1c996cd25a821b023402dbb571fafb5d80b6a2d6395e19b7bccc3776d2c5e344

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Defilement of Foods/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,63 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Defilement of Foods",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/c37fb29bbb9e59bc0794f6ddedac989f.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Any food designed for man, such as bread, meat, grapes, olives and the like, is susceptible to uncleanness; whatever is not used as food by man is clean, and is not susceptible to uncleanness unless one has assigned it as food for man. In either case it can contract uncleanness only if it is first mixed with one of seven liquids; this is what is called <i>hekhsher</i> (defilement fitness), as it is written: \"If water is put on the seed and such a carcass falls upon it, it shall be unclean for you\" (Leviticus 12:38).",
+            "The seven liquids which render foodstuffs susceptible to uncleanness are: water, dew, oil, wine, milk, blood, and honey.— —",
+            "",
+            "No liquid other than the seven liquids which we have enumerated contracts uncleanness; but other fruit juices do not contract any uncleanness at all, just as they do not render foodstuffs susceptible to uncleanness."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Whatever is written in the Torah and in traditional lore about the rules relating to things unclean or clean is only in connection with the Temple and its sacred objects, heave-offerings and second tithe. The Torah warns those who are unclean against entering the Temple or eating anything that is hallowed, or <i>terumah</i> or tithe, while in a state of uncleanness. But no such prohibition applies to common food; it is permissible to eat common food that is unclean and to drink liquids that are unclean. It is written in the Torah: \"Meat that touches anything unclean shall not be eaten\" (7:19), implying thereby that common food is permissible; the Torah speaks there only of the meat of sacred offerings. — —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Although it is permissible to eat defiled food and to drink defiled liquids, the saintly men of early times used to eat their common food in a state of purity, and were cautious of any uncleanness throughout their lifetime. Hence they were called <i>Perushim</i> [the separated Pharisees]. This is extreme holiness and a way of saintliness, when a man separates himself from the rest of the people without either touching them or eating and drinking with them. Abstinence leads to physical purity from evil doings; physical purity leads to spiritual holiness; and spiritual holiness leads to being godlike, as it is written: \"You shall sanctify yourselves and be holy… I the Lord make you holy\" (20:7-8)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,210 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "All impure entities - whether humans or <i>keilim</i>, whether they contracted a severe impurity of Scriptural origin or whether they contracted Rabbinic impurity - regain purity only through immersion in water that is collected in a pool in the ground.",
+            "Whenever the Torah mentions washing one's flesh or laundering one's garments from impurity, the intent is solely the immersion of the entire body or article in a <i>mikveh</i>. The phrase, Leviticus 15:11: \"And he did not wash his hands in water,\" also refers to the immersion of the entire body. This also applies to other impure people. If one immersed himself entirely with the exception of the tip of his little finger, he is still ritually impure.<br>Although all of these matters have their source in the Oral Tradition, Leviticus 11:32 does state: \"He shall enter water; he remains impure until the evening and then he becomes pure.\" This rule is then applied with regard to all those impure: They must enter water.",
+            "All <i>keilim</i> that contract impurity can be purified through immersion in a <i>mikveh</i> with the exception of an earthenware container, a glass <i>k'li</i>, and a reed mat.<br>With regard to an earthenware container, Leviticus 11:33 states: \"You shall break it,\" implying that its purification comes only through breaking it. Even if it was joined to the earth, even affixed to it with a nail, and even if it was filled with lime or gypsum, it retains its impurity until it is broken. Our Sages considered glass <i>keilim</i> like earthenware containers in this respect.",
+            "A reed mat is not included among the <i>keilim</i> that are susceptible to other types of impurity. Since it does not have a receptacle, it is not in the category of the wooden <i>keilim</i> mentioned by the Torah. Nevertheless, since it is fit to lie upon, it was included among the <i>keilim</i> susceptible to <i>midras</i> impurity according to Scriptural Law. Now since there is no explicit mention of its association with purity and impurity in the Torah and yet, it was included among the articles that contract impurity, it was not included with regard to purification through immersion in a <i>mikveh</i>. For only <i>keilim</i> mentioned in the Torah can be purified in a <i>mikveh</i>. A reed mat can be purified only by being torn to the extent that there remain less than six handbreadths by six handbreadths.",
