39241086f92fba12c9d292f64068753b5f11a2c61f6e9d1c58ce8fc738d4a937

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,294 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לברך אחר אכילת מזון.</b> לא כ' אחר אכילת לחם. לפי שיטתו דגם ברכת מעין ג' הוא דאורייתא. ע\"ל פ\"ח הי\"ב וע' עירובין ל' א'. דכל מילי איקרי מזון. ועכ\"מ ה\"ב ד\"ה וכן צ\"ע ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> נתכוון כו' כל שהוא מברך.</b> עי' כ\"מ ספ\"ג. וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בירושלמי ברכות רפ' ובסוכה פ\"ב ה\"ו. דקשה שם הרי פחות מכזית כו' ולדעת הכ\"מ שם הוא. רק אם ח\"ש אסור [ומזה ראיה דאף בדרבנן אסור ח\"ש כמו באיסור דאורייתא וזולת זה כמדומני ל\"נ בשו\"מ בדחז\"ל דח\"ש אסור בדרבנן כמו בדאו'. ומכאן ק\"ו הדברים להאסור בעצמותו ואכמ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> המברך חייב מד\"ס והעונה חייב מד\"ת ל\"י י\"ח עד שיענה. </b> ר\"ל שיאמר אחריו מה שהוא אומר. וכפ' לשון הגמ' עונה אחריהם מה שהם אומרים בסוכה ל\"ח א' וכ' רבינו ספ\"ג ממגילה. וע' בכורים פ\"ג מ\"ז ובירושלמי שם והכ\"מ נדחק בחנם בממכ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה.</b> נראה שמקורו מהא. דפ\"ח ה\"י. דהמשנה ממטבע שט\"ח ל\"י י\"ח וא\"כ ה\"ל ברכה לבטלה ואין לענות אמן על ברכה לבטלה כמש\"ל הט\"ו. והוא מהא דאין עונין אחר תינוקות המתלמדים כמש\"ש בגמ' המבואה בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ולענ\"ד לדון דל\"ש לברך אשר נתן לך. משנתן לך דכיון שהוא דבר האסור לאכילה הרי לא נתן לו השי\"ת לאוכלו לעשות היפוך רצונו י\"ת. ואיך יברך ע\"ז וע\"ש ל\"ה ב' מ\"ח ב'. ותו דה\"ל כאוכל דבר המזיק דאינו מברך וכ\"ש המזיק לנשמתו ר\"ל. ומכאן תשובה לד' הנה\"מ סי' רל\"ד. דבאכל איסור דרבנן בשוגג א\"צ כפרה כלל. והרי שיטת רבינו שאינו מברך ע\"ז כלל. ואף איש ריבו לא נחלק עליו משום זה. והארכתי בשו\"ת אהלי דוד ח\"ב בס\"ד. ע\"ד הנה\"מ אלו:",
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> אם אכל נו\"ט.</b> הרבותא דהני שזכר מקודם. אין נפשו קצה בו כמו נו\"ט. עי' בכורות ל\"ז א'. וע\"ש בתוס' וא\"כ כ\"ש דל\"ש ע\"ז בה\"נ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם נעלם ממנו אם בירך כו'.</b> ירושלמי ריש ברכות בשם ר' ירמיה בשם ר\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ טעם לדברי רבינו דמברך על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שאין בידו לתקן ע\"ל פ\"ח הי\"ב ובמג\"א סקע\"ב. דמברך אח\"כ ב' ברכות וא\"כ הרי בידו לתקן בכה\"ג אלא דגם שם הוא תמוה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. הם ד' התוס' ורא\"ש במקומו מ\"ד א'. וע\"ש בראשונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם בירך כשהוא עומד יצא.</b> ילה\"ר בד\"פ ממש\"ל פ\"ה ה\"ו. והרי כהנים האוכלים מנחות אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למב\"ד. ואיך יברכו שם. ולילך למק\"א הרי אסור. וי\"ל דבכהנים דזריזים הם מותר. ועי' ירושלמי ריש פסחים. ויל\"ח מנ\"ד אך עי' תוס' יומא כ\"ה א'. שדעתם דמותר לאכול קדשים בישיבה דהוא צורך עבודה. אך בזבחים ט\"ז א' לס\"ל כן וכ\"ד רבינו עמש\"כ בס\"ד פ\"י ממע\"ק. ותו דבהמ\"ז ודאי דאסור בישיבה. אך באמת אין הדין צריך לראיות כלל. וגם כשישב בפתח עזרת ישראל שפיר דמי שרואה מקומו הראשון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בירך </b>\n<b> על הפרפרת.</b> עי' גה\"ש בירושלמי פ\"ו דברכות ה\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין קבוע לה זמן או אין חייבין מה\"ת.</b> לא פירש רבינו הצד השני מהספק וע\"ש ברש\"י ותוס'. ולו\"מ ה\"א שהיה מפרש רבינו. די\"ל דהוי מ\"ע שהז\"ג. וכמש\"ש בתחילה סד\"א הואיל וכ' לחם. בבוקר כמ\"ע שהז\"ג דמי קמ\"ל ורבינא דמספק\"ל היא משום סברא זו. ולס\"ל כסתמא דגמ' אלא דד' הגמ' גופה צ\"ב. שם דאדרבה אם מש\"כ לחם בבוקר הוא שהז\"ג ממילא ל\"ש בנשים וא\"כ מותרות לאכול כל היום. וא\"כ גם בהמ\"ז ל\"ה ז\"ג כלל ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק\"ק בעזרה.</b> אולי הטעם דס\"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה\"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש\"ש בגמ' סד\"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ\"ל ואכלת ושבעת. ר\"ל דמ\"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי\"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ\"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול\"ש ע\"ז בהמ\"ז. ובחי' שם הארכתי בס\"ד, וי\"ל ג\"כ בפשיטות דסד\"א דל\"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים. וא\"כ ל\"ה קביעות לזימון קמ\"ל. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ולכאורה יל\"פ דקמ\"ל דקאמר היינו משום ושבעת דמ\"מ הרי שבעים הם. ויהא ראי' מזה דגם שביעה בלא אכילה חייב בבהמ\"ז ונפ\"מ טובא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף </b>\n<b> בין למנין שלש בין למנין עשרה.</b> כ\"ה בירושלמי פ\"ז ה\"ב ועי' בב\"ר פ' ויחי ויעוי' תוס' מ\"ח א'. ומש\"כ הכ\"מ בשם הרי\"ף בן ט' וי' דלא כרבינו. ואולי הוא לפי שיטת החינוך. ע' תוס' עירובין ג' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד שכ\"ה בירושלמי עי' מה\"פ פ\"ג ה\"ג ד\"ה ובבהמ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שזו </b>\n<b> מצות חכמים.</b> עי' מה\"פ פ\"ב דחגיגה ה\"ה. ומש\"כ רבינו דאין מברכין על מים אחרונים. נלה\"ר לזה מחולין פ\"ז א'. דכוס של בהמ\"ז שוה ארבעים זהובים משום ד' ברכות והרי ה\"ל עוד ברכה אחרת משום מים אחרונים דודאי המברך היה זוכה בזה א\"ו כד' התוס' ורבינו דא\"מ ע\"ז כלל כאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לט </b>\n<b> אדם את ידיו. </b> האחרונים לא זכרו בסי' קס\"ג. ד' הכ\"מ בהי\"ט דזהו רק כשא\"א לו בשום אופן למצוא מים וע\"ש במג\"א. ודע בטושו\"ע היא ט\"ס וצ\"ל \"ילוט\" ידיו במקום \"יטול\" וכלשון רבינו מרא דהאי שמעתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> הקובץ. דצ\"ל לדעת רבינו כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו. דר\"ז נקרא בעל הסעודה כיון שהסעודה נעשית בשבילו. ועמג\"א סקס\"ז ס\"ק ל\"ב שלא זכר דבריו. ובחידושי אמרתי בס\"ד. דה\"ט דא\"ל לר\"ז לשרי לן מר. דמצינו דר' אבהו ס\"ל בנדרים ל\"ו ב'. התורם משלו על של חבירו טוה\"נ שלו א\"כ ה\"נ הוה ר\"ז בעל הסעודה. ור\"ז לשיטתי' דאיהו ס\"ל בירושלמי שם פ\"ד ה\"ג. דהוא של בעל הפירות. וע\"ש בבבלי א\"כ גם בכאן לא היא בעל הסעודה רק בכל זה השיב לו מדעת ריו\"ח שהוא האומר דטה\"נ של בעל הכרי ובכ\"ז הכא ס\"ל דבעה\"ב בוצע א\"כ משמע בכל ענין. ולא כל הענינים שוים. ובזה ישבתי דברי רש\"י מקו' הרש\"א בברכות ס\"ג ב'. במש\"ש שעשה יתרו חסד שהאכיל לחם לכל ישראל עשה. והארכתי בחי' שם בס\"ד בד\"נ תלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מסתכלין בפני האוכל.</b> עי' ירושלמי פ\"א דערלה <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">הובאה בתוס' קדושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה כל מצוה כו' עי\"ש: המגיה</i> ה\"ה מאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי ביה ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה. ואמרתי בזה דרך צחות. מ\"ש חז\"ל בברכות י' ב'. אשה מכרת באורחים יותר מבאיש. דאחז\"ל אשה צרה עני' באורחים (ע' בב\"מ פ\"ז א') ע\"כ מבטת בהם כדי שימנעו לאכול ולכן מכרת יותר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אין מפסידין שאר אוכלים ומשקים.</b> תענית כ' ב'. קסבר אוכלי אדם אין מאכילין לבהמה. וע\"ש בד' [המפרש המכונה] רש\"י ובשבת נ' ב' ברש\"י ותוס' ושם קמ\"ז ב'. אין עושין אפוקטוזין מפני הפסד אוכלין ועמג\"א ר\"ס קע\"ח. ובחי' הארכתי בס\"ד על השמטת הפוסקים הך דתענית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. בדוכתא אחרינא. הוא בפסחים קי\"א ב'. וע' חולין ק\"ה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מכבדין אלא כו' ובשעת כניסה.</b> כ' הכ\"מ בפ' אין מכבדין ביציאה. ט\"ס הוא וצ\"ל במס' ד\"א זוטא פ\"ו לכניסה הגדול קודם. וליציאה הקטן קודם. ושמעתי זה בשם הג\"ר שאול ק\"ב ז\"ל מווילנא. והוסיף דבזה א\"ש מש\"כ ביחזקאל (סי' [מ\"ו י']) והנשיא אשר בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצאו. משום ה\"ט דהנשיא יבא קודם להעם והם יצאו מתחילה. אאמו\"ר הגז\"ל וכבר נדפס ד\"ז בהגהותיו לברכות מ\"ז א' יעו\"ש. וכ\"ה בספרי פ' דברים ואתן אותם ראשים עליכם. נכנס ראשון ויצא אחרון. והוא כדברי המס' דא\"ז ורבינו ז\"ל. ואולם בתוספתא מגילה פ\"ג א' שם לענין קימה והידור בפני ת\"ח. נוהג בו מורא ויראה. משא ומתן בכניסה ויציאה. והם קודמים לכ\"א שנאמר ואתן אותם ראשים עליכם. א\"כ מ' אף ביציאה הגדול קודם. ויש לדחוק דכוונת התוספתא בכניסה ויציאה. ר\"ל כ\"א כדאיתיה בכניסה הם קודמים. וביציאה העם קודמים שזהו כבוד הראשים. ובאמת נראה קצת ט\"ס בספרי שרש\"י בפי' התורה העתיק להיפוך. נכנס אחרון ויוצא ראשון. וע' בשפ\"ח בשם הרא\"ם ז\"ל ושם הוסיף מלות מביתו לבהכנ\"ס ואולי הוא עפ\"ד המ\"ר ותנחומא פ' בהעלותך פ' אספה לי. א' שם אראב\"כ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכשאמרתי ד\"ז לפני ריב\"ז א\"ל צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואים אותך ויעמדו לפניך ואתה מביאם לידי י\"ש ע\"ש. והוא כמ\"ש בירושלמי בכורים רפ\"ג. ר' חנינא מחי למאן דלא קאים מקמוי. והוא כמו שכופין על כל מ\"ע כמ\"ש בבבלי כתובות פ\"ו א'. ולכן א\"ל ריב\"ז שנהפוך הוא ראוי לזכותם במצוה זו ולפ\"ז י\"ל כל שזכרנו. דודאי י\"ל אף ביציאה הגדול קודם. והוא במקום שנוהגים בו קימה והידור. וגי' רש\"י נכנס אחרון ויוצא ראשון יתכן יותר. לפ\"ז הוא רק בראשים ולא בשאר ת\"ח. וא\"ש במה שא' ביבמות ק\"ה ב' ושלהי הוריות. בזמן שהעם צריכין לו מפסיעין על ראשי עם קודש. וע' ט\"ז יו\"ד סי' רמ\"ד סק\"ח. ולדברינו א\"ש. דנ\"מ בין שאר זקן להראש הת\"ח הממונה על הציבור. ולפ\"ז שאינו רק משום שיקומו מפניו א\"ש הא דכ' בבואם יבא ובצאתם יצאו. דשם ל\"ש קימה והידור בבהמ\"ק די\"ל אף במקום שיש ישיבה כמו בעזרת נשים מ\"מ אין עומדים שם. עי' קדושין ל\"ג ב' וכה\"ג בר\"ה ל\"א ב' ועי' ב\"ב ק\"כ א' ודו\"ק. ע\"כ ביציאה הם קודמים אלא דבמ\"ר שם מ' דלכל זקן צריך לכבדו ביציאה עש\"ה [ונ\"מ ביושב אצל הפתח שאינו שייך קימה מפניו] שו\"מ שם בפי' יד יוסף שכ' שהוא כדברי הספרי דאף ביציאה הגדול קודם ע\"ש. וע\"ש בתנחומא הגי' להקדים לו שלום בכניסה ויציאה. ולא נתבאר ענין השלום ביציאה. ואולי עפמש\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו ויו\"נ שהוא ט\"ס אח\"ז מצאתי בפי' התוספתא ע\"ז להגרש\"א ז\"ל העיר בהשמטותיו מד' רבינו פה ומהספרי דברים [אך מש\"ש מד' הירושלמי בכורים פ\"ג לפי כבוד הנכנסין לא ידעתי ענינו לנ\"ד וגם לא זכר גי' רש\"י בספרי שזכרנו למעלה בס\"ד. ושוב הקשה בשם בנו מחו' הה\"ג מהרי\"ל שליט\"א אבד\"ק יאנווא [ז\"ל] מירושלמי פי\"ב דשבת ה\"ג דא' שם עיילין קדמאי ונפקין קדמאי. ולו\"מ ה\"א דד\"ז משתנה לפי העת והמקום ולפי חוקי ד\"א שבכל מדינה ומדינה. והרי גם אצלינו מכבדים ביציאה. ובדברי הספרי נ\"ל ברור פי' אחר. עפמ\"ש בכ\"ב כ\"ב א'. נקיטי לי' שוקא. ובת\"ח אפי' לאקבועי ע\"ש ובפ\"ו ה\"ט מה' שכנים. ומדוייק מאד לשון הספרי ד\"א נוהג בו מורא ויראה משא ומתן בכניסה ויציאה והיינו לצאת בסחורותיו קודם וכן לכנס הכל בכדי שיקדים להרויח לכל אדם. וז\"ש ראשים לכל אדם במו\"מ ע\"ש בספרי ובתוספתא שם. וע' כה\"ג במ\"ר פ' תבא ברוך אתה בבואך ובצאתך בפרקמטיא שלך. וכן יל\"פ דברי התנחומא ומ\"ר. ומש\"ש \"שלום\" ט\"ס וכמש\"ל. אך דברי הירושלמי שם א\"א ליישב כן וע\"ש ג\"כ שלהי הוריות. ולדברי הירושלמי צ\"ל מ\"ש בצאתם יצאו. עפמ\"ש ביומא נ\"ג ב' דהיוצא מבהמ\"ק יוצא דרך אחוריו. וכ\"כ רבינו פ\"ז מבה\"ב ה\"ד. וכה\"ג ע\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו. וא\"כ מוכרח הנשיא לצאת באחרונה דאל\"כ יהיו אחוריהם נגד הנשיא והוא שלא לכבודו וכמש\"ש בפ\"ה מת\"ת ע\"כ יצאו הם תחילה וכולם דרך אחוריהם וא\"ש ואין ראי' כלל מזה. ואחז\"ר שמעתי כן בשם הג\"ר אבלי ז\"ל מווילנא. וא\"כ נ\"מ ג\"כ בבהמ\"ד ובבהכנ\"ס שג\"כ צריך לצאת דרך אחוריו. כמש\"כ בש\"ע א\"כ א\"ש ד' הספרי כגירסתינו ואין להאריך יותר בכאן. ובמש\"ל לענין לקום מת\"ח בעזרה. עי' ת' הרשב\"א חלק ה' שנשאל בקימה בבהמ\"ד. והביא ראי' משלהי הוריות ואת\"י כעת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד שאם יפליט ג\"כ תאבד שא\"ל יותר. י\"ל ע\"ז דמ\"מ ירויח שלא יהנה בלא ברכה ולא יעבור על איסור דרבנן. ואולי ס\"ל כהנה\"מ סי' רל\"ד דאם עבר על אד\"ר בשוגג א\"צ כפרה כלל ואף לפמש\"כ בתשובה בס\"ד (ועמש\"ל ספ\"א בס\"ד) שלא כדבריו. י\"ל דהכא לא עשה איסור ממש רק שנהנה בלא ברכה בכה\"ג ל\"ש זה וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אסור לו ליהנות מריח טוב קודם ברכה.</b> נראה דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דגם אח\"כ צל\"ב ולהריח עוד. וע\"ל פ\"ח הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מברך ע\"ז לעצמו. </b> ואיזה שירצה יקדים. ע' מג\"א סרט\"ז סק\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המריח בבגדים שבת. </b> ס\"ב ב' ש\"ה דליתיה לממשא כלל. כ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים שליט\"א [ז\"ל] ומש\"כ הכ\"מ בשם הרשב\"א לתמוה מ\"ט לא יברך על בשמים של ערוה. לא הבנתי דלכתחילה ודאי אף הראב\"ד החולק ספ\"א מודה הכא דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב </b>\n<b> ריח כו'.</b> נלמד מדין הקודם דהולכין אה\"ר באורי הגר\"א ז\"ל רי\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב </b>\n<b> כו' בשמחה שנאמר כו'. </b> בגמ' ס\"א ב'. ל\"נ אלא כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עומד </b>\n<b> ומברך.</b> לא נזכר בש\"ע דעת רבינו שבעמידה. ועי' ח\"ס חא\"ח סי' נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> את החמה.</b> עי' ח\"ס שם סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ברייתות לא נמצא שם. וצ\"ל אהא דהנכנס למרחץ תוספתא ברכות פ\"ו וע\"ל מ\"ש יצא מן המרחץ הוא מימרות אמוראים בגמ' ס' א'. ונמשך רבינו אחר גי' הרי\"ף כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> בצל\"ח כ\"ט ב'. מה שלא ביאר רבינו דין תה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> בס' דעת קדושים לש\"ב הג\"ר רפאל כ\"ץ ז\"ל דרוש ב'. ביאור נחמד בדברי רבינו אלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מ\"ע שבין אדם למקום.</b> נשלל בזה מצות שבין אדם לחבירו. עי' שו\"ת הרשב\"א סי' י\"ח ובראש ס' אבודרהם ובשו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' נ\"ד. ובמש\"כ רבינו מברך עלי' קודם לעשייתה נשללו ג\"כ ברכות הודאה. עי' כ\"מ פ\"ז ה\"ג מתפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן </b>\n<b> ציונו בתורה שכ' בה אשר יאמרו לך תעשה.</b> ע' בגמ' דנחלקו בזה אמוראי אם בלאו או בעשה ורבינו ז\"ל ס\"ל ג\"כ בלאו כמש\"כ בחיבורו בכ\"מ אבל לענין ברכה נקט העשה דאין מברכין על לאו כמש\"כ הראשונים ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> כל כיו\"ב.</b> עי' פ\"ג מאישות הכ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופדיון </b>\n<b> הבן.</b> לא ציין הכ\"מ לשלהי פסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה כ' הרמ\"ך וגם רבינו יסבור כן. ור\"ל כשמוציא לאינו בקי. ועי' ח\"ס סי' קמ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> דעת רבינו ז\"ל דאינו מברך אחר עשייתה. עי' ש\"ך יו\"ד סי' י\"ט ובשו\"ת ש\"א סכ\"ו. ובאו\"ז הגדול שנדפס זה לא כביר מכת\"י הקשה משלהי פסחים דשל פסח פוטר של זבח. והרי הפסח נאכל באחרונה ואיך שייך לפטור כלל. ולפלא גדול שלא הביא דברי רבינו פ\"ח ממצה ה\"ז וה\"ט. שלפמש\"ש אין התחלה לקושיתו. וי\"ל דאה\"נ שמקורו הוא מקו' זו ובחידושי הארכתי הרבה בס\"ד. ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה </b>\n<b> מעקה לגגו כו'.</b> בח\"ס חא\"ח סי' נ\"ב פשוט לו שאינו מברך עד מכוש האחרון. וע\"ש בטעמא דאין מברכין על כתיבת ס\"ת:",
+                "<b>שחט </b>\n<b> פסחו וחגיגתו מברך לשחוט. </b> לפ\"מ דקיי\"ל דאשפעה\"י ע\"ל הי\"ד. א\"כ א\"ש בפסח אבל בחגיגה הל\"ל בעל אם שוחטה בשותפות ואולי דכשבא במיעט ה\"ל קצת חוב מדרבנן. ע' לח\"מ פ\"ג מחו\"מ ה\"ו שלא זכר דברי רבינו לאלה המפורשים. עי' הגהמ\"י אות ו' מה שהעיר לרבינו מעל אכילת מרור. ולכאורה י\"ל דרבינו אה\"נ דס\"ל לברך לאכול מרור. וכמש\"כ הרשב\"ם בשלהי פסחים לאכול הפסח והזבח. ע\"ש מהתוספתא וה\"נ במרור דמנ\"מ. אבל ע' פ\"ח מחו\"מ ה\"ו ז' מבואר שם שמברך על אכילת מצה ומרור. עש\"ה נגד התוספתא ונגד הכלל דהכא וגם נגד מש\"ש בפי' המשנה בפסחים ג\"כ לאכול וצע\"ג. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז מפיקעלין שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בחוה\"מ </b>\n<b> של פסח. </b> לא דקדק רבינו להזכיר דגם בז' של פסח הוא כן. מש\"כ הכ\"מ כיון דקיי\"ל סדל\"ח. ע\"ל פ\"ג ממילה ה\"ו מש\"כ בשם הרשב\"א ונדחה תירוצו. וע\"ל פ\"ב מק\"ש הי\"ג מש\"כ הכ\"מ בעצמו. כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,291 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Blessings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Blessings",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לברך אחר אכילת מזון.</b> לא כ' אחר אכילת לחם. לפי שיטתו דגם ברכת מעין ג' הוא דאורייתא. ע\"ל פ\"ח הי\"ב וע' עירובין ל' א'. דכל מילי איקרי מזון. ועכ\"מ ה\"ב ד\"ה וכן צ\"ע ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> נתכוון כו' כל שהוא מברך.</b> עי' כ\"מ ספ\"ג. וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בירושלמי ברכות רפ' ובסוכה פ\"ב ה\"ו. דקשה שם הרי פחות מכזית כו' ולדעת הכ\"מ שם הוא. רק אם ח\"ש אסור [ומזה ראיה דאף בדרבנן אסור ח\"ש כמו באיסור דאורייתא וזולת זה כמדומני ל\"נ בשו\"מ בדחז\"ל דח\"ש אסור בדרבנן כמו בדאו'. ומכאן ק\"ו הדברים להאסור בעצמותו ואכמ\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> המברך חייב מד\"ס והעונה חייב מד\"ת ל\"י י\"ח עד שיענה. </b> ר\"ל שיאמר אחריו מה שהוא אומר. וכפ' לשון הגמ' עונה אחריהם מה שהם אומרים בסוכה ל\"ח א' וכ' רבינו ספ\"ג ממגילה. וע' בכורים פ\"ג מ\"ז ובירושלמי שם והכ\"מ נדחק בחנם בממכ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה.</b> נראה שמקורו מהא. דפ\"ח ה\"י. דהמשנה ממטבע שט\"ח ל\"י י\"ח וא\"כ ה\"ל ברכה לבטלה ואין לענות אמן על ברכה לבטלה כמש\"ל הט\"ו. והוא מהא דאין עונין אחר תינוקות המתלמדים כמש\"ש בגמ' המבואה בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ולענ\"ד לדון דל\"ש לברך אשר נתן לך. משנתן לך דכיון שהוא דבר האסור לאכילה הרי לא נתן לו השי\"ת לאוכלו לעשות היפוך רצונו י\"ת. ואיך יברך ע\"ז וע\"ש ל\"ה ב' מ\"ח ב'. ותו דה\"ל כאוכל דבר המזיק דאינו מברך וכ\"ש המזיק לנשמתו ר\"ל. ומכאן תשובה לד' הנה\"מ סי' רל\"ד. דבאכל איסור דרבנן בשוגג א\"צ כפרה כלל. והרי שיטת רבינו שאינו מברך ע\"ז כלל. ואף איש ריבו לא נחלק עליו משום זה. והארכתי בשו\"ת אהלי דוד ח\"ב בס\"ד. ע\"ד הנה\"מ אלו:",
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> אם אכל נו\"ט.</b> הרבותא דהני שזכר מקודם. אין נפשו קצה בו כמו נו\"ט. עי' בכורות ל\"ז א'. וע\"ש בתוס' וא\"כ כ\"ש דל\"ש ע\"ז בה\"נ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם נעלם ממנו אם בירך כו'.</b> ירושלמי ריש ברכות בשם ר' ירמיה בשם ר\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ טעם לדברי רבינו דמברך על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שאין בידו לתקן ע\"ל פ\"ח הי\"ב ובמג\"א סקע\"ב. דמברך אח\"כ ב' ברכות וא\"כ הרי בידו לתקן בכה\"ג אלא דגם שם הוא תמוה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. הם ד' התוס' ורא\"ש במקומו מ\"ד א'. וע\"ש בראשונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם בירך כשהוא עומד יצא.</b> ילה\"ר בד\"פ ממש\"ל פ\"ה ה\"ו. והרי כהנים האוכלים מנחות אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה אלא למב\"ד. ואיך יברכו שם. ולילך למק\"א הרי אסור. וי\"ל דבכהנים דזריזים הם מותר. ועי' ירושלמי ריש פסחים. ויל\"ח מנ\"ד אך עי' תוס' יומא כ\"ה א'. שדעתם דמותר לאכול קדשים בישיבה דהוא צורך עבודה. אך בזבחים ט\"ז א' לס\"ל כן וכ\"ד רבינו עמש\"כ בס\"ד פ\"י ממע\"ק. ותו דבהמ\"ז ודאי דאסור בישיבה. אך באמת אין הדין צריך לראיות כלל. וגם כשישב בפתח עזרת ישראל שפיר דמי שרואה מקומו הראשון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בירך </b>\n<b> על הפרפרת.</b> עי' גה\"ש בירושלמי פ\"ו דברכות ה\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפי </b>\n<b> שאין קבוע לה זמן או אין חייבין מה\"ת.</b> לא פירש רבינו הצד השני מהספק וע\"ש ברש\"י ותוס'. ולו\"מ ה\"א שהיה מפרש רבינו. די\"ל דהוי מ\"ע שהז\"ג. וכמש\"ש בתחילה סד\"א הואיל וכ' לחם. בבוקר כמ\"ע שהז\"ג דמי קמ\"ל ורבינא דמספק\"ל היא משום סברא זו. ולס\"ל כסתמא דגמ' אלא דד' הגמ' גופה צ\"ב. שם דאדרבה אם מש\"כ לחם בבוקר הוא שהז\"ג ממילא ל\"ש בנשים וא\"כ מותרות לאכול כל היום. וא\"כ גם בהמ\"ז ל\"ה ז\"ג כלל ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b>\n<b> חייבין כו' אפילו כהנים שאכלו ק\"ק בעזרה.</b> אולי הטעם דס\"ד דלא יצטרפו לזימון משום שאין אכילתם נקרא אכילה דה\"ל אכילת מצוה ולאו להנות. וקרא כ' ואכלתם היינו רק אכילת רשות. וזש\"ש בגמ' סד\"א ואכלו אותם אשר כופר בהם כ' קמ\"ל ואכלת ושבעת. ר\"ל דמ\"מ הוי אכילה שנהנה בה וגם מקיים מצות התורה. וכיון שהשי\"ת ציוה לאכלו ודאי שמה אכילה. ומזה ראי' לשי' רבינו ספ\"א דעל אכילת איסור אין מברכין דלא מיקרי אכילה ול\"ש ע\"ז בהמ\"ז. ובחי' שם הארכתי בס\"ד, וי\"ל ג\"כ בפשיטות דסד\"א דל\"ה קביעות דהרי אוכלים בעמידה דאין ישיבה בעזרה לכהנים. וא\"כ ל\"ה קביעות לזימון קמ\"ל. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ולכאורה יל\"פ דקמ\"ל דקאמר היינו משום ושבעת דמ\"מ הרי שבעים הם. ויהא ראי' מזה דגם שביעה בלא אכילה חייב בבהמ\"ז ונפ\"מ טובא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומצטרף </b>\n<b> בין למנין שלש בין למנין עשרה.</b> כ\"ה בירושלמי פ\"ז ה\"ב ועי' בב\"ר פ' ויחי ויעוי' תוס' מ\"ח א'. ומש\"כ הכ\"מ בשם הרי\"ף בן ט' וי' דלא כרבינו. ואולי הוא לפי שיטת החינוך. ע' תוס' עירובין ג' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד שכ\"ה בירושלמי עי' מה\"פ פ\"ג ה\"ג ד\"ה ובבהמ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שזו </b>\n<b> מצות חכמים.</b> עי' מה\"פ פ\"ב דחגיגה ה\"ה. ומש\"כ רבינו דאין מברכין על מים אחרונים. נלה\"ר לזה מחולין פ\"ז א'. דכוס של בהמ\"ז שוה ארבעים זהובים משום ד' ברכות והרי ה\"ל עוד ברכה אחרת משום מים אחרונים דודאי המברך היה זוכה בזה א\"ו כד' התוס' ורבינו דא\"מ ע\"ז כלל כאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לט </b>\n<b> אדם את ידיו. </b> האחרונים לא זכרו בסי' קס\"ג. ד' הכ\"מ בהי\"ט דזהו רק כשא\"א לו בשום אופן למצוא מים וע\"ש במג\"א. ודע בטושו\"ע היא ט\"ס וצ\"ל \"ילוט\" ידיו במקום \"יטול\" וכלשון רבינו מרא דהאי שמעתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> הקובץ. דצ\"ל לדעת רבינו כמ\"ש הרשב\"א בחידושיו. דר\"ז נקרא בעל הסעודה כיון שהסעודה נעשית בשבילו. ועמג\"א סקס\"ז ס\"ק ל\"ב שלא זכר דבריו. ובחידושי אמרתי בס\"ד. דה\"ט דא\"ל לר\"ז לשרי לן מר. דמצינ�� דר' אבהו ס\"ל בנדרים ל\"ו ב'. התורם משלו על של חבירו טוה\"נ שלו א\"כ ה\"נ הוה ר\"ז בעל הסעודה. ור\"ז לשיטתי' דאיהו ס\"ל בירושלמי שם פ\"ד ה\"ג. דהוא של בעל הפירות. וע\"ש בבבלי א\"כ גם בכאן לא היא בעל הסעודה רק בכל זה השיב לו מדעת ריו\"ח שהוא האומר דטה\"נ של בעל הכרי ובכ\"ז הכא ס\"ל דבעה\"ב בוצע א\"כ משמע בכל ענין. ולא כל הענינים שוים. ובזה ישבתי דברי רש\"י מקו' הרש\"א בברכות ס\"ג ב'. במש\"ש שעשה יתרו חסד שהאכיל לחם לכל ישראל עשה. והארכתי בחי' שם בס\"ד בד\"נ תלי\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מסתכלין בפני האוכל.</b> עי' ירושלמי פ\"א דערלה <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">הובאה בתוס' קדושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה כל מצוה כו' עי\"ש: המגיה</i> ה\"ה מאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי ביה ולכן אסור להביט בו שלא ימנע מלאכול לפני הבושה. ואמרתי בזה דרך צחות. מ\"ש חז\"ל בברכות י' ב'. אשה מכרת באורחים יותר מבאיש. דאחז\"ל אשה צרה עני' באורחים (ע' בב\"מ פ\"ז א') ע\"כ מבטת בהם כדי שימנעו לאכול ולכן מכרת יותר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אין מפסידין שאר אוכלים ומשקים.</b> תענית כ' ב'. קסבר אוכלי אדם אין מאכילין לבהמה. וע\"ש בד' [המפרש המכונה] רש\"י ובשבת נ' ב' ברש\"י ותוס' ושם קמ\"ז ב'. אין עושין אפוקטוזין מפני הפסד אוכלין ועמג\"א ר\"ס קע\"ח. ובחי' הארכתי בס\"ד על השמטת הפוסקים הך דתענית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם הר\"מ. בדוכתא אחרינא. הוא בפסחים קי\"א ב'. וע' חולין ק\"ה ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מכבדין אלא כו' ובשעת כניסה.</b> כ' הכ\"מ בפ' אין מכבדין ביציאה. ט\"ס הוא וצ\"ל במס' ד\"א זוטא פ\"ו לכניסה הגדול קודם. וליציאה הקטן קודם. ושמעתי זה בשם הג\"ר שאול ק\"ב ז\"ל מווילנא. והוסיף דבזה א\"ש מש\"כ ביחזקאל (סי' [מ\"ו י']) והנשיא אשר בתוכם בבואם יבא ובצאתם יצאו. משום ה\"ט דהנשיא יבא קודם להעם והם יצאו מתחילה. אאמו\"ר הגז\"ל וכבר נדפס ד\"ז בהגהותיו לברכות מ\"ז א' יעו\"ש. וכ\"ה בספרי פ' דברים ואתן אותם ראשים עליכם. נכנס ראשון ויצא אחרון. והוא כדברי המס' דא\"ז ורבינו ז\"ל. ואולם בתוספתא מגילה פ\"ג א' שם לענין קימה והידור בפני ת\"ח. נוהג בו מורא ויראה. משא ומתן בכניסה ויציאה. והם קודמים לכ\"א שנאמר ואתן אותם ראשים עליכם. א\"כ מ' אף ביציאה הגדול קודם. ויש לדחוק דכוונת התוספתא בכניסה ויציאה. ר\"ל כ\"א כדאיתיה בכניסה הם קודמים. וביציאה העם קודמים שזהו כבוד הראשים. ובאמת נראה קצת ט\"ס בספרי שרש\"י בפי' התורה העתיק להיפוך. נכנס אחרון ויוצא ראשון. וע' בשפ\"ח בשם הרא\"ם ז\"ל ושם הוסיף מלות מביתו לבהכנ\"ס ואולי הוא עפ\"ד המ\"ר ותנחומא פ' בהעלותך פ' אספה לי. א' שם אראב\"כ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם וכשאמרתי ד\"ז לפני ריב\"ז א\"ל צריך אתה לעבור לפניהם ויהיו רואים אותך ויעמדו לפניך ואתה מביאם לידי י\"ש ע\"ש. והוא כמ\"ש בירושלמי בכורים רפ\"ג. ר' חנינא מחי למאן דלא קאים מקמוי. והוא כמו שכופין על כל מ\"ע כמ\"ש בבבלי כתובות פ\"ו א'. ולכן א\"ל ריב\"ז שנהפוך הוא ראוי לזכותם במצוה זו ולפ\"ז י\"ל כל שזכרנו. דודאי י\"ל אף ביציאה הגדול קודם. והוא במקום שנוהגים בו קימה והידור. וגי' רש\"י נכנס אחרון ויוצא ראשון יתכן יותר. לפ\"ז הוא רק בראשים ולא בשאר ת\"ח. וא\"ש במה שא' ביבמות ק\"ה ב' ושלהי הוריות. בזמן שהעם צריכין לו מפסיעין על ראשי עם קודש. וע' ��\"ז יו\"ד סי' רמ\"ד סק\"ח. ולדברינו א\"ש. דנ\"מ בין שאר זקן להראש הת\"ח הממונה על הציבור. ולפ\"ז שאינו רק משום שיקומו מפניו א\"ש הא דכ' בבואם יבא ובצאתם יצאו. דשם ל\"ש קימה והידור בבהמ\"ק די\"ל אף במקום שיש ישיבה כמו בעזרת נשים מ\"מ אין עומדים שם. עי' קדושין ל\"ג ב' וכה\"ג בר\"ה ל\"א ב' ועי' ב\"ב ק\"כ א' ודו\"ק. ע\"כ ביציאה הם קודמים אלא דבמ\"ר שם מ' דלכל זקן צריך לכבדו ביציאה עש\"ה [ונ\"מ ביושב אצל הפתח שאינו שייך קימה מפניו] שו\"מ שם בפי' יד יוסף שכ' שהוא כדברי הספרי דאף ביציאה הגדול קודם ע\"ש. וע\"ש בתנחומא הגי' להקדים לו שלום בכניסה ויציאה. ולא נתבאר ענין השלום ביציאה. ואולי עפמש\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו ויו\"נ שהוא ט\"ס אח\"ז מצאתי בפי' התוספתא ע\"ז להגרש\"א ז\"ל העיר בהשמטותיו מד' רבינו פה ומהספרי דברים [אך מש\"ש מד' הירושלמי בכורים פ\"ג לפי כבוד הנכנסין לא ידעתי ענינו לנ\"ד וגם לא זכר גי' רש\"י בספרי שזכרנו למעלה בס\"ד. ושוב הקשה בשם בנו מחו' הה\"ג מהרי\"ל שליט\"א אבד\"ק יאנווא [ז\"ל] מירושלמי פי\"ב דשבת ה\"ג דא' שם עיילין קדמאי ונפקין קדמאי. ולו\"מ ה\"א דד\"ז משתנה לפי העת והמקום ולפי חוקי ד\"א שבכל מדינה ומדינה. והרי גם אצלינו מכבדים ביציאה. ובדברי הספרי נ\"ל ברור פי' אחר. עפמ\"ש בכ\"ב כ\"ב א'. נקיטי לי' שוקא. ובת\"ח אפי' לאקבועי ע\"ש ובפ\"ו ה\"ט מה' שכנים. ומדוייק מאד לשון הספרי ד\"א נוהג בו מורא ויראה משא ומתן בכניסה ויציאה והיינו לצאת בסחורותיו קודם וכן לכנס הכל בכדי שיקדים להרויח לכל אדם. וז\"ש ראשים לכל אדם במו\"מ ע\"ש בספרי ובתוספתא שם. וע' כה\"ג במ\"ר פ' תבא ברוך אתה בבואך ובצאתך בפרקמטיא שלך. וכן יל\"פ דברי התנחומא ומ\"ר. ומש\"ש \"שלום\" ט\"ס וכמש\"ל. אך דברי הירושלמי שם א\"א ליישב כן וע\"ש ג\"כ שלהי הוריות. ולדברי הירושלמי צ\"ל מ\"ש בצאתם יצאו. עפמ\"ש ביומא נ\"ג ב' דהיוצא מבהמ\"ק יוצא דרך אחוריו. וכ\"כ רבינו פ\"ז מבה\"ב ה\"ד. וכה\"ג ע\"ל פ\"ה מת\"ת ה\"ו. וא\"כ מוכרח הנשיא לצאת באחרונה דאל\"כ יהיו אחוריהם נגד הנשיא והוא שלא לכבודו וכמש\"ש בפ\"ה מת\"ת ע\"כ יצאו הם תחילה וכולם דרך אחוריהם וא\"ש ואין ראי' כלל מזה. ואחז\"ר שמעתי כן בשם הג\"ר אבלי ז\"ל מווילנא. וא\"כ נ\"מ ג\"כ בבהמ\"ד ובבהכנ\"ס שג\"כ צריך לצאת דרך אחוריו. כמש\"כ בש\"ע א\"כ א\"ש ד' הספרי כגירסתינו ואין להאריך יותר בכאן. ובמש\"ל לענין לקום מת\"ח בעזרה. עי' ת' הרשב\"א חלק ה' שנשאל בקימה בבהמ\"ד. והביא ראי' משלהי הוריות ואת\"י כעת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד שאם יפליט ג\"כ תאבד שא\"ל יותר. י\"ל ע\"ז דמ\"מ ירויח שלא יהנה בלא ברכה ולא יעבור על איסור דרבנן. ואולי ס\"ל כהנה\"מ סי' רל\"ד דאם עבר על אד\"ר בשוגג א\"צ כפרה כלל ואף לפמש\"כ בתשובה בס\"ד (ועמש\"ל ספ\"א בס\"ד) שלא כדבריו. י\"ל דהכא לא עשה איסור ממש רק שנהנה בלא ברכה בכה\"ג ל\"ש זה וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אסור לו ליהנות מריח טוב קודם ברכה.</b> נראה דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דגם אח\"כ צל\"ב ולהריח עוד. וע\"ל פ\"ח הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מברך ע\"ז לעצמו. </b> ואיזה שירצה יקדים. ע' מג\"א סרט\"ז סק\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המריח בבגדים שבת. </b> ס\"ב ב' ש\"ה דליתיה לממשא כלל. כ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים שליט\"א [ז\"ל] ומש\"כ הכ\"מ בשם הרשב\"א לתמוה מ\"ט לא יברך על בשמים של ערוה. לא הבנתי דלכתחילה ודאי אף הראב\"ד החולק ספ\"א מודה הכא דאסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב </b>\n<b> ריח כו'.</b> נלמד מדין הקודם דהולכין אה\"ר באורי הגר\"א ז\"ל רי\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב </b>\n<b> כו' בשמחה שנאמר כו'. </b> בגמ' ס\"א ב'. ל\"נ אלא כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עומד </b>\n<b> ומברך.</b> לא נזכר בש\"ע דעת רבינו שבעמידה. ועי' ח\"ס חא\"ח סי' נ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> את החמה.</b> עי' ח\"ס שם סי' נ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ברייתות לא נמצא שם. וצ\"ל אהא דהנכנס למרחץ תוספתא ברכות פ\"ו וע\"ל מ\"ש יצא מן המרחץ הוא מימרות אמוראים בגמ' ס' א'. ונמשך רבינו אחר גי' הרי\"ף כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> בצל\"ח כ\"ט ב'. מה שלא ביאר רבינו דין תה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> בס' דעת קדושים לש\"ב הג\"ר רפאל כ\"ץ ז\"ל דרוש ב'. ביאור נחמד בדברי רבינו אלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מ\"ע שבין אדם למקום.</b> נשלל בזה מצות שבין אדם לחבירו. עי' שו\"ת הרשב\"א סי' י\"ח ובראש ס' אבודרהם ובשו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' נ\"ד. ובמש\"כ רבינו מברך עלי' קודם לעשייתה נשללו ג\"כ ברכות הודאה. עי' כ\"מ פ\"ז ה\"ג מתפלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן </b>\n<b> ציונו בתורה שכ' בה אשר יאמרו לך תעשה.</b> ע' בגמ' דנחלקו בזה אמוראי אם בלאו או בעשה ורבינו ז\"ל ס\"ל ג\"כ בלאו כמש\"כ בחיבורו בכ\"מ אבל לענין ברכה נקט העשה דאין מברכין על לאו כמש\"כ הראשונים ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> כל כיו\"ב.</b> עי' פ\"ג מאישות הכ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופדיון </b>\n<b> הבן.</b> לא ציין הכ\"מ לשלהי פסחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה כ' הרמ\"ך וגם רבינו יסבור כן. ור\"ל כשמוציא לאינו בקי. ועי' ח\"ס סי' קמ\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> דעת רבינו ז\"ל דאינו מברך אחר עשייתה. עי' ש\"ך יו\"ד סי' י\"ט ובשו\"ת ש\"א סכ\"ו. ובאו\"ז הגדול שנדפס זה לא כביר מכת\"י הקשה משלהי פסחים דשל פסח פוטר של זבח. והרי הפסח נאכל באחרונה ואיך שייך לפטור כלל. ולפלא גדול שלא הביא דברי רבינו פ\"ח ממצה ה\"ז וה\"ט. שלפמש\"ש אין התחלה לקושיתו. וי\"ל דאה\"נ שמקורו הוא מקו' זו ובחידושי הארכתי הרבה בס\"ד. ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה </b>\n<b> מעקה לגגו כו'.</b> בח\"ס חא\"ח סי' נ\"ב פשוט לו שאינו מברך עד מכוש האחרון. וע\"ש בטעמא דאין מברכין על כתיבת ס\"ת:",
+                "<b>שחט </b>\n<b> פסחו וחגיגתו מברך לשחוט. </b> לפ\"מ דקיי\"ל דאשפעה\"י ע\"ל הי\"ד. א\"כ א\"ש בפסח אבל בחגיגה הל\"ל בעל אם שוחטה בשותפות ואולי דכשבא במיעט ה\"ל קצת חוב מדרבנן. ע' לח\"מ פ\"ג מחו\"מ ה\"ו שלא זכר דברי רבינו לאלה המפורשים. עי' הגהמ\"י אות ו' מה שהעיר לרבינו מעל אכילת מרור. ולכאורה י\"ל דרבינו אה\"נ דס\"ל לברך לאכול מרור. וכמש\"כ הרשב\"ם בשלהי פסחים לאכול הפסח והזבח. ע\"ש מהתוספתא וה\"נ במרור דמנ\"מ. אבל ע' פ\"ח מחו\"מ ה\"ו ז' מבואר שם שמברך על אכילת מצה ומרור. עש\"ה נגד התוספתא ונגד הכלל דה��א וגם נגד מש\"ש בפי' המשנה בפסחים ג\"כ לאכול וצע\"ג. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז מפיקעלין שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בחוה\"מ </b>\n<b> של פסח. </b> לא דקדק רבינו להזכיר דגם בז' של פסח הוא כן. מש\"כ הכ\"מ כיון דקיי\"ל סדל\"ח. ע\"ל פ\"ג ממילה ה\"ו מש\"כ בשם הרשב\"א ונדחה תירוצו. וע\"ל פ\"ב מק\"ש הי\"ג מש\"כ הכ\"מ בעצמו. כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע למול ביום השמיני.</b> נכלל בזה גם מלת העבדים ממה של\"כ \"הבן\" ועי' כ\"מ מה שלא נמנה מ\"ע בפ\"ע. ובמעה\"ח ה\"ר מסנהדרין נ\"ט א' מש\"ש ואנו אין לנו אלא גה\"נ בלבד:",
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו.</b> יש להסתפק אם בכלל זה גם על הבן הנולד לעבד משפחה שנתייחדה לו. ולכאורה י\"ל דכיון דא\"ל יחס כדא' ביבמות כ\"ג א'. ס\"ב א' ב\"ק ט\"ו א' ובכ\"מ. ל\"ש לחייבו משום אב דאינו נקרא אביו כלל. ול\"ש עליו מצות הבן על האב. כמו בכל ישראל. וע\"ל שכ' רבינו דב\"ד מחוייבים למול העבדים אם לא מלו הרב שלו. מ' דהוא עצמו אינו חייב במצות מילה כלל וע\"ל ה\"ו דיכול להתנות שלא למולו. וא\"כ ודאי ל\"ש חיוב מילה על העבד. רק כשנימול כבר. י\"ל דחייב לימול בני משפחה המיוחדת לו. או אף משפחה שאינה מיוחדת לו. דודאי בישראל כל כה\"ג שנקרא אביו חייב למילו. וע' יבמות נ\"ב ב' שו\"מ בשעה\"מ שכבר העיר בחקירה זו. ואמנם לא התעורר לומר דל\"ש לקרותו אב כיון שאין לו יחס. וי\"ל דמה\"ט גם עבד עברי אינו מחוייב למול את בנו שהולידה לו שפחה שניתן לו. והאדון חייב במילתו וצ\"ע. וס' זה יש להסתפק לד' המקנה דגם נשים חייבות במצות מילה שמחוייבים כל ישראל למול. מדכ' המול לכם כל זכר גם נשים חייבות ולא נתמעטו רק מחיובא דאב לבנו. ע\"ש בקדושין כ\"ט א'. ובחידושי ת\"ל תמכתי יסודותיו מכ\"מ בדחז\"ל בס\"ד. א\"כ יל\"ע אם השפחה חייבת במצוה זו. דמ\"מ היא אמה. וכן אם העבד חייב בזה. וע\"ש בשעה\"מ מש\"כ מב\"ק. ובס' המקנה שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין בנו של אדם שלא מדעתו.</b> נ\"ל דמקורו מב\"ק צ\"א ב'. אנא בעינא למעבד מצוה. ועי' נדרים ל\"ו ב'. אם תורם משלו עש\"ח טוה\"נ ש\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' תב\"ש סי' כ\"ח. מש\"כ ע\"ד הש\"ך חו\"מ סשפ\"ב וע\"ש בקצה\"ח ובמקומו ישבתי הכל ת\"ל:",
+                "<b>אבל </b>\n<b> אינו חייב כרת עד שימות.</b> עי' השגת הראב\"ד וכ\"ה דעת התוס' מכות י\"ד א'. ד\"ה לאפוקי ועי' טורי אבן ר\"ה ו' א'. שכ' דאם גמר בדעתו שלא לימול חייב כבר כרת בזה. וי\"ל דבזה גם רבינו מודה. וא\"ש קו' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו מחולין דף ב'. דפריך שם אי מומר לד\"א היינו מומר לערלות. והרי לרבינו מומר לערלות קיל משאר מומר כמו לחלב ודם דשם הוא חייב כבר כרת ולערלות הוא עתה רק בעשה ורק לאחר מיתה הוא בכרת. ולהאמור י\"ל דס\"ל לרבינו דלא נקרא מומר רק כשגומר בדעתו שלא למול עוד. ול\"נ לה\"ר לרבינו מיבמות ה' ב'. ופסחים ע\"ז א'. וע' סוכה כ\"ה א'. מכל אלו המקומות ראיה לשי' רבינו. והדברים ארוכים מאוד אתי במחיצתי תלי' וכאן לקצר אני צריך ועמש\"ל ספ\"ג ס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> לקח שפחה ועוברה.</b> נ\"ל דצ\"ל שפחה מעוברת ואח\"כ ילדה זהו מקנת כסף. וכ\"ה לקמן ה\"ה. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נלמד רבינו במכ\"ש. תמוה ל\"ל כ\"ש מה שהוא משנה ערוכה שבת קל\"ז א'. בה\"ש של ע\"ש נימול לעשרה וע' נדה מ\"ב ב'. ולקמן הט\"ו כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת הבנים דו\"ש כך מילת עבדים.</b> שמעתי בשם ס' נחל איתן להקשות מ\"ט דו\"ש הרי יכול להפקירו וכדא' בשבת קל\"א א' כה\"ג. דלר\"א אין מכשירי מזוזה וציצית דו\"ש מה\"ט. ותי' דל\"א הכי רק במכשירי מצוה ולא במצוה עצמה. ובדבריו נ\"ל ליישב קוהמפ' בביצה י\"ב א'. דלב\"ש אין מוציאין קטן למול ביו\"ט והרי ר\"א שמותי היא וכב\"ש ס\"ל כמ\"ש בירושלמי בכ\"מ. ואיך משכ\"ל לאסור ביו\"ט. כיון דאפילו מכשיריו דו\"ש כ\"ש יו\"ט. ועי' שו\"ת. ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ח. ולדבריו נ\"ל דנפ\"מ בעבד קטן דאד\"ש. משום שיכול להפקירו. אך מ\"ד הח\"ס חא\"ח סקכ\"ד וחיו\"ד סשט\"ז שטרח ליישב קו' הגאון השואל מהגר\"ד דייטש ז\"ל. מ\"ט פד\"ש ול\"א שיפקיר קרקעותיו לשי' התוס' פסחים ג' ב'. מ' דלס\"ל סברא זו. וכ\"נ דכיון דלר\"א מכשירין כמצוה עצמה מה\"ת לחלק בזה. וצ\"ע בגוף ה' ולשיטתי' ק' שפיר דר\"א אדב\"ש בביצה שם. ואולם בחידושי ישבתי בס\"ד בפשיטות בדברי הירושלמי ספ\"ק דר\"ה וספ\"ב דמגילה אם מכשירי מצוה שדו\"ש דוחין אף בלילה ע\"ש. וא\"כ א\"ש. וא\"ש גם הך דלולב שם ע\"ש. דלר\"א גם מכשירי לולב דו\"ש כמ\"ש בשבת שם. ואמנם קו' ס' נ\"א אין לה מקום כלל. דמאי מהני שיפקירנו הרי כל ישראל חייבין למולו. וא\"כ לא יפטור ממצות מילה בו ביום כלל. וגם שמא יזכה בו עע\"ג ודאי אסור דה\"ה מפקיעו ממצות מילה. וגם יל\"ע בזה דהפקר לישראל לבד ולא לעע\"ג אינו הפקר. ע' ירושלמי פ\"ו דפאה. ולהיפוך ודאי דלא. ואולי יתכן קצת לפ\"מ דקיי\"ל דערלות שלב\"ז ל\"ה ערלה עי' פ\"א מתרומות ה\"ז. א\"כ משכ\"ל שיפקירנו קודם יום ח'. דאז ל\"ש לקרותו ביטול מצות מילה כיון שלא חל כלל. אך יל\"ח מנידון דשם. דשם אינו מבטל מצות מילה לגמרי משא\"כ כאן. וילה\"א בזה לולי שאכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד.</b> עי' ש\"ק ספי\"א דיבמות ד\"ה ליאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מילה שלב\"ז.</b> עי' כ\"מ. ולולי דבריו נ\"ל דצ\"ל \"וכל\" במקום \"וכן\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שיפול בו דם ויחזרו מראיו.</b> מבואר דא\"צ להמתין ז' ימים אח\"כ ולא כס' יד הקטנה ואין חוששין כלל לדבריו בזה אך הרה\"ג ר' יעקב בן כ' אחי הגרצ\"י ז\"ל הגאבד\"ק ראגאלי העירני מהש\"ך סי' רס\"ג שדעתו כס' יד הקטנה. והוא חידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שס\"נ </b>\n<b> דוחה הכל. </b> עי' ח\"ס חיו\"ד סרס\"א מש\"כ ע\"ד רבינו אלו. ובחידושי לפסחים ס\"א ב'. הארכתי בזה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> שו\"ת ש\"א שהאריך מנ\"ל לרבינו דאפילו בחול אינו חוזר. ול\"נ מקור נאמן לזה מיבמות מ\"ז ב' דגם במילת גר הדין כן. והרי מילת גר (הוא שלב\"ז דא) אינו בשויו\"ט ואולי י\"ל דטעמא דאסור משום חובל. ואסור כשאינו לעיכובא וכמש\"כ בחיבורי ס\"ס פ' לך באורך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וק\"ו </b>\n<b> הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם כו'.</b> ר\"ל להביאו דרך רה\"ר וכמש\"כ ה\"ט ובשבת כ\"ש לאו דאורייתא ביו\"ט ויל\"ע על קו' כזה וערובין פ\"ג ב'. וסוכה ט\"ז ב'. די\"ל שבת חמור איסור שבות דידה מלאו דיו\"ט דאורייתא ע\"ש. ונראה דשאני לאו דיו\"ט דשבת ויו\"ט כהדדי נינהו כדא' בכ\"מ גזירה יו\"ט אטו שבת. ע\"ע שבת כ\"ג ב' ביצה י\"ח א'. ול\"ה גל\"ג בכה\"ג ע\"ש בתוס' משא\"כ סוכה ושבת וראיה מיבמות ו' א'. דדחי שם שאני לאוי דשבת דחמיר. והרי אף בלאו דיו\"ט כן כ��בואר בשבועות ט\"ו ב'. דאין בנין בהמ\"ק דוחה גם יו\"ט מהך קרא דא\"ש תשמורו ע\"ש ברש\"י. או ביו\"ט בשבת וצע\"ק בזה. ואולם מש\"כ הכ\"מ על הק\"ו דז\"ש רבא דאתייא בק\"ו נפלא ממני דהא רבא קאי אקרא דלבדו. ואיך שייך לדין ק\"ו בזה בדאורייתא ממה שהוא דרבנן. וע' ידים פ\"ב מ\"ב. ובדברי הגר\"א ז\"ל שם וצ\"ע לדברי הכ\"מ דהכא שהוא שלא כהלכה עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך להכניסו בבשא\"א. מצוה על האב למול את בנו יתר כו'. </b> לפה\"נ ס\"ל לרבינו דה\"ט דאבי הבן מברך להכניסו. ויל\"פ לפי דבריו דז\"ש להכניסו בבריתו של א\"א. לפ\"מ דיליף בקדושין כ\"ט א' דמצות האב למול את בנו הוא מדכ' וימל אברהם אי\"ב. ולפ\"ז י\"ל דאם מל בעצמו מברך להכניסו קודם ברכת למול [וכן אם אחר מל אותו בשליחות מקודם] [ויל\"ע לפ\"ז גם במילת עבדים כן. וע\"ל ה\"ה ויש לחלק] אולם להירושלמי פ\"ק דקדושין ה\"ז דיליף דמצות האב למול א\"ב מקרא דביום השמיני ימול. א\"א לפרש דז\"ש להכניסו בבשא\"א. וע' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט מה שהאריך בפי' ברכה זו. ובמקומו הארכתי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך שהחיינו.</b> פשוט שלמד כן מפה\"ב דמברך שהחיינו כשלהי פסחים. וכ\"ש מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה. וכמ\"ש בשבת ק\"ל א' ומגילה ט\"ז ב'. ולפלא מאד בעיני שלא זכר רבינו ענין הסעודה למילה הנזכר בגמ' שם ובפר\"א המובא בתוס'. וע' בתנחומא פ' תצוה וע' נדה ל\"ח ב' מ' דהוא מדאורייתא. וע' ירושלמי מגילה פ\"ק דמגילה ה\"ה דמאחרים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים כו'.</b> נראה ודאי דמברך שהחיינו וכן בעבד הנימול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמל </b>\n<b> אדם גדול.</b> עי' פ\"ג מק\"ש הט\"ז וצ\"ל דגדול דהכא ל\"ד קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אם הניח ערלתו נתכוין כו'. </b> מ' אף אם אינו לשום גירות איכא מצוה ול\"י מנ\"ל הא. ומי שאני מצות מילה משאר מצות שלא היו מניחין לעובד ע\"ג לעשותה כמש\"כ פ\"י ממלכים ה\"י ובאופן שאינו לו לרפואה י\"ל דאסור משום חובל דאף ב\"נ מוזהר ע\"ז. ע' ב\"ק צ\"א ב' ובהמקנה שלהי קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המפיר בריתו שא\"א והניח ערלתו או משכה אלחלעה\"ב.</b> הכ\"מ ציין לאבות ושם לא נזכר רק ראשית דבריו. ואולם כ\"ה בירושלמי פ\"א דפאה ופ' חלק. וע' בבלי (סנהדרין מ\"ד א') שבועות י\"ג א'. מפיר ברית בבשר ואם עשה תשובה כו'. ודרשו חכמים ע\"ז תכרת לעה\"ב א\"ל עשה תשובה. וצ\"ל דמ\"ש בסנהדרין מ\"ד א' דעכן י\"ל חלעה\"ב. והרי א' שם ע\"א דהיה מושך בערלתו דגם ע\"ז עשה תשובה ומל עצמו כראוי קודם שנסקל. ולעד\"נ דאם כבר נימול כהוגן שוב אף שנמשכה ערלתו נקרא מהול מה\"ת. דהא קיי\"ל משוך אסור בתרומה רק מדרבנן כמ\"ש ביבמות ע\"ב א'. וכפ' רבינו פ\"ז מתרומות ה\"י. אבל מ\"מ אם המשיך עצמו ה\"ה חייב על מעשה רע שעשה וכפר בבריתו של א\"א. על זדון לבבו שמעיז לעשות כן. אבל מ\"מ לא נקרא ערל כל שקיים מצות מילה כראוי [וע' כה\"ג מנחות נ\"ג א'. אימא גברא בלאו ואפסולי לא מפסל. וילה\"א בזה] ועי' תוס' יבמות שם ד\"ה מדבריהם:<br><b> וש\"ב </b> הרב המאה\"ג מהר\"ח נאטינזאהן שי' כ' אלי בדבר שהעירו המפרשים מהא דמשיך אוכל בתרומה מה\"ת. והרי אלחלעה\"ב מ' דהוי ערל נ\"ל דנ\"מ אם משוך ע\"י אחרים כהני שהיו בימי בן כוזיבא ביבמות ע\"ב א' או מעצמו שאירע לו כן ה\"ה כערל. משא\"כ אם הוא בעצמו מושך ערלתו וכפר בבשא\"א הוא אסור מה\"ת בתרומה. ותוס' היו גורסים בסנהדר��ן עכן משוך בערלתו הי. ע\"כ הקשו שפיר. משא\"כ גירסתנו מושך וכ\"ה שם ל\"ח י\"ב. וכן מש\"א במכילתא פ' בא פ' ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה אצלו מצות מילה פ\"א וחזר הבשר כו' דאוכל בפסח. שזהו ג\"כ אם מעצמו עכת\"ד ואנא עדיפא מיני' קאמינא דבכל ענין אינו נקרא ערל וצ\"ע. ולדעת רבינו י\"ל דמ\"ש בחולין ד' ב' מומר לערלות היינו בכה\"ג שמשך ערלתו ובכה\"ג נ\"ל שמודה להראב\"ד ע\"ל פ\"א ה\"ב ומש\"ש בס\"ד. ואש\"ק כאאמו\"ר הגז\"ל שהזכרתי שם. ויל\"ע בזה לענין חיוב חטאת דלפ\"מ ד\"א במכות י\"ג ב'. משום שוא\"ת הרי משכ\"ל מצות מילה לעבור עלי' בקו\"ע. אך לדברינו דאם משך ערלתו אינו פסול מה\"ת לתרומה וקדשים. רק דמ\"מ הוא חייב כרת על זדון לבבו. א\"כ שפיר ה\"ל שוא\"ת משא\"כ אם נחלק בא\"א ק' משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b> ישוב מדוע לא זכר רבינו מה שחמורה שדוחה נגעים אפי' שלב\"ז. ושדוחה שבת החמורה ועוד הנזכרים שם במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע למול ביום השמיני.</b> נכלל בזה גם מלת העבדים ממה של\"כ \"הבן\" ועי' כ\"מ מה שלא נמנה מ\"ע בפ\"ע. ובמעה\"ח ה\"ר מסנהדרין נ\"ט א' מש\"ש ואנו אין לנו אלא גה\"נ בלבד:",
+                "<b>מצוה </b>\n<b> על האב למול את בנו.</b> יש להסתפק אם בכלל זה גם על הבן הנולד לעבד משפחה שנתייחדה לו. ולכאורה י\"ל דכיון דא\"ל יחס כדא' ביבמות כ\"ג א'. ס\"ב א' ב\"ק ט\"ו א' ובכ\"מ. ל\"ש לחייבו משום אב דאינו נקרא אביו כלל. ול\"ש עליו מצות הבן על האב. כמו בכל ישראל. וע\"ל שכ' רבינו דב\"ד מחוייבים למול העבדים אם לא מלו הרב שלו. מ' דהוא עצמו אינו חייב במצות מילה כלל וע\"ל ה\"ו דיכול להתנות שלא למולו. וא\"כ ודאי ל\"ש חיוב מילה על העבד. רק כשנימול כבר. י\"ל דחייב לימול בני משפחה המיוחדת לו. או אף משפחה שאינה מיוחדת לו. דודאי בישראל כל כה\"ג שנקרא אביו חייב למילו. וע' יבמות נ\"ב ב' שו\"מ בשעה\"מ שכבר העיר בחקירה זו. ואמנם לא התעורר לומר דל\"ש לקרותו אב כיון שאין לו יחס. וי\"ל דמה\"ט גם עבד עברי אינו מחוייב למול את בנו שהולידה לו שפחה שניתן לו. והאדון חייב במילתו וצ\"ע. וס' זה יש להסתפק לד' המקנה דגם נשים חייבות במצות מילה שמחוייבים כל ישראל למול. מדכ' המול לכם כל זכר גם נשים חייבות ולא נתמעטו רק מחיובא דאב לבנו. ע\"ש בקדושין כ\"ט א'. ובחידושי ת\"ל תמכתי יסודותיו מכ\"מ בדחז\"ל בס\"ד. א\"כ יל\"ע אם השפחה חייבת במצוה זו. דמ\"מ היא אמה. וכן אם העבד חייב בזה. וע\"ש בשעה\"מ מש\"כ מב\"ק. ובס' המקנה שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מלין בנו של אדם שלא מדעתו.</b> נ\"ל דמקורו מב\"ק צ\"א ב'. אנא בעינא למעבד מצוה. ועי' נדרים ל\"ו ב'. אם תורם משלו עש\"ח טוה\"נ ש\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' תב\"ש סי' כ\"ח. מש\"כ ע\"ד הש\"ך חו\"מ סשפ\"ב וע\"ש בקצה\"ח ובמקומו ישבתי הכל ת\"ל:",
+                "<b>אבל </b>\n<b> אינו חייב כרת עד שימות.</b> עי' השגת הראב\"ד וכ\"ה דעת התוס' מכות י\"ד א'. ד\"ה לאפוקי ועי' טורי אבן ר\"ה ו' א'. שכ' דאם גמר בדעתו שלא לימול חייב כבר כרת בזה. וי\"ל דבזה גם רבינו מודה. וא\"ש קו' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו מחולין דף ב'. דפריך שם אי מומר לד\"א היינו מומר לערלות. והרי לרבינו מומר לערלות קיל משאר מומר כמו לחלב ודם דשם הוא חייב כבר כרת ולערלות הוא עתה רק בעשה ורק לאחר מיתה הוא בכרת. ולהאמור י\"ל דס\"ל לרבינו דלא נקרא מומר רק כשגומר בדעתו שלא למול עוד. ול\"נ לה\"ר לרבינו מיבמות ה' ב'. ופסחים ע\"ז א'. וע' סוכה כ\"ה א'. מכל אלו המקומות ראיה לשי' רבינו. והדברים ארוכים מאוד אתי במחיצתי תלי' וכאן לקצר אני צריך ועמש\"ל ספ\"ג ס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> לקח שפחה ועוברה.</b> נ\"ל דצ\"ל שפחה מעוברת ואח\"כ ילדה זהו מקנת כסף. וכ\"ה לקמן ה\"ה. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נלמד רבינו במכ\"ש. תמוה ל\"ל כ\"ש מה שהוא משנה ערוכה שבת קל\"ז א'. בה\"ש של ע\"ש נימול לעשרה וע' נדה מ\"ב ב'. ולקמן הט\"ו כאאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמילת הבנים דו\"ש כך מילת עבדים.</b> שמעתי בשם ס' נחל איתן להקשות מ\"ט דו\"ש הרי יכול להפקירו וכדא' בשבת קל\"א א' כה\"ג. דלר\"א אין מכשירי מזוזה וציצית דו\"ש מה\"ט. ותי' דל\"א הכי רק במכשירי מצוה ולא במצוה עצמה. ובדבריו נ\"ל ליישב קוהמפ' בביצה י\"ב א'. דלב\"ש אין מוציאין קטן למול ביו\"ט והרי ר\"א שמותי היא וכב\"ש ס\"ל כמ\"ש בירושלמי בכ\"מ. ואיך משכ\"ל לאסור ביו\"ט. כיון דאפילו מכשיריו דו\"ש כ\"ש יו\"ט. ועי' שו\"ת. ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ח. ולדבריו נ\"ל דנפ\"מ בעבד קטן דאד\"ש. משום שיכול להפקירו. אך מ\"ד הח\"ס חא\"ח סקכ\"ד וחיו\"ד סשט\"ז שטרח ליישב קו' הגאון השואל מהגר\"ד דייטש ז\"ל. מ\"ט פד\"ש ול\"א שיפקיר קרקעותיו לשי' התוס' פסחים ג' ב'. מ' דלס\"ל סברא זו. וכ\"נ דכיון דלר\"א מכשירין כמצוה עצמה מה\"ת לחלק בזה. וצ\"ע בגוף ה' ולשיטתי' ק' שפיר דר\"א אדב\"ש בביצה שם. ואולם בחידושי ישבתי בס\"ד בפשיטות בדברי הירושלמי ספ\"ק דר\"ה וספ\"ב דמגילה אם מכשירי מצוה שדו\"ש דוחין אף בלילה ע\"ש. וא\"כ א\"ש. וא\"ש גם הך דלולב שם ע\"ש. דלר\"א גם מכשירי לולב דו\"ש כמ\"ש בשבת שם. ואמנם קו' ס' נ\"א אין לה מקום כלל. דמאי מהני שיפקירנו הרי כל ישראל חייבין למולו. וא\"כ לא יפטור ממצות מילה בו ביום כלל. וגם שמא יזכה בו עע\"ג ודאי אסור דה\"ה מפקיעו ממצות מילה. וגם יל\"ע בזה דהפקר לישראל לבד ולא לעע\"ג אינו הפקר. ע' ירושלמי פ\"ו דפאה. ולהיפוך ודאי דלא. ואולי יתכן קצת לפ\"מ דקיי\"ל דערלות שלב\"ז ל\"ה ערלה עי' פ\"א מתרומות ה\"ז. א\"כ משכ\"ל שיפקירנו קודם יום ח'. דאז ל\"ש לקרותו ביטול מצות מילה כיון שלא חל כלל. אך יל\"ח מנידון דשם. דשם אינו מבטל מצות מילה לגמרי משא\"כ כאן. וילה\"א בזה לולי שאכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנולד.</b> עי' ש\"ק ספי\"א דיבמות ד\"ה ליאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מילה שלב\"ז.</b> עי' כ\"מ. ולולי דבריו נ\"ל דצ\"ל \"וכל\" במקום \"וכן\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שיפול בו דם ויחזרו מראיו.</b> מבואר דא\"צ להמתין ז' ימים אח\"כ ולא כס' יד הקטנה ואין חוששין כלל לדבריו בזה אך הרה\"ג ר' יעקב בן כ' אחי הגרצ\"י ז\"ל הגאבד\"ק ראגאלי העירני מהש\"ך סי' רס\"ג שדעתו כס' יד הקטנה. והוא חידוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שס\"נ </b>\n<b> דוחה הכל. </b> עי' ח\"ס חיו\"ד סרס\"א מש\"כ ע\"ד רבינו אלו. ובחידושי לפסחים ס\"א ב'. הארכתי בזה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> שו\"ת ש\"א שהאריך מנ\"ל לרבינו דאפילו בחול אינו חוזר. ול\"נ מקור נאמן לזה מיבמות מ\"ז ב' דגם במילת גר הדין כן. והרי מילת גר (הוא שלב\"ז דא) אינו בשויו\"ט ואולי י\"ל דטעמא דאסור משום חובל. ואסור כשאינו לעיכובא וכמש\"כ בחיבורי ס\"ס פ' לך באורך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וק\"ו </b>\n<b> הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם כו'.</b> ר\"ל להביאו דרך רה\"ר וכמש\"כ ה\"ט ובשבת כ\"ש לאו דאורייתא ביו\"ט ויל\"ע על קו' כזה וערובין פ\"ג ב'. וסוכה ט\"ז ב'. די\"ל שבת חמור איסור שבות דידה מלאו דיו\"ט דאורייתא ע\"ש. ונראה דשאני לאו דיו\"ט דשבת ויו\"ט כהדדי נינהו כדא' בכ\"מ גזירה יו\"ט אטו שבת. ע\"ע שבת כ\"ג ב' ביצה י\"ח א'. ול\"ה גל\"ג בכה\"ג ע\"ש בתוס' משא\"כ סוכה ושבת וראיה מיבמות ו' א'. דדחי שם שאני לאוי דשבת דחמיר. והרי אף בלאו דיו\"ט כן כמבואר בשבועות ט\"ו ב'. דאין בנין בהמ\"ק דוחה גם יו\"ט מהך קרא דא\"ש תשמורו ע\"ש ברש\"י. או ביו\"ט בשבת וצע\"ק בזה. ואולם מש\"כ הכ\"מ על הק\"ו דז\"ש רבא דאתייא בק\"ו נפלא ממני דהא רבא קאי אקרא דלבדו. ואיך שייך לדין ק\"ו בזה בדאורייתא ממה שהוא דרבנן. וע' ידים פ\"ב מ\"ב. ובדברי הגר\"א ז\"ל שם וצ\"ע לדברי הכ\"מ דהכא שהוא שלא כהלכה עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך להכניסו בבשא\"א. מצוה על האב למול את בנו יתר כו'. </b> לפה\"נ ס\"ל לרבינו דה\"ט דאבי הבן מברך להכניסו. ויל\"פ לפי דבריו דז\"ש להכניסו בבריתו של א\"א. לפ\"מ דיליף בקדושין כ\"ט א' דמצות האב למול את בנו הוא מדכ' וימל אברהם אי\"ב. ולפ\"ז י\"ל דאם מל בעצמו מברך להכניסו קודם ברכת למול [וכן אם אחר מל אותו בשליחות מקודם] [ויל\"ע לפ\"ז גם במילת עבדים כן. וע\"ל ה\"ה ויש לחלק] אולם להירושלמי פ\"ק דקדושין ה\"ז דיליף דמצות האב למול א\"ב מקרא דביום השמיני ימול. א\"א לפרש דז\"ש להכניסו בבשא\"א. וע' בשו\"ת ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט מה שהאריך בפי' ברכה זו. ובמקומו הארכתי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואבי </b>\n<b> הבן מברך שהחיינו.</b> פשוט שלמד כן מפה\"ב דמברך שהחיינו כשלהי פסחים. וכ\"ש מצות מילה החשובה והחמורה מאד ושקבלוה בשמחה. וכמ\"ש בשבת ק\"ל א' ומגילה ט\"ז ב'. ולפלא מאד בעיני שלא זכר רבינו ענין הסעודה למילה הנזכר בגמ' שם ובפר\"א המובא בתוס'. וע' בתנחומא פ' תצוה וע' נדה ל\"ח ב' מ' דהוא מדאורייתא. וע' ירושלמי מגילה פ\"ק דמגילה ה\"ה דמאחרים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המל </b>\n<b> את הגרים כו'.</b> נראה ודאי דמברך שהחיינו וכן בעבד הנימול:"
+            ],
+            [
+                "<b>והמל </b>\n<b> אדם גדול.</b> עי' פ\"ג מק\"ש הט\"ז וצ\"ל דגדול דהכא ל\"ד קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אם הניח ערלתו נתכוין כו'. </b> מ' אף אם אינו לשום גירות איכא מצוה ול\"י מנ\"ל הא. ומי שאני מצות מילה משאר מצות שלא היו מניחין לעובד ע\"ג לעשותה כמש\"כ פ\"י ממלכים ה\"י ובאופן שאינו לו לרפואה י\"ל דאסור משום חובל דאף ב\"נ מוזהר ע\"ז. ע' ב\"ק צ\"א ב' ובהמקנה שלהי קדושין:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המפיר בריתו שא\"א והניח ערלתו או משכה אלחלעה\"ב.</b> הכ\"מ ציין לאבות ושם לא נזכר רק ראשית דבריו. ואולם כ\"ה בירושלמי פ\"א דפאה ופ' חלק. וע' בבלי (סנהדרין מ\"ד א') שבועות י\"ג א'. מפיר ברית בבשר ואם עשה תשובה כו'. ודרשו חכמים ע\"ז תכרת לעה\"ב א\"ל עשה תשובה. וצ\"ל דמ\"ש בסנהדרין מ\"ד א' דעכן י\"ל חלעה\"ב. והרי א' שם ע\"א דהיה מושך בערלתו דגם ע\"ז עשה תשובה ומל עצמו כראוי קודם שנסקל. ולעד\"נ דאם כבר נימול כהוגן שוב אף שנמשכה ערלתו נקרא מהול מה\"ת. דהא קיי\"ל משוך אסור בתרומה רק מדרבנן כמ\"ש ביבמות ע\"ב א'. וכפ' רבינו פ\"ז מתרומות ה\"י. אבל מ\"מ אם המשיך עצמו ה\"ה חייב על מעשה רע שעשה וכפר בבריתו של א\"א. על זדון לבבו שמעיז לעשות כן. אבל מ\"מ לא נקרא ערל כל שקיים מצות מילה כראוי [וע' כה\"ג מנחות נ\"ג א'. אימא גברא בלאו ואפסולי לא מפסל. וילה\"א בזה] ועי' תוס' יבמות שם ד\"ה מדבריהם:<br><b> וש\"ב </b> הרב המאה\"ג מהר\"ח נאטינזאהן שי' כ' אלי בדבר שהעירו המפרשים מהא דמשיך אוכל בתרומה מה\"ת. והרי אלחלעה\"ב מ' דהוי ערל נ\"ל דנ\"מ אם משוך ע\"י אחרים כהני שהיו בימי בן כוזיבא ביבמות ע\"ב א' או מעצמו שאירע לו כן ה\"ה כערל. משא\"כ אם הוא בעצמו מושך ערלתו וכפר בבשא\"א הוא אסור מה\"ת בתרומה. ותוס' היו גורסים בסנהדרין עכן משוך בערלתו הי. ע\"כ הקשו שפיר. משא\"כ גירסתנו מושך וכ\"ה שם ל\"ח י\"ב. וכן מש\"א במכילתא פ' בא פ' ומלתה אותו להביא זה שנתקיימה אצלו מצות מילה פ\"א וחזר הבשר כו' דאוכל בפסח. שזהו ג\"כ אם מעצמו עכת\"ד ואנא עדיפא מיני' קאמינא דבכל ענין אינו נקרא ערל וצ\"ע. ולדעת רבינו י\"ל דמ\"�� בחולין ד' ב' מומר לערלות היינו בכה\"ג שמשך ערלתו ובכה\"ג נ\"ל שמודה להראב\"ד ע\"ל פ\"א ה\"ב ומש\"ש בס\"ד. ואש\"ק כאאמו\"ר הגז\"ל שהזכרתי שם. ויל\"ע בזה לענין חיוב חטאת דלפ\"מ ד\"א במכות י\"ג ב'. משום שוא\"ת הרי משכ\"ל מצות מילה לעבור עלי' בקו\"ע. אך לדברינו דאם משך ערלתו אינו פסול מה\"ת לתרומה וקדשים. רק דמ\"מ הוא חייב כרת על זדון לבבו. א\"כ שפיר ה\"ל שוא\"ת משא\"כ אם נחלק בא\"א ק' משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b> ישוב מדוע לא זכר רבינו מה שחמורה שדוחה נגעים אפי' שלב\"ז. ושדוחה שבת החמורה ועוד הנזכרים שם במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי ענף מנין מה\"ת.</b> עי' כ\"מ ועי' תוס' מנחות ל\"ח א' ד\"ה התכלת מש\"ש שמא כל שמוסיף כו' לא מפסיל בכך ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין אחד כו'.</b> לשון הספרי. הביאו רבינו בס' המצות סי' ל\"ב ושו\"מ במג\"ע הביאו ומקרוב\"ץ אשתמיטו תרווייהו ע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> משל עה\"נ ולא משל קדשים.</b> מש\"כ הכ\"מ דמ\"ש ול\"ע לד' אא\"ז הלבוש ז\"ל סי' י\"ב. דמה\"ת א\"צ שיעור אפילו למטה בציצית א\"כ ל\"ש רמ\"ש. ואולי מדרבנן הוא דפסול או דמ\"מ גדיל ופתיל בעי עכ\"פ. ורק לפמש\"ל ה\"א דאין מנין לחוטין מה\"ת אאל\"כ. אבל באמת נראה דטעמא דפסול מעה\"נ הוא עפ\"ד הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב דלולב של עה\"נ פסול דאינו שלהם וא\"כ כמו דמתמעט מצמר הגזול משום דאינו שלהם ה\"נ בשל עה\"נ. והרו\"א פלפלו אם אה\"נ. הוא שלכם. ותלמוד ערוך הוא בירושלמי שו\"ש וה\"נ פסול משל קדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ראיה מדממעט עע\"ג מכלל דישראל שלא בכוונה כשר. אינו מוכרח די\"ל בעע\"ג אפילו מכוון פסול וגם י\"ל דבישראל גם סתמא כשר. עי' תוס' שם ובע\"ז כ\"ז א'. וגם נ\"מ בנתגייר ויודע שעשאה בכוונה וכה\"ג כ' בתרע\"א סי' ג':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד כמדומ' \"אני\" שזהו כלך ולא מיחוור. עי' כ\"מ ולעד\"נ להגיה כמדומ' \"הוא\" ר\"ל שרבינו מפרש שהכלך הוא המשי. אבל באמת אינו כן. אבל בעיקר הדין אינו חולק על רבינו כלל וקצת מ' במ\"ע לפ' כן בכוונתו. אף שהעתיק כמדומה אני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b>\n<b> של שני שותפין חייבת.</b> לשון שני דנקט אינו מדוייק וע\"ל פ\"ו הי\"ב מתפילין ומזוזה. וקצת י\"ל דבא למעט שיהיו שניהם שוים ולא אם א' מהם אינו חייב במצות ציצית. ודוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומהו </b>\n<b> לעשות.</b> הכ\"מ הקשה איך מתיר של פשתן כו'. וי\"ל עפ\"ד האחרונים שכ' ליישב קו' התוס' על פרש\"י דצריך דכלאים שוע טווי ונוז. לל\"ק דכלאים מותר בציצית. ותי' דכיון דקשר עליון דאורייתא מגו דחשיב חבור לציצית חשיב ג\"כ לכלאים. ולפ\"ז ל\"ק קו' הכ\"מ דכיון דפטורים מציצית מדאורייתא ממילא ל\"ש מגו. ול\"ש כלאים דאורייתא בהו ובדרבנן דוחה. אך יל\"ע דמלבד די\"ל דכיון דמדרבנן ה\"ל קשר חשוב גם לענין כלאים מדאורייתא. וי\"ל דתפסינן החומרות מב' הצדדים. וכה\"ג כ' רבינו דחמץ הוא דשיל\"מ משום דמותר לאה\"פ מדאו' אף דמ\"מ אסור מדרבנן. ודשיל\"מ הוא רק חומרא דרבנן [וכמש\"כ בתשובתי לפרעשבורג באריכות בדוגמאות כאלו בס\"ד] גם זולת זה א\"א כן לשי' רבינו דס\"ל דא\"צ שטו\"נ בכלאים מה\"ת. עי' פ\"ט מ\"ה כלאים. ותו דמ\"מ מדרבנן ליתסר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ליכנס בציצית לבהכ\"ס ולבהמ\"ר.</b> נלה\"ר מהא דאסור לצאת בתפילין בשבת אף אם שז\"ת דלמא מצר��ך לאפנוי ואתי לאתויינהו כמ\"ש בשבת ס\"א א'. ומ\"ט ל\"א כן בציצית לכ\"ע. ותו דלא אשתמיטתנא לומר הנכנס לבהכ\"ס פושט ציציתו כמו בתפילין. וע' חולין ק\"י א'. דא\"ל מ\"ט לא רמית חוטי. והרי כבר א\"ל דחולי מעיים הוא ושמה\"ת פטור מן התפילין א\"ו דמותר ליכנס בציצית. אך י\"ל דשמא ס\"ל חובת טלית הוא ועי' מנחות מ\"ב א' לדעת ר\"י. וכן ילה\"ר מגזירת כסות לילה ע\"ש מ' א'. ול\"א בפשיטות שמא אף ביום ילבוש שלא במקום מצוה כאאמו\"ר הגז\"ל. ועל האחרונה י\"ל דמ\"מ הוא קיים מצות ציצית רק דאינו לפי כבודה. וי\"ל ה\"נ בתפילין וצע\"ק. ומהא דחולין אינו ראיה לשי' רבינו דחו\"מ דפטור מתפילין הוא משום מצטער. עמש\"ל פ\"ד מתפילין פי\"ג בס\"ד. ואולם בילדותי הבאתי ראיות רבות לזה. א) ממנחות מ\"ג ב' שדהמע\"ה כשראה עצמו בבהמ\"ר ערום אמר אוי לי כו'. והרי תמיד הי' יכו\"ל כן בבהכ\"ס. ב) מברכות י\"ד ב'. הרוצה שיקבל עליו עומ\"ש שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין והל\"ל ג\"כ וילבוש ציצית ויל\"ח דק\"ש מותר בלא ציצית. וע\"ש בתוס' ובמג\"א סי' כ\"ה בשם הזוה\"ק. ג) בב\"ק י\"ז א'. כ\"ה עייל לבהכ\"ס כו' ועייל ומניח תפילין. ולא נזכר ציצית ויש לדחות דס\"ל חובת מנא ולא לבשם אז. ד) וע' בברכות כ\"ג א'. הואיל ושרינהו רבנן ונטרן וכה\"ג בברכות ס\"ב א'. ר\"א ור\"א הוי עיילי בי' חד חד כו'. וקדושין ל\"ט ב'. ערק טשא בי בני כו'. א\"ל רבנן מאן נטרך. והרי ה\"ל להנצל בזכות מצות ציצית. עי' מנחות מ\"ג ב' ומ' דאסור. ואפ\"ל דזש\"ש שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. וע' בד' רבינו ספ\"ו ממזוזה. וע' תענית כ\"ג ב'. חנן ואמאי קרי לי חנן הנחבא שהי' מחביא עצמו בבהכ\"ס. ועי' שבת י' א'. שלא נזכר שם פשיטת בגד הציצית. ושם פ\"ט ב' דלפלגא דמיכל ודבהכ\"ס. ועוד הארכתי בחיבורינו אם למסורת זה לי יותר מעשרים שנה תלי\"ת:",
