db9dbaa56ad390169ddd3bcf082962d34560741c56757bef9986c1052a87d2ce

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Eruvin/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/50c7e2f2a6be9be345739ab5ead22138.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות עירובין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "According to biblical law, if a courtyard has many tenants, each living in a house of his own, they may all move objects throughout the courtyard as well as from the houses into the courtyard and from the courtyard into the houses, because the entire courtyard is a single private domain, so that it is permissible to move objects through the whole of it. The same rule applies to an alley that has courtyards opening into it on three sides and the fourth side opening into the public road. By fastening at this fourth side a stake in the ground or a cross-beam above, the alley and the courts opening into it become a single private domain, so that all the residents of the alley are permitted to transfer objects throughout the alley as well as from the courtyards into the alley and from the alley into the courtyards.— —",
+            "By rabbinical enactment, however, it is forbidden to transfer objects within a private domain where there is a separation of tenants, each living in a separate house, unless they create a symbolical fusion of all the tenants by preparing an <i>eruv</i> on Friday. It is all the same whether it is a courtyard, an alley or a town. This regulation was originated by Solomon and his legislative body.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "What is the form of the prescribed <i>eruv?</i> It consists of a quantity of food contributed by the residents jointly and deposited on Friday, as if to say: \"We are all one fellowship, we all have the same food, and none of us keeps a domain distinct from that of his neighbor; just as we share equally the area of the <i>eruv</i>, so we have equal rights in each of the areas held by each individually; all of us are a single domain.\" This symbolical act serves to prevent people from falling into error and imagining that it is permissible to move objects from a private domain to a public domain.",
+            "The <i>eruv</i> prepared by the tenants of a courtyard is called a <i>courtyard eruv;</i> the one prepared by the inhabitants of an alley or by all the residents of a town is called a <i>shituf (cooperative eruv)</i>.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "How is a <i>courtyard eruv</i> prepared? A whole loaf of bread is collected from each house, and all the loaves are placed within a single container and deposited in one of the dwellings of the courtyard.— — When gathering and depositing the food contributed by the various tenants, one should recite this benediction: \"Blessed art thou, Lord our God, King of the universe, who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us concerning the precept of <i>eruv</i>.\" He should then add: \"By virtue of this <i>eruv</i>, all the residents of this courtyard will be permitted to transfer objects from house to house on the Sabbath.\"— —",
+            "How should an <i>alley eruv</i> be prepared? One collects the smallest quantity of food, the size of a dry fig, from each resident, or even less than that if there are many residents, and puts it all into a single container; he then deposits it in one of the courtyards of the alley or in one of the houses, — — saying: \"By virtue of this <i>cooperative eruv</i>, all residents of the alley are permitted to transfer objects between the courtyards and the alley on the Sabbath.\""
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Just as a blessing should be recited when either a courtyard <i>eruv</i> or an alley <i>eruv</i> is prepared, so should a blessing be recited over an <i>eruv</i> prepared between Sabbath limits. One should also add: \"By virtue of this <i>eruv</i>, I shall be permitted to walk two thousand cubits in any direction from this place.\" — —"
+        ],
+        [
+            "If a person goes out of town on Friday, stops at a certain spot within or at the end of the town's Sabbath limit, and says: \"Let my Sabbath resting-place be here,\" and then returns and spends the night in town, he is permitted to walk the next day two thousand cubits in any direction from that spot. The principle underlying the <i>eruv</i> for Sabbath limits is that of actually walking to the spot of the <i>eruv</i>. The sages, however, declared that even if one does not go out of town and does not stop at a certain spot, he may prepare the <i>eruv</i> by placing food for two meals at the site through a messenger, thus making things easier for the wealthy person who does not have to go himself, but may send his <i>eruv</i> by someone else to deposit it for him."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The same as it is forbidden to go beyond the Sabbath limits on the Sabbath, so it is forbidden to go beyond these limits on a holyday and on <i>Yom Kippur</i>, — — but on a holyday it is permissible to transfer objects from one domain to another. Accordingly, we must lay an <i>eruv</i> for courts and form a <i>cooperative eruv</i> for alleys for <i>Yom Kippur</i> as well as for the Sabbath, and we must prepare an <i>eruv</i> for Sabbath limits for <i>Yom Kippur</i> and for holydays just as it is required for the Sabbath.",
+            "If a holyday occurs on the day before or after the Sabbath, or in the Diaspora where two days are observed instead of the one, a person may deposit two <i>eruv</i> symbols in two different directions, relying on whichever of the two he pleases on the first day, and upon the second <i>eruv</i> on the second day.— — This applies only to the two Diaspora holydays. The two days of <i>Rosh Hashanah</i>, however, are considered as a single day, and only one <i>eruv</i> symbol in one direction is sufficient for both days.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If a holyday occurs on Friday, one must not prepare an <i>eruv</i> for courtyards nor for Sabbath limits on that day, but must do so on Thursday which is the day preceding the festival. If the two Diaspora holydays occur on Thursday and Friday, the <i>eruv</i> for Sabbath limits and the <i>eruv</i> for courtyards should be deposited on Wednesday.— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Eruvin/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות עירובין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One who makes an eiruv techumin (the placing of food in a location to extend the area to which one is permitted to walk on the Sabbath, a holiday, or the Day of Atonement) for a two-day holiday in the Diaspora or for the Sabbath and [an adjacent] holiday, although it is one eiruv in one direction for both days, the eiruv-food must be in its place on the first night and the second night for the entire period between sundown and nightfall. What does he do? He brings the eiruv-food on the eve of the holiday or of the Sabbath and waits with it until dark and takes it with him if it is the night of a holiday (on which carrying is permitted in certain circumstances). The next day, he takes it to the same place and leaves it there until nightfall and eats it if it is the Sabbath or takes it with him if it is a holiday. This is because the Sabbath and the holiday are two [separate] periods of holiness and are not considered to be one day; therefore, we are not able to say that the eiruv works from the first day for both days.",
+            "If the eiruv-food was eaten on the first day, the eiruv was acquired for the first day, and there is no eiruv for the second day. If he made the eiruv with his feet on the first day, he must make it with his feet on the second day, this being walking to the place and standing there, thinking that he should acquire a place of rest there [such that the place where he is standing will be considered his place so he can walk 2000 cubits in any direction from that place]. If he made the eiruv with bread on the first day, and he makes it with his feet the second day, it is an acceptable eiruv. If he wants to make the eiruv with bread [the second day], he must use the same bread that he used for the eiruv the first day.",
+            "If the Day of Atonement falls on the evening of the Sabbath or the night following the Sabbath during the time that the months were decided on the basis of people witnessing the new moon, it seems to me that they are considered to be one day and one period of holiness.",
+            "This that we said that he can make two eiruvs in two directions for two days [of a holiday] is only if he is able to get to each of the two eiruv-foods on the first day. But if he is unable to get to the eiruv-food for the second day on the first day, the second eiruv is not an eiruv. [This is] because the commandment of the eiruv-food is that it should be able to be eaten as a meal while it is still [the] day [i.e. not the night, of the Sabbath or holiday], and in this case, because he can not get to the second eiruv-food on the first day, it is not fit for eating while it is still day.",
+            "How so? If he left the eiruv-food 2000 cubits to the east of his house and designated it for the first day and left another eiruv-food 1, 100, or 1000 cubits west [of his house], this second eiruv is not an eiruv. For behold, on the first day, the second eiruv-food was not fitting for him while it was still day because he was not able to get to it because he could not walk to the west of his house at all [because the eiruv-food of the first day established his rest place 2000 cubits east of his house so the farthest west he could have walked was his house].",
+            "But if he left his eiruv-food 1500 cubits east of his house and designated it for the first day and left a second eiruv-food no more than 500 cubits west of his house and designated it for the second day, it is an eiruv. [This is] because he is able to get to it on the first day.",
+            "[In the case of] a holiday that falls on the eve of the Sabbath, he may not make an eiruv chatzeirot [to permit carrying within a courtyard] or eiruv techumin [to permit walking beyond 2000 cubits from his house]; instead, he makes it on Thursday, which is the eve of the holiday. And if the two days of a holiday in the Diaspora fell on Thursday and the eve of the Sabbath, he can make an eiruv chatzeirot and eiruv techumin on Wednesday. If he forgot and did not make an eiruv [then], he can make an eiruv chatzeirot on Thursday and stipulate a condition [see below], but not an eiruv techumin. ",
+            "How does he stipulate a condition? He says on Thursday, 'If today is the holiday, my words [making an eiruv] lack substance and if it is not [a holiday], this is an eiruv.' The next day, he makes an eiruv again and says, 'If today is the holiday, I already made an eiruv yesterday, and my words lack substance, and if yesterday was the holiday, it is an eiruv.' When does this apply? On the two days of a holiday in the Diaspora, but the two days of the New Year are considered as one day, and he may make an eiruv only on the eve of the holiday.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Eruvin/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,206 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Eruvin",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות עירובין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "חצר שיש בה שכנים הרבה כל אחד מהם בבית לעצמו דין תורה הוא שיהיו כולן מותרין לטלטל בכל החצר ומבתים לחצר ומהחצר לבתים מפני שכל החצר רשות היחיד אחת ומותר לטלטל בכולה. וכן הדין במבוי שיש לו לחי או קורה שיהיו כל בני המבוי מותרים לטלטל בכולו ומחצרות למבוי וממבוי לחצרות שכל המבוי רשות היחיד הוא. וכן הדין במדינה שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים שיש לה דלתות וננעלות בלילה שכולה רשות היחיד היא. זה הוא דין תורה.",
+            "אבל מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל ברשות היחיד שיש בה חלוקה בדיורין עד שיערבו כל השכנים כולן מערב שבת. אחד חצר ואחד מבוי ואחד המדינה. ודבר זה תקנת שלמה ובית דינו.",
+            "וכן יושבי אהלים או סוכות או מחנה שהקיפוהו מחיצה אין מטלטלין מאהל לאהל עד שיערבו כולן. אבל שיירא שהקיפה מחיצה אין צריכין לערב אלא מוציאין מאהל לאהל בלא עירוב לפי שהן כולן מעורבין ואין אותן אהלים קבועים להן.",
+            "ומפני מה תיקן שלמה דבר זה. כדי שלא יטעו העם ויאמרו כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושוקיה ולהכניס מהם לחצרות כך מותר להוציא מן המדינה לשדה ולהכניס מן השדה למדינה. ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות וכמדברות ויאמרו שהחצרות בלבד הן רשות היחיד וידמו שאין ההוצאה מלאכה ושמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים.",
+            "לפיכך תיקן שכל רשות היחיד שתחלק בדיורין ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו וישאר ממנה מקום ברשות כולן ויד כולן שוה בו כגון חצר לבתים. שנחשוב אותו המקום שיד כולן שוה בו כאילו הוא רשות לרבים. ונחשב כל מקום ומקום שאחז כל אחד מן השכנים וחלקו לעצמו שהוא בלבד רשות היחיד. ויהיה אסור להוציא מרשות שחלק לעצמו לרשות שיד כולם שוה בו. כמו שאין מוציאין מרשות היחיד לרשות הרבים אלא ישתמש כל אחד ברשות שחלק לעצמו בלבד עד שיערבו כולן אף על פי שהכל רשות היחיד.",
+            "ומה הוא העירוב הזה. הוא שיתערבו במאכל אחד שמניחין אותו מערב שבת. כלומר שכולנו מעורבין ואוכל אחד לכולנו ואין כל אחד ממנו חולק רשות מחבירו אלא כשם שיד כולנו שוה במקום זה שנשאר לכולנו כך יד כולנו שוה בכל מקום שיאחז כל אחד לעצמו והרי כולנו רשות אחד. ובמעשה הזה לא יבאו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים.",
+            "העירוב שעושים בני החצר זה עם זה הוא הנקרא עירובי חצירות. ושעושין אנשי מבוי זה עם זה או כל בני המדינה הוא הנקרא שתוף.",
+            "אין מערבין בחצירות אלא בפת שלמה בלבד אפילו ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה. היתה שלמה והיא כאיסר מערבין בה. וכשם שמערבין בפת תבואה כך מערבין בפת אורז ובפת עדשים אבל לא בפת דוחן. ושתוף בין בפת בין בשאר אוכלים. בכל אוכל משתתפין חוץ מן המים בפני עצמן או מלח בפני עצמו. וכן כמהין ופטריות אין משתתפין בהן שאינן חשובין כאוכלים. ערב מים עם מלח נעשה כמורייס ומשתתפ��ן.",
+            "וכמה שיעור האוכל שמשתתפין בו כגרוגרת לכל אחד ואחד מבני המבוי או מבני המדינה. והוא שיהיו שמונה עשרה או פחות. אבל אם היו מרובים על זה שיעורו שתי סעודות שהן כשמונה עשרה גרוגרות שהן כשש ביצים בינוניות. אפילו היו המשתתפין אלפים ורבבות שתי סעודות לכולן.",
+            "כל אוכל שהוא נאכל כמות שהוא כגון פת ומיני דגן ובשר חי אם נשתתפו בו שיעורו מזון שתי סעודות. וכל שהוא לפתן ודרך העם לאכול בו פתן כגון יין מבושל ובשר צלי וחומץ ומורייס וזיתים ואמהות של בצלים שיעורו כדי לאכול בו שתי סעודות.",
+            "נשתתפו ביין חי שיעורו שתי רביעיות לכולן. וכן בשכר שתי רביעיות. ביצים שתים ומשתתפין בהן ואפילו הן חיות. ורמונים שנים. אתרוג אחד. חמשה אגוזים. חמשה אפרסקים. ליטרא של ירק בין חי בין שלוק ואם היה בשיל ולא בשיל אין מערבין בו לפי שאין ראוי לאכילה. עוכלא תבלין. קב תמרים. קב גרוגרות. מנה דבילה. קב תפוחין. כשות כמלוא היד. פולין לחין כמלוא היד. חזין ליטרא. והתרדין הרי הן בכלל הירק ומערבין בהן. עלי בצלים אין מערבין בהן. אלא אם הבצילו ונעשה אורך כל עלה מהן זרת. אבל פחות מכאן אינו אוכל. וכל אלו הדברים האמורין כלפתן הן. ולפיכך נתנו בהן שיעורין אלו וכל כיוצא בהן וכל האוכלין מצטרפין לשיעור השיתוף.",
+            "ליטרא האמורה בכל מקום מלא שתי רביעיות. ועוכלא חצי רביעית. ומנה האמורה בכל מקום מאה דינר. והדינר שש מעין. והמעה משקל שש עשרה שעורות. והסלע ארבעה דינרין. והרביעית מחזקת מן המים או מן היין משקל שבעה עשר דינרין וחצי דינר בקירוב. נמצא הליטרא משקל חמשה ושלשים דינר. והעוכלא משקל תשעה דינרין פחות רביע.",
+            "סאה האמורה בכל מקום ששת קבין. והקב ארבעה לוגין. והלוג ארבע רביעיות. וכבר בארנו מדת הרביעית ומשקלה. ואלו השיעורין שאדם צריך לזכור אותן תמיד.",
+            "אוכל שהוא מותר באכילה אף על פי שהוא אסור לזה המערב הרי זה מערב בו ומשתתף בו. כיצד משתתף הנזיר ביין וישראל בתרומה. וכן הנודר מאוכל זה או שנשבע שלא יאכלנו מערב בו ומשתתף בו. שאם אינו ראוי לזה הרי הוא ראוי לאחר.",
+            "אבל דבר האסור לכל כגון טבל אפילו טבל של דברי סופרים. וכן מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו כהוגן. וכן מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכה. אין מערבין ומשתתפין בהן. אבל מערבין ומשתתפין בדמאי מפני שראוי לעניים. ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו אע\"פ שלא נתן את החומש שאין החומש מעכב. ומערבין במעשר שני בירושלים מפני שהוא ראוי שם לאכילה אבל לא בגבולין.",
+            "כיצד מערבין בחצירות גובין חלה אחת שלימה מכל בית ובית ומניחין הכל בכלי אחד בבית אחד מבתי החצר אפילו בבית התבן או בבית הבקר או בבית האוצר. אבל אם נתנו בבית שער אפילו בית שער של יחיד או באכסדרה או במרפסת או בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו עירוב. וכשמקבץ העירוב מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ואומר בעירוב זה יהיה מותר לכל בני החצר להוציא ולהכניס מבית לבית בשבת. ויש לקטן לגבות עירובי חצרות. ובית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן את הפת. ואם היו רגילין להניח בו אין משנין אותו מפני דרכי שלום.",
+            "וכיצד משתתפין במבוי. גובה אוכל כגרוגרת מכל אחד ואחד או פחות מכגרוגרת אם היו מרובין. ומניח הכל בכלי אחד בחצר מחצרות המבוי או בבית מן הבתים אפילו בית קטן או אכסדרה או מרפסת הרי זה שיתוף. ��בל אם הניחו באויר מבוי אינו שיתוף. ואם הניח הכלי בחצר צריך להגביה הכלי מן הקרקע טפח כדי שיהיה ניכר. ומברך על מצות עירוב. ואומר בזה השיתוף יהיה מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצרות למבוי בשבת.",
+            "חלקו את העירוב או את השיתוף אף על פי שהוא בבית אחד אינו עירוב. אבל אם מלאו את הכלי מן העירוב ונשאר ממנו מעט והניחוהו בכלי אחר מותר.",
+            "המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצירות כדי שלא ישכחו התינוקות תורת עירוב. שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי. לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירין בפת. בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום פת שעל השלחן סומכין עליה משום עירובי חצירות. ואם רצו לסמוך עליה משום שיתוף סומכין אף על פי שהן מסובין בחצר.",
+            "לקח אחד מבני החצר פת אחת ואמר הרי זו לכל בני החצר או שהוא אוכל כשתי סעודות ואמר הרי זה לכל בני המבוי אינו צריך לגבות מכל אחד ואחד. אבל צריך לזכות להן בו על ידי אחר. ויש לו לזכות על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו העברי ועל ידי אשתו. אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. וכן יש לו לזכות להן על ידי שפחתו העברית אף על פי שהיא קטנה. שהקטן זוכה לאחרים בדבר שהוא מדברי סופרים. ואינו צריך להודיע לבני החצר או לבני המבוי שהרי זכה להן ועירב עליהן שזכות היא להן וזכין לו לאדם שלא בפניו.",
+            "אין מערבין ולא משתתפין בשבת אלא מבעוד יום. ומערבין עירובי חצרות ושתופי מבואות בין השמשות אף על פי שהוא ספק מן היום ספק מן הלילה. ולעולם צריך שיהא העירוב או השיתוף מצוי ואפשר לאכלו כל בין השמשות. לפיכך אם נפל עליו גל או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב. משחשיכה הרי זה עירוב. ואם ספק הרי זה עירוב שספק העירוב כשר.",
+            "נתן העירוב או השיתוף במגדל ונעל עליו ואבד המפתח קודם שחשיכה אם אי אפשר לו להוציא העירוב אלא אם כן עשה מלאכה בין השמשות הרי זה כמי שאבד ואינו עירוב שהרי אי אפשר לאכלו. הפריש תרומת מעשר או תרומה גדולה והתנה עליה שלא תהיה תרומה עד שתחשך אין מערבין בה שעדיין היא טבל כל בין השמשות וצריך שתהיה סעודה הראויה מבעוד יום"
+        ],
+        [
+            "אנשי החצר שעירבו כולן חוץ מאחד מהן שלא עירב עמהן בין מזיד בין שוכח הרי זה אוסר עליהן. ואסור לכולן להוציא מבתיהן לחצר או מחצר לבתיהן. ביטל להן זה שלא עירב רשות חצרו בלבד הרי אלו מותרין להוציא ולהכניס מבתיהן לחצר ומחצר לבתיהן אבל לביתו אסור. ביטל להן רשות ביתו ורשות חצרו הרי כולם מותרין הן מפני שעירבו והרי ביטל להן רשות ביתו וחצרו. וגם הוא מותר מפני שלא נשאר לו רשות והרי הוא כאורח אצלם והאורח אינו אוסר.",
+            "המבטל רשותו סתם רשות חצרו ביטל רשות ביתו לא ביטל. והמבטל רשותו לבני חצר צריך לבטל לכל אחד ואחד בפירוש ואומר רשותי מבוטלת לך ולך ולך. והיורש מבטל רשות אף על פי שמת מורישו בשבת שהיורש קם תחת מורישו לכל דבר. וביטול רשות בשבת מותר לכתחלה.",
+            "בטלו אלו המערבין רשותן לזה שלא עירב. הוא מותר שהרי נשאר לבדו. והם אסורין שלא נשאר להן רשות. ואין אומרים יהיו כאורחים אצלו שאין רבים אורחין אצל אחד.",
+            "היו אלו שלא עירבו שנים או יתר. אם בטלו רשותם למערבין המערבין מותרין ואלו שלא עירבו אסורין. ואין המערבין יכולים לבטל רשותם לשנים שלא עירבו שכל אחד מהן אוסר על חבירו. ואפילו חזר האחד שלא עירב וביטל רשותו לשני שלא עירב הרי זה אוסר שבשעה שבטלו לו המערבין אסור היה. אחד שעירב אינו מבטל רשותו לאחד שלא עירב אבל האחד שלא עירב מבטל רשותו לאחד שעירב.",
+            "כשם שבעל הבית זה מבטל רשותו לבעל הבית זה בחצר אחת כך מבטלין מחצר לחצר ומבטלין וחוזרין ומבטלין. כיצד שנים ששרויים בחצר ולא עירב אחד מהן מבטל רשותו לשני ונמצא השני מטלטל ברשותו שביטל לו חבירו עד שיעשה צרכיו. וחוזר השני ומבטל רשותו לראשון ומטלטל הראשון ברשותו שביטל לו. וכן כמה פעמים. ויש ביטול רשות בחורבה כדרך שהוא בחצר.",
+            "מי שביטל רשותו וחזר וטלטל ברשותו שביטל. אם במזיד הוציא הרי זה אוסר עליהן שהרי לא עמד בביטולו. ואם בשוגג הוציא אינו אוסר שהרי הוא עומד בבטולו. במה דברים אמורים שלא קדמו והחזיקו אלו שביטל להן. אבל אם קדמו והחזיקו והוציאו אם חזר הוא והוציא בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר עליהן.",
+            "שני בתים בשני צדי רשות הרבים והקיפום נכרים מחיצה בשבת אין מבטלין זה לזה הואיל ואי אפשר להם לערב מאמש. אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק. אם מת מבעוד יום הרי היורש שאינו מבני החצר אוסר עליהם. ואם מת משחשיכה אינו אוסר עליהם. ואחד מן השוק שמת והניח רשותו לאחד מבני החצר. אם מבעוד יום מת אינו אוסר עליהם שהרי כולן מעורבים. ואם מת משחשיכה אוסר עליהם עד שיבטל רשות מורישו להן.",
+            "ישראל וגר ששרויים במערה אחת ומת הגר מבעוד יום אע\"פ שלא החזיק ישראל אחר בנכסיו עד שחשיכה הרי זה המחזיק אוסר עד שיבטל שהרי הוא כיורש. ואם מת הגר משחשיכה אע\"פ שהחזיק ישראל אחר בנכסיו אינו אוסר עליו אלא בהיתרו הראשון הוא עומד.",
+            "ישראל הדר עם העובד כוכבים ומזלות או עם גר תושב בחצר אינו אוסר עליו שדירת העובד כוכבים ומזלות אינה דירה אלא כבהמה הוא חשוב. ואם היו שני ישראלים או יתר ועובד כוכבים ומזלות שכן עמהן הרי זה אוסר עליהם. ודבר זה גזירה שלא ישכינו עובד כוכבים ומזלות עמהן שלא ילמדו ממעשיו. ולמה לא גזרו בישראל אחד ועובד כוכבים ומזלות אחד. מפני שאינו דבר מצוי. שהרי יפחד שמא יתיחד עמו ויהרגנו וכבר אסרו להתיחד עם העובד כוכבים ומזלות.",
+            "שני ישראלים ועובד כוכבים ומזלות אחד השוכנים בחצר אחת ועירבו הישראלים לעצמן לא הועילו כלום. וכן אם בטלו לעובד כוכבים ומזלות או בטל להן או בטלו הישראלים זה לזה ונעשו כיחיד עם העובד כוכבים ומזלות לא הועילו כלום. שאין עירוב מועיל במקום עובד כוכבים ומזלות. ואין ביטול רשות מועיל במקום עובד כוכבים ומזלות. ואין להן תקנה אלא שישכרו ממנו רשותו ויעשה העובד כוכבים ומזלות כאילו הוא אורח עמהן. וכן אם היו עובדי כוכבים ומזלות רבים משכירין רשותם לישראלים והישראלים מערבין ומותרין. וישראל אחד ששכר מן העובד כוכבים ומזלות מערב עם שאר הישראלים ויותרו כלם. ואין כל אחד צריך לשכור מן העובד כוכבים ומזלות.",
+            "שתי חצרות זו לפנים מזו וישראל ועובד כוכבים ומזלות דרים בפנימית וישראל אחר בחיצונה. או שהיה ישראל ועובד כוכבים ומזלות בחיצונה וישראל אחר בפנימית הרי זה אוסר על החיצונה עד שישכור ממנו. שהרי רגלי שני ישראלים ועובד כוכבים ומזלות מצויים שם. והפנימי מותר בפנימית.",
+            "שוכרין מן העובד כוכבים ומזלות אפי' בשבת. שהשכירות כביטול רשות היא שאינה שכירות ודאית אלא היכר בלבד. לפיכך שוכרין מן העובד כוכ��ים ומזלות אפילו בפחות משוה פרוטה. ואשתו של עובד כוכבים ומזלות משכרת שלא לדעתו. וכן שכירו ושמשו משכירין שלא לדעתו. ואפילו היה שכירו או שמשו ישראלי הרי זה משכיר שלא לדעתו. שאל מן העובד כוכבים ומזלות מקום להניח בו חפציו והשאילו הרי נשתתף עמו ברשותו ומשכיר שלא לדעתו. היו לעובדי כוכבים ומזלות זה שכירים או שמשים או נשים רבים אם השכיר אחד מהן דיו.",
+            "שני ישראלים ועובד כוכבים ומזלות הדרים בחצר אחת ושכרו מן העובד כוכבים ומזלות בשבת חוזר האחד ומבטל רשותו לשני ומותר. וכן אם מת העובד כוכבים ומזלות בשבת מבטל הישראלי לישראל האחר ויהיה מותר לטלטל.",
+            "עובד כוכבים ומזלות שהשכיר לעובד כוכבים ומזלות אם אין הראשון יכול להוציא העובד כוכבים ומזלות השני עד שישלים זמן שכירותו שוכרין מזה העובד כוכבים ומזלות השני שהרי נכנס תחת הבעלים. ואם יש רשות לראשון להוציא העובד כוכבים ומזלות השוכר ממנו בכל עת שירצה. אם לא היה השני עומד ושכרו הישראלים מן הראשון הרי אלו מותרין.",
+            "חצר שישראלים ועובד כוכבים ומזלות שרויין בה והיו חלונות פתוחות מבית ישראלי זה לבית ישראלי זה ועשו עירוב דרך חלונות. אע\"פ שהן מותרין להוציא מבית לבית דרך חלונות הרי הן אסורין להוציא מבית לבית דרך פתחים מפני העובד כוכבים ומזלות עד שישכיר שאין רבים נעשים בעירוב כיחיד במקום העובד כוכבים ומזלות.",
+            "ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד עבודת כוכבים ומזלות הרי הוא כעובד כוכבים ומזלות לכל דבריו. ואין מערבין עמו ואינו מבטל רשות אלא שוכרין ממנו כעובד כוכבים ומזלות. אבל אם היה מן האפיקורוסין שאין עובדין עבודת כוכבים ומזלות ואין מחללין שבת כגון צדוקין וביתוסין וכל הכופרים בתורה שבעל פה. כללו של דבר כל מי שאינו מודה במצות עירוב. אין מערבין עמו לפי שאינו מודה בעירוב. ואין שוכרין ממנו לפי שאינו כעובד כוכבים ומזלות. אבל מבטל הוא רשותו לישראל הכשר וזו היא תקנתו. וכן אם היה ישראל אחד כשר וזה הצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לו רשותו"
+        ],
+        [
+            "חלון שבין שתי חצירות אם יש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על זה והיה קרוב מן הארץ בתוך עשרה טפחים. אפילו כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה או כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה אם רצו יושבי שתי החצרות לערב כולן עירוב אחד הרשות בידן ויעשו כחצר אחת ויטלטלו מזו לזו. ואם רצו מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן. היה החלון פחות מארבעה או שהיה כולו למעלה מעשרה מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן.",
+            "במה דברים אמורים בחלון שבין שתי חצירות אבל שבין שני בתים אפילו היה למעלה מעשרה. וכן חלון שבין בית לעליה אם רצו מערבין עירוב אחד אפילו שאין ביניהם סולם. והוא שיהיה בו ארבעה על ארבעה. היה חלון עגול אם יש בו כדי לרבע בו ארבעה על ארבעה הרי הוא כמרובע.",
+            "כותל שבין שתי חצרות או מתבן שבין שתי חצרות פחות מעשרה טפחים מערבין עירוב אחד ואין מערבין שנים. היה גבוה עשרה או יתר על כן מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן. ואם היה ביניהם סולם מכאן וסולם מכאן הרי הן כפתח. ואם רצו מערבין אחד. ואפילו היה הסולם זקוף וסמוך לכותל שהרי אין יכולין לעלות בו עד שימשך ויתרחק מתחתיו מן הכותל הרי זה מתיר. ואפילו לא היה מגיע ראש הסולם לראש הכותל אם נשאר ביניהן פחות משלשה הרי זה מתיר ומערבין אחד אם רצו.",
+            "היה הכותל רחב ארבעה ועשו סולם מכאן וסולם מכאן אף על פי שהסולמות מרוחקים זה מזה אם רצו מערבין אחד. אין ברוחב הכותל ארבעה אם אין בין הסולמות שלשה מערבין אחד. היה ביניהם שלשה מערבין שנים.",
+            "בנה מצבה על גבי מצבה בצד הכותל. אם יש בתחתונה ארבעה ממעט. אין בתחתונה ארבעה ואין בינה לבין העליונה שלשה ממעט. ואם רצו מערבין אחד. וכן במדרגות של עץ שסמכן לכותל.",
+            "כותל גבוה שבין שתי חצרות וזיז יוצא באמצעיתו אם נשאר מן הזיז עד ראש הכותל פחות מעשרה מניח סולם לפני הזיז ומערבין אחד אם רצו. אבל אם הניח הסולם בצד הזיז אינו ממעט. היה הכותל גבוה תשעה עשר טפחים מוציא זיז אחד באמצע ומערבין אחד אם רצו שהרי מן הזיז עד הארץ פחות מעשרה ומן הזיז העליון עד ראש הכותל פחות מעשרה. היה הכותל גבוה עשרים טפחים צריך שני זיזין זה שלא כנגד זה. עד שיהיה בין הזיז התחתון ובין הארץ פחות מעשרה ובין הזיז העליון ובין ראש הכותל פחות מעשרה. ומערבין אחד אם רצו.",
+            "דקל שחתכו וסמכו על ראש הכותל ועל הארץ מערבין אחד אם רצו ואינו צריך לקבעו בבנין. וכן הסולם כובדו קובעו ואינו צריך לחברו בבנין. היו קשין מבדילין בין שתי החצרות וסולם מכאן וסולם מכאן אין מערבין אחד שהרי אין כף הרגל עולה בסולם לפי שאין לו על מה שיסמוך. היה סולם באמצע וקשין מכאן וקשין מכאן אם רצו מערבין שנים.",
+            "היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל. אם רצו מערבין אחד הואיל ואיסור שבות הוא שגרם לו שלא יעלה באילן. עשה אשרה סולם לכותל אין מערבין אחד מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי היא אסורה בהנייה.",
+            "כותל שגבוה עשרה ובא למעטו כדי לערב עירוב אחד אם יש באורך המיעוט ארבעה טפחים מערבין אחד. סתר מקצת הכותל עד שנתמעט מעשרה, צדו הקצר נותנין אותו לחצר זו ושאר הכותל הגבוה לבין שתי החצרות.",
+            "נפרץ הכותל הגבוה שביניהן. אם היתה הפרצה עד עשר אמות מערבין שני עירובין. ואם רצו מערבין אחד מפני שהיא כפתח. היתה יתר מעשרה מערבין עירוב אחד ואין מערבין שני עירובין.",
+            "היתה הפרצה פחותה מעשר ובא להשלימה ליתר מעשר חוקק בכותל גובה עשרה טפחים ומערבין עירוב אחד. ואם בא לפרוץ לכתחלה פרצה יתר מעשר בכל הכותל צריך להיות גובה הפרצה מלא קומתו.",
+            "חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורחב ארבעה או יתר מערבין שני עירובין. פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים. ואם מיעט עומקו בעפר או בצרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן. אבל אם מלאהו תבן או קש אין ממעטין עד שיבטל.",
+            "וכן אם מיעט רחבו בלוח או בקנה שהושיטו באורך כל החריץ מערבין אחד ואין מערבין שנים. וכל הדבר הניטל בשבת כגון הסל והספל אין ממעטין בו אלא אם כן חיברו בארץ חבור שאי אפשר לשומטו עד שיחפור בדקר.",
+            "נתן לוח שרחב ארבעה טפחים על רוחב החריץ מערבין אחד ואם רצו מערבין שני עירובין. וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו אם הושיט לוח שרחב ארבעה טפחים מזו לזו מערבין עירוב אחד. ואם רצו מערבין שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן. היו זו בצד זו ואינן בשוה אלא אחת למעלה מחברתה אם יש ביניהן פחות משלשה טפחים הרי הן ככצוצטרא אחת ומערבין אחת. ואם יש ביניהם שלשה או יתר מערבין שנים אלו לעצמן ואלו לעצמן.",
+            "כותל שבין שתי חצרות שהוא רחב ארבעה והיה גבוה עשרה טפחים מחצר זו ושוה לקרקע חצר שניה נותנין רחבו לבני החצר שהוא שו�� להן ויחשב מחצרן. הואיל ותשמישו בנחת לאלו ותשמישו בקשה לאלו נותנין אותו לאלו שתשמישו להן בנחת. וכן חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה טפחים מצד חצר זו ושוה לקרקע חצר שניה נותנין רוחבו לחצר שהיא שוה לה. מפני שתשמישו נחת לזה וקשה לזה נותנין אותו לאלו שתשמישו להן בנחת.",
+            "היה הכותל שבין שתי החצירות נמוך מחצר העליונה וגבוה מחצר התחתונה שנמצאו בני העליונה משתמשין בעביו על ידי שלשול ובני התחתונה משתמשין בעביו ע\"י זריקה שניהן אסורין בו עד שיערבו שתיהן עירוב אחד. אבל אם לא עירבו אין מכניסין מעובי כותל זו לבתים ואין מוציאין מהבתים לעביו.",
+            "שני בתים שביניהן חורבה שהיא רשות היחיד אם יכולין שניהם להשתמש בחורבה ע\"י זריקה אוסרין זה על זה. ואם היה תשמישה לזה בנחת והאחר אינו יכול לזרוק לה מפני שהיא עמוקה ממנה הרי זה שהיא לו בנחת משתמש בה ע\"י זריקה.",
+            "כל גגות העיר אע\"פ שזה גבוה וזה נמוך עם כל החצרות ועם כל הקרפיפות שהוקפו שלא לשם דירה שאין בכל אחד מהן יתר על בית סאתים עם עובי הכתלים שבין החצרות עם המבואות שיש להן לחי או קורה כולן רשות אחת הן ומטלטלין בכולן בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן. אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית אלא אם כן עירבו.",
+            "כיצד כלי ששבת בתוך החצר בין עירבו אנשי החצר בין לא עירבו מותר להעלותו מן החצר לגג או לראש הכותל. ומן הגג לגג אחר הסמוך לו אפילו היה גבוה ממנו כל שהוא או נמוך. ומן הגג האחר לחצר שניה ומחצר שניה לגג שלישי של חצר שלישית. ומגג שלישי למבוי. ומן המבוי לגג רביעי עד שיעבירנו כל המדינה כולה דרך גגות וחצרות או דרך גגות וקרפיפות או דרך חצרות וקרפיפות או דרך שלשתן מזה לזה ומזה לזה. ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אלא אם כן עירבו אנשי כל המקומות האלו עירוב אחד.",
+            "וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר או לראש הכותל או לקרפף אלא אם כן עירבו אנשי כל המקומות שמעבירין בהן כלי זה עירוב אחד.",
+            "בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים כדי שיהיה כל אחד דולה מרשותו. והיכן מעמידין את המחיצה. אם היתה למעלה מן המים צריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים. ואם היתה המחיצה כולה בתוך המים צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים כדי שתהיה ניכרת רשות זה מרשות זה.",
+            "וכן אם עשו על פי הבור קורה רחבו ארבעה טפחים זה ממלא מצד הקורה וזה ממלא מצדה האחר וכאילו הבדילה חלק זה מחלק זה אף על פי שהמים מעורבין מלמטה קל הוא שהקלו חכמים במים.",
+            "באר שבאמצע השביל בין שני כתלי חצרות אע\"פ שהיא מופלגת מכותל זה ארבעה טפחים ומכותל זה ארבעה טפחים שניהם ממלאין ממנה ואין צריכין להוציא זיזין על גבה שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר.",
+            "חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה מבעוד יום. אנשי גדולה מערבין לעצמן ומותרים שהרי נשאר להן פצימין מכאן ומכאן. ואנשי קטנה אסורין להוציא מבתיהן לחצר שלהן עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד. שדיורין של גדולה חשובין כקטנה ואין דיורי קטנה חשובין כגדולה.",
+            "שתי חצרות שעירבו עירוב אחד דרך הפתח שביניהן או דרך החלון ונסתם הפתח או החלון בשבת כל אחת ואחת מותרת לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. וכן שתי חצירות שעירבה זו לעצמה וזו לעצמה ונפל הכותל שביניהן בשבת אלו מותרים לעצמן ומוציאין מבתיהן ומטלטל��ן עד עיקר המחיצה ואלו מטלטלין כן עד עיקר המחיצה הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה. ואף על פי שנתוספו הדיורין שהדיורין הבאין בשבת אינן אוסרין. נפתח החלון ונעשה הפתח בשגגה או שעשו נכרים לדעתן חזרו להיתרן. וכן שתי ספינות שהיו קשורות זו בזו ועירבו ונפסקו אסור לטלטל מזו לזו ואפילו היה מוקפות מחיצה. חזרו ונקשרו בשוגג חזרו להיתרן"
+        ],
+        [
+            "אנשי חצר שהיו כולם אוכלין על שולחן אחד אף על פי שכל אחד ואחד יש לו בית בפני עצמו אין צריכין עירוב מפני שהן כאנשי בית אחד. וכשם שאין אשתו של אדם ובני ביתו ועבדיו אוסרין עליו ואינו צריך לערב עמהן כך אלו כאנשי בית אחד הן מפני שהן כולן סומכין על שולחן אחד.",
+            "וכן אם הוצרכו לעשות עירוב עם אנשי חצר אחרת עירוב אחד לכולן ופת אחת בלבד מוליכין לאותו מקום שמערבין עמו. ואם היה העירוב בא אצלן אינן צריכין לערב כמו הבית שמניחין בו העירוב שאינו צריך ליתן את הפת שכל אלו הבתים כבית אחד הן חשובין.",
+            "וכן אנשי חצר שעירבו נעשו כולן כבית אחד. ואם הוצרכו לערב עם חצר שניה ככר אחד בלבד הוא שמוליכין על ידי כולן למקום שמערבין בו. ואם היה העירוב בא אצלן אינן צריכין ליתן פת.",
+            "חמשה שגבו את העירוב להוליכו למקום שמניחין בו העירוב כשהם מוליכין אינן צריכין להוליך ע\"י חמשתן אלא ככר אחת שכיון שגבו כולן נעשו כאנשי בית אחד.",
+            "האב ובנו והרב ותלמידו שהן שרויין בחצר אינן צריכין לערב מפני שהן כבית אחד. ואף על פי שפעמים אוכלין על שלחן אחד ופעמים אינן אוכלין הרי הן כבית אחד.",
+            "האחים שכל אחד מהם לו בית בפני עצמו ואינן סומכין על שולחן אביהן, וכן הנשים או העבדים שאינן סומכין על שולחן בעליהן או רבן תמיד אבל אוכלין הם על שלחנו בשכר מלאכה שעושין לו או בטובה ימים ידועין כמי שסועד אצל חבירו שבוע או חדש, אם אין עמהן דיורין אחרים בחצר אינן צריכין לערב. ואם עירבו עם חצר אחרת עירוב אחד לכולן. ואם בא העירוב אצלן אין נותנין פת. ואם היו דיורין עמהן בחצר צריכין פת לכל אחד ואחד כשאר אנשי החצר מפני שאינן סומכין על שולחן אחד תמיד.",
+            "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. אם היה מפסיק בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה הרי כל חבורה מהן כאילו היא בחדר בפני עצמו או בעלייה בפני עצמה לפיכך צריכין פת מכל חבורה. ואם אין המחיצות מגיעות לתקרה ככר אחד לכולן שכולן כאנשי בית אחד חשובין.",
+            "מי שיש לו בחצר חבירו בית שער שרבים דורסין בו או אכסדרה או מרפסת או בית הבקר או בית התבן או בית העצים או אוצר הרי זה אינו אוסר עליו עד שיהיה לו עמו בחצר מקום דירה שהוא סומך עליו לאכול בו פתו ואחר כך יהיה אוסר עליו עד שיערב עמו. אבל מקום לינה אינו אוסר. לפיכך אם קבע לו מקום לאכול בו בבית שער או באכסדרה ומרפסת אינו אוסר עליו לפי שאינו מקום דירה.",
+            "עשרה בתים זה לפנים מזה הבית הפנימי והשני לו הם שנותנין את העירוב והשמונה בתים החיצונים אינן נותנין את העירוב הואיל ורבים דורסין בהן הרי הן כבית שער והדר בבית שער אינו אוסר. אבל התשיעי אין דורסין בו רבים אלא יחיד לפיכך אוסר עד שיתן עירובו.",
+            "שתי חצרות וביניהן שלשה בתים פתוחים זה לזה ופתוחים לחצרות והביאו בני חצר זו עירובן דרך הבית הפתוח להן והניחוהו בבית אמצעי. וכן הביאו בני החצר האחר עירובן דרך הפתוח להן והניחוהו בבית האמצעי. אותן השלשה בתים אינן צריכין ליתן את ��פת. האמצעי מפני שהניחו בו העירוב והשנים שמצדדיו מפני שכל אחד מהן בית שער לאנשי חצר.",
+            "שתי חצרות ושני בתים פתוחין זה לזה ביניהן והביאו אלו עירובן דרך הבית הפתוח להן והניחוהו בבית השני הסמוך לחצר האחרת והביאו אלו עירובן דרך הפתח הסמוך להן והניחוהו בבית האחר. שתיהן לא קנו עירוב. שכל אחד מהן הניח עירובו בבית שער של חצר אחרת",
+            "אחד מבני החצר שהיה גוסס אף על פי שאינו יכול לחיות בו ביום הרי זה אוסר על בני החצר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו. וכן קטן אף על פי שאינו יכול לאכול כזית הרי זה אוסר עד שיערבו עליו. אבל האורח אינו אוסר לעולם כמו שבארנו.",
+            "אחד מבני חצר שהניח ביתו והלך ושבת בחצר אחרת אפילו היתה סמוכה לחצירו. אם הסיע מלבו ואין דעתו לחזור לביתו בשבת הרי זה אינו אוסר עליהן. במה דברים אמורים בישראל אבל עובד כוכבים אפילו הלך לשבות בעיר אחרת אוסר עליהן עד שישכרו ממנו מקומו שהרי אפשר שיבוא בשבת.",
+            "בעל החצר שהשכיר מבתי חצרו לאחרים והניח לו כלים או מיני סחורה בכל בית ובית מהן אינן אוסרין עליו הואיל ויש לו תפיסת יד בכל בית מהן נעשו הכל כאורחין אצלו. במה דברים אמורים בשהניח שם דבר שאסור לטלטלו בשבת כגון טבל ועששיות. אבל אם נשאר לו בכל בית מהן כלים שמותר לטלטלן הואיל ואפשר שיוציאם היום ולא ישאר לו שם תפיסת יד הרי אלו אוסרין עליו עד שיערבו.",
+            "אנשי החצר ששכחו ולא עירבו אין מוציאים מבתים לחצר ולא מחצר לבתים אבל מטלטלין הן כלים ששבתו בחצר בכל החצר ובכל הנחשב עם החצר. ואם היתה שם מרפסת או עליה ועירבו אנשי החצר לעצמן ואנשי המרפסת לעצמן. אנשי המרפסת או אנשי העליה מטלטלין כלים ששבתו בבתיהן בכל המרפסת ובכל הנחשב עמה או בכל רוחב העליה ובכל הנחשב עמה. ואנשי החצר מטלטלין בכל החצר ובכל הנחשב עמה. וכן אם היה יחיד דר בחצר ויחיד דר בעליה ושכחו ולא עירבו. זה מטלטל בכל העליה והנחשב עמה וזה מטלטל בכל החצר והנחשב עמה.",
+            "כיצד הסלע או תל וכיוצא בו שבתוך החצר אם אינן גבוהין עשרה טפחים הרי אלו נחשבין בין החצר וביןהמרפסת ושניהן אסורין להוציא שם כלים שבבתים. ואם גבוהין עשרה והיה ביניהן ובין המרפסת פחות מארבעה טפחים הרי אלו נחשבין עם המרפסת שהרי הן שוין לה ובני מרפסת מותרין בהם. ואם היו רחוקין מן המרפסת ארבעה טפחים או יתר על כן אף על פי שגבוהין עשרה הרי אלו בכלל החצר והמרפסת לפי ששניהן אפשר להשתמש בהן על ידי זריקה. לפיכך שניהן אסורין להוציא לשם כלי הבתים עד שיערבו. היתה מצבה רחבה ארבעה טפחים לפני המרפסת אין המרפסת אוסרת על בני החצר שהרי נחלקה מהן.",
+            "זיזין היוצאין מן הכותלים. כל שהוא למטה מעשרה טפחים הרי זה נחשב מן החצר ובני החצר משתמשין בו. וכל שהוא בתוך עשרה טפחים העליונים הסמוכין לעליה. אנשי עליה משתמשין בו והנשאר בין עשרה התחתונים עד תחלת עשרה העליונים מן הזיזין היוצאין שם שניהן אסורין בו ואין משתמשין בהן בכלים שבבתים אלא אם כן עירבו.",
+            "בור שבחצר אם היה מלא פירות טבלים שאסור לטלטלן בשבת וכיוצא בהן הרי הוא וחוליתו כסלע או תל שבחצר. אם היה גבוה עשרה סמוך למרפסת הרי הוא נחשב עם המרפסת. אבל אם היה מלא מים אין בני חצר ולא בני מרפסת מכניסין ממנו לבתים עד שיערבו.",
+            "שתי חצירות זו לפנים מזו ואנשי הפנימית יוצאין ונכנסין ועוברין על החיצונה. עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה הפנימית מותרת והחי��ונה אסורה. עירבה החיצונה ולא עירבה הפנימית שתיהן אסורות. הפנימית מפני שלא עירבה והחיצונה מפני אלו שלא עירבו שעוברין עליהן. עירבו זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה אבל אין מטלטלין מזו לזו.",
+            "שכח אחד מן החיצונה ולא עירב הפנימית בהיתרה עומדת. שכח אחד מן בני הפנימית ולא עירב עמהן אף החיצונה אסורה מפני אלו בני הפנימית שלא עלה להן עירוב שהן עוברין עליהן.",
+            "עשו שתיהן עירוב אחד אם הניחוהו בחיצונה ושכח אחד מהן ולא עירב בין שהיה מבני החיצונה בין מבני הפנימית שתיהן אסורות עד שיבטל להן שהרי ביארנו שמבטלין מחצר לחצר. ואם הניחו עירובן בפנימית ושכח אחד מבני החיצונה ולא עירב החיצונה אסורה ופנימית מותרת במקומה. שכח אחד מבני הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות עד שיבטל להן.",
+            "היה אחד דר בחצר זו ואחד דר בחצר זו אינן צריכין לערב אלא כל אחד מהן משתמש בכל חצירו. ואם היה עובד כוכבים ומזלות בפנימית אף על פי שהוא אחד הרי הוא כרבים ואוסר על החיצונה עד שישכרו מקומו.",
+            "שלש חצירות הפתוחות זו לזו ורבים בכל חצר מהן. עירבו שתים החיצונות עם האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו עד שיעשו שלשתן עירוב אחד. היה בכל חצר מהן אחד אף על פי שרבים דורסין בחיצונה אינן צריכין לערב שכל אחד מהן מותר במקומו. היו שנים בפנימית הואיל והן אסורין במקומן עד שיערבו הרי הן אוסרין על היחידים שבאמצעית ושבחיצונה עד שיערבו שנים שבפנימית. זה הכלל רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה ורגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה מפני שעוברת עליהן.",
+            "שתי כצוצטריות זו למעלה מזו שהן למעלה מן המים אף על פי שעשתה כל אחת מהן מחיצה גבוהה עשרה טפחים יורדת מכל אחת ואחת. אם היו שתי הכצוצטריות בתוך עשרה טפחים הרי אלו אסורין למלאות עד שיערבו שתיהן עירוב אחד מפני שהן ככצוצטרא אחת. ואם היה בין העליונה והתחתונה יותר על עשרה טפחים ועירבה זו לעצמה וזו לעצמה שתיהן מותרות למלאות.",
+            "לא עשתה העליונה מחיצה ועשתה התחתונה אף התחתונה אסורה למלאות מפני דלי של בני העליונה שהן אסורין שעובר עליה. עשתה העליונה מחיצה ולא עשתה התחתונה העליונה מותרת למלאות והתחתונה אסורה. ואם נשתתפו בני התחתונה עם בני העליונה במחיצה שעשו שתיהן אסורות למלאות עד שיערבו עירוב אחד.",
+            "שלש דיאטות זו למעלה מזו עליונה ותחתונה של אחד ואמצעית של אחד לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך אמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אחר. אבל משלשל הוא מן העליונה להתחתונה שלא דרך אמצעית.",
+            "שתי דיאטות זו כנגד זו וחצר אחת תחתיהן ששופכין לתוכה המים לא ישפכו לתוכה עד שיערבו שתיהן עירוב אחד. עשו מקצתן עוקה בחצר לשפוך בה המים ומקצתן לא עשו. אלו שעשו שופכים לעוקה שלהן ואלו שלא עשו לא ישפכו לחצר עד שיערבו. ואם עשו אלו עוקה ואלו עוקה כל אחת משתיהן שופכת לעוקה שלהן אף על פי שלא עירבו"
+        ],
+        [
+            "אנשי מבוי שהיה ביניהן שיתוף במאכל אחד לענין סחורה כגון שקנו יין בשותפות או שמן או דבש וכיוצא בהן אינן צריכין שיתוף אחר לענין שבת אלא סומכין על שיתוף של סחורה. והוא שיהיה המין שהן שותפין בו מין אחד ובכלי אחד. אבל אם היה אחד מהן שותף לזה ביין ולאחר בשמן או שהיה הכל יין והיה בשני כלים הרי אלו צריכין שיתוף אחר לענין שבת.",
+            "אחד מבני המבוי שבקש מחבירו יין או שמן קודם השבת ולא נתן לו בטל השיתוף. שהרי גלה דעתו שאינן כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה. אחד מבני המבוי שרגיל להשתתף עם בני המבוי ולא נשתתף. בני מבוי נכנסין לביתו ונוטלין ממנו שיתוף בעל כרחו. ואחד מבני המבוי שאינו רוצה להשתתף כלל עם בני המבוי כופין אותו להשתתף עמהן.",
+            "אחד מבני המבוי שהיה לו אוצר של יין או שמן וכיוצא בהן הרי זה מזכה ממנו מעט לכל בני המבוי להשתתף בו ומערב בו עליהם. ואף על פי שלא הפרישו ולא יחדו אלא הרי הוא מעורב באוצר הרי זה שיתוף.",
+            "חצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות אם נשתתפה עם אחד מהן בלבד נאסרה במבוי השני ואינה מוציאה ומכניסה בו. לפיכך אם זיכה אחד בשיתוף לכל בני המבוי ושיתף עליהן צריך להודיע לאנשי החצר זו. שאינן משתתפין אלא מדעתן שאינה זכות להן שמא במבוי השני רוצים להשתתף ולא בזה.",
+            "אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו והוא שלא יאסרו על שכיניו. אבל אם אוסר אינה מערבת עליו ולא משתתפת עליו אלא מדעתו.",
+            "נשתתפו אנשי חצר זו עם אחד משני המבואות אם במין אחד נשתתפו אפילו כלה אותו המין הרי זה עושה שיתוף אחר ומזכה להן ואינו צריך להודיעם פעם שניה. ואם בשני מינין נשתתפו ונתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיען. ואם כלו מזכה להם וצריך להודיעם. נתוספו שכנים בחצר זה מזכה להם וצריך להודיעם.",
+            "נשתתפה חצר זו עם בני המבוי זה מפתח זה ועם בני המבוי השני מן הפתח האחר מותרת עם שניהן והן מותרין עמה ושני המבואות אסורין זה עם זה. לא עירבה עם אחד מהם אוסרת על שניהן.",
+            "היתה חצר זו רגילה בפתח אחד והפתח השני אינה רגילה. זה שרגילה להכנס ולצאת בו אוסר ושאינה רגילה בו אינו אוסר. עירבה עם מבוי שאינה רגילה בו הותר המבוי האחר לעצמו ואינו צריך לערב עמה.",
+            "עירבו בני המבוי שהיא רגילה בו לעצמן והיא לא עירבה עמו ולא עם בני המבוי האחר שאינה רגילה בו וגם לא עירבו בני המבוי שאינה רגילה בו. דוחין אותה אצל זה המבוי שאינה רגילה מפני שלא עירב. הואיל והיא לא עירבה והוא לא עירב דוחין אותה אצלו כדי שלא תאסור על מבוי זה שעירב לעצמו.",
+            "חצר שיש לה פתח למבוי ופתח אחר לבקעה או לקרפף יתר מבית סאתים הואיל ואסור לטלטל מחצר לאותו הקרפף אינו סומך אלא על פתח של מבוי לפיכך אוסר על בני המבוי עד שישתתף עמהן. אבל אם היה הקרפף בית סאתים או פחות אינו אוסר על בני המבוי שעל הפתח המיוחד לו סומך הואיל ומותר לטלטל בכל הקרפף.",
+            "אחד מבני מבוי שהלך לשבות במבוי אחר אינו אוסר עליהן. וכן אחד מבני מבוי שבנה מצבה רחבה ארבעה טפחים על פתחו אינו אוסר עליהן שהרי הפריש עצמו מהן וחלק רשותו.",
+            "אנשי מבוי שנשתתפו מקצתן ושכחו מקצתן ולא נשתתפו מבטלין רשותן לאלו שנשתתפו. ודינם לענין ביטול רשות כדין אנשי חצר ששכח אחד מהן או שנים ולא עירבו. וכבר אמרנו שכל אדם עם אנשי ביתו הסמוכים על שולחנו כאיש אחד הן חשובין בין לעירובי חצירות בין לשתופי מבואות.",
+            "מבוי שעירבו כל חצירות שבו כל חצר וחצר בפני עצמה ואחר כך נשתתפו כולן במבוי. שכח אחד מבני החצר ולא עירב עם בני חצירו לא הפסיד כלום. שהרי כולם נשתתפו ועל השתוף סומכין ולא הצריכו לערב בחצירות עם השתוף אלא שלא לשכח לתינוקות תורת עירוב והרי עירבו בחצירות. אבל אם שכח אחד מבני המבוי ולא נשתתף אסורים במבוי ומותרין כל בני חצר לטלטל בחצרן שהמבוי לחצירות כחצ�� לבתים.",
+            "נשתתפו במבוי ושכחו כולן לערב בחצירות. אם אין מקפידין על פרוסתן סומכין על השתוף בשבת הראשונה בלבד. ואין מתירין להן דבר זה אלא מדוחק.",
+            "מבוי שלא נשתתפו בו אם עירבו חצירות עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ככרמלית. מאחר שעירבו חצירות עם הבתים נעשה המבוי כאילו אינו פתוח לו אלא בתים בלבד בלא חצירות. ולפיכך אין מטלטלין בכולן. ואם לא עירבו אנשי החצירות מטלטלין בכולן כלים ששבתו בתוכו כחצר שלא עירבו בה.",
+            "עובד כוכבים או צדוקי השרוי בחצר שבמבוי דינו עם בני המבוי כדינו עם בני החצר ששוכרים מן העובד כוכבים או מאחד מבני ביתו רשותו שבמבוי. או מבטל להן הצדוקי. ואם היה במבוי עובד כוכבים וישראל אחד אינו צריך שיתוף. ודין ישראל אחד ודין רבים שהן סומכין על שלחן אחד דין אחד הוא.",
+            "עובד כוכבים שהיה דר במבוי אם יש לו בחצירו פתח אחד לבקעה אינו אוסר על בני המבוי. ואפילו היה פתח קטן ארבעה על ארבעה אף על פי שמוציא גמלים וקרונות דרך הפתח שבמבוי אינו אוסר עליהן שאין דעתו אלא על פתח המיוחד לו שהוא לבקעה. וכן אם היה פתוח לקרפף שהוא יתר על בית סאתים הרי זה כפתוח לבקעה ואינו אוסר עליהן. היה בית סאתים או פחות אינו סומך עליהן ואוסר עליהן עד שישכרו ממנו.",
+            "מבוי שצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראלים והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל ועירבו כולן דרך חלונות. אף על פי שנעשו כאנשי בית אחד ומותרין להוציא ולהכניס דרך חלונות הרי אלו אסורין להשתמש במבוי דרך פתחים עד שישכרו מן העובד כוכבים. שאין נעשים כיחיד במקום עובד כוכבים.",
+            "כיצד משתתפין במדינה. כל חצר וחצר מערבת לעצמה שלא לשכח התינוקות. ואחר כך משתתפין כל אנשי המדינה כדרך שמשתתפין במבוי. ואם היתה המדינה קנין יחיד אפילו נעשית של רבים משתתפין כולן שיתוף אחד ויטלטלו בכל המדינה. וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד משתתפין כולן שתוף אחד.",
+            "אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם נכנסין בזה ויוצאין בזה אפילו נעשית של יחיד אין מערבין את כולה אלא מניחין ממנה מקום אחד אפילו בית אחד בחצר אחת ומשתתפין השאר. ויהיו אלו המשתתפין כולן מותרין בכל המדינה חוץ מאותו מקום ששיירו. ויהיו אותן הנשארים מותרין במקומן בשיתוף שעושין לעצמן אם היו הנשארים רבים ואסורין לטלטל בשאר כל המדינה.",
+            "ודבר זה משום היכר הוא כדי שידעו שהעירוב התיר להן לטלטל במדינה זו שרבים בוקעין בה. שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהן אין מטלטלין בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן.",
+            "מדינה של רבים שיש לה פתח אחד וסולם במקום אחר מערבין את כולה ואינה צריכה שיור שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח. הבתים שמניחין אותו שיור אף על פי שאינן פתוחין לעיר אלא אחוריהן לעיר ופניהם לחוץ עושין אותו שיור ומערבין את השאר.",
+            "המזכה בשיתוף לבני המדינה. אם עירבו כולן עירוב אחד אינו צריך להודיען שזכות הוא להן. ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני המדינה או מי שהלך לשבות בעיר אחרת או עובד כוכבים שהיה עמהן במדינה דין הכל כדינם בחצר ומבוי.",
+            "מדינה שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד הרי זה אוסר על כלן. ואם בנו מצבה על פתח המבוי אינו אוסר לפיכך אין מערבין מדינה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי. ובונה כל מבוי ומבוי מצבה על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהן כדי שלא יאסור על שאר המבואות"
+        ],
+        [
+            "מי שיצא מן המדינה בערב שבת והניח מזון שתי סעודות רחוק מן המדינה בתוך התחום וקבע שביתתו שם. אע\"פ שחזר למדינה ולן בביתו נחשב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו שתי הסעודות. וזה הוא הנקרא עירובי תחומין.",
+            "ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה לכל רוח. לפיכך כשהוא מהלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה כנגד המדינה אינו מהלך במדינה אלא עד סוף מדתו. ואם היתה המדינה מובלעת בתוך מדתו תחשב המדינה כולה כארבע אמות וישלים מדתו חוצה לה.",
+            "כיצד הרי שהניח את עירובו ברחוק אלף אמה מביתו שבמדינה לרוח מזרח נמצא מהלך למחר ממקום עירובו אלפים אמה למזרח. ומהלך ממקום עירובו אלפים אמה למערב. אלף שמן העירוב עד ביתו ואלף אמה מביתו בתוך המדינה. ואינו מהלך במדינה אלא עד סוף האלף. היה מביתו עד סוף המדינה פחות מאלף אפילו אמה אחת שנמצאת מדתו כלתה חוץ למדינה תחשב המדינה כולה כארבע אמות ויהלך חוצה לה תשע מאות שש ותשעים אמה תשלום האלפים.",
+            "לפיכך אם הניח עירובו ברחוק אלפים אמה מביתו שבמדינה הפסיד את כל המדינה כולה. ונמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפים אמה ומעירובו אלפים ואינו מהלך מביתו במדינה לרוח מערב אפילו אמה אחת. המניח עירובו ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח.",
+            "המניח עירובו בתוך המדינה ששבת בה לא עשה כלום ואין מודדין לו ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני המדינה כולן שיש להן אלפים אמה לכל רוח חוץ למדינה. וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפין לעיר שמודדין התחום חוץ מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר. נתן עירובו חוץ לתחום אינו עירוב.",
+            "אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או למשתה של נשואין או להקביל פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלו. או מפני היראה כגון שהיה רוצה לברוח מן העובדי כוכבים או מן הלסטים וכיוצא בזה. ואם עירב שלא לאחד מכל אלו אלא לדברי הרשות הרי זה עירוב.",
+            "כל שמשתתפין בו מערבין בו עירובי תחומין. וכל שאין משתתפין בו אין מערבין בו תחומין. וכמה שיעור עירובי תחומין מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד. ואם היה לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות. כמו השיתוף.",
+            "וצריך שיהיה הוא ועירובו במקום אחד כדי שיהיה אפשר לו לאוכלו בין השמשות. לפיכך אם נתכוין לשבות ברה\"ר והניח עירובו ברה\"י. או ברה\"י והניח עירובו ברשות הרבים אינו עירוב. שאי אפשר לו להוציא מרה\"י לרה\"ר בין השמשות אלא בעבירה.",
+            "אבל אם נתכוין לשבות ברה\"י או ברה\"ר והניח עירובו בכרמלית. או שנתכוין לשבות בכרמלית והניח עירובו ברה\"י או ברה\"ר הרי זה עירוב. שבשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות מותר להוציא ולהכניס מכל אחת משתי הרשויות לכרמלית לדבר מצוה. שכל דבר שהוא מדברי סופרים לא גזרו עליו בין השמשות במקום מצוה או בשעת הדחק.",
+            "נתנו במגדל ונעל ואבד המפתח אם יכול להוציאו בלא עשיית מלאכה הרי זה עירוב. שאין אסור לעשות בין השמשות במקום מצוה אלא מלאכה. נתנו בראש הקנה או הקונדס הצומחין מן הארץ אינו עירוב גזירה שמא יתלוש. ואם היו תלושין ונעוצין הרי זה עירוב.",
+            "כל המניח עירובו יש לו במקום עירובו ארבע אמות. לפיכך המניח עירובי תחומין שלו בסוף התחום ונתגלגל העירוב ויצא חוץ לתחום בתוך שתי אמות הרי זה עירוב וכאילו לא יצא ממקומו. ואם יצא חוץ לשתי אמות אינו ע��רוב שהרי נעשה חוץ לתחום והמניח עירובו חוץ לתחום אינו עירוב מפני שאינו יכול להגיע אל עירובו.",
+            "נתגלגל העירוב ויצא שתי אמות חוץ לתחום או אבד או נשרף או שהיה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב. משחשיכה הרי זה עירוב. שקניית העירוב בין השמשות. ואם ספק הרי זה עירוב שספק העירוב כשר. לפיכך אם נאכל העירוב בין השמשות הרי זה עירוב.",
+            "אמרו לו שנים צא וערב עלינו, אחד עירב עליו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות וזה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשיכה שניהם קנו עירוב. שבין השמשות ספק הוא וספק העירוב כשר. אף על פי כן ספק חשיכה ספק לא חשיכה אין מערבין עירובי תחומין לכתחלה ואם עירב הרי זה עירוב.",
+            "נפל על העירוב גל מבעוד יום אם יכול להוציאו בלא עשיית מלאכה הרי זה כשר שמותר להוציאו בין השמשות שהיא שעת קניית העירוב. ואם נפל עליו גל משחשיכה הרי זה עירוב ואע\"פ שאי אפשר להוציאו אלא בעשיית מלאכה. ספק מבעוד יום נפל או משחשיכה הרי זה כשר שספק העירוב כשר.",
+            "אבל אם עירב בתרומה שהיא ספק טמאה אינו עירוב שאינה סעודה הראויה. וכן אם היו לפניו שתי ככרות של תרומה אחת טהורה ואחת טמאה ואינו יודע אי זו היא משתיהן ואמר עירובי בטהורה בכל מקום שהוא אינו עירוב. שאין כאן סעודה הראויה לאכילה.",
+            "אמר ככר זו היום חול ולמחר קדש ועירב בה הרי זה עירוב. שבין השמשות עדיין לא נתקדשה ודאי וראויה היתה מבעוד יום. אבל אם אמר היום קדש ולמחר חול אין מערבין בה שאינה ראויה עד שתחשך. וכן אם הפריש תרומה והתנה עליה שלא תהיה תרומה עד שתחשך אין מערבין בה. שהרי היא טבל כל בין השמשות וצריך שתהיה הסעודה ראויה מבעוד יום.",
+            "הנותן עירובו בבית הקברות אינו עירוב לפי שבית הקברות אסור בהנייה וכיון שרוצה בקיום העירוב שם אחר קנייה הרי נהנה בו. נתנו בבית הפרס הרי זה עירוב ואפילו היה כהן מפני שיכול ליכנס שם במגדל הפורח או שינפח והולך.",
+            "רבים שרצו להשתתף בעירובי תחומין מקבצין כולן עירובן שתי סעודות לכל אחד ואחד ומניחין אותו בכלי אחד במקום שירצו. ואם עשה אחד עירוב על ידי כולן צריך לזכות להן על ידי אחר. וצריך להודיעם שאין מערבין לו לאדם עירובי תחומין אלא לדעתו שמא אינו רוצה לערב באותה הרוח שרצה זה. ואם הודיעו מבעוד יום אף על פי שלא רצה אלא משתחשך הרי זה עירוב. ואם לא הודיעו עד שחשכה אינו יוצא בו שאין מערבין משתחשך.",
+            "כל הזוכה בעירובי חצירות מזכין על ידו בעירובי תחומין. וכל מי שאין מזכין על ידו עירובי חצירות אין מזכין על ידו עירובי תחומין.",
+            "נותן אדם מעה לבעל הבית כדי שיקח לו פת ויערב לו בה עירובי תחומין. אבל אם נתן לחנוני או לנחתום ואמר לו זכה לי במעה זו אינו עירוב. ואם אמר לו ערב עלי במעה זו הרי זה לוקח בה פת או אוכל מן האוכלין ומערב עליו. ואם נתן לו כלי ואמר לו תן לי בזה אוכל וזכה לי בו הרי זה לוקח אוכל ומערב עליו בו.",
+            "מערב אדם עירובי תחומין על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן. לפיכך אם עירב עליהן ועירבו לעצמן יוצאין בשל רבן. אבל אינו מערב לא על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים ולא על ידי אשתו אלא מדעתן. ואע\"פ שהן אוכלין אצלו על שולחנו. ואם עירב עליהן ושמעו ושתקו ולא מיחו יוצאין בעירובו. עירב על אחד מהן ועירבו הן ��עצמן אין לך מחאה גדולה מזו ויוצאין בעירוב עצמן. קטן בן שש שנים או פחות יוצא בעירוב אמו ואין צריך להניח עליו מזון שתי סעודות לעצמו.",
+            "הרוצה לשלח עירובו ביד אחר להניחו לו במקום שהוא רוצה לקבוע שביתתו שם הרשות בידו. וכשהוא משלחו אינו משלחו ביד חרש שוטה וקטן ולא ביד מי שאינו מודה במצות עירוב. ואם שלח אינו עירוב. ואם שלחו ביד אחד מאלו הפסולין להוליכו לאדם כשר כדי שיוליכו הכשר ויניחו במקום העירוב הרי זה כשר. ואפילו שלחו על הקוף או על הפיל. והוא שיהיה עומד מרחוק עד שיראה זה הפסול או הבהמה שהגיעו אצל הכשר שאמר לו להוליך את העירוב. וכן רבים שנשתתפו בעירובי תחומין ורצו לשלוח עירובן ביד אחר הרי אלו משלחין.",
+            "אחד או רבים שאמרו לאחד צא וערב עלינו ועירב עליהן באי זה רוח שרצה הרי זה עירוב ויוצאין בו שהרי לא ייחדו לו רוח. האומר לחבירו ערב עלי בתמרים ועירב עליו בגרוגרות בגרוגרות ועירב עליו בתמרים. א\"ל הניח עירובי במגדל והניחו בשובך. בשובך והניחו במגדל. בבית והניחו בעליה בעליה והניחו בבית אינו עירוב. אבל אם אמר לו ערב עלי סתם ועירב עליו בין בגרוגרות בין בתמרים בין בבית בין בעליה הרי זה עירוב.",
+            "כשם שמברכין על עירובי חצירות ושתופי מבואות כך מברכין על עירובי תחומין, אומר בזה העירוב יהיה מותר לי להלך למקום זה אלפים אמה לכל רוח. ואם היה אחד מערב על ידי רבים ואומר בזה העירוב יהיה מותר לפלוני או לבני מקום פלוני או לבני עיר זו להלך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח"
+        ],
+        [
+            "מי שיצא מערב שבת חוץ למדינה ועמד במקום בתוך התחום או בסופו ואמר שביתתי במקום זה וחזר לעירו ולן שם. יש לו להלך למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח. וזה הוא עיקר עירובי תחומין לערב ברגליו. ולא אמרו לערב בהנחת מזון שתי סעודות בלבד במקום אף על פי שלא יצא ולא עמד שם אלא להקל על העשיר שלא יצא אלא ישלח עירובו ביד אחר ויניחו לו.",
+            "וכן אם נתכוין לקבוע שביתתו במקום ידוע אצלו כגון אילן או בית או גדר שהוא מכיר מקומו ויש בינו ובינו כשחשכה אלפים אמה או לפחות והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו שביתה אף על פי שלא הגיע ולא עמד שם אלא החזירו חבירו ללון אצלו או שחזר מעצמו ללון או נתעכב. למחר יש לו להלך עד מקום שנתכוין לו ומאותו המקום אלפים אמה לכל רוח. שכיון שגמר בלבו לקבוע שם שביתתו והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם או שהניח עירובו שם.",
+            "במה דברים אמורים בעני שאין מטריחין אותו להניח עירוב או ברחוק כגון מי שהיה בא בדרך והיה ירא שמא תחשך. והוא שישאר מן היום כדי להגיע לאותו מקום שקנה בו שביתה קודם שתחשך אם רץ בכל כחו והיה בינו ובין אותו מקום כשתחשך אלפים אמה או פחות. אבל אם לא היה רחוק ולא עני או שלא נשאר מן היום כדי שיגיע אפילו רץ בכל כחו או שהיה בין המקום שנתכוין לשבות בו ובין המקום שהוא עומד בו כשחשכה יתר מאלפים אמה או שלא כיון המקום שקנה בו שביתה. הרי זה לא קנה שביתה ברחוק מקום ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשכה.",
+            "מי שעמד מבעוד יום ברה\"י וקנה שם שביתה או שהיה בא בדרך ונתכוין לשבות ברה\"י הידוע אצלו וקנה שם שביתתו הרי זה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. ואם היתה רשות היחיד זו מקום שלא הוקף לדירה או תל או בקעה אם היה בה בית סאתים או פחות מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. ואם היתה יותר על בית סאתים אין לו בה אלא ארבע אמות וחוצה מהן אלפים אמה לכל רוח. וכן אם הניח עירובו במקום שלא הוקף לדירה.",
+            "הקונה שביתה ברחוק מקום ולא סיים מקום שביתתו לא קנה שביתה שם. כיצד היה בא בדרך ואמר שביתתי במקום פלוני או בשדה פלונית או בבקעה פלונית או ברחוק אלף אמה או אלפים ממקומי זה הרי זה לא קנה שביתה ברחוק ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשכה.",
+            "אמר שביתתי תחת אילן פלוני או תחת סלע פלוני אם יש תחת אותו אילן או אותו סלע שמונה אמות או יתר לא קנה שביתה שהרי לא כיון מקום שביתתו. שאם בא לשבות בתוך ארבע אמות אלו שמא בארבע אמות האחרות הוא שקנה שביתה.",
+            "לפיכך צריך להתכוין לשבות בעיקרו או בארבע אמות שבדרומו או שבצפונו. ואם היה תחתיו פחות משמנה אמות ונתכוין לשבות תחתיו קנה שהרי אין שם שיעור שני מקומות והרי מקצת מקומו מסויים. היו שנים באים בדרך אחד מהן מכיר אילן או גדר או מקום שהוא קובע בו שביתה והשני אינו מכיר. זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר מתכוין לשבות הוא וחבירו במקום שהוא מכיר.",
+            "אנשי העיר ששלחו אחד מהן להוליך להן עירובן למקום ידוע והחזיק בדרך והחזירו חבירו ולא הוליך עירובן. הן לא קנו שביתה באותו מקום שהרי לא הונח שם עירובן ואין להן להלך ממדינתן אלא אלפים אמה לכל רוח. והוא קנה שם עירוב שהרי הוא בא בדרך ונתכוין לשבות שם והחזיק בדרך. לפיכך יש לו להלך לאותו מקום למחר ולהלך ממנו אלפים אמה לכל רוח.",
+            "זה שאמרנו שצריך הקונה שביתה ברחוק מקום שיחזיק בדרך, לא שיצא וילך בשדה אלא אפילו ירד מן העליה לילך לאותו מקום וקודם שיצא מפתח החצר החזירו חבירו הרי זה החזיק וקנה שביתה. וכל הקונה שביתה ברחוק מקום אינו צריך לומר שביתתי במקום פלוני אלא כיון שגמר בלבו והחזיק בדרך כל שהוא קנה שם שביתה. ואין צריך לומר מי שיצא ברגליו ועמד במקום שקונה בו שביתה שאינו צריך לומר כלום אלא כיון שגמר בלבו קנה.",
+            "התלמידים שהולכין ואוכלין בלילי שבת בשדות וכרמים אצל בעלי הבתים שפתן מצויה לעוברי דרכים הבאים שם ובאים ולנים בבית המדרש. מהלכין אלפים אמה לכל רוח מבית המדרש לא ממקום האכילה. שאילו מצאו סעודתן בבית המדרש לא היו יוצאין לשדה ואין דעתן סומכת לדירה אלא על בית מדרשם"
+        ],
+        [
+            "אין מניחין שני עירובין אחד במזרח ואחד במערב כדי שיהלך במקצת היום על אחד משני העירובין ובשאר היום על העירוב השני. שאין מערבין שני עירובין ליום אחד. טעה ועירב לשתי רוחות כמדומה הוא שמערבין לשתי רוחות. או שאמר לשנים צאו וערבו עלי אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום מהלך כרגלי שניהם.",
+            "כיצד מהלך כרגלי שניהם שאינו יכול להלך אלא במקום שיש לשניהם להלך בו. נתן האחד עירוב ברחוק אלף אמה לרוח מזרח והניח השני מהן עירובו ברחוק חמש מאות אמה לרוח מערב. אין זה שעירבו עליו מהלך במערב אלא אלף אמה כרגלי מי שעירב עליו במזרח. ולא יהלך במזרח אלא אלף וחמש מאות אמה כרגלי מי שעירב עליו במערב. לפיכך אם עירב או עירבו עליו שני עירובין אלו אחד ברחוק אלפים אמה למזרח ואחד ברחוק אלפים אמה למערב הרי זה לא יזוז ממקומו.",
+            "מערב אדם שני עירובין בשתי רוחות ומתנה ואומר אם אירע לי דבר מצוה או נלחצתי למחר ונצרכתי לרוח זו זה העירוב הוא שאני סומך עליו והעירוב שברוח השנית אינו כלום. ואם נצרכתי לרוח זו השני זה העירוב הוא שאני סומך עליו ושברוח ��ראשונה אינו כלום. ואם נצרכתי לשתי הרוחות יש לי לסמוך על איזה עירוב שארצה ולאיזה שארצה אלך. ואם לא אירע לי דבר ולא נצרכתי לרוח מהן אין שני העירובין האלו עירוב ואיני סומך על אחד מהן אלא הריני כבני עירי שש לו אלפים אמה לכל רוח מחוץ לחומה.",
+            "כשם שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת כך אסור לצאת ביום טוב וביום הכפורים. וכשם שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב כך המוציא מרשות לרשות ביום הכפורים חייב. אבל ביום טוב מותר להוציא מרשות לרשות. לפיכך מערבין עירובי חצירות ומשתתפין במבואות ליום הכפורים כשבת. ומערבין עירובי תחומין ליום הכפורים ולימים טובים כדרך שמערבין לשבת.",
+            "יום טוב שחל להיות סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה או שני ימים טובים של גליות יש לו לערב שני עירובין לשתי רוחות וסומך על אי זה מהן שירצה ליום הראשון ועל העירוב שברוח השניה ליום השני. או מערב עירוב אחד לרוח אחת וסומך עליו לאחד משני ימים וביום השני יהיה כבני העיר וכאילו לא עשה עירוב ויש לו אלפים אמה לכל רוח. במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה הרי הן כיום אחד ואינו מערב לשני ימים אלא לרוח אחת.",
+            "וכן מתנה אדם על עירובו ואומר עירובי לשבת זו אבל לא לשבת אחרת. או לשבת אחרת אבל לא לשבת זו. לשבתות ולא לימים טובים לימים טובים ולא לשבתות.",
+            "אמר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה רציתי אלך לא רציתי לא אלך. אע\"פ שרצה משחשכה ילך. דבר שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה. וכן המערב לשבתות של כל השנה ואמר רציתי אלך לא רציתי לא אלך אלא אהיה כבני עירי כל שבת שירצה ילך אע\"פ שרצה משתחשך.",
+            "המערב לשני ימים טובים של גליות או לשבת ויום טוב אע\"פ שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל הראשון ובליל שני כל בין השמשות. כיצד הוא עושה מוליכו בערב יום טוב או בערב שבת ומחשיך עליו ונוטלו בידו ובא לו אם היה ליל יום טוב. ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך ואוכלו אם היה ליל שבת או מביאו אם היה ליל יום טוב. מפני שהן שתי קדושות ואינן כיום אחד כדי שנאמר מליל ראשון קנה העירוב לשני ימים.",
+            "נאכל העירוב בראשון קנה העירוב לראשון ואין לו עירוב לשני. עירב ברגליו בראשון צריך לערב ברגליו בשני והוא שילך ויעמוד באותו מקום ויחשוב בלבו שיקנה שם שביתה. עירב בפת בראשון אם רצה לערב ברגליו בשני הרי זה עירוב. ואם רצה לערב בפת צריך לערב באותה הפת עצמה שעירב בה בראשון.",
+            "יום הכפורים שחל להיות ערב שבת או לאחר שבת בזמן שמקדשין על פי הראיה יראה לי שהן כיום אחד וקדושה אחת הם.",
+            "זה שאמרנו שיש לו לערב שני עירובין בשתי רוחות לשני הימים והוא שיהיה אפשר לו להגיע לכל אחד משני העירובין ביום הראשון. אבל אם אי אפשר לו להגיע לעירוב של יום השני ביום הראשון אין עירוב השני עירוב. שהעירוב מצותו שיהיה בסעודה הראויה מבעוד יום וזה הואיל ואינו יכול להגיע לזה העירוב ביום הראשון הרי זו אינה ראויה מבעוד יום.",
+            "כיצד הרי שהניח עירובו ברחוק אלפים אמה מביתו לרוח מזרח וסמך עליו ליום ראשון והניח עירוב שני ברחוק אמה אחת או מאה או אלף ברוח מערב וסמך עליו ליום שני אין זה השני עירוב. שהרי ביום הראשון אין זה העירוב השני ראוי לו מבעוד יום לפי שאינו יכול להגיע אליו שהרי לא נשאר לו ברוח מערב כלום.",
+            "אבל אם הניח עירובו ברחוק ��לף וחמש מאות אמה מביתו ברוח מזרח וסמך עליו ליום ראשון והניח עירוב שני רחוק מביתו לרוח מערב בתוך חמש מאות אמה וסמך עליו ליום שני הרי זה עירוב. שהרי אפשר לו שיגיע לו ביום הראשון.",
+            "יום טוב שחל להיות בערב שבת אינו עושה עירוב ביום טוב לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין אלא מערב הוא ביום חמישי שהוא ערב יום טוב. ואם חלו שני ימים טובים של גליות בחמישי וערב שבת מערב מיום רביעי עירובי תחומין ועירובי חצירות. ואם שכח ולא עירב הרי זה מערב עירובי חצירות בחמישי ובערב שבת ומתנה אבל לא עירובי תחומין.",
+            "כיצד מתנה אומר בחמישי אם היום יום טוב אין בדברי כלום ואם לאו הרי זה עירוב. ולמחר חוזר ומערב ואומר אם היום יום טוב כבר עירבתי מאמש ואין בדברי היום כלום ואם אמש היה יום טוב הרי זה עירוב. במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה הרי הן כיום אחד ואינו מערב להן אלא מערב יום טוב"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Fasts/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "unknown",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/01477f0b616f2d379e58d6e8169af4c9.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "There are days that all the people of Israel observe as fasts on account of the tragic events which occurred on them, the purpose being to appeal to the hearts and to lay open the paths of repentance. This serves as a reminder of our evil doings, and the deeds of our fathers which were like ours now, resulting in the afflictions endured by them and by us. By remembering these things we are likely to repent and do right, as it is written: \"They shall confess their sins and the sins of their fathers…\" (Leviticus 26:40).",
+            "They are as follows: The third day of <i>Tishri</i>, on which Gedaliah the son of Ahikam was slain, the last ember of Judea's independence was extinguished, and her dispersion was made complete. The tenth of <i>Teveth</i>, on which wicked Nebuchadnezzar, king of Babylon, pressed on Jerusalem and placed it under siege and stress. The seventeenth day of <i>Tammuz</i>, on which five things occurred: the tablets were broken, the daily offering was discontinued before the destruction of the first Temple, the walls of Jerusalem were breached before the destruction of the second Temple, wicked Apostomos burned the Torah and set up an idol in the Temple.",
+            "The ninth of <i>Av</i>, on which five things happened: it was decreed in the wilderness that the people of Israel were not to enter the promised land; the Temple was destroyed both the first time and the second time, and a great city named Betar was captured. It was inhabited by tens of thousands of Jews. They had a great ruler, thought by all of them, including great scholars, to be King Messiah. But he fell into the hands of [the Roman] pagans, who killed them all, a calamity as great as the destruction of the Temple. On that day, the ninth of <i>Av</i>, predestined for Israel's reverses, the wicked Turnus Rufus plowed up the Temple site and its surroundings, in fulfillment of the prophetic utterance: \"Zion shall be plowed up like a field\" (Jeremiah 26:18).",
+            "These four fast days are distinctly mentioned in the prophetic books: \"The fast of the fourth month, the fast of the fifth, the fast of the seventh, and the fast of the tenth\" (Zechariah 8:19). The fast of the fourth month is the seventeenth of <i>Tammuz</i>, which is in the fourth month; the fast of the fifth is <i>Tish'ah b'Av</i>, which is in the fifth month; the fast of the seventh is the third of <i>Tishri</i>, which is in the seventh month; and the fast of the tenth is the tenth of <i>Teveth</i>, which is in the tenth month.",
+            "All the Jewish people are accustomed nowadays to fast on the thirteenth day of <i>Adar</i> in remembrance of the fast observed in the days of Haman, as it is written: \"Regarding their fasting and wailing\" (Esther 9:31). If the thirteenth of <i>Adar</i> happens to coincide with the Sabbath, we observe the fast earlier, on Thursday, the eleventh. If one of the other four fast days coincides with the Sabbath, it is postponed until after the Sabbath. If it falls on Friday, it is observed on Friday.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "All these fasts will be abolished during the messianic days. Furthermore, they will be turned into festive days of rejoicing and gladness, as it is written: \"The Lord of hosts declares that the fast of the fourth month, the fast of the fifth, the fast of the seventh, and the fast of the tenth shall become occasions of joy and gladness and cheerful festivals for the house of Judah; only love truth and peace\" (Zechariah 8:19)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Fasts/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,33 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment from the Torah to cry out and to sound trumpets for all troubles that come upon the community, as it is said, \"upon an enemy who attacks you and you sound trumpets (Numbers 10:9).\"  That is to say, every matter that troubles you like famine, plague, locusts, and so forth, cry out because of them and sound the trumpets.",
+            "",
+            "But if they do not cry out and sound trumpets, but rather say: \"What has happed is the way of the world, is merely happenstance\". This is a cruel way, and it causes them to stick to their bad deeds. And the trouble will add other troubles. About this it is written in the Torah (Not an exact quote, seems to be referring to Leviticus 26, 27-28): \"but walk contrary unto Me  then I will walk contrary unto you in fury\". That is, when I will bring upon you troubles, if you will say that it is happenstance I will increase the fury of this tear."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Fasts/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json

@@ -0,0 +1,120 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment from the Torah to cry out and to sound trumpets for all troubles that come upon the community; as it is stated (Numbers 10:9), \"upon an enemy who attacks you and you sound trumpets.\" That is to say, [with] every matter that troubles you — such as famine, a plague, locusts and that which is similar to them — cry out about them, and sound the trumpets. ",
+            "And this thing is from the ways of repentance. For when a trouble comes and they yell out about it and sound [trumpets], everyone will know that it was because of their evil deeds that this bad was done to them. As it is stated (Jeremiah 5:25), \"It is your iniquities that have diverted, etc.\" And this is what will cause them to remove the trouble from upon them. ",
+            "But if they do not cry out and sound [trumpets], but rather say, \"What has happened to us is the way of the world, and this trouble is merely happenstance\" — it is surely the way of cruelty, and it causes them to stick to their bad deeds. And the trouble will add other troubles. About this is it written in the Torah (Leviticus 26: 27-28), \"but walk arbitrarily with Me. Then I will (also) walk arbitrarily with you in fury.\" That is to say, \"When I will bring upon you troubles — if you will say that it is arbitrary, I will increase the fury of this arbitrariness.\"",
+            "And it is (a rabbinic commandment) from the words of the Scribes to fast for each trouble that comes upon the community until they are granted mercy from the Heavens. And on these fast days, we yell out with prayers and supplicate and sound only the trumpets. And if they were in the Temple, they would sound trumpets and the shofar. The shofar blows short and the trumpets blow long, since the commandment of the day is with trumpets. And we only blow with the trumpets and the shofar at the same time in the Temple, as it is stated (Psalms 78:6), \"With trumpets and the blast of the horn raise a shout before the Lord, the King.\"",
+            "These fasts that we decree upon the community on account of troubles are not one day after [another] — since most of the community cannot withstand this thing. And we may only decree a fast at the outset for the Second Day from Shabbat (Monday) and the Fifth after it and the Second after that and so on in this order — Second, Fifth and Second — until they are granted mercy.",
+            "We do not decree a fast on the community on Shabbats, nor on holidays. And likewise do we not blow with the shofar or with trumpets on them, not do we cry out or supplicate in prayer on them — unless it was a city that was surrounded by idolaters or a river, or a ship shipwrecked in the waters. We even (fast on Shabbat and) cry out and supplicate in prayer for an individual pursued by idolaters or brigands or an evil spirit. But we only sound [the trumpets] to gather the people to help them and save them.",
+            "And likewise do we not decree a fast at the outset on [a] Rosh Chodesh or on Chanukkah or Purim or the intermediate days of a festival. But if they started to fast about a trouble even one day, and one of these [days] ran into [the order of the fasts], we fast and complete the day in fasting.",
+            "[Regarding] these fasts that we fast about troubles — pregnant women, nursing woman and infants do not fast. And we are permitted to eat at night, even though we fast on the morrow — except for a fast for rain, as will be explained. And [on] any fast upon which we eat at night — whether a community or an individual — this one may surely eat and drink until the rise of the dawn. And this is so long as he does not sleep. But if he slept, he may not eat again. ",
+            "Just like the community fasts about their troubles, so [too] does the individual fast about his trouble. How is this? See that [if] he had a sick person or one lost in the wilderness or imprisoned in a prison, he should fast for him and request mercy in his prayer. And (on these fasts), he should say, \"Answer us, etc.,\" in every prayer that he prays. But he should not fast on Shabbat, nor on festivals nor on Rosh Chodesh, nor on Chanukkah or Purim.",
+            "Any fast that an individual does not accept upon himself from when it is still (the previous) day is not [considered] a fast. How does he accept it? From when he prays the afternoon prayer, he says after the prayer, \"Tomorrow I will be fasting,\" and he concludes in his heart to fast on the morrow. And even though he eats at night, he does not lose anything. And likewise if he concluded in his heart to fast three or four days — one after the other — even though he eats each and every night, he did not lose his fast; and he did not need intention for each and every day while it was still [the day before it].",
+            "[If] he accepted to fast only on the morrow from when it was still day and he fasted; and he reconsidered to fast a second day — even though he laid down in his fasting (did not eat in between) — it is not a fast, since he did not accept it upon himself from when it was still day. And it is not necessary to say that [if] he ate and drank at night and got up in the morning and reconsidered to fast, that it is not a fast at all.",
+            "One who sees a bad dream needs to fast on the morrow, so as to return, become cognizant of his actions, examine them and repent. And he should fast even on Shabbat; and he should recite the prayer, \"Answer us,\" in every prayer — even though he did not accept it from when it was still day. One who fasts on Shabbat must fast another day on account of his nullifying the [commandment] of delighting in the Shabbat (<i>oneg Shabbat</i>).",
+            "One may fast [for] hours — and that is that he not eat anything the rest of the day. How is this? See that [if] he was preoccupied with his affairs and involved with his needs and did not eat until midday or until nine hours, and reconsidered to fast during the hours that remained in the day — this one surely fasts [for] those hours and recites the prayer, \"Answer us,\" during them. For he surely accepted the fast upon himself before the hours of the fast. And likewise if he ate and drank, and afterwards began to fast the rest of the day — it is surely a fast of hours.",
+            "Anyone involved in a fast — whether he was fasting about his trouble or about his dream, or he was fasting with the community about their trouble — this one should surely not indulge himself or be lightheaded or be happy and of good heart. Rather he should be worried and mournful, as the matter that is stated (Lamentations 3:39), \"Of what shall a living man complain; of his own sins!\" But it is permissible to taste a dish — and even up to a <i>reviit</i>. And that is so long as he does not swallow, but rather tastes [it] and spits out. [If] he forgot and ate, he should [still] complete his fast.",
+            "[In a case of] an individual who was fasting for a sick person and he became healed; about a trouble and it passed: This one should surely complete his fast. [In a case of] one who walks from a place where they are fasting to a place where they are not fasting: This one should surely fast and complete his fast. [If] he went from a place where they are not fasting to a place where they are fasting — this one should surely fast with them. [If] he forgot and ate and drank — he should not let himself be seen, nor should he indulge himself.",
+            "[In a case of] a community which was fasting about rain, and it rained for them: If it was before midday, they do not complete [the fast], but rather eat, drink and gather to recite the Great Hallel (Psalms 136) — since we only recite the Great Hallel from a sated spirit and a full stomach. But if it was after midday — since most of the day passed in purity, they should complete their fast. And likewise if they were fasting about a trouble and it passed or a [bad] decree and it was nullified: If it was before midday, they do not complete [it]; but if after midday, they should complete [it].",
+            "On every fast day that we decree on the community on account of troubles, the court and the elders sit in the synagogue and examine the actions of the people of the city from after the morning prayers until midday. And they remove stumbling blocks [that lead to] sin; they warn, pursue and investigate men of violence and sin, and separate them [from their ways]; and [do the same with] extortionists and humble them; and that which is similar to these things. And from midday to the evening: A fourth of the day, they read the blessings and curses that are in the Torah, as it is stated (Proverbs 3:11), \"Do not reject the discipline of the Lord, and do not despise His rebuke.\" And we read a haftara that is from the topic of the trouble. And [in] the last quarter of the day, they pray the afternoon service, supplicate, cry out and confess [their sins] according to their ability."
+        ],
+        [
+            "These are the troubles of the community about which we fast and sound [trumpets]: About haters of Israelites making troubles for Israelites; about the sword (foreign troops); about a plague; about evil (dangerous) animals; about [the two main types of] locusts; about blight; about chlorosis; about collapse; about sicknesses; about [the lack of] provisions; and about the rain.",
+            "Any city that has one of these troubles should fast and sound [trumpets] until the trouble passes. And all surrounding it should fast, but not sound [trumpets]. However they should request mercy [of God] (pray) for them. And in every place, we do not cry out nor sound [trumpets] on Shabbat — as we have said. [This is] except for the trouble of [the lack of] provisions — for we cry out about it even on Shabbat. But we do not sound trumpets about it on Shabbat.",
+            "About haters of Israelites making troubles for Israelites — how is this? Idolaters that came to [fight] a war with Israelites, or to take a tax (tribute) from them, or to take land from them, or to a decree a decree upon them — even about a light commandment — those [effected] surely fast and sound [trumpets] until they are shown mercy. And all of the cities around them fast, but they do not sound [trumpets] unless the [people of the first city] sounded to gather [others] to their assistance.",
+            "About the sword (foreign troops) — how is this? Even a sword of peace. For example, idolaters making war with idolaters and they passed through a place of Israelites: Even though there is no war between them and the Israelites, this is surely a trouble, and we fast about it. As it is stated (Leviticus 26:6), \"and the sword shall not pass through your land\" — implying that [merely] seeing a war is a trouble. ",
+            "About a plague — how is this? What is a plague? A city that has five hundred footmen and three of them are eliminated and died in three days — one after [the other] — this is surely a plague. If they were eliminated in one day or in four days, it is not a plague. If there were a thousand and six of them were eliminated in three days — one after [the other — this is] a plague. If they were eliminated in one day or in four days, it is not a plague. And so forth, according to this calculation. And women, minors and old men that have stopped from working are not in the count of the people of the province regarding this matter. ",
+            "[If] there was a plague in the Land of Israel, the rest of the exiles of Israel should fast about them. If there was a plague in a province and there are caravans coming from it to another province — both of them should fast, even though they are far from one [another].",
+            "We only fast about an evil (dangerous) animal at a time when it is driven. How is this? [If] it was seen in the city during the day, it is surely driven. [If] it was seen in the field — if it saw two people and did not flee from them, it is surely driven. But if the field was next to a marsh and it saw two people and chased after them, it is surely driven. But if it was in the marsh — even if it chased after them — it is not driven unless it attacked both of them and ate one of them. However, if it ate both of them in the marsh, it is not driven. It attacked because this is its place and because of hunger — not because it is driven.",
+            "[In a case of] houses built in wildernesses or in desolate lands: Since they are in a place of packs of animals — if it climbed onto the roof and took a baby out of its cradle, it is surely driven; but if it did not reach this level, it is not driven. As it these people that endangered themselves by having come to the place of the animals.",
+            "[In a case of] other crawling creatures and crawling flying creatures that were driven and injured [people], such as driven snakes and scorpions — and it is not necessary to say wasps and mosquitoes and that which is similar to them: We do not fast about them and we do not sound [trumpets], but we do cry out without a [trumpet] blow.",
+            "About [the two main types of] locusts, we fast and blow [trumpets] — even if only see one wing in all of the Land of Israel — and [likewise] about the <i>govai</i>, with the smallest amount. However we do not fast or blow [trumpets] about the <i>chagav</i>, but rather only cry out.",
+            "About blight and about chlorosis, from when it begins in the produce. And we decree a fast about it and sound [trumpets] even if it only began in a small place, like the fill of the opening of an oven.",
+            "About collapse — how is this? See that [if] there was an increase in the city of sturdy walls that fell, that were not standing next to the river — this is surely a trouble and we fast and blow [trumpets] about it. And likewise do we fast and blow [trumpets] about an earthquake and [powerful] winds that bring down a building and kill.",
+            "About sicknesses — how is this? See that [if] a sickness came down upon many people in one city — such as diphtheria or violent fever and that which is similar to them — and they were dying from this sickness, it is surely a communal trouble. So we decree a fast for it and sound [trumpets]. And likewise do we fast and sound [trumpets] for damp scabs (<i>chikhukh</i>). But we only cry out for dry scabs.",
+            "About [the lack of] provisions — how is this? See that [if] commercial products that most of the livelihoods of the people of that city are from — such as linen [garments] in Babylonia and wine and oil in the Land of Israel — become cheapened; and buying and selling declines, such that a retailer is required to sell what is worth ten [units] for six [units], and [only] then find a buyer: This is surely a communal trouble — so we sound trumpets, and we cry out about it [even] on Shabbat.",
+            "About rain — how is this? See that [if] the rain increased upon them to the point that it troubled them — they should surely pray about it. For you do not have a greater trouble than this — since houses fall, and their houses become their graves. But in the Land of Israel, we do not pray about [too] much rain. For it is a land of hills, and their houses are built of stone — hence much rain is good for them. And we do not pray to remove [that which is] good.",
+            "[In a case of] produce that grew, but the rain was withheld and the plants started to dry up: Those [effected] surely fast and cry out until rain falls or until the plants dry up [completely]. And likewise if the time of Passover, or close to it, arrives in the Land of Israel — which is the time of the flowering of trees there — and no rain has fallen: Those [effected] surely fast and cry out until rain fit for the trees falls, or until its time passes. ",
+            "And likewise if the time of the festival of Sukkot has arrived, but not much rain has fallen in order to fill the cisterns, the ditches and the [water storage] tunnels: Those [effected] fast until rain falls that is fit to fill the cisterns. And if they do not have water to drink, they fast for rain at any time that they do not have water to drink — even in the dry season.",
+            "If the rain ceased forty days between one rainfall and [another] in the rainy season: This is a plague of drought, and we fast and cry out until rain falls, or until its time passes. "
+        ],
+        [
+            "See that [if] no rain fell for them at all from the beginning of the rainy season: If the seventeenth of Marcheshvan arrived and rain had not fallen — Torah scholars alone begin to fast Monday, Thursday and Monday. And all [Torah] scholars are fit for this.",
+            "[If] Rosh Chodesh of Kislev arrived and rain has [still] not fallen, the court decrees three fasts on the community — Monday, Thursday and Monday. But they may eat and drink at night. However the men of the [priestly] shift do not fast with them, since they are involved in the [Temple] service. And all of the people enter the synagogues and pray, cry out and supplicate in the way that they do during all the fasts.",
+            "[If] these passed and they have not been answered, the court decrees three other fasts upon the community — Monday, Thursday and Monday. And on these three [fasts], we may eat and drink [only] from when it is still day, like on the fast of [Yom] Kippur. And the men of the [priestly] shift fast part of the day, but they do not complete [it]. And the men of the [assigned priestly] family — and they are the ones busy with the service that day — would not fast at all. And [regarding] any fast upon which we eat from when it is still day: If one ate and stopped and decided not to eat [any more before the fast] — he may not eat again, even though there is [still enough] time in the day.",
+            "And on these three fasts, all of the people are forbidden to engage in work during the day; but they are permitted at night. They are forbidden to bathe the whole body with hot water; but it is permitted [to bathe] one's face, his hands and his feet. Hence we lock up the bathhouses. They are forbidden to smear [with oil]; but it is permissible if it is to remove filth. They are forbidden to have marital relations, and to wear (leather) shoes in the city; but it is permissible to wear leather shoes on the road. And they pray in the synagogues, cry out and supplicate — like the other fasts.",
+            "[If] these have passed and they [still] have not been answered, the court decrees seven other fasts on the community — Monday, Thursday, Monday, Thursday, Monday, Thursday and Monday. And only on these fasts do pregnant and nursing women fast. But on other fasts, pregnant and nursing women do not fast. However even though they do not fast, they may not indulge themselves with delicacies. Rather they eat and drink enough for the [needs] of the child. ",
+            "And on these seven fasts, the men of the shift fast and complete [it]. And the men of the [assigned priestly] family fast part of the day, but they do not complete [it]. And everything that is forbidden on the three middle ones is forbidden on these seven last ones. ",
+            "And these exceeded [the others] in that only on them would they sound [trumpets] and pray in the town square. And they would bring down an elder to rebuke the people, so that they would repent from their [evil] ways. And they add six blessings in the morning prayers and in the afternoon prayers. So it would come out that they would recite twenty-four blessings in prayer (at each prayer service). And we lock up the stores. On Monday, we push the door ajar at evening time and [then] open the stores. But on Thursday, we open [them] the whole day on account of the honor of Shabbat. However if the store has two entrances, one should open one and lock one. And if the store has a platform (in front of it), he may open it in its usual way and he need not be concerned [that he is violating the law].",
+            "If these have passed and they have not been answered, they should minimize buying and selling; joyful building like etching and decorating [walls]; and joyful planting like types of myrtles and types of tents. And they should minimize betrothals and marriages unless one had not [yet] fulfilled the commandment of being fruitful and multiplying. And it is forbidden for anyone who has fulfilled the commandment of being fruitful and multiplying to engage in marital relations in years of famine. And they should minimize greetings between a person and his fellow. However Torah scholars should not greet (at all), but rather [act] like people who have been rebuked by the Omnipresent. And [in a case of] an ignorant person who has greeted them, they may return his greeting with a soft voice and a serious demeanor.",
+            "Torah scholars resume fasting by themselves [every] Monday, Thursday and Monday until Nissan of the season concludes — but not the community. For we do not decree more than these thirteen fasts on the community because of rains that have not fallen. And when the [select] individuals fast until Nissan concludes, they are permitted to eat at night; and they are permitted to do work, to bathe, to smear [with oil], to have marital relations and to wear shoes — like all the other [conventional] fasts. And they break for [the days of] Rosh Chodesh and Purim. When Nissan of the season concludes — and that is when the sun reaches the beginning of the constellation of Taurus — they do not fast. For rain at that time is only a sign of curse — since they had not fallen at all from the beginning of the year. ",
+            "To what are these words applicable? To the Land of Israel and all that is similar to it. But in places in which their rainy period is before the seventeenth of Marchesvan or after this time: If its time arrived and rain did not fall, the [select] individuals fast on Monday, Thursday and Monday; but they break for [the days of] Rosh Chodesh, Chanukkah and Purim. And they wait about seven days afterwards. If rain has not fallen, the court decrees thirteen fasts upon the community in the order that we mentioned.",
+            "[Regarding] all the fasts that we decree upon the community outside of the Land, we eat on them at night; and their laws are like the law of other [conventional] fasts. For we only decree a fast on the community like the fast of [Yom] Kippur in the Land of Israel alone, on account of rain, and on those ten fasts — which are the three middle ones and the seven last ones."
