאה וקרינן ירָאה מה הבא לראות הקב\"ה שהוא רואה לעולי רגלים בשתי עיניו ישתבח זכרו לעד ולנצח אף אותן שבאין ליראות יהיו בשתי עינים ואיכא דאמרי מהכא ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה כלומר יראה את המקום ואת הבאים שם ויראה לבאים שם מה לראות וכו' ואיכא דאמרי מה לראות בשתי עיניו היינו כהן שסומא באחת מעיניו שאינו רואה את הנגעים דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף הבא ליראות בשתי עיניו. הרגמ\"ה ז\"ל: \n",
+                "<b>ומי שאינו יכול לעלות ברגליו </b>פי' רש\"י ז\"ל מירושלם לעזרה ורבותא נקט דלא מיבעיא מעירו דלא מצי סליק לעזרה והה\"נ אם הוא אינו יכול לעלות מעירו לירושלים דפטור כדמשמע בגמ' עד הכא מאן אתיא תוס' ז\"ל ומפרש בגמ' ומי שאינו יכול לעלות ברגליו לאתוי מפונקים שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס ל��ר הבית במנעלו דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: [הגהה צ\"ע לע\"ד ונלע\"ד שאפשר שר\"ל בכאן יש שלש חלוקות תרי לפיטורא ואחת לחיובא תרי לפיטורא היינו שאינו יכול לעלות מירושלים לעזרה ולא מעירו לירושלים אבל אם הוא יכול לעלות מעירו לעזרה חייב ומה שכתבו תוס' ז\"ל ורבותא נקט דלא מיבעיא וכו' ר\"ל רבותא נקט רש\"י ז\"ל שפירש מירושלם לעזרה דמש\"ה הוא פטור מלעלות להראות דכ\"ש שאינו יכול לעלות מעירו לעזרה אפי' שתהיה עירו סמוכה הרבה לירושלים כיון דאפי' מירושלים לעזרה אינו יכול אבל אם היה יכול לעלות מעירו לעזרה אז היה חייב דו\"ק: ע\"כ הגהה] \n",
+                "<b>איזהו קטן וכו' </b>תוס' פ\"ק דר\"ה דף ז': \n",
+                "<b>כל שאינו יכול לרכוב וכו' </b>גמ' מתקיף לה ר' זירא עד הכא פי' עד ירושלם מאן אתייה והלא משהוא יכול להיות חוץ מאמו יכול לאחוז ביד אביו דכדי עליה מירושלים להר הבית אתה אומר שיחנכוהו ועד ירושלם מי הביאו א\"ל אביי עד הכא דמחייבא אימיה בשמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך אייתיתיה אימיה מכאן ואילך דאימיה לא מחייבא להראות בהר הבית אם יכול לעלות ולאחוז בידיו של אביו מירושלם להר הבית חייב ואם לאו פטור וב\"ש מחמרי טפי דאע\"פ שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות ברגליו כיון שהוא יכול לרכוב על כתפו של אביו וגם אין הקטן חגר חייב בחנוך מדרבנן: ירוש' ר' בון ב\"ר חייא בעא קומי ר' זעירא היכן היו מראים פנים בהר הבית או בעזרה א\"ל נשמעינה מן הדא הטמא פטור מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ואין טמא מת נכנס להר הבית הדא אמרה בעזרה היו מראין פנים ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א הראיה שתי כסף וכו'. </b>בגמ' ת\"ר בש\"א הראיה שתי כסף שהראיה עולה כולה לגבוה מה שא\"כ בחגיגה ועוד מצוני בעצרת שריבה בהן הכתוב בעולות יותר מבשלמים ובה\"א הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף שחגיגה ישנה לפני הַדִבֵר משא\"כ בראיה דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ועוד מצינו בנשיאים שריבה בהן הכתוב בשלמים יותר מבעולות ובגמ' מפרש לה לכולה ברייתא וב\"ש סברי דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי ועוד תניא בגמ' ולא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמר' ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם וביד פ\"א דה' חגיגה סימן ב': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד וכו' </b>פ' שני דה' חגיגה סי' ח': \n",
+                "<b>בי\"ט הראשון של פסח </b>כתב ה\"ר יהוסף ז\"ל ברוב הספרים גרסי' חג ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל יוצאין ידי חובתן וכו' </b>ביד שם פ' שני סי' י': \n",
+                "<b>ובמעשר בהמה </b>גם לשלמי חגיגה יוצאים במעשר בהמה אע\"פ שאינם באין אלא מן החולין וכן הוא בגמ' וכן פסק שם ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו אוכלין מרובין </b>בנקודת שב\"א תחת הכ\"ף של אוכלין וכתבו תוס' ז\"ל בירושלמי אמרי' עני וידיו רחבות קורא אני עליו איש כמתנת ידו עשיר וידיו מועטות על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף אין פחות ממעה כסף ואין פחות משתי כסף. ופי' רש\"י ז\"ל עולות מרובות דכתיב איש כמתנת ידו ע\"כ ושמא כיון ז\"ל למה שכתבתי בשם תוס' מן הירוש' וביד פ\"א דהלכות ��גיגה סי' ב' י\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג וכו' </b>בפי' הרגמ\"ה ז\"ל למסכת ערכין רפ\"ק מצאתי מי שלא חגג וכו' ע\"כ. ואיתא בפ\"ק דיומא דף ג' ובפ' שני דביצה דף כ' ובפ\"ק דר\"ה דף ד' ובפ\"ק דמגילה דף ה' ובפ' אין דורשין דף ז' וביד שם פ\"א סימן ו' ז': ונלע\"ד דלרבותא נקט מי שלא חגג בחג הסכות דאע\"ג דשמיני עצרת הוי רגל בפני עצמו אעפ\"כ הוי תשלומין וכ\"ש יום שביעי של פסח דכולן רגל אחד דהוי תשלומין ואם עבר יום ז' של פסח הוי מעוות לא יוכל לתקון ובפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ\"ד) וגם בפ' אין דורשין (חגיגה דף י\"ז א)\"ר אושעיא מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל ז' שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל ז' ופרכינן ואימא מקיש לחג הסכות מה חג הסכות יש לה תשלומין כל ח' אף חג השבועות יש לה תשלומין כל ח' ומשנינן תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת: ובברייתא ילפינן לה מהכא דתניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל ז' ת\"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז' א\"כ למה נאמר ז' לתשלומין ומנין שאם לא חג י\"ט הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל וי\"ט האחרון ת\"ל בחדש השביעי תחוגו אותו ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה ואיכא בינייהו חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני לר' יוחנן כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ולר' אושעיא אע\"ג דלא חזי בראשון חזי בשני ובתו\"כ ר\"פ י\"ז דפ' אמור: גרסי' בפסיקתא שבעת ימים תחוג והלא כבר נאמר חג הסכות תעשה לך ז' ימים אלא מלמד שכל הרגל תשלומין לי\"ט הראשון שאם לא חגג בו חוגג את כל הרגל כל ז' ע\"כ: \n",
+                "<b>אינו חייב באחריותו </b>ק\"ק לע\"ד דנראה דשפיר טפי אי הוה תנא אין לו תקנה או שוב אין לו תשלומין: \n",
+                "<b>וחסרון לא יוכל להמנות </b>גמ' א\"ל בר הי הי להלל האי להמנו' להמלאות מיבעי ליה א\"ל זה שמנוהו חבריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם ותניא נמי הכי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש בן מנסיא אומר וכו'. </b>ובגמ' הוליד אין לא הוליד לא והתניא ר\"ש בן מנסיא אומר גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והולך לו ומשני לא קשיא כאן באחותו פנויה הוליד אין לא הוליד לא כאן באשת איש בלא הוליד נמי יש זכרון לעונו שאסרה על בעלה ל\"ש אחותו ול\"ש נכרית ואב\"א הא והא באשת איש ול\"ק כאן באונס כאן ברצון ואב\"א הא והא באונס ול\"ק כאן באשת כהן כאן באשת ישראל: ומלת ויתקן בנקודת שב\"א הויו וחירק הי\"וד וקמץ התי\"ו וצירי הקוף או בחירק הויו והיו\"ד נחה והתיו בפתח ודגש כדכתיבנא טעמא בפ' בתרא דיומא סוף סי' ח'. והגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל אלא למי שהיה מתוקן מתחלתו ונתעוות כבר ואיזה זה תלמוד חכם שפירש מן התורה וכתב כן מצאתי בכל הספרים פי' ועכשיו כבר נתעוות ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתר נדרים וכו' </b>פרק הגוים דף ס\"ב וגם בגמ' תניא ר' אליעזר אומר יש להם על מה שיסמוכו שנא' כי יפליא כי יפליא שני פעמים אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר פי' רש\"י ז\"ל. כי יפליא שני פעמים אחד בערכין ואחד בנזיר כי יפליא נדר בערכך כי יפליא לנדור נדר נזיר אחת הפלאה לאיסור הפלאה לשון פירוש כתרגומו ארי יפרש ולמה כתב הפלאה בשניהן אחת כשפירש ונדר ואסר עצמו בנדר ואחת שחוזר ומפרש לפני החכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי והרי הוא בא לי��י חרטה ומתוך כך בא לידי היתר עד כאן. ר' יהושע אומר וכו' ר' יצחק אומר וכו' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אמר רבא לכולהו אית להו פרכא לבר מדשמואל דלית לה פרכא דאי מדר' אליעזר וכו' אמר רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק היינו דאמרי אינשי טבא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי: \n",
+                "<b>הלכות שבת וכו'. </b>ירושלמי פ' במה בהמה ובגמ' פריך הלכות שבת מיכתב כתיבן דטובא אזהרות כתיבי בשבת ומשני לא נצרכא אלא לכדר' אבא דא\"ר אבא החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה אע\"ג דחופר גומא בונה בנין הוא ופריך כמאן כר\"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה גבי מוציא את המת לקוברו בשבת ומשני אפי' תימא ר' יהודה דפליג עליה כדכתבי' התם בפ' עשירי דשבת מודה בהך גומא דאילו התם הקובר את המת מתקן הוא והאי חופר גומא מקלקל הוא את חצרו. ובעי ומאי כהררין דקתני במתני' דמשמע שיש קצת רמז מן התורה ללמד ומהו הרמז ומשני מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתי' ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת: \n",
+                "<b>חגיגות. </b>מיכתב כתיבן לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה דילמא חוגו חגא קאמר רחמנא אלא מעתה דכתיב ויחוגו לי במדבר הכא נמי דחוגו חגא הוא וכי תימא דה\"נ והכתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ודחי דילמא וכו' עד אלא אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והאי ג\"ש לאו ראיה גמורה היא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן והיינו דקתני כהררים תלוין בשערה דרמז בעלמא הוא: \n",
+                "<b>מעילות. </b>מיכתב כתיבן אמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי קעביד וכי תימא מידי דהוי אמוציא מעות הקדש לחולין התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש איבעי ליה לעיוני הכא מי ידע היינו כהררין תלוין בשערה דבסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין שהרי קרוב היא לאונס יותר מן השוגג: \n",
+                "<b>שהן מקרא מועט. </b>מלת שהן לא גרסי' לה במשנה וכתבו תוס' ז\"ל מתוך פי' רש\"י ז\"ל משמע דמקרא מועט והלכות מרובות הוא פי' התלוין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה לפירושו וכו' עד ונראה לה\"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשה היא מקרא מועט וקאי לאהלות יש בהן מקרא מועט אצל ההלכות המרובות. וכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א\"כ משמע דמילתא באפי נפשה היא אך בתוספתא משמע כפי' רש\"י ז\"ל ע\"כ. ובגמ' מקרא מועט והלכות מרובות תנא נגעים ואהלות נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות אהלות מקרא מועט והלכות מרובות ונפקא מינה דאי מסתפקא לך מילתא בנגעים עיין בקראי ואם באהלות עיין במתני': \n",
+                "<b>דינין. </b>מיכתב כתיבן ומפורשין הן יפה ומתני' קתני יש להם סמיכה דמשמע שאינם מפורשים ומשני לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונתת נפש תחת נפש ונאמרה נתינה למעלה לענין דמי ולדות דכתיב ונתן בפלילים מה להלן ממון אף כאן ממון ומאי נפש דמי נפש אם אסון יהיה: \n",
+                "<b>עבודות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא להולכת הדם דתניא והקריבו זו קבלת הדם אע\"פ שהוא לשון הולכה אינה אלא קבלה שהרי לאחר שחיטה נכתבה ואין הולכה אא\"כ קבל הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה כדכתיב גבי הולכת איברים לכבש והקריב הכהן את הכל המזבחה שהיא הולכת אברים לכבש דאילו הקטרה בהדיא כתיבא והקטיר המזבחה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה לכל דבריה ואע\"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק אפ\"ה היכא דלא בטלה עבודה היא ומפגלין את הקרבן במחשבתה וצריכה כהן ובגדי כהונה ופוסל בה אונן ויושב וערל: \n",
+                "<b>טהרות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה ופי' רש\"י ז\"ל במי מקוה במים נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובים ע\"כ ותוס' ז\"ל דחו פי' זה ופירשו הם במי מקוה היינו אשבורן כדאמרי' מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן ע\"כ: \n",
+                "<b>טומאות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא דתניא כל הנוגע בהם יכול בכולן ת\"ל כל אשר יפול מהם עליו במותם יטמא יכול במקצתם ת\"ל בהם הא כיצד עד שיגע במקצתו שהוא ככולו שיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחלתו בכעדשה ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר כזנב הלטאה שלאחר שנחתכה יש בה חיות ומקצתו ככולו: \n",
+                "<b>עריות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לבתו מאנוסתו דלא כתיבא דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר' אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה מנשואין לאונסין: \n",
+                "<b>הן הן גופי תורה. </b>בגמ' מפרש דהן והן גופי תורה קאמר וחסר וי\"ו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות בשלשה וכו'. </b>ביד פ' כ\"ב דהלכות אסורי ביאה סי' י\"ז ובירוש' מוקי לתרתי באבי דרישא דמתני' כר' עקיבא ודלא כר' ישמעאל: \n",
+                "<b>בעריות. </b>בגמ' פריך גזל נמי נפשו של אדם מתאוה להם ומשני עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה גזל בפניו כשהוא רואה שיכול לגזול נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה: \n",
+                "<b>במעשה בראשית. </b>ביד בהלכות יסודי התורה פ\"ד סי' יו\"ד וכתבו תוס' ז\"ל במעשה בראשית פי' ר\"ת הוא שם מ\"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק שאחריו ע\"כ: \n",
+                "<b>ולא במרכבה ביחיד. </b>אית דגרסי ולא במעשה מרכבה ביחיד וכך נראה דגריס הרמב\"ם ז\"ל: ובגמ' תני ר' חייא אבל מוסרין לו ראשי פרקים והביאה הרמב\"ם ז\"ל בהלכות יסודי התורה פ' שני סי' י\"ב: \n",
+                "<b>וכל דמסתכל בד' כו'.</b> ביד פ' שני דהלכות עכו\"ם סי' ג': \n",
+                "<b>רתוי לו שלא בא לעולם. </b>טוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם ואומר אני שהוא לשון רחמנות כלומר מרוחם הוא אם לא בא לעולם ודוגמתו בתורת כהנים אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים ראויין היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן רש\"י ז\"ל ובערוך ערך רת ספר אחר ראוי לו. ואית דגרסי אם לא בא לעולם ואית דגרסי שלא בא לעולם ואית דגרסי כאילו לא בא: \n",
+                "<b>מה לפנים וכו'. </b>בגמ' תניא יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת\"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת\"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ת\"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מאי דהוה הוה ומשני ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדולים על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה: \n",
+                "<b>כל שלא חס על כבוד קונו רתוי וכו'. </b>גמ' מאי היא ר' אבא אומר זה המסתכל בקשת ואיתה בפ\"ק דקידושין דף מ': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר וכו'. </b>פרק שני דתמורה ד' ט\"ז: הלל אומר לסמוך פ\"ק דשבת ד' ט\"ו ובגמ' תניא שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות ב\"ד דברי ר\"מ וחכ\"א יהודה בן טבאי אב ב\"ד ושמעון בן שטח נשיא. ובירוש' מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאסכנדריא מסייע ליה מאן דאמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה והתם מייתי להני תרי עובדי גם בירוש' דפ' נגמר הדין ואיתנהו בבבלי בסנהדרין בפי' רש\"י ז\"ל בפ' נגמר הדין עובדא דשמעון בן שטח והביאום כאן תוס' ז\"ל. כתב הרמב\"ן בפי' התורה בפרשת משפטים בפסוק ונשיא בעמך לא תאור שכל נשיא בעם שהוא ראש השררה על כל ישראל בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות בין שתהיה ממשלת תורה הכל נקרא נשיא כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה ע\"כ: \n",
+                "<b>נכנס שמאי. </b>הלל אומר לסמוך שמאי אומר שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים והשניים אבות בית דין ה\"ג וכן הגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל וכתב וכן נ\"ל לגרוס דהא הלל היה נשיא במקום בני בתירא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מביאין. </b>בביצה פ\"ב מתניא והתם עיקר והכא אגב גררא נסבה דמיירי בחגיגה וכן משמע שמאריך התם טפי לפרש ויש להוכיח מינה דביצה מתניא מקמי מכלתין תוס' ז\"ל ואיתה למתני' בפ\"ק דמגילה דף ה' ובפ\"ק דמכילתין דף ז' וכתבו שם תוס' ז\"ל מביאין שלמים ואין סומכין דס\"ל כשמאי רבם דאמר שלא לסמוך בי\"ט ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת שחלה להיות בע\"ש בש\"א יום טבוח אחר השבת ובה\"א אין יום טבוח לאחר השבת. </b>אית דגרסי' ובה\"א אין לה יום טבוח ומודים שאם חלה להיות בשבת. וכתבו תוס' ז\"ל שיום טבוח אחר השבת ואע\"ג דלא חזו בראשון מייתי ליה בשני אפי' למ\"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה בשביל היום כדפרישית לעיל חזי מיהא קרינן ביה ע\"כ: ועיין בפירקין דלעיל סי' ו': \n",
+                "<b>ומודים שאם חלה וכו' </b>פ\"ק דמגילה דף ה': \n",
+                "<b>ומותרין בהספד ובתענית. </b>ובגמ' והא אתמר מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם ר' טרפון מפני שי\"ט של עצרת היה י\"ט ס\"ד אי בי\"ט מי קאתו אלא אימא מפני שיום טבוח היה ל\"ק כאן בי\"ט שחל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת ומותר בהספד מפני האומרי' עצרת אחר השבת והאי דאלכסא בלוד י\"ט שחל להיות בחול הוא דאין יום טבוח שלו באחד בשבת. וז\"ל ספר לבוש החור בסי' תצ\"ד ואע\"ג דבזמן שהיה ב\"ה קיים היה מותר בהספד ותענית אליבא דב\"ה היינו כשחל עצרת בשבת משום שלא לקיים דברי הצדוקים שהיו אומרים עצרת חל לעולם ביום שלאחר שבת אבל כשחל בשאר ימי השבוע היו עושין אותו כי\"ט לאוסרו בהספד ותענית ובזמן הזה לא חיישי' לצדוקים מפני שאינם מצויין בינינו ונוהגין איסור הספד ותענית לעולם בין כשחל בשבת בין כשחל בשאר ימות השבוע ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. </b>גמ' חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים ורמינהי דתנן ר\"פ שני דבכורים התרומה והבכורים חייבין עליה מיתה וחומש וכו' וטעונין רחיצת ידים וכו' מה שאין כן במעשר וכ\"ש בחולין קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין ומסיק ל\"ק כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי דאמר רב נחמן כל הנוטל ידיו ה\"ז מגסי הרוח וכתבו תוס' ז\"ל וה\"ה דמצי למימר הא באכילה הא בנגיעה אלא כוליה באכילה עדיפא ליה ובירוש' דפירקי' ודפ' שני דבכורים דחי נמי להאי תירוצא דמדקתני במתני' נמי תרומה וגבי תרומה ליכא למימר דנוטלין לפת ותו לא דכל שני עושה בה שלישי ומוקי למתני' בחולין שנעשו ע\"ג קדש ומעשר נמי כה\"ג הוא והשתא חולין ומעשר ותרומה דקתני להו בהדי הדדי מדינא אית בהו שלישי ואפי' בפירות נמי בעי נטילת ידים ומתני' ר\"א בר' צדוק היא דתנן בס\"פ שני דמסכת טהרות חולין שנעשו ע\"ג קדש הרי אלו כחולין ר\"א ב\"ר צדוק אומר הרי אלו כתרומה לטמא שנים ולפוסל אי ותו משני התם שנויא אחרינא ומוקי לה כראב\"ש דבברייתא ע\"ש וביד ר\"פ ששי דהלכות ברכות ובפ' י\"ג דהלכות פרה אדומה סי' ד' ובסוף הלכות מקואות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל לחולין וכו'. </b>עד סוף הפרק ביד ר\"פ י\"ג דהלכות שאר אבות הטומאות וסי' ב' ובפ\"א דהלכות מקואות סי' ח' ועיין בספר החכם השלם ה\"ר מנחם עזריה נ\"ע סי' י\"ז ובגמ' פ' השוחט (חולין דף ל\"א) ומוכח התם דר' יונתן בן יוסף ס\"ל התם בברייתא דחולין נמי בעי כונה. ופרכינן בגמ' מני מתני' רבנן היא דשאני להו בין חולין למעשר דפליגי עליה דר מאיר במסכת פרה פי\"א גבי כל הטעון ביאת מים מד\"ס ואסרוהו במעשר אימא סיפא בגדי ע\"ה מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ולא אמר מדרס למעשר אתאן לר\"מ דאמר חולין ומעשר כי הדדי נינהו ומשני אין רישא רבנן וסיפא ר\"מ רב אחא בר אדא מתני ליה בסיפא חמש מעלות פרושין ואוכלי מעשר ואוכלי תרומה ואוכלי קדש וחטאת ומוקי לה כולה כרבנן וכדפי' בסמוך ר\"ע ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עם הארץ. </b>פ' השוחט (חולין דף ל\"ה) ותוס' ס\"פ הניזקין (גיטין דף ס\"א) ודפ' השוחט (חולין דף ל\"ד) ודפ' קבלה דף י\"ז ודפ' בנות כותים (נדה דף ל\"ד) ושם בגמ' דף ל\"ג: \n",
+                "<b>מדרס לפרושים </b>שמא ישבה עליהן אשתו נדה אבל ע\"ה עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזרה זו דלא ימצא לעולם שום אדם שירצה להעביר חבית ממקום למקום. וז\"ל הרשב\"א ז\"ל בחדושיו ס\"פ הניזקין הא דמפרש התם בחולין שמא ישבה עליהן אשתו נדה איכא מ\"ד דלאו אבגדי ע\"ה קאי דע\"ה איהו גופיה מטמא לה בישיבתו עליהן אלא אשל פרושין קאי ונראה דאכולהו קאי אלא דלא בעי לאוקמינהו בתרי ספיקא כלומר ע\"ה ומשום טומאת עצמו ופרושין משום אשתו הלכך כללינהו כולהו בחד טעמא כיון דהוא טעמא מספיק לכולהו וא\"נ דכל היכא דמצי לאוקמא בספק טומאה חמורה דאורייתא לא מוקי לה בספק טומאה קלה דרבנן כך נ\"ל עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>יוחנן בן גודגדא </b>היה אוכל על טָהֳרַת וכו' כך נקד החכם ה\"ר מנחם דילונזאנו ז\"ל כמו ולא בטהרת הקדש בד\"ה ב' ל': ובגמ' אמר רב מרי ש\"מ חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי דקתני היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו וכן פירשו ר\"ע ז\"ל: וביד רפ\"ג דהלכות פרה אדומה וסי' ב' ורפ\"י דהלכות מטמאי משכב ומושב וס\"פ ט\"ז דהלכות טומאת אוכלין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר וכו' </b>עד סוף סי' ג' ביד פי\"ב דהלכות שאר אבות הטומאות ובספ\"ג דהלכות מקואות: ומצאתי ספר אחד מוגה בו חומר בקדש מבתרומה וחומר בתרומה מבקדש חומר בקדש מבתרומה שמטבילין וכו': וכתבו תוס' ז\"ל חומר בקדש וכו' י\"א מעלות חשיב לרבא ולר' אילא עשר מעלות והיה קשה לה\"ר אלחנן ליתני ההיא דלעיל נוטלין לידים וגם טבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש ונראה למורי דלא קחשיב במתני' אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת ואפי' בתרייתא נמי אבל הך ליכא כלל דררא דטומאה וה\"נ בפ\"ק דנדה לא חשיב מעת לעת שבנדה משום דליכא דררא דטומאה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש איכא דררא דטומאה אף דאורייתא שמא ישבה עליהם אשתו נדה ע\"כ: \n",
+                "<b>אבל לא לקדש </b>דאמרי' כובדו של כלי וכו' לשון ר\"ע ז\"ל. אמר המלקט ר' אילא פי' האי טעמא ובגמ' פריך והא מדסיפא משום חציצה רישא לאו משום חציצה דקתני סיפא לא כמדת הקדש מדת התרומה שבקדש מתיר ומנגב וכו' ומשני רישא וסיפא משום חציצה וצריכא דאי אשמועי' רישא ה\"א היינו טעמא דלקדש לא משום כובדו של כלי דאיכא אבל סיפא דליכא כובדו של כלי אימא לקדש נמי לא הוי חציצה וא' אשמעי' סיפא ה\"א היינו טעמא דלקדש לא משום דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק אבל רישא דמיא אקפויי מקפו ליה למנא לא הויא חציצה צריכא ור' אילא לטעמיה דא\"ר אילא א\"ר חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן אלו שבין תרומה לקדש ואנן י\"א תנן ביה אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו כחדא וחמש ראשונות דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא גזרו בהו רבנן בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרות הקדש אבל חמש בתרייתא דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא גזרו בהו רבנן לקדש ולא לחולין שנעשו על טהרת הקדש: ורבא אמר מדסיפא משום חציצה הוי רישא לאו משום חציצה ורישא היינו טעמא גזרה שלא יטביל מחטין וצנורייאות בכלי שאין בפיו כשפופרת וההיא לאו טבילה היא שאין המים נכנסין לתוכו להיות חיבור למי המקוה ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי כדתנן בפ\"ז דמסכת מקואות עירוב מקואות כשפופרת הנוד וכו' ורבא סבר י\"א מעלות שנו כאן שש ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו עט\"ה: ובפ\"ק דנדה דף ו' אמר רב הונא מעת לעת שבנדה לקדש אבל לא לתרומה ומשום דמעת לעת שבנדה ליכא דררא דטומאה דהשתא הוא דחזאי אלא גזרה בעלמא היא מש\"ה לא קתני ליה הכא גבי מעלות ופירשו תוס' ז\"ל דמעת לעת לית להו אפי' דררא דטומאה דרבנן דאי לא תימא הכי ליתני להו הכא גבי מעלות אתרונות ע\"כ. לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב הונא מעת לעת שבנדה מטמאה בין לקדש בין לתרומה ממאי מדלא קתני לה גבי מעלות ונהגא ג\"כ בחולין שנעשו עט\"ה אבל לא בחולין שנעשו ע\"ט תרומה: \n",
+                "<b>אחוריים ותוך וכו' </b>פ\"ז דהלכות שאר אבות הטומאות סי' ג' ו' ובפ\"ח סי' ז'. ופי' בערוך בית הצביטה פי' ר' יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אזן הכלי שאין דרך בני אדם ליגע בו כי דרך בני אדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו ושמואל פירש ממקום שצובטו מלשון ויצבט לה קלי פי' ממקום שתופסו וכן משמע בית הצביעה מקום שאוחזו באצבעותיו ע\"כ אבל רש\"י ז\"ל פי' במילתיה דר' יוחנן דרך אחרת וז\"ל מקום שנקיי הדעת צובעין פי' איסתנסים מטבלין ואוכלין בחרדל או בחומץ שחוקקין בשולי הקערה בית קבול לעצמו וגובה לו סביב ונותנין שם חומץ וחרדל ע\"כ וע\"ש בתוס' דבגמרא: אחר זמן רב לעת זקנתי בא לידי משניות הה\"ר יהוסף אשכנזי ז\"ל ומצאתי שכתב הצביעה גרסי' בעי\"ן ולא גרסי' צביטה ושבוש הוא דהא קאמר מאי צביעה א\"ר יוחנן מקום שנקיי הדעת צו��עין בו ש\"מ שהגירסא היא צביעה ומה שאמר אח\"כ מקום שצובטין בו שנאמר ויצבט לה קלי פי' בערוך דלא מייתי ראיה כלל על פירוש המשנה אלא מייתי פסוק זה לפרש מה רצה הוא בזה שאמר שצובטין בו וע\"ד זה יש הרבה בתלמוד כגון הא דתנן בפ' שלישי דקדושין ר\"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר אם יעברו בני גד וגו' שאינו מביא ראיה מכאן אלא ה\"ק ומהו תנאי בני גד וכו' שנאמר ויאמר משה וגו' עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרים </b>אומר ה\"ר אלחנן דלהכי נקט נגמרים ולא נעשים משום דאין רגילות לשמרם בטהרה בזמן עשייתם עד עת גמרם לפי שאין מקבלין טומאה עדיין אבל כי נגמרו שמקבלין טומאה נותנין לב להם לשמרם תוס' ז\"ל: בְטָהֳרָה כך נקד גם פה הח' הנזכר ס\"פ דלעיל: \n",
+                "<b>הכלי מצרף וכו' </b>בפ\"ק דפסחים דף י\"ט ובפ' הקומץ רבא דף כ\"ד והתם בעי הא דאמרי' דכלי מצרף מי בעינן דנגעי בהדדי או אפי' לא נגעי ומסיק מי תנן כלי מחבר כלי מצרף תנן פי' אי תנא כלי מחבר הוי משמע דנגעי אהדדי והכלי מחברם כאילו הוי חד ואם נטמא זה נטמא זה אבל מצרף משמע דאין נוגעין וזה מצרפם: ואיתא בתוס' פ' העור והרוטב (חולין דף קי\"ח) וכתבו תוס' ז\"ל הקשה הרב ר' אפרים דבפ\"ק דחולין דרשינן מכל אשר בתוכו יטמא לימד על כלי חרס שאפי' מלא חרדל טמא ומנליה דטעמא הכי דלמא התם מטעמא דצירוף ותי' הר\"י דלא מצינו צירוף לחולין ע\"כ: \n",
+                "בלשון ר\"ע ז\"ל המתחיל הכלי מצרף וכו' עד דכתיב כף אחת. אמר המלקט ר' חנן הוא דאמרה בגמ' דצרוף הוי מן התורה ופליגא דר' חנן אדר' חייא בר אבא דא\"ר חייא בר אבא א\"ר יוחנן מעדותו של ר\"ע נשנית משנה זו דתנן בר\"פ בתרא דמסכת עדויות הוסיף ר' עקיבא הסלת והקטרת וכו' שנגע ט\"י במקצתם שפסל את כולם ומדרבנן דהכי קתני רישא העיד ר\"ש בן בתירא על אפר חטאת וכו' וההיא ודאי על כרחך דרבנן דאי מקרא דר' חנן ליכא למילף אלא קדשי מזבח אבל אפר פרה לא שאפר חטאת אינו קדוש אלא חול כדמוכח בפ' התכלת שאין מועלין באפר פרה וקתני הוסיף ר' עקיבא משמע דהוי מדרבנן כמו רישא ומדקתני שפסל את כולם אלמא ס\"ל דכלי מצרף מה שבתוכו דאי משום דנגעי אהדדי נהי דגחלת שנגע ביד מטמאה את חברתה אבל חברתה תו לא מטמאה דא\"כ ה\"ל ששי ושביעי עד ק' ומאותו עדות נשנית משנה זו דהכלי מצרף וקתני בהדיא רביעי בקדש פסול אלמא דאפי' ר' עקיבא לית ליה חמשי בקדש ולא רביעי בתרומה ולית ליה ק\"ו דר' יוסי שאכתוב בסמוך אע\"ג דאית ליה שלישי בחולין כמו שכתבתי בפ' כשם סי' ב': \n",
+                "<b>הרביעי בקדש פסול </b>גמ' תניא א\"ר יוסי מנין לרביעי בקדש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כפרה שמותר בתרומה פסול בקדש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי לקדש: ואיתא להאי ברייתא נמי בפ\"ק דפסחים דף י\"ח: \n",
+                "<b>ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חברתה טהורה. </b>גמ' אמר ריש לקיש לא שנו אלא ידו אבל יד חברו פי' אם נגעה ידו ביד חברו אפי' לקדש לא טמאתה ור' יוחנן אמר אחד ידו ואחד יד חברו באותה היד לפסול פי' אם נגעה יד חברו ביד הראשונה אבל היד השניה אינה מטמאה יד חברו ולפסול את הקדש הוא דאמרי' יד מטמאה את חברתה אבל לא לטמא ממאי מדקתני סיפא שהיד מטמאה את חברתה לקדש אבל לא לתרומה הא תו למה לי הא תנא ליה רישא ובקדש מטביל את שתיהן אלא לאו ש\"מ לאתויי יד חברו ואף ריש לקיש הדר ביה דאמר ר' יונה אמר ריש לקיש אחד ידו ואחד יד חברו וכו'. ופי' הרמב\"ם ז\"ל וכשנטמאה ידו בדברים המטמאין את הידים ויהיה באותה היד הטמאה לחלוחית מיד נטמאת ידו השנית לקדש ואפי' שלא נגעה היד הטהורה בטמאה ואם אין בה לחלוחית לא תטמא היד השנית עד שתגע ביד הטמאה ואז תפסול אותה לקדש ע\"כ וכן הוא בקיצור בפי' ר\"ע ז\"ל: ושם פרק י\"ב מהלכות אבות הטומאות השיגו הראב\"ד ז\"ל. ירושלמי ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חברתה טהורה לטמא את הקדש דברי רבי ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר לפסול בקדש מה רבי כר' יהושע דתנינן תמן בפ\"ג דמסכת ידים כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות והיד מטמא את חברתה דברי ר' יהושע ודר' יהושע רבא מן דרבי מה דאמר רבי בקדש ומה דא\"ר יהושע בתרומה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אובכלין וכו' </b>פ' שני דהלכות ביאת מקדש סימן י' וז\"ל [הרמב\"ם] בפי' המשנה העיקר אצלנו חבת הקדש מכשירתו ואין צריך הכשר וכיון שזה הוא העיקר האוכל אוכלין נגובים בידים טמאים אין ספק שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דבר בכאן אם לא נגעו בידיו אלא במלקחים ודומיהן ע\"כ: \n",
+                "<b>אונן ומחוסר וכו'. </b>תוס' פסחים פ' האשה דף צ' ובגמ' ר\"פ טבול יום (זבחים דף צ\"ח) ודקדקו הם ז\"ל דלישנא דצריכין טבילה לקדש משמע אבל לא הערב שמש. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל שם פ' שנים עשר מהלכות אבות הטומאות סי' ט\"ו האונן אחר שתם זמן אנינותו ומחוסרי כפורים אחר שהביא כפרתו צריכין טבילה לאכילת הקדש אבל לא לתרומה שהאונן ומחוסר כפורים מותרין לאכול את התרומה ומפני מה הצריכום טבילה לקדש שהרי עד עתה היו אסורין לאכול את הקדש והסיחו דעתם ושמא נטמאו והם לא ידעו ולא עשו מעלה זו אלא לאכילה אבל לנגיעה נוגעין בקדשי' קודם טבילה ע\"כ והוא הפך ממה שפי' במשנ' שחלק בין אונן למחוסר כפורים לענין נגיעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שביהודה וכו'. </b>ולשון ר\"ע ז\"ל עד לפי שגזרו טומאה על ארץ העמים. אמר המלקט ובגמ' פריך ונייתיה בשדה תיבה ומגדל ומשני הא מני רבי היא דאמר אהל זרוק לאו שמיה אהל להיות מפסיק בין אוירה של ארץ העמים והם גזרו על אוירה של ארץ העמים דתניא הנכנס לארץ העמים בשדה תיבה ומגדל רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר ופריך ולייתיה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ומשני א\"ר אלעזר שונים תנאים בברייתא אין הקדש ניצול בצמיד פתיל: \n",
+                "<b>ובשעת הגתות והבדים אף על התרומה. </b>גמרא ורמינהי דתק בפ\"ט דמסכת טהרות הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעני כהן פי' עם הארץ שבא לגמור את זיתיו ושייר קופה אחת לצורך תרומותיו יתננה לעני כהן ויראנה שלא הוכשרה והכהן יעשנה בטהרה אלמא בשעת הגתות והבדים אין נאמנים ומשני אמר רב נחמן לא קשיא הא בחרפי הא באפלי שכבר עבר זמן הגתות לרובא דעלמא קאמר דלא מהימן. וגרסי' תו בגמ' תניא עבר הירדן והגליל הרי הן כיהודה נאמנים על היין בשעת היין ועל השמן בשעת השמן אבל לא על היין בשעת השמן ולא על השמן בשעת היין: \n",
+                "<b>עברו הגתות וכו'. </b>ר\"פ חזקת הבתים ופי' הרמב\"ם ז\"ל וכשעברה שעת הגתות והבדים והוא עת הבציר נשתלחו בני אדם ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותם שימור גמור ולפיכך אינם נאמנין ואם עברו הגתות והבדים והביא אחד מהן לכהן חבית של יין של תרומה בדעת שהיא תרומה טהורה לא יקח אותה ממנו אלא אם לקחו לדעתו שהיא תרומה פסולה כיון שהיא בספק ע\"כ. משמע קצת דהוה גריס והביא כמו שהוא בסיפא ג\"כ לשון יחיד אכן בכל הנוסחאות והביאו גם בלשון רש\"י ז\"ל ולשון הרמב\"ם ז\"ל בפי\"א דהלכות מטמאי מו\"מ סי' ב' כיון שהביא לו ע\"ה חבית יין א שמן של תרומה לא יקבלנה ממנו מפני שהיא בחזקת טומאה הניחה ע\"ה אצלו עד גת הבאה והביאה לו יקבלנה ממנו אע\"פ שהוא יודע שהוא משל אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעח הגתות והבדים ע\"כ: \n",
+                "<b>ואם אמר לו הפרשתי לתוכה וכו' </b>פ' השוכר דף ל\"ה והקשו שם תוס' ז\"ל וא\"ת היאך יאכל כהן תרומה כיון דקדש מעורב בו וי\"ל דע\"י ברירה שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהא קדש ע\"כ ואיתה נמי בתוס' דפ' המזבח מקדש (זבחים דף פ\"ח.) ובירושלמי פ' במה מדליקין גרסי' תניא רשב\"ג אומר הלכות הקדש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות ושלשתם נמסרו לעמי הארץ הלכות הקדש דתנינן אם אמרה פרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן. חטאות דתנינן בפ\"ה דאהלות הכל נאמנין על החטאת הכשרות דתנינן בפ' ששי דמכשירין ועל כולם ע\"ה נאמן לומר טהורין הן ע\"כ: \n",
+                "<b>כדי יין וכדי שמן המדומעות </b>עיין בפי' הרמב\"ם ז\"ל במה שמפר' בשם הירושלמי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית ולפנים וכו'. </b>י\"ס המודיעים במ\"ם וכן הוא בגמרא ובתוספתא וגם בגמ' דפסחים דף צ\"ג. ובגמ' תנא מודיעית פעמים כלפנים פעמים כלחוץ כיצד קדר יוצא מלפנים מהמודיעית ונכנס למודיעית וחבר בא מחוץ למודיעית ונכנס למודיעית כלפנים ומותר ליקח ממנו שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי. שניהם נכנסין מחוץ למודיעית ובאים בתוך הכרך כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן כרך ולפנים וכן שניהם יוצאין הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד וכ\"ש קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח. אמר אביי אף אנן נמי תנינא הקדר שמכר קדרות ונכנס לפנים מן המודיעית טעמא דלפנים מן המודיעית הא מודיעית גופה לא מהימן אימא סיפא יצא אינו נאמן הא מודיעית גופה נאמן אלא לאו ש\"מ כאן בקדר יוצא וחבר נכנס כאן כששניהם יוצאין או שניהם נכנסין ש\"מ: וביד שם סי' ו' ז' ובגמ' תנא בכלי חרס הדקים הוא שאמרו מן המודיעית ולפנים נאמנים לקדש אמר ריש לקיש והוא שניטלין בידו אחת ור' יוחנן אמר אפי' שאין ניטלין בידו אחת אמר ריש לקיש לא שנו אלא ריקנים אבל מלאים לא ור' יוחנן אמר אפי' מלאים אמר רבא ומודה ר' יוחנן במשקים עצמן שהן טמאים ואל תתמה שהרי לגין מלא משקין טהורין תנן בפ\"ה דאהלות הלגין טמא טומאת ז' והמשקין טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין שֶנִכְנְסוּ לבית. </b>פי' רש\"י ז\"ל ולקדש נאמנין אבל לא לתרומה דכולה מתני' אחומר בתרומה מבקדש קאי ובהדיא שנינו בתוספתא הגבאים שנכנסו לתוך הבית נאמנין על טהרת חטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה והאי חטאת בשר קדש ולא אפר חטאת כדמוכח התם ואפי' עשו תשובה ע\"כ אבל תוס' ז\"ל כתבו לקדש ולתרומה קאי ולא לחטאת ובהדיא תניא בתוספתא הגבאים שנכנסו לבית נאמנין לומר לא נגענו על טהרת חטאת ועל טהרת תרומה והאי חטאת הוי קדש כדקתני התם ולא אפר חטאת ואפי' עשו תשובה ה\"ר שמעון תוס' ז\"ל. ובגמ' פריך ורמינהי הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית כולו טמא שחזקת הגבאים ממשמשין הכלים ומשני לא קשיא הא דאיכא נכרי בהדייהו הא דליכא נכרי בהדייהו דתנן בפ\"ז דמסכת טהרות אם יש עמהן נכרי נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנין לומר נכנסנו ולא נגענו דכי איכא נכרי בהדייהו אין נאמנין לומר לא נגענו דמרתתי אם לא יחפשו כל הבית: \n",
+                "<b>וכן הגנבים שהחזירו. </b>את הכלים שהחזירום מחמת תשובה ובהכי לא קשיא ההיא מתני' דפ\"ז דטהרו�� דקתני הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים דמשמע דדריסתם מיהא טמא וכל שכן כלים שגנבו והחזירו: \n",
+                "<b>ובשעת הרגל אף על התרומה </b>דכולה מתני' אחומר בתרומה קיימא. וביד כולה מתניתין עד סוף פירקין שם פי\"א סימן ט' י' י\"א ובפי\"ב סי' י\"ב י\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו וכו' ע\"ג הרגל. </b>נראה שרוצה לומר בעבור מעלת הרגל שכולן בו חברים וכמו שכתבתי בפ\"ק דביצה סי' ג'. ואיתה בגמ' שם פ\"ק דביצה דף י\"א והוא אחד מן הדברים שהתירו סופם משום תחלתם ואליבא דר' יהודה וכדכתיבנא התם בסימן ה': וכתב רש\"י ז\"ל ויש מפרשים מתני' בעם הארץ ואי אפשר לומר בעם הארץ לא יגמור דמי ציית לן והלא אומר שלך טמא ושלי טהור וימצא לו מחביריו הרבה שימכור להם ואם בא לאסור שלא יקחו חברים ממנו יקחו ולא יקחו מיבעיא ליה ועוד דאמרינן במסכת ביצה שזו היא אחת משלשה דברים שהתירו סופם משום תחלתם ואי בעם הארץ אפי' לא שרית ליה לגמור ניחא ליה במאי דמזבין ברגל עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>יגמור </b>פי' לאכול או לשתות: \n",
+                "<b>על טָהֳרַת </b>גרסי' וכדלעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מעבירין על טָהֳרַת וכו'. </b>פ\"ז דהלכות כלי המקדש סי' י\"ט: \n",
+                "<b>שלא תגעו בשלחן. </b>ירושלמי תפתר כשנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא ולטמא טהור תמן בתרומה וכאן בקדש חומר הוא בקדש ע\"כ. ובגמ' פריך ותיפוק ליה דאי נמי נגעו בשלחן לא מטמאו ליה דהא כלי עץ העשוי לנחת במקום אחד הוא ואנן דומיא דשק בעינן שמיטלטל מלא וריקן ומשני האי נמי מיטלטל מלא וריקן הוא שמגביהין ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום סלוקו כסדורו והדר פריך ותיפוק לי דמקבל טומאה ואפי' הוא עשוי לנחת משום צפויו שהוא מתכות דכלי מתכת לא אתקש לשק דתנינן בר\"פ כ\"ב דמסכת כלים השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשיש ושייר בהן מקום הנחת הכוסות טמאים ר' יהודה אומר צריך לשייר אף מקום הנחת חתיכות בשר ולחם ואי לאו לאו שלחן הוא אלמא צפויו מבטלו אפי' להקל שאם חפהו כולו בשיש טהור דהוי ככלי אבנים וכ\"ש להחמיר ומסיק שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ אף כשהוא מצופה דכתיב המזבח עץ שלש אמות וכו': ובמנורה לא גרסי' ליה במשנה: \n",
+                "<b>ותטמאו כל הכלים. </b>אית דגרסי ותטמאו כלי המקדש ואית דל\"ג ליה כלל אלא ותטמאוהו דקאי אשלחן בלבד והכי מסתברא. וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל. מחק מלת ותטמאו כל הכלים. ובגמ' תנא הזהרו שמא תגעו בשלחן ובמנורה ותנא דידן מ\"ט לא תנא מנורה שלחן כתיב בה תמיד מנורה לא כתיב בה תמיד דתמיד דכתיב בה לא דמי לתמיד דשלחן דהאי תמיד מלילה ללילה הוי כמו עולת תמיד האמור בתמיד וחביתי כ\"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בוקר כתיב תן לה מדתה מערב עד בקר הלכך כל היום יכול לסלק אבל תמיד האמור בשלחן כל היום וכל הלילה דהלחם נסדר עליה משבת לשבת. וכן כתב ג\"כ בתי\"ט. \n",
+                "<b>מפני שהן מצופים. </b>בגמ' בתירוץ שני ואיבעית אימא רבנן לר' אליעזר קאמרי מאי דעתיך דילפת טעמא מדקרנהו רחמנא אדמה הא לאו הכי טמאים אע\"ג דעשוין לנחת מפני שהן מצופים ובעית למימר שהצפוי מבטלן והוו להו ככלי מתכות אדרבא מיבטל בטיל צפוין לגבייהו דרחמנא קרא עץ לכולהו ובלאו האי קרא נמי לא מקבלי טומאה: \n",
+                "בסוף פי' ר\"ע ז\"ל כך פי' הרמב\"ם ז\"ל בהלכות מטמאי משכב ומושב אמר המלקט בפי\"א. וגם בפי' המשנה בפי\"א דמסכת כלים גבי גלוסטרא מ��ופה טהורה כן פי' כמו שכתבתי שם וכבר השיגו הראב\"ד ז\"ל בפ\"ד דהלכות כלים והאריך שם מהרי\"ק ז\"ל בשם הר\"י קורקוס ז\"ל והביא דבריהם בתוספת יום טוב עיין עליו: \n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת חגיגה. הדרן עלך סדר מועד תושלב\"ע. יח\"ל צית\"ו: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Moed/Melekhet Shelomoh on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,156 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Chagigah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Chagigah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבים וכו'. </b>רפ\"ק דערכין ובירושלמי פ' הערל דף ט' ובפ' מצות חליצה דף י\"ב וביד ר\"פ שני דהלכות חגיגה וסימן ג'. וכתבו תוס' ז\"ל פי' רש\"י ז\"ל בראיה מצות יראה כל זכורך והקשה הר\"ר אלחנן דהא תני בסמוך בש\"א הראיה שתי כסף משמע דבקרבן מיירי ותו תניא בגמ' הערל והטמא פטורין מן הראיה ופרכינן בשלמא טמא דכתיב ובאת שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה אלא ערל מנלן וכו' ועוד אמרינן בירוש' ריש מכלתין בד\"א בראיית קרבן אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבין כמו בהקהל האנשים והנשים והטף ותו תניא בגמ' ר' יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בעלייתם לרגל ראיה ושמחה וחגיגה יש בראיה מה שאין בשתיהן שהראיה כולה כליל משמע דסתם ראיה בקרבן מיירי על כן נראה לר\"ת דמתני' מיירי בקרבן ובעזרה ורש\"י דנקט בראיית פנים בעזרה נקט חדא דמשמע תרי ולפטורה דכולהו אתא דאף בראיית פנים בעזרה פטירי וכ\"ש בראיית פנים בקרבן וגם יש ליישב דמתני' משמע ליה דבראיית פנים [נמי] איירי דקתני בסמוך איזהו קטן כל שאינו יכול לילך וכו' משמע דבקטן דאיירי ביה קאמר אלמא בראיית פנים בעזרה [איירי] שאינו יכול לילך לשם ומיהו שיטת הירושלמי לא יתכן לפי שיטת שמעתתא שלנו מפני דברים הרבה וכו' כמו שהוכיחו הם תוס' ז\"ל שם בגמ' ע\"ש וכן פי' בערוך בערך חג בשם רב האי גאון ז\"ל דמשנתנו בראיית קרבן מיירי: \n",
+                "<b>חוץ מחש\"ו. </b>אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ כדאמרי' בר\"פ בכל מערבין דהא תנא ושייר מקמץ ובורסי ומי שאין לו קרקע: [הגהה בברייתא בגמ' עלה ז' אינו מוזכר שם ומי שאין לו קרקע וגם הרמב\"ם ז\"ל בפ' שני דהלכות חגיגה לא הזכירו אכן התוס' הזכירוהו ג\"כ בפ\"ק דר\"ה דף ו' ע\"כ הגה\"ה] ומיהו אי משום הני לאו שיורא הוא דפסול דגופא קחשיב לאפוקי הני דפסולין מחמת דבר אחר הוא משום אומנותו וכי תימא הא איכא חרש באזנו אחת וחגר ברגלו אחת ובעלי קביין כל הני מכללא אתיין וטמא פשיטא ליה לפי שאינו בביאה אינו בהבאה וערל מרבינן בגמ' כי טמא ואליבא דר' עקיבא אבל כל הני דמתני' רבותא אשמועי' דבעינן מיעוטא דקרא תוס' ז\"ל: ובגמ' קתני חרש דומיא דשיטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דעה אף חרש דלאו בר דעה הוא וקמ\"ל כדתנן בתרומות פ\"ק חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר הא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר חייב תנינא להא דת\"ר וכו' ופריך והתניא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר פטור ומשני אמר רבינא ואיתימא רבא מתני' אצל ראיית חרש דומיא דשוטה גבי שמחה הוא דתני ותרי מיני חרש תני מתני' וחסורי מחסרא מתני' וה\"ק הכל חייבין בראיה ובשמחה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטור מן הראיה ואף על פי שפטור מן הראיה חייב בשמחה ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן פטורין אף מן השמחה הואיל ופטורין אף מכל המצות האמורות בתורה ותניא נמי הכי ובגמ' מפרש מ\"ש לענין ראיה דפטירי ומ\"ש לענין שמחה דמחייבו וכתבו תוס' ז\"ל שומע ואינו מדבר פטור מן הראיה וחייב בשמחה והא דלא קתני נשים דמחייבו בשמחה בתר הכי לא חש להכי למיתני סורסא וכיוצא בזה מצינו בכמה מקומות ע\"כ: \n",
+                "<b>שוטה </b>ירוש' א\"ר אלעזר אתה הראת לדעת ע\"כ: \n",
+                "<b>וטומטום ואנדרוגינוס וכו' </b>גמ' ת\"ר זכור להוציא את הנשים זכורך להוציא טמטום ואנדרוגינוס כל זכורך לרבות את הקטנים ואיצטרך קרא למעוטי נשים דלא תימא נילף ראיה ראיה מהקהל מה להלן נשים חייבות אע\"ג דהוי נמי מ\"ע שהזמן גרמא אף כאן נשים חייבות אתא קרא למעוטי וטומטום נמי בשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הלכך איצטרך קרא למעוטי דאי לטומטום סתמא לא איצטריך קרא למעוטי ספיקא וקטן מיירי בקטן שהגיע לחנוך ומדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא איצטריך לכדאחרים דתניא אחרים אומרי' המקמץ והצורף נחשת והבורסי פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך מי שראוי לעלות עם כל זכורך וכל אלו ריחן רע ואין יכולין לעלות עם חבריהם ומ\"מ מטהרין גופן ומלבושם ועולים בכלל ישראל ליראות שכן כתב הרמב\"ם ז\"ל בפ' שני דהלכות חגיגה וכן משמע קצת מלשון רש\"י ז\"ל שאינם פטורין לגמרי אע\"פ שלא פי' שעולין בכלל ישראל כלשון הרמב\"ם ז\"ל מ\"מ כתב דאין נראין לחצאין דקתני בברייתא מפרש אביי דר\"ל דמי שאינו ראוי לעלות אלא בחבורה מועטת כגון אלו שיעשו חבורה לעצמן ע\"כ: \n",
+                "<b>נשים </b>לא שייך לאקשוי אמאי תני נשים לשון רבים כו' דהכי דייקי' בפ\"ק דקדושין טפלים חייבין נשים לא כ\"ש ע\"כ מתוס' ז\"ל ובתוי\"ט כתב עליהם וקשיא לי כו' ואני הדיוט מסתבר לע\"ד דתנא אשגרת לישנא דרוב מתנייתא נקט הכא דבפ' מי שמתו תנן נשים ועבדים וקטנים פטורין וכו' גם שם בפ' שלשה שאכלו נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין וכו' גם בסוכה פ' הישן תנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכן בכמה דוכתי לעולם כדתנא להו לענין חיוב במצות או פטור מן המצות קתני להו בלשון רבים ולהכי נמי נקט להו הכא בלשון רבים אע\"פ שנפרד מהם פה הקטן היינו ג\"כ מהאי טעמא גופיה שתדיר רגיל לשנות חוץ מחש\"ו או חש\"ו פגיעתן רעה וכו' בפרק החובל אבל גבי דיני נזיקין דהיא מילתא שאין מן הראוי להזיק א\"כ גם אין ראוי להזכיר בהן לשון רבים ולהכי קתני התם פ' החובל העבד והאשה פגיעתן רעה לשון יחיד ואפשר דמהאי טעמא גופיה אקדים התם עבד לאשה כדי לתלות הקלקלה במקולקל אע\"פ שבכולהו דוכתי תני נשים והדר עבדים כך נלע\"ד: \n",
+                "<b>ועבדים שאינם משוחררין </b>פירשנוהו בראש פירקין: \n",
+                "<b>והסומא </b>ואפי' באחת מעיניו דכתי' ירְאה וקרינן ירָאה מה הבא לראות הקב\"ה שהוא רואה לעולי רגלים בשתי עיניו ישתבח זכרו לעד ולנצח אף אותן שבאין ליראות יהיו בשתי עינים ואיכא דאמרי מהכא ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה כלומר יראה את המקום ואת הבאים שם ויראה לבאים שם מה לראות וכו' ואיכא דאמרי מה לראות בשתי עיניו היינו כהן שסומא באחת מעיניו שאינו רואה את הנגעים דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף הבא ליראות בשתי עיניו. הרגמ\"ה ז\"ל: \n",
+                "<b>ומי שאינו יכול לעלות ברגליו </b>פי' רש\"י ז\"ל מירושלם לעזרה ורבותא נקט דלא מיבעיא מעירו דלא מצי סליק לעזרה והה\"נ אם הוא אינו יכול לעלות מעירו לירושלים דפטור כדמשמע בגמ' עד הכא מאן אתיא תוס' ז\"ל ומפרש בגמ' ומי שאינו יכול לעלות ברגליו לאתוי מפונקים שאין הולכין בלא מנעל דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: [הגהה צ\"ע לע\"ד ונלע\"ד שאפשר שר\"ל בכאן יש שלש חלוקות תרי לפיטורא ואחת לחיובא תרי לפיטורא היינו שאינו יכול לעלות מירושלים לעזרה ולא מעירו לירושלים אבל אם הוא יכול לעלות מעירו לעזרה חייב ומה שכתבו תוס' ז\"ל ורבותא נקט דלא מיבעיא וכו' ר\"ל רבותא נקט רש\"י ז\"ל שפירש מירושלם לעזרה דמש\"ה הוא פטור מלעלות להראות דכ\"ש שאינו יכול לעלות מעירו לעזרה אפי' שתהיה עירו סמוכה הרבה לירושלים כיון דאפי' מירושלים לעזרה אינו יכול אבל אם היה יכול לעלות מעירו לעזרה אז היה חייב דו\"ק: ע\"כ הגהה] \n",
+                "<b>איזהו קטן וכו' </b>תוס' פ\"ק דר\"ה דף ז': \n",
+                "<b>כל שאינו יכול לרכוב וכו' </b>גמ' מתקיף לה ר' זירא עד הכא פי' עד ירושלם מאן אתייה והלא משהוא יכול להיות חוץ מאמו יכול לאחוז ביד אביו דכדי עליה מירושלים להר הבית אתה אומר שיחנכוהו ועד ירושלם מי הביאו א\"ל אביי עד הכא דמחייבא אימיה בשמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך אייתיתיה אימיה מכאן ואילך דאימיה לא מחייבא להראות בהר הבית אם יכול לעלות ולאחוז בידיו של אביו מירושלם להר הבית חייב ואם לאו פטור וב\"ש מחמרי טפי דאע\"פ שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות ברגליו כיון שהוא יכול לרכוב על כתפו של אביו וגם אין הקטן חגר חייב בחנוך מדרבנן: ירוש' ר' בון ב\"ר חייא בעא קומי ר' זעירא היכן היו מראים פנים בהר הבית או בעזרה א\"ל נשמעינה מן הדא הטמא פטור מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ואין טמא מת נכנס להר הבית הדא אמרה בעזרה היו מראין פנים ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א הראיה שתי כסף וכו'. </b>בגמ' ת\"ר בש\"א הראיה שתי כסף שהראיה עולה כולה לגבוה מה שא\"כ בחגיגה ועוד מצוני בעצרת שריבה בהן הכתוב בעולות יותר מבשלמים ובה\"א הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף שחגיגה ישנה לפני הַדִבֵר משא\"כ בראיה דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ועוד מצינו בנשיאים שריבה בהן הכתוב בשלמים יותר מבעולות ובגמ' מפרש לה לכולה ברייתא וב\"ש סברי דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראיה הואי ועוד תניא בגמ' ולא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמר' ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם וביד פ\"א דה' חגיגה סימן ב': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד וכו' </b>פ' שני דה' חגיגה סי' ח': \n",
+                "<b>בי\"ט הראשון של פסח </b>כתב ה\"ר יהוסף ז\"ל ברוב הספרים גרסי' חג ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל יוצאין ידי חובתן וכו' </b>ביד שם פ' שני סי' י': \n",
+                "<b>ובמעשר בהמה </b>גם לשלמי חגיגה יוצאים במעשר בהמה אע\"פ שאינם באין אלא מן החולין וכן הוא בגמ' וכן פסק שם ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שיש לו אוכלין מרובין </b>בנקודת שב\"א תחת הכ\"ף של אוכלין וכתבו תוס' ז\"ל בירושלמי אמרי' עני וידיו רחבות קורא אני עליו איש כמתנת ידו עשיר וידיו מועטות על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף אין פחות ממעה כסף ואין פחות משתי כסף. ופי' רש\"י ז\"ל עולות מרובות דכתיב איש כמתנת ידו ע\"כ ושמא כיון ז\"ל למה שכתבתי בשם תוס' מן הירוש' וביד פ\"א דהלכות חגיגה סי' ב' י\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג וכו' </b>בפי' הרגמ\"ה ז\"ל למסכת ערכין רפ\"ק מצאתי מי שלא חגג וכו' ע\"כ. ואיתא בפ\"ק דיומא דף ג' ובפ' שני דביצה דף כ' ובפ\"ק דר\"ה דף ד' ובפ\"ק דמגילה דף ה' ובפ' אין דורשין דף ז' וביד שם פ\"א סימן ו' ז': ונלע\"ד דלרבותא נקט מי שלא חגג בחג הסכות דאע\"ג דשמיני עצרת הוי רגל בפני עצמו אעפ\"כ הוי תשלומין וכ\"ש יום שביעי של פסח דכולן רגל אחד דהוי תשלומין ואם עבר יום ז' של פסח הוי מעוות לא יוכל לתקון ובפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ\"ד) וגם בפ' אין דורשין (חגיגה דף י\"ז א)\"ר אושעיא מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל ז' שנאמר בחג המצות ובחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל ז' ופרכינן ואימא מקיש לחג הסכות מה חג הסכות יש לה תשלומין כל ח' אף חג השבועות יש לה תשלומין כל ח' ומשנינן תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת: ובברייתא ילפינן לה מהכא דתניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל ז' ת\"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז' א\"כ למה נאמר ז' לתשלומין ומנין שאם לא חג י\"ט הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל וי\"ט האחרון ת\"ל בחדש השביעי תחוגו אותו ומאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין לראשון ור' אושעיא אמר תשלומין זה לזה ואיכא בינייהו חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני לר' יוחנן כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני ולר' אושעיא אע\"ג דלא חזי בראשון חזי בשני ובתו\"כ ר\"פ י\"ז דפ' אמור: גרסי' בפסיקתא שבעת ימים תחוג והלא כבר נאמר חג הסכות תעשה לך ז' ימים אלא מלמד שכל הרגל תשלומין לי\"ט הראשון שאם לא חגג בו חוגג את כל הרגל כל ז' ע\"כ: \n",
+                "<b>אינו חייב באחריותו </b>ק\"ק לע\"ד דנראה דשפיר טפי אי הוה תנא אין לו תקנה או שוב אין לו תשלומין: \n",
+                "<b>וחסרון לא יוכל להמנות </b>גמ' א\"ל בר הי הי להלל האי להמנו' להמלאות מיבעי ליה א\"ל זה שמנוהו חבריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם ותניא נמי הכי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש בן מנסיא אומר וכו'. </b>ובגמ' הוליד אין לא הוליד לא והתניא ר\"ש בן מנסיא אומר גונב אדם אפשר שיחזיר גנבו ויתקן גוזל אדם אפשר שיחזיר גזלו ויתקן אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה נטרד מן העולם והולך לו ומשני לא קשיא כאן באחותו פנויה הוליד אין לא הוליד לא כאן באשת איש בלא הוליד נמי יש זכרון לעונו שאסרה על בעלה ל\"ש אחותו ול\"ש נכרית ואב\"א הא והא באשת איש ול\"ק כאן באונס כאן ברצון ואב\"א הא והא באונס ול\"ק כאן באשת כהן כאן באשת ישראל: ומלת ויתקן בנקודת שב\"א הויו וחירק הי\"וד וקמץ התי\"ו וצירי הקוף או בחירק הויו והיו\"ד נחה והתיו בפתח ודגש כדכתיבנא טעמא בפ' בתרא דיומא סוף סי' ח'. והגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל אלא למי שהיה מתוקן מתחלתו ונתעוות כבר ואיזה זה תלמוד חכם שפירש מן התורה וכתב כן מצאתי בכל הספרים פי' ועכשיו כבר נתעוות ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתר נדרים וכו' </b>פרק הגוים דף ס\"ב וגם בגמ' תניא ר' אליעזר אומר יש להם על מה שיסמוכו שנא' כי יפליא כי יפליא שני פעמים אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר פי' רש\"י ז\"ל. כי יפליא שני פעמים אחד בערכין ואחד בנזיר כי יפליא נדר בערכך כי יפליא לנדור נדר נזיר אחת הפלאה לאיסור הפלאה לשון פירוש כתרגומו ארי יפרש ולמה כתב הפלאה בשניהן אחת כשפירש ונדר ואסר עצמו בנדר ואחת שחוזר ומפרש לפני החכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי והרי הוא בא לידי חרטה ומתוך כך בא לידי היתר עד כאן. ר' יהושע אומר וכו' ר' יצחק אומר וכו' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אמר רבא לכולהו אית להו פרכא לבר מדשמואל דלית לה פרכא דאי מדר' אליעזר וכו' אמר רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק היינו דאמרי אינשי טבא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי: \n",
+                "<b>הלכות שבת וכו'. </b>ירושלמי פ' במה בהמה ובגמ' פריך הלכות שבת מיכתב כתיבן דטובא אזהרות כתיבי בשבת ומשני לא נצרכא אלא לכדר' אבא דא\"ר אבא החופר גומא בשבת ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה אע\"ג דחופר גומא בונה בנין הוא ופריך כמאן כר\"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה גבי מוציא את המת לקוברו בשבת ומשני אפי' תימא ר' יהודה דפליג עליה כדכתבי' התם בפ' עשירי דשבת מודה בהך גומא דאילו התם הקובר את המת מתקן הוא והאי חופר גומא מקלקל הוא את חצרו. ובעי ומאי כהררין דקתני במתני' דמשמע שיש קצת רמז מן התורה ללמד ומהו הרמז ומשני מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתי' ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת: \n",
+                "<b>חגיגות. </b>מיכתב כתיבן לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה דילמא חוגו חגא קאמר רחמנא אלא מעתה דכתיב ויחוגו לי במדבר הכא נמי דחוגו חגא הוא וכי תימא דה\"נ והכתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ודחי דילמא וכו' עד אלא אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והאי ג\"ש לאו ראיה גמורה היא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן והיינו דקתני כהררים תלוין בשערה דרמז בעלמא הוא: \n",
+                "<b>מעילות. </b>מיכתב כתיבן אמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי קעביד וכי תימא מידי דהוי אמוציא מעות הקדש לחולין התם מידע ידע דאיכא זוזי דהקדש איבעי ליה לעיוני הכא מי ידע היינו כהררין תלוין בשערה דבסמיכה מועטת מדמינן לה למוציא מעות הקדש לחולין שהרי קרוב היא לאונס יותר מן השוגג: \n",
+                "<b>שהן מקרא מועט. </b>מלת שהן לא גרסי' לה במשנה וכתבו תוס' ז\"ל מתוך פי' רש\"י ז\"ל משמע דמקרא מועט והלכות מרובות הוא פי' התלוין בשערה שיש בו הלכות מרובות תלויין ברמז מקרא מועט כהר התלוי בשיער הראש וקשה לפירושו וכו' עד ונראה לה\"ר אלחנן לפרש דמילתא באפי נפשה היא מקרא מועט וקאי לאהלות יש בהן מקרא מועט אצל ההלכות המרובות. וכמה ספרים יש ריוח בין מקרא מועט אדלעיל א\"כ משמע דמילתא באפי נפשה היא אך בתוספתא משמע כפי' רש\"י ז\"ל ע\"כ. ובגמ' מקרא מועט והלכות מרובות תנא נגעים ואהלות נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות אהלות מקרא מועט והלכות מרובות ונפקא מינה דאי מסתפקא לך מילתא בנגעים עיין בקראי ואם באהלות עיין במתני': \n",
+                "<b>דינין. </b>מיכתב כתיבן ומפורשין הן יפה ומתני' קתני יש להם סמיכה דמשמע שאינם מפורשים ומשני לא נצרכא אלא לכדרבי דתניא רבי אומר נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונתת נפש תחת נפש ונאמרה נתינה למעלה לענין דמי ולדות דכתיב ונתן בפלילים מה להלן ממון אף כאן ממון ומאי נפש דמי נפש אם אסון יהיה: \n",
+                "<b>עבודות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא להולכת הדם דתניא והקריבו זו קבלת הדם אע\"פ שהוא לשון הולכה אינה אלא קבלה שהרי לאחר שחיטה נכתבה ואין הולכה אא\"כ קבל הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה כדכתיב גבי הולכת איברים לכבש והקריב הכהן את הכל המזבחה שהיא הולכת אברים לכבש דאילו הקטרה בהדיא כתיבא והקטיר המזבחה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה לכל דבריה ואע\"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק אפ\"ה היכא דלא בטלה עבודה היא ומפגלין את הקרבן במחשבתה וצריכה כהן ובגדי כהונה ופוסל בה אונן ויושב וערל: \n",
+                "<b>טהרות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה ופי' רש\"י ז\"ל במי מקוה במים נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובים ע\"כ ותוס' ז\"ל דחו פי' זה ופירשו הם במי מקוה היינו אשבורן כדאמרי' מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן ע\"כ: \n",
+                "<b>טומאות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא דתניא כל הנוגע בהם יכול בכולן ת\"ל כל אשר יפול מהם עליו במותם יטמא יכול במקצתם ת\"ל בהם הא כיצד עד שיגע במקצתו שהוא ככולו שיערו חכמים בכעדשה שכן חומט תחלתו בכעדשה ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר כזנב הלטאה שלאחר שנחתכה יש בה חיות ומקצתו ככולו: \n",
+                "<b>עריות. </b>מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לבתו מאנוסתו דלא כתיבא דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר' אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה מנשואין לאונסין: \n",
+                "<b>הן הן גופי תורה. </b>בגמ' מפרש דהן והן גופי תורה קאמר וחסר וי\"ו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות בשלשה וכו'. </b>ביד פ' כ\"ב דהלכות אסורי ביאה סי' י\"ז ובירוש' מוקי לתרתי באבי דרישא דמתני' כר' עקיבא ודלא כר' ישמעאל: \n",
+                "<b>בעריות. </b>בגמ' פריך גזל נמי נפשו של אדם מתאוה להם ומשני עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה גזל בפניו כשהוא רואה שיכול לגזול נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה: \n",
+                "<b>במעשה בראשית. </b>ביד בהלכות יסודי התורה פ\"ד סי' יו\"ד וכתבו תוס' ז\"ל במעשה בראשית פי' ר\"ת הוא שם מ\"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק שאחריו ע\"כ: \n",
+                "<b>ולא במרכבה ביחיד. </b>אית דגרסי ולא במעשה מרכבה ביחיד וכך נראה דגריס הרמב\"ם ז\"ל: ובגמ' תני ר' חייא אבל מוסרין לו ראשי פרקים והביאה הרמב\"ם ז\"ל בהלכות יסודי התורה פ' שני סי' י\"ב: \n",
+                "<b>וכל דמסתכל בד' כו'.</b> ביד פ' שני דהלכות עכו\"ם סי' ג': \n",
+                "<b>רתוי לו שלא בא לעולם. </b>טוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם ואומר אני שהוא לשון רחמנות כלומר מרוחם הוא אם לא בא לעולם ודוגמתו בתורת כהנים אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים ראויין היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן רש\"י ז\"ל ובערוך ערך רת ספר אחר ראוי לו. ואית דגרסי אם לא בא לעולם ואית דגרסי שלא בא לעולם ואית דגרסי כאילו לא בא: \n",
+                "<b>מה לפנים וכו'. </b>בגמ' תניא יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת\"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת\"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ת\"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לאחור לחיי אלא לפנים מאי דהוה הוה ומשני ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדולים על האשפה הלכו ובנו לו אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה: \n",
+                "<b>כל שלא חס על כבוד קונו רתוי וכו'. </b>גמ' מאי היא ר' אבא אומר זה המסתכל בקשת ואיתה בפ\"ק דקידושין דף מ': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר וכו'. </b>פרק שני דתמורה ד' ט\"ז: הלל אומר לסמוך ��\"ק דשבת ד' ט\"ו ובגמ' תניא שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות ב\"ד דברי ר\"מ וחכ\"א יהודה בן טבאי אב ב\"ד ושמעון בן שטח נשיא. ובירוש' מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאסכנדריא מסייע ליה מאן דאמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה והתם מייתי להני תרי עובדי גם בירוש' דפ' נגמר הדין ואיתנהו בבבלי בסנהדרין בפי' רש\"י ז\"ל בפ' נגמר הדין עובדא דשמעון בן שטח והביאום כאן תוס' ז\"ל. כתב הרמב\"ן בפי' התורה בפרשת משפטים בפסוק ונשיא בעמך לא תאור שכל נשיא בעם שהוא ראש השררה על כל ישראל בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות בין שתהיה ממשלת תורה הכל נקרא נשיא כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה ע\"כ: \n",
+                "<b>נכנס שמאי. </b>הלל אומר לסמוך שמאי אומר שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים והשניים אבות בית דין ה\"ג וכן הגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל וכתב וכן נ\"ל לגרוס דהא הלל היה נשיא במקום בני בתירא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א מביאין. </b>בביצה פ\"ב מתניא והתם עיקר והכא אגב גררא נסבה דמיירי בחגיגה וכן משמע שמאריך התם טפי לפרש ויש להוכיח מינה דביצה מתניא מקמי מכלתין תוס' ז\"ל ואיתה למתני' בפ\"ק דמגילה דף ה' ובפ\"ק דמכילתין דף ז' וכתבו שם תוס' ז\"ל מביאין שלמים ואין סומכין דס\"ל כשמאי רבם דאמר שלא לסמוך בי\"ט ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עצרת שחלה להיות בע\"ש בש\"א יום טבוח אחר השבת ובה\"א אין יום טבוח לאחר השבת. </b>אית דגרסי' ובה\"א אין לה יום טבוח ומודים שאם חלה להיות בשבת. וכתבו תוס' ז\"ל שיום טבוח אחר השבת ואע\"ג דלא חזו בראשון מייתי ליה בשני אפי' למ\"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה בשביל היום כדפרישית לעיל חזי מיהא קרינן ביה ע\"כ: ועיין בפירקין דלעיל סי' ו': \n",
+                "<b>ומודים שאם חלה וכו' </b>פ\"ק דמגילה דף ה': \n",
+                "<b>ומותרין בהספד ובתענית. </b>ובגמ' והא אתמר מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם ר' טרפון מפני שי\"ט של עצרת היה י\"ט ס\"ד אי בי\"ט מי קאתו אלא אימא מפני שיום טבוח היה ל\"ק כאן בי\"ט שחל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת ומותר בהספד מפני האומרי' עצרת אחר השבת והאי דאלכסא בלוד י\"ט שחל להיות בחול הוא דאין יום טבוח שלו באחד בשבת. וז\"ל ספר לבוש החור בסי' תצ\"ד ואע\"ג דבזמן שהיה ב\"ה קיים היה מותר בהספד ותענית אליבא דב\"ה היינו כשחל עצרת בשבת משום שלא לקיים דברי הצדוקים שהיו אומרים עצרת חל לעולם ביום שלאחר שבת אבל כשחל בשאר ימי השבוע היו עושין אותו כי\"ט לאוסרו בהספד ותענית ובזמן הזה לא חיישי' לצדוקים מפני שאינם מצויין בינינו ונוהגין איסור הספד ותענית לעולם בין כשחל בשבת בין כשחל בשאר ימות השבוע ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. </b>גמ' חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים ורמינהי דתנן ר\"פ שני דבכורים התרומה והבכורים חייבין עליה מיתה וחומש וכו' וטעונין רחיצת ידים וכו' מה שאין כן במעשר וכ\"ש בחולין קשיא מעשר אמעשר קשיא חולין אחולין ומסיק ל\"ק כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי דאמר רב נחמן כל הנוטל ידיו ה\"ז מגסי הרוח וכתבו תוס' ז\"ל וה\"ה דמצי למימר הא באכילה הא בנגיעה אלא כוליה באכילה עדיפא ליה ובירוש' דפירקי' ודפ' שני דבכורים דחי נמי להאי תירוצא דמדקתני במתני' נמי תרומה וגבי תרומה ליכא למימר דנוטלין לפת ותו לא דכל שני ��ושה בה שלישי ומוקי למתני' בחולין שנעשו ע\"ג קדש ומעשר נמי כה\"ג הוא והשתא חולין ומעשר ותרומה דקתני להו בהדי הדדי מדינא אית בהו שלישי ואפי' בפירות נמי בעי נטילת ידים ומתני' ר\"א בר' צדוק היא דתנן בס\"פ שני דמסכת טהרות חולין שנעשו ע\"ג קדש הרי אלו כחולין ר\"א ב\"ר צדוק אומר הרי אלו כתרומה לטמא שנים ולפוסל אי ותו משני התם שנויא אחרינא ומוקי לה כראב\"ש דבברייתא ע\"ש וביד ר\"פ ששי דהלכות ברכות ובפ' י\"ג דהלכות פרה אדומה סי' ד' ובסוף הלכות מקואות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל לחולין וכו'. </b>עד סוף הפרק ביד ר\"פ י\"ג דהלכות שאר אבות הטומאות וסי' ב' ובפ\"א דהלכות מקואות סי' ח' ועיין בספר החכם השלם ה\"ר מנחם עזריה נ\"ע סי' י\"ז ובגמ' פ' השוחט (חולין דף ל\"א) ומוכח התם דר' יונתן בן יוסף ס\"ל התם בברייתא דחולין נמי בעי כונה. ופרכינן בגמ' מני מתני' רבנן היא דשאני להו בין חולין למעשר דפליגי עליה דר מאיר במסכת פרה פי\"א גבי כל הטעון ביאת מים מד\"ס ואסרוהו במעשר אימא סיפא בגדי ע\"ה מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ולא אמר מדרס למעשר אתאן לר\"מ דאמר חולין ומעשר כי הדדי נינהו ומשני אין רישא רבנן וסיפא ר\"מ רב אחא בר אדא מתני ליה בסיפא חמש מעלות פרושין ואוכלי מעשר ואוכלי תרומה ואוכלי קדש וחטאת ומוקי לה כולה כרבנן וכדפי' בסמוך ר\"ע ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בגדי עם הארץ. </b>פ' השוחט (חולין דף ל\"ה) ותוס' ס\"פ הניזקין (גיטין דף ס\"א) ודפ' השוחט (חולין דף ל\"ד) ודפ' קבלה דף י\"ז ודפ' בנות כותים (נדה דף ל\"ד) ושם בגמ' דף ל\"ג: \n",
+                "<b>מדרס לפרושים </b>שמא ישבה עליהן אשתו נדה אבל ע\"ה עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזרה זו דלא ימצא לעולם שום אדם שירצה להעביר חבית ממקום למקום. וז\"ל הרשב\"א ז\"ל בחדושיו ס\"פ הניזקין הא דמפרש התם בחולין שמא ישבה עליהן אשתו נדה איכא מ\"ד דלאו אבגדי ע\"ה קאי דע\"ה איהו גופיה מטמא לה בישיבתו עליהן אלא אשל פרושין קאי ונראה דאכולהו קאי אלא דלא בעי לאוקמינהו בתרי ספיקא כלומר ע\"ה ומשום טומאת עצמו ופרושין משום אשתו הלכך כללינהו כולהו בחד טעמא כיון דהוא טעמא מספיק לכולהו וא\"נ דכל היכא דמצי לאוקמא בספק טומאה חמורה דאורייתא לא מוקי לה בספק טומאה קלה דרבנן כך נ\"ל עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>יוחנן בן גודגדא </b>היה אוכל על טָהֳרַת וכו' כך נקד החכם ה\"ר מנחם דילונזאנו ז\"ל כמו ולא בטהרת הקדש בד\"ה ב' ל': ובגמ' אמר רב מרי ש\"מ חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי דקתני היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו וכן פירשו ר\"ע ז\"ל: וביד רפ\"ג דהלכות פרה אדומה וסי' ב' ורפ\"י דהלכות מטמאי משכב ומושב וס\"פ ט\"ז דהלכות טומאת אוכלין: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר וכו' </b>עד סוף סי' ג' ביד פי\"ב דהלכות שאר אבות הטומאות ובספ\"ג דהלכות מקואות: ומצאתי ספר אחד מוגה בו חומר בקדש מבתרומה וחומר בתרומה מבקדש חומר בקדש מבתרומה שמטבילין וכו': וכתבו תוס' ז\"ל חומר בקדש וכו' י\"א מעלות חשיב לרבא ולר' אילא עשר מעלות והיה קשה לה\"ר אלחנן ליתני ההיא דלעיל נוטלין לידים וגם טבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש ונראה למורי דלא קחשיב במתני' אלא היכא דאיכא דררא דטומאה קצת ואפי' בתרייתא נמי אבל הך ליכא כלל דררא דטומאה וה\"נ בפ\"ק דנדה לא חשיב מעת לעת שבנדה משום דליכא דררא דטומאה ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש איכא דררא דטומאה אף דאורייתא שמא ישבה עליהם אשתו נדה ע\"כ: \n",
