2da6306864fe96715d7771bdcff762a957864d868bf0b68e447fdf2218743571

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Kodashim/Melekhet Shelomoh on Mishnah Kinnim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Kinnim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בעזרת השם יתברך הקורא לעמו בנים. ועינו פקוחה לעניים ולאביונים. ומנחם אבלים ואוננים. ופוקד אותם לעת זקונים. בבנים לאורך ימים ושנים. נתחיל מסכת קנים.\n",
+                "כתב הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לסדר זרעים וכשהשלים לדבר [כו' עיין בתוי\"ט] לפי שאפשר שיתערבו ושלא יתערבו ועוד שבהדבור אליו מעט מזער כמו שיתבאר במקומו ובהם חתם סדר קדשים ע\"כ: \n",
+                "<b>חטאת העוף נעשית למטה וכו'. </b>ביד פ\"ה דהלכות מעשה הקרבנות סי' ו' ז' ובפ' ששי סי' ב' ורפ\"ז סימן ו': \n",
+                "<b>וחטאת בהמה למעלה עולת העוף נעשית למעלה </b>בפ\"ק דזבחים דף י\"א ס\"ל לר' אלעזר בר\"ש דמקום חטאת בהמה לחוד ודעולת העוף לחוד אע\"פ ששניהם למעלה אין מקומם שוה דתניא דמים התחתונים ניתנים מחוט הסקרא ולמטה והעליונים מחוט הסקרא ולמעלה אר\"א בר\"ש בד\"א בעולת העוף אבל בחטאת בהמה היא עצמה אין נעשית אלא על גופה של קרן ע\"כ. ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ג) פליג רבי עליה דר' אלעזר בר\"ש והתם מפרש טעמיה. וכתבו תוס' ז\"ל וחטאת בהמה למעלה בגופה של קרן ד' מתנות על ד' קרנות כדדריש בפ\"ק דזבחים: \n",
+                "<b>עולת העוף נעשית למעלה. </b>כדדריש בפי קדשי קדשים ומלק והקטיר ונמצה דמו מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וכן דריש אף מצוי בראשו של מזבח וא\"ת מאי מייתי מהקטרה שאני הקטרה שאינה מעכבת ואין ללמוד מליקה מהקטרה שמליקה מעכבו (וקל להבין) וא\"כ מאי קאמר אחר כך שאם שינה בזה ובזה פסול וי\"ל דילפי' הכי כמו גבי הקטרה שאם שינה המקום הרי הוא כמו שלא הקטיר כך מליקה כששינה המקום הוי כמו שלא מלקו ואם לא מלק פסל ע\"כ. הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל אם שינה בזה ובזה פסל: בפי' רעז\"ל האי דפסיל אם עשה מעשה חטאת העוף למעלה דוקא בהזאה אבל המליקה וכו' אמר המלקט ובמצוי דחטאת העוף פלוגתא במעילה פ' חטאת העוף דאיכא למ\"ד דלא מעכב כמו שכתבתי בזבחים ס\"פ ק\"ק: \n",
+                "<b>איזהו נדר. </b>בפ\"ק דר\"ה דף ו' ובפ\"ק דמגילה דף ח' הקן דף קל\"ט ובשלשתם לית בהו מלת אלא. וביד פ\"א דהלכות נדרים בסי' ב' ובפי\"ד דהלכות מעשה הקרבנות סי' ד' ה': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת שנתערבה בעולה וכו' </b>זבחים פ' התערובות דף ע\"ג וביד כוליה פרקין בהלכות פסולי המוקדשין פ\"ח ועיין בספר החכם השלם הר\"ר מנחם עזריה נ\"ע בסי' כ\"ג. בפי' רעז\"ל בן יונה או תור של חטאת שנתערב בשני קנין של חובה וכו' לשון החכם הרב סולימאן אוחנא ז\"ל צריך לידע כלל אחד שעליו סובב כל זה והוא שהקנים של אשה אחת שהביאה ללידתה ולזיבתה אם לא פירשה זו ללידתה וזו לזיבתי יש ביד הכהן להקריב כמו שירצה מחצה עולות ומחצה חטאות וכן שתי נשים שלקחו קניהן בעירוב או שנתנו דמי קניהן לכהן הרי הם כמו של אשה אחת והכהן יקריב איזו שירצה לעולה ואיזו שירצה לחטאת אמנם אם פירשו זו ללידתי וזו לזיבתי או זו ללידתי זו וזו ללידתי זו או [זו לזיבתי זו וזו] לזיבת יזו הרי הם כאלו הם של שתי נשים ואינו יכול לעשות כל הקן חטאות או כולות אלא כל קן א' לעולה ואחד לחטאת ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לזו וכו'. </b>קן לשון נקבה ועליה אומר אחת שתים שלש ועשר אלא שבלשון תורה נראה דלשון זכר הוא וכדכתיב כי יקרא קן צפור: בפי' רעז\"ל וכן אם נתערבו עשר קנין במאה אינו מקריב מכולן אלא עשר קנים וכו' אמר המלקט כתב החכם הר\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל פי' כגון שהפריש מתחלה עשרים פרידות לעשרה קנין ולא הפריש כל קן וקן בפני עצמו ודוק ע\"כ ופשוט הוא ומובן כמ\"ש הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר </b>בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל\"ז) ותוספות בפ' שני דסוטה דף י\"ח: \n",
+                "<b>לאיזה שירצה הכהן יקריב </b>חטאת ולאיזה שירצה כו' כך נ\"ל שצ\"ל:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קן סתומה </b>פ' שני דנזיר דף י\"ב ותוס' דגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס\"ד.) וביד כוליה פירקין עד אין מביאין תורין כנגד בני יונה פ\"ט דהלכות פסולי המוקדשין ופי' המפרש שבדפוס או שפרח לבין המתות לא זו אף זו קתני ל\"מ פרח לאויר העולם כי שמא ילכד וישוב כל אחד ואחד כדינו ולהכי כי עדיין נמי לא חזר יקח זוג לשני אלא אפי' פרחה לבין המתות שעתה אינו יכול לשוב שנתערב בהן אפ\"ה יקח זוג לשני ולבין המתות נמי אפשר שיכירוהו ואינו קרוי הבדלה מחברו אלא אפילו מתה אחת מהן יקח זוג לשני: \n",
+                "<b>פרח לבין הקריבות פסול ופוסל אחר כנגדו </b>זהו כלל אחד שעושה ואחרי כן מפרש כיצד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר פוסל אחר בחזירתו </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל דע כי כל מה שנאמר בכל הלכות אלו חזר אינו רוצה לאמר שחזר אותו העוף לפי שכל זמן שיהא כן אין שם הפסד כל עיקר אבל ר\"ל כשאמר חזר שמאחר שפרח מכת זו לאחרת חזר עוף אחר ופרח לכת הראשונה והרי אפשר שהוא הראשון עצמו שחזר לחבורתו או הוא עוף אחר ע\"כ: בפי' רעז\"ל ז\"ל צ\"ל ולא יוכל להקריב שם רק חטאת אחת ולא שתי חטאות דדלמא כל השלש וכו'. ואם פרח וחזר מזה לזה לא הפסיד כלום בפריחה זו וחזרה זו שאפילו מעורבות כל השמנה פרידין [עיין בתוי\"ט]: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לזו אחת וכו'. </b>תוס' פ' שני שעירי (יומא דף ס\"ה.) בפי' רעז\"ל צ\"ל וכי פרח מן הששית לחמישית וכו' עד דשמא מן הששית פרח מגופה אחת בשביעית וכו' עוד צריך להיות שם או יהי' עשוין שתיהן חטאות ואין יכולין וכו' עוד צ\"ל שם ומשלישית לשניה אין כשר בשלישית כי אם וכו'. והקשה המפרש שבדפוס ויש תימה על זה נהי דמן השלישית פרח שתים א' ברביעית בהליכה ואחת בשניה בחזרה. מ\"מ נשאר מגופה של שלישית ד' פרידין ולמה לא יעשה שני חטאות ושני עולות דכי נמי עשו אותו שפרח ברביעית עולה או חטאת מה בכך דשלשה קנין יכול להיות שלשה עולות ושלשה חטאות ומאותו שפרח בקן שניה בחזרה לא יקריבו דהא קתני וכו' כדפירש רעז\"ל. ופירש רבינו יעקב הלוי ז\"ל דנ\"ל לומר דמשום דמרביעית ואילך וכו' גזרינן כמו כן בשלישית ובשניה אבל שביעית וכו' כדפירש רעז\"ל. עוד בפירושו של רעז\"ל צ\"ל שם כדתנן בסמוך ואם פרח מבין המתות לכולן הרי כולן ימותו אלא קאי אשלישית שפרח ממנה לרביעית ומרביעית לחמישית וכו' וכל השאר צריך למחוק אותו דהיינו מלות לשניה ומשניה לשלישית ומשלישית. עוד שם צריך לאמר ומן הששית חסר ד' פרידות שנים בפריחה וחזרה ראשונה ושנים בפריחה וחזרה שניה. עוד שם ונשארו ב' קנים כשרים. אמר המלקט פי' שאינו יכול להקריב רק שני פרידין לעולה וב' פרידין לחטאת דאי עביד שלש�� עולות וכו'. עוד שם צ\"ל הרי שבע עולות ואין בשש קנים רק שש עולות וכן חמישית חסר ממנה ד' פרידין שנים שהלכו בששית ושנים ברביעית ואין כשר בה כי אם א' אחד לעולה ואחד לחטאת וכמו כן קשה בכאן כיון דהרביעית אין לה כלום יהי' יכול להקריב בחמישי' שש עולות ושלש חטאות דכי נמי אותם שהלכו בששית קריבות עולות או חטאות מה בכך הרי אין כאן כי אם חמש. \n",
+                "[הגה\"ה נלע\"ד דה\"פ הרי אין כאן כי אם חמש עולות דהיינו שלשה שאנו אומרים שנקריב עולות מן הששה פרידין שנשארו בחמישית והשני פרידין שפרחו לששית אפי' את\"ל שיקריבו שניהם לעולה ג\"כ מה בכך הרי בחמישית יש חמש קנים ודינם שיהי' בהן חמש עולות וכן נמי אם יקריבו השנים שפרחו לששית חטאות הרי בין הכל הם חמש חטאות כדין חמש קנים]. וכן נמי הכא אותם שהלכו ברביעית אינם קריבות ולפי זה וכו'. עוד בפירושו ז\"ל ונשאר בה רק אחד ע\"ש. אמר המלקט נראה לי שצריך למחוק מלת רק. וכתב המפרש שבדפוס לא הפסידה כלום בפריחה זו וכו' אבל אין נראה לפרש לא הפסידה כלום ויקריבו בה שבעה חטאות ושבעה עולות דמצי עביד להו כיון דבקנין אחרים אין בהם כלום דאין זה הלשון דהל\"ל נשכרה שביעית בפריחה שלישית שעל ידי פריחה שלישית הוכשרו כל הקנים שבשביעית אלא הלשון משמע לא הפסידה כלום בזאת פריחה שלישית והקשה הר\"ר יעקב מאורלינאש היכי אמרינן בכל הני קנין משום גזרה ימותו דאילו בפ' שני שעירי פריך תלמודא ומשום גזרה ימותו בתמיה ותירץ דהתם לא פריך אלא אמאי אינו רועה דכיון דאית ליה תקנתא ברעיה. לא הוה לן למימר ימותו משום גזרה אבל הכא בעופות מיירי ואין רעיה ופדיון בעופות ע\"כ: \n",
+                "<b>ואם פרח וכו'. </b>תוס' ר\"פ התערובות: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל אלא מיירי שנתערבו פרידות המפורשות זו בזו ואם נתערבה פרידה אחת מן הקן הסתומה לתוך המפורשת יקח זוג לשני ויפריש אחת חטאת ואחת עולה והשלשה שנתערבו יחד ימותו כולם: \n",
+                "<b>חזר או שפרח מן המפורשת ראשון הרי כולן ימותו. </b>כצ\"ל. ולשון הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ט דהלכות פסולי המוקדשין ימותו כל העופות שבסתומה שאם נתערבה בהן עולה כל החטאות שבה פסולות ואם חטאת נתערבה כל העולות שבה פסולות לפיכך ימותו כולן ע\"כ נראה שרוצה לומר וכל שכן העופות המפורשות שמהם פרח אחר שנתערבו שגם הם ימותו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אילך ואחד אילך </b>כצ\"ל. חזר או שפרח מלות או שפרח בפי' הרמב\"ם ז\"ל שנם ובלשון המפרש שבתלמוד אינם. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל מענין מה שאמר או שפרח מן האמצע לצדדין הוא שפרח לצד זה ששם החטאת או העולה ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היה תערובת החטאת בעולה לפיכך כולן ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכתא עכ\"ל ז\"ל. וביד ספ\"ט דהלכוח פסולי המוקדשין דִלֵג מלת חזר דגם בהאי סיפא לא כתב רק פרח מן האמצע לצדדין כדברישא: \n",
+                "<b>האשה שהביאה חטאתה תור וכו' </b>בת\"כ פ' כי תזריע ספ\"ד: \n",
+                "<b>תכפול ותביא עולתה תור עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולה בן יונה בן עזאי אומר וכו' </b>כך צ\"ל: \n",
+                "<b>האשה שהביאה חטאתה ומתה. וכו' </b>תוס' פ' תמיד נשחט (פסחים דף נ\"ט) ודפ\"ק דר\"ה דף ו' ובגמ' פ\"ק דקדושין דף י\"ג ותוספות פרק קמא דזבחים דף ג' ושם בגמ' דף ה' ורש\"י ז\"ל בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ח) ובגמרא בפ\"ק דמנחות דף ד'. ושם בקדושין כתב הריטב\"א ז\"ל הא מתני' באשה יולדת שחייבת להביא חטאת והה\"נ לכל חייבי עולה וחטאת כגון זב ומצורע וכיוצא בה�� וחדא מנייהו נקט ומשום דאיירי רישא דמתני' התם באשה קתני סיפא נמי באשה ע\"כ. וקשה לי אני הדיוט בגווה דארישא גופה תקשי דליתני סתמא מי שהביא חטאתו תור ועולתו בן יונה יכפול וכו' לכך נלע\"ד דמתני' מלתא דשכיחא נקט דאפילו זיבה מצוי באשה יותר מבאיש אבל הה\"נ לכל חייבי עולות וחטאות וכמו שכתבתי בשם הרמב\"ם ז\"ל בסוף פירקי' דלעיל. ואיתה נמי למתני' בירושלמי פ\"ק דחגיגה דף ע\"ו וביד ס\"פ ראשון דהלכות מחוסרי כפרה:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בכהן נמלך. </b>בזבחים פ' התערובות דף ע\"ג: \n",
+                "<b>אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו. </b>שנתערבו שוה בשוה בזה אפילו בנמלך יש להכשיר החצי כיון שהם סתומות ויעשה קן אחד למעלה וא' למטה והקן האחר ימות ויתנו ביניהם אבל אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו דתנן לעיל המועט כשר הכא דלא נמלך המרובה לשר כיון שעשה חציין למעלה וחציין למטה: בפי' רעז\"ל ומיהו אף בעשר לזו ומאה לזו המרובה כשר כתב עליו הר\"ס אוחנא ז\"ל פי' אם נפרש המרובה כשר כאלו אמר הרוב כשר וזה לא שייך כ\"א כשלא יהיו זוגות כגון חמשה למעלה או למטה שהרוב שלהן הוא ג' וכן שבע הרוב שלהן הוא ד' אבל כשיהיה זוגות לא יצדק זה הפירוש ומיהו נוכל לפרש המרובה כשר בערך הנשים כגון ב' לזו וג' לזו המרובה הוא ג' וכן עשר לזו ומאה לזו המרובה הוא מאה וזה יצדק בכל ע\"כ. בסוף לשון רעז\"ל ועל כרחך עשרה קנים שלמים פסולים. אמר המלקט פי' המפרש שבתלמוד עוד ובלא הוקבעו כל אחד לאשה אחת מיירי אבל המאה כשרים מאחר שהן סתומות שחצין שלמעלה עולות וחצין שלמטה חטאות ולי נראה שהאשה שהביאה מאה צריכה להביא עשר חציין עולות וחציין חטאות שכשנעשו נ\"ה למעלה ונ\"ה למטה שמא העשר של אשה אחרת נעשו כולן למעלה ואין לאשה שהביאה מאה למעלה כי אם מ\"ה וצריכה עוד להביא ה' [למעלה] או שמא למטה נעשו ולא נשאר לאשה שהביאה מאם כי אם מ\"ה וצריכה עוד להביא חמשה למטה ע\"כ: מלות מחצה כשר ומחצה פסול הכתובות בראש המשנה טעות וביד כוליה מתני' עד סוף סי' ד' פ\"ח דהלכות פסולי המוקדשין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לזו ושתים לזו וכו'. </b>תוס' פ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) פירשו אותם ד' נשים של א' ושל שתים ושל שלש ושל עשר לא יצאו כלל ידי חובתם דאינם ודעות אם כל קניהם למעלה דמתיין חטאות או כל קניהם למטה דמתיין עולות אבל אותה של מאה ממה נפשך יש מהם מ\"ב למעלה ומ\"ב למטה דבין כולהו הוו קט\"ז קנים כשעשה חמשים ושמנה למעלה ונ\"ח למטה דל מנייהו ט\"ז דמספקא להו בהנך נשי פש להו מ\"ב ומתכשרי להו לכל הפחות מ\"ב חטאות ומ\"ב עולות ע\"כ: \n",
+                "<b>זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק וכו' וכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנים עד שיהו משל אשה אחת וכו' </b>כצ\"ל ופירש המפרש שבדפוס וכל מקום שאין אתה יכול לחלוק אה הקנים כגון אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו שאינם זוגות וצריך לחלקם קן אחת פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה המרובה כשר כדפרישית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת לזו ועולה לזו עשה וכו' </b>כצ\"ל ומלת כשר טעות. ומייתי לה בזבחים פרק חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז.) בפי' רעז\"ל ועשה קן למטה וקן למעלה. אמר המלקט כתב החכם הר\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל נ\"ע שכן ר\"ל ועשה הקן למטה או הקן למעלה דו\"ק ע\"כ ובע\"ד איני יודע טעמו דאם בשביל דקתני רישא דמתני' חטאת לזו ועולה לזו דמשמע שאין כאן אלא קן אחת הא ודאי לאו דוקא דהא קתני בסיפא עשה כולן למעלה וכו' כולן למטה וכו' דהא קאי אמאי דקתני בפ\"ק אפי' אחד בריבוא ימותו כולן אבל אה\"נ דאחטאת לזו ועולה לזו בדוקא לא שייך לפרש אלא ועשה הקן למטה דהיינו החטאת והעולה או הקן למעלה דהיינו נמי החטאת והעולה. עוד בפי' רעז\"ל השתא דלא נמלך אמרינן שכל א' נעשה כהלכתו וכשר. אמר המלקט ולאפוקי מדרבא דאמר בפ' התערובות כל היכא דאמרו רבנן לא תקריב אי אקריב לא מרצה ע\"כ. לשון המפרש שבתלמוד פי' דבריו ז\"ל דכל היכא דקתני בפירקי' לענין תערובות מחצה כשר ומחצה פסול היינו דלא כרבא. ופי' רעז\"ל והמפרש שבדפוס זה כאן משום דזו היא בבא אחרונה דפסיקא מילתא דמחצה כשר ומחצה פסול דמיירי בתערובות לפי' פי' רש\"י ז\"ל כמו שאכתוב בסמוך בס\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת ועולה וסתומה ומפורשת. </b>שתי נשים שלקחו שלשה קנים וכו' לשון רעז\"ל עד וזו צריכה חטאת וקן שלם וכו'. אמר המלקט הוא פי' רש\"י ז\"ל בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) וגרסינן וסתומה בוי\"ו: \n",
+                "<b>עשה כולן למעלה </b>כסבור כולן עולות: \n",
+                "<b>או כולן למטה </b>כסבור כולן חטאות. והרמב\"ם ז\"ל כמו כן ג\"כ שם המשל בשלש קנים. בפי' רעז\"ל שכל קן וקן הי' בפני עצמו פי' שאין כאן תערובות והכי מפ' לה נמי הרמב\"ם ז\"ל בלא תערובות וכן פי' ג\"כ לבבא דלעיל בסמוך דלא מיירי בעירוב: \n",
+                "<b>ומתחלקת ביניהם. </b>הואיל ובעירוב לקחום והאחת יצאת ידי חטאת והאחת ידי עולה ויקחו עוד קן ביניהם ויקריבו בתנאי אם עולה ראשונה לרחל וחטאת ללאה תהא בקן שניה זו עולה ללאה וחטאת לרחל ואם חלוף חלוף. אבל הרב רבינו אברהם ז\"ל פי' דגרסינן חטאת ועולה סתומה ומפורשת כלומר בשני קנים שאחת סתומה ואחת מפורשת ונתערבה סתומה במפורשת עשה שתיהן למעלה וכו' חציין למעלה אין כשר אלא סתומה פי' שיעור סתומה עולה וחטאת מן הסתומה ומפורשת והשתא מיירי שפיר בתערובות. ומתחלקת ביניהן פי' שתעלה לשתיהן פי' שכמו שיש ספק פסול לזו כך יש ספק פסול לזו שאע\"פ שלבעלת סתומה יש אחד מהן כשר ממה נפשך ולבעלת המפורשת שמא שניהם פסולים מ\"מ יתנו ביניהם ויביאו קן ותאמר בעלת הסתומה אם שלי כולו כשר ושל. כולו פסול קן זה יהא כולו שלך ואם אחד משלי כשר שכולו נעשה למעלה או כולו למטה א\"כ שלך אי אפשר שלא יהא א' כשר יהא הקן הזה חציו שלי וחציו שלך ע\"כ. וכתבו תוס' ז\"ל שם בזבחים פ' חטאת העוף לא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת העולה אין מרויח כלום ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת שנתערבה בחובה. </b>כלומר הא דתנינן לעיל בפ\"ק חטאת שנתערבה בחובה אין כשר וכו' כצ\"ל. בפי' רעז\"ל. עוד בסוף פירושו ז\"ל צ\"ל הרי עולה אותו מנין שבחובה לפחות ממחצה כשר וכה\"ג מפרשינן נמי וכן עולה שנתערבה בחובה ע\"כ. אמר המלקט נראה שכן הוא ג\"כ פי' הרמב\"ם ז\"ל אבל רבינו יצחק ב\"ר אשר ז\"ל פירשו בגוונא אחרינא וז\"ל חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול כגון שמנה פרידין דחטאת שנתערבו בשמנה פרידין שחציין עולות וחציין חטאות הרי י\"ב פרידין חטאת וד' פרידין עולה והקריב חציין למעלה וחציין למטה אותם שמנה שלמעלה כולן פסולין כי שמא כולן חטאות ואותם ח' שלמטה כשרין מהם ד' של חטאת וד' של עולה פסולין וזהו חובה שנים בחטאת כלומר שנתערבו ח' חטאות שם ובחובה אין כי אם ד' חטאות וגם זהו מנין שבחובה כשר שאין כשר שם אלא ד' חטאות ושמנה של חובה ד' פרידין עולה וד' פרידין חטאת ועשה י\"ב למעלה וי\"ב למטה מנין שבחובה כשר די\"ב שלמעלה כולן פסולין שמא חטאות הם וי\"ב שלמטה ד' פסולין שמא עולות הן וח' חטאות כשרים ממ\"נ הרי חטאות כשרים במנין כל החובה בין עולה ובין חטאת ומיהו חטאת שנים בחובה אין ליישבו מענין חובה שנים בחטאת וכן תפרש הבבא שלאחריה. והר\"ר אברהם ז\"ל פירש חובה שנים בחטאת שהקנים שהיו סתומות שנים והחטאת שני פרידין ועשה חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול כי שמא שתי חטאות קרֵבן למעלה ועולה מן הסתומה ולמטה שתי חטאות ועולה חטאת שנים בחובה כלומר חטאת פי שנים שנתערבו בחובה שהיו החטאות ד' פרידין והחובה שני פרידין ועשה חציין למעלה וחציין למטה המנין שבחובה כשר דהיינו \n",
+                "[הגה\"ה פי' דהיינו כל מנין שבחובה שהן שני פרידין] שתי חטאות דשלשה חטאות נעשו למעלה והם פסולין והשני חטאות ועולה נעשו למטה עכ\"ל ז\"ל. וביד שם פ\"ח. וז\"ל החכם הר\"ר סולימאן אוחנא ז\"ל נראה לפרש שגם החלוקה הראשונה נתערבה חטאת מבחוץ עם השלשה פרידין ולפי זה יכול לעשות שתי חטאות למטה ממה נפשך ומיירי באשה שלקחה ב' קנין סתמא ולא פירשה זה ללידתי וזה לזיבתי אלא הכל מעורב יחד ואינם מתפרשין אלא בעשית כהן וכן בחלוקה השניה שנתערבה חטאת אחת מבחוץ אינו כשר אלא חטאת אחת ממה נפשך ופי' חובה שנים בחטאת היינו שכשקרבה העולה נשארו שנים בחטאת כנגד החובה שהיא העולה שנשארה. וחטאת שנים בחובה היינו שכשקרבה החטאת נשארו שנים בחובה שהם העולות כנגד החטאת האחת שנשארו עכ\"ל ז\"ל. לשון החכם הר\"ס ז\"ל במשנה ו' משני מינין תביא שש. יש לדקדק דמדקתני סיפא נתנתם לכהן ואין ידוע וכו' הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה מכלל דרישא ידע הכהן מה עשה וא\"כ אמאי צריך שש דהיינו ד' לנדרה ושתים תור ובן יונה לחטאת נחזי אנן אם הכהן עשה התורין למעלה תביא תור לחטאת ואם בני יונה עשה למעלה תביא בן יונה לחטאת וי\"ל דמיירי שעשה תור ובן יונה למעלה ותור ובן יונה למטה ומספיקא צריכה להביא תור ובן יונה לחטאת וקל להבין אמנם בסיפא לא ידע כלל מה עשה ע\"כ. בפי' רעז\"ל אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה לשון הר\"ס ז\"ל כן פירש הרמב\"ם ז\"ל אבל בסמוך הוא סותר דבריו שפירש שתביא שתים ושתיהן חטאות וכן פי' רבינו יצחק בן יהודה שהעתיק פירושו ע\"כ. בפי' רעז\"ל ואם חובתה נעשית עולה וכו' לשון הר\"ס ז\"ל קשה כיון שאנו מדברים בחובה סתומה לא שייך לומר נעשית עולה למטה וחטאת למעלה ע\"כ. בפי' רעז\"ל הגיה הרב הנזכר ז\"ל וגם שני מינין צריך לחטאת לזווג לעולת חובתה לפי שאינה יודעת וכו'. בפי' רעז\"ל ומביאה ג\"כ שתים לחובתה אחד חטאת וא' עולה וכו' לשון הר\"ס ז\"ל על זה. זה לקח ג\"כ מפי' הרמב\"ם ז\"ל ואינו כן לפי הפירוש שהתחיל ועיקר הפירוש שתים לחובתה א' תור וא' בן יונה ושתיהן עולות שמא עשה הכל למטה ועלתה לה החטאת וצריכה להביא עולה ממינה ולפי שאינה יודעת אם תור אם בן יונה צריכה להביא תור ובן יונה ומביאה חטאת ממין שתרצה שמא לא עלתה לה חטאת שעשה הכל למעלה ונפסלה החטאת. ומ\"מ אינה צריכה להביא משני מינין כ\"א ממין שתרצה לזוגה עם אחת מן העולות שהקריב עתה למעלה זהו לדעת ת\"ק דס\"ל הכל הולך אחר החטאת אבל לדעת בן עזאי דס\"ל הכל הולך אחר הראשון תביא שתים לחובתה אחד תור ואחד בן יונה ושתיהן עולות שמא עשה הכל למטה ועלתה לה החטאת והיא הראשונה או שמא עשה הכל למעלה ועלתה לה העולה והיא הראשונה וצריכה להביא לה שתי חטאות אחד תור ואחד בן יונה כדי לזוגה עם העולה שלא ידענו אם היא תור או בן יונה עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שאמרה הרי עלי קן וכו'. </b>ביד פ' עשירי דהלכות פסולי המוקדשין: \n",
+                "<b>משני מינין תביא שנים. </b>כלומר אם הראשונים ממין אחד שהיו שני הקנים תורין או בני יונה תביא עוד פרידה מאותו המין לעולה ויצאת ידי הכל שהקן שהקריב כהן ראשון יצאת ידי חובת לידתה שהרי לשם חובה קרב והשני נשאר לנדרה ונפסל גוזל אחד מהן בעשיית מטה והרי יהי' זה תחתיו ואם הראשונים משני מינים היו קן תורין וקן בני יונה תביא שתים תור ובן יונה ויקריב שניהם למעלה משום דמספקא לן איזה קן משנים הראשונים קרב אחרון והוא לנדרה ונפסל ממנו פרידה אחת וצריכה להשלימו מאותו המין כדתנן לעיל אין מביאין תורין כנגד בני יונה וכו': \n",
+                "<b>פירשה נדרה צריכה שתביא שלשה פרידין למעלן ממין אחד. </b>כלומר אם ידעה שלא נתנה לכהן אלא מין אחד והקריבו הכהן בזה הענין ואינה יודעת איזה מין פירשה מביאה שלש פרידין כיצד אם נתנה השני קנים תורין מביאה תור א' לזיווג לפסול ושני בני יונה כי שמא נדרה בני יונה ושמא הקריב באחרונה בני יונה וצריכה להביא בני יונה לזווג לפסול [הגה\"ה נראה שהוא לשון כפול]. ועוד שני תורין כי שמא נדרה תורין ולכך תביא ד' שני תורין ושני בני יונה וה\"נ מצי למנקט במין אחד שצריכה ד' אם אינה יודעת איזה מין נתנה אי שני קנים תורין אי שני קנים בני יונה אבל ניחא ליה למינקט ביודעת מה נתנה מן המפ' שבתלמוד והאריך להביא כל הפירוש שפי' רש\"י ז\"ל למתני' בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) ורעז\"ל החזיק בפי' הרמב\"ם ז\"ל ובפי' השני שהביא המפרש בשם רבינו יצחק בר יהודה ז\"ל. קרוב לסוף פי' רעז\"ל צריך להיות ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה הרי יצאת ידי נדרה והשתי תורין שהביאה עכשיו באחת השלימה עולת חובתה והאחר יהא לנדבה וחטאת וכו' עוד צ\"ל בפירושו ז\"ל לפי שאינה יודעת אי זה מין קבעה לנדרה וגם שני מינין צריך לחטאת לזווג לעולת חובתה לפי שאינה וכו' ע\"כ. אמר המלקט כמו שהגהתי מצאתי אפי' בתלמוד המוגה ע\"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז\"ל אשר היה נמצא אתו כמה ספרי כתיבת יד מדויקים וא\"כ הוא ה\"פ וגם קן אחד משני מינין צריכה להביא תור אחד ובן יונה אחד לצאת ידי חובתה מחטאת לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה עולת תובתה שתביא כנגדו חטאת שעולת חובתה כבר קרבה ממה נפשך ואנן תור כנגד וכו' והוא סוף פי' ה\"ר יצחק ב\"ר יהודה ז\"ל ואע\"פ שהדרך שפי' רעז\"ל הענין בעצמו ישר הוא וכן מוכח ג\"כ מפי' הרמב\"ם ז\"ל מ\"מ הלשון שנכנס בו רעז\"ל טבעו אינו מיושב יפה שהרי הוא ז\"ל בראש דבריו נכנס לומר דבשלמא כשהביאה ממין אחד אינה צריכה לעולת חובתה ממה נפשך וכו' משמע שבסוף דבריו ז\"ל ביציאה היו צריך לומר אבל כשהביאה שני מינין וכו' צריכה להביא ג\"כ עולת חובתה כמו שמבואר בפי' הרמב\"ם ז\"ל ודומה כאילו רעז\"ל העתיק מפי' הרמב\"ם ז\"ל ומפי' ה\"ר יצחק בר יהודה ז\"ל וארכיב לישניה אתרי רכשי לכן הנכון הי' בעיני שצריך להגיה כן וגם צריכה שתי תורין או שני בני יונה אחד חטאת וא' עולה להשלים חובתה ואין די לה בבן יונה או תור לחטאת לזווג לעולת חובתה שכבר קרבה ממה נפשך לפי שאינה יודעת מאיזה מין וכו' וחטאת אחת מן בני היונה או מן התורין תביא להוסיף על כבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה הואיל וחובתה ג\"כ קבוע והיא לא ידעה מאיזה מין: \n",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בן עזאי וכו' </b>וכי היכא דקשיא ליה להר\"י קורקוס וכו'. \n",
+                "[הגה\"ה הקשה החכם ה\"ר ישראל הכהן נר\"ו וז\"ל ותמיהני דהיינו מה שכתב ��רמב\"ם ז\"ל ועוד דלאו היינו מה שהקשה הר\"י קורקוס לת\"ק כי הר\"י קורקוס ז\"ל הקשה ניחוש שמא קבעה החובה בתורין או בבני יונה, ומ\"מ קשה לי קושיא אחרת לפירוש הרמב\"ם ז\"ל למה לא יספיק בקן אחד תורים ופרידה בן יונה ויקריב הקן של תורין אחד למעלה ואחד למטה ופרידת בן יונה לחטאת ואם קבעה בן יונה עם הכבש הרי יצאה בפרידת בן יונה ואם קבעה תור הרי הקריבה קן אחד תורין אחד לעולה ואחד לחטאת ותעלה אותה חטאת עם הכבש וצל\"ע. ע\"כ]: \n",
+                "<b>א\"ר יהושע. וכו' </b>מתני' כולה איתא בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) ואמרינן התם דמדקאמר ר' יהושע הכא בסיפא זהו שאמרו וכו' שמעינן מינה דסתם מסכת קנים ר' יהושע ואע\"ג דהתם בזבחים קאמר עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סי' א' נמשכת ונעשית חטאת העוף והכא קתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת אין כשר אלא סתומה ולא אמר דמפורשת תמשך ותהוי חטאת העוף משום דלא אמר נמשכת אלא לאפוקי משום ידי מעילה כדאיתא התם אבל שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה ולעלות לו לשם חובה לא אמר: \n",
+                "<b>כשהוא מת קולו שבעה. </b>תוס' פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ\"ז) ודפ' הקומץ רבא דף כ\"ח: \n",
+                "<b>שתי קרניו שתי חצוצרות </b>ובהקומץ רבא אמרינן שתי חצוצרות של כסף באות והכא אמרינן דמקרנים עשויות חצוצרות י\"ל דאותם שהיו למסע המחנות בימי משה דוקא היו של כסף אבל אותם שהיו לשיר על הקרבן היו מקרנים ור\"ת תירץ דשל כהנים היו שתי חצוצרות של כסף כדתנן בסוף תמיד והלוים של קרני בהמה לשיר א\"נ חצוצרות דהכא היינו שופרות מדאישתני שמייהו כדאמרינן שלהי במה מדליקין ובפ' לולב הגזול אבל ההיא דאין מעמידין ליכא לשנויי הכי דאיירי התם בשופר דהא לענין קרבן מיירי התם ועל הקרבן היו משוררין בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם תוס' ז\"ל: \n",
+                "<b>שני שוקיו. </b>עצמות שוקיו לעשות חלילין: \n",
+                "<b>מעיו </b>הכרס הגדול לעשות תוף: \n",
+                "<b>בני מעיו </b>הדקים לעשות חבלים ונימין לכנורות: \n",
+                "<b>ויש אומרים אף צמרו </b>דבמעיל של כהן גדול היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים עשוין מצמר צבוע בתכלת ועשוין קשין ותלוים בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב פעמון זהב ורמון וכשנוגעים פעמונים של הרמונים בשעת הלוכו ונשמע קולו בבואו אל הקודש וזהו דרך צניעות שלא להכנס להיכל פתאום בלתי ביום הכפורים תוס' ז\"ל: \n",
+                "<b>ר\"ש בן עקשיא אומר וכו'. </b>שבת פ' שואל (שבת דף קנ\"ב) שונה אותה בלשון ברייתא וקתני לה בברייתא בשם ר' ישמעאל ב\"ר יוסי דהכי גרסינן התם תניא ר' ישמעאל ב\"ר יוסי אומר וכו' ואם היא משנה הי' לו לומר שם תנן התם וכן יש בפ' עשרה יוחסין ברייתא אחר סיום המשנה אשר שם. ושם בשבת פי' רש\"י ז\"ל מדקשי קראי אהדדי על כרחין חד מיתוקם כחכמים וחד בזקני השוק ע\"כ. בפי' רעז\"ל צריך לכתוב ולהגיה כך זקני תורה כל זמן שמזקינין ובאין לידי תשות כח הם מוסיפים חכמה. ואחרים לטרוף דעת שנאמר מסיר שפה לנאמנים ובעמי הארץ מישתעי קרא דלמטה מיניה כתיב מסיר לב ראשי עמי הארץ. בישישים חכמה וגו':\n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת קנים. בעזרת אל שוכן מעונים. ומרחם על עם סגולתו ובניו. כרחם אב רחמן על בנים.\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Kodashim/Melekhet Shelomoh on Mishnah Kinnim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,109 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Kinnim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Kinnim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בעזרת השם יתברך הקורא לעמו בנים. ועינו פקוחה לעניים ולאביונים. ומנחם אבלים ואוננים. ופוקד אותם לעת זקונים. בבנים לאורך ימים ושנים. נתחיל מסכת קנים.\n",
+                "כתב הרמב\"ם ז\"ל בהקדמתו לסדר זרעים וכשהשלים לדבר [כו' עיין בתוי\"ט] לפי שאפשר שיתערבו ושלא יתערבו ועוד שבהדבור אליו מעט מזער כמו שיתבאר במקומו ובהם חתם סדר קדשים ע\"כ: \n",
+                "<b>חטאת העוף נעשית למטה וכו'. </b>ביד פ\"ה דהלכות מעשה הקרבנות סי' ו' ז' ובפ' ששי סי' ב' ורפ\"ז סימן ו': \n",
+                "<b>וחטאת בהמה למעלה עולת העוף נעשית למעלה </b>בפ\"ק דזבחים דף י\"א ס\"ל לר' אלעזר בר\"ש דמקום חטאת בהמה לחוד ודעולת העוף לחוד אע\"פ ששניהם למעלה אין מקומם שוה דתניא דמים התחתונים ניתנים מחוט הסקרא ולמטה והעליונים מחוט הסקרא ולמעלה אר\"א בר\"ש בד\"א בעולת העוף אבל בחטאת בהמה היא עצמה אין נעשית אלא על גופה של קרן ע\"כ. ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ג) פליג רבי עליה דר' אלעזר בר\"ש והתם מפרש טעמיה. וכתבו תוס' ז\"ל וחטאת בהמה למעלה בגופה של קרן ד' מתנות על ד' קרנות כדדריש בפ\"ק דזבחים: \n",
+                "<b>עולת העוף נעשית למעלה. </b>כדדריש בפי קדשי קדשים ומלק והקטיר ונמצה דמו מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וכן דריש אף מצוי בראשו של מזבח וא\"ת מאי מייתי מהקטרה שאני הקטרה שאינה מעכבת ואין ללמוד מליקה מהקטרה שמליקה מעכבו (וקל להבין) וא\"כ מאי קאמר אחר כך שאם שינה בזה ובזה פסול וי\"ל דילפי' הכי כמו גבי הקטרה שאם שינה המקום הרי הוא כמו שלא הקטיר כך מליקה כששינה המקום הוי כמו שלא מלקו ואם לא מלק פסל ע\"כ. הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל אם שינה בזה ובזה פסל: בפי' רעז\"ל האי דפסיל אם עשה מעשה חטאת העוף למעלה דוקא בהזאה אבל המליקה וכו' אמר המלקט ובמצוי דחטאת העוף פלוגתא במעילה פ' חטאת העוף דאיכא למ\"ד דלא מעכב כמו שכתבתי בזבחים ס\"פ ק\"ק: \n",
+                "<b>איזהו נדר. </b>בפ\"ק דר\"ה דף ו' ובפ\"ק דמגילה דף ח' הקן דף קל\"ט ובשלשתם לית בהו מלת אלא. וביד פ\"א דהלכות נדרים בסי' ב' ובפי\"ד דהלכות מעשה הקרבנות סי' ד' ה': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת שנתערבה בעולה וכו' </b>זבחים פ' התערובות דף ע\"ג וביד כוליה פרקין בהלכות פסולי המוקדשין פ\"ח ועיין בספר החכם השלם הר\"ר מנחם עזריה נ\"ע בסי' כ\"ג. בפי' רעז\"ל בן יונה או תור של חטאת שנתערב בשני קנין של חובה וכו' לשון החכם הרב סולימאן אוחנא ז\"ל צריך לידע כלל אחד שעליו סובב כל זה והוא שהקנים של אשה אחת שהביאה ללידתה ולזיבתה אם לא פירשה זו ללידתה וזו לזיבתי יש ביד הכהן להקריב כמו שירצה מחצה עולות ומחצה חטאות וכן שתי נשים שלקחו קניהן בעירוב או שנתנו דמי קניהן לכהן הרי הם כמו של אשה אחת והכהן יקריב איזו שירצה לעולה ואיזו שירצה לחטאת אמנם אם פירשו זו ללידתי וזו לזיבתי או זו ללידתי זו וזו ללידתי זו או [זו לזיבתי זו וזו] לזיבת יזו הרי הם כאלו הם של שתי נשים ואינו יכול לעשות כל הקן חטאות או כולות אלא כל קן א' לעולה ואחד לחטאת ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לזו וכו'. </b>קן לשון נקבה ועליה אומר אחת שתים שלש ועשר אלא שבלשון תורה נראה דלשון זכר הוא וכדכתיב כי יקרא קן צפור: בפי' רעז\"ל וכן אם נתערבו עשר קנין במאה אינו מקריב מכולן אלא עשר קנים וכו' אמר ה��לקט כתב החכם הר\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל פי' כגון שהפריש מתחלה עשרים פרידות לעשרה קנין ולא הפריש כל קן וקן בפני עצמו ודוק ע\"כ ופשוט הוא ומובן כמ\"ש הרא\"ש ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי אומר </b>בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל\"ז) ותוספות בפ' שני דסוטה דף י\"ח: \n",
+                "<b>לאיזה שירצה הכהן יקריב </b>חטאת ולאיזה שירצה כו' כך נ\"ל שצ\"ל:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קן סתומה </b>פ' שני דנזיר דף י\"ב ותוס' דגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס\"ד.) וביד כוליה פירקין עד אין מביאין תורין כנגד בני יונה פ\"ט דהלכות פסולי המוקדשין ופי' המפרש שבדפוס או שפרח לבין המתות לא זו אף זו קתני ל\"מ פרח לאויר העולם כי שמא ילכד וישוב כל אחד ואחד כדינו ולהכי כי עדיין נמי לא חזר יקח זוג לשני אלא אפי' פרחה לבין המתות שעתה אינו יכול לשוב שנתערב בהן אפ\"ה יקח זוג לשני ולבין המתות נמי אפשר שיכירוהו ואינו קרוי הבדלה מחברו אלא אפילו מתה אחת מהן יקח זוג לשני: \n",
+                "<b>פרח לבין הקריבות פסול ופוסל אחר כנגדו </b>זהו כלל אחד שעושה ואחרי כן מפרש כיצד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חזר פוסל אחר בחזירתו </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל דע כי כל מה שנאמר בכל הלכות אלו חזר אינו רוצה לאמר שחזר אותו העוף לפי שכל זמן שיהא כן אין שם הפסד כל עיקר אבל ר\"ל כשאמר חזר שמאחר שפרח מכת זו לאחרת חזר עוף אחר ופרח לכת הראשונה והרי אפשר שהוא הראשון עצמו שחזר לחבורתו או הוא עוף אחר ע\"כ: בפי' רעז\"ל ז\"ל צ\"ל ולא יוכל להקריב שם רק חטאת אחת ולא שתי חטאות דדלמא כל השלש וכו'. ואם פרח וחזר מזה לזה לא הפסיד כלום בפריחה זו וחזרה זו שאפילו מעורבות כל השמנה פרידין [עיין בתוי\"ט]: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לזו אחת וכו'. </b>תוס' פ' שני שעירי (יומא דף ס\"ה.) בפי' רעז\"ל צ\"ל וכי פרח מן הששית לחמישית וכו' עד דשמא מן הששית פרח מגופה אחת בשביעית וכו' עוד צריך להיות שם או יהי' עשוין שתיהן חטאות ואין יכולין וכו' עוד צ\"ל שם ומשלישית לשניה אין כשר בשלישית כי אם וכו'. והקשה המפרש שבדפוס ויש תימה על זה נהי דמן השלישית פרח שתים א' ברביעית בהליכה ואחת בשניה בחזרה. מ\"מ נשאר מגופה של שלישית ד' פרידין ולמה לא יעשה שני חטאות ושני עולות דכי נמי עשו אותו שפרח ברביעית עולה או חטאת מה בכך דשלשה קנין יכול להיות שלשה עולות ושלשה חטאות ומאותו שפרח בקן שניה בחזרה לא יקריבו דהא קתני וכו' כדפירש רעז\"ל. ופירש רבינו יעקב הלוי ז\"ל דנ\"ל לומר דמשום דמרביעית ואילך וכו' גזרינן כמו כן בשלישית ובשניה אבל שביעית וכו' כדפירש רעז\"ל. עוד בפירושו של רעז\"ל צ\"ל שם כדתנן בסמוך ואם פרח מבין המתות לכולן הרי כולן ימותו אלא קאי אשלישית שפרח ממנה לרביעית ומרביעית לחמישית וכו' וכל השאר צריך למחוק אותו דהיינו מלות לשניה ומשניה לשלישית ומשלישית. עוד שם צריך לאמר ומן הששית חסר ד' פרידות שנים בפריחה וחזרה ראשונה ושנים בפריחה וחזרה שניה. עוד שם ונשארו ב' קנים כשרים. אמר המלקט פי' שאינו יכול להקריב רק שני פרידין לעולה וב' פרידין לחטאת דאי עביד שלשה עולות וכו'. עוד שם צ\"ל הרי שבע עולות ואין בשש קנים רק שש עולות וכן חמישית חסר ממנה ד' פרידין שנים שהלכו בששית ושנים ברביעית ואין כשר בה כי אם א' אחד לעולה ואחד לחטאת וכמו כן קשה בכאן כיון דהרביעית אין לה כלום יהי' יכול להקריב בחמישי' שש עולות ושלש חטאות דכי נמי אותם שהלכו בששית קריבות עולות או חטאות מה בכך הרי אין כאן כי אם חמש. \n",
+                "[הגה\"ה נלע\"ד דה\"פ הרי אין כאן כי אם חמש עולות דהיינו שלשה שאנו אומרים שנקריב עולות מן הששה פרידין שנשארו בחמישית והשני פרידין שפרחו לששית אפי' את\"ל שיקריבו שניהם לעולה ג\"כ מה בכך הרי בחמישית יש חמש קנים ודינם שיהי' בהן חמש עולות וכן נמי אם יקריבו השנים שפרחו לששית חטאות הרי בין הכל הם חמש חטאות כדין חמש קנים]. וכן נמי הכא אותם שהלכו ברביעית אינם קריבות ולפי זה וכו'. עוד בפירושו ז\"ל ונשאר בה רק אחד ע\"ש. אמר המלקט נראה לי שצריך למחוק מלת רק. וכתב המפרש שבדפוס לא הפסידה כלום בפריחה זו וכו' אבל אין נראה לפרש לא הפסידה כלום ויקריבו בה שבעה חטאות ושבעה עולות דמצי עביד להו כיון דבקנין אחרים אין בהם כלום דאין זה הלשון דהל\"ל נשכרה שביעית בפריחה שלישית שעל ידי פריחה שלישית הוכשרו כל הקנים שבשביעית אלא הלשון משמע לא הפסידה כלום בזאת פריחה שלישית והקשה הר\"ר יעקב מאורלינאש היכי אמרינן בכל הני קנין משום גזרה ימותו דאילו בפ' שני שעירי פריך תלמודא ומשום גזרה ימותו בתמיה ותירץ דהתם לא פריך אלא אמאי אינו רועה דכיון דאית ליה תקנתא ברעיה. לא הוה לן למימר ימותו משום גזרה אבל הכא בעופות מיירי ואין רעיה ופדיון בעופות ע\"כ: \n",
+                "<b>ואם פרח וכו'. </b>תוס' ר\"פ התערובות: \n"
+            ],
+            [
+                "בפי' רעז\"ל אלא מיירי שנתערבו פרידות המפורשות זו בזו ואם נתערבה פרידה אחת מן הקן הסתומה לתוך המפורשת יקח זוג לשני ויפריש אחת חטאת ואחת עולה והשלשה שנתערבו יחד ימותו כולם: \n",
+                "<b>חזר או שפרח מן המפורשת ראשון הרי כולן ימותו. </b>כצ\"ל. ולשון הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ט דהלכות פסולי המוקדשין ימותו כל העופות שבסתומה שאם נתערבה בהן עולה כל החטאות שבה פסולות ואם חטאת נתערבה כל העולות שבה פסולות לפיכך ימותו כולן ע\"כ נראה שרוצה לומר וכל שכן העופות המפורשות שמהם פרח אחר שנתערבו שגם הם ימותו: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אילך ואחד אילך </b>כצ\"ל. חזר או שפרח מלות או שפרח בפי' הרמב\"ם ז\"ל שנם ובלשון המפרש שבתלמוד אינם. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל מענין מה שאמר או שפרח מן האמצע לצדדין הוא שפרח לצד זה ששם החטאת או העולה ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היה תערובת החטאת בעולה לפיכך כולן ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכתא עכ\"ל ז\"ל. וביד ספ\"ט דהלכוח פסולי המוקדשין דִלֵג מלת חזר דגם בהאי סיפא לא כתב רק פרח מן האמצע לצדדין כדברישא: \n",
+                "<b>האשה שהביאה חטאתה תור וכו' </b>בת\"כ פ' כי תזריע ספ\"ד: \n",
+                "<b>תכפול ותביא עולתה תור עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולה בן יונה בן עזאי אומר וכו' </b>כך צ\"ל: \n",
+                "<b>האשה שהביאה חטאתה ומתה. וכו' </b>תוס' פ' תמיד נשחט (פסחים דף נ\"ט) ודפ\"ק דר\"ה דף ו' ובגמ' פ\"ק דקדושין דף י\"ג ותוספות פרק קמא דזבחים דף ג' ושם בגמ' דף ה' ורש\"י ז\"ל בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ח) ובגמרא בפ\"ק דמנחות דף ד'. ושם בקדושין כתב הריטב\"א ז\"ל הא מתני' באשה יולדת שחייבת להביא חטאת והה\"נ לכל חייבי עולה וחטאת כגון זב ומצורע וכיוצא בהן וחדא מנייהו נקט ומשום דאיירי רישא דמתני' התם באשה קתני סיפא נמי באשה ע\"כ. וקשה לי אני הדיוט בגווה דארישא גופה תקשי דליתני סתמא מי שהביא חטאתו תור ועולתו בן יונה יכפול וכו' לכך נלע\"ד דמתני' מלתא דשכיחא נקט דאפילו זיבה מצוי באשה יותר מבאיש אבל הה\"נ לכל חייבי עולות וחטאות וכמו שכתבתי בשם הרמב\"ם ז\"ל בסוף פירקי' דלעיל. ואיתה נמי למתני' בירושלמי פ\"ק דחגיגה דף ע\"ו וביד ס\"פ ראשון דהלכות מחוסרי כפרה:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בכהן נמלך. </b>בזבחים פ' התערובות דף ע\"ג: \n",
+                "<b>אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו. </b>שנתערבו שוה בשוה בזה אפילו בנמלך יש להכשיר החצי כיון שהם סתומות ויעשה קן אחד למעלה וא' למטה והקן האחר ימות ויתנו ביניהם אבל אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו דתנן לעיל המועט כשר הכא דלא נמלך המרובה לשר כיון שעשה חציין למעלה וחציין למטה: בפי' רעז\"ל ומיהו אף בעשר לזו ומאה לזו המרובה כשר כתב עליו הר\"ס אוחנא ז\"ל פי' אם נפרש המרובה כשר כאלו אמר הרוב כשר וזה לא שייך כ\"א כשלא יהיו זוגות כגון חמשה למעלה או למטה שהרוב שלהן הוא ג' וכן שבע הרוב שלהן הוא ד' אבל כשיהיה זוגות לא יצדק זה הפירוש ומיהו נוכל לפרש המרובה כשר בערך הנשים כגון ב' לזו וג' לזו המרובה הוא ג' וכן עשר לזו ומאה לזו המרובה הוא מאה וזה יצדק בכל ע\"כ. בסוף לשון רעז\"ל ועל כרחך עשרה קנים שלמים פסולים. אמר המלקט פי' המפרש שבתלמוד עוד ובלא הוקבעו כל אחד לאשה אחת מיירי אבל המאה כשרים מאחר שהן סתומות שחצין שלמעלה עולות וחצין שלמטה חטאות ולי נראה שהאשה שהביאה מאה צריכה להביא עשר חציין עולות וחציין חטאות שכשנעשו נ\"ה למעלה ונ\"ה למטה שמא העשר של אשה אחרת נעשו כולן למעלה ואין לאשה שהביאה מאה למעלה כי אם מ\"ה וצריכה עוד להביא ה' [למעלה] או שמא למטה נעשו ולא נשאר לאשה שהביאה מאם כי אם מ\"ה וצריכה עוד להביא חמשה למטה ע\"כ: מלות מחצה כשר ומחצה פסול הכתובות בראש המשנה טעות וביד כוליה מתני' עד סוף סי' ד' פ\"ח דהלכות פסולי המוקדשין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחת לזו ושתים לזו וכו'. </b>תוס' פ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) פירשו אותם ד' נשים של א' ושל שתים ושל שלש ושל עשר לא יצאו כלל ידי חובתם דאינם ודעות אם כל קניהם למעלה דמתיין חטאות או כל קניהם למטה דמתיין עולות אבל אותה של מאה ממה נפשך יש מהם מ\"ב למעלה ומ\"ב למטה דבין כולהו הוו קט\"ז קנים כשעשה חמשים ושמנה למעלה ונ\"ח למטה דל מנייהו ט\"ז דמספקא להו בהנך נשי פש להו מ\"ב ומתכשרי להו לכל הפחות מ\"ב חטאות ומ\"ב עולות ע\"כ: \n",