+        ],
+        [
+            "On each and every day of the seven last fasts for rain, we pray in this order: We remove the ark to the town square and all of the people gather and cover themselves with sackcloth. And they place burnt ashes upon the ark and on top of the Torah scroll in order to increase the crying and to humble their hearts. And one of the people takes from the ashes and places it on the head of the <i>nassi</i> (leader) and on the head of the head of the court in the place of where the tefillin lay, so that they will be embarrassed and repent. And each and every [member of the community] takes [ashes] and puts [it] on his head. ",
+            "And afterwards they should have a sage elder stand up among them [while] they sit. [If] there was not a sage elder there, they stand up a sage. [If] there was neither a sage nor an elder there, they stand up a man of stature. And he says words of submission in front of them: Our brothers, it is not sackcloth or fasting that cause [a divine punishment to end], but rather repentance and good deeds. As so did we find with Nineveh -d it is not stated about the people of Nineveh, \"And God saw their sackcloth and their fasting\"; but rather, \"And God saw their deeds\" (Jonah 3:10). And in the received tradition, it states (Joel 2:13), \"Rend your hearts and not your garments.\" And he adds to these topics according to his ability, until they humble their hearts and repent with a complete repentance.",
+            "And after this one finishes the words of submission, they stand in prayer. And they put up a prayer leader fit to pray on these fasts. If that one who said the words of submission is fit to pray, he should pray. But if not, they bring down another [to do so].",
+            "And who is fit to pray (lead the prayers) on these fasts? A man who is accustomed to pray, and accustomed to reading the Torah, the Prophets, and the Writings. [One who has] dependent [children] but does not have [the means to support them], so he toils in the field. And there should not be a [habitual] sinner among his children or his household or all of his relatives who are attached to him. Rather his house should be empty of sin. And a bad reputation should not have gone out about him in his youth. He should be humble, accepted by the people, musical and have a pleasant voice. And if he was an elder with all of these traits, it is surely magnificent. But if he is not an elder, he should pray [nevertheless] — since he has all of these traits.",
+            "And the prayer leader begins and prays until, \"Who redeems Israel\" (the seventh blessing of the daily Amidah prayer). He [then] says the Remembrances and the Shofarot similar to the trouble. And he [also] says, \"In my distress I called to the Lord and He answered me\" (Psalms 120:1); \"I will lift up my eyes to the mountains, etc.\" (Psalms 121:1); \"Out of the depths I have called You, O Lord\" (Psalms 130:1); [and] \"A prayer of the afflicted, when he faints” (Psalms 102:1).\"",
+            "And he says words of supplication according to his ability. And he says, \"Please see our poverty and fight our fight and be quick to redeem us.\" And he supplicates and says at the end of his supplications, \"He Who answered our father Abraham on Mount Moriah, He shall answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel.\" ",
+            "And he [then] begins to add six blessings that he adds one after [another]. And he supplicates in each one of them with words of supplication and verses from the [Prophets] and from the [Writings], according to that with which he is familiar. And he concludes each one with these endings:",
+            "In the first, he concludes, \"He who answered Moses and our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, who remembers the forgotten.\"",
+            "In the second, he concludes, \"He who answered Joshua at Gilgal, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, who hears the teruah blow.\"",
+            "In the third, he concludes, \"He who answered Samuel at Mitspah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, who hears the cry.\"",
+            "In the fourth, he concludes, \"He who answered Elijah at Mount Carmel, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, who hears prayer.\"",
+            "In the fifth, he concludes, \"He who answered Jonah in the innards of the whale, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, who answers at a time of trouble.\"",
+            "In the sixth, he concludes, \"He who answered David and his son, Solomon, in Jerusalem, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, who has mercy upon the Land.\" And all of the people answer, \"Amen,\" after each and every blessing — in the way that they answer after all blessings.",
+            "In the seventh, he says, \"Heal us and we shall be healed, etc.\" And he finishes the prayer in [its] order, and [then] sound the trumpets. And we do according to this order in every place.",
+            "When they would pray in this order in Jerusalem, they would gather at the Temple Mount across from the Eastern Gate and pray according to this order: So when the prayer leader reached to say, \"He Who answered our father Abraham on Mount Moriah,\" he would say, \"Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel.\" And they would answer after him, \"Blessed be the name of His glorious kingdom forever and ever.\" And the sexton says to those blowing, \"Blow, Sons of Aaron, blow.\" And the one praying (the prayer leader) repeats and says, \"He Who answered our father Abraham on Mount Moriah, He shall answer you and hear the sound of your cry on this day.\" And afterwards the priests blow tekiah, teruah and tekiah blows.",
+            "And likewise with the blessing second to this [one] — which is the first of the six that he adds — he would conclude with, \"Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, who remembers the forgotten.\" And they would answer, \"Blessed be the name of His glorious kingdom forever and ever.\" And the sexton says to those blowing, \"Blow, Sons of Aaron, blow.\" And the prayer leader repeats and says, \"He who answered Moses and our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day.\" And afterwards the priests blow teruah, tekiah and teruah blows.",
+            "And likewise with each and every blessing — with one he would say, \"Blow a teruah (first)\"; and with one he would say, \"Blow a tekiah (first),\" until he finished all of the seven blessings. And it would come out that the priests would once blow tekiah and teruah and tekiah blows, and once blow teruah, tekiah and teruah blows — seven times (in all). And we only do this order on the Temple Mount exclusively. And when they blow tekiah and teruah blows there, they blow with trumpets and with the shofar together — as we have mentioned.",
+            "In every place where we decree these seven fasts: After they pray, all of the people go out to the cemeteries, and cry and supplicate there. [This is] to say, \"You will surely die like these, if you do not repent from your ways.\" And on any fast from the fasts about troubles that we decree upon the community, we pray the <i>neilah</i> (closing late afternoon) prayer [service] in every place.",
+            "[If] rain fell for them, until when must it fall for the community to stop the fast? From when it sinks the depth of a handbreadth into dry land, two handbreadths into average [soil]; and until it sinks the depth of three handbreadths into worked (soft) [soil]."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "All the Jewish people are accustomed nowadays to fast on the thirteenth day of <i>Adar</i> in remembrance of the fast observed in the days of Haman, as it is written: \"Regarding their fasting and wailing\" (Esther 9:31). If the thirteenth of <i>Adar</i> happens to coincide with the Sabbath, we observe the fast earlier, on Thursday, the eleventh. If one of the other four fast days coincides with the Sabbath, it is postponed until after the Sabbath. If it falls on Friday, it is observed on Friday. And in all of these fasts, we do not sound [trumpets] and we do not pray the <i>neilah</i> prayer [service]. But we do read [the section beginning with] \"And Moses implored\" in the Torah (Exodus 32:11) in the morning service and the afternoon service. And we eat and drink at night on all of them, except for the Ninth of Av.",
+            "We minimize joy from when Av begins. And it is forbidden to take a haircut, to wash clothes and to wear ironed clothing — even a linen garment — in the week in which the Ninth of Av falls out to be, until the fast passes. And it is even forbidden to wash clothes and leave them over for after the fast. And [the Jewish people] have already been accustomed not to eat meat on this week and not to enter the bathhouse until the fast passes. And there are some places that are accustomed to annul slaughtering from Rosh Chodesh (the first day) of Av until the fast.",
+            "The night of the Ninth of Av is like the day in every matter. And we may only eat from when it is still day (on the previous day). And its twilight [time] is forbidden like on Yom Kippur. And one should not eat meat or drink wine on the meal that pauses [our eating before the fast]. But he may drink wine from the winepress that is three days old or less. And he may eat salted meat that is three days old or more. And he should not eat eat two [cooked] dishes.",
+            "To what are these words applicable? When one ate on the eve of the Ninth of Av after midday. But if he ate before midday, even though he pauses [eating] with it, he may eat everything that he wants. And [when] the eve of the Ninth of Av falls out to be on Shabbat, he may eat and drink all of his needs and even place [a meal] on his table like the meal of Solomon. And likewise on the Ninth of Av itself that falls out to be on Shabbat, he should not lack anything.",
+            "This is the measure of all the people that are not able to tolerate more than what is enough. But the measure of the early pious ones was like this: On the eve of the Ninth of Av they would bring dry bread soaked in water, with salt, to a person sitting by himself between the oven and the stove. And he would eat it and drink a jug of water with it in worrying, desolation and crying like one whose dead [relative] is laid out in front of him. It is fit for sages to do this or that which is close to it. And from all of our days, we have never eaten a cooked food — even of lentils — on the eve of the Ninth of Av, unless it was Shabbat.",
+            "Pregnant and nursing woman fast and complete [it] on the Ninth of Av. And it is forbidden to bathe — whether with hot water or cold water — and even to dip one's finger into the water. And it is forbidden to smear [with oil] for pleasure and wear [leather] shoes and to engage in marital relations, like on Yom Kippur. And in a place where they are accustomed to do work on it, they may do [so]. But in a place where they are accustomed not to do work on it, they may not do [so]. However Torah scholars are idle (do not work) in any place. And the Sages said that one who does work on it never sees a sign of blessing [from it] forever.",
+            "Torah scholars should not greet each other on the Ninth of Av. Rather they sit sadly and sigh like mourners. And if an ignorant person greeted them, they may return his greeting with a soft voice and a serious demeanor. And it is forbidden on the Ninth of Av to read the Torah, the Prophets, the Writings, the Mishnah, the laws, the Gemara and the <i>aggadah</i>. One may only read from Job, Lamentations and from bad things in Jeremiah. And we make the infants of the house of their teacher idle (we do not have them study). And some sages are accustomed to not laying the head tefillin. ",
+            "From when the Temple was destroyed, the Sages that were in that generation ordained that we never build a building that is whitewashed and ornamented like the building of kings. Rather one plasters his house with plaster and whitewashes it with lime and leaves over without lime a space an ell by an ell, across from the entrance. And [in a case of] one who buys a whitewashed and ornamented courtyard: It is surely in its presumed state (of not having been built for a Jew); so we do not obligate him to peel the walls.",
+            "And they also ordained that one who sets a table to make a meal for guests lack a little from it and leave an empty place without one of the bowls that it is fit to place there; and that when a women makes [herself up with] silver and gold jewelry, she leaves off one of the types of jewelry to which she is accustomed, such that the jewelry not be complete; and that when a groom marries a woman, he takes burnt ashes and puts it on his head in the place of where the tefillin lay. And all of these things are so as to remember Jerusalem, as it is stated (Psalms 137:5-6), \"If I forget you, O Jerusalem, let my right hand wither. Let my tongue stick to my palate if I cease to think of you, if I do not raise up Jerusalem above my highest joy.\" ",
+            "And they likewise ordained not to play musical instruments. And it is forbidden to rejoice with all types of music and any instruments that make musical sounds, and it is forbidden to listen to them, on account of the destruction. And even vocal music over wine if forbidden, as it is stated (Isaiah 24:9), \"They drink their wine without song.\" And all of [the Jewish people] has already become accustomed to saying songs of praise and song of thanks to God, and that which is similar to them, over wine. ",
+            "And afterwards they decreed about grooms' crowns — not to put them on at all — and that the groom not place any coronet on his head, as it is stated (Ezekiel 21:310), \"Remove the turban and lift off the crown!\" And likewise did they decree about brides' crowns if it was of silver or gold; but if it is of strands (from plants), it is permissible for a bride. ",
+            "One who saw the cities of Judah in their destruction says, \"Your holy cities have become a desert\" (Isaiah 64:9), and tears. [If] he saw Jerusalem in its destruction, he says, \"[Zion] has become a desert, etc.\" (Isaiah 64:9); the Temple in its destruction, says \"Our holy Temple, our pride, etc.\" (Isaiah 64:10), and tears. And from where is one obligated to tear? From [Mount] Scopus. And when he reaches the [place of the] Temple, he tears another tear. But if he encountered the Temple first when he came from the way of the wilderness, he tears for the Temple and adds [to the tear] for Jerusalem.",
+            "[Regarding] every one of all of these tears, one tears with his hand, standing up. And he tears all of his clothing upon him until he reveals his heart. And he may never mend these tears ever. But he is allowed to tack them together, and hem them, and gather them and fix them with ladder-like stitches. ",
+            "[In a case of] one who [repeatedly] comes and goes to Jerusalem: If [his visit] is within thirty days [from the last visit], he does not tear again. But if it is after thirty days, he tears again."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר י ט)</small> \"עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת\". כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיָּצֵר לָכֶם כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן זַעֲקוּ עֲלֵיהֶן וְהָרִיעוּ:  ",
+            "וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ עָלֶיהָ וְיָרִיעוּ יֵדְעוּ הַכּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶן כַּכָּתוּב <small>(ירמיה ה כה)</small> \"עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ\" וְגוֹ'. וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם:  ",
+            "אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְתוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא כו כז)</small> \"וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי\" <small>(ויקרא כו כח)</small> \"וְהָלַכְתִּי גַּם אֲנִי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי\". כְּלוֹמַר כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהִיא קֶרִי אוֹסִיף לָכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי:  ",
+            "וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהִתְעַנּוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וּבִימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ זוֹעֲקִין בִּתְפִלּוֹת וּמִתְחַנְּנִים וּמְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּלְבַד. וְאִם הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר. הַשּׁוֹפָר מְקַצֵּר וְהַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת. שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְאֵין תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹפָר כְּאֶחָד אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים צח ו)</small> \"בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'\":  ",
+            "תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת אֵינָן יוֹם אַחַר יוֹם. שֶׁאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּדָבָר זֶה. וְאֵין גּוֹזְרִין בַּתְּחִלָּה תַּעֲנִית אֶלָּא בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת וּבַחֲמִישִׁי שֶׁלְּאַחֲרָיו וּבְשֵׁנִי שֶׁלְּאַחֲרָיו וְכֵן עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ:  ",
+            "אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר לֹא בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים. וְכֵן אֵין תּוֹקְעִין בָּהֶן לֹא בְּשׁוֹפָר וְלֹא בַּחֲצוֹצְרוֹת וְלֹא זוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים בָּהֶם בַּתְּפִלָּה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ עַכּוּ\"ם אוֹ נָהָר אוֹ סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. אֲפִלּוּ יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי עַכּוּ\"ם מִפְּנֵי לִסְטִים וּמִפְּנֵי רוּחַ רָעָה (מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת וְ) זוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִים עֲלֵיהֶם בַּתְּפִלָּה. אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְקַבֵּץ אֶת הָעָם לַעֲזֹר אוֹתָם וּלְהַצִּילָן:  ",
+            "וְכֵן אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית בַּתְּחִלָּה בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים אוֹ בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים אוֹ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאִם הִתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת עַל הַצָּרָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד וּפָגַע בָּהֶן יוֹם מֵאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין הַיּוֹם בְּתַעֲנִית:  ",
+            "תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין עַל הַצָּרוֹת אֵין מִתְעַנִּין בָּהֶן לֹא עֻבָּרוֹת וְלֹא מֵינִיקוֹת וְלֹא קְטַנִּים. וּמֻתָּרִין לֶאֱכל בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָחָר חוּץ מִתַּעֲנִיּוֹת הַמָּטָר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ בַּלַּיְלָה בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְהוּא שֶׁלֹּא יָשֵׁן אֲבָל אִם יָשֵׁן אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל:  ",
+            "כְּשֵׁם שֶׁהַצִּבּוּר מִתְעַנִּים עַל צָרָתָן כָּךְ הַיָּחִיד מִתְעַנֶּה עַל צָרָתוֹ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה אוֹ תּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר אוֹ אָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִין. יֵשׁ לוֹ לְהִתְעַנּוֹת עָלָיו וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בִּתְפִלָּתוֹ. וְאוֹמֵר עֲנֵנוּ וְכוּ' בְּכָל תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל. וְלֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּמוֹעֲדוֹת וְלֹא בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְלֹא בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים:  ",
+            "כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו הַיָּחִיד מִבְּעוֹד יוֹם אֵינוֹ תַּעֲנִית. כֵּיצַד מְקַבְּלָהּ. כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה אוֹמֵר אַחַר הַתְּפִלָּה מָחָר אֱהֵא בְּתַעֲנִית וְגוֹמֵר בְּלִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּלַּיְלָה לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. וְכֵן אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה לֹא הִפְסִיד תַּעֲנִיתוֹ. וְאֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה לְכָל יוֹם וָיוֹם מִבְּעוֹדוֹ:  ",
+            "קִבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר בִּלְבַד וְהִתְעַנָּה. וּבַלַּיְלָה נִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם שֵׁנִי. אַף עַל פִּי שֶׁלָּן בְּתַעֲנִיתוֹ אֵינָהּ תַּעֲנִית מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּלַּיְלָה וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת שֶׁאֵין זוֹ תַּעֲנִית כְּלָל:  ",
+            "הָרוֹאֶה חֲלוֹם רַע צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב וְיֵעוֹר בְּמַעֲשָׂיו וִיחַפֵּשׂ בָּהֶן וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וּמִתְעַנֶּה וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וּמִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ בְּכָל תְּפִלָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְהַמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת מִתְעַנֶּה יוֹם אַחֵר מִפְּנֵי שֶׁבִּטֵּל עֹנֶג שַׁבָּת:  ",
+            "מִתְעַנֶּה אָדָם שָׁעוֹת וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל כְּלוּם שְׁאָר הַיּוֹם. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה טָרוּד בַּחֲפָצָיו ומִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו וְלֹא אָכַל עַד חֲצוֹת אוֹ עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בַּשָּׁעוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַיּוֹם. הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה אוֹתָן שָׁעוֹת וּמִתְפַּלֵּל בָּהֶן עֲנֵנוּ. שֶׁהֲרֵי קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית קֹדֶם שְׁעוֹת הַתַּעֲנִית. וְכֵן אִם אָכַל וְשָׁתָה וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְהִתְעַנּוֹת שְׁאָר הַיּוֹם הֲרֵי זֶה תַּעֲנִית שָׁעוֹת:  ",
+            "כָּל הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית. בֵּין שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עַל צָרָתוֹ אוֹ עַל חֲלוֹמוֹ בֵּין שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עִם הַצִּבּוּר עַל צָרָתָם. הֲרֵי זֶה לֹא יִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ וְלֹא יָקֵל רֹאשׁוֹ וְלֹא יִהְיֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב אֶלָּא דּוֹאֵג וְאוֹנֵן כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(איכה ג לט)</small> \"מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו\". וּמֻתָּר לוֹ לִטְעֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וַאֲפִלּוּ בִּכְדֵי רְבִיעִית וְהוּא שֶׁלֹּא יִבְלַע אֶלָּא טוֹעֵם וּפוֹלֵט. שָׁכַח וְאָכַל מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ:  ",
+            "יָחִיד שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עַל הַחוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא. עַל צָרָה וְעָבְרָה. הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ. הָלַךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה עִמָּהֶן. שָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה אַל יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם וְאַל יִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ:  ",
+            "צִבּוּר שֶׁהָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַגְּשָׁמִים וְיָרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים. אִם קֹדֶם חֲצוֹת יָרְדוּ לֹא יַשְׁלִימוּ אֶלָּא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִתְכַּנְּסִין וְקוֹרְאִין הַלֵּל הַגָּדוֹל. שֶׁאֵין אוֹמְרִין הַלֵּל הַגָּדוֹל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה וְכֶרֶס מְלֵאָה. וְאִם אַחַר חֲצוֹת הוֹאִיל וְעָבַר רֹב הַיּוֹם בִּקְדֻשָּׁה יַשְׁלִימוּ תַּעֲנִיתָן. וְכֵן אִם הָיוּ מִתְעַנִּין עַל צָרָה וְעָבְרָה אוֹ עַל גְּזֵרָה וּבָטְלָה. אִם קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ וְאִם אַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ:  ",
+            "בְּכָל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת. בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂי אַנְשֵׁי הָעִיר מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת. וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן. וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָן. וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרְאִין בִּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(משלי ג יא)</small> \"מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ\". וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא בְּתוֹכָחוֹת מֵעִנְיַן הַצָּרָה. וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וּמִתְחַנְּנִים וְזוֹעֲקִים וּמִתְוַדִּים כְּפִי כֹּחָם:  "
+        ],
+        [
+            "אֵלוּ הֵן הַצָּרוֹת שֶׁל צִבּוּר שֶׁמִּתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם. עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל הַחֶרֶב. וְעַל הַדֶּבֶר. וְעַל חַיָּה רָעָה. וְעַל הָאַרְבֶּה. וְעַל הֶחָסִיל. וְעַל הַשִּׁדָּפוֹן. וְעַל הַיֵּרָקוֹן. וְעַל הַמַּפּלֶת. וְעַל הֶחֳלָאִים. וְעַל הַמְּזוֹנוֹת. וְעַל הַמָּטָר: \n",
+            "כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צָרָה מִכָּל אֵלּוּ. אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת עַד שֶׁתַּעֲבֹר הַצָּרָה. וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. וּבְכָל מָקוֹם אֵין צוֹעֲקִין וְלֹא מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. חוּץ מִצָּרַת הַמְּזוֹנוֹת שֶׁצּוֹעֲקִין עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּשַׁבָּת: \n",
+            "עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל כֵּיצַד. עַכּוּ\"ם שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ לִטּל מֵהֶם מַס אוֹ לִקַּח מִיָּדָם אֶרֶץ אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ. וְכָל הֶעָרִים שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶם מִתְעַנִּין אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְהִתְקַבֵּץ לְעֶזְרָתָן: \n",
+            "עַל הַחֶרֶב כֵּיצַד. אֲפִלּוּ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם כְּגוֹן שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה עַכּוּ\"ם עִם עַכּוּ\"ם וְעָבְרוּ בִּמְקוֹם יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם וּבֵין יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה הֲרֵי זוֹ צָרָה וּמִתְעַנִּין עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כו ו)</small> \"וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם\" מִכְּלַל שֶׁרְאִיַּת הַמִּלְחָמָה צָרָה: \n",
+            "וְעַל הַדֶּבֶר. אֵי זוֹ הִיא דֶּבֶר עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים אֵין זֶה דֶּבֶר. הָיוּ בָּהּ אֶלֶף וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה אֵין זֶה דֶּבֶר. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וְהַזְּקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה: \n",
+            "הָיָה דֶּבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין שְׁאָר גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶן. הָיָה דֶּבֶר בַּמְּדִינָה וְשַׁיָּרוֹת הוֹלְכוֹת וּבָאוֹת מִמֶּנָּה לִמְדִינָה אַחֶרֶת שְׁתֵּיהֶן מִתְעַנּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ: \n",
+            "אֵין מִתְעַנִּין עַל חַיָּה רָעָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת. כֵּיצַד. נִרְאֲתָה בָּעִיר בַּיּוֹם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. נִרְאֲתָה בַּשָּׂדֶה בַּיּוֹם אִם רָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיָה שָׂדֶה הַסְּמוּכָה לָאֲגַם וְרָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְרָדְפָה אַחֲרֵיהֶם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. לֹא רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיָה בָּאֲגַם אֲפִלּוּ רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת אֶלָּא אִם כֵּן טָרְפָה שְׁנֵיהֶם וְאָכְלָה אֶחָד מֵהֶן. אֲבָל אִם אָכְלָה שְׁנֵיהֶם בָּאֲגַם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹמָהּ וּמִפְּנֵי הָרְעָבוֹן טָרְפָה לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת: \n",
+            "בָּתִּים הַבְּנוּיִים בְּמִדְבָּרוֹת וּבָאֲרָצוֹת הַנְשַׁמּוֹת הוֹאִיל וְהֵן מְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה. אִם עָלְתָה לַגַּג וְנָטְלָה תִּינוֹק מֵעֲרִיסָה הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם לֹא הִגִּיעָה לְמִדָּה זוֹ אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הֵם שֶׁסִּכְּנוּ בְּעַצְמָם וּבָאוּ לִמְקוֹם הַחַיּוֹת: \n",
+            "שְׁאָר מִינֵי רֶמֶשׂ הָאָרֶץ וְרֶמֶשׂ הָעוֹף שֶׁשֻּׁלְּחוּ וְהִזִּיקוּ. כְּגוֹן שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וְהַדּוֹמֶה לָהֶן אֵין מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶם וְלֹא מַתְרִיעִין אֲבָל זוֹעֲקִין בְּלֹא תְּרוּעָה: \n",
+            "עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל אֲפִלּוּ לֹא נִרְאֶה מֵהֶן אֶלָּא כָּנָף אֶחָד בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. וְעַל הַגּוֹבַאי בְּכָל שֶׁהוּא. אֲבָל עַל הֶחָגָב אֵין מִתְעַנִּין עָלָיו וְלֹא מַתְרִיעִין אֶלָּא זוֹעֲקִין בִּלְבַד: \n",
+            "עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן מִשֶּׁיַּתְחִיל בַּתְּבוּאָה. וַאֲפִלּוּ לֹא הִתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם קָטָן כִּמְלֹא פִּי תַּנּוּר גּוֹזְרִין עָלָיו תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין: \n",
+            "עַל הַמַּפּלֶת כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָבְתָה בָּעִיר מַפּלֶת כְּתָלִים בְּרִיאִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִים בְּצַד הַנָּהָר הֲרֵי זוֹ צָרָה וּמִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ. וְכֵן עַל הָרַעַשׁ וְעַל הָרוּחוֹת שֶׁהֵן מַפִּילִין אֶת הַבִּנְיָן וְהוֹרְגִין מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן: \n",
+            "עַל הֶחֳלָיִים כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁיָּרַד חלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר כְּגוֹן אַסְכָּרָה אוֹ חַרְחוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְהָיוּ מֵתִים בְּאוֹתוֹ הַחלִי הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר וְגוֹזְרִין לָהּ תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ. וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו. אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבַד: \n",
+            "עַל הַמְּזוֹנוֹת כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהוּזְלוּ דְּבָרִים שֶׁל סְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶן. כְּגוֹן כְּלֵי פִּשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וְשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְנִתְמַעֵט הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַתַּגָּר לִמְכֹּר שְׁוִה עֲשָׂרָה בְּשִׁשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִמָּצֵא לוֹקֵחַ. הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ וְזוֹעֲקִין עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת: \n",
+            "עַל הַמָּטָר כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן. שֶׁאֵין לְךָ צָרָה יְתֵרָה מִזּוֹ שֶׁהַבָּתִּים נוֹפְלִין וְנִמְצְאוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רֹב הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִים בַּאֲבָנִים וְרֹב הַגְּשָׁמִים טוֹבָה לָהֶן וְאֵין מִתְעַנִּין לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה: \n",
+            "תְּבוּאָה שֶׁצָּמְחָה וְנִמְנַע הַמָּטָר וְהִתְחִילוּ צְמָחִין לִיבַשׁ הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וְזוֹעֲקִין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ הַצְּמָחִים. וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן הַפֶּסַח אוֹ קָרוֹב לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זְמַן פְּרִיחַת הָאִילָנוֹת שָׁם וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וְזוֹעֲקִין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים הָרְאוּיִין לְאִילָנוֹת אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם: \n",
+            "וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן חַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים הַרְבֵּה כְּדֵי לְמַלְּאוֹת מֵהֶם הַבּוֹרוֹת הַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין עַד שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם הָרָאוּי לְבוֹרוֹת. וְאִם אֵין לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת מִתְעַנִּים עַל הַגְּשָׁמִים בְּכָל עֵת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה: \n",
+            "פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים הֲרֵי זוֹ מַכַּת בַּצֹּרֶת וּמִתְעַנִּים וְזוֹעֲקִים עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם: \n"
+        ],
+        [
+            "הֲרֵי שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים כָּל עִקָּר מִתְּחִלַּת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. אִם הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים מַתְחִילִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּלְבַד לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וְכָל הַתַּלְמִידִים רְאוּיִין לְכָךְ:  ",
+            "הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּמֻתָּרִין בָּהֶן לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה. וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אֵין מִתְעַנִּין עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲסוּקִין בַּעֲבוֹדָה. וְכָל הָעָם נִכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִתְפַּלְּלִין וְזוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִין כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַתַּעֲנִיּוֹת:  ",
+            "עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּבְשָׁלֹשׁ אֵלּוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין בְּצוֹם כִּפּוּר. וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין מִקְצָת הַיּוֹם וְלֹא מַשְׁלִימִין. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב וְהֵם הָעוֹסְקִין בַּעֲבוֹדָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא יִהְיוּ מִתְעַנִּים כָּל עִקָּר. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ מִבְּעוֹד יוֹם אִם אָכַל וּפָסַק וְגָמַר שֶׁלֹּא לֶאֱכל אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם:  ",
+            "בְּשָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ כָּל הָעָם אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בַּיּוֹם וּמֻתָּרִין בַּלַּיְלָה. וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצַת כָּל הַגּוּף בְּחַמִּין אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מֻתָּר. לְפִיכָךְ נוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. וַאֲסוּרִין בְּסִיכָה. וְאִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה מֻתָּר. וַאֲסוּרִין בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל בָּעִיר אֲבָל בַּדֶּרֶךְ מֻתָּר לִנְעל. וּמִתְפַּלְּלִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְזוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִין כִּשְׁאָר תַּעֲנִיּוֹת:  ",
+            "עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּבְאֵלּוּ הַשֶּׁבַע בִּלְבַד עֵבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת אֲבָל בִּשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת אֵין עֵבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִתְעַנּוֹת אֵין מְעַנְּגוֹת עַצְמָן בְּתַפְנוּקִים אֶלָּא אוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת כְּדֵי קִיּוּם הַוָּלָד:  ",
+            "וּבְשֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין מִקְצָת הַיּוֹם וְלֹא מַשְׁלִימִין. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר בְּשָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת אָסוּר בְּאֵלּוּ הַשֶּׁבַע הָאַחֲרוֹנוֹת:  ",
+            "וִיתֵרוֹת אֵלּוּ. שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד מַתְרִיעִין וּמִתְפַּלְּלִין בִּרְחוֹב הָעִיר. וּמוֹרִידִין זָקֵן לְהוֹכִיחַ לָעָם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם. וּמוֹסִיפִין שֵׁשׁ בְּרָכוֹת בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּבִתְפִלַּת מִנְחָה וְנִמְצְאוּ מִתְפַּלְּלִין כ\"ד בְּרָכוֹת. וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנֻיּוֹת. וּבַשֵּׁנִי מַטִּין לְעֵת עֶרֶב וּפוֹתְחִין אֶת הַחֲנֻיּוֹת. אֲבָל בַּחֲמִישִׁי פּוֹתְחִין כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאִם יֵשׁ לַחֲנוּת שְׁנֵי פְּתָחִים פּוֹתֵחַ אֶחָד וְנוֹעֵל אֶחָד וְאִם יֵשׁ לַחֲנוּת אִצְטַבָּה פּוֹתֵחַ כְּדַרְכּוֹ בַּחֲמִישִׁי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:  ",
+            "עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ. מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּבְבִנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן צִיּוּר וְכִיּוּר. וּבִנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן מִינֵי הֲדַס וּמִינֵי אֲהָלִים. וּמְמַעֲטִין בְּאֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא אִם כֵּן לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכָל מִי שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אָסוּר לוֹ לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן. וּמְמַעֲטִין בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא יִשְׁאֲלוּ שָׁלוֹם אֶלָּא כִּנְזוּפִין וּכִמְנֻדִּין לַמָּקוֹם. וְעַם הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן לָהֶם שָׁלוֹם מַחְזִירִין לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ:  ",
+            "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים חוֹזְרִין לְבַדָּם וּמִתְעַנִּים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה אֲבָל לֹא הַצִּבּוּר. שֶׁאֵין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר בִּשְׁבִיל גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא יָרְדוּ יֶתֶר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. וּכְשֶׁמִּתְעַנִּין הַיְחִידִים עַד שֶׁיָּצָא נִיסָן מֻתָּרִין לֶאֱכל בַּלַּיְלָה וּמֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל כִּשְׁאָר כָּל הַתַּעֲנִיּוֹת. וּמַפְסִיקִין לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּפוּרִים. יָצָא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה וְהוּא כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל שׁוֹר אֵין מִתְעַנִּים. שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא סִימַן קְלָלָה הוֹאִיל וְלֹא יָרְדוּ כָּל עִקָּר מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה:  ",
+            "בַּמֶּה דְּבָר��ים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַדּוֹמֶה לָהּ. אֲבָל מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹנַת הַגְּשָׁמִים שֶׁלָּהֶן קֹדֶם י\"ז בְּמַרְחֶשְׁוָן אוֹ אַחַר זְמַן זֶה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים יְחִידִים מִתְעַנִּים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּמַפְסִיקִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים. וְשׁוֹהִין אַחֲרֵי כֵן כְּמוֹ שִׁבְעָה יָמִים. אִם לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַרְנוּ:  ",
+            "כָּל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁגּוֹזְרִין הַצִּבּוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ אוֹכְלִים בָּהֶם בַּלַּיְלָה וְדִינֵיהֶם כְּדִין שְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת. שֶׁאֵין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר תַּעֲנִית כְּגוֹן צוֹם כִּפּוּר אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד וּבִגְלַל הַמָּטָר. וּבְאוֹתָן עֶשֶׂר תַּעֲנִיּוֹת שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת וְשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת:  "
+        ],
+        [
+            "בְכָל יוֹם וָיוֹם מִשֶּׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל מָטָר מִתְפַּלְּלִין עַל סֵדֶר זֶה. מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִים וּמִתְכַּסִּים בְּשַׂקִּים. וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת הַבְּכִיָּה וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם. וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל מִן הָאֵפֶר וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין בְּמָקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ: \n",
+            "וְאַחַר כָּךְ מַעֲמִידִין בֵּינֵיהֶן זָקֵן חָכָם וְהֵן יוֹשְׁבִין. לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם מַעֲמִידִין חָכָם. לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם מַעֲמִידִין אָדָם שֶׁל צוּרָה. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. אַחֵינוּ לֹא שַׂק וְלֹא תַּעֲנִית גּוֹרְמִין אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּנִינְוֵה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם אֶלָּא <small>(יונה ג י)</small> \"וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם\". וּבְקַבָּלָה הוּא אוֹמֵר <small>(יואל ב יג)</small> \"קִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם\". וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ כְּפִי כֹּחוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה: \n",
+            "וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין עוֹמְדִין בִּתְפִלָּה וּמַעֲמִידִין שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר דִּבְרֵי הַכִּבּוּשִׁין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל מִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו מוֹרִידִין אַחֵר: \n",
+            "וְאֵי זֶה הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה. וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. וּמְטוּפָּל וְאֵין לוֹ. וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה. וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו הַנִּלְוִים עָלָיו בַּעַל עֲבֵרָה. אֶלָּא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ. שְׁפַל בֶּרֶךְ. וּמְרֻצֶּה לָעָם. וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב. וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ הֲרֵי זֶה מְפֹאָר. וְאִם אֵינוֹ זָקֵן הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ יִתְפַּלֵּל: \n",
+            "וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַתְחִיל וּמִתְפַּלֵּל עַד בִּרְכַּת גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. וְאוֹמֵר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת מֵעֵין הַצָּרָה. וְאוֹמֵר <small>(תהילים קכ א)</small> \"אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי\". <small>(תהילים קכא א)</small> \"אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים\" וְגוֹ'. <small>(תהילים קל א)</small> \"מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'\". <small>(תהילים קב א)</small> \"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף\" וְגוֹ': \n",
+            "וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים כְּפִי כֹּחוֹ. וְאוֹמֵר רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ. וּמִתְחַנֵּן וְאוֹמֵר בְּסוֹף תַּחֲנוּנָיו מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל: \n",
+            "וּמַתְחִיל לְהוֹסִיף שֵׁשׁ בְּרָכוֹת שֶׁהוּא מוֹסִיף זוֹ אַחַר זוֹ. וּמִתְחַנֵּן בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּפְסוּקִים מִדִּבְרֵי קַבָּלָה וּמִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כְּפִי שֶׁהוּא רָגִיל וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בַּחֲתִימוֹת אֵלּוּ: \n",
+            "בָּרִאשׁוֹנָה הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת משֶׁה וַאֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת: \n",
+            "בַּשְּׁנִיָּה הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה: \n",
+            "בַּשְּׁלִישִׁית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה: \n",
+            "בָּרְבִיעִית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: \n",
+            "בַּחֲמִישִׁית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה: \n",
+            "בַּשִּׁשִּׁית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹנִין אַחַר כָּל הַבְּרָכוֹת: \n",
+            "בַּשְּׁבִיעִית אוֹמֵר רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא וְכוּ'. וְגוֹמֵר הַתְּפִלָּה עַל הַסֵּדֶר וְתוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "כְּשֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִין עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ מִתְכַּנְּסִין לְהַר הַבַּיִת כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח וּמִתְפַּלְּלִין כַּסֵּדֶר הַזֶּה. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהַי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְחַזָּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לַתּוֹקְעִים תִּקְעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן תִּקְעוּ. וְחוֹזֵר הַמִּתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין הַכֹּהֲנִים וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין: \n",
+            "וְכֵן בַּבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה לָזוֹ שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה מִן הַשֵּׁשׁ שֶׁמּוֹסִיף חוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְהֵן עוֹנִין בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לָהֶן הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת משֶׁה וַאֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ מְרִיעִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין: \n",
+            "וְכֵן עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה בְּאַחַת אוֹמֵר תִּקְעוּ וּבְאַחַת אוֹמֵר הָרִיעוּ עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת. וְנִמְצְאוּ הַכֹּהֲנִים פַּעַם תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין. וּפַעַם מְרִיעִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין שֶׁבַע פְּעָמִים. וְאֵין עוֹשִׂים הַסֵּדֶר זֶה אֶלָּא בְּהַר הַבַּיִת בִּלְבַד. וּכְשֶׁהֵן תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין שָׁם תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר כְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: \n",
+            "שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ כָּל מָקוֹם שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתָם שָׁם אַחַר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין יוֹצְאִין כָּל הָעָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבוֹכִין וּמִתְחַנְּנִים שָׁם. כְּלוֹמַר הֲרֵי אַתֶּם מֵתִים כְּאֵלּוּ אִם לֹא תָּשׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם. וּבְכָל תַּעֲנִית מִתַּעֲנִיּוֹת הַצָּרוֹת שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "יָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים עַד מָתַי יִהְיוּ יוֹרְדִין וְיִפְסְקוּ הַצִּבּוּר מִן הַתַּעֲנִית. מִשֶּׁיֵּרְדוּ בְּעֹמֶק הָאָרֶץ הַחֲרֵבָה טֶפַח. וּבַבֵּינוֹנִית טְפָחַיִם. וּבַעֲבוּדָה עַד שֶׁיֵּרְדוּ בְּעֹמֶק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים: \n"
+        ],
+        [
+            "יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כו, מ)</small> \"וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם\" וְגוֹ': ",
+            "וְאֵלּוּ הֵן יוֹם שְׁלִישִׁי בְּתִשְׁרֵי שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֵּן אֲחִיקָם וְנִכְבַּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאָרָה וְסִבֵּב לְהָתָם גָּלוּתָן. וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְי\"ז בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטֵל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל: ",
+            "וְתִשְׁעָה בְּאָב חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה וּבֵיתָר שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְנָפַל בְּיַד הָרוֹמִיִּים וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר<small>(ירמיה כו יח)</small> <small>(מיכה ג יב)</small> \"צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ\": ",
+            "וְאַרְבָּעָה יְמֵי הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ הֲרֵי הֵן מְפֹרָשִׁין בַּקַּבָּלָה <small>(זכריה ח יט)</small> \"צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי\" וְגוֹ'. צוֹם הָרְבִיעִי זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי. וְצוֹם הַחֲמִישִׁי זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וְצוֹם הָעֲשִׂירִי זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי: ",
+            "וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת. וּבְי\"ג בַּאֲדָר זֵכֶר לַתַּעֲנִית שֶׁהִתְעַנּוּ בִּימֵי הָמָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט לא)</small> \"דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם\". וְאִם חָל י\"ג בַּאֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַקְדִּימִין וּמִתְעַנִּין בַּחֲמִישִׁי שֶׁהוּא י\"א. אֲבָל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְמֵי הַצּוֹמוֹת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת דּוֹחִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִתְעַנִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבְכָל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְּלִין בָּהֶן תְּפִלַּת נְעִילָה. אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּ<small>(שמות לב יא)</small> \"וַיְחַל משֶׁה\". וּבְכֻלָּן אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין בַּלַּיְלָה חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב: ",
+            "מִשֶּׁיִּכָּנֵס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. וְשַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וְלִלְבּשׁ כְּלִי מְגֹהָץ אֲפִלּוּ כְּלִי פִּשְׁתָּן עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וַאֲפִלּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ לְאַחַר הַתַּעֲנִית אָסוּר. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכל בָּשָׂר בְּשַׁבָּת זוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לַמֶּרְחָץ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְבַטֵּל הַשְּׁחִיטָה מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית: ",
+            "תִּשְׁעָה בּ��אָב לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר. וְאֵין אוֹכְלִין אֶלָּא מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן בַּסְּעֻדָּה הַמַּפְסִיק בָּהּ. אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא יַיִן מִגִּתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. וְאוֹכֵל בָּשָׂר מָלִיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ יֶתֶר. וְלֹא יֹאכַל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין: ",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאָכַל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב אַחַר חֲצוֹת. אֲבָל אִם סָעַד קֹדֶם חֲצוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהּ אוֹכֵל כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל צָרְכּוֹ וּמַעֲלֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ אֲפִלּוּ כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה. וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב עַצְמוֹ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְחַסֵּר כְּלוּם: ",
+            "זוֹ הִיא מִדַּת כָּל הָעָם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִסְבּל יֶתֶר מִדַּאי. אֲבָל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיְתָה מִדָּתָן. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיוּ מְבִיאִין לוֹ לָאָדָם לְבַדּוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְשׁוֹרֶה בְּמַיִם וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְאוֹכְלָהּ וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם בִּדְאָגָה וּבְשִׁמָּמוֹן וּבְכִיָּה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. כָּזֶה רָאוּי לַחֲכָמִים לַעֲשׂוֹת אוֹ קָרוֹב מִזֶּה. וּמִיָּמֵינוּ לֹא אָכַלְנוּ עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב תַּבְשִׁיל אֲפִלּוּ שֶׁל עֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּשַׁבָּת: ",
+            "עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וְאָסוּר בִּרְחִיצָה בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן וַאֲפִלּוּ לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּמַיִם. וְאָסוּר בְּסִיכָה שֶׁל תַּעֲנוּג וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה עוֹשִׂין. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין. וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם: ",
+            "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין נוֹתְנִין זֶה לָזֶה שָׁלוֹם בְּתִשְׁעָה בְּאָב. אֶלָּא יוֹשְׁבִים דָּוִים וְנֶאֱנָחִים כַּאֲבֵלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם עַם הָאָרֶץ שָׁלוֹם מַחֲזִירִים לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ. וְאָסוּר לִקְרוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים אוֹ בַּכְּתוּבִים וּבְמִשְׁנָה וּבַהֲלָכוֹת וּבִגְמָרָא וּבְהַגָּדוֹת. וְאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא בְּאִיּוֹב וּבְקִינוֹת וּבַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָהוּ. וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּטֵלִין בּוֹ. וּמִקְצָת הַחֲכָמִים נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ בּוֹ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ: ",
+            "מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁאֵין בּוֹנִין לְעוֹלָם בִּנְיָן מְסֻיָּד וּמְכֻיָּר כְּבִנְיַן הַמְּלָכִים. אֶלָּא טָח בֵּיתוֹ בְּטִיט וְסָד בְּסִיד וּמְשַׁיֵּר מָקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח בְּלֹא סִיד. וְהַלּוֹקֵחַ חָצֵר מְסֻיֶּדֶת וּמְכֻיֶּרֶת הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִקְלֹף הַכְּתָלִים: ",
+            "וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁהָעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה לָאוֹרְחִים מְחַסֵּר מִמֶּנּוּ מְעַט וּמַנִּיחַ מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא קְעָרָה מִן הַקְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֵת שָׁם. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה תַּכְשִׁיטֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב מְשַׁיֶּרֶת מִין מִמִּינֵי הַתַּכְשִׁיט שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּכְשִׁיט שָׁלֵם. וּכְשֶׁהֶחָתָן נוֹשֵׂא אִשָּׁה לוֹקֵחַ אֵפֶר מַקְלֶה וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ מְקוֹם הֲנָחַת הַתְּפִלִּין. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לִזְכֹּר יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים קלז ה)</small> \"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי\" <small>(תהילים קלז ו)</small> \"תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַםִ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי\": ",
+            "וְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְכָל מִינֵי זֶמֶר וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר אָסוּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וְאָסוּר לְשָׁמְעָן מִפְּנֵי הַחֻרְבָּן. וַאֲפִלּוּ שִׁירָה בַּפֶּה עַל הַיַּיִן אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה כד ט)</small> \"בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן\". וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר דִּבְרֵי תֻּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת לָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַיַּיִן: ",
+            "וְאַחַר כָּךְ גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם כְּלָל. וְשֶׁלֹּא יַנִּיחַ הֶחָתָן בְּרֹאשׁוֹ שׁוּם כָּלִיל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יחזקאל כא לא)</small> \"הָסֵר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרֵם הָעֲטָרָה\". וְכֵן גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת אִם הָיָה שֶׁל כֶּסֶף אוֹ זָהָב אֲבָל שֶׁל גְּדִיל מֻתָּר לְכַלָּה: ",
+            "מִי שֶׁרָאָה עָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָם אוֹמֵר <small>(ישעיה סד ט)</small> \"עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר\" וְקוֹרֵעַ. רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּנָהּ אוֹמֵר <small>(ישעיה סד ט)</small> \"יְרוּשָׁלַיִם מִדְבָּר\" וְגוֹ'. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֻרְבָּנוֹ אוֹמֵר <small>(ישעיה סד י)</small> \"בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ\" וְגוֹ' וְקוֹרֵעַ. וּמֵהֵיכָן חַיָּב לִקְרֹעַ מִן הַצּוֹפִים. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לַמִּקְדָּשׁ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. וְאִם פָּגַע בַּמִּקְדָּשׁ תְּחִלָּה כְּשֶּׁיָּבוֹא מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר קוֹרֵעַ עַל הַמִּקְדָּשׁ וּמוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם: ",
+            "כָּל הַקְּרָעִים הָאֵלּוּ כֻּלָּם קוֹרֵעַ בְּיָדוֹ מְעֵמָּד וְקוֹרֵעַ כָּל כְּסוּת שֶׁעָלָיו עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וְאֵינוֹ מְאַחֶה קְרָעִים אֵלּוּ לְעוֹלָם. אֲבָל רַשַּׁאי הוּא לְשָׁלְלָן לְמָלְלָן לְלַקְּטָן וּלְתָפְרָן כְּמִין סֻלָּמוֹת: ",
+            "הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא לִירוּשָׁלַיִם הוֹלֵךְ וּבָא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. וְאִם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ: ",
+            "כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת יוֹם טוֹב וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(זכריה ח יט)</small> \"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ\": סָלִיק הִלְכוֹת תַּענִיוֹת "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%90",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "versionNotesInHebrew": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.",
+            "ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.",
+            "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.",
+            "ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים. ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד. ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר. השופר מקצר והחצוצרות מאריכות. שמצות היום בחצוצרות. ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.",
+            "תעניות אלו שגוזרין על הצבור מפני הצרות אינן יום אחר יום. שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בדבר זה. ואין גוזרין בתחלה תענית אלא בשני בשבת ובה' שלאחריו ובשני שלאחריו וכן על הסדר הזה שני וחמישי ושני עד שירוחמו.",
+            "אין גוזרין תעניות על הצבור לא בשבתות ולא בימים טובים. וכן אין תוקעין בהן לא בשופר ולא בחצוצרות ולא זועקים ומתחננים בהם בתפלה. אלא אם כן היתה עיר שהקיפוה עכו\"ם או נהר או ספינה המטרפת בים. אפילו יחיד הנרדף מפני עכו\"ם מפני ליסטים ומפני רוח רעה (מתענין עליהם בשבת ו) זועקין ומתחננים עליהם בתפלה. אבל אין תוקעין אלא אם כן תקעו לקבץ את העם לעזור אותם ולהצילן.",
+            "וכן אין גוזרין תענית בתחלה בראשי חדשים. או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד. ואם התחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד ופגע בהן יום מאלו מתענין ומשלימין היום בתענית.",
+            "תעניות אלו שמתענין על הצרות אין מתענין בהן לא עוברות ולא מניקות ולא קטנים. ומותרין לאכול בלילה אע\"פ שמתענין למחר חוץ מתעניות המטר כמו שיתבאר. וכל תענית שאוכלין בה בלילה בין צבור בין יחיד הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר. והוא שלא ישן אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל.",
+            "כשם שהצבור מתענים על צרתן כך היחיד מתענה על צרתו. כיצד הרי שהיה לו חולה או תועה במדבר או אסור בבית האסורין. יש לו להתענות עליו ולבקש רחמים בתפלתו. ואומר עננו וכו' בכל תפלה שמתפלל. ולא יתענה בשבתות ולא במועדות ולא בראשי חדשים ולא בחנוכה ופורים.",
+            "כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום אינו תענית. כיצד מקבלה כשיתפלל תפלת מנחה אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית וגומר בלבו להתענות למחר. ואף על פי ��הוא אוכל בלילה לא הפסיד כלום. וכן אם גמר בלבו וקבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים זה אחר זה אע\"פ שהוא אוכל כל לילה ולילה לא הפסיד תעניתו. ואינו צריך כוונה לכל יום ויום מבעודו.",
+            "קבל עליו מבעוד יום להתענות למחר בלבד והתענה. ובלילה נמלך להתענות ביום שני. אף על פי שלן בתעניתו אינה תענית מפני שלא קבלה עליו מבעוד יום. ואין צריך לומר שהיה אוכל ושותה בלילה והשכים בבקר ונמלך להתענות שאין זו תענית כלל.",
+            "הרואה חלום רע צריך להתענות למחר. כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה. ומתענה ואפילו בשבת. ומתפלל עננו בכל תפלה אף על פי שלא קיבלה מבעוד יום. והמתענה בשבת מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת.",
+            "מתענה אדם שעות והוא שלא יאכל כלום שאר היום. כיצד הרי שהיה טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות או עד תשע שעות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום. הרי זה מתענה אותן שעות ומתפלל בהן עננו. שהרי קבל עליו התענית קודם שעות התענית. וכן אם אכל ושתה ואחר כך התחיל להתענות שאר היום הרי זה תענית שעות.",
+            "כל השרוי בתענית. בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה עם הצבור על צרתם. הרי זה לא ינהוג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כענין שנאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. ומותר לו לטעום את התבשיל ואפילו בכדי רביעית והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט. שכח ואכל משלים תעניתו.",
+            "יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא. על צרה ועברה. הרי זה משלים תעניתו. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים תעניתו. הלך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן. שכח ואכל ושתה אל יתראה בפניהם ואל ינהוג עידונין בעצמו.",
+            "צבור שהיו מתענין על הגשמים וירדו להן גשמים. אם קודם חצות ירדו לא ישלימו אלא אוכלין ושותין ומתכנסין וקוראין הלל הגדול. שאין אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה וכרס מלאה. ואם אחר חצות הואיל ועבר רוב היום בקדושה ישלימו תעניתן. וכן אם היו מתענין על צרה ועברה או על גזרה ובטלה. אם קודם חצות לא ישלימו ואם אחר חצות ישלימו.",
+            "בכל יום תענית שגוזרין על הצבור מפני הצרות. בית דין והזקנים יושבין בבית הכנסת ובודקים על מעשי אנשי העיר מאחר תפלת שחרית עד חצות היום. ומסירין המכשולות של עבירות. ומזהירין ודורשין וחוקרין על בעלי חמס ועבירות ומפרישין אותן. ועל בעלי זרוע ומשפילין אותן. וכיוצא בדברים אלו. ומחצי היום ולערב רביע היום קוראין בברכות וקללות שבתורה שנאמר מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ומפטירין בנביא בתוכחות מענין הצרה. ורביע היום האחרון מתפללים מנחה ומתחננים וזועקים ומתוודים כפי כחם"
+        ],
+        [
+            "אלו הן הצרות של צבור שמתענין ומתריעין עליהם. על הצרת שונאי ישראל לישראל. ועל החרב. ועל הדבר. ועל חיה רעה. ועל הארבה. ועל החסיל. ועל השדפון. ועל הירקון. ועל המפולת. ועל החלאים. ועל המזונות. ועל המטר.",
+            "כל עיר שיש בה צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה ומתרעת עד שתעבור הצרה. וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות אבל מבקשים עליהם רחמים. ובכל מקום אין צועקין ולא מתריעין בשבת כמו שאמרנו. חוץ מצרת המזונות שצועקין עליה אפילו בשבת. אבל אין מתריעין עליה בחצוצרות בשבת.",
+            "על הצרת שונאי ישראל לישראל כיצד. עכו\"ם שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם גזרה אפילו במצוה קלה הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו. וכל הערים שסביבותיהם מתענין אבל אין מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתן.",
+            "על החרב כיצד. אפילו חרב של שלום כגון שערכו מלחמה עכו\"ם עם עכו\"ם ועברו במקום ישראל אף על פי שאין ביניהם ובין ישראל מלחמה הרי זו צרה ומתענין עליה שנאמר וחרב לא תעבור בארצכם מכלל שראיית המלחמה צרה.",
+            "ועל הדבר. אי זו היא דבר עיר שיש בה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר. יצאו ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר. היה בה אלף ויצאו ממנה ששה מתים בשלשה ימים זה אחר זה דבר. יצאו ביום אחד או בארבעה אין זה דבר. וכן לפי חשבון זה. ואין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה.",
+            "היה דבר בארץ ישראל מתענין שאר גליות ישראל עליהן. היה דבר במדינה ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת שתיהן מתענות אף על פי שהן רחוקות זו מזו.",
+            "אין מתענין על חיה רעה אלא בזמן שהיא משולחת. כיצד נראתה בעיר ביום הרי זו משולחת. נראתה בשדה ביום אם ראתה שני בני אדם ולא ברחה מפניהם הרי זו משולחת. ואם היה שדה הסמוכה לאגם וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולחת לא רדפה אחריהם אינה משולחת. ואם היה באגם אפילו רדפה אחריהם אינה משולחת אלא אם כן טרפה שניהם ואכלה אחד מהן. אבל אם אכלה שניהם באגם אינה משולחת מפני שזה הוא מקומה ומפני הרעבון טרפה לא מפני שהיא משולחת.",
+            "בתים הבנויים במדברות ובארצות הנשמות הואיל והן מקום גדודי חיה. אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה הרי זו משולחת. ואם לא הגיעה למדה זו אינה משולחת. שאלו בני אדם הם שסכנו בעצמם ובאו למקום החיות.",
+            "שאר מיני רמש הארץ ורמש העוף ששולחו והזיקו. כגון שילוח נחשים ועקרבים ואין צריך לומר צרעין ויתושין והדומה להן אין מתענין עליהם ולא מתריעין אבל זועקין בלא תרועה.",
+            "על הארבה ועל החסיל אפילו לא נראה מהן אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל מתענין ומתריעין עליהן. ועל הגובאי בכל שהוא. אבל על החגב אין מתענין עליו ולא מתריעין אלא זועקין בלבד.",
+            "על השדפון ועל הירקון משיתחיל בתבואה. ואפילו לא התחיל אלא ממקום קטן כמלוא פי תנור גוזרין עליו תענית ומתריעין.",
+            "על המפולת כיצד. הרי שרבתה בעיר מפולת כתלים בריאים שאינן עומדים בצד הנהר הרי זו צרה ומתענין ומתריעין עליה. וכן על הרעש ועל הרוחות שהן מפילין את הבנין והורגין מתענין ומתריעין עליהן.",
+            "על החליים כיצד. הרי שירד חולי אחד לאנשים הרבה באותה העיר. כגון אסכרה או חרחור וכיוצא בהן והיו מתים באותו החולי הרי זו צרת צבור וגוזרין לה תענית ומתריעין. וכן חיכוך לח הרי הוא כשחין פורח. ואם פשט ברוב הצבור מתענין ומתריעין עליו. אבל חכוך יבש צועקים עליו בלבד.",
+            "על המזונות כיצד. הרי שהוזלו דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהן. כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל. ונתמעט המשא והמתן עד שיצטרך התגר למכור שוה עשרה בששה ואחר כך ימצא לוקח. הרי זו צרת צבור ומתריעין עליה וזועקין עליה בשבת.",
+            "על המטר כיצד. הרי שרבו עליהן גשמים עד שיצרו להן הרי אלו מתפללין עליהן. שאין לך צרה יתירה מזו שהבתים נופלין ונמצאו בתיהן קבריהן. ובארץ ישראל אין מתפללין על רוב הגשמים מפני שהיא ארץ הרים ובתיהם בנויים באבנים ורוב הגשמים טוב�� להן ואין מתענין להעביר הטובה.",
+            "תבואה שצמחה ונמנע המטר והתחילו צמחין לייבש הרי אלו מתענין וזועקין עד שירדו גשמים או עד שייבשו הצמחים. וכן אם הגיע זמן הפסח או קרוב לו בארץ ישראל שהוא זמן פריחת האילנות שם ולא ירדו גשמים הרי אלו מתענין וזועקין עד שירדו גשמים הראויין לאילנות או עד שיעבור זמנם.",
+            "וכן אם הגיע זמן חג הסוכות ולא ירדו גשמים הרבה כדי למלאות מהם הבורות השיחין והמערות הרי אלו מתענין עד שירד גשם הראוי לבורות. ואם אין להם מים לשתות מתענים על הגשמים בכל עת שלא יהיה להם מים לשתות ואפילו בימות החמה.",
+            "פסקו הגשמים בין גשם לגשם ארבעים יום בימות הגשמים הרי זו מכת בצורת ומתענים וזועקים עד שירדו הגשמים או עד שיעבור זמנם"
+        ],
+        [
+            "הרי שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחלת ימות הגשמים. אם הגיע י\"ז במרחשון ולא ירדו גשמים מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענות שני וחמישי ושני. וכל התלמידים ראויין לכך.",
+            "הגיע ראש חודש כסליו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור שני חמישי ושני. ומותרין בהן לאכול ולשתות בלילה. ואנשי משמר אין מתענין עמהן מפני שהן עסוקין בעבודה. וכל העם נכנסים לבתי כנסיות ומתפללין וזועקין ומתחננין כדרך שעושין בכל התעניות.",
+            "עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הצבור שני וחמישי ושני. ובשלש אלו אוכלין ושותין מבעוד יום כמו שעושין בצום כפור. ואנשי משמר מתענין מקצת היום ולא משלימין. ואנשי בית אב והם העוסקין בעבודה באותו היום לא יהיו מתענים כל עיקר. וכל תענית שאוכלין בה מבעוד יום אם אכל ופסק וגמר שלא לאכול אינו חוזר ואוכל אף על פי שיש שהות ביום.",
+            "בשלש תעניות אלו כל העם אסורין בעשיית מלאכה ביום ומותרין בלילה. ואסורין ברחיצת כל הגוף בחמין אבל פניו ידיו ורגליו מותר לפיכך נועלין את המרחצאות. ואסורין בסיכה. ואם להעביר את הזוהמא מותר. ואסורין בתשמיש המטה. ובנעילת הסנדל בעיר אבל בדרך מותר לנעול. ומתפללין בבתי כנסיות וזועקין ומתחננין כשאר תעניות.",
+            "עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין שבע תעניות אחרות על הצבור שני וחמישי ושני וחמישי ושני וחמישי ושני. ובאלו השבע בלבד עוברות ומניקות מתענות אבל בשאר התעניות אין עוברות ומניקות מתענות. ואף על פי שאינן מתענות אין מענגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד.",
+            "ובשבע תעניות אלו אנשי משמר מתענין ומשלימין. ואנשי בית אב מתענין מקצת היום ולא משלימין. וכל דבר שהוא אסור בשלש אמצעיות אסור באלו השבע האחרונות.",
+            "ויתרות אלו. שבהן בלבד מתריעין ומתפללין ברחוב העיר. ומורידין זקן להוכיח לעם כדי שישובו מדרכם. ומוסיפין שש ברכות בתפלת שחרית ובתפלת מנחה ונמצאו מתפללין כ\"ד ברכות. ונועלין את החנויות. ובשני מטין לעת ערב ופותחין את החנויות. אבל בחמישי פותחין כל היום מפני כבוד השבת. ואם יש לחנות שני פתחים פותח אחד ונועל אחד. ואם יש לחנות אצטבה פותח כדרכו בחמישי ואינו חושש.",
+            "עברו אלו ולא נענו. ממעטין במשא ומתן ובבנין של שמחה כגון ציור וכיור. ובנטיעה של שמחה כגון מיני הדס ומיני אהלים. וממעטין באירוסין ונישואין אלא אם כן לא קיים מצות פריה ורביה. וכל מי שקיים מצות פריה ורביה אסור לו לשמש מטתו בשני רעבון. וממעטין בשאלת שלום בין אדם לחבירו. ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום אלא כנזופין וכמ��ודין למקום. ועם הארץ שנתן להם שלום מחזירין לו בשפה רפה וכובד ראש.",
+            "תלמידי חכמים חוזרין לבדם ומתענים שני וחמישי ושני עד שיצא ניסן של תקופה אבל לא הצבור. שאין גוזרין על הצבור בשביל גשמים שלא ירדו יתר משלש עשרה תעניות אלו. וכשמתענין היחידים עד שיצא ניסן מותרין לאכול בלילה ומותרין בעשיית מלאכה וברחיצה ובסיכה ותשמיש המטה ונעילת הסנדל כשאר כל התעניות. ומפסיקין לראשי חדשים ופורים. יצא ניסן של תקופה והוא כשהגיע השמש לתחלת מזל שור אין מתענים. שאין הגשמים בזמן הזה אלא סימן קללה הואיל ולא ירדו כל עיקר מתחלת השנה.",
+            "במה דברים אמורים בארץ ישראל וכל הדומה לה. אבל מקומות שעונת הגשמים שלהן קודם י\"ז במרחשון או אחר זמן זה כשיגיע זמנם ולא ירדו גשמים יחידים מתענים שני וחמישי ושני. ומפסיקין בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים. ושוהין אחרי כן כמו שבעה ימים. אם לא ירדו גשמים בית דין גוזרין על הצבור שלש עשרה תעניות על הסדר שאמרנו.",
+            "כל תעניות שגוזרין הצבור בחוצה לארץ אוכלים בהם בלילה ודיניהם כדין שאר התעניות. שאין גוזרין על הצבור תענית כגון צום כפור אלא בא\"י בלבד ובגלל המטר. ובאותן עשר תעניות שהן שלש אמצעיות ושבע אחרונות"
+        ],
+        [
+            "בכל יום ויום משבע תעניות האחרונות של מטר מתפללין על סדר זה. מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים. ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה כדי להגדיל את הבכיה ולהכניע לבם. ואחד מן העם נוטל מן האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפילין כדי שיכלמו וישובו. וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו.",
+            "ואחר כך מעמידין ביניהן זקן חכם והן יושבין. לא היה שם זקן חכם מעמידין חכם. לא היה שם לא זקן ולא חכם מעמידין אדם של צורה. ואומר לפניהם דברי כיבושין. אחינו לא שק ולא תענית גורמין אלא תשובה ומעשים טובים. שכן מצינו בנינוה שלא נאמר באנשי נינוה וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים את מעשיהם. ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם. ומוסיף בעניינות אלו כפי כחו עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה.",
+            "ואחר שגומר זה דברי כיבושין עומדין בתפלה ומעמידין שליח צבור הראוי להתפלל בתעניות אלו. ואם היה אותו שאומר דברי הכיבושין ראוי להתפלל מתפלל ואם לאו מורידין אחר.",
+            "ואי זה הוא הראוי להתפלל בתעניות אלו. איש שהוא רגיל בתפלה. ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים. ומטופל ואין לו. ויש לו יגיעה בשדה. ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו הנלוים עליו בעל עבירה. אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות. ולא יצא עליו שם רע בילדותו. שפל ברך. ומרוצה לעם. ויש לו נעימה וקולו ערב. ואם היה זקן עם כל המדות האלו הרי זה מפואר. ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו יתפלל.",
+            "ושליח צבור מתחיל ומתפלל עד ברכת גואל ישראל. ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה. ואומר אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני. אשא עיני אל ההרים וגו'. ממעמקים קראתיך ה'. תפלה לעני כי יעטוף וגו'.",
+            "ואומר דברי תחנונים כפי כחו. ואומר ראה נא בעניינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו. ומתחנן ואומר בסוף תחנוניו מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה' גואל ישראל.",
+            "ומתחיל להוסיף שש ברכות שהוא מוסיף זו אחר זו. ומתחנן בכל אחת מהן בדברי תחנונים ופסוקים מדברי קבלה ומכתבי הקדש כפי ��הוא רגיל וחותם בכל אחת מהן בחתימות אלו.",
+            "בראשונה הוא חותם מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.",
+            "בשנייה הוא חותם מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה' שומע תרועה.",
+            "בשלישית הוא חותם מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה' שומע צעקה.",
+            "ברביעית הוא חותם מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה' שומע תפלה.",
+            "בחמישית הוא חותם מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה' העונה בעת צרה.",
+            "בששית הוא חותם מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה' המרחם על הארץ. וכל העם עונין אמן אחר כל ברכה וברכה כדרך שעונין אחר כל ברכות.",
+            "בשביעית אומר רפאנו ה' ונרפא וכו'. וגומר התפלה על הסדר ותוקעין בחצוצרות. וכסדר הזה עושין בכל מקום.",
+            "כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלים היו מתכנסין להר הבית כנגד שער המזרח ומתפללין כסדר הזה. וכשמגיע שליח צבור לומר מי שענה את אברהם אומר ברוך אתה ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' גואל ישראל. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וחזן הכנסת אומר לתוקעים תקעו בני אהרן תקעו. וחוזר המתפלל ואומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ואחר כך תוקעין הכהנים ומריעין ותוקעין.",
+            "וכן בברכה השנייה לזו שהיא ראשונה מן השש שמוסיף חותם בה ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות. והן עונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וחזן הכנסת אומר להן הריעו בני אהרן הריעו. וחוזר שליח צבור ואומר מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ואחר כך מריעין ותוקעין ומריעין.",
+            "וכן על כל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו עד שיגמור כל שבע הברכות. ונמצאו הכהנים פעם תוקעין ומריעין ותוקעין. ופעם מריעין ותוקעין ומריעין שבע פעמים. ואין עושים הסדר זה אלא בהר הבית בלבד. וכשהן תוקעין ומריעין שם תוקעין בחצוצרות ובשופר כאחת כמו שאמרנו.",
+            "שבע תעניות האלו כל מקום שגוזרין אותם שם. אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננים שם. כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם. ובכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפלת נעילה בכל מקום.",
+            "ירדו להם גשמים עד מתי יהיו יורדין ויפסקו הצבור מן התענית. משירדו בעומק הארץ החריבה טפח. ובבינונית טפחים. ובעבודה עד שירדו בעומק שלשה טפחים"
+        ],
+        [
+            "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'.",
+            "ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבת גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותן. ועשירי בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנאצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. וי\"ז בתמוז חמשה דברים אירעו בו. נשתברו הלוחות. ובטל התמיד מבית ראשון. ��הובקעה ירושלים בחורבן שני. ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה. והעמיד צלם בהיכל.",
+            "ותשעה באב חמשה דברים אירעו בו. נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ. וחרב הבית בראשונה ובשנייה. ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח. ונפל ביד הרומיים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש. ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש.",
+            "וארבעה ימי הצומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה צום הרביעי וצום החמישי וגו'. צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שהוא בחדש הרביעי. וצום החמישי זה תשעה באב שהוא בחדש החמישי. וצום השביעי זה שלשה בתשרי שהוא בחדש השביעי. וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי.",
+            "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות. ובי\"ג באדר[1] זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וזעקתם. ואם חל י\"ג באדר להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי שהוא י\"א. אבל אחד מארבעה ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת. חל להיות בערב שבת מתענין בערב שבת. ובכל הצומות האלו אין מתריעין ולא מתפללין בהן תפלת נעילה. אבל קורין בתורה שחרית ומנחה בויחל משה. ובכולן אוכלים ושותין בלילה חוץ מתשעה באב.",
+            "משיכנס אב ממעטין בשמחה. ושבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס וללבוש כלי מגוהץ אפילו כלי פשתן עד שיעבור התענית. ואפילו לכבס ולהניח לאחר התענית אסור. וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד התענית.",
+            "תשעה באב לילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלין אלא מבעוד יום. ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה. אבל שותה הוא יין מגתו שיש לו שלשה ימים או פחות. ואוכל בשר מליח שיש לו שלשה ימים או יתר. ולא יאכל שני תבשילין.",
+            "בד\"א שאכל ערב תשעה באב אחר חצות. אבל אם סעד קודם חצות אף על פי שהוא מפסיק בה אוכל כל מה שירצה. וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה. וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום.",
+            "זו היא מדת כל העם שאינן יכולין לסבול יותר מדאי. אבל חסידים הראשונים כך היתה מדתן. ערב תשעה באב היו מביאין לו לאדם לבדו פת חרבה במלח ושורה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ובשממון ובכיה כמי שמתו מוטל לפניו. כזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב מזה. ומימינו לא אכלנו ערב תשעה באב תבשיל אפילו של עדשים אא\"כ היה בשבת.",
+            "עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב. ואסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים. ואסור בסיכה של תענוג ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה כיום הכפורים. ומקום שנהגו לעשות בו מלאכה עושין. ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין. ואמרו חכמים שהעושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם.",
+            "תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב. אלא יושבים דוים ונאנחים כאבלים. ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירים לו בשפה רפה וכובד ראש. ואסור לקרות בתשעה באב בתורה או בנביאים או בכתובים ובמשנה ובהלכות ובגמרא ובהגדות. ואינו קורא אלא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו. ותינוקות של בית רבן בטלין בו. ומקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין של ראש.",
+            "משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים.אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. והלוקח חצר מסויידת ומכויירת הרי זו בחזקתה ואין מחייבים אותו לקלוף הכתלים.",
+            "וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם. וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהן כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו מקום הנחת התפילין. וכל אלו הדברים כדי לזכור ירושלים שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.",
+            "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר. וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן. ואפילו שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין.",
+            "ואחר כך גזרו על עטרות חתנים שלא להניחם כלל. ושלא יניח החתן בראשו שום כליל שנאמר הסר המצנפת והרם העטרה. וכן גזרו על עטרות כלות אם היה של כסף או זהב אבל של גדיל מותר לכלה.",
+            "מי שראה ערי יהודה בחורבנם אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע. ראה ירושלים בחורבנה אומר ירושלים מדבר וגו'. בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו וגו' וקורע. ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים. וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר. ואם פגע במקדש תחלה כשיבא מדרך המדבר קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים.",
+            "כל הקרעים האלו כולם קורע בידו מעומד וקורע כל כסות שעליו עד שיגלה את לבו. ואינו מאחה קרעים אלו לעולם. אבל רשאי הוא לשללן למללן ללקטן ולתופרן כמין סולמות.",
+            "היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך שלשים יום אינו קורע קרע אחר. ואם לאחר שלשים יום חוזר וקורע.",
+            "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח. ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה שנאמר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו:סליק הלכות תעניות"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Fasts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Fasts",
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְעֹק וּלְהָרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר י ט)</small> \"עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת\". כְּלוֹמַר כָּל דָּבָר שֶׁיָּצֵר לָכֶם כְּגוֹן בַּצֹּרֶת וְדֶבֶר וְאַרְבֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן זַעֲקוּ עֲלֵיהֶן וְהָרִיעוּ:  ",
+            "וְדָבָר זֶה מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הוּא. שֶׁבִּזְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה וְיִזְעֲקוּ עָלֶיהָ וְיָרִיעוּ יֵדְעוּ הַכּל שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הוּרַע לָהֶן כַּכָּתוּב <small>(ירמיה ה כה)</small> \"עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ\" וְגוֹ'. וְזֶה הוּא שֶׁיִּגְרֹם לָהֶם לְהָסִיר הַצָּרָה מֵעֲלֵיהֶם:  ",
+            "אֲבָל אִם לֹא יִזְעֲקוּ וְלֹא יָרִיעוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ דָּבָר זֶה מִמִּנְהַג הָעוֹלָם אֵרַע לָנוּ וְצָרָה זוֹ נִקְרָה נִקְרֵית. הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת וְגוֹרֶמֶת לָהֶם לְהִדַּבֵּק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְתוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה <small>(ויקרא כו כז)</small> \"וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי\" <small>(ויקרא כו כח)</small> \"וְהָלַכְתִּי גַּם אֲנִי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי\". כְּלוֹמַר כְּשֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם צָרָה כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּבוּ אִם תֹּאמְרוּ שֶׁהִיא קֶרִי אוֹסִיף לָכֶם חֲמַת אוֹתוֹ קֶרִי:  ",
+            "וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהִתְעַנּוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁתָּבוֹא עַל הַצִּבּוּר עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וּבִימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ זוֹעֲקִין בִּתְפִלּוֹת וּמִתְחַנְּנִים וּמְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בִּלְבַד. וְאִם הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְרִיעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר. הַשּׁוֹפָר מְקַצֵּר וְהַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת. שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְאֵין תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹפָר כְּאֶחָד אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים צח ו)</small> \"בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'\":  ",
+            "תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת אֵינָן יוֹם אַחַר יוֹם. שֶׁאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּדָבָר זֶה. וְאֵין גּוֹזְרִין בַּתְּחִלָּה תַּעֲנִית אֶלָּא בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת וּבַחֲמִישִׁי שֶׁלְּאַחֲרָיו וּבְשֵׁנִי שֶׁלְּאַחֲרָיו וְכֵן עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ:  ",
+            "אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר לֹא בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּיָמִים טוֹבִים. וְכֵן אֵין תּוֹקְעִין בָּהֶן לֹא בְּשׁוֹפָר וְלֹא בַּחֲצוֹצְרוֹת וְלֹא זוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים בָּהֶם בַּתְּפִלָּה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ עַכּוּ\"ם אוֹ נָהָר אוֹ סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. אֲפִלּוּ יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי עַכּוּ\"ם מִפְּנֵי לִסְטִים וּמִפְּנֵי רוּחַ רָעָה (מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת וְ) זוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִים עֲלֵיהֶם בַּתְּפִלָּה. אֲבָל אֵין תּוֹקְעִין אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְקַבֵּץ אֶת הָעָם לַעֲזֹר אוֹתָם וּלְהַצִּילָן:  ",
+            "וְכֵן אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית בַּתְּחִלָּה בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים אוֹ בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים אוֹ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאִם הִתְחִילוּ לְהִתְעַנּוֹת עַל הַצָּרָה אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד וּפָגַע בָּהֶן יוֹם מֵאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין הַיּוֹם בְּתַעֲנִית:  ",
+            "תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁמִּתְעַנִּין עַל הַצָּרוֹת אֵין מִתְעַנִּין בָּהֶן לֹא עֻבָּרוֹת וְלֹא מֵינִיקוֹת וְלֹא קְטַנִּים. וּמֻתָּרִין לֶאֱכל בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָחָר חוּץ מִתַּעֲנִיּוֹת הַמָּטָר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ בַּלַּיְלָה בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְהוּא שֶׁלֹּא יָשֵׁן אֲבָל אִם יָשֵׁן אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל:  ",
+            "כְּשֵׁם שֶׁהַצִּבּוּר מִתְעַנִּים עַל צָרָתָן כָּךְ הַיָּחִיד מִתְעַנֶּה עַל צָרָתוֹ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה אוֹ תּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר אוֹ אָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִין. יֵשׁ לוֹ לְהִתְעַנּוֹת עָלָיו וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בִּתְפִלָּתוֹ. וְאוֹמֵר עֲנֵנוּ וְכוּ' בְּכָל תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל. וְלֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתוֹת וְלֹא בְּמוֹעֲדוֹת וְלֹא בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְלֹא בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים:  ",
+            "כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו הַיָּחִיד מִבְּעוֹד יוֹם אֵינוֹ תַּעֲנִית. כֵּיצַד מְקַבְּלָהּ. כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה אוֹמֵר אַחַר הַתְּפִלָּה מָחָר אֱהֵא בְּתַעֲנִית וְגוֹמֵר בְּלִבּוֹ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּלַּיְלָה לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. וְכֵן אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה יָמִים זֶה אַחַר זֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹכֵל כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה לֹא הִפְסִיד תַּעֲנִיתוֹ. וְאֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה לְכָל יוֹם וָיוֹם מִבְּעוֹדוֹ:  ",
+            "קִבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר בִּלְבַד וְהִתְעַנָּה. וּבַלַּיְלָה נִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם שֵׁנִי. אַף עַל פִּי שֶׁלָּן בְּתַעֲנִיתוֹ אֵינָהּ תַּעֲנִית מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בַּלַּיְלָה וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת שֶׁאֵין זוֹ תַּעֲנִית כְּלָל:  ",
+            "הָרוֹאֶה חֲלוֹם רַע צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר. כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב וְיֵעוֹר בְּמַעֲשָׂיו וִיחַפֵּשׂ בָּהֶן וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וּמִתְעַנֶּה וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וּמִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ בְּכָל תְּפִלָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְהַמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת מִתְעַנֶּה יוֹם אַחֵר מִפְּנֵי שֶׁבִּטֵּל עֹנֶג שַׁבָּת:  ",
+            "מִתְעַנֶּה אָדָם שָׁעוֹת וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל כְּלוּם שְׁאָר הַיּוֹם. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה טָרוּד בַּחֲפָצָיו ומִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו וְלֹא אָכַל עַד חֲצוֹת אוֹ עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וְנִמְלַךְ לְהִתְעַנּוֹת בַּשָּׁעוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִן הַיּוֹם. הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה אוֹתָן שָׁעוֹת וּמִתְפַּלֵּל בָּהֶן ע��נֵנוּ. שֶׁהֲרֵי קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית קֹדֶם שְׁעוֹת הַתַּעֲנִית. וְכֵן אִם אָכַל וְשָׁתָה וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְהִתְעַנּוֹת שְׁאָר הַיּוֹם הֲרֵי זֶה תַּעֲנִית שָׁעוֹת:  ",
+            "כָּל הַשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית. בֵּין שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עַל צָרָתוֹ אוֹ עַל חֲלוֹמוֹ בֵּין שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עִם הַצִּבּוּר עַל צָרָתָם. הֲרֵי זֶה לֹא יִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ וְלֹא יָקֵל רֹאשׁוֹ וְלֹא יִהְיֶה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב אֶלָּא דּוֹאֵג וְאוֹנֵן כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(איכה ג לט)</small> \"מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו\". וּמֻתָּר לוֹ לִטְעֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וַאֲפִלּוּ בִּכְדֵי רְבִיעִית וְהוּא שֶׁלֹּא יִבְלַע אֶלָּא טוֹעֵם וּפוֹלֵט. שָׁכַח וְאָכַל מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ:  ",
+            "יָחִיד שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה עַל הַחוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא. עַל צָרָה וְעָבְרָה. הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ. הָלַךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין מִתְעַנִּין לְמָקוֹם שֶׁמִּתְעַנִּין הֲרֵי זֶה מִתְעַנֶּה עִמָּהֶן. שָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה אַל יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם וְאַל יִנְהֹג עִדּוּנִין בְּעַצְמוֹ:  ",
+            "צִבּוּר שֶׁהָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַגְּשָׁמִים וְיָרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים. אִם קֹדֶם חֲצוֹת יָרְדוּ לֹא יַשְׁלִימוּ אֶלָּא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמִתְכַּנְּסִין וְקוֹרְאִין הַלֵּל הַגָּדוֹל. שֶׁאֵין אוֹמְרִין הַלֵּל הַגָּדוֹל אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ שְׂבֵעָה וְכֶרֶס מְלֵאָה. וְאִם אַחַר חֲצוֹת הוֹאִיל וְעָבַר רֹב הַיּוֹם בִּקְדֻשָּׁה יַשְׁלִימוּ תַּעֲנִיתָן. וְכֵן אִם הָיוּ מִתְעַנִּין עַל צָרָה וְעָבְרָה אוֹ עַל גְּזֵרָה וּבָטְלָה. אִם קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ וְאִם אַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ:  ",
+            "בְּכָל יוֹם תַּעֲנִית שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִפְּנֵי הַצָּרוֹת. בֵּית דִּין וְהַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹדְקִים עַל מַעֲשֵׂי אַנְשֵׁי הָעִיר מֵאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. וּמְסִירִין הַמִּכְשׁוֹלוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת. וּמַזְהִירִין וְדוֹרְשִׁין וְחוֹקְרִין עַל בַּעֲלֵי חָמָס וַעֲבֵרוֹת וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן. וְעַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּמַשְׁפִּילִין אוֹתָן. וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וּמֵחֲצִי הַיּוֹם וְלָעֶרֶב רְבִיעַ הַיּוֹם קוֹרְאִין בִּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(משלי ג יא)</small> \"מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ\". וּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא בְּתוֹכָחוֹת מֵעִנְיַן הַצָּרָה. וּרְבִיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפַּלְּלִים מִנְחָה וּמִתְחַנְּנִים וְזוֹעֲקִים וּמִתְוַדִּים כְּפִי כֹּחָם:  "
+        ],
+        [
+            "אֵלוּ הֵן הַצָּרוֹת שֶׁל צִבּוּר שֶׁמִּתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם. עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל הַחֶרֶב. וְעַל הַדֶּבֶר. וְעַל חַיָּה רָעָה. וְעַל הָאַרְבֶּה. וְעַל הֶחָסִיל. וְעַל הַשִּׁדָּפוֹן. וְעַל הַיֵּרָקוֹן. וְעַל הַמַּפּלֶת. וְעַל הֶחֳלָאִים. וְעַל הַמְּזוֹנוֹת. וְעַל הַמָּטָר: \n",
+            "כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צָרָה מִכָּל אֵלּוּ. אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת עַד שֶׁתַּעֲבֹר הַצָּרָה. וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת אֲבָל מְבַקְּשִׁים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. וּבְכָל מָקוֹם אֵין צוֹעֲקִין וְלֹא מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. חוּץ מִצָּרַת הַמְּזוֹנוֹת שֶׁצּוֹעֲקִין עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּשַׁבָּת: \n",
+            "עַל הֲצָרַת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל כֵּיצַד. עַכּוּ\"ם שֶׁבָּאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל אוֹ לִטּל מֵהֶם מַס אוֹ לִקַּח מִיָּדָם אֶרֶץ אוֹ לִגְזֹר עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עַד שֶׁיְּרֻחֲמוּ. וְכָל הֶעָרִים שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶם מִתְעַנִּין אֲבָל אֵין מַתְרִיעִין אֶלָּא אִם כֵּן תָּקְעוּ לְהִתְקַבֵּץ לְעֶזְרָתָן: \n",
+            "עַל הַחֶרֶב כֵּיצַד. אֲפִלּוּ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם כְּגוֹן שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה עַכּוּ\"ם עִם עַכּוּ\"ם וְעָבְרוּ בִּמְקוֹם יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם וּבֵין יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה הֲרֵי זוֹ צָרָה וּמִתְעַנִּין עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כו ו)</small> \"וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם\" מִכְּלַל שֶׁרְאִיַּת הַמִּלְחָמָה צָרָה: \n",
+            "וְעַל הַדֶּבֶר. אֵי זוֹ הִיא דֶּבֶר עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה יָמִים אֵין זֶה דֶּבֶר. הָיוּ בָּהּ אֶלֶף וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה מֵתִים בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה דֶּבֶר. יָצְאוּ בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּאַרְבָּעָה אֵין זֶה דֶּבֶר. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. וְאֵין הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וְהַזְּקֵנִים שֶׁשָּׁבְתוּ מִמְּלָאכָה בִּכְלַל מִנְיַן אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה לְעִנְיָן זֶה: \n",
+            "הָיָה דֶּבֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין שְׁאָר גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶן. הָיָה דֶּבֶר בַּמְּדִינָה וְשַׁיָּרוֹת הוֹלְכוֹת וּבָאוֹת מִמֶּנָּה לִמְדִינָה אַחֶרֶת שְׁתֵּיהֶן מִתְעַנּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ: \n",
+            "אֵין מִתְעַנִּין עַל חַיָּה רָעָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת. כֵּיצַד. נִרְאֲתָה בָּעִיר בַּיּוֹם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. נִרְאֲתָה בַּשָּׂדֶה בַּיּוֹם אִם רָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְלֹא בָּרְחָה מִפְּנֵיהֶם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיָה שָׂדֶה הַסְּמוּכָה לָאֲגַם וְרָאֲתָה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְרָדְפָה אַחֲרֵיהֶם הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. לֹא רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם הָיָה בָּאֲגַם אֲפִלּוּ רָדְפָה אַחֲרֵיהֶם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת אֶלָּא אִם כֵּן טָרְפָה שְׁנֵיהֶם וְאָכְלָה אֶחָד מֵהֶן. אֲבָל אִם אָכְלָה שְׁנֵיהֶם בָּאֲגַם אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הוּא מְקוֹמָהּ וּמִפְּנֵי הָרְעָבוֹן טָרְפָה לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת: \n",
+            "בָּתִּים הַבְּנוּיִים בְּמִדְבָּרוֹת וּבָאֲרָצוֹת הַנְשַׁמּוֹת הוֹאִיל וְהֵן מְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה. אִם עָלְתָה לַגַּג וְנָטְלָה תִּינוֹק מֵעֲרִיסָה הֲרֵי זוֹ מְשֻׁלַּחַת. וְאִם לֹא הִגִּיעָה לְמִדָּה זוֹ אֵינָהּ מְשֻׁלַּחַת. שֶׁאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הֵם שֶׁסִּכְּנוּ בְּעַצְמָם וּבָאוּ לִמְקוֹם הַחַיּוֹת: \n",
+            "שְׁאָר מִינֵי רֶמֶשׂ הָאָרֶץ וְרֶמֶשׂ הָעוֹף שֶׁשֻּׁלְּחוּ וְהִזִּיקוּ. כְּגוֹן שִׁלּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וְהַדּוֹמֶה לָהֶן אֵין מִתְעַנִּין עֲלֵיהֶם וְלֹא מַתְרִיעִין אֲבָל זוֹעֲקִין בְּלֹא תְּרוּעָה: \n",
+            "עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל אֲפִלּוּ לֹא נִרְאֶה מֵהֶן אֶלָּא כָּנָף אֶחָד בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. וְעַל הַגּוֹבַאי בְּכָל שֶׁהוּא. אֲבָל עַל הֶחָגָב אֵין מִתְעַנִּין עָלָיו וְלֹא מַתְרִיעִין אֶלָּא זוֹעֲקִין בִּלְבַד: \n",
+            "עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן מִשֶּׁיַּתְחִיל בַּתְּבוּאָה. וַאֲפִלּוּ לֹא הִתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם קָטָן כִּמְלֹא פִּי תַּנּוּר גּוֹזְרִין עָלָיו תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין: \n",
+            "עַל הַמַּפּלֶת כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרָבְתָה בָּעִיר מַפּלֶת כְּתָלִים בְּרִיאִים שֶׁאֵינָן עוֹמְדִים בְּצַד הַנָּהָר הֲרֵי זוֹ צָרָה וּמִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ. וְכֵן עַל הָרַעַשׁ וְעַל הָרוּחוֹת שֶׁהֵן מַפִּילִין אֶת הַבִּנְיָן וְהוֹרְגִין מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן: \n",
+            "עַל הֶחֳלָיִים כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁיָּרַד חלִי אֶחָד לַאֲנָשִׁים הַרְבֵּה בְּאוֹתָהּ הָעִיר כְּגוֹן אַסְכָּרָה אוֹ חַרְחוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְהָיוּ מֵתִים בְּאוֹתוֹ הַחלִי הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר וְגוֹזְרִין לָהּ תַּעֲנִית וּמַתְרִיעִין. וְכֵן חִכּוּךְ לַח הֲרֵי הוּא כִּשְׁחִין פּוֹרֵחַ. וְאִם פָּשַׁט בְּרֹב הַצִּבּוּר מִתְעַנִּין וּמַתְרִיעִין עָלָיו. אֲבָל חִכּוּךְ יָבֵשׁ צוֹעֲקִים עָלָיו בִּלְבַד: \n",
+            "עַל הַמְּזוֹנוֹת כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהוּזְלוּ דְּבָרִים שֶׁל סְחוֹרָה שֶׁרֹב חַיֵּי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר מֵהֶן. כְּגוֹן כְּלֵי פִּשְׁתָּן בְּבָבֶל וְיַיִן וְשֶׁמֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְנִתְמַעֵט הַמַּשָּׂא וְהַמַּתָּן עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַתַּגָּר לִמְכֹּר שְׁוִה עֲשָׂרָה בְּשִׁשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִמָּצֵא לוֹקֵחַ. הֲרֵי זוֹ צָרַת צִבּוּר וּמַתְרִיעִין עָלֶיהָ וְזוֹעֲקִין עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת: \n",
+            "עַל הַמָּטָר כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁרַבּוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים עַד שֶׁיָּצֵרוּ לָהֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן. שֶׁאֵין לְךָ צָרָה יְתֵרָה מִזּוֹ שֶׁהַבָּתִּים נוֹפְלִין וְנִמְצְאוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין מִתְפַּלְּלִין עַל רֹב הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֶרֶץ הָרִים וּבָתֵּיהֶם בְּנוּיִים בַּאֲבָנִים וְרֹב הַגְּשָׁמִים טוֹבָה לָהֶן וְאֵין מִתְעַנִּין לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה: \n",
+            "תְּבוּאָה שֶׁצָּמְחָה וְנִמְנַע הַמָּטָר וְהִתְחִילוּ צְמָחִין לִיבַשׁ הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וְזוֹעֲקִין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיִּיבְשׁוּ הַצְּמָחִים. וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן הַפֶּסַח אוֹ קָרוֹב לוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זְמַן פְּרִיחַת הָאִילָנוֹת שָׁם וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין וְזוֹעֲקִין עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים הָרְאוּיִין לְאִילָנוֹת אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם: \n",
+            "וְכֵן אִם הִגִּיעַ זְמַן חַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים הַרְבֵּה כְּדֵי לְמַלְּאוֹת מֵהֶם הַבּוֹרוֹת הַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַנִּין עַד שֶׁיֵּרֵד גֶּשֶׁם הָרָאוּי לְבוֹרוֹת. וְאִם אֵין לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת מִתְעַנִּים עַל הַגְּשָׁמִים בְּכָל עֵת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה: \n",
+            "פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים הֲרֵי זוֹ מַכַּת בַּצֹּרֶת וּמִתְעַנִּים וְזוֹעֲקִים עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַגְּשָׁמִים אוֹ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַנָּם: \n"
+        ],
+        [
+            "הֲרֵי שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים כָּל עִקָּר מִתְּחִלַּת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. אִם הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים מַתְחִילִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּלְבַד לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וְכָל הַתַּלְמִידִים רְאוּיִין לְכָךְ:  ",
+            "הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּמֻתָּרִין בָּהֶן לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה. וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אֵין מִתְעַנִּין עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲסוּקִין בַּעֲבוֹדָה. וְכָל הָעָם נִכְנָסִים לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִתְפַּלְּלִין וְזוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִין כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַתַּעֲנִיּוֹת:  ",
+            "עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּבְשָׁלֹשׁ אֵלּוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין בְּצוֹם כִּפּוּר. וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין מִקְצָת הַיּוֹם וְלֹא מַשְׁלִימִין. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב וְהֵם הָעוֹסְקִין בַּעֲבוֹדָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא יִהְיוּ מִתְעַנִּים כָּל עִקָּר. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ מִבְּעוֹד יוֹם אִם אָכַל וּפָסַק וְגָמַר שֶׁלֹּא לֶאֱכל אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם:  ",
+            "בְּשָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ כָּל הָעָם אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בַּיּוֹם וּמֻתָּרִין בַּלַּיְלָה. וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצַת כָּל הַגּוּף בְּחַמִּין אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מֻתָּר. לְפִיכָךְ נוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. וַאֲסוּרִין בְּסִיכָה. וְאִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה מֻתָּר. וַאֲסוּרִין בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל בָּעִיר אֲבָל בַּדֶּרֶךְ מֻתָּר לִנְעל. וּמִתְפַּלְּלִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְזוֹעֲקִין וּמִתְחַנְּנִין כִּשְׁאָר תַּעֲנִיּוֹת:  ",
+            "עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וּבְאֵלּוּ הַשֶּׁבַע בִּלְבַד עֵב��ָרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת אֲבָל בִּשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת אֵין עֵבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִתְעַנּוֹת אֵין מְעַנְּגוֹת עַצְמָן בְּתַפְנוּקִים אֶלָּא אוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת כְּדֵי קִיּוּם הַוָּלָד:  ",
+            "וּבְשֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין מִקְצָת הַיּוֹם וְלֹא מַשְׁלִימִין. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר בְּשָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת אָסוּר בְּאֵלּוּ הַשֶּׁבַע הָאַחֲרוֹנוֹת:  ",
+            "וִיתֵרוֹת אֵלּוּ. שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד מַתְרִיעִין וּמִתְפַּלְּלִין בִּרְחוֹב הָעִיר. וּמוֹרִידִין זָקֵן לְהוֹכִיחַ לָעָם כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם. וּמוֹסִיפִין שֵׁשׁ בְּרָכוֹת בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּבִתְפִלַּת מִנְחָה וְנִמְצְאוּ מִתְפַּלְּלִין כ\"ד בְּרָכוֹת. וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנֻיּוֹת. וּבַשֵּׁנִי מַטִּין לְעֵת עֶרֶב וּפוֹתְחִין אֶת הַחֲנֻיּוֹת. אֲבָל בַּחֲמִישִׁי פּוֹתְחִין כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאִם יֵשׁ לַחֲנוּת שְׁנֵי פְּתָחִים פּוֹתֵחַ אֶחָד וְנוֹעֵל אֶחָד וְאִם יֵשׁ לַחֲנוּת אִצְטַבָּה פּוֹתֵחַ כְּדַרְכּוֹ בַּחֲמִישִׁי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ:  ",
+            "עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ. מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וּבְבִנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן צִיּוּר וְכִיּוּר. וּבִנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן מִינֵי הֲדַס וּמִינֵי אֲהָלִים. וּמְמַעֲטִין בְּאֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא אִם כֵּן לֹא קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכָל מִי שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אָסוּר לוֹ לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן. וּמְמַעֲטִין בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא יִשְׁאֲלוּ שָׁלוֹם אֶלָּא כִּנְזוּפִין וּכִמְנֻדִּין לַמָּקוֹם. וְעַם הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן לָהֶם שָׁלוֹם מַחְזִירִין לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ:  ",
+            "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים חוֹזְרִין לְבַדָּם וּמִתְעַנִּים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה אֲבָל לֹא הַצִּבּוּר. שֶׁאֵין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר בִּשְׁבִיל גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא יָרְדוּ יֶתֶר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. וּכְשֶׁמִּתְעַנִּין הַיְחִידִים עַד שֶׁיָּצָא נִיסָן מֻתָּרִין לֶאֱכל בַּלַּיְלָה וּמֻתָּרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל כִּשְׁאָר כָּל הַתַּעֲנִיּוֹת. וּמַפְסִיקִין לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּפוּרִים. יָצָא נִיסָן שֶׁל תְּקוּפָה וְהוּא כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל שׁוֹר אֵין מִתְעַנִּים. שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא סִימַן קְלָלָה הוֹאִיל וְלֹא יָרְדוּ כָּל עִקָּר מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה:  ",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַדּוֹמֶה לָהּ. אֲבָל מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹנַת הַגְּשָׁמִים שֶׁלָּהֶן קֹדֶם י\"ז בְּמַרְחֶשְׁוָן אוֹ אַחַר זְמַן זֶה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים יְחִידִים מִתְעַנִּים שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. ו��מַפְסִיקִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים. וְשׁוֹהִין אַחֲרֵי כֵן כְּמוֹ שִׁבְעָה יָמִים. אִם לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַרְנוּ:  ",
+            "כָּל תַּעֲנִיּוֹת שֶׁגּוֹזְרִין הַצִּבּוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ אוֹכְלִים בָּהֶם בַּלַּיְלָה וְדִינֵיהֶם כְּדִין שְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת. שֶׁאֵין גּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר תַּעֲנִית כְּגוֹן צוֹם כִּפּוּר אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד וּבִגְלַל הַמָּטָר. וּבְאוֹתָן עֶשֶׂר תַּעֲנִיּוֹת שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ אֶמְצָעִיּוֹת וְשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת:  "
+        ],
+        [
+            "בְכָל יוֹם וָיוֹם מִשֶּׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל מָטָר מִתְפַּלְּלִין עַל סֵדֶר זֶה. מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְכָל הָעָם מִתְקַבְּצִים וּמִתְכַּסִּים בְּשַׂקִּים. וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וְעַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת הַבְּכִיָּה וּלְהַכְנִיעַ לִבָּם. וְאֶחָד מִן הָעָם נוֹטֵל מִן הָאֵפֶר וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין בְּמָקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין כְּדֵי שֶׁיִּכָּלְמוּ וְיָשׁוּבוּ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ: \n",
+            "וְאַחַר כָּךְ מַעֲמִידִין בֵּינֵיהֶן זָקֵן חָכָם וְהֵן יוֹשְׁבִין. לֹא הָיָה שָׁם זָקֵן חָכָם מַעֲמִידִין חָכָם. לֹא הָיָה שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חָכָם מַעֲמִידִין אָדָם שֶׁל צוּרָה. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. אַחֵינוּ לֹא שַׂק וְלֹא תַּעֲנִית גּוֹרְמִין אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּנִינְוֵה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם אֶלָּא <small>(יונה ג י)</small> \"וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם\". וּבְקַבָּלָה הוּא אוֹמֵר <small>(יואל ב יג)</small> \"קִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם\". וּמוֹסִיף בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ כְּפִי כֹּחוֹ עַד שֶׁיַּכְנִיעַ לִבָּם וְיָשׁוּבוּ תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה: \n",
+            "וְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר זֶה דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין עוֹמְדִין בִּתְפִלָּה וּמַעֲמִידִין שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. וְאִם הָיָה אוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר דִּבְרֵי הַכִּבּוּשִׁין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל מִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו מוֹרִידִין אַחֵר: \n",
+            "וְאֵי זֶה הוּא הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל בְּתַעֲנִיּוֹת אֵלּוּ. אִישׁ שֶׁהוּא רָגִיל בִּתְפִלָּה. וְרָגִיל לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. וּמְטוּפָּל וְאֵין לוֹ. וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה. וְלֹא יִהְיֶה בְּבָנָיו וּבִבְנֵי בֵּיתוֹ וְכָל קְרוֹבָיו הַנִּלְוִים עָלָיו בַּעַל עֲבֵרָה. אֶלָּא יִהְיֶה בֵּיתוֹ רֵיקָן מִן הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא יָצָא עָלָיו שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ. שְׁפַל בֶּרֶךְ. וּמְרֻצֶּה לָעָם. וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב. וְאִם הָיָה זָקֵן עִם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ הֲרֵי זֶה מְפֹאָר. וְאִם אֵינוֹ זָקֵן הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ יִתְפַּלֵּל: \n",
+            "וּשְׁלִיחַ צִבּוּר מַתְחִיל וּמִתְפַּ��ֵּל עַד בִּרְכַּת גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. וְאוֹמֵר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת מֵעֵין הַצָּרָה. וְאוֹמֵר <small>(תהילים קכ א)</small> \"אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי\". <small>(תהילים קכא א)</small> \"אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים\" וְגוֹ'. <small>(תהילים קל א)</small> \"מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'\". <small>(תהילים קב א)</small> \"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף\" וְגוֹ': \n",
+            "וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים כְּפִי כֹּחוֹ. וְאוֹמֵר רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ. וּמִתְחַנֵּן וְאוֹמֵר בְּסוֹף תַּחֲנוּנָיו מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל: \n",
+            "וּמַתְחִיל לְהוֹסִיף שֵׁשׁ בְּרָכוֹת שֶׁהוּא מוֹסִיף זוֹ אַחַר זוֹ. וּמִתְחַנֵּן בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים וּפְסוּקִים מִדִּבְרֵי קַבָּלָה וּמִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כְּפִי שֶׁהוּא רָגִיל וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בַּחֲתִימוֹת אֵלּוּ: \n",
+            "בָּרִאשׁוֹנָה הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת משֶׁה וַאֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת: \n",
+            "בַּשְּׁנִיָּה הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה: \n",
+            "בַּשְּׁלִישִׁית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה: \n",
+            "בָּרְבִיעִית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: \n",
+            "בַּחֲמִישִׁית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה: \n",
+            "בַּשִּׁשִּׁית הוּא חוֹתֵם מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹנִין אַחַר כָּל הַבְּרָכוֹת: \n",
+            "בַּשְּׁבִיעִית אוֹמֵר רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא וְכוּ'. וְגוֹמֵר הַתְּפִלָּה עַל הַסֵּדֶר וְתוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "כְּשֶׁהָיוּ מִתְפַּלְּלִין עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה בִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ מִתְכַּנְּסִין לְהַר הַבַּיִת כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח וּמִתְפַּלְּלִין כַּסֵּדֶר הַזֶּה. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהַי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתו�� לְעוֹלָם וָעֶד. וְחַזָּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לַתּוֹקְעִים תִּקְעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן תִּקְעוּ. וְחוֹזֵר הַמִּתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין הַכֹּהֲנִים וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין: \n",
+            "וְכֵן בַּבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה לָזוֹ שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה מִן הַשֵּׁשׁ שֶׁמּוֹסִיף חוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְהֵן עוֹנִין בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לָהֶן הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. וְחוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת משֶׁה וַאֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ מְרִיעִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין: \n",
+            "וְכֵן עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה בְּאַחַת אוֹמֵר תִּקְעוּ וּבְאַחַת אוֹמֵר הָרִיעוּ עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת. וְנִמְצְאוּ הַכֹּהֲנִים פַּעַם תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין. וּפַעַם מְרִיעִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין שֶׁבַע פְּעָמִים. וְאֵין עוֹשִׂים הַסֵּדֶר זֶה אֶלָּא בְּהַר הַבַּיִת בִּלְבַד. וּכְשֶׁהֵן תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין שָׁם תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָר כְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: \n",
+            "שֶׁבַע תַּעֲנִיּוֹת הָאֵלּוּ כָּל מָקוֹם שֶׁגּוֹזְרִין אוֹתָם שָׁם אַחַר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין יוֹצְאִין כָּל הָעָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וּבוֹכִין וּמִתְחַנְּנִים שָׁם. כְּלוֹמַר הֲרֵי אַתֶּם מֵתִים כְּאֵלּוּ אִם לֹא תָּשׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם. וּבְכָל תַּעֲנִית מִתַּעֲנִיּוֹת הַצָּרוֹת שֶׁגּוֹזְרִין עַל הַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "יָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים עַד מָתַי יִהְיוּ יוֹרְדִין וְיִפְסְקוּ הַצִּבּוּר מִן הַתַּעֲנִית. מִשֶּׁיֵּרְדוּ בְּעֹמֶק הָאָרֶץ הַחֲרֵבָה טֶפַח. וּבַבֵּינוֹנִית טְפָחַיִם. וּבַעֲבוּדָה עַד שֶׁיֵּרְדוּ בְּעֹמֶק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים: \n"
+        ],
+        [
+            "יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כו, מ)</small> \"וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם\" וְגוֹ': ",
+            "וְאֵלּוּ הֵן יוֹם שְׁלִישִׁי בְּתִשְׁרֵי שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֵּן אֲחִיקָם וְנִכְבַּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאָרָה וְסִבֵּב לְהָתָם גָּלוּתָן. וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְי\"ז בְּתַמּוּז חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטֵל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל: ",
+            "וְתִשְׁעָה בְּאָב חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ. נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה וּבֵיתָר שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְנָפַל בְּיַד הָרוֹמִיִּים וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר<small>(ירמיה כו יח)</small> <small>(מיכה ג יב)</small> \"צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ\": ",
+            "וְאַרְבָּעָה יְמֵי הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ הֲרֵי הֵן מְפֹרָשִׁין בַּקַּבָּלָה <small>(זכריה ח יט)</small> \"צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי\" וְגוֹ'. צוֹם הָרְבִיעִי זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי. וְצוֹם הַחֲמִישִׁי זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וְצוֹם הָעֲשִׂירִי זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי: ",
+            "וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת. וּבְי\"ג בַּאֲדָר זֵכֶר לַתַּעֲנִית שֶׁהִתְעַנּוּ בִּימֵי הָמָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט לא)</small> \"דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם\". וְאִם חָל י\"ג בַּאֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַקְדִּימִין וּמִתְעַנִּין בַּחֲמִישִׁי שֶׁהוּא י\"א. אֲבָל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְמֵי הַצּוֹמוֹת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת דּוֹחִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִתְעַנִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבְכָל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְּלִין בָּהֶן תְּפִלַּת נְעִילָה. אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּ<small>(שמות לב יא)</small> \"וַיְחַל משֶׁה\". וּבְכֻלָּן אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין בַּלַּיְלָה חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב: ",
+            "מִשֶּׁיִּכָּנֵס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. וְשַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וְלִלְבּשׁ כְּלִי מְגֹהָץ אֲפִלּוּ כְּלִי פִּשְׁתָּן עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וַאֲפִלּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ לְאַחַר הַתַּעֲנִית אָסוּר. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכל בָּשָׂר בְּשַׁבָּת זוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לַמֶּרְחָץ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְבַטֵּל הַשְּׁחִיטָה מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית: ",
+            "תִּשְׁעָה בְּאָב לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר. וְאֵין אוֹכְלִין אֶלָּא מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ אָסוּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן בַּסְּעֻדָּה הַמַּפְסִיק בָּהּ. אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא יַיִן מִגִּתּוֹ שֶׁיֵּשׁ ל��ֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ פָּחוֹת. וְאוֹכֵל בָּשָׂר מָלִיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ יֶתֶר. וְלֹא יֹאכַל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין: ",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאָכַל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב אַחַר חֲצוֹת. אֲבָל אִם סָעַד קֹדֶם חֲצוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהּ אוֹכֵל כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל צָרְכּוֹ וּמַעֲלֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ אֲפִלּוּ כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה. וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב עַצְמוֹ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אֵינוֹ מְחַסֵּר כְּלוּם: ",
+            "זוֹ הִיא מִדַּת כָּל הָעָם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִסְבּל יֶתֶר מִדַּאי. אֲבָל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיְתָה מִדָּתָן. עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיוּ מְבִיאִין לוֹ לָאָדָם לְבַדּוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְשׁוֹרֶה בְּמַיִם וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְאוֹכְלָהּ וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם בִּדְאָגָה וּבְשִׁמָּמוֹן וּבְכִיָּה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. כָּזֶה רָאוּי לַחֲכָמִים לַעֲשׂוֹת אוֹ קָרוֹב מִזֶּה. וּמִיָּמֵינוּ לֹא אָכַלְנוּ עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב תַּבְשִׁיל אֲפִלּוּ שֶׁל עֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּשַׁבָּת: ",
+            "עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וְאָסוּר בִּרְחִיצָה בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן וַאֲפִלּוּ לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּמַיִם. וְאָסוּר בְּסִיכָה שֶׁל תַּעֲנוּג וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה עוֹשִׂין. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין. וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם: ",
+            "תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין נוֹתְנִין זֶה לָזֶה שָׁלוֹם בְּתִשְׁעָה בְּאָב. אֶלָּא יוֹשְׁבִים דָּוִים וְנֶאֱנָחִים כַּאֲבֵלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם עַם הָאָרֶץ שָׁלוֹם מַחֲזִירִים לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ. וְאָסוּר לִקְרוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים אוֹ בַּכְּתוּבִים וּבְמִשְׁנָה וּבַהֲלָכוֹת וּבִגְמָרָא וּבְהַגָּדוֹת. וְאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא בְּאִיּוֹב וּבְקִינוֹת וּבַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָהוּ. וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּטֵלִין בּוֹ. וּמִקְצָת הַחֲכָמִים נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ בּוֹ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ: ",
+            "מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁאֵין בּוֹנִין לְעוֹלָם בִּנְיָן מְסֻיָּד וּמְכֻיָּר כְּבִנְיַן הַמְּלָכִים. אֶלָּא טָח בֵּיתוֹ בְּטִיט וְסָד בְּסִיד וּמְשַׁיֵּר מָקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח בְּלֹא סִיד. וְהַלּוֹקֵחַ חָצֵר מְסֻיֶּדֶת וּמְכֻיֶּרֶת הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִקְלֹף הַכְּתָלִים: ",
+            "וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁהָעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה לָאוֹרְחִים מְחַסֵּר מִמֶּנּוּ מְעַט וּמַנִּיחַ מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא קְעָרָה מִן הַקְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֵת שָׁם. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה תַּכְשִׁיטֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב מְשַׁיֶּרֶת מִין מִמִּינֵי הַתַּכְשִׁיט שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּכְשִׁיט שָׁלֵם. וּכְשֶׁהֶחָתָן נוֹשֵׂא אִשָּׁה לוֹקֵחַ אֵפֶר מַקְלֶה וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ מְקוֹם הֲנָחַת הַתְּפִלִּין. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לִזְכֹּר יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים קלז ה)</small> \"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי\" <small>(תהילים קלז ו)</small> \"תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַםִ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי\": ",
+            "וְכֵן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא לְנַגֵּן בִּכְלֵי שִׁיר. וְכָל מִינֵי זֶמֶר וְכָל מַשְׁמִיעֵי קוֹל שֶׁל שִׁיר אָסוּר לִשְׂמֹחַ בָּהֶן וְאָסוּר לְשָׁמְעָן מִפְּנֵי הַחֻרְבָּן. וַאֲפִלּוּ שִׁירָה בַּפֶּה עַל הַיַּיִן אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה כד ט)</small> \"בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן\". וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר דִּבְרֵי תֻּשְׁבָּחוֹת אוֹ שִׁיר שֶׁל הוֹדָאוֹת לָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַיַּיִן: ",
+            "וְאַחַר כָּךְ גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם כְּלָל. וְשֶׁלֹּא יַנִּיחַ הֶחָתָן בְּרֹאשׁוֹ שׁוּם כָּלִיל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(יחזקאל כא לא)</small> \"הָסֵר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרֵם הָעֲטָרָה\". וְכֵן גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת אִם הָיָה שֶׁל כֶּסֶף אוֹ זָהָב אֲבָל שֶׁל גְּדִיל מֻתָּר לְכַלָּה: ",
+            "מִי שֶׁרָאָה עָרֵי יְהוּדָה בְּחֻרְבָּנָם אוֹמֵר <small>(ישעיה סד ט)</small> \"עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר\" וְקוֹרֵעַ. רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּנָהּ אוֹמֵר <small>(ישעיה סד ט)</small> \"יְרוּשָׁלַיִם מִדְבָּר\" וְגוֹ'. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֻרְבָּנוֹ אוֹמֵר <small>(ישעיה סד י)</small> \"בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ\" וְגוֹ' וְקוֹרֵעַ. וּמֵהֵיכָן חַיָּב לִקְרֹעַ מִן הַצּוֹפִים. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לַמִּקְדָּשׁ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. וְאִם פָּגַע בַּמִּקְדָּשׁ תְּחִלָּה כְּשֶּׁיָּבוֹא מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר קוֹרֵעַ עַל הַמִּקְדָּשׁ וּמוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם: ",
+            "כָּל הַקְּרָעִים הָאֵלּוּ כֻּלָּם קוֹרֵעַ בְּיָדוֹ מְעֵמָּד וְקוֹרֵעַ כָּל כְּסוּת שֶׁעָלָיו עַד שֶׁיְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וְאֵינוֹ מְאַחֶה קְרָעִים אֵלּוּ לְעוֹלָם. אֲבָל רַשַּׁאי הוּא לְשָׁלְלָן לְמָלְלָן לְלַקְּטָן וּלְתָפְרָן כְּמִין סֻלָּמוֹת: ",
+            "הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא לִירוּשָׁלַיִם הוֹלֵךְ וּבָא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ קוֹרֵעַ קֶרַע אַחֵר. וְאִם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חוֹזֵר וְקוֹרֵעַ: ",
+            "כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת יוֹם טוֹב וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(זכריה ח יט)</small> \"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ\": סָלִיק הִלְכוֹת תַּענִיוֹת "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on a Holiday/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,87 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/91d84e467edc440e2a4b7342e2417f6b.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Any act that is culpable on the Sabbath is punishable with lashing if it is committed on a holyday and not for the purpose of food. This does not include the prohibition against conveying objects from one domain to another, and the prohibition against starting a fire on the Sabbath. Since the transfer of objects from one domain to another has been made permissible for the purpose of preparing food, it has been made permissible even for purposes other than food preparation.— — So too, it is permissible to start a fire on a holyday even when it is not needed for the preparation of food. Other acts, however, are permissible on a holyday only when they are needed for the preparation of food; for example: slaughtering, baking, kneading, and the like. — —",
+            "The sages have prohibited any work on a festival, even for the purpose of food, if it can be done on the day preceding the festival without loss or depreciation. Why have they enacted this prohibition? It has been enacted in order to prevent one from postponing the performance of tasks until the day of the festival, with the result that the whole day would be spent in performing these tasks, without having time to enjoy the festival or to eat.",
+            "For this very reason they have not prohibited the transfer of objects from one domain into another on a festival, even though each transfer is work that can be done on the day preceding the festival. Why then have they not prohibited it? In order to increase the festive rejoicing. One may therefore carry to and fro whatever he pleases, performing all that he has to do, without being like one whose hands are tied.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "We celebrate each of the festivals for two days outside Eretz Yisrael owing to custom, the second day being observed by rabbinical enactment as one of the things newly innovated in the Diaspora. Those who reside in Eretz Yisrael, however, observe only <i>Rosh Hashanah</i> for two days. In the section of this book concerning the rules of the Hebrew calendar, we shall explain the principle of this custom as well as the reason why <i>Rosh Hashanah</i> is celebrated for two days everywhere.",
+            "Even though the second day of a festival is only by rabbinic enactment, it equals the first day regarding anything that is forbidden.— — On the second day, just like the first day of a festival, funeral eulogies and fasting are forbidden, since one is required to rejoice. The only difference between the two days is that a dead person may be buried on the second day.",
+            "Thus, non-Jews should attend to the burial of one who died on the first day of the festival; but on the second day, Jewish people may attend to it,— — because the second day is regarded as an ordinary weekday as far as the burial of the dead is concerned. This applies even to the second day of <i>Rosh Hashanah</i>."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "One may not start a fire on a holyday by rubbing sticks or stones or metal together, or by striking one against the other until fire is produced.— — On a holyday, one is permitted to start a fire only by means of an already existing fire; but not to start a new fire, since it is possible to start it on the day preceding the festival.",
+            "Although it is permissible on a holyday to light a fire for the purpose of food, it is forbidden to quench a fire that was lit for the purpose of food, because quenching a fire is work entirely unnecessary for the preparation of food.— —"
+        ],
+        [],
+        [
+            "On a holyday occurring on a Friday, one must not bake or cook food for the next day, the Sabbath. This prohibition is on rabbinic grounds, to prevent one from cooking on a holyday for a plain weekday. It stands to reason: if one must not cook food for the Sabbath, he certainly must not cook for a plain weekday. Accordingly, it is permissible to cook and bake on a holyday for the Sabbath if on the day preceding the festival one prepared a dish upon which to depend. The dish upon which he depends is called <i>eruv tavshilin</i> [a mingling of dishes designed for the Sabbath as well as for the immediately preceding holyday].",
+            "Why is it called <i>eruv?</i> The same as an <i>eruv</i>, prepared for courtyards and alleys on Friday, is a distinguishing mark preventing the residents from supposing that it is permissible to transfer objects from one domain to another, the <i>eruv</i> dish is a symbol and a reminder, lest some come to think vaguely that it is permissible to bake on a holyday what is not to be eaten on the same day. Hence, it is called the <i>eruv</i> of dishes.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "When setting aside the <i>eruv tavshilin</i>, one should recite this blessing: \"Blessed art thou, Lord our God, King of the universe, who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us concerning the precept of <i>eruv</i>.\" He should add: \"By virtue of this <i>eruv</i> may I be permitted to bake and cook on the festival day tomorrow what we need for the Sabbath.\" If he also acts for others, he should say: \"May I and so-and-so be permitted,\" or: \"May all the inhabitants of the town be permitted to bake and cook on the festival for the Sabbath following it.\"",
+            "",
+            "",
+            "If the two days of a festival occur on Thursday and Friday, the <i>eruv tavshilin</i> should be prepared on Wednesday, the day immediately preceding the holyday.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Lamentation and fasting are forbidden during the seven days of <i>Pesaḥ</i>, the eight days of <i>Sukkoth</i>, and the other holydays. One is required to rejoice and be cheerful on those days, along with his wife, children, grandchildren, and all his dependents, as it is written: \"You shall rejoice at your festival, you and your son and your daughter, your male and female servants…\" (Deuteronomy 16:14). Although the festivity mentioned here refers to the peace-offering, as we are about to explain in the section concerning the rules of the pilgrim-offering, it includes the appropriate rejoicing of each man and his children and the members of his household.",
+            "The children, for example, should be given parched grain, nuts, and sweetmeats; the womenfolk should be presented with pretty clothes and trinkets according to one's means; the menfolk should eat meat and drink wine, for there is no real rejoicing without the use of meat and wine. While eating and drinking, one must feed the stranger, the orphan, the widow, and other poor unfortunates. Anyone, however, who locks the doors of his courtyard and eats and drinks along with his wife and children, without giving anything to eat and drink to the poor and the desperate, does not observe a religious celebration but indulges in the celebration of his stomach.— —",
+            "",
+            "When one eats and drinks on a festival, he should not unduly indulge in wine, merriment and frivolity, thinking that the more anyone partakes of this the more he observes a religious celebration. Drunkenness, jesting and levity are not rejoicing but madness and folly, and we are not charged to indulge in madness and folly but in the kind of rejoicing that finds expression in the worship of the Creator of all things, as it is written: \"Because you have not served the Lord your God with joy and with a glad heart for all your abundance…\" (Deuteronomy 28:47). This proves that one should worship with joy, while it is impossible to serve God by jesting, frivolity, or drunkenness."