+                "<b>אבל לא לקדש </b>דאמרי' כובדו של כלי וכו' לשון ר\"ע ז\"ל. אמר המלקט ר' אילא פי' האי טעמא ובגמ' פריך והא מדסיפא משום חציצה רישא לאו משום חציצה דקתני סיפא לא כמדת הקדש מדת התרומה שבקדש מתיר ומנגב וכו' ומשני רישא וסיפא משום חציצה וצריכא דאי אשמועי' רישא ה\"א היינו טעמא דלקדש לא משום כובדו של כלי דאיכא אבל סיפא דליכא כובדו של כלי אימא לקדש נמי לא הוי חציצה וא' אשמעי' סיפא ה\"א היינו טעמא דלקדש לא משום דקיטרא במיא אהדוקי מיהדק אבל רישא דמיא אקפויי מקפו ליה למנא לא הויא חציצה צריכא ור' אילא לטעמיה דא\"ר אילא א\"ר חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן אלו שבין תרומה לקדש ואנן י\"א תנן ביה אלא הני תרתי דחד טעמא חשיב להו כחדא וחמש ראשונות דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא גזרו בהו רבנן בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרות הקדש אבל חמש בתרייתא דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא גזרו בהו רבנן לקדש ולא לחולין שנעשו על טהרת הקדש: ורבא אמר מדסיפא משום חציצה הוי רישא לאו משום חציצה ורישא היינו טעמא גזרה שלא יטביל מחטין וצנורייאות בכלי שאין בפיו כשפופרת וההיא לאו טבילה היא שאין המים נכנסין לתוכו להיות חיבור למי המקוה ולא טבלו המחטין אלא במיעוט מים שבכלי כדתנן בפ\"ז דמסכת מקואות עירוב מקואות כשפופרת הנוד וכו' ורבא סבר י\"א מעלות שנו כאן שש ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו עט\"ה: ובפ\"ק דנדה דף ו' אמר רב הונא מעת לעת שבנדה לקדש אבל לא לתרומה ומשום דמעת לעת שבנדה ליכא דררא דטומאה דהשתא הוא דחזאי אלא גזרה בעלמא היא מש\"ה לא קתני ליה הכא גבי מעלות ופירשו תוס' ז\"ל דמעת לעת לית להו אפי' דררא דטומאה דרבנן דאי לא תימא הכי ליתני להו הכא גבי מעלות אתרונות ע\"כ. לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב הונא מעת לעת שבנדה מטמאה בין לקדש בין לתרומה ממאי מדלא קתני לה גבי מעלות ונהגא ג\"כ בחולין שנעשו עט\"ה אבל לא בחולין שנעשו ע\"ט תרומה: \n",
+                "<b>אחוריים ותוך וכו' </b>פ\"ז דהלכות שאר אבות הטומאות סי' ג' ו' ובפ\"ח סי' ז'. ופי' בערוך בית הצביטה פי' ר' יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אזן הכלי שאין דרך בני אדם ליגע בו כי דרך בני אדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו ושמואל פירש ממקום שצובטו מלשון ויצבט לה קלי פי' ממקום שתופסו וכן משמע בית הצביעה מקום שאוחזו באצבעותיו ע\"כ אבל רש\"י ז\"ל פי' במילתיה דר' יוחנן דרך אחרת וז\"ל מקום שנקיי הדעת צובעין פי' איסתנסים מטבלין ואוכלין בחרדל או בחומץ שחוקקין בשולי הקערה בית קבול לעצמו וגובה לו סביב ונותנין שם חומץ וחרדל ע\"כ וע\"ש בתוס' דבגמרא: אחר זמן רב לעת זקנתי בא לידי משניות הה\"ר יהוסף אשכנזי ז\"ל ומצאתי שכתב הצביעה גרסי' בעי\"ן ולא גרסי' צביטה ושבוש הוא דהא קאמר מאי צביעה א\"ר יוחנן מקום שנקיי הדעת צובעין בו ש\"מ שהגירסא היא צביעה ומה שאמר אח\"כ מקום שצובטין בו שנאמר ויצבט לה קלי פי' בערוך דלא מייתי ראיה כלל על פירוש המשנה אלא מייתי פסוק זה לפרש מה רצה הוא בזה שאמר שצובטין בו וע\"ד זה יש הרבה בתלמוד כגון הא דתנן בפ' שלישי דקדושין ר\"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר אם יעברו בני גד וגו' שאינו מביא ראיה מכאן אלא ה\"ק ומהו תנאי בני גד וכו' שנאמר ויאמר משה וגו' עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרים </b>אומר ה\"ר אלחנן דלהכי נקט נגמרים ולא נעשים משום דאין רגילות לשמרם בטהרה בזמן עשייתם עד עת גמרם לפי שאין מקבלין טומאה עדיין אבל כי נגמרו שמקבלין טומאה נותנין לב להם לשמרם תוס' ז\"ל: בְטָהֳרָה כך נקד גם פה הח' הנזכר ס\"פ דלעיל: \n",
+                "<b>הכלי מצרף וכו' </b>בפ\"ק דפסחים דף י\"ט ובפ' הקומץ רבא דף כ\"ד והתם בעי הא דאמרי' דכלי מצרף מי בעינן דנגעי בהדדי או אפי' לא נגעי ומסיק מי תנן כלי מחבר כלי מצרף תנן פי' אי תנא כלי מחבר הוי משמע דנגעי אהדדי והכלי מחברם כאילו הוי חד ואם נטמא זה נטמא זה אבל מצרף משמע דאין נוגעין וזה מצרפם: ואיתא בתוס' פ' העור והרוטב (חולין דף קי\"ח) וכתבו תוס' ז\"ל הקשה הרב ר' אפרים דבפ\"ק דחולין דרשינן מכל אשר בתוכו יטמא לימד על כלי חרס שאפי' מלא חרדל טמא ומנליה דטעמא הכי דלמא התם מטעמא דצירוף ותי' הר\"י דלא מצינו צירוף לחולין ע\"כ: \n",
+                "בלשון ר\"ע ז\"ל המתחיל הכלי מצרף וכו' עד דכתיב כף אחת. אמר המלקט ר' חנן הוא דאמרה בגמ' דצרוף הוי מן התורה ופליגא דר' חנן אדר' חייא בר אבא דא\"ר חייא בר אבא א\"ר יוחנן מעדותו של ר\"ע נשנית משנה זו דתנן בר\"פ בתרא דמסכת עדויות הוסיף ר' עקיבא הסלת והקטרת וכו' שנגע ט\"י במקצתם שפסל את כולם ומדרבנן דהכי קתני רישא העיד ר\"ש בן בתירא על אפר חטאת וכו' וההיא ודאי על כרחך דרבנן דאי מקרא דר' חנן ליכא למילף אלא קדשי מזבח אבל אפר פרה לא שאפר חטאת אינו קדוש אלא חול כדמוכח בפ' התכלת שאין מועלין באפר פרה וקתני הוסיף ר' עקיבא משמע דהוי מדרבנן כמו רישא ומדקתני שפסל את כולם אלמא ס\"ל דכלי מצרף מה שבתוכו דאי משום דנגעי אהדדי נהי דגחלת שנגע ביד מטמאה את חברתה אבל חברתה תו לא מטמאה דא\"כ ה\"ל ששי ושביעי עד ק' ומאותו עדות נשנית משנה זו דהכלי מצרף וקתני בהדיא רביעי בקדש פסול אלמא דאפי' ר' עקיבא לית ליה חמשי בקדש ולא רביעי בתרומה ולית ליה ק\"ו דר' יוסי שאכתוב בסמוך אע\"ג דאית ליה שלישי בחולין כמו שכתבתי בפ' כשם סי' ב': \n",
+                "<b>הרביעי בקדש פסול </b>גמ' תניא א\"ר יוסי מנין לרביעי בקדש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כפרה שמותר בתרומה פסול בקדש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי לקדש: ואיתא להאי ברייתא נמי בפ\"ק דפסחים דף י\"ח: \n",
+                "<b>ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חברתה טהורה. </b>גמ' אמר ריש לקיש לא שנו אלא ידו אבל יד חברו פי' אם נגעה ידו ביד חברו אפי' לקדש לא טמאתה ור' יוחנן אמר אחד ידו ואחד יד חברו באותה היד לפסול פי' אם נגעה יד חברו ביד הראשונה אבל היד השניה אינה מטמאה יד חברו ולפסול את הקדש הוא דאמרי' יד מטמאה את חברתה אבל לא לטמא ממאי מדקתני סיפא שהיד מטמאה את חברתה לקדש אבל לא לתרומה הא תו למה לי הא תנא ליה רישא ובקדש מטביל את שתיהן אלא לאו ש\"מ לאתויי יד חברו ואף ריש לקיש הדר ביה דאמר ר' יונה אמר ריש לקיש אחד ידו ואחד יד חברו וכו'. ופי' הרמב\"ם ז\"ל וכשנטמאה ידו בדברים המטמאין את הידים ויהיה באותה היד הטמאה לחלוחית מיד נטמאת ידו השנית לקדש ואפי' שלא נגעה היד הטהורה בטמאה ואם אין בה לחלוחית לא תטמא היד השנית עד שתגע ביד הטמאה ואז תפסול אותה לקדש ע\"כ וכן הוא בקיצור בפי' ר\"ע ז\"ל: ושם פרק י\"ב מהלכות אבות הטומאות השיגו הראב\"ד ז\"ל. ירושלמי ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו חברתה טהורה לטמא את הקדש דבר�� רבי ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר לפסול בקדש מה רבי כר' יהושע דתנינן תמן בפ\"ג דמסכת ידים כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות והיד מטמא את חברתה דברי ר' יהושע ודר' יהושע רבא מן דרבי מה דאמר רבי בקדש ומה דא\"ר יהושע בתרומה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אובכלין וכו' </b>פ' שני דהלכות ביאת מקדש סימן י' וז\"ל [הרמב\"ם] בפי' המשנה העיקר אצלנו חבת הקדש מכשירתו ואין צריך הכשר וכיון שזה הוא העיקר האוכל אוכלין נגובים בידים טמאים אין ספק שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דבר בכאן אם לא נגעו בידיו אלא במלקחים ודומיהן ע\"כ: \n",
+                "<b>אונן ומחוסר וכו'. </b>תוס' פסחים פ' האשה דף צ' ובגמ' ר\"פ טבול יום (זבחים דף צ\"ח) ודקדקו הם ז\"ל דלישנא דצריכין טבילה לקדש משמע אבל לא הערב שמש. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל שם פ' שנים עשר מהלכות אבות הטומאות סי' ט\"ו האונן אחר שתם זמן אנינותו ומחוסרי כפורים אחר שהביא כפרתו צריכין טבילה לאכילת הקדש אבל לא לתרומה שהאונן ומחוסר כפורים מותרין לאכול את התרומה ומפני מה הצריכום טבילה לקדש שהרי עד עתה היו אסורין לאכול את הקדש והסיחו דעתם ושמא נטמאו והם לא ידעו ולא עשו מעלה זו אלא לאכילה אבל לנגיעה נוגעין בקדשי' קודם טבילה ע\"כ והוא הפך ממה שפי' במשנ' שחלק בין אונן למחוסר כפורים לענין נגיעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שביהודה וכו'. </b>ולשון ר\"ע ז\"ל עד לפי שגזרו טומאה על ארץ העמים. אמר המלקט ובגמ' פריך ונייתיה בשדה תיבה ומגדל ומשני הא מני רבי היא דאמר אהל זרוק לאו שמיה אהל להיות מפסיק בין אוירה של ארץ העמים והם גזרו על אוירה של ארץ העמים דתניא הנכנס לארץ העמים בשדה תיבה ומגדל רבי מטמא ור' יוסי בר' יהודה מטהר ופריך ולייתיה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל ומשני א\"ר אלעזר שונים תנאים בברייתא אין הקדש ניצול בצמיד פתיל: \n",
+                "<b>ובשעת הגתות והבדים אף על התרומה. </b>גמרא ורמינהי דתק בפ\"ט דמסכת טהרות הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעני כהן פי' עם הארץ שבא לגמור את זיתיו ושייר קופה אחת לצורך תרומותיו יתננה לעני כהן ויראנה שלא הוכשרה והכהן יעשנה בטהרה אלמא בשעת הגתות והבדים אין נאמנים ומשני אמר רב נחמן לא קשיא הא בחרפי הא באפלי שכבר עבר זמן הגתות לרובא דעלמא קאמר דלא מהימן. וגרסי' תו בגמ' תניא עבר הירדן והגליל הרי הן כיהודה נאמנים על היין בשעת היין ועל השמן בשעת השמן אבל לא על היין בשעת השמן ולא על השמן בשעת היין: \n",
+                "<b>עברו הגתות וכו'. </b>ר\"פ חזקת הבתים ופי' הרמב\"ם ז\"ל וכשעברה שעת הגתות והבדים והוא עת הבציר נשתלחו בני אדם ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותם שימור גמור ולפיכך אינם נאמנין ואם עברו הגתות והבדים והביא אחד מהן לכהן חבית של יין של תרומה בדעת שהיא תרומה טהורה לא יקח אותה ממנו אלא אם לקחו לדעתו שהיא תרומה פסולה כיון שהיא בספק ע\"כ. משמע קצת דהוה גריס והביא כמו שהוא בסיפא ג\"כ לשון יחיד אכן בכל הנוסחאות והביאו גם בלשון רש\"י ז\"ל ולשון הרמב\"ם ז\"ל בפי\"א דהלכות מטמאי מו\"מ סי' ב' כיון שהביא לו ע\"ה חבית יין א שמן של תרומה לא יקבלנה ממנו מפני שהיא בחזקת טומאה הניחה ע\"ה אצלו עד גת הבאה והביאה לו יקבלנה ממנו אע\"פ שהוא יודע שהוא משל אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעח הגתות והבדים ע\"כ: \n",
+                "<b>ואם אמר לו הפרשתי לתוכה וכו' </b>פ' השוכר דף ל\"ה והקשו שם תוס' ז\"ל וא\"ת היאך יאכל כהן תרומה כיון דקדש מעורב בו וי\"ל דע\"י ברירה שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהא קדש ע\"כ ואיתה נמי בתוס' דפ' המזבח מקדש (זבחים דף פ\"ח.) ובירושלמי פ' במה מדליקין גרסי' תניא רשב\"ג אומר הלכות הקדש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות ושלשתם נמסרו לעמי הארץ הלכות הקדש דתנינן אם אמרה פרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן. חטאות דתנינן בפ\"ה דאהלות הכל נאמנין על החטאת הכשרות דתנינן בפ' ששי דמכשירין ועל כולם ע\"ה נאמן לומר טהורין הן ע\"כ: \n",
+                "<b>כדי יין וכדי שמן המדומעות </b>עיין בפי' הרמב\"ם ז\"ל במה שמפר' בשם הירושלמי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית ולפנים וכו'. </b>י\"ס המודיעים במ\"ם וכן הוא בגמרא ובתוספתא וגם בגמ' דפסחים דף צ\"ג. ובגמ' תנא מודיעית פעמים כלפנים פעמים כלחוץ כיצד קדר יוצא מלפנים מהמודיעית ונכנס למודיעית וחבר בא מחוץ למודיעית ונכנס למודיעית כלפנים ומותר ליקח ממנו שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי. שניהם נכנסין מחוץ למודיעית ובאים בתוך הכרך כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן כרך ולפנים וכן שניהם יוצאין הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד וכ\"ש קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח. אמר אביי אף אנן נמי תנינא הקדר שמכר קדרות ונכנס לפנים מן המודיעית טעמא דלפנים מן המודיעית הא מודיעית גופה לא מהימן אימא סיפא יצא אינו נאמן הא מודיעית גופה נאמן אלא לאו ש\"מ כאן בקדר יוצא וחבר נכנס כאן כששניהם יוצאין או שניהם נכנסין ש\"מ: וביד שם סי' ו' ז' ובגמ' תנא בכלי חרס הדקים הוא שאמרו מן המודיעית ולפנים נאמנים לקדש אמר ריש לקיש והוא שניטלין בידו אחת ור' יוחנן אמר אפי' שאין ניטלין בידו אחת אמר ריש לקיש לא שנו אלא ריקנים אבל מלאים לא ור' יוחנן אמר אפי' מלאים אמר רבא ומודה ר' יוחנן במשקים עצמן שהן טמאים ואל תתמה שהרי לגין מלא משקין טהורין תנן בפ\"ה דאהלות הלגין טמא טומאת ז' והמשקין טהורין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאין שֶנִכְנְסוּ לבית. </b>פי' רש\"י ז\"ל ולקדש נאמנין אבל לא לתרומה דכולה מתני' אחומר בתרומה מבקדש קאי ובהדיא שנינו בתוספתא הגבאים שנכנסו לתוך הבית נאמנין על טהרת חטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה והאי חטאת בשר קדש ולא אפר חטאת כדמוכח התם ואפי' עשו תשובה ע\"כ אבל תוס' ז\"ל כתבו לקדש ולתרומה קאי ולא לחטאת ובהדיא תניא בתוספתא הגבאים שנכנסו לבית נאמנין לומר לא נגענו על טהרת חטאת ועל טהרת תרומה והאי חטאת הוי קדש כדקתני התם ולא אפר חטאת ואפי' עשו תשובה ה\"ר שמעון תוס' ז\"ל. ובגמ' פריך ורמינהי הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית כולו טמא שחזקת הגבאים ממשמשין הכלים ומשני לא קשיא הא דאיכא נכרי בהדייהו הא דליכא נכרי בהדייהו דתנן בפ\"ז דמסכת טהרות אם יש עמהן נכרי נאמנין לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנין לומר נכנסנו ולא נגענו דכי איכא נכרי בהדייהו אין נאמנין לומר לא נגענו דמרתתי אם לא יחפשו כל הבית: \n",
+                "<b>וכן הגנבים שהחזירו. </b>את הכלים שהחזירום מחמת תשובה ובהכי לא קשיא ההיא מתני' דפ\"ז דטהרות דקתני הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים דמשמע דדריסתם מיהא טמא וכל שכן כלים שגנבו והחזירו: \n",
+                "<b>ובשעת הרגל אף על התרומה </b>דכולה מתני' אחומר בתרומה קיימא. וביד כולה מתניתין עד סוף פירקין שם פי\"א סימן ט' י' י\"א ובפי\"ב סי' י\"ב י\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו וכו' ע\"ג הרגל. </b>נראה שרוצה לומר בעבור מעלת הרגל שכולן בו חברים וכמו שכתבתי בפ\"ק דביצה סי' ג'. ואיתה בגמ' שם פ\"ק דביצה דף י\"א והוא אחד מן הדברים שהתירו סופם משום תחלתם ואליבא דר' יהודה וכדכתיבנא התם בסימן ה': וכתב רש\"י ז\"ל ויש מפרשים מתני' בעם הארץ ואי אפשר לומר בעם הארץ לא יגמור דמי ציית לן והלא אומר שלך טמא ושלי טהור וימצא לו מחביריו הרבה שימכור להם ואם בא לאסור שלא יקחו חברים ממנו יקחו ולא יקחו מיבעיא ליה ועוד דאמרינן במסכת ביצה שזו היא אחת משלשה דברים שהתירו סופם משום תחלתם ואי בעם הארץ אפי' לא שרית ליה לגמור ניחא ליה במאי דמזבין ברגל עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>יגמור </b>פי' לאכול או לשתות: \n",
+                "<b>על טָהֳרַת </b>גרסי' וכדלעיל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מעבירין על טָהֳרַת וכו'. </b>פ\"ז דהלכות כלי המקדש סי' י\"ט: \n",
+                "<b>שלא תגעו בשלחן. </b>ירושלמי תפתר כשנטמא בספק משקין תמן תנינן ספק משקין ליטמא טמא ולטמא טהור תמן בתרומה וכאן בקדש חומר הוא בקדש ע\"כ. ובגמ' פריך ותיפוק ליה דאי נמי נגעו בשלחן לא מטמאו ליה דהא כלי עץ העשוי לנחת במקום אחד הוא ואנן דומיא דשק בעינן שמיטלטל מלא וריקן ומשני האי נמי מיטלטל מלא וריקן הוא שמגביהין ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום סלוקו כסדורו והדר פריך ותיפוק לי דמקבל טומאה ואפי' הוא עשוי לנחת משום צפויו שהוא מתכות דכלי מתכת לא אתקש לשק דתנינן בר\"פ כ\"ב דמסכת כלים השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשיש ושייר בהן מקום הנחת הכוסות טמאים ר' יהודה אומר צריך לשייר אף מקום הנחת חתיכות בשר ולחם ואי לאו לאו שלחן הוא אלמא צפויו מבטלו אפי' להקל שאם חפהו כולו בשיש טהור דהוי ככלי אבנים וכ\"ש להחמיר ומסיק שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ אף כשהוא מצופה דכתיב המזבח עץ שלש אמות וכו': ובמנורה לא גרסי' ליה במשנה: \n",
+                "<b>ותטמאו כל הכלים. </b>אית דגרסי ותטמאו כלי המקדש ואית דל\"ג ליה כלל אלא ותטמאוהו דקאי אשלחן בלבד והכי מסתברא. וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל. מחק מלת ותטמאו כל הכלים. ובגמ' תנא הזהרו שמא תגעו בשלחן ובמנורה ותנא דידן מ\"ט לא תנא מנורה שלחן כתיב בה תמיד מנורה לא כתיב בה תמיד דתמיד דכתיב בה לא דמי לתמיד דשלחן דהאי תמיד מלילה ללילה הוי כמו עולת תמיד האמור בתמיד וחביתי כ\"ג אבל ביום לא היה דולק דמערב עד בוקר כתיב תן לה מדתה מערב עד בקר הלכך כל היום יכול לסלק אבל תמיד האמור בשלחן כל היום וכל הלילה דהלחם נסדר עליה משבת לשבת. וכן כתב ג\"כ בתי\"ט. \n",
+                "<b>מפני שהן מצופים. </b>בגמ' בתירוץ שני ואיבעית אימא רבנן לר' אליעזר קאמרי מאי דעתיך דילפת טעמא מדקרנהו רחמנא אדמה הא לאו הכי טמאים אע\"ג דעשוין לנחת מפני שהן מצופים ובעית למימר שהצפוי מבטלן והוו להו ככלי מתכות אדרבא מיבטל בטיל צפוין לגבייהו דרחמנא קרא עץ לכולהו ובלאו האי קרא נמי לא מקבלי טומאה: \n",
+                "בסוף פי' ר\"ע ז\"ל כך פי' הרמב\"ם ז\"ל בהלכות מטמאי משכב ומושב אמר המלקט בפי\"א. וגם בפי' המשנה בפי\"א דמסכת כלים גבי גלוסטרא מצופה טהורה כן פי' כמו שכתבתי שם וכבר השיגו הראב\"ד ז\"ל בפ\"ד דהלכות כלים והאריך שם מהרי\"ק ז\"ל בשם הר\"י קורקוס ז\"ל והביא דבריהם בתוספת יום טוב עיין עליו: \n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת חגיגה. הדרן עלך סדר מועד תושלב\"ע. יח\"ל צית\"ו: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Nezikin/Melekhet Shelomoh on Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,154 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Horayot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בעה\"י היוצר אדם ובהמה ועופות וחיות. נתחיל מסכת הוריות. \n",
+                "כתב הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לסדר זרעים כאשר השלים התנא מוסר הדיינים החל לבאר שגיאותם כי כל מי שיש בו טבע בשר ודם אי אפשר שלא יטעה ויחטא ולפיכך סידר הוריות אחר אבות ובה חתם סדר נזיקין ע\"כ. בפי' רעז\"ל בין שלא עשו ב\"ד עצמן מעשה על פי הוראתם הוא פטור והן חייבין ע\"כ וכתב עליו החכם הר\"ר סולימאן אוחנא ז\"ל נלע\"ד דלא דק שאין ב\"ד חייבין על מעשה יחיד שעשה על פיהם אלא על מעשה רוב הקהל עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם. </b>בגמ' פריך וניתני ועשה על פיהם שוגג למה לי ומשני רבא בלשון אחרון למעוטי היכא דנתחלף לו חלב בשומן ואכלו דחייב שלא תלה עצמו בב\"ד והכי ס\"ל נמי לר' יוחנן. תו גרסי' בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה דפטר ליחיד מקרא דכתיב אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה הרי שלשה מיעוטין דהכי משמע נפש תחטא אחת תחטא בעבותה תחטא חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי זה יכול וזה יכול כמו שכתבתי בפ' המצניע סי' ה' וחד למעוטי יחיד העושה בהוראת ב\"ד דפטור אבל חכמים פליגי עליה ורב נחמן אמר שמואל זו דברו ר\"מ אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב\"ד חייב דתניא וכו' ודחי לי' כמה דחיות. ועיין בשבת פ' המצניע (שבת דף צ\"ג.) ומסיק בגמ' דחכמים היינו ר\"ש בן אלעזר ותליא פלוגתייהו במילתא אחריתי ע\"ש והיא הברייתא שהבאתי בסוף פירקין: \n",
+                "<b>בין שעשו ועשה עמהם וכו' </b>בגמ' פריך למה ליה למתני כל הני. בשלמא רישא לא זו אף זו קתני לא מיבעיא זו דעשה עמהם דהוי ודאי תולה בב\"ד ופטור אלא אף זו נמי דעשה אחריהם הוי תולה בב\"ד ופטור. ולא זו בלבד דעשה אחריהם דפטור אלא אף זו דלא עשו ב\"ד אפ\"ה הוי תולה בב\"ד ופטור אלא סיפא איפכא איבעי ליה למיתני כיון דלחיובא הוא ומשני דסיפא זו ואין צריך לומר זו קתני דאפי' היכא דעשה עמהם דלא תלה בב\"ד חייב קרבן ואין צריך לומר זו דעשה אחריהם דודאי לא תלה בב\"ד וחייב קרבן וכ\"ש היכא דלא עשו ועשה דחייב: \n",
+                "<b>או תלמיד שראוי להוראה </b>מפרש רבא בגמ' כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא שהן הדנים לפני חכמים והיו ראויין להוראה וטעותם היא שחשבו שמצוה לשמוע דברי חכמים אפי' לעשות איסור ובגמ' פריך תרתי למה לי כיון דתנא וידע א' מהן שטעו למה לי תו למתני או תלמיד שראוי להוראה ותירץ רבא דאע\"ג דראוי להוראה דקתני מתני' גמיר וסביר ודאי נמי הוא כא' מן הדיינים מ\"מ ממשנה יתירה ילפי' דאפי' גמיר ולא סביר או סביר ולא גמיר חייב דאי מרישא ה\"א עד דגמר וסביר קמ\"ל יתורא דמשנה דאפי' גמיר ולא סביר או סביר ולא גמיר ה\"ז חייב וכתיב בתוס' יו\"ט ומסיים הרמב\"ם ז\"ל בפי\"ג מהלכות שגגות אבל אם הי' ע\"ה ה\"ז פטור שאין ידיעתו באיסורין ידיעה ודאית ע\"כ. ותימה גדולה שכתב הר\"ר יהוסף ז\"ל ברוב ספרים גרסי' גם בסיפא מפני שתלה ע\"כ: \n",
+                "<b>זה הכלל התולה בעצמו </b>לאתויי מי שדרכו להיות מבעט בהוראת ב\"ד כדפי' רעז\"ל: \n",
+                "<b>והתולה בב\"ד </b>לאתויי הורו ב\"ד וידעו שטעו וחזרו בהם ואע\"ג דבהדיא קתני לה בסמוך ר\"ש פוטר תנא והדר מפ'. וביד בפי\"ב דהלכות שגגות וכולי' פירקין שם פי\"ג. ועיין בספר קרבן אהרן דבורא דחטאות פרשה שביעית. ופי' בתוספ' י\"ט הורו ב\"ד פליגי בסוף פירקין איזה ב\"ד: \n",
+                "<b>על א' מכל המצות </b>פי' הר\"ב שחייבין על זדונה כרת עיין במשנה ג' פ' שני: והלך היחיד וכו' פטור דתניא אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה הרי אלו מיעוטי העושה מפי עצמו חייב בהוראת ב\"ד פטור. ומ\"ש הר\"ב רוב יושבי א\"י גמרא שנאמר ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים וגו' דמלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי אלא ש\"מ הני הוא דאיקרי קהל אבל הנך דבחו\"ל לא איקרי קהל. ומ\"ש הר\"ב או רוב השבטים וכו' דכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר דהיינו שהורו ב\"ד לעבור הקהל ועשו מעשה תלוי בקהל ורובו ככולו בכל מקום. ומ\"ש ואז ב\"ד מביאים לא משום דס\"ל כר\"מ דס\"פ אלא צבור מביאין כר' יהודה דהתם ומשום דבשביל הוראת ב\"ד מביאין שפיר קאמר ב\"ד מביאין וכן הרמב\"ם ז\"ל ברפי\"ב מה' שגגות כתב ב\"ד מביאין ואח\"כ פסק דצבור מביאין ופי' הכ\"מ כמו שכתבתי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הודו ב\"ד </b>ועשו רוב ציבור על פיהם וידעו שטעו וחזרו מהוראתם ולאחר שידעו שטעו הלך היחיד ועשה על פיהם דזה אין מצטרף עם רוב הציבור לפי שלאחר שנודע להם עשה זה. רש\"י ז\"ל: \n",
+                "<b>ר\"ש פוטר </b>עיין בשבת פ' המצניע (שבת דף צ\"ג) דמשמע מדברי תוס' ז\"ל שם דאשתמיטתיה לרש\"י ז\"ל לפי גרסתו ז\"ל דהתם האי מתני' ע\"ש. ומפ' בגמ' טעמא דר\"ש הואיל ופשטה הוראת ב\"ד ברוב ציבור פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד פי' להודיע שהעושה על פיהם שוגג הוא ולא מזיד וזה על פי הוראה עשה הלכך שוגג הוא ויחיד שעשה בהוראת ב\"ד פטור וס\"ל לתנא דידן אליבא דר\"ש שפי' העלם דבר של ציבור כגון שהורו ב\"ד בע\"ז ועשו ציבור על פיהם וידעו שטעו וחזרו בהן דאין גובין מעות בתחילה לקנות הפר רק ממעות הלשכה הוא בא הלכך לא אפשר ליה ליחיד שעשה בהוראתם לידע שכבר חזרו בהם ואכתי הוי תולה בב\"ד ופטור: \n",
+                "<b>ור' אליעזר אומר ספק. </b>מעיקרא הוי סבירא לי אני הדיוט דר' אליעזר ביוד גרסי' משום ר' עקיבא תלמידו דקאי בתרי' ועוד דה\"א דאפשר דאזיל לטעמיה דאמר בפ' בתרא דכריתות מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה וכ\"ש הכא אכן היותר נכון דר' אלעזר בלי יוד גרסינן והיא ר' אלעזר בן שמוע הכהן חברם של ר\"ש ור\"מ ור' יהודה ואע\"ג דר' עקיבא קאמר אמילתיה מודה אני אפשר לאמר דלא קאי ר' עקיבא אמילתיה דר' אליעזר תלמידו אלא מחלוקת זו עצמה משמיענו התנא שהיתה ג\"כ בתחילה בין התנאים הראשונים שהם ר' עקיבא ובן עזאי ומודה לאו דוקא ואשכחן לי' נמי דקאמ' האי לשנא דמודה אני במתני' דבספ\"ט דב\"ב. אחר זמן רב ראיתי שהגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל הלך לו למדינת הים פטור בכל הספרים לא מצאתי דגרסי' מלת פטור: \n",
+                "<b>מודה אני בזה </b>ס\"א רואה אני בזה ע\"כ: \n",
+                "<b>אמר לו בן עזאי מ\"ש זה מן היושב בביתו א\"ל שהיושב. וכו' </b>כך נראה שצ\"ל וכן הוא בפירוש רש\"י ז\"ל. ובגמרא פריך שפיר קאמר לי' ר' עקיבא לבן עזאי ומשני אמר רבא החזיק בדרך איכא בינייהו לבן עזאי חיייב דמדהוי במתא איבעי ליה לשיולי לר' עקיבא פטור דהא החזיק בדרך וטריד וכדפירש רעז\"ל. ועיין שם בספר קרבן אהרן. וביד שם ספ\"ד: ג\n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל קרי ביה ונעלם מדבר. אמר המלקט פירש רש\"י ז\"ל דמם דונעלם נדרשת לפניה ולאחריה. ועיין על זה בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא פ' חמישי דדבורא דחטאות: ורב אשי אמר דתנא יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה כי יפלא ממך דבר לא תסור מן הדבר מה זקן ממרא מן הד��ר ולא כל הדבר דהא כתיב מן הדבר ותנן בפ' אלו הן הנחנקין האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות כדי לעבור על דברי סופרים חייב דהיינו מן הדבר ולא כל הדבר אף בהוראה דבר ולא כל הגוף. עוד בפירוש רעז\"ל צריך להיות ומפרש בגמרא כגון דאמרי זבה וכו'. עוד בסוף פירושו ז\"ל עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו. אמר המלקט כגון חלב המכסה את הקרב שהוא הכרס הפנימי דהא לא מפרש קרא מאי ניהו דאפילו אמוראי פליגי באלו טרפות מאי גיהו כרס הפנימית וכ\"ש חלב שע\"ג הדקים שאין הצדוקים מודים דהא לא כתיב בהדיא אי נמי כגון דהורו בחלב שעל הקרב בין כזית לפחות מכזית וכזית לא כתיב בהדיא והוי דבר שאין הצדוקים מודים בו. ובדם נמי אם הורו בדם המובלע באברים או בין כזית לפחות מכזית דהוי דבר שאין הצדוקים מודים בו וביד שם רפי\"ד. ופי' בתוי\"ט יש נדה בתורה אבל השומרת ונו' ומשכחת לה נמי כי הא דתנן פ' שני משנה ד'. וכתב הר\"ר יהוסף ז\"ל אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין מלות הרי אלו חייבין ברוב הספרים לא מצאתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הורו ב\"ד </b>וידע אחד מהם וכו' תוס' פ\"ק דסנהדרין דף ט\"ז: \n",
+                "<b>או שלא היה מופלא של ב\"ד שם </b>אע\"ג דלא הוה מסנהדרין עצמו דאילו הוה מסנהדרין עצמן אפילו קטן שבכולם שלא היה שם לא הויא הוראה מעליא כדנפקא לן מאם כל עדת דאי איתה לכולה סנהדרין הויא היראה ואי לא לא: \n",
+                "<b>או זקן </b>ושלא ראוי לבנים גרסינן. וביד בהלכות שגגות רפי\"ג כתוב או זקן או שלא ראה בנים אלא שמצאתי מוגה או זקן שלא ראה בנים ואין שם מלת או ושגם הרא\"ש ז\"ל כתב שגרסת רבינו זקן ולא ראה בנים ע\"כ. ורש\"י ז\"ל קשיא ליה למה מי שאין לו בנים פסול להוראה. ומורנו הר\"י קארו ז\"ל כתב בפ' שני דהלכות סנהדרין בשם רש\"י ז\"ל טעם האכזריות בזקן ששכח כבר צער גידול בנים: \n",
+                "<b>ה\"ז פטור </b>שנאמר כאן עדה וכו' נ\"ל דצ\"ל הרי אלו פטורין דהא אב\"ד קאי וכן מצאתי שהגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל מה עדה האמורה להלן כלם ראויין להוראה כך הגי' הר\"ר יהוסף ז\"ל ומחק מלות עד שיהיו הראשונות: \n",
+                "<b>מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה </b>גרסינן ואפילו אי גרסינן ושעירה בויו הכי הוי פירושא: \n",
+                "<b>שוגגין ועשו מזידין </b>הרי אלו פטורין בגמרא דייק הא שוגג דומיא דמזיד חייב והיכי דמי כגון שהורו ב\"ד שחלב שעל הקרב מותר ולא שעל הכליות דלא הוי עוקר כל הגוף והיא נתחלף לו בשומן ואכלו דחייב דתולה בעצמו והאי דקרו ליה דומיא דמזיד משום דכי היכי דמזיד לאו תולה בב\"ד הוא האי שוגג נמי לאו תולה בב\"ד וחייב וכדכתבינן לעיל אליבא דר' יוחנן ואליבא דרבא בלשון שני דגמרא ולרמי בר חמא דאיבעיא ליה הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן מהו ולא פשיט ממתניתין משום דס\"ל דהאי סיפא לאו לדיוקא אתא וכדי נסבה אלא איידי דתנא רישא מזידין ועשו שוגגין תנא נמי שוגגין ועשו מזידין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר ובע\"ז מביאין פר ושעיר דברי ר\"מ </b>דסבר ר\"מ ב\"ד מביאין ולא צבור ובברייתא ר\"ש בן אלעזר אומר משמו של ר\"מ חטאו ששה שבטים והן רובו של קהל או שבעה שבטים אע\"פ שאינם רובו של קהל מביאין פר: \n",
+                "<b>שלשה עשר </b>פרים דסבר ר\"ש שאין ב\"ד וכו' לשון רעז\"ל. אמר המלקט וסבר נמי כר' יהודה דשבט א' איקרי קהל וילפינן לה בגמרא במסקנא מקרא דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך וההיא שעתא בנימין לחוד הוה עתיד להולד ש\"מ שבט אחד איקרי קהל. ועוד בפירושו ז\"ל ואפילו עשה שבט א' והוא רוב ישראל ס\"ל לר' יהודה דמביאין כל וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "<b>ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר שאף וכו' </b>כך צ\"ל וכן הגי' הר\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>ר' שמעון אומר שמנה פרים וכו' </b>בגמרא מפרש דכי אמר ר\"ש שבעה שבטים מביאין פרים שחטאו ז' שבטים והן רובן של קהל דכי הוו רובא בגברי ורובא בשבטים הוא דמביא פר לכל שבט ופר לבד אבל היכא דחטאו ששה שבטים והן רובא או שבעה ואינם רובא כיון דלא רובא בגברי ורובא בשבטים כחד שבט דמו ומביאין פר א' ופר לב\"ד. עוד מפרש בגמרא דלרבי שמעון כיון דסבירא לי' דשבט אחד איקרי קהל ל\"ש שבט א' ול\"ש שבעה מביאין פר לכל שבט ופר מב\"ד: \n",
+                "<b>הורו ב\"ד </b>של א' מן השבטים. מכאן משמע שכל שבט ושבט חייב למנות ב\"ד של כ\"ג והוא ישפוט את כל בני שבטו ותחתיהם בחכמה חייבים ג\"כ למנות בכל עיר ועיר מאותו השבט כ\"ג דיינים. עיין בפירוש הרמב\"ן ז\"ל על התורה ראש פרשת שופטים: \n",
+                "<b>אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין דברי ר' יהודה </b>בגמרא דייק רב אשי כיוו דתנא אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורים למה לי הא ממילא מדיוקא דרישא שמעינן ששאר שבטים פטורים אלא הא קמ\"ל ר' יהודה דבהוראת בית דינו הוא דשאר שבטים פטורין אבל בהוראת ב\"ד הגדול אפילו שאר שבטים חייבין והכי קאמר ר' יהודה בהדיא בברייתא: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים </b>אין חייבין פר אלא על הוראת ב\"ד הגדול. אבל שבט א' בהוראת בית דינו כשגגת מעשה לחודיה דמי ומביאין כל א' כשבה או שעירה. ומפרש בגמרא דחכמים היינו ר\"ש דמחייב לשבט אחד מיהא בהוראת ב\"ד הגדול דאילו ר\"מ רובא בעי דשבט א' ס\"ל דלא איקרי קהל שנאמר עדת ישראל ישגו כך הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל וביד שם פי\"ב: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הורה כהן </b>משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר וכו' עד סוף סימן ג' ביד פט\"ו דהלכות שגגות. ובגמרא פריך שוגג ועשה שוגג פשיטא דהוי שוגג מעלייא ומביא פר ומשלי אמר אביי הב\"ע כגון שהורה ושכח מאיזה טעם הורה ובשעה שטעה אמר הריני עושה על דעת הוראתי מהו דתימא כיון דאי מתיידע ליה מאיזה טעם הורה שמא היה חוזר בו מאותו טעם וכי שכח אותו טעם ואעפ\"כ הוא עושה ותולה בהוראתו ראשונה אימא כמזיד דמי ולא מחייב קרבן קמ\"ל: \n",
+                "<b>שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב\"ד לצבור. </b>מפיק ליה בברייתא בגמרא דאמר קרא לאשמת העם הרי משיח כצבור וכי הורו ב\"ד מזידין ועשו כל הקהל שוגגין לא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לחודיה והוו יחידין ומייתו כל חד וחד כשבה או שעירה אבל כהן משיח כי הורה מזיד ועשה שוגג לאו דיניה כיחיד ופטור לגמרי דהכי אמרינן בפרק בתרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה. ושוב אעתיקנו בסמוך. ופירש בתוי\"ט הורה כהן משיח והוא מופלא ראוי להוראה גמרא: \n",
+                "<b>מזיד ועשה שוגג פטור </b>לגמרי קאמר וכמ\"ש במשנה ג': \n",
+                "<b>שהוראת כ\"מ לעצמו </b>כהוראת ב\"ד כדפי' הר\"ב ז\"ל במשנה ג': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הורה בפני </b>עצמו כגון דהורו בתרי איסורי ב\"ד בחלב והוא בע\"ז מתכפר לו בפני עצמו דמביא פר בפני עצמו דאי הורה הוא בפני עצמו ולא הורו ב\"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא אלא כי איצטריך למיתני כגון שהורו בשני איסורין: \n",
+                "<b>הורה עם הצבור </b>ב\"ד כגון שהורו בחדא איסורא הוא בחלב והן בחלב מתכפר לו עם הצבור שהוא מתכפר בשל ב\"ד ומפני מה מתכפר בשל ב\"ד עם הצבור כי הורה עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לב\"ד שאין ב\"ד חייבין קרבן עד שיורו לבטל מקצת וכן המשיח וכו' והואיל והושוה משיח לב\"ד הלכך כי הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור והאי דקתני שאין ב\"ד חייבין ולא קתני שאין צבור חייבין סתמא כר\"מ דאמר בפ\"ק ב\"ד הן המביאין פר על ידיהן והן פטורין רש\"י ז\"ל. וכתב הר\"ר יהוסף ז\"ל פירש רעז\"ל שאין ב\"ד חייבין כלומר דין הוא שהמשיח מתכפר וכו' פירוש זה מגומגם הרבה ויותר היה נראה לפרש דקאי אלעיל דתנן שוגג ועשה מזיד וכו' שהוריית כהן משיח לעצמו כהוריית ב\"ד ועלה קאמר שאין ב\"ד חייבין וכו' ואין ב\"ד חייבין אלא על העלם דבר וכו': \n",
+                "<b>עד שיורו </b>לבטל מקצת ולקיים מקצת כדאמרינן בפירקין דלעיל ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף: \n",
+                "<b>וכן המשיח </b>דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ב\"ד חייבין </b>אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח וצבור הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתי כל חד וחד כשבה או שעירה דדיניהם כיחידים דכיון דלא עשו על פי ב\"ד מחלקי כולהו מהדדי והוו יחידין ויחידין בשגגת מעשה אבל משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום דאמר קרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא בשגגת מעשה כלל רש\"י ז\"ל. ומתני' דלא כרבי דאמר משיח חייב בשגגת מעשה לחודיה בע\"ז דתנא דמתניתין ודאי ס\"ל דאף בע\"ז אין משיח חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת המעשה ואע\"ג דלא קתני במתניתין בהדיא ולא בע\"ז אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה וכן המשיח כיון דתנא ברישא וכן המשיח ה\"ה גבי ע\"ז דה\"נ בסיפא קתני ולא בע\"ז אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא קתני וכן המשיח אע\"ג דנפקא לן לקמן מקרא דכתיב לאשמת העם דמשיח כצבור אלא כיון דתנא וכן המשיח גבי שאר מצות הה\"נ בע\"ז וכן נמי הכא. וביד ספ\"א דהלכות שגגות. בפירוש רעז\"ל ובע\"ז אין חייבין שב\"ד ששגגו בהוראה וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "<b>אין ב\"ד חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת </b>בפ\"ק דיבמות דף ח'. ובגמרא מנלן דתניא רבי אומר נאמר כאן בצבור ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן לגלות ערותה עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ומשיח יליף מצבור דכתיב לאשמת העם והא נמי דתנן בסמוך סימן ז' דמביא שעיר על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת יליף מצבור מג\"ש דגבי נשיא כתיב ועשה אחת מכל מצות ובצבור נמי כתיב ועשה אחת מכל מצות ויחיד נמי דאין חייב כשבה או שעירה אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כדתנן בסמוך ילפינן מדאמר קרא ואם נפש ויליף תחתון דהיינו יחיד מעליון דהיינו נשיא: \n",
+                "<b>ולא בע\"ז </b>אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת צבור. ילפי מג\"ש מעיני מעיני ויחיד ונשיא ומשיח כתיב נפש אחת וכולן בכלל נפש אחת הן וילמד תחתון דהיינו יחיד נשיא ומשיח מעליון דהיינו צבור ור' יהושע בן לוי מפיק לכולה מילתא מדכתיב גבי ע\"ז תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לע\"ז מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן ומהכא נפקא לן יחיד נשיא ומשיח דכולהו בכלל נפש אחת הן וצבור דכתיב בהו וכי תשגו לעיל מואם נפש ילמד עליון דהיינו צבור מתחתון דהיינו יחיד נשיא ומשיח דאין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת בין בע\"ז בין בשאר מצות. וביד רפי\"ב דהלכות שגגות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. </b>עשה שבמקדש וישלחו מן המחנה לא תעשה ולא יטמאו את מחנהם שאע\"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת הואיל ואין שגגתו חטאת קבוע אלא קרבן עולה ויורד פטור לגמרי כדמפרש טעמא בגמ' דנאמר ואשם בחטאת קבועה דיחיד ונאמר ואשמו בצבור מה ואשם האמור ביחיד הוי חטאת קבועה אף ואשמו האמור בצבור אין מביאין שום קרבן אלא במקום שאילו עשאו יחיד היה חייב חטאת קבוע [הגה\"ה מצאתי כתוב ק\"ק אמאי איצטריך למילף ואשם ואשמו לילף ואשם מואשם דהוו מצות שוות ויחיד מיחיד ע\"כ] וכן נמי הא דתנן אין יחיד מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש יליף נמי בהאי נ\"ש כתיב גבי אשם תלוי ואשם וכתיב ואשמו בהעלם דבר של צבור מה ואשמו דכתיב בצבור חטאתן קבועה דגמרי מואשם דחטאת יחיד אף ואשם האמור באשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה לאפוקי עשה ולא תעשה שבמקדש דאין אשם תלוי בא עליו ולא איצטריך לתנא למיתני אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש אלא כגון ביחיד בעלמא אבל בב\"ד לא איצטריך למיתני' שהרי אין ב\"ד מביאין אשם תלוי אפי' במקום ספק חטאת קבועה כדאמרינן בגמרא בריש פירקין וכו' הלכך כי איצטריך אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד בעלמא והאי דקא תני אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש לא קמיירי בכהן משיח כלל משום דהוי פלוגתיה דר\"ש ור\"ע ר' עקיבא לא פטר ליה מפר על טומאת מקדש וקדשיו ור\"ש פטר ליה לגמרי כדמפרש בגמ' בסוף פירקין: \n",
+                "<b>אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה </b>דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה ומביאין יחידים אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה משום דהוי ספק חטאת קבועה ומשמע דלא בעי תנא דמתניתין חתיכה משתי חתיכות כמו שכתבו תוס' ז\"ל בכריתות ר\"פ ספק אכל: \n",
+                "<b>איזהו מצות עשה שבנדה </b>קשה קצת אמאי לא תנא הכא נמי איזוהי מצות עשה שבמקדש ושבקה ותנייה התם בפ' ידיעות: \n",
+                "<b>לא תבוא על הנדה </b>ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. פרוש מן הנדה כלומר בסמוך לוסתה כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם את בני ישראל רש\"י ז\"ל ואיתה בפ' ידיעות הטומאות דף י\"ז: וכתבו שם תוס' ז\"ל אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה ואע\"ג דאמרינן בפ' בתרא דמכות דבעינן דומיא דע\"ז דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד מיחייב יצא פסח ומילה עשה דנדה לא תעביד הוא דלא תיפרוש בהנאה עכ\"ל ז\"ל. וביד רפי\"ד דהלכות שגגות: מצות לא תעשה אל תבוא על הנדה פירש כשנטמא בשעת תשמיש ויליף לה בגמרא פ' שני דשבועות דף י\"ח דכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ולא תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך פירש רש\"י ז\"ל ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגש בי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא קדשתיך טמאתיך כמו הן ישא איש בשר קדש וכמו פן תקדש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין על שמיעת הקול וכו' </b>דכל הני הויין בקרבן עולה ויורד ובדין הוא דלא איבעי ליה למיתני דהא תנא לעיל אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש משום דבעינן בצבור חטאת קבועה וטומאת מקדש וקדשיו הוי בעולה ויורד וה\"ה על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים דלא הוי חטאת קבועה דבית דין פטור והא דקתני הכא אין חייבין על שמיעת הקול וכו' משום דבעי איפלוגי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא: \n",
+                "<b>והנשיא כיוצא בהן </b>וה\"ה למשיח. ובריש פ\"ק דכריתות קרי להאי מתני' סיפא דמתני' דחמשה מביאין קרבן עולה ויורד דתנן התם בפ' שני סי' ג' וכמו שרמזתי שם: \n",
+                "<b>ר' עקיבא אומר </b>הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול שהמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו. ולא פירש ר' עקיבא במתניתין כלל במשיח ופירש בברייתא ר' עקיבא אומר משיח פטור מכולן מקרבן עולה ויורד ומביא על כולם פר רש\"י ז\"ל. והעטם שהביא רעז\"ל אמאי נשיא חייב לר' עקיבא לא הובא בתלמוד שלפנינו אבל איתיה בפירוש הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל המצות שבתורה וכו' </b>פ\"ק דיבמות דף ט'. וביד רפט\"ו דהלכות שגגות. ועיין לעיל בפירקין סי' ג': \n",
+                "<b>מביא כשבה </b>ושעירה או שעירה קאמר: \n",
+                "<b>ובע\"ז היחיד </b>והנשיא והמשיח מביאין שעירה דכתיב בפ' שלח לך בע\"ז ואם נפש וגו' וכולן בכלל נפש אחת הן: \n",
+                "<b>וב\"ד פר ושעיר </b>כדכתיב בפ' שלח לך ואמרינן לעיל יליף מעיני מעיני מה להלן ב\"ד אף כאן ב\"ד רש\"י ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היחיד והנשיא </b>והמשיח חייבין. דכולן בכלל נפש אחת הן והא דתנן לעיל אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח ואשם ודאי אין שגגתו חטאת הכי משמע וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא אבל אשם ודאי יביא כהדיוט וב\"ד פטורין מאשם ודאי לגמרי שאינם בכלל נפש אחת רש\"י ז\"ל: \n",
+                "<b>שמיעת הקול </b>ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו כך הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>ב\"ד פטורין. </b>תימה שכתב הרב הנזכר ס\"א ל\"ג מלת פטורין. וביד פ\"ט דהל' שגגות סי' י' ובפ' יו\"ד סי' ז' ובפט\"ו סי' ו': \n",
+                "<b>אלא שאין </b>כ\"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר\"ש וה\"ה דקאמר ר\"ש אלא שאין הנשיא חייב על שמיעת הקול דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו אלא לא איצטריך ליה למיתני דהא תני ליה לעיל ר\"ע רש\"י ז\"ל: \n",
+                "<b>דברי ר\"ש </b>ושלש מחלוקות בדבר ר' יוסי הגלילי סבר נשיא ומשיח פטורים מכולן ור\"ע סבר נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול ומשיח פטור מכולן מעולה ויורד ומביא על כולם פר ור\"ש סבר נשיא ומשיח חייבין בכולן בעולה ויורד אלא שאין כ\"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו רש\"י ז\"ל: \n",
+                "<b>ומה הן מביאין </b>נשיא בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ומשיח בשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו קרבן עולה ויורד רש\"י ז\"ל: \n",
+                "<b>ר' אליעזר </b>אומר הנשיא מביא שעיר. פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ\"ד.) ובגמ' א\"ר יוחנן לא א\"ר אליעזר אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה ודמי מיהא במזיד שלו לחטאת קבועה לענין כרת אבל בשמיעת הקול ובטוי שפתים דאין חייבין על זדונם כרת דלא דמי לחטאת קבועה לא בזדון ולא בשוגג מודי ר' אליעזר דנשיא אין מביא שעיר אלא קרבן עולה ויורד כהדיוט. וא\"ר יוחנן מודה ר' אליעזר לענין אשם תלוי דלאו דיניה דטומאת מקדש וקדשיו בחטאת קבועה ואע\"פ שנאמר בו כרת כבקבועה הואיל ואינה ממש חטאת קבועה אין מביא אשם תלוי על ספק טומאת מקדש וקדשיו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן משיח </b>שחטא וכו' עד סוף סימן ד' ביד פט\"ו דהלכות שגגות סי' ו' עד סוף הפרק: \n",
+                "<b>כהן משיח </b>מביא פר. ואפילו חטא לאחר שהעבירוהו כך צ\"ל בפירוש רעז\"ל: \n",
+                "<b>ונשיא מביא </b>שעיר דכתיב חטאתו אשר חטא כך צ\"ל בפירוש רעז\"ל. וליתיה להאי ילפותא בתלמודא אלא שהרמב\"ם ז\"ל הביאה. ובגמ' בעיא מנא ה\"מ דאמרינן בסיפא דכהן משיח שעבר ואח\"כ חטא דמביא פר ��משני דת\"ר והקריב על חטאתו מלמד שמביא חטאתו משעבר אבל בנשיא כתיב אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא אין אבל כשהוא הדיוט אינו מביא אלא כהדיוט: \n"
+            ],
+            [
+                "בפירוש רעז\"ל צריך להיות שאין בין כהן העובד לכהן שעבר אלא עבודה ומה שהוא תלוי בה רוצה לומר פר יום הכפורים וכו' ועיין ביד פ\"א דהלכות עבודת יום הכפירים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאו עד שלא </b>נתמנו ואח\"כ נתמנו הרי אלו כהדיוט דרבנן בתר חטא אזלי: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר </b>אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין דר\"ש חטא וידיעה בעי פירוש דאילו בתר ידיעה גרידא אזיל א\"כ אמאי פטורין לגמרי לייתי קרבן כי השתא משוח פר ונשיא שעיר וה\"ה דר\"ש פליג ברישא דקתני נשיא שחטא ואח\"כ עבר מגדולתו מביא שעיר דר\"ש קאמר נמי דאם נודע לו משעבר דאין מביא שעיר דחטא וידיעה בעי כשהוא נשיא רש\"י ז\"ל. ואיתה בכתובות פ' נערה דף מ\"ה. ובת\"כ פ' ויקרא ספ\"א ופ' ששי בדבורא דחטאות: \n",
+                "<b>ואיזהו הנשיא זה המלך </b>פרט לנשיא שבט אחד דכתיב הכא מכל מצות ה' אלהיו וכתיב התם גבי מלך ליראה את ה' אלהיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו דבמלך משחעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא המרובה </b>בבגדים ולא משוח מלחמה גם כן ומפיק לה בברייתא מדכתיב המשיח המיומן שבמשיחים: \n",
+                "<b>אין בין כהן </b>משוח וכו' ביד פ\"ד דהלכות כלי המקדש סי' י\"ד ובפ\"א דהלכות עבודת יום הכפורים סי' ב'. ואיתה בס\"פ בא לו ברייתא קרובה ללשון משנתינו: \n",
+                "<b>אלא פר </b>הבא על כל המצות. גמרא מתניתין דלא כר\"מ דאמר מרובה בגדים נמי מביא פר ופריך והא סיפא דקתני אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה דמשל ראשון הן באין דהיינו המשמש כמו שיתבאר הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו אתאן לר\"מ כדאמר בהדיא בברייתא דאילו ר' יוסי קאמר דלא הוי שוב האי שני לא כהן גדול ולא כהן הדיוט כהן גדול משום איבה וכהן הדיוט נמי לא משום מעלין בקדש ולא מורידין. ורב חסדא תירץ אין רישא רבנן וסיפא ר\"מ ורב יוסף תירץ דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי. ורבא תירץ דר\"ש היא וסבר לה כר' מאיר בחדא ופליג עליה בחדא וכדתניא וכו': \n",
+                "<b>אין בין </b>כהן משמש והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר לעבודתו הוי פר של יום הכפורים שלו ועשירית האיפה שלו: \n",
+                "<b>ומצווין על הבתולה וכו' </b>ביד ר\"פ י\"ז דהלכות איסורי ביאה. בפי' רעז\"ל קודש לשון המתחיל כ\"ג פורם צריך לכתוב סימן ההא ולמחוק אותו מן הלשון שלאחריו: \n",
+                "<b>ולא פורעין </b>בתורת כהנים פרשת שמיני סוף מכילתא דמלואים תניא ראשיכם אל תפרעו אל תגדלו פרע יכול אל תפרעו מן הכובע הרי אתה דן נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה מה פריעה האמורה להלן גבי נזיר גידול שער דהכי כתיב בהדיא גדל פרע שער ראשו אף פריעה האמורה כאן גידל שער ע\"כ. והוא ג\"כ דעת ר' אליעזר שם בת\"כ בפי\"ב דפרשת נגעים אבל ר' עקיבא פליג עליה התם ויליף מג\"ש דראשו יהיה פרוע דכתיב גבי נגעים דהיינו שיהיה ראשו מגולה עיין שם: \n",
+                "<b>זה וזה שוין וכו' </b>וגם שניהם מקריבין אוננים ואפילו שני מפני שהם בכלל כהונה לאפוקי משוח מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול </b>פורם מלמטה בירושלמי ס\"פ מגלחין. ובת\"כ פרשה ב' דפרשת אמור קתני לה בשם ר' מאיר. ובגמרא מפרש רב למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש ופירש רש\"י ז\"ל למטה ממש היינו בשפת חלוקו למעלה ממש בצואר בשפה במפתח חלוקו ע\"כ. ואפשר דהיינו נמי מה שפירש הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל פורם מלמטה הוא שיקרע כנף בגדו סמוך לרגליו וההדיוט מלמעלה בעליון הבגד כשאר העם ע\"כ. ומתניתין ר' ישמעאל היא אבל ר' יהודה פליג עליה בברייתא ואמר דכ\"ג אינו בפריעה ופרימה כל עיקר לא למעלה ולא למטה. וביד בפ\"ה דהלכות כלי המקדש סי' ו' ובפ' שני דהלכות ביאת מקדש סימן ח' ובפ' עשיר' דהלכות נועשה הקרבנות סי' ך' וברפ\"ח דהלכות אבל: \n",
+                "<b>כהן גדול </b>מקריב אונן פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק\"י.) ואיתה ברייתא ר\"פ טבול יום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פר המשיח </b>קודם לפר העדה. גמרא מנא ה\"מ דת\"ר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון דהיינו פר כהן משיח שהוא כתוב בסדר ויקרא קודם פרשת פר העלם דבר של צבור ומה ת\"ל הראשון אלא ללמד שיהא ראשון בכל מעשיו לפר העדה. ובת\"כ פ' ויקרא פ\"ה דדבורא דחטאות יליף לה מויו יתירא דואם כל עדת ישראל. ועיין ג\"כ שם בפ' ששי. והטעם שהביא רעז\"ל ג\"כ איתיה בגמרא בברייתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש קודם לאשה וכו' </b>ביד פ\"ח דהלכות מתנות עניים סימן ט\"ו: \n",
+                "<b>להחיות </b>היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא בו אבל אכילה לאו בכלל להחיות היא אלא דינה כדין הכסות ותנא כסות וה\"ה לאכילה דחד טעמא הוא כן פירש בית יוסף בטור יורה דעה סימן רנ\"א לדעת הרמב\"ם ובעל הטור ז\"ל שפסקו דמקדימין האשה לאיש בין להאכילה בין לכסותה ושכן משמע מן הברייתא דבפרק מציאת האשה. ואיתה נמי בטור שם ביורה דעה סימן רנ\"ט. בפי' רעז\"ל קודם לשון המתחיל לוי צריך לכתוב סימן החית ולמחוק החית שלאחר כן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן קודם </b>ללוי שנאמר בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן (להקריב) [להקדישו] קדש קדשים אלמא כהן עדיף מלוי. והרמב\"ם ז\"ל בפירוש המשנה מנה עוד מעלות ומדרגות אחרות ע\"ש: \n",
+                "<b>וממזר לנתין </b>כתב הר\"ב זה בא מטפה כשרה וכו' גמרא: \n",
+                "<b>ואפילו ממזרת </b>שילדה מעו\"ג ועבד שהילד ממזר כדמוכח ממתניתין דספ\"ג דקדושין וכ\"כ הרמב\"ם ז\"ל פט\"ו מהא\"ב וטור אבן העזר סימן ד' מ\"מ יש בו מקצת כשרות מהאם דהא אמרינן בס\"פ המפלת שלשה שותפים באדם הקב\"ה אביו ואמו וכו': \n",
+                "<b>ישראל לממזר </b>וממזר לנתין והרמב\"ם ז\"ל בפירושו וכן בחבורו ספ\"ח מהמ\"ע כתב ישראל לחלל דבת חלל פסולה לכהונה וחלל לשתוקי ושתוקי לאסופי ואסופי לממזר שהממזר ודאי והאחרים ספק: \n",
+                "<b>וכהן גדול עם הארץ </b>בזמן בית שני שלא דקדקו לקיים שהכ\"ג יהיה גדול בחכמה כמ\"ש פ' שני משנה ה' כדפירש הר\"ב במשנה ג' פ\"ק דיומא מתוספות יום טוב: \n",
+                "<b>ממזר תלמיד חכם </b>ביד בהלכות תלמוד תורה פ' שני סימן ב' וכולה מתניתין ספ\"ח דהלכות מתנות עניים ובטור יורה דעה בסימן רמ\"ו ובסימן רנ\"א: \n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת הוריות. בעזר צור שוכן תחתיות ועליות. הדרן עלך נזיקין. בעזרת האל יתברך בורא תבל ושחקים. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Makhshirin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,295 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Makhshirin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>בעזרת האל יתב' המשכין ריעים במדבר חררים נתחיל מסכת מכשירין.</small><br>בירושלמי דשבת פ' כלל גדול דף ט' גרסינן אמר ר' פירור. יהודה עביד הוויי במכשירין שיתא ירחין בסופא אתא חד תלמיד דר' סימאי ושאיל לי' ולא אניבי' אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פתחה של תורה. ע\"כ:  ",
+                "<b>כל משקה וכו'. </b>ומ\"מ בכולה מתני' ברצון בבי\"ת חוץ מסיפא דמשקין טמאין וצריך טעם:  ",
+                "בסוף פי' רעז\"ל כגון שהמשקים טמאים לא בעינן דניחא ליה ע\"כ כמו שכל דבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון כך ג\"כ כשהטומאה והמשקים באים יחד:  "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המרעיד את האילן ונפל על חבירו וכו'. </b>אית דגרסי ונפלו על חבירו או סוכה ונפלו על חברתה וקאי לשון רבים אפירות או אמים ואין צורך דונפל נמי יתפרש מי שנפל או אילן עצמו או פירות או מים. ופי' הרמב\"ם ז\"ל דע שכמו שהמים שבקרקע אינם מכשירין כן המים שנתלשו מן הקרקע בלא כוונה אינם מכשירין ואפילו נבללו הפירות בהן ומזה העיקר נסתעפו ענין כל המסכתא אמר אם הרעיד אילן על אילן אחר או סעיף אילן וזה יקרא סוכה ונפל זה הענף על אחר ונפלו פירות מזה האילן השני והיו שם ירקות שאותם המים שעל אלו הירקות אינם מוכשרין לפי שהן היו שלא ברצון וזה דעת ב\"ה וב\"ש סוברין שהם ברצון ובשביל זה הרעיד ובא ר' יוסי וסעד לדברי ב\"ה עכ\"ל ז\"ל (א) ולא כן פי' ביד וז\"ל שם המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה על חברתה ותחתיהן זרעים וירקות המחוברין לקרקע ונפלו המים על הפירות המחוברין שתחתיהן אותן המים שבזרעים ושבירקות אינם תלושין ברצון ע\"כ. וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל וממה שכתב רבינו כאן נראה שהוא מפ' שמרעיד את האילן להשיר ממנו מים ונפלו על אילן אחר ומשם נפלו על זרעים או ירקות שתחתיו אותם מים שנפלו על אותם זרעים או ירקות אם נגעו בהן פירות תלושין לא הוכשרו כו' ועוד האריך ע\"ש: \n",
+                "<b>ובה\"א בשניגבו </b>קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו ועדיין משקה טופח עליהן אפילו ב\"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ\"ק דשבת גבי בוצר לגת. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>א\"ר יהושע. </b>היא גירסת הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וכן בערוך ערך תלי קופרי אבל הרמב\"ם ז\"ל גריס ר' יוסי כדכתבי'. וגם נראה שהערוך גורס תליקופרי הכל תיבה אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער אגודה וכו' ובה\"א אינם בכי יותן </b>גרסי'. ופי' הרמב\"ם ז\"ל מה שאמר חוששין אנן בתמי' וענינו שהם אמרו לב\"ש על דעתכם מי שהרעיד עיקר אחד נאמר ג\"כ שמא יצאו מעלה לעלה והשיבום ב\"ש שהקלח אחד ולזה לא נחוש ואגודה קלחים הרבה אמרו להם ב\"ה והרי המעלה שק מלא פירות שהם חלקים נפרדין ולא נאמר שמא ירדו המים מצד העליון לתחתון ויהיו הפירות שלמטה שכבר נבללו ברצון והיות השק יחבר הפירות כמו היות האגודה תחבר החלקים ומאמר ר' יוסי התחתון טהור רוצה לומר שאינו מוכשר והרבה מה שיאמר בזו המסכתא טמא על המו��שר וטהור על דבר שאינו מוכשר וסיבת ר' יוסי שהוא אומר לא נתכוון שיבלול השק התחתון. ואמנם נתכוון שישמר בו השק העליון שלא יבלל היה בלל השק התחתון שלא לרצון. ואין הלכה כר' יוסי ע\"כ. ופי' הרא\"ש ז\"ל חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה והוכשר אותו הקלח: שהקלח אחד. ולא חשיב לרצון אלא נוער דבר אחד ונפל המשקה ממנו על האוכל. אבל באותו דבר שהוא נוער אם יצא המשקה ממקום למקום לא הוי הכשר: \n",
+                "<b>שק </b>מלא פירות שנפל לנהר שלא לרצון ונתנו על שפת הנהר שיצאו המים ממנו ושק מלא פירות הוי כאגודה של ירק אבל שני שקים שהן גופים הוכשר התחתון ור' יוסי פליג גם בשני שקים ע\"כ: \n",
+                "<b>על גב הנהר. </b>בערוך גריס על גיף הנהר תרגום ירושלמי על שפת היאור על גיף נהרא: \n",
+                "<b>אבל אם העלה שנים וכו'. </b>תני בתוספתא ר' יוסי אומר אחד שק ואחד ב' שקים בש\"א בכי יותן ובה\"א אינם בכי יותן ר' יהודא אומר ר' אליעזר אומר זה וזה בכי יותן ר' יהושע אומר זה וזה אינם בכי יותן ר' עקיבא אומר התחתון בכי יותן שהרי ברצונו הניח זה על גב זה והעליון אינו בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והסוחט בשערו ובכסותו. </b>היא גירסת רוב המפרשים חוץ מהרמב\"ם ז\"ל שנראה שגורס שערו בכסותו בין בפירושו בין בחבורו כמו שנעתיק בסמוך. ופירשו תוס' והרא\"ש ז\"ל שם בכריתות הסוחט בשערו ובכסותו פי' הקונטרס אחר שיצא מבית המרחץ ויש עדיין מים על שערו. ולא נהירא דהא תחלתו לרצון אלא מיירי שירדו גשמים על הכרישא ועל שערו וכסותו ואינם לרצון עד שיצא מהן ע\"כ. עוד כתבו שם היוצאים בכי יותן אע\"ג דהני משקים רצונו היה שלא היה בעולם ודמי לכופה קערה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל דתנן לקמן פ\"ד סי' ג' דאינן בכי יותן שאני הכא כיון שסוחט המשקים בידיו להוציאם מיקרי לרצון ע\"כ. ופי' הרמב\"ם ז\"ל הממחק את הכרישא וכו' מי שמיחק את הכרישא מהבלל שהיה עליו והוא מחובר בארץ שנפל עליו שלא לרצון או מי שיסחוט שערו בכסותו כדי לנגבן כל מה שיזיל מהמים בעת הסחיטה או הניגוב מכשיר לפי שכיון להזלת מתן המים וכל מה שנשאר שם בשער או בכרישא וכיוצא בו אינו מכשיר לפי שאין כוונתו שישאר בו לחלוחית כלל והלכה כר' יוסי לפי שהוא דעת ב\"ה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אינם בכי יותן וחכמים אומרים בכי יותן. </b>גרסינן. ופי' הרא\"ש ז\"ל הנופח בעדשים לבודקן אם יפות הן שאם יזועו ויתלחלחו מהבל פיו כשנופח בהן בידוע שמתבשלות במהירות כיון שמקבלות הלחלוחית במהירות ור\"ש חשיב זו הלחלוחית כזיעת האדם שאינה מכשרת ורבנן חשבי לה כרוק של פיו שהוא מכשיר ע\"כ והוא פי' הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיעת בתים וכו'. </b>ופי' הרא\"ש ז\"ל זיעת בתים דרך הבתים הבנוים בתחתית הארץ וכן בורות שיחין ומערות להזיע אע\"פ שאין בהם מים ואותה זיעה לא חשיבא משקה וכן זיעת האדם ואפילו שתה משקים טמאים דהזיעה מגופו יצאה ולא באה מן המשקין ע\"כ: \n",
+                "ופי' הרמב\"ם ז\"ל זיעת בתים טהורה וכו' הודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה ואפילו אם היה משקה הבית טמא הזיעה ההיא טהורה (א): \n",
+                "בפי' רעז\"ל אבל בא במים מחוברין דלא מכשרי לא ע\"כ אמר המלקט הוא פי' הר\"ש ז\"ל. ועיין לקמן פ\"ד סי' ו': \n",
+                "וכתב הר\"א אשכנזי ז\"ל וצ\"ע מה שפי' אח\"כ כגון מרחץ של מי מעין ודו\"ק ע\"כ. ואפשר לומר דהכא הא דקאמר אבל בא במים המחוברין לא מכשר ר\"ל לא מטמאי אבל אה\"נ דמכשרי דייקא נמי דהכא קתנ��י במתני' בא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דכי דייקת מינה נמי אבל בא במים המחוברין לא ר\"ל לא מטמאי דוקא אבל לעולם מכשרי כדקתני סיפא וטהורה בכי יותן שר\"ל מכשרי בלבד כך נלע\"ד אע\"פ שלשון הר\"ש ז\"ל דחוק קצת (ב): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאה </b>הבריכה ששפך לתוכה מים טמאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטריות </b>ס\"א גצריות כן כתוב בערוך. מטילין לתוכן גרסי': \n",
+                "<b>אבל אם קדמו </b>מי גשמים אפילו כל שהן מי שפיכות טמאום כך מצאתי מוגה ופי' טמאום דכיון שירדו כבר ניחא ליה בהו ומקבלין טומאה והוא שירדו לחוך כלי אבל בקרקע מחוברין נינהו ולא מקבלי טומאה כדמוכח בריש מקואות הרא\"ש ז\"ל (ג): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר את גגו. </b>היא גירסת הר\"ש והרא\"ש ופירשו שוטפו במים טמאים אבל הרמב\"ם ז\"ל גריס הטורף את גגו ופי' הרוחץ את גגו: ובתוספתא גרסי' נמי הטורף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שישראל. </b>וכנענים דרים בה. מ\"מ דרים בתוכה. והיה בה. ס\"א והיתה בה: \n",
+                "<b>כדי שיחמו החמין. </b>י\"ס דלא גרסי מלת החמין: \n",
+                "<b>באמבטי </b>קטנה דרך המושל לרחוץ באמבטי קטנה תמיד ורוצה שתהא מוכנת לו בכל עת הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: ואין הלכה כר' יהודה והיא דעת הרי\"ף והרמב\"ם ז\"ל דר' יהודה לאפלוגי אתא. אבל רבינו יעקב בטור א\"ח סוף סי' שכ\"ו פסק כר' יהודה וכתב בית יוסף דמשמע נמי מדברי רש\"י ז\"ל דלא פליג ת\"ק אדר' יהודה וכן כתב ג\"כ הר\"ן ז\"ל שם פ' שואל לשיטת רש\"י ז\"ל וכתב עוד ודקתני רוחץ בה מיד לאו מיד ממש קאמר אלא בהמתנת זמן מועט שתוכל להתחמם ע\"י בני אדם מרובין ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בה ירק נמכר. </b>י\"ס היה בה ירק נמכר. וגרסא נכונה היא: \n",
+                "<b>אם רוב ישראל </b>ימתין וכן משום דכל דבר הנעשה בשביל ישראל בשבת אסור למוצאי שבת בכדי שיעשו גזרה שמא יאמר לכנעני שיעשה בשבת דבר שצריך למ\"ש משום דאמירה לכנעני שבות א\"כ לא ירויח באומרו לכנעני שיעש' בשבת הואיל וצריך להמתין למ\"ש בכדי שיעשו כך מצאתי כתוב בשם הרמב\"ם ז\"ל ופירשו רעז\"ל בסמוך: \n",
+                "ומ\"מ כדי שיבא ממקום קרוב ומחקו הויו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב כנענים </b>כנעני ומותר להאכילו נבלות וטרפות שקצים ורמשים אבל מפקחין עליו את הגל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתה שום בר ישראל: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל אי נמי יש לפרש אחר רוב נתתומין וכו' הוא פי' הרמב\"ם ז\"ל וכן פי' לענין בשר דבסמוך דלא איירי אלא לענין טומאה וטהרה אם הוא בשר נבלה או שחוטה אבל לאכילה קיימא לן דבשר שנתעלם מן העין אסור אא\"כ יש לו בו טביעות עין: \n",
+                "<b>פת עיסה. </b>פת נקי' ואין הנחתומין עושין אותה אלא הרגילים לאוכלה אופין אותה בביתם וכן פת קיבר שאינו נקי שלא ניטל מורסנה הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "וכתב הרמב\"ם ז\"ל ואין הלכה כר' יהודה ויש לתמוה למה דמ\"ש רוב אוכלי פת עיסה מרוב אוכלי פת קיבר ועוד דשמא דלא פליגי ועדיין לא נמצא לי דין זה ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בה בשר וכו'. </b>חולין פרק גיד הנשה (חולין דף צ\"ה.) ופי' שם רש\"י ואם מבושל אע\"פ שהטבחים רובן ישראל אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן דמבושל לאו מטבחים נפל ואפילו רוב טבחים ישראל אסור דשמא כנעני בישלו ע\"כ משמע מפירושו ז\"ל אבל אם רוב טבחים כנענים ורוב אוכלי בשר הם ישראל ומצאו לא אמרינן ניזיל בתר רוב אחרון להיתרא כך נלע\"ד ודו\"ק: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ורואה משעה שנשחט פטור צריך למחוק מלת פטור רוב אוכלי בשר גרסי' ול\"ג מבושל וכן הגירסא שם בחולין. וכן מצאתי מוגה על יד הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב מכניסין לבתיהם פטור. </b>מלעשר דמסתמא דכשהיו מוליכין אותם לבית נפלו ולא ראו עדיין פני הבית ומותרין באכילת עראי: \n",
+                "<b>אם רוב כנענים ודאי. </b>דאין קנין לכנעני בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ואפילו למ\"ד יש קנין מדרבנן חייב והכנעני לא עישר. הרא\"ש ז\"ל. ואפשר שזו ג\"כ כוונת הר\"ש ז\"ל שכתוב שם בפירושו ואפי' יש קנין מ\"מ ודאי אינו מעושר הוי ע\"כ. וכתב ה\"ר יהוסף ז\"ל אם רוב מכניסין לבתיהם פטור מלעשר וכו' פי' שכתב ר\"ע ז\"ל פירושים אלו כמה קשים דהא תנן במס' דמאי המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר אם להצניע חייב לעשר מכ\"ש לאכילה ונ\"ל לפרש דהא מתני' לא איירי אלא במעשר שרוצה לאכלם עראי ועל זה קאמר אם רוב מכניסין פטור מלעשר ומותר לאכלם עראי כדתנן במס' מעשרות פ\"א בד\"א במוליך למכור לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהם עראי וכו' כי לעולם הולכים אחר הרוב. עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים אפי' כולו כנעני וישראל א' וכו'. </b>כך מ\"מ ע\"י הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצה למחצה להחמיר. </b>ר\"ל שאם היה העירוב בין פירות השלישית והשנית אשר לפני' או לאחרי' או בין פירות הששית והחמישית ראוי שיוציא מן הפירות ההן מעשר ראשון התמידי ואח\"כ מעשר שני כי מעשר עני אין בו קדושה ומעשר שני קדוש וטעון הבאת מקום כמו שביארנו במקומו ואם היה העירוב מחצה בין פירות השביעית והשנה אשר לפניה או לאחריה התערובת ההוא ידינו בו דין פירות שביעית ויאכל בקדושת שביעית. הרמב\"ם ז\"ל. ודקתני מתני' ושל רביעית על של חמישית צריך לומר דאגב אחריני נקטי' דהא אין בהם שנוי לא לקולא ולא לחומרא דשניהם מעשר שני נוהג בהן. כך נלע\"ד. ומצאתי בכתב החכם הר\"ם אוחנא ז\"ל וז\"ל ושל שביעית על של מ\"ש הולכים אחר הרוב קשה ממתני' דשביעית ספ\"ז דתנן שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנ\"ט ואי אפשר לפרש דלא מיירי לענין אכילה בקדושת שביעית אלא לענין פיטור המעשרות דשביעית פטורה מן המעשרות שגם זה קשה דהא קיימא לן דטבל אוסר בכל שהו דהפירות שלפני שביעית ושל אחריה הם טבל ואם נתערבו בשל שביעית אינם בטלים. ומיהו נראה לתרץ דמיירי בפירות ששית ומוצאי שביעית בפירות חולין מתוקנים שאין כאן איסור טבל אלא איסור שביעית ואזלינן בהו בתר רובא ומ\"מ עדיין קשה מששית לשביעית דהכא קתני דאזלינן בתר רובא והתם קתני דשביעית אוסרת במינה בכל שהוא וי\"ל דהכא מיירי בשנתערב יבש ביבש דבטל ברוב והתם מיירי בדבר לח אבל קשה לסברת הרשב\"א ז\"ל שסובר שאינו בטל ברוב יבש ביבש אלא בדבר שאיסורו בששים אבל דבר שאיסורו למעלה מס' כגון תרומה שנתערבה בחולין וכגון חמץ בפסח אין חילוק בין דבר יבש לדבר לח עיין ביורה דעה סימן ק'. עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שק שהוא מלא פירות. </b>כגון מיני זרעונים \n",
+                "<b>ונתנו על גב הנהר. </b>כדי שיתלחלחו ויראו גסים: \n",
+                "<b>כל ששאבו. </b>ויש עליהם משקה טופח הוכשרו דחשיב משקה כיון שבא מכח המים ור' יהודה ס\"ל דאותן שהן שלא כנגד המים זיעתן לא חשיבא משקה כי היא באה מפירות שכנגד המים ולא מגוף המים עצמן הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המשקין טהורין. </b>היא גירסת הרמב\"ם והרא\"ש. וכתב הרא\"ש ז\"ל וי\"ס דגרסי ושאר כל המשקים טמאים. ואינה גירסא נכונה ונראה שהיא גירסת הר\"ש ז\"ל שפי' ושאר כל המשקים טמאים כלומר כל משקין המכשירין לקבל טומאה ז' משקים דתנן הן ותולדותיהן וכו' בפ' בתרא. עכ\"ל ז\"ל. פי' לפי' הר\"ש ז\"ל וגירסתו באלו משקים אמרו במים וביין ובחומץ וגם בשאר כל ו' המשקים המכשירין לקבל טומאה. כך נלע\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרודה פת חמה. </b>כה\"ג נמי תנן במסכת תרומות ופליגי בשהניחה על פי חבית של יין של תרומה אי מיחסרא לזרים אי לא. ועלה דההיא משמע בירושלמי בגמרא דפליגי אפילו בחבית סתומה שהמגופה עליה דאפ\"ה הפת שואבת ודייק לה ממתני' דלעיל דחבית שהיא מלאה פירות ונתינה לחיך המשקים ועוד משמע התם דפת חמה לאו דוקא דה\"ה צוננת והא דנקט חמה מפרש רב חסדא שלא תאמר הואיל וההבל כובש יהא מותר ותלמוד שלנו חולק על כל זה בפ' בתרא דע\"ז דאר\"ל בפת חמה וחבית פתוחה ד\"ה אסורה פת צוננת וחבית מגופה ד\"ה מותרת אלא כי פליגי בפת חמה וחבית מגופה פת צוננת וחבית פתוחה. ולפי שיטה זו צריך ליישב דלא תיקשי מחני' דחבית. הר\"ש ז\"ל. והרי\"ף ז\"ל בפרק גיד הנשה (דף תשט) הכריח דליתא לדריש לקיש אלא אפילו בפת חמה וחבית פתוחה פליגי ע\"ש ושם פי' הר\"ן ז\"ל דר' יוסי ב\"ר יהודה ס\"ל דריחא לאו מילתא היא ושעורים שאני מפני שהן שואבות גופו של יין ולאו ריחא הוא. ע\"כ בקיצור. ופי' הרא\"ש ז\"ל הרודה פת חמה וכו' יראה לי דמיירי שלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו יודע אם היה עליו משקה טופח ר\"מ סבר דוודאי שאב דאי מיירי בשראו אותו מאי פלוגתא שייך הכא. ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת הסלע. </b>שאף אם לא רבץ הבית הסלע הוא קר ולח ומטנן החטים וכן הדין בעריבה של חרס. הרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ואם מחמת עצמן. </b>אית דגרסי מחמת עצמה. וכתב התוי\"ט אבל הרמב\"ם ז\"ל העתיק ואם מחמת העריבה בפירושו ובחיבורו ע\"כ ונלע\"ד דאינו מוכרח לומר דגורם עריבה רק ואם מחמת עצמה וקאי אעריבה וכדכתיבנא: \n",
+                "<b>המטנן.</b> נ\"א המטין ואית דגרסי המטמין. וכן בסיפא גרסינן נמי שהיו מטמינים: \n",