+            "A <i>zav</i> can be purified only through immersion in a stream, for Leviticus 15:13 states that he must immerse \"in living water.\" A <i>zavah</i> and other persons and <i>keilim</i> that are impure may immerse or be immersed in a <i>mikveh</i>.",
+            "All those obligated to immerse may immerse during the day with the exception of a <i>nidah</i> and a woman after childbirth. They must immerse at night, as we explained with regard to the laws of <i>nidah</i>. One who has a seminal emission may immerse throughout the entire day from the beginning of the night. This is derived from Deuteronomy 23:12 which states: \"And it shall be that toward evening, he shall immerse in water.\" This teaches that he may immerse and continue in his state from the beginning of the night until the night falls the following day.",
+            "All those who immerse should immerse their entire bodies while naked at one time. If the person has hair, all of his hair must be immersed; it is considered as part of his body according to Scriptural Law.<br>Whenever impure individuals immersed while wearing clothes, the immersion is acceptable, because the water passes through the clothes and they do not intervene. Similarly, if a <i>nidah</i> immerses in her clothes, she is permitted to resume relations with her husband.",
+            "All those who immerse must have the intent to purify themselves through immersion. If one did not have such an intent, the immersion is acceptable with regard to ordinary foods. Even a <i>nidah</i> who immerses without intent, e.g., she fell into water or descended into water to cool off, is permitted to her husband. Nevertheless, with regard to <i>terumah</i> and sacrificial food, she is not considered pure until she immerses with the proper intent.",
+            "When a person ties his hands and feet and is seated in an irrigation canal, if the water covers his body entirely, he is pure.<br>When a person jumps into a <i>mikveh</i>, it is reprehensible. When one immerses in a <i>mikveh</i> twice, it is reprehensible. When one tells a friend: \"Place your hand upon me in the <i>mikveh</i>,\" it is reprehensible.",
+            "Water from the <i>mikveh</i> need not seep into the non-visible portions or the creases of a person's body, as implied by the verse: \"And he did not wash his hands in water.\" It can be inferred that it is necessary only that visible portions of the body be in contact with the water. Nevertheless, the non-visible portions must be fit for water to reach them without there being any intervening substances upon them. Therefore, our Sages instructed: At home, a person should always teach that a woman should rinse between the folds of her body and then immerse.<br>A woman should immerse as she stands normally when weaving or when nursing her child.",
+            "A woman should not immerse in a harbor, because she will be embarrassed because of the inhabitants of the city and will not immerse properly. If mats were erected as a screen for the purpose of modesty, she may immerse in a harbor. A woman should not immerse while standing on an earthenware container, on a basket, or the like, because she will be afraid of falling and the immersion will not be acceptable.",
+            "When either a human or a <i>k'li</i> is immersed, there should not be any intervening substance between them and the water. If there is an any intervening substance between them and the water - for example, there was dough or mud clinging to the flesh of a person or the substance of a <i>k'li</i> - the person or the <i>k'li</i> is impure as it was originally and the immersion is invaild.<br>According to Scriptural Law, if there is an intervening substance covering the larger portion of the person's body or the larger portion of the <i>k'li</i>, the immersion is invalid, provided he objects to the intervening substance and would like to remove it. If, however, he does not object to it and does not pay attention whether it would be removed or not, it is not considered an intervening substance, even if it covers the major portion of the person or the <i>k'li</i>. Similarly, if it covers less than half a person's body, it is not considered as an intervening substance even if he objects to it. According to Rabbinic decree, any intervening substance that one objects to invalidates an immersion even if it covers only the lesser portion of the person's body. This is a decree, lest such a substance cover the greater portion of the person's body. And any intervening substance that covers the larger portion of the person's body disqualifies the immersion even if he does not object to it. This is a decree, lest a substance that one objects to cover the greater portion of his body.<br>Thus if even a drop the size of a mustard seed of an intervening substance, e.g., dough, tar, or the like, was on a person's flesh or on the substance of a <i>k'li</i>, and he objects to it, his immersion is disqualified. If he does not object to it, the immersion is acceptable unless the intervening substance covers the major portion of the <i>k'li</i> or the person, as explained."