+        ],
+        [
+            "Although the Torah does not attach complete rest to the intermediate days of <i>Pesaḥ</i> and <i>Sukkoth</i>, it refers to them as <i>sacred assembly</i>, and the pilgrim-offering was presented in the Temple on those days; hence, work is forbidden on <i>Hol ha-Mo'ed</i>, so that it may not be regarded as ordinary weekdays that are devoid of all sanctity. If anyone performs prohibited work on <i>Hol ha-Mo'ed</i>, he is punished for disobeying a rabbinic enactment. However, not every type of work is prohibited on <i>Hol ha-Mo'ed</i> as on a holyday, for the things that are prohibited on <i>Hol ha-Mo'ed</i> are essentially designed to show that it is not like a weekday in every respect. Therefore, some kinds of work are forbidden on <i>Hol ha-Mo'ed</i>, while others are permitted.",
+            "If considerable loss is likely to result from neglecting any particular piece of work on <i>Hol ha-Mo'ed</i>, it may be performed, provided that it does not involve excessive exertion.— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on a Holiday/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "1 These six days on which Scripture prohibited labor - being the first and seventh days of Passover, the first and eighth days of Sukkot, the day of Shavuot, and the first day of the seventh month (Rosh Hashanah) - are called holidays (<i>yamim tovim</i>). The [degree of] cessation of work is equal in all of them, in that all work is prohibited except for labor that is for the sake of eating - as it is stated (Exodus 12:16), \"only anything that is eaten by any person.\"",
+            "2",
+            "3",
+            "4 --- --- ...",
+            "5",
+            "6 ---",
+            "21 ---",
+            "22 --- ---",
+            "23 --- ---"
+        ],
+        [
+            "A chick that was hatched on Yom Tov is prohibited [to eat on the Yom Tov it was born] because it is Muktzeh. A calf that was born on Yom Tov- if it's mother was going to be used for meat- it is permitted [to slaughter the calf and eat it on Yom Tov] because the animal is considered to be prepared [for Yom Tov] because of its mother's [status] and if one were to slaughter it's mother while it was still inside- it is permitted to eat [the fetus inside] even though it was not born.",
+            "Animals that go out and graze outside of the Techum and come to sleep within the Techum- these are considered to be prepared and [it is permitted] to take them and slaughter them on Yom Tov. But those [animals] that graze and sleep outside of the Techum- if they come [within the Techum] on Yom Tov- They are prohibited to be slaughtered on Yom Tov because they are Muktzeh and they are not on the minds of the people of the city [to be considered to be eaten on Yom Tov]. ",
+            "And similarly Kadshim animals that received a blemish on Yom Tov [is prohibited to slaughter and eat on Yom Tov] since [the owner] did not have his mind on it [to be slaughtered for personal use on Yom Tov] from the eve of Yom Tov- it is prohibited to slaughter it on Yom Tov. Therefore it is prohibited for one to examine blemishes on Kadshim animals on Yom Tov because it is a [rabbinic] decree lest a sage permit [Kadshim animals] with blemishes [to be slaughtered for personal use] and he [the owner] will come to slaughter it on that day [on Yom Tov]. But [the sage] may look at the blemish on the eve of Yom Tov and for the next day [tell the owner if it is] permitted or prohibited.",
+            "A Bechor that was born [on Yom Tov] with a blemish- it is considered to be prepared [for Yom Tov] and it should not be examined on Yom Tov. If one were to transgress and see the blemish, examine it and permit it [to be eaten]- it can be slaughtered and eaten [on Yom Tov]. A Bechor that falls into a pit- make for it provisions [so that it will not die] because one is not able to bring it up because it it not considered to be fit for slaughter on Yom Tov. [If] it and it's child were to fall into a pit- He should bring up the animal on condition to slaughter it and not do so and be cunning and bring up the second one on [the same] condition to slaughter and slaughter either one he wishes. Because of animal suffering it is permitted to use cunning. Hullin animals that fall from a roof and stood there from time to time- it requires examination[to determine if the animal is valid for consumption]. It may be slaughtered  and may be examined. It is possible that it would be found to be suitable and may be eaten.",
+            " ",
+            "[If] one sets aside black [birds] and sets aside white [birds] and finds the white ones in the place of the black ones- [They are] prohibited [on Yom Tov] because I [the Rambam] say- maybe those that were set aside [for Yom Tov] flew away and these are others and everything that has a doubt for being prepared [for Yom Tov] is prohibited [to be slaughtered/eaten] on Yom Tov. [If] one were to set aside two [birds] and finds three- all [the birds] are prohibited. [If] one were to set aside three and find two- they are permitted. [If] he were to set them aside within the coop and find them in front of the coop and there and they [the birds] are the only ones and are unable to fly eve though there is another coop there on the corner within fifty cubits-these [birds] are permitted because they only hop around by their coop in the vicinity.",
+            "Fish that are in large Bribbin, and similarly domesticated animals and fowl that are in large Bribbin, anything that is  lacking trapping to the point that [the owners] say \"Come from the trap and we will trap it\"- these [Animals in these traps] are Muktzeh and one cannot trap them on Yom Tov and if one were to trap [these animals in these large Bribbin]- it may not be eaten. Anything that does not require trapping is considered to be prepared and may be trapped on Yom Tov and eaten. Similarly and domesticated animal that is cooped up in an area near a city and gives birth to young- while they [the young] are still little and do not require to be trapped [to slaughter them]- [also] do not required to be set aside [for Yom Tov] because he had his mind on them [to be used for Yom Tov]",
+            "Traps for wild animals, birds and fish that are baited from the eve of Yom Tov- one should only take that which [was trapped] inside them if he knows that they were trapped before Yom Tov. One who dams a canal on the eve of Yom Tov and finds in it the next day [On Yom Tov] fish- they are permitted to be eaten on Yom Tov for they were already trapped on the eve of Yom Tov and are considered to be prepared.",
+            "  A [store]house that is filled with fruits are [considered to be] prepared [for Yom Tov] and one may open it and take [the fruits inside] from the opening. One who stands on Muktzeh from the eve of Yom Tov [before Yom Tov] during the Shmittah year when all fruits are considered to be owner-less require specification [to acquire them since they are owner-less (even though the fruits are in his field because it is Shmittah)] and he should say \"from here until here I will take\" and if he does not specify he cannot take."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "We do not extinguish a candle, to save money, on Yom Tov, just as we do not extinguish it on Shabbat, rather one should leave it to go out. And we do not extinguish a flame in order to have sex, rather, one should cover it with a vessel or make a partition between oneself and the light, or bring the light to another room/house. And if it is not possible to do any of these things, it is still forbidden to extinguish the candle and it is forbidden to have sex until it goes out."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Regarding these the prophet says (Hoshea 9; 14), “their sacrifices shall be to them as the bread of mourners; all that they eat thereof shall be polluted: for their bread shall be for their hunger only”; and this type of rejoicing is a disgrace, as the prophet says (Malachi 2; 3), “and I (Hashem) will spread dung upon your faces, even the dung of your feasts; and you will be taken away with it.”"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on a Holiday/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json

@@ -0,0 +1,219 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "These six days on which Scripture prohibited labor—being the first and seventh days of Passover, the first and eighth days of Sukkot, the day of Shavuot and the first day of the seventh month (Rosh Hashanah)—are called holidays (<i>yamim tovim</i>). The [degree of] cessation of work is equal in all of them, in that all work is prohibited except for labor that is for the sake of eating—as it is stated (Exodus 12:16), \"only anything that is eaten by any person.\"",
+            "Anyone who rests from work of labor on one of them has surely fulfilled a positive commandment; as it is surely stated about them (Leviticus 23:24), \"a day of rest (<i>shabbaton</i>)\" -meaning to say, \"Rest!\" And anyone who does work on one of them which is not for the sake of eating—such as [if] he built or demolished or wove or that which is similar to these—has surely negated a positive commandment and violated a negative commandment, as it is stated (Exodus 12:17), \"no work shall be done on them.\" And if one did it [in front of] witnesses and with a warning, he is lashed from Torah writ.",
+            "One who does many primary categories of forbidden work on a holiday with one warning—such as [if] he planted and built and demolished and wove with one warning—is only lashed one [set of lashes]. There is separation of forbidden types of work on Shabbat (to be liable for each one separately), but there is no separation of forbidden types of work on a holiday.",
+            "Any act that is culpable on the Sabbath is punishable with lashing if it is committed on a holyday and not for the purpose of food. This does not include the prohibition against conveying objects from one domain to another, and the prohibition against starting a fire on the Sabbath. Since the transfer of objects from one domain to another has been made permissible for the purpose of preparing food, it has been made permissible even for purposes other than food preparation.— — So too, it is permissible to start a fire on a holyday even when it is not needed for the preparation of food. Other acts, however, are permissible on a holyday only when they are needed for the preparation of food; for example: slaughtering, baking, kneading, and the like. Therefore it is permitted on a holiday to bring out a child or a Torah scroll or a key, and that which is similar to these from domain to domain. ---  And all things [the purpose] of which are not the sake of eating are forbidden, such as writing, and weaving, and building and that which is similar to them.",
+            "The Sages prohibited any work on a holiday —even though it is for the sake of eating—if it can be done on the day preceding the holiday without a loss or a lack to it. And why did they forbid this thing? [As a] decree, lest one postpone the performance of work that it is possible to do from the eve of the holiday until the holiday; and it would [then] come out that the whole holiday would be spent in performing this work—so he would be prevented from enjoyment of the holiday, and he would have no free time to eat.",
+            "",
+            "How is this? We do not reap, nor thresh, nor winnow, nor sort nor grind wheat kernels on a holiday. As all of these, and that which is similar to them, are possible to do from the eve of the holiday, and there would be no loss or lack in [doing] this.",
+            "But we may knead, bake, slaughter and cook on a holiday. For if one did these from the eve of the holiday, there is a loss or a lack [in the] taste with it. As bread that was baked yesterday or food that was cooked yesterday is not the same as hot bread or as a food that he cooked today. And likewise anything that is similar to these. And likewise may we do [work] on a holiday [upon] things that prepare the food of [any] person, about which there will be a lack if they are done from the eve—such as pounding spices, and that which is similar to them.",
+            "We do not bake or cook on a holiday that which will be eaten on [weekdays]. And work was not rendered permissible for the sake of eating except in order to benefit from it on the holiday. If one did it in order to eat on the holiday and he left [some] over, it is permissible to eat the remainder on [weekdays].",
+            "A woman may fill a pot with meat even though she only needs one piece. A baker may fill a barrel of water even though he only needs [it] for one  jug. And a woman may fill a tub with bread even though she only needs one loaf—for when there is much bread in the oven, it bakes nicely. And one may salt several pieces of meat at one time even though he only needs one piece. And likewise anything that is similar to this.",
+            "[In a case of] one who bakes or cooks on a holiday in order to eat from it on that day, or invited guests and they did not come, and the cooked food and the bread was left over: It is surely permissible to eat [it] on the morrow —whether on a [weekday] or on Shabbat. And that is so long as he does not act craftily. But if he acted craftily, it is forbidden even on a Shabbat that is after the holiday—since [the Sages] were more stringent with one acting craftily than with one who was volitional.",
+            "[In a case of] one who had an animal in danger (of dying): He should not slaughter it on the holiday unless he knows that he can eat a roasted <i>kazayit</i> of meat from it while it is still [that] day—so that he not slaughter on a holiday, that which he will eat on [weekdays]. And likewise anything that is similar to this.",
+            "We do not bake or cook on a holiday in order to feed Kuthites (gentiles) or dogs. As it is stated (Exodus 12:16), \"it alone shall be made for yourselves\"—\"for yourselves,\" and not for Kuthites; \"for yourselves,\" and not for dogs. Hence we invite a gentile on Shabbat, but we do not invite him on a holiday, [as a] decree lest one increase [food preparation] on his account. But [if] the Kuthite comes on his own, he may eat what they are eating with them, as [the Israelite] has already prepared it.",
+            "[In a case of] an animal, half or which is a Kuthite's and half of which is an Israelite's: It is permissible to slaughter it on a holiday—since it is impossible to eat a <i>kazayit</i> of meat [from it] without slaughter. But  it is forbidden to bake a dough, half of which is Kuthite's and half of which is an Israelite's—since one may divide the dough. [In a case of a foreign] army garrison that gave flour to an Israelite to make bread for them on a holiday: It is permissible to bake it for them, if they are not exacting when we give a bread to an infant—as each and every bread [that is baked] is fit for the infant. A 'dog's dough' may be baked on a holiday at a time when the shepherds [also] eat from it.",
+            "One who cooks on a holiday for Kuthites or for an animal or leaves it over for [weekdays] is not lashed. For if guests came to him, that food would be fit for them. [If] he made [food] for himself and he left [part of it] over, it is permitted to feed Kuthites or an animal from it.",
+            "Bathing and anointing are surely included in eating and drinking; so we may do them on a holiday, as it is stated (Exodus 12:16), \"only anything that is eaten by any person\"—for anything that the body needs. Hence we heat up water on a holiday; and one may wash his face, his hands and his feet with it. But all of his body is forbidden, [as a] decree [to prevent the use] of a bathhouse. But it is permissible to bathe all of his body in hot water that was heated up on the eve of the holiday. For they only decreed about that thing regarding Shabbat alone.",
+            "Anything that is forbidden on Shabbat—whether because it is similar to work or it [may] bring one to [do] work or it is because of a Shabbat decree—is certainly forbidden on a holiday, unless there was something about it for the sake of eating and that which is similar to it. And anything that is permissible on Shabbat is permissible on a holiday. But there is the prohibition on a holiday of <i>muktseh</i> (that which is designated) which is not found on Shabbat—as <i>muktseh</i> is forbidden on a holiday, but permissible on Shabbat. Because a holiday is less weighty than Shabbat, [the Sages] forbade  <i>muktseh</i> upon it, lest one would come to make light of it.",
+            "How is this? A chicken that is earmarked to produce eggs or an ox that is earmarked for plowing or doves of a dovecote or fruits earmarked for trade—all of these, and that which are similar to them—are  <i>muktseh</i>. So it is forbidden to eat from them on a holiday until one prepares them from on the eve and decides about them to eat [them]. But everything is [automatically] prepared on Shabbat for Shabbat [use] and does not require preparation. And the same way that  <i>muktseh</i> is forbidden on a holiday, so too is [that which is ] born (<i>nolad</i>) [on the holiday] forbidden.",
+            "[Weekdays may] prepare for Shabbat and weekdays my prepare for a holiday. But a holiday may not prepare for Shabbat, nor may Shabbat prepare for a holiday. Hence an egg born on a holiday [that came out the day] after Shabbat is forbidden—even though the chicken is earmarked for eating. Since the egg was finished yesterday, it comes out that Shabbat prepared for that holiday. And it is [likewise] forbidden on any holiday [on which it is born, as a] decree on account of a holiday [that comes out] after Shabbat. And likewise an egg born on any Shabbat is forbidden, [as a] decree on account of a Shabbat [that comes out] after a holiday.",
+            "And the same way that it is forbidden to eat it, so too is it forbidden to move it. And even if it was mixed up in a thousand [permissible eggs], they are all forbidden. For tomorrow, they will surely all be permissible; and anything [forbidden] that has properties that will render it permissible is not nullified even in a thousand thousands. [In a case of] one who slaughters a chicken on a holiday and found finished eggs [inside it]—these are surely permissible. For this is not something found all the time; and [the Sages] did not decree about something that is only found just occasionally.",
+            "",
+            "Even though the second day of a festival is only by rabbinic enactment, it equals the first day regarding anything that is forbidden. On the second day, just like the first day of a festival, funeral eulogies and fasting are forbidden, since one is required to rejoice. The only difference between the two days is that a dead person may be buried on the second day. [In a case of] anyone who profanes the second day holiday—even that of Rosh Hashanah: We strike him with lashes for rebellion, or excommunicate him—if he is not from the [Torah] students. [This punishment is meted out] whether [the violation] is with something [forbidden] on account of a Shabbat decree or with forbidden types of work or whether he went outside of the perimeter. On the second day, just like the first day of a festival, funeral eulogies and fasting are forbidden, since one is required to rejoice. The only difference between the two days is that a dead person may be buried on the second day.",
+            "Thus, non-Jews should attend to the burial of one who died on the first day of the festival; but on the second day, Jewish people may attend to it, and we do all of his needs for him, such as making the bier, sewing the shrouds, cutting the [fragrant plants] and anything that is similar to this because the second day is regarded as an ordinary weekday as far as the burial of the dead is concerned. This applies even to the second day of <i>Rosh Hashanah</i>.",
+            "These two days of the holidays in the Diaspora are two [separate periods of] holiness and are not [considered to be] one day. Hence [in the case of] something that was <i>muktseh</i> on the first day or was born on the first day: If he prepared it for the second, it is surely permissible. How is that? An egg born on the first may be eaten on the second. An animal or bird that were trapped on the first may be eaten on the second. Something attached to the ground that became detached on the first may be eaten on the second. And likewise is it permissible to color the eye with a blue ointment on the second day holiday, even though there is no illness present. To what are these words applicable? To the two day holidays of the Diaspora. But the two days of Rosh Hashanah are one [period of] holiness and are considered to be one day for all of these things, except regarding the matter of the dead body alone. But an egg born on the first day of Rosh Hashanah is forbidden on the second. And likewise anything that is similar to this. [In a case of] a Shabbat that is adjacent to a holiday and an egg was born on one of them—it is forbidden on the second. And likewise anything that is similar to this. And even if it was born on the second day [of the holiday], it may not be eaten on the Shabbat adjacent to (after) it."
+        ],
+        [
+            "A chick that was born on a holiday is prohibited [to eat on that day] because it is <i>muktseh</i>. But a calf that was born on a holiday—if its mother was earmarked for eating—is permitted, since it is prepared by way of its mother. [For] if one were to have slaughtered it's mother [while it was still inside], this [fetus] that was inside would have been permissible on the holiday—even though it was not [yet] born.",
+            "Animals that go out and graze outside of the perimeter and come to sleep within the perimeter are surely prepared [for the holiday]; so we may take from them and slaughter them on the holiday. But we may not slaughter on a holiday those [animals] that graze and sleep outside of the perimeter—if they come [within the perimeter] on a holiday—because they are <i>muktseh</i> and the minds of the people of the city are not on them (to eat them on the holiday).",
+            "And likewise a consecrated animal that acquired a blemish on a holiday: Since [the owner] did not have his mind on it (to eat it on the holiday) from the eve of the holiday—it is prohibited to slaughter it on the holiday. Therefore it is prohibited for one to examine blemishes on consecrated animals on a holiday, [as a] decree lest the sage permit them  (to be slaughtered for personal use) due to their blemishes and [the owner] will come to slaughter it on that [holiday]. But [the sage] may look at the blemish on the eve of a holiday and permit or forbid it on the morrow.",
+            "A firstborn that was born [on a holiday] together with a blemish is considered to be prepared, but it should not be examined on the holiday. However if one were to transgress and see its blemish, examine it and permit it—it can surely be slaughtered and eaten. [In a case of] a firstborn that falls into a pit: One should provide its sustenance for it in its place (so that it will not die). For one is surely not able to bring it up, since it it not fit for slaughter on the holiday. [In a case of] 'it and it's child' that fell into a pit: He should bring up the first in order to slaughter it, but not slaughter it. And [then] he should act craftily and bring up the second in order to slaughter it. And he [then] slaughters either one of them that he wants. Because of [the commandment to prevent] the pain of animals, [the Sages] permitted acting craftily [here]. An unconsecrated animal that fell from a roof and survived for [twenty-four hours] and surely [still] requires examination (to determine if the animal is permissible to eat) may be slaughtered on the holiday and [then] examined—[for] it is possible that it will be found fit and may be eaten.",
+            "Geese, chicken, and doves in the home are surely prepared; so they do not require setting aside (for use on the holiday). But doves of a dovecote, doves of a loft and birds nesting in pitchers, in a building or in an orchard are surely <i>muktseh</i>. So it is necessary to set them aside from the eve and say, \"I am taking these and those.\" But he need not shake [them].",
+            "[If] one set aside black [birds] and white [birds] and [then] found the black ones in place of the white ones and the white ones in the place of the black ones—they are forbidden [on the holiday]. For I would say, lest those that he set aside flew away and these are others—and anything [about which there is a] doubt [with regards to its being] prepared is forbidden. [If] one set aside two [birds] and found three—all [the birds] are forbidden. [If one set aside] three and found two—they are permissible. [If] he set them aside within the nest and found them in front of the nest: If there are no other ones besides them there in the nest and [they] are unable to fly—even though there is another nest there around the corner within fifty ells—these [birds] are surely permissible. For [a bird that hops] only hops directly in front of its nest.",
+            " [Regarding] fish that are in large ponds, and likewise animals and fowl that are in large corrals: All that lack trapping—to the point that [people] say, \"Bring a trap and we will trap it\"—are surely <i>muktseh</i>; so we may not trap them on a holiday. And if one did trap [it]—he may not eat it. But anything that does not require trapping is surely [considered to be] prepared; so we may trap them on a holiday and eat them. And likewise [in a case of] a wild animal that holed up in an orchard near a city: Its young—while they are [still] little, such that they do not require trapping [to slaughter them]—do not require setting aside, since he had his mind on them (to eat them on the holiday).",
+            "One should not take [the trappings] on a holiday from traps for wild animals, birds or fish that were spread from the eve of a holiday unless he knows that they were trapped from before the holiday. [In a case of] one who dams a water canal from the eve of a holiday and  wakes up early on the morrow to find fish in it: They are surely permissible—since they were already trapped from the eve of the holiday, they are surely [considered] prepared.",
+            "[In a case of] a [store]house—that is filled with fruits that are prepared [for a holiday]—that opened: One may take [the fruits inside] from the the place of the opening. One who stands over <i>muktseh</i> (fruit set aside to dry) from the eve of a holiday on a sabbatical year—such that all fruits are ownerless—must mark [them] and say \"From here until here will I take.\" But if he did not mark [them], he cannot take [them].",
+            "[In a case of] a Kuthite (gentile) who brought a present to an Israelite on a holiday: If there is from this species [some which are still] attached to the ground (it is still in season); or he brought a wild animal or fowl or fish that it is possible to trap on that day—these are surely forbidden until the evening; and he must wait [the time needed] in order to make it (to detach the produce or trap the animal). And one may not even smell a myrtle [branch], and that which is similar to it, in the evening, until he waits [the time needed] in order to make it. But if there is none from this species [which is still] attached to the ground; or its [appearance] demonstrated about it that it was uprooted or trapped from yesterday: If he brought it from within the perimeter, it is permissible. However if he brought it from outside the perimeter, it is surely forbidden. But [that which is brought] from outside of the perimeter [by] one who comes for one Israelite is permissible to another Israelite.",
+            "It is forbidden to use wood that has shed from a palm tree on a holiday to feed a fire—because it is 'born' (<i>nolad</i>) [on the holiday]. But if they shed into the oven, one increases prepared wood over them (so that the new wood is the majority) and feeds the fire with them. We do not start using a pile of straw or a storehouse of wood on a holiday, unless one prepared [them] from the eve—as they are <i>muktseh</i>. But if the straw was mixed with thorns—such that it is surely only fit for feeding a fire—it is surely prepared.",
+            "We do not chop wood from a stack of beams, because they are <i>muktseh</i>; nor from a beam that broke on the holiday, because it is <i>nolad</i>. And likewise may we not feed a fire with vessels that broke on the holiday, because they are <i>nolad</i>. But we may feed a fire with unbroken vessels or vessels that broke on the eve of the holiday, as they were surely prepared for a different type of work [than was first intended, already] from the eve [of the holiday]. Similarly to this, we may feed the fire with shells of nuts and almonds that one ate on the eve of the holiday. But if he ate them on the holiday, we may not feed the fire with their shells. However there are textual variants [of the Talmud] that have written in them that if he ate them from the eve, we do not feed the fire with their shells—as they surely became <i>muktseh</i>. But if he ate them on the holiday, we feed the fire with them, since they are prepared by way of the food.",
+            "A wet thorn is <i>muktseh</i> because it is not fit for feeding to the fire. Hence it is forbidden for one to make it into [something] like a spit to roast meat on it. And likewise anything that is similar to this.",
+            "We may take wood that is leaning on the sides of a hut and feed a fire with it. But we may not bring it from the field, even it it was gathered there from the eve [of the holiday]. But one may gather [wood] in the field in front of him and kindle [it] there. And we may bring from [wood] that was gathered in a private domain—and even if it was encircled not for the purpose of residence. And that is so long as it has a boundary and it be within the Shabbat perimeter. But if it lacks one of all these [things], it is surely <i>muktseh</i>.",
+            "Even though reed leaves and grape leaves were gathered in an enclosure—since the wind scatters them—they are as if [already] scattered, and forbidden. But if he placed a heavy vessel on top of them from the eve of the holiday, they are surely prepared.",
+            "[In a case of] an animal that died on a holiday: If it was in danger [of death] from the eve of the holiday, one may surely cut it up for the dogs. But if not—since his mind was not on it—this is surely <i>muktseh</i>, and he may not move it from its place. One may not move a consecrated animal that has died or priestly tithe that has become impure from its place.",
+            "It is forbidden to give water or place food in front of fish, fowl or wild animals on a holiday, lest one come to take from them. And anything that is forbidden to eat or use on a holiday because it is <i>muktseh</i> is forbidden to move [as well].",
+            "[In a case of] one who gathers dirt from the eve of a holiday: If he specified a corner in his courtyard for it, it is prepared; and it is permissible to move it and to do all of his needs with it. And likewise, ash that has been burnt from the eve of the holiday is [considered] prepared. And it is [also] permissible to move it if it was burnt on the holiday, so long as it is hot [enough] in order to roast an egg with it—as it is still [then considered] fire. But if not, it is forbidden to move it, because it is [considered] <i>nolad</i>. [If] one had stuck a spade from the eve of the holiday [into the ground] and [then] removed it on the holiday—and [in doing so,] brought up dirt: If that dirt was loose, he may surely cover with it and move it. But if he brought up a clod of dirt, this one may surely not pound it [to break it up] on the holiday."
+        ],
+        [
+            "One who had prepared dirt or prepared ash—such that it is permissible to move it—such a one may surely slaughter a wild animal or a fowl and cover their blood. But if he does not have prepared dirt or ash that is fit to move—such a one may certainly not slaughter [them]. However, if he transgressed and slaughtered [them], he may not cover their blood until the evening. And likewise [regarding] a creature [about which there is a] doubt whether it is [classified as] a wild animal or a domesticated animal—we do not slaughter it on the holiday. But if one slaughtered it, we do not cover its blood until the evening—even if he had dirt prepared or ash—lest the onlooker say, \"It is a definitely a wild animal, and that is why he covered its blood on a holiday\"; so the onlooker will come to permit [that species'] forbidden fat (carried by domesticated animals).",
+            "And likewise may one who slaughtered a wild animal or fowl from the eve of a holiday not cover their blood on the holiday. [If] he slaughtered a domesticated animal, a wild animal and a fowl on a holiday and their blood mixed together, he should not cover it until the evening. However if he has dirt prepared or ash and can cover all of it with one shovelful, such a one should surely cover it.",
+            "It is permissible for one who slaughters an animal on a holiday to pull out wool with his hand from the place of the slaughter [on the neck]. And [this is] so long as he does not move it from its place but leaves it there entangled with the rest of the wool of the neck. But one should not pluck [the feathers of] a fowl, because that is its customary way; and it would come out that he is detaching on a holiday (according to its legal definition—as opposed to pulling out sheep's wool which does not meet that definition's condition that it be in its customary way).",
+            "One who flays the hide of an animal on a holiday may not salt it—as it comes out that he is doing a forbidden type of work, not for the sake of eating. But he may place it in front of a place of trampling, in order that [people] will trample it and it will not go bad. And [the Sages] only permitted this because of the joy of the holiday—such that one will not prevent himself from slaughtering (out of concern for what will happen to the hide). But it is permissible to salt roast meat on top of its hide; and we act craftily about this thing. How is that? One may salt a little meat from here and a little meat from there until he salts all of the hide.",
+            "To what are these words applicable? To roast meat that does not require much salt. But it is forbidden to salt the meat on the hide for a stew (since it requires much salt). And likewise do we not salt the forbidden fats, nor flip them over, nor spread them in the wind on top of poles—because they are not fit [for Israelites] to eat.",
+            "One who flays an animal may not 'foot' it on a holiday. How does [one] 'foot?' This is one who extracts all of the meat through one foot, so that he may remove the whole hide intact, and not torn. [The prohibition is] because the toil in this [type of] flaying is a great toil, and there is no need for it for the festival. And it is likewise forbidden to make a handle in the meat—and that is when he does it with a knife, such that he not do it in the way that he does it on [weekdays]. But it is permissible to make a sign in the meat.",
+            "We may scald the [animal's] head and feet and singe them with fire. Be we may not apply lime to them or clay or earth, nor may we shear them with scissors. And likewise may we not trim a vegetable with its [special] cut, but we may prepare food that has thorns—such as <i>kundas</i> and <i>akaviyot</i>—with its [special] cut.",
+            "It is permissible to knead a large dough on a holiday. But one who kneads from the eve of a holiday may not separate the <i>challah</i>-tithe on a holiday. However if he kneaded it on the holiday, he separates the <i>challah</i>-tithe from it and gives it to a priest (kohen). And if the dough is impure or the <i>challah</i>-tithe became impure, he may not cook the <i>challah</i>-tithe—since we may only cook on a holiday in order to eat, and this is earmarked for burning. And we may likewise not burn it on a holiday—since on a holiday we may not burn consecrated foods that became impure. [This is] because the burning of consecrated foods that became impure is a positive commandment, as it is stated (Leviticus 7:19), \"it shall be burnt in fire\"; whereas [not] doing forbidden work that is not for the sake of eating and that which is similar to [it] is a positive commandment and a negative commandment—and a positive commandment does not override [one that is both] a negative and a positive [commandment].",
+            "How is one to act with it? He must leave it until the evening and burn it. [But if] it was the holiday of Passover—such that if he left it, it would become leavened—he should not separate the <i>challah</i>-tithe [as] dough; rather he should bake the impure dough and separate the <i>challah</i>-tithe afterwards [as] bread.",
+            "We may not bake in a new baker’s oven, [as a] decree lest it break and make the bread go bad, so that one will be prevented from joy on the holiday. And we may not sweep out an oven or a stove. But one may press down the ash in them. However if it is impossible to bake or to roast unless one sweeps, it is permissible. And we may seal the opening of an oven with mud or slime that is found around the river. And that is so long as he softened it from yesterday; but to knead it on a holiday is forbidden. However it is permissible to knead ash in order to seal the mouth of an oven with it.",
+            "We may not anoint a new oven or stove with oil on a holiday. Nor may we rub them with a cloth, nor cool them with cold water in order to harden them. But if it is in order to bake in them, it is permissible. We may not heat up stones to roast or bake on them, because it will harden [the stones]. But we may feed the fire and bake in a baker’s oven; and we may heat water in a large urn.",
+            "We may not make cheese on a holiday—since if one [made it] from the eve of the holiday, there is no loss of taste with this. But we may pound spices in their customary way. For if he would pound it from the eve, their taste would be dulled. However, one should not pound salt on a holiday, unless he inclined the mortar or pounded onto a tray, and that which is similar to it, in order to alter (it from its customary way). For if one ground the salt from the eve of the holiday, its taste would not be dulled. And we may not grind pepper in their mill, but must rather pound them with a pestle, like all the other spices.",
+            "We may not crush groats with a large mortar [and pestle]; but we may crush them with a small mortar [and pestle]—as this is its alteration. But in the Land of Israel, it is forbidden even with a small one—as their grain is [so] good, such that even if one crushes it from the eve of the holiday, there is no loss [of taste] with it.",
+            "Even though one sifted flour on the eve of a holiday and took out the bran from it, we may not sift it a second time on the holiday—unless a pebble or twig or that which is similar to them fell into it. But if he made an alteration [to its customary way], it is permissible. How is this? For example, if he sifted with the back of the sieve or on top of the table and that which is similar to this alteration.",
+            "We may husk kernels and shell legumes on a holiday and blow [the husks] a little at a time with all of one's strength and eat them—and even with a tray or a large vessel; but not with a sieve or a winnow. And likewise one who sorts legumes on a holiday may separate in his customary way in his lap or with a large vessel, but not with a sieve or a tablet or a winnow.",
+            "To what are these words applicable? When the food is more than the residue. But when the residue is more than the food, one sorts out the food and leaves the residue. However if there was more toil in sorting the reside from the food than the toil of sorting the food from the residue—even [when] the food is more [than the residue], one sorts out the food and leaves the residue.",
+            "We may not strain mustard in its strainer, because it appears like sorting. But we may place a [beaten] egg in a mustard strainer, and [the mustard] will become strained on its own. If a strainer was already suspended, it is permissible to put wine into it on a holiday. However one should not suspend [it] at the outset, so that he not act in the way that he acts on [weekdays]. But he may act craftily and suspend the strainer to hang pomegranates; he [then] suspends the pomegranates and after that puts the [wine] sediments into it."
+        ],
+        [
+            "One may not start a fire on a holyday by rubbing sticks or stones or metal together, or by striking one against the other until fire is produced. And likewise very sharp petroleum in the water which one agitates until it kindles. Or a hard clear vessel or a glass one full of water which we leave across from the face of the sun until its light reflects on flax or that which is similar to it and it kindles. All of this and that which is similar to it is forbidden on a holiday. On a holyday, one is permitted to start a fire only by means of an already existing fire; but not to start a new fire, since it is possible to start it on the day preceding the festival.",
+            "Although it is permissible on a holyday to light a fire for the purpose of food, it is forbidden to quench a fire that was lit for the purpose of food, because quenching a fire is work entirely unnecessary for the preparation of food. And in the same way that we may not extinguish fire, likewise may we not extinguish a lamp. And if one did extinguish, he is lashed like one who wove or built.",
+            "We may not raise the top of the lamp [away from the oil] in order that it be extinguished. Nor may we remove the oil from it or cut the head of the wick with a tool. But one may shake its head with his hand [to remove ash. Regarding] a bundle of wood that was kindled in a bonfire: It is permitted to remove any piece of wood that has not caught on fire—and it is not similar to one who removes oil from a lamp.",
+            "We may not extinguish a fire, to save property on a holiday, just as we may not extinguish it on Shabbat; but one rather leaves it and goes out. And we may not extinguish a lamp in order to have sexual relations; rather one may cover it with a vessel, or make a partition between himself and the lamp or remove it to another room. And if he is not able to do one of all these things, it is [nevertheless] surely forbidden to extinguish [it]; and it is forbidden to have sexual relations until it goes out on its own.",
+            "It is permissible to move a candle while it is lit; and we do not make a decree [our of a concern] lest one extinguish. But it is forbidden to place a lamp on top of a palm tree and that which is similar to it, [as a decree] lest he come and use that which is attached [to the ground] on a holiday",
+            "We may not burn incense on a holiday—because it is extinguishing; and even if it is to smell it. And it is not necessary to say that it is forbidden to [do so] to perfume one's house or clothes. But it is permissible to produce smoke under fruits in order that they become fit for eating, just like it is permitted to roast meat over the fire. And we may sweeten mustard with a metal coal, but not with a wood coal, since it extinguishes. And we do not extinguish fire in order that the stew or the home not get smoky.",
+            "We may not blow with a bellows on a holiday so that we do not act in the way that craftsmen do; but we may blow with a tube. We may not make coals; and we may not twist a wick nor may we singe it or cut it into two with a tool. But one may squash it with the hand, soak it in oil, place it across two lamps and kindle [it] in the middle—and it comes out that the wick is split [into two between] the top of the two lamps.",
+            "We may not break earthenware nor tear paper to roast upon them. Nor may we split a reed to make it into a skewer to roast salted foods with it. And one may not mend a skewer that has bent—even though he is able to straighten it with his hand (without a tool).  One may not separate two vessels that were connected at the beginning of their production—such as two lamps or two cups—because it is like fixing a vessel.",
+            "We may not sharpen a knife with [a knife] sharpener; but we may strop it on top of wood or on top of earthenware or a stone. But we do not teach this thing to the masses, in order that they do not come to stropping it with a sharpener. To what are these words applicable? To [a knife] that is able to cut in duress or that was nicked. But if it is not able to cut at all, we do not even sharpen it with wood, lest he come to sharpening it with a sharpener. And because of this, [the Sages] forbade showing a [butcher's] knife to a sage on a holiday—lest it be nicked and he say to him, \"It is forbidden to slaughter with it because of its nick,\" and [then the butcher] will go and strop it with a sharpener. And a sage who [inspected] a knife for himself—such a one may surely lend it to an uneducated person (<i>am haarets</i>).",
+            "On a holiday, we may neither chop wood  with an ax, nor with a saw, nor with a sickle; but we may rather [only] chop with a pickax—and that is [only] with its pointed side, but not with its broad side since that is like an ax. And why did [the Sages] forbid [it] with an ax and that which is similar to it? So that one not act in the way one acts on [weekdays]. For it was surely possible for him to do it on the eve of the holiday. And why was chopping not completely forbidden? Because it is possible that one will encounter a thick piece of wood and he will not be able to burn it [without chopping] and be prevented from cooking. Hence they permitted chopping with an alteration. And [regarding] all the things that are similar to this—it is for this reason that they permitted what they permitted and they forbade what they forbade.",
+            "A woman may not enter among wood stocks in order to take from them a firebrand with which to roast. And we may not prop up a pot or a door with a chunk of a beam. For [the Sages] only permitted [us] to move wood on a holiday exclusively to make a fire.",
+            "We may remove (open) and return (close) the stands of stores on a holiday, so that [the storekeeper] will bring out spices from the store that are needed, and not prevent one from joy on the holiday. To what are these words applicable? When they have a hinge in the middle. But when they have a hinge on the side, it is forbidden, [as a] decree lest he implant [it]. And [regarding] those that do not have a hinge at all, it is permissible to return them even at home.",
+            "We may set up vessels that are made of parts —such as a candelabrum made of rings, or a chair or a table made of many parts—on a holiday. And that is so long as he does not implant. For there is no [true] building regarding vessels. It is permissible to arrange stones [for] a toilet on a holiday: It is a temporary building (which is only a rabbinic prohibition)—and they did not decree [here] on account of [personal] dignity.",
+            "[In a case of] one who is making a bonfire on a holiday: When he arranges the wood, he may not place this one on that one until the structure is arranged, since it appears like building. And even though it is a temporary building, it is forbidden. Rather, he may either throw down the wood in a mixture or arrange it with an alteration. How is that? He places a piece of wood above, and [then] places another one underneath it and a [third] one underneath [that and so forth,] until he reaches the ground.",
+            "And likewise, he should hold a pot and place stones under it [afterwards]. But he should not put it down on top of the stones (that he had placed first). And likewise [with] a bed, he holds the boards above and inserts the legs underneath them. He should not even arrange eggs in one row on top of another row until he erects something like a tower. But he should rather make an alteration and begin from the top down. And likewise anything that is similar to this [also] requires an alteration.",
+            "We may remove flies suspended on an animal, even though [their removal may] cause a wound [to the animal]. But we may not deliver an animal on a holiday, however we may assist it. How is that? One may grab the baby, so that it not fall to the ground, blow into its nose and put the udder into its mouth. If it was a [kosher] animal and it estranged the baby, it is permissible to splash from its placenta upon it and put a chunk of salt into [the mother's] womb in order for it to have pity upon [the baby]. But if [the animal] is impure, it is forbidden to do this for it, as it has no need [for this].",
+            "We may not immerse on a holiday a vessel that become impure from the eve of the holiday, [as a] decree lest he will hold on to (delay) it in its impurity. But if he needed to immerse the water in it, he may immerse the vessel with its water in it and need not be concerned [about violating a prohibition. In a case of] a vessel that was pure regarding the priestly tithe, but one wanted to immerse it to [make it pure] for consecrated foods (which requires a higher degree of purity): It is permissible to immerse it. And likewise anything that is similar to this of immersions [to raise it] for the levels of other impurities.",
+            "We may immerse on a holiday a vessel that became impure on the holiday. If a vessel became impure with liquids that are derivative sources of impurity from the eve of the holiday, we may immerse it on the holiday—since it is pure from Torah writ, as is explained in its place. And we may draw [water] with an impure pail, and it will become pure on its own. A menstruant that has no clothes with which to change may act craftily and immerse in her clothes.",
+            "[The Sages] forbade many things on a holiday on account of a decree [to prevent] buying and selling. How is that? We may not determine money at the outset for an animal on a holiday; but rather bring two animals that are equal to one another and slaughter one of them and divide it between all of [the parties]. And on the morrow, they [calculate] how much is the value of the second one. And each and every one [then] gives the money of his portion. When they divide it among themselves [on the holiday], one should not say, \"I am for a <i>sela</i>-coin and you are for two\"—as we may not mention any money. But rather [they say], \"This one takes a third and that one takes a quarter.\"",
+            "When they divide it, they should not weigh it on scales, as we do not look at the pans of a balance scale at all [on a holiday]. And even to protect it from mice, it is forbidden to put it on a scale—if the scale is hanging—since it would look as if he were weighing it on the pan of the scales. And it is forbidden for an expert butcher to weigh [meat] with his hand; and it is forbidden to weigh with a vessel full of water. And we do not cast lots for portions; but we do cast lots for consecrated meat on a holiday, in order to make the commandment [more] beloved.",
+            "One should not say to a butcher, \"Give me a dinar's [worth of] meat,\" but rather, \"Give me a portion\" or \"half a portion.\" And they make a calculation of its worth on the morrow. And likewise, should one not take [provisions] from a storekeeper with a measure or a weight. Rather how should he do [it]? He says to the storekeeper, \"Fill this vessel,\" and gives him its worth on the morrow. And they may fill it, even if it is a dedicated vessel for measurement. And that is so long as he does not mention the name of the measure.",
+            "A cook may measure spices and put them into the pot, so that his food will not be spoiled. But a woman may not measure flour for the dough. And likewise may a man not measure barley to put in front of his animal, but should rather estimate [the amount] and give it to it.",
+            "And it is permissible to take eggs and nuts from a storekeeper by counting; and likewise anything that is similar to them—so long as he does not mention any money or any amount of the counting. What is the amount of the counting? See that if one owes him for ten pomegranates or ten nuts, he should not say to [the storekeeper] on the holiday, \"Give me ten [more] so that you will have twenty with me [for which I will have to pay].\" Rather he should simply take it and make the calculation on the morrow.",
+            "One may go to a storekeeper, a shepherd who [knows] him or a livestock raiser who [knows] him and take animals and fowl and all that he wants. And that is so long as he does not mention any money or any amount of counting",
+            "We may claim [payment] of a holiday loan in court. For if you would say it is not given to claiming, [the seller] would not give him anything; and it would come out that he would be prevented from joy on the holiday.",
+            "Even though we do not separate priestly tithe and tithes on a holiday, one may surely take priestly tithe and tithes that one separated from yesterday to a priest (kohen) on the holiday. And it is not necessary to say that we may take <i>challah</i>-tithe, the foreleg, the jaw, and the maw to a priest on a holiday. And charity (tsededkah) administrators may raise charity from the courtyards on a holiday. But they may not announce [it] like they announce it on [weekdays]; but they rather collect it quietly, put [it] into their lap and [then] divide [it] to each and every neighborhood individually."
+        ],
+        [
+            "Even though transporting was permitted on a holiday even not for the purpose [of eating], one should not carry large loads in the way that he does on [weekdays], but rather alter [how he does it]. But if it is impossible for him to alter [it], it is permissible. How is this? One who brings jugs of wine from one place to [another] should not bring them in a basket or a container, but rather bring them on his shoulder or in front of him. One who transports hay should not lower the container behind him, but rather transport it in his hand.",
+            "And likewise loads the way of which is to carry them on poles, he should carry on his back behind him. And those the way of which is to carry them behind him, he should carry on the shoulder. And those the way of which is to carry them on his shoulder, he should carry in his hand in front of him or place a garment on top of them. And likewise anything that is similar to this in altering the carrying. But if it is impossible for him to alter [it], he may carry and bring [it] in its customary way. To what are these words applicable? With regards to carrying on a person. But with regards to carrying on an animal, he should not bring [items] at all, so that he not act in the way that he does on [weekdays].",
+            "We may not lead an animal with a stick. And a blind person may not go out with his cane, nor a shepherd with his satchel. And one may not go out on a chair (borne on poles by other people)—neither a man nor a woman—so that he not act in the way that he does on [weekdays]. But a man that many people need may be taken out behind him on a chair, and we may carry him on the shoulder—and even in a palanquin.",
+            "We may not move a dovecote ladder from [one] dovecote to [another] dovecote in the public domain, lest [onlookers] will say [that] he is moving it to fix his roof. But one may move it in a private domain: Even though in every place that the Sages forbade [something] because of appearance, it is forbidden even in one's innermost chamber—they permitted it here on account of joy on the holiday.",
+            "[In the case of] one who has fruits on his roof [that] he needs to clear out to another place: He should not transfer them from [one] roof to [another]—even if the roofs are even. Nor should he lower them with a rope from the windows nor bring them down on the ladders, so that he not act in the way that he does on [weekdays]. However he may have them fall—even through a skylight—from [one] place to [another] on that same roof. [If] one slaughtered an animal in the field, he may not bring it on a pole or on [several small poles] to the city, but he may bring it limb by limb.",
+            "It is permissible on a holiday to send to one's fellow,  anything from which we can benefit even on [weekdays]—even though one may not benefit from it on the holiday—such as tefillin. And it is not necessary to say that it is permissible to send something from which we can benefit on that holiday, such as wines, oils and fine flours. But it is forbidden to send on a holiday, anything from which we can not benefit on [weekdays] until one performs an action to it that is forbidden to do on a holiday.",
+            "How is that? We may not send grain on a holiday, since we may not benefit from it on [weekdays] unless one grinds it—and it is forbidden to grind on a holiday. But we may send legumes, since we we may cook them on a holiday—or roast them—and eat them. And we may send game, livestock or fowl, since it is permissible to slaughter on a holiday. And likewise anything that is similar to this.",
+            "[Regarding] anything that is permitted to send on a holiday: When one sends a present [of it] to his friend, he may not send it it with a procession. And a procession is no less than three people. How is this? See that [if] he sent animals or wines to his friend with three or four people together and they all walk in one procession—this is surely forbidden, so that he not act in the way that he does on [weekdays. If] he sent three types [of items] by the hand of three people together, this is surely permissible.",
+            "[If] one makes a perimeter <i>eruv</i> on a holiday, his animal, his vessels and his fruits are all like him (regarding the limits of their movement). And we may only transport them two thousand ells from the place of his <i>eruv</i> in every direction.",
+            "(Regarding the limits of their movement,) items are surely like the feet of the one who acquired them. And items of a Kuthite (gentile) acquire rest in their place, so they have two thousand ells in every direction from their place. [This is] a decree about Kuthite owners, on account of Israelite owners. Fruits that went out of their place (perimeter limits) and came back—even volitionally—did not lose their place (and the limits that are thereby granted them). For they are like a person that went out by force and came back by force.",
+            "[In a case of] one who gives over his animal to his son, it is surely like the feet of the father. [If] he gave it over to a shepherd—even if he gave it to him on the holiday—it is like the feet of the shepherd. [If] he gave it over to two shepherds, it is surely like the feet of its owners—since neither of the shepherds acquired [responsibility for] it.",
+            "[In a case of] one who invited guests for the holiday: They may not transport portions in their hands to a place where the meal's host may not go. For all of the meal is like the feet of the meal's host, not like the feet of the guests. [This is] unless another [person] acquired these portions for them from the eve of the holiday.",
+            "And likewise [in a case of] one whose fruits were deposited in another city and the people of that city made a [perimeter] <i>eruv</i> in order to come to him—they may not bring him [some] of his fruits. For his fruits are like him (and not like them), even though [the fruits] are in the hands of those that made the <i>eruv</i>. To what are these words applicable? When he designated a corner for them. But if he did not designate a corner for them, they are surely like the feet of this one with whom they are deposited.",
+            "[The water in a private] well of an individual is like the feet of its owners; [of a public one] of that city is like the feet of the people of that city; of the pilgrims from Babylonia, which is given over to everyone, is like the feet of the one that draws from it—such that each one who draws from it may transport it to the place that he may go. [Water from] flowing rivers and bubbling springs are like the feet of any person. And we may drew from them—[even] if it came from outside of the perimeter into the perimeter—on Shabbat and, it is not necessary to say, on a holiday.",
+            "An ox of a shepherd is like the feet of the people of that city. And an ox of a livestock raiser is like the feet of the one that buys it to slaughter it on a holiday. For the mind of its owners is to sell it to other people besides the people of that city, [thinking that] since it is fattened, everyone hears noise about it and comes to buy it. And likewise if its owner slaughtered it on the holiday and sold its meat: Each and every one of the purchasers may transport his portion to the place that he may walk. For this was on the mind of its owners from the eve of the holiday—that each one of the people of the [various] cities would buy it from him. So it comes out that this ox is like a well of the pilgrims from Babylonia, which is given over to everyone.",
+            "A coal is like the feet of its owners, not like the feet of its borrower. But a flame is like the feet of the one who has it in his hand. Hence one who kindles a lamp or a piece of wood from his fellow my transport it to any place that he may go.",
+            "[In a case of] one who borrows a vessel from his fellow from the eve of a holiday, it is surely like the feet of the borrower—even though he does not give it to him until the holiday. [But if] he borrowed it on the holiday, it is like the feet of the lender—even though it is his custom to borrow this vessel on every holiday.",
+            "[In a case in which] two people borrow one cloak—the first borrowed it from [the lender] that he should give it to him [in] the morning and the second borrowed it from him that the should give it to him [in] the evening—it is surely like the feet of both borrowers. So they may only take it to a place in which they may both go.",
+            "How is this? See [if] the first one put his <i>eruv</i> a distance of a thousand ells to the east of the place of the cloak and the second made his <i>eruv</i> a distance of five hundred ells to the west of the place of the cloak: When the first one takes the cloak, he may only transport it a thousand and five hundred ells to the east from the place of the cloak—which is the end of the perimeter to which the one that made an <i>eruv</i> in the west may walk; and when the second one takes this vessel, he may only transport it a thousand ells in the west from the place of the vessel—which is the end of the perimeter to which the one that made an <i>eruv</i> in the east may walk. Hence, if this one made his <i>eruv</i> a distance of two thousand ells to the east of the place of the cloak and that one made it  a distance of two thousand ells to the west—they may surely not move it from its place.",
+            "And likewise [in a case in which] a woman borrowed water or salt from her friend and kneaded a dough or cooked a dish with it, the dough or dish is like the feet of both of them. And likewise two people that bought an animal in partnership and slaughtered it on the holiday, the meat is surely like the feet of both of them—even though each one took his portion. But if they bought a barrel of wine in partnership and divided it on the holiday, the part of each one is like his feet [only]. Since perimeters are [only] from the words of the Scribes (rabbinic),  there is [retroactive] clarification with [the wine]; and it is considered as if the part that reached this one was [already] clarified for him and separated in the barrel from the eve of the holiday, and as if it was not mixed (with the rest of the wine). But you are not able to say this with the animal. For even if this part that came to him was considered separated in the animal from the eve of the holiday and as if it was clarified, it surely fed off of the portion of his friend when the animal was alive—as all of its limbs feed off of each other. And it comes out that each and every limb is mixed from his portion and the portion of his friend. Hence they are like the feet of both of them."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "The measure of an <i>eruv tavshilin</i> is not less than a <i>kazayit</i> (the mass of a large olive)—whether it is for one or for thousands. And we do not make this <i>eruv</i> with bread nor with groats, but rather with a dish which is an accompaniment (to the bread)—such as meat, fish, eggs and that which is similar to them. For an <i>eruv tavshilin</i>, one can even rely upon lentils at the bottom of the pot, and even upon the fat on the knife when he cuts the roast—he may rub it off [for this purpose], if there is a <i>kazayit</i> of it.",
+            "The dish that they spoke about regarding this <i>eruv</i> can even be roasted, even boiled, even pickled or smoked. One may surely even rely upon small fish that were rinsed with hot water, and their rinsing is their cooking.",
+            "And this <i>eruv</i> needs to be in existence until one bakes all that he needs to bake and to cook all that he needs to cook and heat all that he needs. But if the <i>eruv</i> was eaten or lost or burnt before he cooked or baked—such a one is surely forbidden to bake and to cook or to heat, except for that which he is eating on the holiday alone. [However,] if he started on his dough or his dish and the <i>eruv</i> got eaten or lost—such a one can surely finish [the task].",
+            "One who puts down an <i>eruv tavshilin</i> in order for him and others to rely upon it must have it acquired for them in the way that one has a Shabbat <i>eruv</i> acquired. And anyone who may acquire regrading a Shabbat <i>eruv</i> may acquire regarding an <i>eruv tavshilin</i>. And anyone who may not acquire regrading that <i>eruv</i> may not acquire regarding this.",
+            "And he does not need to inform those for whom he acquired [it] from the eve of the holiday. But they must know that another person acquired [it] for them and made an <i>eruv</i> for them; and afterwards they may rely upon it and cook and bake—even though these [people] did not know until the holiday, they are surely permitted. And a person should make an <i>eruv</i> for the whole city and for all that are close to it within the perimeter; and on the morrow, he should announce [it] and say, \"Anyone who did not put down an <i>eruv tavshilin</i> may rely upon my <i>eruv</i>.",
+            "One who puts down an <i>eruv tavshilin</i> is obligated to recite [this] blessing: \"Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who sanctified us with His commandments, and commanded us regarding the commandment of <i>eruv</i>.\" And [then] he says, \"With this <i>eruv</i> is it permitted for me to bake and to cook from the holiday tomorrow for Shabbat.\" And if he acquired it for others, he should say, \"for me and for x and for y\" or \"for all the people of the city together, to bake and to cook from the holiday for Shabbat.\"",
+            "[In a case of] one who did not put down an <i>eruv tavshilin</i> and others did not put [one] down for him: In the same way as it is forbidden for him to cook and to bake, so too is his flour and his food forbidden (to use for Shabbat preparations). So it is forbidden for another who put down [an <i>eruv tavshilin</i>] for himself, to cook and bake [with it] for this one who did not put [one] down, until [the latter] has him acquire it—such that it comes out that this one will be cooking and baking his own, since he surely acquired it. And if he wants, he may give it afterwards to that one who did not put [one] down, as a gift.",
+            "[In the case of] one who did not put down an <i>eruv tavshilin</i>, and he cooked and baked to eat on the [holiday] and left [some] over; or he invited guests and they did not come: This one may surely eat the leftovers on the morrow. But if he acted craftily, it is surely forbidden to eat it. [However if] he transgressed and baked and cooked for Shabbat, we do not forbid [the food] to him. And why were [the Sages] strict, such that they forbade [it] for the one that acted craftily, [when] they did not forbid [it] for the volitional [sinner]? Since if you will permit acting craftily [in this case], it will come out that everyone will act craftily and the law of <i>eruv tavshilin</i> will fade away. But volitional [sin] is not common; so if one transgressed today, he will not transgress another time.",
+            "If the two days of a festival occur on Thursday and Friday, the <i>eruv tavshilin</i> should be prepared on Wednesday, the day immediately preceding the holyday. If one forgot and did not put it down on the first, he makes a stipulation. How is this? He puts down his  <i>eruv tavshilin</i> from Thursday and says, \"If today is the holiday and tomorrow is [a weekday], then I will cook and bake tomorrow for Shabbat and I have no need for [an <i>eruv tavshilin</i>]; but if today is [a weekday] and tomorrow is the holiday—with this <i>eruv</i> is it permitted for me to bake and to cook on the morrow from the holiday for Shabbat.\"",
+            "Similar to this, [if[ there were two baskets of untithed fruit in front of him on the first day of the holiday, he may say, \"If today is a [weekday], let this be priestly tithe for that; but if today is the holiday, my words lack substance,\" and he reads a name over (designates) it and leaves it. And on the second day, he goes back and says, \"If today is a holiday, my words today lack substance; but if today is a [weekday], let this be priestly tithe for that,\" and he reads a name over  it and leaves it—in the way he did on the first [day]. And he places his hand over that upon which he read the name of the priestly tithe and eats the [remainder].",
+            "To what are these words applicable? On the two days of a holiday in the Diaspora. But on the two-day holiday of the New Year: If he forgot and did not place [an <i>eruv tavshilin</i>] down on Wednesday, he may no longer place [it] down. Rather he must rely upon [that of] others—if they made an <i>eruv</i> for him—or have someone who has made an <i>eruv</i> acquire his flour; or it will be forbidden for him to bake and to cook for Shabbat. And likewise if he did not separate the priestly tithe from Thursday, he may no longer separate priestly tithe until the conclusion of Shabbat.",
+            "All of these things that we have said were [applicable] in the time that the court in Israel would sanctify [the New Month] according to sighting. So the residents of the exiles were doing two days in order to avoid doubt. For they would not know the day that the residents of the Land of Israel had sanctified [the month]. But today, when the residents of the Land of Israel rely upon the calculation and sanctify [the month, based] upon it—the second day holiday is not to avoid doubt, but rather only a custom.",
+            "And therefore I say that one may not make an <i>eruv</i> and stipulate [about it] at this time—neither an <i>eruv tavshilin</i>, nor a courtyard <i>eruv</i> nor an alley <i>eruv</i> (<i>shituf</i>). And he may not conditionally tithe the untithed produce. Rather all must be [done] exclusively from the eve of the holiday.",
+            "In the same way that there is an obligation to honor the Sabbath and to delight in it, so too [is it with] the holidays. As it is stated (Isaiah 58:13) \"to sanctify the honored Lord\"; and it is stated about all of the holidays (Leviticus 23:7), \"a time of holiness.\" And we have already explained [this] honoring and delighting in the laws of the Shabbat. It is therefore fit for a person to refrain from having a meal on the eve of holidays from the time of the afternoon prayer, like on the eve of Shabbat. As this thing is part of [its] honor. And anyone who disgraces the festivals is as if he was associated with idolatry.",
+            "The seven days of Passover and the eight days of Sukkot along with the other holidays are all forbidden for eulogizing and fasting. And one is obligated to be joyful and of a good heart on them—he, his children, his wife, the members of his household and all who accompany  him. As it is stated (Deuteronomy 16:14), \"And you shall rejoice in your holiday, etc.\" Even though the joy that is mentioned here is [referring to] peace offerings—as we explain in the Laws of the Festival Offering—included in that joy is for him, his children and the members of his household to rejoice—everyone according to what is fit for him.",
+            "The children, for example, should be given parched grain, nuts, and sweetmeats; the womenfolk should be presented with pretty clothes and trinkets according to one's means; the menfolk should eat meat and drink wine, for there is no real rejoicing without the use of meat and wine. While eating and drinking, one must feed the stranger, the orphan, the widow, and other poor unfortunates. Anyone, however, who locks the doors of his courtyard and eats and drinks along with his wife and children, without giving anything to eat and drink to the poor and the desperate, does not observe a religious celebration but indulges in the celebration of his stomach. And about such is it stated (Hosea 9:4), \"their sacrifices are like the bread of mourners, all who eat it will be contaminated; for their bread is for their own appetites.\" Such joy is a disgrace for them, as it is stated (Malakhi 2:3), \"I will spread dung on your faces, the dung of your festivals.\"",
+            "Even though eating and drinking are included in the positive commandment (of joy on the holiday), one should not eat and drink the whole entire day. Rather this is the appropriate measure: All of the people get up early in the morning [to go] to the synagogues and study halls to pray, and to read in the Torah about the topic of the day. [Then] they go back home, eat, and go to the study hall, [where they] read and study until midday. And after midday, they pray the afternoon prayers and return to their homes to eat and drink for the rest of the day, until the night.",
+            "When one eats and drinks on a festival, he should not be drawn after wine or joking or light-headedness, and say that the more one can increase this, the more enhances the commandment of joy. For drunkenness, much joking and ligh-headedness are not joy, but rather wildness and foolishness. And we were not commanded about wildness and foolishness, but rather about joy that has service to the Maker of everything. As it is stated (Deuteronomy 28:47), \"because you did not serve the Lord your God with joy and with a good heart, from abundance of all.\" Thus you have learned that the service is to be with joy. But it is impossible to serve God, neither from joking, nor from lightheadedness nor from drunkenness.",
+            "The court is obligated to set up guards on the festivals to go around and inspect gardens, orchards and riverbanks, so that men and women not gather there [together] to eat and drink and [possibly] come to sin. And likewise should they warn all of the people about this thing—so that men and women not mix in their houses for joy—nor be drawn after wine—lest they come to sin.",
+            "The days between the first and seventh [days] of Passover; and the first and eighth [days] of the Festival (Sukkot)—and in the Diaspora, they are four [days] in the middle of Passover and five [days] in the middle of [Sukkot]—are called the [weekdays] of the festival, but they are [also] called festivals. And even though they [have an] obligation for joy, and a eulogy is forbidden, it is permitted to eulogize a Torah scholar on them in his presence. And it is not necessary to say that we eulogize Torah scholars on the New Moon (Rosh Chodesh), Channukah and Purim in his presence, even though these days are forbidden for eulogizing and fasting. But it is forbidden to eulogize them (on those days) after the burial.",
+            "We do not place the bier of the dead in the [town] square on the [intermediary days of the] festival, so as not to encourage eulogies. Rather [it goes directly] from his house to his grave. And we do not mourn on the festival. And likewise do we not tear [our garments], nor provide a meal (for mourners after the funeral), nor expose the shoulder for a death on the festival—except for his relatives that are obligated to mourn for him. But if [the deceased] was a sage or a proper person or one was standing in front of him at the time of the taking of the soul (the time of his death)—such a one should surely tear for him on the festival, even though he is not his relative. And we do not tear on the second day holiday at all—not even the relatives of the dead person.",
+            "On [the intermediate days of a] festival, women may wail in the presence of the dead; but they may not clap (in mourning) nor  lament. On New Moons, Hanukkah and Purim, they may both wail and clap in the presence of the dead; but they may not lament.  Which is wailing? When they all wail together (simultaneously). [And] lament is when one speaks and they all answer. It is forbidden for a person to arouse [lamentation] for his deceased relative thirty days before a festival. [This is] so that he not come to the festival when he is saddened, his heart is worried and he is hurting from the memory of the pain. Rather he should remove the worry from his heart and direct his heart to joy."
+        ],
+        [
+            "",
+            "And these are those [that are permitted]: --- How is this? We may irrigate a dry field on [the intermediate days of] a festival, but not a [naturally] watered field. For if you will not irrigate the dry field—and that is land that is parched—the trees that are on it will go bad. But when he irrigates it, he should not not draw from a pool or from rain water, because it involves much toil. Rather, he irrigates it from a spring—whether it was [already there] or whether it was a newly emerged spring (that began to flow on the festival)—he may extend it and irrigate with it. And likewise anything that is similar to this.",
+            "One may turn his olives [in the press] on the festival, grind them, thresh them, fill his barrels and [then] plug them, in the way that he does on [weekdays]. One may do anything that would [cause] a loss to it if it is not done [now] in his usual way; and it does not require an alteration. And likewise may one bring his fruit in (from the field) because of thieves. And [that is] so long as he does it in private. And he may draw his flax out of the soaking pool so that it not become ruined. Likewise may we harvest a vineyard when its time to be reaped came out on the festival.",
+            "And it is forbidden for one to plan and delay these forbidden types of work, and those which are similar to them in order to do them on the [intermediate days of the] festival since he is unoccupied [then]. And [regarding] anyone who planned his work and left it to the festival and did it on the festival, the court makes it lost [for him] and makes it ownerless for all [to take]. But if he planned his work [this way] and died, we do not penalize his son after him—so we do not make it lost [for him]. Neither do we prevent the son from doing that work on the festival so that it not be lost.",
+            "[In a case of] one who needs to make a garment for himself or build a place for himself on the festival: If he was an amateur and not quick in that work—such a one may surely do it in his customary way. But if he was a quick craftsman, —such a one must surely do it in the way of an amateur. How is that? Regarding sewing, he makes temporary stitches. And regarding building, he may place the stones, but he may not smear plaster upon them; and he may plaster the cracks in the floor [of a roof] and roll over them with [his] hand or foot, similarly to how we roll over with a presser. And likewise anything that is similar to this.",
+            "[In a case of] one who had grain attached to the ground but does not have what to eat on the festival besides it: Even though there is no loss here, we do not require him to buy what to eat from the marketplace, until he reaps [what he has] after the festival. But rather, he may reap, bind, thresh, winnow, separate and grind that which he needs. And that is so long as he does not thresh with cows. For anything that does not carry a loss needs to be altered [in order to do it]. And likewise anything that is similar to this.",
+            "We may pickle pickles that one can eat on the festival. But it is forbidden to pickle those that [will become] fit only after the festival. And one may trap as many fish as he can trap and salt all of them on the festival. For it is surely possible for him to eat of them on the festival if he squeezes them with his hand many times until they become soft.",
+            "We may brew beer on a festival for the needs of the festival; but [if it is] not for the needs of the festival, it is forbidden. [This applies] both to date beer and to barley beer. Even though he has old [beer], he may act craftily and drink from the new—for this [type of] acting craftily is not recognizable to the onlooker. And likewise anything that is similar to this",
+            "When craftsmen do any type of work that is for the needs of the festival, they must do it in private. How is that? Hunters, millers and harvesters [who bring their wares] to sell in the marketplace—these surely do [their work] in private for the needs of the festival. And if they did [it] for the needs of the festival, and there was [some] left over, it is permissible.",
+            "We may [take care of] all of the needs of the community on the festival. How is that? We may repair damaged water [cisterns] in the public domain; repair roads and [town] squares. And we may dig wells, channels and caves for the community, and burrow rivers for them, so that they be able to drink their waters. And we may bring water into public pits and caves and fix their cracks. And we remove thorns from the roads. And we measure the ritual baths—and we bring water to any ritual bath that is lacking and complete its requisite amount.",
+            "And court messengers may go out to render forbidden mixtures (<i>kilayim</i>) ownerless. And we may redeem captives, appraisals, expropriations and consecrated items. And we may give water to <i>sotah</i> women. And we may burn a [red] heifer. And we may behead the calf (required when we find someone killed in the field). And we may pierce [the ear of] an Israelite slave. And we may purify a <i>metsora</i>. And we may mark graves—the mark of which had gotten rubbed off by the rain—in order that priests (kohanim) separate themselves from them. As all of these are needs of the community.",
+            "And we may judge monetary cases and corporal cases and capital cases on a festival. And we may ostracize someone who did accept the verdict upon himself, on the festival. And just as we may judge on the festival, so may we write transactions of the court and anything that is similar to it. How is that? The judges may write letters of assessment that they assessed to a debtor; letters of [that] which they sold for the sustenance of a wife and daughters; bills of <i>chalitsah</i> and <i>miyun</i>. And [they may also write] all that is similar to these of things that the judges need to write in order to remember them—such as claims of the litigants; or things that they accepted upon themselves, like \"Person x is trusted by me,\" or \"Person y shall be a judge for me.\" One who needs to borrow on the festival but is not trusted by the creditor orally—such a one may certainly write a bill of debt. And likewise may we write divorce bills and marriage bills for women, receipts and grants. For all of these are like the needs of the community.",
+            "And it is even forbidden to write [Torah] scrolls, tefillin or mezuzahs. And we may not even correct one letter in the scroll of the [Temple] courtyard—as it is work that is not for the needs of the festival. But one may write tefillin or a mezuzah for himself, and spin azure [threads for tsitsit] for his garment. And if [a scribe] does not have what to eat, he may write and sell [items] to others—enough to suffice for his sustenance.",
+            "And it is permissible to write letters of greetings on the festival. And one may write his calculations and calculate his expenditures. For a person is not very careful in the refinement of writing these.",
+            "We may [take care of] all the needs of a dead body on the festival. We may shear his hair, wash his clothes and make a coffin for him. And if they did not have boards, they may bring beams and saw boards from them in private, in the house. And if he was a famous person, we may do [this] even in the marketplace. But we may not chop down a tree in the forest to cut planks from it for the coffin. Nor may we quarry stones to build him a grave.",
+            "We may not inspect (<i>tsaraat</i>) blemishes on the festival, lest one is found to be impure; and it [then] come out that his festival will switch to [be like] mourning. And we do not marry women nor perform <i>yibum</i> on the festival, in order that the joy of the festival not be forgotten in the joy of the wedding. But one may [remarry] his divorcee; and we may betroth women on the festival. And [that is] so long as he not make a [festive] betrothal meal or wedding meal on the festival—such that the joy of the festival not be mixed with another joy.",
+            "We may not shave nor launder [clothes] on the festival, [as a] decree lest one delay himself until the middle of the festival and come to the first holiday while he is unkempt. Hence anyone for whom it was impossible for to shave and launder on the eve of the holiday—that one is surely permitted to launder and shave on the festival.",
+            "How is this? A mourner the seventh day of [whose mourning] comes out to be on a holiday, or on the eve of the holiday and behold it is Shabbat, such that it is impossible to shave. And one who comes from a country overseas—and that is when he did not go to travel, but for trade and that which is similar to it; and one who is released from a house of captivity or a prison; and one who had been excommunicated and was only released from [it] on the festival; and one who had vowed not to cut his hair and not to launder and did not request of a sage to dissolve his vow, to release him from it, until the festival. These may surely shave and launder on the festival.",
+            "But all of these, who had time to shave before the festival and [yet] did not shave, are forbidden. However, a nazirite and a <i>metsora</i> whose time for shaving arrived either in the middle of the festival or before the festival are permitted to shave on the festival—even though they had time [before then. This is] so that they not delay their sacrifices. And anyone who leaves a state of ritual impurity for a state of ritual purity is permitted to shave on the festival. And it is permissible to shave an infant that was [newly] born—whether [the birth was] on the festival or before the festival. And the men of the <i>mishmar</i> (priests of the Temple shift) who finished their shift in the middle of the festival are permitted to shave—since the men of the shift are forbidden from shaving during their week (shift).",
+            "It is permissible to trim one's mustache on the intermediate days of the festival, as well as to  trim one's nails—even with an instrument. And a woman may remove hair from her underarms and pubic hair—whether by hand or with an instrument. And a woman may engage in all her usual cosmetic treatments: She may paint her eyelids, she may remove unwanted hairs, she may put rouge on her face and she may apply lime and that which is similar to it [onto her skin]. And [the latter is] so long as she can peel it off during the festival.",
+            "<i>Zavim</i>; <i>zavot</i>; menstruants; women who have just given birth; and all others who leave a state of ritual impurity for a state of ritual purity in the middle of the festival—these are surely permitted to launder their clothing. And one who only has one cloak—such a one can surely launder it on the festival. Hand towels; barbers’ towels; and body-drying towels—these may surely be laundered on the festival. And likewise may we launder linen garments on the festival—as they need constant laundering, even if they were laundered on the eve of the holiday.",
+            "We do not conduct trade on a festival—whether to sell or to buy. And if it was something [that would be] lost—[meaning] that it is not always found after the festival—such as boats or caravans that came or are about to leave and are selling inexpensively or buying expensively, it is surely permitted for one to buy or sell. And we may not buy houses or slaves or animals except for the needs of the festival.",
+            "Sellers of produce, clothing and vessels may sell for the needs of the festival in private. How is that? If the store was open to a corner or an alley, [its owner] can open in his customary way. But if it was open to the public domain, he opens one [door] and closes one [door]. However on the eve of the last holiday of the festival of Sukkot (Shmini Atzeret), he brings out and decorates the marketplace with produce for the sake of the honor of the holiday. Sellers of spices may sell according to their customary way in public.",
+            "One may not tell a gentile to do anything that is forbidden to do on the festival. But if [a Jew] does not have what to eat, he may surely do what is forbidden to do on the festival—enough to suffice for his sustenance. And he may also engage in enough trade to suffice for his sustenance. And it is permissible for a wealthy person to hire a poor worker who does not have what to eat, to do work that is forbidden on a festival—so that [the worker] can take his wage in order to sustain himself from it. And we may likewise purchase things that are not for the needs of the festival, on account of the needs of a seller who does not have what to eat.",
+            "We may hire a wage-worker on the festival to do work after the festival. And [that is] so long as he does not weigh and does not measure and does not count [what he will need to do] in the way that he does on [weekdays]. An Israelite may not allow a gentile who received contract work from him to do it on the festival—even [if] he was outside of the perimeter. For all know that this work is the Israelite's and they will suspect him, that he hired the gentile to do the work for him [then]—as not everyone knows the difference between a wage-worker and a contractor. And hence it is forbidden."
+        ],
+        [
+            "It is permissible to irrigate dry fields from streams that draw water from ponds (of collected water) on a festival. And that is so long as they have not stopped [flowing from the pools]. And likewise is it permissible to irrigate from a water channel that passes between pools. And likewise is it permissible to irrigate a [second] dry field from a pool that dripped from a dry field and is still dripping. And that is so long as the spring that is watering the higher (first) dry field has not stopped [flowing].",
+            "[In a case of] a furrow half of which is low and half of which is high: One may not not draw water from the low place to irrigate the high place—as it involves great toil. But it is permissible to draw water to irrigate vegetables in order to eat them on the festival. However it is forbidden if it is [only] to beautify them.",
+            "We may not make circular ditches [around] the bases of grapevines in order that they fill with water. But if they were [already] made and they got damaged, it is surely permissible to fix them on the festival. And we may likewise on a festival fix a channel of water that got damaged. How is that? If it was a handbreadth deep, one may dig it to six. If it was two handreadths deep, he may deepen it to seven. And we may pull [the flow of] water from [one] tree to [another]. And [that is] so long as he does not irrigate the whole field [this way]. However if the field was [already] damp, it is permissible to irrigate all of it. And we may sprinkle a field on the festival. For there is no excessive toil involved in all of these [procedures].",
+            "One may not irrigate plants on the festival that were not watered before the festival—since they require much water and he will come to excessive toil. But it is permissible to divert a stream from [one] place to [another] and to open a stream that got blocked. If one needed the wells, channels and caves of an individual, we may plaster their cracks. But we may not dig them from the outset. And we may bring water into them, even if one does not need [the water]. And we may make a laundering pool on the festival.",
+            "We may trap mice that ruin trees, on the festival. In a field of trees, one traps them in his customary way. How is that? He digs [a pit] and suspends the trap [over it].   But if was in a field of grain adjacent to to a field of trees, one may [only] trap them in the field of grain with an alteration, in order that they do not go into the field of trees and destroy it. And how does one trap with an alteration? He sticks a skewer into the ground and strikes it with a spade; and then he removes it—and it comes out that its place is a hole.",
+            "One may rebuild a garden wall that fell in an amateur way or make it into a fence with reeds or papyrus or that which is similar to them. And likewise if he made a parapet for the roof, he must build it in an amateur way. But he may build the wall of a courtyard that fell in his customary way. And if it was leaning, he may demolish it because of the danger; and [then] build it according to his usual way.",
+            "One may build a veranda to sit or to sleep upon. We may fix a hinge, [its] cylinder, a [cross] beam, a lock or a key on the festival in its customary way—whether it is iron or wood. As this [prevents] a great loss. For if one leaves the entrance open and the doors broken, it comes out that he loses everything that is in the house. And we have already explained that anything [that would cause] a loss [if it is not done] does not need an alteration.",
+            "We may not dig a grave for it to be ready for a dead person when he dies, nor may we build one. But if it is [already] made, one may certainly fix it on the festival. How is that? He may add to its length or shorten its length so that it be prepared for the time that he will bury [the dead person] in it.",
+            "We may not move a corpse or bones from [one] grave to [another]—not from an esteemed one to a ignominious one, nor from a ignominious one to an esteemed one. And it is forbidden to do that even on other days [as well]; except if one moves him to within his own (ancestral plot)—he may [then] move him even from an esteemed one to a ignominious one.",
+            "We may not remove worms from trees, nor place manure on saplings, nor prune [trees]. But one may smear trees and the fruit that are on them with oil. And we may uproot flax because it is fit to cover with on the festival. And we may cut hops because it is fit to brew it for beer on the festival. And likewise anything that is similar to this.",
+            "We may not bring sheep into a pen so that they will fertilize the land. For he is surely enriching his land on the festival. But if they came on their own, it is permissible. However we may not assist them nor provide them with a guardian to move the sheep around. If a [gentile shepherd] was hired by the week, was hired by the month, was hired by the year, or was hired by the septennial period, we may assist them; and we may [likewise] hire a guardian to move the sheep around from [one] place to [another], so that they will fertilize all of the field. We may remove manure in the courtyard to the sides. But if the courtyard becomes like a barn, we may [even] move it out to the dumping ground.",
+            "[In a case of] one who evens out the ground: If he intended to fix the place so that he could put a threshing floor of grain there or to thresh on it, it is permissible; but if he intended [it] for working the ground, it is forbidden. And likewise one who gathers wood from his field: If it is for need of the wood, it is permissible; but if it is to improve the ground, it is forbidden. And likewise one who opens [a channel of] water into the garden: If he intended that the fish should enter (and be caught), it is permissible; but if he intended to water the land, it is forbidden. And likewise one who cuts fronds from the palm tree: If he intended to feed [his] animal, it is permissible; but if he intended [it] for working the tree, it is forbidden. And to which he [actually] intended  is noticeable from his actions it .",
+            "We may make an oven or a stove that it is possible will dry, so that one can bake with it on the festival; but if not, we may not make them. And in either case, we may build the extra plaster on top of the earthenware oven and on the stove. And we may make a bed frame. And we may cut grooves into millstones, open an eyehole in a mill, and stand the mill up and build a channel of water for it.",
+            "We may seal barrels with tar so that the wine will not go bad. And we may seal a bottle with tar because there is no toil involved with it. And we may seal a barrel of beer so that it will not go bad. And we may cover drying fruits with straw, so that they will not be ruined. And we may soften clothes with the hands, since it is the work of an amateur. But we may not tie sleeves because it is the work of a craftsman. And likewise anything that is similar to this.",
+            "We may trim the nails of a mill horse; and we may build a trough for an animal. And it is permissible to cut the nails of the horse one rides upon; and to comb it to beautify it. But we may not mate animals on a festival. However we may let blood from an animal; and we do not withhold any medical treatment from it. It is permissible for a person to eat foods or drink drinks on a festival that are not the food of healthy people, but rather for healing.",
+            "We may not move [items] from [one] courtyard to [another] on a festival—neither from an ugly one to a nice one, nor from a nice one to an ugly one. But we may move [them] from [one] house to [another] in the same courtyard. And we may bring vessels [home] from the house of a craftsman that are for the needs of the festival—such as pillows, bedspreads and cups. But we may not bring vessels [home] that are not for the needs of the festival—like a plow from the smith or wool from the dye workshop. However if the craftsman does not have what to eat, he may give him his wage and leave [the items] with him. But if he does not trust [the craftsman], he may leave them in a house adjacent to him. However if he is concerned about them lest they be stolen, he may move them to another courtyard. But he may not bring [them] to his home, except in private.",
+            "It is forbidden to do work on the eve of holidays from the time of the afternoon prayers and onward, like on the eve of Shabbat. And anyone who does work on it will never see a sign of blessing [from it]. And we scold him and we stop him against his will. But we do not strike him with (rabbinic) lashes for rebellion; and it is not necessary to say that we do not excommunicate him. [That is] except for the eve of Passover after midday. For we excommunicate one who does work on it after midday. And it is not necessary to say that we that we strike him with lashes for rebellion, if they did not excommunicate him. For the fourteenth of Nissan is not like other holiday eves, as the holiday offering and the slaughter of the [Passover] sacrifice [happens] on it.",
+            "Hence the fourteenth of Nissan is forbidden regarding the doing of work by the words of the Scribes (rabbinically), like the intermediate days of a festival. However it is less stringent than the intermediate days of a festival. And it is only forbidden regarding work from half of the day and onward—which is the time of the slaughter. But from sunrise until midday is dependent on [local] custom: In a place where they are accustomed to do [work], we may do [it]; in a place where they are not accustomed to do [work], we may not do [it].",
+            "But even in a place where they are accustomed to do [work], one should not begin to do new work on the fourteenth, even though he is able to finish it before midday. [This is] except for three jobs only that may be begun in a place where they are accustomed to do [work]. And they may be done until midday. And these are them: Tailors; barbers; and launderers. But [with] other jobs, it is [only] if one began them before the fourteenth that that he may finish them until midday. For people do not have a great need for other jobs.",
+            "One who goes from a place where they do [work] to a place where they do not do [it] should not do [work] in the town [so as not to cause] disagreement. But the may do [it] in a wilderness [adjacent to it]. However one who goes from a place where they not do [work] to a place where they do [it] should not do [work at all]. We place upon one [both] the stringincies of the place from which one came and the stringincies of the place to which one went. And nevertheless he should not appear as if he is idle on account of the prohibition. [That is because] one should never deviate [from local custom, so as not to cause] disagreement. And likewise one who has in mind to return to his place should act like the people of his place—whether to be lenient or to be stringent. And this is so long as he does not appear as one who [is acting differently than the custom of place he is in] in front of the people of the place [so as not to cause] disagreement.",
+            "We may take and bring vessels from the house of a craftsman on the fourteenth after midday, even though they are not for the needs of the festival. And we may rake manure from under the feet of animals and remove it to the dumping ground. And we may set up coops for chickens. [In a case of] a chicken that sat on eggs three days or more and [then] died: We may place another [chicken] in its place on the fourteenth so that the eggs will not go bad. But we do not place [it there] on the festival. However if it fled on the festival from on top of the eggs, we may put it back in its place.",
+            "The End of the Laws of Rest on a Holiday."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,218 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91_%D7%90",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראין ימים טובים. ושביתת כולן שוה שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וגו'.",
+            "כל השובת ממלאכת עבודה באחד מהן הרי קיים מצות עשה שהרי נאמר בהן שבתון כלומר שבות. וכל העושה באחד מהן מלאכה שאינה לצורך אכילה כגון שבנה או הרס או ארג וכיוצא באלו הרי בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו, כל מלאכה לא יעשה בהן. ואם עשה בעדים והתראה לוקה מן התורה.",
+            "העושה אבות מלאכות הרבה ביום טוב בהתראה אחת כגון שזרע ובנה וסתר וארג בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת. חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב.",
+            "כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה. לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות. וכן מותר להבעיר אע\"פ שאינו לצורך אכילה.ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן. וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן.",
+            "כל מלאכה שאפשר להעשות מערב יום טוב ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשית מבערב אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב אף על פי שהיא לצורך אכילה.ולמה אסרו דבר זה גזירה שמא יניח אדם מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב ליום טוב ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות וימנע משמחת יום טוב ולא יהיה לו פנאי לאכול.",
+            "ומזה הטעם עצמו לא אסרו ההוצאה ביום טוב ואע\"פ שכל ההוצאה היא מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב ולמה לא אסרוה כדי להרבות בשמחת יום טוב ויוליך ויביא כל מה שירצה וישלים חפציו ולא יהיה כמי שידיו אסורות. אבל שאר מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב הואיל ויש בהן עסק אין עושין אותן ביום טוב.",
+            "כיצד אין קוצרין ולא דשין ולא זורין ולא בוררין ולא טוחנין את החטים ולא מרקדין ביום טוב שכל אלו וכיוצא בהם אפשר לעשותן מערב יום טוב ואין בכך הפסד ולא חסרון.",
+            "אבל לשין ואופין ושוחטין ומבשלין ביום טוב. שאם עשה אלו מבערב יש בכך הפסד או חסרון טעם. שאין לחם חם או תבשיל שבשל היום כלחם שנאפה מאמש וכתבשיל שנתבשל מאמש. ולא בשר שנשחט היום כבשר שנשחט מאמש. וכן כל כיוצא באלו. וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהן חסרון אם נעשו מבערב עושין אותן ביום טוב. כגון שחיקת תבלין וכיוצא בהן.",
+            "אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שיאכל בחול. ולא הותרה מלאכה שהיא לצורך אכילה אלא כדי ליהנות בה ביום טוב. עשה כדי לאכול ביום טוב והותיר מותר לאכול המותר בחול.",
+            "ממלאה אשה קדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת. ממלא נחתום חבית של מים אע\"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד. וממלאה אשה תנור פת אף על פי שאינה צריכה אלא לככר אחד. שבזמן שהפת מרובה בתנור היא נאפת יפה. ומולח אדם כמה חתיכות בשר בבת אחת אף על פי שאינו צריך אלא לחתיכה אחת. וכן כל כיוצא בזה.",
+            "המבשל או האופה ביום טוב כדי לאכול בו ביום או שזימן אורחים ולא באו ונשאר התבשיל והפת הרי זה מותר לאכול למחר בין בחול בין בשבת. ובלבד שלא יערים. ואם הערים אסור ואפילו בשבת שאחר יום טוב מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד.",
+            "מי שהיתה לו בהמה מסוכנת לא ישחוט אותה ביום טוב אלא א\"כ יודע שיכול לאכול ממנה כזית צלי מבעוד יום. כדי שלא ישחוט ביום טוב מה שיאכל בחול וכן כל כיוצא בזה.",
+            "אין אופין ומבשלין ביום טוב כדי להאכיל כותים או כלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים. לפיכך מזמנין את הכותי בשבת ואין מזמנין אותו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. אבל אם בא הכותי מאליו אוכל עמהן מה שהן אוכלין שכבר הכינוה.",
+            "בהמה שחציה של כותי וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביום טוב שאי אפשר לאכול ממנה כזית בשר בלא שחיטה. אבל עיסה שחציה לכותים וחציה לישראל אסור לאפות אותה מפני שיכול לחלק הבצק. בני החיל שנתנו קמח לישראל לעשות להם פת ביום טוב. אם כשנותנין פת ממנה לתינוק אין מקפידין מותר לאפותו להן ביום טוב שכל פת ופת ראוי לתינוק. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה נאפית ביום טוב.",
+            "המבשל ביום טוב לכותים או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן. עשה לנפשו והותיר מותר להאכיל ממנו לכותים ולבהמה.",
+            "רחיצה וסיכה הרי הן בכלל אכילה ושתיה ועושין אותן ביום טוב שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף. לפיכך מחמין חמין ביום טוב ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו. אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ. וחמין שהוחמו מערב יום טוב רוחץ בהן כל גופו ביום טוב שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד.",
+            "כל שאסור בשבת בין משום שהוא דומה למלאכה או מביא לידי מלאכה בין שהוא משום שבות הרי הוא אסור ביום טוב אלא אם כן היה בו צורך אכילה וכיוצא בה. או דברים שהם מותרים ביום טוב כמו שיתבאר בהלכות אלו. וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביום טוב אלא לצורך אכילה וכיוצא בה. וכל שמותר בשבת מותר ביום טוב. ויש ביום טוב מה שאין בשבת איסור מוקצה שהמוקצה אסור ביום טוב ומותר בשבת מפני שיום טוב קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבוא לזלזל בו.",
+            "כיצד תרנגולת העומדת לגדל ביצים ושור העומד לחרישה ויוני שובך ופירות העומדין לסחורה כל אלו וכיוצא בהן מוקצה הן ואסור לאכול מהן ביום טוב עד שיכין אותם מבערב ויחשוב עליהם לאכילה. אבל בשבת הכל מוכן אצל שבת ואינו צריך הכנה. וכשם שהמוקצה אסור ביום טוב כך הנולד אסור.",
+            "חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב אבל אין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב. לפיכך ביצה שנולדה ביום טוב אחר השבת אסורה. ואע\"פ שהתרנגולת עומדת לאכילה. הואיל ומאמש נגמרה הביצה נמצא שבת מכין אותה ליום טוב. ואסרוה בכל יום טוב גזירה משום יום טוב שאחר שבת. וכן ביצה שנולדה בכל שבת אסורה גזרה משום שבת שאחר יום טוב.",
+            "וכשם שאסור לאכלה כך אסור לטלטלה ואפילו נתערבה באלף כולן אסורות שהרי למחר יותרו הכל וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף אלפ��ם אינו בטל. השוחט תרנגולת ביום טוב ומצא בה ביצים גמורות הרי אלו מותרות. שאין זה דבר מצוי תמיד ודבר שאינו מצוי אלא אקראי בעלמא לא גזרו בו.",
+            "זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג הוא. ויום טוב שני מדברי סופרים הוא ומדברים שנתחדשו בגלות. ואין עושין בני ארץ ישראל שני ימים טובים אלא בראש השנה בלבד. ובהלכות קידוש החדש מספר זה נבאר עיקר מנהג זה ומאי זה טעם עושין ראש השנה שני ימים בכל מקום.",
+            "יום טוב שני אע\"פ שהוא מדברי סופרים כל דבר שאסור בראשון אסור בשני. וכל המחלל יום טוב שני ואפילו של ראש השנה בין בדבר שהוא משום שבות בין במלאכה בין שיצא חוץ לתחום מכין אותו מכת מרדות או מנדין אותו אם לא יהיה מן התלמידים. וכשם שהראשון אסור בהספד ותענית וחייב בשמחה כך השני ואין ביניהן הפרש אלא לענין מת בלבד.",
+            "כיצד המת ביום טוב ראשון יתעסקו בקבורתו הכותים וביום טוב שני יתעסקו בו ישראל. ועושין לו כל צרכיו כגון עשיית המטה ותפירת התכריכין וקציצת הבשמים וכל כיוצא בזה. שיום טוב שני לגבי המת כחול הוא חשוב ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה.",
+            "שני ימים טובים אלו של גליות שתי קדושות הן ואינן כיום אחד לפיכך דבר שהיה מוקצה ביום טוב ראשון או שנולד בראשון אם הכין אותו לשני הרי זה מותר. כיצד ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. חיה ועוף שניצודו בראשון יאכלו בשני. דבר המחובר לקרקע שנעקר בראשון יאכל בשני. וכן מותר לכחול את העין ביום טוב שני ואע\"פ שאין שם חולי. במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל שני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן וכיום אחד הן חשובים לכל אלו הדברים אלא לענין המת בלבד. אבל ביצה שנולדה בראשון של ראש השנה אסורה בשני וכן כל כיוצא בזה. שבת הסמוכה ליום טוב ונולדה ביצה באחד מהן אסורה בשני וכן כל כיוצא בזה. ואפילו נולדה ביום שני לא תאכל בשבת הסמוכה לו"