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד. דווקא בציצית שא\"ב כלאים הוא ז\"ל ס\"ל כשיטת הסוברים דכלאים בציצית לא הותר רק לאנשים ולא כשי' ר\"ת שבתוס' מנחות מ' א' ד\"ה תכלת דהותרה לגמרי. וע' כ\"מ שנראה לו לדבר פשוט במה שנחלקו גדולי עולם. ועי' ה\"ק להרא\"ש ז\"ל ולפמש\"ל ה\"ז בס\"ד. י\"ל דלשיטת רש\"י דשטו\"נ הוא דווקא כלאים דאורייתא. בפשיטות מותר אף לנשים דממ\"נ א\"ש. אלא די\"ל דבכה\"ג נמי שייך מגו דהוי קשר לאנשים למצותיהם ה\"ל נמי קשר לענין כלאים לנשים. ועי' שבת ס\"ב א'. ובתרגום יונתן פ' תצא מבואר דאשה אסורה בציצית ותפילין משום לא יהיה כלי גבר על אשה. ועי' ערובין צ\"ו א' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גנאי </b>\n<b> גדול הוא שיתפללו והם אינם עטופים.</b> עי' כ\"מ פ\"ה מתפלה ה\"ה. והוא תלמוד ערוך בברכות ל' ב'. שבת י' א'. ל\"ג ב'. כי מטי עידן צלויי לביש ומכסי [אך ע\"ש בתוס' י\"א א' דצלויי היינו ק\"ש] וע' ב\"ק ל\"ב ב'. מתעטף וקאי כו' משום כבוד השכינה. וא\"כ ה\"נ בתפלה ובשבת י' א' משיתעטפו הדיינים. ובתענית כ' א' נתעטף ועמד בתפלה. וכ\"ה בנדרים מ\"ט ב'. וכד הוה נפק ר\"י לצלויי הוה מתעטף ועי' ר\"ה י\"ז ב'. מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"צ וי\"ל. וע' מג\"ע. ולא הבנתי רמיזותיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> לחוטי ענף מנין מה\"ת.</b> עי' כ\"מ ועי' תוס' מנחות ל\"ח א' ד\"ה התכלת מש\"ש שמא כל שמוסיף כו' לא מפסיל בכך ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין אחד כו'.</b> לשון הספרי. הביאו רבינו בס' המצות סי' ל\"ב ושו\"מ במג\"ע הביאו ומקרוב\"ץ אשתמיטו תרווייהו ע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> משל עה\"נ ולא משל קדשים.</b> מש\"כ הכ\"מ דמ\"ש ול\"ע לד' אא\"ז הלבוש ז\"ל סי' י\"ב. דמה\"ת א\"צ שיעור אפילו למטה בציצית א\"כ ל\"ש רמ\"ש. ואולי מדרבנן הוא דפסול או דמ\"מ גדיל ופתיל בעי עכ\"פ. ורק לפמש\"ל ה\"א דאין מנין לחוטין מה\"ת אאל\"כ. אבל באמת נראה דטעמא דפסול מעה\"נ הוא עפ\"ד הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב דלולב של עה\"נ פסול דאינו שלהם וא\"כ כמו דמתמעט מצמר הגזול משום דאינו שלהם ה\"נ בשל עה\"נ. והרו\"א פלפלו אם אה\"נ. הוא שלכם. ותלמוד ערוך הוא בירושלמי שו\"ש וה\"נ פסול משל קדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ראיה מדממעט עע\"ג מכלל דישראל שלא בכוונה כשר. אינו מוכרח די\"ל בעע\"ג אפילו מכוון פסול וגם י\"ל דבישראל גם סתמא כשר. עי' תוס' שם ובע\"ז כ\"ז א'. וגם נ\"מ בנתגייר ויודע שעשאה בכוונה וכה\"ג כ' בתרע\"א סי' ג':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הראב\"ד כמדומ' \"אני\" שזהו כלך ולא מיחוור. עי' כ\"מ ולעד\"נ להגיה כמדומ' \"הוא\" ר\"ל שרבינו מפרש שהכלך הוא המשי. אבל באמת אינו כן. אבל בעיקר הדין אינו חולק על רבינו כלל וקצת מ' במ\"ע לפ' כן בכוונתו. אף שהעתיק כמדומה אני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כסות </b>\n<b> של שני שותפין חייבת.</b> לשון שני דנקט אינו מדוייק וע\"ל פ\"ו הי\"ב מתפילין ומזוזה. וקצת י\"ל דבא למעט שיהיו שניהם שוים ולא אם א' מהם אינו חייב במצות ציצית. ודוחק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומהו </b>\n<b> לעשות.</b> הכ\"מ הקשה איך מתיר של פשתן כו'. וי\"ל עפ\"ד האחרונים שכ' ליישב קו' התוס' על פרש\"י דצריך דכלאים שוע טווי ונוז. לל\"ק דכלאים מותר בציצית. ותי' דכיון דקשר עליון דאורייתא מגו דחשיב חבור לציצית חשיב ג\"כ לכלאים. ולפ\"ז ל\"ק קו' הכ\"מ דכיון דפטורים מציצית מדאורייתא ממילא ל\"ש מגו. ול\"ש כלאים דאורייתא בהו ובדרבנן דוחה. אך יל\"ע דמלבד די\"ל דכיון דמדרבנן ה\"ל קשר חשוב גם לענין כלאים מדאורייתא. וי\"ל דתפסינן החומרות מב' הצדדים. וכה\"ג כ' רבינו דחמץ הוא דשיל\"מ משום דמותר לאה\"פ מדאו' אף דמ\"מ אסור מדרבנן. ודשיל\"מ הוא רק חומרא דרבנן [וכמש\"כ בתשובתי לפרעשבורג באריכות בדוגמאות כאלו בס\"ד] גם זולת זה א\"א כן לשי' רבינו דס\"ל דא\"צ שטו\"נ בכלאים מה\"ת. עי' פ\"ט מ\"ה כלאים. ותו דמ\"מ מדרבנן ליתסר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר </b>\n<b> ליכנס בציצית לבהכ\"ס ולבהמ\"ר.</b> נלה\"ר מהא דאסור לצאת בתפילין בשבת אף אם שז\"ת דלמא מצריך לאפנוי ואתי לאתויינהו כמ\"ש בשבת ס\"א א'. ומ\"ט ל\"א כן בציצית לכ\"ע. ותו דלא אשתמיטתנא לומר הנכנס לבהכ\"ס פושט ציציתו כמו בתפילין. וע' חולין ק\"י א'. דא\"ל מ\"ט לא רמית חוטי. והרי כבר א\"ל דחולי מעיים הוא ושמה\"ת פטור מן התפילין א\"ו דמותר ליכנס בציצית. אך י\"ל דשמא ס\"ל חובת טלית הו�� ועי' מנחות מ\"ב א' לדעת ר\"י. וכן ילה\"ר מגזירת כסות לילה ע\"ש מ' א'. ול\"א בפשיטות שמא אף ביום ילבוש שלא במקום מצוה כאאמו\"ר הגז\"ל. ועל האחרונה י\"ל דמ\"מ הוא קיים מצות ציצית רק דאינו לפי כבודה. וי\"ל ה\"נ בתפילין וצע\"ק. ומהא דחולין אינו ראיה לשי' רבינו דחו\"מ דפטור מתפילין הוא משום מצטער. עמש\"ל פ\"ד מתפילין פי\"ג בס\"ד. ואולם בילדותי הבאתי ראיות רבות לזה. א) ממנחות מ\"ג ב' שדהמע\"ה כשראה עצמו בבהמ\"ר ערום אמר אוי לי כו'. והרי תמיד הי' יכו\"ל כן בבהכ\"ס. ב) מברכות י\"ד ב'. הרוצה שיקבל עליו עומ\"ש שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין והל\"ל ג\"כ וילבוש ציצית ויל\"ח דק\"ש מותר בלא ציצית. וע\"ש בתוס' ובמג\"א סי' כ\"ה בשם הזוה\"ק. ג) בב\"ק י\"ז א'. כ\"ה עייל לבהכ\"ס כו' ועייל ומניח תפילין. ולא נזכר ציצית ויש לדחות דס\"ל חובת מנא ולא לבשם אז. ד) וע' בברכות כ\"ג א'. הואיל ושרינהו רבנן ונטרן וכה\"ג בברכות ס\"ב א'. ר\"א ור\"א הוי עיילי בי' חד חד כו'. וקדושין ל\"ט ב'. ערק טשא בי בני כו'. א\"ל רבנן מאן נטרך. והרי ה\"ל להנצל בזכות מצות ציצית. עי' מנחות מ\"ג ב' ומ' דאסור. ואפ\"ל דזש\"ש שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה. וע' בד' רבינו ספ\"ו ממזוזה. וע' תענית כ\"ג ב'. חנן ואמאי קרי לי חנן הנחבא שהי' מחביא עצמו בבהכ\"ס. ועי' שבת י' א'. שלא נזכר שם פשיטת בגד הציצית. ושם פ\"ט ב' דלפלגא דמיכל ודבהכ\"ס. ועוד הארכתי בחיבורינו אם למסורת זה לי יותר מעשרים שנה תלי\"ת:",
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד. דווקא בציצית שא\"ב כלאים הוא ז\"ל ס\"ל כשיטת הסוברים דכלאים בציצית לא הותר רק לאנשים ולא כשי' ר\"ת שבתוס' מנחות מ' א' ד\"ה תכלת דהותרה לגמרי. וע' כ\"מ שנראה לו לדבר פשוט במה שנחלקו גדולי עולם. ועי' ה\"ק להרא\"ש ז\"ל ולפמש\"ל ה\"ז בס\"ד. י\"ל דלשיטת רש\"י דשטו\"נ הוא דווקא כלאים דאורייתא. בפשיטות מותר אף לנשים דממ\"נ א\"ש. אלא די\"ל דבכה\"ג נמי שייך מגו דהוי קשר לאנשים למצותיהם ה\"ל נמי קשר לענין כלאים לנשים. ועי' שבת ס\"ב א'. ובתרגום יונתן פ' תצא מבואר דאשה אסורה בציצית ותפילין משום לא יהיה כלי גבר על אשה. ועי' ערובין צ\"ו א' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גנאי </b>\n<b> גדול הוא שיתפללו והם אינם עטופים.</b> עי' כ\"מ פ\"ה מתפלה ה\"ה. והוא תלמוד ערוך בברכות ל' ב'. שבת י' א'. ל\"ג ב'. כי מטי עידן צלויי לביש ומכסי [אך ע\"ש בתוס' י\"א א' דצלויי היינו ק\"ש] וע' ב\"ק ל\"ב ב'. מתעטף וקאי כו' משום כבוד השכינה. וא\"כ ה\"נ בתפלה ובשבת י' א' משיתעטפו הדיינים. ובתענית כ' א' נתעטף ועמד בתפלה. וכ\"ה בנדרים מ\"ט ב'. וכד הוה נפק ר\"י לצלויי הוה מתעטף ועי' ר\"ה י\"ז ב'. מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"צ וי\"ל. וע' מג\"ע. ולא הבנתי רמיזותיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,331 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> להתפלל בכ\"י.</b> הרמב\"ן ז\"ל השיג ע\"ז. עכ\"מ. ובצל\"ח כ\"א א'. וילה\"ר לד' רבינו ז\"ל מהא דבהכנ\"ס פטור ממזוזה לפי שהוא קודש. כיומא י\"א א' ופ\"ו ממזוזה ה\"ו. ומה קדושה איכא בבהכנ\"ס מה\"ת אם אין שום מצוה לתפלה. א\"ו דעיקר תפלה היא מדאורייתא. וא\"כ הוי עכ\"פ מקום מקודש. אף דמקום התפלה ובעשרה הוא דרבנן וע\"ש י\"ב א'. ומש\"ל פ\"ו מיסוה\"ת ה\"ז בס\"ד. ואולי דכיון דעכ\"פ מדרבנן הוא קדוש אינו דומה לבית. דהוא רשות בעלמא. וכה\"ג ע' ברכות י\"א א'. כי דרך מה דרך רשות. ומתמעט אף עובמ\"צ דרבנן דפטור וכמש\"כ במ\"א בס\"ד. וה\"נ דרשו במנחות ע\"א א' קצירכם ולא קציר מצוה ומתמעט לקוצר מפני האבל ובהמ\"ד. וטובא כה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והכל </b>\n<b> יהיו מתפללין נוכח המקדש.</b> לחד פי' שבכ\"מ צ\"ל שיהיו ע\"ש. ומ\"ש מברייתא דר\"א בשריה\"ג שזש\"ש עבדהו במקדשו. לע\"ד שם כפשוטו על עבודת הקרבנות שבמקדש. ועד לזה הספרי פ' עקב. ע\"פ ולעבדו בכל לבבכם עש\"ה. אבל דברי רבינו נ\"ל משלמה שאמר והתפללו אליך דרך ארצם. משמע לו לרבינו דהיה כבר דבר זה בימי מרע\"ה. ואתא שלמה ואסמכיה אקרא. וע' ברכות ל' א'. ובירושלמי שם ספ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ולח\"מ כ' שפסק כריב\"ח וע' ירושל' פ\"ד דברכות דריב\"ל גופיה א' תפלות מאבות למדום. משמע מזה דלדורות לא תקנו האבות רק חז\"ל תקנום ואסמכום אקרבנות. וא\"ש דל\"ק דריב\"ל אדריב\"ל. וע' פ\"ט ממלכים ה\"א. מבואר בד' רבינו דפוסק כריב\"ל. כ\"כ לי ש\"ב הרב המאה\"ג מהר\"ח נ\"ז שי' [הוא כעת הגאבד\"ק זידיק בזאמוט]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> התקינו שיהא אדם מתפלל כו'.</b> ברכות ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחותם </b>\n<b> בה העונה בעת צרה.</b> ירושלמי פ\"ד דברכות פ\"ג. ופ\"ג דתענית ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר או טעה.</b> כמדומני שבס' יד\"נ להגרי\"ש נ\"ז ז\"ל. ה\"ר מתענית ד' ב'. ובס' קה\"י להגאון מקארלין מ\"ש מחביתי כה\"ג דמקריב מחצה מבערב. אם מת כה\"ג בשחרית והרי ה\"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה. א\"ו דאף לאחר ד\"ש הי' ראוי. וא\"כ לא נדחה כלל. ושניהם את\"י כעת:",
+                "<b>שכשם </b>\n<b> שתפלה מצוה מן התורה רק מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה.</b> ע' תוספתא רפ\"ב דברכות א' שם. כשם שקבעה תורה זמן לק\"ש. כך קבעו חכמים זמן לתפלה. והוא נגד ד' הכ\"מ פ\"א מק\"ש שכ' דזמן ק\"ש מדרבנן וכבר העיר המפרש שם. ולו\"מ נ\"ל דרבינו ז\"ל היה גורס בתוספתא כמש\"כ כאן. וא\"ש הלשון כאן ושם. טוב ומתוקן יותר. וע' כ\"מ פ\"א ה\"א שהביא תוספתא זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טהרת </b>\n<b> ידים כיצד כו' עד הפרק.</b> הוא כמו נט\"י במקדש. שהכהנים מקדשים ידיהם כן. כמ\"ש בחולין ק\"ו ב'. ובירוש��מי פי\"ב דיבמות ה\"א והכל דין אחד הוא. ע\"ל פ\"ו מברכות ה\"ב. וא\"ש דברי ש\"ב בעל שו\"ת ושב הכהן מ\"ש לישב ד' רבינו. מהשגת הראב\"ד ה\"ג. וקושיית הקובץ אינה כלום ע\"ש. וע' נוב\"ת חא\"ח סי' ק\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו שעזרא תיקן.</b> ע' כ\"מ וביותר תקשה מברכות י\"ח ב'. ע' תוס' ב\"ק פ\"ב ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> ירושלמי פ\"ב דשבת ה\"ב מש\"ש לא אמרו אלא מפני כה\"ש שלא תאמר מפני שר\"ר טעון הרחק ד\"א וכו'. ואולי מ\"מ ראוי להרחיק ממנו כמו ממורייס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע\"ש </b> בהגמ\"י מש\"כ דאפי' בד\"ת אסור והועתק כן בא\"ח ס\"ס צ\"ב. וק\"ל טובא משבת ל\"ג א' ומיבמות ס\"ד ב'. אלא דגם בל\"ז קשה איך לא חששו לסכנתא דחמירא מאיסורא וכחולין ט' ב' והרי אין לך דבר שעומד בפני פ\"נ ומקרא מלא דיבר הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם ובשכיח הזיקא ל\"ש ש\"מ א\"נ כפסחים ח' ב' וכ\"מ. ולדברי הגהמ\"י תקשה ביותר דכיון דאסור ל\"ה תו מצוה. ועי' ג\"כ בכורות מ\"ד ב' ופ\"ד מדיעות ה\"ה וצע\"ג. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שהשמיט רבינו. לא זכר הא דלקמן רפ\"י שכ' להדיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה כתב, דהא איכא לפרושי כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> באפונדתו.</b> אולי נלמד מדאסור לכנס בו בהר הבית ובודאי הוא קלות ראש לעמוד כן בתפלה. ולא בראש מגולה משום הזכרת השם וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' צ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שת\"ע רשות </b> ע\"ש בגמ' לחד לישנא קמ\"ל דס\"ל כמ\"ד חובה ואף די\"ל דרבינו פוסק כלישנא קמא משום אונס שינה. וכמש\"כ בעלי הכללים דהיכא דא' אב\"א ואב\"א ל\"ה כאיכא דאמרי. מ\"מ מנ\"ל לרבינו הא דהסייג הוא גם משום תפ\"ע. לפ\"מ דקיי\"ל דהיא רשות דדלמא הברייתא כמ\"ד חובה ולדידן דרשות הסייג הוא משום ק\"ש. וכיון דאין חיוב לסגל\"ת בערבית כמו בשחרית. י\"ל דמשום תפלת ערבית ל\"ש הסייג. ואולי מקורו מאדר\"נ פ\"ב שא' שם דעשו חכמים סייג לדבריהם. משמע דלאו משום ק\"ש דאורייתא הוא רק משום תפ\"ע. ועדיין צ\"ע דגם י\"ל דכמ\"ד חובה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם ראה נחשים ועקרבים </b> הוא דלא כר\"ש בגמ' וק\"נ פי\"ג דשבת שרבינו סמך על סוגיא דשם. ועמ\"ש בחי' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b>\n<b> עבדים וקטנים חייבין בתפלה. וכל איש שפטור מק\"ש פטור מן התפלה. </b> לא נתבאר בדברי רבינו בחיובא דח\"ע וחב\"ח. ולפי הכלל שתולה תפלה בק\"ש. א\"כ י\"ל דכמו בק\"ש ה\"נ בתפלה. והנה בירושלמי פ\"ג ה\"ג דברכות א' שם נפ' מק\"ש מדכ' ולמדתם את בניכם. בניכם ולא בנותיכם. ועבדים פטורים מדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. יצא עבד שי\"ל אדון אחר [וכה\"ג דרשו בבבלי חגיגה ד' א'. אך שם הוא מקרא דהאדון שהוא מיותר אבל דרשת הירושלמי הוא מהשם הקדוש כפי קריאתו ל' אדנות. וע' כה\"ג בירושלמי רפ\"ט דנזיר. ופ\"ק דקדושין סוף ה\"ב וילה\"ע דבזה שייך גם פלוגתת האמוראים במגילה י\"ד א'. עבדי ד' ולא עבדי פרעה והארכתי במ\"א בס\"ד. דנ\"מ טובא לדינא] והקשו המפ' ת\"ל מג\"ש דלה לה. ותי' מר\"ן הגר\"א ז\"ל בשנ\"א פ\"ג דברכות. ובתורע\"א. ופ\"מ על הירושלמי כולם בסגנון אחד דנ\"�� לח\"ע וחב\"ח וכתי' הבבלי בחגיגה שם וא\"כ להירושלמי לאו כללא הוא דהרי ח\"ע וחב\"ח ודאי דחייב בתפלה וא\"כ מ\"ט כ' רבינו כל איש שפטור מק\"ש כו'. וצ\"ל דס\"ל להלכה כהבבלי דלא מייתר קראי להכי וכפשטא דמילתא דנפ' משום מ\"ע שהזמ\"ג. א\"כ לצ\"ק לפטור לעבדים. וירושלמי לשיטתי' דס\"ל דנפ' מדכ' בניכם. א\"כ בכה\"ג לא נתמעטו עבדים. עי' מל\"מ פ\"י ממלכים. ומש\"ל פ\"א מת\"ת בס\"ד. ועיקר מחלוקתם כתבנו בס\"ד בתשובתי לענין תשלומין לק\"ש. דתליא בפ' הרמב\"ן עם רבינו אם ק\"ש הם ב' מצות או מצוה אחת די\"ל דק\"ש ל\"ה כלל מ\"ע שהז\"ג ולכן צ\"ק לפטור גם נשים. וכ\"א לשיטתי' אזיל ודברי מרן הגר\"א נשגבו ממני לפי שיטתו בשנ\"א פ\"א ופ\"ג דק\"ש א\"א להוציא לחבירו ואף הבקי א\"י להוציא לשאינו בקי ע\"ש והיא מד' הירושלמי פ\"ג מדכ' ושננתם שיהא כ\"א משנן בפיו (וע' בבאורו סי' צ\"ט סק\"י) א\"כ לל\"ק לפטור לח\"ע וחב\"ח ות\"ל דלא משכ' כלל דהא קיי\"ל לענין תקיעת שופר דח\"ע וחב\"ח אף לעצמו אינו מוציא. וצריך לשמוע תק\"ש מאחרים שא\"א להוציא אך משכ\"ל לחייבו עד שנצרך קרא לפוטרו. וק' מד' הירושלמי דידי' אדידי. והארכתי בזה שם בס\"ד. ואולם כללא דרבינו בל\"ז אינו מדוייק כ\"כ. ולשון הטוש\"ע סי' ק\"י מתוקן יותר ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> פ' ראשונה מק\"ש וישן ואפילו אשתו עמו.</b> נ\"ל דלשון נקיה נקט. ור\"ל אף אם רוצה לשמ' מ\"מ יקרא ק\"ש וברכותי' וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז\"ל לאמר ברכת המפיל ופ' א' מק\"ש אח\"כ. וראיה מוכרחת לזה נ\"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד\"ת כשהיה בע\"ק וא\"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה\"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול\"ה הפסק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> רמב\"ן ז\"ל שדעתו בס' המצות דבה\"ת הוא מ\"ע בפ\"ע. והש\"א בתשובה הכריח כמותו מנדרים פ\"א א' ע\"ש. אולם לא הי' עדיין במדינתו שיטה מקובצת על ב\"מ. ואנו זכינו לאורו. ושם דף פ\"ה ע\"ב מייתי ת' רבינו שמפרש מש\"ש שלא ברכו בתורה תחילה. היינו שקראו לכהן ע\"ה לפני ת\"ח [וכבר פי' כן האחרונים] וא\"כ אין מקום תפיסה לרבינו ז\"ל דלשיטתי' אזיל. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזה\"ז </b>\n<b> שתקנו ברכת המינים. </b> ע\"ל רפי\"ב. דכבר בימי ר\"ג היה זה ור\"מ שהיה אחר דורו י\"א י\"ח ברכות. ע' כ\"מ מהירושלמי. וכ\"ה בתוספתא שלהי ברכות. ואולי שגירת לישנא הוא מ\"ש י\"ח ברכות. כמו אצלינו. ועי' גם בסוטה ט\"ו ב' מש\"ש ר\"מ הניחו לי כו'. וא\"ש גם בל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> יתפלל לקיים מה שנ' לשמור מזוזות פתחי. </b> כ\"ה בירושלמי פ\"ה ה\"א ובדב\"ר פ' תבוא מהך קרא. וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש בברכות גם בבבלי ומשם מבואר דפתחים ממש קאמר. וע' בטור שולחן ערוך סי' צ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ודע. ע\"ש בגמ' כי ט\"ס יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והרב </b>\n<b> ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור.</b> ע\"ל פי\"ב ה\"ו וע' א\"ח סי' נ\"ג סט\"ו. דש\"צ קבוע א\"צ ליטול רשות. ואאמו\"ר הגז\"ל הקשה מערכין י\"א ב'. דמבואר דגם ש\"צ קבוע נוטל רשות. ואני מצאתי שכבר העיר בזה הגר\"א ז\"ל בבאוריו שם ובס' מו\"ק להגריעב\"ץ ובחוקות החיים ישבתי זה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שלא לשחוט או\"ב ביום א'.</b> עי' בגמ' שם ובמגילה כ\"ה א'. ובצל\"ח ברכות שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואומר </b>\n<b> סדר היום.</b> אולי צ\"ל סדר קדושה וכצ\"ל בהלכה שאחרי' וכמ\"ש בתחילה כן. וכלשון הגמ' שלהי סוטה. קדושה דסידרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טעה בברכת המינים א\"מ לו.</b> בירושלמי פ\"ה דברכות פ\"ג אמר דאף בברכת מחיה המתים ובונה ירושלים א\"מ אותו. שמא מין הוא [ע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ו]. וע' תנחומא פ' ויקרא ומאוד תמוה לי שלא נזכר ד\"ז בפוסקים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה וכן. מש\"כ ומועדות. צ\"ל ומעמדות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונוהגין </b>\n<b> כל ישראל להדליק עששיות בבתי כנסיות.</b> תרומות ספי\"א ופסחים נ\"ג ב' ועי' שם בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שצריך.</b> נ\"ל שצ\"ל ומי ושייך להלכה שלפניה. דאסור ליכנס אלא לדבר מצוה. ולכן מי שצריך כו'. וע\"כ לא יעשנו קפנדריא. ואח\"ז בהלכה י' חוזר רבינו לתחילת דבריו. וא\"ש מה שגמגם הכ\"מ בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה אין, \"אמר רבי\" נתהווה ט\"ס מר\"ת א\"ד. וצ\"ל איכא דאמרי ע\"ש:",
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> כותל אחד.</b> נראה דרבינו מפרש זה במ\"ש בגמ' חזא תיוהא היינו שהיה צריך תיקון במקום אחד לבד. ומצד הסברא ג\"כ הוא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גדולים </b>\n<b> ובני חורין.</b> מעובדא דר\"א ששחרר עבדו ברכות מ\"ז ב' וגיטין ל\"ח ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קרא </b>\n<b> ונשתתק.</b> ע' מה\"פ על הירושלמי ספ\"ד באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובימי </b>\n<b> התענית בשחרית.</b> עי' כ\"מ ובב\"י סי' תקע\"ה ובבאורי הגר\"א ז\"ל שם וצל\"ע שם בד\"ק ז\"ל. ואכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב כו'.</b> ירושלמי מגילה פ\"ג ה\"ז. וע\"ש בבבלי ל\"א ב' קרוב לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד וכיון לירושלמי ספ\"ד דמגילה. אבל שם הוא למעליותא דומיא דשירת הים ועשרת הדברות. דא' שם שמברכים לפניהם ולאחריהם. ובבבלי ב\"ב ומנחות מ' להדיא דלוריעותא קאמר. וע' הקובץ בשם מורו ז\"ל. וא\"ש קצת. וע' תוס' שו\"ש. ובכ\"מ פי\"ב ה\"ו בשם הזוהר. ומש\"כ הכ\"מ לתרץ השגת הראב\"ד על רבינו תמוה מאד דזהו בכלל קריאת התורה וכ\"ד שצריך עשרה כן. ע\"ל פ\"ח ה\"ו. וקצת י\"ל לפי הנהוג גם אצלינו שהכל יוצאים בשמחת תורה בעת קריאת התורה לשמוח בביתו ולסעוד קצת וכ\"פ נשאר כמעט מנין מצומצם. ואולי הרבותא הכא דאפילו לכתחילה רשאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הכ\"מ בשם הר' מנוח. דבירושלמי גרסינן כמנהגינו. ל\"נ לפנינו ובאמת הוא בבבלי שם ל\"א ב'. וע\"ש מ\"ש רש\"י פי' בגמגום במרוצה ובקושי ואינו מובן לשון זה. ועי' ברכות כ\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b>\n<b> ר\"ח אדר להיות בשבת כו' בואתה תצוה כו'. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף שלא כגי' שלנו וצע\"ג. עי' ק\"נ פ\"ד דמגילה אות ל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצבעותיהם </b>\n<b> כפופות כו' ומחזירים פניהם כו'. </b> נלמד כ\"ז ממש\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכל </b> דברי רבינו אלו מבואר להדיא כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל דאפילו במדינה הוא מ\"ע מה\"ת לישא כפיהם ולא כמש\"כ הג\"ר יעב\"ץ ז\"ל במו\"ק של\"ו דהוא מדרבנן. וכמש\"כ אנחנו בקונטרס הר המור בס\"ד להשיב ע\"ז ממנחות י\"ח ב' חולין קל\"ג א'. דחשיב ט\"ו עבודות לכהנים ובינייהו נ\"כ בגבולין. וע' סוטה ל\"ח א' יליף מקרא דבמקדש לחוד הוא דמברכינן בשם המיוחד ולא בגבולין. וע' כתובות כ\"ה ב'. וביותר מבואר כן בירושלמי פ\"ג דברכות ה\"א ופ\"ז דנזיר ה\"א דמ\"ד שם דעשה דנ\"כ דוחה לטומאת כהנים ככל עדל\"ת [וא\"ל מזה ראי' להראב\"ד פ\"ה מנזירות דבזה\"ז ע\"כ הוא רק מדרבנן. דהא בימי האמוראים היה להם אפר פרה והיו יכולים ליטהר ויל\"ד] ומה שהכריחו לזה מהא דש\"ץ כהן אינו רשאי להפסיק. אינו ראיה כלל כמש\"ש בס\"ד. ודברי רבינו נכונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> שעבד ע\"ז בין באונס כו'.</b> ע' כ\"מ והוא תלמוד ערוך בע\"ז נ\"ד א'. עש\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> נוטל את ידיו עד הפרק.</b> חולין ק\"ז א'. וירושלמי יבמות:\n<b> והחלל אינו נושא כפיו.</b> עכ\"מ. ועדיפא הל\"ל מהא דפי\"ד ה\"ו דתיקן ריב\"ז שלא יעלו בסנדליהם שמא תפסק ויאמרו ב\"ג וב\"ח הוא. וע' כתובות כ\"ה י\"ב. ויל\"ע קצת אם עלה אם ירד. די\"ל כמו בעבודה. דאם עבד לא חלל ואפילו לאחר שנודע כשי' רבינו פ\"ו מבמ\"ק ה\"י. או י\"ל דכאן קודם שנשא כפיו הרי לא עבד עדיין. ותו דנ\"ל דגם בעבודה גומר באמצע כשהתחיל ויל\"ע בזה. ובאמת ילה\"ק דבכל דבר בנ\"כ הוא לכתחילה מה שבעבודה הוא בדיעבד. וא\"כ לפ\"ז בנ\"כ ישא כפיו לכתחילה. וצ\"ל דש\"ה דכתי' בני אהרן הכהנים. וכמדומני שבס' מו\"ק עמד בזה ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מונעין אותו שא\"א לאדם רשע הוסף כו'.</b> ע' ב\"ק ס\"ט א'. קדושין כ' ב'. ובש\"ך ודגמ\"ר וגליון רש\"א יו\"ד סי' קנ\"א ודו\"ק. כ\"א הרה\"ג שליט\"א. וק\"ק מלאו דכל ב\"נ לא יאכל בו ואף שנמנה על הפסח דאל\"כ ת\"ל משום איסור שלא למנויו ואולי נ\"מ משום מלקות ועמ\"ש במקומו בס\"ד. וע' תוס' פסחים כ\"ח ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל </b>\n<b> תתמה כו'. </b> ע\"ש בירושלמי גיטין וברכות ספ\"ה ולכאורה תלוי זה בד' דר\"ע ורי\"ש בחולין מ\"ט א'. מהנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה הבטחתו.</b> והוא בנד פורתא. כ\"א להדיא בסוטה ל\"ח ב'. וכמש\"ל הי\"א. ולפלא שלא נזכר כלל ד\"ז בפוסקים רו\"א. אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו למשניות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,328 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> להתפלל בכ\"י.</b> הרמב\"ן ז\"ל השיג ע\"ז. עכ\"מ. ובצל\"ח כ\"א א'. וילה\"ר לד' רבינו ז\"ל מהא דבהכנ\"ס פטור ממזוזה לפי שהוא קודש. כיומא י\"א א' ופ\"ו ממזוזה ה\"ו. ומה קדושה איכא בבהכנ\"ס מה\"ת אם אין שום מצוה לתפלה. א\"ו דעיקר תפלה היא מדאורייתא. וא\"כ הוי עכ\"פ מקום מקודש. אף דמקום התפלה ובעשרה הוא דרבנן וע\"ש י\"ב א'. ומש\"ל פ\"ו מיסוה\"ת ה\"ז בס\"ד. ואולי דכיון דעכ\"פ מדרבנן הוא קדוש אינו דומה לבית. דהוא רשות בעלמא. וכה\"ג ע' ברכות י\"א א'. כי דרך מה דרך רשות. ומתמעט אף עובמ\"צ דרבנן דפטור וכמש\"כ במ\"א בס\"ד. וה\"נ דרשו במנחות ע\"א א' קצירכם ולא קציר מצוה ומתמעט לקוצר מפני האבל ובהמ\"ד. וטובא כה\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והכל </b>\n<b> יהיו מתפללין נוכח המקדש.</b> לחד פי' שבכ\"מ צ\"ל שיהיו ע\"ש. ומ\"ש מברייתא דר\"א בשריה\"ג שזש\"ש עבדהו במקדשו. לע\"ד שם כפשוטו על עבודת הקרבנות שבמקדש. ועד לזה הספרי פ' עקב. ע\"פ ולעבדו בכל לבבכם עש\"ה. אבל דברי רבינו נ\"ל משלמה שאמר והתפללו אליך דרך ארצם. משמע לו לרבינו דהיה כבר דבר זה בימי מרע\"ה. ואתא שלמה ואסמכיה אקרא. וע' ברכות ל' א'. ובירושלמי שם ספ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ולח\"מ כ' שפסק כריב\"ח וע' ירושל' פ\"ד דברכות דריב\"ל גופיה א' תפלות מאבות למדום. משמע מזה דלדורות לא תקנו האבות רק חז\"ל תקנום ואסמכום אקרבנות. וא\"ש דל\"ק דריב\"ל אדריב\"ל. וע' פ\"ט ממלכים ה\"א. מבואר בד' רבינו דפוסק כריב\"ל. כ\"כ לי ש\"ב הרב המאה\"ג מהר\"ח נ\"ז שי' [הוא כעת הגאבד\"ק זידיק בזאמוט]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> התקינו שיהא אדם מתפלל כו'.</b> ברכות ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחותם </b>\n<b> בה העונה בעת צרה.</b> ירושלמי פ\"ד דברכות פ\"ג. ופ\"ג דתענית ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר או טעה.</b> כמדומני שבס' יד\"נ להגרי\"ש נ\"ז ז\"ל. ה\"ר מתענית ד' ב'. ובס' קה\"י להגאון מקארלין מ\"ש מחביתי כה\"ג דמקריב מחצה מבערב. אם מת כה\"ג בשחרית והרי ה\"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה. א\"ו דאף לאחר ד\"ש הי' ראוי. וא\"כ לא נדחה כלל. ושניהם את\"י כעת:",
+                "<b>שכשם </b>\n<b> שתפלה מצוה מן התורה רק מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה.</b> ע' תוספתא רפ\"ב דברכות א' שם. כשם שקבעה תורה זמן לק\"ש. כך קבעו חכמים זמן לתפלה. והוא נגד ד' הכ\"מ פ\"א מק\"ש שכ' דזמן ק\"ש מדרבנן וכבר העיר המפרש שם. ולו\"מ נ\"ל דרבינו ז\"ל היה גורס בתוספתא כמש\"כ כאן. וא\"ש הלשון כאן ושם. טוב ומתוקן יותר. וע' כ\"מ פ\"א ה\"א שהביא תוספתא זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טהרת </b>\n<b> ידים כיצד כו' עד הפרק.</b> הוא כמו נט\"י במקדש. שהכהנים מקדשים ידיהם כן. כמ\"ש בחולין ק\"ו ב'. ובירושלמי פי\"ב דיבמות ה\"א והכל דין אחד הוא. ע\"ל פ\"ו מברכות ה\"ב. וא\"ש דברי ש\"ב בעל שו\"ת ושב הכהן מ\"ש לישב ד' רבינו. מהשגת הראב\"ד ה\"ג. וקושיית הקובץ אינה כלום ע\"ש. וע' נוב\"ת חא\"ח סי' ק\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו שעזרא תיקן.</b> ע' כ\"מ וביותר תקשה מברכות י\"ח ב'. ע' תוס' ב\"ק פ\"ב ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> ירושלמי פ\"ב דשבת ה\"ב מש\"ש לא אמרו אלא מפני כה\"ש שלא תאמר מפני שר\"ר טעון הרחק ד\"א וכו'. ואולי מ\"מ ראוי להרחיק ממנו כמו ממורייס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע\"ש </b> בהגמ\"י מש\"כ דאפי' בד\"ת אסור והועתק כן בא\"ח ס\"ס צ\"ב. וק\"ל טובא משבת ל\"ג א' ומיבמות ס\"ד ב'. אלא דגם בל\"ז קשה איך לא חששו לסכנתא דחמירא מאיסורא וכחולין ט' ב' והרי אין לך דבר שעומד בפני פ\"נ ומקרא מלא דיבר הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם ובשכיח הזיקא ל\"ש ש\"מ א\"נ כפסחים ח' ב' וכ\"מ. ולדברי הגהמ\"י תקשה ביותר דכיון דאסור ל\"ה תו מצוה. ועי' ג\"כ בכורות מ\"ד ב' ופ\"ד מדיעות ה\"ה וצע\"ג. כאאמו\"ר ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שהשמיט רבינו. לא זכר הא דלקמן רפ\"י שכ' להדיא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה כתב, דהא איכא לפרושי כצ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> באפונדתו.</b> אולי נלמד מדאסור לכנס בו בהר הבית ובודאי הוא קלות ראש לעמוד כן בתפלה. ולא בראש מגולה משום הזכרת השם וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' צ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שת\"ע רשות </b> ע\"ש בגמ' לחד לישנא קמ\"ל דס\"ל כמ\"ד חובה ואף די\"ל דרבינו פוסק כלישנא קמא משום אונס שינה. וכמש\"כ בעלי הכללים דהיכא דא' אב\"א ואב\"א ל\"ה כאיכא דאמרי. מ\"מ מנ\"ל לרבינו הא דהסייג הוא גם משום תפ\"ע. לפ\"מ דקיי\"ל דהיא רשות דדלמא הברייתא כמ\"ד חובה ולדידן דרשות הסייג הוא משום ק\"ש. וכיון דאין חיוב לסגל\"ת בערבית כמו בשחרית. י\"ל דמשום תפלת ערבית ל\"ש הסייג. ואולי מקורו מאדר\"נ פ\"ב שא' שם דעשו חכמים סייג לדבריהם. משמע דלאו משום ק\"ש דאורייתא הוא רק משום תפ\"ע. ועדיין צ\"ע דגם י\"ל דכמ\"ד חובה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם ראה נחשים ועקרבים </b> הוא דלא כר\"ש בגמ' וק\"נ פי\"ג דשבת שרבינו סמך על סוגיא דשם. ועמ\"ש בחי' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b>\n<b> עבדים וקטנים חייבין בתפלה. וכל איש שפטור מק\"ש פטור מן התפלה. </b> לא נתבאר בדברי רבינו בחיובא דח\"ע וחב\"ח. ולפי הכלל שתולה תפלה בק\"ש. א\"כ י\"ל דכמו בק\"ש ה\"נ בתפלה. והנה בירושלמי פ\"ג ה\"ג דברכות א' שם נפ' מק\"ש מדכ' ולמדתם את בניכם. בניכם ולא בנותיכם. ועבדים פטורים מדכתיב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד. יצא עבד שי\"ל אדון אחר [וכה\"ג דרשו בבבלי חגיגה ד' א'. אך שם הוא מקרא דהאדון שהוא מיותר אבל דרשת הירושלמי הוא מהשם הקדוש כפי קריאתו ל' אדנות. וע' כה\"ג בירושלמי רפ\"ט דנזיר. ופ\"ק דקדושין סוף ה\"ב וילה\"ע דבזה שייך גם פלוגתת האמוראים במגילה י\"ד א'. עבדי ד' ולא עבדי פרעה והארכתי במ\"א בס\"ד. דנ\"מ טובא לדינא] והקשו המפ' ת\"ל מג\"ש דלה לה. ותי' מר\"ן הגר\"א ז\"ל בשנ\"א פ\"ג דברכות. ובתורע\"א. ופ\"מ על הירושלמי כולם בסגנון אחד דנ\"מ לח\"ע וחב\"ח וכתי' הבבלי בחגיגה שם וא\"כ להירושלמי לאו כללא הוא דהרי ח\"ע וחב\"ח ודאי דחייב בתפלה וא\"כ מ\"ט כ' רבינו כל איש שפטור מק\"ש כו'. וצ\"ל דס\"ל להלכה כהבבלי דלא מייתר קראי להכי וכפשטא דמילתא דנפ' משום מ\"ע שהזמ\"ג. א\"כ לצ\"ק לפטור לעבדים. וירושלמי לשיטתי' דס\"ל דנפ' מדכ' בנ��כם. א\"כ בכה\"ג לא נתמעטו עבדים. עי' מל\"מ פ\"י ממלכים. ומש\"ל פ\"א מת\"ת בס\"ד. ועיקר מחלוקתם כתבנו בס\"ד בתשובתי לענין תשלומין לק\"ש. דתליא בפ' הרמב\"ן עם רבינו אם ק\"ש הם ב' מצות או מצוה אחת די\"ל דק\"ש ל\"ה כלל מ\"ע שהז\"ג ולכן צ\"ק לפטור גם נשים. וכ\"א לשיטתי' אזיל ודברי מרן הגר\"א נשגבו ממני לפי שיטתו בשנ\"א פ\"א ופ\"ג דק\"ש א\"א להוציא לחבירו ואף הבקי א\"י להוציא לשאינו בקי ע\"ש והיא מד' הירושלמי פ\"ג מדכ' ושננתם שיהא כ\"א משנן בפיו (וע' בבאורו סי' צ\"ט סק\"י) א\"כ לל\"ק לפטור לח\"ע וחב\"ח ות\"ל דלא משכ' כלל דהא קיי\"ל לענין תקיעת שופר דח\"ע וחב\"ח אף לעצמו אינו מוציא. וצריך לשמוע תק\"ש מאחרים שא\"א להוציא אך משכ\"ל לחייבו עד שנצרך קרא לפוטרו. וק' מד' הירושלמי דידי' אדידי. והארכתי בזה שם בס\"ד. ואולם כללא דרבינו בל\"ז אינו מדוייק כ\"כ. ולשון הטוש\"ע סי' ק\"י מתוקן יותר ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> פ' ראשונה מק\"ש וישן ואפילו אשתו עמו.</b> נ\"ל דלשון נקיה נקט. ור\"ל אף אם רוצה לשמ' מ\"מ יקרא ק\"ש וברכותי' וגם ברכת המפיל קודם ולא כדעת קצת האחרונים ז\"ל לאמר ברכת המפיל ופ' א' מק\"ש אח\"כ. וראיה מוכרחת לזה נ\"ל ברור מתקנת עזרא דאסורים היו לברך שום ברכה ולקרות ד\"ת כשהיה בע\"ק וא\"כ בודאי ברכו וקראו קודם וה\"נ גם לדידן דהא חזינן דהוא צורך הברכה ול\"ה הפסק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> רמב\"ן ז\"ל שדעתו בס' המצות דבה\"ת הוא מ\"ע בפ\"ע. והש\"א בתשובה הכריח כמותו מנדרים פ\"א א' ע\"ש. אולם לא הי' עדיין במדינתו שיטה מקובצת על ב\"מ. ואנו זכינו לאורו. ושם דף פ\"ה ע\"ב מייתי ת' רבינו שמפרש מש\"ש שלא ברכו בתורה תחילה. היינו שקראו לכהן ע\"ה לפני ת\"ח [וכבר פי' כן האחרונים] וא\"כ אין מקום תפיסה לרבינו ז\"ל דלשיטתי' אזיל. מש\"ב הרר\"ח נ\"ז שליט\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזה\"ז </b>\n<b> שתקנו ברכת המינים. </b> ע\"ל רפי\"ב. דכבר בימי ר\"ג היה זה ור\"מ שהיה אחר דורו י\"א י\"ח ברכות. ע' כ\"מ מהירושלמי. וכ\"ה בתוספתא שלהי ברכות. ואולי שגירת לישנא הוא מ\"ש י\"ח ברכות. כמו אצלינו. ועי' גם בסוטה ט\"ו ב' מש\"ש ר\"מ הניחו לי כו'. וא\"ש גם בל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> יתפלל לקיים מה שנ' לשמור מזוזות פתחי. </b> כ\"ה בירושלמי פ\"ה ה\"א ובדב\"ר פ' תבוא מהך קרא. וכ\"ה ברי\"ף ורא\"ש בברכות גם בבבלי ומשם מבואר דפתחים ממש קאמר. וע' בטור שולחן ערוך סי' צ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ודע. ע\"ש בגמ' כי ט\"ס יש כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והרב </b>\n<b> ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור.</b> ע\"ל פי\"ב ה\"ו וע' א\"ח סי' נ\"ג סט\"ו. דש\"צ קבוע א\"צ ליטול רשות. ואאמו\"ר הגז\"ל הקשה מערכין י\"א ב'. דמבואר דגם ש\"צ קבוע נוטל רשות. ואני מצאתי שכבר העיר בזה הגר\"א ז\"ל בבאוריו שם ובס' מו\"ק להגריעב\"ץ ובחוקות החיים ישבתי זה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שלא לשחוט או\"ב ביום א'.</b> עי' בגמ' שם ובמגילה כ\"ה א'. ובצל\"ח ברכות שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואומר </b>\n<b> סדר היום.</b> אולי צ\"ל סדר קדושה וכצ\"ל בהלכה שאחרי' וכמ\"ש בתחילה כן. וכלשון הגמ' שלהי סוטה. קדושה דסידרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> טעה בברכת המינים א\"מ לו.</b> בירושלמי פ\"ה דברכות פ\"ג אמר דאף בברכת מחיה המתים ובונה ירושלים א\"מ אותו. שמא מין הוא [ע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ו]. וע' תנחומא פ' ויקרא ומאוד תמוה לי שלא נזכר ד\"ז בפוסקים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה וכן. מש\"כ ומועדות. צ\"ל ומעמדות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונוהגין </b>\n<b> כל ישראל להדליק עששיות בבתי כנסיות.</b> תרומות ספי\"א ופסחים נ\"ג ב' ועי' שם בירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שצריך.</b> נ\"ל שצ\"ל ומי ושייך להלכה שלפניה. דאסור ליכנס אלא לדבר מצוה. ולכן מי שצריך כו'. וע\"כ לא יעשנו קפנדריא. ואח\"ז בהלכה י' חוזר רבינו לתחילת דבריו. וא\"ש מה שגמגם הכ\"מ בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה אין, \"אמר רבי\" נתהווה ט\"ס מר\"ת א\"ד. וצ\"ל איכא דאמרי ע\"ש:",
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> כותל אחד.</b> נראה דרבינו מפרש זה במ\"ש בגמ' חזא תיוהא היינו שהיה צריך תיקון במקום אחד לבד. ומצד הסברא ג\"כ הוא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גדולים </b>\n<b> ובני חורין.</b> מעובדא דר\"א ששחרר עבדו ברכות מ\"ז ב' וגיטין ל\"ח ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קרא </b>\n<b> ונשתתק.</b> ע' מה\"פ על הירושלמי ספ\"ד באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובימי </b>\n<b> התענית בשחרית.</b> עי' כ\"מ ובב\"י סי' תקע\"ה ובבאורי הגר\"א ז\"ל שם וצל\"ע שם בד\"ק ז\"ל. ואכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב כו'.</b> ירושלמי מגילה פ\"ג ה\"ז. וע\"ש בבבלי ל\"א ב' קרוב לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד וכיון לירושלמי ספ\"ד דמגילה. אבל שם הוא למעליותא דומיא דשירת הים ועשרת הדברות. דא' שם שמברכים לפניהם ולאחריהם. ובבבלי ב\"ב ומנחות מ' להדיא דלוריעותא קאמר. וע' הקובץ בשם מורו ז\"ל. וא\"ש קצת. וע' תוס' שו\"ש. ובכ\"מ פי\"ב ה\"ו בשם הזוהר. ומש\"כ הכ\"מ לתרץ השגת הראב\"ד על רבינו תמוה מאד דזהו בכלל קריאת התורה וכ\"ד שצריך עשרה כן. ע\"ל פ\"ח ה\"ו. וקצת י\"ל לפי הנהוג גם אצלינו שהכל יוצאים בשמחת תורה בעת קריאת התורה לשמוח בביתו ולסעוד קצת וכ\"פ נשאר כמעט מנין מצומצם. ואולי הרבותא הכא דאפילו לכתחילה רשאי וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הכ\"מ בשם הר' מנוח. דבירושלמי גרסינן כמנהגינו. ל\"נ לפנינו ובאמת הוא בבבלי שם ל\"א ב'. וע\"ש מ\"ש רש\"י פי' בגמגום במרוצה ובקושי ואינו מובן לשון זה. ועי' ברכות כ\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b>\n<b> ר\"ח אדר להיות בשבת כו' בואתה תצוה כו'. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף שלא כגי' שלנו וצע\"ג. עי' ק\"נ פ\"ד דמגילה אות ל\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצבעותיהם </b>\n<b> כפופות כו' ומחזירים פניהם כו'. </b> נלמד כ\"ז ממש\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכל </b> דברי רבינו אלו מבואר להדיא כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל דאפילו במדינה הוא מ\"ע מה\"ת לישא כפיהם ולא כמש\"כ הג\"ר יעב\"ץ ז\"ל במו\"ק של\"ו דהוא מדרבנן. וכמש\"כ אנחנו בקונטרס הר המור בס\"ד להשיב ע\"ז ממנחות י\"ח ב' חולין קל\"ג א'. דחשיב ט\"ו עבודות לכהנים ובינייהו נ\"כ בגבולין. וע' סוטה ל\"ח א' יליף מקרא דבמקדש לחוד הוא דמברכינן בשם המיוחד ולא בגבולין. וע' כתובות כ\"ה ב'. וביותר מבואר כן בירושלמי פ\"ג דברכות ה\"א ופ\"ז דנזיר ה\"א דמ\"ד שם דעשה דנ\"כ דוחה לטומאת כהנים ככל עדל\"ת [וא\"ל מזה ראי' להראב\"ד פ\"ה מנזירות דבזה\"ז ע\"כ הוא רק מדרבנן. דהא בימי האמוראים היה להם אפר פרה והיו יכולים ליטהר ויל\"ד] ומה שהכריחו לזה מהא דש\"ץ כהן אינו רשאי להפסיק. אינו ראיה כלל כמש\"ש בס\"ד. ודברי רבינו נכונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> שעבד ע\"ז בין באונס כו'.</b> ע' כ\"מ והוא תלמוד ערוך בע\"ז נ\"ד א'. עש\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> נוטל את ידיו עד הפרק.</b> חולין ק\"ז א'. וירושלמי יבמות:\n<b> והחלל אינו נושא כפיו.</b> עכ\"מ. ועדיפא הל\"ל מהא דפי\"ד ה\"ו דתיקן ריב\"ז שלא יעלו בסנדליהם שמא תפסק ויאמרו ב\"ג וב\"ח הוא. וע' כתובות כ\"ה י\"ב. ויל\"ע קצת אם עלה אם ירד. די\"ל כמו בעבודה. דאם עבד לא חלל ואפילו לאחר שנודע כשי' רבינו פ\"ו מבמ\"ק ה\"י. או י\"ל דכאן קודם שנשא כפיו הרי לא עבד עדיין. ותו דנ\"ל דגם בעבודה גומר באמצע כשהתחיל ויל\"ע בזה. ובאמת ילה\"ק דבכל דבר בנ\"כ הוא לכתחילה מה שבעבודה הוא בדיעבד. וא\"כ לפ\"ז בנ\"כ ישא כפיו לכתחילה. וצ\"ל דש\"ה דכתי' בני אהרן הכהנים. וכמדומני שבס' מו\"ק עמד בזה ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> מונעין אותו שא\"א לאדם רשע הוסף כו'.</b> ע' ב\"ק ס\"ט א'. קדושין כ' ב'. ובש\"ך ודגמ\"ר וגליון רש\"א יו\"ד סי' קנ\"א ודו\"ק. כ\"א הרה\"ג שליט\"א. וק\"ק מלאו דכל ב\"נ לא יאכל בו ואף שנמנה על הפסח דאל\"כ ת\"ל משום איסור שלא למנויו ואולי נ\"מ משום מלקות ועמ\"ש במקומו בס\"ד. וע' תוס' פסחים כ\"ח ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואל </b>\n<b> תתמה כו'. </b> ע\"ש בירושלמי גיטין וברכות ספ\"ה ולכאורה תלוי זה בד' דר\"ע ורי\"ש בחולין מ\"ט א'. מהנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה הבטחתו.</b> והוא בנד פורתא. כ\"א להדיא בסוטה ל\"ח ב'. וכמש\"ל הי\"א. ולפלא שלא נזכר כלל ד\"ז בפוסקים רו\"א. אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו למשניות:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לקרות ק\"ש (ב\"פ ביום).</b> הש\"א פלפל הרבה מנ\"ל לפסוק דק\"ש דאורייתא ובסופו הביא ממאמר אגדה בסוטה מ\"ב א' אבל לעד\"נ יותר דסמך עמ\"ש בקדושין ל\"ג א' ב'. דאין אדם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שו\"ע לבד שלא יהי' כבודו חמור מכבוד שמים ע\"ש ברש\"י. ובירושל' פ\"ג דבכורים ה\"א. ומשמע דעיקר קבלת מ\"ש גופיה היא דאורייתא ורבינו ז\"ל פ' כן להלכה פ\"ו מת\"ת ה\"ז. אך יל\"ע בעיקר הדברים שם ואכ\"מ. ומ\"ש רבינו \"ב\"פ ביום\" ע' להרמב\"ן ז\"ל בס' המצות שחולק ע\"ז וס\"ל דהם ב' מצות נפרדות לקרות ק\"ש ביום ובלילה. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ובחיבורינו הש\"ד בתשובה לענין תשלומין לק\"ש הראתי דהוא מחלוקת הירושלמי והבבלי אם כל ג\"פ פרשיות מה\"ת. עמש\"ל פ\"ה ממזוזה ה\"א בס\"ד:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ וטעמא דקרא משום דמתחלת כו'. ע' ריש ברכות בתרי לישני דשם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> להרחיק את האדם מן הפשיעה.</b> שינה רבינו ז\"ל לשון המשנה \"מן העבירה\" מה שאין דרכו בכך. נ\"ל דדינא קמ\"ל דהש\"א הקשה היכן מצינו כזאת דאם לא קרא עד חצות שלא יקרא עוד. והרי עיקר התקנה שלא ישכח מלקרות וא\"כ מה הועילו חז\"ל בתקנתם. דמ\"מ ה\"ה מבטל מצות ק\"ש. ואולם באמת א\"ש. כמו שתי' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו דמצינו טובא כה\"ג. ע' ביצה ט\"ו ב'. דטעמא דערובי תבשילין לרבא כדי שיברור מנה יפה ליו\"ט ובכ\"ז כשלא הניח ע\"ת אסור לאפות ולבשל. וכן בגילוח בחוה\"מ שאסרו לגלח כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וה\"נ כ' בתשובת הרשב\"א. דאם עבר והדליק בפו\"ש הפסולות לנר שבת (אף אם הוא הטעם שמא יכבה ויניחנו ויצא. ע' פה\"מ לרבינו פ\"ב דשבת ובת\"י בשם ריב\"נ כ\"א א'. והארכתי במקומו בס\"ד) אסור להשתמש לאורן. וע\"כ דהוא כמשחז\"ל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ\"ד אאמו\"ר ז\"ל. ואולם י\"ל שדעת רבינו א\"כ. אלא דבדיעבד אין הסייג לעיכובא. ורק שלא יבא לשכוח את ק\"ש באכילתו ושתייתו וא\"כ א\"ש מ\"ש מן העבירה. דא' בגמ' הכא הוא שגירת לישנא דאינך דנקט שם במשנה דהם הרחקות מעבירה גמורה אחרת דלאו וכרת שעובר בקום ועשה. משא\"כ הכא היא רק שלא יבא לשכוח לעבור על עשה דק\"ש בשב ואל תעשה. ע\"כ כ' רבינו \"מן הפשיעה\" ר\"ל שכחה. שהוא בכלל פשיעה. ע' ברכות כ\"ח א' ונקרא פושע. וכ\"ה בביצה ט\"ז ב' פסחים צ\"ו ב' ועוכ\"מ. ונ\"ל דמלשון הגמ' מן העבירה דומיא דאינך ראיה לשיטת ס' יראים סי' י\"א דאיכא לאו במניעת קריאת שמע. ובחבורי סוד יראים הארכתי בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> רוכבין ע\"ג בהמה.</b> ע' הקובץ מד' התוספתא בתפלה. ויש לחלק דבק\"ש לא הקילו דבשעה קלה יכול לכוון. וע' ברכות ל' א'. אבל מקור טהור מהא דרוכב כמהלך בקדושין ל\"ג ב'. ועמ\"ש הגר\"א ז\"ל בא\"ח ס\"י ס\"ג סק\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים.</b> עי' כ\"מ וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך ��תוספתא פ\"א דברכות בר\"ע וראב\"ע שהיו עסוקים בצרכי ציבור. אך בירושלמי פ\"א ה\"ה הגירסא והיו עסוקים במצות. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ע' סק\"י. (בכ\"מ. כי תניא ההיא בעיבור השנה כצ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הי' מתיירא כו' יתכסה במים ויקרא.</b> מדין זה ראי' למש\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בהא דהקורא ק\"ש בלא תפילין דאינו אסור רק כשאינו מניח כלל. וע' ברכות (מ\"ז:) ור\"ה (י\"ז.) ותוס' שם. אבל במי שעתיד להניחן בו ביום. אין איסור כלל לקרותה כשרואה שעובר זמן ק\"ש ואין בידו תפילין. וראיה לדבר יגיד עליו ריעו. בברכות י\"ד ב'. א' שם ר\"י הקורא ק\"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. והכוונה דקיי\"ל מקריב אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ולאחר עשרה ימים. כמ\"ש בזבחים מ\"ד א' וכ\"מ. ואפילו לכתחילה הוא כן. ושפת\"י. ומוכרח הוא כן. מהך דהכא. דאל\"כ איך יצוייר שיקרא ק\"ש בעודו במים וכי יניח תפילין שמה ע\"ל פ\"ד מתפילין הכ\"ג. ודו\"ל דמיירי בשבת ויו\"ט דלאו ז\"ת היא. א\"ו כדברי אאמו\"ר ז\"ל. שו\"מ אח\"ז באא\"ז הלבו\"ש ז\"ל. שכ\"כ להדיא בא\"ח סנ\"ח ס\"ב עש\"ה. וחידוש שלא הועתק באחרונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מי שקרא במקום שאין קורים בו חוזר וקורא.</b> ע' הראב\"ד ובכ\"מ. ומרן הגר\"א ז\"ל הביא מברכות כ\"ב ב'. אע\"פ שהתפלל הואיל וחטא תפלתו תועבה. ולע\"ד יל\"ע בזה דלמא רק בתפילה א' הכי דזר\"ת. ע\"ש בתוס' ובערובין ס\"ד א' ד\"ה שיכור. ומנ\"ל גם לק\"ש. ואולי יש לדון משום אי עבד ל\"מ. אלא די\"ל לשי' המהרכי\"ט דאם לא יתוקן האיסור ל\"א אעל\"מ ל\"ש זה בכאן וי\"ל קצת. אך האחרונים לא העלו דבר ברור בדעת רבינו בזה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות.</b> ע' כ\"מ. ובסוכה כ\"ה ב' א' שם חתן פטור מתפלה ותפלין וק\"ש. מ' דבשאר מצות חייב. ועיין תוס' רפ\"ג בכה\"ג במי שמתו מוטל לפניו דהוא דומיא דחתן:",
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מי שנשא בתולה.</b> נסתפק כאאמו\"ר הגז\"ל אם נשאר אח\"ז עת לקרות אם הוא חייב דהא באונן כה\"ג חייב לקרות אחר הקבורה. והכא לא שייך פלוגתת הראשונים לענין הבדלה המובא בהרא\"ש רפ\"ג אם שייך תשלומין. דהא בשעת הדחק יכול לקרות ק\"ש אף אחר עה\"ש. כמש\"ל פ\"א הי\"ב. ובנד\"ד אין לנו אנוס גדול ממנו. וביותר תקשה לשי' הראב\"ד דבק\"ש ביום חייב. עי' כ\"מ. א\"כ איך משכ\"ל בערבית לפטור. והאריך בזה. וע' פ\"ת יו\"ד סקצ\"ב סק\"ד בשם שו\"ת אבן השוהם דב\"ר אין לבעול ביום. אך לא נודע לי טעמו ע\"ש ובכ\"מ בגמ' משמע שלא כדבריו וכמש\"כ בתשובה בס\"ד. ולענ\"ד לה\"ר לד' רבינו דאף מק\"ש ביום פטור. דאל\"כ ק' מנ\"ל הוא דעוסק במצוה פטור מהמ\"צ כמ\"ש בסוכה כ\"ה א'. דנלמד מק\"ש ופסח ושם מצריך הגמ' הני תרי קראי. והל\"ל דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. דביום הרי באמת חייב לקרות. וביותר דגם לפי האמת קשה מנ\"ל דבמטא זימנא פטור בעבמ\"צ ממצוה שלימה. כיון דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. א\"ו מוכח דאף מק\"ש דיום נמי פטור חתן. אך י\"ל דהרמ\"נ ס\"ל כשי' הרמב\"ן ז\"ל בס' המצות דק\"ש הם ב' מצות. וא\"כ גם בביטול ק\"ש דערבית לבד נמי ה\"ה מבטל מ\"ע שלימה. ורבינו ז\"ל לשיטתיה דס\"ל דהן מצוה א'. ואולי י\"ל דאף לרבינו אין ראיה. דמ\"מ כשהוא מבטל גם ק\"ש דערבית לבד. הרי לא נשאר רק חצי מצוה. וא\"כ סוף סוף מתבטל ממצוה שלימה. ויש לפשוט מזה ספיקות האחרונים אם שייך חצי שיעור במצוה כמו באיסור. ויש לדון בזה מתי התחלת המצוה בק\"ש אם ביום או בלילה וכמדומני עמד בזה הפמ\"ג בפתיחתו לה' ק\"ש. ועי' במגילה ג' א'. אמש בטלתם תמיד של בה\"ע כו'. והרי היו עוסקים במלחמת כיבוש א\"י שהוא חובה כמ\"ש בסוטה מ\"ד א'. אך אם כבר התחילו להקריבו בבוקר א\"ש קצת. ומצות הקרבת התמידים לרבינו הוא ג\"כ מ\"ע אחת כמו מצות ק\"ש. אך יל\"ח דשם שניהם ביום משא\"כ ק\"ש. י\"ל דלילה קודם. עי' כ\"מ פ\"א. והוא מגמ' ריש ברכות. ועי' תוס' שם מש\"כ מתמיד ובמפרשים שם ומש\"כ בס\"ד באורך בס\"פ פ' ואתחנן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Reading_the_Shema",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לקרות ק\"ש (ב\"פ ביום).</b> הש\"א פלפל הרבה מנ\"ל לפסוק דק\"ש דאורייתא ובסופו הביא ממאמר אגדה בסוטה מ\"ב א' אבל לעד\"נ יותר דסמך עמ\"ש בקדושין ל\"ג א' ב'. דאין אדם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שו\"ע לבד שלא יהי' כבודו חמור מכבוד שמים ע\"ש ברש\"י. ובירושל' פ\"ג דבכורים ה\"א. ומשמע דעיקר קבלת מ\"ש גופיה היא דאורייתא ורבינו ז\"ל פ' כן להלכה פ\"ו מת\"ת ה\"ז. אך יל\"ע בעיקר הדברים שם ואכ\"מ. ומ\"ש רבינו \"ב\"פ ביום\" ע' להרמב\"ן ז\"ל בס' המצות שחולק ע\"ז וס\"ל דהם ב' מצות נפרדות לקרות ק\"ש ביום ובלילה. ועמש\"ל פ\"ד ה\"א בס\"ד. ובחיבורינו הש\"ד בתשובה לענין תשלומין לק\"ש הראתי דהוא מחלוקת הירושלמי והבבלי אם כל ג\"פ פרשיות מה\"ת. עמש\"ל פ\"ה ממזוזה ה\"א בס\"ד:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ וטעמא דקרא משום דמתחלת כו'. ע' ריש ברכות בתרי לישני דשם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> להרחיק את האדם מן הפשיעה.</b> שינה רבינו ז\"ל לשון המשנה \"מן העבירה\" מה שאין דרכו בכך. נ\"ל דדינא קמ\"ל דהש\"א הקשה היכן מצינו כזאת דאם לא קרא עד חצות שלא יקרא עוד. והרי עיקר התקנה שלא ישכח מלקרות וא\"כ מה הועילו חז\"ל בתקנתם. דמ\"מ ה\"ה מבטל מצות ק\"ש. ואולם באמת א\"ש. כמו שתי' אאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו דמצינו טובא כה\"ג. ע' ביצה ט\"ו ב'. דטעמא דערובי תבשילין לרבא כדי שיברור מנה יפה ליו\"ט ובכ\"ז כשלא הניח ע\"ת אסור לאפות ולבשל. וכן בגילוח בחוה\"מ שאסרו לגלח כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. וה\"נ כ' בתשובת הרשב\"א. דאם עבר והדליק בפו\"ש הפסולות לנר שבת (אף אם הוא הטעם שמא יכבה ויניחנו ויצא. ע' פה\"מ לרבינו פ\"ב דשבת ובת\"י בשם ריב\"נ כ\"א א'. והארכתי במקומו בס\"ד) אסור להשתמש לאורן. וע\"כ דהוא כמשחז\"ל חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה עכ\"ד אאמו\"ר ז\"ל. ואולם י\"ל שדעת רבינו א\"כ. אלא דבדיעבד אין הסייג לעיכובא. ורק שלא יבא לשכוח את ק\"ש באכילתו ושתייתו וא\"כ א\"ש מ\"ש מן העבירה. דא' בגמ' הכא הוא שגירת לישנא דאינך דנקט שם במשנה דהם הרחקות מעבירה גמורה אחרת דלאו וכרת שעובר בקום ועשה. משא\"כ הכא היא רק שלא יבא לשכוח לעבור על עשה דק\"ש בשב ואל תעשה. ע\"כ כ' רבינו \"מן הפשיעה\" ר\"ל שכחה. שהוא בכלל פשיעה. ע' ברכות כ\"ח א' ונקרא פושע. וכ\"ה בביצה ט\"ז ב' פסחים צ\"ו ב' ועוכ\"מ. ונ\"ל דמלשון הגמ' מן העבירה דומיא דאינך ראיה לשיטת ס' יראים סי' י\"א דאיכא לאו במניעת קריאת שמע. ובחבורי סוד יראים הארכתי בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> רוכבין ע\"ג בהמה.</b> ע' הקובץ מד' התוספתא בתפלה. ויש לחלק דבק\"ש לא הקילו דבשעה קלה יכול לכוון. וע' ברכות ל' א'. אבל מקור טהור מהא דרוכב כמהלך בקדושין ל\"ג ב'. ועמ\"ש הגר\"א ז\"ל בא\"ח ס\"י ס\"ג סק\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b>\n<b> עוסק בצרכי רבים.</b> עי' כ\"מ וא\"צ לזה שהוא תלמוד ערוך בתוספתא פ\"א דברכות בר\"ע וראב\"ע שהיו עסוקים בצרכי ציבור. אך בירושלמי פ\"א ה\"ה הגירסא והיו עסוקים במצות. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ע' סק\"י. (בכ\"מ. כי תניא ההיא בעיבור השנה כצ\"ל):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הי' מתיירא כו' יתכסה במים ויקרא.</b> מדין זה ראי' למש\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בהא דהקורא ק\"ש בלא תפילין דאינו אסור רק כשאינו מניח כלל. וע' ברכות (מ\"ז:) ור\"ה (י\"ז.) ותוס' שם. אבל במי שעתיד להניחן בו ביום. אין איסור כלל לקרותה כשרואה שעובר זמן ק\"ש ואין בידו תפילין. וראיה לדבר יגיד עליו ריעו. בברכות י\"ד ב'. א' שם ר\"י הקורא ק\"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. והכוונה דקיי\"ל מקריב אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ולאחר עשרה ימים. כמ\"ש בזבחים מ\"ד א' וכ\"מ. ואפילו לכתחילה הוא כן. ושפת\"י. ומוכרח הוא כן. מהך דהכא. דאל\"כ איך יצוייר שיקרא ק\"ש בעודו במים וכי יניח תפילין שמה ע\"ל פ\"ד מתפילין הכ\"ג. ודו\"ל דמיירי בשבת ויו\"ט דלאו ז\"ת היא. א\"ו כדברי אאמו\"ר ז\"ל. שו\"מ אח\"ז באא\"ז הלבו\"ש ז\"ל. שכ\"כ להדיא בא\"ח סנ\"ח ס\"ב עש\"ה. וחידוש שלא הועתק באחרונים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> מי שקרא במקום שאין קורים בו חוזר וקורא.</b> ע' הראב\"ד ובכ\"מ. ומרן הגר\"א ז\"ל הביא מברכות כ\"ב ב'. אע\"פ שהתפלל הואיל וחטא תפלתו תועבה. ולע\"ד יל\"ע בזה דלמא רק בתפילה א' הכי דזר\"ת. ע\"ש בתוס' ובערובין ס\"ד א' ד\"ה שיכור. ומנ\"ל גם לק\"ש. ואולי יש לדון משום אי עבד ל\"מ. אלא די\"ל לשי' המהרכי\"ט דאם לא יתוקן האיסור ל\"א אעל\"מ ל\"ש זה בכאן וי\"ל קצת. אך האחרונים לא העלו דבר ברור בדעת רבינו בזה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות.</b> ע' כ\"מ. ובסוכה כ\"ה ב' א' שם חתן פטור מתפלה ותפלין וק\"ש. מ' דבשאר מצות חייב. ועיין תוס' רפ\"ג בכה\"ג במי שמתו מוטל לפניו דהוא דומיא דחתן:",
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> מי שנשא בתולה.</b> נסתפק כאאמו\"ר הגז\"ל אם נשאר אח\"ז עת לקרות אם הוא חייב דהא באונן כה\"ג חייב לקרות אחר הקבורה. והכא לא שייך פלוגתת הראשונים לענין הבדלה המובא בהרא\"ש רפ\"ג אם שייך תשלומין. דהא בשעת הדחק יכול לקרות ק\"ש אף אחר עה\"ש. כמש\"ל פ\"א הי\"ב. ובנד\"ד אין לנו אנוס גדול ממנו. וביותר תקשה לשי' הראב\"ד דבק\"ש ביום חייב. עי' כ\"מ. א\"כ איך משכ\"ל בערבית לפטור. והאריך בזה. וע' פ\"ת יו\"ד סקצ\"ב סק\"ד בשם שו\"ת אבן השוהם דב\"ר אין לבעול ביום. אך לא נודע לי טעמו ע\"ש ובכ\"מ בגמ' משמע שלא כדבריו וכמש\"כ בתשובה בס\"ד. ולענ\"ד לה\"ר לד' רבינו דאף מק\"ש ביום פטור. דאל\"כ ק' מנ\"ל הוא דעוסק במצוה פטור מהמ\"צ כמ\"ש בסוכה כ\"ה א'. דנלמד מק\"ש ופסח ושם מצריך הגמ' הני תרי קראי. והל\"ל דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. דביום הרי באמת חייב לקרות. וביותר דגם לפי האמת קשה מנ\"ל דבמטא זימנא פטור בעבמ\"צ ממצוה שלימה. כיון דבק\"ש ל\"ה רק חצי מצוה. א\"ו מוכח דאף מק\"ש דיום נמי פטור חתן. אך י\"ל דהרמ\"נ ס\"ל כשי' הרמב\"ן ז\"ל בס' המצות דק\"ש הם ב' מצות. וא\"כ גם בביטול ק\"ש דערבית לבד נמי ה\"ה מבטל מ\"ע שלימה. ורבינו ז\"ל לשיטתיה דס\"ל דהן מצוה א'. ואולי י\"ל דאף לרבינו אין ראיה. דמ\"מ כשהוא מבטל גם ק\"ש דערבית לבד. הרי לא נשאר רק חצי מצוה. וא\"כ סוף סוף מתבטל ממצוה שלימה. ויש לפשוט מזה ספיקות האחרונים אם שייך חצי שיעור במצוה כמו באיסור. ויש לדון בזה מתי התחלת המצוה בק\"ש אם ביום או בלילה וכמדומני עמד בזה הפמ\"ג בפתיחתו לה' ק\"ש. ועי' במגילה ג' א'. אמש בטלתם תמיד של בה\"ע כו'. והרי היו עוסקים במלחמת כיבוש א\"י שהוא חובה כמ\"ש בסוטה מ\"ד א'. אך אם כבר התחילו להקריבו בבוקר א\"ש קצת. ומצות הקרבת התמידים לרבינו הוא ג\"כ מ\"ע אחת כמו מצות ק\"ש. אך יל\"ח דשם שניהם ביום משא\"כ ק\"ש. י\"ל דלילה קודם. עי' כ\"מ פ\"א. והוא מגמ' ריש ברכות. ועי' תוס' שם מש\"כ מתמיד ובמפרשים שם ומש\"כ בס\"ד באורך בס\"פ פ' ואתחנן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,229 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ס\"ת שחסר אפילו אות אחת פסול.</b> ע' כ\"מ וה\"ל להביא ג\"כ מהא דמנחות ל' א' וע\"ל רפ\"ז המגיה אות א' מעה\"כ כאילו כתבו כולו. וגם ממש\"ש כ\"ט א'. כל אות שאינו מוקף גויל פסול. וע\"ל הי\"ט ובכ\"מ ועי' פי\"א דשבת ה\"ט דאם השלים אות א' לספר שלם חייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזהו </b>\n<b> הדיו כו' המובחר כו'.</b> שבת כ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומזוזה </b>\n<b> א\"צ עיבוד לשמה.</b> ע' תוס' מנחות מ\"ב ב'. ד\"ה תפלין שכ' מקור לדברי רבינו. וירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו ומלחמות להרמב\"ן פ\"ק דסוכה. והש\"ק ביומא שם לא זכר דברי הרמב\"ן ז\"ל וגם לא הרגיש בממכ\"ת דלת\"ק דרשב\"ג בכ\"ד ל\"צ לשמה ומזוזה ל\"ד. וע\"ש ברמב\"ן ז\"ל. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"ס חא\"ח סס\"ו מש\"כ בדעת רבינו. ומ\"ש הכ\"מ בשם חכמי לוניל דתפילין מקרי קדושה קלה. נ\"ל כוונתו לדברי הירושלמי שלהי מגילה ששם הגי' להיפוך מבבבלי מנחות צ\"ב א' ע\"ש. וכן מה שהשיבם רבינו לחלק בין תפילין למזוזה הוא ג\"כ מדברי הירושלמי שם ולפי שאלתם תשובתו. ואף דלא קיי\"ל הכי. מ\"מ מצד הסברא הוא כן. וע' בהרא\"ש ה' קטנות והנוב\"ת חיו\"ד סקע\"ד נתקשה בחנם בדברי רבינו ושאלתם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועור </b>\n<b> הרצועה צריך על\"ש אבל עור שמחפין בו כו'.</b> הנה לפ\"מ דס\"ל דא\"צ עיבוד כלל. ודאי דל\"ש להצריך לשמה בעיבודו וכה\"ג א' בזבחים ה' ב'. באשם לשמה כשר. של\"נ בו הוא אלא לאחר הקט\"א. והו\"ע שלה אמוריו כשר. וע' במג\"א ובאורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ג ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין. </b> ע' שבת כ\"ח ב'. דמדמה עשייתן לכתיבתן. וע' ס\"ס שם חדש להגרא\"ל צונץ ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין.</b> ע' ש\"א ושעה\"מ ובמה\"פ על הירושלמי ברכות פ\"ג ובשו\"ת שבס\"ס מפה\"י. וגם אתנו דברים נכבדים בזה. ואכ\"מ. ומה של\"כ רבינו לברך בעת סילוק התפילין כמו לבני מערבא אפשר דב\"מ ס\"ל כר\"א דהוא בעשה. ע' מנחות ל\"ו ב'. משא\"כ לפ\"מ דקי\"ל כריו\"ח דבלאו הרי אין מברכין על לאו. ויותר נראה דכיון דכשהן עליו אין איסור אפילו כל הלילה ואף לכתחלה מותר כן א\"כ ל\"ש כלל ברכה ע\"ז. (ודע דד\"ז הוא חידוש גדול וכמדומני שלא נמצא דוגמתו בכהת\"כ דאם כבר עודן עדן עליו ליכא שום איסור ובודאי גם מצוה איכא. ולהניחן לכתחלה הוא לאו גמור וקצת ילה\"ע מזה לענין הנודע אם שייך בדאורייתא לכתחילה ודיעבד. ומה שאין לוקין ע\"ז עי' שעה\"מ וש\"א וארצה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המניח תפילין כו'.</b> נסתפקתי אם גם בתפלה אחת עובר בלאו זה. או דשניהם נכללים ביחד במש\"כ את החוקה הזאת. או דמ\"מ הרי אין מעכבים זא\"ז. וכ\"נ לכאורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין.</b> האי כללא הוא ל\"ד וכמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון. ועמש\"ל פ\"ו ה\"י מתפלה בס\"ד וה\"נ לתפילין ע\"ש:",
+                "<b>חולי </b>\n<b> מעיים וכל מי שא\"י כו'.</b> לפה\"נ דס\"ל דטעמא דחו\"מ פטור הוא משום שמצטער. וי\"ל בזה קו' התוס' כתובות ק\"ד א'. וע' סוכה כ\"ה ב'. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ח. שכ' דהא דכ' רבינו דמצטער פטור הוא. מהא דריו\"ח דהוה הדיק רישיה ולא הניח תפלין כמ\"ש בירושלמי פ\"ב דברכו'. ויש להשיב ע\"ז קצת. לולי ד\"ק ז\"ל. שו\"מ שכבר כ\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ. אך הרחיק עדותו לד' המדרש מה שהוא בירושלמי. המובא בכל הראשונים ז\"ל:",
+                "<b>כהנים </b>\n<b> כו'.</b> סתם רבינו שפטורים לגמרי ועי' זבחים י\"ט א'. וערכין ג' ב'. ושו\"ת בית הלוי להגאון דבריסק שליט\"א [ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושתם </b>\n<b> גדולה מקדושת הציץ כו'.</b> לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ\"י מכלי המקדש ה\"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש\"כ במקום אחר אגב גררא. וכה\"ג עמש\"כ בס\"ד פ\"ה מביאת מקדש לענין קיו\"ר. וע' בש\"א שפלפל מנ\"ל להני תנאי וכדקיי\"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא\"צ ילפותא כלל דהרי ה\"נ קיי\"ל דהה\"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה\"נ בתרומה וא\"כ ה\"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר\"ה לשיטתיה דאיהו ס\"ל כמ\"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק\"ו. ע' מנחות ל\"ז ב'. משא\"כ מ\"ד טו\"ד בציבור יסבור כמ\"ד דבחוה\"ת מדבר. וא\"ש אלא דמלבד שעדיין ילה\"ק לאיזה תנאים. בל\"ז י\"ל דל\"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ\"ז אפ\"ל דלזה מהני ק\"ו דידי' לכ\"ע. ובמק\"א כ' בס\"ד. די\"ל דגם במצה נימא שפסול הה\"ד. ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ילבש כו' ערותו.</b> מקורו מהלכה שלפניה. ואולי טעם הדבר דאסור לעמוד לפני השם ערום כמש\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ו וע' שבת כ\"ח ב' ס\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> התפילין גדולה מאוד.</b> ע' ברכות ל\"ב ובד' תהר\"י שם: <b> אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הק' כו' </b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדעות בס\"ד. ועי' יומא פ\"ז א'. אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וריו\"ח א' כגון דמסגינא ד\"א בל\"ת. וכבר תמהו בזה דריו\"ח היה מניח תפלין מפסחא לפסחא כמ\"ש בירושלמי המובא ברא\"ש ה' קטנות וע' בירושלמי שלפנינו פ\"ב דברכות. ולכן אפשר שרבינו היה גורס ביומא שם להיפוך. ד' רב לד' ריו\"ח. וע' חולין פ\"ד א'. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. וריו\"ח א' כגון אנו לוים ואוכלים. וא\"כ י\"ל שפיר דלכן נקט כ\"א מה שהיה חה\"ש לפי מנהגו. וא\"ש שזהו מקור דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שמצותם כל היום. </b> פשטות הדברים מ' כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל בא\"ח סל\"ז. דמצוה ללובשן כל היום ואינו משום הידור מצוה. וע\"ל הט\"ז לפה\"נ ראיה משם ויש לדחות. וע' בהלכה הקודמת ובחוקות החיים הארכתי בס\"ד. להדר פני זקנים מהבאים אחריו:",