+                "<b>לא עשיתם טהרה. </b>נ\"א טהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסטנן. </b>גם פה יש גירסאות כדלעיל: \n",
+                "<b>אינו חושש שמא נתן בה חטים וטננו. </b>פי' אינו נמנע מלתת שם חטין ואין לחוש שמא טננו והוכשרו כי מרוב יובש הגורן המים נבלעין בקרקע ומתייבש ובהא אפילו חכמים מודו והלכה כר\"ש. הרא\"ש ז\"ל. ותניא בתוספתא המרבץ ביתו במים ונתן בו שבלים וטננן אם יש עליהם משקה טופח בכי יותן ואם לאו אינו בכי יותן רש\"א אע\"פ שיש עליהם משקה טופח אינו בכי יותן וכתב הר\"ש ז\"ל ר\"ש אומר משמע דהך ברייתא פליגא אמתני': \n",
+                "<b>המוליך חטין. </b>אית דגרסי חטיו והיא היא: \n",
+                "<b>כשהטל עליהם. </b>כגון שהיה משכים למלאכתו ולא יוכל להביאו באמצע היום: \n",
+                "<b>אלא אם עמד. </b>נתעכב שם כדי שירדו עליהם גשמים דבעי ר' יהודה מעשה המוכיח על השמחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו זיתיו נתונים בגג וכו'. </b>נראה דאצטריך לתנא לאשמעינן פלוגתא דר' יהודה ורבנן בכל הנהו בבי משום דלר' יהודה ל\"ד הוכחת שמחה דבבא קמייתא לאינך כבי ובכל חדא איכא רבותא לר' יהודה ואפילו לרבנן נמי משכחת רבותא כי דייקת בהו שפיר: \n",
+                "<b>או אם חלחל לתוכו. </b>גרסינן. פי' לתוך הצנור שהכניסן לזיתים לתוך הצנור ונענעם וחבטם והפכם כדי שיתרחצו יפה יפה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באדם ובבהמה טמאה לעולם טמא. </b>תניא בתוספתא ר' יהודה אומר המים העולין ברגלי אדם לעולם טמאים ר' אלעזר בר\"ש אומר המים העולים ברגלי בהמה טמאה לעולם טמאים. פי' הרא\"ש ז\"ל לעולם טמא בין הדיח בין לא הדיח כי האדם רוצה שיהיו רגליי נקיים ובהמה טמאה עושה מלאכה וטוב לה רחיצת רגלים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שיחוצו. </b>כמו שיאוצו וכן תנן בפרק בתרא דמקואות גבי קשר תפלה של ראש בזמן שהוא חוצה בזמן שאינה חוצה. ועיין בפי' הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>אע\"פ שחשב שיודחו. </b>כך צ\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בפיו ובשפמו בכי יותן. </b>היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא\"כ נוגעין בשפמו הלכך אחשבינהו מידי דהוה אמלאכת שבת דכל פסיק רישא הוי כמתכוין. ולשון הרמב\"ם ז\"ל שם רפי\"ז שדבר ידוע הוא שהשותה יעלה המים בפיו ובשפתו והואיל ושתה ברצונו הרי אלו נתלשו ברצון ע\"כ: \n",
+                "<b>מכונן. </b>לשון הוא עשך ויכוננך. ואמרינן בפרק אלו טרפות שעשה את האדם כונניות כונניות הם המעים. ונראה שנפל טעות שם ביד בפי\"ב סי' ה' שכתב מכוון שהרי גם פה בפירוש פי' מכונן מלופף ע\"כ: \n",
+                "<b>ר\"ש בן אלעזר אומר טפח </b>ות\"ק סבר שצרכה לפי שיעור גודלה וקוטנה הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל בד\"ה הממלא צ\"ל דאי אפשר שיכנסו המים לתוכה עד שיגעו לאחורי': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אב הטומאה אינו בכי יותן. </b>דבשלא לרצון ירדו עליו וגם לא נטמאו כדתניא בתוספתא זב וטמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על שערן ועל כסותם אע\"פ שסוחטן והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורים שאינם נחשבין עד שירדו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל שם בפי\"ג מי שירדו עליו גשמים אפילו היה אב הטומאה המים שעליו אע\"פ שירדו מצד העליון לתחתון טהורים והוא שינתקם מעליו בכל כחו אבל אם היו שותתין ויורדין בשעת פרישתם מתטמאין ובזמן שהן טהורים אינם מכשירין. שהרי אינם תלושין עליו לרצונו ואם נער וכו': \n",
+                "בפי' רעז\"ל ואם נער כמו המנער טליתו וכו'. אמר המלקט כתב ה\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל עיין בפי' הרמב\"ם ז\"ל ולשון פ\"ה סימן ח' ע\"כ כוונתו ז\"ל שכאן פי' רעז\"ל שנער גופו להסיר הגשמים שעליו ישכן פירש הרמב\"ם ז\"ל כאן ולקמן בפרק חמישי לא פי' הרמב\"ם ז\"ל מאומה. ורעז\"ל פירש שם בסי' ח' ואם נער שמתכוין להדיחן ה\"ז בכי יותן ע\"כ. והוא פי' הר\"ש ז\"ל וכאן פי' ואם נער מלשון הנוער אגודה של ירק ושם בסי' ז' פי' ואם נער כמו מנער טליתו מלשון התנערי מעפר ע\"כ. וראיתי שנקד ה\"ר יהוסף ז\"ל נער חציו קמץ וחציו פתח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכופה קערה וכו'. </b>בפ\"ק דשבת דף י\"א ובפ\"ק דחולין דף ט\"ז ופי' רש\"י ז\"ל התם בשביל שתודח הקערה הרי הם בכי יותן אם נפלו אחר כן על הפירות אפילו לאחר זמן הוכשרו דאחשבינהו להנך משקים להדחת קערה וניחא ליה בהך נפילה ואפילו לא אחשבינהו לצורך הנך פירות כי יתן קרינן ביה דניחא ליה בהך נפילה בשביל שלא ילקה הכותל ונפלו על הקערה וממנה לפירות לא הוכשרו דלא ניחא ליה בהנך גשמים ובנפילתן ע\"כ. והתם בחולין פריך הא גופה קשיא אמרת בשביל שתודח ה\"ז בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל כגון שהיו נופלין סמוך לכותל ונתן שם קערה שתביאם לכותל אינם בכי יותן אע\"ג דאחשבינהו לצורך חשיבות דמחובר לאו חשיבות הוא עד דליחשבינהו לצורך דבר תלוש והדר חני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הרי זה בכי יותן ומשני א\"ר אלעזר תברה מי ששנה זו לא שנה זו מר חשיב ליה תלוש להאי כותל הואיל ולאו מחובר מעיקרו ומר חשיב ליה מחובר ורב פפא אמר כולה חד תנא הוא ודכ\"ע תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש רישא בכותל מערה וסיפא בכותל בנין. וכתבו תוס' והר\"ש ז\"ל דליכא לשנויי הכא בלשון נעשה כלומר הא בשביל שיודח הכותל נעשה כבשביל שלא ילקה הכותל ואינו בכי יותן משום דכאן אין שייך לחלות זה בזה דמה ענין זה לוה הא ניחא ליה אלא דניחותא משום דבר מחובר והאי לא ניחא ליה כלל ול\"ד לנתן הוא ואמרה היא דבפ\"ק דקדושין דמשני התם נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא דחד טעמא הוא משום דכתיב כי יקח איש אשה ולא שתקח את עצמה ע\"כ ועיין בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס\"ו.) והתימה על רעז\"ל שלא פירש דבר במשנה זו. ובהלכות טומאת אוכלין פי\"ב סי' ג' פסק כרב פפא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א ישבר</b> שאם יערה ויוציא המים ראשין ראשון כבר עברה בלילה ברצון לכן ישבר בבת אחת ביותר מהירות שאפשר לו ובה\"א יוציא המים בלבד הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל ז\"ל שם ביד פי\"ב סי' ז' חבית שהיא מלאה פירות וירד הדלף לתוכה הרי זה יערה המים מעליהם ואינם מכשירין ואע\"פ שרצונו שיהיו בתוכה עד שיערה המים מעליהם עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה וכו' </b>שבת פ\"ק דף י\"ב ועיין בתוס' שם דף י\"ז בתוספתא שהביאו שם: \n",
+                "וז\"ל התוספתא עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד\"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר\"מ ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בש\"א בכי יותן ובה\"א אינן בכי יותן ע\"כ ומפורשת בהר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>הניתזין והצפין </b>וכן המים שבתוכה אם לא נטלה לשפכה שלא נקט הניתזין והצפין אגב סיפא דהכא ברישא פליגי במים שבתוך העריבה כשנוטלן לשופכן ובסיפא במים הניתזין והצפים: \n",
+                "<b>נטלה לשפכה </b>נ\"א לשפכם והתם בפ\"ק דשבת דף י\"ב קתני אהאי סיפא דהניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה\"ז בכי יותן וכתבו שם תוס' ז\"ל ושבתוכה ה\"ז בכי יותן אין זה במשנה אלא שהתלמוד מדקדק מדקתני הניתזין והצפין אינם בכי יותן משמע הא שבתוכה הרי הן בכי יותן ע\"כ ולא כן משמע מהרמב\"ם ז\"ל שם בפי\"ג וז\"ל שם עריבה שירד הדלף לתוכה המים הניתזין והצפין מעלי' אינם תלושין ברצון נטלה לשפכה המים שבתוכה אינם ברצון הניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין ושבתוכה אינם תלושין ברצון ואם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין שכיון שלא שפכה במקומה הרי תלשם ברצונו ע\"כ והר\"ש ז\"ל נראה דהוה גריס התם בשבת נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה\"ז בכי יותן וכתב דשמא היינו מתני' אע\"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ע\"כ בקיצור: \n",
+                "<b>המטביל את הכלים </b>נ\"א המטביל את כליו. נטנפו רגליו נ\"ל רוצה לומר נטנפו במים. ואין הלכה כר' אלעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קופה שהיא מלאה תורמוסין וכו' </b>ונוטל תורמוסין מתוכה והן טהורין פי' בקופה טמאה מיירי וכגון שמקצתה חוץ למים ולא עלתה לה טבילה ולא נטמאו התורמוסים אף הנוגעים בקופה לפי שלא הוכשרו בעודן במים והא דאמרי' בפ\"ק דפסחים דמחוברין מכשירין היינו שבאו על הפירות בעודן מחוברין והעלום מן המים אבל בהיותם במים לא קבלו הכשר כדאמרי' בסיפא בעוד הצנון במקוה נדה מדיחתו והוא טהור וכשהעלהו מן המים נטמא. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ונתנוה לתוך המקוה </b>נ\"א ונתונה בתוך המקוה: \n",
+                "<b>העלם מן המים </b>נ\"א העלה וקאי אקופה: \n",
+                "<b>צנון שבמערה וכו' </b>ובירושלמי דפ' אין דורשין דף ע\"ח אמרי' ותני עלה ר' יהודה מטהר משום ר' יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות שנפלו לתוך אמת המים </b>אית דל\"ג מלת אמת: \n",
+                "ועיין בטור או\"ח בבית יוסף סימן קנ\"ט שכתב שם בשם הרשב\"א ז\"ל דמתני' דדייקי' מינה דלא בעינן כוונה לחולין לאו לאכילה לחולין קאמר אלא לנגיעה דחולין שנעשו על טהרת תרומה ולעולם לאכילת חולין בעי כוונה ע\"כ. ותמצא תשובה זו בתשובותיו סימן תק\"י: \n",
+                "<b>ידיו טהורות </b>בתוספתא תניא ידיו טמאות והפירות טהורים דקסבר תנא דברייתא דחולין בעו כוונה ופלוגתא היא בפ' שני דחולין ה\"ר שמשון ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל לפי שהמים שבתוכו חוצצין בינו ובין המקוה ע\"כ: הגה\"ה והסיף בתוס' י\"ט וכ\"פ הרמב\"ם ז\"ל ומסיים כמו שנתבאר בעשירי של מקואות ואין אלו אלא דברי תימה דבההיא מפורש התם דמלאה מים אין חוצצין ע\"כ: אמר המלקט הטעם הלז כתוב בפי' הרמב\"ם ז\"ל ואני מצאתי מוגה שם בפירושו ז\"ל ככה לפי שכלי חרס אין לו טהרה במקוה ונמחק הטעם האחר וכן פי' ג\"כ הרא\"ש ז\"ל וז\"ל הקדרה טמאה ואין לה טהרה במקוה: \n",
+                "בפי' רעז\"ל שהרי הושקו המים שבתוכה במי מקוה ונטהרו ע\"כ: \n",
+                "אמר המלקט ואף ע\"פ שלא נתערבו במי המקוה הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל ושם אותו דרך שאותם המים נמשכין בו נקרא קילון ע\"כ: \n",
+                "אמר המלקט זהו פי' הר\"ש והרא\"ש ז\"ל בשה הערוך אבל הרמב\"ם ז\"ל פי' קילון שוקת של עץ או של חרס שמעלין בו המים. ופי' דר' עקיבא פליג את\"ק ופסק כת\"ק שם רפי\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד. </b>וא\"ת אפילו בידים טהורות היאך יכול להסיקם כי בשעת היסק יפלטו העצים את המים טמאים שבלעו ויטמאו התנור כדתנן בפ\"ט דכלים חרסין שבלעו משקין טמאים ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ומוכח במסכת נדה פרק האשה דאפילו במשקים קלים אם הוסק טמא בין לר' יוחנן בין לריש לקיש וי\"ל דהיינו דוקא בחרסין שאין האור שולטת בהן ונפלט המשקה הבלוע בהן מכח ההיסק אבל עצים שהאש שולטת בהן כלים המשקין הבלועין בהן ואין יוצאין לחוץ כשמסיק בתנור מחמת שחום התנור מסבבן וקאמר ר\"ש דהיינו דוקא בעצים יבשים אבל בעצים לחים אין האור ממהר לשלוט בהן עד שיתייבשו במדורה ובתוך כך נפלט לחוץ מי לחות העצים ועמהם נפלט המשקים שבלעו ואומדים אם רבו מי לחות העצים היוצאים על המשקים הטמאים שבלעו נתבטלו המשקים ברוב וטהורים. והרמב\"ם ז\"ל פירש דהני משקים כגון שמן ודבש שנפלו ברצון והמטיר עליהן שלא ברצון ורבו מי גשמים על המשקים אותם משקים אינם מכשירין. ואע\"פ שנבלעו המשקים טמאים בעצים העצים טהורים. ואם ירדו מי גשמים אפילו ברצון מי גשמים טהור ולא אמרינן דנתערבו במשקים טמאים שבלעו העצים ויהיה הכל טמא ולא יסיקו אלו העצים שירדו עליהם מי המטר אלא בידים טהורות וכו' כדפי' הרא\"ש ז\"ל. כך מצאתי בגליון לפי' הרא\"ש ז\"ל. ופי' הרמב\"ם ז\"ל וחלק ר\"ש על ת\"ק ואמר כשאנו אומרים שמשקים שבלעו העצים טהרו ואינם מטמאין התנור כשהיו העצים לחים ותצא לחלוחית מן העץ עצמו בשעת שרפה יותר ממשקים טמאים שבלע אבל אם לא יה��ה הדבר כן אז מטמאין אותן העצים התנור בשעת ההיסק בעבור יציאת משקים שבלעו מתוכן. ע\"כ. וביד פ\"ט דהלכות טומאות אוכלין סי' ו' כתוב ולא יסיקם אלא בידים טהורות גזרה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקים שעליהם מטמאין את התנור ע\"כ. ועיין במ\"ש בפ\"ט דכלים סי' ה'. וז\"ל החכם הר\"ס ז\"ל ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד משמע דבידים טמאות לא יסיקם שלא יטמאו המשקים מן הידים ויטמאו התנור. וקשה שהרי בהקדמת זה הסדר כתב רבינו ז\"ל שאין משקין טמאים מטמאים כלים אלא אם נטמאו מחמת השרץ וכיוצא בו אבל לא מחמת ידים. ומיהו בחיבורו הגדול בפרק ט' מהלכות אוכלין כתב ז\"ל ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד גזרה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקים שעליהם מטמאין את התנור עכ\"ל. והשתא ניחא מה שהקשינו. עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שטבל בנהר וכו' </b>וכתב הר\"ש ז\"ל והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות נטמא ואמרי' בפ' שני דחולין כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מלאות טיט כדתנן לעיל בפ\"ג דשמח ע\"כ: \n",
+                "<b>דחיו </b>כמו דחהו: \n",
+                "ופי' רבינו מסימפונט ז\"ל לשוכרו פי' אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכרו וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמת שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה גם חברו נפל ע\"כ ודחוק הוא. והרמב\"ם ז\"ל שם ביד נראה דגריס לשכרו וז\"ל וכי אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו בטלו המים הראשונים ע\"כ. נראה שר\"ל כי בעבור שלא היה רוצה לפרוע לו שכר טורחו או שכר טורח בהמתו דחה אותו למים. וה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' לשוברו בבית וכתב ופירשו הספרים דגרסי' לשוברו כלומר שלא דחהו דרך שחוק אלא כדי להזיקו וכן נ\"ל עיקר עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>צפור </b>מכניס פיו במים ונופח ועושה אבעבועות על פני המים הרא\"ש ז\"ל ובתוספתא תניא העושה צפור במים הניתזין ואת שבה אינם בכי יותן דברי ר\"מ ר' יהודה אומר זה וזה בכי יותן ר' יוסי אומר הניתזין אינם בכי יותן ואת שבה בכי יותן פי' וסתם מתני' ר\"מ היא הר\"ש ז\"ל (א). \n",
+                "והרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס צנור שכן פירש שהוא מנתר מים בזריקתו והם העושים זה הנערים אצלנו מקנים לצחוק ע\"כ ואע\"פ שבדפוס כתוב בין בפירושו בין שם ביד צפור בפא שמא הוא טעות אע\"פ שכבר אפשר ליישב פירושו בגירסת צפור שקורא אותו צפור שכמו שהצפור מדלג וקופץ ממקום למקום כך המים הללו שבקנים ניתזים ממקום למקום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינם בכי יותן </b>וסברי רבנן דהוי כמרעיד את האילן להשיר המשקים. הרא\"ש ז\"ל:  ",
+                "ואני מצאתי מוגה רש\"א אינם בכי יותן וחכמים אומרים בכי יותן ולא נהירא שהרי גם ביד פסק דלא הוכשרו ברפי\"ד דהלכות טומאת אוכלין ושמא כך הוא גירסת הר\"ש ז\"ל שכן כתוב בדפוס בסדר טהרות אשר עם פירושו ז\"ל וחכ\"א ה\"ז בכי יותן.  ",
+                "ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת שמעון והגי' רבי אומר אינו בכי יותן וחכ\"א בכי יותן:  "
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל לפיכך רוצה הוא בהמשקים שברושם ע\"כ פי' לשער המים הלכך כל המים אף שאינם ברושם בכי יותן לפי שא\"א שלא יהא גם משקה שלא במקום הרושם והוי כממלא בחבית דתנן בפירקין דלעיל המים העולים אחריה בכי יותן ובתוספתא חזר רבי ט��פון להיות שונה כדברי ר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לידע כמה מים יש בו. </b>רוצה הוא ברושם: \n",
+                "<b>הניתזין אינם בכי יותן </b>דלא ניחא ליה בהן והמים שבאבן כגון שמקצתו למעלה מן המים מים שעליו לא מטמאין ולא מכשירין דחשיב כמחוברין והוא פי' הרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ואת שבאבן </b>נ\"א ושבאבן. \n",
+                "וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל אמרו את שבאבן טהורים שהמים אשר על האבן כו' ר\"ל וכ\"ש למים אשר הם מצדי האבן בתוך הבור דהיינו בור ממש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך המים אינם בכי יותן. </b>אף כשהגביהו מן המים לפי שאינו מתכוין שיצאו המים כל זמן שהוא בתוך המים דמאי נפקא מינה הרי יכנסו בו מים אחרים ור' יוסי סבר אף בתוך המים רוצה שיצאו המים עם הצואה ויכנסו מים אחרים הרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל. עם הצואה גרסינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b> עיקל </b>ברזל גדול שזורקים במים לעכב הספינה הרא\"ש ז\"ל. וז\"ל הערוך עוקל פי' רגל הספינה וי\"א החבל שתופס הספינה. ורעז\"ל תפס פי' הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "<b>ואם ניערם בכי יותן </b>פי' ניערם להוציא מהן מים הרי המים הנושרים בכי יותן: \n",
+                "<b>מסמר לגשמים </b>לצרפו אבל לכבותו קתני בתוספתא אינו בכי יותן: \n",
+                "<b>אוד בגשמים </b>בתוספתא קתני אוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן לעשותו הרי זה בכי יותן: \n",
+                "<b>אוד </b>עץ מתוקן לחתות בו האור כמו אוד שנשבר דבפ' המביא כדי יין הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "וה\"ר יהוסף ז\"ל כתב מצאתי האור בריש ופירושו אש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קסיא של שלחנות וכו' </b>לשון הרמב\"ם ז\"ל שם ביד וכן המים שעל הקסיא של שלחנות ועל השיפא של לבנים אינם ברצון ואם ניער הרי אלו ברצון ע\"כ ושם בהשגות הביא פי' הערוך שהוא קערות מענין הגונב את הקסווה ושאין דעתו ז\"ל נוחה הימנו ופי' הוא ז\"ל שהוא עור שהזורה הגרן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסום והקסמים והמוץ שבגרן וכדתנן בפי\"ו דכלים קסיא של זורי גרנות וכו' שנראה משם שאינו קערה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מדבש הזיפין </b>נראה שהר\"ש ז\"ל הי' גורס חוץ מן הדבש והזיפין שפירש הדבש והזיפים כמו דבש הזיפים ע\"כ. ואין דבש זה נופת צופים דתנן ליה בפ' עגלה ערופה סי' י\"ב דההוא יש בו פירושים אחרים כדכתיבנא התם: \n",
+                "<b>והצפחת </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל דצפחת ג\"כ שם מקום בארץ ישראל שהיה נקרא צפחת: \n",
+                "<b>מפני שהיא סולדת לאחריה</b> בערוך בערך סלד גריס סולדין לאחוריהן ופי' לפי שהדבש של הזיפים והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכד שנשפך ממנה ע\"כ: \n",
+                "וביד פ\"ז דהלכות טומאת אוכלין סי' ד' ולשונו שם נחיל דבש הזיפים ודבש הצפחת וכו' ומצאתי מוגה שם במקום נחיל נזיד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הקדרה טמאה </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל מה שבתוך הקדרה לפי שהמשקים שנטמאו מחמת ידים אין מטמאין כלים ע\"כ ומה שכתוב אח\"כ בפירושו ז\"ל אא\"כ תחשוב וכו' עד ויחושו לו מצאתי שעבר על המגי' הקולמוס: \n",
+                "והר\"ש ז\"ל בפי' שני פירש דהאי פלוגתא דר' יוסי ות\"ק אקדרה גופה שזיעת ידיה מטמא הקדרה עצמה אפילו לר' יוסי אם נטפו: \n",
+                "<b>ה\"ז דומה לסלי זתים וענבים שהן מנטפין </b>כך מצאתי מוגה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיש להם מעשה. </b>מפ' בירושלמי דריש תרומות איזהו מעשה שלהן א\"ר נחוניא ��תפוס בהן הטל בפ\"ג דחולין א\"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ואפשר דהכל אחד שצריך שיהפך בהן בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וביד פ\"ח דהלכות כלים סי' י\"א וכתוב שם ברפי\"ד דהלכות טומאת אוכלין שיש להן מעשה דין תורה ואין להם מחשבה אפילו מד\"ס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שימתונו </b>בערוך בלשון ראשון פי' לשון רפיון. אבל בכסף משנה כתוב שם בפי\"ד דהלכות טומאת אוכלין בשביל שימתינו שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו והוי לשון המתנה ע\"כ: \n",
+                "<b>א\"ר מאיר וכי מפני מה טמאום וכו' </b>ירוש' דמס' דמאי דף כ\"ד. ועיין במ\"ש שם בפ\"ה סימן ז'. ובתוספתא משמע דרשב\"ג ס\"ל כר' יהודה: \n",
+                "<b>החליקא הטרגיס והטסני וכו' </b>ונראה שהר\"ש ז\"ל גריס חליקייא שפירש חליקייא כמו חלקא ע\"כ: \n",
+                "<b>טרוגיס </b>בגימל טסני בנון וכן הוא בערוך ערך טסן. אע\"ג דמספ\"ק דנזיר משמע דגרסי' טסגי ג\"כ בגימל דקאמר טריגין ג' טטריגין ד'. ובפ' כיצד מברכין (ברכות דף ל\"ח) תניא חלקא טרגיס זריד ערסן ופי' רש\"י ז\"ל ומפ' להו שם במועד קטן ס\"פ מי שהפך חלקא דמתברי באסיתא חדא לתרתי טרניס חדא לתלת זריד חדא לד' ערסן חדא לחמש ע\"כ. אמנם אני לא מצאתי שם במועד קטן לא זריד ולא ערסן ועיין בערוך ערך זריד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הבצים </b>של תרנגולת ושאר עופות ושוקל בהן החנוני לח ויבש: \n",
+                "<b>קולייס </b>שמו של דג האספנין ע\"ש מקומו: \n",
+                "<b>כל הדגים בחזקת טומאה </b>דחיישי' שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן ובתוספתא ואין ע\"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ר' יהודה </b>אומר האלתית ודג המצרי כך מ\"מ: \n",
+                "<b>ועל כולם ע\"ה נאמן לומר וכו' </b>ועיין במ\"ש בפרק חמישי דאהלותם י' ה': \n",
+                "ופי' הרא\"ש \n",
+                "ז\"ל חוץ מן הדגה שאינם נזהרין מלנער הרשתות עליהם כי אומרים בלאו הכי יש מים עליהם ואינם יודעים כי אותם המים מן המחובר בראו ואינם לרצון ע\"כ: \n",
+                "<b>מפני שמפקידין אותן</b> גרסי' דכל הפירות וכו' כדפי' רעז\"ל והוא פי' הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא </b>דמים כל שהוא מכשירין אבל אם נעשה הציר ממלח או ממי פירות לא הוכשר הרמב\"ם ז\"ל. ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא מפ' בבכורות דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ונחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אפי' טהורין טהרה מעוררת טומאה ונחערבו ונתעוררו המים מבטולם ונעשו רוב הטמאים ודוקא ברוב מים טמאים אבל בפלגא ופלגא כיון דטומאת משקים דרבנן בפלגא ופלגא לא גזור ע\"כ. ועיין במ\"ש בפ' בתרא דתרומות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה משקים וכו'. </b>ומנינא נראה למעוטי מדר' אליעזר דבפ' בתרא דתרומות וכדכתבינן התם סי' ב': וגרסינן בבתרא שם פ' הספינה אמר רב כהנא דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל לעולם וכתבו שם תוס' בשם ר\"י ז\"ל דהא דמני וחשיב הכא דבש בהדי ז' משקין הייינו אחר שהופרש מן השעוה אבל בכוורת שהוא עם השעוה יש עליה תורת אוכל ולא תורת משקה ע\"כ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ועוד שנינו בתוספתא דשבת מנין לדם וכו' עד סוף (א) אמר המלקט הא דקאמר מנין למי האף שהוא משקה שנאמר ועפעפינו יזלו מים נראה דדריש מלת ועפעפינו ואף אפינו בחלוף עין באלף דאי למי העין כבר אסמכי' אקרא דכתיב ותשק��ו בדמעות שליש ועוד דברישא דקרא כתיב ותרדנה עינינו דמעה ולמה ליה למכתב בתר הכי ועפעפינו יזלו מים אלא למי האף איצטריך. וכל הני אסמכתות נינהו והעיקר הלכה למשה מסיני. ועיין במ\"ש לקמן סימן ו'. ומתני' דקחני ומותר באכילה דלא כר' יעקב שאוסרו שם בברייתא בפ\"ק דבכורות וכתב הר\"ש ז\"ל דעוד יש לפ' דבש צרעין טהור דקתני הכא פי' דלא מקבל טומאה אלא במחשבה אבל דבש דבורים לא בעי מחשבה כדמפרש התם ע\"כ. ועיין בתשובות הרשב\"א ז\"ל סי' תקע\"ז: \n",
+                "<b>דבש צרעים </b>ואית דגרסי דבש צרעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תולדות למי' </b>ופי' הר\"ש ז\"ל וכל הני תולדות כיון דתולדות הן לא חיישי' אפי' יש להן שם לווי ע\"כ: \n",
+                "<b>בין גדולים </b>משקים היוצאים מפי טבעת עכ\"ל רעז\"ל וצ\"ע דלקמן סי' ז' תנן דהשותה מי טבריא לא מטמאין ולא מכשירין ואע\"פ שמי גובריא הן משלשלין ואף אם יצאו נקיים קתני דחשיבי כרעי ולא מכשר והא רעי עצמו קתני הכא דמכשיר דקתני בין גדולים ושמא רעי דקאמר התם הוי צואה עבה והכא הוי משקה ממש ומש\"ה הכא מכשיר ומי טבריא שאני דלרפואה עבידי ומ\"מ כשמוזכר רעי אצל צואה כההיא דתנן בפ' גוטל לשלשת שפירשו המפרשים ז\"ל דהיינו רוק או רעי או צואה התם יתפרש דרעי הוי רעי מצואה כך נלע\"ד. וז\"ל החכם ה\"ר סולימאן ז\"ל בין גדולים ק\"ק מ\"ש מהשותה מי טבריא ונראה לפרש שיצאו מים עם הרעי והם ניכרין שהם מים ולא רעי שהרעי הי' עב והם מים אבל השותה מי טבריה הם עצמן הרעי ואינם חשובים להכשיר יותר מדם היוצא עם הרעי דתנן לק' והדם היוצא עמהם אינו מכשיר ע\"כ. עוד כתב ז\"ל וזה לשונו לדעתו ושלא לדעתו ז\"ל דתנן בפ\"ג מטבול יום טהור שנגס מן האוכל ונפל על ככר של תרומה טהור אלמא בעינן לרצון ונ\"ל שמה ששנינו כאן לדעתו ושלא לדעתו פירושו בין שיצאו ממנו לדעתו או שלא לדעתו הוו משקין אבל להכשיר הפירות בעינו עד שיפלו עליהם לרצון כדין של הכשר וכן מצאתי שכתב הרמב\"ם ז\"ל בפ' עשירי מהל' טומאת אוכלין שכתב כל אלו היוצאין מן האדם משקין הן בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו ע\"כ: \n",
+                "<b>תולדות לדם וכו'. </b>התולדות היינו דם הקזה של אדם שהוציאוה לשתייה לבהמה ולחיה או לאדם שרגיל לשתותו אבל מאי דקתני רישא דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים והוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הטהורים הללו הוא עצמו דם המנוי בכלל שבעה משקים. והאי דאיצטריך למיתניי' נלע\"ד משום דבסיפא בבבא דאלו לא מטמאין ולא מכשירין בעי לאשמועינן פלוגתא דרבנן ור' אלעזר בבהמה חיה ועוף הטמאים דוק. ודם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הם והרי הוא דומה לדם מכה או לדם הקזה. וקתני תולדות לדם לשון רבים אגב רישא או אפשר דהכי פירושו תולדות לדם ולחלב ולשמן דקאי מלת תולדות אכולהו ומהאי טעמא נמי לא קתני בשאר תולדות תולדה לחלב תולדה לשמן. כך נלע\"ד: \n",
+                "<b>מי חלב כחלב. </b>בחולין פרק כל הבשר (חולין דף קי\"ד) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בשול בשר בחלב אינו כחלב משום דבעינן בחלב אמו כמו שיצא מהאם מעורב עם האוכל: \n",
+                "<b>והמוחל כשמן. </b>ופי' הר\"ש ז\"ל והמוחל כשמן אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ\"ק דשבת על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה לפי שיש שלשה ענייני מוחל כדמוכח במס' שבת פ' חבית מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת המסיקה ובההוא אפילו ר' יעקב מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ובמוחל היוצא מעקל ב��ת הבד אפילו ר\"ש מודה דמכשיר לפי שא\"א לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר שנים ושלפה ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לר\"ש אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר\"ש ור' מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעקל בית הבד וההיא דתנן בעדיות ומייתי לה בפ\"ק דיבמות חבית של זיתים מגולגלין בש\"א אינה צריכה לינקב ובה\"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מב\"ה לר\"ש ע\"כ וכן פירשו התוספות ז\"ל שם פ\"ק דשבת: \n",
+                "<b>ר\"מ אומר אע\"פ שאין עמו שמן. </b>נ\"א אע\"פ שאין בו שמן. ועיין בירושלמי פ\"ו דדמאי דף כ\"ה ע\"ב: \n",
+                "<b>דם השרץ כו'. </b>ונלע\"ד דהא דלא נקט לתולדות כסדר ששנה האבות במתני' דלעיל משום דבעי למנקט המוסכמים ברישא דהיינו תולדות דם וחלב אבל תולדות השמן אית בה פליגתא והדר קתני בסיפא דין דם כשרץ דמטמא ואינו מכשיר משום דבעי לאסמוכי' לאלו מטמאין ומכשירין ולאלו מטמאין ולא מכשירין דוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רוקו וכו'. </b>עיין בפרק דם הנדה (נדה דף נ\"ו:) \n",
+                "<b>ושכבת זרעו. </b>אפילו בטהור טמאה וכ\"ש של זב: \n",
+                "<b>ודם הנדה. </b>בתוספתא דפ\"ט דשבת גרסינן מנין לדם נדה שהוא משקה שנאמר ממקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה: \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן עזריה אומר דם הנדה אינו מכשיר. </b> כך מצאתי מוגה. וכן בקצת דפוסים: \n",
+                "<b>רש\"א דם המת אינו מכשיר. </b>שם בגמרא דחולין פרק השוחט (חולין דף ל\"ה) ופי' ר\"ש ז\"ל דם המת אדם שמת דהא כל הני תנאי את\"ק קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפי' בקונטרס בפ\"ב דחולין דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם מיירי ועוד דא\"כ ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם הא דם שחיטה מכשיר לר\"ש ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ע\"כ: \n",
+                "<b>גוררה והיא טהורה. </b>לפי שלא הוכשרה והא דלא קתני גוררו דהא אדם שהוא לשון זכר קאי אפשר דאתא לאשמועינן שהוא צריך לגרור מן הדלעת קצת לפחות כדי קליפה כך נלע\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר חוץ מדמו. </b>כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן ט' א\"נ כדם מגפתו דמחיים דקרינן ביה ודם חללים כבר קיימא אלא כר\"ש דאמר בפרק שני דחולין דם מגפתו אינו מכשיר אפילו כבר קיימא דלית ליה מה לי קטלי' כוליה מה לי קטלי' פלגיה. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>והשותה מי טבריה. </b>עיין במ\"ש לעיל סי' ה': \n",
+                "<b>ר' אלעזר מטמא כו'. </b>בלי יו\"ד גרסינן ליה וקאי ר' אלעזר אאלו דסליק מינייהו דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטמאים ובדם הקזה לרפואה \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב האשה וכו'. </b>שבת ר\"פ חבית (שבת דף קמ\"ג) וכתבו שם תוס' ז\"ל הא דתנן בריש מכלתין כל משקה שתחלתו לרצון אע\"פ שאין סופו לרצון וכו' לא דמי רצון דהתם לרצון דהכא דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים שיהא לרצון דבעינן יותן דומיא דכי יתן אבל הכא מיירי בשעת פרישתו מן האשה או מן הבהמה ע\"כ. ופי' שם רש\"י ז\"ל שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודת מגפתה סתמי' שלא לרצון הוא וטמא ע\"כ. והרבה הר\"ש ז\"ל לדחות פי' זה וכתב לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקים היוצאים מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה\"ה חלב ע\"כ. ועיין ג\"כ שם בתוספות ז\"ל:  ",
+                "<b>והמקיז לרפואה טהור. </b>סתמא דלא כר' אלעזר דמתני' דלעיל דמטמא לדם הקזה לרפואה. ואיתא בגמרא בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף י\"ג) ומפרש התם לרצון של תינוק שלא לרצון שאינו רוצה לינק ומסיק התם מי סברת שלא לרצון דלא ניחא ליה לא מאי שלא לרצון בסתמא דדעתיה דתינוק קרובה לגבי חלב אבל אי חזינן דלא ניחא לי' לינוקא לא מכשרא וטהור. אבל שם בפרק חבית מסקינן איפכא לרצון בסתמא ושלא לרצון דאמר לא ניחא ליה. והתם בפ' חבית מפ' בתירוץ שני דדוקא נקט סלי זיתים וענבים שהמשקה הנוטף מהן נופל לארץ והילך לאיבוד הלכך סתמא לא ניחא ליה ואפקורי מפקר לההוא משקה. אבל שאר סלים אפשר דאפילו תותים ורמונים סתמן למשקה וע\"ש בתוס':  ",
+                "<b>שדם מגפתה טמא.</b> ודלא כר\"ש דפ' שני דחולין:  ",
+                "<b>ושלא לרצון טהורין. </b>שאין היוצא מן הזיתים וענבים חשוב משקה עד שיצא לרצון וכן תנן בס\"פ דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שהן מנטפין. הר\"ש ז\"ל:  ",
+                "סליק "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,291 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Makhshirin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Makhshirin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>בעזרת האל יתב' המשכין ריעים במדבר חררים נתחיל מסכת מכשירין.</small><br>בירושלמי דשבת פ' כלל גדול דף ט' גרסינן אמר ר' פירור. יהודה עביד הוויי במכשירין שיתא ירחין בסופא אתא חד תלמיד דר' סימאי ושאיל לי' ולא אניבי' אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פתחה של תורה. ע\"כ:  ",
+                "<b>כל משקה וכו'. </b>ומ\"מ בכולה מתני' ברצון בבי\"ת חוץ מסיפא דמשקין טמאין וצריך טעם:  ",
+                "בסוף פי' רעז\"ל כגון שהמשקים טמאים לא בעינן דניחא ליה ע\"כ כמו שכל דבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון כך ג\"כ כשהטומאה והמשקים באים יחד:  "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המרעיד את האילן ונפל על חבירו וכו'. </b>אית דגרסי ונפלו על חבירו או סוכה ונפלו על חברתה וקאי לשון רבים אפירות או אמים ואין צורך דונפל נמי יתפרש מי שנפל או אילן עצמו או פירות או מים. ופי' הרמב\"ם ז\"ל דע שכמו שהמים שבקרקע אינם מכשירין כן המים שנתלשו מן הקרקע בלא כוונה אינם מכשירין ואפילו נבללו הפירות בהן ומזה העיקר נסתעפו ענין כל המסכתא אמר אם הרעיד אילן על אילן אחר או סעיף אילן וזה יקרא סוכה ונפל זה הענף על אחר ונפלו פירות מזה האילן השני והיו שם ירקות שאותם המים שעל אלו הירקות אינם מוכשרין לפי שהן היו שלא ברצון וזה דעת ב\"ה וב\"ש סוברין שהם ברצון ובשביל זה הרעיד ובא ר' יוסי וסעד לדברי ב\"ה עכ\"ל ז\"ל (א) ולא כן פי' ביד וז\"ל שם המרעיד את האילן ונפל על חבירו או סוכה ונפלה על חברתה ותחתיהן זרעים וירקות המחוברין לקרקע ונפלו המים על הפירות המחוברין שתחתיהן אותן המים שבזרעים ושבירקות אינם תלושין ברצון ע\"כ. וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל וממה שכתב רבינו כאן נראה שהוא מפ' שמרעיד את האילן להשיר ממנו מים ונפלו על אילן אחר ומשם נפלו על זרעים או ירקות שתחתיו אותם מים שנפלו על אותם זרעים או ירקות אם נגעו בהן פירות תלושין לא הוכשרו כו' ועוד האריך ע\"ש: \n",
+                "<b>ובה\"א בשניגבו </b>קודם שנתלשו פליגי דאי בשנתלשו ועדיין משקה טופח עליהן אפילו ב\"ה מודו דהוו בכי יותן כדמוכח בפ\"ק דשבת גבי בוצר לגת. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>א\"ר יהושע. </b>היא גירסת הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וכן בערוך ערך תלי קופרי אבל הרמב\"ם ז\"ל גריס ר' יוסי כדכתבי'. וגם נראה שהערוך גורס תליקופרי הכל תיבה אחת: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנוער אגודה וכו' ובה\"א אינם בכי יותן </b>גרסי'. ופי' הרמב\"ם ז\"ל מה שאמר חוששין אנן בתמי' וענינו שהם אמרו לב\"ש על דעתכם מי שהרעיד עיקר אחד נאמר ג\"כ שמא יצאו מעלה לעלה והשיבום ב\"ש שהקלח אחד ולזה לא נחוש ואגודה קלחים הרבה אמרו להם ב\"ה והרי המעלה שק מלא פירות שהם חלקים נפרדין ולא נאמר שמא ירדו המים מצד העליון לתחתון ויהיו הפירות שלמטה שכבר נבללו ברצון והיות השק יחבר הפירות כמו היות האגודה תחבר החלקים ומאמר ר' יוסי התחתון טהור רוצה לומר שאינו מוכשר והרבה מה שיאמר בזו המסכתא טמא על המוכשר וטהור על דבר שאינו מוכשר וסיבת ר' יוסי שהוא אומר לא נתכוון שיבלול השק התחתון. ואמנם נתכוון שישמר בו השק העליון שלא יבלל היה בלל השק התחתון שלא לרצון. ואין הלכה כר' יוסי ע\"כ. ופי' הרא\"ש ז\"ל חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה והוכשר אותו הקלח: שהקלח אחד. ולא חשיב לרצון אלא נוער דבר אחד ונפל המשקה ממנו על האוכל. אבל ב��ותו דבר שהוא נוער אם יצא המשקה ממקום למקום לא הוי הכשר: \n",
+                "<b>שק </b>מלא פירות שנפל לנהר שלא לרצון ונתנו על שפת הנהר שיצאו המים ממנו ושק מלא פירות הוי כאגודה של ירק אבל שני שקים שהן גופים הוכשר התחתון ור' יוסי פליג גם בשני שקים ע\"כ: \n",
+                "<b>על גב הנהר. </b>בערוך גריס על גיף הנהר תרגום ירושלמי על שפת היאור על גיף נהרא: \n",
+                "<b>אבל אם העלה שנים וכו'. </b>תני בתוספתא ר' יוסי אומר אחד שק ואחד ב' שקים בש\"א בכי יותן ובה\"א אינם בכי יותן ר' יהודא אומר ר' אליעזר אומר זה וזה בכי יותן ר' יהושע אומר זה וזה אינם בכי יותן ר' עקיבא אומר התחתון בכי יותן שהרי ברצונו הניח זה על גב זה והעליון אינו בכי יותן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והסוחט בשערו ובכסותו. </b>היא גירסת רוב המפרשים חוץ מהרמב\"ם ז\"ל שנראה שגורס שערו בכסותו בין בפירושו בין בחבורו כמו שנעתיק בסמוך. ופירשו תוס' והרא\"ש ז\"ל שם בכריתות הסוחט בשערו ובכסותו פי' הקונטרס אחר שיצא מבית המרחץ ויש עדיין מים על שערו. ולא נהירא דהא תחלתו לרצון אלא מיירי שירדו גשמים על הכרישא ועל שערו וכסותו ואינם לרצון עד שיצא מהן ע\"כ. עוד כתבו שם היוצאים בכי יותן אע\"ג דהני משקים רצונו היה שלא היה בעולם ודמי לכופה קערה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל דתנן לקמן פ\"ד סי' ג' דאינן בכי יותן שאני הכא כיון שסוחט המשקים בידיו להוציאם מיקרי לרצון ע\"כ. ופי' הרמב\"ם ז\"ל הממחק את הכרישא וכו' מי שמיחק את הכרישא מהבלל שהיה עליו והוא מחובר בארץ שנפל עליו שלא לרצון או מי שיסחוט שערו בכסותו כדי לנגבן כל מה שיזיל מהמים בעת הסחיטה או הניגוב מכשיר לפי שכיון להזלת מתן המים וכל מה שנשאר שם בשער או בכרישא וכיוצא בו אינו מכשיר לפי שאין כוונתו שישאר בו לחלוחית כלל והלכה כר' יוסי לפי שהוא דעת ב\"ה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אינם בכי יותן וחכמים אומרים בכי יותן. </b>גרסינן. ופי' הרא\"ש ז\"ל הנופח בעדשים לבודקן אם יפות הן שאם יזועו ויתלחלחו מהבל פיו כשנופח בהן בידוע שמתבשלות במהירות כיון שמקבלות הלחלוחית במהירות ור\"ש חשיב זו הלחלוחית כזיעת האדם שאינה מכשרת ורבנן חשבי לה כרוק של פיו שהוא מכשיר ע\"כ והוא פי' הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זיעת בתים וכו'. </b>ופי' הרא\"ש ז\"ל זיעת בתים דרך הבתים הבנוים בתחתית הארץ וכן בורות שיחין ומערות להזיע אע\"פ שאין בהם מים ואותה זיעה לא חשיבא משקה וכן זיעת האדם ואפילו שתה משקים טמאים דהזיעה מגופו יצאה ולא באה מן המשקין ע\"כ: \n",
+                "ופי' הרמב\"ם ז\"ל זיעת בתים טהורה וכו' הודיענו כי הזיעה ההיא אינה משקה ואפילו אם היה משקה הבית טמא הזיעה ההיא טהורה (א): \n",
+                "בפי' רעז\"ל אבל בא במים מחוברין דלא מכשרי לא ע\"כ אמר המלקט הוא פי' הר\"ש ז\"ל. ועיין לקמן פ\"ד סי' ו': \n",
+                "וכתב הר\"א אשכנזי ז\"ל וצ\"ע מה שפי' אח\"כ כגון מרחץ של מי מעין ודו\"ק ע\"כ. ואפשר לומר דהכא הא דקאמר אבל בא במים המחוברין לא מכשר ר\"ל לא מטמאי אבל אה\"נ דמכשרי דייקא נמי דהכא קתניי במתני' בא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דכי דייקת מינה נמי אבל בא במים המחוברין לא ר\"ל לא מטמאי דוקא אבל לעולם מכשרי כדקתני סיפא וטהורה בכי יותן שר\"ל מכשרי בלבד כך נלע\"ד אע\"פ שלשון הר\"ש ז\"ל דחוק קצת (ב): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם טמאה </b>הבריכה ששפך לתוכה מים טמאים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גסטריות </b>ס\"א גצריות כן כתוב בערוך. מטילין לתוכן גרסי': \n",
+                "<b>אבל אם קדמו </b>מי גשמים אפילו כל שהן מי שפיכות טמאום כך מצאתי מוגה ופי' טמאום דכיון שירדו כבר ניחא ליה בהו ומקבלין טומאה והוא שירדו לחוך כלי אבל בקרקע מחוברין נינהו ולא מקבלי טומאה כדמוכח בריש מקואות הרא\"ש ז\"ל (ג): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר את גגו. </b>היא גירסת הר\"ש והרא\"ש ופירשו שוטפו במים טמאים אבל הרמב\"ם ז\"ל גריס הטורף את גגו ופי' הרוחץ את גגו: ובתוספתא גרסי' נמי הטורף: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שישראל. </b>וכנענים דרים בה. מ\"מ דרים בתוכה. והיה בה. ס\"א והיתה בה: \n",
+                "<b>כדי שיחמו החמין. </b>י\"ס דלא גרסי מלת החמין: \n",
+                "<b>באמבטי </b>קטנה דרך המושל לרחוץ באמבטי קטנה תמיד ורוצה שתהא מוכנת לו בכל עת הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: ואין הלכה כר' יהודה והיא דעת הרי\"ף והרמב\"ם ז\"ל דר' יהודה לאפלוגי אתא. אבל רבינו יעקב בטור א\"ח סוף סי' שכ\"ו פסק כר' יהודה וכתב בית יוסף דמשמע נמי מדברי רש\"י ז\"ל דלא פליג ת\"ק אדר' יהודה וכן כתב ג\"כ הר\"ן ז\"ל שם פ' שואל לשיטת רש\"י ז\"ל וכתב עוד ודקתני רוחץ בה מיד לאו מיד ממש קאמר אלא בהמתנת זמן מועט שתוכל להתחמם ע\"י בני אדם מרובין ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בה ירק נמכר. </b>י\"ס היה בה ירק נמכר. וגרסא נכונה היא: \n",
+                "<b>אם רוב ישראל </b>ימתין וכן משום דכל דבר הנעשה בשביל ישראל בשבת אסור למוצאי שבת בכדי שיעשו גזרה שמא יאמר לכנעני שיעשה בשבת דבר שצריך למ\"ש משום דאמירה לכנעני שבות א\"כ לא ירויח באומרו לכנעני שיעש' בשבת הואיל וצריך להמתין למ\"ש בכדי שיעשו כך מצאתי כתוב בשם הרמב\"ם ז\"ל ופירשו רעז\"ל בסמוך: \n",
+                "ומ\"מ כדי שיבא ממקום קרוב ומחקו הויו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב כנענים </b>כנעני ומותר להאכילו נבלות וטרפות שקצים ורמשים אבל מפקחין עליו את הגל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם אמר רחמנא עשה דבר שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתה שום בר ישראל: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל אי נמי יש לפרש אחר רוב נתתומין וכו' הוא פי' הרמב\"ם ז\"ל וכן פי' לענין בשר דבסמוך דלא איירי אלא לענין טומאה וטהרה אם הוא בשר נבלה או שחוטה אבל לאכילה קיימא לן דבשר שנתעלם מן העין אסור אא\"כ יש לו בו טביעות עין: \n",
+                "<b>פת עיסה. </b>פת נקי' ואין הנחתומין עושין אותה אלא הרגילים לאוכלה אופין אותה בביתם וכן פת קיבר שאינו נקי שלא ניטל מורסנה הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "וכתב הרמב\"ם ז\"ל ואין הלכה כר' יהודה ויש לתמוה למה דמ\"ש רוב אוכלי פת עיסה מרוב אוכלי פת קיבר ועוד דשמא דלא פליגי ועדיין לא נמצא לי דין זה ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בה בשר וכו'. </b>חולין פרק גיד הנשה (חולין דף צ\"ה.) ופי' שם רש\"י ואם מבושל אע\"פ שהטבחים רובן ישראל אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן דמבושל לאו מטבחים נפל ואפילו רוב טבחים ישראל אסור דשמא כנעני בישלו ע\"כ משמע מפירושו ז\"ל אבל אם רוב טבחים כנענים ורוב אוכלי בשר הם ישראל ומצאו לא אמרינן ניזיל בתר רוב אחרון להיתרא כך נלע\"ד ודו\"ק: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ורואה משעה שנשחט פטור צריך למחוק מלת פטור רוב אוכלי בשר גרסי' ול\"ג מבושל וכן הגירסא שם בחולין. וכן מצאתי מוגה על יד הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם רוב מכניסין לבתיהם פטור. </b>מלעשר דמסתמא דכשהיו מוליכין אותם לבית נפלו ולא ראו עדיין פני הבית ומותרין באכילת עראי: \n",
+                "<b>אם רוב כנענים ודאי. </b>דאין קנין לכנעני בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ואפילו למ\"ד יש קנין מדרבנן חייב והכנעני לא עישר. הרא\"ש ז\"ל. ואפשר שזו ג\"כ כוונת הר\"ש ז\"ל שכתוב שם בפירושו ואפי' יש קנין מ\"מ ודאי אינו מעושר הוי ע\"כ. וכתב ה\"ר יהוסף ז\"ל אם רוב מכניסין לבתיהם פטור מלעשר וכו' פי' שכתב ר\"ע ז\"ל פירושים אלו כמה קשים דהא תנן במס' דמאי המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר אם להצניע חייב לעשר מכ\"ש לאכילה ונ\"ל לפרש דהא מתני' לא איירי אלא במעשר שרוצה לאכלם עראי ועל זה קאמר אם רוב מכניסין פטור מלעשר ומותר לאכלם עראי כדתנן במס' מעשרות פ\"א בד\"א במוליך למכור לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהם עראי וכו' כי לעולם הולכים אחר הרוב. עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים אפי' כולו כנעני וישראל א' וכו'. </b>כך מ\"מ ע\"י הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מחצה למחצה להחמיר. </b>ר\"ל שאם היה העירוב בין פירות השלישית והשנית אשר לפני' או לאחרי' או בין פירות הששית והחמישית ראוי שיוציא מן הפירות ההן מעשר ראשון התמידי ואח\"כ מעשר שני כי מעשר עני אין בו קדושה ומעשר שני קדוש וטעון הבאת מקום כמו שביארנו במקומו ואם היה העירוב מחצה בין פירות השביעית והשנה אשר לפניה או לאחריה התערובת ההוא ידינו בו דין פירות שביעית ויאכל בקדושת שביעית. הרמב\"ם ז\"ל. ודקתני מתני' ושל רביעית על של חמישית צריך לומר דאגב אחריני נקטי' דהא אין בהם שנוי לא לקולא ולא לחומרא דשניהם מעשר שני נוהג בהן. כך נלע\"ד. ומצאתי בכתב החכם הר\"ם אוחנא ז\"ל וז\"ל ושל שביעית על של מ\"ש הולכים אחר הרוב קשה ממתני' דשביעית ספ\"ז דתנן שביעית אוסרת כל שהוא במינה ושלא במינה בנ\"ט ואי אפשר לפרש דלא מיירי לענין אכילה בקדושת שביעית אלא לענין פיטור המעשרות דשביעית פטורה מן המעשרות שגם זה קשה דהא קיימא לן דטבל אוסר בכל שהו דהפירות שלפני שביעית ושל אחריה הם טבל ואם נתערבו בשל שביעית אינם בטלים. ומיהו נראה לתרץ דמיירי בפירות ששית ומוצאי שביעית בפירות חולין מתוקנים שאין כאן איסור טבל אלא איסור שביעית ואזלינן בהו בתר רובא ומ\"מ עדיין קשה מששית לשביעית דהכא קתני דאזלינן בתר רובא והתם קתני דשביעית אוסרת במינה בכל שהוא וי\"ל דהכא מיירי בשנתערב יבש ביבש דבטל ברוב והתם מיירי בדבר לח אבל קשה לסברת הרשב\"א ז\"ל שסובר שאינו בטל ברוב יבש ביבש אלא בדבר שאיסורו בששים אבל דבר שאיסורו למעלה מס' כגון תרומה שנתערבה בחולין וכגון חמץ בפסח אין חילוק בין דבר יבש לדבר לח עיין ביורה דעה סימן ק'. עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שק שהוא מלא פירות. </b>כגון מיני זרעונים \n",
+                "<b>ונתנו על גב הנהר. </b>כדי שיתלחלחו ויראו גסים: \n",
+                "<b>כל ששאבו. </b>ויש עליהם משקה טופח הוכשרו דחשיב משקה כיון שבא מכח המים ור' יהודה ס\"ל דאותן שהן שלא כנגד המים זיעתן לא חשיבא משקה כי היא באה מפירות שכנגד המים ולא מגוף המים עצמן הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר כל המשקין טהורין. </b>היא גירסת הרמב\"ם והרא\"ש. וכתב הרא\"ש ז\"ל וי\"ס דגרסי ושאר כל המשקים טמאים. ואינה גירסא נכונה ונראה שהיא גירסת הר\"ש ז\"ל שפי' ושאר כל המשקים טמאים כלומר כל משקין המכשירין לקבל טומאה ז' משקים דתנן הן ותולדותיהן וכו' בפ' בתרא. עכ\"ל ז\"ל. פי' לפי' הר\"ש ז\"ל וגירסתו באלו משקים אמרו במים וביין ובחומץ וגם בשאר כל ו' המשקים המכשירין לקבל טומאה. כך נלע\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרודה פת חמה. </b>כה\"ג נמי תנן במסכת תרומות ופליגי בשהניחה על פי חבית של יין של תרומה אי מיחסרא לזרים אי לא. ועלה דההיא משמע בירושלמי בגמרא דפליגי אפילו בחבית סתומה שהמגופה עליה דאפ\"ה הפת שואבת ודייק לה ממתני' דלעיל דחבית שהיא מלאה פירות ונתינה לחיך המשקים ועוד משמע התם דפת חמה לאו דוקא דה\"ה צוננת והא דנקט חמה מפרש רב חסדא שלא תאמר הואיל וההבל כובש יהא מותר ותלמוד שלנו חולק על כל זה בפ' בתרא דע\"ז דאר\"ל בפת חמה וחבית פתוחה ד\"ה אסורה פת צוננת וחבית מגופה ד\"ה מותרת אלא כי פליגי בפת חמה וחבית מגופה פת צוננת וחבית פתוחה. ולפי שיטה זו צריך ליישב דלא תיקשי מחני' דחבית. הר\"ש ז\"ל. והרי\"ף ז\"ל בפרק גיד הנשה (דף תשט) הכריח דליתא לדריש לקיש אלא אפילו בפת חמה וחבית פתוחה פליגי ע\"ש ושם פי' הר\"ן ז\"ל דר' יוסי ב\"ר יהודה ס\"ל דריחא לאו מילתא היא ושעורים שאני מפני שהן שואבות גופו של יין ולאו ריחא הוא. ע\"כ בקיצור. ופי' הרא\"ש ז\"ל הרודה פת חמה וכו' יראה לי דמיירי שלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו יודע אם היה עליו משקה טופח ר\"מ סבר דוודאי שאב דאי מיירי בשראו אותו מאי פלוגתא שייך הכא. ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחמת הסלע. </b>שאף אם לא רבץ הבית הסלע הוא קר ולח ומטנן החטים וכן הדין בעריבה של חרס. הרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ואם מחמת עצמן. </b>אית דגרסי מחמת עצמה. וכתב התוי\"ט אבל הרמב\"ם ז\"ל העתיק ואם מחמת העריבה בפירושו ובחיבורו ע\"כ ונלע\"ד דאינו מוכרח לומר דגורם עריבה רק ואם מחמת עצמה וקאי אעריבה וכדכתיבנא: \n",
+                "<b>המטנן.</b> נ\"א המטין ואית דגרסי המטמין. וכן בסיפא גרסינן נמי שהיו מטמינים: \n",
+                "<b>לא עשיתם טהרה. </b>נ\"א טהרות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסטנן. </b>גם פה יש גירסאות כדלעיל: \n",
+                "<b>אינו חושש שמא נתן בה חטים וטננו. </b>פי' אינו נמנע מלתת שם חטין ואין לחוש שמא טננו והוכשרו כי מרוב יובש הגורן המים נבלעין בקרקע ומתייבש ובהא אפילו חכמים מודו והלכה כר\"ש. הרא\"ש ז\"ל. ותניא בתוספתא המרבץ ביתו במים ונתן בו שבלים וטננן אם יש עליהם משקה טופח בכי יותן ואם לאו אינו בכי יותן רש\"א אע\"פ שיש עליהם משקה טופח אינו בכי יותן וכתב הר\"ש ז\"ל ר\"ש אומר משמע דהך ברייתא פליגא אמתני': \n",
+                "<b>המוליך חטין. </b>אית דגרסי חטיו והיא היא: \n",
+                "<b>כשהטל עליהם. </b>כגון שהיה משכים למלאכתו ולא יוכל להביאו באמצע היום: \n",
+                "<b>אלא אם עמד. </b>נתעכב שם כדי שירדו עליהם גשמים דבעי ר' יהודה מעשה המוכיח על השמחה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו זיתיו נתונים בגג וכו'. </b>נראה דאצטריך לתנא לאשמעינן פלוגתא דר' יהודה ורבנן בכל הנהו בבי משום דלר' יהודה ל\"ד הוכחת שמחה דבבא קמייתא לאינך כבי ובכל חדא איכא רבותא לר' יהודה ואפילו לרבנן נמי משכחת רבותא כי דייקת בהו שפיר: \n",
+                "<b>או אם חלחל לתוכו. </b>גרסינן. פי' לתוך הצנור שהכניסן לזיתים לתוך הצנור ונענעם וחבטם והפכם כדי שיתרחצו יפה יפה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>באדם ובבהמה טמאה לעולם טמא. </b>תניא בתוספתא ר' יהודה אומר המים העולין ברגלי אדם לעולם טמאים ר' אלעזר בר\"ש אומר המים העולים ברגלי בהמה טמאה לעולם טמאים. פי' הרא\"ש ז\"ל לעולם טמא בין הדיח בין לא הדיח כי הא��ם רוצה שיהיו רגליי נקיים ובהמה טמאה עושה מלאכה וטוב לה רחיצת רגלים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שיחוצו. </b>כמו שיאוצו וכן תנן בפרק בתרא דמקואות גבי קשר תפלה של ראש בזמן שהוא חוצה בזמן שאינה חוצה. ועיין בפי' הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>אע\"פ שחשב שיודחו. </b>כך צ\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בפיו ובשפמו בכי יותן. </b>היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא\"כ נוגעין בשפמו הלכך אחשבינהו מידי דהוה אמלאכת שבת דכל פסיק רישא הוי כמתכוין. ולשון הרמב\"ם ז\"ל שם רפי\"ז שדבר ידוע הוא שהשותה יעלה המים בפיו ובשפתו והואיל ושתה ברצונו הרי אלו נתלשו ברצון ע\"כ: \n",
+                "<b>מכונן. </b>לשון הוא עשך ויכוננך. ואמרינן בפרק אלו טרפות שעשה את האדם כונניות כונניות הם המעים. ונראה שנפל טעות שם ביד בפי\"ב סי' ה' שכתב מכוון שהרי גם פה בפירוש פי' מכונן מלופף ע\"כ: \n",
+                "<b>ר\"ש בן אלעזר אומר טפח </b>ות\"ק סבר שצרכה לפי שיעור גודלה וקוטנה הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל בד\"ה הממלא צ\"ל דאי אפשר שיכנסו המים לתוכה עד שיגעו לאחורי': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו אב הטומאה אינו בכי יותן. </b>דבשלא לרצון ירדו עליו וגם לא נטמאו כדתניא בתוספתא זב וטמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על שערן ועל כסותם אע\"פ שסוחטן והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורים שאינם נחשבין עד שירדו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל שם בפי\"ג מי שירדו עליו גשמים אפילו היה אב הטומאה המים שעליו אע\"פ שירדו מצד העליון לתחתון טהורים והוא שינתקם מעליו בכל כחו אבל אם היו שותתין ויורדין בשעת פרישתם מתטמאין ובזמן שהן טהורים אינם מכשירין. שהרי אינם תלושין עליו לרצונו ואם נער וכו': \n",
+                "בפי' רעז\"ל ואם נער כמו המנער טליתו וכו'. אמר המלקט כתב ה\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל עיין בפי' הרמב\"ם ז\"ל ולשון פ\"ה סימן ח' ע\"כ כוונתו ז\"ל שכאן פי' רעז\"ל שנער גופו להסיר הגשמים שעליו ישכן פירש הרמב\"ם ז\"ל כאן ולקמן בפרק חמישי לא פי' הרמב\"ם ז\"ל מאומה. ורעז\"ל פירש שם בסי' ח' ואם נער שמתכוין להדיחן ה\"ז בכי יותן ע\"כ. והוא פי' הר\"ש ז\"ל וכאן פי' ואם נער מלשון הנוער אגודה של ירק ושם בסי' ז' פי' ואם נער כמו מנער טליתו מלשון התנערי מעפר ע\"כ. וראיתי שנקד ה\"ר יהוסף ז\"ל נער חציו קמץ וחציו פתח: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכופה קערה וכו'. </b>בפ\"ק דשבת דף י\"א ובפ\"ק דחולין דף ט\"ז ופי' רש\"י ז\"ל התם בשביל שתודח הקערה הרי הם בכי יותן אם נפלו אחר כן על הפירות אפילו לאחר זמן הוכשרו דאחשבינהו להנך משקים להדחת קערה וניחא ליה בהך נפילה ואפילו לא אחשבינהו לצורך הנך פירות כי יתן קרינן ביה דניחא ליה בהך נפילה בשביל שלא ילקה הכותל ונפלו על הקערה וממנה לפירות לא הוכשרו דלא ניחא ליה בהנך גשמים ובנפילתן ע\"כ. והתם בחולין פריך הא גופה קשיא אמרת בשביל שתודח ה\"ז בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל כגון שהיו נופלין סמוך לכותל ונתן שם קערה שתביאם לכותל אינם בכי יותן אע\"ג דאחשבינהו לצורך חשיבות דמחובר לאו חשיבות הוא עד דליחשבינהו לצורך דבר תלוש והדר חני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הרי זה בכי יותן ומשני א\"ר אלעזר תברה מי ששנה זו לא שנה זו מר חשיב ליה תלוש להאי כותל הואיל ולאו מחובר מעיקרו ומר חשיב ליה מחובר ורב פפא אמר כולה חד תנא הוא ודכ\"ע תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש רישא בכותל מ��רה וסיפא בכותל בנין. וכתבו תוס' והר\"ש ז\"ל דליכא לשנויי הכא בלשון נעשה כלומר הא בשביל שיודח הכותל נעשה כבשביל שלא ילקה הכותל ואינו בכי יותן משום דכאן אין שייך לחלות זה בזה דמה ענין זה לוה הא ניחא ליה אלא דניחותא משום דבר מחובר והאי לא ניחא ליה כלל ול\"ד לנתן הוא ואמרה היא דבפ\"ק דקדושין דמשני התם נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא דחד טעמא הוא משום דכתיב כי יקח איש אשה ולא שתקח את עצמה ע\"כ ועיין בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס\"ו.) והתימה על רעז\"ל שלא פירש דבר במשנה זו. ובהלכות טומאת אוכלין פי\"ב סי' ג' פסק כרב פפא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בש\"א ישבר</b> שאם יערה ויוציא המים ראשין ראשון כבר עברה בלילה ברצון לכן ישבר בבת אחת ביותר מהירות שאפשר לו ובה\"א יוציא המים בלבד הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל ז\"ל שם ביד פי\"ב סי' ז' חבית שהיא מלאה פירות וירד הדלף לתוכה הרי זה יערה המים מעליהם ואינם מכשירין ואע\"פ שרצונו שיהיו בתוכה עד שיערה המים מעליהם עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה וכו' </b>שבת פ\"ק דף י\"ב ועיין בתוס' שם דף י\"ז בתוספתא שהביאו שם: \n",
+                "וז\"ל התוספתא עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד\"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר\"מ ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בש\"א בכי יותן ובה\"א אינן בכי יותן ע\"כ ומפורשת בהר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>הניתזין והצפין </b>וכן המים שבתוכה אם לא נטלה לשפכה שלא נקט הניתזין והצפין אגב סיפא דהכא ברישא פליגי במים שבתוך העריבה כשנוטלן לשופכן ובסיפא במים הניתזין והצפים: \n",
+                "<b>נטלה לשפכה </b>נ\"א לשפכם והתם בפ\"ק דשבת דף י\"ב קתני אהאי סיפא דהניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה\"ז בכי יותן וכתבו שם תוס' ז\"ל ושבתוכה ה\"ז בכי יותן אין זה במשנה אלא שהתלמוד מדקדק מדקתני הניתזין והצפין אינם בכי יותן משמע הא שבתוכה הרי הן בכי יותן ע\"כ ולא כן משמע מהרמב\"ם ז\"ל שם בפי\"ג וז\"ל שם עריבה שירד הדלף לתוכה המים הניתזין והצפין מעלי' אינם תלושין ברצון נטלה לשפכה המים שבתוכה אינם ברצון הניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין ושבתוכה אינם תלושין ברצון ואם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין שכיון שלא שפכה במקומה הרי תלשם ברצונו ע\"כ והר\"ש ז\"ל נראה דהוה גריס התם בשבת נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה\"ז בכי יותן וכתב דשמא היינו מתני' אע\"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ע\"כ בקיצור: \n",
+                "<b>המטביל את הכלים </b>נ\"א המטביל את כליו. נטנפו רגליו נ\"ל רוצה לומר נטנפו במים. ואין הלכה כר' אלעזר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קופה שהיא מלאה תורמוסין וכו' </b>ונוטל תורמוסין מתוכה והן טהורין פי' בקופה טמאה מיירי וכגון שמקצתה חוץ למים ולא עלתה לה טבילה ולא נטמאו התורמוסים אף הנוגעים בקופה לפי שלא הוכשרו בעודן במים והא דאמרי' בפ\"ק דפסחים דמחוברין מכשירין היינו שבאו על הפירות בעודן מחוברין והעלום מן המים אבל בהיותם במים לא קבלו הכשר כדאמרי' בסיפא בעוד הצנון במקוה נדה מדיחתו והוא טהור וכשהעלהו מן המים נטמא. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ונתנוה לתוך המקוה </b>נ\"א ונתונה בתוך המקוה: \n",
+                "<b>העלם מן המים </b>נ\"א העלה וקאי אקופה: \n",
+                "<b>צנון שבמערה וכו' </b>ובירושלמי דפ' אין דורשין דף ע\"ח אמרי' ותני עלה ר' יהודה מטהר משום ר' יהושע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פירות שנפלו לתוך אמת המים </b>אית דל\"ג מלת אמת: \n",
+                "ועיין בטור או\"ח בבית יוסף סימן קנ\"ט שכתב שם בשם הרשב\"א ז\"ל דמתני' דדייקי' מינה דלא בעינן כוונה לחולין לאו לאכילה לחולין קאמר אלא לנגיעה דחולין שנעשו על טהרת תרומה ולעולם לאכילת חולין בעי כוונה ע\"כ. ותמצא תשובה זו בתשובותיו סימן תק\"י: \n",
+                "<b>ידיו טהורות </b>בתוספתא תניא ידיו טמאות והפירות טהורים דקסבר תנא דברייתא דחולין בעו כוונה ופלוגתא היא בפ' שני דחולין ה\"ר שמשון ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל לפי שהמים שבתוכו חוצצין בינו ובין המקוה ע\"כ: הגה\"ה והסיף בתוס' י\"ט וכ\"פ הרמב\"ם ז\"ל ומסיים כמו שנתבאר בעשירי של מקואות ואין אלו אלא דברי תימה דבההיא מפורש התם דמלאה מים אין חוצצין ע\"כ: אמר המלקט הטעם הלז כתוב בפי' הרמב\"ם ז\"ל ואני מצאתי מוגה שם בפירושו ז\"ל ככה לפי שכלי חרס אין לו טהרה במקוה ונמחק הטעם האחר וכן פי' ג\"כ הרא\"ש ז\"ל וז\"ל הקדרה טמאה ואין לה טהרה במקוה: \n",
+                "בפי' רעז\"ל שהרי הושקו המים שבתוכה במי מקוה ונטהרו ע\"כ: \n",
+                "אמר המלקט ואף ע\"פ שלא נתערבו במי המקוה הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל ושם אותו דרך שאותם המים נמשכין בו נקרא קילון ע\"כ: \n",
+                "אמר המלקט זהו פי' הר\"ש והרא\"ש ז\"ל בשה הערוך אבל הרמב\"ם ז\"ל פי' קילון שוקת של עץ או של חרס שמעלין בו המים. ופי' דר' עקיבא פליג את\"ק ופסק כת\"ק שם רפי\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד. </b>וא\"ת אפילו בידים טהורות היאך יכול להסיקם כי בשעת היסק יפלטו העצים את המים טמאים שבלעו ויטמאו התנור כדתנן בפ\"ט דכלים חרסין שבלעו משקין טמאים ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ומוכח במסכת נדה פרק האשה דאפילו במשקים קלים אם הוסק טמא בין לר' יוחנן בין לריש לקיש וי\"ל דהיינו דוקא בחרסין שאין האור שולטת בהן ונפלט המשקה הבלוע בהן מכח ההיסק אבל עצים שהאש שולטת בהן כלים המשקין הבלועין בהן ואין יוצאין לחוץ כשמסיק בתנור מחמת שחום התנור מסבבן וקאמר ר\"ש דהיינו דוקא בעצים יבשים אבל בעצים לחים אין האור ממהר לשלוט בהן עד שיתייבשו במדורה ובתוך כך נפלט לחוץ מי לחות העצים ועמהם נפלט המשקים שבלעו ואומדים אם רבו מי לחות העצים היוצאים על המשקים הטמאים שבלעו נתבטלו המשקים ברוב וטהורים. והרמב\"ם ז\"ל פירש דהני משקים כגון שמן ודבש שנפלו ברצון והמטיר עליהן שלא ברצון ורבו מי גשמים על המשקים אותם משקים אינם מכשירין. ואע\"פ שנבלעו המשקים טמאים בעצים העצים טהורים. ואם ירדו מי גשמים אפילו ברצון מי גשמים טהור ולא אמרינן דנתערבו במשקים טמאים שבלעו העצים ויהיה הכל טמא ולא יסיקו אלו העצים שירדו עליהם מי המטר אלא בידים טהורות וכו' כדפי' הרא\"ש ז\"ל. כך מצאתי בגליון לפי' הרא\"ש ז\"ל. ופי' הרמב\"ם ז\"ל וחלק ר\"ש על ת\"ק ואמר כשאנו אומרים שמשקים שבלעו העצים טהרו ואינם מטמאין התנור כשהיו העצים לחים ותצא לחלוחית מן העץ עצמו בשעת שרפה יותר ממשקים טמאים שבלע אבל אם לא יהיה הדבר כן אז מטמאין אותן העצים התנור בשעת ההיסק בעבור יציאת משקים שבלעו מתוכן. ע\"כ. וביד פ\"ט דהלכות טומאות אוכלין סי' ו' כתוב ולא יסיקם אלא בידים טהורות גזרה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקים שעליהם מטמאין את התנור ע\"כ. ועיין במ\"ש בפ\"ט דכלים סי' ה'. וז\"ל החכם הר\"ס ז\"ל ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד משמע דבידים טמאות לא יסיקם שלא יטמאו המשקים מן הידים ויטמאו התנור. וקשה שהרי בהקדמת זה הסדר כתב רבינו ז\"ל שאין משקין טמאים מטמאים כלים אלא אם נטמאו מחמת השרץ וכיוצא בו אבל לא מחמת ידים. ומיהו בחיבורו הגדול בפרק ט' מהלכות אוכלין כתב ז\"ל ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד גזרה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקים שעליהם מטמאין את התנור עכ\"ל. והשתא ניחא מה שהקשינו. עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שטבל בנהר וכו' </b>וכתב הר\"ש ז\"ל והא דמשמע הכא דעובר בנהר לא מכשר ובפ' בהמה המקשה תניא גבי בן פקועה עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות נטמא ואמרי' בפ' שני דחולין כגון שהיה לו פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה התם כגון שהיו רגלי בהמתו מלאות טיט כדתנן לעיל בפ\"ג דשמח ע\"כ: \n",
+                "<b>דחיו </b>כמו דחהו: \n",
+                "ופי' רבינו מסימפונט ז\"ל לשוכרו פי' אותו הטובל היה שוכר בהמה מחבירו וכשטבל והגיע לנהר אחר דחה חבירו דהיינו משכיר את זה השוכרו וכן לבהמתו ואורחא דמילתא נקט שכשנפלה הבהמה מחמת שהמשכיר הוליך הבהמה בתהום ומצולה גם חברו נפל ע\"כ ודחוק הוא. והרמב\"ם ז\"ל שם ביד נראה דגריס לשכרו וז\"ל וכי אם דחהו חבירו לשכרו או לשכר בהמתו בטלו המים הראשונים ע\"כ. נראה שר\"ל כי בעבור שלא היה רוצה לפרוע לו שכר טורחו או שכר טורח בהמתו דחה אותו למים. וה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' לשוברו בבית וכתב ופירשו הספרים דגרסי' לשוברו כלומר שלא דחהו דרך שחוק אלא כדי להזיקו וכן נ\"ל עיקר עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>צפור </b>מכניס פיו במים ונופח ועושה אבעבועות על פני המים הרא\"ש ז\"ל ובתוספתא תניא העושה צפור במים הניתזין ואת שבה אינם בכי יותן דברי ר\"מ ר' יהודה אומר זה וזה בכי יותן ר' יוסי אומר הניתזין אינם בכי יותן ואת שבה בכי יותן פי' וסתם מתני' ר\"מ היא הר\"ש ז\"ל (א). \n",
+                "והרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס צנור שכן פירש שהוא מנתר מים בזריקתו והם העושים זה הנערים אצלנו מקנים לצחוק ע\"כ ואע\"פ שבדפוס כתוב בין בפירושו בין שם ביד צפור בפא שמא הוא טעות אע\"פ שכבר אפשר ליישב פירושו בגירסת צפור שקורא אותו צפור שכמו שהצפור מדלג וקופץ ממקום למקום כך המים הללו שבקנים ניתזים ממקום למקום: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים אינם בכי יותן </b>וסברי רבנן דהוי כמרעיד את האילן להשיר המשקים. הרא\"ש ז\"ל:  ",
+                "ואני מצאתי מוגה רש\"א אינם בכי יותן וחכמים אומרים בכי יותן ולא נהירא שהרי גם ביד פסק דלא הוכשרו ברפי\"ד דהלכות טומאת אוכלין ושמא כך הוא גירסת הר\"ש ז\"ל שכן כתוב בדפוס בסדר טהרות אשר עם פירושו ז\"ל וחכ\"א ה\"ז בכי יותן.  ",
+                "ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת שמעון והגי' רבי אומר אינו בכי יותן וחכ\"א בכי יותן:  "
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל לפיכך רוצה הוא בהמשקים שברושם ע\"כ פי' לשער המים הלכך כל המים אף שאינם ברושם בכי יותן לפי שא\"א שלא יהא גם משקה שלא במקום הרושם והוי כממלא בחבית דתנן בפירקין דלעיל המים העולים אחריה בכי יותן ובתוספתא חזר רבי טרפון להיות שונה כדברי ר\"ע: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לידע כמה מים יש בו. </b>רוצה הוא ברושם: \n",
+                "<b>הניתזין אינם בכי יותן </b>דלא ניחא ליה בהן והמים שבאבן כגון שמקצתו למעלה מן המים מים שעליו לא מטמאין ולא מכשירין דחשיב כמחוברין והוא פי' הרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ואת שבאבן </b>נ\"א ושבאבן. \n",
+                "וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל אמרו את שבאבן טהורים שהמים אשר על האבן כו' ר\"ל וכ\"ש למים אשר הם מצדי האבן בתוך הבור דהיינו בור ממש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוך המים אינם בכי יותן. </b>אף כשהגביהו מן המים לפי שאינו מתכוין שיצאו המים כל זמן שהוא בתוך המים דמאי נפקא מינה הרי יכנסו בו מים אחרים ור' יוסי סבר אף בתוך המים רוצה שיצאו המים עם הצואה ויכנסו מים אחרים הרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל. עם הצואה גרסינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b> עיקל </b>ברזל גדול שזורקים במים לעכב הספינה הרא\"ש ז\"ל. וז\"ל הערוך עוקל פי' רגל הספינה וי\"א החבל שתופס הספינה. ורעז\"ל תפס פי' הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "<b>ואם ניערם בכי יותן </b>פי' ניערם להוציא מהן מים הרי המים הנושרים בכי יותן: \n",
+                "<b>מסמר לגשמים </b>לצרפו אבל לכבותו קתני בתוספתא אינו בכי יותן: \n",
+                "<b>אוד בגשמים </b>בתוספתא קתני אוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן לעשותו הרי זה בכי יותן: \n",
+                "<b>אוד </b>עץ מתוקן לחתות בו האור כמו אוד שנשבר דבפ' המביא כדי יין הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "וה\"ר יהוסף ז\"ל כתב מצאתי האור בריש ופירושו אש: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קסיא של שלחנות וכו' </b>לשון הרמב\"ם ז\"ל שם ביד וכן המים שעל הקסיא של שלחנות ועל השיפא של לבנים אינם ברצון ואם ניער הרי אלו ברצון ע\"כ ושם בהשגות הביא פי' הערוך שהוא קערות מענין הגונב את הקסווה ושאין דעתו ז\"ל נוחה הימנו ופי' הוא ז\"ל שהוא עור שהזורה הגרן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסום והקסמים והמוץ שבגרן וכדתנן בפי\"ו דכלים קסיא של זורי גרנות וכו' שנראה משם שאינו קערה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מדבש הזיפין </b>נראה שהר\"ש ז\"ל הי' גורס חוץ מן הדבש והזיפין שפירש הדבש והזיפים כמו דבש הזיפים ע\"כ. ואין דבש זה נופת צופים דתנן ליה בפ' עגלה ערופה סי' י\"ב דההוא יש בו פירושים אחרים כדכתיבנא התם: \n",
+                "<b>והצפחת </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל דצפחת ג\"כ שם מקום בארץ ישראל שהיה נקרא צפחת: \n",
+                "<b>מפני שהיא סולדת לאחריה</b> בערוך בערך סלד גריס סולדין לאחוריהן ופי' לפי שהדבש של הזיפים והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכד שנשפך ממנה ע\"כ: \n",
+                "וביד פ\"ז דהלכות טומאת אוכלין סי' ד' ולשונו שם נחיל דבש הזיפים ודבש הצפחת וכו' ומצאתי מוגה שם במקום נחיל נזיד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הקדרה טמאה </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל מה שבתוך הקדרה לפי שהמשקים שנטמאו מחמת ידים אין מטמאין כלים ע\"כ ומה שכתוב אח\"כ בפירושו ז\"ל אא\"כ תחשוב וכו' עד ויחושו לו מצאתי שעבר על המגי' הקולמוס: \n",
+                "והר\"ש ז\"ל בפי' שני פירש דהאי פלוגתא דר' יוסי ות\"ק אקדרה גופה שזיעת ידיה מטמא הקדרה עצמה אפילו לר' יוסי אם נטפו: \n",