+                "<b>זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק וכו' וכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנים עד שיהו משל אשה אחת וכו' </b>כצ\"ל ופירש המפרש שבדפוס וכל מקום שאין אתה יכול לחלוק אה הקנים כגון אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו שאינם זוגות וצריך לחלקם קן אחת פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה המרובה כשר כדפרישית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת לזו ועולה לזו עשה וכו' </b>כצ\"ל ומלת כשר טעות. ומייתי לה בזבחים פרק חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז.) בפי' רעז\"ל ועשה קן למטה וקן למעלה. אמר המלקט כתב החכם הר\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל נ\"ע שכן ר\"ל ועשה הקן למטה או הקן למעלה דו\"ק ע\"כ ובע\"ד איני יודע טעמו דאם בשביל דקתני רישא דמתני' חטאת לזו ועולה לזו דמשמע שאין כאן אלא קן אחת הא ודאי לאו דוקא דהא קתני בסיפא עשה כולן למעלה וכו' כולן למטה וכו' דהא קאי אמאי דקתני בפ\"ק אפי' אחד בריבוא ימותו כולן אבל אה\"נ דאחטאת לזו ועולה לזו בדוקא לא שייך לפרש אלא ועשה הקן למטה דהיינו החטאת והעולה או הקן למעלה דהיינו נמי החטאת והעולה. עוד בפי' רעז\"ל השתא דלא נמלך אמרינן שכל א' נעשה כהלכתו וכשר. אמר המלקט ולאפוקי מדרבא דאמר בפ' התערובות כל היכא דאמרו רבנן לא תקריב אי אקריב לא מרצה ע\"כ. לשון המפרש שבתלמוד פי' דבריו ז\"ל דכל היכא דקתני בפירקי' לענין תערובות מחצה כשר ומחצה פסול היינו דלא כרבא. ופי' רעז\"ל והמפרש שבדפוס זה כאן משום דזו היא בבא אחרונה דפסיקא מילתא דמחצה כשר ומחצה פסול דמיירי בתערובות לפי' פי' רש\"י ז\"ל כמו שאכתוב בסמוך בס\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת ועולה וסתומה ומפורשת. </b>שתי נשים שלקחו שלשה קנים וכו' לשון רעז\"ל עד וזו צריכה חטאת וקן שלם וכו'. אמר המלקט הוא פי' רש\"י ז\"ל בפ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) וגרסינן וסתומה בוי\"ו: \n",
+                "<b>עשה כולן למעלה </b>כסבור כולן עולות: \n",
+                "<b>או כולן למטה </b>כסבור כולן חטאות. והרמב\"ם ז\"ל כמו כן ג\"כ שם המשל בשלש קנים. בפי' רעז\"ל שכל קן וקן הי' בפני עצמו פי' שאין כאן תערובות והכי מפ' לה נמי הרמב\"ם ז\"ל בלא תערובות וכן פי' ג\"כ לבבא דלעיל בסמוך דלא מיירי בעירוב: \n",
+                "<b>ומתחלקת ביניהם. </b>הואיל ובעירוב לקחום והאחת יצאת ידי חטאת והאחת ידי עולה ויקחו עוד קן ביניהם ויקריבו בתנאי אם עולה ראשונה לרחל וחטאת ללאה תהא בקן שניה זו עולה ללאה וחטאת לרחל ואם חלוף חלוף. אבל הרב רבינו אברהם ז\"ל פי' דגרסינן חטאת ועולה סתומה ומפורשת כלומר בשני קנים שאחת סתומה ואחת מפורשת ונתערבה סתומה במפורשת עשה שתיהן למעלה וכו' חציין למעלה אין כשר אלא סתומה פי' שיעור סתומה עולה וחטאת מן הסתומה ומפורשת והשתא מיירי שפיר בתערובות. ומתחלקת ביניהן פי' שתעלה לשתיהן פי' שכמו שיש ספק פסול לזו כך יש ספק פסול לזו שאע\"פ שלבעלת סתומה יש אחד מהן כשר ממה נפשך ולבעלת המפורשת שמא שניהם פסולים מ\"מ יתנו ביניהם ויביאו קן ותאמר בעלת הסתומה אם שלי כולו כשר ושל. כולו פסול קן זה יהא כולו שלך ואם אחד משלי כשר שכולו נעשה למעלה או כולו למטה א\"כ שלך אי אפשר שלא יהא א' כשר יהא הקן הזה חציו שלי וחציו שלך ע\"כ. וכתבו תוס' ז\"ל שם בזבחים פ' חטאת העוף לא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת העולה אין מרויח כלום ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת שנתערבה בחובה. </b>כלומר הא דתנינן לעיל בפ\"ק חטאת שנתערבה בחובה אין כשר וכו' כצ\"ל. בפי' רעז\"ל. עוד בסוף פירושו ז\"ל צ\"ל הרי עולה אותו מנין שבחובה לפחות ממחצה כשר וכה\"ג מפרשינן נמי וכן עולה שנתערבה בחובה ע\"כ. אמר המלקט נראה שכן הוא ג\"כ פי' הרמב\"ם ז\"ל אבל רבינו יצחק ב\"ר אשר ז\"ל פירשו בגוונא אחרינא וז\"ל חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול כגון שמנה פרידין דחטאת שנתערבו בשמנה פרידין שחציין עולות וחציין חטאות הרי י\"ב פרידין חטאת וד' פרידין עולה והקריב חציין למעלה וחציין למטה אותם שמנה שלמעלה כולן פסולין כי שמא כולן חטאות ואותם ח' שלמטה כשרין מהם ד' של חטאת וד' של עולה פסולין וזהו חובה שנים בחטאת כלומר שנתערבו ח' חטאות שם ובחובה אין כי אם ד' חטאות וגם זהו מנין שבחובה כשר שאין כשר שם אלא ד' חטאות ושמנה של חובה ד' פרידין עולה וד' פרידין חטאת ועשה י\"ב למעלה וי\"ב למטה מנין שבחובה כשר די\"ב שלמעלה כולן פסולין שמא חטאות הם וי\"ב שלמטה ד' פסולין שמא עולות הן וח' חטאות כשרים ממ\"נ הרי חטאות כשרים במנין כל החובה בין עולה ובין חטאת ומיהו חטאת שנים בחובה אין ליישבו מענין חובה שנים בחטאת וכן תפרש הבבא שלאחריה. והר\"ר אברהם ז\"ל פירש חובה שנים בחטאת שהקנים שהיו סתומות שנים והחטאת שני פרידין ועשה חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול כי שמא שתי חטאות קרֵבן למעלה ועולה מן הסתומה ולמטה שתי חטאות ועולה חטאת שנים בחובה כלומר חטאת פי שנים שנתערבו בחובה שהיו החטאות ד' פרידין והחובה שני פרידין ועשה חציין למעלה וחציין למטה המנין שבחובה כשר דהיינו \n",
+                "[הגה\"ה פי' דהיינו כל מנין שבחובה שהן שני פרידין] שתי חטאות דשלשה חטאות נעשו למעלה והם פסולין והשני חטאות ועולה נעשו למטה עכ\"ל ז\"ל. וביד שם פ\"ח. וז\"ל החכם הר\"ר סולימאן אוחנא ז\"ל נראה לפרש שגם החלוקה הראשונה נתערבה חטאת מבחוץ עם השלשה פרידין ולפי זה יכול לעשות שתי חטאות למטה ממה נפשך ומיירי באשה שלקחה ב' קנין סתמא ולא פירשה זה ללידתי וזה לזיבתי אלא הכל מעורב יחד ואינם מתפרשין אלא בעשית כהן וכן בחלוקה השניה שנתערבה חטאת אחת מבחוץ אינו כשר אלא חטאת אחת ממה נפשך ופי' חובה שנים בחטאת היינו שכשקרבה העולה נשארו שנים בחטאת כנגד החובה שהיא העולה שנשארה. וחטאת שנים בחובה היינו שכשקרבה החטאת נשארו שנים בחובה שהם העולות כנגד החטאת האחת שנשארו עכ\"ל ז\"ל. לשון החכם הר\"ס ז\"ל במשנה ו' משני מינין תביא שש. יש לדקדק דמדקתני סיפא נתנתם לכהן ואין ידוע וכו' הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה מכלל דרישא ידע הכהן מה עשה וא\"כ אמאי צריך שש דהיינו ד' לנדרה ושתים תור ובן יונה לחטאת נחזי אנן אם הכהן עשה התורין למעלה תביא תור לחטאת ואם בני יונה עשה למעלה תביא בן יונה לחטאת וי\"ל דמיירי שעשה תור ובן יונה למעלה ותור ובן יונה למטה ומספיקא צריכה להביא תור ובן יונה לחטאת וקל להבין אמנם בסיפא לא ידע כלל מה עשה ע\"כ. בפי' רעז\"ל אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה לשון הר\"ס ז\"ל כן פירש הרמב\"ם ז\"ל אבל בסמוך הוא סותר דבריו שפירש שתביא שתים ושתיהן חטאות וכן פי' רבינו יצחק בן יהודה שהעתיק פירושו ע\"כ. בפי' רעז\"ל ואם חובתה נעשית עולה וכו' לשון הר\"ס ז\"ל קשה כיון שאנו מדברים בחובה סתומה לא שייך לומר נעשית עולה למטה וחטאת למעלה ע\"כ. בפי' רעז\"ל הגיה הרב הנזכר ז\"ל וגם שני מינין צריך לחטאת לזווג לעולת חובתה לפי שאינה יודעת וכו'. בפי' רעז\"ל ומביאה ג\"כ שתים לחובתה אחד חטאת וא' עולה וכו' לשון הר\"ס ז\"ל על זה. זה לקח ג\"כ מפי' הרמב\"ם ז\"ל ואינו כן לפי הפירוש שהתחיל ועיקר הפירוש שתים לחובתה א' תור וא' בן יונה ושתיהן עולות שמא עשה הכל למטה ועלתה לה החטאת וצריכה להביא עולה ממינה ולפי שאינה יודעת אם תור אם בן יונה צריכה להביא תור ובן יונה ומביאה חטאת ממין שתרצה שמא לא עלתה לה חטאת שעשה הכל למעלה ונפסלה החטאת. ומ\"מ אינה צריכה להביא משני מינין כ\"א ממין שתרצה לזוגה עם אחת מן העולות שהקריב עתה למעלה זהו לדעת ת\"ק דס\"ל הכל הולך אחר החטאת אבל לדעת בן עזאי דס\"ל הכל הולך אחר הראשון תביא שתים לחובתה אחד תור ואחד בן יונה ושתיהן עולות שמא עשה הכל למטה ועלתה לה החטאת והיא הראשונה או שמא עשה הכל למעלה ועלתה לה העולה והיא הראשונה וצריכה להביא לה שתי חטאות אחד תור ואחד בן יונה כדי לזוגה עם העולה שלא ידענו אם היא תור או בן יונה עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שאמרה הרי עלי קן וכו'. </b>ביד פ' עשירי דהלכות פסולי המוקדשין: \n",
+                "<b>משני מינין תביא שנים. </b>כלומר אם הראשונים ממין אחד שהיו שני הקנים תורין או בני יונה תביא עוד פרידה מאותו המין לעולה ויצאת ידי הכל שהקן שהקריב כהן ראשון יצאת ידי חובת לידתה שהרי לשם חובה קרב והשני נשאר לנדרה ונפסל גוזל אחד מהן בעשיית מטה והרי יהי' זה תחתיו ואם ��ראשונים משני מינים היו קן תורין וקן בני יונה תביא שתים תור ובן יונה ויקריב שניהם למעלה משום דמספקא לן איזה קן משנים הראשונים קרב אחרון והוא לנדרה ונפסל ממנו פרידה אחת וצריכה להשלימו מאותו המין כדתנן לעיל אין מביאין תורין כנגד בני יונה וכו': \n",
+                "<b>פירשה נדרה צריכה שתביא שלשה פרידין למעלן ממין אחד. </b>כלומר אם ידעה שלא נתנה לכהן אלא מין אחד והקריבו הכהן בזה הענין ואינה יודעת איזה מין פירשה מביאה שלש פרידין כיצד אם נתנה השני קנים תורין מביאה תור א' לזיווג לפסול ושני בני יונה כי שמא נדרה בני יונה ושמא הקריב באחרונה בני יונה וצריכה להביא בני יונה לזווג לפסול [הגה\"ה נראה שהוא לשון כפול]. ועוד שני תורין כי שמא נדרה תורין ולכך תביא ד' שני תורין ושני בני יונה וה\"נ מצי למנקט במין אחד שצריכה ד' אם אינה יודעת איזה מין נתנה אי שני קנים תורין אי שני קנים בני יונה אבל ניחא ליה למינקט ביודעת מה נתנה מן המפ' שבתלמוד והאריך להביא כל הפירוש שפי' רש\"י ז\"ל למתני' בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) ורעז\"ל החזיק בפי' הרמב\"ם ז\"ל ובפי' השני שהביא המפרש בשם רבינו יצחק בר יהודה ז\"ל. קרוב לסוף פי' רעז\"ל צריך להיות ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה הרי יצאת ידי נדרה והשתי תורין שהביאה עכשיו באחת השלימה עולת חובתה והאחר יהא לנדבה וחטאת וכו' עוד צ\"ל בפירושו ז\"ל לפי שאינה יודעת אי זה מין קבעה לנדרה וגם שני מינין צריך לחטאת לזווג לעולת חובתה לפי שאינה וכו' ע\"כ. אמר המלקט כמו שהגהתי מצאתי אפי' בתלמוד המוגה ע\"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז\"ל אשר היה נמצא אתו כמה ספרי כתיבת יד מדויקים וא\"כ הוא ה\"פ וגם קן אחד משני מינין צריכה להביא תור אחד ובן יונה אחד לצאת ידי חובתה מחטאת לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה עולת תובתה שתביא כנגדו חטאת שעולת חובתה כבר קרבה ממה נפשך ואנן תור כנגד וכו' והוא סוף פי' ה\"ר יצחק ב\"ר יהודה ז\"ל ואע\"פ שהדרך שפי' רעז\"ל הענין בעצמו ישר הוא וכן מוכח ג\"כ מפי' הרמב\"ם ז\"ל מ\"מ הלשון שנכנס בו רעז\"ל טבעו אינו מיושב יפה שהרי הוא ז\"ל בראש דבריו נכנס לומר דבשלמא כשהביאה ממין אחד אינה צריכה לעולת חובתה ממה נפשך וכו' משמע שבסוף דבריו ז\"ל ביציאה היו צריך לומר אבל כשהביאה שני מינין וכו' צריכה להביא ג\"כ עולת חובתה כמו שמבואר בפי' הרמב\"ם ז\"ל ודומה כאילו רעז\"ל העתיק מפי' הרמב\"ם ז\"ל ומפי' ה\"ר יצחק בר יהודה ז\"ל וארכיב לישניה אתרי רכשי לכן הנכון הי' בעיני שצריך להגיה כן וגם צריכה שתי תורין או שני בני יונה אחד חטאת וא' עולה להשלים חובתה ואין די לה בבן יונה או תור לחטאת לזווג לעולת חובתה שכבר קרבה ממה נפשך לפי שאינה יודעת מאיזה מין וכו' וחטאת אחת מן בני היונה או מן התורין תביא להוסיף על כבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה הואיל וחובתה ג\"כ קבוע והיא לא ידעה מאיזה מין: \n",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בן עזאי וכו' </b>וכי היכא דקשיא ליה להר\"י קורקוס וכו'. \n",
+                "[הגה\"ה הקשה החכם ה\"ר ישראל הכהן נר\"ו וז\"ל ותמיהני דהיינו מה שכתב הרמב\"ם ז\"ל ועוד דלאו היינו מה שהקשה הר\"י קורקוס לת\"ק כי הר\"י קורקוס ז\"ל הקשה ניחוש שמא קבעה החובה בתורין או בבני יונה, ומ\"מ קשה לי קושיא אחרת לפירוש הרמב\"ם ז\"ל למה לא יספיק בקן אחד תורים ופרידה בן יונה ויקריב הקן של תורין אחד למעלה ואחד למטה ופרידת בן יונה לחטאת ואם קבעה בן יונה עם הכבש הרי יצאה בפרידת בן יונה ואם קבעה תור הרי הקריבה קן אחד תורין אחד לעולה ואחד לחטאת ותעלה אותה חטאת עם הכבש וצל\"ע. ע\"כ]: \n",
+                "<b>א\"ר יהושע. וכו' </b>מתני' כולה איתא בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס\"ז) ואמרינן התם דמדקאמר ר' יהושע הכא בסיפא זהו שאמרו וכו' שמעינן מינה דסתם מסכת קנים ר' יהושע ואע\"ג דהתם בזבחים קאמר עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סי' א' נמשכת ונעשית חטאת העוף והכא קתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת אין כשר אלא סתומה ולא אמר דמפורשת תמשך ותהוי חטאת העוף משום דלא אמר נמשכת אלא לאפוקי משום ידי מעילה כדאיתא התם אבל שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה ולעלות לו לשם חובה לא אמר: \n",
+                "<b>כשהוא מת קולו שבעה. </b>תוס' פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ\"ז) ודפ' הקומץ רבא דף כ\"ח: \n",
+                "<b>שתי קרניו שתי חצוצרות </b>ובהקומץ רבא אמרינן שתי חצוצרות של כסף באות והכא אמרינן דמקרנים עשויות חצוצרות י\"ל דאותם שהיו למסע המחנות בימי משה דוקא היו של כסף אבל אותם שהיו לשיר על הקרבן היו מקרנים ור\"ת תירץ דשל כהנים היו שתי חצוצרות של כסף כדתנן בסוף תמיד והלוים של קרני בהמה לשיר א\"נ חצוצרות דהכא היינו שופרות מדאישתני שמייהו כדאמרינן שלהי במה מדליקין ובפ' לולב הגזול אבל ההיא דאין מעמידין ליכא לשנויי הכי דאיירי התם בשופר דהא לענין קרבן מיירי התם ועל הקרבן היו משוררין בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם תוס' ז\"ל: \n",
+                "<b>שני שוקיו. </b>עצמות שוקיו לעשות חלילין: \n",
+                "<b>מעיו </b>הכרס הגדול לעשות תוף: \n",
+                "<b>בני מעיו </b>הדקים לעשות חבלים ונימין לכנורות: \n",
+                "<b>ויש אומרים אף צמרו </b>דבמעיל של כהן גדול היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים עשוין מצמר צבוע בתכלת ועשוין קשין ותלוים בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב פעמון זהב ורמון וכשנוגעים פעמונים של הרמונים בשעת הלוכו ונשמע קולו בבואו אל הקודש וזהו דרך צניעות שלא להכנס להיכל פתאום בלתי ביום הכפורים תוס' ז\"ל: \n",
+                "<b>ר\"ש בן עקשיא אומר וכו'. </b>שבת פ' שואל (שבת דף קנ\"ב) שונה אותה בלשון ברייתא וקתני לה בברייתא בשם ר' ישמעאל ב\"ר יוסי דהכי גרסינן התם תניא ר' ישמעאל ב\"ר יוסי אומר וכו' ואם היא משנה הי' לו לומר שם תנן התם וכן יש בפ' עשרה יוחסין ברייתא אחר סיום המשנה אשר שם. ושם בשבת פי' רש\"י ז\"ל מדקשי קראי אהדדי על כרחין חד מיתוקם כחכמים וחד בזקני השוק ע\"כ. בפי' רעז\"ל צריך לכתוב ולהגיה כך זקני תורה כל זמן שמזקינין ובאין לידי תשות כח הם מוסיפים חכמה. ואחרים לטרוף דעת שנאמר מסיר שפה לנאמנים ובעמי הארץ מישתעי קרא דלמטה מיניה כתיב מסיר לב ראשי עמי הארץ. בישישים חכמה וגו':\n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת קנים. בעזרת אל שוכן מעונים. ומרחם על עם סגולתו ובניו. כרחם אב רחמן על בנים.\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Kodashim/Melekhet Shelomoh on Mishnah Middot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,274 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Middot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ובעה\"י המקבל משמרות ומעמדות. והרבה עמו פדות. נתחיל מסכת מדות.\n",
+                "<b>הכהנים שומרים. </b>כך צ\"ל. וכתבו תוספות ז\"ל בפ\"ק דב\"מ דף י\"א דהא דאמרינן בשלהי החליל דמגיפי דלתות שבמקדש היו נוטלין שכרן מלחם הפנים אינו מותר אלא לכהנים היינו לשלשה מקומות דתנן הכא שהיו שומרים הכהנים: \n",
+                "<b>ובבית המוקד. </b>בגמרא בריש תמיד פריך וחד שומר הוא דהיה לבית המוקד ורמינהו שנים שערים היו לבית המוקד אחד פתוח לחיל וא' פתוח לעזרה ומשני אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר מביט לכאן ולכאן וכתבתיו שם רפ\"ק דתמיד יותר מבואר: \n",
+                "<b>והלוים בעשרים ואחד מקום. </b>ביד פ\"ג דהלכות ביאת מקדש סימן ב': \n",
+                "<b>על ה' שערי העזרה. </b>גרסינן וכדפי' רעז\"ל דהאי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה ואפי' וכו'. [והר\"ר יהוסף ז\"ל הגי' ס\"א משערי וכתב עוד דבס\"א ל\"ג מילת לתוכו] ועיין בתוספות פרק שני דייני דף ק\"ו. ואיכא תנא דס\"ל דחמניא הוו. ועיין במה שפי' רעז\"ל לקמן ס\"פ שני. ובגמרא פ\"ק דתמיד בעי מ\"ש הר הבית דעבדינן שמירותן בין דאפנות בין דאשערים מבפנים דהיינו מתוכו ומ\"ש עזרה דעבדינן שמירותן מבחוץ בין אפנות בין אשערים ומשנינן הר הבית שאם ייעף ורוצה לישב יכול לישב עבדינן מתוכו אבל עזרה שאם ירצה לישב אינו יכול דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הלכך עבדינן מבחוץ וכבר בארו רעז\"ל. וביד שאר פרקין בפ\"ח דהלכות בית הבחירה: \n",
+                "<b>לשכת הקרבן. </b>היא לשכת הטלאים א\"נ לשכה היתה מיוחדת לבקר בה הקרבנות ממומין: \n",
+                "<b>אחורי בית הכפורת. </b>לשכה אחת היתה במערב והיה לול קטן בכותל מערבי פתוח מקודש הקדשים ולאותה לשכה והלשכה היתה פתוחה לעזרה כנגד הלול להכשיר אחורי בית הכפורת לשחיטת קדשים דקרינן ביה פתח אוהל מועד כדאיתא בט' איזהו מקומן כרא\"ש ז\"ל. לשכת הפרוכת שהיו אורגין הפרכות הראב\"ד ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>איש הר הבית. </b>בתוספתא דפ\"ק דכלים קרי ליה ר' אליעזר לאיש הר הבית בעל הפיל כלומר ממונה בודק ומחפש כמו אין פולין לאור הנר. וכיוצא בזה שני\"ו בפ\"ק דשקלים לפי' אחד בן ביבי על הפקיע. ואיתא בגמרא פ\"ק דתמיד: \n",
+                "<b>איש הר הבית שלום עליך. </b>בפירושי רבותינו שבשפירא מפ' דאע\"ג דאמרינן הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה זהו במשכים לפתחו שעומד בפתח הבית וכל אדם שעובר לפני ביתו נותן לו שלום אין זה נכון אבל אם יפגע אדם אח חברו בר\"ה יש לו ליתן כמו כן בכאן וגם הא דאמרינן במסכת מגילה פ\"ק אסור לו לאדם שיתן שלום לחברו בלילה חיישינן שמא שד הוא שמא בעזרה לא היה רשאי שום שד ליכנס ולי נראה שמרחוק אסור ליתן לו שלום מפני שאינו מכיר אבל כשמכירו כגון הכא שפיר דמי והא נמי דאמרינן שאסור ליתן שלום קודם שיתפלל ה\"מ כשכבר הגיע זמן התפלה אבל בלילה כגון הכא דלא הגיע זמן התפלה עדיין שפיר דמי הראב\"ד ס\"ל במסכת תמיד וכן כל אשר תמצא כתוב בשמו או בשם הרא\"ש ז\"ל במסכתא זו אינו אלא משם: \n",
+                "<b>ורשות הי' לו לשרוף את כסותו. </b>ואין כאן משום בל תשחית דהפקר ב\"ד הפקר הרא\"ש ז\"ל. ואמרינן בפ\"ק דמסכתא תמיד דכי הוה ר' יוחנן מטי להא מתני' הוה בכי אמר הכי אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה עושין דין ק\"ו שלא של אונס שינה על אחת כמה וכמה. וביד פ\"ז דהלכות כלי המקדש סימן ד': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה שערים היו להר הבית. </b>ביד בפ\"ה דהלכות בית הבחירה בי' ב': \n",
+                "<b>קיפונוס מן המערבי. </b>בפתרוני הר\"ר שמואל כחסיד י\"מ מסלה דכתיב בקרת היינו קיפונום ולפי זה נוכל לומר למה נקרא שמו קיפונום נוטריקון שמקיף כלפי מקום הנס דהיינו אחורי בית הכטרת שהיתה מסלה מקפת כלפי לול שאחורי בית הכפרת ששם היה עיקר מקום הנס דהיינו שהשכינה שורה ע\"ג הכפרת וגם מקום הארון אינו מן המדה הראב\"ד ז\"ל: \n",
+                "<b>טדי מן הצפון. </b>טדי בדלית עי' בתוי\"ט מ\"ש בשם פסקי תוס' וצריך עיון בבי' הרד\"ק ז\"ל בספר יחזקאל שכתב גבי פסוק ויעש את אלים ששים אמה ואל החצר וגו' כמו שאמור במשנה מדות חמשה שערים היו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה נורה פי' שם איש מן הצפון לא הי' משמש כלום כי דומה שנפל שם טעות דבלאו הכי יש שם טעות אחר ע\"ש: \n",
+                "<b>לא היה משמש כלום. </b>אלא בעל קרי יוצא בו לר\"א בן יעקב כדמפרש בשלהי פירקין. וקשה לע\"ד דהא לקמן בר\"פ שני פירשו הרמב\"ם ורעז\"ל ומקיפים ויוצאין דרך שמאל פי' דרך שער הטדי הירי היה משמש ג\"כ יציאה ולמי שאירעו דבר משמע דמשמש נמי כניסה וכמו שאכתוב שם בס\"ד: \n",
+                "<b>שער המזרח עליו שושן הבירה צורה. שבו כהן גדול השורף את הפרה וכל מסעֲדֶיהָ יוצאין להר המשחה. </b>כך צ\"ל. ומלת יוצאין קאי אכ\"ג ואמסעדים דגרסינן בסימן ו' ופרה וכל מסעדיה יוצאין קאי נמי אפרה. [וי\"ס דגרסי נמי הכא שבו כה\"ג השורף את כפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין וכו']. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל בפירוש המשנה ומשער זה היה יוצא כהן והפרה ומשמשיה להר הזתים ומן השער הזה היו מוציאין ג\"כ כל הצריך בשריפתה והוא מה שאמר וכל מסעדיה ע\"כ. ואיתה להאי בבא בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ\"ח:) \n",
+                "<b>יוצאין להר המשחה. </b>פי' דרך זה הפתח שבמזרח יוצאין. וכבש היו עושין מהשער הזה להר הזיתים מפני קבר התהום הר\"ש ז\"ל וכדכתיבנא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה שערים. וכו' </b>פ\"ק דיומא דף י\"ט ותוספות פ' שני דייני גזרות דף ק\"ו. ובגמרא פ\"ק דתמיד דף כ\"ז. ופי' הרב ר' שמעיה ז\"ל שבעה שערים היו בעזרה בעזרת ישראל: \n",
+                "<b>שער ניקנור הוא </b>שער האיתון והוא משמש כל כניסה ויציאה של עזרה הגדולה איתון לשון ביאה כמו אתא בוקר ע\"כ. [הגה\"ה ירושלמי דעירובין פ' כיצד מעברין דף כ\"ב ע\"ג גרסינן שבעה שמות נקראו לו לשער המזרחי שער סור שער היסוד שער חרסות שער איתון שער התווך שער חדש שער העליון. שער סור ששם היו טמאים פורשים הדא היא דכתיב סורו טמא קראו למו שער היסוד ששם היו מייסדין את ההלכה שער חרסות שהוא מכוון כנגד זריחת החמה היך מה דאת אמר האומר לחרס ולא יזרח שער האיתון שהוא משמש כניסה ויציאה שער התווך שהוא מיוסד בין שני שערים שער חדש ששם חדשו סופרים את ההלכה שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל החיל ועזרת הנשים ומעלה יתירה היתה בבית העולמים ע\"כ. ומתני' דלא כאבא יוסי בן חנן דאית ליה י\"ג שערים היו במקדש לקמן ס\"�� שני ותנן לה נמי סתמא בפרק ששי דמסכת שקלים. וכתבו תוספות בשם ר\"ת ז\"ל שם דף ק\"ו דלעולם ס\"ל לההוא תנא דשבעה שערים היו בעזרה והא דחשיב י\"ג היינו עם השערים הקטנים דהכל חשיב תדע דהא חשיב משפשין שהיו לשער ניקנור אבל גדולים לא היו בעזרה אלא שבעה ע\"כ]: \n",
+                "<b>שני לו שער הקרבן. </b>רעז\"ל גריס שער הבכורות וכן הוא הגירסא ג\"כ בשקלים פ\"ג שוכרות וגם לקמן ס\"פ שני א\"כ מתוך פי' תוספות ז\"ל שם דף ק\"ו משמע דגרסינן הכא שער הקרבן וכתבו שם שער הקרבן דפ\"ק הוא שער הבכורות דפ' שני ע\"כ. והא ודאי ליכא למימר דמיירי בשער הקרבן דתנן בסמוך דבצפון. וביד פ\"ה דהלכות בית הבחירה סי' ד' ה' וסוף הפרק וספ\"ז דהלכות כלי המקדש ושם קורא לפנחס המלביש ממונה על מעשה בגדי כהונה בעוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובגדי כ\"ג ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל ולשכה היתה לו במקדש ע\"כ: \n",
+                "<b>ואחת לשכת עושי חביתין </b>גרסינן ולפי הפירושים שכתבתי בפ\"ק דתמיד סוף סי' נ' נראה דגרסינן עושי ביוד. וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת בית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבצפון. </b>פ\"ק דיומא דף י\"ט: \n",
+                "<b>והלוים מלמטה. </b>ילפינן לה בגמרא בברייתא בפ\"ק דתמיד מקרא דכתיב וילוו עליך וישרתוך למדך הכתוב שיהיו לוים טפלים בשמירה כהנים מלמעלה ולוים מלמטה ובעבודת כהנים הכתוב מדבר דבעבודת לוים הרי כבר נאמר ונלוו עליך וכדפירש רעז\"ל בסוף פירקין: \n",
+                "<b>ופתח היה לו לחיל. </b>המפרש שבדפוס דבמס' תמיד נראה דגריס ופתח היה לו לחול שפירש לחול להר הבית ומדקתני ופתח היה לו לחול אלמא בעזרה היה קצת ע\"כ. עוד פי' שם למעלן למטן גרסינן ושמירת לוים אינה מוסבת על בנין אכסדרא אלא למדך שאע\"פ ששמירת כהנים צריכה למעלה מ\"מ שמירת לוים לא בעי למעלן אלא למטן כלומר כל מקום שמירתן למטה ותדע לך דשימירת לוים לא היתה באכסדרא מדתנן ברפ\"ק דמדות והלוים שומרים בעשרים וא' מקום ואם איתא דלוים שומרים ג\"כ באכסדרא א\"כ הוו להו עשרים ושנים עכ\"ל ז\"ל מועתק בקיצור מופלג: \n",
+                "<b>שלישי לו שער בית המוקד </b>כך מצאתי בדפוס א' והנאני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ד' לשכות. </b>היו בבית המוקד וכו' עד סוף הפרק ביד פ\"ה דהלכות בית הבחירה סי' ט' י' י\"א ובפ' ששי דהלכות אסורי מזבח סי' ב'. ובפ\"ק דיומא דף ט\"ו רמינן מתני' דהכא אמתני' דתמיד דאמר להם הממונה צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים וכבר הארכנו שם בפ\"ג דתמיד סי' ג' והעיקר דמדות ר\"א בן יעקב היא כדמוכח בפירקין דלקמן: \n",
+                "<b>שתים בקדש ושתים בחול. </b>פי' הרב ר' שמעיה ז\"ל בית המוקד היה כלו בחול שכן זקני בית אב ישנים שם אלא הלשכות שלו חציין בקודש וחציין בחול ע\"כ. ובראשן פסיפסין מבדילין בין קדש לחול כך הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>בה יורדין לבית הטבילה. </b>ובאותה לשכה היה יורד הכהן שרואה קרי והולך במחילה שתחת בית המקדש כך צ\"ל בפי' רעז\"ל. וכתבו תוספות ז\"ל בפ\"ק דיומא דף י\"ז דעל כרחין לשכת החותמות ולשכת בית המוקד השנויות בתמיד פ\"ג הם היו אותם שתי לשכות דקחשיב הכא במסכת מדות אחת שבה גנזו בני חשמונאי ואחת שבה יורדין לבית הטבילה דליכא למימר הנהו אחריני נינהו שהרי לא היה בבית המוקד אלא ד' לשכות ואי אחרים נינהו א\"כ הוו ששה לשכות ע\"כ: \n",
+                "<b>טלי קרבן. </b>ס\"א שלאי קרבן והר\"ר יהוסף ז\"ל הגיה טלה קרבן גם הגי' דרומית מזרחית היא היתה לשכת עוֹשֶֹה לחם הפנים ע\"כ וכתב בס\"א ל\"ג עושה: \n",
+                "<b>מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי וכו'. </b>פ' ר' ישמעאל דע\"ז דף נ\"ב וכתב הר\"ן ז\"ל שם דף שע\"ד ע\"א דמש\"ה גנזום ולא הכריחו עו\"ג שיבטלום משום דלא סגי להו בבטול ע\"כ. כתוב בספר הלבוש יורה דעה סימן קמ\"ה אע\"ג דקיי\"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דילפינן מאיש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו שלו וברשותו אף כל שלו הני מילי כשלא עשה בו מעשה אבל כשעשה בו מעשה אסרה מדרבנן שכן מצינו באבני מזבח שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשקצום מלכי יון לע\"ז ואע\"ג דשל הקדש היו ולא שלהן היו אפ\"ה כיון דעבוד בהו מעשה אסרינהו רבנן ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים שערים. </b>בגמרא בפ\"ק דתמיד איתה. וגם הכא גריס התם כמפ' שבדפוס דמסכת תמיד אחד פתוח לחול שפי' להר הבית כדפרשתי אמתני' דלעיל סימן ה' כמו שכתבתי שם. וכן ג\"כ משמע מפי' הרא\"ש ז\"ל שהעתקתי שם רפ\"ק ע\"ש: \n",
+                "<b>פשפש קטן. </b>שער קטן בתוך השער הגדול ולהכי קראו שמו פשפש ע\"ש שמפשפשין בו את העזרה שקשה היה להם לפתוח פתח גדול בלילה אבל הרמב\"ם ז\"ל פי' פשפש הוא דבר קטן מפסיק מנוקב נקבים קטנים לפעמים עושין אותו מקנים ולפעמים מעצים ולפעמים עושין בדין על אותה הצורה מאיזה דבר שיהיה והוא נקרא פשפש ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית גדול היה. </b>תוספות ר\"פ המוכר את הבית:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש טבעת היתה קבועה בה. </b>נלע\"ד שזה המקום היו שמורים בתוכו שלשלת המפתחות ומכוסה המקום בטבלא של שיש כדי שלא יהא קל לשום אחד מן השומרים ליטול המפתחות אח\"כ מצאתי שכן משמע ג\"כ שפי' המפרש שבדפוס ברפ\"ק דמסכת תמיד. ובשלשה מקומות שנינו שהיתה טבלא של שיש על מקום אמה על אמה חד הכא בבית המוקד לצורך המפתחות וחד לקמן בפ\"ג בעזרה בצד קרן מערבית דרומית של מזבח ולגבי שיתין וחד בהיכל ליטול עפר מתחת אותה טבלא לצורך סוטה כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים:  ",
+                "<b>ובן לוי ישן לו מבחוץ </b>הקשה הראב\"ד ז\"ל בפירושו למסכת תמיד היכי קתני שהיה ישן הרי היה צריך לשמור ולא ליישן ובשלמא גבי נועל דקתני התם נתן כסתו עליה וישן לו לא תיקשי לן היאך היה ישן הלא צריך לשמור משום דהתם אותו הנועל לא היה מן השומרים אלא מזקני בית אב כדקתני התם שבידם היו מפתחות העזרה אלא בן לוי קשיא היאך היה ישן ואיכא למימר דה\"פ ובן לוי ישן לו מבחוץ בשעה שזה נועל כי כל זמן שלא הגיע זמן הנעילה היה בן לוי ישן מפני שלא היה צורך לשמור שהיו זקנים של בית אב וכולם שבבית המוקד מקיצין וכשהיה מגיע זמן הנעילה אז היה זה הכהן הנועל מקיץ את בן לוי משנתו והיה הוא שומר מבחוץ ופרחי כהונה מבפנים דכהנים ולוים בעינן וזה הנועל היה ישן כשאר בית אב עכ\"ל ז\"ל. וכן משמע שפירש ג\"כ הר\"ר שמעיה ז\"ל:  ",
+                "<b>ויוצא והולך לו וכו'. </b>ירושלמי ס\"פ כיצד צולין:  ",
+                "<b>במסבה ההולכת תחת החיל יוצא והולך לו בטדי. </b>כך צ\"ל. והגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל במשנה זו כיסתו וכתב על שניהם ס\"א כסותו. גם הגיה ושלשלת של מפתחות תלויה בה וכתב ס\"א קבועה בה ע\"כ: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הר הבית וכו'. </b>ביד רפ\"ה דהלכות בית הבחירה וסימן ו'. וכתב שם דכל הר הבית היה מקורה ואינו מבואר לע\"ד מהיכן הוציא שכולו מקורה דבפסחים פ\"ק ובפ' לולב וערבה לא נתבאר אלא שהר הבית סטיו לפנים מסטיו כמו שכתבתי שם. ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל הר הבית הר המוריה שעליו הבית בנוי וכן פי' בערוך בערך הר: \n",
+                "<b>שם היה רוב תשמישו </b>שבדרום היה רוב תשמיש העזרה ומשמיש המזרח מועט ממנו ותשמיש הצפון פחות משל מזרח ומועט שבכולן במערב שאין תשמיש היכל כ\"כ ע\"כ. ופירש הר\"ר יהוסף אשכנזי ז\"ל רובו מן הדרום וכו' פי' בית המקדש היה עומד על ההר אבל לא באמצע ההר ממש אלא רוב ההר היה בדרומו של בית המקדש וירושלים היתה כנגד אותה הצד ובאותה הצד היו עולין כל העולים להר הבית והיו נכנסין משני שערי חולדה והולכים לימינם לצד מזרח והיו נכנסין לעזרת הנשים דרך שער התחתון ונכנסין לעזרת ישראל והרי בדרום היה רוב תשמיש ההר כי הכל היו עולים משם וגם במזרח היתה תשמיש רב כי הרי משם היו הכל נכנסין לעזרה אבל בשאר הצדדין לא היה אלא מעט תשמיש בהר. והנה שיעור ההר מצד מערב לא היה אלא עט מההר. כי ממזרח למערב היה כל הבנין עזרת הנשים קל\"ה אמה ועזרת ישראל עם ההיכל היה קפ\"ז אמה והרבה היה פנוי במזרח א\"כ לא נשאר במערב אלא מעט אבל בין צפון לדרום לא היה בנוי אלא קל\"ה אמה עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנכנסין להר הבית. </b>ירושלמי ס\"פ החליל. וביד שם פ\"ז סימן ג':  ",
+                "<b>שהוא מקיף לשמאל מה לך מקיף לשמאל שאני אבל וכו' </b>כך צ\"ל והשונה צריך לכנות שהוא אבל וכו' שהוא מנודה וכו' ופירש הרמב\"ם ז\"ל פי' זה כגון מי שנכנס על שער מהשערים אינו הולך לצד שערי חולדה אלא לצד שער טדי וכן תקיש לכל הנכנס על שער מהשערים ע\"כ:  ",
+                "<b>חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף לשמאל. </b>משמע אפילו בכניסתו דאי לא הימא הבי א\"כ מאי בינייהו דמי שארעו דבר לשאר כל הנכנסין וה\"נ מוכח בהדיא במסכת שמחות פ' ששי ומוסיף שג\"כ מי שיש לו חולה בתוך ביתו או מי שאבדה לו אבידה מהלך ומקיף על דרך שמאל. ובפרקי ר' אליעזר בפי\"ז אומר הנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה היו יודעים שהוא אבל והיו אומרים לו וכו' והנכנס בשער אבלים ולא היה שפמו מכוסה אז היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרים לו וכו'. ועיין על זה בבית יוסף דיורה דעה סוף סימן שצ\"ג:  \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים ממנו סורג וכו' </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז. וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' י\"ט בפ\"ה סי' ב' ג' ה' ובר\"פ ששי. וכתב מהרי\"ק ז\"ל שם בפ\"ה בשם הרא\"ש ז\"ל שהסורג נעשה לטלטול שבת ולזה היה גבוה עשרה טפחים כדין כל מחיצה דהקף הר הבית לא מהני דהוי הוקף ולבסוף (פתח) [ישב] דלא מהני ע\"כ:  ",
+                "[הגה\"ה עיין בפרק עושין פסין (עירובין דף כ\"ד.) ועיין בסימן צ\"ז בשאלות החכם הר\"ר מנחם עזריה נ\"ע]:  ",
+                "<b>גזרו כנגדן שלש עשרה השתחויות. </b>מתניתין דלא כאבא יוסי בן חנן דאית ליה בפ' ששי דמסכת שקלים וגם לקמן בסוף פירקין די\"ג שערים היו במקדש וכנגדן היו הי\"ג השתחויות. והתם בירושלמי איתה:  ",
+                "<b>לפנים ממנו החיל. </b>שם ספ\"ק דיומא. ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל לפנים ממנו מן הסורג לחיל:  ",
+                "<b>עשר אמות. </b>עשר אמות רחבה מן הסורג לחיל ומדלא קתני הכא גבוה כדקתני בסורג. ש\"מ ארך ורוחב קחשיב ובגבהו לא נתנו בו שיעור ואם לא היה נמוך כותל מזרחי זה של החיל לא הוה מצי לראות את פתח ההיכל ופעם אמר רבי החיל עשר אמות גובה כותלו ומוסב על גובה דבסורג ע\"כ וגם הרמב\"ם ז\"ל שם פ\"ה כתב ולפנים מן הסורג החיל גבהו עשר אמות ע\"כ. גם הר\"ר יהוסף ז\"ל כתב ס\"א גבוה עשר אמות ושתים עשרה מעלות היו שם כך צ\"ל:  ",
+                "<b>כל הפתחים שהיו שם גבהן עשרים אמה וכו' </b>כך צ\"ל. ואיתה שם וגם בפ' א\"ל הממונה דף ל\"א ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ה:)  ",
+                "<b>כל השערים שהיו שם. </b>ברייתא ס\"פ א\"ל הממונה ובירושלמי שם עיין ברד\"ק ז\"ל שרש פתח הפרט שיש בין פתת לשער שכתב כי פתח נקרא מה שיש מן השער חוץ לדלתות כי הכל יקרא שער בין מבפנים בין מבחוץ עם הדלתות והאסקופא החיצונה כמו שהוא עם המזוזות והמשקוף נקרא פתח לפי שהוא נפתח תמיד שאף בהסגר הדלתות הוא נשאר פתוח ע\"כ. ובית יוסף בטור יורה דעה סימן פר\"ו כתב שכתב הרמב\"ם ז\"ל שידוע שהשער מן הדלתות ע\"כ. ואין משמע כן מתוס' דברפ\"ק דעירובין וגם הרמב\"ם ז\"ל עצמו בפ\"ד מהלכות בית הבחירה סי' ח' כתב פתחו של אולם היה גבוה מ' אמה ורוחב עשרים ולא היה לו שערים ע\"כ. משמע שקורא כאן לדלתות שערים אבל שם ברפ\"ה כתב רוחב כל שער עשר אמות וגובהו עשרים ויש להם דלתות ע\"כ ולשון הראב\"ע בספר ישעיה סימן מ\"ה שערים הוא חלל פתח השער דלתים הם הפותחים ונועלים בהם את השערים ע\"כ. והר\"ר יהוסף ז\"ל כתב פירוש פתח הוא החלל הפתוח ושער ר\"ל דלת של פתח גדול. ועיין עוד במ\"ש לקמן בס\"פ בתרא בענין שער:  ",
+                "<b>היו להם שקופות. </b>ספים עשויין בבנין לשם הקשת דלת ואפילו בשל אולם שאין בו דלתות היתה שקופה מזוזות לעצמן אלים וספים כל צורך הדלת חוץ משל טדי שאין לו בנין סף אלא שתי אבנים מוטות זו על גבי זו פירוש שתי אבנים מונחות זו ע\"ג זו באחת חקוק חצי הפתח משקוף העליון [כו' עיין בתוספת יו\"ט]:  ",
+                "<b>שהיו שתי אבנים זו על זו </b>כך הגיה הרי\"א ז\"ל וס\"א גרסינן גב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכותלים וכו' </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז ותוס' פ' קבלה דף כ\"ה וביד פ' ששי דהלכות בית הבחירה סי' ה': בסוף פי' רעז\"ל צ\"ל שהרי לא היה פתח הר הבית וכו': \n",
+                "<b>עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה את פתחו </b>כצ\"ל ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל חוץ מן הכותל המזרחי של החיל שהיה נמוך כעשר אמות לראות מעליו פתחו של היכל במסכת יומא עכ\"ל ז\"ל: בפירוש רעז\"ל עד שקרקע גבוה כ' אמה. אמר המלקט נראה צ\"ל שתי אמות. ובפירוש רש\"י ז\"ל המונה ע\"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז\"ל שם במסכת יומא הלשון כך עד שקרקעית פתח ההיכל גבוה כ\"ב אמות יותר מקרקעית רגלי הר הבית ונמצאת אסקופת ההיכל גבוהה ממשקוף פתח הר הבית שתי אמות ולא יוכל לראות חלל הפתח של ההיכל דרך אותו פתח ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עזרת הנשים וכו'. </b>תוספות פסחים ס\"פ האשה ובגמ' דיומא פ\"ק דף י\"ו: וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' ד' ובפ\"ה סי' ז' ח' ט' ובפ' ששי סי' ב' ובפ\"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' ט': \n",
+                "<b>של מ' מ' אמה. </b>פי' באורך אבל ברוחב מפורש בפסוק ושלשים רוחב וכן פי' רד\"ק ז\"ל: \n",
+                "<b>חצרות קטורות. </b>ובשרש קטר לרד\"ק ז\"ל גם בפירושו לספר יחזקאל גם רש\"י ז\"ל דומה שגורסין חצרות קטורות אין קטורות אלא שאינם מקורות ומה היו וכו'. וכן הוא ג\"כ בערוך ערך קטר וכן הובא בילקוט וכן הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל אחר זמן רב נמצא לי מודפס במשנת דפוס אחד: \n",
+                "<b>היא היתה לשכת הנזירים. </b>ביד פ\"ח דהלכות נזירות סימן ג': \n",
+                "<b>היא היתה לשכת דיר העצים. </b>כך הגיה הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>וכל עץ שנמצא בו וכו'. </b>במנחות ר\"פ כל קרבנות (מנחות בדף פ\"ה) ור\"פ המנחות והנסכים וירושלמי ספ\"ד דתענית ס\"א גרסי' שכל עץ. וביד ס\"פ ששי דהלכת ביאת מקדש ובפ' ששי דהלכות איסורי מזבח סי' ב': \n",
+                "<b>אמר ראב\"י שכחתי מה היתה משמשת </b>מכלל דרישא כולה ראב\"י קאמר לה והכי ��וכח בגמרא דיומא דסתם מתני' דמדות ראב\"י היא עכ\"ל רעז\"ל. אמר המלקט ומהני מתנייתא דסיימינן להו בפירקין דאיתנהו בפ\"ק דיומא דף ט\"ז מוכיח לה דאי אמרת בשלמא סתמא דקתני דכותל מזרחי נמוך כדי לראות ממעל לו דרך שערי עזרת הנשים ועזרת ישראל את חלל פתח ההיכל ראב\"י היא דאית ליה מעלה יתירה כדתני הכא במתני' דבסמוך ראב\"י אומר מעלה היתה וגבוהה אמה וכו' וגובה קרקע ההיכל גבוה מקרקע התחתון עשרים אמה וחצי עם הני מעלות דמני תנא לעיל דקתני ר\"ב מעלות וכו' היו בחיל ועם הני ט\"ו מעלות שהיו בעזרת הנשים כדתנן בסמוך ועם ההיא דלקמן דבפ' המזבח דקתני בין האולם ולמזבח כ\"ב אמות וי\"ב מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה וכו' היינו דאיכסי ליה פתח התחתון בגובה קרקע ההיכל אא\"א רבנן הרי לא עלו המעלות אלא י\"ט אמות וחצי ופש ליה פלגא אמתא דמתחזי ליה פתח ההיכל בגויה לכהן שבהר הזיתים ושם בסוף הסוגיא הקשה רש\"י ז\"ל ואי קשיא היכי מתוקמי סתמי דמדות אליבי' הא שמעינן מהאי סתמא דבפ' בתרא דמכלתין דאוכל המזבח שבעה אמות בצפון [הגה\"ה פי' כשתחלק הכ\"ה אמות הנותרים לתשלום מאה ושלשים וחמש חציין למקום הננסין וחציין לבין הכבש ולכותל כמו שפירש הוא ז\"ל וכתבתיו לקמן פרק בתרא בשמו ז\"ל]. ואיהו ס\"ל בעלמא דכוליה מזבח בדרום קאי על כרחך הכי מפרשת להני כ\"ה אמות הנותרות דקתני עלייהו לקמן בפרק בתרא והמותר בין הכבש ולכותל ומקום הננסין צריך אתה לפרש שאין בין כבש ולכותל אלא חמש אמות ומחצה והכבש והמזבח ששים ושנים הרי המזבח כולו בדרום קאי וכולו כנגד אמצע העזרה שחציה ס\"ז וחצי והמותר של כ\"ה הנותרים כולו למקום הננסין ע\"כ: \n",
+                "<b>אבא שאול אומר שם היו נותנים יין ושמן והיא היתה נקראת לשכת בית שמניה וחלקה היתה בראשונה יהקיפוה כצוצרה </b>כך צ\"ל. ואיתא בבבלי ובירושלמי בפרק החליל. ופי' בערוך וחֶלקה כמו גבעה ע\"כ. ונראה דבין כך ובין כך לא קאי ומלקה אלשכה אלא אכל עזרת הנשים ונראה עוד דלאו אבא שאול קאמר לה אלא סתמא היא וז\"ל הר\"ר שמעיה ז\"ל וחלקה היתה כל חומת העזרה החיצונה פנויה מכלום בראשונה ולבסוף הקיפוה גזוזטרא זיזין וגזוזטראות נעצו בחומה ובנו עליה תקרה ומרפסת לצורך שמחת בית השואבה עכ\"ל ז\"ל וכמו שפירשתי מוכח ג\"כ ביד שם פ\"ה. וכן ראיתי שפי' ג\"כ הר\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>שעליהם הלוים עומדים ואומרים בשיר. </b>פירשו רש\"י ורד\"ק ז\"ל בפירושן לספר יחזקאל בפסוק ובפתחי הלשכות שאלה הט\"ו מעלות שהיו בין עזרת נשים לעזרת ישראל שהיו הלוים אומרים עליהם שיר בשמחת בית השואבה כמו ששנינו במסכת סוכה פרק החליל אבל הדוכן שהיו אומרים עליו שיר תמיד בשעת הקרבן הוא הדוכן הנזכר במשנה דבסמוך והיה במזרח כשהיו הלוים עולין מעזרת ישראל לעזרת כהנים ומן הכתוב ג\"כ ראינו שהדוכן נתון במזרח כמו שאמר בד\"ה והלוים המשוררים לכולם לאסף להימן ולידותון ולבניהם ולאחיהם מלובשים בוץ במצלתים בנבלים ובכנורות עומדים מזרח למזבח ע\"כ. וכבר רמז רעז\"ל ענין זה שם פ' החליל: \n",
+                "<b>טרוטות. </b>ס\"א תרוטות והכל ענין אחד. ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל לא היו טרוטות לא היה המעלות עולות בשורה זו על זו כמעלות החיל וכמעלות האולם: \n",
+                "<b>אלא מוקפות. </b>כדי שלא יעלו יותר מדאי לעזרת ישראל ולשון טרוטות אינו יודע לכוין ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתוחות לעזרת הנשים. </b>תחת אותן ט\"ו מעלות: \n",
+                "<b>עזרת ישראל היתה </b>לפנים מחומתה מט\"ו מ��לות הללו ארך קל\"ה כנגד הרוחב של עזרת הנשים אלא שלגבי עזרת ישראל קרי ליה אורך מתוך שרוחב שלה אינו אלא י\"א אמה ומנהג המקרא בכל מקום מדה היתירה קרויה ארך והמועטת קרויה רוחב ואפילו הוא אורך לפי דבר אחר וכן עזרת הכהנים מישראל והלאה קל\"ה בארך כלפי דריסת ישראל וי\"א ברוחב כלפי המזבח: \n",
+                "<b>וראשי פספסין. </b>גזירין של עצים מונחין בארץ רושם וסימן בין דריסת ישראל לדריסת הכהנים ועוד רשאין היו ישראל להיות נמשכין אצל כותלי הדרום רחוק מן המזבח ומשתמשין עד לאחורי בית הכפרת כשהן צפופים והכהנים מהלכין בכל מקום אלא שהללו י\"א אמה תשמיש לעצמו הר\"ר שמעיה ז\"ל. והגיה הרי\"א ז\"ל וראשן פסיפסין מבדילין וכו' ופי' זו הגירסא ראשן של אלו העזרות כלומר התחלה שלהן היתה פספסין פי' עצים דקים שהיו בנוים שם ע\"כ וס\"א וראשי וכו': \n",
+                "<b>ראב\"י אומר וכו'. </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז ותוס' פ' החליל (סוכה דף נ\"ב.) ופי' הר\"ר שמעיה ז\"ל מעלה היתה שם בין י\"א של ישראל לי\"א של כהנים ודוכן הכהנים לברך את העם קבוע בה בתחלת עזרה שלהן וכן נאה ברכת כהנים בראש עזרתם ושל לוים בראש עזרתם וישראל ביני ביני ובאותו דוכן עולות עוד שלש מעלות שגבהה של כל אחת חצי [אמה] שהן אמה וחצי מלבד מעלה ראשונה של אמה הרי שתי אמות ומחצה שגבהו הכהנים מישראל ע\"כ. וק\"ק לע\"ד אמאי אצטריך למתני' נמצאת עזרת הכהנים גבוהה וכו': \n",