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל הקורא ק\"ש בלא תפילין.</b> לא כ' רבינו כאילו הקריב עולה בל\"מ. ואולי לחומרא עמש\"ל פ\"ב מק\"ש ה\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתבה </b>\n<b> שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה.</b> ע' פ\"ב מק\"ש הי\"א. דס\"ל לרבינו דאם קרא פרשיות למפרע יצא. וקשה טובא דהא תרווייהו מחד קרא נפקי. ע' ברכות י\"ג. א'. והיו של\"י למפרע. וה\"ק דשלא על הסדר הוא ג\"כ מהך קרא ומ\"ט הכא פסול והתם יצא. ונ\"ל מזה ראיה דשיטת רבינו דפ' והא\"ש אינו מה\"ת. וע' פר\"ח וש\"א מ\"ש בזה. ועי' תוס' ברכות י\"ד ב' ד\"ה למה ובטור יו\"ד סרפ\"ח וסי' ר\"צ:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> מן הגליונים של ס\"ת.</b> עי' שבת קט\"ז א' דגליוני ס\"ת קדישי כס\"ת עצמה. ומה של\"א גליוני תפלין. אולי ל\"ה דרכם להיות רחבים כ\"כ. ולו\"מ ה\"א מדנקט רבינו הכא דין זה. ולא בדין של ס\"ת. שאסור להורידה מקדושתה. מ' דאפילו דיעבד לא יצא. דכיון דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. אין קדושת המזוזה הקלה חלה כלל על קדושת הס\"ת החמורה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כתבה שלא בשרטוט או שהוסיף מבפנים.</b> כ\"ז מפרש רבינו בכלל מה שא' שמואל כתבה אגרת פסולה וע\"ש בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שגוללה מניחה בשפופרת של קנה.</b> כן היה מנהגם גם בימי חז\"ל. עי' כלים פט\"ז מ\"ז בית המזוזה. ובתוס' מנחות ל\"ב א' ד\"ה הא. מה שהביאו בשם התוספתא. וב\"מ ק\"ב א'. גובתא דקניא. וכמדומני שבס' אלפי מנשה מפרש מ\"ש בשבת ע\"ט ב' מפני שמשמרה שמניחים את המזוזה בשפופרת ומשתמרת יותר. וע' יומא א' א'. וחידוש ראיתי בס' מעשה רב בשם מרן הגר\"א ז\"ל. שאין להניח המזוזה בקלף שלא יהא חציצה בינה למזוזת הבית וצריך ליישב בדוחק כל הנזכר. ויל\"ע קצת בחתיכת קלף. דלכאורה ה\"ל מב\"מ דאינו חוצץ. וגם י\"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. או דבטל להבית. ויש להעיר ג\"כ מלשון על מזוזת ולא על דעל. וכה\"ג בחליצה. ובאמת ד\"ק נאמנים מאוד דמנ\"מ בין על דהכא לעל דתפילין. והארכתי בחיבורי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם.</b> עכ\"מ וה\"ל להביא גם מגיטין נ\"ב א' ועי' מכילתא פ' בא פי\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובית </b>\n<b> שבספינה פטורים מהמ\"ז.</b> ירושלמי שלהי מגילה ומובא ברא\"ש ה' קטנות דמזוזה אינו נוהג במפרשי ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> על כל איש.</b> מלשון זה פלפל הש\"א מ\"ט נשים פטורות. ולא זכר שר התורה הזה דברי החינוך במצוה האחרונה דטעמו משום דעיקר כס\"ת הוא ללמוד כמש\"כ ולמדה את בני\"ש ונפ' מת\"ת. י\"ל קושיתו ממזוזה דבמזוזה אין חיוב כתיבתה כלל משא\"כ בס\"ת י\"ל שפיר דכיון דפסולה לכתוב. א\"כ לא משכ\"ל שתצא י\"ח כתיבתה דבשליחות א\"א דכל היכא דאיהו לא מצי עבד שלוחא למ\"מ. וע\"כ פטורות אלא דמד' תוס' ע\"ז כ\"ז א'. יש לגמגם על סברא זו. כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון הש\"א. וכבר האריכו האחרונים בזה הסברא. עי' בס' נחי\"ע להגאון דליסא בהגהת נכדו ז\"ל ובשו\"ת ביה\"ל ובשו\"ת בצר יצחקי וגם אנחנו בעניותינו הארכנו בפנים שונים. והערותי בס\"ד די\"ל להסוברים דיוצאין בשותפות ל\"ש סברא זו דא\"א בשליחות. דבשותפות שאני. ועי' דרו\"ח לכתובות י\"א א'. וגם ד' החינוך לא א\"ש לפ\"מ דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק לקולא וע\"ש בס' נחי\"ע. והארכתי הרבה מאד תל\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ פסול מלא או חסר. לא ציין לנו מקורו. ואף שכתב שנתבאר בסמוך. ל\"נ דבר. אבל הוא מד' שמואל שכ' דאם כתבה אגרת פסולה עי' תוס' ל\"ב ב' ד\"ה כתבה. ומש\"כ מקרי וכתיב. ע' נדרים ל\"ז ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאם </b>\n<b> בא לחתוך חותך.</b> השמיט רבינו מש\"ש ועושה עמוד בראשו כדי לגול הקף וכבר תמה הגר\"א ז\"ל בחידושיו ליו\"ד ולשון רבינו \"שאם בא\". ג\"כ אינו מדוקדק כ\"כ. ולחומר הנושא. אפ\"ל דקשה טובא לשיטת רבינו בסה\"פ דהוא פסול א\"כ איך מותר לדבק לכתחילה ולפוסלו ולהורידו מקדושתו. ולזה כתב שאם בא לחתוך חותך ר\"ל דמה\"ט הוא שמותר. דלפ\"ז אינו הורדה מקדושתו כלל כיון דבידו הוא לחתוך בכל עת שירצה א\"כ לא נדחה ממצותו כלל. ומ\"מ בעת חיבורם יחד הוא רק כקדושת החומשין צ\"ע. שו\"מ בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"א ס\"י שהאריך בזה ות\"ל שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b>\n<b> סתומה.</b> ע' מה\"פ לירושלמי מגילה פ\"א ה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רוחב </b>\n<b> אצבע כו'.</b> ע' מנחות מ\"א ב'. [ולו\"מ ה\"א שמ\"ש בכתובות ה' ב'. זה אצבע זה גודל היא. לכוונה זו לפי' רבינו בכ\"מ. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין יריעה פחות מג' דפים ולא יתר על שמונה.</b> בגמ' הגירסא עד שמונה ולכאורה י\"ל דעד ולא עד בכלל. וע' תוס' ברכות כ\"ו ב'. אם גם בדרבנן הוא עול\"ע בכלל ובחולין נ\"ה א' בדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b>\n<b> למד שעשרים דברים הם הפוסלים. </b> עי' ספ\"ז דכ' עוד שם פסול. וא\"כ ה\"ל כ\"א. ולכאורה ה\"נ דהוא רק פסול מדרבנן ולא חשב הכא רק פסולי דאורייתא אלא דלד' רבינו בתשובתו לחכמי לוניל פ\"א ה\"א. דעיבוד לשמה הוא ג\"כ רק מדרבנן. לא א\"ש. דהא חשב נמי לנעבד של\"ש. ולכ\"נ מזה ראיה לדברינו שם דאינו פסול רק כשהם מחוברים. א\"כ אינו דומה לשאר הפסולים דחשיב. אך עדיין לא א\"ש דהא חשב הכא פסול דתפירת יריעות שג\"כ נ\"ל תיקון. ע\"ל פ\"ט פי\"ג. וע' בקובץ מה שהעיר בשם התשב\"ץ. ובשו\"ת ס\"ח חא\"ח ס\"ס ח'. וכ\"א הרב שליט\"א העירני. דמ' דעת רבינו דאם נכתבו האזכרות שלא כסדרן דכשר. ולא כדעת שו\"ת ג\"ו המובא באחרונה. ומדברי רש\"י ב\"ב כ\"א ב' משמע דפסול. וא\"ש בזה קו' תוס' שם ד\"ה וסופר עכ\"ד ונכון. ובמ\"א הבאתי ראיה בס\"ד ממגילה ח' ב'. ואכ\"מ:",
+                "<b>שכ' </b>\n<b> אפיקורוס או משאר פסולים.</b> נקט שאר פסולים ג\"כ דמשום אפיקורס לבד אף קדושת חומשים אין לו. ע\"ל פ\"ו ה\"א מיסוה\"ת ע\"כ נקט גם מש\"פ ואש\"ק הקובץ. וע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ח וא\"ש ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא יהא לו ד\"א למכור.</b> מספק\"ל בצריך למכור ס\"ת. ויש לו בת קטנה. הי מינייהו עדיף. דהא גם בבת קיי\"ל דאסור למוכרה רק כשא\"ל מה יאכל. ע\"ש פ\"ד מעבדים ה\"ב. ובמגילה כ\"ז א'. אפילו א\"ל מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו א\"ר ס\"ב לעולם. מ' קצת דס\"ת חמירא. דהא בתו מותר בא\"ל מה לאכול. משא\"כ בס\"ת. אך י\"ל דבאמת ליכא איסורא מדנקט אינו רואה ס\"ב. וע' באחרונים בא\"ח ס\"ס תקפ\"ה וביו\"ד סי' ר\"ס מש\"כ וע' בכ\"מ מש\"כ. בשם הרמ\"ך דומיא דבתו דליכא איסורא. ותמוה לי מד' הת\"כ שזכרנו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיק </b>\n<b> שהוכן לס\"ת.</b> ע' ח\"ס חא\"ח סי' ל\"ח. מש\"כ הכ\"מ עד הראב\"ד דגם בד' רבינו יל\"פ כן. תמוה מאוד שהרי רבינו כ' להדיא א\"ב משום קדושה. וצ\"ל דהראב\"ד הבין שלדעת רבינו אין בו ש��ם קדושה כלל. ולזה השיב מהירושלמי. אבל באמת לא נחלקו רק בהפירוש של לוחות. אבל בענין הקדושה גם כוונת רבינו כדברי הירושלמי שא\"ב קדושת ס\"ת רק קדושת בהכנ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> כה\"ק אפי' הלכות ואגדות אסור לזורקן.</b> אף דמה\"ת לא ניתנו לכתוב מ\"מ כיון שהותר משום עת לעשות אסור לבזותם. וע' שבת קט\"ו ב' ובירושלמי שם:",
+                "<b>הקמיעין.</b> מש\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ ע\"ש בגמ' שבת שם שהביאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> לבה\"ק.</b> ע' כ\"מ וסותר דבריו בפי\"ד מאבל פי\"ג וע\"ש בלח\"מ. ולא יאחוז ס\"ת כשהוא ערום קצת ה\"נ דרבינו מפרש כשהאדם ערום. ועי' פ\"ו מת\"ת ה\"ו ולעיל פ\"ד הכ\"ג. ושמעתי שכ\"פ גם הג\"ר מנשה איליעזר ז\"ל והרעישו בזה עליו גאוני דורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים ואפילו נדות.</b> ילה\"ר קצת מהא דהכל עולין למנין ז' ואפילו אשה והרי צריך לאחוז בעמודים כמ\"ש ס\"ס קל\"ט ואולי בזמניהם של\"ה מברכים כל הקרואים י\"ל דל\"ה צריכים לאחוז בידם. וע' תוס' ר\"ה ל\"ג א'. אך א\"ר כלל שי\"ל דאה\"נ רק כשידעו שהן טהורות וטמאות לא באו כלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> לייחד לס\"ת מקום.</b> ע' ברכות כ\"ה ב'. מגילה כ\"ו ב'. לא ירוק כנגד ס\"ת. ק\"ו מרבו ע' ערובין צ\"ח א'. וכמ\"ש הכ\"מ ה\"ט. ועי' תוי\"ש יומא סוף דף כ\"ט מש\"כ דמותר לאחוז ס\"ת בעת שמטיל מים כדאי' בברכות. ול\"מ זה ע\"ש כ\"ג ב'. ולא יגלה ערותו, נלמד מס\"פ יתרו. ולא יפשוט רגליו. ע' כתובות ק\"ח ב'. ולא יחזיר אחוריו. יומא נ\"ג ב'. וק\"ו לס\"ת ועי' סוטה ל\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שיושב. </b> ק\"ו מרבו. עי' שבת ל' ב'. ותנן מורא רבך כמו\"ש ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול [קצת מזה מבאורי הגר\"א ז\"ל. וע' במכות כ\"ב ב']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Ahavah/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,226 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Tefillin,_Mezuzah_and_the_Torah_Scroll",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> ס\"ת שחסר אפילו אות אחת פסול.</b> ע' כ\"מ וה\"ל להביא ג\"כ מהא דמנחות ל' א' וע\"ל רפ\"ז המגיה אות א' מעה\"כ כאילו כתבו כולו. וגם ממש\"ש כ\"ט א'. כל אות שאינו מוקף גויל פסול. וע\"ל הי\"ט ובכ\"מ ועי' פי\"א דשבת ה\"ט דאם השלים אות א' לספר שלם חייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וזהו </b>\n<b> הדיו כו' המובחר כו'.</b> שבת כ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומזוזה </b>\n<b> א\"צ עיבוד לשמה.</b> ע' תוס' מנחות מ\"ב ב'. ד\"ה תפלין שכ' מקור לדברי רבינו. וירושלמי יומא פ\"ג ה\"ו ומלחמות להרמב\"ן פ\"ק דסוכה. והש\"ק ביומא שם לא זכר דברי הרמב\"ן ז\"ל וגם לא הרגיש בממכ\"ת דלת\"ק דרשב\"ג בכ\"ד ל\"צ לשמה ומזוזה ל\"ד. וע\"ש ברמב\"ן ז\"ל. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"ס חא\"ח סס\"ו מש\"כ בדעת רבינו. ומ\"ש הכ\"מ בשם חכמי לוניל דתפילין מקרי קדושה קלה. נ\"ל כוונתו לדברי הירושלמי שלהי מגילה ששם הגי' להיפוך מבבבלי מנחות צ\"ב א' ע\"ש. וכן מה שהשיבם רבינו לחלק בין תפילין למזוזה הוא ג\"כ מדברי הירושלמי שם ולפי שאלתם תשובתו. ואף דלא קיי\"ל הכי. מ\"מ מצד הסברא הוא כן. וע' בהרא\"ש ה' קטנות והנוב\"ת חיו\"ד סקע\"ד נתקשה בחנם בדברי רבינו ושאלתם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועור </b>\n<b> הרצועה צריך על\"ש אבל עור שמחפין בו כו'.</b> הנה לפ\"מ דס\"ל דא\"צ עיבוד כלל. ודאי דל\"ש להצריך לשמה בעיבודו וכה\"ג א' בזבחים ה' ב'. באשם לשמה כשר. של\"נ בו הוא אלא לאחר הקט\"א. והו\"ע שלה אמוריו כשר. וע' במג\"א ובאורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ג ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין. </b> ע' שבת כ\"ח ב'. דמדמה עשייתן לכתיבתן. וע' ס\"ס שם חדש להגרא\"ל צונץ ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זמן </b>\n<b> הנחת תפילין.</b> ע' ש\"א ושעה\"מ ובמה\"פ על הירושלמי ברכות פ\"ג ובשו\"ת שבס\"ס מפה\"י. וגם אתנו דברים נכבדים בזה. ואכ\"מ. ומה של\"כ רבינו לברך בעת סילוק התפילין כמו לבני מערבא אפשר דב\"מ ס\"ל כר\"א דהוא בעשה. ע' מנחות ל\"ו ב'. משא\"כ לפ\"מ דקי\"ל כריו\"ח דבלאו הרי אין מברכין על לאו. ויותר נראה דכיון דכשהן עליו אין איסור אפילו כל הלילה ואף לכתחלה מותר כן א\"כ ל\"ש כלל ברכה ע\"ז. (ודע דד\"ז הוא חידוש גדול וכמדומני שלא נמצא דוגמתו בכהת\"כ דאם כבר עודן עדן עליו ליכא שום איסור ובודאי גם מצוה איכא. ולהניחן לכתחלה הוא לאו גמור וקצת ילה\"ע מזה לענין הנודע אם שייך בדאורייתא לכתחילה ודיעבד. ומה שאין לוקין ע\"ז עי' שעה\"מ וש\"א וארצה\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המניח תפילין כו'.</b> נסתפקתי אם גם בתפלה אחת עובר בלאו זה. או דשניהם נכללים ביחד במש\"כ את החוקה הזאת. או דמ\"מ הרי אין מעכבים זא\"ז. וכ\"נ לכאורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור מק\"ש פטור מתפילין.</b> האי כללא הוא ל\"ד וכמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון. ועמש\"ל פ\"ו ה\"י מתפלה בס\"ד וה\"נ לתפילין ע\"ש:",
+                "<b>חולי </b>\n<b> מעיים וכל מי שא\"י כו'.</b> לפה\"נ דס\"ל דטעמא דחו\"מ פטור הוא משום שמצטער. וי\"ל בזה קו' התוס' כתובות ק\"ד א'. וע' סוכה כ\"ה ב'. וע' באורי הגר\"א ז\"ל סי' ל\"ח. שכ' דהא דכ' רבינו דמצטער פטור הוא. מהא דריו\"ח דהוה הדיק רישיה ולא הניח תפלין כמ\"ש בירושלמי פ\"ב דברכו'. ויש להשיב ע\"ז קצת. לולי ד\"ק ז\"ל. שו\"מ שכבר כ\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ. אך הרחיק עדותו לד' המדרש מה שהוא בירושלמי. המובא בכל הראשונים ז\"ל:",
+                "<b>כהנים </b>\n<b> כו'.</b> סתם רבינו שפטורים לגמרי ועי' זבחים י\"ט א'. וערכין ג' ב'. ושו\"ת בית הלוי להגאון דבריסק שליט\"א [ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>שקדושתם </b>\n<b> גדולה מקדושת הציץ כו'.</b> לפלא שאיסור היסח הדעת מהציץ לא זכרו רבינו במקומו כלל בפ\"י מכלי המקדש ה\"ב. וזהו מהמקומות שסמך רבינו על מש\"כ במקום אחר אגב גררא. וכה\"ג עמש\"כ בס\"ד פ\"ה מביאת מקדש לענין קיו\"ר. וע' בש\"א שפלפל מנ\"ל להני תנאי וכדקיי\"ל דטומאה דחויה בציבור דאסור להסיח הדעת מתפילין. ולכאורה אמרתי דא\"צ ילפותא כלל דהרי ה\"נ קיי\"ל דהה\"ד פוסל בקדשים. ונלמד מדכ' ל' שימור וה\"נ בתרומה וא\"כ ה\"נ בתפילין הרי כ' שימור בתפילין. ורק רבר\"ה לשיטתיה דאיהו ס\"ל כמ\"ד בחוקות הפסח הכ' מדבר הוצרך ללמוד בק\"ו. ע' מנחות ל\"ז ב'. משא\"כ מ\"ד טו\"ד בציבור יסבור כמ\"ד דבחוה\"ת מדבר. וא\"ש אלא דמלבד שעדיין ילה\"ק לאיזה תנאים. בל\"ז י\"ל דל\"ש כאן ל' שמירה על התפלין רק על האדם ושם הוא על הקודש. ובכ\"ז אפ\"ל דלזה מהני ק\"ו דידי' לכ\"ע. ובמק\"א כ' בס\"ד. די\"ל דגם במצה נימא שפסול הה\"ד. ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ילבש כו' ערותו.</b> מקורו מהלכה שלפניה. ואולי טעם הדבר דאסור לעמוד לפני השם ערום כמש\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ו וע' שבת כ\"ח ב' ס\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדושת </b>\n<b> התפילין גדולה מאוד.</b> ע' ברכות ל\"ב ובד' תהר\"י שם: <b> אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הק' כו' </b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדעות בס\"ד. ועי' יומא פ\"ז א'. אמר רב כגון אנא דשקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. וריו\"ח א' כגון דמסגינא ד\"א בל\"ת. וכבר תמהו בזה דריו\"ח היה מניח תפלין מפסחא לפסחא כמ\"ש בירושלמי המובא ברא\"ש ה' קטנות וע' בירושלמי שלפנינו פ\"ב דברכות. ולכן אפשר שרבינו היה גורס ביומא שם להיפוך. ד' רב לד' ריו\"ח. וע' חולין פ\"ד א'. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. וריו\"ח א' כגון אנו לוים ואוכלים. וא\"כ י\"ל שפיר דלכן נקט כ\"א מה שהיה חה\"ש לפי מנהגו. וא\"ש שזהו מקור דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שמצותם כל היום. </b> פשטות הדברים מ' כד' אא\"ז הלבוש ז\"ל בא\"ח סל\"ז. דמצוה ללובשן כל היום ואינו משום הידור מצוה. וע\"ל הט\"ז לפה\"נ ראיה משם ויש לדחות. וע' בהלכה הקודמת ובחוקות החיים הארכתי בס\"ד. להדר פני זקנים מהבאים אחריו:",
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל הקורא ק\"ש בלא תפילין.</b> לא כ' רבינו כאילו הקריב עולה בל\"מ. ואולי לחומרא עמש\"ל פ\"ב מק\"ש ה\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כתבה </b>\n<b> שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה.</b> ע' פ\"ב מק\"ש הי\"א. דס\"ל לרבינו דאם קרא פרשיות למפרע יצא. וקשה טובא דהא תרווייהו מחד קרא נפקי. ע' ברכות י\"ג. א'. והיו של\"י למפרע. וה\"ק דשלא על הסדר הוא ג\"כ מהך קרא ומ\"ט הכא פסול והתם יצא. ונ\"ל מזה ראיה דשיטת רבינו דפ' והא\"ש אינו מה\"ת. וע' ��ר\"ח וש\"א מ\"ש בזה. ועי' תוס' ברכות י\"ד ב' ד\"ה למה ובטור יו\"ד סרפ\"ח וסי' ר\"צ:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> מן הגליונים של ס\"ת.</b> עי' שבת קט\"ז א' דגליוני ס\"ת קדישי כס\"ת עצמה. ומה של\"א גליוני תפלין. אולי ל\"ה דרכם להיות רחבים כ\"כ. ולו\"מ ה\"א מדנקט רבינו הכא דין זה. ולא בדין של ס\"ת. שאסור להורידה מקדושתה. מ' דאפילו דיעבד לא יצא. דכיון דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. אין קדושת המזוזה הקלה חלה כלל על קדושת הס\"ת החמורה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כתבה שלא בשרטוט או שהוסיף מבפנים.</b> כ\"ז מפרש רבינו בכלל מה שא' שמואל כתבה אגרת פסולה וע\"ש בתוס':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואחר </b>\n<b> שגוללה מניחה בשפופרת של קנה.</b> כן היה מנהגם גם בימי חז\"ל. עי' כלים פט\"ז מ\"ז בית המזוזה. ובתוס' מנחות ל\"ב א' ד\"ה הא. מה שהביאו בשם התוספתא. וב\"מ ק\"ב א'. גובתא דקניא. וכמדומני שבס' אלפי מנשה מפרש מ\"ש בשבת ע\"ט ב' מפני שמשמרה שמניחים את המזוזה בשפופרת ומשתמרת יותר. וע' יומא א' א'. וחידוש ראיתי בס' מעשה רב בשם מרן הגר\"א ז\"ל. שאין להניח המזוזה בקלף שלא יהא חציצה בינה למזוזת הבית וצריך ליישב בדוחק כל הנזכר. ויל\"ע קצת בחתיכת קלף. דלכאורה ה\"ל מב\"מ דאינו חוצץ. וגם י\"ל דכל לנאותו אינו חוצץ. או דבטל להבית. ויש להעיר ג\"כ מלשון על מזוזת ולא על דעל. וכה\"ג בחליצה. ובאמת ד\"ק נאמנים מאוד דמנ\"מ בין על דהכא לעל דתפילין. והארכתי בחיבורי בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם.</b> עכ\"מ וה\"ל להביא גם מגיטין נ\"ב א' ועי' מכילתא פ' בא פי\"ז וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובית </b>\n<b> שבספינה פטורים מהמ\"ז.</b> ירושלמי שלהי מגילה ומובא ברא\"ש ה' קטנות דמזוזה אינו נוהג במפרשי ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> על כל איש.</b> מלשון זה פלפל הש\"א מ\"ט נשים פטורות. ולא זכר שר התורה הזה דברי החינוך במצוה האחרונה דטעמו משום דעיקר כס\"ת הוא ללמוד כמש\"כ ולמדה את בני\"ש ונפ' מת\"ת. י\"ל קושיתו ממזוזה דבמזוזה אין חיוב כתיבתה כלל משא\"כ בס\"ת י\"ל שפיר דכיון דפסולה לכתוב. א\"כ לא משכ\"ל שתצא י\"ח כתיבתה דבשליחות א\"א דכל היכא דאיהו לא מצי עבד שלוחא למ\"מ. וע\"כ פטורות אלא דמד' תוס' ע\"ז כ\"ז א'. יש לגמגם על סברא זו. כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון הש\"א. וכבר האריכו האחרונים בזה הסברא. עי' בס' נחי\"ע להגאון דליסא בהגהת נכדו ז\"ל ובשו\"ת ביה\"ל ובשו\"ת בצר יצחקי וגם אנחנו בעניותינו הארכנו בפנים שונים. והערותי בס\"ד די\"ל להסוברים דיוצאין בשותפות ל\"ש סברא זו דא\"א בשליחות. דבשותפות שאני. ועי' דרו\"ח לכתובות י\"א א'. וגם ד' החינוך לא א\"ש לפ\"מ דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק לקולא וע\"ש בס' נחי\"ע. והארכתי הרבה מאד תל\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ פסול מלא או חסר. לא ציין לנו מקורו. ואף שכתב שנתבאר בסמוך. ל\"נ דבר. אבל הוא מד' שמואל שכ' דאם כתבה אגרת פסולה עי' תוס' ל\"ב ב' ד\"ה כתבה. ומש\"כ מקרי וכתיב. ע' נדרים ל\"ז ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאם </b>\n<b> בא לחתוך חותך.</b> השמיט רבינו מש\"ש ועושה עמוד בראשו כדי לגול הקף וכבר תמה הגר\"א ז\"ל בחידושיו ליו\"ד ולשון רבינו \"שאם בא\". ג\"כ אינו מדוקדק כ\"כ. ולחומר הנושא. אפ\"ל דקשה טובא לשיטת רבינו בסה\"פ דהוא פסול א\"כ איך מותר לדבק לכתחילה ולפוסלו ולהורידו מקדושתו. ולזה כתב שאם בא לחתוך חותך ר\"ל דמה\"ט הוא שמותר. דלפ\"ז אינו הורדה מקדושתו כלל כיון דבידו הוא לחתוך בכל עת שירצה א\"כ לא נדחה ממצותו כלל. ומ\"מ בעת חיבורם יחד הוא רק כקדושת החומשין צ\"ע. שו\"מ בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"א ס\"י שהאריך בזה ות\"ל שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>פרשה </b>\n<b> סתומה.</b> ע' מה\"פ לירושלמי מגילה פ\"א ה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רוחב </b>\n<b> אצבע כו'.</b> ע' מנחות מ\"א ב'. [ולו\"מ ה\"א שמ\"ש בכתובות ה' ב'. זה אצבע זה גודל היא. לכוונה זו לפי' רבינו בכ\"מ. ודו\"ק]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> עושין יריעה פחות מג' דפים ולא יתר על שמונה.</b> בגמ' הגירסא עד שמונה ולכאורה י\"ל דעד ולא עד בכלל. וע' תוס' ברכות כ\"ו ב'. אם גם בדרבנן הוא עול\"ע בכלל ובחולין נ\"ה א' בדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נמצאת </b>\n<b> למד שעשרים דברים הם הפוסלים. </b> עי' ספ\"ז דכ' עוד שם פסול. וא\"כ ה\"ל כ\"א. ולכאורה ה\"נ דהוא רק פסול מדרבנן ולא חשב הכא רק פסולי דאורייתא אלא דלד' רבינו בתשובתו לחכמי לוניל פ\"א ה\"א. דעיבוד לשמה הוא ג\"כ רק מדרבנן. לא א\"ש. דהא חשב נמי לנעבד של\"ש. ולכ\"נ מזה ראיה לדברינו שם דאינו פסול רק כשהם מחוברים. א\"כ אינו דומה לשאר הפסולים דחשיב. אך עדיין לא א\"ש דהא חשב הכא פסול דתפירת יריעות שג\"כ נ\"ל תיקון. ע\"ל פ\"ט פי\"ג. וע' בקובץ מה שהעיר בשם התשב\"ץ. ובשו\"ת ס\"ח חא\"ח ס\"ס ח'. וכ\"א הרב שליט\"א העירני. דמ' דעת רבינו דאם נכתבו האזכרות שלא כסדרן דכשר. ולא כדעת שו\"ת ג\"ו המובא באחרונה. ומדברי רש\"י ב\"ב כ\"א ב' משמע דפסול. וא\"ש בזה קו' תוס' שם ד\"ה וסופר עכ\"ד ונכון. ובמ\"א הבאתי ראיה בס\"ד ממגילה ח' ב'. ואכ\"מ:",
+                "<b>שכ' </b>\n<b> אפיקורוס או משאר פסולים.</b> נקט שאר פסולים ג\"כ דמשום אפיקורס לבד אף קדושת חומשים אין לו. ע\"ל פ\"ו ה\"א מיסוה\"ת ע\"כ נקט גם מש\"פ ואש\"ק הקובץ. וע\"ל פ\"ג מתשובה ה\"ח וא\"ש ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא יהא לו ד\"א למכור.</b> מספק\"ל בצריך למכור ס\"ת. ויש לו בת קטנה. הי מינייהו עדיף. דהא גם בבת קיי\"ל דאסור למוכרה רק כשא\"ל מה יאכל. ע\"ש פ\"ד מעבדים ה\"ב. ובמגילה כ\"ז א'. אפילו א\"ל מה יאכל ומכר ס\"ת או בתו א\"ר ס\"ב לעולם. מ' קצת דס\"ת חמירא. דהא בתו מותר בא\"ל מה לאכול. משא\"כ בס\"ת. אך י\"ל דבאמת ליכא איסורא מדנקט אינו רואה ס\"ב. וע' באחרונים בא\"ח ס\"ס תקפ\"ה וביו\"ד סי' ר\"ס מש\"כ וע' בכ\"מ מש\"כ. בשם הרמ\"ך דומיא דבתו דליכא איסורא. ותמוה לי מד' הת\"כ שזכרנו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיק </b>\n<b> שהוכן לס\"ת.</b> ע' ח\"ס חא\"ח סי' ל\"ח. מש\"כ הכ\"מ עד הראב\"ד דגם בד' רבינו יל\"פ כן. תמוה מאוד שהרי רבינו כ' להדיא א\"ב משום קדושה. וצ\"ל דהראב\"ד הבין שלדעת רבינו אין בו שום קדושה כלל. ולזה השיב מהירושלמי. אבל באמת לא נחלקו רק בהפירוש של לוחות. אבל בענין הקדושה גם כוונת רבינו כדברי הירושלמי שא\"ב קדושת ס\"ת רק קדושת בהכנ\"ס:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> כה\"ק אפי' הלכות ואגדות אסור לזורקן.</b> אף דמה\"ת לא ניתנו לכתוב מ\"מ כיון שהותר משום עת לעשות אסור לבזותם. וע' שבת קט\"ו ב' ובירושלמי שם:",
+                "<b>הקמיעין.</b> מש\"כ הכ\"מ בשם הר\"מ ע\"ש בגמ' שבת שם שהביאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> לבה\"ק.</b> ע' כ\"מ וסותר דבריו בפי\"ד מאבל פי\"ג וע\"ש בלח\"מ. ולא יאחוז ס\"ת כשהוא ערום קצת ה\"נ דרבינו מפרש כשהאדם ערום. ועי' פ\"ו מת\"ת ה\"ו ולעיל פ\"ד הכ\"ג. ושמעתי שכ\"פ גם הג\"ר מנשה איליעזר ז\"ל והרעישו בזה עליו גאוני דורו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הטמאים ואפילו נדות.</b> ילה\"ר קצת מהא דהכל עולין למנין ז' ואפילו אשה והרי צריך לאחוז בעמודים כמ\"ש ס\"ס קל\"ט ואולי בזמניהם של\"ה מברכים כל הקרואים י\"ל דל\"ה צריכים לאחוז בידם. וע' תוס' ר\"ה ל\"ג א'. אך א\"ר כלל שי\"ל דאה\"נ רק כשידעו שהן טהורות וטמאות לא באו כלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה </b>\n<b> לייחד לס\"ת מקום.</b> ע' ברכות כ\"ה ב'. מגילה כ\"ו ב'. לא ירוק כנגד ס\"ת. ק\"ו מרבו ע' ערובין צ\"ח א'. וכמ\"ש הכ\"מ ה\"ט. ועי' תוי\"ש יומא סוף דף כ\"ט מש\"כ דמותר לאחוז ס\"ת בעת שמטיל מים כדאי' בברכות. ול\"מ זה ע\"ש כ\"ג ב'. ולא יגלה ערותו, נלמד מס\"פ יתרו. ולא יפשוט רגליו. ע' כתובות ק\"ח ב'. ולא יחזיר אחוריו. יומא נ\"ג ב'. וק\"ו לס\"ת ועי' סוטה ל\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי שיושב. </b> ק\"ו מרבו. עי' שבת ל' ב'. ותנן מורא רבך כמו\"ש ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול [קצת מזה מבאורי הגר\"א ז\"ל. וע' במכות כ\"ב ב']:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,216 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הי' </b>\n<b> מהלך וקורא ומקבץ העם.</b> סוטה (י') ויקרא אברהם א\"ת ויקרא אלא ויקריא מלמד כו':",
+                "<b>והבדיל </b>\n<b> לוי ומינוהו לראש.</b> עי' יומא (כ\"ח) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים ע\"ש אך מ\"ש רבינו שציוה את בניו ל\"י מקורו שו\"מ גם בפ' סדר משנה שכ' של\"י מקומם ואולי אפשר מדברי הב\"ר ר\"פ ויצא במש\"ש ר\"מ לכותי אחד שיעקב אבינו הפריש מעשר מבניו וע\"ש פ' ויחי מה שצום לוי לא ישא ארונו ואולי מה\"ט הוא:",
+                "<b>ומעולם </b>\n<b> לא עבד שבט לוי ע\"ז.</b> יומא (ס\"ו) חגיגה (ו') ובכ\"מ במדרשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנפנה </b>\n<b> אחריה בדרך שעשה מעשה לוקה. </b> ערובין (י\"ז) וע\"ש בתוס' ובירושלמי שם פ\"ג ה\"ד ובפסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחשבת </b>\n<b> אפיקורס לע\"ז. </b> חולין (י\"ג) ע\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ח:\n<b> ואסור לספר עמהם </b> כ' הכ\"מ דאמרינן בפרק דהא דכ' את\"כ כו'. הנה לא ציין לנו באיזה פרק הוא כן וע' סנהדרין (ל\"ח) דאמרינן בישראל אפיקורס כ\"ש דפקר טפי אכן לא הזכירו שם כלל מרומיא דקראי דאל תען כו' ורומיא דקראי הוא בשבת (ל') ומשנין כאן בד\"ת כאן במילי דעלמא ואולי יש איזה ט\"ס בדברי הכ\"מ והמגדל עוז כ' בפ\"ק דע\"ז ול\"נ שם מאומה. דאאמו\"ר הגז\"ל בהגהותיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לפלפל דמגדף א\"צ התראה לל\"צ הוא שהוא מפורש כן בת\"כ ס\"פ אמר דיליף מפסח בג\"ש נשיאת חטא מה שם כרת בלא התראה אף מגדף כן ובזה א\"ש של\"י במגדף אם הוא חייב מיתה או לאו כדאי' בסנהדרין (פ') שלכאורה ת\"ל דחייב מיתה מצד דין ב\"נ דהא גם ב\"נ שמברך את השם הוא במיתה כמש\"ש (נ\"ו) ולהחמיר א\"ש דבב\"נ א\"צ התראה ובישראל נתחדשה בסיני ההלכה שצריך התראה ושם של\"ה התראה ע\"כ נסתפק בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> הגביה לבינה.</b> ע\"ז (מ\"ו, נ\"ג) וע\"ל פ\"ח ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לענין סקילה א\"א דמוטעה הוא תמוה לי איך יצוייר מוטעה אחר קבלת התראה ותשובתו ע\"מ כן דאל\"כ א\"ח מיתה כלל כדאי' בסנהדרין (מ\"א) וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד בדברי הכ\"מ עצמו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קו' </b> הלח\"מ דאשלד\"ע י\"ל בהך דב\"מ (י') והדברים ארוכים אתני במק\"א בס\"ד אם ב\"נ מוזהרים על הלאוים האלו ועי' פ\"ה ממלכים ובח\"ת שלנו פ' ואתחנן בעה\"י וגם לפמש\"כ המחנ\"א והנה\"מ דגם בעע\"ג יש שליחות בשכר דה\"ל כפועל דידו כיד רבו ג\"כ א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ואע\"ג דדחוי' היא כוונתו פשיטת הגמ' נדחתה כמש\"ש בגמ' הנן כו'. מ\"מ פסק רבינו כדברי הפשטן ול\"י למה נדחק המל\"מ בכונתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ז\"ל ואולם מר\"ן הגר\"א ז\"ל אמר בזה ד\"נ מאוד בפשט דברי המשנה שלהי סנהדרין ותוכן הדברים שאם רבים העובדים ע\"ז דינם כב\"נ במיתתם והיינו שב\"נ א\"צ התראה וממונו הפקר וכן הוא בעה\"נ אך יחיד העע\"ז דינו כמפורש בישראל העע\"ז שחייב סקילה וממונו פלט וזהו פשט דברי המשנה זה חומר במרובים מביחידים יעו\"ש בלקוטים שבמשניות סוף פ' זרעים והוא מתוך מדרש פי צדיק יהגה חכמה:<br><b> ואולם </b> צלע\"י מנ\"ל ד\"ז דממונו הפקר לפ\"מ דקיי\"ל גזילו אסור כשל ישראל וקיי\"ל נמי דיורש את אביו ד\"ת כבקדושין (י\"ז) וא\"כ יורשו הבן וצ\"ע ואולי ל\"ש בב\"נ יכין רשע וצדיק ילבש ועי' שערי משפט סת\"ט שכ\"כ באמת ועדין צ\"ע ואפשר דבן לבד יורש את אביו עכו\"ם ולא יורש אחר וא\"כ בעה\"נ שגם הטף הורגים לא נשארו יורשים אחרים אך ז\"א דמי הא משכ\"ל בן גדול בעיר אחרת ואולי י\"ל דכיון דנכסי צדיקים שבתוכם אובדים כ\"ש נכסי רשעים עצמם וי\"ל דבדיניהם דיינינן להו ויל\"ה בכ\"ז אלא שהוא רק משום דרוש וק\"ש דלהלכה אין נפ\"מ כלל ע\"כ עת לקצר. מש\"כ המגדול עוז מתוספתא ל\"נ לפניו:",
+                "<b>מכין </b>\n<b> כו'.</b> עי' כ\"מ ובפה\"ת לרמב\"ן מענין זה ועמש\"ל פ\"ו מתשובה הי\"א בס\"ד:",
+                "<b>והורגין </b>\n<b> את כל נפש אשר בה.</b> עכ\"מ וצ\"ע דלא כ' כלל בתורה את כל בהמתה רק את בהמתה ואולי את לבדו דרש ואולם מקור הדברים הם בירושלמי ס\"פ חלק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיסה </b>\n<b> ג\"כ מותרת.</b> הש\"א תמה דבדאורייתא דקיי\"ל א\"ב ה\"ל לאסור ול\"נ לכמש\"כ האחרונים דהא דקיי\"ל דבדאורייתא א\"ב הוא משום דסד\"א דחומרא דהא דא\"ב הוא רק משום ספק ולכן בדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא וכבר כ' הכ\"מ פי\"א מכלאים הכ\"ז דמה שפסק רבינו שם לקולא בסד\"א אף דבכ\"מ הוא לחומרא משום דהא בסדל\"א הוא רק מדרבנן וע\"כ במילתא דל\"ש לגר גם בספק ע\"ש וא\"כ א\"ש דאין לנו בתורה מילתא דל\"ש יותר ממשפט עה\"נ עד שנמצא תנא שאמר של\"ה יל\"ע להיות ואם דלא קיי\"ל הכי מ\"מ לעתים רחוקות מאוד שאירע כן וא\"כ הוה גם לרבינו רק מדרבנן לקולא בספק הזה. כ\"א הרב ר' צבי תאומים שליט\"א [זצ\"ל] ושפת\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדשי </b>\n<b> בה\"ב יפדו.</b> זה לי רבות בשנים הקשתי לשאול לפ\"מ דקיי\"ל פירות המחוברים מותרים משום דמחוסרים תלישה א\"כ ה\"נ מחוסרים פדי' דגם מחוסר פדי' מיקרי חסרון כדאי' בחולין (פ\"ד קל\"ה.) והארכתי בכ\"מ מחידושי בס\"ד וכעת ראיתי שכבר דברו בו אחרוני זמנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ואפשר לה\"ר לרבינו מהא דתמורה (ג'.) דאריו\"ח חוץ מהנשבע ומומר ומקלל חבירו בשם. והנה הנשבע הוא ג\"כ בשם וא\"כ ק' מ\"ט הפסיק התנא בין נשבע למקלל והל\"ל נשבע ומקלל בשם ומומר או מומר ונשבע ומקלל בשם. וקאי בשם אתרווייהו או דנשבע משכ\"ל גם בלא שם הקדוש והיינו בשם ע\"ז. וא\"כ אינם שוים. לכך לא כללינהו בחד בשם וכה\"ג מדייק הגמ' בב\"ק (כה:) ובכריתות (ג'.) וע\"ש עוד (ה'.) דדייקינן הכי בקראי. ודע דבדברי הראב\"ד יש ט\"ס. שחסר מלות ומקלל חבירו בשם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בתו\"כ הוא בפסוק והנפש אשר תפנה. והתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ז לא מצאו וכבר הושג מהגרע\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן </b>\n<b> הבן לאביו.</b> נ\"א בירושלמי פ\"ז דסנהדרין ק\"י. לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו. עכ\"מ ולח\"מ אם ס\"ל לרבינו מולך ע\"ז. וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה ואינו. צע\"ק דהא ה\"ל התראת ספק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בלא פישוט ידים ורגלים.</b> הוריות ד' סע\"א:",
+                "<b>משעה </b>\n<b> שיכבוש פניו בקרקע.</b> מבואר כן בברכות ומגילה. שזולת זה ל\"נ השתחואה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וכ\"מ ובירושלמי פ\"ק דמגילה ה\"ה ובדברי רבינו והראב\"ד שלהי ה' חגיגה ובסמ\"ש באריכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לאבד ע\"ז ומשמשיה כו' ובא\"י מצוה לרדוף כו' </b> והעוקרו בא\"י מברך אקבו\"צ לעקור ע\"ז מארצנו כמו שמברך על כל המצות. כ\"כ הרש\"א בח\"א בברכות נ\"ז ב' והעתיקו אחריו הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו פ\"ט דברכות. ולפלא שלא זכרו אדירי התורה אלו דברי ת' הרשב\"א סי' י\"ח שכ' להשיב כו' דה\"ט דאין מברכין על השבת הגזל והריבית לפי שאין מברכין על מצוה הבאה מתוך העבירה שלא ציונו להשיב כו'. וכ\"כ בס' אבודרהם בשם ר' יוסף בן פלאט. ואייתי טובי דכוותייהו. וא\"כ ודאי ל\"ש כלל ברכה על עקירת ע\"ז שבאה ע\"י עבירה כמו השבת הגזל והריבית דמה נ\"מ בין זה לזה. כ\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות. ואני בעניותי נ\"ל לדון דדבריהם נכונים די\"ל דבמצוה הבאה ע\"י עבירה שעבד עע\"ג ל\"ש לקרותה מה\"ב כלל. ובזה א\"ש קושית הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו ובהגהותיו על רפ\"ג דסוכה מ\"ט לא הקשו התוס' מנרבע ונעבד דלל\"ק לפוסלן מקרבן ת\"ל משום מה\"ב. דודאי משכ\"ל שהיו נו\"נ מעע\"ג רק הוא דבר חידוש מהגרע\"א דלס\"ל סברא זו. ואפ\"ל עפמ\"ש במק\"א בס\"ד. דהעיקר כהסוברים דב\"נ לא נצטוו על ע\"ז בשיתוף ובודאי מצות עיקור ע\"ז היא על כל ע\"ז אף שנעבדה בשיתוף וא\"כ ל\"ש כלל משום מה\"ב דאינה עבירה כלל ממנו כנ\"ל ברור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם </b>\n<b> וכו' וכל הנעשה בשבילה כו'. וכל הנהנה לוקה כו' משום לא ידבק כו'. </b> אף יי\"נ בכלל. ע' מש\"כ במנין המצות ל\"ת כ\"ה בס\"ד ואולם מקור ד' רבינו בירושלמי פ\"ה דע\"ז הי\"ב וידוע שכל ד' רבינו הם ע\"פ הירושלמי. והנה לא נתבאר בד' רבינו אם המביא ע\"ז לתוך ביתו אם עובר בלאו דלא תביא תועבה. [וע' בשו\"ת בית הלוי להגאב\"ד דבריסק ז\"ל] מש\"כ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> שהקריבוה כולה לע\"ז.</b> אולי בא לשלול אם הקצוה לע\"ז ונחתכו רגליה מחיים דלא נאסרו דאין הקדש לע\"ז (ועי' זבחים פ\"ז א' כה\"ג) ועי' בכ\"מ שחידש בזה דין אחר מלשון כולה. ובקונט' תשובה ע\"י יסורים שבחבורי שו\"ת אה\"ד ח\"א הארכתי בדבריו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגמ\"י </b> אות ב' מש\"ש בשם ס' חסידים. העירותי במשנת חסידים שלי בס\"ד מד' הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב בשופר של ע\"ז עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם עשאה חליפי חליפין. </b> עכ\"מ מ\"ט פ' רבינו כמאן דאוסר לפ\"מ דקיי\"ל דבכא\"מ ולע\"ד י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דגם על אביזרייהו דע\"ז יהרג וא\"י א\"כ תו ל\"ה ב' כתובים דמצרך צריכי. וצ\"ל דמ\"ד דהוו בכמ\"ל דבע\"ז ג\"כ יעבור וא\"י עי' סנהדרין ע\"ד א' דאיכא מ\"ד הכי או דעל אביזרייהו דע\"ז לס\"ל כדקיי\"ל. וא\"כ לדידן שפיר ל\"ה ב\"כ דע\"ז היא בלאו ושביעית ה\"ל בעשה. דליכא לאו בשביעית. אך באמת בזבחים ק\"ו ב' א' להדיא מה לשביעית שכן לאו ובחי' שם כ' בס\"ד. דאולי ס\"ל ��סוגיא דשם כסוגיא דיומא פ\"ו ב'. דא' שם שלוקה בב\"ד על שאכלה פגי שביעית ואתייא כר' יהודא דס\"ל בפסחים מ\"ב א' ובירושלמי פ\"ו דנזיר ה\"א דכל היכא דכ' לאמר הוא לאו על כל לאו הבא מכלל עשה שבאותה פרשה ואף ללקות כמש\"ש. א\"כ לדידן שפיר ל\"ה לאו וא\"כ ל\"ה ב\"כ ומ\"ד דהוו ב\"כ יסבור דאיכא לאו גם בשביעית כמו בע\"ז. אך עיקר כללא דכה\"ג ל\"ה ב\"כ צ\"ע מפסחים מ\"ד א' וכמדומני שכבר העירו בזה. אולם מקור דברי רבינו העיר מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד ס\"ס קמ\"ה מד' הירושלמי פ\"ה דע\"ז סוף ה\"א וצ\"ל שם להיפוך דחכמים ס\"ל אסור ופ' כחכמים וע\"ש במה\"פ. ועי' נוב\"ת חא\"ח סי' קכ\"ה סוד\"ה בד\"א מ' דלא מיירי ר\"נ אלא בעכו\"ם אבל לא בישראל צ\"ל להיפוך. אלא בישראל אבל לא בעכו\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ. עי' ט\"ז וש\"ך יו\"ד ר\"ס קמ\"ה. ובמ\"ש <b> מים שעקרן הגל.</b> לא ציין הכ\"מ לע\"ז נ\"ט א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ בשם רש\"י דהבית עצמו נעבד. וע' פ\"ו מאבות הטומאות ה\"ה כ' רבינו דהביא הוא ממשמשי ע\"ז ואולי יל\"ח בין טומאה לאיסור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ שאינו יודע גניזה זו למה. עי' תורת חיים בע\"ז שם שהעיר גם מד' הרמב\"ן פ' וישלח וע\"ש בתוס' ע\"ז שכ' דבאמת ל\"ד גניזה אלא ביעור [ע\"ש במהר\"ם ע\"ד התוס' אלו ובאמת כוונתם ע\"ד התוספתא פ\"ב דמגילה ומובא גם במלחמות להרמב\"ן ז\"ל פ\"ד דע\"ז] וילה\"ר לדבריהם מקדושין ל\"ט א' שא' שם והכרז על פירותיהם שטעונים גניזה. והרי ערלה היא בשריפה. אך האחרונים כתבו מזה דערלת ח\"ל אינו טעון שריפה ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' ק\"פ וביו\"ד סרפ\"ו מש\"כ לדון בעיקר שריפה בערלה ולהאמור א\"ש והארכתי בס\"ד בחידושי לחולין קט\"ו ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ על השמטת רבינו לא זכר שר דלהדיא כתבו במקומו פ\"ב דשבת הי\"ב וכה\"ג כ' בעצמו ה\"י מיסה\"ת ה\"ו ופ\"ג מדיעות ה\"ב ובכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מל\"מ וט\"א חגיגה ותרע\"א פ\"ג דברכות. ולו\"מ ה\"א מדרבנן קאמר וז\"ש אסורים ולא כ' ישנם כמ\"ש ברישא אך ג\"ז לא נודע מקומו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שתגלח ראשה כאיש.</b> בבאורי הגר\"א ז\"ל חיו\"ד סי' ק\"פ סק\"ח כ' תוספתא בכורים ועי' כ\"מ בסוף ההלכה. ולפנינו ל\"נ דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ שלא ידע מקום מפורש כ\"ה להדיא בתוספתא פ\"ג דאבות. הכותב כ\"ק על בשר חבירו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b>\n<b> כהן וא' ישראל.</b> ע\"ל הט\"ו ולפה\"נ גם הכא כוונתו לזה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,213 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Foreign_Worship_and_Customs_of_the_Nations",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הי' </b>\n<b> מהלך וקורא ומקבץ העם.</b> סוטה (י') ויקרא אברהם א\"ת ויקרא אלא ויקריא מלמד כו':",
+                "<b>והבדיל </b>\n<b> לוי ומינוהו לראש.</b> עי' יומא (כ\"ח) מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים ע\"ש אך מ\"ש רבינו שציוה את בניו ל\"י מקורו שו\"מ גם בפ' סדר משנה שכ' של\"י מקומם ואולי אפשר מדברי הב\"ר ר\"פ ויצא במש\"ש ר\"מ לכותי אחד שיעקב אבינו הפריש מעשר מבניו וע\"ש פ' ויחי מה שצום לוי לא ישא ארונו ואולי מה\"ט הוא:",
+                "<b>ומעולם </b>\n<b> לא עבד שבט לוי ע\"ז.</b> יומא (ס\"ו) חגיגה (ו') ובכ\"מ במדרשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנפנה </b>\n<b> אחריה בדרך שעשה מעשה לוקה. </b> ערובין (י\"ז) וע\"ש בתוס' ובירושלמי שם פ\"ג ה\"ד ובפסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומחשבת </b>\n<b> אפיקורס לע\"ז. </b> חולין (י\"ג) ע\"ל פ\"ו מיסה\"ת ה\"ח:\n<b> ואסור לספר עמהם </b> כ' הכ\"מ דאמרינן בפרק דהא דכ' את\"כ כו'. הנה לא ציין לנו באיזה פרק הוא כן וע' סנהדרין (ל\"ח) דאמרינן בישראל אפיקורס כ\"ש דפקר טפי אכן לא הזכירו שם כלל מרומיא דקראי דאל תען כו' ורומיא דקראי הוא בשבת (ל') ומשנין כאן בד\"ת כאן במילי דעלמא ואולי יש איזה ט\"ס בדברי הכ\"מ והמגדל עוז כ' בפ\"ק דע\"ז ול\"נ שם מאומה. דאאמו\"ר הגז\"ל בהגהותיו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לפלפל דמגדף א\"צ התראה לל\"צ הוא שהוא מפורש כן בת\"כ ס\"פ אמר דיליף מפסח בג\"ש נשיאת חטא מה שם כרת בלא התראה אף מגדף כן ובזה א\"ש של\"י במגדף אם הוא חייב מיתה או לאו כדאי' בסנהדרין (פ') שלכאורה ת\"ל דחייב מיתה מצד דין ב\"נ דהא גם ב\"נ שמברך את השם הוא במיתה כמש\"ש (נ\"ו) ולהחמיר א\"ש דבב\"נ א\"צ התראה ובישראל נתחדשה בסיני ההלכה שצריך התראה ושם של\"ה התראה ע\"כ נסתפק בו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> הגביה לבינה.</b> ע\"ז (מ\"ו, נ\"ג) וע\"ל פ\"ח ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ לענין סקילה א\"א דמוטעה הוא תמוה לי איך יצוייר מוטעה אחר קבלת התראה ותשובתו ע\"מ כן דאל\"כ א\"ח מיתה כלל כדאי' בסנהדרין (מ\"א) וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד בדברי הכ\"מ עצמו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קו' </b> הלח\"מ דאשלד\"ע י\"ל בהך דב\"מ (י') והדברים ארוכים אתני במק\"א בס\"ד אם ב\"נ מוזהרים על הלאוים האלו ועי' פ\"ה ממלכים ובח\"ת שלנו פ' ואתחנן בעה\"י וגם לפמש\"כ המחנ\"א והנה\"מ דגם בעע\"ג יש שליחות בשכר דה\"ל כפועל דידו כיד רבו ג\"כ א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ואע\"ג דדחוי' היא כוונתו פשיטת הגמ' נדחתה כמש\"ש בגמ' הנן כו'. מ\"מ פסק רבינו כדברי הפשטן ול\"י למה נדחק המל\"מ בכונתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ז\"ל ואולם מר\"ן הגר\"א ז\"ל אמר בזה ד\"נ מאוד בפשט דברי המשנה שלהי סנהדרין ותוכן הדברים שאם רבים העובדים ע\"ז דינם כב\"נ במיתתם והיינו שב\"נ א\"צ התראה וממונו הפקר וכן הוא בעה\"נ אך יחיד העע\"ז דינו כמפורש בישראל העע\"ז שחייב סקילה וממונו פלט וזהו פשט דברי המשנה זה חומר במרובים מביחידים ��עו\"ש בלקוטים שבמשניות סוף פ' זרעים והוא מתוך מדרש פי צדיק יהגה חכמה:<br><b> ואולם </b> צלע\"י מנ\"ל ד\"ז דממונו הפקר לפ\"מ דקיי\"ל גזילו אסור כשל ישראל וקיי\"ל נמי דיורש את אביו ד\"ת כבקדושין (י\"ז) וא\"כ יורשו הבן וצ\"ע ואולי ל\"ש בב\"נ יכין רשע וצדיק ילבש ועי' שערי משפט סת\"ט שכ\"כ באמת ועדין צ\"ע ואפשר דבן לבד יורש את אביו עכו\"ם ולא יורש אחר וא\"כ בעה\"נ שגם הטף הורגים לא נשארו יורשים אחרים אך ז\"א דמי הא משכ\"ל בן גדול בעיר אחרת ואולי י\"ל דכיון דנכסי צדיקים שבתוכם אובדים כ\"ש נכסי רשעים עצמם וי\"ל דבדיניהם דיינינן להו ויל\"ה בכ\"ז אלא שהוא רק משום דרוש וק\"ש דלהלכה אין נפ\"מ כלל ע\"כ עת לקצר. מש\"כ המגדול עוז מתוספתא ל\"נ לפניו:",
+                "<b>מכין </b>\n<b> כו'.</b> עי' כ\"מ ובפה\"ת לרמב\"ן מענין זה ועמש\"ל פ\"ו מתשובה הי\"א בס\"ד:",
+                "<b>והורגין </b>\n<b> את כל נפש אשר בה.</b> עכ\"מ וצ\"ע דלא כ' כלל בתורה את כל בהמתה רק את בהמתה ואולי את לבדו דרש ואולם מקור הדברים הם בירושלמי ס\"פ חלק ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיסה </b>\n<b> ג\"כ מותרת.</b> הש\"א תמה דבדאורייתא דקיי\"ל א\"ב ה\"ל לאסור ול\"נ לכמש\"כ האחרונים דהא דקיי\"ל דבדאורייתא א\"ב הוא משום דסד\"א דחומרא דהא דא\"ב הוא רק משום ספק ולכן בדאו' לחומרא ובדרבנן לקולא וכבר כ' הכ\"מ פי\"א מכלאים הכ\"ז דמה שפסק רבינו שם לקולא בסד\"א אף דבכ\"מ הוא לחומרא משום דהא בסדל\"א הוא רק מדרבנן וע\"כ במילתא דל\"ש לגר גם בספק ע\"ש וא\"כ א\"ש דאין לנו בתורה מילתא דל\"ש יותר ממשפט עה\"נ עד שנמצא תנא שאמר של\"ה יל\"ע להיות ואם דלא קיי\"ל הכי מ\"מ לעתים רחוקות מאוד שאירע כן וא\"כ הוה גם לרבינו רק מדרבנן לקולא בספק הזה. כ\"א הרב ר' צבי תאומים שליט\"א [זצ\"ל] ושפת\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קדשי </b>\n<b> בה\"ב יפדו.</b> זה לי רבות בשנים הקשתי לשאול לפ\"מ דקיי\"ל פירות המחוברים מותרים משום דמחוסרים תלישה א\"כ ה\"נ מחוסרים פדי' דגם מחוסר פדי' מיקרי חסרון כדאי' בחולין (פ\"ד קל\"ה.) והארכתי בכ\"מ מחידושי בס\"ד וכעת ראיתי שכבר דברו בו אחרוני זמנינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ואפשר לה\"ר לרבינו מהא דתמורה (ג'.) דאריו\"ח חוץ מהנשבע ומומר ומקלל חבירו בשם. והנה הנשבע הוא ג\"כ בשם וא\"כ ק' מ\"ט הפסיק התנא בין נשבע למקלל והל\"ל נשבע ומקלל בשם ומומר או מומר ונשבע ומקלל בשם. וקאי בשם אתרווייהו או דנשבע משכ\"ל גם בלא שם הקדוש והיינו בשם ע\"ז. וא\"כ אינם שוים. לכך לא כללינהו בחד בשם וכה\"ג מדייק הגמ' בב\"ק (כה:) ובכריתות (ג'.) וע\"ש עוד (ה'.) דדייקינן הכי בקראי. ודע דבדברי הראב\"ד יש ט\"ס. שחסר מלות ומקלל חבירו בשם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בתו\"כ הוא בפסוק והנפש אשר תפנה. והתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ז לא מצאו וכבר הושג מהגרע\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>נותן </b>\n<b> הבן לאביו.</b> נ\"א בירושלמי פ\"ז דסנהדרין ק\"י. לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו. עכ\"מ ולח\"מ אם ס\"ל לרבינו מולך ע\"ז. וע\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ד מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> סוד\"ה ואינו. צע\"ק דהא ה\"ל התראת ספק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בלא פישוט ידים ורגל��ם.</b> הוריות ד' סע\"א:",
+                "<b>משעה </b>\n<b> שיכבוש פניו בקרקע.</b> מבואר כן בברכות ומגילה. שזולת זה ל\"נ השתחואה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וכ\"מ ובירושלמי פ\"ק דמגילה ה\"ה ובדברי רבינו והראב\"ד שלהי ה' חגיגה ובסמ\"ש באריכות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> לאבד ע\"ז ומשמשיה כו' ובא\"י מצוה לרדוף כו' </b> והעוקרו בא\"י מברך אקבו\"צ לעקור ע\"ז מארצנו כמו שמברך על כל המצות. כ\"כ הרש\"א בח\"א בברכות נ\"ז ב' והעתיקו אחריו הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו פ\"ט דברכות. ולפלא שלא זכרו אדירי התורה אלו דברי ת' הרשב\"א סי' י\"ח שכ' להשיב כו' דה\"ט דאין מברכין על השבת הגזל והריבית לפי שאין מברכין על מצוה הבאה מתוך העבירה שלא ציונו להשיב כו'. וכ\"כ בס' אבודרהם בשם ר' יוסף בן פלאט. ואייתי טובי דכוותייהו. וא\"כ ודאי ל\"ש כלל ברכה על עקירת ע\"ז שבאה ע\"י עבירה כמו השבת הגזל והריבית דמה נ\"מ בין זה לזה. כ\"כ אאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות. ואני בעניותי נ\"ל לדון דדבריהם נכונים די\"ל דבמצוה הבאה ע\"י עבירה שעבד עע\"ג ל\"ש לקרותה מה\"ב כלל. ובזה א\"ש קושית הגרע\"א ז\"ל בתוספותיו ובהגהותיו על רפ\"ג דסוכה מ\"ט לא הקשו התוס' מנרבע ונעבד דלל\"ק לפוסלן מקרבן ת\"ל משום מה\"ב. דודאי משכ\"ל שהיו נו\"נ מעע\"ג רק הוא דבר חידוש מהגרע\"א דלס\"ל סברא זו. ואפ\"ל עפמ\"ש במק\"א בס\"ד. דהעיקר כהסוברים דב\"נ לא נצטוו על ע\"ז בשיתוף ובודאי מצות עיקור ע\"ז היא על כל ע\"ז אף שנעבדה בשיתוף וא\"כ ל\"ש כלל משום מה\"ב דאינה עבירה כלל ממנו כנ\"ל ברור:"
+            ],
+            [
+                "<b>עכו\"ם </b>\n<b> וכו' וכל הנעשה בשבילה כו'. וכל הנהנה לוקה כו' משום לא ידבק כו'. </b> אף יי\"נ בכלל. ע' מש\"כ במנין המצות ל\"ת כ\"ה בס\"ד ואולם מקור ד' רבינו בירושלמי פ\"ה דע\"ז הי\"ב וידוע שכל ד' רבינו הם ע\"פ הירושלמי. והנה לא נתבאר בד' רבינו אם המביא ע\"ז לתוך ביתו אם עובר בלאו דלא תביא תועבה. [וע' בשו\"ת בית הלוי להגאב\"ד דבריסק ז\"ל] מש\"כ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b>\n<b> שהקריבוה כולה לע\"ז.</b> אולי בא לשלול אם הקצוה לע\"ז ונחתכו רגליה מחיים דלא נאסרו דאין הקדש לע\"ז (ועי' זבחים פ\"ז א' כה\"ג) ועי' בכ\"מ שחידש בזה דין אחר מלשון כולה. ובקונט' תשובה ע\"י יסורים שבחבורי שו\"ת אה\"ד ח\"א הארכתי בדבריו בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהגמ\"י </b> אות ב' מש\"ש בשם ס' חסידים. העירותי במשנת חסידים שלי בס\"ד מד' הירושלמי רפ\"ג דסוכה ופי\"ב דיבמות ה\"ב בשופר של ע\"ז עש\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם עשאה חליפי חליפין. </b> עכ\"מ מ\"ט פ' רבינו כמאן דאוסר לפ\"מ דקיי\"ל דבכא\"מ ולע\"ד י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דגם על אביזרייהו דע\"ז יהרג וא\"י א\"כ תו ל\"ה ב' כתובים דמצרך צריכי. וצ\"ל דמ\"ד דהוו בכמ\"ל דבע\"ז ג\"כ יעבור וא\"י עי' סנהדרין ע\"ד א' דאיכא מ\"ד הכי או דעל אביזרייהו דע\"ז לס\"ל כדקיי\"ל. וא\"כ לדידן שפיר ל\"ה ב\"כ דע\"ז היא בלאו ושביעית ה\"ל בעשה. דליכא לאו בשביעית. אך באמת בזבחים ק\"ו ב' א' להדיא מה לשביעית שכן לאו ובחי' שם כ' בס\"ד. דאולי ס\"ל לסוגיא דשם כסוגיא דיומא פ\"ו ב'. דא' שם שלוקה בב\"ד על שאכלה פגי שביעית ואתייא כר' יהודא דס\"ל בפסחים מ\"ב א' ובירושלמי פ\"ו דנזיר ה\"א דכל היכא דכ' לאמר הוא לאו על כל לאו הבא מכלל עשה שבאותה פרשה ואף ללקות כמש\"ש. א\"כ לדידן שפיר ל\"ה לאו וא\"כ ל\"ה ב\"כ ומ\"ד דהוו ב\"כ יסבור דאיכא לאו גם בשביעית כמו בע\"ז. אך עיקר כללא דכה\"ג ל\"ה ב\"כ צ\"ע מפסחים מ\"ד א' וכמדומני שכבר העירו בזה. אולם מקור דברי רבינו העיר מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד ס\"ס קמ\"ה מד' הירושלמי פ\"ה דע\"ז סוף ה\"א וצ\"ל שם להיפוך דחכמים ס\"ל אסור ופ' כחכמים וע\"ש במה\"פ. ועי' נוב\"ת חא\"ח סי' קכ\"ה סוד\"ה בד\"א מ' דלא מיירי ר\"נ אלא בעכו\"ם אבל לא בישראל צ\"ל להיפוך. אלא בישראל אבל לא בעכו\"ם ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ. עי' ט\"ז וש\"ך יו\"ד ר\"ס קמ\"ה. ובמ\"ש <b> מים שעקרן הגל.</b> לא ציין הכ\"מ לע\"ז נ\"ט א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ בשם רש\"י דהבית עצמו נעבד. וע' פ\"ו מאבות הטומאות ה\"ה כ' רבינו דהביא הוא ממשמשי ע\"ז ואולי יל\"ח בין טומאה לאיסור:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ שאינו יודע גניזה זו למה. עי' תורת חיים בע\"ז שם שהעיר גם מד' הרמב\"ן פ' וישלח וע\"ש בתוס' ע\"ז שכ' דבאמת ל\"ד גניזה אלא ביעור [ע\"ש במהר\"ם ע\"ד התוס' אלו ובאמת כוונתם ע\"ד התוספתא פ\"ב דמגילה ומובא גם במלחמות להרמב\"ן ז\"ל פ\"ד דע\"ז] וילה\"ר לדבריהם מקדושין ל\"ט א' שא' שם והכרז על פירותיהם שטעונים גניזה. והרי ערלה היא בשריפה. אך האחרונים כתבו מזה דערלת ח\"ל אינו טעון שריפה ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סי' ק\"פ וביו\"ד סרפ\"ו מש\"כ לדון בעיקר שריפה בערלה ולהאמור א\"ש והארכתי בס\"ד בחידושי לחולין קט\"ו ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ על השמטת רבינו לא זכר שר דלהדיא כתבו במקומו פ\"ב דשבת הי\"ב וכה\"ג כ' בעצמו ה\"י מיסה\"ת ה\"ו ופ\"ג מדיעות ה\"ב ובכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מל\"מ וט\"א חגיגה ותרע\"א פ\"ג דברכות. ולו\"מ ה\"א מדרבנן קאמר וז\"ש אסורים ולא כ' ישנם כמ\"ש ברישא אך ג\"ז לא נודע מקומו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שתגלח ראשה כאיש.</b> בבאורי הגר\"א ז\"ל חיו\"ד סי' ק\"פ סק\"ח כ' תוספתא בכורים ועי' כ\"מ בסוף ההלכה. ולפנינו ל\"נ דבר:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ שלא ידע מקום מפורש כ\"ה להדיא בתוספתא פ\"ג דאבות. הכותב כ\"ק על בשר חבירו חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b>\n<b> כהן וא' ישראל.</b> ע\"ל הט\"ו ולפה\"נ גם הכא כוונתו לזה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> צורה וצורה לפי מעלתו ולא לפי גדלו.</b> ע\"ל פ\"ג ה\"ט כתב לפי גדלו ולפי מעלתו ולפ\"ז גם כאן צ\"ל כן. וכן הוא מוכרח. כ\"א הרה\"ג ר' צבי יהודה שי' [זצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן.</b> לפמש\"כ מקודם ר\"ע וחבירו. ק' בכאן ק' הגמ' אטו הרוגי מלכות ותו לא כדפריך בפסחים (נ') וצ\"ל שמש\"כ ועליהם קאי על מש\"כ מקודם ה\"ז קידש אה\"ש:",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר כי עליך הורגנו.</b> גיטין (נ\"ו) סנהדרין (קי\"א:)",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר אל\"ח כו'.</b> סנהדרין שם:",
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ההוא ולא אנוס.</b> תו\"כ פ' קדושים ע\"פ זה וכה\"ג דרשי בשחוטי חוץ בפ' אח\"מ ובזבחים (ק\"ח:)<br><b> ומש\"כ </b> רבינו ומה אם ע\"ז חמורה כו' הוא לפי שיטתו דמולך ע\"ז היא ועי' לח\"מ פ\"י ה\"ג מע\"ז שנסתפק בזה ומכאן מוכרח כן ולפז\"ק לל\"ק בנעהמ\"א לפטור אנוס אלא ודאי דללאו אתא קרא שלא יענשו לאנוס ומה שצריך קרא בש\"ח לפטור אנוס ע\"ש בתוס' ובחי' הרשב\"א קדושין (מ\"ג.) ולכאורה י\"ל עפ\"מ דקי\"ל יש שאלה בהקדש. וכדילפינן מקראי בנדרים (ע\"ד.) א\"כ סד\"א דחובה עליו לשאול ולהפטר מאיסור ש\"ח. וא\"כ ס\"ד דאף שבתחילתו הי' באונס. אבל מכיון שבידו להפקיע האיסור. ה\"א דה\"ל מזיד במה שמניח הדבר כשהי'. ולא נשאל על הקדישו קמ\"ל דמ\"מ פטור הוא על אונסו. אלא דאכתי תקשה לב\"ש. דס\"ל דא\"ש בהקדש (ע\"ש בנדרים). וי\"ל לשיטתייהו בא\"א. יעו\"ש בקדושין ואכ\"מ. ובחיבורינו השיב דוד בקונטרס עריכת נר ה\"ר בס\"ד לדברי רבינו שהוא לאו ולא שלילה. ואכ\"מ לבא בארוכה. ומשכהכ\"מ חוץ ממי שבא על הערוה. עי' בדבריו פ\"כ מסנהדרין ה\"ב ובח\"מ על אהע\"ז סי' כ' סק\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם ת' הרשב\"א בדגמ\"ר יו\"ד סי' קנ\"ז הקשה ע\"ז מדברי הירושלמי במקומו שמפורש להפך. ועמש\"כ בחיבורנו מלואת אבן על אהע\"ז סי' ד' בס\"ד שיש לדון לחלק בין שפחה לשפחה. שאם היתה מיוחדת לעבד היא כאשת איש ואסורה. עי' סנהד' (נ\"ח:) ופ\"ט ממלכים ה\"ח. וא\"כ חמורה שפחה כזאת משפחה הפנויה:<br><b> ובזה </b> י\"ל לשיטת רבינו בפי\"ב מאס\"ב דאיסור שפ\"כ לישראל היא רק מדרבנן ותמהתי עליו שם בעה\"י מסוגיא דחולין (קי\"ד:) ולהאמור א\"ש אחז\"ר מצאתי בס' סדר משנה כאן שכ\"כ לחלק (לשי' רבינו).",
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם א\"ל.</b> פסק כרשב\"ל עד ר\"י ועי' כ\"מ. ובנוב\"ק בהע\"ז סי' נ\"ט כ' דאין הכלל שהלכה בכ\"מ כריו\"ח. רק בבבלי ולא בפלוגתתם שבירוש' וענוב\"ת חיו\"ד סע\"ד מה שטרח בנו ז\"ל ליישב הך סברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר ונתרפא עונשין אותו.</b> נראה לומר דמדהזהירה התורה שלא להתרפאות אפילו במקום סכנה ל\"ש לקרותו אנוס כלל עד שנפטרה משום הך דההיא ולא אנוס משא\"כ ברוצים להורגו. ועי' ע\"ז (כ\"ז:) בהך דבן דמ�� ב\"א של רי\"ש ובירושלמי שם. ועי' גליון הרש\"א ביו\"ד סימן קנ\"ז מש\"כ ע\"ד רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ז </b>\n<b> מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר כו'.</b> עי' רפי\"ב משבועות וצע\"ק. ודע דמקור דברי רבינו שבכל מצוה שעובר שייך חה\"ש הוא מסוטה (לו:) וכלשון רבינו יוסף שקידש ש\"ש בסתר. ועי' קדושין (מ.) ואבות פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שירבה בשחוק.</b> עי' כ\"מ מפי' דאבות. במיעוט שחוק. ועי' מס' ד\"א זוטא פ\"ה ובעירובין (פ\"ד:) ומש\"כ <b> או באכילה ושתיה.</b> עי' כ\"מ וסנהדרין (נב.) וע\"ל פ\"ב ה\"ג. ויתר דברי רבינו עי' שבת (פ\"ח:) סוטה (ה.):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע\"ל </b> פ\"י מס\"ת הב' שסותר לדבריו שבכאן. ועי' ט\"ז יו\"ד סרפ\"א ובהקובץ שם ומש\"ש ג\"א בס\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שהקש' הכ\"מ מ\"ט ל\"ה כשמואל. עי' יבמות (קט:) דסוגיא שם שלא כשמואל עמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> היה משל למלכיות.</b> מדרש רבה פ' ויצא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אני אקריב בדבר ה'.</b> ירושלמי תענית פ\"ב ה\"ח. מגילה פ\"א סוף ה\"א. ועי' תוס' סנהדרין ויבמות ולח\"מ שלא הביאו הירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והלא </b>\n<b> מעוננים כו' מאשר ולא כל אשר.</b> דברי המ\"ר פ' וישב פ' פ\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> מצינו שחזר בטובה.</b> מקור ד\"ק ממדרש ר' תנחומא פ' וירא בפ' וד' פקד את שרה ועי' צל\"ח ברכות (ד.)"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לנסותו.</b> עי' תענית (ט.) ובסדר משנה באריכות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> צורה וצורה לפי מעלתו ולא לפי גדלו.</b> ע\"ל פ\"ג ה\"ט כתב לפי גדלו ולפי מעלתו ולפ\"ז גם כאן צ\"ל כן. וכן הוא מוכרח. כ\"א הרה\"ג ר' צבי יהודה שי' [זצ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן.</b> לפמש\"כ מקודם ר\"ע וחבירו. ק' בכאן ק' הגמ' אטו הרוגי מלכות ותו לא כדפריך בפסחים (נ') וצ\"ל שמש\"כ ועליהם קאי על מש\"כ מקודם ה\"ז קידש אה\"ש:",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר כי עליך הורגנו.</b> גיטין (נ\"ו) סנהדרין (קי\"א:)",
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> נאמר אל\"ח כו'.</b> סנהדרין שם:",
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ההוא ולא אנוס.</b> תו\"כ פ' קדושים ע\"פ זה וכה\"ג דרשי בשחוטי חוץ בפ' אח\"מ ובזבחים (ק\"ח:)<br><b> ומש\"כ </b> רבינו ומה אם ע\"ז חמורה כו' הוא לפי שיטתו דמולך ע\"ז היא ועי' לח\"מ פ\"י ה\"ג מע\"ז שנסתפק בזה ומכאן מוכרח כן ולפז\"ק לל\"ק בנעהמ\"א לפטור אנוס אלא ודאי דללאו אתא קרא שלא יענשו לאנוס ומה שצריך קרא בש\"ח לפטור אנוס ע\"ש בתוס' ובחי' הרשב\"א קדושין (מ\"ג.) ולכאורה י\"ל עפ\"מ דקי\"ל יש שאלה בהקדש. וכדילפינן מקראי בנדרים (ע\"ד.) א\"כ סד\"א דחובה עליו לשאול ולהפטר מאיסור ש\"ח. וא\"כ ס\"ד דאף שבתחילתו הי' באונס. אבל מכיון שבידו להפקיע האיסור. ה\"א דה\"ל מזיד במה שמניח הדבר כשהי'. ולא נשאל על הקדישו קמ\"ל דמ\"מ פטור הוא על אונסו. אלא דאכתי תקשה לב\"ש. דס\"ל דא\"ש בהקדש (ע\"ש בנדרים). וי\"ל לשיטתייהו בא\"א. יעו\"ש בקדושין ואכ\"מ. ובחיבורינו השיב דוד בקונטרס עריכת נר ה\"ר בס\"ד לדברי רבינו שהוא לאו ולא שלילה. ואכ\"מ לבא בארוכה. ומשכהכ\"מ חוץ ממי שבא על הערוה. עי' בדבריו פ\"כ מסנהדרין ה\"ב ובח\"מ על אהע\"ז סי' כ' סק\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ בשם ת' הרשב\"א בדגמ\"ר יו\"ד סי' קנ\"ז הקשה ע\"ז מדברי הירושלמי במקומו שמפורש להפך. ועמש\"כ בחיבורנו מלואת אבן על אהע\"ז סי' ד' בס\"ד שיש לדון לחלק בין שפחה לשפחה. שאם היתה מיוחדת לעבד היא כאשת איש ואסורה. עי' סנהד' (נ\"ח:) ופ\"ט ממלכים ה\"ח. וא\"כ חמורה שפחה כזאת משפחה הפנויה:<br><b> ובזה </b> י\"ל לשיטת רבינו בפי\"ב מאס\"ב דאיסור שפ\"כ לישראל היא רק מדרבנן ותמהתי עליו שם בעה\"י מסוגיא דחולין (קי\"ד:) ולהאמור א\"ש אחז\"ר מצאתי בס' סדר משנה כאן שכ\"כ לחלק (לשי' רבינו).",
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם א\"ל.</b> פסק כרשב\"ל עד ר\"י ועי' כ\"מ. ובנוב\"ק בהע\"ז סי' נ\"ט כ' דאין הכלל שהלכה בכ\"מ כריו\"ח. רק בבבלי ולא בפלוגתתם שבירוש' וענוב\"ת חיו\"ד סע\"ד מה שטרח בנו ז\"ל ליישב הך סברא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עבר ונתרפא עונשין אותו.</b> נראה לומר דמדהזהירה התורה שלא להתרפאות אפילו במקום סכנה ל\"ש לקרותו אנוס כלל עד שנפטרה משום הך דההיא ולא אנוס משא\"כ ברוצים להורגו. ועי' ע\"ז (כ\"ז:) בהך דבן דמא ב\"א של רי\"ש ובירושלמי שם. ועי' גליון הרש\"א ביו\"ד סימן קנ\"ז מש\"כ ע\"ד רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ה\"ז </b>\n<b> מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר כו'.</b> עי' רפי\"ב משבועות וצע\"ק. ודע דמקור דברי רבינו שבכל מצוה שעובר שייך חה\"ש הוא מסוטה (לו:) וכלשון רבינו יוסף שקידש ש\"ש בסתר. ועי' קדושין (מ.) ואבות פ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> שירבה בשחוק.</b> עי' כ\"מ מפי' דאבות. במיעוט שחוק. ועי' מס' ד\"א זוטא פ\"ה ובעירובין (פ\"ד:) ומש\"כ <b> או באכילה ושתיה.</b> עי' כ\"מ וסנהדרין (נב.) וע\"ל פ\"ב ה\"ג. ויתר דברי רבינו עי' שבת (פ\"ח:) סוטה (ה.):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע\"ל </b> פ\"י מס\"ת הב' שסותר לדבריו שבכאן. ועי' ט\"ז יו\"ד סרפ\"א ובהקובץ שם ומש\"ש ג\"א בס\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שהקש' הכ\"מ מ\"ט ל\"ה כשמואל. עי' יבמות (קט:) דסוגיא שם שלא כשמואל עמ\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> היה משל למלכיות.</b> מדרש רבה פ' ויצא:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אני אקריב בדבר ה'.</b> ירושלמי תענית פ\"ב ה\"ח. מגילה פ\"א סוף ה\"א. ועי' תוס' סנהדרין ויבמות ולח\"מ שלא הביאו הירושלמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והלא </b>\n<b> מעוננים כו' מאשר ולא כל אשר.</b> דברי המ\"ר פ' וישב פ' פ\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> מצינו שחזר בטובה.</b> מקור ד\"ק ממדרש ר' תנחומא פ' וירא בפ' וד' פקד את שרה ועי' צל\"ח ברכות (ד.)"