+                "<b>ה\"ז דומה לסלי זתים וענבים שהן מנטפין </b>כך מצאתי מוגה: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיש להם מעשה. </b>מפ' בירושלמי דריש תרומות איזהו מעשה שלהן א\"ר נחוניא בתפוס בהן הטל בפ\"ג דחולין א\"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ואפשר דהכל אחד שצריך שיהפך בהן בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וביד פ\"ח דהלכות כלים סי' י\"א וכתוב שם ברפי\"ד דהלכות טומאת אוכלין שיש להן מעשה דין תורה ואין להם מחשבה אפילו מד\"ס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשביל שימתונו </b>בערוך בלשון ראשון פי' לשון רפיון. אבל בכסף משנה כתוב שם בפי\"ד דהלכות טומאת אוכלין בשביל שימתינו שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו והוי לשון המתנה ע\"כ: \n",
+                "<b>א\"ר מאיר וכי מפני מה טמאום וכו' </b>ירוש' דמס' דמאי דף כ\"ד. ועיין במ\"ש שם בפ\"ה סימן ז'. ובתוספתא משמע דרשב\"ג ס\"ל כר' יהודה: \n",
+                "<b>החליקא הטרגיס והטסני וכו' </b>ונראה שהר\"ש ז\"ל גריס חליקייא שפירש חליקייא כמו חלקא ע\"כ: \n",
+                "<b>טרוגיס </b>בגימל טסני בנון וכן הוא בערוך ערך טסן. אע\"ג דמספ\"ק דנזיר משמע דגרסי' טסגי ג\"כ בגימל דקאמר טריגין ג' טטריגין ד'. ובפ' כיצד מברכין (ברכות דף ל\"ח) תניא חלקא טרגיס זריד ערסן ופי' רש\"י ז\"ל ומפ' להו שם במועד קטן ס\"פ מי שהפך חלקא דמתברי באסיתא חדא לתרתי טרניס חדא לתלת זריד חדא לד' ערסן חדא לחמש ע\"כ. אמנם אני לא מצאתי שם במועד קטן לא זריד ולא ערסן ועיין בערוך ערך זריד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הבצים </b>של תרנגולת ושאר עופות ושוקל בהן החנוני לח ויבש: \n",
+                "<b>קולייס </b>שמו של דג האספנין ע\"ש מקומו: \n",
+                "<b>כל הדגים בחזקת טומאה </b>דחיישי' שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן ובתוספתא ואין ע\"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ר' יהודה </b>אומר האלתית ודג המצרי כך מ\"מ: \n",
+                "<b>ועל כולם ע\"ה נאמן לומר וכו' </b>ועיין במ\"ש בפרק חמישי דאהלותם י' ה': \n",
+                "ופי' הרא\"ש \n",
+                "ז\"ל חוץ מן הדגה שאינם נזהרין מלנער הרשתות עליהם כי אומרים בלאו הכי יש מים עליהם ואינם יודעים כי אותם המים מן המחובר בראו ואינם לרצון ע\"כ: \n",
+                "<b>מפני שמפקידין אותן</b> גרסי' דכל הפירות וכו' כדפי' רעז\"ל והוא פי' הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא </b>דמים כל שהוא מכשירין אבל אם נעשה הציר ממלח או ממי פירות לא הוכשר הרמב\"ם ז\"ל. ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא מפ' בבכורות דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ונחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אפי' טהורין טהרה מעוררת טומאה ונחערבו ונתעוררו המים מבטולם ונעשו רוב הטמאים ודוקא ברוב מים טמאים אבל בפלגא ופלגא כיון דטומאת משקים דרבנן בפלגא ופלגא לא גזור ע\"כ. ועיין במ\"ש בפ' בתרא דתרומות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה משקים וכו'. </b>ומנינא נראה למעוטי מדר' אליעזר דבפ' בתרא דתרומות וכדכתבינן התם סי' ב': וגרסינן בבתרא שם פ' הספינה אמר רב כהנא דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל לעולם וכתבו שם תוס' בשם ר\"י ז\"ל דהא דמני וחשיב הכא דבש בהדי ז' משקין הייינו אחר שהופרש מן השעוה אבל בכוורת שהוא עם השעוה יש עליה תורת אוכל ולא תורת משקה ע\"כ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ועוד שנינו בתוספתא דשבת מנין לדם וכו' עד סוף (א) אמר המלקט הא דקאמר מנין למי האף שהוא משקה שנאמר ועפעפינו יזלו מים נראה דדריש מלת ועפעפינו ואף אפינו בחלוף עין באלף דאי למי העין כבר אסמכי' אקרא דכתיב ותשקמו בדמעות שליש ועוד דברישא דקרא כתיב ותרדנה עינינו דמעה ולמה ליה למכתב בתר הכי ועפעפינו יזלו מים אלא למי האף איצטריך. וכל הני אסמכתות נינהו והעיקר הלכה למשה מסיני. ועיין במ\"ש לקמן סימן ו'. ומתני' דקחני ומותר באכילה דלא כר' יעקב שאוסרו שם בברייתא בפ\"ק דבכורות וכתב הר\"ש ז\"ל דעוד יש לפ' דבש צרעין טהור דקתני הכא פי' דלא מקבל טומאה אלא במחשבה אבל דבש דבורים לא בעי מחשבה כדמפרש התם ע\"כ. ועיין בתשובות הרשב\"א ז\"ל סי' תקע\"ז: \n",
+                "<b>דבש צרעים </b>ואית דגרסי דבש צרעה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תולדות למי' </b>ופי' הר\"ש ז\"ל וכל הני תולדות כיון דתולדות הן לא חיישי' אפי' יש להן שם לווי ע\"כ: \n",
+                "<b>בין גדולים </b>משקים היוצאים מפי טבעת עכ\"ל רעז\"ל וצ\"ע דלקמן סי' ז' תנן דהשותה מי טבריא לא מטמאין ולא מכשירין ואע\"פ שמי גובריא הן משלשלין ואף אם יצאו נקיים קתני דחשיבי כרעי ולא מכשר והא רעי עצמו קתני הכא דמכשיר דקתני בין גדולים ושמא רעי דקאמר התם הוי צואה עבה והכא הוי משקה ממש ומש\"ה הכא מכשיר ומי טבריא שאני דלרפואה עבידי ומ\"מ כשמוזכר רעי אצל צואה כההיא דתנן בפ' גוטל לשלשת שפירשו המפרשים ז\"ל דהיינו רוק או רעי או צואה התם יתפרש דרעי הוי רעי מצואה כך נלע\"ד. וז\"ל החכם ה\"ר סולימאן ז\"ל בין גדולים ק\"ק מ\"ש מהשותה מי טבריא ונראה לפרש שיצאו מים עם הרעי והם ניכרין שהם מים ולא רעי שהרעי הי' עב והם מים אבל השותה מי טבריה הם עצמן הרעי ואינם חשובים להכשיר יותר מדם היוצא עם הרעי דתנן לק' והדם היוצא עמהם אינו מכשיר ע\"כ. עוד כתב ז\"ל וזה לשונו לדעתו ושלא לדעתו ז\"ל דתנן בפ\"ג מטבול יום טהור שנגס מן האוכל ונפל על ככר של תרומה טהור אלמא בעינן לרצון ונ\"ל שמה ששנינו כאן לדעתו ושלא לדעתו פירושו בין שיצאו ממנו לדעתו או שלא לדעתו הוו משקין אבל להכשיר הפירות בעינו עד שיפלו עליהם לרצון כדין של הכשר וכן מצאתי שכתב הרמב\"ם ז\"ל בפ' עשירי מהל' טומאת אוכלין שכתב כל אלו היוצאין מן האדם משקין הן בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו ע\"כ: \n",
+                "<b>תולדות לדם וכו'. </b>התולדות היינו דם הקזה של אדם שהוציאוה לשתייה לבהמה ולחיה או לאדם שרגיל לשתותו אבל מאי דקתני רישא דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים והוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הטהורים הללו הוא עצמו דם המנוי בכלל שבעה משקים. והאי דאיצטריך למיתניי' נלע\"ד משום דבסיפא בבבא דאלו לא מטמאין ולא מכשירין בעי לאשמועינן פלוגתא דרבנן ור' אלעזר בבהמה חיה ועוף הטמאים דוק. ודם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הם והרי הוא דומה לדם מכה או לדם הקזה. וקתני תולדות לדם לשון רבים אגב רישא או אפשר דהכי פירושו תולדות לדם ולחלב ולשמן דקאי מלת תולדות אכולהו ומהאי טעמא נמי לא קתני בשאר תולדות תולדה לחלב תולדה לשמן. כך נלע\"ד: \n",
+                "<b>מי חלב כחלב. </b>בחולין פרק כל הבשר (חולין דף קי\"ד) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בשול בשר בחלב אינו כחלב משום דבעינן בחלב אמו כמו שיצא מהאם מעורב עם האוכל: \n",
+                "<b>והמוחל כשמן. </b>ופי' הר\"ש ז\"ל והמוחל כשמן אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ\"ק דשבת על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה לפי שיש שלשה ענייני מוחל כדמוכח במס' שבת פ' חבית מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת המסיקה ובההוא אפילו ר' יעקב מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ובמוחל היוצא מעקל בית הבד אפילו ר\"ש מודה דמכשיר לפי שא\"א לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר שנים ושלפה ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לר\"ש אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר\"ש ור' מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעקל בית הבד וההיא דתנן בעדיות ומייתי לה בפ\"ק דיבמות חבית של זיתים מגולגלין בש\"א אינה צרי��ה לינקב ובה\"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מב\"ה לר\"ש ע\"כ וכן פירשו התוספות ז\"ל שם פ\"ק דשבת: \n",
+                "<b>ר\"מ אומר אע\"פ שאין עמו שמן. </b>נ\"א אע\"פ שאין בו שמן. ועיין בירושלמי פ\"ו דדמאי דף כ\"ה ע\"ב: \n",
+                "<b>דם השרץ כו'. </b>ונלע\"ד דהא דלא נקט לתולדות כסדר ששנה האבות במתני' דלעיל משום דבעי למנקט המוסכמים ברישא דהיינו תולדות דם וחלב אבל תולדות השמן אית בה פליגתא והדר קתני בסיפא דין דם כשרץ דמטמא ואינו מכשיר משום דבעי לאסמוכי' לאלו מטמאין ומכשירין ולאלו מטמאין ולא מכשירין דוק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רוקו וכו'. </b>עיין בפרק דם הנדה (נדה דף נ\"ו:) \n",
+                "<b>ושכבת זרעו. </b>אפילו בטהור טמאה וכ\"ש של זב: \n",
+                "<b>ודם הנדה. </b>בתוספתא דפ\"ט דשבת גרסינן מנין לדם נדה שהוא משקה שנאמר ממקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה: \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן עזריה אומר דם הנדה אינו מכשיר. </b> כך מצאתי מוגה. וכן בקצת דפוסים: \n",
+                "<b>רש\"א דם המת אינו מכשיר. </b>שם בגמרא דחולין פרק השוחט (חולין דף ל\"ה) ופי' ר\"ש ז\"ל דם המת אדם שמת דהא כל הני תנאי את\"ק קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפי' בקונטרס בפ\"ב דחולין דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם מיירי ועוד דא\"כ ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם הא דם שחיטה מכשיר לר\"ש ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ע\"כ: \n",
+                "<b>גוררה והיא טהורה. </b>לפי שלא הוכשרה והא דלא קתני גוררו דהא אדם שהוא לשון זכר קאי אפשר דאתא לאשמועינן שהוא צריך לגרור מן הדלעת קצת לפחות כדי קליפה כך נלע\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר חוץ מדמו. </b>כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן ט' א\"נ כדם מגפתו דמחיים דקרינן ביה ודם חללים כבר קיימא אלא כר\"ש דאמר בפרק שני דחולין דם מגפתו אינו מכשיר אפילו כבר קיימא דלית ליה מה לי קטלי' כוליה מה לי קטלי' פלגיה. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>והשותה מי טבריה. </b>עיין במ\"ש לעיל סי' ה': \n",
+                "<b>ר' אלעזר מטמא כו'. </b>בלי יו\"ד גרסינן ליה וקאי ר' אלעזר אאלו דסליק מינייהו דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטמאים ובדם הקזה לרפואה \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חלב האשה וכו'. </b>שבת ר\"פ חבית (שבת דף קמ\"ג) וכתבו שם תוס' ז\"ל הא דתנן בריש מכלתין כל משקה שתחלתו לרצון אע\"פ שאין סופו לרצון וכו' לא דמי רצון דהתם לרצון דהכא דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים שיהא לרצון דבעינן יותן דומיא דכי יתן אבל הכא מיירי בשעת פרישתו מן האשה או מן הבהמה ע\"כ. ופי' שם רש\"י ז\"ל שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודת מגפתה סתמי' שלא לרצון הוא וטמא ע\"כ. והרבה הר\"ש ז\"ל לדחות פי' זה וכתב לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקים היוצאים מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה\"ה חלב ע\"כ. ועיין ג\"כ שם בתוספות ז\"ל:  ",
+                "<b>והמקיז לרפואה טהור. </b>סתמא דלא כר' אלעזר דמתני' דלעיל דמטמא לדם הקזה לרפואה. ואיתא בגמרא בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף י\"ג) ומפרש התם לרצון של תינוק שלא לרצון שאינו רוצה לינק ומסיק התם מי סברת שלא לרצון דלא ניחא ליה לא מאי שלא לרצון בסתמא דדעתיה דתינוק קרובה לגבי חלב אבל אי חזינן דלא ניחא לי' לינוקא לא מכשרא וטהור. אבל שם בפרק חבית מסקינן איפכ�� לרצון בסתמא ושלא לרצון דאמר לא ניחא ליה. והתם בפ' חבית מפ' בתירוץ שני דדוקא נקט סלי זיתים וענבים שהמשקה הנוטף מהן נופל לארץ והילך לאיבוד הלכך סתמא לא ניחא ליה ואפקורי מפקר לההוא משקה. אבל שאר סלים אפשר דאפילו תותים ורמונים סתמן למשקה וע\"ש בתוס':  ",
+                "<b>שדם מגפתה טמא.</b> ודלא כר\"ש דפ' שני דחולין:  ",
+                "<b>ושלא לרצון טהורין. </b>שאין היוצא מן הזיתים וענבים חשוב משקה עד שיצא לרצון וכן תנן בס\"פ דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שהן מנטפין. הר\"ש ז\"ל:  ",
+                "סליק "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Oktzin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,201 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Oktzin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>ובעה\"י אשר אין לו סוף וקצין נתחיל מסכת עוקצין</small><br><b>מיטמא ומטמא </b>כך צ\"ל. ופי' הר\"ש ז\"ל מיטמא מכניס טומאה כנוגע באוכל עצמו מטמא מוציא טומאה וכן הוא בפי' רש\"י ז\"ל שם פ' העור והרוטב אבל רעז\"ל תפס כפי' הרמב\"ם ז\"ל:  ",
+                "<b>שומר. </b>הרמב\"ם ז\"ל פי' מה שבתוך הפרי. כגון גרעיני תמרים נקראים ג\"כ שומר וכמו שכתב רעז\"ל בשמו בפירקי' דלקמן סי' ב':  ",
+                "<b>מיטמא ומטמא ומצטרף </b>אע\"ג דכי שקיל לי' טהור השתא מיהא מצטרף נמי אי שומר או מיטמא ומטמא מיהא אי יד הוא כל עוד דלא שקיל ליה:  "
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל צריך לכתוב סימן הבית קודם הדבור המתחיל והקפלוטות ופי' בערוך קפלוטות פי' כרישין שיש להם ראש שמן קפלוטות בלשון יון קורין לראש קיפאלי: \n",
+                "<b>שרשי השום וכו'</b> שרשי החזרין והצנון והנפוס דברי ר\"מ אלה כולם סבר ר' מאיר שהן מצטרפים לאוכל הרמב\"ם ז\"ל: ופי' הרא\"ש ז\"ל ושרשי אלו המינים משמרין את האוכל כל זמן שהם לחים כי ע\"י השרשים נשארין בלחותם: \n",
+                "<b>שרשי השום וכו' </b>(א) השתא מפ' מאי ניהו שומר ואדסליק מיני' מפרש ובאידך בבא מפ' מאי ניהו ידות והדר מפ' הנהו דגריעי טפי דלא מיטמאו כלל דאפי' תורת ידות לית להו: \n",
+                "<b>שעקרן לשותלן </b>כך צ\"ל. ויש להסתפק אם שם ביד בפ\"ה גריס לשתלים ביוד: \n",
+                "<b>והשדרה של שבלת </b>בערוך גריס והשזרה בזין והיא היא: \n",
+                "<b>הסיג של רצפות</b> אית דגרסי הסג בלי יוד. ובהרבה ספרים כתוב רצפית וכן הביאו בערוך בערך סג ופירש שהוא העפר שעל שרשי הירק ומצטרף שהוא שומר כדתני עלה בתוספתא ר' אלעזר אומר הסיג של אשכול ושל רצפית מצטרפין מפני שמשמר את האוכל ע\"כ ומצאתי מוגה והסג בלי יוד. וכתב הר\"ש ז\"ל וי\"מ שהוא עלה כרוך על הרצפות: \n",
+                "בפי' רעז\"ל והציף בהן כקורא עכביש נראה שצריך להיות ורצוף בהן וכו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יד האשכול כל שהוא </b>אפי' ארוך והרא\"ש ז\"ל פי' אפי' קטן: \n",
+                "בפי' רעז\"ל שהוסרו ממנו גרעיני הענבים אמר המלקט פי' גרגירי הענבים או שמא צריך להגי' גרגרי במקום גרעיני: \n",
+                "עוד בפי' ז\"ל ואף הוא שיעורו בכל שהוא אפי' ארוך הרבה אמר המלקט כן פי' הר\"ש ז\"ל וז\"ל וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירין ותרויהו חשובין יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע\"פ שריקן אותו זנב מן הגרגירין ע\"כ אבל הרא\"ש ז\"ל סי' וז\"ל ולפי שהזנב הוא דק צריך שיהא בו ד' טפחים בפחות מכאן לא יהא האשכול עולה עמו ואשכולות שלהן היו גדולים והוא מה שפי' ג\"כ הרמב\"ם ז\"ל ולפי זה זנב של אשכול גזרתו שנוי' לאחריו עם גזירת יד המכבד של תמרה: \n",
+                "<b>ומלעין של שבלים </b>(ב) התם בפ' העור והרוטב (חולין דף קי\"ח) הלשון מלאין באלף והתם מפ' רש\"י ז\"ל טעמם דאין מצטרפין דאין המלאי שומר אלא יד ובעי התם מלאי למאי חזי דהא נפסק מיד מאליו כשאוחזין בו ומשני במלאי שבין המלאים פי' רש\"י ז\"ל שאוחז בכל המלאים של שבלת יחד ולא באחד מהם שאינם נפסקים מהר הלכך מיטמאין ומטמאין דיד הוא ואין מצטרפים דלא הוי שומר ע\"כ. אח\"כ מצאתי בערוך בערך מלען שהביא שתי הנוסחאות ופי' שהוא זקן השבלת כמה דמתרגמינן לחיים לועא ולפיכך יש ששונים מלעין והם כמו שער עבה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קולסי כרוב </b>פי' בערוך בדי כרוב קטן שיצא מן הגדול שמהם עלין יוצאין וכן חלפות תרדים. ומ\"מ אכרוב באלף בין במילתי' דת\"ק בין במילתי' דר' יוסי. וכתב הרי\"א ז\"ל שכן מצא בכל הספרי' ע\"כ: \n",
+                "<b>וחלפות תרדים והלפות</b> חלפות קאי אתרדים ואלפת: \n",
+                "<b>את שדרכן ליגזז ונעקרו </b>כלומר וכן כל השרשים שדרכז להגזז אם נעקרו עם האוכל וכן הוא לשון הרמב\"ם ז\"ל שם ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובערוך שבססן </b>אית דאמרי שפססן ובסיסא ופסיסא אחד הוא ובשאלו' ראשונות הביאו ראי' מאותה דע\"ז קטע ראשה ואזנה פסה והיא פסיסה ע\"כ. ר' יוסי מטמא לשון התוספתא ר' יוסי אומר מצטרפת מפני שהופכה בעתר ולשון מצטרפת קשה הוא דהא אין ידו מצטרפת הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>שרקני </b>כצ\"ל. \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן עזיריה מטהר וכו' </b>חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קי\"ט ע\"א) ע\"כ: ורש\"י גריס כגרסתנו שרבינו שרקנו טהור שייר בו גרגיר אחד טמא אבל תוס' ז\"ל נראה שהיו גורסין שרביט שרקנו טהור שייר גרגיר אחד לכל שומר ושומר טמא ונראה שאותה ברייתא היא ע\"ש: [הגה\"ה וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל כתב שמצא ספר שהגיהו בו בכל שומר וכתב שנראה לו שהוא טעות ע\"כ.] וכתב פי' זה שפי' רעז\"ל שנעשית כולה יד לאותו גרגיר פי' זה קשה דהא תנן שהיד אינה מצטרפת וא\"כ למה היא טמאה כשיש שם גרגיר אחד הרי אינו כביצה ותו קשה מה בא להשמיענו שפסיגה שרקנה טהורה פשיטא ותו דמהו זה דתנן פסיגה הל\"ל אשכול ונ\"ל דה\"פ שיש אשכול שיש בו פסיגין הרבה מלאים ענבים ויש בו פסיגה א' שרקנה הנה אותה הפסיגה היא טהורה שהרי אין לה שייכות עם הענבים שבאשכול כי אינה להם לא יד ולא שומר אבל אם שייר בה גרגיר אחד אז מצטרף אותו הגרגיר עם שאר ענבים שבאשכול וכל הפסיגה היא להם ליד ועל כן היא טמאה וכן הענין גבי תמרים שיש כאן אשכול של תמרים שיש בו שרביטין הרבה אותו השרביט של תמרה שנתרוקן הוא טהור אם שייר בו תמרה אחת טמא וכן הענין בקטניות אלא שבקטניות יש שני מיני שרביטין האחד שהוא כמו שרביטי התמרים והשני הוא הבית של הקטניות שהקטניות הן בתוכו והוא נקרא במסכת שבת שער דתנן שער של אפונים ושל עדשים שהוא מטמא מטעם שומר: \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול ומטמא בשל קטנית </b>בפ' העור והרוטב קכ\"ד דמיירי בשומר וה\"ק ראב\"ע מטהר בשומר של פול שרקנו ולא שייר בו אלא גרגיר אחד שזה השומר אינו מצטרף לשיעור הטומאה ומטמא בשל קטנית כלומר שהוא מצטרף אע\"פ שרקנו ולא שייר בו אלא גרגיר א' כי הוא רוצה במשמושן של השומרים לאכול את הקטניות ע\"י השומר ומשני דלא מיירי אלא בקלח ומשום יד ולא מיירי לענין צרוף ומאי במשמושן בתשמישן כן נראה לפרש הלשון אך יש בו קצת גמגום מכמה טעמים חדא דמה שהוא רוצה טעם לצרוף אלא לענין יד ותו דמה לי משמושן או תשמישן ואי לא מסתפינא הוה אמינא דהכי ס\"ד דהאי מפני שהוא רוצה במשמושן לא קאי אלא ארישא וה\"ק ראב\"ע מטהר בשל פול מפני שהוא רוצה במשמושן של פולים עצמן והרי שומר זה אינו מצטרף ומטמא בשל קטניות מפני שהם צ��יכין לשומר שלהם ומשני לי' בקלח ומשום יד והשתא אין במשמושן מיושב כלל ועל כן (נקרעה שורה א' וק\"ל למעיין לת\"ג): \n",
+                "עוד כתב על מה שפי' רעז\"ל ומטמא בשל קטנית דשומר הוא וכו' כתב כמה דבריו מגומגמין דבתחלה קאמר דשומר הוא ואח\"כ קאמר וניחא לי' וכו' לטלטלן באותו שרביט וא\"כ הוי יד ע\"כ. אמנם הר\"ש ז\"ל כתב וז\"ל שרביט שרקנו בפ' העור והרוטב מייתי לה ופריך מינה למ\"ד אין שומר לפחות מכפול דס\"ד דהאי שרביט היינו כגון אותן שהפולין גדלין בהן ור' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול מפני שהפולים גסין ואין צריכין שומר דנוח למשמשן ולוקחן: \n",
+                "<b>ומטמא בשל קטנית </b>דשומר הוא דדקים הן ואין יכול לנקרן וניחא ליה שיהיו באותן שרביטים שלא יתערב בהן פסולת ומשמושן שמשתמש בהן על ידי השרביטין ומדמטמא בשל קטנית ש\"מ יש שומר לפחות מכפול ומסיק בקולחא ומשום יד פי' שהטומאה נגעה בקלח ולא בשרביט ומשום שומר והאי יד הוי לדבר חשוב שהוא יותר מכזית שהשרביט מחובר בו ובפולין שהן גסין לא אכפת לי' בהאי יד ומשמושן לשון תשמיש שהקלח תשמיש לאוכל דמטלטלה באותו קלח עכ\"ל ז\"ל. וי\"ס דגרסי בשמושן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והכליסים </b>מין קטנית והרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל פירשו מין ממיני תאנים קטנים. ועיין במה שכתבתי ס\"פ בתרא דתרומות סי' ד': וכתב עוד הרא\"ש ז\"ל והא דמצטרפים משום דהוו שומר וכשניטל העוקץ הפרי ממהר להתייבש אז יטמא משום שנאכל אגב הפרי כמו עוקצי דלעת לר' יוסי דקתני בתוספתא וכן הי' ר' יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>עוקצי האגסים וכו' </b>אסיפא קאי דלא מצטרפין ושלש חלוקות איכא במתני'. ופי' הר\"ש ז\"ל דכל הני עוקצין טפח דטפח דקתני בסיפא קאי אכולהו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זתים שכבשן בטרפיהן וכו' </b>ופי' בערוך זתים שכבשן בטרפיהן ונגע שרץ לטרפא שהן חוץ לקדרה לא טימא למה שבקדרה: \n",
+                "<b>האשה שכובשת ירק </b>בקדרה ותולה ממנה ירק חוץ לקדרה ונגע בשרץ אין מטמא למה שבקדרה ע\"כ: \n",
+                "<b>כשות של קשות והנץ שלה טהורים</b> גרסי' ואית דגרסי טהורה והכי מסתברא משום סיפא דר' יהודה אלא שלשם אית דגרסי טמא בלא הא: \n",
+                "<b>ר\"י אומר כל זמן שהן לפני התגר טמא </b>דניחא ליה לתגר וכתב כדפי' רעז\"ל ותימא לטעם זה וכי אין זה למראה וברישא לא פליג ר' יהודה ושמא היינו טעמא דר\"י לפי שהקשואים רכים וכו' כדפי' רעז\"ל בטעם שני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלעינין מיטמאות </b>(א) ומטמאות ולא מצטרפות הרא\"ש ז\"ל היה גורס על פי פי' הרמב\"ם ומצטרפין אבל ביד פ\"ה כתוב ולא מצטרפות וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל כל הגלעינין של פירות היבשין הן יד ולא שומר ולכך אין מצטרפין אמנם של רוטב הוא שומר כי אם תוסר הגרעין תתחלחל התמרה הלחה ותפסד ולכך מצטרפות ע\"כ. ומ\"מ בכולה מתני' גלענין גלענה בלא יו\"ד. גם מצאתי מוגה בכולה מתני' כנגד האוכל בלא שין. וכתב החכם הר\"ס ז\"ל לפיכך חותם של יבשה מצטרף וכו' כתב הרב רבינו שמשון ז\"ל צריך ליישב מאי לפיכך ונראה לפרש כדי ליישב לפיכך גרעינה של רוטב אע\"פ שיוצאה מצטרפת לפי שהתמרים הטובות אם תוסר מהם הגרעינה יתקלקלו שישובו כמו עיסה לפי שמתמעכין ואינו מעמיד אותם אלא הגרעינה ולפיכך תקרא שומר אבל של יבשה אע\"פ שתוסר היא עומדת ואינה מתמעכת ולפיכך אינה שומר ואינה מצטרפת לפיכך לפי זה הטעם החותם הוא הפך מהגרעינה לפי שהחותם של תמרה שסותם הנקב של תמרה אם היא רטובה אינה מעלה ואינה מורד לפי שאינם רוצים לקיים התמרים הרטובות אלא לפי שעה קונים אותם ומיד אוכלין אותם ולכן אותו החותם אינו נקרא שומר שאין הקפדה בין אם יהיה להם חותם בין לא יהיה להם אמנם של יבשה הוא שומר לפי שרוצים לקיימן זמן רב ולכן החותם הוא מועיל להם לקיומן והוא שומר ולכן מצטרף עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל מפני שהקרים הוא שומר אמר המלקט מפני שמדובק בגוף הפרי. גלעינה שמקצתה יוצאה לפי שאמר כי אלו יצא קצת הגרעין מן הליחה שהוא מצטרף ביאר כי תכלית מה שיצערף ממנו הוא מה שכנגד האוכלין הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל גלעינה שמקצתה יוצאה כגון גרעינה של תמרה לחה אמר המלקט דאי ביבשה פלוגתא היא בתוספתא דר\"מ ס\"ל דמה שכנגד האוכל טמא ומה שלא כנגד האוכל טהור וחכמים אומרים ביבשה הכל טהור: \n",
+                "<b>שכנגד האוכל מצטרף </b>תניא בתוספתא איזהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל חבילי אזוב והסיאה והקורנית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף איזהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל עצם שיש עליו בשר וכן מוח שבראש ושבקולית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף איזהו כנגד האוכל אם יש שם חלל עד חלל ואם אין שם חלל אין טמא אלא חסום העליון בלבד: \n",
+                "בפי' רעז\"ל א\"ר שמעון נראה שצריך להגיה רבי ישמעאל אומר וכו' ובסוף אותו דבור ג\"כ צריך להיות ואין הלכה כר' ישמעאל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע</b> כלומר לא מיבעיא מצד אחד אלא אפילו נשאר שלם מכל צד ונימוק מן האמצע אינו מצטרף: \n",
+                "<b>הפיטמא של רמון וכו' </b>ברכות פ' ששי דף ל\"ח וחולין ר\"פ העור והרוטב (חולין בדף קי\"ח.) ובתוספתא קרי לפטמא עמוד ולנץ שלו קרי שיער: \n",
+                "<b>והנץ שלו אינו מצטרף </b>פירש\"י ז\"ל שם בחולין משום דהוי שומר ע\"ג שומר: \n",
+                "<b>ר' אלעזר</b> בלי יו\"ד צ\"ל: \n",
+                "<b>אף המסרק</b> מצאתי מלת אף מחוקה כתב החכם הר\"ס ז\"ל [כאן נמחק שורה א'. וע' בר\"ש שהביא מתוספתא רא\"א הנוגע בעמוד טמא בשער ובמסרק טהור ע\"כ. ועפ\"ז יובנו דברי החכם הר\"ס ז\"ל אלו] היינו עמוד היינו הפטמא דמתני' ושער היינו הנץ דמתני' ושפיר גרס אף המסרק טהור וה\"פ לת\"ק הנץ שלו והיינו השער אינו מצטרף אצטרופי הוא דלא מצטרף משום דלא חשיב שומר אבל יד מיהא הוי ומיטמא ומטמא ור' אלעזר אומר אף המסרק טהור ל\"מ הנץ דהיינו השער שהוא טהור לגמרי משום דלא חשיב יד אלא אפילו המסרק טהור משום דלא חשיב יד אבל לת\"ק המסרק הוי יד דלא גרע מהנץ דהוי יד לת\"ק עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש קליפין</b> מצאתי מוגה. וכן מ\"מ בכולה מתני': \n",
+                "<b>וקדודה בשני דלתין </b>ולא נהירא בשני דלתין. ונראה דגירסא זו דומה למקדרין בהרים דבפ' כיצד מעברין דאיכא מאן דגריס התם מקדדין בשני דלתין כדכתבינן התם סי' ד': \n",
+                "<b>הפנימית בין שלימה בין קדורה מצטרפת </b>משום דחשיבא אוכל ואמצעית חשיבא שומר כשהיא שלמה וחיצונה חשיבא שומר ע\"ג שומר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשלוק בשול מרובה </b>אבל בפי' רעז\"ל נראה שצ\"ל ולשלוק שליקה גרעה טפי מבשול ובהכי וכו' גם בפי' הר\"ש ז\"ל שממנו העתיק רעז\"ל. ועיין במה שכתבתי בפ' שני דפסחים סימן ו'. עוד בפי' רעז\"ל דידוע הוא שהבישול יפרידם ויחלקם זו מזו. אמר המלקט כלומר ומעיקרא אינו מכוון שישאר אותו דבר מחובר ולהניח על השלחן בכל אלו ניחא ליה בחבורן והויא כל אחת יד לחברתה אי נמי חשיבי כולהו כחתיכה אחת: \n",
+                "<b>התחיל לפרק </b>(הגה\"ה ה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' התחיל למרק במם וכתוב כן מצאתי ע\"כ). שהיו שלשה או ד' חתיכות מעורות והתחיל להפריד לגמרי אחת מהן גלי אדעתי' בהני דתו לא ניחא ליה בחבורן ואפילו המעורות שבהן אינם חבור א\"נ אותה חתיכה שהתחיל לפרק אינה חבור דסופו למרקה לגמרי אבל השאר חבור. תניא בתוספתא המחתך לבשל כיון שקרצו אינו חבור לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חבור עד שיתחיל לפרק. התחיל לפרק זה שהתחיל בו אינו חבור והשאר חבור. עוד תניא בתוספתא מלפפין שחתכו ונתנו על השלחן חבור עד שיתחיל לפרק התחיל לפרק חתיכה וכל העולה עמה חבור והשאר אינו חבור פוקה התחתונה חבור היא לעצמה ואינה חיבור לחתיכות היו שנים או שלשה מלפפונות והתחיל באחת מהן זה שהתחיל בו אינו חבור והשאר חבור בן עזאי אומר טהרו שלשתן וחכמים אומרים אפילו אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו אני אוכל ערבית זה שהתחיל בו אינו חבור והשאר חבור הר\"ש ז\"ל. ועיין על גירסת תוספתא זו בר\"פ ששי דהלכות טומאת אוכלין: \n",
+                "<b>האגוזים שאמנם </b>בערוך פי' יש ששונים האגוזים שחמרן והבצלים שעמרן מלשון כי קבצם כעמיר גרנה ע\"כ: \n",
+                "<b>לפרק באגוזים </b>פי' בערוך לפרק כמו לפרש האגוזים יש להם שתי קליפות זו ע\"ג זו וכשעושין אותם חמרים חמרים מפרקין מהם קליפה החיצונה ע\"כ ושם בהשגת פירש הראב\"ד ז\"ל כי נראה לוי חמרן ע\"י האור כמו נחמרו בני מעי פי' שחררן מעט באור כדי לייבש קליפתם ואעפ\"כ חבור היא עד שיתחיל לפרק ואמנם שבקש להשיר האומן שלהם מוהיו מלכים אומניך והוא הקליפה ע\"כ וכפי' הראשון פירש שאמנן ושחמרן שדבקן במחובר כדי שיתאימו ונדבקו זו לזו הרי הן חבור עד שיתחיל לפרק ע\"כ: \n",
+                "<b>אוכל שהתחיל בו אינו חבור </b>כתוב שם בכסף משנה דדעת הרמב\"ם ז\"ל דלדוקא איצטריך הא אוכל שלא התחיל חבור: \n",
+                "<b>ולפקל </b>פי' בערוך בלשון שני פי' מפקל מפקיע עלין שלהן כיחד מאה או מאתים והראשים תלויין למטה ותולין אותן לייבש ע\"כ. \n",
+                "<b>ולפקל בבצלים אינו חבור</b> יש גורסין חבור אבל שם ביד אין הלשון כך וז\"ל האגוזים שקצצן בעוקציהן כשהן רכים ואמנם כולן כמו חבל וכן הבצלים שחברן בדרך הזאת הרי אלו חבור התחיל לפרק באגוזים ולפקל אין השאר חבור ע\"כ וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל דהה\"נ דבצלים שחמרן שאם נפל משקה על אחד מהן חברו טהור כלומר שלא הוכשר חברו דלא הוי חבור לגמרי כההיא דקליעה של שום דבתוספתא ע\"כ בקיצור: \n",
+                "<b>עד שירסס</b> תוספתא פליגא דקתני האגוזים והשקדים אע\"פ שריסס חבור עד שיתתיל לפרח הר\"ש ז\"ל. בסוף פי' רעז\"ל רצוצה וכתותה לחלקים דקים אמר המלקט אבל אם הסיר הקליפה של אגוזים ואע\"פ שהשיבו למקומו תו לא מצטרף הרמב\"ם ז\"ל. והגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל האגוזים והשקדים חבור משירס גם במתני' דבסמוך הגי' ביצה מגולגלת משיגוס ושלוקה משירסס וכתב כן מצאתי ברוב הספרים אמנם בבא דעצם שיש בו מוח והרמון שפרד בכל הספרים גרסינן עד ע\"כ. וכתב עוד נ\"ל לפ' הגירסא דגרסה האגוזים והשקדים משירסס כי האגוזים והשקדים אינן מצטרפין לטומאה כשהם אינם מחוברות יחד כדתנן לעיל במסכת טבול יום פ\"ג מעשה קדרה וקטניות בזמן שהם פרודים אינם חבור בזמן שהן גוש בקערה חבור ועל זה תנן הכא האגוזים והשקדים הם חבור משירסס פי' שיתחיל לכותשם וכן החלמון והחלבון של הביצה המגולגלת הן חבור משיגוס בם כלומר משיערבם וכן פי' ר\"ש ז\"ל לשון מגיסה בקדרה ושלוקה שאי אפשר לגוס בה מפני שהיא קשה הויא חבור משירסס כמו שפירשתי גבי אגוזים ואפילו נאמר שריסוס לא שייך אלא על הקליפה אפ\"ה פירושו של חבור הוא חוזר על האוכלים ולא על הקליפה פי' כי שני פירות שהם בקליפתם אינם מצטרפים כי הקליפה מפסקת אך כשהם מרוססים אינה מפסקת וצ\"ע ע\"כ: \n",
+                "ועל מה שפי' רעז\"ל האגוזים והשקדים השתא מיירי במפצע באגוזים וכו' כתב פי' זה קשה הרבה שלא דבר כאן אלא בפרי עצמו ובכאן ידבר בקליפה עם הפרי ולא יפרש שום דבר במשנה ועוד כי מה צרוף שייך בקליפה ועוד האריך בקושיות אלא שנגרע ובסוף דבריו כתב על כן נראה שאינו חוזר אלא על האוכל שהוא חבור אע\"פ שהוא מופרד זה מזה דכן המות של עצם לפעמים הוא מתפרד עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה מגולגלת</b> צלוי' קצת עד שראוי' להתגלגל: \n",
+                "<b>עד שיגוז בזין </b>היא גירסת הרמב\"ם ז\"ל אבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל גרסי עד שיגוס בסמך מלשון מגיסה בקדרה דבפ\"ה דמכשירין כלומר שמפריד בקיסם האוכל מן הקליפה ומערב המלח והאוכל יחד תו לא הוי חבור אע\"פ שהאוכל עדיין בתוך הקליפה הוי כאוכל הנתון תוך כלי שאין לכלי לא תורת יד ולא תורת שומר עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>שלל הכובסים</b> ועיין במ\"ש במתני' דלעיל בשם ה\"ר יהוסף ז\"ל. ואפילו שלא בשעת מלאכה הוי שלל של כובסין חבור כדאמרי' התם דניחא ליה דאי מיטנפי הדר מחוור להו. והילך פי' תוספות יום טוב שיגוס וריר\"ב ז\"ל העתיק שיגוז כו' ולי היה נראה לגרוס שיגום במם כו': [הגה\"ה גם אני תמה למה לא נזכרה גירסא זו בשום מפרש במשנה זו]: \n"
+            ],
+            [
+                "ופשוט וידוע הוא דר' אלעזר ב\"ר צדוק לעולם בכל מקום שהוא מוזכר צ\"ל בלתי יוד. מצטרפים באכרוב מ\"מ באלף. וכן הגי' הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשר זקנה שנתמעך </b>כך מ\"מ בכף. בסוף פי' רעז\"ל אין אומרים הואיל וכשהיה חי לא היה בו כדי לטמא אף עכשיו לא יטמא ע\"כ. אמר המלקט כרב ור' חייא ור' יוחנן דאמרי כמות שהן שנינו פי' כמו שהן עכשיו ודלא כשמואל ור\"ש בן רבי וריש לקיש דאמרי לכמות שהן שנינו פי' כמות שהיו מתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל קשות שנטעה בעציץ שאינו נקוב אמר המלקט מצאתי כתוב ולדעת הרמב\"ם ז\"ל בעציץ נקוב ע\"כ וז\"ל כשזרע קשות בכלי אינה מטמאה בה צמחתה כי האוכלין אינם מטמאין קודם תלישתן מן הקרקע כמו שבארנו בראשון של מכשירין ואר\"ש כי כאשר יצא מן הקשואים חוץ לכלי הרי הוא כתלוש ויטמא והוא אמרו הטמא בטומאתו והטהור יאכל עכ\"ל ז\"ל וכן הוא ג\"כ שם ביד וז\"ל שם קשות שנטעה בעציץ והגדילה אע\"פ שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל דרבינו ז\"ל מפ' לה בקשות טהורה שנטעה בעציץ נקוב שכיון שהיא נטועה אינה מקבלת טומאה ואם הגדילה ויצאת חוץ לעציץ סד\"א שאותו שיצא חוץ הוי כתלוש ומקבל טומאה קמ\"ל דאף עפ\"כ טהורה כלומר אינו מקבל טומאה ולאפוקי מר\"ש דפליג התם ואמר מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו והטהור יאכל כלומר מה שיצא לחוץ מקבל טומאה ומה שבתוך העציץ יאכל דאינו מקבל טומאה ע\"כ. והראב\"ד ז\"ל השיג שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשרשים יכולין לצאת בהן</b> אינם מכשירין מה שפי' רעז\"ל הוא פי' הר\"ש והרא\"ש ז\"ל ועוד פי' הר\"ש ז\"ל וז\"ל מכאן משמע דכלי גללים היינו צפיעי בקר ולא כדברי האומר של אבן גלל דאותן אין השרש יכול לנקבן דמטעם זה לא נקט כלי אבנים וכ\"ש אבן גלל שקשין ביותר ע\"כ אבל הרמב\"ם ז\"ל מפ' דכלי גללים וכלי אדמה מיירי בנקובין נקב שיצא ממנו שרש הצמחים ע\"כ אלא ששם ביד בפ' שני דהלכות טומאת אוכלין חזר בו ופירש ואע\"פ שאינם נקובין הרי הן כנקובין ע\"כ: \n",
+                "<b>עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים וכו' </b>אפילו ר\"ש דמשוי נקוב לשאינו נקוב בשלהי פ' המצניע לענין הכשר זרעים מודה כדאיתא התם וכתבתיו בס\"ד שם בשבת ס\"פ המצניע: \n",
+                "<b>כדי שיצא בו שרש קטן </b>הוא פחות מכזית כדאיתא התם פ' המצניע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>החותך מן האדם וכו' </b>כריתות פ' דם שחיטה (כריתות דף כ\"א) וקשיא לן התם החותך מן האדם החי אמאי צריך מחשבה תיעשה חתיכה שלו מחשבה דכיון דחתכיה אחשבי' דאי נגעה ביה טומאה מקבל טומאה ומשני אמר ריש לקיש בחותכו לכלב דמחשבה לכלב לאו מחשבה היא דאע\"ג דתנן בפ\"ח דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב ההוא לאסוקי טומאה מיניה דכיון דמעיקרא הוה חזי לאדם לאסוקי טומאה בעינן עד שיפסל מאכילת כלב הכא לאחותי ליה טומאה אי חזי ליה אין אי לא חזי לא. ועיין ביד שם פ\"ג סי' ט' בפי' מהרי\"ק ז\"ל: \n",
+                "<b>מנבלת העוף הטמא.</b> הואיל ואינו מטמא טומאה חמורה צריך מחשבה. ופי' ה\"ר יהוסף ז\"ל מנבלת העוף הטמא פי' בכל מקום: \n",
+                "<b>והחלב בכפרים</b> פ' העור והרוטב ברייתא (חולין דף קכ\"ד.) ואפשר שהיא משנתנו אלא דמייתי לה בקוצר חלב נבלה בכפרים צריך מחשבה והכשר וכן דרך התלמוד בכמה דוכתי ופי' חלב דהכא ברישא חלב בהמה טהורה שחוטה שאע\"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה בכפרים כמו שיתבאר עוד בסמוך ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל בכפרים קאי אנבלת עוף טמא ואחלב שאין מצוי להם קונים ע\"כ. וק\"ק דא\"כ לענין מחשבה שוין נבלת עוף טמא ונבלת עוף טהור: \n",
+                "<b>הבלוסין </b>עיין בפ\"ק דכלאים במ\"ש שם סי' ה': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלת בהמה טמאה וכו' </b>וכתב ה\"ר יהוסף ז\"ל צריכין מחשבה פי' כי אין רגילים לאכול נבלת בהמה טמאה כגון חמור וסוס שחוט על כן צריכין מחשבה אבל נבלת בהמה טהורה רגילין לאוכלה על כן אין צריכין מחשבה וכן אמרי' נמי גבי נבלת העוף הטהור חמור יותר מן הטמא וע\"כ נ\"ל דגרסת הדפוס עיקר פי' דלא כאותן הספרים שראה הוא ז\"ל דברישא גרסי טהורה ובסיפא גרסי טמאה. ובגמרא פ\"ק דבכורות דף י' כולה מתני' וכתבו שם תוס' ז\"ל נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים צריכין מחשבה ואין צריכין הכשר והחלב לא גרסי' דליכא למימר ביה דאין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אינה מטמאה טומאה חמורה דכתיב יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ניבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הרי שנינו בפ' העור והרוטב חזר ר' עקיבא ליהיות שונה כדברי ר' יהודה והכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא בכפרים לאו בר אכילה הוא עד דחשיב עליה ובמשנת טהרות לא גרסי' ליה עכ\"ל רש\"י ז\"ל וכתבתיו לפי שיש פרושים שאינו כתוב בהן ושמא אחרי כן הוגה עכ\"ל ז\"ל. (א) וה\"ר אלי' מפריש פי' דשפיר גרסי' ליה ומיירי בחלב נבלה חיה דסיפה לטמא טומאה חמורה כדאמרי' שלהי פ' חטאת העוף ת\"ל ואכול לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר יצאת חיה שחלבה ובשרה מותר תוספות חיצוניות. ואיתא ג\"כ בכריתות שם דף כ\"א וכן פי' שם רש\"י ז\"ל ג\"כ דל\"ג והחלב בכפרים ואע\"ג דתנינן לה גבי שווקים דמשמע הא בכפרים צריך מחשבה לא תנן לה ברישא דלא מיתני ליה אינו צריך הכשר דאי בחלב נבלה וכו' ע\"כ. אבל הרגמ\"ה ז\"ל נראה דגרי�� לה שפי' והחלב והשומן בכפרים שאינם עשירים ואין אוכלין עופות ולא שומן לפי שמצניעין אותו לנר או למלאכה צריך מחשבה לטמא טומאת אוכלין הואיל ואין ראוי לאכילה לכל. ואין צריך הכשר כדאמרי' כל שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר ע\"כ. ואיתא בנדה פ' בא סימן (נדה דף נ') וגם שם כתבו תוס' ז\"ל מה שכתבתי כבר בשמם ובסוף כתבו וגבי כרכים גרסי' ליה ומיירי בחלב שחוטה דכיון דאין צריך מחשבה הוי אוכל ומתכשר בדם שחיטה ע\"כ. פי' כרכים היינו שווקים דמתני'. ושם ביד בהלכות טומאת אוכלין פ\"ג כתב מהרי\"ק ז\"ל שהנוסחא האמתית בספרי רבינו היא וחלב בהמה טהורה שחיטה בכרכים ע\"כ: \n",
+                "בפי רעז\"ל למה לי לטומאה קלה היא גופה טמאה היא אמר המלקט פי' אב הטומאה היא לטמא אדם וכלים: \n",
+                "<b>והחלב בשווקים </b>דבשווקים מצויין קונים לחלב ונבלת עוף טהור וחלב נהי דהכשר שרץ בעינן דאפילו חלב נבלה אונו מיטמא טומאת נבלות דכתיב וחלב נבלה יעשה לכל מלאכה מ\"מ הכשר מים לא בעי חלב דשחוטה לפי שהוכשר בשחיטה אבל בכפרים דבעי מחשבה בעי נמי הכשר מים דשחיטה לא מכשרא ליה בעוד שלא חישב עליו ולא היתה עליו תורת אוכל והוי הכשר קודם מחשבה ולא מהני: \n",
+                "<b>אף הגמל וכו'</b> שאוכלין מצויין להם הרא\"ש ז\"ל. והתם פ\"ק דבכורות גרסי' וא\"ר שמעון מה טעם הואיל ויש בהן סימני טהרה וכתבו שם תוס' ז\"ל ונבלת עוף טהור בכפרים פי' הקונטרס דעניים הן ואין רגילין לאכול עופות ובסיפא דבשווקים פי' דיש בה רוב עם ועשירים הן ורגילין לאכול עופות. ונראה לפ' טעם אחר דבכרכים יש אוכלין מרובין וקונים כל דבר אבל בכפרים יש אוכלין מועטין ולא זבני אלא מידי מעלייא ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל נבלת בהמה טהורה בכל מקום מה שיש חילוק בין טמאה לטהורה ואע\"ג דתרויהו לא חזיין לישראל והכנענים חפצים בחזיר יותר מכל כדאמרי' התם ובתים מלאים כל טוב אלו קדלי דחזירי וכן אמרי' וישנה ואת נערותיה לטוב אלו קדלי דחזירי מ\"מ מה שהיא מבהמה טהורה משוי אוכל בראיות מועטות הואיל וכשאינה נבלה אוכל גמור הוא לישראל ומה\"ט מהני לר\"ש בגמל ובארנבת ובשפן ובחזיר טעמא דיש בהן סימני טהרה לשוויי אוכל ובעורב נמי מהני סימני טהרה כדאמרי' בסמוך ובקונטרס נמי פירש כאן נבלת בהמה טמאה בכל מקום שהוא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסא עוד יש עלי' שני דיחויין אחד שלא נשחטה ועוד דטמאה היא וגבי נבלת בהמה טהורה פי' סתמא לאכילת כנענים דלא מאיסא ועוד דלגבי ישראל אין בה אלא דיחוי אחד הלכך אינה צריכה מחשבה ע\"כ וז\"ל תוס' חיצוניות אף הגמל והארנבת וא\"ת מאיזה טעם הוא כיון דלא חזו לישראל באותו סימן מה לנו ולהחשיבו אוכל מפני סימן טהרה וכי ראוי הוא לכנענים טפי וצריך לדחוק ולפרש דודאי בהמה טמאה שיש בה תרי דיחויי חד אין בה סימן טהרה ועוד דמתה להכי צריך מחשבה אבל בהמה טהורה שיש בה סימן טהרה אין בה אלא דיחוי אחד וא\"ת ואמאי לא פליג ר\"ש בנבלת עוף טהור הא לית ביה רק דיחוי אחד וי\"ל דלר\"ש אין סימני טהרה מועילין רק בכרכים ולא בכפרים ולכך כ\"ע מודו דנבלת עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה ע\"כ ועוד כתבו שם תוס' שבדפוס והחלב שבשווקים פי' הקונטרס רגילין לאכול עופות ושומן משמע שר\"ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא בחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף ע\"כ. \n",
+                "<b>אף הגמל וכו'</b> ס\"א ל\"ג אף הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השבת </b>כך מצאתיו מנוקד בספר כתיבת יד הבית בשבא והתיו בדגש עם השבא. ומ\"מ השב�� משנתנה טעמה בקדרה אין בה משום תרומה ואינה מטמאה וכו' בלשון נקבה. והיא הגהת ה\"ר יהוסף ז\"ל. ובנדה פ' בא סימן (נדה דף נ\"ד) דייק מינה דסתם שבת לכותח הוא עשוי וז\"ל הר\"ש ז\"ל ובפ' בא סימן משמע דטעמא משום דסתם שבת לכמך עשוי' הא אי הוה סתמא לקדרה לא הוה עליה תורת אוכל דתבלין אין מיטמאין טומאת אוכלין כדמוכח בפ' העור והרוטב גבי הא דמפרש מאי קיפא תבלין ע\"כ. ובירושלמי ר\"פ בתרא דתרומות דף מ\"ז אמרינן בדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין דהא כל מידי דלטעמא עביד אין בו משום טומאת אוכלין אלא הן אמרו שתטמא טומאת אוכלין ומשלך נתנו לך ואמרו מכיון שנתנה טעם בקדרה בטלה: \n",
+                "<b>אין בו משום תרומה</b> ולא מחייב עליה זר האוכלו בשוגג קרן וחומש: \n",
+                "<b>לולבי זרדים </b>ענפים רכים כך צ\"ל בפי' רעז\"ל רכים בכאף. ובירושלמי דשביעית פ\"ז דף ל\"ז מייתי לה ופריך עלה התם ותורמוסין לאו מרים אינון ואפ\"ה לא תני בהו עד שימתוקו ומשני שאני תורמוסין שעיקרן אוכל אדם מה שא\"כ בהני דמתני' דסתמן לבהמה (ב) וכתב הר\"ש שיריליו ז\"ל שהרגיש תו דהא טובא ירקות מרים איכא דבעו תיקון ולהכי קאמר תו בירושלמי לא נצרכה אלא לאשמועי' דעלי לוף שוטה ולולבי זרדין וחרובין וכל הני דתנן להו בעוקצין דמרים הם אין קדושת שביעית חלה עליהם עד שימתוקו דלא מיקרו אוכל עד שיכבשום ביין ובחומץ וימתקו דהכי משמע בתוספתא דעוקצין דגבי תורמוסין קתני הכי חרדל ותורמוסין ושאר כל הנכבשין בין שלא המתיקו בין שהמתיקו מיטמאין טומאת אוכלין משמע דעד שימתקו דמתני' דוקא ולא מהני כבישה בלחוד ומתני' דעוקצין לפרושי מיני דתני בשביעית קא אתי עכ\"ל ז\"ל. והתם בירושלמי פ' כל גגות דף כ\"ה ובס\"פ חומר בקדש דף ע\"ט נמי מייתי לה ור' יוחנן ס\"ל התם לחומרא מטמאים טומאת אוכלין ואין ניקחין בכסף מעשר וקשה קצת זה על מסקנת פ' בא סימן שאכתוב בסמוך בס\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקושט וכו' </b>בנדה פ' בא סימן (נדה דף נ\"א) פסיק מינה עלה דהאי דתנן במסכת פאה פ\"ג זורע שבת או חרדל שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד ולשם הארכתי ע\"ש. (ג) וכתבו שם תוס' ז\"ל התיאה פי' רש\"י ז\"ל דהיינו סיאה וקשה דלעיל בגמ' אמרי' דסתמיה לאדם וחייב במעשר וא\"כ מטמא טומאת אוכלין והכא מסיק דכל הני אין מטמאין טומאת אוכלין ואין נקחין וכו' וי\"ל דדוקא בחצר סתמייהו לאדם כדקתני מתני' דאייתי לעיל בגמרא דתנן בפ\"ג דמעשרות הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרין חייבין א\"נ שני מינין הן עכ\"ל ז\"ל. וגם הר\"ש ז\"ל הקשה כן על פי' הקונטרס. עוד כתב ובפ' בא סימן מסיים בה ואמר ר' יוחנן נמנו וגמרו שאין ניקחין בכסף מעשר ואין מיטמאין טומאת אוכלין ע\"כ. ועיין במ\"ש בפ\"ה דפרה סי' ג': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפגין והבוסר וכו' </b>ועיין במה שכתבתי פ\"ד סי' ז': \n",
+                "<b>פריצי זתים וכו' </b>וכתב הרמב\"ם ז\"ל שם ביד סי' י\"ב פריצי זתים נקראין ג\"כ היוצאין בגת מתחת הקורה מענין נפרץ ואם היו אלו היוצאין מתחת הקורה פחות מד' קבין לכל כור אינם מקבלין טומאה אלא אם חישב עליהן לאכילה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקור וכו' </b>ובעירובין פ\"ג דף כ\"ח מוכח משם דמתני' ר' יהודה היא וגרסי' לכל דבריו ביוד ו' וכון הגי' הרי\"א ז\"ל. וז\"ל הר\"ש ז\"ל תניא בתוספתא קור ניקח בכסף מעשר ואינו מיטמא טומאת אוכלין כפניות ניקחות בכסף מעשר ומיטמאין טומאת אוכלין ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שהוא ניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר ע\"כ. פי' קור רך הנוסף על הדקל בכל שנה קודם שיגיע ימות הגשמים ויתקשה קרי ליה קור וטוב למאכל הוא. ניקח בכסף מעשר דפרי מפרי וגדולי קרקע הוא. ואינו מיטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל הוא ואפילו חישב עליו. ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר. בפ' בכל מערבין פריך ר' יהודה היינו ת\"ק ומשני אמר אביי שלקן וטיגנן איכא בינייהו ורבה מסיק ברכה איכא בינייהו דלת\"ק בורא פרי האדמה ולר' יהודה שהכל נהי' בדברו. כפניות תמרים שלא בשלו כל צרכן עכ\"ל ז\"ל אבל מתני' גופה אינה שם בדפוס וגם לא בפירושו ז\"ל איני יודע כיצד נשמטה. ופי' הרמב\"ם ז\"ל קור הן עוקצי התמרים בתחלת צמיחתם והם מכוסים בקרומם. ופי' הרא\"ש ז\"ל קור הרי הוא כעץ לכל דבריו והוא כעין לענין טומאת אוכלין ואפילו חישב עליו ולא דמי להא דא\"ר יוחנן בן נורי לעיל אם אינם מטמאין טומאת אוכלין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר דשאני קור דחזו לאכילה ע\"י שליקה וטיגון והוה כמו בהמה וחיה שניקחת בכסף מעשר אע\"ג דלא חזו השתא לאכילה כיון דחזו ע\"י שחיטה ובשול וקור נמי אחר שליקה וטיגון מיטמא טומאת אוכלין ע\"כ. וכן כתבו תוס' ז\"ל שם בעירובין וגם בפ' בא סימן: \n",
+                "<b>כפניות כאוכלין</b> י\"מ כפניות הן תמרים קטנים של דקל זכר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דגים מאימתי וכו' </b>חולין פ' בהמה המקשה (חולין דף ע\"ד א)\"ר יוחנן ר' יוסי הגלילי וב\"ש אמרו דבר אחד ר' יוסי הגלילי דאמר התם בברייתא דבן פקועה דהיינו בן ט' חי הנמצא בבהמה שנשחטה מטמא טומאת אוכלין אם נגע בטומאה ואפי' הוא חי וב\"ש שאמרו כאן דדגים משיצודו חשובים כמתים כיון דאינם טעונים שחיטה דומיא דבן פקועה מקבלין טומאה ואפי' הן חיים עדיין והתם אמרי' דדג מקרטע איכא בינייהו פי' אב\"ש ור' עקיבא קאי אע\"ג דתרויהו מחיים מטמו הא איכא בינייהו דלב\"ש דג מקרטע טמא פירשו תוס' ז\"ל דהיינו שדולג וקופץ בחוזק ולר' עקיבא טהור כיון דאם זורקו במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון כח וחיות גדול כמו שהביא בערוך מדאמרינן בילמדנו וכו'. אבל מאי דבין ב\"ה ור' עקיבא מפורש בהדיא דלב\"ה דוקא משימותו ע\"כ. אבל יש מפרשים דקאי אב\"ה ור' עקיבא דלב\"ה דג מקרטע פי' מפרפר אינו מטמא ולר' עקיבא מטמא דתו לא חיי וכגון שייבש בו כסלע בין סנפיריו: \n",
+                "<b>ר' עקיבא אומר אם יכולין לחיות </b>כך היא גירסת הרמב\"ם ז\"ל אבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל גרסי משעה שאינם יכולים לחיות טמא אם נחשב שאר האילן כמו יד לזה אם לאו ולא אפשיטא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הוא צריך הכשר </b>פי' הכשר מים והכשר שרץ: וביד פ\"ג דהלכות טומאת אוכלין סי' ג' כתב מהרי\"ק ז\"ל דנראה לו שהרמב\"ם ז\"ל גריס דגים קטנים וחגבים קטנים וכו' וגבי דגים טמאים וחגבים טמאים פסק כדתניא בתוספתא דגים טמאים וחגבים טמאים הרי הן מיוחדים לאדם וצריכין הכשר ולא מחשבה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת דבורים </b>שנויה בסוף שביעית והתם תני לה משום פרוזבול והכא תני לה משום דין קבלת טומאה. ועיין במ\"ש שם: וכתוב בנמוקי יוסף פ' איזהו נשך דף צ\"ז דעל שם שהדבש עשוי כעין חלות ודבוקות מדופן אל דופן קרי ליה בכמה דוכתי רדיי' רדיית הפת מדובקת בתנור ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משירסק </b>מלשון חלות דבש שרסקן דבשבת ר\"פ חבית וקצת קשה דבספ\"ק דשבת קחשיב ר' יוסי בר חנינא חלות דבש שרסקם מע\"ש ויצאו מעצמן מעיקרא אוכלין והשתא אוכלין אדרבא הל\"ל מעיקרא משקה והשתא משקה כדמוכחא מתני' דהכא דמשעה שרסקם יש בהן תורת משקה נמצא דמע\"ש נעשו משקה וכשיצאו מעצמן אין זה נולד הר\"ש ז\"ל: אמר המלקט כאן בהאי בבא דחלות דבש סיימו פירוש המשנה הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל כתב בס\"א ל\"ג אמר ר' יהושע בן לוי במשנה ע\"כ: וא\"כ אומר אני הדיוט אשריך משנה שנכנסת בק\"ש שהיא מן התורה ויצאת במשקה דבש שהוא נעשה תחלה מדברי סופרים יה' יזכנו לדבש וחלב תחת לשוננו עם ביאת משיחנו אכי\"ר: אמנם הרמב\"ם ז\"ל הביא זו הבבא דעתיד הקב\"ה וכתבה בפירושו ז\"ל אע\"פ שנראה שהיא מימרא הובא בסנהדרין פ' חלק (סנהדרין דף ק') וידוע דר' יהושע כן לוי הוא אמורא כמו שנראה מכמה מקומות מן התלמוד דפליג אר' יוחנן ואאמוראי אחריני וגם דקאמר עליה בתלמודא גברא אגברא קרמית וכן כתב הרי\"ף ז\"ל בפ' כל שעה וז\"ל והלכה כר' עקיבא לגבי חכמים משום דמסייע ליה עובדא דר' יהושע בן לוי שהיא אמורא ע\"כ. אכן הרמב\"ם ז\"ל נראה דאזיל לטעמיה דבפ' שני מעשרה פרקיו דבהקדמת המשנה הזכירו ראשון לשבעה ושלשים תנאים שזכר באותו הפרק: בפי' רעז\"ל דיש בגימטריא הוו שלש מאות ועשר התם בסנהדרין מייתי לה מימרא משמיה דרבא בר מרי אמנם באותיות דר' עקיבא אות היוד מצאתי וז\"ל דבר אחר שם עולם מלמד ששלש מאות וארבעים עולמים עתיד הקב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק לעוה\"ב שכן שם בגימטריא שלש מאות וארבעים הוו ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "הא לך פי' הרמב\"ם ז\"ל ודע כי כשהשלים כל דיני התורה הקדושה חתם במאמר מדבר בשכר ור\"ל שלש מאות ועשר שאם יתקבצו כל מיני תענוגים של זה העולם ויוכפלו כולם שלש מאות ועשר פעמים יהיה כ\"כ עונג כל צדיק לעולם הבא אמנם התמדת הזמן אין לו תכלית אבל כל נפש שתזכה לעולם הבא לא תאבד וזה ר\"ל יש ר\"ל המציאות התמידי שאין לו תכלית כי יש הוא המציאות ואין הוא ההעדר כאילו אמר לאוהבי אנחיל המציאות הפשוט ואין שם מציאות אמתי אלא הנצחיי אמנם באמת כאשר אין ערך בין שיש לו תכלית לאין לו תכלית כך אין ערך בין אלו התענוגים שאצלנו לאותו התענוג וכבר בארנו מעט מזה במסכת סנהדרין עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>אר\"ש בן חלפתא וכו' </b>בסמ\"ק סימן ח' כתוב וגדול השלום שהרי בקש הקב\"ה כלי לברך את ישראל ולא מצא כלי טוב מחזיק כל הברכות אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגומר ע\"כ וכן במדרש רבה סוף פרשת שופטים: ומ\"מ אר\"ש בן חלפתא אין כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר וכו': \n",
+                "ושמעתי שאין זה מנוסח המשנה ומצאתיו בירושלמי פ' הי' קורא עלה ה'. ולפי דעתם התחיל פרק זה האחרון במלת יש וסיים במלת יש: ואם מנוסח המשנה הוא נוכל לומר אשריך משנה שהתחלת בברכות וסיימת בברכות וגם מפי גדולים שמעתי דמנוסח המשנה הוא ושהמשנה פתחה במם פתוחה וסיימה במם סתומה לסוד: \n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת עוקצים \n",
+                "בעה\"י המכלה הקוצים אשר הכרם פורצים והנוגשים אצים ועדרי צאן רובצים יקבץ לקמצים אכי\"ר: \n",
+                "נשלם סדר טהרות בעזרת האל היוצר חשכים וגם מאורות בערב שבת בראשית מאירה כעששית. הדרן עלך לקוט באור שיתא סדרי משנה בעזרת אל שוכן מעונה פה חברונה בשנת כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון (שפ\"ד) אכי\"ר: ותכון כל מלאכת שלמה בעזרת מלך שהשלום שלו ושליט בעולמו יתרומם שמו לעדי עד אמן וכן יהי רצון: \n",
+                "שיר המעלות לשלמה. שזיכהו האל אדונימו. להתחיל הספר גם להשלימו. ותכון כל מלאכת שלמה. \n",
+                "אודה לאל אשר ברא עולמו. בדבר פימו. וברוח פיו כל צבאימו. \n",
+                "נתן בי כח וחיל לעסוק פעם ושתים ושלש בדתימו. עד תומו וסיומו. כאשר יחרוש החורש תלמו של שדהו ושל כרמו. \n",
+                "ידוע ידעתי כי כל המוסיף בשבחו ח\"ו פוגמו. לכן אשית מעצור לרוחי לפי מחסומו. \n",
+                "שפתי ולשוני הן יספרו מתהלות יוצרמו עושמו. יביעו אומר יחוו דעת. על כל הטובה אשר גמלמו. \n",
+                "לו לבדו על שלמה עבד מעבדי עבדיו חובה לרוממו. כי גבר עליו חסדו למען שמו ולמען קדושתמו. \n",
+                "מנעוריו עד הלום אוכל לחמו ומימו ונועמי מטעמו. ועיניו אליו תלויות יותר מבן על אביו ואמו. \n",
+                "המלך שהשלום שלו יגדיל שלותו וירבה שלומו. וגם עד זקנה ושיבה בבנים ממלאי מקומו ינחמו. ועינימו תחזינה אותמו. בעבודת עול פקודי מלכמו. יתברך ויתעלה שמו. \n",
+                "בא לעת זקנתו באש ובמעמקי מים לילו ויומו. בפטירת בנימו גדולימו עם קטנימו. מקוה רחמי שמים בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו. \n",
+                "נענה עד מאד מרוב הכירו פחיתות ערכו וגודל מומו. עד שהוא קונה לכל איש ואיש אדון לעצמו. \n",
+                "רבות רעות וצרות שבעה לה נפשמו. עד הלום מנעורמו בעונותימו. \n",
+                "במה יזכה נער שמץ את אורחמו ושבילמו. אם לא בעמלו בתורת קונמו ובוראמו. \n",
+                "ישמח לבבו ויגל וינוחם כאשר יראה שהחייהו והגיעו וקיימו. לראות בהשלמת לקוט פירוש משנתמו מעשה אצבעותימו. ברוב צדקותימו וחסדמו. וטובמו ויושרמו. \n",
+                "יה יושיעהו גם יברכנהו אלהימו. הצור אשר חסה עלימו. \n",
+                "שועת עניים הוא ישמע למו. צעקת דלים יקשיב ויושיעמו. \n",
+                "והוא ישקיף ממעון קדשו משמי מרומו. על שפל אנשים עבד ליראי ה' וחושבי שמו. גם לשאר עמו. \n",
+                "עיניו תמיד אליו ישברו ימחול חטאת פימו. גם דבר שפתימו. כי הסליחה עמו. \n",
+                "הוא יבנה בנין הריסת בתימו. ירוממהו סלה ואל נא יפק תוחלתו תקותו וזממו. \n",
+                "עברתו וחמתו כעסו וחרון אפו גם זעמו. יסלק אותו מעליו ומעל כל עמו. \n",
+                "דלתי רחמי שמים לעמך פתחמו. יבנה מהרה בית קדשמו ותפארת עוזמו \n",
+                "נתקה מעל צוארימו את מוסרותימו. והשלך מעל גבימו עבותימו וידרכו על במותמו. \n",
+                "ירעש כלבנון מהרה כל פדימו. ויציצו מעיר כעשב הארץ כל מתימו. אמן כן יהי רצון מלפנימו. נפשו בטוב תלין עם נחלת אבותימו. וצדקתו וזכותו שפלותו תזמתו וענותנותו תעמוד לאחריתמו. לזכות לקשט נשמתמו. טרם בא עת פקודתמו. אמן כי\"ר: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,197 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Oktzin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Oktzin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>ובעה\"י אשר אין לו סוף וקצין נתחיל מסכת עוקצין</small><br><b>מיטמא ומטמא </b>כך צ\"ל. ופי' הר\"ש ז\"ל מיטמא מכניס טומאה כנוגע באוכל עצמו מטמא מוציא טומאה וכן הוא בפי' רש\"י ז\"ל שם פ' העור והרוטב אבל רעז\"ל תפס כפי' הרמב\"ם ז\"ל:  ",
+                "<b>שומר. </b>הרמב\"ם ז\"ל פי' מה שבתוך הפרי. כגון גרעיני תמרים נקראים ג\"כ שומר וכמו שכתב רעז\"ל בשמו בפירקי' דלקמן סי' ב':  ",
+                "<b>מיטמא ומטמא ומצטרף </b>אע\"ג דכי שקיל לי' טהור השתא מיהא מצטרף נמי אי שומר או מיטמא ומטמא מיהא אי יד הוא כל עוד דלא שקיל ליה:  "
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל צריך לכתוב סימן הבית קודם הדבור המתחיל והקפלוטות ופי' בערוך קפלוטות פי' כרישין שיש להם ראש שמן קפלוטות בלשון יון קורין לראש קיפאלי: \n",
+                "<b>שרשי השום וכו'</b> שרשי החזרין והצנון והנפוס דברי ר\"מ אלה כולם סבר ר' מאיר שהן מצטרפים לאוכל הרמב\"ם ז\"ל: ופי' הרא\"ש ז\"ל ושרשי אלו המינים משמרין את האוכל כל זמן שהם לחים כי ע\"י השרשים נשארין בלחותם: \n",
+                "<b>שרשי השום וכו' </b>(א) השתא מפ' מאי ניהו שומר ואדסליק מיני' מפרש ובאידך בבא מפ' מאי ניהו ידות והדר מפ' הנהו דגריעי טפי דלא מיטמאו כלל דאפי' תורת ידות לית להו: \n",
+                "<b>שעקרן לשותלן </b>כך צ\"ל. ויש להסתפק אם שם ביד בפ\"ה גריס לשתלים ביוד: \n",
+                "<b>והשדרה של שבלת </b>בערוך גריס והשזרה בזין והיא היא: \n",
+                "<b>הסיג של רצפות</b> אית דגרסי הסג בלי יוד. ובהרבה ספרים כתוב רצפית וכן הביאו בערוך בערך סג ופירש שהוא העפר שעל שרשי הירק ומצטרף שהוא שומר כדתני עלה בתוספתא ר' אלעזר אומר הסיג של אשכול ושל רצפית מצטרפין מפני שמשמר את האוכל ע\"כ ומצאתי מוגה והסג בלי יוד. וכתב הר\"ש ז\"ל וי\"מ שהוא עלה כרוך על הרצפות: \n",
+                "בפי' רעז\"ל והציף בהן כקורא עכביש נראה שצריך להיות ורצוף בהן וכו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>יד האשכול כל שהוא </b>אפי' ארוך והרא\"ש ז\"ל פי' אפי' קטן: \n",
+                "בפי' רעז\"ל שהוסרו ממנו גרעיני הענבים אמר המלקט פי' גרגירי הענבים או שמא צריך להגי' גרגרי במקום גרעיני: \n",
+                "עוד בפי' ז\"ל ואף הוא שיעורו בכל שהוא אפי' ארוך הרבה אמר המלקט כן פי' הר\"ש ז\"ל וז\"ל וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירין ותרויהו חשובין יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע\"פ שריקן אותו זנב מן הגרגירין ע\"כ אבל הרא\"ש ז\"ל סי' וז\"ל ולפי שהזנב הוא דק צריך שיהא בו ד' טפחים בפחות מכאן לא יהא האשכול עולה עמו ואשכולות שלהן היו גדולים והוא מה שפי' ג\"כ הרמב\"ם ז\"ל ולפי זה זנב של אשכול גזרתו שנוי' לאחריו עם גזירת יד המכבד של תמרה: \n",
+                "<b>ומלעין של שבלים </b>(ב) התם בפ' העור והרוטב (חולין דף קי\"ח) הלשון מלאין באלף והתם מפ' רש\"י ז\"ל טעמם דאין מצטרפין דאין המלאי שומר אלא יד ובעי התם מלאי למאי חזי דהא נפסק מיד מאליו כשאוחזין בו ומשני במלאי שבין המלאים פי' רש\"י ז\"ל שאוחז בכל המלאים של שבלת יחד ולא באחד מהם שאינם נפסקים מהר הלכך מיטמאין ומטמאין דיד הוא ואין מצטרפים דלא הוי שומר ע\"כ. אח\"כ מצאתי בערוך בערך מלען שהביא שתי הנוסחאות ופי' שהוא זקן השבלת כמה דמתרגמינן לחיים לועא ולפיכך יש ששונים מלעין והם כמו שער עבה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>קולסי כרוב </b>פי' בערוך בדי כרוב קטן שיצא מן הגדול שמהם עלין יוצאין וכן חלפות תרדים. ומ\"מ אכרוב באלף בין במילתי' דת\"ק בין במילתי' דר' יוסי. וכתב הרי\"א ז\"ל שכן מצא בכל הספרי' ע\"כ: \n",
+                "<b>וחלפות תרדים והלפות</b> חלפות קאי אתרדים ואלפת: \n",
+                "<b>את שדרכן ליגזז ונעקרו </b>כלומר וכן כל השרשים שדרכז להגזז אם נעקרו עם האוכל וכן הוא לשון הרמב\"ם ז\"ל שם ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובערוך שבססן </b>אית דאמרי שפססן ובסיסא ופסיסא אחד הוא ובשאלו' ראשונות הביאו ראי' מאותה דע\"ז קטע ראשה ואזנה פסה והיא פסיסה ע\"כ. ר' יוסי מטמא לשון התוספתא ר' יוסי אומר מצטרפת מפני שהופכה בעתר ולשון מצטרפת קשה הוא דהא אין ידו מצטרפת הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>שרקני </b>כצ\"ל. \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן עזיריה מטהר וכו' </b>חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קי\"ט ע\"א) ע\"כ: ורש\"י גריס כגרסתנו שרבינו שרקנו טהור שייר בו גרגיר אחד טמא אבל תוס' ז\"ל נראה שהיו גורסין שרביט שרקנו טהור שייר גרגיר אחד לכל שומר ושומר טמא ונראה שאותה ברייתא היא ע\"ש: [הגה\"ה וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל כתב שמצא ספר שהגיהו בו בכל שומר וכתב שנראה לו שהוא טעות ע\"כ.] וכתב פי' זה שפי' רעז\"ל שנעשית כולה יד לאותו גרגיר פי' זה קשה דהא תנן שהיד אינה מצטרפת וא\"כ למה היא טמאה כשיש שם גרגיר אחד הרי אינו כביצה ותו קשה מה בא להשמיענו שפסיגה שרקנה טהורה פשיטא ותו דמהו זה דתנן פסיגה הל\"ל אשכול ונ\"ל דה\"פ שיש אשכול שיש בו פסיגין הרבה מלאים ענבים ויש בו פסיגה א' שרקנה הנה אותה הפסיגה היא טהורה שהרי אין לה שייכות עם הענבים שבאשכול כי אינה להם לא יד ולא שומר אבל אם שייר בה גרגיר אחד אז מצטרף אותו הגרגיר עם שאר ענבים שבאשכול וכל הפסיגה היא להם ליד ועל כן היא טמאה וכן הענין גבי תמרים שיש כאן אשכול של תמרים שיש בו שרביטין הרבה אותו השרביט של תמרה שנתרוקן הוא טהור אם שייר בו תמרה אחת טמא וכן הענין בקטניות אלא שבקטניות יש שני מיני שרביטין האחד שהוא כמו שרביטי התמרים והשני הוא הבית של הקטניות שהקטניות הן בתוכו והוא נקרא במסכת שבת שער דתנן שער של אפונים ושל עדשים שהוא מטמא מטעם שומר: \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול ומטמא בשל קטנית </b>בפ' העור והרוטב קכ\"ד דמיירי בשומר וה\"ק ראב\"ע מטהר בשומר של פול שרקנו ולא שייר בו אלא גרגיר אחד שזה השומר אינו מצטרף לשיעור הטומאה ומטמא בשל קטנית כלומר שהוא מצטרף אע\"פ שרקנו ולא שייר בו אלא גרגיר א' כי הוא רוצה במשמושן של השומרים לאכול את הקטניות ע\"י השומר ומשני דלא מיירי אלא בקלח ומשום יד ולא מיירי לענין צרוף ומאי במשמושן בתשמישן כן נראה לפרש הלשון אך יש בו קצת גמגום מכמה טעמים חדא דמה שהוא רוצה טעם לצרוף אלא לענין יד ותו דמה לי משמושן או תשמישן ואי לא מסתפינא הוה אמינא דהכי ס\"ד דהאי מפני שהוא רוצה במשמושן לא קאי אלא ארישא וה\"ק ראב\"ע מטהר בשל פול מפני שהוא רוצה במשמושן של פולים עצמן והרי שומר זה אינו מצטרף ומטמא בשל קטניות מפני שהם צריכין לשומר שלהם ומשני לי' בקלח ומשום יד והשתא אין במשמושן מיושב כלל ועל כן (נקרעה שורה א' וק\"ל למעיין לת\"ג): \n",
+                "עוד כתב על מה שפי' רעז\"ל ומטמא בשל קטנית דשומר הוא וכו' כתב כמה דבריו מגומגמין דבתחלה קאמר דשומר הוא ואח\"כ קאמר וניחא לי' וכו' לטלטלן באותו שרביט וא\"כ הוי יד ע\"כ. אמנם הר\"ש ז\"ל כתב וז\"ל שרביט שרקנ�� בפ' העור והרוטב מייתי לה ופריך מינה למ\"ד אין שומר לפחות מכפול דס\"ד דהאי שרביט היינו כגון אותן שהפולין גדלין בהן ור' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול מפני שהפולים גסין ואין צריכין שומר דנוח למשמשן ולוקחן: \n",
+                "<b>ומטמא בשל קטנית </b>דשומר הוא דדקים הן ואין יכול לנקרן וניחא ליה שיהיו באותן שרביטים שלא יתערב בהן פסולת ומשמושן שמשתמש בהן על ידי השרביטין ומדמטמא בשל קטנית ש\"מ יש שומר לפחות מכפול ומסיק בקולחא ומשום יד פי' שהטומאה נגעה בקלח ולא בשרביט ומשום שומר והאי יד הוי לדבר חשוב שהוא יותר מכזית שהשרביט מחובר בו ובפולין שהן גסין לא אכפת לי' בהאי יד ומשמושן לשון תשמיש שהקלח תשמיש לאוכל דמטלטלה באותו קלח עכ\"ל ז\"ל. וי\"ס דגרסי בשמושן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>והכליסים </b>מין קטנית והרמב\"ם והרא\"ש ז\"ל פירשו מין ממיני תאנים קטנים. ועיין במה שכתבתי ס\"פ בתרא דתרומות סי' ד': וכתב עוד הרא\"ש ז\"ל והא דמצטרפים משום דהוו שומר וכשניטל העוקץ הפרי ממהר להתייבש אז יטמא משום שנאכל אגב הפרי כמו עוקצי דלעת לר' יוסי דקתני בתוספתא וכן הי' ר' יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>עוקצי האגסים וכו' </b>אסיפא קאי דלא מצטרפין ושלש חלוקות איכא במתני'. ופי' הר\"ש ז\"ל דכל הני עוקצין טפח דטפח דקתני בסיפא קאי אכולהו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זתים שכבשן בטרפיהן וכו' </b>ופי' בערוך זתים שכבשן בטרפיהן ונגע שרץ לטרפא שהן חוץ לקדרה לא טימא למה שבקדרה: \n",
+                "<b>האשה שכובשת ירק </b>בקדרה ותולה ממנה ירק חוץ לקדרה ונגע בשרץ אין מטמא למה שבקדרה ע\"כ: \n",
+                "<b>כשות של קשות והנץ שלה טהורים</b> גרסי' ואית דגרסי טהורה והכי מסתברא משום סיפא דר' יהודה אלא שלשם אית דגרסי טמא בלא הא: \n",
+                "<b>ר\"י אומר כל זמן שהן לפני התגר טמא </b>דניחא ליה לתגר וכתב כדפי' רעז\"ל ותימא לטעם זה וכי אין זה למראה וברישא לא פליג ר' יהודה ושמא היינו טעמא דר\"י לפי שהקשואים רכים וכו' כדפי' רעז\"ל בטעם שני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הגלעינין מיטמאות </b>(א) ומטמאות ולא מצטרפות הרא\"ש ז\"ל היה גורס על פי פי' הרמב\"ם ומצטרפין אבל ביד פ\"ה כתוב ולא מצטרפות וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל כל הגלעינין של פירות היבשין הן יד ולא שומר ולכך אין מצטרפין אמנם של רוטב הוא שומר כי אם תוסר הגרעין תתחלחל התמרה הלחה ותפסד ולכך מצטרפות ע\"כ. ומ\"מ בכולה מתני' גלענין גלענה בלא יו\"ד. גם מצאתי מוגה בכולה מתני' כנגד האוכל בלא שין. וכתב החכם הר\"ס ז\"ל לפיכך חותם של יבשה מצטרף וכו' כתב הרב רבינו שמשון ז\"ל צריך ליישב מאי לפיכך ונראה לפרש כדי ליישב לפיכך גרעינה של רוטב אע\"פ שיוצאה מצטרפת לפי שהתמרים הטובות אם תוסר מהם הגרעינה יתקלקלו שישובו כמו עיסה לפי שמתמעכין ואינו מעמיד אותם אלא הגרעינה ולפיכך תקרא שומר אבל של יבשה אע\"פ שתוסר היא עומדת ואינה מתמעכת ולפיכך אינה שומר ואינה מצטרפת לפיכך לפי זה הטעם החותם הוא הפך מהגרעינה לפי שהחותם של תמרה שסותם הנקב של תמרה אם היא רטובה אינה מעלה ואינה מורד לפי שאינם רוצים לקיים התמרים הרטובות אלא לפי שעה קונים אותם ומיד אוכלין אותם ולכן אותו החותם אינו נקרא שומר שאין הקפדה בין אם יהיה להם חותם בין לא יהיה להם אמנם של יבשה הוא שומר לפי שרוצים לקיימן זמן רב ולכן החותם הוא מועיל להם לקיומן והוא שומר ולכן מצטרף עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "��פי' רעז\"ל מפני שהקרים הוא שומר אמר המלקט מפני שמדובק בגוף הפרי. גלעינה שמקצתה יוצאה לפי שאמר כי אלו יצא קצת הגרעין מן הליחה שהוא מצטרף ביאר כי תכלית מה שיצערף ממנו הוא מה שכנגד האוכלין הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל גלעינה שמקצתה יוצאה כגון גרעינה של תמרה לחה אמר המלקט דאי ביבשה פלוגתא היא בתוספתא דר\"מ ס\"ל דמה שכנגד האוכל טמא ומה שלא כנגד האוכל טהור וחכמים אומרים ביבשה הכל טהור: \n",
+                "<b>שכנגד האוכל מצטרף </b>תניא בתוספתא איזהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל חבילי אזוב והסיאה והקורנית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף איזהו כנגד האוכל רבי אומר עד חלל עצם שיש עליו בשר וכן מוח שבראש ושבקולית כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף איזהו כנגד האוכל אם יש שם חלל עד חלל ואם אין שם חלל אין טמא אלא חסום העליון בלבד: \n",
+                "בפי' רעז\"ל א\"ר שמעון נראה שצריך להגיה רבי ישמעאל אומר וכו' ובסוף אותו דבור ג\"כ צריך להיות ואין הלכה כר' ישמעאל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע</b> כלומר לא מיבעיא מצד אחד אלא אפילו נשאר שלם מכל צד ונימוק מן האמצע אינו מצטרף: \n",
+                "<b>הפיטמא של רמון וכו' </b>ברכות פ' ששי דף ל\"ח וחולין ר\"פ העור והרוטב (חולין בדף קי\"ח.) ובתוספתא קרי לפטמא עמוד ולנץ שלו קרי שיער: \n",
+                "<b>והנץ שלו אינו מצטרף </b>פירש\"י ז\"ל שם בחולין משום דהוי שומר ע\"ג שומר: \n",
+                "<b>ר' אלעזר</b> בלי יו\"ד צ\"ל: \n",
+                "<b>אף המסרק</b> מצאתי מלת אף מחוקה כתב החכם הר\"ס ז\"ל [כאן נמחק שורה א'. וע' בר\"ש שהביא מתוספתא רא\"א הנוגע בעמוד טמא בשער ובמסרק טהור ע\"כ. ועפ\"ז יובנו דברי החכם הר\"ס ז\"ל אלו] היינו עמוד היינו הפטמא דמתני' ושער היינו הנץ דמתני' ושפיר גרס אף המסרק טהור וה\"פ לת\"ק הנץ שלו והיינו השער אינו מצטרף אצטרופי הוא דלא מצטרף משום דלא חשיב שומר אבל יד מיהא הוי ומיטמא ומטמא ור' אלעזר אומר אף המסרק טהור ל\"מ הנץ דהיינו השער שהוא טהור לגמרי משום דלא חשיב יד אלא אפילו המסרק טהור משום דלא חשיב יד אבל לת\"ק המסרק הוי יד דלא גרע מהנץ דהוי יד לת\"ק עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלש קליפין</b> מצאתי מוגה. וכן מ\"מ בכולה מתני': \n",
+                "<b>וקדודה בשני דלתין </b>ולא נהירא בשני דלתין. ונראה דגירסא זו דומה למקדרין בהרים דבפ' כיצד מעברין דאיכא מאן דגריס התם מקדדין בשני דלתין כדכתבינן התם סי' ד': \n",
+                "<b>הפנימית בין שלימה בין קדורה מצטרפת </b>משום דחשיבא אוכל ואמצעית חשיבא שומר כשהיא שלמה וחיצונה חשיבא שומר ע\"ג שומר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולשלוק בשול מרובה </b>אבל בפי' רעז\"ל נראה שצ\"ל ולשלוק שליקה גרעה טפי מבשול ובהכי וכו' גם בפי' הר\"ש ז\"ל שממנו העתיק רעז\"ל. ועיין במה שכתבתי בפ' שני דפסחים סימן ו'. עוד בפי' רעז\"ל דידוע הוא שהבישול יפרידם ויחלקם זו מזו. אמר המלקט כלומר ומעיקרא אינו מכוון שישאר אותו דבר מחובר ולהניח על השלחן בכל אלו ניחא ליה בחבורן והויא כל אחת יד לחברתה אי נמי חשיבי כולהו כחתיכה אחת: \n",