+                "<b>ושלש עשרה השתחואות. </b>תוס' פ' שני דייני גזירות (כתובות דף ק\"ו:) \n",
+                "<b>ר' אליעזר בן יעקב אומר ובו המים מפכים. </b>פ' יום הכפורים (יומא דף ע\"ח.) וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' ז' ובפ\"ה סי' ד' ובפ' ששי סימן ג' ו' ושם בשקלים פרק ששי מבוארת משנתנו יותר בארך ע\"ש. וכתב הר\"ר יהוסף ז\"ל ס\"א ל\"ג ולא היה להם שם:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המזבח וכו'. </b>פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ד) פריך מינה לרב דאמר דלא היה יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית דהכא קתני שהיה מרובע ל\"ב על ל\"ב ומשני דלאו ארבעת רבעיו קא חשיב הכא אלא מצד צפון היה ל\"ב ומצד מערב ל\"ב אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל\"א על ל\"א דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח ע\"כ. ואיתה נמי בפ' שתי הלהם דף צ\"ז. וביד פ' שני דהלכות בית הבחירה מסימן ה' עד סימן ט\"ו כוליה מתני' עד סוף סימן ג': \n",
+                "<b>עלה אמה וכו' </b>פ' לולב וערבה (סוכה דף מ\"ה.) בפי' רעז\"ל דבור המתחיל עלה אמה נראה שצריך להיות עלה חמש וכנס וכו': \n",
+                "<b>עלה אמה וכנס אמה וכו' עלה חמש וכנס אמה. </b>הכניסות שנה במשנה אבל עלה שלש זה מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב כו' [עי' בתוי\"ט ד\"ה מקום הקרנות] וגם תוס' ז\"ל שס פ' לולב וערבה כתבו על רש\"י ז\"ל דמ\"מ מוחק בחנם גירסת הספרים שכתוב בכל הספרים עלה שלש וכנס אמה וזה מקום הקרנות כלומר דבאותה כניסה היו הקרנות בנויות והשתא הוי ממש דומיא דאחריני עלה אמה וכנס אמה זה מקום קרנות מקום כניסה הוא מקום קרנות ע\"כ. [הגה\"ה צ\"ע אם יש שום טעותן. והרמב\"ם ז\"ל פירש במתני' וז\"ל לא זכר גובה המזבח כולו לפי שהיא מפורסם שלא נשתנה לא הוסיף ולא גרע אמרו מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה כולם עשר אמות גובה והא דכתיב שלש אמות קומתו משפת מערכה ולמעלה וכבר נתבאר שגבהו עשר אמות אמה יסוד וחמש אמות סובב ושלש אמות מקום המערכה ואמה קרנותיו לפי שכל קרן הוא אמה על רום אמה ע\"כ. ועיין במ\"ש לקמן פ\"ד סוף סימן ו']: \n",
+                "<b>נמצא שלשים על ��לשים. </b>לאו דוקא דשלשים אמה ושני טפחים על ל\"ב אמה ושני טפחים הוו וכן ג\"כ נמצא כ\"ח על כ\"ח לאו דוקא דכ\"ח אמות וד' טפחים על כ\"ח אמות וד' טפחים הוו כדאמרינן במנחות בפ' שתי הלחם אלא שהוא לא מנה הטפחים שהוא פחות מאמה דכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה גם זה קיצור מפירוש הרמב\"ם ז\"ל. תלוי במ\"ש במשנה ר\"מ אומר כל המדות היו בינוניות חוץ ממזבח וכו' דפי\"ז דכלים ומבואר בארך בפי' הרמב\"ם ז\"ל למתני' ע\"ש: \n",
+                "<b>וכשעלו בני הגולה. </b>זבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס\"א) וכתבו שם תוס' ז\"ל ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כך גירסת הקונטרס וקשה לר\"ת דא\"כ היה המזבח אמה מערכה בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית [כו' עי' בתוס' יו\"ט] וביד פ\"ח דהלכות בית הבחירה סי' ד': \n",
+                "<b>כמין גמא </b>גימל יונית שהיא כמין נון הפוכה שלנו עכ\"ל רעז\"ל. אמר המלקט בזבחים פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ג.) ושם פ' קדשי קדשים פי' רש\"י ז\"ל גימל יונית עשוי כמין כאף פשוטה שלנו וכדמפרש מן הדרום ומן המערב ע\"כ ואפשר דנון הפוכה היא כאף פשוטה: \n",
+                "<b>כשהוא אומר אל ארבעת וכו' </b>כצ\"ל. ואיתא ברייתא בפ' קדשי קדשים (זבחים דף נ\"ט:) \n",
+                "<b>וחוט של סקרא חוגרו. </b>בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ג) ובפ' שתי הלחם (מנחות דף צ\"ז) ובפ' שני דבכורות דף י\"ז. וביד בפרק שני דהלכות בית הבחירה סימן ט' כתוב וחוט של סקרא היה חגור באמצע המזבח כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ע\"כ: \n",
+                "<b>והיסוד היה מהלך וכו'. </b>שם פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ד) ומצאתי מוגה היסוד היה הולך. והתם גרסינן מאי לא היה לה יסוד רב אמר בבנין לוי אמר בדמים דיסוד היה מהלך על פני כל המזבח אבל לא היו נותנין דמים בחלקו של יהודה לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום המקודש לדמים ורב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דבנינא גופיה משמע ע\"כ ובזה ק\"ק לע\"ד לפי' רעז\"ל שתפס לפרש כרב וכתרגום לוי וכבר כתב קושיא זו התוספת יום טוב בפרק איזהו מקומן בסימן ד'. ועיין במ\"ש לקמן פ' בתרא: \n",
+                "<b>ואוכל בדרום וכו'. </b>לשון רעז\"ל עד ואמה אחת על פני ארך הצפון צריך למחוק מלת הצפון ולכתוב במקומה המזרח. עוד בפירוש רעז\"ל למלאתו מאבנים וסיד וכו' כצ\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרן מערבית דרומית. </b>תוס' ז\"ל שם פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ד:) \n",
+                "<b>ומתערבין באמה. </b>פי' של דרומי ושל מערבי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>למטה ברצפה וכו' </b>עיין במה שכתב על משנה זו רש\"ל ז\"ל בס\"פ תמיד נשחט: \n",
+                "<b>מקום היה שם אמה וכו' </b>תוס' פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס\"א:) \n",
+                "<b>לשית. </b>לשון יסוד כמו שכתבתי בשם רד\"ק ז\"ל בפ' הוציאו לו סוף סי' ב': \n",
+                "<b>שבו יורדין לשית ומנקין אותו </b>ק\"ק לע\"ד לרבנן דס\"ל דשתין יורדין עד התהום מה שייך מנקין אותו דבשלמא לר\"א ב\"ר צדוק דס\"ל דשיתין לא היו יורדים עד התהום וכדאיתה במעילה פ' ולד חטאת וכמו שכתבתיו שם סימן ג' שייך נקוי אבל לרבנן מה שייך נקוי ושמא מה שהיה נדבק בכותלי השית הוא שהיו מנקין ודוחק. ואיתה למילתיה דר\"א ב\"ר צדוק ג\"כ בסוכה ס\"פ לולב וערבה (סוכה דף מ\"ט.) והילך כל לשון רש\"י ז\"ל אשר שם במילתיה דר\"א ב\"ר צדוק לול ארובה שהיא מלמעלה למטה בין כבש למזבח. שהכבש ארכו ל\"ב אמה ומשפע ועולה ט' אמות עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט מפסיק ב��נתים כדאמרינן במנחות ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת אויר יש בין כבש למזבח. ואותו אויר קרוי בין כבש למזבח ולול היה באותו אויר במערבו של כבש בח' אמות מערביות של כבש שהכבש רחבו ט\"ז אמות ממזרח למערב ואותו חלל הוא שהנסכים יורדים לתוכו שהם נעשים בדרומית מערבית של מזבח ומוקף ד' מחיצות עד קרקעיתו וקרקעיתו של רצפת שיש ואין היין נבלע שם וכל נסכי יין של כל השנה יורדים שם והאי תנא לית ליה שהיו שתין יורדין עד התהום ופליג אדרבנן ע\"כ. והכי איתא בגמרא הכא והתם דפליג ארבנן וכדכתיבנא. ומה שכתב לול ארובה שהיא מלמעלה למטה נר' שאינו ר\"ל רק שפי' לול דבכוליה תלמודא היינו ארובה שהיא למעלה בגג והכא שייך לומר שהוא ארובה שהיא מלמעלה למטה. וכן בפ' כל שעה (פסחים דף כ\"ו) גבי ולולין היו פתוחין בעליה כתב לול ארובה שבעליה היורדת לבית קרי לול ע\"כ: \n",
+                "<b>וכבש היה לדרומו של מזבח. </b>בפרק קדשי קדשים (זבחים דף ס\"ב) מייתי לה תנא דכבש בדרום מקרא דכתיב ביחזקאל ומעלותהו פנות קדים כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ומהאי קרא לא שמעי' אלא שיהו פניות של מזבח למזרח דלא תימא למערב ויהא כבש בצפון ומדאשכחן בים שעשה שלמה דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום דכתיב שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך שמעינן דכל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין וכבש נמי היה בדרומו של מזבח. וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' י\"ז: \n",
+                "<b>ורבובה היתה לו במערבו ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף </b>כצ\"ל והשאר צריך למחוק אותו: \n",
+                "<b>ורבובה </b>בשני ביתין גרסינן ליה וכן הוא בערוך ופשוט הוא. ורבובה ס\"א ורכובה היתה לו ול\"ג מלת לו הר\"ר יהוסף ז\"ל: ואותה ברייתא קרובה לענין בפ' כל שעה (פסחים דף ל\"ד:) \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אבני הכבש וכו' </b>ביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' י\"ד: \n",
+                "<b>ומביאין משם אבנים וכו' </b>כצ\"ל: \n",
+                "<b>שהברזל פוסל בנגיעה </b>אפילו לא נפגם ואם נפגם אפילו שלא בברזל אלא בעץ או באצבע נפסל והיינו דקתני אח\"כ ובפגימה בכל דבר. וכתב הר\"ר משה נאגר ז\"ל בספר לקח טוב סוף פ' יתרו וז\"ל ומ\"ש עליה עליהן מיבעי ליה כדקאמר לא תבנה אתהן וכו' פי' מורי הרב י\"ץ כי רמז לנו הדין שאם אבן אחת נפגמה או נגממה אחר שנבנית במזבח או בכבש אמרו ז\"ל אותה האבן פסולה והשאר כשרה. ע\"כ: \n",
+                "<b>לא היו סדין אותם בכפים של ברזל. </b>משמע לי קצת שהראב\"ד ז\"ל וגם הרמב\"ם ז\"ל גרסי בכפיס בסמ\"ך דוק בפ\"א דהלכות בית הבחירה: \n",
+                "<b>שמא יגע. </b>גם ביד הלשון כך שמא יגע באבן ויפסול ומשמע שאם היה בודאי שלא יגע בכף של ברזל אלא למעלה בסיד לא היה איסור בדבר אלא משום דגזרינן דילמא אתי למינגע באבן המזבח עצמה ומשמע מלשון מתני' דנגיעת ברזל אינה פוסלת רק במזבח או בכבש אבל בשאר מקומות בית המקדש כגון העזרות והלשכות דוקא השמעת קול אסור וכדכתיב ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אבל ליגע בהן ברזל אפילו בפנים אין בכך כלום וכמו שכתב מהרי\"ק ז\"ל שם פ\"א ובתוספתא דב\"ק פ\"ז משמע דשאר מיני מתכות לא נפסלו אפילו למזבח. והובאה בילקוט פ' משפטים סימן שי\"ח: \n",
+                "<b>והמזבח נברא. </b>אית דגרסי נבנה אכן בת\"כ פ' קדושים פ' י\"א קתני להא בשם ר\"ש בן אלעז�� וגם שם אני רואה הגרסא והמזבח נברא בריש. וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל גריס נברא בריש והגיה אינו בדין שֶׁיִנוֹף ס\"א שֶׁיוּנִף ע\"כ. ובספרי פ' מסעי גרסינן דוגמא לזה עד מות הכהן הגדול ר\"מ אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכ\"ג מאריך ימיו של אדם אינו בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפנימי שמאריך ימיו של אדם ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבעות </b>ס\"א הטבעות הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>שעליהם. </b>פי' שעל ידיהם ששם היו מכניסין ראש הבהמה. ופי' הר\"ר שמעיה ז\"ל שעליהם שוחטין נותן צואר הבהמה בטבעת שיש לה שני ראשין ונועצה בקרקע והצואר תקוע שם ויכול יחיד לשוחטה: \n",
+                "<b>שמונה עמודין ננסין </b>פי' קצרים: \n",
+                "<b>ורביעין של ארז על גביהן. </b>ע\"ג שני העמודים ד' קורות על ח' עמודים: \n",
+                "<b>ושלשה סדרים </b>של יתדות תקעו בכל קורה וקורה סדר אחד גבוה מחברו הנמוך לתלות בו הכבש האמצעי לתלות בו איל והגבוה לתלות בו הפר: \n",
+                "<b>ומפשיטין </b>ומנתחין ומביאין הקרביים על שולחנות של שיש שלמטה בין העמודים עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>על שולחנות של שיש וכו' </b>מצאתי מוגה ושולחנות של שיש בין וכו'. וכן הגיה הרי\"א ז\"ל ועיין במה שכתבתי לקמן בפ' בתרא ובפ\"ג דתמיד סימן ב': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכיור היה וכו' </b>ירושלמי פרק מצות חליצה: \n",
+                "<b>בין האולם ולמזבח וכו' </b>פ\"ק דיומא. וביד פ\"ח דהלכות בית הבחירה סי' ו'. בפי' רעז\"ל ה\"ג רום מעלה וכו'. אמר המלקט הר\"ר שמעיה ז\"ל נמי הכי גריס אלא שפי' בגוונא אחרינא והוא עצמו ז\"ל כתב ואין הדבר מכוון לי ואף רבינו לא עמד במדה זו ע\"כ. אבל הרמב\"ם ז\"ל גריס ושלחה חצי אמה ופי' מתני' בדרך אחרת תעיין שם וכן ג\"כ כתב בפ' ששי דהלכות בית הבחירה סימן ד' ומהרי\"ק ז\"ל נראה שהסכים לגרסת רעז\"ל ולפירושו דהא תנן לעיל בפ' הר הבית כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם הרי שמעלות האולם לא היו במדה זו ע\"כ וקצת מן המשנה שם בפ\"ד סי' ט'. וע\"ש שנראה שיש לו פי' אחר במשנתנו גם עיין בספר החכם הר\"ר מנחם עזריה נר\"ו בסימן י\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פתחו של אולם וכו' </b>תוס' פ' הקומץ רבא דף כ\"ח וירושלמי רפ\"ק דעירובין. וביד פ\"ד דהל' בית הבחירה סי' ח': \n",
+                "<b>וחמשה מלתראות וכו' </b>רפ\"ק דעירובין וק\"ק לע\"ד דהיכי קאמר התם דלמא כי תניא ההיא דאמלתראות באולם תניא ע\"כ. וקשה דמאי דלמא דקאמר הא ודאי גבי אולם מתנייא ושמא דה\"ק גבי אולם לחוד מתנייא ולא ילפינן מינה לפתחו של היכל שהיו ג\"כ על גביו אמלתראות: \n",
+                "<b>של מילה </b>של אילן שגדלים בו עפצים וכו' לשון רעז\"ל אמר המלקט כן נראה שפירש הרמב\"ם ז\"ל בלשון ראשון וכן פי' ג\"כ רש\"י ז\"ל שם רפ\"ק דעירובין וגם בערוך בערך מל ועוד כתב בערוך והשונה של מילת טועה הוא. ופירוש אמלתראות קירות לאחיזת הקיר כגון וטור כרותות ארזים ע\"כ. אבל הר\"ר שמעיה ז\"ל פי' ולי נראה לשון כלי מילת בציורי המעיל: \n",
+                "<b>התחתונה עודפת על הפתח וכו' </b>שם בפ' הקומץ רבא כתבו תוס' ז\"ל וז\"ל אכסדרא תבנית אולם אע\"ג דאולם היה בו ד' מחיצות כדתנן במסכת מדות ובריש גמ' דעירובין מייתי לה פתחו של אולם גובהו מ' אמה ורחבו עשרים אמה וחמשה מלתראות של מילה היו על גביו ואכסדרא אין לה אלא שלש דפנות כדמוכח בסמוך מפני מה נברא העולם בה\"א מפני שדומה לאכסדרא ועוד אמרינן בפ' לא יחפור עולם לאכסדרא הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת מ\"מ מ��מת שפתח האולם רחב וגבוה מאד ולא היו לו דלתות דומה לאכסדרא שנראה כפרוץ בצד אחד ע\"כ. ועיין בבית יוסף יורה דעה סוף סימן קמ\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלונסות של ארז </b>לשון הר\"ס ז\"ל לכותלי של אולם פי' לכותל המזרחי של אולם ואלו הכלונסות היו ארוכות י\"א אמה ויותר מעט כדי שיהיו מכותל ההיכל לכותל האולם: \n",
+                "<b>כדי שלא יבעט </b>שלא היה לאולם כי אם כותל המזרחי אבל מן הצדדין לא היה כותל כדברי הראב\"ד ז\"ל ולפי שהיה עומד לבדו ואין כותלים מן הצדדים שיתפסוהו עושים לו כלונסות כדי שלא יבעט ע\"כ. ופי' מהרי\"ק ז\"ל בפ\"א דהלכות בית הבחירה דלא קבועין ממש קאמר בבנין אלא קבועין בעלמא בלא בנין דהא אין בונין עץ במקדש כלל. כדי שלא יבעט נ\"א יבעטו: \n",
+                "<b>ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרות האולם </b>ותלויות למטה באולם שאוחזין בהם פרחי כהונה ומפסגין ועולין ליהנות בהדר העטרות שעשו חלם וחבריו בימי חגי זכריה ומלאכי בחלונות עליית האולם לנוי וליופי כעין שעושים השרים לטיול ולתענוג. בתקרת האולם גרסי' בלא ו' כך הגיה הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>ורואין את העטרות </b>תוספת פ\"ק דגיטין דף ז' פירשו בשם הגאונים ז\"ל כעין כפות מוזהבות. ה\"ג ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות חהיה לחלם וכו': \n",
+                "<b>גפן של זהב. </b>תוספות פ' הספינה. ובגמרת חולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ') ובפ' שני דתמיד דף כ\"ט וכתב שם המפרש שבדפוס דבר של זהב העשוי כמין גפן ומודלה ע\"ג כלונסות של ארז כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע\"ג עמודים של ארז דלא עברו על לא תטע לך אשרה כל עץ דזה אינו בנין ע\"כ. וז\"ל הרא\"ש ז\"ל גפן של זהב עשויה כמין דלית של גפן ובירושלמי מפרש ששלמה בחכמתו נטע גפן של זהב והיא מוציאה פירות של זהב בכל שנה והוא זהב פרוים ובבית שני עשו כמין דלית של גפן ע\"כ. ועיין במ\"ש בפרק בתרא דשקלים סימן ה' ואיתא נמי בירושלמי פרק טרף בקלפי (יומא דף מ\"א:) \n",
+                "<b>שלש מאות כהנים לפנותה </b>כך הגרסא בתלמוד. וז\"ל ספר לקח טוב בפ' אמיר בשם הראב\"ד ז\"ל וכשהן מפנים אותה ועושין מן הזהב רקועי פחים צפו' למזבח הזהב או לקודש הקדשים אינם רוצים להוציאם ממקומם כדי שלא להקל בקדושתן אלא עושים אותם רקועים על פתחו של היכל ע\"כ בקיצור:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פתחו של היכל וכו' </b>עד סוף הפרק ביד פ\"ד דהל' בית הבחירה סי' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י י\"א י\"ב. ואיתא לרישא דמתני' בריש עירובין ובירושלמי שם ובריש סוכה: \n",
+                "<b>וארבע דלתות היו לו שתים מבפנים ושתים מבחוץ </b>כך הגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל ושתים בחוץ שנאמר ושתים דלחות וכו' כצ\"ל: \n",
+                "<b>וכמין אצטרמיטא היו </b>כצ\"ל. וה\"ר יהוסף ז\"ל הגיה ?איצאטורפאמיטא ס\"א ארצפ מיטא וס\"א איצטרבא ע\"כ. וגם מחק הוי\"ו הראשונה דונקפלות ובבראשית רבה פרשה ס\"ו ומייתי לה נמי בילקוט ויהי אך יצא יצא יעקב וכו' רבנן אמרי אסטרופומטא פי' הדלתות הייו נכפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו וכתב בערוך ובספר אחר מצאתי זה של מדות איסטרופומטא ובלשון יון קורין למהופך אסטרפו ע\"כ וי\"ס איצרכה מטה עי' בפי' רד\"ק ז\"ל בס' יחזקאל בפסו' וב' דלתו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני פשפשין היו לו לשער הגדול </b>שער הגדול נקרא פתחו של היכל ואע\"פ שפתחו של אולם גדול כפלים ממנו כדתנן בפירקין דלעיל פתחו של אולם גבהו מ' אמה אפשר שלפתחו של היכל קראו שער הגדול למעלתו שהיא יתירה א\"נ מפני שיש בשני צדדיו ב' פתחים קטנים קראוהו שער הגדול כך נלע\"ד: \n",
+                "<b>שבדרום לא נכנס אדם בו מעולם ועליו וכו'. </b>אבל פשפש שבצפון היה פותחו ע\"י חור שאצלו שתוחב בו ידו עד השחי וכופף ידו בפנים וגם פותחו ע\"י מנעול שבו שנפתח לאלתר בלי טורח וכדתנן בפ\"ג דתמיד סימן ו': \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר בתוך עביו וכו'. </b>כך צ\"ל: \n",
+                "<b>ואת הפנימיות מבחוץ. </b>מקום רגליו קרי חוץ. וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סימן ד': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשים ושמנה תאים וכו'. </b>תוספת פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב:) \n",
+                "<b>אחד לתא מן הימין ואחד וכו'. </b>כך צ\"ל. בסוף פי' רעז\"ל דלא כר' יהודה דאמר בתוך עביו של כותל היה מהלך. אמר המלקט ולדידיה לא היה רק שלשה טפחים מפי' הר\"ר שמעיה ז\"ל וז\"ל ובקרן מזרחית צפונית כלומר בתא שבקרן מזרחית של היכל היו חמשה פתחים: \n",
+                "<b>אחד לפשפש ואחד להיכל. </b>אתאן לרבנן דלר' יהודה לא היה צריך התא לשני פתחים הללו שהוא מפשפש היה נכנס בעובי כותל ההיכל ומהלך בעביו לצד הדרום עד שעומד בין שני זוגות השערים שבשער הגדול ולר' יהודה לא בעי להאי תא אלא שלשה פתחים: \n",
+                "<b>ואחד למסבה </b>דתנן לקמן בסמוך מסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שבה היו עולין לגגות התאים ע\"כ. וע\"ש שהאריך לפ' שאפשר שהפתח היה ג\"כ בקרן צפונית מזרחית ואפשר שכולו היו בצפון. ומשמע קצת מפירושו ז\"ל שהיה גורס ואחד למסבה בסיפא דוק: \n",
+                "<b>ובקרן מזרחית צפונית היו ה' פתחים וכו' </b>דבכותל התא קאי שהוא התא האמצעי ויש בו פתח א' לתא מן הימין וא' למסבה מן השמאל וא' לתא שעל גביו וא' לפשפש היינו לתא שיש בו הפשפש ואחד להיכל וזוהי צורתו % והילך פי' הר\"ר יהוסף ז\"ל ושלשים ושמונה תאים וכו' ט\"ו בצפון וכו' פי' חוץ לכותל ההיכל היה תא רחבו חמש אמות וארכו היה לארך הכותל של ההיכל אלא שבצפון ובדרום שהיה הכותל ארוך הרבה ס\"ז אמות חילקום לחמשה תאים ובמערב שלא היה ארכו אלא ב' אמות לא חילקום לשלש תאים. ונ\"ל עוד שגם ברוחב התאים שבצפון ובדרום היו התאים שבמערב כזה % ע\"כ. ועל מה שפי' רעז\"ל ולאו למימרא דעובי כותלי המסבה ועובי כותל התא וכו' כתב איני יודע מי הכניס אותו בפירוש הזה שאין לו לא התחלה ולא סיום וכל זה בא ממה ששגה בהבנת הל\"ח תאים ומה תמוה הוא האך עלה על דעתו שבתוך המסבה שהיא שלש אמות היה תא כי א\"כ לא היה רחבו של תא שבין הכתלים אמה ומי יוכל ליכנס שם ועוד כי הלא תחלת המסבה היה מהקרקע כמו מדרגה וא\"כ היאך אפשר לעשות בתוכו תא ועוד למה מנה ל\"ח תאים שהיו שם הלא היו שם כמה תאים יותר לפי דבריו שהוא צ\"ל דהא דתנן התחתונה חמש וכו' היה תאים אחרים ועוד למה אמר שההיכל לא היה אלא מאה על מאה הלא היה יותר מזה הרבה כרוחב היציעים וכותליהם או או מה ראה התנא שלא למנותם שדיוטא בכלל ההיכל כמו שמנה בית הירדת המים והמסבה ותו דהיאך נכנס בכאן במשנת התחתונה חמש ורובד שש כיון שלא דבר למעלה מן היציעים כלל ועוד כי מה משונים היו אלו התאים שהיה ארכם יותר מששים אמה ורחבם לא היה אלא אמה או אמתים ועוד למה לא היו תאים גם במזרח כיון שהתאים בתוך הכותלים. סוף דבר פרוש זה אין לו לא ידים ולא רגלים עכ\"ל ז\"ל. וכתב עוד התחתונה חמש וכו' פי' כותל ההיכל היה עביו שש אמות שש אמות למטה אבל למעלה מהתא לא היה עביו אלא ה' אמות כי היה כונס אמה מבחוץ וכן למעלה מהתא השני היה כונס אמה אחרת ולא היה עביו יותר מד' אמות ונמצא שהיציע לא היתה רחבה אלא ה' אמות ושל מעלה ממנה שש בעבור המגרעות שנתן לכותל הבית כזה % עד כאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התחתונה חמש וכו'. </b>תוס' פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב) ודר\"פ המוכר את הבית. לשון הר\"ס ז\"ל התחתונה ה' וכו' מחוץ לכותל המסבה היו יציעים וכו' קשה לע\"ד יציעים מאן דכר שמייהו ועוד לקמן דקתני מן הצפון לדרום שבעים אמה אמאי לא מני גם היציעים ועוד דקרא דכתיב היציע התחתונה חמש באמה רחבה כתיב כי מגרעות עשה לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית משמע שאלו היציעים סמוכים להיכל ואינם חוץ מכותל המסבה. ונלע\"ד שהתחתונה דקתני פי' התא התחתונה דהיינו היציע התחתונה וקאי אמתני' דלעיל דקתני ל\"ח תאים יהיו שם וכו' והתחתונה שבהם שהיא סמוכה להיכל ה' אמות והייינו כותל התא שש דקתני לקמן שכותל התא שש אמות החלל עם הכותל אמה עובי הכותל וחמש אמות חללו כנלע\"ד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסבה היתה עולה. </b>תרגום ובלולים במסבתא פי' במעלות לפי שהיו עולין בהן במסבה והלול בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות והעולה בו מקיף והולך סביב העמוד ועולין בו כמה אמות ואין צריך לשפוע כשאר סולם מהרד\"ק ז\"ל בשרש לול גם בפי' יחזקאל: \n",
+                "<b>היה עולה במסבה ופניו למערב. </b>כך צ\"ל: \n",
+                "<b>הלך כלפי מערב. </b>ס\"א הלך על כל פני המערב: \n",
+                "<b>הגיע לדרום והיו פניו למזרח </b>כצ\"ל. וי\"ס הגיע לדרום והפך פניו למזרח: \n",
+                "<b>ובראשי פשפשין. וכו' </b>ירושלמי כו' הוציאו לו דף מ\"ב ושם בבבלי ברף נ\"ד איתה דשתי פרוכות בדביר ושתי פרוכות כנגדן בעליה כדי להפסיק בין שתי עליות. וי\"ס וראשי מבדילין וכו': \n",
+                "<b>ולולין היו פתוחין. </b>פ' כל שעה (פסחים דף כ\"ו.) ובערוך כתב לול פי' ארובה כמו ובלולים יעלו ע\"כ. ובתוספתא דכלים פ\"ק אם אין שם תבות או אי אפשר להם שיעשו בתיבות יכנסו דרך פתחים ע\"כ: כדי שלא יזוגו. כמו לזון את עיניו דבפי\"ג דאהלות סי' ד' וכן פי' רש\"י ז\"ל שם פ' כל שעה. יזונו לשון הנאה כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה ע\"כ. וביד ספ\"ז דהלכות בית הבחירה. וזה פי' ה\"ר יהוסף ז\"ל ומסבה היתה עולה וכו' פי' כמין מדרגה היחה עולה ממזרח למערב לאורך התאים ומפני שגגות התאים היו גבוהים הרבה ולא היה די במדרגה זו שהיא לארך התאים כדי שלא תהא משופעת הרבה עשה בראשה מדרגה אחרת שהיא הולכת מצפון לדרום ואותה המדרגה לא היתה אלא שלש אמות כרוחב המסבה ואח\"כ בראש אותה המדרגה עשה מדרגה אחרת ממערב למזרח ע\"כ. ומלת על כל פני הגיה את כל פני וגם מלת ובראשן פספסין. ומבדיל כך נקד והוסיף אות הויו במלת מבדיל גם מחק מלות היו דעולין ודמשלשלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וההיכל מאה על מאה וכו'. </b>פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב.) ונלע\"ד דהיכל לאו דוקא דהא רוחב האולם והתאים הן בכלל המאה כדמפריש ואזיל מן המזרח למערב וכו' אלא כולו נקרא היכל כך נלע\"ד. ועוד נלע\"ד דויו דוההיכל טפלה ויתרה. וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל מחקה וכתב לא בכל מקום היה מאה אלא בראשו שהיה שם האולם ע\"כ. ועוד ראיתי שהגיה כוֹלֶה עורב הכף בחולם והלמד בסגול. וגם בתוספות יום טוב מצאתי כתוב כן: \n",
+                "<b>האוטם שש אמות. </b>פי' הרב ר' שמעיה ז\"ל מאה על מאה מפורש לפנינו ממזרח למערב מצפון לדרום והשתא מפרש על רום מאה האוטם שש אמות המפתן גבוה מן הארץ שש אמות בבנין אטום חומה סתומה וצריך לומר מעלות היו באולם שמהם עולין על המפתן ומורדות בהיכל לירד בהם מן המפתן ע\"כ ופי' מהרי\"ק ז\"ל שם בפ\"ד וטעמו מפני שאם האוטם הוא היסוד המובלע בקרקע לא היה לו לתנא למנותם בכלל רום ההיכל ע\"כ. וכתב עוד ז\"ל שאפשר לדון שכן סובר ג\"כ הרמב\"ם ז\"ל ביד ע\"ש: \n",
+                "<b>בית דולפא. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל היה נהוג אצלם [כו' עי' בתוי\"ט] וקרוב לזה הוא פירש הרב שמעיה ז\"ל. וז\"ל ואמתים בית הדולפא מקום עשו שם אם ידלוף הבית יקלח לחוץ ע\"כ: \n",
+                "<b>ואמה מעזיבה. </b>גבהה של עליה מ' אמה אמה כיור ואמתים בית הדולפא אמה תקרה ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה וכו' כך צ\"ל. ואמה כּוֹלֶה כו' פ\"ק דמועד קטן דף ט': \n",
+                "<b>כּוֹלֶה עורב </b>טס של ברזל חד נמין סייף עכ\"ל רעז\"ל. אבל הר\"ר שמעיה ז\"ל פי' שפודין נעוצין בגג אמה גובה לכלוא ולמנוע העוף מעליו שלא יטנף ע\"כ הגה\"ה והר\"ר יהוסף ז\"ל הקשה על פי' רעז\"ל דמה מועיל זה למנוע העורבים כי אפילו הכי ינוחו עליו העורבים כיון שהם קלים ותו דכיון שעיקר של כּוֹלֶה עורב לא היה אלא כדי שלא ינוחו על גג הבית א\"כ מה מועיל הסייף שעושה על הכותל ובערוך פי' צורה להפריח את העופות ע\"כ. וכתב עוד אמה כיוּר ואמתים בית דולפא וכו' נ\"ל לפ' שכך היה הענין כי היו שם קורות גדולות שהן מונחות מכותל לכותל ותחת אותם הקורות היו דפים עבים מצויירים פתוחי חותם כפי מה שרגילין לעשות בבתים החשובים שקובעים תחת הקורות דפים דקים קטנים כדי שלא יפול האבק מן העליה לבית וכדי שלא יראו הקורות בתוך הבית וכן ע\"ג הקורות היו דפים אחרים עבים שעליהם משימין את המעזיבה של אבנים או עפר והנה התנא אמר אותם כסדר מלמטן למעלן כי הדפים התחתונים הן נקראין כיור ומה שבינם לבין הדפים העליונים דהיינו עובי הקירות נקרא בית דולפא כי היה שם חלל בבית והדפים העליונים נקראין תקרה והעפר שעליהן נקרא מעזיבה עכ\"ל ז\"ל. ורש\"י ז\"ל בערכין דף ו' כי' וז\"ל שם אמה כלה עורב להכי נקט אמה דאמרינן בפ' בתרא דמנחות הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה. על אמה לכלה עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרים גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כלה לשון מגרש שמגרש את העורבים כמו כלה דידבי כלה פרוחי דאמרינן במסכת נדה שהיה מגרש הזבובים ממטתו בשעת תשמיש משום צניעות דאסור לשמש מטתו בפני כל חי ע\"כ. ועוד יש לו לרש\"י ז\"ל פי' אחר וכתבתיו בס\"ד בסימן ד' דבפ' בתרא דמסכת מנחות. והרגמ\"ה ז\"ל ג\"כ פירש כלה עורב לוח של ברזל שהוא אמה על אמה ומלא כולו מסמרים ומשימין אותו בראש גג בית המקדש והגג משופע למעלה כמין כובע ושם בראשו היה עושה כּוֹלֶה עורב שמכלה העורבים שלא יניחו לשם שלא יטנף הגג ע\"כ. ובערוך פי' שעשו צורה להבריח בה עופות מגג ההיכל כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים וקראו אותו כלה עורב ועוד כתוב בערוך מקדש ראשון ששכינה שרויה בו לא היו צריכין כלה עורב שלא היו עורבין פורחין אבל במקדש שני שלא היתה קדושתו כקדושת ראשון הוצרכו לכלה עורב שמא ישליכו שם דבר טמא ע\"כ. אבל תוס' ז\"ל כאן וגם בשבת ס\"פ ר' עקיבא כתבו עליו וליתא דבפ\"ק דמועד קטן מוכח בהדיא שהיה במקדש ראשון כּוֹלֶה עורב ותרצו כאן ושמא תחלה עשה כלה עורב שלא היה יודע גודל קדושתו אחרי כן כשראה קדושתו שמטו ע\"כ. ותמהתי שמצאתי כתוב בילקוט פ' תצוה סימן שפ\"ה דאזיל וקא מפרש התם עשר אמות של גובה המזבח ואחד מהם כלה עורב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מהמזרח למערב. </b>פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב:) \n",
+                "<b>כותל האולם חמש </b>והאולם י\"א וכו' ביד שם: \n",
+                "<b>אמה טרקסין. </b>פי' רש\"י ז\"ל שֵׁם טרקסין לשון פנים וחוץ הכא וראי' לדבר דאמרינן בגיטין דף פ\"א חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר למדנו שהטרק לשון כניסת פנים הוא ע\"כ. ומה שפי' רעז\"ל הוא פי' תוס' ז\"ל בפ\"ק דב\"ב דף ג' ועיין במ\"ש בשם רש\"י ז\"ל בר\"פ הוציאו לו. וזה פי' הר\"ס ז\"ל אמה טרקסין פרש\"י ז\"ל בפ' הוציאו לו שבבית שני לפי שהיה גבוה ק' אמה לא יכלו לעשות כותל בין הקדש ובין קדש הקדשים לפי שכותל של ק' אמה אינו יכול לעמיד על עובי אמה לפיכך עשו פרוכת במקום הכותל נראה מדבריו ז\"ל שגם בעליות צריך לעשות מחיצה למעלה כמו למטה וקשה שהרי ראשי פספסין היו מבדילין ביניהם ולא כותל ולא פרוכת כדתנן לעיל וראשי פספסין מבדילין בעליה בין הקדש ובין קדש הקדשים ועוד אם היה ג\"כ בבית ראשון יקשה איך בנו כותל שהרי בית ראשון מפורש בדברי הימים שהיה גבוה מאה ועשרים אמה לכן נראה שלעולם לא היה כותל ולא פרוכת בעליה בין בבית ראשון בין בבית שני ומה שעשו כותל בבית ראשון ופרוכת בבית שני לפי שבית ראשון לא היה ההיכל גבוה כי אם שלשים אמה כדכתיב ושלשים אמה קומתו ובבית שני היה גבוה מ' אמה כדתנן הכא וגבהו מ' אמה וכותל שעביו אמה וגבהו מ' אמה אינו יכול לעמוד עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>שבעים אמה </b>הט\"ו שעודף האולם בצד זה ובצד זה משלימין המספר: \n",
+                "<b>כותל ההיכל שש והתא שש וכו' </b>בב\"ב ר\"פ המוכר את הבית: \n",
+                "<b>האולם עודף עליו </b>תוס' פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ה:) \n",
+                "<b>וחמש עשרה אמה מן הדרים </b>כך צ\"ל. וכתב רד\"ק ז\"ל בפירושו לספר יחזקאל בפסוק והבנין אשר אל פני הגזרה ומה שאמר שהאולם עודף על ההיכל ט\"ו אמה מכאן וט\"ו אמה מכאן לא שחללו של אולם רחב מחללו של היכל אלא בית החלפות מחובר לאולם מכאן ומכאן עד כאן: \n",
+                "<b>והוא היה נקרא בית החלפות </b>כך נקד הר\"ר יהוסף ז\"ל ואיתה בירושלמי פ\"ג דיומא דף מ\"א וס\"פ החליל: \n",
+                "<b>ששם גונזים וכו' </b>ושם היו כ\"ד חלונות חלון לכל משמר ומשמר. ונראה לע\"ד שמלבד שהסכין נקרא חילפי בלשון יוני גם בלשון מקרא בספר עזרא אשכחן מחלפים ונקראים כן על שם שכורתים בהם כמו כליל יחלוף וזולתו הרבה שהם לשון כריתה וכן מצאתי אח\"כ בספר השרשים שרש חלף. וביד פ\"א דהלכות כלי המקדש סי' ט\"ו משמע שר\"ל שהוא מקום לגנוז גניזה לסכינים שנפגמו: \n",
+                "<b>וההיכל צר מאחריו. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל היו מטין הבנין מעט לצד מערב וכשימשך מעט לצד המזרח מתרחב כדמות האריה והוא רחב מלפניו וצר מאחריו כזה % ע\"כ. והר\"ר שמעיה ז\"ל פי' צר מאחריו שבעים אמה ורחב מלפניו מאה אמה: \n",
+                "<b>שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד וכו' </b>כך צ\"ל. בסוף פי' רעז\"ל ולא אתפריש לי היאך שהרי מאה על מאה היה בשוה. כתב הר\"ם ז\"ל נלע\"ד שאין כאן קושיא כלל אע\"פ שהיה מאה על מאה מ\"מ מאה שלצד הרוחב לא היתה שוה שהרי מן הצפון לדרום שבעים אמה מצד המערב דהיינו אחורי ההיכל אמנם מצד המזרח היה מאה אמה שהרי האולם עודף עליו ט\"ו אמה מן הצפון וט\"ו אווה מן הדרום עכ\"ל ז\"ל וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל כתב פירוש מן הצפון לדרום שבעים אמה בלא האולם אבל עם האולם היה מאה אמה וזהו מה שאמרו שהיה רחב מלפניו וצר מאחריו ע\"כ:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל העזרה וכו'. </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז עד ומקום הננסין. ובפ' שתי הלחם (מנחות דף צ\"ז) עד מן הצפון. וירושלמי פ' החליל. וכתוב בערוך יש מפרשים שלכן נקראת עזרה מן עזרה בצרות כלומר ששם מתקבצין להתפלל לאל ושומען ועוזרן. וביד בפ\"ה דהלכות בית הבחירה סי' ד' וסי' י\"ב עד סוף הפרק איתיה לכוליה פירקין: \n",
+                "<b>מן המזרח למערב מאה ושמנים ושבע מקום דריסת ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסה הכהנים וכו' </b>כצ\"ל: \n",
+                "<b>בין האולם ולמזבח. </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצפון לדרום קל\"ה מן הכבש ולמזבח וכו' </b>ק\"ק לע\"ד שברישא קאמר מן הצפון לדרום דמשמע שהולך למנות בתחלה מצד צפון ולסיים במה שבצד דרום ובסיפא כשבא לפרש התחיל לפ' מן הכבש ולמזבח דהיינו במה שבצד דרום ושם ביד בפ\"ה דהלכות בית הבחירה ניחא בסיפא דנקט סדרא דמן הצפון לדרום כמו שהקשיתי שראוי להיות אבל במן המזרח למערב קשה דמפ' התם צד מערב ברישא אע\"ג דנקט לישנא דמתני' מן המזרח למערב. יש ספרים שכוליה פירקין משנה אחת ויש חולקים אותו לשתים ויש לארבעה ומתחלת מתני' בבבא דמן הצפון וכו' וכן הוא בתוי\"ט וגם אני כך אעשה: \n",
+                "<b>מן הכבש ולמזבח ששים ושתים. </b>אית דלא גרסי מלת מן והכי מסתברא. וגם הרי\"א ז\"ל מחקה. ואי קשיא דלעיל תנן בפרק שלישי המזבח שלשים ושתים וכן נמי תנן התם וכבש היה לדרומו של מזבח ל\"ב נמצא דשיתין וארבע הוו והיכי קאמר הכא דס' ושתים הוו הא פריך לה התם בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס\"ב) ומשני נמצא שראש הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד [הגה\"ה והוסיף התוספת יום טוב ולמאי דמפרשינן לעיל רפ\"ג דאין יסוד לדרום מסיק בגמרא פרק חמישי דזבחים דף נ\"ד דה\"ק פורח אמה כנגד יסוד ופי' רש\"י ז\"ל במקום שהכניסה של יסוד ראוייה להיות ונמצאו שתי אמות נבלעות לתוך ל\"ב של מזבח שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה בדרום אמה אחת ע\"כ. וכתוב בבית יוסף בטור אורח חיים סימן קכ\"ג וז\"ל ובשם רבינו האי גאון מצאתי כתוב שטעם ג' פסיעות משום דתפלות כנגד תמידין תקנום וכשהכהן עולה למזבח עם אברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו ג' רובדין של אבן ויורד בהם ג' פסיעות על עקב ואנו עושים כמו שהם היו עושין עכ\"ל. ע\"כ. ואיני יודע אם יש שום טעות]. והסובב ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי אמות של מזבח. וכתבו שם תוס' ז\"ל היינו כלוי דס\"ל בדמים ונקט כותיה משום תרגום דידן דמתרגמי' באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב דס\"ל דלא ה\"ל יסוד בבנין ה\"ל מזבח מן הצפון לדרום ל\"א וכבש ל\"ב הרי ס\"ג וה\"ל לשנויי שהיה פורח על הסובב אמה ע\"כ. ועיין במה שכתבתי לעיל רפ\"ג: \n",
+                "<b>מן הטבעות ולשולחנות ד' וכו'. </b>מפרש הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ה דהלכות בית הבחירה דה\"פ מן הטבעות למחצית השולחנות ארבע וממחצית השולחנות ולננסין ד' שכך כתב שם מקום השולחנות שמונה אמות. וכתב החכם הר\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל וצ\"ע למה לא הזכיר מקום השולחנות ע\"כ ואני מצאתי שרש\"י ז\"ל כתב בפ\"ק דיומא דף ט\"ז ומקום השולחנות לא הוצרך לפרש שרחבו מפורש כבר בספר יחזקאל ע\"כ והקשו שם תוס' ז\"ל תימא דתנן במסכת חמיד פ' אמר להם הממונה בית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו שמנה עמודים ננסין וכו' עד שבהן תולין ומפשיטין על השולחנות של שיש שבין העמודים והכא משמע שיש ריוח ד' אמות ביניהם וי\"ל דהני אחריני נינהו דהני דהכא היינו שמונה שלחנות של שיש שהיו מדיחין עליהם הקרביים והנהו דהתם עומדת ��ין העמודים שבהן תולין ומפשיטים והבהמה מונחת על השלחנות כדי שלא תהא נגררת ע\"ג קרקע. א\"נ י\"ל אע\"פ שהיו רחוקים ד' אמות קרי לה התם בין העמודים דאע\"פ שרחוקים ד' אמות לא היתה הבהמה נגררת בארץ שגוף הבהמה גדולה ומגיע לשולחנות כדאיתא בבראשית רבה דכשמרכיבין כבשי התמיד על הגמלים היו נגררין בארץ ע\"כ: \n",
+                "<b>והמותר בין הכבש ולכותל וכו'. </b>פירש הרמב\"ם ז\"ל התם פ' חמישי שנים עשר אמות וחצי לבין הכבש ולכותל ושנים עשר וחצי למקום הננסין וכן פי' ג\"כ ה\"ר שמעיה ז\"ל וכן פי' ג\"כ רש\"י ז\"ל בפ\"ק דיומא אותו העודף חלקהו חציו לדרום בין כבש לכותל וחציו למקום הננסין ע\"כ. ועוד פירש שם מקום השולחנות ד' וכיון שנתננו לשולחנות ד' ונשארו כ\"ה אמות אותם תחלוק למקום הננסין חציין וחציין בין כבש לכותל ולבי מגמגם בה די\"ל הואיל ולא פירשה המשנה מקום השולחנות שמא עם מקום הננסין הוא כלול באותו חלק שאתה חולק כ\"ה אמות העודפים ברוחב העזרה על ק' ועשר המפורשים נמצא מן הכבש ולכותל דרומי י\"ב אמות ומחצה. ואני כך שמעתי שמקום השולחנות כלול עם מקום הננסין אבל מה ששנינו כאן והמותר בין כבש ולכותל ולמקום הננסין פירש לי מורי צדק רבינו יצחק בר' יהודה ז\"ל י\"ב מן העשרים וחמש הן בין כבש ולכותל ושלש עשרה למקום הננסין והשולחנות ונתן טעם לדבריו לפי שבין כבש לכותל מקום פנוי וכך יש צורך תשמיש של שולחנות וננסין ולבי מגמגם לפי שהיה לו לתנא לפרש וכיון שלא פירש צריך אתה לחלקו לחצאים ע\"כ. ועיין במה שכתבתי בשמו ז\"ל לעיל פרק שני סימן ה':\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שש לשכות וכו' </b>פ\"ק דיומא דף י\"ט וכתבו שם תוספת ז\"ל לשכת המדיחין ששם מדיחין קרבי קדשים הא דאמרינן לעיל דשולחנות היו בעזרה להדיח עליהם הקדשים וכדכתיב בהדיא ביחזקאל י\"ל דבשר קדשים מדיחין על השולחנות אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל לשכת בית הפרוה וא\"כ מ\"ש דכי תנא להו ברישא נקט לשכת המלח ולשכת הפרוה ולשכת המדיחין וכי מפרש להו מפרש לשכת המדיחין והדר לשכת הפרוה וי\"ל אי הוה מפרש לשכת בית הפרוה ברישא היכי ליתני ועל גגה היה כהן טובל וכו' ואכתי לא קתני היכי סליק להתם להכי תנא לשכת המדיחין ברישא ומשם היתה מסבה לגג בית הפרוה אמנם ראיתי במסכת מדות ולשם מפרש לשכת בית הפרוה ברישא כי סדרא דרישא וגם במקצת ספרים שלנו יש בהן כך כמו כן בכאן עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>לשכת המלח </b>תוס' פרק הקומץ רבא דף כ\"א פירשו מכח קושיית ברייתא דקתני התם דבשלשה מקומות המלח נתונה בלשכת המלח ששם מולחין עורות קדשים וע\"ג הכבש ששם מולחין את האברים ובראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף פירשו דהא דקתני בברייתא ששם מולחים עורות קדשים לאו דוקא אלא כלומר משם היו נוטלין מלח למלוח עורות קדשים בלשכת הפרוה כדקתני הכא במתני' והא דקתני במתני' לשכת המלח ששם היו נותנין מלת קרבן היינו כלומר להצניעו לצורך קרבנות כגון למלוח עורות וכל דבר. וקשה לפי' זה דא\"כ היתה מלח בד' מקומות ובברייתא לא חשיב אלא שלשה ע\"כ ובתוס' חיצוניות כתב עוד י\"ל דלשכת בית הפרוה דמתני' קרי בברייתא לשכת בית המלח ולשכת המלח דמתני' היינו אוצר המלח שמשם היו נוטלין כל הצורך ונראה לומר דלכך נקרא בית הפרוה בית המלח שהיה בו רוב מלח יותר מן הכבש ומראשו של מזבח ע\"כ. וביד ספ\"ה דהלכות אסורי מזבח: \n",
+                "<b>לשכת הפרוה שם היו מולחין וכו'. </b>ובתשובות הרשב\"א ז\"ל סימן ת\"ת: \n",
+                "<b>ועל גגה היתה [בית] הטבילה </b>מי מעין היו באין לשם ברומה רש\"י ז\"ל (הגה\"ה ס\"א באמה) ובפ' אמר להם הממונה (יומא דף ל\"א) אמר אביי ש\"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות דתנן כל הפתחים שהיו שם עשרים אמות נמצא ששער המים גבוה עשרים אמות ובנין כלי של שלש מלמעלה להחזיק מ' סאה שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעים שם ותקרת השער היתה דקה מאד כיון דהשערים הם של שיש וכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה ע\"כ. [הגה\"ה כך הלשון שם ונראה דקרי הכא שער למשקוף העליון]. ויש ספרים דגרסי הכא ברישא שבדרום לשכת המלח וכו' ובסיפא גרסי שבצפון לשכת העץ וכו' והיא גירסת הרמב\"ם ז\"ל בפירוש המשנה וגם שם ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשכת העץ. </b>לא של עץ היתה אלא מפני שהניחו בה עצים איזו פעם נקראת כך ואם לא כן למה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ יותר משאר לשכות שהיו של בנין מהרי\"ק ז\"ל בפ\"א בהלכות בית הבחירה: \n",
+                "<b>לשכת הגוּלָה </b>כמו וגולה על ראשה וכמו גולת הזהב רבינו יהונתן הכהן ז\"ל בפ' בתרא דעירובין ורוצה לומר דגרסינן לה בשורק הגימל. וצ\"ע לע\"ד אם יש טעות שם שכך כתוב שם ששנינו בסוף מדות לשכת הגולה שם בור והגולה קבועה בו והגלגל נתון עליו ומשם מספקין וכו': \n",
+                "<b>לשכת כהן גדול היתה אחורי שתיהן וגג שלשתן היה שוה </b>כך צ\"ל. וי\"ס לשכת כ\"ג היתה והיא היתה אחורי שתיהן. לשכת כ\"ג היא לשכת פלהדרין ושתי לשכות היו לו לכ\"ג לשכת פלהדרין ולשכת בית אבטינס לשכת פלהדרין ליישן שם ולשכת בית אבטינס ללמוד שם החפינה וכדתנן בפ\"ק דיומא מסרוהו זקני ב\"ד לזקני כהונה והעלוהו לבית אבטינס ואחת היתה בצפון ואחת בדרום והתם בפ\"ק דיומא דף י\"ט אמרי' לא ידענא הי בצפון והי בדרום ומסתברא דלשכת פלהדרין בדרום וכו' ודחינן לההיא סברא התם. וקשה לע\"ד עלה דאי לשכת העץ היא לשכת פלהדרין כמו שפירש הרמב\"ם והר\"ר שמעיה ז\"ל וגם רעז\"ל א\"כ במאי מסתפק תלמודא דקאמר ולא ידענא הא בהדיא תנן הכא שבדרום לשכת העץ ולגרסת הרמב\"ם ז\"ל יקשה ג\"כ איפכא וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל וכפי הנראה להם בתלמוד שלשכת העץ שבצפון שהיתה לשכת כ\"ג ג\"כ היא לשכת פלהדרין הנזכרת בתפלת כפורים ושלשכה זו שבדרום על שער המים היא לשכת בית אבטינס שמשביעין אותו שם ערבי יום הכפורים כמו שבארנו שם עכ\"ל ז\"ל. ושמא דבגרסאות גופייהו נפל הספק בתלמוד. וביד בפ\"ה דהלכות כלי המקדש סימן ז'. בפירוש רעז\"ל הלכך טבילה ראשונה היתה בחול ע\"ג שער המים הוא השער השלישי שבדרום ע\"כ. אמר המלקט הכי מפורש ביומא פרק ג' א\"ל הממומה דף ל\"א הברייתא ונלע\"ד דצריך להיות בפי' רעז\"ל הוא השער הרביעי שבדרום דוק במתני' דלעיל ס\"פ שני ובמתני' דבפרק ששי דשקלים סימן ג' אלא דלעיל בפ\"ק גבי שבעה שערים היו בעזרה מונה לשער המים שער שלישי שלא הוזכר שם שער העליון: \n",