+        ],
+        [
+            "אפרוח שנולד ביום טוב אסור מפני שהוא מוקצה. ועגל שנולד ביום טוב אם היתה אמו עומדת לאכילה מותר מפני שהוא מוכן על גבי אמו ואילו שחט אמו היה זה שבמעיה מותר ביום טוב אף על פי שלא נולד.",
+            "בהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום הרי אלו מוכנין ולוקחין מהן ושוחטין אותן ביום טוב. אבל הרועות ולנות חוץ לתחום אם באו ביום טוב אין שוחטין אותן ביום טוב מפני שהן מוקצין ואין דעת אנשי העיר עליהם.",
+            "וכן בהמת קדשים שנולד בה מום ביום טוב הואיל ולא היתה דעתו עליה מערב יום טוב אסור לשוחטה ביום טוב. לפיכך אסור לראות מומי קדשים ביום טוב גזירה שמא יתירם החכם במומן ויבא זה לשחוט בו ביום. אבל רואה הוא המום מערב יום טוב ולמחר מתיר או אוסר.",
+            "בכור שנולד ומומו עמו הרי זה מוכן ואין מבקרים אותו ביום טוב. ואם עבר וראה מומו ובקרו והתירו הרי זה שוחט ואוכל. בכור שנפל לבור עושה לו פרנסה במקומו שהרי אינו יכול להעלותו מפני שאינו ראוי לשחיטה ביום טוב. אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו. ומערים ומעלה את השני על מנת לשוחטו ושוחט את אי זה מהן שירצה. משום צער בעלי חיים התירו להערים. בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעת לעת והרי היא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביום טוב ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל.",
+            "אווזין ותרנגולין ויונים שבבית הרי אלו מוכנין ואין צריכין זימון. אבל יוני שובך ויוני עליה וצפרים שקיננו בטפ��חין או בכירה ובפרדס הרי אלו מוקצה. וצריך לזמן מבערב ולומר אלו ואלו אני נוטל ואינו צריך לנענע.",
+            "זימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אסורים שאני אומר שמא אותן שזימן פרחו להן ואלו אחרים הן וכל ספק מוכן אסור. זימן שנים ומצא שלשה הכל אסור. שלשה ומצא שנים מותרין. זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן אם אין שם בקן אלא הן ואינן יכולין לפרוח אע\"פ שיש שם קן אחר בקרן זוית בתוך חמשים אמה הרי אלו מותרין שאין המדדה מדדה אלא כנגד קנו בשוה.",
+            "דגים שבביברין גדולים וכן חיה ועוף שבביברין גדולים כל שהוא מחוסר צידה עד שאומרים הבא מצודה ונצודנו הרי זה מוקצה ואין צדין אותן ביום טוב ואם צד לא יאכלו. וכל שאינו צריך מצודה הרי זה מוכן וצדין אותו ביום טוב ואוכלין אותו. וכן חיה שקיננה בפרדס הסמוך לעיר ילדיה כשהן קטנים שאינן צריכין צידה אינם צריכים זימון מפני שדעתו עליהן.",
+            "מצודות חיה ועופות ודגים שפרסן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב. הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים הרי אלו מותרין שכבר ניצודו מערב יום טוב והרי הן מוכנין.",
+            "בית שהיא מלא פירות מוכנין ונפחת נוטל ממקום הפחת. העומד על המוקצה מערב יום טוב בשנה השביעית שכל הפירות הפקר צריך שירשום ויאמר מכאן ועד כאן אני נוטל ואם לא רשם לא יטול.",
+            "כותי שהביא תשורה לישראל ביום טוב אם יש מאותו המין במחובר לקרקע או שהביא חיה או עופות או דגים שאפשר לצודן בו ביום הרי אלו אסורין עד לערב וימתין בכדי שיעשו. ואפילו הדס וכיוצא בו אינו מריח בו לערב עד שימתין בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר לקרקע או שהיתה צורתו מוכחת עליו שמאתמול נעקר או נצוד אם הביאו מתוך התחום מותר ואם הביאו מחוץ לתחום הרי זה אסור. והבא בשביל ישראל זה מחוץ לתחום מותר לישראל אחר.",
+            "עצים שנשרו מן הדקל ביום טוב אסור להסיקן מפני שהן נולד. ואם נשרו לתוך התנור מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן. ערימת התבן ואוצר של עצים אין מתחילין בהן ביום טוב אלא אם כן הכין מבערב מפני שהן מוקצה. ואם היה התבן מעורב בקוצים שהרי אינו ראוי אלא לאש הרי זה מוכן.",
+            "אין מבקעין עצים מסוואר של קורות מפני שהן מוקצה. ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב מפני שהיא נולד. וכן כלים שנשברו ביום טוב אין מסיקין בהן מפני שהן נולד. אבל מסיקין בכלים שלמים או בכלים שנשברו מערב יום טוב שהרי הוכנו למלאכה אחרת מבערב. כיוצא בו אגוזים ושקדים שאכלן מערב יו\"ט מסיקין בקליפיהן ביום טוב. ואם אכלן ביום טוב אין מסיקין בקליפיהן. ויש נוסחאות שיש בהן שאם אכלן מבערב אין מסיקין בקליפיהן שהרי הוקצו ואם אכלן ביום טוב מסיקין מפני שהן מוכנין על גב האוכל.",
+            "קוץ רטוב הרי הוא מוקצה מפני שאינו ראוי להסקה. לפיכך אסור לו לעשות כמו שפוד לצלות בו בשר וכן כל כיוצא בזה.",
+            "נוטלין עצים הסמוכים לדופני הסוכה ומסיקין בהן. אבל אין מביאים מן השדה אפילו היו מכונסין שם מבערב. אבל מגבב הוא בשדה מלפניו ומדליק שם. ומביאין מן המכונסין שברשות היחיד ואפילו היתה מוקפת שלא לשם דירה ובלבד שיהיה לה פותחת ותהיה בתוך תחום שבת. ואם חסר אחד מכל אלו הרי הן מוקצה.",
+            "עלי קנים ועלי גפנים אע\"פ שהן מכונסין בקרפף כיון שהרוח מפזרת אותן הרי הן כמפוזרין ואסורין. ואם הניח עליהן כלי כבד מערב יום טוב הרי אלו מוכנין.",
+            "בהמה שמתה ביום טוב אם היתה מסוכנת מערב יום טוב הרי זה מחתכה לכלבים. ואם לאו הואיל ולא היתה דעתו עליה הרי זה מוקצה ולא יזיזנה ממקומה. בהמת קדשים שמתה ותרומה שנטמאת לא יזיזנה ממקומה.",
+            "דגים ועופות וחיה שהן מוקצה אין משקין אותן ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות שמא יבא ליקח מהן וכל שאסור לאכלו או להשתמש בו ביום טוב מפני שהוא מוקצה אסור לטלטלו.",
+            "המכניס עפר מערב יום טוב אם ייחד לו בחצירו קרן זוית הרי זה מוכן ומותר לטלטלו ולעשות בו כל צרכיו. וכן אפר שהוסק מערב יום טוב מוכן. ושהוסק ביום טוב כל זמן שהוא חם כדי לצלות בו ביצה מותר לטלטלו שעדיין אש הוא. ואם לאו אסור לטלטלו מפני שהוא נולד. מי שהיה לו דקר נעוץ מערב יום טוב ונתקו ביום טוב והעלה עפר אם היה אותו עפר תיחוח הרי זה מכסה בו ומטלטלו. אבל אם העלה גוש עפר הרי זה לא יכתוש אותו ביום טוב"
+        ],
+        [
+            "מי שהיה לו עפר מוכן או אפר מוכן שמותר לטלטלו הרי זה שוחט חיה ועוף ומכסה דמם. ואם אין לו עפר מוכן או אפר הראוי לטלטלו הרי זה לא ישחוט ואם עבר ושחט לא יכסה דמם עד לערב. וכן בריה שהוא ספק אם חיה היא אם בהמה אין שוחטין אותה ביום טוב ואם שחט לא יכסה דמה עד לערב. אפילו היה לו עפר מוכן או אפר. שמא יאמר הרואה חיה ודאית היא ולפיכך כסה דמו ביום טוב ויבא הרואה להתיר חלבו.",
+            "וכן השוחט חיה ועוף מערב יום טוב לא יכסה דמם ביום טוב. שחט בהמה חיה ועוף ביום טוב ונתערב דמם לא יכסה אותו עד לערב. ואם היה לו עפר מוכן או אפר ויכול לכסות הכל בדקירה אחת הרי זה יכסהו.",
+            "השוחט בהמה ביום טוב מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו. ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר שם מסובך כשאר צמר הצואר. אבל בעוף לא ימרוט מפני שהוא דרכו ונמצא תולש ביום טוב.",
+            "המפשיט עור בהמה ביום טוב לא ימלחנו שזה עיבוד הוא ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אכילה. אבל נותנו לפני בית הדריסה כדי שידרסו עליו ולא יפסד. ולא התירו דבר זה אלא מפני שמחת יום טוב כדי שלא ימנע מלשחוט. ומותר למלוח בשר לצלי על גבי העור. ומערימים בדבר זה. כיצד מולח מעט בשר מכאן ומעט מכאן עד שימלח העור כולו.",
+            "במה דברים אמורים במולח לצלי שאינו צריך מלח הרבה אבל לקדירה אסור למלוח על העור. וכן אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן ואין שוטחין אותן ברוח על גבי יתדות מפני שאינן ראויין לאכילה.",
+            "המפשיט את הבהמה לא ירגיל ביום טוב. כיצד הוא המרגיל זה המוציא כל בשר מרגל אחת כדי שיוציא כל העור שלם ולא יקרע. מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול ואין בו צורך למועד. וכן אסור לעשות בית יד בבשר והוא שיעשה בסכין שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ומותר לעשות סימן בבשר.",
+            "מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור. אבל אין טופלין אותן בסיד ובחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן במספרים. וכן אין גוזזין את הירק בתספורת שלו אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קונדס ועכביות בתספורת.",
+            "מותר ללוש עיסה גדולה ביום טוב. והלש עיסה מערב יום טוב אינו מפריש ממנה חלה ביום טוב. ואם לשה ביום טוב מפריש ממנה חלה ונותנה לכהן. ואם היתה עיסה טמאה או שנטמאת החלה לא יבשל את החלה שאין מבשלין ביום טוב אלא לאכול וזו לשרפה עומדת. וכן אין שורפין אותה ביום טוב שאין שורפין קדשים שנטמאו ביום טוב. ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר באש ישרף ועשית מלאכה שאי��ה לצורך אכילה וכיוצא בהן עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.",
+            "כיצד יעשה בה יניחנה עד הערב וישרוף אותה. היה יום טוב של פסח שאם יניחנה תחמיץ לא יפריש את החלה בצק אלא יאפה את כל העיסה הטמאה ואחר כך יפריש החלה לחם.",
+            "אין אופין בפורני חדשה גזירה שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יום טוב. אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין את האפר שבהן. ואם אי אפשר לאפות בו או לצלות אלא אם כן גרף מותר. וסותמין פי התנור בטיט ורפש שבסביבות הנהר והוא שרככו מאמש אבל לגבל טיט ביום טוב אסור. ומותר לגבל את האפר לסתום בו פי התנור.",
+            "תנור וכירים חדשים אין סכין אותן בשמן ביום טוב. ואין טשין אותן במטלת. ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן. ואם בשביל לאפות בהן מותר. אין מלבנין את האבנים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן. ומסיקין ואופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי.",
+            "אין עושין גבינה ביום טוב שאם גבן מערב יום טוב אין בזה חסרון טעם אבל דכין את התבלין כדרכן שאם ידוך אותן מבערב יפוג טעמן. אבל מלח אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה המכתש או שידוך בקערה וכיוצא בה כדי שישנה. שאם שחק המלח מערב יום טוב לא יפוג טעמו. ואין שוחקין את הפלפלין בריחיים שלהן אלא דך אותן במדוכה ככל התבלין.",
+            "אין כותשין את הריפות במכתשת גדולה. אבל כותשין במכתשת קטנה שזה הוא השינוי שלה. ובארץ ישראל אפילו בקטנה אסור שהתבואה שלהן טובה היא ואם כותשין אותם מערב יום טוב אין בכך הפסד.",
+            "הקמח אף על פי שרקדו מערב יום טוב והסיר ממנו הסובין אין מרקדין אותו פעם שנייה ביום טוב אלא אם כן נפל בתוכו צרור או קיסם וכיוצא בהם. ואם שינה מותר כגון שירקד מאחורי הנפה או שריקד על גבי השלחן וכיוצא בשינוי זה",
+            "מוללין מלילות ומפרכין קטנית ביום טוב ומנפח על יד על יד בכל כחו ואוכל ואפילו בקנון או בתמחוי אבל לא בנפה ולא בכברה. וכן הבורר קטניות ביום טוב בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בנפה ולא בטבלא ולא בכברה.",
+            "במה דברים אמורים כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יתר מטורח בברירת האוכל מן הפסולת אע\"פ שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת.",
+            "אין מסננין את החרדל במסננת שלה מפני שנראה כבורר. אבל נותנין ביצה במסננת של חרדל והוא מסתנן מאליו. ואם היתה המשמרת תלויה מותר ליתן לה יין ביום טוב. אבל לא יתלה בתחלה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ומערים ותולה את המשמרת לתלות בה רמונים ותולה בה רמונים ואחר כך נותן לתוכה שמרים"
+        ],
+        [
+            "אין מוציאין את האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המתכות. כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש. וכן הנפט החד ביותר שהוא במים שמנידין אותם עד שידלק. או כלי זך קשה או זכוכית מלאה מים שמניחין אותה כנגד עין השמש עד שיחזור נגהה לפשתן וכיוצא בו וידלק. כל זה וכיוצא בו אסור ביום טוב. שלא הותר ביום טוב אלא להבעיר מאש מצויה. אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב.",
+            "אף על פי שהותרה הבערה ביום טוב שלא לצורך אסור לכבות את האש אפילו הובערה לצורך אכילה. שהכבוי מלאכה שאין בו צורך אכילה כלל. וכשם שאין מכבים את האש כך אין מכבים את הנר ואם כבה לוקה כמי שארג או בנה.",
+            "אין מסלקין את פי הנר למעלה כדי שתכבה. ואין מס��רין את השמן ממנו ואינו חותך את ראש הפתילה בכלי. אבל נופץ את ראשה בידו. אגודה של עצים שהודלקה במדורה כל עץ שלא אחזה בו האש מותר לשמטו ואינו דומה למסיר שמן מן הנר.",
+            "אין מכבין את הדליקה כדי להציל ממון ביום טוב כדרך שאין מכבין בשבת אלא מניחה ויוצא. ואין מכבין את הנר מפני תשמיש המטה אלא כופה עליו כלי או עושה מחיצה בינו לבין הנר או מוציאו לבית אחר. ואם אינו יכול לעשות אחת מכל אלו הרי זה אסור לכבות ואסור לשמש עד שתכבה מאליה.",
+            "מותר לטלטל את הנר והוא דולק ואין גוזרין שמא יכבה. ואסור להניח את הנר על גבי דקל וכיוצא בו ביום טוב שמא יבוא להשתמש במחובר ביום טוב.",
+            "אין מעשנין בקטרת ביום טוב מפני שהוא מכבה. ואפילו להריח בה ואין צריך לומר לגמר את הבית ואת הכלים שהוא אסור. ומותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשרו לאכילה כמו שמותר לצלות בשר על האש. וממתקין את החרדל בגחלת של מתכת אבל לא בגחלת של עץ מפני שהוא מכבה. ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה או הבית.",
+            "אין נופחין במפוח ביום טוב כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין. אבל נופחין בשפופרת. אין עושין פחמין ואין גודלין את הפתילה ולא מהבהבין אותה ולא חותכין אותה לשנים בכלי. אבל ממעכה ביד ושורה אותה בשמן ומניח אותה בין שתי נרות ומדליק באמצע ונמצאת הפתילה נחלקת בפי שתי נרות.",
+            "אין שוברין את החרש ואין חותכין את הנייר לצלות עליהם. ואין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו מליח. שפוד שנרצף אע\"פ שהוא יכול לפושטו בידו אין מתקנין אותו. שני כלים שהן מחוברין בתחלת עשייתן כגון שתי נרות או שני כוסות אין פוחתין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי.",
+            "אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ או על גבי חרש או אבן ואין מורים דבר זה לרבים כדי שלא יבאו לחדדה במשחזת. במה דברים אמורים בשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה. אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אותה אפילו על העץ שמא יבא להשחיזה במשחזת. ומפני זה אסרו להראות סכין לחכם ביום טוב שמא תהיה פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת. וחכם שראה הסכין לעצמו הרי זה משאילה לעם הארץ.",
+            "אין מבקעין עצים ביום טוב לא בקורדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ ובצד החד שלו. אבל לא בצד הרחב מפני שהיא כקורדום. ולמה אסרו בקורדום וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שהרי אפשר היה לו לבקע מערב יום טוב. ולמה לא נאסר הביקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל להבעירו וימנע מלבשל. לפיכך התירו לבקע בשינוי. וכל הדברים הדומין לזה מזה הטעם התירו בהן מה שהתירו ואסרו מה שאסרו.",
+            "לא תכנס אשה בין העצים ליטול מהן אוד לצלות בו. ואין סומכין את הקדרה ולא את הדלת בבקעת של קורה. שלא התירו לטלטל עצים ביום טוב אלא להסקה בלבד.",
+            "מסלקין תריסי חנויות ומחזירין אותן ביום טוב כדי שיוציא תבלין שהוא צריך להן מן החנות ולא ימנע משמחת יום טוב. במה דברים אמורים בשיש להן ציר באמצע אבל יש להן ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע. ושאין להן ציר כל עיקר אפילו בבית מותר להחזיר.",
+            "כלים שהן מפוצלין כגון מנורה של חוליות וכסא ושלחן שהן חתיכות חתיכות מעמידין אותה ביום טוב והוא שלא יתקע. לפי שאין בנין בכלים. אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב. בנין עראי הוא ומשום כבודו לא גזרו.",
+            "העושה מדורה ביום טוב כשהוא עורך ��ת העצים אינו מניח זה על זה עד שיסדיר המערכה מפני שנראה כבונה. ואע\"פ שהוא בנין עראי אסור. אלא או שופך העצים בערבוב או עורך בשינוי. כיצד מניח עץ למעלה ומניח אחר תחתיו ואחר תחתיו עד שהוא מגיע לארץ.",
+            "וכן הקדרה אוחז אותה ומכניס האבנים תחתיה. אבל לא יניחנה על גבי האבנים. וכן המטה אוחז הקרשים למעלה ומכניס הרגלים תחתיהן. אפילו ביצים לא יעמיד אותן שורה על גבי שורה עד שיעמדו כמו מגדל אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה. וכן כל כיוצא בזה צריך שינוי.",
+            "מסירין זבובין הנתלים בבהמה אע\"פ שהן עושין חבורה. ואין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין. כיצד אוחז בולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו. היתה בהמה טהורה וריחקה את הולד מותר לזלף משלייתה עליו וליתן בול מלח ברחמה כדי שתרחם עליו. אבל הטמאה אסור לעשות להן כן לפי שאינה צריכה.",
+            "כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין אותו ביום טוב גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו. ואם היה צריך להטביל מים שבו מטביל את הכלי במימיו ואינו חושש. כלי שהיה טהור לתרומה ורצה להטבילו לקדש מותר להטבילו. וכן כל כיוצא בזה מטבילות מעלות שאר הטמאות.",
+            "כלי שנטמא ביום טוב מטבילין אותו ביום טוב. נטמא הכלי במשקין טמאין שהן ולד הטומאה מערב יום טוב מטבילין אותו ביום טוב לפי שהוא טהור מן התורה כמו שיתבאר במקומו. ומדלין בדלי טמא והוא טהור מאליו. נדה שאין לה בגדים להחליף מערמת וטובלת בבגדיה.",
+            "דברים רבים אסרו ביום טוב משום גזירת מקח וממכר. כיצד אין פוסקים דמים לכתחלה על הבהמה ביום טוב אלא מביא שתי בהמות שוות זו לזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהן ולמחר יודעין כמה דמי השנייה וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו. כשהן מחלקין ביניהן לא יאמר זה אני בסלע ואתה בשנים שאין מזכירין שום דמים אלא זה נוטל שליש וזה רביע.",
+            "כשהן מחלקין לא ישקלו במאזנים שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אפילו ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היו המאזנים תלויין מפני שנראה כשוקל בכף מאזנים. טבח אומן אסור לשקול בידו. ואסור לשקול בכלי מלא מים. ואין מטילין חלשים על המנות. אבל מטילין חלשים על בשר הקדשים ביום טוב כדי לחבב את המצוה.",
+            "לא יאמר אדם לטבח תן לי בדינר בשר אלא תן לי חלק או חצי חלק ולמחר עושין חשבון על שוויו. וכן לא יקח מבעל החנות במדה או במשקל אלא כיצד הוא עושה אומר לחנוני מלא לי כלי זה ולמחר נותן לו שוויו. ואפילו היה כלי המיוחד למדה ימלאנו והוא שלא יזכיר לו שם מדה.",
+            "הנחתום מודד תבלין ונותן לקדרה בשביל שלא יפסיד תבשילו. אבל האשה לא תמוד קמח לעיסה וכן לא ימוד אדם שעורים ליתן לפני בהמתו אלא משער ונותן לה.",
+            "ומותר ליקח מן החנוני ביצים ואגוזים במנין וכן כל כיוצא בהן ובלבד שלא יזכיר לו שום דמים ולא סכום מנין. כיצד סכום המנין הרי שהיה נושה בו עשרה רמונים או עשרה אגוזים לא יאמר לו ביום טוב תן לי עשרה כדי שיהיה לך עשרים אצלי אלא לוקח סתם ולמחר עושה חשבון.",
+            "הולך אדם אצל חנוני או רועה הרגיל אצלו או אצל הפטם הרגיל אצלו ולוקח ממנו בהמות ועופות וכל מה שירצה והוא שלא יזכיר לו שום דמים ולא סכום מנין.",
+            "הלואת יום טוב תובעין אותה בדין שאם תאמר לא ניתנה להתבע אינו נותן לו כלום ונמצא נמנע משמחת יום טוב.",
+            "אע\"פ שאין מגביהין תרומה ומעשרות ביום טוב אם היו לו תרומות ומעשרות שהגביהן מאמש הרי זה מוליכן לכהן ביום טוב. ואין צריך לומר חלה וזרוע ולחיים וקיבה שמוליכן לכהן ביום טוב. וגבאי צדקה גובין מן החצרות ביום טוב. ולא יהיו מכריזין כדרך שמכריזין בחול. אלא גובין בצנעה ונותנין לתוך חיקן ומחלקין לכל שכונה ושכונה בפני עצמה"
+        ],
+        [
+            "אף על פי שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול אלא צריך לשנות. ואם אי אפשר לשנות מותר. כיצד המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתיפו או לפניו. המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחריו אבל מוליכה בידו.",
+            "וכן משואות שדרכן לישא אותן במוט ישא אותן על גבו מאחריו. ושדרכן לישא אותן מאחוריו ישא אותן על כתפו. ושדרכן להנשא על הכתף ישא אותן בידו לפניו או יפרוש עליהן בגד וכל כיוצא בזה משינוי המשא. ואם אי אפשר לשנות נושא ומביא כדרכו. במה דברים אמורים בנושא על האדם אבל על גבי בהמה לא יביא כלל שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.",
+            "אין מנהיגין את הבהמה במקל. ואין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו. ואין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ואיש שהיו רבים צריכין לו יוצאין בכסא אחריו ומוציאין אותו על הכתף אפילו באפריון.",
+            "אין מוליכין את הסולם של שובך משובך לשובך ברשות הרבים שמא יאמרו לתקן גגו הוא מוליכו. אבל ברשות היחיד מוליכו. אע\"פ שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור כאן התירו מפני שמחת יום טוב.",
+            "מי שהיו לו פירות על גגו וצריך לפנותם למקום אחר לא יושיטם מגג לגג ואפילו בגגין השוין. ולא ישלשלם בחבל מן החלונות ולא יורידם בסולמות שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. אבל משילן אפילו דרך ארובה ממקום למקום באותו הגג. שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט לעיר או במוטה אלא מביאה אברים אברים.",
+            "כל שנאותין בו אפילו בחול אע\"פ שאין נאותין בו ביום טוב כגון תפילין מותר לשלחן לחבירו ביום טוב. ואין צריך לומר דבר שנאותין בו ביום טוב כגון יינות שמנים וסלתות שמותר לשלחן. וכל דבר שאין נאותין בו בחול עד שיעשה בו מעשה שאסור לעשותו ביום טוב אין משלחין אותו ביום טוב.",
+            "כיצד אין משלחין ביום טוב תבואה לפי שאין נאותין בה בחול אלא אם כן טחן ואסור לטחון ביום טוב. אבל משלחין קטניות מפני שמבשלן ביום טוב או קולה אותן ואוכלן. ומשלחין חיה בהמה ועופות אפילו חיים מפני שמותר לשחוט ביום טוב וכן כל כיוצא בזה.",
+            "כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב כשישלחנו לחבירו תשורה לא ישלחנו בשורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם. כיצד הרי ששלח לחבירו בהמות או יינות ביד שלשה בני אדם כאחד או ארבעה זה אחר זה וכולן הולכין בשורה אחת הרי זה אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. שלח שלשה מינין ביד שלשה בני אדם כאחד הרי זה מותר.",
+            "המערב עירובי תחומין ליום טוב הרי בהמתו וכליו ופירותיו כמוהו. ואין מוליכין אותן אלא בתוך אלפים אמה לכל רוח ממקום עירובו.",
+            "חפצי הפקר הרי הן כרגלי מי שזכה בהן. וחפצי הכותים קונין שביתה במקומן ויש להן אלפים אמה לכל רוח ממקומן גזירה בעלים כותים משום בעלים ישראל. פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס.",
+            "המוסר בהמתו לבנו הרי היא כרגלי האב. מסרה לרועה ואפילו נתנה לו ביום טוב הרי היא כרגלי הרועה. מסרה לשני רועים הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה אחד מהן.",
+            "מי שזימן אצלו אורחים ביום טוב לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך בו. שכל הסעודה כרגלי בעל הסעודה לא כרגלי האורחין. אלא אם כן זכה להן אחר במנות אלו מערב יום טוב.",
+            "וכן מי שהיו פירותיו מופקדין בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו אף על פי שהן ביד אלו שעירבו. במה דברים אמורים בשייחד להן קרן זוית אבל אם לא ייחד להן הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו.",
+            "בור של יחיד כרגלי בעליו. ושל אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל שהן מסורין לכל כרגלי הממלא מהן שכל מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך. נהרות המושכין ומעיינות הנובעין כרגלי כל אדם ואם היו באין מחוץ לתחום לתוך התחום ממלאין מהן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.",
+            "שור של רועה כרגלי אנשי אותה העיר. ושור של פטם כרגלי מי שלקחו לשחטו ביום טוב. מפני שדעת בעליו למכרו לאנשים אחרים חוץ מאנשי אותה העיר מפני שהוא מפוטם והכל שומעין שמעו ובאין לקנותו. וכן אם שחטו בעליו ביום טוב ומכר בשרו. כל אחד ואחד מן הלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך מפני שדעת בעליו מערב יום טוב כך הוא שיקחו ממנו אנשי עיירות אחרות ונמצא שור זה כבור של עולי בבל שהוא מסור לכל.",
+            "הגחלת כרגלי בעליה לא כרגלי שואלה והשלהבת כרגלי מי שהיא בידו. לפיכך המדליק נר או עץ מחבירו מוליכו לכל מקום שהוא הולך.",
+            "השואל כלי מחבירו מערב יום טוב אף על פי שלא נתנו לו אלא ביום טוב הרי הוא כרגלי השואל. שאלו ממנו ביום טוב אף על פי שדרכו תמיד לשאול ממנו כלי זה בכל יום טוב הרי הוא כרגלי המשאיל.",
+            "שנים ששאלו חלוק אחד האחד שאלו ממנו שיתנו לו שחרית והשני שאלו ממנו שיתנו לו ערבית הרי כלי זה כרגלי שני השואלים ואינם מוליכים אותו אלא במקום ששניהם יכולין להלך בו.",
+            "כיצד הרי שעירב הראשון ברחוק אלף אמה ממקום החלוק למזרח ועירב השני ברחוק חמש מאות אמה ממקום החלוק למערב. כשלוקח הראשון החלוק אינו מוליכו למזרח אלא עד אלף אמה וחמש מאות אמה ממקום החלוק שהוא סוף התחום שיכול זה שעירב במערב להלך בו. וכשיקח השני כלי זה אינו מוליכו במערב אלא עד אלף אמה ממקום הכלי שהוא סוף התחום שיכול זה שעירב במזרח להלך בו. לפיכך אם עירב זה ברחוק אלפים אמה מן החלוק למזרח וזה ברחוק אלפים אמה למערב הרי אלו לא יזיזוהו ממקומו.",
+            "וכן האשה ששאלה מחברתה מים או מלח ולשה בהן עיסתה או בשלה בהן תבשיל הרי העיסה או התבשיל כרגלי שתיהן. וכן שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטו ביום טוב אע\"פ שלקח כל אחד מנתו הרי כל הבשר כרגלי שניהן. אבל אם לקחו חבית בשותפות וחלקו אותה ביום טוב הרי חלקו של כל אחד כרגליו. הואיל ותחומין מדברי סופרים יש ברירה בהן ונחשוב כאילו חלק שהגיע לזה היה ברור לו ומובדל בחבית מערב יום טוב וכאילו לא היה מעורב. ואין אתה יכול לומר כן בבהמה שחלק זה שהגיעו אפילו נחשוב אותו שהיה מובדל בבהמה מערב יום טוב וכאילו היה ברור הרי ינק מחלקו של חבירו כשהיתה הבהמה קיימת שכל איבריה יונקין זה מזה ונמצא כל אבר ואבר מעורב מחלקו וחלק חבירו. לפיכך הן כרגלי שניהן"
+        ],
+        [
+            "יום טוב שחל להיות ערב שבת אין אופין ומבשלין ביום טוב מה שהוא אוכל למחר בשבת. ואיסור זה מדברי סופרים כדי שלא יבא לבשל מיום טוב לחול. שקל וחומר הוא לשבת אינו מבשל כל שכן לחול. לפיכך אם עשה תבשיל מערב יום טוב שיהיה סומך עליו ומבשל ואופה ביום טוב לשבת הרי זה מותר. ותבשיל שסומך עליו הוא הנקרא עירובי תבשילין.",
+            "ולמה נקרא שמו עירוב. שכשם שהעירוב שעושין בחצרות ומבואות מערב שבת משום הכר כדי שלא יעלה על דעתם שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת. כך זה התבשיל משום הכר וזכרון כדי שלא ידמו ויחשבו שמותר לאפות ביום טוב מה שאינו נאכל בו ביום. ולפיכך נקרא תבשיל זה עירובי תבשילין.",
+            "עירובי תבשילין שיעורו אין פחות מכזית בין לאחד בין לאלפים. ואין עושין עירוב זה לא בפת ולא בריפות וכיוצא בהן אלא בתבשיל שהוא פרפרת כגון בשר ודגים וביצים וכיוצא בהן. ואפילו עדשים שבשולי קדרה ואפילו שמנונית שעל גבי הסכין שחותכין בה הצלי גורדו אם יש בו כזית סומך עליו משום עירובי תבשילין.",
+            "תבשיל שאמרו לענין עירוב זה אפילו צלי אפילו שלוק אפילו כבוש או מעושן אפילו דגים קטנים שהדיחן במים חמין והדחתן היא בשולן לאכילה הרי זה סומך עליהן.",
+            "וצריך שיהיה עירוב זה מצוי עד שיאפה כל מה שהוא צריך לאפות ולבשל כל שהוא צריך לבשל. ויחם חמין כל שהוא צריך. ואם נאכל העירוב או אבד או נשרף קודם שיבשל או יאפה הרי זה אסור לאפות ולבשל או להחם אלא מה שהוא אוכל ביום טוב בלבד. התחיל בעיסתו או בתבשילו ונאכל העירוב או אבד הרי זה גומר.",
+            "המניח עירובי תבשילין כדי שיסמוך עליהם הוא ואחרים צריך לזכות להן כדרך שמזכה בעירובי שבת. וכל שזוכה בעירובי שבת זוכה בעירובי תבשילין. וכל שאינו זוכה באותו עירוב אינו זוכה בזה.",
+            "ואינו צריך להודיע לאלו שזכה להן מערב יום טוב. אבל הן צריכין לידע שכבר זכה להן אחר ועירב להן ואחר כך יסמכו עליו ויבשלו ויאפו. אף על פי שלא ידעו אלא ביום טוב הרי אלו מותרין. ויש לו לאדם לערב על כל העיר ועל כל הקרוב אליה בתוך התחום ולמחר מכריז ואומר כל מי שלא הניח עירובי תבשילין יסמוך על עירובי.",
+            "המניח עירובי תבשילין חייב לברך. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ואומר בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיום טוב שלמחר לשבת. ואם זכה בו לאחרים יאמר לי ולפלוני ולפלוני או לאנשי העיר כולם לאפות ולבשל מיום טוב לשבת.",
+            "מי שלא הניח עירובי תבשילין ולא הניחו לו אחרים. כשם שאסור לו לבשל ולאפות כך קמחו ומאכלו אסור. ואסור לאחר שהניח לעצמו לבשל ולאפות לזה שלא הניח עד שיקנה לו שנמצא זה מבשל ואופה שלו שהרי קנהו. ואם רצה יתן אחר כך לזה שלא הניח במתנה.",
+            "מי שלא הניח עירובי תבשילין ובשל ואפה לאכול ביום והותיר או שזימן אורחים ולא באו הרי זה אוכל המותר למחר. ואם הערים הרי זה אסור לאכלו. עבר ואפה ובשל לשבת אין אוסרין עליו. ולמה החמירו ואסרו על המערים ולא אסרו על המזיד שאם תתיר למערים נמצאו הכל מערימין וישתקע שם עירובי תבשילין. אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת.",
+            "שני ימים טובים שחלו להיות בחמישי וערב שבת עושה עירובי תבשילין מיום רביעי שהוא ערב יום טוב. שכח ולא הניח מניחו בראשון ומתנה. כיצד מניח עירובי תבשילין ביום חמישי ואומר אם היום יום טוב ולמחר חול למחר אבשל ואופה לשבת ואיני צריך כלום ואם היום חול למחר יום טוב בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל למחר מיום טוב לשבת.",
+            "כיוצא בו היו לפניו שתי כלכלות של טבל ביום טוב ראשון אומר אם היום חול תהיה זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום. וקורא עליה שם ומניחה. ולמחר בשני חוזר ואומר אם היום קדש אין בדברי כלום ואם היום חול תהיה זו תרומה על זו וקורא עליה שם ומניחה כדרך שקרא עליה בראשון. ומניח את זו שקרא עליה שם תרומה ואוכל את השנייה.",
+            "במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה אם שכח ולא הניח ביום רביעי שוב אינו מניח אלא סומך על אחרים אם ערבו עליו או מקנה קמחו למי שערב או יהיה אסור לאפות ולבשל לשבת. וכן אם שכח ולא הפריש תרומה מיום רביעי שוב אינו מפריש עד מוצאי שבת.",
+            "כל הדברים האלו שאמרנו היו בזמן שהיו בית דין של ארץ ישראל מקדשין על פי הראיה והיו בני הגליות עושין שני ימים כדי להסתלק מן הספק לפי שלא היו יודעין יום שקדשו בני ארץ ישראל. אבל היום שבני ארץ ישראל סומכין על החשבון ומקדשין עליו אין יום טוב שני להסתלק מן הספק אלא מנהג בלבד.",
+            "ולפיכך אני אומר שאין מערב אדם ומתנה בזמן הזה לא עירובי תבשילין ולא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות ואינו מעשר הטבל על תנאי אלא הכל מערב יום טוב בלבד.",
+            "כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש. וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת. וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד. וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודת כוכבים.",
+            "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו.",
+            "כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות. והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו. והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.",
+            "אע\"פ שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה. לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו. אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצות היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.",
+            "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה. שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל. הא למדת שהעבודה בשמחה. ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.",
+            "חייבין בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנש��ם ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה.",
+            "ימים שבין ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות והן בגולה ארבעה בתוך הפסח וחמשה בתוך החג הם הנקראין חולו של מועד ונקראין מועד. ואע\"פ שהם חייבין בשמחה ואסורין בהספד ותענית מותר לספוד בהן תלמיד חכם בפניו. אבל לאחר שיקבר אסור לסופדו בהן. ואין צריך לומר בראשי חדשים בחנוכה ובפורים שסופדין בהן תלמידי חכמים בפניו. אף על פי שימים אלו אסורין בהספד ותענית. אבל לאחר הקבורה אסור לספוד בהן.",
+            "אין מניחין מטת המת ברחוב במועד שלא להרגיל את ההספד אלא מביתו לקברו. ואין מתאבלין במועד. וכן אין קורעין ולא מברין ולא חולצין הכתף במועד על המת אלא קרוביו שהן חייבין להתאבל עליו. ואם היה חכם או אדם כשר או שהיה עומד עליו בשעת נטילת נשמה הרי זה קורע עליו במועד אף על פי שאינו קרובו. ואין קורעין ביום טוב שני כלל ואפילו קרוביו של מת.",
+            "נשים במועד בפני המת מענות אבל לא מטפחות ולא מקוננות. נקבר המת אינן מענות. בראשי חדשים וחנוכה ופורים בפני המת מענות ומטפחות אבל לא מקוננות. אי זהו עינוי שכולן עונות כאחת. קינה אחת אומרת וכולן עונות. ואסור לאדם שיעורר על מתו קודם לרגל שלשים יום כדי שלא יבא הרגל והוא נעצב ולבו דואג וכואב מזכרון הצער אלא יסיר הדאגה מלבו ויכוין דעתו לשמחה"
+        ],
+        [
+            "חולו של מועד אף על פי שלא נאמר בו שבתון הואיל ונקרא מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה במקדש אסור בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהן קדושה כלל. והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו מכת מרדות מפני שאיסורו מדברי סופרים. ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כיום טוב שסוף הענין בדברים שנאסרו בו כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר. לפיכך יש מלאכות אסורות בו ויש מלאכות מותרות בו.",
+            "ואלו הן. כל מלאכה שאם לא יעשה אותה במועד יהיה שם הפסד הרבה עושין אותה. ובלבד שלא יהיה בה טורח הרבה. כיצד משקין בית השלחין במועד אבל לא בית המשקה. שאם לא ישקה בית השלחין והיא הארץ הצמאה יפסדו בו האילנות שבה. וכשהוא משקה אותה לא ידלה וישקה מן הבריכה או ממי הגשמים מפני שהוא טורח גדול. אבל משקה הוא מן המעין בין שהיה בין שיצא לכתחלה ממשיכו ומשקה בו וכן כל כיוצא בזה.",
+            "הופך אדם את זיתיו במועד וטוחן אותן ודורך אותן וממלא החביות וגף אותן כדרך שהוא עושה בחול. כל שיש בו הפסד אם לא נעשה עושהו כדרכו ואינו צריך שינוי. וכן מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ובלבד שיכניסם בצנעה ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד. וכן כרם שהגיע זמנו להבצר במועד בוצרין אותו.",
+            "ואסור לאדם שיתכוין ויאחר מלאכות אלו וכיוצא בהן ויניחם כדי לעשותן במועד מפני שהוא פנוי. וכל המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד בית דין מאבדין אותה ומפקירין אותה לכל. ואם כיון מלאכתו ומת אין קונסין בנו אחריו ואין מאבדין אותה ממנו. ואין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד כדי שלא תאבד.",
+            "מי שצריך לתפור לו בגד או לבנות לו מקום במועד. אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה אותה כדרכו. ואם היה אומן מהיר הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט. כיצד בתפירה מכליב ובבנין מניח אבנים ואינו טח בטיט עליהן ושף סדקי הקרקע ומעגילה ביד וברגל כעין שמעגילים במחלצים וכן כל כיוצא בזה.",
+            "מי שהיתה לו תבואה מחוברת לקרקע ואין לו מה שיאכל במועד אלא ממנה אע\"פ שאין כאן הפסד אין מצריכין אותו לקנות מה שיאכל מן השוק עד שיקצור אחר המועד אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן מה שהוא צריך. ובלבד שלא ידוש בפרות. שכל דבר שאין בו הפסד צריך לשנות וכן כל כיוצא בזה.",
+            "כבשים שיכול לאכול מהן במועד כובשן. ושאינן ראויין אלא לאחר המועד אסור לכבשן. וצד אדם דגים כל שיכול לצוד ומולח הכל במועד שהרי אפשר שיאכל מהן במועד אם יסחוט אותן בידו פעמים רבות עד שיתרככו.",
+            "מטילין שכר במועד לצורך המועד. ושלא לצורך המועד אסור. אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים. אף על פי שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש שאין הערמה זו ניכרת לרואה וכן כל כיוצא בזה.",
+            "כל מלאכות שהן לצורך המועד כשעושין אותן אומניהן עושין בצנעה. כיצד הציידים והטוחנין והבוצרין למכור בשוק הרי אלו עושין בצנעה לצורך המועד. ואם עשה לצורך המועד והותיר הרי זה מותר.",
+            "עושין כל צרכי הרבים במועד. כיצד מתקנים קלקולי המים שברשות הרבים. ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות וחופרים לרבים בורות שיחין ומערות. וכורין להן נהרות כדי שישתו מימיהן וכונסים מים לבורות ומערות של רבים ומתקנין את סדקיהן. ומסירין את הקוצין מן הדרכים ומודדין את המקואות וכל מקוה שנמצא חסר מרגילין לו מים ומשלימין לו שיעורו.",
+            "ויוצאין שלוחי בית דין להפקיד את הכלאים. ופודין את השבוים ואת הערכין ואת החרמים ואת ההקדשות. ומשקין את הסוטות. ושורפין את הפרה. ועורפין את העגלה. ורוצעין עבד עברי. ומטהרין את המצורע. ומציינין על הקברות שמיחו גשמים את ציונן כדי שיפרשו מהן הכהנים. שכל אלו צרכי רבים הן.",
+            "ודנים דיני ממונות ודיני מכות ודיני נפשות במועד. ומי שלא קבל עליו הדין משמתין אותו במועד. וכשם שדנין במועד כך כותבין מעשה בית דין וכל הדומה לו. כיצד כותבין הדיינין אגרות שום ששמו לבעל חוב ואגרות שמכרו בהן למזון האשה והבנות. ושטרי חליצה ומיאונין. וכל הדומה להן מדברים שצריכים הדיינין לכותבם כדי שיזכרום. כגון טענות בעלי דינין או דברים שקיבלו עליהן כגון איש פלוני נאמן עלי. איש פלוני ידון לי. מי שרצה ללוות וכו'.מי שצריך ללוות במועד ולא האמינו המלוה בעל פה הרי זה כותב שטר חוב. וכן כותבין גיטין וקידושי נשים ושוברין ומתנות שכל אלו כצרכי רבים הן.",
+            "ואסור לכתוב במועד אפילו ספרים תפילין ומזוזות. ואין מניחין אפילו אות אחת בספר העזרה מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד. אבל כותב אדם תפילין ומזוזה לעצמו וטווה תכלת לבגדו. ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו.",
+            "ומותר לכתוב אגרות של שאלת שלום במועד. וכותב חשבונותיו ומחשב יציאותיו. שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתקונן מאד ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות.",
+            "עושין כל צרכי המת במועד. גוזזין שערו ומכבסין כסותו ועושין לו ארון. ואם לא היו להם נסרים מביאין קורות ונוסרין מהם נסרים בצנעה בתוך הבית. ואם היה אדם מפורסם עושין אפילו בשוק. אבל אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו לוחות לארון. ואין חוצבין אבנים לבנות בהן קבר.",
+            "אין רואין את הנגעים במועד שמא ימצא טמא ונמצא חגו נהפך לאבל. ואין נושאין נשים ולא מייבמין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין. אבל מחזיר את גרושתו. ומארסין נשים במועד. ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין. ולא סעודת נישואין. שלא יע��ב שמחה אחרת בשמחת החג.",
+            "אין מגלחין ואין מכבסין במועד גזירה שמא ישהה אדם עצמו לתוך המועד ויבוא יום טוב הראשון והוא מנוול. לפיכך כל מי שאי אפשר לו לגלח ולכבס בערב יום טוב הרי זה מותר לכבס ולגלח במועד.",
+            "כיצד אבל שחל שביעי שלו להיות ביום טוב או שחל להיות בערב יום טוב והרי הוא שבת שאי אפשר לגלח והבא ממדינת הים והוא שלא יצא להטייל אלא לסחורה וכיוצא בה. והיוצא מבית השבייה ומבית האסורים. ומי שהיה מנודה ולא התירוהו אלא במועד. ומי שנשבע שלא לגלח ושלא לכבס ולא נשאל לחכם להתיר נדרו אלא במועד הרי אלו מגלחין ומכבסין במועד.",
+            "וכולן שהיה להן פנאי לגלח קודם הרגל ולא גלחו אסורין. אבל הנזיר והמצורע שהגיע זמן תגלחתן בין בתוך המועד בין קודם הרגל אע\"פ שהיה להם פנאי מותרין לגלח במועד שלא ישהו קרבנותיהן. וכל היוצא מטומאתו לטהרתו מותר לגלח במועד. וקטן שנולד בין במועד בין לפני המועד מותר לגלחו במועד. ואנשי משמר ששלמה משמרתן בתוך המועד מותרין לגלח מפני שאנשי משמר אסורין לגלח בשבת שלהן.",
+            "מותר ליטול שפה בחולו של מועד. וליטול צפרנים ואפילו בכלי. ומעברת האשה שער מבית השחי ומבית הערוה בין ביד בין בכלי. ועושה כל תכשיטיה במועד. כוחלת ופוקסת ומעברת סרק על פניה וטופלת עצמה בסיד וכיוצא בו והוא שתוכל לקפלו במועד.",
+            "הזבים והזבות והנדות והיולדות וכל העולים מטומאה לטהרה בתוך המועד הרי אלו מותרין לכבס. ומי שאין לו אלא חלוק אחד הרי זה מכבסו במועד. מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג הרי אלו מותרין לכבס במועד. וכן כלי פשתן מותר לכבסן במועד מפני שצריכין כיבוס תמיד אפילו נתכבסו ערב יום טוב.",
+            "אין עושין סחורה במועד בין למכור בין לקנות. ואם היה דבר האבד שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות או שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת ומכרו בזול או לקחו ביוקר הרי זה מותר לקנות או למכור. ואין לוקחין בתים ועבדים ובהמה אלא לצורך המועד.",
+            "מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. כיצד אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי פותח כדרכו. ואם היתה פתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת. וערב יום טוב האחרון של חג הסוכות מוציא ומעטר את השוק בפירות בשביל כבוד יום טוב. מוכרי תבלין מוכרין כדרכן בפרהסיא.",
+            "כל שאסור לעשותו במועד אינו אומר לנכרי לעשותו. וכל שאסור לעשותו במועד אם אין לו מה יאכל הרי זה עושה כדי פרנסתו. וכן עושה סחורה כדי פרנסתו. ומותר לעשיר לשכור פועל עני שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה שהיא אסורה במועד כדי שיטול שכרו להתפרנס בו. וכן לוקחין דברים שאינם לצורך המועד מפני צורך המוכר שאין לו מה שיאכל.",
+            "שוכרין השכיר על המלאכה במועד לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ולא ימנה כדרך שהוא עושה בחול. נכרי שקיבל קיבולת מישראל אפילו היה חוץ לתחום אינו מניחו לעשותו במועד. שהכל יודעין שמלאכה זו של ישראל ויחשדו אותו שהוא שכר את הנכרי לעשות לו במועד. שאין הכל יודעין ההפרש שיש בין השכיר ובין הקבלן ולפיכך אסור"
+        ],
+        [
+            "נהרות המושכין מן האגמים מותר להשקות מהן בית השלחין במועד והוא שלא פסקו. וכן הבריכות שאמת המים עוברת ביניהן מותר להשקות מהן. וכן בריכה שנטפה מבית השלחין ועדיין היא נוטפת מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת. והוא שלא פסק המעין המשקה בית השלחין העליונה.",
+            "ערוגה שחצי�� נמוך וחציה גבוה לא ידלה ממקום נמוך להשקות מקום גבוה מפני שהוא טורח גדול. ומותר לדלות מים להשקות הירקות כדי לאכלן במועד. ואם בשביל ליפותן אסור.",
+            "אין עושין עוגיות בעיקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים. ואם היו עשויות ונתקלקלו הרי זה מתקנם במועד. וכן אמת המים שנתקלקלה מתקנין אותה במועד. כיצד היתה עמוקה טפח חופר בה עד ששה. היתה עמוקה טפחיים מעמיקה עד שבעה. ומושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה. ואם היתה שדה לחה מותר להשקות את כולה ומרביצין את השדה במועד. שכל הדברים האלו אין בהן טורח יותר.",
+            "זרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקה במועד מפני שהן צריכין מים רבים ויבא לידי טורח יותר. ומותר להסב את הנהר ממקום למקום ולפתוח נהר שנסתם. בורות שיחין ומערות של יחיד אם היה צריך להם חוטטין אותן ושפין את סדקיהם אבל אין חופרין אותן לכתחילה. וכונסים לתוכה מים אע\"פ שאינו צריך להן. ועושין נברכת במועד.",
+            "עכברים שהן מפסידין את האילנות צדין אותן במועד. בשדה האילן צד כדרכו. כיצד חופר ותולה המצודה. ואם היה שדה לבן סמוך לשדה האילן צדין אותן בשדה הלבן בשינוי כדי שלא יכנסו לשדה האילן ויחריבוה. וכיצד צד בשינוי נועץ שפוד בארץ ומכה בקורדום ואחר כך מנתקו ונמצא מקומו גומא.",
+            "כותל גנה שנפל בונהו מעשה הדיוט או גודר אותו בקנים וגומא וכיוצא בהן. וכן אם עשה מעקה לגג בונה אותו מעשה הדיוט. אבל כותל חצר שנפל בונהו כדרכו. ואם היה גוהה סותרו מפני הסכנה ובונהו כדרכו.",
+            "בונה אדם איצטבא לישב או לישן עליה. הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד כדרכו בין בשל ברזל בין בשל עץ. שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית. וכבר בארנו כל שיש בו הפסד אינו צריך שינוי.",
+            "אין חופרין קבר להיות מוכן למת שימות ואין בונין אותו. אבל אם היה עשוי הרי זה מתקנו במועד. כיצד מוסיף במדתו או מקצר ממדתו כדי שיהיה נכון לעת שיקבר בו.",
+            "אין מפנין את המת ולא את העצמות מקבר לקבר ולא ממכובד לבזוי ולא מבזוי למכובד. ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אלא אם כן היה מפנהו בתוך שלו מפנהו בשאר הימים אפילו ממכובד לבזוי.",
+            "אין מתליעין את האילנות ולא מזהימין את הנטיעות ולא מגזמין. אבל סכין את האילנות ואת הפירות שבהן בשמן ועוקרין את הפשתה מפני שהיא ראויה לחפוף בה במועד. וקוצרין את הכשות מפני שהיא ראויה להטילה לשכר במועד וכן כל כיוצא בזה.",
+            "אין מכנסין את הצאן לדיר כדי שיזבלו את הקרקע. שהרי הוא מדייר שדהו במועד. ואם באו מאליהן מותר. ואין מסייעין אותן ואין מוסרין להן שומר לנער את הצאן. היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע מסייעין אותן ושוכרין שומר לנער את צאנם ממקום למקום כדי שיזבלו כל השדה. הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין. ואם נעשה חצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה.",
+            "המשוה פני הקרקע אם מתכוין לתקן מקום שיעמיד בו כרי של תבואה או שידוש בו מותר. ואם נתכוון לעבודת הארץ אסור. וכן המלקט עצים מתוך שדהו אם לצורך עצים מותר ואם לתקן הקרקע אסור. וכן הפותק מים לגנה אם נתכוון שיכנסו הדגים מותר ואם להשקות הארץ אסור. וכן הקוצץ חריות מן הדקל אם נתכוון להאכיל לבהמה מותר ואם נתכוון לעבודת האילן אסור. וממעשיו יוכר לאי זה דבר הוא מתכוון.",
+            "תנור וכירים שאפשר שייבשו ויאפה בהן במועד עושין ואם לא�� אין עושין אותן. ובין כך ובין כך בונין על חרש של תנור ועל הכירה הטפילה שלהן ומסרגין את המטות. ונוקרין את הריחים ופותחים להן עין ומעמידין אותן ובונין אמת המים של ריחים.",
+            "זופתין את החבית כדי שלא יפסד היין. וזופתין את הבקבוק מפני שאין בו טורח. וסותמין פי החבית של שכר כדי שלא תפסד. ומחפין את הקציעות בקש כדי שלא יאבדו. ומרככין את הבגדים בידים. מפני שהוא מעשה הדיוט. אבל אין עושין קשרי בית הידים מפני שהוא מעשה אומן וכן כל כיוצא בזה.",
+            "קוצצין צפורני חמור של ריחים ובונין אבוס לבהמה. וסוס שירכב עליו מותר ליטול צפרניו ולסרקו כדי ליפותו. ואין מרביעין בהמה במועד. אבל מקיזין לה דם. ואין מונעין ממנה רפואה. וכל מאכלות ומשקים שאינן מאכל בריאים אלא לרפואה מותר לאדם לאכלן ולשתותן במועד.",
+            "אין מפנין מחצר לחצר במועד. ולא מכעורה לנאה ולא מנאה לכעורה. אבל מפנה הוא מבית לבית באותה חצר. ומביאין כלים שהן לצורך המועד מבית האומן. כגון כרים וכסתות וצלוחיות. אבל כלים שאינן לצורך המועד כגון מחרישה מן הלוטש או צמר מבית הצבע אין מביאין. ואם אין לאומן מה יאכל נותן לו שכרו ומניחן אצלו. ואם אינו מאמינו מניחן בבית הסמוך לו ואם חושש להם שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת אבל לא יביא לביתו אלא בצנעה.",
+            "אסור לעשות מלאכה בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כמו ערבי שבתות. וכל העושה מלאכה בהן אינו רואה סימן ברכה לעולם. וגוערין בו ומבטלין אותו בעל כרחו. אבל אין מכין אותו מכת מרדות. ואין צריך לומר שאין מנדין אותו. חוץ מערב הפסח אחר חצות שהעושה בו מלאכה אחר חצות מנדין אותו. ואין צריך לומר שמכין אותו מכת מרדות אם לא נדוהו. לפי שיום ארבעה עשר בניסן אינו כשאר ערבי ימים טובים מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן.",
+            "לפיכך יום ארבעה עשר בניסן אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כמו חולו של מועד. והוא קל מחולו של מועד. ואינו אסור אלא מחצי היום ולמעלה שהוא זמן השחיטה. אבל מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג. מקום שנהגו לעשות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין.",
+            "ואפילו במקום שנהגו לעשות לא יתחיל בתחלה לעשות מלאכה בארבעה עשר אע\"פ שהוא יכול לגמרה קודם חצות. אלא שלש אומניות בלבד הן שמתחילין בהם במקום שנהגו לעשות ועושין עד חצות. ואלו הן החייטין. והספרין. והכובסין. אבל שאר אומניות אם התחיל בהן קודם ארבעה עשר הוא שיגמור עד חצות שאין העם צריכין לשאר אומניות צורך הרבה.",
+            "ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין לא יעשה ביישוב מפני המחלוקת אבל עושה הוא במדבר. וההולך ממקום שאין עושין למקום שעושין לא יעשה. נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם. ואע\"פ כן לא יתראה בפניהם שהוא בטל מפני האסור. לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת. וכן מי שדעתו לחזור למקומו נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר. והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו מפני המחלוקת.",
+            "מוליכין ומביאין כלים מבית האומן בארבעה עשר אחר חצות אע\"פ שאינן לצורך המועד. וגורפין זבל מתחת רגלי בהמה ומוציאים אותו לאשפה. ומושיבין שובכין לתרנגולים. תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים או יתר ומתה מושיבין אחרת תחתיה בארבעה עשר כדי שלא יפסדו הביצים. ובמועד אין מושיבין. אבל אם ברחה במועד מעל הביצים מחזירין אותה למקומה: סליקו להו הלכות שביתת יום טוב"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/9c7289fcd31f461d460db0e1d9cabd40.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "",
+            "Whenever the penalty for work done willfully on the Sabbath is stoning, the penalty for doing it willfully on <i>Yom Kippur</i> is <i>kareth;</i> whenever the penalty on the Sabbath is a sin-offering, the penalty on <i>Yom Kippur</i> is equally a sin-offering. Anything that must not be done on the Sabbath, though it is not actual work, must not be done on <i>Yom Kippur;</i> if one nevertheless performs it, he receives punishment for disobedience, the same as he would for a similar act on the Sabbath.— — In brief: The only difference between the Sabbath and <i>Yom Kippur</i> in this respect is that the punishment for deliberate work on the Sabbath is stoning, while on <i>Yom Kippur</i> it is <i>kareth</i>.",
+            "",
+            "Another positive command concerning <i>Yom Kippur</i> requires us to abstain from eating or drinking on that day, as it is written: \"You shall afflict yourselves\" (Leviticus 16:29). According to tradition, self-affliction signifies fasting. Whoever fasts on <i>Yom Kippur</i> fulfills a positive command, and whoever eats or drinks on it breaks a positive command and transgresses a negative command, as it is written: \"Whoever will not abstain and fast on that day shall be cut off\" (Leviticus 23:29).— —",
+            "",
+            "The same as the rabbinically forbidden occupations on <i>Yom Kippur</i> apply to both day and night, so the rabbinical interpretation of <i>affliction</i> applies to both day and night. One must add to <i>Yom Kippur</i> parts of the preceding and following weekdays, as it is written: \"You shall abstain and fast from the sunset of the ninth day\" (Leviticus 23:32), which means: you shall begin fasting and afflicting yourselves from the sunset of the ninth day bordering on the tenth day. So too, at the termination of <i>Yom Kippur</i>, one should prolong the fasting somewhat into the night of the eleventh day of <i>Tishri</i>, as it is written: \"From sunset of the ninth day to sunset of the tenth day you shall keep your Sabbath.\"",
+            "If women continue eating and drinking until nightfall, because they fail to know the rule about adding part of the weekday to the holyday, we should not protest against their action, lest they come to do so willfully; for it is impossible to assign a policeman to each homestead in order to caution its womenfolk. Hence, leave them alone. It is better to let them act unwittingly rather than willfully. The same applies to all similar cases."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If a patient who is seriously ill asks for food on <i>Yom Kippur</i>, he should be given to eat as he desires, until he says \"enough,\" even though competent physicians say that he does not need any food. If the patient says that he does not require food, and the physician says that he does, he should be fed in accordance with the physician's order, provided that the physician is competent. If one physician says that the patient needs food and another says that he does not, he should be given food.— —",
+            "",
+            "A boy of nine years — — should be trained to fast by the hours. For example, if he is used to eat at eight o'clock in the morning, he should be fed at nine; if he is used to eat at nine, he should be fed at ten; the number of hours is to be increased in accordance with the physical strength of the boy. A boy or a girl of eleven should fast the entire day, according to a rabbinical enactment, so as to be trained in the observance of religious duties."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 165) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 317) both include this as one of the 613 mitzvot of the Torah.</i> to refrain from all work on the tenth [day] of the seventh month<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">I.e., Tishrei, which is the seventh month when reckoning from Nisan.</i>, as [Leviticus 23:32] states: \"It shall be a Sabbath of Sabbaths<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 24b states that the word <i>shabbaton</i>, literally, \"a day of rest,\" implies a positive mitzvah.</i> for you.\" Anyone who performs a [forbidden] labor negates the observance of [this] positive commandment and violates a negative commandment<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This is also considered to be one of the 613 mitzvot of the Torah [<i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 329) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 315)].</i>, as [Numbers 29:7] states, \"You shall not perform any labor.\"<br>What liability does a person incur for performing a [forbidden] labor on this day? If he performs [the forbidden labor] willfully, as a conscious act of defiance,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The Radbaz (Vol. V, Responsum 1510) notes that the Rambam uses the expression \"willingly, as a conscious act of defiance\" with regard to the transgressions of idolatry (<i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 3:1), the Sabbath laws (<i>Hilchot Shabbat</i> 1:1), and the laws of Yom Kippur. With regard to all other transgressions punishable by כרת, the Rambam merely states \"as a conscious act of defiance.\"<br>The Radbaz explains that it is possible that the Rambam mentioned the concept of \"willingly\" with regard to these three transgressions because they are the first cases of כרת mentioned in the <i>Mishneh Torah</i>. After mentioning the concept on these three occasions, he does not consider that further repetition is necessary.</i> he is liable for <i>karet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">כרת means \"cut off.\" <i>Mo'ed Katan</i> 28a relates that a person liable for כרת would die prematurely, before reaching the age of fifty. The Rambam (<i>Hilchot Teshuvah</i> 8:1) emphasizes that being \"cut off in this world\" is not the sum total of Divine retribution for such a transgression. In addition, the person's soul is also cut off and prevented from reaching the world to come.</i>If he performs [the forbidden labor] inadvertently, he is liable to bring a sin offering whose nature is fixed.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The Rambam uses this term to differentiate the sin offering required here from a קרבן עולה ויורד - a guilt offering - which differs depending on the financial status of the person bringing it. (See <i>Hilchot Shegagot</i> 1:4.)</i>",
+            "All the [forbidden] labors<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The 39 labors forbidden on the Sabbath are listed in <i>Hilchot Shabbat</i> 7:1 and explained in the subsequent chapters there. Unlike the holidays, on which the forbidden labors involved in the preparation of food are permitted, on Yom Kippur these activities are forbidden.</i> for which one is liable to be executed by stoning for performing on the Sabbath cause one to be liable for <i>karet</i> if performed on the tenth [of Tishrei].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The <i>Or Sameach</i> notes that in contrast to the remainder of the halachah, in this instance the Rambam does not refer to the day with the name Yom Kippur. He explains that the name Yom Kippur, meaning \"the day of atonement,\" is not relevant to a person who performs a forbidden labor on this day. Since the person acts in contrast to the holy nature of the day, he is not granted atonement.</i> Any activity that incurs the obligation of a sin offering on the Sabbath incurs the obligation of a sin offering on Yom Kippur.<br>Any activity that is forbidden to be performed on the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The commentaries explain that this refers to the activities defined as <i>sh'vut</i>, which are forbidden by the Torah. The specification of which activities should be included in this category was, however, made subject to our Sages' definitions. (See <i>Hilchot Shabbat</i>, Chapters 21-23.)</i>- although it is not a forbidden labor - is forbidden to be performed on Yom Kippur. If one performs such an act, one is punished by stripes for rebellion, as one is punished [for performing the same act] on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Shabbat</i> 1:3. (See <i>Hilchot Edut</i> 18:6 for a definition of this punishment.)</i><br>Whatever is forbidden to be carried on the Sabbath is forbidden to be carried on Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">This refers to the laws of <i>muktzeh</i> mentioned in <i>Hilchot Shabbat</i>, Chapters 25-26.</i> Whatever is forbidden to be said or done at the outset on the Sabbath is likewise forbidden on Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">This refers to the prohibitions mentioned in <i>Hilchot Shabbat</i>, Chapter 24, which are not associated with forbidden labors, but are prohibited in order to make the Sabbath distinct from the other days of the week.</i> The general principle is that there is no difference between the Sabbath and Yom Kippur<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">On a theoretical basis, there are commentaries that take issue with the Rambam's statements, explaining that there is another difference. On the Sabbath, we follow the principle of <i>chiluk melachot</i>, that one can incur liability for every forbidden labor as a separate entity. Therefore, if a person inadvertently performed two different types of forbidden labor, he would have to bring two sin offerings.<br>These authorities maintain that on Yom Kippur (as on the holidays) this principle does not apply, and one is liable for only a single sin offering even when one inadvertently performs several types of forbidden labor. (See <i>Sha'agat Aryeh</i>, Responsum 70.)</i> in this regard, except that a person who willfully performs a forbidden labor on the Sabbath is liable for execution by being stoned to death, and on Yom Kippur [such an act warrants merely] <i>karet</i>.",
+            "It is permitted to trim a vegetable on the day of Yom Kippur from mid-afternoon<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Mid-afternoon refers to <i>minchah katanah</i>, 3:30 PM (according to seasonal hours).</i> onward.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Earlier it is forbidden, lest one eat from the vegetable. Nevertheless, by this late hour one is conscious that the evening is approaching and will refrain from breaking the fast (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 611:7).</i> What is meant by trimming a vegetable? To remove the wilted leaves, and to cut the others to prepare them for consumption. Similarly, it is permitted to crack open nuts and to open pomegranates on Yom Kippur from mid-afternoon onward. [These leniencies were granted] so that one will not endure hardship.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The <i>Maggid Mishneh</i> explains that the intent is the hardship a person would suffer if he had to labor to prepare food at night after fasting the entire day.</i><br>When Yom Kippur falls on the Sabbath, it is forbidden to trim vegetables and open nuts and pomegranates the entire day.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">So as not to distinguish between this and the other Sabbaths of the year, and thereby to emphasize that the leniency was granted only because of the fast (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 611:6).</i> It has already become the universally accepted custom in Babylon and in North Africa not to perform these activities during the fast.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 115a relates that even in the time of the Talmud, this restriction was observed.</i>Instead, [Yom Kippur is observed] as the Sabbath is with regard to all its particulars.",
+            "There is another positive commandment on Yom Kippur, to refrain from eating and drinking, as [Leviticus 16:29] states: \"You shall afflict your souls.\" According to the Oral Tradition, it has been taught: What is meant by afflicting one's soul? Fasting.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:1), the Rambam explains that since the connection between the body and the soul is established through nourishment, withholding such nourishment is considered an affliction to the soul. See <i>Yoma</i> 74b.</i><br>Whoever fasts on this day fulfills a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 164) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 313) both include this as one of the 613 mitzvot of the Torah.</i> Whoever eats or drinks on this day negates the observance of [this] positive commandment and violates a negative commandment<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">This is also considered one of the 613 mitzvot of the Torah [<i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 196) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 316)].</i>, as [<i>ibid.</i> 23:29] states, \"Any soul that does not afflict itself will be cut off.\" Since the Torah punishes a person who does not fast with <i>karet</i>, we can derive from this that we are forbidden to eat and drink on this day.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">It is an established tradition that there are only two positive commandments - circumcision and offering a Pesach sacrifice - whose lack of observance are punishable by <i>karet</i>. Therefore, the fact that eating on Yom Kippur is punishable by <i>karet</i> indicates that it violates a negative commandment [<i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 196)].</i><br>A person who eats or drinks inadvertently on this day is liable to bring a sin offering of a fixed nature.",
+            "Similarly, according to the Oral Tradition, it has been taught that it is forbidden to wash, anoint oneself, wear shoes, or engage in sexual relations on this day.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:1), the Rambam explains that the Torah mentions the concept of afflicting oneself on Yom Kippur five times. As such, the Oral Tradition (<i>Yoma</i> 76a) explains that there are five different activities forbidden on that day and cites (<i>ibid.</i> 76a-77a) various allusions to these five prohibitions. The terms he uses for allusions, <i>asmachta'ot</i>, indicates that he does not view the four prohibitions other than eating and drinking as having the status of a Torah commandment.<br>Similarly, the punishment that he states should be given for these activities, \"stripes for rebellion,\" is the punishment received for transgressing a Rabbinic commandment.<br>[It must be noted that this matter was a question on which the Rambam deliberated. For an early edition of his Commentary on the Mishnah states that one should receive lashes for performing these activities, indicating that, at that time, he saw them as forbidden by the Torah itself. Similarly, the Rambam's wording in <i>Sefer HaMitzvot</i> (<i>loc. cit.</i>) appears to indicate that these prohibitions are forbidden by the Torah itself. This view is advanced by several authorities including Rabbenu Nissin, the <i>Magen Avraham</i> 611, and the <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 611:2.]<br>Based on the explanations above, it would appear that the term \"according to the Oral Tradition\" as used in this halachah has a different meaning from that in the previous halachah. In the previous halachah, the term denoted an interpretation of a verse in the Torah. Therefore, the prohibition was given the status of a Torah commandment. In this halachah, the term refers to a concept that has been transmitted through a chain of tradition extending back to Moses. Nevertheless, it is a decree that does not stem from a Biblical verse and is therefore considered to be Rabbinic in origin.<br>Other Rabbinic authorities (Rabbenu Asher and the Ashkenazic authorities) clearly state that the prohibitions against these other activities are Rabbinic in nature. Therefore, certain leniencies are granted in their regard, as reflected in Chapter 3, Halachah 1 (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> It is a mitzvah to refrain from these activities in the same way one refrains from eating and drinking.<br>This is derived from [the exegesis of the expression,] \"A Sabbath of Sabbaths.\" \"A Sabbath\" implies refraining from eating; \"of Sabbaths,\" refraining from these activities.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The reference to the phrase \"a Sabbath of Sabbaths\" is taken from <i>Yoma</i> 74a. The interpretation is, however, the Rambam's.<br>Based on the concepts explained above - that the prohibition against the remaining four types of afflictions is Rabbinic in origin and is not based on the explanation of a verse in the Torah - the <i>Ma'aseh Rokeach</i> suggests amending the text to read, \"'A Sabbath' from work; 'of Sabbaths' from these other matters.\" He supports this view by noting that in Halachah 1, the Rambam had cited this expression as a proof-text for the commandment to refrain from work on Yom Kippur.</i><br>One is liable, however, for <i>karet</i> or a sin offering only for eating and drinking. If one washes, anoints oneself, wears shoes, or engages in sexual relations, one receives stripes for rebelliousness.",
+            "Just as [the obligation to] refrain from work applies both during the day and at night, so too, [the obligation to] refrain from [these activities and thus to] afflict oneself applies both during the day and at night.<br>It is obligatory to add [time]<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 608:1) states that there is no limit to the amount of time one must add to the fast. This addition must, however, be made before (and after) <i>beyn hash'mashot</i>.</i> from the mundane to the sacred at both the entrance and departure of the holiday, as [implied by <i>ibid.</i> 23:32]: \"And you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening.\"<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">From the Rambam's citation of a proof-text, it is clear that the obligation to add time to the fast of Yom Kippur stems from the Torah itself. The <i>Maggid Mishneh</i> adds that the Rambam's wording indicates that the obligation to add \"from the mundane to the sacred\" - i.e., to include some of the previous day in the fast - applies only with regard to the prohibition against eating and drinking, but not to the prohibition against performing labor.<br>He mentions that other authorities do not share this opinion and maintain that this obligation applies also to the prohibition against work, and that it applies also on the Sabbath and on other holidays aside from Yom Kippur.<br>The Radbaz (Vol. V, Responsum 1486) differs with the <i>Maggid Mishneh</i>. Although he agrees that the fact that, in his discussion of the prohibition of labor on the Sabbath, the Rambam does not mention the need to add \"from the mundane to the sacred\" supports the <i>Maggid Mishneh's</i> view, he is reluctant to state that the Rambam differs with all the other authorities on this issue.<br>(See <i>Likkutei Sichot</i>, Vol. XV, which explains the difference between the two perspectives. If we derive the concept of adding \"from the mundane to the sacred\" from Yom Kippur, the obligation revolves around the person, a <i>chiyuv gavra</i> in yeshivah terminology. If, by contrast, the obligation is derived from the prohibition against working on the Sabbath, it is a function of the <i>cheftza</i>, a result of the atmosphere of Sabbath holiness that prevents labor from being performed.)</i> [Since the date of the fast is the tenth,] the intent is [obviously] that one begin fasting and afflicting oneself in the afternoon of the ninth, which directly precedes the tenth.<br>Similarly, at the departure [of the holiday], one should prolong the affliction slightly, [entering] the night of the eleventh, which follows the tenth, as [implied by <i>ibid.</i>]: \"From evening to evening, you shall keep this day of refraining.\"",
+            "When women eat and drink until nightfall, without knowing that we are obligated to add [time] from the weekday to the holiday, they should not be rebuked,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Shulchan Aruch HaRav</i> 608:4 and the <i>Mishnah Berurah</i> 608:3 explain that this applies only when one is absolutely sure that the women will not accept the admonishment. If there is the possibility that they will accept the admonishment and modify their conduct, they should be admonished.</i> lest they perform [the transgression] willfully. It is impossible for there to be a policeman in every person's house to warn his wives. Thus, it is preferable to let [the situation] remain [as it is], so that they will transgress unintentionally, instead of intentionally. The same [principle] applies in other similar instances.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The <i>Maggid Mishneh</i> and the Ramah (<i>Orach Chayim</i> 608:2) explain that this refers to any prohibition that is not explicitly stated in the Torah, even if it has its source in the interpretation of one of the Torah's verses.<br>If, however, a prohibition is explicitly mentioned in the Torah, rebuke should be given even when one is certain that the person committing the transgression will not accept the reproof. Further laws governing the situations when and how rebuke should be given are mentioned in <i>Hilchot De'ot</i> 6:7-8.</i>"
+        ],
+        [
+            "On Yom Kippur, a person is liable for eating [an amount of] food that is fit for humans to eat<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">If, however, the foods are not fit for human consumption, different rules apply. (See Halachah 5.)</i> and is equivalent to the size of a large ripe date<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Although most prohibitions against forbidden foods involve a smaller measure - a <i>k'zayit</i> (the size of an olive) - an exception is made in this instance, because a person's appetite will not be sated if he eats an amount of food smaller than the size of a date. In contrast to the measure for drinking, this is a standard measure, regardless of a person's size (<i>Yoma</i> 80a).</i> - i.e., slightly less than the size of an egg.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">According to <i>Shiurei Torah</i> an egg is 57.6 cubic centimeters; according to <i>Chazon Ish</i> (when the smaller measure is more stringent), it is 41 cubic centimeters. Thus, the size of a date would be a slightly smaller figure. The laws regarding eating less than this amount are mentioned in Halachah 3.</i> All foods [that one eats] are combined to produce this measure.<br>Similarly, one who drinks a cheekful of liquid fit to be drunk by humans is liable. The size of a cheekful is [not a standard measure,] but rather dependent on the size of the cheek of every individual.<br>What is meant by a cheekful? Enough [liquid] for a person to swish to one side of his mouth and for his cheek to appear full. For an ordinary person, this measure is less than a <i>revi'it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The commentaries interpret this to mean slightly less than a <i>revi'it</i>. Note, however, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 271:13), which states that this measure is slightly more than half a <i>revi'it</i> with regard to the laws of <i>kiddush</i>. (Note the comments of the <i>Be'ur Halachah</i> 271.)</i><br>All liquids [that one drinks] are combined to produce this measure. Foods and liquids are not combined in a single measure.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">For this will sate neither one's appetite nor one's thirst (<i>Yoma</i> 81a).</i>",
+            "One is liable for <i>karet</i> for eating on Yom Kippur if one eats food that is fit for human consumption, regardless of whether it is permitted or forbidden.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">For even forbidden food will sate one's hunger (Rabbenu Manoach).</i> [This includes] <i>piggul,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>A sacrifice that was offered with the intent that it - or any of its sacred elements - be offered on the altar or eaten at a time when it is forbidden to be eaten; e.g., a peace offering the blood of which one thought to have poured on the altar at nightfall, or to have its flesh consumed on the third day after its sacrifice (Hilchot Pesulei HaMukdashim 13:1).</i></i> notar,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Sacrificial meat that was left over past the time during which it is allowed to be eaten - e.g., a sin offering on the morning of the following day or a peace offering on the morning of the third day (<i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i> 18:10).</i> tevel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Produce from which the agricultural requirements of <i>terumah</i> and the tithes were not separated (<i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 10:19).</i> the flesh of an animal that died without ritual slaughter, the flesh of an animal that is <i>trefah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">An animal that will not live longer than twelve months, because of a wound or blemish (<i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 4:6-8; <i>Hilchot Shechitah</i> 5:1).</i> fat, or blood.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">By eating from this prohibited food on Yom Kippur, one violates two prohibitions: the consumption of the prohibited food and eating on Yom Kippur (<i>Merkevet HaMishneh</i>). See <i>Hilchot Shegagot</i> 6:4 and the conclusion of Chapter 14 of <i>Hilchot Ma'achalot Assurot.</i></i>",
+            "If a person eats or drinks less than the above-mentioned measures, he is not liable for <i>karet</i>. Although the Torah forbids partaking of less than the measure [for which punishment is given], one is not liable for <i>karet</i> unless [one partakes of] that measure.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Since the substance that he is eating is forbidden, it is merely lacking in quantity (Rabbi Yochanan's view, <i>Yoma</i> 74a).</i><br>A person who eats or drinks less than the minimal measure is given \"stripes for rebellion.\"",
+            "[The following rules apply when] a person eats a small amount, [pauses,] and eats again: If the time from when he begins eating until he concludes eating is less than the time it takes to eat an amount of bread and relish equal in size to three eggs, [the food that he eats] is included in the same measure.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the Rambam's statements in <i>Hilchot Tu'mat Tzara'at</i> 16:6.<br>Whenever the Torah mentions a prohibition - and similarly, a mitzvah - that involves eating, the intent is that the person partake of a minimum measure within a specific time. The standard time for all prohibitions (and mitzvot) is כדי אכילת פרס, which the Rambam defines as the time it takes to eat the above amount. [There are opinions that state an amount of bread equivalent to four eggs (<i>Maggid Mishneh</i>). This opinion is mentioned in the notes on Halachah 8.]<br>In time, כדי אכילת פרס is defined as six minutes by the <i>Tzemach Tzedek</i> in one place and seven minutes in another (<i>Sha'ar HaMiluim</i>, sec. 9). Other opinions mention nine minutes, 8, 7 1/2, 6, 5, 4 1/2, 4. (See <i>Ketzot HaShulchan</i> 3:15.)</i> If not, it is not included in the same measure.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">And it is considered as if the person ate less than the minimum measure. For this reason, as mentioned in the notes on Halachah 8, when a person must eat on Yom Kippur, there are times when at first he is given less than the minimal amount, his eating is interrupted, and then he is given less than the minimal amount again, so as to minimize the extent of his transgression.</i><br>[Similar rules apply when] a person drinks, [pauses,] and drinks again: If the time from when he begins drinking until he concludes drinking is less than the time it takes to drink a <i>revi'it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">I.e., the amount of time it takes to drink a <i>revi'it</i> leisurely (Radbaz, Vol. V, Responsum 1554). This is, nevertheless, a much smaller measure than the amount of time it takes to eat three eggs.<br>The Ra'avad (in his gloss on <i>Hilchot Terumah</i> 10:3) differs and states that even regarding drinking, the minimum measure is the amount of time it takes to eat three eggs. (Significantly, the source on which his opinion is based, <i>Keritot</i> 13a, is cited by the Rambam as halachah in <i>Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah</i> 8:11.)<br>Although the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 612:10) appears to favor the Rambam's view, <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 612:15 and the <i>Mishnah Berurah</i> 612:31 suggest following the more stringent view.</i> [the liquid that he drinks] is included in the same measure. If not, it is not included in the same measure.",
+            "When a person eats foods that are not fit for human consumption - e.g., bitter herbs or foul-tasting syrups - or drinks liquids that are not fit to to be drunk - e.g., fish brine, pickle brine<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Our translation is taken from Rav Kapach's translation of an Arabic term in his edition of the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:2, <i>Nedarim</i> 6:4). In the latter source, the Rambam also states that the brine is sometimes made from fish. The <i>Mishnah Berurah</i> 612:28 renders the Hebrew term as referring to fat that exudes from a fish.</i> or undiluted vinegar - he is not liable for <i>karet</i><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">When describing the fast, Leviticus 23:29 uses the expression, \"Every soul that will not afflict itself shall be cut off.\" Eating food that is not fit for human consumption is also a form of affliction. Hence, one is not liable for punishment (Rabbenu Manoach).</i> even if he eats or drinks a substantial amount. He should, however, be given \"stripes for rebellion.\"",
+            "A person who drinks vinegar mixed with water is liable. One who chews dried pepper, dried ginger, or the like is not liable. [If, however, one chews] fresh ginger, one is liable.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">From the fact that the text mentions only fresh ginger, and not fresh peppers, the <i>Maggid Mishneh</i> states that one might infer that one is not liable for eating fresh peppers. He differs with this conclusion and suggests amending the text based on the Rambam's statements in <i>Hilchot Berachot</i> 8:7. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 612:8) also makes a distinction between fresh and dried peppers.</i><br>A person who eats the leaves of the vine is not liable,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>loc. cit.</i>:7) quotes the version of <i>Yoma</i> 81b that we have, which states, \"the leaves of reeds.\" The Rambam's wording is based on the version quoted by Rabbenu Chanan'el.</i> but one who eats the buds of the vine is liable.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">I.e., the leaves just as they emerge from the stem of the vine.</i> What is meant by the buds of the vine? The buds that have sprouted in <i>Eretz Yisrael</i> from Rosh HaShanah until Yom Kippur. If they sprouted earlier, they are considered as wood, and the person is not liable. The same rules apply in all analogous situations.",
+            "When a person eats roast meat that has been salted, the salt is included in the mass of the meat.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">I.e., when calculating whether or not a person ate a quantity of food equivalent to the size of a date.</i> Similarly, brine on a vegetable is included,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Although the brine is a liquid, and liquids and foods are not ordinarily combined (Halachah 1), since the brine is used to flavor the vegetable, it is considered to be a food (<i>Yoma</i> 80b).</i> because condiments that make food fit to be eaten and are mixed together with the food are considered to be part of the food.<br>If a person was already sated [because he] had overeaten to the extent that he was jaded by food, and then ate more,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's wording requires some clarification. He is referring to a person who had overeaten before the commencement of Yom Kippur, and then despite being disgusted by food, continued to eat on Yom Kippur itself (<i>Maggid Mishneh; Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 612:6). If a person began eating in the midst of the fast and then overate, he would be liable, because of the first morsels of food that he ate.</i> he is not liable. It is comparable to a person who eats food that is not fit for consumption. Although this additional amount is fit to be eaten by a person who is hungry, it is not fit for a person who is sated to this extent.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">If, however, the person is not jaded with the taste of the food, e.g., because the food is prepared in a very flavorful manner, he is liable even though he overate.</i>",
+            "When a person who is dangerously ill<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Compare to <i>Hilchot Shabbat</i> 2:5, which explains that the classification \"dangerously ill\" means that \"he has a wound in his body cavity, from his lips inward.\" Such a person does not need the assessment of a physician to determine whether or not the Sabbath should be violated on his behalf. In situations where the seriousness of the person's ailment is not as obvious, the Sabbath may be violated on his behalf based on a physician's pronouncement. Also, in this category is a women within three days after childbirth.<br>Significantly, when stating this law, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 618:1) mentions only \"a sick person who must eat,\" without stating that he must be dangerously ill. The <i>Be'ur Halachah</i> emphasizes that in many instances, even mildly serious conditions can become life-threatening if the person fasts.</i> asks to eat on Yom Kippur, he should be fed<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Yesodei HaTorah</i> 5:6, which states that with the exception of the prohibitions against idol worship, murder, and incestuous or adulterous relations, any of the Torah's prohibitions may be violated to save a person's life. As mentioned in <i>Hilchot Shabbat</i> 2:1, even if there is a doubt regarding the matter, the Sabbath should be violated, and moreover, it should be the leaders of the people and the wise who violate the Sabbath on the sick person's behalf, so that the people at large will appreciate that this is the course of action that should be taken.</i> because of his request until he says, \"It is enough,\"<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Significantly, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>loc. cit.</i>:7) mentions that when a sick person is fed on Yom Kippur, he should first be fed less than the size of a date within the amount of time it takes to eat four eggs (the more stringent view regarding the time of כדי אכילת פרס). If, however, that is not sufficient, the more lenient opinions concerning the measure of כדי אכילת פרס can be relied upon. If even that is not sufficient, the person should be fed in the normal manner.</i> even though expert physicians say that it is unnecessary.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The sick man's own opinion should followed, because \"the heart knows the bitterness of his soul.\" Nevertheless, the person should be reminded that it is Yom Kippur. If he persists in his desire to eat, we assume that he does not desire to transgress, but cannot bear the fast (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 618:1; <i>Mishnah Berurah</i> 618:5).</i><br>When the sick person says that it is unnecessary for him to eat,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">This is speaking about a person who genuinely does not think that it is necessary for him to eat. It must be emphasized that the Rabbis frowned on the supposed \"piety\" of a sick person who knows that he should eat, but refrains from doing so because of the fast, and applied the verse (Genesis 9:5 : \"I will demand an account of the blood of your own lives\" (<i>Mishnah Berurah, loc. cit.</i>). He should be forced to eat, even against his will.</i> and a physician says that it is necessary, he should be fed according to [the physician's] instructions, provided the physician is an expert.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The <i>Mishnah Berurah</i> 618:1 quotes opinions that state that a Jew need not be an expert physician to render such an opinion. Since he is aware of a threat to life and knows the seriousness of Yom Kippur, his view is accepted. A gentile, however, must be an expert physician for his view to be considered.</i><br>When one physician says that it is necessary [for a sick person to eat], and another physician says that it is unnecessary, the person should be fed. If several physicians say that it is necessary [for a sick person to eat], and other physicians say that it is unnecessary, [the ruling] follows the majority, or those with the most expertise.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 618:4) differs and states that if two physicians say that the sick person should eat, their opinion should be followed. Since two physicians have made such a statement, no further risks should be taken with a person's life.</i> [This applies] provided the sick person does not himself say that it is necessary [for him to eat]. If, however, he makes such a statement, he should be fed.<br>If the sick person does not say that he must [eat], the physicians were divided on the issue, they were all experts, and an equal number took each side, he should be fed.",
+            "When a pregnant woman smells food, [and is overcome by desire for it,] we should whisper in her ear that today is Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Yehudah HaNasi gave this suggestion when asked regarding such a problem (<i>Yoma</i> 83a).</i> If this reminder is sufficient to calm her senses, it is desirable; if not, she should be fed until her desire ceases.<br>Similarly, if a person is overcome by ravenous hunger,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">This refers to a sense of infirmity that overcomes a person because of lack of nourishment; he becomes, dizzy, faint, and unable to focus his eyes.</i> he should be fed until he sees clearly. He should be fed immediately, even if it necessitates giving him non-kosher meat<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">If all that is immediately available is non-kosher food, he should be fed food that involves a prohibition that is least severe first. [See <i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 14:17, the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:4), and the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 618:9). See the <i>Noda BiY'hudah, Vol. I, Orach Chayim</i>, Responsum 36, which focuses on this issue.]</i> or [meat from a] loathsome species.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The intent is non-kosher species. Even if their flesh is tasty, they are considered loathsome by Jewish law.</i> We do not require that he wait until permitted food becomes available.",
+            "[From the time] a child is nine or ten years old<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 616:2) explains that when a child's constitution is strong, his training to fast should begin at age nine. If he is weak, the training can be postponed a year.</i> [onward], he should be trained [to fast] for several hours. What is implied? If he is used to eating two hours after daybreak, he should be fed in the third hour. If he is used [to eating] after three hours, he should be fed in the fourth. According to the child's stamina, we should add hours to his anguish.<br>When a child is eleven years old, whether male or female,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad differs and maintains that since males and females reach maturity at different ages, that factor should be taken into account in this law. According to his view, a male child is not obligated to complete the fast until he is twelve, and a female must complete the fast at age eleven.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim, loc. cit.</i>) quotes the Rambam's view. The Ramah mentions a third opinion, which does not require children to complete a fast at all. He states that when a child's constitution is weak, this view should be followed.</i> it is a Rabbinic ordinance that he complete his fast so that he be trained in [the observance of] the mitzvot.",
+            "A female who is twelve years old and one day<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Even a fraction of a day is considered to be a day. Therefore, if a girl's birthday is on Yom Kippur, she is obligated to fast from her twelfth birthday onward.</i> and a male who is thirteen years old and one day, who manifest [signs of physical maturity - i.e.,] two [pubic] hairs, are considered to be adults with regard to [the observance of] all the mitzvot, and are obligated to complete their fast according to the Torah. If, however, they did not manifest [signs of physical maturity], they are still considered to be minors, and are obligated to complete their fast only by virtue of Rabbinic decree.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">In this instance, however, even a child with a weak constitution should make every effort to complete the fast. For it is possible that the child had pubic hairs, which would cause him or her to be considered to be an adult, but they fell off (Ramah, <i>Orach Chayim</i> 616:2).</i><br>A child who is less than nine years old should not be afflicted at all on Yom Kippur, lest this lead to danger.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Even if a child desires to fast, he should be prevented from doing so (Ramah, <i>Orach Chayim, loc. cit.</i>).</i>"
+        ],
+        [
+            "It is forbidden to wash on Yom Kippur,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Our Sages instituted this prohibition based Solomon's description (I Kings 2:26  of David's affliction, which included being forced to go without washing (<i>Yoma</i> 77a).</i> whether using hot or cold water.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">With regard to the prohibition against washing on the Sabbath and holidays, a distinction is made between washing with hot water and washing with cold water, because that prohibition was instituted lest the keepers of the baths heat water on these holy days. On Yom Kippur, the prohibition was instituted to prohibit washing <i>per se</i>. In this regard, we find a verse (Proverbs 25:25 , \"Like cold water on a wearied soul,\" including even cold water.</i> One may not wash one's entire body [at one time], nor any individual limb. It is even forbidden to immerse one's small finger in water.<br>A king and a bride may wash their faces:<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">From this leniency, some authorities infer that the prohibition against washing is Rabbinic in origin. If its source had been in the Torah, the Sages would not have granted such a leniency. Nevertheless, it is possible to explain that since the Torah's prohibition applies only to washing for the sake of pleasure, washing for other reasons is permitted when necessary.</i> a bride so that she will not appear unattractive to her husband, and a king so that he will appear splendorous, as [Isaiah 33:17] states: \"Your eyes shall behold the king in his splendor.\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Melachim</i> 2:5.</i> Until when is a wife considered to be a \"bride\"? For thirty days.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The <i>Mishnah Berurah</i> 613:26 mentions opinions that do not allow this leniency in the present age.</i>",
+            "When a person is soiled with filth or mud, he may wash off the dirt in an ordinary manner without reservation.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">For it is only washing for the sake of pleasure that is forbidden, and not washing for the sake of cleanliness (<i>Yoma</i> 77b).</i> [Similarly,] a woman may wash one hand in water and give a piece of bread to a child.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma, ibid.</i> explains that this refers to <i>shibta</i>, which Rashi interprets as meaning a spirit of impurity that rests on one's hands after sleep. For this reason, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 613:2) allows one to wash one's hands upon arising in the morning.</i><br>A person who is ill may wash in an ordinary manner even though he is not dangerously ill. Similarly, all those who are obligated to immerse themselves [for the sake of ritual purity] should immerse themselves in an ordinary manner. This applies both on Tish'ah B'Av and on Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">This applied only in the ages when the people observed the laws of ritual purity. At present, since we do not possess the ashes of the red heifer, there is no way we can purify ourselves from the impurity contracted through contact with a human corpse, and we are all ritually impure. Hence, it is forbidden to immerse oneself on Yom Kippur and Tish'ah B'Av. Even a woman who is obligated to immerse herself on this day to purify herself from the <i>niddah</i> state should postpone her immersion. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 613:12, 554:8.)</i>",
+            "[The following rules apply] in the present age<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">I.e., in contrast to the era of Ezra, who ordained that a person who saw a nocturnal emission must immerse himself in the <i>mikveh</i> before reciting the <i>Shema</i>, praying, or engaging in Torah study. (See <i>Hilchot Kri'at Shema</i> 4:8, <i>Hilchot Tefillah</i> 4:4-6 and notes.)</i> when a man has a seminal emission on Yom Kippur: If it is still moist, he should wipe it off with a cloth; this is sufficient. If it is dry, or he has become soiled, he may wash the soiled portions of his body and pray.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">For it is forbidden to pray while there is a trace of semen on one's body.</i> It is, however, forbidden for him wash his entire body or to immerse himself.<br>For a person who immerses himself in the present age is not ritually pure<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">I.e., although a seminal emission conveys ritual impurity and immersion in a <i>mikveh</i> removes that impurity, this is not of consequence in the present age.</i> - [he is impure regardless - ] because of ritual impurity contracted from a human corpse.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Which can be removed only when the ashes of the red heifer are sprinkled on a person.</i> The practice of washing after a nocturnal emission before prayer in the present age is only a custom. And a custom may not nullify a prohibition; it may only prohibit that which is permitted.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">I.e., a person may accept a custom that requires more stringent conduct than that obligated by the letter of Torah law for various reasons. He may not, however, adopt any leniency in Torah law for such reasons.</i><br>The statement that a person who had a seminal emission on Yom Kippur should immerse himself was applicable only [in the era] when it was required to immerse oneself after a seminal emission and, as explained, this ordinance has already been nullified.",
+            "It is forbidden to sit on mud that is moist<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">This would also be done for the purpose of cooling off (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 613:9).</i> enough that if a person places his hand on it, sufficient moisture will rise up with it so that if he joins this hand to his other hand, the other hand will also become moist.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">This is the explanation of the Rabbinic expression, טופח על מנת להטפיח.</i><br>A person should not fill an earthenware container with water and use it to cool himself, for the water permeates through its walls. It is even forbidden to use a metal container [for this purpose], lest water sprinkle on his flesh.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">One may, however, use an empty container for this purpose (<i>Shulchan Aruch, loc. cit.</i>).</i> It is permitted to cool off [by holding] fruit [against one's flesh].",
+            "On the day preceding Yom Kippur, a person may take a handkerchief and soak it in water, wring it out slightly,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">I.e., he must wring it out so that it will no longer be טופח על מנת להטפיח, as explained in the previous halachah.</i> and place it under clothes [so that it will not be exposed to the heat of the sun]. On the following day, he may wipe his face with it without any reservation,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 613:9) forbids this, lest the person squeeze water from the cloth and thus perform one of the forbidden labors.</i> despite the fact that it is very cold.",
+            "A person who is going to greet his teacher,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">For it is a mitzvah to greet one's teacher (<i>Chaggigah</i> 5b).</i> his father,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Since honoring one's parents is a mitzvah.</i> or someone who surpasses him in knowledge, and similarly, a person who is going to study in the House of Study, may pass through water<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">For his intent is to perform the mitzvah and not to take pleasure in bathing.</i> that is neck-high<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>loc. cit.</i> 613:5) emphasizes that one should not enter water in which the current is fast-moving, because of the danger involved.</i> without any reservation.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 613:8) states that even if there is a circuitous route that does not require one to pass through water, one may take a direct route through the water. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 613:13 and the <i>Mishnah Berurah</i> 613:22 differ, and prohibit passing through water if there is an alternative route, even one that is much longer.</i><br>[Moreover, after] he performs the mitzvah that he intended to perform, he may return to his home via the water. For if we did not allow him to return, he would not go, [and with this restriction, we would] thwart [his observance of] the mitzvah.<br>Similarly, a person who goes to guard his produce may pass through water that is neck-high without any reservation.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Although guarding one's produce is not a mitzvah, this leniency was granted because of a person's concern for his money. In this instance, the person is not allowed to return through water on Yom Kippur (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 613:12).</i> These leniencies are granted, provided one does not extend his hands out from under the fringes of the garments, as one would do during the week.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Forcing the person to deviate from his ordinary pattern will remind him not to squeeze the water from his garments (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 613:8).</i>",
+            "It is forbidden to wear a [leather] shoe or a sandal,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma</i> 77a also regards going without shoes as an affliction, based on Solomon's statements describing David's afflictions (I Kings 2:26  cited previously, for II Samuel 15:30 describes how David walked barefoot when fleeing from Avshalom.</i> even on one foot. It is, however, permitted to wear a sandal made of reeds, rushes,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Our translation for שעם is based on the gloss of Rabbenu Manoach. He also offers an alternative meaning of the word, \"tree bark.\" In modern Hebrew, שעם means cork.</i>or the like. Similarly, a person may wind cloth over his feet or the like, for his feet remain sensitive to the hardness of the ground and he feels as if he is barefoot.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The <i>Mishnah Berurah</i> 614:5 states that in his time, it was customary to wear socks and not shoes or sandals made of rubber or similar materials. Nevertheless, at present it has become customary to wear such shoes or sandals.</i><br>Although children are allowed to eat, drink, wash, and anoint themselves, they should be prevented [from wearing] shoes and sandals.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Refraining from any of the other four activities mentioned could affect the child's health and growth. This is not true with regard to wearing shoes and sandals. On the contrary, children often go without shoes.</i>",
+            "All people are allowed to wear sandals [to protect themselves] from being bitten by scorpions and the like.<br>A woman who has just given birth may wear sandals for thirty days, lest she be chilled. The same law applies to other people who are sick, even if their illness is not dangerous.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The halachic equivalence between a woman who has just given birth and a sick person is established in <i>Hilchot Shabbat</i> 2:14.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 614:3) also grants this leniency to a person who has a wound on his foot. The Ramah (<i>loc. cit.</i>:4) states that shoes may also be worn outside if the streets are very muddy.</i>",
+            "[Just as it is forbidden to anoint] one's entire body, so too, is it forbidden to anoint a portion of one's body. [This restriction applies] both to anointment that brings one pleasure and to anointment that does not bring one pleasure.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 614:1) interprets this to mean that it is prohibited to anoint oneself even for purposes of cleanliness.</i><br>When a person is sick, however, or if he has sores on his scalp, he may anoint himself in an ordinary manner without any reservation.",
+            "There are communities where it is customary to light a candle on Yom Kippur, so that one will be modest with regard to one's wife and thus not be prompted to engage in sexual relations. There are, by contrast, other communities where it is customary not to light a candle, lest one see one's wife, be attracted to her, and be prompted to engage in sexual relations.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"><i>Shulchan Aruch HaRav</i> 610:1 explains that it is an obligation to honor Yom Kippur by kindling lights, just as it is a mitzvah to honor other holidays. Nevertheless, because of the fear that one might be prompted to engage in sexual relations, certain communities adopted the custom of nullifying this mitzvah in homes where a husband and wife live together. <i>Pesachim</i> 53b applies the verse (Isaiah 60:21  \"And your nation are all righteous\" to both customs.<br>In all communities, it is customary to light candles for Yom Kippur, either at home or in the synagogue. The above explanation clarifies the decision of the Ramah, who maintains that one should recite a blessing over these candles. There are, however, other explanations, and for this reason, there are authorities (see <i>Sha'ar HaTziyun</i> 610:5) who maintain that a blessing should not be recited.</i><br>If Yom Kippur falls on the Sabbath, it is an obligation to light [a candle incumbent on the members] of all communities. For lighting a candle on the Sabbath is an obligation.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Shabbat</i> 5:1.</i><br>Blessed be God who grants assistance."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There is a positive commandment to rest from labor on the 10th of the seventh month [Tishrei], as it says, \"it shall be a Sabbath of rest for you.\" And anyone who does labor on it has failed to perform a positive commandment and violated a negative commandment, as it says, \"and on the 10th etc. no labor shall be done.\" And for which punishment is he liable for doing labor on this day? If he did it willingly and intentionally, he is liable to [spiritual] excision. If he did it unintentionally, he is obligated to bring a set sin-offering [not one that varies depending on what the sinner can afford].",
+            "Every labor that performed on the Sabbath intentionally would make one liable to [death by] stoning, one would be liable to excision for it if done on the 10th [day]. And everything for which one would be liable to a sin-offering on the Sabbath, one is liable to a sin-offering on the Day of Atonement. Anything that is forbidden to be done on the Sabbath even if it is not a labor [one of the 39 principal labors] is prohibited on the Day of Atonement. And if he did it, they [the court] would whip him 'a lash of rebelliousness' [the punishment for violating a rabbinic commandment] as they would have done [for a similar violation] on the Sabbath. And anything that is forbidden to be moved on the Sabbath is forbidden to be moved on the Day of Atonement. And anything that is forbidden to be said or to be done initially on the Sabbath is similarly forbidden on the Day of Atonement. The general rule of the matter: there is no difference between the Sabbath and the Day of Atonement in these matters except that intentional labor on the Sabbath incurs the punishment of stoning and on the Day of Atonement, excision.",
+            "It is permitted to do kinuv on [detached] vegetables on the Day of Atonement from the afternoon and on. And what is kinuv? That he removes the rotten leaves and trims the rest and prepares the vegetable for eating. So too, it is permitted to crack open nuts and break open pomegranates from the afternoon and on because of the anguish of the soul [i.e. so one won't have to do it after the fast when he is very hungry]. But the people of Shin'ar [Babylonia] and the West [Israel] have already accepted not to do any of these activities on the day of the fast, rather it is like the Sabbath in all of its matters.",
+            "There is another positive commandment on the Day of Atonement, namely to rest [i.e. refrain] from eating and drinking, as it says, \"you shall afflict your souls [i.e. yourselves].\" From the oral tradition, they [the rabbis] have learned: what is an affliction to the soul? Fasting. Anyone who fasts on it fulfilled a positive commandment. Anyone who eats and drinks on it failed to perform a positive commandment and violated a negative commandment, as it says \"for any soul who is not afflicted on this very day will be cut off.\" From the fact that the verse gave one who did not fast the punishment of excision, we have learned that we are forbidden to eat and drink on it. And anyone who eats or drinks on it unintentionally must bring a set sin-offering. ",
+            "We have also learned from the oral tradition that it is forbidden to wash [one's body], anoint oneself, wear shoes, or have sexual relations on it. And it is a commandment to refrain from all of these [activities] in the same manner that one refrains from eating and drinking, as it says \"a Sabbath of rest,\" a Sabbath for the matter of eating, rest for these [other] matters. One is not liable to excision or an offering except for eating and drinking. But if one washed, anointed, put on shoes, or had relations, he is given rabbinic lashes.",
+            "In the same manner that resting from labor applies during the day and at night, so too refraining for the other prohibitions of affliction applies during the day and at night. One must add from the profane to the holy by starting the Day of Atonement while it is still day and ending it later than nightfall, as it says \"and you shall afflict your souls on the 9th of the month, in the evening.\" Meaning to say, begin to fast and afflict oneself from the evening of the 9th which is close to the 10th [i.e. the evening before the 10th]. So too, at its departure, delay in his affliction a short while in the night of the 11th that is close to the 10th [i.e. the night after the 10th], as it says \"from evening to evening, you shall rest your Sabbath.\"",
+            "Women who eat and drink until dark [on the evening of the 9th going into the 10th] and do not know that it is a commandment to add from the profane onto the holy, we do not rebuke them so they do not come to do so intentionally [by ignoring the rebuke]. For behold, it is impossible for there to be an officer in everyone's house to warn his wives. We should not rebuke them so that they will act unintentionally and not willfully. So too [the law is the same], in similar cases. "
+        ],
+        [
+            "One who eats on the Day of Atonement foods fitting for human consumption of the size of a thick date which is slightly smaller than an egg, is liable. All foods combine to this measure. Similarly, one who drinks beverages fitting for human drinking of the [full] volume of the cheek of the drinker--each drinker according to his cheek--is liable. How much is the [full] volume of his cheek? It is such that if he pushed [the liquid] to one side, it looks like his cheek is full. This measure in an average person is less than a revi'it [specific unit of volume]. All beverages combine to this measure, but eating and drinking do not combine to one measure.",
+            "Whether one eats permitted foods or forbidden foods, such as sacrificial meat that was slaughtered with the intent to eat it after the designated timeframe, sacrificial meat that was [actually] left over past the time frame, untithed food, meat from an unslaughtered [or improperly slaughtered] animal, meat from an animal with a mortal defect, forbidden fat, or blood, seeing as he ate foods fitting for human consumption, he is liable to excision for eating on the Day of Atonement. ",
+            "If one ate or drank less than this measure, he is not liable to excision [because] although [consuming] a partial measure is Biblically forbidden, people are not liable to excision except for a [full] measure. And one who eats or drinks a partial measure receives rabbinic lashes.",
+            "If one ate a small amount and then ate again, if the time that elapsed between the beginning of the first eating and the end of the second eating was less than the time it takes to eat three eggs, they combine to the measure, and if not, they do not combine to the measure. If one drank a small amount and then drank again, if the time that elapsed between the beginning of the first drinking and the end of the second drinking was less than the time it takes to drink a revi'it, they combine to one measure, and if not, they do not combine [to one measure].",
+            "If one ate foods that are not fitting for human consumption, such as bitter grasses or foul syrups or drank liquids that are not fitting for human drinking, such as [fish-]broth, fish oil or undiluted vinegar, even if he ate or drank a lot, he is exempt from excision, but receives rabbinic lashes.",
+            "If one drank vinegar diluted in water, he is liable. If one chews peppercorns or dry ginger and the like, [he] is exempt, but if it was fresh ginger, he is liable. If one ate grape leaves, he is exempt, but if they were grape vines, he is liable. These are grape vines: anything that blooms in the Land of Israel from the New Year until after the Day of Atonement. Beyond that time, they are like wood and [he is] exempt, and so too with similar items.",
+            "If one ate roasted meat in salt, the salt combines with the meat [for the measure]. Broth that is on a vegetable combines [with the vegetables] because items prepared with food that are mixed with the food are considered like [the] food. If one was full from gluttonous eating, meaning to say that he ate until he spurned [more] food and ate more than his fill, he is exempt like one who ate foods not fitting for consumption. [This is] because although this food is permitted and fitting for one who is hungry it is not fitting for this one who is as full as he [is].",
+            "A dangerously ill person who asks to eat on the Day of Atonement, although the expert doctors say he does not need [to eat], we feed him according to his word until he says 'enough.' If the ill person says, 'I don't need [to eat]' and the doctor says he needs [to eat], we feed him according to his [the doctor's] word. If one doctor says he needs to [eat] and the other doctor says he does not need to [eat], we feed him. If some doctors say he needs to and others say he does not need to, we go according to the majority or [according to] the more experienced ones. This is only if the ill person does not say 'I need [to eat].' But if he says 'I need [to eat], we feed him. If the ill person does not say that he needs [to eat] and there is a difference of opinion among the doctors and all of them were [equally] expert and those who said that he does not need to [eat] are of the same number as those who said he needs [to eat], we feed him. ",
+            "A pregnant woman who smelled [food and wants to eat it], we whisper in her ear that it is the Day of Atonement. If she calmed down upon being reminded of this, all is well [and we do not feed her]; if not, we feed her until she calms down. So too, we feed one who is struck with extreme hunger until his eyes light up [i.e. he is satiated]. We feed him even unslaughtered animals and [other] non-kosher foods immediately and don't wait until permissible foods can be found.",
+            "A child of the age of 9 or 10 is trained by hours. How so? If he normally eats at the second hour of the day, we feed him at the third hour. If he normally [eats] at the third hour, we feed him at the fourth hour. According to the strength of the child [lit. son], we continue to afflict him by hours. An eleven-year-old, whether male of female, is rabbinically obligated to complete the fast in order to train him to perform the commandments.",
+            "A girl of 12 years and one day [i.e. 12 complete years] and a boy of 13 years and one day who have grown two [pubic] hairs are considered adults for all commandments and are Biblically obligated to complete the fast. But if they did not grow two hairs, they are still [considered] minors and are only rabbinically obligated to complete the fast. A child under 9 is not afflicted on the Day of Atonement so that he does not come to be endangered."