+            ],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לנסותו.</b> עי' תענית (ט.) ובסדר משנה באריכות."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,178 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> למדו פי' מצוה זו.</b> עי' כ\"מ אך לשון רבינו נראה מקורו טהור מספרי פ' עקב בפ' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> ירגיל האדם עצמו.</b> עי' בדברי רבינו בפירושו לאבות פ\"ג על משנת והכל לפי רוב המעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ח </b>\n<b> הראשונים כל הכועס כאעע\"ז. </b> ל\"נ ל' זה בשו\"מ שדברו חז\"ל מענין הכעס. ע' שבת (ק\"ה:) נדרים (כב.) וכמדומני שנמצא במדרש הנעלם <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">והוא בזוהר תצוה כך העיר הרב הגאון מהר\"א מוויען בשו\"ת יד אלעזר סי' ל\"ב להגר\"ץ חיות ע\"ש. ואנכי מצאתי זה מפורש גם בזוהר בראשית דף כ\"ז: [דפוס ווילנא החדשים], המגיה:</i> ואת\"י לציין מקומו. אך גם הוא לא היה בימי רבינו כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> עליו על רב </b>\n<b> **)</b>\n<b> תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה מימיו.</b> ועי' כ\"מ ובשו\"ת מקום שמואל כ' מדרשא דרב בחגיגה (ה':) והל\"ל יותר מיומא (יט:) וסוכה (כא:) שאמר רב דשיחת ת\"ח צריכה לימוד ויותר נראה מקורו טהור מחולין (קי\"א:) דמדייק מהא דא' רב יהיב טעמא כולי האי לענין נ\"ט בנ\"ט שאסור. ועי' ג\"כ שבת (קכ\"ד:) דאמר רב אייתי לי' שותא לכהנא למיתב עלה. ודייקינן מזה דלצורך מקומו אסור ע\"ש בפרש\"י. כ\"כ כבוד אחי הרה\"ג המנוח מה' צבי יהודה תאומים זצ\"ל:<br><span class=\"N\"> **) המעיין ברמב\"ן עה\"ת פ' קדושים פסוק ב' יראה שגורס שם רבי חייא, והוא פלאי. המגיה:</span><br><b> ויעוין </b> במבוא הפרדר\"א להגר\"ד לוריא ז\"ל מה שהביא מספר נהרות דמשק עשרה מילי דחסידותא שנהג רב. ומשם שאב רבינו דבריו. וגם מש\"כ בפ\"ד מתפילין הכ\"ה ובאמת הגדות הרבה הי' להם לרבותינו הראשונים מה שנאבדו מאתנו: וק\"ק מ\"ט לא כ' רבינו שגם ריב\"ז ור\"א תלמידו לא שחו שיחת חולין מימיהם כדאי' בסוכה (כח.) ואולי שלכן דקדק רבינו לכתוב שיחה בטילה ולא כ' שיחת חולין שרש\"י ז\"ל פי' ש\"ח שחוק וקלות ראש ועי' בדברי רבינו בפירושו פ\"א דאבות באריכות. וא\"ש וממילא שאין ראי' כלל מהך דחגיגה שכ' המק\"ש. ועי' רפ\"ו דאבות ובמס' דא\"ז פ\"ה וסנהדרין (צ\"ג:): אחז\"ר זכיתי לקנות ס' שערי תשובה מהגאונים הקדמונים [נדפס בליוורנו תרכ\"ט עם הגהות איי הים להרב חי\"מ חזן בהסכמת הגרד\"א ז\"ל אבד\"ק ירושל' תוב\"ב] ובסי' קע\"ח כ' שם. עשרה מילי דחסידותא דהוה נהיג רב ובתרי' לא יכלו כולהו שמעי' [נראה פי' מי שהוא משמשין לפניו] לאחזוקי בהון וכל חד וחד מנהון אחזיק בחדא מינהון ולא נזכר [גם הרב חיד\"א ז\"ל בפי' \"פתח עינים\" לעין יעקב מס' סוכה כ\"ח. הביא מה שראה בפרד\"ס לרש\"י כ\"י י' מילי דחסידותא על רב ולא נזכר דבר זה יעוי\"ש. המגיה] שם שלא שח שיחה בטילה מימיו. וס' נהרות דמשק לא ראיתיו עדיין: (לא העיר המבאר איי הים מה שראוי להעיר בזה וכמו בכל דברי הס' הנחמד ההוא. ואיד\"ש לזכני אבאר בארוכה במק\"א): ועיין שבת (קי\"ג:) של\"י ד��בורך של שבת כדש\"ח. ופי' התוס' בשם ר\"ת שאין לדבר כ\"כ בשבת כמו בחול. וכ\"כ רבינו פכ\"ד ה\"ד שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וצ\"ל דבשבת צריך להחמיר עוד יותר. ועיין בפ\"ג מסנהדרין ה\"ז שכל ב\"ד של ישראל צריכין ליזהר שלא לספר בשיחה בטילה. ושם כ' מתחילה ואסור להקל ראש או לשחוק כו':",
+                "<b>והוא </b>\n<b> שציוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו ד\"ק.</b> אינו מובן קצת דהא לתלמידיו הוא שאמרו כן. ועי' פסחים (ג':) ובהגהת מעשה אילפס להגאונים מפה\"י ז\"ל שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> לא ימהר להשיב.</b> אבות פ\"ה ממדת החכם ואינו נבהל להשיב ויעוי' בהקדמת הח\"ס ליו\"ד ד\"נ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהי' א' בפה וא' בלב.</b> פסחים (קי\"ג:) ומשמע שם שאפילו אינו בדבר שבממון אסור. שאילו בממון אסור משום לא תגנוב שהיא גניבת דעת. עי' בס' החינוך ועי' בב\"ר בפ' וישב בפ' ולא יכלו דברו לשלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהא אדם בעל שחוק כו' ולא עצב ומתאבל.</b> עי' סנהדרין (נט:) דא\"ל ר\"א לר\"ז יארוד נאלא ע\"ש בפירש\"י. והיא היתה מדתו של ר\"ז. עי' נדה. (כג.) ע\"כ הביאו ר\"י לר\"ז לידי גיחוך. ועי' ברכות (ל':) ובנדרים (נ':) יומא דמחייך בי' רבי וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואסרו </b>\n<b> חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית.</b> עי' תענית (יט:) וגם לחכמים אסור אם הוא מתענה בלא שום סיבה ע\"ש בסוה\"פ. וע\"ז צוו חכמים ואמרו כ\"מ לש\"ש אבות פ\"א ועי' קדושין (פ\"א:) שאמר שמואל הכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> ברכות (סג.) דרש ב\"ק כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.</b> ברכות (ס\"ב) שלא כפרש\"י:",
+                "<b>ואל </b>\n<b> ישהה נקביו.</b> שבת (לג.) גיטין (ע.). חולין (קלג.) ע\"ש בהרי\"ף ובפרש\"י שם. ולהך דשבת א\"ש תרווייהו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל עד שיבדוק עצמו.</b> ברכות (כג:) שבת (מא.):",
+                "<b>לא </b>\n<b> יאכל עד שילך.</b> שבת שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישן ביום.</b> סוכה (כו:). וע\"ל פ\"ז ה\"ג מס\"ת ודו\"ק. אולם רבינו לא כ\"כ מה שהוא ע\"פ ההלכה רק מה שהוא ע\"פ הרפואה. וכבר נודע גם בזמנינו שהשינה ביום לא טוב לבריאות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולחם </b>\n<b> שעורים.</b> קדושין (סב.) שהוא כחרבות לגוף ועי' פסחים (מב.): <b> והבצלים.</b> ערובין (כט.) קדושין (סב.): <b> והדלועים.</b> ע\"ז (יא. כט.) ונדרים (מ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמרים.</b> עי' פסחים (פו:) וכתובות (י:):",
+                "<b>ואדם </b>\n<b> שהוא חכם כו' הרי זה גבור.</b> אבות רפ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יערב </b>\n<b> המים ביין או דבש.</b> עי' שבת (קמ.) ובמש\"ש הרש\"ל. שזהו כוונת הראב\"ד בהשגותיו פ\"ז מנדרים ה\"י. שכ' חיי נפש. וחידוש שהכסף משנה לא ירד לזה. וע' ברכות (מב:) וספ\"ד מברכות. בשעה שיוצא מבית המדרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יבעול אדם והוא שבע כו' ויבדוק נקביו.</b> גיטין (ע.). ומש\"כ <b> ולא ביום יציאתו לדרך.</b> ע' באחרונים באו\"ח סי' ר\"מ ובאהע\"ז סי' כ' ומה שהקשו עמ\"ש <b> ולא ביום שיכנס למרחץ.</b> עמש\"ל סוף ה' שבת בס\"ד [יש לנו להאריך בפ' זה. אך לאשר נדפס אח\"כ ס' ארץ חמדה להגאון רמ\"ל מלבים זצ\"ל ובסופו קונטרס עלים לתרופה. בבקיאות עצום בביאור דברי רבינו בפ' הזה. ע\"כ משכתי את ידי מלכתוב עוד בזה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> מפורש בקבלה.</b> שבת (קנא:):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל בשוק.</b> ירושלמי מעשרות פ\"ג ה\"ה אמרו שם אין שבחו של ת\"ח להיות אוכל בשוק. ושם פ\"ב ה\"א. הי' אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק כו'. ועי' בד' רבינו פ\"ה ממעשר ה\"ו. ותוס' קדושין (מ:) ד\"ה וי\"א. כיונו להירושלמי הזה והמציינים לא זכרו לרשום מקומו. וע\"ש בשם ר\"ת דעל סעודת פת לבד קאמר בבבלי שם שפסול לעדות וכו'. ובזה י\"ל קוהמ\"פ דלר\"ג דס\"ל בברכות (מד.) דעל כל ז' המינים צריך לברך ג' ברכות א\"כ יתחייב בהם בסוכה ועי' טעה\"מ ה' סוכה. ולהאמור א\"ש דבסוכה ה\"ט דפטור דתשבו כע\"ת בעינן ודרך לאכול פירות גם בשוק ע\"כ פטור מסוכה. וכמש\"כ במקומו בס\"ד. בשם כאאמו\"ר הגז\"ל. ומכ\"ש שמיושב היטב ע\"פ דברי ר\"ת אלו. ולא יאכל אצל ע\"ה כו'. עי' סנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה כו'. וע' פ' כ\"ה מסנהדרין ה\"ד. ובחי\"מ סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> יש בו כח.</b> עמע\"ל שלהי ה' שבת בס\"ד. ולא יאנוס אותה ערובין (ק') דרשו ע\"ז ואץ ברגלים חוטא זה הכופה אשתו לדמ\"צ ועי' פסחים (מ\"ט) המשיא בתו לע\"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> בדברי שלום וכיו\"ב.</b> רמז להני דב\"מ (כ\"ב) בתלת מילי ע\"ר דמשני במילייהו ועי' בט\"ז ס\"ס תקס\"ה ומיהו בהפלאה כתובות (ע\"ז) דחה ראיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהלך עקב בצד גודל.</b> עי' שבת ס\"ב. ע\"ז י\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהא בשרו נראה.</b> ע' יומא ל\"ה. ב\"ב נ\"ז:\n<b> מבית יד שלו עד ראשי אצבעותיו </b> מדר\"ש רבתא ס\"פ כ\"ה שלא נראה לבית שאול פיסת יד סדר משנה ועי' ירושלמי סנהדרין פ\"ב ה\"ד ובבמד\"ר פ' ד' הגירסא ולא עקב בצד גודל ועי' בבלי ב\"ב (נ\"ז) (ועי' ברכות ס\"ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ימכור שדה ויקנה בית.</b> תו\"כ פ' בהר בפסוק כי ימוך אחיך וע\"ל הי\"א ובכ\"מ שם ויבמות (ס\"ג) וקדושין (כ'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> ומוותר לאחרים </b> ב\"ב (ט\"ו) דרשו כן באיוב וע' מגילה (כ\"ח) שרנבה\"ק א' שהאריך ימים בשביל שהי' ותרן בממונו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד </b>\n<b> בקלון חבירו.</b> מש\"כ הכ\"מ פ\"ב דאבות אין זכר לזה שם וחידוש שבפ\"ג מתשובה הי\"ד כתב בעצמו של\"י מקורו אמנם הוא בירושלמי פ\"ב דחגיגה [ובב\"ר פ\"א] כמו שהעירו כבר הגאונים ר\"י ברלין ור' זלמן מווילנא זצ\"ל. כאאמו\"ר זצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהבת </b>\n<b> גר כו'. התורה אמרה ואהבתם את הגר צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר את ד\"א.</b> לא כ\"כ באהבת ישראל בהלכה שלפ\"ז אולי ממה של\"כ כאן ואהבת להגר כמש\"כ שם ואהבת לרעך וכתב את הגר מכלל שבכוונה כתב כאן כלשון אהבת ית\"ש שכ' ואהבת את ד\"א ויעו\"ש בפ\"י מתשובה ה\"ג ובס' חסידים (סי' י\"ד) מענין אהבת השי\"ת כמו שמי שאוהב אשה הוא שמח כשיראה עבד ושפחה מאותו בית כן יהי' באהבת השי\"ת ובזה אמרתי בס\"ד שלכ\"כ את ד\"א ולכן לא פירש מאותו את שמעון העמסוני כמו שהקשה בת' המהרי\"ל וזהו ג\"כ באהבת הגר משא\"כ באהבת כל אדם:<br><b> ומה </b> שסיים רבינו <b> הקב\"ה עצמו אוהב גר.</b> עי' ס\"ח סקט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיחטא </b>\n<b> איש לאיש.</b> מקורו טהור מתנא דב\"א ומובא בילקו�� ע\"פ זה סמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלאו </b>\n<b> הזה אע\"פ שאין לוקין עליו כו'.</b> נראה טעמ' דא\"ל משום דהמכה אותם נתן לתשלומין והמצערם הוא בדברים וא\"ב מעשה ובהכאה פמש\"פ י\"ל דאה\"נ שלוקה דודאי לא גריעי מכל אדם ול\"ש בזה דה\"ל לאו שבכללות וע' סמ\"ש ובהקובץ:<br><b> ועי' </b> מהלאו הזה במכילתא פ' משפטים ואדר\"ן פל\"ט ומס' שמחות פ\"ט תנא דבא\"ר פ' ל\"ו [בסופו] ובתוה\"א להרמב\"ן שער הגמול ובמש\"כ בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המרגל </b>\n<b> בחבירו עבר בל\"ת.</b> ירושלמי פאה פ\"א ועי' תדבא\"ר פכ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים על ג\"ע כו'.</b> תוספתא וירושלמי פ\"א דפאה ובמס' ד\"א רבתי פי\"א אמרינן ג\"כ דמספרי לה\"ר א\"ל חלעה\"ב:",
+                "<b>עוד </b>\n<b> א\"ח שלשה.</b> בירושלמי שם חשב ארבעה ועי' בס' סדר משנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המספר </b>\n<b> בטובת חבירו בפני שונאיו.</b> כ\"ה מפורש בב\"ב (קס\"ד) דהמספר טו\"ח הוא אבק לה\"ר וכ\"ה בתוספתא פ\"א דע\"ז אולם מש\"כ בפני שונאיו הוא הוספת רבינו מדעתו ועי' פי' המשנה פ\"ב דאבות ובס' חסידים סי' ס\"ד כ' ג\"כ כרבינו ועמג\"א ס\"ס קנ\"ו מש\"כ להקשות מהך דב\"ב ור\"ל על שי' רש\"י דדוקא כשמרבה לספר ולא על רבינו כמש\"ש בפה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אלו בעלי לה\"ר שאין לדור בשכונתם.</b> זהו מדרשת חז\"ל בערכין (ט\"ו) <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">ובסוטה דף ה' ע\"א. המגיה:</i> אין אני והוא יכולים לדור ביחד וע\"ל פ\"ב ה\"ו וק\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,175 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Human_Dispositions",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> למדו פי' מצוה זו.</b> עי' כ\"מ אך לשון רבינו נראה מקורו טהור מספרי פ' עקב בפ' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> ירגיל האדם עצמו.</b> עי' בדברי רבינו בפירושו לאבות פ\"ג על משנת והכל לפי רוב המעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ח </b>\n<b> הראשונים כל הכועס כאעע\"ז. </b> ל\"נ ל' זה בשו\"מ שדברו חז\"ל מענין הכעס. ע' שבת (ק\"ה:) נדרים (כב.) וכמדומני שנמצא במדרש הנעלם <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">והוא בזוהר תצוה כך העיר הרב הגאון מהר\"א מוויען בשו\"ת יד אלעזר סי' ל\"ב להגר\"ץ חיות ע\"ש. ואנכי מצאתי זה מפורש גם בזוהר בראשית דף כ\"ז: [דפוס ווילנא החדשים], המגיה:</i> ואת\"י לציין מקומו. אך גם הוא לא היה בימי רבינו כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> עליו על רב </b>\n<b> **)</b>\n<b> תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה מימיו.</b> ועי' כ\"מ ובשו\"ת מקום שמואל כ' מדרשא דרב בחגיגה (ה':) והל\"ל יותר מיומא (יט:) וסוכה (כא:) שאמר רב דשיחת ת\"ח צריכה לימוד ויותר נראה מקורו טהור מחולין (קי\"א:) דמדייק מהא דא' רב יהיב טעמא כולי האי לענין נ\"ט בנ\"ט שאסור. ועי' ג\"כ שבת (קכ\"ד:) דאמר רב אייתי לי' שותא לכהנא למיתב עלה. ודייקינן מזה דלצורך מקומו אסור ע\"ש בפרש\"י. כ\"כ כבוד אחי הרה\"ג המנוח מה' צבי יהודה תאומים זצ\"ל:<br><span class=\"N\"> **) המעיין ברמב\"ן עה\"ת פ' קדושים פסוק ב' יראה שגורס שם רבי חייא, והוא פלאי. המגיה:</span><br><b> ויעוין </b> במבוא הפרדר\"א להגר\"ד לוריא ז\"ל מה שהביא מספר נהרות דמשק עשרה מילי דחסידותא שנהג רב. ומשם שאב רבינו דבריו. וגם מש\"כ בפ\"ד מתפילין הכ\"ה ובאמת הגדות הרבה הי' להם לרבותינו הראשונים מה שנאבדו מאתנו: וק\"ק מ\"ט לא כ' רבינו שגם ריב\"ז ור\"א תלמידו לא שחו שיחת חולין מימיהם כדאי' בסוכה (כח.) ואולי שלכן דקדק רבינו לכתוב שיחה בטילה ולא כ' שיחת חולין שרש\"י ז\"ל פי' ש\"ח שחוק וקלות ראש ועי' בדברי רבינו בפירושו פ\"א דאבות באריכות. וא\"ש וממילא שאין ראי' כלל מהך דחגיגה שכ' המק\"ש. ועי' רפ\"ו דאבות ובמס' דא\"ז פ\"ה וסנהדרין (צ\"ג:): אחז\"ר זכיתי לקנות ס' שערי תשובה מהגאונים הקדמונים [נדפס בליוורנו תרכ\"ט עם הגהות איי הים להרב חי\"מ חזן בהסכמת הגרד\"א ז\"ל אבד\"ק ירושל' תוב\"ב] ובסי' קע\"ח כ' שם. עשרה מילי דחסידותא דהוה נהיג רב ובתרי' לא יכלו כולהו שמעי' [נראה פי' מי שהוא משמשין לפניו] לאחזוקי בהון וכל חד וחד מנהון אחזיק בחדא מינהון ולא נזכר [גם הרב חיד\"א ז\"ל בפי' \"פתח עינים\" לעין יעקב מס' סוכה כ\"ח. הביא מה שראה בפרד\"ס לרש\"י כ\"י י' מילי דחסידותא על רב ולא נזכר דבר זה יעוי\"ש. המגיה] שם שלא שח שיחה בטילה מימיו. וס' נהרות דמשק לא ראיתיו עדיין: (לא העיר המבאר איי הים מה שראוי להעיר בזה וכמו בכל דברי הס' הנחמד ההוא. ואיד\"ש לזכני אבאר בארוכה במק\"א): ועיין שבת (קי\"ג:) של\"י דיבורך של שבת כדש\"ח. ופי' התוס' בשם ר\"ת שאין לדבר כ\"כ בשבת כמו בחול. וכ\"כ רבינו פכ\"ד ה\"ד שאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וצ\"ל דבשבת צריך להחמיר עוד יותר. ועיין בפ\"ג מסנהדרין ה\"ז שכל ב\"ד של ישראל צריכין ליזהר שלא לספר בשיחה בטילה. ושם כ' מתחילה ואסור להקל ראש או לשחוק כו':",
+                "<b>והוא </b>\n<b> שציוו חכמים ואמרו לעולם ישנה אדם לתלמידיו ד\"ק.</b> אינו מובן קצת דהא לתלמידיו הוא שאמרו כן. ועי' פסחים (ג':) ובהגהת מעשה אילפס להגאונים מפה\"י ז\"ל שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> לא ימהר להשיב.</b> אבות פ\"ה ממדת החכם ואינו נבהל להשיב ויעוי' בהקדמת הח\"ס ליו\"ד ד\"נ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהי' א' בפה וא' בלב.</b> פסחים (קי\"ג:) ומשמע שם שאפילו אינו בדבר שבממון אסור. שאילו בממון אסור משום לא תגנוב שהיא גניבת דעת. עי' בס' החינוך ועי' בב\"ר בפ' וישב בפ' ולא יכלו דברו לשלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יהא אדם בעל שחוק כו' ולא עצב ומתאבל.</b> עי' סנהדרין (נט:) דא\"ל ר\"א לר\"ז יארוד נאלא ע\"ש בפירש\"י. והיא היתה מדתו של ר\"ז. עי' נדה. (כג.) ע\"כ הביאו ר\"י לר\"ז לידי גיחוך. ועי' ברכות (ל':) ובנדרים (נ':) יומא דמחייך בי' רבי וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואסרו </b>\n<b> חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית.</b> עי' תענית (יט:) וגם לחכמים אסור אם הוא מתענה בלא שום סיבה ע\"ש בסוה\"פ. וע\"ז צוו חכמים ואמרו כ\"מ לש\"ש אבות פ\"א ועי' קדושין (פ\"א:) שאמר שמואל הכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> ברכות (סג.) דרש ב\"ק כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב.</b> ברכות (ס\"ב) שלא כפרש\"י:",
+                "<b>ואל </b>\n<b> ישהה נקביו.</b> שבת (לג.) גיטין (ע.). חולין (קלג.) ע\"ש בהרי\"ף ובפרש\"י שם. ולהך דשבת א\"ש תרווייהו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל עד שיבדוק עצמו.</b> ברכות (כג:) שבת (מא.):",
+                "<b>לא </b>\n<b> יאכל עד שילך.</b> שבת שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישן ביום.</b> סוכה (כו:). וע\"ל פ\"ז ה\"ג מס\"ת ודו\"ק. אולם רבינו לא כ\"כ מה שהוא ע\"פ ההלכה רק מה שהוא ע\"פ הרפואה. וכבר נודע גם בזמנינו שהשינה ביום לא טוב לבריאות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולחם </b>\n<b> שעורים.</b> קדושין (סב.) שהוא כחרבות לגוף ועי' פסחים (מב.): <b> והבצלים.</b> ערובין (כט.) קדושין (סב.): <b> והדלועים.</b> ע\"ז (יא. כט.) ונדרים (מ\"ט):"
+            ],
+            [
+                "<b>והתמרים.</b> עי' פסחים (פו:) וכתובות (י:):",
+                "<b>ואדם </b>\n<b> שהוא חכם כו' הרי זה גבור.</b> אבות רפ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יערב </b>\n<b> המים ביין או דבש.</b> עי' שבת (קמ.) ובמש\"ש הרש\"ל. שזהו כוונת הראב\"ד בהשגותיו פ\"ז מנדרים ה\"י. שכ' חיי נפש. וחידוש שהכסף משנה לא ירד לזה. וע' ברכות (מב:) וספ\"ד מברכות. בשעה שיוצא מבית המדרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b>\n<b> יבעול אדם והוא שבע כו' ויבדוק נקביו.</b> גיטין (ע.). ומש\"כ <b> ולא ביום יציאתו לדרך.</b> ע' באחרונים באו\"ח סי' ר\"מ ובאהע\"ז סי' כ' ומה שהקשו עמ\"ש <b> ולא ביום שיכנס למרחץ.</b> עמש\"ל סוף ה' שבת בס\"ד [יש לנו להאריך בפ' זה. אך לאשר נדפס אח\"כ ס' ארץ חמדה להגאון רמ\"ל מלבים זצ\"ל ובסופו קונטרס עלים לתרופה. בבקיאות עצום בביאור דברי רבינו בפ' הזה. ע\"כ משכתי את ידי מלכתוב עוד בזה]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועליהם </b>\n<b> מפורש בקבלה.</b> שבת (קנא:):"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאכל בשוק.</b> ירושלמי מעשרות פ\"ג ה\"ה אמרו שם אין שבחו של ת\"ח להיות אוכל בשוק. ושם פ\"ב ה\"א. הי' אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק כו'. ועי' בד' רבינו פ\"ה ממעשר ה\"ו. ותוס' קדושין (מ:) ד\"ה וי\"א. כיונו להירושלמי הזה והמציינים לא זכרו לרשום מקומו. וע\"ש בשם ר\"ת דעל סעודת פת לבד קאמר בבבלי שם שפסול לעדות וכו'. ובזה י\"ל קוהמ\"פ דלר\"ג דס\"ל בברכות (מד.) דעל כל ז' המינים צריך לברך ג' ברכות א\"כ יתחייב בהם בסוכה ועי' טעה\"מ ה' סוכה. ולהאמור א\"ש דבסוכה ה\"ט דפטור דתשבו כע\"ת בעינן ודרך לאכול פירות גם בשוק ע\"כ פטור מסוכה. וכמש\"כ במקומו בס\"ד. בשם כאאמו\"ר הגז\"ל. ומכ\"ש שמיושב היטב ע\"פ דברי ר\"ת אלו. ולא יאכל אצל ע\"ה כו'. עי' סנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה כו'. וע' פ' כ\"ה מסנהדרין ה\"ד. ובחי\"מ סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> יש בו כח.</b> עמע\"ל שלהי ה' שבת בס\"ד. ולא יאנוס אותה ערובין (ק') דרשו ע\"ז ואץ ברגלים חוטא זה הכופה אשתו לדמ\"צ ועי' פסחים (מ\"ט) המשיא בתו לע\"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> בדברי שלום וכיו\"ב.</b> רמז להני דב\"מ (כ\"ב) בתלת מילי ע\"ר דמשני במילייהו ועי' בט\"ז ס\"ס תקס\"ה ומיהו בהפלאה כתובות (ע\"ז) דחה ראיתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהלך עקב בצד גודל.</b> עי' שבת ס\"ב. ע\"ז י\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יהא בשרו נראה.</b> ע' יומא ל\"ה. ב\"ב נ\"ז:\n<b> מבית יד שלו עד ראשי אצבעותיו </b> מדר\"ש רבתא ס\"פ כ\"ה שלא נראה לבית שאול פיסת יד סדר משנה ועי' ירושלמי סנהדרין פ\"ב ה\"ד ובבמד\"ר פ' ד' הגירסא ולא עקב בצד גודל ועי' בבלי ב\"ב (נ\"ז) (ועי' ברכות ס\"ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> ימכור שדה ויקנה בית.</b> תו\"כ פ' בהר בפסוק כי ימוך אחיך וע\"ל הי\"א ובכ\"מ שם ויבמות (ס\"ג) וקדושין (כ'):"
+            ],
+            [
+                "<b>ונותן </b>\n<b> ומוותר לאחרים </b> ב\"ב (ט\"ו) דרשו כן באיוב וע' מגילה (כ\"ח) שרנבה\"ק א' שהאריך ימים בשביל שהי' ותרן בממונו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד </b>\n<b> בקלון חבירו.</b> מש\"כ הכ\"מ פ\"ב דאבות אין זכר לזה שם וחידוש שבפ\"ג מתשובה הי\"ד כתב בעצמו של\"י מקורו אמנם הוא בירושלמי פ\"ב דחגיגה [ובב\"ר פ\"א] כמו שהעירו כבר הגאונים ר\"י ברלין ור' זלמן מווילנא זצ\"ל. כאאמו\"ר זצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אהבת </b>\n<b> גר כו'. התורה אמרה ואהבתם את הגר צוה על אהבת הגר כמו שצוה על אהבת עצמו שנאמר את ד\"א.</b> לא כ\"כ באהבת ישראל בהלכה שלפ\"ז אולי ממה של\"כ כאן ואהבת להגר כמש\"כ שם ואהבת לרעך וכתב את הגר מכלל שבכוונה כתב כאן כלשון אהבת ית\"ש שכ' ואהבת את ד\"א ויעו\"ש בפ\"י מתשובה ה\"ג ובס' חסידים (סי' י\"ד) מענין אהבת השי\"ת כמו שמי שאוהב אשה הוא שמח כשיראה עבד ושפחה מאותו בית כן יהי' באהבת השי\"ת ובזה אמרתי בס\"ד שלכ\"כ את ד\"א ולכן לא פירש מאותו את שמעון העמסוני כמו שהקשה בת' המהרי\"ל וזהו ג\"כ באהבת הגר משא\"כ באהבת כל אדם:<br><b> ומה </b> שסיים רבינו <b> הקב\"ה עצמו אוהב גר.</b> עי' ס\"ח סקט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיחטא </b>\n<b> איש לאיש.</b> מקורו טהור מתנא דב\"א ומובא בילקוט ע\"פ זה סמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלאו </b>\n<b> הזה אע\"פ שאין לוקין עליו כו'.</b> נראה טעמ' דא\"ל משום דהמכה אותם נתן לתשלומין והמצערם הוא בדברים וא\"ב מעשה ובהכאה פמש\"פ י\"ל דאה\"נ שלוקה דודאי לא גריעי מכל אדם ול\"ש בזה דה\"ל לאו שבכללות וע' סמ\"ש ובהקובץ:<br><b> ועי' </b> מהלאו הזה במכילתא פ' משפטים ואדר\"ן פל\"ט ומס' שמחות פ\"ט תנא דבא\"ר פ' ל\"ו [בסופו] ובתוה\"א להרמב\"ן שער הגמול ובמש\"כ בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המרגל </b>\n<b> בחבירו עבר בל\"ת.</b> ירושלמי פאה פ\"א ועי' תדבא\"ר פכ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים על ג\"ע כו'.</b> תוספתא וירושלמי פ\"א דפאה ובמס' ד\"א רבתי פי\"א אמרינן ג\"כ דמספרי לה\"ר א\"ל חלעה\"ב:",
+                "<b>עוד </b>\n<b> א\"ח שלשה.</b> בירושלמי שם חשב ארבעה ועי' בס' סדר משנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המספר </b>\n<b> בטובת חבירו בפני שונאיו.</b> כ\"ה מפורש בב\"ב (קס\"ד) דהמספר טו\"ח הוא אבק לה\"ר וכ\"ה בתוספתא פ\"א דע\"ז אולם מש\"כ בפני שונאיו הוא הוספת רבינו מדעתו ועי' פי' המשנה פ\"ב דאבות ובס' חסידים סי' ס\"ד כ' ג\"כ כרבינו ועמג\"א ס\"ס קנ\"ו מש\"כ להקשות מהך דב\"ב ור\"ל על שי' רש\"י דדוקא כשמרבה לספר ולא על רבינו כמש\"ש בפה\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אלו בעלי לה\"ר שאין לדור בשכונתם.</b> זהו מדרשת חז\"ל בערכין (ט\"ו) <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\">ובסוטה דף ה' ע\"א. המגיה:</i> אין אני והוא יכולים לדור ביחד וע\"ל פ\"ב ה\"ו וק\"ל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,191 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מ\"ע שבתורה כו'.</b> מקורו טהור מדברי המכילתא שהיה לפני רבינו והביאו בלשונו בס' המצות מצוה ע\"ג ובס' החינוך במקומו:",
+                "<b>ולעולם </b>\n<b> אינו חוזר לדבר זה.</b> ד\"ז לא נמצא בבבלי אבל הוא מבואר להדיא בירושלמי דיומא ספ\"ח ושם הנוסח ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהרמ\"א וכו' וכ\"ה בויק\"ר פ\"ו ולפלא על הפוסקים רו\"א שלא כ' ד\"ז בנוסח הוידוים שהוא עיקר גדול בתשובה כמ\"ש בכל ספרי הפוס' והוא תלמוד ערוך בפי רבינו מד' הירושלמי ואחז\"ר מצאתי לשארי הג\"ר רפאל כ\"ץ בס' דעת קדושים שקדמני בזה תלי\"ת:",
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> מכל חטאת האדם.</b> הוא מספרי זוטא ומובא בילקוט מכל חה\"א ממה שחטא לחבירו בגניבה וגזילה ולה\"ר ועכ\"מ פ\"ב ה\"ט מש\"כ בזה אבל באמת בכל חטא יש בו ב' חטאים למקום ולחבירו והכא מיירי מתשובה למקום ושם מתשובה לחבירו שהוא הריצוי והפיוס וא\"ש כ\"כ בס' ת\"א להגר\"ז ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל:",
+                "<b>כתב </b> רבינו פ\"ה מ\"ה חובל ה\"ט דמזיק ממון חברו וכו'. ע' לקמן פ\"ב ה\"ט וצ\"ע שם בסופו ע\"ש. כן מפרש הגאון ר\"ז ז\"ל בתולדות אדם הובא משמו באורך קצת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה.</b> עי' כ\"מ ולע\"ד ילה\"ר דלא כסוגיא דשבועות ונ\"ל דל\"ש משום עול\"ת לקרות זבח רשעים תועבה מהא דשבת ע\"א א' ד\"א שם אלא מעתה א\"ל המתינו לי עד שאבעול ה\"נ כו' והרי בכה\"ג ל\"ש כלל קרבן דזר\"ת או דבל\"ת לבד ל\"ש זר\"ת והתם רק ל\"ת הוא אלא דצ\"ע דהרי בכ\"מ מבואר דרשע מיקרי כל העובר אף על ל\"ת וצ\"ע לעה\"פ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' </b>\n<b> רשע כל ימיו.</b> לקמן פ\"ג הי\"ד תוספתא פ\"א דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> היא התשובה כו' ויעיד עליו יודע תעלומות.</b> דברי קדשו נובעים מילקוט הושע סי' תקל\"ב ע\"פ שובה ישראל שא\"ל ישראל להקב\"ה אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו א\"ל הקב\"ה אם לרעה כו' ה\"א שוי\"ש עד ד\"א. מש\"כ הכ\"מ פ\"ק דר\"ה כוונתו על הרי\"ף [ורא\"ש] שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומשנה </b>\n<b> שמו כלומר כו'.</b> ר\"ה ט\"ז ב' וירושלמי ספ\"ז דשבת פעמים ששה\"ש גורם:",
+                "<b>וגולה </b>\n<b> ממקומו שגלות מכפרת עון.</b> סנהדרין ל\"ז ב' ואולי זהו בכלל מש\"ש בר\"ה שינוי מקום גורם וע' מ\"ק י\"ז א' תוד\"ה אם:",
+                "<b>שגלות </b>\n<b> מכפרת עון. </b> סנהדרין ל\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> יחנק בסעודתו. </b> גי' אחרת \"שמא תטרף דעתו\" ע\"י לח\"מ ויש להעיר לפי הגירסא שמא יחנק והרי למיתה דזמן מועט לא חיישינן ועי' שעה\"מ ה' סוכה ומש\"ש בס\"ד ואפ\"ל דזהו רק כשאנו דנין על אדם אחד פרטי משא\"כ בדבר שהוא לאלפים ולרבבות בעת אחת ודאי שכיחא גם מיתה פתאומית ל\"ע ע\"כ ראוי לכ\"ע לחוש לזה ובזה א\"ש ד' רש\"י יומא ו' ב' ועד שאתה כו' ע\"ש [ובחי' שם כ' ד\"נ בשם אאמו\"ר ז\"ל עפ\"ד הירושלמי פ\"י דשקלים ה\"א וערובין מ\"א ב' ושפת\"י] וכה\"ג כ' המפ' בענין חזקת כשרות ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אנחנו חטאנו.</b> ע' לקמן בסדר תפלה כתב אבל אנחנו ואבותינו אשמנו וכו'. בכ\"מ: ופסק כראב\"י וכו'. עי' כ\"מ ספ\"ב מה' בה\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> גוזלו.</b> ע' בפ' חובל ומזיק פ\"ה ה\"ט צ\"ע. במגדל עוז כתב ומעשה (של דיהודא בן טבאי) [דשמעון בו שטח וכו']כדפריך רב זוטרא בר טוביה משמיה דרב נחמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכה\"א </b>\n<b> על הגבעונים.</b> עי' יבמות ע\"ח ב' וירושלמי רפ\"ד דקדושין וע' בבלי ביצה ל\"ב ב':",
+                "<b>ונוח </b>\n<b> לרצות.</b> פ\"ה דאבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b>\n<b> שעונותיו וכו'. </b> ר\"ה ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במל\"מ: </b> ההיא דמי שמתו כר\"מ וכו'. נ\"ל ע\"פ מה דאי' בב\"ק ק\"ג ותמורה ט\"ו דכל היכא דאיכא מעשה בחסיד א' או ר\"י ב\"ב או ר\"י בר אלעאי א\"כ תירוץ קמא של תוס' הוא אמעשה דהוא ריב\"ב ותירץ בתרא או שמא דהוא ר\"י אלעאי ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד ובק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ד ה\"ר לדעת רבינו:",
+                "<b>שכל </b>\n<b> ישראל י\"ל חלעה\"ב.</b> סנהדרין צ\"ו א':",
+                "<b>כ\"י </b>\n<b> י\"ל חלעוה\"ב. </b> ר\"פ חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושים </b>\n<b> עבירות ביד רמה כיהויקים.</b> ירושלמי פ\"ק דפאה ופ\"י דסנהדרין וע\"ש בבלי ק\"ד א' מ\"מ לא מנו את יהויקים עוד אחרת היתה בו משמע דזו\"ז ג\"כ ל\"ה לו חלע\"ה. ומש\"כ רבינו שופכי דמים פשוט הדבר בק\"ו מבעלי לה\"ר דעיקר עונשו משום דהוא לשון תליתאי. ע\"ל פ\"ז מדיעות ה\"ג ומש\"ש בס\"ד וא\"כ כ\"ש שפ\"ד עצמה. ולפה\"נ זהו עיקר חטא מנשה ואחאב עמ\"ש רבינו פ\"ד מרוצח ה\"ט. ומש\"כ ומושך ערלתו עמש\"ל סוף ה' מילה בכ\"מ ויו\"נ מקורו בירושלמי פ\"א דפאה ופ\"י דסנהדרין ועמש\"ל בה' מילה בס\"ד:",
+                "<b>ובעלי </b>\n<b> לשון הרע. </b> ע' פ' היוצא ממס' ד\"א דמבואר שם דהמספר לשון הרע א\"ל חלעו\"ה:",
+                "<b>והמושך </b>\n<b> ערלתו. </b> פ\"ג דאבות. וע' כ\"מ הי\"ד. ע' סוף מסכת ד\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b> וצריך טעם למה השמיטם וכו'. המבזה ת\"ח חשיב לה רבינו לקמן הלכה י\"ד בפ' זה ע\"ש ובהלכות ת\"ת הי\"א וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתכבד </b>\n<b> בק\"ח.</b> עמש\"ל פ\"ו מדיעות ה\"ג בס\"ד ומל' רבינו מ' רק ברגיל בזה ולא אם רק באקראי בעלמא:",
+                "<b>המחלל </b>\n<b> את הקדשים.</b> וצ\"ע שהשמיט רבינו הא דא' בברכות ס\"א א' העובר אחורי הנהר א\"ל חלעוה\"ב וע\"ע עמסכ\"ת וע\"ל בה' דעות פ\"י ה\"ג על הגליון על מרן הכ\"מ שם בנידן מתכבד ע\"ש וע\"ע בהקדמת ספר שאילת שלום להגאון ר\"י פיק שהראה ג\"כ להירושלמי פ' אין דורשין וע\"ע פ\"א מאיסורי ביאה הכ\"ב שהשמיט ג\"כ שם ע\"ש: בכ\"מ: וי\"ל דבפ' חלק אמרינן. היינו לאיכא דמתני לה אסיפא וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> אחטא ואשוב.</b> עי' לח\"מ וע' ק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ה שבדבריו מתיישבת קושיתו וע\"ש אות ס\"ז שלא זכר דברי רבינו בכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b>\n<b> להעמיד כו'.</b> ילקוט הושע סי' תקל\"ג פ' קחו עמכם דברים ר\"נ אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים כגון ר' לוי בר סיסי וחבריו דרש דברים דברנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שהיא </b>\n<b> גורמת לגופן של עריות.</b> ברכות י\"ב יומא ע\"ד ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובענין </b>\n<b> זה א' שלמה שמח בחור כו' </b> שבת ס\"ג ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> חטא שנפרעים ממנו על חטאו בעה\"ז בגופו או בממונו או בבנים.</b> לא כתב רבינו גם באשתו ע' שבת ל\"ב ב' כ\"ה ו' וא' סוטה י\"ג ב' ב\"מ ק\"ב א' ובכ\"מ דודאי גם האשה נענשה ע\"ז וכדמוכח בכתובות ע\"ב א' [ודברי הפמ\"ג א\"ח ס' רכ\"ה תמוהים ע\"ש] משום דכוונת רבינו כאן הוא גם על האשה כמו על האיש. ומש\"כ בממונו וכו' מקור כל דבריו ע' יומא פ\"ז א' על חטא כריתות מתכפר ביסורים. ושבועות ח' ב' וכריתות כ\"ו א' דאשם תלוי בא להגן מן היסורים וע' ברכות ה' א' ב' ובכ\"מ כה\"ג ובירושלמי סוטה פ\"א ה\"ז דרש פ' אחת לא' למצוא חשבון עי\"ש ובבמ\"ר פ\"ט וקה\"ר ספ\"ז וע' בבלי ברכות ה' ב' בעובדא דר\"ה ובפסחים קי\"ח א' מ\"ד הודו כו' וע' חולין ז' ב' ערכין ט\"ז ב' ובכ\"מ פ\"ד מביאת מקדש ה\"ד ומש\"ש בס\"ד. ומש\"כ רבינו הקטנים שבת ל\"ב ב' ל\"ג א' ב' ק\"ה ב' וב\"מ ק\"ב א' סוטה יג ב' ועכ\"מ. ומש\"כ מדכ' איש בחטאו כו' הוא מדברי הספרי פ' תצא על אותו פסוק. אולם מש\"כ דבניו הקטנים הם כקנינו ל\"י מקום הדברים וע' ערכין כ\"ח א' ופ\"ו מערכין הכ\"א דל\"מ כן ולפי מיעוט זכרוני ל\"י מקומו כעת:",
+                "<b>ויש </b>\n<b> חטא שנפרעין.</b> ע' פ\"ז מדעות ה\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> לטהר מסייעין אותו.</b> שבת ק\"ד <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\"> *)יומא ל\"ח ע\"ז נ\"ה מנחות כ\"ט. המגיה:</i> :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאמר כשאזקין אשוב.</b> שבת קנ\"ג. שם בכל עת יהי' בגדיך לבנים. ע\"ז י\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> עכ\"מ ואינו ענין לכאן והל\"ל מסנהדרין צ\"ז ב'. וירושלמי ריש תענית:",
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> ע' סנהדרין צ\"ז ואין הדבר תלוי אלא בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה </b>\n<b> תשובה שמקרבת האדם לשכינה כו'.</b> יומא פ\"ו א' גדולה תשובה שמגעת עד כה\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים </b>\n<b> קראו לה וכו'.</b> פסחים קי\"ט. ב\"ב ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b>\n<b> הערביים הטיפשים.</b> בקדושין מ\"ט ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה </b>\n<b> כמה דוד והתאוה לחיי עוה\"ב.</b> ברכות ד' א':",
+                "<b>וכמה </b>\n<b> הי' דוד מתאוה וכו'.</b> ברכות ד' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וייטב </b>\n<b> לך לעולם שכולו טוב וכו'.</b> קדושין ל\"ט חולין קמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> א\"ח הראשונים וכו'.</b> פי\"ב ממלכים ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מאהבה.</b> סוטה ל\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים הראשונים שמא תאמר כו'.</b> נדרים מ\"ב א' וספרי פ' ואתחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> יעסוק אדם בתורה וכו'.</b> ברכות י\"ז. שם וכדי לקבל שכר [מנחות צ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וע' ירושלמי פ\"ה בברכות סוף ה\"א. רשב\"ל אשתלי ויצא חוץ לתחום בשבת לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד:<br>(מכאאמו\"ר הגאון זצללה\"ה):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,188 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Repentance",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Repentance",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מ\"ע שבתורה כו'.</b> מקורו טהור מדברי המכילתא שהיה לפני רבינו והביאו בלשונו בס' המצות מצוה ע\"ג ובס' החינוך במקומו:",
+                "<b>ולעולם </b>\n<b> אינו חוזר לדבר זה.</b> ד\"ז לא נמצא בבבלי אבל הוא מבואר להדיא בירושלמי דיומא ספ\"ח ושם הנוסח ובדרך רחוקה הייתי מהלך וכשם שעשיתי איני עושה יהרמ\"א וכו' וכ\"ה בויק\"ר פ\"ו ולפלא על הפוסקים רו\"א שלא כ' ד\"ז בנוסח הוידוים שהוא עיקר גדול בתשובה כמ\"ש בכל ספרי הפוס' והוא תלמוד ערוך בפי רבינו מד' הירושלמי ואחז\"ר מצאתי לשארי הג\"ר רפאל כ\"ץ בס' דעת קדושים שקדמני בזה תלי\"ת:",
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> מכל חטאת האדם.</b> הוא מספרי זוטא ומובא בילקוט מכל חה\"א ממה שחטא לחבירו בגניבה וגזילה ולה\"ר ועכ\"מ פ\"ב ה\"ט מש\"כ בזה אבל באמת בכל חטא יש בו ב' חטאים למקום ולחבירו והכא מיירי מתשובה למקום ושם מתשובה לחבירו שהוא הריצוי והפיוס וא\"ש כ\"כ בס' ת\"א להגר\"ז ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל:",
+                "<b>כתב </b> רבינו פ\"ה מ\"ה חובל ה\"ט דמזיק ממון חברו וכו'. ע' לקמן פ\"ב ה\"ט וצ\"ע שם בסופו ע\"ש. כן מפרש הגאון ר\"ז ז\"ל בתולדות אדם הובא משמו באורך קצת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה.</b> עי' כ\"מ ולע\"ד ילה\"ר דלא כסוגיא דשבועות ונ\"ל דל\"ש משום עול\"ת לקרות זבח רשעים תועבה מהא דשבת ע\"א א' ד\"א שם אלא מעתה א\"ל המתינו לי עד שאבעול ה\"נ כו' והרי בכה\"ג ל\"ש כלל קרבן דזר\"ת או דבל\"ת לבד ל\"ש זר\"ת והתם רק ל\"ת הוא אלא דצ\"ע דהרי בכ\"מ מבואר דרשע מיקרי כל העובר אף על ל\"ת וצ\"ע לעה\"פ בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אפי' </b>\n<b> רשע כל ימיו.</b> לקמן פ\"ג הי\"ד תוספתא פ\"א דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ומה </b>\n<b> היא התשובה כו' ויעיד עליו יודע תעלומות.</b> דברי קדשו נובעים מילקוט הושע סי' תקל\"ב ע\"פ שובה ישראל שא\"ל ישראל להקב\"ה אם אנו עושים תשובה מי מעיד בנו א\"ל הקב\"ה אם לרעה כו' ה\"א שוי\"ש עד ד\"א. מש\"כ הכ\"מ פ\"ק דר\"ה כוונתו על הרי\"ף [ורא\"ש] שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומשנה </b>\n<b> שמו כלומר כו'.</b> ר\"ה ט\"ז ב' וירושלמי ספ\"ז דשבת פעמים ששה\"ש גורם:",
+                "<b>וגולה </b>\n<b> ממקומו שגלות מכפרת עון.</b> סנהדרין ל\"ז ב' ואולי זהו בכלל מש\"ש בר\"ה שינוי מקום גורם וע' מ\"ק י\"ז א' תוד\"ה אם:",
+                "<b>שגלות </b>\n<b> מכפרת עון. </b> סנהדרין ל\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> יחנק בסעודתו. </b> גי' אחרת \"שמא תטרף דעתו\" ע\"י לח\"מ ויש להעיר לפי הגירסא שמא יחנק והרי למיתה דזמן מועט לא חיישינן ועי' שעה\"מ ה' סוכה ומש\"ש בס\"ד ואפ\"ל דזהו רק כשאנו דנין על אדם אחד פרטי משא\"כ בדבר שהוא לאלפים ולרבבות בעת אחת ודאי שכיחא גם מיתה פתאומית ל\"ע ע\"כ ראוי לכ\"ע לחוש לזה ובזה א\"ש ד' רש\"י יומא ו' ב' ועד שאתה כו' ע\"ש [ובחי' שם כ' ד\"נ בשם אאמו\"ר ז\"ל עפ\"ד הירושלמי פ\"י דשקלים ה\"א וערובין מ\"א ב' ושפת\"י] וכה\"ג כ' המפ' בענין חזקת כשרות ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אנחנו חטאנו.</b> ע' לקמן בסדר תפלה כתב אבל אנחנו ואבותינו אשמנו וכו'. בכ\"מ: ופסק כראב\"י וכו'. עי' כ\"מ ספ\"ב מה' בה\"ד וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> גוזלו.</b> ע' בפ' חובל ומזיק פ\"ה ה\"ט צ\"ע. במגדל עוז כתב ומעשה (של דיהודא בן טבאי) [דשמעון בו שטח וכו']כדפריך רב זוטרא בר טוביה משמיה דרב נחמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכה\"א </b>\n<b> על הגבעונים.</b> עי' יבמות ע\"ח ב' וירושלמי רפ\"ד דקדושין וע' בבלי ביצה ל\"ב ב':",
+                "<b>ונוח </b>\n<b> לרצות.</b> פ\"ה דאבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b>\n<b> שעונותיו וכו'. </b> ר\"ה ט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במל\"מ: </b> ההיא דמי שמתו כר\"מ וכו'. נ\"ל ע\"פ מה דאי' בב\"ק ק\"ג ותמורה ט\"ו דכל היכא דאיכא מעשה בחסיד א' או ר\"י ב\"ב או ר\"י בר אלעאי א\"כ תירוץ קמא של תוס' הוא אמעשה דהוא ריב\"ב ותירץ בתרא או שמא דהוא ר\"י אלעאי ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> השגת הראב\"ד ובק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ד ה\"ר לדעת רבינו:",
+                "<b>שכל </b>\n<b> ישראל י\"ל חלעה\"ב.</b> סנהדרין צ\"ו א':",
+                "<b>כ\"י </b>\n<b> י\"ל חלעוה\"ב. </b> ר\"פ חלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>והעושים </b>\n<b> עבירות ביד רמה כיהויקים.</b> ירושלמי פ\"ק דפאה ופ\"י דסנהדרין וע\"ש בבלי ק\"ד א' מ\"מ לא מנו את יהויקים עוד אחרת היתה בו משמע דזו\"ז ג\"כ ל\"ה לו חלע\"ה. ומש\"כ רבינו שופכי דמים פשוט הדבר בק\"ו מבעלי לה\"ר דעיקר עונשו משום דהוא לשון תליתאי. ע\"ל פ\"ז מדיעות ה\"ג ומש\"ש בס\"ד וא\"כ כ\"ש שפ\"ד עצמה. ולפה\"נ זהו עיקר חטא מנשה ואחאב עמ\"ש רבינו פ\"ד מרוצח ה\"ט. ומש\"כ ומושך ערלתו עמש\"ל סוף ה' מילה בכ\"מ ויו\"נ מקורו בירושלמי פ\"א דפאה ופ\"י דסנהדרין ועמש\"ל בה' מילה בס\"ד:",
+                "<b>ובעלי </b>\n<b> לשון הרע. </b> ע' פ' היוצא ממס' ד\"א דמבואר שם דהמספר לשון הרע א\"ל חלעו\"ה:",
+                "<b>והמושך </b>\n<b> ערלתו. </b> פ\"ג דאבות. וע' כ\"מ הי\"ד. ע' סוף מסכת ד\"א."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ.</b> וצריך טעם למה השמיטם וכו'. המבזה ת\"ח חשיב לה רבינו לקמן הלכה י\"ד בפ' זה ע\"ש ובהלכות ת\"ת הי\"א וע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתכבד </b>\n<b> בק\"ח.</b> עמש\"ל פ\"ו מדיעות ה\"ג בס\"ד ומל' רבינו מ' רק ברגיל בזה ולא אם רק באקראי בעלמא:",
+                "<b>המחלל </b>\n<b> את הקדשים.</b> וצ\"ע שהשמיט רבינו הא דא' בברכות ס\"א א' העובר אחורי הנהר א\"ל חלעוה\"ב וע\"ע עמסכ\"ת וע\"ל בה' דעות פ\"י ה\"ג על הגליון על מרן הכ\"מ שם בנידן מתכבד ע\"ש וע\"ע בהקדמת ספר שאילת שלום להגאון ר\"י פיק שהראה ג\"כ להירושלמי פ' אין דורשין וע\"ע פ\"א מאיסורי ביאה הכ\"ב שהשמיט ג\"כ שם ע\"ש: בכ\"מ: וי\"ל דבפ' חלק אמרינן. היינו לאיכא דמתני לה אסיפא וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> אחטא ואשוב.</b> עי' לח\"מ וע' ק\"נ יומא פ\"ח אות ס\"ה שבדבריו מתיישבת קושיתו וע\"ש אות ס\"ז שלא זכר דברי רבינו בכאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>צריך </b>\n<b> להעמיד כו'.</b> ילקוט הושע סי' תקל\"ג פ' קחו עמכם דברים ר\"נ אומר קחו עמכם קראים טובים דרשנים טובים כגון ר' לוי בר סיסי וחבריו דרש דברים דברנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שהיא </b>\n<b> גורמת לגופן של עריות.</b> ברכות י\"ב יומא ע\"ד ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובענין </b>\n<b> זה א' שלמה שמח בחור כו' </b> שבת ס\"ג ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> חטא שנפרעים ממנו על חטאו בעה\"ז בגופו או בממונו או בבנים.</b> לא כתב רבינו גם באשתו ע' שבת ל\"ב ב' כ\"ה ו' וא' סוטה י\"ג ב' ב\"מ ק\"ב א' ובכ\"מ דודאי גם האשה נענשה ע\"ז וכדמוכח בכתובות ע\"ב א' [ודברי הפמ\"ג א\"ח ס' רכ\"ה תמוהים ע\"ש] משום דכוונת רבינו כאן הוא גם על האשה כמו על האיש. ומש\"כ בממונו וכו' מקור כל דבריו ע' יומא פ\"ז א' על חטא כריתות מתכפר ביסורים. ושבועות ח' ב' וכריתות כ\"ו א' דאשם תלוי בא להגן מן היסורים וע' ברכות ה' א' ב' ובכ\"מ כה\"ג ובירושלמי סוטה פ\"א ה\"ז דרש פ' אחת לא' למצוא חשבון עי\"ש ובבמ\"ר פ\"ט וקה\"ר ספ\"ז וע' בבלי ברכות ה' ב' בעובדא דר\"ה ובפסחים קי\"ח א' מ\"ד הודו כו' וע' חולין ז' ב' ערכין ט\"ז ב' ובכ\"מ פ\"ד מביאת מקדש ה\"ד ומש\"ש בס\"ד. ומש\"כ רבינו הקטנים שבת ל\"ב ב' ל\"ג א' ב' ק\"ה ב' וב\"מ ק\"ב א' סוטה יג ב' ועכ\"מ. ומש\"כ מדכ' איש בחטאו כו' הוא מדברי הספרי פ' תצא על אותו פסוק. אולם מש\"כ דבניו הקטנים הם כקנינו ל\"י מקום הדברים וע' ערכין כ\"ח א' ופ\"ו מערכין הכ\"א דל\"מ כן ולפי מיעוט זכרוני ל\"י מקומו כעת:",
+                "<b>ויש </b>\n<b> חטא שנפרעין.</b> ע' פ\"ז מדעות ה\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> לטהר מסייעין אותו.</b> שבת ק\"ד <sup class=\"footnote-marker\"> *)</sup><i class=\"footnote\"> *)יומא ל\"ח ע\"ז נ\"ה מנחות כ\"ט. המגיה:</i> :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יאמר כשאזקין אשוב.</b> שבת קנ\"ג. שם בכל עת יהי' בגדיך לבנים. ע\"ז י\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> עכ\"מ ואינו ענין לכאן והל\"ל מסנהדרין צ\"ז ב'. וירושלמי ריש תענית:",
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל נגאלים אלא בתשובה. </b> ע' סנהדרין צ\"ז ואין הדבר תלוי אלא בתשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולה </b>\n<b> תשובה שמקרבת האדם לשכינה כו'.</b> יומא פ\"ו א' גדולה תשובה שמגעת עד כה\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים </b>\n<b> קראו לה וכו'.</b> פסחים קי\"ט. ב\"ב ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b>\n<b> הערביים הטיפשים.</b> בקדושין מ\"ט ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>וכמה </b>\n<b> כמה דוד והתאוה לחיי עוה\"ב.</b> ברכות ד' א':",
+                "<b>וכמה </b>\n<b> הי' דוד מתאוה וכו'.</b> ברכות ד' א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וייטב </b>\n<b> לך לעולם שכולו טוב וכו'.</b> קדושין ל\"ט חולין קמ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> א\"ח הראשונים וכו'.</b> פי\"ב ממלכים ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מאהבה.</b> סוטה ל\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים הראשונים שמא תאמר כו'.</b> נדרים מ\"ב א' וספרי פ' ואתחנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם </b>\n<b> יעסוק אדם בתורה וכו'.</b> ברכות י\"ז. שם וכדי לקבל שכר [מנחות צ\"ט ב']:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד וע' ירושלמי פ\"ה בברכות סוף ה\"א. רשב\"ל אשתלי ויצא חוץ לתחום בשבת לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד:<br>(מכאאמו\"ר הגאון זצללה\"ה):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תשובה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,177 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואעפ\"י </b>\n<b> שבנו קודמו לא יבטל הוא.</b> אולי מקורו מירושלמי סוטה פ\"ז ה\"ד למד ולימד ולא החזיק ה\"ה בכלל ארור. וא\"כ ק\"ו הדברים להיפוך. ובס' סמ\"ש כ' ק\"ו ממלך ישראל והביא דרשת חז\"ל בפסוק וקרא בו כל י\"ח מתוספ' פ\"ב דסנהדרין וכ\"ה בירושלמי שם ובספרי פ' שופטים ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע\"פ שאינם בניו.</b> עי' באורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה מקור הדברים:",
+                "<b>א\"כ </b>\n<b> למה נצטוו על בנו ועל ב\"ב להקדים בנו לב\"ב ובן בנו לב\"ח.</b> כה\"ג דרשו רבותינו בע\"ז (כ') ועי' ב\"מ (ע\"א וקי\"א) וברכות (מ\"א) ועי' ט\"א חגיגה (י\"ב) יומא (ל\"ג) ובמק\"א הארכתי בפרט זה בס\"ד:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ בסוף דבריו בבן בת עי' ב\"ר פ' צ\"ד ויומא (ס\"ו) יבמות (ס\"ב) ובהגהות הגר\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> בתושבע\"פ.</b> ילה\"ר ממגילה (טו:) ר' יהושע אומר מבית אביה למדה ואיהו מרא דשמעתא דהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות אלא שרש\"י ז\"ל תיקן זה וכתב שמעה תינוקות אומרים כן ועי' ירושלמי חגיגה פ\"א. ומובא בתוס' שם (ג'.) ומש\"כ האחרונים ביו\"ד סי' רמ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויושב </b>\n<b> ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן.</b> עי' שמ\"ר ס\"פ תשא פ' מ\"ז. אמר שלכן תקנו שיהיו המשנים [מלמדי תינוקות] קורים יום ולילה. מש\"ב הרה\"ג ר' חיים נאטינזאהן שי'. מעיר מולדתי פיקעלין:",
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מע\"ש ועיו\"ט בסוף הימים.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה סקכ\"ב כ' שהוא זמן הסעודה ויל\"ע בזה שהרי צריך להכין צרכי שבת מבעו\"י כדא' בשבת (קיב) לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנא' והכינו את אשר יביאו וא\"כ זכר מקודם סוף היום יהא מותר לבטל [ובודאי ה\"נ ביו\"ט דהא גם לחם משנה מהאי קרא ילפינן ע\"ש]. ואולי מה\"ט מנהגינו באמת לבטל מחצות היום. ואולי גם כוונת רבינו והגר\"א ז\"ל כן. או דלהכונה לסעודה לבד הוא דמותר לבטל ולא לכל הוצאת שבת. ועי' ב\"ק (ל\"ב.) מפני שכל ברשות בבהשמ\"ש ע\"ש משמע שקודם לזה אין רשות וכ\"נ קצת לדעת רבינו דלס\"ל חיוב תוס' שבת גם מדרבנן. עי' פ\"ה משבת ומיהו רבינו השמיט הך דישכים להו\"ש. ואולי מפני הך דב\"ק דדווקא בהש\"מ הוא שרץ ברשות וצלע\"ק:",
+                "<b>ואין </b>\n<b> מבטלין תשב\"ר אפילו לבנין בהמ\"ק.</b> ציין המגדל עוז למגילה (ג.) וט\"ס הוא וצ\"ל ספ\"ק והוא שם (טז:) אולם עיקרו הוא בשבת (קיט:) כל' רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים ממזר ת\"ח.</b> מש\"כ המגדל עוז מע\"ז. אינו שם עש\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מגילה צ\"ל פ\"ק דמ\"ק והוא שם (ט.) והכ\"מ הרחיקנו לירושלמי פאה. ועי' קדושין (לב.). מש\"כ שצריך לבקש למי שהחכמה שלו. לברכות דף ח'. ל\"נ שם ואינו רק בשלהי נדה (ע:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף </b>\n<b> אדם זה שהוא מלסטם אה\"ב.</b> ציון המג\"ע לפ' בסו\"מ. אינו שייך לכאן וצ\"ל בקדושין (ל:):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועוד </b>\n<b> א' אף חכמתי חכמה שלמדתי באף.</b> מ\"ר קהלת ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה.</b> שמ\"ר ס\"פ תשא פמ\"ז ובויק\"ר פי\"ט ועוכ\"מ. ועי' ערובין (סה.) וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> כבוד אלא תורה כו'.</b> רבינו גרס במאמר הזה כגי' הע\"י ע\"ש. אולם הך דאין כבוד א\"ת היא ג\"כ באבות פ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כעס כו'.</b> עי' ברכות (ס\"ב.) חגיגה (ה:):"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אין ראוי לרב לנהוג ק\"ר כו' ולא לאכול ולשתות עמהם כו'.</b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדיעות בס\"ד. ואולי ילפ' בזה מש\"א בסוטה (ה.) ת\"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כי סאסא לשבלתא והיינו שיהא נפרד מהעם בכיו\"ב שחשב רבינו למען תהי' אימתו עליהם ויקבלו דבריו וע\"ש בפרש\"י ובסנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה בפני ע\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין מעומד.</b> יעוי' בחי' הרשב\"א ור\"ן רפ\"ג דמגילה ובש\"ך יו\"ד סרמ\"ו סקי\"א ובק\"ג מגילה שם. ומה שהקשה מהא דעמד השואל ושאל שבברכות (כז:) ובכורות (לו.) והרי אז כבר היו לומדים מיושב ומ\"מ השואל עמד לא על רבינו תלונתו. שהרי דבריו הם מהתוספתא פ\"ו דסנהדרין (כמש\"כ הכ\"מ). ולא משמע לומר שהתוספתא מיירי קודם שלמדו בישיבה:<br><b> אמנם </b> גם זולת זה א\"ש. דהשואל בברכות הי' רשב\"י כמש\"ש (כח.) והוא הי' תלמיד קטן אז והתלמידים הקטנים לא היו יושבים בבהמ\"ד גם אחר שבטל כבוד התורה ולמדו מיושב. כדא' בחולין (נד.) כל אותן הימים ששימש רב לרבי בישיבה שימש אותו ריו\"ח בעמידה. וכ\"ה ג\"כ בירושלמי שבת פ\"י ה\"ה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת יושבות. וכה\"ג א' שם רפ\"ג דחגיגה [והק\"ע בתוספותיו לא העיר לפרש ד' הירושלמי עם הך דחולין שם ע\"ש] וא\"כ א\"ש הך דברכות. אך מבכורות שהי' השואל ר' צדוק מגדולי הדור אז שפיר הקשה. ולי\"מ ה\"א עפ\"ד הירושלמי ספ\"י דנדרים דהשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד. ע\"ש והביאוהו תוס' בכורות שם. דהטעם דאין שואלין מעומד הוא רק כשבא לשאול להקשות ולהשיב ע\"ד הדורש הוא שא\"ש מעומד שבנקל יבואו לריב ולקנטר ולחלוק איש על רעהו אם יעמודו. לא כן כשישאל בישיבה הוא מדבר בקרירות רוח וכאשר נראה בחוש ד\"ז. משא\"כ כששואל הלכה לבד. וכ\"ש אגדה. דאינו שואל רק כדי לדעת טיב השאלה. ודאי צריך לעמוד. ומדוייק מאוד מה שבבכורות הביאו התוס' ד' הירושלמי הזה ולא בברכות דבברכות עיקר הקושיא א\"ל מקום משום דרשב\"י הי' מקטני התלמידים ושפיר הי' צריך לעמוד משא\"כ בבכורות הוצרכו ליישב בדברי הירושלמי. אחז\"ר מצאתי שכוונתי בעה\"י לדברי הצל\"ח בברכות שם וששתי מאוד. אחז\"ר מצאתי לאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו לשבת (פח.) ברש\"י ד\"ה עלי' דר\"ח העיר משם (ל.) דהל\"ל דמה\"ט הוא שהי' צריך לעמוד לפי שהי' שואל ומוכח דלס\"ל לרש\"י כהרמ\"א אלא כהש\"ך סקי\"א. והאריך הרבה בהטעות שיש בהש\"ך שם ואכ\"מ. ולבסוף ציין לכתובות (ס\"א:) קם כו' הוא סבר לשאל בשמעתי' קא בעי כו'. ושפת\"י:",
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין את הרב אלא בענין \"שהם קורין בו\".</b> ג' תיבות אלו הם הוספת רבינו ע\"ד התוספתא פ\"ו מסנהדרין דשם תני סתם א\"ש אוב\"ע ובא לשלו�� שלא נפרש כענין. היינו בהלכות החג עי' ב\"מ (צז.) ובא\"ח סתכ\"ט. לכן אמר דשואלים דהכא הוא להקשות עי' שבת (ג:)כמ\"ש הכ\"מ וע\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> משיחין בבהמ\"ד.</b> ע\"ל פי\"א מתפלה ה\"ו ושם נקט לה לענין קדושת בהכנ\"ס. וכאן לענין ביטול תורה. ומה\"ט נקט הכא רק בהמד\"ר שבימיהם היו לומדים רק בבהמ\"ד ולא בבהכנ\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> חולק.</b> עי' כ\"מ בשם הרמ\"כ ועי' ברכות (כז:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ דווקא כשקוראו ג\"כ אבא מארי ע\"ש ומקרא מסייעו כו' עי' ש\"ך יו\"ד סר\"מ סקכ\"ב. וכבוד אאמו\"ר הגז\"ל הביא ראי' שגם בפניו מותר כן מהא דברכות (ד.) מפיבושת רבי יפה דנתי כו'. וע\"ש (נה.) שאל בצלאל למרע\"ה משה רבינו. ועי' בס' פרשת דרכים לבעל המל\"מ. ובחי' רע\"א ליו\"ד שם. ובדרו\"ח לשבת (קטו.) הקשה מר' יוסי שאמר אבא חלפתא. וע\"ש באריכות דברי יד\"נ הגאון דשאוויל ני' בס' זכ\"י שם ובביאורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד שם:",
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתן לו שלום יחזור לו ש\"ע רבי ומורי.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ב ס\"ק ל\"ז כתב \"כמש\"כ בחלק\" וכוונתו לשם (צח.) בעובדא דריב\"ל ומשיח. אלא שצ\"ע דשם ריב\"ל השואל א\"ל למשיח בשאלתו רבי ומורי. וה\"ל לציין מברכות (ג.) באליהו ור' יוסי. ואולי ט\"ס בדברי הגר\"א ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל [עתה נדפס יו\"ד חדשים בווילנא והגיה המגיה צ\"ע בד' הגר\"א שם] וע' תענית (כא:) וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסב אלא יושב כיושב לפני המלך.</b> נראה מקורו מפסחים (קח.) תלמיד לפ\"ר א\"צ הסיבה. וכפ\"ז ממצה ה\"ח. וכ\"ש בישיבת רשות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישב לפניו עד שיאמר לו שב.</b> ירושלמי פ\"ק דכתובות ופ\"ק דסוטה (ועי' כ\"מ.):",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד.</b> מס' דא\"ר רבה ספ\"ד ורפ\"ה. וכ\"מ ל' הגמ' בכ\"מ מיפטרו מיני'. עי' ברכות (יז.) יומא (נג.) מ\"ק (ט') כתובות (קו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל </b>\n<b> למדתנו רבינו.</b> ברכות (טז.) (לז.) גיטין (יט.) ועוכ\"מ:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ כדאי' פ' הישן. זהו בר\"א וריב\"ז ויותר הל\"ל מדברי הירושלמי פ\"ב דברכות ופ\"ב דשקלים. ועי' בבלי יבמות (צו:) וצע\"ק:",
+                "<b>אפילו </b>\n<b> לא למד ממנו אלא ד\"א.</b> ב\"מ (לג.):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב </b>\n<b> המובהק.</b> אולי משום סיפא נקט הכי שמ\"מ חייבין הם להדרו ובאינו מובהק א\"צ הידור וע\"ז קפיד רבא בקדושין שם. או דאפי' מובהק כבודו מחול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להן כו'.</b> לכאורה הל\"ל אסור כדא' שם אזהרה לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת. ואולי שאם כבד לו להקיל י\"ל שאינו מחוייב והיינו רבותייהו דרבנן שהקיפו ויעוי' במ\"ר פ' בהעלותך פ' אספה לי. א\"ר אבא הכהן בר\"פ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א. הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יהיו רואים ועומדים מלפני וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי ע\"ז אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיהיו רואים אותך ויעמדו מלפניך ואתה מביאם לידי יר\"ש שנא' מפני ש\"ת כו' ויראת מאלקיך וכ\"ה במדרש ר\"ת שם. ולפ\"ז צ\"ל הכל לש\"ש. דאה\"נ אם מכוון לזכותם רשאי ומצוה קעבד ואולי גם חובה לזכות את הרבים. אבל לפי שאין מחשבות האדם גלוי לכל. א\"כ יותר טוב להתרחק וע\"כ י\"ל דבמי שאינו מכוון לש\"ש רק לכבודו הוא אזהרה גדולה. ובו לא מיירי רבינו. אך בסתמא דעת רבינו שמן הראוי שלא להטריח. מכאמו\"ר. ועי' ירושלמי פ\"ג דבכורים ה\"ג עד כמה צריך לעמוד מפני זקן שמעון ב\"ב בשם ריו\"ח פעמים ביום ר\"א א' פ\"א לא כן תני רשב\"א מניין לזקן שלא יטריח כו' יעוש\"ה ונראה שהם חלוקה בפ' שלא יטריח ע\"ש ויעו\"ש עוד ר' חנינא מחי מאן דלא קם מקומוי ואמר לי כי בעית מבטלה לדאורייתא וכתבתי במק\"א בס\"ד שהוא כהך דכתובות (פ\"ו) שמכין אותו עד שת\"נ והכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> שבח לת\"ח לכנס באחרונה.</b> תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה\"ו וה\"ז [ע\"ש] ומקורה טהור בברכות (מ\"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת\"ח ומ\"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ\"ל ברור שרבינו גרס מש\"ש בברכות (מ\"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא\"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל\"ע מצאתי בח\"א הרש\"א שהביא שי\"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ\"ל שגם רש\"י ז\"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור\"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה\"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ\"ח) דשם אריו\"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז\"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ\"ה ל' רש\"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> שיבה כל שיבה במשמע.</b> קאי על הרישא אפילו אינו חכם וזהו כל שיבה במשמע. אבל מפני זקן עכו\"ם אינו חייב רק מדרבנן מן הסברא וז\"ב. ואא\"צ לד' הכ\"מ. ומש\"כ הכ\"מ ואפשר של\"א שא\"צ לעמוד אלא ילד חכם. וז\"פ לע\"ד להדיא כיון רבינו לזה במש\"כ ואינו חייב. ולא כ' ואין חייבין כבכל הפ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> לאחר מיתה.</b> מש\"כ המג\"ע מנדרים (נ:) לא ידעתי מנ\"ל דשם לא\"מ היה. כאאמו\"ר זצ\"ל:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ד\"ה וכן דהיכא שהוא נוגע מנ\"ל שנאמן. אולי י\"ל לפ\"מ דקיי\"ל דאם נידה למי שאינו חייב הוא עצמו בנידוי. א\"כ מה\"ט נאמן. ויש לדחות. שזהו אם המתנדה השיבו אדרבה. וע\"ל בסה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אות </b>\n<b> י\"ג. ש\"ש לבטלה או לשבועה בד' הבאי.</b> נ\"ל פשוט דכ\"ש לקללה עי' תמורה (ג:):",
+                "<b>המכשיל </b>\n<b> את העור.</b> עי' השגת הראב\"ד. ונ\"ל שבא לפרש דדווקא בכה\"ג הוא שמנדין אותו ולא כשנתן מכשול לעור ממש כפשט הכתוב. דבהלאו הזה אפקי' לקרא מפשוטו לגמרי. ועי' יבמות (כד.) וצ\"ע. וכמדומני שבס' מנ\"ח מסתפק בזה ואת\"י כעת. ובאמת במכשיל עור הוא מפורש בתורה ארור משגה עור בדרך. וארור בו נידוי כבשבועות (לו.) וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> מכת מרדות נמנין.</b> רבינו לטעמי' דס\"ל ממ\"ר הוא עד שת\"נ. עי' ספ\"א מחמץ. וזה הרבותא דמ\"מ אין משמתין אותו. ע' כ\"מ: מש\"כ הכ\"מ בסוד\"ה כ' הרמ\"ך משום המחלוקת. עי' כה\"ג סנהדרין (פז.) וי\"ל יחיד נגד רבים שאני. ועי' פר\"א להגרד\"ל ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יושבין עמו בד\"א.</b> נדרים (ז.) ועי' כ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מר\"ה (כט:) תמוה דשם לענין שופר של ר\"ה מיירי ומה ענינו לכאן וה\"ל להביא ממ\"ק (טז.) בארבע מאה שיפורי כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Madda/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,174 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואעפ\"י </b>\n<b> שבנו קודמו לא יבטל הוא.</b> אולי מקורו מירושלמי סוטה פ\"ז ה\"ד למד ולימד ולא החזיק ה\"ה בכלל ארור. וא\"כ ק\"ו הדברים להיפוך. ובס' סמ\"ש כ' ק\"ו ממלך ישראל והביא דרשת חז\"ל בפסוק וקרא בו כל י\"ח מתוספ' פ\"ב דסנהדרין וכ\"ה בירושלמי שם ובספרי פ' שופטים ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע\"פ שאינם בניו.</b> עי' באורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה מקור הדברים:",
+                "<b>א\"כ </b>\n<b> למה נצטוו על בנו ועל ב\"ב להקדים בנו לב\"ב ובן בנו לב\"ח.</b> כה\"ג דרשו רבותינו בע\"ז (כ') ועי' ב\"מ (ע\"א וקי\"א) וברכות (מ\"א) ועי' ט\"א חגיגה (י\"ב) יומא (ל\"ג) ובמק\"א הארכתי בפרט זה בס\"ד:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ בסוף דבריו בבן בת עי' ב\"ר פ' צ\"ד ויומא (ס\"ו) יבמות (ס\"ב) ובהגהות הגר\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> בתושבע\"פ.</b> ילה\"ר ממגילה (טו:) ר' יהושע אומר מבית אביה למדה ואיהו מרא דשמעתא דהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות אלא שרש\"י ז\"ל תיקן זה וכתב שמעה תינוקות אומרים כן ועי' ירושלמי חגיגה פ\"א. ומובא בתוס' שם (ג'.) ומש\"כ האחרונים ביו\"ד סי' רמ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויושב </b>\n<b> ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן.</b> עי' שמ\"ר ס\"פ תשא פ' מ\"ז. אמר שלכן תקנו שיהיו המשנים [מלמדי תינוקות] קורים יום ולילה. מש\"ב הרה\"ג ר' חיים נאטינזאהן שי'. מעיר מולדתי פיקעלין:",
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מע\"ש ועיו\"ט בסוף הימים.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ה סקכ\"ב כ' שהוא זמן הסעודה ויל\"ע בזה שהרי צריך להכין צרכי שבת מבעו\"י כדא' בשבת (קיב) לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנא' והכינו את אשר יביאו וא\"כ זכר מקודם סוף היום יהא מותר לבטל [ובודאי ה\"נ ביו\"ט דהא גם לחם משנה מהאי קרא ילפינן ע\"ש]. ואולי מה\"ט מנהגינו באמת לבטל מחצות היום. ואולי גם כוונת רבינו והגר\"א ז\"ל כן. או דלהכונה לסעודה לבד הוא דמותר לבטל ולא לכל הוצאת שבת. ועי' ב\"ק (ל\"ב.) מפני שכל ברשות בבהשמ\"ש ע\"ש משמע שקודם לזה אין רשות וכ\"נ קצת לדעת רבינו דלס\"ל חיוב תוס' שבת גם מדרבנן. עי' פ\"ה משבת ומיהו רבינו השמיט הך דישכים להו\"ש. ואולי מפני הך דב\"ק דדווקא בהש\"מ הוא שרץ ברשות וצלע\"ק:",
+                "<b>ואין </b>\n<b> מבטלין תשב\"ר אפילו לבנין בהמ\"ק.</b> ציין המגדל עוז למגילה (ג.) וט\"ס הוא וצ\"ל ספ\"ק והוא שם (טז:) אולם עיקרו הוא בשבת (קיט:) כל' רבינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים ממזר ת\"ח.</b> מש\"כ המגדל עוז מע\"ז. אינו שם עש\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מגילה צ\"ל פ\"ק דמ\"ק והוא שם (ט.) והכ\"מ הרחיקנו לירושלמי פאה. ועי' קדושין (לב.). מש\"כ שצריך לבקש למי שהחכמה שלו. לברכות דף ח'. ל\"נ שם ואינו רק בשלהי נדה (ע:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וסוף </b>\n<b> אדם זה שהוא מלסטם אה\"ב.</b> ציון המג\"ע לפ' בסו\"מ. אינו שייך לכאן וצ\"ל בקדושין (ל:):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועוד </b>\n<b> א' אף חכמתי חכמה שלמדתי באף.</b> מ\"ר קהלת ע\"פ זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה.</b> שמ\"ר ס\"פ תשא פמ\"ז ובויק\"ר פי\"ט ועוכ\"מ. ועי' ערובין (סה.) וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> כבוד אלא תורה כו'.</b> רבינו גרס במאמר הזה כגי' הע\"י ע\"ש. אולם הך דאין כבוד א\"ת היא ג\"כ באבות פ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> כעס כו'.</b> עי' ברכות (ס\"ב.) חגיגה (ה:):"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> אין ראוי לרב לנהוג ק\"ר כו' ולא לאכול ולשתות עמהם כו'.</b> עמש\"ל פ\"ב ה\"ד מדיעות בס\"ד. ואולי ילפ' בזה מש\"א בסוטה (ה.) ת\"ח צריך שיהא בו שמינית שבשמינית ומעטרא לי' כי סאסא לשבלתא והיינו שיהא נפרד מהעם בכיו\"ב שחשב רבינו למען תהי' אימתו עליהם ויקבלו דבריו וע\"ש בפרש\"י ובסנהדרין (נב.) למה ת\"ח דומה בפני ע\"ה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין מעומד.</b> יעוי' בחי' הרשב\"א ור\"ן רפ\"ג דמגילה ובש\"ך יו\"ד סרמ\"ו סקי\"א ובק\"ג מגילה שם. ומה שהקשה מהא דעמד השואל ושאל שבברכות (כז:) ובכורות (לו.) והרי אז כבר היו לומדים מיושב ומ\"מ השואל עמד לא על רבינו תלונתו. שהרי דבריו הם מהתוספתא פ\"ו דסנהדרין (כמש\"כ הכ\"מ). ולא משמע לומר שהתוספתא מיירי קודם שלמדו בישיבה:<br><b> אמנם </b> גם זולת זה א\"ש. דהשואל בברכות הי' רשב\"י כמש\"ש (כח.) והוא הי' תלמיד קטן אז והתלמידים הקטנים לא היו יושבים בבהמ\"ד גם אחר שבטל כבוד התורה ולמדו מיושב. כדא' בחולין (נד.) כל אותן הימים ששימש רב לרבי בישיבה שימש אותו ריו\"ח בעמידה. וכ\"ה ג\"כ בירושלמי שבת פ\"י ה\"ה שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת יושבות. וכה\"ג א' שם רפ\"ג דחגיגה [והק\"ע בתוספותיו לא העיר לפרש ד' הירושלמי עם הך דחולין שם ע\"ש] וא\"כ א\"ש הך דברכות. אך מבכורות שהי' השואל ר' צדוק מגדולי הדור אז שפיר הקשה. ולי\"מ ה\"א עפ\"ד הירושלמי ספ\"י דנדרים דהשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד. ע\"ש והביאוהו תוס' בכורות שם. דהטעם דאין שואלין מעומד הוא רק כשבא לשאול להקשות ולהשיב ע\"ד הדורש הוא שא\"ש מעומד שבנקל יבואו לריב ולקנטר ולחלוק איש על רעהו אם יעמודו. לא כן כשישאל בישיבה הוא מדבר בקרירות רוח וכאשר נראה בחוש ד\"ז. משא\"כ כששואל הלכה לבד. וכ\"ש אגדה. דאינו שואל רק כדי לדעת טיב השאלה. ודאי צריך לעמוד. ומדוייק מאוד מה שבבכורות הביאו התוס' ד' הירושלמי הזה ולא בברכות דבברכות עיקר הקושיא א\"ל מקום משום דרשב\"י הי' מקטני התלמידים ושפיר הי' צריך לעמוד משא\"כ בבכורות הוצרכו ליישב בדברי הירושלמי. אחז\"ר מצאתי שכוונתי בעה\"י לדברי הצל\"ח בברכות שם וששתי מאוד. אחז\"ר מצאתי לאאמו\"ר הגז\"ל בחידושיו לשבת (פח.) ברש\"י ד\"ה עלי' דר\"ח העיר משם (ל.) דהל\"ל דמה\"ט הוא שהי' צריך לעמוד לפי שהי' שואל ומוכח דלס\"ל לרש\"י כהרמ\"א אלא כהש\"ך סקי\"א. והאריך הרבה בהטעות שיש בהש\"ך שם ואכ\"מ. ולבסוף ציין לכתובות (ס\"א:) קם כו' הוא סבר לשאל בשמעתי' קא בעי כו'. ושפת\"י:",
+                "<b>אין </b>\n<b> שואלין את הרב אלא בענין \"שהם קורין בו\".</b> ג' תיבות אלו הם הוספת רבינו ע\"ד התוספתא פ\"ו מסנהדרין דשם תני סתם א\"ש אוב\"ע ובא לשלול שלא נפרש כענין. היינו בהלכות החג עי' ב\"מ (צז.) ובא\"ח סתכ\"ט. לכן אמר דשואלים דהכא הוא להקשות עי' שבת (ג:)כמ\"ש הכ\"מ וע\"ל ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> משיחין בבהמ\"ד.</b> ע\"ל פי\"א מתפלה ה\"ו ושם נקט לה לענין קדושת בהכנ\"ס. וכאן לענין ביטול תורה. ומה\"ט נקט הכא רק בהמד\"ר שבימיהם היו לומדים רק בבהמ\"ד ולא בבהכנ\"ס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו </b>\n<b> חולק.</b> עי' כ\"מ בשם הרמ\"כ ועי' ברכות (כז:):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ דווקא כשקוראו ג\"כ אבא מארי ע\"ש ומקרא מסייעו כו' עי' ש\"ך יו\"ד סר\"מ סקכ\"ב. וכבוד אאמו\"ר הגז\"ל הביא ראי' שגם בפניו מותר כן מהא דברכות (ד.) מפיבושת רבי יפה דנתי כו'. וע\"ש (נה.) שאל בצלאל למרע\"ה משה רבינו. ועי' בס' פרשת דרכים לבעל המל\"מ. ובחי' רע\"א ליו\"ד שם. ובדרו\"ח לשבת (קטו.) הקשה מר' יוסי שאמר אבא חלפתא. וע\"ש באריכות דברי יד\"נ הגאון דשאוויל ני' בס' זכ\"י שם ובביאורי מרן הגר\"א ז\"ל ביו\"ד שם:",
+                "<b>ואם </b>\n<b> נתן לו שלום יחזור לו ש\"ע רבי ומורי.</b> רבינו הגר\"א ז\"ל ביו\"ד סרמ\"ב ס\"ק ל\"ז כתב \"כמש\"כ בחלק\" וכוונתו לשם (צח.) בעובדא דריב\"ל ומשיח. אלא שצ\"ע דשם ריב\"ל השואל א\"ל למשיח בשאלתו רבי ומורי. וה\"ל לציין מברכות (ג.) באליהו ור' יוסי. ואולי ט\"ס בדברי הגר\"א ז\"ל. כאאמו\"ר ז\"ל [עתה נדפס יו\"ד חדשים בווילנא והגיה המגיה צ\"ע בד' הגר\"א שם] וע' תענית (כא:) וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסב אלא יושב כיושב לפני המלך.</b> נראה מקורו מפסחים (קח.) תלמיד לפ\"ר א\"צ הסיבה. וכפ\"ז ממצה ה\"ח. וכ\"ש בישיבת רשות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> ישב לפניו עד שיאמר לו שב.</b> ירושלמי פ\"ק דכתובות ופ\"ק דסוטה (ועי' כ\"מ.):",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יעמוד מלפניו עד שיאמר לו עמוד.</b> מס' דא\"ר רבה ספ\"ד ורפ\"ה. וכ\"מ ל' הגמ' בכ\"מ מיפטרו מיני'. עי' ברכות (יז.) יומא (נג.) מ\"ק (ט') כתובות (קו):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א\"ל </b>\n<b> למדתנו רבינו.</b> ברכות (טז.) (לז.) גיטין (יט.) ועוכ\"מ:<br><b> מש\"כ </b> הכ\"מ כדאי' פ' הישן. זהו בר\"א וריב\"ז ויותר הל\"ל מדברי הירושלמי פ\"ב דברכות ופ\"ב דשקלים. ועי' בבלי יבמות (צו:) וצע\"ק:",