+                "<b>אחורי שתיהן. </b>אחר לשכת הגולה ואחר לשכת הגזית. [הגה\"ה אע\"פ שלא פירשם עדיין כבר הזכיר שמם שהן בדרום או בצפון לגירסת הרמב\"ם ז\"ל ומ\"מ הרמב\"ם ז\"ל שם פ\"ה דהלכות בית הבחירה לא כתב שלשכת העץ היתה אחורי שתיהן רק אחר שפירש שם לשתיהן ולשכת הגזית ולשכת הגולה מה עניינם אח\"כ כתב שלשכת העץ היתה אחורי שתיהן]: \n",
+                "<b>וגג שלשתן </b>היה שוה למעלה: \n",
+                "<b>בור הגולה. </b>מים מתוקים לשתיה ואמת המים להדחה הר\"ר שמעיה ז\"ל, בור קבוע לא גרסינן רק בור הגולה והגלגל וכו' ביד פרק ששי דהלכות ביאת מקדש סימן י\"א ומצאתי במשניות מוגהות שמחקו מן המשנה. וברוך הוא שבחר בהם ובמשנתם:\n",
+                "סליק פרקא וסליקא לה מסכת מדות:\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Kodashim/Melekhet Shelomoh on Mishnah Middot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,270 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Middot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Middot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ובעה\"י המקבל משמרות ומעמדות. והרבה עמו פדות. נתחיל מסכת מדות.\n",
+                "<b>הכהנים שומרים. </b>כך צ\"ל. וכתבו תוספות ז\"ל בפ\"ק דב\"מ דף י\"א דהא דאמרינן בשלהי החליל דמגיפי דלתות שבמקדש היו נוטלין שכרן מלחם הפנים אינו מותר אלא לכהנים היינו לשלשה מקומות דתנן הכא שהיו שומרים הכהנים: \n",
+                "<b>ובבית המוקד. </b>בגמרא בריש תמיד פריך וחד שומר הוא דהיה לבית המוקד ורמינהו שנים שערים היו לבית המוקד אחד פתוח לחיל וא' פתוח לעזרה ומשני אביי כיון דגבי הדדי הוו קיימי סגי להו בחד שומר מביט לכאן ולכאן וכתבתיו שם רפ\"ק דתמיד יותר מבואר: \n",
+                "<b>והלוים בעשרים ואחד מקום. </b>ביד פ\"ג דהלכות ביאת מקדש סימן ב': \n",
+                "<b>על ה' שערי העזרה. </b>גרסינן וכדפי' רעז\"ל דהאי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה ואפי' וכו'. [והר\"ר יהוסף ז\"ל הגי' ס\"א משערי וכתב עוד דבס\"א ל\"ג מילת לתוכו] ועיין בתוספות פרק שני דייני דף ק\"ו. ואיכא תנא דס\"ל דחמניא הוו. ועיין במה שפי' רעז\"ל לקמן ס\"פ שני. ובגמרא פ\"ק דתמיד בעי מ\"ש הר הבית דעבדינן שמירותן בין דאפנות בין דאשערים מבפנים דהיינו מתוכו ומ\"ש עזרה דעבדינן שמירותן מבחוץ בין אפנות בין אשערים ומשנינן הר הבית שאם ייעף ורוצה לישב יכול לישב עבדינן מתוכו אבל עזרה שאם ירצה לישב אינו יכול דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הלכך עבדינן מבחוץ וכבר בארו רעז\"ל. וביד שאר פרקין בפ\"ח דהלכות בית הבחירה: \n",
+                "<b>לשכת הקרבן. </b>היא לשכת הטלאים א\"נ לשכה היתה מיוחדת לבקר בה הקרבנות ממומין: \n",
+                "<b>אחורי בית הכפורת. </b>לשכה אחת היתה במערב והיה לול קטן בכותל מערבי פתוח מקודש הקדשים ולאותה לשכה והלשכה היתה פתוחה לעזרה כנגד הלול להכשיר אחורי בית הכפורת לשחיטת קדשים דקרינן ביה פתח אוהל מועד כדאיתא בט' איזהו מקומן כרא\"ש ז\"ל. לשכת הפרוכת שהיו אורגין הפרכות הראב\"ד ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>איש הר הבית. </b>בתוספתא דפ\"ק דכלים קרי ליה ר' אליעזר לאיש הר הבית בעל הפיל כלומר ממונה בודק ומחפש כמו אין פולין לאור הנר. וכיוצא בזה שני\"ו בפ\"ק דשקלים לפי' אחד בן ביבי על הפקיע. ואיתא בגמרא פ\"ק דתמיד: \n",
+                "<b>איש הר הבית שלום עליך. </b>בפירושי רבותינו שבשפירא מפ' דאע\"ג דאמרינן הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה זהו במשכים לפתחו שעומד בפתח הבית וכל אדם שעובר לפני ביתו נותן לו שלום אין זה נכון אבל אם יפגע אדם אח חברו בר\"ה יש לו ליתן כמו כן בכאן וגם הא דאמרינן במסכת מגילה פ\"ק אסור לו לאדם שיתן שלום לחברו בלילה חיישינן שמא שד הוא שמא בעזרה לא היה רשאי שום שד ליכנס ולי נראה שמרחוק אסור ליתן לו שלום מפני שאינו מכיר אבל כשמכירו כגון הכא שפיר דמי והא נמי דאמרינן שאסור ליתן שלום קודם שיתפלל ה\"מ כשכבר הגיע זמן התפלה אבל בלילה כגון הכא דלא הגיע זמן התפלה עדיין שפיר דמי הראב\"ד ס\"ל במסכת תמיד וכן כל אשר תמצא כתוב בשמו או בשם הרא\"ש ז\"ל במסכתא זו אינו אלא משם: \n",
+                "<b>ורשות הי' לו לשרוף את כסותו. </b>ואין כאן משום בל תשחית דהפקר ב\"ד הפקר הרא\"ש ז\"ל. ואמרינן בפ\"ק דמסכתא תמיד דכי הוה ר' יוחנן מטי להא מתני' הוה בכי אמר הכי אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה עושין דין ק\"ו שלא של ��ונס שינה על אחת כמה וכמה. וביד פ\"ז דהלכות כלי המקדש סימן ד': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה שערים היו להר הבית. </b>ביד בפ\"ה דהלכות בית הבחירה בי' ב': \n",
+                "<b>קיפונוס מן המערבי. </b>בפתרוני הר\"ר שמואל כחסיד י\"מ מסלה דכתיב בקרת היינו קיפונום ולפי זה נוכל לומר למה נקרא שמו קיפונום נוטריקון שמקיף כלפי מקום הנס דהיינו אחורי בית הכטרת שהיתה מסלה מקפת כלפי לול שאחורי בית הכפרת ששם היה עיקר מקום הנס דהיינו שהשכינה שורה ע\"ג הכפרת וגם מקום הארון אינו מן המדה הראב\"ד ז\"ל: \n",
+                "<b>טדי מן הצפון. </b>טדי בדלית עי' בתוי\"ט מ\"ש בשם פסקי תוס' וצריך עיון בבי' הרד\"ק ז\"ל בספר יחזקאל שכתב גבי פסוק ויעש את אלים ששים אמה ואל החצר וגו' כמו שאמור במשנה מדות חמשה שערים היו להר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה נורה פי' שם איש מן הצפון לא הי' משמש כלום כי דומה שנפל שם טעות דבלאו הכי יש שם טעות אחר ע\"ש: \n",
+                "<b>לא היה משמש כלום. </b>אלא בעל קרי יוצא בו לר\"א בן יעקב כדמפרש בשלהי פירקין. וקשה לע\"ד דהא לקמן בר\"פ שני פירשו הרמב\"ם ורעז\"ל ומקיפים ויוצאין דרך שמאל פי' דרך שער הטדי הירי היה משמש ג\"כ יציאה ולמי שאירעו דבר משמע דמשמש נמי כניסה וכמו שאכתוב שם בס\"ד: \n",
+                "<b>שער המזרח עליו שושן הבירה צורה. שבו כהן גדול השורף את הפרה וכל מסעֲדֶיהָ יוצאין להר המשחה. </b>כך צ\"ל. ומלת יוצאין קאי אכ\"ג ואמסעדים דגרסינן בסימן ו' ופרה וכל מסעדיה יוצאין קאי נמי אפרה. [וי\"ס דגרסי נמי הכא שבו כה\"ג השורף את כפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין וכו']. וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל בפירוש המשנה ומשער זה היה יוצא כהן והפרה ומשמשיה להר הזתים ומן השער הזה היו מוציאין ג\"כ כל הצריך בשריפתה והוא מה שאמר וכל מסעדיה ע\"כ. ואיתה להאי בבא בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ\"ח:) \n",
+                "<b>יוצאין להר המשחה. </b>פי' דרך זה הפתח שבמזרח יוצאין. וכבש היו עושין מהשער הזה להר הזיתים מפני קבר התהום הר\"ש ז\"ל וכדכתיבנא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה שערים. וכו' </b>פ\"ק דיומא דף י\"ט ותוספות פ' שני דייני גזרות דף ק\"ו. ובגמרא פ\"ק דתמיד דף כ\"ז. ופי' הרב ר' שמעיה ז\"ל שבעה שערים היו בעזרה בעזרת ישראל: \n",
+                "<b>שער ניקנור הוא </b>שער האיתון והוא משמש כל כניסה ויציאה של עזרה הגדולה איתון לשון ביאה כמו אתא בוקר ע\"כ. [הגה\"ה ירושלמי דעירובין פ' כיצד מעברין דף כ\"ב ע\"ג גרסינן שבעה שמות נקראו לו לשער המזרחי שער סור שער היסוד שער חרסות שער איתון שער התווך שער חדש שער העליון. שער סור ששם היו טמאים פורשים הדא היא דכתיב סורו טמא קראו למו שער היסוד ששם היו מייסדין את ההלכה שער חרסות שהוא מכוון כנגד זריחת החמה היך מה דאת אמר האומר לחרס ולא יזרח שער האיתון שהוא משמש כניסה ויציאה שער התווך שהוא מיוסד בין שני שערים שער חדש ששם חדשו סופרים את ההלכה שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל החיל ועזרת הנשים ומעלה יתירה היתה בבית העולמים ע\"כ. ומתני' דלא כאבא יוסי בן חנן דאית ליה י\"ג שערים היו במקדש לקמן ס\"פ שני ותנן לה נמי סתמא בפרק ששי דמסכת שקלים. וכתבו תוספות בשם ר\"ת ז\"ל שם דף ק\"ו דלעולם ס\"ל לההוא תנא דשבעה שערים היו בעזרה והא דחשיב י\"ג היינו עם השערים הקטנים דהכל חשיב תדע דהא חשיב משפשין שהיו לשער ניקנור אבל גדולים לא היו בעזרה אלא שבעה ע\"כ]: \n",
+                "<b>שני לו שער הקרבן. </b>רעז\"ל גריס שער הבכורות וכן הוא הגירסא ג\"כ בשקלים פ\"ג שוכרות וגם לקמן ס\"פ שני א\"כ מתוך פי' תוספות ז\"ל שם דף ק\"ו משמע דגרסינן הכא שער הקרבן וכתבו שם שער הקרבן דפ\"ק הוא שער הבכורות דפ' שני ע\"כ. והא ודאי ליכא למימר דמיירי בשער הקרבן דתנן בסמוך דבצפון. וביד פ\"ה דהלכות בית הבחירה סי' ד' ה' וסוף הפרק וספ\"ז דהלכות כלי המקדש ושם קורא לפנחס המלביש ממונה על מעשה בגדי כהונה בעוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובגדי כ\"ג ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל ולשכה היתה לו במקדש ע\"כ: \n",
+                "<b>ואחת לשכת עושי חביתין </b>גרסינן ולפי הפירושים שכתבתי בפ\"ק דתמיד סוף סי' נ' נראה דגרסינן עושי ביוד. וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת בית: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושבצפון. </b>פ\"ק דיומא דף י\"ט: \n",
+                "<b>והלוים מלמטה. </b>ילפינן לה בגמרא בברייתא בפ\"ק דתמיד מקרא דכתיב וילוו עליך וישרתוך למדך הכתוב שיהיו לוים טפלים בשמירה כהנים מלמעלה ולוים מלמטה ובעבודת כהנים הכתוב מדבר דבעבודת לוים הרי כבר נאמר ונלוו עליך וכדפירש רעז\"ל בסוף פירקין: \n",
+                "<b>ופתח היה לו לחיל. </b>המפרש שבדפוס דבמס' תמיד נראה דגריס ופתח היה לו לחול שפירש לחול להר הבית ומדקתני ופתח היה לו לחול אלמא בעזרה היה קצת ע\"כ. עוד פי' שם למעלן למטן גרסינן ושמירת לוים אינה מוסבת על בנין אכסדרא אלא למדך שאע\"פ ששמירת כהנים צריכה למעלה מ\"מ שמירת לוים לא בעי למעלן אלא למטן כלומר כל מקום שמירתן למטה ותדע לך דשימירת לוים לא היתה באכסדרא מדתנן ברפ\"ק דמדות והלוים שומרים בעשרים וא' מקום ואם איתא דלוים שומרים ג\"כ באכסדרא א\"כ הוו להו עשרים ושנים עכ\"ל ז\"ל מועתק בקיצור מופלג: \n",
+                "<b>שלישי לו שער בית המוקד </b>כך מצאתי בדפוס א' והנאני: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ד' לשכות. </b>היו בבית המוקד וכו' עד סוף הפרק ביד פ\"ה דהלכות בית הבחירה סי' ט' י' י\"א ובפ' ששי דהלכות אסורי מזבח סי' ב'. ובפ\"ק דיומא דף ט\"ו רמינן מתני' דהכא אמתני' דתמיד דאמר להם הממונה צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים וכבר הארכנו שם בפ\"ג דתמיד סי' ג' והעיקר דמדות ר\"א בן יעקב היא כדמוכח בפירקין דלקמן: \n",
+                "<b>שתים בקדש ושתים בחול. </b>פי' הרב ר' שמעיה ז\"ל בית המוקד היה כלו בחול שכן זקני בית אב ישנים שם אלא הלשכות שלו חציין בקודש וחציין בחול ע\"כ. ובראשן פסיפסין מבדילין בין קדש לחול כך הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>בה יורדין לבית הטבילה. </b>ובאותה לשכה היה יורד הכהן שרואה קרי והולך במחילה שתחת בית המקדש כך צ\"ל בפי' רעז\"ל. וכתבו תוספות ז\"ל בפ\"ק דיומא דף י\"ז דעל כרחין לשכת החותמות ולשכת בית המוקד השנויות בתמיד פ\"ג הם היו אותם שתי לשכות דקחשיב הכא במסכת מדות אחת שבה גנזו בני חשמונאי ואחת שבה יורדין לבית הטבילה דליכא למימר הנהו אחריני נינהו שהרי לא היה בבית המוקד אלא ד' לשכות ואי אחרים נינהו א\"כ הוו ששה לשכות ע\"כ: \n",
+                "<b>טלי קרבן. </b>ס\"א שלאי קרבן והר\"ר יהוסף ז\"ל הגיה טלה קרבן גם הגי' דרומית מזרחית היא היתה לשכת עוֹשֶֹה לחם הפנים ע\"כ וכתב בס\"א ל\"ג עושה: \n",
+                "<b>מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי וכו'. </b>פ' ר' ישמעאל דע\"ז דף נ\"ב וכתב הר\"ן ז\"ל שם דף שע\"ד ע\"א דמש\"ה גנזום ולא הכריחו עו\"ג שיבטלום משום דלא סגי להו בבטול ע\"כ. כתוב בספר הלבוש יורה דעה סימן קמ\"ה אע\"ג דקיי\"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דילפינן מאיש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו שלו וברשותו אף כל שלו הני מילי כשלא עשה בו מעשה אבל כשעשה בו מעשה אסרה מדרבנן שכן מצינו באבני מזבח שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשקצום מלכי יון לע\"ז ואע\"ג דשל הקדש היו ולא שלהן היו אפ\"ה כיון דעבוד בהו מעשה אסרינהו רבנן ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>שנים שערים. </b>בגמרא בפ\"ק דתמיד איתה. וגם הכא גריס התם כמפ' שבדפוס דמסכת תמיד אחד פתוח לחול שפי' להר הבית כדפרשתי אמתני' דלעיל סימן ה' כמו שכתבתי שם. וכן ג\"כ משמע מפי' הרא\"ש ז\"ל שהעתקתי שם רפ\"ק ע\"ש: \n",
+                "<b>פשפש קטן. </b>שער קטן בתוך השער הגדול ולהכי קראו שמו פשפש ע\"ש שמפשפשין בו את העזרה שקשה היה להם לפתוח פתח גדול בלילה אבל הרמב\"ם ז\"ל פי' פשפש הוא דבר קטן מפסיק מנוקב נקבים קטנים לפעמים עושין אותו מקנים ולפעמים מעצים ולפעמים עושין בדין על אותה הצורה מאיזה דבר שיהיה והוא נקרא פשפש ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובית גדול היה. </b>תוספות ר\"פ המוכר את הבית:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש טבעת היתה קבועה בה. </b>נלע\"ד שזה המקום היו שמורים בתוכו שלשלת המפתחות ומכוסה המקום בטבלא של שיש כדי שלא יהא קל לשום אחד מן השומרים ליטול המפתחות אח\"כ מצאתי שכן משמע ג\"כ שפי' המפרש שבדפוס ברפ\"ק דמסכת תמיד. ובשלשה מקומות שנינו שהיתה טבלא של שיש על מקום אמה על אמה חד הכא בבית המוקד לצורך המפתחות וחד לקמן בפ\"ג בעזרה בצד קרן מערבית דרומית של מזבח ולגבי שיתין וחד בהיכל ליטול עפר מתחת אותה טבלא לצורך סוטה כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים:  ",
+                "<b>ובן לוי ישן לו מבחוץ </b>הקשה הראב\"ד ז\"ל בפירושו למסכת תמיד היכי קתני שהיה ישן הרי היה צריך לשמור ולא ליישן ובשלמא גבי נועל דקתני התם נתן כסתו עליה וישן לו לא תיקשי לן היאך היה ישן הלא צריך לשמור משום דהתם אותו הנועל לא היה מן השומרים אלא מזקני בית אב כדקתני התם שבידם היו מפתחות העזרה אלא בן לוי קשיא היאך היה ישן ואיכא למימר דה\"פ ובן לוי ישן לו מבחוץ בשעה שזה נועל כי כל זמן שלא הגיע זמן הנעילה היה בן לוי ישן מפני שלא היה צורך לשמור שהיו זקנים של בית אב וכולם שבבית המוקד מקיצין וכשהיה מגיע זמן הנעילה אז היה זה הכהן הנועל מקיץ את בן לוי משנתו והיה הוא שומר מבחוץ ופרחי כהונה מבפנים דכהנים ולוים בעינן וזה הנועל היה ישן כשאר בית אב עכ\"ל ז\"ל. וכן משמע שפירש ג\"כ הר\"ר שמעיה ז\"ל:  ",
+                "<b>ויוצא והולך לו וכו'. </b>ירושלמי ס\"פ כיצד צולין:  ",
+                "<b>במסבה ההולכת תחת החיל יוצא והולך לו בטדי. </b>כך צ\"ל. והגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל במשנה זו כיסתו וכתב על שניהם ס\"א כסותו. גם הגיה ושלשלת של מפתחות תלויה בה וכתב ס\"א קבועה בה ע\"כ: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הר הבית וכו'. </b>ביד רפ\"ה דהלכות בית הבחירה וסימן ו'. וכתב שם דכל הר הבית היה מקורה ואינו מבואר לע\"ד מהיכן הוציא שכולו מקורה דבפסחים פ\"ק ובפ' לולב וערבה לא נתבאר אלא שהר הבית סטיו לפנים מסטיו כמו שכתבתי שם. ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל הר הבית הר המוריה שעליו הבית בנוי וכן פי' בערוך בערך הר: \n",
+                "<b>שם היה רוב תשמישו </b>שבדרום היה רוב תשמיש העזרה ומשמיש המזרח מועט ממנו ותשמיש הצפון פחות משל מזרח ומועט שבכולן במערב שאין תשמיש היכל כ\"כ ע\"כ. ופירש הר\"ר יהוסף אשכנזי ז\"ל רובו מן הדרום וכו' פי' בית המקדש היה עומד על ההר אבל לא באמצע ההר ממש אלא רוב ההר היה בדרומו של בי�� המקדש וירושלים היתה כנגד אותה הצד ובאותה הצד היו עולין כל העולים להר הבית והיו נכנסין משני שערי חולדה והולכים לימינם לצד מזרח והיו נכנסין לעזרת הנשים דרך שער התחתון ונכנסין לעזרת ישראל והרי בדרום היה רוב תשמיש ההר כי הכל היו עולים משם וגם במזרח היתה תשמיש רב כי הרי משם היו הכל נכנסין לעזרה אבל בשאר הצדדין לא היה אלא מעט תשמיש בהר. והנה שיעור ההר מצד מערב לא היה אלא עט מההר. כי ממזרח למערב היה כל הבנין עזרת הנשים קל\"ה אמה ועזרת ישראל עם ההיכל היה קפ\"ז אמה והרבה היה פנוי במזרח א\"כ לא נשאר במערב אלא מעט אבל בין צפון לדרום לא היה בנוי אלא קל\"ה אמה עכ\"ל ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנכנסין להר הבית. </b>ירושלמי ס\"פ החליל. וביד שם פ\"ז סימן ג':  ",
+                "<b>שהוא מקיף לשמאל מה לך מקיף לשמאל שאני אבל וכו' </b>כך צ\"ל והשונה צריך לכנות שהוא אבל וכו' שהוא מנודה וכו' ופירש הרמב\"ם ז\"ל פי' זה כגון מי שנכנס על שער מהשערים אינו הולך לצד שערי חולדה אלא לצד שער טדי וכן תקיש לכל הנכנס על שער מהשערים ע\"כ:  ",
+                "<b>חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף לשמאל. </b>משמע אפילו בכניסתו דאי לא הימא הבי א\"כ מאי בינייהו דמי שארעו דבר לשאר כל הנכנסין וה\"נ מוכח בהדיא במסכת שמחות פ' ששי ומוסיף שג\"כ מי שיש לו חולה בתוך ביתו או מי שאבדה לו אבידה מהלך ומקיף על דרך שמאל. ובפרקי ר' אליעזר בפי\"ז אומר הנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה היו יודעים שהוא אבל והיו אומרים לו וכו' והנכנס בשער אבלים ולא היה שפמו מכוסה אז היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרים לו וכו'. ועיין על זה בבית יוסף דיורה דעה סוף סימן שצ\"ג:  \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לפנים ממנו סורג וכו' </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז. וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' י\"ט בפ\"ה סי' ב' ג' ה' ובר\"פ ששי. וכתב מהרי\"ק ז\"ל שם בפ\"ה בשם הרא\"ש ז\"ל שהסורג נעשה לטלטול שבת ולזה היה גבוה עשרה טפחים כדין כל מחיצה דהקף הר הבית לא מהני דהוי הוקף ולבסוף (פתח) [ישב] דלא מהני ע\"כ:  ",
+                "[הגה\"ה עיין בפרק עושין פסין (עירובין דף כ\"ד.) ועיין בסימן צ\"ז בשאלות החכם הר\"ר מנחם עזריה נ\"ע]:  ",
+                "<b>גזרו כנגדן שלש עשרה השתחויות. </b>מתניתין דלא כאבא יוסי בן חנן דאית ליה בפ' ששי דמסכת שקלים וגם לקמן בסוף פירקין די\"ג שערים היו במקדש וכנגדן היו הי\"ג השתחויות. והתם בירושלמי איתה:  ",
+                "<b>לפנים ממנו החיל. </b>שם ספ\"ק דיומא. ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל לפנים ממנו מן הסורג לחיל:  ",
+                "<b>עשר אמות. </b>עשר אמות רחבה מן הסורג לחיל ומדלא קתני הכא גבוה כדקתני בסורג. ש\"מ ארך ורוחב קחשיב ובגבהו לא נתנו בו שיעור ואם לא היה נמוך כותל מזרחי זה של החיל לא הוה מצי לראות את פתח ההיכל ופעם אמר רבי החיל עשר אמות גובה כותלו ומוסב על גובה דבסורג ע\"כ וגם הרמב\"ם ז\"ל שם פ\"ה כתב ולפנים מן הסורג החיל גבהו עשר אמות ע\"כ. גם הר\"ר יהוסף ז\"ל כתב ס\"א גבוה עשר אמות ושתים עשרה מעלות היו שם כך צ\"ל:  ",
+                "<b>כל הפתחים שהיו שם גבהן עשרים אמה וכו' </b>כך צ\"ל. ואיתה שם וגם בפ' א\"ל הממונה דף ל\"א ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ה:)  ",
+                "<b>כל השערים שהיו שם. </b>ברייתא ס\"פ א\"ל הממונה ובירושלמי שם עיין ברד\"ק ז\"ל שרש פתח הפרט שיש בין פתת לשער שכתב כי פתח נקרא מה שיש מן השער חוץ לדלתות כי הכל יקרא שער בין מבפנים בין מבחוץ עם הדלתות והאסקופא החיצונה כמו שהוא עם המזוזות והמשקוף נקרא פתח לפי שהוא נפתח תמיד שאף בהסגר הדלתות הוא נשאר פתוח ע\"כ. ובית יוסף בטור יורה דעה סימן פר\"ו כתב שכתב הרמב\"ם ז\"ל שידוע שהשער מן הדלתות ע\"כ. ואין משמע כן מתוס' דברפ\"ק דעירובין וגם הרמב\"ם ז\"ל עצמו בפ\"ד מהלכות בית הבחירה סי' ח' כתב פתחו של אולם היה גבוה מ' אמה ורוחב עשרים ולא היה לו שערים ע\"כ. משמע שקורא כאן לדלתות שערים אבל שם ברפ\"ה כתב רוחב כל שער עשר אמות וגובהו עשרים ויש להם דלתות ע\"כ ולשון הראב\"ע בספר ישעיה סימן מ\"ה שערים הוא חלל פתח השער דלתים הם הפותחים ונועלים בהם את השערים ע\"כ. והר\"ר יהוסף ז\"ל כתב פירוש פתח הוא החלל הפתוח ושער ר\"ל דלת של פתח גדול. ועיין עוד במ\"ש לקמן בס\"פ בתרא בענין שער:  ",
+                "<b>היו להם שקופות. </b>ספים עשויין בבנין לשם הקשת דלת ואפילו בשל אולם שאין בו דלתות היתה שקופה מזוזות לעצמן אלים וספים כל צורך הדלת חוץ משל טדי שאין לו בנין סף אלא שתי אבנים מוטות זו על גבי זו פירוש שתי אבנים מונחות זו ע\"ג זו באחת חקוק חצי הפתח משקוף העליון [כו' עיין בתוספת יו\"ט]:  ",
+                "<b>שהיו שתי אבנים זו על זו </b>כך הגיה הרי\"א ז\"ל וס\"א גרסינן גב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכותלים וכו' </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז ותוס' פ' קבלה דף כ\"ה וביד פ' ששי דהלכות בית הבחירה סי' ה': בסוף פי' רעז\"ל צ\"ל שהרי לא היה פתח הר הבית וכו': \n",
+                "<b>עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה את פתחו </b>כצ\"ל ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל חוץ מן הכותל המזרחי של החיל שהיה נמוך כעשר אמות לראות מעליו פתחו של היכל במסכת יומא עכ\"ל ז\"ל: בפירוש רעז\"ל עד שקרקע גבוה כ' אמה. אמר המלקט נראה צ\"ל שתי אמות. ובפירוש רש\"י ז\"ל המונה ע\"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז\"ל שם במסכת יומא הלשון כך עד שקרקעית פתח ההיכל גבוה כ\"ב אמות יותר מקרקעית רגלי הר הבית ונמצאת אסקופת ההיכל גבוהה ממשקוף פתח הר הבית שתי אמות ולא יוכל לראות חלל הפתח של ההיכל דרך אותו פתח ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עזרת הנשים וכו'. </b>תוספות פסחים ס\"פ האשה ובגמ' דיומא פ\"ק דף י\"ו: וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' ד' ובפ\"ה סי' ז' ח' ט' ובפ' ששי סי' ב' ובפ\"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' ט': \n",
+                "<b>של מ' מ' אמה. </b>פי' באורך אבל ברוחב מפורש בפסוק ושלשים רוחב וכן פי' רד\"ק ז\"ל: \n",
+                "<b>חצרות קטורות. </b>ובשרש קטר לרד\"ק ז\"ל גם בפירושו לספר יחזקאל גם רש\"י ז\"ל דומה שגורסין חצרות קטורות אין קטורות אלא שאינם מקורות ומה היו וכו'. וכן הוא ג\"כ בערוך ערך קטר וכן הובא בילקוט וכן הגיה הר\"ר יהוסף ז\"ל אחר זמן רב נמצא לי מודפס במשנת דפוס אחד: \n",
+                "<b>היא היתה לשכת הנזירים. </b>ביד פ\"ח דהלכות נזירות סימן ג': \n",
+                "<b>היא היתה לשכת דיר העצים. </b>כך הגיה הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>וכל עץ שנמצא בו וכו'. </b>במנחות ר\"פ כל קרבנות (מנחות בדף פ\"ה) ור\"פ המנחות והנסכים וירושלמי ספ\"ד דתענית ס\"א גרסי' שכל עץ. וביד ס\"פ ששי דהלכת ביאת מקדש ובפ' ששי דהלכות איסורי מזבח סי' ב': \n",
+                "<b>אמר ראב\"י שכחתי מה היתה משמשת </b>מכלל דרישא כולה ראב\"י קאמר לה והכי מוכח בגמרא דיומא דסתם מתני' דמדות ראב\"י היא עכ\"ל רעז\"ל. אמר המלקט ומהני מתנייתא דסיימינן להו בפירקין דאיתנהו בפ\"ק דיומא דף ט\"ז מוכיח לה דאי אמרת בשלמא סתמא דקתני דכותל מזרחי נמוך כדי לראות ממעל לו דרך שערי עזרת הנשים ועזרת ישראל את חלל פתח ההיכל ראב\"י היא דאית ליה מעלה יתירה כדתני הכא במתני' דבסמוך ראב\"י אומר מ��לה היתה וגבוהה אמה וכו' וגובה קרקע ההיכל גבוה מקרקע התחתון עשרים אמה וחצי עם הני מעלות דמני תנא לעיל דקתני ר\"ב מעלות וכו' היו בחיל ועם הני ט\"ו מעלות שהיו בעזרת הנשים כדתנן בסמוך ועם ההיא דלקמן דבפ' המזבח דקתני בין האולם ולמזבח כ\"ב אמות וי\"ב מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה וכו' היינו דאיכסי ליה פתח התחתון בגובה קרקע ההיכל אא\"א רבנן הרי לא עלו המעלות אלא י\"ט אמות וחצי ופש ליה פלגא אמתא דמתחזי ליה פתח ההיכל בגויה לכהן שבהר הזיתים ושם בסוף הסוגיא הקשה רש\"י ז\"ל ואי קשיא היכי מתוקמי סתמי דמדות אליבי' הא שמעינן מהאי סתמא דבפ' בתרא דמכלתין דאוכל המזבח שבעה אמות בצפון [הגה\"ה פי' כשתחלק הכ\"ה אמות הנותרים לתשלום מאה ושלשים וחמש חציין למקום הננסין וחציין לבין הכבש ולכותל כמו שפירש הוא ז\"ל וכתבתיו לקמן פרק בתרא בשמו ז\"ל]. ואיהו ס\"ל בעלמא דכוליה מזבח בדרום קאי על כרחך הכי מפרשת להני כ\"ה אמות הנותרות דקתני עלייהו לקמן בפרק בתרא והמותר בין הכבש ולכותל ומקום הננסין צריך אתה לפרש שאין בין כבש ולכותל אלא חמש אמות ומחצה והכבש והמזבח ששים ושנים הרי המזבח כולו בדרום קאי וכולו כנגד אמצע העזרה שחציה ס\"ז וחצי והמותר של כ\"ה הנותרים כולו למקום הננסין ע\"כ: \n",
+                "<b>אבא שאול אומר שם היו נותנים יין ושמן והיא היתה נקראת לשכת בית שמניה וחלקה היתה בראשונה יהקיפוה כצוצרה </b>כך צ\"ל. ואיתא בבבלי ובירושלמי בפרק החליל. ופי' בערוך וחֶלקה כמו גבעה ע\"כ. ונראה דבין כך ובין כך לא קאי ומלקה אלשכה אלא אכל עזרת הנשים ונראה עוד דלאו אבא שאול קאמר לה אלא סתמא היא וז\"ל הר\"ר שמעיה ז\"ל וחלקה היתה כל חומת העזרה החיצונה פנויה מכלום בראשונה ולבסוף הקיפוה גזוזטרא זיזין וגזוזטראות נעצו בחומה ובנו עליה תקרה ומרפסת לצורך שמחת בית השואבה עכ\"ל ז\"ל וכמו שפירשתי מוכח ג\"כ ביד שם פ\"ה. וכן ראיתי שפי' ג\"כ הר\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>שעליהם הלוים עומדים ואומרים בשיר. </b>פירשו רש\"י ורד\"ק ז\"ל בפירושן לספר יחזקאל בפסוק ובפתחי הלשכות שאלה הט\"ו מעלות שהיו בין עזרת נשים לעזרת ישראל שהיו הלוים אומרים עליהם שיר בשמחת בית השואבה כמו ששנינו במסכת סוכה פרק החליל אבל הדוכן שהיו אומרים עליו שיר תמיד בשעת הקרבן הוא הדוכן הנזכר במשנה דבסמוך והיה במזרח כשהיו הלוים עולין מעזרת ישראל לעזרת כהנים ומן הכתוב ג\"כ ראינו שהדוכן נתון במזרח כמו שאמר בד\"ה והלוים המשוררים לכולם לאסף להימן ולידותון ולבניהם ולאחיהם מלובשים בוץ במצלתים בנבלים ובכנורות עומדים מזרח למזבח ע\"כ. וכבר רמז רעז\"ל ענין זה שם פ' החליל: \n",
+                "<b>טרוטות. </b>ס\"א תרוטות והכל ענין אחד. ופירש הר\"ר שמעיה ז\"ל לא היו טרוטות לא היה המעלות עולות בשורה זו על זו כמעלות החיל וכמעלות האולם: \n",
+                "<b>אלא מוקפות. </b>כדי שלא יעלו יותר מדאי לעזרת ישראל ולשון טרוטות אינו יודע לכוין ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ופתוחות לעזרת הנשים. </b>תחת אותן ט\"ו מעלות: \n",
+                "<b>עזרת ישראל היתה </b>לפנים מחומתה מט\"ו מעלות הללו ארך קל\"ה כנגד הרוחב של עזרת הנשים אלא שלגבי עזרת ישראל קרי ליה אורך מתוך שרוחב שלה אינו אלא י\"א אמה ומנהג המקרא בכל מקום מדה היתירה קרויה ארך והמועטת קרויה רוחב ואפילו הוא אורך לפי דבר אחר וכן עזרת הכהנים מישראל והלאה קל\"ה בארך כלפי דריסת ישראל וי\"א ברוחב כלפי המזבח: \n",
+                "<b>וראשי פספסין. </b>גזירין של עצים מונחין בארץ רושם וסימן בין דריסת ישראל לדריסת הכהנים ועוד רשאין היו ישראל להיות נמשכין אצל כותלי הדרום רחוק מן המזבח ומשתמשין עד לאחורי בית הכפרת כשהן צפופים והכהנים מהלכין בכל מקום אלא שהללו י\"א אמה תשמיש לעצמו הר\"ר שמעיה ז\"ל. והגיה הרי\"א ז\"ל וראשן פסיפסין מבדילין וכו' ופי' זו הגירסא ראשן של אלו העזרות כלומר התחלה שלהן היתה פספסין פי' עצים דקים שהיו בנוים שם ע\"כ וס\"א וראשי וכו': \n",
+                "<b>ראב\"י אומר וכו'. </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז ותוס' פ' החליל (סוכה דף נ\"ב.) ופי' הר\"ר שמעיה ז\"ל מעלה היתה שם בין י\"א של ישראל לי\"א של כהנים ודוכן הכהנים לברך את העם קבוע בה בתחלת עזרה שלהן וכן נאה ברכת כהנים בראש עזרתם ושל לוים בראש עזרתם וישראל ביני ביני ובאותו דוכן עולות עוד שלש מעלות שגבהה של כל אחת חצי [אמה] שהן אמה וחצי מלבד מעלה ראשונה של אמה הרי שתי אמות ומחצה שגבהו הכהנים מישראל ע\"כ. וק\"ק לע\"ד אמאי אצטריך למתני' נמצאת עזרת הכהנים גבוהה וכו': \n",
+                "<b>ושלש עשרה השתחואות. </b>תוס' פ' שני דייני גזירות (כתובות דף ק\"ו:) \n",
+                "<b>ר' אליעזר בן יעקב אומר ובו המים מפכים. </b>פ' יום הכפורים (יומא דף ע\"ח.) וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' ז' ובפ\"ה סי' ד' ובפ' ששי סימן ג' ו' ושם בשקלים פרק ששי מבוארת משנתנו יותר בארך ע\"ש. וכתב הר\"ר יהוסף ז\"ל ס\"א ל\"ג ולא היה להם שם:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המזבח וכו'. </b>פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ד) פריך מינה לרב דאמר דלא היה יסוד למזבח בקרן דרומית מזרחית דהכא קתני שהיה מרובע ל\"ב על ל\"ב ומשני דלאו ארבעת רבעיו קא חשיב הכא אלא מצד צפון היה ל\"ב ומצד מערב ל\"ב אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל\"א על ל\"א דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח ע\"כ. ואיתה נמי בפ' שתי הלהם דף צ\"ז. וביד פ' שני דהלכות בית הבחירה מסימן ה' עד סימן ט\"ו כוליה מתני' עד סוף סימן ג': \n",
+                "<b>עלה אמה וכו' </b>פ' לולב וערבה (סוכה דף מ\"ה.) בפי' רעז\"ל דבור המתחיל עלה אמה נראה שצריך להיות עלה חמש וכנס וכו': \n",
+                "<b>עלה אמה וכנס אמה וכו' עלה חמש וכנס אמה. </b>הכניסות שנה במשנה אבל עלה שלש זה מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב כו' [עי' בתוי\"ט ד\"ה מקום הקרנות] וגם תוס' ז\"ל שס פ' לולב וערבה כתבו על רש\"י ז\"ל דמ\"מ מוחק בחנם גירסת הספרים שכתוב בכל הספרים עלה שלש וכנס אמה וזה מקום הקרנות כלומר דבאותה כניסה היו הקרנות בנויות והשתא הוי ממש דומיא דאחריני עלה אמה וכנס אמה זה מקום קרנות מקום כניסה הוא מקום קרנות ע\"כ. [הגה\"ה צ\"ע אם יש שום טעותן. והרמב\"ם ז\"ל פירש במתני' וז\"ל לא זכר גובה המזבח כולו לפי שהיא מפורסם שלא נשתנה לא הוסיף ולא גרע אמרו מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה כולם עשר אמות גובה והא דכתיב שלש אמות קומתו משפת מערכה ולמעלה וכבר נתבאר שגבהו עשר אמות אמה יסוד וחמש אמות סובב ושלש אמות מקום המערכה ואמה קרנותיו לפי שכל קרן הוא אמה על רום אמה ע\"כ. ועיין במ\"ש לקמן פ\"ד סוף סימן ו']: \n",
+                "<b>נמצא שלשים על שלשים. </b>לאו דוקא דשלשים אמה ושני טפחים על ל\"ב אמה ושני טפחים הוו וכן ג\"כ נמצא כ\"ח על כ\"ח לאו דוקא דכ\"ח אמות וד' טפחים על כ\"ח אמות וד' טפחים הוו כדאמרינן במנחות בפ' שתי הלחם אלא שהוא לא מנה הטפחים שהוא פחות מאמה דכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה גם זה קיצור מפירוש הרמב\"ם ז\"ל. תלוי במ\"ש במשנה ר\"מ אומר כל המדות היו בינוניות חוץ ממזבח וכו' דפי\"ז דכלים ומבואר בארך בפי' הרמב\"ם ז\"ל למתני' ע\"ש: \n",
+                "<b>וכשעלו בני הגולה. </b>זבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס\"א) וכתבו שם תוס' ז\"ל ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כך גירסת הקונטרס וקשה לר\"ת דא\"כ היה המזבח אמה מערכה בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית [כו' עי' בתוס' יו\"ט] וביד פ\"ח דהלכות בית הבחירה סי' ד': \n",
+                "<b>כמין גמא </b>גימל יונית שהיא כמין נון הפוכה שלנו עכ\"ל רעז\"ל. אמר המלקט בזבחים פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ג.) ושם פ' קדשי קדשים פי' רש\"י ז\"ל גימל יונית עשוי כמין כאף פשוטה שלנו וכדמפרש מן הדרום ומן המערב ע\"כ ואפשר דנון הפוכה היא כאף פשוטה: \n",
+                "<b>כשהוא אומר אל ארבעת וכו' </b>כצ\"ל. ואיתא ברייתא בפ' קדשי קדשים (זבחים דף נ\"ט:) \n",
+                "<b>וחוט של סקרא חוגרו. </b>בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ג) ובפ' שתי הלחם (מנחות דף צ\"ז) ובפ' שני דבכורות דף י\"ז. וביד בפרק שני דהלכות בית הבחירה סימן ט' כתוב וחוט של סקרא היה חגור באמצע המזבח כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ע\"כ: \n",
+                "<b>והיסוד היה מהלך וכו'. </b>שם פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ד) ומצאתי מוגה היסוד היה הולך. והתם גרסינן מאי לא היה לה יסוד רב אמר בבנין לוי אמר בדמים דיסוד היה מהלך על פני כל המזבח אבל לא היו נותנין דמים בחלקו של יהודה לוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא מקום המקודש לדמים ורב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא דבנינא גופיה משמע ע\"כ ובזה ק\"ק לע\"ד לפי' רעז\"ל שתפס לפרש כרב וכתרגום לוי וכבר כתב קושיא זו התוספת יום טוב בפרק איזהו מקומן בסימן ד'. ועיין במ\"ש לקמן פ' בתרא: \n",
+                "<b>ואוכל בדרום וכו'. </b>לשון רעז\"ל עד ואמה אחת על פני ארך הצפון צריך למחוק מלת הצפון ולכתוב במקומה המזרח. עוד בפירוש רעז\"ל למלאתו מאבנים וסיד וכו' כצ\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובקרן מערבית דרומית. </b>תוס' ז\"ל שם פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ד:) \n",
+                "<b>ומתערבין באמה. </b>פי' של דרומי ושל מערבי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>למטה ברצפה וכו' </b>עיין במה שכתב על משנה זו רש\"ל ז\"ל בס\"פ תמיד נשחט: \n",
+                "<b>מקום היה שם אמה וכו' </b>תוס' פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס\"א:) \n",
+                "<b>לשית. </b>לשון יסוד כמו שכתבתי בשם רד\"ק ז\"ל בפ' הוציאו לו סוף סי' ב': \n",
+                "<b>שבו יורדין לשית ומנקין אותו </b>ק\"ק לע\"ד לרבנן דס\"ל דשתין יורדין עד התהום מה שייך מנקין אותו דבשלמא לר\"א ב\"ר צדוק דס\"ל דשיתין לא היו יורדים עד התהום וכדאיתה במעילה פ' ולד חטאת וכמו שכתבתיו שם סימן ג' שייך נקוי אבל לרבנן מה שייך נקוי ושמא מה שהיה נדבק בכותלי השית הוא שהיו מנקין ודוחק. ואיתה למילתיה דר\"א ב\"ר צדוק ג\"כ בסוכה ס\"פ לולב וערבה (סוכה דף מ\"ט.) והילך כל לשון רש\"י ז\"ל אשר שם במילתיה דר\"א ב\"ר צדוק לול ארובה שהיא מלמעלה למטה בין כבש למזבח. שהכבש ארכו ל\"ב אמה ומשפע ועולה ט' אמות עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט מפסיק בינתים כדאמרינן במנחות ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת אויר יש בין כבש למזבח. ואותו אויר קרוי בין כבש למזבח ולול היה באותו אויר במערבו של כבש בח' אמות מערביות של כבש שהכבש רחבו ט\"ז אמות ממזרח למערב ואותו חלל הוא שהנסכים יורדים לתוכו שהם נעשים בדרומית מערבית של מזבח ומוקף ד' מחיצות עד קר��עיתו וקרקעיתו של רצפת שיש ואין היין נבלע שם וכל נסכי יין של כל השנה יורדים שם והאי תנא לית ליה שהיו שתין יורדין עד התהום ופליג אדרבנן ע\"כ. והכי איתא בגמרא הכא והתם דפליג ארבנן וכדכתיבנא. ומה שכתב לול ארובה שהיא מלמעלה למטה נר' שאינו ר\"ל רק שפי' לול דבכוליה תלמודא היינו ארובה שהיא למעלה בגג והכא שייך לומר שהוא ארובה שהיא מלמעלה למטה. וכן בפ' כל שעה (פסחים דף כ\"ו) גבי ולולין היו פתוחין בעליה כתב לול ארובה שבעליה היורדת לבית קרי לול ע\"כ: \n",
+                "<b>וכבש היה לדרומו של מזבח. </b>בפרק קדשי קדשים (זבחים דף ס\"ב) מייתי לה תנא דכבש בדרום מקרא דכתיב ביחזקאל ומעלותהו פנות קדים כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ומהאי קרא לא שמעי' אלא שיהו פניות של מזבח למזרח דלא תימא למערב ויהא כבש בצפון ומדאשכחן בים שעשה שלמה דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום דכתיב שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב לימינך אתה הולך שמעינן דכל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין וכבש נמי היה בדרומו של מזבח. וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' י\"ז: \n",
+                "<b>ורבובה היתה לו במערבו ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף </b>כצ\"ל והשאר צריך למחוק אותו: \n",
+                "<b>ורבובה </b>בשני ביתין גרסינן ליה וכן הוא בערוך ופשוט הוא. ורבובה ס\"א ורכובה היתה לו ול\"ג מלת לו הר\"ר יהוסף ז\"ל: ואותה ברייתא קרובה לענין בפ' כל שעה (פסחים דף ל\"ד:) \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד אבני הכבש וכו' </b>ביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סי' י\"ד: \n",
+                "<b>ומביאין משם אבנים וכו' </b>כצ\"ל: \n",
+                "<b>שהברזל פוסל בנגיעה </b>אפילו לא נפגם ואם נפגם אפילו שלא בברזל אלא בעץ או באצבע נפסל והיינו דקתני אח\"כ ובפגימה בכל דבר. וכתב הר\"ר משה נאגר ז\"ל בספר לקח טוב סוף פ' יתרו וז\"ל ומ\"ש עליה עליהן מיבעי ליה כדקאמר לא תבנה אתהן וכו' פי' מורי הרב י\"ץ כי רמז לנו הדין שאם אבן אחת נפגמה או נגממה אחר שנבנית במזבח או בכבש אמרו ז\"ל אותה האבן פסולה והשאר כשרה. ע\"כ: \n",
+                "<b>לא היו סדין אותם בכפים של ברזל. </b>משמע לי קצת שהראב\"ד ז\"ל וגם הרמב\"ם ז\"ל גרסי בכפיס בסמ\"ך דוק בפ\"א דהלכות בית הבחירה: \n",
+                "<b>שמא יגע. </b>גם ביד הלשון כך שמא יגע באבן ויפסול ומשמע שאם היה בודאי שלא יגע בכף של ברזל אלא למעלה בסיד לא היה איסור בדבר אלא משום דגזרינן דילמא אתי למינגע באבן המזבח עצמה ומשמע מלשון מתני' דנגיעת ברזל אינה פוסלת רק במזבח או בכבש אבל בשאר מקומות בית המקדש כגון העזרות והלשכות דוקא השמעת קול אסור וכדכתיב ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו אבל ליגע בהן ברזל אפילו בפנים אין בכך כלום וכמו שכתב מהרי\"ק ז\"ל שם פ\"א ובתוספתא דב\"ק פ\"ז משמע דשאר מיני מתכות לא נפסלו אפילו למזבח. והובאה בילקוט פ' משפטים סימן שי\"ח: \n",
+                "<b>והמזבח נברא. </b>אית דגרסי נבנה אכן בת\"כ פ' קדושים פ' י\"א קתני להא בשם ר\"ש בן אלעזר וגם שם אני רואה הגרסא והמזבח נברא בריש. וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל גריס נברא בריש והגיה אינו בדין שֶׁיִנוֹף ס\"א שֶׁיוּנִף ע\"כ. ובספרי פ' מסעי גרסינן דוגמא לזה עד מות הכהן הגדול ר\"מ אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכ\"ג מאריך ימיו של אדם אינו בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפנימי שמאריך ימיו של אדם ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וטבעות </b>ס\"א הטבעות הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>שעליהם. </b>פי' שעל ידיהם ששם היו מכניסין ראש הבהמה. ופי' הר\"ר שמעיה ז\"ל שעליהם שוחטין נותן צואר הבהמה בטבעת שיש לה שני ראשין ונועצה בקרקע והצואר תקוע שם ויכול יחיד לשוחטה: \n",
+                "<b>שמונה עמודין ננסין </b>פי' קצרים: \n",
+                "<b>ורביעין של ארז על גביהן. </b>ע\"ג שני העמודים ד' קורות על ח' עמודים: \n",
+                "<b>ושלשה סדרים </b>של יתדות תקעו בכל קורה וקורה סדר אחד גבוה מחברו הנמוך לתלות בו הכבש האמצעי לתלות בו איל והגבוה לתלות בו הפר: \n",
+                "<b>ומפשיטין </b>ומנתחין ומביאין הקרביים על שולחנות של שיש שלמטה בין העמודים עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>על שולחנות של שיש וכו' </b>מצאתי מוגה ושולחנות של שיש בין וכו'. וכן הגיה הרי\"א ז\"ל ועיין במה שכתבתי לקמן בפ' בתרא ובפ\"ג דתמיד סימן ב': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הכיור היה וכו' </b>ירושלמי פרק מצות חליצה: \n",
+                "<b>בין האולם ולמזבח וכו' </b>פ\"ק דיומא. וביד פ\"ח דהלכות בית הבחירה סי' ו'. בפי' רעז\"ל ה\"ג רום מעלה וכו'. אמר המלקט הר\"ר שמעיה ז\"ל נמי הכי גריס אלא שפי' בגוונא אחרינא והוא עצמו ז\"ל כתב ואין הדבר מכוון לי ואף רבינו לא עמד במדה זו ע\"כ. אבל הרמב\"ם ז\"ל גריס ושלחה חצי אמה ופי' מתני' בדרך אחרת תעיין שם וכן ג\"כ כתב בפ' ששי דהלכות בית הבחירה סימן ד' ומהרי\"ק ז\"ל נראה שהסכים לגרסת רעז\"ל ולפירושו דהא תנן לעיל בפ' הר הבית כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם הרי שמעלות האולם לא היו במדה זו ע\"כ וקצת מן המשנה שם בפ\"ד סי' ט'. וע\"ש שנראה שיש לו פי' אחר במשנתנו גם עיין בספר החכם הר\"ר מנחם עזריה נר\"ו בסימן י\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>פתחו של אולם וכו' </b>תוס' פ' הקומץ רבא דף כ\"ח וירושלמי רפ\"ק דעירובין. וביד פ\"ד דהל' בית הבחירה סי' ח': \n",
+                "<b>וחמשה מלתראות וכו' </b>רפ\"ק דעירובין וק\"ק לע\"ד דהיכי קאמר התם דלמא כי תניא ההיא דאמלתראות באולם תניא ע\"כ. וקשה דמאי דלמא דקאמר הא ודאי גבי אולם מתנייא ושמא דה\"ק גבי אולם לחוד מתנייא ולא ילפינן מינה לפתחו של היכל שהיו ג\"כ על גביו אמלתראות: \n",
+                "<b>של מילה </b>של אילן שגדלים בו עפצים וכו' לשון רעז\"ל אמר המלקט כן נראה שפירש הרמב\"ם ז\"ל בלשון ראשון וכן פי' ג\"כ רש\"י ז\"ל שם רפ\"ק דעירובין וגם בערוך בערך מל ועוד כתב בערוך והשונה של מילת טועה הוא. ופירוש אמלתראות קירות לאחיזת הקיר כגון וטור כרותות ארזים ע\"כ. אבל הר\"ר שמעיה ז\"ל פי' ולי נראה לשון כלי מילת בציורי המעיל: \n",
+                "<b>התחתונה עודפת על הפתח וכו' </b>שם בפ' הקומץ רבא כתבו תוס' ז\"ל וז\"ל אכסדרא תבנית אולם אע\"ג דאולם היה בו ד' מחיצות כדתנן במסכת מדות ובריש גמ' דעירובין מייתי לה פתחו של אולם גובהו מ' אמה ורחבו עשרים אמה וחמשה מלתראות של מילה היו על גביו ואכסדרא אין לה אלא שלש דפנות כדמוכח בסמוך מפני מה נברא העולם בה\"א מפני שדומה לאכסדרא ועוד אמרינן בפ' לא יחפור עולם לאכסדרא הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת מ\"מ מחמת שפתח האולם רחב וגבוה מאד ולא היו לו דלתות דומה לאכסדרא שנראה כפרוץ בצד אחד ע\"כ. ועיין בבית יוסף יורה דעה סוף סימן קמ\"א: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכלונסות של ארז </b>לשון הר\"ס ז\"ל לכותלי של אולם פי' לכותל המזרחי של אולם ואלו הכלונסות היו ארוכות י\"א אמה ויותר מעט כדי שיהיו מכותל ההיכל לכותל האולם: \n",
+                "<b>כדי שלא יבעט </b>שלא היה לאולם כי אם כותל המזרחי אבל מן הצדדין לא היה כותל כדברי הראב\"ד ז\"ל ולפי שהיה עומד לבדו ואין כותלים מן הצדדים שיתפסוהו עושים לו כלונסות כדי שלא יבעט ע\"כ. ופי' מהרי\"ק ז\"ל בפ\"א דהלכות בית הבחירה דלא קבועין ממש קאמר בבנין אלא קבועין בעלמא בלא בנין דהא אין בונין עץ במקדש כלל. כדי שלא יבעט נ\"א יבעטו: \n",