+        ],
+        [
+            "These are the substances that intervene for a person: the secretion outside the eye, the fluid outside a wound that crusts, dried blood over a wound, a bandage over a wound, crusts of filth on one's flesh, dough or mud under one's nails, particles of mud or dough that collect on one's flesh, thick mud, potters' clay, and mud that is found in the thoroughfares at all times, even in the summer. All of these substances intervene. Other mud does not intervene when wet, because it will dissolve in the water. When it is dry, it is considered as an intervening substance.",
+            "When the following: honey, ink, milk, blood, and the sap of berry bushes, fig trees, wild fig trees, and carob trees are dry, they are considered intervening substances. When they are moist, they are not. The sap of other fruits are considered as intervening substances whether moist or dry.<br>Blood that sticks to the flesh, even if it is moist, is considered an intervening substance. A loosely hanging limb or flesh is considered an intervening substance.",
+            "A woman's hidden area is considered to have intervening substances present unless she washes before her immersion, because that portion of the body is always sweaty and dust collects there and intervenes.<br>To whom does the above apply? To a married woman. Different rules apply for an unmarried woman. Since she is not concerned about the cleanliness of that area, it is not considered to have intervening substances present.",
+            "The following rules apply to bandages on a wound, metal plates on a broken bone, necklaces, noserings, choker necklaces, and rings. When they are firm and cling to the flesh, they are considered as intervening substances. If they are loose, they are not considered as intervening substances.",
+            "Strands of wool, strands of flax, and straps that women tie to their heads as adornments are intervening substances, because they separate between the body and the water. Strands of hair are not considered intervening substances, because water penetrates through them, even when they are not loose.",
+            "Strands tied around one's neck, even of flax, are not considered as intervening substances, because a woman does not strangle herself with them. Tight necklaces, e.g., choker necklaces and necklets, are intervening substances, because a woman chokes herself with them to look fat.",
+            "Hair over the heart that became tangled and matted and similarly, matted hairs of the beard are intervening substances.",
+            "When an arrow is stuck in a person's flesh, if it is visible, it is considered an intervening substance. If it is not visible, he may immerse in a <i>mikveh</i> and partake of <i>terumah</i> in the evening even though the arrow itself is impure. Similarly, if a person swallowed an impure ring and immersed, he is pure. If he vomited it out after immersing, he contracts impurity, because of contact with it. For, as we explained, any entities swallowed within the body of a living being, do not impart impurity or contract impurity.<br>If pebbles or splinters enter the cracks on the soles of a person's feet, they are considered as intervening substances.",
+            "When there is a bandage, a compress, or a dressing over the hidden parts of a person's body, they are considered as intervening substances. The rationale is that even though water need not enter these parts, they must be fit for water to enter them and not have any intervening substances upon them, as we explained.<br>If there was one or two hairs that were outside the wound, but their tips were stuck to the wound, there were two hairs with mud or filth stuck to their tips, or there were two hairs from one's upper eyelashes that were perforated and hairs from one's lower eyelashes were threaded through them, they are considered an intervening substance.",
+            "A person should not immerse with dust on his feet. If, however, he did, the dust is not an intervening substance.",
+            "When one holds another person or an implement and immerses them, they remain impure. This applies even if he loosens his hand and allows water to reach the person or the article being immersed. This is a decree, lest he not loosen his hand. If he rinses his hand in water first, the immersion is acceptable.",
+            "When a woman slings her infant son over her back and immerses, the immersion is not acceptable, for perhaps there was mud on the infant's feet or hands and it became attached to his mother at the time of her immersion and intervened between her body and the water, but it fell off after she emerged.",
+            "When a woman who was a <i>nidah</i> put her hair in her mouth, clenched her fists, pursed her lips, or a bone was discovered between her teeth, it is as if she did not immerse. This applies to other impure individuals as well.<br>If she placed coins in her mouth and descended and immersed, she is purified from <i>nidah</i> impurity, but she is impure because of her spittle. Thus she is a primary derivative of impurity, like one who touched the spittle of a <i>nidah</i>. The same laws apply with regard to a <i>zav</i>.",