+        ],
+        [
+            "It is forbidden to wash oneself on the Day of Atonement whether with hot water or with cold water, whether his whole body or a single limb. It is forbidden to put even one's pinky finger into water. However, the king and a bride wash their faces--the bride so she will not be disgraceful to her husband and the king so [people] will see his beauty, as it says, \"your eyes shall see the king in his beauty.\" For how long [after her wedding] is she called a bride? Thirty days.",
+            "One who was dirty with excrement or mud may wash the dirty place in his usual way without worrying [about violating the prohibition]. A woman can heat up one of her hands in water and give bread to a baby. An ill person may wash in his usual way even if he is not in danger [of his life]. All those who are obligated to immerse [in a ritual bath] immerse in their usual way, whether on the Ninth of Av or the Day of Atonement. ",
+            "One who has a seminal emission on the Day of Atonement nowadays: If it is moist, he wipes it with a napkin, and that is enough. If it is dry or [he] became dirty [with it], he washes the dirty places alone and [then] he may pray. It is forbidden for him to wash his whole body or immerse. For one who immerses nowadays is not pure--due to impurity from exposure to dead people [which everyone is assumed to have]--and washing [i.e. immersing] for a seminal emission nowadays is only a custom. And a custom cannot permit something that is forbidden, rather it can only forbid something that is permissible. They [the rabbis] said that one who has a seminal emission on the Day of Atonement immerses only when there was a rule that those who had seminal emissions must immerse [the rule was made at the time of Ezra], and we already explained that this rule was cancelled. ",
+            "It is forbidden to sit on mud that is so wet that a person can put one hand on it and pick up enough moisture to wet his other hand. A person may not fill up an earthenware utensil with water with which to cool off  because the water flows [lit. crawls] from its walls. It is forbidden even with metal utensils for fear of water sprinkling on his flesh. It is permissible to cool oneself with fruits. ",
+            "A person may take a handkerchief on the eve of the Day of Atonement, soak it in water, squeeze it out a little, and put it under clothes. The next day, he may pass it over his face and not worry [about violating the prohibition] although it is very cold. ",
+            "One who goes to greet his teacher, father, or one who is wiser than he or to learn in the house of study may cross through water up to his neck and not worry [about violating the prohibition] and perform the mitzva that that he went to perform and return through the water to his place. For if you do not permit him to return, he will not go [in the first place] and will be prevented from doing the mitzva. So too one who is going to guard his fruit may cross through water up to his neck without worrying as long as they do not take their hands out from under the edges of their garments as they would do during the week [for then it looks as though they are carrying their garments which is forbidden on the Day of Atonement].",
+            "It is forbidden to wear shoes and sandals even on one foot. It is permitted to go out with a sandal of cork, rubber, or other similar materials. One may wrap a cloth around his feet and go out with it for the hardness of the earth reaches his feet and he feels as though he is barefoot. Children although they are allowed to eat, drink, wash, and anoint themselves, we prevent them from [wearing] shoes and sandals.",
+            "It is permitted for any person to wear a sandal because of a scorpion or similar [creature] so it will not bite him. A woman who gave birth is permitted to wear a sandal due to cold for thirty days after the birth. An ill person acts in the same way even if he is not in danger.",
+            "It is [as] forbidden to anoint part of one's body as [it is to anoint] his whole body whether an anointing of pleasure or otherwise. If he was an ill [person] even not in danger or one who has scabs on head, he may anoint as usual with worrying [about violating the prohibition].",
+            "There are places which have the practice to light a candle on the eve of the Day of Atonement so one will be embarrassed from his wife and not come to have marital relations with her. There are [other] places which have the practice not to light [a candle] lest one see his wife and she will find favor in his eyes and he will come to have relations with her. If the Day of Atonement falls on the Sabbath, everyone must light in all places because the lighting of candles for the Sabbath is a requirement. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json

@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There is a positive commandment to rest from labor on the tenth of the seventh month [Tishrei], as it is stated (Leviticus 23:32), \"It shall be a Shabbat of rest for you.\" And anyone who does labor on it has negated a positive commandment and violated a negative commandment, as it is stated (Numbers 29:7), \"And on the tenth. etc. you shall not do any labor.\" And what is he liable for doing labor on this day? If he did it willingly and volitionally, he is liable for excision. But if he did it inadvertently, he is liable a fixed sin-offering . ",
+            "Whenever the penalty for work done willfully on the Sabbath is stoning, the penalty for doing it willfully on <i>Yom Kippur</i> is <i>kareth;</i> whenever the penalty on the Sabbath is a sin-offering, the penalty on <i>Yom Kippur</i> is equally a sin-offering. Anything that must not be done on the Sabbath, though it is not actual work, must not be done on <i>Yom Kippur;</i> if one nevertheless performs it, he receives punishment for disobedience, the same as he would for a similar act on the Sabbath. And whatever is forbidden to move on Shabbat is forbidden to move on Shabbat. And whatever is forbidden to say or do at the outset on Shabbat, so is [it] forbidden on Yom Kippur. In brief: The only difference between the Sabbath and <i>Yom Kippur</i> in this respect is that the punishment for deliberate work on the Sabbath is stoning, while on <i>Yom Kippur</i> it is <i>kareth</i>.",
+            "It is permitted to trim a vegetable on Yom Kippur from the afternoon prayer and on. And what is trimming? That he removes the rotten leaves, chops the rest and prepares it for eating. And likewise is it permitted to crack open nuts and break open pomegranates from the afternoon prayer and on because of the anguish of the soul (i.e. so one won't have to do it after the fast when he is very hungry). And Yom Kippur that come out to be on Shabbat is forbidden for trimming a vegetable, cracking nuts and opening pomegranates the whole day. But the people of Shin'ar (Babylonia) and the West (the Maghreb) have already accepted not to do any of these [activities] on the day of the fast; but rather it is surely like the Sabbath in all of its matters. ",
+            "Another positive command concerning <i>Yom Kippur</i> requires us to abstain from eating or drinking on that day, as it is written: \"You shall afflict yourselves\" (Leviticus 16:29). According to tradition, self-affliction signifies fasting. Whoever fasts on <i>Yom Kippur</i> fulfills a positive command, and whoever eats or drinks on it breaks a positive command and transgresses a negative command, as it is written: \"Whoever will not abstain and fast on that day shall be cut off\" (Leviticus 23:29). Since the verse [explicitly] punished one who did not afflict himself [with] the punishment of excision, we have [also] learned that we are warned about eating and drinking on it. And anyone who eats or drinks on it inadvertently must bring a fixed sin-offering. ",
+            "We have also learned from the oral tradition that it is forbidden to wash [one's body], anoint oneself, wear shoes, or have sexual relations on it. And it is a commandment to refrain from all of these [activities] in the same manner that one refrains from eating and drinking, as it is stated (Leviticus 16:31), \"a Sabbath of rest\" — \"a Sabbath\" for the matter of (eating); \"rest\" for these [other] matters. But one is only liable for excision or an offering for eating and drinking. However, if one washed, anointed, put on shoes, or had sexual relations, he is given (rabbinic) lashes for rebellion. "
+        ],
+        [
+            "One who eats foods fitting for human consumption of the size of a thick date — which is slightly smaller than a [large] egg (<i>kabeitsah</i>) — on Yom Kippur is liable. And all foods combine to this measure. Similarly, one who drinks beverages fitting for human drinking of the [full] volume of the cheek of the drinker — each and everyone according to his cheek — is liable. How much is the [full] volume of his cheek? It is such that if he pushed [the liquid] to one side, it looks like his cheek is full. This measure in an average person is less than a <i>reviit</i>. And all beverages combine to this measure; but eating and drinking do not combine to one measure. ",
+            "Whether one eats permitted foods or forbidden foods — such as sacrificial meat that was slaughtered with the intent to eat it after the designated time, sacrificial meat that was (actually) left over past the time, untithed food, meat from an unslaughtered (or improperly slaughtered) animal, meat from an animal with a mortal defect, forbidden fat, or blood — seeing as he ate foods fitting for human consumption, he is surely liable for excision on account of eating on Yom Kippur. ",
+            "[If] one ate or drank less than this measure, he is not liable for excision. Even though [consuming] a partial measure is Biblically forbidden, we are only liable for excision for a [full] measure. However, one who eats or drinks a partial measure receives (rabbinic) lashes for rebellion. ",
+            "[If] one ate a little and then ate again: If the time that elapsed from the beginning of the first eating to the end of the second eating was less than the time it takes to eat three eggs, they combine to the measure; but if not, they do not combine to the measure. [If] one drank a little and then drank again: If the time that elapsed from the beginning of the first drinking to the end of the second drinking was less than the time it takes to drink a <i>reviit</i>, they combine to one measure; but if not, they do not combine [to one measure]. ",
+            "[If] one ate foods that are not fitting for human consumption, such as bitter grasses or foul syrups; or drank liquids that are not fitting for human drinking, such as [fish-]broth, fish oil or undiluted vinegar, he is exempt from excision — even [if] he ate or drank a lot. However he receives lashes for rebellion. ",
+            "[If] one drank vinegar diluted in water, he is liable. One who chews peppercorns or dry ginger and that which is similar to them is exempt; but [if it was] fresh ginger, [he is] liable. If one ate grape leaves, he is exempt; grapevine tendrils, he is liable. These are grapevine tendrils — anything that blooms in the Land of Israel from Rosh Hashanah until Yom Kippur. Beyond this, they are surely like wood — so [he is] exempt; and likewise all that is similar to these. ",
+            "[If] one ate roasted meat in salt, the salt combines with the meat [for the measure]; broth that is on a vegetable combines [with the vegetables] — because [food-items that help] prepare the food, [and] that are mixed with the food, are considered like [the] food. If one was full from gluttonous eating — [meaning] that he ate until he spurned his food — and [then] ate more than his fill, he is exempt like one who ate foods that are not fit for eating. As even though this extra food is fit for one who is hungry, it is not fit for any one who is full like this. ",
+            "If a patient who is seriously ill asks for food on <i>Yom Kippur</i>, he should be given to eat as he desires, until he says \"enough,\" even though competent physicians say that he does not need any food. If the patient says that he does not require food, and the physician says that he does, he should be fed in accordance with the physician's order, provided that the physician is competent. If one physician says that the patient needs food and another says that he does not, he should be given food. [If] some physicians say he needs to and others say he does not need to, we go according to the majority or [according to] the more expert ones. And this is so long as the ill person does not say, \"I need [to eat].\" But if he says, \"I need [to eat],\" we feed him. [If] the ill person does not say that he needs [to eat] and the physicians disagree and all of them were experts and those who said that he does not need to [eat] are of the same number as those who said he needs [to eat], we feed him. ",
+            "[In a case of] a pregnant woman who smelled [food and wants to eat it], we whisper in her ear that it is Yom Kippur. If she calmed down with this reminder, [all] is well (and we do not feed her); but if not, we feed her until she calms down. And likewise do we feed one who is struck with <i>bulmos</i> (a dangerous disease similar to bulimia that causes ravenous hunger), until his eyes light up. We even feed him unslaughtered animals and disgusting animals immediately; and we do not delay until things that are permissible are found. ",
+            "A boy of nine years [or] of ten years should be trained to fast by the hours. For example, if he is used to eat at eight o'clock in the morning, he should be fed at nine; if he is used to eat at nine, he should be fed at ten; the number of hours is to be increased in accordance with the physical strength of the boy. A boy or a girl of eleven should fast the entire day, according to a rabbinical enactment, so as to be trained in the observance of religious duties.",
+            "A girl of twelve years and one day (i.e. twelve complete years) and a boy of thirteen years and one day who have grown two [pubic] hairs are [considered] like adults for all commandments, and are Biblically obligated to complete the fast. But if they did not grow two hairs, they are still [considered] minors and are only [rabbinically] obligated to complete the fast. We do not have a child under nine afflict himself on Yom Kippur, so that he does not come to a danger. "
+        ],
+        [
+            "It is forbidden to bathe on Yom Kippur — whether with hot water or with cold water; whether his whole body or a single limb. It is even forbidden to put [one's] small finger into water. However, the king and a bride may wash their faces — the bride so she will not be disgusting to her husband; and the king so [people] will see his beauty, as it is stated (Isaiah 33:17), \"Your eyes shall see the king in his beauty.\" For how long [after her wedding] is she called a bride? Thirty days. ",
+            "One who was dirty with excrement or mud may wash the dirty place in his usual way and [need] not be concerned (that perhaps he is violating a prohibition). A woman can rinse one hand in water and give bread to a baby. An ill person may bathe in his usual way even if he is not in danger. All those who are obligated to immerse (in a ritual bath) may immerse in their usual way, whether on the Ninth of Av or Yom Kippur. ",
+            "[In a case of] one who [had] a seminal emission on Yom Kippur nowadays: If it is moist, he wipes it with a cloth, and that is enough for him. If it is dry or [he] became dirty [with it] — he just washes the dirty places and he ma y[then] pray. But it is forbidden for him to bathe his whole body or immerse. For one who immerses nowadays is not pure — due to impurity [from exposure to] the dead (which everyone is assumed to have) — so washing (i.e. immersing) from a seminal emission for prayer nowadays is only a custom. And a custom cannot permit something that is forbidden, but rather [only] forbid something that is permissible. And [the Sages] only said that one who [has] a seminal emission on Yom Kippur immerses, when they ordained that those who [had] seminal emissions must immerse. And we already explained that this ordinance was annulled. ",
+            "It is forbidden to sit on mud that is so wet that a person can put one hand on it and pick up enough moisture that when he cleaves his other hand to [the first hand], moisture clings to it [as well]. A person may not fill up an earthenware utensil with water and cool off with it, because the water flows (lit. crawls) from its walls. It is even forbidden with metal utensils, lest water splash on his flesh. But it is permissible to cool oneself off with fruits. ",
+            "A person may take a handkerchief on the eve of Yom Kippur, soak it in water, squeeze it out a little, and put it under the clothes. And on the morrow, he may pass it over his face and [need] not be concerned (that perhaps he is violating a prohibition), even though it [is very] cold. ",
+            "One who goes to greet his teacher, his father or one who is wiser than he, or to read in the study hall may cross through water up to his neck and [need] not be concerned (that perhaps he is violating a prohibition). And he may perform the commandment that he went to perform and return through the water to his place. For if you do not permit him to return, he will not go [in the first place] and will have been obstructed from [doing] the commandment. And likewise may one who is going to guard his fruit cross through water up to his neck and [need] not be concerned (that perhaps he is violating a prohibition). And [that is] so long as they do not take their hands out from under the edges of their garments as they would do on [weekdays]. ",
+            "It is forbidden to wear shoes and sandals even on one [of] his feet. But it is permissible to go out with a sandal of cork, or of reed or [of that] that which is similar to them. One may wrap a cloth around his feet and go out with it; for the hardness of the earth surely reaches his feet and he feels that he is barefoot. Even though infants are permitted with regards to eating, drinking, washing, and anointing, we prevent them from [wearing] shoes and sandals. ",
+            "It is permitted for any person to wear a sandal because of a scorpion and that which is similar to it, in order that it will not 'bite' him. A woman who gave birth is permitted to wear a sandal for thirty days after the birth on account of coldness. An ill person [may act] similarly to her, even if [he] is not in danger. ",
+            "It is [as] forbidden to anoint part of one's body as [it is to anoint] his whole body — whether it is an anointing of pleasure or it is an anointing that is not of pleasure. If one was ill — even though [he] is not in danger — or has scabs on his head, he may anoint in his usual way and [need] not be concerned (that perhaps he is violating a prohibition). ",
+            "There are places which have become accustomed to lighting a light on the eve of Yom Kippur, so one will be embarrassed from his wife and not come to have marital relations [with her]. And there are [other] places which have become accustomed to not lighting [a light], lest one see his wife and she find favor in his eyes and he come to have relations [with her]. But if Yom Kippur falls out to be on Shabbat, everyone is obligated to light in all places — as the lighting of candles for Shabbat is an obligation.<br>The End of the Laws of Rest on the Tenth."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/English/merged.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Rest_on_the_Tenth_of_Tishrei",
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 165) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 317) both include this as one of the 613 mitzvot of the Torah.</i> to refrain from all work on the tenth [day] of the seventh month<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">I.e., Tishrei, which is the seventh month when reckoning from Nisan.</i>, as [Leviticus 23:32] states: \"It shall be a Sabbath of Sabbaths<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 24b states that the word <i>shabbaton</i>, literally, \"a day of rest,\" implies a positive mitzvah.</i> for you.\" Anyone who performs a [forbidden] labor negates the observance of [this] positive commandment and violates a negative commandment<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This is also considered to be one of the 613 mitzvot of the Torah [<i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 329) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 315)].</i>, as [Numbers 29:7] states, \"You shall not perform any labor.\"<br>What liability does a person incur for performing a [forbidden] labor on this day? If he performs [the forbidden labor] willfully, as a conscious act of defiance,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The Radbaz (Vol. V, Responsum 1510) notes that the Rambam uses the expression \"willingly, as a conscious act of defiance\" with regard to the transgressions of idolatry (<i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 3:1), the Sabbath laws (<i>Hilchot Shabbat</i> 1:1), and the laws of Yom Kippur. With regard to all other transgressions punishable by כרת, the Rambam merely states \"as a conscious act of defiance.\"<br>The Radbaz explains that it is possible that the Rambam mentioned the concept of \"willingly\" with regard to these three transgressions because they are the first cases of כרת mentioned in the <i>Mishneh Torah</i>. After mentioning the concept on these three occasions, he does not consider that further repetition is necessary.</i> he is liable for <i>karet</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">כרת means \"cut off.\" <i>Mo'ed Katan</i> 28a relates that a person liable for כרת would die prematurely, before reaching the age of fifty. The Rambam (<i>Hilchot Teshuvah</i> 8:1) emphasizes that being \"cut off in this world\" is not the sum total of Divine retribution for such a transgression. In addition, the person's soul is also cut off and prevented from reaching the world to come.</i>If he performs [the forbidden labor] inadvertently, he is liable to bring a sin offering whose nature is fixed.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The Rambam uses this term to differentiate the sin offering required here from a קרבן עולה ויורד - a guilt offering - which differs depending on the financial status of the person bringing it. (See <i>Hilchot Shegagot</i> 1:4.)</i>",
+            "All the [forbidden] labors<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The 39 labors forbidden on the Sabbath are listed in <i>Hilchot Shabbat</i> 7:1 and explained in the subsequent chapters there. Unlike the holidays, on which the forbidden labors involved in the preparation of food are permitted, on Yom Kippur these activities are forbidden.</i> for which one is liable to be executed by stoning for performing on the Sabbath cause one to be liable for <i>karet</i> if performed on the tenth [of Tishrei].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The <i>Or Sameach</i> notes that in contrast to the remainder of the halachah, in this instance the Rambam does not refer to the day with the name Yom Kippur. He explains that the name Yom Kippur, meaning \"the day of atonement,\" is not relevant to a person who performs a forbidden labor on this day. Since the person acts in contrast to the holy nature of the day, he is not granted atonement.</i> Any activity that incurs the obligation of a sin offering on the Sabbath incurs the obligation of a sin offering on Yom Kippur.<br>Any activity that is forbidden to be performed on the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The commentaries explain that this refers to the activities defined as <i>sh'vut</i>, which are forbidden by the Torah. The specification of which activities should be included in this category was, however, made subject to our Sages' definitions. (See <i>Hilchot Shabbat</i>, Chapters 21-23.)</i>- although it is not a forbidden labor - is forbidden to be performed on Yom Kippur. If one performs such an act, one is punished by stripes for rebellion, as one is punished [for performing the same act] on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Shabbat</i> 1:3. (See <i>Hilchot Edut</i> 18:6 for a definition of this punishment.)</i><br>Whatever is forbidden to be carried on the Sabbath is forbidden to be carried on Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">This refers to the laws of <i>muktzeh</i> mentioned in <i>Hilchot Shabbat</i>, Chapters 25-26.</i> Whatever is forbidden to be said or done at the outset on the Sabbath is likewise forbidden on Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">This refers to the prohibitions mentioned in <i>Hilchot Shabbat</i>, Chapter 24, which are not associated with forbidden labors, but are prohibited in order to make the Sabbath distinct from the other days of the week.</i> The general principle is that there is no difference between the Sabbath and Yom Kippur<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">On a theoretical basis, there are commentaries that take issue with the Rambam's statements, explaining that there is another difference. On the Sabbath, we follow the principle of <i>chiluk melachot</i>, that one can incur liability for every forbidden labor as a separate entity. Therefore, if a person inadvertently performed two different types of forbidden labor, he would have to bring two sin offerings.<br>These authorities maintain that on Yom Kippur (as on the holidays) this principle does not apply, and one is liable for only a single sin offering even when one inadvertently performs several types of forbidden labor. (See <i>Sha'agat Aryeh</i>, Responsum 70.)</i> in this regard, except that a person who willfully performs a forbidden labor on the Sabbath is liable for execution by being stoned to death, and on Yom Kippur [such an act warrants merely] <i>karet</i>.",
+            "It is permitted to trim a vegetable on the day of Yom Kippur from mid-afternoon<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Mid-afternoon refers to <i>minchah katanah</i>, 3:30 PM (according to seasonal hours).</i> onward.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Earlier it is forbidden, lest one eat from the vegetable. Nevertheless, by this late hour one is conscious that the evening is approaching and will refrain from breaking the fast (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 611:7).</i> What is meant by trimming a vegetable? To remove the wilted leaves, and to cut the others to prepare them for consumption. Similarly, it is permitted to crack open nuts and to open pomegranates on Yom Kippur from mid-afternoon onward. [These leniencies were granted] so that one will not endure hardship.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">The <i>Maggid Mishneh</i> explains that the intent is the hardship a person would suffer if he had to labor to prepare food at night after fasting the entire day.</i><br>When Yom Kippur falls on the Sabbath, it is forbidden to trim vegetables and open nuts and pomegranates the entire day.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">So as not to distinguish between this and the other Sabbaths of the year, and thereby to emphasize that the leniency was granted only because of the fast (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 611:6).</i> It has already become the universally accepted custom in Babylon and in North Africa not to perform these activities during the fast.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 115a relates that even in the time of the Talmud, this restriction was observed.</i>Instead, [Yom Kippur is observed] as the Sabbath is with regard to all its particulars.",
+            "There is another positive commandment on Yom Kippur, to refrain from eating and drinking, as [Leviticus 16:29] states: \"You shall afflict your souls.\" According to the Oral Tradition, it has been taught: What is meant by afflicting one's soul? Fasting.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:1), the Rambam explains that since the connection between the body and the soul is established through nourishment, withholding such nourishment is considered an affliction to the soul. See <i>Yoma</i> 74b.</i><br>Whoever fasts on this day fulfills a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 164) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 313) both include this as one of the 613 mitzvot of the Torah.</i> Whoever eats or drinks on this day negates the observance of [this] positive commandment and violates a negative commandment<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">This is also considered one of the 613 mitzvot of the Torah [<i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 196) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 316)].</i>, as [<i>ibid.</i> 23:29] states, \"Any soul that does not afflict itself will be cut off.\" Since the Torah punishes a person who does not fast with <i>karet</i>, we can derive from this that we are forbidden to eat and drink on this day.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">It is an established tradition that there are only two positive commandments - circumcision and offering a Pesach sacrifice - whose lack of observance are punishable by <i>karet</i>. Therefore, the fact that eating on Yom Kippur is punishable by <i>karet</i> indicates that it violates a negative commandment [<i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 196)].</i><br>A person who eats or drinks inadvertently on this day is liable to bring a sin offering of a fixed nature.",
+            "Similarly, according to the Oral Tradition, it has been taught that it is forbidden to wash, anoint oneself, wear shoes, or engage in sexual relations on this day.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:1), the Rambam explains that the Torah mentions the concept of afflicting oneself on Yom Kippur five times. As such, the Oral Tradition (<i>Yoma</i> 76a) explains that there are five different activities forbidden on that day and cites (<i>ibid.</i> 76a-77a) various allusions to these five prohibitions. The terms he uses for allusions, <i>asmachta'ot</i>, indicates that he does not view the four prohibitions other than eating and drinking as having the status of a Torah commandment.<br>Similarly, the punishment that he states should be given for these activities, \"stripes for rebellion,\" is the punishment received for transgressing a Rabbinic commandment.<br>[It must be noted that this matter was a question on which the Rambam deliberated. For an early edition of his Commentary on the Mishnah states that one should receive lashes for performing these activities, indicating that, at that time, he saw them as forbidden by the Torah itself. Similarly, the Rambam's wording in <i>Sefer HaMitzvot</i> (<i>loc. cit.</i>) appears to indicate that these prohibitions are forbidden by the Torah itself. This view is advanced by several authorities including Rabbenu Nissin, the <i>Magen Avraham</i> 611, and the <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 611:2.]<br>Based on the explanations above, it would appear that the term \"according to the Oral Tradition\" as used in this halachah has a different meaning from that in the previous halachah. In the previous halachah, the term denoted an interpretation of a verse in the Torah. Therefore, the prohibition was given the status of a Torah commandment. In this halachah, the term refers to a concept that has been transmitted through a chain of tradition extending back to Moses. Nevertheless, it is a decree that does not stem from a Biblical verse and is therefore considered to be Rabbinic in origin.<br>Other Rabbinic authorities (Rabbenu Asher and the Ashkenazic authorities) clearly state that the prohibitions against these other activities are Rabbinic in nature. Therefore, certain leniencies are granted in their regard, as reflected in Chapter 3, Halachah 1 (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> It is a mitzvah to refrain from these activities in the same way one refrains from eating and drinking.<br>This is derived from [the exegesis of the expression,] \"A Sabbath of Sabbaths.\" \"A Sabbath\" implies refraining from eating; \"of Sabbaths,\" refraining from these activities.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">The reference to the phrase \"a Sabbath of Sabbaths\" is taken from <i>Yoma</i> 74a. The interpretation is, however, the Rambam's.<br>Based on the concepts explained above - that the prohibition against the remaining four types of afflictions is Rabbinic in origin and is not based on the explanation of a verse in the Torah - the <i>Ma'aseh Rokeach</i> suggests amending the text to read, \"'A Sabbath' from work; 'of Sabbaths' from these other matters.\" He supports this view by noting that in Halachah 1, the Rambam had cited this expression as a proof-text for the commandment to refrain from work on Yom Kippur.</i><br>One is liable, however, for <i>karet</i> or a sin offering only for eating and drinking. If one washes, anoints oneself, wears shoes, or engages in sexual relations, one receives stripes for rebelliousness.",
+            "Just as [the obligation to] refrain from work applies both during the day and at night, so too, [the obligation to] refrain from [these activities and thus to] afflict oneself applies both during the day and at night.<br>It is obligatory to add [time]<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 608:1) states that there is no limit to the amount of time one must add to the fast. This addition must, however, be made before (and after) <i>beyn hash'mashot</i>.</i> from the mundane to the sacred at both the entrance and departure of the holiday, as [implied by <i>ibid.</i> 23:32]: \"And you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening.\"<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">From the Rambam's citation of a proof-text, it is clear that the obligation to add time to the fast of Yom Kippur stems from the Torah itself. The <i>Maggid Mishneh</i> adds that the Rambam's wording indicates that the obligation to add \"from the mundane to the sacred\" - i.e., to include some of the previous day in the fast - applies only with regard to the prohibition against eating and drinking, but not to the prohibition against performing labor.<br>He mentions that other authorities do not share this opinion and maintain that this obligation applies also to the prohibition against work, and that it applies also on the Sabbath and on other holidays aside from Yom Kippur.<br>The Radbaz (Vol. V, Responsum 1486) differs with the <i>Maggid Mishneh</i>. Although he agrees that the fact that, in his discussion of the prohibition of labor on the Sabbath, the Rambam does not mention the need to add \"from the mundane to the sacred\" supports the <i>Maggid Mishneh's</i> view, he is reluctant to state that the Rambam differs with all the other authorities on this issue.<br>(See <i>Likkutei Sichot</i>, Vol. XV, which explains the difference between the two perspectives. If we derive the concept of adding \"from the mundane to the sacred\" from Yom Kippur, the obligation revolves around the person, a <i>chiyuv gavra</i> in yeshivah terminology. If, by contrast, the obligation is derived from the prohibition against working on the Sabbath, it is a function of the <i>cheftza</i>, a result of the atmosphere of Sabbath holiness that prevents labor from being performed.)</i> [Since the date of the fast is the tenth,] the intent is [obviously] that one begin fasting and afflicting oneself in the afternoon of the ninth, which directly precedes the tenth.<br>Similarly, at the departure [of the holiday], one should prolong the affliction slightly, [entering] the night of the eleventh, which follows the tenth, as [implied by <i>ibid.</i>]: \"From evening to evening, you shall keep this day of refraining.\"",
+            "When women eat and drink until nightfall, without knowing that we are obligated to add [time] from the weekday to the holiday, they should not be rebuked,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Shulchan Aruch HaRav</i> 608:4 and the <i>Mishnah Berurah</i> 608:3 explain that this applies only when one is absolutely sure that the women will not accept the admonishment. If there is the possibility that they will accept the admonishment and modify their conduct, they should be admonished.</i> lest they perform [the transgression] willfully. It is impossible for there to be a policeman in every person's house to warn his wives. Thus, it is preferable to let [the situation] remain [as it is], so that they will transgress unintentionally, instead of intentionally. The same [principle] applies in other similar instances.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The <i>Maggid Mishneh</i> and the Ramah (<i>Orach Chayim</i> 608:2) explain that this refers to any prohibition that is not explicitly stated in the Torah, even if it has its source in the interpretation of one of the Torah's verses.<br>If, however, a prohibition is explicitly mentioned in the Torah, rebuke should be given even when one is certain that the person committing the transgression will not accept the reproof. Further laws governing the situations when and how rebuke should be given are mentioned in <i>Hilchot De'ot</i> 6:7-8.</i>"
+        ],
+        [
+            "On Yom Kippur, a person is liable for eating [an amount of] food that is fit for humans to eat<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">If, however, the foods are not fit for human consumption, different rules apply. (See Halachah 5.)</i> and is equivalent to the size of a large ripe date<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Although most prohibitions against forbidden foods involve a smaller measure - a <i>k'zayit</i> (the size of an olive) - an exception is made in this instance, because a person's appetite will not be sated if he eats an amount of food smaller than the size of a date. In contrast to the measure for drinking, this is a standard measure, regardless of a person's size (<i>Yoma</i> 80a).</i> - i.e., slightly less than the size of an egg.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">According to <i>Shiurei Torah</i> an egg is 57.6 cubic centimeters; according to <i>Chazon Ish</i> (when the smaller measure is more stringent), it is 41 cubic centimeters. Thus, the size of a date would be a slightly smaller figure. The laws regarding eating less than this amount are mentioned in Halachah 3.</i> All foods [that one eats] are combined to produce this measure.<br>Similarly, one who drinks a cheekful of liquid fit to be drunk by humans is liable. The size of a cheekful is [not a standard measure,] but rather dependent on the size of the cheek of every individual.<br>What is meant by a cheekful? Enough [liquid] for a person to swish to one side of his mouth and for his cheek to appear full. For an ordinary person, this measure is less than a <i>revi'it</i>.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The commentaries interpret this to mean slightly less than a <i>revi'it</i>. Note, however, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 271:13), which states that this measure is slightly more than half a <i>revi'it</i> with regard to the laws of <i>kiddush</i>. (Note the comments of the <i>Be'ur Halachah</i> 271.)</i><br>All liquids [that one drinks] are combined to produce this measure. Foods and liquids are not combined in a single measure.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">For this will sate neither one's appetite nor one's thirst (<i>Yoma</i> 81a).</i>",
+            "One is liable for <i>karet</i> for eating on Yom Kippur if one eats food that is fit for human consumption, regardless of whether it is permitted or forbidden.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">For even forbidden food will sate one's hunger (Rabbenu Manoach).</i> [This includes] <i>piggul,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>A sacrifice that was offered with the intent that it - or any of its sacred elements - be offered on the altar or eaten at a time when it is forbidden to be eaten; e.g., a peace offering the blood of which one thought to have poured on the altar at nightfall, or to have its flesh consumed on the third day after its sacrifice (Hilchot Pesulei HaMukdashim 13:1).</i></i> notar,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Sacrificial meat that was left over past the time during which it is allowed to be eaten - e.g., a sin offering on the morning of the following day or a peace offering on the morning of the third day (<i>Hilchot Pesulei HaMukdashim</i> 18:10).</i> tevel</i>,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Produce from which the agricultural requirements of <i>terumah</i> and the tithes were not separated (<i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 10:19).</i> the flesh of an animal that died without ritual slaughter, the flesh of an animal that is <i>trefah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">An animal that will not live longer than twelve months, because of a wound or blemish (<i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 4:6-8; <i>Hilchot Shechitah</i> 5:1).</i> fat, or blood.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">By eating from this prohibited food on Yom Kippur, one violates two prohibitions: the consumption of the prohibited food and eating on Yom Kippur (<i>Merkevet HaMishneh</i>). See <i>Hilchot Shegagot</i> 6:4 and the conclusion of Chapter 14 of <i>Hilchot Ma'achalot Assurot.</i></i>",
+            "If a person eats or drinks less than the above-mentioned measures, he is not liable for <i>karet</i>. Although the Torah forbids partaking of less than the measure [for which punishment is given], one is not liable for <i>karet</i> unless [one partakes of] that measure.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Since the substance that he is eating is forbidden, it is merely lacking in quantity (Rabbi Yochanan's view, <i>Yoma</i> 74a).</i><br>A person who eats or drinks less than the minimal measure is given \"stripes for rebellion.\"",
+            "[The following rules apply when] a person eats a small amount, [pauses,] and eats again: If the time from when he begins eating until he concludes eating is less than the time it takes to eat an amount of bread and relish equal in size to three eggs, [the food that he eats] is included in the same measure.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the Rambam's statements in <i>Hilchot Tu'mat Tzara'at</i> 16:6.<br>Whenever the Torah mentions a prohibition - and similarly, a mitzvah - that involves eating, the intent is that the person partake of a minimum measure within a specific time. The standard time for all prohibitions (and mitzvot) is כדי אכילת פרס, which the Rambam defines as the time it takes to eat the above amount. [There are opinions that state an amount of bread equivalent to four eggs (<i>Maggid Mishneh</i>). This opinion is mentioned in the notes on Halachah 8.]<br>In time, כדי אכילת פרס is defined as six minutes by the <i>Tzemach Tzedek</i> in one place and seven minutes in another (<i>Sha'ar HaMiluim</i>, sec. 9). Other opinions mention nine minutes, 8, 7 1/2, 6, 5, 4 1/2, 4. (See <i>Ketzot HaShulchan</i> 3:15.)</i> If not, it is not included in the same measure.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">And it is considered as if the person ate less than the minimum measure. For this reason, as mentioned in the notes on Halachah 8, when a person must eat on Yom Kippur, there are times when at first he is given less than the minimal amount, his eating is interrupted, and then he is given less than the minimal amount again, so as to minimize the extent of his transgression.</i><br>[Similar rules apply when] a person drinks, [pauses,] and drinks again: If the time from when he begins drinking until he concludes drinking is less than the time it takes to drink a <i>revi'it</i>,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">I.e., the amount of time it takes to drink a <i>revi'it</i> leisurely (Radbaz, Vol. V, Responsum 1554). This is, nevertheless, a much smaller measure than the amount of time it takes to eat three eggs.<br>The Ra'avad (in his gloss on <i>Hilchot Terumah</i> 10:3) differs and states that even regarding drinking, the minimum measure is the amount of time it takes to eat three eggs. (Significantly, the source on which his opinion is based, <i>Keritot</i> 13a, is cited by the Rambam as halachah in <i>Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah</i> 8:11.)<br>Although the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 612:10) appears to favor the Rambam's view, <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 612:15 and the <i>Mishnah Berurah</i> 612:31 suggest following the more stringent view.</i> [the liquid that he drinks] is included in the same measure. If not, it is not included in the same measure.",
+            "When a person eats foods that are not fit for human consumption - e.g., bitter herbs or foul-tasting syrups - or drinks liquids that are not fit to to be drunk - e.g., fish brine, pickle brine<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Our translation is taken from Rav Kapach's translation of an Arabic term in his edition of the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:2, <i>Nedarim</i> 6:4). In the latter source, the Rambam also states that the brine is sometimes made from fish. The <i>Mishnah Berurah</i> 612:28 renders the Hebrew term as referring to fat that exudes from a fish.</i> or undiluted vinegar - he is not liable for <i>karet</i><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">When describing the fast, Leviticus 23:29 uses the expression, \"Every soul that will not afflict itself shall be cut off.\" Eating food that is not fit for human consumption is also a form of affliction. Hence, one is not liable for punishment (Rabbenu Manoach).</i> even if he eats or drinks a substantial amount. He should, however, be given \"stripes for rebellion.\"",
+            "A person who drinks vinegar mixed with water is liable. One who chews dried pepper, dried ginger, or the like is not liable. [If, however, one chews] fresh ginger, one is liable.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">From the fact that the text mentions only fresh ginger, and not fresh peppers, the <i>Maggid Mishneh</i> states that one might infer that one is not liable for eating fresh peppers. He differs with this conclusion and suggests amending the text based on the Rambam's statements in <i>Hilchot Berachot</i> 8:7. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 612:8) also makes a distinction between fresh and dried peppers.</i><br>A person who eats the leaves of the vine is not liable,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>loc. cit.</i>:7) quotes the version of <i>Yoma</i> 81b that we have, which states, \"the leaves of reeds.\" The Rambam's wording is based on the version quoted by Rabbenu Chanan'el.</i> but one who eats the buds of the vine is liable.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">I.e., the leaves just as they emerge from the stem of the vine.</i> What is meant by the buds of the vine? The buds that have sprouted in <i>Eretz Yisrael</i> from Rosh HaShanah until Yom Kippur. If they sprouted earlier, they are considered as wood, and the person is not liable. The same rules apply in all analogous situations.",
+            "When a person eats roast meat that has been salted, the salt is included in the mass of the meat.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">I.e., when calculating whether or not a person ate a quantity of food equivalent to the size of a date.</i> Similarly, brine on a vegetable is included,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Although the brine is a liquid, and liquids and foods are not ordinarily combined (Halachah 1), since the brine is used to flavor the vegetable, it is considered to be a food (<i>Yoma</i> 80b).</i> because condiments that make food fit to be eaten and are mixed together with the food are considered to be part of the food.<br>If a person was already sated [because he] had overeaten to the extent that he was jaded by food, and then ate more,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's wording requires some clarification. He is referring to a person who had overeaten before the commencement of Yom Kippur, and then despite being disgusted by food, continued to eat on Yom Kippur itself (<i>Maggid Mishneh; Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 612:6). If a person began eating in the midst of the fast and then overate, he would be liable, because of the first morsels of food that he ate.</i> he is not liable. It is comparable to a person who eats food that is not fit for consumption. Although this additional amount is fit to be eaten by a person who is hungry, it is not fit for a person who is sated to this extent.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">If, however, the person is not jaded with the taste of the food, e.g., because the food is prepared in a very flavorful manner, he is liable even though he overate.</i>",
+            "When a person who is dangerously ill<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Compare to <i>Hilchot Shabbat</i> 2:5, which explains that the classification \"dangerously ill\" means that \"he has a wound in his body cavity, from his lips inward.\" Such a person does not need the assessment of a physician to determine whether or not the Sabbath should be violated on his behalf. In situations where the seriousness of the person's ailment is not as obvious, the Sabbath may be violated on his behalf based on a physician's pronouncement. Also, in this category is a women within three days after childbirth.<br>Significantly, when stating this law, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 618:1) mentions only \"a sick person who must eat,\" without stating that he must be dangerously ill. The <i>Be'ur Halachah</i> emphasizes that in many instances, even mildly serious conditions can become life-threatening if the person fasts.</i> asks to eat on Yom Kippur, he should be fed<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Yesodei HaTorah</i> 5:6, which states that with the exception of the prohibitions against idol worship, murder, and incestuous or adulterous relations, any of the Torah's prohibitions may be violated to save a person's life. As mentioned in <i>Hilchot Shabbat</i> 2:1, even if there is a doubt regarding the matter, the Sabbath should be violated, and moreover, it should be the leaders of the people and the wise who violate the Sabbath on the sick person's behalf, so that the people at large will appreciate that this is the course of action that should be taken.</i> because of his request until he says, \"It is enough,\"<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Significantly, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>loc. cit.</i>:7) mentions that when a sick person is fed on Yom Kippur, he should first be fed less than the size of a date within the amount of time it takes to eat four eggs (the more stringent view regarding the time of כדי אכילת פרס). If, however, that is not sufficient, the more lenient opinions concerning the measure of כדי אכילת פרס can be relied upon. If even that is not sufficient, the person should be fed in the normal manner.</i> even though expert physicians say that it is unnecessary.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The sick man's own opinion should followed, because \"the heart knows the bitterness of his soul.\" Nevertheless, the person should be reminded that it is Yom Kippur. If he persists in his desire to eat, we assume that he does not desire to transgress, but cannot bear the fast (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 618:1; <i>Mishnah Berurah</i> 618:5).</i><br>When the sick person says that it is unnecessary for him to eat,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">This is speaking about a person who genuinely does not think that it is necessary for him to eat. It must be emphasized that the Rabbis frowned on the supposed \"piety\" of a sick person who knows that he should eat, but refrains from doing so because of the fast, and applied the verse (Genesis 9:5 : \"I will demand an account of the blood of your own lives\" (<i>Mishnah Berurah, loc. cit.</i>). He should be forced to eat, even against his will.</i> and a physician says that it is necessary, he should be fed according to [the physician's] instructions, provided the physician is an expert.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The <i>Mishnah Berurah</i> 618:1 quotes opinions that state that a Jew need not be an expert physician to render such an opinion. Since he is aware of a threat to life and knows the seriousness of Yom Kippur, his view is accepted. A gentile, however, must be an expert physician for his view to be considered.</i><br>When one physician says that it is necessary [for a sick person to eat], and another physician says that it is unnecessary, the person should be fed. If several physicians say that it is necessary [for a sick person to eat], and other physicians say that it is unnecessary, [the ruling] follows the majority, or those with the most expertise.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 618:4) differs and states that if two physicians say that the sick person should eat, their opinion should be followed. Since two physicians have made such a statement, no further risks should be taken with a person's life.</i> [This applies] provided the sick person does not himself say that it is necessary [for him to eat]. If, however, he makes such a statement, he should be fed.<br>If the sick person does not say that he must [eat], the physicians were divided on the issue, they were all experts, and an equal number took each side, he should be fed.",
+            "When a pregnant woman smells food, [and is overcome by desire for it,] we should whisper in her ear that today is Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Yehudah HaNasi gave this suggestion when asked regarding such a problem (<i>Yoma</i> 83a).</i> If this reminder is sufficient to calm her senses, it is desirable; if not, she should be fed until her desire ceases.<br>Similarly, if a person is overcome by ravenous hunger,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">This refers to a sense of infirmity that overcomes a person because of lack of nourishment; he becomes, dizzy, faint, and unable to focus his eyes.</i> he should be fed until he sees clearly. He should be fed immediately, even if it necessitates giving him non-kosher meat<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">If all that is immediately available is non-kosher food, he should be fed food that involves a prohibition that is least severe first. [See <i>Hilchot Ma'achalot Asurot</i> 14:17, the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Yoma</i> 8:4), and the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 618:9). See the <i>Noda BiY'hudah, Vol. I, Orach Chayim</i>, Responsum 36, which focuses on this issue.]</i> or [meat from a] loathsome species.<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The intent is non-kosher species. Even if their flesh is tasty, they are considered loathsome by Jewish law.</i> We do not require that he wait until permitted food becomes available.",
+            "[From the time] a child is nine or ten years old<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 616:2) explains that when a child's constitution is strong, his training to fast should begin at age nine. If he is weak, the training can be postponed a year.</i> [onward], he should be trained [to fast] for several hours. What is implied? If he is used to eating two hours after daybreak, he should be fed in the third hour. If he is used [to eating] after three hours, he should be fed in the fourth. According to the child's stamina, we should add hours to his anguish.<br>When a child is eleven years old, whether male or female,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad differs and maintains that since males and females reach maturity at different ages, that factor should be taken into account in this law. According to his view, a male child is not obligated to complete the fast until he is twelve, and a female must complete the fast at age eleven.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim, loc. cit.</i>) quotes the Rambam's view. The Ramah mentions a third opinion, which does not require children to complete a fast at all. He states that when a child's constitution is weak, this view should be followed.</i> it is a Rabbinic ordinance that he complete his fast so that he be trained in [the observance of] the mitzvot.",
+            "A female who is twelve years old and one day<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Even a fraction of a day is considered to be a day. Therefore, if a girl's birthday is on Yom Kippur, she is obligated to fast from her twelfth birthday onward.</i> and a male who is thirteen years old and one day, who manifest [signs of physical maturity - i.e.,] two [pubic] hairs, are considered to be adults with regard to [the observance of] all the mitzvot, and are obligated to complete their fast according to the Torah. If, however, they did not manifest [signs of physical maturity], they are still considered to be minors, and are obligated to complete their fast only by virtue of Rabbinic decree.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">In this instance, however, even a child with a weak constitution should make every effort to complete the fast. For it is possible that the child had pubic hairs, which would cause him or her to be considered to be an adult, but they fell off (Ramah, <i>Orach Chayim</i> 616:2).</i><br>A child who is less than nine years old should not be afflicted at all on Yom Kippur, lest this lead to danger.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Even if a child desires to fast, he should be prevented from doing so (Ramah, <i>Orach Chayim, loc. cit.</i>).</i>"
+        ],
+        [
+            "It is forbidden to wash on Yom Kippur,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Our Sages instituted this prohibition based Solomon's description (I Kings 2:26  of David's affliction, which included being forced to go without washing (<i>Yoma</i> 77a).</i> whether using hot or cold water.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">With regard to the prohibition against washing on the Sabbath and holidays, a distinction is made between washing with hot water and washing with cold water, because that prohibition was instituted lest the keepers of the baths heat water on these holy days. On Yom Kippur, the prohibition was instituted to prohibit washing <i>per se</i>. In this regard, we find a verse (Proverbs 25:25 , \"Like cold water on a wearied soul,\" including even cold water.</i> One may not wash one's entire body [at one time], nor any individual limb. It is even forbidden to immerse one's small finger in water.<br>A king and a bride may wash their faces:<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">From this leniency, some authorities infer that the prohibition against washing is Rabbinic in origin. If its source had been in the Torah, the Sages would not have granted such a leniency. Nevertheless, it is possible to explain that since the Torah's prohibition applies only to washing for the sake of pleasure, washing for other reasons is permitted when necessary.</i> a bride so that she will not appear unattractive to her husband, and a king so that he will appear splendorous, as [Isaiah 33:17] states: \"Your eyes shall behold the king in his splendor.\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Melachim</i> 2:5.</i> Until when is a wife considered to be a \"bride\"? For thirty days.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The <i>Mishnah Berurah</i> 613:26 mentions opinions that do not allow this leniency in the present age.</i>",
+            "When a person is soiled with filth or mud, he may wash off the dirt in an ordinary manner without reservation.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">For it is only washing for the sake of pleasure that is forbidden, and not washing for the sake of cleanliness (<i>Yoma</i> 77b).</i> [Similarly,] a woman may wash one hand in water and give a piece of bread to a child.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma, ibid.</i> explains that this refers to <i>shibta</i>, which Rashi interprets as meaning a spirit of impurity that rests on one's hands after sleep. For this reason, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 613:2) allows one to wash one's hands upon arising in the morning.</i><br>A person who is ill may wash in an ordinary manner even though he is not dangerously ill. Similarly, all those who are obligated to immerse themselves [for the sake of ritual purity] should immerse themselves in an ordinary manner. This applies both on Tish'ah B'Av and on Yom Kippur.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">This applied only in the ages when the people observed the laws of ritual purity. At present, since we do not possess the ashes of the red heifer, there is no way we can purify ourselves from the impurity contracted through contact with a human corpse, and we are all ritually impure. Hence, it is forbidden to immerse oneself on Yom Kippur and Tish'ah B'Av. Even a woman who is obligated to immerse herself on this day to purify herself from the <i>niddah</i> state should postpone her immersion. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 613:12, 554:8.)</i>",
+            "[The following rules apply] in the present age<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">I.e., in contrast to the era of Ezra, who ordained that a person who saw a nocturnal emission must immerse himself in the <i>mikveh</i> before reciting the <i>Shema</i>, praying, or engaging in Torah study. (See <i>Hilchot Kri'at Shema</i> 4:8, <i>Hilchot Tefillah</i> 4:4-6 and notes.)</i> when a man has a seminal emission on Yom Kippur: If it is still moist, he should wipe it off with a cloth; this is sufficient. If it is dry, or he has become soiled, he may wash the soiled portions of his body and pray.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">For it is forbidden to pray while there is a trace of semen on one's body.</i> It is, however, forbidden for him wash his entire body or to immerse himself.<br>For a person who immerses himself in the present age is not ritually pure<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">I.e., although a seminal emission conveys ritual impurity and immersion in a <i>mikveh</i> removes that impurity, this is not of consequence in the present age.</i> - [he is impure regardless - ] because of ritual impurity contracted from a human corpse.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Which can be removed only when the ashes of the red heifer are sprinkled on a person.</i> The practice of washing after a nocturnal emission before prayer in the present age is only a custom. And a custom may not nullify a prohibition; it may only prohibit that which is permitted.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">I.e., a person may accept a custom that requires more stringent conduct than that obligated by the letter of Torah law for various reasons. He may not, however, adopt any leniency in Torah law for such reasons.</i><br>The statement that a person who had a seminal emission on Yom Kippur should immerse himself was applicable only [in the era] when it was required to immerse oneself after a seminal emission and, as explained, this ordinance has already been nullified.",
+            "It is forbidden to sit on mud that is moist<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">This would also be done for the purpose of cooling off (<i>Shulchan Aruch, Orach Chayim</i> 613:9).</i> enough that if a person places his hand on it, sufficient moisture will rise up with it so that if he joins this hand to his other hand, the other hand will also become moist.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">This is the explanation of the Rabbinic expression, טופח על מנת להטפיח.</i><br>A person should not fill an earthenware container with water and use it to cool himself, for the water permeates through its walls. It is even forbidden to use a metal container [for this purpose], lest water sprinkle on his flesh.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">One may, however, use an empty container for this purpose (<i>Shulchan Aruch, loc. cit.</i>).</i> It is permitted to cool off [by holding] fruit [against one's flesh].",
+            "On the day preceding Yom Kippur, a person may take a handkerchief and soak it in water, wring it out slightly,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">I.e., he must wring it out so that it will no longer be טופח על מנת להטפיח, as explained in the previous halachah.</i> and place it under clothes [so that it will not be exposed to the heat of the sun]. On the following day, he may wipe his face with it without any reservation,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 613:9) forbids this, lest the person squeeze water from the cloth and thus perform one of the forbidden labors.</i> despite the fact that it is very cold.",
+            "A person who is going to greet his teacher,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">For it is a mitzvah to greet one's teacher (<i>Chaggigah</i> 5b).</i> his father,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Since honoring one's parents is a mitzvah.</i> or someone who surpasses him in knowledge, and similarly, a person who is going to study in the House of Study, may pass through water<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">For his intent is to perform the mitzvah and not to take pleasure in bathing.</i> that is neck-high<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>loc. cit.</i> 613:5) emphasizes that one should not enter water in which the current is fast-moving, because of the danger involved.</i> without any reservation.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Orach Chayim</i> 613:8) states that even if there is a circuitous route that does not require one to pass through water, one may take a direct route through the water. <i>Shulchan Aruch HaRav</i> 613:13 and the <i>Mishnah Berurah</i> 613:22 differ, and prohibit passing through water if there is an alternative route, even one that is much longer.</i><br>[Moreover, after] he performs the mitzvah that he intended to perform, he may return to his home via the water. For if we did not allow him to return, he would not go, [and with this restriction, we would] thwart [his observance of] the mitzvah.<br>Similarly, a person who goes to guard his produce may pass through water that is neck-high without any reservation.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Although guarding one's produce is not a mitzvah, this leniency was granted because of a person's concern for his money. In this instance, the person is not allowed to return through water on Yom Kippur (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 613:12).</i> These leniencies are granted, provided one does not extend his hands out from under the fringes of the garments, as one would do during the week.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Forcing the person to deviate from his ordinary pattern will remind him not to squeeze the water from his garments (<i>Shulchan Aruch HaRav</i> 613:8).</i>",
+            "It is forbidden to wear a [leather] shoe or a sandal,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma</i> 77a also regards going without shoes as an affliction, based on Solomon's statements describing David's afflictions (I Kings 2:26  cited previously, for II Samuel 15:30 describes how David walked barefoot when fleeing from Avshalom.</i> even on one foot. It is, however, permitted to wear a sandal made of reeds, rushes,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Our translation for שעם is based on the gloss of Rabbenu Manoach. He also offers an alternative meaning of the word, \"tree bark.\" In modern Hebrew, שעם means cork.</i>or the like. Similarly, a person may wind cloth over his feet or the like, for his feet remain sensitive to the hardness of the ground and he feels as if he is barefoot.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">The <i>Mishnah Berurah</i> 614:5 states that in his time, it was customary to wear socks and not shoes or sandals made of rubber or similar materials. Nevertheless, at present it has become customary to wear such shoes or sandals.</i><br>Although children are allowed to eat, drink, wash, and anoint themselves, they should be prevented [from wearing] shoes and sandals.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Refraining from any of the other four activities mentioned could affect the child's health and growth. This is not true with regard to wearing shoes and sandals. On the contrary, children often go without shoes.</i>",
+            "All people are allowed to wear sandals [to protect themselves] from being bitten by scorpions and the like.<br>A woman who has just given birth may wear sandals for thirty days, lest she be chilled. The same law applies to other people who are sick, even if their illness is not dangerous.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The halachic equivalence between a woman who has just given birth and a sick person is established in <i>Hilchot Shabbat</i> 2:14.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 614:3) also grants this leniency to a person who has a wound on his foot. The Ramah (<i>loc. cit.</i>:4) states that shoes may also be worn outside if the streets are very muddy.</i>",
+            "[Just as it is forbidden to anoint] one's entire body, so too, is it forbidden to anoint a portion of one's body. [This restriction applies] both to anointment that brings one pleasure and to anointment that does not bring one pleasure.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 614:1) interprets this to mean that it is prohibited to anoint oneself even for purposes of cleanliness.</i><br>When a person is sick, however, or if he has sores on his scalp, he may anoint himself in an ordinary manner without any reservation.",
+            "There are communities where it is customary to light a candle on Yom Kippur, so that one will be modest with regard to one's wife and thus not be prompted to engage in sexual relations. There are, by contrast, other communities where it is customary not to light a candle, lest one see one's wife, be attracted to her, and be prompted to engage in sexual relations.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"><i>Shulchan Aruch HaRav</i> 610:1 explains that it is an obligation to honor Yom Kippur by kindling lights, just as it is a mitzvah to honor other holidays. Nevertheless, because of the fear that one might be prompted to engage in sexual relations, certain communities adopted the custom of nullifying this mitzvah in homes where a husband and wife live together. <i>Pesachim</i> 53b applies the verse (Isaiah 60:21  \"And your nation are all righteous\" to both customs.<br>In all communities, it is customary to light candles for Yom Kippur, either at home or in the synagogue. The above explanation clarifies the decision of the Ramah, who maintains that one should recite a blessing over these candles. There are, however, other explanations, and for this reason, there are authorities (see <i>Sha'ar HaTziyun</i> 610:5) who maintain that a blessing should not be recited.</i><br>If Yom Kippur falls on the Sabbath, it is an obligation to light [a candle incumbent on the members] of all communities. For lighting a candle on the Sabbath is an obligation.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Shabbat</i> 5:1.</i><br>Blessed be God who grants assistance."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת מִמְּלָאכָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג לב)</small> \"שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם\". וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר כט ז)</small> \"וּבֶעָשׂוֹר\" וְגוֹ' <small>(במדבר כט ז)</small> \"כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ\". וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּיוֹם זֶה. אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת. וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:  ",
+            "כָּל מְלָאכָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ בְּשַׁבָּת סְקִילָה חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ בֶּעָשׂוֹר כָּרֵת. וְכָל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו קָרְבַּן חַטָּאת בְּשַׁבָּת חַיָּבִין עָלָיו קָרְבַּן חַטָּאת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִם עָשָׂה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ עַל הַשַּׁבָּת. וְכָל שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכָל שֶׁאָסוּר לְאָמְרוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת כָּךְ אָסוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ אֶלָּא שֶׁזְּדוֹן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּסְקִילָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכָרֵת:  ",
+            "וּמֻתָּר לְקַנֵּב אֶת הָיָּרָק בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. וּמַהוּ הַקִּינוּב שֶׁיָּסִיר אֶת הֶעָלִים הַמְעֻפָּשׁוֹת וִיקַצֵּץ הַשְּׁאָר וִיתַקֵּן אוֹתוֹ לַאֲכִילָה. וְכֵן מְפַצְּעִין בֶּאֱגוֹזִין וּמְפָרְכִין בְּרִמּוֹנִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אָסוּר בִּקְנִיבַת יָרָק וּבִפְצִיעַת אֱגוֹזִים וּבִפְרִיכַת רִמּוֹנִים כָּל הַיּוֹם. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּשִׁנְעָר וּבַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ בְּיוֹם הַצּוֹם אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּשַׁבָּת לְכָל דְּבָרָיו:  ",
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֶרֶת יֵשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִיא לִשְׁבֹּת בּוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז כט)</small> \"תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אֵי זֶה הוּא עִנּוּי שֶׁהוּא לַנֶּפֶשׁ זֶה הַצּוֹם. וְכָל הַצָּם בּוֹ קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בּוֹ בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג כט)</small> \"כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה\". מֵאַחַר שֶׁעָנַשׁ הַכָּתוּב כָּרֵת לְמִי שֶׁלֹּא נִתְעַנָּה לָמַדְנוּ שֶׁמֻּזְהָרִין אָנוּ בּוֹ עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכָל הָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה בּוֹ בְּשׁוֹגֵג חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:  ",
+            "וְכֵן לָמַדְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁאָסוּר לִרְחֹץ בּוֹ אוֹ לָסוּךְ אוֹ לִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל אוֹ לִבְעל. וּמִצְוָה לִשְׁבֹּת מִכָּל אֵלּוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹבֵת מַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז לא)</small> <small>(ויקרא כג לב)</small> שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן שַׁבָּת לְעִנְיַן (אֲכִילָה) וְשַׁבָּתוֹן לְעִנְיָנִים אֵלּוּ. וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֲבָל אִם רָחַץ אוֹ סָךְ אוֹ נָעַל אוֹ בָּעַל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:  ",
+            "כְּשֵׁם שֶׁשְּׁבוּת מְלָאכָה בּוֹ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה כָּךְ שְׁבוּת לְעִנּוּי בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וְצָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג לב)</small> \"וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב\". כְּלוֹמַר הַתְחֵיל לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת מֵעֶרֶב תִּשְׁעָה הַסָּמוּךְ לַעֲשִׂירִי. וְכֵן בַּיְצִיאָה שׁוֹהָה בְּעִנּוּיוֹ מְעַט מִלֵּיל אַחַד עָשָׂר סָמוּךְ לַעֲשִׂירִי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג לב)</small> \"מֵעֶרֶב וְעַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם\":  ",
+            "נָשִׁים שֶׁאוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת עַד שֶׁחֲשֵׁכָה וְהֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת שֶׁמִּצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ אֵין מְמַחִין בְּיָדָן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּזָדוֹן. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹטֵר בְּבֵית כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַזְהִיר נָשָׁיו. וְהָנַח לָהֶן שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מְזִידִין. וְכֵן כָּל הַדּוֹמֶה לָזֶה:  "
+        ],
+        [
+            "הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאֲכָלִין הָרְאוּיִין לֶאֱכל לָאָדָם כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁהִיא פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה כִּמְעַט הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכָל הָאֳכָלִים מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר זֶה. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין הָרְאוּיִין לִשְׁתִיַּת אָדָם כִּמְלוֹא לֻגְמָיו שֶׁל שׁוֹתֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי לֻגְמָיו חַיָּב. וְכַמָּה מְלוֹא לֻגְמָיו כְּדֵי שֶׁיְּסַלְּקֵם לְצַד אֶחָד וְיֵרָאֶה מָלֵא לֻגְמָיו. וְשִׁעוּר זֶה בְּאָדָם בֵּינוֹנִי פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר זֶה. וְהָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר אֶחָד: \n",
+            "אֶחָד הָאוֹכֵל אֳכָלִים הַמֻּתָּרִים אוֹ שֶׁאָכַל דְּבָרִים הָאֲסוּרִין כְּגוֹן פִּגּוּל וְנוֹתַר וְטֶבֶל וּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְחֵלֶב אוֹ דָּם הוֹאִיל וְאָכַל אֳכָלִים הָרְאוּיִין לָאָדָם הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת מִשּׁוּם אוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: \n",
+            "אָכַל אוֹ שָׁתָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בַּחֲצִי שִׁעוּר אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר. וְהָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה חֲצִי שִׁעוּר מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+            "אָכַל מְעַט וְחָזַר וְאָכַל אִם יֵשׁ מִתְּחִלּ��ת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לְכַשִּׁעוּר וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפוֹת לְכַשִּׁעוּר. שָׁתָה מְעַט וְחָזַר וְשָׁתָה אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין: \n",
+            "אָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְמַאֲכַל אָדָם כְּגוֹן עֲשָׂבִים הַמָּרִים אוֹ שְׂרָפִים הַבְּאוּשִׁין אוֹ שֶׁשָּׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה כְּגוֹן צִיר אוֹ מוּרְיָס וְחֹמֶץ חַי אֲפִלּוּ אָכַל וְשָׁתָה מֵהֶן הַרְבֵּה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכָּרֵת. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+            "שָׁתָה חֹמֶץ מָזוּג בְּמַיִם חַיָּב. הַכּוֹסֵס פִּלְפְּלִין וְזַנְגְּבִיל יָבֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן פָּטוּר. אֲבָל זַנְגְּבִיל רָטֹב חַיָּב. אָכַל עֲלֵי גְּפָנִים פָּטוּר. לוּלְבֵי גְּפָנִים חַיָּב. וְאֵלּוּ הֵן לוּלְבֵי גְּפָנִים כָּל שֶׁלִּבְלְבוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. יֶתֶר עַל זֶה הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים וּפָטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ: \n",
+            "אָכַל צָלִי בְּמֶלַח מִצְטָרֵף הַמֶּלַח לַבָּשָׂר. צִיר שֶׁעַל גַּבֵּי יָרָק מִצְטָרֵף. מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁירֵי הָאֹכֶל הַמְעֹרָבִים עִם הָאֹכֶל כְּאֹכֶל הֵן חֲשׁוּבִים. הָיָה שָׂבֵעַ מֵאֲכִילָה גַּסָּה שֶׁאָכַל עַד שֶׁקָּץ בִּמְזוֹנוֹ וְאָכַל יֶתֶר עַל שָׂבְעוֹ פָּטוּר כְּמִי שֶׁאָכַל אֳכָלִין שֶׁאֵינָם רְאוּיִין לַאֲכִילָה. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַמַּאֲכָל הַיָּתֵר רָאוּי לְרָעֵב אֵינוֹ רָאוּי לְכָל מִי שֶׁשָּׂבֵעַ כְּזֶה: \n",
+            "חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁשָּׁאַל לֶאֱכל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁהָרוֹפְאִים הַבְּקִיאִין אוֹמְרִין אֵינוֹ צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר דַּיִּי. אָמַר הַחוֹלֶה אֵינִי צָרִיךְ וְהָרוֹפֵא אוֹמֵר צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּיו. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רוֹפֵא בָּקִי. רוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר צָרִיךְ וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. מִקְצָת הָרוֹפְאִין אוֹמְרִין צָרִיךְ וּמִקְצָתָן אוֹמְרִין אֵינוֹ צָרִיךְ הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב אוֹ אַחַר הַבְּקִיאִין. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר הַחוֹלֶה צָרִיךְ אֲנִי. אֲבָל אִם אָמַר צָרִיךְ אֲנִי מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. לֹא אָמַר הַחוֹלֶה שֶׁהוּא צָרִיךְ וְנֶחְלְקוּ הָרוֹפְאִים וְהָיוּ כֻּלָּם בְּקִיאִין וְאֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ אֵינוֹ צָרִיךְ כְּמִנְיָן שֶׁאָמְרוּ צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ: \n",
+            "עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה לוֹחֲשִׁין לָהּ בְּאָזְנָהּ שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. אִם נִתְקָרְרָה דַּעְתָּהּ בְּזִכָּרוֹן זֶה מוּטָב וְאִם לָאו מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשָׁהּ. וְכֵן מִי שֶׁאָחֲזוֹ בֻּלְמוֹס מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. וַאֲפִלּוּ נְבֵלוֹת וּשְׁקָצִים מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּמְצְאוּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין: \n",
+            "קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וּבֶן עֶשֶׂר שָׁנִים מְחַנְּכִין אוֹתוֹ לְשָׁעוֹת. כֵּיצַד. הָיָה רָגִיל לֶאֱכל בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּשָׁלֹשׁ. הָיָה רָגִיל בְּשָׁלֹשׁ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּאַרְבַּע. לְפִי כֹּחַ הַבֵּן מוֹסִיפִין לְעַנּוֹת אוֹתוֹ בְּשָׁעוֹת. בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת: \n",
+            "בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הֲרֵי הֵן כִּגְדוֹלִים לְכָל הַמִּצְוֹת וּמַשְׁלִימִין מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עֲדַיִן קְטַנִּים הֵן וְאֵינָם מַשְׁלִימִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. קָטָן שֶׁהוּא פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע אֵין מְעַנִּין אוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה: \n"
+        ],
+        [
+            "אָסוּר לִרְחֹץ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן. בֵּין כָּל גּוּפוֹ בֵּין אֵיבָר אֶחָד אֲפִלּוּ אֶצְבַּע קְטַנָּה אָסוּר לְהוֹשִׁיטָהּ בַּמַּיִם. וְהַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה רוֹחֲצִין אֶת פְּנֵיהֶן. כַּלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. וְהַמֶּלֶךְ כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה בְּיָפְיוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה לג יז)</small> \"מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ\". וְעַד כַּמָּה נִקְרֵאת כַּלָּה עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה מְלֻכְלָךְ בְּצוֹאָה אוֹ טִיט רוֹחֵץ מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וּמְדִיחָה אִשָּׁה יָדָהּ אַחַת בְּמַיִם וְנוֹתֶנֶת פַּת לְתִינוֹק. וְהַחוֹלֶה רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְסֻכָּן. וְכָל חַיָּבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: \n",
+            "מִי שֶׁרָאָה קֶרִי בַּזְּמַן הַזֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אִם לַח הוּא מְקַנֵּחַ בְּמַפָּה וְדַיּוֹ. וְאִם יָבֵשׁ הוּא אוֹ שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ רוֹחֵץ מְקוֹמוֹת הַמְלֻכְלָכִין בִּלְבַד וּמִתְפַּלֵּל. וְאָסוּר לוֹ לִרְחֹץ כָּל גּוּפוֹ אוֹ לִטְבּל. שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל בַּזְּמַן הַזֶּה טָהוֹר מִפְּנֵי טֻמְאַת מֵת וְאֵין הָרְחִיצָה מִקֶּרִי לִתְפִלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִנְהָג וְאֵין מִנְהָג לְבַטֵּל דָּבָר הָאָסוּר אֶלָּא לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים טוֹבֵל אֶלָּא כְּשֶׁתִּקְּנוּ טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבָּטְלָה תַּקָּנָה זוֹ: \n",
+            "טִיט שֶׁהוּא לַח בְּיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם יָדוֹ עָלָיו וְתַעֲלֶה בָּהּ לַחְלוּחִית שֶׁאִם הִדְבִּיק אוֹתָהּ לְיָדוֹ הָאַחֶרֶת תִּדְבַּק בָּהּ לַחְלוּחִית אָסוּר לֵישֵׁב עָלָיו. לֹא יְמַלֵּא אָדָם כְּלִי חֶרֶשׂ מַיִם וְיִצְטַנֵּן בּוֹ שֶׁהַמַּיִם נִזְחָלִים מִדְּפָנָיו. אֲפִלּוּ כְּלֵי מַתָּכוֹת אָסוּר שֶׁמָּא יִנָּתְזוּ מַיִם עַל בְּשָׂרוֹ. וּמֻתָּר לְהִצְטַנֵּן בְּפֵרוֹת: \n",
+            "לוֹקֵחַ אָדָם מִטְפַּחַת מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם וּמְנַגְּבָהּ מְעַט וּמַנִּיחָהּ תַּחַת הַבְּגָדִים וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל פָּנָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קֹר הַרְבֵּה: \n",
+            "הַהוֹלֵךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ פְּנֵי אָבִיו אוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה אוֹ לִקְרוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְעוֹשֶׂה מִצְוָה שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ וְחוֹזֵר בַּמַּיִם לִמְקוֹמוֹ. שֶׁאִם לֹא תַּתִּיר לוֹ לַחֲזֹר אֵינוֹ הוֹלֵךְ וְנִמְצָא נִכְשָׁל מִן הַמִּצְוָה. וְכֵן הַהוֹלֵךְ לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ יְדֵיהֶם מִתַּחַת שׁוּלֵי מְעִילֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּחל: \n",
+            "אָסוּר לִנְעל מִנְעָל וְסַנְדָּל אֲפִלּוּ בְּרַגְלוֹ אַחַת. וּמֻתָּר לָצֵאת בְּסַנְדָּל שֶׁל שַׁעַם וְשֶׁל גֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכוֹרֵךְ אָדָם בֶּגֶד עַל רַגְלָיו וְיוֹצֵא בּוֹ שֶׁהֲרֵי קְשִׁי הָאָרֶץ מַגִּיעַ לְרַגְלָיו וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יָחֵף. הַתִּינוֹקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּרְחִיצָה וְסִיכָה מוֹנְעִין אוֹתָן מִמִּנְעָל וְסַנְדָּל: \n",
+            "מֻתָּר לְכָל אָדָם לִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל מֵחֲמַת עַקְרָב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁכֶנּוּ. וְהַחַיָּה מֻתֶּרֶת לִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל מִשּׁוּם צִנָּה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְהַחוֹלֶה כַּיּוֹצֵא בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה: \n",
+            "אָסוּר לָסוּךְ מִקְצָת גּוּפוֹ כְּכָל גּוּפוֹ בֵּין סִיכָה שֶׁל תַּעֲנוּג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל תַּעֲנוּג. וְאִם הָיָה חוֹלֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ סָךְ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: \n",
+            "יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים מֵאִשְׁתּוֹ וְלֹא יָבוֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק שֶׁמָּא יִרְאֶה אִשְׁתּוֹ וְתִשָּׂא חֵן בְּעֵינָיו וְיָבוֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ. וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּבִין הַכּל לְהַדְלִיק בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה: סָלִיק הִלְכוֹת שְׁבִיתַת עשׂוֹר \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%90",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי שנאמר שבת שבתון הוא לכם. וכל העושה בו מלאכה בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר ובעשור וגו' כל מלאכה לא תעשו. ומה הוא חייב על עשיית מלאכה ביום זה. אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת. ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה.",
+            "כל מלאכה שחייבין על זדונה בשבת סקילה חייבין על זדונה בעשור כרת. וכל שחייבין עליו קרבן חטאת בשבת חייבין עליו קרבן חטאת ביום הכפורים. וכל דבר שאסור לעשותו בשבת אע\"פ שאינה מלאכה אסור לעשותו ביום הכפורים. ואם עשה מכין אותו מכת מרדות כדרך שמכין אותו על השבת. וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביום הכפורים. וכל שאסור לאמרו או לעשותו לכתחלה בשבת כך אסור ביום הכפורים. כללו של דבר אין בין שבת ליום הכפורים בענינים אלו אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביום הכפורים בכרת.",
+            "ומותר לקנב את הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה. ומהו הקינוב שיסיר את העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה. וכן מפצעין באגוזין ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש. ויום הכפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק ובפציעת אגוזים ובפריכת רמונים כל היום. וכבר נהגו העם בשנער ובמערב שלא יעשו אחת מכל אלו ביום הצום אלא הרי הוא כשבת לכל דבריו.",
+            "מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתיה שנאמר תענו את נפשותיכם. מפי השמועה למדו אי זה הוא ענוי שהוא לנפש זה הצום. וכל הצם בו קיים מצות עשה. וכל האוכל ושותה בו בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה. וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה.",
+            "וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול את הסנדל או לבעול. ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה שנאמר שבת שבתון שבת לענין(אכילה) ושבתון לענינים אלו. ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתייה. אבל אם רחץ או סך או נעל או בעל מכין אותו מכת מרדות.",
+            "כשם ששבות מלאכה בו בין ביום ובין בלילה כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה. וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי. וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי שנאמר מערב ועד ערב תשבתו שבתכם.",
+            "נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש אין ממחין בידן שלא יבואו לעשות בזדון. שהרי אי אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו. והנח להן שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין. וכן כל הדומה לזה."
+        ],
+        [
+            "האוכל ביום הכפורים מאכלין הראויין לאכול לאדם ככותבת הגסה שהיא פחות מכביצה כמעט הרי זה חייב. וכל האוכלים מצטרפין לשיע��ר זה. וכן השותה משקין הראויין לשתיית אדם כמלוא לוגמיו של שותה כל אחד ואחד לפי לוגמיו חייב. וכמה מלוא לוגמיו כדי שיסלקם לצד אחד ויראה מלא לוגמיו. ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית וכל המשקין מצטרפין לשיעור זה והאכילה ושתייה אין מצטרפין לשיעור אחד.",
+            "אחד האוכל אוכלים המותרים או שאכל דברים האסורין כגון פיגול ונותר וטבל ונבלות וטריפות וחלב או דם הואיל ואכל אוכלים הראויין לאדם הרי זה חייב כרת משום אוכל ביום הכפורים.",
+            "אכל או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אע\"פ שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא על כשיעור. והאוכל או השותה חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות.",
+            "אכל מעט וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת שלש ביצים הרי אלו מצטרפות לכשיעור ואם לאו אין מצטרפות לכשיעור. שתה מעט וחזר ושתה אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין לשיעור ואם לאו אין מצטרפין.",
+            "אכל אוכלים שאין ראויין למאכל אדם כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין או ששתה משקין שאינן ראויין לשתייה כגון ציר או מורייס וחומץ חי אפילו אכל ושתה מהן הרבה הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות.",
+            "שתה חומץ מזוג במים חייב. הכוסס פלפלין וזנגביל יבש וכיוצא בהן פטור. אבל זנגביל רטוב חייב. אכל עלי גפנים פטור. לולבי גפנים חייב. ואלו הן לולבי גפנים כל שלבלבו בארץ ישראל מראש השנה ועד יום הכפורים. יתר על זה הרי הן כעצים ופטור וכן כל כיוצא באלו.",
+            "אכל צלי במלח מצטרף המלח לבשר. ציר שעל גבי ירק מצטרף. מפני שמכשירי האוכל המעורבים עם האוכל כאוכל הן חשובים. היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו ואכל יתר על שובעו פטור כמי שאכל אוכלין שאינם ראויין לאכילה. שאף על פי שזה המאכל היתר ראוי לרעב אינו ראוי לכל מי ששבע כזה.",
+            "חולה שיש בו סכנה ששאל לאכול ביום הכפורים אע\"פ שהרופאים הבקיאין אומרין אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר דיי. אמר החולה איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו על פיו. והוא שיהיה רופא בקי. רופא אחד אומר צריך ואחד אומר אינו צריך מאכילין אותו. מקצת הרופאין אומרין צריך ומקצתן אומרין אינו צריך הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין. ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני. אבל אם אמר צריך אני מאכילין אותו. לא אמר החולה שהוא צריך ונחלקו הרופאים והיו כלם בקיאין ואלו שאמרו אינו צריך כמנין שאמרו צריך מאכילין אותו.",
+            "עוברה שהריחה לוחשין לה באזנה שיום הכפורים הוא. אם נתקררה דעתה בזכרון זה מוטב ואם לאו מאכילין אותה עד שתתישב נפשה. וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו. ואפילו נבלות ושקצים מאכילין אותו מיד ואין משהין אותו עד שימצאו דברים המותרין.",
+            "קטן בן תשע שנים ובן עשר שנים מחנכין אותו לשעות. כיצד היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלש. היה רגיל בשלש מאכילין אותו בארבע. לפי כח הבן מוסיפין לענות אותו בשעות. בן אחת עשרה שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.",
+            "בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה. אבל אם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים הן ואינם משלימין אלא מדברי סופרים. קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביום הכפורים כדי שלא יבא לידי סכנה"
+        ],
+        [
+            "אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן. בין כל גופו בין אבר אחד אפילו אצבע קטנה אסור להושיטה במים. והמלך והכלה רוחצין את פניהן, כלה כדי שלא תתגנה על בעלה. והמלך כדי שיראה ביופיו שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך. ועד כמה נקראת כלה עד שלשים יום.",
+            "מי שהיה מלוכלך בצואה או טיט רוחץ מקום הטנופת כדרכו ואינו חושש. ומדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק. והחולה רוחץ כדרכו אע\"פ שאינו מסוכן. וכל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביוה\"כ.",
+            "מי שראה קרי בזמן הזה ביוה\"כ. אם לח הוא מקנח במפה ודיו. ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל. ואסור לו לרחוץ כל גופו או לטבול. שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת מת ואין הרחיצה מקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר. ולא אמרו שהרואה קרי ביוה\"כ טובל אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר בארנו שבטלה תקנה זו.",
+            "טיט שהוא לח ביותר כדי שיניח אדם ידו עליו ותעלה בה לחלוחית שאם הדביק אותה לידו האחרת תדבק בה לחלוחית אסור לישב עליו. לא ימלא אדם כלי חרש מים ויצטנן בו שהמים נזחלים מדפניו. אפילו כלי מתכות אסור שמא ינתזו מים על בשרו. ומותר להצטנן בפירות.",
+            "לוקח אדם מטפחת מערב יוה\"כ ושורה אותה במים ומנגבה מעט ומניחה תחת הבגדים ולמחר מעבירה על פניו ואינו חושש ואע\"פ שיש בה קור הרבה.",
+            "ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה או לקרות בבית המדרש עובר במים עד צוארו ואינו חושש ועושה מצוה שהלך לעשותה וחוזר במים למקומו. שאם לא תתיר לו לחזור אינו הולך ונמצא נכשל מן המצוה. וכן ההולך לשמור פירותיו עובר במים עד צוארו ואינו חושש ובלבד שלא יוציאו ידיהם מתחת שולי מעיליהם כדרך שעושין בחול.",
+            "אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו ברגלו אחת. ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן. וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. התינוקות אע\"פ שהן מותרין באכילה ובשתייה ורחיצה וסיכה מונעין אותן ממנעל וסנדל.",
+            "מותר לכל אדם לנעול את הסנדל מחמת עקרב וכיוצא בה כדי שלא תשכנו. והחיה מותרת לנעול את הסנדל משום צנה כל שלשים יום. והחולה כיוצא בה אע\"פ שאין שם סכנה.",
+            "אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג. ואם היה חולה אף על פי שאין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.",
+            "יש מקומות שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים כדי שיהיה לו בושת פנים מאשתו ולא יבוא לידי תשמיש המטה. ויש מקומות שנהגו שלא להדליק שמא יראה אשתו ותשא חן בעיניו ויבא לידי תשמיש. ואם חל יום הכפורים להיות בשבת חייבין הכל להדליק בכל מקום שהדלקת נר בשבת חובה"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Rest_on_the_Tenth_of_Tishrei",
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת מִמְּלָאכָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג לב)</small> \"שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם\". וְכָל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר כט ז)</small> \"וּבֶעָשׂוֹר\" וְגוֹ' <small>(במדבר כט ז)</small> \"כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ\". וּמַה הוּא חַיָּב עַל עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּיוֹם זֶה. אִם עָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת. וְאִם עָשָׂה בִּשְׁגָגָה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:  ",
+            "כָּל מְלָאכָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ בְּשַׁבָּת סְקִילָה חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ בֶּעָשׂוֹר כָּרֵת. וְכָל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו קָרְבַּן חַטָּאת בְּשַׁבָּת חַיָּבִין עָלָיו קָרְבַּן חַטָּאת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִם עָשָׂה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ עַל הַשַּׁבָּת. וְכָל שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכָל שֶׁאָסוּר לְאָמְרוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת כָּךְ אָסוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ אֶלָּא שֶׁזְּדוֹן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּסְקִילָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּכָרֵת:  ",
+            "וּמֻתָּר לְקַנֵּב אֶת הָיָּרָק בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. וּמַהוּ הַקִּינוּב שֶׁיָּסִיר אֶת הֶעָלִים הַמְעֻפָּשׁוֹת וִיקַצֵּץ הַשְּׁאָר וִיתַקֵּן אוֹתוֹ לַאֲכִילָה. וְכֵן מְפַצְּעִין בֶּאֱגוֹזִין וּמְפָרְכִין בְּרִמּוֹנִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ. וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אָסוּר בִּקְנִיבַת יָרָק וּבִפְצִיעַת אֱגוֹזִים וּבִפְרִיכַת רִמּוֹנִים כָּל הַיּוֹם. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם בְּשִׁנְעָר וּבַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ בְּיוֹם הַצּוֹם אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּשַׁבָּת לְכָל דְּבָרָיו:  ",
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֶרֶת יֵשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהִיא לִשְׁבֹּת בּוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז כט)</small> \"תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם\". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אֵי זֶה הוּא עִנּוּי שֶׁהוּא לַנֶּפֶשׁ זֶה הַצּוֹם. וְכָל הַצָּם בּוֹ קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בּוֹ בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג כט)</small> \"כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה\". מֵאַחַר שֶׁעָנַשׁ הַכָּתוּב כָּרֵת לְמִי שֶׁלֹּא נִתְעַנָּה לָמַדְנוּ שֶׁמֻּזְהָרִין אָנוּ בּוֹ עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכָל הָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה בּוֹ בְּשׁוֹגֵג חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה:  ",
+            "וְכֵן לָמַדְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁאָסוּר לִרְ��ֹץ בּוֹ אוֹ לָסוּךְ אוֹ לִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל אוֹ לִבְעל. וּמִצְוָה לִשְׁבֹּת מִכָּל אֵלּוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹבֵת מַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא טז לא)</small> <small>(ויקרא כג לב)</small> שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן שַׁבָּת לְעִנְיַן (אֲכִילָה) וְשַׁבָּתוֹן לְעִנְיָנִים אֵלּוּ. וְאֵין חַיָּבִין כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֲבָל אִם רָחַץ אוֹ סָךְ אוֹ נָעַל אוֹ בָּעַל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:  ",
+            "כְּשֵׁם שֶׁשְּׁבוּת מְלָאכָה בּוֹ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה כָּךְ שְׁבוּת לְעִנּוּי בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וְצָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג לב)</small> \"וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב\". כְּלוֹמַר הַתְחֵיל לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת מֵעֶרֶב תִּשְׁעָה הַסָּמוּךְ לַעֲשִׂירִי. וְכֵן בַּיְצִיאָה שׁוֹהָה בְּעִנּוּיוֹ מְעַט מִלֵּיל אַחַד עָשָׂר סָמוּךְ לַעֲשִׂירִי שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא כג לב)</small> \"מֵעֶרֶב וְעַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם\":  ",
+            "נָשִׁים שֶׁאוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת עַד שֶׁחֲשֵׁכָה וְהֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת שֶׁמִּצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ אֵין מְמַחִין בְּיָדָן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּזָדוֹן. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹטֵר בְּבֵית כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַזְהִיר נָשָׁיו. וְהָנַח לָהֶן שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מְזִידִין. וְכֵן כָּל הַדּוֹמֶה לָזֶה:  "
+        ],
+        [
+            "הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאֲכָלִין הָרְאוּיִין לֶאֱכל לָאָדָם כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁהִיא פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה כִּמְעַט הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכָל הָאֳכָלִים מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר זֶה. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין הָרְאוּיִין לִשְׁתִיַּת אָדָם כִּמְלוֹא לֻגְמָיו שֶׁל שׁוֹתֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי לֻגְמָיו חַיָּב. וְכַמָּה מְלוֹא לֻגְמָיו כְּדֵי שֶׁיְּסַלְּקֵם לְצַד אֶחָד וְיֵרָאֶה מָלֵא לֻגְמָיו. וְשִׁעוּר זֶה בְּאָדָם בֵּינוֹנִי פָּחוֹת מֵרְבִיעִית. וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר זֶה. וְהָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר אֶחָד: \n",
+            "אֶחָד הָאוֹכֵל אֳכָלִים הַמֻּתָּרִים אוֹ שֶׁאָכַל דְּבָרִים הָאֲסוּרִין כְּגוֹן פִּגּוּל וְנוֹתַר וְטֶבֶל וּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְחֵלֶב אוֹ דָּם הוֹאִיל וְאָכַל אֳכָלִים הָרְאוּיִין לָאָדָם הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת מִשּׁוּם אוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: \n",
+            "אָכַל אוֹ שָׁתָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בַּחֲצִי שִׁעוּר אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר. וְהָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה חֲצִי שִׁעוּר מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+            "אָכַל מְעַט וְחָזַר וְאָכַל אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לְכַשִּׁעוּר וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפוֹת לְכַשִּׁעוּר. שָׁתָה מְעַט וְחָזַר וְשָׁתָה אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סו��ף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין: \n",
+            "אָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְמַאֲכַל אָדָם כְּגוֹן עֲשָׂבִים הַמָּרִים אוֹ שְׂרָפִים הַבְּאוּשִׁין אוֹ שֶׁשָּׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה כְּגוֹן צִיר אוֹ מוּרְיָס וְחֹמֶץ חַי אֲפִלּוּ אָכַל וְשָׁתָה מֵהֶן הַרְבֵּה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכָּרֵת. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+            "שָׁתָה חֹמֶץ מָזוּג בְּמַיִם חַיָּב. הַכּוֹסֵס פִּלְפְּלִין וְזַנְגְּבִיל יָבֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן פָּטוּר. אֲבָל זַנְגְּבִיל רָטֹב חַיָּב. אָכַל עֲלֵי גְּפָנִים פָּטוּר. לוּלְבֵי גְּפָנִים חַיָּב. וְאֵלּוּ הֵן לוּלְבֵי גְּפָנִים כָּל שֶׁלִּבְלְבוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. יֶתֶר עַל זֶה הֲרֵי הֵן כְּעֵצִים וּפָטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ: \n",
+            "אָכַל צָלִי בְּמֶלַח מִצְטָרֵף הַמֶּלַח לַבָּשָׂר. צִיר שֶׁעַל גַּבֵּי יָרָק מִצְטָרֵף. מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשִׁירֵי הָאֹכֶל הַמְעֹרָבִים עִם הָאֹכֶל כְּאֹכֶל הֵן חֲשׁוּבִים. הָיָה שָׂבֵעַ מֵאֲכִילָה גַּסָּה שֶׁאָכַל עַד שֶׁקָּץ בִּמְזוֹנוֹ וְאָכַל יֶתֶר עַל שָׂבְעוֹ פָּטוּר כְּמִי שֶׁאָכַל אֳכָלִין שֶׁאֵינָם רְאוּיִין לַאֲכִילָה. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַמַּאֲכָל הַיָּתֵר רָאוּי לְרָעֵב אֵינוֹ רָאוּי לְכָל מִי שֶׁשָּׂבֵעַ כְּזֶה: \n",
+            "חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁשָּׁאַל לֶאֱכל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁהָרוֹפְאִים הַבְּקִיאִין אוֹמְרִין אֵינוֹ צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר דַּיִּי. אָמַר הַחוֹלֶה אֵינִי צָרִיךְ וְהָרוֹפֵא אוֹמֵר צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּיו. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רוֹפֵא בָּקִי. רוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר צָרִיךְ וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. מִקְצָת הָרוֹפְאִין אוֹמְרִין צָרִיךְ וּמִקְצָתָן אוֹמְרִין אֵינוֹ צָרִיךְ הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב אוֹ אַחַר הַבְּקִיאִין. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר הַחוֹלֶה צָרִיךְ אֲנִי. אֲבָל אִם אָמַר צָרִיךְ אֲנִי מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. לֹא אָמַר הַחוֹלֶה שֶׁהוּא צָרִיךְ וְנֶחְלְקוּ הָרוֹפְאִים וְהָיוּ כֻּלָּם בְּקִיאִין וְאֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ אֵינוֹ צָרִיךְ כְּמִנְיָן שֶׁאָמְרוּ צָרִיךְ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ: \n",
+            "עֻבָּרָה שֶׁהֵרִיחָה לוֹחֲשִׁין לָהּ בְּאָזְנָהּ שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא. אִם נִתְקָרְרָה דַּעְתָּהּ בְּזִכָּרוֹן זֶה מוּטָב וְאִם לָאו מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשָׁהּ. וְכֵן מִי שֶׁאָחֲזוֹ בֻּלְמוֹס מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. וַאֲפִלּוּ נְבֵלוֹת וּשְׁקָצִים מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּמְצְאוּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין: \n",
+            "קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וּבֶן עֶשֶׂר שָׁנִים מְחַנְּכִין אוֹתוֹ לְשָׁעוֹת. כֵּיצַד. הָיָה רָגִיל לֶאֱכל בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּיּוֹם מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּשָׁלֹשׁ. הָיָה רָגִיל בְּשָׁלֹשׁ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּאַרְבַּע. לְפִי כֹּחַ הַבֵּן מוֹסִיפִין לְעַנּוֹת או��תוֹ בְּשָׁעוֹת. בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת: \n",
+            "בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וּבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הֲרֵי הֵן כִּגְדוֹלִים לְכָל הַמִּצְוֹת וּמַשְׁלִימִין מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם לֹא הֵבִיאוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עֲדַיִן קְטַנִּים הֵן וְאֵינָם מַשְׁלִימִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. קָטָן שֶׁהוּא פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע אֵין מְעַנִּין אוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה: \n"
+        ],
+        [
+            "אָסוּר לִרְחֹץ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן. בֵּין כָּל גּוּפוֹ בֵּין אֵיבָר אֶחָד אֲפִלּוּ אֶצְבַּע קְטַנָּה אָסוּר לְהוֹשִׁיטָהּ בַּמַּיִם. וְהַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה רוֹחֲצִין אֶת פְּנֵיהֶן. כַּלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ. וְהַמֶּלֶךְ כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה בְּיָפְיוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה לג יז)</small> \"מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ\". וְעַד כַּמָּה נִקְרֵאת כַּלָּה עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה מְלֻכְלָךְ בְּצוֹאָה אוֹ טִיט רוֹחֵץ מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וּמְדִיחָה אִשָּׁה יָדָהּ אַחַת בְּמַיִם וְנוֹתֶנֶת פַּת לְתִינוֹק. וְהַחוֹלֶה רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְסֻכָּן. וְכָל חַיָּבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: \n",
+            "מִי שֶׁרָאָה קֶרִי בַּזְּמַן הַזֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אִם לַח הוּא מְקַנֵּחַ בְּמַפָּה וְדַיּוֹ. וְאִם יָבֵשׁ הוּא אוֹ שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ רוֹחֵץ מְקוֹמוֹת הַמְלֻכְלָכִין בִּלְבַד וּמִתְפַּלֵּל. וְאָסוּר לוֹ לִרְחֹץ כָּל גּוּפוֹ אוֹ לִטְבּל. שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל בַּזְּמַן הַזֶּה טָהוֹר מִפְּנֵי טֻמְאַת מֵת וְאֵין הָרְחִיצָה מִקֶּרִי לִתְפִלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִנְהָג וְאֵין מִנְהָג לְבַטֵּל דָּבָר הָאָסוּר אֶלָּא לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים טוֹבֵל אֶלָּא כְּשֶׁתִּקְּנוּ טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבָּטְלָה תַּקָּנָה זוֹ: \n",
+            "טִיט שֶׁהוּא לַח בְּיוֹתֵר כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם יָדוֹ עָלָיו וְתַעֲלֶה בָּהּ לַחְלוּחִית שֶׁאִם הִדְבִּיק אוֹתָהּ לְיָדוֹ הָאַחֶרֶת תִּדְבַּק בָּהּ לַחְלוּחִית אָסוּר לֵישֵׁב עָלָיו. לֹא יְמַלֵּא אָדָם כְּלִי חֶרֶשׂ מַיִם וְיִצְטַנֵּן בּוֹ שֶׁהַמַּיִם נִזְחָלִים מִדְּפָנָיו. אֲפִלּוּ כְּלֵי מַתָּכוֹת אָסוּר שֶׁמָּא יִנָּתְזוּ מַיִם עַל בְּשָׂרוֹ. וּמֻתָּר לְהִצְטַנֵּן בְּפֵרוֹת: \n",
+            "לוֹקֵחַ אָדָם מִטְפַּחַת מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם וּמְנַגְּבָהּ מְעַט וּמַנִּיחָהּ תַּחַת הַבְּגָדִים וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל פָּנָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קֹר הַרְבֵּה: \n",
+            "הַהוֹלֵךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ אוֹ פְּנֵי אָבִיו אוֹ מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה אוֹ לִקְרוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וְעוֹשֶׂה מִצְוָה שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ וְחוֹזֵר בַּמַּיִם לִמְקוֹמוֹ. שֶׁאִם לֹא תַּתִּיר לוֹ לַחֲזֹר אֵינוֹ הוֹלֵךְ וְנִמְצָא נִכְשָׁל מִן הַמִּצְוָה. וְכֵן הַהוֹלֵךְ לִשְׁמֹר פֵּרוֹתָיו עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ יְדֵיהֶם מִתַּחַת שׁוּלֵי מְעִילֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּחל: \n",
+            "אָסוּר לִנְעל מִנְעָל וְסַנְדָּל אֲפִלּוּ בְּרַגְלוֹ אַחַת. וּמֻתָּר לָצֵאת בְּסַנְדָּל שֶׁל שַׁעַם וְשֶׁל גֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכוֹרֵךְ אָדָם בֶּגֶד עַל רַגְלָיו וְיוֹצֵא בּוֹ שֶׁהֲרֵי קְשִׁי הָאָרֶץ מַגִּיעַ לְרַגְלָיו וּמַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יָחֵף. הַתִּינוֹקוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּרְחִיצָה וְסִיכָה מוֹנְעִין אוֹתָן מִמִּנְעָל וְסַנְדָּל: \n",
+            "מֻתָּר לְכָל אָדָם לִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל מֵחֲמַת עַקְרָב וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁכֶנּוּ. וְהַחַיָּה מֻתֶּרֶת לִנְעל אֶת הַסַּנְדָּל מִשּׁוּם צִנָּה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְהַחוֹלֶה כַּיּוֹצֵא בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה: \n",
+            "אָסוּר לָסוּךְ מִקְצָת גּוּפוֹ כְּכָל גּוּפוֹ בֵּין סִיכָה שֶׁל תַּעֲנוּג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל תַּעֲנוּג. וְאִם הָיָה חוֹלֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ סָךְ כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ: \n",
+            "יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים מֵאִשְׁתּוֹ וְלֹא יָבוֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק שֶׁמָּא יִרְאֶה אִשְׁתּוֹ וְתִשָּׂא חֵן בְּעֵינָיו וְיָבוֹא לִידֵי תַּשְׁמִישׁ. וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּבִין הַכּל לְהַדְלִיק בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה: סָלִיק הִלְכוֹת שְׁבִיתַת עשׂוֹר \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,87 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/426788e324d6727b9363506fdf1dac3f.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "We are bidden by the sages to read the <i>Megillah</i> at its proper time. It is widely known that this reading was prescribed by the prophets. Everyone is required to hear its reading: men, women, proselytes, and emancipated slaves. Minors should be trained to read it.— —",
+            "",
+            "",
+            "On what date should it be read? The sages prescribed several dates for it, because it is written: \"At their appointed times\" (Esther 9:31). These are the dates of reading the <i>Megillah:</i> Every town in Eretz Yisrael or abroad that was surrounded by a wall since the time of Joshua the son of Nun should read it on the fifteenth of <i>Adar</i>, even if it has no wall at the present. Such a town is referred to as a walled city. Every town that was not surrounded by a wall in the days of Joshua, even if it has a wall now, should read the <i>Megillah</i> on the fourteenth of <i>Adar</i>. Such a town is referred to as an open city.",
+            "Although the castle-city of Shushan was not surrounded by a wall in the days of Joshua the son of Nun, the <i>Megillah</i> is read there on the fifteenth of <i>Adar</i>, because it was there that the miracle occurred, as it is written: \"They rested on the fifteenth\" (Esther 9:18). This was made to depend on the days of Joshua in deference to Eretz Yisrael which was in ruins at that time. The inhabitants of Eretz Yisrael were to be considered residents of walled cities so as to read the <i>Megillah</i> at the same time as the residents of Shushan. Although Eretz Yisrael is still desolate, its residents are to read the <i>Megillah</i> on the fifteenth of <i>Adar</i> in localities that used to be surrounded by defense walls during the period of Joshua. Eretz Yisrael is thus remembered in connection with the miracle of <i>Purim</i>.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The <i>Megillah</i> must not be read on the Sabbath. This is a precautionary measure, lest someone might take the <i>Megillah</i> to a skilled reader, transporting it four cubits or more through a public domain; for, though everyone is required to read the <i>Megillah</i>, not everyone is a skilled reader. For this reason, if the date for the reading of the <i>Megillah</i> falls on the Sabbath, it should be read prior to the Sabbath, while on the Sabbath itself the rules concerning <i>Purim</i> should be thoroughly discussed as a reminder that the day is <i>Purim</i>.",
+            "If, for example, the fourteenth falls on a Sabbath, the inhabitants of open towns should read the <i>Megillah</i> on the preceding Friday, while the inhabitants of walled cities should read it on Sunday, their normal time. If the fifteen occurs on a Sabbath, the inhabitants of fortified cities should read it earlier, on Friday, which is the fourteenth, while the inhabitants of open towns should read it on the same day, which is the normal time for them. In such a case, all will be reading the <i>Megillah</i> on the fourteenth."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "If a man read the <i>Megillah</i> by heart, he has not fulfilled his duty. If a speaker of a foreign tongue heard the <i>Megillah</i> read from a copy written in the Hebrew language and in Hebrew script, he has fulfilled his duty, even though he did not know what they said. Similarly, if the <i>Megillah</i> is written in Greek, and he heard it read, he has discharged his duty, even though he knows no Greek, and even if the listener is familiar with Hebrew.",
+            "If the <i>Megillah</i> is written in Aramaic or in some other foreign tongue, except Greek, only a person who is familiar with that tongue fulfills his duty by hearing it read.— —",
+            "If a man read the <i>Megillah</i> without due intention, he has not discharged his duty. If, for example, while copying the <i>Megillah</i>, or expounding it, or proof-reading it, he intended to fulfill his duty with this reading, he has discharged his obligation; if he did not so intend, he has not fulfilled his duty.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "On these two days, namely the fourteenth and the fifteenth of <i>Adar</i>, lamentation and fasting are forbidden to anyone anywhere: to residents of walled cities who observe the fifteenth day only, and to residents of open towns who observe the fourteenth day only. Lamentation and fasting are forbidden on these two days of the first <i>Adar</i> and the second <i>Adar</i>.— —",
+            "Residents of villages and open towns are bidden to make the fourteenth day of <i>Adar</i>, and residents of walled cities the fifteenth, a day for rejoicing and feasting and sending presents to one another and gifts to the poor. Work is permitted; nevertheless it is improper to work on <i>Purim</i>. The sages have declared that anyone who works on <i>Purim</i> will never see a sign of success in that work.— —",
+            "",
+            "One is required to distribute charity to the poor on <i>Purim</i>.— — The applicants for <i>Purim</i> money should not be scrutinized; it should be given to anyone who holds out his hand. <i>Purim</i> money must not be diverted to any other charity.",
+            "One should rather spend more money on gifts to the poor than on his <i>Purim</i> banquet and presents to his friends. No joy is greater and more glorious than the joy of gladdening the hearts of the poor, the orphans, the widows, and the strangers. He who gladdens the heart of these unhappy people imitates God, as it is written: \"I am … to revive the spirit of the humble, and to put heart into the crushed\" (Isaiah 57:15).",
+            "All Prophetic Books and the Sacred Writings will cease [to be recited in public] during the messianic era except the Book of Esther. It will continue to exist just as the Five Books of the Torah and the laws of the Oral Torah that will never cease. Although ancient troubles will be remembered no longer, as it is written: \"The troubles of the past are forgotten and hidden from my eyes\" (Isaiah 65:16), the days of <i>Purim</i> will not be abolished, as it is written: \"These days of <i>Purim</i> shall never be repealed among the Jews, and the memory of them shall never cease from their descendants\" (Esther 9:28)."
+        ],
+        [
+            "During the period of the second Temple, when the Greek kings were in power, they proclaimed decrees against the Jewish people, abrogating their religion and forbidding them to study the Torah or to perform the divine precepts. They laid their hands on their wealth and their daughters; they entered the Temple and broke through it, defiling the things that were pure. The people of Israel were sorely distressed by their enemies, who oppressed them ruthlessly until the God of our fathers took pity, saved and rescued them from the hands of the tyrants. The Hasmonean great priests won victories, defeating the Syrian Greeks and saving Israel from their power. They set up a king from among the priests and Israel's kingdom was restored for a period of more than two centuries, until the destruction of the second Temple.",
+            "When, on the twenty-fifth of <i>Kislev</i>, the Jews had emerged victorious over their foes and destroyed them, they re-entered the Temple where they found only one jar of pure oil, enough to be lit for only a single day; yet they used it for lighting the required set of lamps for eight days, until they managed to press olives and produce pure oil.",
+            "Because of this, the sages of that generation ruled that the eight days beginning with the twenty-fifth of <i>Kislev</i> should be observed as days of rejoicing and praising the Lord. Lamps are lit in the evening over the doors of the homes, on each of the eight nights, so as to display the miracle. These days are called <i>Hanukkah</i>, when it is forbidden to lament or to fast, just as it is on the days of <i>Purim</i>. Lighting the lamps during the eight days of <i>Hanukkah</i> is a religious duty imposed by the sages, like the reading of the <i>Megillah</i> on <i>Purim</i>."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The precept of lighting the <i>Hanukkah</i> lamp is exceedingly precious, and one should carefully observe it in order to acclaim the miracle, ever praising and thanking God for the miracles which he has performed for us. Even if one has nothing to eat except what he gets from charity, he should borrow, or sell his garment, to buy oil and lamps and light them.",
+            "",
+            "If a [poor] person must choose between Sabbath lights and <i>Hanukkah</i> lights, or between Sabbath lights and wine for <i>Kiddush</i>, the lighting of his home takes priority, so as to sustain peace in the house, since even the divine name was erased [in the oath of purgation—Numbers 5:12-31] to make peace between [a jealous] husband and his wife. Great is peace, since the entire Torah has been given to create peace in the world, as it is written: \"Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace\" (Proverbs 3:17)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "And one is obligated to distribute gifts to the poor on Purim. To no less than two poor individuals, one gives to each a gift, or coins, or a cooked dish, or a kind of food. As it is said: \"And presents to the poor.\" (Esther 9:22) -- [This implies] two gifts to two poor individuals. We should not be discriminating in selecting the recipients of these Purim gifts. Rather, one should give to anyone who reaches out their hand. Money given to be distributed on Purim should not be used for other charitable purposes."
+        ],
+        [
+            "",
+            "When the Jews overcame their enemies and destroyed them, they entered the Sanctuary; this was on the twenty-fifth of Kislev. They could not find any pure oil in the Sanctuary, with the exception of a single cruse. It contained enough oil to burn for merely one day. They lit the arrangement of candles from it for eight days until they could crush olives and produce pure oil."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The mitzvah of [kindling] the candle for Chanukkah is very much a beloved mitzvah, and a person must be very careful with it in order to inform [others of] the miracle and to add to the praise of God and gratitude to God for all of the miracles that God did for us. Even if one does not have anything to eat outside of tzedakah [charity], [such] a [poor] person lends or sells their clothing and[, using that money,] acquires oil and candles and kindles [the flames]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "CC0",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "We are bidden by the sages to read the <i>Megillah</i> at its proper time. It is widely known that this reading was prescribed by the prophets. Everyone is required to hear its reading: men, women, proselytes, and emancipated slaves. Minors should be trained to read it. And even priests amidst their service stop their service and come to hear the reading of the Scroll. And likewise do we stop Torah study to hear the reading of the Scroll — all the more so for the other commandments of the Torah. All of them are overridden on account of the reading of the Scroll. And there is nothing that overrides the reading of the Scroll, [to go] before it, except for a commanded corpse — [meaning one] that has no one to bury it. For one who encounters it must bury it first; and read [the Scroll] afterwards.",
+            "It is the same [for both] the reader and the one who listens to the reader — he has fulfilled his obligation. And that is so long as he hears [it] from someone who is obligated in its reading. Hence if the reader was an infant or one mentally incapacitated, the one who listens [to it] from him has not fulfilled [his obligation]. ",
+            "It is commandment to read all of it; and it is a commandment to read it at night and during the day. And all of the night is fit for the reading of the night; and all of the day is fit for the reading of the day. And before its reading at night, one recites three blessings — and these are them: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us about the reading of the Scroll; Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who made miracles for our ancestors in those days at this time; Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has kept us alive, and preserved us and made us reach this time. And during the day, one does not repeat and recite the blessing, \"who has kept us alive.\" And in a place where they are accustomed to reciting a blessing after it, they should recite the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who pleads our cause, and who judges our claim, and who avenges our vengeance, and who punishes our foes, and who brings retribution to our enemies. Blessed are You, Lord, who, on behalf of Israel, exacts punishment from all of their foes — the saving God.\"",
+            "",
+            "",
+            "[Regarding] residents of villages that only gather in the synagogues on Monday and Thursday, [the Sages] ordained for them that they could preempt and read on the day of the assembly. How is this? If the day of the Fourteenth fell out to be on Monday or Thursday, they read it on the day. But if it come out to be on another day besides Monday or Thursday, they preempt and read it on the Monday or Thursday closest to it.",
+            "How is that? If the Fourteenth came out to be on Sunday, they preempt and read on Thursday which is the Eleventh. If it came out to be on Tuesday, they read on Monday, which is the Thirteenth. If it came out to be on Wednesday, they read on Monday, which is the Twelfth. And all of these who preempt and read before the Fourteenth may not read with less than ten. ",
+            "[Regarding] a village [that could otherwise] preempt and read on the day of the assembly: When they do not [actually] assemble on Mondays and Thursdays, they may only read it on the Fourteenth. And any city that does not have ten fixed idlers in the synagogue (ready to help) for the needs of the community, is surely like a village. So they can preempt and read on the day of the assembly. And if there are not ten men [in a village], its improvement is its ruin and they are surely like residents of a large city. So they can only read on the Fourteenth. ",
+            "To what are these words applicable — that we preempt and read on the day of the assembly? At the time that Israel has a monarchy (ruled over themselves). But at this time, we may only read it in its time, which is the Fourteenth and the Fifteenth: The residents of the villages and the cities read on the Fourteenth and the residents of the [walled cities] read on the Fifteenth.",
+            "[In a case of] a resident of a city that went to a [walled city]; or a resident of a [walled city] that went to a city: If he had in mind to return to his place at the time of the reading, but he delayed and did not return [in time] — he must read [on the date] like his place. But if he did not have in mind to return until after the time of the reading — he must read with the people of that place where he is [now]. And a [walled city] and all that is adjacent to it and all that can be seen with it — if there is no more than two thousand ells between them — is surely like the [walled city] and reads on the Fifteenth.",
+            "A city which is a doubt — and it is not known whether it was surrounded by a wall at the time of Joshua bin Nun or it was surrounded afterwards — reads on both days, which are the Fourteenth and Fifteenth and on their nights. And they recite the blessing on its reading only on the Fourteenth, since that is the time of its reading for most of the world.",
+            "[If] they read the Scroll during First Adar; and subsequently the year was made a leap year by the court — they must read it again during Second Adar at its time."
+        ],
+        [
+            "One who reads the Scroll out of order has not fulfilled [his obligation. If] he read and forgot a verse and [then] read the next verse [after] it; went back to read the verse he forgot and [then] went back and read a third verse (where had had left off) — he has not fulfilled [his obligation], since he read one verse out of order. Rather what should he do? He should begin with the other verse that he forgot and read in order [from there].",
+            "[If] he found a community that [already] read half of it, he should not say, \"I will read its latter half with the community and go back and read its first half\" — since this is reading it out of order. Rather he must read it from the beginning to the end, in order. [If] he read and paused briefly and went back to read it — even if he paused long enough to finish all of it: Since he read in order, he has fulfilled [his obligation]. ",
+            "",
+            "If the <i>Megillah</i> is written in Aramaic or in some other foreign tongue, except Greek, only a person who is familiar with that tongue fulfills his duty by hearing it read. And that is so long as it is written in the script of that language. But if it was written in Hebrew script and one read it in Aramaic to an Aramean — he has not fulfilled [his obligation]. For it comes out that this one was reading by heart. And since the reader did not fulfill his obligation, the one who heard it from him [also] did not fulfill his obligation.",
+            "If a man read the <i>Megillah</i> without due intention, he has not discharged his duty. If, for example, while copying the <i>Megillah</i>, or expounding it, or proof-reading it, he intended to fulfill his duty with this reading, he has discharged his obligation; if he did not so intend, he has not fulfilled his duty. How is this? [If] he was writing it, or explicating it, or examining it: If he intended to fulfill [his obligation] with this reading, he has fulfilled [it]. But if he did not intend [to fulfill it], he did not fulfilled [it. If] he read and he was dozing off: Since he did not [actually] fall sleep, he has fulfilled [his obligation]. ",
+            "To what are these words — that one who has intention as he writes has fulfilled [his obligation] — applicable? When he had intention to fulfill [it] by reading the [Scroll] from which he is copying, at the time that he is writing. But if he does not have intention to fulfill [it in that manner], he does not fulfill it with this reading of that which he wrote. For one only fulfills his obligation by reading it from a [Scroll] in which all of it is written at the time of the reading.",
+            "One who reads the scroll and erred in its reading and executed a flawed reading has fulfilled [his obligation] — since we are not exacting about its reading. [If] he read it standing or sitting — he has fulfilled [it] — even within a community (in the context of a public reading). But he should not, at the outset, read sitting within a community, due to the honor of the community. [If] two read it — [and] even ten — together, the readers and those listening to the readers have fulfilled [it]. And an adult can read it with an infant — even within a community.  ",
+            "We do not read within a community from a scroll that is written among (together with) the Writings, unless [its pages] were bigger than the other pages or smaller [than them] — so that it will have a distinction. But an individual can read it — even if it is not smaller or bigger — and fulfill his obligation with it.",
+            "We may only write a Scroll with ink on a hide or on a parchment, like a Torah [scroll]. But if one wrote it with gallnut extract and iron sulfate, it is [also] fit. If he wrote it with other types of dyes, it is disqualified. And it requires scoring like a Torah itself. But its leather does not require processing for the sake of [the commandment. If] it was written on paper or on hide that was not processed or was written by an idolater or a heretic, it is disqualified.",
+            "[If] it had blurred or torn letters in it: If their imprint is recognizable [as the correct letters] — it is fit, even if they were its majority. But if their imprint is not recognizable — if the majority of [its letters] were whole, it is fit; but if not, it is disqualified. And one who reads from it has not fulfilled [his obligation. If] the scribe had omitted letters or verses in it, but the reader reads them by heart — he has fulfilled [it].",
+            "All of a Scroll needs to be sewn to the point that all of its hides be one scroll. And it can only be sewn with sinews, like a Torah [scroll]. So if one sewed it without sinews, it is disqualified. But one is not required to sew all of its pages with sinews, like a Torah [scroll]. Rather even if he sewed three stitches with sinews at the end of the page, three in the middle and three at the other end, it is fit — since it is called a letter (<i>iggeret</i>).",
+            "And the reader needs to read the [names of] the ten sons of Haman, and [the word,] \"ten\" (Esther 9:7-10) in one breath — in order to make known to all of the people that they were all hung together. And it is the custom of all of Israel that the reader of the Scroll reads and spreads [it] out like a letter, to show the miracle. And when he finishes, he goes back and rolls all of it and recites the blessing. ",
+            "On these two days, namely the fourteenth and the fifteenth of <i>Adar</i>, lamentation and fasting are forbidden to anyone anywhere: to residents of walled cities who observe the fifteenth day only, and to residents of open towns who observe the fourteenth day only. Lamentation and fasting are forbidden on these two days of the first <i>Adar</i> and the second <i>Adar</i>. The residents of the villages that preempted and read on the Monday or Thursday adjacent to Purim are permitted to eulogize and fast on the day of their reading. But they are forbidden to eulogize and fast on [the Fourteenth and Fifteenth] — even though they do not read on them.",
+            "Residents of villages and open towns are bidden to make the fourteenth day of <i>Adar</i>, and residents of walled cities the fifteenth, a day for rejoicing and feasting and sending presents to one another and gifts to the poor. Work is permitted; nevertheless it is improper to work on <i>Purim</i>. The sages have declared that anyone who works on <i>Purim</i> will never see a sign of success in that work. [Regarding] the residents of the villages that preempted and read on Monday or Thursday: If they distributed coins to the destitute on the day of their reading, they have fulfilled [their obligation]. But they may only do the joy and the meal on the Fourteenth. And if they preempted [this], they have not fulfilled [it]. And [one who] made a Purim meal at night has [also] not fulfilled his obligation.  ",
+            "How is the obligation of this meal? That one eat meat and prepare as pleasing a meal as his hand can [afford]. And he should drink wine until he becomes intoxicated and falls asleep from his intoxication. And likewise is a person obligated to send two portions of meat or two types of dishes or two types of food to his fellow, as it is stated (Esther 9:22) \"and sending portions, one man to another\" — two portions to one man. And anyone who increases sending to friends is praiseworthy. And if he has no [means to do this], he should trade with his fellow: This one sends his meal to that one and that one sends his meal to this one — in order to fulfill, \"and sending portions, one man to another.\" ",
+            "One is required to distribute charity to the poor on <i>Purim</i>. We do not [give to] less than two poor people. One gives one gift to each one: Coins or types of dishes or types of food. As it states (Esther 9:22) \"and gifts to the destitute\" — two gifts to two poor people. The applicants for <i>Purim</i> money should not be scrutinized; it should be given to anyone who holds out his hand. <i>Purim</i> money must not be diverted to any other charity."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Anyone obligated to read the Scroll is obligated to light the Chanukah lamp. And the one who lights on the first night recites three blessings — and these are them: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us to light the Chanukah lamp; who made miracles for our ancestors, etc.; and who has kept us alive, and preserved us, etc. And anyone who sees it and did not [yet] recite the blessing, recites two blessings: Who made miracles for our ancestors; and who has kept us alive. And on the other nights: The one who lights recites two blessings and the one who sees  recites one blessing. For we only recite the blessing, \"who has kept us alive,\" on the first night. ",
+            "We complete the Hallel on each and every day of the eight days of Chanukah. And before it, we recite the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us to complete the Hallel\" — both the individual or the community. Even though the reading of the Hallel is a commandment from the words of the Scribes (rabbinic), one recites the blessing, \"who has sanctified us with His commandments, and commanded us\" — in the [same] way that we recite the blessing on the Scroll and on the <i>eruv</i> (which are also rabbinic). For we recite a blessing over any definite [commandment] from their words.  But we do not recite [this] blessing upon something from their words when its main doing is on account of a doubt. For example, we do not recite a blessing on the tithe of <i>demai</i>. So why do we recite a blessing on the second day, given that [the Sages] only ordained it because of a doubt? In order that [people] would not disparage it.  ",
+            "And it is not only the Hallel of Chanukah that is from the words of the Scribes. Rather the reading of the Hallel is always from the words of the Scribes on all of the days in which we complete the Hallel. And it is a commandment to complete the Hallel on eighteen days in the year. And these are them: The eight days of the Festival (Sukkot); eight days of Chanukah; the first day of Passover; and the day of [Shavuot]. But there is no Hallel on Rosh Hashanah and Yom Kippur because they are days of repentance, awe and fear — not days of excessive joy. And they did not ordain Hallel on Purim, because the Scroll [of Esther that is read on it] is the Hallel. ",
+            "[In] places that make a holiday two days, they complete the Hallel on twenty-one days: The nine days of the Festival; eight days of Chanukah; two days of Passover; and two days of [Shavuot]. But on Rosh Chodesh, the reading of the Hallel is a custom and not a commandment; and it is [only practiced] in the community. Hence we read it with skipping; and we do not recite a blessing over it — since we do not recite blessing over customs. And an individual should not read [it] at all. But if he started, he should finish it. However he should read [it] with skipping, in the way that the community reads [it]. And likewise on the other days of Passover do we read with skipping, like Rosh Chodesh. ",
+            "How do we skip? We begin from the beginning of the Hallel (Psalms 114:1) until \"a flinty rock into a spring of water\" (Psalms 114:8). [Then] one skips and says, \"The Lord is mindful of us\" (Psalms 115:12) until \"Halleluyah\" (Psalms 115:18). [Then] he skips and says, \"What can I repay the Lord\" (Psalms 115:12) until \"Halleluyah\" (Psalms 116:19). [Then] he skips and says, \"From the distress I called to the Lord\" (Psalms 118:5) until the end of the Hallel. This is the widespread custom, but there are those that skip [with] a different skipping. ",
+            "The whole day is fit for reading the Hallel. And one who reads the Hallel out of order has not fulfilled [the obligation. If] he read and paused and went back to read it — even if he paused long enough to finish all of it — he has fulfilled [his obligation. On] days that we complete the Hallel, one may interrupt between one section (paragraph) and [another]. But he may not interrupt in the middle of a section. However on days on which we read with skipping, he may interrupt even in the middle of  a section.",
+            "Every day that we finish the Hallel, we recite a blessing before it. And in a place where they are accustomed to reciting a blessing after it, one should recite the blessing. How should he recite the blessing? \"They shall bless You, Lord, our God — all of Your creations and the righteous ones and those that do Your will. And all of Your people, the House of Israel will praise Your name with glee. For You, Lord, is it good to praise, and it is pleasant to sing to Your name. And from everlasting to everlasting You are God. Praised are You, Lord, the King that is praised, exalted and glorified, living and existing — He will always reign forever and ever.\"",
+            "There are places where they are accustomed to repeat [the verses] from \"I will praise You, because You have answered me\" (Psalms 118:21) until the end of the Hallel, [and] repeat each and every thing twice. And in a place where they are accustomed to repeat, one should repeat. And in a place where they are accustomed not to repeat, we should not repeat.",
+            "The custom of reading the Hallel in the days of the early Sages was like this: After the [leader] who reads out the Hallel recites the blessing and begins and says, \"Halleluyah\" — [then] all of the people answer, \"Halleluyah.\" And he [continues] and says, \"Praise, servants of the Lord\" — and all of the people answer, \"Halleluyah.\" And he [continues] and says, \"Praise the name of the Lord\" — and all of the people answer, \"Halleluyah.\" And he [continues] and says, \"May the name of the Lord be blessed from now and forever\" — and all of the people answer, \"Halleluyah.\" And likewise for each and every thing; until they come out answering \"Halleluyah\" one hundred and twenty-three times in all of the Hallel. Its mnemonic is the years (lifespan) of Aaron.  ",
+            "And likewise when the reader reaches the beginning of each and every section, they go back and repeat what he said. How is this? When he says, \"In the exodus of Israel from Egypt\" — all of the people repeat and say, \"In the exodus of Israel from Egypt.\" [Then] the reader says, \"the House of Jacob from a people of foreign speech\" — and all of the people answer, \"Halleluyah.\" Until he says, \"I have loved that the Lord hears my voice in my supplications\" — [then] all of the people repeat and say, \"I have loved that the Lord, etc.\" And likewise when the reader says, \"Praise the Lord, all of the nations\" — all of  the people repeat and say, \"Praise the Lord, all of the nations.\" ",
+            "The reader [then] says, \"Please, Lord, save us\" — and they answer after him, \"Please, Lord, save us,\" even though it is not the beginning of a section. He says, \"Please, Lord, make us succeed\" — and they answer, \"Please, Lord, make us succeed.\" He says, \"Blessed is the one who comes\" — and all of the people answer, \"Blessed is the one who comes.\" But if the [leader] who reads out the Hallel was an infant or a slave or a woman, one answers what they say, word by word after them, throughout the Hallel. This is the first custom and it is appropriate to follow it. But in these times of ours, I have seen differing customs for its reading and for the answering of the people in all of the places. And not one is similar to the next."