+                "<b>ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרות האולם </b>ותלויות למטה באולם שאוחזין בהם פרחי כהונה ומפסגין ועולין ליהנות בהדר העטרות שעשו חלם וחבריו בימי חגי זכריה ומלאכי בחלונות עליית האולם לנוי וליופי כעין שעושים השרים לטיול ולתענוג. בתקרת האולם גרסי' בלא ו' כך הגיה הרי\"א ז\"ל: \n",
+                "<b>ורואין את העטרות </b>תוספת פ\"ק דגיטין דף ז' פירשו בשם הגאונים ז\"ל כעין כפות מוזהבות. ה\"ג ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות חהיה לחלם וכו': \n",
+                "<b>גפן של זהב. </b>תוספות פ' הספינה. ובגמרת חולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ') ובפ' שני דתמיד דף כ\"ט וכתב שם המפרש שבדפוס דבר של זהב העשוי כמין גפן ומודלה ע\"ג כלונסות של ארז כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע\"ג עמודים של ארז דלא עברו על לא תטע לך אשרה כל עץ דזה אינו בנין ע\"כ. וז\"ל הרא\"ש ז\"ל גפן של זהב עשויה כמין דלית של גפן ובירושלמי מפרש ששלמה בחכמתו נטע גפן של זהב והיא מוציאה פירות של זהב בכל שנה והוא זהב פרוים ובבית שני עשו כמין דלית של גפן ע\"כ. ועיין במ\"ש בפרק בתרא דשקלים סימן ה' ואיתא נמי בירושלמי פרק טרף בקלפי (יומא דף מ\"א:) \n",
+                "<b>שלש מאות כהנים לפנותה </b>כך הגרסא בתלמוד. וז\"ל ספר לקח טוב בפ' אמיר בשם הראב\"ד ז\"ל וכשהן מפנים אותה ועושין מן הזהב רקועי פחים צפו' למזבח הזהב או לקודש הקדשים אינם רוצים להוציאם ממקומם כדי שלא להקל בקדושתן אלא עושים אותם רקועים על פתחו של היכל ע\"כ בקיצור:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פתחו של היכל וכו' </b>עד סוף הפרק ביד פ\"ד דהל' בית הבחירה סי' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י י\"א י\"ב. ואיתא לרישא דמתני' בריש עירובין ובירושלמי שם ובריש סוכה: \n",
+                "<b>וארבע דלתות היו לו שתים מבפנים ושתים מבחוץ </b>כך הגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל ושתים בחוץ שנאמר ושתים דלחות וכו' כצ\"ל: \n",
+                "<b>וכמין אצטרמיטא היו </b>כצ\"ל. וה\"ר יהוסף ז\"ל הגיה ?איצאטורפאמיטא ס\"א ארצפ מיטא וס\"א איצטרבא ע\"כ. וגם מחק הוי\"ו הראשונה דונקפלות ובבראשית רבה פרשה ס\"ו ומייתי לה נמי בילקוט ויהי אך יצא יצא יעקב וכו' רבנן אמרי אסטרופומטא פי' הדלתות הייו נכפלות לאחוריהן עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו וכתב בערוך ובספר אחר מצאתי זה של מדות איסטרופומטא ובלשון יון קורין למהופך אסטרפו ע\"כ וי\"ס איצרכה מטה עי' בפי' רד\"ק ז\"ל בס' יחזקאל בפסו' וב' דלתו': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושני פשפשין היו לו לשער הגדול </b>שער הגדול נקרא פתחו של היכל ואע\"פ שפתחו של אולם גדול כפלים ממנו כדתנן בפירקין דלעיל פתחו של אולם גבהו מ' אמה אפשר שלפתחו של היכל קראו שער הגדול למעלתו שהיא יתירה א\"נ מפני שיש בשני צדדיו ב' פתחים קטנים קראוהו שער הגדול כך נלע\"ד: \n",
+                "<b>שבדרום לא נכנס אדם בו מעולם ועליו וכו'. </b>אבל פשפש שבצפון היה פותחו ע\"י חור שאצלו שתוחב בו ידו עד השחי וכופף ידו בפנים וגם פותחו ע\"י מנעול שבו שנפתח לאלתר בלי טורח וכדתנן בפ\"ג דתמיד סימן ו': \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר בתוך עביו וכ��'. </b>כך צ\"ל: \n",
+                "<b>ואת הפנימיות מבחוץ. </b>מקום רגליו קרי חוץ. וביד פ\"א דהלכות בית הבחירה סימן ד': \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלשים ושמנה תאים וכו'. </b>תוספת פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב:) \n",
+                "<b>אחד לתא מן הימין ואחד וכו'. </b>כך צ\"ל. בסוף פי' רעז\"ל דלא כר' יהודה דאמר בתוך עביו של כותל היה מהלך. אמר המלקט ולדידיה לא היה רק שלשה טפחים מפי' הר\"ר שמעיה ז\"ל וז\"ל ובקרן מזרחית צפונית כלומר בתא שבקרן מזרחית של היכל היו חמשה פתחים: \n",
+                "<b>אחד לפשפש ואחד להיכל. </b>אתאן לרבנן דלר' יהודה לא היה צריך התא לשני פתחים הללו שהוא מפשפש היה נכנס בעובי כותל ההיכל ומהלך בעביו לצד הדרום עד שעומד בין שני זוגות השערים שבשער הגדול ולר' יהודה לא בעי להאי תא אלא שלשה פתחים: \n",
+                "<b>ואחד למסבה </b>דתנן לקמן בסמוך מסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית שבה היו עולין לגגות התאים ע\"כ. וע\"ש שהאריך לפ' שאפשר שהפתח היה ג\"כ בקרן צפונית מזרחית ואפשר שכולו היו בצפון. ומשמע קצת מפירושו ז\"ל שהיה גורס ואחד למסבה בסיפא דוק: \n",
+                "<b>ובקרן מזרחית צפונית היו ה' פתחים וכו' </b>דבכותל התא קאי שהוא התא האמצעי ויש בו פתח א' לתא מן הימין וא' למסבה מן השמאל וא' לתא שעל גביו וא' לפשפש היינו לתא שיש בו הפשפש ואחד להיכל וזוהי צורתו % והילך פי' הר\"ר יהוסף ז\"ל ושלשים ושמונה תאים וכו' ט\"ו בצפון וכו' פי' חוץ לכותל ההיכל היה תא רחבו חמש אמות וארכו היה לארך הכותל של ההיכל אלא שבצפון ובדרום שהיה הכותל ארוך הרבה ס\"ז אמות חילקום לחמשה תאים ובמערב שלא היה ארכו אלא ב' אמות לא חילקום לשלש תאים. ונ\"ל עוד שגם ברוחב התאים שבצפון ובדרום היו התאים שבמערב כזה % ע\"כ. ועל מה שפי' רעז\"ל ולאו למימרא דעובי כותלי המסבה ועובי כותל התא וכו' כתב איני יודע מי הכניס אותו בפירוש הזה שאין לו לא התחלה ולא סיום וכל זה בא ממה ששגה בהבנת הל\"ח תאים ומה תמוה הוא האך עלה על דעתו שבתוך המסבה שהיא שלש אמות היה תא כי א\"כ לא היה רחבו של תא שבין הכתלים אמה ומי יוכל ליכנס שם ועוד כי הלא תחלת המסבה היה מהקרקע כמו מדרגה וא\"כ היאך אפשר לעשות בתוכו תא ועוד למה מנה ל\"ח תאים שהיו שם הלא היו שם כמה תאים יותר לפי דבריו שהוא צ\"ל דהא דתנן התחתונה חמש וכו' היה תאים אחרים ועוד למה אמר שההיכל לא היה אלא מאה על מאה הלא היה יותר מזה הרבה כרוחב היציעים וכותליהם או או מה ראה התנא שלא למנותם שדיוטא בכלל ההיכל כמו שמנה בית הירדת המים והמסבה ותו דהיאך נכנס בכאן במשנת התחתונה חמש ורובד שש כיון שלא דבר למעלה מן היציעים כלל ועוד כי מה משונים היו אלו התאים שהיה ארכם יותר מששים אמה ורחבם לא היה אלא אמה או אמתים ועוד למה לא היו תאים גם במזרח כיון שהתאים בתוך הכותלים. סוף דבר פרוש זה אין לו לא ידים ולא רגלים עכ\"ל ז\"ל. וכתב עוד התחתונה חמש וכו' פי' כותל ההיכל היה עביו שש אמות שש אמות למטה אבל למעלה מהתא לא היה עביו אלא ה' אמות כי היה כונס אמה מבחוץ וכן למעלה מהתא השני היה כונס אמה אחרת ולא היה עביו יותר מד' אמות ונמצא שהיציע לא היתה רחבה אלא ה' אמות ושל מעלה ממנה שש בעבור המגרעות שנתן לכותל הבית כזה % עד כאן: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>התחתונה חמש וכו'. </b>תוס' פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב) ודר\"פ המוכר את הבית. לשון הר\"ס ז\"ל התחתונה ה' וכו' מחוץ לכותל המסבה היו יציעים וכו' קשה לע\"ד יציעים מאן דכר שמייהו ועוד לק��ן דקתני מן הצפון לדרום שבעים אמה אמאי לא מני גם היציעים ועוד דקרא דכתיב היציע התחתונה חמש באמה רחבה כתיב כי מגרעות עשה לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית משמע שאלו היציעים סמוכים להיכל ואינם חוץ מכותל המסבה. ונלע\"ד שהתחתונה דקתני פי' התא התחתונה דהיינו היציע התחתונה וקאי אמתני' דלעיל דקתני ל\"ח תאים יהיו שם וכו' והתחתונה שבהם שהיא סמוכה להיכל ה' אמות והייינו כותל התא שש דקתני לקמן שכותל התא שש אמות החלל עם הכותל אמה עובי הכותל וחמש אמות חללו כנלע\"ד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומסבה היתה עולה. </b>תרגום ובלולים במסבתא פי' במעלות לפי שהיו עולין בהן במסבה והלול בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות והעולה בו מקיף והולך סביב העמוד ועולין בו כמה אמות ואין צריך לשפוע כשאר סולם מהרד\"ק ז\"ל בשרש לול גם בפי' יחזקאל: \n",
+                "<b>היה עולה במסבה ופניו למערב. </b>כך צ\"ל: \n",
+                "<b>הלך כלפי מערב. </b>ס\"א הלך על כל פני המערב: \n",
+                "<b>הגיע לדרום והיו פניו למזרח </b>כצ\"ל. וי\"ס הגיע לדרום והפך פניו למזרח: \n",
+                "<b>ובראשי פשפשין. וכו' </b>ירושלמי כו' הוציאו לו דף מ\"ב ושם בבבלי ברף נ\"ד איתה דשתי פרוכות בדביר ושתי פרוכות כנגדן בעליה כדי להפסיק בין שתי עליות. וי\"ס וראשי מבדילין וכו': \n",
+                "<b>ולולין היו פתוחין. </b>פ' כל שעה (פסחים דף כ\"ו.) ובערוך כתב לול פי' ארובה כמו ובלולים יעלו ע\"כ. ובתוספתא דכלים פ\"ק אם אין שם תבות או אי אפשר להם שיעשו בתיבות יכנסו דרך פתחים ע\"כ: כדי שלא יזוגו. כמו לזון את עיניו דבפי\"ג דאהלות סי' ד' וכן פי' רש\"י ז\"ל שם פ' כל שעה. יזונו לשון הנאה כמזונות שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה ע\"כ. וביד ספ\"ז דהלכות בית הבחירה. וזה פי' ה\"ר יהוסף ז\"ל ומסבה היתה עולה וכו' פי' כמין מדרגה היחה עולה ממזרח למערב לאורך התאים ומפני שגגות התאים היו גבוהים הרבה ולא היה די במדרגה זו שהיא לארך התאים כדי שלא תהא משופעת הרבה עשה בראשה מדרגה אחרת שהיא הולכת מצפון לדרום ואותה המדרגה לא היתה אלא שלש אמות כרוחב המסבה ואח\"כ בראש אותה המדרגה עשה מדרגה אחרת ממערב למזרח ע\"כ. ומלת על כל פני הגיה את כל פני וגם מלת ובראשן פספסין. ומבדיל כך נקד והוסיף אות הויו במלת מבדיל גם מחק מלות היו דעולין ודמשלשלין: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וההיכל מאה על מאה וכו'. </b>פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב.) ונלע\"ד דהיכל לאו דוקא דהא רוחב האולם והתאים הן בכלל המאה כדמפריש ואזיל מן המזרח למערב וכו' אלא כולו נקרא היכל כך נלע\"ד. ועוד נלע\"ד דויו דוההיכל טפלה ויתרה. וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל מחקה וכתב לא בכל מקום היה מאה אלא בראשו שהיה שם האולם ע\"כ. ועוד ראיתי שהגיה כוֹלֶה עורב הכף בחולם והלמד בסגול. וגם בתוספות יום טוב מצאתי כתוב כן: \n",
+                "<b>האוטם שש אמות. </b>פי' הרב ר' שמעיה ז\"ל מאה על מאה מפורש לפנינו ממזרח למערב מצפון לדרום והשתא מפרש על רום מאה האוטם שש אמות המפתן גבוה מן הארץ שש אמות בבנין אטום חומה סתומה וצריך לומר מעלות היו באולם שמהם עולין על המפתן ומורדות בהיכל לירד בהם מן המפתן ע\"כ ופי' מהרי\"ק ז\"ל שם בפ\"ד וטעמו מפני שאם האוטם הוא היסוד המובלע בקרקע לא היה לו לתנא למנותם בכלל רום ההיכל ע\"כ. וכתב עוד ז\"ל שאפשר לדון שכן סובר ג\"כ הרמב\"ם ז\"ל ביד ע\"ש: \n",
+                "<b>בית דולפא. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל היה נהוג אצלם [כו' עי' בתוי\"ט] וקרוב לזה הוא פירש הרב שמעיה ז\"ל. וז\"ל ואמתים בית הדולפא מקום עשו שם אם ידלוף הבית יקלח לחוץ ע\"כ: \n",
+                "<b>ואמה מעזיבה. </b>גבהה של עליה מ' אמה אמה כיור ואמתים בית הדולפא אמה תקרה ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה וכו' כך צ\"ל. ואמה כּוֹלֶה כו' פ\"ק דמועד קטן דף ט': \n",
+                "<b>כּוֹלֶה עורב </b>טס של ברזל חד נמין סייף עכ\"ל רעז\"ל. אבל הר\"ר שמעיה ז\"ל פי' שפודין נעוצין בגג אמה גובה לכלוא ולמנוע העוף מעליו שלא יטנף ע\"כ הגה\"ה והר\"ר יהוסף ז\"ל הקשה על פי' רעז\"ל דמה מועיל זה למנוע העורבים כי אפילו הכי ינוחו עליו העורבים כיון שהם קלים ותו דכיון שעיקר של כּוֹלֶה עורב לא היה אלא כדי שלא ינוחו על גג הבית א\"כ מה מועיל הסייף שעושה על הכותל ובערוך פי' צורה להפריח את העופות ע\"כ. וכתב עוד אמה כיוּר ואמתים בית דולפא וכו' נ\"ל לפ' שכך היה הענין כי היו שם קורות גדולות שהן מונחות מכותל לכותל ותחת אותם הקורות היו דפים עבים מצויירים פתוחי חותם כפי מה שרגילין לעשות בבתים החשובים שקובעים תחת הקורות דפים דקים קטנים כדי שלא יפול האבק מן העליה לבית וכדי שלא יראו הקורות בתוך הבית וכן ע\"ג הקורות היו דפים אחרים עבים שעליהם משימין את המעזיבה של אבנים או עפר והנה התנא אמר אותם כסדר מלמטן למעלן כי הדפים התחתונים הן נקראין כיור ומה שבינם לבין הדפים העליונים דהיינו עובי הקירות נקרא בית דולפא כי היה שם חלל בבית והדפים העליונים נקראין תקרה והעפר שעליהן נקרא מעזיבה עכ\"ל ז\"ל. ורש\"י ז\"ל בערכין דף ו' כי' וז\"ל שם אמה כלה עורב להכי נקט אמה דאמרינן בפ' בתרא דמנחות הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה. על אמה לכלה עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרים גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כלה לשון מגרש שמגרש את העורבים כמו כלה דידבי כלה פרוחי דאמרינן במסכת נדה שהיה מגרש הזבובים ממטתו בשעת תשמיש משום צניעות דאסור לשמש מטתו בפני כל חי ע\"כ. ועוד יש לו לרש\"י ז\"ל פי' אחר וכתבתיו בס\"ד בסימן ד' דבפ' בתרא דמסכת מנחות. והרגמ\"ה ז\"ל ג\"כ פירש כלה עורב לוח של ברזל שהוא אמה על אמה ומלא כולו מסמרים ומשימין אותו בראש גג בית המקדש והגג משופע למעלה כמין כובע ושם בראשו היה עושה כּוֹלֶה עורב שמכלה העורבים שלא יניחו לשם שלא יטנף הגג ע\"כ. ובערוך פי' שעשו צורה להבריח בה עופות מגג ההיכל כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים וקראו אותו כלה עורב ועוד כתוב בערוך מקדש ראשון ששכינה שרויה בו לא היו צריכין כלה עורב שלא היו עורבין פורחין אבל במקדש שני שלא היתה קדושתו כקדושת ראשון הוצרכו לכלה עורב שמא ישליכו שם דבר טמא ע\"כ. אבל תוס' ז\"ל כאן וגם בשבת ס\"פ ר' עקיבא כתבו עליו וליתא דבפ\"ק דמועד קטן מוכח בהדיא שהיה במקדש ראשון כּוֹלֶה עורב ותרצו כאן ושמא תחלה עשה כלה עורב שלא היה יודע גודל קדושתו אחרי כן כשראה קדושתו שמטו ע\"כ. ותמהתי שמצאתי כתוב בילקוט פ' תצוה סימן שפ\"ה דאזיל וקא מפרש התם עשר אמות של גובה המזבח ואחד מהם כלה עורב: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מהמזרח למערב. </b>פ' הוציאו לו (יומא דף נ\"ב:) \n",
+                "<b>כותל האולם חמש </b>והאולם י\"א וכו' ביד שם: \n",
+                "<b>אמה טרקסין. </b>פי' רש\"י ז\"ל שֵׁם טרקסין לשון פנים וחוץ הכא וראי' לדבר דאמרינן בגיטין דף פ\"א חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר למדנו שהטרק לשון כניסת פנים הוא ע\"כ. ומה שפי' רעז\"ל הוא פי' תוס' ז\"ל בפ\"ק ��ב\"ב דף ג' ועיין במ\"ש בשם רש\"י ז\"ל בר\"פ הוציאו לו. וזה פי' הר\"ס ז\"ל אמה טרקסין פרש\"י ז\"ל בפ' הוציאו לו שבבית שני לפי שהיה גבוה ק' אמה לא יכלו לעשות כותל בין הקדש ובין קדש הקדשים לפי שכותל של ק' אמה אינו יכול לעמיד על עובי אמה לפיכך עשו פרוכת במקום הכותל נראה מדבריו ז\"ל שגם בעליות צריך לעשות מחיצה למעלה כמו למטה וקשה שהרי ראשי פספסין היו מבדילין ביניהם ולא כותל ולא פרוכת כדתנן לעיל וראשי פספסין מבדילין בעליה בין הקדש ובין קדש הקדשים ועוד אם היה ג\"כ בבית ראשון יקשה איך בנו כותל שהרי בית ראשון מפורש בדברי הימים שהיה גבוה מאה ועשרים אמה לכן נראה שלעולם לא היה כותל ולא פרוכת בעליה בין בבית ראשון בין בבית שני ומה שעשו כותל בבית ראשון ופרוכת בבית שני לפי שבית ראשון לא היה ההיכל גבוה כי אם שלשים אמה כדכתיב ושלשים אמה קומתו ובבית שני היה גבוה מ' אמה כדתנן הכא וגבהו מ' אמה וכותל שעביו אמה וגבהו מ' אמה אינו יכול לעמוד עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>שבעים אמה </b>הט\"ו שעודף האולם בצד זה ובצד זה משלימין המספר: \n",
+                "<b>כותל ההיכל שש והתא שש וכו' </b>בב\"ב ר\"פ המוכר את הבית: \n",
+                "<b>האולם עודף עליו </b>תוס' פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ\"ה:) \n",
+                "<b>וחמש עשרה אמה מן הדרים </b>כך צ\"ל. וכתב רד\"ק ז\"ל בפירושו לספר יחזקאל בפסוק והבנין אשר אל פני הגזרה ומה שאמר שהאולם עודף על ההיכל ט\"ו אמה מכאן וט\"ו אמה מכאן לא שחללו של אולם רחב מחללו של היכל אלא בית החלפות מחובר לאולם מכאן ומכאן עד כאן: \n",
+                "<b>והוא היה נקרא בית החלפות </b>כך נקד הר\"ר יהוסף ז\"ל ואיתה בירושלמי פ\"ג דיומא דף מ\"א וס\"פ החליל: \n",
+                "<b>ששם גונזים וכו' </b>ושם היו כ\"ד חלונות חלון לכל משמר ומשמר. ונראה לע\"ד שמלבד שהסכין נקרא חילפי בלשון יוני גם בלשון מקרא בספר עזרא אשכחן מחלפים ונקראים כן על שם שכורתים בהם כמו כליל יחלוף וזולתו הרבה שהם לשון כריתה וכן מצאתי אח\"כ בספר השרשים שרש חלף. וביד פ\"א דהלכות כלי המקדש סי' ט\"ו משמע שר\"ל שהוא מקום לגנוז גניזה לסכינים שנפגמו: \n",
+                "<b>וההיכל צר מאחריו. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל היו מטין הבנין מעט לצד מערב וכשימשך מעט לצד המזרח מתרחב כדמות האריה והוא רחב מלפניו וצר מאחריו כזה % ע\"כ. והר\"ר שמעיה ז\"ל פי' צר מאחריו שבעים אמה ורחב מלפניו מאה אמה: \n",
+                "<b>שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד וכו' </b>כך צ\"ל. בסוף פי' רעז\"ל ולא אתפריש לי היאך שהרי מאה על מאה היה בשוה. כתב הר\"ם ז\"ל נלע\"ד שאין כאן קושיא כלל אע\"פ שהיה מאה על מאה מ\"מ מאה שלצד הרוחב לא היתה שוה שהרי מן הצפון לדרום שבעים אמה מצד המערב דהיינו אחורי ההיכל אמנם מצד המזרח היה מאה אמה שהרי האולם עודף עליו ט\"ו אמה מן הצפון וט\"ו אווה מן הדרום עכ\"ל ז\"ל וגם הר\"ר יהוסף ז\"ל כתב פירוש מן הצפון לדרום שבעים אמה בלא האולם אבל עם האולם היה מאה אמה וזהו מה שאמרו שהיה רחב מלפניו וצר מאחריו ע\"כ:\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל העזרה וכו'. </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז עד ומקום הננסין. ובפ' שתי הלחם (מנחות דף צ\"ז) עד מן הצפון. וירושלמי פ' החליל. וכתוב בערוך יש מפרשים שלכן נקראת עזרה מן עזרה בצרות כלומר ששם מתקבצין להתפלל לאל ושומען ועוזרן. וביד בפ\"ה דהלכות בית הבחירה סי' ד' וסי' י\"ב עד סוף הפרק איתיה לכוליה פירקין: \n",
+                "<b>מן המזרח למערב מאה ושמנים ושבע מקום דריסת ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסה הכהנים וכו' </b>כצ\"ל: \n",
+                "<b>בין האולם ולמזבח. </b>פ\"ק דיומא דף ט\"ז: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצפון לדרום קל\"ה מן הכבש ולמזבח וכו' </b>ק\"ק לע\"ד שברישא קאמר מן הצפון לדרום דמשמע שהולך למנות בתחלה מצד צפון ולסיים במה שבצד דרום ובסיפא כשבא לפרש התחיל לפ' מן הכבש ולמזבח דהיינו במה שבצד דרום ושם ביד בפ\"ה דהלכות בית הבחירה ניחא בסיפא דנקט סדרא דמן הצפון לדרום כמו שהקשיתי שראוי להיות אבל במן המזרח למערב קשה דמפ' התם צד מערב ברישא אע\"ג דנקט לישנא דמתני' מן המזרח למערב. יש ספרים שכוליה פירקין משנה אחת ויש חולקים אותו לשתים ויש לארבעה ומתחלת מתני' בבבא דמן הצפון וכו' וכן הוא בתוי\"ט וגם אני כך אעשה: \n",
+                "<b>מן הכבש ולמזבח ששים ושתים. </b>אית דלא גרסי מלת מן והכי מסתברא. וגם הרי\"א ז\"ל מחקה. ואי קשיא דלעיל תנן בפרק שלישי המזבח שלשים ושתים וכן נמי תנן התם וכבש היה לדרומו של מזבח ל\"ב נמצא דשיתין וארבע הוו והיכי קאמר הכא דס' ושתים הוו הא פריך לה התם בזבחים פ' קדשי קדשים (זבחים דף ס\"ב) ומשני נמצא שראש הכבש פורח ועולה על כניסת היסוד [הגה\"ה והוסיף התוספת יום טוב ולמאי דמפרשינן לעיל רפ\"ג דאין יסוד לדרום מסיק בגמרא פרק חמישי דזבחים דף נ\"ד דה\"ק פורח אמה כנגד יסוד ופי' רש\"י ז\"ל במקום שהכניסה של יסוד ראוייה להיות ונמצאו שתי אמות נבלעות לתוך ל\"ב של מזבח שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה בדרום אמה אחת ע\"כ. וכתוב בבית יוסף בטור אורח חיים סימן קכ\"ג וז\"ל ובשם רבינו האי גאון מצאתי כתוב שטעם ג' פסיעות משום דתפלות כנגד תמידין תקנום וכשהכהן עולה למזבח עם אברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו ג' רובדין של אבן ויורד בהם ג' פסיעות על עקב ואנו עושים כמו שהם היו עושין עכ\"ל. ע\"כ. ואיני יודע אם יש שום טעות]. והסובב ומגיע לראש המזבח נמצאו שתי אמות העליונות שלו מובלעים בשתי אמות של מזבח. וכתבו שם תוס' ז\"ל היינו כלוי דס\"ל בדמים ונקט כותיה משום תרגום דידן דמתרגמי' באחסנתיה יתבני מקדשא אבל לרב דס\"ל דלא ה\"ל יסוד בבנין ה\"ל מזבח מן הצפון לדרום ל\"א וכבש ל\"ב הרי ס\"ג וה\"ל לשנויי שהיה פורח על הסובב אמה ע\"כ. ועיין במה שכתבתי לעיל רפ\"ג: \n",
+                "<b>מן הטבעות ולשולחנות ד' וכו'. </b>מפרש הרמב\"ם ז\"ל בפ\"ה דהלכות בית הבחירה דה\"פ מן הטבעות למחצית השולחנות ארבע וממחצית השולחנות ולננסין ד' שכך כתב שם מקום השולחנות שמונה אמות. וכתב החכם הר\"ר אפרים אשכנזי ז\"ל וצ\"ע למה לא הזכיר מקום השולחנות ע\"כ ואני מצאתי שרש\"י ז\"ל כתב בפ\"ק דיומא דף ט\"ז ומקום השולחנות לא הוצרך לפרש שרחבו מפורש כבר בספר יחזקאל ע\"כ והקשו שם תוס' ז\"ל תימא דתנן במסכת חמיד פ' אמר להם הממונה בית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו שמנה עמודים ננסין וכו' עד שבהן תולין ומפשיטין על השולחנות של שיש שבין העמודים והכא משמע שיש ריוח ד' אמות ביניהם וי\"ל דהני אחריני נינהו דהני דהכא היינו שמונה שלחנות של שיש שהיו מדיחין עליהם הקרביים והנהו דהתם עומדת בין העמודים שבהן תולין ומפשיטים והבהמה מונחת על השלחנות כדי שלא תהא נגררת ע\"ג קרקע. א\"נ י\"ל אע\"פ שהיו רחוקים ד' אמות קרי לה התם בין העמודים דאע\"פ שרחוקים ד' אמות לא היתה הבהמה נגררת בארץ שגוף הבהמה גדולה ומגיע לשולחנות כדאיתא בבראשית רבה דכשמרכיבין כבשי התמיד על הגמלים היו נגררין בארץ ע\"כ: \n",
+                "<b>והמותר בין הכבש ולכותל וכו'. </b>פירש הרמב\"ם ז\"ל התם פ' חמישי שנים עשר אמות וחצי לבין הכבש ולכותל ושנים עשר וחצי למקום הננסין וכן פי' ג\"כ ה\"ר שמעיה ז\"ל וכן פי' ג\"כ רש\"י ז\"ל בפ\"ק דיומא אותו העודף חלקהו חציו לדרום בין כבש לכותל וחציו למקום הננסין ע\"כ. ועוד פירש שם מקום השולחנות ד' וכיון שנתננו לשולחנות ד' ונשארו כ\"ה אמות אותם תחלוק למקום הננסין חציין וחציין בין כבש לכותל ולבי מגמגם בה די\"ל הואיל ולא פירשה המשנה מקום השולחנות שמא עם מקום הננסין הוא כלול באותו חלק שאתה חולק כ\"ה אמות העודפים ברוחב העזרה על ק' ועשר המפורשים נמצא מן הכבש ולכותל דרומי י\"ב אמות ומחצה. ואני כך שמעתי שמקום השולחנות כלול עם מקום הננסין אבל מה ששנינו כאן והמותר בין כבש ולכותל ולמקום הננסין פירש לי מורי צדק רבינו יצחק בר' יהודה ז\"ל י\"ב מן העשרים וחמש הן בין כבש ולכותל ושלש עשרה למקום הננסין והשולחנות ונתן טעם לדבריו לפי שבין כבש לכותל מקום פנוי וכך יש צורך תשמיש של שולחנות וננסין ולבי מגמגם לפי שהיה לו לתנא לפרש וכיון שלא פירש צריך אתה לחלקו לחצאים ע\"כ. ועיין במה שכתבתי בשמו ז\"ל לעיל פרק שני סימן ה':\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שש לשכות וכו' </b>פ\"ק דיומא דף י\"ט וכתבו שם תוספת ז\"ל לשכת המדיחין ששם מדיחין קרבי קדשים הא דאמרינן לעיל דשולחנות היו בעזרה להדיח עליהם הקדשים וכדכתיב בהדיא ביחזקאל י\"ל דבשר קדשים מדיחין על השולחנות אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל לשכת בית הפרוה וא\"כ מ\"ש דכי תנא להו ברישא נקט לשכת המלח ולשכת הפרוה ולשכת המדיחין וכי מפרש להו מפרש לשכת המדיחין והדר לשכת הפרוה וי\"ל אי הוה מפרש לשכת בית הפרוה ברישא היכי ליתני ועל גגה היה כהן טובל וכו' ואכתי לא קתני היכי סליק להתם להכי תנא לשכת המדיחין ברישא ומשם היתה מסבה לגג בית הפרוה אמנם ראיתי במסכת מדות ולשם מפרש לשכת בית הפרוה ברישא כי סדרא דרישא וגם במקצת ספרים שלנו יש בהן כך כמו כן בכאן עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>לשכת המלח </b>תוס' פרק הקומץ רבא דף כ\"א פירשו מכח קושיית ברייתא דקתני התם דבשלשה מקומות המלח נתונה בלשכת המלח ששם מולחין עורות קדשים וע\"ג הכבש ששם מולחין את האברים ובראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף פירשו דהא דקתני בברייתא ששם מולחים עורות קדשים לאו דוקא אלא כלומר משם היו נוטלין מלח למלוח עורות קדשים בלשכת הפרוה כדקתני הכא במתני' והא דקתני במתני' לשכת המלח ששם היו נותנין מלת קרבן היינו כלומר להצניעו לצורך קרבנות כגון למלוח עורות וכל דבר. וקשה לפי' זה דא\"כ היתה מלח בד' מקומות ובברייתא לא חשיב אלא שלשה ע\"כ ובתוס' חיצוניות כתב עוד י\"ל דלשכת בית הפרוה דמתני' קרי בברייתא לשכת בית המלח ולשכת המלח דמתני' היינו אוצר המלח שמשם היו נוטלין כל הצורך ונראה לומר דלכך נקרא בית הפרוה בית המלח שהיה בו רוב מלח יותר מן הכבש ומראשו של מזבח ע\"כ. וביד ספ\"ה דהלכות אסורי מזבח: \n",
+                "<b>לשכת הפרוה שם היו מולחין וכו'. </b>ובתשובות הרשב\"א ז\"ל סימן ת\"ת: \n",
+                "<b>ועל גגה היתה [בית] הטבילה </b>מי מעין היו באין לשם ברומה רש\"י ז\"ל (הגה\"ה ס\"א באמה) ובפ' אמר להם הממונה (יומא דף ל\"א) אמר אביי ש\"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות דתנן כל הפתחים שהיו שם עשרים אמות נמצא ששער המים גבוה עשרים אמות ובנין כלי של שלש מלמעלה להחזיק מ' סאה שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעים שם ותקרת השער היתה דקה מאד כיון דהשערים הם של שיש וכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה ע\"כ. [הגה\"ה כך הלשון שם ונראה דקרי הכא שער למשקוף העליון]. ויש ספרים דגרסי הכא ברישא שבדרום לשכת המלח וכו' ובסיפא גרסי שבצפון לשכת העץ וכו' והיא גירסת הרמב\"ם ז\"ל בפירוש המשנה וגם שם ביד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>לשכת העץ. </b>לא של עץ היתה אלא מפני שהניחו בה עצים איזו פעם נקראת כך ואם לא כן למה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ יותר משאר לשכות שהיו של בנין מהרי\"ק ז\"ל בפ\"א בהלכות בית הבחירה: \n",
+                "<b>לשכת הגוּלָה </b>כמו וגולה על ראשה וכמו גולת הזהב רבינו יהונתן הכהן ז\"ל בפ' בתרא דעירובין ורוצה לומר דגרסינן לה בשורק הגימל. וצ\"ע לע\"ד אם יש טעות שם שכך כתוב שם ששנינו בסוף מדות לשכת הגולה שם בור והגולה קבועה בו והגלגל נתון עליו ומשם מספקין וכו': \n",
+                "<b>לשכת כהן גדול היתה אחורי שתיהן וגג שלשתן היה שוה </b>כך צ\"ל. וי\"ס לשכת כ\"ג היתה והיא היתה אחורי שתיהן. לשכת כ\"ג היא לשכת פלהדרין ושתי לשכות היו לו לכ\"ג לשכת פלהדרין ולשכת בית אבטינס לשכת פלהדרין ליישן שם ולשכת בית אבטינס ללמוד שם החפינה וכדתנן בפ\"ק דיומא מסרוהו זקני ב\"ד לזקני כהונה והעלוהו לבית אבטינס ואחת היתה בצפון ואחת בדרום והתם בפ\"ק דיומא דף י\"ט אמרי' לא ידענא הי בצפון והי בדרום ומסתברא דלשכת פלהדרין בדרום וכו' ודחינן לההיא סברא התם. וקשה לע\"ד עלה דאי לשכת העץ היא לשכת פלהדרין כמו שפירש הרמב\"ם והר\"ר שמעיה ז\"ל וגם רעז\"ל א\"כ במאי מסתפק תלמודא דקאמר ולא ידענא הא בהדיא תנן הכא שבדרום לשכת העץ ולגרסת הרמב\"ם ז\"ל יקשה ג\"כ איפכא וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל וכפי הנראה להם בתלמוד שלשכת העץ שבצפון שהיתה לשכת כ\"ג ג\"כ היא לשכת פלהדרין הנזכרת בתפלת כפורים ושלשכה זו שבדרום על שער המים היא לשכת בית אבטינס שמשביעין אותו שם ערבי יום הכפורים כמו שבארנו שם עכ\"ל ז\"ל. ושמא דבגרסאות גופייהו נפל הספק בתלמוד. וביד בפ\"ה דהלכות כלי המקדש סימן ז'. בפירוש רעז\"ל הלכך טבילה ראשונה היתה בחול ע\"ג שער המים הוא השער השלישי שבדרום ע\"כ. אמר המלקט הכי מפורש ביומא פרק ג' א\"ל הממומה דף ל\"א הברייתא ונלע\"ד דצריך להיות בפי' רעז\"ל הוא השער הרביעי שבדרום דוק במתני' דלעיל ס\"פ שני ובמתני' דבפרק ששי דשקלים סימן ג' אלא דלעיל בפ\"ק גבי שבעה שערים היו בעזרה מונה לשער המים שער שלישי שלא הוזכר שם שער העליון: \n",
+                "<b>אחורי שתיהן. </b>אחר לשכת הגולה ואחר לשכת הגזית. [הגה\"ה אע\"פ שלא פירשם עדיין כבר הזכיר שמם שהן בדרום או בצפון לגירסת הרמב\"ם ז\"ל ומ\"מ הרמב\"ם ז\"ל שם פ\"ה דהלכות בית הבחירה לא כתב שלשכת העץ היתה אחורי שתיהן רק אחר שפירש שם לשתיהן ולשכת הגזית ולשכת הגולה מה עניינם אח\"כ כתב שלשכת העץ היתה אחורי שתיהן]: \n",
+                "<b>וגג שלשתן </b>היה שוה למעלה: \n",
+                "<b>בור הגולה. </b>מים מתוקים לשתיה ואמת המים להדחה הר\"ר שמעיה ז\"ל, בור קבוע לא גרסינן רק בור הגולה והגלגל וכו' ביד פרק ששי דהלכות ביאת מקדש סימן י\"א ומצאתי במשניות מוגהות שמחקו מן המשנה. וברוך הוא שבחר בהם ובמשנתם:\n",
+                "סליק פרקא וסליקא לה מסכת מדות:\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על ��שנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Moed/Melekhet Shelomoh on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,191 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כתב הרמב\"ם ז\"ל המשנה תִקְרָא מועד וחולו של מועד הימים שבין כל מועד ומועד ע\"כ: \n",
+                "<b>משקין. וכו' </b>: ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ב' ובפ\"א דהל' שמיטה ויובל סי' ח' ט' ובטור או\"ח סי' תקל\"ז ונראה מדברי הר\"ן ז\"ל שהוא גורס בית השלהין בה\"א שכתב בית השלהין ארץ עיפה וכו' כדכתיב שלחיך פרדס רמונים והא וחית ממוצא אחד דשתיהן אותיות הגרון עכ\"ל הר\"ן ז\"ל אלא שברב אלפס שמדפוס קושטאנדינא כתוב שהמפרש שעל מועד קטן הוא נמוקי יוסף וכ\"כ ג\"כ בב\"י בכמה דוכתי פי' נמוקי יוסף אבל בתוי\"ט כתוב בשם הר\"ן ז\"ל: ומתני' דלא כרשב\"ג שאמר משום ר' יוסי בפ' מי שהפך (מועד קטן דף י\"ב) דבר התלוש מן הקרקע אפי' מקצתו אבד מותר והמחובר לקרקע אפי' כולו אבד אסור והאי בית השלחין לדידיה אסור להשקותו במועד ורבנן ס\"ל דמשום פסידא שרי ויש להם סמך מקראי דכתוב אחד אומר את חג המצות תשמור שכל חג המצות אסור בעשיית מלאכה וכתוב אחד אומר ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש דמשמע הא שאר ימים מותרין ש\"מ דבחולו של מועד פעמים שהוא מותר ופעמים שהוא אסור ואם יפסד שרי וז\"ל רש\"י ז\"ל וגם בתוספות ודבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחש\"מ כמו שאנו מוצאין במסכת חגיגה דכתיב ששת ימים כו' הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים כו' ומלאכה שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה כגון להשקות בית השלחין התירו חכמים ע\"כ. ועוד הביא ראיות הרא\"ש ז\"ל דמשמע מינייהו דאיסור מלאכה בחש\"מ ויותר האריך להכריח שכולן אינם אלא אסמכתא בעלמא שאין איסור מלאכה בחש\"מ אלא מדרבנן: ובגמ' בעי מאן תנא דפסידא אין הרוחה לא ואפי' במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן ומסיק דר' יהודה היא דתניא מעין היוצא בתחלה משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל דברי ר\"מ ר' יהודה אומר אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה ר' אלעזר בן עזריה אומר לא כך ולא כך יתר על כן א\"ר יהודה לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגנתו ולחרבתו בחש\"מ ופירשו תוס' ז\"ל גנה מקום זרעים מקדם: חרבה שחרבו אילנותיו וחרשו וזרעו ונטעו ושמא הוא צריך למים יותר ולא זו אף זו קתני א\"נ חרב ביתו ועשאו גנה וצריכה מים תדיר יותר משאר בית השלחין ע\"כ: והאי חרבה דקאמר ר' יהודה על כרחך לאו חרבה ממש היא דא\"כ למה לי דמשקה לה אלא ודאי שחרבה ממעין זה ויצא לה מעין אחר ראב\"ע אומר לא כך ולא כך ל\"ש חרב מעינה ול\"ש לא חרב מעינה מעין שיצא בתחלה לא ואע\"ג דאיכא חרבה דפסדא אי לא משקה לה אפ\"ה לא שרי ר' יהודה אלא ממעין שיצא לה בתחלה דלאו טרחא הוא אבל מי גשמים ומי קילון דטרחא לא שרי אפי' לבית השלחין ועוד חזינן דקאמר ר' יהודה לא יפנה מים וכו' אלמא דלא שרי ר' יהודה טרחא יתירא אלמא מתני' ר' יהודה היא דהא ר' אלעזר ל\"ש חרב מעינה ל\"ש לא חרב תרוייהו אסר ולר' יהודה ל\"ש מעין שיצא בתחל' ל\"ש מעין שלא יצא בתחלה בית השלחין אין בית הבעל לא והאי דקתני מעין שיצא בתחלה להודיעך כחו דר\"מ שהוא כחא דהיתר�� דאפי' מעין שיצא משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל. לשון הר\"ס ז\"ל משקי' בית השלחין בשביעית צריך לפרש דאיירי בבית השלחין שזרוע בו תבואה או קטנית שהיו משל ששית ונכנסו לשביעית וכבר הביאו שליש בששית שאינם נקראין ספיחי שביעית אבל ירקות אפי' של ששית שנכנסו לשביעית אסורין משום ספיחין לפי שהולכין בהן אחר לקיטה כ\"ש אם גדלו בשביעית עצמה שאסורין משום ספיחין ולא שייך להעמידה בשדה בור ושדה זרע ושדה ניר שעלו בה מאליהן דלית בהו משום ספיחין כדקאמר בירושלמי דטעמא דהנך אסרו היינו משום שאינו חושש לקיומן ואינו רוצה בהם ובית השלחין שהתירו לו להשקות משום דבר האבד ודאי שהוא רוצה בקיומן כיון שהוא רוצה להשקותן שלא יאבדו עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>ובשביעית. </b>מתוך פי' הרמב\"ם ז\"ל גם מתוך חבורו שם בהלכות שמטה פ\"א משמע דגם בשביעית בית השלחין אין בית הבעל לא. וגם תוס' ז\"ל כתבו בדף ו' ע\"ב שרש\"י ז\"ל נראה שחזר בו ממה שפי' במשנה דגבי שביעית אפי' בית הבעל שרי ואני פירשתי במשנה דשביעית נמי לא שרי אלא בבית השלחין כדכי' בקונטרס כאן אבל ק\"ל וכו' לכן נראה יותר פי' הקונטרס שבמשנה עכ\"ל ז\"ל בקיצור: \n",
+                "<b>בין ממעין שיצא בתחלה. </b>וכ\"ש ממעין ישן והאי דאיצטריך למתנייה למעוטי שדה בית הבעל שאפילו ממעין שלא יצא בתחלה שישן הוא אסור דלא שרינן ליה אלא משום פסידא והוא דליכא טרחא יתירא נמוקי יוסף: וז\"ל הגמ' השתא ממעין שיצא בתחלה דאתי לאינפולי משקי' ממעין שלא יצא בתחלה דלא אתי לאינפולי מיבעיא ומשני איצטרך אי תנא מעין שיצא בתחלה ה\"א הכא הוא דבית השלחין אין בית הבעל לא משום דאתי לאינפולי אבל מעין שלא יצא בתחלה דלא אתי לאינפולי אימא אפי' בית הבעל נמי קמ\"ל ל\"ש מעין שיצא בתחלה ל\"ש מעין שלא יצא בתחלה בית השלחין אין בית הבעל לא: \n",
+                "<b>אבל [אין משקין] לא ממי הגשמים </b>גזרה וכו'. לשון רעז\"ל. אמר המלקט ורב אשי תירץ מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו פי' שדרך מי גשמים ליכנס במקום עמוק וכיון שניטלו חציין העמיקו והוו להו מי קילון כלומר שצריך לדלותן בדלי: \n",
+                "<b>קילון. </b>פי' הרי\"ף ז\"ל כמו ביב ונימוקי יוסף ז\"ל פי' קילון בור עמוק וכו' מלשון קולתה שהוא תרגום כדה נקרא קילון ונקטיה אחר מי גשמים לאשמועי' דאיסור מי גשמים אינו אלא משום שאפי' אפשר להשקות בתחלה מהכנוס של מי גשמים בלא טורח כשיחסרו המים היה צריך לדלות ושמעינן דאם היה אגם מים שלא יבואו לעולם במועד לצורך דלי שמשקה מהן ברגלו בקל היה מותר ואיסור מי גשמים וקילון אמועד קאי דגבי שביעית לא חיישי' לטרחא יתירא עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>ואין עושין עוגיות לגפנים. </b>פי' רש\"י ז\"ל עוגיות עגול סביב כמו עג עוגה ועמד בתוכה ע\"כ. ונמוקי יוסף ז\"ל פי' עוגיות שחופרים סביב הכרם כדי שיתעכבו שם המים מלשון הלהן תעגנה שהוא לשון עכוב והא נמי אמועד משום טירחא יתירא ועוד דלא הוי דבר האבד אבל בשביעית מותר כדאיתא בגמ' והני עוגיות בחדתי מוקמינן להו אבל עתיקי שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד ע\"כ וכתוב עוד בנימוקי יוסף בשם הראב\"ד ז\"ל ולאו דוקא חדתי ממש דה\"ה כעין חדתי אם לא ניכר החריץ אבל אם ניכר החריץ מעט מותר ולא בעינן טפח דכיון דמימיה עומדין במשהו סגי להו ע\"כ: \n",
+                "<b>עוגיות לגפנים. </b>וה\"נ תניא בברייתא דף ג' ע\"א ולא יעשה עוגיות לגפנים ובדף ד' תניא יזילו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים ע\"כ. ושמא הגפנים צריכין לעוגיות יותר מן הזיתים ודברה משנתנו בהוה ולאו דוקא: וביד פ\"ח דהלכות יום טוב סימן ג' ובפ\"א מהלכות שמטה פסק דעושין עוגיות לגפנים א\"כ ס\"ל דגם האי סיפא אמועד לבד איתאמרת וכמו שכתוב שם בכסף משנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית. </b>בגמ' פליגי בה ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ובגמ' מפרש מאי בינייהו ובמסקנא אמימר מתני לה בהדיא ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בשביעית מפני שנראה כעודר וקשיא דר' אלעזר ב\"ע אדר' אלעזר ב\"ע ומי אמר ראב\"ע כל שנראה כעודר אסור ורמינהי דתנן בפ\"ג דשביעית עושה אדם את זבלו אוצר ר\"מ אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ראב\"ע אוסר עד שיעמיק ג' או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע ומדקאמר עד שיעמיק אלמא שרי ראב\"ע לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חיישי' לנראה כעודר ומשני ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קודם שביעית וחד אמר אע\"פ שמעמיק בשביעית מותר משום דזבלו מוכיח עליו דלא עביד משום עודר. וכתבו תוס' ז\"ל דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה לא חזי ליה לזבל שבחפירה ע\"כ. ואיתה בירושלמי דשביעית פ\"ג. וכתב הר\"מ דילונזאני ז\"ל בנכ\"י והרי\"ף והרא\"ש ז\"ל גרסי במועד ובשביעית אך הר\"ן ז\"ל כתב דלרבנן נמי אין עושין אמה בתחלה וק\"ל א\"כ כיון דרבנן דמודו לראב\"ע בלכתחלה ואיהו מודה להו במקולקלת כמ\"ש רש\"י ז\"ל אמאי נקט ראב\"ע במועד תו דלא שייכא הכא מידי פלוגתייהו אלא גבי שביעית ע\"כ וביד פ\"א דהלכות שמיטה ויובל סי' ט': \n",
+                "<b>ומתקנין את המקולקלות. </b>ביד פ\"ח דהלכות יו\"ט סי' ג' ובטור או\"ח סי' תקל\"ז וסי' תקמ\"ד ובגמ' מפרש אם היתה עמוקה ששה טפחים ונסתמה עד טפח מעמיק אותם חמשה טפחים שנסתמו וכשהיתה בת שלשה טפחים ונסתמה עד חצי טפח פשיטא לן דאסור דטרחא דלא צריך הוא דבלאו הכי מעיקרא לא עברי בה מיא וכשהיתה י\"ב ונסתמה עד טפחיים פשיטא לן נמי דאסור דטרחא יתירא הוא וכשהיתה שבעה ונסתמה עד טפחיים בעיא בגמ' ולא אפשיטא: \n",
+                "<b>ומתקנין את קלקולי המים. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ט' י': \n",
+                "<b>וחוטטין אותן. </b>שאם נתמלא הבור מותר לחטוט ולהעמיק שהעפר תיחוח אבל חפירה בתחלה שהקרקע קשה לא משום דאיכא טרחא יתירא תוס' ז\"ל: ובגמ' דייקינן חטיטה אין חפירה לא והיינו דוקא כשאין רבים צריכין להם אלא שהן בר\"ה ומטעם שכתב הראב\"ד ז\"ל אבל רבים צריכין להם אפי' חפירה נמי מותר ובמסקנא דגמ' דייקינן לה ממתני' דקתני ועושין כל צרכי הרבים לאתויי חפירה שהיא צריכה לרבים: \n",
+                "<b>ומתקנין את הדרכים. </b>שנתקלקלו מחמת רוב הגשמים מתקנין אותן בצרור ובסיד כעין שעושין ברוב עיירות: \n",
+                "<b>ואת הרחובות. </b>שאחרי בתיהם ששם מטיילין ילדים וילדות: \n",
+                "<b>ואת מקוות המים. </b>שאם אין בו מ' סאה מרגילין לתוכו מ' סאה וכל הני צרכי רבים הן: \n",
+                "<b>ועושין כל צרכי הרבים. </b>פירשו כבר רעז\"ל ברפ\"ק דמסכת שקלים: \n",
+                "<b>ומציינין את הקברות. </b>דליכא טירחא תוס' ז\"ל: ובגמ' רמז לציון קברות מן התורה דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ופי' רש\"י ז\"ל ורמז הוא שלא בא הכתוב להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון דהא קרא לא כתיב אלא לעתיד ובגמ' יליף לה מקראי טובא ורב פפא מפיק לה מקרא דכתיב ואמר סולו סולו פנו דרך וכתבו תוס' ז\"ל כל חד וחד מהני אמוראי נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה ולא פליגי אלא אורחא דמילתא דכל חד וחד מסיק אדעתיה מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה ע\"כ. וביד פ\"ח דהלכות טומאת מת סי' ט': \n",
+                "<b>ויוצאין אף על הכלאים. </b>מצוה לצאת כדאמרי' בגמ' ול\"ד להני אחריני דקתני ומתקנין דהני חובה הוא כדמוכח בגמ' תוס' ז\"ל: וכתב הר\"ס ז\"ל צ\"ע מהו אף ויש לפרש ששנינו בפ\"א של שקלים בא' באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ושם שנינו בט\"ו בו יוצאין אף על הכלאים ולשון אף שם הוא מיישב לפי שחוזר למעלה למה ששנינו משמיעים על הכלאים כלומר אע\"פ שכבר הכריזו על הכלאים בא' באדר יוצאין ג\"כ בט\"ו בו ומעתה גם אף ששנינו כאן הוא מיושב לפי זה ור\"ל אע\"פ שכבר יצאו על הכלאים בא' באדר יוצאין ג\"כ בחה\"מ של פסח דמסתמא בחול המועד של פסח הוא מדבר שהוא זמן התבואה בשדות עכ\"ל ז\"ל. וביד ס\"פ שני דהלכות כלאים. ובגמ' מנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו של תקון הדרכים שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת\"ל והיה עליך דמים: ופרכינן בגמ' ואכלאים בחש\"מ נפקינן ורמינהי דתנן ברפ\"ק דמסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים וכו' ויוצאין אף על הכלאים ומשמע קצת מתוך לשון הגמ' שהיא ברייתא מדמוסיף בה חלוקות שלא הוזכרו במשנה כגון ולקווץ את הדרכים אלא דלעיל מינה מוכח בהדיא שהוא בכלל ומתקנין את הרחובות ומ\"מ קשיא ומשני ר' אלעזרי ור' יוסי ב\"ר חנינא חד אמר כאן בבכור כאן באפיל וחד אמר כאן בזרעים פי' דעל התבואה יוצאין בט\"ו באדר שקודמין לירקות וכאן בירקות: והא דלא פריך אכל הני דתנינן הכא כגון ומתקנין וכו' אע\"ג דתנינהו נמי התם תירץ רש\"י ז\"ל משום דלאו פרכא היא דבדין הוא דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן להו בט\"ו באדר אתו גשמים ומקלקלי להו והדרו ומתקנין להו בחש\"מ אבל אכלאים לא שייך למימר הכי ע\"כ. והתוס' ז\"ל כתבו וז\"ל במשנה פירשתי מ\"ט לא מקשה על הנך ובירוש' מקשה מציינין על הקברות ולא כבר ציינו ומתרץ כגון שירד שטף מים של גשמים ושטפו ע\"כ: ובגמ' א\"ר אסי א\"ר יוחנן לא שנו דאין יוצאין עליהם קודם אדר וקודם חש\"מ אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין עליהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראב\"י אומר מושכים את המים וכו'. </b>ביד פ\"ח דהלכות יו\"ט סי' ג' ד' ובפ\"א דהלכות שמיטה ויובל סי' ח' ט' ואיתא בירושלמי ס\"פ שני דשביעית ובטור א\"ח סי' חקל\"ז: \n",