+            "These are the substances that do not intervene for a human: the matted hair of the head, the arm pits, and the hidden parts of a man, the secretions of the eye, the scab above a wound, moist drops of filth on his skin, filth that is under a nail, a loose-hanging nail, and the thin hair that is on the skin of a child. All of these substances are not considered as intervening.",
+            "When two or more hairs are knotted in one knot, they are not considered as an intervening substance, because the water can penetrate through them. If one hair is knotted, it is considered an intervening substance, provided the person is particular about it. If, however, he is not particular about it, his immersion is acceptable unless the larger portion of his hair is tied individually hair by hair. This is the ruling of the <i>Geonim</i>.<br>It appears to me that a person's hair is considered like his body with regard to immersion and is not a separate entity to the extent that it is inappropriate to speak of \"the larger portion of his hair.\" Instead, even though all of a person's hair is tied hair by hair, if the person is not particular about the matter, his immersion is acceptable unless the hairs are combined with another intervening substance on his body and thus there are intervening substances covering the larger portion of his body, as we explained. The laws mentioned here apply equally to a woman in the <i>nidah</i> state and to other impure people who have hair on their heads.",
+            "Ezra ordained that a woman should comb out her hair and then immerse. If it is possible for her to comb out her hair at night and immerse immediately thereafter, it is praiseworthy. In a pressing situation or when there is a question of sickness, she may comb out her hair - say - on Friday and immerse Saturday night.",
+            "The following rules apply when a woman immersed and then an intervening substance was found upon her that disqualified her immersion. If she immersed on the same day that she prepared herself, she does not have to prepare herself again. Instead, she may remove the intervening substance and immerse again immediately. If not, she must prepare herself a second time and then immerse.",
+            "A woman should not comb out her hair with natron, because it causes the hairs to snap, nor with oak sap, because it snarls the hair. Instead, she should use hot water, even water heated in the sun, because it hardens the hair and enables it to be combed out. Cold water, by contrast, tangles the hair and causes it to contract and thus become intertwined.",
+            "When a <i>nidah</i> gave cooked food to her son and then immersed, the immersion is invalid because of the fatty substances on her hand.",
+            "The following laws apply if a woman scratched her skin to the extent that it bled and then immersed. If the immersion was within three days of the bleeding, the place of the scratches is not considered as intervening. After three days, it is considered as intervening because the blood coagulates there, like a scab on the wound.<br>Similar concepts apply with regard to secretion in the eye. If it is dry and has begun to change color, it is considered as an intervening substance for a <i>nidah</i>.",
+            "Blue ointment in the eye is not considered as an intervening substance. If it is outside the eye, it is considered as an intervening substance. If her eyes open and close frequently, even the ointment outside the eye, it is not considered as an intervening substance.",
+            "If, while immersing, a woman opened her eyes to a great extent or closed them very firmly, the immersion is not acceptable.<br>With regard to what does the above apply? With regard to immersion to partake or touch pure foods. With regard to permitting intimacy with her husband, by contrast, she is permitted even if she gave cooked food to her son, she had an old scratch, there was blue ointment above her eye, or she opened her eyes very widely or closed them tightly. The rationale is that all of these matters and other similar ones are considered as intervening only according to Rabbinic Law and the Sages ordained their decree with regard to pure foods, but not with regard to intimacy.<br>Whenever a substance is considered as intervening for a <i>nidah</i> with regard to pure foods, it is considered as intervening for other impure people with regard to pure foods and as intervening for a convert when immersing during conversion.",
+            "When a person immersed and after he ascended an intervening substance was found upon his body, even though he was involved with that substance for the entire day after the immersion, he is considered as impure unless he says: \"I know with certainty that this substance was not upon me before the immersion.\" The rationale is that since he was categorized as impure, he is presumed to remain in that state until it is known for certain that he regained purity."