+                "<b>התחיל לפרק </b>(הגה\"ה ה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' התחיל למרק במם וכתוב כן מצאתי ע\"כ). שהיו שלשה או ד' חתיכות מעורות והתחיל להפריד לגמרי אחת מהן גלי אדעתי' בהני דתו לא ניחא ליה בחבורן ואפילו המעורות שבהן אינם חבור א\"נ אותה חתיכה שהתחיל לפרק אינה חבור דסופו למרקה לגמרי אבל השאר חבור. תניא בתוספתא המחתך לבשל כיון שקרצו אינו חבור לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן חבור עד שיתחיל לפרק. התחיל לפרק זה שהתחיל בו אינו חבור והשאר חבור. עוד תניא בתוספתא מלפפין שחתכו ונתנו על השלחן חבור עד שיתחיל לפרק התחיל לפרק חתיכה וכל העולה עמה חבור והשאר אינו חבור פוקה התחתונה חבור היא לעצמה ואינה חיבור לחתיכות היו שנים או שלשה מלפפונות והתחיל באחת מהן זה שהתחיל בו אינו חבור והשאר חבור בן עזאי אומר טהרו שלשתן וחכמים אומרים אפילו אמר חציו אני אוכל שחרית וחציו אני אוכל ערבית זה שהתחיל בו אינו חבור והשאר חבור הר\"ש ז\"ל. ועיין על גירסת תוספתא זו בר\"פ ששי דהלכות טומאת אוכלין: \n",
+                "<b>האגוזים שאמנם </b>בערוך פי' יש ששונים האגוזים שחמרן והבצלים שעמרן מלשון כי קבצם כעמיר גרנה ע\"כ: \n",
+                "<b>לפרק באגוזים </b>פי' בערוך לפרק כמו לפרש האגוזים יש להם שתי קליפות זו ע\"ג זו וכשעושין אותם חמרים חמרים מפרקין מהם קליפה החיצונה ע\"כ ושם בהשגת פירש הראב\"ד ז\"ל כי נראה לוי חמרן ע\"י האור כמו נחמרו בני מעי פי' שחררן מעט באור כדי לייבש קליפתם ואעפ\"כ חבור היא עד שיתחיל לפרק ואמנם שבקש להשיר האומן שלהם מוהיו מלכים אומניך והוא הקליפה ע\"כ וכפי' הראשון פירש שאמנן ושחמרן שדבקן במחובר כדי שיתאימו ונדבקו זו לזו הרי הן חבור עד שיתחיל לפרק ע\"כ: \n",
+                "<b>אוכל שהתחיל בו אינו חבור </b>כתוב שם בכסף משנה דדעת הרמב\"ם ז\"ל דלדוקא איצטריך הא אוכל שלא התחיל חבור: \n",
+                "<b>ולפקל </b>פי' בערוך בלשון שני פי' מפקל מפקיע עלין שלהן כיחד מאה או מאתים והראשים תלויין למטה ותולין אותן לייבש ע\"כ. \n",
+                "<b>ולפקל בבצלים אינו חבור</b> יש גורסין חבור אבל שם ביד אין הלשון כך וז\"ל האגוזים שקצצן בעוקציהן כשהן רכים ואמנם כולן כמו חבל וכן הבצלים שחברן בדרך הזאת הרי אלו חבור התחיל לפרק באגוזים ולפקל אין השאר חבור ע\"כ וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל דהה\"נ דבצלים שחמרן שאם נפל משקה על אחד מהן חברו טהור כלומר שלא הוכשר חברו דלא הוי חבור לגמרי כההיא דקליעה של שום דבתוספתא ע\"כ בקיצור: \n",
+                "<b>עד שירסס</b> תוספתא פליגא דקתני האגוזים והשקדים אע\"פ שריסס חבור עד שיתתיל לפרח הר\"ש ז\"ל. בסוף פי' רעז\"ל רצוצה וכתותה לחלקים דקים אמר המלקט אבל אם הסיר הקליפה של אגוזים ואע\"פ שהשיבו למקומו תו לא מצטרף הרמב\"ם ז\"ל. והגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל האגוזים והשקדים חבור משירס גם במתני' דבסמוך הגי' ביצה מגולגלת משיגוס ושלוקה משירסס וכתב כן מצאתי ברוב הספרים אמנם בבא דעצם שיש בו מוח והרמון שפרד בכל הספרים גרסינן עד ע\"כ. וכתב עוד נ\"ל לפ' הגירסא דגרסה האגוזים והשקדים משירסס כי האגוזים והשקדים אינן מצטרפין לטומאה כשהם אינם מחוברות יחד כדתנן לעיל במסכת טבול יום פ\"ג מעשה קדרה וקטניות בזמן שהם פרודים אינם חבור בזמן שהן גוש בקערה חבור ועל זה תנן הכא האגוזים והשקדים הם חבור משירסס פי' שיתחיל לכותשם וכן החלמון והחלבון של הביצה המגולגלת הן חבור משיגוס בם כלומר משיערבם וכן פי' ר\"ש ז\"ל לשון מגיסה בקדרה ושלוקה שאי אפשר לגוס בה מפני שהיא קשה הויא חבור משירסס כמו שפירשתי גבי אגוזים ואפילו נאמר שריסוס לא שייך אלא על הקליפה אפ\"ה פירושו של חבור הוא חוזר על האוכלים ולא על הקליפה פי' כי שני פירות שהם בקליפתם אינם מצטרפים כי הקליפה מפסקת אך כשהם מרוססים אינה מפסקת וצ\"ע ע\"כ: \n",
+                "ועל מה שפי' רעז\"ל האג��זים והשקדים השתא מיירי במפצע באגוזים וכו' כתב פי' זה קשה הרבה שלא דבר כאן אלא בפרי עצמו ובכאן ידבר בקליפה עם הפרי ולא יפרש שום דבר במשנה ועוד כי מה צרוף שייך בקליפה ועוד האריך בקושיות אלא שנגרע ובסוף דבריו כתב על כן נראה שאינו חוזר אלא על האוכל שהוא חבור אע\"פ שהוא מופרד זה מזה דכן המות של עצם לפעמים הוא מתפרד עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה מגולגלת</b> צלוי' קצת עד שראוי' להתגלגל: \n",
+                "<b>עד שיגוז בזין </b>היא גירסת הרמב\"ם ז\"ל אבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל גרסי עד שיגוס בסמך מלשון מגיסה בקדרה דבפ\"ה דמכשירין כלומר שמפריד בקיסם האוכל מן הקליפה ומערב המלח והאוכל יחד תו לא הוי חבור אע\"פ שהאוכל עדיין בתוך הקליפה הוי כאוכל הנתון תוך כלי שאין לכלי לא תורת יד ולא תורת שומר עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>שלל הכובסים</b> ועיין במ\"ש במתני' דלעיל בשם ה\"ר יהוסף ז\"ל. ואפילו שלא בשעת מלאכה הוי שלל של כובסין חבור כדאמרי' התם דניחא ליה דאי מיטנפי הדר מחוור להו. והילך פי' תוספות יום טוב שיגוס וריר\"ב ז\"ל העתיק שיגוז כו' ולי היה נראה לגרוס שיגום במם כו': [הגה\"ה גם אני תמה למה לא נזכרה גירסא זו בשום מפרש במשנה זו]: \n"
+            ],
+            [
+                "ופשוט וידוע הוא דר' אלעזר ב\"ר צדוק לעולם בכל מקום שהוא מוזכר צ\"ל בלתי יוד. מצטרפים באכרוב מ\"מ באלף. וכן הגי' הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשר זקנה שנתמעך </b>כך מ\"מ בכף. בסוף פי' רעז\"ל אין אומרים הואיל וכשהיה חי לא היה בו כדי לטמא אף עכשיו לא יטמא ע\"כ. אמר המלקט כרב ור' חייא ור' יוחנן דאמרי כמות שהן שנינו פי' כמו שהן עכשיו ודלא כשמואל ור\"ש בן רבי וריש לקיש דאמרי לכמות שהן שנינו פי' כמות שהיו מתחלה: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל קשות שנטעה בעציץ שאינו נקוב אמר המלקט מצאתי כתוב ולדעת הרמב\"ם ז\"ל בעציץ נקוב ע\"כ וז\"ל כשזרע קשות בכלי אינה מטמאה בה צמחתה כי האוכלין אינם מטמאין קודם תלישתן מן הקרקע כמו שבארנו בראשון של מכשירין ואר\"ש כי כאשר יצא מן הקשואים חוץ לכלי הרי הוא כתלוש ויטמא והוא אמרו הטמא בטומאתו והטהור יאכל עכ\"ל ז\"ל וכן הוא ג\"כ שם ביד וז\"ל שם קשות שנטעה בעציץ והגדילה אע\"פ שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה וכתב שם מהרי\"ק ז\"ל דרבינו ז\"ל מפ' לה בקשות טהורה שנטעה בעציץ נקוב שכיון שהיא נטועה אינה מקבלת טומאה ואם הגדילה ויצאת חוץ לעציץ סד\"א שאותו שיצא חוץ הוי כתלוש ומקבל טומאה קמ\"ל דאף עפ\"כ טהורה כלומר אינו מקבל טומאה ולאפוקי מר\"ש דפליג התם ואמר מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו והטהור יאכל כלומר מה שיצא לחוץ מקבל טומאה ומה שבתוך העציץ יאכל דאינו מקבל טומאה ע\"כ. והראב\"ד ז\"ל השיג שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שהשרשים יכולין לצאת בהן</b> אינם מכשירין מה שפי' רעז\"ל הוא פי' הר\"ש והרא\"ש ז\"ל ועוד פי' הר\"ש ז\"ל וז\"ל מכאן משמע דכלי גללים היינו צפיעי בקר ולא כדברי האומר של אבן גלל דאותן אין השרש יכול לנקבן דמטעם זה לא נקט כלי אבנים וכ\"ש אבן גלל שקשין ביותר ע\"כ אבל הרמב\"ם ז\"ל מפ' דכלי גללים וכלי אדמה מיירי בנקובין נקב שיצא ממנו שרש הצמחים ע\"כ אלא ששם ביד בפ' שני דהלכות טומאת אוכלין חזר בו ופירש ואע\"פ שאינם נקובין הרי הן כנקובין ע\"כ: \n",
+                "<b>עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים וכו' </b>אפילו ר\"ש דמשוי נקוב לשאינו נקוב בשלהי פ' המצניע לענין הכשר זרעים מודה כדאיתא התם וכתבתיו בס\"ד שם בשבת ס\"פ המצניע: \n",
+                "<b>כדי שיצא בו שרש קטן </b>הוא פחות מכזית כדאיתא התם פ' המצניע: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>החותך מן האדם וכו' </b>כריתות פ' דם שחיטה (כריתות דף כ\"א) וקשיא לן התם החותך מן האדם החי אמאי צריך מחשבה תיעשה חתיכה שלו מחשבה דכיון דחתכיה אחשבי' דאי נגעה ביה טומאה מקבל טומאה ומשני אמר ריש לקיש בחותכו לכלב דמחשבה לכלב לאו מחשבה היא דאע\"ג דתנן בפ\"ח דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב ההוא לאסוקי טומאה מיניה דכיון דמעיקרא הוה חזי לאדם לאסוקי טומאה בעינן עד שיפסל מאכילת כלב הכא לאחותי ליה טומאה אי חזי ליה אין אי לא חזי לא. ועיין ביד שם פ\"ג סי' ט' בפי' מהרי\"ק ז\"ל: \n",
+                "<b>מנבלת העוף הטמא.</b> הואיל ואינו מטמא טומאה חמורה צריך מחשבה. ופי' ה\"ר יהוסף ז\"ל מנבלת העוף הטמא פי' בכל מקום: \n",
+                "<b>והחלב בכפרים</b> פ' העור והרוטב ברייתא (חולין דף קכ\"ד.) ואפשר שהיא משנתנו אלא דמייתי לה בקוצר חלב נבלה בכפרים צריך מחשבה והכשר וכן דרך התלמוד בכמה דוכתי ופי' חלב דהכא ברישא חלב בהמה טהורה שחוטה שאע\"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה בכפרים כמו שיתבאר עוד בסמוך ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל בכפרים קאי אנבלת עוף טמא ואחלב שאין מצוי להם קונים ע\"כ. וק\"ק דא\"כ לענין מחשבה שוין נבלת עוף טמא ונבלת עוף טהור: \n",
+                "<b>הבלוסין </b>עיין בפ\"ק דכלאים במ\"ש שם סי' ה': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נבלת בהמה טמאה וכו' </b>וכתב ה\"ר יהוסף ז\"ל צריכין מחשבה פי' כי אין רגילים לאכול נבלת בהמה טמאה כגון חמור וסוס שחוט על כן צריכין מחשבה אבל נבלת בהמה טהורה רגילין לאוכלה על כן אין צריכין מחשבה וכן אמרי' נמי גבי נבלת העוף הטהור חמור יותר מן הטמא וע\"כ נ\"ל דגרסת הדפוס עיקר פי' דלא כאותן הספרים שראה הוא ז\"ל דברישא גרסי טהורה ובסיפא גרסי טמאה. ובגמרא פ\"ק דבכורות דף י' כולה מתני' וכתבו שם תוס' ז\"ל נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים צריכין מחשבה ואין צריכין הכשר והחלב לא גרסי' דליכא למימר ביה דאין צריך הכשר דאי בחלב נבלה הא אינה מטמאה טומאה חמורה דכתיב יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ניבעי הכשר ואי בשחוטה ומשום שכבר הוכשר הרי שנינו בפ' העור והרוטב חזר ר' עקיבא ליהיות שונה כדברי ר' יהודה והכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי לאו אוכל הוא דהא בכפרים לאו בר אכילה הוא עד דחשיב עליה ובמשנת טהרות לא גרסי' ליה עכ\"ל רש\"י ז\"ל וכתבתיו לפי שיש פרושים שאינו כתוב בהן ושמא אחרי כן הוגה עכ\"ל ז\"ל. (א) וה\"ר אלי' מפריש פי' דשפיר גרסי' ליה ומיירי בחלב נבלה חיה דסיפה לטמא טומאה חמורה כדאמרי' שלהי פ' חטאת העוף ת\"ל ואכול לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר יצאת חיה שחלבה ובשרה מותר תוספות חיצוניות. ואיתא ג\"כ בכריתות שם דף כ\"א וכן פי' שם רש\"י ז\"ל ג\"כ דל\"ג והחלב בכפרים ואע\"ג דתנינן לה גבי שווקים דמשמע הא בכפרים צריך מחשבה לא תנן לה ברישא דלא מיתני ליה אינו צריך הכשר דאי בחלב נבלה וכו' ע\"כ. אבל הרגמ\"ה ז\"ל נראה דגריס לה שפי' והחלב והשומן בכפרים שאינם עשירים ואין אוכלין עופות ולא שומן לפי שמצניעין אותו לנר או למלאכה צריך מחשבה לטמא טומאת אוכלין הואיל ואין ראוי לאכילה לכל. ואין צריך הכשר כדאמרי' כל שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר ע\"כ. ואיתא בנדה פ' בא סימן (נדה דף נ') וגם שם כתבו תוס' ז\"ל מה שכתבתי כבר בשמם ובסוף כתבו וגבי כרכים גרסי' ליה ומיירי בחלב שחוטה דכיון דאין צריך מחשבה הוי אוכל ומתכשר בדם שחיטה ע\"כ. פי' כרכים היינו שווקים דמתני'. ושם ביד בהלכות טומאת אוכלין פ\"ג כתב מהרי\"ק ז\"ל שהנוסחא האמתית בספרי רבינו היא וחלב בהמה טהורה שחיטה בכרכים ע\"כ: \n",
+                "בפי רעז\"ל למה לי לטומאה קלה היא גופה טמאה היא אמר המלקט פי' אב הטומאה היא לטמא אדם וכלים: \n",
+                "<b>והחלב בשווקים </b>דבשווקים מצויין קונים לחלב ונבלת עוף טהור וחלב נהי דהכשר שרץ בעינן דאפילו חלב נבלה אונו מיטמא טומאת נבלות דכתיב וחלב נבלה יעשה לכל מלאכה מ\"מ הכשר מים לא בעי חלב דשחוטה לפי שהוכשר בשחיטה אבל בכפרים דבעי מחשבה בעי נמי הכשר מים דשחיטה לא מכשרא ליה בעוד שלא חישב עליו ולא היתה עליו תורת אוכל והוי הכשר קודם מחשבה ולא מהני: \n",
+                "<b>אף הגמל וכו'</b> שאוכלין מצויין להם הרא\"ש ז\"ל. והתם פ\"ק דבכורות גרסי' וא\"ר שמעון מה טעם הואיל ויש בהן סימני טהרה וכתבו שם תוס' ז\"ל ונבלת עוף טהור בכפרים פי' הקונטרס דעניים הן ואין רגילין לאכול עופות ובסיפא דבשווקים פי' דיש בה רוב עם ועשירים הן ורגילין לאכול עופות. ונראה לפ' טעם אחר דבכרכים יש אוכלין מרובין וקונים כל דבר אבל בכפרים יש אוכלין מועטין ולא זבני אלא מידי מעלייא ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל נבלת בהמה טהורה בכל מקום מה שיש חילוק בין טמאה לטהורה ואע\"ג דתרויהו לא חזיין לישראל והכנענים חפצים בחזיר יותר מכל כדאמרי' התם ובתים מלאים כל טוב אלו קדלי דחזירי וכן אמרי' וישנה ואת נערותיה לטוב אלו קדלי דחזירי מ\"מ מה שהיא מבהמה טהורה משוי אוכל בראיות מועטות הואיל וכשאינה נבלה אוכל גמור הוא לישראל ומה\"ט מהני לר\"ש בגמל ובארנבת ובשפן ובחזיר טעמא דיש בהן סימני טהרה לשוויי אוכל ובעורב נמי מהני סימני טהרה כדאמרי' בסמוך ובקונטרס נמי פירש כאן נבלת בהמה טמאה בכל מקום שהוא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסא עוד יש עלי' שני דיחויין אחד שלא נשחטה ועוד דטמאה היא וגבי נבלת בהמה טהורה פי' סתמא לאכילת כנענים דלא מאיסא ועוד דלגבי ישראל אין בה אלא דיחוי אחד הלכך אינה צריכה מחשבה ע\"כ וז\"ל תוס' חיצוניות אף הגמל והארנבת וא\"ת מאיזה טעם הוא כיון דלא חזו לישראל באותו סימן מה לנו ולהחשיבו אוכל מפני סימן טהרה וכי ראוי הוא לכנענים טפי וצריך לדחוק ולפרש דודאי בהמה טמאה שיש בה תרי דיחויי חד אין בה סימן טהרה ועוד דמתה להכי צריך מחשבה אבל בהמה טהורה שיש בה סימן טהרה אין בה אלא דיחוי אחד וא\"ת ואמאי לא פליג ר\"ש בנבלת עוף טהור הא לית ביה רק דיחוי אחד וי\"ל דלר\"ש אין סימני טהרה מועילין רק בכרכים ולא בכפרים ולכך כ\"ע מודו דנבלת עוף טהור בכפרים צריכה מחשבה ע\"כ ועוד כתבו שם תוס' שבדפוס והחלב שבשווקים פי' הקונטרס רגילין לאכול עופות ושומן משמע שר\"ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא בחלב האסור כגון תותב קרום ונקלף ע\"כ. \n",
+                "<b>אף הגמל וכו'</b> ס\"א ל\"ג אף הרי\"א ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>השבת </b>כך מצאתיו מנוקד בספר כתיבת יד הבית בשבא והתיו בדגש עם השבא. ומ\"מ השבת משנתנה טעמה בקדרה אין בה משום תרומה ואינה מטמאה וכו' בלשון נקבה. והיא הגהת ה\"ר יהוסף ז\"ל. ובנדה פ' בא סימן (נדה דף נ\"ד) דייק מינה דסתם שבת לכותח הוא עשוי וז\"ל הר\"ש ז\"ל ובפ' בא סימן משמע דטעמא משום דסתם שבת לכמך עשוי' הא אי הוה סתמא לקדרה לא הוה עליה תורת אוכל דתבלין אין מיטמאין טומאת אוכלין כדמוכח בפ' העור והרוטב גבי הא דמפרש מאי קיפא תבלין ע\"כ. ובירושלמי ר\"פ בתרא דתרומות דף מ\"ז אמרינן בדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין דהא כל מידי דלטעמא עביד אין בו משום טומאת אוכלין אלא הן אמרו שתטמא טומאת אוכלין ומשלך נתנו לך ואמרו מכיון שנתנה טעם בקדרה בטלה: \n",
+                "<b>אין בו משום תרומה</b> ולא מחייב עליה זר האוכלו בשוגג קרן וחומש: \n",
+                "<b>לולבי זרדים </b>ענפים רכים כך צ\"ל בפי' רעז\"ל רכים בכאף. ובירושלמי דשביעית פ\"ז דף ל\"ז מייתי לה ופריך עלה התם ותורמוסין לאו מרים אינון ואפ\"ה לא תני בהו עד שימתוקו ומשני שאני תורמוסין שעיקרן אוכל אדם מה שא\"כ בהני דמתני' דסתמן לבהמה (ב) וכתב הר\"ש שיריליו ז\"ל שהרגיש תו דהא טובא ירקות מרים איכא דבעו תיקון ולהכי קאמר תו בירושלמי לא נצרכה אלא לאשמועי' דעלי לוף שוטה ולולבי זרדין וחרובין וכל הני דתנן להו בעוקצין דמרים הם אין קדושת שביעית חלה עליהם עד שימתוקו דלא מיקרו אוכל עד שיכבשום ביין ובחומץ וימתקו דהכי משמע בתוספתא דעוקצין דגבי תורמוסין קתני הכי חרדל ותורמוסין ושאר כל הנכבשין בין שלא המתיקו בין שהמתיקו מיטמאין טומאת אוכלין משמע דעד שימתקו דמתני' דוקא ולא מהני כבישה בלחוד ומתני' דעוקצין לפרושי מיני דתני בשביעית קא אתי עכ\"ל ז\"ל. והתם בירושלמי פ' כל גגות דף כ\"ה ובס\"פ חומר בקדש דף ע\"ט נמי מייתי לה ור' יוחנן ס\"ל התם לחומרא מטמאים טומאת אוכלין ואין ניקחין בכסף מעשר וקשה קצת זה על מסקנת פ' בא סימן שאכתוב בסמוך בס\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקושט וכו' </b>בנדה פ' בא סימן (נדה דף נ\"א) פסיק מינה עלה דהאי דתנן במסכת פאה פ\"ג זורע שבת או חרדל שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד ולשם הארכתי ע\"ש. (ג) וכתבו שם תוס' ז\"ל התיאה פי' רש\"י ז\"ל דהיינו סיאה וקשה דלעיל בגמ' אמרי' דסתמיה לאדם וחייב במעשר וא\"כ מטמא טומאת אוכלין והכא מסיק דכל הני אין מטמאין טומאת אוכלין ואין נקחין וכו' וי\"ל דדוקא בחצר סתמייהו לאדם כדקתני מתני' דאייתי לעיל בגמרא דתנן בפ\"ג דמעשרות הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרין חייבין א\"נ שני מינין הן עכ\"ל ז\"ל. וגם הר\"ש ז\"ל הקשה כן על פי' הקונטרס. עוד כתב ובפ' בא סימן מסיים בה ואמר ר' יוחנן נמנו וגמרו שאין ניקחין בכסף מעשר ואין מיטמאין טומאת אוכלין ע\"כ. ועיין במ\"ש בפ\"ה דפרה סי' ג': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפגין והבוסר וכו' </b>ועיין במה שכתבתי פ\"ד סי' ז': \n",
+                "<b>פריצי זתים וכו' </b>וכתב הרמב\"ם ז\"ל שם ביד סי' י\"ב פריצי זתים נקראין ג\"כ היוצאין בגת מתחת הקורה מענין נפרץ ואם היו אלו היוצאין מתחת הקורה פחות מד' קבין לכל כור אינם מקבלין טומאה אלא אם חישב עליהן לאכילה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקור וכו' </b>ובעירובין פ\"ג דף כ\"ח מוכח משם דמתני' ר' יהודה היא וגרסי' לכל דבריו ביוד ו' וכון הגי' הרי\"א ז\"ל. וז\"ל הר\"ש ז\"ל תניא בתוספתא קור ניקח בכסף מעשר ואינו מיטמא טומאת אוכלין כפניות ניקחות בכסף מעשר ומיטמאין טומאת אוכלין ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שהוא ניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהם אלא שפטורות מן המעשר ע\"כ. פי' קור רך הנוסף על הדקל בכל שנה קודם שיגיע ימות הגשמים ויתקשה קרי ליה קור וטוב למאכל הוא. ניקח בכסף מעשר דפרי מפרי וגדולי קרקע הוא. ואינו מיטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל הוא ואפילו חישב עליו. ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר. בפ' בכל מערבין פריך ר' יהודה היינו ת\"ק ומשני אמר אביי שלקן וטיגנן איכא בינייהו ורבה מסיק ברכה איכא בינייהו דלת\"ק בורא פרי האדמה ולר' יהודה שהכל נהי' בדברו. כפניות תמרים שלא בשלו כל צרכן עכ\"ל ז\"ל אבל מתני' גופה אינה שם בדפוס וגם לא בפירושו ז\"ל איני יודע כיצד נשמטה. ופי' הרמב\"ם ז\"ל קור הן עוקצי התמרים בתחלת צמיחתם והם מכוסים בקרומם. ופי' הרא\"ש ז\"ל קור הרי הוא כעץ לכל דבריו והוא כעין לענין טומאת אוכלין ואפילו חישב עליו ולא דמי להא דא\"ר יוחנן בן נורי לעיל אם אינם מטמאין טומאת אוכלין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר דשאני קור דחזו לאכילה ע\"י שליקה וטיגון והוה כמו בהמה וחיה שניקחת בכסף מעשר אע\"ג דלא חזו השתא לאכילה כיון דחזו ע\"י שחיטה ובשול וקור נמי אחר שליקה וטיגון מיטמא טומאת אוכלין ע\"כ. וכן כתבו תוס' ז\"ל שם בעירובין וגם בפ' בא סימן: \n",
+                "<b>כפניות כאוכלין</b> י\"מ כפניות הן תמרים קטנים של דקל זכר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>דגים מאימתי וכו' </b>חולין פ' בהמה המקשה (חולין דף ע\"ד א)\"ר יוחנן ר' יוסי הגלילי וב\"ש אמרו דבר אחד ר' יוסי הגלילי דאמר התם בברייתא דבן פקועה דהיינו בן ט' חי הנמצא בבהמה שנשחטה מטמא טומאת אוכלין אם נגע בטומאה ואפי' הוא חי וב\"ש שאמרו כאן דדגים משיצודו חשובים כמתים כיון דאינם טעונים שחיטה דומיא דבן פקועה מקבלין טומאה ואפי' הן חיים עדיין והתם אמרי' דדג מקרטע איכא בינייהו פי' אב\"ש ור' עקיבא קאי אע\"ג דתרויהו מחיים מטמו הא איכא בינייהו דלב\"ש דג מקרטע טמא פירשו תוס' ז\"ל דהיינו שדולג וקופץ בחוזק ולר' עקיבא טהור כיון דאם זורקו במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון כח וחיות גדול כמו שהביא בערוך מדאמרינן בילמדנו וכו'. אבל מאי דבין ב\"ה ור' עקיבא מפורש בהדיא דלב\"ה דוקא משימותו ע\"כ. אבל יש מפרשים דקאי אב\"ה ור' עקיבא דלב\"ה דג מקרטע פי' מפרפר אינו מטמא ולר' עקיבא מטמא דתו לא חיי וכגון שייבש בו כסלע בין סנפיריו: \n",
+                "<b>ר' עקיבא אומר אם יכולין לחיות </b>כך היא גירסת הרמב\"ם ז\"ל אבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל גרסי משעה שאינם יכולים לחיות טמא אם נחשב שאר האילן כמו יד לזה אם לאו ולא אפשיטא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הוא צריך הכשר </b>פי' הכשר מים והכשר שרץ: וביד פ\"ג דהלכות טומאת אוכלין סי' ג' כתב מהרי\"ק ז\"ל דנראה לו שהרמב\"ם ז\"ל גריס דגים קטנים וחגבים קטנים וכו' וגבי דגים טמאים וחגבים טמאים פסק כדתניא בתוספתא דגים טמאים וחגבים טמאים הרי הן מיוחדים לאדם וצריכין הכשר ולא מחשבה ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כוורת דבורים </b>שנויה בסוף שביעית והתם תני לה משום פרוזבול והכא תני לה משום דין קבלת טומאה. ועיין במ\"ש שם: וכתוב בנמוקי יוסף פ' איזהו נשך דף צ\"ז דעל שם שהדבש עשוי כעין חלות ודבוקות מדופן אל דופן קרי ליה בכמה דוכתי רדיי' רדיית הפת מדובקת בתנור ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>משירסק </b>מלשון חלות דבש שרסקן דבשבת ר\"פ חבית וקצת קשה דבספ\"ק דשבת קחשיב ר' יוסי בר חנינא חלות דבש שרסקם מע\"ש ויצאו מעצמן מעיקרא אוכלין והשתא אוכלין אדרבא הל\"ל מעיקרא משקה והשתא משקה כדמוכחא מתני' דהכא דמשעה שרסקם יש בהן תורת משקה נמצא דמע\"ש נעשו משקה וכשיצאו מעצמן אין זה נולד הר\"ש ז\"ל: אמר המלקט כאן בהאי בבא דחלות דבש סיימו פירוש המשנה הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל כתב בס\"א ל\"ג אמר ר' יהושע בן לוי במשנה ע\"כ: וא\"כ אומר אני הדיוט אשריך משנה שנכנסת בק\"ש שהיא מן ה��ורה ויצאת במשקה דבש שהוא נעשה תחלה מדברי סופרים יה' יזכנו לדבש וחלב תחת לשוננו עם ביאת משיחנו אכי\"ר: אמנם הרמב\"ם ז\"ל הביא זו הבבא דעתיד הקב\"ה וכתבה בפירושו ז\"ל אע\"פ שנראה שהיא מימרא הובא בסנהדרין פ' חלק (סנהדרין דף ק') וידוע דר' יהושע כן לוי הוא אמורא כמו שנראה מכמה מקומות מן התלמוד דפליג אר' יוחנן ואאמוראי אחריני וגם דקאמר עליה בתלמודא גברא אגברא קרמית וכן כתב הרי\"ף ז\"ל בפ' כל שעה וז\"ל והלכה כר' עקיבא לגבי חכמים משום דמסייע ליה עובדא דר' יהושע בן לוי שהיא אמורא ע\"כ. אכן הרמב\"ם ז\"ל נראה דאזיל לטעמיה דבפ' שני מעשרה פרקיו דבהקדמת המשנה הזכירו ראשון לשבעה ושלשים תנאים שזכר באותו הפרק: בפי' רעז\"ל דיש בגימטריא הוו שלש מאות ועשר התם בסנהדרין מייתי לה מימרא משמיה דרבא בר מרי אמנם באותיות דר' עקיבא אות היוד מצאתי וז\"ל דבר אחר שם עולם מלמד ששלש מאות וארבעים עולמים עתיד הקב\"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק לעוה\"ב שכן שם בגימטריא שלש מאות וארבעים הוו ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "הא לך פי' הרמב\"ם ז\"ל ודע כי כשהשלים כל דיני התורה הקדושה חתם במאמר מדבר בשכר ור\"ל שלש מאות ועשר שאם יתקבצו כל מיני תענוגים של זה העולם ויוכפלו כולם שלש מאות ועשר פעמים יהיה כ\"כ עונג כל צדיק לעולם הבא אמנם התמדת הזמן אין לו תכלית אבל כל נפש שתזכה לעולם הבא לא תאבד וזה ר\"ל יש ר\"ל המציאות התמידי שאין לו תכלית כי יש הוא המציאות ואין הוא ההעדר כאילו אמר לאוהבי אנחיל המציאות הפשוט ואין שם מציאות אמתי אלא הנצחיי אמנם באמת כאשר אין ערך בין שיש לו תכלית לאין לו תכלית כך אין ערך בין אלו התענוגים שאצלנו לאותו התענוג וכבר בארנו מעט מזה במסכת סנהדרין עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>אר\"ש בן חלפתא וכו' </b>בסמ\"ק סימן ח' כתוב וגדול השלום שהרי בקש הקב\"ה כלי לברך את ישראל ולא מצא כלי טוב מחזיק כל הברכות אלא שלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגומר ע\"כ וכן במדרש רבה סוף פרשת שופטים: ומ\"מ אר\"ש בן חלפתא אין כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר וכו': \n",
+                "ושמעתי שאין זה מנוסח המשנה ומצאתיו בירושלמי פ' הי' קורא עלה ה'. ולפי דעתם התחיל פרק זה האחרון במלת יש וסיים במלת יש: ואם מנוסח המשנה הוא נוכל לומר אשריך משנה שהתחלת בברכות וסיימת בברכות וגם מפי גדולים שמעתי דמנוסח המשנה הוא ושהמשנה פתחה במם פתוחה וסיימה במם סתומה לסוד: \n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת עוקצים \n",
+                "בעה\"י המכלה הקוצים אשר הכרם פורצים והנוגשים אצים ועדרי צאן רובצים יקבץ לקמצים אכי\"ר: \n",
+                "נשלם סדר טהרות בעזרת האל היוצר חשכים וגם מאורות בערב שבת בראשית מאירה כעששית. הדרן עלך לקוט באור שיתא סדרי משנה בעזרת אל שוכן מעונה פה חברונה בשנת כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון (שפ\"ד) אכי\"ר: ותכון כל מלאכת שלמה בעזרת מלך שהשלום שלו ושליט בעולמו יתרומם שמו לעדי עד אמן וכן יהי רצון: \n",
+                "שיר המעלות לשלמה. שזיכהו האל אדונימו. להתחיל הספר גם להשלימו. ותכון כל מלאכת שלמה. \n",
+                "אודה לאל אשר ברא עולמו. בדבר פימו. וברוח פיו כל צבאימו. \n",
+                "נתן בי כח וחיל לעסוק פעם ושתים ושלש בדתימו. עד תומו וסיומו. כאשר יחרוש החורש תלמו של שדהו ושל כרמו. \n",
+                "ידוע ידעתי כי כל המוסיף בשבחו ח\"ו פוגמו. לכן אשית מעצור לרוחי לפי מחסומו. \n",
+                "שפתי ולשוני הן יספרו מתהלות יוצרמו עושמו. יביעו אומר יחוו דעת. על כל הטובה אשר גמלמו. \n",
+                "לו לבדו על שלמה עבד מעבדי עבדיו חובה לרוממו. כי גבר עליו חסדו למען שמו ולמען קדושתמו. \n",
+                "מנעוריו עד הלום אוכל לחמו ומימו ונועמי מטעמו. ועיניו אליו תלויות יותר מבן על אביו ואמו. \n",
+                "המלך שהשלום שלו יגדיל שלותו וירבה שלומו. וגם עד זקנה ושיבה בבנים ממלאי מקומו ינחמו. ועינימו תחזינה אותמו. בעבודת עול פקודי מלכמו. יתברך ויתעלה שמו. \n",
+                "בא לעת זקנתו באש ובמעמקי מים לילו ויומו. בפטירת בנימו גדולימו עם קטנימו. מקוה רחמי שמים בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו. \n",
+                "נענה עד מאד מרוב הכירו פחיתות ערכו וגודל מומו. עד שהוא קונה לכל איש ואיש אדון לעצמו. \n",
+                "רבות רעות וצרות שבעה לה נפשמו. עד הלום מנעורמו בעונותימו. \n",
+                "במה יזכה נער שמץ את אורחמו ושבילמו. אם לא בעמלו בתורת קונמו ובוראמו. \n",
+                "ישמח לבבו ויגל וינוחם כאשר יראה שהחייהו והגיעו וקיימו. לראות בהשלמת לקוט פירוש משנתמו מעשה אצבעותימו. ברוב צדקותימו וחסדמו. וטובמו ויושרמו. \n",
+                "יה יושיעהו גם יברכנהו אלהימו. הצור אשר חסה עלימו. \n",
+                "שועת עניים הוא ישמע למו. צעקת דלים יקשיב ויושיעמו. \n",
+                "והוא ישקיף ממעון קדשו משמי מרומו. על שפל אנשים עבד ליראי ה' וחושבי שמו. גם לשאר עמו. \n",
+                "עיניו תמיד אליו ישברו ימחול חטאת פימו. גם דבר שפתימו. כי הסליחה עמו. \n",
+                "הוא יבנה בנין הריסת בתימו. ירוממהו סלה ואל נא יפק תוחלתו תקותו וזממו. \n",
+                "עברתו וחמתו כעסו וחרון אפו גם זעמו. יסלק אותו מעליו ומעל כל עמו. \n",
+                "דלתי רחמי שמים לעמך פתחמו. יבנה מהרה בית קדשמו ותפארת עוזמו \n",
+                "נתקה מעל צוארימו את מוסרותימו. והשלך מעל גבימו עבותימו וידרכו על במותמו. \n",
+                "ירעש כלבנון מהרה כל פדימו. ויציצו מעיר כעשב הארץ כל מתימו. אמן כן יהי רצון מלפנימו. נפשו בטוב תלין עם נחלת אבותימו. וצדקתו וזכותו שפלותו תזמתו וענותנותו תעמוד לאחריתמו. לזכות לקשט נשמתמו. טרם בא עת פקודתמו. אמן כי\"ר: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,154 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Tevul Yom",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בעזה\"י אל נורא ואיום. נתחיל מסכת טבול יום \n",
+                "כ' הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לסדר זרעים וסידר אחר זבים טבול יום כמו שאמר הכתוב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואלו הטומאות המוקדמות כולן הם כוללות הגוף ר\"ל כשיגע בהן אדם יטמא כל גופו ובשביל זה בא לדבר על טומאת כל אבר ואבר בפני עצמו ע\"כ: נלע\"ד שרצה לומר טומאת קרי שהיא מסכת טבול יום ומסכת ידים שהיא ג\"כ טומאת אבר ואינה אלא מדדבנן הניחה לאחרונה ועדיין לשון הרמב\"ם ז\"ל דחוק קצת: \n",
+                "<b>המכנס חלות </b>כהן המקבץ חלות מאת מכיריו ונתנם זו על זו או זו אצל זו: \n",
+                "<b>על מנת להפרישן </b>פי' להפרידן שאין בדעתו לעשות מהם ככר אחד גדול אלא בדעתו להפרידן ולאפות כל אחת לבדה: \n",
+                "<b>מקרצות </b>נראה דהר\"ש ז\"ל גריס נקרצות בנון. וכן הגי' הרי\"א ז\"ל. והוא לשון קרץ מצפון בא בא וכן מחומר קורצתי גם אני: \n",
+                "<b>וככרות נושכות</b> כך צ\"ל: \n",
+                "והנכון וככרים נושכין זה בזה וכדאיתא נמי בפ\"א דטהרות וכן הגי' הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>וקולית של מים </b>לפירוש שהביא רעז\"ל הסכימו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל והוא ג\"כ פי' הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל הקצף ההווה במים מחמת האויר הנכנס בו דומה לעצם הקולית שהוא עגול כראש גולגולת האדם או הבהמה ע\"כ. ויש גורסין קולית שלמים המחולחלת דשלמים נפסלין בטבול יום ומשום דלא אשכח בשר בתרומה נקט שלמים ותנא עצם קולית משום דיש בו מוח יותר משאר עצמות. המחולחלת שהמוח מתקשקש בתוכו דגרע כדמוכח בפ' העור והרוטב גבי קולית המת הלכך אמרי ב\"ה דלא הוי חבור בטבול יום שאם נגע בעצם לא נטמא המוח וצריך לומר דמחולחלת לא נתייבש לגמרי אלא נתחלחל שאין העצם בלא מוח דאי נתייבש לגמרי אמרינן בפ' העור והרוטב דלא הוי חבור כלל אף בשאר טומאות ומיהו קשה דקולית של שלמים הל\"ל ועוד דקולית של שלמים אינה מענין האחרים דמיירי בשני דברים המתחברים ולא איירי בדין שומר הפרי ומכח אלו הדוחקים הסכימו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל לפי' הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האופה ע\"ג חמיטה </b>ע\"ג חמיטה משקרמו כך צ\"ל: \n",
+                "<b>ורתיחת יין ישן </b>יש מקומות שהיין ישן תוסס פעם שנית בקיץ וכן באשכנז רוב היינות. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ושל שמן לעולם </b>אפילו חדש מפני שהיא מעט הרתיחה: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר אף של טופח </b>כך צ\"ל: \n",
+                "תניא בתוספתא המכנס חלות בין להפריש בין שלא להפריש נשכו נפסלות במנין מוסיף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שאינם קלופים רשב\"ג אומר אף פולים הגמלונים כיוצא בהן טהורין באב הטומאה ואין צריך לומר בטבול יום דברי ר\"מ וחכמים אומרים טהורים בטבול יום וטמאים בכל הטומאות מוסיף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שהן קלופים ופי' הר\"ש ז\"ל נפסלות במנין פי' דמונים בהן ראשון ושני ופליגא אמתני': \n",
+                "<b>שאינם קלופים </b>נמי קאי אאורז וברתיחתם איירי דלא הוי חבור ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרחור פחות מכאצבע</b> קשה לע\"ד דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא והרמב\"ם ז\"ל פי' כאן חרחור מחוזק החום והיובש ובחרחור דבסיפא פי' חרש כמו שאכתוב בסמוך אבל שם ביד פי' בין דרישא בין דסיפא לשון בצק הנחרך בעת אפיה ועוד קשה לי מה יקרא לת\"ק גרגר מלח קטן ומה יקרא גרגר מלח גדול ושמא נאמר דגרגר מלח גדול ייקרא כל שאינו נאכל מחמת מלחו ולקושייא קמייתא דוחק לתרץ דכאצבע נעשה יותר מכאצבע כ\"ש הכא דאיכא הפסק טובא ושמא דכאצבע טהורים בטבול יום וטמאים בכל הטומאות: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר כל שהוא נאכל עמו </b>ר' יוסי לא יהיב שיעורא אלא כל שהוא נאכל הוי חבור ומה שאיינו נאכל לא הוי חבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>(א) וחרחור יותר מכאצבע </b>כמו שרושמין הבעלי בתים פתם בפול או בתורמוס כן רושמין ג\"כ בחרחרת חרש וכיוצא בו אמר כי אלו כולם טהורים ואפילו באב הטומאה כשנגע אב הטומאה בחרש זה או בגרעין התורמוס וכיוצא בהן לא יטמא הככר ור' יוסי עזב כוונתו והיפך הוראתו הנקדמת ואמר כי כל מה שאינו נאכל עם הפת אבל מפרידין אותם ממנו ואז יאכל אינו חיבור ואפילו באב הטומאה הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התיאה והחלתית והאלום </b>כולם מיני זרעונים הן ואשאין קלופים קיימי וסבר ת\"ק דאין קליפתם חיבור ואפילו כשומר לא חשיבא אף לאב הטומאה וכ\"ש לטבול יום ותימה דשומר דזרעים נפקא לן בפ' העור והרוטב מעל כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ומשמע התם דליכא מאן דפליג וארבנן נמי מ\"ש ט\"י משאר טומאות הא שומר דאורייתא וטבול יום דאורייתא. ואפשר לומר דמיירי שנתרועעה הקליפה ואינה מחוברת היטב ולא חשיבא תו שומר ופליגי אי הויא חבור. ועוד קשה מאידך בבא דקתני השעורה והכוסמת בזמן שהן קלופים מה חבור שייך בהו ועוד אי תיאה וחלתית ואלום אשאינם קלופים קיימי ה\"ל למיהדר למיחשבינהו בהדי בבא בתרא דקלופין. לכך צריך לפ' דהך בבא לא איירי לענין חבור וסבר ר\"מ דכל הני לא מקבלי טומאה כלל שאין תורת אוכל עליהן ורבנן סברי דבטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות גזור אע\"ג דלא חזו לאכילה כולי האי וקרא דעל כל זרע זרוע מיתוקם בחטה בקליפתה דיש בה תורת אוכל ושעורה בקליפתה נקט משום שאר טומאות לרבנן דמטמו מדרבנן. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "ובערוך והאלום יש ששונים והלום פי' בושם נכתש עם המלח ע\"כ: \n",
+                "והרמב\"ם ז\"ל פי' הפירוש שהביא רעז\"ל דבזמן שאין קלופין לא חשיבי מאכל אדם וכו' וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל ודברי תימה הן כיון דאוכל נינהו למה תעכב הקליפה שעליהן שלא יקבלו טומאה אטו ביצה בקליפתה ורמון ואגוז בקליפתה לא מקבלי טומאה ובעוקצין תנן דכולהו מקבלי טומאה. ומורי ה\"ר מאיר ז\"ל פי' דמיירי כגון מתני' דמסמר ודצרור דלעיל וכן שעורה וכוסמת שאינם קלופים ותיאה וחלתית ואלים ולר' יהודה אף אפונים שחורים שנתחברו עם הפת לא הוו חבור דאינם ראויין לאכילה אבל שעורה וכוסמת קלופים וחטה אפילו אינה קלופה ולר' יהודה אפילו אפונים לבנים אם נתחברו עם הפת הוו חבור שנאכלין לפעמים קלויין. ואי קשיא לך כיון דתנא שעורה וכוסמת שאינם קלופין דלא הוו חבור למה ליה למיתני צרור וי\"ל דסד\"א דכיון שנתנו לסימן בטל לגבי ככר והוו חבור קמ\"ל דלא עכ\"ל הרא\"ש ז\"ל. ועוד כתב ז\"ל השעורה וכו' בזמן שהיא קלופה לפי' ר\"ש ז\"ל דלענין חבור מיירי מה שייך להז��יר כאן חבור אחרי שניטלה הקליפה לגמרי וגם לפי' הרמב\"ם ז\"ל הא אמרי' בפ' העור והרוטב דשעורה בקליפתה כמו שמוציאין אותו לזריעה מקבלת טומאה והיינו על כרחך הקליפה העליונה דאי הקליפה הנטחנת עמה אוכל גמור הוא ולא שומר ע\"כ וכי דייקת שפיר משכחת שמסקנת הר\"ש ז\"ל כפי' הרמב\"ם ז\"ל וישב מאי דקשה עליו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טבול יום וכו'. </b>[ההג\"ה כתב החכם הר\"ס ז\"ל על מה שפי' רעז\"ל אלו ואלו משקין היוצאין מגופו ומשקה תרומה שנגע בהן אין מטמאין את הקדש אבל מיפסל פסיל ליה כתב עליו כמה קשה זה הפי' חדא דלא משמע דמשקין שהוא נוגע בהן הן משקים של תרומה ועוד איך יתכן שמשקים שיוצאים ממנו יהיה עליהן דין משקין של תרומה ואינם אלא משקין של חולין ועוד אפילו משקין של תרומה עצמן שנגע בהן טבול יום אינם חוזרין לפסול הקודש לפי שטומאת ט\"י הוא קלה ולעולם אינו אלא פוסל אפילו אם נגע הוא עצמו במשקה קודש או באוכלי קידש הם פסולים ואינם חוזרים לעשות רביעי וכדמשמע מתוספתא שכ' הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לסדר טהרות וכמו שכ' שם ז\"ל לכן נראה לפרש אין מיטמאין כלומר שלא יקבלו טומאה כלל לפי שהן משקין של חולין וטבול יום אינו פוסל החולין ואין הגרסא מטמאין שר\"ל מטמאים אחרים וזה הכריח רבינו שמשון ז\"ל לפ' זה הפי' ומ\"מ נראה מלשון הרמב\"ם ז\"ל שגורס מטמאין אלא שהלשון אינו מדוקדק אבל הדין שכתב דין אמת וז\"ל פ' עשירי מהלכות שאר אבות הטומאות טבול יום משקין היוצאים ממנו כמשקין שהוא נוגע בהן שאין מטמאין אחרים כלל אלא אם נגע במשקה חולין הרי הן טהורין ואם נגע במשקה תרומה הרי הן שלישי ואם נגע במשקה קודש הרי הן רביעי עכ\"ל ואע\"פ ששנינו בפ' תינוקת שהיושבת על דם טוהר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים צריך לחלק בין טבול יום דעלמא לטבולת יום ארוך שחכמים החמירו בטבולת יום ארוך לעשותה כמו ראשון לענין קודש וכן דעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב שטבול יום שנגע במשקה קודש הרי הוא רביעי בפ' חמישי מהלכות מטמאי משכב ומושב כתב דיושבת על דם טוהר שהיא כראשון לקדשים עכ\"ל ז\"ל]. ופי' רש\"י ז\"ל שם פ' כסוי הדם משקה טבול יום אותם משקים היוצאין ממנו הרי הן כמשקים שהוא נוגע בהן אלו ואלו אין מטמאין דלא גזור בהו רבנן טומאה אלו ואלו תחלה שאפילו שני מטמא משקין להיות תחלה כדתנן כל הפוסל את התרומה דהיינו שני מטמא משקים ועושה אותם תחלה חוץ מן הטבול יום: \n",
+                "<b>תחלה </b>ראשון לטמא שני והשני שלישי חוץ ממשקה שהוא אב הטומאה כגון שלשה מעינות הזב המנויין במסכת נדה בפ' דם הנדה שהן אב הטומאה לטמא אדם וכלים זיבו ורוקו ומימי רגליו ושכבת זרעו של כל אדם דילפי' מרוק דכתיב וכי ירוק הזב מה רוק שהוא מתעגל פי' מתאסף יחד ואח\"כ יוצא אף כל שהוא מתעגל ויוצא ומשקים אחרים יוצאין ממנו שאינם אב הטומאה לפי שאינם מתעגלין ויוצאין כרוק ואלו הן דמעת עיניו ודם מגפתו וחלב האשה ע\"כ. ומסקי' התם קלים שרץ חמורים זב אבל מת לא ופי' רש\"י ז\"ל שרץ כגון מימי רגליו של שרץ הנמצאין בשלפוחית שלו קלים שרץ וחמורים זב אבל משקה המת טהורים חוץ מדמו שהוא מטמא מן התורה ע\"כ ובעי התם בגמרא מ\"ש זב דגזור רבנן מיהא טומאת תחלה במשקים שאינם אב הטומאה כגין מעיינות ומ\"ש מת דלא גזור ומשני זב דלפי שהוא חי לא בדילי אינשי מיניה ועוד שאינו ניכר לכל גזרו בו רבנן אבל מת דבדילי אינשי לא גזרו בו רבנן: \n",
+                "<b>כמשקים שהוא נוגע בהן. </b>כמשקים של תרומה שהוא נוגע בהן דטבול יום פוסל בתרומה דאי במשקה חולין היכי קתני אין מטמאין דמשמע הא מיפסל פסלי הא טבול יום טהור לחולין ולמעשר [הגהה עיין לקמן סי' ה' במ\"ש בשם הרמב\"ם ז\"ל:] וליכא נמי לפרש דכמשקה קדש שהוא נוגע בהן קאמר דאם כן טמויי נמי מטמא דטבול יום תחלה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד כמ\"ש בפ' בתרא דנדה סי' ו' וכן פי' הר\"ש ז\"ל ועוד הארוך ע\"ש וכן פירשו התוס' בשם ר\"ת ז\"ל שם בחולין ובנדה אבל הרא\"ש ז\"ל הסכים לפי' רש\"י ז\"ל דפי' בפ' כסוי הדם דמשקה חולין אין מטמאין בטבול יום. אלא שבפי' רש\"י ז\"ל הנמצא בידינו אין מפ' שם חולין אלא סתמא מפרש וכמו שהעתקתיו. וכתוב שם בבית יוסף וכלל רבינו בכלל טמאים קלים אוכל אוכלין טמאים שמאחר ששנינו כל הטמאים משמע דכללא כייל גם לזה ואע\"פ שאמרו קלים שרץ לאו דוקא שרץ אלא לדוגמא נקטי' ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו ידיו מסואבות </b>הגי' הרי\"א ז\"ל ידים מסואבות וכתב כן מצאתי ע\"כ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא דידים פוסלות את התרומה וכשנטמאו המשקים מחמת ידים חזרו להיות תחלה ומטמאים כלי ע\"כ. אמר המלקט שהיא הקדרה וזהו פירוש הר\"ש והרא\"ש ז\"ל ודעת הראב\"ד ז\"ל אבל הרמב\"ם ז\"ל דס\"ל דאין משקים נעשין תחלה לטמא כלי רק כשנגעו בטומאה שיש לה אב למיעוט מד\"ס אבל כשנגעו בידים מסואבות לא מטמא כלי כמו שהאריך על זה בהקדמתו לסדר זה גם בפ\"ז ובפ\"ח דהלכות שאר אבות הטומאות דחק עצמו לפרש דמאי דקתני מתני' ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא ר\"ל המשקה בין היה משקה תרומה בין היה משקה חולין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה של תרומה וכו' </b>בעלי התוס' פירשו בשם ר\"ת וריב\"א ז\"ל דמתני' מיירי בשהשום והשמן בעין מדקתני ונגע טבול יום במקצתם ולא קתני במקצתה ועוד דתני סיפא אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפוזר טהור ואי פסיל מקום מגעו משום מדומע כדפי' רש\"י ז\"ל שאינו בעין אדרבא כי הוי מפוזר יש לו להיות מדומע יותר ועוד אמאי פסיל מקום מגעו ותו לא כיון דחשיב כמו כולה תרומה ע\"י דמוע יפסל הכל או לא יפסל אפילו מקום מגעו דהא תנן לקמן בפ\"ג עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בט\"י ר' יוסי ור\"ש פוסלין אלמא אין מחלקין בין מקום מגעו לשאר דמאן דפסיל פסיל בכל ומאן דמטהר מטהר בכל אבל הה\"ש ז\"ל האריך ליישב פי' רש\"י ז\"ל דעל כרחין בדלא הוי בעין איירי וז\"ל ויש ליישב משנתנו לפי שיטתו רישא קמ\"ל שהכל חבור דלא תימא אע\"פ שהחולין מועטין לא פסל אלא מקום מגעו משום דמעורבין בכל המקפה ואע\"פ שהכל מעורב יחד שייך למיתני מקצתם לשין רבים לפי שיש שם שלשה מינים מקפה ושום ושמן ואין לדקדק דמיירי כשהן בעין מדקתני סיפא בזמן שהוא גוש בקערה דהתם אשום מרובה קאי דלכך קאמר שהוא ולא קאמר שהן דקתני סיפא אם היה השום מרובה הולכין אחר המרובה כלומר והכל פסול ועלה קאמר ר' יהודה אימתי בזמן שהיא גוש בקערה דדרך השום כשנידך יפה נקבץ ומצורף יחד דלכך קתני גוש דומיא דגוש הבא מארץ העמים דאז חשיב חבור אבל היה מפוזר במדוכה מלשון או דכו במדוכה ומפוזר לשון מפורש כדקתני לקמן גבי קטנית בזמן שהן פרודין אינם חבור בזמן שהן גוש הן חבור והשתא קאמר מפוזר כלומר שאינם גוש טהור כלומר שלא פסל הכל אלא מקום מגעו בלבד דלא חשיב חבור כדקאמר טעמא לפי שהוא רוצה בפזורו ולכך צריך טעמא דרוצה בפזורו דאי לאו הכי חבור מידי דהוה אמכנס חלות ע\"מ שלא להפריש ונשכו זה בזה דהוו חבור כדקתני לעיל בריש מכלתין ��הא דתנן לקמן בפ\"ג עיסה שנדמעה או שנתחמצה וכו' יש לחלק בין מין אחד לשני מינים כדקתני בתוספתא [תמצא התוספתא ג\"כ לקמן פ\"ג סי' ד'.] א\"ר מנחם ב\"ר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה וחמיטה של חולין ושום ושמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקצתם לא פסל אלא מגעו אמר לי זה מין אחד וזה שני מינין ואין לדקדק דמתני' מיירי כשהן בעין מדקתני התם צף על גביהן דלאו היינו מתני' דהכא דפריך מינה ר' מנחם ב\"ר יוסי אלא אידך משנה דבסמוך דתנן המקפה והחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביה' ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן ואדרבא מדקתני התם צף על גביהן והכא לא קתני מכלל דבליתנהו בעין מיירי ועיד דהכא קתני לא פסל אלא מקום מגעו והתם קתני לא פסל אלא שמן ואם חיבץ כל מקום שהילך השמן פסל מ\"ש אלא על כרחין משום דהכא ליתי' לשמן בעין ואין מקומו ניכר שכולו מעורב במקפה ולא הוי חבור והא דקתני במשנה אלא שמן ובתוספתא קתני מקום מגעו משום דבתוספתא קתני שום ושמן. [הגה\"ה ק\"ק לע\"ד דהא בתוספתא שאכתוב בסמוך בס\"ד בסימן ד' אע\"ג דקתני ברישא שום ושמן לא נקט בסיפא לשון מגעו אלא קתני ונגע טביל יום בשמן לא פסל אלא השמן]. ולהכי נקט מגעו דאם נגע בשמן השמן פסול והשאר טהור אבל במתני' דלקמן לא קתני שום אלא שמן עכ\"ל ז\"ל ועוד האריך ע\"ש: \n",
+                "<b>אבל את שדרכן. </b>נ\"א או דברים שדרכן וכן מצאתי מוגה והיא גירסת ר\"ש ורעז\"ל: שהן גוש בקערה דרך השום כשנידוך יפה מתקבץ ונדבק יחד ונעשה גוש הרא\"ש ז\"ל. ופי' הרמב\"ם ז\"ל השום והשמן של חולין דרך העם לדוך השום בשמן ויטיב בו התבשיל ומאמר ר' יהודה בא לפרש דברי ת\"ק כי זה שאמרנו כי כשהיה השום מרובה ונגע במקצתו פסל הכל דוקא אם יהיה מכונס בקערה אחר שנכתש והיא גוף אחד אבל בעת שכותש השום בעלי אם נגע אז טבול יום במקצתם לא פסל אלא מקום מגען כיון שכוונתו בעת הכתישה לפרד חלקים ולא היה שם חבור ואמר כי כן כל מה שדרכו להכתש בדבר הלח שיקבצנו מכתישת השום עם השמן וכיוצא בו בעת כתישתו ואחר כתישתו כשיקבצנו במשקים ושמו גוש אחד בקערה הוא חבור בט\"י אבל אם היה הדבר ההוא דרכו להכתש במשקים והוא כתשו שלא במשקים וקבצו ושמו בקערה אינו חבור והלכה כר' יהודה ע\"כ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל הרי הן כעגולי דבילה דאם נגע טבול יום במקצתם לא פסל את כולן אמר המלקט (א) הכי נמי תניא עגול של דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי הוא קוצה ממנו שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אינו נוטל אלא מקום המשקה בלבד והשאר טהור אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה והביא ה\"ר שמשון ז\"ל תוספתא זו בפירקין וגם בפירקין דלקמן ושם פי' שגרסה מלשון גריסין כלומר שמתפרדת מן העגול והיה נראה דגרסי' כחושה שגרפה ע\"כ בקיצור. ואפשר לפ' האי תוספתא נראין דברי ר' יהודה לחכמים בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים נראין לר' יהודה בדבילה שמינה שגרסה וכהנהו דוכתי שכתבתים בפ\"ח דערכין סי' ה' בס\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא השמן </b>תניא בתוספתא המקפה והחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמו לא פסל אלא שמן ריב\"ן אומר שניהם חבור זה לזה פי' שניהם השום והשמן חבור. חיבץ עירב כמו חביץ קדרה דפ' כיצד מברכין דהיינו קמחא ומשחא ודובשא מעורב יחד: \n",
+                "בפי' רעז\"ל צריך להגי' והאי דפסיל בכל מקום שהילך השמן לפי שאינם יכולין ��הפרידו וכו': \n",
+                "<b>מעשה קדרה קטניות</b> ס\"א וקטניות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הקודש שקרם עליו וכו' </b>ותניא בתוספתא בשר קודש שקרם עליו הקיפה וכן השמן שצף על היין ר' ישמעאל ב\"ר יוחנן בן ברוקא אומר בש\"א חבור ובה\"א אינו חבור. וכתב הרמב\"ם ז\"ל כבר בארנו בפתיחה כי טבול יום יפסול בקודש בלבד כמו התרומה ע\"כ ותמצא דבריו ז\"ל בהקדמה סימן כ\"ד ועיין לעיל סוף סימן ראשון: \n",
+                "<b>חבור זה לזה ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה </b>אית דל\"ג מלות זה לזה בין ברישא בין בסיפא. מעשה קדרה וקטניות היא גירסת הרמב\"ם ז\"ל שפירש מעשה קדרה מה שמבשלין בקדרה מן החטים והקמח וכן שאר חמשת המינים כגון הריפות וותיקא וקמח מבושל בקדרה: \n",
+                "<b>שמן שהוא צף וכו'</b> וכתבו תוס' ז\"ל שם בפ\"ק דשבת מדנקט טבול יום ולא נקט שני משמע דשמן חשיב משקה דשני אחר מטמא משקים להיות תחלה ע\"כ. פי' אבל טבול יום אינו עושה המשקים תחלה כדתנן בפ\"ח דפרה סימן ז': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית ששקעה וכו' </b>החבית יש בה יין של תרומה והבור יש בו יין של חולין כמו שפי' רעז\"ל והוא פי' הר\"ש והרא\"ש ז\"ל ומצאתי כתוב בגליון לפירוש הרא\"ש ז\"ל בכתיבת יד אמר יצחק נראה לי מפי' הרמב\"ם ז\"ל דגם כל הבור של תרומה שפי' ואם נגע ביין שלמעלה מהחבית בלבד לא פסל אלא יין שבבור ומה שבחבית טהור ע\"כ: מן השפה ולחוץ וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "וביד שם פ\"ח סי' ח' ולא משמע מדבריו אשר שם כמו שפירש כאן אלא כמו שפירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל והכין משמע מן התוספתא שהביא הר\"ש ז\"ל וכן כתוב גם כן בתוספות יו\"ט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שניקבה וכו' </b>וכתב הר\"ש ז\"ל בפ\"ח דמסכת טהרות דר\"ש בן אלעזר דתוספתא דהתם קאי בשיטתי' דר' יהודה דהכא: \n",
+                "<b>ונגע בו טבול יום </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל ונגע ט\"י במשקה בנקב ההיא לסותמו בידו הרי פסל כל החבית: \n",
+                "בפי' רעז\"ל והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ותעלה באחד ומאה כתרומה בחולין וכן תנן בפ\"ה דתרומות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה וכו' וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ומיעוטה לאו דוקא דאחד ומאה בעי. עוד בפי' רעז\"ל צ\"ל כך ובהא אפילו רבנן מודו דקלוח לא חשיב חבור למה שבכלים כמו מה שבנקב שבצד החבית לחבית ואע\"ג וכו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע שבחבית שניקב מבפנים ומבחוץ מלמעלן ומלמטן זה כנגד זה </b>כך מצאתי מוגה ובספר אחר מצאתי מוגה שניקב מבפנים ומבחוץ זה כנגד זה והעבירו הקולמוס על מלות בין מלמעלן בין מלמטן. וכן הגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל שמלות הללו כתב שלא מצאן בכל הספרים ע\"כ. ומה שפי' רעז\"ל איתי' בדפוס בפירוש אחד לרבינו שמשון ז\"ל ועוד יש שם פי' אחר ע\"ש אבל רבינו יצחק מסימפונט ז\"ל פירש דהיינו הרתיחה שעושה היין החדש בפי החבית קורא בעבוע ואחר יום או יומים מתחיל להנקב מבפנים אצל היין ומבחוץ מלמעלה עתה אם מכוון נקב הפנימי זה כנגד זה טמא באב הטומאה וטמא באהל המת דכפתח דמי וזה הפירוש לא נהירא דרתיחת היין חבור בכל טומאות חוץ מטבול יום אלא ה\"פ בחבית עושין נקב קטן כדי שיצא ריח היין שלא תשבר. החבית ופיה מוקף צמיד פתיל ופעמים מנקבין נקב זה שלא כנגד זה ואם הנקב מפולש זה כנגד זה לא שניקבה החבית מצד לצד אלא היינו הנקב הרואה את האויר יקרא חיצון ופנימי יקרא לאותו שרואה היין טמא באב הטומאה אם הכניס אצבעו בנקב וכן אם הכניס שם השרץ טמא מפני שכלי חרס מטמא באויר ו��אהל טמא פי' כלי פתוח קרינן ביה ואם הוא זה שלא כנגד זה טהור באב הטומאה דלאו תוך כלי חרס קרינן ביה עכ\"ל ההגהה שבפירוש הר\"ש ז\"ל. והרא\"ש ז\"ל פי' וז\"ל בעבוע מלשון פרח אבעבועות כשמצרפין כלי חרש בכבשן פעמים עולין בו כמין אבעבועות גדולות והן חלולות ודופנה דק ניקב מבפנים ומבחוץ דופן של החבית ודופן הדק של האבעבוע זה כנגד זה וכשהמים יוצאין מן הנקב שבדופן נשארים באבעבוע עד שיגיעו לנקב הבעבוע הלכך תוך הבעבוע חשיב כתוך הכלי וטמא באב הטומאה אם היה שרץ באוירו נטמאת החבית ומיירי שאין בנקב שיעור ליטהר הכלי לפי חמש מדות האמורות בכלי חרס וכן באהל המת אם החבית מוטה על צדה וכזית מן המת כנגד הנקב נטמאת החבית וכן הדין אם ניקב דופן הפנימי למטה ודופן הדק של הבעבוע למעלה דהמים היוצאין מן הנקב נשארים בבעבוע עד שיגיעו לנקב שלמעלה בבעבוע הלכך חשיב כתוך הכלי. אבל אם נקב הפנימי למעלה והחיצון למטה מיד כשיוצאין המים מן החבית נופלין דרך נקב שבבעבוע שלמטה ואין הבעבוע מחזיק המים הלכך חשיב כגב הכלי ואם היה בו שרץ החבית טהור אבל אם היה כזית מן המת בתוכו כנגד נקב הפנימי טמא ורבינו שמשון ז\"ל פי' על דרך אחרת והוא רחוק עכ\"ל ז\"ל ופירושו ז\"ל קרוב לפירוש אחד שהובא בדפוס סדר טהרות אשר עם פי' ה\"ר שמשון ז\"ל. והרמב\"ם ז\"ל יש לו דרך אחרת ישרה ע\"ש. וביד ספ\"ט דהלכות טומאת אוכלין וז\"ל שם הבעבוע הנעשה בעובי החבית והרי הוא כמו כלי אחר בצדה אם נקב האבעבוע לאויר החבית ונקב נקב אחר לחוץ זה כנגד זה או שהיה הנקב הפנימי למטה והחיצון מלמעלה והיה האבעבוע והחבית מלאים משקים אם נגע אב הטומאה במשקים שבאבעבוע נטמאו כל המשקים שבחבית היתה החבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת נטמאת מפני הנקב שבאבעבוע זה שהרי הוא מפולש לאוירה וכן אם היה הנקב שבאבעבוע שבפנים מלמעלה והחיצון מלמטה ה\"ז אינה נצולת בצמיד פתיל אבל אם נגע אב הטומאה באבעבוע לא יטמאו המשקים והרי הן כמו בדלין מהם ע\"כ: \n",
+                "סליק \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלין </b>השנויין במסכת עוקצין שמכניסות טומאה לנאכל: \n",
+                "<b>אוכל שנפרס וכו' </b>חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קכ\"ז) אלא דהתם קתני ר' מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו ותניא רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר טומאות אין חילוק בנגיעתה דהקרוי' בשאר טומאות נגיעה בט\"י נמי הוי נגיעה וא\"ר יוחנן לדברי רבי דלא שאני ליה בין נגיעת טבול יום לשאר טומאות החליף ר\"מ כאן בטבול יום שיטתו דאמר כל היכא דהויא נגיעה בטבול יום הויא נגיעה בשאר טומאות ואם אין גדול עולה עם הקטן אינו כמוהו וחברו טהור ואילו במתני' דהתם דקתני נשחטה בהמה הוכשר האבר והבשר בדמי' דברי ר\"מ רש\"א לא הוכשרו שמעינן דלר\"מ דאמר הוכשרו משום דכולה חדא חשיב לה ואע\"ג דכי אוחז את הקטן דהיינו אבר הבשר המדולדל בה אין גדול עולה עמו דהיינו כל שאר הבהמה הלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול קטן עולה עמו חד הוא ור\"ש ס\"ל דאינו כמוהו הואיל וכשאוחז באבר אין הגדול עולה עמו ולאו חד הוא ומש\"ה לא הוכשרו הא שמעי' ליה לר\"מ התם דאע\"ג דאין גדול עולה עמו חבור הוא ע\"כ. אלא דהתם איכא טעמי טובא לפרושי במאי קמיפלגי ר\"מ ור\"ש והמסקנא כתבתי' שם במקומה וכבר כתבו שם תוס' דלגירסא דגרסי' הכא במתני' תימא מאי פריך ר' יוחנן דר\"מ אדר\"מ ע\"ש: \n",
+                "<b>ר' יהודה </b>מיקל דלא הוי חבור אם לא שיהיה דבר המחברן חזק שעולה הגדול עם הקטן הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא הקלח שכנגדו </b>מתני' ר\"מ ור\"י אבל ר\"ש ס\"ל כר' יוסי דכל הסדר העליון הוי חבור: \n"
+            ],
+            [
+                "בסוף פי' רעז\"ל ור' יוסי לקולא (א) והכי מוכח בתוספתא דקתני בתוספתא ר' יוסי אומר אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו הוי חבור וכל שאינו נקלף עמו אינו חבור אבל הרמב\"ם ז\"ל פירש דכל מה שנקלף עם החוט בין שהוא חוץ לשפה בין לפנים מן השפה הוי חבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נפסלת בטבול יום</b> דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע\"ג דאסורה לזרים לענין ט\"י חשיבא כחולין משום דדמוע דרבנן: \n",
+                "<b>ר' יוסי ור\"ש פוסלין </b>ות\"ק דמתני' היינו ר\"מ ור\"י כדמוכח בתוספתא ועוד תניא בתוספתא א\"ר מנחם ב\"ר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה והשום והשמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקפה לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד פי' וחשיב חבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ\"ד מין במינו לא בטיל הלכך פסל את כולו אבל התם שני מינים ולא חשב חבור כלל הלכך לא פסל אלא מקום מגעו. עיסה שהוכשרה במשקים לרבותא דר' עקיבא נקטה דס\"ל דאפילו דהוכשרו מעיקרא במים או בשאר משקים אפ\"ה אין מי פירות מחברין אותם כשנילושו בהן: \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא </b>פשוט הוא דאלעזר בלי יוד גרסי' ליה בכל מקום שהוא מוזכר. ועיין במ\"ש בפ\"ח דמס' טהרות סי' ח' בשם הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ועיין במ\"ש פ' שני דחלה סי' ב': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק של חולין וכו' </b>(ב) ונראה דרישא קתני לה לאשמועי' כחו דר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא דאפילו מי פירות עושין העיסה חבור והאי סיפא קתני לה לאשמועי' כחו דר' עקיבא דאפילו שמן אינו מחבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור שנגס </b>פי' בערוך שלעס והיפך בידיו בלא נטילה והידים שניות לטומאה וחזרו משקים שבפיו תחלה שהן עלולין לקבל טומאה. ונפל שלא לדעת מן האוכל על בגדיו או על ככר של תרומה טהור הבגד או הככר ולא אמרי' שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידים מסואבות וטימא בגדיו או את הככר של תרומה משום דלא חישב ההוא משקה וכיון שלא חשבו לא מטמא ולא מכשיר וכר' יהודה דספ\"ח דכלים הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ור\"ע ז\"ל תפס לעיקר פי' הרמב\"ם ז\"ל. ולשון הרמב\"ם ז\"ל בספי\"ד מהלכות טומאת אוכלין נשך באוכל ונפל האוכל הרי המשקה שעל האוכל כולו לרצון ע\"כ. ובספר אגודה מצאתי כתוב טהור שנגתרס את האוכל וכו' פי' לשון מגרס ע\"כ ואיני יודע אם יש שם טעות: \n",
+                "<b>ותמרים רטובות וכל שהוא רוצה למוץ וכו': ותמרים יבישות וכל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו וכו' </b>כך נראה שצ\"ל עיין ביד פי\"ד דהלכות טומאת אוכלין סימן י\"ו וחכמים אומרים אין טבול יום טמא ס\"א אין משקה טבול יום טמא ובין כך ובין כך קשה לע\"ד חכמים היינו ת\"ק: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בפי' רעז\"ל ואע\"ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו אמר המלקט דקסבר האי תנא חולין הטבולין לתרומה לא כתרומה דמו ואי נמי סבר דלשאר מילי כתרומה דמו לגבי טבול יום וידים מסואבות דשניות נינהו לא הוו כתרומה וכה\"ג מפליג בפ\"ק דנדה אסיפא דמתני' אשה שהיא טבולת יום דכל שודאי מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה אבל ט\"י דאין ודאו מטמא חולין לא גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכפי��ה מצרית </b>אית דלא גרסי מלת מצרית וכן הוא שם בנדה וגם בתוספתא ס\"פ שני דטבול יום וגם בברייתא שהובאה בס\"פ הניזקין וכתבו שם תוס' ז\"ל דמשמע מההיא ברייתא דכפישא ואנחותא הן פשוטי כלי עץ. וז\"ל רש\"י ז\"ל שם פ\"ק דנדה וקוצה לה חלה שכל זמן שלא קראה שם עלי' הרי הוא כחולין וטבול יום דינו כשני ואינו עושה שלישי בחולין וכשהיא קוצה לא תקרא לה שם אלא מניחתה לחלה בכפישה או באנחותא הן כלים שאין להם בית קבול כגון נסרים ואין מקבלין טומאה ואצרכוה רבנן הני משום היכרא שלא תגע בה שוב מאחר שקראה לה שם ודכוותה אמרי' בפ' הניזקין. ובתשובת רב האיי ראיתי אנחותא נסרי לווחין שמנסרין הנגרים ומשפים הלווחין עכ\"ל ז\"ל. ופרכי' התם ממתני' אי אמרת חולין הטבולין לחלה כחלה דמו כדמשמע במתני' דנולד לה ספק טומאה דבפ\"ג דחלה אמאי קתני הכא דקוצה חלתה הא טמיתינהו ומאי אהני לה בתר הכי להניחה בכלים שאינם מקבלין טומאה וכו' ומשני אביי כל שודאי מטמא חולק כמו משא הזב גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה אבל ט\"י כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה. וכתב הר\"ש ז\"ל והשתא משמע הכא דאפילו מפרשת ע\"מ לקרות שם אח\"כ לאו מוקף חשיב כיון דבשעת קריאת שם לאו מוקף הוא וקשה דלא משמע הכי בסוטה בפ' כשם גבי נטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות וכו' והאריך הוא ז\"ל להקשות ולתרץ והעלה דיש עוד לפ' דלעולם חשיב מוקף כשקוצה ע\"מ לקרות שם אח\"כ אלא חיישי' הכא שמא תשכחנה בידה ותקרא לה שם קודם שתניח בכפישה לכך הזקיקוה לחזור להקיפה אחר שתנתן בכפישה א\"נ הכא דוקא דמפסיק מנא לא חשיב מוקף אע\"פ שהפרישתה מתחלה לשם כך ע\"כ: \n",
+                "<b>השלישי טהור לחולין</b> בתוספתא מסיים הכא ועל כולן א\"ר יהושע דבר חדוש חדשו סופרים ואין לי מה להשיב. בפי' רעז\"ל ולא חשיב מוקף אמר המלקט כיון שיש כלי מפסיק וכדכתבינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקפת</b> וקורין לה שם קשה קצת דכולהו נקט לשון רבים לשון קוצין קורין אבל ומקפת נקט לשון יחיד לאשה ומיהו י\"ס דגרסי' בהו ומקפת וקוראה לה שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין שהוא טבול יום </b>בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל\"ו) אלא דהתם קתני ואם אמר ערבו לי בזה לא אמר כלים ובירושלמי דשבת פ' מפנין אמרי' תני ר' חייא לפ' המשנה דלשון ואמר ה\"ז תרומת מעשר דקתני לאו דוקא דיעבד אלא אפילו לכתחלה אם אמר ה\"ז עירוב לא אמר כלום פי' הרמב\"ם ז\"ל אם אירע ונזדמן שהיה המעשה הזה של אמירתו על הלגין ה\"ז תרומת מעשר משתחשך היה ביום ששי ואמר כי הלגין הזה כשחוזר תרומה משתחשך יהיה עירוב לפי שהוא אז תרומה טהורה ויאכלנה הכהן אין דבריו קיימין כלומר שאינו עירוב כיון שאין קונה עירוב אלא בסעודה הראוייה מבעוד יום וזה אינו ראוי עד שיעריב שמשו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע\"ה וכו' </b>בחבר שיש לו מעות של מעשר שני של דמאי איירי כי ההוא דתנן בפ\"ג דמסכת מעשר שני מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך להם וכו' ולא יאמר כן לע\"ה אלא בדמאי ומתני' דהכא איירי בכה\"ג בראשונה אמרו שחבר יכול לתלל מעותיו של דמאי על פירות ע\"ה אבל לא פירותיו של דמאי על מעות ע\"ה דבמעות חיישי' טפי דילמא אתי לולזולי ומפיק להו חזרו לומר אף על מעותיו מחללין ולא חיישי' בדמאי ויש תימא דבתוספתא דמעשר שני משמע אפכא דאיכא למיחש טפי בפירות עם הארץ מבמעות דקתני מחללין מעשר שני על מעות ע\"ה ואף על פירות ע\"ה אע\"פ ש��ושין תקלה לבאין אחריו כיצד הוציא מעות מתוך אפונדתו ואמר לו חלל על מעות אלו לא יחלל אלא עד מקום שלוקח ופורט לו דינר לאלתר הוציא פירות מתוך ביתו ואמר לו הפרש על אלו לא יפריש אלא עד מקום שהוא לוקח הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ולע\"ד צ\"ע מה מקשין מן התוספתא לגרסא דגרסי' בספרי הדפוס בפ\"ג דתוספתא דמעשר שני שהחלוקות הפוכות שם ועוד שאין שם מלות אף על פירות עם הארץ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל בקולר בשלשלת אמר המלקט נראה שצריך להיות בעלילת כו' כמו שהוא בפי' הר\"ש ז\"ל אבל ודאי דאין הכי נמי דקולר הוי שלשלת ופשיטא שהוא של שלטון העיר. ותנו לאשתי צריך למחוק מלת ותיו אכן ה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' בפ' התקבל בשם ס\"א הרי אלו יכתבו ויתנו ובלבד שינתן הגט בחייו הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכרומין בריש. </b>(א) בפי' רעז\"ל ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תנא הכא מילי טובא שאין עניינם לכאן אמר המלקט וצריך לתת טעם על המשנה שאחרי זו ומתורץ קצת במה שאכתוב שם בסמוך בס\"ד בשם הר\"ש והרא\"ש ז\"ל במה שכתבו בשם הירושלמי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התורם את הבור וכו' </b>והפירוש התורם את הבור לפי שהתרומה נטלת באומד דרך להפרישה מיד בבור וכשמילא את החבית להעלותה מן הבור קרא לה שם תרומה ע\"מ שתעלה בשלום ולא פירש לענין מה וכי' ומפ' בירושלמי דר\"פ שני דתרומות דבטומאת טבולי יום הוא מתני' שכן טבולי יום מצויין בין הגתות שאין לטבולי יום מגע אצל הטבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וכתב שם הרמב\"ם ז\"ל בד\"א בתרומה גדולה אבל בתרומת מעשר שמותר לתרום שלא מן המוקף כיון שעלתה נתקיים תנאו והרי היא תרומת מעשר ואע\"פ שנשברה או שנשפכה ואין צריך לומר שנטמאת ע\"כ והוא מן הירושלמי דפ' שני דתרומות:  ",
+                "<b>עד היכן תשבר ולא תדמע עד כדי שתתגלגל וכו'</b> פי' עד כמה מניחה רחוק מן הבור וישלם תנאו ואמר כי כשהיתה קרובה מן הבור בענין כי כשתתגלגל תגיע לבור אשר בו היין או השמן היא עד עכשיו בגבול הבור ועדיין לא עלתה שלום ולא חזרה תרומה ועל כן אינה מדמעת הרמב\"ם ז\"ל. פי' לפירושו ז\"ל אבל אם כבר נתרחקה מן הבור כ\"כ עד שאם תשבר לא יגיע שמנה או יינה לבור אז ודאי עלתה שלום קרינן בה כמו שהתנה ומדמעת המשקה שתפול לתוכו:  ",
+                "<b>אף מי שהיה בו דעת להתנות </b>כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות ושכח ולא התנה אי נמי שהוא חכם ובר דעת שראוי להתנות על כך וכזה הפירוש משמע ודייק לשון המשנה וגם דבתוספתא קתני ר' יוסי אומר בכולן אם היה הדיוט ולא התנה תנאי ב\"ד הוא ע\"כ:  ",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת טבול יום: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,150 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Tevul Yom",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בעזה\"י אל נורא ואיום. נתחיל מסכת טבול יום \n",
+                "כ' הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לסדר זרעים וסידר אחר זבים טבול יום כמו שאמר הכתוב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואלו הטומאות המוקדמות כולן הם כוללות הגוף ר\"ל כשיגע בהן אדם יטמא כל גופו ובשביל זה בא לדבר על טומאת כל אבר ואבר בפני עצמו ע\"כ: נלע\"ד שרצה לומר טומאת קרי שהיא מסכת טבול יום ומסכת ידים שהיא ג\"כ טומאת אבר ואינה אלא מדדבנן הניחה לאחרונה ועדיין לשון הרמב\"ם ז\"ל דחוק קצת: \n",
+                "<b>המכנס חלות </b>כהן המקבץ חלות מאת מכיריו ונתנם זו על זו או זו אצל זו: \n",
+                "<b>על מנת להפרישן </b>פי' להפרידן שאין בדעתו לעשות מהם ככר אחד גדול אלא בדעתו להפרידן ולאפות כל אחת לבדה: \n",
+                "<b>מקרצות </b>נראה דהר\"ש ז\"ל גריס נקרצות בנון. וכן הגי' הרי\"א ז\"ל. והוא לשון קרץ מצפון בא בא וכן מחומר קורצתי גם אני: \n",
+                "<b>וככרות נושכות</b> כך צ\"ל: \n",
+                "והנכון וככרים נושכין זה בזה וכדאיתא נמי בפ\"א דטהרות וכן הגי' הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>וקולית של מים </b>לפירוש שהביא רעז\"ל הסכימו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל והוא ג\"כ פי' הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל הקצף ההווה במים מחמת האויר הנכנס בו דומה לעצם הקולית שהוא עגול כראש גולגולת האדם או הבהמה ע\"כ. ויש גורסין קולית שלמים המחולחלת דשלמים נפסלין בטבול יום ומשום דלא אשכח בשר בתרומה נקט שלמים ותנא עצם קולית משום דיש בו מוח יותר משאר עצמות. המחולחלת שהמוח מתקשקש בתוכו דגרע כדמוכח בפ' העור והרוטב גבי קולית המת הלכך אמרי ב\"ה דלא הוי חבור בטבול יום שאם נגע בעצם לא נטמא המוח וצריך לומר דמחולחלת לא נתייבש לגמרי אלא נתחלחל שאין העצם בלא מוח דאי נתייבש לגמרי אמרינן בפ' העור והרוטב דלא הוי חבור כלל אף בשאר טומאות ומיהו קשה דקולית של שלמים הל\"ל ועוד דקולית של שלמים אינה מענין האחרים דמיירי בשני דברים המתחברים ולא איירי בדין שומר הפרי ומכח אלו הדוחקים הסכימו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל לפי' הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האופה ע\"ג חמיטה </b>ע\"ג חמיטה משקרמו כך צ\"ל: \n",
+                "<b>ורתיחת יין ישן </b>יש מקומות שהיין ישן תוסס פעם שנית בקיץ וכן באשכנז רוב היינות. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ושל שמן לעולם </b>אפילו חדש מפני שהיא מעט הרתיחה: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר אף של טופח </b>כך צ\"ל: \n",
+                "תניא בתוספתא המכנס חלות בין להפריש בין שלא להפריש נשכו נפסלות במנין מוסיף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שאינם קלופים רשב\"ג אומר אף פולים הגמלונים כיוצא בהן טהורין באב הטומאה ואין צריך לומר בטבול יום דברי ר\"מ וחכמים אומרים טהורים בטבול יום וטמאים בכל הטומאות מוסיף עליהן האורז וגריס של טופח בזמן שהן קלופים ופי' הר\"ש ז\"ל נפסלות במנין פי' דמונים בהן ראשון ושני ופליגא אמתני': \n",
+                "<b>שאינם קלופים </b>נמי קאי אאורז וברתיחתם איירי דלא הוי חבור ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וחרחור פחות מכאצבע</b> קשה לע\"ד דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא והרמב\"ם ז\"ל פי' כאן חרחור מחוזק החום והיובש ובחרחור דבסיפא פי' חרש כמו שאכתוב בסמוך אבל שם ביד פי' בין דרישא בין דסיפא לשון בצק הנחרך בעת אפיה ועוד קשה לי מה יקרא לת\"ק גרגר מלח קטן ומה יקרא ג��גר מלח גדול ושמא נאמר דגרגר מלח גדול ייקרא כל שאינו נאכל מחמת מלחו ולקושייא קמייתא דוחק לתרץ דכאצבע נעשה יותר מכאצבע כ\"ש הכא דאיכא הפסק טובא ושמא דכאצבע טהורים בטבול יום וטמאים בכל הטומאות: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר כל שהוא נאכל עמו </b>ר' יוסי לא יהיב שיעורא אלא כל שהוא נאכל הוי חבור ומה שאיינו נאכל לא הוי חבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>(א) וחרחור יותר מכאצבע </b>כמו שרושמין הבעלי בתים פתם בפול או בתורמוס כן רושמין ג\"כ בחרחרת חרש וכיוצא בו אמר כי אלו כולם טהורים ואפילו באב הטומאה כשנגע אב הטומאה בחרש זה או בגרעין התורמוס וכיוצא בהן לא יטמא הככר ור' יוסי עזב כוונתו והיפך הוראתו הנקדמת ואמר כי כל מה שאינו נאכל עם הפת אבל מפרידין אותם ממנו ואז יאכל אינו חיבור ואפילו באב הטומאה הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התיאה והחלתית והאלום </b>כולם מיני זרעונים הן ואשאין קלופים קיימי וסבר ת\"ק דאין קליפתם חיבור ואפילו כשומר לא חשיבא אף לאב הטומאה וכ\"ש לטבול יום ותימה דשומר דזרעים נפקא לן בפ' העור והרוטב מעל כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ומשמע התם דליכא מאן דפליג וארבנן נמי מ\"ש ט\"י משאר טומאות הא שומר דאורייתא וטבול יום דאורייתא. ואפשר לומר דמיירי שנתרועעה הקליפה ואינה מחוברת היטב ולא חשיבא תו שומר ופליגי אי הויא חבור. ועוד קשה מאידך בבא דקתני השעורה והכוסמת בזמן שהן קלופים מה חבור שייך בהו ועוד אי תיאה וחלתית ואלום אשאינם קלופים קיימי ה\"ל למיהדר למיחשבינהו בהדי בבא בתרא דקלופין. לכך צריך לפ' דהך בבא לא איירי לענין חבור וסבר ר\"מ דכל הני לא מקבלי טומאה כלל שאין תורת אוכל עליהן ורבנן סברי דבטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות גזור אע\"ג דלא חזו לאכילה כולי האי וקרא דעל כל זרע זרוע מיתוקם בחטה בקליפתה דיש בה תורת אוכל ושעורה בקליפתה נקט משום שאר טומאות לרבנן דמטמו מדרבנן. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "ובערוך והאלום יש ששונים והלום פי' בושם נכתש עם המלח ע\"כ: \n",