+                "<b>זרעים שלא שתו. </b>הראב\"ד ז\"ל פירש שאם אירע אונס בהם שלא שתו לפני המועד מפני שלא יכול להשקותם שמותר להשקותם במועד ואינו אסור אלא כששכח להשקותם או שנתעצל בהם ע\"כ: ובגמ' בברייתא תניא כשאמרו אסור להשקותם במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו לפני המועד מותר להשקותם במועד ואין משקין שדה גריד במועד וחכמים מתירין בזה ובזה ע\"כ: ופי' נמוקי יוסף ואע\"ג דמפורש במתני' הוה מצינא למימר דמתני' רבותא קאמר דאפי' זרעים שלא שתו דאית להו פסידא יתירא קמ\"ל דדוקא מפני שלא שתו קאמר ע\"כ. והרז\"ה ז\"ל נראה דמפרש דוחכמים מתירין בזה ובזה קאי אזרעים שלא שתו ואשדה גריד המוזכרים בברייתא וכן פי' ג\"כ רש\"י ז\"ל אברייתא ובמתני' פי' ז\"ל בזה ובזה להשקות את כל השדה כולה ולהשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד אבל נמוקי יוסף פי' במתני' וז\"ל שדה גריד יבש והוא שדה הבעל אלא שלא נפלו בו גשמים זה זמן הרבה וטעמא דאין משקין משום דהרווחא הוא ולא פסידא וחכמים מתירין בזה ובזה לאו אשדה גריד קיימי דבההיא אפי' רבנן מודו דלא הוי ��סידא ואסור אלא ברישא פליגי בהשקאה את כל השדה ובזרעים שלא שתו וכן הוכיחו מן הירושלמי עכ\"ל ז\"ל ומשמע היה קצת שהוא ז\"ל גריס לה לבבא דאין משקין שדה גריד במתני' דהא בברייתא אינו מוזכר כלל השקאת כל השדה וכתבו תוס' ז\"ל דאית דגרסי שדה גריר ברי\"ש כמו חמרא מיגרר גריר: ועוד כתבו ז\"ל דפלוגתא דהך ברייתא היינו כמין פלוגתא דמתני' ות\"ק דהכא הוא ראב\"י ע\"כ. ורש\"י ז\"ל פי' והאי חכמים היינו ר\"מ דאמר לעיל משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל ע\"כ. והרא\"ש ז\"ל אחר שהביא דברי הרי\"ף ז\"ל שפסק כראב\"י ושכן דעת הרמב\"ם ז\"ל ודלא כרש\"י ז\"ל כתב שדברי רב אלפס ז\"ל עיקר דבירוש' פ' שני דשביעית מוכח דרבנן אסרי הרבצה והא דקתני וחכמים מתירין בזה ובזה מפ' בין ששתו קודם הרגל בין שלא שתו בין באילן בין בזרעים ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אישות. </b>בריה שאין לה עינים. גמרא מאי קרא כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש פי' רש\"י ז\"ל שבלול שקורין לימצון תמס יהלוך כלומר כשיוצא חוץ לנרתקו רירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת תמס כמו ונמס נפל אשת בל חזו שמש כלומר כך אישות נופלות לארץ ומתים דלא חזו: \n",
+                "<b>ואת העכברים משדה וכו' כדרכו. </b>כך נראה דגריס רש\"י ז\"ל וכן בהרא\"ש ז\"ל וכן במגיד משנה וכן בנמוקי יוסף ור\"ל דאפי' כדרכו מותר וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת שלא שכן הוא ברוב הספרים שהיה בידו: \n",
+                "<b>במועד ובשביעית. </b>תימא מאי קמ\"ל בשביעית והלא אין זו עבודת קרקע ור' יהודה מ\"ט דאסר כדרכן וי\"ל דודאי צריך לסקל אבנים מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פ\"ג דשביעית המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ אישות מפר' בירוש' חולדה תוס' ז\"ל: וגם רש\"י ז\"ל פי' ובשביעית אע\"ג דמתקן השדה ע\"כ. וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל כתב ובשביעית כן מצאתי וצ\"ל דגם הא דצדין את האישות וכו' הוא מדברי ר' אליעזר דלעיל וצ\"ע ע\"כ: \n",
+                "<b>שלא כדרכו. </b>נועץ וכו' במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותם רש\"י ז\"ל: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים משדה האילן. וכו' </b>הרי\"ף ותוס' והרא\"ש ז\"ל נראה דגרסי ר' יהודה אומר משדה האילן וכו' במקום וחכמים אומרים וכן בפסקא של הגמרא וכן בירושלמי אבל הרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס וחכמים וגם נמוקי יוסף נראה שגורס וחכמים שכתב אישות מפסידה שדה אילן יותר משדה לבן ולהכי מצרכי רבנן לעשות היכר בשדה לבן בשנוי שלא כדרך החול ע\"כ. וכבר דבר בזה בעל מגיד משנה ז\"ל בפ\"ח דהלכות י\"ט סי' ה'. ובטור א\"ח סי' תקל\"ז. ובגמ' תניא ר\"ש ב\"א אומר כשאמרו משדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן אפי' כדרכו שמא יצאו משדה לבן ויחריבו את האילנות וכתבו תוס' ז\"ל ר\"ש ב\"א נא ידענא מה הוא אם הוא תנא שלישי או שמא מילתיה דת\"ק מפרש או שמא י\"ל דר' יהודה מודה בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן וחכמים מיירי בשדה הסמוכה לבית השלחין לא בשדה הסמוכה לבית האילן ונ\"ל דגרסי' וכי באיזה שדה לבן מתירין חכמים וי\"ס שכתוב בהם כשאמרו בשדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר וקאי על דברי ר' יהודה וכו' עכ\"ל ז\"ל: והרב בצלאל אשכנזי ז\"ל ראיתי שהגיה בתלמודו לשון ברייתא זו כמו שהיא בהרי\"ף ובהרא\"ש ז\"ל תניא רשב\"א אומר כשאמרו בשדה הלבן כדרכו לא אמרו אלא בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות וכך היא במגיד משנה שם בהלכות י\"ט פ\"ח וכבר דבר בזה שם בכסף משנה: \n",
+                "<b>ומקרין את הפירצה. </b>כתוב בתוס' י\"ט נ\"ל שהוא נגזר משם קיר כו'. וכך נלע\"ד שהוא האמת שהרי בכותלין אנו עוסקין ולא בקרוי הגג וגם כך נראה מן הערוך שאחר שהביא ששה קר הביא ערך קיר ואחריה מיד האי ומקרין ואח\"כ כמו שמנה קר אחרים אכן במ\"ש דמיקר שהוא ענין קרירות היו\"ד אחר הקו\"ף לא מסתבר אלא שהקו\"ף אחר היו\"ד ולא דמו למלת כהקיר ביר מימיה: ובגמ' אמר רב יוסף בהוצא ודפנא פי' רש\"י ז\"ל הוצא ענפי דקל התמרים ודפנא עצים של פינו ועביד גדר מדפנא ומגדל אותם מהוצי דקל ע\"כ. וביד שם סי' ו' ובטור א\"ח סי' תק\"מ. גמרא אמר רב חסדא לא שנו אלא כותל גנה וכו' כדפי' רעז\"ל ובמסקנא אמר רב אשי מתני' נמי דיקא כרב חסדא דגנה אינו בונה במועד כדרכו דקתני ובשביעית בונה כדרכו דהיכא אילימא דחצר צריכא למימר אלא לאו דגנה ואע\"ג דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי ש\"מ ובשביעית בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה כדרכו וכתבו תוס' ז\"ל פסק בתוס' דה\"ר פרץ דהלכתא הכי דכותל חצר מותר לבנותו ופי' דהיינו דוקא במקום סמוך לר\"ה שיש לחוש בגנבים אבל בין חצר לחצר ומשום בני חצר אסור לבנותו כדרכו עכ\"ל ז\"ל. ונמוקי יוסף כתב בשם הראב\"ד ז\"ל דאפי' למבוי או לחצר מותר לבנות כותל הגוהה מפני שהכל סכנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ג בתחלה להקל אבל לא להחמיר. </b>והכי משמע בירוש' ע\"ש ופי' נמוקי יוסף שאם טמא הוא ישתוק ולא יצריכנו לצאת חוץ למחנה מפני שאבל הוא לו דס\"ל לר\"מ שרשאי הכהן לשתוק אע\"פ שיראה שהוא טמא ומוחלט וכל זמן שלא יצא מפי הכהן אינו טמא דכתיב טמא יטמאנו הכהן ע\"כ מנמוקי יוסף ומובן ממה שאכתוב בס\"ד: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים לא להקל וכו'. </b>חכמים הם ר' יוסי בברייתא ונמוקי יוסף ז\"ל נראה דגריס במתני' נמי ר' יוסי אבל במגיד משנה פ\"ז דהלכות י\"ט סי' י\"ו נראה דגריס במתני' וחכמים. ומשמע דלתלמודא דידן לא גרסי' מלת בתחלה דהא מפרש רבא בגמ' דבטהור מתחלחו אם נתנגע עתה כ\"ע ל\"פ דלא חזי ליה דאי חזי ליה לא מהני ולא מידי דלר\"מ דאמר רואין להקל ולא להחמיר הכא מאי קעביד ליה דאי טהור מאי קמהני ליה דהשתא נמי טהור ועומד הוא ואי טמא הוא שתיק הלכך אין רואין ולר' יוסי נמי ודאי אין רואין דהא אין כהן רשאי לשתוק וטמא יטמאנו לזה ובהסגר ראשון כולי עלמא ל\"פ דחזי ליה שאם חל שביעי של הסגר ראשון בחש\"מ יכול כהן לראותו דכי מטהר ליה הא שמחה היא לו ואי מצריך ליה הסגר ז' ימים שנית מאי פסדיה אי לא הוה חזי ליה בבית הכלא נמי היה עומד אלא בהסגר שני קמיפלגי אם בא ז' של שבעת ימי הסגר שני בחש\"מ ר\"מ אומר רואהו כהן להקל אם טהור או לא טהור ואם טמא שותק ואינו מצריכו שילוח חוץ למחנה דנוח לו לזה שיהא מוסגר וישמע קול בני אדם ואל יבא חוץ למחנה מוחלט אע\"פ שיהא שם מותר בתשמיש דקסבר ר\"מ צוותא בעלמא ניחא ליה ר' יוסי אומר לא להקל ולא להחמיר שאם רואהו להקל יבא להחמיר עליו אם הוא טמא ואין כהן רשאי לשתוק ויהיה מצריכו שילוח חוץ למחנה דאימא האי בצוותא דעלמא ניחא ליה וה\"נ פליגי במוחלט שכבר יצא חוץ למחנה אם נרפא מצרעת ורצה להראות לכהן אם נרפא ויטהר את עצמו לדברי ר\"מ רואין דאי טהור אמר ליה טהור ואי טמא א\"ל טמא והכא ליכא אבל לא להחמיר דלא היינו חומרא דמעיקרא טמא והשתא טמא לדברי ר' יוסי אין רואין דאי א\"ל טהור נמצא מחמיר עליו שאוסרו בתשמיש ואע\"ג דה\"ל צוותא דעלמא דאימא האי בצוותא דאשתו ניחא ליה: \n",
+                "<b>ועוד א\"ר מאיר מלקט וכו' </b>פי' כמו כן מקל ר\"מ ומתיר ללקוט בחש\"מ עצמות אביו ואמו נמוקי יוסף. ובגמ' ורמינהי המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהם כל היום ולערב אין מתאבל עליהם ואמר רב חסדא אפי' צרורין לו בסדינו פי' וכיצד אר\"מ הכא במתני' ששמחה היא לו ומשני אמר אביי אימא מפני ששמחת הרגל עליו כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל ואינו מצטער כמלקט עצמות אביו ואמו ואינו רשאי להתאבל עליהם דאתי רגל ודחי לאבלות דהוי דרבנן וכתבו תוס' ז\"ל המלקט וכו' במסכת שמחות וה\"מ לשנויי הא מני ר' יוסי היא דאמר במשנה אבל הוא לו ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל בלא רב חסדא הקשה היטב אלא כך רגילות התלמוד אגב גררא להביא פי' הברייתא דאפי' צרורין לו בסדינו אינו מתאבל לערב וי\"מ דארישא קאי אפי' צרורין לו בסדינו כמה ימים צריך להתאבל כל זמן שרואה אותם ופי' ראשון ניחא טפי אבל לא שייך הכא כ\"כ לפי' ראשון דהא מסיפא אינו מתאבל לערב לא מצי להקשות על המשנה כי אם מרישא וצריך לומר דמייתי סיפא אגב גררא והא דרב חסדא דאגב גררא לגררא ע\"כ: ירושלמי מפני ששמחה היא לו בראשונה הי' קוברין אותם במהמורות נתאכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותן בארונות אותו היום מתאבל למחר יהיה שמח לומר שנמלטו עצמות אבותיו מן הדין ע\"כ בנמוקי יוסף: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר אֶבֶל הוא לו. </b>בנקודת סגול תחת האל\"ף והבי\"ת ופי' נמוקי יוסף אבלות הוא לו אע\"פ שאין אבלות חל עליו לבו דואג עליו בראותו זה ע\"כ: \n",
+                "<b>לא יעורר על מתו </b>לא יביא ספדן לעורר על מתו שמת זה ימים רבים לשוכרו לחזור על קרובי וכו' כך צ\"ל בפי' ר\"ע ז\"ל: עוד בפירושו ז\"ל קודם לרגל שלשים יום אית דאמרי וכו' עד ואית דאמרי וכו' אמר המלקט ואיכא בינייהו דקא עביד בחנם. וכתוב בתשובת הרשב\"א ז\"ל סי' ק\"מ שלשים יום לפני המועד זמנו של מועד דהא תניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח וכן לענין בדיקת החמץ קיימא לן העושה את ביתו אוצר והיוצא בשיירא קודם שלשים יום אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער ע\"כ. ירושלמי עירור מזכירו בין המתים הספד מספידו בפני עצמו: \n",
+                "<b>קודם לרגל. </b>פי' רש\"י ז\"ל דאתרוייהו קאי אעירור ואהספד. וביד ס\"פ ששי דהלכות יו\"ט ובפרק י\"א דהלכות אבל סי' ג' ו'. ובטור א\"ח סי' תקמ\"ז ובטור יו\"ד סימן שמ\"ז וסימן ת\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין. </b>ביד פרק ח' דהלכות יום טוב סי' ד' ח' ופי' נמוקי יוסף ז\"ל אין חופרין כוכין פי' לצורך מתים שימיתו במועד שדרכם היה לחפור כוכין וקברות להיות מזומנים למי שמת לו מת שיקנה לו ורמ\"ל מתני' שאעפ\"י שיצטרכו אל זה במועד כגון בעיר ירושלם שהיו בה ששים רבוא ואי אפשר לעם רב כמוהו שלא ימותו ממנו בכל יום רבים גדולים וקטנים אף כי בד' ימים של חול המועד אפ\"ה כיון שאינו יודע בשעה שחפרו לאיזה מת הוא עושה אסור דאילו למי שמתו מוטל לפניו אף ביי\"ט שרי דמת בי\"ט שני יתעסקו בו ישראל וכ\"ש בחול המועד והרי\"ף ז\"ל פי' אין חופרין לקבור בהם לאחר המועד וכן פירשו ר\"ח והרי\"ץ ן' גיאות ז\"ל ותמה עליהם הראב\"ד ז\"ל אם לאחר המועד למה מחנכין אותם במועד והרמב\"ן ז\"ל כתב שאין זו קושיא שאע\"פ שאין צריכין להם עכשיו [כו' עי' בתוס' יו\"ט] עכ\"ל ז\"ל. ודעת רש\"י ז\"ל נוטה לדעת הראב\"ד ז\"ל שסובר דיום טוב שני אע\"ג דכחול שויוהי רבנן לגבי מת דוקא למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא דטרחונם מועט אבל לא לחצוב לו קבר מפני שטרחו מרובה ע\"כ עיין בהר\"ן ז\"ל פי' ר\"א דחולין: \n",
+                "<b>אבל מחנכין את הכוכין. </b>כתוב בתי\"ט דשם כוך ארמית דתרי כלח דכתיבי באיוב מתורגמין כוך ע\"כ. ותמצא הכלח הראשון שם סי' ה' והכלח השני בסי' כ\"ט: \n",
+                "<b>ועושין נברכת במועד. </b>תימא ואמאי צריך במועד והלא אין מכבסין במועד וי\"ל לצורך כל אותם שהתירו חכמים לכבס לקמן בפ' בתרא וי\"מ לרחוץ את המת ותכריכיו תוס' ז\"ל. וכתב נמוקי יוסף ז\"ל ואיידי דאיירי בחפירת קרקע תנא הא. כן פי' רש\"י ז\"ל והגאונים ז\"ל אבל האחרונים ז\"ל פירשו מענין קברות וכתב הרמב\"ן ז\"ל שהוא תוספת חפירה לקבר העשוי כבר לצורך מת שימות ע\"כ. ובטור א\"ח סי' תקמ\"ז כולה מתניתין. ובגמ' תנינא להא דת\"ר עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרים מעי\"ט רשב\"ג אומר אף מביאין עצים ומנסרין בצנעא בתוך ביתו ע\"כ. וסתם מתני' כרשב\"ג וכתבו תוס' ז\"ל ואסור בפרהסיא ויש ליתן טעם דל\"ד לההיא דכל שאסרו חכמים משום מראית העין וכו' ודמי טפי לההיא דפ' אע\"פ צנור שעלו בו קשקשים וכו' ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נושאין נשים וכו'. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ט\"ז ואיתא בפ' מגלחין דף י\"ח ובירושלמי דגיטין פ' השולח ובטור א\"ח סי' תקמ\"ו ובטור א\"ה סי' ס\"ד. וי\"מ דהא דאין נושאין נשים במועד משום בטול פריה ורביה פי' שלא ישהה לישא עד המועד ולפיכך מותר לישא בערב המועד: \n",
+                "<b>מפני ששמחה היא לו. </b>גמ' וכי שמחה היא לו מאי הוי אמר רב יהודה אמר שמואל וכן א\"ר אלעזר א\"ר חנינא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה רבה בר רב הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו והכתוב אומר ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך עולא אמר מפני הטורח שטורח לצורך נשואין וטורח במועד אסור וכתבו תוס' ז\"ל ומתני' ה\"פ מפני ששמחה היא לו ומשהה אותו ברצון עד הרגל שיהא שמח או שיהא פנוי והיינו דקתני אבל מחזיר הוא את גרושתו שאינה שמחה לו ולא שייך עירוב בשמחה ולא בטול שמחת הרגל וגם אין טורח בה וגם בטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר וסתמא דמילתא יש לו בנים וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל. והעלו ז\"ל דלא חשיב שמחה בשמחה כי אם סעודת נשואין בלבד אבל סעודת ברית מילה וכל שאר סעודות כגון סעודת פדיון הבן וכיוצא בו מותר: \n",
+                "<b>אבל מחזיר הוא את גרושתו. </b>בירוש' הדא דתימא מהנשואין פי' גרשה אחר נשואין והחזירה אבל לא מן האירוסין דמאחר שלא כנסה עד עתה שמחה היא לו תוס' ז\"ל: וה\"ר יהוסף ז\"ל מצאתי שכתב ולא מיבמין אבל מחזיר היא את גרושתו מפני שהיא שמחה לו וגרסא תמוהה היא בעיני: \n",
+                "<b>ועושה אשה תכשיטיה במועד. </b>ביד פ\"ז דהל' יו\"ט סי' ב' ואפי' זקנה נמי אמרי' בגמרא דמותר דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר לא תסוד מפני שנוול הוא לה. </b>גמ' תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד וכו' ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע\"פ שמצרה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן בסוף הזמן ושם בהלכות י\"ט פ\"ז פסק כר' יהודה וכתב במ\"מ וראיתי מי שכתב דת\"ק במתני' ור' יהודה לא פליגי דודאי סיד שאינה יכולה לקפלו במועד נוול הוא לה ואפשר שזה דעת רבינו שכתב והוא שיכולה לקפלו במועד שאל\"כ למה פסק כר' יהודה ואולי פסק כר' יהודה מפני שלא מנו בברייתא בכלל תכשיטין לסוד בסיד ע\"כ ופרכינן בגמ' ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא והתנן בפ' קמא דע\"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמיצר הוא א\"ל אע\"פ שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן ומשני אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו כגון אפיה ובשול דמצטער הוא עכשיו כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובשולו בי\"ט רבינא אמר נכרי לענין פרעון לעולם מיצר שפורע ולהכי לא אית ליה לר' יהודה התם אע\"פ שמיצר וכו' אבל לעיל גבי טפול אית ליה אע\"פ שמצרה היא עכשיו וכו'. ואיתה בירושלמי פ\"ק דע\"ז: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט תופר כדרכו. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ה'. ובטור א\"ח סי' תקמ\"א: \n",
+                "<b>והאומן מכליב </b>פי' דרך שינוי שיפסיע פסיעות גסות וגם יתחוב תחיבה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב: וכדפי' ר\"ע ז\"ל מפרש לה ר' יוסי ב\"ר חנינא בגמ' אבל דבי ינאי אמרי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת הוי הדיוט וכתבו תוס' ז\"ל מיהו לא איירי בדבר האבד דהיכא דאיכא דבר האבד קיימא לן כר' יוסי דאין מצריך שנוי בדבר האבד ע\"כ: \n",
+                "<b>ר' יוסי אמר ממתחין </b>כך הגירסא בגמ' וגם בהרא\"ש ז\"ל אכן בירושלמי גרסי' אף ממתחין: והרמב\"ם ז\"ל משמע קצת דגריס אף ממתחין וז\"ל ומה שאמר ר' יוסי אף ממתחין ר\"ל אף ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותם כשהם רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשרו כמו היתרים המתוחים ע\"כ. וכתבתי לשון משמע קצת משום דהא יש לחוש שמא נפל טעות סופר בלשונו ז\"ל: ובתוספתא תנא ושוין ר\"מ ור' יוסי שאין מפשילין חבלים לכתחלה ועוד תניא מסרגין את המטה ואין צ\"ל שממתחין דברי ר\"מ ר' יוסי אומר ממתחין אבל לא מסרגין וי\"א אין ממתחין כל עיקר דכיון דאפשר למלאת המטה בבגדים עד לעיל והדר מצי למירמא עלייהו כרים וכסתות למזגא עלייהו לא טרחינן דהוי טורח דלא צריך ע\"כ: ופי' נמוקי יוסף ז\"ל מפשילין גדילת הצמר או הקונבוס כשעושין ממנו חוטין ארוכין לעשות חבלים נקרא מפשילין שלפי שאינה בדקדוק כדרך שאר טויות לכך אמר לשון הפשלה כדרך הפשיל כליו לאחוריו ע\"כ וכן הוא ג\"כ במ\"מ אבל רבינו יעקב בעל הטורים ז\"ל פי' שם בסי' תקמ\"א מסרגין המטות פי' לארוג אותה שתי וערב בחבלים שהיו בה כבר אלא שלא היו סדורין והוא מסדרן אבל לא יפשיל החבלים בתחלה ע\"כ ופי' מהרי\"ק ז\"ל דמפרש רבינו דושוין שאין מפשילין חבלים בתחלה דקאמר בגמ' היינו לומר דלסרג בחבלים שלא היו בה מעולם לדברי הכל אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין וכו' </b>ביד פ\"ח דהלכות יו\"ט סי' י\"ג ובטור א\"ח סי' תר\"מ ופירשו רש\"י והר\"י מעמידין תנור של חרס מקום שפיתת ב' קדרות כירים מקום שפיתת קדרה אחת ע\"כ. ובפ' כירה מפורש דכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת וכירה מקום שפיתת שתי קדרות וכן ג\"כ פי' ר\"ע ז\"ל שם ובפ\"ה דמסכת כלים ושמא יש חילוק בין כירה לכירים או בין כשמוזכר כירה עם כופח לכשהוא מוזכר עם תנור: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר וכו' </b>כתבו תוס' ז\"ל ה\"ג ר' יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחלה ובחדשה קאמר דהא בגמ' מתיר ישנה ואין נראה לומר דבגמ' דמתיר ישנה משום ר' אלעזר קאמר והא משמיה דידיה כי למה נדחק לעשות מחלוקת חנם ועוד דלכתחלה משמע חדשה וא\"ת כבוש מאן דכר שמיה וי\"ל ת\"ק קאמר מעמידין ובחדשה קאמר ומשמע אפי' כבוש ור' יהודה אוסר בכבוש. עוד כתבו ז\"ל ואית דגרסי ר' יהודה אומר מכבשין את הריחים ול\"ג לכתחלה והיא היא ונתנו טעם לחלק מה מוסיף ר' יהודה על ת\"ק והעלו דגירסא ראשונה עיקר: וכתב עוד הרא\"ש בשם הראב\"ד ז\"ל ומסתברא מדקאמר ר' יהודה אין מכבשין בתחלה מכלל דרבנן שרו אפי' חדשה ועוד מדקתני בברייתא ר' יהודה אומר וכו' משמע דפל��גי רבנן עליה ואית להו דאפי' חדשה מכבשין והלכה כת\"ק ע\"כ: וז\"ל הגמ' מאי מכבשין רב יהודה אומר מנקר ריחייא רב יחיאל אמר בת עינא פי' נקב שעושין באמצע הריחים שהתבואה נופלת לתוכה מתיבי מעמידין תנור וכירים במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אף יגמור ר' יהודה אומר משמו מעמידין את החדשה ומכבשין את הישנה ואי אמרת בת עינא ישנה בת עינא למה לי והלא כבר אית לה בת עינא שכבר היא ישנה מלטחון ואי לא הוי לה בת עינא לא מצי למיטחן ומשני משכחת לה בישנה כגון דבעי לארווחי האי עינא טפי פורתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין מעקה וכו' </b>ביד פרק ז' דהלכות יו\"ט סי' ה' ובפ\"ח סי' ו' ז' ובטור א\"ח סימן תק\"מ: \n",
+                "<b>שפים את הסדקים </b>פי' רש\"י ז\"ל סדקים שבתנור ומעגילין אותם שגוללין על קרקעית התנור עץ גדול ועגול כדי לסתום הסדקים: \n",
+                "<b>ביד וברגל </b>שבועט ברגלו על קרקעית התנור ע\"כ. ובגמ' פריך השתא במעגלה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא ומשני ה\"ק שפין את הסדקים ומעגילין אותם כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים וכ\"ש במעגילה שהוא מלאכת אומן וטרחא יתירא כן פי' נמוקי יוסף: \n",
+                "<b>ומעגילה. </b>פי' רש\"י ז\"ל וגם בר\"פ אלו הן הגולין של עץ ותוס' פירשו שם אבן עגולה ארוכה קצת ויש לה שני שנים ארוכין ומעגילין אותה על פני כל הגג להשוותו והיינו נמי מעגילה עכ\"ל ז\"ל. והיה נראה דגרסי' מחצליים כמו שהוא בקצת נוסחאות וגם שכן הוא בפ' ואלו הן הגולין דף ט' מחצלו מידו אלא שאינו כן בערוך אלא אדרבא כתב עלה דההיא דפ' אלו הן הגולין ס\"א מחלצי כמו מַחְלְצַיִים דמשקים וי\"מ מחלציים אגפיים של מעגלה וכך מפרשים שפין את הסדקים במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור ע\"כ: \n",
+                "<b>הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנם במועד. </b>פי' רש\"י ז\"ל והקורה הוא מה שעל הפתח שמחזר בו הדלת וז\"ל ברמב\"ם ז\"ל שם מתקנם במועד כדרכן בין בשל ברזל בין בשל עץ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית וכבר בארנו שכל מה שיש הפסד אינו צריך שנוי עכ\"ל ז\"ל. ובגמ' ורמינהי דתנן בפ' בתרא דמסכת מעשר שני ובפ' בתרא דמסכת סוטה עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד ימיו אין מכאן ואילך לא ומסיק רב חסדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני פי' רש\"י ז\"ל במגלי דהיינו מסר גדול שרי דלאו מוליד קלא בחציני אסור דהוי אולודי קלא טפי אסור. (הגה הר\"ר בצלאל אשכנזי ז\"ל כתב על זה נראה לי טעות דהא מכחיש המוחש ובספר מוגה מצאתי מגלי אינו דרך אומנותו חציני הוי דרך אומנותו ע\"כ). רב פפא אמר כאן קודם גזרה כאן לאחר גזרה רב אמר הא ר' יהודה הא ר' יוסי ומתני' דשרי כל הני בלא שנוי ר' יוסי היא ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בפירקי' דלקמן: \n",
+                "<b>וכל כבשין. </b>אית דל\"ג מלת וכל וכן הוא בהרא\"ש ז\"ל ואית דל\"ג נמי מלת מהן וכן נמחקו שתיהן ע\"י הרב בצלאל אשכנזי ז\"ל. וביד שם פ\"ז סי' ז' ובטור א\"ח סי' תקל\"ג ובגמ' בלישנא בתרא גרסי' רבא שרי למיזל ולמיצד כוורי אתויי ומימלח א\"ל אביי והא אנן תנן כבשים שהוא יכול לאכול מהן במועד והני כיון שמלחן הרבה כדי להצניעם תו לא חזו במועד א\"ל הני נמי דמלחינהו ומתאכלי במועד אגב איצצא פי' שכובשם במכבש עד שיצא לחלוחית המלח הנבלע בכולם ואוכלין אותם מיד: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך. </b>כתב המגיד משנה פ\"ז בהלכות י\"ט סי' ג' מתני' דקתני מי שהפך לרבותא הוא דאע\"ג דכבר הפכן ואינם מתעפשות כ\"כ מותר דאכתי דבר האבד נינהו אבל ה\"ה דאפילו לכתחלה ע\"כ. ובטור א\"ח איתה לרוב פרקין בסימן תקל\"ח ותקל\"ט. ובירושלמי אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני ר' חייא מי שהיו זיתיו הפוכים ושנוים מתני' צריכא לדר' חייא ודר' חייא צריכא למתני' אילו תנינן ולא תנא ר' חייא הוינן אמרינן לא אמרן אלא מי שהפכן פעם אחת אבל אם הפכן ושניין דברי הכל מותר הוי צורכא למתניתיה דר' חייא או אילו תנא ר' חייא ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא מי שהפכן ושניין אבל אם הפכם פעם אחת דברי הכל אסור הוי צורכא למתניתין ע\"כ. ועוד יש שם שנויי אחרינא ע\"ש: \n",
+                "<b>ואירעו אבל או אונס. </b>פתח באבל דקתני ואירעו אבל ולא פי' כו' זאת אומרת דברים המותרים וכו' כדפי' ר\"ע ז\"ל. רב אשי אמר ל\"מ קאמר ל\"מ בימי אבלו דמדרבנן הוא ושרי אלא אפי' במועד דאיסור מלאכה דאורייתא במקום פסידא שרו רבנן וברייתא מסייעא לההיא פירושא קמא: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר זולף. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל שיגרוף אותם מן הבור ע\"כ. וז\"ל נמוקי יוסף זולף וגומר מלקבל זילופו ושפוכו של מזחל הנופל בחביות ע\"כ: \n",
+                "<b>וגף כדרכו. </b>ל\"ג וגף גבי זיתים דאין דרך לעשות לזיתים מגופה דאפי' הניחן מגולין לא פסדי נמוקי יוסף וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל מחקו על פי ס\"א וכתב שכן נראה לו עיקר מן הטעם שנזכר. וכתבו תוס' ז\"ל פי' בקונ' ל\"א וגף משום דאיכא פסידא שמוליכן בלא מגופה וי\"ל דצריך לכסותו מפני השרצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שהיה וכו' </b>ירושלמי א\"ר זעירא לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור הא בתחלה אסור מה אנן קיימין אם בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא על נפשיה אם כשלא הגיע זמנו לבצור יכיל הוה קאים אלא כינן קיימין כשהגיע זמנו לבצור הוה סבר דויכיל קאים ולא קם ע\"כ: \n",
+                "<b>דברי ר' יוסי. </b>בשמן קתני מילתא דר' יהודה ברישא וכיון דאתחיל מילתא דר' יוסי מסיים לה: \n",
+                "<b>וגף </b>ביין לא ידענא אי אבור אי אחבית קאי מיהו לכאורה אחבית קאי דשייך בה מגופה ומדקתני בה זולף וגומר משמע דאבור קאי דאחבית לא שייר למודים דסגי בכסוי קטן תוס' ז\"ל: ובגמ' אמר רב יצחק בר אבא מאן תנא שנוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכניס אדם וכו' </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ג' ד' ובגמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו ואמרי' בגמ' דאי הויא מילתא דאי עביד בליליא אוושא מילתא כיממא עביד לה ביממא. ובירוש' מתני' דלא כר' יהודה דר' יהודה אמר יושב ומשמר ע\"כ: \n",
+                "<b>וכולן שכונו מלאכתן במועד יאבדו. </b>פי' צמצם להתחיל בה סמוך שאם לא יגמרוה למועד יהא דבר האבד ויהיה מותר לגומרה כך פי' רש\"י ז\"ל בפ' השולח דף מ\"ט. ויש שכתב דדוקא מכוין מלאכתו הוא דקנסו אבל שוכח או מתעצל וכ\"ש אנוס אין קונסין אותם נמוקי יוסף. ובגמ' בעינן כיון מלאכתו מהו שיקנסו בנו אחריו ומסקינן דכיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן דהא בלא מתכוין מותר לגמרי לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן. וכתב רב אלפס ז\"ל וכן הדין בצורם אזן בכור אע\"ג דהוי איסורא דאורייתא וכן מוכר עבדו לנכרים אע\"ג דמפקע ליה בכל יומא ממצות לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו דהכי אסקוה לכל חדא וחדא בדוכתא ולדעת הרמב\"ם ז\"ל שפי' שב\"ד מאבדין אותו ממון ועושין אותו הפקר נלע\"ד דגרסי' יְאַבְדוּ היו\"ד בשב\"א והאל\"ף בפת\"ח והבית בשב\"א ודגושה. וגם הגאונים ז\"ל כתב הרב המגיד דה\"נ ס\"ל ורש\"י ז\"ל לא כתב רק יאבדו שאסור ליהנות מהם ע\"כ. ואפשר דמחמיר טפי שילך לאבוד כמו שכתוב בתי\"ט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לוקחין בתים עבדים ובהמה </b>נמוקי יוסף ז\"ל גריס בתים עבדים אבנים ובהמה וכן היא הגרסא בגמ' ובהרא\"ש ז\"ל ופי' נמוקי יוסף אבנים לבנות כותל הגוהה ע\"כ. וכן פי' ג\"כ בהגהות אשרי וגם בירוש' והגרסא שם בתים עבדים בהמה ואבנים. וביד פ\"ז דהלכות י\"ט סי' כ\"ב מצאתי מונה בתים אבנים עבדים ובהמה וכן הגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל במשנתנו: \n",
+                "<b>או לצורך (המועד) [המוכר] שאין לו מה יאכל: </b>ביד שם סי' כ\"ד ובגמ' בעי רבא מרב נחמן שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו פי' שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה יאכל מי אמרינן כי שרינן במתני' דוקא מקח וממכר אבל מלאכה ממש לא או דילמא אפי' מלאכה ממש מותרת כשאין לו מה יאכל ובעי למפשטה ממתני' דקתני שאין לו מה יאכל לאו לאתויי שכר פעולה א\"ל לא פרושי קא מפרש מאי לצורך המוכר שאין לו מה יאכל ופשיט לי' אביי מדתנן בפירקין דלקמן אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב שאין לו מה יאכל לאתויי שכר פעולה דהכא לא מצי לתרוצי פירושי קא מפרש דהיכי מתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא בלאו הכי מותר ש\"מ וכן פי' ר\"ע ז\"ל: \n",
+                "<b>אין מפנין וכו' </b>ביד שם פ\"ח סי' ט\"ז ובטור א\"ח סי' תקל\"ה: \n",
+                "<b>אבל מפנה הוא לחצרו. </b>מפני שהוא שמחה לו לא גרסי' ליה במתני' אכן ה\"ר יהוסף ז\"ל הגיהו בספרו וכתב שכן מצא בכל הספרים. וכתבו תוס' ז\"ל בירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו ע\"כ: \n",
+                "<b>אין מביאין כלים מבית האומן וכו'. </b>מפורש בפסחים פ' מקום שנהגו. וכתוב בכל בו סי' ס' שהר\"ם הביא ראיה ממתני' דאין יכול לקנות כלים חדשים במועד כגון מנעלים ודומיהן דהא תנן הכא דאין מביאין כלים מבית האומן אפי' שהם שלו כבר כ\"ש לקנות חדשים שאסור והר\"ף ז\"ל כתב מיהו נהגו העולם עתה לקנות כלים חדשים ע\"כ. או שאין לו מה יאכל פי' האומן ובעל הכלי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה. ובטור א\"ח סי' תקל\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף מעבין </b>ולית הלכתא כותיה. וכתוב במגיד משנה שם פ\"ח סי' י\"ג י\"ד ר' יהודה אומר מעבין וי\"ג אף מעבין ע\"כ. ובירושלמי כיני מתני' מעבין ר' יהודה אומר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה ר' יוסי אומר אל יאבד דבר כל עיקר ע\"כ: \n",
+                "<b>מוכרי פירות. </b>ביד שם פ\"ז סי' כ\"ג ומפ' בגמ' בברייתא כיצד אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי פותח כדרכו ואם היתה פתוחה לר\"ה פותח אחד ונועל אחד ע\"כ והוא לשון הרמב\"ם ז\"ל שם והטעם פי' שם במ\"מ שכל שאומנתן בכך כל השנה בעו צנעא אע\"פ שהוא לצורך המועד וזהו שהזכירו מוכרים ע\"כ: \n",
+                "<b>הציידין. </b>ביד שם פ\"ז סי' ט': \n",
+                "<b>דשושות. </b>מוכרי דייסא גרוסות מוכרי גריסין הרמב\"ם ז\"ל וכתב ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי: והרשישות כן מצאתי בכל הספרים ברי\"ש וכן יש בערוך ה\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>הן החמירו על עצמן. </b>פי' ה\"ר יהוסף ז\"ל משום הרואה דאומר שלמכור הוא עושה ולא לצרכו כיון שמלאכתו היא ע\"כ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין במועד וכו' ואלו מכבסין כו'. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' י\"ז י\"ח י\"ט כ\"א ובטור א\"ח סימן תקל\"א ועיין במ\"ש ס\"פ כל הנשבעין בשם רבינו ברוך דאלו מגלחין לאו דוקא דאשכחן טפי וכמו שאכ��וב בסוף משנתנו. ובגמ' מתני' דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות פי' רש\"י ז\"ל כלומר הואיל ולא יצא ברשות אחרים אלא ברצון עצמו לאו אנוס היא אמר רבא לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא להרווחא מר מדמי לה כלשוט ומר מדמי לה כלמזונות והקשו תוס' ז\"ל לוקמה אפי' כר' יהודה ומזונות אפי' ר' יהודה מודה ותרצו שמא כיון דקתני ר' יהודה אומר הבא וכו' משמע שבא לחלוק על המשנה: \n",
+                "<b>והיוצא מבית האסורין. </b>שאינו יכול לגלח [קודם] המועד שאין מניחין אותו לגלח ואפי' מניחין אינו ערב לו לאדם לגלח בבית האסורים תוס' ז\"ל: \n",
+                "<b>והמנורה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל </b>כתבו תוס' ז\"ל בשם הירושלמי דמקשה שם הני למה התירו והלא פשע שלא בא לפני המועד לפני חכמים להתיר לו ומשני שכלו לו שלשים של נדוי במועד דאין נדוי פחות משלשים יום וכן מי שנשאל לחכם מוקי לה כשבא בחול המועד א\"נ לפני המועד לא מצאו לו פתח ע\"כ: \n",
+                "<b>ה\"ג והמצורע העולה וכו' </b>לשון ר\"ע ז\"ל. אמר המלקט היא גירסת רש\"י ז\"ל אבל הרי\"ף והרמב\"ם ז\"ל נראה דגרסי והמצורע והעולה וכו' וכמו שכתב שם המגיד משנה וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל בפירושו וכבר ידעת דין התורה בתגלחת נזיר ומצורע והעולה מטומאתו לטהרתו כמו מי שהיה טמא ביום טוב ולא שלמו ימי טהרתו אלא בתוך המועד כגון טמא מת או בא על נדה וכיוצא בו ע\"כ. וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל הגיה על פי ס\"א והמצורע והיוצא וכו'. אבל נמוקי יוסף ז\"ל כתב ומצורע העולה מטומאתו לטהרתו דכתי' ביום השביעי יגלח את כל שערו וכשהגיע שביעי בחול המועד מותר בתספורת ולא גזרינן דילמא אתי לשהויי קרבנותיו עד הרגל שהוא בטל ממלאכה ע\"כ: וכתוב בתרומת הדשן סי' פ\"ו דכיון דנהגינן לגלח בעלי תשובה עפ\"י דברי רבינו משה הדרשן כדפי' רש\"י ז\"ל בפ' בהעלותך שנתן טעם להתגלח הלוים לפי שהיו כפרה על בכורי ישראל שחטאו בע\"ז וע\"ז קרויה מת ומת איתקש למצורע והמצורע טעון תגלחת וא\"כ דמי להא דתנן פ' ואלו מגלחין הנזיר והמצורע והעולה מטומאתו לטהרתו מותרין לגלח במועד ותניא עלה בגמ' דנזיר ומצורע אפי' היה להם פנאי לגלח קודם המועד מותרין לגלח במועד כדי שלא ישהו קרבנותיהם ובעלי תשובה נמי נראה להתיר כדי שלא ישהה מהמצות שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח ויטבול ע\"כ בקיצור: עוד בפי' ר\"ע ז\"ל וגלוח דנתק לא חשיב תנא דמתני' שאינו אלא דבר מועט שמגלת סביב הנתק ע\"כ נראה שהם דברי עצמו של הר\"ב ז\"ל: עוד בלשון ר\"ע ז\"ל וטעמא דאסור לכל אדם לגלח במועד וכו'. אמר המלקט כטעמא דאנשי משמר בפ' שני דתעניות. ובגמ' בעי ר' ירמי' מר' זירא אי דוקא תנן העולה ברגל ולפיכך מגלחין שלא היה להם פנאי לגלח דעדיין לא עלו מטומאתם או דילמא דלאו דוקא נקט ומשני ליה בהדיא תנינא כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד בשלא הי' להם פנאי אבל היה להם פנאי אסורין נזיר ומצורע אע\"פ שהיה להם פנאי מותרין שלא ישהו קרבנותיהן דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנות עד לאחר גלוח כדכתי' בקראי הלכך לא קנסי' להו בדלא עבדי מקמי רגל דאי אסרינן להו במועד נמצא שמשהין הקרבנות ואינם קריבין ביום השמיני בזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר. וכתבו תוס' ז\"ל ואע\"ג דתגלחת נזיר לא מעכב מ\"מ רגיל הוא לגלח ולשלח שערו תחת הדוד ע\"כ. עוד גרסי' בגמ' תנא הכהן והאבל מותרין בגלוח והאי אבל מוקמי' ליה בגמ' שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל וכהן מ��קמינן ליה בדשלים משמרתו ברגל ותנא דידן דקתני ואלו מגלחין דמשמע אלו ותו לא פליג עליה ובגמ' מפרש טעמייהו: ובפ\"א דהלכות ביאת מקדש פסק כתנא דברייתא דס\"ל דאם שלמה משמרתו בערב הרגל אינו מגלח אלא בערב הרגל ואם שלמה משמרתו בתוך הרגל מותר לגלח ברגל ע\"כ. וכתוב שם בכסף משנה בשם הר\"י קורקוס ז\"ל שהטעם הוא משום דס\"ל לרב ז\"ל דלא מכרעא מילתא לומר דמתני' פליגא אברייתא דאיכא למימר תנא ושייר כדשייר נמי מי שאבדה לו אבידה ע\"כ: (הגה\"ה אכן אבידה בעיא היא בגמ' אי מיקרי אונס ויכול לגלח אי לאו ולא איפשטא ומשמע שרוב הפוסקים וגדוליהם פוסקים לחומרא דלא מיקרי אונס כיון שאינה מפורסמת כהנהו דתנן עיין בב\"י ובספר הלבוש סי' תקל\"א ועיין עוד בסמוך): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מכבסין וכו'. </b>פי' ואלו כמו שגזרו בגלות כדי שלא יכנס אדם מנוול לרגל כך גזרו בתכבוסת אבל התירו לאלו שלא היה להם פנאי מטפחות סַפְרִים פי' להסתפר ובמספר לכל אותם שהתירום חכמים וי\"ג הַסְפָרִים הסמ\"ך בשב\"א ובירושלמי קאמר עלה מטפחות הספרים אין מכבסין אותן במי רגלים מפני הכבוד ואין נ\"ל להביא ראיה דאיירי בכתבי הקדש דאפי' דאיירי באומן המספר שייך כבוד המסתפרין שנותנין אוחם בפניהם וכשמסתפרין אין כבוד להם במטונפים תוס' ז\"ל. אבל נמוקי יוסף ז\"ל כתב בירוש' גריס הספרים פי' של ס\"ת דגרסי' עלה מטפחות ספרים אין מכבסין אותם במי רגלים מפני הכבוד ע\"כ: \n",
+                "<b>והזבין והזבות והנדות והיולדות. </b>כתב ה\"ר יהוסף ז\"ל י\"ס דל\"ג ד' מלות הללו: \n",
+                "<b>וכל העולים מטומאה לטהרה. </b>במצורע איירי דהא מצורע אסור לכבס כדאמרי' בברייתא בגמ' ומסופק אם נאמר כן בעולה מטומאת מת ונבלה שצריך לכבס בגדיו אי אמרי' דוקא מצורע הואיל ואסור לכבס כל בגדיו. מיהו מה שפירשתי דבמצורע איירי קשיא לן אי אמרי' במצורע אינו נוהג צרעתו ברגל א\"כ מאי אריא עולה מטומאה לטהרה אפי' בימי צרעתו נמי מותר לכבס ברגל דלא מצינן למימר לא מיבעיא קאמר כדלעיל בגמ' דא\"כ לא שייך שמא ישהו קרבנותיהם דבשלמא גלוח הוא בשעת קרבן אבל כבוס לא שייך וי\"ל דכבוס נמי שייך לקרבן תוס' ז\"ל. ובטור א\"ח סי' תקל\"ד: \n",
+                "בפי' ר\"ע ז\"ל ומי שאין לו אלא חלוק א' וכו' כתוב שם בספר לבוש החור ול\"ד למי שאבדה לו אבידה בעי\"ט ולא היה יכול לגלח דאמרי' לעיל שאסור לגלח במועד מפני שאין הכל יודעין באונסו ונימא נמי הכא נמי אין הכל יודעין שאין לו אלא חלוק א' ויאסר לכבס לא אמרינן הכי שמי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק א' הוא ידוע ומפורסם לכל וכדומה לזה אמרו בגמ' על זה איזורו מוכיח עליו ע\"כ בקיצור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו כותבין וכו' </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' י\"ב ובטור א\"ח סי' תקמ\"ה וכתב תוס' ז\"ל ואלו כותבין במועד נראה בכל הני הוי דבר האבד פן ימות הנותן או העדים או ב\"ד או תלך היא למדינת הים ע\"כ: \n",
+                "<b>ושוברין </b>מיירי שאבד המלוה שטר חובו דאם לא כן אין שומעין לו ללוה שהרי אינו דבר האבד שאין המלוה מפסיד מאומה: \n",
+                "<b>דִייַתִיקִי </b>דא תהא למיקם ולהיות שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו: \n",
+                "<b>שום </b>השי\"ן בנקודת חול\"ם ושין בנקודה בימין: \n",
+                "<b>מזון </b>בעל שקבל עליו לזון בת אשתו ואם העדים הולכים להם ולא כתבו שטר הקנין יכחיש הבעל הקנין. נמוקי יוסף: \n",
+                "<b>שטרי בירורין </b>פי' רש\"י ז\"ל שבררו ב\"ד חלק זה לזה וחלק זה לזה ונמוקי יוסף ז\"ל פי' כפי' הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל בירורין שהבעלי דינין ביררו כל א' וא' דיין לעצמו ואם לא יכתבו עכשיו שמא ילך לו ויבוטל השלים ע\"כ: והרמב\"ם ז\"ל שם בפ\"ז פי' דטעמא דגיטין ושוברין ומתנות משום דכצרכי רבים הם ובאינך כתב דטעמא דשרו מפני שהם דברים דשייכי לב\"ד וכשם שמותר לדון כך מותר לכתוב כל הדברים דשייכי לב\"ד ואגרות של שאלת שלום מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאד וה\"ל כמעשה הדיוט והראב\"ד ז\"ל כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין וכו' </b>בפרקין דלעיל דף י\"ג וביד שם סי' י\"ג ובטור א\"ח סי' תקמ\"ב וסי' תקמ\"ה. וכתבו תוס' ז\"ל אין כותבין שטרי חוב פירש בתוס' [הר\"ב ז\"ל] ה\"ה שטר מכירה דהא בהדי אלו כותבין במועד לא חשיב שטר מכירה ולי נראה דהא דלא קתני ליה משום שאין כותבין שטר מכירה אלא על הקרקע ואמרי' לעיל אין מוכרין בתים אלא לצורך המועד ולצורך המועד פשיטא דשרי וה\"ה אם מכר קודם המועד ועתה רוצה לכתוב דשרי במועד דהא נמי דבר האבד רק אם היה לו אינם ולא יכול לכתוב קודם המועד ע\"כ: \n",
+                "<b>אפי' בספר עזרא. </b>ס\"ת של עזרא ואני שמעתי עזרה בה\"א ופי' ספר מוגה שהיה בעזרה שממנו היו מגיהין כל ספרי גולה רש\"י ז\"ל. ובפ\"ק דב\"ב דף י\"ד פי' רש\"י ז\"ל ספר עזרה ספר שכתב משה ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכה\"ג ביוה\"כ ע\"כ: וכתב הר\"ס ז\"ל ונראה שמשנגנז הארון היה להם ס\"ת אחת והוא נקרא ג\"כ ספר העזרה ע\"כ: וכתב בב\"י שם סוף סי' תקמ\"ה בשם אורחות חיים י\"מ ספר העזרה ספר שקורא בו כה\"ג ביוה\"כ ועל זה אין מגיהין אותו במועד לפי שאינו צריך עד יוה\"כ הא אם צריך לקרות בו מגיהין אותו במועד בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד שאין לך דבר האבד גדול [מזה] כ\"כ הריטב\"א בשם רבותיו וכן נראה הלכה למעשה ע\"כ: וכן כתוב ג\"כ בס' תרומת הדשן סימן פ\"ה: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר כותב וכו' </b>גמ' ת\"ר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה ולא בשכר דברי ר\"מ ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו ר' יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו והתוס' ז\"ל שקלו וטרו אי ר' יוסי לקולא או לחומרא ומתני' אי ר\"מ אי תנא אחרינא דפליג אכולהו ע\"ש: ובירוש' משמע דכותב אדם תפילין לעצמו היינו להניח אותם בחול המועד: (הגה בספר לבוש מלכות סי' תקמ\"ח גם כן כתב במקום שנהגו להניח תפילין בחוה\"מ כגון באלו הארצות כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ע\"כ): וסברת רבה בר בר חנה לעצמו אין לאחרים לא אפי' שהן צריכין להם להניחן במועד אבל רב פליג עליה ומפרש המשנה להניח עד לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול לכתוב אף לאחרים והביאו סמ\"ג עשין כ\"ב: \n",
+                "<b>וטווה על יריכו תכלת לציציתו </b>פי' שע\"י שנוי אבל בתפילין אי אפשר בשנוי שצריך כתיבה תמה ובעשיית תפילין וציצית לא איירי במתני' ושמא אין איסור כי אם בכתיבה וטוייה ומה שנהגו לכתוב בעוגל לא מצינו היתר וכן פירש בתוסי' הרב בשם רבו ז\"ל ואפי' ע\"י הדחק על יהודי אחד שתפוס [היה] התירו בדוחק גם ע\"י היפוך שהוא נקרא מצד אחד לא היו מתירין וגם אי לא אסור משום מלאכה הא אמרינן אפי' טרחא דלאו מלאכה כפ\"ק מיהו נהגו לומר דמתני' לא איירי ע\"י הפוך ויש כותבין ע\"י חלוק האות וכן היה עושה רבי זקני והיוד שאי אפשר היה כותב בכתב הפוך תוס' ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקובר את מתו שלשה ימים וכו' </b>פי' דעיקר האבלות הם שלשה ימים הראשונים שאסור בהם הנחת תפילין ועשיית מלאכה אפי' אין לו מה יאכל ואינו יוצא מפתח ביתו: [הגהה נלע\"ד דלאו דוקא קאמר הנחת תפילין אסור שלשה ימים ולא קאי אלא אעשיית מלאכה דהא אינו אסור בהנחת תפילין רק יום ראשון בלבד וליכא מאן דפליג בהא אלא אם נאמר דמפרש נמוקי יוסף ז\"ל דס\"ל לת\"ק דמתני' כת\"ק דבברייתא בגמ' ע\"כ]. וכיון שנהגו אותם לפני הרגל בטלה הימנו גזרת שבעה שהרגל מפסיק אבלותו ואין לו להתאבל עוד אחר הרגל אבל גזרת שלשים דהיינו איסור גיהוץ בגדיו וגילוח שערו חייב לנהוג אותו אחר הרגל שהרי לא היתה התחלתו כלל קודם הרגל ומה יפסיק ובגמ' מוכח שימי הרגל הם מחשבון שלשים נמוקי יוסף ז\"ל:  ",