+        ],
+        [
+            "These are the substances that intervene with regard to the immersion of <i>keilim</i>: Pitch, mortar, and the like.<br>When tar is on a cup or a bottle, it is considered an intervening substance if it is on the inside. If it is on the outside, it is not an intervening substance. When does the above apply? To a <i>k'li</i> in a craftsman's shop. When one belongs to a homeowner, whether the tar is on the inside or on the outside, it is an intervening substance.<br>When there is tar on a large pot or on a bowl, whether it is on the inside or on the outside, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop, it is considered as intervening.",
+            "Musk and black earth are considered as intervening substances, whether in a cup, a bottle, a large pot, or a bowl, whether it belongs to a homeowner or comes from a craftsman's shop.<br>If pitch or mortar and the like are found on a counter-top, on a table, or on a small chair and they are clean, the foreign substances are considered as intervening, because the owner objects to their presence. If the surfaces are dirty, the foreign substances are not considered as intervening, because he does not object to their presence.",
+            "If such substances were on the bed of an ordinary homeowner, they are considered intervening. If they were found on the bed of a poor person, they are not considered as intervening. If they were found on the saddle placed on a donkey belonging to an ordinary homeowner, they are considered intervening. If found on the wineskins placed on a donkey, they are not considered as intervening; on both sides of its saddle-blanket, they are considered intervening.",
+            "If pitch, mortar, or the like were found on the clothes of Torah scholars, even on one side, they are considered as intervening substances, because they are careful to keep their clothes clean. If such substances are found on both sides of the clothes of unlearned people, they are considered as intervening. If they are only on one side, they are not considered as intervening.",
+            "If such substances were found on the handkerchiefs of men who work with tar, potters, or tree-pruners, they are not considered intervening substances.",
+            "When there is blood on the garments of a butcher, it is not considered as an intervening substance, because he does not object to its presence.",
+            "When oily substances are found on the garments of one who sells such substances, they are not considered as intervening. Similar laws apply in all analogous situations.<br>If a butcher also sold oily substances and both blood and oily substances were found on his clothes, there is an unresolved question whether they are considered as intervening, because there are two stains, or whether they are not considered as intervening, since this is his work and hence he does not object to their presence.",
+            "If tar, mortar, or the like were present on the inside of a sandal, on its upper surface, it is intervening; on its lower surface, it is not intervening. If they were found on a bench, on the upper surface or on the sides, they are intervening. On the lower surface, they are not intervening.",
+            "Spots of filth on a chair and a carriage top that have been laundered, whether in the inside or on the outside, whether below or on the sides, are not intervening, because the water will wash them away. Filth coming from dregs left in a cup and a bottle, cotton on the inside of a necklace or inside a bell, and mud or dough on the handle of a hatchet or a rake are not considered as intervening. Should they harden, they are considered as intervening.",
+            "It is clear that whenever we have said that tar, mortar, or the like do not intervene for <i>keilim</i>, the rationale is that the owner does not object to their presence. Therefore, if the larger portion of the <i>k'li</i> was covered with tar, mortar, or the like, its immersion is invalid, even though the owner does not object, as we explained. There is no difference in this context regarding any particular type of <i>k'li</i>. Instead, all <i>keilim</i> are the same in this regard.",
+            "Whenever the handles of a <i>k'li</i> are hollow and were inserted into a <i>mikveh</i> upside down, they were inserted in the ordinary manner, but they were not thoroughly washed out, or they were of metal and they were bent out of shape, their immersion is invalid.",