+                "והרמב\"ם ז\"ל פי' הפירוש שהביא רעז\"ל דבזמן שאין קלופין לא חשיבי מאכל אדם וכו' וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל ודברי תימה הן כיון דאוכל נינהו למה תעכב הקליפה שעליהן שלא יקבלו טומאה אטו ביצה בקליפתה ורמון ואגוז בקליפתה לא מקבלי טומאה ובעוקצין תנן דכולהו מקבלי טומאה. ומורי ה\"ר מאיר ז\"ל פי' דמיירי כגון מתני' דמסמר ודצרור דלעיל וכן שעורה וכוסמת שאינם קלופים ותיאה וחלתית ואלים ולר' יהודה אף אפונים שחורים שנתחברו עם הפת לא הוו חבור דאינם ראויין לאכילה אבל שעורה וכוסמת קלופים וחטה אפילו אינה קלופה ולר' יהודה אפילו אפונים לבנים אם נתחברו עם הפת הוו חבור שנאכלין לפעמים קלויין. ואי קשיא לך כיון דתנא שעורה וכוסמת שאינם קלופין דלא הוו חבור למה ליה למיתני צרור וי\"ל דסד\"א דכיון שנתנו לסימן בטל לגבי ככר והוו חבור קמ\"ל דלא עכ\"ל הרא\"ש ז\"ל. ועוד כתב ז\"ל השעורה וכו' בזמן שהיא קלופה לפי' ר\"ש ז\"ל דלענין חבור מיירי מה שייך להזכיר כאן חבור אחרי שניטלה הקליפה לגמרי וגם לפי' הרמב\"ם ז\"ל הא אמרי' בפ' העור והרוטב דשעורה בקליפתה כמו שמוציאין אותו לזריעה מקבלת טומאה והיינו על כרחך הקליפה העליונה דאי הקליפה הנטחנת עמה אוכל גמור הוא ולא שומר ע\"כ וכי דייקת שפיר משכחת שמסקנת הר\"ש ז\"ל כפי' הרמב\"ם ז\"ל וישב מאי דקשה עליו: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טבול יום וכו'. </b>[ההג\"ה כתב החכם הר\"ס ז\"ל על מה שפי' רעז\"ל אלו ואלו משקין היוצאין מגופו ומשקה תרומה שנגע בהן אין מטמאין את הקדש אבל מיפסל פסיל ליה כתב עליו כמה קשה זה הפי' חדא דלא משמע דמשקין שהוא נוגע בהן הן משקים של תרומה ועוד איך יתכן שמשקים שיוצאים ממנו יהיה עליהן דין משקין של תרומה ואינם אלא משקין של חולין ועוד אפילו משקין של תרומה עצמן שנגע בהן טבול יום אינם חוזרין לפסול הקודש לפי שטומאת ט\"י הוא קלה ולעולם אינו אלא פוסל אפילו אם נגע הוא עצמו במשקה קודש או באוכלי קידש הם פסולים ואינם חוזרים לעשות רביעי וכדמשמע מתוספתא שכ' הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לסדר טהרות וכמו שכ' שם ז\"ל לכן נראה לפרש אין מיטמאין כלומר שלא יקבלו טומאה כלל לפי שהן משקין של חולין וטבול יום אינו פוסל החולין ואין הגרסא מטמאין שר\"ל מטמאים אחרים וזה הכריח רבינו שמשון ז\"ל לפ' זה הפי' ומ\"מ נראה מלשון הרמב\"ם ז\"ל שגורס מטמאין אלא שהלשון אינו מדוקדק אבל הדין שכתב דין אמת וז\"ל פ' עשירי מהלכות שאר אבות הטומאות טבול יום משקין היוצאים ממנו כמשקין שהוא נוגע בהן שאין מטמאין אחרים כלל אלא אם נגע במשקה חולין הרי הן טהורין ואם נגע במשקה תרומה הרי הן שלישי ואם נגע במשקה קודש הרי הן רביעי עכ\"ל ואע\"פ ששנינו בפ' תינוקת שהיושבת על דם טוהר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים צריך לחלק בין טבול יום דעלמא לטבולת יום ארוך שחכמים החמירו בטבולת יום ארוך לעשותה כמו ראשון לענין קודש וכן דעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב שטבול יום שנגע במשקה קודש הרי הוא רביעי בפ' חמישי מהלכות מטמאי משכב ומושב כתב דיושבת על דם טוהר שהיא כראשון לקדשים עכ\"ל ז\"ל]. ופי' רש\"י ז\"ל שם פ' כסוי הדם משקה טבול יום אותם משקים היוצאין ממנו הרי הן כמשקים שהוא נוגע בהן אלו ואלו אין מטמאין דלא גזור בהו רבנן טומאה אלו ואלו תחלה שאפילו שני מטמא משקין להיות תחלה כדתנן כל הפוסל את התרומה דהיינו שני מטמא משקים ועושה אותם תחלה חוץ מן הטבול יום: \n",
+                "<b>תחלה </b>ראשון לטמא שני והשני שלישי חוץ ממשקה שהוא אב הטומאה כגון שלשה מעינות הזב המנויין במסכת נדה בפ' דם הנדה שהן אב הטומאה לטמא אדם וכלים זיבו ורוקו ומימי רגליו ושכבת זרעו של כל אדם דילפי' מרוק דכתיב וכי ירוק הזב מה רוק שהוא מתעגל פי' מתאסף יחד ואח\"כ יוצא אף כל שהוא מתעגל ויוצא ומשקים אחרים יוצאין ממנו שאינם אב הטומאה לפי שאינם מתעגלין ויוצאין כרוק ואלו הן דמעת עיניו ודם מגפתו וחלב האשה ע\"כ. ומסקי' התם קלים שרץ חמורים זב אבל מת לא ופי' רש\"י ז\"ל שרץ כגון מימי רגליו של שרץ הנמצאין בשלפוחית שלו קלים שרץ וחמורים זב אבל משקה המת טהורים חוץ מדמו שהוא מטמא מן התורה ע\"כ ובעי התם בגמרא מ\"ש זב דגזור רבנן מיהא טומאת תחלה במשקים שאינם אב הטומאה כגין מעיינות ומ\"ש מת דלא גזור ומשני זב דלפי שהוא חי לא בדילי אינשי מיניה ועוד שאינו ניכר לכל גזרו בו רבנן אבל מת דבדילי אינשי לא גזרו בו רבנן: \n",
+                "<b>כמשקים שהוא נוגע בהן. </b>כמשקים של תרומה שהוא נוגע בהן דטבול יום פוסל בתרומה דאי במשקה חולין היכי קתני אין מטמאין דמשמע הא מיפסל פסלי הא טבול יום טהור לחולין ולמעשר [הגהה עיין לקמן סי' ה' במ\"ש בשם הרמב\"ם ז\"ל:] וליכא נמי לפרש דכמשקה קדש שהוא נוגע בהן קאמר דאם כן טמויי נמי מטמא דטבול יום תחלה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד כמ\"ש בפ' בתרא דנדה סי' ו' וכן פי' הר\"ש ז\"ל ועוד הארוך ע\"ש וכן פירשו התוס' בשם ר\"ת ז\"ל שם בחולין ובנדה אבל הרא\"ש ז\"ל הסכים לפי' רש\"י ז\"ל דפי' בפ' כסוי הדם דמשקה חולין אין מטמאין בטבול יום. אלא שבפי' רש\"י ז\"ל הנמצא בידינו אין מפ' שם חולין אלא סתמא מפרש וכמו שהעתקתיו. וכתוב שם בבית יוסף וכלל רבינו בכלל טמאים קלים אוכל אוכלין טמאים שמאחר ששנינו כל הטמאים משמע דכללא כייל גם לזה ואע\"פ שאמרו קלים שרץ לאו דוקא שרץ אלא לדוגמא נקטי' ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם היו ידיו מסואבות </b>הגי' הרי\"א ז\"ל ידים מסואבות וכתב כן מצאתי ע\"כ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא דידים פוסלות את התרומה וכשנטמאו המשקים מחמת ידים חזרו להיות תחלה ומטמאים כלי ע\"כ. אמר המלקט שהיא הקדרה וזהו פירוש הר\"ש והרא\"ש ז\"ל ודעת הראב\"ד ז\"ל אבל הרמב\"ם ז\"ל דס\"ל דאין משקים נעשין תחלה לטמא כלי רק כשנגעו בטומאה שיש לה אב למיעוט מד\"ס אבל כשנגעו בידים מסואבות לא מטמא כלי כמו שהאריך על זה בהקדמתו לסדר זה גם בפ\"ז ובפ\"ח דהלכות שאר אבות הטומאות דחק עצמו לפרש דמאי דקתני מתני' ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא ר\"ל המשקה בין היה משקה תרומה בין היה משקה חולין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה של תרומה וכו' </b>בעלי התוס' פירשו בשם ר\"ת וריב\"א ז\"ל דמתני' מיירי בשהשום והשמן בעין מדקתני ונגע טבול יום במקצתם ולא קתני במקצתה ועוד דתני סיפא אימתי בזמן שהן גוש בקערה אבל אם היה מפוזר טהור ואי פסיל מקום מגעו משום מדומע כדפי' רש\"י ז\"ל שאינו בעין אדרבא כי הוי מפוזר יש לו להיות מדומע יותר ועוד אמאי פסיל מקום מגעו ותו לא כיון דחשיב כמו כולה תרומה ע\"י דמוע יפסל הכל או לא יפסל אפילו מקום מגעו דהא תנן לקמן בפ\"ג עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בט\"י ר' יוסי ור\"ש פוסלין אלמא אין מחלקין בין מקום מגעו לשאר דמאן דפסיל פסיל בכל ומאן דמטהר מטהר בכל אבל הה\"ש ז\"ל האריך ליישב פי' רש\"י ז\"ל דעל כרחין בדלא הוי בעין איירי וז\"ל ויש ליישב משנתנו לפי שיטתו רישא קמ\"ל שהכל חבור דלא תימא אע\"פ שהחולין מועטין לא פסל אלא מקום מגעו משום דמעורבין בכל המקפה ואע\"פ שהכל מעורב יחד שייך למיתני מקצתם לשין רבים לפי שיש שם שלשה מינים מקפה ושום ושמן ואין לדקדק דמיירי כשהן בעין מדקתני סיפא בזמן שהוא גוש בקערה דהתם אשום מרובה קאי דלכך קאמר שהוא ולא קאמר שהן דקתני סיפא אם היה השום מרובה הולכין אחר המרובה כלומר והכל פסול ועלה קאמר ר' יהודה אימתי בזמן שהיא גוש בקערה דדרך השום כשנידך יפה נקבץ ומצורף יחד דלכך קתני גוש דומיא דגוש הבא מארץ העמים דאז חשיב חבור אבל היה מפוזר במדוכה מלשון או דכו במדוכה ומפוזר לשון מפורש כדקתני לקמן גבי קטנית בזמן שהן פרודין אינם חבור בזמן שהן גוש הן חבור והשתא קאמר מפוזר כלומר שאינם גוש טהור כלומר שלא פסל הכל אלא מקום מגעו בלבד דלא חשיב חבור כדקאמר טעמא לפי שהוא רוצה בפזורו ולכך צריך טעמא דרוצה בפזורו דאי לאו הכי חבור מידי דהוה אמכנס חלות ע\"מ שלא להפריש ונשכו זה בזה דהוו חבור כדקתני לעיל בריש מכלתין והא דתנן לקמן בפ\"ג עיסה שנדמעה או שנתחמצה וכו' יש לחלק בין מין אחד לשני מינים כדקתני בתוספתא [תמצא התוספתא ג\"כ לקמן פ\"ג סי' ד'.] א\"ר מנחם ב\"ר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה וחמיטה של חולין ושום ושמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקצתם לא פסל אלא מגעו אמר לי זה מין אחד וזה שני מינין ואין לדקדק דמתני' מיירי כשהן בעין מדקתני התם צף על גביהן דלאו היינו מתני' דהכא דפריך מינה ר' מנחם ב\"ר יוסי אלא אידך משנה דבסמוך דתנן המקפה והחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביה' ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן ואדרבא מדקתני התם צף על גביהן והכא לא קתני מכלל דבליתנהו בעין מיירי ועיד דהכא קתני לא פסל אלא מקום מגעו והתם קתני לא פסל אלא שמן ואם חיבץ כל מקום שהילך השמן פסל מ\"ש אלא על כרחין משום דהכא ליתי' לשמן בעין ואין מקומו ניכר שכולו מעורב במקפה ולא הוי חבור והא דקתני במשנה אלא שמן ובתוספתא קתני מקום מגעו משום דבתוספתא קתני שום ושמן. [הגה\"ה ק\"ק לע\"ד דהא בתוספתא שאכתוב בסמוך בס\"ד בסימן ד' אע\"ג דקתני ברישא שום ושמן לא נקט בסיפא לשון מגעו אלא קתני ונגע טביל יום בשמן לא פסל אלא השמן]. ולהכי נקט מגעו דאם נגע בשמן השמן פסול והשאר טהור אבל במתני' דלקמן לא קתני שום אלא שמן עכ\"ל ז\"ל ועוד האריך ע\"ש: \n",
+                "<b>אבל את שדרכן. </b>נ\"א או דברים שדרכן וכן מצאתי מוגה והיא גירסת ר\"ש ורעז\"ל: שהן גוש בקערה דרך השום כשנידוך יפה מתקבץ ונדבק יחד ונעשה גוש הרא\"ש ז\"ל. ופי' הרמב\"ם ז\"ל השום והשמן של חולין דרך העם לדוך השום בשמן ויטיב בו התבשיל ומאמר ר' יהודה בא לפרש דברי ת\"ק כי זה שאמרנו כי כשהיה השום מרובה ונגע במקצתו פסל הכל דוקא אם יהיה מכונס בקערה אחר שנכתש והיא גוף אחד אבל בעת שכותש השום בעלי אם נגע אז טבול יום במקצתם לא פסל אלא מקום מגען כיון שכוונתו בעת הכתישה לפרד חלקים ולא היה שם חבור ואמר כי כן כל מה שדרכו להכתש בדבר הלח שיקבצנו מכתישת השום עם השמן וכיוצא בו בעת כתישתו ואחר כתישתו כשיקבצנו במשקים ושמו גוש אחד בקערה הוא חבור בט\"י אבל אם היה הדבר ההוא דרכו להכתש במשקים והוא כתשו שלא במשקים וקבצו ושמו בקערה אינו חבור והלכה כר' יהודה ע\"כ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל הרי הן כעגולי דבילה דאם נגע טבול יום במקצתם לא פסל את כולן אמר המלקט (א) הכי נמי תניא עגול של דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי הוא קוצה ממנו שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אינו נוטל אלא מקום המשקה בלבד והשאר טהור אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה והביא ה\"ר שמשון ז\"ל תוספתא זו בפירקין וגם בפירקין דלקמן ושם פי' שגרסה מלשון גריסין כלומר שמתפרדת מן העגול והיה נראה דגרסי' כחושה שגרפה ע\"כ בקיצור. ואפשר לפ' האי תוספתא נראין דברי ר' יהודה לחכמים בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים נראין לר' יהודה בדבילה שמינה שגרסה וכהנהו דוכתי שכתבתים בפ\"ח דערכין סי' ה' בס\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא השמן </b>תניא בתוספתא המקפה והחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמו לא פסל אלא שמן ריב\"ן אומר שניהם חבור זה לזה פי' שניהם השום והשמן חבור. חיבץ עירב כמו חביץ קדרה דפ' כיצד מברכין דהיינו קמחא ומשחא ודובשא מעורב יחד: \n",
+                "בפי' רעז\"ל צריך להגי' והאי דפסיל בכל מקום שהילך השמן לפי שאינם יכולין להפרידו וכו': \n",
+                "<b>מעשה קדרה קטניות</b> ס\"א וקטניות: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הקודש שקרם עליו וכו' </b>ותניא בתוספתא בשר קודש שקרם עליו הקיפה וכן השמן שצף על היין ר' ישמעאל ב\"ר יוחנן בן ברוקא אומר בש\"א חבור ובה\"א אינו חבור. וכתב הרמב\"ם ז\"ל כבר בארנו בפתיחה כי טבול יום יפסול בקודש בלבד כמו התרומה ע\"כ ותמצא דבריו ז\"ל בהקדמה סימן כ\"ד ועיין לעיל סוף סימן ראשון: \n",
+                "<b>חבור זה לזה ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה </b>אית דל\"ג מלות זה לזה בין ברישא בין בסיפא. מעשה קדרה וקטניות היא גירסת הרמב\"ם ז\"ל שפירש מעשה קדרה מה שמבשלין בקדרה מן החטים והקמח וכן שאר חמשת המינים כגון הריפות וותיקא וקמח מבושל בקדרה: \n",
+                "<b>שמן שהוא צף וכו'</b> וכתבו תוס' ז\"ל שם בפ\"ק דשבת מדנקט טבול יום ולא נקט שני משמע דשמן חשיב משקה דשני אחר מטמא משקים להיות תחלה ע\"כ. פי' אבל טבול יום אינו עושה המשקים תחלה כדתנן בפ\"ח דפרה סימן ז': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית ששקעה וכו' </b>החבית יש בה יין של תרומה והבור יש בו יין של חולין כמו שפי' רעז\"ל והוא פי' הר\"ש והרא\"ש ז\"ל ומצאתי כתוב בגליון לפירוש הרא\"ש ז\"ל בכתיבת יד אמר יצחק נראה לי מפי' הרמב\"ם ז\"ל דגם כל הבור של תרומה שפי' ואם נגע ביין שלמעלה מהחבית בלבד לא פסל אלא יין שבבור ומה שבחבית טהור ע\"כ: מן השפה ולחוץ וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "וביד שם פ\"ח סי' ח' ולא משמע מדבריו אשר שם כמו שפירש כאן אלא כמו שפירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל והכין משמע מן התוספתא שהביא הר\"ש ז\"ל וכן כתוב גם כן בתוספות יו\"ט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חבית שניקבה וכו' </b>וכתב הר\"ש ז\"ל בפ\"ח דמסכת טהרות דר\"ש בן אלעזר דתוספתא דהתם קאי בשיטתי' דר' יהודה דהכא: \n",
+                "<b>ונגע בו טבול יום </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל ונגע ט\"י במשקה בנקב ההיא לסותמו בידו הרי פסל כל החבית: \n",
+                "בפי' רעז\"ל והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ותעלה באחד ומאה כתרומה בחולין וכן תנן בפ\"ה דתרומות סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה וכו' וחכמים אומרים אבדה במיעוטה ומיעוטה לאו דוקא דאחד ומאה בעי. עוד בפי' רעז\"ל צ\"ל כך ובהא אפילו רבנן מודו דקלוח לא חשיב חבור למה שבכלים כמו מה שבנקב שבצד החבית לחבית ואע\"ג וכו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע שבחבית שניקב מבפנים ומבחוץ מלמעלן ומלמטן זה כנגד זה </b>כך מצאתי מוגה ובספר אחר מצאתי מוגה שניקב מבפנים ומבחוץ זה כנגד זה והעבירו הקולמוס על מלות בין מלמעלן בין מלמטן. וכן הגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל שמלות הללו כתב שלא מצאן בכל הספרים ע\"כ. ומה שפי' רעז\"ל איתי' בדפוס בפירוש אחד לרבינו שמשון ז\"ל ועוד יש שם פי' אחר ע\"ש אבל רבינו יצחק מסימפונט ז\"ל פירש דהיינו הרתיחה שעושה היין החדש בפי החבית קורא בעבוע ואחר יום או יומים מתחיל להנקב מבפנים אצל היין ומבחוץ מלמעלה עתה אם מכוון נקב הפנימי זה כנגד זה טמא באב הטומאה וטמא באהל המת דכפתח דמי וזה הפירוש לא נהירא דרתיחת היין חבור בכל טומאות חוץ מטבול יום אלא ה\"פ בחבית עושין נקב קטן כדי שיצא ריח היין שלא תשבר. החבית ופיה מוקף צמיד פתיל ופעמים מנקבין נקב זה שלא כנגד זה ואם הנקב מפולש זה כנגד זה לא שניקבה החבית מצד לצד אלא היינו הנקב הרואה את האויר יקרא חיצון ופנימי יקרא לאותו שרואה היין טמא באב הטומאה אם הכניס אצבעו בנקב וכן אם הכניס שם השרץ טמא מפני שכלי חרס מטמא באויר ובאהל טמא פי' כלי פתוח קרינן ביה ואם הוא זה שלא כנגד זה טהור באב הטומאה דלאו תוך כלי חרס קרינן ביה עכ\"ל ההגהה שבפירוש הר\"ש ז\"ל. והרא\"ש ז\"ל פי' וז\"ל בעבוע מלשון פרח אבעבועות כשמצרפין כלי חרש בכבשן פעמים עולין בו כמין אבעבועות גדולות והן חלולות ודופנה דק ניקב מבפנים ומבחוץ דופן של החבית ודופן הדק של האבעבוע זה כנגד ז�� וכשהמים יוצאין מן הנקב שבדופן נשארים באבעבוע עד שיגיעו לנקב הבעבוע הלכך תוך הבעבוע חשיב כתוך הכלי וטמא באב הטומאה אם היה שרץ באוירו נטמאת החבית ומיירי שאין בנקב שיעור ליטהר הכלי לפי חמש מדות האמורות בכלי חרס וכן באהל המת אם החבית מוטה על צדה וכזית מן המת כנגד הנקב נטמאת החבית וכן הדין אם ניקב דופן הפנימי למטה ודופן הדק של הבעבוע למעלה דהמים היוצאין מן הנקב נשארים בבעבוע עד שיגיעו לנקב שלמעלה בבעבוע הלכך חשיב כתוך הכלי. אבל אם נקב הפנימי למעלה והחיצון למטה מיד כשיוצאין המים מן החבית נופלין דרך נקב שבבעבוע שלמטה ואין הבעבוע מחזיק המים הלכך חשיב כגב הכלי ואם היה בו שרץ החבית טהור אבל אם היה כזית מן המת בתוכו כנגד נקב הפנימי טמא ורבינו שמשון ז\"ל פי' על דרך אחרת והוא רחוק עכ\"ל ז\"ל ופירושו ז\"ל קרוב לפירוש אחד שהובא בדפוס סדר טהרות אשר עם פי' ה\"ר שמשון ז\"ל. והרמב\"ם ז\"ל יש לו דרך אחרת ישרה ע\"ש. וביד ספ\"ט דהלכות טומאת אוכלין וז\"ל שם הבעבוע הנעשה בעובי החבית והרי הוא כמו כלי אחר בצדה אם נקב האבעבוע לאויר החבית ונקב נקב אחר לחוץ זה כנגד זה או שהיה הנקב הפנימי למטה והחיצון מלמעלה והיה האבעבוע והחבית מלאים משקים אם נגע אב הטומאה במשקים שבאבעבוע נטמאו כל המשקים שבחבית היתה החבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת נטמאת מפני הנקב שבאבעבוע זה שהרי הוא מפולש לאוירה וכן אם היה הנקב שבאבעבוע שבפנים מלמעלה והחיצון מלמטה ה\"ז אינה נצולת בצמיד פתיל אבל אם נגע אב הטומאה באבעבוע לא יטמאו המשקים והרי הן כמו בדלין מהם ע\"כ: \n",
+                "סליק \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלין </b>השנויין במסכת עוקצין שמכניסות טומאה לנאכל: \n",
+                "<b>אוכל שנפרס וכו' </b>חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קכ\"ז) אלא דהתם קתני ר' מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו ותניא רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר טומאות אין חילוק בנגיעתה דהקרוי' בשאר טומאות נגיעה בט\"י נמי הוי נגיעה וא\"ר יוחנן לדברי רבי דלא שאני ליה בין נגיעת טבול יום לשאר טומאות החליף ר\"מ כאן בטבול יום שיטתו דאמר כל היכא דהויא נגיעה בטבול יום הויא נגיעה בשאר טומאות ואם אין גדול עולה עם הקטן אינו כמוהו וחברו טהור ואילו במתני' דהתם דקתני נשחטה בהמה הוכשר האבר והבשר בדמי' דברי ר\"מ רש\"א לא הוכשרו שמעינן דלר\"מ דאמר הוכשרו משום דכולה חדא חשיב לה ואע\"ג דכי אוחז את הקטן דהיינו אבר הבשר המדולדל בה אין גדול עולה עמו דהיינו כל שאר הבהמה הלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול קטן עולה עמו חד הוא ור\"ש ס\"ל דאינו כמוהו הואיל וכשאוחז באבר אין הגדול עולה עמו ולאו חד הוא ומש\"ה לא הוכשרו הא שמעי' ליה לר\"מ התם דאע\"ג דאין גדול עולה עמו חבור הוא ע\"כ. אלא דהתם איכא טעמי טובא לפרושי במאי קמיפלגי ר\"מ ור\"ש והמסקנא כתבתי' שם במקומה וכבר כתבו שם תוס' דלגירסא דגרסי' הכא במתני' תימא מאי פריך ר' יוחנן דר\"מ אדר\"מ ע\"ש: \n",
+                "<b>ר' יהודה </b>מיקל דלא הוי חבור אם לא שיהיה דבר המחברן חזק שעולה הגדול עם הקטן הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא פסל אלא הקלח שכנגדו </b>מתני' ר\"מ ור\"י אבל ר\"ש ס\"ל כר' יוסי דכל הסדר העליון הוי חבור: \n"
+            ],
+            [
+                "בסוף פי' רעז\"ל ור' יוסי לקולא (א) והכי מוכח בתוספתא דקתני בתוספתא ר' יוסי אומר אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו הוי חבור וכל שאינו נקלף עמו אינו חבור אבל הרמב\"ם ז\"ל פירש דכל מה שנקלף עם החוט בין שהוא חוץ לשפה בין לפנים מן השפה הוי חבור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נפסלת בטבול יום</b> דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע\"ג דאסורה לזרים לענין ט\"י חשיבא כחולין משום דדמוע דרבנן: \n",
+                "<b>ר' יוסי ור\"ש פוסלין </b>ות\"ק דמתני' היינו ר\"מ ור\"י כדמוכח בתוספתא ועוד תניא בתוספתא א\"ר מנחם ב\"ר יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה והשום והשמן של תרומה צף על גביהן שאם נגע טבול יום במקפה לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד פי' וחשיב חבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ\"ד מין במינו לא בטיל הלכך פסל את כולו אבל התם שני מינים ולא חשב חבור כלל הלכך לא פסל אלא מקום מגעו. עיסה שהוכשרה במשקים לרבותא דר' עקיבא נקטה דס\"ל דאפילו דהוכשרו מעיקרא במים או בשאר משקים אפ\"ה אין מי פירות מחברין אותם כשנילושו בהן: \n",
+                "<b>ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא </b>פשוט הוא דאלעזר בלי יוד גרסי' ליה בכל מקום שהוא מוזכר. ועיין במ\"ש בפ\"ח דמס' טהרות סי' ח' בשם הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ועיין במ\"ש פ' שני דחלה סי' ב': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ירק של חולין וכו' </b>(ב) ונראה דרישא קתני לה לאשמועי' כחו דר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא דאפילו מי פירות עושין העיסה חבור והאי סיפא קתני לה לאשמועי' כחו דר' עקיבא דאפילו שמן אינו מחבר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהור שנגס </b>פי' בערוך שלעס והיפך בידיו בלא נטילה והידים שניות לטומאה וחזרו משקים שבפיו תחלה שהן עלולין לקבל טומאה. ונפל שלא לדעת מן האוכל על בגדיו או על ככר של תרומה טהור הבגד או הככר ולא אמרי' שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידים מסואבות וטימא בגדיו או את הככר של תרומה משום דלא חישב ההוא משקה וכיון שלא חשבו לא מטמא ולא מכשיר וכר' יהודה דספ\"ח דכלים הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ור\"ע ז\"ל תפס לעיקר פי' הרמב\"ם ז\"ל. ולשון הרמב\"ם ז\"ל בספי\"ד מהלכות טומאת אוכלין נשך באוכל ונפל האוכל הרי המשקה שעל האוכל כולו לרצון ע\"כ. ובספר אגודה מצאתי כתוב טהור שנגתרס את האוכל וכו' פי' לשון מגרס ע\"כ ואיני יודע אם יש שם טעות: \n",
+                "<b>ותמרים רטובות וכל שהוא רוצה למוץ וכו': ותמרים יבישות וכל שאינו רוצה למוץ את גרעינתו וכו' </b>כך נראה שצ\"ל עיין ביד פי\"ד דהלכות טומאת אוכלין סימן י\"ו וחכמים אומרים אין טבול יום טמא ס\"א אין משקה טבול יום טמא ובין כך ובין כך קשה לע\"ד חכמים היינו ת\"ק: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בפי' רעז\"ל ואע\"ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו אמר המלקט דקסבר האי תנא חולין הטבולין לתרומה לא כתרומה דמו ואי נמי סבר דלשאר מילי כתרומה דמו לגבי טבול יום וידים מסואבות דשניות נינהו לא הוו כתרומה וכה\"ג מפליג בפ\"ק דנדה אסיפא דמתני' אשה שהיא טבולת יום דכל שודאי מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה אבל ט\"י דאין ודאו מטמא חולין לא גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכפישה מצרית </b>אית דלא גרסי מלת מצרית וכן הוא שם בנדה וגם בתוספתא ס\"פ שני דטבול יום וגם בברייתא שהובאה בס\"פ הניזקין וכתבו שם תוס' ז\"ל דמשמע מההיא ברייתא דכפישא ואנחותא הן פשוטי כלי עץ. וז\"ל רש\"י ז\"ל שם פ\"ק דנדה וקוצה לה חלה שכל זמן שלא קראה שם עלי' הרי הוא כחולין וטבול יום דינו כשני ואינו עושה שלישי בחולין וכשהיא קוצה ��א תקרא לה שם אלא מניחתה לחלה בכפישה או באנחותא הן כלים שאין להם בית קבול כגון נסרים ואין מקבלין טומאה ואצרכוה רבנן הני משום היכרא שלא תגע בה שוב מאחר שקראה לה שם ודכוותה אמרי' בפ' הניזקין. ובתשובת רב האיי ראיתי אנחותא נסרי לווחין שמנסרין הנגרים ומשפים הלווחין עכ\"ל ז\"ל. ופרכי' התם ממתני' אי אמרת חולין הטבולין לחלה כחלה דמו כדמשמע במתני' דנולד לה ספק טומאה דבפ\"ג דחלה אמאי קתני הכא דקוצה חלתה הא טמיתינהו ומאי אהני לה בתר הכי להניחה בכלים שאינם מקבלין טומאה וכו' ומשני אביי כל שודאי מטמא חולק כמו משא הזב גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה אבל ט\"י כיון דודאי לא מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה. וכתב הר\"ש ז\"ל והשתא משמע הכא דאפילו מפרשת ע\"מ לקרות שם אח\"כ לאו מוקף חשיב כיון דבשעת קריאת שם לאו מוקף הוא וקשה דלא משמע הכי בסוטה בפ' כשם גבי נטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות וכו' והאריך הוא ז\"ל להקשות ולתרץ והעלה דיש עוד לפ' דלעולם חשיב מוקף כשקוצה ע\"מ לקרות שם אח\"כ אלא חיישי' הכא שמא תשכחנה בידה ותקרא לה שם קודם שתניח בכפישה לכך הזקיקוה לחזור להקיפה אחר שתנתן בכפישה א\"נ הכא דוקא דמפסיק מנא לא חשיב מוקף אע\"פ שהפרישתה מתחלה לשם כך ע\"כ: \n",
+                "<b>השלישי טהור לחולין</b> בתוספתא מסיים הכא ועל כולן א\"ר יהושע דבר חדוש חדשו סופרים ואין לי מה להשיב. בפי' רעז\"ל ולא חשיב מוקף אמר המלקט כיון שיש כלי מפסיק וכדכתבינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומקפת</b> וקורין לה שם קשה קצת דכולהו נקט לשון רבים לשון קוצין קורין אבל ומקפת נקט לשון יחיד לאשה ומיהו י\"ס דגרסי' בהו ומקפת וקוראה לה שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לגין שהוא טבול יום </b>בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל\"ו) אלא דהתם קתני ואם אמר ערבו לי בזה לא אמר כלים ובירושלמי דשבת פ' מפנין אמרי' תני ר' חייא לפ' המשנה דלשון ואמר ה\"ז תרומת מעשר דקתני לאו דוקא דיעבד אלא אפילו לכתחלה אם אמר ה\"ז עירוב לא אמר כלום פי' הרמב\"ם ז\"ל אם אירע ונזדמן שהיה המעשה הזה של אמירתו על הלגין ה\"ז תרומת מעשר משתחשך היה ביום ששי ואמר כי הלגין הזה כשחוזר תרומה משתחשך יהיה עירוב לפי שהוא אז תרומה טהורה ויאכלנה הכהן אין דבריו קיימין כלומר שאינו עירוב כיון שאין קונה עירוב אלא בסעודה הראוייה מבעוד יום וזה אינו ראוי עד שיעריב שמשו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בראשונה היו אומרים מחללין על פירות ע\"ה וכו' </b>בחבר שיש לו מעות של מעשר שני של דמאי איירי כי ההוא דתנן בפ\"ג דמסכת מעשר שני מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך להם וכו' ולא יאמר כן לע\"ה אלא בדמאי ומתני' דהכא איירי בכה\"ג בראשונה אמרו שחבר יכול לתלל מעותיו של דמאי על פירות ע\"ה אבל לא פירותיו של דמאי על מעות ע\"ה דבמעות חיישי' טפי דילמא אתי לולזולי ומפיק להו חזרו לומר אף על מעותיו מחללין ולא חיישי' בדמאי ויש תימא דבתוספתא דמעשר שני משמע אפכא דאיכא למיחש טפי בפירות עם הארץ מבמעות דקתני מחללין מעשר שני על מעות ע\"ה ואף על פירות ע\"ה אע\"פ שעושין תקלה לבאין אחריו כיצד הוציא מעות מתוך אפונדתו ואמר לו חלל על מעות אלו לא יחלל אלא עד מקום שלוקח ופורט לו דינר לאלתר הוציא פירות מתוך ביתו ואמר לו הפרש על אלו לא יפריש אלא עד מקום שהוא לוקח הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ולע\"ד צ\"ע מה מקשין מן התוספתא לגרסא דגרסי' בספרי הדפוס בפ\"ג דתוספתא דמעשר שני שהחלוקות הפוכות שם ועוד ש��ין שם מלות אף על פירות עם הארץ: \n",
+                "בפי' רעז\"ל בקולר בשלשלת אמר המלקט נראה שצריך להיות בעלילת כו' כמו שהוא בפי' הר\"ש ז\"ל אבל ודאי דאין הכי נמי דקולר הוי שלשלת ופשיטא שהוא של שלטון העיר. ותנו לאשתי צריך למחוק מלת ותיו אכן ה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' בפ' התקבל בשם ס\"א הרי אלו יכתבו ויתנו ובלבד שינתן הגט בחייו הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכרומין בריש. </b>(א) בפי' רעז\"ל ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תנא הכא מילי טובא שאין עניינם לכאן אמר המלקט וצריך לתת טעם על המשנה שאחרי זו ומתורץ קצת במה שאכתוב שם בסמוך בס\"ד בשם הר\"ש והרא\"ש ז\"ל במה שכתבו בשם הירושלמי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התורם את הבור וכו' </b>והפירוש התורם את הבור לפי שהתרומה נטלת באומד דרך להפרישה מיד בבור וכשמילא את החבית להעלותה מן הבור קרא לה שם תרומה ע\"מ שתעלה בשלום ולא פירש לענין מה וכי' ומפ' בירושלמי דר\"פ שני דתרומות דבטומאת טבולי יום הוא מתני' שכן טבולי יום מצויין בין הגתות שאין לטבולי יום מגע אצל הטבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וכתב שם הרמב\"ם ז\"ל בד\"א בתרומה גדולה אבל בתרומת מעשר שמותר לתרום שלא מן המוקף כיון שעלתה נתקיים תנאו והרי היא תרומת מעשר ואע\"פ שנשברה או שנשפכה ואין צריך לומר שנטמאת ע\"כ והוא מן הירושלמי דפ' שני דתרומות:  ",
+                "<b>עד היכן תשבר ולא תדמע עד כדי שתתגלגל וכו'</b> פי' עד כמה מניחה רחוק מן הבור וישלם תנאו ואמר כי כשהיתה קרובה מן הבור בענין כי כשתתגלגל תגיע לבור אשר בו היין או השמן היא עד עכשיו בגבול הבור ועדיין לא עלתה שלום ולא חזרה תרומה ועל כן אינה מדמעת הרמב\"ם ז\"ל. פי' לפירושו ז\"ל אבל אם כבר נתרחקה מן הבור כ\"כ עד שאם תשבר לא יגיע שמנה או יינה לבור אז ודאי עלתה שלום קרינן בה כמו שהתנה ומדמעת המשקה שתפול לתוכו:  ",
+                "<b>אף מי שהיה בו דעת להתנות </b>כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות ושכח ולא התנה אי נמי שהוא חכם ובר דעת שראוי להתנות על כך וכזה הפירוש משמע ודייק לשון המשנה וגם דבתוספתא קתני ר' יוסי אומר בכולן אם היה הדיוט ולא התנה תנאי ב\"ד הוא ע\"כ:  ",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת טבול יום: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Yadayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,159 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Yadayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>ובעה\"י המברך לחם ומים נתחיל מסכת ידים</small><br><b>מי רביעית וכו' </b>נזיר פ\"ג מינים דף ל\"ח וגיטין דף ט\"ו והתם קתני מרביעית כולו תיבה אחת בלי יוד אחר המם ופי' שם רש\"י ז\"ל כלי מחזיק רביעית מלא מים אבל בחולין פ' כל הבשר (חולין דף ק\"ז) גרסינן מי רביעית ותרויהו איתנהו דבעינן לאחד רביעית מים וגם שהכלי לכל הפחות יחזיק רביעית מים:  ",
+                "<b>או לד' מ\"מ ולד'. </b>תניא בתוספתא מי רביעית נותנין לידים לאחד אבל לא לשנים מחצי לוג לשלשה אבל לא לארבעה מלוג לחמשה אבל לא לעשרה ולא למאה מוסיפים על הראשונים ואין מוסיפים על השניים דברי ר\"מ ר' יוסי אומר מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצי לוג אף לשלשה אף לד' מלוג לה' ולעשרה ולמאה מוסיפים על השניים ואין מוסיפים על הראשונים כיצד נטל את הראשונים ושפשף ונמלך ונעל את השניים ואין כדי שיגיעו לפרק ה\"ז מוסיף עליהן ע\"כ. והתם בפ\"ג מינים כתוב שם דר\"מ ס\"ל לאחד ולא לשנים ור' יוסי ס\"ל לאחד אף לשנים וכמו שכתוב כאן בזו התוספתא (א) והרב בצלאל אשכנזי ז\"ל הפך הגירסא והגיהו שם וכדמשמע התם מפירש\"י ז\"ל:  ",
+                "בפי' רעז\"ל וכי לא מהני הכא ה\"מ היכא דלא נשאר לשנים האחרונים רביעית. אמר המלקט וכן הא דקאמר מחצי לוג לשלשה ולד' דמשמע ולא לחמשה כו' עד משמע דאיירי בנוטלים זה אחר זה הר\"ש ז\"ל אבל הרא\"ש ז\"ל פי' וז\"ל מי רביעית נותנים לידים לאחד כו' לאדם אחד תקנו חכמים שלא יטול ידיו בפחות מרביעית מים ושנים ביחד הבאים ליטול ידיהם גם כן הם יכולין ליטול ידיהם מרביעית מים אע\"פ שלא ישאר לשני רביעית כדמפרש טעמא בפרק כל הבשר הואיל ומשיורי טהרה קאתו כיון ששניהם באו לטהר ידיהם ביחד שיורי טהרה מועילין לשני בפחות מרביעית וכן חצי לוג לד' ולוג כיון שנתן מים הרבה אפילו מאה גוזמא קאמר כלומר כל זמן שמספיקין המים לכל אחד לשפוך על ידיו פעמים ור' יוסי פליג על לוג ואמר כיון שתתירו ליטול כמה בני אדם חיישינן שמא לא ישאירו לאחרון כדי לשפוך על ידיו פעמים ולכך אוקמי' אשיעור נעילה. עכ\"ל ז\"ל. [בלשון רבנו יעקב בעל הטורים בסי' ק\"ס וקס\"ב שלשה פעמים וכן בספר המצות וכן בתוס' בפ' כל הבשר וכן פסק שם בש\"ע וז\"ל ספר המצות מה שמזכיר מים ראשונים ושניים היינו דוקא במים שבאין לטהר אבל מלבד אלו צריך ליתן עליהם פעם אחרת כדי להסיר מהן הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואותם לא הזכיר במשנה לכך צריך ליתן עליהם ג\"פ א' להסיר הלכלוך ושתי פעמים לטהרם ע\"כ וכתוב שם בב\"י ודבר פשוט הוא שאם ידיו נקיות די לו בשני פעמים כדקתני מתני' ע\"כ:  ועיין בה\"ר יונה ז\"ל בפ' אלו דברים. ופי' הרמב\"ם ז\"ל לקמן פרק שני סוף סימן ג' גבי נוטלים ד' וה' זה בצד זה או זה ע\"ג זה ולא נאמר כי המים היורדים מידים העליונים הן משקין טמאים לפי שהן מים ראשונים והידים אשר תחתיהן לא יטהרו במים ההם כיון שהוא טמא לפי שהן כולן במדרגת יד אחת אנו חושבין אותן ע\"כ ודעתו ז\"ל שלא נזכרו מים שניים במתני' אלא לענין תרומה ולא לענין חולין כלל:  ",
+                "עוד בסוף פי' רעז\"ל אבל על הראשונים אם לא הגיעו לפרק אינו יכול להוסיף. אמר המלקט שכל מה שמוסיף הוא מוסיף טומאה כיון שלא נטל בפעם אחת עד הפרק אלא צריך לנגב ידיו ולחזור ולשפוך בבת אחת מים שיגיעו לפרק ור' מאיר פליג בתוספתא ואומר שמוסיפים על הראשונים ואין מוסיפים על השניים דאינם מיטהרין הראשונים אא\"כ ישפכם לשניים עליהם בבת אחת והלכה כסתם מתני' ואפשר לומר דבהא דאסרה מתני' להוסיף על הראשונים ור\"מ אסר להוסיף על השניים היינו שאינו שופך אלא במקום שלא הגיעו המים הראשונים כלומר שאין מוסיף ליטול אלא חצי הפרק ששייר ומניח חצי הפרק שנטל אבל אם כשהוסיף נטל עד הפרק בשטיפה אחת שרי והוי טעמא משום דאין דרך נטילה בכך כדאמרי' בר\"פ שני דגיטין אי דמשא פלגא דידא הא אמרי דבי ר' ינאי אין ידים טהורות לחצאין הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. וביד פי\"א דהלכות מקואות סי' ז' ח' ומפ' הוא ז\"ל שם וגם בפי' המשנה דמתני' מיירי דוקא במים שניים משום דכבר נעשית הטהרה במים הראשונים ומפני כך אין צריך שיעור אלא כדי שימשח היד אבל במים הראשונים אינו פחות מרביעית לכל אחד ואחד וכבר כתבו רעז\"ל. וכתב הרשב\"א ז\"ל בפ' כל הבשר הא דאמרי' מי רביעית נוטלים לידים לא' ואפילו לשנים ופרישנא דקא אתו משיירי טהרה א\"כ למידק היכי דמי אי משום תרויהו בחדא זימנא מאי שיורי טהרה איכא הכא דמאן מינייהו בתרא ואי אתו בזה אחר זה כי אתו מכח רביעית מאי הוי השתא מי ליכא רביעית וי\"ל דמיירי בזה אחר זה ובלבד שלא יפסיק הקלוח וקל הוא שהקלו בנטילה וכן פי' הרמב\"ן ז\"ל ומשום דהוי נצוק חבור כדאמרי' לענין מקוה כל זמן שרגליו של ראשון במים השני טהור וכ\"כ הרא\"ה ז\"ל עכ\"ל בית יוסף שם סי' ק\"ס. וכתב עוד בשם רבינו ירוחם שכתב שדעת הראב\"ד ז\"ל דלעולם א\"א לנטילה בפחות מרביעית לכל אחד ואפילו בדאתי משיורי טהרה דלא מהני אתו משיורי טהרה אלא להכשיר כשאין בכלי אלא רביעית ונוטל בו ואח\"כ נותן לתוכו חצי רביעית ונוטל בו ע\"כ ושם הביא כל דברי ה\"ר יונה ו\"ל דס\"ל נמי הכי ע\"ש. ובטור או\"ח סימן קס\"ב כתוב שם שרבינו יעקב בעל הטורים ז\"ל משמע ליה שהירושלמי מפ' מתני' דמוסיפין על השניים ר\"ל מים שלאחר המזון דוקא קרי תנא שניים אבל מים שלפני המזון אפילו מים שניים אין מוסיפים דכל שלפני המזון בכלל אין מוסיפים על הראשונים הוא אבל דעת שאר המפרשים שגם הירושלמי יפרש דאין מוסיפים על השניים במים שלפני הסעודה ואע\"פ שהירושלמי קורא למים אחרונים שניים לישנא דמתני' לחוד ולישנא דאמוראי לחוד ע\"כ בקיצור. וכתוב בספר כל בו סי' כ\"ג שאלו הראשונים מים ראשונים מטהרין אח הידים שניים מטהרין את המים שעל הידים ואחר שהמים הראשונים מקבלין טומאה מהידים היאך השניים מטהרין את המים שעל הידים ויחזרו הראשונים שהן טמאים ויטמאו את המים והשניים מקבלין עוד טומאה מן הידים ואין להם טהרה לעולם שהרי אמרו שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אלמא הראשונים מקבלין טומאה מן הידים שחוץ לפרק וחוזרין ומטמאין אותם. ואומר אני כי עיקר טומאת הידים שאמרו לא טומאה ממש היא אלא טומאת לכלוך מפני מגע זיעה או צואה או שהרגו מאכולת וגזרו עליהם טומאה מאותו הלכלוך כאילו נגעו בטומאה ועשו אותם שניות לפסול את התרומה במגען ושלא לאכול בהן חולין ע\"י הדחה וזה שאמר ראשונים מטהרין את הידים כלומר מורידין מהן הזיעה והלכלו�� שעליהם שממנו הן טמאות ובאין השניים ומדיחין אותם המים שהן מטושטשות עם הזיעה והלכלוך ונשארו הידים נקיות וזהו השניים מטהרין את המים שעל הידים כלומר מדיחין את המטושטשות עם הזיעה והלכלוך שעל הידים ומפני זה צריך שיפסיק במים הראשונים שאם יתן כל הרביעית עליהם בבת א' אע\"פ שהן מורידין הלכלוך מעליהן מ\"מ הנשארים על היד משיורי הטשטוש הן ולכך צריך שיפסיק בהן כי המים הראשונים מדיחין את הטשטוש ומה שישאר ע\"ג היד מהשניים הוא הלכך חששו שמא יצאו מים שניים חוץ לפרק והן מטושעשות מאותו מקום שהן ראשון ויחזרו ויטמאו את הידים טומאת לכלוך ולפיכך צריך להגביה את ידיו בשניים. כך נ\"ל באמת ובבירור ורביעית שאמרו לנעילת ידים מפני שעשו אותם כטמאות ורביעית הלכה למשה מסיני הוא והוא מקוה לטהרה להטביל בו מחטין וצנורייאות אלא שבעלוהו כדאיתא בנזיר וכיון שעשו אותן כטמאות תקנו להן ברביעית שהוא כמקוה קטן א\"נ שיערו חכמים שאין הידים מודחית יפה מן הלכלוך אלא ברביעית. וא\"ת אם בשביל כך למה אמרו רביעית נותנים לאחד ואפילו לשנים והיאך שניים מדיחין יפה ברביעית והלא רביעית צריך לאחד הרי אמרו מוסיפים על השניים ואין מוסיפים על הראשונים כלומר צריך להוסיף בשניים עד כדי שיהא רביעית לכל א' וא' בין הראשונים והשניים אבל בראשונים אין צריך להוסיף כדי שיהא בהן רביעית לכל אחד ואחד בתחלה אבל ודאי די להם לשנים ברביעית לטהר הלכלוך מידיהם והכשר הרביעית עולה לשניהם הואיל ושניהם רוחצין בבת אחת ואח\"כ יבוא הרביעית השני על השאר וידיח המים המטושטשין מידיהם מ\"מ צריך שיהא בהן רביעית בבת אחת מן הטעם הראשון כדי שיהא כמקוה טהרה ושני הטעמים צריכין זה לזה ודוקא במקום שאין מים מרובין דהיינו משא ולא משא אבל במקום שיש מים מרובין הא אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא הלכך בעי טפי. ועוד כי אי אפשר לנטילת ידים בלא שפשוף מפני הזיעה ומפני הצואה שע\"ג ידיו וכשהוא משפשף אינו יכול ליזהר שלא יגע חוץ למקום המים והרי הוא צריך ליטול לכתחלה הלכך בעי טפי מרביעית שהרי מן השפשוף ואילך צריך. עכ\"ל ז\"ל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הכלים וכו'.</b> ופי' הר\"ש ז\"ל בכל הכלים בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים וכו' אע\"ג דלא חשיבי כלים לענין טומאה ולא במגופת החבית בתוספתא קתני שאם התקינה לכלי כגון שתקן לה בית מושב כשרה לנטילה ע\"כ עם פי' הר\"ש ז\"ל וכן פירשו תוס' והרא\"ש ז\"ל שם פ' כל הבשר דמהאי טעמא אין נוטלין במגופת החבית אע\"פ שמקבלת רביעית מפני שהיא חדה מלמעלה ואין לה בית מושב אלא שכופין אותה לכסות פי החבית כעין כסוי כוסות של כסף והכי משמע טעמא נמי ממתני' דחשיב מגופת החבית בהדי דפנות הכלים דאין מחוסרין חקיקה אלא לפי שאין יושבין שלא מסומכין ודלא כרש\"י ז\"ל שפירש שהטעם הוא משום דלאו לאשתמושי עבידא דאין חללה עשוי לתוכה אבל אם הוסיף בחקק עד רביעית נוטלין ממנה לידים ע\"כ וכן פי' ג\"כ הר\"ש ז\"ל. ובשבלי הלקט סימן ל\"ו כתוב ויש מפרשים תקנה דקתני בתוספתא ר\"ל הזמינה לנטילת ידים ע\"כ: \n",
+                "<b>ולא יתן לחברו בחפניו </b>ביד שם. ובטור א\"ח סי' קט\"ן: \n",
+                "<b>ואין מצילין </b>מ\"מ אין מצילין וכו' בלי ויו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שנפסלו. </b>פרק כל הבשר (חולין דף ק\"ו) ברייתא בפלוגחא דר\"ש בן אלעזר ס\"ל אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו אפילו דרך טבילה ופי' רש\"י ז\"ל פניו ורגליו משום ידיו נקט להו ואורחא דמילתא נקט ע\"כ. ומכח קושיא דאיכא לאקשויי אר' שמעון בן אלעזר השתא כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורגליו לא כל שכן אוקימנא דבפסקינהו להני מים פסולים בחריץ קצר והמים פונים שם ואין שם שיעור מקוה אבל מחוברין למקוה עסקי' ובהא פליגי דר\"ש בן אלעזר ס\"ל גזרינן חריץ אטו כלי ות\"ק סבר לא גזרינן חריץ אטו כלי אבל גבי טבילת כל גופו ליכא למיגזר דהא אין טבילה כלל בכלי. ופי' הרי\"ף ז\"ל בברכות פ' אלו דברים שנפסלו משתיית בהמה י\"מ שאין הכלב יכול ללקק מהן וי\"א שהן עכורין שקרובין להיות כטיט הנרוק ע\"כ. והרא\"ש ז\"ל פי' שנפסלו כגון חמי טבריא או שהם סרוחין ע\"כ. וכן פירש ג\"כ רש\"י ז\"ל בפ' כל הבשר ושם פליגי חזקיה ור' יוחנן וגריס רש\"י ז\"ל דחזקיה אמר אין נוטלין לידים בחמי טבריה ור' יוחנן אמר כל גופו טובל בהן אבל לא פניו ידיו ורגליו. והקשה עליו הר\"ש ז\"ל דהאמר עליו ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן הכא בקרקע כשרין והעלה דעיקר הגירסא דר' יוחנן אמר התם כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורגליו לא כל שכן כגירסת רבינו גרשום ור\"ח ז\"ל ע\"כ. וכן מצאתי ג\"כ שגורס הרא\"ש ז\"ל שם פרק כל הבשר וגם הרי\"ף ז\"ל בברכות פ' אלו דברים. ועיין בפרק שני דזבחים דף כ\"ב. וכתוב בספר תרומת הדשן סי' ר\"ס שפירשו רבינו יצחק מסימפונט ז\"ל שאם טבל בהן את הספוג אם נשתנו מראיהן פסולין אבל לא נשתנו כשרין דספוג חשוב כאלו שתה מהן יונה ע\"כ. משמע שר\"ל דהספוג מוצץ כמו שהיונה מוצצת אבל אי הוי הספוג אינו מוצץ היה פסול לנטילת ידים ע\"כ בקיצור וע\"ש עוד: \n",
+                "<b>עשה בהן מלאכה. </b>ופי' הרמב\"ם ז\"ל שהטעם מפני שנעשה בהן מלאכה שמם מכלל השופכין ולפיכך אין נוטלין מהם לידים ע\"כ: \n",
+                "<b>ואם צינן יין במים. </b>פי' הרא\"ש ז\"ל דמיקרי עשה בהן מלאכה: \n",
+                "<b>אפילו נתכוון לשרות בזה </b>בתמיה כן פירש הרמב\"ם ז\"ל אבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל פירשו אפילו נתכוון לא ניחא לשון אפילו אא\"כ גרסינן פסולין ואי גרסינן כשרין ראוי לגרוס אם נתכוין. וז\"ל ה\"ר יהוסף ז\"ל פי' זה שהביא רעז\"ל מגומגם הרבה ונ\"ל דה\"ק אפי' היה כוונתו לשרות במים אלא שנתכוון בזה ונפל לשני אפילו הכי כשרים ולא נאמר שכבר נעשית כוונתו ויהיו פסולים כיון שלא נתכוון לשרות בזה כשרים. ע\"כ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המים שהנחתום. </b>מטביל בהן את הגלוסקין פסולין דהוי כמו שרה בהן פתו ואע\"פ שלא נשתנו מראיהן פסולין וכשהוא מדיח את ידיו במים ונותן ע\"ג ככרות אם לא נשתנו מראיהן כשרין ואם נשתנו מראיהן פסולין כך כתוב בתוספתא הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>הדיח בהם כלים מודחים וחדשים וכו' </b>כך מ\"מ. וכתוב שם בבית יוסף שכתב רבינו ירוחם ז\"ל שהתוספות כתבו שהמים שהנחתום מדיח את ידיו בהם כשרים אם לא נשתנו מראיהם ושנראה מדבריהם שאפילו נעל בהן ידיו ידיו כשרים כ\"ש אם נטלן במקום אחר והדיחם שם ע\"כ וכן נראה מדברי ספר התרומה שכתב ואם הדיח בהם הנחתום את ידוו מחמת העיסה המים כשרים ע\"כ: \n",
+                "<b>אפילו חש\"ו </b>ואע\"ג דר' יוסי בעי כוונת נותן ונוטל כדאיתא בתוספתא הני בני כוונה נינהו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל והקוף נותן לידים כך צריך להיות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נטל לידו אחת וכו'.</b> יש גורסין ידו בלא למ\"ד וכדאיתא בפי' רעז\"ל. וכן בסיפא שתי ידיו (א). ואיתא במס' גיטין בר\"פ שני בדף ט\"ו לגירסת ר\"ת ז\"ל וז\"ל וה\"פ משטיפה אחת שצריך לשפוך מן הכלי על ידיו שני פעמים כדמוכח בכמה דוכתי במסכת ידים דצריך מים ראשונים ושניים ועל זה קאמר ואם נטל ידו אחת משטיפה אחת גדולה שהיא כשתים ידו טהורה כיון שיש בשטיפה זו כשיעור מים ראשונים וקמסיים בסיפא שתי ידיו בשטיפה אחת ר\"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע\"ג דכשנטל בשתי שטיפות לא בעי רביעית השתא דליכא אלא שטיפה אחת צריך רביעית בשטיפה זו אבל ידו אחת אין צריך רביעית כי אתי משיורי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים עכ\"ל ז\"ל. אבל רש\"י ז\"ל גריס התם הנוטל ידו אחת ואחת בשטיפה ידיו טהורות ופי' הנוטל ידו אחת מן הכלי בזריקה על ידיו כתקון חכמים ואחת בשטיפה בנהר במ' סאה ע\"כ. ובסמ\"ג עשין כ\"ז כתוב שזה מדבר כשהעביר כבר הטיט ודבר החוצץ ועושה אחת מרובה כשתים ע\"כ. והביאו הטור שם בשם ספר המצות דמה שמזכיר ראשונים ושניים היינו דוקא במים שבאין לטהר. אבל מלבד אלו צריך ליתן עליהם פעם אחרת כדי להסיר מהן הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואותם לא הזכיר במשנה ע\"כ. וכתבתיו בר\"פ דלעיל בהגה\"ה: \n",
+                "בפי' רעז\"ל צריך להיות אע\"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל לשתי ידיו אע\"ג דאתו משיירי טהרה לא מהני עד שיטול שני פעמים ראשונים עד הפרק ושניים עד הפרק והוא פי' שני לה\"ר שמשון ז\"ל. ופי' עוד ובהא ליכא מאן דפליג אר\"מ. ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל נטל ידו אחת שלא רצה לטהר אלא ידו אחת ונטלה בשטיפה אחת ולא שפך פעמיים עליה ידו טהורה אע\"פ שלא היו במים רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל אם נטל שתי ידיו בשטיפה אחת ר\"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע\"ג דאתו משיורי טהרה כיון שלא שפך פעמיים על ידו. אבל אם היו רביעית נטהרו ידיו בשטיפה אחת: \n",
+                "<b>נפל ככר של תרומה על המים </b>שנפלו מידיו לארץ טהור כמו שידיו טהורות: \n",
+                "<b>ר' יוסי מטמא הככר </b>אע\"פ שהידים טהורות מידי דהוה אסיפא נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ור\"מ סבר דל\"ד דהתם אפסיק והיו הראשונים טמאים ולא טהרום השניים והכא לא אפסיק ע\"כ. טהור דר\"מ סבר דכי היכי דמהני וכו' כדפי' רעז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין המים האחרונים וכו' </b> (ב). הכא קרי למים שניים מים אחרונים והן שפיכה שנייה שע\"ג מים ראשונים וכדפי' כבר רעז\"ל: \n",
+                "<b>רשבג\"א כל שהוא מבריית המים טהור. </b>אפילו מה שע\"ג צרור אי נמי מודה רשב\"ג במים שע\"ג צרור אלא קאי אהא שאמר ת\"ק שאין האחרונים מטהרין אלא מים שע\"ג היד ואתא רשב\"ג למימר גם אם היה על היד דבר שהוא מבריית המים כגון יבחושין אדומים המים השניים מטהרין אותם. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ואין הלכה כרשב\"ג וכן בפי' הרמב\"ם ז\"ל ותימה הוא לע\"ד דהא בפרק שני דזבחים משמע דהלכתא כוותיה וכן יש מי שפסק דלכתחלה נוטלין לידים ביבחושין אדומים ובכל דבר שתחלת ברייתו מן המים. וכן פסקו להלכה למעשה בספר שלחן ערוך סי' ק\"ס. ועיין על זה בבית יוסף שם סי' קס\"ב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הידים מיטמאות ומיטהרות וכו' </b>כך צ\"ל. אבל ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק היוד וכתב כן מצאתי ע\"כ. וכתוב בסמ\"ג עשין סימן כ\"ז דגרסת רש\"י ז\"ל בסוטה דף ד' נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה: \n",
+                "<b>נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה </b>וכך הביאה ג\"כ בספר התרומה ע\"כ וכן נראה הגירסא בשבלי הלקט סימן ל\"ו. והטור גרסתו בא\"ח סי' תס\"ב כגרסתנו ושם בבית יוסף הביא ג\"כ שתי הגירסאות וביארם. וז\"ל רש\"י ז\"ל תניא הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חיץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ומים שניים מטהרין את הידים כדתנן במס' ידים שצריך מים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחין על ידיו שנטמאו בתחלה מחמת ידים ותני התם הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומיטהרות בנטילה. נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה שהרי טהרו שניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טהרו את היוצאין הלכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויטמאו את הידים עכ\"ל ז\"ל. ומתני' דקתני מים ראשונים ושניים מיירי דוקא כשידיו נקיות דאז די לו בשני פעמים אבל אם ידיו מלוכלכות בשום דבר צריך מלבד אלו השניים פעם אחת קצת מן הרביעית להסיר הלכלוך דשלשתם סגי ברביעית אחת ודעת הרמב\"ם ז\"ל שלא נזכרו מים שניים אלא לענין תרומה ולא לענין חולין כלל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל וחזרו ליד טמאה לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק שאין השניים מטהרין את הראשונים שחוץ לפרק וכו'. אמר המלקט לשון הר\"ש והרא\"ש ז\"ל לפי שנטמאו השניים בראשונים וכשחזרו ליד טמאוה והיינו דאמרי' בפ\"ק דסוטה מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אבל כשלא נטל את הראשונים אלא עד הפרק אע\"פ שיצאו השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה כי היד חוץ לפרק טהורה ולא נטמאו בה השניים ופי' רש\"י ז\"ל שם בסוטה דהכי תנן נטל הראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה אגב חורפי' לא עיין בה דאלו ואלו אם חזרו לפרק טמאה לבד כשנטל ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה ע\"כ: \n",
+                "עוד בפירושו של רעז\"ל משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה ומשום שמא יש להם דין וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "<b>נטל את הראשונים לידו אחת וכו'. </b>עיין בבית יוסף א\"ח סימן קס\"ב. וראיתי שהגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל נטל את הראשונים בידו אחת ונמלך ונטל את השניים בשתי ידיו ידיו טמאות נטל את הראשונים בשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים בידו אחת ידיו טהורות נטל ידו אחת וכו' וכתב כך מצאתי ע\"כ: \n",
+                "<b>נטל ידו אחת ושפשפה כו'. </b>מצאתי כתוב שם בספר לבוש תכלת סעיף ח' וז\"ל נטל ידו א' ושפשפה לנגבה בראשו או בכותל טהורה ואם אח\"כ חזר ונגע באותם מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמא שאותם מים טמאים וחזרו וטמאו את היד שנגעה בהם ואע\"ג דכל כמה דלא שפשף מטהרין בשפשוף כלומר וא\"כ צריכין לומר שהמים שעל הידים טהורין הם ומטהרין את הידים השתא דחזר ונגע גרע כן כתוב בש\"ע והם דברי רבינו שמשון וצריכין ביאור דה\"ד דאי מיירי ששפך רביעית שלם בבת א' על היד ושפשפה בראש או בכותל וחזר ונגע בהן אמאי טמאה כבר נתבאר דהנוטל ברביעית שלם אין כאן מים טמאים כלל וכן אם נטלם מרביעית שלם ובזה אחר זה במים ראשונים ושניים כדינא אמאי טמאה הרי טהרו השניים את הראשונים שע\"ג היד אלא ע\"כ מיירי שלא נטל כי אם מים ראשונים בפחות מרביעית והאי פחות מרביעית ה\"ד אם לא היו יותר בכלי שנטל ממנו רק אלו המים אמאי אם שפשפה בראשו או בכותל ונגבה טהורה הא לא היו כאן מים כשיעור טהרה אלא ע\"כ מיירי דאתו משיורי טהורה וא\"כ משמע כאן דפחות מרביעית דאתו משירי טהרה ה\"ה מצד א' דינם כרביעית שלם ומצד א' אינם כרביעית שנם. דינם כרביעית שלם שאם שפכן כולם בבת אחת על היד א\"צ מים שניים אלא יכול לנגבם מיד והוי טהורה. ואינם כרביעית דברביעית אין כאן מים טמאין כלל ואפילו נגע בהן במים אחר הנגוב אינם מטמאין אבל הכא היד טהורה בנגוב והמים נשארו טמאים ואם חזר ונגע בהן אח\"כ טמאו את היד. ונ\"ל דמה\"ט קאמר שפשפה בראשו או בכותל לנגבה ולא אמר שנגבה במטפחת משום דכשמקנח בשערות הראש או בכותל דרך הוא שמקנח היד ומשירה מיד ואין חוזר ונוגע באותו מקום ואין השערות והכותל מתלחלחים כ\"כ שיטמאו מיד את היד אבל כשמנגב במטפחת דרך הוא לקנח ולחזור ולקנח ולכרוך המטפחת סביב ידו המתקנחת ונטמאת היד מיד באותו הניגוב שהרי חוזר ונוגע בלחלוחית שע\"ג המטפחת מן המים נ\"ל. א\"נ לאידך גיסא נקט שפשפה בראשו או בכותל משום דבשערות ראשו ובכותל אין המים נבלעין בתוכם אלא נשארים שם בעין לפיכך אע\"ג דבשעת נגוב הידים נטהרין מן הטעם שכתבתי שדרך להסירם מיד וכו' מ\"מ כשחוזר ונוגע בהם כיון שהמים עדיין בעין הם שם חוזרות ומטמאים את הידים אבל כשמנגב במטפחת המים נבלעים לתוכה לפיכך ל\"מ שמטהרים את הידים בשעת ניגוב אלא אפי' חזר ונגע בה אח\"כ המים טהורות עכ\"ל. טהורות כיון שאין המים הטמאים עלי' בעין רק נבלעים בתוכה וזה נ\"ל עיקר וכן נוהגים דהואיל והוא דבר דמדרבנן אזלינן ביה לקולא ע\"כ: \n",
+                "<b>בראשו או בכותל (ג) טהורה </b>קשה דבשלמא בכותל שפיר אבל בראשו אמאי טהורה הא מחכך בראשו בעי נטילה לתפלה כמו שכתוב בתשובת הרשב\"א ז\"ל. שהובאה בבית יוסף סוף סי' ד' דא\"ח ותמצאנה בתשובותיו סי' קנ\"ו וגם בתשובות להרמב\"ן ז\"ל שהובא בב\"י א\"ח סי' צ\"ב וסי' קס\"ד ופסקו ג\"כ להלכה שם בספר ש\"ע וא\"כ נימא תהוי תיובתא להרשב\"א ז\"ל. ונראה לע\"ד דלפי זה צריך לחלק בין שפשוף דמתני' לחכוך הראש דחכוך הוי בראשי אצבעותיו בין השערות דאיכא מלמולי זיעה טפי אבל שפשוף דמתני' הוי בפס ידו ואצבעותיו ע\"ג קצוות שערות ראשו דליכא מלמולי זיעה כולי האי או שמא בראשו לאו דוקא אלא ר\"ל כובעו וה\"ה שאר בגדיו דו\"ק: \n",
+                "<b>נוטלין ד' או חמשה וכו' </b>ובטור א\"ח סי' ק\"ס וכתוב שם בבית יוסף ואפשר שאם ידי השני מרוחקין מידי הראשון לא עלתה לו נטילה לפי שהוא נוטל במי רחיצת חברו אלא כשידו השני סמוכות לידי הראשון מיירי דחשבינן להו כיד אחת ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נעשה בהם וכו' </b>בטור או\"ח סי' ק\"ס וז\"ל שם מים שיש לו ספק בהן אם נעשה בהן מלאכה אם לאו או שיש לו ספק אם יש בהן שיעור אם לאו או אם הם טהורים או טמאים או ספק אם נטל ידיו אם לאו טהור ע\"כ. ומ\"ש ספק אם נטל ידיו וכו' כתב בבית יוסף שכן כתוב בהרמב\"ם ז\"ל פ' ששי מהלכות ברכות וגם בפי' המשנה פ\"ד דמסכת טהרות אע\"פ שאינו בגרסת המשנה ע\"כ בקיצור וכתב עוד שכתב ה\"ר מנוח ז\"ל דטמאים וטהורים אידים קאי כלומר שהיה שומר את ידיו ונסתפק לו אם הסיח דעתו מהם וטמאים או לא הסיח וטהורים ויש לפ' דאמים קאי לפי שמים הפסולים לנטילת ידים כטמאים הם חשובים. וכתב עוד דטעמא דכל ספק בטהרות ידים טהור משום דנטילת ידים עיקרו מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא ע\"כ: \n",
+                "<b>ספק הידים ליטמא ולטמא </b>ולקמן באידך בבא מפ' לה דכיצד קאי אליטמא ולטמא וכבר פירש ברישא ספק ליטהר וכמו שפירש רעז\"ל באומרו והיינו ספק ליטהר דפליגי בסיפא וכו'. ומפני שאמרו דקתני קאי אפ\"ד דמס' טהרות סימן ז' וסימן י\"א: \n",
+                "<b>נגע בשניהם ספק טמאה בטמא וטהורה בטהור או טהורה בטמא וטמאה בטהור</b> גרסי' דככרים לשון זכר הם. וה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' וטהורה בטהור טמאה בטהור וטהורה בטמא וכתב כן מצאתי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המכניס ידיו לבית המנוגע </b>חולין פ' השוחט (חולין דף ל\"ג) והתוספתא שהביאו שם בגמרא הביאה הר\"ש ז\"ל בספ\"ק דטהרות וכתבתי' אני בפ' בתרא דטהרות סי' ד'. ידיו תחלה גרסי' וכן הגי' הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>מטמאין את הידים להיות שניות דברי ר' יהושע.</b> כתב הר\"ש ז\"ל אע\"ג דפלוגתא דר\"ע ורבנן במכניס ידיו לבית המנוגע לתרומה ולקודש כדאיתא בפ' שני דחולין סיפא דהאוכלין והמשקים דפליגי בה ר' יהושע ורבנן לקדש דוקא ולא לתרומה ע\"כ: \n",
+                "<b>אמר רשב\"ג </b>ס\"א אמר רבן גמליאל. אמר לה ובמה ס\"א בתי ובמה וכו': \n",
+                "<b>היתה טומאתה </b>ס\"א היתה הטומאה ס\"א היתה טומאתו: \n",
+                "<b>מבואר הדבר </b>כך צ\"ל. (א) ופי' הרא\"ש ז\"ל מבואר הדבר מאחר שהוצרך לשאול לה דאי אף נטמא בולד הטומאה מטמא את הידים לא היה צריך לשאול במה נטמא התנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היד מטמאה </b>ס\"א ויד מטמאה: \n",
+                "<b>כל הפוסל וכו' </b>פי' האי כללא דברי ר' יהושע הוא כדקתני בסיפא דברי ר' יהושע אבל לרבנן דמתני' דלעיל את שנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים והאי דאיצטריך ליה למיתני היד מטמאה את חברתה והלא גם זה בכלל הפוסל את התרומה דאם היתה ידו אחת טמאה פוסלת את התרומה כדתנן בפירקין דלעיל היתה ידו אחת טמאה ואחת טהורה ולפניו שני ככרים משום דרישא איירי אף לתרומה כמו לקדש והיד מטמאה לא איירי אלא לקדש דבפרק חומר בקודש תנן היד מטמאה את חברתה לקדש ומייתי עלה מתני' דהכא הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. אבל תוס' ז\"ל שם בשבת פ\"ק נראה שסוברים דגם רישא איירי דוקא לקדש. ועיין במ\"ש שם בפרק בתרא דחגיגה סי' ב': \n",
+                "<b>אמר להם והלא כתבי הקדש. </b>וכתבי הקדש הם כמו שני אע\"ג דלרבי יהושע נמי כתבי הקודש מטמאין את הידים אף לתרומה כדאיתא בפ\"ק דשבת דידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה ויד מטמאה את חברתה לא איירי אלא לקדש כדמוכח בחגיגה לא חשש רבי יהישע אלא למצוא תשובה לדברי חכמים שאמרו שאין שני עושה שני אע\"פ שאין התשובה שוה לנידון והא דלא אייתי להו מאוכל אוכל שני משום דפסול גוי' שאני הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ועיין עוד בפי' הר\"ש ז\"ל גם עיין בפי' רש\"י ז\"ל פ' אלו דברים דף נ\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר רצועות תפילין וכו'. </b>שבת דף ע\"ט קתני בתוספתא (א) ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש הנוגע ברצועה טהור עד שיגע בקציצה דהיינו הדפוס של עור ר' זכאי אומר משום ר\"ש עד שיגע במזוזה עצמה שהן האגרות שבתוך הבתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר. </b>ואין הלכה כר' יהודה. הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר שיר השירים וכו'.</b> בפ\"א דמגלה דף ז' ופליגי התם במגילה אם מטמאה את הידים. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>קהלת אינה מטמאה. </b>מפני שחכמתו של שלמה היא ולא ברוח הקודש נאמרה והם דברי ר\"ש בן מנסיא בתוספתא וס\"ל בקהלת כרבי יוסי ופליג עלי' בשיר השירים דר\"ש בן מנסיא אית ליה דשיר השירים מטמאה ולית בה פלוגתא: \n",
+                "<b>אמר שמעון בן עזאי (ב) וכו'.</b> נראה דכל ��ה דברי שמעון בן עזאי אפילו אמר ר' עקיבא וכו' עד א\"ר יוחנן והוא כמו ואמר ר' עקיבא: \n",
+                "<b>ושיר השירים קדש קדשים.</b> בברייתא אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום א\"ל הוצא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלת לי מתוכה גלוסקא אחת מנופה ומעולה כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו ע\"כ. ולפי מאי דתנן על שיר השירים שלא תטמא בלשון נקבה כן היה ראוי לשנות כיום שניתנה בו שיר השירים. וכן ראיתי שהגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל ותמהתי שכתב ס\"א כיום שניתנה תורה לישראל ע\"כ. ועיין בריש פי' שיר השירים להרב מוהר\"ר משה אלשיך נ\"ע. בהקדמה עלה ב'. ובפירוש עלה ה' עוד ב' פירושים ומצאתי עוד בריש פי' קהלת להחכם ה\"ר משה גלנטי נ\"ע שנקרא שיר השירים קודש קדשים כההיא דבזוהר פרשת תרומה דף קמ\"ד שבשיר השירים רמוז כמה עניני מעשה בראשית רזא דאבהן גלות דמצרים וגאולתו שירת הים עשרת הדברות מעמד הר סיני הליכת ישראל למדבר כניסת הארץ בנין בית המקדש עיטורא דשמא קדישא גלות ישראל בין האומות גאולתן של ישראל תחיית המתים ועולם הבא מה שהיה מה שהווה מה שיהיה עד אחר יום השביעי שבת הכל הוא בשיר השירים ולכך נקרא קדש קדשים ע\"ש שכולל כמה קדושות ע\"כ. וזה לשון פי' דון יוסף ן' יחייא ז\"ל בתחלת פי' שיר השירים והילך כל לשונו ממש אמר העבד הקטן יוסף בן לאדוני הרב דון דוד ן' יחייא להיות כי המלך שלמה הפליא לדבר ולומר עניני כל החכמות באופנים משונים מהדבור פעם במשל ומליצה. ופעם כדברי חכמים וחידותם. ופעם במליצת השיר אשר הוא אחד מחמשה אופני הדבור הגיוניי. כי יהיה אם מופתיי ואם נצוחיי ואם הלציי ואם הטעאיי ואם שיריי. לכן פירש היות הספר הזה נאמר בדבור שיריי. ולהיות כי בדבור מהאופן הלז הרבה לחבר ספרים אין קץ כאמרו ויהי שירו חמשה ואלף פירוש כי השיר הזה הוא נעלה מכל שאר השירים ויוצא מתחת גדרם. להיותם משל לדברי חכמה הנשפעת באמצעות הנפש המשכלת מה שהשיר הלז הוא משל ורמז בדברים אלהיים בדבוק האלוה עם עמו בחירו וזולתן מהענינים מהדבוק חולף ועתיד שהם נבואות נשפעות באמצעות הנפש האלהית ויחס הנשפע אל הנשפע כיחס האמצעי אל האמצעי. ואמנם גדולת הנפש האלהית על המשכלת היא מן המפורסמות אשר אין צריך להן ראיה. וזהו אומרו שיר השירים וכו' שרוצה לומר זה השיר הוא המשובח והנעלה מכל השירים אשר לשלמה לסיבה שאמרנו וזהו אמרם ז\"ל כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים ע\"כ: \n",
+                "<b>כן נחלקו על קהלת</b> וכן גמרו דמטמאה את הידים כדברי בן עזאי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משני לוגין ועד תשעת קבין </b>הגי' הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "(א) בפי' רעז\"ל ואינה מחזקת מים כדי רחיצת רגלו אחת אמר המלקט הוא פי' מאי דקתני בת\"כ שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת אי נמי יש לפ' שהסדק כ\"כ גדול דקודם שירחוץ רגלו אחת יצאו כל המים ומרבה לה התם בת\"כ הואיל ומשמשת ישיבה עם מלאכתה מדכתיב כל כלי. וממעט בת\"כ כפה סאה מדכתיב אשר ישב שאין משמשין ישיבה עם מלאכתם ופי' הר\"ש ז\"ל כלומר דעריבה קודם שנסדקה נמי רגילין לישב עלי' ובפ' עשרים דכלים פירשתי שרגילין ללוש בה וכשנסדקה נמי חזיא ללישה שהעיסה סותמת הסדק ואין המים יוצאין עכ\"ל ז\"ל. ובפחות משני לוגין או יותר מט' קבין אפילו נסדקה אינה טמאה מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן (</b>ב) בין שנוי קדש בי�� שנוי בעלים ולאו דוקא שנזבחו דהה\"נ בקבלה והולכה וזריקה שהזבח נפסל בד' עבודות אלא עבודה קמייתא נקט כשרין לזרוק הדם ולהקטיר הנקטרין ולאכול הנאכלין אלא שלא עלו לבעלים וצריך להביא קרבן אחר אם קרבן חובה הוא או נדר: \n",
+                "<b>הפסח בזמנו </b>בערב פסח מחצות ואילך אבל בשאר ימות השנה שלמים הוא וכולהו מפ' בזבחים מקראי: \n",
+                "<b>לא הוסיף לפסול </b>אלא עולה מדקאמר הנאכלין ועולה כולה כליל הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>אמר שמעון בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן וכו' </b>כך צ\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גזר ר' טרפון מעשר עני </b>פי' מלבד מעשר ראשון: \n",
+                "<b>אמר לו ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה אחי עליך ראיה ללמד וכו' </b>כך ראיתי קצת בעלי משנה גורסין בילדותי אבל אני לא מצאתי מורגל. לומר לשון זה של אחי רק ר' אלעזר בן עזריה וכדאיתא נמי בפ\"ק דברכות דף י\"א א\"ל ר' אלעזר בן עזריה לר' ישמעאל ישמעאל אחי אמשיל לך משל לה\"ד לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתין אף וכו' כך: \n",
+                "<b>שאתה מחמיר </b>שמעשר שני קדש וצריכין הבעלים להעלותו ולאכלו בירושלם ומעשר עני חול והמחמיר בדברי סופרים עליו ראי' ללמד: \n",
+                "<b>השיב ר' אלעזר בן עזריה </b>מה בבל מעשר שני בשביעית אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית כך צ\"ל: \n",
+                "<b>מצרים מפני שהיא קרובה</b> כך הגרסא בקצת דפוסים. \n",
+                "<b>אלא כמפסידן נפשות וקובע אתה וכו' </b>כך מצאת. מוגה. הריני כמשיב על טרפון אחי רוצה לומר שהוא משיב לר' אלעזר בן עזריה כמו שהשיב לו ר' טרפון: \n",
+                "<b>אצל ר' אליעזר ללוד </b>ביו\"ד צ\"ל: \n",
+                "<b>צא ואמור להם משמי אתם אל תחושו וכו' </b>כך מצאתי מוגה: \n",
+                "<b>עד הלכה למשה מסיני</b> ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת עד: \n",
+                "<b>שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית </b>וכך העיד ג\"כ ר' דוסא בן הרכינס בשם חגי הנביא בפ\"ק דיבמות דף י\"ו. תניא בתוספתא א\"ר יוסי בן דורמסקות אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאו מיבנה ללוד ובאתי ומצאתי לר' אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומים בלוד אמר לי מה חדוש היה לכם בבית המדרש אמרתי לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר לי אי אפשר לבית המדרש בלא חדוש אמרתי לו את ההלכות ואת התשובות ואת המנין וכשהגעתי לזה זלגו עיניו דמעות אמר סוד ה' ליראיו ואומר גלה סודו אל עבדיו צא ואמור להם אל תחושו למנינכם כך מקובלני מריב\"ז שקבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים מן משה הל\"מ שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ע\"כ. ופי' הר\"ש ז\"ל תלמידיך אנו בפ\"ק דחגיגה משמע שלא אמר כן וכעס עליו ר' אליעזר ואמר לו פשוט ידיך וקבל עיניך לפי שלא אמר כן ושמא תנאי הוא. ונביאים ממשה משמע הלכה למשה מסיני ממש עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בו ביום בא יהודה גר עמוני </b>ברכות פ\"ד דף כ\"ט מייתי לה ושמעינן מינה דאפילו בו ביום לא מנע עצמו רבן גמליאל מבית המדרש וכן פי' הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל א\"ל ר\"ג אסור אתה הסתכל שלא נמנע ר\"ג מבית המדרש אע\"פ שמינו נשיא לר' אלעזר בן עזריה והטעם שלא רצה להתבטל מתלמוד תורה ע\"כ: \n",
+                "<b>וכי עמונים </b>לא גרסי' רק עמונים. לחוד דמואבים לא הגלה אותם דהכי כתיב שאנן מואב מנעוריו וגו' עיין תוס' דמגלה בפ\"ק דף י\"ב ושם הקשו היכי קאמר דסנחריב בלבל עמון דבירמיה קחשיב להו באותם שהגלה נבוכדנאצר ותרצו לפי שסנחריב היה ראשון שבלבל נקרא הכל על שמו ע\"ש וכן פי' ג\"כ הר\"ש ז\"ל. וכן בסמ\"ג דף מ' ע\"ב: \n",
+                "<b>שכבר חזרו </b>אית דגרסי וכבר חזרו. וכתוב בספר הלבוש דאבן העזר סימן ד' סעיף י' אבל האידנא אחר שעלה סנחריב וכו' עד ואע\"פ דודאי מיעוטם נשארו במקומותם וה\"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מ\"מ אותו שמתגייר הרי הוא פורש מהם וכל דפריש מרובא קא פריש ומותרים מיד ע\"כ. והוא בטור שם ובמפרשים וכתבו רעז\"ל: \n",
+                "<b>והתירוהו לבא בקהל </b>בתוספתא מסיים בה אמר רבן גמליאל אף גר מצרי כיוצא בזה א\"ל למצרים נתן לה קצבה הכתוב שנאמר מקץ מ' שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם ע\"כ אבל ר' עקיבא משמע מתוספתא שהוא משוה המצרי לעמוני ושמא לא אסיק אדעתי' מה שנתן להם קצבה הר\"ש ז\"ל. נראה דה\"פ וכיון שנתן להם קצבה כבר ודאי שבו למקומן ואין להתיר המצרי עד דור שלישי: \n",
+                "ומצאתי כתוב בביאורי הר\"ר אייזק שטיין שעל סמ\"ג דדף מ' ע\"ב וז\"ל א\"ל רבן גמליאל וכו' נ\"ל שבלשון תימה השיב לר' עקיבא כלומר וכי ס\"ד שאף המצרי יהא מותר מפני שבלבל סנחריב ודעת ר\"ג כמו שהשיב ר' יהושע שניהם עונים על דברי ר' עקיבא ושניהם סוברים שגר מצרי אינו מותר אלא שר\"ג עונה בקוצר וסתם דבריו ור' יהושע פי' דבריו ונדחקתי לפ' כן כי לקמן בדף מ\"ח בע\"ב כתב שר\"ג ור' יהושע חולקין על ר' עקיבא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרגום שבעזרא ושבדניאל </b>תימא דלא קתני שבדניאל ושבעזרא. והשתא הדר לעניינא קמא בפירקין דלעיל עניני כתבי הקדש שמטמאין את הידים: \n",
+                "<b>תרגום שכתבו עברית</b> בפ\"ק דמגלה דף ח' איתא אע\"ג דמשמע מפי' רש\"י ז\"ל ותוס' ז\"ל דהתם דההיא דמייתי התם הויא ברייתא ובפ\"ק דמגלה כתבתי מאי דשייך על האי מתניתין ע\"ש ופי' תרגום שכתבו עברית ר\"ל לשון הקדש אבל לא כתב עברי ממש ומצאתי מוגה ביד בספר מדוייק שם פ\"ט דהלכות שאר אבות הטומאות תרגום שכתבו ערבי וערבי שכתבו תרגום או שכתב כתבי הקדש בכתב ערבי אינם מטמאין וכו' לעולם אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו אשורית על העור בדיו כך מצאתי מוגה: \n"
+            ],
+            [
+                "סימן הזין הכתוב בפי' רעז\"ל קודם דבור המתחיל קובלין צריך למחוק אותו משם ולכותבו קודם דבור המתחיל מטהרין את הנצוק: \n",
+                "<b>ספרי המירם </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל מלשון הרמה שידיחם האל ויסירם מן המציאות כענין תפלה כמו שקוראים לבית אשר מתקבצין בו לדברים הללו בי אבידן ואותו בית יכריתהו האל ויאבדהו ע\"כ וכן בערוך הביאו בערך המם אבל הרא\"ש ז\"ל גריס ספרי מירס בסמך ואומר שהיה אחד ששמו כך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמת המים </b>הבאה מן הקברות מודו בה צדוקים דטהורה דכתיב מקוה מים יהיה טהור כך הוא לשון הר\"ש ז\"ל נראה שר\"ל אע\"ג דכתיב מקוה מים יהיה טהור וכדתנן בפ' ששי דפרה נתן ידו או רגלו וכו' פסולים כדילפי' בפ' שני דזבחים דף כ\"ה מהאי קרא אפ\"ה המקוה טהור הואיל ועיקר המקוה קאי הכא במקום טהרה וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל הבאים מבית הקברות שהן טהורים ואע\"פ שראשו מחובר במקום טמא ע\"כ משמע קצת דאם המקוה עומד כולו בבית הקברות שהוא פסול בין לפרושים בין לצדוקים: \n",