+                "<b>אפילו </b>\n<b> לא למד ממנו אלא ד\"א.</b> ב\"מ (לג.):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב </b>\n<b> המובהק.</b> אולי משום סיפא נקט הכי שמ\"מ חייבין הם להדרו ובאינו מובהק א\"צ הידור וע\"ז קפיד רבא בקדושין שם. או דאפי' מובהק כבודו מחול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ראוי לחכם שיטריח את העם ויכוון עצמו להן כו'.</b> לכאורה הל\"ל אסור כדא' שם אזהרה לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת. ואולי שאם כבד לו להקיל י\"ל שאינו מחוייב והיינו רבותייהו דרבנן שהקיפו ויעוי' במ\"ר פ' בהעלותך פ' אספה לי. א\"ר אבא הכהן בר\"פ כשהייתי רואה סיעה של ב\"א. הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יהיו רואים ועומדים מלפני וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסי ע\"ז אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם כדי שיהיו רואים אותך ויעמדו מלפניך ואתה מביאם לידי יר\"ש שנא' מפני ש\"ת כו' ויראת מאלקיך וכ\"ה במדרש ר\"ת שם. ולפ\"ז צ\"ל הכל לש\"ש. דאה\"נ אם מכוון לזכותם רשאי ומצוה קעבד ואולי גם חובה לזכות את הרבים. אבל לפי שאין מחשבות האדם גלוי לכל. א\"כ יותר טוב להתרחק וע\"כ י\"ל דבמי שאינו מכוון לש\"ש רק לכבודו הוא אזהרה גדולה. ובו לא מיירי רבינו. אך בסתמא דעת רבינו שמן הראוי שלא להטריח. מכאמו\"ר. ועי' ירושלמי פ\"ג דבכורים ה\"ג עד כמה צריך לעמוד מפני זקן שמעון ב\"ב בשם ריו\"ח פעמים ביום ר\"א א' פ\"א לא כן תני רשב\"א מניין לזקן שלא יטריח כו' יעוש\"ה ונראה שהם חלוקה בפ' שלא יטריח ע\"ש ויעו\"ש עוד ר' חנינא מחי מאן דלא קם מ��ומוי ואמר לי כי בעית מבטלה לדאורייתא וכתבתי במק\"א בס\"ד שהוא כהך דכתובות (פ\"ו) שמכין אותו עד שת\"נ והכל לש\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> שבח לת\"ח לכנס באחרונה.</b> תמוה קצת שדין זה לא נמצא באותה ברייתא דשלהי הוריות שהיא מקור ב' ההלכות האלו ה\"ו וה\"ז [ע\"ש] ומקורה טהור בברכות (מ\"ג.) מששה דברים שהם גנאי לת\"ח ומ\"ט עירב רבינו הדין הזה באמצע דבר ההלכות מהך דהוריות ונ\"ל ברור שרבינו גרס מש\"ש בברכות (מ\"ג) משום דקרי לה פושע דהית' גירסתנו פוסע והיינו פוסע על ראשי עם קודש כשבא באחרונה וא\"כ הוא ממש מעין אותם הדינים שבהלכה א' ותל\"ע מצאתי בח\"א הרש\"א שהביא שי\"ג פוסע כן ובעליל נראים דברי רבינו כן אף ששינה ל' הברייתא מפסעין וכתב מקפצין ונ\"ל שגם רש\"י ז\"ל שכתב פושע מתעצל ידע מגי' זו פוסע ולכן בא לשלול פירש זה וגירסתו ולכן כ' מתעצל ור\"ל דפושע גרסינן ולא פוסע ומה\"ט לא הקדים לפרש לעיל (כ\"ח) דשם אריו\"ח ונקרא פושע. אלא שפשוט הוא דפשיעה בל' חז\"ל הוא התעצלות. וכפסחים (צ:) גזירה שמא יפשע. וכן בביצה (טו:) וכ\"ה ל' רש\"י בשבת (כא.) בטעמא דכבתה זקוק לה כו' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> שיבה כל שיבה במשמע.</b> קאי על הרישא אפילו אינו חכם וזהו כל שיבה במשמע. אבל מפני זקן עכו\"ם אינו חייב רק מדרבנן מן הסברא וז\"ב. ואא\"צ לד' הכ\"מ. ומש\"כ הכ\"מ ואפשר של\"א שא\"צ לעמוד אלא ילד חכם. וז\"פ לע\"ד להדיא כיון רבינו לזה במש\"כ ואינו חייב. ולא כ' ואין חייבין כבכל הפ':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> לאחר מיתה.</b> מש\"כ המג\"ע מנדרים (נ:) לא ידעתי מנ\"ל דשם לא\"מ היה. כאאמו\"ר זצ\"ל:",
+                "<b>מש\"כ </b> הכ\"מ ד\"ה וכן דהיכא שהוא נוגע מנ\"ל שנאמן. אולי י\"ל לפ\"מ דקיי\"ל דאם נידה למי שאינו חייב הוא עצמו בנידוי. א\"כ מה\"ט נאמן. ויש לדחות. שזהו אם המתנדה השיבו אדרבה. וע\"ל בסה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אות </b>\n<b> י\"ג. ש\"ש לבטלה או לשבועה בד' הבאי.</b> נ\"ל פשוט דכ\"ש לקללה עי' תמורה (ג:):",
+                "<b>המכשיל </b>\n<b> את העור.</b> עי' השגת הראב\"ד. ונ\"ל שבא לפרש דדווקא בכה\"ג הוא שמנדין אותו ולא כשנתן מכשול לעור ממש כפשט הכתוב. דבהלאו הזה אפקי' לקרא מפשוטו לגמרי. ועי' יבמות (כד.) וצ\"ע. וכמדומני שבס' מנ\"ח מסתפק בזה ואת\"י כעת. ובאמת במכשיל עור הוא מפורש בתורה ארור משגה עור בדרך. וארור בו נידוי כבשבועות (לו.) וי\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> מכת מרדות נמנין.</b> רבינו לטעמי' דס\"ל ממ\"ר הוא עד שת\"נ. עי' ספ\"א מחמץ. וזה הרבותא דמ\"מ אין משמתין אותו. ע' כ\"מ: מש\"כ הכ\"מ בסוד\"ה כ' הרמ\"ך משום המחלוקת. עי' כה\"ג סנהדרין (פז.) וי\"ל יחיד נגד רבים שאני. ועי' פר\"א להגרד\"ל ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יושבין עמו בד\"א.</b> נדרים (ז.) ועי' כ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המג\"ע מר\"ה (כט:) תמוה דשם לענין שופר של ר\"ה מיירי ומה ענינו לכאן וה\"ל להביא ממ\"ק (טז.) בארבע מאה שיפורי כו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע. </b> עי' מג\"א ר\"ס תקע\"ו מה שתמה בזה ובק\"נ פ\"ג מש\"כ דזהו באו' לבד. ועי' ר\"נ רפ\"ג דר\"ה ותהר\"י רפ\"ב דברכות ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תעניות </b>\n<b> אלו. </b> עי' מג\"א סי' תקע\"ו ובאורי מרן הגר\"א ז\"ל וי\"ל בד\"ק ז\"ל ע\"ש. ומזה לכל ת\"צ הקבועים שאין לחנך בהם את הקטנים כמו ביוה\"כ. וכתבתי בזה בס\"ד בקונ' הר המוריה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> היחיד מתענה על צרתו כו'. </b> עי' מ\"מ. ולקמן הי\"ב ובגמ' יו\"ד ע\"ב. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' ומקרא מפורש הוא בדהמע\"ה שהתענה על הילד שלו שחלה ועי' מלכים א' סי' ח' פ' ל\"ח:",
+                "<b>ואומר </b>\n<b> עננו בכל תפלה. </b> מבואר כן בגמ' י\"ג ע\"ב ובירושלמי פ\"ב ובפ\"ד דברכות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתענה בשבתות כו'. </b> השמיט כאן עיה\"כ. ואולי נמשך אחר דברי הירושלמי פ\"ב דתעניות הי\"ג ופ\"א דמגילה ה\"ו שג\"כ לא נזכר שם עיוה\"כ ועמד בזה כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון שם ועי' ג\"כ נדרים פ\"ח ה\"ב. ואפ\"ל מזה ראיה לענין שמחת יו\"ט בנשים שכ' שם בשו\"ת רע\"א סי' א' ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> חלום רע צריך להתענות למחר. </b> לא כהאחרונים שכ' שהוא רשות ודברי רבינו ראוים אליו דהא מצוה להתענות בעת צרה ל\"ע וכמש\"ל ה\"ט ובפרט בחלום שמן השמים הראוהו שיוכל לתקן בתשובה ותענית. וכמ\"ש חז\"ל יפה תענית לחלום ודאי דאין למנוע וכ\"כ בס' פתרון חלומות שאף בשבת צריך להתענות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המ\"מ </b> כ' מקורו מהא דאל ינהוג עדונין בעצמו. אבל שם הוא כששכח ואכל. ע\"ל הט\"ו. אבל בשרוי בתענית לא נמצא ד\"ז בשו\"מ. לפי מיעוט ידיעתי. אלא דהוא דבר המסתבר דהרי זהו מדרכי התשובה לדאוג ולהתאבל על חטאיו כמש\"כ רבינו פה ובה' תשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכח </b>\n<b> ואכל. </b> כ\"ש הדבר למי שפטור מלהתענות מפני חולשתו. וכמבואר בתוספתא ספ\"ב ובירושלמי פ\"א ה\"ה בעוברות ומניקות. ולא ידעתי מ\"ט השמיטו רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחוקרים </b>\n<b> על בעלי חמס. </b> כמש\"כ מן החמס אשר בכפיהם. עי' בגמ' ט\"ז א'. ובתוספתא פ\"א ובירושלמי פ\"ב מבואר ביתר ביאור כל מ\"ש רבינו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שאין מתריעין אלא על ג' אמצעיהם. ע\"ל פ\"ג ה\"ז דאין מתריעין רק בז' אחרונות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> מש\"כ שרבינו מפרש דהאי כ\"ש י\"ל שיעור מצינו טובי דכוותה. עי' ב\"ב ק\"נ א'. ובתוס' שם. וביצה ט\"ו ב'. ונדה כ\"ו ב'. דאיכא שיעור בכ\"ש ובתרע\"א שבסוף ס' דרוש וחידוש סי' י'. ובמק\"א כ' בס\"ד די\"ל דר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות ג\"כ ל\"ד. ואף בטבל לדידן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגיע </b>\n<b> ר\"ח כסלו. </b> משנה ערוכה י' ע\"א ��לא ידעתי מ\"ט השמיט המ\"מ לציינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונותנין </b>\n<b> אפר מקלה כו' וע\"ג ס\"ת. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש ובס' ת\"א בשם הגר\"ז ז\"ל הראה מקורו בילקוט כמדומני. ועי' ג\"כ בתרגום שני למגילת אסתר כ' ג\"כ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ור\"ל דבתוספתא מבואר שהתקיעה ותרועה ביחד אבל מ\"מ היו שווים בכולם תקיעה ותרועה. ומה שאמר הריעו הוא מפני הכבוד. עי' היטב בב\"י סי' תקע\"ט ובלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> לעורר הלבבות, כדי לפתוח דרכי התשובה. </b> עי' ח\"ס חא\"ח סי' ס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונהגו </b>\n<b> כל ישראל בזמנים אלו להתענות \"ובי\"ג\" באדר. </b> הלשון הזה מורה שט\"ס יש כאן ונראה דצ\"ל בי\"ג באדר ומ\"ש בזמנים אלו ר\"ל בדורות האלו ולא בימי התעניות שזכר מקודם דא\"כ כל ישראל בזמנים אלו וכ\"מ הב\"י סי' תרפ\"ו שהעתיק כן. אך גם לשון בזמנים אלו ל\"מ כן וע\"ד המ\"מ מריש מגילה. יעוי' בפי' בראשית וברא\"ש ריש מגילה בפ\"י ז\"ק לכל הוא מבואר דכבר היה המנהג בימי חז\"ל. ועי' במס\"ס פכ\"א ואולי ר\"ל דאף בזמן שיש שלום אם רצו אין מתענין מ\"מ נהגו להתענות בכל הזמנים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> ח\"ס א\"ח סי' ק\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. </b> מלשון רבינו מבואר דקרא מיירי בשיר בפה ואילו בגיטין ז' א'. פריך ולשלח לי' מהך בשיר לא ישתו יין ומשני אי מההוא ה\"א ה\"מ זימרא דמנא אבל דפומא ש\"ד קמ\"ל. א\"כ מ' דקרא מיירי בשיר בכלי. כן שאלני זה רבות בשנים גיסי הרה\"ג מ' דובער ראבינאויץ ז\"ל האבד\"ק פיאנטניצא. ואני נ\"ל דמלבד די\"ל בפשיטות דבתר דכ' קרא אל תשמח. ממילא בכלל בשיר, לא ישתו יין אף שיר בפה הוא. אבל יו\"נ דד\"ז תליא אם עיקר שירה בפה או בכלי. דמסתברא דכמו שהיה במקדש. ע\"ז נצטווינו שלא לשורר בביתנו. א\"כ למ\"ד ע\"ש בכלי. קרא מיירי נמי בשיר בכלי. אבל רבינו לשי' דפ' פ\"ג ה\"ג מכלי המקדש דע\"ש בפה. ע\"כ מייתי מהך קרא לשירה בפה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,129 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Fasts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Fasts",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע. </b> עי' מג\"א ר\"ס תקע\"ו מה שתמה בזה ובק\"נ פ\"ג מש\"כ דזהו באו' לבד. ועי' ר\"נ רפ\"ג דר\"ה ותהר\"י רפ\"ב דברכות ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תעניות </b>\n<b> אלו. </b> עי' מג\"א סי' תקע\"ו ובאורי מרן הגר\"א ז\"ל וי\"ל בד\"ק ז\"ל ע\"ש. ומזה לכל ת\"צ הקבועים שאין לחנך בהם את הקטנים כמו ביוה\"כ. וכתבתי בזה בס\"ד בקונ' הר המוריה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> היחיד מתענה על צרתו כו'. </b> עי' מ\"מ. ולקמן הי\"ב ובגמ' יו\"ד ע\"ב. מי שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' ומקרא מפורש הוא בדהמע\"ה שהתענה על הילד שלו שחלה ועי' מלכים א' סי' ח' פ' ל\"ח:",
+                "<b>ואומר </b>\n<b> עננו בכל תפלה. </b> מבואר כן בגמ' י\"ג ע\"ב ובירושלמי פ\"ב ובפ\"ד דברכות:",
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתענה בשבתות כו'. </b> השמיט כאן עיה\"כ. ואולי נמשך אחר דברי הירושלמי פ\"ב דתעניות הי\"ג ופ\"א דמגילה ה\"ו שג\"כ לא נזכר שם עיוה\"כ ועמד בזה כאאמו\"ר הגז\"ל בגליון שם ועי' ג\"כ נדרים פ\"ח ה\"ב. ואפ\"ל מזה ראיה לענין שמחת יו\"ט בנשים שכ' שם בשו\"ת רע\"א סי' א' ואכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b>\n<b> חלום רע צריך להתענות למחר. </b> לא כהאחרונים שכ' שהוא רשות ודברי רבינו ראוים אליו דהא מצוה להתענות בעת צרה ל\"ע וכמש\"ל ה\"ט ובפרט בחלום שמן השמים הראוהו שיוכל לתקן בתשובה ותענית. וכמ\"ש חז\"ל יפה תענית לחלום ודאי דאין למנוע וכ\"כ בס' פתרון חלומות שאף בשבת צריך להתענות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המ\"מ </b> כ' מקורו מהא דאל ינהוג עדונין בעצמו. אבל שם הוא כששכח ואכל. ע\"ל הט\"ו. אבל בשרוי בתענית לא נמצא ד\"ז בשו\"מ. לפי מיעוט ידיעתי. אלא דהוא דבר המסתבר דהרי זהו מדרכי התשובה לדאוג ולהתאבל על חטאיו כמש\"כ רבינו פה ובה' תשובה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שכח </b>\n<b> ואכל. </b> כ\"ש הדבר למי שפטור מלהתענות מפני חולשתו. וכמבואר בתוספתא ספ\"ב ובירושלמי פ\"א ה\"ה בעוברות ומניקות. ולא ידעתי מ\"ט השמיטו רבינו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחוקרים </b>\n<b> על בעלי חמס. </b> כמש\"כ מן החמס אשר בכפיהם. עי' בגמ' ט\"ז א'. ובתוספתא פ\"א ובירושלמי פ\"ב מבואר ביתר ביאור כל מ\"ש רבינו ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> הלח\"מ שאין מתריעין אלא על ג' אמצעיהם. ע\"ל פ\"ג ה\"ז דאין מתריעין רק בז' אחרונות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> מש\"כ שרבינו מפרש דהאי כ\"ש י\"ל שיעור מצינו טובי דכוותה. עי' ב\"ב ק\"נ א'. ובתוס' שם. וביצה ט\"ו ב'. ונדה כ\"ו ב'. דאיכא שיעור בכ\"ש ובתרע\"א שבסוף ס' דרוש וחידוש סי' י'. ובמק\"א כ' בס\"ד די\"ל דר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות ג\"כ ל\"ד. ואף בטבל לדידן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגיע </b>\n<b> ר\"ח כסלו. </b> משנה ערוכה י' ע\"א ולא ידעתי מ\"ט השמיט המ\"מ לציינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ונותנין </b>\n<b> אפר מקלה כו' וע\"ג ס\"ת. </b> כ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש ובס' ת\"א בשם הגר\"ז ז\"ל הראה מקורו בילקוט כמדומני. ועי' ג\"כ בתרגום שני למגילת אסתר כ' ג\"כ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד. ור\"ל דבתוספתא מבואר שהתקיעה ותרועה ביחד אבל מ\"מ היו שווים בכולם תקיעה ותרועה. ומה שאמר הריעו הוא מפני הכבוד. עי' היטב בב\"י סי' תקע\"ט ובלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כדי </b>\n<b> לעורר הלבבות, כדי לפתוח דרכי התשובה. </b> עי' ח\"ס חא\"ח סי' ס\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ונהגו </b>\n<b> כל ישראל בזמנים אלו להתענות \"ובי\"ג\" באדר. </b> הלשון הזה מורה שט\"ס יש כאן ונראה דצ\"ל בי\"ג באדר ומ\"ש בזמנים אלו ר\"ל בדורות האלו ולא בימי התעניות שזכר מקודם דא\"כ כל ישראל בזמנים אלו וכ\"מ הב\"י סי' תרפ\"ו שהעתיק כן. אך גם לשון בזמנים אלו ל\"מ כן וע\"ד המ\"מ מריש מגילה. יעוי' בפי' בראשית וברא\"ש ריש מגילה בפ\"י ז\"ק לכל הוא מבואר דכבר היה המנהג בימי חז\"ל. ועי' במס\"ס פכ\"א ואולי ר\"ל דאף בזמן שיש שלום אם רצו אין מתענין מ\"מ נהגו להתענות בכל הזמנים האלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> ח\"ס א\"ח סי' ק\"ס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. </b> מלשון רבינו מבואר דקרא מיירי בשיר בפה ואילו בגיטין ז' א'. פריך ולשלח לי' מהך בשיר לא ישתו יין ומשני אי מההוא ה\"א ה\"מ זימרא דמנא אבל דפומא ש\"ד קמ\"ל. א\"כ מ' דקרא מיירי בשיר בכלי. כן שאלני זה רבות בשנים גיסי הרה\"ג מ' דובער ראבינאויץ ז\"ל האבד\"ק פיאנטניצא. ואני נ\"ל דמלבד די\"ל בפשיטות דבתר דכ' קרא אל תשמח. ממילא בכלל בשיר, לא ישתו יין אף שיר בפה הוא. אבל יו\"נ דד\"ז תליא אם עיקר שירה בפה או בכלי. דמסתברא דכמו שהיה במקדש. ע\"ז נצטווינו שלא לשורר בביתנו. א\"כ למ\"ד ע\"ש בכלי. קרא מיירי נמי בשיר בכלי. אבל רבינו לשי' דפ' פ\"ג ה\"ג מכלי המקדש דע\"ש בפה. ע\"כ מייתי מהך קרא לשירה בפה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,186 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> סוד\"ה ואיסור. ה\"ל לגמ' ולבאר \"אלא ודאי\" ברייתא קמייתא כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה משום ב\"י אא\"כ קנה. </b> עי' מל\"מ וש\"א ה' חמץ. ושעה\"מ וטעמו. וכמה מפרשים שטרחו ליישב ד' רבינו. דהרי ה\"ל להנל\"ע ועמש\"ל בפתיחה בס\"ד. ועוד ישבנו בא\"א בס\"ד. אכ\"מ:<br><b> במ\"מ </b> מ\"ש ובתוספתא, נחסר הציון. והוא במכות פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> באונס. </b> לא נודע מקורו ועי' ח\"ס חא\"ח סי' קי\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואפשר [מש\"ש וא\"כ צ\"ל דהא דקאמר הכא בד\"א. א\"ל שום הבנה. וכפיה\"נ חסר בזה העתקת ד' הרא\"ם בתחילתו. ואולי באו הדברים מסורסים ומתיבת \"ואין ספק\" עד טפולי נשים שייך בתוך ד\"ה כ' \"עוד ראם\" אבל בפי' המשנה כ' דא\"ה כר\"א. ע\"ז בא להשיג ואין ספק כו' עד והרמב\"ן כו' עד כר\"א] וכבר הוגה בדפוסים החדשים ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כ\"ש כו'. </b> ע\"י כ\"מ ובנוב\"ת חא\"ח סנ\"ג כ' דנ\"מ בז' ש\"פ לערב דל\"ש עוד חזי לאצטרופי וע\"ש שכ' דה\"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא\"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ\"ב א'. וע\"ש כ\"ג ב' ברש\"י ד\"ה וחד א'. כאאמו\"ר הגז\"ל שם בגליון. ולדברי הנו\"ב עצמו. יש לדון דלר\"י דס\"ל חמץ לאה\"פ אסור בלאו. א\"כ י\"ל דמצטרפים יחד. וא\"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא\"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס\"ל כר\"י. ואולי דס\"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא\"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע\"ז ס\"ז א'. דס\"ל לר\"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע\"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א\"כ י\"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל\"ז ולאסור מה\"ט ח\"ש. ולפ\"ז י\"ל דלר\"י ל\"צ קרא לאסור ח\"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש\"י אך יל\"ח מהא בע\"ז ואפ\"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ\"פ משום לאו דל\"ת כ\"ת למלקות והך דשבועות אינו לר\"י. אך גם ר\"מ ס\"ל הכי שם. ואכמ\"ל. ובתי' הרלנ\"ח שכ' הכ\"מ. ע' ס' מ\"נ מה שהקשה מס\"פ יוה\"כ. ולכאורה י\"ל דכיון דקיי\"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח\"ש בכלל. דג\"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> כ\"מ ולח\"מ מה שתמהו שניהם. ואולם נ\"ל דרבינו מקורו טהור בירושלמי פ\"א ה\"ד דא' שם ר\"א הכ\"מ בט\"ז (ואולי הי' גורס רבינו בט\"ו). אך גם בט\"ז ניחא דבט\"ו א\"א לבער חמץ. וע\"ש במה\"פ. וידוע שרבינו פוסק עפ\"ד הירושלמי בכ\"מ. ועי' בפה\"מ לרבינו שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד \"אף\" זה צ\"ל אין זה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ דל\"א מתוך אלא בדבר השוה לכ\"נ. ר\"ל לכל גוף אדם והכא ליכא הנאה לשום גוף תמוה מאוד ממשנה ערוכה ביצה י\"ב א'. דמוציאין הקטן למולו וס\"ת ולולב לצאת בהם משום מתוך. וכמדומני שההפלאה בכתובות ז' ע\"א עמד ע\"ז ואת\"י לע\"ע. ואולי יש קצת ט\"ס ותוכן כוונתו. דצריך הנאה השוה לכל. וא\"כ אף דגם מצוה שרי. אבל מ\"מ אינה שוה לכל. דהרי אין חיוב כלל להשבית לו חמץ ולבערו. ואדרבה הוא תיקון לאו. א\"כ לא דמי להא דשם. דהם חובה על האדם. ואף דאינן בכל אדם מ\"מ משום חובתם מיקרי שוה לכ\"נ. משא\"כ הך דהכא. ומכ\"ש כשמצא חמץ. ודוחק. ולשי' רש\"י ערובין צ\"ו א' צע\"ג מביצה שם. דהרי מצות לולב וכו'. אינו שוה לכ\"נ. ואכמ\"ל. ובעיקר הקושיא. לכאורה ה\"נ דשי' רבינו כדעת רש\"י בביצה כ\"ז ב' דביעור תרו\"ט אסור ביו\"ט דשום אחשביה וא\"כ אף בלא מלאכה אסור. א\"כ ל\"ש בזה משום מתוך. דהרי לא הותר כלל איסור כזה שהוא משום אחשביה לצורך או\"נ דלא משכ\"ל כלל להדיוט. אולם לפמש\"ל פ\"ג ה\"ח מיו\"ט בס\"ד. לס\"ל לרבינו סברת רש\"י בזה כלל ע\"ש. ותו דגם בביעור חמץ ל\"ש סברה אחשביה עי' נוב\"ק חא\"ח סי' ט\"ו. ובחי' כ' בס\"ד עוד טעמים לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בתוך הרגל. </b> אבל לאחר הרגל אל\"ב עוד. ע' מג\"א בסתל\"ו ומש\"ש בס\"ד ליישב סתירת דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>\"אינו </b>\n<b> יכול\" לבטל. </b> מד' הכ\"מ נ' שגרס א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> של הקדש הוא א\"צ. </b> עי' מל\"מ. ויל\"ע בזה לפי אוקמתות הגמ' כ\"ט א' ב' וע\"ל פי\"ד ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרי </b>\n<b> אנס שהפקיד. </b> עי' השגת הראב\"ד. וילה\"ר לדעת רבינו מחולין ל\"ט ב' חזינן אי אינש אלמא הוא אסור וא\"ל א\"ל רישך והר. וע\"ש בתוס'. מכ' אחי הרה\"ג ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד שבכאן שייכה להלכה ב'. במש\"ש שאין מי פירות מחמיצין. ע' מ\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"י סי' תנ\"ג סק\"ד דמפרש ההשגה על הלכה זו. וס\"ל דקטניות נמי יש בהם חמץ קצת אלא שאינו חמץ גמור ועי' הקובץ מש\"כ באריכות. ובזה י\"ל דברי המג\"א ר\"ס תנ\"ד מה שתמהו עליו הח\"י והק\"נ מה שה\"ר דמורסן מחמיץ מדברי הרי\"ף ולא ממשנה ערוכה ע\"ש דבאמת י\"ל דהוא חמץ נוקשה ועכ\"פ מדרבנן אסור. וא\"כ אין ראיה מזה אבל מדברי הרי\"ף א\"ש דהרי איהו ס\"ל דאף ח\"נ ל\"ה דמותר אפילו מדרבנן. א\"כ מוכח שפיר דמחמיץ מדאורייתא ויוצאים בו י\"ח מצה משא\"כ מהמשנה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> תוספתא ספ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו כלי עצם. ואולי סמך עמ\"ש ואת הנצב. ומיירי אף בשל עצם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ובכל זמן. עי' מ\"מ ובקדושין ל\"ז ב' ותו\"י שם ד\"ה בזמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> לח\"מ וכל המפרשים נלאו למצוא ישוב נאמן לדעת רבינו. ואני בדרוש לשה\"ג תרל\"ח אמרתי בס\"ד. דשיטת רבינו דכל דבר האסור לא נקרא אכילה בלשון התורה. וא\"כ הכא שכתוב תאכלו מצות אינו יוצא בו י\"ח אכילת מצה דאינו אכילה כלל. וזהו שתלה רבינו מצה בבהמ\"ז. והוא כפי שיטתו בספ\"א מברכות דעל דבר אסור אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף. ועמש\"ש ובפ\"ב מש\"ע ה\"ב בס\"ד. ומיהו לא הוה רק כאכילה שלכ\"א דאין יוצאין בו חובת מצה. עמש\"כ פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח ב��\"ד. וא\"כ לפמש\"כ האחרונים דלר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות חייב אף על אכילת איסור שלכ\"א לכן לדידי' יוצאים גם במ\"ע שלכ\"א. ע\"כ הוצרך הגמ' לומר אליביה משום דאאחע\"א ואתיא דווקא כר\"ש אף דאיכא תנאי טובי דס\"ל אאחע\"א. מוק\"ל כר\"ש. דלדידי' הוא דצריך קרא ולא לשאר תנאי וכאמור. ועוד כתבתי בס\"ד בחבורי סד\"מ ח\"ז בקונטרס דבריו של גדול באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובשו\"ת בית הלוי. ובחידושי אמרתי בס\"ד דלכאורה י\"ל דיוצאין במע\"ש משום הואיל וא\"ב מתשיל. ועי' תוס' שם מ\"ו ע\"ב. אך המאירי שבת קכ\"ז ע\"ב כ' דל\"א הואיל ואב\"מ רק בתרומה ולא במעשר ודבריו נפלאים וישבתי בס\"ד דתליא בפ' דתנאי וא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן. </b> [עי' כ\"מ ועפ\"ו מסוכה ה\"א שכ' חייב. ובפ\"ז מלולב הי\"ט] וה\"ל לכ\"מ להביא תלמוד ערוך בפסחים קי\"ז ע\"א דפריך חיובא לדרדקי אך יל\"פ בא\"א כמובן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתצא נפשו. </b> [תמוה לי למה כ' בכאן עד שת\"נ יותר מבכ\"מ שמזכיר מכת מרדות. והירושלמי מקור דין זה דימה זה לבא על ארוסה בבית חמיו. ושם גופיה לא כ\"כ רבינו בפ\"י מאישות. וגם אחר שכבר עבר ע\"ז איך נלקיהו על ביטול מ\"ע] ואפשר דהכא עובר באכילתו בקו\"ע על מ\"ע של תורה. ועל ד' חז\"ל שאסרו. ע\"כ חמיר טובא. ועי' בתפארת ישראל פ\"ג דמכות מ\"ש בענין מכת מרדות: במ\"מ ד\"ה וחכמים ר\"ש יתיב. ע\"ש בגמ' דמסיק אסטניס הוה. ורבינו השמיט ד\"ז ואולי סמך עמש\"ל פ\"ו מיו\"ט הט\"ז וק\"ו לדהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> זכור את היוה\"ז אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור איה\"ש. </b> תמוה דתלי זה בזה ולכאורה אינם שוים כלל. דשם המצוה לקדשו בכניסתו. וכאן הוא דוקא בלילה ובעת שמצה ומרור מונחים והרי במצה כ' דווקא בלילה דהוקש לפסח עי' תוס' צ\"ט ע\"ב ד\"ה עד [ועמש\"ל פכ\"ט משבת ה\"ד בס\"ד וא\"ש קצת] אך עיקר דבריו ל\"י מקומו בדחז\"ל. ועי' פסחים קי\"ז ע\"ב במש\"ש וצריך להזכיר יצ\"מ בקה\"י. וג\"ז לא הזכיר רבינו כלל בנוסח התפלה של שבת שהוא עיקרו מדאורייתא לקדש היום בכניסתו. וכמ\"ש המג\"א וצל\"ח ובביאור הגדה ש\"פ שחברתי בימי עלומי בס\"ד כ' ליישב קצת דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנשים בין נשים. </b> לא זכר תינוקות. עי' מ\"מ וכפה\"נ פוסק כר\"י וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b>\n<b> צלי שלוק ומבושל. </b> עי' לח\"מ והקובץ ובילדותי אמרתי עפ\"מ שפסק רבינו בפ\"ח מק\"פ ה\"ח. כמ\"ד דצלאו ואח\"כ בשלו נמי אסור. וזהו השאלה דבשר צלי יכול להיות שלוק ומבושל. משא\"כ בלה\"ז כולו צלי ונכון ע\"ד פלפול [לחדודי לתלמידים]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"ל </b> פי\"א מברכות ה\"ו בס\"ד. וכאאמו\"ר הגז\"ל השיב על קו' הא\"ז דילפ' בפשיטות מאי דא' ברכת הפסח ר\"ל שמברך על הזבח אקב\"ו לאכול הפסח. וכן הכוונה ברכת הזבח וזש\"ש הרשב\"ם במשנה קכ\"א א' \"ה\"ג\" בירך על הפסח ורצונו לשלול פי' זה ושפת\"י. ועי' ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט ד\"ה וראיתי שכ' בפשיטות דאינו יוצא בברכת הזבח עה\"פ ע\"ש ובחידושי מהר\"ם חלאוה לאחד הראשונים שנדפס לא מכבר בירושלים ת\"ו מש\"כ קרוב לזה ובחיבורי פרשתי בס\"ד דז\"ש בגמ' לכשתמצי לומר דבאמת בירושלמי שם מפרש דהזבח טפל והפסח עיקר ולפ\"ז יל\"פ שפיר ברכת הפסח כד' אאמו\"ר הגז\"ל וכדקיי\"ל דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה והעירותי מד' האחרונים בסי' ר\"י אם מקדים הטפל לעיקר ולז\"א בבבלי כשתצ\"ל שלא לפרש דעל עצם הברכה קאמר אז י\"ל דתליא בזריקה ושפיכה וא\"ש בזה גם קושיית הלח\"מ מה שפסק כאן כר\"ע והארכתי הרבה בחידושי בס\"ד ושרבינו פוסק כדברי הירושלמי כדרכו בכ\"מ ושם הגי' ברכת הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבל </b>\n<b> מצה בחרוסת. </b> הראב\"ד כ' זה הבל וי\"ל דכוונתו למש\"כ המנהיג ומובא בטור סי' תע\"ה דמצה זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט ואיך יתחברו יחד ואני אמרתי דרבינו והראב\"ד לשיטתייהו אזלי פ\"ו מתשובה ה\"ה שכ' רבינו טעם שהמצרים נענשו לפי של\"א להם השי\"ת שהם ישעבדו בישראל אך הראב\"ד השיב ע\"ז אדרבה הם עשו מצוה אבל מה שנענשו הוא על קושי השעבוד ונראה דעת רבינו דעל קוה\"ש לא נענשו לפי שזה היה טובתם של ישראל שיצאו לחירות קודם זמנם מה\"ט וצ\"ל להראב\"ד דיצאו לחירות מטעמים אחרים הנודעים בדחז\"ל ולפ\"ז ל\"ק השגת הראב\"ד על רבינו כאן דבאמת חרוסת ומצה הכל א' הוא ע\"י זכר וטיט אבל הראב\"ד לשי' שלא גרם החרוסת לחירותם כ' זה הבל ורבינו לשיטתי' גרם באמת וע\"כ צריך לכרוך ועוד הארכתי בזה בדרושים לשה\"ג בס\"ד ועמש\"ל פ\"ב משופר ה\"ד בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה </b>\n<b> אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. </b> לא הראו נו\"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ\"ד הירושלמי פ\"ו ה\"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק\"כ א' ד\"ה מפטירין מ' לפ\"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ\"ל לרבינו נגד הירושלמי שו\"מ בגה\"ש לירושלמי שם מש\"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע\"ש עמש\"ל פי\"א ה\"ו מברכות בס\"ד ולמעלה ה\"ז וע' בחי' מהר\"ם חלאוה בסוף המס' ובצל\"ח ואו\"ח שם. ובאמת ילה\"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ\"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס\"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל\"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו\"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ\"ל מקרא אחרינא ע\"ש ובירושלמי שם וא\"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ\"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה\"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב\"ד שכ' בה\"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה\"מ דקיי\"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א\"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח\"כ אוכל הפסח ויל\"ע די\"ל דבפסח דתקחז\"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ\"י י\"ל דא\"צ כ\"כ קידוש במ\"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דברי רב שאסר לומר בשר זה לפסח. עי' פסחי' נ\"ג ב' ובצל\"ח שם ובח\"ס חא\"ח סקל\"ט ודבריו תמוהים וכ' בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,183 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> סוד\"ה ואיסור. ה\"ל לגמ' ולבאר \"אלא ודאי\" ברייתא קמייתא כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה משום ב\"י אא\"כ קנה. </b> עי' מל\"מ וש\"א ה' חמץ. ושעה\"מ וטעמו. וכמה מפרשים שטרחו ליישב ד' רבינו. דהרי ה\"ל להנל\"ע ועמש\"ל בפתיחה בס\"ד. ועוד ישבנו בא\"א בס\"ד. אכ\"מ:<br><b> במ\"מ </b> מ\"ש ובתוספתא, נחסר הציון. והוא במכות פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> באונס. </b> לא נודע מקורו ועי' ח\"ס חא\"ח סי' קי\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ד\"ה ואפשר [מש\"ש וא\"כ צ\"ל דהא דקאמר הכא בד\"א. א\"ל שום הבנה. וכפיה\"נ חסר בזה העתקת ד' הרא\"ם בתחילתו. ואולי באו הדברים מסורסים ומתיבת \"ואין ספק\" עד טפולי נשים שייך בתוך ד\"ה כ' \"עוד ראם\" אבל בפי' המשנה כ' דא\"ה כר\"א. ע\"ז בא להשיג ואין ספק כו' עד והרמב\"ן כו' עד כר\"א] וכבר הוגה בדפוסים החדשים ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> כ\"ש כו'. </b> ע\"י כ\"מ ובנוב\"ת חא\"ח סנ\"ג כ' דנ\"מ בז' ש\"פ לערב דל\"ש עוד חזי לאצטרופי וע\"ש שכ' דה\"נ בנזירות אלא דראוי ליזור שנית ויצטרפו משא\"כ בחמץ. ודבריו תמוהים. דאיך יצטרפו ב' חצאי איסור מב' מיני נזירות. כיון דחלוקים לקרבנותיהם. וכהך דשבועות כ\"ב א'. וע\"ש כ\"ג ב' ברש\"י ד\"ה וחד א'. כאאמו\"ר הגז\"ל שם בגליון. ולדברי הנו\"ב עצמו. יש לדון דלר\"י דס\"ל חמץ לאה\"פ אסור בלאו. א\"כ י\"ל דמצטרפים יחד. וא\"כ גם בסוף יום ז' נמי חלא\"צ. אלא דלדעת רבינו יפה כ' ליישב זה דלס\"ל כר\"י. ואולי דס\"ל דמלאו אחר גרע ולא מצטרף משא\"כ בנזירות הוא אותו לאו. ועי' ע\"ז ס\"ז א'. דס\"ל לר\"י מנין שכל האיסורים מצטרפים זע\"ז שנא' לא תאכל כל תועבה א\"כ י\"ל דשייך אף בלאוים שונים להצטרף זל\"ז ולאסור מה\"ט ח\"ש. ולפ\"ז י\"ל דלר\"י ל\"צ קרא לאסור ח\"ש. ורבינו לשיטתי' דפסק כרש\"י אך יל\"ח מהא בע\"ז ואפ\"ל דגם בנזיר מצטרפים עכ\"פ משום לאו דל\"ת כ\"ת למלקות והך דשבועות אינו לר\"י. אך גם ר\"מ ס\"ל הכי שם. ואכמ\"ל. ובתי' הרלנ\"ח שכ' הכ\"מ. ע' ס' מ\"נ מה שהקשה מס\"פ יוה\"כ. ולכאורה י\"ל דכיון דקיי\"ל דאכילה כלל הנאה. ממילא גם ח\"ש בכלל. דג\"כ הנאה הוי לפחות ויש לדחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ע' </b> כ\"מ ולח\"מ מה שתמהו שניהם. ואולם נ\"ל דרבינו מקורו טהור בירושלמי פ\"א ה\"ד דא' שם ר\"א הכ\"מ בט\"ז (ואולי הי' גורס רבינו בט\"ו). אך גם בט\"ז ניחא דבט\"ו א\"א לבער חמץ. וע\"ש במה\"פ. וידוע שרבינו פוסק עפ\"ד הירושלמי בכ\"מ. ועי' בפה\"מ לרבינו שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד \"אף\" זה צ\"ל אין זה ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ דל\"א מתוך אלא בדבר השוה לכ\"נ. ר\"ל לכל גוף אדם והכא ליכא הנאה לשום גוף תמוה מאוד ממשנה ערוכה ביצה י\"ב א'. דמוציאין הקטן למולו וס\"ת ולולב לצאת בהם משום מתוך. וכמדומני שההפלאה בכתובות ז' ע\"א עמד ע\"ז ואת\"י לע\"ע. ואולי יש קצת ט\"ס ותוכן כוונתו. דצריך הנאה השוה לכל. וא\"כ אף דגם מצוה שרי. אבל מ\"מ אינה שוה לכל. דהרי אין חיוב כלל להשבית לו חמץ ולבערו. ואדרבה הוא תיקון ��או. א\"כ לא דמי להא דשם. דהם חובה על האדם. ואף דאינן בכל אדם מ\"מ משום חובתם מיקרי שוה לכ\"נ. משא\"כ הך דהכא. ומכ\"ש כשמצא חמץ. ודוחק. ולשי' רש\"י ערובין צ\"ו א' צע\"ג מביצה שם. דהרי מצות לולב וכו'. אינו שוה לכ\"נ. ואכמ\"ל. ובעיקר הקושיא. לכאורה ה\"נ דשי' רבינו כדעת רש\"י בביצה כ\"ז ב' דביעור תרו\"ט אסור ביו\"ט דשום אחשביה וא\"כ אף בלא מלאכה אסור. א\"כ ל\"ש בזה משום מתוך. דהרי לא הותר כלל איסור כזה שהוא משום אחשביה לצורך או\"נ דלא משכ\"ל כלל להדיוט. אולם לפמש\"ל פ\"ג ה\"ח מיו\"ט בס\"ד. לס\"ל לרבינו סברת רש\"י בזה כלל ע\"ש. ותו דגם בביעור חמץ ל\"ש סברה אחשביה עי' נוב\"ק חא\"ח סי' ט\"ו. ובחי' כ' בס\"ד עוד טעמים לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> בתוך הרגל. </b> אבל לאחר הרגל אל\"ב עוד. ע' מג\"א בסתל\"ו ומש\"ש בס\"ד ליישב סתירת דבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>\"אינו </b>\n<b> יכול\" לבטל. </b> מד' הכ\"מ נ' שגרס א\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> של הקדש הוא א\"צ. </b> עי' מל\"מ. ויל\"ע בזה לפי אוקמתות הגמ' כ\"ט א' ב' וע\"ל פי\"ד ה\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרי </b>\n<b> אנס שהפקיד. </b> עי' השגת הראב\"ד. וילה\"ר לדעת רבינו מחולין ל\"ט ב' חזינן אי אינש אלמא הוא אסור וא\"ל א\"ל רישך והר. וע\"ש בתוס'. מכ' אחי הרה\"ג ז\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השגת </b> הראב\"ד שבכאן שייכה להלכה ב'. במש\"ש שאין מי פירות מחמיצין. ע' מ\"מ. כאאמו\"ר הגז\"ל. ועי' ח\"י סי' תנ\"ג סק\"ד דמפרש ההשגה על הלכה זו. וס\"ל דקטניות נמי יש בהם חמץ קצת אלא שאינו חמץ גמור ועי' הקובץ מש\"כ באריכות. ובזה י\"ל דברי המג\"א ר\"ס תנ\"ד מה שתמהו עליו הח\"י והק\"נ מה שה\"ר דמורסן מחמיץ מדברי הרי\"ף ולא ממשנה ערוכה ע\"ש דבאמת י\"ל דהוא חמץ נוקשה ועכ\"פ מדרבנן אסור. וא\"כ אין ראיה מזה אבל מדברי הרי\"ף א\"ש דהרי איהו ס\"ל דאף ח\"נ ל\"ה דמותר אפילו מדרבנן. א\"כ מוכח שפיר דמחמיץ מדאורייתא ויוצאים בו י\"ח מצה משא\"כ מהמשנה. ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> תוספתא ספ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו כלי עצם. ואולי סמך עמ\"ש ואת הנצב. ומיירי אף בשל עצם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> ובכל זמן. עי' מ\"מ ובקדושין ל\"ז ב' ותו\"י שם ד\"ה בזמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> לח\"מ וכל המפרשים נלאו למצוא ישוב נאמן לדעת רבינו. ואני בדרוש לשה\"ג תרל\"ח אמרתי בס\"ד. דשיטת רבינו דכל דבר האסור לא נקרא אכילה בלשון התורה. וא\"כ הכא שכתוב תאכלו מצות אינו יוצא בו י\"ח אכילת מצה דאינו אכילה כלל. וזהו שתלה רבינו מצה בבהמ\"ז. והוא כפי שיטתו בספ\"א מברכות דעל דבר אסור אין מברכין עליו לא בתחילה ולא בסוף. ועמש\"ש ובפ\"ב מש\"ע ה\"ב בס\"ד. ומיהו לא הוה רק כאכילה שלכ\"א דאין יוצאין בו חובת מצה. עמש\"כ פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד. וא\"כ לפמש\"כ האחרונים דלר\"ש דס\"ל כ\"ש למכות חייב אף על אכילת איסור שלכ\"א לכן לדידי' יוצאים גם במ\"ע שלכ\"א. ע\"כ הוצרך הגמ' לומר אליביה משום דאאחע\"א ואתיא דווקא כר\"ש אף דאיכא תנאי טובי דס\"ל אאחע\"א. מוק\"ל כר\"ש. דלדידי' הוא דצריך קרא ולא לשאר תנאי וכאמור. ועוד כתבת�� בס\"ד בחבורי סד\"מ ח\"ז בקונטרס דבריו של גדול באריכות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובשו\"ת בית הלוי. ובחידושי אמרתי בס\"ד דלכאורה י\"ל דיוצאין במע\"ש משום הואיל וא\"ב מתשיל. ועי' תוס' שם מ\"ו ע\"ב. אך המאירי שבת קכ\"ז ע\"ב כ' דל\"א הואיל ואב\"מ רק בתרומה ולא במעשר ודבריו נפלאים וישבתי בס\"ד דתליא בפ' דתנאי וא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן. </b> [עי' כ\"מ ועפ\"ו מסוכה ה\"א שכ' חייב. ובפ\"ז מלולב הי\"ט] וה\"ל לכ\"מ להביא תלמוד ערוך בפסחים קי\"ז ע\"א דפריך חיובא לדרדקי אך יל\"פ בא\"א כמובן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתצא נפשו. </b> [תמוה לי למה כ' בכאן עד שת\"נ יותר מבכ\"מ שמזכיר מכת מרדות. והירושלמי מקור דין זה דימה זה לבא על ארוסה בבית חמיו. ושם גופיה לא כ\"כ רבינו בפ\"י מאישות. וגם אחר שכבר עבר ע\"ז איך נלקיהו על ביטול מ\"ע] ואפשר דהכא עובר באכילתו בקו\"ע על מ\"ע של תורה. ועל ד' חז\"ל שאסרו. ע\"כ חמיר טובא. ועי' בתפארת ישראל פ\"ג דמכות מ\"ש בענין מכת מרדות: במ\"מ ד\"ה וחכמים ר\"ש יתיב. ע\"ש בגמ' דמסיק אסטניס הוה. ורבינו השמיט ד\"ז ואולי סמך עמש\"ל פ\"ו מיו\"ט הט\"ז וק\"ו לדהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנאמר </b>\n<b> זכור את היוה\"ז אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור איה\"ש. </b> תמוה דתלי זה בזה ולכאורה אינם שוים כלל. דשם המצוה לקדשו בכניסתו. וכאן הוא דוקא בלילה ובעת שמצה ומרור מונחים והרי במצה כ' דווקא בלילה דהוקש לפסח עי' תוס' צ\"ט ע\"ב ד\"ה עד [ועמש\"ל פכ\"ט משבת ה\"ד בס\"ד וא\"ש קצת] אך עיקר דבריו ל\"י מקומו בדחז\"ל. ועי' פסחים קי\"ז ע\"ב במש\"ש וצריך להזכיר יצ\"מ בקה\"י. וג\"ז לא הזכיר רבינו כלל בנוסח התפלה של שבת שהוא עיקרו מדאורייתא לקדש היום בכניסתו. וכמ\"ש המג\"א וצל\"ח ובביאור הגדה ש\"פ שחברתי בימי עלומי בס\"ד כ' ליישב קצת דברי רבינו פה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנשים בין נשים. </b> לא זכר תינוקות. עי' מ\"מ וכפה\"נ פוסק כר\"י וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b>\n<b> צלי שלוק ומבושל. </b> עי' לח\"מ והקובץ ובילדותי אמרתי עפ\"מ שפסק רבינו בפ\"ח מק\"פ ה\"ח. כמ\"ד דצלאו ואח\"כ בשלו נמי אסור. וזהו השאלה דבשר צלי יכול להיות שלוק ומבושל. משא\"כ בלה\"ז כולו צלי ונכון ע\"ד פלפול [לחדודי לתלמידים]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"ל </b> פי\"א מברכות ה\"ו בס\"ד. וכאאמו\"ר הגז\"ל השיב על קו' הא\"ז דילפ' בפשיטות מאי דא' ברכת הפסח ר\"ל שמברך על הזבח אקב\"ו לאכול הפסח. וכן הכוונה ברכת הזבח וזש\"ש הרשב\"ם במשנה קכ\"א א' \"ה\"ג\" בירך על הפסח ורצונו לשלול פי' זה ושפת\"י. ועי' ח\"ס חיו\"ד סרמ\"ט ד\"ה וראיתי שכ' בפשיטות דאינו יוצא בברכת הזבח עה\"פ ע\"ש ובחידושי מהר\"ם חלאוה לאחד הראשונים שנדפס לא מכבר בירושלים ת\"ו מש\"כ קרוב לזה ובחיבורי פרשתי בס\"ד דז\"ש בגמ' לכשתמצי לומר דבאמת בירושלמי שם מפרש דהזבח טפל והפסח עיקר ולפ\"ז יל\"פ שפיר ברכת הפסח כד' אאמו\"ר הגז\"ל וכדקיי\"ל דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה והעירותי מד' האחרונים בסי' ר\"י אם מקדים הטפל לעיקר ולז\"א בבבלי כשתצ\"ל שלא לפרש דעל עצם הברכה קאמר אז י\"ל דתליא בזריקה ושפיכה וא\"ש בזה גם קושיית הלח\"מ מה שפסק כאן כר\"ע והארכתי הרבה בחידושי בס\"ד ושרבינו פוסק כדברי הירושלמי כדרכו בכ\"מ ושם הגי' ברכת הפסח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומטבל </b>\n<b> מצה בחרוסת. </b> הראב\"ד כ' זה הבל וי\"ל דכוונתו למש\"כ המנהיג ומובא בטור סי' תע\"ה דמצה זכר לחירות וחרוסת זכר לטיט ואיך יתחברו יחד ואני אמרתי דרבינו והראב\"ד לשיטתייהו אזלי פ\"ו מתשובה ה\"ה שכ' רבינו טעם שהמצרים נענשו לפי של\"א להם השי\"ת שהם ישעבדו בישראל אך הראב\"ד השיב ע\"ז אדרבה הם עשו מצוה אבל מה שנענשו הוא על קושי השעבוד ונראה דעת רבינו דעל קוה\"ש לא נענשו לפי שזה היה טובתם של ישראל שיצאו לחירות קודם זמנם מה\"ט וצ\"ל להראב\"ד דיצאו לחירות מטעמים אחרים הנודעים בדחז\"ל ולפ\"ז ל\"ק השגת הראב\"ד על רבינו כאן דבאמת חרוסת ומצה הכל א' הוא ע\"י זכר וטיט אבל הראב\"ד לשי' שלא גרם החרוסת לחירותם כ' זה הבל ורבינו לשיטתי' גרם באמת וע\"כ צריך לכרוך ועוד הארכתי בזה בדרושים לשה\"ג בס\"ד ועמש\"ל פ\"ב משופר ה\"ד בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאחרונה </b>\n<b> אוכל מבשר הפסח אפילו כזית. </b> לא הראו נו\"כ רבינו מקור לדבריו דאוכל מן הפסח בתחילה ובסוף ולפ\"ד הירושלמי פ\"ו ה\"ד דפסח נאכל באחרונה שלא יבא לשבירת עצם והביאו תוס' ק\"כ א' ד\"ה מפטירין מ' לפ\"ז דאסור לאכול קודם ששבע כלל ומנ\"ל לרבינו נגד הירושלמי שו\"מ בגה\"ש לירושלמי שם מש\"ש בשם הכלבו ולא זכר דברי רבינו אלה מאומה וגם ראייתו מהא דבירך ע\"ש עמש\"ל פי\"א ה\"ו מברכות בס\"ד ולמעלה ה\"ז וע' בחי' מהר\"ם חלאוה בסוף המס' ובצל\"ח ואו\"ח שם. ובאמת ילה\"ק פסח הוא מקודש מן מצה מ\"ט לא תקדום אכילת הפסח והזבח למצה ואולי מדכ' על מצות ומרורים מ' דמצה ומרור נאכלים קודם הפסח עי' בגמ' ס\"ו א' דיליף מדכ' על עולת התמיד וביומא ל\"ג א' דעולת תמיד ברישא ונראה דזהו דעת הלל שהיה כורך מו\"מ משום דלא משמע לי' לפרש הכא על לקדימה ובהא דתמיד קודם למוסף נפ\"ל מקרא אחרינא ע\"ש ובירושלמי שם וא\"כ לדידן הוא תרתי דסתרי דאם נאמר כחכמים הרי מצה ומרור קודם לפסח ואם נאמר כהלל אז צ\"ל שלשתן ביחד ואם אינו כורך הפסח עמהם ה\"ל להקדים אכילת הפסח והזבח להם ואולי על זה כיון הראב\"ד שכ' בה\"ו זה הסדר לא דייק ואפשר דלה\"מ דקיי\"ל אין קידוש אלא במקום סעודה א\"כ צריך לאכול מצה מקודם משום שהוא שייך לקידוש שהקדים לו ואח\"כ אוכל הפסח ויל\"ע די\"ל דבפסח דתקחז\"ל ד' כוסות משום טעמים אחרים עי' בירוש' פ\"י י\"ל דא\"צ כ\"כ קידוש במ\"ס וגם מה שיאכל אחר זמן מועט [אחר אכילת הפסח] מיקרי נמי במקום סעודה וצ\"ע בזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דברי רב שאסר לומר בשר זה לפסח. עי' פסחי' נ\"ג ב' ובצל\"ח שם ובח\"ס חא\"ח סקל\"ט ודבריו תמוהים וכ' בתשובה בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וימנע </b>\n<b> בשמחת יו\"ט ולא יהא לו פנאי לאכול. </b> מזה ראינו טעם חדש לאיסור מלאכה ביו\"ט דהוא שלא ימנע מלשמוח וילה\"ר מזה לדברי אא\"ז הלבו\"ש ז\"ל בא\"ח סתקצ\"ז דמי שמתענה ביו\"ט אסור לו לבשל לאחרים ובדרושים כתבתי בס\"ד סייעתא מקראי דפ' יוה\"כ שמתחיל במלאכה ומסיים במלאכה ובאמצע אזהרת העינוי כי כל הנפש אשר לא תעונה ולשון כי אני מדוייק ולהאמור א\"ש דבכל יו\"ט כ' כל מלאכת עבודה ל\"ת והיינו שלצורך או\"נ הותר ורק מלאכת עבודה נאסר לז\"א דביוה\"כ כל מלאכה ל\"ת לפי שכל הנפש אשר לת\"ע ונכרתה א\"כ ל\"ש להתיר משום צרכי או\"נ ובזה א\"ש קו' התוס' מ\"ק י\"ד ב' ד\"ה ממנעי ע\"ש ונ\"מ מזה א) דגם נשים חייבות בשמחה כאנשים ועי' שו\"ת רע\"א סי' א' ובהשמטות ב) דאף בר\"ה שייך מצות שמחת יו\"ט כמו בכל יו\"ט ועי' שו\"ת ש\"א ובחידושי ריש ביצה ה\"ר נחמדת מסוגיא דשם בס\"ד ועמש\"ל פ\"ו הי\"ז בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה כו'. </b> א' דמבשל נבילה וטריפה לוקה וע' לח\"מ ובירושלמי פ\"ז דשבת ופ\"א דביצה דר\"י ורשב\"ל נחלקו בזה ולריו\"ח אין לוקין וע' נוב\"ק א\"ח סכ\"ט ובמש\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד בשם הנו\"ב א\"ש קצת ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העומד </b>\n<b> עה\"מ מעיו\"ט. </b> עי' מ\"מ ומש\"ל פ\"ו הט\"ז ד\"נ בזה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ. </b> או מעין מלאכתן הראשונה. ע' פכ\"ה דשבת הי\"ב דפ' רבינו כת\"ק ומ\"ט נקט המ\"מ הכא כר\"י ודו\"ל דיו\"ט חמיר לענין מוקצה טפי משבת ועי' חולין י\"ד ב' דקרי לי' נולד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה וכן ברייתא שם צ\"ל משנה פ\"ב דבכורים ומייתי לה שם ועי' חולין פ\"ג ב']:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה עיסה טמאה. </b> נ\"ל דבא למעט אם נטמאת קמח דאופין קב קב שלא לחייבה בחלה כלל ועי' צל\"ח פסחים מ\"ו א' ד\"ה כיצד ויל\"ע מענין זה בקו' הש\"א שנדפס מחדש מכת\"י בסוגיא דפסחים ל\"ג א' דמ\"ש תרומה מחלה וכתבתי בארוכה בחידושי בס\"ד לישבה:",
+                "<b>לא </b>\n<b> יבשל. </b> אולי נקט רבינו בכאן ל' בישול ולא אפיה ליישב קו' התוס' פסחים מ\"ו א' מהא דממלאת אשה כל התנור פת וע\"ל פ\"ב הט\"ז דנקט תרומה במקום חלה שבמשנה שם:",
+                "<b>ששריפת </b>\n<b> קדשים שנטמאו מ\"ע שנא' באש תשרף. </b> מבואר דעת רבינו דתרומה בכלל כל הקדשים שהוא מ\"ע לשורפן כשנטמאו דגם תרומה קודש אקרי וכמ\"ק כ\"ח א' כתובות כ\"ה א' קדושין ס\"ט ב' יבמות ס\"ח ב' ובכ\"מ ולא כשי' רש\"י דאף באכילת בהמה מתקיימת מצות ביעור ת\"ט וע' תוס' שבת כ\"ה א' ובתדב\"א פי\"ג מפורש להדיא כד' רבינו ותוס' ואולי הוא בכלל אין ��מדין מן האגדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יניחנה </b>\n<b> עד הערב. </b> עי' נוב\"ת חא\"ח סי' צ\"ו ובתו' מנחות מ\"ו ב' ד\"ה לפי ובט\"א וק\"א ר\"ה ל' ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד אבל כדברי רבינו מבואר להדיא בירושלמי פ\"ה דביצה סוף ה\"ב ד\"א ואכ\"מ:",
+                "<b>הוציא </b> אש ביניהם דר\"י וחכמים במכשירים אם דוחין יו\"ט וכמדומני העיר בזה בגה\"ש בירושלמי שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתכבה מאליו. </b> מיותר הוא וע' ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ה מ\"ש ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> מהרי\"ק סי' קס\"ה שתי' דהגמ' מק\"ל כתנא הוא להס\"ד דל\"מ מוה\"ש וא\"כ לס\"ל לב\"ה להתיר משום שי\"ט אבל להמסקנא דמוה\"ש י\"ל דמשום שי\"ט שרי ב\"ה אבל לענ\"ד אאל\"כ ממש\"ל פ\"ג ה\"א שלא ישחוט אא\"כ ה\"ל ע\"מ מבעו\"י וא\"כ לס\"ל למסקנא דמותר וס\"ל כגי' הרי\"ף גם אח\"כ לגרוס ולא היא וא\"כ לא תי' כלום]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> ביו\"ט. </b> מ' קצת דביו\"ט תחומין דרבנן דאל\"כ מאי ואצ\"ל ועי' רש\"י ותוס' וט\"א חגיגה י\"ז ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בהשגת </b> הראב\"ד ואע\"פ שא\"ל לשואל ברירה צ\"ל לשמואל ע\"ש ל\"ז ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיסור </b>\n<b> זה מד\"ס. </b> עי' באחרונים ר\"ס תקכ\"ז בדעת רבינו ובצל\"ח פסחים מ\"ה א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד שייכה להלכה ה' ע' מ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד]. שהרי אדר ואייר. צל\"ע למה נקט אייר דהא עצרת אינו חל באייר רק נ' יום לספירה וכמ\"ש בירושלמי פ\"ק דר\"ה ה\"ד וע\"ש בתוס' י\"ח א' ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח ס\"ס קמ\"ה ובחיו\"ד סי' ר\"נ וכבר כ\"כ המפרש לקה\"ח פ\"ג הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> א\"א. </b> בס' ת' אוח' בשם הגר\"ז ז\"ל מווילנא הקשה מביצה ו' א' והרי רב אשי נולד ביום שמת רבא כמ\"ש בקדושין ע\"ב ב' וא\"כ אז כבר לא קידשו ע\"פ הראיה ומ\"מ עירב ע\"ת ולא תי' כלום וכ\"ה בצל\"ח ע\"ש ולפלא שלא העירו מגי' הבה\"ג בפ\"ג דסוכה שגם רבינו ז\"ל נראה שהיה גורס כן כמש\"ל בהקדמת החיבור בס\"ד ואולי רחוק בעיניהם לומר שכבר הי' גדול בתורה בימי רבא דהא רבינא קרי ליה מר ועי' היטב ערובין ס\"ג א' ונדרים ח' ב' ובק\"נ שם ודו\"ק ובחידושי לביצה כ' ליישב בא\"א בשם אאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל יו\"ט שנאמר לקדוש ד' מכובד. </b> הרי לנו תלמוד ערוך בפי רבינו דגם ביו\"ט איכא מצות עונג כמו בשבת והאחרונים האריכו בזה עי' פנ\"י וצל\"ח ספ\"ד דביצה ובשעה\"מ ה' מעשרות ומדוע לא הביאו דעת רבינו וכ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים ז\"ל האבד\"ק ראגאלי הביא ראיה מהימנא דליכא מצות עונג מהא דפסחים ס\"ח ב' דאר\"א הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכ' וקראת לשבת עונג מ' דביו\"ט ליכא כלל מצות עונג ודפח\"ח. אבל בתשובתי אליו כ' בס\"ד דבר נכון לקיים דברי רבינו דבאמת צדקו דבריהם דאין יו\"ט בכלל מצות עונג דכ' וקראת לשבת עונג ולא ליו\"ט אבל באמת הוא שייך לפ' ב\"ש וב\"ה בביצה י\"ב א' וע\"ש ב' ב' דמבואר דלב\"ה דס\"ל איסור הכנה גם ביו\"ט מיקרי שבת וא\"כ שפיר הוה בכלל עונג ושם בפסח��ם דאמר הכל מודים קאי על ר\"א דס\"ל דשיו\"ט רשות דמ\"מ בשבת מודה ור\"א הרי ס\"ל בכ\"מ כשיטת ב\"ש כמ\"ש בירושלמי פ\"ה דתרומות וספ\"ד דביצה ובשבת ק\"ל ב' ע\"ש בתוס' ובכ\"מ א\"כ ס\"ל דיו\"ט אינו בכלל שבת א\"כ מה\"ט שפיר לשיטתי' אין חיוב עונג ביו\"ט כלל ובזה א\"ש משנה דספ\"ד דביצה וא\"ש מה שגמגמו בה המפרשים ע\"ד רבינו פ\"ב ה\"ט מה שנקט יו\"ט ובמשנה קתני שבת דר\"א לשיטתי' רק שבת קובע למעשר ולדידן אף יו\"ט וכמוש\"ל בפ\"ה ממעשר ה\"כ בס\"ד אבל לדידן ודאי יו\"ט בכלל אולם דברי רבינו עומדים לנגד זה דהא יליף מקרא דלקדוש ד' מכובד ולא מרישא דקרא מ' דלס\"ל דיו\"ט בכלל שבת אבל נ\"ל האמת יורה דרכו דחסר כאן בדברי רבינו דהרי מתחיל ממצות כיבוד ועונג ומסיים רק מקרא דכיבוד א\"ו דאה\"נ דצ\"ל שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד ומש\"כ שכל יו\"ט קרוי מ\"ק הוא לראיה על שחייבין בכיבוד יו\"ט כמו בשבת וכך הסברא נותנת ומחייבת לקרות קדוש ד' לשבת לבד וע\"ז הוסיף דלכל יו\"ט הוא קורא קדוש ד' כמו לשבת וא\"ש הכל בס\"ד. אך קשה לי ע\"ד רבינו משבת קי\"ט א' דא\"ל ר\"ג לר\"ה מ\"ד ולקדוש ד' מכובד וא\"ל זה יוה\"כ שא\"ב אכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה וא\"כ נדרש קרא ליוה\"כ ולא ליו\"ט כלל וצ\"ל דאה\"נ דקאי גם על יוה\"כ אבל הוא מיתורא דקרא דהל\"ל וקראת לשבת ולקדוש ד' עונג ומכובד א\"ו דאיכא יום א' שאין בו עונג אלא כיבוד ולז\"א שהוא יוה\"כ ועדיין צ\"ע וגם מה שהשמיט רבינו בה' יוה\"כ הא דכבדהו בכ\"נ. ועמש\"כ בחבורי סדרי מועדות בס\"ד ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סקס\"ח [ועי' מה שנדפס בשמי בקובץ יג\"ת באריכות בס\"ד]:",
+                "<b>וכל </b>\n<b> המבזה אה\"מ. </b> לפי הענין פירשה רבינו ז\"ל הך בזיון שאינו מכבדו בשמחת יו\"ט וע' פ\"ג דאבות מי\"א שי\"מ לעניין עשיית מלאכה וערשב\"ם פסחים קי\"ח א' וראיה ברורה לרבינו ז\"ל מירושלמי פסחים פ\"ו סוף ה\"ב עש\"ה שמבואר להדיא דלענין שמחה מיירי ולפמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד י\"ל דהכל ענין א' הוא:",
+                "<b>[כאילו </b>\n<b> נטפל לע\"ז. </b> צע\"ק שלא כ' רבינו כאן הא דאבות פ\"ג שאלחעה\"ב ועי' פ\"ג מתשובה הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' </b>\n<b> ימי הפסח כו' אע\"פ שהשמחה כו'. </b> מל' זה הוא סתירה להסוברים דגם בר\"ה איכא מצות שמחה וע\"ל פ\"ד הכ\"ה הלואת יו\"ט כו' ובסוגיא דשבת קמ\"ח ב' מאי דפריך ממשנה דשביעית דמבואר להדיא דאף בר\"ה שייך מצות שמחה והיא ראיה נפלאה וכמש\"כ בס\"ד בחיבורי שו\"ת אה\"ד ח\"ב. ובכ\"ז דברי רבינו בכאן מוקשים ועמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד ואם כי הדברים נכונים מכ\"ז הוא רק לחומרא דלקולא מנ\"ל לחדש לדרוש טעד\"ק אחרי דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק ובזה י\"ל הרבה ומבואר בס\"ד אצלינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> הקטנים כו'. </b> ירושלמי פסחים פ\"י ה\"א וגם בתוספתא שם פ\"י וע\"ש בע\"ב והאנשים אוכלים בשר ושותים יין למעט \"נשים\" משתיית יין כמ\"ש בכתובות ס\"ה א':",
+                "<b>ושמחה </b>\n<b> כזו כו' שנאמר פרש חגיכם </b> ר\"ל מדל\"כ חגי ד' וכמבואר בדחז\"ל ע\"פ חדשיכם ומועדיכם ועי' רפ\"ה מדעות ודא ודא א' היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הואיל </b>\n<b> ונקרא מ\"ק וה\"ה זמן חגיגה במקדש [אסור] בעשיית מלאכה כו'. </b> לפ\"ז הוא מ\"ע שלא לעשות מלאכה בחוה\"מ לפי שיטת רבינו דבכל יו\"ט העשה הוא מדכתיב מקרא קודש והוא כשי' ר' יונתן בחגיגה י\"ח א' דמשום שקרוי מ\"ק אסור בע\"מ ע\"ש ונ\"ל דמזה היא שלמד רבינו למנות העשה דיו\"ט מדכ' מקרא קודש ועמשכ\"ל פכ\"ט משבת ה' בס\"ד ועי' פ\"ו הט\"ז ותקשה דא\"כ כל ימות חוה\"מ יהא הדין ��ביו\"ט לחייב בכו\"ע וזה לא שמענו ואולי משום דבכל יו\"ט איכא עשה מיוחדת לכ\"א ובחוה\"מ הוא עשה כוללת לכולם א\"כ הזהירה תורה על יו\"ט יותר מחוה\"מ ולכן אף דבר האבוד אסור וע\"כ הם לבד נקראים קדוש ד' ודע דהוא מבואר מדברי רבינו דאיסור מלאכה בחוה\"מ הוא משום הקרבת הקרבנות ועי' ירושלמי חגיגה שם ובמגילה פ\"א ה\"ו ובתוס' חגיגה י\"ז ב' ופסחים נ' א' וצ\"ל דאף דגם בע\"פ אסור מה\"ט במלאכה מ\"מ קיל מחוה\"מ דלא נקרא מקרא קודש ויעוי' בט\"א למגילה כ\"ב ב' שדעתו שגם ר\"ח אסור במלאכה מה\"ת מה\"ט דהוא זמן הקרבת המוספים ולדברינו יש לגמגם קצת מדלא נקרא מקרא קודש ובחידושי הקשתי עליו בס\"ד משבת כ\"ד א' ע\"ש ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועורפין </b>\n<b> את העגלה. </b> מ' דהמדידה הוא תיכף ואין ממתינין על חוה\"מ רק בעריפתה ועי' פ\"ט מרוצח ה\"ב שדעת רבינו דאחר המדידה הוא שקוברים את ההרוג והוא תמוה מאד נגד תלמוד ערוך בירושלמי פ\"ט דסוטה ה' וכמו שתמהו שם הק\"ע והפ\"מ ואולי מקורו מהך דהכא מדל\"א נמי ומודדים מכלל דהמדידה הוא תיכף בכדי שיוכלו לקוברו ורק העריפה אחרו עד חוה\"מ אלא דג\"ז א\"א דהרי המדידה הי' עם ב\"ד הגדול שבירושלים כמבואר ריש סנהדרין והעריפה עם זקני ב\"ד שבאותה עיר וא\"כ אחר שכבר נזדקקו ב\"ד הגדול לבא מירושלים למדוד למה יניחו ב\"ד שבעיר העריפה עד חוה\"מ ובע\"כ דעריפה דנקט הכא הוא כעריפת עגלה דבריש סנהדרין דכל מעשה העגלה קאמר וא\"כ תמוהים ביותר דברי רבינו בה' רוצח שזכרנו ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנצרך ללות. </b> דבר נפלא שהשמיט רבינו \"פרוסבולין\" הנזכר במשנה שם להדיא בכלל כל המותרים לכותבן בחוה\"מ וכמו שהעתיק גם המ\"מ ושום א' מנו\"כ לא העיר בזה ובאמת הקשה לשאול כ\"א הרב הג' מ' צבי יהודה ז\"ל דמה דבר האבוד הוא שנתיר לכתוב בחוה\"מ מה\"ט והרי שביעית אינה משמטת אלא בסופה וכערכין כ\"ח ב' ושביעית פ\"י וא\"כ הרבה ריוח והצלה לפנינו אף מחוה\"מ פסח עד סוף השנה והוא דבר רחוק מאוד שלא ישיג ע\"י מי למסור דבריו ושטרותיו ואף שצריך לילך למה\"י ואולי לא ישיג שם עדים הרי די כשימסור בע\"פ והם יכתבו ויחתמו ועי' היטב בחו\"מ סי' ס\"ז ואולי אפ\"ל דלא מהני משום דחיישינן שמא ימותו העדים עד אחר עבור ימות החג ועי' שבועות ל\"ז ב' כה\"ג א\"כ י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דלמיתה דתרי ל\"ח וגם למיתה דזמן מועט ל\"ח עי' יומא י\"ג א' וסוכה כ\"ג ב' א\"כ ליתא להיתר זה לכתוב בחוה\"מ ומשנתינו כר\"י אתיא ועמש\"ל פ\"ד מסוכה הט\"ז בס\"ד ועדיין צריך תלמוד בזה לעה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> שהרי יכול לספר במועד צ\"ל לספר קודם המועד אסור לספר במועד וכ\"א שם במהרי\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> ומה \"שכ'\" כאן צ\"ל ומה \"שלא כתב\" כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג. </b> הוא כדעת ר' יהודא בפסחים ב' ב' וצ\"ע מ\"ט פ' דלא כראב\"י שמשנתו קב ונקי ועמ\"ש הכ\"מ ספ\"ב מבה\"כ בכה\"ג ובספרי הכללים מש\"כ בדעת רבינו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,208 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_a_Holiday",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וימנע </b>\n<b> בשמחת יו\"ט ולא יהא לו פנאי לאכול. </b> מזה ראינו טעם חדש לאיסור מלאכה ביו\"ט דהוא שלא ימנע מלשמוח וילה\"ר מזה לדברי אא\"ז הלבו\"ש ז\"ל בא\"ח סתקצ\"ז דמי שמתענה ביו\"ט אסור לו לבשל לאחרים ובדרושים כתבתי בס\"ד סייעתא מקראי דפ' יוה\"כ שמתחיל במלאכה ומסיים במלאכה ובאמצע אזהרת העינוי כי כל הנפש אשר לא תעונה ולשון כי אני מדוייק ולהאמור א\"ש דבכל יו\"ט כ' כל מלאכת עבודה ל\"ת והיינו שלצורך או\"נ הותר ורק מלאכת עבודה נאסר לז\"א דביוה\"כ כל מלאכה ל\"ת לפי שכל הנפש אשר לת\"ע ונכרתה א\"כ ל\"ש להתיר משום צרכי או\"נ ובזה א\"ש קו' התוס' מ\"ק י\"ד ב' ד\"ה ממנעי ע\"ש ונ\"מ מזה א) דגם נשים חייבות בשמחה כאנשים ועי' שו\"ת רע\"א סי' א' ובהשמטות ב) דאף בר\"ה שייך מצות שמחת יו\"ט כמו בכל יו\"ט ועי' שו\"ת ש\"א ובחידושי ריש ביצה ה\"ר נחמדת מסוגיא דשם בס\"ד ועמש\"ל פ\"ו הי\"ז בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה כו'. </b> א' דמבשל נבילה וטריפה לוקה וע' לח\"מ ובירושלמי פ\"ז דשבת ופ\"א דביצה דר\"י ורשב\"ל נחלקו בזה ולריו\"ח אין לוקין וע' נוב\"ק א\"ח סכ\"ט ובמש\"ל פ\"ה מיסוה\"ת ה\"ח בס\"ד בשם הנו\"ב א\"ש קצת ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העומד </b>\n<b> עה\"מ מעיו\"ט. </b> עי' מ\"מ ומש\"ל פ\"ו הט\"ז ד\"נ בזה בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ. </b> או מעין מלאכתן הראשונה. ע' פכ\"ה דשבת הי\"ב דפ' רבינו כת\"ק ומ\"ט נקט המ\"מ הכא כר\"י ודו\"ל דיו\"ט חמיר לענין מוקצה טפי משבת ועי' חולין י\"ד ב' דקרי לי' נולד]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה וכן ברייתא שם צ\"ל משנה פ\"ב דבכורים ומייתי לה שם ועי' חולין פ\"ג ב']:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה עיסה טמאה. </b> נ\"ל דבא למעט אם נטמאת קמח דאופין קב קב שלא לחייבה בחלה כלל ועי' צל\"ח פסחים מ\"ו א' ד\"ה כיצד ויל\"ע מענין זה בקו' הש\"א שנדפס מחדש מכת\"י בסוגיא דפסחים ל\"ג א' דמ\"ש תרומה מחלה וכתבתי בארוכה בחידושי בס\"ד לישבה:",
+                "<b>לא </b>\n<b> יבשל. </b> אולי נקט רבינו בכאן ל' בישול ולא אפיה ליישב קו' התוס' פסחים מ\"ו א' מהא דממלאת אשה כל התנור פת וע\"ל פ\"ב הט\"ז דנקט תרומה במקום חלה שבמשנה שם:",
+                "<b>ששריפת </b>\n<b> קדשים שנטמאו מ\"ע שנא' באש תשרף. </b> מבואר דעת רבינו דתרומה בכלל כל הקדשים שהוא מ\"ע לשורפן כשנטמאו דגם תרומה קודש אקרי וכמ\"ק כ\"ח א' כתובות כ\"ה א' קדושין ס\"ט ב' יבמות ס\"ח ב' ובכ\"מ ולא כשי' רש\"י דאף באכילת בהמה מתקיימת מצות ביעור ת\"ט וע' תוס' שבת כ\"ה א' ובתדב\"א פי\"ג מפורש להדיא כד' רבינו ותוס' ואולי הוא בכלל אין למדין מן האגדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>יניחנה </b>\n<b> עד הערב. </b> עי' נוב\"ת חא\"ח סי' צ\"ו ובתו' מנחות מ\"ו ב' ד\"ה לפי ובט\"א וק\"א ר\"ה ל' ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד אבל כדברי רבינו מבואר להדיא בירושלמי פ\"ה דביצה סוף ה\"ב ד\"א ואכ\"מ:",
+                "<b>הוציא </b> אש ביניהם דר\"י וחכמים במכשירים אם דוחין יו\"ט וכמדומני העיר בזה בגה\"ש בירושלמי שם ואת\"י כעת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שתכבה מאליו. </b> מיותר הוא וע' ח\"ס חא\"ח סי' קמ\"ה מ\"ש ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> מהרי\"ק סי' קס\"ה שתי' דהגמ' מק\"ל כתנא הוא להס\"ד דל\"מ מוה\"ש וא\"כ לס\"ל לב\"ה להתיר משום שי\"ט אבל להמסקנא דמוה\"ש י\"ל דמשום שי\"ט שרי ב\"ה אבל לענ\"ד אאל\"כ ממש\"ל פ\"ג ה\"א שלא ישחוט אא\"כ ה\"ל ע\"מ מבעו\"י וא\"כ לס\"ל למסקנא דמותר וס\"ל כגי' הרי\"ף גם אח\"כ לגרוס ולא היא וא\"כ לא תי' כלום]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> ביו\"ט. </b> מ' קצת דביו\"ט תחומין דרבנן דאל\"כ מאי ואצ\"ל ועי' רש\"י ותוס' וט\"א חגיגה י\"ז ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>[בהשגת </b> הראב\"ד ואע\"פ שא\"ל לשואל ברירה צ\"ל לשמואל ע\"ש ל\"ז ב']:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואיסור </b>\n<b> זה מד\"ס. </b> עי' באחרונים ר\"ס תקכ\"ז בדעת רבינו ובצל\"ח פסחים מ\"ה א':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד שייכה להלכה ה' ע' מ\"מ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[השגת </b> הראב\"ד]. שהרי אדר ואייר. צל\"ע למה נקט אייר דהא עצרת אינו חל באייר רק נ' יום לספירה וכמ\"ש בירושלמי פ\"ק דר\"ה ה\"ד וע\"ש בתוס' י\"ח א' ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח ס\"ס קמ\"ה ובחיו\"ד סי' ר\"נ וכבר כ\"כ המפרש לקה\"ח פ\"ג הי\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולפיכך </b>\n<b> א\"א. </b> בס' ת' אוח' בשם הגר\"ז ז\"ל מווילנא הקשה מביצה ו' א' והרי רב אשי נולד ביום שמת רבא כמ\"ש בקדושין ע\"ב ב' וא\"כ אז כבר לא קידשו ע\"פ הראיה ומ\"מ עירב ע\"ת ולא תי' כלום וכ\"ה בצל\"ח ע\"ש ולפלא שלא העירו מגי' הבה\"ג בפ\"ג דסוכה שגם רבינו ז\"ל נראה שהיה גורס כן כמש\"ל בהקדמת החיבור בס\"ד ואולי רחוק בעיניהם לומר שכבר הי' גדול בתורה בימי רבא דהא רבינא קרי ליה מר ועי' היטב ערובין ס\"ג א' ונדרים ח' ב' ובק\"נ שם ודו\"ק ובחידושי לביצה כ' ליישב בא\"א בשם אאמו\"ר הגז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל יו\"ט שנאמר לקדוש ד' מכובד. </b> הרי לנו תלמוד ערוך בפי רבינו דגם ביו\"ט איכא מצות עונג כמו בשבת והאחרונים האריכו בזה עי' פנ\"י וצל\"ח ספ\"ד דביצה ובשעה\"מ ה' מעשרות ומדוע לא הביאו דעת רבינו וכ\"א הרה\"ג מ' צבי יהודה תאומים ז\"ל האבד\"ק ראגאלי הביא ראיה מהימנא דליכא מצות עונג מהא דפסחים ס\"ח ב' דאר\"א הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם דכ' וקראת לשבת עונג מ' דביו\"ט ליכא כלל מצות עונג ודפח\"ח. אבל בתשובתי אליו כ' בס\"ד דבר נכון לקיים דברי רבינו דבאמת צדקו דבריהם דאין יו\"ט בכלל מצות עונג דכ' וקראת לשבת עונג ולא ליו\"ט אבל באמת הוא שייך לפ' ב\"ש וב\"ה בביצה י\"ב א' וע\"ש ב' ב' דמבואר דלב\"ה דס\"ל איסור הכנה גם ביו\"ט מיקרי שבת וא\"כ שפיר הוה בכלל עונג ושם בפסחים דאמר הכל מודים קאי על ר\"א דס\"ל דשיו\"ט רשות דמ\"מ בשבת מודה ור\"א הרי ס\"ל בכ\"מ כשיטת ב\"ש כמ\"ש בירושלמי פ\"ה דתרומות וספ\"ד דביצה ובשבת ק\"ל ב' ע\"ש בתוס' ובכ\"מ א\"כ ס\"ל דיו\"ט אינו בכלל שבת א\"כ מה\"ט שפיר לשיטתי' אין חיוב עונג ביו\"ט כלל ובזה א\"ש משנה דספ\"ד דביצה וא\"ש מה שגמגמו בה ה��פרשים ע\"ד רבינו פ\"ב ה\"ט מה שנקט יו\"ט ובמשנה קתני שבת דר\"א לשיטתי' רק שבת קובע למעשר ולדידן אף יו\"ט וכמוש\"ל בפ\"ה ממעשר ה\"כ בס\"ד אבל לדידן ודאי יו\"ט בכלל אולם דברי רבינו עומדים לנגד זה דהא יליף מקרא דלקדוש ד' מכובד ולא מרישא דקרא מ' דלס\"ל דיו\"ט בכלל שבת אבל נ\"ל האמת יורה דרכו דחסר כאן בדברי רבינו דהרי מתחיל ממצות כיבוד ועונג ומסיים רק מקרא דכיבוד א\"ו דאה\"נ דצ\"ל שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד ומש\"כ שכל יו\"ט קרוי מ\"ק הוא לראיה על שחייבין בכיבוד יו\"ט כמו בשבת וכך הסברא נותנת ומחייבת לקרות קדוש ד' לשבת לבד וע\"ז הוסיף דלכל יו\"ט הוא קורא קדוש ד' כמו לשבת וא\"ש הכל בס\"ד. אך קשה לי ע\"ד רבינו משבת קי\"ט א' דא\"ל ר\"ג לר\"ה מ\"ד ולקדוש ד' מכובד וא\"ל זה יוה\"כ שא\"ב אכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה וא\"כ נדרש קרא ליוה\"כ ולא ליו\"ט כלל וצ\"ל דאה\"נ דקאי גם על יוה\"כ אבל הוא מיתורא דקרא דהל\"ל וקראת לשבת ולקדוש ד' עונג ומכובד א\"ו דאיכא יום א' שאין בו עונג אלא כיבוד ולז\"א שהוא יוה\"כ ועדיין צ\"ע וגם מה שהשמיט רבינו בה' יוה\"כ הא דכבדהו בכ\"נ. ועמש\"כ בחבורי סדרי מועדות בס\"ד ועי' שו\"ת ח\"ס חא\"ח סקס\"ח [ועי' מה שנדפס בשמי בקובץ יג\"ת באריכות בס\"ד]:",
+                "<b>וכל </b>\n<b> המבזה אה\"מ. </b> לפי הענין פירשה רבינו ז\"ל הך בזיון שאינו מכבדו בשמחת יו\"ט וע' פ\"ג דאבות מי\"א שי\"מ לעניין עשיית מלאכה וערשב\"ם פסחים קי\"ח א' וראיה ברורה לרבינו ז\"ל מירושלמי פסחים פ\"ו סוף ה\"ב עש\"ה שמבואר להדיא דלענין שמחה מיירי ולפמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד י\"ל דהכל ענין א' הוא:",
+                "<b>[כאילו </b>\n<b> נטפל לע\"ז. </b> צע\"ק שלא כ' רבינו כאן הא דאבות פ\"ג שאלחעה\"ב ועי' פ\"ג מתשובה הי\"ד]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ז' </b>\n<b> ימי הפסח כו' אע\"פ שהשמחה כו'. </b> מל' זה הוא סתירה להסוברים דגם בר\"ה איכא מצות שמחה וע\"ל פ\"ד הכ\"ה הלואת יו\"ט כו' ובסוגיא דשבת קמ\"ח ב' מאי דפריך ממשנה דשביעית דמבואר להדיא דאף בר\"ה שייך מצות שמחה והיא ראיה נפלאה וכמש\"כ בס\"ד בחיבורי שו\"ת אה\"ד ח\"ב. ובכ\"ז דברי רבינו בכאן מוקשים ועמש\"ל פ\"א ה\"ה בס\"ד ואם כי הדברים נכונים מכ\"ז הוא רק לחומרא דלקולא מנ\"ל לחדש לדרוש טעד\"ק אחרי דקיי\"ל דל\"ד טעד\"ק ובזה י\"ל הרבה ומבואר בס\"ד אצלינו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> הקטנים כו'. </b> ירושלמי פסחים פ\"י ה\"א וגם בתוספתא שם פ\"י וע\"ש בע\"ב והאנשים אוכלים בשר ושותים יין למעט \"נשים\" משתיית יין כמ\"ש בכתובות ס\"ה א':",
+                "<b>ושמחה </b>\n<b> כזו כו' שנאמר פרש חגיכם </b> ר\"ל מדל\"כ חגי ד' וכמבואר בדחז\"ל ע\"פ חדשיכם ומועדיכם ועי' רפ\"ה מדעות ודא ודא א' היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הואיל </b>\n<b> ונקרא מ\"ק וה\"ה זמן חגיגה במקדש [אסור] בעשיית מלאכה כו'. </b> לפ\"ז הוא מ\"ע שלא לעשות מלאכה בחוה\"מ לפי שיטת רבינו דבכל יו\"ט העשה הוא מדכתיב מקרא קודש והוא כשי' ר' יונתן בחגיגה י\"ח א' דמשום שקרוי מ\"ק אסור בע\"מ ע\"ש ונ\"ל דמזה היא שלמד רבינו למנות העשה דיו\"ט מדכ' מקרא קודש ועמשכ\"ל פכ\"ט משבת ה' בס\"ד ועי' פ\"ו הט\"ז ותקשה דא\"כ כל ימות חוה\"מ יהא הדין כביו\"ט לחייב בכו\"ע וזה לא שמענו ואולי משום דבכל יו\"ט איכא עשה מיוחדת לכ\"א ובחוה\"מ הוא עשה כוללת לכולם א\"כ הזהירה תורה על יו\"ט יותר מחוה\"מ ולכן אף דבר האבוד אסור וע\"כ הם לבד נקראים קדוש ד' ודע דהוא מבואר מדברי רבינו דאיסור מלאכה בחוה\"מ הוא משום הקרבת הקרבנות ועי' ירושלמי חגיגה שם ובמגילה פ\"א ה\"ו ובתוס' חגיגה י\"ז ב' ופסחים נ' א' וצ\"ל דאף דגם בע\"פ אסור מה\"ט במלאכה מ\"מ קיל מחוה\"מ דלא נקרא מקרא קודש ויעוי' בט\"א למגילה כ\"ב ב' שדעתו שגם ר\"ח אסור במלאכה מה\"ת מה\"ט דהוא זמן הקרבת המוספים ולדברינו יש לגמגם קצת מדלא נקרא מקרא קודש ובחידושי הקשתי עליו בס\"ד משבת כ\"ד א' ע\"ש ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ועורפין </b>\n<b> את העגלה. </b> מ' דהמדידה הוא תיכף ואין ממתינין על חוה\"מ רק בעריפתה ועי' פ\"ט מרוצח ה\"ב שדעת רבינו דאחר המדידה הוא שקוברים את ההרוג והוא תמוה מאד נגד תלמוד ערוך בירושלמי פ\"ט דסוטה ה' וכמו שתמהו שם הק\"ע והפ\"מ ואולי מקורו מהך דהכא מדל\"א נמי ומודדים מכלל דהמדידה הוא תיכף בכדי שיוכלו לקוברו ורק העריפה אחרו עד חוה\"מ אלא דג\"ז א\"א דהרי המדידה הי' עם ב\"ד הגדול שבירושלים כמבואר ריש סנהדרין והעריפה עם זקני ב\"ד שבאותה עיר וא\"כ אחר שכבר נזדקקו ב\"ד הגדול לבא מירושלים למדוד למה יניחו ב\"ד שבעיר העריפה עד חוה\"מ ובע\"כ דעריפה דנקט הכא הוא כעריפת עגלה דבריש סנהדרין דכל מעשה העגלה קאמר וא\"כ תמוהים ביותר דברי רבינו בה' רוצח שזכרנו ועמש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שנצרך ללות. </b> דבר נפלא שהשמיט רבינו \"פרוסבולין\" הנזכר במשנה שם להדיא בכלל כל המותרים לכותבן בחוה\"מ וכמו שהעתיק גם המ\"מ ושום א' מנו\"כ לא העיר בזה ובאמת הקשה לשאול כ\"א הרב הג' מ' צבי יהודה ז\"ל דמה דבר האבוד הוא שנתיר לכתוב בחוה\"מ מה\"ט והרי שביעית אינה משמטת אלא בסופה וכערכין כ\"ח ב' ושביעית פ\"י וא\"כ הרבה ריוח והצלה לפנינו אף מחוה\"מ פסח עד סוף השנה והוא דבר רחוק מאוד שלא ישיג ע\"י מי למסור דבריו ושטרותיו ואף שצריך לילך למה\"י ואולי לא ישיג שם עדים הרי די כשימסור בע\"פ והם יכתבו ויחתמו ועי' היטב בחו\"מ סי' ס\"ז ואולי אפ\"ל דלא מהני משום דחיישינן שמא ימותו העדים עד אחר עבור ימות החג ועי' שבועות ל\"ז ב' כה\"ג א\"כ י\"ל דלפ\"מ דקיי\"ל דלמיתה דתרי ל\"ח וגם למיתה דזמן מועט ל\"ח עי' יומא י\"ג א' וסוכה כ\"ג ב' א\"כ ליתא להיתר זה לכתוב בחוה\"מ ומשנתינו כר\"י אתיא ועמש\"ל פ\"ד מסוכה הט\"ז בס\"ד ועדיין צריך תלמוד בזה לעה\"פ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> שהרי יכול לספר במועד צ\"ל לספר קודם המועד אסור לספר במועד וכ\"א שם במהרי\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במ\"מ. </b> ומה \"שכ'\" כאן צ\"ל ומה \"שלא כתב\" כאן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג. </b> הוא כדעת ר' יהודא בפסחים ב' ב' וצ\"ע מ\"ט פ' דלא כראב\"י שמשנתו קב ונקי ועמ\"ש הכ\"מ ספ\"ב מבה\"כ בכה\"ג ובספרי הכללים מש\"כ בדעת רבינו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,348 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שביתה </b>\n<b> בשביעי ממלאכה מ\"ע היא שנאמר וביוה\"ש תשבות. </b> כ\"כ ג\"כ התוס' שבת ע' א' ד\"ה אבל דזהו עשה דשבת וע\"ש במהר\"ם לובלין קל\"ב ב'. שלא זכר דברי התוס' ויבינו. ומסתברא כן דלא גרע מיו\"ט לפ\"מ דקיי\"ל שבתון עשה הוא ומ\"ש הוא ז\"ל מזכור ושמור ז\"א דלקידוש היום קאי כמ\"ש בברכות כ' ב'. וכפ' רבינו ספכ\"ט. שו\"מ בהקובץ מש\"כ בזה. ונ\"ל מה שהוסיף רבינו ממלאכה דבאמת גם מדיבור צריך לשבות כמש\"ל פכ\"ד ה\"ד ובירושלמי פט\"ו ה\"ב דשבת דרש ר\"א שבת ל\"ד שבות כ\"ד. מה הקב\"ה שבת ממאמר א\"ל אתה שבות ממאמר וזה דייק וגריס לכתוב שהשביתה ממלאכה הוא מ\"ע מה\"ת ומהדיבור היא ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ומהם בפ' תולין לוקין מ\"מ מדרבנן. לא נמצא לפנינו ל' זה ואולי צ\"ל חולין קמ\"א ב'. ע\"ש או דכוונתו למ\"ש רב יוסף בשבת קל\"ח א'. דחייב וא' אביי מדרבנן ויו\"נ דכוונתו למש\"ש קל\"ח ב'. דא' שם אלא מעתה שרבב בגלימא ה\"נ דחייב וס\"ל דאינו רק מדרבנן דהא דסייאנא תניא שם רק אסור וכן העתיק באמת המ\"מ פכ\"ב הל\"א ל' דמחייב ולא כהגרי\"ב שהגיה בגמ' דאסור]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> ע\"י גדולי ישראל וחכמיהם. </b> עי' כ\"מ. אך בירושלמי פט\"ז ה\"ח וביומא פ\"ח ה\"ה. מ' כפשטות ד' רבינו ע\"ש ובש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתו\"ד </b> הכ\"מ וא\"כ מוטב לעשות הוצאה ע\"י שינוי כו'. צ\"ע דהא מוסיף באיסור הוצאה בהוצאת הכלי ואף שהוא כלאחר יד מ\"מ שבות הוה ומ\"ל שבות זה משבות דסחיטה והרי בדאוריי' אסור להרבות בשיעור ע\"ל ה\"ח בכ\"מ וה\"נ בשבותים ואולי זהו מב' מיני מלאכות. ודכוותה בדאורייתא חייב עכאו\"א משא\"כ במרבה בשיעור ה\"ל כב' זיתי חלב בהעלם א'. וה\"נ בשני שבותים ודו\"ק]. ולי בנו ותלמידו נראה דתלי בפלוגתת הראשונים המובא בטושו\"ע א\"ח סי' שי\"א אם הוצאת המת לכרמלית צריך ככר ותינוק. או טוב למעט בהוצאה מלעבור על שבות בטלטול. ושיטת רבינו ספכ\"ו מ' דלמעט בהוצאה עדיף כמש\"כ הרמב\"ן ז\"ל לדעתו בס' תה\"א ומובא בטור שם וא\"כ הוא קצת סתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[ה\"ל </b> לכ\"מ להקדים דבריו בהלכה י\"א במש\"ש וחותכין את הטבור ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> במלחמת מצוה. </b> עי' כ\"מ מד' הירושלמי ומדברי רבינו ל\"מ כן דאפילו לכתחלה מותר. ובאמת צ\"ע דכיון דאלקיי\"ש מהי תיתי יותר להתחיל בשבת והרי פק\"נ עצמה אינה רק דחוי אצל שבת כמש\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכ\"ז </b>\n<b> שמצטמק לו הוא יפה לו.</b> לו\"מ מרבותינו ה\"א דענין מצטמק ויפה לו הוא אף אם אינו יפה בטעם רק שהוא יפה לבריאות ג\"כ מיקרי מצטמק ויפה לו שאסור מה\"ט דשמא יחתה. ואדרבה יש לחוש יותר מ��טוב לבריאות ואם הוא מתוק לחיך. כמש\"ל פ\"ד מדיעות דהוא המובחר וחילא דידי מהא דמיבעיא לן מכלל דביצים מצומקות יפה להן נינהו אין דאר\"ח פ\"א נתארחתי אני ואבא למק\"א והביאו לנו ביצים מצומקות כעוזרדין וכו'. ולכאורה מאי ראי' היא והלא חיך אוכל יטעם. אבל להאמור נ\"ל דהס' הוא אם הוא יפה לבריאות ולזה הביא מר' חנינא בר' חמא שהיה רופא כמ\"ש ביומא מ\"ט א. וידע שהוא טוב לבריאות ובירושלמי הגי' אני ואבא והוא ר' חנינא ואף שמסיים שם בירושלמי וטעמן יפה. יל\"פ ג\"כ יפה לבריאות ע' כה\"ג לר\"ח ב\"ח עצמו בברכות מ' א'. וע\"ש מ\"ד ב'. נ\"א א'. שבת קנ\"א סע\"ב. ובכ\"מ בל' חז\"ל יפה שהכוונה טוב לבריאות. ונ\"ל דמ\"ש בשבת ע\"ז ב'. כוס יפה ומפרש כוס של ברכה הוא ג\"כ מה\"ט דכוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה פסחים ק\"ט ב'. וע\"ש בפסחים ק\"ח ב'. ברשב\"ם ד\"ה אר\"י [אך לרבינו שכל כוס של ברכה בכלל ול\"ד בהמ\"ז אאל\"כ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה ואין או השליך בתוכו אבר חי. זהו ג\"כ פשיטא דה\"ה מבשל להאבר החי וכמש\"ל ד\"ה ודע וצע\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> זה חובה א' אנשים וא' נשים. </b> ע\"ל פ\"ג משב\"ע ה\"י] ור\"ל דמשם מוכח כן דהוא חובה אף אם א\"צ לאכילתו מהא דצריך להדליק ביוה\"כ שחל בשבת. ול\"נ די\"ל ג\"כ בק\"ו מקידוש היום עי' מגילה כ\"ז ב'. פ\"א מכרה כיפה שבראשה והביאה לי יין לקה\"י וא\"כ ק\"ו לנר דנר עדיף מקה\"י. ועי' בפ\"ז מחו\"מ דמבואר בד' כוסות הדין כן מהמשנה והרי קידוש היום הוא מד' כוסות וק\"ו לנר וכן ילה\"ר מהא דאין מדליקין בעטרן מפני כה\"ש שמא יניחנו ויצא. מ' דאף בלא סעודה הדין כן דהא קיי\"ל דיכול להתפלל ש\"ש בע\"ש כמש\"ל פ\"ג מתפלה ה' אך מרש\"י שם מ' דמשום סעודה הוא שצריך נר לשבת ע\"ש ואולי ס\"ל דאף שמתפלל מ\"מ אסור לאכול עד הלילה. וע' או\"ח סרס\"ז ובמג\"א שם וע\"ל פכ\"ט הי\"א וכמש\"ל ה\"י דחובה לישב אצל הנר מ' אף שכבר אכל ומוכרח כן מדנר ביתו עדיף והרי יכול הוא לאכול מבעו\"י או להשלים סעודת הלילה למחר. עי' תוס' פסחים ק\"א א'. ד\"ה ובקידושא ואולי יסבור רש\"י ז\"ל דאין הלכה כרשב\"א בפסחים נ\"ג סע\"ב. ורבינו פ' כן ע\"פ הירושלמי שם שמבואר ההלכה כוותי' ואה\"נ לרש\"י דאם אוכל מבעו\"י הדלקתן הוא רשות וי\"ל בזה רב ור\"ה לשיטתייהו עי' היטב בגמ' כ\"ה ב'. ובברכות כ\"ז א' ב'. ופסחים ק\"א א'. והדבר מובן להמעיין היטב:",