+        ],
+        [
+            "How many lamps should one light on Chanukah? It is a commandment that one light be kindled in each and every house whether it be a household with many people or a house with a single person. One who enhances the commandment should light lamps according to the number of people of the house — a lamp for each and every person, whether they are men or women. One who enhances [it] further than this and performs the commandment in the choicest manner lights a lamp for each person on the first night and continues to add one lamp on each and every night.",
+            "How is this? See that [if] the people of the household were ten: On the first night, one lights ten lamps; on the second night, twenty; on the third night, thirty; until it comes out that he lights eighty lamps on the eighth night.",
+            "The widespread custom in all of our cities in Spain is that all of the people of the household light one lamp on the first night. And they continue to add one lamp on each night, until it comes out that one lights eight lamps on the eighth night — whether the people of the household were many or whether it was [only] one man.",
+            "A lamp with two openings can count for two people. [If] one filled a bowl with oil and spread wicks around it: If he covered it with a vessel (to fix each wick in its distinct place), each and every wick is considered a [separate] lamp. [But if] he did not cover it with a vessel, it becomes like a bonfire, and it is not even considered one lamp.",
+            "We may not light Chanukah lamps before the sun sets, but rather [must light] with its setting. We do not delay [from it] or precede [it. If] one forgot, or acted wantonly, and did not light with the setting of the sun, he can light until pedestrians have left the marketplace. And how much is that time? Like a half hour or more. [If] this time passes, he may not light. And he needs to put enough oil in the lamp so that it will continue to be lit until the pedestrians have left the marketplace. [If] he lit it and it became extinguished, he is not required to light it another time. [If] it stayed lit after the pedestrians have left the marketplace — if he wanted to extinguish it or take it away, he may do [so].",
+            "All oils and all wicks are fit for the Chanukah lamp — even if the oils are not drawn well by the wicks or the fire does not sit well on those wicks. And even on Shabbat night that is during Chanukah, it is permissible to light with oils and wicks with which it is forbidden to light on Shabbat. For it is forbidden to use [the light of] the Chanukah lamp — whether on Shabbat or on [a weekday]. And it is forbidden even to check coins or to count them with its light.",
+            "It is a commandment to place the Chanukah lamp at the entrance of one's house from the outside within the handbreadth adjacent to [the edge of] the entrance, so that the mezuzah will be to the right and the Chanukah lamp to the left. And if he was living in an attic, he places it in the window that is adjacent to the public domain. One who has placed the Chanukah lamp above twenty ells has not done anything, because it is not recognizable. ",
+            "In times of danger, one places the Chanukah light within his house inside. And even if he places it on his table, it is enough for it. But there needs to be another lamp inside the house to use for its light. And if there was a bonfire there, he does not need another lamp. But if he was an important man the way of whom is not to use a bonfire [for light], he needs another lamp.",
+            "[In a case of] a Chanukah lamp that was lit by a deaf-mute, a mentally incapacitated person, a minor or an idolater: He has not done anything until one who is obligated in lighting has lit it. [If] one lit it inside, took it lit outside and placed it at the entrance of his house — he has not done anything until he lights it in its place. One who held the lamp in his hand and stands has not done anything; for the viewer will say he is standing for his needs. [In a case of] a lantern that was lit the whole entire day: At the conclusion of Shabbat, he should extinguish it, recite the blessing and light it. For the lighting is the commandment, and not the placement. And it is permissible to light a Chanukah lamp from [another] Chanukah lamp.",
+            "A courtyard that has two entrances on two sides needs to light two lamps — lest passersby on this side will say he did not place a Chanukah lamp [at all]. But if they were [both] on one side, he [only needs to] light in one of them.",
+            "A guest for whom they light in his home does not need to light for himself in the place in which he is a guest. [But if] he does not have a home in which [they] light for him, he must light in the place where he is a guest; so he participates with them in [the cost of] the oil. But if (as a guest) he had his own house — even though they are lighting for him in his house — he needs to light in the house he is in because of the passersby.",
+            "",
+            "See that [if] one has only one coin, and the Kiddush of the [Shabbat] and lighting the Hanukah lamp are before him — he should have buying oil for lighting the Hanukah lamp precede over buying wine for Kiddush of the day. Since they are both from the words of the Scribes (rabbinic) — it is better to have the Hanukah lamp precede, as it contains a memorial of the miracle."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בִּזְמַנָּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים שֶׁהִיא תַּקָּנַת הַנְּבִיאִים. וְהַכּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. וּמְחַנְּכִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן מְבַטְּלִין עֲבוֹדָתָן וּבָאִין לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה. וְכֵן מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלָּן נִדְחִין מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה. וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחֶה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת מִצְוָה שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִין שֶׁהַפּוֹגֵעַ בּוֹ קוֹבְרוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא: \n",
+            "אֶחָד הַקּוֹרֵא וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַקּוֹרֵא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְהוּא שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּקְרִיאָתָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הַקּוֹרֵא קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ לֹא יָצָא: \n",
+            "מִצְוָה לִקְרוֹת אֶת כֻּלָּהּ. וּמִצְוָה לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם. וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַלַּיְלָה. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַיּוֹם. וּמְבָרֵךְ קֹדֶם קְרִיאָתָהּ בַּלַּיְלָה שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם וּבַזְּמַן הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. וּבַיּוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַנִּפְרָע לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ: \n",
+            "אֵיזֶהוּ זְמַן קְרִיאָתָהּ. זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּקְּנוּ לָהּ חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט לא)</small> \"בִּזְמַנֵּיהֶם\". וְאֵלּוּ הֵן זְמַנֵּי קְרִיאָתָהּ. כָּל מְדִינָה שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַכְשָׁו חוֹמָה קוֹרִין בְּט\"ו בַּאֲדָר. וּמְדִינָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת כְּרַךְ. וְכָל מְדִינָה שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עַתָּה קוֹרְאִין בְּי\"ד. וּמְדִינָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת עִיר: \n",
+            "שׁוּשַׁן הַבִּירָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרְאִין בְּט\"ו שֶׁבָּהּ הָיָה הַנֵּס שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט יח)</small> \"וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ\". וְלָמָּה תָּלוּ הַדָּבָר בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ כְּדֵי לַחֲלֹק כָּבוֹד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה חֲרֵבָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין כִּבְנֵי שׁוּשָׁן וְיֵחָשְׁבוּ כְּאִלּוּ הֵן כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עַתָּה חֲרֵבִין הוֹאִיל וְהָיוּ מֻקָּפִין בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ קוֹרִין בְּט\"ו וְיִהְיֶה זִכָּרוֹן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּנֵס זֶה: \n",
+            "בְּנֵי הַכְּפָרִים שֶׁאֵינָם מִתְקַבְּצִים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת אֶלָּא בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי תִּקְּנוּ לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִים בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. כֵּיצַד. אִם חָל יוֹם י\"ד לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי קוֹרְאִין בּוֹ בַּיּוֹם. וְאִם חָל בְּיוֹם אַחֵר חוּץ מִשֵּׁנִי וַחֲמִישִׁי מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לְי\"ד: \n",
+            "כֵּיצַד. חָל י\"ד לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בַּחֲמִישִׁי שֶׁהוּא יוֹם י\"א. חָל לִהְיוֹת בִּשְׁלִישִׁי קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי שֶׁהוּא יוֹם י\"ג. חָל לִהְיוֹת בִּרְבִיעִי קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי שֶׁהוּא יוֹם י\"ב. וְכָל אֵלּוּ שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין קֹדֶם י\"ד אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה: \n",
+            "כְּפָר שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה בִּזְמַן שֶׁאֵין נִכְנָסִין בּוֹ בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּי\"ד. וְכָל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין קְבוּעִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְצָרְכֵי הַצִּבּוּר הֲרֵי הִיא כִּכְפָר וּמַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. וְאִם אֵין שָׁם עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ וַהֲרֵי הֵם כְּאַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה וְאֵין קוֹרְאִין אֶלָּא בְּי\"ד: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַלְכוּת. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁהוּא יוֹם י\"ד וְיוֹם ט\"ו. בְּנֵי הַכְּפָרִים וּבְנֵי עֲיָרוֹת קוֹרְאִין בְּי\"ד. וּבְנֵי כְּרַכִּין קוֹרְאִין בְּט\"ו: \n",
+            "בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לַכְּרַךְ אוֹ בֶּן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לָעִיר אִם הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ בִּזְמַן קְרִיאָה וְנִתְעַכֵּב וְלֹא חָזַר קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֶלָּא לְאַחַר זְמַן הַקְּרִיאָה קוֹרֵא עִם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. וּכְרַךְ וְכָל הַסָּמוּךְ לוֹ וְכָל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ אִם אֵין בֵּינֵיהֶם יֶתֶר עַל אַלְפַּיִם אַמָּה הֲרֵי זֶה כִּכְרַךְ וְקוֹרְאִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר: \n",
+            "עִיר שֶׁהִיא סָפֵק וְאֵין יָדוּעַ אִם הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אוֹ אַחַר כֵּן הֻקְּפָה קוֹרְאִין בִּשְׁנֵי הַיָּמִים ��ֶׁהֵן י\"ד וְט\"ו וּבְלֵילֵיהֶם. וּמְבָרְכִין עַל קְרִיאָתָהּ בְּי\"ד בִּלְבַד הוֹאִיל וְהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ לְרֹב הָעוֹלָם: \n",
+            "קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ עִבְּרוּ בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה חוֹזְרִים וְקוֹרְאִים אוֹתָהּ בָּאֲדָר הַשֵּׁנִי בִּזְמַנָּהּ: \n",
+            "אֵין קוֹרְאִין אֶת הַמְּגִלָּה בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטּל אוֹתָהּ בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל מִי שֶׁהוּא בָּקִי לִקְרוֹתָהּ וְיַעֲבִירֶנָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁהַכּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ וְאֵין הַכּל בְּקִיאִין בִּקְרִיאָתָהּ. לְפִיכָךְ אִם חָל זְמַן קְרִיאָתָהּ בְּשַׁבָּת מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פּוּרִים בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת כְּדֵי לְהַזְכִּיר שֶׁהוּא פּוּרִים: \n",
+            "כֵּיצַד. יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בְּנֵי עֲיָרוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְנֵי כְּרַכִּים קוֹרְאִים בִּזְמַנָּם בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. חָל יוֹם ט\"ו לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בְּנֵי כְּרַכִּים מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבְנֵי עֲיָרוֹת קוֹרְאִין בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁהוּא זְמַנָּם וְנִמְצְאוּ הַכּל קוֹרְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר: \n"
+        ],
+        [
+            "הַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁכַח פָּסוּק אֶחָד וְקָרָא פָּסוּק שֵׁנִי לוֹ וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שֶׁשָּׁכַח וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שְׁלִישִׁי לֹא יָצָא מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא פָּסוּק אֶחָד לְמַפְרֵעַ. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה. מַתְחִיל מִפָּסוּק שֵׁנִי שֶׁשָּׁכַח וְקוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר:  ",
+            "מָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ חֶצְיָהּ לֹא יֹאמַר אֶקְרָא חֶצְיָהּ הָאַחֲרוֹן עִם הַצִּבּוּר וְאֶחֱזֹר וְאֶקְרָא חֶצְיָהּ רִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה קוֹרֵא לְמַפְרֵעַ. אֶלָּא קוֹרֵא מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף עַל הַסֵּדֶר. קָרָא וְשָׁהָה מְעַט וְחָזַר וְקָרָא אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ הוֹאִיל וְקָרָא עַל הַסֵּדֶר יָצָא:  ",
+            "הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עַל פֶּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. הַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אֶת הַמְּגִלָּה הַכְּתוּבָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבִכְתַב הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵן אוֹמְרִין יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם הָיְתָה כְּתוּבָה יְוָנִית וּשְׁמָעָהּ יָצָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשּׁוֹמֵעַ עִבְרִי:  ",
+            "הָיְתָה כְּתוּבָה תַּרְגּוּם אוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּקְרִיאָתָהּ אֶלָּא הַמַּכִּיר אוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן בִּלְבַד. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּתוּבָה בִּכְתַב אוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן. אֲבָל אִם הָיְתָה כְּתוּבָה בִּכְתָב עִבְרִי וּקְרָאָהּ אֲרָמִית לַאֲרָמִי לֹא יָצָא שֶׁנִּמְצָא זֶה קוֹרֵא עַל פֶּה. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ הַקּוֹרֵא לֹא יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ:  ",
+            "הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה לֹא יָצָא. כֵּיצַד. הָיָה כּוֹתְבָהּ אוֹ דּוֹר��שָׁהּ אוֹ מַגִּיהָהּ אִם כִּוֵּן אֶת לִבּוֹ לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ יָצָא וְאִם לֹא כִּוִּן לִבּוֹ לֹא יָצָא. קָרָא וְהוּא מִתְנַמְנֵם הוֹאִיל וְלֹא נִרְדַּם בַּשֵּׁנָה יָצָא:  ",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַמְכַוֵּן לִבּוֹ בַּכְּתִיבָה יָצָא. בְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת בַּקְּרִיאָה שֶׁקּוֹרֵא בְּסֵפֶר שֶׁמַּעְתִּיק מִמֶּנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כּוֹתֵב. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ שֶׁכָּתַב לֹא יָצָא. שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא בִּקְרִיאָתָהּ מִסֵּפֶר שֶׁכֻּלָּהּ כְּתוּבָה בּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאָה:  ",
+            "הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה וְטָעָה בִּקְרִיאָתָהּ וְקָרָא קְרִיאָה מְשֻׁבֶּשֶׁת יָצָא. לְפִי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בִּקְרִיאָתָהּ. קְרָאָהּ עוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב יָצָא וַאֲפִלּוּ בְּצִבּוּר. אֲבָל לֹא יִקְרָא בְּצִבּוּר יוֹשֵׁב לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. קְרָאוּהָ שְׁנַיִם אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה כְּאֶחָד יָצְאוּ הַקּוֹרְאִין וְהַשּׁוֹמְעִים מִן הַקּוֹרְאִין. וְקוֹרֵא אוֹתָהּ גָּדוֹל עִם הַקָּטָן וַאֲפִלּוּ בְּצִבּוּר:  ",
+            "אֵין קוֹרְאִין בְּצִבּוּר בִּמְגִלָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים. וְאִם קָרָא לֹא יָצָא. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה יְתֵרָה עַל שְׁאָר הַיְרִיעוֹת אוֹ חֲסֵרָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָהּ הֶכֵּר. אֲבָל הַיָּחִיד קוֹרֵא בָּהּ וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ חֲסֵרָה וְלֹא יְתֵרָה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ:  ",
+            "אֵין כּוֹתְבִין הַמְּגִלָּה אֶלָּא בִּדְיוֹ עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם כְּתָבָהּ בְּמֵי עַפְּצָא וְקַנְקַנְתּוֹם כְּשֵׁרָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין פְּסוּלָה. וּצְרִיכָה שִׂרְטוּט כַּתּוֹרָה עַצְמָהּ. וְאֵין הָעוֹר שֶׁלָּהּ צָרִיךְ לְעַבֵּד לִשְׁמָהּ. הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ עַכּוּ\"ם אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס פְּסוּלָה:  ",
+            "הָיוּ בָּהּ אוֹתִיּוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת אוֹ מְקֹרָעוֹת. אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר אֲפִלּוּ הָיוּ רֻבָּהּ כְּשֵׁרָה. וְאִם אֵין רִשּׁוּמָן נִכָּר אִם הָיָה רֻבָּהּ שָׁלֵם כְּשֵׁרָה. וְאִם לָאו פְּסוּלָה וְהַקּוֹרֵא בָּהּ לֹא יָצָא. הִשְׁמִיט בָּהּ הַסּוֹפֵר אוֹתִיּוֹת אוֹ פְּסוּקִים וּקְרָאָן הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עַל פֶּה יָצָא:  ",
+            "הַמְּגִלָּה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא תְּפוּרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל עוֹרוֹתֶיהָ מְגִלָּה אַחַת. וְאֵינָהּ נִתְפֶּרֶת אֶלָּא בְּגִידִין כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם תְּפָרָהּ שֶׁלֹּא בְּגִידִין פְּסוּלָה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְפֹּר אֶת כָּל הַיְרִיעָה בְּגִידִין כְּסֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא אֲפִלּוּ תָּפַר בְּגִידִין שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת בִּקְצֵה הַיְרִיעָה וְשָׁלֹשׁ בְּאֶמְצָעָהּ וְשָׁלֹשׁ בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּשֵׁרָה מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת אִגֶּרֶת:  ",
+            "וְצָרִיךְ הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן וַעֲשֶׂרֶת בִּנְשִׁימָה אַחַת כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעָם שֶׁכֻּלָּם נִתְלוּ וְנֶהֶרְגוּ כְּאֶחָד. וּמִנְהַג כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקּוֹרֵא הַמְּגִלָּה קוֹרֵא וּפוֹשֵׁט כְּאִג��ֶרֶת לְהַרְאוֹת הַנֵּס וּכְשֶׁיִּגְמֹר חוֹזֵר וְכוֹרְכָהּ כֻּלָּהּ וּמְבָרֵךְ:  ",
+            "שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהֵן י\"ד וְט\"ו אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם. בֵּין לִבְנֵי כְּרַכִּין שֶׁהֵן עוֹשִׂין ט\"ו בִּלְבַד. בֵּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין י\"ד בִּלְבַד. וּשְׁנֵי הַיָּמִים אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבָאֲדָר הַשֵּׁנִי. אַנְשֵׁי כְּפָרִים שֶׁהִקְדִּימוּ וְקָרְאוּ בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לְפוּרִים מֻתָּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית בְּיוֹם קְרִיאָתָהּ וַאֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹרְאִין בָּהֶן:  ",
+            "מִצְוַת יוֹם י\"ד לִבְנֵי כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת וְיוֹם ט\"ו לִבְנֵי כְּרַכִּים לִהְיוֹת יוֹם שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וּמֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם פּוּרִים אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. בְּנֵי כְּפָרִים שֶׁקָּדְמוּ וְקָרְאוּ בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי אִם חִלְּקוּ מָעוֹת לָאֶבְיוֹנִים בְּיוֹם קְרִיאָתָן יָצְאוּ. אֲבָל הַשִּׂמְחָה וְהַמִּשְׁתֶּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָם אֶלָּא בְּיוֹם י\"ד. וְאִם הִקְדִּימוּ לֹא יָצְאוּ. וּסְעֻדַּת פּוּרִים שֶׁעֲשָׂאָהּ בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:  ",
+            "כֵּיצַד חוֹבַת סְעֻדָּה זוֹ. שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעֻדָּה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ. וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּתוֹ. וְכֵן חַיָּב אָדָם לִשְׁלֹחַ שְׁתֵּי מְנוֹת בָּשָׂר אוֹ שְׁנֵי מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין לַחֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט יט)</small> \"וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ\", שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹחַ לְרֵעִים מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין לוֹ מַחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ זֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:  ",
+            "וְחַיָּב לְחַלֵּק לָעֲנִיִּים בְּיוֹם הַפּוּרִים. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי עֲנִיִּים נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מַתָּנָה אַחַת אוֹ מָעוֹת אוֹ מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ מִינֵי אֳכָלִין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט כב)</small> \"וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים\", שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְעוֹת פּוּרִים אֶלָּא כָּל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטּל נוֹתְנִין לוֹ. וְאֵין מְשַׁנִּין מָעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת:  ",
+            "מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה נז טו)</small> \"לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים\":  ",
+            "כָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִכְרוֹן הַצָּרוֹת יְבֻטַּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה סה טז)</small> \"כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינִי\". יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבָּטְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט כח)</small> \"וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם\":  "
+        ],
+        [
+            "בְבַיִת שֵׁנִי כְּשֶׁמַּלְכֵי יָוָן גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וּבִטְּלוּ דָּתָם וְלֹא הֵנִיחוּ אוֹתָם לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. וּפָשְׁטוּ יָדָם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת וְטִמְּאוּ הַטָּהֳרוֹת. וְצָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם וְהִצִּילָם וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יֶתֶר עַל מָאתַיִם שָׁנָה עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי: \n",
+            "וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ\"ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר: \n",
+            "וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ\"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה: \n",
+            "כָּל שֶׁחַיָּב בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה חַיָּב בְּהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה וְהַמַּדְלִיק אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה וְשֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וְכוּ'. וְשֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְכוּ'. וְכָל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ וְלֹא בֵּרֵךְ מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם. שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וְשֶׁהֶחֱיָנוּ. וּבִשְׁאָר הַלֵּילוֹת הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת שֶׁאֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן: \n",
+            "בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשְּׁמוֹנַת הַיָּמִים אֵלּוּ גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל בֵּין יָחִיד בֵּין צִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁקְּרִיאַת הַהַלֵּל מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מְבָרֵךְ עָלָיו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמְּגִלָּה וְעַל הָעֵרוּב. שֶׁכָּל וַדַּאי שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מְבָרְכִין עָלָיו. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם וְעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לוֹ מִפְּנֵי הַסָּפֵק כְּגוֹן מַעֲשֵׂר דְּמַאי אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְלָמָּה מְבָרְכִין עַל יוֹם טוֹב שֵׁנִי וְהֵם לֹא תִּקְּנוּהוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַסָּפֵק כְּדֵי שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בּוֹ: \n",
+            "וְלֹא הַלֵּל שֶׁל חֲנֻכָּה בִּלְבַד הוּא שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶלָּא קְרִיאַת הַהַלֵּל לְעוֹלָם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּכָל הַיָּמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל. וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה מִצְוָה לִגְמֹר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל. וְאִלּוּ הֵן. שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה. וְרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח וְיוֹם עֲצֶרֶת. אֲבָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין בָּהֶן הַלֵּל לְפִי שֶׁהֵן יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיִרְאָה וָפַחַד לֹא יְמֵי שִׂמְחָה יְתֵרָה. וְלֹא תִּקְּנוּ הַלֵּל בְּפוּרִים שֶׁקְּרִיאַת הַמְּגִלָּה הִיא הַהַלֵּל: \n",
+            "מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. תִּשְׁעָה יְמֵי הֶחָג. וּשְׁמוֹנָה יְמֵי חֲנֻכָּה. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל פֶּסַח. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת. אֲבָל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרִיאַת הַהַלֵּל מִנְהָג וְאֵינוֹ מִצְוָה. וּמִנְהָג זֶה בְּצִבּוּר לְפִיכָךְ קוֹרְאִין בְּדִלּוּג. וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּנְהָג. וְיָחִיד לֹא יִקְרָא כְּלָל. וְאִם הִתְחִיל יַשְׁלִים וְיִקְרָא בְּדִלּוּג כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין הַצִּבּוּר. וְכֵן בִּשְׁאָר יְמֵי הַפֶּסַח קוֹרְאִין בְּדִלּוּג כְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים: \n",
+            "כֵּיצַד מְדַלְּגִין. מַתְחִילִין מִתְּחִלַּת הַהַלֵּל עַד <small>(תהילים קיד ח)</small> \"חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם\" וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר <small>(תהילים קטו יב)</small> \"ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ\" כוּ' עַד <small>(תהילים קטו יח)</small> \"הַלְלוּיָהּ\" וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר <small>(תהילים קטז יב)</small> \"מָה אָשִׁיב לַה'\" עַד <small>(תהילים קטז יט)</small> \"הַלְלוּיָהּ\" וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר <small>(תהילים קיח ה)</small> \"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ\" עַד סוֹף הַהַלֵּל. זֶה הוּא הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט. וְיֵשׁ מְדַלְּגִין דִּלּוּג אַחֵר: \n",
+            "כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַהַלֵּל. וְהַקּוֹרֵא אֶת הַהַלֵּל לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁהָה וְחָזַר וְקָרָא אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ יָצָא. יָמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק אֲבָל בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק לֹא יַפְסִיק. וְיָמִים שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן בְּדִלּוּג אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק פּוֹסֵק: \n",
+            "כָּל יוֹם שֶׁגּוֹמְרִין בּוֹ אֶת הַהַלֵּל מְבָרֵךְ לְפָנָיו. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו מְבָרֵךְ. כֵּי��ַד מְבָרֵךְ. יְהַלְלוּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְצַדִּיקִים וַחֲסִידִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ לְשִׁמְךָ כִּי אַתָּה ה' לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וְנָעִים לְשִׁמְךָ לְזַמֵּר וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הָאֵל בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֶּלֶךְ הַמְהֻלָּל הַמְשֻׁבָּח הַמְפֹאָר חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: \n",
+            "יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּל מֵ <small>(תהילים קיח כא)</small> \"אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי\" עַד סוֹף הַהַלֵּל כּוֹפְלִין כָּל דָּבָר וְדָבָר שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּל יִכְפּל וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִכְפּל אֵין כּוֹפְלִין: \n",
+            "מִנְהַג קְרִיאַת הַהַלֵּל בִּימֵי חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיָה. אַחַר שֶׁמְּבָרֵךְ הַגָּדוֹל שֶׁמַּקְרֵא אֶת הַהַלֵּל מַתְחִיל וְאוֹמֵר הַלְלוּיָהּ וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר הַלְלוּ עַבְדֵי ה' וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְכֵן עַל כָּל דָּבָר. עַד שֶׁנִּמְצְאוּ עוֹנִין בְּכָל הַהַלֵּל הַלְלוּיָהּ מֵאָה וְשָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים סִימָן לָהֶם שְׁנוֹתָיו שֶׁל אַהֲרֹן: \n",
+            "וְכֵן כְּשֶׁהַקּוֹרֵא מַגִּיעַ לְרֹאשׁ כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק הֵן חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין מַה שֶּׁאָמַר. כֵּיצַד. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וְהַקּוֹרֵא אוֹמֵר בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ עַד שֶׁיֹּאמַר אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי וְכָל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' וְכוּ'. וְכֵן כְּשֶׁיֹּאמַר הַקּוֹרֵא הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם: \n",
+            "הַקּוֹרֵא אוֹמֵר אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רֹאשׁ פֶּרֶק. הוּא אוֹמֵר אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא וְהֵם עוֹנִים אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. הוּא אוֹמֵר בָּרוּךְ הַבָּא וְכָל הָעָם אוֹמְרִים בָּרוּךְ הַבָּא. וְאִם הָיָה הַמַּקְרֵא אֶת הַהַלֵּל קָטָן אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה עוֹנָה אַחֲרֵיהֶם מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין מִלָּה מִלָּה בְּכָל הַהַלֵּל. זֶהוּ הַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן וּבוֹ רָאוּי לֵילֵךְ. אֲבָל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ רָאִיתִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת מִנְהָגוֹת מְשֻׁנּוֹת בִּקְרִיאָתוֹ וּבַעֲנִיַּת הָעָם וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לְאֶחָד: \n"
+        ],
+        [
+            "כַּמָּה נֵרוֹת הוּא מַדְלִיק בַּחֲנֻכָּה. מִצְוָתָהּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל בַּיִת וּבַיִת מַדְלִיק נֵר אֶחָד בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּין בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא אָדָם אֶחָד. וְהַמְהַדֵּר אֶת הַמִּצְוָה מַדְלִיק נֵרוֹת כְּמִנְיַן אַנְשֵׁי הַבַּיִת נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים. וְהַמְהַדֵּר יוֹתֵר ע��ל זֶה וְעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר מַדְלִיק נֵר לְכָל אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וּמוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה נֵר אֶחָד: \n",
+            "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֲשָׂרָה. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מַדְלִיק עֲשָׂרָה נֵרוֹת וּבְלֵיל שֵׁנִי עֶשְׂרִים וּבְלֵיל שְׁלִישִׁי שְׁלֹשִׁים עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנִים נֵרוֹת: \n",
+            "מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל עָרֵינוּ בִּסְפָרַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת מַדְלִיקִין נֵר אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וּמוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין נֵר בְּכָל לַיְלָה עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנָה נֵרוֹת בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּים בֵּין שֶׁהָיָה אָדָם אֶחָד: \n",
+            "נֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פִּיּוֹת עוֹלֶה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. מִלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְהִקִּיפָהּ פְּתִילוֹת. אִם כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי כָּל פְּתִילָה וּפְתִילָה נֶחְשֶׁבֶת כְּנֵר אֶחָד. לֹא כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי נַעֲשֵׂית כִּמְדוּרָה וַאֲפִלּוּ כְּנֵר אֶחָד אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת: \n",
+            "אֵין מַדְלִיקִין נֵרוֹת חֲנֻכָּה קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה אֶלָּא עִם שְׁקִיעָתָהּ לֹא מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. וְכַמָּה הוּא זְמַן זֶה כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה אוֹ יֶתֶר. עָבַר זְמַן זֶה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְצָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. הִדְלִיקָהּ וְכָבְתָה אֵינוֹ זָקוּק לְהַדְלִיקָהּ פַּעַם אַחֶרֶת. נִשְׁאֲרָה דּוֹלֶקֶת אַחַר שֶׁכָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק אִם רָצָה לְכַבּוֹתָהּ אוֹ לְסַלְּקָהּ עוֹשֶׂה: \n",
+            "כָּל הַשְּׁמָנִים וְכָל הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּלֵילֵי שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר לְהַדְלִיק הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן נֵר שַׁבָּת. לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחל וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר: \n",
+            "נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח עַל שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְזוּזָה מִיָּמִין וְנֵר חֲנֻכָּה מִשְּׂמֹאל. וְאִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּה מַנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְנֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִנִּיחוֹ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לֹא עָשָׂה כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר: \n",
+            "בִּימֵי הַסַּכָּנָה מַנִּיחַ אָדָם נֵר חֲנֻכָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מִבִּפְנִים וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ דַּיּוֹ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת נֵר אַחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְאִם הָיְתָה שָׁם מְדוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ נֵר אַחֵר. וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לִמְדוּרָה צָרִיךְ נֵר אַחֵר: \n",
+            "נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִדְלִיקוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ עַכּוּ\"ם לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ מִי שֶׁהוּא חַיָּב בַּהַדְלָקָה. הִדְלִיקוֹ מִבִּפְנִים וְהוֹצִיאוֹ דָּלוּק וְהִנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ בִּמְקוֹמוֹ. אָחַז הַנֵּר בְּיָדוֹ וְעָמַד לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְצָרְכּוֹ הוּא עוֹמֵד. עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבֶּה וּמְבָרֵךְ וּמַדְלִיקָהּ שֶׁהַהַדְלָקָה הִיא הַמִּצְוָה וְלֹא הַהַנָּחָה. וּמֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה: \n",
+            "חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת צְרִיכָה שְׁתֵּי נֵרוֹת. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְרִים בְּרוּחַ זוֹ לֹא הִנִּיחַ נֵר חֲנֻכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ בְּרוּחַ אַחַת מַדְלִיק בְּאֶחָד מֵהֶן: \n",
+            "אוֹרֵחַ שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק עָלָיו בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְאָרֵחַ בּוֹ. אֵין לוֹ בַּיִת לְהַדְלִיק עָלָיו בּוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק בַּמָּקוֹם שֶׁנִּתְאָרֵחַ בּוֹ. וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן בַּשֶּׁמֶן. וְאִם הָיָה לוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק בַּבַּיִת שֶׁהוּא בּוֹ מִפְּנֵי הָעוֹבְרִין: \n",
+            "מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק: \n",
+            "הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פְּרוּטָה אַחַת וּלְפָנָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַקְדִּים לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה עַל הַיַּיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מוּטָב לְהַקְדִּים נֵר חֲנֻכָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִכְרוֹן הַנֵּס: \n",
+            "הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(משלי ג יז)</small> \"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם\": \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%93",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "קריאת המגילה בזמנה, מצות עשה מדברי סופרים. והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים. והכל חייבים בקריאתה: אנשים, ונשים, וגרים, ועבדים משוחררים. ומחנכים את הקטנים לקרותה. ואפילו כהנים בעבודתן, מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה; קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין; שהפוגע בו – קוברו תחילה, ואחר כך קורא.",
+            "אחד הקורא, ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו. והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא.",
+            "מצווה לקרות את כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום. וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום. ומברך קודם קריאתה בלילה שלוש ברכות, ואלו הן: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מקרא מגילה; ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה; ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. ומקום שנהגו לברך אחריה, מברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, האל הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם, האל המושיע.",
+            "איזהו זמן קריאתה? זמנים הרבה תקנו לה חכמים, שנאמר: \"בזמניהם\". ואלו הן זמני קריאתה: כל מדינה שהיתה מוקפת חומה מימי יהושע בן נון, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אע\"פ שאין לה עכשיו חומה, קורין בט\"ו באדר; ומדינה זו, היא הנקראת כרך. וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע, ואע\"פ שהיא מוקפת עתה, קוראין בי\"ד; ומדינה זו, היא הנקראת עיר.",
+            "שושן הבירה אע\"פ שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון קוראין בט\"ו שבה היה הנס שנאמר ונוח בחמשה עשר בו. ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא\"י שהיתה חרבה באותו הזמן. כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה אף על פי שהן עתה חרבין הואיל והיו מוקפין בימי יהושע קורין בט\"ו ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה.",
+            "בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי תקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה. כיצד אם חל יום י\"ד להיות בשני או בחמישי קוראין בו ביום. ואם חל ביום אחר חוץ משני וחמישי מקדימין וקוראין בשני או בחמישי הסמוך לי\"ד.",
+            "כיצד חל י\"ד להיות באחד בשבת מקדימין וקוראין בחמישי שהוא יום י\"א. חל להיות בשלישי קוראין בשני שהוא יום י\"ג. חל להיות ברביעי קוראין בשני שהוא יום י\"ב. וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם י\"ד אין קוראין אותה בפחות מעשרה.",
+            "כפר שמקדימין וקוראין ביום הכניסה בזמן שאין נכנסין בו בשני ובחמישי אין קוראין אותה אלא בי\"ד. וכל עיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצרכי הצבור הרי היא ככפר ומקדימין וקוראין ביום הכניסה. ואם אין שם עשרה בני אדם תקנתו קלקלתו והרי הם כאנשי עיר גדולה ואין קוראין אלא בי\"ד.",
+            "במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה בזמן שיש להם לישראל מלכות. אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה שהוא יום י\"ד ויום ט\"ו. בני הכפרים ובני עיירות קוראין בי\"ד. ובני כרכין קוראין בט\"ו.",
+            "בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו. ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם. וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט\"ו.",
+            "עיר שהיא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה קוראין בשני הימים שהן י\"ד וט\"ו ובליליהם. ומברכין על קריאתה בי\"ד בלבד הואיל והיא זמן קריאתה לרוב העולם.",
+            "קראו את המגילה באדר ראשון ואחר כך עיברו בית דין את השנה חוזרים וקוראים אותה באדר השני בזמנה.",
+            "אין קוראין את המגילה בשבת גזירה שמא יטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. שהכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה. לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוראין אותה קודם השבת. ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא פורים.",
+            "כיצד יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת. חל יום ט\"ו להיות בשבת בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה עשר ובני עיירות קוראין בו ביום שהוא זמנם ונמצאו הכל קוראין בארבעה עשר"
+        ],
+        [
+            "הקורא את המגילה למפרע לא יצא. קרא ושכח פסוק אחד וקרא פסוק שני לו וחזר וקרא פסוק ששכח וחזר וקרא פסוק שלישי לא יצא מפני שקרא פסוק אחד למפרע. אלא כיצד עושה מתחיל מפסוק שני ששכח וקורא על הסדר.",
+            "מצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה האחרון עם הצבור ואחזור ואקרא חציה ראשון שזה קורא למפרע. אלא קורא מתחילה ועד סוף על הסדר. קרא ושהה מעט וחזר וקרא אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה הואיל וקרא על הסדר יצא.",
+            "הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו. הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקדש ובכתב הקדש אף על פי שאינו יודע מה הן אומרין יצא ידי חובתו. וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה יצא אע\"פ שאינו מכיר ואפילו היה השומע עברי.",
+            "היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגוים לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד. והוא שתהיה כתובה בכתב אותו הלשון. אבל אם היה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא שנמצא זה קורא על פה. וכיון שלא יצא ידי חובתו הקורא לא יצא השומע ממנו.",
+            "הקורא את המגילה בלא כוונה לא יצא. כיצד היה כותבה או דורשה או מגיהה אם כיון את לבו לצאת בקריאה זו יצא ואם לא כיון לבו לא יצא. קרא והוא מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא.",
+            "בד\"א שהמכוין לבו בכתיבה יצא בשנתכוון לצאת בקריאה שקורא בספר שמעתיק ממנו בשעה שהוא כותב. אבל אם לא נתכוון לצאת בקריאה זו שכתב לא יצא. שאינו יוצא ידי חובתו אלא בקריאתה מספר שכולה כתובה בו בשעת קריאה.",
+            "הקורא את המגילה וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת יצא. לפי שאין מדקדקין בקריאתה. קראה עומד או יושב יצא ואפילו בצבור. אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה מפני כבוד הצבור. קראוה שנים אפילו עשרה כאחד יצאו הקוראין והשומעים מן הקוראין. וקורא אותה גדול עם הקטן ואפילו בצבור.",
+            "אין קוראין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים. ואם קרא לא יצא. אלא אם כן היתה יתירה על שאר היריעות או חסירה כדי שיהא לה היכר. אבל היחיד קורא בה ואפילו אינה חסרה ולא יתרה ויוצא בה ידי חובתו.",
+            "אין כותבין המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה. ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה. כתבה בשאר מיני צבעונין פסולה. וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריך לעבד לשמה. היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו\"ם או אפיקורוס פסולה.",
+            "היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות. אם רישומן ניכר אפילו היו רובה כשרה. ואם אין רישומן ניכר אם היה רובה שלם כשרה. ואם לאו פסולה והקורא בה לא יצא. השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא את המגילה על פה יצא.",
+            "המגילה צריכה שתהא תפורה כלה עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת. ואינה נתפרת אלא בגידין כספר תורה. ואם תפרה שלא בגידין פסולה. ואינו צריך לתפור את כל היריעה בגידין כספר תורה אלא אפילו תפר בגידין שלש תפירות בקצה היריעה ושלש באמצעה ושלש בקצה השני כשרה מפני שנקראת אגרת.",
+            "וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד. ומנהג כל ישראל שהקורא המגילה קורא ופושט כאגרת להראות הנס וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך.",
+            "שני הימים האלו שהן י\"ד וטּ\"ו אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום. בין לבני כרכין שהן עושין ט\"ו בלבד. בין לבני עיירות שהן עושין י\"ד בלבד. ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני. אנשי כפרים שהקדימו וקראו בשני או בחמישי הסמוך לפורים מותרים בהספד ותענית ביום קריאתה ואסורין בהספד ותענית בשני הימים האלו ואע\"פ שאין קוראין בהן.",
+            "מצות יום י\"ד לבני כפרים ועיירות ויום ט\"ו לבני כרכים להיותן יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים. ומותר בעשיית מלאכה ואעפ\"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה. אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי אם חלקו מעות לאביונים ביום קריאתן יצאו. אבל השמחה והמשתה אין עושין אותם אלא ביום י\"ד. ואם הקדימו לא יצאו. וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו.",
+            "כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.",
+            "וחייב לחלק לעניים ביום הפורים. אין פוחתין משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו. ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת.",
+            "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.",
+            "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם. ואע\"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני. ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"
+        ],
+        [
+            "בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני.[עריכה]",
+            "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ\"ה בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.",
+            "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ\"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.",
+            "כל שחייב בקריאת המגילה חייב בהדלקת נר חנוכה והמדליק אותה בלילה הראשון מברך שלש ברכות ואלו הן. בא\"י אמ\"ה אקב\"ו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים לאבותינו וכו' ושהחיינו וקיימנו וכו'. וכל הרואה אותה ולא בירך מברך שתים. שעשה נסים לאבותינו ושהחיינו. ובשאר הלילות המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת שאין מברכין שהחיינו אלא בלילה הראשון.",
+            "בכל יום ויום משמונת הימים אלו גומרין את ההלל ומברך לפניו אקב\"ו לגמור את ההלל בין יחיד בין צבור. אע\"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליו אק\"ב וצונו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב. שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו. ולמה מברכין על יו\"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו.",
+            "ולא הלל של חנוכה בלבד הוא שמדברי סופרים אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרין בהן את ההלל. ושמנה עשר יום בשנה מצוה לגמור בהן את ההלל ואלו הן. שמנת ימי החג. ושמנת ימי חנוכה. וראשון של פסח ויום עצרת. אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה. ולא תקנו הלל בפורים שקריאת המגילה היא ההלל.",
+            "מקומות שעושין יום טוב שני ימים גומרין את ההלל כ\"א יום. תשעה ימי החג. ושמנה ימי חנוכה. ושני ימים של פסח. ושני ימים של עצרת. אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינו מצוה. ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג. ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל. ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג כדרך שקוראין הצבור. וכן בשאר ימי הפסח קוראין בדילוג כראשי חדשים.",
+            "כיצד מדלגין. מתחילין מתחלת ההלל עד חלמיש למעינו מים ומדלג ואומר ה' זכרנו יברך כו' עד הללויה ו��דלג ואומר מה אשיב לה' עד הללויה ומדלג ואומר מן המצר קראתי יה עד סוף ההלל. זה הוא המנהג הפשוט. ויש מדלגין דילוג אחר.",
+            "כל היום כשר לקריאת ההלל. והקורא את ההלל למפרע לא יצא. קרא ושהה וחזר וקרא אע\"פ ששהה כדי לגמור את כולו יצא. ימים שגומרין בהן את ההלל יש לו להפסיק בין פרק לפרק אבל באמצע הפרק לא יפסיק. וימים שקוראין בהן בדילוג אפילו באמצע הפרק פוסק.",
+            "כל יום שגומרין בו את ההלל מברך לפניו. ומקום שנהגו לברך אחריו מברך. כיצד מברך יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך וצדיקים וחסידים עושי רצונך וכל עמך בית ישראל ברנה יודו לשמך כי אתה ה' לך טוב להודות ונעים לשמך לזמר ומעולם ועד עולם אתה האל ברוך אתה ה' המלך המהולל המשובח המפואר חי וקיים תמיד ימלוך לעולם ועד.",
+            "יש מקומות שנהגו לכפול מאודך כי עניתני עד סוף ההלל כופלין כל דבר ודבר שתי פעמים. ומקום שנהגו לכפול יכפול ומקום שנהגו שלא לכפול אין כופלין.",
+            "מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים כך היה. אחר שמברך הגדול שמקרא את ההלל מתחיל ואומר הללויה וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר הללו עבדי ה' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר הללו את שם ה' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללויה וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל הללויה מאה ושלש ועשרים פעמים סימן להם שנותיו של אהרן.",
+            "וכן כשהקורא מגיע לראש כל פרק ופרק הן חוזרין ואומרין מה שאמר. כיצד כשהוא אומר בצאת ישראל ממצרים כל העם חוזרין ואומרין בצאת ישראל ממצרים. והקורא אומר בית ישראל מעם לועז וכל העם עונין הללויה עד שיאמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני וכל העם חוזרין ואומרין אהבתי כי ישמע ה' וכו'. וכן כשיאמר הקורא הללו את ה' כל גוים כל העם חוזרין ואומרין הללו את ה' כל גוים.",
+            "הקורא אומר אנא ה' הושיעה נא והם עונין אחריו אנא ה' הושיעה נא. אע\"פ שאינו ראש פרק. הוא אומר אנא ה' הצליחה נא והם עונים אנא ה' הצליחה נא. הוא אומר ברוך הבא וכל העם אומרים ברוך הבא. ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה עונה אחריהם מה שהן אומרין מלה מלה בכל ההלל. זהו המנהג הראשון ובו ראוי לילך. אבל בזמנים אלו ראיתי בכל המקומות מנהגות משונות בקריאתו ובעניית העם ואין אחד מהם דומה לאחד"
+        ],
+        [
+            "כמה נרות הוא מדליק בחנוכה. מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.",
+            "כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה. בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.",
+            "מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמנה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד.",
+            "נר שיש לו שתי פיות עולה לשני בני אדם. מלא קערה שמן והקיפה פתילות. אם כפה עליה כלי כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד. לא כפה עליה כלי נעשית כמדורה ואפילו כנר אחד אינה נחשבת.",
+            "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק. וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר. עבר זמן זה אינו מדליק. וצריך שיתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק. הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה פעם אחרת. נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה לכבותה או לסלקה עושה.",
+            "כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה ואף על פי שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלית יפה באותן הפתילות. ואפילו בלילי שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק השמנים והפתילות שאסור להדליק בהן נר שבת, לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה בין בשבת בין בחול ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור.",
+            "נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח על שמאל הנכנס לבית כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל. ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ונר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה לא עשה כלום לפי שאינו ניכר.",
+            "בימי הסכנה מניח אדם נר חנוכה בתוך ביתו מבפנים ואפילו הניחו על שולחנו דיו? וצריך להיות בתוך הבית נר אחר להשתמש לאורו. ואם היתה שם מדורה אינו צריך נר אחר. ואם אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה צריך נר אחר.",
+            "נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן או עכו\"ם לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה. הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו. אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו הוא עומד. עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה. ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה.",
+            "חצר שיש לה שני פתחים בשתי רוחות צריכה שתי נרות. שמא יאמרו העוברים ברוח זו לא הניח נר חנוכה. אבל אם היו ברוח אחת מדליק באחד מהן.",
+            "אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו אינו צריך להדליק עליו במקום שנתארח בו. אין לו בית להדליק עליו בו צריך להדליק במקום שנתארח בו. ומשתתף עמהן בשמן ואם היה לו בית בפני עצמו אע\"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו צריך להדליק בבית שהוא בו מפני העוברין.",
+            "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.",
+            "הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס.",
+            "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Scroll_of_Esther_and_Hanukkah",
+    "text": [
+        [
+            "קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בִּזְמַנָּהּ מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים שֶׁהִיא תַּקָּנַת הַנְּבִיאִים. וְהַכּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. וּמְחַנְּכִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן מְבַטְּלִין עֲבוֹדָתָן וּבָאִין לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה. וְכֵן מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלָּן נִדְחִין מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה. וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחֶה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת מִצְוָה שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִין שֶׁהַפּוֹגֵעַ בּוֹ קוֹבְרוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא: \n",
+            "אֶחָד הַקּוֹרֵא וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַקּוֹרֵא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְהוּא שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּקְרִיאָתָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הַקּוֹרֵא קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ לֹא יָצָא: \n",
+            "מִצְוָה לִקְרוֹת אֶת כֻּלָּהּ. וּמִצְוָה לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם. וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַלַּיְלָה. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַיּוֹם. וּמְבָרֵךְ קֹדֶם קְרִיאָתָהּ בַּלַּיְלָה שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם וּבַזְּמַן הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. וּבַיּוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַנִּפְרָע לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ: \n",
+            "אֵיזֶהוּ זְמַן קְרִיאָתָהּ. זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּקְּנוּ לָהּ חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט לא)</small> \"בִּזְמַנֵּיהֶם\". וְאֵלּוּ הֵן זְמַנֵּי קְרִיאָתָהּ. כָּל מְדִינָה שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה מִימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַכְשָׁו חוֹמָה קוֹרִין בְּט\"ו בַּאֲדָר. וּמְדִינָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת כְּרַךְ. וְכָל מְדִינָה שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עַתָּה קוֹרְאִין בְּי\"ד. וּמְדִינָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת עִיר: \n",
+            "שׁוּשַׁן הַבִּירָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרְאִין בְּט\"ו שֶׁבָּהּ הָיָה הַנֵּס שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט יח)</small> \"וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר ב��וֹ\". וְלָמָּה תָּלוּ הַדָּבָר בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ כְּדֵי לַחֲלֹק כָּבוֹד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה חֲרֵבָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין כִּבְנֵי שׁוּשָׁן וְיֵחָשְׁבוּ כְּאִלּוּ הֵן כְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין חוֹמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עַתָּה חֲרֵבִין הוֹאִיל וְהָיוּ מֻקָּפִין בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ קוֹרִין בְּט\"ו וְיִהְיֶה זִכָּרוֹן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּנֵס זֶה: \n",
+            "בְּנֵי הַכְּפָרִים שֶׁאֵינָם מִתְקַבְּצִים בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת אֶלָּא בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי תִּקְּנוּ לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִים בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. כֵּיצַד. אִם חָל יוֹם י\"ד לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי קוֹרְאִין בּוֹ בַּיּוֹם. וְאִם חָל בְּיוֹם אַחֵר חוּץ מִשֵּׁנִי וַחֲמִישִׁי מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לְי\"ד: \n",
+            "כֵּיצַד. חָל י\"ד לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בַּחֲמִישִׁי שֶׁהוּא יוֹם י\"א. חָל לִהְיוֹת בִּשְׁלִישִׁי קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי שֶׁהוּא יוֹם י\"ג. חָל לִהְיוֹת בִּרְבִיעִי קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי שֶׁהוּא יוֹם י\"ב. וְכָל אֵלּוּ שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין קֹדֶם י\"ד אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה: \n",
+            "כְּפָר שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה בִּזְמַן שֶׁאֵין נִכְנָסִין בּוֹ בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּי\"ד. וְכָל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין קְבוּעִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְצָרְכֵי הַצִּבּוּר הֲרֵי הִיא כִּכְפָר וּמַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. וְאִם אֵין שָׁם עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ וַהֲרֵי הֵם כְּאַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה וְאֵין קוֹרְאִין אֶלָּא בְּי\"ד: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַלְכוּת. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁהוּא יוֹם י\"ד וְיוֹם ט\"ו. בְּנֵי הַכְּפָרִים וּבְנֵי עֲיָרוֹת קוֹרְאִין בְּי\"ד. וּבְנֵי כְּרַכִּין קוֹרְאִין בְּט\"ו: \n",
+            "בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לַכְּרַךְ אוֹ בֶּן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לָעִיר אִם הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ בִּזְמַן קְרִיאָה וְנִתְעַכֵּב וְלֹא חָזַר קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֶלָּא לְאַחַר זְמַן הַקְּרִיאָה קוֹרֵא עִם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. וּכְרַךְ וְכָל הַסָּמוּךְ לוֹ וְכָל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ אִם אֵין בֵּינֵיהֶם יֶתֶר עַל אַלְפַּיִם אַמָּה הֲרֵי זֶה כִּכְרַךְ וְקוֹרְאִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר: \n",
+            "עִיר שֶׁהִיא סָפֵק וְאֵין יָדוּעַ אִם הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אוֹ אַחַר כֵּן הֻקְּפָה קוֹרְאִין בִּשְׁנֵי הַיָּמִים שֶׁהֵן י\"ד וְט\"ו וּבְלֵילֵיהֶם. וּמְבָרְכִין עַל קְרִיאָתָהּ בְּי\"ד בִּלְבַד הוֹאִיל וְהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ לְרֹב הָעוֹלָם: \n",
+            "קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ עִבְּרוּ בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה חוֹזְרִים וְקוֹרְאִים אוֹתָהּ בָּאֲדָר הַשֵּׁנִי בִּזְמַנָּהּ: \n",
+            "אֵין קוֹרְאִין אֶת הַמְּגִלָּה בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטּל אוֹתָהּ בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל מִי שֶׁהוּא בָּקִי לִקְרוֹתָהּ וְיַעֲבִירֶנָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁהַכּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ וְאֵין הַכּל בְּקִיאִין בִּקְרִיאָתָהּ. לְפִיכָךְ אִם חָל זְמַן קְרִיאָתָהּ בְּשַׁבָּת מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פּוּרִים בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת כְּדֵי לְהַזְכִּיר שֶׁהוּא פּוּרִים: \n",
+            "כֵּיצַד. יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בְּנֵי עֲיָרוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְנֵי כְּרַכִּים קוֹרְאִים בִּזְמַנָּם בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. חָל יוֹם ט\"ו לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בְּנֵי כְּרַכִּים מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבְנֵי עֲיָרוֹת קוֹרְאִין בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁהוּא זְמַנָּם וְנִמְצְאוּ הַכּל קוֹרְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר: \n"
+        ],
+        [
+            "הַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁכַח פָּסוּק אֶחָד וְקָרָא פָּסוּק שֵׁנִי לוֹ וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שֶׁשָּׁכַח וְחָזַר וְקָרָא פָּסוּק שְׁלִישִׁי לֹא יָצָא מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא פָּסוּק אֶחָד לְמַפְרֵעַ. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשֶׂה. מַתְחִיל מִפָּסוּק שֵׁנִי שֶׁשָּׁכַח וְקוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר:  ",
+            "מָצָא צִבּוּר שֶׁקָּרְאוּ חֶצְיָהּ לֹא יֹאמַר אֶקְרָא חֶצְיָהּ הָאַחֲרוֹן עִם הַצִּבּוּר וְאֶחֱזֹר וְאֶקְרָא חֶצְיָהּ רִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה קוֹרֵא לְמַפְרֵעַ. אֶלָּא קוֹרֵא מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף עַל הַסֵּדֶר. קָרָא וְשָׁהָה מְעַט וְחָזַר וְקָרָא אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ הוֹאִיל וְקָרָא עַל הַסֵּדֶר יָצָא:  ",
+            "הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עַל פֶּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. הַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אֶת הַמְּגִלָּה הַכְּתוּבָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבִכְתַב הַקֹּדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵן אוֹמְרִין יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם הָיְתָה כְּתוּבָה יְוָנִית וּשְׁמָעָהּ יָצָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשּׁוֹמֵעַ עִבְרִי:  ",
+            "הָיְתָה כְּתוּבָה תַּרְגּוּם אוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּקְרִיאָתָהּ אֶלָּא הַמַּכִּיר אוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן בִּלְבַד. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּתוּבָה בִּכְתַב אוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן. אֲבָל אִם הָיְתָה כְּתוּבָה בִּכְתָב עִבְרִי וּקְרָאָהּ אֲרָמִית לַאֲרָמִי לֹא יָצָא שֶׁנִּמְצָא זֶה קוֹרֵא עַל פֶּה. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ הַקּוֹרֵא לֹא יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ:  ",
+            "הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה לֹא יָצָא. כֵּיצַד. הָיָה כּוֹתְבָהּ אוֹ דּוֹרְשָׁהּ אוֹ מַגִּיהָהּ אִם כִּוֵּן אֶת לִבּוֹ לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ יָצָא וְאִם לֹא כִּוִּן לִבּוֹ לֹא יָצָא. קָרָא וְהוּא מִתְנַמְנֵם הוֹאִיל וְלֹא נִרְדַּם בַּשֵּׁנָה יָצָא:  ",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַמְכַוֵּן לִבּוֹ בַּכְּתִיבָה יָצָא. בְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת בַּקְּרִיאָה שֶׁקּוֹרֵא בְּסֵפֶר שֶׁמַּעְתִּיק מִמֶּנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כּוֹתֵב. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּקְרִיאָה זוֹ שֶׁכָּתַב לֹא יָצָא. שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא בִּקְרִיאָתָהּ מִסֵּפֶר שֶׁכֻּלָּהּ כְּתוּבָה בּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאָה:  ",
+            "הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה וְטָעָה בִּקְרִיאָתָהּ וְקָרָא קְרִיאָה מְשֻׁבֶּשֶׁת יָצָא. לְפִי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בִּקְרִיאָתָהּ. קְרָאָהּ עוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב יָצָא וַאֲפִלּוּ בְּצִבּוּר. אֲבָל לֹא יִקְרָא בְּצִבּוּר יוֹשֵׁב לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. קְרָאוּהָ שְׁנַיִם אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה כְּאֶחָד יָצְאוּ הַקּוֹרְאִין וְהַשּׁוֹמְעִים מִן הַקּוֹרְאִין. וְקוֹרֵא אוֹתָהּ גָּדוֹל עִם הַקָּטָן וַאֲפִלּוּ בְּצִבּוּר:  ",
+            "אֵין קוֹרְאִין בְּצִבּוּר בִּמְגִלָּה הַכְּתוּבָה בֵּין הַכְּתוּבִים. וְאִם קָרָא לֹא יָצָא. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה יְתֵרָה עַל שְׁאָר הַיְרִיעוֹת אוֹ חֲסֵרָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָהּ הֶכֵּר. אֲבָל הַיָּחִיד קוֹרֵא בָּהּ וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ חֲסֵרָה וְלֹא יְתֵרָה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ:  ",
+            "אֵין כּוֹתְבִין הַמְּגִלָּה אֶלָּא בִּדְיוֹ עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם כְּתָבָהּ בְּמֵי עַפְּצָא וְקַנְקַנְתּוֹם כְּשֵׁרָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין פְּסוּלָה. וּצְרִיכָה שִׂרְטוּט כַּתּוֹרָה עַצְמָהּ. וְאֵין הָעוֹר שֶׁלָּהּ צָרִיךְ לְעַבֵּד לִשְׁמָהּ. הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ עַכּוּ\"ם אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס פְּסוּלָה:  ",
+            "הָיוּ בָּהּ אוֹתִיּוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת אוֹ מְקֹרָעוֹת. אִם רִשּׁוּמָן נִכָּר אֲפִלּוּ הָיוּ רֻבָּהּ כְּשֵׁרָה. וְאִם אֵין רִשּׁוּמָן נִכָּר אִם הָיָה רֻבָּהּ שָׁלֵם כְּשֵׁרָה. וְאִם לָאו פְּסוּלָה וְהַקּוֹרֵא בָּהּ לֹא יָצָא. הִשְׁמִיט בָּהּ הַסּוֹפֵר אוֹתִיּוֹת אוֹ פְּסוּקִים וּקְרָאָן הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה עַל פֶּה יָצָא:  ",
+            "הַמְּגִלָּה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא תְּפוּרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל עוֹרוֹתֶיהָ מְגִלָּה אַחַת. וְאֵינָהּ נִתְפֶּרֶת אֶלָּא בְּגִידִין כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם תְּפָרָהּ שֶׁלֹּא בְּגִידִין פְּסוּלָה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְפֹּר אֶת כָּל הַיְרִיעָה בְּגִידִין כְּסֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא אֲפִלּוּ תָּפַר בְּגִידִין שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת בִּקְצֵה הַיְרִיעָה וְשָׁלֹשׁ בְּאֶמְצָעָהּ וְשָׁלֹשׁ בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּשֵׁרָה מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרֵאת אִגֶּרֶת:  ",
+            "וְצָרִיךְ הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן וַעֲשֶׂרֶת בִּנְשִׁימָה אַחַת כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְכָל הָעָם שֶׁכֻּלָּם נִתְלוּ וְנֶהֶרְגוּ כְּאֶחָד. וּמִנְהַג כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקּוֹרֵא הַמְּגִלָּה קוֹרֵא וּפוֹשֵׁט כְּאִגֶּרֶת לְהַרְאוֹת הַנֵּס וּכְשֶׁיִּגְמֹר חוֹזֵר וְכוֹרְכָהּ כֻּלָּהּ וּמְבָרֵךְ:  ",
+            "שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהֵן י\"ד וְט\"ו אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית לְכָל אָדָם בְּכָל מָקוֹם. בֵּין לִבְנֵי כְּרַכִּין שֶׁהֵן עוֹשִׂין ט\"ו בִּלְבַד. בֵּין לִבְנֵי עֲיָרוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין י\"ד בִּלְבַד. וּשְׁנֵי הַיָּמִים אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבָאֲדָר הַשֵּׁנִי. אַנְשֵׁי כְּפָרִים שֶׁהִקְדִּימוּ וְקָרְאוּ בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לְפוּרִים מֻתָּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית בְּיוֹם קְרִיאָתָהּ וַאֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קוֹרְאִין בָּהֶן:  ",
+            "מִצְוַת יוֹם י\"ד לִבְנֵי כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת וְיוֹם ט\"ו לִבְנֵי כְּרַכִּים לִהְיוֹת יוֹם שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. וּמֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם פּוּרִים אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. בְּנֵי כְּפָרִים שֶׁקָּדְמוּ וְקָרְאוּ בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי אִם חִלְּקוּ מָעוֹת לָאֶבְיוֹנִים בְּיוֹם קְרִיאָתָן יָצְאוּ. אֲבָל הַשִּׂמְחָה וְהַמִּשְׁתֶּה אֵין עוֹשִׂין אוֹתָם אֶלָּא בְּיוֹם י\"ד. וְאִם הִקְדִּימוּ לֹא יָצְאוּ. וּסְעֻדַּת פּוּרִים שֶׁעֲשָׂאָהּ בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:  ",
+            "כֵּיצַד חוֹבַת סְעֻדָּה זוֹ. שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעֻדָּה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ. וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּתוֹ. וְכֵן חַיָּב אָדָם לִשְׁלֹחַ שְׁתֵּי מְנוֹת בָּשָׂר אוֹ שְׁנֵי מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין לַחֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט יט)</small> \"וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ\", שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹחַ לְרֵעִים מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין לוֹ מַחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ זֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֻדָּתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:  ",
+            "וְחַיָּב לְחַלֵּק לָעֲנִיִּים בְּיוֹם הַפּוּרִים. אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי עֲנִיִּים נוֹתֵן לְכָל אֶחָד מַתָּנָה אַחַת אוֹ מָעוֹת אוֹ מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ מִינֵי אֳכָלִין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט כב)</small> \"וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים\", שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי עֲנִיִּים. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְעוֹת פּוּרִים אֶלָּא כָּל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטּל נוֹתְנִין לוֹ. וְאֵין מְשַׁנִּין מָעוֹת פּוּרִים לִצְדָקָה אַחֶרֶת:  ",
+            "מוּטָב לָאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּתוֹ וּבְשִׁלּוּחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה נז טו)</small> \"לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים\":  ",
+            "כָּל סִפְרֵי הַנְּבִיאִים וְכָל הַכְּתוּבִים עֲתִידִין לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ חוּץ מִמְּגִלַּת אֶסְתֵּר וַהֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת כַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה וְכַהֲלָכוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁאֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל זִ��ְרוֹן הַצָּרוֹת יְבֻטַּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ישעיה סה טז)</small> \"כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינִי\". יְמֵי הַפּוּרִים לֹא יִבָּטְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(אסתר ט כח)</small> \"וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם\":  "
+        ],
+        [
+            "בְבַיִת שֵׁנִי כְּשֶׁמַּלְכֵי יָוָן גָּזְרוּ גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל וּבִטְּלוּ דָּתָם וְלֹא הֵנִיחוּ אוֹתָם לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. וּפָשְׁטוּ יָדָם בְּמָמוֹנָם וּבִבְנוֹתֵיהֶם וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וּפָרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת וְטִמְּאוּ הַטָּהֳרוֹת. וְצָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם וְהִצִּילָם וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יֶתֶר עַל מָאתַיִם שָׁנָה עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי: \n",
+            "וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ\"ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר: \n",
+            "וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ\"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה: \n",
+            "כָּל שֶׁחַיָּב בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה חַיָּב בְּהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה וְהַמַּדְלִיק אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה וְשֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וְכוּ'. וְשֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְכוּ'. וְכָל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ וְלֹא בֵּרֵךְ מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם. שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וְשֶׁהֶחֱיָנוּ. וּבִשְׁאָר הַלֵּילוֹת הַמַּדְלִיק מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם וְהָרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת שֶׁאֵין מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָנוּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן: \n",
+            "בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשְּׁמוֹנַת הַיָּמִים אֵלּוּ גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל בֵּין יָחִיד בֵּין צִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁקְּרִיאַת הַהַלֵּל מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מְבָרֵךְ עָלָיו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמְּגִלָּה וְעַל הָעֵרוּב. שֶׁכָּל וַדַּאי שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מְבָרְכִין עָלָיו. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם וְעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לוֹ מִפְּנֵי הַסָּפֵק כְּגוֹן מַעֲשֵׂר דְּמַאי אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְלָמָּה מְבָרְכִין עַל יוֹם טוֹב שֵׁנִי וְהֵם לֹא תִּקְּנוּהוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַסָּפֵק כְּדֵי שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בּוֹ: \n",
+            "וְלֹא הַלֵּל שֶׁל חֲנֻכָּה בִּלְבַד הוּא שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶלָּא קְרִיאַת הַהַלֵּל לְעוֹלָם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּכָל הַיָּמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל. וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה מִצְוָה לִגְמֹר בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל. וְאִלּוּ הֵן. שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה. וְרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח וְיוֹם עֲצֶרֶת. אֲבָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין בָּהֶן הַלֵּל לְפִי שֶׁהֵן יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיִרְאָה וָפַחַד לֹא יְמֵי שִׂמְחָה יְתֵרָה. וְלֹא תִּקְּנוּ הַלֵּל בְּפוּרִים שֶׁקְּרִיאַת הַמְּגִלָּה הִיא הַהַלֵּל: \n",
+            "מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. תִּשְׁעָה יְמֵי הֶחָג. וּשְׁמוֹנָה יְמֵי חֲנֻכָּה. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל פֶּסַח. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת. אֲבָל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרִיאַת הַהַלֵּל מִנְהָג וְאֵינוֹ מִצְוָה. וּמִנְהָג זֶה בְּצִבּוּר לְפִיכָךְ קוֹרְאִין בְּדִלּוּג. וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּנְהָג. וְיָחִיד לֹא יִקְרָא כְּלָל. וְאִם הִתְחִיל יַשְׁלִים וְיִקְרָא בְּדִלּוּג כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין הַצִּבּוּר. וְכֵן בִּשְׁאָר יְמֵי הַפֶּסַח קוֹרְאִין בְּדִלּוּג כְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים: \n",
+            "כֵּיצַד מְדַלְּגִין. מַתְחִילִין מִתְּחִלַּת הַהַלֵּל עַד <small>(תהילים קיד ח)</small> \"חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם\" וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר <small>(תהילים קטו יב)</small> \"ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ\" כוּ' עַד <small>(תהילים קטו יח)</small> \"הַלְלוּיָהּ\" וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר <small>(תהילים קטז יב)</small> \"מָה אָשִׁיב לַה'\" עַד <small>(תהילים קטז יט)</small> \"הַלְלוּיָהּ\" וּמְדַלֵּג וְאוֹמֵר <small>(תהילים קיח ה)</small> \"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ\" עַד סוֹף הַהַלֵּל. זֶה הוּא הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט. וְיֵשׁ מְדַלְּגִין דִּלּוּג אַחֵר: \n",
+            "כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַהַלֵּל. וְהַקּוֹרֵא אֶת הַהַלֵּל לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. קָרָא וְשָׁהָה וְחָזַר וְקָרָא אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלּוֹ יָצָא. יָמִים שֶׁגּוֹמְרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק אֲבָל בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק לֹא יַפְסִיק. וְיָמִים שֶׁקּוֹרְאִין בָּהֶן בְּדִלּוּג אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק פּוֹסֵק: \n",
+            "כָּל יוֹם שֶׁגּוֹמְרִין בּוֹ אֶת הַהַלֵּל מְבָרֵךְ לְפָנָיו. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו מְבָרֵךְ. כֵּיצַד מְבָרֵךְ. יְהַלְלוּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְצַדִּיקִים וַחֲסִידִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ לְשִׁמְךָ כִּי אַתָּה ה' לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וְנָעִים לְשִׁמְךָ לְזַמֵּר וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הָאֵל בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֶּלֶךְ הַמְהֻלָּל הַמְשֻׁבָּח הַמְפֹאָר חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: \n",
+            "יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּל מֵ <small>(תהילים קיח כא)</small> \"אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי\" עַד סוֹף הַהַלֵּל כּוֹפְלִין כָּל דָּבָר וְדָבָר שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּל יִכְפּל וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִכְפּל אֵין כּוֹפְלִין: \n",
+            "מִנְהַג קְרִיאַת הַהַלֵּל בִּימֵי חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּךְ הָיָה. אַחַר שֶׁמְּבָרֵךְ הַגָּדוֹל שֶׁמַּקְרֵא אֶת הַהַלֵּל מַתְחִיל וְאוֹמֵר הַלְלוּיָהּ וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר הַלְלוּ עַבְדֵי ה' וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ וְכֵן עַל כָּל דָּבָר. עַד שֶׁנִּמְצְאוּ עוֹנִין בְּכָל הַהַלֵּל הַלְלוּיָהּ מֵאָה וְשָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים סִימָן לָהֶם שְׁנוֹתָיו שֶׁל אַהֲרֹן: \n",
+            "וְכֵן כְּשֶׁהַקּוֹרֵא מַגִּיעַ לְרֹאשׁ כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק הֵן חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין מַה שֶּׁאָמַר. כֵּיצַד. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וְהַקּוֹרֵא אוֹמֵר בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז וְכָל הָעָם עוֹנִין הַלְלוּיָהּ עַד שֶׁיֹּאמַר אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי וְכָל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' וְכוּ'. וְכֵן כְּשֶׁיֹּאמַר הַקּוֹרֵא הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם כָּל הָעָם חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם: \n",
+            "הַקּוֹרֵא אוֹמֵר אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רֹאשׁ פֶּרֶק. הוּא אוֹמֵר אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא וְהֵם עוֹנִים אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. הוּא אוֹמֵר בָּרוּךְ הַבָּא וְכָל הָעָם אוֹמְרִים בָּרוּךְ הַבָּא. וְאִם הָיָה הַמַּקְרֵא אֶת הַהַלֵּל קָטָן אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה עוֹנָה אַחֲרֵיהֶם מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין מִלָּה מִלָּה בְּכָל הַהַלֵּל. זֶהוּ הַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן וּבוֹ רָאוּי לֵילֵךְ. אֲבָל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ רָאִיתִי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת מִנְהָגוֹת מְשֻׁנּוֹת בִּקְרִיאָתוֹ וּבַעֲנִיַּת הָעָם וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לְאֶחָד: \n"
+        ],
+        [
+            "כַּמָּה נֵרוֹת הוּא מַדְלִיק בַּחֲנֻכָּה. מִצְוָתָהּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל בַּיִת וּבַיִת מַדְלִיק נֵר אֶחָד בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּין בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ אֶלָּא אָדָם אֶחָד. וְהַמְהַדֵּר אֶת הַמִּצְוָה מַדְלִיק נֵרוֹת כְּמִנְיַן אַנְשֵׁי הַבַּיִת נֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים. וְהַמְהַדֵּר יוֹתֵר עַל זֶה וְעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר מַדְלִיק נֵר לְכָל אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וּמוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה נֵר אֶחָד: \n",
+            "כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֲשָׂרָה. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מַדְלִיק עֲשָׂרָה נֵרוֹת וּבְלֵיל שֵׁנִי עֶשְׂרִים וּבְלֵיל שְׁלִישִׁי שְׁלֹשִׁים עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנִים נֵרוֹת: \n",
+            "מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל עָרֵינוּ בִּסְפָרַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת מַדְלִיקִין נֵר אֶחָד בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וּמוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין נֵר בְּכָל לַיְלָה עַד שֶׁנִּמְצָא מַדְלִיק בְּלֵיל שְׁמִינִי שְׁמוֹנָה נֵרוֹת בֵּין שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת מְרֻבִּים בֵּין שֶׁהָיָה אָדָם אֶחָד: \n",
+            "נֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פִּיּוֹת עוֹלֶה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. מִלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְהִקִּיפָהּ פְּתִילוֹת. אִם כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי כָּל פְּתִילָה וּפְתִילָה נֶחְשֶׁבֶת כְּנֵר אֶחָד. לֹא כָּפָה עָלֶיהָ כְּלִי נַעֲשֵׂית כִּמְדוּרָה וַאֲפִלּוּ כְּנֵר אֶחָד אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת: \n",
+            "אֵין מַדְלִיקִין נֵרוֹת חֲנֻכָּה קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה אֶלָּא עִם שְׁקִיעָתָהּ לֹא מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין. שָׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא הִדְלִיק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה מַדְלִיק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. וְכַמָּה הוּא זְמַן זֶה כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה אוֹ יֶתֶר. עָבַר זְמַן זֶה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְצָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. הִדְלִיקָהּ וְכָבְתָה אֵינוֹ זָקוּק לְהַדְלִיקָהּ פַּעַם אַחֶרֶת. נִשְׁאֲרָה דּוֹלֶקֶת אַחַר שֶׁכָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק אִם רָצָה לְכַבּוֹתָהּ אוֹ לְסַלְּקָהּ עוֹשֶׂה: \n",
+            "כָּל הַשְּׁמָנִים וְכָל הַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרוֹת לְנֵר חֲנֻכָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה וְאֵין הָאוּר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּלֵילֵי שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי חֲנֻכָּה מֻתָּר לְהַדְלִיק הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן נֵר שַׁבָּת. לְפִי שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְנֵר חֲנֻכָּה בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּחל וַאֲפִלּוּ לִבְדֹּק מָעוֹת אוֹ לִמְנוֹתָן לְאוֹרָהּ אָסוּר: \n",
+            "נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַפֶּתַח עַל שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְזוּזָה מִיָּמִין וְנֵר חֲנֻכָּה מִשְּׂמֹאל. וְאִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּה מַנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְנֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִנִּיחוֹ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה לֹא עָשָׂה כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ נִכָּר: \n",
+            "בִּימֵי הַסַּכָּנָה מַנִּיחַ אָדָם נֵר חֲנֻכָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מִבִּפְנִים וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ דַּיּוֹ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַבַּיִת נֵר אַחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְאִם הָיְתָה שָׁם מְדוּרָה אֵינוֹ צָרִיךְ נֵר אַחֵר. וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לִמְדוּרָה צָרִיךְ נֵר אַחֵר: \n",
+            "נֵר חֲנֻכָּה שֶׁהִדְלִיקוֹ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ עַכּוּ\"ם לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ מִי שֶׁהוּא חַיָּב בַּהַדְלָקָה. הִדְלִיקוֹ מִבִּפְנִים וְהוֹצִיאוֹ דָּלוּק וְהִנִּיחוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיַּדְלִיקֶנּוּ בִּמְקוֹמוֹ. אָחַז הַנֵּר בְּיָדוֹ וְעָמַד לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְצָרְכּוֹ הוּא עוֹמֵד. עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְכַבֶּה וּמְבָרֵךְ וּמַדְלִיקָהּ שֶׁהַהַדְלָקָה הִיא הַמִּצְוָה וְלֹא הַהַנָּחָה. וּמֻתָּר לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מִנֵּר חֲנֻכָּה: \n",
+            "חָצֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פְּתָחִים בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת צְרִיכָה שְׁתֵּי נֵרוֹת. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָעוֹבְרִים בְּרוּחַ זוֹ לֹא הִנִּיחַ נֵר חֲנֻכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ בְּרוּחַ אַחַת מַדְלִיק בְּאֶחָד מֵהֶן: \n",
+            "אוֹרֵחַ שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק עָלָיו בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְאָרֵחַ בּוֹ. אֵין לוֹ בַּיִת לְהַדְלִיק עָלָיו בּוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק בַּמָּקוֹם שֶׁנִּתְאָרֵחַ בּוֹ. וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן בַּשֶּׁמֶן. וְאִם הָיָה לוֹ בַּיִת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמַּדְלִיקִין עָלָיו בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ צָרִיךְ לְהַדְלִיק בַּבַּיִת שֶׁהוּא בּוֹ מִפְּנֵי הָעוֹבְרִין: \n",
+            "מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק: \n",
+            "הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פְּרוּטָה אַחַת וּלְפָנָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַקְדִּים לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה עַל הַיַּיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מוּטָב לְהַקְדִּים נֵר חֲנֻכָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִכְרוֹן הַנֵּס: \n",
+            "הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(משלי ג יז)</small> \"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם\": \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sheqel Dues/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/a43f71670da81e8addea92e56d124cc7.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The Torah commands each member of Israel to contribute half a shekel each year. Even a poor man who lives on charity is required to give; he borrows or sells the garment off his back and contributes a silver half-shekel, as it is written: \"The rich shall not give more and the poor shall not give less than half a shekel\" (Exodus 30:15). One must not pay the half-shekel in several instalments, a little today and a little tomorrow, but has to contribute it all at once in a single payment.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "This half-shekel requirement signifies that one is to give half of the contemporary standard coin, even if this coin happens to be larger than the sanctuary standard of a shekel. However, one is never allowed to pay less than the half-shekel used in the time of Moses our teacher, which weighed one hundred and fifty barley grains.",
+            "",
+            "All are required to contribute half a shekel: priests, Levites, Israelites, proselytes, and emancipated slaves; but not women, slaves or minors. If these, however, offer to pay, the half-shekel is accepted from them. If non-Jews offer it, it is not accepted from them. If the father of a minor begins paying the half-shekel on behalf of his son, he is no longer free to discontinue it, but must go on paying each year until his son grows up and pays for himself.",
+            "The shekel dues are applicable only when the Temple is in existence. As long as the Temple was in existence, shekel dues were contributed both in Eretz Yisrael and outside it. After the destruction of the Temple, the half-shekel payments ceased even within Eretz Yisrael.",
+            "On the first of <i>Adar</i> announcement is made concerning the payment of shekel dues, so that each individual may prepare his half-shekel and be ready to pay it. On the fifteenth of <i>Adar</i>, the money-changers sit down in each town and gently request everyone to pay. They accept from everyone who offers them the half-shekel, without using compulsion against anyone who does not. On the twenty-fifth of <i>Adar</i>, they sit down in the Temple to enforce collection. From then on, payment is obtained by force from those who have not yet paid. Anyone who refuses to pay is subjected to compulsion by levy; a pledge is taken from him forcibly, even the garment he is wearing."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "When each town has completed the collection of the shekel dues, they are sent by messengers to the Temple; it is permissible to convert them into gold denars to facilitate transportation. All shekel dues are gathered in the Temple and deposited in one of the Temple chambers, the doors of which are locked with keys and sealed with seals. Three large baskets of nine <i>seah</i> each are filled with collected shekel dues, and the remainder is left in the chamber. The half-shekels in the baskets are called <i>Temple fund;</i> the surplus is called <i>the residue of the chamber</i>.",
+            "Three times a year sums are taken from the Temple treasury: on <i>Rosh Hodesh Nisan</i>, on <i>Rosh Hodesh Tishri</i>, before or after the festival, and on the fifteenth day before <i>Shavuoth</i>.— —",
+            "— — If the shekel dues in the three large baskets were insufficient and all spent before <i>Nisan</i>, sums were taken again from the residue of the chamber.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The priest entering the chamber to take up the heave offering must not wear a garment in which money can be concealed, nor shoes, sandals, a phylactery, or an amulet, that people should not become suspicious and say: \"He has concealed money from the chamber on his person while taking up the heave offering.\" Besides, conversation was maintained with him from the moment he entered the chamber until he left it, to prevent him from putting coins in his mouth. Yet, despite all these precautions, a poor man or a greedy person should not take up the heave offering, because of possible suspicion, as it is written: \"You shall be clear before the Lord and before Israel\" (Numbers 32:22)."
+        ],
+        [],
+        [
+            "What is done with the Temple fund? It is used for the purchase of the daily offerings, the additional offerings, and all other public offerings with their libations, as well as the salt with which all sacrifices were salted, and the firewood, if it has not been brought as a gift and is obtainable only for money.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The official proofreaders of biblical manuscripts in Jerusalem, and the judges who tried robbers in Jerusalem, received their salaries out of the Temple fund. How much did they receive? Ninety <i>maneh</i> (9,000 <i>zuz</i>) annually. If this was insufficient for their maintenance, they were given, whether they wanted it or not, enough additional pay to provide for their own needs and the needs of their wives and children and other members of their households."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sheqel Dues/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,86 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment from the Torah<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 171) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 105) count this as one of the Torah's 613 mitzvot.</i> that every adult Jewish male<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Both concepts are implied by the Hebrew word <i>ish</i>. (See Halachah 7.)</i> give a half<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">One might ask: why were the Jews not commanded to give a full shekel? There is normally an emphasis that one's offerings be complete and unblemished. Why in this instance were we obligated to give only a half-shekel?<br>To offer a homiletic resolution to this question: Giving a half-shekel emphasizes that a person is only a half and can never reach fulfillment until he joins together with another individual. Alternatively, it is God who contributes the second half, which enables an individual to reach fulfillment (<i>Likkutei Sichot,</i> Vol. III, <i>Parashat Ki Tissa</i>).</i>-shekel each and every year.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaKovetz</i> states that this teaches that one may not give several shekalim in one year to fulfill the mitzvah for many future years.</i> Even a poor man who derives his livelihood from charity is obligated [to make this donation]. He should borrow from others or sell the clothes<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 9. (See also <i>Hilchot Chanukah</i> 4:12, which also mentions that one should sell one's clothes to perform the mitzvah mentioned there.)</i> he is wearing so that he can give a half-shekel of silver, as [Exodus 30:15] states: \"The rich shall not give more,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ramban (in his commentary on the Torah, Exodus 30:15  and others raise the question: why is this not considered one of the 365 negative commandments of the Torah?<br>In resolution, the commentaries point to the Rambam's introduction to <i>Sefer HaMitzvot</i> (General Principle 8), where the Rambam explains that the use of negative terminology by the Torah - e.g., לא, \"Do not...\" - does not always imply that the subject should be considered a separate negative commandment. For example, concerning a Hebrew maidservant, Exodus 21:7 states, \"She shall not go out [to freedom] as the slaves go out.\"<br>The Rambam explains that this is not a negative commandment, but a narrative verse introducing the concept. Similarly, the commentaries explain that the verse under discussion is not a negative commandment, but rather a description of how the half-shekel is given (<i>Nimukei Mahari</i>).</i> nor should the poor give less.\"<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">There is also a homiletic dimension to this requirement: The half-shekel relates to a level of soul shared equally by all.</i><br>[The half-shekel] should not be given in several partial payments - today a portion, tomorrow a portion. Instead, it is to be given all at once.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Rav Kapach emphasizes that there are two dimensions implied by this law: a) that the half-shekel should be given on a single day, not in several payments;<br>b) that a single coin should be given, not several coins equal in value to a half-shekel.</i>",
+            "The sum of money mentioned in the Torah concerning [the fines paid by] a rapist,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">One who rapes a maiden, whom Deuteronomy 22:29 obligates to pay 50 silver pieces.</i> a seducer,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">One who seduces a maiden, whom Exodus 22:16 obligates to pay 50 silver pieces.</i> a slanderer,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">One who slanders his wife, claiming that she was not a virgin at the time of marriage. Deuteronomy 22:19 requires such a person to pay 100 silver pieces.</i> or a slave killed [by an ox]<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Thirty silver pieces (Exodus 21:32 .</i> is [calculated] in shekalim, a coin [of equal value] whenever mentioned in the Torah. Its weight is 320 barley corns [of pure silver].<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">See the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Bechorot</i> 8:8), where the Rambam describes the traditional measures for this figure in detail. According to the figures he gives, in modern measure, a shekel of the Torah is 16 grams of pure silver.</i><br>The Sages increased its value and made it equivalent to the coin called a <i>sela</i>, [which was prevalent] during the Second Temple period. How much did a <i>sela</i> weigh? 384 average size barley corns [of pure silver].<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Today, it is common custom to give 96 grams of silver for the five shekalim required for the <i>pidyon habeyn</i> ceremony. Thus a shekel is 19.2 grams. According to the <i>Piskei Siddur</i> of Rabbi Shneur Zalman of Liadi a shekel is 20.4 grams.</i>",
+            "A <i>sela</i> is four <i>dinarim</i>, a <i>dinar</i> is six <i>ma'ah</i> and a <i>ma'ah</i> was called a <i>gerah</i> in the time of Moses our teacher.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:13 describes a shekel as being twenty <i>ma'ah</i>. Thus, in Talmudic times, the Sages increased the shekel's worth by one fifth, making the old value five sixths of the new total.</i> A <i>ma'ah</i> equals two <i>poondionin</i>, and a <i>poondion</i> is equal to two <i>isarin</i>. A <i>prutah</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The coin of minimum value. Less than a <i>prutah's</i> worth is not considered as a significant financial amount.</i> is worth an eighth of an [Italian] <i>isar</i>.<br>Thus, the weight of a <i>ma'ah</i> - and a <i>gerah</i> - is sixteen barley corns [of silver]; the weight of an <i>isar</i> is four barley corns; and the weight of a <i>prutah</i> is half a barley corn.",
+            "[At that time,] there was also another coin that was worth two <i>selaim</i>; it was called a <i>darcon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">This is the Talmudic term for the god Neptune. In his Commentary on the Mishnah, <i>Shekalim</i> 2:1, the Rambam mentions <i>darconim</i> of gold, which, though smaller, were equal in value to the silver coins mentioned here.</i><br>These coins whose weights we have listed and explained are used universally as standard measures. We have described them so that we will not have to describe their weight at all times.",
+            "The mitzvah of giving the half-shekel entails giving half of the coin that is [common] currency at the time in question, even if that coin is larger than the shekel used for the sanctuary. [The converse, however, does not apply.] Never should one give less than the half-shekel<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:4) relates that, at one time, the <i>dinar</i> was the common currency in <i>Eretz Yisrael</i>, and the people proposed giving half a dinar instead of a half-shekel. The Sages, however, did not accept this proposal, since it entailed giving less than the half-shekel given at the time of Moses.</i> that was given in the time of Moses our teacher, which weighed 160 barley corns [of silver].",
+            "At the time when the common currency was a <i>darcon</i>, everyone would give a <i>sela</i> as a half-shekel.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">This halachah provides examples of the principles mentioned in the previous halachah, quoting from <i>Shekalim, loc. cit.</i> The Mishnah refers to the initial years of the Second Temple period.<br>The Ra'avad differs with the Rambam's interpretation of that Mishnah and offers another explanation why the people gave a larger coin at that time: Only a small portion of the Jewish people returned to Zion with Ezra. Had the people been required to give only the minimum amount, there would not have been enough funds to purchase communal sacrifices. In his Commentary on the Torah, the Ramban (Exodus 30:12  also follows the Ra'avad's interpretation.</i> At the time when the common currency was a <i>sela</i>, everyone would give half a <i>sela,</i> the equivalent of two <i>dinarim</i>, as a half-shekel. At the time when the common currency was half a <i>sela,</i> everyone would give that coin, half of a <i>sela</i>, as a half-shekel.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Because it was the equivalent of the half-shekel given in the time of Moses.</i> At no time did the Jews ever give less than the half-shekel mentioned in the Torah for the half-shekel.",
+            "Everyone is obligated to give a half-shekel: priests,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:4) mentions an opinion that maintains that priests are not obligated to give a half-shekel because they are entitled to partake of certain communal offerings.<br>The Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:3) mentions another rationale why some maintain that priests are not obligated: The Torah (Exodus 30:13  states that the half-shekel should be given by: כל העובר על הפקודים, \"all those included in the census.\" Since the priests were not included in the census, they are not obligated to fulfill this mitzvah.<br>Significantly, in his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim, loc. cit. Avot</i> 4:7), the Rambam appears to accept the view that the priests are not required to give a half-shekel. Similarly, in his <i>Sefer HaMitzvot</i>, the Rambam cites the above verse as a proof-text explaining why women are not obligated in this mitzvah. Thus, his ruling in this halachah appears to reflect a change of position.</i> Levites, Israelites, converts, and freed slaves. Women,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Although giving a half-shekel is a positive mitzvah that is not limited to a specific time, in <i>Sefer HaMitzvot</i> (<i>loc. cit.</i>) the Rambam states that women are explicitly excluded from the obligation to perform this mitzvah, as implied by the verse cited above, \"all those included in the census.\" As mentioned in the previous note, although the Rambam appears to have changed his mind in relation to this phrase, it nevertheless appears that there is a specific exclusion concerning women, for the previous verse states, \"A man shall give....\" (See the glosses of Rabbenu Asher and Rabbenu Ovadiah of Bertinoro, <i>Shekalim</i> 1:3.)</i> slaves, and children<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Although the Torah obligates only those included in the census - and that meant men of the age of twenty and above - for posterity, the mitzvah must be fulfilled by any child who reaches the age of thirteen.<br>This ruling is not accepted by many authorities. The <i>Sefer HaChinuch</i> (<i>loc. cit.</i>) and Rabbenu Ovadiah of Bertinoro (<i>Shekalim</i> 1:3) maintain that the requirements of the original census were observed for posterity.</i> are not obligated. Nevertheless, if they give [a half-shekel], it may be accepted.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Several commentaries have offered explanations why the Temple treasury was allowed to accept the gift of a child, when (as reflected in <i>Hilchot Lulav</i> 8:10) according to Torah law, a child is not able to transfer ownership of his property to others.<br>[<i>K'tzot HaShulchan</i> (Section 235) uses this law as the basis for a thesis of a larger scope: That once a transaction sanctioned only by Rabbinic law is completed, it is acceptable according to the Torah. For if the child's gift of the half-shekel (a transaction sanctioned by Rabbinic law only) were not acceptable according to the Torah, the money could not be used to purchase sacrifices. <i>Netivot HaMishpat</i> and others do not accept this thesis and offer other explanations why a child's gift is acceptable.]</i> By contrast, if a Samaritan<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">This restriction would appear to refer to all gentiles. Indeed, Rav Kapach's Yemenite manuscripts of the <i>Mishneh Torah</i> state גוי, \"a gentile,\" rather than כותי, \"a Samaritan.\"<br>Without discounting the possibility of a change having been made because of censorship, it would appear that the reference to Samaritans is historical in nature. The reason why donations were not accepted from gentiles is that, as stated in Chapter 4, Halachah 8, funds from these donations were also used to maintain the city of Jerusalem. No monies from gentiles may be used for that purpose, as reflected by Nechemiah 2:20: \"You have no portion, or right, or memorial in Jerusalem.\" And that narrative (<i>ibid.</i> 3:34) relates that the Samaritans were among the foes of Israel at that time. (See also <i>Hilchot Matnot Ani'im</i> 8:8.)</i> gives a half-shekel, it should not be accepted.<br>A father who began giving a half-shekel on behalf of a child should not stop. Instead, he should [continue to] give a half-shekel on the child's behalf every year until he comes of age and gives [the half-shekel] by himself.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:3), the Rambam mentions that by giving a half-shekel once, a father \"obligates his son in this mitzvah.\" Hence, it is inappropriate for him to cease giving on his son's behalf.</i>",
+            "[The mitzvah of giving a half-]shekel is observed only during the era that the Temple is standing.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">It is customary to give a half-shekel to charity on the Fast of Esther in the present age. Nevertheless, this practice is merely a custom and is not considered as fulfillment of the mitzvah of giving a half-shekel.</i> During the era that the Temple is standing, the [half-]shekel should be given both in <i>Eretz Yisrael</i> and in the diaspora.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">In explanation, the <i>B'nei Binyamin</i> cites the Mishnah at the conclusion of the first chapter of <i>Kiddushin</i>, which states that the half-shekel is an obligation incumbent on a person's body, like tefillin. Therefore, it must be performed in all places. The <i>Kessef Mishneh</i> draws attention to <i>Shekalim</i> 3:4, which states that the third time during the year that funds were taken from the Temple treasury, they were taken on behalf of the Jews living in the diaspora.</i> When, however, it is destroyed, even in <i>Eretz Yisrael</i> it is not necessary to give.",
+            "On the first of Adar, the court would announce [the collection of] the [half-]shekalim, so that every single individual would prepare his half-shekel and be ready to give.<br>On the fifteenth [of Adar],<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:1) and the Rambam (<i>Hilchot Arachin</i> 8:1) mention other communal responsibilities that were also discharged on that day.</i> the money-changers would sit in every city<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Our translation of the Hebrew מדינה is based on the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:3). Rav Ovadiah of Bertinoro and others differ in the interpretation of the Mishnah and maintain that the money-changers would sit only in Jerusalem.</i> and would gently prod [the people to give]. If people gave them, they would accept it. If someone did not give, they would not compel him to give.<br>On the twenty-fifth [of Adar], they would sit in the Temple to collect [the half-shekalim]. From this time onward, everyone who had not given [a half-shekel] as yet would be compelled to give.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">For the court is obliged to compel the people to perform all the positive commandments.</i> When a person did not give [voluntarily], his property would be taken by force as a pledge. Even his clothing was taken from him.",
+            "We do not take property as a pledge by force from those individuals who are not obligated to give a [half-]shekel, even though they are accustomed to giving,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">I.e., women or slaves.</i> or they will give in the future.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">I.e., a minor.</i> Nor do we take the property of priests as a pledge by force, as a reflection of the ways of peace.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tosefot Yom Tov</i> explains that the priests have a reputation for being short-tempered. (See Hoshea 4:4; <i>Shabbat</i> 149b.) If they were compelled to give, strife might arise. The Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:3) offers a different explanation. The priests were not compelled to give as a token of respect for their office.</i> Instead, when they give, we accept their donations. We do, however, [continue to] demand from them until they give."
+        ],
+        [
+            "How would the moneychangers collect the shekalim? In each and every city, they positioned two chests before them. The bottoms of the chests were wide, and the tops narrow like a shofar,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 6:1), the Rambam refers to the Jerusalem Talmud, which explains that the chests had curved necks to prevent people from removing the coins from them.</i> so that the money could be deposited in them, but could not be removed from them easily.<br>Why did they have two chests? One to deposit the [half-]shekalim of the present year, and one to deposit the [half-]shekalim of the previous year,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">There is a reference in the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 2:1) that differs and maintains that in the outlying cities collections would be made only for the present year. It was in Jerusalem alone that they would collect for the previous year.<br>The <i>Or Sameach</i> explains that this reference follows a minority opinion, while the Rambam's decision is accepted as halachah. Other authorities maintain that there were variant versions of the passage in the Jerusalem Talmud.</i> for [the collectors] would demand payment from the people who did not give in the previous year.",
+            "In the Temple, there were always thirteen chests, each chest [shaped] like a shofar. The first chest was for the shekalim of the present year; the second for the shekalim of the previous year; the third was for all those who where obligated to bring an offering of two turtle doves or two common doves,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">These offerings were brought by <i>zavim, zavot,</i> and women after childbirth. Since the money was placed in the chest without distinction, half was used to purchase doves for burnt offerings, and half for sin-offerings.</i> one as a burnt offering and one as a sin offering. The funds [for these offerings] were deposited in this chest.<br>The fourth was for those who were obligated to bring [doves] as a burnt offering only. They would deposit the funds [for these offerings] in this chest. The fifth was for those who volunteered to buy wood for the altar; the sixth, for those who donated money [to purchase] frankincense;<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This was used for the meal offerings as well as the incense offerings.</i> the seventh, for those who donated gold for the covering [of the ark].<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 6:5), the Rambam states that these funds were to repair the Holy of Holies. Rav Kapach notes that, on occasion, the Holy of Holies is referred to as \"the chamber of the <i>kaporet</i>.\" This appears to be the Rambam's intent. Rabbenu Ovadiah of Bertinoro, by contrast, interprets this term as referring to the Temple vessels made from gold.</i><br>The eighth<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Concerning the purpose of the latter six chests, the Mishnah (<i>loc. cit.</i>) states \"six were for voluntary donations.\" The <i>Tosefta</i> and the Jerusalem Talmud each offer a different interpretation of the purposes for which these six chests were used. The Rambam chooses the interpretation of the <i>Tosefta</i>.</i> was for the [money that] remains after [purchasing] a sin-offering - i.e., a person set aside funds [to use to purchase] a sin-offering, and money remained after purchasing it. Those funds were deposited in this [chest].<br>The ninth was for the [money that] remains after [purchasing] a guilt-offering; the tenth, for the [money that] remains after [purchasing] the pairs [of doves necessary] for [the offerings of] <i>zavim, zavot</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Zavot</i> is a venereal condition resembling gonorrhea that renders men (<i>zavim</i>) ritually impure. For women (<i>zavot</i>), the term refers to a woman who experiences vaginal bleeding at times other than those of her menstrual period. She also becomes impure.</i> and women after childbirth; the eleventh, for the [money that] remains after [purchasing] the offerings of a nazirite; the twelfth, for the [money that] remains after [purchasing] the guilt offering of a leper; the thirteenth, for a person who pledged money for an animal [to be brought] as a burnt offering.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The commentaries note that by choosing this interpretation, the Rambam defines a purpose for this chest that is different in nature from that of the previous five. Since these six chests were mentioned in one group by the Mishnah, this represents somewhat of a difficulty.</i>",
+            "The [purpose] for each category for which the funds in the chest were used was written on the outside of the chest. The court stipulated that all the monies that remained after the purchase of sacrifices for which they were designated should be used to offer animals as burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Had the court not made such a stipulation, it would not have been permissible to change the purpose of these funds from the intent for which they were originally donated. (See also Chapter 4, Halachah 9.)</i><br>It thus follows that all the funds in the latter six chests were used [to purchase] animals for burnt offerings. Their hides belonged to the priests, as did the hides [of other burnt offerings].<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Shekalim</i> 6:6 relates that from Leviticus 5:19, \"a guilt offering unto God,\" one might think that the offering should be consecrated entirely. Since II Kings 12:17 states, \"The money from the guilt offerings and the money from the sin offerings shall... be for the priests,\" the following resolution was offered. The remaining funds were used to purchase burnt offerings that were dedicated entirely to God; the priests did not partake of them at all. The hides, however, were given to the priests.</i> All the funds in the third chest were to be used to purchase doves: half of them burnt offerings, and half of them sin offerings. All [the funds in] the fourth [chest] were to be used to purchase doves to be sacrificed as burnt offerings.",
+            "When the shekalim were collected from each and every city, they were sent to the Temple with emissaries.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">More particulars concerning these emissaries are discussed in Chapter 3, Halachot 8-9.</i> They might be exchanged for golden <i>dinarim</i>, so that [they would not become a] burden on the journey.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">I.e., a golden coin is far lighter than several silver coins of equivalent value.</i> [All the funds] were amassed in the Temple.<br>They were placed in one of the chambers of the Temple. All the doors to the chamber were closed [under lock and] key, and then they were covered with seals. All the shekalim that were collected there [were stored] in three large baskets. Each of the baskets was large enough to contain nine <i>seah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Thus, the basket would contain 74.6 cubic liters according to <i>Shiurei Torah</i> and 130 cubic liters according to <i>Chazon Ish</i>.</i> The remainder [of the money] was left in the chamber.<br>The money in the baskets was referred to as <i>terumat halishcah</i> (\"[the funds of] the chamber that were set aside\").<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">These funds were used to purchase the communal sacrifices and for other purposes, as related in Chapter 4, Halachot 1-7.</i> [The funds that] remained besides [the funds] stored in the baskets were referred to as <i>sheyarei halishcah</i> (\"the remainder within the chamber\").<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">These funds were used for various communal projects, as mentioned in Chapter 4, Halachah 8. There is a substantial difference in status between these two groups of funds. The funds in the three baskets were considered sanctified, and a person who used them for mundane purposes would be liable for the misuse of a sacred article (<i>me'ilah</i>). The other funds, by contrast, were used for mundane purposes, albeit those of the community, and not those of an individual. (See <i>Hilchot Me'ilah</i> 6:13.)</i>",
+            "On three occasions during the year<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 3:1), the Rambam explains that the funds were set aside on these three occasions so that the matter would be publicized.</i> funds were taken from this chamber: On Rosh Chodesh Nisan, on either the day before or the day after the festival of Rosh Chodesh Tishrei<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Although the wording of the <i>Mishnah</i> (<i>Shekalim</i> 3:1) implies that the money was set aside on Rosh HaShanah, since Rosh HaShanah is a holiday, the money was set aside either beforehand or afterwards.</i>, and fifteen days before Shavuot.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Note also the parallel to (and slight difference from) <i>Hilchot Bechorot</i> 7:8, which describes the setting aside of the tithes of the herds on three occasions during the year.</i><br>How is the money set aside? One person enters the chamber, while the guards stand outside. He asks them: \"Should I set aside the funds?\" They answer him: \"Set them aside; set them aside; set them aside,\" [repeating the answer] three times.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Responses were frequently repeated in the Temple service for the purpose of emphasis. (See <i>Hilchot Temidim UMusafim</i> 7:11 and <i>Hilchot Parah Adumah</i> 3:2.)</i><br>The person then filled three smaller baskets, each containing three <i>seah</i>, from [the funds in] the three large baskets. He then took the money outside to use it until it was depleted. Afterwards, he returned and refilled the three small baskets from the three large baskets a second time before Shavuot. The money was then used until it was depleted.",
+            "In Tishrei, he returned a third time, filled [the three small baskets] from the three large baskets, and used the funds until they were exhausted [or] until Rosh Chodesh Nisan.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">There is an apparent difficulty with the Rambam's wording here, which appears to imply that the measures of funds set aside on each occasion were equal. This is inaccurate, for there are far more days between the middle of Iyar - the time of the second separation - and Tishrei - the time of the third - than between Tishrei and Nisan - the time of the first separation. And both of these periods are far greater than the period from Rosh Chodesh Nisan until the middle of Iyar. In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 3:1), the Rambam resolves this difficulty, explaining that on each occasion they would set aside an amount of money appropriate for the period, implying that the amounts were not equal.</i> On Rosh Chodesh Nisan, [funds] were set aside from the new collection.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Rosh HaShanah</i> 7b emphasizes that Rosh Chodesh Nisan was considered to be Rosh HaShanah concerning the Temple sacrifices, and from that time onward the funds to purchase the sacrifices were taken from the new collection.</i><br>If the funds in the three large containers were insufficient and were exhausted before the month of Nisan, they would set aside other funds from the remainder within the chamber.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">I.e., the funds that were not within the three large baskets and were ordinarily used for other communal purposes.<br>In explanation of this halachah, the <i>Kessef Mishneh</i> points to a difference of opinion in the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 3:3) between Rabbi Meir and the Sages. The Sages maintain that if the funds were exhausted, a new collection should be made. Rabbi Meir, by contrast, maintains that the funds should be taken from those remaining in the chamber.<br>There is, however, a difficulty with the reference to this source, because Rabbi Meir maintains that the funds remaining in the chamber were consecrated, and therefore one who uses them for his individual purposes transgresses the prohibition against <i>me'ilah</i>. As mentioned above, the Rambam (<i>Hilchot Me'ilah</i> 6:13) does not accept that ruling.</i>",
+            "The three smaller baskets into which the funds were set aside and taken outside were labeled <i>alef, bet, gimmel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The first three letters of the Hebrew alphabet. The Hebrew letters also serve as numerals. In this instance, it is as though the baskets were labeled 1, 2, and 3.</i> [In this manner,] he would know to take [the funds] from the first until they were exhausted, and then to take from the second, and then to take from the third.<br>He should fill the first basket from the first large basket, and then cover the large basket with a handkerchief. Afterwards, he should fill the second basket from the second large basket and then cover the large basket with a handkerchief, and then the third basket from the third large basket.<br>He does not cover this large basket with a handkerchief, thus making it apparent that he concluded with it. And he would begin with it when he entered a second time before Shavuot. At that time, he would first set aside [the funds] from the large basket that was uncovered, and then he covered it. He then set aside from the large basket from which he had taken [the funds] first on the previous occasion, and covered it. He would then take funds from the large basket that is next to it.<br>He would not cover this basket, so that [he would know] to start from it in Tishrei, the third time he entered.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's ruling is dependent on his interpretation of the Mishnah (<i>Shekalim</i> 3:4). (See his Commentary on the Mishnah.) The Ra'avad, Rabbenu Asher, and others offer a different interpretation, which appears to fit more closely the plain meaning of the Jerusalem Talmud's explanation of the Mishnah.</i> Thus, he would have placed [funds] into the first, second, and third of the small baskets from each of the large baskets.",
+            "When he placed the funds in these three [small] baskets, he placed the funds in the first basket on behalf of [the inhabitants of] <i>Eretz Yisrael</i>; in the second basket, on behalf of [the inhabitants of] the walled cities surrounding <i>Eretz Yisrael,</i><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Rav Ovadiah of Bertinoro (<i>Shekalim</i> 3:4) gives as examples, the inhabitants of the lands of Ammon and Moab.</i> and on behalf of [the inhabitants of] the totality of <i>Eretz Yisrael</i>; and in the third basket, on behalf of [the inhabitants of] Babylonia, on behalf of [the inhabitants of] Media, on behalf of [the inhabitants of] other distant countries, and on behalf of the remainder of the Jewish people.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Rav Ovadiah of Bertinoro (who interprets the abovementioned Mishnah differently from the Rambam) explains that the reason for the mention of these three locales is chronological. First, the shekalim would be collected from <i>Eretz Yisrael</i>, then from the surrounding areas, and lastly from the outlying diaspora. Nevertheless, whenever they set aside the money for the communal sacrifices, they had the intent that the money was to be given for the entire Jewish people.<br>It is unlikely that the Rambam would follow this view. It appears that he considers these divisions as merely geographic indicators.</i>",
+            "When he set aside the funds, he had the intention of including [all those whose shekalim] had been collected and were present in the chamber, [all those whose shekalim] had been collected and had not reached the chamber, and [all those whose shekalim] would be collected in the future.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">I.e., even if for some reason a person had not given his half-shekel as yet, retroactively he received a share in these sacrifices. In this manner, everyone who ultimately contributes toward the sacrifices will have a portion in all the communal sacrifices, even those offered before his contribution was made.<br><i>Ketubot</i> 108a, cited by many as the source for this halachah, also mentions that the person setting aside the funds had in mind those people whose half-shekalim were lost and never reached the Temple treasury. Nevertheless, since the lost shekalim were not mentioned in the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 2:1), nor in the <i>Tosefta</i> (<i>Shekalim</i> 2:5), the Rambam also omits mention of them. (See also Chapter 3, Halachot 8-9.)</i><br>[In this manner,] the shekalim that he set aside to use [to purchase the sacrifices] would serve as atonement for the entire Jewish people. It is as if their shekalim had already reached the chamber, and were included in the money that was set aside.",
+            "When the person entered to set aside the funds, he should not enter wearing a garment in which he could hide money, nor wearing shoes or sandals,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">See <i>Yevamot</i> 102b, which mentions in this context that it is forbidden to enter the Temple courtyard wearing shoes or sandals. The Rambam quotes this law in <i>Hilchot Beit HaBechirah</i> 7:2.</i> nor wearing tefillin or an amulet, lest the people suspect that he hid funds from the chamber underneath them when he set aside the funds. And they would talk to him [continuously] from the time he entered until the time he departed, so that he could not place [a coin] in his mouth.<br>Even though all these safeguards were taken, a poor person or someone who craved money should not [be appointed to] set aside these funds.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The source for this law is the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 3:2), which states \"A קווץ should not set aside funds.\" The Rambam interprets this term as referring to either a poor or a greedy individual. The Ra'avad maintains that the term refers to a person with long hair, lest he be suspected of hiding a coin among his locks.</i> [In this way,] the matter will not arouse suspicion, thus [fulfilling the advice of Numbers 32:22]: \"You shall be blameless before God and before Israel.\""
+        ],
+        [
+            "Coins of a half-shekel were required by everyone so that each individual could give the half-shekel he was obligated to give. Therefore, when a person went to a money-changer to exchange a shekel for two half-shekalim, he would give the money changer an extra amount in addition to the shekel.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rashi (<i>Chulin</i> 25b) explains that this additional amount was given to tip the scales in favor of the money changer. The Meiri explains that since half-shekel coins were in demand, the value of two such coins was slightly more than a shekel. Rav Kapach [based on the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:6)] explains that this additional amount was a fee paid to the Temple treasury for providing the services of a money-changer. Based on the latter two explanations, if a person gives a half-shekel coin, he is not obligated to add a <i>kolbon</i>.</i> This extra amount is referred to as a <i>kolbon</i>. Therefore, when two individuals give a shekel [to discharge the obligation incumbent] upon both of them, they are obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">A single <i>kolbon</i>. (See the Rambam's Commentary on the Mishnah [<i>loc. cit.</i>].)</i>",
+            "Any [two individuals] who are not obligated to give shekalim - e.g., two women or two slaves - and who gave a shekel are not obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Since their gift is voluntary in nature, they are not obligated to add more to it.</i> Similarly, if one person was obligated and another was not obligated, and the one who was obligated gave [a half-shekel] on behalf of the one who was not obligated - e.g., a man gave a [full] shekel on his own behalf, and on behalf of a woman, or on behalf of a slave - he is not obligated to give a <i>kolbon</i>.<br>Priests are also not obligated to give a <i>kolbon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Since priests are not compelled to give a half-shekel for the reasons mentioned above (see the notes on Chapter 1, Halachah 10), they are also not obligated to give a <i>kolbon</i> (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> nor is a person who gives on behalf of a priest.",
+            "A person who gives a shekel on behalf of himself and a poor person, or his neighbor, or an inhabitant of his city, is not obligated to give a <i>kolbon</i>, if he gave [the half-shekel on behalf of his colleague] as a gift.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Although these individuals are obligated to give a half-shekel, since they did not give on their own behalf, the individual who gave on their behalf is doing a service for the Temple treasury. Hence, he is freed of the obligation of the <i>kolbon</i>.</i> [The rationale is] that he gave an [extra] half-shekel to increase the number of shekalim. If, however, he gave the half-shekel on behalf of his colleagues as a loan to be repaid when they have the means, he is obligated to give a <i>kolbon</i>.",
+            "Brothers who have not divided the estate left to them by their father - and similarly, partners<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad objects to the Rambam's ruling, because of a disagreement regarding the version of the text in the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:7), which serves as the Rambam's source. The Rambam's version of the text appears to have read האחים והשותפים, \"The brothers and the partners.\" The Ra'avad's version of the text read האחים השותפים, \"The brothers who are partners.\" According to the Ra'avad, ordinary partners are obligated to give a <i>kolbon</i>.</i> who give one shekel on behalf of the two individuals - are not obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Since their business interests are combined, they are considered as a single individual. In the above-mentioned Mishnah, and in <i>Bechorot</i> 9:3 and other sources, our Sages contrast the obligation to give a <i>kolbon</i> with the obligation to tithe one's herds. Whenever these individuals are not obligated to give a <i>kolbon</i>, their herds are considered as a single entity, and they are obligated to tithe them together. Whenever they are obligated to give a <i>kolbon</i>, their herds are not considered as a single entity, and they are not obligated to tithe them together.</i><br>When does the above apply? When the partners have conducted business with the funds of the partnership, and [the initial funds are no longer present]. If, however, one individual brought funds and the other brought funds and they joined them together, but did not exchange or spend the funds, they are obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Although joining the funds together establishes a partnership (<i>Hilchot Shluchin V'Shutafin</i> 4:1), as long as the initial funds are still in the hands of the partnership, there is still an individual dimension to each person's investment (<i>loc. cit.:</i>3). When the initial funds have been spent and the partnership begins generating its own income, then the two people are considered to have a joint income.</i><br>If they conducted business with the funds of the partnership, afterwards divided the assets, and then entered into a new partnership, they are obligated to give a <i>kolbon</i> until they conduct business under the new partnership agreement, and exchange the money [in the partnership's account].",
+            "When [by contrast] brothers or partners jointly own an animal and funds, and then they subsequently divide the funds, they are obligated to give a <i>kolbon</i> although they have not divided the animal.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The intent appears to be that since the brothers or the partners divided the funds available to them, it is clear that they no longer desire to conduct business as a single entity. We assume that the reason they did not divide the animal was merely one of convenience, and ultimately the partnership will be divided entirely.<br>The Ra'avad quotes the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:7), which states that this applies only when the livestock do not comprise the majority of the assets of the estate or the partnership. If they did comprise the majority of the assets, a different ruling would apply. The <i>Kessef Mishneh</i> and the <i>Migdal Oz</i> offer different explanations for the Rambam's position.</i> Conversely, however, if they divided the animal, but did not divide the funds, they are not obligated to give a <i>kolbon</i> until they divide the funds. We do not say that the funds are about to be divided.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Although there is no difficulty in dividing funds, the very fact that the funds have not been divided is an indication that the brothers and the partners still intend to do business as a single enterprise.</i>",
+            "When a person gives a shekel to the Temple treasury so that it will be considered as if he gave the half-shekel he is obligated to give, and so that he should receive a half-shekel that was collected from others, he is obligated [to give] two <i>kolbonot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">He is requiring that two different exchanges be made on his behalf: a) the division of his shekel so that he will have fulfilled his obligation of giving a half-shekel; and<br>b) that he receive a half-shekel in return.<br>He is obligated to pay a <i>kolbon</i> for each of these transactions (Rav Kapach, based on the Rambam's Commentary on the Mishnah, <i>Shekalim</i> 1:6).</i> In contrast, if his shekel were given entirely to [the Temple treasury], he would be obligated to give one <i>kolbon</i> [only].<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">As stated in Halachah 3.</i>",
+            "What is the value of a <i>kolbon</i>? When two <i>dinarim</i> were given as a half-shekel, the value of a <i>kolbon</i> was half a <i>ma'ah</i> - i.e., one twelfth of a <i>dinar</i>. A <i>kolbon</i> of a lesser value was never given.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">For as explained in Chapter 1, Halachot 5-6, this was the value of the half-shekel given in the desert. A lesser amount was never given.</i><br>The <i>kolbonot</i> do not have the same status as the shekalim. The money-changers would gather them in a separate collection until they were required by the Temple treasury.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tosefta</i> and the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:4) quote different Sages who offer varying opinions regarding the purpose for which the <i>kolbonot</i> were used. The <i>Kessef Mishneh</i> maintains that the Rambam used an indefinite choice of words because no final decision is reached in these texts.</i>",
+            "A person whose shekel is lost is responsible for it until it is given to the Temple treasury.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Even if the initial setting aside of funds had already been performed in the Temple, the half-shekalim given afterwards are required actually to reach the Temple treasurers.</i><br>[The following rules apply when] the inhabitants of a city send their <i>shekalim</i> by means of an emissary and they are stolen or lost: If [the emissary] was an unpaid watchman, he should take an oath to them,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The emissaries must take three oaths: that the funds were lost or stolen, that they did not use them for their own purposes prior to their being lost, and that they were not negligent (<i>Hilchot She'ilah UFikadon</i> 4:1).</i> and then he is freed of liability, as is any other unpaid watchman. [The people] then must give their half-shekalim a second time.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:1), the Rambam emphasizes that the people are required to pay a second time because entrusting the funds to an unpaid watchman is considered a careless and irresponsible approach.<br>Note the contrast to the laws regarding a paid watchman in the following halachah, which differentiates between whether or not the loss took place before funds were set aside from the Temple treasury.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> notes that it is possible to interpret <i>Bava Metzia</i> 58a as implying that the inhabitants should be freed of the obligation of paying a second time if the money was lost after the funds were set aside in the Temple treasury. The Rambam, however, does not choose this interpretation, for the reasons mentioned above.</i><br>If the inhabitants of the city say, \"Since we are giving our shekalim a second time [regardless], we do not desire for the emissary to be required to take an oath, for he is trusted by us,\" their request is denied. It is an edict of the Sages that [nothing] consecrated should be released without an oath having been taken.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">According to the Torah itself, an oath is never required concerning consecrated articles. <i>Bava Metzia</i> (<i>loc. cit.</i>) explains, however, that our Sages instituted this oath so that the people would not treat consecrated articles in a disrespectful manner.</i><br>If the first<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">We have translated the terms \"first\" and \"later\" without adding any clarification at this point, because, as mentioned in the conclusion of the following halachah, there is a difference of opinion regarding their meaning.</i> shekalim were discovered after the emissary took the oath, both sets of shekalim are consecrated, but [the later shekalim] are not considered [as payment] for the following year. The first [shekalim] should be included among the shekalim of the present year, and the later [shekalim] should be included together with [the collection of shekalim] from the previous year.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Chapter 2, Halachot 1-2, every year, it was possible for a person to give a half-shekel to compensate for his failure to do so in the previous year. The extra shekalim were added to this collection.</i>",
+            "[The following rules apply when] they sent their shekalim with a paid watchman, who is liable in the event of theft and loss, and [the shekalim] were lost because of forces beyond their control - e.g., they were taken by armed thieves. [The emissary] is not held liable.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">A paid emissary is never liable for losses due to forces beyond his control, as explained in <i>Hilchot Sechirut</i>, Chapter 3.</i><br>[Whether or not the inhabitants of the city are required to pay a second time depends on whether or not the funds in the Temple treasury have been set aside<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">As described in Chapter 2, Halachot 4 and 9.</i>.] If [the inhabitants' funds] were lost because of forces beyond [the emissary's] control after the funds [in the Temple treasury] were set aside, the emissary is required to take an oath<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">This oath, like the one mentioned in the previous halachah, and like the one mentioned in the following clause, is Rabbinic in origin.</i> to the Temple treasurer,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes that the Rambam is quoting the text of the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:1) despite the fact that the meaning of that phrase is changed by an interpretation offered in the preliminary discussion of the issue in <i>Bava Metzia</i> 58a: that the emissary takes the oath to the inhabitants of the city in the presence of the Temple treasurer in order to collect his wage, or in order to clear their reputation.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> maintains, however, that once the Talmud mentions the reason for the oath stated in the previous halachah, \"that [nothing] consecrated should be released without an oath having been taken,\" this interpretation is no longer necessary.</i> and the inhabitants of the city are no longer liable. For the person who set aside the funds in the Temple treasury, did so on behalf of [those whose funds] have been collected, and on behalf of [those whose funds] have not yet been collected. Thus, the funds were already in the custody of the Temple treasury.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">As explained in Chapter 2, Halachah 9, when the person setting aside the funds in the Temple treasury makes the separation, he has the intention that the money set aside should be used to purchase sacrifices on behalf of all the Jews who donated or who will donate money for that purpose. Therefore, after the inhabitants of the city fulfill their obligation by sending the funds with a paid watchman, it is considered as if the funds were already given to the Temple treasury.</i><br>The inhabitants of the city [are freed of liability], because there was nothing more that they could have done. They gave [the funds] to a paid watchman, who is liable in the event of theft and loss, and [the loss of property] due to forces beyond a person's control is an uncommon phenomenon.<br>If [the inhabitants' funds] were lost before the funds [in the Temple treasury] were set aside, they are considered as still being in the possession of the inhabitants of the city. The emissary is required to take an oath to the inhabitants of the city, and they are required to pay [their half-shekalim a second time].<br>If [the emissary] took [the required] oath, and they collected shekalim a second time, and then the thieves returned [the stolen funds], both sets of shekalim are consecrated, but [the later shekalim] are not considered [as payment] for the following year. Instead, [the later shekalim] should be included together with [the collection of shekalim] from the previous year.<br>There is an opinion<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The source for the difference of opinion mentioned by the Rambam is the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 2:1).</i> that states that the first shekalim, which will be included among the shekalim of the present year, are the shekalim that were originally stolen, lost, or taken by forces beyond the emissary's control and returned. Another opinion states that the first shekalim are the shekalim that come to the hands of the Temple treasurer first.",
+            "[The following rules apply when] a person gives a half-shekel to a colleague to give to the money-changer on behalf of the donor, and instead the agent gives it to him on his own behalf, so that he will not be compelled [to give his own half-shekel at this time]: If the funds [in the Temple treasury] were already set aside,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">This ruling is also based on the principles mentioned in the previous halachah: that the person who set aside the funds has in mind all the funds that will be donated in the future. Accordingly, once the person gives his half-shekel to his colleague, it becomes the property of the Temple treasury.</i> the agent is considered to have misappropriated consecrated property.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">If his act was intentional, he receives lashes as punishment and must reimburse the Temple treasury. If his transgression was unintentional, he is obligated to bring a sacrifice for atonement and to reimburse the Temple treasury, adding a fifth of the shekel's value. (See <i>Hilchot Me'ilah</i> 1:3.)</i> For the [half-]shekel was already considered to be the property of the Temple treasury, since [the funds] were set aside on behalf of all those who would give in the future. Thus, [the agent] extricated himself<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">A person is liable for misappropriating consecrated property when benefit is derived from it. In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:2), the Rambam emphasizes that the benefit the person derives is that he extricates himself from a situation where his property would be taken to compel him to pay the half-shekel. The actual fulfillment of the mitzvah is not taken into account, because \"the mitzvot were not given for our personal satisfaction.\"</i> [by using] consecrated funds and hence derived benefit from this [half-]shekel.<br>If the funds [in the Temple treasury] have not yet been set aside, the agent is not considered to have misappropriated consecrated property. He is, however, obligated to return the half-shekel to the colleague who gave it to him. Similarly, a person who robs [one of the money-changers of the Temple treasury] of a half-shekel, or steals<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">In halachic terminology, robbery refers to the seizure of a person's property by force, while stealing refers to the theft of an object without his knowledge.</i> it from him, and uses it for his half-shekel, is considered to have fulfilled his obligation [to give a half-shekel]. He must [reimburse] the [money-changer], [and] pay twice its value<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">This ruling applies to a thief, but not to a robber. If, at the time of the theft the funds had not been set aside in the Temple treasury, the half-shekel the person steals has not been consecrated. Hence, the thief is required to make double restitution, as stated in Exodus 22:3.</i> or add a fifth of its value<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> explains that this refers to a person who steals from a money-changer after the funds have been set aside in the Temple treasury. He is thus making personal use of consecrated property and must add a fifth of its value when making restitution, as explained above.<br>The <i>Or Sameach</i> differs and states that this refers also to a person who steals before the funds have been set aside in the Temple treasury. A person who is charged with theft, clears himself by taking an oath in court, and later admits the theft, is required to add a fifth of its value when making restitution, as explained in <i>Hilchot Gezeilah</i> 7:1.</i> [depending on the situation].",
+            "[The following rules apply when] a person gives his half-shekel from consecrated funds:<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">I.e., money that was designated for the improvement of the Temple complex. The Rambam is speaking about an instance where the person is unaware that the funds that he used had been consecrated. If he had been aware, different rules would apply.</i> After the funds from the Temple treasury are set aside, when the funds [from the Temple treasury] are used [to purchase a sacrifice], the person becomes obligated for the misappropriation of consecrated property.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">For a portion of his half-shekel is considered to have been used towards this purchase. The commentaries question why the Rambam does not mention the need for an animal to be purchased with the funds from the Temple treasury in the previous halachah as well. (See <i>Or Sameach</i>.)</i> He has, however, fulfilled his obligation to give a half-shekel.<br>Should one give [a half-shekel] from funds that were designated as the second tithe,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">I.e., money used to redeem the second tithe, which must be used to purchase food that will be eaten in Jerusalem. (See Deuteronomy 14:24-26.)</i> he should partake of a quantity of food that is of equivalent value in Jerusalem.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">I.e., after the fact, it is as if he transferred the designated nature of the half-shekel to the funds he later used.</i> Should one give [a half-shekel] from funds that were given in exchange for the produce of the Sabbatical year,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">When produce that grew in the Sabbatical year is purchased, the seller may use the funds he receives for only one purpose: to purchase produce (that was not grown in the Sabbatical year). Moreover, the produce he purchases must be eaten according to all the laws that pertain to produce of the Sabbatical year. (See <i>Hilchot Shemitah V'Yovel</i> 6:6-10.)</i> he should partake of a quantity of food that is of equivalent value, and treat it with the sanctity of the produce of the Sabbatical year.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">In this instance, as well, after the fact it is as if he transferred the designated nature of the half-shekel to the funds he later used.</i> Should one give [a half-shekel] from an apostate city,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Which must be destroyed entirely, together with all the property contained within it. (See Deuteronomy 13:17.)</i> his act is of no consequence whatsoever.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">For the property from such a city is considered as having no value whatsoever. It is as if he gave ashes. The <i>Kessef Mishneh</i> questions the Rambam's statements, noting that this concept is so well known that it would seem unnecessary for the Rambam to mention it.<br>Several of the later commentaries offer possible resolutions to this difficulty. For example, the <i>Merkevet HaMishneh</i> states that this refers to money from the second tithe found in an apostate city. (See <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 4:15.) <i>Aruch HaShulchan</i> states that this refers to money set aside for the half-shekel, but not given to the money-changers for that purpose. If it has already been given, it should be brought to the Temple treasury.</i>",
+            "When a person has set aside a [half-]shekel under the impression that he was obligated to give it, and then discovers that he was not obligated, his [half-]shekel is not consecrated.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">This follows a general principle that when a person consecrates property because of a misconception, the property is not consecrated.</i><br>When a person gave two [half-]shekalim, and later discovered that he was obligated to give only one, [the following rules apply:] If he gave them one after another, the second [half-]shekel is not consecrated.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">For this is identical to the situation described in the first clause.</i> If he gave them both at one time, one is a [half-]shekel, and one is considered as overpayment for a [half-]shekel.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Which, as stated in the following halachah, remains unconsecrated.</i> If a person set aside a [half-]shekel and died, the [half-shekel] should be designated as funds donated [for the purpose of purchasing burnt offerings].<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">The <i>Minchat Chinuch</i> (Mitzvah 105) explains the reason for this law. Exodus 30:15 states that the half-shekalim are given for the purpose of atonement, and the dead are not in need of atonement.</i>",
+            "[The following rules apply when a person] takes coins in his hands and says, \"These are for my [half-]shekel,\"<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">The decision rendered in this clause represents a reversal of the Rambam's opinion from that of his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:3), where he writes that if a person brings money and says that it is for his half-shekel, the remainder is considered a donation and is used to purchase burnt offerings. This change of view is based on the discussion of the subject in the Jerusalem Talmud.</i> or when he collects <i>ma'ah</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">A <i>ma'ah</i> was worth one sixth of a half-shekel in Talmudic times (Chapter 1, Halachah 6).</i> after <i>ma'ah</i> or <i>prutah</i><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">A coin of little value.</i> after <i>prutah</i>, and says, \"I am collecting money for my [half-]shekel\": Even if he collects an entire purse-full, [all that he is required] to give is the half-shekel that he is obligated to give, and the rest of the funds remain unconsecrated. For [any] overpayment given for the [half-]shekel remains unconsecrated.",
+            "[The following rules apply when] money is discovered [in the collection area in the Temple] between the chest of the [half-]shekalim and the chest designated for donations [for burnt offerings]:<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"><i>Kin'at Eliyahu</i> notes that there is a slight difficulty with the Rambam's statements, which are based on those of the Mishnah (<i>Shekalim</i> 7:1). According to the description of the order of the chests in Chapter 2, Halachah 2, there are several other chests between the chests of the half-shekalim and the chests for the donations for burnt offerings.</i> [If the funds are] closer to [the chest of] the shekalim, they should be considered as shekalim. If they are closer to [the chest designated for] donations [for burnt offerings], they should be used for that purpose.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Actual closeness is considered the determinant of primary importance in this and other halachic questions.</i> If the funds are equidistant between the two chests, they are designated as donations for burnt offerings. [The rationale is that] these donations [involve a more severe type of offering,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">And this becomes the determining factor, as stated in the following halachah.</i> for they] are used entirely for burnt offerings. The shekalim, by contrast, are used for burnt offerings and for other purposes.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">As explained in the following chapter.</i>",
+            "Similarly, all the funds that are found between chests should be designated for the purpose of the chest to which they are closest. If [funds] are [discovered] equidistant between chests - for example, if they are between the chest [whose contents are used to purchase] wood and the chest [whose contents are used to purchase] frankincense - they should be designated [for purchasing] frankincense.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">For the frankincense was itself considered a sacrifice, in contrast to the wood, which was considered merely a medium to make possible a sacrifice (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> [If they are discovered] between the chest [whose contents are used to purchase] pairs of doves<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Which were sacrificed, one as a burnt offering and one as a sin offering.</i> and the chest [whose contents are used to purchase] doves for burnt offerings, they should be designated [for purchasing] doves for burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">For the pairs of doves are offered, one as a sin offering and one as a burnt offering. Since the priests also partook of the sin offerings, the burnt offerings are considered more stringent.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> cites the commentary of Rabbi Ovadiah of Bertinoro on <i>Shekalim</i> 7:1, where he states that a pair of doves were also donated from communal funds to be sacrificed, one as a burnt offering and one as a sin offering. In this manner, if the funds came from those donated for this purpose, the person would receive atonement.</i><br>This is the general principle: In all cases, we designate [the funds for the purposes of the chest] to which they are closest;<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Regardless of whether the contents of the chest are used for purposes that are governed by more lenient or more stringent requirements.</i>if [the funds] are equidistant [from two chests], [we designate them] for the purposes that are governed by] more stringent requirements.<br>All the coins found on the Temple Mount are [considered] unconsecrated funds,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">As indicated by <i>Hilchot Beit HaBechirah</i> 7:2, a person was not allowed to enter the Temple Mount holding money in a visible manner. Thus, we can assume that most of the money lost there came from the Temple treasury, and that as the Rambam continues to explain, that money had already been redeemed through the purchase of the sacrifices.</i> because the Temple treasurer does not take money out of the Temple treasury until he transfers their consecrated dimension to the animals that he purchases for sacrifices."