+                "<b>גזרת שבעה </b>הם י\"ב דבר גזרת שלשים הם ששה וכמו שמונה אותם הרמב\"ם ז\"ל במשנתנו והביאם ר\"ע ז\"ל בסמוך במשנה הבאה: וביד בהלכות אָבֵל לא מנה הרמב\"ם ז\"ל רק י\"א בגזרת ז' בפ' חמישי וחמשה בגזרת שלשים בפ' ששי ושלילת הקרע או איחויו לא מנאה. ובגמ' אמר רב גזרת שלשים בטלו אבל ימים לא בטלו ומפרש בגמ' לענין שאם לא גלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל פי' דכי בטלו גזרת שלשים ואיבעי ליה לגלוחי ערב הרגל ולא גלח אסור לגלח אחר הרגל כל שלשים יום כלומר עדיין תלויין ועומדין שאם גלח ערב הרגל לכבוד הרגל יבטלו לגמרי ואם לאו אסור לגלח אחר הרגל עד שלשים יום וכן נמי אמר רב הונא אבל רב ששת אמר אפי' ימים בטלו וברייתא דייקא כרב ורב הונא והקשו תוס' ז\"ל דכי מפרש בגמ' לענין שאם לא גלח וכו' תינח סיפא אבל ברישא דקאמר בטלה ממנו גזרת שבעה אמאי נקט גזרה ולענין מאי קאמר ימים לא בטלו ותרצו ז\"ל דאגב דנקט סיפא גזרת תנא נמי רישא גזרת ועוד תרצו דרישא ה\"פ שלשה ימים בטלה ממנו גזרת שבעה הא שני ימים לא בטלו הא ימים לא בטלו לעניין בנוהג דברים שבצנעא ע\"כ:  ",
+                "<b>שמנה ימים וכו' </b>דכיון שחל עליו גזרת שלשים יום אחד קודם הרגל דהיינו יום שמיני שנאסר בגיהוץ ותספורת בטלה ממנו גזרת שלשים שהרגל מפסיקן וטעמא דסגי בחד יומא גבי שלשים וגבי ז' בעינן שלשה משום דדין כל שלשים שוה מה שא\"כ בשבעה נמוקי יוסף ז\"ל. ובגמ' בברייתא פליג אבא שאול אהאי סתמא דסבר שבעה ימים קודם לרגל בטלה גזרת שלשים דמקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן ובגמ' פסיק הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בע\"ש. עוד אמרי' בגמ' ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים דאמרי' מקצת היום ככולו והאי שלשים ילפינן להו פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו הא שאר אבלים חייבין וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים שנאמר קדוש יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוו אף כאן שלשים וכתבו תוס' ז\"ל יש אומרים שאסור לאבל להיות סורק ראשו לאחר ז' משום דאמרינן נזירי חופף ומפספס אבל לא סורק ואנן ילפינן מנזיר ואין נראה כלל דהא בנזיר אסור ודאי שאפי' תלש שערו אסור אבל לענין אבלות שהוא משום יפוי לא ובשעת מעשה שאלתי ממורי ריב\"א והתיר לי ע\"כ. והרמב\"ם ז\"ל שם בפ' ששי מהלכות אבל מייתי לה מדכתיב ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מכלל שהאבל מצטער כל שלשים יום. עוד איתא בגמ' דא\"ר יוחנן פסק הלכה שעה אחת קודם לרגל בטלה הימנו גזרת ז' והקשו תוס' ז\"ל דהא אית ליה לר' יוחנן הלכה כסתם משנה ע\"כ. ואבלות ז' נפקא לן בגמ' מדכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבלות שבעה ופריך בגמ' ואימא עצרת דחד יומא הוא ופריך ההוא איצטרך ליה לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד. וכתבו תוס' ז\"ל בירוש' דייק אימא שמנה כשמנה דחג ומשני שמיני רגל בפני עצמו הוא ומויעש לאביו אבל שבעת ימים לא מצי לאתויי דהתם קודם קבורה היה ובירוש' משני דאין למדין מקודם מתן תורה והתם בירוש' מייתי קראי טובא ע\"כ. ושמועה רחוקה נקראת כל שהיא לאחר שלשים יום וכולה מתני' עד סוף פרקין ביד שם פ' עשירי ובפי\"א עד סוף סי' ה' ובטור א\"ח כולה מתני' עד סוף סי' ו' וביורה דעה סי' שצ\"ט וסי' ת'. ובגמ' בני יהודה ובני גלילא הני אמרי יש אבלות בשבת בדברים שבצנעא והני אמרי אין אבלות בשבת מ\"ד יש אבלות בשבת דקתני עולה מ\"ד אין אבלות בשבת דקתני אינה מפסקת ואי ס\"ד יש אבלות בשבת השתא אבלות נהגא אפסוקי מיבעיא ואלא הא קתני עולה איידי דבעי למתני סיפא אינם עולין ולמ\"ד יש אבלות בשבת הא קתני אינה מפסקת משום דקבעי למיתני סיפא מפסיקין תנא רישא נמי אינה מפסקת וכתבו תוס' ז\"ל מ\"ד יש אבלות בשבת מדקתני עולה. פי' הר\"א ז\"ל מדקתני עולה ולא פירש ואין בה אבלות אלמא אבלות נוהג בה דאל\"כ היה לו לפ' הכא בהדיא אע\"ג דעולה לא נהג בה אבלות כיון דעולה משמע דנוהג בה [אבילות] ומשני איידי דקתני סיפא אין עולין סתם תנא ברישא עולה סתם ולא נהירא ופי' ר' שמעון זצ\"ל מרבו מ\"ד יש אבלות דקתני עולה משמע דעולה לכל מנין ז' ולאבלות שינהג בשבת מה שנהג אתמול ומתוך כך תעלה השבת לחשבונו כשם שע\"ש עולה לחשבונו מ\"ד אין אבלות בשבת דקתני אינה מפסקת אע\"ג דחשיבא כולי האי לבטל אבלות בגווה מ\"מ אינו מפסיק דאל\"כ פשיטא וקפריך ואלא הא קתני עולה דמשמע דנוהג אבלות כשאר ימים ומשני איידי דקתני גבי יום טוב אין עולין לגמרי לא למנין ולא לאבלות משום שמחה דכתי' בהו כדפרישית תנא רישא נמי עולה באותו לשון עצמו דתנא בי\"ט תנא בשבת דלא להפליג בלשון המשנה ומיהו עולה דשבת אינו למנין דלאבלות ולא סלקא אלא אי נהגא [אבילות] בגוה וא\"כ לפי פי' זה הא דמשני לעולם לא נהגא ואיידי דתנא וכו' אין שיטת התלמוד לומר איידי דתנא הא תנא [נמי] הא אלא במילתא דאמת אלא דלא צריכא אבל דברים נראות שקר אין לו לשנות ועוד יש להקשות לפי מה שמפרש אי הכי ליתני שבת אינה עולה והוי דומיא דסיפא יותר עכ\"ל הר\"א ז\"ל ע\"כ. בפי' ר\"ע ז\"ל ופריעת הראש שאסור בגלוי הראש ע\"כ. אמר המלקט דהאי נמי חשיב דברים שבצנעא וכן פסק ג\"כ הרי\"ף ז\"ל וה\"נ איתא בגמ' דרב יוסף איתרע ביה מילתא ואשכחיה אביי בשבתא דפריס ליה סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים לא כדברי זה וכו'. </b>ולא שייך למימר היינו ת\"ק דנימא כולהו אתו לפרש מילתא דת\"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים בפ' שני בסנהדרין וההיא דהמקדש [*) צ\"ל כההיא דהמזבח מקדש ד' פ\"ג.] תוס' ז\"ל: (הגה\"ה לא נודע לי מה היא) ונמוקי יוסף ז\"ל פי' ר\"א אומר וכו' עצרת כשבת דקסבר ר\"א בטעמא דרגלים מפסיקין שהרי דינם היה לעלות בשבת אלא שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל דז' ימים נינהו וכן עצרת בזמן שבית המקדש קיים שהיו לו תשלומין כל ז' וכיון שלא היו יכולין לומר עולין אמרו מפסיקין ועשו דין שלשים כדין ז' אבל משחרב בהמ\"ק שאין לעצרת תשלומין כל ז' ואינה עולה אלא יום אחד הרי היא כשבת דעולה ואינה מפסקת וה\"ה לר\"ה ויום הכפורים: \n",
+                "<b>ר\"ג אומר ר\"ה ויה\"כ כרגלים. </b>וכ\"ש עצרת אפי' בזמן הזה שהרי לר\"ה ויה\"כ ליכא תשלומין אפי' בזמן שבהמ\"ק קיים: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים וכו'. </b>הן מכריעין עצרת שהוא כתוב בחשבון שלש רגלים יש לו דין הרגלים שמפסיקין ואין עולין אבל ר\"ה ויה\"כ שאינו חייב לעלות בהן ברגל אין בהם אלא דין השבת שעולין ואין מפסיקי' ע\"כ. ובגמ' אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר\"ג. עוד אמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל והקשו תוס' ז\"ל כיון דאמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל אמאי איצטריך למפסק הלכה כר\"ג וי\"ל דחומרא נמי היא דאם קברו סמוך לחשכה ולא היה לו שעה לנהוג בו אבלות או קברוהו נכרים בי\"ט או שמע שמועה בי\"ט אם הם כרגלים אינם עולין למנין ז' ואם הם כשבת עולין ע\"כ. ופי' הרמב\"ם ז\"ל וכן אם קבר מתו אפי' שעה אחת קודם עצרת או לפני יה\"כ ור\"ה יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים ולפיכך כשנקבר לפניהם ז' ימים בטלה ממנו גזרת שלשים ע\"כ וכן דעת כל הפוסקים אע\"פ שהוא חזר בו. וכתב בהלכות אָבֵל בפ' עשירי וכל הקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל או קודם ר\"ה ויה\"כ בטלה ממנו גזרת ז' נמצא מונה לאחר ר\"ה ויה\"כ כ\"ג יום ולאחר הפסח י\"ו יום שהרי בטלה גזרת שבעה ושבעת ימי החג הרי י\"ד וכן אם קבר קודם עצרת מינה אחריה י\"ו יום אע\"פ שהוא יום א' הרי הוא רגל ועולה לז' ימים ע\"כ ושם בהשגות א\"א יש כאן שבוש שהרי יום א' לפני ר\"ה הרי הוא ז' ור\"ה ז' ע\"כ. ומ\"ש הר\"ב ולא ישלול ענין השלל פי' בערוך שהוא כמו מכליב ונ\"ל שהוא מלשון שלל וביזה שכן השלל אחת הנה ואחת הנה ואינו מונח וצבור ע\"כ וכן ג\"כ בלשון ערבי קורין לתפירה שהיא כְשִינֵי הכלב שללא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין וכו'. </b>ביד פ' ששי דהלכות יו\"ט סי' כ\"ג ובטור א\"ח סי' תקמ\"ז כולה מתני' עד סוף פרקין: \n",
+                "<b>ולא מברין </b>סעודה ראשונה דאמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל. וכתבו תוס' ז\"ל כל יום ראשון אסור אפי' אוכל כמה פעמים באותו יום דלא קתני סעודה ראשונה ע\"כ. וכתוב בנמוקי יוסף וקמ\"ל תרתי חדא דאין קורעין במועד אלא הקרובים החייבים באבלות ואידך שמותר לעשות הבראה הקרובים בלבד וי\"מ דאתא לאשמועינן דנהי שהאבלים אוכלים ויושבים וישנים על מטה כפויה החברים האוכלין שם אין מברין אלא על מטות זקופות ע\"כ: ואי הוי אמרי' דבין האבלים בין הבאים להברות כולן יושבין על מטות זקופות הוה ניחא קצת הא דלא ערבינהו ותנא ואין מברין אלא קרוביו של מת על מטות זקופות כך נלע\"ד. וכתוב עוד בנמוקי יוסף בפ' שני דסנהדרין בשם התוס' ז\"ל עכשיו לא נהוג בכפיית המטה אע\"ג דתניא כשהוא כופה לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו משום דאמרי' בירושלמי דמועד קטן הישן בפונדק אינו חייב בכפיית המטה שלא יאמרו חרש הוא ובזמן הזה כיון שגוים מצויין בינינו ועבדים ושפחות מצויין בבית חזרו כל הבתים להיותם כפונדק ע\"כ: \n",
+                "<b>ואין מוליכין לבית האבל וכו' </b>גמ' תני בר קפרא אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אתויי מייתינן ובתר הכי מייתי בגמ' מתני' ואחריה האי ברייתא דתניא בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישין התקינו שיהיו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים. וכתבו תוס' ז\"ל ואין מוליכין לבית האבל זאת המשנה על כרחך נסדרת בהיפוך ושמא כל זה מן הברייתא דלמעלה כמו שפי' בתוס' בההיא דלעיל ותמהני מדוע לא פירשו גם כאן כמו שפי' למעלה ושמא בספר הרב היתה כתובה מגוף הברייתא ולא הוצרך לפרשו או לא היתה כתובה בספרו כלל ואין מוליכין וכו' וכן מוכיח מתוך פי' התוס' שפי' לא ידענא אי קאי האי בראשונה היו מוליכין אמוגמר ובשמים דאמר אין מברכין הא אתויי מייתינן אי אמתני' קאי דקתני אין מברין ואותה הבראה היתה בראשונה מוליכין וכו' דאמתני' קאי ועוד כיון שפי' התקינו שיהו הכל מוליכין וכו' ומתני' לאחר תקנה ע\"כ: \n",
+                "<b>ופוטרין את הרבים. </b>מיד שילכו לאהליהם ולא יסבו ויברכו ברכת רחבה הנוהגין בשאר ימות השנה והראב\"ד ז\"ל פי' ובזה שעשו נפטרו הרבים מלעשות אחר המועד שורה ותנחומין שכבר נתעסקו עמו ברגל נמוקי יוסף ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה ברחוב וכו'. </b>ביד שם סימן כ\"ג כ\"ד ובפ' י\"ב דהלכות אבל סי' ה' ובטור יור\"ד סימן שנ\"ה וסימן ת\"א. וכתוב בנמוקי יוסף אין מניחין את המטה ברחוב לפיכך אין מוליכין המת לבית הקברות כשהוא מת במועד עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן ע\"כ: \n",
+                "<b>שלא להרגיל את ההספד. </b>ס\"א את הַסַפָד ה\"ר יהוסף ז\"ל. ובגמ' אמר רב פפא אין מועד בפני ת\"ח וכ\"ש חנוכה ופורים וה\"מ בפניו אבל שלא בפניו לא ואמרי' בגמ' דיום שמועה כפניו דמי: \n",
+                "<b>ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. </b>י\"מ שמא יהיו שופעות דם ויהיה בזוי וי\"מ מפני כבוד הנשים שגנאי הוא לנשים החיות כשהאשה מתה עומדת בתכריכיה לבושה לפני האנשים נמוקי יוסף ז\"ל. ובגמ' אמרי נהרדעי לא שנו אלא חיה שמתה מחמת ולד שהיא שופעת אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר אומר אפי' שאר נשים נמי דכתיב ותמת שם וכו' כדפי' ר\"ע ז\"ל. אמר עולא הספד על לב דכתיב על שדים סופדים טפוח ביד קלוס ברגל. ורש\"י ז\"ל פי' במגלה דף ג' ולא מטפחות על לבן ותוס' ז\"ל כתבו שם מטפחות יד על יד או על ירך או על פנים ע\"כ. ובמכלתין כתבו הם ז\"ל אבל לא מטפחות פי' סופק כפיו זו בזו וא\"ת התנן בפ' משילין אין מטפחין בי\"ט ופי' בקונט' משום שיר או משום אבל ומאי אריא ביום טוב ומשום שמא יתקן כלי שיר אפי' בחולו של מועד אסור משום צער וכו' ומספקין פי' בקונט' בביצה כף על ירך וא\"כ מספק את כפיו הן כף על ירך שתי כפים על שתי יריכים וצ\"ע ע\"כ ועיין במ\"ש שם: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר הסמוכות למטה מטפחות. </b>כך צ\"ל אלא דבמגיד משנה כתוב רשב\"ג ונראה שגם שם נפל טעות דאי הכי לכל הפחות הל\"ל אין הלכה כרשב\"ג אע\"ג דקיימ\"ל הלכה כרשב\"ג בכל מקום ששנה במשנתנו דהא האי כללא לאו דוקא כמ\"ש בס\"פ שני דברכות. ופי' הסמוכות למטה מטפחות מפני שהמת לפניהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזה ובזה אבל לא מקוננות. </b>בגמ' במתני' ל\"ג מלת אבל וכן ברב אלפס והרא\"ש ז\"ל גם במגיד משנה ס\"פ הנז' גם בשבלי הלקט סוף סימן מ\"ט ליתה למלת אבל וה\"ר יהוסף ז\"ל ג\"כ כתב ס\"א גרסי' ולא מקוננות: אבל בירוש' גרסי' ליה ונמוקי יוסף ז\"ל נראה דגריס אין מקוננות שפירש אין מקוננות כדמפרש בסמוך שהאחת אומרת וכו' ע\"כ וכן בהלכות אָבֵל פי\"א הלשון כך בר\"ח בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל אין מקוננות לא בזה ולא בזה ע\"כ וכן ג\"כ בסמ\"ג: וראיתי בספר השרשים לרד\"ק ז\"ל שרש ענה שכתב וז\"ל וכן בדברי רז\"ל מענות אבל לא מטפחות ולא מקוננות וצ\"ע אם לא נפל שם טעות. ופירוש בזה ובזה אבל לא מקוננות נראה שר\"ל בין במועד בין בר\"ח חנוכה ופורים עיין בספר כל בו סוף סי' ס' וגם בסי' קי\"ד סמוך לסופו וביד בהלכות יו\"ט פ' ששי סי' כ\"ד: \n",
+                "<b>נקבר המת וכו'. </b>בטור א\"ח סימן ת\"כ וסימן תרצ\"ו: \n",
+                "<b>ולא מטפחות </b>וכ\"ש דאין מקוננות וכן הוא בספר הלבוש שם סי' תרצ\"ו כתוב שלשתן. נקבר המת לא מענות ולא מטפחות ולא מקוננות ותימא שבטור ובש\"ע כתב לא מענות ולא מקוננות ואין שם מלות ולא מטפחות וביורה דעה סי' ת\"א בטור ובש\"ע כתוב כלשון המשנה: \n",
+                "<b>אבל לעתיד לבא מהו אומר בלע המות לנצח. </b>משום דלא ליסליק במילתא דאבלות אמר הכי דמועד קטן סלוק כל סדר מועד הוא נמוקי יוסף ז\"ל: וז\"ל תוס' ז\"ל בלע המות כדי לסיים בדבר טוב משום דמועד קטן היא סוף סדר מועד ומהאי טעמא מתרץ ה\"ר יעקב מאורלונאש הא דאתחיל סדר נשים בחמש עשרה נשים אע\"ג דאתחולי בפורענותא לא מתחילינן כדאמרינן ביש נוחלין ותירץ דסומכין פורענות דמ\"ק אצל פורענות דיבמות דסמכינן פורענותא לפורענותא ונחמתא לנחמתא ע\"כ אבל בהקדמת הרמב\"ם ז\"ל לסדר זרעים מהדר שם מסכת חגיגה אחר מועד קטן והיא סוף הסדר וכמו שאכתוב בסמוך בסיעתא דשמיא: \n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת מועד קטן: בעה\"י המסיר כל אנחה ותוגה. וענה ליונה במעי הדגה. נתחיל מסכת חגיגה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Melekhet Shelomoh/Seder Moed/Melekhet Shelomoh on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,187 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כתב הרמב\"ם ז\"ל המשנה תִקְרָא מועד וחולו של מועד הימים שבין כל מועד ומועד ע\"כ: \n",
+                "<b>משקין. וכו' </b>: ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ב' ובפ\"א דהל' שמיטה ויובל סי' ח' ט' ובטור או\"ח סי' תקל\"ז ונראה מדברי הר\"ן ז\"ל שהוא גורס בית השלהין בה\"א שכתב בית השלהין ארץ עיפה וכו' כדכתיב שלחיך פרדס רמונים והא וחית ממוצא אחד דשתיהן אותיות הגרון עכ\"ל הר\"ן ז\"ל אלא שברב אלפס שמדפוס קושטאנדינא כתוב שהמפרש שעל מועד קטן הוא נמוקי יוסף וכ\"כ ג\"כ בב\"י בכמה דוכתי פי' נמוקי יוסף אבל בתוי\"ט כתוב בשם הר\"ן ז\"ל: ומתני' דלא כרשב\"ג שאמר משום ר' יוסי בפ' מי שהפך (מועד קטן דף י\"ב) דבר התלוש מן הקרקע אפי' מקצתו אבד מותר והמחובר לקרקע אפי' כולו אבד אסור והאי בית השלחין לדידיה אסור להשקותו במועד ורבנן ס\"ל דמשום פסידא שרי ויש להם סמך מקראי דכתוב אחד אומר את חג המצות תשמור שכל חג המצות אסור בעשיית מלאכה וכתוב אחד אומר ביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש דמשמע הא שאר ימים מותרין ש\"מ דבחולו של מועד פעמים שהוא מותר ופעמים שהוא אסור ואם יפסד שרי וז\"ל רש\"י ז\"ל וגם בתוספות ודבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחש\"מ כמו שאנו מוצאין במסכת חגיגה דכתיב ששת ימים כו' הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים כו' ומלאכה שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה כגון להשקות בית השלחין התירו חכמים ע\"כ. ועוד הביא ראיות הרא\"ש ז\"ל דמשמע מינייהו דאיסור מלאכה בחש\"מ ויותר האריך להכריח שכולן אינם אלא אסמכתא בעלמא שאין איסור מלאכה בחש\"מ אלא מדרבנן: ובגמ' בעי מאן תנא דפסידא אין הרוחה לא ואפי' במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן ומסיק דר' יהודה היא דתניא מעין היוצא בתחלה משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל דברי ר\"מ ר' יהודה אומר אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה ר' אלעזר בן עזריה אומר לא כך ולא כך יתר על כן א\"ר יהודה לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגנתו ולחרבתו בחש\"מ ופירשו תוס' ז\"ל גנה מקום זרעים מקדם: חרבה שחרבו אילנותיו וחרשו וזרעו ונטעו ושמא הוא צריך למים יותר ולא זו אף זו קתני א\"נ חרב ביתו ועשאו גנה וצריכה מים תדיר יותר משאר בית השלחין ע\"כ: והאי חרבה דקאמר ר' יהודה על כרחך לאו חרבה ממש היא דא\"כ למה לי דמשקה לה אלא ודאי שחרבה ממעין זה ויצא לה מעין אחר ראב\"ע אומר לא כך ולא כך ל\"ש חרב מעינה ול\"ש לא חרב מעינה מעין שיצא בתחלה לא ואע\"ג דאיכא חרבה דפסדא אי לא משקה לה אפ\"ה לא שרי ר' יהודה אלא ממעין שיצא לה בתחלה דלאו טרחא הוא אבל מי גשמים ומי קילון דטרחא לא שרי אפי' לבית השלחין ועוד חזינן דקאמר ר' יהודה לא יפנה מים וכו' אלמא דלא שרי ר' יהודה טרחא יתירא אלמא מתני' ר' יהודה היא דהא ר' אלעזר ל\"ש חרב מעינה ל\"ש לא חרב תרוייהו אסר ולר' יהודה ל\"ש מעין שיצא בתחל' ל\"ש מעין שלא יצא בתחלה בית השלחין אין בית הבעל לא והאי דקתני מעין שיצא בתחלה להודיעך כחו דר\"מ שהוא כחא דהיתרא דאפי' מעין שיצא משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל. לשון הר\"ס ז\"ל משקי' בית השלחין בשביעית צריך לפרש דאיירי בבית השלחין שזרוע בו תבואה או קטנית שהיו משל ששית ונכנסו לשביעית וכבר הביאו שליש בששית שאינם נקראין ספיחי שביעית אבל ירקות אפי' של ששית שנכנסו לשביעית אסורין משום ספיחין לפי שהולכין בהן אחר לקיטה כ\"ש אם גדלו בשביעית עצמה שאסורין משום ספיחין ולא שייך להעמידה בשדה בור ושדה זרע ושדה ניר שעלו בה מאליהן דלית בהו משום ספיחין כדקאמר בירושלמי דטעמא דהנך אסרו היינו משום שאינו חושש לקיומן ואינו רוצה בהם ובית השלחין שהתירו לו להשקות משום דבר האבד ודאי שהוא רוצה בקיומן כיון שהוא רוצה להשקותן שלא יאבדו עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>ובשביעית. </b>מתוך פי' הרמב\"ם ז\"ל גם מתוך חבורו שם בהלכות שמטה פ\"א משמע דגם בשביעית בית השלחין אין בית הבעל לא. וגם תוס' ז\"ל כתבו בדף ו' ע\"ב שרש\"י ז\"ל נראה שחזר בו ממה שפי' במשנה דגבי שביעית אפי' בית הבעל שרי ואני פירשתי במשנה דשביעית נמי לא שרי אלא בבית השלחין כדכי' בקונטרס כאן אבל ק\"ל וכו' לכן נראה יותר פי' הקונטרס שבמשנה עכ\"ל ז\"ל בקיצור: \n",
+                "<b>בין ממעין שיצא בתחלה. </b>וכ\"ש ממעין ישן והאי דאיצטריך למתנייה למעוטי שדה בית הבעל שאפילו ממעין שלא יצא בתחלה שישן הוא אסור דלא שרינן ליה אלא משום פסידא והוא דליכא טרחא יתירא נמוקי יוסף: וז\"ל הגמ' השתא ממעין שיצא בתחלה דאתי לאינפולי משקי' ממעין שלא יצא בתחלה דלא אתי לאינפולי מיבעיא ומשני איצטרך אי תנא מעין שיצא בתחלה ה\"א הכא הוא דבית השלחין אין בית הבעל לא משום דאתי לאינפולי אבל מעין שלא יצא בתחלה דלא אתי לאינפולי אימא אפי' בית הבעל נמי קמ\"ל ל\"ש מעין שיצא בתחלה ל\"ש מעין שלא יצא בתחלה בית השלחין אין בית הבעל לא: \n",
+                "<b>אבל [אין משקין] לא ממי הגשמים </b>גזרה וכו'. לשון רעז\"ל. אמר המלקט ורב אשי תירץ מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו פי' שדרך מי גשמים ליכנס במקום עמוק וכיון שניטלו חציין העמיקו והוו להו מי קילון כלומר שצריך לדלותן בדלי: \n",
+                "<b>קילון. </b>פי' הרי\"ף ז\"ל כמו ביב ונימוקי יוסף ז\"ל פי' קילון בור עמוק וכו' מלשון קולתה שהוא תרגום כדה נקרא קילון ונקטיה אחר מי גשמים לאשמועי' דאיסור מי גשמים אינו אלא משום שאפי' אפשר להשקות בתחלה מהכנוס של מי גשמים בלא טורח כשיחסרו המים היה צריך לדלות ושמעינן דאם היה אגם מים שלא יבואו לעולם במועד לצורך דלי שמשקה מהן ברגלו בקל היה מותר ואיסור מי גשמים וקילון אמועד קאי דגבי שביעית לא חיישי' לטרחא יתירא עכ\"ל ז\"ל: \n",
+                "<b>ואין עושין עוגיות לגפנים. </b>פי' רש\"י ז\"ל עוגיות עגול סביב כמו עג עוגה ועמד בתוכה ע\"כ. ונמוקי יוסף ז\"ל פי' עוגיות שחופרים סביב הכרם כדי שיתעכבו שם המים מלשון הלהן תעגנה שהוא לשון עכוב והא נמי אמועד משום טירחא יתירא ועוד דלא הוי דבר האבד אבל בשביעית מותר כדאיתא בגמ' והני עוגיות בחדתי מוקמינן להו אבל עתיקי שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועד ע\"כ וכתוב עוד בנימוקי יוסף בשם הראב\"ד ז\"ל ולאו דוקא חדתי ממש דה\"ה כעין חדתי אם לא ניכר החריץ אבל אם ניכר החריץ מעט מותר ולא בעינן טפח דכיון דמימיה עומדין במשהו סגי להו ע\"כ: \n",
+                "<b>עוגיות לגפנים. </b>וה\"נ תניא בברייתא דף ג' ע\"א ולא יעשה עוגיות לגפנים ובדף ד' תניא יזילו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים ע\"כ. ושמא הגפנים צריכין לעוגיות יותר מן הזיתים ודברה משנתנו בהוה ולאו דוקא: וביד פ\"ח דהלכות יום טוב סימן ג' ובפ\"א מהלכות שמטה פסק דעושין עוגיות לגפנים א\"כ ס\"ל דגם האי סיפא אמועד לבד איתאמרת וכמו שכתוב שם בכסף משנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובשביעית. </b>בגמ' פליגי בה ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ובגמ' מפרש מאי בינייהו ובמסקנא אמימר מתני לה בהדיא ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בשביעית מפני שנראה כעודר וקשיא דר' אלעזר ב\"ע אדר' אלעזר ב\"ע ומי אמר ראב\"ע כל שנראה כעודר אסור ורמינהי דתנן בפ\"ג דשביעית עושה אדם את זבלו אוצר ר\"מ אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ראב\"ע אוסר עד שיעמיק ג' או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע ומדקאמר עד שיעמיק אלמא שרי ראב\"ע לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חיישי' לנראה כעודר ומשני ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קודם שביעית וחד אמר אע\"פ שמעמיק בשביעית מותר משום דזבלו מוכיח עליו דלא עביד משום עודר. וכתבו תוס' ז\"ל דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה לא חזי ליה לזבל שבחפירה ע\"כ. ואיתה בירושלמי דשביעית פ\"ג. וכתב הר\"מ דילונזאני ז\"ל בנכ\"י והרי\"ף והרא\"ש ז\"ל גרסי במועד ובשביעית אך הר\"ן ז\"ל כתב דלרבנן נמי אין עושין אמה בתחלה וק\"ל א\"כ כיון דרבנן דמודו לראב\"ע בלכתחלה ואיהו מודה להו במקולקלת כמ\"ש רש\"י ז\"ל אמאי נקט ראב\"ע במועד תו דלא שייכא הכא מידי פלוגתייהו אלא גבי שביעית ע\"כ וביד פ\"א דהלכות שמיטה ויובל סי' ט': \n",
+                "<b>ומתקנין את המקולקלות. </b>ביד פ\"ח דהלכות יו\"ט סי' ג' ובטור או\"ח סי' תקל\"ז וסי' תקמ\"ד ובגמ' מפרש אם היתה עמוקה ששה טפחים ונסתמה עד טפח מעמיק אותם חמשה טפחים שנסתמו וכשהיתה בת שלשה טפחים ונסתמה עד חצי טפח פשיטא לן דאסור דטרחא דלא צריך הוא דבלאו הכי מעיקרא לא עברי בה מיא וכשהיתה י\"ב ונסתמה עד טפחיים פשיטא לן נמי דאסור דטרחא יתירא הוא וכשהיתה שבעה ונסתמה עד טפחיים בעיא בגמ' ולא אפשיטא: \n",
+                "<b>ומתקנין את קלקולי המים. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ט' י': \n",
+                "<b>וחוטטין אותן. </b>שאם נתמלא הבור מותר לחטוט ולהעמיק שהעפר תיחוח אבל חפירה בתחלה שהקרקע קשה לא משום דאיכא טרחא יתירא תוס' ז\"ל: ובגמ' דייקינן חטיטה אין חפירה לא והיינו דוקא כשאין רבים צריכין להם אלא שהן בר\"ה ומטעם שכתב הראב\"ד ז\"ל אבל רבים צריכין להם אפי' חפירה נמי מותר ובמסקנא דגמ' דייקינן לה ממתני' דקתני ועושין כל צרכי הרבים לאתויי חפירה שהיא צריכה לרבים: \n",
+                "<b>ומתקנין את הדרכים. </b>שנתקלקלו מחמת רוב הגשמים מתקנין אותן בצרור ובסיד כעין שעושין ברוב עיירות: \n",
+                "<b>ואת הרחובות. </b>שאחרי בתיהם ששם מטיילין ילדים וילדות: \n",
+                "<b>ואת מקוות המים. </b>שאם אין בו מ' סאה מרגילין לתוכו מ' סאה וכל הני צרכי רבים הן: \n",
+                "<b>ועושין כל צרכי הרבים. </b>פירשו כבר רעז\"ל ברפ\"ק דמסכת שקלים: \n",
+                "<b>ומציינין את הקברות. </b>דליכא טירחא תוס' ז\"ל: ובגמ' רמז לציון קברות מן התורה דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ופי' רש\"י ז\"ל ורמז הוא שלא בא הכתוב להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון דהא קרא לא כתיב אלא לעתיד ובגמ' יליף לה מקראי טובא ורב פפא מפיק לה מקרא דכתיב ואמר סולו סולו פנו דרך וכתבו תוס' ז\"ל כל חד וחד מהני אמוראי נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה ולא פליגי אלא אורחא דמילתא דכל חד וחד מסיק אדעתיה מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה ע\"כ. וביד פ\"ח דהלכות טומאת מת סי' ט': \n",
+                "<b>ויוצאין אף על הכלאים. </b>מצוה לצאת כדאמרי' בגמ' ול\"ד להני אחריני דקתני ומתקנין דהני חובה הוא כדמוכח בגמ' תוס' ז\"ל: וכתב הר\"ס ז\"ל צ\"ע מהו אף ויש לפרש ששנינו בפ\"א של שקלים בא' באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ושם שנינו בט\"ו בו יוצאין אף על הכלאים ולשון אף שם הוא מיישב לפי שחוזר למעלה למה ששנינו משמיעים על הכלאים כלומר אע\"פ שכבר הכריזו על הכלאים בא' באדר יוצאין ג\"כ בט\"ו בו ומעתה גם אף ששנינו כאן הוא מיושב לפי זה ור\"ל אע\"פ שכבר יצאו על הכלאים בא' באדר יוצאין ג\"כ בחה\"מ של פסח דמסתמא בחול המועד של פסח הוא מדבר שהוא זמן התבואה בשדות עכ\"ל ז\"ל. וביד ס\"פ שני דהלכות כלאים. ובגמ' מנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו של תקון הדרכים שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת\"ל והיה עליך דמים: ופרכינן בגמ' ואכלאים בחש\"מ נפקינן ורמינהי דתנן ברפ\"ק דמסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים וכו' ויוצאין אף על הכלאים ומשמע קצת מתוך לשון הגמ' שהיא ברייתא מדמוסיף בה חלוקות שלא הוזכרו במשנה כגון ולקווץ את הדרכים אלא דלעיל מינה מוכח בהדיא שהוא בכלל ומתקנין את הרחובות ומ\"מ קשיא ומשני ר' אלעזרי ור' יוסי ב\"ר חנינא חד אמר כאן בבכור כאן באפיל וחד אמר כאן בזרעים פי' דעל התבואה יוצאין בט\"ו באדר שקודמין לירקות וכאן בירקות: והא דלא פריך אכל הני דתנינן הכא כגון ומתקנין וכו' אע\"ג דתנינהו נמי התם תירץ רש\"י ז\"ל משום דלאו פרכא היא דבדין הוא דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן להו בט\"ו באדר אתו גשמים ומקלקלי להו והדרו ומתקנין להו בחש\"מ אבל אכלאים לא שייך למימר הכי ע\"כ. והתוס' ז\"ל כתבו וז\"ל במשנה פירשתי מ\"ט לא מקשה על הנך ובירוש' מקשה מציינין על הקברות ולא כבר ציינו ומתרץ כגון שירד שטף מים של גשמים ושטפו ע\"כ: ובגמ' א\"ר אסי א\"ר יוחנן לא שנו דאין יוצאין עליהם קודם אדר וקודם חש\"מ אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין עליהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראב\"י אומר מושכים את המים וכו'. </b>ביד פ\"ח דהלכות יו\"ט סי' ג' ד' ובפ\"א דהלכות שמיטה ויובל סי' ח' ט' ואיתא בירושלמי ס\"פ שני דשביעית ובטור א\"ח סי' חקל\"ז: \n",
+                "<b>זרעים שלא שתו. </b>הראב\"ד ז\"ל פירש שאם אירע אונס בהם שלא שתו לפני המועד מפני שלא יכול להשקותם שמותר להשקותם במועד ואינו אסור אלא כששכח להשקותם או שנתעצל בהם ע\"כ: ובגמ' בברייתא תניא כשאמרו אסור להשקותם במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו לפני המועד מותר להשקותם במועד ואין משקין שדה גריד במועד וחכמים מתירין בזה ובזה ע\"כ: ופי' נמוקי יוסף ואע\"ג דמפורש במתני' הוה מצינא למימר דמתני' רבותא קאמר דאפי' זרעים שלא שתו דאית להו פסידא יתירא קמ\"ל דדוקא מפני שלא שתו קאמר ע\"כ. והרז\"ה ז\"ל נראה דמפרש דוחכמים מתירין בזה ובזה קאי אזרעים שלא שתו ואשדה גריד המוזכרים בברייתא וכן פי' ג\"כ רש\"י ז\"ל אברייתא ובמתני' פי' ז\"ל בזה ובזה להשקות את כל השדה כולה ולהשקות במועד זרעים שלא שתו לפני המועד אבל נמוקי יוסף פי' במתני' וז\"ל שדה גריד יבש והוא שדה הבעל אלא שלא נפלו בו גשמים זה זמן הרבה וטעמא דאין משקין משום דהרווחא הוא ולא פסידא וחכמים מתירין בזה ובזה לאו אשדה גריד קיימי דבההיא אפי' רבנן מודו דלא הוי פסידא ואסור אלא ברישא פליגי בהשקאה את כל השדה ובזרעים שלא שתו וכן הוכיחו מן הירושלמי עכ\"ל ז\"ל ומשמע היה קצת שהוא ז\"ל גריס לה לבבא דאין משקין שדה גריד במתני' דהא בברייתא אינו מוזכר כלל השקאת כל השדה וכתבו תוס' ז\"ל דאית דגרסי שדה גריר ברי\"ש כמו חמרא מיגרר גריר: ועוד כתבו ז\"ל דפלוגתא דהך ברייתא היינו כמין פלוגתא דמתני' ות\"ק דהכא הוא ראב\"י ע\"כ. ורש\"י ז\"ל פי' והאי חכמים היינו ר\"מ דאמר לעיל משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל ע\"כ. והרא\"ש ז\"ל אחר שהביא דברי הרי\"ף ז\"ל שפסק כראב\"י ושכן דעת הרמב\"ם ז\"ל ודלא כרש\"י ז\"ל כתב שדברי רב אלפס ז\"ל עיקר דבירוש' פ' שני דשביעית מוכח דרבנן אסרי הרבצה והא דקתני וחכמים מתירין בזה ובזה מפ' בין ששתו קודם הרגל בין שלא שתו בין באילן בין בזרעים ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אישות. </b>בריה שאין לה עינים. גמרא מאי קרא כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש פי' רש\"י ז\"ל שבלול שקורין לימצון תמס יהלוך כלומר כשיוצא חוץ לנרתקו רירות נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת תמס כמו ונמס נפל אשת בל חזו שמש כלומר כך אישות נופלות לארץ ומתים דלא חזו: \n",
+                "<b>ואת העכברים משדה וכו' כדרכו. </b>כך נראה דגריס רש\"י ז\"ל וכן בהרא\"ש ז\"ל וכן במגיד משנה וכן בנמוקי יוסף ור\"ל דאפי' כדרכו מותר וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל מחק מלת שלא שכן הוא ברוב הספרים שהיה בידו: \n",
+                "<b>במועד ובשביעית. </b>תימא מאי קמ\"ל בשביעית והלא אין זו עבודת קרקע ור' יהודה מ\"ט דאסר כדרכן וי\"ל דודאי צריך לסקל אבנים מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פ\"ג דשביעית המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ אישות מפר' בירוש' חולדה תוס' ז\"ל: וגם רש\"י ז\"ל פי' ובשביעית אע\"ג דמתקן השדה ע\"כ. וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל כתב ובשביעית כן מצאתי וצ\"ל דגם הא דצדין את האישות וכו' הוא מדברי ר' אליעזר דלעיל וצ\"ע ע\"כ: \n",
+                "<b>שלא כדרכו. </b>נועץ וכו' במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותם רש\"י ז\"ל: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים משדה האילן. וכו' </b>הרי\"ף ותוס' והרא\"ש ז\"ל נראה דגרסי ר' יהודה אומר משדה האילן וכו' במקום וחכמים אומרים וכן בפסקא של הגמרא וכן בירושלמי אבל הרמב\"ם ז\"ל נראה דגריס וחכמים וגם נמוקי יוסף נראה שגורס וחכמים שכתב אישות מפסידה שדה אילן יותר משדה לבן ולהכי מצרכי רבנן לעשות היכר בשדה לבן בשנוי שלא כדרך החול ע\"כ. וכבר דבר בזה בעל מגיד משנה ז\"ל בפ\"ח דהלכות י\"ט סי' ה'. ובטור א\"ח סי' תקל\"ז. ובגמ' תניא ר\"ש ב\"א אומר כשאמרו משדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן אפי' כדרכו שמא יצאו משדה לבן ויחריבו את האילנות וכתבו תוס' ז\"ל ר\"ש ב\"א נא ידענא מה הוא אם הוא תנא שלישי או שמא מילתיה דת\"ק מפרש או שמא י\"ל דר' יהודה מודה בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן וחכמים מיירי בשדה הסמוכה לבית השלחין לא בשדה הסמוכה לבית האילן ונ\"ל דגרסי' וכי באיזה שדה לבן מתירין חכמים וי\"ס שכתוב בהם כשאמרו בשדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר וקאי על דברי ר' יהודה וכו' עכ\"ל ז\"ל: והרב בצלאל אשכנזי ז\"ל ראיתי שהגיה בתלמודו לשון ברייתא זו כמו שהיא בהרי\"ף ובהרא\"ש ז\"ל תניא רשב\"א אומר כשאמרו בשדה הלבן כדרכו לא אמרו אלא בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות וכך היא במגיד משנה שם בהלכות י\"ט פ\"ח וכבר דבר בזה שם בכסף משנה: \n",
+                "<b>ומקרין את הפירצה. </b>כתוב בתוס' י\"ט נ\"ל שהוא נגזר משם קיר כו'. וכך נלע\"ד שהוא האמת שהרי בכותלין אנו עוסקין ולא בקרוי הגג וגם כך נראה מן הערוך שאחר שהביא ששה קר הביא ערך קיר ואחריה מיד האי ומקרין ואח\"כ כמו שמנה קר אחרים אכן במ\"ש דמיקר שהוא ענין קרירות היו\"ד אחר הקו\"ף לא מסתבר אלא שהקו\"ף אחר היו\"ד ולא דמו למלת כהקיר ביר מימיה: ובגמ' אמר רב יוסף בהוצא ודפנא פי' רש\"י ז\"ל הוצא ענפי דקל התמרים ודפנא עצים של פינו ועביד גדר מדפנא ומגדל אותם מהוצי דקל ע\"כ. וביד שם סי' ו' ובטור א\"ח סי' תק\"מ. גמרא אמר רב חסדא לא שנו אלא כותל גנה וכו' כדפי' רעז\"ל ובמסקנא אמר רב אשי מתני' נמי דיקא כרב חסדא דגנה אינו בונה במועד כדרכו דקתני ובשביעית בונה כדרכו דהיכא אילימא דחצר צריכא למימר אלא לאו דגנה ואע\"ג דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי ש\"מ ובשביעית בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה כדרכו וכתבו תוס' ז\"ל פסק בתוס' דה\"ר פרץ דהלכתא הכי דכותל חצר מותר לבנותו ופי' דהיינו דוקא במקום סמוך לר\"ה שיש לחוש בגנבים אבל בין חצר לחצר ומשום בני חצר אסור לבנותו כדרכו עכ\"ל ז\"ל. ונמוקי יוסף כתב בשם הראב\"ד ז\"ל דאפי' למבוי או לחצר מותר לבנות כותל הגוהה מפני שהכל סכנה: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ה\"ג בתחלה להקל אבל לא להחמיר. </b>והכי משמע בירוש' ע\"ש ופי' נמוקי יוסף שאם טמא הוא ישתוק ולא יצריכנו לצאת חוץ למחנה מפני שאבל הוא לו דס\"ל לר\"מ שרשאי הכהן לשתוק אע\"פ שיראה שהוא טמא ומוחלט וכל זמן שלא יצא מפי הכהן אינו טמא דכתיב טמא יטמאנו הכהן ע\"כ מנמוקי יוסף ומובן ממה שאכתוב בס\"ד: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים לא להקל וכו'. </b>חכמים הם ר' יוסי בברייתא ונמוקי יוסף ז\"ל נראה דגריס במתני' נמי ר' יוסי אבל במגיד משנה פ\"ז דהלכות י\"ט סי' י\"ו נראה דגריס במתני' וחכמים. ומשמע דלתלמודא דידן לא גרסי' מלת בתחלה דהא מפרש רבא בגמ' דבטהור מתחלחו אם נתנגע עתה כ\"ע ל\"פ דלא חזי ליה דאי חזי ליה לא מהני ולא מידי דלר\"מ דאמר רואין להקל ולא להחמיר הכא מאי קעביד ליה דאי טהור מאי קמהני ליה דהשתא נמי טהור ועומד הוא ואי טמא הוא שתיק הלכך אין רואין ולר' יוסי נמי ודאי אין רואין דהא אין כהן רשאי לשתוק וטמא יטמאנו לזה ובהסגר ראשון כולי עלמא ל\"פ דחזי ליה שאם חל שביעי של הסגר ראשון בחש\"מ יכול כהן לראותו דכי מטהר ליה הא שמחה היא לו ואי מצריך ליה הסגר ז' ימים שנית מאי פסדיה אי לא הוה חזי ליה בבית הכלא נמי היה עומד אלא בהסגר שני קמיפלגי אם בא ז' של שבעת ימי הסגר שני בחש\"מ ר\"מ אומר רואהו כהן להקל אם טהור או לא טהור ואם טמא שותק ואינו מצריכו שילוח חוץ למחנה דנוח לו לזה שיהא מוסגר וישמע קול בני אדם ואל יבא חוץ למחנה מוחלט אע\"פ שיהא שם מותר בתשמיש דקסבר ר\"מ צוותא בעלמא ניחא ליה ר' יוסי אומר לא להקל ולא להחמיר שאם רואהו להקל יבא להחמיר עליו אם הוא טמא ואין כהן רשאי לשתוק ויהיה מצריכו שילוח חוץ למחנה דאימא האי בצוותא דעלמא ניחא ליה וה\"נ פליגי במוחלט שכבר יצא חוץ למחנה אם נרפא מצרעת ורצה להראות לכהן אם נרפא ויטהר את עצמו לדברי ר\"מ רואין דאי טהור אמר ליה טהור ואי טמא א\"ל טמא והכא ליכא אבל לא להחמיר דלא היינו חומרא דמעיקרא טמא והשתא טמא לדברי ר' יוסי אין רואין דאי א\"ל טהור נמצא מחמיר עליו שאוסרו בתשמיש ואע\"ג דה\"ל צוותא דעלמא דאימא האי בצוותא דאשתו ניחא ליה: \n",
+                "<b>ועוד א\"ר מאיר מלקט וכו' </b>פי' כמו כן מקל ר\"מ ומתיר ללקוט בחש\"מ עצמות אביו ואמו נמוקי יוסף. ובגמ' ורמינהי המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהם כל היום ולערב אין מתאבל עליהם ואמר רב חסדא אפי' צרורין לו בסדינו פי' וכיצד אר\"מ הכא במתני' ששמחה היא לו ומשני אמר אביי אימא מפני ששמחת הרגל עליו כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת הרגל ואינו מצטער כמלקט עצמות אביו ואמו ואינו רשאי להתאבל עליהם ��אתי רגל ודחי לאבלות דהוי דרבנן וכתבו תוס' ז\"ל המלקט וכו' במסכת שמחות וה\"מ לשנויי הא מני ר' יוסי היא דאמר במשנה אבל הוא לו ע\"כ. עוד כתבו ז\"ל בלא רב חסדא הקשה היטב אלא כך רגילות התלמוד אגב גררא להביא פי' הברייתא דאפי' צרורין לו בסדינו אינו מתאבל לערב וי\"מ דארישא קאי אפי' צרורין לו בסדינו כמה ימים צריך להתאבל כל זמן שרואה אותם ופי' ראשון ניחא טפי אבל לא שייך הכא כ\"כ לפי' ראשון דהא מסיפא אינו מתאבל לערב לא מצי להקשות על המשנה כי אם מרישא וצריך לומר דמייתי סיפא אגב גררא והא דרב חסדא דאגב גררא לגררא ע\"כ: ירושלמי מפני ששמחה היא לו בראשונה הי' קוברין אותם במהמורות נתאכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותן בארונות אותו היום מתאבל למחר יהיה שמח לומר שנמלטו עצמות אבותיו מן הדין ע\"כ בנמוקי יוסף: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר אֶבֶל הוא לו. </b>בנקודת סגול תחת האל\"ף והבי\"ת ופי' נמוקי יוסף אבלות הוא לו אע\"פ שאין אבלות חל עליו לבו דואג עליו בראותו זה ע\"כ: \n",
+                "<b>לא יעורר על מתו </b>לא יביא ספדן לעורר על מתו שמת זה ימים רבים לשוכרו לחזור על קרובי וכו' כך צ\"ל בפי' ר\"ע ז\"ל: עוד בפירושו ז\"ל קודם לרגל שלשים יום אית דאמרי וכו' עד ואית דאמרי וכו' אמר המלקט ואיכא בינייהו דקא עביד בחנם. וכתוב בתשובת הרשב\"א ז\"ל סי' ק\"מ שלשים יום לפני המועד זמנו של מועד דהא תניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח וכן לענין בדיקת החמץ קיימא לן העושה את ביתו אוצר והיוצא בשיירא קודם שלשים יום אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער ע\"כ. ירושלמי עירור מזכירו בין המתים הספד מספידו בפני עצמו: \n",
+                "<b>קודם לרגל. </b>פי' רש\"י ז\"ל דאתרוייהו קאי אעירור ואהספד. וביד ס\"פ ששי דהלכות יו\"ט ובפרק י\"א דהלכות אבל סי' ג' ו'. ובטור א\"ח סי' תקמ\"ז ובטור יו\"ד סימן שמ\"ז וסימן ת\"ג: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין. </b>ביד פרק ח' דהלכות יום טוב סי' ד' ח' ופי' נמוקי יוסף ז\"ל אין חופרין כוכין פי' לצורך מתים שימיתו במועד שדרכם היה לחפור כוכין וקברות להיות מזומנים למי שמת לו מת שיקנה לו ורמ\"ל מתני' שאעפ\"י שיצטרכו אל זה במועד כגון בעיר ירושלם שהיו בה ששים רבוא ואי אפשר לעם רב כמוהו שלא ימותו ממנו בכל יום רבים גדולים וקטנים אף כי בד' ימים של חול המועד אפ\"ה כיון שאינו יודע בשעה שחפרו לאיזה מת הוא עושה אסור דאילו למי שמתו מוטל לפניו אף ביי\"ט שרי דמת בי\"ט שני יתעסקו בו ישראל וכ\"ש בחול המועד והרי\"ף ז\"ל פי' אין חופרין לקבור בהם לאחר המועד וכן פירשו ר\"ח והרי\"ץ ן' גיאות ז\"ל ותמה עליהם הראב\"ד ז\"ל אם לאחר המועד למה מחנכין אותם במועד והרמב\"ן ז\"ל כתב שאין זו קושיא שאע\"פ שאין צריכין להם עכשיו [כו' עי' בתוס' יו\"ט] עכ\"ל ז\"ל. ודעת רש\"י ז\"ל נוטה לדעת הראב\"ד ז\"ל שסובר דיום טוב שני אע\"ג דכחול שויוהי רבנן לגבי מת דוקא למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא דטרחונם מועט אבל לא לחצוב לו קבר מפני שטרחו מרובה ע\"כ עיין בהר\"ן ז\"ל פי' ר\"א דחולין: \n",
+                "<b>אבל מחנכין את הכוכין. </b>כתוב בתי\"ט דשם כוך ארמית דתרי כלח דכתיבי באיוב מתורגמין כוך ע\"כ. ותמצא הכלח הראשון שם סי' ה' והכלח השני בסי' כ\"ט: \n",
+                "<b>ועושין נברכת במועד. </b>תימא ואמאי צריך במועד והלא אין מכבסין במועד וי\"ל לצורך כל אותם שהתירו חכמים לכבס לקמן בפ' בתרא וי\"מ לרחוץ את המת ותכריכיו תוס' ז\"ל. וכתב נמוקי יוסף ז\"ל ואיידי דאיירי בחפירת ��רקע תנא הא. כן פי' רש\"י ז\"ל והגאונים ז\"ל אבל האחרונים ז\"ל פירשו מענין קברות וכתב הרמב\"ן ז\"ל שהוא תוספת חפירה לקבר העשוי כבר לצורך מת שימות ע\"כ. ובטור א\"ח סי' תקמ\"ז כולה מתניתין. ובגמ' תנינא להא דת\"ר עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרים מעי\"ט רשב\"ג אומר אף מביאין עצים ומנסרין בצנעא בתוך ביתו ע\"כ. וסתם מתני' כרשב\"ג וכתבו תוס' ז\"ל ואסור בפרהסיא ויש ליתן טעם דל\"ד לההיא דכל שאסרו חכמים משום מראית העין וכו' ודמי טפי לההיא דפ' אע\"פ צנור שעלו בו קשקשים וכו' ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נושאין נשים וכו'. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ט\"ז ואיתא בפ' מגלחין דף י\"ח ובירושלמי דגיטין פ' השולח ובטור א\"ח סי' תקמ\"ו ובטור א\"ה סי' ס\"ד. וי\"מ דהא דאין נושאין נשים במועד משום בטול פריה ורביה פי' שלא ישהה לישא עד המועד ולפיכך מותר לישא בערב המועד: \n",
+                "<b>מפני ששמחה היא לו. </b>גמ' וכי שמחה היא לו מאי הוי אמר רב יהודה אמר שמואל וכן א\"ר אלעזר א\"ר חנינא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה רבה בר רב הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו והכתוב אומר ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך עולא אמר מפני הטורח שטורח לצורך נשואין וטורח במועד אסור וכתבו תוס' ז\"ל ומתני' ה\"פ מפני ששמחה היא לו ומשהה אותו ברצון עד הרגל שיהא שמח או שיהא פנוי והיינו דקתני אבל מחזיר הוא את גרושתו שאינה שמחה לו ולא שייך עירוב בשמחה ולא בטול שמחת הרגל וגם אין טורח בה וגם בטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר וסתמא דמילתא יש לו בנים וגם אין רגיל לשהות דבר זה עד הרגל. והעלו ז\"ל דלא חשיב שמחה בשמחה כי אם סעודת נשואין בלבד אבל סעודת ברית מילה וכל שאר סעודות כגון סעודת פדיון הבן וכיוצא בו מותר: \n",
+                "<b>אבל מחזיר הוא את גרושתו. </b>בירוש' הדא דתימא מהנשואין פי' גרשה אחר נשואין והחזירה אבל לא מן האירוסין דמאחר שלא כנסה עד עתה שמחה היא לו תוס' ז\"ל: וה\"ר יהוסף ז\"ל מצאתי שכתב ולא מיבמין אבל מחזיר היא את גרושתו מפני שהיא שמחה לו וגרסא תמוהה היא בעיני: \n",