+                "<b>אומרים לצדוקים </b>קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייב אני לשלם עבדי ואמתי שהזיקו אני חייב לשלם ומה אם שורי וחמורי שאינו וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "<b>תאמרו ועבד ואמה </b>מ\"מ בעבדי ואמתי שיש בהן דעת שאם אקניטנו ילך וכו' וכך הוא בקצת דפוסים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר מין גלילי וכו' </b>עם משה בגט בבבא בתרא פ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס\"ב) כתבו תוס' ז\"ל לא גרסי' את המושל עם השם בגט כמו שכתוב בקצת משניות כי מה ענין השם בגט דודאי כשנצחו בית חשמונאי היו כותבין בשנה כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון מקמי דאתבטילת אזכרתא מן שמיא כדאיתא בפ\"ק דר\"ה אבל המושל לא היו כותבין שהיו כותבים את השם אלא ודאי עם משה גרסי' ע\"כ. ואיתה נמי כהרא\"ש ז\"ל שם דף רי\"ד. וז\"ל הר\"ן ז\"ל בפ\"ק דגיטין דף תקנ\"ז במסכת ידים תנן אמר צדוקי קובלני עליכם פרושים שאתם כותבין מושל עם משה בגט ולא עוד אלא שאתם מקדימין מושל למשה ע\"כ בקיצור:  ",
+                "<b>וכשלקה פרעה מה הוא אומר ה' הצדיק </b>כך מצאתי מוגה:  ",
+                "סליק וסליקא לה מסכת ידים. יבא על עמי בעדי עדיים. אמן"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Yadayim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,155 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Yadayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Yadayim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>ובעה\"י המברך לחם ומים נתחיל מסכת ידים</small><br><b>מי רביעית וכו' </b>נזיר פ\"ג מינים דף ל\"ח וגיטין דף ט\"ו והתם קתני מרביעית כולו תיבה אחת בלי יוד אחר המם ופי' שם רש\"י ז\"ל כלי מחזיק רביעית מלא מים אבל בחולין פ' כל הבשר (חולין דף ק\"ז) גרסינן מי רביעית ותרויהו איתנהו דבעינן לאחד רביעית מים וגם שהכלי לכל הפחות יחזיק רביעית מים:  ",
+                "<b>או לד' מ\"מ ולד'. </b>תניא בתוספתא מי רביעית נותנין לידים לאחד אבל לא לשנים מחצי לוג לשלשה אבל לא לארבעה מלוג לחמשה אבל לא לעשרה ולא למאה מוסיפים על הראשונים ואין מוסיפים על השניים דברי ר\"מ ר' יוסי אומר מי רביעית נותנין לידים לאחד אף לשנים מחצי לוג אף לשלשה אף לד' מלוג לה' ולעשרה ולמאה מוסיפים על השניים ואין מוסיפים על הראשונים כיצד נטל את הראשונים ושפשף ונמלך ונעל את השניים ואין כדי שיגיעו לפרק ה\"ז מוסיף עליהן ע\"כ. והתם בפ\"ג מינים כתוב שם דר\"מ ס\"ל לאחד ולא לשנים ור' יוסי ס\"ל לאחד אף לשנים וכמו שכתוב כאן בזו התוספתא (א) והרב בצלאל אשכנזי ז\"ל הפך הגירסא והגיהו שם וכדמשמע התם מפירש\"י ז\"ל:  ",
+                "בפי' רעז\"ל וכי לא מהני הכא ה\"מ היכא דלא נשאר לשנים האחרונים רביעית. אמר המלקט וכן הא דקאמר מחצי לוג לשלשה ולד' דמשמע ולא לחמשה כו' עד משמע דאיירי בנוטלים זה אחר זה הר\"ש ז\"ל אבל הרא\"ש ז\"ל פי' וז\"ל מי רביעית נותנים לידים לאחד כו' לאדם אחד תקנו חכמים שלא יטול ידיו בפחות מרביעית מים ושנים ביחד הבאים ליטול ידיהם גם כן הם יכולין ליטול ידיהם מרביעית מים אע\"פ שלא ישאר לשני רביעית כדמפרש טעמא בפרק כל הבשר הואיל ומשיורי טהרה קאתו כיון ששניהם באו לטהר ידיהם ביחד שיורי טהרה מועילין לשני בפחות מרביעית וכן חצי לוג לד' ולוג כיון שנתן מים הרבה אפילו מאה גוזמא קאמר כלומר כל זמן שמספיקין המים לכל אחד לשפוך על ידיו פעמים ור' יוסי פליג על לוג ואמר כיון שתתירו ליטול כמה בני אדם חיישינן שמא לא ישאירו לאחרון כדי לשפוך על ידיו פעמים ולכך אוקמי' אשיעור נעילה. עכ\"ל ז\"ל. [בלשון רבנו יעקב בעל הטורים בסי' ק\"ס וקס\"ב שלשה פעמים וכן בספר המצות וכן בתוס' בפ' כל הבשר וכן פסק שם בש\"ע וז\"ל ספר המצות מה שמזכיר מים ראשונים ושניים היינו דוקא במים שבאין לטהר אבל מלבד אלו צריך ליתן עליהם פעם אחרת כדי להסיר מהן הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואותם לא הזכיר במשנה לכך צריך ליתן עליהם ג\"פ א' להסיר הלכלוך ושתי פעמים לטהרם ע\"כ וכתוב שם בב\"י ודבר פשוט הוא שאם ידיו נקיות די לו בשני פעמים כדקתני מתני' ע\"כ:  ועיין בה\"ר יונה ז\"ל בפ' אלו דברים. ופי' הרמב\"ם ז\"ל לקמן פרק שני סוף סימן ג' גבי נוטלים ד' וה' זה בצד זה או זה ע\"ג זה ולא נאמר כי המים היורדים מידים העליונים הן משקין טמאים לפי שהן מים ראשונים והידים אשר תחתיהן לא יטהרו במים ההם כיון שהוא טמא לפי שהן כולן במדרגת יד אחת אנו חושבין אותן ע\"כ ודעתו ז\"ל שלא נזכרו מים שניים במתני' אלא לענין תרומה ולא לענין חולין כלל:  ",
+                "עוד בסוף פי' רעז\"ל אבל על הראשונים אם לא הגיעו לפרק אינו יכול להוסיף. אמר המלקט שכל מה שמוסיף הוא מוסיף טומאה כיון שלא נטל בפעם אחת עד הפרק אלא צריך לנגב ידיו ולחזור ולשפוך בבת אחת מים שיגיעו לפרק ור' מאיר פליג בתוספתא ואומר שמוסיפ��ם על הראשונים ואין מוסיפים על השניים דאינם מיטהרין הראשונים אא\"כ ישפכם לשניים עליהם בבת אחת והלכה כסתם מתני' ואפשר לומר דבהא דאסרה מתני' להוסיף על הראשונים ור\"מ אסר להוסיף על השניים היינו שאינו שופך אלא במקום שלא הגיעו המים הראשונים כלומר שאין מוסיף ליטול אלא חצי הפרק ששייר ומניח חצי הפרק שנטל אבל אם כשהוסיף נטל עד הפרק בשטיפה אחת שרי והוי טעמא משום דאין דרך נטילה בכך כדאמרי' בר\"פ שני דגיטין אי דמשא פלגא דידא הא אמרי דבי ר' ינאי אין ידים טהורות לחצאין הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. וביד פי\"א דהלכות מקואות סי' ז' ח' ומפ' הוא ז\"ל שם וגם בפי' המשנה דמתני' מיירי דוקא במים שניים משום דכבר נעשית הטהרה במים הראשונים ומפני כך אין צריך שיעור אלא כדי שימשח היד אבל במים הראשונים אינו פחות מרביעית לכל אחד ואחד וכבר כתבו רעז\"ל. וכתב הרשב\"א ז\"ל בפ' כל הבשר הא דאמרי' מי רביעית נוטלים לידים לא' ואפילו לשנים ופרישנא דקא אתו משיירי טהרה א\"כ למידק היכי דמי אי משום תרויהו בחדא זימנא מאי שיורי טהרה איכא הכא דמאן מינייהו בתרא ואי אתו בזה אחר זה כי אתו מכח רביעית מאי הוי השתא מי ליכא רביעית וי\"ל דמיירי בזה אחר זה ובלבד שלא יפסיק הקלוח וקל הוא שהקלו בנטילה וכן פי' הרמב\"ן ז\"ל ומשום דהוי נצוק חבור כדאמרי' לענין מקוה כל זמן שרגליו של ראשון במים השני טהור וכ\"כ הרא\"ה ז\"ל עכ\"ל בית יוסף שם סי' ק\"ס. וכתב עוד בשם רבינו ירוחם שכתב שדעת הראב\"ד ז\"ל דלעולם א\"א לנטילה בפחות מרביעית לכל אחד ואפילו בדאתי משיורי טהרה דלא מהני אתו משיורי טהרה אלא להכשיר כשאין בכלי אלא רביעית ונוטל בו ואח\"כ נותן לתוכו חצי רביעית ונוטל בו ע\"כ ושם הביא כל דברי ה\"ר יונה ו\"ל דס\"ל נמי הכי ע\"ש. ובטור או\"ח סימן קס\"ב כתוב שם שרבינו יעקב בעל הטורים ז\"ל משמע ליה שהירושלמי מפ' מתני' דמוסיפין על השניים ר\"ל מים שלאחר המזון דוקא קרי תנא שניים אבל מים שלפני המזון אפילו מים שניים אין מוסיפים דכל שלפני המזון בכלל אין מוסיפים על הראשונים הוא אבל דעת שאר המפרשים שגם הירושלמי יפרש דאין מוסיפים על השניים במים שלפני הסעודה ואע\"פ שהירושלמי קורא למים אחרונים שניים לישנא דמתני' לחוד ולישנא דאמוראי לחוד ע\"כ בקיצור. וכתוב בספר כל בו סי' כ\"ג שאלו הראשונים מים ראשונים מטהרין אח הידים שניים מטהרין את המים שעל הידים ואחר שהמים הראשונים מקבלין טומאה מהידים היאך השניים מטהרין את המים שעל הידים ויחזרו הראשונים שהן טמאים ויטמאו את המים והשניים מקבלין עוד טומאה מן הידים ואין להם טהרה לעולם שהרי אמרו שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אלמא הראשונים מקבלין טומאה מן הידים שחוץ לפרק וחוזרין ומטמאין אותם. ואומר אני כי עיקר טומאת הידים שאמרו לא טומאה ממש היא אלא טומאת לכלוך מפני מגע זיעה או צואה או שהרגו מאכולת וגזרו עליהם טומאה מאותו הלכלוך כאילו נגעו בטומאה ועשו אותם שניות לפסול את התרומה במגען ושלא לאכול בהן חולין ע\"י הדחה וזה שאמר ראשונים מטהרין את הידים כלומר מורידין מהן הזיעה והלכלוך שעליהם שממנו הן טמאות ובאין השניים ומדיחין אותם המים שהן מטושטשות עם הזיעה והלכלוך ונשארו הידים נקיות וזהו השניים מטהרין את המים שעל הידים כלומר מדיחין את המטושטשות עם הזיעה והלכלוך שעל הידים ומפני זה צריך שיפסיק במים הראשונים שאם יתן כל הרביעית עליהם בבת א' אע\"פ שהן מורידין הלכלוך מעליהן מ\"מ הנשארים על היד משיורי הטשטוש הן ולכך צריך שיפסיק בהן כי המים הראשונים מדיחין את הטשטוש ומה שישאר ע\"ג היד מהשניים הוא הלכך חששו שמא יצאו מים שניים חוץ לפרק והן מטושעשות מאותו מקום שהן ראשון ויחזרו ויטמאו את הידים טומאת לכלוך ולפיכך צריך להגביה את ידיו בשניים. כך נ\"ל באמת ובבירור ורביעית שאמרו לנעילת ידים מפני שעשו אותם כטמאות ורביעית הלכה למשה מסיני הוא והוא מקוה לטהרה להטביל בו מחטין וצנורייאות אלא שבעלוהו כדאיתא בנזיר וכיון שעשו אותן כטמאות תקנו להן ברביעית שהוא כמקוה קטן א\"נ שיערו חכמים שאין הידים מודחית יפה מן הלכלוך אלא ברביעית. וא\"ת אם בשביל כך למה אמרו רביעית נותנים לאחד ואפילו לשנים והיאך שניים מדיחין יפה ברביעית והלא רביעית צריך לאחד הרי אמרו מוסיפים על השניים ואין מוסיפים על הראשונים כלומר צריך להוסיף בשניים עד כדי שיהא רביעית לכל א' וא' בין הראשונים והשניים אבל בראשונים אין צריך להוסיף כדי שיהא בהן רביעית לכל אחד ואחד בתחלה אבל ודאי די להם לשנים ברביעית לטהר הלכלוך מידיהם והכשר הרביעית עולה לשניהם הואיל ושניהם רוחצין בבת אחת ואח\"כ יבוא הרביעית השני על השאר וידיח המים המטושטשין מידיהם מ\"מ צריך שיהא בהן רביעית בבת אחת מן הטעם הראשון כדי שיהא כמקוה טהרה ושני הטעמים צריכין זה לזה ודוקא במקום שאין מים מרובין דהיינו משא ולא משא אבל במקום שיש מים מרובין הא אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא הלכך בעי טפי. ועוד כי אי אפשר לנטילת ידים בלא שפשוף מפני הזיעה ומפני הצואה שע\"ג ידיו וכשהוא משפשף אינו יכול ליזהר שלא יגע חוץ למקום המים והרי הוא צריך ליטול לכתחלה הלכך בעי טפי מרביעית שהרי מן השפשוף ואילך צריך. עכ\"ל ז\"ל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הכלים וכו'.</b> ופי' הר\"ש ז\"ל בכל הכלים בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים וכו' אע\"ג דלא חשיבי כלים לענין טומאה ולא במגופת החבית בתוספתא קתני שאם התקינה לכלי כגון שתקן לה בית מושב כשרה לנטילה ע\"כ עם פי' הר\"ש ז\"ל וכן פירשו תוס' והרא\"ש ז\"ל שם פ' כל הבשר דמהאי טעמא אין נוטלין במגופת החבית אע\"פ שמקבלת רביעית מפני שהיא חדה מלמעלה ואין לה בית מושב אלא שכופין אותה לכסות פי החבית כעין כסוי כוסות של כסף והכי משמע טעמא נמי ממתני' דחשיב מגופת החבית בהדי דפנות הכלים דאין מחוסרין חקיקה אלא לפי שאין יושבין שלא מסומכין ודלא כרש\"י ז\"ל שפירש שהטעם הוא משום דלאו לאשתמושי עבידא דאין חללה עשוי לתוכה אבל אם הוסיף בחקק עד רביעית נוטלין ממנה לידים ע\"כ וכן פי' ג\"כ הר\"ש ז\"ל. ובשבלי הלקט סימן ל\"ו כתוב ויש מפרשים תקנה דקתני בתוספתא ר\"ל הזמינה לנטילת ידים ע\"כ: \n",
+                "<b>ולא יתן לחברו בחפניו </b>ביד שם. ובטור א\"ח סי' קט\"ן: \n",
+                "<b>ואין מצילין </b>מ\"מ אין מצילין וכו' בלי ויו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>המים שנפסלו. </b>פרק כל הבשר (חולין דף ק\"ו) ברייתא בפלוגחא דר\"ש בן אלעזר ס\"ל אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו אפילו דרך טבילה ופי' רש\"י ז\"ל פניו ורגליו משום ידיו נקט להו ואורחא דמילתא נקט ע\"כ. ומכח קושיא דאיכא לאקשויי אר' שמעון בן אלעזר השתא כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורגליו לא כל שכן אוקימנא דבפסקינהו להני מים פסולים בחריץ קצר והמים פונים שם ואין שם שיעור מקוה אבל מחוברין למקוה עסקי' ובהא פליגי דר\"ש בן אלעזר ס\"ל גזרינן חריץ אטו כ��י ות\"ק סבר לא גזרינן חריץ אטו כלי אבל גבי טבילת כל גופו ליכא למיגזר דהא אין טבילה כלל בכלי. ופי' הרי\"ף ז\"ל בברכות פ' אלו דברים שנפסלו משתיית בהמה י\"מ שאין הכלב יכול ללקק מהן וי\"א שהן עכורין שקרובין להיות כטיט הנרוק ע\"כ. והרא\"ש ז\"ל פי' שנפסלו כגון חמי טבריא או שהם סרוחין ע\"כ. וכן פירש ג\"כ רש\"י ז\"ל בפ' כל הבשר ושם פליגי חזקיה ור' יוחנן וגריס רש\"י ז\"ל דחזקיה אמר אין נוטלין לידים בחמי טבריה ור' יוחנן אמר כל גופו טובל בהן אבל לא פניו ידיו ורגליו. והקשה עליו הר\"ש ז\"ל דהאמר עליו ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן הכא בקרקע כשרין והעלה דעיקר הגירסא דר' יוחנן אמר התם כל גופו טובל בהן פניו ידיו ורגליו לא כל שכן כגירסת רבינו גרשום ור\"ח ז\"ל ע\"כ. וכן מצאתי ג\"כ שגורס הרא\"ש ז\"ל שם פרק כל הבשר וגם הרי\"ף ז\"ל בברכות פ' אלו דברים. ועיין בפרק שני דזבחים דף כ\"ב. וכתוב בספר תרומת הדשן סי' ר\"ס שפירשו רבינו יצחק מסימפונט ז\"ל שאם טבל בהן את הספוג אם נשתנו מראיהן פסולין אבל לא נשתנו כשרין דספוג חשוב כאלו שתה מהן יונה ע\"כ. משמע שר\"ל דהספוג מוצץ כמו שהיונה מוצצת אבל אי הוי הספוג אינו מוצץ היה פסול לנטילת ידים ע\"כ בקיצור וע\"ש עוד: \n",
+                "<b>עשה בהן מלאכה. </b>ופי' הרמב\"ם ז\"ל שהטעם מפני שנעשה בהן מלאכה שמם מכלל השופכין ולפיכך אין נוטלין מהם לידים ע\"כ: \n",
+                "<b>ואם צינן יין במים. </b>פי' הרא\"ש ז\"ל דמיקרי עשה בהן מלאכה: \n",
+                "<b>אפילו נתכוון לשרות בזה </b>בתמיה כן פירש הרמב\"ם ז\"ל אבל הר\"ש והרא\"ש ז\"ל פירשו אפילו נתכוון לא ניחא לשון אפילו אא\"כ גרסינן פסולין ואי גרסינן כשרין ראוי לגרוס אם נתכוין. וז\"ל ה\"ר יהוסף ז\"ל פי' זה שהביא רעז\"ל מגומגם הרבה ונ\"ל דה\"ק אפי' היה כוונתו לשרות במים אלא שנתכוון בזה ונפל לשני אפילו הכי כשרים ולא נאמר שכבר נעשית כוונתו ויהיו פסולים כיון שלא נתכוון לשרות בזה כשרים. ע\"כ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המים שהנחתום. </b>מטביל בהן את הגלוסקין פסולין דהוי כמו שרה בהן פתו ואע\"פ שלא נשתנו מראיהן פסולין וכשהוא מדיח את ידיו במים ונותן ע\"ג ככרות אם לא נשתנו מראיהן כשרין ואם נשתנו מראיהן פסולין כך כתוב בתוספתא הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>הדיח בהם כלים מודחים וחדשים וכו' </b>כך מ\"מ. וכתוב שם בבית יוסף שכתב רבינו ירוחם ז\"ל שהתוספות כתבו שהמים שהנחתום מדיח את ידיו בהם כשרים אם לא נשתנו מראיהם ושנראה מדבריהם שאפילו נעל בהן ידיו ידיו כשרים כ\"ש אם נטלן במקום אחר והדיחם שם ע\"כ וכן נראה מדברי ספר התרומה שכתב ואם הדיח בהם הנחתום את ידוו מחמת העיסה המים כשרים ע\"כ: \n",
+                "<b>אפילו חש\"ו </b>ואע\"ג דר' יוסי בעי כוונת נותן ונוטל כדאיתא בתוספתא הני בני כוונה נינהו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל והקוף נותן לידים כך צריך להיות: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נטל לידו אחת וכו'.</b> יש גורסין ידו בלא למ\"ד וכדאיתא בפי' רעז\"ל. וכן בסיפא שתי ידיו (א). ואיתא במס' גיטין בר\"פ שני בדף ט\"ו לגירסת ר\"ת ז\"ל וז\"ל וה\"פ משטיפה אחת שצריך לשפוך מן הכלי על ידיו שני פעמים כדמוכח בכמה דוכתי במסכת ידים דצריך מים ראשונים ושניים ועל זה קאמר ואם נטל ידו אחת משטיפה אחת גדולה שהיא כשתים ידו טהורה כיון שיש בשטיפה זו כשיעור מים ראשונים וקמסיים בסיפא שתי ידיו בשטיפה אחת ר\"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע\"ג דכשנטל בשתי שטיפות לא בעי רביעית השתא דליכא אלא שטיפה אחת צריך רביעית בשטיפה זו אבל ידו אחת אין צריך רביעית כי אתי משיורי טהרה אלא שתהא אותה שטיפה מרובה כשתים עכ\"ל ז\"ל. אבל רש\"י ז\"ל גריס התם הנוטל ידו אחת ואחת בשטיפה ידיו טהורות ופי' הנוטל ידו אחת מן הכלי בזריקה על ידיו כתקון חכמים ואחת בשטיפה בנהר במ' סאה ע\"כ. ובסמ\"ג עשין כ\"ז כתוב שזה מדבר כשהעביר כבר הטיט ודבר החוצץ ועושה אחת מרובה כשתים ע\"כ. והביאו הטור שם בשם ספר המצות דמה שמזכיר ראשונים ושניים היינו דוקא במים שבאין לטהר. אבל מלבד אלו צריך ליתן עליהם פעם אחרת כדי להסיר מהן הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואותם לא הזכיר במשנה ע\"כ. וכתבתיו בר\"פ דלעיל בהגה\"ה: \n",
+                "בפי' רעז\"ל צריך להיות אע\"ג דאין בכלי רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל לשתי ידיו אע\"ג דאתו משיירי טהרה לא מהני עד שיטול שני פעמים ראשונים עד הפרק ושניים עד הפרק והוא פי' שני לה\"ר שמשון ז\"ל. ופי' עוד ובהא ליכא מאן דפליג אר\"מ. ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל נטל ידו אחת שלא רצה לטהר אלא ידו אחת ונטלה בשטיפה אחת ולא שפך פעמיים עליה ידו טהורה אע\"פ שלא היו במים רביעית אלא דאתו משיורי טהרה אבל אם נטל שתי ידיו בשטיפה אחת ר\"מ מטמא עד שיטול מרביעית אע\"ג דאתו משיורי טהרה כיון שלא שפך פעמיים על ידו. אבל אם היו רביעית נטהרו ידיו בשטיפה אחת: \n",
+                "<b>נפל ככר של תרומה על המים </b>שנפלו מידיו לארץ טהור כמו שידיו טהורות: \n",
+                "<b>ר' יוסי מטמא הככר </b>אע\"פ שהידים טהורות מידי דהוה אסיפא נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ור\"מ סבר דל\"ד דהתם אפסיק והיו הראשונים טמאים ולא טהרום השניים והכא לא אפסיק ע\"כ. טהור דר\"מ סבר דכי היכי דמהני וכו' כדפי' רעז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שאין המים האחרונים וכו' </b> (ב). הכא קרי למים שניים מים אחרונים והן שפיכה שנייה שע\"ג מים ראשונים וכדפי' כבר רעז\"ל: \n",
+                "<b>רשבג\"א כל שהוא מבריית המים טהור. </b>אפילו מה שע\"ג צרור אי נמי מודה רשב\"ג במים שע\"ג צרור אלא קאי אהא שאמר ת\"ק שאין האחרונים מטהרין אלא מים שע\"ג היד ואתא רשב\"ג למימר גם אם היה על היד דבר שהוא מבריית המים כגון יבחושין אדומים המים השניים מטהרין אותם. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ואין הלכה כרשב\"ג וכן בפי' הרמב\"ם ז\"ל ותימה הוא לע\"ד דהא בפרק שני דזבחים משמע דהלכתא כוותיה וכן יש מי שפסק דלכתחלה נוטלין לידים ביבחושין אדומים ובכל דבר שתחלת ברייתו מן המים. וכן פסקו להלכה למעשה בספר שלחן ערוך סי' ק\"ס. ועיין על זה בבית יוסף שם סי' קס\"ב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הידים מיטמאות ומיטהרות וכו' </b>כך צ\"ל. אבל ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק היוד וכתב כן מצאתי ע\"כ. וכתוב בסמ\"ג עשין סימן כ\"ז דגרסת רש\"י ז\"ל בסוטה דף ד' נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה: \n",
+                "<b>נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה </b>וכך הביאה ג\"כ בספר התרומה ע\"כ וכן נראה הגירסא בשבלי הלקט סימן ל\"ו. והטור גרסתו בא\"ח סי' תס\"ב כגרסתנו ושם בבית יוסף הביא ג\"כ שתי הגירסאות וביארם. וז\"ל רש\"י ז\"ל תניא הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חיץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים ומים שניים מטהרין את הידים כדתנן במס' ידים שצריך מים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחין על ידיו שנטמאו בתחלה מחמת ידים ותני התם הידים מיטמאות ומיטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו על��הן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומיטהרות בנטילה. נטל את הראשונים ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה שהרי טהרו שניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טהרו את היוצאין הלכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויטמאו את הידים עכ\"ל ז\"ל. ומתני' דקתני מים ראשונים ושניים מיירי דוקא כשידיו נקיות דאז די לו בשני פעמים אבל אם ידיו מלוכלכות בשום דבר צריך מלבד אלו השניים פעם אחת קצת מן הרביעית להסיר הלכלוך דשלשתם סגי ברביעית אחת ודעת הרמב\"ם ז\"ל שלא נזכרו מים שניים אלא לענין תרומה ולא לענין חולין כלל: \n",
+                "בפי' רעז\"ל וחזרו ליד טמאה לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק שאין השניים מטהרין את הראשונים שחוץ לפרק וכו'. אמר המלקט לשון הר\"ש והרא\"ש ז\"ל לפי שנטמאו השניים בראשונים וכשחזרו ליד טמאוה והיינו דאמרי' בפ\"ק דסוטה מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אבל כשלא נטל את הראשונים אלא עד הפרק אע\"פ שיצאו השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה כי היד חוץ לפרק טהורה ולא נטמאו בה השניים ופי' רש\"י ז\"ל שם בסוטה דהכי תנן נטל הראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה אגב חורפי' לא עיין בה דאלו ואלו אם חזרו לפרק טמאה לבד כשנטל ראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהורה ע\"כ: \n",
+                "עוד בפירושו של רעז\"ל משום שמא נטמאו כשנפלו מיד זה ליד זה ומשום שמא יש להם דין וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "<b>נטל את הראשונים לידו אחת וכו'. </b>עיין בבית יוסף א\"ח סימן קס\"ב. וראיתי שהגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל נטל את הראשונים בידו אחת ונמלך ונטל את השניים בשתי ידיו ידיו טמאות נטל את הראשונים בשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים בידו אחת ידיו טהורות נטל ידו אחת וכו' וכתב כך מצאתי ע\"כ: \n",
+                "<b>נטל ידו אחת ושפשפה כו'. </b>מצאתי כתוב שם בספר לבוש תכלת סעיף ח' וז\"ל נטל ידו א' ושפשפה לנגבה בראשו או בכותל טהורה ואם אח\"כ חזר ונגע באותם מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמא שאותם מים טמאים וחזרו וטמאו את היד שנגעה בהם ואע\"ג דכל כמה דלא שפשף מטהרין בשפשוף כלומר וא\"כ צריכין לומר שהמים שעל הידים טהורין הם ומטהרין את הידים השתא דחזר ונגע גרע כן כתוב בש\"ע והם דברי רבינו שמשון וצריכין ביאור דה\"ד דאי מיירי ששפך רביעית שלם בבת א' על היד ושפשפה בראש או בכותל וחזר ונגע בהן אמאי טמאה כבר נתבאר דהנוטל ברביעית שלם אין כאן מים טמאים כלל וכן אם נטלם מרביעית שלם ובזה אחר זה במים ראשונים ושניים כדינא אמאי טמאה הרי טהרו השניים את הראשונים שע\"ג היד אלא ע\"כ מיירי שלא נטל כי אם מים ראשונים בפחות מרביעית והאי פחות מרביעית ה\"ד אם לא היו יותר בכלי שנטל ממנו רק אלו המים אמאי אם שפשפה בראשו או בכותל ונגבה טהורה הא לא היו כאן מים כשיעור טהרה אלא ע\"כ מיירי דאתו משיורי טהורה וא\"כ משמע כאן דפחות מרביעית דאתו משירי טהרה ה\"ה מצד א' דינם כרביעית שלם ומצד א' אינם כרביעית שנם. דינם כרביעית שלם שאם שפכן כולם בבת אחת על היד א\"צ מים שניים אלא יכול לנגבם מיד והוי טהורה. ואינם כרביעית דברביעית ��ין כאן מים טמאין כלל ואפילו נגע בהן במים אחר הנגוב אינם מטמאין אבל הכא היד טהורה בנגוב והמים נשארו טמאים ואם חזר ונגע בהן אח\"כ טמאו את היד. ונ\"ל דמה\"ט קאמר שפשפה בראשו או בכותל לנגבה ולא אמר שנגבה במטפחת משום דכשמקנח בשערות הראש או בכותל דרך הוא שמקנח היד ומשירה מיד ואין חוזר ונוגע באותו מקום ואין השערות והכותל מתלחלחים כ\"כ שיטמאו מיד את היד אבל כשמנגב במטפחת דרך הוא לקנח ולחזור ולקנח ולכרוך המטפחת סביב ידו המתקנחת ונטמאת היד מיד באותו הניגוב שהרי חוזר ונוגע בלחלוחית שע\"ג המטפחת מן המים נ\"ל. א\"נ לאידך גיסא נקט שפשפה בראשו או בכותל משום דבשערות ראשו ובכותל אין המים נבלעין בתוכם אלא נשארים שם בעין לפיכך אע\"ג דבשעת נגוב הידים נטהרין מן הטעם שכתבתי שדרך להסירם מיד וכו' מ\"מ כשחוזר ונוגע בהם כיון שהמים עדיין בעין הם שם חוזרות ומטמאים את הידים אבל כשמנגב במטפחת המים נבלעים לתוכה לפיכך ל\"מ שמטהרים את הידים בשעת ניגוב אלא אפי' חזר ונגע בה אח\"כ המים טהורות עכ\"ל. טהורות כיון שאין המים הטמאים עלי' בעין רק נבלעים בתוכה וזה נ\"ל עיקר וכן נוהגים דהואיל והוא דבר דמדרבנן אזלינן ביה לקולא ע\"כ: \n",
+                "<b>בראשו או בכותל (ג) טהורה </b>קשה דבשלמא בכותל שפיר אבל בראשו אמאי טהורה הא מחכך בראשו בעי נטילה לתפלה כמו שכתוב בתשובת הרשב\"א ז\"ל. שהובאה בבית יוסף סוף סי' ד' דא\"ח ותמצאנה בתשובותיו סי' קנ\"ו וגם בתשובות להרמב\"ן ז\"ל שהובא בב\"י א\"ח סי' צ\"ב וסי' קס\"ד ופסקו ג\"כ להלכה שם בספר ש\"ע וא\"כ נימא תהוי תיובתא להרשב\"א ז\"ל. ונראה לע\"ד דלפי זה צריך לחלק בין שפשוף דמתני' לחכוך הראש דחכוך הוי בראשי אצבעותיו בין השערות דאיכא מלמולי זיעה טפי אבל שפשוף דמתני' הוי בפס ידו ואצבעותיו ע\"ג קצוות שערות ראשו דליכא מלמולי זיעה כולי האי או שמא בראשו לאו דוקא אלא ר\"ל כובעו וה\"ה שאר בגדיו דו\"ק: \n",
+                "<b>נוטלין ד' או חמשה וכו' </b>ובטור א\"ח סי' ק\"ס וכתוב שם בבית יוסף ואפשר שאם ידי השני מרוחקין מידי הראשון לא עלתה לו נטילה לפי שהוא נוטל במי רחיצת חברו אלא כשידו השני סמוכות לידי הראשון מיירי דחשבינן להו כיד אחת ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק נעשה בהם וכו' </b>בטור או\"ח סי' ק\"ס וז\"ל שם מים שיש לו ספק בהן אם נעשה בהן מלאכה אם לאו או שיש לו ספק אם יש בהן שיעור אם לאו או אם הם טהורים או טמאים או ספק אם נטל ידיו אם לאו טהור ע\"כ. ומ\"ש ספק אם נטל ידיו וכו' כתב בבית יוסף שכן כתוב בהרמב\"ם ז\"ל פ' ששי מהלכות ברכות וגם בפי' המשנה פ\"ד דמסכת טהרות אע\"פ שאינו בגרסת המשנה ע\"כ בקיצור וכתב עוד שכתב ה\"ר מנוח ז\"ל דטמאים וטהורים אידים קאי כלומר שהיה שומר את ידיו ונסתפק לו אם הסיח דעתו מהם וטמאים או לא הסיח וטהורים ויש לפ' דאמים קאי לפי שמים הפסולים לנטילת ידים כטמאים הם חשובים. וכתב עוד דטעמא דכל ספק בטהרות ידים טהור משום דנטילת ידים עיקרו מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא ע\"כ: \n",
+                "<b>ספק הידים ליטמא ולטמא </b>ולקמן באידך בבא מפ' לה דכיצד קאי אליטמא ולטמא וכבר פירש ברישא ספק ליטהר וכמו שפירש רעז\"ל באומרו והיינו ספק ליטהר דפליגי בסיפא וכו'. ומפני שאמרו דקתני קאי אפ\"ד דמס' טהרות סימן ז' וסימן י\"א: \n",
+                "<b>נגע בשניהם ספק טמאה בטמא וטהורה בטהור או טהורה בטמא וטמאה בטהור</b> גרסי' דככרים לשון זכר הם. וה\"ר יהוסף ז\"ל הגי' וטהורה בטהור טמאה בטהור וטהורה בטמא וכתב כן מצאתי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המכניס ידיו לבית המנוגע </b>חולין פ' השוחט (חולין דף ל\"ג) והתוספתא שהביאו שם בגמרא הביאה הר\"ש ז\"ל בספ\"ק דטהרות וכתבתי' אני בפ' בתרא דטהרות סי' ד'. ידיו תחלה גרסי' וכן הגי' הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>מטמאין את הידים להיות שניות דברי ר' יהושע.</b> כתב הר\"ש ז\"ל אע\"ג דפלוגתא דר\"ע ורבנן במכניס ידיו לבית המנוגע לתרומה ולקודש כדאיתא בפ' שני דחולין סיפא דהאוכלין והמשקים דפליגי בה ר' יהושע ורבנן לקדש דוקא ולא לתרומה ע\"כ: \n",
+                "<b>אמר רשב\"ג </b>ס\"א אמר רבן גמליאל. אמר לה ובמה ס\"א בתי ובמה וכו': \n",
+                "<b>היתה טומאתה </b>ס\"א היתה הטומאה ס\"א היתה טומאתו: \n",
+                "<b>מבואר הדבר </b>כך צ\"ל. (א) ופי' הרא\"ש ז\"ל מבואר הדבר מאחר שהוצרך לשאול לה דאי אף נטמא בולד הטומאה מטמא את הידים לא היה צריך לשאול במה נטמא התנור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>היד מטמאה </b>ס\"א ויד מטמאה: \n",
+                "<b>כל הפוסל וכו' </b>פי' האי כללא דברי ר' יהושע הוא כדקתני בסיפא דברי ר' יהושע אבל לרבנן דמתני' דלעיל את שנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים והאי דאיצטריך ליה למיתני היד מטמאה את חברתה והלא גם זה בכלל הפוסל את התרומה דאם היתה ידו אחת טמאה פוסלת את התרומה כדתנן בפירקין דלעיל היתה ידו אחת טמאה ואחת טהורה ולפניו שני ככרים משום דרישא איירי אף לתרומה כמו לקדש והיד מטמאה לא איירי אלא לקדש דבפרק חומר בקודש תנן היד מטמאה את חברתה לקדש ומייתי עלה מתני' דהכא הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. אבל תוס' ז\"ל שם בשבת פ\"ק נראה שסוברים דגם רישא איירי דוקא לקדש. ועיין במ\"ש שם בפרק בתרא דחגיגה סי' ב': \n",
+                "<b>אמר להם והלא כתבי הקדש. </b>וכתבי הקדש הם כמו שני אע\"ג דלרבי יהושע נמי כתבי הקודש מטמאין את הידים אף לתרומה כדאיתא בפ\"ק דשבת דידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה ויד מטמאה את חברתה לא איירי אלא לקדש כדמוכח בחגיגה לא חשש רבי יהישע אלא למצוא תשובה לדברי חכמים שאמרו שאין שני עושה שני אע\"פ שאין התשובה שוה לנידון והא דלא אייתי להו מאוכל אוכל שני משום דפסול גוי' שאני הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ועיין עוד בפי' הר\"ש ז\"ל גם עיין בפי' רש\"י ז\"ל פ' אלו דברים דף נ\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר\"ש אומר רצועות תפילין וכו'. </b>שבת דף ע\"ט קתני בתוספתא (א) ר\"ש בן יהודה אומר משום ר\"ש הנוגע ברצועה טהור עד שיגע בקציצה דהיינו הדפוס של עור ר' זכאי אומר משום ר\"ש עד שיגע במזוזה עצמה שהן האגרות שבתוך הבתים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר. </b>ואין הלכה כר' יהודה. הרמב\"ם ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יהודה אומר שיר השירים וכו'.</b> בפ\"א דמגלה דף ז' ופליגי התם במגילה אם מטמאה את הידים. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>קהלת אינה מטמאה. </b>מפני שחכמתו של שלמה היא ולא ברוח הקודש נאמרה והם דברי ר\"ש בן מנסיא בתוספתא וס\"ל בקהלת כרבי יוסי ופליג עלי' בשיר השירים דר\"ש בן מנסיא אית ליה דשיר השירים מטמאה ולית בה פלוגתא: \n",
+                "<b>אמר שמעון בן עזאי (ב) וכו'.</b> נראה דכל זה דברי שמעון בן עזאי אפילו אמר ר' עקיבא וכו' עד א\"ר יוחנן והוא כמו ואמר ר' עקיבא: \n",
+                "<b>ושיר השירים קדש קדשים.</b> בברייתא אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום א\"ל הוצא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלת לי מתוכה גלוסקא אחת מנופה ומעולה כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו ע\"כ. ולפי מאי דתנן על שיר השירים שלא תטמא בלשון נקבה כן היה ראוי לשנות כיום שניתנה בו שיר השירים. וכן ראיתי שהגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל ותמהתי שכתב ס\"א כיום שניתנה תורה לישראל ע\"כ. ועיין בריש פי' שיר השירים להרב מוהר\"ר משה אלשיך נ\"ע. בהקדמה עלה ב'. ובפירוש עלה ה' עוד ב' פירושים ומצאתי עוד בריש פי' קהלת להחכם ה\"ר משה גלנטי נ\"ע שנקרא שיר השירים קודש קדשים כההיא דבזוהר פרשת תרומה דף קמ\"ד שבשיר השירים רמוז כמה עניני מעשה בראשית רזא דאבהן גלות דמצרים וגאולתו שירת הים עשרת הדברות מעמד הר סיני הליכת ישראל למדבר כניסת הארץ בנין בית המקדש עיטורא דשמא קדישא גלות ישראל בין האומות גאולתן של ישראל תחיית המתים ועולם הבא מה שהיה מה שהווה מה שיהיה עד אחר יום השביעי שבת הכל הוא בשיר השירים ולכך נקרא קדש קדשים ע\"ש שכולל כמה קדושות ע\"כ. וזה לשון פי' דון יוסף ן' יחייא ז\"ל בתחלת פי' שיר השירים והילך כל לשונו ממש אמר העבד הקטן יוסף בן לאדוני הרב דון דוד ן' יחייא להיות כי המלך שלמה הפליא לדבר ולומר עניני כל החכמות באופנים משונים מהדבור פעם במשל ומליצה. ופעם כדברי חכמים וחידותם. ופעם במליצת השיר אשר הוא אחד מחמשה אופני הדבור הגיוניי. כי יהיה אם מופתיי ואם נצוחיי ואם הלציי ואם הטעאיי ואם שיריי. לכן פירש היות הספר הזה נאמר בדבור שיריי. ולהיות כי בדבור מהאופן הלז הרבה לחבר ספרים אין קץ כאמרו ויהי שירו חמשה ואלף פירוש כי השיר הזה הוא נעלה מכל שאר השירים ויוצא מתחת גדרם. להיותם משל לדברי חכמה הנשפעת באמצעות הנפש המשכלת מה שהשיר הלז הוא משל ורמז בדברים אלהיים בדבוק האלוה עם עמו בחירו וזולתן מהענינים מהדבוק חולף ועתיד שהם נבואות נשפעות באמצעות הנפש האלהית ויחס הנשפע אל הנשפע כיחס האמצעי אל האמצעי. ואמנם גדולת הנפש האלהית על המשכלת היא מן המפורסמות אשר אין צריך להן ראיה. וזהו אומרו שיר השירים וכו' שרוצה לומר זה השיר הוא המשובח והנעלה מכל השירים אשר לשלמה לסיבה שאמרנו וזהו אמרם ז\"ל כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים ע\"כ: \n",
+                "<b>כן נחלקו על קהלת</b> וכן גמרו דמטמאה את הידים כדברי בן עזאי: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משני לוגין ועד תשעת קבין </b>הגי' הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "(א) בפי' רעז\"ל ואינה מחזקת מים כדי רחיצת רגלו אחת אמר המלקט הוא פי' מאי דקתני בת\"כ שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת אי נמי יש לפ' שהסדק כ\"כ גדול דקודם שירחוץ רגלו אחת יצאו כל המים ומרבה לה התם בת\"כ הואיל ומשמשת ישיבה עם מלאכתה מדכתיב כל כלי. וממעט בת\"כ כפה סאה מדכתיב אשר ישב שאין משמשין ישיבה עם מלאכתם ופי' הר\"ש ז\"ל כלומר דעריבה קודם שנסדקה נמי רגילין לישב עלי' ובפ' עשרים דכלים פירשתי שרגילין ללוש בה וכשנסדקה נמי חזיא ללישה שהעיסה סותמת הסדק ואין המים יוצאין עכ\"ל ז\"ל. ובפחות משני לוגין או יותר מט' קבין אפילו נסדקה אינה טמאה מדרס: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן (</b>ב) בין שנוי קדש בין שנוי בעלים ולאו דוקא שנזבחו דהה\"נ בקבלה והולכה וזריקה שהזבח נפסל בד' עבודות אלא עבודה קמייתא נקט כשרין לזרוק הדם ולהקטיר הנקטרין ולאכול הנאכלין אלא שלא עלו לבעלים וצריך להביא קרבן אחר אם קרבן חובה הוא או נדר: \n",
+                "<b>הפסח בזמנו </b>בערב פסח מחצות ואילך אבל בשאר ימות השנה שלמים הוא וכולהו מפ' בזבחים מקרא��: \n",
+                "<b>לא הוסיף לפסול </b>אלא עולה מדקאמר הנאכלין ועולה כולה כליל הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>אמר שמעון בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן וכו' </b>כך צ\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>גזר ר' טרפון מעשר עני </b>פי' מלבד מעשר ראשון: \n",
+                "<b>אמר לו ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה אחי עליך ראיה ללמד וכו' </b>כך ראיתי קצת בעלי משנה גורסין בילדותי אבל אני לא מצאתי מורגל. לומר לשון זה של אחי רק ר' אלעזר בן עזריה וכדאיתא נמי בפ\"ק דברכות דף י\"א א\"ל ר' אלעזר בן עזריה לר' ישמעאל ישמעאל אחי אמשיל לך משל לה\"ד לאחד שאומרים לו זקנך מגודל אמר להם יהיה כנגד המשחיתין אף וכו' כך: \n",
+                "<b>שאתה מחמיר </b>שמעשר שני קדש וצריכין הבעלים להעלותו ולאכלו בירושלם ומעשר עני חול והמחמיר בדברי סופרים עליו ראי' ללמד: \n",
+                "<b>השיב ר' אלעזר בן עזריה </b>מה בבל מעשר שני בשביעית אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית כך צ\"ל: \n",
+                "<b>מצרים מפני שהיא קרובה</b> כך הגרסא בקצת דפוסים. \n",
+                "<b>אלא כמפסידן נפשות וקובע אתה וכו' </b>כך מצאת. מוגה. הריני כמשיב על טרפון אחי רוצה לומר שהוא משיב לר' אלעזר בן עזריה כמו שהשיב לו ר' טרפון: \n",
+                "<b>אצל ר' אליעזר ללוד </b>ביו\"ד צ\"ל: \n",
+                "<b>צא ואמור להם משמי אתם אל תחושו וכו' </b>כך מצאתי מוגה: \n",
+                "<b>עד הלכה למשה מסיני</b> ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת עד: \n",
+                "<b>שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית </b>וכך העיד ג\"כ ר' דוסא בן הרכינס בשם חגי הנביא בפ\"ק דיבמות דף י\"ו. תניא בתוספתא א\"ר יוסי בן דורמסקות אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאו מיבנה ללוד ובאתי ומצאתי לר' אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומים בלוד אמר לי מה חדוש היה לכם בבית המדרש אמרתי לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר לי אי אפשר לבית המדרש בלא חדוש אמרתי לו את ההלכות ואת התשובות ואת המנין וכשהגעתי לזה זלגו עיניו דמעות אמר סוד ה' ליראיו ואומר גלה סודו אל עבדיו צא ואמור להם אל תחושו למנינכם כך מקובלני מריב\"ז שקבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים מן משה הל\"מ שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ע\"כ. ופי' הר\"ש ז\"ל תלמידיך אנו בפ\"ק דחגיגה משמע שלא אמר כן וכעס עליו ר' אליעזר ואמר לו פשוט ידיך וקבל עיניך לפי שלא אמר כן ושמא תנאי הוא. ונביאים ממשה משמע הלכה למשה מסיני ממש עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בו ביום בא יהודה גר עמוני </b>ברכות פ\"ד דף כ\"ט מייתי לה ושמעינן מינה דאפילו בו ביום לא מנע עצמו רבן גמליאל מבית המדרש וכן פי' הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל א\"ל ר\"ג אסור אתה הסתכל שלא נמנע ר\"ג מבית המדרש אע\"פ שמינו נשיא לר' אלעזר בן עזריה והטעם שלא רצה להתבטל מתלמוד תורה ע\"כ: \n",
+                "<b>וכי עמונים </b>לא גרסי' רק עמונים. לחוד דמואבים לא הגלה אותם דהכי כתיב שאנן מואב מנעוריו וגו' עיין תוס' דמגלה בפ\"ק דף י\"ב ושם הקשו היכי קאמר דסנחריב בלבל עמון דבירמיה קחשיב להו באותם שהגלה נבוכדנאצר ותרצו לפי שסנחריב היה ראשון שבלבל נקרא הכל על שמו ע\"ש וכן פי' ג\"כ הר\"ש ז\"ל. וכן בסמ\"ג דף מ' ע\"ב: \n",
+                "<b>שכבר חזרו </b>אית דגרסי וכבר חזרו. וכתוב בספר הלבוש דאבן העזר סימן ד' סעיף י' אבל האידנא אחר שעלה סנחריב וכו' עד ואע\"פ דודאי מיעוטם נשארו במקומותם וה\"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מ\"מ אותו שמתגייר הרי הוא פורש מהם וכל דפריש מרובא קא פריש ומותרים מיד ע\"כ. והוא בטור שם ובמפרשים וכתבו רעז\"ל: \n",
+                "<b>והתירוהו לבא בקהל </b>בתוספתא מסיים בה אמר רבן גמליאל אף גר מצרי כיוצא בזה א\"ל למצרים נתן לה קצבה הכתוב שנאמר מקץ מ' שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם ע\"כ אבל ר' עקיבא משמע מתוספתא שהוא משוה המצרי לעמוני ושמא לא אסיק אדעתי' מה שנתן להם קצבה הר\"ש ז\"ל. נראה דה\"פ וכיון שנתן להם קצבה כבר ודאי שבו למקומן ואין להתיר המצרי עד דור שלישי: \n",
+                "ומצאתי כתוב בביאורי הר\"ר אייזק שטיין שעל סמ\"ג דדף מ' ע\"ב וז\"ל א\"ל רבן גמליאל וכו' נ\"ל שבלשון תימה השיב לר' עקיבא כלומר וכי ס\"ד שאף המצרי יהא מותר מפני שבלבל סנחריב ודעת ר\"ג כמו שהשיב ר' יהושע שניהם עונים על דברי ר' עקיבא ושניהם סוברים שגר מצרי אינו מותר אלא שר\"ג עונה בקוצר וסתם דבריו ור' יהושע פי' דבריו ונדחקתי לפ' כן כי לקמן בדף מ\"ח בע\"ב כתב שר\"ג ור' יהושע חולקין על ר' עקיבא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>תרגום שבעזרא ושבדניאל </b>תימא דלא קתני שבדניאל ושבעזרא. והשתא הדר לעניינא קמא בפירקין דלעיל עניני כתבי הקדש שמטמאין את הידים: \n",
+                "<b>תרגום שכתבו עברית</b> בפ\"ק דמגלה דף ח' איתא אע\"ג דמשמע מפי' רש\"י ז\"ל ותוס' ז\"ל דהתם דההיא דמייתי התם הויא ברייתא ובפ\"ק דמגלה כתבתי מאי דשייך על האי מתניתין ע\"ש ופי' תרגום שכתבו עברית ר\"ל לשון הקדש אבל לא כתב עברי ממש ומצאתי מוגה ביד בספר מדוייק שם פ\"ט דהלכות שאר אבות הטומאות תרגום שכתבו ערבי וערבי שכתבו תרגום או שכתב כתבי הקדש בכתב ערבי אינם מטמאין וכו' לעולם אינו מטמא את הידים עד שיכתבנו אשורית על העור בדיו כך מצאתי מוגה: \n"
+            ],
+            [
+                "סימן הזין הכתוב בפי' רעז\"ל קודם דבור המתחיל קובלין צריך למחוק אותו משם ולכותבו קודם דבור המתחיל מטהרין את הנצוק: \n",
+                "<b>ספרי המירם </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל מלשון הרמה שידיחם האל ויסירם מן המציאות כענין תפלה כמו שקוראים לבית אשר מתקבצין בו לדברים הללו בי אבידן ואותו בית יכריתהו האל ויאבדהו ע\"כ וכן בערוך הביאו בערך המם אבל הרא\"ש ז\"ל גריס ספרי מירס בסמך ואומר שהיה אחד ששמו כך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמת המים </b>הבאה מן הקברות מודו בה צדוקים דטהורה דכתיב מקוה מים יהיה טהור כך הוא לשון הר\"ש ז\"ל נראה שר\"ל אע\"ג דכתיב מקוה מים יהיה טהור וכדתנן בפ' ששי דפרה נתן ידו או רגלו וכו' פסולים כדילפי' בפ' שני דזבחים דף כ\"ה מהאי קרא אפ\"ה המקוה טהור הואיל ועיקר המקוה קאי הכא במקום טהרה וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל הבאים מבית הקברות שהן טהורים ואע\"פ שראשו מחובר במקום טמא ע\"כ משמע קצת דאם המקוה עומד כולו בבית הקברות שהוא פסול בין לפרושים בין לצדוקים: \n",
+                "<b>אומרים לצדוקים </b>קובלים אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייב אני לשלם עבדי ואמתי שהזיקו אני חייב לשלם ומה אם שורי וחמורי שאינו וכו' כך צ\"ל: \n",
+                "<b>תאמרו ועבד ואמה </b>מ\"מ בעבדי ואמתי שיש בהן דעת שאם אקניטנו ילך וכו' וכך הוא בקצת דפוסים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר מין גלילי וכו' </b>עם משה בגט בבבא בתרא פ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס\"ב) כתבו תוס' ז\"ל לא גרסי' את המושל עם השם בגט כמו שכתוב בקצת משניות כי מה ענין השם בגט דודאי כשנצחו בית חשמונאי היו כותבין בשנה כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון מקמי דאתבטילת אזכרתא מן שמיא כדאיתא בפ\"ק דר\"ה אבל המושל לא היו כותבין שהיו כותבים את השם אלא ודאי עם משה גרסי' ע\"כ. ואיתה נמי כהרא\"ש ז\"ל שם דף רי\"ד. וז\"ל הר\"ן ז\"ל בפ\"ק דגיטין דף תקנ\"ז במסכת ידים תנן אמר צדוקי קובלני עליכם פרושים שאתם כותבין מושל עם משה בגט ולא עוד אלא שאתם מקדימין מושל למשה ע\"כ בקיצור:  ",
+                "<b>וכשלקה פרעה מה הוא אומר ה' הצדיק </b>כך מצאתי מוגה:  ",
+                "סליק וסליקא לה מסכת ידים. יבא על עמי בעדי עדיים. אמן"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה ידים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Zavim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,200 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Zavim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>בעה\"י אשר סתר לו עבים. ומכסה שמים בעבים. נתחיל מסכת זבים.  </small><br><b>בש\"א כשומרת יום כנגד יום (א). </b>בסוף נדה מפ' כבועל שומרת יום כנגד יום ולא כשומרת יום ממש דאילו שומרת יום ממש אפילו פסקה בראייה אחת ושוב לא ראתה מטמאה משכב ומושב מדרבנן אבל זב אם פסק בראיה אחת אינו אלא כבעל קרי ואם חזר עוד וראה עושה משכב ומושב למפרע מראיה ראשונה ואולך והמסיט את הטפה טמא למפרע כמסיט זובו של זב. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ומפרש התם טעמא דשומרת יום מטמאה משכב ומושב ובועלה לא מטמא דאיהי דשכיחי בה דמים גזור בה רבנן שמטמאה משכב ומושב אבל איהו דלא שכיחי בי' דמים לא גזור רבנן לטמא משכב ומושב כל זמן שלא ראתה לאחר תשמיש כר פי' רש\"י ז\"ל יע\"ש בתוס' שיש להם שיטה אחרת דלא קאי איתו אבועל שומרת יום אלא ארואה ראיה אחת של זוב. והקשו שם תוס' ז\"ל וקשה דא\"כ דכבועל שומרת יום כנגד יום קאמר א\"כ מסקי' דשומרת יום כנגד יום בשני שלה אין בועלה מטמא משכב ומושב והתנן בסוף נדה טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח\"כ ראתה בש\"א מטמאין משכב ומושב ומטמאין משמע לשון רבים היא ובועלה וליכא למימר ראתה שאני דהא וכו' ואומר ר\"י דלא קשה ממתני' דנדה דמאי ביום שלאחריו דהיינו ביום י\"ב דשכיח בועל גבה דליכא איסור דאורייתא מטמא בועל משכב ומושב אע\"ג דלא ראתה אבל תוך י\"א יום בשני שלה אע\"ג דגבי דידה לא מפלגינן בין ראתה בין לא ראתה מ\"מ בועל אינו מטמא משכב ומושב אלא בראתה עכ\"ל ז\"ל:  ",
+                "<b>אמר ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו'. </b>עיין מה שכתבתי פ\"ג דאהלות סי' ה'. ובברייתא קאמר הכי ר\"ש משמו לפני ר' עקיבא וחזר ר' עקיבא להיות שונה כדבריו ור' אלעזר ב\"ר ינאי משום ר' אלעזר חסמא אמר לפני רבי לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על שראה אחת בראשון ואחת בשני ובשלישי הפסיק וברביעי ראה אחת ועל שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי וברביעי ראה שתים שאין זה זב גמור על מה נחלקו על הרואה שתים או א' מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי וברביעי ראה אחת:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי ביום השלישי וכו'. </b>וכתב רש\"י ז\"ל בפ\"ק דיומא דף י\"ח דאין קרי וזוב באין ממקום אחד. תניא בתוספתא כל קרי שהוא מטמא בכהנים סותר בזב פי' הר\"ש ז\"ל כל קרי שהוא מטמא בכהנים כדתנן בפ\"ח דמקואות אלו בעלי קריין שהן צריכין טבילה וכו'. וכתב החכם הר\"ס ז\"ל וז\"ל ברואה קרי ואע\"ג דקיי\"ל דאי אפשר לש\"ז של זב בלא צחצוחי זיבה בפ' המפלת מסיק דגזירת הכתוב היא זיבה גמורה דלא פתיכא בה ש\"ז סותרת כל שבעה צחצוחי זיבה דפתיכא בהו ש\"ז אינה סותרת אלא יום אחד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי טבילה וסיפוג. </b>הוא כדי שיעור שיהלך אדם בינוני חמשים אמה הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כמגד יון לשילוח ביניהם מהלך מאה אמה. </b>הרא\"ש ז\"ל. וכן משמע בתוספתא ופי' הר\"ש ז\"ל וכן בערוך מקום בבית המקדש שעשו אותו יו��ים קבוע לע\"ז כאותה ששנינו בפ' שני דמדות בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון לע\"ז ומשם לשילוח קרוב הוא וגד לשון העורכים לגד שלחן ע\"כ. ובשם הר\"ר יהוסף אשכנזי ז\"ל מצאתי מנוקד גדיון היו\"ד בחולם. ובתוספתא קאמר ר\"ש כדי הקפת הר הבית מבפנים ופי' הר\"ש ז\"ל דהיינו אלפים אמה שהרי הר הבית ת\"ק אמה על ת\"ק אמה ותימה הוא שכל כך חלוקים הם ת\"ק ור\"ש דזה קאמר מאה וזה קאמר אלפים. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ראשון דפרשת זבין. ובספר אגודה כתוב כמן גידון לשלוח שני מקומות הם ע\"כ. ונראה שיש שם טעות. \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם ידוע שמקצת הראייה וכו'. </b>כלומר אם היה באפשר שהי' כך שראיה אחת תהיה מקצתה מהיום ומקצתה למחר היה זב גמור לקרבן אע\"פ שתהיה ראייה קטנה שלא נמשכה כדי טבילה וספוג. והתם בירושלמי רפ\"ק דברכות אמרינן מאן תנא ראייה נחלקת לפנים ר' יוסי דאמר התם בברייתא בין השמשות כהרף עין ע\"ש אם היה צריך להיות שם דלא כר' יוסי או אם הוא בלשון תימה או שמא כדכתבינן אם היה באפשר וכו': \n",
+                "<b>ראה שני ימים וכו'. </b>שבת פרק במה מדליקין (שבת דף ל\"ד) ושם כתבו תוס' ז\"ל דאפילו לר' יוסי דס\"ל לבין השמשות כהרף עין יש לו ספקות בההוא בין השמשות כדאיתא בתוספתא שהביאו שם הם תוס' ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטום ואנדרוגינוס. </b>לא איצטריך לאשמועינן דזיבה נוהגת בהן אלא דבעי לאשמועינן הלכות זיבתם דמטמאין בדם ובלובן מספק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה </b>דרכים וכו'. רפ\"ק דקדושין מפ' דתנא שבעה לשון זכר דאיכא נמי דרך לשון זכר דכתיב בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים וגו'. ולא תנא בשבעה דברים דמילתא אגב אורחיה קמ\"ל דדירכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה ודירכא דמשתייא יתירא נמי לאתויי לידי זיבה ועיין עוד במסקנא שכתבתי שם רפ\"ק דקדושין. ועיין בפי' הר\"ש ז\"ל שדקדק אמאי לא קתני בשמנה דרכים בודקין את הזב דהא תנן בסמוך נמי הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מע\"ל וכשם שתולין לקרי מע\"ל כך תולין למראה ולהרהור כמו שאכתוב בסמוך בס\"ד. ונראה שתירץ ז\"ל דהוי בכלל חולי ובפי' אחרון נראה שתירץ דהא דתנן דרואה קרי אינו מיטמא בזיבה מע\"ל היינו טעמא משום דאין זה זוב מעיקרא אלא קרי שנשתנה מה שנשתייר שלא יצא כלו לפי ששהה לצאת נעשה כלובן ביצה המוזרת והאריך שם ע\"ש. כתב הרמב\"ם ז\"ל הזיבות באה מחמת חלישות וחולי אברי הזרע שנחלש כחם המחזיק והמעכל וכל כחות הגוף נשארו בבריאותם הטבעית לפיכך הזרע יוצא קודם שיתבשל בלא הנאה ובלא קושי ויהיה גוונו נוטה לאדמימות מעט וגופו דק מאד וכשיקרה זה הזוב מחמת חלישות שארעה לכל כחות הגוף או מחמת דבר אחר שהכבידם אינו זוב עד שיהיה מחמת חלישות אברי הזרע ע\"כ: \n",
+                "<b>במראה ובהרהור. </b>מפ' בתוספתא דתולין כל מעל\"ע ופי' שם בספר קרבן אהרן בלשון שני במראה שראה איש ואשה נזקקין זה לזה עכ\"ל נר\"ו: \n",
+                "<b>ובמאכל ובמשתה ובמשא ובקפיצה </b>כל זמן שהוא מצטער כדפי' בסמוך רעז\"ל: \n",
+                "<b>ר' עקיבא אומר אפי' אכל כל מאכל וכו'</b> כך צ\"ל: \n",
+                "<b>אונסו וספקו ושכבת זרעו</b> בשלהי נזיר אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש\"ז ספק מחמת ראיה וכיון דנזקק לטומאה ספקו טמא ואם תאמר ואפילו מחמת ש\"ז מה בכך הא קתני אונסו טמא אפילו ודאי ועוד קשה דמתני' קתני שרגלים לדבר והתם בפ' בנות כותים מפ' טעמא דאקשי' רחמנא לנקבה בשלישית לרבנן וברביעית לר' אליעזר דמה נקבה מטמאה באונס וכו' וי\"ל דרגלים לדבר אספקו לחודי' קאי והאי ספקו מיירי כשנמצא על בגדו זוב וש\"ז ולא ידוע האי זוב אי לחודי' אתא וסותר ז' או בהדי ש\"ז ואינו סותר אלא יום אחד והשתא דנזקק לטומאה תלינן דלחודי' אתא וסותר ז'. ולפי מה שאפרש בסמוך מתני' דהרואה קרי אינו מיטמא בזיבה כל מע\"לע בנזקק לטומאה צריך לפרש האי ספיקא דמספקא לן אם בא הזוב קודם הקרי או לאחריו וש\"ז מפ' בסוף נזיר לטמא במשא דאי לענין מגע אפילו דטהור נמי ורב אדא בר אהבה מפ' לומר שאין תולין בה הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ר' אליעור אומר אף בשלישית וכו' </b>וי\"ס דגרסי אלעזר בלי י' והתם נמי מפ' טעמייהו דת\"ק לא דריש את דבקרא דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה אלא אחר שאמר הכתוב שתי זיבות זב זובו הקיש הזכר לנקבה לראיה שלישית לומר לך מה נקבה דלא כתב בה מבשרה ואפילו מאנסה הויא טמאה זכר נמי כיון שראה פעם שניה שנזקקה ז' לטומאה אפילו ראה את השלישית באונס כיון דחזא שני פעמים שלא באונס הוי טמא ומייתי קרבן ור' אלעזר דריש אתים א\"כ הזב חד את תרתי זובו תלתא ולרביעית אתקש לנקבה דמטמאה אפילו באונס ואם ראה שתי ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס אינו מביא קרבן וכיון שראה שלשה שלא באונס אם ראה את הרביעית בתוך ימי ספירו ואפילו אם היא באונס אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא אלא סותרין את הכל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי אינו מטמא וכו'. </b>ובספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי מטהר בזיבה מעת לעת וכתב הר\"ש ז\"ל וצריך לומר דקרא דספרי אסמכתא בעלמא. ועיין עוד בפי' הר\"ש ז\"ל ואיתא שם פרק בתרא דנזיר דף ס\"ו ברייתא זה לשונה ש\"ז של זב מטמאה במשא כל מעת לעת ור' יוסי אומר יומו ופי' רש\"י ז\"ל מע\"ל פי' לאחר שראה זיבה מטמא במשא מע\"ל: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר יומו. </b>בלבד שראה בו זיבה אם ראה קרי תולין את הקרי בזיבה ומטמא במשא אותו היום בלבד אבל מכאן ולהבא לא ולאו משום דס\"ל דא\"א בלא צחצוחי זיבה אלא שכך גזה\"כ. ע\"כ: \n",
+                "<b>כנעני שראה וכו'.</b> ה\"פ אע\"פ שראה קרי כשהוא כנעני ובתוך מעת לעת נתגייר וראה זוב מיטמא ואין חוששין לקרי שראה כשהוא כנעני: \n",
+                "<b>מיד מיטמא בזיבה.</b> כנעני שנתגייר כקטן שנולד דמי ואע\"פ שראה זיבות כשהוא כנעני מטמא בזיבה בהך שנייה שרואה בתוך מע\"ל של קרי דנעשית לו כראיה ראשונה דמטמא באונס ומצטרפת עם השנייה וכו' עכ\"ל רעז\"ל. וכתב עליו החכם הר\"ם ז\"ל צ\"ע שלפ\"ז מאי אריא גר משום כקטן שנולד דמי אפילו ישראל נמי כה\"ג דינא הכי שאם ראה קרי ובתוך מעל\"ע ראה זוב ואחר מע\"ל ראה פעם אחרת אין ראייה ראשונה שראה בתוך מע\"ל של קרי שהרי היא נחשבת ראיה ראשונה יכולה להצטרף עם השנייה שיראה אחר מעת לעת לפי שהרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעל\"ע וא\"כ מאי איריא גר. ויותר נראה לפרש שכל השתי ראיות הוי בתוך מע\"ל של קרי דבישראל נחשבין כולם כראייה אחת ובגר נחשבין שתי ראיות משום דכקטן שנולד דמי ואין הולכין אחר הקרי שראה בגיותו והיינו דקתני מיד הוא מטמא בזיבה כלומר כשראה שתי ראיות מיד בתוך מע\"ל של קרי ונראה שזו היא כוונת רעז\"ל במה שכתב ואע\"פ שרואה זיבות כשהוא כנעני כו' עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>והמקשה מעת לעת. </b>פי' המקשה בימי זיבה דאמרינן דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכל דמים שתראה תלינן בדם קושי וטהורה עד שתשפה מן הצער ומן הדם מע\"ל דאז איגלאי מילתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד וה\"ו יולדת בזוב וסתמא כר' אליעזר דהלכה כמותו בהא לגבי ר' יהושע ופלוגתייהו בפרק בנות כותים. ולשון ר\"ש ור\"ע ז\"ל אולי שכך צ\"ל לא תלינן בדם קושי וטהורה אלא בדם לידה בזוב וטמאה: \n",
+                "בפי' רעז\"ל והוא שיהא כברייתו. אמר המלקט הרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס הרי הוא כברייתו וז\"ל וכן כלב שאכל בשר המת אשר קדם בפ' י\"א מאהלות כי כל שלשה ימים נחשוב אותו בשר מת כברייתו ויטמא טומאת מת בעבור כי אינו מתעכל הרי כי באותם ג' ימים ידוקדק בהן הזמן מע\"ל מעת האכילה עד מות הכלב כמו שנתבאר שם עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "עוד בסוף פירושו של ר\"ע ז\"ל ותנא ושייר. אמר המלקט כי ההיא דתנן בפרק כל הגט ואם אבדו הרי זה חושש מע\"ל גבי מניח פירות להיות מפריש תרומות ומעשרות וכי ההיא דתנן בפ' אלו טריפות דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה: \n"
+            ],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב והטהור וכו'. </b>(הגהה. וכתוב בתשובות הרשב\"א ז\"ל סי' כ\"ח וז\"ל כתבת עוד שנסתפק' במת שמעבירין אותו דרך ספינה קטנה לבית הקברות אם מותר לכהן ליכנס באותה ספינה בעוד שהמת שם ואם יש לחלק בין נתון במטה לנתון בארון. והשבת דאין לחלק ובין כך ובין כך כהן אסור שהנוטל את המת או מסיטו טמא ובספינה קטנה היסט הוא לפי שהיא מתנדנדת ע\"י כניסת בני אדם שם והבאת ראיה מדתנן במס' זבין פ\"ג הזב והטהור שישבו בספינה או בסדה או שרכבו ע\"ג בהמה אע\"פ שאין בגדיהם נוגעים הרי אלו טמאין מדרס. \n",
+                "תשובה. נ\"ל דכל מה שדנת בדבר זה כדין דנת ודברים ברורים הם לפי דעתי דספינה שאמרו אפילו בעומדת בנהר היא דאי לא ה\"ל לפרושי ספינה שביבשה וכי קתני הזב והטהור שישבו בספינה גדולה טהור לפלוג בספינה קטנה גופה ולימא בד\"א בספינה או בסדה שבמים אבל ביבשה טהורין אלא דבין כך ובין כך כל שקטנה הראויה להמיט בה אדם א' אפילו בים טהורים @[66?המ\"ל נר' שחסר כאן איזה תיבות וכצ\"ל טמאים אבל ספינה גדולה אפי' עומדת במים טהורה דאינה מתנדנדת מכחו אלא מכח המים והביא ראי' שהספינה קטנה אפי' כשעומדת במים טמאה מאילן שכחה רע] דאינה מתנדנדת לעולם מכחו אלא מכח המים. ואילן שכחו רע שהוא דק כ\"כ שאין לחוק בעיקרו רובע קב וסוכה שכחה רע שנחבית בחויונה כדאיתא בפרק המקבל אי אפשר שאין הרוח מסייעו להנידו לפעמים אלא שאין משגיחין אלא בגופו של דבר אם ראוי מצד עצמו להתמוטט מצד כחו של יושב בלי סיוע אחר טמא מפני שלעתים ינידנו הטהור או הזב כל א' לבדו ועוד מסתברא שלא נאמרו דברים הללו של מסייע אלא לענין שבת ולענין זב וטעמא משום דלענין שבת אמרינן שנים שעשו פטורין דכתיב בעשותה וכשזה יכול וזה יכול לר' יהודה נקרא מסייע והלכך שניהם פטורין. א\"נ בזב משום דבעי' שינשא רובו עליו והיינו טעמא דכל הני מתני' דהיה רכוב ע\"ג בהמה וד' טליות תחת ארבע רנלי הבהמה וזב שהיה מועל על ה' ספסלים או על ה' פונדיות וזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין ר\"ש אומר ביחידי טמא ובמרובים טהור שאין אחד מהם נושא את רובו אבל אדם הנושא אי המסיט את המת אפילו היו עשרה נושאים אותו מסיטין אותו טמאין ע\"כ. ואיתא נמי שם בסי' תקנ\"ט): \n",
+                "<b>אסרא. </b>פי' בערוך משימין עצים שתי וערב על המים עד שיעשה מגדל ועולין עליו בעלי המלחמה וי\"א כשיש להם עצים גדולים וכו' כמו שפירש רעז\"ל. והרא\"ש ז\"ל פירשו אסדא ספינה קטנה עוברין בה הנהרות. והר\"ש וז\"ל נראה דגריס סדה שפי' סדה כמו אסדא: \n",
+                "בפי' רעז\"ל כך צ\"ל וכתיב וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר מה בו האמור להלן מאוירו אף בו האמור כאן מאוירו וכו'. \n",
+                "עוד בפירושו ז\"ל סתם בהמה נכפפת תחת הרוכב הלכך ל\"ש כחה רע וכו'. אמר המלקט פירוש מדלא מפליג גבי בהמה בין כחה רע לכחה יפה כדמפליג גבי אילן: \n",
+                "<b>על הגשיש. </b>כתוב בערוך ואית דאמרי קשיש וטועין בכך ע\"כ: \n",
+                "<b>בזמן שהן מחגירין. </b>אכולהו קאי פי' שרגלי הספסל אינם שוין שהאחד קצר מחבירו שכשאדם יושב עליו יתנועע ויתנודד אילך ואילך כמו החגר. והקשו שם תוס' ז\"ל תימא אפילו אין כחו רע שאין יכול להסיטו אמאי טהור הלא יטמא התחתון לעליון ועוד טומאה בחבורין היא וטמא טומאת ז' כדאמרינן בפרק אין מעמידין וי\"ל כגון שתחתון כנעני שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא א\"נ אפילו התחתון ישראל וכגון שלובשין הרבה בגדים דטומאה בחבורין לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד אבל שני אין טמא אלא טומאת ערב ואין מטמא אדם וכלים ואפילו יטמא טומאה מדרבנן כמו שפי' ר\"י בפ\"ק דשבת גבי מרדע מ\"מ שלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא עכ\"ל ז\"ל. פי' ר\"ש לוריא ז\"ל פי' אפילו יטמא בגדים שני בחבורין מדרבנן מ\"מ בגד שלישי או האדם שהוא שלישי לו לא יטמא בחבורין טומאה חמורה אלא עושה ראשון לטמא אוכלין ומשקק ע\"כ: \n",
+                "<b>בסוכה שכחה רע באילן יפה. </b>במשניות מוגהות לפי' הרמב\"ם ז\"ל מצאתי מחוק מלות באילן יפה ושם במציעא דף ק\"ה בפ' המקבל מפ' איזהו סוכה שכחה רע כל שנחבאת בחזיונה ומפרש הרמב\"ם ז\"ל שם בפ\"ח בחזיונה כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה היא מזזת אותו ולזה קורא אותה כחה רע בלשון ראשון דר\"ע ז\"ל ונטמאו בגדיו טומאת מדרס כתב עליו החכם ה\"ר סלימאן ז\"ל לא דק דאין הזב מטמא בהיסט להיות מדרס אם הן ראויין למשכב ואינם אלא ראשון ושאני ספינה ואסדא ובהמה שלפעמים מכריע הטהור את הזב וה\"ל כמו הזב בכף מאזנים ומשכב בכף שנייה והכריע המשכב את הזב דהוי כאלו דרס עליו. גם פי' הרמב\"ם ז\"ל דחוק שפי' שאנו חוששים שמא דרס ועיין בפי' הר\"ש ז\"ל. עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>ובסולם מצרי. </b>כתב ה\"ר יהוסף ז\"ל ס\"א או על סולם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגיפין או פותחין. </b>נראה לפרש בין אם מגיפין או פותחין הזב והטהור טמא מטעם היסט הזב ואטמאים דקתני לעיל ברישא קאי וכן מעלין זה את זה מן הבור ומפשילין בחבלים ואורגים. משמע מפי' הרמב\"ם ז\"ל שכתב מגיפין וכו' ואלה כולם מונים מן ההיסט עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>עד שיהא זה מגיף וזה פותח. </b>אבל שניהם מגיפין או פותחין במלאכה קלה כזאת אין האחד נתלה על חבירו ודומה למשאן קל דטהורין. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>עד שיהא הטהור מעלה את הטמא. </b> (א) אז הטמא נתלה מכח הטהור וה\"ל כמו כרע המשכב בכף מאזנים אבל טמא מעלה את הטהור האדם ובגדיו ראשון כדין משא הזב אבל טהורין ממדרס ורבנן סברי גם כשהטמא מעלה הטהור כיון שהטמא מלמעלה חשבינן לי' כנתלה על בגדי הטהור וכן אם היו מפשילין בחבלים פי' גודלין וחכמים חשבי ליה מלאכה קלה אבל אורגין בין בעמידה בין בישיבה או טוחנין מלאכה כבדה היא ורש\"א דוקא טחינה ברחיים של יד לאו דוקא נקט של יד דה\"ה רחיים של חמור לר\"ש דהכי קתני בהדיא בברייתא ומודה ר\"ש בשנים שהיו טוחנים ברחיים של חמור או ברחיים של יד או טוחנים ברחיים ר\"ש אומר וכו' כך מצאתי מוגה: \n",
+                "<b>פורקין מן החמור. </b>בפ\"ק דנדה דף ז' קאמר דתנן זב וטהור שהיו פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד טמא משאן קל טהור וכולן טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה ופי' רש\"י ז\"ל וכולן טהורין לבני הכנסת אפילו משאן כבד וכתבו עליו תוס' ז\"ל ואין נראה דוכולן קאי אמשאן כבד דבמשאן כבד נראה דטמא אפילו לחולין דא\"א שלא יסיט זה את זה אלא אמשאן קל קאי וכן משמע במס' זבין דקתני התם משאן קל טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה והא דקתני הכא וכולן טהורים לבני הכנסת. אכל עניינא דטהרה דהתם קאי עכ\"ל ז\"ל משמע שהיה להם ז\"ל נוסחא אחרינא בגירסת המשנה וכן כתב ג\"כ הר\"ש ז\"ל דאית דלא גרסי אלא משאם קל טהורים לבני כנסת ול\"ג וכולם ע\"כ: \n",
+                "<b>בזמן שמשאם וכו'. </b>מ\"מ שמשואן בוי\"ו והכי נמי הגיהו במתני' דבריש פרקין דלקמן: \n",
+                "<b>וכולן טהורין לבני הכנסת </b> (ב). הא דקרי הכא בני הכנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק כל פסולי המוקדשין גבי בכור דיש לו מום מובהק דהתרתו ע\"פ ג' בני כנסת פי' הדיוטות שאינם מומחין. בכל מקום קורא בני כנסת הפחותין מעלה אחת מן השנויים אצלם מלשון קבוץ המון העם. הרא\"ש ז\"ל. וז\"ל תוס' ז\"ל פ\"ק דנדה וא\"ת דהכא קרי בני כנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק פסולי המוקדשין גבי מומי בכור קאמר דהתרתו ע\"פ שלשה בני כנסת והתם אפילו שלשה הדיוטות כשרים וי\"ל דהכא נמי מזכיר בני הכנסת לגריעותא כלומר שאינם אוכלים תרומה ע\"כ וכן פי' הר\"ש ז\"ל ג\"כ. והרמב\"ם ז\"ל פירש וכולן פי' כל השנויין בזה הפרק הם טמאים וראשון לטומאה לענין תרומה ומה שמלמעלה ממנה בקדושה אבל שלא יבא לבית הכנסת שנייחד לו מקום כזבים ומצורעים לא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והטהור וכו'. </b>הני תרי בבי קתני לענין טהרה הר\"ש ז\"ל ונלע\"ד דמרישא לא שמעינן שפיר בבי דסיפא ולהכי אצטריך למיתנינהו וקל להבין: \n",
+                "<b>להמיט באדם. </b>הרא\"ש ז\"ל נראה דגריס להסיט באדם וכך הוא הלשון שם ביד אלא ששם בפ\"ט סי' ד' כתב בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד. ומ\"מ להמיט בה אדם אחד: \n",
+                "<b>בסולם צורי. </b>פי' אפילו אם אינו קבוע במסמר או מצרי בזמן שהוא קבוע במסמר והרמב\"ם ז\"ל השמיט סולם צורי שם ביד ושם מצאתי כתוב או בכבש ובקורה ובדלת שמחוברין בטיט אפילו עלו מצד אחד ה\"ז טהור ע\"כ: \n",
+                "<b>שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל. </b>מתני' רבנן היא ור\"מ פליג עלייהו בתוספתא וקאמר דבין טמא מכה את הטהור או טהור מכה את הטמא בגדי טהור טמאים ור\"ש ס\"ל דאם מכה בכח טמא ואם מכה ברפיון טהור: \n",
+                "בפי' רעז\"ל אבל טמא הוא שהרי נשען על הזב. אמר המלקט לשון הרא\"ש ז\"ל אבל הוא ובגדיו ראשונים כדין משא הזב ע\"כ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ר' יהושע אומר נדה שישבה וכו'. </b>שלשה דברים הם שר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין בבא דכפה שבראשה טמאה ובבא דכלים שבראש הספינה טמאים מדרס ובבא דנוטלת עריבה וכו' דבזמן שמשאה כבד טמאים. וכל הני ר' אלעזר חסמא מטמא להו משום ר' יהושע וחכמים מטהרין: \n",
+                "<b>משאה קל טהורין. </b>הבגדים מטומאת מדרס ואע\"פ שהעריבה טמאה מגע זב אפשר דבגדים שבה טהורין לגמרי דאין מגע הזב מטמא בגדים ונהי דאדם הנוגע בזב מטמא בגדים כל זמן שלא פירש כלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפילו בעוד שלא פירש דבהדיא תניא בת\"כ ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו איש הנוגע במשכב מטמא בגדים ואין משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים הר\"ש ז\"ל: (הגה\"ה וכתב עליו החכם הר\"ס ז\"ל וקשה לומר שהבגדים שבה טהורים לגמרי דתיפוק ליה שהבגדים הם טמאין במשא הזב והם ראשון ויש לפרש דברי הר\"ב ז\"ל דלא איירי בעריבה הזאת שנטלתו הנדה אלא אם היתה העריבה טמאה מגע זב ולא במשא הזב וזהו דקדוק לשונו שכתב טמאה מגע זב וכן נמי מתני' דקתני בזמן שמשאן קל טהורין רצונו לומר טהורין ממדרס הזב אבל הם ראשון לטומאה ע\"כ): \n",
+                "<b>נוטלת </b>נ\"א נטלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן של חלונות. </b>ים של בית הבד הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ולהאי פירושא ניחא דבמתני' דבסמוך מטמא הקלת דהיינו העגול של עץ שסביב לריחים. אבל לפי' שכתב רעז\"ל נראה דקשה מתני' דהכא אמתני' דבסמוך. ואפשר משום דהכא מיירי בקבוע ובסמוך במטלטל וכדפי' רעז\"ל: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין </b>בתוספתא קתני ר' יוסי אומר בזמן שהיא מפקפקת ואינה נשמטת טהורה והרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס הלבנים וכן הוא בתוספתא דזבים פ\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על אילן יפה </b>גם פה מצאתי מחוק במשניות שעם פי' הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "<b>על הכבש ועל הקורה ועל הדלת </b>בכל המשניות כתוב על הדלת ואומר אני דאגב שיטפי' דתניי' בפירקין דלעיל בהדי כבש וקורה תניי' נמי הכא דהא פתח בדלת בהך בבא הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>על השידה וכו' </b>עירובין פ\"ג דף ל\"ה מייתי לה ונראה דההיא דהתם ברייתא היא. ומסיק התם דבה קמיפלגי בשרעדה מחמת כחו שהקיש עליהן ממש ולא נתקן ולא הוסטו אלא רעדו מ\"ס הוי היסט ומ\"ס לא הוי היסט ומעיקרא קודם המסקנא פירש\"י ז\"ל שם הקיש זב באגרופו ע\"ג שידה כולן טמאים מפני שהסיט וכגון שהי' לבוש בית יד דלא מטמא בנגיעה א\"נ שהקישן בחתיכת עץ שבידו ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין </b>דאין רובו נשען וכו' לשון רעז\"ל אמר המלקט כן פי' רש\"י ז\"ל וכתבו עליו תוס' ז\"ל לפי זה אתיא כר' שמעון ור\"י אומר כו' אבל הרמב\"ם והר\"ש והרא\"ש ז\"ל פירשו כפירוש רש\"י ז\"ל (א). וכתב רש\"י ז\"ל שם פרק המצניע ורבותי גורסין לארכן טהורין ופירשו טעמא דלארכן טהורין משום דאמרינן שמא ביניהם שכב ולא עליהן. וקשיא לי א\"כ לקולא תלינן ואמאי תני סיפא ספק נתהפך טמאים ע\"כ: \n",
+                "<b>ישן ספק נתהפך. </b>ס\"א ישב ספק נתהפך: \n",
+                "<b>היה מועל על ששה כסיות. </b>תימה לע\"ד אמאי שבקי' ללישנא דספסלים דנקט ברישא ואי אמרינן דכסיות קטנים מספסלין ניחא: \n",
+                "<b>רש\"א אם רחוקים זה מזה טהורים. </b> אבל כשהן קרובין פעמים מגביה רגלו אחת וכל משענתו על רגלו השנית. הרא\"ש ז\"ל (ב): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר טליות זו על גב זו ישב ע\"ג העליונה וכו'. </b> כך מ\"מ: \n",
+                "<b>הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב וכו'. </b> (ג) שבת פ\"ט דף פ\"ג לגירסת התוס' ז\"ל אבל לגירסת רש\"י ז\"ל דגריס ואוכלין ומשקין כנגדו כרע הזב טמאים כרעו הן טהורין קשה דהא תנן בסמוך טמאים סתם ודוחק לומר דההיא ברייתא פליגא אמתני' אלא שתוס' ז\"ל נדחקו שם לתרץ דה\"ק מתני' כרע הזב טהורין פי' ממדרס ומ\"מ טמאים כדין היסט הזב כרעו הן טמאים פי' מדרס דכיון שהזב למעלה הרי נשען עליהם ע\"כ: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר ביחידי טמא. </b>ר\"ש ס\"ל דכשהמשכב אשר כרע בו הזב אחד אז יהיה טמא מדרס אבל כשהן שני משכבות או יותר אינו נעשה משכב הזב כיון שכל אחד מן המשכבות לבדו אינו מכריע הזב אלא כולן הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "<b>ובמרובין. </b>כשיש משכבות רבות בכף מאזנים כנגד הזב שאין אחד מהם נושא את רובו טהורין דכי כרעו הן אין רובו של זב נישא על אחד מהן אלא כל אחד מהמשכבות נשאו מיעוטו של זב ורבנן חשבי ליה כעשר טליות זו על גב זו הרא\"ש ז\"ל וכך נראה שצריך להיות בפי' רעז\"ל וכאן צריך להיות סימן הוא\"ו בפירושו ז\"ל קודם דבור המתחיל טמאים בין כרע הזב וכו' וצריך למחוק אותו מן סמוך לבכף מאזנים כי כולו הוא דבור אחד כדכתבינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה חומר בזב מבמת וחומר במת מבזב ושוב חומר בזב שהזב וכו'. </b>כך מצאתי מוגה וי\"ס מוגהין כך זה חומר בזב מבמת ושוב חומר בזב שהזב וכו' ונמחקו מלות וחומר במת מבזב. וכן הגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל. (ד) ולפי פירוש הר\"ש ז\"ל אין טומאת מדף אלא באוכלין ומשקין שעל גביו ולא בכלים שעל גביו ולדעת הרמב\"ם ז\"ל גם כלים שעל גביו יש להן טומאת מדף וכמו שהעתיק פירושו רעז\"ל. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ג' דפרשת זבים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טליות </b>טלית לשון יחיד טליות לשון רבים ופי' בערוד בשם ר' מצליח טלית הוא רדיד ולמה נקרא שמה טלית שהוא למעלה מכל הבגדים כדמתרנמינן וישאו אותו בניו ונטלו ע\"כ: \n",
+                "<b>מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש </b> (ה) ר\"ש מטהר לטעמיה דאמר שם פרק המצניע לענין שבת זה אינו יכול וזה אינו יכול אינו אלא כמסייע ופטור וי\"מ דאזדא לטעמיה דאמר לעיל וכו' כמו שפירש ר\"ע ז\"ל: \n",