+            "When one turned the opening of a container upside down and immersed it, it is as if it was not immersed, because the water will not enter it entirely. If a utensil has a portion into which water will not enter unless it is tilted to its side, its immersion is not valid until it is tilted to its side.",
+            "When a utensil is narrow on either side and wide in the center, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.",
+            "When the rim of the opening of a bottle is turned over, it does not regain purity unless one turns it on its side in the water.",
+            "An inkwell does not regain purity until a hole was made at its side so that water can enter its curved portions.",
+            "When the collar of an animal was loose and it contracted impurity, it can be immersed in its place.",
+            "A person should not immerse a kettle with its coals unless he moves the coals with his hands.",
+            "When a container was filled with liquids and immersed in a <i>mikveh</i>, it is as if it was not immersed. If the container was filled with water and one immersed it in a <i>mikveh</i>, the water and the container regain purity simultaneously. The rationale is that water can be purified in a <i>mikveh</i>, as we explained in <i>Hilchot</i> <i>Tum'at Ochalin</i>.<br>If there was urine in the container, it is considered as if it were water. The following rules apply to a container holding water mixed with the ashes of the red heifer. If the greater portion of the container was empty, so that the quantity of <i>mikveh</i> water would be greater than that of the water mixed with the ashes of the red heifer, the container is pure. If not, it is impure, as if the water is another liquid that intervenes between the substance of the container and the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When the inside of a container was pure, but the outside was impure, it was filled with white wine or milk, and immersed in a <i>mikveh</i>, the ruling depends on which is the greater quantity. If the greater portion of the container was empty so that there would be more water than milk or wine, it is pure. This leniency is granted, because the impurity is of Rabbinic origin. If it contained red wine or other liquids, the immersion is not effective.",
+            "The following law applies to a container that is filled with impure water which had its opening closed with moist mud which was extending into the water of the container. If one immersed it, it is pure. If it was closed with thick mud, it is as if it was not immersed.<br>Similarly, if a ring was placed in a brick of moist mud and immersed, it is pure. If the brick is made from thick mud, it is as if it was not immersed.",
+            "Water need not penetrate through the following articles for their immersion to be effective:<br>a) knots in the clothes of poor people as a rule; if they are particular about them, they<br>are intervening; by contrast, as a rule, knots in the garments of homeowners, intervene;<br>if they are not particular about them, they do not intervene:<br>b) knots in the fringes of clothes that became tied unintentionally:<br>c) the loops of sandals:<br>d) the head <i>tefilah</i> when its cube is firmly attached to its strand;<br>e) the arm <i>tefilah</i> when it does not move up and down freely:<br>f) the handles of a leather drinking pouch or a satchel; and<br>g) any similar entity that is tied or sewed and will not be untied in the future.",
+            "Water must be able to penetrate the following articles for their immersion to be effective:<br>a) the knots in the openings of a cloak which are made like loops;<br>b) the knots that serve as loops on the shoulder;<br>c) the border of a sheet that must be extended:<br>d) the head <i>tefilah</i> when its cube is not attached to its strand:<br>e) the arm <i>tefilah</i> when it moves up and down freely:<br>f) the laces of a sandal; and knots in the fringes of clothes that were tied by humans; and<br>g) any similar entity that will be laid open or extended.<br>With regard to baskets used in winepresses and olivepresses, if the strands of material that make up the basket are firm, one must scratch out around them. If they are loose, one must shake them out. For their immersion to be effective, water must penetrate into leather pillows and cushions.",
+            "Water does not have to penetrate into the inner space of a round leather cushion, a ball, a mold, an amulet, and <i>tefillin</i> for their immersion to be valid. This is the general principle: Whenever it is not common to remove and insert entities in the inner space of an object, it may be immersed while closed.",