+                "<b>ועושה אשה תכשיטיה במועד. </b>ביד פ\"ז דהל' יו\"ט סי' ב' ואפי' זקנה נמי אמרי' בגמרא דמותר דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר לא תסוד מפני שנוול הוא לה. </b>גמ' תניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד וכו' ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע\"פ שמצרה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן בסוף הזמן ושם בהלכות י\"ט פ\"ז פסק כר' יהודה וכתב במ\"מ וראיתי מי שכתב דת\"ק במתני' ור' יהודה לא פליגי דודאי סיד שאינה יכולה לקפלו במועד נוול הוא לה ואפשר שזה דעת רבינו שכתב והוא שיכולה לקפלו במועד שאל\"כ למה פסק כר' יהודה ואולי פסק כר' יהודה מפני שלא מנו בברייתא בכלל תכשיטין לסוד בסיד ע\"כ ופרכינן בגמ' ומי אית ליה לר' יהודה האי סברא והתנן בפ' קמא דע\"ז ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמיצר הוא א\"ל אע\"פ שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן ומשני אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו כגון אפיה ובשול דמצטער הוא עכשיו כשהוא אופה ומבשל ולהכי שרי דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובשולו בי\"ט רבינא אמר נכרי לענין פרעון לעולם מיצר שפורע ולהכי לא אית ליה לר' יהודה התם אע\"פ שמיצר וכו' אבל לעיל גבי טפול אית ליה אע\"פ שמצרה היא עכשיו וכו'. ואיתה בירושלמי פ\"ק דע\"ז: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט תופר כדרכו. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ה'. ובטור א\"ח סי' תקמ\"א: \n",
+                "<b>והאומן מכליב </b>פי' דרך שינוי שיפסיע פסיעות גסות וגם יתחוב תחיבה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב: וכדפי' ר\"ע ז\"ל מפרש לה ר' יוסי ב\"ר חנינא בגמ' אבל דבי ינאי אמרי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת הוי הדיוט וכתבו תוס' ז\"ל מיהו לא איירי בדבר האבד דהיכא דאיכא דבר האבד קיימא לן כר' יוסי דאין מצריך שנוי בדבר האבד ע\"כ: \n",
+                "<b>ר' יוסי אמר ממתחין </b>כך הגירסא בגמ' וגם בהרא\"ש ז\"ל אכן בירושלמי גרסי' אף ממתחין: והרמב\"ם ז\"ל משמע קצת דגריס אף ממתחין וז\"ל ומה שאמר ר' יוסי אף ממתחין ר\"ל אף ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותם כשהם רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשרו כמו היתרים המתוחים ע\"כ. וכתבתי לשון משמע קצת משום דהא יש לחוש שמא נפל טעות סופר בלשונו ז\"ל: ובתוספתא תנא ושוין ר\"מ ור' יוסי שאין מפשילין חבלים לכתחלה ועוד תניא מסרגין את המטה ואין צ\"ל שממתחין דברי ר\"מ ר' יוסי אומר ממתחין אבל לא מסרגין וי\"א אין ממתחין כל עיקר דכיון דאפשר למלאת המטה בבגדים עד לעיל והדר מצי למירמא עלייהו כרים וכסתות למזגא עלייהו לא טרחינן דהוי טורח דלא צריך ע\"כ: ופי' נמוקי יוסף ז\"ל מפשילין גדילת הצמר או הקונבוס כשעושין ממנו חוטין ארוכין לעשות חבלים נקרא מפשילין שלפי שאינה בדקדוק כדרך שאר טויות לכך אמר לשון הפשלה כדרך הפשיל כליו לאחוריו ע\"כ וכן הוא ג\"כ במ\"מ אבל רבינו יעקב בעל הטורים ז\"ל פי' שם בסי' תקמ\"א מסרגין המטות פי' לארוג אותה שתי וערב בחבלים שהיו בה כבר אלא שלא היו סדורין והוא מסדרן אבל לא יפשיל החבלים בתחלה ע\"כ ופי' מהרי\"ק ז\"ל דמפרש רבינו דושוין שאין מפשילין חבלים בתחלה דקאמר בגמ' היינו לומר דלסרג בחבלים שלא היו בה מעולם לדברי הכל אסור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין וכו' </b>ביד פ\"ח דהלכות יו\"ט סי' י\"ג ובטור א\"ח סי' תר\"מ ופירשו רש\"י והר\"י מעמידין תנור של חרס מקום שפיתת ב' קדרות כירים מקום שפיתת קדרה אחת ע\"כ. ובפ' כירה מפורש דכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת וכירה מקום שפיתת שתי קדרות וכן ג\"כ פי' ר\"ע ז\"ל שם ובפ\"ה דמסכת כלים ושמא יש חילוק בין כירה לכירים או בין כשמוזכר כירה עם כופח לכשהוא מוזכר עם תנור: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר וכו' </b>כתבו תוס' ז\"ל ה\"ג ר' יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחלה ובחדשה קאמר דהא בגמ' מתיר ישנה ואין נראה לומר דבגמ' דמתיר ישנה משום ר' אלעזר קאמר והא משמיה דידיה כי למה נדחק לעשות מחלוקת חנם ועוד דלכתחלה משמע חדשה וא\"ת כבוש מאן דכר שמיה וי\"ל ת\"ק קאמר מעמידין ובחדשה קאמר ומשמע אפי' כבוש ור' יהודה אוסר בכבוש. עוד כתבו ז\"ל ואית דגרסי ר' יהודה אומר מכבשין את הריחים ול\"ג לכתחלה והיא היא ונתנו טעם לחלק מה מוסיף ר' יהודה על ת\"ק והעלו דגירסא ראשונה עיקר: וכתב עוד הרא\"ש בשם הראב\"ד ז\"ל ומסתברא מדקאמר ר' יהודה אין מכבשין בתחלה מכלל דרבנן שרו אפי' חדשה ועוד מדקתני בברייתא ר' יהודה אומר וכו' משמע דפליגי רבנן עליה ואית להו דאפי' חדשה מכבשין והלכה כת\"ק ע\"כ: וז\"ל הגמ' מאי מכבשין רב יהודה אומר מנקר ריחייא רב יחיאל אמר בת עינא פי' נקב שעושין באמצע הריחים שהתבואה נופלת לתוכה מתיבי מעמידין תנור וכירים במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אף יגמור ר' יהודה אומר משמו מעמידין את החדשה ומכבשין את ��ישנה ואי אמרת בת עינא ישנה בת עינא למה לי והלא כבר אית לה בת עינא שכבר היא ישנה מלטחון ואי לא הוי לה בת עינא לא מצי למיטחן ומשני משכחת לה בישנה כגון דבעי לארווחי האי עינא טפי פורתא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>עושין מעקה וכו' </b>ביד פרק ז' דהלכות יו\"ט סי' ה' ובפ\"ח סי' ו' ז' ובטור א\"ח סימן תק\"מ: \n",
+                "<b>שפים את הסדקים </b>פי' רש\"י ז\"ל סדקים שבתנור ומעגילין אותם שגוללין על קרקעית התנור עץ גדול ועגול כדי לסתום הסדקים: \n",
+                "<b>ביד וברגל </b>שבועט ברגלו על קרקעית התנור ע\"כ. ובגמ' פריך השתא במעגלה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא ומשני ה\"ק שפין את הסדקים ומעגילין אותם כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים וכ\"ש במעגילה שהוא מלאכת אומן וטרחא יתירא כן פי' נמוקי יוסף: \n",
+                "<b>ומעגילה. </b>פי' רש\"י ז\"ל וגם בר\"פ אלו הן הגולין של עץ ותוס' פירשו שם אבן עגולה ארוכה קצת ויש לה שני שנים ארוכין ומעגילין אותה על פני כל הגג להשוותו והיינו נמי מעגילה עכ\"ל ז\"ל. והיה נראה דגרסי' מחצליים כמו שהוא בקצת נוסחאות וגם שכן הוא בפ' ואלו הן הגולין דף ט' מחצלו מידו אלא שאינו כן בערוך אלא אדרבא כתב עלה דההיא דפ' אלו הן הגולין ס\"א מחלצי כמו מַחְלְצַיִים דמשקים וי\"מ מחלציים אגפיים של מעגלה וכך מפרשים שפין את הסדקים במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור ע\"כ: \n",
+                "<b>הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנם במועד. </b>פי' רש\"י ז\"ל והקורה הוא מה שעל הפתח שמחזר בו הדלת וז\"ל ברמב\"ם ז\"ל שם מתקנם במועד כדרכן בין בשל ברזל בין בשל עץ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית וכבר בארנו שכל מה שיש הפסד אינו צריך שנוי עכ\"ל ז\"ל. ובגמ' ורמינהי דתנן בפ' בתרא דמסכת מעשר שני ובפ' בתרא דמסכת סוטה עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד ימיו אין מכאן ואילך לא ומסיק רב חסדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני פי' רש\"י ז\"ל במגלי דהיינו מסר גדול שרי דלאו מוליד קלא בחציני אסור דהוי אולודי קלא טפי אסור. (הגה הר\"ר בצלאל אשכנזי ז\"ל כתב על זה נראה לי טעות דהא מכחיש המוחש ובספר מוגה מצאתי מגלי אינו דרך אומנותו חציני הוי דרך אומנותו ע\"כ). רב פפא אמר כאן קודם גזרה כאן לאחר גזרה רב אמר הא ר' יהודה הא ר' יוסי ומתני' דשרי כל הני בלא שנוי ר' יוסי היא ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בפירקי' דלקמן: \n",
+                "<b>וכל כבשין. </b>אית דל\"ג מלת וכל וכן הוא בהרא\"ש ז\"ל ואית דל\"ג נמי מלת מהן וכן נמחקו שתיהן ע\"י הרב בצלאל אשכנזי ז\"ל. וביד שם פ\"ז סי' ז' ובטור א\"ח סי' תקל\"ג ובגמ' בלישנא בתרא גרסי' רבא שרי למיזל ולמיצד כוורי אתויי ומימלח א\"ל אביי והא אנן תנן כבשים שהוא יכול לאכול מהן במועד והני כיון שמלחן הרבה כדי להצניעם תו לא חזו במועד א\"ל הני נמי דמלחינהו ומתאכלי במועד אגב איצצא פי' שכובשם במכבש עד שיצא לחלוחית המלח הנבלע בכולם ואוכלין אותם מיד: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך. </b>כתב המגיד משנה פ\"ז בהלכות י\"ט סי' ג' מתני' דקתני מי שהפך לרבותא הוא דאע\"ג דכבר הפכן ואינם מתעפשות כ\"כ מותר דאכתי דבר האבד נינהו אבל ה\"ה דאפילו לכתחלה ע\"כ. ובטור א\"ח איתה לרוב פרקין בסימן תקל\"ח ותקל\"ט. ובירושלמי אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני ר' חייא מי שהיו זיתיו הפוכים ושנוים מתני' צריכא לדר' חייא ודר' חייא צריכא למתני' אילו תנינן ולא תנא ר' חייא הוינן אמרינן לא אמרן אלא מי שהפכן פעם אחת אבל אם הפכן ושניין דברי הכל מותר הוי צורכא למתניתיה דר' חייא או אילו תנא ר' חייא ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרן אלא מי שהפכן ושניין אבל אם הפכם פעם אחת דברי הכל אסור הוי צורכא למתניתין ע\"כ. ועוד יש שם שנויי אחרינא ע\"ש: \n",
+                "<b>ואירעו אבל או אונס. </b>פתח באבל דקתני ואירעו אבל ולא פי' כו' זאת אומרת דברים המותרים וכו' כדפי' ר\"ע ז\"ל. רב אשי אמר ל\"מ קאמר ל\"מ בימי אבלו דמדרבנן הוא ושרי אלא אפי' במועד דאיסור מלאכה דאורייתא במקום פסידא שרו רבנן וברייתא מסייעא לההיא פירושא קמא: \n",
+                "<b>ר' יוסי אומר זולף. </b>פי' הרמב\"ם ז\"ל שיגרוף אותם מן הבור ע\"כ. וז\"ל נמוקי יוסף זולף וגומר מלקבל זילופו ושפוכו של מזחל הנופל בחביות ע\"כ: \n",
+                "<b>וגף כדרכו. </b>ל\"ג וגף גבי זיתים דאין דרך לעשות לזיתים מגופה דאפי' הניחן מגולין לא פסדי נמוקי יוסף וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל מחקו על פי ס\"א וכתב שכן נראה לו עיקר מן הטעם שנזכר. וכתבו תוס' ז\"ל פי' בקונ' ל\"א וגף משום דאיכא פסידא שמוליכן בלא מגופה וי\"ל דצריך לכסותו מפני השרצים: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מי שהיה וכו' </b>ירושלמי א\"ר זעירא לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור הא בתחלה אסור מה אנן קיימין אם בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא על נפשיה אם כשלא הגיע זמנו לבצור יכיל הוה קאים אלא כינן קיימין כשהגיע זמנו לבצור הוה סבר דויכיל קאים ולא קם ע\"כ: \n",
+                "<b>דברי ר' יוסי. </b>בשמן קתני מילתא דר' יהודה ברישא וכיון דאתחיל מילתא דר' יוסי מסיים לה: \n",
+                "<b>וגף </b>ביין לא ידענא אי אבור אי אחבית קאי מיהו לכאורה אחבית קאי דשייך בה מגופה ומדקתני בה זולף וגומר משמע דאבור קאי דאחבית לא שייר למודים דסגי בכסוי קטן תוס' ז\"ל: ובגמ' אמר רב יצחק בר אבא מאן תנא שנוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>מכניס אדם וכו' </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' ג' ד' ובגמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו ואמרי' בגמ' דאי הויא מילתא דאי עביד בליליא אוושא מילתא כיממא עביד לה ביממא. ובירוש' מתני' דלא כר' יהודה דר' יהודה אמר יושב ומשמר ע\"כ: \n",
+                "<b>וכולן שכונו מלאכתן במועד יאבדו. </b>פי' צמצם להתחיל בה סמוך שאם לא יגמרוה למועד יהא דבר האבד ויהיה מותר לגומרה כך פי' רש\"י ז\"ל בפ' השולח דף מ\"ט. ויש שכתב דדוקא מכוין מלאכתו הוא דקנסו אבל שוכח או מתעצל וכ\"ש אנוס אין קונסין אותם נמוקי יוסף. ובגמ' בעינן כיון מלאכתו מהו שיקנסו בנו אחריו ומסקינן דכיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן דהא בלא מתכוין מותר לגמרי לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן. וכתב רב אלפס ז\"ל וכן הדין בצורם אזן בכור אע\"ג דהוי איסורא דאורייתא וכן מוכר עבדו לנכרים אע\"ג דמפקע ליה בכל יומא ממצות לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו דהכי אסקוה לכל חדא וחדא בדוכתא ולדעת הרמב\"ם ז\"ל שפי' שב\"ד מאבדין אותו ממון ועושין אותו הפקר נלע\"ד דגרסי' יְאַבְדוּ היו\"ד בשב\"א והאל\"ף בפת\"ח והבית בשב\"א ודגושה. וגם הגאונים ז\"ל כתב הרב המגיד דה\"נ ס\"ל ורש\"י ז\"ל לא כתב רק יאבדו שאסור ליהנות מהם ע\"כ. ואפשר דמחמיר טפי שילך לאבוד כמו שכתוב בתי\"ט: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לוקחין בתים עבדים ובהמה </b>נמוקי יוסף ז\"ל גריס בתים עבדים אבנים ובהמה וכן היא הגרסא בגמ' ובהרא\"ש ז\"ל ופי' נמוקי יוסף אבנים לבנות כותל הגוהה ע\"כ. וכן פי' ג\"כ בהגהות אשרי וגם בירוש' והגרסא שם בתים ��בדים בהמה ואבנים. וביד פ\"ז דהלכות י\"ט סי' כ\"ב מצאתי מונה בתים אבנים עבדים ובהמה וכן הגיה ה\"ר יהוסף ז\"ל במשנתנו: \n",
+                "<b>או לצורך (המועד) [המוכר] שאין לו מה יאכל: </b>ביד שם סי' כ\"ד ובגמ' בעי רבא מרב נחמן שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו פי' שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה יאכל מי אמרינן כי שרינן במתני' דוקא מקח וממכר אבל מלאכה ממש לא או דילמא אפי' מלאכה ממש מותרת כשאין לו מה יאכל ובעי למפשטה ממתני' דקתני שאין לו מה יאכל לאו לאתויי שכר פעולה א\"ל לא פרושי קא מפרש מאי לצורך המוכר שאין לו מה יאכל ופשיט לי' אביי מדתנן בפירקין דלקמן אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב שאין לו מה יאכל לאתויי שכר פעולה דהכא לא מצי לתרוצי פירושי קא מפרש דהיכי מתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא בלאו הכי מותר ש\"מ וכן פי' ר\"ע ז\"ל: \n",
+                "<b>אין מפנין וכו' </b>ביד שם פ\"ח סי' ט\"ז ובטור א\"ח סי' תקל\"ה: \n",
+                "<b>אבל מפנה הוא לחצרו. </b>מפני שהוא שמחה לו לא גרסי' ליה במתני' אכן ה\"ר יהוסף ז\"ל הגיהו בספרו וכתב שכן מצא בכל הספרים. וכתבו תוס' ז\"ל בירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו ע\"כ: \n",
+                "<b>אין מביאין כלים מבית האומן וכו'. </b>מפורש בפסחים פ' מקום שנהגו. וכתוב בכל בו סי' ס' שהר\"ם הביא ראיה ממתני' דאין יכול לקנות כלים חדשים במועד כגון מנעלים ודומיהן דהא תנן הכא דאין מביאין כלים מבית האומן אפי' שהם שלו כבר כ\"ש לקנות חדשים שאסור והר\"ף ז\"ל כתב מיהו נהגו העולם עתה לקנות כלים חדשים ע\"כ. או שאין לו מה יאכל פי' האומן ובעל הכלי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה. ובטור א\"ח סי' תקל\"ד: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אף מעבין </b>ולית הלכתא כותיה. וכתוב במגיד משנה שם פ\"ח סי' י\"ג י\"ד ר' יהודה אומר מעבין וי\"ג אף מעבין ע\"כ. ובירושלמי כיני מתני' מעבין ר' יהודה אומר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה ר' יוסי אומר אל יאבד דבר כל עיקר ע\"כ: \n",
+                "<b>מוכרי פירות. </b>ביד שם פ\"ז סי' כ\"ג ומפ' בגמ' בברייתא כיצד אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי פותח כדרכו ואם היתה פתוחה לר\"ה פותח אחד ונועל אחד ע\"כ והוא לשון הרמב\"ם ז\"ל שם והטעם פי' שם במ\"מ שכל שאומנתן בכך כל השנה בעו צנעא אע\"פ שהוא לצורך המועד וזהו שהזכירו מוכרים ע\"כ: \n",
+                "<b>הציידין. </b>ביד שם פ\"ז סי' ט': \n",
+                "<b>דשושות. </b>מוכרי דייסא גרוסות מוכרי גריסין הרמב\"ם ז\"ל וכתב ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי: והרשישות כן מצאתי בכל הספרים ברי\"ש וכן יש בערוך ה\"ר יהוסף ז\"ל: \n",
+                "<b>הן החמירו על עצמן. </b>פי' ה\"ר יהוסף ז\"ל משום הרואה דאומר שלמכור הוא עושה ולא לצרכו כיון שמלאכתו היא ע\"כ: \n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין במועד וכו' ואלו מכבסין כו'. </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' י\"ז י\"ח י\"ט כ\"א ובטור א\"ח סימן תקל\"א ועיין במ\"ש ס\"פ כל הנשבעין בשם רבינו ברוך דאלו מגלחין לאו דוקא דאשכחן טפי וכמו שאכתוב בסוף משנתנו. ובגמ' מתני' דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות פי' רש\"י ז\"ל כלומר הואיל ולא יצא ברשות אחרים אלא ברצון עצמו לאו אנוס היא אמר רבא לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא להרווחא מר מדמי לה כלשוט ומר מדמי לה כלמזונות והקשו תוס' ז\"ל לוקמה אפי' כר' יהודה ומזונות אפי' ר' יהודה מודה ותרצו שמא כיון דקתני ר' יהודה אומר הבא וכו' משמע שבא לחלוק על המשנה: \n",
+                "<b>והיוצא מבית האסורין. </b>שאינו יכול לגלח [קודם] המועד שאין מניחין אותו לגלח ואפי' מניחין אינו ערב לו לאדם לגלח בבית האסורים תוס' ז\"ל: \n",
+                "<b>והמנורה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל </b>כתבו תוס' ז\"ל בשם הירושלמי דמקשה שם הני למה התירו והלא פשע שלא בא לפני המועד לפני חכמים להתיר לו ומשני שכלו לו שלשים של נדוי במועד דאין נדוי פחות משלשים יום וכן מי שנשאל לחכם מוקי לה כשבא בחול המועד א\"נ לפני המועד לא מצאו לו פתח ע\"כ: \n",
+                "<b>ה\"ג והמצורע העולה וכו' </b>לשון ר\"ע ז\"ל. אמר המלקט היא גירסת רש\"י ז\"ל אבל הרי\"ף והרמב\"ם ז\"ל נראה דגרסי והמצורע והעולה וכו' וכמו שכתב שם המגיד משנה וז\"ל הרמב\"ם ז\"ל בפירושו וכבר ידעת דין התורה בתגלחת נזיר ומצורע והעולה מטומאתו לטהרתו כמו מי שהיה טמא ביום טוב ולא שלמו ימי טהרתו אלא בתוך המועד כגון טמא מת או בא על נדה וכיוצא בו ע\"כ. וגם ה\"ר יהוסף ז\"ל הגיה על פי ס\"א והמצורע והיוצא וכו'. אבל נמוקי יוסף ז\"ל כתב ומצורע העולה מטומאתו לטהרתו דכתי' ביום השביעי יגלח את כל שערו וכשהגיע שביעי בחול המועד מותר בתספורת ולא גזרינן דילמא אתי לשהויי קרבנותיו עד הרגל שהוא בטל ממלאכה ע\"כ: וכתוב בתרומת הדשן סי' פ\"ו דכיון דנהגינן לגלח בעלי תשובה עפ\"י דברי רבינו משה הדרשן כדפי' רש\"י ז\"ל בפ' בהעלותך שנתן טעם להתגלח הלוים לפי שהיו כפרה על בכורי ישראל שחטאו בע\"ז וע\"ז קרויה מת ומת איתקש למצורע והמצורע טעון תגלחת וא\"כ דמי להא דתנן פ' ואלו מגלחין הנזיר והמצורע והעולה מטומאתו לטהרתו מותרין לגלח במועד ותניא עלה בגמ' דנזיר ומצורע אפי' היה להם פנאי לגלח קודם המועד מותרין לגלח במועד כדי שלא ישהו קרבנותיהם ובעלי תשובה נמי נראה להתיר כדי שלא ישהה מהמצות שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח ויטבול ע\"כ בקיצור: עוד בפי' ר\"ע ז\"ל וגלוח דנתק לא חשיב תנא דמתני' שאינו אלא דבר מועט שמגלת סביב הנתק ע\"כ נראה שהם דברי עצמו של הר\"ב ז\"ל: עוד בלשון ר\"ע ז\"ל וטעמא דאסור לכל אדם לגלח במועד וכו'. אמר המלקט כטעמא דאנשי משמר בפ' שני דתעניות. ובגמ' בעי ר' ירמי' מר' זירא אי דוקא תנן העולה ברגל ולפיכך מגלחין שלא היה להם פנאי לגלח דעדיין לא עלו מטומאתם או דילמא דלאו דוקא נקט ומשני ליה בהדיא תנינא כל אלו שאמרו מותרין לגלח במועד בשלא הי' להם פנאי אבל היה להם פנאי אסורין נזיר ומצורע אע\"פ שהיה להם פנאי מותרין שלא ישהו קרבנותיהן דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנות עד לאחר גלוח כדכתי' בקראי הלכך לא קנסי' להו בדלא עבדי מקמי רגל דאי אסרינן להו במועד נמצא שמשהין הקרבנות ואינם קריבין ביום השמיני בזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר. וכתבו תוס' ז\"ל ואע\"ג דתגלחת נזיר לא מעכב מ\"מ רגיל הוא לגלח ולשלח שערו תחת הדוד ע\"כ. עוד גרסי' בגמ' תנא הכהן והאבל מותרין בגלוח והאי אבל מוקמי' ליה בגמ' שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל וכהן מוקמינן ליה בדשלים משמרתו ברגל ותנא דידן דקתני ואלו מגלחין דמשמע אלו ותו לא פליג עליה ובגמ' מפרש טעמייהו: ובפ\"א דהלכות ביאת מקדש פסק כתנא דברייתא דס\"ל דאם שלמה משמרתו בערב הרגל אינו מגלח אלא בערב הרגל ואם שלמה משמרתו בתוך הרגל מותר לגלח ברגל ע\"כ. וכתוב שם בכסף משנה בשם הר\"י קורקוס ז\"ל שהטעם הוא משום דס\"ל לרב ז\"ל דלא מכרעא מילתא לומר דמתני' פליגא אברייתא דאיכא למימר תנא ושייר כדשייר נמי מי שאבדה לו אבידה ע\"כ: (הגה\"ה אכן אבידה בעיא היא בגמ' אי מיקרי אונס ויכול לגלח אי לאו ולא איפשטא ומשמע שרוב הפוסקים וגדוליהם פוסקים לחומרא דלא מיקרי אונס כיון שאינה מפורסמת כהנהו דתנן עיין בב\"י ובספר הלבוש סי' תקל\"א ועיין עוד בסמוך): \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו מכבסין וכו'. </b>פי' ואלו כמו שגזרו בגלות כדי שלא יכנס אדם מנוול לרגל כך גזרו בתכבוסת אבל התירו לאלו שלא היה להם פנאי מטפחות סַפְרִים פי' להסתפר ובמספר לכל אותם שהתירום חכמים וי\"ג הַסְפָרִים הסמ\"ך בשב\"א ובירושלמי קאמר עלה מטפחות הספרים אין מכבסין אותן במי רגלים מפני הכבוד ואין נ\"ל להביא ראיה דאיירי בכתבי הקדש דאפי' דאיירי באומן המספר שייך כבוד המסתפרין שנותנין אוחם בפניהם וכשמסתפרין אין כבוד להם במטונפים תוס' ז\"ל. אבל נמוקי יוסף ז\"ל כתב בירוש' גריס הספרים פי' של ס\"ת דגרסי' עלה מטפחות ספרים אין מכבסין אותם במי רגלים מפני הכבוד ע\"כ: \n",
+                "<b>והזבין והזבות והנדות והיולדות. </b>כתב ה\"ר יהוסף ז\"ל י\"ס דל\"ג ד' מלות הללו: \n",
+                "<b>וכל העולים מטומאה לטהרה. </b>במצורע איירי דהא מצורע אסור לכבס כדאמרי' בברייתא בגמ' ומסופק אם נאמר כן בעולה מטומאת מת ונבלה שצריך לכבס בגדיו אי אמרי' דוקא מצורע הואיל ואסור לכבס כל בגדיו. מיהו מה שפירשתי דבמצורע איירי קשיא לן אי אמרי' במצורע אינו נוהג צרעתו ברגל א\"כ מאי אריא עולה מטומאה לטהרה אפי' בימי צרעתו נמי מותר לכבס ברגל דלא מצינן למימר לא מיבעיא קאמר כדלעיל בגמ' דא\"כ לא שייך שמא ישהו קרבנותיהם דבשלמא גלוח הוא בשעת קרבן אבל כבוס לא שייך וי\"ל דכבוס נמי שייך לקרבן תוס' ז\"ל. ובטור א\"ח סי' תקל\"ד: \n",
+                "בפי' ר\"ע ז\"ל ומי שאין לו אלא חלוק א' וכו' כתוב שם בספר לבוש החור ול\"ד למי שאבדה לו אבידה בעי\"ט ולא היה יכול לגלח דאמרי' לעיל שאסור לגלח במועד מפני שאין הכל יודעין באונסו ונימא נמי הכא נמי אין הכל יודעין שאין לו אלא חלוק א' ויאסר לכבס לא אמרינן הכי שמי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק א' הוא ידוע ומפורסם לכל וכדומה לזה אמרו בגמ' על זה איזורו מוכיח עליו ע\"כ בקיצור: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו כותבין וכו' </b>ביד פ\"ז דהלכות יו\"ט סי' י\"ב ובטור א\"ח סי' תקמ\"ה וכתב תוס' ז\"ל ואלו כותבין במועד נראה בכל הני הוי דבר האבד פן ימות הנותן או העדים או ב\"ד או תלך היא למדינת הים ע\"כ: \n",
+                "<b>ושוברין </b>מיירי שאבד המלוה שטר חובו דאם לא כן אין שומעין לו ללוה שהרי אינו דבר האבד שאין המלוה מפסיד מאומה: \n",
+                "<b>דִייַתִיקִי </b>דא תהא למיקם ולהיות שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו: \n",
+                "<b>שום </b>השי\"ן בנקודת חול\"ם ושין בנקודה בימין: \n",
+                "<b>מזון </b>בעל שקבל עליו לזון בת אשתו ואם העדים הולכים להם ולא כתבו שטר הקנין יכחיש הבעל הקנין. נמוקי יוסף: \n",
+                "<b>שטרי בירורין </b>פי' רש\"י ז\"ל שבררו ב\"ד חלק זה לזה וחלק זה לזה ונמוקי יוסף ז\"ל פי' כפי' הרמב\"ם ז\"ל וז\"ל בירורין שהבעלי דינין ביררו כל א' וא' דיין לעצמו ואם לא יכתבו עכשיו שמא ילך לו ויבוטל השלים ע\"כ: והרמב\"ם ז\"ל שם בפ\"ז פי' דטעמא דגיטין ושוברין ומתנות משום דכצרכי רבים הם ובאינך כתב דטעמא דשרו מפני שהם דברים דשייכי לב\"ד וכשם שמותר לדון כך מותר לכתוב כל הדברים דשייכי לב\"ד ואגרות של שאלת שלום מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאד וה\"ל כמעשה הדיוט והראב\"ד ז\"ל כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבד ע\"כ: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין וכו' </b>בפרקין דלעיל דף י\"ג וביד שם סי' י\"ג ובטור א\"ח סי' תקמ\"ב וסי' תקמ\"ה. וכתבו תוס' ז\"ל אין כותבין שטרי חוב פירש בתוס' [הר\"ב ז\"ל] ה\"ה שטר מכירה דהא בהדי אלו כותבין במועד לא חשיב שטר מכירה ולי נראה דהא דלא קתני ליה משום שאין כותבין שטר מכירה אלא על הקרקע ואמרי' לעיל אין מוכרין בתים אלא לצורך המועד ולצורך המועד פשיטא דשרי וה\"ה אם מכר קודם המועד ועתה רוצה לכתוב דשרי במועד דהא נמי דבר האבד רק אם היה לו אינם ולא יכול לכתוב קודם המועד ע\"כ: \n",
+                "<b>אפי' בספר עזרא. </b>ס\"ת של עזרא ואני שמעתי עזרה בה\"א ופי' ספר מוגה שהיה בעזרה שממנו היו מגיהין כל ספרי גולה רש\"י ז\"ל. ובפ\"ק דב\"ב דף י\"ד פי' רש\"י ז\"ל ספר עזרה ספר שכתב משה ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכה\"ג ביוה\"כ ע\"כ: וכתב הר\"ס ז\"ל ונראה שמשנגנז הארון היה להם ס\"ת אחת והוא נקרא ג\"כ ספר העזרה ע\"כ: וכתב בב\"י שם סוף סי' תקמ\"ה בשם אורחות חיים י\"מ ספר העזרה ספר שקורא בו כה\"ג ביוה\"כ ועל זה אין מגיהין אותו במועד לפי שאינו צריך עד יוה\"כ הא אם צריך לקרות בו מגיהין אותו במועד בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד שאין לך דבר האבד גדול [מזה] כ\"כ הריטב\"א בשם רבותיו וכן נראה הלכה למעשה ע\"כ: וכן כתוב ג\"כ בס' תרומת הדשן סימן פ\"ה: \n",
+                "<b>ר' יהודה אומר כותב וכו' </b>גמ' ת\"ר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה ולא בשכר דברי ר\"מ ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו ר' יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו והתוס' ז\"ל שקלו וטרו אי ר' יוסי לקולא או לחומרא ומתני' אי ר\"מ אי תנא אחרינא דפליג אכולהו ע\"ש: ובירוש' משמע דכותב אדם תפילין לעצמו היינו להניח אותם בחול המועד: (הגה בספר לבוש מלכות סי' תקמ\"ח גם כן כתב במקום שנהגו להניח תפילין בחוה\"מ כגון באלו הארצות כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ע\"כ): וסברת רבה בר בר חנה לעצמו אין לאחרים לא אפי' שהן צריכין להם להניחן במועד אבל רב פליג עליה ומפרש המשנה להניח עד לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול לכתוב אף לאחרים והביאו סמ\"ג עשין כ\"ב: \n",
+                "<b>וטווה על יריכו תכלת לציציתו </b>פי' שע\"י שנוי אבל בתפילין אי אפשר בשנוי שצריך כתיבה תמה ובעשיית תפילין וציצית לא איירי במתני' ושמא אין איסור כי אם בכתיבה וטוייה ומה שנהגו לכתוב בעוגל לא מצינו היתר וכן פירש בתוסי' הרב בשם רבו ז\"ל ואפי' ע\"י הדחק על יהודי אחד שתפוס [היה] התירו בדוחק גם ע\"י היפוך שהוא נקרא מצד אחד לא היו מתירין וגם אי לא אסור משום מלאכה הא אמרינן אפי' טרחא דלאו מלאכה כפ\"ק מיהו נהגו לומר דמתני' לא איירי ע\"י הפוך ויש כותבין ע\"י חלוק האות וכן היה עושה רבי זקני והיוד שאי אפשר היה כותב בכתב הפוך תוס' ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקובר את מתו שלשה ימים וכו' </b>פי' דעיקר האבלות הם שלשה ימים הראשונים שאסור בהם הנחת תפילין ועשיית מלאכה אפי' אין לו מה יאכל ואינו יוצא מפתח ביתו: [הגהה נלע\"ד דלאו דוקא קאמר הנחת תפילין אסור שלשה ימים ולא קאי אלא אעשיית מלאכה דהא אינו אסור בהנחת תפילין רק יום ראשון בלבד וליכא מאן דפליג בהא אלא אם נאמר דמפרש נמוקי יוסף ז\"ל דס\"ל לת\"ק דמתני' כת\"ק דבברייתא בגמ' ע\"כ]. וכיון שנהגו אותם לפני הרגל בטלה הימנו גזרת שבעה שהרגל מפסיק אבלותו ואין לו להתאבל עוד אחר הרגל אבל גזרת שלשים דהיינו איסור גיהוץ בגדיו וגילוח שערו חייב לנהוג אותו אחר הרגל שהרי לא היתה התחלתו כלל קודם הרגל ומה יפסיק ובגמ' מוכח שימי הרגל הם מחשבון שלשים נמוקי יוסף ז\"ל:  ",
+                "<b>גזרת שבעה </b>הם י\"ב דבר גזרת שלשים הם ששה וכמו שמונה אותם הרמב\"ם ז\"ל במשנתנו והביאם ר\"ע ז\"ל בסמוך במשנה הבאה: וביד בהלכות אָבֵל לא מנה הרמב\"ם ז\"ל רק י\"א בגזרת ז' בפ' חמישי וחמשה בגזרת שלשים בפ' ששי ושלילת הקרע או איחויו לא מנאה. ובגמ' אמר רב גזרת שלשים בטלו אבל ימים לא בטלו ומפרש בגמ' לענין שאם לא גלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל פי' דכי בטלו גזרת שלשים ואיבעי ליה לגלוחי ערב הרגל ולא גלח אסור לגלח אחר הרגל כל שלשים יום כלומר עדיין תלויין ועומדין שאם גלח ערב הרגל לכבוד הרגל יבטלו לגמרי ואם לאו אסור לגלח אחר הרגל עד שלשים יום וכן נמי אמר רב הונא אבל רב ששת אמר אפי' ימים בטלו וברייתא דייקא כרב ורב הונא והקשו תוס' ז\"ל דכי מפרש בגמ' לענין שאם לא גלח וכו' תינח סיפא אבל ברישא דקאמר בטלה ממנו גזרת שבעה אמאי נקט גזרה ולענין מאי קאמר ימים לא בטלו ותרצו ז\"ל דאגב דנקט סיפא גזרת תנא נמי רישא גזרת ועוד תרצו דרישא ה\"פ שלשה ימים בטלה ממנו גזרת שבעה הא שני ימים לא בטלו הא ימים לא בטלו לעניין בנוהג דברים שבצנעא ע\"כ:  ",
+                "<b>שמנה ימים וכו' </b>דכיון שחל עליו גזרת שלשים יום אחד קודם הרגל דהיינו יום שמיני שנאסר בגיהוץ ותספורת בטלה ממנו גזרת שלשים שהרגל מפסיקן וטעמא דסגי בחד יומא גבי שלשים וגבי ז' בעינן שלשה משום דדין כל שלשים שוה מה שא\"כ בשבעה נמוקי יוסף ז\"ל. ובגמ' בברייתא פליג אבא שאול אהאי סתמא דסבר שבעה ימים קודם לרגל בטלה גזרת שלשים דמקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן ובגמ' פסיק הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח בע\"ש. עוד אמרי' בגמ' ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים דאמרי' מקצת היום ככולו והאי שלשים ילפינן להו פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו הא שאר אבלים חייבין וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים שנאמר קדוש יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוו אף כאן שלשים וכתבו תוס' ז\"ל יש אומרים שאסור לאבל להיות סורק ראשו לאחר ז' משום דאמרינן נזירי חופף ומפספס אבל לא סורק ואנן ילפינן מנזיר ואין נראה כלל דהא בנזיר אסור ודאי שאפי' תלש שערו אסור אבל לענין אבלות שהוא משום יפוי לא ובשעת מעשה שאלתי ממורי ריב\"א והתיר לי ע\"כ. והרמב\"ם ז\"ל שם בפ' ששי מהלכות אבל מייתי לה מדכתיב ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מכלל שהאבל מצטער כל שלשים יום. עוד איתא בגמ' דא\"ר יוחנן פסק הלכה שעה אחת קודם לרגל בטלה הימנו גזרת ז' והקשו תוס' ז\"ל דהא אית ליה לר' יוחנן הלכה כסתם משנה ע\"כ. ואבלות ז' נפקא לן בגמ' מדכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבלות שבעה ופריך בגמ' ואימא עצרת דחד יומא הוא ופריך ההוא איצטרך ליה לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד. וכתבו תוס' ז\"ל בירוש' דייק אימא שמנה כשמנה דחג ומשני שמיני רגל בפני עצמו הוא ומויעש לאביו אבל שבעת ימים לא מצי לאתויי דהתם קודם קבורה היה ובירוש' משני דאין למדין מקודם מתן תורה והתם בירוש' מייתי קראי טובא ע\"כ. ושמועה רחוקה נקראת כל שהיא לאחר שלשים יום וכולה מתני' עד סוף פרקין ביד שם פ' עשירי ובפי\"א עד סוף סי' ה' ובטור א\"ח כולה מתני' עד סוף סי' ו' וביורה דעה סי' שצ\"ט וסי' ת'. ובגמ' בני יהודה ובני גלילא הני אמרי יש אבלות בשבת בדברים שבצנעא והני אמרי אין אבלות בשבת מ\"ד יש אבלות בשבת דקתני עולה מ\"ד אין אבלות בשבת דקתני אינה מפסקת ואי ס\"ד יש אבלות בשבת השתא אבלות נהגא אפסוקי מיבעיא ואלא הא קתני עולה איידי דבעי למתני סיפא אינם עולין ולמ\"ד יש אבלות בשבת הא קתני אינה מפסקת משום דקבעי למיתני סיפא מפסיקין תנא רישא נמי אינה מפסקת וכתבו תוס' ז\"ל מ\"ד יש אבלות בשבת מדקתני עולה. פי' הר\"א ז\"ל מדקתני עולה ולא פירש ואין בה אבלות אלמא אבלות נוהג בה דאל\"כ היה לו לפ' הכא בהדיא אע\"ג דעולה לא נהג בה אבלות כיון דעולה משמע דנוהג בה [אבילות] ומשני איידי דקתני סיפא אין עולין סתם תנא ברישא עולה סתם ולא נהירא ופי' ר' שמעון זצ\"ל מרבו מ\"ד יש אבלות דקתני עולה משמע דעולה לכל מנין ז' ולאבלות שינהג בשבת מה שנהג אתמול ומתוך כך תעלה השבת לחשבונו כשם שע\"ש עולה לחשבונו מ\"ד אין אבלות בשבת דקתני אינה מפסקת אע\"ג דחשיבא כולי האי לבטל אבלות בגווה מ\"מ אינו מפסיק דאל\"כ פשיטא וקפריך ואלא הא קתני עולה דמשמע דנוהג אבלות כשאר ימים ומשני איידי דקתני גבי יום טוב אין עולין לגמרי לא למנין ולא לאבלות משום שמחה דכתי' בהו כדפרישית תנא רישא נמי עולה באותו לשון עצמו דתנא בי\"ט תנא בשבת דלא להפליג בלשון המשנה ומיהו עולה דשבת אינו למנין דלאבלות ולא סלקא אלא אי נהגא [אבילות] בגוה וא\"כ לפי פי' זה הא דמשני לעולם לא נהגא ואיידי דתנא וכו' אין שיטת התלמוד לומר איידי דתנא הא תנא [נמי] הא אלא במילתא דאמת אלא דלא צריכא אבל דברים נראות שקר אין לו לשנות ועוד יש להקשות לפי מה שמפרש אי הכי ליתני שבת אינה עולה והוי דומיא דסיפא יותר עכ\"ל הר\"א ז\"ל ע\"כ. בפי' ר\"ע ז\"ל ופריעת הראש שאסור בגלוי הראש ע\"כ. אמר המלקט דהאי נמי חשיב דברים שבצנעא וכן פסק ג\"כ הרי\"ף ז\"ל וה\"נ איתא בגמ' דרב יוסף איתרע ביה מילתא ואשכחיה אביי בשבתא דפריס ליה סודרא ארישיה ואזיל ואתי בביתיה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וחכמים אומרים לא כדברי זה וכו'. </b>ולא שייך למימר היינו ת\"ק דנימא כולהו אתו לפרש מילתא דת\"ק כי ההיא דלא ירבה לו נשים בפ' שני בסנהדרין וההיא דהמקדש [*) צ\"ל כההיא דהמזבח מקדש ד' פ\"ג.] תוס' ז\"ל: (הגה\"ה לא נודע לי מה היא) ונמוקי יוסף ז\"ל פי' ר\"א אומר וכו' עצרת כשבת דקסבר ר\"א בטעמא דרגלים מפסיקין שהרי דינם היה לעלות בשבת אלא שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל דז' ימים נינהו וכן עצרת בזמן שבית המקדש קיים שהיו לו תשלומין כל ז' וכיון שלא היו יכולין לומר עולין אמרו מפסיקין ועשו דין שלשים כדין ז' אבל משחרב בהמ\"ק שאין לעצרת תשלומין כל ז' ואינה עולה אלא יום אחד הרי היא כשבת דעולה ואינה מפסקת וה\"ה לר\"ה ויום הכפורים: \n",
+                "<b>ר\"ג אומר ר\"ה ויה\"כ כרגלים. </b>וכ\"ש עצרת אפי' בזמן הזה שהרי לר\"ה ויה\"כ ליכא תשלומין אפי' בזמן שבהמ\"ק קיים: \n",
+                "<b>וחכמים אומרים וכו'. </b>הן מכריעין עצרת שהוא כתוב בחשבון שלש רגלים יש לו דין הרגלים שמפסיקין ואין עולין אבל ר\"ה ויה\"כ שאינו חייב לעלות בהן ברגל אין בהם אלא דין השבת שעולין ואין מפסיקי' ע\"כ. ובגמ' אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר\"ג. עוד אמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל והקשו תוס' ז\"ל כיון דאמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל אמאי איצטריך למפסק הלכה כר\"ג וי\"ל דחומרא נמי היא דאם קברו סמוך לחשכה ולא היה לו שעה לנהוג בו אבלות או קברוהו נכרים בי\"ט או שמע שמועה בי\"ט אם הם כרגלים אינם עולין למנין ז' ואם הם כשבת עולין ע\"כ. ופי' הרמב\"ם ז\"ל וכן אם קבר מתו אפי' שעה אחת קודם עצרת או לפני יה\"כ ור\"ה יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים ולפיכך כשנקבר לפניהם ז' ימים בטלה ממנו גזרת שלשים ע\"כ וכן דעת כל הפוסקים אע\"פ שהוא חזר בו. וכתב בהלכות אָבֵל בפ' עשירי וכל הקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל או קודם ר\"ה ויה\"כ בטלה ממנו גזרת ז' נמצא מונה לאחר ר\"ה ויה\"כ כ\"ג יום ולאחר הפסח י\"ו יום שהרי בטלה גזרת שבעה ושבעת ימי החג הרי י\"ד וכן אם קבר קודם עצרת מינה אחריה י\"ו יום אע\"פ שהוא יום א' הרי הוא רגל ועולה לז' ימים ע\"כ ושם בהשגות א\"א יש כאן שבוש שהרי יום א' לפני ר\"ה הרי הוא ז' ור\"ה ז' ע\"כ. ומ\"ש הר\"ב ולא ישלול ענין השלל פי' בערוך שהוא כמו מכליב ונ\"ל שהוא מלשון שלל וביזה שכן השלל אחת הנה ואחת הנה ואינו מונח וצבור ע\"כ וכן ג\"כ בלשון ערבי קורין לתפירה שהיא כְשִינֵי הכלב שללא: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין וכו'. </b>ביד פ' ששי דהלכות יו\"ט סי' כ\"ג ובטור א\"ח סי' תקמ\"ז כולה מתני' עד סוף פרקין: \n",
+                "<b>ולא מברין </b>סעודה ראשונה דאמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל. וכתבו תוס' ז\"ל כל יום ראשון אסור אפי' אוכל כמה פעמים באותו יום דלא קתני סעודה ראשונה ע\"כ. וכתוב בנמוקי יוסף וקמ\"ל תרתי חדא דאין קורעין במועד אלא הקרובים החייבים באבלות ואידך שמותר לעשות הבראה הקרובים בלבד וי\"מ דאתא לאשמועינן דנהי שהאבלים אוכלים ויושבים וישנים על מטה כפויה החברים האוכלין שם אין מברין אלא על מטות זקופות ע\"כ: ואי הוי אמרי' דבין האבלים בין הבאים להברות כולן יושבין על מטות זקופות הוה ניחא קצת הא דלא ערבינהו ותנא ואין מברין אלא קרוביו של מת על מטות זקופות כך נלע\"ד. וכתוב עוד בנמוקי יוסף בפ' שני דסנהדרין בשם התוס' ז\"ל עכשיו לא נהוג בכפיית המטה אע\"ג דתניא כשהוא כופה לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו משום דאמרי' בירושלמי דמועד קטן הישן בפונדק אינו חייב בכפיית המטה שלא יאמרו חרש הוא ובזמן הזה כיון שגוים מצויין בינינו ועבדים ושפחות מצויין בבית חזרו כל הבתים להיותם כפונדק ע\"כ: \n",
+                "<b>ואין מוליכין לבית האבל וכו' </b>גמ' תני בר קפרא אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אתויי מייתינן ובתר הכי מייתי בגמ' מתני' ואחריה האי ברייתא דתניא בראשונה היו מוליכין בבית האבל עשירים בקלתות של כסף ושל זהב ועניים בסלי נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישין התקינו שיהיו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים. וכתבו תוס' ז\"ל ואין מוליכין לבית האבל זאת המשנה על כרחך נסדרת בהיפוך ושמא כל זה מן הברייתא דלמעלה כמו שפי' בתוס' בההיא דלעיל ותמהני מדוע לא פירשו גם כאן כמו שפי' למעלה ושמא בספר הרב היתה כתובה מגוף הברייתא ולא הוצרך לפרשו או לא היתה כתובה בספרו כלל ואין מוליכין וכו' וכן מוכיח מתוך פי' התוס' שפי' לא ידענא אי קאי האי בראשונה היו מוליכין אמוגמר ובשמים דאמר אין מברכין הא אתויי מייתינן אי אמתני' קאי דקתני אין מברין ואותה הבראה היתה בראשונה מוליכין וכו' דאמתני' קאי ועוד כיון שפי' התקינו שיהו הכל מוליכין וכו' ומתני' לאחר תקנה ע\"כ: \n",
+                "<b>ופוטרין את הרבים. </b>מיד שילכו לאהליהם ולא יסבו ויברכו ברכת רחבה הנוהגין בשאר ימות השנה והראב\"ד ז\"ל פי' ובזה שעשו נפטרו הרבים מלעשות אחר המועד שורה ותנחומין שכבר נתעסקו עמו ברגל נמוקי יוסף ז\"ל: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה ברחוב וכו'. </b>ביד שם סימן כ\"ג כ\"ד ובפ' י\"ב דהלכות אבל סי' ה' ובטור יור\"ד סימן שנ\"ה וסימן ת\"א. וכתוב בנמוקי יוסף אין מניחין את המטה ברחוב לפיכך אין מוליכין המת לבית הקברות כשהוא מת במועד עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן ע\"כ: \n",
+                "<b>שלא להרגיל את ההספד. </b>ס\"א את הַסַפָד ה\"ר יהוסף ז\"ל. ובגמ' אמר רב פפא אין מועד בפני ת\"ח וכ\"ש חנוכה ופורים וה\"מ בפניו אבל שלא בפניו לא ואמרי' בגמ' דיום שמועה כפניו דמי: \n",
+                "<b>ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. </b>י\"מ שמא יהיו שופעות דם ויהיה בזוי וי\"מ מפני כבוד הנשים שגנאי הוא לנשים החיות כשהאשה מתה עומדת בתכריכיה לבושה לפני האנשים נמוקי יוסף ז\"ל. ובגמ' אמרי נהרדעי לא שנו אלא חיה שמתה מחמת ולד שהיא שופעת אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר אומר אפי' שאר נשים נמי דכתיב ותמת שם וכו' כדפי' ר\"ע ז\"ל. אמר עולא הספד על לב דכתיב על שדים סופדים טפוח ביד קלוס ברגל. ורש\"י ז\"ל פי' במגלה דף ג' ולא מטפחות על לבן ותוס' ז\"ל כתבו שם מטפחות יד על יד או על ירך או על פנים ע\"כ. ובמכלתין כתבו הם ז\"ל אבל לא מטפחות פי' סופק כפיו זו בזו וא\"ת התנן בפ' משילין אין מטפחין בי\"ט ופי' בקונט' משום שיר או משום אבל ומאי אריא ביום טוב ומשום שמא יתקן כלי שיר אפי' בחולו של מועד אסור משום צער וכו' ומספקין פי' בקונט' בביצה כף על ירך וא\"כ מספק את כפיו הן כף על ירך שתי כפים על שתי יריכים וצ\"ע ע\"כ ועיין במ\"ש שם: \n",
+                "<b>ר\"ש אומר הסמוכות למטה מטפחות. </b>כך צ\"ל אלא דבמגיד משנה כתוב רשב\"ג ונראה שגם שם נפל טעות דאי הכי לכל הפחות הל\"ל אין הלכה כרשב\"ג אע\"ג דקיימ\"ל הלכה כרשב\"ג בכל מקום ששנה במשנתנו דהא האי כללא לאו דוקא כמ\"ש בס\"פ שני דברכות. ופי' הסמוכות למטה מטפחות מפני שהמת לפניהם: \n"
+            ],
+            [
+                "<b>בזה ובזה אבל לא מקוננות. </b>בגמ' במתני' ל\"ג מלת אבל וכן ברב אלפס והרא\"ש ז\"ל גם במגיד משנה ס\"פ הנז' גם בשבלי הלקט סוף סימן מ\"ט ליתה למלת אבל וה\"ר יהוסף ז\"ל ג\"כ כתב ס\"א גרסי' ולא מקוננות: אבל בירוש' גרסי' ליה ונמוקי יוסף ז\"ל נראה דגריס אין מקוננות שפירש אין מקוננות כדמפרש בסמוך שהאחת אומרת וכו' ע\"כ וכן בהלכות אָבֵל פי\"א הלשון כך בר\"ח בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל אין מקוננות לא בזה ולא בזה ע\"כ וכן ג\"כ בסמ\"ג: וראיתי בספר השרשים לרד\"ק ז\"ל שרש ענה שכתב וז\"ל וכן בדברי רז\"ל מענות אבל לא מטפחות ולא מקוננות וצ\"ע אם לא נפל שם טעות. ופירוש בזה ובזה אבל לא מקוננות נראה שר\"ל בין במועד בין בר\"ח חנוכה ופורים עיין בספר כל בו סוף סי' ס' וגם בסי' קי\"ד סמוך לסופו וביד בהלכות יו\"ט פ' ששי סי' כ\"ד: \n",
+                "<b>נקבר המת וכו'. </b>בטור א\"ח סימן ת\"כ וסימן תרצ\"ו: \n",
+                "<b>ולא מטפחות </b>וכ\"ש דאין מקוננות וכן הוא בספר הלבוש שם סי' תרצ\"ו כתוב שלשתן. נקבר המת לא מענות ולא מטפחות ולא מקוננות ותימא שבטור ובש\"ע כתב לא מענות ולא מקוננות ואין שם מלות ולא מטפחות וביורה דעה סי' ת\"א בטור ובש\"ע כתוב כלשון המשנה: \n",
+                "<b>אבל לעתיד לבא מהו אומר בלע המות לנצח. </b>משום דלא ליסליק במילתא דאבלות אמר הכי דמועד קטן סלוק כל סדר מועד הוא נמוקי יוסף ז\"ל: וז\"ל תוס' ז\"ל בלע המות כדי לסיים בדבר טוב משום דמועד קטן היא סוף סדר מועד ומהאי טעמא מתרץ ה\"ר יעקב מאורלונאש הא דאתחיל סדר נשים בחמש עשרה נשים אע\"ג דאתחולי בפורענותא לא מתחילינן כדאמרינן ביש נוחלין ותירץ דסומכין פורענות דמ\"ק אצל פורענות דיבמות דסמכינן פורענותא לפורענותא ונחמתא לנחמתא ע\"כ אבל בהקדמת הרמב\"ם ז\"ל לסדר זרעים מהדר שם מסכת חגיגה אחר מועד קטן והיא סוף הסדר וכמו שאכתוב בסמוך בסיעתא דשמיא: \n",
+                "סליק פירקא וסליקא לה מסכת מועד קטן: בעה\"י המסיר כל אנחה ותוגה. וענה ליונה במעי הדגה. נתחיל מסכת חגיגה: \n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}