+                "<b>וחייב </b>\n<b> לברך. </b> מש\"כ הגהמ\"י מד' ירושלמי פ' הרואה ועי' הקובץ. ואני לא מצאתי שם דבר לפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> לח\"מ ובימיו לא נדפס שטמ\"ק לכתובות ואנחנו זכינו לאורו. ושם דף י\"ג מביא דברי ר\"ת דבאמת לא חזרו כלל חכמי ישראל ע\"ש והובא בהגהות הגרע\"א ז\"ל בפסחים צ\"ד ב'. ובזה א\"ש ד' רש\"י ספ\"ב דפסחים ע\"ש בהרא\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שהוא מוקצה. </b> לפז\"ק דלא פריך מידי בפסחים י\"א א'. די\"ל דהתם הוא איסור דאורייתא משא\"כ הכא במוקצה דרבנן לא חששו כ\"כ. ואולי י\"ל דבאיסורי שבת דחמירי שאני. עמש\"ל פ\"ב ממילה ה\"י בס\"ד. וי\"ל דפריך לריו\"ח בערובין פ\"ו ב'. אולם דברי רבינו הם ע\"פ הירושלמי ע\"ש פ\"ב ה\"ד שמבואר הטעם משום מוקצה. וע\"ש בגה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[חל </b>\n<b> מו\"ש. </b> עי' לח\"מ פ\"א מחו\"מ ה\"ז ד\"ה אבל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ ע\"ד הרמ\"ך דדברי רבינו מבוארים במשנה תמוה דבמשנה אינו מבואר כלל שאסור גם לישראל אחר רק תוס' כ\"כ ואולי ר\"ל דכמו כן יל\"פ גם בדעת רבינו אלא דלהלן בהלכה כ\"ג מבואר להדיא דאסור אף לאחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובט\"ז סשכ\"ה סק\"ז הקשה זה מעצמו ותי' משום דשיל\"מ ואולי ס\"ל להרמ\"ך כתוס' ערובין מ\"ה ב'. דבערוב הקילו ועי' ביצה ל\"ט א'. והארכתי במקומו בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> ואפשר שטעמו כו' עי' כ\"מ ספ\"ד מבכורות מה שרמז לת' הרשב\"א סש\"א. ומש\"כ א\"נ החמירו בספיקו ע\"ל פ\"ג ה\"י וכר\"מ וצ\"ע]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. </b> ע' מ\"מ ועש\"ה בגמ'. וע' ירושלמי פ\"ז כ\"ח א' א'. שם כל שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המעמר </b>\n<b> אוכלים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"ז כ\"ט א' ד\"ה כו' ועי' כ\"מ מ\"ש בשם הרמ\"ך תמוה מאד ששתק לו דהא רבינו ז\"ל לשיטתי' שפסק כריב\"ב. ע\"ל פ\"א מערובין ה\"ט ושם הוא לדעת ר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> השוחק תבלין. </b> תלמוד ערוך הוא בירושלמי פ\"ז כ\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> גיבול באפר. </b> עי' השגת הראב\"ד ונלה\"ר לשי' רבינו ממש\"ל פכ\"ג הי\"ד דאין מקדשין מי חטאת בשבת משום שבות ות\"ל דה\"ל מלאכה גמורה דהא קידוש מ\"ח היא נתינת אפר ע\"ג מים כמבואר בכ\"מ וא\"כ ה\"ל מלאכה גמורה א\"ו כדברי רבינו. אולם באמת לא הראינו נו\"כ מקורו ובל\"ס הוא באיזה ברייתא שאין אתנו ומיהו י\"ל בנקל בכ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה. </b> מ' דמיירי רק בכהן העובד. ונראה שהוא עפ\"ד הירושלמי דא' שם משום קלקול פייסות ע\"ש בערובין ולא כדברי הש\"ך שם ועי' גר\"ש פסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> הקולע. </b> ירושלמי ספ\"י ר\"ח בשם ריו\"ח הקולע שלש נימין באדם חייב משום אורג. ועי' תוס' צ\"ד ב'. ד\"ה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם תפר יותר מב' תפירות. </b> לא הראו נו\"כ מקור לזה ועי' ח\"ס חא\"ח סי' א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה </b>\n<b> הוא רודף כו'. </b> עי' מג\"א סשט\"ז סק\"ד דבא\"א אינו חייב ויל\"ע דה\"ל ב' שעשאוה. וצ\"ל דאה\"נ רבינו לשיטתי' בפ\"א ה\"ז כסמ\"ש דלא כר\"ש ולר\"ש באמת פטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפרק </b>\n<b> דוכסוסטוס. </b> לכאורה ה\"ל לחייב גם משום קורע ע\"ל פ\"ז הי\"א. ואולי מה שהיא מתולדתו מחובר ל\"ש משום קורע וצ\"ע:",
+                "<b>[או </b>\n<b> המרככו בידו.</b> ע\"ל פכ\"ג ה\"י שכ' המרכך בשמן חייב וחידוש של\"כ כן ד\"ז]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעביר </b>\n<b> דיו ע\"ג סקרא. </b> עי' מ\"מ ואפ\"ל דר\"י א\"ל לר\"ל וכי מפני שאנו מדמין נ\"מ וע\"ש ברש\"י שכ' להביא חולין לעזרה ואזיל לשי' דס\"ל חובע\"ז דאורייתא. עי' נזיר כ\"ט א'. ור\"ל ס\"ל דרבנן ע\"ש וא\"כ גם לרבינו לשי' דס\"ל דאו' עי' בפ\"ב משחיטה ע\"כ פסק שלא להביא ועי' שבת ע\"א א' מ\"ד בין לקולא בין לחומר' ע\"ש ברש\"י ושם לר\"ל קיימינן ויל\"ע בכ\"מ לענין ס' בהבאת קרבן. וע' ירוש' פי\"ב ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרושם </b>\n<b> כו' וצורות. </b> ירושלמי פ\"א כ\"ט ב'. ע\"ש להדיא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> יצאו ב\"א כדי שלא ימותו. </b> כ\"כ רבינו להשמיענו שלא יטעו ח\"ו שלא לצאת בכדי שיוכלו לכבות משום פ\"נ שלהם וקרוב לזה עי' מנחות ס\"ד א' ויומא פ\"ד ב' וע\"ל פ\"ב הט\"ז קיי\"ל דלכתחלה ח\"ו לעשות כן והעושה כן ה\"ז מחלל שבת גמור בשאט נפש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דצריך ששים רבוא להיות רה\"ר. עי' מ\"מ וזה לי קרוב (לארבעה) [לארבעים] שנה הבאתי ראיה מהא דערובין ו' ב'. ד\"א רבא שם על מחוזא אלמלי דלתותי' נעולות בלילה חייבין עליה משום רה\"ר ומחוזא בבבל היא והרי אמרו בברכות נ\"ט א'. אין אוכלסא בבבל ואין אוכלסא פחות מס\"ר כמבואר בברכות נ\"ח א'. ואיך משכ\"ל רה\"ר בבבל או דל\"צ תנאי זה לרה\"ר כשי' רבינו. והיא ראיה נפלאה תלי\"ת. וכאאמו\"ר הנז\"ל הקשה להסוברים דבזה\"ז ליכא רה\"ר. איך נפרש גזירה דשמא יעבירנו לבטל מצות שופר ולולב דאורייתא משום גזירה דרבנן ושפת\"י. ואחז\"ר הראני כ\"א הרה\"ג זצ\"ל שבס' גאון יעקב על ערובין שנדפס מחדש הביא ראייתו מערובין שם בשם מר\"ן הגר\"א ז\"ל ועד בשחק שחדשתי זאת בילדותי בטרם נדפס הגאון יעקב ושמחתי על חלקי שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אצטבא </b>\n<b> שבין העמודים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"א ה\"א ד\"ה (סטטיות) [סמטיות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו דאם הוא רובו אפילו פחות מב\"ס אסור לטלטל בכולו דהמיעוט שלא נזרע בטל לגבי רובא וה\"ל ככולו נזרע ונעשה יותר מב\"ס כדאי' בגמ' וצ\"ע. ועי' מג\"א סשס\"ח סקי\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ] </b> ופסקו בהלכות כר\"נ. בגמ' מוכח דהלכה כר\"נ מהא דכיפה דבסמוך ה\"כ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא נתכוון. </b> עי' ירושלמי רפי\"ט ורפ\"ו דפסחים במה שנחלקו ר\"א ור\"ס. ופריך שם ויביאוהו ע\"י חולה כו' וצ\"ל משום מצוה שאני ואולי אפי' לדעת שרי דל\"ש לקנוס כשעושה משום מצוה. עי' גיטין נ\"ג א'. וע\"כ אפשר אפילו לכתחילה ומכ\"ש במקום הקרבת קרבן וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> בב' לחיים או בפס ד' ומשהו. </b> צ\"ל אלא בב' לחיים ומשהו או בפס ד' ע\"ל ה\"ז כנ\"ל] [ומ\"ש הכ\"מ ה\"ז וכ\"כ הרשב\"א. ע\"ש בתשובה סי' תר\"א שלא כ' כלל ד\"ז. ונ\"ל שצ\"ל \"והטעם\" והכ\"מ הביא רק דהרשב\"א ס\"ל כשי' רבינו ומש\"כ והטעם הוא לפרש כוונת המאמר אין מבוי ניתר בלו\"ק כו' דאם אין בתים וחצרות פתוחין ��תוכו דינו כחצר. ולא נימא דבעי צוה\"פ כמבוי מפולש וזה מ' שם ברשב\"א ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>[אם </b>\n<b> אין בפתחו ג\"ט. </b> פי' שהוא מתקצר הרוחב וכלה לצד רוח רביעית לר\"ה עד פחות מג' אצ\"כ אבל בג' צריך לחי או קורה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> באיסורי הנייה ע\"ז עצמה. </b> ירושלמי פ\"ג ה' א'. וע\"ש בש\"ק [מ\"ש המ\"מ בסוף ההלכה בשם הרשב\"א כתבו כבר רבינו עצמו בהכ\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> א' למטה. </b> עי' ש\"ק פ\"א דערובין ה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מה </b> שחקר המל\"מ. אם ח\"ש אסור בשאר איסורי תורה. נ\"ל דראייתו משבת ע\"ד אינו מוכרחת לומר דשם הוא מדאורייתא עש\"ה וע' פי' התוספתא עטור בכורים פ\"ד דביצה שה\"ר משם דאינו אלא משום שבות. אולם בהגהותי לא\"ח סש\"מ כ' בס\"ד דט\"ס הוא בתוספתא וא\"ר כלל וכמש\"כ בתשובה בס\"ד להוכיח ממקומות רבות בדחז\"ל דאף בכל אסו\"ת ח\"ש אסור מדאור' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלב </b>\n<b> טמאה כדי לכחול עין א'. </b> ירושלמי שם:",
+                "<b>[כדי </b>\n<b> לסוך אצבע קטנה. </b> עי' רש\"י ע\"ז ב' ד\"ה אבר]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b>\n<b> אזוב. </b> ירושלמי פ\"ח ה\"ב וכבר העיר בזה הש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מ\"מ מש\"כ לרש\"י דרך אחרת. אולם רבינו כ\"כ ע\"פ הירושלמי כמש\"ש הש\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,345 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sabbath",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sabbath",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שביתה </b>\n<b> בשביעי ממלאכה מ\"ע היא שנאמר וביוה\"ש תשבות. </b> כ\"כ ג\"כ התוס' שבת ע' א' ד\"ה אבל דזהו עשה דשבת וע\"ש במהר\"ם לובלין קל\"ב ב'. שלא זכר דברי התוס' ויבינו. ומסתברא כן דלא גרע מיו\"ט לפ\"מ דקיי\"ל שבתון עשה הוא ומ\"ש הוא ז\"ל מזכור ושמור ז\"א דלקידוש היום קאי כמ\"ש בברכות כ' ב'. וכפ' רבינו ספכ\"ט. שו\"מ בהקובץ מש\"כ בזה. ונ\"ל מה שהוסיף רבינו ממלאכה דבאמת גם מדיבור צריך לשבות כמש\"ל פכ\"ד ה\"ד ובירושלמי פט\"ו ה\"ב דשבת דרש ר\"א שבת ל\"ד שבות כ\"ד. מה הקב\"ה שבת ממאמר א\"ל אתה שבות ממאמר וזה דייק וגריס לכתוב שהשביתה ממלאכה הוא מ\"ע מה\"ת ומהדיבור היא ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ומהם בפ' תולין לוקין מ\"מ מדרבנן. לא נמצא לפנינו ל' זה ואולי צ\"ל חולין קמ\"א ב'. ע\"ש או דכוונתו למ\"ש רב יוסף בשבת קל\"ח א'. דחייב וא' אביי מדרבנן ויו\"נ דכוונתו למש\"ש קל\"ח ב'. דא' שם אלא מעתה שרבב בגלימא ה\"נ דחייב וס\"ל דאינו רק מדרבנן דהא דסייאנא תניא שם רק אסור וכן העתיק באמת המ\"מ פכ\"ב הל\"א ל' דמחייב ולא כהגרי\"ב שהגיה בגמ' דאסור]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> ע\"י גדולי ישראל וחכמיהם. </b> עי' כ\"מ. אך בירושלמי פט\"ז ה\"ח וביומא פ\"ח ה\"ה. מ' כפשטות ד' רבינו ע\"ש ובש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[בתו\"ד </b> הכ\"מ וא\"כ מוטב לעשות הוצאה ע\"י שינוי כו'. צ\"ע דהא מוסיף באיסור הוצאה בהוצאת הכלי ואף שהוא כלאחר יד מ\"מ שבות הוה ומ\"ל שבות זה משבות דסחיטה והרי בדאוריי' אסור להרבות בשיעור ע\"ל ה\"ח בכ\"מ וה\"נ בשבותים ואולי זהו מב' מיני מלאכות. ודכוותה בדאורייתא חייב עכאו\"א משא\"כ במרבה בשיעור ה\"ל כב' זיתי חלב בהעלם א'. וה\"נ בשני שבותים ודו\"ק]. ולי בנו ותלמידו נראה דתלי בפלוגתת הראשונים המובא בטושו\"ע א\"ח סי' שי\"א אם הוצאת המת לכרמלית צריך ככר ותינוק. או טוב למעט בהוצאה מלעבור על שבות בטלטול. ושיטת רבינו ספכ\"ו מ' דלמעט בהוצאה עדיף כמש\"כ הרמב\"ן ז\"ל לדעתו בס' תה\"א ומובא בטור שם וא\"כ הוא קצת סתירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>[ה\"ל </b> לכ\"מ להקדים דבריו בהלכה י\"א במש\"ש וחותכין את הטבור ע\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואצ\"ל </b>\n<b> במלחמת מצוה. </b> עי' כ\"מ מד' הירושלמי ומדברי רבינו ל\"מ כן דאפילו לכתחלה מותר. ובאמת צ\"ע דכיון דאלקיי\"ש מהי תיתי יותר להתחיל בשבת והרי פק\"נ עצמה אינה רק דחוי אצל שבת כמש\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכ\"ז </b>\n<b> שמצטמק לו הוא יפה לו.</b> לו\"מ מרבותינו ה\"א דענין מצטמק ויפה לו הוא אף אם אינו יפה בטעם רק שהוא יפה לבריאות ג\"כ מיקרי מצטמק ויפה לו שאסור מה\"ט דשמא יחתה. ואדרבה יש לחוש יותר מהטוב לבריאות ואם הוא מתוק לחיך. כמש\"ל פ\"ד מדיעות דהוא המובחר וחילא דידי מהא דמיבעיא לן מכלל דביצים מצומקות יפה להן נינהו אין דאר\"ח פ\"א נתארחתי אני ואבא למק\"א והביאו לנו ביצים מצומקות כעוזרדין וכו'. ולכאורה מאי ראי' היא והלא חיך אוכל יטעם. אבל להאמור נ\"ל דהס' הוא אם הוא ��פה לבריאות ולזה הביא מר' חנינא בר' חמא שהיה רופא כמ\"ש ביומא מ\"ט א. וידע שהוא טוב לבריאות ובירושלמי הגי' אני ואבא והוא ר' חנינא ואף שמסיים שם בירושלמי וטעמן יפה. יל\"פ ג\"כ יפה לבריאות ע' כה\"ג לר\"ח ב\"ח עצמו בברכות מ' א'. וע\"ש מ\"ד ב'. נ\"א א'. שבת קנ\"א סע\"ב. ובכ\"מ בל' חז\"ל יפה שהכוונה טוב לבריאות. ונ\"ל דמ\"ש בשבת ע\"ז ב'. כוס יפה ומפרש כוס של ברכה הוא ג\"כ מה\"ט דכוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה פסחים ק\"ט ב'. וע\"ש בפסחים ק\"ח ב'. ברשב\"ם ד\"ה אר\"י [אך לרבינו שכל כוס של ברכה בכלל ול\"ד בהמ\"ז אאל\"כ]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ </b> ד\"ה ואין או השליך בתוכו אבר חי. זהו ג\"כ פשיטא דה\"ה מבשל להאבר החי וכמש\"ל ד\"ה ודע וצע\"ק]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> זה חובה א' אנשים וא' נשים. </b> ע\"ל פ\"ג משב\"ע ה\"י] ור\"ל דמשם מוכח כן דהוא חובה אף אם א\"צ לאכילתו מהא דצריך להדליק ביוה\"כ שחל בשבת. ול\"נ די\"ל ג\"כ בק\"ו מקידוש היום עי' מגילה כ\"ז ב'. פ\"א מכרה כיפה שבראשה והביאה לי יין לקה\"י וא\"כ ק\"ו לנר דנר עדיף מקה\"י. ועי' בפ\"ז מחו\"מ דמבואר בד' כוסות הדין כן מהמשנה והרי קידוש היום הוא מד' כוסות וק\"ו לנר וכן ילה\"ר מהא דאין מדליקין בעטרן מפני כה\"ש שמא יניחנו ויצא. מ' דאף בלא סעודה הדין כן דהא קיי\"ל דיכול להתפלל ש\"ש בע\"ש כמש\"ל פ\"ג מתפלה ה' אך מרש\"י שם מ' דמשום סעודה הוא שצריך נר לשבת ע\"ש ואולי ס\"ל דאף שמתפלל מ\"מ אסור לאכול עד הלילה. וע' או\"ח סרס\"ז ובמג\"א שם וע\"ל פכ\"ט הי\"א וכמש\"ל ה\"י דחובה לישב אצל הנר מ' אף שכבר אכל ומוכרח כן מדנר ביתו עדיף והרי יכול הוא לאכול מבעו\"י או להשלים סעודת הלילה למחר. עי' תוס' פסחים ק\"א א'. ד\"ה ובקידושא ואולי יסבור רש\"י ז\"ל דאין הלכה כרשב\"א בפסחים נ\"ג סע\"ב. ורבינו פ' כן ע\"פ הירושלמי שם שמבואר ההלכה כוותי' ואה\"נ לרש\"י דאם אוכל מבעו\"י הדלקתן הוא רשות וי\"ל בזה רב ור\"ה לשיטתייהו עי' היטב בגמ' כ\"ה ב'. ובברכות כ\"ז א' ב'. ופסחים ק\"א א'. והדבר מובן להמעיין היטב:",
+                "<b>וחייב </b>\n<b> לברך. </b> מש\"כ הגהמ\"י מד' ירושלמי פ' הרואה ועי' הקובץ. ואני לא מצאתי שם דבר לפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[עי' </b> לח\"מ ובימיו לא נדפס שטמ\"ק לכתובות ואנחנו זכינו לאורו. ושם דף י\"ג מביא דברי ר\"ת דבאמת לא חזרו כלל חכמי ישראל ע\"ש והובא בהגהות הגרע\"א ז\"ל בפסחים צ\"ד ב'. ובזה א\"ש ד' רש\"י ספ\"ב דפסחים ע\"ש בהרא\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שהוא מוקצה. </b> לפז\"ק דלא פריך מידי בפסחים י\"א א'. די\"ל דהתם הוא איסור דאורייתא משא\"כ הכא במוקצה דרבנן לא חששו כ\"כ. ואולי י\"ל דבאיסורי שבת דחמירי שאני. עמש\"ל פ\"ב ממילה ה\"י בס\"ד. וי\"ל דפריך לריו\"ח בערובין פ\"ו ב'. אולם דברי רבינו הם ע\"פ הירושלמי ע\"ש פ\"ב ה\"ד שמבואר הטעם משום מוקצה. וע\"ש בגה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[חל </b>\n<b> מו\"ש. </b> עי' לח\"מ פ\"א מחו\"מ ה\"ז ד\"ה אבל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> שתמה הכ\"מ ע\"ד הרמ\"ך דדברי רבינו מבוארים במשנה תמוה דבמשנה אינו מבואר כלל שאסור גם לישראל אחר רק תוס' כ\"כ ואולי ר\"ל דכמו כן יל\"פ גם בדעת רבינו אלא דלהלן בהלכה כ\"ג מבואר להדיא דאסור אף לאחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ ובט\"ז סשכ\"ה סק\"ז הקשה זה מעצמו ותי' משום דשיל\"מ ואולי ס\"ל להרמ\"ך כתוס' ערובין מ\"ה ב'. דבערוב הקילו ועי' ביצה ל\"ט א'. והארכתי במקומו בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[בכ\"מ </b> ואפשר שטעמו כו' עי' כ\"מ ספ\"ד מבכורות מה שרמז לת' הרשב\"א סש\"א. ומש\"כ א\"נ החמירו בספיקו ע\"ל פ\"ג ה\"י וכר\"מ וצ\"ע]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. </b> ע' מ\"מ ועש\"ה בגמ'. וע' ירושלמי פ\"ז כ\"ח א' א'. שם כל שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המעמר </b>\n<b> אוכלים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"ז כ\"ט א' ד\"ה כו' ועי' כ\"מ מ\"ש בשם הרמ\"ך תמוה מאד ששתק לו דהא רבינו ז\"ל לשיטתי' שפסק כריב\"ב. ע\"ל פ\"א מערובין ה\"ט ושם הוא לדעת ר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> השוחק תבלין. </b> תלמוד ערוך הוא בירושלמי פ\"ז כ\"ט א':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> גיבול באפר. </b> עי' השגת הראב\"ד ונלה\"ר לשי' רבינו ממש\"ל פכ\"ג הי\"ד דאין מקדשין מי חטאת בשבת משום שבות ות\"ל דה\"ל מלאכה גמורה דהא קידוש מ\"ח היא נתינת אפר ע\"ג מים כמבואר בכ\"מ וא\"כ ה\"ל מלאכה גמורה א\"ו כדברי רבינו. אולם באמת לא הראינו נו\"כ מקורו ובל\"ס הוא באיזה ברייתא שאין אתנו ומיהו י\"ל בנקל בכ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה. </b> מ' דמיירי רק בכהן העובד. ונראה שהוא עפ\"ד הירושלמי דא' שם משום קלקול פייסות ע\"ש בערובין ולא כדברי הש\"ך שם ועי' גר\"ש פסחים פ\"ו ה\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> הקולע. </b> ירושלמי ספ\"י ר\"ח בשם ריו\"ח הקולע שלש נימין באדם חייב משום אורג. ועי' תוס' צ\"ד ב'. ד\"ה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם תפר יותר מב' תפירות. </b> לא הראו נו\"כ מקור לזה ועי' ח\"ס חא\"ח סי' א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והיה </b>\n<b> הוא רודף כו'. </b> עי' מג\"א סשט\"ז סק\"ד דבא\"א אינו חייב ויל\"ע דה\"ל ב' שעשאוה. וצ\"ל דאה\"נ רבינו לשיטתי' בפ\"א ה\"ז כסמ\"ש דלא כר\"ש ולר\"ש באמת פטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפרק </b>\n<b> דוכסוסטוס. </b> לכאורה ה\"ל לחייב גם משום קורע ע\"ל פ\"ז הי\"א. ואולי מה שהיא מתולדתו מחובר ל\"ש משום קורע וצ\"ע:",
+                "<b>[או </b>\n<b> המרככו בידו.</b> ע\"ל פכ\"ג ה\"י שכ' המרכך בשמן חייב וחידוש של\"כ כן ד\"ז]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעביר </b>\n<b> דיו ע\"ג סקרא. </b> עי' מ\"מ ואפ\"ל דר\"י א\"ל לר\"ל וכי מפני שאנו מדמין נ\"מ וע\"ש ברש\"י שכ' להביא חולין לעזרה ואזיל לשי' דס\"ל חובע\"ז דאורייתא. עי' נזיר כ\"ט א'. ור\"ל ס\"ל דרבנן ע\"ש וא\"כ גם לרבינו לשי' דס\"ל דאו' עי' בפ\"ב משחיטה ע\"כ פסק שלא להביא ועי' שבת ע\"א א' מ\"ד בין לקולא בין לחומר' ע\"ש ברש\"י ושם לר\"ל קיימינן ויל\"ע בכ\"מ לענין ס' בהבאת קרבן. וע' ירוש' פי\"ב ה\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרושם </b>\n<b> כו' וצורות. </b> ירושלמי פ\"א כ\"ט ב'. ע\"ש להדיא כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך </b>\n<b> יצאו ב\"א כדי שלא ימותו. </b> כ\"כ רבינו להשמיענו שלא יטעו ח\"ו שלא לצאת בכדי שיוכלו לכבות משום פ\"נ שלהם וקרוב לזה עי' מנחות ס\"ד א' ויומא פ\"ד ב' וע\"ל פ\"ב הט\"ז קיי\"ל דלכתחלה ח\"ו לעשות כן והעושה כן ה\"ז מחלל שבת גמור בשאט נפש:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>לא </b> זכר רבינו דצריך ששים רבוא להיות רה\"ר. עי' מ\"מ וזה לי קרוב (לארבעה) [לארבעים] שנה הבאתי ראיה מהא דערובין ו' ב'. ד\"א רבא שם על מחוזא אלמלי דלתותי' נעולות בלילה חייבין עליה משום רה\"ר ומחוזא בבבל היא והרי אמרו בברכות נ\"ט א'. אין אוכלסא בבבל ואין אוכלסא פחות מס\"ר כמבואר בברכות נ\"ח א'. ואיך משכ\"ל רה\"ר בבבל או דל\"צ תנאי זה לרה\"ר כשי' רבינו. והיא ראיה נפלאה תלי\"ת. וכאאמו\"ר הנז\"ל הקשה להסוברים דבזה\"ז ליכא רה\"ר. איך נפרש גזירה דשמא יעבירנו לבטל מצות שופר ולולב דאורייתא משום גזירה דרבנן ושפת\"י. ואחז\"ר הראני כ\"א הרה\"ג זצ\"ל שבס' גאון יעקב על ערובין שנדפס מחדש הביא ראייתו מערובין שם בשם מר\"ן הגר\"א ז\"ל ועד בשחק שחדשתי זאת בילדותי בטרם נדפס הגאון יעקב ושמחתי על חלקי שהייתי בר מזלי' בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אצטבא </b>\n<b> שבין העמודים. </b> עי' מ\"מ ובש\"ק פ\"א ה\"א ד\"ה (סטטיות) [סמטיות]:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השמיט </b> רבינו דאם הוא רובו אפילו פחות מב\"ס אסור לטלטל בכולו דהמיעוט שלא נזרע בטל לגבי רובא וה\"ל ככולו נזרע ונעשה יותר מב\"ס כדאי' בגמ' וצ\"ע. ועי' מג\"א סשס\"ח סקי\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[במ\"מ] </b> ופסקו בהלכות כר\"נ. בגמ' מוכח דהלכה כר\"נ מהא דכיפה דבסמוך ה\"כ ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא </b>\n<b> שלא נתכוון. </b> עי' ירושלמי רפי\"ט ורפ\"ו דפסחים במה שנחלקו ר\"א ור\"ס. ופריך שם ויביאוהו ע\"י חולה כו' וצ\"ל משום מצוה שאני ואולי אפי' לדעת שרי דל\"ש לקנוס כשעושה משום מצוה. עי' גיטין נ\"ג א'. וע\"כ אפשר אפילו לכתחילה ומכ\"ש במקום הקרבת קרבן וצע\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>[אלא </b>\n<b> בב' לחיים או בפס ד' ומשהו. </b> צ\"ל אלא בב' לחיים ומשהו או בפס ד' ע\"ל ה\"ז כנ\"ל] [ומ\"ש הכ\"מ ה\"ז וכ\"כ הרשב\"א. ע\"ש בתשובה סי' תר\"א שלא כ' כלל ד\"ז. ונ\"ל שצ\"ל \"והטעם\" והכ\"מ הביא רק דהרשב\"א ס\"ל כשי' רבינו ומש\"כ והטעם הוא לפרש כוונת המאמר אין מבוי ניתר בלו\"ק כו' דאם אין בתים וחצרות פתוחין לתוכו דינו כחצר. ולא נימא דבעי צוה\"פ כמבוי מפולש וזה מ' שם ברשב\"א ודו\"ק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>[אם </b>\n<b> אין בפתחו ג\"ט. </b> פי' שהוא מתקצר הרוחב וכלה לצד רוח רביעית לר\"ה עד פחות מג' אצ\"כ אבל בג' צריך לחי או קורה]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> באיסורי הנייה ע\"ז עצמה. </b> ירושלמי פ\"ג ה' א'. וע\"ש בש\"ק [מ\"ש המ\"מ בסוף ההלכה בשם הרשב\"א כתבו כבר רבינו עצמו בהכ\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b>\n<b> א' למטה. </b> עי' ש\"ק פ\"א דערובין ה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מה </b> שחקר המל\"מ. אם ח\"ש אסור בשאר איסורי תורה. נ\"ל דראייתו משבת ע\"ד אינו מוכרחת לומר דשם הוא מדאורייתא עש\"ה וע' פי' התוספתא עטור בכורים פ\"ד דביצה שה\"ר משם דאינו אלא משום שבות. אולם בהגהותי לא\"ח סש\"מ כ' בס\"ד דט\"ס הוא בתוספתא וא\"ר כלל וכמש\"כ בתשובה בס\"ד להוכיח ממקומות רבות בדחז\"ל דאף בכל אסו\"ת ח\"ש אסור מדאור' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחלב </b>\n<b> טמאה כדי לכחול עין א'. </b> ירושלמי שם:",
+                "<b>[כדי </b>\n<b> לסוך אצבע קטנה. </b> עי' רש\"י ע\"ז ב' ד\"ה אבר]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b>\n<b> אזוב. </b> ירושלמי פ\"ח ה\"ב וכבר העיר בזה הש\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> מ\"מ מש\"כ לרש\"י דרך אחרת. אולם רבינו כ\"כ ע\"פ הירושלמי כמש\"ש הש\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שבת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,152 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה. </b> מנחות כ\"ט א' ובמדרשים בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר </b>\n<b> לחדשי השנה חדשים א\"מ. </b> מגילה ה' א'. וע\"ש ברש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> לב\"ד הדבר מסור. </b> ע\"י לח\"מ וע' ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מחשבין. </b> ברכות ס\"ג ב' סנהדרין י\"א ב' וירושלמי פ\"ו דנדרים ה\"י דסנהדרין ה\"ב: ואם עברו וקבעו לא עבד כלום. ע\"ש בברכות ובירושלמי שו\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפסול לעדות מד\"ס. </b> כמש\"כ במשחק בקוביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b>\n<b> תורה שאין מדקדקין בעה\"ח. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> כו'. </b> עי' סנהדרין מ\"א ע\"ב. ובנידה ל\"ח ע\"א שופרא כו' פרש\"י דהיו תוקעים בשופר להודיע מתי הוא ר\"ח. וחידוש של\"נ כאן ועי' גיטין ס' ב' פי' אחר בשיפורא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנוסים. </b> עי' הגה\"מ. ולכאורה ה\"צ לפרש דהכוונה אנוסים כמ\"ש בגמ' כ' א' מאיימין על העדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עולין לסעודה זו פחות מעשרה. </b> ירושלמי מגילה פ\"ד ה\"ד. אין קה\"ח פחות מעשרה:",
+                "<b>וזו </b>\n<b> היא סעודת מצוה של עה\"ח האמורה בכ\"מ. </b> ירושלמי מגילה פ\"א ה\"ו. ופ\"ח דסנהדרין ה\"ב. ובבבלי שם ע\"א ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרכו ב\"ד. </b> עי' מה\"פ על הירושלמי מגילה פ\"א ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי. </b> עמש\"כ בחיבורי תשובה מיראה על כל \"יראה לי\" שבדברי רבינו בחיבורו זה מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>\n<b> אלו מאיימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החודש בזמנו. </b> מכלל הן א\"ש לאו. שאם נתקיימה כבר ההזמה שוב אין מקדשין. וז\"ש בפ\"ב ה\"ב דאין מדקדקין ב\"ק בעה\"ח וה\"ז מקודש. מיירי כשכבר נתקדש החודש. וע\"ש בלח\"מ בסוף ה\"א בפרקין שנתקשה בזה בחנם בממכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"מ </b>\n<b> מוסיפין שנאמר שמור כו'. </b> ירושלמי שקלים פ\"א ה\"ב ועי' תוס' סנהדרין י\"ב א' וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> גליות ישראל שנעקרו ממקום. </b> לא זכר רבינו לעשות פסחיהם כמש\"ש רש\"י ז\"ל ח' ב' במקומו ונראה עפמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל ליישב בזה מה שהשמיט רבינו הא דר\"א בפסחים ח' ב' דמי שא\"ל קרקע א\"ע לרגל. וא\"כ תקשה מברייתא זו ולזה הוסיף רש\"י לעשות פסחיהם דנהי דפטורים מראיה מ\"מ בפסח חייבים. אבל רבינו י\"ל דס\"ל כתוס' פסחים ג' ב' דמי שפטור מראיה פטור מפסח. א\"כ שפיר השמיט הך דר' א��י שהיא נגד ברייתא זו עכ\"ד פי צדיק יהגה חכמה. ואני בחיבורי הארכתי בס\"ד בענין זה וקנה מקומו בה' חגיגה איה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> יאמר ראש ב\"ד הגדול לפו\"פ מסנהדרין היו מזומנים כו'. </b> ק\"ק לפ\"ז מעובדא דשמואל הקטן ע\"ש י\"א א' דא\"כ לא הי' שואל מי הוא שעלה שלא ברשות ע\"ש וצ\"ל שמתחילה הוא מצוה רק לשלשה. ועל השנים ויותר שמוסיפין זה אינו אלא בידיעת הנשיא בפרט וע\"ש בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b>\n<b> שיהא [ראש] ב\"ד הגדול מכלל ז'. </b> נראה טעם הדבר שלא יהא ב\"ד שקול ובלא דעתו אינם כלום כמש\"ל:",
+                "<b>ובעה\"ש </b>\n<b> מתחילין מן הצד כו'. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ב ה\"ה וסנהד' פ\"ה ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלך </b>\n<b> מפני חיילותיו ומלחמותיו כו' או שלא לעבר. </b> הגר\"י ברלין ז\"ל תמה בהגהותיו מאיזה טעם ירצה המלך שלא לעבר ע\"ש ברש\"י סנהדרין י\"ח ב' ואולם נ\"ל דהדבר נכון מאוד כשנבין מה שרבינו נ\"ל הוסיף לכתוב חיילותיו \"ומלחמותיו\" ולד' רש\"י מה ענין מלחמות לזה. אבל הדבר מתבאר עפמש\"כ בתורה כי יקח אשה חדשה כו' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושימח את אשתו ולפ\"ז ירצה שפיר המלך שלא לעבר השנה כשיצרך למלחמה לחלוץ אנשים לצבא והרי החתן שנה הראשונה לא יעבור עליו לכל דבר. א\"כ יפסיד המלך חודש שלם בכל רבבות חיילותיו אם ימצאו ביניהם. מי אשר נשא אשה חדשה. לז\"כ רבינו חיילותיו ומלחמותיו ר\"ל לעבר מפני חיילותיו ושלא לעבר מפני מלחמותיו וז\"ב. כאממו\"ר הגז\"ל בגליון וטהורים אמרי נועם. ולפי דרכינו למדנו דכוונה זו מתחשבת עם העיבור י\"ג חודש. וידועים ביה ספיקת הפוס' בכ\"מ בזה ומצוה זו נוהגת גם בזה\"ז כמש\"כ במק\"א בס\"ד. ראיה נפלא לזה ממ\"ק ט' ב' ולא כאחרים שכ' דבזה\"ז אינה כלל. אך זהו רק הנהוג בדיני ישראל ולא בדבר השייך לחוקי המדינה בזה הלכה רווחת בישראל דינא דמלכותא דינא ואסור לזוז זיז כ\"ש ח\"ו מה שהוא נגד חוקי הממשלה יר\"ה כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המפרש שהוקש קה\"ח לעה\"ש לא נמצא בשו\"מ ד\"ז וכמדומני דס' ש\"ש על השאילתות כבר עמד בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> לב\"ד לחשוב ולקבוע. </b> מהא דר\"ע שעיבר ג' שנים זא\"ז עי' סנהדרין י\"ב א' ועש\"ה בירושלמי ופ\"ו דנדרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עברוה ביום ל' כו'. </b> ע\"ש בגמ' דאיכא מ\"ד דאין מקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ובש\"ק שקלים פ\"א ה\"ב ובנדרים פ\"ט ה\"ח ומש\"כ בתשובה מיראה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> של ר\"ה. </b> בירושלמי בפ\"ג מערובין א' דכבר היתה זאת תקנת הנביאים דר\"ה ב' יו\"ט הם וע' בנין אריאל ובצל\"ח ברכות רפ\"ד אם בכל ר\"ח היתה התקנה כן. ובט\"א על ר\"ה נמצא סתירה בדברי עצמו עי' חי' רע\"א א\"ח ס\"ס ק\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ימים אתה כו'. </b> מגילה ה' א' וע\"ש בפרש\"י ובס' ט\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,149 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כך </b>\n<b> אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה. </b> מנחות כ\"ט א' ובמדרשים בכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונאמר </b>\n<b> לחדשי השנה חדשים א\"מ. </b> מגילה ה' א'. וע\"ש ברש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלא </b>\n<b> לב\"ד הדבר מסור. </b> ע\"י לח\"מ וע' ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מחשבין. </b> ברכות ס\"ג ב' סנהדרין י\"א ב' וירושלמי פ\"ו דנדרים ה\"י דסנהדרין ה\"ב: ואם עברו וקבעו לא עבד כלום. ע\"ש בברכות ובירושלמי שו\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפסול לעדות מד\"ס. </b> כמש\"כ במשחק בקוביא:"
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b>\n<b> תורה שאין מדקדקין בעה\"ח. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואח\"כ </b>\n<b> כו'. </b> עי' סנהדרין מ\"א ע\"ב. ובנידה ל\"ח ע\"א שופרא כו' פרש\"י דהיו תוקעים בשופר להודיע מתי הוא ר\"ח. וחידוש של\"נ כאן ועי' גיטין ס' ב' פי' אחר בשיפורא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> אנוסים. </b> עי' הגה\"מ. ולכאורה ה\"צ לפרש דהכוונה אנוסים כמ\"ש בגמ' כ' א' מאיימין על העדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> עולין לסעודה זו פחות מעשרה. </b> ירושלמי מגילה פ\"ד ה\"ד. אין קה\"ח פחות מעשרה:",
+                "<b>וזו </b>\n<b> היא סעודת מצוה של עה\"ח האמורה בכ\"מ. </b> ירושלמי מגילה פ\"א ה\"ו. ופ\"ח דסנהדרין ה\"ב. ובבבלי שם ע\"א ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרכו ב\"ד. </b> עי' מה\"פ על הירושלמי מגילה פ\"א ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי. </b> עמש\"כ בחיבורי תשובה מיראה על כל \"יראה לי\" שבדברי רבינו בחיבורו זה מש\"ש בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי </b>\n<b> אלו מאיימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקדש החודש בזמנו. </b> מכלל הן א\"ש לאו. שאם נתקיימה כבר ההזמה שוב אין מקדשין. וז\"ש בפ\"ב ה\"ב דאין מדקדקין ב\"ק בעה\"ח וה\"ז מקודש. מיירי כשכבר נתקדש החודש. וע\"ש בלח\"מ בסוף ה\"א בפרקין שנתקשה בזה בחנם בממכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומ\"מ </b>\n<b> מוסיפין שנאמר שמור כו'. </b> ירושלמי שקלים פ\"א ה\"ב ועי' תוס' סנהדרין י\"ב א' וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> גליות ישראל שנעקרו ממקום. </b> לא זכר רבינו לעשות פסחיהם כמש\"ש רש\"י ז\"ל ח' ב' במקומו ונראה עפמ\"ש כאאמו\"ר הגז\"ל ליישב בזה מה שהשמיט רבינו הא דר\"א בפסחים ח' ב' דמי שא\"ל קרקע א\"ע לרגל. וא\"כ תקשה מברייתא זו ולזה הוסיף רש\"י לעשות פסחיהם דנהי דפטורים מראיה מ\"מ בפסח חייבים. אבל רבינו י\"ל דס\"ל כתוס' פסחים ג' ב' דמי שפטור מראיה פטור מפסח. א\"כ שפיר השמיט הך דר' אמי שהיא נגד ברייתא זו עכ\"ד פי צדיק יהגה חכמה. ואני בחיבורי הארכתי בס\"ד בענין זה וקנה מקומו בה' חגיגה איה\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> יאמר ראש ב\"ד הגדול לפו\"פ מסנהדרין היו מזומנים כו'. </b> ק\"ק לפ\"ז מעובדא דשמואל הקטן ע\"ש י\"א א' דא\"כ לא הי' שואל מי הוא שעלה שלא ברשות ע\"ש וצ\"ל שמתחילה הוא מצוה רק לשלשה. ועל השנים ויותר שמוסיפין זה אינו אלא בידיעת הנשיא בפרט וע\"ש בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>וצריך </b>\n<b> שיהא [ראש] ב\"ד הגדול מכלל ז'. </b> נראה טעם הדבר שלא יהא ב\"ד שקול ובלא דעתו אינם כלום כמש\"ל:",
+                "<b>ובעה\"ש </b>\n<b> מתחילין מן הצד כו'. </b> ירושלמי ר\"ה פ\"ב ה\"ה וסנהד' פ\"ה ה\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלך </b>\n<b> מפני חיילותיו ומלחמותיו כו' או שלא לעבר. </b> הגר\"י ברלין ז\"ל תמה בהגהותיו מאיזה טעם ירצה המלך שלא לעבר ע\"ש ברש\"י סנהדרין י\"ח ב' ואולם נ\"ל דהדבר נכון מאוד כשנבין מה שרבינו נ\"ל הוסיף לכתוב חיילותיו \"ומלחמותיו\" ולד' רש\"י מה ענין מלחמות לזה. אבל הדבר מתבאר עפמש\"כ בתורה כי יקח אשה חדשה כו' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושימח את אשתו ולפ\"ז ירצה שפיר המלך שלא לעבר השנה כשיצרך למלחמה לחלוץ אנשים לצבא והרי החתן שנה הראשונה לא יעבור עליו לכל דבר. א\"כ יפסיד המלך חודש שלם בכל רבבות חיילותיו אם ימצאו ביניהם. מי אשר נשא אשה חדשה. לז\"כ רבינו חיילותיו ומלחמותיו ר\"ל לעבר מפני חיילותיו ושלא לעבר מפני מלחמותיו וז\"ב. כאממו\"ר הגז\"ל בגליון וטהורים אמרי נועם. ולפי דרכינו למדנו דכוונה זו מתחשבת עם העיבור י\"ג חודש. וידועים ביה ספיקת הפוס' בכ\"מ בזה ומצוה זו נוהגת גם בזה\"ז כמש\"כ במק\"א בס\"ד. ראיה נפלא לזה ממ\"ק ט' ב' ולא כאחרים שכ' דבזה\"ז אינה כלל. אך זהו רק הנהוג בדיני ישראל ולא בדבר השייך לחוקי המדינה בזה הלכה רווחת בישראל דינא דמלכותא דינא ואסור לזוז זיז כ\"ש ח\"ו מה שהוא נגד חוקי הממשלה יר\"ה כנודע:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המפרש שהוקש קה\"ח לעה\"ש לא נמצא בשו\"מ ד\"ז וכמדומני דס' ש\"ש על השאילתות כבר עמד בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b>\n<b> לב\"ד לחשוב ולקבוע. </b> מהא דר\"ע שעיבר ג' שנים זא\"ז עי' סנהדרין י\"ב א' ועש\"ה בירושלמי ופ\"ו דנדרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> עברוה ביום ל' כו'. </b> ע\"ש בגמ' דאיכא מ\"ד דאין מקדשין:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' </b> השגת הראב\"ד ובש\"ק שקלים פ\"א ה\"ב ובנדרים פ\"ט ה\"ח ומש\"כ בתשובה מיראה בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יו\"ט </b>\n<b> של ר\"ה. </b> בירושלמי בפ\"ג מערובין א' דכבר היתה זאת תקנת הנביאים דר\"ה ב' יו\"ט הם וע' בנין אריאל ובצל\"ח ברכות רפ\"ד אם בכל ר\"ח היתה התקנה כן. ובט\"א על ר\"ה נמצא סתירה בדברי עצמו עי' חי' רע\"א א\"ח ס\"ס ק\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>מפי </b>\n<b> השמועה למדו ימים אתה כו'. </b> מגילה ה' א' וע\"ש בפרש\"י ובס' ט\"א:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> הקטנים לקרות. </b> עי' מ\"מ ולא נתבאר שם דצריך לחנכו רק דיכול להוציא ואולי ר\"ל דמדמוציאו מכלל דאיכא חיובא דרבנן בזה ומוציא לאחרים החייבין מדרבנן משא\"כ אם ליכא חיובא כלל ודאי לא מצי מפיק. אולם בירושלמי פ\"ב ה\"ד. מבואר דריב\"ל הוה מכנס בניו וב\"ב. מ' דצריך לחנכן. והל\"ל גם לקטנות. וי\"ל. ועי' מג\"א סשמ\"ג:",
+                "<b>וגרים </b>\n<b> ועבדים משוחררים. </b> לא נזכר ח\"ע וחב\"ח וכבר תמה בזה מרן הגר\"א ז\"ל סי' תרפ\"ז וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן </b>\n<b> שי\"ל לישראל מלכות. </b> בזה א\"ש דברי רש\"י ב' א'. ד\"ה בזה\"ז א\"ש דר\"ע בזה\"ז הוה. ואש\"ק הרשב\"א עליו וע\"ש בט\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור. </b> נ\"ל דרבינו מפרש שזה הוא ש\"א ר' יהודה אני קריתיה למעלה מר\"ט (וכן רבי למעלה מר\"י) לפ\"מ דקיי\"ל דבמגילה אפילו עשרה קוראים כאחת דהואיל וחביבה יהבי דעתייהו כמש\"ל. ע\"כ היה סבור שהוא היה העיקר ג\"כ כמו הגדולים. אבל באמת אינו כן דעת השומעים היה על הגדולים הקוראים ולא עליהם. יותר נ\"ל דמקור ד' רבינו מירושלמי פ\"ב ה\"ד. דבתר ד' ר\"י וחכמים \"אמרינן\" מכאן ואילך נהגו \"הרובים\" לקרותה בבהכנ\"ס ויפרש רבינו \"הרובים\" ר\"ל ילדים וכמ\"ש בבבלי חולין כ' א'. וקבלו \"הרובים\" את תשובתם והיינו ילדים. כדמתרגמינן רביא (ע' סוכה ה' ב'.) וז\"ש שנהגו הרובים בבהכנ\"ס. בצירוף אחרים גדולים. וי\"ל מזה מוכח דמחנכין הקטנים. דאל\"כ למה יניחום לבלבל השומעים וע' ירושלמי פ\"ד ה\"ד. עד שבאו הרובים ובטלום. א' שם מני הרובים תרגמיניא ואולי יל\"פ גם הכא כן. וא\"כ הוא להיפוך מדברי רבינו וי\"ל עוד. והירושלמי הובא בתוס' ר\"ה וחולין ובכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהספד </b>\n<b> ותענית לכל אדם בכ\"מ. </b> אולי מרבה אף לנשים. אך י\"ל הכוונה לבני הכרכים ביום י\"ד ולבני העיירות ביום ט\"ו וכמש\"ש ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל העושה מלאכה. </b> פסחים נ' ב'. וכ\"מ שיש בו נדנוד עבירה. כ\"כ הגר\"א ז\"ל. וצע\"ק דבת\"צ הוא נדנוד עבירה משא\"כ כאן. הרי לא קבלו עליהם. וי\"ל קצת עם מש\"ל פ\"א מיו\"ט ה\"ה בס\"ד:",
+                "<b>אם </b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו. </b> מ' קצת דמנות לרעהו לא יצא. ועמש\"כ בחיבורי סד\"מ קונ' דברי הפורים בס\"ד:",
+                "<b>מ\"ש </b> המ\"מ. מפני לשון המשנה שאמר מותרין אבל לא חייבין. ע\"ש בפה\"מ לרבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> סה\"נ וסה\"כ עתידים לבטל. </b> עי' ירושלמי פ\"א ה\"ה. והוא כדברי רשב\"ל. ועי' שו\"ת הרשב\"א סצ\"ג. ועי' בבלי נדרים כ\"ב. א'. ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שכתשו זתים. </b> עי' ר\"ן פ\"ב דשבת ובפר\"ח ריש ה' חנוכה באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> שחייב. </b> לא כ' רבינו שמחנכין לקטנים וכמש\"כ במגילה בפ\"א ה\"א. וע\"ל פ\"ד ה\"ט. ובכללא דכל שחייבין אינו כלל קטן. ע\"ל פ\"ז מסוכה הי\"ט. ואולי דהתם הוא דאורייתא והכא דרבנן לגמרי. ורמז לזה עי' חגיגה ו' א' ועי' בא\"ח סי' תרע\"ז ובמג\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך </b>\n<b> שמברכין על המגילה. </b> מדוע לא זכר בכאן גם נר חנוכה דעסקינן בה כמש\"ל פ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סימן </b>\n<b> להם שנותיו של אהרן. </b> ירושלמי פט\"ז דשבת ועי' מ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצותה </b>\n<b> שיהא כל בית ובית כו'. </b> עי' גליא מסכת אריכות בביאור דברי רבינו ז\"ל. וקרוב לדבריו כוונתי ג\"א בס\"ד ועדיפא מיניה כמו שמשמע מל' רבינו בהך דאכסנאי חייב בנ\"ח ועי\"ש. וכבר נדפס בשמי ד\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Scroll_of_Esther_and_Hanukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ומחנכין </b>\n<b> הקטנים לקרות. </b> עי' מ\"מ ולא נתבאר שם דצריך לחנכו רק דיכול להוציא ואולי ר\"ל דמדמוציאו מכלל דאיכא חיובא דרבנן בזה ומוציא לאחרים החייבין מדרבנן משא\"כ אם ליכא חיובא כלל ודאי לא מצי מפיק. אולם בירושלמי פ\"ב ה\"ד. מבואר דריב\"ל הוה מכנס בניו וב\"ב. מ' דצריך לחנכן. והל\"ל גם לקטנות. וי\"ל. ועי' מג\"א סשמ\"ג:",
+                "<b>וגרים </b>\n<b> ועבדים משוחררים. </b> לא נזכר ח\"ע וחב\"ח וכבר תמה בזה מרן הגר\"א ז\"ל סי' תרפ\"ז וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן </b>\n<b> שי\"ל לישראל מלכות. </b> בזה א\"ש דברי רש\"י ב' א'. ד\"ה בזה\"ז א\"ש דר\"ע בזה\"ז הוה. ואש\"ק הרשב\"א עליו וע\"ש בט\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקורא </b>\n<b> אותה גדול עם הקטן ואפילו בציבור. </b> נ\"ל דרבינו מפרש שזה הוא ש\"א ר' יהודה אני קריתיה למעלה מר\"ט (וכן רבי למעלה מר\"י) לפ\"מ דקיי\"ל דבמגילה אפילו עשרה קוראים כאחת דהואיל וחביבה יהבי דעתייהו כמש\"ל. ע\"כ היה סבור שהוא היה העיקר ג\"כ כמו הגדולים. אבל באמת אינו כן דעת השומעים היה על הגדולים הקוראים ולא עליהם. יותר נ\"ל דמקור ד' רבינו מירושלמי פ\"ב ה\"ד. דבתר ד' ר\"י וחכמים \"אמרינן\" מכאן ואילך נהגו \"הרובים\" לקרותה בבהכנ\"ס ויפרש רבינו \"הרובים\" ר\"ל ילדים וכמ\"ש בבבלי חולין כ' א'. וקבלו \"הרובים\" את תשובתם והיינו ילדים. כדמתרגמינן רביא (ע' סוכה ה' ב'.) וז\"ש שנהגו הרובים בבהכנ\"ס. בצירוף אחרים גדולים. וי\"ל מזה מוכח דמחנכין הקטנים. דאל\"כ למה יניחום לבלבל השומעים וע' ירושלמי פ\"ד ה\"ד. עד שבאו הרובים ובטלום. א' שם מני הרובים תרגמיניא ואולי יל\"פ גם הכא כן. וא\"כ הוא להיפוך מדברי רבינו וי\"ל עוד. והירושלמי הובא בתוס' ר\"ה וחולין ובכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהספד </b>\n<b> ותענית לכל אדם בכ\"מ. </b> אולי מרבה אף לנשים. אך י\"ל הכוונה לבני הכרכים ביום י\"ד ולבני העיירות ביום ט\"ו וכמש\"ש ה' ב':"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו </b>\n<b> חכמים כל העושה מלאכה. </b> פסחים נ' ב'. וכ\"מ שיש בו נדנוד עבירה. כ\"כ הגר\"א ז\"ל. וצע\"ק דבת\"צ הוא נדנוד עבירה משא\"כ כאן. הרי לא קבלו עליהם. וי\"ל קצת עם מש\"ל פ\"א מיו\"ט ה\"ה בס\"ד:",
+                "<b>אם </b>\n<b> חלקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו. </b> מ' קצת דמנות לרעהו לא יצא. ועמש\"כ בחיבורי סד\"מ קונ' דברי הפורים בס\"ד:",
+                "<b>מ\"ש </b> המ\"מ. מפני לשון המשנה שאמר מותרין אבל לא חייבין. ע\"ש בפה\"מ לרבינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> סה\"נ וסה\"כ עתידים לבטל. </b> עי' ירושלמי פ\"א ה\"ה. והוא כדברי רשב\"ל. ועי' שו\"ת הרשב\"א סצ\"ג. ועי' בבלי נדרים כ\"ב. א'. ודו\"ק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b>\n<b> שכתשו זתים. </b> עי' ר\"ן פ\"ב דשבת ובפר\"ח ריש ה' חנוכה באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> שחייב. </b> לא כ' רבינו שמחנכין לקטנים וכמש\"כ במגילה בפ\"א ה\"א. וע\"ל פ\"ד ה\"ט. ובכללא דכל שחייבין אינו כלל קטן. ע\"ל פ\"ז מסוכה הי\"ט. ואולי דהתם הוא דאורייתא והכא דרבנן לגמרי. ורמז לזה עי' חגיגה ו' א' ועי' בא\"ח סי' תרע\"ז ובמג\"א שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>כדרך </b>\n<b> שמברכין על המגילה. </b> מדוע לא זכר בכאן גם נר חנוכה דעסקינן בה כמש\"ל פ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סימן </b>\n<b> להם שנותיו של אהרן. </b> ירושלמי פט\"ז דשבת ועי' מ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצותה </b>\n<b> שיהא כל בית ובית כו'. </b> עי' גליא מסכת אריכות בביאור דברי רבינו ז\"ל. וקרוב לדבריו כוונתי ג\"א בס\"ד ועדיפא מיניה כמו שמשמע מל' רבינו בהך דאכסנאי חייב בנ\"ח ועי\"ש. וכבר נדפס בשמי ד\"ז בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אפילו </b>\n<b> עני המתפרנס מה\"צ. </b> ב\"ב ט' א' ועי' ירושלמי פ\"א דפאה. וע\"ל ה\"ט וי\"ל דלגבוה שאני ועי' ר\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> בא\"י בין בח\"ל. </b> פשוט הדבר דחובת הגוף הוא וכדתנן ספ\"ק דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> עושין. </b> כמש\"ש במשנה תקלין חדתין ות\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ והלכה כמותו לגבי ר\"מ עי' פ\"י ממעילה הי\"ג פ' רבינו דאין מועלים בשירים. ועי' בפי' התוס' בהשמטות לשקלים משש\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ושעיר </b>\n<b> המשתלח ולשון של זהורית. </b> עי' מל\"מ ותוס' ישנים יומא ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> פר העלם דבר. </b> הוריות ג' ב' מנחות נ\"ב א' ותוספתא פ\"ב:",
+                "<b>פרוכות </b>\n<b> של היכל. </b> לא ידעתי מ\"ט השמיט רבינו הא דנשים האורגות (ד') שאמר שם בכתובות בהדי הני שזכר רבינו והובאו בכמ\"ש:",
+                "<b>והמנורה </b>\n<b> וכ\"ש. </b> מה שהשאיר הכ\"מ בתימה מ\"ט השמיט ד\"ז דמקבה\"ב אתו ע\"ל ה\"ח דמזבח עצמו משירי לשכה. וא\"כ ל\"ק כלל:",
+                "<b>בגדי </b>\n<b> כהונה. </b> תוספתא ספ\"ק דיומא ותו\"כ פ' צו ואולם בתוספתא פ\"ב דשקלים איתא דבאים משירי לשכה ועי' קדושין נ\"ד א' הכא בכתנות כהונה שלא בלו. וע\"ש בתוס' והתם לר\"י קיימינן ולדידי' אין מועלים בשירים א\"כ א\"א ללמוד מדכ' בגדי קדושים דבאים משירי הלשכה כיון דל\"ש בהו קדושה. וע\"כ לדידי' מתהל\"ש באו וכמש\"ש בספרא וסתם ספרא ר' יהודא. וה\"נ ס\"ל לרבינו לשיטתי'. כמש\"ל פ\"ב ה\"ו בס\"ד. והך תוספתא אתיא כר\"מ דמועלים בשירים. ועי' ירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ו בגדי קודש כו' תפתר שבא כו' ודו\"ק שו\"ר בהגהת מבן הגר\"א ז\"ל בתוס' דשקלים שהגיה \"מתרומת\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והלכות </b>\n<b> קמיצה. </b> בירושלמי פ\"ד ה\"ד א' נמי ה' זריקה ובקבלה וצע\"ק שלא זכרו רבינו ואולי דקמיצה הוא מעבודות קלות. והיו צריכות ללמוד משא\"כ הני וע\"ל ה' שחיטה ק\"ל קצת דהא בזר כשירה וצ\"ל כד' הצל\"ח ברכות ל\"א א' דלא הי' הכהנים מניחים לשחוט ק\"צ לזרים וע' תוס' קדושין ע\"ה והצל\"ח כיון לזהו. מיהו גם בל\"ז א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"כ </b> הכ\"מ אבל בגמ' דידן. ע\"ש בש\"ק מש\"כ ע\"ז:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אפילו </b>\n<b> עני המתפרנס מה\"צ. </b> ב\"ב ט' א' ועי' ירושלמי פ\"א דפאה. וע\"ל ה\"ט וי\"ל דלגבוה שאני ועי' ר\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> בא\"י בין בח\"ל. </b> פשוט הדבר דחובת הגוף הוא וכדתנן ספ\"ק דקדושין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> עושין. </b> כמש\"ש במשנה תקלין חדתין ות\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' </b> כ\"מ מש\"כ והלכה כמותו לגבי ר\"מ עי' פ\"י ממעילה הי\"ג פ' רבינו דאין מועלים בשירים. ועי' בפי' התוס' בהשמטות לשקלים משש\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ושעיר </b>\n<b> המשתלח ולשון של זהורית. </b> עי' מל\"מ ותוס' ישנים יומא ס\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> פר העלם דבר. </b> הוריות ג' ב' מנחות נ\"ב א' ותוספתא פ\"ב:",
+                "<b>פרוכות </b>\n<b> של היכל. </b> לא ידעתי מ\"ט השמיט רבינו הא דנשים האורגות (ד') שאמר שם בכתובות בהדי הני שזכר רבינו והובאו בכמ\"ש:",
+                "<b>והמנורה </b>\n<b> וכ\"ש. </b> מה שהשאיר הכ\"מ בתימה מ\"ט השמיט ד\"ז דמקבה\"ב אתו ע\"ל ה\"ח דמזבח עצמו משירי לשכה. וא\"כ ל\"ק כלל:",
+                "<b>בגדי </b>\n<b> כהונה. </b> תוספתא ספ\"ק דיומא ותו\"כ פ' צו ואולם בתוספתא פ\"ב דשקלים איתא דבאים משירי לשכה ועי' קדושין נ\"ד א' הכא בכתנות כהונה שלא בלו. וע\"ש בתוס' והתם לר\"י קיימינן ולדידי' אין מועלים בשירים א\"כ א\"א ללמוד מדכ' בגדי קדושים דבאים משירי הלשכה כיון דל\"ש בהו קדושה. וע\"כ לדידי' מתהל\"ש באו וכמש\"ש בספרא וסתם ספרא ר' יהודא. וה\"נ ס\"ל לרבינו לשיטתי'. כמש\"ל פ\"ב ה\"ו בס\"ד. והך תוספתא אתיא כר\"מ דמועלים בשירים. ועי' ירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ו בגדי קודש כו' תפתר שבא כו' ודו\"ק שו\"ר בהגהת מבן הגר\"א ז\"ל בתוס' דשקלים שהגיה \"מתרומת\":"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והלכות </b>\n<b> קמיצה. </b> בירושלמי פ\"ד ה\"ד א' נמי ה' זריקה ובקבלה וצע\"ק שלא זכרו רבינו ואולי דקמיצה הוא מעבודות קלות. והיו צריכות ללמוד משא\"כ הני וע\"ל ה' שחיטה ק\"ל קצת דהא בזר כשירה וצ\"ל כד' הצל\"ח ברכות ל\"א א' דלא הי' הכהנים מניחים לשחוט ק\"צ לזרים וע' תוס' קדושין ע\"ה והצל\"ח כיון לזהו. מיהו גם בל\"ז א\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמש\"כ </b> הכ\"מ אבל בגמ' דידן. ע\"ש בש\"ק מש\"כ ע\"ז:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,221 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ג) </b>\n<b> ליטול </b>\n<b> לולב במקדש כל ז' ימי החג. </b> חסר ליטול במדינה יום א' ובמקדש כל ז' ימות החג כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתן לתוכו מ\"ר \"לעולם\". </b> מרבה אפי' לאחר זמן מצותו דאף שתשמישי מצוה נזרקין מ\"מ תשמיש מגונה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ ששיעור \"זה\" הוא טפח אולי צ\"ל \"האחיזה\" שכ\"ה בגמ' מ\"ק כ\"ב ב' חולין קכ\"ג א' ומש\"ש הכ\"מ ששם נתבאר שהוא טפח שוחק לא נמצא שם לפנינו אבל הוא מוכח כן בערובין ד' ב' שבכל דאורייתא הוא לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> נו\"ע וקטנים פטורים. </b> ל\"י למה ל\"כ כאן דמחנכין אותם כמש\"כ בק\"ש ותפלה ובהמ\"ז וכל המצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומתעסק </b>\n<b> ל\"י י\"ח. </b> ועמ\"מ וכ\"מ דרבינו ס\"ל מצאצ\"כ ואולם י\"ל דאה\"נ דגם רבינו דס\"ל דאמצ\"כ מ\"מ זהו אם אין עבירה בעשייתה אז יוצא בלא כוונה אבל כשלא יכוון איכא עבירה בעשייתה ודאי דלא יצא בלא כוונה וא\"כ א\"ש דבמצה כשאכל בלא כוונה אין חשש כלל שפיר יוצא י\"ח משא\"כ בתקיעת שופר כשתוקע להתעסק אסור משום שבות ע\"כ בלא כוונה אסור וא\"י י\"ח ושז\"כ רבינו פ\"ג מתשובה ה\"ה שהשי\"ת דן למצרים לפי ששעבדו בישראל לפי שהם לא נצטוו ביחוד ע\"ז והראב\"ד השיגו דאדרבה הם מצוה עבדי וע' רמב\"ן פ' לך ולהאמור א\"ש דאם היו המצרים מכוונים לשם מצוה או עכ\"פ אם לא עשו לשמ\"צ אבל לא הי' כלל עבירה בשעבודם אז שפיר היו צריכים לקבל שכר ע\"ז משא\"כ במה שעשו היה דבר עבירה כמ\"ש בסנהדרין נ\"ח ב' א\"כ צדקו ד' רבינו כאאמו\"ר הגז\"ל והאריך הרבה בדרושים ויש להוסיף דבלא עבירה כל מצוה סתמא לשמה קאי משא\"כ כשיש עבירה בהעדר הכוונה ע\"ז ל\"ש סתמא לשמה והארכתי בחי' בס\"ד ומש\"כ הכ\"מ בשם הר\"ן עי' תוס' פסחים קט\"ו ד\"ה מתקיף ועי' בכ\"מ פ\"ב מק\"ש ואש\"ק הלח\"מ ובחיבורי בה\"פ הארכתי בענין מצ\"כ אם מדאו' או דרבנן והעלתי דברים חדשים בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> מוציאו מרשות לרשות. </b> שלא כדברי התוס' שכ' בסוכה מ\"ג א' דלהוצאה מרשות לרשות ל\"ג דמנכרא מילתא ובאמת כדברי התוס' מבואר ביומא מ\"ד ב' ואולי י\"ל משום דהתם מיירי בכהנים דזריזין הם לא גזרו כ\"כ משא\"כ בשופר ולולב שלכל מסור בכל ענין גזרו וי\"ל בזה קו' הט\"א ושעה\"מ דלב\"ש דס\"ל הוצאה ביו\"ט אסור כמו בשבת א\"כ גם ביו\"ט נגזר שמא יעבירנו די\"ל דב\"ש ס\"ל כדברי הבל\"ע דביו\"ט ליכא כלל איסור העברת ד\"א ברה\"ר דגמ' ג\"ל ואין למדין ק\"ו מהלכה (ע' הקובץ פ\"א מ\"ש בשמו) ומשום הוצאה מרה\"י לרה\"ר אין לגזור דמנכרא מילתא וב\"ש לס\"ל לחלק כדברינו ועי' בא\"ר ומרן הגר\"א ז\"ל בפ\"ב דידים דר\"א לבד ס\"ל דא\"ד ק\"ו מהלכה ולא ר' יהושע עש\"ה [ובזה א\"ש קו' התוס' ר\"ה ט' א' ע\"ד ר\"ח שם ועי' ג\"כ בא\"י והארכתי במ\"א בס\"ד] וא\"כ לדידן ודאי ל\"ש לומר כד' הבל\"ע אבל לב\"ש דס\"ל כר\"א דא\"ד ק\"ו מהלכה שפיר י\"ל כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר </b>\n<b> שקוראים בתורה ומחזירים הספר. </b> ז\"א לפי מנהגינו ועי' פסחים ס\"ד ב' קיבל את המלא:",
+                "<b>וחוזר </b>\n<b> ומברך שהחיינו. </b> אולי כיון בלשון \"חוזר\" שצריך להמתין עד עניית אמן של כל הקהל וכדקיי\"ל כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> מבעלי חיים. </b> עי' ל\"מ פ\"א מנזירות ה\"ד ובשעה\"מ מש\"כ מענין חיישינן למיתה ועמש\"ל פ\"ב מתשובה ה\"ז בס\"ד וא\"ש כמה דברים בזה וע' שבועות ל\"ז ב' וקדושין ל' א' ומש\"ל פ\"ז מיו\"ט הי\"ב. ומה שפלפל השעה\"מ בה' סוכה כמה זמן מרובה ראיתי מביאים ראיה ממ\"ק כ\"ג א' דא' שם וכמה ז\"מ אר\"פ שלשים יום ולע\"ד אינו ראיה כלל עי' יבמות קי\"א ב' עד ל' יום מוקמי אינש אנפשיה כו' וא\"כ אין ראיה מזה למק\"א דשם לענין שכנס אשתו מיירי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם עבר וסיכך כו' בדבר שריחו רע כשירה. </b> עכ\"מ בשם הר\"נ ולכאורה מ' כן מהא דפ\"ה מה' שבת ה\"י ושם אף דיעבד אסור כמש\"כ בת' הרשב\"א והביאו הרמ\"א ר\"ס רס\"ד ואולי דשאני עטרן דאינו פסול מצד עצמו רק שמא יניחו מותר דיעבד ואף הרשב\"א יודה לזה ורק משום לתא דשמא יטה הוא שי\"ל דאף בדיעבד א\"י וילה\"ר לזה דבדיעבד יצא דאלכ\"ק וכי רב יהודא ואביי כיחידאה אמרו למילתייהו דהרי חכמים חולקים שם על רי\"ש א\"ו דגם שם בדיעבד ש\"ד וא\"כ י\"ל דגם חכמים אינם מחולקים עמו שם רק דרישא אף בדיעבד וסיפא לכתחילה ומיהו גם בל\"ז מ' דבדיעבד ש\"ד מדא' אין מסככין ע\"ש י\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד ול\"י למה לא כתב כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b>\n<b> סוכתו ברה\"ר. </b> עי' ירושלמי ספ\"ו דב\"ק ובתוספתא שם ובמה\"פ שם ועי' רש\"י ז' א' ד\"ה וכן לשבת כ\"א הרה\"ג שליט\"א [ז\"ל] ועי' ירושלמי פ\"ג דסוכה גמליאל זוגא עבד סוכה ברה\"ר עבר רשב\"ל א\"ל מאן שרא לך ובחדושי הארכתי בס\"ד בדינים חדשים בזה ועי' חידושי ח\"ס שם ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטם </b>\n<b> ואנדרוגינוס חייבין מספק וכן מי שח\"ע וחב\"ח. </b> אין לשון \"וכן\" מדוייק דחב\"ח אינו משום ספק כמו טו\"א וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאכול חוץ לסוכה כל שבעה כביצה. </b> מ' דכל ז' שווים ואף בשויו\"ט מותר כביצה ולא כהסוברים דבשויו\"ט אף פחות מזה אסור חוץ לסוכה עי' שעה\"מ ואולי י\"ל דלילה הראשונה אינה בכלל על ה\"ז רצה אינו אוכל כל ז' וא\"כ י\"ל דכזית הראשון לילה הא' אסור אף כזית חוץ לסוכה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרך לסעוד. </b> מ\"ז ב' כיון דאי מתרמי לי' סעודתא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלילי </b>\n<b> יו\"ט הראשון מברך על הסוכה ואח\"כ על הזמן. </b> קצת מ' מזה דבליל יו\"ט שני זמן קודם וכבר העירותי מכמה שנים ראיה לזה מירושלמי פ\"ח דברכות ה\"א דבליל סוכות מברך יין קידוש נר הבדלה סוכה זמן והרי לא אד\"ו ראש ולא משכ\"ל רק בליל ב' ומצאתי שכבר קדמוני אך באמת א\"ר כלל כמש\"כ במקומו בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נחסר הציון בשם הר\"ן שלהי סוכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> עצי דפנות. </b> הרא\"ש חולק ע\"ז ובפשוטו מ' כן מלשון עצי סוכה ולא \"סכך\" דאף הדפנות במשמע ובחידושי פלפלתי מזה בס\"ד לענין סוכה מעצי אשירה עי' שעה\"מ ונוב\"ת חא\"ח סקל\"א והארכתי בחידושי בס\"ד בחבורי סד\"מ בקונ' נויי סוכה דבל\"ז הרי ל\"ה סוכה הראוי לשבעה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היה גדול כל שהוא כשר. </b> מהא דר\"ע דהיה מביאו על כתיפו לבהמ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נוטל בלילה. </b> שבת קל\"א ב' סוכה מ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום. </b> עי' ח\"ס ל\"ח ע\"א מה שמסתפק בזה מתי נטלו במקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משחרב </b>\n<b> בהמ\"ק התקינו. </b> לא ידעתי מדוע לא כ' ריב\"ז שהוא היה המתקן כל התקנות האלו: וכמבואר להדיא במשנה שם. וכמש\"כ להלן:",
+                "<b>ותקנה </b>\n<b> זו עם כל התקנות. </b> ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו כו' שמא יעבירנו. </b> סמוך עמש\"ל פ\"ב ה\"ו גם משום ההוצאה. ועי' ספ\"א ממגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפטור משופר וסוכה פטור מלולב. </b> אין הכלל מדוייק כ\"כ. דוק ותשכח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מתפלל </b>\n<b> והוא בידו. </b> בגמ' קורא ק\"ש ומתפלל. גם השמיט רבינו מש\"ש קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע\"ג קרקע. וע\"ש בירושלמי ספ\"ג ובכפ\"ת שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> ד\"ה וראיתי. מן הירושלמי צ\"ל הירושלמי. ודע דבשו\"ת ח\"צ סי\"ט ונ\"ל דמ\"מ צריך ליטול יבש אף ביום א' אם א\"ל אחר דמ\"מ איכא ביה חיובא דרבנן דלא גרע יום א' מיום ב' וע' ק\"נ פ\"ג אות נ'. ובאמת יש לחקור בזה אם חל חיובא דרבנן במקום חיוב דאורייתא ומצאתי כאאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות פ\"ג דברכות מהד\"ק. חקר במי שאינו יכול לברך בעצמו די\"ל דמ\"מ חייב הוא לשמוע אף מאשה ואף שאינה חייבת מדאו'. מ\"מ יצא בזה י\"ח דרבנן. אך י\"ל דכה\"ג לא חל חיוב דרבנן במקום דאורייתא אלא שאנוס הוא וא\"א לקיים כדאורייתא. וילה\"ר מקו' הגרע\"א פ\"ה דדמאי מ\"י. תרומה יחזור ויתרום. שה\"ק על הרא\"ש ורע\"ב. דת\"ל דה\"ל תרומה דרבנן ומ\"מ יחזור ויתרום משום חיובא דאורייתא דבאינו נקוב חייב בתרומה מדאו'. ולהאמור א\"ש. דבמקום חיובא דאו' לא תקנו רז\"ל כלל חיוב דרבנן. דה\"ל מלתא דל\"ש דל\"ג חז\"ל. עכד\"ק הנעימים. ועי' ט\"ז וש\"ך סי' פ\"ז ס\"ק ב' קרוב לזה וע' ירושלמי פ\"ג דברכות ה\"ד לענין טבילת בע\"ק. ויל\"ח דסייג שאני ודו\"ק ובמק\"א כ' בס\"ד עוד דוגמאות לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> נכשירנו לטומאה. </b> עי' נוב\"ת סקל\"א. מ\"ט פ' רבינו כהך מ\"ד. ואפ\"ל דמחלקותם תליא אם הכשר כטומאה עי' חולין קי\"ח ב' דרב וריו\"ח פליגי בזה ורבינו פ' שם כריו\"ח ע\"כ אף הכשר אסור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> \"ממעטין\" אותם ביו\"ט עבר \"ולקטן מותר\". </b> שינוי הלשון ישבתי בס\"ד בדברים נעימים בחיבורי סד\"מ ח\"ז קונ' עמק סוכות:",
+                "<b>או </b>\n<b> שלקטן א' א' לאכילה. </b> לא באר רבינו דא\"ל הושענה אחריתי ועי' אחרונים. והנ\"ל לכאורה שדחה סוגיא זו מקמי הך דביצה י\"ז ב'. דמ' להפוך אך באמת אינם שוים כמש\"ש בחי' בס\"ד. ואפ\"ל דלד' הרלב\"ח דל\"ש ביו\"ט איסור מתקן כלל משום דמותר מכשירי או\"נ א\"כ לא פריך מידי. ולכן נראה דהקושיא רק בזמן המקדש דאף בשבת היו נוטלין הלולב. וא\"כ בכה\"ג ה\"ל מתקן בשבת. דלא הותר בשבת איסור תיקון. וא\"כ לדידן ל\"ש כלל קו' זו. ועוד כתבתי שם בס\"ד ישובים נכונים. מ\"ש הכ\"מ ורבינו השמיט אינו כן שזכרה בפ\"ז ה\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המונע עצמו כו' וכל המגיס דעתו כו'. </b> ע' ירושלמי פ\"ה ה\"ד. ומד\"ר במדבר פ\"ד ויומא ל\"ח א':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Binyamin/Sefer Zemanim/Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,218 @@
+{
+    "title": "Benei Binyamin on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Binyamin_on_Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ג) </b>\n<b> ליטול </b>\n<b> לולב במקדש כל ז' ימי החג. </b> חסר ליטול במדינה יום א' ובמקדש כל ז' ימות החג כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יתן לתוכו מ\"ר \"לעולם\". </b> מרבה אפי' לאחר זמן מצותו דאף שתשמישי מצוה נזרקין מ\"מ תשמיש מגונה אסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מש\"כ </b> המ\"מ ששיעור \"זה\" הוא טפח אולי צ\"ל \"האחיזה\" שכ\"ה בגמ' מ\"ק כ\"ב ב' חולין קכ\"ג א' ומש\"ש הכ\"מ ששם נתבאר שהוא טפח שוחק לא נמצא שם לפנינו אבל הוא מוכח כן בערובין ד' ב' שבכל דאורייתא הוא לחומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> נו\"ע וקטנים פטורים. </b> ל\"י למה ל\"כ כאן דמחנכין אותם כמש\"כ בק\"ש ותפלה ובהמ\"ז וכל המצות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומתעסק </b>\n<b> ל\"י י\"ח. </b> ועמ\"מ וכ\"מ דרבינו ס\"ל מצאצ\"כ ואולם י\"ל דאה\"נ דגם רבינו דס\"ל דאמצ\"כ מ\"מ זהו אם אין עבירה בעשייתה אז יוצא בלא כוונה אבל כשלא יכוון איכא עבירה בעשייתה ודאי דלא יצא בלא כוונה וא\"כ א\"ש דבמצה כשאכל בלא כוונה אין חשש כלל שפיר יוצא י\"ח משא\"כ בתקיעת שופר כשתוקע להתעסק אסור משום שבות ע\"כ בלא כוונה אסור וא\"י י\"ח ושז\"כ רבינו פ\"ג מתשובה ה\"ה שהשי\"ת דן למצרים לפי ששעבדו בישראל לפי שהם לא נצטוו ביחוד ע\"ז והראב\"ד השיגו דאדרבה הם מצוה עבדי וע' רמב\"ן פ' לך ולהאמור א\"ש דאם היו המצרים מכוונים לשם מצוה או עכ\"פ אם לא עשו לשמ\"צ אבל לא הי' כלל עבירה בשעבודם אז שפיר היו צריכים לקבל שכר ע\"ז משא\"כ במה שעשו היה דבר עבירה כמ\"ש בסנהדרין נ\"ח ב' א\"כ צדקו ד' רבינו כאאמו\"ר הגז\"ל והאריך הרבה בדרושים ויש להוסיף דבלא עבירה כל מצוה סתמא לשמה קאי משא\"כ כשיש עבירה בהעדר הכוונה ע\"ז ל\"ש סתמא לשמה והארכתי בחי' בס\"ד ומש\"כ הכ\"מ בשם הר\"ן עי' תוס' פסחים קט\"ו ד\"ה מתקיף ועי' בכ\"מ פ\"ב מק\"ש ואש\"ק הלח\"מ ובחיבורי בה\"פ הארכתי בענין מצ\"כ אם מדאו' או דרבנן והעלתי דברים חדשים בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או </b>\n<b> מוציאו מרשות לרשות. </b> שלא כדברי התוס' שכ' בסוכה מ\"ג א' דלהוצאה מרשות לרשות ל\"ג דמנכרא מילתא ובאמת כדברי התוס' מבואר ביומא מ\"ד ב' ואולי י\"ל משום דהתם מיירי בכהנים דזריזין הם לא גזרו כ\"כ משא\"כ בשופר ולולב שלכל מסור בכל ענין גזרו וי\"ל בזה קו' הט\"א ושעה\"מ דלב\"ש דס\"ל הוצאה ביו\"ט אסור כמו בשבת א\"כ גם ביו\"ט נגזר שמא יעבירנו די\"ל דב\"ש ס\"ל כדברי הבל\"ע דביו\"ט ליכא כלל איסור העברת ד\"א ברה\"ר דגמ' ג\"ל ואין למדין ק\"ו מהלכה (ע' הקובץ פ\"א מ\"ש בשמו) ומשום הוצאה מרה\"י לרה\"ר אין לגזור דמנכרא מילתא וב\"ש לס\"ל לחלק כדברינו ועי' בא\"ר ומרן הגר\"א ז\"ל בפ\"ב דידים דר\"א לבד ס\"ל דא\"ד ק\"ו מהלכה ולא ר' יהושע עש\"ה [ובזה א\"ש קו' התוס' ר\"ה ט' א' ע\"ד ר\"ח שם ועי' ג\"כ בא\"י והארכתי במ\"א בס\"ד] וא\"כ לדידן ודאי ל\"ש לומר כד' הבל\"ע אבל לב\"ש דס\"ל כר\"א דא\"ד ק\"ו מהלכה שפיר י\"ל כן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחר </b>\n<b> שקוראים בתורה ומחזירים הספר. </b> ז\"א לפי מנהגינו ועי' פסחים ס\"ד ב' קיבל את המלא:",
+                "<b>וחוזר </b>\n<b> ומברך שהחיינו. </b> אולי כיון ��לשון \"חוזר\" שצריך להמתין עד עניית אמן של כל הקהל וכדקיי\"ל כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפי' </b>\n<b> מבעלי חיים. </b> עי' ל\"מ פ\"א מנזירות ה\"ד ובשעה\"מ מש\"כ מענין חיישינן למיתה ועמש\"ל פ\"ב מתשובה ה\"ז בס\"ד וא\"ש כמה דברים בזה וע' שבועות ל\"ז ב' וקדושין ל' א' ומש\"ל פ\"ז מיו\"ט הי\"ב. ומה שפלפל השעה\"מ בה' סוכה כמה זמן מרובה ראיתי מביאים ראיה ממ\"ק כ\"ג א' דא' שם וכמה ז\"מ אר\"פ שלשים יום ולע\"ד אינו ראיה כלל עי' יבמות קי\"א ב' עד ל' יום מוקמי אינש אנפשיה כו' וא\"כ אין ראיה מזה למק\"א דשם לענין שכנס אשתו מיירי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם עבר וסיכך כו' בדבר שריחו רע כשירה. </b> עכ\"מ בשם הר\"נ ולכאורה מ' כן מהא דפ\"ה מה' שבת ה\"י ושם אף דיעבד אסור כמש\"כ בת' הרשב\"א והביאו הרמ\"א ר\"ס רס\"ד ואולי דשאני עטרן דאינו פסול מצד עצמו רק שמא יניחו מותר דיעבד ואף הרשב\"א יודה לזה ורק משום לתא דשמא יטה הוא שי\"ל דאף בדיעבד א\"י וילה\"ר לזה דבדיעבד יצא דאלכ\"ק וכי רב יהודא ואביי כיחידאה אמרו למילתייהו דהרי חכמים חולקים שם על רי\"ש א\"ו דגם שם בדיעבד ש\"ד וא\"כ י\"ל דגם חכמים אינם מחולקים עמו שם רק דרישא אף בדיעבד וסיפא לכתחילה ומיהו גם בל\"ז מ' דבדיעבד ש\"ד מדא' אין מסככין ע\"ש י\"ב א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהשגת </b> הראב\"ד ול\"י למה לא כתב כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b>\n<b> סוכתו ברה\"ר. </b> עי' ירושלמי ספ\"ו דב\"ק ובתוספתא שם ובמה\"פ שם ועי' רש\"י ז' א' ד\"ה וכן לשבת כ\"א הרה\"ג שליט\"א [ז\"ל] ועי' ירושלמי פ\"ג דסוכה גמליאל זוגא עבד סוכה ברה\"ר עבר רשב\"ל א\"ל מאן שרא לך ובחדושי הארכתי בס\"ד בדינים חדשים בזה ועי' חידושי ח\"ס שם ל\"א א':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומטם </b>\n<b> ואנדרוגינוס חייבין מספק וכן מי שח\"ע וחב\"ח. </b> אין לשון \"וכן\" מדוייק דחב\"ח אינו משום ספק כמו טו\"א וי\"ל בדוחק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאכול חוץ לסוכה כל שבעה כביצה. </b> מ' דכל ז' שווים ואף בשויו\"ט מותר כביצה ולא כהסוברים דבשויו\"ט אף פחות מזה אסור חוץ לסוכה עי' שעה\"מ ואולי י\"ל דלילה הראשונה אינה בכלל על ה\"ז רצה אינו אוכל כל ז' וא\"כ י\"ל דכזית הראשון לילה הא' אסור אף כזית חוץ לסוכה וצע\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> הוצרך לסעוד. </b> מ\"ז ב' כיון דאי מתרמי לי' סעודתא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ובלילי </b>\n<b> יו\"ט הראשון מברך על הסוכה ואח\"כ על הזמן. </b> קצת מ' מזה דבליל יו\"ט שני זמן קודם וכבר העירותי מכמה שנים ראיה לזה מירושלמי פ\"ח דברכות ה\"א דבליל סוכות מברך יין קידוש נר הבדלה סוכה זמן והרי לא אד\"ו ראש ולא משכ\"ל רק בליל ב' ומצאתי שכבר קדמוני אך באמת א\"ר כלל כמש\"כ במקומו בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכ\"מ </b> נחסר הציון בשם הר\"ן שלהי סוכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בין </b>\n<b> עצי דפנות. </b> הרא\"ש חול�� ע\"ז ובפשוטו מ' כן מלשון עצי סוכה ולא \"סכך\" דאף הדפנות במשמע ובחידושי פלפלתי מזה בס\"ד לענין סוכה מעצי אשירה עי' שעה\"מ ונוב\"ת חא\"ח סקל\"א והארכתי בחידושי בס\"ד בחבורי סד\"מ בקונ' נויי סוכה דבל\"ז הרי ל\"ה סוכה הראוי לשבעה ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> היה גדול כל שהוא כשר. </b> מהא דר\"ע דהיה מביאו על כתיפו לבהמ\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו </b>\n<b> נוטל בלילה. </b> שבת קל\"א ב' סוכה מ\"ג א':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובמקדש </b>\n<b> לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום. </b> עי' ח\"ס ל\"ח ע\"א מה שמסתפק בזה מתי נטלו במקדש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משחרב </b>\n<b> בהמ\"ק התקינו. </b> לא ידעתי מדוע לא כ' ריב\"ז שהוא היה המתקן כל התקנות האלו: וכמבואר להדיא במשנה שם. וכמש\"כ להלן:",