+        ],
+        [
+            "What [are the funds in] <i>terumat halishcah</i><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Chapter 2, Halachah 4, this term refers to the funds collected from the half-shekalim and placed in the three large baskets. In addition, other funds remained from the half-shekalim in this chamber, and the Temple treasury had other funds from other sources.</i> used for? From [these funds] they would purchase the daily offerings sacrificed every day, the additional offerings [sacrificed on Sabbaths, Rashei Chodashim and festivals], all other communal sacrifices, and the wine libations [that accompany them].<br>Similarly, [these funds were used to purchase] the salt that was placed on all the sacrifices,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This applies even to the private offerings that people would bring. A person was not required to bring the salt (or wood) to be used for his sacrifice (<i>Hilchot Issurei Mizbe'ach</i> 5:13).</i> and similarly, the wood for the altar, if no wood was provided<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in <i>Hilchot Klei HaMikdash</i> 6:9, certain families were given the privilege of providing the wood for the altar in the Temple. If, however, the wood they brought did not suffice, additional wood would be purchased from the funds in the Temple treasury.</i> and it was necessary that it be purchased.<br>[They were used to pay for spices contained in] the incense offering and the wages of those who prepared it,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See also Halachah 12.</i> the showbread and the wages of those who prepared it, the <i>omer</i> [of barley], the two loaves, a red heifer, the goat sent to Azazel and the scarlet thread tied between its horns.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Mishneh LaMelech</i>, which states that the text contains a printing error, and that the scarlet thread is a reference to the scarlet thread used in the ceremony of the burning of the red heifer. There are, however, later commentaries that justify the standard text.</i>",
+            "In contrast, [the funds to purchase] a bull brought as a sin offering [for a transgression performed by the community due to] lack of awareness, and the goats [offered by the community for transgressing the prohibition against] the worship of false divinities should be collected [from communal donations], and should not be purchased [with the funds of] <i>terumat halishcah</i>.<br>The curtains before the Sanctuary replaced a [permanent] structure.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Based on Rashi, <i>Ketubot</i> 106a, it appears that this refers to the two curtains that separated the Sanctuary from the Holy of Holies. In the First Temple, a wall served this function. The Second Temple was much taller than the First Temple (100 cubits, as opposed to 30), and a wall only a cubit thick and 100 cubits high would not be structurally sound. Therefore, the Sages replaced the wall with two curtains. See <i>Hilchot Beit HaBechirah</i> 4:2. Since these curtains replaced a structure of stone, they were governed by different rules from those governing the other curtains in the Temple. Among the differences was that they were not paid for from these funds.</i>Therefore, they should not be purchased [with the funds of] <i>terumat halishcah</i>, but rather [with funds that were] consecrated for <i>bedek habayit</i> [\"the upkeep of the Temple\"]. The curtains covering the gates, by contrast, should be purchased [with the funds of] <i>terumat halishcah</i>.<br>It is ordained that [the funds necessary to fashion] the <i>menorah</i> and the other sacred articles should come from [the funds stemming from] the remainder of the libations. In <i>Hilchot Klei HaMikdash V'Ha'ovdim Bo</i> (the \"Laws Governing the Temple Vessels and Those Who Serve Within\"),<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">One of the 83 sections of the <i>Mishneh Torah</i>; the second section of <i>Sefer HaAvodah</i>, \"the Book of Divine Service.\"</i> the term \"the [funds stemming from] the remainder of the libations\" will be explained.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Chapter 7, Halachah 13 of those laws, the Rambam writes that the prices for the wine for the libations and the flour for the meal offerings are fixed with the suppliers every thirty days. If the price for these commodities increases on the general market, the suppliers are still obligated to provide the Temple with the commodities at the price agreed upon previously. If, however, the price for them decreases on the general market, the suppliers must sell them to the Temple at their present market value. The profit realized by the Temple treasury in this manner is referred to as \"the [funds stemming from] the remainder of the libations.\"<br>Significantly, however, in those laws the Rambam mentions that these funds are used to purchase burnt offerings, and does not mention that they were used to fashion the sacred articles. The commentaries resolve this discrepancy by stating that only rarely was it necessary to purchase sacred articles. Hence, these funds were primarily used for the purchase of burnt offerings.</i> If, however, no such funds are available, [the funds necessary for] these [sacred articles] should come from <i>terumat halishcah</i>.<br>[The funds necessary to fashion] the priestly garments, those of the High Priest and those of all the other priests who serve in the Temple should come from <i>terumat halishcah</i>.",
+            "All the animals that are found in Jerusalem or its outskirts should be sacrificed as burnt offerings, as stated in <i>[Hilchot] Pesulei HaMukdashim</i> [the \"Laws Governing Consecrated Animals That are Unfit\"].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Chapter 6, Halachah 18.</i> The wine libations for these offerings should come from <i>terumat halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Shekalim</i> 7:5 relates that the Temple officers would originally require the person who discovered the animal to bring the wine libation that accompanied it. When this led to a negative outcome, they decided to have the wine libations brought from communal funds.</i><br>Similarly, if a gentile sent a burnt offering<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">For the burnt offering sent by a gentile may be sacrificed in the Temple (<i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> 3:2). Were the gentile to send wine for the libations, it would not be acceptable (<i>ibid.:</i>5).</i> from another land, and did not send with it the funds for a wine libation, the wine libation should come from <i>terumat halishcah</i>.",
+            "[The following laws apply when] a convert<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">I.e., a convert without Jewish heirs. If he has heirs, and similarly for a native-born Jew who dies after having designated animals as offerings, the heirs are required to supply the wine libations.</i> dies and leaves [animals designated as] offerings. If he also designated wine [or funds for] their wine libations, they should come from [what he designated]. If not, they should come from <i>terumat halishcah</i>.<br>When a High Priest dies, and a successor is not appointed [immediately], we should [pay] for the <i>chavitin</i> offering<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">A meal offering resembling a pancake, brought daily by the High Priest.</i> from <i>terumat halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes a contradiction between the Rambam's statements here and those in <i>Hilchot Temidim UMusafim</i> 3:22, where he states that the High Priest's meal offering should be brought by his heirs after he dies. (It must be noted that a similar contradiction can be found in the Rambam's Commentary on the Mishnah. In his commentary on <i>Shekalim</i> 7:5, he renders a decision similar to the ruling in this halachah, while in his commentary on <i>Menachot</i> 4:5, his decision is analogous to that rendered in <i>Hilchot Temidim UMusafim</i>.)<br>Rav Kapach offers the following resolution: If a High Priest dies without bringing a meal offering on a particular day, his heirs are required to bring it. On subsequent days, however, the offering should be brought from communal funds.</i><br>The [Rabbis who] inspect blemishes [on first-born animals]<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">A first-born animal that has a permanent blemish must be given to a priest as a gift. It is not, however, sacrificed on the altar. One of the points of Rabbinic expertise mentioned by the Talmud is the ability to distinguish between a temporary blemish and a permanent one.<br>Although <i>Tosafot, Ketubot</i> 106a, offers this explanation, they also note that <i>Bechorot</i> 29b forbids accepting a wage for inspecting the blemishes of a first-born. <i>Tosafot</i>, however, differentiate between a wage paid by a private individual and one paid by the community. Alternatively, <i>Tosafot</i> explain that this refers to scholars who inspected animals before they were sacrificed. This was necessary because an animal with a blemish was unfit.</i>in Jerusalem, the Sages who teach<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">This statement is very significant within a totally different context. In <i>Hilchot Talmud Torah</i> 1:7, the Rambam writes that it is forbidden to accept a wage for teaching the Oral Law. See also Chapter 3, Halachah 10 of those laws, where the Rambam writes:<br>Anyone who comes to the conclusion that he should involve himself in Torah study without performing work, and derive his livelihood from charity, desecrates [God's] name, dishonors the Torah, and extinguishes the light of faith.... [See also the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Nedarim</i> 4:3; <i>Avot</i> 4:7).]<br>The above ruling appears to contradict these statements. Among the resolutions offered is that here, the Rambam is allowing the teachers to receive recompense because instructing the students is their occupation. Were they not charged with this responsibility, they would occupy themselves in another profession. Alternatively, they were allowed to receive payment for teaching the practical side of these activities, and not their theoretical dimensions.</i> the laws of ritual slaughter and the laws of taking a handful from the meal offering, and the women who raise their sons to take part in the offering of the red heifer<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Parah Adumah</i> 2:7, which explains that it was customary that a person who never contracted ritual impurity at all be the one who takes part in the purification rite of the High Priest before he offers the red heifer. For this purpose, women would raise their children in a specific area of Jerusalem, making certain that they never came in contact with a source of impurity.</i> all receive their wages from <i>terumat halishcah.</i><br>What would their wages be? An amount decided by the court.",
+            "In a Sabbatical year, when [the produce of the fields] is ownerless, the court hires watchmen to protect some of the produce that grows on its own,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Although we are forbidden to plant any crops in the Sabbatical year, the Torah allows us to benefit from the small amount of produce that grows on its own accord from left-over seeds and the like. Our Sages forbade deriving personal benefit from such produce (<i>Hilchot Shemitah</i> 4:1-2); it may, however, be used for a mitzvah. Nevertheless, because the prohibition was only Rabbinic in origin, it was not observed carefully by the entire population. Hence, to ensure that there was a sufficient quantity of grain available for these offerings, it was necessary to hire watchmen.</i> so that it will be possible to offer the <i>omer</i> [of barley]<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Offered on the sixteenth of Nisan (Leviticus 23:11 .</i> and the two loaves of bread,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Offered on the holiday of Shavuot (<i>Ibid</i>.:17).</i>for these offerings may come only from the new harvest. These watchmen receive their wages from <i>terumat halishcah</i>.",
+            "Should a person volunteer to watch the produce without charge, his offer is not accepted, lest men of force come and take it. [To prevent this,] the Sages ordained that the watchmen be paid from the funds of the Temple treasury. [This] will prompt everyone to avoid that place where the guards are posted.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>Bava Metzia</i> 118a, states that hiring people to watch it makes it public knowledge that it was designated for use as an offering. Hence, even men of force will refrain from harvesting these crops.</i>",
+            "Scribes who check Torah scrolls in Jerusalem and judges in Jerusalem who preside over cases of robbery receive their wages<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"><i>Hilchot Sanhedrin</i> 23:5 states that a judge is forbidden to receive a wage for presiding over a case. Nevertheless, these judges were paid a wage, for their involvement in these cases prevented them from pursuing any other means of deriving a livelihood.</i> from <i>terumat halishcah</i>.<br>How much are they paid? Ninety<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Ketubot</i> 105a states ninety-nine <i>maneh</i>.</i> <i>maneh</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">A <i>maneh</i> was 100 <i>dinarim</i>. As can be derived from Chapter 1, Halachah 3, a <i>dinar</i> was equivalent to the weight of 96 barleycorns of silver.</i> a year. If this is not sufficient for their [needs], they are given - even against their will<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">I.e., even if the judges do not feel it correct to impose on the community, the needs of their households are to be met.</i> - an additional amount sufficient to meet their needs, those of their wives, their children, and the other members of their household.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Chatam Sofer</i> (<i>Choshen Mishpat</i>, Responsum 5), who states that the judges' needs should be generously provided for.</i>",
+            "Both the ramp that was built from the Temple Mount to the Mount of Olives, on which the red heifer was led [to the Mount of Olives],<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Parah Adumah</i> 3:1-2.</i> and the ramp on which the goat sent to Azazel was led [outside the city<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma</i> 66a states that this ramp was built because the Jews from Egypt would pull the hair of the priest leading the goat to hurry him on his way.</i> were paid for] from <i>sheyarei halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">As stated in Chapter 2, Halachah 4, the <i>sheyarei halishcah</i>, \"the remainder within the chamber,\" refers to the funds that remain from the collection of shekalim after the coins were placed in the three large baskets.</i><br>Similarly, [any improvements necessary for] the altar for the burnt offerings, the Temple building, or the Temple courtyards [were paid for] from the <i>sheyarei halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes that <i>Ketubot</i> 106a states that the funds for these improvements should come from <i>Bedek HaBayit</i>, the resources consecrated for the purpose of maintaining the Temple structure, and not from <i>sheyarei halishcah</i>. Rav Kapach, however, notes that the <i>Shitah Mekubetzet</i> quotes a different version of that Talmudic passage, which appears to be the source for the Rambam's ruling.</i> The water conduit, the walls of Jerusalem, its towers, and all the needs of the city [were paid for] from the <i>sheyarei halishcah</i>.<br>Should a gentile, even a resident alien,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">I.e., a gentile who commits himself to observing the seven universal laws commanded to Noach and his descendants. (See <i>Hilchot Melachim</i> 8:10, 9:1-2.) This concept is derived from the fact that the Samaritans who volunteered to assist Zerubavel in the construction of the Second Temple were not idol worshipers (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> offer to donate money for these purposes, or to labor in these projects without charge, [his offer] should be rejected, for [Ezra 4:3] states: \"It is not for you, together with us, to build [the House of our Lord,\" and [Nechemiah 2:20] states \"And you have no portion, right, or memorial in Jerusalem.\"",
+            "[The funds remaining from] <i>terumat halishcah</i> and <i>sheyarei halishcah</i> should be used to purchase male animals to be sacrificed as burnt offerings. For it is a condition made by the court that all the remaining funds be used for burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Since the funds were given with a specific intent, they could not be used for this purpose unless such a condition was made.</i><br>They are not, however, used to purchase doves for burnt offerings, for doves are never used for communal sacrifices. These burnt offerings that come from the funds remaining from the collection of the shekalim are referred to as \"the dessert of the altar.\"<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 4:4), which explains that the word <i>kayitz</i> refers to the conclusion of the summer, the days of the fig and grape harvest. In addition to the mainstay of their meals, people often eat these fruits. Similarly, these offerings are brought on the altar in addition to the sacrifices that are usually offered.</i>",
+            "Should the [collection from the half-]shekalim not be sufficient [to purchase everything necessary] for all the communal sacrifices, the [funds for] whatever is necessary should be taken from [the articles] consecrated for <i>Bedek HaBayit</i>, the resources consecrated for the purpose of maintaining the Temple structure.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad differs with the Rambam on this point, noting that although the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 5:4) makes a statement resembling the Rambam's ruling, it proceeds to explain that statement as referring only to a specific type of donation: a collection of used utensils. According to the Ra'avad, other resources donated to <i>Bedek HaBayit</i> may be used only for improvements to the Temple. The <i>Kessef Mishneh</i> and others justify the Rambam's ruling.</i><br>[The converse, however, does not apply. When improvements are necessary, but the resources of] <i>Bedek HaBayit</i> are lacking, [the improvements] should not [be paid for] from funds consecrated for [sacrifices for] the altar.",
+            "From Rosh Chodesh Nisan onward, the communal offerings should be brought from the new collection [of shekalim].<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:1) cites a historical precedent: Just as the first communal sacrifices were brought on the altar in the desert on Rosh Chodesh Nisan, similarly, in subsequent years we renew the practice of bringing communal offerings by using funds from the new collection. In this vein, <i>Rosh HaShanah</i> 7a refers to Rosh Chodesh Nisan as \"the Rosh HaShanah for the setting aside of the shekalim.\"</i> If, however, [the funds from] the new collection have not reached [the Temple treasury], [funds from] the collection of the previous year may be used.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">It is, however, as if one \"forfeited a mitzvah\" (<i>Rosh HaShanah, loc. cit.</i>).</i><br>Therefore, [the following rule should be applied] if there are animals designated for the daily offerings<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">It was customary that there be a minimum of six lambs prepared to be offered kept in the Chamber of the Lambs (<i>Hilchot Temidim UMusafim</i> 1:9). This custom was also observed on the twenty-ninth of Adar. Thus, there were always four lambs left over on Rosh Chodesh Nisan (Rashi, <i>Sh'vuot</i> 10b).</i> that were purchased from the collection of the previous year when Rosh Chodesh Nisan arrives: They should be redeemed<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">For the consecrated status of an animal or an article can never be changed without its being redeemed.</i> and used for mundane purposes,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Avodat HaMelech</i> asks why, concerning these animals, we do not follow the same procedure mentioned in the following halachah concerning the remainder of the incense offering - i.e., that they be redeemed and then purchased again with the funds of the new collection of shekalim.<br>As a possible resolution, he explains that it is forbidden to use for mundane purposes a collection of spices identical to those of the incense offering (Exodus 30:38; <i>Hilchot Klei HaMikdash</i> 2:9). Thus, there would be no use at all for the remainder of the incense offering. For this reason, the Sages ordained that it be repurchased. Concerning the lambs, by contrast, once they are redeemed there is no difficulty in using them for mundane purposes.</i> despite the fact that they are unblemished. The proceeds should be placed in the collection of funds from the previous year that are used to provide \"dessert\"<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 9 and notes.</i> for the altar. [This is possible because the] court made a stipulation that should there be no need for any of the animals purchased for the daily offerings, it would be possible to [redeem the animals and] use them for mundane purposes.",
+            "After Rosh Chodesh Nisan arrived, the following [procedure] would be adhered to concerning the remainder of the incense offering:<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Every year, 368 measures of incense were prepared, 365 corresponding to the days of a solar year, and three extra measures for the incense offering of the High Priest on Yom Kippur (<i>Keritot</i> 6a). Since an ordinary lunar year has either 353, 354, or 355 days, in every ordinary year there were always several portions of incense remaining.</i> They would transfer the consecrated quality [of the incense] to [the funds designated] to be given to the artisans [who prepared it] as their wages. These funds were then used for \"the dessert of the altar,\" and the artisans would take the remainder of the incense offering as their wages.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">From the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 4:5), it would appear that the artisans were given the extra portions of the incense at the beginning of the year, they kept the incense in their possession and it was not repurchased from them until the following year. According to either interpretation, the artisans would have to wait an entire year to receive this portion of their wages.</i> Afterwards, they would buy back the incense from [the artisans] with money from the new collection [of shekalim]. If the funds from the new collection had not arrived, they would offer the incense [purchased with funds] from the collection of the previous year."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sheqel Dues/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json

@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "",
+            "The silver denomination spoken about in the Torah regarding rape, seduction, one who puts out a bad name and one who kills a slave – that silver denomination is the shekel that is spoken about in every [other] place in the Torah. And its weight is three hundred and twenty barley seeds. And the Sages already added to it and made its weight [to be] like the weight of the coin called, [the] <i>sela</i>, at the time of the Second Temple. And how much is the weight of the <i>sela</i>? Three hundred eighty four medium barley grains.",
+            "And the <i>sela</i> is four dinar; and a dinar is six <i>maah</i>. And the <i>maah</i> is what was called <i>gerah</i> in the days of Moshe, our teacher. And a <i>maah</i> is two <i>fundyon</i>; and a <i>fundyon</i> is two <i>issar</i>. And a <i>ferutah</i> is an eighth of an <i>issar</i>. It comes out that  the weight of a <i>maah</i> – which is a <i>gerah</i> – is sixteen barley grains; and the weight of an <i>issar</i> is four barley grains; and the weight of a <i>perutah</i> is half a barley grain.",
+            "And there was yet another coin there – the weight of which was two <i>sela</i> – and it was called the <i>darkhon</i>. And all of these coins, that we have said and explained the weight of each one of them, are the ones with which we measure in every place. And we have explained them [now], so that I will not have a need to explain their weight in every place.",
+            "",
+            "At the time when the currency of that time was [the] <i>darkhon</i>, each and every one would give a  <i>sela</i> as his half shekel. And at the time that the currency was [the]  <i>sela</i>, each one would give half a <i>sela</i> – which is two <i>dinar</i> – as his half shekel. But at the time that the currency was the half <i>sela</i>, each and every one would give that [same] half <i>sela</i> for the half shekel. And regarding [the commandment of] the half shekel, Israel never weighed less than the Torah's half shekel.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "We do not take collateral from someone not obligated [to pay the half shekel] – even though it is their way to give [it], or they will be giving it in the future. And we never take collateral from the priests (Kohanim), on account of the ways of peace. Rather we take it from them when they give it, but we do claim it until they give [it]."
+        ],
+        [
+            "How would the money-changers collect the shekels in each and every province? They would place two boxes in front of them. The bottom of the box would be wide below and its opening would be narrow above – like a type of shofar – so that they could throw [the coins] into it, but it would not be possible to take [them out] easily. And why would they make two boxes? One in which they throw the shekels from this year; and in the second one, they would place the shekels of the past year. For they collect [that] from one who did not [give] it in the past year. ",
+            "And there were always thirteen boxes in the Temple in front of them – each box was [shaped] like a type of shofar. The first was for the shekels of that year. The second was for the shekels of the past year. The third was for anyone who is [obligated to offer] two doves or young pigeons – whether as a burnt-offering or as a sin-offering – he would throw their cost to this box. The fourth was for anyone who is [obligated to offer] a burnt-offering of fowl only – he would throw its cost to this box. The fifth was for one who pledged money with which to buy wood for the arrangement (of wood on the altar). The sixth was for one who pledged money for the frankincense. The seventh was for one who pledged gold for the ark cover. The eighth was for the remnant  of [the cost of] a sin-offering. For example, [if] one designated money for his sin-offering and bought a sin-offering, but there was money left over from it – he throws the rest into it. The ninth one was for the remnant of a guilt-offering. The tenth was for the remnant of \"bird nests\" of a <i>zav</i>, a <i>zavah</i> or a woman who gave birth. The eleventh was for the remnant of the offerings of a nazerite. The twelfth was for the remnant of the guilt-offering of a <i>metsora</i>. The thirteenth was for one who pledged money for a burnt-offering of an animal. ",
+            "And the name of each thing for which its money was inside the box was written on the box on the outside. And there was a stipulation of the court on all of the remnants, that they would [be used] to offer animal burnt-offerings. It comes out that you have learned that all of the money found in the last six is for animal burnt-offerings – and their skins [would go] to the priests, like the rest of all the skins. And all of the money in the third box is to purchase fowl with them – half of them burnt-offerings and half of them sin-offerings. And in the fourth one, it was all [for] burnt-offerings of fowl.",
+            "[After] they collected the shekels in each and every province, they would send them to the Temple in the hand of messengers. And they needed to change them into golden dinars (which were more compact), because of the load of the journey (to lighten the burden). And all of them would be gathered to the Temple and placed in one of the Temple's chambers. And they would close all of its doors with keys, and seal it over with seals. And they would fill three big chests from all of the shekels that were gathered there. The requisite size of each chest was enough to contain nine <i>seah</i>. And they would place the remnant in the chamber. And that which is inside the chests is what is called the allocation of the chamber (<i>terumat halishkah</i>). And that which remains as the surplus of what is in the chests is called the leftovers of the chamber. ",
+            "Three times a year sums are taken from the Temple treasury: on <i>Rosh Hodesh Nisan</i>, on <i>Rosh Hodesh Tishri</i>, before or after the festival, and on the fifteenth day before <i>Shavuoth</i>. And how do we perform its appropriation? One enters inside the chamber while guards stand on the outside. And he says to them, \"Should I make the appropriation?\" And they say to him, \"Make the appropriation; make the appropriation; make the appropriation\" – three times. And afterwards, he fills three small chests – each of the chests containing three <i>seah</i> – from those three large chests, and brings them out in order to use them until they finish. And he returns and fills those three small chests from the three big ones a second time before [Shavouot]; and they make use of them until they finish.",
+            "And he returns and fills them from the three big chests a third time in Tishrei; and they make use of them until they finish, until the beginning of the month of Nissan. And on Rosh Chodesh of Nissan, they make the appropriation from the new appropriation. If the shekel dues in the three large baskets were insufficient and all spent before <i>Nisan</i>, sums were taken again from the residue of the chamber.",
+            "Upon the three small chests with which he makes the appropriations and which he takes out is written, <i>aleph, bet</i>, and <i>gimmel</i> (respectively). [This is] so that they will use [the contents] from the first one until it finishes. And [only] afterwards will they use [the contents] from the second one until it finishes. And afterwards will they use [the contents] from the third one until it finishes. And he makes the first appropriation from the first big chest and he covers [what is left in] that big one with a handkerchief. And he makes the second appropriation from the second one and he covers that big one with a handkerchief. And he makes the third appropriation from the third big chest, but he does not cover it with a handkerchief – so that where he stopped be recognizable. And he begins with it first the second time, when he enters before [Shavouot]; and makes the first appropriation from [that] big one that was uncovered, and he covers it. And he makes the second appropriation from the big one from which he made the first appropriation at the beginning, and he covers it. And he makes the third appropriation from the big one next to it, but he does not cover it – so that he begin from it first on the third time, when he enters in Tishrei – until it comes that he has made an appropriation with the first, second and third of the small ones from each and every one of the large ones. ",
+            "When he makes the appropriation [with] these three chests, he makes the first appropriation on behalf of the Land of Israel; the second one on behalf of the cities surrounding it and on behalf of all of (the Land of) Israel; and the third on behalf of Babylon and on behalf of Medea and on behalf of [other] distant provinces and on behalf of all of the rest of Israel. ",
+            "When he makes the appropriation, he should intend to make the appropriation from that which has been collected that is in the chamber; that which has been collected but has not yet arrived to the chamber; and that which will be collected in the future – so that these shekels that he is taking out to use will be atonement for all of Israel. And [it will] be as if all of their shekels arrived to the chamber, and this appropriation was made from all of them."
+        ],
+        [
+            "Everyone needed half shekels, in order that each and every one could give the half shekel that he was obligated. Hence when one went to a money-changer to change a shekel into two half shekels, he would need to give [the money-changer] a surcharge over the shekel. And that surcharge is called a <i>kalbon</i>. Hence two [men] that gave a shekel for both of them are obligated [to pay] a <i>kalbon</i>.",
+            "Any one who is not obligated [to give] shekels – such as two women or two slaves – are exempt from the <i>kalbon</i>. And likewise if there was one who was obligated and one who was exempt, and the obligated one gave on behalf of the one who was exempt – such as a man who gave a shekel for himself and for a woman or a slave – he is exempt from the <i>kalbon</i>. And likewise are priests exempt from the <i>kalbon</i>. And one who [pays a shekel] on behalf of a priest [and himself] is exempt from the <i>kalbon</i>.",
+            "And [in a case of] one who gives a shekel for himself and for a poor person or his neighbor or his townsman: If he gave it to them as a gift, he is exempt from the <i>kalbon</i> – for he surely gave the half shekel as a gift in order to increase the shekels [given]. But if he gave them the half shekel for them by way of a loan until they return it to him, when it is found in their hand, he is obligated [to pay] the <i>kalbon</i>.",
+            "Brothers who have not yet divided what the father left them – and likewise partners – that gave a shekel on behalf of one another are exempt from the <i>kalbon</i>. To what are these words applicable? To partners that have bought and sold with the money of the partnership and the money has changed its form. But if this one brought his money and that one his money and they mixed it, but the money has not yet changed and they have not spent it, these ones are surely obligated [to pay] the <i>kalbon</i>. If they bought and sold and, after a time, divided [the funds of the partnership]; and [then] went back to a partnership, they are obligated [to pay] the <i>kalbon</i> until they buy and sell in this later partnership and [this] money changed.",
+            "Brothers and partners that have animals and money [in partnership], but [only] divided the money are obligated [to pay] the <i>kalbon</i> – even though they have not yet divided the animals. However if they divided the animals and did not divide the money, they are exempt from the <i>kalbon</i> until they divide the money; and we do not say [that] it is surely about to be divided.",
+            "One who gives a shekel to [become] consecrated property (<i>hekdesh</i>), so that they will consider it for him to be the half shekel that he is obligated; and he takes a half shekel from that which is collected from others – he is obligated [to pay] two <i>kalbon</i>s. For if the whole shekel had [gone] to the shekels, he would have been obligated one <i>kalbon</i>.",
+            "How much is the requisite amount of a <i>kalbon</i>? At the time that they were giving two dinars as a half shekel, the <i>kalbon</i> was half a <i>maah</i> – which is a twelfth of a dinar. And there never was a <i>kalbon</i> given that was less than this. And the <i>kalbon</i>s are not [treated] like the shekels. Rather the money-changers [store] them on their own until the consecrated property takes [it] from them.",
+            "One who lost his shekel is responsible for its liability until he delivers it to the treasurer. [In a case of] the people of a city who sent their shekels in the hand of a messenger, and they were stolen or lost: If he was an unpaid guardian (of the money), such a one must surely swear to them, and he will be exempt like any unpaid guardian; and they go back and give their shekels a second time. And if the people of the city said, \"Since we will be paying our shekels [again], we don't want the messenger to swear – as he is believed by us,\" we don't listen to them. For it is an ordinance of the Sages that consecrated property is not released without an oath. If the first shekels are found after the messenger swore, these and those are [considered] shekels, but they do not count for the next year. [Rather] the first ones go to the shekels of the year, and the later ones go [with] the shekels of the past year.",
+            "If they sent their shekels in the hand of a paid guardian, such that he is surely responsible for theft or loss, but it was lost from him by force majeure – such as if armed brigands took it from him – so that he is exempt; we see if the messenger was extorted after the treasurers made the appropriation. [If he was,] the messenger swears to the treasurers, and the people of the city are exempt. For the one making the appropriation makes [it] from that which is collected and that which will be collected in the future, so that [these shekels] were [already] in possession of the consecrated property. And what was there for the people of the city to do? See that they gave it only to a paid guardian who is liable for theft or loss; and force majeure is not common (that they should have taken precautions against it). But if they were lost before the appropriation was made, [the shekels] were still in the possession of the people of the city. So the messenger swears in front of the people of the city, and they must pay [a second time. If] after the messenger swore and they collected the shekels a second time, the brigands returned them – these and those are [considered] shekels, and they do not count for the next year. [Rather] the later ones go [with] the shekels of the past year. There is someone who says that the first ones which go for the shekels of this year are the ones that were collected first and lost or extorted and returned. And there is someone who says that the first shekels are the ones that arrived to the treasurer first.",
+            "[In a case of] one who gave his half shekel to his fellow to bring it to the money-changer to [pay] it on his behalf; but [his fellow] paid it on behalf of himself, so that collateral not be taken from him (as he does not presently have his own half shekel): If the appropriation had already been made – he is guilty of misappropriation, as this shekel was in the possession of consecrated property. For they already made [the appropriation] from that which will be collected in the future. So it comes out that this one saved himself with the money of consecrated property [when] he drew benefit from this shekel. But if the appropriation was not [yet] made – he has not misappropriated, and is obligated to give his fellow the half shekel that [the latter] gave to him. And likewise does one who extorts or steals a half shekel and [gives] it for himself fulfill his obligation, and is obligated to pay twice to the owners or add a fifth.",
+            "[In a case of] one who gives half a shekel from consecrated property [that he is holding], and the appropriation is made: Once some of it used, he is liable for misappropriation, and has fulfilled his obligation for the half shekel. [If] he gave it from monies of the second tithe – he must eat corresponding to [its value] in Jerusalem. [If he gave it] from monies of seventh-year [produce] – he must eat corresponding to [its value] with the [laws that apply to] the sanctity of the seventh year. [If it was] from a condemned city, he did not do anything.",
+            "[In a case of] one who designated his shekel and thought that he was obligated to [give] it, and it comes out that he is not obligated: It is not consecrated. [In a case of] one who designated two [shekels] and it comes out that he is only obligated one: If [he gave them] one after the [other] – the later one was not consecrated. But if at one time, the first one is [considered] shekels and the second one is the leftover of shekels. [In a case of] one who designated his shekel and died, it goes to voluntary offerings.",
+            "[If] one takes money in his hand and said, \"These are for my shekel\"; or he was gathering several <i>maah</i> or several <i>perutah</i> and, when he began to gather, said, \"Behold I am gathering <i>maah</i>s for my shekel\" – even if he collected a purse full – he [only] gives the half shekel that he is obligated from them, and the rest is non-consecrated. For the leftover of shekels is non-consecrated. ",
+            "[In a case of] money that was found between the box for shekels and the box for voluntary offerings: [If] it was closer to the shekels – it goes to the shekels; [if] it was closer to the voluntary offerings – it goes to the voluntary offerings; half and half – it goes to the voluntary offerings. For the voluntary offerings all go to fire-offerings, whereas the shekels are used for burnt-offerings and other things.  ",
+            "And likewise any money that is found between boxes goes to the closer one. If it is half and half: If found between the wood and the frankincense, it goes to the frankincense; if between the \"birds nests\" and the burnt-offerings [of fowl], it goes to the burnt-offering [of fowl]. This is the general principle: We go according to the closest with all of them; [if] half and half – [it goes] to the [more] stringent. And any money found on the Temple Mount is non-consecrated. For the treasurer does not remove money from the appropriation of the chamber until he transfers its sanctity to animals that he buys for sacrifices."
+        ],
+        [
+            "What is done with the Temple fund? It is used for the purchase of the daily offerings, the additional offerings, and all other public offerings with their libations, as well as the salt with which all sacrifices were salted, and the firewood, if it has not been brought as a gift and is obtainable only for money. And the incense and the wage of its makers; the showbread and the wage of those that made the showbread; the <i>omer</i> (barley offering); the two breads; the red heifer; the scapegoat; and the crimson strip that we tie between its horns. All of these come from the appropriation of the chamber.",
+            "But we collect the [monies for] a bull of communal forgetting and goats [to atone for] idolatry at the outset; and they do not come from the appropriation of the chamber. The curtains for the [Temple] chamber were made instead of a [part of the Temple] structure, so they do not come from the appropriation of the chamber, but rather from the consecrated property of Temple upkeep; but the curtaions of the gates come from the appropriation of the chamber. The [stipulations] of the commandment of the menorah and the [other] service vessels is that they should come from the remnant of the libations. And what the remnant of the libation is will be explained in the Laws of the Temple Vessels and Those who Serve Therein. But if they did not have a remnant of the libations for them, they should bring [their funds] from the appropriation of the chamber. Garments of the priests – whether the garments of the high priest or the rest of the garments of the priests with which they served in the Temple – all of it is from the appropriation of the chamber.",
+            "All [fit] animals found in Jerusalem or close outside of it are offered as burnt-offerings – as will be explained in [the Laws of] Sacrifices Rendered Unfit. [And] their libations are brought from the appropriation of the chamber. And likewise [if] an idolater sent a burnt-offering from a different province but did not send the value of [its] libations – they would bring its libations from the appropriation of the chamber.",
+            "[In a case of] a convert that died and left over sacrifices: If he has libations [to accompany the sacrifices], we bring them from him. But if not, they came from the appropriation of the chamber. [In a case of] a high priest that died, and they did not [yet] appoint another in his place: We offer the griddle cakes (which the high priest would otherwise offer daily) from the appropriation of the chamber. Those who examine blemishes [of sacrifices] in Jerusalem; Torah scholars that teach the laws of slaughtering to the priests and the laws of pinching [the meal offering]; and women raising their sons for the red heifer – all of them would take their wage from the appropriation of the chamber. And how much was their wage? According to that which the court determined for them. ",
+            "In the sabbatical year – which is [a time when all produce is] ownerless – the court hires [agents] to guard a little of the natural growth, that it should grow in order that they can bring the <i>omer</i> from them; [as well as] the two breads, which may only come from the new [grain]. And these guards take their wages from the appropriation of the chamber.",
+            "We do not listen to one who volunteers to guard for free, on account of the thugs – lest they come and take them from him. Hence the Sages ordained for them that they take their wage from the chamber – in order that all would (know about them and) separate from the place that these guards were there.",
+            "",
+            "They would build a ramp from the Temple Mount to the Mount of [Olives] upon which they would remove the red heifer; and a ramp upon which they would remove the scapegoat. And both of them were made from the leftovers of the chamber. And likewise the sacrificial altar; the chamber; and the courtyards were made from the leftovers of the chamber. The aqueduct in Jerusalem; the wall of Jerusalem and all of its towers; and all of the needs of the city come from the leftovers of the chamber. [In a case of] an idolater that pledged money for these things or to do them for free: We do not accept it from him – even if he is a resident alien (who is not an idolater) – as it is stated (Ezra 4:3), \"It is not for you and us to build, etc.\"; and it is [also] stated (Nehemiah 2:20), \"and you have no portion, etc.\"",
+            "And they would purchase male [animals] with the remnant of the appropriation of the chamber and the leftovers of the chamber; and offer them all as burnt-offerings. For it is a stipulation of the court on all of the remnants, that they would [be used] to offer animal burnt-offerings. But [they would] not [purchase] burnt-offerings of fowl, since there are no fowl among the communal sacrifices. And these burnt-offerings that come from the the remnant of the shekels are called, the \"dessert\" of the altar.",
+            "[At a time when] the shekels did not suffice for all of the communal sacrifices, we take out what is fit for [the remainder] from the Temple upkeep. But the Temple upkeep does not release what is fit for it (its needs) from the consecrated properties of the altar.",
+            "From when Rosh Chodesh of Nissan arrives, we only offer communal sacrifices from the new  appropriation. But if the new has not [yet] come, we take from the old. Hence if Rosh Chodesh of Nissan arrived and they had animals for the daily sacrifice from the old appropriation, we redeem them and they go out to becoming non-consecrated – even though they are unblemished. And their cost goes to the old allocation, with which we provide \"dessert\" for the altar. For it is a stipulation of the court for all the animals we purchase for daily offerings – that if we do not need them, they go out to being non-consecrated.",
+            "And likewise would they do with incense: From when Rosh Chodesh of Nissan arrived, they would transfer its sanctity to the wages of the craftsmen. And the money of the wages would go back to the \"dessert\" of the altar; and the craftsmen would take the remnant of the incense as their wage [in exchange for the money]. And then [the treasurers] would purchase the incense from them with the new allocation, in order to offer it from the money of the new allocation. But if they do not have the new allocation, they offer it from the old allocation.",
+            "The End of the Laws of the Shekels"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sheqel Dues/English/merged.json

@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment from the Torah<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 171) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 105) count this as one of the Torah's 613 mitzvot.</i> that every adult Jewish male<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Both concepts are implied by the Hebrew word <i>ish</i>. (See Halachah 7.)</i> give a half<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">One might ask: why were the Jews not commanded to give a full shekel? There is normally an emphasis that one's offerings be complete and unblemished. Why in this instance were we obligated to give only a half-shekel?<br>To offer a homiletic resolution to this question: Giving a half-shekel emphasizes that a person is only a half and can never reach fulfillment until he joins together with another individual. Alternatively, it is God who contributes the second half, which enables an individual to reach fulfillment (<i>Likkutei Sichot,</i> Vol. III, <i>Parashat Ki Tissa</i>).</i>-shekel each and every year.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaKovetz</i> states that this teaches that one may not give several shekalim in one year to fulfill the mitzvah for many future years.</i> Even a poor man who derives his livelihood from charity is obligated [to make this donation]. He should borrow from others or sell the clothes<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 9. (See also <i>Hilchot Chanukah</i> 4:12, which also mentions that one should sell one's clothes to perform the mitzvah mentioned there.)</i> he is wearing so that he can give a half-shekel of silver, as [Exodus 30:15] states: \"The rich shall not give more,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ramban (in his commentary on the Torah, Exodus 30:15  and others raise the question: why is this not considered one of the 365 negative commandments of the Torah?<br>In resolution, the commentaries point to the Rambam's introduction to <i>Sefer HaMitzvot</i> (General Principle 8), where the Rambam explains that the use of negative terminology by the Torah - e.g., לא, \"Do not...\" - does not always imply that the subject should be considered a separate negative commandment. For example, concerning a Hebrew maidservant, Exodus 21:7 states, \"She shall not go out [to freedom] as the slaves go out.\"<br>The Rambam explains that this is not a negative commandment, but a narrative verse introducing the concept. Similarly, the commentaries explain that the verse under discussion is not a negative commandment, but rather a description of how the half-shekel is given (<i>Nimukei Mahari</i>).</i> nor should the poor give less.\"<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">There is also a homiletic dimension to this requirement: The half-shekel relates to a level of soul shared equally by all.</i><br>[The half-shekel] should not be given in several partial payments - today a portion, tomorrow a portion. Instead, it is to be given all at once.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Rav Kapach emphasizes that there are two dimensions implied by this law: a) that the half-shekel should be given on a single day, not in several payments;<br>b) that a single coin should be given, not several coins equal in value to a half-shekel.</i>",
+            "The sum of money mentioned in the Torah concerning [the fines paid by] a rapist,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">One who rapes a maiden, whom Deuteronomy 22:29 obligates to pay 50 silver pieces.</i> a seducer,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">One who seduces a maiden, whom Exodus 22:16 obligates to pay 50 silver pieces.</i> a slanderer,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">One who slanders his wife, claiming that she was not a virgin at the time of marriage. Deuteronomy 22:19 requires such a person to pay 100 silver pieces.</i> or a slave killed [by an ox]<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Thirty silver pieces (Exodus 21:32 .</i> is [calculated] in shekalim, a coin [of equal value] whenever mentioned in the Torah. Its weight is 320 barley corns [of pure silver].<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">See the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Bechorot</i> 8:8), where the Rambam describes the traditional measures for this figure in detail. According to the figures he gives, in modern measure, a shekel of the Torah is 16 grams of pure silver.</i><br>The Sages increased its value and made it equivalent to the coin called a <i>sela</i>, [which was prevalent] during the Second Temple period. How much did a <i>sela</i> weigh? 384 average size barley corns [of pure silver].<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Today, it is common custom to give 96 grams of silver for the five shekalim required for the <i>pidyon habeyn</i> ceremony. Thus a shekel is 19.2 grams. According to the <i>Piskei Siddur</i> of Rabbi Shneur Zalman of Liadi a shekel is 20.4 grams.</i>",
+            "A <i>sela</i> is four <i>dinarim</i>, a <i>dinar</i> is six <i>ma'ah</i> and a <i>ma'ah</i> was called a <i>gerah</i> in the time of Moses our teacher.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Exodus 30:13 describes a shekel as being twenty <i>ma'ah</i>. Thus, in Talmudic times, the Sages increased the shekel's worth by one fifth, making the old value five sixths of the new total.</i> A <i>ma'ah</i> equals two <i>poondionin</i>, and a <i>poondion</i> is equal to two <i>isarin</i>. A <i>prutah</i><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The coin of minimum value. Less than a <i>prutah's</i> worth is not considered as a significant financial amount.</i> is worth an eighth of an [Italian] <i>isar</i>.<br>Thus, the weight of a <i>ma'ah</i> - and a <i>gerah</i> - is sixteen barley corns [of silver]; the weight of an <i>isar</i> is four barley corns; and the weight of a <i>prutah</i> is half a barley corn.",
+            "[At that time,] there was also another coin that was worth two <i>selaim</i>; it was called a <i>darcon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">This is the Talmudic term for the god Neptune. In his Commentary on the Mishnah, <i>Shekalim</i> 2:1, the Rambam mentions <i>darconim</i> of gold, which, though smaller, were equal in value to the silver coins mentioned here.</i><br>These coins whose weights we have listed and explained are used universally as standard measures. We have described them so that we will not have to describe their weight at all times.",
+            "The mitzvah of giving the half-shekel entails giving half of the coin that is [common] currency at the time in question, even if that coin is larger than the shekel used for the sanctuary. [The converse, however, does not apply.] Never should one give less than the half-shekel<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:4) relates that, at one time, the <i>dinar</i> was the common currency in <i>Eretz Yisrael</i>, and the people proposed giving half a dinar instead of a half-shekel. The Sages, however, did not accept this proposal, since it entailed giving less than the half-shekel given at the time of Moses.</i> that was given in the time of Moses our teacher, which weighed 160 barley corns [of silver].",
+            "At the time when the common currency was a <i>darcon</i>, everyone would give a <i>sela</i> as a half-shekel.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">This halachah provides examples of the principles mentioned in the previous halachah, quoting from <i>Shekalim, loc. cit.</i> The Mishnah refers to the initial years of the Second Temple period.<br>The Ra'avad differs with the Rambam's interpretation of that Mishnah and offers another explanation why the people gave a larger coin at that time: Only a small portion of the Jewish people returned to Zion with Ezra. Had the people been required to give only the minimum amount, there would not have been enough funds to purchase communal sacrifices. In his Commentary on the Torah, the Ramban (Exodus 30:12  also follows the Ra'avad's interpretation.</i> At the time when the common currency was a <i>sela</i>, everyone would give half a <i>sela,</i> the equivalent of two <i>dinarim</i>, as a half-shekel. At the time when the common currency was half a <i>sela,</i> everyone would give that coin, half of a <i>sela</i>, as a half-shekel.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Because it was the equivalent of the half-shekel given in the time of Moses.</i> At no time did the Jews ever give less than the half-shekel mentioned in the Torah for the half-shekel.",
+            "Everyone is obligated to give a half-shekel: priests,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:4) mentions an opinion that maintains that priests are not obligated to give a half-shekel because they are entitled to partake of certain communal offerings.<br>The Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:3) mentions another rationale why some maintain that priests are not obligated: The Torah (Exodus 30:13  states that the half-shekel should be given by: כל העובר על הפקודים, \"all those included in the census.\" Since the priests were not included in the census, they are not obligated to fulfill this mitzvah.<br>Significantly, in his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim, loc. cit. Avot</i> 4:7), the Rambam appears to accept the view that the priests are not required to give a half-shekel. Similarly, in his <i>Sefer HaMitzvot</i>, the Rambam cites the above verse as a proof-text explaining why women are not obligated in this mitzvah. Thus, his ruling in this halachah appears to reflect a change of position.</i> Levites, Israelites, converts, and freed slaves. Women,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Although giving a half-shekel is a positive mitzvah that is not limited to a specific time, in <i>Sefer HaMitzvot</i> (<i>loc. cit.</i>) the Rambam states that women are explicitly excluded from the obligation to perform this mitzvah, as implied by the verse cited above, \"all those included in the census.\" As mentioned in the previous note, although the Rambam appears to have changed his mind in relation to this phrase, it nevertheless appears that there is a specific exclusion concerning women, for the previous verse states, \"A man shall give....\" (See the glosses of Rabbenu Asher and Rabbenu Ovadiah of Bertinoro, <i>Shekalim</i> 1:3.)</i> slaves, and children<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Although the Torah obligates only those included in the census - and that meant men of the age of twenty and above - for posterity, the mitzvah must be fulfilled by any child who reaches the age of thirteen.<br>This ruling is not accepted by many authorities. The <i>Sefer HaChinuch</i> (<i>loc. cit.</i>) and Rabbenu Ovadiah of Bertinoro (<i>Shekalim</i> 1:3) maintain that the requirements of the original census were observed for posterity.</i> are not obligated. Nevertheless, if they give [a half-shekel], it may be accepted.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Several commentaries have offered explanations why the Temple treasury was allowed to accept the gift of a child, when (as reflected in <i>Hilchot Lulav</i> 8:10) according to Torah law, a child is not able to transfer ownership of his property to others.<br>[<i>K'tzot HaShulchan</i> (Section 235) uses this law as the basis for a thesis of a larger scope: That once a transaction sanctioned only by Rabbinic law is completed, it is acceptable according to the Torah. For if the child's gift of the half-shekel (a transaction sanctioned by Rabbinic law only) were not acceptable according to the Torah, the money could not be used to purchase sacrifices. <i>Netivot HaMishpat</i> and others do not accept this thesis and offer other explanations why a child's gift is acceptable.]</i> By contrast, if a Samaritan<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">This restriction would appear to refer to all gentiles. Indeed, Rav Kapach's Yemenite manuscripts of the <i>Mishneh Torah</i> state גוי, \"a gentile,\" rather than כותי, \"a Samaritan.\"<br>Without discounting the possibility of a change having been made because of censorship, it would appear that the reference to Samaritans is historical in nature. The reason why donations were not accepted from gentiles is that, as stated in Chapter 4, Halachah 8, funds from these donations were also used to maintain the city of Jerusalem. No monies from gentiles may be used for that purpose, as reflected by Nechemiah 2:20: \"You have no portion, or right, or memorial in Jerusalem.\" And that narrative (<i>ibid.</i> 3:34) relates that the Samaritans were among the foes of Israel at that time. (See also <i>Hilchot Matnot Ani'im</i> 8:8.)</i> gives a half-shekel, it should not be accepted.<br>A father who began giving a half-shekel on behalf of a child should not stop. Instead, he should [continue to] give a half-shekel on the child's behalf every year until he comes of age and gives [the half-shekel] by himself.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:3), the Rambam mentions that by giving a half-shekel once, a father \"obligates his son in this mitzvah.\" Hence, it is inappropriate for him to cease giving on his son's behalf.</i>",
+            "[The mitzvah of giving a half-]shekel is observed only during the era that the Temple is standing.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">It is customary to give a half-shekel to charity on the Fast of Esther in the present age. Nevertheless, this practice is merely a custom and is not considered as fulfillment of the mitzvah of giving a half-shekel.</i> During the era that the Temple is standing, the [half-]shekel should be given both in <i>Eretz Yisrael</i> and in the diaspora.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">In explanation, the <i>B'nei Binyamin</i> cites the Mishnah at the conclusion of the first chapter of <i>Kiddushin</i>, which states that the half-shekel is an obligation incumbent on a person's body, like tefillin. Therefore, it must be performed in all places. The <i>Kessef Mishneh</i> draws attention to <i>Shekalim</i> 3:4, which states that the third time during the year that funds were taken from the Temple treasury, they were taken on behalf of the Jews living in the diaspora.</i> When, however, it is destroyed, even in <i>Eretz Yisrael</i> it is not necessary to give.",
+            "On the first of Adar, the court would announce [the collection of] the [half-]shekalim, so that every single individual would prepare his half-shekel and be ready to give.<br>On the fifteenth [of Adar],<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:1) and the Rambam (<i>Hilchot Arachin</i> 8:1) mention other communal responsibilities that were also discharged on that day.</i> the money-changers would sit in every city<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Our translation of the Hebrew מדינה is based on the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:3). Rav Ovadiah of Bertinoro and others differ in the interpretation of the Mishnah and maintain that the money-changers would sit only in Jerusalem.</i> and would gently prod [the people to give]. If people gave them, they would accept it. If someone did not give, they would not compel him to give.<br>On the twenty-fifth [of Adar], they would sit in the Temple to collect [the half-shekalim]. From this time onward, everyone who had not given [a half-shekel] as yet would be compelled to give.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">For the court is obliged to compel the people to perform all the positive commandments.</i> When a person did not give [voluntarily], his property would be taken by force as a pledge. Even his clothing was taken from him.",
+            "We do not take property as a pledge by force from those individuals who are not obligated to give a [half-]shekel, even though they are accustomed to giving,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">I.e., women or slaves.</i> or they will give in the future.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">I.e., a minor.</i> Nor do we take the property of priests as a pledge by force, as a reflection of the ways of peace.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tosefot Yom Tov</i> explains that the priests have a reputation for being short-tempered. (See Hoshea 4:4; <i>Shabbat</i> 149b.) If they were compelled to give, strife might arise. The Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:3) offers a different explanation. The priests were not compelled to give as a token of respect for their office.</i> Instead, when they give, we accept their donations. We do, however, [continue to] demand from them until they give."
+        ],
+        [
+            "How would the moneychangers collect the shekalim? In each and every city, they positioned two chests before them. The bottoms of the chests were wide, and the tops narrow like a shofar,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 6:1), the Rambam refers to the Jerusalem Talmud, which explains that the chests had curved necks to prevent people from removing the coins from them.</i> so that the money could be deposited in them, but could not be removed from them easily.<br>Why did they have two chests? One to deposit the [half-]shekalim of the present year, and one to deposit the [half-]shekalim of the previous year,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">There is a reference in the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 2:1) that differs and maintains that in the outlying cities collections would be made only for the present year. It was in Jerusalem alone that they would collect for the previous year.<br>The <i>Or Sameach</i> explains that this reference follows a minority opinion, while the Rambam's decision is accepted as halachah. Other authorities maintain that there were variant versions of the passage in the Jerusalem Talmud.</i> for [the collectors] would demand payment from the people who did not give in the previous year.",
+            "In the Temple, there were always thirteen chests, each chest [shaped] like a shofar. The first chest was for the shekalim of the present year; the second for the shekalim of the previous year; the third was for all those who where obligated to bring an offering of two turtle doves or two common doves,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">These offerings were brought by <i>zavim, zavot,</i> and women after childbirth. Since the money was placed in the chest without distinction, half was used to purchase doves for burnt offerings, and half for sin-offerings.</i> one as a burnt offering and one as a sin offering. The funds [for these offerings] were deposited in this chest.<br>The fourth was for those who were obligated to bring [doves] as a burnt offering only. They would deposit the funds [for these offerings] in this chest. The fifth was for those who volunteered to buy wood for the altar; the sixth, for those who donated money [to purchase] frankincense;<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">This was used for the meal offerings as well as the incense offerings.</i> the seventh, for those who donated gold for the covering [of the ark].<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 6:5), the Rambam states that these funds were to repair the Holy of Holies. Rav Kapach notes that, on occasion, the Holy of Holies is referred to as \"the chamber of the <i>kaporet</i>.\" This appears to be the Rambam's intent. Rabbenu Ovadiah of Bertinoro, by contrast, interprets this term as referring to the Temple vessels made from gold.</i><br>The eighth<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Concerning the purpose of the latter six chests, the Mishnah (<i>loc. cit.</i>) states \"six were for voluntary donations.\" The <i>Tosefta</i> and the Jerusalem Talmud each offer a different interpretation of the purposes for which these six chests were used. The Rambam chooses the interpretation of the <i>Tosefta</i>.</i> was for the [money that] remains after [purchasing] a sin-offering - i.e., a person set aside funds [to use to purchase] a sin-offering, and money remained after purchasing it. Those funds were deposited in this [chest].<br>The ninth was for the [money that] remains after [purchasing] a guilt-offering; the tenth, for the [money that] remains after [purchasing] the pairs [of doves necessary] for [the offerings of] <i>zavim, zavot</i>,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"><i>Zavot</i> is a venereal condition resembling gonorrhea that renders men (<i>zavim</i>) ritually impure. For women (<i>zavot</i>), the term refers to a woman who experiences vaginal bleeding at times other than those of her menstrual period. She also becomes impure.</i> and women after childbirth; the eleventh, for the [money that] remains after [purchasing] the offerings of a nazirite; the twelfth, for the [money that] remains after [purchasing] the guilt offering of a leper; the thirteenth, for a person who pledged money for an animal [to be brought] as a burnt offering.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The commentaries note that by choosing this interpretation, the Rambam defines a purpose for this chest that is different in nature from that of the previous five. Since these six chests were mentioned in one group by the Mishnah, this represents somewhat of a difficulty.</i>",
+            "The [purpose] for each category for which the funds in the chest were used was written on the outside of the chest. The court stipulated that all the monies that remained after the purchase of sacrifices for which they were designated should be used to offer animals as burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Had the court not made such a stipulation, it would not have been permissible to change the purpose of these funds from the intent for which they were originally donated. (See also Chapter 4, Halachah 9.)</i><br>It thus follows that all the funds in the latter six chests were used [to purchase] animals for burnt offerings. Their hides belonged to the priests, as did the hides [of other burnt offerings].<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Shekalim</i> 6:6 relates that from Leviticus 5:19, \"a guilt offering unto God,\" one might think that the offering should be consecrated entirely. Since II Kings 12:17 states, \"The money from the guilt offerings and the money from the sin offerings shall... be for the priests,\" the following resolution was offered. The remaining funds were used to purchase burnt offerings that were dedicated entirely to God; the priests did not partake of them at all. The hides, however, were given to the priests.</i> All the funds in the third chest were to be used to purchase doves: half of them burnt offerings, and half of them sin offerings. All [the funds in] the fourth [chest] were to be used to purchase doves to be sacrificed as burnt offerings.",
+            "When the shekalim were collected from each and every city, they were sent to the Temple with emissaries.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">More particulars concerning these emissaries are discussed in Chapter 3, Halachot 8-9.</i> They might be exchanged for golden <i>dinarim</i>, so that [they would not become a] burden on the journey.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">I.e., a golden coin is far lighter than several silver coins of equivalent value.</i> [All the funds] were amassed in the Temple.<br>They were placed in one of the chambers of the Temple. All the doors to the chamber were closed [under lock and] key, and then they were covered with seals. All the shekalim that were collected there [were stored] in three large baskets. Each of the baskets was large enough to contain nine <i>seah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Thus, the basket would contain 74.6 cubic liters according to <i>Shiurei Torah</i> and 130 cubic liters according to <i>Chazon Ish</i>.</i> The remainder [of the money] was left in the chamber.<br>The money in the baskets was referred to as <i>terumat halishcah</i> (\"[the funds of] the chamber that were set aside\").<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">These funds were used to purchase the communal sacrifices and for other purposes, as related in Chapter 4, Halachot 1-7.</i> [The funds that] remained besides [the funds] stored in the baskets were referred to as <i>sheyarei halishcah</i> (\"the remainder within the chamber\").<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">These funds were used for various communal projects, as mentioned in Chapter 4, Halachah 8. There is a substantial difference in status between these two groups of funds. The funds in the three baskets were considered sanctified, and a person who used them for mundane purposes would be liable for the misuse of a sacred article (<i>me'ilah</i>). The other funds, by contrast, were used for mundane purposes, albeit those of the community, and not those of an individual. (See <i>Hilchot Me'ilah</i> 6:13.)</i>",
+            "On three occasions during the year<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 3:1), the Rambam explains that the funds were set aside on these three occasions so that the matter would be publicized.</i> funds were taken from this chamber: On Rosh Chodesh Nisan, on either the day before or the day after the festival of Rosh Chodesh Tishrei<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Although the wording of the <i>Mishnah</i> (<i>Shekalim</i> 3:1) implies that the money was set aside on Rosh HaShanah, since Rosh HaShanah is a holiday, the money was set aside either beforehand or afterwards.</i>, and fifteen days before Shavuot.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Note also the parallel to (and slight difference from) <i>Hilchot Bechorot</i> 7:8, which describes the setting aside of the tithes of the herds on three occasions during the year.</i><br>How is the money set aside? One person enters the chamber, while the guards stand outside. He asks them: \"Should I set aside the funds?\" They answer him: \"Set them aside; set them aside; set them aside,\" [repeating the answer] three times.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Responses were frequently repeated in the Temple service for the purpose of emphasis. (See <i>Hilchot Temidim UMusafim</i> 7:11 and <i>Hilchot Parah Adumah</i> 3:2.)</i><br>The person then filled three smaller baskets, each containing three <i>seah</i>, from [the funds in] the three large baskets. He then took the money outside to use it until it was depleted. Afterwards, he returned and refilled the three small baskets from the three large baskets a second time before Shavuot. The money was then used until it was depleted.",
+            "In Tishrei, he returned a third time, filled [the three small baskets] from the three large baskets, and used the funds until they were exhausted [or] until Rosh Chodesh Nisan.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">There is an apparent difficulty with the Rambam's wording here, which appears to imply that the measures of funds set aside on each occasion were equal. This is inaccurate, for there are far more days between the middle of Iyar - the time of the second separation - and Tishrei - the time of the third - than between Tishrei and Nisan - the time of the first separation. And both of these periods are far greater than the period from Rosh Chodesh Nisan until the middle of Iyar. In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 3:1), the Rambam resolves this difficulty, explaining that on each occasion they would set aside an amount of money appropriate for the period, implying that the amounts were not equal.</i> On Rosh Chodesh Nisan, [funds] were set aside from the new collection.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"><i>Rosh HaShanah</i> 7b emphasizes that Rosh Chodesh Nisan was considered to be Rosh HaShanah concerning the Temple sacrifices, and from that time onward the funds to purchase the sacrifices were taken from the new collection.</i><br>If the funds in the three large containers were insufficient and were exhausted before the month of Nisan, they would set aside other funds from the remainder within the chamber.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">I.e., the funds that were not within the three large baskets and were ordinarily used for other communal purposes.<br>In explanation of this halachah, the <i>Kessef Mishneh</i> points to a difference of opinion in the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 3:3) between Rabbi Meir and the Sages. The Sages maintain that if the funds were exhausted, a new collection should be made. Rabbi Meir, by contrast, maintains that the funds should be taken from those remaining in the chamber.<br>There is, however, a difficulty with the reference to this source, because Rabbi Meir maintains that the funds remaining in the chamber were consecrated, and therefore one who uses them for his individual purposes transgresses the prohibition against <i>me'ilah</i>. As mentioned above, the Rambam (<i>Hilchot Me'ilah</i> 6:13) does not accept that ruling.</i>",
+            "The three smaller baskets into which the funds were set aside and taken outside were labeled <i>alef, bet, gimmel</i>.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">The first three letters of the Hebrew alphabet. The Hebrew letters also serve as numerals. In this instance, it is as though the baskets were labeled 1, 2, and 3.</i> [In this manner,] he would know to take [the funds] from the first until they were exhausted, and then to take from the second, and then to take from the third.<br>He should fill the first basket from the first large basket, and then cover the large basket with a handkerchief. Afterwards, he should fill the second basket from the second large basket and then cover the large basket with a handkerchief, and then the third basket from the third large basket.<br>He does not cover this large basket with a handkerchief, thus making it apparent that he concluded with it. And he would begin with it when he entered a second time before Shavuot. At that time, he would first set aside [the funds] from the large basket that was uncovered, and then he covered it. He then set aside from the large basket from which he had taken [the funds] first on the previous occasion, and covered it. He would then take funds from the large basket that is next to it.<br>He would not cover this basket, so that [he would know] to start from it in Tishrei, the third time he entered.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's ruling is dependent on his interpretation of the Mishnah (<i>Shekalim</i> 3:4). (See his Commentary on the Mishnah.) The Ra'avad, Rabbenu Asher, and others offer a different interpretation, which appears to fit more closely the plain meaning of the Jerusalem Talmud's explanation of the Mishnah.</i> Thus, he would have placed [funds] into the first, second, and third of the small baskets from each of the large baskets.",
+            "When he placed the funds in these three [small] baskets, he placed the funds in the first basket on behalf of [the inhabitants of] <i>Eretz Yisrael</i>; in the second basket, on behalf of [the inhabitants of] the walled cities surrounding <i>Eretz Yisrael,</i><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Rav Ovadiah of Bertinoro (<i>Shekalim</i> 3:4) gives as examples, the inhabitants of the lands of Ammon and Moab.</i> and on behalf of [the inhabitants of] the totality of <i>Eretz Yisrael</i>; and in the third basket, on behalf of [the inhabitants of] Babylonia, on behalf of [the inhabitants of] Media, on behalf of [the inhabitants of] other distant countries, and on behalf of the remainder of the Jewish people.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Rav Ovadiah of Bertinoro (who interprets the abovementioned Mishnah differently from the Rambam) explains that the reason for the mention of these three locales is chronological. First, the shekalim would be collected from <i>Eretz Yisrael</i>, then from the surrounding areas, and lastly from the outlying diaspora. Nevertheless, whenever they set aside the money for the communal sacrifices, they had the intent that the money was to be given for the entire Jewish people.<br>It is unlikely that the Rambam would follow this view. It appears that he considers these divisions as merely geographic indicators.</i>",
+            "When he set aside the funds, he had the intention of including [all those whose shekalim] had been collected and were present in the chamber, [all those whose shekalim] had been collected and had not reached the chamber, and [all those whose shekalim] would be collected in the future.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">I.e., even if for some reason a person had not given his half-shekel as yet, retroactively he received a share in these sacrifices. In this manner, everyone who ultimately contributes toward the sacrifices will have a portion in all the communal sacrifices, even those offered before his contribution was made.<br><i>Ketubot</i> 108a, cited by many as the source for this halachah, also mentions that the person setting aside the funds had in mind those people whose half-shekalim were lost and never reached the Temple treasury. Nevertheless, since the lost shekalim were not mentioned in the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 2:1), nor in the <i>Tosefta</i> (<i>Shekalim</i> 2:5), the Rambam also omits mention of them. (See also Chapter 3, Halachot 8-9.)</i><br>[In this manner,] the shekalim that he set aside to use [to purchase the sacrifices] would serve as atonement for the entire Jewish people. It is as if their shekalim had already reached the chamber, and were included in the money that was set aside.",
+            "When the person entered to set aside the funds, he should not enter wearing a garment in which he could hide money, nor wearing shoes or sandals,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">See <i>Yevamot</i> 102b, which mentions in this context that it is forbidden to enter the Temple courtyard wearing shoes or sandals. The Rambam quotes this law in <i>Hilchot Beit HaBechirah</i> 7:2.</i> nor wearing tefillin or an amulet, lest the people suspect that he hid funds from the chamber underneath them when he set aside the funds. And they would talk to him [continuously] from the time he entered until the time he departed, so that he could not place [a coin] in his mouth.<br>Even though all these safeguards were taken, a poor person or someone who craved money should not [be appointed to] set aside these funds.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">The source for this law is the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 3:2), which states \"A קווץ should not set aside funds.\" The Rambam interprets this term as referring to either a poor or a greedy individual. The Ra'avad maintains that the term refers to a person with long hair, lest he be suspected of hiding a coin among his locks.</i> [In this way,] the matter will not arouse suspicion, thus [fulfilling the advice of Numbers 32:22]: \"You shall be blameless before God and before Israel.\""
+        ],
+        [
+            "Coins of a half-shekel were required by everyone so that each individual could give the half-shekel he was obligated to give. Therefore, when a person went to a money-changer to exchange a shekel for two half-shekalim, he would give the money changer an extra amount in addition to the shekel.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rashi (<i>Chulin</i> 25b) explains that this additional amount was given to tip the scales in favor of the money changer. The Meiri explains that since half-shekel coins were in demand, the value of two such coins was slightly more than a shekel. Rav Kapach [based on the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:6)] explains that this additional amount was a fee paid to the Temple treasury for providing the services of a money-changer. Based on the latter two explanations, if a person gives a half-shekel coin, he is not obligated to add a <i>kolbon</i>.</i> This extra amount is referred to as a <i>kolbon</i>. Therefore, when two individuals give a shekel [to discharge the obligation incumbent] upon both of them, they are obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">A single <i>kolbon</i>. (See the Rambam's Commentary on the Mishnah [<i>loc. cit.</i>].)</i>",
+            "Any [two individuals] who are not obligated to give shekalim - e.g., two women or two slaves - and who gave a shekel are not obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Since their gift is voluntary in nature, they are not obligated to add more to it.</i> Similarly, if one person was obligated and another was not obligated, and the one who was obligated gave [a half-shekel] on behalf of the one who was not obligated - e.g., a man gave a [full] shekel on his own behalf, and on behalf of a woman, or on behalf of a slave - he is not obligated to give a <i>kolbon</i>.<br>Priests are also not obligated to give a <i>kolbon</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Since priests are not compelled to give a half-shekel for the reasons mentioned above (see the notes on Chapter 1, Halachah 10), they are also not obligated to give a <i>kolbon</i> (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> nor is a person who gives on behalf of a priest.",
+            "A person who gives a shekel on behalf of himself and a poor person, or his neighbor, or an inhabitant of his city, is not obligated to give a <i>kolbon</i>, if he gave [the half-shekel on behalf of his colleague] as a gift.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Although these individuals are obligated to give a half-shekel, since they did not give on their own behalf, the individual who gave on their behalf is doing a service for the Temple treasury. Hence, he is freed of the obligation of the <i>kolbon</i>.</i> [The rationale is] that he gave an [extra] half-shekel to increase the number of shekalim. If, however, he gave the half-shekel on behalf of his colleagues as a loan to be repaid when they have the means, he is obligated to give a <i>kolbon</i>.",
+            "Brothers who have not divided the estate left to them by their father - and similarly, partners<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad objects to the Rambam's ruling, because of a disagreement regarding the version of the text in the Mishnah (<i>Shekalim</i> 1:7), which serves as the Rambam's source. The Rambam's version of the text appears to have read האחים והשותפים, \"The brothers and the partners.\" The Ra'avad's version of the text read האחים השותפים, \"The brothers who are partners.\" According to the Ra'avad, ordinary partners are obligated to give a <i>kolbon</i>.</i> who give one shekel on behalf of the two individuals - are not obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Since their business interests are combined, they are considered as a single individual. In the above-mentioned Mishnah, and in <i>Bechorot</i> 9:3 and other sources, our Sages contrast the obligation to give a <i>kolbon</i> with the obligation to tithe one's herds. Whenever these individuals are not obligated to give a <i>kolbon</i>, their herds are considered as a single entity, and they are obligated to tithe them together. Whenever they are obligated to give a <i>kolbon</i>, their herds are not considered as a single entity, and they are not obligated to tithe them together.</i><br>When does the above apply? When the partners have conducted business with the funds of the partnership, and [the initial funds are no longer present]. If, however, one individual brought funds and the other brought funds and they joined them together, but did not exchange or spend the funds, they are obligated to give a <i>kolbon</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Although joining the funds together establishes a partnership (<i>Hilchot Shluchin V'Shutafin</i> 4:1), as long as the initial funds are still in the hands of the partnership, there is still an individual dimension to each person's investment (<i>loc. cit.:</i>3). When the initial funds have been spent and the partnership begins generating its own income, then the two people are considered to have a joint income.</i><br>If they conducted business with the funds of the partnership, afterwards divided the assets, and then entered into a new partnership, they are obligated to give a <i>kolbon</i> until they conduct business under the new partnership agreement, and exchange the money [in the partnership's account].",
+            "When [by contrast] brothers or partners jointly own an animal and funds, and then they subsequently divide the funds, they are obligated to give a <i>kolbon</i> although they have not divided the animal.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The intent appears to be that since the brothers or the partners divided the funds available to them, it is clear that they no longer desire to conduct business as a single entity. We assume that the reason they did not divide the animal was merely one of convenience, and ultimately the partnership will be divided entirely.<br>The Ra'avad quotes the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:7), which states that this applies only when the livestock do not comprise the majority of the assets of the estate or the partnership. If they did comprise the majority of the assets, a different ruling would apply. The <i>Kessef Mishneh</i> and the <i>Migdal Oz</i> offer different explanations for the Rambam's position.</i> Conversely, however, if they divided the animal, but did not divide the funds, they are not obligated to give a <i>kolbon</i> until they divide the funds. We do not say that the funds are about to be divided.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Although there is no difficulty in dividing funds, the very fact that the funds have not been divided is an indication that the brothers and the partners still intend to do business as a single enterprise.</i>",
+            "When a person gives a shekel to the Temple treasury so that it will be considered as if he gave the half-shekel he is obligated to give, and so that he should receive a half-shekel that was collected from others, he is obligated [to give] two <i>kolbonot</i>.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">He is requiring that two different exchanges be made on his behalf: a) the division of his shekel so that he will have fulfilled his obligation of giving a half-shekel; and<br>b) that he receive a half-shekel in return.<br>He is obligated to pay a <i>kolbon</i> for each of these transactions (Rav Kapach, based on the Rambam's Commentary on the Mishnah, <i>Shekalim</i> 1:6).</i> In contrast, if his shekel were given entirely to [the Temple treasury], he would be obligated to give one <i>kolbon</i> [only].<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">As stated in Halachah 3.</i>",
+            "What is the value of a <i>kolbon</i>? When two <i>dinarim</i> were given as a half-shekel, the value of a <i>kolbon</i> was half a <i>ma'ah</i> - i.e., one twelfth of a <i>dinar</i>. A <i>kolbon</i> of a lesser value was never given.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">For as explained in Chapter 1, Halachot 5-6, this was the value of the half-shekel given in the desert. A lesser amount was never given.</i><br>The <i>kolbonot</i> do not have the same status as the shekalim. The money-changers would gather them in a separate collection until they were required by the Temple treasury.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tosefta</i> and the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:4) quote different Sages who offer varying opinions regarding the purpose for which the <i>kolbonot</i> were used. The <i>Kessef Mishneh</i> maintains that the Rambam used an indefinite choice of words because no final decision is reached in these texts.</i>",
+            "A person whose shekel is lost is responsible for it until it is given to the Temple treasury.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Even if the initial setting aside of funds had already been performed in the Temple, the half-shekalim given afterwards are required actually to reach the Temple treasurers.</i><br>[The following rules apply when] the inhabitants of a city send their <i>shekalim</i> by means of an emissary and they are stolen or lost: If [the emissary] was an unpaid watchman, he should take an oath to them,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The emissaries must take three oaths: that the funds were lost or stolen, that they did not use them for their own purposes prior to their being lost, and that they were not negligent (<i>Hilchot She'ilah UFikadon</i> 4:1).</i> and then he is freed of liability, as is any other unpaid watchman. [The people] then must give their half-shekalim a second time.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:1), the Rambam emphasizes that the people are required to pay a second time because entrusting the funds to an unpaid watchman is considered a careless and irresponsible approach.<br>Note the contrast to the laws regarding a paid watchman in the following halachah, which differentiates between whether or not the loss took place before funds were set aside from the Temple treasury.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> notes that it is possible to interpret <i>Bava Metzia</i> 58a as implying that the inhabitants should be freed of the obligation of paying a second time if the money was lost after the funds were set aside in the Temple treasury. The Rambam, however, does not choose this interpretation, for the reasons mentioned above.</i><br>If the inhabitants of the city say, \"Since we are giving our shekalim a second time [regardless], we do not desire for the emissary to be required to take an oath, for he is trusted by us,\" their request is denied. It is an edict of the Sages that [nothing] consecrated should be released without an oath having been taken.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">According to the Torah itself, an oath is never required concerning consecrated articles. <i>Bava Metzia</i> (<i>loc. cit.</i>) explains, however, that our Sages instituted this oath so that the people would not treat consecrated articles in a disrespectful manner.</i><br>If the first<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">We have translated the terms \"first\" and \"later\" without adding any clarification at this point, because, as mentioned in the conclusion of the following halachah, there is a difference of opinion regarding their meaning.</i> shekalim were discovered after the emissary took the oath, both sets of shekalim are consecrated, but [the later shekalim] are not considered [as payment] for the following year. The first [shekalim] should be included among the shekalim of the present year, and the later [shekalim] should be included together with [the collection of shekalim] from the previous year.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Chapter 2, Halachot 1-2, every year, it was possible for a person to give a half-shekel to compensate for his failure to do so in the previous year. The extra shekalim were added to this collection.</i>",
+            "[The following rules apply when] they sent their shekalim with a paid watchman, who is liable in the event of theft and loss, and [the shekalim] were lost because of forces beyond their control - e.g., they were taken by armed thieves. [The emissary] is not held liable.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">A paid emissary is never liable for losses due to forces beyond his control, as explained in <i>Hilchot Sechirut</i>, Chapter 3.</i><br>[Whether or not the inhabitants of the city are required to pay a second time depends on whether or not the funds in the Temple treasury have been set aside<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">As described in Chapter 2, Halachot 4 and 9.</i>.] If [the inhabitants' funds] were lost because of forces beyond [the emissary's] control after the funds [in the Temple treasury] were set aside, the emissary is required to take an oath<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">This oath, like the one mentioned in the previous halachah, and like the one mentioned in the following clause, is Rabbinic in origin.</i> to the Temple treasurer,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes that the Rambam is quoting the text of the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:1) despite the fact that the meaning of that phrase is changed by an interpretation offered in the preliminary discussion of the issue in <i>Bava Metzia</i> 58a: that the emissary takes the oath to the inhabitants of the city in the presence of the Temple treasurer in order to collect his wage, or in order to clear their reputation.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> maintains, however, that once the Talmud mentions the reason for the oath stated in the previous halachah, \"that [nothing] consecrated should be released without an oath having been taken,\" this interpretation is no longer necessary.</i> and the inhabitants of the city are no longer liable. For the person who set aside the funds in the Temple treasury, did so on behalf of [those whose funds] have been collected, and on behalf of [those whose funds] have not yet been collected. Thus, the funds were already in the custody of the Temple treasury.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">As explained in Chapter 2, Halachah 9, when the person setting aside the funds in the Temple treasury makes the separation, he has the intention that the money set aside should be used to purchase sacrifices on behalf of all the Jews who donated or who will donate money for that purpose. Therefore, after the inhabitants of the city fulfill their obligation by sending the funds with a paid watchman, it is considered as if the funds were already given to the Temple treasury.</i><br>The inhabitants of the city [are freed of liability], because there was nothing more that they could have done. They gave [the funds] to a paid watchman, who is liable in the event of theft and loss, and [the loss of property] due to forces beyond a person's control is an uncommon phenomenon.<br>If [the inhabitants' funds] were lost before the funds [in the Temple treasury] were set aside, they are considered as still being in the possession of the inhabitants of the city. The emissary is required to take an oath to the inhabitants of the city, and they are required to pay [their half-shekalim a second time].<br>If [the emissary] took [the required] oath, and they collected shekalim a second time, and then the thieves returned [the stolen funds], both sets of shekalim are consecrated, but [the later shekalim] are not considered [as payment] for the following year. Instead, [the later shekalim] should be included together with [the collection of shekalim] from the previous year.<br>There is an opinion<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">The source for the difference of opinion mentioned by the Rambam is the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 2:1).</i> that states that the first shekalim, which will be included among the shekalim of the present year, are the shekalim that were originally stolen, lost, or taken by forces beyond the emissary's control and returned. Another opinion states that the first shekalim are the shekalim that come to the hands of the Temple treasurer first.",
+            "[The following rules apply when] a person gives a half-shekel to a colleague to give to the money-changer on behalf of the donor, and instead the agent gives it to him on his own behalf, so that he will not be compelled [to give his own half-shekel at this time]: If the funds [in the Temple treasury] were already set aside,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">This ruling is also based on the principles mentioned in the previous halachah: that the person who set aside the funds has in mind all the funds that will be donated in the future. Accordingly, once the person gives his half-shekel to his colleague, it becomes the property of the Temple treasury.</i> the agent is considered to have misappropriated consecrated property.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">If his act was intentional, he receives lashes as punishment and must reimburse the Temple treasury. If his transgression was unintentional, he is obligated to bring a sacrifice for atonement and to reimburse the Temple treasury, adding a fifth of the shekel's value. (See <i>Hilchot Me'ilah</i> 1:3.)</i> For the [half-]shekel was already considered to be the property of the Temple treasury, since [the funds] were set aside on behalf of all those who would give in the future. Thus, [the agent] extricated himself<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">A person is liable for misappropriating consecrated property when benefit is derived from it. In his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:2), the Rambam emphasizes that the benefit the person derives is that he extricates himself from a situation where his property would be taken to compel him to pay the half-shekel. The actual fulfillment of the mitzvah is not taken into account, because \"the mitzvot were not given for our personal satisfaction.\"</i> [by using] consecrated funds and hence derived benefit from this [half-]shekel.<br>If the funds [in the Temple treasury] have not yet been set aside, the agent is not considered to have misappropriated consecrated property. He is, however, obligated to return the half-shekel to the colleague who gave it to him. Similarly, a person who robs [one of the money-changers of the Temple treasury] of a half-shekel, or steals<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">In halachic terminology, robbery refers to the seizure of a person's property by force, while stealing refers to the theft of an object without his knowledge.</i> it from him, and uses it for his half-shekel, is considered to have fulfilled his obligation [to give a half-shekel]. He must [reimburse] the [money-changer], [and] pay twice its value<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">This ruling applies to a thief, but not to a robber. If, at the time of the theft the funds had not been set aside in the Temple treasury, the half-shekel the person steals has not been consecrated. Hence, the thief is required to make double restitution, as stated in Exodus 22:3.</i> or add a fifth of its value<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> explains that this refers to a person who steals from a money-changer after the funds have been set aside in the Temple treasury. He is thus making personal use of consecrated property and must add a fifth of its value when making restitution, as explained above.<br>The <i>Or Sameach</i> differs and states that this refers also to a person who steals before the funds have been set aside in the Temple treasury. A person who is charged with theft, clears himself by taking an oath in court, and later admits the theft, is required to add a fifth of its value when making restitution, as explained in <i>Hilchot Gezeilah</i> 7:1.</i> [depending on the situation].",
+            "[The following rules apply when] a person gives his half-shekel from consecrated funds:<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">I.e., money that was designated for the improvement of the Temple complex. The Rambam is speaking about an instance where the person is unaware that the funds that he used had been consecrated. If he had been aware, different rules would apply.</i> After the funds from the Temple treasury are set aside, when the funds [from the Temple treasury] are used [to purchase a sacrifice], the person becomes obligated for the misappropriation of consecrated property.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">For a portion of his half-shekel is considered to have been used towards this purchase. The commentaries question why the Rambam does not mention the need for an animal to be purchased with the funds from the Temple treasury in the previous halachah as well. (See <i>Or Sameach</i>.)</i> He has, however, fulfilled his obligation to give a half-shekel.<br>Should one give [a half-shekel] from funds that were designated as the second tithe,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">I.e., money used to redeem the second tithe, which must be used to purchase food that will be eaten in Jerusalem. (See Deuteronomy 14:24-26.)</i> he should partake of a quantity of food that is of equivalent value in Jerusalem.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">I.e., after the fact, it is as if he transferred the designated nature of the half-shekel to the funds he later used.</i> Should one give [a half-shekel] from funds that were given in exchange for the produce of the Sabbatical year,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">When produce that grew in the Sabbatical year is purchased, the seller may use the funds he receives for only one purpose: to purchase produce (that was not grown in the Sabbatical year). Moreover, the produce he purchases must be eaten according to all the laws that pertain to produce of the Sabbatical year. (See <i>Hilchot Shemitah V'Yovel</i> 6:6-10.)</i> he should partake of a quantity of food that is of equivalent value, and treat it with the sanctity of the produce of the Sabbatical year.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">In this instance, as well, after the fact it is as if he transferred the designated nature of the half-shekel to the funds he later used.</i> Should one give [a half-shekel] from an apostate city,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Which must be destroyed entirely, together with all the property contained within it. (See Deuteronomy 13:17.)</i> his act is of no consequence whatsoever.<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">For the property from such a city is considered as having no value whatsoever. It is as if he gave ashes. The <i>Kessef Mishneh</i> questions the Rambam's statements, noting that this concept is so well known that it would seem unnecessary for the Rambam to mention it.<br>Several of the later commentaries offer possible resolutions to this difficulty. For example, the <i>Merkevet HaMishneh</i> states that this refers to money from the second tithe found in an apostate city. (See <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 4:15.) <i>Aruch HaShulchan</i> states that this refers to money set aside for the half-shekel, but not given to the money-changers for that purpose. If it has already been given, it should be brought to the Temple treasury.</i>",
+            "When a person has set aside a [half-]shekel under the impression that he was obligated to give it, and then discovers that he was not obligated, his [half-]shekel is not consecrated.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">This follows a general principle that when a person consecrates property because of a misconception, the property is not consecrated.</i><br>When a person gave two [half-]shekalim, and later discovered that he was obligated to give only one, [the following rules apply:] If he gave them one after another, the second [half-]shekel is not consecrated.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">For this is identical to the situation described in the first clause.</i> If he gave them both at one time, one is a [half-]shekel, and one is considered as overpayment for a [half-]shekel.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Which, as stated in the following halachah, remains unconsecrated.</i> If a person set aside a [half-]shekel and died, the [half-shekel] should be designated as funds donated [for the purpose of purchasing burnt offerings].<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">The <i>Minchat Chinuch</i> (Mitzvah 105) explains the reason for this law. Exodus 30:15 states that the half-shekalim are given for the purpose of atonement, and the dead are not in need of atonement.</i>",
+            "[The following rules apply when a person] takes coins in his hands and says, \"These are for my [half-]shekel,\"<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">The decision rendered in this clause represents a reversal of the Rambam's opinion from that of his Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 2:3), where he writes that if a person brings money and says that it is for his half-shekel, the remainder is considered a donation and is used to purchase burnt offerings. This change of view is based on the discussion of the subject in the Jerusalem Talmud.</i> or when he collects <i>ma'ah</i><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">A <i>ma'ah</i> was worth one sixth of a half-shekel in Talmudic times (Chapter 1, Halachah 6).</i> after <i>ma'ah</i> or <i>prutah</i><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">A coin of little value.</i> after <i>prutah</i>, and says, \"I am collecting money for my [half-]shekel\": Even if he collects an entire purse-full, [all that he is required] to give is the half-shekel that he is obligated to give, and the rest of the funds remain unconsecrated. For [any] overpayment given for the [half-]shekel remains unconsecrated.",
+            "[The following rules apply when] money is discovered [in the collection area in the Temple] between the chest of the [half-]shekalim and the chest designated for donations [for burnt offerings]:<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"><i>Kin'at Eliyahu</i> notes that there is a slight difficulty with the Rambam's statements, which are based on those of the Mishnah (<i>Shekalim</i> 7:1). According to the description of the order of the chests in Chapter 2, Halachah 2, there are several other chests between the chests of the half-shekalim and the chests for the donations for burnt offerings.</i> [If the funds are] closer to [the chest of] the shekalim, they should be considered as shekalim. If they are closer to [the chest designated for] donations [for burnt offerings], they should be used for that purpose.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Actual closeness is considered the determinant of primary importance in this and other halachic questions.</i> If the funds are equidistant between the two chests, they are designated as donations for burnt offerings. [The rationale is that] these donations [involve a more severe type of offering,<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">And this becomes the determining factor, as stated in the following halachah.</i> for they] are used entirely for burnt offerings. The shekalim, by contrast, are used for burnt offerings and for other purposes.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">As explained in the following chapter.</i>",
+            "Similarly, all the funds that are found between chests should be designated for the purpose of the chest to which they are closest. If [funds] are [discovered] equidistant between chests - for example, if they are between the chest [whose contents are used to purchase] wood and the chest [whose contents are used to purchase] frankincense - they should be designated [for purchasing] frankincense.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">For the frankincense was itself considered a sacrifice, in contrast to the wood, which was considered merely a medium to make possible a sacrifice (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> [If they are discovered] between the chest [whose contents are used to purchase] pairs of doves<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">Which were sacrificed, one as a burnt offering and one as a sin offering.</i> and the chest [whose contents are used to purchase] doves for burnt offerings, they should be designated [for purchasing] doves for burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">For the pairs of doves are offered, one as a sin offering and one as a burnt offering. Since the priests also partook of the sin offerings, the burnt offerings are considered more stringent.<br>The <i>Kessef Mishneh</i> cites the commentary of Rabbi Ovadiah of Bertinoro on <i>Shekalim</i> 7:1, where he states that a pair of doves were also donated from communal funds to be sacrificed, one as a burnt offering and one as a sin offering. In this manner, if the funds came from those donated for this purpose, the person would receive atonement.</i><br>This is the general principle: In all cases, we designate [the funds for the purposes of the chest] to which they are closest;<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Regardless of whether the contents of the chest are used for purposes that are governed by more lenient or more stringent requirements.</i>if [the funds] are equidistant [from two chests], [we designate them] for the purposes that are governed by] more stringent requirements.<br>All the coins found on the Temple Mount are [considered] unconsecrated funds,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">As indicated by <i>Hilchot Beit HaBechirah</i> 7:2, a person was not allowed to enter the Temple Mount holding money in a visible manner. Thus, we can assume that most of the money lost there came from the Temple treasury, and that as the Rambam continues to explain, that money had already been redeemed through the purchase of the sacrifices.</i> because the Temple treasurer does not take money out of the Temple treasury until he transfers their consecrated dimension to the animals that he purchases for sacrifices."