+                "<b>מפני שהיא יכולה לעמוד על שלש. </b> כתב ה\"ר שמשון ז\"ל וסתמא כרבי יהודה דאמר בפרק המצניע זה יכול וזה אינו יכול ה\"ל מסייע ואין בו ממש ע\"כ. אמר המלקט לשון רש\"י ז\"ל שם בגמרא זה יכול וזה יכול ה\"ל וכו' ע\"ש בגמרא דמשמע דצ\"ל בלשון רש\"י ז\"ל אי אמרינן דסתמא כר' יהודה אבל לשון תוס' ז\"ל שם מפני שיכולה לעמוד על שלש וה\"ל כל רגל אינו יכול והשלשה אחרים יכולין ע\"כ (א) וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל שם פ\"ז ונמצאת הרביעית מסייע ומסייע אין בו ממש והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע ואין אנו יודעין איזו יד ואיזו רגל היא שלא היתה נשענת עליה הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן ולפיכך כולן טהורות ע\"כ: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר. </b>וכתבו שם תוס' ז\"ל נראה לרבינו יצחק דרבי יוסי לא פליג אלא ארישא אארבע טליות תחת ד' רגלי בהמה. אבל אסיפא דקתני תחת שתי רגלים טמאה לא פליג דאע\"ג דמשענת הסוס על ידיו דבר פשוט הוא דבלא שתי רגלים לא היה יכול לעמוד ע\"כ. וכן פירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וכמו שקיצר רעז\"ל: \n",
+                "<b>ועל המכבש של כובס וכו' </b>איכא מכבש של בעלי בתים בפ' ר' אליעזר דתולין והכא בשל כובס פליגי ר' נחמיה ורבנן ובתוספתא קתני על המכבש של כובש בזמן שטעון אבנים כלים שתחתיו טהורין ר' נחמיה מטמא ובמתני' לא קתני טעון אבנים ופליגי ר' נחמיה ורבנן. ויש גירסא אחרת בתוספתא דלא פליג ר' נחמיה אטעון אבנים עיין בהר\"ש ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בזב וכו'. </b> (א) פי' הנוגע בזב או שהזב נוגע בו הדבר ידוע דמי שנוגע בזב גם הזב הנוגע בו ולא הוה צריך למיתניי' אלא משום דתרי קראי כתיבי והנוגע בבשר הזב אשר יגע בו הזב תני נמי במתני' וקראי צריכי לכמה דרשות. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>במגע אבל לא במשא. </b>אף בשעת מגעו נשא כלים ולא נגע בהן טהורים ואע\"ג דשאר כלים ילפינן מבגדיו ואם היה לבוש כמה בגדים גם העליון טמא אע\"פ שאינו נוגע בו נמצא שמטמאין במשא בגדיו שאני דבטלים לגביה והוי כנוגע בכולן. הרא\"ש ז\"ל. וכתב הר\"ש ז\"ל הא דקתני מתני' כלל אמר ר' יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין להיות תחלה לאו למידק הא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו אינו מטמא אוכלין לה��ות תחלה דהא איכא כלים דאין מטמאין בגדים בשעת מגען ומטמאין אוכלין להיות תחלה כדאיתא בתוספתא אלא כוליה כללא משום סיפא נקטיה א\"נ כל אדם קאמר ולמעוטי אדם הנוגע בשרץ ונבלה דאין מטמאין בגדים בשעת מגען כדתנן בריש מסכת כלים ואין מטמאין אוכלין להיות תחלה עכ\"ל ז\"ל ועיין ג\"כ במ\"ש לקמן בסי' י': \n",
+                "<b>ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס. </b>אבל מטמא שאר כלים כבגדים והכי תניא בהדיא בת\"כ סוף פרשה ב' דפ' זבין דמתני' שנוי' שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד כלל אחר אמר [ה\"ר יהוסף ז\"ל הגיה אמרו וכתב כן מצאתי ע\"כ: כל וכו'. </b>ר\"פ בכל מערבין (עירובין דף כ\"ז) מייתי לה למילף מינה דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא הכא תנא חוץ ואיכא נמי מרכב דהיינו תפוס דאוכף שכשרוכב תופס באותו עץ דאי מרכב דיתיב עליה היינו מושב והא תנא ליה אלא כדאמרינן וכדתנן האוכף טמא מושב והתפוס טמא מרכב ושמעינן ממתני' דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ וכתבו שם תוס' ז\"ל כל הנישא ע\"ג הזב טמא אם נפרש דבהיסט איירי שמסיט כולו הוי כל דוקא ובכמה דוכתי קרי להיסט משא אבל אי מיירי בעליונו של זב שאינו מסיט כולו שמקצתו נגרר בארץ דלאו היסט הוא כדאמרינן איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זהו היסטו מספקא לר\"י אי שייך בכל דבר אי לא דעליונו של זב נפקא לן מוכל אשר יהיה תחתיו הזב אי הוה דומיא דמשכב ומושב שאינו נוהג אלא בדבר הראוי לכך או לא ע\"כ וכן דקדק ג\"כ הר\"ש ז\"ל. ועוד כתבו תוס' ז\"ל וכל שהזב נישא עליו טהור אומר ר\"ת דטהור מטומאה תמורה דאינו מטמא אדם וכלים אבל טמא טומאה קלה כגון לטמא אוכלין ומשקין אע\"ג דאינו ראוי למשכב ומושב ומייתי ראיה וכו' ותוס' ז\"ל דחו אותו בסוף: \n",
+                "<b>וכל שהזב נישא עליו טהור. </b>כדתניא בתוספתא דאין מטמא בהיסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ולמושב והאדם. כך צ\"ל. </b>ופי' רש\"י ז\"ל והאדם דכתיב והנושא אותם אף האדם במשמע אותם. ע\"כ: \n",
+                "<b>כיצד אצבעו כו'. </b>תוס' ר\"פ דם הנדה כתבו דנראה להם דהיינו ע\"ג אבן מסמא דבתוספתא וכגון שהנדבך דוחק אצבעו של זב דאי לא\"ה הוי כאילו הי' אויר בין אצבעו לנדבך דאין כאן טומאה כלל ע\"כ: \n",
+                "<b>בטמא שנים ופוסל אחד. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל כל מקום שאומר מטמא שנים ופוסל אחד מיירי בתרומה וכל אב הטומאה מטמא שנים ופוסל אחד וראשון מטמא א' ופוסל א'. כל אב שמטמא אדם לטמא בגדים בזמן שהוא נוגע באב מטמא שנים ופוסל אחד כאב עצמו. אבל אינו מטמא אדם וכלי חרס פירש נעשה ולד הטומאה ר\"ל ראשון ומטמא אחד ופוסל אחד וכל אב שהנוגע בו אינו מטמא בגדים בין בשעת מגמו בין לאחר פרישתו מטמא אחד ופוסל אחד האוכלין וכו' והמדף מטמאץ ע\"ג הזב אפילו חוצץ ביניהם הרביד אמצעיים אבל מתחתיו אם אינו נוגע ויש ביניהם חוצץ לא דתניא בת\"כ קל וחומר שיעשה על גביו משכב ומה אם במקום שלא עשה תחתיו מדף עשה תחתיו משכב מקום שעשה על גביו מדף אינו דין שיעשה על גביו משכב ת\"ל אשר ישכב עליו תחתיו עושה משכב ולא על גביו משכב ומושב. מטמאין שנים שהן אבות בין זב יושב עליו בין לא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו אין לי אלא כל זמן שיושב עליו מנין לעשות ריקם כמלא ת\"ל כלי עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>והמדף מלמעלן מטמאין שנים. </b>נוסחא אחרינא מטמאין אחד והוא הנכון והיא הגירסא שפירש רעז\"ל. וזהו ג\"כ לשון החכם הר\"ס ז\"ל ה\"ג מטמאין א' ופוסלין אחד ול\"ג מטמא שנים דהתנן פ\"א דאהלות הבגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים. עכ\"ל שם. עוד כתב על מה שכתוב בפי' הרמב\"ם ז\"ל או אוכלין ומשקין או משכב ומושב הכל טמא והוא מטמא שנים ופוסל אחד וכו' וזה לשונו שיבוש נפל בספרים דאין בגדים הנוגעים בזב מטמאין שנים דאינן אלא ראשון בין אם פירשו בין אם לא פירשו כמו שכתבתי בסמוך ע\"כ. ולשון הרמב\"ם ז\"ל שם האוכלין והמשקין והכלים שאינם עשויין לא למשכב ולא למושב ולא למרכב שהיו למטה וישב הזב וכיוצא בו עליהן מלמעלה ולא נגע בהם כולם טהורים ע\"כ. וכתב מהרי\"ק ז\"ל שם ופירש רבינו שמדף ששנינו היינו כלי שטף שאינם ראויין למשכב ולמושב ואע\"פ שבמשנה זו לא הזכירו מרכב כללו רבינו עם משכב ומושב שוודאי דינם שוה שעל זה אמרו בר\"פ בכל מערבין שאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא מרכב ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו. </b>קאי אדסליק מיניה אטמא למעלה ואוכלין ומשקין וכלים למטה טהורים לפי שהמסיט אין בו רוח חיים: \n",
+                "<b>חוץ מן האדם. </b>שיש בו רוח חיים שהאדם הנישא במשכב נטמא אע\"פ שלא נגע בו וכו' כדמפרש רעז\"ל: \n",
+                "<b>ר' אליעזר </b>מ\"מ ר' אלעזר בלי יו\"ד: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ר' אליעזר אומר אף הנושא בתלמודא מפרש וכו'. אמר המלקט בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ\"ד) אלא שצ\"ע דהתם מייתי לה לענין שני חצאי זיתים של נבלה שתחבן בקיסם והלשון אשר שם ה\"ג ליה אחד הנוגע ואחד המסיע ר' אליעזר אומר אף הנושא כלשון מחני' דבסמוך בסימן ז'. ופי' רש\"י ז\"ל שם אחד הנוגע בשני חצאי זיתים אחד המסיטן טמא ע\"כ. ודייק התה בגמרא אטו נושא לאו מסיט הוא דקאמר ר' אליעזר אף הנושא. אלא לאו הכי קאמר אחד הנוגע המסיט בלא נישא ואתא ר' אליעזר למימר והוא דנישא ומאי אף אימא והוא דנישא ופי' רש\"י ז\"ל בלא נישא אע\"פ שאין מחוברין יחד והוא דנישא וקאי בין אמגע בין אמשא דאין מטמאין אפילו במשא אלא א\"כ מחוברין ע\"כ. ועיין עוד בפי' הר\"ש ז\"ל לקמן סי' ז' בבא דהנוגע בזובו של זב וכו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מקצת טמא וכו'. </b>ספ\"ח דהלכות מטמאי משכב ומושב. וכתב שם הרמב\"ם ז\"ל דיראה לו דטומאה זו של חבורי שיער צפרנים ושינים מדבריהם היא. וי\"ס ומקצת טהור על הטמא טמא חבורי וכו'. תניא בתוספתא ואלו הן חבורין השנים והצפרנים והשער שלהם ואלו הן מקצתיים ראשי אצבעות ידים ורגלים ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצאה ממנו במיעוטו</b> כל האי בבא דנמצאת ארישא לחוד קאי וה\"פ נמצאת טומאה נכנסת לו במיעוטו שהרי אמרנו הטמא על מקצת משכב נטמא המשכב אע\"פ שלא שכב רובו של הטמא אלא על מיעוטו ויוצאה ג\"כ ממנו במיעוטו שהרי ג\"כ אמרנו והטהור אם שכב רובו על מקצת המשכב הטמא נטמא הטהור. וצריך לדקדק אמאי איצטריך למיתניי' אע\"ג דל\"ד לגמרי לנמצא כשר בשחיטה פסול במליחה וכו' דתנן בפ\"ק דחולין ודייקינן עליה התם בגמרא כדכתבינן התם סימן ד'. תניא בתוספתא רוב טמא על מקצת הטהור או רוב טהור על מקצת הטמא בין בזב בין במשכב טמא מקצת טהור על הטמא או על מקצתו בזב טמא ובמשכב טהור רש\"א מקצת טהור על הטמא אף בזב טהור: \n",
+                "<b>וכן ככר של תרומה. </b>כך צ\"ל. וז\"ל הר\"ש ז\"ל וכן ככר של תרומה האי דקתני וכן לאו משום שיהא דינו כיוצא באלו דסבר אפילו יהא כולו נשען על כל המשכב טהור או שהמשכב כולו נשען עליו אלא שהנייר דהיינו דבר שאינו מקבל טומאה מפסיק בנתיים דלא נגעי בהדדי טהור הככר כדאמרן לעיל דאינו מטמא בהיסט אלא דבר שיש בו רוח חיים עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>בין מלמעלן. </b>כגון שהמשכב למטה והנייר על גביו והתרומה ע\"ג הנייר בין מלמטן כגון שהתרומה למטן והנייר על גבה והמשכב ע\"ג הנייר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הנושא ואחד הנישא. </b>כגון שלא הזיז הטומאה. הנושא היינו שהטומאה על אבן מסמא ואצבעו של טהור תחתיו. הנישא היינו שהטהור על האבן ואצבע של זב תחתיו ומשכב נמי מטמא באבן מסמא אבל זובו של זב ורוקו וכו' דאימעוט בפ' דם הנדה מאבן מסמא קתני בהן נוגע ומסיט דוקא אבל לא נושא ונישא וכתבו תוס' ז\"ל בפסחים בפ' אלו דברים (פסחים דף ס\"ז) אומר ר\"ת הא דקתני נישא דמשמע דמצורע נמי מטמא בהיסט לא קאי אמצורע אלא אשארא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הנוגע. </b>חולין פרק העור והרוטב (חולין דף קכ\"ד) ומשמע שאותה היא ברייתא כמו שכתבו שם תוס' ז\"ל וכמו שנראה ממה שכתבתי לעיל בפירקין סי' ג': \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף הנושא. </b>לטעמיה דמוקי קרא דממעטי' מיני' רבנן הני מאבן מסמא לדרשא אחריתי וסבר איהו דכולהו מטמאו באבן מסמא ונקט נושא ה\"ה נישא. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ומ\"מ גם פה ר' אלעזר בלי יו\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל דנוגע בנבלה אינו אלא ראשון בעלמא לטמא אחד לפסול אחד. אמר המלקט הכי תנן לה בהדיא במתני' דבסמוך סי' י': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ראשו לאויר התנור טהור.</b> פי' האדם ההוא טהור כל זמן שלא יבלענו כי לא נאמר בהיותה נסתרת ונכנסת ומתחבאה בתוך אויר התנור תהי' כמו בלועה ויאמרו וטהר ר\"ל כי התנור טהור ולא נאמר כיון שהתנור מיטמא מאוירו וזאת מטמאה אדם בבית הבליעה שהיא ג\"כ תטמא התנור לפי שנכנסה באוירו בשעת הבליעה. הרמב\"ם ז\"ל. ויש שאין גורסים רק טהור התנור והיא גירסת רעז\"ל (א): \n",
+                "מפי' הר\"ש ז\"ל הקיאה או בלעה נראה דה\"פ הקיאה אפילו קודם שהגיעה לבטנו אינה מטמאה וכ\"ש אם בלעה דאינה מטמאה בגדים משירדה לבטן וכ\"ש כשהיא בתוך פיו שלא בלעה כלל דאינה מטמאה כלל דלא יאכל כתיב ואכילה בבית הבליעה. ואם הקיאה דאינה מטמאה נפקא לן בת\"כ בפרשת אחרי מות דתניא יכול אם הקיאה תהא מטמאה בגדים דרך יציאתה ת\"ל אשר יאכל בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה ע\"כ: \n",
+                "<b>והקיאה או בלעה</b> דקתני הכא היינו כנגד פירש דמטמא אחד ופוסל אחד דבכל הני בבי דלעיל ודבסמוך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה. </b>כ' הרמב\"ם ז\"ל דע ששורף פרה ופרים ומשלח את השעיר מטמאין בגדים כמו שביארנו בהקדמה אבל אינם מטמאין שנים ופוסלין אחד אבל מטמאין אחד ופוסלין אחד כמו כל ראשון לטומאה וזה אינו חולק על כלל ר' יהושע שהוא אומר כל המטמ' בגדים בשעת משאו ולא אמר כל המטמא בגדים בלבד ואלו אינם מטמאין בגדים בשביל מגען אלא בשביל התעסקם בדבר ידוע ע\"כ. ורבינו עובדיה ז\"ל פי' מתני' כדפירשה רבינו שמשון ז\"ל וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל וקשה לי כי הוא הר\"ש ז\"ל בעצמו הביא תוספתא לעיל בריש פרקין כלים הנוגעים בזב וזבה ונדה ויולדת ומצורע ובמשכב ובמושב מטמאים שנים ופוסלין א' בזובו של זב וברוקו ובשכבת זרעו ובמימי רגליו ובדם הנדה מטמאין שנים ופוסלין א' ופירש דהא דמטמאין שנים היינו דוקא אוכלין דחשויבי כאב הטומאה בשעת מגעו לענין אוכלין אבל לא לטומאת כלי דתניא בת\"כ וכו' ועוד דזה הכלל משמע דקאי אהני אבות דקא חשיב בהך בבא ולא אאבות דמטמאין בגדים בשעת מגעו והרמב\"ם ז\"ל פי' דקאי אהנך דסליק מיניה דמתחלה פירש לעיל דמטמאים שנים ופוסלין אחד והדר תני אותם שאינם מטמאין בגדים בשעת מגען שמטמאין אחד ופוסלין אחד וחזר ועשה מהן כלל לפי שרצה להוציא מכלל אבות הטומאות אדם שמת שהוא אבי אבות והנוגע בו מטמא שנים ופוסל אחד בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו והוא לא הוזכר למעלה בכלל המטמאין שנים ופוסלין א' ולכך הוזכר כאן פירש מטמא א' ופוסל א' קאי אכל אבות הטומאות דרישא עכ\"ל ז\"ל וז\"ל הר\"ש ז\"ל דבריש פירקין בקיצור הא דקתני זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאה שבתורה מטמא א' ופוסל א' חוץ מן האדם ההוא כללא מדאורייתא דאילו מדרבנן כלים כאדם לאוכלין ומשקין כדמשמע בתוספתא ע\"כ. וכתב החכם הר\"ס אוחנא ז\"ל פירש מטמא אחד ופוסל אחד לפי' הרמב\"ם ז\"ל לא קאי אאדם דהיינו המת דנוגע במת לעולם הוי אב ומטמא שנים ופוסל אחד אפילו לאחר שפירש ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל קרי וכו'. </b>ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל מפרש בפסחים פ' אלו דברים דברישא לטומאתם וסיפא למחנותם דבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות דמרבינן ליה מוכל זב ושרץ שרי למחנה לוי' ואפי' מת עצמו אלא לטומאתם מיירי ולא משום טומאת ערב איצטריך דבתרויהו טומאת ערב כתיב אלא הא קמ\"ל דמה טמא שרץ מטמא באונס אף בעל קרי מטמא באונס ובועל נדה כטמא מת לאו לטומאתם איירי דהא מילתא דפשיטא היא דהאי טומאת ז' כתיב ביה והאי טומאת ז' כתיב ביה אלא למחנותם איצטריך דסד\"א ותהי נדתה עליו כתיב וישתלח חוץ לשתי מחנות כמותה קמ\"ל שהוא כטמא מת ואינו משתלח אלא חוץ למחנה אחת והאי בועל נדה דאינו משתלח אלא חוץ למחנה א' אע\"ג דהא בכלל בעל קרי נמי הוי נלע\"ד דמיירי כגון במערה בנדה דמרבינן ליה בת\"כ מקרא בפ\"ז דפרשת זבין ופסקו להלכה הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ג מה' מטמאי משכב ומושב ומש\"ה אינו משתלח אלא חוץ למחנה אחת וככה הסכים עמי החכם הר\"ר אליעזר ארחא נר\"ו: \n",
+                "<b>אלא שחמור ממנו בועל נדה </b>גם טמא מת חמור מבועל נדה שטעון הזאה שלישי ושביעי. ועיין בספר קרבן אהרן פרק שביעי דפרשת זבין: \n",
+                "<b>אלא שחמור ממנו בועל נדה שהוא מטמא משכב ומושב וכו' </b>כתבו התוס' דיומא פ\"ק דף ו' וז\"ל תימא לי וכו' ונעלמה מעינם דמתני' היא ודלא חשיב כלל בסיפא: [נלע\"ד דיתכן לומר דהכי קאמרי תוס' ז\"ל ושמא בסיפא דשום ברייתא חשיב נמי להני חומרי וכו' אע\"ג דבמתני' לא חשיב להו וכדאיתא בכמה ברייתות דמפרשי טפי מן המשניות:]\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל אוכל ראשון </b>בשבת פ\"ק דף י\"ד ופירש רש\"י ז\"ל שם האוכל אוכל ראשון מן התורה אין אוכל מטמא אדם האוכלו חוץ מנבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה לא כדאמר במסכת נדה מי שאין לה טומאה אלא באכילתה יצאת זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנה וכ\"ש אוכל ראשון שאינו אב הטומאה אבל הן גזרו באותו היום שעלו לבקרו לחנני' בן חזקי' בן גרון ושיעורו לפסול את הגוי' בחצי פרס בפ' יום הכפורים והתם נמי אמרי' הנח לטומאת גוי' דלאו דאורייתא ומצאת בספר ערוך משונה טומאה זו דאורייתא דסגי לה בטבילה עכ\"ל ז\"ל והתם בגמ' מוקמי' מתני' כר' יהושע דאמר בטהרות פ' שני האוכל אוכל ראשון מיפסל פסיל טמויי לא מטמא וכתבו שם בשבת תוס' ז\"ל אוכל ראשון ואוכל שני אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעי' מיניה אוכל שני ואי תנא אוכל שני ה\"א דאוכל ראשין טמויי מטמא נמי ע\"כ. עוד כתבו הם ז\"ל והשותה משקים טמאים לא שייך בהו ראשון ושני דלעולם משקין תחלה הוו אע\"ג דאכתי לא נגזר כמו שאפרש בסמוך מ\"מ הי' בדעתם לגזור מיד וצריכא לאשמועי' משקים ואוכלין כדאמרי' בגמרא בסמוך דהך דמשקים לא שכיחי ואי תנא משקים ה\"א דוקא משקים דחמירי אבל אוכל לא פסיל כלל ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומי' ופסיל להו ואע\"ג דמשקים תחלה הוו כדאמרי' כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחלה הכא דקאמר ופסיל להו משום דאכתי קודם י\"ח דבר לא גזרו להיות משקים כמו שאפרש עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>והבא ראשו ורובו וכו' </b>וכתוב בספר הרוקח סי' שי\"ח הבא ראשו ורובו במים שאובין פי' ר\"ח בו ביום של טבילה וטהור שנפלו על ראשו ורובו מים שאובין אפילו ביום שלא טבל בו ואין לומר מה שגזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובין דוקא בטובל לאכילת תרומה אבל לא בנדה דהא טעמא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין שייך בנדה ותו אם לאיסור חששו לנדה שהיא בכרת לא כ\"ש. פי' תרומה כהן טמא האוכלה אינו אלא במיתה ע\"כ. והקשה הר\"ש ז\"ל וא\"ת בא ראשו ורובו במים שאובין היינו טבול יום דאורייתא איכא לאוקומה כגון דלאחר שבא ראשו ורובו במים שאובין העריב שמשו ע\"כ וכן כתבו ג\"כ שם תוס' ז\"ל ועוד כתבו ז\"ל שם בשבת פ\"ק ובר\"פ שני דגיטין וז\"ל וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו וא\"ת מ\"ש דבטהור לא גזרו כי אם בנפילה ולא גזרו נמי בביאה כמו בטביל יום דגזרו אפילו בביאה וכ\"ש בנפילה אומר ר\"י דהחמירו בנפילה משום הא דאמרי' בגמרא בסמוך שמעשה כך היה שהיו מעבירין על גביהן ג' לוגין מים שאובין או יותר אחר שטבלו במים סרוחים ע\"כ וזה שלא כדעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בפ\"ט דהלכות שאר אבות הטומאות אפילו טהור שאינו טביל יום אם נפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין או שבא ראשו ורובו במים שאובין ה\"ז כשני לטומאה עד שיטבול. טבל אינו צריך הערב שמש מפני שעיקר טומאה זו מדבריהם עכ\"ל ז\"ל. ונלע\"ד דדוקא קתני הבא ראשו ורובו וכן נמי על ראשו ועל רובו דתרויהו בעינן ולאו או או קתני וגם נראה על רובו ר\"ל על רוב גופו מלבד ראשו ולקולא דלא נפסל עד שיפול על כל ראשו ורוב גופו מים שאובים ואח\"כ מצאתיו מבורר שם בפ\"ט דהלכות שאר אבית הטומאות וז\"ל נפלו על ראשו אבל לא על רובו או שנפלו על רובו ולא על ראשו או שנפלו בו בראשו בלבד מלמעלה ועל רובו נפלו מן הצד או מלמטה ה\"ז טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו הסמוך לראשו כדרכן וכן אם בא ראשו במים שאובין ולא בא רובו וכ'. והיא תוספתא בפ\"ג דמקואות: \n",
+                "בפי' רעז\"ל וגזרו על טהור גמור שנפלו וכו' משום דאי לא הא לא קיימא הא: \n",
+                "<b>והאוכלין שנטמאו במשקים </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל דוקא לתרומה אבל לא לחולין ובהא אפילו הרמב\"ם ז\"ל מפ' דמשקים נעשין תחלה אפילו שנטמאו בידים שהן שניות לטומאה מפני שהוא לטמא את התרומה אבל לטמא כלי אינם נעשין תחלה אא\"כ קבלו הטומאה מאב הטומאה כמו שפירש בהקדמתו לסדר זה וכבר כתבתי ענין זה ג\"כ לקמן בפ' שני דטבול יום סי' ב'. וז\"ל תוס' ז\"ל שם בשבת פ\"ק דף י\"ד אלא במשקים הבאין מחמת ידים וא\"ת ולמה הוצרכו לגזירה זו דכיון דגזרו דידים פוסלת את התרומה א\"כ משקים שנגעו בהן הוו תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחלה וי\"ל דהאוכלין שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל את התרומה ועד השתא לא נגזרה והא דקאמר בגמרא במשקים הבאים מחמת ידים ה\"ה מחמת כל פסולי תרומה ע\"כ. ועיין במה שכתבתי בפ\"ק דשבת גבי י\"ח דבר: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ורבנן גזור אפילו על משקים שנטמאו מחמת ידים שהן שניות שיטמאו כלים. (ב) אמר המלקט היא דעת הראב\"ד ז\"ל בהשגות ועיין בפי' רעז\"ל פ\"ק דשבת ששם משמע שפירש כדעת הרמב\"ם ז\"ל דדוקא משקין הבאין מחמת שרץ מטמאין כלי ולא משקים הבאים מחמת ידים ועיין במ\"ש שם: \n",
+                "עוד בסוף פירושו ז\"ל גזרה משום משקה זב וזבה דמטמאין כלים מדאורייתא דכתיב וכי ירוק הזב בטהור מה שביד הטהור טמאתי לך בין אוכלין בין כלים בין משקים: \n",
+                "סליק \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Tahorot/Melekhet Shelomoh on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,196 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Zavim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Zavim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<small>בעה\"י אשר סתר לו עבים. ומכסה שמים בעבים. נתחיל מסכת זבים.  </small><br><b>בש\"א כשומרת יום כנגד יום (א). </b>בסוף נדה מפ' כבועל שומרת יום כנגד יום ולא כשומרת יום ממש דאילו שומרת יום ממש אפילו פסקה בראייה אחת ושוב לא ראתה מטמאה משכב ומושב מדרבנן אבל זב אם פסק בראיה אחת אינו אלא כבעל קרי ואם חזר עוד וראה עושה משכב ומושב למפרע מראיה ראשונה ואולך והמסיט את הטפה טמא למפרע כמסיט זובו של זב. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ומפרש התם טעמא דשומרת יום מטמאה משכב ומושב ובועלה לא מטמא דאיהי דשכיחי בה דמים גזור בה רבנן שמטמאה משכב ומושב אבל איהו דלא שכיחי בי' דמים לא גזור רבנן לטמא משכב ומושב כל זמן שלא ראתה לאחר תשמיש כר פי' רש\"י ז\"ל יע\"ש בתוס' שיש להם שיטה אחרת דלא קאי איתו אבועל שומרת יום אלא ארואה ראיה אחת של זוב. והקשו שם תוס' ז\"ל וקשה דא\"כ דכבועל שומרת יום כנגד יום קאמר א\"כ מסקי' דשומרת יום כנגד יום בשני שלה אין בועלה מטמא משכב ומושב והתנן בסוף נדה טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח\"כ ראתה בש\"א מטמאין משכב ומושב ומטמאין משמע לשון רבים היא ובועלה וליכא למימר ראתה שאני דהא וכו' ואומר ר\"י דלא קשה ממתני' דנדה דמאי ביום שלאחריו דהיינו ביום י\"ב דשכיח בועל גבה דליכא איסור דאורייתא מטמא בועל משכב ומושב אע\"ג דלא ראתה אבל תוך י\"א יום בשני שלה אע\"ג דגבי דידה לא מפלגינן בין ראתה בין לא ראתה מ\"מ בועל אינו מטמא משכב ומושב אלא בראתה עכ\"ל ז\"ל:  ",
+                "<b>אמר ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא וכו'. </b>עיין מה שכתבתי פ\"ג דאהלות סי' ה'. ובברייתא קאמר הכי ר\"ש משמו לפני ר' עקיבא וחזר ר' עקיבא להיות שונה כדבריו ור' אלעזר ב\"ר ינאי משום ר' אלעזר חסמא אמר לפני רבי לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על שראה אחת בראשון ואחת בשני ובשלישי הפסיק וברביעי ראה אחת ועל שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי וברביעי ראה שתים שאין זה זב גמור על מה נחלקו על הרואה שתים או א' מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי וברביעי ראה אחת:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי ביום השלישי וכו'. </b>וכתב רש\"י ז\"ל בפ\"ק דיומא דף י\"ח דאין קרי וזוב באין ממקום אחד. תניא בתוספתא כל קרי שהוא מטמא בכהנים סותר בזב פי' הר\"ש ז\"ל כל קרי שהוא מטמא בכהנים כדתנן בפ\"ח דמקואות אלו בעלי קריין שהן צריכין טבילה וכו'. וכתב החכם הר\"ס ז\"ל וז\"ל ברואה קרי ואע\"ג דקיי\"ל דאי אפשר לש\"ז של זב בלא צחצוחי זיבה בפ' המפלת מסיק דגזירת הכתוב היא זיבה גמורה דלא פתיכא בה ש\"ז סותרת כל שבעה צחצוחי זיבה דפתיכא בהו ש\"ז אינה סותרת אלא יום אחד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי טבילה וסיפוג. </b>הוא כדי שיעור שיהלך אדם בינוני חמשים אמה הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כמגד יון לשילוח ביניהם מהלך מאה אמה. </b>הרא\"ש ז\"ל. וכן משמע בתוספתא ופי' הר\"ש ז\"ל וכן בערוך מקום בבית המקדש שעשו אותו יונים קבוע לע\"ז כאותה ששנינו בפ' שני דמדות בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון לע\"ז ומשם לשילוח קרוב הוא וגד לשון העורכים לגד שלחן ע\"כ. ובשם הר\"ר יהוסף אשכנזי ז\"ל מצאתי מנוקד גדיון היו\"ד בחולם. ובתוספתא קאמר ר\"ש כדי הקפת הר הבית מבפנים ופי' הר\"ש ז\"ל דהיינו אלפים אמה שהרי הר הבית ת\"ק אמה על ת\"ק אמה ותי��ה הוא שכל כך חלוקים הם ת\"ק ור\"ש דזה קאמר מאה וזה קאמר אלפים. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ראשון דפרשת זבין. ובספר אגודה כתוב כמן גידון לשלוח שני מקומות הם ע\"כ. ונראה שיש שם טעות. \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אם ידוע שמקצת הראייה וכו'. </b>כלומר אם היה באפשר שהי' כך שראיה אחת תהיה מקצתה מהיום ומקצתה למחר היה זב גמור לקרבן אע\"פ שתהיה ראייה קטנה שלא נמשכה כדי טבילה וספוג. והתם בירושלמי רפ\"ק דברכות אמרינן מאן תנא ראייה נחלקת לפנים ר' יוסי דאמר התם בברייתא בין השמשות כהרף עין ע\"ש אם היה צריך להיות שם דלא כר' יוסי או אם הוא בלשון תימה או שמא כדכתבינן אם היה באפשר וכו': \n",
+                "<b>ראה שני ימים וכו'. </b>שבת פרק במה מדליקין (שבת דף ל\"ד) ושם כתבו תוס' ז\"ל דאפילו לר' יוסי דס\"ל לבין השמשות כהרף עין יש לו ספקות בההוא בין השמשות כדאיתא בתוספתא שהביאו שם הם תוס' ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטום ואנדרוגינוס. </b>לא איצטריך לאשמועינן דזיבה נוהגת בהן אלא דבעי לאשמועינן הלכות זיבתם דמטמאין בדם ובלובן מספק: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעה </b>דרכים וכו'. רפ\"ק דקדושין מפ' דתנא שבעה לשון זכר דאיכא נמי דרך לשון זכר דכתיב בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים וגו'. ולא תנא בשבעה דברים דמילתא אגב אורחיה קמ\"ל דדירכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה ודירכא דמשתייא יתירא נמי לאתויי לידי זיבה ועיין עוד במסקנא שכתבתי שם רפ\"ק דקדושין. ועיין בפי' הר\"ש ז\"ל שדקדק אמאי לא קתני בשמנה דרכים בודקין את הזב דהא תנן בסמוך נמי הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מע\"ל וכשם שתולין לקרי מע\"ל כך תולין למראה ולהרהור כמו שאכתוב בסמוך בס\"ד. ונראה שתירץ ז\"ל דהוי בכלל חולי ובפי' אחרון נראה שתירץ דהא דתנן דרואה קרי אינו מיטמא בזיבה מע\"ל היינו טעמא משום דאין זה זוב מעיקרא אלא קרי שנשתנה מה שנשתייר שלא יצא כלו לפי ששהה לצאת נעשה כלובן ביצה המוזרת והאריך שם ע\"ש. כתב הרמב\"ם ז\"ל הזיבות באה מחמת חלישות וחולי אברי הזרע שנחלש כחם המחזיק והמעכל וכל כחות הגוף נשארו בבריאותם הטבעית לפיכך הזרע יוצא קודם שיתבשל בלא הנאה ובלא קושי ויהיה גוונו נוטה לאדמימות מעט וגופו דק מאד וכשיקרה זה הזוב מחמת חלישות שארעה לכל כחות הגוף או מחמת דבר אחר שהכבידם אינו זוב עד שיהיה מחמת חלישות אברי הזרע ע\"כ: \n",
+                "<b>במראה ובהרהור. </b>מפ' בתוספתא דתולין כל מעל\"ע ופי' שם בספר קרבן אהרן בלשון שני במראה שראה איש ואשה נזקקין זה לזה עכ\"ל נר\"ו: \n",
+                "<b>ובמאכל ובמשתה ובמשא ובקפיצה </b>כל זמן שהוא מצטער כדפי' בסמוך רעז\"ל: \n",
+                "<b>ר' עקיבא אומר אפי' אכל כל מאכל וכו'</b> כך צ\"ל: \n",
+                "<b>אונסו וספקו ושכבת זרעו</b> בשלהי נזיר אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש\"ז ספק מחמת ראיה וכיון דנזקק לטומאה ספקו טמא ואם תאמר ואפילו מחמת ש\"ז מה בכך הא קתני אונסו טמא אפילו ודאי ועוד קשה דמתני' קתני שרגלים לדבר והתם בפ' בנות כותים מפ' טעמא דאקשי' רחמנא לנקבה בשלישית לרבנן וברביעית לר' אליעזר דמה נקבה מטמאה באונס וכו' וי\"ל דרגלים לדבר אספקו לחודי' קאי והאי ספקו מיירי כשנמצא על בגדו זוב וש\"ז ולא ידוע האי זוב אי לחודי' אתא וסותר ז' או בהדי ש\"ז ואינו סותר אלא יום אחד והשתא דנזקק לטומאה תלינן דלחודי' אתא וסותר ז'. ולפי מה שאפרש בסמוך מתני' דהרואה קרי אינו מיטמא בזיבה כל מע\"לע בנזקק ל��ומאה צריך לפרש האי ספיקא דמספקא לן אם בא הזוב קודם הקרי או לאחריו וש\"ז מפ' בסוף נזיר לטמא במשא דאי לענין מגע אפילו דטהור נמי ורב אדא בר אהבה מפ' לומר שאין תולין בה הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ר' אליעור אומר אף בשלישית וכו' </b>וי\"ס דגרסי אלעזר בלי י' והתם נמי מפ' טעמייהו דת\"ק לא דריש את דבקרא דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה אלא אחר שאמר הכתוב שתי זיבות זב זובו הקיש הזכר לנקבה לראיה שלישית לומר לך מה נקבה דלא כתב בה מבשרה ואפילו מאנסה הויא טמאה זכר נמי כיון שראה פעם שניה שנזקקה ז' לטומאה אפילו ראה את השלישית באונס כיון דחזא שני פעמים שלא באונס הוי טמא ומייתי קרבן ור' אלעזר דריש אתים א\"כ הזב חד את תרתי זובו תלתא ולרביעית אתקש לנקבה דמטמאה אפילו באונס ואם ראה שתי ראיות מחמת זיבות ואת השלישית באונס אינו מביא קרבן וכיון שראה שלשה שלא באונס אם ראה את הרביעית בתוך ימי ספירו ואפילו אם היא באונס אין בודקין אותו אם מחמת אונסו היא אלא סותרין את הכל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרואה קרי אינו מטמא וכו'. </b>ובספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי מטהר בזיבה מעת לעת וכתב הר\"ש ז\"ל וצריך לומר דקרא דספרי אסמכתא בעלמא. ועיין עוד בפי' הר\"ש ז\"ל ואיתא שם פרק בתרא דנזיר דף ס\"ו ברייתא זה לשונה ש\"ז של זב מטמאה במשא כל מעת לעת ור' יוסי אומר יומו ופי' רש\"י ז\"ל מע\"ל פי' לאחר שראה זיבה מטמא במשא מע\"ל: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר יומו. </b>בלבד שראה בו זיבה אם ראה קרי תולין את הקרי בזיבה ומטמא במשא אותו היום בלבד אבל מכאן ולהבא לא ולאו משום דס\"ל דא\"א בלא צחצוחי זיבה אלא שכך גזה\"כ. ע\"כ: \n",
+                "<b>כנעני שראה וכו'.</b> ה\"פ אע\"פ שראה קרי כשהוא כנעני ובתוך מעת לעת נתגייר וראה זוב מיטמא ואין חוששין לקרי שראה כשהוא כנעני: \n",
+                "<b>מיד מיטמא בזיבה.</b> כנעני שנתגייר כקטן שנולד דמי ואע\"פ שראה זיבות כשהוא כנעני מטמא בזיבה בהך שנייה שרואה בתוך מע\"ל של קרי דנעשית לו כראיה ראשונה דמטמא באונס ומצטרפת עם השנייה וכו' עכ\"ל רעז\"ל. וכתב עליו החכם הר\"ם ז\"ל צ\"ע שלפ\"ז מאי אריא גר משום כקטן שנולד דמי אפילו ישראל נמי כה\"ג דינא הכי שאם ראה קרי ובתוך מעל\"ע ראה זוב ואחר מע\"ל ראה פעם אחרת אין ראייה ראשונה שראה בתוך מע\"ל של קרי שהרי היא נחשבת ראיה ראשונה יכולה להצטרף עם השנייה שיראה אחר מעת לעת לפי שהרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעל\"ע וא\"כ מאי איריא גר. ויותר נראה לפרש שכל השתי ראיות הוי בתוך מע\"ל של קרי דבישראל נחשבין כולם כראייה אחת ובגר נחשבין שתי ראיות משום דכקטן שנולד דמי ואין הולכין אחר הקרי שראה בגיותו והיינו דקתני מיד הוא מטמא בזיבה כלומר כשראה שתי ראיות מיד בתוך מע\"ל של קרי ונראה שזו היא כוונת רעז\"ל במה שכתב ואע\"פ שרואה זיבות כשהוא כנעני כו' עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>והמקשה מעת לעת. </b>פי' המקשה בימי זיבה דאמרינן דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכל דמים שתראה תלינן בדם קושי וטהורה עד שתשפה מן הצער ומן הדם מע\"ל דאז איגלאי מילתא דדמים שראתה לא באו מחמת ולד וה\"ו יולדת בזוב וסתמא כר' אליעזר דהלכה כמותו בהא לגבי ר' יהושע ופלוגתייהו בפרק בנות כותים. ולשון ר\"ש ור\"ע ז\"ל אולי שכך צ\"ל לא תלינן בדם קושי וטהורה אלא בדם לידה בזוב וטמאה: \n",
+                "בפי' רעז\"ל והוא שיהא כברייתו. אמר המלקט הרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס הרי הוא כברייתו וז\"ל וכן כלב שאכל בשר המת אשר קדם בפ' י\"א מאהלות כי כל שלשה ימים נחשוב אותו בשר מת כברייתו ויטמא טומאת מת בעבור כי אינו מתעכל הרי כי באותם ג' ימים ידוקדק בהן הזמן מע\"ל מעת האכילה עד מות הכלב כמו שנתבאר שם עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "עוד בסוף פירושו של ר\"ע ז\"ל ותנא ושייר. אמר המלקט כי ההיא דתנן בפרק כל הגט ואם אבדו הרי זה חושש מע\"ל גבי מניח פירות להיות מפריש תרומות ומעשרות וכי ההיא דתנן בפ' אלו טריפות דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה: \n"
+            ],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב והטהור וכו'. </b>(הגהה. וכתוב בתשובות הרשב\"א ז\"ל סי' כ\"ח וז\"ל כתבת עוד שנסתפק' במת שמעבירין אותו דרך ספינה קטנה לבית הקברות אם מותר לכהן ליכנס באותה ספינה בעוד שהמת שם ואם יש לחלק בין נתון במטה לנתון בארון. והשבת דאין לחלק ובין כך ובין כך כהן אסור שהנוטל את המת או מסיטו טמא ובספינה קטנה היסט הוא לפי שהיא מתנדנדת ע\"י כניסת בני אדם שם והבאת ראיה מדתנן במס' זבין פ\"ג הזב והטהור שישבו בספינה או בסדה או שרכבו ע\"ג בהמה אע\"פ שאין בגדיהם נוגעים הרי אלו טמאין מדרס. \n",
+                "תשובה. נ\"ל דכל מה שדנת בדבר זה כדין דנת ודברים ברורים הם לפי דעתי דספינה שאמרו אפילו בעומדת בנהר היא דאי לא ה\"ל לפרושי ספינה שביבשה וכי קתני הזב והטהור שישבו בספינה גדולה טהור לפלוג בספינה קטנה גופה ולימא בד\"א בספינה או בסדה שבמים אבל ביבשה טהורין אלא דבין כך ובין כך כל שקטנה הראויה להמיט בה אדם א' אפילו בים טהורים @[66?המ\"ל נר' שחסר כאן איזה תיבות וכצ\"ל טמאים אבל ספינה גדולה אפי' עומדת במים טהורה דאינה מתנדנדת מכחו אלא מכח המים והביא ראי' שהספינה קטנה אפי' כשעומדת במים טמאה מאילן שכחה רע] דאינה מתנדנדת לעולם מכחו אלא מכח המים. ואילן שכחו רע שהוא דק כ\"כ שאין לחוק בעיקרו רובע קב וסוכה שכחה רע שנחבית בחויונה כדאיתא בפרק המקבל אי אפשר שאין הרוח מסייעו להנידו לפעמים אלא שאין משגיחין אלא בגופו של דבר אם ראוי מצד עצמו להתמוטט מצד כחו של יושב בלי סיוע אחר טמא מפני שלעתים ינידנו הטהור או הזב כל א' לבדו ועוד מסתברא שלא נאמרו דברים הללו של מסייע אלא לענין שבת ולענין זב וטעמא משום דלענין שבת אמרינן שנים שעשו פטורין דכתיב בעשותה וכשזה יכול וזה יכול לר' יהודה נקרא מסייע והלכך שניהם פטורין. א\"נ בזב משום דבעי' שינשא רובו עליו והיינו טעמא דכל הני מתני' דהיה רכוב ע\"ג בהמה וד' טליות תחת ארבע רנלי הבהמה וזב שהיה מועל על ה' ספסלים או על ה' פונדיות וזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין ר\"ש אומר ביחידי טמא ובמרובים טהור שאין אחד מהם נושא את רובו אבל אדם הנושא אי המסיט את המת אפילו היו עשרה נושאים אותו מסיטין אותו טמאין ע\"כ. ואיתא נמי שם בסי' תקנ\"ט): \n",
+                "<b>אסרא. </b>פי' בערוך משימין עצים שתי וערב על המים עד שיעשה מגדל ועולין עליו בעלי המלחמה וי\"א כשיש להם עצים גדולים וכו' כמו שפירש רעז\"ל. והרא\"ש ז\"ל פירשו אסדא ספינה קטנה עוברין בה הנהרות. והר\"ש וז\"ל נראה דגריס סדה שפי' סדה כמו אסדא: \n",
+                "בפי' רעז\"ל כך צ\"ל וכתיב וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר מה בו האמור להלן מאוירו אף בו האמור כאן מאוירו וכו'. \n",
+                "עוד בפירושו ז\"ל סתם בהמה נכפפת תחת הרוכב הלכך ל\"ש כחה רע וכו'. אמר המלקט פירוש מדלא מפליג גבי בהמה בין כחה רע לכחה יפה כדמפליג גבי אילן: \n",
+                "<b>על הגשיש. </b>כתוב בערוך ואית דאמרי קשיש וטועין בכך ע\"כ: \n",
+                "<b>בזמן שהן מחגירין. </b>אכולהו קאי פי' שרגלי הספסל אינם שוין שהאחד קצר מחבירו שכשאדם יושב עליו יתנועע ויתנודד אילך ואילך כמו החגר. והקשו שם תוס' ז\"ל תימא אפילו אין כחו רע שאין יכול להסיטו אמאי טהור הלא יטמא התחתון לעליון ועוד טומאה בחבורין היא וטמא טומאת ז' כדאמרינן בפרק אין מעמידין וי\"ל כגון שתחתון כנעני שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא א\"נ אפילו התחתון ישראל וכגון שלובשין הרבה בגדים דטומאה בחבורין לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד אבל שני אין טמא אלא טומאת ערב ואין מטמא אדם וכלים ואפילו יטמא טומאה מדרבנן כמו שפי' ר\"י בפ\"ק דשבת גבי מרדע מ\"מ שלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא עכ\"ל ז\"ל. פי' ר\"ש לוריא ז\"ל פי' אפילו יטמא בגדים שני בחבורין מדרבנן מ\"מ בגד שלישי או האדם שהוא שלישי לו לא יטמא בחבורין טומאה חמורה אלא עושה ראשון לטמא אוכלין ומשקק ע\"כ: \n",
+                "<b>בסוכה שכחה רע באילן יפה. </b>במשניות מוגהות לפי' הרמב\"ם ז\"ל מצאתי מחוק מלות באילן יפה ושם במציעא דף ק\"ה בפ' המקבל מפ' איזהו סוכה שכחה רע כל שנחבאת בחזיונה ומפרש הרמב\"ם ז\"ל שם בפ\"ח בחזיונה כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה היא מזזת אותו ולזה קורא אותה כחה רע בלשון ראשון דר\"ע ז\"ל ונטמאו בגדיו טומאת מדרס כתב עליו החכם ה\"ר סלימאן ז\"ל לא דק דאין הזב מטמא בהיסט להיות מדרס אם הן ראויין למשכב ואינם אלא ראשון ושאני ספינה ואסדא ובהמה שלפעמים מכריע הטהור את הזב וה\"ל כמו הזב בכף מאזנים ומשכב בכף שנייה והכריע המשכב את הזב דהוי כאלו דרס עליו. גם פי' הרמב\"ם ז\"ל דחוק שפי' שאנו חוששים שמא דרס ועיין בפי' הר\"ש ז\"ל. עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>ובסולם מצרי. </b>כתב ה\"ר יהוסף ז\"ל ס\"א או על סולם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מגיפין או פותחין. </b>נראה לפרש בין אם מגיפין או פותחין הזב והטהור טמא מטעם היסט הזב ואטמאים דקתני לעיל ברישא קאי וכן מעלין זה את זה מן הבור ומפשילין בחבלים ואורגים. משמע מפי' הרמב\"ם ז\"ל שכתב מגיפין וכו' ואלה כולם מונים מן ההיסט עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>עד שיהא זה מגיף וזה פותח. </b>אבל שניהם מגיפין או פותחין במלאכה קלה כזאת אין האחד נתלה על חבירו ודומה למשאן קל דטהורין. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>עד שיהא הטהור מעלה את הטמא. </b> (א) אז הטמא נתלה מכח הטהור וה\"ל כמו כרע המשכב בכף מאזנים אבל טמא מעלה את הטהור האדם ובגדיו ראשון כדין משא הזב אבל טהורין ממדרס ורבנן סברי גם כשהטמא מעלה הטהור כיון שהטמא מלמעלה חשבינן לי' כנתלה על בגדי הטהור וכן אם היו מפשילין בחבלים פי' גודלין וחכמים חשבי ליה מלאכה קלה אבל אורגין בין בעמידה בין בישיבה או טוחנין מלאכה כבדה היא ורש\"א דוקא טחינה ברחיים של יד לאו דוקא נקט של יד דה\"ה רחיים של חמור לר\"ש דהכי קתני בהדיא בברייתא ומודה ר\"ש בשנים שהיו טוחנים ברחיים של חמור או ברחיים של יד או טוחנים ברחיים ר\"ש אומר וכו' כך מצאתי מוגה: \n",
+                "<b>פורקין מן החמור. </b>בפ\"ק דנדה דף ז' קאמר דתנן זב וטהור שהיו פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד טמא משאן קל טהור וכולן טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה ופי' רש\"י ז\"ל וכולן טהורין לבני הכנסת אפילו משאן כבד וכתבו עליו תוס' ז\"ל ואין נראה דוכולן קאי אמשאן כבד דבמשאן כבד נראה דטמא אפילו לחולין דא\"א שלא יסיט זה את זה אלא אמשאן קל קאי וכן משמע במס' זבין דקתני התם משאן ��ל טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה והא דקתני הכא וכולן טהורים לבני הכנסת. אכל עניינא דטהרה דהתם קאי עכ\"ל ז\"ל משמע שהיה להם ז\"ל נוסחא אחרינא בגירסת המשנה וכן כתב ג\"כ הר\"ש ז\"ל דאית דלא גרסי אלא משאם קל טהורים לבני כנסת ול\"ג וכולם ע\"כ: \n",
+                "<b>בזמן שמשאם וכו'. </b>מ\"מ שמשואן בוי\"ו והכי נמי הגיהו במתני' דבריש פרקין דלקמן: \n",
+                "<b>וכולן טהורין לבני הכנסת </b> (ב). הא דקרי הכא בני הכנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק כל פסולי המוקדשין גבי בכור דיש לו מום מובהק דהתרתו ע\"פ ג' בני כנסת פי' הדיוטות שאינם מומחין. בכל מקום קורא בני כנסת הפחותין מעלה אחת מן השנויים אצלם מלשון קבוץ המון העם. הרא\"ש ז\"ל. וז\"ל תוס' ז\"ל פ\"ק דנדה וא\"ת דהכא קרי בני כנסת לאוכלי חוליהן בטהרה ובפרק פסולי המוקדשין גבי מומי בכור קאמר דהתרתו ע\"פ שלשה בני כנסת והתם אפילו שלשה הדיוטות כשרים וי\"ל דהכא נמי מזכיר בני הכנסת לגריעותא כלומר שאינם אוכלים תרומה ע\"כ וכן פי' הר\"ש ז\"ל ג\"כ. והרמב\"ם ז\"ל פירש וכולן פי' כל השנויין בזה הפרק הם טמאים וראשון לטומאה לענין תרומה ומה שמלמעלה ממנה בקדושה אבל שלא יבא לבית הכנסת שנייחד לו מקום כזבים ומצורעים לא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזב והטהור וכו'. </b>הני תרי בבי קתני לענין טהרה הר\"ש ז\"ל ונלע\"ד דמרישא לא שמעינן שפיר בבי דסיפא ולהכי אצטריך למיתנינהו וקל להבין: \n",
+                "<b>להמיט באדם. </b>הרא\"ש ז\"ל נראה דגריס להסיט באדם וכך הוא הלשון שם ביד אלא ששם בפ\"ט סי' ד' כתב בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד. ומ\"מ להמיט בה אדם אחד: \n",
+                "<b>בסולם צורי. </b>פי' אפילו אם אינו קבוע במסמר או מצרי בזמן שהוא קבוע במסמר והרמב\"ם ז\"ל השמיט סולם צורי שם ביד ושם מצאתי כתוב או בכבש ובקורה ובדלת שמחוברין בטיט אפילו עלו מצד אחד ה\"ז טהור ע\"כ: \n",
+                "<b>שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל. </b>מתני' רבנן היא ור\"מ פליג עלייהו בתוספתא וקאמר דבין טמא מכה את הטהור או טהור מכה את הטמא בגדי טהור טמאים ור\"ש ס\"ל דאם מכה בכח טמא ואם מכה ברפיון טהור: \n",
+                "בפי' רעז\"ל אבל טמא הוא שהרי נשען על הזב. אמר המלקט לשון הרא\"ש ז\"ל אבל הוא ובגדיו ראשונים כדין משא הזב ע\"כ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ר' יהושע אומר נדה שישבה וכו'. </b>שלשה דברים הם שר' יהושע מטמא וחכמים מטהרין בבא דכפה שבראשה טמאה ובבא דכלים שבראש הספינה טמאים מדרס ובבא דנוטלת עריבה וכו' דבזמן שמשאה כבד טמאים. וכל הני ר' אלעזר חסמא מטמא להו משום ר' יהושע וחכמים מטהרין: \n",
+                "<b>משאה קל טהורין. </b>הבגדים מטומאת מדרס ואע\"פ שהעריבה טמאה מגע זב אפשר דבגדים שבה טהורין לגמרי דאין מגע הזב מטמא בגדים ונהי דאדם הנוגע בזב מטמא בגדים כל זמן שלא פירש כלי הנוגע בזב אינו מטמא בגדים אפילו בעוד שלא פירש דבהדיא תניא בת\"כ ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו איש הנוגע במשכב מטמא בגדים ואין משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים הר\"ש ז\"ל: (הגה\"ה וכתב עליו החכם הר\"ס ז\"ל וקשה לומר שהבגדים שבה טהורים לגמרי דתיפוק ליה שהבגדים הם טמאין במשא הזב והם ראשון ויש לפרש דברי הר\"ב ז\"ל דלא איירי בעריבה הזאת שנטלתו הנדה אלא אם היתה העריבה טמאה מגע זב ולא במשא הזב וזהו דקדוק לשונו שכתב טמאה מגע זב וכן נמי מתני' דקתני בזמן שמשאן קל טהורין רצונו לומר טהורין ממדרס הזב אבל הם ראשון לטומאה ע\"כ): \n",
+                "<b>נוטלת </b>נ\"א נטלה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן של חלונות. </b>ים של בית הבד הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ולהאי פירושא ניחא דבמתני' דבסמוך מטמא הקלת דהיינו העגול של עץ שסביב לריחים. אבל לפי' שכתב רעז\"ל נראה דקשה מתני' דהכא אמתני' דבסמוך. ואפשר משום דהכא מיירי בקבוע ובסמוך במטלטל וכדפי' רעז\"ל: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין </b>בתוספתא קתני ר' יוסי אומר בזמן שהיא מפקפקת ואינה נשמטת טהורה והרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס הלבנים וכן הוא בתוספתא דזבים פ\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>על אילן יפה </b>גם פה מצאתי מחוק במשניות שעם פי' הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "<b>על הכבש ועל הקורה ועל הדלת </b>בכל המשניות כתוב על הדלת ואומר אני דאגב שיטפי' דתניי' בפירקין דלעיל בהדי כבש וקורה תניי' נמי הכא דהא פתח בדלת בהך בבא הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>על השידה וכו' </b>עירובין פ\"ג דף ל\"ה מייתי לה ונראה דההיא דהתם ברייתא היא. ומסיק התם דבה קמיפלגי בשרעדה מחמת כחו שהקיש עליהן ממש ולא נתקן ולא הוסטו אלא רעדו מ\"ס הוי היסט ומ\"ס לא הוי היסט ומעיקרא קודם המסקנא פירש\"י ז\"ל שם הקיש זב באגרופו ע\"ג שידה כולן טמאים מפני שהסיט וכגון שהי' לבוש בית יד דלא מטמא בנגיעה א\"נ שהקישן בחתיכת עץ שבידו ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טהורין </b>דאין רובו נשען וכו' לשון רעז\"ל אמר המלקט כן פי' רש\"י ז\"ל וכתבו עליו תוס' ז\"ל לפי זה אתיא כר' שמעון ור\"י אומר כו' אבל הרמב\"ם והר\"ש והרא\"ש ז\"ל פירשו כפירוש רש\"י ז\"ל (א). וכתב רש\"י ז\"ל שם פרק המצניע ורבותי גורסין לארכן טהורין ופירשו טעמא דלארכן טהורין משום דאמרינן שמא ביניהם שכב ולא עליהן. וקשיא לי א\"כ לקולא תלינן ואמאי תני סיפא ספק נתהפך טמאים ע\"כ: \n",
+                "<b>ישן ספק נתהפך. </b>ס\"א ישב ספק נתהפך: \n",
+                "<b>היה מועל על ששה כסיות. </b>תימה לע\"ד אמאי שבקי' ללישנא דספסלים דנקט ברישא ואי אמרינן דכסיות קטנים מספסלין ניחא: \n",
+                "<b>רש\"א אם רחוקים זה מזה טהורים. </b> אבל כשהן קרובין פעמים מגביה רגלו אחת וכל משענתו על רגלו השנית. הרא\"ש ז\"ל (ב): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עשר טליות זו על גב זו ישב ע\"ג העליונה וכו'. </b> כך מ\"מ: \n",
+                "<b>הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב וכו'. </b> (ג) שבת פ\"ט דף פ\"ג לגירסת התוס' ז\"ל אבל לגירסת רש\"י ז\"ל דגריס ואוכלין ומשקין כנגדו כרע הזב טמאים כרעו הן טהורין קשה דהא תנן בסמוך טמאים סתם ודוחק לומר דההיא ברייתא פליגא אמתני' אלא שתוס' ז\"ל נדחקו שם לתרץ דה\"ק מתני' כרע הזב טהורין פי' ממדרס ומ\"מ טמאים כדין היסט הזב כרעו הן טמאים פי' מדרס דכיון שהזב למעלה הרי נשען עליהם ע\"כ: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר ביחידי טמא. </b>ר\"ש ס\"ל דכשהמשכב אשר כרע בו הזב אחד אז יהיה טמא מדרס אבל כשהן שני משכבות או יותר אינו נעשה משכב הזב כיון שכל אחד מן המשכבות לבדו אינו מכריע הזב אלא כולן הרמב\"ם ז\"ל: \n",
+                "<b>ובמרובין. </b>כשיש משכבות רבות בכף מאזנים כנגד הזב שאין אחד מהם נושא את רובו טהורין דכי כרעו הן אין רובו של זב נישא על אחד מהן אלא כל אחד מהמשכבות נשאו מיעוטו של זב ורבנן חשבי ליה כעשר טליות זו על גב זו הרא\"ש ז\"ל וכך נראה שצריך להיות בפי' רעז\"ל וכאן צריך להיות סימן הוא\"ו בפירושו ז\"ל קודם דבור המתחיל טמאים בין כרע הזב וכו' וצריך למחוק אותו מן סמוך לבכף מאזנים כי כולו הוא דבור אחד כדכתבינן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה חומר בזב מבמת וחומר במת מבזב ו��וב חומר בזב שהזב וכו'. </b>כך מצאתי מוגה וי\"ס מוגהין כך זה חומר בזב מבמת ושוב חומר בזב שהזב וכו' ונמחקו מלות וחומר במת מבזב. וכן הגי' ה\"ר יהוסף ז\"ל. (ד) ולפי פירוש הר\"ש ז\"ל אין טומאת מדף אלא באוכלין ומשקין שעל גביו ולא בכלים שעל גביו ולדעת הרמב\"ם ז\"ל גם כלים שעל גביו יש להן טומאת מדף וכמו שהעתיק פירושו רעז\"ל. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ג' דפרשת זבים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>טליות </b>טלית לשון יחיד טליות לשון רבים ופי' בערוד בשם ר' מצליח טלית הוא רדיד ולמה נקרא שמה טלית שהוא למעלה מכל הבגדים כדמתרנמינן וישאו אותו בניו ונטלו ע\"כ: \n",
+                "<b>מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש </b> (ה) ר\"ש מטהר לטעמיה דאמר שם פרק המצניע לענין שבת זה אינו יכול וזה אינו יכול אינו אלא כמסייע ופטור וי\"מ דאזדא לטעמיה דאמר לעיל וכו' כמו שפירש ר\"ע ז\"ל: \n",
+                "<b>מפני שהיא יכולה לעמוד על שלש. </b> כתב ה\"ר שמשון ז\"ל וסתמא כרבי יהודה דאמר בפרק המצניע זה יכול וזה אינו יכול ה\"ל מסייע ואין בו ממש ע\"כ. אמר המלקט לשון רש\"י ז\"ל שם בגמרא זה יכול וזה יכול ה\"ל וכו' ע\"ש בגמרא דמשמע דצ\"ל בלשון רש\"י ז\"ל אי אמרינן דסתמא כר' יהודה אבל לשון תוס' ז\"ל שם מפני שיכולה לעמוד על שלש וה\"ל כל רגל אינו יכול והשלשה אחרים יכולין ע\"כ (א) וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל שם פ\"ז ונמצאת הרביעית מסייע ומסייע אין בו ממש והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע ואין אנו יודעין איזו יד ואיזו רגל היא שלא היתה נשענת עליה הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן ולפיכך כולן טהורות ע\"כ: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר. </b>וכתבו שם תוס' ז\"ל נראה לרבינו יצחק דרבי יוסי לא פליג אלא ארישא אארבע טליות תחת ד' רגלי בהמה. אבל אסיפא דקתני תחת שתי רגלים טמאה לא פליג דאע\"ג דמשענת הסוס על ידיו דבר פשוט הוא דבלא שתי רגלים לא היה יכול לעמוד ע\"כ. וכן פירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל וכמו שקיצר רעז\"ל: \n",
+                "<b>ועל המכבש של כובס וכו' </b>איכא מכבש של בעלי בתים בפ' ר' אליעזר דתולין והכא בשל כובס פליגי ר' נחמיה ורבנן ובתוספתא קתני על המכבש של כובש בזמן שטעון אבנים כלים שתחתיו טהורין ר' נחמיה מטמא ובמתני' לא קתני טעון אבנים ופליגי ר' נחמיה ורבנן. ויש גירסא אחרת בתוספתא דלא פליג ר' נחמיה אטעון אבנים עיין בהר\"ש ז\"ל: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנוגע בזב וכו'. </b> (א) פי' הנוגע בזב או שהזב נוגע בו הדבר ידוע דמי שנוגע בזב גם הזב הנוגע בו ולא הוה צריך למיתניי' אלא משום דתרי קראי כתיבי והנוגע בבשר הזב אשר יגע בו הזב תני נמי במתני' וקראי צריכי לכמה דרשות. הרא\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>במגע אבל לא במשא. </b>אף בשעת מגעו נשא כלים ולא נגע בהן טהורים ואע\"ג דשאר כלים ילפינן מבגדיו ואם היה לבוש כמה בגדים גם העליון טמא אע\"פ שאינו נוגע בו נמצא שמטמאין במשא בגדיו שאני דבטלים לגביה והוי כנוגע בכולן. הרא\"ש ז\"ל. וכתב הר\"ש ז\"ל הא דקתני מתני' כלל אמר ר' יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין להיות תחלה לאו למידק הא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו אינו מטמא אוכלין להיות תחלה דהא איכא כלים דאין מטמאין בגדים בשעת מגען ומטמאין אוכלין להיות תחלה כדאיתא בתוספתא אלא כוליה כללא משום סיפא נקטיה א\"נ כל אדם קאמר ולמעוטי אדם הנוגע בשרץ ונבלה דאין מטמאין בגדים בשעת מגען כדתנן בריש מסכת כלים ואין מטמאין אוכלין להיות תחלה עכ\"ל ז\"ל ועיין ג\"כ במ\"ש לקמן בסי' י': \n",
+                "<b>ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס. </b>אבל מטמא שאר כלים כבגדים והכי תניא בהדיא בת\"כ סוף פרשה ב' דפ' זבין דמתני' שנוי' שם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד כלל אחר אמר [ה\"ר יהוסף ז\"ל הגיה אמרו וכתב כן מצאתי ע\"כ: כל וכו'. </b>ר\"פ בכל מערבין (עירובין דף כ\"ז) מייתי לה למילף מינה דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא הכא תנא חוץ ואיכא נמי מרכב דהיינו תפוס דאוכף שכשרוכב תופס באותו עץ דאי מרכב דיתיב עליה היינו מושב והא תנא ליה אלא כדאמרינן וכדתנן האוכף טמא מושב והתפוס טמא מרכב ושמעינן ממתני' דאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ וכתבו שם תוס' ז\"ל כל הנישא ע\"ג הזב טמא אם נפרש דבהיסט איירי שמסיט כולו הוי כל דוקא ובכמה דוכתי קרי להיסט משא אבל אי מיירי בעליונו של זב שאינו מסיט כולו שמקצתו נגרר בארץ דלאו היסט הוא כדאמרינן איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זהו היסטו מספקא לר\"י אי שייך בכל דבר אי לא דעליונו של זב נפקא לן מוכל אשר יהיה תחתיו הזב אי הוה דומיא דמשכב ומושב שאינו נוהג אלא בדבר הראוי לכך או לא ע\"כ וכן דקדק ג\"כ הר\"ש ז\"ל. ועוד כתבו תוס' ז\"ל וכל שהזב נישא עליו טהור אומר ר\"ת דטהור מטומאה תמורה דאינו מטמא אדם וכלים אבל טמא טומאה קלה כגון לטמא אוכלין ומשקין אע\"ג דאינו ראוי למשכב ומושב ומייתי ראיה וכו' ותוס' ז\"ל דחו אותו בסוף: \n",
+                "<b>וכל שהזב נישא עליו טהור. </b>כדתניא בתוספתא דאין מטמא בהיסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים. הר\"ש ז\"ל: \n",
+                "<b>ולמושב והאדם. כך צ\"ל. </b>ופי' רש\"י ז\"ל והאדם דכתיב והנושא אותם אף האדם במשמע אותם. ע\"כ: \n",
+                "<b>כיצד אצבעו כו'. </b>תוס' ר\"פ דם הנדה כתבו דנראה להם דהיינו ע\"ג אבן מסמא דבתוספתא וכגון שהנדבך דוחק אצבעו של זב דאי לא\"ה הוי כאילו הי' אויר בין אצבעו לנדבך דאין כאן טומאה כלל ע\"כ: \n",
+                "<b>בטמא שנים ופוסל אחד. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל כל מקום שאומר מטמא שנים ופוסל אחד מיירי בתרומה וכל אב הטומאה מטמא שנים ופוסל אחד וראשון מטמא א' ופוסל א'. כל אב שמטמא אדם לטמא בגדים בזמן שהוא נוגע באב מטמא שנים ופוסל אחד כאב עצמו. אבל אינו מטמא אדם וכלי חרס פירש נעשה ולד הטומאה ר\"ל ראשון ומטמא אחד ופוסל אחד וכל אב שהנוגע בו אינו מטמא בגדים בין בשעת מגמו בין לאחר פרישתו מטמא אחד ופוסל אחד האוכלין וכו' והמדף מטמאץ ע\"ג הזב אפילו חוצץ ביניהם הרביד אמצעיים אבל מתחתיו אם אינו נוגע ויש ביניהם חוצץ לא דתניא בת\"כ קל וחומר שיעשה על גביו משכב ומה אם במקום שלא עשה תחתיו מדף עשה תחתיו משכב מקום שעשה על גביו מדף אינו דין שיעשה על גביו משכב ת\"ל אשר ישכב עליו תחתיו עושה משכב ולא על גביו משכב ומושב. מטמאין שנים שהן אבות בין זב יושב עליו בין לא דכתיב והיושב על הכלי אשר ישב עליו אין לי אלא כל זמן שיושב עליו מנין לעשות ריקם כמלא ת\"ל כלי עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>והמדף מלמעלן מטמאין שנים. </b>נוסחא אחרינא מטמאין אחד והוא הנכון והיא הגירסא שפירש רעז\"ל. וזהו ג\"כ לשון החכם הר\"ס ז\"ל ה\"ג מטמאין א' ופוסלין אחד ול\"ג מטמא שנים דהתנן פ\"א דאהלות הבגדים הנוגעין בזב מטמאין בגדים. עכ\"ל שם. עוד כתב על מה שכתוב בפי' הרמב\"ם ז\"ל או אוכלין ומשקין או משכב ומושב הכל טמא והוא מטמא שנים ופוסל אחד וכו' וזה לשונו שיבוש נפל בספרים דאין בגדים הנוגעים בזב מטמאין שנים דאינן אלא ראשון בין אם פירשו בין אם לא פירשו כמו שכתבתי בסמוך ע\"כ. ולשון הרמב\"ם ז\"ל שם האו��לין והמשקין והכלים שאינם עשויין לא למשכב ולא למושב ולא למרכב שהיו למטה וישב הזב וכיוצא בו עליהן מלמעלה ולא נגע בהם כולם טהורים ע\"כ. וכתב מהרי\"ק ז\"ל שם ופירש רבינו שמדף ששנינו היינו כלי שטף שאינם ראויין למשכב ולמושב ואע\"פ שבמשנה זו לא הזכירו מרכב כללו רבינו עם משכב ומושב שוודאי דינם שוה שעל זה אמרו בר\"פ בכל מערבין שאין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא מרכב ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שאמרו. </b>קאי אדסליק מיניה אטמא למעלה ואוכלין ומשקין וכלים למטה טהורים לפי שהמסיט אין בו רוח חיים: \n",
+                "<b>חוץ מן האדם. </b>שיש בו רוח חיים שהאדם הנישא במשכב נטמא אע\"פ שלא נגע בו וכו' כדמפרש רעז\"ל: \n",
+                "<b>ר' אליעזר </b>מ\"מ ר' אלעזר בלי יו\"ד: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ר' אליעזר אומר אף הנושא בתלמודא מפרש וכו'. אמר המלקט בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ\"ד) אלא שצ\"ע דהתם מייתי לה לענין שני חצאי זיתים של נבלה שתחבן בקיסם והלשון אשר שם ה\"ג ליה אחד הנוגע ואחד המסיע ר' אליעזר אומר אף הנושא כלשון מחני' דבסמוך בסימן ז'. ופי' רש\"י ז\"ל שם אחד הנוגע בשני חצאי זיתים אחד המסיטן טמא ע\"כ. ודייק התה בגמרא אטו נושא לאו מסיט הוא דקאמר ר' אליעזר אף הנושא. אלא לאו הכי קאמר אחד הנוגע המסיט בלא נישא ואתא ר' אליעזר למימר והוא דנישא ומאי אף אימא והוא דנישא ופי' רש\"י ז\"ל בלא נישא אע\"פ שאין מחוברין יחד והוא דנישא וקאי בין אמגע בין אמשא דאין מטמאין אפילו במשא אלא א\"כ מחוברין ע\"כ. ועיין עוד בפי' הר\"ש ז\"ל לקמן סי' ז' בבא דהנוגע בזובו של זב וכו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מקצת טמא וכו'. </b>ספ\"ח דהלכות מטמאי משכב ומושב. וכתב שם הרמב\"ם ז\"ל דיראה לו דטומאה זו של חבורי שיער צפרנים ושינים מדבריהם היא. וי\"ס ומקצת טהור על הטמא טמא חבורי וכו'. תניא בתוספתא ואלו הן חבורין השנים והצפרנים והשער שלהם ואלו הן מקצתיים ראשי אצבעות ידים ורגלים ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאת טומאה נכנסת לו ויוצאה ממנו במיעוטו</b> כל האי בבא דנמצאת ארישא לחוד קאי וה\"פ נמצאת טומאה נכנסת לו במיעוטו שהרי אמרנו הטמא על מקצת משכב נטמא המשכב אע\"פ שלא שכב רובו של הטמא אלא על מיעוטו ויוצאה ג\"כ ממנו במיעוטו שהרי ג\"כ אמרנו והטהור אם שכב רובו על מקצת המשכב הטמא נטמא הטהור. וצריך לדקדק אמאי איצטריך למיתניי' אע\"ג דל\"ד לגמרי לנמצא כשר בשחיטה פסול במליחה וכו' דתנן בפ\"ק דחולין ודייקינן עליה התם בגמרא כדכתבינן התם סימן ד'. תניא בתוספתא רוב טמא על מקצת הטהור או רוב טהור על מקצת הטמא בין בזב בין במשכב טמא מקצת טהור על הטמא או על מקצתו בזב טמא ובמשכב טהור רש\"א מקצת טהור על הטמא אף בזב טהור: \n",
+                "<b>וכן ככר של תרומה. </b>כך צ\"ל. וז\"ל הר\"ש ז\"ל וכן ככר של תרומה האי דקתני וכן לאו משום שיהא דינו כיוצא באלו דסבר אפילו יהא כולו נשען על כל המשכב טהור או שהמשכב כולו נשען עליו אלא שהנייר דהיינו דבר שאינו מקבל טומאה מפסיק בנתיים דלא נגעי בהדדי טהור הככר כדאמרן לעיל דאינו מטמא בהיסט אלא דבר שיש בו רוח חיים עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>בין מלמעלן. </b>כגון שהמשכב למטה והנייר על גביו והתרומה ע\"ג הנייר בין מלמטן כגון שהתרומה למטן והנייר על גבה והמשכב ע\"ג הנייר: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הנושא ואחד הנישא. </b>כגון שלא הזיז הטומאה. הנושא היינו שהטומאה על אבן מסמא ואצבעו של טהור תחתיו. הנישא היינו שהטהור על האבן ואצבע של זב תחתיו ומשכב נמי מטמא באבן מסמא אבל זובו של זב ורוקו וכו' דאימעוט בפ' דם הנדה מאבן מסמא קתני בהן נוגע ומסיט דוקא אבל לא נושא ונישא וכתבו תוס' ז\"ל בפסחים בפ' אלו דברים (פסחים דף ס\"ז) אומר ר\"ת הא דקתני נישא דמשמע דמצורע נמי מטמא בהיסט לא קאי אמצורע אלא אשארא ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הנוגע. </b>חולין פרק העור והרוטב (חולין דף קכ\"ד) ומשמע שאותה היא ברייתא כמו שכתבו שם תוס' ז\"ל וכמו שנראה ממה שכתבתי לעיל בפירקין סי' ג': \n",
+                "<b>ר' אליעזר אומר אף הנושא. </b>לטעמיה דמוקי קרא דממעטי' מיני' רבנן הני מאבן מסמא לדרשא אחריתי וסבר איהו דכולהו מטמאו באבן מסמא ונקט נושא ה\"ה נישא. הר\"ש והרא\"ש ז\"ל. ומ\"מ גם פה ר' אלעזר בלי יו\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל דנוגע בנבלה אינו אלא ראשון בעלמא לטמא אחד לפסול אחד. אמר המלקט הכי תנן לה בהדיא במתני' דבסמוך סי' י': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכניס ראשו לאויר התנור טהור.</b> פי' האדם ההוא טהור כל זמן שלא יבלענו כי לא נאמר בהיותה נסתרת ונכנסת ומתחבאה בתוך אויר התנור תהי' כמו בלועה ויאמרו וטהר ר\"ל כי התנור טהור ולא נאמר כיון שהתנור מיטמא מאוירו וזאת מטמאה אדם בבית הבליעה שהיא ג\"כ תטמא התנור לפי שנכנסה באוירו בשעת הבליעה. הרמב\"ם ז\"ל. ויש שאין גורסים רק טהור התנור והיא גירסת רעז\"ל (א): \n",
+                "מפי' הר\"ש ז\"ל הקיאה או בלעה נראה דה\"פ הקיאה אפילו קודם שהגיעה לבטנו אינה מטמאה וכ\"ש אם בלעה דאינה מטמאה בגדים משירדה לבטן וכ\"ש כשהיא בתוך פיו שלא בלעה כלל דאינה מטמאה כלל דלא יאכל כתיב ואכילה בבית הבליעה. ואם הקיאה דאינה מטמאה נפקא לן בת\"כ בפרשת אחרי מות דתניא יכול אם הקיאה תהא מטמאה בגדים דרך יציאתה ת\"ל אשר יאכל בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה ע\"כ: \n",
+                "<b>והקיאה או בלעה</b> דקתני הכא היינו כנגד פירש דמטמא אחד ופוסל אחד דבכל הני בבי דלעיל ודבסמוך: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה. </b>כ' הרמב\"ם ז\"ל דע ששורף פרה ופרים ומשלח את השעיר מטמאין בגדים כמו שביארנו בהקדמה אבל אינם מטמאין שנים ופוסלין אחד אבל מטמאין אחד ופוסלין אחד כמו כל ראשון לטומאה וזה אינו חולק על כלל ר' יהושע שהוא אומר כל המטמ' בגדים בשעת משאו ולא אמר כל המטמא בגדים בלבד ואלו אינם מטמאין בגדים בשביל מגען אלא בשביל התעסקם בדבר ידוע ע\"כ. ורבינו עובדיה ז\"ל פי' מתני' כדפירשה רבינו שמשון ז\"ל וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל וקשה לי כי הוא הר\"ש ז\"ל בעצמו הביא תוספתא לעיל בריש פרקין כלים הנוגעים בזב וזבה ונדה ויולדת ומצורע ובמשכב ובמושב מטמאים שנים ופוסלין א' בזובו של זב וברוקו ובשכבת זרעו ובמימי רגליו ובדם הנדה מטמאין שנים ופוסלין א' ופירש דהא דמטמאין שנים היינו דוקא אוכלין דחשויבי כאב הטומאה בשעת מגעו לענין אוכלין אבל לא לטומאת כלי דתניא בת\"כ וכו' ועוד דזה הכלל משמע דקאי אהני אבות דקא חשיב בהך בבא ולא אאבות דמטמאין בגדים בשעת מגעו והרמב\"ם ז\"ל פי' דקאי אהנך דסליק מיניה דמתחלה פירש לעיל דמטמאים שנים ופוסלין אחד והדר תני אותם שאינם מטמאין בגדים בשעת מגען שמטמאין אחד ופוסלין אחד וחזר ועשה מהן כלל לפי שרצה להוציא מכלל אבות הטומאות אדם שמת שהוא אבי אבות והנוגע בו מטמא שנים ופוסל אחד בין בשעת מגעו בין לאחר פרישתו והוא לא הוזכ�� למעלה בכלל המטמאין שנים ופוסלין א' ולכך הוזכר כאן פירש מטמא א' ופוסל א' קאי אכל אבות הטומאות דרישא עכ\"ל ז\"ל וז\"ל הר\"ש ז\"ל דבריש פירקין בקיצור הא דקתני זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאה שבתורה מטמא א' ופוסל א' חוץ מן האדם ההוא כללא מדאורייתא דאילו מדרבנן כלים כאדם לאוכלין ומשקין כדמשמע בתוספתא ע\"כ. וכתב החכם הר\"ס אוחנא ז\"ל פירש מטמא אחד ופוסל אחד לפי' הרמב\"ם ז\"ל לא קאי אאדם דהיינו המת דנוגע במת לעולם הוי אב ומטמא שנים ופוסל אחד אפילו לאחר שפירש ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל קרי וכו'. </b>ופירשו הר\"ש והרא\"ש ז\"ל מפרש בפסחים פ' אלו דברים דברישא לטומאתם וסיפא למחנותם דבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות דמרבינן ליה מוכל זב ושרץ שרי למחנה לוי' ואפי' מת עצמו אלא לטומאתם מיירי ולא משום טומאת ערב איצטריך דבתרויהו טומאת ערב כתיב אלא הא קמ\"ל דמה טמא שרץ מטמא באונס אף בעל קרי מטמא באונס ובועל נדה כטמא מת לאו לטומאתם איירי דהא מילתא דפשיטא היא דהאי טומאת ז' כתיב ביה והאי טומאת ז' כתיב ביה אלא למחנותם איצטריך דסד\"א ותהי נדתה עליו כתיב וישתלח חוץ לשתי מחנות כמותה קמ\"ל שהוא כטמא מת ואינו משתלח אלא חוץ למחנה אחת והאי בועל נדה דאינו משתלח אלא חוץ למחנה א' אע\"ג דהא בכלל בעל קרי נמי הוי נלע\"ד דמיירי כגון במערה בנדה דמרבינן ליה בת\"כ מקרא בפ\"ז דפרשת זבין ופסקו להלכה הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ג מה' מטמאי משכב ומושב ומש\"ה אינו משתלח אלא חוץ למחנה אחת וככה הסכים עמי החכם הר\"ר אליעזר ארחא נר\"ו: \n",
+                "<b>אלא שחמור ממנו בועל נדה </b>גם טמא מת חמור מבועל נדה שטעון הזאה שלישי ושביעי. ועיין בספר קרבן אהרן פרק שביעי דפרשת זבין: \n",
+                "<b>אלא שחמור ממנו בועל נדה שהוא מטמא משכב ומושב וכו' </b>כתבו התוס' דיומא פ\"ק דף ו' וז\"ל תימא לי וכו' ונעלמה מעינם דמתני' היא ודלא חשיב כלל בסיפא: [נלע\"ד דיתכן לומר דהכי קאמרי תוס' ז\"ל ושמא בסיפא דשום ברייתא חשיב נמי להני חומרי וכו' אע\"ג דבמתני' לא חשיב להו וכדאיתא בכמה ברייתות דמפרשי טפי מן המשניות:]\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל אוכל ראשון </b>בשבת פ\"ק דף י\"ד ופירש רש\"י ז\"ל שם האוכל אוכל ראשון מן התורה אין אוכל מטמא אדם האוכלו חוץ מנבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה לא כדאמר במסכת נדה מי שאין לה טומאה אלא באכילתה יצאת זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנה וכ\"ש אוכל ראשון שאינו אב הטומאה אבל הן גזרו באותו היום שעלו לבקרו לחנני' בן חזקי' בן גרון ושיעורו לפסול את הגוי' בחצי פרס בפ' יום הכפורים והתם נמי אמרי' הנח לטומאת גוי' דלאו דאורייתא ומצאת בספר ערוך משונה טומאה זו דאורייתא דסגי לה בטבילה עכ\"ל ז\"ל והתם בגמ' מוקמי' מתני' כר' יהושע דאמר בטהרות פ' שני האוכל אוכל ראשון מיפסל פסיל טמויי לא מטמא וכתבו שם בשבת תוס' ז\"ל אוכל ראשון ואוכל שני אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעי' מיניה אוכל שני ואי תנא אוכל שני ה\"א דאוכל ראשין טמויי מטמא נמי ע\"כ. עוד כתבו הם ז\"ל והשותה משקים טמאים לא שייך בהו ראשון ושני דלעולם משקין תחלה הוו אע\"ג דאכתי לא נגזר כמו שאפרש בסמוך מ\"מ הי' בדעתם לגזור מיד וצריכא לאשמועי' משקים ואוכלין כדאמרי' בגמרא בסמוך דהך דמשקים לא שכיחי ואי תנא משקים ה\"א דוקא משקים דחמירי אבל אוכל לא פסיל כלל ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומי' ופסיל להו ואע\"ג דמשקים תחלה הוו כדאמרי' כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחלה הכא דקאמר ופסיל להו משום דאכתי קודם י\"ח דבר לא גזרו להיות משקים כמו שאפרש עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>והבא ראשו ורובו וכו' </b>וכתוב בספר הרוקח סי' שי\"ח הבא ראשו ורובו במים שאובין פי' ר\"ח בו ביום של טבילה וטהור שנפלו על ראשו ורובו מים שאובין אפילו ביום שלא טבל בו ואין לומר מה שגזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובין דוקא בטובל לאכילת תרומה אבל לא בנדה דהא טעמא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין שייך בנדה ותו אם לאיסור חששו לנדה שהיא בכרת לא כ\"ש. פי' תרומה כהן טמא האוכלה אינו אלא במיתה ע\"כ. והקשה הר\"ש ז\"ל וא\"ת בא ראשו ורובו במים שאובין היינו טבול יום דאורייתא איכא לאוקומה כגון דלאחר שבא ראשו ורובו במים שאובין העריב שמשו ע\"כ וכן כתבו ג\"כ שם תוס' ז\"ל ועוד כתבו ז\"ל שם בשבת פ\"ק ובר\"פ שני דגיטין וז\"ל וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו וא\"ת מ\"ש דבטהור לא גזרו כי אם בנפילה ולא גזרו נמי בביאה כמו בטביל יום דגזרו אפילו בביאה וכ\"ש בנפילה אומר ר\"י דהחמירו בנפילה משום הא דאמרי' בגמרא בסמוך שמעשה כך היה שהיו מעבירין על גביהן ג' לוגין מים שאובין או יותר אחר שטבלו במים סרוחים ע\"כ וזה שלא כדעת הרמב\"ם ז\"ל שכתב בפ\"ט דהלכות שאר אבות הטומאות אפילו טהור שאינו טביל יום אם נפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין או שבא ראשו ורובו במים שאובין ה\"ז כשני לטומאה עד שיטבול. טבל אינו צריך הערב שמש מפני שעיקר טומאה זו מדבריהם עכ\"ל ז\"ל. ונלע\"ד דדוקא קתני הבא ראשו ורובו וכן נמי על ראשו ועל רובו דתרויהו בעינן ולאו או או קתני וגם נראה על רובו ר\"ל על רוב גופו מלבד ראשו ולקולא דלא נפסל עד שיפול על כל ראשו ורוב גופו מים שאובים ואח\"כ מצאתיו מבורר שם בפ\"ט דהלכות שאר אבית הטומאות וז\"ל נפלו על ראשו אבל לא על רובו או שנפלו על רובו ולא על ראשו או שנפלו בו בראשו בלבד מלמעלה ועל רובו נפלו מן הצד או מלמטה ה\"ז טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו הסמוך לראשו כדרכן וכן אם בא ראשו במים שאובין ולא בא רובו וכ'. והיא תוספתא בפ\"ג דמקואות: \n",
+                "בפי' רעז\"ל וגזרו על טהור גמור שנפלו וכו' משום דאי לא הא לא קיימא הא: \n",
+                "<b>והאוכלין שנטמאו במשקים </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל דוקא לתרומה אבל לא לחולין ובהא אפילו הרמב\"ם ז\"ל מפ' דמשקים נעשין תחלה אפילו שנטמאו בידים שהן שניות לטומאה מפני שהוא לטמא את התרומה אבל לטמא כלי אינם נעשין תחלה אא\"כ קבלו הטומאה מאב הטומאה כמו שפירש בהקדמתו לסדר זה וכבר כתבתי ענין זה ג\"כ לקמן בפ' שני דטבול יום סי' ב'. וז\"ל תוס' ז\"ל שם בשבת פ\"ק דף י\"ד אלא במשקים הבאין מחמת ידים וא\"ת ולמה הוצרכו לגזירה זו דכיון דגזרו דידים פוסלת את התרומה א\"כ משקים שנגעו בהן הוו תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחלה וי\"ל דהאוכלין שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל את התרומה ועד השתא לא נגזרה והא דקאמר בגמרא במשקים הבאים מחמת ידים ה\"ה מחמת כל פסולי תרומה ע\"כ. ועיין במה שכתבתי בפ\"ק דשבת גבי י\"ח דבר: \n",
+                "בפי' רעז\"ל ורבנן גזור אפילו על משקים שנטמאו מחמת ידים שהן שניות שיטמאו כלים. (ב) אמר המלקט היא דעת הראב\"ד ז\"ל בהשגות ועיין בפי' רעז\"ל פ\"ק דשבת ששם משמע שפירש כדעת הרמב\"ם ז\"ל דדוקא משקין הבאין מחמת שרץ מטמאין כלי ולא משקים הבאים מחמת ידים ועיין במ\"ש שם: \n",
+                "עוד בסוף פירושו ז\"ל גזרה משום משקה זב וזבה דמטמאין כלים מדאורייתא דכתיב וכי ירוק הזב בטהור מה שביד הטהור טמאתי לך בין אוכלין בין כלים בין משקים: \n",
+                "סליק \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}