+                "<b>ותקנה </b>\n<b> זו עם כל התקנות. </b> ביצה ה' ב':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכבר </b>\n<b> בארנו כו' שמא יעבירנו. </b> סמוך עמש\"ל פ\"ב ה\"ו גם משום ההוצאה. ועי' ספ\"א ממגילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> הפטור משופר וסוכה פטור מלולב. </b> אין הכלל מדוייק כ\"כ. דוק ותשכח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מתפלל </b>\n<b> והוא בידו. </b> בגמ' קורא ק\"ש ומתפלל. גם השמיט רבינו מש\"ש קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע\"ג קרקע. וע\"ש בירושלמי ספ\"ג ובכפ\"ת שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במ\"מ </b> ד\"ה וראיתי. מן הירושלמי צ\"ל הירושלמי. ודע דבשו\"ת ח\"צ סי\"ט ונ\"ל דמ\"מ צריך ליטול יבש אף ביום א' אם א\"ל אחר דמ\"מ איכא ביה חיובא דרבנן דלא גרע יום א' מיום ב' וע' ק\"נ פ\"ג אות נ'. ובאמת יש לחקור בזה אם חל חיובא דרבנן במקום חיוב דאורייתא ומצאתי כאאמו\"ר הגז\"ל בחיבורו הנחמד על המשניות פ\"ג דברכות מהד\"ק. חקר במי שאינו יכול לברך בעצמו די\"ל דמ\"מ חייב הוא לשמוע אף מאשה ואף שאינה חייבת מדאו'. מ\"מ יצא בזה י\"ח דרבנן. אך י\"ל דכה\"ג לא חל חיוב דרבנן במקום דאורייתא אלא שאנוס הוא וא\"א לקיים כדאורייתא. וילה\"ר מקו' הגרע\"א פ\"ה דדמאי מ\"י. תרומה יחזור ויתרום. שה\"ק על הרא\"ש ורע\"ב. דת\"ל דה\"ל תרומה דרבנן ומ\"מ יחזור ויתרום משום חיובא דאורייתא דבאינו נקוב חייב בתרומה מדאו'. ולהאמור א\"ש. דבמקום חיובא דאו' לא תקנו רז\"ל כלל חיוב דרבנן. דה\"ל מלתא דל\"ש דל\"ג חז\"ל. עכד\"ק הנעימים. ועי' ט\"ז וש\"ך סי' פ\"ז ס\"ק ב' קרוב לזה וע' ירושלמי פ\"ג דברכות ה\"ד לענין טבילת בע\"ק. ויל\"ח דסייג שאני ודו\"ק ובמק\"א כ' בס\"ד עוד דוגמאות לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שמא </b>\n<b> נכשירנו לטומאה. </b> עי' נוב\"ת סקל\"א. מ\"ט פ' רבינו כהך מ\"ד. ואפ\"ל דמחלקותם תליא אם הכשר כטומאה עי' חולין קי\"ח ב' דרב וריו\"ח פליגי בזה ורבינו פ' שם כריו\"ח ע\"כ אף הכשר אסור ודו\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> \"ממעטין\" אותם ביו\"ט עבר \"ולקטן מותר\". </b> שינוי הלשון ישבתי בס\"ד בדברים נעימים בחיבורי סד\"מ ח\"ז קונ' עמק סוכות:",
+                "<b>או </b>\n<b> שלקטן א' א' לאכילה. </b> לא באר רבינו דא\"ל הושענה אחריתי ועי' אחרונים. והנ\"ל לכאורה שדחה סוגיא זו מקמי הך דביצה י\"ז ב'. דמ' להפוך אך באמת אינם שוים כמש\"ש בחי' בס\"ד. ואפ\"ל דלד' הרלב\"ח דל\"ש ביו\"ט איסור מתקן כלל משום דמותר מכשירי או\"נ א\"כ לא פריך מידי. ולכן נראה דהקושיא רק בזמן המקדש דאף בשבת היו נוטלין הלולב. וא\"כ בכה\"ג ה\"ל מתקן בשבת. דלא הותר בשבת איסור תיקון. וא\"כ לדידן ל\"ש כלל קו' זו. ועוד כתבתי שם בס\"ד ישובים נכונים. מ\"ש הכ\"מ ורבינו השמיט אינו כן שזכרה בפ\"ז ה\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המונע עצמו כו' וכל המגיס דעתו כו'. </b> ע' ירושלמי פ\"ה ה\"ד. ומד\"ר במדבר פ\"ד ויומא ל\"ח א':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני בנימין על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Binyamin",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח וכו' ואחד השוחט ואחד הזורק וכו'.</b> הרב לח\"מ הקשה לרבינו ממאי דפסק בהל' סנהדרין דהתראת ספק לא שמה התראה ובפ' תמיד נשחט נראה דהך הוי התראת ספק ותירץ דרבינו מיירי בדידעי שיש חמץ ולא הוי התראת ספק ע\"כ וראיתי בס' עץ החיים בלשונות רבינו שכתב דאשתמיט ליה מ\"ש רבינו בהל' שבועות דכשהלאו מפורש בתורה התראת ספק הוי התראה וכתב שם מרן כ\"מ דבהל' סנהדרין סמך על מ\"ש בהל' שבועות ולפי\"ז לא תשחט לא תזבח לאוי מפורשי נינהו ולא דמו ללאו שוא ושקר דצריך שיפרשו חכמים פירושם ע\"כ. ואחרי המחילה רבה קשה דאם כדבריו דאשתמיט להרב לח\"מ מ\"ש רבינו בהל' שבועות א\"כ מאי מקשה הרב לח\"מ ממ\"ש בהל' סנהדרין דהא שם בפט\"ז ה\"ד פסק דהתראת ספק הוי התראה למ\"ש הכא אלא ודאי דקושית הרב לח\"מ הוא עם מ\"ש מרן כ\"מ דבלאו מפורש הוא דהוי התראה והכא הקושיא הוא מזורק דאינו לאו מפורש וכבר ראיתי להרב פר\"ח בנימוקיו על רבינו שפי' כן כונת הרב לח\"מ אלא דהא קשיא ליה בדברי הרב לח\"מ דלפי מ\"ש איהו גופיה בהל' שבועות בפ\"ה ה\"ב לא היה צריך לכל זה וז\"ל אבל רבינו נראה שהדבר מסופק אצלו אי הוי שוא או שקר דשוא הוי משום שאין בידו לעשות ושקר הוי מצד אחר משום דאפשר לאחרים שישמעו ממנו וא\"כ כיון דאין לאו זה מפורש אי הוי שוא אי הוי שקר לכן כשנתרה בו בעת שנשבע לא לקי דהתראת ספק היא ובהל' סנהדרין שכתב דלקי הוא שידענו הלאו ויכול להתרות בו משום אותו הלאו אלא דספק אם יקיים העשה או לא וכו' יעו\"ש וא\"כ כאן שידענו בבירור באיזה לאו עובר השוחט והזורק אלא דספק הוא אם יש לו חמץ אם לא בודאי דהוי לאו מפורש ושפיר לקי (א\"ה ס\"ט עיין בס' לחם יהודה בפירקין ובס' פרי האדמה שם ובס' חיים שאל ח\"ב סי' מ\"ט דף ס\"ח ע\"ב דשקיל וטרי בדברי הרב פר\"ח ובס' חוקי חיים דף קמ\"א ע\"ב ובס' מנחה טהורה דף צ\"ט ע\"ב יעו\"ש)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפי' חבורה של מאה אין כל אחד מהם יכול וכו'.</b> כתב מרן וז\"ל משנה ומפרש רבינו שלא יהא בהם אחד שאינו יכול לאכול כזית אע\"פ שרש\"י לא פי' כן ע\"כ הנה רש\"י פי' וז\"ל ואפי' חבורה של מאה ר' יוסי קאמר לה כלומר לא תליא מילתא דפסח אלא באכילה, יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין שוחטין עליהם ע\"כ.<br><b> וראיתי</b> למרן החבי\"ב בשיירי או\"ח בחי' על רבינו שכתב שהוכרח רש\"י ז\"ל לפרש כן משום מתני' דפ' תמיד נשחט דתנן שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' כשר והכא קתני אפי' חבורה של מאה שאין יכולין לאכול כזית אין שוחטים ועל זה תירץ דמתני' דהכא מיירי בשאין יכולים לאכול כזית בין כולם דאין קפידא אלא שיאכלו כזית בין כולם וכ\"ש אם יאכלו הרבה זתים אע\"פ שאחד מן המנין אין יכול לאכול כזית שוחטין עליו והיינו משנה דשחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' יעו\"ש. ואכתי לא נתקררה דעתי בזה דאי משום כדי לתרץ הני תרי מתני' הוצרך רש\"י לפרש כן הכי הו\"ל לפרש דהא דאמרו ואפי' חבורה של מאה שאינם יכולין לאכול כזית ר\"ל דבכולם אין אחד מהם יכול לאכול כזית ומנ\"ל לרש\"י דאם בין כולם יכולין לאכול כזית שוחטין ומי מהם יקיים מצות אכילת פסחים כיון דבכולם אוכלין כזית (א\"ה ס\"ט עי' בס' מלך שלם בפרקין ה\"ב ד\"ה ולא ידעתי מ\"ש על דברי רש\"י ובע\"ב כתב וז\"ל וראיתי להרב רע\"ב שכתב בפ\"ח דפסחים מ\"ז וז\"ל יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהם והלכה כר' יוסי וקשה דאם פי' הוא שאין שום אדם מהן יכולין לאכול כזית פשיטא דהיינו ושחטו שלא לאוכליו וכדתנן בפ\"ה מ\"ג דפסול ואם פי' הוא דצ\"ט יכולין לאכול כזית ואחד אינו יכול לאכול מאי שנא מלאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ואם פי' הוא אם אין כל אחד מהם יכולין לאכול כזית אלא פחות מכזית הלא פחות מכזית לא שמה אכילה עכ\"ל ותמה עליו ידיד נפשי מעלת החכם השלם והכולל כמוה\"ר דש\"ן נר\"ו שדברי הרע\"ב הם דברי רבינו בפירקין ה\"ג שכתב להדיא וז\"ל היה אחד מבני החבורה קטן או זקן או חולה אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו ואם לאו אין שוחטין עליו שנא' וכו' אפי' חבורה של מאה ואין כל אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן וכתב מרן כ\"מ דמפרש רבינו מתני' דבעינן שלא יהא בהן אפי' אחד שאינו יכול לאכול כזית והוא מוכרח ממ\"ש היה אחד מבני חבורה קטן או חולה וכו' ואם לאו אין שוחטין עליו והוא תימה איך נעלם מיניה דברי רבינו סמוך ונראה דברי מרן כ\"מ ומה שהקשה על זה ממתני' דלאוכליו ושלא לאוכליו כשר ופסקו רבינו לקמן ה\"ה כבר ישבו הרב קרית ספר כלאחר יד וז\"ל אפי' חבורה ואין אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליו דכתיב לפי אכלו דבעינן לכל אחד כדי אכילה דהוי כזית ובדיעבד כשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כדלקמן ע\"כ וכ\"כ מרן החבי\"ב שם לדעת רבינו יעו\"ש אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכו'.</b> ברייתא בפ' האשה דף פ\"ט ופריך שם ונייתי מותר הפסח ונימא אי דידי בעל מום הוא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד אלא משום סמיכה וכו' ע\"כ וראיתי להרב שער המלך בפירקין שהקשה דמאי מקשה דנייתי מותר הפסח הא ה\"נ הוי ממעט באכילתו דפסח אינו נאכל אלא בלילה ואפי' בפסח שני ואילו מותר הפסח נאכל ליום ולילה וכו' וכתב בתירוץ ב' וז\"ל ושוב אחר החיפוש מצאתי בתורת כהנים סדר ויקרא פי\"ד פרק י\"ח דאמרינן התם דבן עזאי ס\"ל שלמים הבאים מחמת פסח אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי יעו\"ש וא\"כ אפשר לומר דמאי דפריך הגמ' ונטרחו ונייתי מותר הפסח הוא משום דבאו לאוקומי ברייתא זאת אליבא דבן עזאי וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה לי טובא דבתוספתא דפ\"ח דזבחים נראה איפכא דתמן תנינן שלמים שנתערבו באחד מכל הזבחים שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת פסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביאו בדמי היפה שבהם שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ודמי היפה שבהם שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחד בן עזאי אומר שלמים הבאים מחמת פסח ה\"ה כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה ע\"כ. ולכאורה נראה דפי' התוספתא כך הוא דת\"ק ס\"ל דאין בין שלמים הבאים מחמת פסח לשלמים דעלמא אלא דזה נאכל ליום ולילה עד חצות וזה נאכל לשני ימים ולילה אחד אבל לענין סמיכה ונסכים ותנופה חזה ושוק זה וזה שוין כדאיתא בפ\"ק דזבחים דף ט' ע\"א ואתא בן עזאי למימר דשלמים הבאים מחמת הפסח ה\"ה כפסח לכל דבר ודין פסח יהבינן ליה אלא שהן נאכלין ליום ולילה דבזה הוא שמשתנה מפסח דאילו פסח אינו נאכל אלא בלילה ואילו שלמים הבאים מחמת הפסח נאכלין ליום ולילה הרי להדיא דבן עזאי ס\"ל דבזה משתנה מפסח שזה נאכל ליום ולילה היפך מה שהביא מהתו\"כ (א\"ה ס\"ט וכן זאת התוספתא היא שנויה בפ\"ט דפסחים ועיין להרב חסדי דוד שם ועיין להתוס' ביומא דף כ\"ט ע\"א ד\"ה אלא אפי' עיי\"ש ועיין להרב מל\"מ בפ\"א מהל' תמידין ומוספין ה\"ג יעו\"ש ובס' שיח יצחק דף ל\"ט ע\"ב יעו\"ש).<br><b> עוד</b> ראיתי להרב שער המלך ז\"ל שהקשה בדברי התוס' שבסוף מס' בכורות בד\"ה והא תניא וכו' ולמאי דקאמר בגמ' התם בברייתא דקתני יצאו שנים בעשירי יקרבו ר' שמעון היא דס\"ל דמביאין קדשים לבית הפסול וז\"ל וא\"ת היכי קרבי הכא כיון שאין מתנות מעשר ושלמים שוה שזה מתן ארבע וזה מתן אחד וי\"ל דר\"ש כר' אליעזר ס\"ל דאמר נתערבו מתן ארבע במתן אחד ינתנו במתן ארבע דס\"ל דמסיק להו לשם מים יעו\"ש והקשה הרב ז\"ל וז\"ל ומיהו בעיקר דבריהם צ\"ע שהרי מתני' דפ' מי שהיה טמא משמע דר\"ש לא פליג אלא בחלוקה דבכורות משום דשוין הן במתנות כמ\"ש רש\"י ז\"ל שם אבל ברישא דמתני' דפסח שנתערב בזבחים מודה ר\"ש משום דאין שוין במתנות ואפי' נתערבו אשם בשלמים דאל\"כ הא דתני נתערב בבכורות לשמועינן ריבותא אפי' נתערב אשם ולפי דברי התוס' דר\"ש כר\"א ס\"ל מאי אירייא בכורות דנקט אפי' נתערב אשם ושלמים נמי וצ\"ע עכ\"ל. ויותר מזה קשיא לי ממאי דתני בתוספתא שם לקמן וז\"ל הבכור והמעשר ר\"ש אומר זה ישחט לשם מי שהוא וזה ישחט לשם מי שהוא ושניהם נאכלין כאחד מפני שמתן דמן שוה ולא הודו לו חכמים שמביא קדשים לבית הפסול ע\"כ הרי לך להדיא דמפני שמתן דמן שוה קאמר ר\"ש דישחטו שניהם ומאי דלא קפיד הוא מאי דמביא קדשים לבית הפסול אבל היכא שאין מתן דמן שוין מודה ר\"ש דירעו וא\"כ איך כתבו התוס' דר\"ש ס\"ל כר\"א דיתנו ארבע מתנות וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Korbanot/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Paschal_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט את הפסח וכו' ואחד השוחט ואחד הזורק וכו'.</b> הרב לח\"מ הקשה לרבינו ממאי דפסק בהל' סנהדרין דהתראת ספק לא שמה התראה ובפ' תמיד נשחט נראה דהך הוי התראת ספק ותירץ דרבינו מיירי בדידעי שיש חמץ ולא הוי התראת ספק ע\"כ וראיתי בס' עץ החיים בלשונות רבינו שכתב דאשתמיט ליה מ\"ש רבינו בהל' שבועות דכשהלאו מפורש בתורה התראת ספק הוי התראה וכתב שם מרן כ\"מ דבהל' סנהדרין סמך על מ\"ש בהל' שבועות ולפי\"ז לא תשחט לא תזבח לאוי מפורשי נינהו ולא דמו ללאו שוא ושקר דצריך שיפרשו חכמים פירושם ע\"כ. ואחרי המחילה רבה קשה דאם כדבריו דאשתמיט להרב לח\"מ מ\"ש רבינו בהל' שבועות א\"כ מאי מקשה הרב לח\"מ ממ\"ש בהל' סנהדרין דהא שם בפט\"ז ה\"ד פסק דהתראת ספק הוי התראה למ\"ש הכא אלא ודאי דקושית הרב לח\"מ הוא עם מ\"ש מרן כ\"מ דבלאו מפורש הוא דהוי התראה והכא הקושיא הוא מזורק דאינו לאו מפורש וכבר ראיתי להרב פר\"ח בנימוקיו על רבינו שפי' כן כונת הרב לח\"מ אלא דהא קשיא ליה בדברי הרב לח\"מ דלפי מ\"ש איהו גופיה בהל' שבועות בפ\"ה ה\"ב לא היה צריך לכל זה וז\"ל אבל רבינו נראה שהדבר מסופק אצלו אי הוי שוא או שקר דשוא הוי משום שאין בידו לעשות ושקר הוי מצד אחר משום דאפשר לאחרים שישמעו ממנו וא\"כ כיון דאין לאו זה מפורש אי הוי שוא אי הוי שקר לכן כשנתרה בו בעת שנשבע לא לקי דהתראת ספק היא ובהל' סנהדרין שכתב דלקי הוא שידענו הלאו ויכול להתרות בו משום אותו הלאו אלא דספק אם יקיים העשה או לא וכו' יעו\"ש וא\"כ כאן שידענו בבירור באיזה לאו עובר השוחט והזורק אלא דספק הוא אם יש לו חמץ אם לא בודאי דהוי לאו מפורש ושפיר לקי (א\"ה ס\"ט עיין בס' לחם יהודה בפירקין ובס' פרי האדמה שם ובס' חיים שאל ח\"ב סי' מ\"ט דף ס\"ח ע\"ב דשקיל וטרי בדברי הרב פר\"ח ובס' חוקי חיים דף קמ\"א ע\"ב ובס' מנחה טהורה דף צ\"ט ע\"ב יעו\"ש)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפי' חבורה של מאה אין כל אחד מהם יכול וכו'.</b> כתב מרן וז\"ל משנה ומפרש רבינו שלא יהא בהם אחד שאינו יכול לאכול כזית אע\"פ שרש\"י לא פי' כן ע\"כ הנה רש\"י פי' וז\"ל ואפי' חבורה של מאה ר' יוסי קאמר לה כלומר לא תליא מילתא דפסח אלא באכילה, יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין שוחטין עליהם ע\"כ.<br><b> וראיתי</b> למרן החבי\"ב בשיירי או\"ח בחי' על רבינו שכתב שהוכרח רש\"י ז\"ל לפרש כן משום מתני' דפ' תמיד נשחט דתנן שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' כשר והכא קתני אפי' חבורה של מאה שאין יכולין לאכול כזית אין שוחטים ועל זה תירץ דמתני' דהכא מיירי בשאין יכולים לאכול כזית בין כולם דאין קפידא אלא שיאכלו כזית בין כולם וכ\"ש אם יאכלו הרבה זתים אע\"פ שאחד מן המנין אין יכול לאכול כזית שוחטין עליו והיינו משנה דשחטו לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' יעו\"ש. ואכתי לא נתקררה דעתי בזה דאי משום כדי לתרץ הני תרי מתני' הוצרך רש\"י לפרש כן הכי הו\"ל לפרש דהא דאמרו ואפי' חבורה של מאה שאינם יכולין לאכול כזית ר\"ל דבכולם אין אחד מהם יכול לאכול כזית ומנ\"ל לרש\"י דאם בין כולם יכולין לאכול כזית שוחטין ומי מהם יקיים מצות אכילת פסחים כיון דבכולם אוכלין כזית (א\"ה ס\"ט עי' בס' מלך שלם בפרקין ה\"ב ד\"ה ולא ידעתי מ\"ש על דברי רש\"י ובע\"ב כתב וז\"ל וראיתי להרב רע\"ב שכתב בפ\"ח דפסחים מ\"ז וז\"ל יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו, מאה ואין אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהם והלכה כר' יוסי וקשה דאם פי' הוא שאין שום אדם מהן יכולין לאכול כזית פשיטא דהיינו ושחטו שלא לאוכליו וכדתנן בפ\"ה מ\"ג דפסול ואם פי' הוא דצ\"ט יכולין לאכול כזית ואחד אינו יכול לאכול מאי שנא מלאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ואם פי' הוא אם אין כל אחד מהם יכולין לאכול כזית אלא פחות מכזית הלא פחות מכזית לא שמה אכילה עכ\"ל ותמה עליו ידיד נפשי מעלת החכם השלם והכולל כמוה\"ר דש\"ן נר\"ו שדברי הרע\"ב הם דברי רבינו בפירקין ה\"ג שכתב להדיא וז\"ל היה אחד מבני החבורה קטן או זקן או חולה אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו ואם לאו אין שוחטין עליו שנא' וכו' אפי' חבורה של מאה ואין כל אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליהן וכתב מרן כ\"מ דמפרש רבינו מתני' דבעינן שלא יהא בהן אפי' אחד שאינו יכול לאכול כזית והוא מוכרח ממ\"ש היה אחד מבני חבורה קטן או חולה וכו' ואם לאו אין שוחטין עליו והוא תימה איך נעלם מיניה דברי רבינו סמוך ונראה דברי מרן כ\"מ ומה שהקשה על זה ממתני' דלאוכליו ושלא לאוכליו כשר ופסקו רבינו לקמן ה\"ה כבר ישבו הרב קרית ספר כלאחר יד וז\"ל אפי' חבורה ואין אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין עליו דכתיב לפי אכלו דבעינן לכל אחד כדי אכילה דהוי כזית ובדיעבד כשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כדלקמן ע\"כ וכ\"כ מרן החבי\"ב שם לדעת רבינו יעו\"ש אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חמשה שנתערבו עורות פסחיהן וכו'.</b> ברייתא בפ' האשה דף פ\"ט ופריך שם ונייתי מותר הפסח ונימא אי דידי בעל מום הוא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד אלא משום סמיכה וכו' ע\"כ וראיתי להרב שער המלך בפירקין שהקשה דמאי מקשה דנייתי מותר הפסח הא ה\"נ הוי ממעט באכילתו דפסח אינו נאכל אלא בלילה ואפי' בפסח שני ואילו מותר הפסח נאכל ליום ולילה וכו' וכתב בתירוץ ב' וז\"ל ושוב אחר החיפוש מצאתי בתורת כהנים סדר ויקרא פי\"ד פרק י\"ח דאמרינן התם דבן עזאי ס\"ל שלמים הבאים מחמת פסח אינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי יעו\"ש וא\"כ אפשר לומר דמאי דפריך הגמ' ונטרחו ונייתי מותר הפסח הוא משום דבאו לאוקומי ברייתא זאת אליבא דבן עזאי וכו' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה לי טובא דבתוספתא דפ\"ח דזבחים נראה איפכא דתמן תנינן שלמים שנתערבו באחד מכל הזבחים שלמים שנתערבו בשלמים הבאים מחמת פסח ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביאו בדמי היפה שבהם שלמים ויאכלו ליום ולילה עד חצות ודמי היפה שבהם שלמים אחרים ויאכלו לשני ימים ולילה אחד בן עזאי אומר שלמים הבאים מחמת פסח ה\"ה כפסח לכל דבר אלא שהן נאכלין ליום ולילה ע\"כ. ולכאורה נראה דפי' התוספתא כך הוא דת\"ק ס\"ל דאין בין שלמים הבאים מחמת פסח לשלמים דעלמא אלא דזה נאכל ליום ולילה עד חצות וזה נאכל לשני ימים ולילה אחד אבל לענין סמיכה ונסכים ותנופה חזה ושוק זה וזה שוין כדאיתא בפ\"ק דזבחים דף ט' ע\"א ואתא בן עזאי למימר דשלמים הבאים מחמת הפסח ה\"ה כפסח לכל דבר ודין פסח יהבינן ליה אלא שהן נאכלין ליום ולילה דבזה הוא שמשתנה מפסח דאילו פסח אינו נאכל אלא בלילה ואילו שלמים הבאים מחמת הפסח נאכלין ליום ולילה הרי להדיא דבן עזאי ס\"ל דבזה משתנה מפסח שזה נאכל ליום ולילה היפך מה שהביא מהתו\"כ (א\"ה ס\"ט וכן זאת התוספתא היא שנויה בפ\"ט דפסחים ועיין להרב חסדי דוד שם ועיין להתוס' ביומא דף כ\"ט ע\"א ד\"ה אלא אפי' עיי\"ש ועיין להרב מל\"מ בפ\"א מהל' תמידין ומוספין ה\"ג יעו\"ש ובס' שיח יצחק דף ל\"ט ע\"ב יעו\"ש).<br><b> עוד</b> ראיתי להרב שער המלך ז\"ל שהקשה בדברי התוס' שבסוף מס' בכורות בד\"ה והא תניא וכו' ולמאי דקאמר בגמ' התם בברייתא דקתני יצאו שנים בעשירי יקרבו ר' שמעון היא דס\"ל דמביאין קדשים לבית הפסול וז\"ל וא\"ת היכי קרבי הכא כיון שאין מתנות מעשר ושלמים שוה שזה מתן ארבע וזה מתן אחד וי\"ל דר\"ש כר' אליעזר ס\"ל דאמר נתערבו מתן ארבע במתן אחד ינתנו במתן ארבע דס\"ל דמסיק להו לשם מים יעו\"ש והקשה הרב ז\"ל וז\"ל ומיהו בעיקר דבריהם צ\"ע שהרי מתני' דפ' מי שהיה טמא משמע דר\"ש לא פליג אלא בחלוקה דבכורות משום דשוין הן במתנות כמ\"ש רש\"י ז\"ל שם אבל ברישא דמתני' דפסח שנתערב בזבחים מודה ר\"ש משום דאין שוין במתנות ואפי' נתערבו אשם בשלמים דאל\"כ הא דתני נתערב בבכורות לשמועינן ריבותא אפי' נתערב אשם ולפי דברי התוס' דר\"ש כר\"א ס\"ל מאי אירייא בכורות דנקט אפי' נתערב אשם ושלמים נמי וצ\"ע עכ\"ל. ויותר מזה קשיא לי ממאי דתני בתוספתא שם לקמן וז\"ל הבכור והמעשר ר\"ש אומר זה ישחט לשם מי שהוא וזה ישחט לשם מי שהוא ושניהם נאכלין כאחד מפני שמתן דמן שוה ולא הודו לו חכמים שמביא קדשים לבית הפסול ע\"כ הרי לך להדיא דמפני שמתן דמן שוה קאמר ר\"ש דישחטו שניהם ומאי דלא קפיד הוא מאי דמביא קדשים לבית הפסול אבל היכא שאין מתן דמן שוין מודה ר\"ש דירעו וא\"כ איך כתבו התוס' דר\"ש ס\"ל כר\"א דיתנו ארבע מתנות וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דברי המגיה איתא</b> בסוכה דף כ\"ה וז\"ל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא ע\"כ. וכתבו התוס' וז\"ל מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא וא\"ת למ\"ד בפרק ארבע מיתות דשריפה ממש היה שנשרפו גופן וכן דריש בתורת כהנים מותאכל [אש] אותם אמאי נטמאו י\"ל דשמא שלדן היתה קיימת עכ\"ל. והנה ראיתי להרב רמת שמואל שהקשה על דברי התוס' וז\"ל דמאי קושיא היא זאת דהא למ\"ד דאף גופם נשרפו אמרו שם דהתחיל מגוואי כעין מיתה א\"כ תיכף שנשרפו נשמתן נטמאו הבגדים מחמת גופם ואף כי אח\"כ נשרפו גופם מ\"מ נטמאו הבגדים מחמת גופם והו\"ל אב הטומאה ומישאל ואלצפן נטמאו מהבגדים וצ\"ע עכ\"ל וראיתי להרב מורי זקיני זלה\"ה בספרו הטהור טירת כסף שתירץ קושיא זו של רמת שמואל וז\"ל אמנם אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו של הרב ז\"ל לא קשה להתוס' ולא מידי דהם סבירא להו כסברת הראב\"ד ז\"ל בפ\"ה מהל' טומאת מת ה\"ג וז\"ל דהבגדים הם אב הטומאה ומטמא לאדם הנוגע בהם היינו כשהן מחוברין למת אבל לאחר שפרשו מן המת אין הם אב הטומאה ואף שהרמב\"ם ז\"ל ס\"ל כקושיית הרב רמת שמואל ז\"ל מ\"מ יש לומר שהתוס' ז\"ל ס\"ל כסברת הראב\"ד ז\"ל כשאינן מחוברין לא הוו אב הטומאה ועל זה הקשו דכיון שגופן נשרף ואחר שנשרף הגוף הוא טהור והגם שנטמאו הבגדים מהגוף קודם שנשרפו מ\"מ כשבאו מישאל ואלצפן להוציאן לא היו הכותנות מחוברין למת ומישאל ואלצפן לא נטמאו עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד </b> נראה אם ניחא קמייהו דרבנן לתרץ קושיית רמת שמואל אפי' לדעת הרמב\"ם והוא דכתב הרמב\"ם בפ\"ה מהל' טומאת מת הל' י\"ג וז\"ל בגדים הנוגעין במת אע\"פ שהן כמת לטמא אחרים שנגעו בהן טומאת שבעה אינו כמת לטמא אחרים באהל ובמשא שהמשא למת עצמו אינו מפורש כמו שביארנו עכ\"ל, נמצינו למידין מדברי הרמב\"ם שהבגדים שנטמאו במת אינו מטמא אחרים במשא וא\"כ הוא מישאל ואלצפן לא נטמאו בנדב ואביהוא משום שבמשא היה שהרי מעיד עליהן הכתוב וישאום בכותנותם וזהו שהקשו התוס' ז\"ל וזה לשונם למ\"ד דשריפה ממש היה שנשרפו גופם א\"כ מישאל ואלצפן לא נטמאו ואף שתיכף שנשרפו הנשמות נשארו הגוף קיים ונטמאו הבגדים מחמת הגוף מ\"מ מישאל ואלצפן לא נטמאו מהבגדים משום שבמשא היה שנאמר וישאום בכתונותם ודוק. <b> הכ\"ד הצעיר אברהם רבינו גאטינייו ס\"ט</b>"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהם ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי וכו'.</b> הנה ידוע מחלוקת הראשונים בהא דקי\"ל ספקא דאורייתא לחומרא אי ר\"ל שרבנן החמירו בו אבל מן התורה כל ספקא רחמנא שריא או דילמא דמדאורייתא אסיר ומחמירנן ביה מספק ודעת רבינו הוא דכל ספק מן התורה מותר ולדעת שאר רבוותא הרא\"ה והרשב\"א מן התורה אסור. וראיתי להרב פר\"ח ביו\"ד סי' ק\"י בקונטרס ספק ספקא שכתב וז\"ל וכן דעת רש\"י וכמו שהוכיח מהרימ\"ט מדבריו דפ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע\"ג ע\"א) וכן מוכח עוד בהדיא מדבריו בר\"פ האשה דאמרינן וקדשתו בעל כרחו ופרכינן היכי דמי, וכתב וז\"ל היכי דמי וכו' דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה עכ\"ל, ועיין בס' עץ החיים בלשונות על רבינו מה שהקשה על זה יעו\"ש.<br><b> ואני</b> תמיהא לי טובא על הרב פר\"ח שרצה ליחס סברא זאת לדעת רש\"י ז\"ל דהא דעת רש\"י נראה בפירוש יותר דס\"ל כדעת רבינו, שכתב בפ\"ק דחולין דף ט' ע\"ב וז\"ל והלכתא גמירי לה דברה\"ר ספקו טהור וגזירת הכתוב היא דהא ברה\"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסורא לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור ע\"כ, הרי לך להדיא דספק דאורייתא דאזלינן לחומרא הוא משום גזירה שמא יעבור והיינו ודאי מדרבנן דאי מדאורייתא אין לומר שמא יעבור וגם אין לומר בעינן למיזל והוא היפך מה שהוכיח הפר\"ח לדעת רש\"י וצריך ישוב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Taharah/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Defilement_by_a_Corpse",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דברי המגיה איתא</b> בסוכה דף כ\"ה וז\"ל ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא ע\"כ. וכתבו התוס' וז\"ל מישאל ואלצפן היו שהיו עסוקין בנדב ואביהוא וא\"ת למ\"ד בפרק ארבע מיתות דשריפה ממש היה שנשרפו גופן וכן דריש בתורת כהנים מותאכל [אש] אותם אמאי נטמאו י\"ל דשמא שלדן היתה קיימת עכ\"ל. והנה ראיתי להרב רמת שמואל שהקשה על דברי התוס' וז\"ל דמאי קושיא היא זאת דהא למ\"ד דאף גופם נשרפו אמרו שם דהתחיל מגוואי כעין מיתה א\"כ תיכף שנשרפו נשמתן נטמאו הבגדים מחמת גופם ואף כי אח\"כ נשרפו גופם מ\"מ נטמאו הבגדים מחמת גופם והו\"ל אב הטומאה ומישאל ואלצפן נטמאו מהבגדים וצ\"ע עכ\"ל וראיתי להרב מורי זקיני זלה\"ה בספרו הטהור טירת כסף שתירץ קושיא זו של רמת שמואל וז\"ל אמנם אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו של הרב ז\"ל לא קשה להתוס' ולא מידי דהם סבירא להו כסברת הראב\"ד ז\"ל בפ\"ה מהל' טומאת מת ה\"ג וז\"ל דהבגדים הם אב הטומאה ומטמא לאדם הנוגע בהם היינו כשהן מחוברין למת אבל לאחר שפרשו מן המת אין הם אב הטומאה ואף שהרמב\"ם ז\"ל ס\"ל כקושיית הרב רמת שמואל ז\"ל מ\"מ יש לומר שהתוס' ז\"ל ס\"ל כסברת הראב\"ד ז\"ל כשאינן מחוברין לא הוו אב הטומאה ועל זה הקשו דכיון שגופן נשרף ואחר שנשרף הגוף הוא טהור והגם שנטמאו הבגדים מהגוף קודם שנשרפו מ\"מ כשבאו מישאל ואלצפן להוציאן לא היו הכותנות מחוברין למת ומישאל ואלצפן לא נטמאו עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד </b> נראה אם ניחא קמייהו דרבנן לתרץ קושיית רמת שמואל אפי' לדעת הרמב\"ם והוא דכתב הרמב\"ם בפ\"ה מהל' טומאת מת הל' י\"ג וז\"ל בגדים הנוגעין במת אע\"פ שהן כמת לטמא אחרים שנגעו בהן טומאת שבעה אינו כמת לטמא אחרים באהל ובמשא שהמשא למת עצמו אינו מפורש כמו שביארנו עכ\"ל, נמצינו למידין מדברי הרמב\"ם שהבגדים שנטמאו במת אינו מטמא אחרים במשא וא\"כ הוא מישאל ואלצפן לא נטמאו בנדב ואביהוא משום שבמשא היה שהרי מעיד עליהן הכתוב וישאום בכותנותם וזהו שהקשו התוס' ז\"ל וזה לשונם למ\"ד דשריפה ממש היה שנשרפו גופם א\"כ מישאל ואלצפן לא נטמאו ואף שתיכף שנשרפו הנשמות נשארו הגוף קיים ונטמאו הבגדים מחמת הגוף מ\"מ מישאל ואלצפן לא נטמאו מהבגדים משום שבמשא היה שנאמר וישאום בכתונותם ודוק. <b> הכ\"ד הצעיר אברהם רבינו גאטינייו ס\"ט</b>"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משום ספק הרי הן של דבריהם ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאת ודאי וכו'.</b> הנה ידוע מחלוקת הראשונים בהא דקי\"ל ספקא דאורייתא לחומרא אי ר\"ל שרבנן החמירו בו אבל מן התורה כל ספקא רחמנא שריא או דילמא דמדאורייתא אסיר ומחמירנן ביה מספק ודעת רבינו הוא דכל ספק מן התורה מותר ולדעת שאר רבוותא הרא\"ה והרשב\"א מן התורה אסור. וראיתי להרב פר\"ח ביו\"ד סי' ק\"י בקונטרס ספק ספקא שכתב וז\"ל וכן דעת רש\"י וכמו שהוכיח מהרימ\"ט מדבריו דפ' עשרה יוחסין (קידושין דף ע\"ג ע\"א) וכן מוכח עוד בהדיא מדבריו בר\"פ האשה דאמרינן וקדשתו בעל כרחו ופרכינן היכי דמי, וכתב וז\"ל היכי דמי וכו' דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה עכ\"ל, ועיין בס' עץ החיים בלשונות על רבינו מה שהקשה על זה יעו\"ש.<br><b> ואני</b> תמיהא לי טובא על הרב פר\"ח שרצה ליחס סברא זאת לדעת רש\"י ז\"ל דהא דעת רש\"י נראה בפירוש יותר דס\"ל כדעת רבינו, שכתב בפ\"ק דחולין דף ט' ע\"ב וז\"ל והלכתא גמירי לה דברה\"ר ספקו טהור וגזירת הכתוב היא דהא ברה\"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסורא לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור ע\"כ, הרי לך להדיא דספק דאורייתא דאזלינן לחומרא הוא משום גזירה שמא יעבור והיינו ודאי מדרבנן דאי מדאורייתא אין לומר שמא יעבור וגם אין לומר בעינן למיזל והוא היפך מה שהוכיח הפר\"ח לדעת רש\"י וצריך ישוב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במד\"א </b>\n<b> כו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ כו'.</b> כ\"ש דף כ\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן כו' א\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי מאי א\"ר שימי בר אשי למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל כו' יע\"ש ומטעם זה כתב רבינו פ\"ח מה' מאכלות אסורות הל' י\"ו וז\"ל כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לכותיים אינו לוקה וכתב ה\"ה בפרק כל שעה כו' ואפילו סיכה שהיא קרובה לשתייה אמרו בגמ' גבי רבינא שהי' סך בפרי של ערלה כו' משום דלאו דרך הנאתו היא כו' הנה דברי ה\"ה סתומים דמאי מייתי מההיא דרבינא דהתם נהנה שלא כדרך הנאתו לפי שהיא בוסר וכמ\"ש רש\"י ז\"ל אבל בנהנה בכדרך הנאתו מנ\"ל ועיין בהרב ל\"מ ז\"ל שדבריו דחוקים האמנם ראיתי להר\"ב משנה למלך ה' יסודי התורה ד\"ג ע\"ב שכתב דדעת ה\"ה דלרבינו אין באיסורין כי אם ב' חלוקות האחת היא האוכל דרך אכילה שהוא מה שהוזהרנו עליו בלאו וכרת והב' הוא הנהנה ולא אכל דאין בו לאו אך אסור דבר תורה ואין חילוק בנהנה בין הוא כדרך הנאתו או לא אלא כל ההנאות שוות דאין בהם לאו אך איסורו דבר תורה ובזה אתו דברי ה\"ה כהוגן ע\"כ ת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> הא ליתא מהא דגרסי' בפסחים דכ\"ו אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב\"ז שהיה יושב ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקמכוין ושרי ורבא אמר לך שאני היכל דלתוכו עשוי פירש\"י ז\"ל ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו והשתא אם איתא דשלא כדרך הנאתו איסורא דאורייתא איכא היכי הוה עביד הכי ריב\"ז דבשלמא אי איסורו מדרבנן איכא למימר דס\"ל לרבא דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן היכא דלא אפשר כגון הכא שהיה צריך לדרוש לרבים לא אטרחינהו וכדאמרינן התם בסמוך ותסברא כו' וכמ\"ש הרב ז\"ל בסמוך ד\"ד ע\"ב אלא ודאי מהך סוגיא מוכח בהדיא דבשלא כדרך הנאתו אין איסורו אלא מדרבנן לכן היותר נ\"ל כדברי ה\"ה דס\"ל דהתם נמי אף שהיה בוסר חשיב נהנה כדרך הנאתו כיון שיוצא מהן שמן וכמ\"ש הרב ז\"ל שם ע\"ד דללישנא קמא ס\"ל דהני גוהרקי הוי נהנה כדרך הנאתו כיון דיוצא מהן שמן אף אנו נאמר כן לדעת ה\"ה דס\"ל לכולהו לישני דהני גוהרקי הוי כדרך הנאתו דדוחק לומר דבהא פליגי ומאי דקאמר מידי דרך הנאתן קעבידנא הכונה לומר דכיון דהוי דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה וכמ\"ש ה\"ה ומאי דפליגי הני לישנא הוא דללישנא קמא כיון דאין איסור תורה לא התירו בחולה שאין בו סכנה וללישנא בתרא כיון שאין בו לאו התירו וכמו שצדד הרב ז\"ל בסמוך אבל בנהנה שלא כדרך הנאתו מודה ה\"ה דאינו אסור אלא מדרבנן זה נ\"ל ליישב בדוחק:<br><b> ודע </b> דאהא דאמרינן התם בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי וכתבו התוס' וז\"ל ואם תאמר והא לא כתיב אכילה ואפילו ש��א כדרך הנאתו יהא אסור וי\"ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ראיתי להרב ח\"ה שהק' בדבריהם אלו וז\"ל לפי דבריהם דרבא ס\"ל כאביי היכא דלא כתיב אכילה דאסור שלא כדרך הנאתו וכמ\"ש אביי לעיל ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתו ומ\"מ במעילה דילפינן חטא חטא מתרומה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה ומינה בבשר וחלב דילפי' קדש קדש ג\"ש מטריפה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה להתיר שלא כדרך הנאתו וק' דתקשי ליה כדפרכינן לעיל דנפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו ותי' וי\"ל דלא פריך הכי אלא לאביי דס\"ל דבכלאי הכרם לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אבל לרבא דהכא איכא למימר דבכלאי הכרם נמי אין לוקין דאפשר דאית ביה שום ג\"ש כאלו כתיב ביה אכילה עכ\"ד ולענ\"ד אכתי תירוץ זה אינו מעלה ארוכה לדעת רבינו ז\"ל שפסק בפי\"ד ממ\"א הלכה י' כאביי דבכלאי הכרם ובשר בחלב לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ואלו שם בהלכה י\"ב פסק כרבא דלא אפשר וקא מכוין אסור והשתא כיון שפסק כרבא ע\"כ כי היכי דלא תקשי ליה מההיא דריב\"ז צ\"ל דשאני היכל דלתוכו עשוי ושלא כדרך הנאתו במעילה מותר משום דיליף חטא חטא מתרומה וכיון שכן ק' דא\"כ תקשי ליה ברייתא דניפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו לפי דעת רבינו דבכלאי הכרם לוקין על שלא כדרך הנאתו האמנם נראה דהא ודאי ל\"ק שהרי דעת רבינו בפ\"א מה' מעילה הל' ג' דאזהרה של מעילה נפ\"ל מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך כו' וא\"כ פשיטא ודאי דשלא כדרך הנאתו במעילה מותר ולאו משום דיליף חטא חטא כמ\"ש התוס' אלא משום דכתיב אכילה בגופיה והתוס' ז\"ל נראה דס\"ל דאזהרה דמעילה הוא מג\"ש דחטא חטא וכדעת רש\"י שכתב מרן הכ\"מ שם ומ\"מ הנך רואה שדברי הר\"ב ח\"ה הם דברי נביאות ולכן נראה דלרבא ל\"ק ליה ברייתא דניפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דאיכא למימר דאיסי בן יאודה ס\"ל כר\"ש דאמר כ\"ש למכות וכי היכי דלקי בכל האיסורים אכ\"ש ה\"נ אשלא כדרך הנאתו דשניהם שוים הן בהדרגה אחת וכמו שנראה מדברי התוס' דפ' ג' דשבועות ד\"ה דמוקי וכמ\"ש מוהריב\"ל ורש\"ל ז\"ל שם כמ\"ש לקמן ואביי אה\"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא משום דס\"ל דבשר בחלב לקי נמי אשלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה ניחא ליה לאוקמי הך דאיסי בן יאודה ככ\"ע אלא דאכתי קשה דא\"כ נמצא דלאביי דאית ליה בב\"ח דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר ג\"ש אית ליה נמי במעילה דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר מתרומה וא\"כ ק' דאמאי לא קאמר אביי ה\"מ במעילה שלוקין עליהן שלא כדה\"נ והתוס' שם בד\"ה ה\"מ הק' דאמאי לא קאמר ה\"מ בבו\"ח ותירוצם דהתם לא שייכא במעילה אשר עכצ\"ל דרבא ודאי לא פליג אאביי וע\"כ לא קאמר אביי דכיון דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אלא דוקא בב\"וח דהו\"מ למכתב קרא לא תאכל בהדיא מדלא כתיב ש\"מ דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ומש\"ה לא כתבי' קרא בהדיא וכדמשמע מלישנא דתלמודא דקאמר להכי לא כתיב אכילה לומר שלוקין כו' ואע\"ג דבפ' כל הבשר דק\"ח אמרינן דלהכי אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול לומר דדרך בישול אסרה תורה וא\"כ היכי קאמר אביי להכי לא כתיב כו' כבר כתב הר\"ב כנה\"ג חי\"ד סי' צ\"ד בהג' הטור אות ה' דמתרי לא תבשל דכתיבי בלשון בישול קדייק י\"ש אמנם גבי מעילה דמאי דלא כתבי' בגופי' איכא למימר דהטעם משום דאי כתיב אכילה הו\"א אכילה בכזית ואי אית ביה כזית מחייב ואי לא לא מש\"ה לא כתביה וכה\"ג אמרינן ביומא פ' י\"ה דאמאי לא כתיב ביום הכפורים אזהרה ואמרינן היכי ליכתוב ליכתוב לא יאכל אכילה בכזית וא\"כ ליכא למימר דמדלא כתביה בגופיה ש\"מ שלוקין שלא כדה\"נ ומש\"ה כיון דילפי' מתרומה אמרינן אין ג\"ש למחצה ושלא כדה\"נ מותר ומאי דלא כתיב אכילה בגופיה ה\"ט כדכתיבנא ודו\"ק. ועוד יש מתרצים דדוקא גבי בב\"ח דעיקר ג\"ש דקודש קודש לא אתא אלא לאוסרו באכילה מש\"ה ס\"ל לאביי דמדלא כתיב אכילה בגופיה בהדיא ולא הוה אצטרך ג\"ש ע\"כ שמעי' דלאסור שלא כדרך הנאתו הוא דאתא דאל\"כ לכתוב בהדיא כשאר איסור אכילה משא\"כ במעילה דג\"ש דחטא חטא אצטריך למילף מיניה דבמעילה יש שליח לדבר עבירה כדאיתא בפ' האיש מקדש וא\"נ לשאר דברים כדאי' בדוכתי טובא א\"כ איכא למימר דמאי דלא כתיב אכילה בגופי' אינו משום דאתא לאסור שלא כדרך הנאתו אלא משום דכיון דע\"כ איצטרך ג\"ש מינה נמי נפ\"ל איסור אכילה משום דאין ג\"ש למחצה ודוק ואיך שיהיה מסוגיא זו מבואר דבנהנה מן ההקדש ש\"כ הנאתו אין בו איסור תו' דומיא דשאר איסורין ומבואר מדברי רש\"י והתו' ז\"ל:<br><b> ומעתה </b> תמיה אני על התו' בפ' הנשרפין ד\"פ ע\"א ד\"ה בשור שכתבו בתוך דבריהם וז\"ל אבל במתני' דזבחים חיישינן לתקלה טפי דאי' כמה ספק איסור לפי שהן מוקדשין כגון רכב ע\"ג השור כו' וחלב מוקדשין ע\"ג מכתו דשרי בשור הנסקל לפי שאינו דרך הנאתו כו' יע\"ש אשר מבואר מדבריהם דס\"ל דבמוקדשין שלא כדה\"נ נמי אסור ועיין בהרב ח\"ה שם והוא תימא שהרי מסוגיא זו מבואר דשלכדה\"נ בהקדש מותר וליכא למימר דס\"ל דבשאר אסורין שלא כדרך הנאתו מותר אפילו מדרבנן וכשיטתם דפרק האיש מקדש ובהקדש מדרבנן מיהא אסור משום חומרא דהקדש ולעולם דמן התורה שרי דהא מנ\"ל לחלק בהכי ותו דלפי שיטתם ז\"ל דרוכב ע\"ג השור חשיב שלא כדרך הנאתו משמע ודאי דיש בו מעילה מן התורה דמתניתן במעילה היא בהדיא רכב ע\"ג בהמה ובא חבירו ורכב כלן מעלו ואולי שהתוס' ז\"ל מפרשים מ\"ש בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי דלא כפירש\"י דפי' דמשום דהוי שלכד\"הנ אלא ה\"פ שאני היכל דלתוכו עשוי והילכך כי אקדשינהו מעיקרא אדעתא שלא יחול קדושתו אלא על מה שבתוכו לא על הנאה דצל שבחוצה לו דלב ב\"ד מתנה עליהן כדי שלא יכשלו בו רבים אבל שלא כדרך הנאתו במעילה אסור משום דלא כתיב אכילה בגופי' ואע\"ג דיליף חטא חטא דומיא דבשר בחלב לאביי ודוק:<br><b> עוד </b> כתבו התוס' וז\"ל והא דאסר בפ' כל הצלמים לישב תחת אשירה משום דאשירה לצל עשויה והיא דרך הנאה ועוד דגבי ע\"ז לא כתיב אכילה ע\"כ וכתב הר\"ב משנה למלך ז\"ל דלפי הנראה דהתוס' ס\"ל דכל שלא כדרך הנאה שרי לגמרי וכמו שנראה מדבריהם בפ\"ב דקידושין דף נ\"ו עלה ההיא דאמרינן המקדש בערלה אינה מקודשת דהק' אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתו כדאמרינן בפ' כ\"ש ותי' יע\"ש ותמה עליו הרב הנז' וז\"ל דפ' כל שעה לא אמרינן אלא דליכא מלקות אבל איסורא איכא וכן יש להוכיח מההיא דמר בר רב אשי שכתב לעיל יע\"ש ואי מהא לע\"ד לא אירייא דאיכא למימר דהתוס' ס\"ל דמאי דקאמר בגמ' התם מידי דרך הנאה קא עבידנא היינו משום דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי ולא משום שהיה חולה אלא דמעשה שהיה כך היה וס\"ל דאי שלא כדרך הנאה אסור מדרבנן לא הוה שרי בחולה שאין בו סכנה דלא התירו אלא שבות דאמירה לגוי וכ\"כ הרשב\"א ז\"ל הביאו הרדב\"ז ח\"א סי' ב' יע\"ש וכן מוכח לישנא דרבינא דקאמר מידי דרך הנאה קא עבידנא ואם איתא דשלא כדרך הנאתו אסור מדרבנן אלא דבחו��ה התירו מאי האי דקא מתמה רבינא מידי כו' כאלו הוא דבר פשוט הלא היא גופה צריכה רבה אמנם אי שלכדה\"נ שרי לגמרי א\"ש לישנא דמידי דרך הנאה קא עבידנא כלומר דכ\"ש בחולה דמותר ולישנא קמא דהוצרך לטעמא דהאי אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא היינו משום דס\"ל דהני גוהרקי הוי כדרך הנאתן וכמו שצדד הרב שם ונמצא א\"כ דמ\"ש התוס' דשלכדה\"נ מותר כדאמרינן בפרק כ\"ש היינו מהך סוגיא דקאמר מידי כו' אבל מסוגיא דלעיל דקאמר למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל שהוא פטור ליכא ראיה כלל דהתם לענין מלקות אתמר וכן ראיתי בשיטת הרשב\"א שם דמייתי מסוגיא דמידי כו' יע\"ש עוד כתב הרב הנז' שכן יש ללמד ממ\"ש התוס' פסחים דף כ\"ח ד\"ה ותנן וז\"ל א\"נ מתני' דהכא א\"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים והא הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכה\"ג לאו דרך הנאה אבל בע\"ז לא כתיב אכילה ואסורה אפי' שלא כדרך הנאה ואף שיש לדחוק דהכונה שאינו אסור דבר תורה מ\"מ פשט דברי התוס' שכתבו ואינו אסור אלא כדרך הנאה מורה באצבע דס\"ל דליכא איסור כלל עכת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> ק\"ל טובא והיא נעלמה לפי שיטתם ממתני' דר\"פכל שעה דקתני התם עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים הרי בהדיא דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן דהא פשיטא דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכירים ואין להכחיש המוחש והשתא אם איתא לדעת הרב מש\"ל דס\"ל לתוס' דשלא כדרך הנאתו מותר כפשט דבריהם מה יענו לההיא מתני' דפ' כ\"ש לכן נראה כאותו צד שכתב הרב ז\"ל דמ\"ש ואינו אסור כונתם לומר דאינו אסור דבר תורה אבל מדרבנן מודו דאסור ומתני' דלא יסיק מדרבנן קאמר ועיין בריש מס' פסחים ד\"ה ואומר שנראה מדבריהם לפי תי' השני דשלא כדה\"נ אסור מן התורה למעיין שם ואפי' למ\"ש התוס' בפ' האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי נ\"ל דלא כתבו כן אלא בשאר איסורין דוקא אבל בחמץ משום חומרא דחמץ החמירו כדמוכח ממתני' דלא יסיק וכדכתיבנא אך אכתי קשה מהא דפרכינן התם ולא יסיק כו' פשיטא לא צריכא אלא לר\"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ\"ד כו' והשתא מאי פריך הא טובא אשמועינן מתני' דשלא כדרך הנאתו אסור בחמץ אע\"ג דבשאר איסורין שרי סוף דבר שדבריהם צריכים לי תלמוד גם מה שנראה מדברי התוס' פסחים ד\"ה שאני היכל דשלא כדרך הנאתו שרי בע\"ז לחד תירוצא שכתבו דההיא דלא ישב בצלה היינו טעמא משום דאשירה לצל עשויה וכמ\"ש הרב מש\"ל יש לתמוה דכפי שיטתם תקשי להו מתני' דפרק כל הצלמים דמ\"ג דקתני ר\"י אומר שוחק וזורה לרוח אמרו לו אף היא נעשה זבל ומגדל צמחים ונאמר לא ידבק בידך מאומה והשתא אם איתא דשלכדה\"נ שרי בע\"ז אמאי אסרו רבנן נהי דס\"ל דזה וזה גורם אסור אבל הכא ליכא גורם דאיסור כלל דהוי שלכדה\"נ וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה אמרו ובפסחים ד\"ה ותנן גם בדברי התוס' דפ' כל הצלמים דמ\"ח ד\"ה לא שכתבו בתי' הב' וז\"ל א\"נ חומרא דע\"ז שאני ונראה מדבריהם דלפי השני תירוצים אין איסור תורה כשלא כדרך הנאתו אלא שלפי התי' הראשון ע\"ז ושאר איסורין שוין ולפי התי' הב' החמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין וכמ\"ש הרב הנזכר איכא למידק דא\"כ מאי פריך התם לא ישב בצלה פשיטא לא צריכא כו' ומאי קושיא הא טובא אשמועינן דהחמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין ולזה י\"ל דמאי דפריך פשיטא היינו משום דאי מאי דאשמועינן מתניתן הוא דשלכדה\"נ אסור בע\"ז א\"כ הא שמעינן לה ממתני' דלעיל דקתני אמרו לו אף הוא נעשה זבל הרי דאע\"ג דשלכדה\"נ הוא אפ\"ה אסור ור\"י לא שרי אלא משום דס\"ל דזה וזה גורם מותר מיהו תירוץ הא' שכתב דשלכדה\"נ שרי בע\"ז קשה טובא כדכתיבנא ועיין להרמב\"ן ז\"ל בס' המלחמות בפסחים פ' כיצד צולין גבי ההיא דריחא מילתא דמבואר מדבריו דיין נסך שרי שלכדה\"נ ובהיותי בזה עם החכם השלם סיני ועוקר הרים כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו כה הראני מה שנמצא כתוב אצלו קושיא הלזו על מ\"ש הטור יו\"ד סימן קמ\"ב משם הראב\"ד וז\"ל כתב הראב\"ד דוקא אשירה שעשויה לצל בין לתחתיה בין לחוצה לה אבל בית אליל תוכו ונגד פתחו תוך ד\"א אסור אחריו לצל מותר לפי שאינו עשוי לצל כדאמרינן בפ' כל שעה שאני היכל דלתוכו עשוי וכ\"כ הר\"ן משם הראב\"ד והשתא תקשי לי' מההיא דשוחק וזורה לרוח ותו דהר\"ן ז\"ל בפ\"ב דקדושין כתב בהדיא דשלכדה\"נ אסור מדרבנן וא\"כ איך הביא בכאן דברי הר\"א ולא תי' עליו והוא נר\"ו תי' דס\"ל להראב\"ד דשלכדה\"נ אינו אסור אלא מדרבנן ולא גזרו אלא דוקא בהניח חלב ע\"ג מכתו ודומה לו גזירה שמא יהנה ממנו כדרך הנאתו כגון שימשח ממנו עורות משא\"כ הכא דבשלכד\"הנ דהיינו חוץ להיכל ליכא כלל דרך הנאתו כי היכי דנגזור דכל הנאה שחוץ להיכל שלכד\"הנ היא מאי איכא למימר דנגזור חוצה לו אטו תוכו הא ליכא למגזר דלא עבידי אינשי דטעו בהכי והיינו מאי דמשני בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי כלומר ומש\"ה לא גזרו כיון שכל הנאה שחוץ להיכל אינו דרך הנאתו ואין תירוץ זה נוח לי דה\"נ היה לנו לגזור שלא יהנה מצל דבית אליל אע\"ג דהוי שלכד\"הנ גזירה שמא יהנה מצל אשרה דהוי כד\"הנ דבהא ודאי עבידי אינשי דטעו בהכי לכן נ\"ל לומר כדי ליישב דברי התוס' והראב\"ד ז\"ל דס\"ל דהא דתנן במתני' לא ישב בצלה אינו אלא איסור' דרבנן גרידא דמן התורה שרי דהו\"ל דבר שאין בו ממש דצלו דבר שאין בו ממש הוא וכמ\"ש הרמ\"ך הביאו מרן הכ\"מ פ\"ז מה' ע\"ז הלכה י\"א וקרא דכתיב לא ידבק בידך מאומה היינו בנהנה הנאה שיש בה ממש אבל הכא דהנאתו היא מצל האשירה והצל אין בו ממש שרי מן התורה ויש להביא ראיה ברורה לזה ממ\"ש רבינו שם בפ' הנז' הלכה י' וז\"ל וגחלת של ע\"ז אסורה והשלהבת מותר מפני שאין בה ממש הרי בהדיא דדבר שאין בו ממש לא נאסרה מן התורה ואע\"ג דהתם אפילו מדרבנן שרי שאני התם דמקלה קלי איסוריה ומש\"ה לא גזרו ועכצ\"ל כן לפימ\"ש משם הרמ\"ך וכן נמי גבי מעילה ס\"ל דאינו אסור אלא מדרבנן מידי דהוה אקול ומראה וריח דאמרינן שם בפסחים דאין בהם מעילה לפי שאין בהם ממש ומש\"ה משני התם רבא שפיר שאני היכל דלתוכו עשוי כלו' וכיון דהוי שלכד\"הנ אינו אסור אלא מדרבנן ואית למימר דלא גזרו אלא באיסור' דאורייתא אבל הכא דאינו אסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש בשלכדה\"נ לא גזרו דהו\"ל גזרה לגזרה והשתא ניחא מה שהקשה הר\"ב מש\"ל וז\"ל ואכתי יש לדקדק בסוגיא זו דאמרינן דרבא דאסר הביא ראיה לדבריו מדתני' לולין היו פתוחין בעלי' בית ק\"ק שבהם משלשלים את האומנים בתיבות והנה לכאורה נראה דרבא ודאי לא נעלם ממנו ההיא דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אלא דהוה ס\"ל דכיון דהא מיהא איסורא אי' ומש\"ה היו משלשלים ואביי הקשה עליו דכיון דלית בהו מעילה משום מעלה הוא דאל\"ה לא היו אסורים אפי' לצורך והשתא יש לדקדק דלרבא דס\"ל דמשום צורך לא יש היתר א\"כ איך יתיישב לפי דעתו ההיא דריב\"ז לדעת הסוברים דלא כדרך הנאתו איסור' דרבנן איכא וע\"כ מה שהותר לו הוא משום שהיה צורך מצוה וא\"כ קשה דמאי ראיה מייתי מההיא דלולין וכן ק' לא\"ד דקאמר רבא מנא אמינא לה דאמר ב\"ק ��ו' מעילה הוא דליכא הא איסור איכא מאי לאו לאותן העומדים בפנים כו' והיכי ס\"ד דרבא דמיירי לעומדים בפנים והא ריב\"ז הי' יושב בצלו של היכל ואף דלתוכו עשוי מ\"מ איסור מיהא איכ' וא\"כ ע\"כ טעמא דהיתרא הוא משום צורך וא\"כ ההיא דקול ומראה דאי' איסור הוא לעומדים בחוץ דלעומדים בפנים פשיטא דשרי דאין לך צורך גדול מזה ע\"כ תורף קו' יע\"ש מה שתירץ. ועל פי האמור הנה נכון דלעולם דרבא ס\"ל דמשום צורך אין להתיר כלל וההיא דריב\"ז לאו משום צורך הוא דשרי אלא משום דהו\"ל שלכד\"הנ ושלכד\"הנ באיסור דרבנן מותר דלא גזרו אלא באיסור דאורייתא וכ\"ת א\"כ תקשי לאביי דמה ראיה מייתי מההיא דריב\"ז לומר דלא אפשר וקא מכוין שרי דלמא שאני התם משום דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן משום דאין בו ממש היכא דלא אפשר לא אטרחי' ולפי' התוס' משום דהיה בו צורך דהא אביי גופיה קאמר הכי ולרבא דמייתי ראי' מההיא דלולין כו' וכדקאמר ותסברא כו' ובשלמא לא\"ד בתרא ניחא דאביי ורבא תרווייהו ס\"ל דאי לא אפשר וקמכוין אסור ה\"נ היה אסור לאותן העומדים בפנים אף דלא אסור אלא מדרבנן ואף דאי' צורך למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה דאביי משום דס\"ל דלא אפשר וקא מכוין שרי הוא דקאמר דאינו אסור אלא לאותן העומדים בחוץ איכא למימר דאף ללישנא קמא לא קאמר אלא דוקא התם דאינו אלא חששא בעלמא שחששו דלמא מכווני ליהנות וכמ\"ש רש\"י ד\"ה והא ואהא הוא דקאמר אביי דכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר כגון הכא לא הי\"ל להחמיר ולחוש דלמא מכווני כיון דאפילו אי מכווני ליכא אלא איסורא דרבנן אמנם הכא ריב\"ז היה מכוין ליהנות מצל הקדש וכמ\"ש רש\"י והילכך ס\"ל לאביי דאי לא אפשר וקא מכוין אסור ה\"נ היה להם לאסור אף שאינו אלא מדרבנן ובהכי ניחא קושית התוס' שהקשו לרש\"י ד\"ה ותסברא ולפי' התוס' דכתב דכיון שהוא לצורך בית ק\"ק סברא הוא דאפילו איסורא דרבנן ליכא איכא למימר דע\"כ לא קאמר אביי אלא דוקא לצורך בית ק\"ק אבל בעלמא לא ועפי\"ז אתו דברי רבינו ז\"ל שבפ' ה' מהל' מעילה הלכה ה' שכתב הדר במערת הקדש או בצל אילן או שובך של הקדש אע\"פ שנהנה לא מעל ויש לדקדק דלמה לא התנה באלו ג\"כ היה תלוש ולבסוף חברו דאי' מעילה וכמ\"ש גבי המקדיש בית בנוי דלא מעל הדר בו אבל אם הקדיש עצים ואבנים ובנה בית ודר בו מעל משום דהו\"ל תלוש ולבסוף חברו דהוי מעילה ומכח זה כתב הר\"ב מש\"ל ז\"ל דטעם צל או אילן או שובך לאו משום מחובר הוא אלא משום שלא כדרך הנאתו הוא ופליג אתוס' דכתבו דאשרה לצל עשויה:<br><b> ולע\"ד </b> כפי דבריו יש לגמגם עליו דא\"כ היה לו להראב\"ד ז\"ל שם להשיג על רבינו שהרי כבר כתב' לעיל משם הראב\"ד דס\"ל דאשרה הנאתה היא לצל אמנם על פי האמור היינו טעמא משום דצל דבר שאין בו ממש הוא מידי דהוי אקול ומראה כו' ודוק. ומעתה הבא נבא לביאור דברי התוס' פסחים דמתחלה הקשו דגבי מעילה לא כתיב אכילה ואפילו שלא כדרך הנאתו יהא אסור מדאורייתא וכיון שכן מאי קא משני רבא שאני היכל דלתוכו עשוי והוי שלא כדרך הנאתו הא במעילה כדרך הנאתו ושלא כדרך הנאתו שוים וכיון שכן כי אסרו חכמים דבר שאין בו ממש אפילו שלא כדרך הנאתו אסרו אטו דבר שיש בו ממש דאסורא דבר תורה בשלא כדרך הנאתו ונמצא דליכא אלא חדא גזירה ותי' כו' עוד הקשו והא דאמר לישב תחת אשירה כלומר דכיון דאין איסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש דשלא כדרך הנאתו לא גזרו דומיא דהיכל וע\"ז תי' דאשרה לצל עשויה וא\"נ כו' והיינו טעמא דהראב\"ד והר\"ן שכתבו דכל בית ע\"ז מותר משו�� דכיון דהוי דרבנן לא גזרו והיינו מה שתי' ג\"כ בפ' כל הצלמים בתי' הב' דחומרא דע\"ז שאני כלומר דבע\"ז החמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן מה שלא החמירו בההיא דריב\"ז אבל בההיא דשוחק וזורה לרוח דנהנה מדבר שיש בו ממש מודו ר\"ת ורש\"י ז\"ל דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן ומ\"מ אכתי יש לדקדק להאי תי' הב' שתירצו דא\"כ מאי פריך התם פשיטא הא טובא אשמועינן מתני' דהחמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן כדכתיבנא ודע דזה שכתב דאיסור ישיבה בצל אשרה הוי מדרבנן מדברי הר\"ן שם במתני' נראה דפליג על זה וזה שכתב ליישב דעת רבינו שפסק בפ\"ז מה' ע\"ז דצל צלה מותר בדלא מכוין עסקינן דלא מתסר אלא מדרבנן וכיון דבלישנא בתרא מספקא ליה פסק בזה לקולא ע\"כ. הרי נראה מדבריו דמכוין אסור דבר תורה ולא ידעתי מה יענה לההיא דשלהבת ע\"ז דמותרת מפני שאין בו ממש כמ\"ש רבינו דבשלמא אי איסור מדרבנן איכא למימר דהתם לא גזרו משום דמקלה קלי איסור כדכתיבנא אמנם אי אפילו דבר שאין בו ממש אסור מן התורה התם נמי יהא אסור דבר תורה כמו גחלת ומ\"מ לדעת התוס' נראה לומר כדכתיבנא ומה גם דמדברי רבינו דה' ע\"ז מוכח הכי כדכתיבנא ומ\"מ אף לדברי הר\"ן אלו י\"ל דס\"ל דלא גזרו בשלא כדרך הנאתו אלא בנהנה מגוף האיסור ממש כגון הניח חלב של שור הנסקל ע\"ג מכתו אבל בנהנה מצל דהוי דבר שאין בו ממש אף דאסור מן התורה מ\"מ קליש איסוריה ולא גזרו והיינו מאי דמשני התם בפסחים שאני היכל כו' ומש\"ה מייתי הר\"ן דברי הראב\"ד ולא חילק עליו. שוב אחר זמן רב ראיתי להר\"ב המבי\"ט בספר קרית ספר בפ\"ז דה' ע\"א שכתב במ\"ש דאיסור הנאת צל הוא מדרבנן וז\"ל האשירה כו' אסור לישב בצל קומתה מדרבנן דמדאורייתא ליכא איסורא כשלהבת ע\"א ומותר עכ\"ד, ושמח לבי כמוצא שלל רב ומ\"מ לפי תירוץ הא' שכתבו התוס' דאשירה לצל עשויה ומשמע ודאי דלהאי תי' שלא כדרך הנאתו אינו אסור מדאורייתא אפי' בע\"א וכ\"כ הר\"ב מש\"ל שכן הוא דעת התוס' בד\"ה ותנן לפי תירוץ הב' עי\"ש יש לתמוה דמסוגיא דפ' כל הצלמים דמ\"ג נראה בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה דגרסינן התם תניא אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל כו' ואשליך את עפרו כו' והשתא מאי ראיה מייתי נימא דלעולם זה וזה גורם אסור וההיא שאני דליכא גורם דאסור כלל דהו\"ל שלא כדרך הנאתו דמדאורייתא שרי ומש\"ה לא חש מרע\"ה לכלום דאפילו יעשה זבל מותר מן התורה כיון דהוי שלא כדרך הנאתו וכן נמי מאי דמייתי מההיא דאת מעכה וכל הני נימא דהתם הטעם משום דהוי שלא כדרך הנאתו דאכתי לא נאסר מדרבנן אמנם לבתר דאסרו רבנן שלא כדרך הנאתו ליכא למיחש שמא יעשה זבל אלא ודאי מההיא סוגיא מוכח בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה וכיון שכן איך כתבו התוס' דהוי משום חומרא דע\"ז וצ\"ע כעת. והנה מקום יש בראש ליישב לזה כפי מ\"ש הר\"ב ט\"ז בי\"ד סי' קי\"ז ס\"ק א' גבי איסור סחורה דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור ועשה סמוכות לזה מדברי התוס' דפ' לולב הגזול דל\"ט ע\"א ד\"ה וליתיב ליה יע\"ש וא\"כ ה\"נ י\"ל דהיינו דקאמר ר\"י והלא כבר נאמר ואשליך את עפרו כו' וא\"כ כיון שמפורש התירו בתורה אין להם כח לאסור ולומר אף היא נעשה זבל כו' אלא שדברי הר\"ב ט\"ז בזה נראה שדחוים הן וכבר תהי עלה הר\"ב חוות יאיר בתשו' סי' קמ\"ב יע\"ש ועוד אני מוסיף להביא ראיה הפך דבריו ממ\"ש התוס' שם באותה סוגיא בד\"מ ע\"ב בד\"ה על היין אין מתחללין וז\"ל במעשר שני חוץ לירושלים איירי דאי בירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים כדמוכח פ\"ק דמעשר שני כו' והשתא אם איתא לדברי הרב דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור אמאי הוצרכו להוכיח הדבר ממתניתין דמע\"ב והלא מקרא מלא דבר הכתוב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן אלא ודאי מוכח דאפי' בדבר המפורש יש כח ביד חכמים לאסור ומש\"ה הוצרכו להוכיח ממתניתין כי היכי דלא תימא דבירושלים נמי גזרו חכמים ועי' במוהר\"ם ן' חביב בקונטרס כפות תמרים וא\"כ עכצ\"ל דמ\"ש התוס' בד\"ה וליתיב היינו משום דלשיטתייהו דפרק כל שעה אזלי דס\"ל דאיסור סחורה מן התורה ודוק. האמנם מצאתי בשיטה מקובצת מכ\"י למסכת סנהדרין בפ\"ב אההיא דאמרינן התם מלכי ב\"ד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט שכתב משם תוספי הרא\"ש וז\"ל הקשה ר\"מ מאי קא מייתי מדכתיב דינו לבקר משפט הא בההיא שעתא שנאמר הפ' היו מלכי ישראל ג\"כ דנין דאכתי לא נעשה אותו מעשה דינאי המלך וליכא למימר דמינאי המלך ואילך קאמר דמלכי ב\"ד דנין דא\"כ היכי מייתי סיעתא מקרא דדינו לבקר משפט דההוא קרא היה קודם מעשה מיהו הא ל\"ק דסתמא כיון דהקב\"ה ציוה להם בהדיא לדון לא היו חכמים גוזרים עליהם שלא לדון וכה\"ג בפ' איזהו נשך דאמרינן התם דמדרבנן גזרו שלא להלוות בריבית לנכרי יותר מכדי חייו ופריך והא כתיב לנכרי תשיך ומאי פריך והא לא אסור אלא מדרבנן אלא ר\"ל כיון דכתיב לנכרי תשיך לא היה להם לחכמים לגזור ה\"נ הכא עכ\"ד יע\"ש. ולכאורה נראה שדבריו נוטין לדברי הט\"ז ז\"ל האמנם נראה דהתם שאני דמדאורייתא מצוה נמי איכא ומש\"ה כתב ואין כח לחכמים לגזור דבר שמדאורייתא איכא מצוה בעשייתה וכן מדוקדק מדברי התוס' דפ' איזהו נשך ועיין במרן הכ\"מ הל' מלכים פ\"ג דין ז' גם ממ\"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה וז\"ל אע\"ג דאבוה דשמואל חיישי' קאמר משמע ליה דמדאורייתא דאי מדרבנן כו' וכדעת הט\"ז מאי ק\"ל אפי' נימא דחיישינן מדרבנן קאמר אפ\"ה פריך שפיר אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה דכיון שמפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור וכן נראה מדברי התוס' פ\"ק דחולין דף י\"ב ע\"א ד\"ה פסח וקדשים כמו שיראה המעיין שם, עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע דמוריב\"ל בחי' למסכת שבועות על מ\"ש התוס' שם ד\"ה דמוקי שכתבו ועוד דמצי לאוקמא בשלא כדרך הנאתו כו' כתב דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות ה\"ה שלוקה אף שלא כדרך הנאתו ואף שאני חלוק עמהם מ\"מ מודינא דמאן דאית ליה דעל כ\"ש לוקה שלא כדרך הנאתו איסור תורה איכא דומיא דחצי שיעור עכ\"ד. והנה הרב הנזכר בפ\"ה דה' שבועות הלכה ה' תמה אדברי מוהריב\"ל ורש\"ל וז\"ל ודבריהם תמוהים בעיני דהיכי מצינן למימר אליבא דר\"י דאית ליה דכל מאן דאית ליה בחצי שיעור אית ליה נמי דחייב שלא כדרך הנאתו והא לדידיה חמיר חצי שיעור משלא כדרך הנאתו דבחצי שיעור איכא איסור תורה ושלא כדרך הנאתו ליכא איסור תורה עכ\"ד (וכן הקשה הה\"ב ח\"ה ז\"ל). ולע\"ד לא קשה מידי דבשלמא לר\"ש דס\"ל דלוקין על חצי שיעור איכא למימר שפיר דה\"ה שלא כדרך הנאתו דתרווייהו שוין אבל לר\"י דאמר חצי שיעור מן התורה ה\"ט משום דחזי לאיצטרופי כדאיתא ביומא ואע\"ג דהתם מפקינן לה מרבוייא דכל חלב הרי כתבו התוס' התם דאי לאו הך סברא הוה מוקמינן לקרא לרבות כו' וכן כתב הר\"ן בפ\"ג דשבועות הביאו הרב הנזכר בפ\"ד הלכה א' דפשיטא לן דלא אסריה רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי יע\"ש וא\"כ דוקא גבי חצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ואתי לאיסור לאו מש\"ה אסור מן התורה אבל שלא כדרך הנאתו דלעולם לא אתי לידי איסור לאו בשלא כדרך הנאתו מש\"ה אינו אלא מדרבנן וכן כתב הוא ז\"כ עצמו בה' יסודי התורה דף ג' ע\"א לחלק בין שלא כדרך הנאתו לחצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ע\"ש ודוק. מיהו אי ק' הא ק\"ל דאם איתא דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות לוקה נמי שלא כדרך הנאתו א\"כ מה פריך בפסחים לאביי דאמר ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו מברייתא דאיסי בן יאודה ואמאי לא משני דאיסי ב\"י סבר כר\"ש דלוקין על שלא כדרך הנאתו בכל איסורין שבתורה. ויש ליישב דאה\"נ דהו\"מ לשנויי הכי אלא דניחא לי' לאוקמי להא דאיסי ב\"י ככ\"ע ודוק ועי' במרדכי ריש פ' כל שעה שכתב בשם ראבי\"ה כדעת התוס' דפרק האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו שרי לגמרי שכתב וז\"ל כתב ראבי\"ה דכל איסורים שבתורה מותר ליהנות מהן שלא כדרך הנאתו וכ\"ש אפרן ע\"כ. ומה שכתב דכ\"ש אפרן נראה לי דשור הנסקל יוכיח דשלא כדרך הנאתו מותר ואפרן אסור דהוי מהנקברין אלא ודאי דאע\"ג דשלא כדרך הנאתו מותר אפרן אסור כדרך הנאתו ואיך קאמר וכ\"ש אפרן וצ\"ע: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל אך הדבר הקשה אצלי הוא דלדעת רבינו דס\"ל דכל איסורי הנאה אין לוקין על ההנאה אף שהוא כדרכה וכן בכלאי הכרם וב\"בח ליכא מלקות על הנאה וכן מוכח ממה שלא הוציא מן הכלל ב\"וח וכלאי הכרם כ\"א בפי\"ד מה' אלו אבל בפרקין שהביא דין הנאה לא הוציאן מן הכלל גם בפ\"י דין ו' כתב והאוכל כזית מכלאי הכרם לוקה משמע דליכא מלקות כ\"א באוכל לא בהנאה א\"כ מאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם ע\"כ הכונה היא על האוכל כלאי הכרם דוקא וא\"כ לא ידעתי אמאי לא ק' נמי ה\"מ בב\"וח ותי' התוס' לא יועיל כלום לדעת רבינו עכ\"ד ונלע\"ד לומר דכיון דאית מאן דאמר בפ' כל הבשר דב\"בח אסור ומפיק לה מקרא דלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא\"כ הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו ואפשר דאביי גופיה הכי ס\"ל כר\"א וכ\"כ הרא\"ם שזהו דעת ר\"ע כמ\"ש בסדר משפטים הביאו הר\"ב כנה\"ג ח' י\"ד סימן פ\"ז בהגהת הטור סימן י' מש\"ה לא קאמר ה\"מ בב\"וח וכמו שתי' התוס' לק\"ו חש\"ב ע\"ש מיהו לכאורה הא ליתא דרבינו ז\"ל נראה בהדיא דס\"ל הפך דעת הרא\"ם וזהו שכתב בפ' ח\"י מהלכות פס\"המק דין ה' וז\"ל וכן קדשים שהוטל בהן מום האוכל מהן כזית לוקה הרי הן בכלל כל תועבה עכ\"ד הרי בהדיא הפך דעת הרא\"ם ועיין מ\"ש מרן הלכות ט\"מ פ' א' דאע\"ג דאין עונשין מן הדין אפ\"ה לקי אאכילת ב\"בח משום קרא דכתיב לא תאכל כל תועבה ועיין בס' מוצל מאש סי' כ' שהקשה דכיון דאיסורו מלא תאכל לא לקי משום דהוי לאו שבכללות כמ\"ש הרא\"ם. שוב ראיתי להר\"ב החינוך סימן תמ\"ח שכתב וז\"ל שלא נאכל פסולי המוקדשין כו' ועוד אמרו ז\"ל שיש בכלל לאו זה שלא לאכול פגול ונותר ומ\"מ אינו נקרא לאו שבכללות לפי שעיקרו לא בא אלא על פסולי המוקדשין ושאר איסורין יוצאין מכלליו ממה שהוציא הכתוב בלשון כל תועבה ולא אמר לא תאכל פסולי המוקדשין עכ\"ד. וא\"כ מש\"ה כתב רבינו גבי קדשים שהוטל בהן מום דלוקה כיון דעיקר קרא להכי הוא דאתא אבל בב\"וח אינו לוקה כיון דיוצא מכללו מדאפקיה בלשון תועבה הוי לאו שבכללות כמ\"ש זה נ\"ל ליישב דעת רבינו כפי מ\"ש הרא\"ם ודוק:<br><b> שוב </b> ראיתי להר\"ב ברכת הזבח דקמ\"ט ע\"ב שהק' לדברי רבינו דהאוכל פסולי המוקדשין לוקה משום לא תאכל כל תועבה וז\"ל לא ידעתי למה שבק הרב מאי דיליף ר\"א בפסחים ומכות מלא יאכל כל שפיסולו בקדש ה\"ז בלא יאכל וכמ\"ש רבינו בסמוך ואי משום דס\"ל דהוי לאו שבכללות ו��מ\"ש התוס' בפסחים ה\"נ גם לאו זה דלא תאכל כל תועבה הוי לאו שבכללות עכ\"ד. והנראה שלא ראה דברי הר\"ב החינוך שכתבנו ועוד נראה לע\"ד לומר דמש\"ה לא הביא רבינו מקרא דלא יאכל דרבינו כתב כל קרבן שנאמר בו שהוא פסול בין שנפסל כו' לוקה ומשמע בהדיא דרבינו איירי אפילו בנפסלו קודם זריקה נמי לוקה משום לא תאכל כל תועבה שהרי בכללן מנה קדשים שהוטל בהם מום מחיים דאע\"פ דקודם פיסולו לא חזי לוקה משום לא תאכל כל תועבה וא\"כ מקרא דלא יאכל לא נפקא לן כדאיתא בפ' אלו הן הלוקין די\"ח ע\"א דפריך בגמ' לרבא דאמר זר האוכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש דלילקי נמי כדר\"א דאמר ר\"א לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו ומשני ה\"מ היכא דקודם פסולו חזי ופרש\"י כגון נותר הכא דקודם פסולו נמי לא חזי משום דהוי קודם זריקה לא ע\"כ ומש\"ה לא הביא רבינו אלא קרא דלא תאכל כל תועבה אמנם בסמוך גבי נותר ופגול דקודם פיסולו חזי כתב רבינו דהזהיר הכתוב מקרא דלא יאכל כדר\"א מיהו הא ק\"ל טובא לפי דעת רבינו דא\"כ אמאי לא פריך התם במכות דלילקי משום לא תאכל כל תועבה דהא יוצא חוץ לחומה מפסולי המוקדשין היא כמ\"ש רבינו בהלכות מעשה הקרבנות פי\"א הלכה ז' וז\"ל בשר ק\"ק שיצא חוץ לחומה ה\"ז נפסל ונאסר ואפי' שחזר למקום אסור לאכלו יעוי\"ש דהשתא לא מצי לשנויי ה\"מ היכא דקודם פיסולו חזי וכדמשמע לדר\"א דהא קדשים שהוטל בהן מום יוכיח דקודם פיסולו לא חזי דומיא דזר האוכל עולה קודם זריקה ואפ\"ה לוקה משום לא תאכל כל תועבה כמ\"ש רבינו וצ\"ע. ותו קשה למ\"ש רבינו בסמוך וז\"ל והיכן הזהיר הכתוב על הפגול ועל הנותר במלואים כו' ואמאי לא הביא מקרא דלא תאכל כל תועבה וכ\"ת לר\"א גופיה תקשי דנפקא ליה מקרא דלא יאכל ולא מייתי קרא דלא תאכל הא ל\"ק שהרי כבר כתב הר\"ב החינוך פ' צו סי' קמ\"ה וז\"ל ואולם אזהרתו ממה שכתוב במלואים לא יאכל כי קדש הם ואמרו ז\"ל שאותו הכתוב כולל באזהרה כל מה שנפסד מן הקדשים ואין ראוי לאוכלו כמו הנותר והפגול וכמו שאמרו ז\"ל שנכללו באזהרת לא תאכל כל תועבה שדרשו כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון שכן נאמר שהאחד הוא לתוס' לאוין עכ\"ד. וא\"כ לר\"א איכא למימר דנפקא ליה מקרא דלא יאכל לעבור עליו בשני לאוין אמנם מ\"ש רבינו ז\"ל והיכן הזהיר ק' דאמאי לא הביא קרא דלא תאכל והול\"ל דעובר בב' לאוין וגם זה צ\"ע כעת. ואגב אומר מה שנתקשה אצלי בלשון הרא\"ם הנ\"ל שהקשה דלמאי איצטרך לר\"ש למכתב תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה כל דבר שתעבתי לך אסור באכילה ובהנאה כדרב אשי ותי' וז\"ל וי\"ל דאליבא דתנא דבי ר' ישמעאל נמי איצטריכו תלתי קראי דלא תבשל חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לחייב מלקות על בישולו ועל אכילתו דאי מקרא דלא תאכל הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו עכ\"ד. ויש לדקדק דמה יענה שפתי צדיק ביום שידובר סברת רבינו דאין לוקין על ההנאה דלמאי איצטרך חד קרא דלא תבשל לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל וכדר\"א דבהא לא שייך תירוצו ז\"ל ותו דאפי' החולקים על רבינו וס\"ל דלוקין על ההנאה תקשי להו לאיסי בן יאודה דקאמר א\"ל אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק\"ו דלמאי איצטרך למילף איסור הנאה מק\"ו הא נפיק מקרא דלא תאכל כל תועבה דהכא ליכא למימר דאיצטרך למלקי עליה דאין מזהירין מן הדין ונראה לומר דמעולם לא הוקשה לו להרא\"ם קרא דלא תבשל דאתא לאיסור הנאה משום דמצינן למימר דאיצטרך קרא משום דאי לאו קרא ס\"ד אמינא דנ��לף גזרה שוה קדש קדש מטריפה וכי היכי דטריפה מותרת בהנאה ה\"נ ב\"וח יהא מותר בהנאה וכס\"ל לר\"ש בפ' כל הבשר דף קי\"ו ע\"א ועיין במוהר\"ש אלגאזי בס' גו\"ה כלל ס\"ה וקרא דלא תאכל כל תועבה הוה מוקמי' לה לשאר איסורים וכדס\"ל לר\"ש וא\"כ מש\"ה איצטרך לא תבשל יתירה לאוסרו בהנאה ומה דק\"ל להרא\"ם ז\"ל הוא מלא תבשל יתירא דאתא לאיסור אכילה דאמאי איצטרך לכתוב תרי לא תבשל ומסברא הוא מוקמינן ליה לאיסור הנאה דאי לאיסור אכילה הא נפקא מקרא דלא תאכל כל תועבה ואהא תי' דאיצטרך למלקי עליה על בישולו ועל אכילתו וזהו מדוקדק בדבריו ממה שלא הזכיר בתי' שם הנאה כלל משמע דמלא תבשל דאיסור הנאה לא ק\"ל ומש\"ה לא הוצרך בתי' לומר דאיצטרך למלקי על הנאתו ג\"כ ומה שהזכיר בקושי' דאמאי איצטרך תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לאו דוקא וסירכיה דלישניה נקיט ומלא תבשל דאיסור אכילה הוא דק\"ל כנ\"ל ליישב בדוחק ובהיותי בענין זה עם החכם השלם סו\"ה כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו הקשה אלי על מה שכתב הר\"ב פר\"ח ז\"ל בי\"ד סימן ק\"י ס\"ק י\"ג משם הר\"ש שכתב בסוף ס' כריתות בסוף דבריו וז\"ל ובהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישי' כו' אבל אי ידעי' מקומו' אמינא כי הנזרע בתוכו אסור וכתב עליו הרב הנזכר ז\"ל מ\"ש הרב ז\"ל כי הנזרע בתוכו אסור נראה דמפיק לה הרב מדאמרי' בפ' כל הבשר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה\"ז בבל תאכל ופרכינן התם דכלאי זרעים הם עצמן תועבה וליתסרו ומשני דאיתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך כו' וא\"כ הכא גבי נחל איתן דליכא קרא למשרייה הנזרע בתוכו אסור דהא כל שתעבתי לך הוא עכ\"ל. וקשה דא\"כ לפי דברי הרב ז\"ל עכצ\"ל לר' אבהו דאמר כ\"מ שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע דה\"נ הזורע בנחל איתן אסור באכילה ובהנאה ולחזקיה דאמר בפ' כל שעה דדוקא לא יאכל משמע איסור הנאה אבל לא תאכל כו' איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע ה\"נ מותר בהנאה כיון דנפקא ליה מקרא דלא תאכל כל תועבה והשתא ק' דבפ' כל שעה דף כ\"ג ע\"ב פרכינן בגמ' מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקיה ור\"א במאי פליגי ולא אשכח פירוקא אלא דאית בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר\"י ואמאי לא משני דאית בינייהו זורע בנחל איתן דלחזקי' הנזרק בתוכו מותר בהנאה ולר' אבהו אסור בהנאה וצ\"ע כעת:<br><b> עוד </b> כתב הרב הנזכר וז\"ל והנה אף שלכאורה דברי רבינו שלא חייב מלקות בהנאה מב\"וח הם תמוהים נראה שיש להכריח סברתו מדתנן בפ\"ג דכריתות דף י\"ג יש אוכל אכילה כו' ובאר בגמרא דאף דקי\"ל דאין איסור חל על איסור שאני הכא דאיסור מוסיף הוא דכיון דאקדשינהו איתוסף בו איסור הנאה ויש לתמוה דבפרק כל הבשר דף קי\"ג אמרינן המבשל חלב בחלב פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ומתבאר שם באותה סוגי' דלכ\"ע אין איסור ב\"בח חל על חלב וכן פסק רבינו בפ\"ט מהלכות מאכלות אסורות הלכה ו' והשתא יש לתמוה דהא איסור מוסיף הוה דהשתא נאסר בהנאה וא\"כ אמאי לא חייל איסור בב\"ח על איסור חלב ולסברת רבינו ז\"ל ניחא דע\"כ לא חשיב הנאה איסור מוסיף אלא היכא דלוקה על הנאה כגון ההיא דמוקדשין אבל ב\"בח דליכא מלקות בהנאה לא שייך איסור מוסיף אלו ת\"ד יע\"ש. ולדעתי אכתי לסברת רבינו ז\"ל קשה דאמאי לא חייל איסור ב\"בח על איסור חלב לפי מה שפסק רבינו ז\"ל דב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו הא הו\"ל איסור מוסיף דחלב לא אסיר אלא בכדרך הנאתו וב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו ואם נאמר דהא לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור ה\"נ איכא למימר לענין איסור הנאה וכמ\"ש התוס' חולין דף ק\"א ע\"א ד\"ה איסור יע\"ש ודוק: ומ\"מ מה שנראה מדברי רבינו י\"ל דאפי' ב\"בח וכלאי הכרם אין לוקין על ההנאה כמ\"ש הרב הנזכר ודלא כמ\"ש הר\"ב פר\"ח א\"ח סי' תמ\"ג שיש לתמוה דהרי בירושלמי כ\"כ בהדיא דמה שנשתנה כלאי הכרם משאר איסורים הוא אף לענין הנאה דגרסינן התם בפ\"ג דערלה דקאמר ר\"א בשם ר\"י העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ בפסח אינו לוקה שאין ל\"ת שלו מחוור (כלומר דאפקיה מלשון אכילה כ\"כ הר\"ב שדה יהושע) מכלאי הכרם לוקה דכתיב פן תקדש פן תוקד אש ע\"כ. הרי בהדיא דבכלאי הכרם לוקין על ההנאה וא\"כ מנ\"ל לומר דמאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין שלא כדרך הנאתו על אכילה שלא כדרך הנאה קאמר ופליג אירושלמי סוף דבר דברי רבינו צריכים תלמוד: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע שאף לדעת הרמב\"ן ז\"ל שהנהנה מב\"בח לוקה אין לומר שהאוכל מב\"בח ילקה שנים אחת משום אכילה ואחת משום הנאה וראיה לדבר מהא דאמרינן במכות המבשל גיד הנשה בי\"ט ואכלו לוקה חמש ואם איתא ילקה שש משום הנאה ע\"כ. והנה מה שהביא ראיה מההיא דמבשל ג\"ה יש מי שהקשה עליו דלאו ראיה היא דאי' למימר דהא מני ר\"ש דא\"ל דב\"בח מותר בהנאה והא ודאי בורכא היא דהך ברייתא ע\"כ לאו ר\"ש היא משום דר\"ש ס\"ל דאין בגידין בנותן טעם וכדאי' בפ' כל הבשר דף ק\"א וא\"כ איך קתני בברייתא לוקה משום אוכל ב\"בח אלא אי קשיא הא קשיא דנימא דהך ברייתא איסי ב\"י היא דמפיק איסור הנאה מק\"ו ואין"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ז\"ל </b>\n<b> נזדמנה </b>\n<b> לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי כו'.