+        ],
+        [
+            "What [are the funds in] <i>terumat halishcah</i><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Chapter 2, Halachah 4, this term refers to the funds collected from the half-shekalim and placed in the three large baskets. In addition, other funds remained from the half-shekalim in this chamber, and the Temple treasury had other funds from other sources.</i> used for? From [these funds] they would purchase the daily offerings sacrificed every day, the additional offerings [sacrificed on Sabbaths, Rashei Chodashim and festivals], all other communal sacrifices, and the wine libations [that accompany them].<br>Similarly, [these funds were used to purchase] the salt that was placed on all the sacrifices,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This applies even to the private offerings that people would bring. A person was not required to bring the salt (or wood) to be used for his sacrifice (<i>Hilchot Issurei Mizbe'ach</i> 5:13).</i> and similarly, the wood for the altar, if no wood was provided<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in <i>Hilchot Klei HaMikdash</i> 6:9, certain families were given the privilege of providing the wood for the altar in the Temple. If, however, the wood they brought did not suffice, additional wood would be purchased from the funds in the Temple treasury.</i> and it was necessary that it be purchased.<br>[They were used to pay for spices contained in] the incense offering and the wages of those who prepared it,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">See also Halachah 12.</i> the showbread and the wages of those who prepared it, the <i>omer</i> [of barley], the two loaves, a red heifer, the goat sent to Azazel and the scarlet thread tied between its horns.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Mishneh LaMelech</i>, which states that the text contains a printing error, and that the scarlet thread is a reference to the scarlet thread used in the ceremony of the burning of the red heifer. There are, however, later commentaries that justify the standard text.</i>",
+            "In contrast, [the funds to purchase] a bull brought as a sin offering [for a transgression performed by the community due to] lack of awareness, and the goats [offered by the community for transgressing the prohibition against] the worship of false divinities should be collected [from communal donations], and should not be purchased [with the funds of] <i>terumat halishcah</i>.<br>The curtains before the Sanctuary replaced a [permanent] structure.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Based on Rashi, <i>Ketubot</i> 106a, it appears that this refers to the two curtains that separated the Sanctuary from the Holy of Holies. In the First Temple, a wall served this function. The Second Temple was much taller than the First Temple (100 cubits, as opposed to 30), and a wall only a cubit thick and 100 cubits high would not be structurally sound. Therefore, the Sages replaced the wall with two curtains. See <i>Hilchot Beit HaBechirah</i> 4:2. Since these curtains replaced a structure of stone, they were governed by different rules from those governing the other curtains in the Temple. Among the differences was that they were not paid for from these funds.</i>Therefore, they should not be purchased [with the funds of] <i>terumat halishcah</i>, but rather [with funds that were] consecrated for <i>bedek habayit</i> [\"the upkeep of the Temple\"]. The curtains covering the gates, by contrast, should be purchased [with the funds of] <i>terumat halishcah</i>.<br>It is ordained that [the funds necessary to fashion] the <i>menorah</i> and the other sacred articles should come from [the funds stemming from] the remainder of the libations. In <i>Hilchot Klei HaMikdash V'Ha'ovdim Bo</i> (the \"Laws Governing the Temple Vessels and Those Who Serve Within\"),<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">One of the 83 sections of the <i>Mishneh Torah</i>; the second section of <i>Sefer HaAvodah</i>, \"the Book of Divine Service.\"</i> the term \"the [funds stemming from] the remainder of the libations\" will be explained.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">In Chapter 7, Halachah 13 of those laws, the Rambam writes that the prices for the wine for the libations and the flour for the meal offerings are fixed with the suppliers every thirty days. If the price for these commodities increases on the general market, the suppliers are still obligated to provide the Temple with the commodities at the price agreed upon previously. If, however, the price for them decreases on the general market, the suppliers must sell them to the Temple at their present market value. The profit realized by the Temple treasury in this manner is referred to as \"the [funds stemming from] the remainder of the libations.\"<br>Significantly, however, in those laws the Rambam mentions that these funds are used to purchase burnt offerings, and does not mention that they were used to fashion the sacred articles. The commentaries resolve this discrepancy by stating that only rarely was it necessary to purchase sacred articles. Hence, these funds were primarily used for the purchase of burnt offerings.</i> If, however, no such funds are available, [the funds necessary for] these [sacred articles] should come from <i>terumat halishcah</i>.<br>[The funds necessary to fashion] the priestly garments, those of the High Priest and those of all the other priests who serve in the Temple should come from <i>terumat halishcah</i>.",
+            "All the animals that are found in Jerusalem or its outskirts should be sacrificed as burnt offerings, as stated in <i>[Hilchot] Pesulei HaMukdashim</i> [the \"Laws Governing Consecrated Animals That are Unfit\"].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Chapter 6, Halachah 18.</i> The wine libations for these offerings should come from <i>terumat halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Shekalim</i> 7:5 relates that the Temple officers would originally require the person who discovered the animal to bring the wine libation that accompanied it. When this led to a negative outcome, they decided to have the wine libations brought from communal funds.</i><br>Similarly, if a gentile sent a burnt offering<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">For the burnt offering sent by a gentile may be sacrificed in the Temple (<i>Hilchot Ma'aseh HaKorbanot</i> 3:2). Were the gentile to send wine for the libations, it would not be acceptable (<i>ibid.:</i>5).</i> from another land, and did not send with it the funds for a wine libation, the wine libation should come from <i>terumat halishcah</i>.",
+            "[The following laws apply when] a convert<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">I.e., a convert without Jewish heirs. If he has heirs, and similarly for a native-born Jew who dies after having designated animals as offerings, the heirs are required to supply the wine libations.</i> dies and leaves [animals designated as] offerings. If he also designated wine [or funds for] their wine libations, they should come from [what he designated]. If not, they should come from <i>terumat halishcah</i>.<br>When a High Priest dies, and a successor is not appointed [immediately], we should [pay] for the <i>chavitin</i> offering<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">A meal offering resembling a pancake, brought daily by the High Priest.</i> from <i>terumat halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes a contradiction between the Rambam's statements here and those in <i>Hilchot Temidim UMusafim</i> 3:22, where he states that the High Priest's meal offering should be brought by his heirs after he dies. (It must be noted that a similar contradiction can be found in the Rambam's Commentary on the Mishnah. In his commentary on <i>Shekalim</i> 7:5, he renders a decision similar to the ruling in this halachah, while in his commentary on <i>Menachot</i> 4:5, his decision is analogous to that rendered in <i>Hilchot Temidim UMusafim</i>.)<br>Rav Kapach offers the following resolution: If a High Priest dies without bringing a meal offering on a particular day, his heirs are required to bring it. On subsequent days, however, the offering should be brought from communal funds.</i><br>The [Rabbis who] inspect blemishes [on first-born animals]<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">A first-born animal that has a permanent blemish must be given to a priest as a gift. It is not, however, sacrificed on the altar. One of the points of Rabbinic expertise mentioned by the Talmud is the ability to distinguish between a temporary blemish and a permanent one.<br>Although <i>Tosafot, Ketubot</i> 106a, offers this explanation, they also note that <i>Bechorot</i> 29b forbids accepting a wage for inspecting the blemishes of a first-born. <i>Tosafot</i>, however, differentiate between a wage paid by a private individual and one paid by the community. Alternatively, <i>Tosafot</i> explain that this refers to scholars who inspected animals before they were sacrificed. This was necessary because an animal with a blemish was unfit.</i>in Jerusalem, the Sages who teach<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">This statement is very significant within a totally different context. In <i>Hilchot Talmud Torah</i> 1:7, the Rambam writes that it is forbidden to accept a wage for teaching the Oral Law. See also Chapter 3, Halachah 10 of those laws, where the Rambam writes:<br>Anyone who comes to the conclusion that he should involve himself in Torah study without performing work, and derive his livelihood from charity, desecrates [God's] name, dishonors the Torah, and extinguishes the light of faith.... [See also the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Nedarim</i> 4:3; <i>Avot</i> 4:7).]<br>The above ruling appears to contradict these statements. Among the resolutions offered is that here, the Rambam is allowing the teachers to receive recompense because instructing the students is their occupation. Were they not charged with this responsibility, they would occupy themselves in another profession. Alternatively, they were allowed to receive payment for teaching the practical side of these activities, and not their theoretical dimensions.</i> the laws of ritual slaughter and the laws of taking a handful from the meal offering, and the women who raise their sons to take part in the offering of the red heifer<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Parah Adumah</i> 2:7, which explains that it was customary that a person who never contracted ritual impurity at all be the one who takes part in the purification rite of the High Priest before he offers the red heifer. For this purpose, women would raise their children in a specific area of Jerusalem, making certain that they never came in contact with a source of impurity.</i> all receive their wages from <i>terumat halishcah.</i><br>What would their wages be? An amount decided by the court.",
+            "In a Sabbatical year, when [the produce of the fields] is ownerless, the court hires watchmen to protect some of the produce that grows on its own,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Although we are forbidden to plant any crops in the Sabbatical year, the Torah allows us to benefit from the small amount of produce that grows on its own accord from left-over seeds and the like. Our Sages forbade deriving personal benefit from such produce (<i>Hilchot Shemitah</i> 4:1-2); it may, however, be used for a mitzvah. Nevertheless, because the prohibition was only Rabbinic in origin, it was not observed carefully by the entire population. Hence, to ensure that there was a sufficient quantity of grain available for these offerings, it was necessary to hire watchmen.</i> so that it will be possible to offer the <i>omer</i> [of barley]<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Offered on the sixteenth of Nisan (Leviticus 23:11 .</i> and the two loaves of bread,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Offered on the holiday of Shavuot (<i>Ibid</i>.:17).</i>for these offerings may come only from the new harvest. These watchmen receive their wages from <i>terumat halishcah</i>.",
+            "Should a person volunteer to watch the produce without charge, his offer is not accepted, lest men of force come and take it. [To prevent this,] the Sages ordained that the watchmen be paid from the funds of the Temple treasury. [This] will prompt everyone to avoid that place where the guards are posted.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>Bava Metzia</i> 118a, states that hiring people to watch it makes it public knowledge that it was designated for use as an offering. Hence, even men of force will refrain from harvesting these crops.</i>",
+            "Scribes who check Torah scrolls in Jerusalem and judges in Jerusalem who preside over cases of robbery receive their wages<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"><i>Hilchot Sanhedrin</i> 23:5 states that a judge is forbidden to receive a wage for presiding over a case. Nevertheless, these judges were paid a wage, for their involvement in these cases prevented them from pursuing any other means of deriving a livelihood.</i> from <i>terumat halishcah</i>.<br>How much are they paid? Ninety<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"><i>Ketubot</i> 105a states ninety-nine <i>maneh</i>.</i> <i>maneh</i><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">A <i>maneh</i> was 100 <i>dinarim</i>. As can be derived from Chapter 1, Halachah 3, a <i>dinar</i> was equivalent to the weight of 96 barleycorns of silver.</i> a year. If this is not sufficient for their [needs], they are given - even against their will<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">I.e., even if the judges do not feel it correct to impose on the community, the needs of their households are to be met.</i> - an additional amount sufficient to meet their needs, those of their wives, their children, and the other members of their household.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Note the <i>Chatam Sofer</i> (<i>Choshen Mishpat</i>, Responsum 5), who states that the judges' needs should be generously provided for.</i>",
+            "Both the ramp that was built from the Temple Mount to the Mount of Olives, on which the red heifer was led [to the Mount of Olives],<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Parah Adumah</i> 3:1-2.</i> and the ramp on which the goat sent to Azazel was led [outside the city<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"><i>Yoma</i> 66a states that this ramp was built because the Jews from Egypt would pull the hair of the priest leading the goat to hurry him on his way.</i> were paid for] from <i>sheyarei halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">As stated in Chapter 2, Halachah 4, the <i>sheyarei halishcah</i>, \"the remainder within the chamber,\" refers to the funds that remain from the collection of shekalim after the coins were placed in the three large baskets.</i><br>Similarly, [any improvements necessary for] the altar for the burnt offerings, the Temple building, or the Temple courtyards [were paid for] from the <i>sheyarei halishcah</i>.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> notes that <i>Ketubot</i> 106a states that the funds for these improvements should come from <i>Bedek HaBayit</i>, the resources consecrated for the purpose of maintaining the Temple structure, and not from <i>sheyarei halishcah</i>. Rav Kapach, however, notes that the <i>Shitah Mekubetzet</i> quotes a different version of that Talmudic passage, which appears to be the source for the Rambam's ruling.</i> The water conduit, the walls of Jerusalem, its towers, and all the needs of the city [were paid for] from the <i>sheyarei halishcah</i>.<br>Should a gentile, even a resident alien,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">I.e., a gentile who commits himself to observing the seven universal laws commanded to Noach and his descendants. (See <i>Hilchot Melachim</i> 8:10, 9:1-2.) This concept is derived from the fact that the Samaritans who volunteered to assist Zerubavel in the construction of the Second Temple were not idol worshipers (<i>Kessef Mishneh</i>).</i> offer to donate money for these purposes, or to labor in these projects without charge, [his offer] should be rejected, for [Ezra 4:3] states: \"It is not for you, together with us, to build [the House of our Lord,\" and [Nechemiah 2:20] states \"And you have no portion, right, or memorial in Jerusalem.\"",
+            "[The funds remaining from] <i>terumat halishcah</i> and <i>sheyarei halishcah</i> should be used to purchase male animals to be sacrificed as burnt offerings. For it is a condition made by the court that all the remaining funds be used for burnt offerings.<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Since the funds were given with a specific intent, they could not be used for this purpose unless such a condition was made.</i><br>They are not, however, used to purchase doves for burnt offerings, for doves are never used for communal sacrifices. These burnt offerings that come from the funds remaining from the collection of the shekalim are referred to as \"the dessert of the altar.\"<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 4:4), which explains that the word <i>kayitz</i> refers to the conclusion of the summer, the days of the fig and grape harvest. In addition to the mainstay of their meals, people often eat these fruits. Similarly, these offerings are brought on the altar in addition to the sacrifices that are usually offered.</i>",
+            "Should the [collection from the half-]shekalim not be sufficient [to purchase everything necessary] for all the communal sacrifices, the [funds for] whatever is necessary should be taken from [the articles] consecrated for <i>Bedek HaBayit</i>, the resources consecrated for the purpose of maintaining the Temple structure.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad differs with the Rambam on this point, noting that although the Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 5:4) makes a statement resembling the Rambam's ruling, it proceeds to explain that statement as referring only to a specific type of donation: a collection of used utensils. According to the Ra'avad, other resources donated to <i>Bedek HaBayit</i> may be used only for improvements to the Temple. The <i>Kessef Mishneh</i> and others justify the Rambam's ruling.</i><br>[The converse, however, does not apply. When improvements are necessary, but the resources of] <i>Bedek HaBayit</i> are lacking, [the improvements] should not [be paid for] from funds consecrated for [sacrifices for] the altar.",
+            "From Rosh Chodesh Nisan onward, the communal offerings should be brought from the new collection [of shekalim].<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">The Jerusalem Talmud (<i>Shekalim</i> 1:1) cites a historical precedent: Just as the first communal sacrifices were brought on the altar in the desert on Rosh Chodesh Nisan, similarly, in subsequent years we renew the practice of bringing communal offerings by using funds from the new collection. In this vein, <i>Rosh HaShanah</i> 7a refers to Rosh Chodesh Nisan as \"the Rosh HaShanah for the setting aside of the shekalim.\"</i> If, however, [the funds from] the new collection have not reached [the Temple treasury], [funds from] the collection of the previous year may be used.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">It is, however, as if one \"forfeited a mitzvah\" (<i>Rosh HaShanah, loc. cit.</i>).</i><br>Therefore, [the following rule should be applied] if there are animals designated for the daily offerings<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">It was customary that there be a minimum of six lambs prepared to be offered kept in the Chamber of the Lambs (<i>Hilchot Temidim UMusafim</i> 1:9). This custom was also observed on the twenty-ninth of Adar. Thus, there were always four lambs left over on Rosh Chodesh Nisan (Rashi, <i>Sh'vuot</i> 10b).</i> that were purchased from the collection of the previous year when Rosh Chodesh Nisan arrives: They should be redeemed<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">For the consecrated status of an animal or an article can never be changed without its being redeemed.</i> and used for mundane purposes,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><i>Avodat HaMelech</i> asks why, concerning these animals, we do not follow the same procedure mentioned in the following halachah concerning the remainder of the incense offering - i.e., that they be redeemed and then purchased again with the funds of the new collection of shekalim.<br>As a possible resolution, he explains that it is forbidden to use for mundane purposes a collection of spices identical to those of the incense offering (Exodus 30:38; <i>Hilchot Klei HaMikdash</i> 2:9). Thus, there would be no use at all for the remainder of the incense offering. For this reason, the Sages ordained that it be repurchased. Concerning the lambs, by contrast, once they are redeemed there is no difficulty in using them for mundane purposes.</i> despite the fact that they are unblemished. The proceeds should be placed in the collection of funds from the previous year that are used to provide \"dessert\"<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 9 and notes.</i> for the altar. [This is possible because the] court made a stipulation that should there be no need for any of the animals purchased for the daily offerings, it would be possible to [redeem the animals and] use them for mundane purposes.",
+            "After Rosh Chodesh Nisan arrived, the following [procedure] would be adhered to concerning the remainder of the incense offering:<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Every year, 368 measures of incense were prepared, 365 corresponding to the days of a solar year, and three extra measures for the incense offering of the High Priest on Yom Kippur (<i>Keritot</i> 6a). Since an ordinary lunar year has either 353, 354, or 355 days, in every ordinary year there were always several portions of incense remaining.</i> They would transfer the consecrated quality [of the incense] to [the funds designated] to be given to the artisans [who prepared it] as their wages. These funds were then used for \"the dessert of the altar,\" and the artisans would take the remainder of the incense offering as their wages.<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">From the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shekalim</i> 4:5), it would appear that the artisans were given the extra portions of the incense at the beginning of the year, they kept the incense in their possession and it was not repurchased from them until the following year. According to either interpretation, the artisans would have to wait an entire year to receive this portion of their wages.</i> Afterwards, they would buy back the incense from [the artisans] with money from the new collection [of shekalim]. If the funds from the new collection had not arrived, they would offer the incense [purchased with funds] from the collection of the previous year.",
+            "The End of the Laws of the Shekels"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ],
+        [
+            "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+            "Nataf translation"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,83 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִתֵּן כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. אֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב. וְשׁוֹאֵל מֵאֲחֵרִים אוֹ מוֹכֵר כְּסוּת שֶׁעַל כְּתֵפוֹ וְנוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כֶּסֶף שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות ל טו)</small> \"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט\" וְגוֹ'. וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ בִּפְעָמִים רַבּוֹת הַיּוֹם מְעַט וּלְמָחָר מְעַט אֶלָּא נוֹתְנוֹ כֻּלּוֹ כְּאַחַת בְּפַעַם אַחַת: \n",
+            "מִנְיַן כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה בְּאוֹנֵס וּבִמְפַתֶּה וּבְמוֹצִיא שֵׁם רַע וְהוֹרֵג עֶבֶד הוּא כֶּסֶף הוּא שֶׁקֶל הַנֶּאֱמָר בְּכָל מָקוֹם בַּתּוֹרָה. וּמִשְׁקָלוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה. וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו וְעָשׂוּ מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל הַמַּטְבֵּעַ הַנִּקְרָא סֶלַע בִּזְמַן בַּיִת שֵׁנִי. וְכַמָּה הוּא מִשְׁקַל הַסֶּלַע שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שְׂעוֹרָה בֵּינוֹנִית: \n",
+            "הַסֶּלַע אַרְבָּעָה דִּינָרִין וְהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעִין. וּמָעָה הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי משֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה. וּמָעָה הִיא שְׁנֵי פּוּנְדְיוֹנִין וּפוּנְדְיוֹן שְׁנֵי אִיסָרִין. וּפְרוּטָה אַחַת מִשְּׁמוֹנָה בְּאִיסָר. נִמְצָא מִשְׁקַל הַמָּעָה וְהִיא הַגֵּרָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת. וּמִשְׁקַל הָאִיסָר אַרְבַּע שְׂעוֹרוֹת. וּמִשְׁקַל הַפְּרוּטָה חֲצִי שְׂעוֹרָה: \n",
+            "וְעוֹד מַטְבֵּעַ אַחֵר הָיָה שָׁם שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים וְהוּא הָיָה נִקְרָא דַּרְכּוֹן. וְאֵלּוּ הַמַּטְבְּעוֹת כֻּלָּן שֶׁאָמַרְנוּ וּבֵאַרְנוּ מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מֵהֶן הֵן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּם כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ מִשְׁקָלָם בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל זוֹ מִצְוָתָהּ שֶׁיִּתֵּן מַחֲצִית מַטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמַן אֲפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ גָּדוֹל מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וּלְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹקֵל פָּחוֹת מֵחֲצִי הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיָה בִּימֵי משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא מִשְׁקָלוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים שְׂעוֹרָה: \n",
+            "בִּזְמַן שֶׁהָיָה מַטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן דַּרְכּוֹנוֹת הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ סֶלַע. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ סְלָעִים הָיָה נוֹתֵן כָּל אֶחָד בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ חֲצִי סֶלַע שֶׁהוּא שְׁנֵי דִּינָרִין. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ חֲצִי סֶלַע הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אוֹתוֹ חֲצִי הַסֶּלַע. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל פָּחוֹת מֵחֲצִי שֶׁקֶל שֶׁל תּ��ֹרָה: \n",
+            "הַכּל חַיָּבִין לִתֵּן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. אֲבָל לֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. וְאִם נָתְנוּ מְקַבְּלִין מֵהֶם. אֲבָל הַכּוּתִים שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם. קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָּא נוֹתֵן עָלָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתֵּן עַל עַצְמוֹ: \n",
+            "הַשְּׁקָלִים אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁקָלִים בֵּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא חָרֵב אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין נוֹהֲגִין: \n",
+            "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ. וְיִהְיֶה עָתִיד לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ יָשְׁבוּ הַשֻּׁלְחָנִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְתוֹבְעִין בְּנַחַת כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ יָשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ לִגְבּוֹת. וּמִכָּאן וְאֵילָךְ כּוֹפִין אֶת מִי שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיִּתֵּן. וְכָל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ וְלוֹקְחִין עֲבוֹטוֹ בַּעַל כָּרְחוֹ וַאֲפִלּוּ כְּסוּתוֹ: \n",
+            "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁקָלִים אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן אוֹ הוּא עָתִיד לִתֵּן אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים לְעוֹלָם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם אֶלָּא כְּשֶׁיִּתְּנוּ מְקַבְּלִין מֵהֶן וְתוֹבְעִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּתְּנוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד כּוֹנְסִין הַשֻּׁלְחָנִים אֶת הַשְּׁקָלִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה. מַנִּיחִין לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי תֵּבוֹת שׁוּלֵי הַתֵּבָה רְחָבִין מִלְּמַטָּה וּפִיהָ צַר מִלְּמַעְלָה כְּמִין שׁוֹפָר כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִיכוּ לְתוֹכָן וְלֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר לִקַּח מֵהֶן בְּנַחַת. וְלָמָּה עוֹשִׂין שְׁתֵּי תֵּבוֹת. אַחַת שֶׁמַּשְׁלִיכִין בָּהּ שְׁקָלִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ. וְהַשְּׁנִיָּה מַנִּיחִין בָּהּ שִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. שֶׁגּוֹבִין מִמִּי שֶׁלֹּא שָׁקַל בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה: \n",
+            "וּבַמִּקְדָּשׁ הָיָה לִפְנֵיהֶם תָּמִיד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת. כָּל תֵּבָה כְּמִין שׁוֹפָר. רִאשׁוֹנָה לְשִׁקְלֵי שָׁנָה זוֹ. שְׁנִיָּה לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. שְׁלִישִׁית לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו קָרְבַּן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת מַשְׁלִיךְ דְּמֵיהֶן לְתֵבָה זוֹ. רְבִיעִית לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עוֹלַת הָעוֹף בִּלְבַד מַשְׁלִיךְ דָּמֶיהָ לְתֵבָה זוֹ. חֲמִישִׁית לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לִקְנוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה בָּהֶן. שִׁשִּׁית לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לִלְבוֹנָה. שְׁבִיעִית לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שְׁמִינִית לְמוֹתַר חַטָּאת כְּגוֹן שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְלָקַח חַטָּאת וְהוֹתִיר מִן הַמָּעוֹת יַשְׁלִיךְ הַשְּׁאָר לְתוֹכָהּ. תְּשִׁיעִית לְמוֹתַר אָשָׁם. עֲשִׂירִית לְמוֹתַר קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת. אַחַת עֶשְׂרֵה לְמוֹתַר קָרְבְּנוֹת נָזִיר. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְמוֹתַר אֲשַׁם מְצֹרָע. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לְעוֹלַת בְּהֵמָה: \n",
+            "וְשֵׁם כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיוּ מָעוֹתָיו בְּתוֹךְ הַתֵּבָה כָּתוּב עַל הַתֵּבָה מִבַּחוּץ. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקָּרְבוּ עוֹלַת בְּהֵמָה. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁכָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּשֵׁשׁ הַתֵּבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לְעוֹלַת בְּהֵמָה וְעוֹרוֹתֶיהָ לַכֹּהֲנִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹרוֹת. וְכָל הַמָּעוֹת שֶׁבְּתֵבָה שְׁלִישִׁית לִקַּח בָּהֶן עוֹפוֹת חֶצְיָן עוֹלוֹת וְחֶצְיָן חַטָּאוֹת. וְשֶׁבָּרְבִיעִית כֻּלָּן עוֹלַת הָעוֹף: \n",
+            "בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה כְּשֶׁגּוֹבִין הַשְּׁקָלִים מְשַׁלְּחִין אוֹתָן בְּיַד שְׁלוּחִים לַמִּקְדָּשׁ. וְיֵשׁ לָהֶם לְצָרֵף אוֹתָן בְּדִינְרֵי זָהָב מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ. וְהַכּל מִתְקַבְּצִין לַמִּקְדָּשׁ וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּלִשְׁכָּה אַחַת מִן הַלְּשָׁכוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וְסוֹגְרִין כָּל דַּלְתוֹתֶיהָ בְּמַפְתְּחוֹת וְחוֹתְמִין עָלֶיהָ חוֹתָמוֹת וּמְמַלְּאִין מִכָּל הַשְּׁקָלִים שֶׁיִּתְקַבְּצוּ שָׁם שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת גְּדוֹלוֹת שִׁעוּר כָּל קֻפָּה כְּדֵי שֶׁתָּכִיל תֵּשַׁע סְאִין וְהַשְּׁאָר מַנִּיחִין אוֹתוֹ בַּלִּשְׁכָּה. וְזֶה שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפּוֹת הוּא הַנִּקְרָא תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה וְזֶה שֶׁיִּשָּׁאֵר שָׁם יֶתֶר עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקֻּפּוֹת הוּא הַנִּקְרָא שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה: \n",
+            "בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי קֹדֶם יוֹם טוֹב אוֹ אַחֲרָיו. וְקֹדֶם עֲצֶרֶת בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. וְכֵיצַד תּוֹרְמִין אוֹתָהּ. אֶחָד נִכְנַס לִפְנִים מִן הַלִּשְׁכָּה וְהַשּׁוֹמְרִין עוֹמְדִים בַּחוּץ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם אֶתְרֹם וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ תְּרֹם תְּרֹם תְּרֹם שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת קְטַנּוֹת כָּל קֻפָּה מֵהֶן מְכִילָה שָׁלֹשׁ סְאִין מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּמוֹצִיאָן לַחוּץ כְּדֵי לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ. וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתָן הַשָּׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַקְּטַנּוֹת מִן שָׁלֹשׁ גְּדוֹלוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה קֹדֶם עֲצֶרֶת וּמִסְתַּפְּקִין מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ: \n",
+            "וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתָן פַּעַם שְׁלִישִׁית מִן הַשָּׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּתִשְׁרֵי וּמִסְתַּפְּקִין מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן תּוֹרְמִין מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. לֹא הִסְפִּיקוּ לָהֶן הַשְּׁקָלִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְכָלוּ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ נִיסָן חוֹזְרִין וְתוֹרְמִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה: \n",
+            "שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁהוּא תּוֹרֵם בָּהֶם וּמוֹצִיאָן לַחוּץ כָּתוּב עֲלֵיהֶן אָלֶ\"ף בֵּי\"ת ��ִּימֶ\"ל כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִן הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁתִּכְלֶה. וְאַחַר כָּךְ מִסְתַּפְּקִין מִן הַשְּׁנִיָּה. וְאַחַר כָּךְ מִסְתַּפְּקִין מִן הַשְּׁלִישִׁית. וְתוֹרֵם רִאשׁוֹנָה מִן הַקֻּפָּה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה בְּמִטְפַּחַת. וְתוֹרֵם הַשְּׁנִיָּה מֵהַקֻּפָּה הַגְּדוֹלָה הַשְּׁנִיָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה בְּמִטְפַּחַת. וְתוֹרֵם הַשְּׁלִישִׁית מִן הַקֻּפָּה הַגְּדוֹלָה הַשְּׁלִישִׁית וְאֵינוֹ מְחַפֶּה אוֹתָהּ בְּמִטְפַּחַת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת שֶׁבָּהּ סִיֵּם. וְיַתְחִיל מִמֶּנָּה בַּתְּחִלָּה בְּפַעַם שְׁנִיָּה כְּשֶׁיִּכָּנֵס קֹדֶם עֲצֶרֶת. וְתוֹרֵם הָרִאשׁוֹנָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה מְגֻלָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ. וְתוֹרֵם הַשְּׁנִיָּה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁתָּרַם מִמֶּנָּה בָּרִאשׁוֹנָה תְּחִלָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ. וְתוֹרֵם הַשְּׁלִישִׁית מִן הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה לָהּ וְאֵינוֹ מְחַפֶּה אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיַּתְחִיל מִמֶּנָּה בַּתְּחִלָּה בְּפַעַם שְׁלִישִׁית כְּשֶׁיִּכָּנֵס בְּתִשְׁרֵי. עַד שֶׁנִּמְצָא תּוֹרֵם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית הַקְּטַנּוֹת מִכָּל אַחַת וְאַחַת מִן הַגְּדוֹלוֹת: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת אֵלּוּ תּוֹרֵם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַכְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין לָהּ וּלְשֵׁם כָּל (אֶרֶץ) יִשְׂרָאֵל. וְהַשְּׁלִישִׁית לְשֵׁם בָּבֶל וּלְשֵׁם מָדַי וּלְשֵׁם הַמְּדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת וּלְשֵׁם שְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן לִתְרֹם עַל הַגָּבוּי שֶׁיֵּשׁ בַּלִּשְׁכָּה. וְעַל הַגָּבוּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לַלִּשְׁכָּה. וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַשְּׁקָלִים שֶׁהוֹצִיאָן לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וּכְאִלּוּ הִגִּיעוּ כָּל שִׁקְלֵיהֶן לַלִּשְׁכָּה וְנִתְרְמָה מֵהֶן תְּרוּמָה זוֹ: \n",
+            "כְּשֶׁיִּכָּנֵס הַתּוֹרֵם לִתְרֹם לֹא יִכָּנֵס בְּבֶגֶד שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְבּוֹת בּוֹ כֶּסֶף וְלֹא בְּמִנְעָל וְלֹא בְּסַנְדָּל וְלֹא בִּתְפִלָּה וְלֹא בְּקָמֵעַ שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּ אוֹתוֹ הָעָם וְיֹאמְרוּ הֶחְבִּיא מִמְּעוֹת הַלִּשְׁכָּה תַּחְתָּיו כְּשֶׁתְּרָמָהּ. וּמְדַבְּרִים הָיוּ עִמּוֹ מִשָּׁעָה שֶׁיִּכָּנֵס עַד שָׁעָה שֶׁיֵּצֵא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּזְהָרִים כָּל כָּךְ עָנִי אוֹ מִי שֶׁהוּא נִבְהַל לַהוֹן לֹא יִתְרֹם מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר לב כב)</small> \"וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל\": \n"
+        ],
+        [
+            "חֲצָיֵי הַשְּׁקָלִים הַכּל צְרִיכִין לָהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי וּמְצָרֵף שֶׁקֶל בִּשְׁנֵי חֲצָאִין יִתֵּן לוֹ תּוֹסֶפֶת עַל הַשֶּׁקֶל. וְאוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת נִקְרֵאת קַלְבּוֹן. לְפִיכָךְ שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן: \n",
+            "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁקָלִים כְּגוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל פְּטוּרִים מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד חַיָּב וְאֶחָד פָּטוּר וְנָתַן הַחַיָּב עַל יַד הַפְּטוּר כְּגוֹן אִישׁ שֶׁנָּתַן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן הַכֹּהֲנִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן וְהַשּׁוֹקֵל עַל יַד הַכֹּהֵן פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן: \n",
+            "הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל הֶעָנִי אוֹ עַל שְׁכֵנוֹ אוֹ עַל בֶּן עִירוֹ. אִם נְתָנוֹ לָהֶם מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. שֶׁהֲרֵי נָתַן חֲצִי שֶׁקֶל מַתָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּשְׁקָלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם הַחֲצִי שֶׁשָּׁקַל עַל יָדָם דֶּרֶךְ הַלְוָאָה עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ כְּשֶׁתִּמְצָא יָדָם חַיָּב הַקַּלְבּוֹן: \n",
+            "הָאַחִין שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם. וְכֵן הַשֻּׁתָּפִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֻׁתָּפִין שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּמְעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְנִשְׁתַּנָּה עֵין הַמָּעוֹת. אֲבָל אִם הֵבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְזֶה מְעוֹתָיו וְעֵרְבוּם וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת וְלֹא הוֹצִיאוּם הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן. נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ וְאַחַר זְמַן חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן עַד שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה וְיִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת: \n",
+            "הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיָה לָהֶן בְּהֵמָה וּכְסָפִים וְחָלְקוּ בַּכְּסָפִים חַיָּבִים בְּקַלְבּוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַבְּהֵמָה. וְאִם חָלְקוּ הַבְּהֵמָה וְלֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן עַד שֶׁיַּחְלְקוּ הַכְּסָפִים וְאֵין אוֹמְרִין הֲרֵי הֵם עוֹמְדִין לַחֲלוּקָה: \n",
+            "הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל לְהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁיְּחַשְּׁבוּ לוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ וְיִטּל חֲצִי שֶׁקֶל מִמַּה שֶּׁנִּגְבָּה מִן הָאֲחֵרִים חַיָּב שְׁנֵי קַלְבּוֹנוֹת. שֶׁאִלּוּ הָיָה הַשֶּׁקֶל כֻּלּוֹ לִשְׁקָלִים הָיָה חַיָּב קַלְבּוֹן אֶחָד: \n",
+            "כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַקַּלְבּוֹן. בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שְׁנֵי דִּינָרִין הָיָה הַקַּלְבּוֹן חֲצִי מָעָה שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בְּדִינָר. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתַּן הַקַּלְבּוֹן פָּחוֹת מִזֶּה. וְהַקַּלְבּוֹנוֹת אֵינָן כִּשְׁקָלִים אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן הַשֻּׁלְחָנִים בִּפְנֵי עַצְמָן עַד שֶׁיִּסְתַּפֵּק מֵהֶן הַהֶקְדֵּשׁ: \n",
+            "מִי שֶׁאָבַד שִׁקְלוֹ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַגִּזְבָּר. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן בְּיַד שָׁלִיחַ וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ. אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע לָהֶם וְנִפְטָר כְּדִין כָּל שׁוֹמְרֵי חִנָּם וְהֵן חוֹזְרִין וְנוֹתְנִין שִׁקְלֵיהֶן פַּעַם שְׁנִיָּה. וְאִם אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הוֹאִיל וְאָנוּ מְשַׁלְּמִין שְׁקָלֵינוּ אֵין רְצוֹנֵנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לָנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. לְפִי שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא שְׁבוּעָה. נִמְצְאוּ הַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע הַשָּׁלִיחַ אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים הֵם וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת. וְהָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה וְהָאַחֲרוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה: \n",
+            "שָׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם בְּיַד שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ בְּאֹנֶס. כְּגוֹן שֶׁלְּקָחוּם לִסְטִים מְזֻיָּנִים שֶׁהוּא פָּטוּר. רוֹאִין אִם אַחַר שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה נֶאֱנַס נִשְׁבָּע הַשָּׁלִיחַ לַגִּזְבָּרִים וּבְנֵי הָעִיר פְּטוּרִין. שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת וּבִרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הֵן וּבְנֵי הָעִיר מֶה הָיָה לָהֶן לַעֲשׂוֹת הֲרֵי לֹא מָסְרוּ אֶלָּא לְשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה. אֲבָל הָאֹנֶס אֵינוֹ מָצוּי. וְאִם אָבְדוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה עֲדַיִן בִּרְשׁוּת בְּנֵי הָעִיר הֵם וְהַשָּׁלִיחַ נִשְׁבָּע לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר וְהֵן מְשַׁלְּמִין. נִשְׁבַּע וְגָבוּ שְׁקָלִים שֵׁנִית וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוּם הַלִּסְטִים אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת וְהַשְּׁנִיִּים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה הֵם הַשְּׁקָלִים שֶׁנִּגְּבּוּ בַּתְּחִלָּה וְאָבְדוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ וְחָזְרוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים הֵן שֶׁהִגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר תְּחִלָּה: \n",
+            "הַנּוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל לַחֲבֵרוֹ לְהוֹלִיכוֹ לְשֻׁלְחָנִי לִשְׁקל אוֹתוֹ עַל יָדוֹ. הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ. אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מֵעַל הַשּׁוֹקֵל שֶׁזֶּה הַשֶּׁקֶל בִּרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הוּא שֶׁכְּבָר תְּרָמוֹ עַל הֶעָתִיד לִגְבּוֹת וְנִמְצָא זֶה הִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן הַהֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה בַּשֶּׁקֶל הַזֶּה. וְאִם לֹא נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה לֹא מָעַל וְהוּא חַיָּב לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁנָּתַן לוֹ. וְכֵן הַגּוֹזֵל אוֹ הַגּוֹנֵב חֲצִי שֶׁקֶל וּשְׁקָלוֹ יָצָא וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם אוֹ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ: \n",
+            "הַנּוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְנִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִמֶּנָּה יִתְחַיֵּב בִּמְעִילָה וְיָצָא יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. נְתָנוֹ מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. מִדְּמֵי שְׁבִיעִית יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. הָיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת לֹא עָשָׂה כְּלוּם: \n",
+            "הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לֹא קָדַּשׁ. הַמַּפְרִישׁ שְׁנַיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָד. אִם בְּזֶה אַחַר זֶה הָאַחֲרוֹן לֹא קָדַּשׁ. וְאִם בְּבַת אַחַת הָאֶחָד שְׁקָלִים וְהַשֵּׁנִי מוֹתַר שְׁקָלִים. הִפְרִיש�� שִׁקְלוֹ וָמֵת יִפּל לִנְדָבָה: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ וְאָמַר אֵלּוּ לְשִׁקְלִי. אוֹ שֶׁהָיָה מְלַקֵּט מָעָה מָעָה אוֹ פְּרוּטָה פְּרוּטָה וּכְשֶׁהִתְחִיל לְלַקֵּט אָמַר הֲרֵינִי מְלַקֵּט מָעוֹת לְשִׁקְלִי. אֲפִלּוּ לִקֵּט מְלֹא כִּיס נוֹתֵן מֵהֶן חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ וְהַשְּׁאָר חֻלִּין שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים חֻלִּין: \n",
+            "מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין תֵּבָה שֶׁל שְׁקָלִים לְתֵבָה שֶׁל נְדָבָה. קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים. קָרוֹב לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה מִפְּנֵי שֶׁהַנְּדָבָה כֻּלָּהּ עוֹלָה לַאִשִּׁים וְהַשְּׁקָלִים מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן לְעוֹלוֹת וְלִדְבָרִים אֲחֵרִים: \n",
+            "וְכֵן כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה יִפְּלוּ לַקָּרוֹב. נִמְצְאוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. אִם בֵּין עֵצִים לַלְּבוֹנָה נִמְצְאוּ יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּים לְגוֹזָלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזָלֵי עוֹלָה. זֶה הַכְּלָל הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב בְּכֻלָּן. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחֲמִיר. וְכָל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּהַר הַבַּיִת חֻלִּין שֶׁאֵין הַגִּזְבָּר מוֹצִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה עַד שֶׁהוּא מְחַלְּלָן עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקֵחַ לְקָרְבָּנוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה מַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ. לוֹקְחִין מִמֶּנָּה תְּמִידִין שֶׁל כָּל יוֹם וְהַמּוּסָפִין וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְנִסְכֵּיהֶם וְהַמֶּלַח שֶׁמּוֹלְחִין בּוֹ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן הָעֵצִים אִם לֹא הֵבִיאוּ עֵצִים וְלֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא בְּדָמִים. וְהַקְּטֹרֶת וּשְׂכַר עֲשִׂיָּתָהּ. וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׂכַר עוֹשֵׂי לֶחֶם הַפָּנִים. וְהָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁקּוֹשְׁרִין בֵּין קַרְנָיו. כָּל אֵלּוּ בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "אֲבָל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בַּתְּחִלָּה גּוֹבִין לָהֶן וְאֵינָן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. פָּרוֹכוֹת שֶׁל הֵיכָל תַּחַת בִּנְיָן עֲשׂוּיוֹת וְאֵינָן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה אֶלָּא מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. אֲבָל פָּרוֹכוֹת שֶׁל שְׁעָרִים בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. הַמְּנוֹרָה וּכְלֵי שָׁרֵת מִצְוָתָן שֶׁיָּבוֹאוּ מִמּוֹתַר הַנְּסָכִים. וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִים בּוֹ יִתְבָּאֵר מַה הוּא מוֹתַר הַנְּסָכִים. וְאִם לֹא הָיָה לָהֶן מוֹתַר נְסָכִים יָבִיאוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. בִּגְדֵי כְּהֻנָּה בֵּין בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין שְׁאָר בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים שֶׁעוֹבְדִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ הַכּל מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "כָּל הַבְּהֵמוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ בְּחוּצָה לָהּ בְּקָרוֹב מִמֶּנָּה בָּאוֹת עוֹלוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. נִסְכֵּיהֶן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁלַח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת וְלֹא שָׁלַח עִמָּהּ דְּמֵי נְסָכִים יָבִיאוּ נִסְכֵּיהֶם מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ וְאִם לָאו בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו מַקְרִיבִין אֶת הַחֲבִיתִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. מְבַקְּרֵי מוּמִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִים הִלְכוֹת שְׁחִיטָה לַכֹּהֲנִים וְהִלְכוֹת קְמִיצָה וְנָשִׁים הַמְגַדְּלוֹת בְּנֵיהֶן לְפָרָה אֲדֻמָּה כֻּלָּן נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכַמָּה הוּא שְׂכָרָן. כְּמוֹ שֶׁיִּפְסְקוּ לָהֶן בֵּית דִּין:  ",
+            "בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה שֶׁהִיא הֶפְקֵר שׂוֹכְרִין בֵּית דִּין שׁוֹמְרִין שֶׁיִּשְׁמְרוּ מִקְצָת סְפִיחִים שֶׁצָּמְחוּ כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ מֵהֶן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ. וְאֵלּוּ הַשּׁוֹמְרִין נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "מִי שֶׁהִתְנַדֵּב לִשְׁמֹר בְּחִנָּם אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִשּׁוּם בַּעֲלֵי זְרוֹעַ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ וְיִטְּלוּם מֵהֶן. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים שֶׁיִּטְּלוּ שָׂכָר מִן הַלִּשְׁכָּה כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ הַכּל מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאֵלּוּ שׁוֹמְרִים שָׁם:  ",
+            "מַגִּיהֵי סְפָרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְדַיָּנִין שֶׁדָּנִין אֶת הַגַּזְלָנִין בִּירוּשָׁלַיִם נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכַמָּה הָיוּ נוֹטְלִים תִּשְׁעִים מָנֶה בְּכָל שָׁנָה. וְאִם לֹא הִסְפִּיקוּ לָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ מוֹסִיפִין לָהֶן כְּדֵי צָרְכָּן הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בֵּיתָן:  ",
+            "כֶּבֶשׁ הָיוּ בּוֹנִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה שֶׁעָלָיו מוֹצִיאִין פָּרָה אֲדֻמָּה. וְכֶבֶשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין עָלָיו שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וּשְׁנֵיהֶם נַעֲשִׂין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְכֵן מִזְבַּח הָעוֹלָה וְהַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת נַעֲשִׂין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַמַּת הַמַּיִם שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְכָל מִגְדְּלוֹתֶיהָ וְכָל צָרְכֵי הָעִיר בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אוֹ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם בְּחִנָּם אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וַאֲפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(עזרא ד ג)</small> \"לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת\" וְגוֹ' וְנֶאֱמַר <small>(נחמיה ב כ)</small> \"וְלָכֶם אֵין חֵלֶק\" וְגוֹ':  ",
+            "מוֹתַר תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה וּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה לוֹקְחִין בּוֹ זְכָרִים וִיקָרְבוּ כֻּלָּן עוֹלוֹת שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקָּרְבוּ עוֹלַת בְּהֵמָה. אֲבָל לֹא עוֹלַת הָעוֹף שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר עוֹף. וְאֵלּוּ הָעוֹלוֹת הַבָּאִין מִמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים הֵם הַנִּקְרָאִים קַיִץ לַמִּזְבֵּחַ:  ",
+            "שְׁקָלִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לָהֶן לְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶם מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. אֲבָל אֵין בֶּדֶק הַבַּ��ִת מוֹצִיא אֶת הָרָאוּי לוֹ מִקָּדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ:  ",
+            "מִשֶּׁיַגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן אֵין מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֶלָּא מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם לֹא בָּאָה הַחֲדָשָׁה לוֹקְחִין מִן הַיְשָׁנָה. לְפִיכָךְ אִם הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְיֵשׁ עִמָּהֶן בְּהֵמוֹת לִתְמִידִים מִתְּרוּמָה יְשָׁנָה פּוֹדִין אוֹתָן וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תְּמִימִין וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִתְרוּמָה יְשָׁנָה שֶׁמְּקִיצִין בָּהּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקְחִין לִתְמִידִין שֶׁאִם לֹא יִהְיוּ צְרִיכִין לָהֶן יֵצְאוּ לְחֻלִּין:  ",
+            "וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂין בְּמוֹתַר הַקְּטֹרֶת. מִשֶּׁיַגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין וְחוֹזְרִין מָעוֹת הַשָּׂכָר לְקֵיץ הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹטְלִין הָאֻמָּנִין מוֹתַר הַקְּטֹרֶת בִּשְׂכָרָן וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אֶת הַקְּטֹרֶת מֵהֶן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה כְּדֵי לְהַקְרִיבָהּ מִמְּעוֹת תְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם אֵין לָהֶן תְּרוּמָה חֲדָשָׁה מַקְטִירִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה יְשָׁנָה: סָלִיק לְהוּ הִלְכוֹת שְׁקָלִים  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%90",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה. אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב. ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וגו'. ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת.",
+            "מנין כסף האמור בתורה באונס ובמפתה ובמוציא שם רע והורג עבד הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה. ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה. וכבר הוסיפו חכמים עליו ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני. וכמה הוא משקל הסלע שלש מאות וארבע ושמונים שעורה בינונית.",
+            "הסלע ארבעה דינרין והדינר שש מעין. ומעה היא הנקראת בימי משה רבינו גרה. ומעה היא שני פונדיונין ופונדיון שני איסרין. ופרוטה אחת משמנה באיסר. נמצא משקל המעה והיא הגרה שש עשרה שעורות. ומשקל האיסר ארבע שעורות. ומשקל הפרוטה חצי שעורה.",
+            "ועוד מטבע אחר היה שם שהיה משקלו שתי סלעים והוא היה נקרא דרכון. ואלו המטבעות כולן שאמרנו ובארנו משקל כל אחד מהן הן שמשערין בהן בכל מקום. וכבר בארנום כדי שלא אהיה צריך לפרש משקלם בכל מקום.",
+            "מחצית השקל זו מצותה שיתן מחצית מטבע של אותו הזמן אפילו היה אותו מטבע גדול משקל הקדש. ולעולם אינו שוקל פחות מחצי השקל שהיה בימי משה רבינו שהוא משקלו מאה וששים שעורה.",
+            "בזמן שהיה מטבע של אותו זמן דרכונות היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל שלו סלע. ובזמן שהיה המטבע סלעים היה נותן כל אחד במחצית השקל שלו חצי סלע שהוא שני דינרין. ובזמן שהיה המטבע חצי סלע היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל אותו חצי הסלע. ומעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל פחות מחצי שקל של תורה.",
+            "הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים. ואם נתנו מקבלין מהם. אבל הכותים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם. קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.",
+            "השקלים אינן נוהגין אלא בפני הבית. ובזמן שבית המקדש קיים נותנין את השקלים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ. ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אין נוהגין.",
+            "באחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו. ויהיה עתיד ליתן. בחמשה עשר בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה ותובעין בנחת כל מי שיתן להם יקבלו ממנו ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן. בחמשה ועשרים בו ישבו במקדש לגבות. ומכאן ואילך כופין את מי שלא נתן עד שיתן. וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו.",
+            "כל מי שאינו חייב בשקלים אע\"פ שדרכו ליתן או הוא עתיד ליתן אין ממשכנין אותו. ואין ממשכנין את הכהנים לעולם מפני דרכי שלום אלא כשיתנו מקבלין מהן ותובעין אותן עד שיתנו"
+        ],
+        [
+            "כיצד כונסין השולחנים את הש��לים. בכל מדינה ומדינה מניחין לפניהם שתי תיבות שולי התיבה רחבין מלמטה ופיה צר מלמעלה כמין שופר כדי שישליכו לתוכן ולא יהיה אפשר ליקח מהן בנחת. ולמה עושין שתי תיבות. אחת שמשליכין בה שקלים של שנה זו. והשנייה מניחין בה שקלי שנה שעברה. שגובין ממי שלא שקל בשנה שעברה.",
+            "ובמקדש היה לפניהם תמיד שלש עשרה תיבות. כל תיבה כמין שופר. ראשונה לשקלי שנה זו. שניה לשקלי שנה שעברה. שלישית לכל מי שיש עליו קרבן שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת משליך דמיהן לתיבה זו. רביעית לכל מי שיש עליו עולת העוף בלבד משליך דמיה לתיבה זו. חמישית למי שהתנדב מעות לקנות עצים למערכה בהן. ששית למי שהתנדב מעות ללבונה. שביעית למי שהתנדב זהב לכפורת. שמינית למותר חטאת כגון שהפריש מעות לחטאתו ולקח חטאת והותיר מן המעות ישליך השאר לתוכה. תשיעית למותר אשם. עשירית למותר קיני זבים וזבות ויולדות. אחת עשרה למותר קרבנות נזיר. שתים עשרה למותר אשם מצורע. שלש עשרה למי שהתנדב מעות לעולת בהמה.",
+            "ושם כל דבר שיהיו מעותיו בתוך התיבה כתוב על התיבה מבחוץ. ותנאי בית דין הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה. נמצאת למד שכל המעות הנמצאות בשש התיבות האחרונות לעולת בהמה ועורותיה לכהנים כשאר כל העורות. וכל המעות שבתיבה שלישית ליקח בהן עופות חציין עולות וחציין חטאות. ושברביעית כולן עולת העוף.",
+            "בכל מדינה ומדינה כשגובין השקלים משלחין אותן ביד שלוחים למקדש. ויש להם לצרף אותן בדינרי זהב מפני משאוי הדרך. והכל מתקבצין למקדש ומניחין אותן בלשכה אחת מן הלשכות במקדש וסוגרין כל דלתותיה במפתחות וחותמין עליה חותמות וממלאין מכל השקלים שיקבצו שם שלש קופות גדולות שיעור כל קופה כדי שתכיל תשע סאין והשאר מניחין אותו בלשכה. וזה שבתוך הקופות הוא הנקרא תרומת הלשכה וזה שישאר שם יתר על מה שיש בקופות הוא הנקרא שירי הלשכה.",
+            "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה. בראש חדש ניסן. ובראש חדש תשרי קודם יום טוב או אחריו. וקודם עצרת בחמשה עשר יום. וכיצד תורמין אותה אחד נכנס לפנים מן הלשכה והשומרין עומדים בחוץ והוא אומר להם אתרום והן אומרים לו תרום תרום תרום שלש פעמים. ואחר כך ממלא שלש קופות קטנות כל קופה מהן מכילה שלש סאין מאותן שלש קופות הגדולות ומוציאן לחוץ כדי להסתפק מהן עד שיכלו. וחוזר וממלא אותן השלש קופות הקטנות מן שלש גדולות פעם שנייה קודם עצרת ומסתפקין מהן עד שיכלו.",
+            "וחוזר וממלא אותן פעם שלישית מן השלש קופות הגדולות בתשרי ומסתפקין מהן עד שיכלו עד ראש חדש ניסן. ובראש חדש ניסן תורמין מתרומה חדשה. לא הספיקו להן השקלים שבשלש קופות הגדולות וכלו עד שלא הגיע ניסן חוזרין ותורמין משירי הלשכה.",
+            "שלש קופות הקטנות שהוא תורם בהם ומוציאן לחוץ כתוב עליהן אל\"ף בי\"ת גימ\"ל כדי שיסתפקו מן הראשונה עד שתכלה. ואחר כך מסתפקין מן השניה. ואחר כך מסתפקין מן השלישית. ותורם ראשונה מן הקופה האחת הגדולה ומחפה אותה הגדולה במטפחת. ותורם השניה מהקופה הגדולה השניה ומחפה אותה הגדולה במטפחת. ותורם השלישית מן הקופה הגדולה השלישית ואינו מחפה אותה במטפחת כדי שתהיה ניכרת שבה סיים. ויתחיל ממנה בתחלה בפעם שניה כשיכנס קודם עצרת. ותורם הראשונה מן הגדולה שהיתה מגולה ומחפה אותה. ותורם השניה מן הגדולה שתרם ממנה בראשונה תחלה ומחפה אותה. ותורם השלישית מן הגדולה הסמוכה לה ואינו מחפה אותה כדי שיתחיל ממנה בתחלה בפעם שלישית כשיכנס בתשרי. עד שנמצא תורם ראשונה ושניה ושלישית הקטנות מכל אחת ואחת מן הגדולות.",
+            "כשהוא תורם שלש קופות אלו תורם את הראשונה לשם ארץ ישראל. והשניה לשם כרכין המוקפין לה ולשם כל (ארץ) ישראל. והשלישית לשם בבל ולשם מדי ולשם המדינות הרחוקות ולשם שאר כל ישראל.",
+            "כשהוא תורם מתכוין לתרום על הגבוי שיש בלשכה. ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה. ועל העתיד לגבות כדי שיהיו אלו השקלים שהוציאן להסתפק מהן כפרה על ישראל וכאילו הגיעו כל שקליהן ללשכה ונתרמה מהן תרומה זו.",
+            "כשיכנס התורם לתרום לא יכנס בבגד שאפשר להחבות בו כסף ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלה ולא בקמיע שמא יחשדו אותו העם ויאמרו החביא ממעות הלשכה תחתיו כשתרמה. ומדברים היו עמו משעה שיכנס עד שעה שיצא כדי שלא יתן לתוך פיו. ואע\"פ שנזהרים כל כך עני או מי שהוא נבהל להון לא יתרום מפני החשד שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל"
+        ],
+        [
+            "חציי השקלים הכל צריכין להן כדי שיתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב. לפיכך כשהיה אדם הולך אצל השולחני ומצרף שקל בשני חצאין יתן לו תוספת על השקל. ואותה התוספת נקראת קלבון. לפיכך שנים שנתנו שקל על שניהם חייבין בקלבון.",
+            "כל מי שאינו חייב בשקלים כגון שתי נשים או שני עבדים שנתנו שקל פטורים מן הקלבון. וכן אם היה אחד חייב ואחד פטור ונתן החייב על ידי הפטור כגון איש שנתן שקל עליו ועל אשה או עבד פטור מן הקלבון. וכן הכהנים פטורין מן הקלבון והשוקל על יד הכהן פטור מן הקלבון.",
+            "הנותן שקל עליו ועל העני או על שכינו או על בן עירו. אם נתנו להם מתנה פטור מן הקלבון. שהרי נתן חצי שקל מתנה כדי להרבות בשקלים. ואם נתן להם החצי ששקל על ידם דרך הלואה עד שיחזירו לו כשתמצא ידם חייב בקלבון.",
+            "האחין שעדיין לא חלקו מה שהניח להם אביהם. וכן השותפים שנתנו שקל על ידי שניהם פטורין מן הקלבון. במה דברים אמורים בשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות. אבל אם הביא זה מעותיו וזה מעותיו וערבום ועדיין לא נשתנו המעות ולא הוציאום הרי אלו חייבין בקלבון. נשאו ונתנו ואחר זמן חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון עד שישאו ויתנו בשותפות זו האחרונה וישתנו המעות.",
+            "האחין והשותפין שהיה להן בהמה וכספים וחלקו בכספים חייבים בקלבון. אף על פי שעדיין לא חלקו הבהמה. ואם חלקו הבהמה ולא חלקו הכספים פטורין מן הקלבון עד שיחלקו הכספים ואין אומרין הרי הם עומדין לחלוקה.",
+            "הנותן שקל להקדש כדי שיחשבו לו מחצית השקל שהוא חייב בה ויטול חצי שקל ממה שנגבה מן האחרים חייב שני קלבונות. שאילו היה השקל כולו לשקלים היה חייב קלבון אחד.",
+            "כמה הוא שיעור הקלבון. בזמן שהיו נותנין במחצית השקל שני דינרין היה הקלבון חצי מעה שהיא אחד משנים עשר בדינר ומעולם לא נתן הקלבון פחות מזה. והקלבונות אינן כשקלים אלא מניחין אותן השולחנים בפני עצמן עד שיסתפק מהן ההקדש.",
+            "מי שאבד שקלו חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר. בני העיר ששלחו את שקליהן ביד שליח ונגנבו או אבדו. אם שומר חנם הוא הרי זה נשבע להם ונפטר כדין כל שומרי חנם והן חוזרין ונותנין שקליהן פעם שניה. ואם אמרו אנשי העיר הואיל ואנו משלמין שקלינו אין רצוננו שישבע השליח שהוא נאמן לנו אין שומעין להן. לפי שתקנת חכמים היא שאין הקדש יוצא בלא שבועה. נמצאו השקלים הראשונים אחר שנשבע השליח אל�� ואלו שקלים הם ואין עולין להן לשנה אחרת. והראשונים יפלו לשקלי השנה והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה.",
+            "שלחו את שקליהם ביד שומר שכר שהרי הוא חייב בגניבה ואבידה ואבדו ממנו באונס. כגון שלקחום לסטים מזויינים שהוא פטור. רואין אם אחר שנתרמה התרומה נאנס נשבע השליח לגזברים ובני העיר פטורין. שהתורם תורם על הגבוי ועל העתיד לגבות וברשות הקדש הן ובני העיר מה היה להן לעשות הרי לא מסרו אלא לשומר שכר שהוא חייב בגניבה ואבידה. אבל האונס אינו מצוי. ואם אבדו קודם שנתרמה התרומה עדיין ברשות בני העיר הם והשליח נשבע לפני אנשי העיר והן משלמין. נשבע וגבו שקלים שנית ואחר כך החזירום הליסטים אלו ואלו שקלים ואין עולין להן לשנה אחרת והשניים יפלו לשקלי שנה שעברה. יש מי שאומר שהשקלים הראשונים שיפלו לשקלי השנה הם השקלים שנגנבו בתחלה ואבדו או נאנסו וחזרו. ויש מי שאומר שהשקלים הראשונים הן שהגיעו ליד הגזבר תחלה.",
+            "הנותן חצי שקל לחבירו להוליכו לשולחני לשקול אותו על ידו. הלך ושקלו על ידי עצמו כדי שלא ימשכנו אותו. אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון ההקדש ונהנה בשקל הזה. ואם לא נתרמה התרומה לא מעל והוא חייב ליתן לחבירו חצי שקל שנתן לו. וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו יצא והוא חייב לשלם לבעלים שנים או להוסיף חומש.",
+            "הנותן מחצית השקל מן ההקדש ונתרמה התרומה ממנו. כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה ויצא ידי מחצית השקל. נתנו ממעות מעשר שני יאכל כנגדו בירושלים. מדמי שביעית יאכל כנגדו בקדושת שביעית. היה של עיר הנדחת לא עשה כלום.",
+            "המפריש שקלו וסבור שהוא חייב בו ונמצא שאינו חייב לא קדש. המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד. אם בזה אחר זה האחרון לא קדש. ואם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים. הפריש שקלו ומת יפול לנדבה.",
+            "הלוקח מעות בידו ואמר אלו לשקלי. או שהיה מלקט מעה מעה או פרוטה פרוטה וכשהתחיל ללקט אמר הריני מלקט מעות לשקלי. אפילו לקט מלא כיס נותן מהן חצי שקל שהוא חייב בו והשאר חולין שמותר השקלים חולין.",
+            "מעות שנמצאו בין תיבה של שקלים לתיבה של נדבה. קרוב לשקלים יפלו לשקלים. קרוב לנדבה יפלו לנדבה. מחצה על מחצה יפלו לנדבה מפני שהנדבה כולה עולה לאישים והשקלים מסתפקין מהן לעולות ולדברים אחרים.",
+            "וכן כל המעות הנמצאים בין כל תיבה ותיבה יפלו לקרוב. נמצאו מחצה למחצה. אם בין עצים ללבונה נמצאו יפלו ללבונה. בין קנים לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה. זה הכלל הולכין אחר הקרוב בכולן. מחצה למחצה להחמיר. וכל המעות הנמצאות בהר הבית חולין שאין הגזבר מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקח לקרבנות"
+        ],
+        [
+            "תרומת הלשכה מה יעשה בה. לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הצבור ונסכיהם והמלח שמולחין בו כל הקרבנות. וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא נמצאו אלא בדמים. והקטרת ושכר עשייתה. ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים. והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה.",
+            "אבל פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה. פרוכות של היכל תחת בנין עשויות ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית. אבל פרוכות של שערים באין מתרומת הלשכה. המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר הנסכים. ובהלכות כלי המקדש והעובדים בו יתבאר מה הוא מותר הנסכים. ואם לא היה להן מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה. בגדי כהונה בין בגדי כהן גדול בין שאר בגדי הכהנים שעובדין בהן במקדש הכל מתרומת הלשכה.",
+            "כל הבהמות הנמצאות בירושלים או בחוצה לה בקרוב ממנה באות עולות כמו שיתבאר בפסולי המוקדשין. נסכיהן באין מתרומת הלשכה. וכן עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה.",
+            "גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קרבין משלו ואם לאו באין מתרומת הלשכה. כהן גדול שמת ולא מנו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה. מבקרי מומים שבירושלים ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים והלכות קמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה הוא שכרן כמו שיפסקו להן בית דין.",
+            "בשנת השמיטה שהיא הפקר שוכרין בית דין שומרין שישמרו מקצת ספיחים שצמחו כדי שיביאו מהן העומר ושתי הלחם שאין באים אלא מן החדש. ואלו השומרין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.",
+            "מי שהתנדב לשמור בחנם אין שומעין לו משום בעלי זרוע שמא יבואו ויטלום מהן. לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה כדי שיפרשו הכל מאותו מקום שאלו שומרים שם.",
+            "מניחי ספרים שבירושלים ודיינין שדנין את הגזלנין בירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה היו נוטלים תשעים מנה בכל שנה ואם לא הספיקו להן אף על פי שלא רצו מוסיפין להן כדי צרכן הם ונשיהם ובניהם ובני ביתן.",
+            "כבש היו בונין מהר הבית להר המשחה שעליו היו מוציאין פרה אדומה. וכבש שמוציאין עליו שעיר המשתלח. ושניהם נעשין משירי הלשכה. וכן מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשין משירי הלשכה. אמת המים שבירושלים וחומת ירושלים וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה. ועובד כוכבים שהתנדב מעות לדברים האלו או לעשות עמהם בחנם אין מקבלין ממנו ואפילו גר תושב. שנאמר לא לכם ולנו לבנות וגו' ונאמר ולכם אין חלק וגו'.",
+            "מותר תרומת הלשכה ושירי הלשכה לוקחין בו זכרים ויקרבו כולן עולות שתנאי בית דין הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה. אבל לא עולת העוף שאין בקרבנות הצבור עוף. ואלו העולות הבאין ממותר השקלים הם הנקראים קיץ למזבח.",
+            "שקלים שלא הספיקו להן לכל קרבנות הצבור מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית. אבל אין בדק הבית מוציא את הראוי לו מקדשי המזבח.",
+            "משיגיע ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה. לפיכך אם הגיע ראש חדש ניסן ויש עמהן בהמות לתמידים מתרומה ישנה פודין אותן ויוצאין לחולין אף על פי שהן תמימין ויפלו דמיהן לתרומה ישנה שמקיצין בה את המזבח. שתנאי בית דין הוא על כל הבהמות שלוקחין לתמידין שאם לא יהיו צריכין להן יצאו לחולין.",
+            "וכך היו עושין במותר הקטרת. משיגיע ראש חדש ניסן מחללין אותו על שכר האומנין וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח ונוטלין האומנין מותר הקטרת בשכרן וחוזרין ולוקחין את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה. ואם אין להן תרומה חדשה מקטירין אותה מתרומה ישנה: סליקו להו הלכות שקלים"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,79 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִתֵּן כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. אֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב. וְשׁוֹאֵל מֵאֲחֵרִים אוֹ מוֹכֵר כְּסוּת שֶׁעַל כְּתֵפוֹ וְנוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כֶּסֶף שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות ל טו)</small> \"הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט\" וְגוֹ'. וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ בִּפְעָמִים רַבּוֹת הַיּוֹם מְעַט וּלְמָחָר מְעַט אֶלָּא נוֹתְנוֹ כֻּלּוֹ כְּאַחַת בְּפַעַם אַחַת: \n",
+            "מִנְיַן כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה בְּאוֹנֵס וּבִמְפַתֶּה וּבְמוֹצִיא שֵׁם רַע וְהוֹרֵג עֶבֶד הוּא כֶּסֶף הוּא שֶׁקֶל הַנֶּאֱמָר בְּכָל מָקוֹם בַּתּוֹרָה. וּמִשְׁקָלוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שְׂעוֹרָה. וּכְבָר הוֹסִיפוּ חֲכָמִים עָלָיו וְעָשׂוּ מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל הַמַּטְבֵּעַ הַנִּקְרָא סֶלַע בִּזְמַן בַּיִת שֵׁנִי. וְכַמָּה הוּא מִשְׁקַל הַסֶּלַע שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שְׂעוֹרָה בֵּינוֹנִית: \n",
+            "הַסֶּלַע אַרְבָּעָה דִּינָרִין וְהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעִין. וּמָעָה הִיא הַנִּקְרֵאת בִּימֵי משֶׁה רַבֵּנוּ גֵּרָה. וּמָעָה הִיא שְׁנֵי פּוּנְדְיוֹנִין וּפוּנְדְיוֹן שְׁנֵי אִיסָרִין. וּפְרוּטָה אַחַת מִשְּׁמוֹנָה בְּאִיסָר. נִמְצָא מִשְׁקַל הַמָּעָה וְהִיא הַגֵּרָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת. וּמִשְׁקַל הָאִיסָר אַרְבַּע שְׂעוֹרוֹת. וּמִשְׁקַל הַפְּרוּטָה חֲצִי שְׂעוֹרָה: \n",
+            "וְעוֹד מַטְבֵּעַ אַחֵר הָיָה שָׁם שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים וְהוּא הָיָה נִקְרָא דַּרְכּוֹן. וְאֵלּוּ הַמַּטְבְּעוֹת כֻּלָּן שֶׁאָמַרְנוּ וּבֵאַרְנוּ מִשְׁקַל כָּל אֶחָד מֵהֶן הֵן שֶׁמְּשַׁעֲרִין בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּם כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶהְיֶה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ מִשְׁקָלָם בְּכָל מָקוֹם: \n",
+            "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל זוֹ מִצְוָתָהּ שֶׁיִּתֵּן מַחֲצִית מַטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתוֹ הַזְּמַן אֲפִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ גָּדוֹל מִשֶּׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. וּלְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹקֵל פָּחוֹת מֵחֲצִי הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיָה בִּימֵי משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא מִשְׁקָלוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים שְׂעוֹרָה: \n",
+            "בִּזְמַן שֶׁהָיָה מַטְבֵּעַ שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן דַּרְכּוֹנוֹת הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ סֶלַע. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ סְלָעִים הָיָה נוֹתֵן כָּל אֶחָד בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ חֲצִי סֶלַע שֶׁהוּא שְׁנֵי דִּינָרִין. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה הַמַּטְבֵּעַ חֲצִי סֶלַע הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אוֹתוֹ חֲצִי הַסֶּלַע. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁקְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל פָּחוֹת מֵחֲצִי שֶׁקֶל שֶׁל תּוֹרָה: \n",
+            "הַכּל חַיָּבִין לִתֵּן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. אֲבָל לֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. וְאִם נָתְנוּ מְקַבְּלִין מֵהֶם. אֲבָל הַכּוּתִים שֶׁנָּתְנוּ מַחֲצִי�� הַשֶּׁקֶל אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם. קָטָן שֶׁהִתְחִיל אָבִיו לִתֵּן עָלָיו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָּא נוֹתֵן עָלָיו בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתֵּן עַל עַצְמוֹ: \n",
+            "הַשְּׁקָלִים אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וּבִזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם נוֹתְנִין אֶת הַשְּׁקָלִים בֵּין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא חָרֵב אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין נוֹהֲגִין: \n",
+            "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים כְּדֵי שֶׁיָּכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלּוֹ. וְיִהְיֶה עָתִיד לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ יָשְׁבוּ הַשֻּׁלְחָנִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וְתוֹבְעִין בְּנַחַת כָּל מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן. בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ יָשְׁבוּ בַּמִּקְדָּשׁ לִגְבּוֹת. וּמִכָּאן וְאֵילָךְ כּוֹפִין אֶת מִי שֶׁלֹּא נָתַן עַד שֶׁיִּתֵּן. וְכָל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ וְלוֹקְחִין עֲבוֹטוֹ בַּעַל כָּרְחוֹ וַאֲפִלּוּ כְּסוּתוֹ: \n",
+            "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁקָלִים אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לִתֵּן אוֹ הוּא עָתִיד לִתֵּן אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אֶת הַכֹּהֲנִים לְעוֹלָם מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם אֶלָּא כְּשֶׁיִּתְּנוּ מְקַבְּלִין מֵהֶן וְתוֹבְעִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּתְּנוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד כּוֹנְסִין הַשֻּׁלְחָנִים אֶת הַשְּׁקָלִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה. מַנִּיחִין לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי תֵּבוֹת שׁוּלֵי הַתֵּבָה רְחָבִין מִלְּמַטָּה וּפִיהָ צַר מִלְּמַעְלָה כְּמִין שׁוֹפָר כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִיכוּ לְתוֹכָן וְלֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר לִקַּח מֵהֶן בְּנַחַת. וְלָמָּה עוֹשִׂין שְׁתֵּי תֵּבוֹת. אַחַת שֶׁמַּשְׁלִיכִין בָּהּ שְׁקָלִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ. וְהַשְּׁנִיָּה מַנִּיחִין בָּהּ שִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. שֶׁגּוֹבִין מִמִּי שֶׁלֹּא שָׁקַל בְּשָׁנָה שֶׁעָבְרָה: \n",
+            "וּבַמִּקְדָּשׁ הָיָה לִפְנֵיהֶם תָּמִיד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת. כָּל תֵּבָה כְּמִין שׁוֹפָר. רִאשׁוֹנָה לְשִׁקְלֵי שָׁנָה זוֹ. שְׁנִיָּה לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. שְׁלִישִׁית לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו קָרְבַּן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת מַשְׁלִיךְ דְּמֵיהֶן לְתֵבָה זוֹ. רְבִיעִית לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עוֹלַת הָעוֹף בִּלְבַד מַשְׁלִיךְ דָּמֶיהָ לְתֵבָה זוֹ. חֲמִישִׁית לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לִקְנוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה בָּהֶן. שִׁשִּׁית לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לִלְבוֹנָה. שְׁבִיעִית לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שְׁמִינִית לְמוֹתַר חַטָּאת כְּגוֹן שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְלָקַח חַטָּאת וְהוֹתִיר מִן הַמָּעוֹת יַשְׁלִיךְ הַשְּׁאָר לְתוֹכָהּ. תְּשִׁיעִית לְמוֹתַר אָשָׁם. עֲשִׂירִית לְמוֹתַר קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת. אַחַת עֶשְׂרֵה לְמוֹתַר קָרְבְּנוֹת נָזִיר. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְמוֹתַר אֲשַׁם מְצֹרָע. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה לְמִי שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לְעוֹלַת בְּהֵמָה: \n",
+            "וְשֵׁם כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיוּ מָעוֹתָיו בְּתוֹךְ הַתֵּבָה כָּתוּב עַל הַתֵּבָה מִבַּחוּץ. וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקָּרְבוּ עוֹלַת בְּהֵמָה. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁכָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּשֵׁשׁ הַתֵּבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת לְעוֹלַת בְּהֵמָה וְעוֹרוֹתֶיהָ לַכֹּהֲנִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹרוֹת. וְכָל הַמָּעוֹת שֶׁבְּתֵבָה שְׁלִישִׁית לִקַּח בָּהֶן עוֹפוֹת חֶצְיָן עוֹלוֹת וְחֶצְיָן חַטָּאוֹת. וְשֶׁבָּרְבִיעִית כֻּלָּן עוֹלַת הָעוֹף: \n",
+            "בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה כְּשֶׁגּוֹבִין הַשְּׁקָלִים מְשַׁלְּחִין אוֹתָן בְּיַד שְׁלוּחִים לַמִּקְדָּשׁ. וְיֵשׁ לָהֶם לְצָרֵף אוֹתָן בְּדִינְרֵי זָהָב מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ. וְהַכּל מִתְקַבְּצִין לַמִּקְדָּשׁ וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּלִשְׁכָּה אַחַת מִן הַלְּשָׁכוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וְסוֹגְרִין כָּל דַּלְתוֹתֶיהָ בְּמַפְתְּחוֹת וְחוֹתְמִין עָלֶיהָ חוֹתָמוֹת וּמְמַלְּאִין מִכָּל הַשְּׁקָלִים שֶׁיִּתְקַבְּצוּ שָׁם שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת גְּדוֹלוֹת שִׁעוּר כָּל קֻפָּה כְּדֵי שֶׁתָּכִיל תֵּשַׁע סְאִין וְהַשְּׁאָר מַנִּיחִין אוֹתוֹ בַּלִּשְׁכָּה. וְזֶה שֶׁבְּתוֹךְ הַקֻּפּוֹת הוּא הַנִּקְרָא תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה וְזֶה שֶׁיִּשָּׁאֵר שָׁם יֶתֶר עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּקֻּפּוֹת הוּא הַנִּקְרָא שְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה: \n",
+            "בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי קֹדֶם יוֹם טוֹב אוֹ אַחֲרָיו. וְקֹדֶם עֲצֶרֶת בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. וְכֵיצַד תּוֹרְמִין אוֹתָהּ. אֶחָד נִכְנַס לִפְנִים מִן הַלִּשְׁכָּה וְהַשּׁוֹמְרִין עוֹמְדִים בַּחוּץ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם אֶתְרֹם וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ תְּרֹם תְּרֹם תְּרֹם שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים. וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת קְטַנּוֹת כָּל קֻפָּה מֵהֶן מְכִילָה שָׁלֹשׁ סְאִין מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּמוֹצִיאָן לַחוּץ כְּדֵי לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ. וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתָן הַשָּׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַקְּטַנּוֹת מִן שָׁלֹשׁ גְּדוֹלוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה קֹדֶם עֲצֶרֶת וּמִסְתַּפְּקִין מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ: \n",
+            "וְחוֹזֵר וּמְמַלֵּא אוֹתָן פַּעַם שְׁלִישִׁית מִן הַשָּׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּתִשְׁרֵי וּמִסְתַּפְּקִין מֵהֶן עַד שֶׁיִּכְלוּ עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן. וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן תּוֹרְמִין מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. לֹא הִסְפִּיקוּ לָהֶן הַשְּׁקָלִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְכָלוּ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ נִיסָן חוֹזְרִין וְתוֹרְמִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה: \n",
+            "שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁהוּא תּוֹרֵם בָּהֶם וּמוֹצִיאָן לַחוּץ כָּתוּב עֲלֵיהֶן אָלֶ\"ף בֵּי\"ת גִּימֶ\"ל כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִן הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁתִּכְלֶה. וְאַחַר כָּךְ מִסְתַּפְּקִין מִן הַשְּׁנִיָּה. וְאַחַר כָּךְ מִסְתַּפְּקִין מִן הַשְּׁלִישִׁית. וְתוֹרֵם רִאשׁוֹנָה מִן הַקֻּפָּה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה בְּמִטְפַּחַת. וְתוֹרֵם הַשְּׁנִיָּה מֵהַקֻּפָּה הַגְּדוֹלָה הַשְּׁנִיָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה בְּמִטְפַּחַת. וְתוֹרֵם הַשְּׁלִישִׁית מִן הַקֻּפָּה הַגְּדוֹלָה הַשְּׁלִישִׁית וְאֵינוֹ מְחַפֶּה אוֹתָהּ בְּמִטְפַּחַת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת שֶׁבָּהּ סִיֵּם. וְיַתְחִיל מִמֶּנָּה בַּתְּחִלָּה בְּפַעַם שְׁנִיָּה כְּשֶׁיִּכָּנֵס קֹדֶם עֲצֶרֶת. וְתוֹרֵם הָרִאשׁוֹנָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה מְגֻלָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ. וְתוֹרֵם הַשְּׁנִיָּה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁתָּרַם מִמֶּנָּה בָּרִאשׁוֹנָה תְּחִלָּה וּמְחַפֶּה אוֹתָהּ. וְתוֹרֵם הַשְּׁלִישִׁית מִן הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה לָהּ וְאֵינוֹ מְחַפֶּה אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיַּתְחִיל מִמֶּנָּה בַּתְּחִלָּה בְּפַעַם שְׁלִישִׁית כְּשֶׁיִּכָּנֵס בְּתִשְׁרֵי. עַד שֶׁנִּמְצָא תּוֹרֵם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית הַקְּטַנּוֹת מִכָּל אַחַת וְאַחַת מִן הַגְּדוֹלוֹת: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת אֵלּוּ תּוֹרֵם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַכְּרַכִּין הַמֻּקָּפִין לָהּ וּלְשֵׁם כָּל (אֶרֶץ) יִשְׂרָאֵל. וְהַשְּׁלִישִׁית לְשֵׁם בָּבֶל וּלְשֵׁם מָדַי וּלְשֵׁם הַמְּדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת וּלְשֵׁם שְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל: \n",
+            "כְּשֶׁהוּא תּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן לִתְרֹם עַל הַגָּבוּי שֶׁיֵּשׁ בַּלִּשְׁכָּה. וְעַל הַגָּבוּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לַלִּשְׁכָּה. וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַשְּׁקָלִים שֶׁהוֹצִיאָן לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וּכְאִלּוּ הִגִּיעוּ כָּל שִׁקְלֵיהֶן לַלִּשְׁכָּה וְנִתְרְמָה מֵהֶן תְּרוּמָה זוֹ: \n",
+            "כְּשֶׁיִּכָּנֵס הַתּוֹרֵם לִתְרֹם לֹא יִכָּנֵס בְּבֶגֶד שֶׁאֶפְשָׁר לְהַחְבּוֹת בּוֹ כֶּסֶף וְלֹא בְּמִנְעָל וְלֹא בְּסַנְדָּל וְלֹא בִּתְפִלָּה וְלֹא בְּקָמֵעַ שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּ אוֹתוֹ הָעָם וְיֹאמְרוּ הֶחְבִּיא מִמְּעוֹת הַלִּשְׁכָּה תַּחְתָּיו כְּשֶׁתְּרָמָהּ. וּמְדַבְּרִים הָיוּ עִמּוֹ מִשָּׁעָה שֶׁיִּכָּנֵס עַד שָׁעָה שֶׁיֵּצֵא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּזְהָרִים כָּל כָּךְ עָנִי אוֹ מִי שֶׁהוּא נִבְהַל לַהוֹן לֹא יִתְרֹם מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(במדבר לב כב)</small> \"וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל\": \n"
+        ],
+        [
+            "חֲצָיֵי הַשְּׁקָלִים הַכּל צְרִיכִין לָהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי וּמְצָרֵף שֶׁקֶל בִּשְׁנֵי חֲצָאִין יִתֵּן לוֹ תּוֹסֶפֶת עַל הַשֶּׁקֶל. וְאוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת נִקְרֵאת קַלְבּוֹן. לְפִיכָךְ שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן: \n",
+            "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁקָלִים כְּגוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל פְּטוּרִים מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד חַיָּב וְאֶחָד פָּטוּר וְנָתַן הַחַיָּב עַל יַד הַפְּטוּר כְּגוֹן אִישׁ שֶׁנָּתַן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן הַכֹּהֲנִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן וְהַשּׁוֹקֵל עַל יַד הַכֹּהֵן פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן: \n",
+            "הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל הֶעָנִי אוֹ עַל שְׁכֵנוֹ אוֹ עַל בֶּן עִירוֹ. אִם נְתָנוֹ לָהֶם מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. שֶׁהֲרֵי נָתַן חֲצִי שֶׁקֶל מַתָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּשְׁקָלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם הַחֲצִי שֶׁשָּׁקַל עַל יָדָם דֶּרֶךְ הַלְוָאָה עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ כְּשֶׁתִּמְצָא יָדָם חַיָּב הַקַּלְבּוֹן: \n",
+            "הָאַחִין שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם. וְכֵן הַשֻּׁתָּפִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֻׁתָּפִין שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּמְעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְנִשְׁתַּנָּה עֵין הַמָּעוֹת. אֲבָל אִם הֵבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְזֶה מְעוֹתָיו וְעֵרְבוּם וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת וְלֹא הוֹצִיאוּם הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן. נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ וְאַחַר זְמַן חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן עַד שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה וְיִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת: \n",
+            "הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיָה לָהֶן בְּהֵמָה וּכְסָפִים וְחָלְקוּ בַּכְּסָפִים חַיָּבִים בְּקַלְבּוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַבְּהֵמָה. וְאִם חָלְקוּ הַבְּהֵמָה וְלֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן עַד שֶׁיַּחְלְקוּ הַכְּסָפִים וְאֵין אוֹמְרִין הֲרֵי הֵם עוֹמְדִין לַחֲלוּקָה: \n",
+            "הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל לְהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁיְּחַשְּׁבוּ לוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ וְיִטּל חֲצִי שֶׁקֶל מִמַּה שֶּׁנִּגְבָּה מִן הָאֲחֵרִים חַיָּב שְׁנֵי קַלְבּוֹנוֹת. שֶׁאִלּוּ הָיָה הַשֶּׁקֶל כֻּלּוֹ לִשְׁקָלִים הָיָה חַיָּב קַלְבּוֹן אֶחָד: \n",
+            "כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַקַּלְבּוֹן. בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שְׁנֵי דִּינָרִין הָיָה הַקַּלְבּוֹן חֲצִי מָעָה שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בְּדִינָר. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתַּן הַקַּלְבּוֹן פָּחוֹת מִזֶּה. וְהַקַּלְבּוֹנוֹת אֵינָן כִּשְׁקָלִים אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן הַשֻּׁלְחָנִים בִּפְנֵי עַצְמָן עַד שֶׁיִּסְתַּפֵּק מֵהֶן הַהֶקְדֵּשׁ: \n",
+            "מִי שֶׁאָבַד שִׁקְלוֹ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַגִּזְבָּר. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן בְּיַד שָׁלִיחַ וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ. אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע לָהֶם וְנִפְטָר כְּדִין כָּל שׁוֹמְרֵי חִנָּם וְהֵן חוֹזְרִין וְנוֹתְנִין שִׁקְלֵיהֶן פַּעַם שְׁנִיָּה. וְאִם אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הוֹאִיל וְאָנוּ מְשַׁלְּמִין שְׁקָלֵינוּ אֵין רְצוֹנֵנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לָנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. לְפִי שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא שְׁבוּעָה. נִמְצְאוּ הַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע הַשָּׁלִיחַ אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים הֵם וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת. וְהָרִאשׁוֹנִ��ם יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה וְהָאַחֲרוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה: \n",
+            "שָׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם בְּיַד שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ בְּאֹנֶס. כְּגוֹן שֶׁלְּקָחוּם לִסְטִים מְזֻיָּנִים שֶׁהוּא פָּטוּר. רוֹאִין אִם אַחַר שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה נֶאֱנַס נִשְׁבָּע הַשָּׁלִיחַ לַגִּזְבָּרִים וּבְנֵי הָעִיר פְּטוּרִין. שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת וּבִרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הֵן וּבְנֵי הָעִיר מֶה הָיָה לָהֶן לַעֲשׂוֹת הֲרֵי לֹא מָסְרוּ אֶלָּא לְשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה. אֲבָל הָאֹנֶס אֵינוֹ מָצוּי. וְאִם אָבְדוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה עֲדַיִן בִּרְשׁוּת בְּנֵי הָעִיר הֵם וְהַשָּׁלִיחַ נִשְׁבָּע לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר וְהֵן מְשַׁלְּמִין. נִשְׁבַּע וְגָבוּ שְׁקָלִים שֵׁנִית וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוּם הַלִּסְטִים אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת וְהַשְּׁנִיִּים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה הֵם הַשְּׁקָלִים שֶׁנִּגְּבּוּ בַּתְּחִלָּה וְאָבְדוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ וְחָזְרוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים הֵן שֶׁהִגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר תְּחִלָּה: \n",
+            "הַנּוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל לַחֲבֵרוֹ לְהוֹלִיכוֹ לְשֻׁלְחָנִי לִשְׁקל אוֹתוֹ עַל יָדוֹ. הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ. אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מֵעַל הַשּׁוֹקֵל שֶׁזֶּה הַשֶּׁקֶל בִּרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הוּא שֶׁכְּבָר תְּרָמוֹ עַל הֶעָתִיד לִגְבּוֹת וְנִמְצָא זֶה הִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן הַהֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה בַּשֶּׁקֶל הַזֶּה. וְאִם לֹא נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה לֹא מָעַל וְהוּא חַיָּב לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁנָּתַן לוֹ. וְכֵן הַגּוֹזֵל אוֹ הַגּוֹנֵב חֲצִי שֶׁקֶל וּשְׁקָלוֹ יָצָא וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם אוֹ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ: \n",
+            "הַנּוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְנִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִמֶּנָּה יִתְחַיֵּב בִּמְעִילָה וְיָצָא יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. נְתָנוֹ מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. מִדְּמֵי שְׁבִיעִית יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. הָיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת לֹא עָשָׂה כְּלוּם: \n",
+            "הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לֹא קָדַּשׁ. הַמַּפְרִישׁ שְׁנַיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָד. אִם בְּזֶה אַחַר זֶה הָאַחֲרוֹן לֹא קָדַּשׁ. וְאִם בְּבַת אַחַת הָאֶחָד שְׁקָלִים וְהַשֵּׁנִי מוֹתַר שְׁקָלִים. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת יִפּל לִנְדָבָה: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ וְאָמַר אֵלּוּ לְשִׁקְלִי. אוֹ שֶׁהָיָה מְלַקֵּט מָעָה מָעָה אוֹ פְּרוּטָה פְּרוּטָה וּכְשֶׁהִתְחִיל לְלַקֵּט אָמַר הֲרֵינִי מְלַקֵּט מָעוֹת לְשִׁקְלִי. אֲפִלּוּ לִקֵּט מְלֹא כִּי�� נוֹתֵן מֵהֶן חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ וְהַשְּׁאָר חֻלִּין שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים חֻלִּין: \n",
+            "מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין תֵּבָה שֶׁל שְׁקָלִים לְתֵבָה שֶׁל נְדָבָה. קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים. קָרוֹב לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה מִפְּנֵי שֶׁהַנְּדָבָה כֻּלָּהּ עוֹלָה לַאִשִּׁים וְהַשְּׁקָלִים מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן לְעוֹלוֹת וְלִדְבָרִים אֲחֵרִים: \n",
+            "וְכֵן כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה יִפְּלוּ לַקָּרוֹב. נִמְצְאוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. אִם בֵּין עֵצִים לַלְּבוֹנָה נִמְצְאוּ יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּים לְגוֹזָלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזָלֵי עוֹלָה. זֶה הַכְּלָל הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב בְּכֻלָּן. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחֲמִיר. וְכָל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּהַר הַבַּיִת חֻלִּין שֶׁאֵין הַגִּזְבָּר מוֹצִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה עַד שֶׁהוּא מְחַלְּלָן עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקֵחַ לְקָרְבָּנוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה מַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ. לוֹקְחִין מִמֶּנָּה תְּמִידִין שֶׁל כָּל יוֹם וְהַמּוּסָפִין וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְנִסְכֵּיהֶם וְהַמֶּלַח שֶׁמּוֹלְחִין בּוֹ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן הָעֵצִים אִם לֹא הֵבִיאוּ עֵצִים וְלֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא בְּדָמִים. וְהַקְּטֹרֶת וּשְׂכַר עֲשִׂיָּתָהּ. וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׂכַר עוֹשֵׂי לֶחֶם הַפָּנִים. וְהָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית שֶׁקּוֹשְׁרִין בֵּין קַרְנָיו. כָּל אֵלּוּ בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "אֲבָל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בַּתְּחִלָּה גּוֹבִין לָהֶן וְאֵינָן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. פָּרוֹכוֹת שֶׁל הֵיכָל תַּחַת בִּנְיָן עֲשׂוּיוֹת וְאֵינָן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה אֶלָּא מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. אֲבָל פָּרוֹכוֹת שֶׁל שְׁעָרִים בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. הַמְּנוֹרָה וּכְלֵי שָׁרֵת מִצְוָתָן שֶׁיָּבוֹאוּ מִמּוֹתַר הַנְּסָכִים. וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִים בּוֹ יִתְבָּאֵר מַה הוּא מוֹתַר הַנְּסָכִים. וְאִם לֹא הָיָה לָהֶן מוֹתַר נְסָכִים יָבִיאוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. בִּגְדֵי כְּהֻנָּה בֵּין בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּין שְׁאָר בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים שֶׁעוֹבְדִין בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ הַכּל מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "כָּל הַבְּהֵמוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּירוּשָׁלַיִם אוֹ בְּחוּצָה לָהּ בְּקָרוֹב מִמֶּנָּה בָּאוֹת עוֹלוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. נִסְכֵּיהֶן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁלַח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת וְלֹא שָׁלַח עִמָּהּ דְּמֵי נְסָכִים יָבִיאוּ נִסְכֵּיהֶם מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "גֵּר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ זְבָחִים אִם יֵשׁ לוֹ נְסָכִים קְרֵבִין מִשֶּׁלּוֹ וְאִם לָאו בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו מַקְרִיבִין אֶת הַחֲבִיתִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. מְבַקְּרֵי מוּמִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִים הִלְכוֹת שְׁחִיטָה לַכֹּהֲנִים וְהִלְכוֹת קְמִיצָה וְנָשִׁים הַמְגַדְּלוֹת בְּנֵיהֶן לְפָרָה אֲדֻמָּה כֻּלָּן נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכַמָּה הוּא שְׂכָרָן. כְּמוֹ שֶׁיִּפְסְקוּ לָהֶן בֵּית דִּין:  ",
+            "בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה שֶׁהִיא הֶפְקֵר שׂוֹכְרִין בֵּית דִּין שׁוֹמְרִין שֶׁיִּשְׁמְרוּ מִקְצָת סְפִיחִים שֶׁצָּמְחוּ כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ מֵהֶן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ. וְאֵלּוּ הַשּׁוֹמְרִין נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:  ",
+            "מִי שֶׁהִתְנַדֵּב לִשְׁמֹר בְּחִנָּם אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִשּׁוּם בַּעֲלֵי זְרוֹעַ שֶׁמָּא יָבוֹאוּ וְיִטְּלוּם מֵהֶן. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים שֶׁיִּטְּלוּ שָׂכָר מִן הַלִּשְׁכָּה כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ הַכּל מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאֵלּוּ שׁוֹמְרִים שָׁם:  ",
+            "מַגִּיהֵי סְפָרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְדַיָּנִין שֶׁדָּנִין אֶת הַגַּזְלָנִין בִּירוּשָׁלַיִם נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. וְכַמָּה הָיוּ נוֹטְלִים תִּשְׁעִים מָנֶה בְּכָל שָׁנָה. וְאִם לֹא הִסְפִּיקוּ לָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצוּ מוֹסִיפִין לָהֶן כְּדֵי צָרְכָּן הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בֵּיתָן:  ",
+            "כֶּבֶשׁ הָיוּ בּוֹנִין מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה שֶׁעָלָיו מוֹצִיאִין פָּרָה אֲדֻמָּה. וְכֶבֶשׁ שֶׁמּוֹצִיאִין עָלָיו שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וּשְׁנֵיהֶם נַעֲשִׂין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְכֵן מִזְבַּח הָעוֹלָה וְהַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת נַעֲשִׂין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַמַּת הַמַּיִם שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְכָל מִגְדְּלוֹתֶיהָ וְכָל צָרְכֵי הָעִיר בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהִתְנַדֵּב מָעוֹת לַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אוֹ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם בְּחִנָּם אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וַאֲפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(עזרא ד ג)</small> \"לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת\" וְגוֹ' וְנֶאֱמַר <small>(נחמיה ב כ)</small> \"וְלָכֶם אֵין חֵלֶק\" וְגוֹ':  ",
+            "מוֹתַר תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה וּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה לוֹקְחִין בּוֹ זְכָרִים וִיקָרְבוּ כֻּלָּן עוֹלוֹת שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקָּרְבוּ עוֹלַת בְּהֵמָה. אֲבָל לֹא עוֹלַת הָעוֹף שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר עוֹף. וְאֵלּוּ הָעוֹלוֹת הַבָּאִין מִמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים הֵם הַנִּקְרָאִים קַיִץ לַמִּזְבֵּחַ:  ",
+            "שְׁקָלִים שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לָהֶן לְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מוֹצִיאִין אֶת הָרָאוּי לָהֶם מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. אֲבָל אֵין בֶּדֶק הַבַּיִת מוֹצִיא אֶת הָרָאוּי לוֹ מִקָּדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ:  ",
+            "מִשֶּׁיַגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן אֵין מַקְרִיבִין קָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֶלָּא מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם לֹא בָּאָה הַחֲדָשָׁה לוֹקְחִין מִן הַיְשָׁנָה. לְפִיכָךְ אִם הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְיֵשׁ עִמָּהֶן בְּהֵמוֹת לִתְמִידִים מִתְּרוּמָה יְשָׁנָה פּוֹדִין אוֹתָן וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תְּמִימִין וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִתְרוּמָה יְשָׁנָה שֶׁמְּקִיצִין בָּהּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל כָּל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקְחִין לִתְמִידִין שֶׁאִם לֹא יִהְיוּ צְרִיכִין לָהֶן יֵצְאוּ לְחֻלִּין:  ",
+            "וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂין בְּמוֹתַר הַקְּטֹרֶת. מִשֶּׁיַגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל שְׂכַר הָאֻמָּנִין וְחוֹזְרִין מָעוֹת הַשָּׂכָר לְקֵיץ הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹטְלִין הָאֻמָּנִין מוֹתַר הַקְּטֹרֶת בִּשְׂכָרָן וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אֶת הַקְּטֹרֶת מֵהֶן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה כְּדֵי לְהַקְרִיבָהּ מִמְּעוֹת תְּרוּמָה חֲדָשָׁה. וְאִם אֵין לָהֶן תְּרוּמָה חֲדָשָׁה מַקְטִירִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה יְשָׁנָה: סָלִיק לְהוּ הִלְכוֹת שְׁקָלִים  "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,173 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8_%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%94_%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%91_%D7%90",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל והעברת שופר וכו' תעבירו שופר. ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.",
+            "במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.",
+            "שופר של עכו\"ם אין תוקעין בו לכתחלה ואם תקע יצא. ושל עיר הנדחת אם תקע בו לא יצא. שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע\"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל. וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה. ואם תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לא ליהנות ניתנו. לפיכך המודר הנייה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.",
+            "שופר של ראש השנה אין מחללין עליו את יום טוב ואפילו בדבר שהוא משום שבות. כיצד היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו. ואין צריך לומר שאין חותכין אותו או עושין בו מלאכה. מפני שתקיעת שופר מצות עשה ויום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. מותר ליתן בתוכו מים או יין או חומץ ביום טוב כדי לצחצחו. ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם מפני הכבוד שלא יהיו מצות בזויות עליו.",
+            "שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נסדק לאורכו פסול. לרחבו אם נשתייר בו כשיעור כשר וכאילו נכרת מקום הסדק. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול. סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר. קדחו בזכרותו כשר שמין במינו אינו חוצץ. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול.",
+            "הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פה פסול. צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא. הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול.",
+            "היה ארוך וקצרו כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר. היה קולו עב או דק או צרור כשר שכל הקולות כשרין בשופר.",
+            "התוקע בתוך הבור או בתוך המערה. אותן העומדים בתוך הבור והמערה יצאו. והעומדים בחוץ אם קול שופר שמעו יצאו. ואם קול הברה שמעו לא יצאו. וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה. אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא"
+        ],
+        [
+            "הכל חייבין לשמוע קול שופר כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. אבל נשים ועבדים וקטנים פטורין. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבין.",
+            "כל מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא את החייב ידי חובתו. לפיכך אשה או קטן שתקעו בשופר השומע מהן לא יצא. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו. שהטומטום שנקרע אפשר שימצא זכר ואפשר שימצא נקבה.",
+            "וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא אפילו עצמו שאין צד עבדות שבו מוציא צד חירות שבו. אלא כיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו.",
+            "המתעסק בתקיעת שופר להתלמד לא יצא חובתו. וכן השומע מן המתעסק לא יצא. נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא ידי חובתו. עד שיתכוין שומע ומשמיע.",
+            "מי שתקע ונתכוון להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע ונתכוון לצאת ידי חובתו אע\"פ שאין התוקע מתכוין לזה פלוני ששמע תקיעתו ואינו יודעו יצא. שהרי נתכוון לכל מי שישמענו. לפיכך מי שהיה מהלך בדרך או יושב בתוך ביתו ושמע התקיעות משליח ציבור יצא אם נתכוון לצאת. שהרי שליח צבור מתכוין להוציא את הרבים ידי חובתן.",
+            "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום. אף על פי שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם. ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. או יוציאו מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה. שהכל חייבים בתקיעה ואין הכל בקיאין לתקוע.",
+            "התינוקות שלא הגיעו לחנוך אין מעכבין אותן מלתקוע בשבת שאינה יום טוב של ראש השנה כדי שילמדו. ומותר לגדול שיתעסק עמהן כדי ללמדן. ביום טוב. בין קטן שהגיע לחינוך בין קטן שלא הגיע לחינוך. שהתקיעה אינה אסורה אלא משום שבות.",
+            "כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו אלא במקום שאין בו בית דין. אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה בית דין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שבית דין יושבין. ולא אנשי ירושלים בלבד אלא כל עיר שהיתה בתוך תחום ירושלים. והיתה רואה ירושלים לא שתהיה בתוך הנחל. והיתה שומעת קול תקיעת ירושלים לא שתהיה בראש ההר. והיתה יכולה לבוא בירושלים לא שיהיה נהר מפסיק ביניהם. אנשי אותה העיר היו תוקעים בשבת בירושלים. אבל בשאר ערי ישראל לא היו תוקעין.",
+            "ובזמן הזה שחרב בית המקדש כל מקום שיש בו בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת. ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקידשו את החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהן אף על פי שהן סמוכין. ואין תוקעין אלא בפני בית דין גדול בלבד כל זמן שהן יושבין ואפילו ננערו לעמוד ולא עמדו תוקעין בפניהם. אבל חוץ לבית דין אין תוקעין. ולמה תוקעין בפני בית דין מפני שבית דין זריזין הן ולא יבאו התוקעין להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים שבית דין מזהירין את העם ומודיעין אותן.",
+            "בזמן הזה שאנו עושין שני ימים בגלות כדרך שתוקעין בראשון תוקעין בשני. ואם חל יום ראשון להיות בשבת ולא היה במקום בית דין הראויין לתקוע תוקעין בשני בלבד"
+        ],
+        [
+            "כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה. תשע תקיעות. לפי שנאמר תרועה ביובל ובראש השנה שלש פעמים וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חדש השביעי אחד הן. ב��ן בראש השנה בין ביום הכפורים של יובל תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן. תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה.",
+            "תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעין היאך היא. אם היא היללה שמייללין הנשים ביניהן בעת שמייבבין. או האנחה כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג לבו מדבר גדול. או שניהם כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה הן הנקראין תרועה. שכך דרך הדואג מתאנח תחלה ואחר כך מילל. לכך אנו עושין הכל.",
+            "היללה היא שאנו קוראין תרועה. והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין אותה שלשה שברים. נמצא סדר התקיעות כך הוא. מברך ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה. וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תקיעה וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. נמצא מנין התקיעות שלשים כדי להסתלק מן הספק.",
+            "שיעור תרועה כשתי תקיעות. שיעור שלשה שברים כתרועה. הרי שתקע והריע ותקע תקיעה ארוכה ומשך בה כשתים בראשונה. אין אומרין תחשב כשתי תקיעות ויריע אחריה ויחזור ויתקע. אלא אפילו משך בה כל היום אינה אלא תקיעה אחת וחוזר ותוקע ומריע ותוקע שלש פעמים.",
+            "שמע תקיעה אחת בשעה אחת ושניה בשעה שניה אפילו שהה כל היום כולו הרי אלו מצטרפין ויצא ידי חובתו. והוא שישמע כל בבא מהן על סדרה. לא שישמע תרועה ואחריה שתי תקיעות או שתי תקיעות ואחריהן תרועה וכיוצא בזה.",
+            "שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחד לא יצא אפילו ידי אחת. תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה משלישי בזה אחר זה יצא ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו. ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל התשע תקיעות שכולן מצוה אחת הן לפיכך מעכבות זו את זו.",
+            "הצבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות: כיצד אומר שליח צבור אבות וגבורות וקדושת השם ומלכיות ותוקע שלש. ואומר זכרונות ותוקע שלש. ואומר שופרות ותוקע שלש. ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים.",
+            "שלש ברכות אמצעיות אלו של ראש השנה ויום הכפורים של יובל שהן מלכיות וזכרונות ושופרות מעכבות זו את זו וצריך לומר בכל ברכה מהן עשרה פסוקים מעין הברכה. שלשה פסוקים מן התורה. ושלשה מספר תהלים. ושלשה מן הנביאים. ואחד מן התורה משלים בו. ואם השלים בנביא יצא. ואם אמר פסוק אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא. ואפילו אמר ובתורתך ה' אלהינו כתוב לאמר ואמר פסוק של תורה והפסיק שוב אינו צריך כלום.",
+            "אין מזכירין זכרונות מלכיות ושופרות של פורענות. זכרונות כגון ויזכור כי בשר המה וכו'. מלכיות כגון בחמה שפוכה אמלוך עליכם. שופרות כגון תקעו שופר בגבעה וכו'. ולא זכרון יחיד אפילו לטובה כגון זכרני ה' ברצון עמך, זכרה לי אלהי לטובה. ופקדונות אינן כזכרונות. כגון פקד פקדתי אתכם. ויש לו להזכיר פורענות של אומות עכו\"ם כגון ה' מלך ירגזו עמים. זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים. וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אתה הראת לדעת וכו' וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' כל פסוק מאלו מלכות הוא ענינו אף על פי שאין בו זכר מלכות והרי הוא כמו ה' ימלוך לעולם ועד ויהי בישורון מלך וכו'.",
+            "המנהג הפשוט בסדר התקיעות של ראש השנה בצבור כך הוא. אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר למקומו יושבין כל העם ואחד עומד ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר וכל העם עונין אמן. וחוזר ומברך שהחיינו וכל העם עונין אחריו אמן. ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק על הסדר. ואומרים קדיש ועומדין ומתפללין תפלת מוסף. ואחר שגומר שליח צבור ברכה רביעית שהיא מלכיות תוקע תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה פעם אחת. ומברך ברכה חמישית שהוא זכרונות. ואחר שגומרה תוקע תקיעה שלשה שברים ותקיעה. ומברך ברכה ששית שהיא שופרות. ואחר שגומרה תוקע תקיעה תרועה ותקיעה פעם אחת וגומר התפלה.",
+            "זה שתוקע כשהן יושבין הוא שתוקע על סדר הברכות כשהן עומדים. ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד. ואם סח ביניהן אף על פי שעבר אינו חוזר ומברך.",
+            "בדין היה שיתקעו על כל ברכה כל בבא מהן שלש פעמים כדרך שתקעו כשהן יושבין אלא כיון שיצאו מידי ספק בתקיעות שמיושב אין מטריחין על הצבור לחזור בהן כולן על סדר ברכות. אלא די להן בבא אחת על כל ברכה כדי שישמעו תקיעות על סדר ברכות. וכל הדברים האלו בצבור אבל היחיד בין ששמע על סדר ברכות בין שלא שמע על הסדר בין מעומד בין מיושב יצא ואין בזה מנהג.",
+            "התקיעות אינן מעכבות את הברכות והברכות אינן מעכבות את התקיעות. שתי עיירות באחת יודע בודאי שיש שם מי שיברך להן תשע ברכות ואין שם תוקע. ובשנייה ספק יש שם תוקע ספק אין שם תוקע הולך לשנייה. שהתקיעה מדברי תורה והברכות מדברי סופרים"
+        ],
+        [
+            "שיעור הסוכה גובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה. ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. ויש לו להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין. היתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה או גבוהה מעשרים אמה כל שהוא הרי זו פסולה.",
+            "סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה. היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו כמין ג\"ם עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו. וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה שלש דפנות גמורות. וכבר בארנו בהלכות שבת שצורת פתח האמור בכל מקום אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן אע\"פ שאינו מגיע להן.",
+            "היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהן מפולש. עושה דופן שיש ברוחבו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות וכשרה. וצריך לעשות לה צורת פתח. קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה ודופן אחת נמשכת עמהן הרי הן כסוכה.",
+            "דפנות שהיו דבוקות בגג הסוכה ולא היו מגיעות לארץ אם היו גבוהות מן הארץ שלשה טפחים פסולה פחות מיכן כשרה. היו הדפנות דבוקות לארץ ולא היו מגיעות לסכך אם גבוהות עשרה טפחים אף על פי שהן רחוקין מן הגג כמה אמות כשרה ובלבד שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג. הרחיק את הגג מן הדופן שלשה טפחים פסולה פחות מיכן כשרה. תלה מחיצה שגבוהה ארבעה ומשהו באמצע בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לגג הרי זו כשרה.",
+            "העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה. אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה. שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה.",
+            "העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב. בראש האילן או על גבי הגמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב. לפי שאסור לעלות ביו\"ט באילן או על גבי בהמה. היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם ומקצתן אילנות רואין כל שאילו ניטלו האילנות היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם עולין לה ביום טוב.",
+            "סוכה שאין לה גג פסולה. כיצד כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף. או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל. אם היה לה גג אפילו טפח. או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח הרי זו כשרה. סוכה עגולה אם יש בהיקפה כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים אף על פי שאין לה זויות הרי זו כשרה.",
+            "סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בין שהיו נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ בין שהיו נראין מבחוץ ואין נראין מבפנים כשרה.",
+            "לא היו לה פצימין פסולה מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי שהרי אין לה אלא שני צדי האכסדרה ואמצע האכסדרה אין בו כותל ושכנגדו אין בו פצימין.",
+            "סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר שיש לה פסין הרי זו סוכה כשרה לאותה שבת שבתוך החג בלבד. מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת נחשוב אותן כמחיצות לענין סוכה.",
+            "נעץ ארבעה קונדיסין על ארבע זויות הגג וסיכך על גבן הואיל והסיכוך על שפת הגג כשר ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה על שפת הסכוך.",
+            "סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתליה חלונות הרבה הרי זו כשרה. ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד. ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר. אבל אם היה שם פתח יתר על עשר אע\"פ שיש לה צורת פתח צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד.",
+            "סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפילו ביטלם. מיעטה בתבן ובטלו הרי זה מיעוט. ואין צריך לומר עפר ובטלו. אבל בעפר סתם אינו מיעוט. היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם היתה צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה.",
+            "בנה איצטבה בה כנגד דופן האמצעית על פני כולה אם יש באיצטבה שיעור רוחב הסוכה כשרה. בנה איצטבה כנגד דופן האמצעית מן הצד אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרה. בנה איצטבה באמצעה אם יש משפת איצטבה ולכותל ארבע אמות לכל רוח פסולה. פחות מארבע אמות כשרה. וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה והרי מן האיצטבה ועד הסיכוך פחות מעשרים אמה. בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה פסולה. שאין אלו מחיצות הנכרות ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא דפנות.",
+            "היתה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה. אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים פסולה. פחות מיכן כשרה שכל פחות משלשה הרי הוא כדבוק כמו שבארנו בהלכות שבת.",
+            "דפני סוכה כשרין מן הכל שאין אנו צריכין אלא מחיצה מכל מקום ואפילו מבעלי חיים. ועושה אדם את חברו דופן ביום טוב כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה שחבירו דופן לה. והוא שיעשה אותו שלא לדעת זה שנעשה דופן. אבל אם עשהו לדעת אסור ביום טוב. ומותר בשאר ימי החג. וכן עושה בכלים דופן רביעית ביום טוב. אבל דופן שלישית לא יעשה אותה בכלים ביום טוב לפי שהוא מכשיר הסוכה ואין עושין אהל עראי ביום טוב"
+        ],
+        [
+            "הסכך של סוכה אינו כשר מכל דבר. אין מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ שנעקר מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואין ריחו רע ואינו נושר ואינו נובל תמיד.",
+            "סיכך בדבר שאין גדוליו מן הארץ או במחובר לארץ או בדבר שמקבל טומאה פסולה. אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל ונושר או בדבר שריחו רע כשרה. שלא אמרו אין מסככין באלו אלא כדי שלא יניח הסוכה ויצא. וצריך להזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סכך יורדין לתוך עשרה טפחים כדי שלא יצר לו בישיבתו. סיככה במיני מתכות או בעצמות ועורות פסולה מפני שאינן גדולי קרקע. הדלה עליה גפנים וכיוצא בהן עד שנעשו סוכה פסולה שהרי לא נעקרו. סיככה בכלי עץ ובמחצלות העשויות לשכיבה וכיוצא בהן פסולה מפני שהן מקבלין טומאה. וכן אם סיככה בשברי כלים ובליותיהן פסולה הואיל והיו מקבלין טומאה שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו.",
+            "סיככה באוכלין פסולה מפני שהן מקבלין טומאה. סוכי תאנים ובהן תאנים. פרכילי ענבים ובהם ענבים. מכבדות ובהם תמרים וכן כל כיוצא בהן. רואין אם פסולת מרובה על האוכלין מסככין בהן ואם לאו אין מסככין בהן. סיכך בירקות שאם ייבשו יבולו ולא ישאר בהן ממש אע\"פ שהן עתה לחים הרי מקומן נחשב כאילו הוא אויר וכאילו אינם.",
+            "סיככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשרה שעדיין עץ הוא. ואם דק ונפץ אותן אין מסככין בו מפני שנשתנית צורתו וכאלו אינן מגדולי קרקע. מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן שהרי צורתן עומד ואין החבלים כלים.",
+            "סיככה בחצים בזכרים כשרה בנקבות פסולה אף על פי שהוא עשוי להתמלאות בברזל בית קיבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי קיבול.",
+            "מחצלת קנים או מחצלת גמי או חלף. קטנה סתמה לשכיבה לפיכך אין מסככין בה אלא אם כן עשה אותה לסיכוך. גדולה סתמה לסיכוך לפיכך מסככין בה אלא אם כן עשה אותה לשכיבה. ואם יש לה קיר אפילו גדולה אין מסככין בה שהרי היא ככלי קיבול. ואפילו ניטל הקיר שלה אין מסככין בה מפני שהיא כשברי כלים.",
+            "נסרים שאין ברחבן ארבעה טפחים מסככין בהן אף על פי שהן משופין. ואם יש ברחבן ארבעה אין מסככין בהן ואע\"פ שאינם משופין גזרה שמא ישב תחת התקרה וידמה שהיא כסוכה. נתן עליה נסר אחד שיש ברחבו ארבעה טפחים כשרה ואין ישנין תחתיו והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו. היו נסרין שיש ברחבן ארבעה ואין בעביין ארבעה והפכן בצידיהן שאין בהן ארבעה וסכך בהן הרי זו פסולה. שהרי הנסר פסול בין שסיכך ברחבו בין שסיכך בעביו.",
+            "תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים אלא נסרין תקועין בלבד הרי זו פסולה שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית. לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה הרי זו כשרה. ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר ארבעה טפחים. וכן אם נטל אחד מבינתים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה הרי זו כשרה.",
+            "סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה. והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת עכו\"ם וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן. אבל סוכה שנעשית מאיליה פסולה לפי שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל. לפיכך אם עשה בתחלה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה כשרה שהרי נעשה סכך שלה לצל.",
+            "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן גזרה שמא יעשה אותן חבילות על גגו כדי לייבשן וימלך וישב תחתיהן לשם סוכה והוא מתחלה לא עשה סכך זה לצל ונמצאת כסוכה שנעשית מאיליה. ואם התירם כשירות. ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה בדים.",
+            "חבילות קטנות שאגדו אותן למנין מסככין בהן. וכן החותך ראש הדקל והחריות אגודות בו מסככין בו שאגד בידי שמים אינו כחבילה. ואפילו קשר ראשי החריות כולן מצד האחד שנמצאו בחבילה אחת אחד משני ראשים בידי שמים ואחד בידי אדם מסככין בה שהאוגד עץ אחד אינו חבילה וזו כעץ אחד היא שהרי אגודה בידי שמים. וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינ�� אגד.",
+            "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסכך על גבן ואחר כך קצצן. אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה. ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחלתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה.",
+            "עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אף על פי שהכשר יתר על הפסול פסולה. סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה. אם יש בסכך פסול שלשה טפחים במקום אחד בין באמצע בין מן הצד הרי זו פסולה.",
+            "במה דברים אמורים בסוכה קטנה אבל בסוכה גדולה סכך פסול באמצע פוסלה בארבעה טפחים פחות מיכן כשרה. ומן הצד פוסל בארבע אמות ופחות מיכן כשרה. כיצד בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת. וכן חצר המוקפת אכסדרה שסיכך עליה. וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה. אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות פסולה. פחות מיכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה. ודבר זה הלכה למשה מסיני.",
+            "ואי זו היא סוכה קטנה כל שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים. וגדולה כל שישאר בה יתר על סכך הפסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר.",
+            "סיפר בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אלא פחות. אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול כשר. ואם היה זה כמו זה בצמצום אע\"פ שאין במקום אחד שלשה הרי זו פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב.",
+            "פרש עליה בגד מלמעלה או שפרש תחתיה מפני הנשר פסולה. פרשו כדי לנאותה כשרה. וכן אם סיככה כהלכתה ועיטרה במיני פירות ובמיני מגדים וכלים שתלויין בין בכתליה בין בסכך כדי לנאותה כשרה.",
+            "נויי סוכה אין ממעטין בגובהה אבל ממעטין ברחבה. היו נויי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר פסולה. שנמצא שהיושב שם כאילו אינו תחת הסכך אלא תחת הנויים שהן אוכלין וכלים שאין מסככין בהן.",
+            "סכך שהיו בו חלונות חלונות שהאויר נראה מהן. אם יש בכל האויר ככל מקום המסוכך הרי זו פסולה מפני שחמתה תהיה מרובה מצלתה. וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך. ואם היה הסכך רב על האויר כשרה.",
+            "במה דברים אמורים בשלא היה במקום אחד אויר שלשה טפחים. אבל אם היה אויר שלשה טפחים בין באמצע בין מן הצד הרי זו פסולה עד שימעטנו משלשה. מיעטו בדבר הפסול כגון כרים וכסתות. אם סוכה גדולה היא כשרה. ואם בסוכה קטנה פסולה עד שימעטנו בדבר שמסככין בו. היה רוב הסכוך צלתו מרובה מחמתו ומיעוטו חמתו מרובה מצלתו הואיל וצילת הכל מרובה מחמת הכל כשרה.",
+            "דרך הסכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים. היתה מעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. היה הסכוך מדובלל והוא הסכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשר. ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד שלשה טפחים. ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יתר אף על פי שהוא גבוה יתר משלשה טפחים רואין אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד. והוא שיהיה מכוון כנגד שפת היורד.",
+            "העושה סוכה על גבי סוכה. התחתונה פסולה כמי שעשה סוכה בתוך הבית והעליונה כשרה במה דברים אמורים שהתחתונה פסולה בשהיה גובה חלל העליונה עשרה טפחים או יתר והיה גג התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק. אבל אם אין גובהה של עליונה עשרה או שלא היתה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדחק (אף) ה��חתונה כשרה והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על עשרים אמה שהתחתונה בסכך העליונה היא נתרת.",
+            "מטה שבתוך הסוכה אם גבוהה עשרה טפחים. היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו. מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה. וכן כילה שיש לה גג אפילו טפח אם גבוהה עשרה טפחים אין ישנין בה בסוכה. וכן המעמיד ארבעה עמודים ופרש סדין עליהן אם גבוהין עשרה הרי זה כסוכה בתוך סוכה.",
+            "אבל שני עמודים שפרש עליהן סדין וכן כילה שאין בגגה טפח אפילו גבוהין כל שהן מותר לישן תחתיהם בסוכה. שאינן כסוכה בתוך סוכה מפני שאין לה גג.",
+            "סוכה שאולה כשרה וכן הגזולה כשרה. כיצד אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא שאין הקרקע נגזלת. ואם גזל עצים ועשה מהן סוכה יצא. שתקנת חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד. ואפילו גזל נסרים והניחן ולא חברן ולא שנה בהן כלום יצא. העושה סוכתו ברשות הרבים הרי זו כשרה"
+        ],
+        [
+            "נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק. וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב. קטן שאינו צריך לאמו שהוא [כבן חמש] כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.",
+            "חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה. ולא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חש בראשו ואפילו חש בעיניו. מצטער פטור מן הסוכה הוא ולא משמשיו. ואיזהו מצטער זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהן או מפני הריח.",
+            "האבל חייב בסוכה. וחתן וכל השושבינין וכל בני חופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה.",
+            "שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום. שומרי העיר ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה. שומרי העיר בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום. שומרי גגות ופרדסין פטורין בין ביום ובין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויבא ויגנוב מן מקום אחר.",
+            "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה. שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים. כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה. וכלי שתייה כגון אשישות וכוסות בסוכה. אבל כלי אכילה כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה. המנורה בסוכה. ואם היתה סוכה קטנה מניחה חוץ לסוכה.",
+            "אוכלין ושותין וישנים בסוכה כל שבעה בין ביום ובין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי. ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה. ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח.",
+            "אכילה בלילי יום טוב הראשון בסוכה חובה. אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו. מכאן ואילך רשות. רצה לאכול סעודה סועד בסוכה. רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח.",
+            "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו או חוץ לסוכה ואוכל הרי זה אסור וכאילו לא אכל בסוכה עד שיהיה שולחנו בתוך הסוכה. גזרה שמא ימשך אחר שולחנו. ואפילו בסוכה גדולה.",
+            "כל שבעת הימים קורא בתוך הסוכה. וכשמבין ומדקדק במה שיקרא יבין חוץ לסוכה כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו. המתפלל רצה מתפלל בסוכה או חוץ לסוכה.",
+            "ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית. מאימתי מותר לפנות משירדו לתוך הסוכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפילו תבשיל של פול. היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו הגשמים אין מחייבים אותו לחזור לסוכה (כל אותו הלילה) עד שיגמור סעודתו. היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית ופסקו הגשמים אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר.",
+            "גמר מלאכול ביום השביעי בשחרית לא יתיר סוכתו. אבל מוריד הוא את כליו ומפנה אותן מן המנחה ולמעלה אין לו מקום לפנות פוחת בה ארבעה על ארבעה. ואם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה.",
+            "כל זמן שיכנס לישב בסוכה כל שבעה מברך וכן טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין לישב בסוכה מפני שהן חייבים מספק ואין מברכין מספק:???",
+            "גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותה. אין לו מקום להוריד את כליו אם היתה קטנה מכניס בה מנורה. ואם היתה גדולה מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהן כדי להזכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה ומפני שהוא יום טוב אינו יכול לפחות בה ולפסלה.",
+            "גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותה. אין לו מקום להוריד את כליו אם היתה קטנה מכניס בה מנורה. ואם היתה גדולה מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהן כדי להזכיר שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה ומפני שהוא יום טוב אינו יכול לפחות בה ולפסלה.",
+            "מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד. אפילו בסוף יום שביעי עושה סוכה שמצותה כל שבעה. עצי סוכה אסורין כל שמנת ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך אין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמנת הימים מפני שיום השביעי כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות והואיל והוקצת לבין השמשות של שמיני הוקצת לכל היום.",
+            "וכן אוכלין ומשקין שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור להסתפק מהן כל שמונה. ואם התנה עליהן בשעה שתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הרי זה מסתפק מהן בכל עת שירצה. שהרי לא הקצה אותם ולא חלה עליהן קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה"
+        ],
+        [
+            "כפות תמרים האמורות בתורה הן חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין שלהן לכאן ולכאן אלא כשיהיה כמו שרביט והוא הנקרא לולב.",
+            "פרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג. וענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו. כגון שיהיו שלשה עלין או יתר על כן בגבעול אחד. אבל אם היו שני העלין בשוה זה כנגד זה והעלה השלישי למעלה מהן אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה.",
+            "ערבי נחל האמורות בתורה אינן כל דבר הגדל על הנחל אלא מין ידוע הוא הנקרא ערבי נחל. עלה שלו משוך כנחל ופיו חלק וקנה שלו אדום וזה הוא הנקרא ערבה. ורוב מין זה גדל על הנחלים לכך נאמר ערבי נחל. ואפילו היה גדל במדבר או בהרים כשר.",
+            "ויש מין אחר דומה לערבה אלא שעלה שלו עגול ופיו דומה למסר וקנה שלו אינו אדום וזהו הנקרא צפצפה והיא פסולה. ויש שם מין ערבה שאין פי העלה שלה חלק ואינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים עד מאד כמו פי מגל קטן וזה כשר. וכל הדברים האלו מפי השמועה ממשה רבינו נתפרשו.",
+            "ארבעה מינין אלו מצוה אחת הן ומעכבין זה את זה וכולן נקראים מצות לולב. ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן. ואם לא נמצא אחד מהן אין מביאים תחתיו מין אחר הדומה לו.",
+            "מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת. וכשהוא נוטלם לצאת בהן מברך תחלה על נטילת לולב הואיל וכולן סמוכין לו ואחר כך נוטל האגודה הזאת בימינו ואתרוג בשמאלו ונוטלן דרך גדילתן שיהיו עיקריהן למטה לארץ וראשיהן למעלה לאויר. ואם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והוא שיהיו ארבעתן מצויין אצלו. אבל אם לא היה לו אלא מין אחד או שחסר מין אחד לא יטול עד שימצא השאר.",
+            "כמה נוטל מהן. לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדס. ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה הוא. אבל שאר המינין אין מוסיפין על מנינם ואין גורעין מהן ואם הוסיף או גרע (פסול).",
+            "כמה שיעור אורך כל מין מהם. לולב אין פחות מארבעה טפחים ואם היה ארוך כל שהוא כשר. ומדידתו משדרתו בלבד לא מראש העלים והדס וערבה. אין פחות משלשה טפחים. ואם היו ארוכין כל שהן כשרים. ואפילו אין בכל בד ובד אלא שלשה עלין לחין כשרים והוא שיהיו בראש הבד. ואם אגד הלולב צריך שיהיה שדרו של לולב יוצא מן ההדס וערבה טפח או יותר. ושיעור אתרוג אין פחות מכביצה ואם היה גדול כל שהוא כשר.",
+            "משיגביה ארבעה מינין אלו בין שהגביהן כאחת בין בזה אחר זה בין בימין בין בשמאל יצא. והוא שיגביהן דרך גדילתן אבל שלא דרך גדילתן לא יצא. ומצוה כהלכתה שיגביה אגודה של שלשה מינין בימין ואתרוג בשמאל ויוליך ויביא ויעלה ויוריד וינענע הלולב שלש פעמים בכל רוח ורוח.",
+            "כיצד מוליך ומנענע ראש הלולב שלש פעמים ומביא ומנענע ראש הלולב שלש פעמים וכן בעליה וירידה. והיכן מוליך ומביא בשעת קריאת ההלל בהודו לה' כי טוב תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא וכל היום כשר לנטילת לולב ואינו נוטל בלילה.",
+            "עשה לאגודה זו גימון של כסף ושל זהב או שכרך עליה סדין ונטלה יצא. לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. והוא שיהיה דרך כבוד ודרך הדור שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ. אבל אם נתן את המינין האלו בעציץ או בקדרה ונטלה לא יצא ידי חובתו.",
+            "אגד את הלולב עם ההדס והערבה והבדיל בין הלולב ובין ההדס במטלת וכיוצא בה הרי זה חוצץ. הבדיל ביניהן בעלי הדס אינו חוצץ שמין במינו אינו חוצץ. ויש לו לאגוד את הלולב בחוט או במשיחה ובכל מין שירצה הואיל ואין אגידתו מעכב.",
+            "מצות לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון. ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם גו'. חל יום השבת להיות בתוך ימי החג אינו ניטל בשבת גזרה שמא יוליכנו בידו ארבע אמות ברשות הרבים כמו שגזרו בשופר.",
+            "ולמה לא גזרו גזרה זו ביום טוב הראשון מפני שהוא מצוה מן התורה ואפילו בגבולין. נמצא שאין דינו ודין שאר הימים שוה שבשאר ימי החג אין אדם חייב ליטול לולב אלא במקדש.",
+            "משחרב בית המקדש התקינו שיהיה לולב ניטל בכל מקום כל שבעת ימי החג זכר למקדש. וכל יום ויום מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב מפני שהיא מצוה מדברי סופרים. ותקנה זו עם כל התקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי משחרב בית המקדש כשיבנה בית המקדש יחזרו הדברים לישנן.",
+            "בזמן שבית המקדש קיים היה לולב ניטל ביום הראשון שחל להיות בשבת. וכן בשאר המקומות שידעו בודאי שיום זה הוא יום החג בארץ ישראל. אבל המקומות הרחוקים שלא היו יודעים בקביעות ראש חדש לא היו נוטלין הלולב מספק.",
+            "ומשחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול את הלולב בשבת ��יום הראשון ואפילו בני ארץ ישראל שקדשו את החדש. מפני בני הגבולין הרחוקים שאינן יודעין בקביעת החדש כדי שיהיו הכל שוין בדבר זה ולא יהיו אלו נוטלין בשבת ואלו אין נוטלין. הואיל וחיוב יום ראשון בכל מקום אחד הוא ואין שם מקדש להתלות בו.",
+            "ובזמן הזה שהכל עושין על פי החשבון נשאר הדבר כמות שהיה שלא ינטל לולב בשבת כלל לא בגבולין ולא בארץ ישראל ואפילו ביום ראשון. ואף על פי שהכל יודעים בקביעת החדש. וכבר בארנו שעיקר האיסור בנטילת הלולב בשבת גזרה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.",
+            "כל שחייב בשופר ובסוכה חייב בנטילת הלולב. וכל הפטור משופר וסוכה פטור מנטילת לולב. קטן היודע לנענע חייב בלולב מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.",
+            "הלכה למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב. ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב. ושיעורה אפילו עלה אחד בבד אחד.",
+            "כיצד היתה מצותה. בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות של ערבה וזוקפין אותן על צדדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח. ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה תוקעין ומריעין ותוקעין. חל יום שבת להיות בתוך החג אין זוקפין ערבה אלא אם כן חל יום שביעי להיות בשבת זוקפין אותה בשבת כדי לפרסמה שהיא מצוה.",
+            "כיצד היו עושין מביאין אותה מערב שבת למקדש ומניחין אותה בגיגיות של זהב כדי שלא יכמשו העלין. ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום. וערבה זו הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין אותה בזמן הזה. כיצד עושה לוקח בד אחד או בדין הרבה חוץ מערבה שבלולב וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש בלא ברכה שדבר זה מנהג נביאים הוא.",
+            "בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרין אנא ה' הושיעה נא. אנא ה' הצליחה נא. וביום השביעי מקיפין את המזבח שבע פעמים. וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש.",
+            "כך היה המנהג בירושלים. יוצא אדם מביתו שחרית ולולבו בידו. ונכנס לבית הכנסת והוא בידו. מתפלל והוא בידו. ויוצא לבקר חולים ולנחם אבלים והוא בידו. וכשיכנס למדרש משלחו לביתו ביד בנו או ביד עבדו.",
+            "מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים בשבת בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת. וביום טוב מוסיפין על המים ובמועד מחליפין המים.",
+            "הדס שבלולב אסור להריח בו מפני שאינו ראוי אלא לריח והואיל והוקצה למצוה אסור להריח בו. אבל אתרוג מותר להריח בו שהרי הוקצה למצוה מאכילה.",
+            "ואסור לאכול אתרוג כל יום השביעי מפני שהוקצה למקצת היום הוקצה לכולו. ובשמיני מותר באכילה. ובזמן הזה שאנו עושין שני ימים אף על פי שאין נוטלין לולב בשמיני האתרוג אסור בשמיני כדרך שהיה אסור בשמיני בזמן שהיו עושין שני ימים מפני הספק שהוא ספק שביעי. הפריש שבעה אתרוגין לשבעת הימים כל אחת ואחת יוצא בה ליומה ואוכלה למחר"
+        ],
+        [
+            "ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב אפילו לאחר יאוש או שיהיה מאשרה הנעבדת אף על פי שבטלו האשרה מלעבדה. או שהיה של עיר הנדחת הרי זה פסול. היה אחד מהן של עבודת כוכבים לא יטול לכתחלה ואם נטל יצא. היה כמוש ולא גמר ליבש כש��. ובשעת הדחק או בשעת הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר המינין.",
+            "אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה ושל טבל פסול. של דמאי כשר שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני שמותר לו לאכול דמאי. אתרוג של תרומה טהורה ושל מעשר שני בירושלים לא יטול שמא יכשירו לטומאה. ואם נטל כשר.",
+            "לולב שנקטם ראשו פסול. נסדק אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים פסול. היה עקום לפניו שהרי שדרו כגב בעל חטוטרת פסול. היה עקום לאחוריו כשר שזו היא ברייתו. נעקם לאחד מצדדיו פסול. נפרדו עליו זה מעל זה ולא נדלדלו כעלי החריות כשר. נפרצו עליו והוא שידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות פסול.",
+            "בריית עלין של לולב כך היא. כשהם גדלין גדלין שנים שנים ודבוקין מגבן וגב כל שני עלין הדבוקין הוא הנקרא תיומת נחלקה התיומת פסול. היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו ולא היה להם תיומת פסול. לא היו עליו זה על גב זה כדרך כל הלולבין אלא זה תחת זה אם ראש זה מגיע לעיקר שלמעלה ממנו עד שנמצא כל שדרו של לולב מכוסה בעלין כשר. ואם אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול.",
+            "הדס שנקטם ראשו כשר. נשרו רוב עליו אם נשתיירו שלשה עלין בקן אחד כשר. היו ענביו מרובות מעליו אם ירוקות כשר ואם אדומות או שחורות פסול ואם מעטן כשר. ואין ממעטין אותן ביום טוב לפי שהוא כמתקן. עבר וליקטן או שליקטן אחד אחד לאכילה הרי זה כשר.",
+            "ערבה שנקטם ראשה כשרה. נפרצו עליה פסולה.",
+            "אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא פסול. ושאינו מפולש אם היה כאיסר או יתר פסול. חסר כל שהוא פסול. ניטל דדו והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול. ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג ונשאר מקומו גומא פסול. עלתה חזזית עליו אם בשנים ושלשה מקומות פסול. ואם במקום אחד אם עלתה על רובו פסול. ואם על דדו ואפילו כל שהוא פסול. נקלף הקרום החיצונה שלו שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהיא ברייתו אם נקלף כולו פסול ואם נשאר ממנו כל שהוא כשר.",
+            "אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק שחור לבן מנומר ירוק ככרתי פסול. גדלו בדפוס ועשהו כמין בריה אחרת פסול. עשהו כמין ברייתו אף על פי שעשהו דפין דפין כשר. התיום והבוסר כשר. מקום שהאתרוגין שלהם כעין שחרות מעוטה כשרין. ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי הרי זה פסול בכל מקום.",
+            "כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל כשר. והפסלנות שהוא משום עבודת כוכבים או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביום טוב ראשון בין בשאר ימים פסול.",
+            "אין אדם יוצא ביום טוב ראשון של חג בלולבו של חבירו שישאלנו ממנו עד שיתננו לו במתנה. נתנו לו על מנת להחזירו הרי זה יוצא בו ידי חובתו ומחזירו. שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. ואם לא החזירו לא יצא שנמצא כגזול. ואין נותנין אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה ונמצא שאם החזירו לו אינו חוזר. ואחד הלולב ואחד כל מין ומין מארבע מינין שבו אם היה אחד מהן שאול אין יוצאין בו ביום טוב ראשון.",
+            "שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהן יוצא בו ידי חובתו בראשון עד שיתן לו חלקו במתנה. האחין שקנו אתרוגין מתפיסת הבית ונטל אחד מהן אתרוג ויצא בו. אם יכול לאכלו ואין האחין מקפידין בכך יצא. ואם היו מקפידין לא יצא עד שיתנו לו חלקם במתנה. ואם קנה זה אתרוג וזה פריש או שקנו כאחד אתרוג ורמון ופריש מתפיסת הבית אינו יוצא ב��תרוג עד שיתן לו חלקו במתנה ואף על פי שאם אכלו אין מקפידין עליו.",
+            "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן. בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו. ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח לשאר היום עם כל הלילה.",
+            "והיאך היתה שמחה זו. החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו. ומי שיודע בפה בפה. ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שירות ותושבחות. ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.",
+            "מצוה להרבות בשמחה זו. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע.",
+            "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן. עבודה גדולה היא. וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני. ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' וגו': סליקו להו הלכות לולב, שבח לבוחן כליות ולב"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}