</b>\n<b> כתב מרן ז\"ל ברייתא פ' כל כתבי כו' ר\"י אומר טובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ופסק כת\"ק כו' ומבואר שם בגמרא דת\"ק ס\"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ואולם התוס' פ\"ק דיומא ד\"ח ע\"א ד\"ה דכ\"ע כו' דכתבו וז\"ל ור\"ח פסק כב\"ש וב\"ה דפ' המפלת דסברו טבילה בזמנה מצוה כו' וכן נראה שהוא דעת רבינו ממ\"ש בפ\"ג מה' שביתת העשור הלכה ב' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט\"ב בין ביוה\"כ ומשמע דהיינו טעמא משום דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י בפ\"ק דתענית די\"ג ע\"א ד\"ה אלא לאו יע\"ש וכן נראה מדברי מרן הב\"י א\"ח סי' תקצ\"ד שהבין בדעת רבינו שדעתו לפסוק כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה וכיון שכן ק' טובא דנמצאו דבריו סותרים למה שפסק כאן כת\"ק דר\"י וכן הקשה הר\"ב הלח\"מ שם ותירץ דרבינו סובר כמ\"ש התוס' פ\"ב דביצה די\"ח דאפי' מ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול ביוה\"כ והביאו ראיה משלהי יומא יע\"ש וכן כתבו בפ' כל כתבי דקכ\"א וכן משמע ממ\"ש בסוף פ\"ק דיומא ד\"ח ד\"ה אי דצלי יע\"ש ואע\"ג דבתענית אמרינן חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא אולי הטעם משום לקרב טהרתם אע\"ג שאינו מצוה זהו תורף דבריו יע\"ש ועיין במוהר\"ם ן' חביב בס' שמות בארץ בקונטרס תיה\"ך שהקשה על הרב דאיך אפשר לומר שדעת רבינו כדעת התוס' שהרי כתב שם בדין ג' דבעלי קריין בזמן הזה אסור לו לטבול ולדעת התוס' משמע דשרי לטבול כיון שאינה רחיצה של תענוג ואפשר ליישב דע\"כ לא שרינן לטבול אפילו למ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה אלא דוקא היכא שמחויב טבילה ומש\"ה שרינן כדי לקרב טהרתם ומש\"ה בעלי קריין בזמן הזה כיון דמדינא לא מחייב טבילה לא שרינן ליה והו\"ל כאינש דעלמא ודוק:</b><br><b> ומ\"מ </b> אכתי לא הונח לנו לדעת מרן שנראה מדבריו בב\"י שדעת ר��ינו דטבילה בזמנה מצוה מדכת' ה\"מ טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא וא\"כ קשה איך כתב בכ\"מ שרבינו פסק כת\"ק דר\"י ולע\"ד נראה ליישב שדעת רבינו כמ\"ש התוס' בסוף יומא ד\"ה מכלל שכתב וז\"ל הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי ס\"ל לאו מצוה י\"ל דלענין ה\"מ מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי ס\"ל דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן סוברים שיש לחזור אחר גמי בזה בודאי לא תדחה הטבילה ועוד מפני כבוד השם עכ\"ל יע\"ש וס\"ל לרבינו דהא דאמרינן בגמרא דת\"ק סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה הכונה לומר דת\"ק ס\"ל דבהא לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה ור\"י סבר דאפילו בהא נמי אמרינן טב\"מ כנ\"ל נכון:<br><b> ועל </b> פי זה נ\"ל ליישב דעת רבינו שכתב בפ' י\"א מהלכות פרה אדומה הלכה ב' וז\"ל מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בז' ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר הז' כו' והשיב עליו הראב\"ד מדאמרי' בקידושין דס\"ב והזה הטהור על הטמא ביום הג' וביום הז' ל\"ל אצטריך סד\"א ג' למעוטי ב' ז' למעוטי ו' דקא ממעט בימי טהרה אבל היכא דקא עבד בשלישי ובשמיני אימא ש\"ד קמ\"ל. ומה שתירץ מרן הכ\"מ ז\"ל יש בו מן הקושיא עיין בהר\"ב בתי כהונה חלק בית ועד דף ע\"א ע\"ב יע\"ש אכן כפי מ\"ש שדעת רבינו רמב\"ם נ\"ל ליישב דס\"ל לרבינו ז\"ל דהא דאמרי' בקדושין דקרא דוהזה הטהור אתא למעוטי דאי עבד בג' ובח' דלאו מידי וטמא יקרא היינו משום דאותה סוגייא אזלא אליבא דמאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה מדפריך בתר הכי וחטאו ביום השביעי ל\"ל אצטריך סד\"א ה\"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגיא קמ\"ל ואלו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה הא אצטריך קרא דוחטאו ביום הז' לאשמעי' דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י והתוספות בשמעתין. ומש\"ה אייתר לן תרי קראי וע\"כ צ\"ל דחד למעוטי דאי עבד בח' לאו מידי עבד וחד לרבויי דתרומה נמי בעיא הזאה שלישי וז' אמנם לדידן דקי\"ל דטב\"מ מקרא דוחטאו א\"כ לא אייתר לן אלא קרא דוהזה עליו ביום הג' איכא למי' דקרא דוהזה אצטריך לרבויי תרומה וקרא דוחטאו לאשמועינן דטבילה בזמנה מצוה אבל היכא דעבד בג' ובח' ה\"נ דשפיר דמי דכיון דלית לן מעוטא מהיכא תיתי למעוטינהו כיון דאית סבר' דמפיש בימי טהרה וא\"כ דאפילו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה נפקא ליה מקרא דוחטאו כדדריש בספרי דאכתי וחטאו מיותר דאי לאשמועינן טב\"מ לכתוב קרא והזה הטהור כו' וכבס בגדיו ורחץ במים ביום הז' וטהר בערב וחטאו ל\"ל אלא ודאי אתא לאשמועינן דוחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהיה אפי' בח' ובשלישי וביום השביעי אוכבס בגדיו דבתריה קאי וכאלו כתיב ביום השביעי וכבס בגדיו ועיין ברא\"ם ז\"ל פ' חקת כו'. וכ\"ת א\"כ אמאי לא משני תלמודא בקדושין הכי דקרא דוחטאו אצטריך לאשמועינן דאי עבד בח' דמפיש בימי טהרה ש\"ד כדדריש בספרי וקרא דוהזה אצטריך לאשמועינן דאפילו בתרומה בעינן תרתי שלישי ושביעי הא ל\"ק די\"ל דכיון דתלמודא דידן אתיא אליבא דמ\"ד ט\"ב לאו מצוה לא מצי לתרוצי הכי משום דאכתי קשה דאי קרא דוחטאו אתא לאשמועי' דאי עבד בח' ש\"ד לא הי\"ל למכתב וחטאו ביום הז' דמשמע דוקא שביעי אבל לא ח' דקאי ארבוי אלא הכי הו\"ל למכתב וחטאו וכבס בגדיו דאז הוה משמע שפיר דמשום הכי כתיב וחטאו סתם לומר וחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהי' אפי' בח' וא\"כ משום הכי הוצרך תלמודא לומר דקרא דוחטאו אצטריך לי' דאפילו לתרומה נמי בעינן הזאה בז' ולא סגי בהזאת ג' אלא בעינן תרתי וקרא דהזה אצטריך לומר דאי עבוד בח' לאו מידי הוי. אמנם למאן דס\"ל טבילה בזמנה מצוה קרא הכי מדריש ��חטאו מ\"מ ואפי' בח' וביום הז' אוכבס בגדיו דבתריה קאי והכריחו לרבינו לומר כן דהשתא בריית' דספרי ותלמוד דידן לא פליגי דסוגיא דקידוש' אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ובריית' בספרי אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה ודו\"ק. ומה שתירצתי עוד בזה מצאתיו בס' הנז' דף הנז' יע\"ש ויש להוכיח קצת דעת רבינו ז\"ל מהא דגרסי' בירושלמי בפ' אלו דברים הלכה ג' אמר ר\"ע כו' ומצו' להזות תפתר שחל יום הח' שלו להיות בי\"ד שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ואח\"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכ' מן המצות ע\"כ אר\"א תיפת' שחל יום הז' שלו להיות בי\"ג שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ולמחר בא ושוחט את פסחו מכיון שהוא שבת אין מזין עליו. ונמצא מתעכב מן המצות ע\"כ והשתא לפי דעת הראב\"ד ורש\"י ז\"ל אמאי הוצרכו בירוש' לומר כשחל יום ז' בי\"ד או בי\"ג ועדיפא מינייהו הול\"ל אפי' כשחל בי' בשבת דמכיון שהוא שבת אין מזין עליו בז' וצריך עוד למנות ג' וז' ונמצא מתעכב מן המצות אלא מוכח דלא משכחת לה אלא בי\"ד או בי\"ג אבל בשאר ימים לא דמזין עליו בכל עת שירצה כדעת רבינו ועיין בתוס' ישנים יומא דף ח' שכתבו משם ריב\"ה כדעת רבינו ודו\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Madda/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'ar_HaMelekh_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במד\"א </b>\n<b> כו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ כו'.</b> כ\"ש דף כ\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן כו' א\"ד א\"ר אבהו אר\"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי מאי א\"ר שימי בר אשי למעוטי אם הניח חלב של שור הנסקל כו' יע\"ש ומטעם זה כתב רבינו פ\"ח מה' מאכלות אסורות הל' י\"ו וז\"ל כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה ולא אכל כגון שמכר או נתן לכותיים אינו לוקה וכתב ה\"ה בפרק כל שעה כו' ואפילו סיכה שהיא קרובה לשתייה אמרו בגמ' גבי רבינא שהי' סך בפרי של ערלה כו' משום דלאו דרך הנאתו היא כו' הנה דברי ה\"ה סתומים דמאי מייתי מההיא דרבינא דהתם נהנה שלא כדרך הנאתו לפי שהיא בוסר וכמ\"ש רש\"י ז\"ל אבל בנהנה בכדרך הנאתו מנ\"ל ועיין בהרב ל\"מ ז\"ל שדבריו דחוקים האמנם ראיתי להר\"ב משנה למלך ה' יסודי התורה ד\"ג ע\"ב שכתב דדעת ה\"ה דלרבינו אין באיסורין כי אם ב' חלוקות האחת היא האוכל דרך אכילה שהוא מה שהוזהרנו עליו בלאו וכרת והב' הוא הנהנה ולא אכל דאין בו לאו אך אסור דבר תורה ואין חילוק בנהנה בין הוא כדרך הנאתו או לא אלא כל ההנאות שוות דאין בהם לאו אך איסורו דבר תורה ובזה אתו דברי ה\"ה כהוגן ע\"כ ת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> הא ליתא מהא דגרסי' בפסחים דכ\"ו אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב\"ז שהיה יושב ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקמכוין ושרי ורבא אמר לך שאני היכל דלתוכו עשוי פירש\"י ז\"ל ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו והשתא אם איתא דשלא כדרך הנאתו איסורא דאורייתא איכא היכי הוה עביד הכי ריב\"ז דבשלמא אי איסורו מדרבנן איכא למימר דס\"ל לרבא דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן היכא דלא אפשר כגון הכא שהיה צריך לדרוש לרבים לא אטרחינהו וכדאמרינן התם בסמוך ותסברא כו' וכמ\"ש הרב ז\"ל בסמוך ד\"ד ע\"ב אלא ודאי מהך סוגיא מוכח בהדיא דבשלא כדרך הנאתו אין איסורו אלא מדרבנן לכן היותר נ\"ל כדברי ה\"ה דס\"ל דהתם נמי אף שהיה בוסר חשיב נהנה כדרך הנאתו כיון שיוצא מהן שמן וכמ\"ש הרב ז\"ל שם ע\"ד דללישנא קמא ס\"ל דהני גוהרקי הוי נהנה כדרך הנאתו כיון דיוצא מהן שמן אף אנו נאמר כן לדעת ה\"ה דס\"ל לכולהו לישני דהני גוהרקי הוי כדרך הנאתו דדוחק לומר דבהא פליגי ומאי דקאמר מידי דרך הנאתן קעבידנא הכונה לומר דכיון דהוי דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה וכמ\"ש ה\"ה ומאי דפליגי הני לישנא הוא דללישנא קמא כיון דאין איסור תורה לא התירו בחולה שאין בו סכנה וללישנא בתרא כיון שאין בו לאו התירו וכמו שצדד הרב ז\"ל בסמוך אבל בנהנה שלא כדרך הנאתו מודה ה\"ה דאינו אסור אלא מדרבנן זה נ\"ל ליישב בדוחק:<br><b> ודע </b> דאהא דאמרינן התם בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי וכתבו התוס' וז\"ל ואם תאמר והא לא כתיב אכילה ואפילו שלא כדרך הנאתו יהא אסור וי\"ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ראיתי להרב ח\"ה שהק' בדבריהם אלו וז\"ל לפי דבריהם דרבא ס\"ל כאביי היכא דלא כתיב אכילה דאסור שלא כדרך הנאתו וכמ\"ש אביי לעיל ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתו ומ\"מ במעילה דילפינן חטא חטא מתרומה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה ומינה בבשר וחלב דילפי' קדש קדש ג\"ש מטריפה הו\"ל כאלו כתיב אכילה בגופיה להתיר שלא כדרך הנאתו וק' דתקשי ליה כדפרכינן לעיל דנפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו ותי' וי\"ל דלא פריך הכי אלא לאביי דס\"ל דבכלאי הכרם לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אבל לרבא דהכא איכא למימר דבכלאי הכרם נמי אין לוקין דאפשר דאית ביה שום ג\"ש כאלו כתיב ביה אכילה עכ\"ד ולענ\"ד אכתי תירוץ זה אינו מעלה ארוכה לדעת רבינו ז\"ל שפסק בפי\"ד ממ\"א הלכה י' כאביי דבכלאי הכרם ובשר בחלב לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ואלו שם בהלכה י\"ב פסק כרבא דלא אפשר וקא מכוין אסור והשתא כיון שפסק כרבא ע\"כ כי היכי דלא תקשי ליה מההיא דריב\"ז צ\"ל דשאני היכל דלתוכו עשוי ושלא כדרך הנאתו במעילה מותר משום דיליף חטא חטא מתרומה וכיון שכן ק' דא\"כ תקשי ליה ברייתא דניפרוך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתו לפי דעת רבינו דבכלאי הכרם לוקין על שלא כדרך הנאתו האמנם נראה דהא ודאי ל\"ק שהרי דעת רבינו בפ\"א מה' מעילה הל' ג' דאזהרה של מעילה נפ\"ל מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך כו' וא\"כ פשיטא ודאי דשלא כדרך הנאתו במעילה מותר ולאו משום דיליף חטא חטא כמ\"ש התוס' אלא משום דכתיב אכילה בגופיה והתוס' ז\"ל נראה דס\"ל דאזהרה דמעילה הוא מג\"ש דחטא חטא וכדעת רש\"י שכתב מרן הכ\"מ שם ומ\"מ הנך רואה שדברי הר\"ב ח\"ה הם דברי נביאות ולכן נראה דלרבא ל\"ק ליה ברייתא דניפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דאיכא למימר דאיסי בן יאודה ס\"ל כר\"ש דאמר כ\"ש למכות וכי היכי דלקי בכל האיסורים אכ\"ש ה\"נ אשלא כדרך הנאתו דשניהם שוים הן בהדרגה אחת וכמו שנראה מדברי התוס' דפ' ג' דשבועות ד\"ה דמוקי וכמ\"ש מוהריב\"ל ורש\"ל ז\"ל שם כמ\"ש לקמן ואביי אה\"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא משום דס\"ל דבשר בחלב לקי נמי אשלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה ניחא ליה לאוקמי הך דאיסי בן יאודה ככ\"ע אלא דאכתי קשה דא\"כ נמצא דלאביי דאית ליה בב\"ח דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר ג\"ש אית ליה נמי במעילה דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיב אכילה בגופיה אע\"ג דגמר מתרומה וא\"כ ק' דאמאי לא קאמר אביי ה\"מ במעילה שלוקין עליהן שלא כדה\"נ והתוס' שם בד\"ה ה\"מ הק' דאמאי לא קאמר ה\"מ בבו\"ח ותירוצם דהתם לא שייכא במעילה אשר עכצ\"ל דרבא ודאי לא פליג אאביי וע\"כ לא קאמר אביי דכיון דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אלא דוקא בב\"וח דהו\"מ למכתב קרא לא תאכל בהדיא מדלא כתיב ש\"מ דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ומש\"ה לא כתבי' קרא בהדיא וכדמשמע מלישנא דתלמודא דקאמר להכי לא כתיב אכילה לומר שלוקין כו' ואע\"ג דבפ' כל הבשר דק\"ח אמרינן דלהכי אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול לומר דדרך בישול אסרה תורה וא\"כ היכי קאמר אביי להכי לא כתיב כו' כבר כתב הר\"ב כנה\"ג חי\"ד סי' צ\"ד בהג' הטור אות ה' דמתרי לא תבשל דכתיבי בלשון בישול קדייק י\"ש אמנם גבי מעילה דמאי דלא כתבי' בגופי' איכא למימר דהטעם משום דאי כתיב אכילה הו\"א אכילה בכזית ואי אית ביה כזית מחייב ואי לא לא מש\"ה לא כתביה וכה\"ג אמרינן ביומא פ' י\"ה דאמאי לא כתיב ביום הכפורים אזהרה ואמרינן היכי ליכתוב ליכתוב לא יאכל אכילה בכזית וא\"כ ליכא למימר דמדלא כתביה בגופיה ש\"מ שלוקין שלא כדה\"נ ומש\"ה כיון דילפי' מתרומה אמרינן אין ג\"ש למחצה ושלא כדה\"נ מותר ומאי דלא כתיב אכילה ��גופיה ה\"ט כדכתיבנא ודו\"ק. ועוד יש מתרצים דדוקא גבי בב\"ח דעיקר ג\"ש דקודש קודש לא אתא אלא לאוסרו באכילה מש\"ה ס\"ל לאביי דמדלא כתיב אכילה בגופיה בהדיא ולא הוה אצטרך ג\"ש ע\"כ שמעי' דלאסור שלא כדרך הנאתו הוא דאתא דאל\"כ לכתוב בהדיא כשאר איסור אכילה משא\"כ במעילה דג\"ש דחטא חטא אצטריך למילף מיניה דבמעילה יש שליח לדבר עבירה כדאיתא בפ' האיש מקדש וא\"נ לשאר דברים כדאי' בדוכתי טובא א\"כ איכא למימר דמאי דלא כתיב אכילה בגופי' אינו משום דאתא לאסור שלא כדרך הנאתו אלא משום דכיון דע\"כ איצטרך ג\"ש מינה נמי נפ\"ל איסור אכילה משום דאין ג\"ש למחצה ודוק ואיך שיהיה מסוגיא זו מבואר דבנהנה מן ההקדש ש\"כ הנאתו אין בו איסור תו' דומיא דשאר איסורין ומבואר מדברי רש\"י והתו' ז\"ל:<br><b> ומעתה </b> תמיה אני על התו' בפ' הנשרפין ד\"פ ע\"א ד\"ה בשור שכתבו בתוך דבריהם וז\"ל אבל במתני' דזבחים חיישינן לתקלה טפי דאי' כמה ספק איסור לפי שהן מוקדשין כגון רכב ע\"ג השור כו' וחלב מוקדשין ע\"ג מכתו דשרי בשור הנסקל לפי שאינו דרך הנאתו כו' יע\"ש אשר מבואר מדבריהם דס\"ל דבמוקדשין שלא כדה\"נ נמי אסור ועיין בהרב ח\"ה שם והוא תימא שהרי מסוגיא זו מבואר דשלכדה\"נ בהקדש מותר וליכא למימר דס\"ל דבשאר אסורין שלא כדרך הנאתו מותר אפילו מדרבנן וכשיטתם דפרק האיש מקדש ובהקדש מדרבנן מיהא אסור משום חומרא דהקדש ולעולם דמן התורה שרי דהא מנ\"ל לחלק בהכי ותו דלפי שיטתם ז\"ל דרוכב ע\"ג השור חשיב שלא כדרך הנאתו משמע ודאי דיש בו מעילה מן התורה דמתניתן במעילה היא בהדיא רכב ע\"ג בהמה ובא חבירו ורכב כלן מעלו ואולי שהתוס' ז\"ל מפרשים מ\"ש בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי דלא כפירש\"י דפי' דמשום דהוי שלכד\"הנ אלא ה\"פ שאני היכל דלתוכו עשוי והילכך כי אקדשינהו מעיקרא אדעתא שלא יחול קדושתו אלא על מה שבתוכו לא על הנאה דצל שבחוצה לו דלב ב\"ד מתנה עליהן כדי שלא יכשלו בו רבים אבל שלא כדרך הנאתו במעילה אסור משום דלא כתיב אכילה בגופי' ואע\"ג דיליף חטא חטא דומיא דבשר בחלב לאביי ודוק:<br><b> עוד </b> כתבו התוס' וז\"ל והא דאסר בפ' כל הצלמים לישב תחת אשירה משום דאשירה לצל עשויה והיא דרך הנאה ועוד דגבי ע\"ז לא כתיב אכילה ע\"כ וכתב הר\"ב משנה למלך ז\"ל דלפי הנראה דהתוס' ס\"ל דכל שלא כדרך הנאה שרי לגמרי וכמו שנראה מדבריהם בפ\"ב דקידושין דף נ\"ו עלה ההיא דאמרינן המקדש בערלה אינה מקודשת דהק' אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתו כדאמרינן בפ' כ\"ש ותי' יע\"ש ותמה עליו הרב הנז' וז\"ל דפ' כל שעה לא אמרינן אלא דליכא מלקות אבל איסורא איכא וכן יש להוכיח מההיא דמר בר רב אשי שכתב לעיל יע\"ש ואי מהא לע\"ד לא אירייא דאיכא למימר דהתוס' ס\"ל דמאי דקאמר בגמ' התם מידי דרך הנאה קא עבידנא היינו משום דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי ולא משום שהיה חולה אלא דמעשה שהיה כך היה וס\"ל דאי שלא כדרך הנאה אסור מדרבנן לא הוה שרי בחולה שאין בו סכנה דלא התירו אלא שבות דאמירה לגוי וכ\"כ הרשב\"א ז\"ל הביאו הרדב\"ז ח\"א סי' ב' יע\"ש וכן מוכח לישנא דרבינא דקאמר מידי דרך הנאה קא עבידנא ואם איתא דשלא כדרך הנאתו אסור מדרבנן אלא דבחולה התירו מאי האי דקא מתמה רבינא מידי כו' כאלו הוא דבר פשוט הלא היא גופה צריכה רבה אמנם אי שלכדה\"נ שרי לגמרי א\"ש לישנא דמידי דרך הנאה קא עבידנא כלומר דכ\"ש בחולה דמותר ולישנא קמא דהוצרך לטעמא דהאי אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא היינו משום דס\"ל דהני גוהרקי הוי כדרך הנא��ן וכמו שצדד הרב שם ונמצא א\"כ דמ\"ש התוס' דשלכדה\"נ מותר כדאמרינן בפרק כ\"ש היינו מהך סוגיא דקאמר מידי כו' אבל מסוגיא דלעיל דקאמר למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל שהוא פטור ליכא ראיה כלל דהתם לענין מלקות אתמר וכן ראיתי בשיטת הרשב\"א שם דמייתי מסוגיא דמידי כו' יע\"ש עוד כתב הרב הנז' שכן יש ללמד ממ\"ש התוס' פסחים דף כ\"ח ד\"ה ותנן וז\"ל א\"נ מתני' דהכא א\"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים והא הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכה\"ג לאו דרך הנאה אבל בע\"ז לא כתיב אכילה ואסורה אפי' שלא כדרך הנאה ואף שיש לדחוק דהכונה שאינו אסור דבר תורה מ\"מ פשט דברי התוס' שכתבו ואינו אסור אלא כדרך הנאה מורה באצבע דס\"ל דליכא איסור כלל עכת\"ד:<br><b> ולע\"ד </b> ק\"ל טובא והיא נעלמה לפי שיטתם ממתני' דר\"פכל שעה דקתני התם עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים הרי בהדיא דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן דהא פשיטא דחמץ אין דרך הנאתו להסיק בו תנור וכירים ואין להכחיש המוחש והשתא אם איתא לדעת הרב מש\"ל דס\"ל לתוס' דשלא כדרך הנאתו מותר כפשט דבריהם מה יענו לההיא מתני' דפ' כ\"ש לכן נראה כאותו צד שכתב הרב ז\"ל דמ\"ש ואינו אסור כונתם לומר דאינו אסור דבר תורה אבל מדרבנן מודו דאסור ומתני' דלא יסיק מדרבנן קאמר ועיין בריש מס' פסחים ד\"ה ואומר שנראה מדבריהם לפי תי' השני דשלא כדה\"נ אסור מן התורה למעיין שם ואפי' למ\"ש התוס' בפ' האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו מותר לגמרי נ\"ל דלא כתבו כן אלא בשאר איסורין דוקא אבל בחמץ משום חומרא דחמץ החמירו כדמוכח ממתני' דלא יסיק וכדכתיבנא אך אכתי קשה מהא דפרכינן התם ולא יסיק כו' פשיטא לא צריכא אלא לר\"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מ\"ד כו' והשתא מאי פריך הא טובא אשמועינן מתני' דשלא כדרך הנאתו אסור בחמץ אע\"ג דבשאר איסורין שרי סוף דבר שדבריהם צריכים לי תלמוד גם מה שנראה מדברי התוס' פסחים ד\"ה שאני היכל דשלא כדרך הנאתו שרי בע\"ז לחד תירוצא שכתבו דההיא דלא ישב בצלה היינו טעמא משום דאשירה לצל עשויה וכמ\"ש הרב מש\"ל יש לתמוה דכפי שיטתם תקשי להו מתני' דפרק כל הצלמים דמ\"ג דקתני ר\"י אומר שוחק וזורה לרוח אמרו לו אף היא נעשה זבל ומגדל צמחים ונאמר לא ידבק בידך מאומה והשתא אם איתא דשלכדה\"נ שרי בע\"ז אמאי אסרו רבנן נהי דס\"ל דזה וזה גורם אסור אבל הכא ליכא גורם דאיסור כלל דהוי שלכדה\"נ וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה אמרו ובפסחים ד\"ה ותנן גם בדברי התוס' דפ' כל הצלמים דמ\"ח ד\"ה לא שכתבו בתי' הב' וז\"ל א\"נ חומרא דע\"ז שאני ונראה מדבריהם דלפי השני תירוצים אין איסור תורה כשלא כדרך הנאתו אלא שלפי התי' הראשון ע\"ז ושאר איסורין שוין ולפי התי' הב' החמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין וכמ\"ש הרב הנזכר איכא למידק דא\"כ מאי פריך התם לא ישב בצלה פשיטא לא צריכא כו' ומאי קושיא הא טובא אשמועינן דהחמירו בע\"ז מה שלא החמירו בשאר איסורין ולזה י\"ל דמאי דפריך פשיטא היינו משום דאי מאי דאשמועינן מתניתן הוא דשלכדה\"נ אסור בע\"ז א\"כ הא שמעינן לה ממתני' דלעיל דקתני אמרו לו אף הוא נעשה זבל הרי דאע\"ג דשלכדה\"נ הוא אפ\"ה אסור ור\"י לא שרי אלא משום דס\"ל דזה וזה גורם מותר מיהו תירוץ הא' שכתב דשלכדה\"נ שרי בע\"ז קשה טובא כדכתיבנא ועיין להרמב\"ן ז\"ל בס' המלחמות בפסחים פ' כיצד צולין גבי ההיא דריחא מילתא דמבואר מדבריו דיין נסך שרי שלכדה\"נ ובהיותי בזה עם החכם השלם סיני ועוקר הרים כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו כה הראני מה שנמצא כתוב אצלו קושיא הלזו על מ\"ש הטור יו\"ד סימן קמ\"ב משם הראב\"ד וז\"ל כתב הראב\"ד דוקא אשירה שעשויה לצל בין לתחתיה בין לחוצה לה אבל בית אליל תוכו ונגד פתחו תוך ד\"א אסור אחריו לצל מותר לפי שאינו עשוי לצל כדאמרינן בפ' כל שעה שאני היכל דלתוכו עשוי וכ\"כ הר\"ן משם הראב\"ד והשתא תקשי לי' מההיא דשוחק וזורה לרוח ותו דהר\"ן ז\"ל בפ\"ב דקדושין כתב בהדיא דשלכדה\"נ אסור מדרבנן וא\"כ איך הביא בכאן דברי הר\"א ולא תי' עליו והוא נר\"ו תי' דס\"ל להראב\"ד דשלכדה\"נ אינו אסור אלא מדרבנן ולא גזרו אלא דוקא בהניח חלב ע\"ג מכתו ודומה לו גזירה שמא יהנה ממנו כדרך הנאתו כגון שימשח ממנו עורות משא\"כ הכא דבשלכד\"הנ דהיינו חוץ להיכל ליכא כלל דרך הנאתו כי היכי דנגזור דכל הנאה שחוץ להיכל שלכד\"הנ היא מאי איכא למימר דנגזור חוצה לו אטו תוכו הא ליכא למגזר דלא עבידי אינשי דטעו בהכי והיינו מאי דמשני בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי כלומר ומש\"ה לא גזרו כיון שכל הנאה שחוץ להיכל אינו דרך הנאתו ואין תירוץ זה נוח לי דה\"נ היה לנו לגזור שלא יהנה מצל דבית אליל אע\"ג דהוי שלכד\"הנ גזירה שמא יהנה מצל אשרה דהוי כד\"הנ דבהא ודאי עבידי אינשי דטעו בהכי לכן נ\"ל לומר כדי ליישב דברי התוס' והראב\"ד ז\"ל דס\"ל דהא דתנן במתני' לא ישב בצלה אינו אלא איסור' דרבנן גרידא דמן התורה שרי דהו\"ל דבר שאין בו ממש דצלו דבר שאין בו ממש הוא וכמ\"ש הרמ\"ך הביאו מרן הכ\"מ פ\"ז מה' ע\"ז הלכה י\"א וקרא דכתיב לא ידבק בידך מאומה היינו בנהנה הנאה שיש בה ממש אבל הכא דהנאתו היא מצל האשירה והצל אין בו ממש שרי מן התורה ויש להביא ראיה ברורה לזה ממ\"ש רבינו שם בפ' הנז' הלכה י' וז\"ל וגחלת של ע\"ז אסורה והשלהבת מותר מפני שאין בה ממש הרי בהדיא דדבר שאין בו ממש לא נאסרה מן התורה ואע\"ג דהתם אפילו מדרבנן שרי שאני התם דמקלה קלי איסוריה ומש\"ה לא גזרו ועכצ\"ל כן לפימ\"ש משם הרמ\"ך וכן נמי גבי מעילה ס\"ל דאינו אסור אלא מדרבנן מידי דהוה אקול ומראה וריח דאמרינן שם בפסחים דאין בהם מעילה לפי שאין בהם ממש ומש\"ה משני התם רבא שפיר שאני היכל דלתוכו עשוי כלו' וכיון דהוי שלכד\"הנ אינו אסור אלא מדרבנן ואית למימר דלא גזרו אלא באיסור' דאורייתא אבל הכא דאינו אסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש בשלכדה\"נ לא גזרו דהו\"ל גזרה לגזרה והשתא ניחא מה שהקשה הר\"ב מש\"ל וז\"ל ואכתי יש לדקדק בסוגיא זו דאמרינן דרבא דאסר הביא ראיה לדבריו מדתני' לולין היו פתוחין בעלי' בית ק\"ק שבהם משלשלים את האומנים בתיבות והנה לכאורה נראה דרבא ודאי לא נעלם ממנו ההיא דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה אלא דהוה ס\"ל דכיון דהא מיהא איסורא אי' ומש\"ה היו משלשלים ואביי הקשה עליו דכיון דלית בהו מעילה משום מעלה הוא דאל\"ה לא היו אסורים אפי' לצורך והשתא יש לדקדק דלרבא דס\"ל דמשום צורך לא יש היתר א\"כ איך יתיישב לפי דעתו ההיא דריב\"ז לדעת הסוברים דלא כדרך הנאתו איסור' דרבנן איכא וע\"כ מה שהותר לו הוא משום שהיה צורך מצוה וא\"כ קשה דמאי ראיה מייתי מההיא דלולין וכן ק' לא\"ד דקאמר רבא מנא אמינא לה דאמר ב\"ק כו' מעילה הוא דליכא הא איסור איכא מאי לאו לאותן העומדים בפנים כו' והיכי ס\"ד דרבא דמיירי לעומדים בפנים והא ריב\"ז הי' יושב בצלו של היכל ואף דלתוכו עשוי מ\"מ איסור מיהא איכ' וא\"כ ע\"כ טעמא דהיתרא הוא משום צורך וא\"כ ההיא דקול ומראה דאי' איסור הוא לעומדים בחוץ דלעומדים בפנים פשיטא דשרי דאין לך צורך גדול מזה ע\"כ תורף קו' יע\"ש מה שתירץ. ועל פי האמור הנה נכון דלעולם דרבא ס\"ל דמשום צורך אין להתיר כלל וההיא דריב\"ז לאו משום צורך הוא דשרי אלא משום דהו\"ל שלכד\"הנ ושלכד\"הנ באיסור דרבנן מותר דלא גזרו אלא באיסור דאורייתא וכ\"ת א\"כ תקשי לאביי דמה ראיה מייתי מההיא דריב\"ז לומר דלא אפשר וקא מכוין שרי דלמא שאני התם משום דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן משום דאין בו ממש היכא דלא אפשר לא אטרחי' ולפי' התוס' משום דהיה בו צורך דהא אביי גופיה קאמר הכי ולרבא דמייתי ראי' מההיא דלולין כו' וכדקאמר ותסברא כו' ובשלמא לא\"ד בתרא ניחא דאביי ורבא תרווייהו ס\"ל דאי לא אפשר וקמכוין אסור ה\"נ היה אסור לאותן העומדים בפנים אף דלא אסור אלא מדרבנן ואף דאי' צורך למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה דאביי משום דס\"ל דלא אפשר וקא מכוין שרי הוא דקאמר דאינו אסור אלא לאותן העומדים בחוץ איכא למימר דאף ללישנא קמא לא קאמר אלא דוקא התם דאינו אלא חששא בעלמא שחששו דלמא מכווני ליהנות וכמ\"ש רש\"י ד\"ה והא ואהא הוא דקאמר אביי דכיון דמדאורייתא שרי כי לא אפשר כגון הכא לא הי\"ל להחמיר ולחוש דלמא מכווני כיון דאפילו אי מכווני ליכא אלא איסורא דרבנן אמנם הכא ריב\"ז היה מכוין ליהנות מצל הקדש וכמ\"ש רש\"י והילכך ס\"ל לאביי דאי לא אפשר וקא מכוין אסור ה\"נ היה להם לאסור אף שאינו אלא מדרבנן ובהכי ניחא קושית התוס' שהקשו לרש\"י ד\"ה ותסברא ולפי' התוס' דכתב דכיון שהוא לצורך בית ק\"ק סברא הוא דאפילו איסורא דרבנן ליכא איכא למימר דע\"כ לא קאמר אביי אלא דוקא לצורך בית ק\"ק אבל בעלמא לא ועפי\"ז אתו דברי רבינו ז\"ל שבפ' ה' מהל' מעילה הלכה ה' שכתב הדר במערת הקדש או בצל אילן או שובך של הקדש אע\"פ שנהנה לא מעל ויש לדקדק דלמה לא התנה באלו ג\"כ היה תלוש ולבסוף חברו דאי' מעילה וכמ\"ש גבי המקדיש בית בנוי דלא מעל הדר בו אבל אם הקדיש עצים ואבנים ובנה בית ודר בו מעל משום דהו\"ל תלוש ולבסוף חברו דהוי מעילה ומכח זה כתב הר\"ב מש\"ל ז\"ל דטעם צל או אילן או שובך לאו משום מחובר הוא אלא משום שלא כדרך הנאתו הוא ופליג אתוס' דכתבו דאשרה לצל עשויה:<br><b> ולע\"ד </b> כפי דבריו יש לגמגם עליו דא\"כ היה לו להראב\"ד ז\"ל שם להשיג על רבינו שהרי כבר כתב' לעיל משם הראב\"ד דס\"ל דאשרה הנאתה היא לצל אמנם על פי האמור היינו טעמא משום דצל דבר שאין בו ממש הוא מידי דהוי אקול ומראה כו' ודוק. ומעתה הבא נבא לביאור דברי התוס' פסחים דמתחלה הקשו דגבי מעילה לא כתיב אכילה ואפילו שלא כדרך הנאתו יהא אסור מדאורייתא וכיון שכן מאי קא משני רבא שאני היכל דלתוכו עשוי והוי שלא כדרך הנאתו הא במעילה כדרך הנאתו ושלא כדרך הנאתו שוים וכיון שכן כי אסרו חכמים דבר שאין בו ממש אפילו שלא כדרך הנאתו אסרו אטו דבר שיש בו ממש דאסורא דבר תורה בשלא כדרך הנאתו ונמצא דליכא אלא חדא גזירה ותי' כו' עוד הקשו והא דאמר לישב תחת אשירה כלומר דכיון דאין איסור אלא מדרבנן משום דהוי דבר שאין בו ממש דשלא כדרך הנאתו לא גזרו דומיא דהיכל וע\"ז תי' דאשרה לצל עשויה וא\"נ כו' והיינו טעמא דהראב\"ד והר\"ן שכתבו דכל בית ע\"ז מותר משום דכיון דהוי דרבנן לא גזרו והיינו מה שתי' ג\"כ בפ' כל הצלמים בתי' הב' דחומרא דע\"ז שאני כלומר דבע\"ז החמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן מה שלא החמירו בההיא דריב\"ז אבל בההיא דשוחק וזורה לרוח דנהנה מדבר שיש בו ממש מודו ר\"ת ורש\"י ז\"ל דשלא כדרך הנאתו אסור לפחות מדרבנן ומ\"מ אכתי יש לדקדק להאי תי' הב' שתירצו דא\"כ מאי פריך התם פשיטא הא טובא אשמועינן מתני' דהחמירו אפילו באיסור דבר שאין בו ממש דהוי דרבנן כדכתיבנא ודע דזה שכתב דאיסור ישיבה בצל אשרה הוי מדרבנן מדברי הר\"ן שם במתני' נראה דפליג על זה וזה שכתב ליישב דעת רבינו שפסק בפ\"ז מה' ע\"ז דצל צלה מותר בדלא מכוין עסקינן דלא מתסר אלא מדרבנן וכיון דבלישנא בתרא מספקא ליה פסק בזה לקולא ע\"כ. הרי נראה מדבריו דמכוין אסור דבר תורה ולא ידעתי מה יענה לההיא דשלהבת ע\"ז דמותרת מפני שאין בו ממש כמ\"ש רבינו דבשלמא אי איסור מדרבנן איכא למימר דהתם לא גזרו משום דמקלה קלי איסור כדכתיבנא אמנם אי אפילו דבר שאין בו ממש אסור מן התורה התם נמי יהא אסור דבר תורה כמו גחלת ומ\"מ לדעת התוס' נראה לומר כדכתיבנא ומה גם דמדברי רבינו דה' ע\"ז מוכח הכי כדכתיבנא ומ\"מ אף לדברי הר\"ן אלו י\"ל דס\"ל דלא גזרו בשלא כדרך הנאתו אלא בנהנה מגוף האיסור ממש כגון הניח חלב של שור הנסקל ע\"ג מכתו אבל בנהנה מצל דהוי דבר שאין בו ממש אף דאסור מן התורה מ\"מ קליש איסוריה ולא גזרו והיינו מאי דמשני התם בפסחים שאני היכל כו' ומש\"ה מייתי הר\"ן דברי הראב\"ד ולא חילק עליו. שוב אחר זמן רב ראיתי להר\"ב המבי\"ט בספר קרית ספר בפ\"ז דה' ע\"א שכתב במ\"ש דאיסור הנאת צל הוא מדרבנן וז\"ל האשירה כו' אסור לישב בצל קומתה מדרבנן דמדאורייתא ליכא איסורא כשלהבת ע\"א ומותר עכ\"ד, ושמח לבי כמוצא שלל רב ומ\"מ לפי תירוץ הא' שכתבו התוס' דאשירה לצל עשויה ומשמע ודאי דלהאי תי' שלא כדרך הנאתו אינו אסור מדאורייתא אפי' בע\"א וכ\"כ הר\"ב מש\"ל שכן הוא דעת התוס' בד\"ה ותנן לפי תירוץ הב' עי\"ש יש לתמוה דמסוגיא דפ' כל הצלמים דמ\"ג נראה בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה דגרסינן התם תניא אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל כו' ואשליך את עפרו כו' והשתא מאי ראיה מייתי נימא דלעולם זה וזה גורם אסור וההיא שאני דליכא גורם דאסור כלל דהו\"ל שלא כדרך הנאתו דמדאורייתא שרי ומש\"ה לא חש מרע\"ה לכלום דאפילו יעשה זבל מותר מן התורה כיון דהוי שלא כדרך הנאתו וכן נמי מאי דמייתי מההיא דאת מעכה וכל הני נימא דהתם הטעם משום דהוי שלא כדרך הנאתו דאכתי לא נאסר מדרבנן אמנם לבתר דאסרו רבנן שלא כדרך הנאתו ליכא למיחש שמא יעשה זבל אלא ודאי מההיא סוגיא מוכח בהדיא דשלא כדרך הנאתו בע\"ז אסור מן התורה וכיון שכן איך כתבו התוס' דהוי משום חומרא דע\"ז וצ\"ע כעת. והנה מקום יש בראש ליישב לזה כפי מ\"ש הר\"ב ט\"ז בי\"ד סי' קי\"ז ס\"ק א' גבי איסור סחורה דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור ועשה סמוכות לזה מדברי התוס' דפ' לולב הגזול דל\"ט ע\"א ד\"ה וליתיב ליה יע\"ש וא\"כ ה\"נ י\"ל דהיינו דקאמר ר\"י והלא כבר נאמר ואשליך את עפרו כו' וא\"כ כיון שמפורש התירו בתורה אין להם כח לאסור ולומר אף היא נעשה זבל כו' אלא שדברי הר\"ב ט\"ז בזה נראה שדחוים הן וכבר תהי עלה הר\"ב חוות יאיר בתשו' סי' קמ\"ב יע\"ש ועוד אני מוסיף להביא ראיה הפך דבריו ממ\"ש התוס' שם באותה סוגיא בד\"מ ע\"ב בד\"ה על היין אין מתחללין וז\"ל במעשר שני חוץ לירושלים איירי דאי בירושלים מותר לקנות ממנו בהמה לזבחי שלמים כדמוכח פ\"ק דמעשר שני כו' והשתא אם איתא לדברי הרב דבדבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור אמאי הוצרכו להוכיח הדבר ממתניתין דמע\"ב והלא מקרא מלא דבר הכתוב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן אלא ודאי מוכח דאפי' בדבר המפורש יש כח ביד חכמים לאסור ומש\"ה הוצרכו להוכיח ממתניתין כי היכי דלא תימא דבירושלים נמי גזרו חכמים ועי' במוהר\"ם ן' חביב בקונטרס כפות תמרים וא\"כ עכצ\"ל דמ\"ש התוס' בד\"ה וליתיב היינו משום דלשיטתייהו דפרק כל שעה אזלי דס\"ל דאיסור סחורה מן התורה ודוק. האמנם מצאתי בשיטה מקובצת מכ\"י למסכת סנהדרין בפ\"ב אההיא דאמרינן התם מלכי ב\"ד דן ודנין אותן שנאמר דינו לבקר משפט שכתב משם תוספי הרא\"ש וז\"ל הקשה ר\"מ מאי קא מייתי מדכתיב דינו לבקר משפט הא בההיא שעתא שנאמר הפ' היו מלכי ישראל ג\"כ דנין דאכתי לא נעשה אותו מעשה דינאי המלך וליכא למימר דמינאי המלך ואילך קאמר דמלכי ב\"ד דנין דא\"כ היכי מייתי סיעתא מקרא דדינו לבקר משפט דההוא קרא היה קודם מעשה מיהו הא ל\"ק דסתמא כיון דהקב\"ה ציוה להם בהדיא לדון לא היו חכמים גוזרים עליהם שלא לדון וכה\"ג בפ' איזהו נשך דאמרינן התם דמדרבנן גזרו שלא להלוות בריבית לנכרי יותר מכדי חייו ופריך והא כתיב לנכרי תשיך ומאי פריך והא לא אסור אלא מדרבנן אלא ר\"ל כיון דכתיב לנכרי תשיך לא היה להם לחכמים לגזור ה\"נ הכא עכ\"ד יע\"ש. ולכאורה נראה שדבריו נוטין לדברי הט\"ז ז\"ל האמנם נראה דהתם שאני דמדאורייתא מצוה נמי איכא ומש\"ה כתב ואין כח לחכמים לגזור דבר שמדאורייתא איכא מצוה בעשייתה וכן מדוקדק מדברי התוס' דפ' איזהו נשך ועיין במרן הכ\"מ הל' מלכים פ\"ג דין ז' גם ממ\"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה וז\"ל אע\"ג דאבוה דשמואל חיישי' קאמר משמע ליה דמדאורייתא דאי מדרבנן כו' וכדעת הט\"ז מאי ק\"ל אפי' נימא דחיישינן מדרבנן קאמר אפ\"ה פריך שפיר אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה דכיון שמפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים לאסור וכן נראה מדברי התוס' פ\"ק דחולין דף י\"ב ע\"א ד\"ה פסח וקדשים כמו שיראה המעיין שם, עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע דמוריב\"ל בחי' למסכת שבועות על מ\"ש התוס' שם ד\"ה דמוקי שכתבו ועוד דמצי לאוקמא בשלא כדרך הנאתו כו' כתב דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות ה\"ה שלוקה אף שלא כדרך הנאתו ואף שאני חלוק עמהם מ\"מ מודינא דמאן דאית ליה דעל כ\"ש לוקה שלא כדרך הנאתו איסור תורה איכא דומיא דחצי שיעור עכ\"ד. והנה הרב הנזכר בפ\"ה דה' שבועות הלכה ה' תמה אדברי מוהריב\"ל ורש\"ל וז\"ל ודבריהם תמוהים בעיני דהיכי מצינן למימר אליבא דר\"י דאית ליה דכל מאן דאית ליה בחצי שיעור אית ליה נמי דחייב שלא כדרך הנאתו והא לדידיה חמיר חצי שיעור משלא כדרך הנאתו דבחצי שיעור איכא איסור תורה ושלא כדרך הנאתו ליכא איסור תורה עכ\"ד (וכן הקשה הה\"ב ח\"ה ז\"ל). ולע\"ד לא קשה מידי דבשלמא לר\"ש דס\"ל דלוקין על חצי שיעור איכא למימר שפיר דה\"ה שלא כדרך הנאתו דתרווייהו שוין אבל לר\"י דאמר חצי שיעור מן התורה ה\"ט משום דחזי לאיצטרופי כדאיתא ביומא ואע\"ג דהתם מפקינן לה מרבוייא דכל חלב הרי כתבו התוס' התם דאי לאו הך סברא הוה מוקמינן לקרא לרבות כו' וכן כתב הר\"ן בפ\"ג דשבועות הביאו הרב הנזכר בפ\"ד הלכה א' דפשיטא לן דלא אסריה רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי יע\"ש וא\"כ דוקא גבי חצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ואתי לאיסור לאו מש\"ה אסור מן התורה אבל שלא כדרך הנאתו דלעולם לא אתי לידי איסור לאו בשלא כדרך הנאתו מש\"ה אינו אלא מדרבנן וכן כתב הוא ז\"כ עצמו בה' יסודי התורה דף ג' ע\"א לחלק בין שלא כדרך הנאתו לחצי שיעור משום דחזי לאיצטרופי ע\"ש ודוק. מיהו אי ק' הא ק\"ל דאם איתא דלר\"ש דאמר כ\"ש למכות לוקה נמי שלא כדרך הנאתו א\"כ מה פריך בפסחים לאביי דאמר ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו מברייתא דאיסי בן יאודה ואמאי לא משני דאיסי ב\"י סבר כר\"ש דלוקין על שלא כדרך הנאתו בכל איסורין שבתורה. ויש ליישב דאה\"נ דהו\"מ לשנויי הכי אלא דניחא לי' לאוקמי להא דאיסי ב\"י ככ\"ע ודוק ועי' במרדכי ריש פ' כל שעה שכתב בשם ראבי\"ה כדעת התוס' דפרק האיש מקדש דשלא כדרך הנאתו שרי לגמרי שכתב וז\"ל כתב ראבי\"ה דכל איסורים שבתורה מותר ליהנות מהן שלא כדרך הנאתו וכ\"ש אפרן ע\"כ. ומה שכתב דכ\"ש אפרן נראה לי דשור הנסקל יוכיח דשלא כדרך הנאתו מותר ואפרן אסור דהוי מהנקברין אלא ודאי דאע\"ג דשלא כדרך הנאתו מותר אפרן אסור כדרך הנאתו ואיך קאמר וכ\"ש אפרן וצ\"ע: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל אך הדבר הקשה אצלי הוא דלדעת רבינו דס\"ל דכל איסורי הנאה אין לוקין על ההנאה אף שהוא כדרכה וכן בכלאי הכרם וב\"בח ליכא מלקות על הנאה וכן מוכח ממה שלא הוציא מן הכלל ב\"וח וכלאי הכרם כ\"א בפי\"ד מה' אלו אבל בפרקין שהביא דין הנאה לא הוציאן מן הכלל גם בפ\"י דין ו' כתב והאוכל כזית מכלאי הכרם לוקה משמע דליכא מלקות כ\"א באוכל לא בהנאה א\"כ מאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם ע\"כ הכונה היא על האוכל כלאי הכרם דוקא וא\"כ לא ידעתי אמאי לא ק' נמי ה\"מ בב\"וח ותי' התוס' לא יועיל כלום לדעת רבינו עכ\"ד ונלע\"ד לומר דכיון דאית מאן דאמר בפ' כל הבשר דב\"בח אסור ומפיק לה מקרא דלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא\"כ הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו ואפשר דאביי גופיה הכי ס\"ל כר\"א וכ\"כ הרא\"ם שזהו דעת ר\"ע כמ\"ש בסדר משפטים הביאו הר\"ב כנה\"ג ח' י\"ד סימן פ\"ז בהגהת הטור סימן י' מש\"ה לא קאמר ה\"מ בב\"וח וכמו שתי' התוס' לק\"ו חש\"ב ע\"ש מיהו לכאורה הא ליתא דרבינו ז\"ל נראה בהדיא דס\"ל הפך דעת הרא\"ם וזהו שכתב בפ' ח\"י מהלכות פס\"המק דין ה' וז\"ל וכן קדשים שהוטל בהן מום האוכל מהן כזית לוקה הרי הן בכלל כל תועבה עכ\"ד הרי בהדיא הפך דעת הרא\"ם ועיין מ\"ש מרן הלכות ט\"מ פ' א' דאע\"ג דאין עונשין מן הדין אפ\"ה לקי אאכילת ב\"בח משום קרא דכתיב לא תאכל כל תועבה ועיין בס' מוצל מאש סי' כ' שהקשה דכיון דאיסורו מלא תאכל לא לקי משום דהוי לאו שבכללות כמ\"ש הרא\"ם. שוב ראיתי להר\"ב החינוך סימן תמ\"ח שכתב וז\"ל שלא נאכל פסולי המוקדשין כו' ועוד אמרו ז\"ל שיש בכלל לאו זה שלא לאכול פגול ונותר ומ\"מ אינו נקרא לאו שבכללות לפי שעיקרו לא בא אלא על פסולי המוקדשין ושאר איסורין יוצאין מכלליו ממה שהוציא הכתוב בלשון כל תועבה ולא אמר לא תאכל פסולי המוקדשין עכ\"ד. וא\"כ מש\"ה כתב רבינו גבי קדשים שהוטל בהן מום דלוקה כיון דעיקר קרא להכי הוא דאתא אבל בב\"וח אינו לוקה כיון דיוצא מכללו מדאפקיה בלשון תועבה הוי לאו שבכללות כמ\"ש זה נ\"ל ליישב דעת רבינו כפי מ\"ש הרא\"ם ודוק:<br><b> שוב </b> ראיתי להר\"ב ברכת הזבח דקמ\"ט ע\"ב שהק' לדברי רבינו דהאוכל פסולי המוקדשין לוקה משום לא תאכל כל תועבה וז\"ל לא ידעתי למה שבק הרב מאי דיליף ר\"א בפסחים ומכות מלא יאכל כל שפיסולו בקדש ה\"ז בלא יאכל וכמ\"ש רבינו בסמוך ואי משום דס\"ל דהוי לאו שבכללות וכמ\"ש התוס' בפסחים ה\"נ גם לאו זה דלא תאכל כל תועבה הוי לאו שבכללות עכ\"ד. והנראה שלא ראה דברי הר\"ב החינוך שכתבנו ועוד נראה לע\"ד לומר דמש\"ה לא הביא רבינו מקרא דלא יאכל דרבינו כתב כל קרבן שנאמר בו שהוא פסול בין שנפסל כו' לוקה ומשמע בהדיא דרבינו איירי אפילו בנפסלו קודם זריקה נמי לוקה משום לא תאכל כל תועבה שהרי בכללן מנה קדשים שהוטל בהם מום מחיים דאע\"פ דקודם פיסולו לא חזי לוקה משום לא תאכל כל תועבה וא\"כ מקרא דלא יאכל לא נפקא לן כדאיתא בפ' אלו הן הלוקין די\"ח ע\"א דפריך בגמ' לרבא דאמר זר האוכל עולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש דלילקי נמי כדר\"א דאמר ר\"א לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו ומשני ה\"מ היכא דקודם פסולו חזי ופרש\"י כגון נותר הכא דקודם פסולו נמי לא חזי משום דהוי קודם זריקה לא ע\"כ ומש\"ה לא הביא רבינו אלא קרא דלא תאכל כל תועבה אמנם בסמוך גבי נותר ופגול דקודם פיסולו חזי כתב רבינו דהזהיר הכתוב מקרא דלא יאכל כדר\"א מיהו הא ק\"ל טובא לפי דעת רבינו דא\"כ אמאי לא פריך התם במכות דלילקי משום לא תאכל כל תועבה דהא יוצא חוץ לחומה מפסולי המוקדשין היא כמ\"ש רבינו בהלכות מעשה הקרבנות פי\"א הלכה ז' וז\"ל בשר ק\"ק שיצא חוץ לחומה ה\"ז נפסל ונאסר ואפי' שחזר למקום אסור לאכלו יעוי\"ש דהשתא לא מצי לשנויי ה\"מ היכא דקודם פיסולו חזי וכדמשמע לדר\"א דהא קדשים שהוטל בהן מום יוכיח דקודם פיסולו לא חזי דומיא דזר האוכל עולה קודם זריקה ואפ\"ה לוקה משום לא תאכל כל תועבה כמ\"ש רבינו וצ\"ע. ותו קשה למ\"ש רבינו בסמוך וז\"ל והיכן הזהיר הכתוב על הפגול ועל הנותר במלואים כו' ואמאי לא הביא מקרא דלא תאכל כל תועבה וכ\"ת לר\"א גופיה תקשי דנפקא ליה מקרא דלא יאכל ולא מייתי קרא דלא תאכל הא ל\"ק שהרי כבר כתב הר\"ב החינוך פ' צו סי' קמ\"ה וז\"ל ואולם אזהרתו ממה שכתוב במלואים לא יאכל כי קדש הם ואמרו ז\"ל שאותו הכתוב כולל באזהרה כל מה שנפסד מן הקדשים ואין ראוי לאוכלו כמו הנותר והפגול וכמו שאמרו ז\"ל שנכללו באזהרת לא תאכל כל תועבה שדרשו כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון שכן נאמר שהאחד הוא לתוס' לאוין עכ\"ד. וא\"כ לר\"א איכא למימר דנפקא ליה מקרא דלא יאכל לעבור עליו בשני לאוין אמנם מ\"ש רבינו ז\"ל והיכן הזהיר ק' דאמאי לא הביא קרא דלא תאכל והול\"ל דעובר בב' לאוין וגם זה צ\"ע כעת. ואגב אומר מה שנתקשה אצלי בלשון הרא\"ם הנ\"ל שהקשה דלמאי איצטרך לר\"ש למכתב תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה כל דבר שתעבתי לך אסור באכילה ובהנאה כדרב אשי ותי' וז\"ל וי\"ל דאליבא דתנא דבי ר' ישמעאל נמי איצטריכו תלתי קראי דלא תבשל חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לחייב מלקות על בישולו ועל אכילתו דאי מקרא דלא תאכל הו\"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו עכ\"ד. ויש לדקדק דמה יענה שפתי צדיק ביום שידובר סברת רבינו דאין לוקין על ההנאה דלמאי איצטרך חד קרא דלא תבשל לאיסור הנאה ת\"ל מקרא דלא תאכל וכדר\"א דבהא לא שייך תירוצו ז\"ל ותו דאפי' החולקים על רבינו וס\"ל דלוקין על ההנאה תקשי להו לאיסי בן יאודה דקאמר א\"ל אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק\"ו דלמאי איצטרך למילף איסור הנאה מק\"ו הא נפיק מקרא דלא תאכל כל תועבה דהכא ליכא למימר דאיצטרך למלקי עליה דאין מזהירין מן הדין ונראה לומר דמעולם לא הוקשה לו להרא\"ם קרא דלא תבשל דאתא לאיסור הנאה משום דמצינן למימר דאיצטרך קרא משום דאי לאו קרא ס\"ד אמינא דנילף גזרה שוה קדש קדש מטריפה וכי היכי דטריפה מותרת בהנאה ה\"נ ב\"וח יהא מותר בהנאה וכס\"ל לר\"ש בפ' כל הבשר דף קי\"ו ע\"א ועיין במוהר\"ש אלגאזי בס' גו\"ה כלל ס\"ה וקרא דלא תאכל כל תועבה הוה מוקמי' לה לשאר איסורים וכדס\"ל לר\"ש וא\"כ מש\"ה איצטרך לא תבשל יתירה לאוסרו בהנאה ומה דק\"ל להרא\"ם ז\"ל הוא מלא תבשל יתירא דאתא לאיסור אכילה דאמאי איצטרך לכתוב תרי לא תבשל ומסברא הוא מוקמינן ליה לאיסור הנאה דאי לאיסור אכילה הא נפקא מקרא דלא תאכל כל תועבה ואהא תי' דאיצטרך למלקי עליה על בישולו ועל אכילתו וזהו מדוקדק בדבריו ממה שלא הזכיר בתי' שם הנאה כלל משמע דמלא תבשל דאיסור הנאה לא ק\"ל ומש\"ה לא הוצרך בתי' לומר דאיצטרך למלקי על הנאתו ג\"כ ומה שהזכיר בקושי' דאמאי איצטרך תלתא קראי חד לאיסור אכילה וחד לאיסור הנאה לאו דוקא וסירכיה דלישניה נקיט ומלא תבשל דאיסור אכילה הוא דק\"ל כנ\"ל ליישב בדוחק ובהיותי בענין זה עם החכם השלם סו\"ה כמוה\"ר יהודה אשכנזי נר\"ו הקשה אלי על מה שכתב הר\"ב פר\"ח ז\"ל בי\"ד סימן ק\"י ס\"ק י\"ג משם הר\"ש שכתב בסוף ס' כריתות בסוף דבריו וז\"ל ובהכי ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישי' כו' אבל אי ידעי' מקומו' אמינא כי הנזרע בתוכו אסור וכתב עליו הרב הנזכר ז\"ל מ\"ש הרב ז\"ל כי הנזרע בתוכו אסור נראה דמפיק לה הרב מדאמרי' בפ' כל הבשר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה\"ז בבל תאכל ופרכינן התם דכלאי זרעים הם עצמן תועבה וליתסרו ומשני דאיתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך כו' וא\"כ הכא גבי נחל איתן דליכא קרא למשרייה הנזרע בתוכו אסור דהא כל שתעבתי לך הוא עכ\"ל. וקשה דא\"כ לפי דברי הרב ז\"ל עכצ\"ל לר' אבהו דאמר כ\"מ שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע דה\"נ הזורע בנחל איתן אסור באכילה ובהנאה ולחזקיה דאמר בפ' כל שעה דדוקא לא יאכל משמע איסור הנאה אבל לא תאכל כו' איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע ה\"נ מותר בהנאה כיון דנפקא ליה מקרא דלא תאכל כל תועבה והשתא ק' דבפ' כל שעה דף כ\"ג ע\"ב פרכינן בגמ' מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקיה ור\"א במאי פליגי ולא אשכח פירוקא אלא דאית בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר\"י ואמאי לא משני דאית בינייהו זורע בנחל איתן דלחזקי' הנזרק בתוכו מותר בהנאה ולר' אבהו אסור בהנאה וצ\"ע כעת:<br><b> עוד </b> כתב הרב הנזכר וז\"ל והנה אף שלכאורה דברי רבינו שלא חייב מלקות בהנאה מב\"וח הם תמוהים נראה שיש להכריח סברתו מדתנן בפ\"ג דכריתות דף י\"ג יש אוכל אכילה כו' ובאר בגמרא דאף דקי\"ל דאין איסור חל על איסור שאני הכא דאיסור מוסיף הוא דכיון דאקדשינהו איתוסף בו איסור הנאה ויש לתמוה דבפרק כל הבשר דף קי\"ג אמרינן המבשל חלב בחלב פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ומתבאר שם באותה סוגי' דלכ\"ע אין איסור ב\"בח חל על חלב וכן פסק רבינו בפ\"ט מהלכות מאכלות אסורות הלכה ו' והשתא יש לתמוה דהא איסור מוסיף הוה דהשתא נאסר בהנאה וא\"כ אמאי לא חייל איסור בב\"ח על איסור חלב ולסברת רבינו ז\"ל ניחא דע\"כ לא חשיב הנאה איסור מוסיף אלא היכא דלוקה על הנאה כגון ההיא דמוקדשין אבל ב\"בח דליכא מלקות בהנאה לא שייך איסור מוסיף אלו ת\"ד יע\"ש. ולדעתי אכתי לסברת רבינו ז\"ל קשה דאמאי לא חייל איסור ב\"בח על איסור חלב לפי מה שפסק רבינו ז\"ל דב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו הא הו\"ל איסור מוסיף דחלב לא אסיר אלא בכדרך הנאתו וב\"בח לוקין על שלא כדרך הנאתו ואם נאמר דהא לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור ה\"נ איכא למימר לענין איסור הנאה וכמ\"ש התוס' חולין דף ק\"א ע\"א ד\"ה איסור יע\"ש ודוק: ומ\"מ מה שנראה מדברי רבינו י\"ל דאפי' ב\"בח וכלאי הכרם אין לוקין על ההנאה כמ\"ש הרב הנזכר ודלא כמ\"ש הר\"ב פר\"ח א\"ח ��י' תמ\"ג שיש לתמוה דהרי בירושלמי כ\"כ בהדיא דמה שנשתנה כלאי הכרם משאר איסורים הוא אף לענין הנאה דגרסינן התם בפ\"ג דערלה דקאמר ר\"א בשם ר\"י העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ בפסח אינו לוקה שאין ל\"ת שלו מחוור (כלומר דאפקיה מלשון אכילה כ\"כ הר\"ב שדה יהושע) מכלאי הכרם לוקה דכתיב פן תקדש פן תוקד אש ע\"כ. הרי בהדיא דבכלאי הכרם לוקין על ההנאה וא\"כ מנ\"ל לומר דמאי דקאמר אביי ה\"מ בכלאי הכרם שלוקין שלא כדרך הנאתו על אכילה שלא כדרך הנאה קאמר ופליג אירושלמי סוף דבר דברי רבינו צריכים תלמוד: עוד כתב הרב הנזכר וז\"ל ודע שאף לדעת הרמב\"ן ז\"ל שהנהנה מב\"בח לוקה אין לומר שהאוכל מב\"בח ילקה שנים אחת משום אכילה ואחת משום הנאה וראיה לדבר מהא דאמרינן במכות המבשל גיד הנשה בי\"ט ואכלו לוקה חמש ואם איתא ילקה שש משום הנאה ע\"כ. והנה מה שהביא ראיה מההיא דמבשל ג\"ה יש מי שהקשה עליו דלאו ראיה היא דאי' למימר דהא מני ר\"ש דא\"ל דב\"בח מותר בהנאה והא ודאי בורכא היא דהך ברייתא ע\"כ לאו ר\"ש היא משום דר\"ש ס\"ל דאין בגידין בנותן טעם וכדאי' בפ' כל הבשר דף ק\"א וא\"כ איך קתני בברייתא לוקה משום אוכל ב\"בח אלא אי קשיא הא קשיא דנימא דהך ברייתא איסי ב\"י היא דמפיק איסור הנאה מק\"ו ואין"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ז\"ל </b>\n<b> נזדמנה </b>\n<b> לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי כו'.</b>\n<b> כתב מרן ז\"ל ברייתא פ' כל כתבי כו' ר\"י אומר טובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ופסק כת\"ק כו' ומבואר שם בגמרא דת\"ק ס\"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה ואולם התוס' פ\"ק דיומא ד\"ח ע\"א ד\"ה דכ\"ע כו' דכתבו וז\"ל ור\"ח פסק כב\"ש וב\"ה דפ' המפלת דסברו טבילה בזמנה מצוה כו' וכן נראה שהוא דעת רבינו ממ\"ש בפ\"ג מה' שביתת העשור הלכה ב' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט\"ב בין ביוה\"כ ומשמע דהיינו טעמא משום דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י בפ\"ק דתענית די\"ג ע\"א ד\"ה אלא לאו יע\"ש וכן נראה מדברי מרן הב\"י א\"ח סי' תקצ\"ד שהבין בדעת רבינו שדעתו לפסוק כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה וכיון שכן ק' טובא דנמצאו דבריו סותרים למה שפסק כאן כת\"ק דר\"י וכן הקשה הר\"ב הלח\"מ שם ותירץ דרבינו סובר כמ\"ש התוס' פ\"ב דביצה די\"ח דאפי' מ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול ביוה\"כ והביאו ראיה משלהי יומא יע\"ש וכן כתבו בפ' כל כתבי דקכ\"א וכן משמע ממ\"ש בסוף פ\"ק דיומא ד\"ח ד\"ה אי דצלי יע\"ש ואע\"ג דבתענית אמרינן חייבי טבילות אין אינש אחרינא לא אולי הטעם משום לקרב טהרתם אע\"ג שאינו מצוה זהו תורף דבריו יע\"ש ועיין במוהר\"ם ן' חביב בס' שמות בארץ בקונטרס תיה\"ך שהקשה על הרב דאיך אפשר לומר שדעת רבינו כדעת התוס' שהרי כתב שם בדין ג' דבעלי קריין בזמן הזה אסור לו לטבול ולדעת התוס' משמע דשרי לטבול כיון שאינה רחיצה של תענוג ואפשר ליישב דע\"כ לא שרינן לטבול אפילו למ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה אלא דוקא היכא שמחויב טבילה ומש\"ה שרינן כדי לקרב טהרתם ומש\"ה בעלי קריין בזמן הזה כיון דמדינא לא מחייב טבילה לא שרינן ליה והו\"ל כאינש דעלמא ודוק:</b><br><b> ומ\"מ </b> אכתי לא הונח לנו לדעת מרן שנראה מדבריו בב\"י שדעת רבינו דטבילה בזמנה מצוה מדכת' ה\"מ טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא וא\"כ קשה איך כתב בכ\"מ שרבינו פסק כת\"ק דר\"י ולע\"ד נראה ליישב שדעת רבינו כמ\"ש התוס' בסוף יומא ד\"ה מכלל שכתב וז\"ל הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי ס\"ל לאו מצוה י\"ל דלענין ה\"מ מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי ס\"ל דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן סוברים שיש לחזור אחר גמי בזה בודאי לא תדחה הטבילה ועוד מפני כבוד השם עכ\"ל יע\"ש וס\"ל לרבינו דהא דאמרינן בגמרא דת\"ק סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה הכונה לומר דת\"ק ס\"ל דבהא לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה ור\"י סבר דאפילו בהא נמי אמרינן טב\"מ כנ\"ל נכון:<br><b> ועל </b> פי זה נ\"ל ליישב דעת רבינו שכתב בפ' י\"א מהלכות פרה אדומה הלכה ב' וז\"ל מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בז' ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר הז' כו' והשיב עליו הראב\"ד מדאמרי' בקידושין דס\"ב והזה הטהור על הטמא ביום הג' וביום הז' ל\"ל אצטריך סד\"א ג' למעוטי ב' ז' למעוטי ו' דקא ממעט בימי טהרה אבל היכא דקא עבד בשלישי ובשמיני אימא ש\"ד קמ\"ל. ומה שתירץ מרן הכ\"מ ז\"ל יש בו מן הקושיא עיין בהר\"ב בתי כהונה חלק בית ועד דף ע\"א ע\"ב יע\"ש אכן כפי מ\"ש שדעת רבינו רמב\"ם נ\"ל ליישב דס\"ל לרבינו ז\"ל דהא דאמרי' בקדושין דקרא דוהזה הטהור אתא למעוטי דאי עבד בג' ובח' דלאו מידי וטמא יקרא היינו משום דאותה סוגייא אזלא אליבא דמאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה מדפריך בתר הכי וחטאו ביום השביעי ל\"ל אצטריך סד\"א ה\"מ לקדשים אבל לתרומה בחד נמי סגיא קמ\"ל ואלו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה הא אצטריך קרא דוחטאו ביום הז' לאשמעי' דטבילה בזמנה מצוה וכמ\"ש רש\"י והתוספות בשמעתין. ומש\"ה אייתר לן תרי קראי וע\"כ צ\"ל דחד למעוטי דאי עבד בח' לאו מידי עבד וחד לרבויי דתרומה נמי בעיא הזאה שלישי וז' אמנם לדידן דקי\"ל דטב\"מ מקרא דוחטאו א\"כ לא אייתר לן אלא קרא דוהזה עליו ביום הג' איכא למי' דקרא דוהזה אצטריך לרבויי תרומה וקרא דוחטאו לאשמועינן דטבילה בזמנה מצוה אבל היכא דעבד בג' ובח' ה\"נ דשפיר דמי דכיון דלית לן מעוטא מהיכא תיתי למעוטינהו כיון דאית סבר' דמפיש בימי טהרה וא\"כ דאפילו למ\"ד טבילה בזמנה מצוה נפקא ליה מקרא דוחטאו כדדריש בספרי דאכתי וחטאו מיותר דאי לאשמועינן טב\"מ לכתוב קרא והזה הטהור כו' וכבס בגדיו ורחץ במים ביום הז' וטהר בערב וחטאו ל\"ל אלא ודאי אתא לאשמועינן דוחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהיה אפי' בח' ובשלישי וביום השביעי אוכבס בגדיו דבתריה קאי וכאלו כתיב ביום השביעי וכבס בגדיו ועיין ברא\"ם ז\"ל פ' חקת כו'. וכ\"ת א\"כ אמאי לא משני תלמודא בקדושין הכי דקרא דוחטאו אצטריך לאשמועינן דאי עבד בח' דמפיש בימי טהרה ש\"ד כדדריש בספרי וקרא דוהזה אצטריך לאשמועינן דאפילו בתרומה בעינן תרתי שלישי ושביעי הא ל\"ק די\"ל דכיון דתלמודא דידן אתיא אליבא דמ\"ד ט\"ב לאו מצוה לא מצי לתרוצי הכי משום דאכתי קשה דאי קרא דוחטאו אתא לאשמועי' דאי עבד בח' ש\"ד לא הי\"ל למכתב וחטאו ביום הז' דמשמע דוקא שביעי אבל לא ח' דקאי ארבוי אלא הכי הו\"ל למכתב וחטאו וכבס בגדיו דאז הוה משמע שפיר דמשום הכי כתיב וחטאו סתם לומר וחטאו מ\"מ באיזה זמן שיהי' אפי' בח' וא\"כ משום הכי הוצרך תלמודא לומר דקרא דוחטאו אצטריך לי' דאפילו לתרומה נמי בעינן הזאה בז' ולא סגי בהזאת ג' אלא בעינן תרתי וקרא דהזה אצטריך לומר דאי עבוד בח' לאו מידי הוי. אמנם למאן דס\"ל טבילה בזמנה מצוה קרא הכי מדריש וחטאו מ\"מ ואפי' בח' וביום הז' אוכבס בגדיו דבתריה קאי והכריחו לרבינו לומר כן דהשתא בריית' דספרי ותלמוד דידן לא פליגי דסוגיא דקידוש' אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ובריית' בספרי אתיא כמ\"ד טבילה בזמנה מצוה ודו\"ק. ומה שתירצתי עוד בזה מצאתיו בס' הנז' דף הנז' יע\"ש ויש להוכ��ח קצת דעת רבינו ז\"ל מהא דגרסי' בירושלמי בפ' אלו דברים הלכה ג' אמר ר\"ע כו' ומצו' להזות תפתר שחל יום הח' שלו להיות בי\"ד שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ואח\"כ בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהוא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכ' מן המצות ע\"כ אר\"א תיפת' שחל יום הז' שלו להיות בי\"ג שחל להיות בשבת שאלו חול הוא היו מזין עליו ולמחר בא ושוחט את פסחו מכיון שהוא שבת אין מזין עליו. ונמצא מתעכב מן המצות ע\"כ והשתא לפי דעת הראב\"ד ורש\"י ז\"ל אמאי הוצרכו בירוש' לומר כשחל יום ז' בי\"ד או בי\"ג ועדיפא מינייהו הול\"ל אפי' כשחל בי' בשבת דמכיון שהוא שבת אין מזין עליו בז' וצריך עוד למנות ג' וז' ונמצא מתעכב מן המצות אלא מוכח דלא משכחת לה אלא בי\"ד או בי\"ג אבל בשאר ימים לא דמזין עליו בכל עת שירצה כדעת רבינו ועיין בתוס' ישנים יומא דף ח' שכתבו משם ריב\"ה כדעת רבינו ודו\"ק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מעמידים מלך מקהל גרים כו' עד שתהיה אמו מישראל כו' ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות כו'.</b> כתב מרן דנפ\"ל מההיא דפרק החולץ דרבא אכשרי' לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי בבבל מטעמא כיון דאמו מישראל הויא ומשמע ליה לרבינו דל\"ש מלך ול\"ש שאר שררות חד דינא אית להו דמהיכא דנפ\"ל מלך נפ\"ל שאר שררות ומבואר הוא לפי זה שלדעת רבינו אפילו עבד וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שהרי רב מרי בר רחל מגוי הבא על בת ישראל הוה כמ\"ש רש\"י וכדאמרינן בפרק יש נוחלין רב מרי בר רחל הורתו שלא בקדושה הוה ולדעת רבינו מלכות ושאר שררות חד דינא אית להו ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגוי ועבד הבא על בת ישראל קי\"ל דהולד פגום לכהונה כמ\"ש הרא\"ש פרק החולץ ואף לדעת הרי\"ף ז\"ל ספיקא מיהא הוי י\"ל דס\"ל לרבינו ז\"ל דתלמודא דידן פליגא אתוספתא מדאכשר רבא לרב מרי מטעמא דאמו מישראל אע\"ג דפגום מיהא לכהונה ולא ס\"ל לחלק בין מלכות לשאר שררות ובהכי נחה שקטה מה שתמה הר\"ב ל\"מ ז\"ל בפ\"ב מהלכות סנהדרין אמאי השמיט רבינו תוספתא הלזו ולא ידעתי אדק\"ל אמאי אשמיט אמאי לא ק\"ל ממה שהכשיר רבינו כל שאמו מישראל ואפילו מגוי ועבד ולומר דס\"ל לרבינו דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לכהונה זה ודאי דוחק שהרי לדעת הרי\"ף ספיקא הוי וגם מדברי הרב המגיד פרק י\"ד מהלכות איסורי ביאה משמע שלא בא מפורש בדברי רבינו אי ס\"ל כהרי\"ף דספיקא הוי או כמ\"ד דפגום מיהא לכהונה יע\"ש וכן מבואר מדברי הגהות מיימוני שלדעת רבינו אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שכתב וזה לשונו אבל בספר המצות כתב בד\"א בשאר שררות אבל במלכות תניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה כו' הרי מבואר דס\"ל שרבינו ז\"ל חולק אסברת הסמ\"ג ז\"ל וס\"ל דמעמידין מלך אפילו ממי שאין משיאין לכהונה שאלו היה דעתו ז\"ל דמ\"ש רבינו עד שתהיה אמו מישראל מיירי דוקא בגר הבא על ב\"י הא קי\"ל דגר הבא על ב\"י הולד כשר לכהונה וזה פשוט:<br><b> ויש </b> לי מן התימה על מרן החבי\"ב ז\"ל שכתב בחידושיו פ\"ב מה' סנהדרין על מ\"ש מרן שם שלדעת רבינו לדיני נפשות בעינן שיהיה ישראל מכל צדדיו ואפילו מגר הבא על בת ישראל הולד פסול לדיני נפשות וכדעת הרי\"ף ורב אחא משבחא כתב עליו וז\"ל ולי נראה דלא עדיף דין בדיני נפשות ממלך ובמלך כתב הרמב\"ם ז\"ל דאם אמו או אביו מישראל כשר למלכות ומה שלא כתב הכשר באמו מישראל בדיני נפשות משום בן הבא מגוי ועבד הבא על ב\"י דאע\"ג דמקרב אחיך קרינן ביה וכשר לדיני ממונות פסול לדיני נפשות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה דכתיב ונשאו אתך בדומין לך את\"ד יע\"ש והוא תימא שהרי לדעת רבינו מבואר דגבי מלך אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל כשר למלכות וכמבואר מדברי הגהות מיי' ז\"ל וכן מבואר ג\"כ מסתמיות דברי רבינו שכתב עד שתהיה אמו מישראל כלשון שכתב בהלכות סנהדרי�� גבי דיני ממונות והתם אפילו מגוי נמי ס\"ל דכשר וזה פשוט :<br><b> הן </b> אמת דק' לכאורה לדעת הרי\"ף ורבינו כפי מ\"ש מרן דאפילו מגר הבא על ב\"י פסול לדיני נפשות דבפרק אחד דיני ממונות תנן דאין דנין דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית קי\"ל דהולד כשר לכהונה וכמו כן קשה למ\"ש הרשב\"א ז\"ל ביבמות פרק מצות חליצה שלדעת הרי\"ף מלך וחליצה ודיני נפשות חד דינא אית להו דבעינן ישראל מכל צדדיו שהרי בתוספתא קתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית מן המשיאין לכהונה הם וכמו כן ראיתי מי שהקשה עיין בס' שמע יעקב בקונטרס ארעא דרבנן על מ\"ש התוס' פרק החולץ דמ\"ה ד\"ה כיון דאמו מישראל וז\"ל ולפי\"ז אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה תימא היא לומר דמשום איסור דרבנן דנענשו כו' יע\"ש אשר נראה דלגבי מלך בעינן ישראל מכל צדדיו ואמאי הא קי\"ל דגר שנשא ישראלי' בתו כשרה לכהונה והא ודאי לק\"מ דהתוס' ז\"ל קיימי גבי אגריפס דעבד הבא על ב\"י הוה ומש\"ה כתבו דלא היה כשר למלכות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה וס\"ל דגוי ועבד הבא על ב\"י הולד פגום לכהונה וזה פשוטתייהו לדעת הרי\"ף ורבינו קשה וי\"ל דס\"ל ז\"ל דכללא דמתני' דאין דנין דיני נפשות אלא מן המשיאין לכהונה לאו למימרא דכל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות דא\"כ הכי הו\"ל למתני כל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות אלא כללא דמתני' אפיסולא הוא דמיהדר דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר לדיני נפשות כגון חלל וכיוצא אמנם משכחת לה מן המשיאין לכהונה שאין דנין דיני נפשות ומטעמא אחרינא דבעינן דומיא דאתך ותדע שהרי סומא בב' עיניו פסול לדיני נפשות לדעת רבינו אע\"ג דמשיאין לכהונה אלא ודאי כללא דמתני' לפיסולא הוא דאתא ובהכי נמי יש ליישב תוספתא דקתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה דפסולא אתא לאשמועינן דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר למלכות ואה\"נ דמשכחת לה מן המשיאין לכהונה דפסול למלכות וזה ברור:<br><b> ואולם </b> דברי התוס' דפרק מצות חליצה דף ק\"ב צריכים ביאור שכתבו בד\"ה לענין חליצה וז\"ל פי' באמו לא שרי עד שיהא גם אביו מישראל אבל באביו לחוד סגי דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כדאיתא בעשרה יוחסין עכ\"ל. ולפום ריהטא לעין הקורא דבריהם מן התמיהים דאי טעמא דיחס כהונה אהני לן לענין חליצה א\"כ באמו ישראלית נמי אמאי פסול לחליצה הא אפילו לענין יחס כהונה קי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה כמבואר ועכ\"ל דלענין חליצה גזרת הכתוב הוא אם כן מה\"ט נמי אפילו אביו ישראל נמי נימא דגזרת הכתוב היא ואמנם הנראה אצלי בכונת דבריהם דס\"ל ז\"ל דכיון דה\"ט דחליצה דבעינן אביו מישראל ולא סגי לן באמו מישראל דומיא דדיני ממונות משום יתורא דבישראל א\"כ מסתבר לומר דכי מיעט קרא היינו דוקא בגר שנשא ישראלית משום דכיון דקי\"ל בעלמא דכל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר א\"כ ה\"ז גר כאביו ולא קרינן ביה בישראל ותדע שהרי לדעת הר\"ן ז\"ל פ' עשרה יוחסין גר שנשא בת ישראל הולד גר ומותר בממזרת ומטעמא דכיון דיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וה\"ז גר וגרוע טפי מגוי שנשא ב\"י שאסור בממזרת כמו שיע\"ש וכן נראה דעת התוס' ז\"ל שם ד\"ה והרי גר וכבר כתוב אצלי בזה באורך במקום אחר וא\"כ אע\"ג דקי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה לענין ח��יצה מיעטיה קרא בהדיא מדכתיב בישראל וה\"ז גר אמנם כל שאביו ישראל ואמו גיורת כיון דקי\"ל הולד הולך אחר הזכר א\"כ ישראל גמור קרינן ביה שהרי אסור הוא בממזרת כישראל וליכא למעוטינהו כלל מיתורא דבישראל וז\"ש דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כונתם דאי לענין יחס כהונה הוי מיפסל באביו מישראל שפיר הוה ממעטינן ליה מקרא דבישראל דבעינן ישראל גמור האזרחיי וכשר לכהונה אמנם כיון דלענין יחס כהונה ג\"כ קרינן ביה שפיר ישראל גמור א\"כ מהיכא תיתי למעטינהו אמנם באביו גר ואמו ישראלית אע\"ג דכשר לכהונה ממעטינן שפיר מקרא דבישראל דאין זה ישראל אלא גר ומותר בממזרת זה הנ\"ל אמת בכונתם ודוק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Sha'ar HaMelekh/Sefer Shoftim/Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,35 @@
+{
+    "title": "Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'ar_HaMelekh_on_Mishneh_Torah,_Kings_and_Wars",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מעמידים מלך מקהל גרים כו' עד שתהיה אמו מישראל כו' ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות כו'.</b> כתב מרן דנפ\"ל מההיא דפרק החולץ דרבא אכשרי' לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי בבבל מטעמא כיון דאמו מישראל הויא ומשמע ליה לרבינו דל\"ש מלך ול\"ש שאר שררות חד דינא אית להו דמהיכא דנפ\"ל מלך נפ\"ל שאר שררות ומבואר הוא לפי זה שלדעת רבינו אפילו עבד וגוי הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שהרי רב מרי בר רחל מגוי הבא על בת ישראל הוה כמ\"ש רש\"י וכדאמרינן בפרק יש נוחלין רב מרי בר רחל הורתו שלא בקדושה הוה ולדעת רבינו מלכות ושאר שררות חד דינא אית להו ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגוי ועבד הבא על בת ישראל קי\"ל דהולד פגום לכהונה כמ\"ש הרא\"ש פרק החולץ ואף לדעת הרי\"ף ז\"ל ספיקא מיהא הוי י\"ל דס\"ל לרבינו ז\"ל דתלמודא דידן פליגא אתוספתא מדאכשר רבא לרב מרי מטעמא דאמו מישראל אע\"ג דפגום מיהא לכהונה ולא ס\"ל לחלק בין מלכות לשאר שררות ובהכי נחה שקטה מה שתמה הר\"ב ל\"מ ז\"ל בפ\"ב מהלכות סנהדרין אמאי השמיט רבינו תוספתא הלזו ולא ידעתי אדק\"ל אמאי אשמיט אמאי לא ק\"ל ממה שהכשיר רבינו כל שאמו מישראל ואפילו מגוי ועבד ולומר דס\"ל לרבינו דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לכהונה זה ודאי דוחק שהרי לדעת הרי\"ף ספיקא הוי וגם מדברי הרב המגיד פרק י\"ד מהלכות איסורי ביאה משמע שלא בא מפורש בדברי רבינו אי ס\"ל כהרי\"ף דספיקא הוי או כמ\"ד דפגום מיהא לכהונה יע\"ש וכן מבואר מדברי הגהות מיימוני שלדעת רבינו אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למלכות שכתב וזה לשונו אבל בספר המצות כתב בד\"א בשאר שררות אבל במלכות תניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה כו' הרי מבואר דס\"ל שרבינו ז\"ל חולק אסברת הסמ\"ג ז\"ל וס\"ל דמעמידין מלך אפילו ממי שאין משיאין לכהונה שאלו היה דעתו ז\"ל דמ\"ש רבינו עד שתהיה אמו מישראל מיירי דוקא בגר הבא על ב\"י הא קי\"ל דגר הבא על ב\"י הולד כשר לכהונה וזה פשוט:<br><b> ויש </b> לי מן התימה על מרן החבי\"ב ז\"ל שכתב בחידושיו פ\"ב מה' סנהדרין על מ\"ש מרן שם שלדעת רבינו לדיני נפשות בעינן שיהיה ישראל מכל צדדיו ואפילו מגר הבא על בת ישראל הולד פסול לדיני נפשות וכדעת הרי\"ף ורב אחא משבחא כתב עליו וז\"ל ולי נראה דלא עדיף דין בדיני נפשות ממלך ובמלך כתב הרמב\"ם ז\"ל דאם אמו או אביו מישראל כשר למלכות ומה שלא כתב הכשר באמו מישראל בדיני נפשות משום בן הבא מגוי ועבד הבא על ב\"י דאע\"ג דמקרב אחיך קרינן ביה וכשר לדיני ממונות פסול לדיני נפשות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה דכתיב ונשאו אתך בדומין לך את\"ד יע\"ש והוא תימא שהרי לדעת רבינו מבואר דגבי מלך אפילו מגוי ועבד הבא על בת ישראל כשר למלכות וכמבואר מדברי הגהות מיי' ז\"ל וכן מבואר ג\"כ מסתמיות דברי רבינו שכתב עד שתהיה אמו מישראל כלשון שכתב בהלכות סנהדרין גבי דיני ממונות והתם אפילו מגוי נמי ס\"ל דכשר וזה פשוט :<br><b> הן </b> אמת דק' לכאורה לדעת הרי\"ף ורבינו כפי מ\"ש מרן דאפילו מגר הבא על ב\"י פסול לדיני נפשות דבפרק אחד דיני ממונות תנן דאין דנין דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית קי\"ל דהולד כשר לכהונה וכמו כן קשה למ\"ש הרשב\"א ז\"ל ביבמות פרק מצות חליצה שלדעת הרי\"ף מלך וחליצה ודיני נפשות חד דינא אית להו דבעינן ישראל מכל צדדיו שהרי בתוספתא קתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וגר שנשא ישראלית מן המשיאין לכהונה הם וכמו כן ראיתי מי שהקשה עיין בס' שמע יעקב בקונטרס ארעא דרבנן על מ\"ש התוס' פרק החולץ דמ\"ה ד\"ה כיון דאמו מישראל וז\"ל ולפי\"ז אמאי נענשו הא אמרינן הכא כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה ואע\"ג דתניא בתוספתא אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה תימא היא לומר דמשום איסור דרבנן דנענשו כו' יע\"ש אשר נראה דלגבי מלך בעינן ישראל מכל צדדיו ואמאי הא קי\"ל דגר שנשא ישראלי' בתו כשרה לכהונה והא ודאי לק\"מ דהתוס' ז\"ל קיימי גבי אגריפס דעבד הבא על ב\"י הוה ומש\"ה כתבו דלא היה כשר למלכות משום דבעינן מן המשיאין לכהונה וס\"ל דגוי ועבד הבא על ב\"י הולד פגום לכהונה וזה פשוטתייהו לדעת הרי\"ף ורבינו קשה וי\"ל דס\"ל ז\"ל דכללא דמתני' דאין דנין דיני נפשות אלא מן המשיאין לכהונה לאו למימרא דכל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות דא\"כ הכי הו\"ל למתני כל שמשיאין לכהונה דנין דיני נפשות אלא כללא דמתני' אפיסולא הוא דמיהדר דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר לדיני נפשות כגון חלל וכיוצא אמנם משכחת לה מן המשיאין לכהונה שאין דנין דיני נפשות ומטעמא אחרינא דבעינן דומיא דאתך ותדע שהרי סומא בב' עיניו פסול לדיני נפשות לדעת רבינו אע\"ג דמשיאין לכהונה אלא ודאי כללא דמתני' לפיסולא הוא דאתא ובהכי נמי יש ליישב תוספתא דקתני אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה דפסולא אתא לאשמועינן דכל שאין משיאין לכהונה אינו כשר למלכות ואה\"נ דמשכחת לה מן המשיאין לכהונה דפסול למלכות וזה ברור:<br><b> ואולם </b> דברי התוס' דפרק מצות חליצה דף ק\"ב צריכים ביאור שכתבו בד\"ה לענין חליצה וז\"ל פי' באמו לא שרי עד שיהא גם אביו מישראל אבל באביו לחוד סגי דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כדאיתא בעשרה יוחסין עכ\"ל. ולפום ריהטא לעין הקורא דבריהם מן התמיהים דאי טעמא דיחס כהונה אהני לן לענין חליצה א\"כ באמו ישראלית נמי אמאי פסול לחליצה הא אפילו לענין יחס כהונה קי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה כמבואר ועכ\"ל דלענין חליצה גזרת הכתוב הוא אם כן מה\"ט נמי אפילו אביו ישראל נמי נימא דגזרת הכתוב היא ואמנם הנראה אצלי בכונת דבריהם דס\"ל ז\"ל דכיון דה\"ט דחליצה דבעינן אביו מישראל ולא סגי לן באמו מישראל דומיא דדיני ממונות משום יתורא דבישראל א\"כ מסתבר לומר דכי מיעט קרא היינו דוקא בגר שנשא ישראלית משום דכיון דקי\"ל בעלמא דכל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר א\"כ ה\"ז גר כאביו ולא קרינן ביה בישראל ותדע שהרי לדעת הר\"ן ז\"ל פ' עשרה יוחסין גר שנשא בת ישראל הולד גר ומותר בממזרת ומטעמא דכיון דיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וה\"ז גר וגרוע טפי מגוי שנשא ב\"י שאסור בממזרת כמו שיע\"ש וכן נראה דעת התוס' ז\"ל שם ד\"ה והרי גר וכבר כתוב אצלי בזה באורך במקום אחר וא\"כ אע\"ג דקי\"ל דגר שנשא ישראלית בתו כשרה לכהונה לענין חליצה מיעטיה קרא בהדיא מדכתיב בישראל וה\"ז גר אמנם כל שאביו ישראל ואמו גיורת כיון דקי\"ל הולד הולך אחר הזכר א\"כ ישראל גמור קרינן ביה שהרי אסור הוא בממזרת כישראל וליכא למעוטינהו כלל מיתורא דבישראל וז\"ש דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כונתם דאי לענין יחס כהונה הוי ��יפסל באביו מישראל שפיר הוה ממעטינן ליה מקרא דבישראל דבעינן ישראל גמור האזרחיי וכשר לכהונה אמנם כיון דלענין יחס כהונה ג\"כ קרינן ביה שפיר ישראל גמור א\"כ מהיכא תיתי למעטינהו אמנם באביו גר ואמו ישראלית אע\"ג דכשר לכהונה ממעטינן שפיר מקרא דבישראל דאין זה ישראל אלא גר ומותר בממזרת זה הנ\"ל אמת בכונתם ודוק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שער המלך על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Sha'ar HaMelekh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}