+            "When one immerses clothes that have been laundered, the water must penetrate through them to the extent that air bubbles arise. If they were immersed while dry, they must remain in the water until air bubbles arise and then cease arising.",
+            "Whenever the accessories of a <i>k'li</i> are longer than necessary and one will ultimately cut them off, one may immerse them to the extent necessary.<br>What is implied? For the chain of a large bucket, the measure is four handbreadths; for a small one, ten handbreadths. It is necessary to immerse only this much of the chain, the remainder is pure.",
+            "When one placed other <i>keilim</i> in an impure <i>k'li</i> and immersed them together, the immersion is effective for all of them, even if the opening of the <i>k'li</i> is very narrow. The rationale is that the water is able to enter it and since the immersion is acceptable for the larger <i>k'li</i>, it is also acceptable for the <i>keilim</i> inside of it. If he inclined it on its side and immersed it, the immersion is not acceptable for the <i>keilim</i> inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch. Similarly, if the larger <i>k'li</i> is pure and one placed impure <i>keilim</i> and immersed them together, the immersion is not acceptable for the <i>keilim</i> inside of it unless the opening is as wide as the mouthpiece of a drinking pouch.<br>When does the above apply? With regard to <i>terumah</i>, but with regard to consecrated food, <i>keilim</i> should not be immersed inside pure <i>keilim</i> at all, even if they were in a basket or a storage bin, as explained in its place."
+        ],
+        [
+            "According to Scriptural Law, it is permissible to immerse in any collected body of water, as implied by Leviticus 11:36: \"a gathering of water,\" i.e., any gathering, provided it contains enough water for the entire body of a human being to immerse in it at one time. Our Sages measured this figure as a cubit by a cubit by a height of three cubits. This measure contains 40 <i>se'ah</i> of water. According to Scriptural Law, the water is acceptable whether drawn or not.",
+            "According to Rabbinic Law, water that is drawn is invalid for immersion. Moreover, if there was a body of water that was not drawn and three <i>lugim</i> of drawn water fell into it, the entire body of water is invalidated.<br>Although the disqualification of drawn water is a Rabbinic decree, our Sages explained it based on an association found in a Biblical verse. Leviticus, <i>op. cit.</i>, states: \"Only a spring, a cistern, or a gathering of water shall be pure.\" Based on a comparison of the terms used in the verse, they explained: The water of \"a spring\" is not dependent on man's activity at all. The water of \"a cistern\" is entirely dependent on man's activity, for it contains drawn water entirely. Our Sages said: The \"gathering of water\" should not be entirely made up of drawn water like a cistern, nor need it come entirely from the hand of heaven. Instead, if it came into being partially through human effort, it is acceptable.",
+            "What is implied? When a person places barrels on top of a roof to dry, but it rained and they became filled with water, even though it is during the rainy season, he may break the barrels or turn them over and the water collected from them is acceptable for immersion. Even though all of this water had been contained in vessels, the <i>mikveh</i> is acceptable, because the person did not fill it up by hand. Therefore if he lifted up the barrels and overturned them, all of the water in them is considered as drawn.",
+            "When a person places containers under a drainage pipe at any time and any season, both small containers and large containers, even containers of stone and the like that are not susceptible to ritual impurity, if they became filled with rainwater, the water is not acceptable for a <i>mikveh</i>. Even if he turned them over or broke them, the water collected from them is considered as drawn in every respect. For the containers were filled as a result of his intent, since it can be assumed that a drainpipe will conduct water. Even if one forgot containers under a drainpipe, the water is unacceptable for a <i>mikveh</i>. Our Sages issued a decree against one who forgot, lest a person place them there intentionally.<br>Similarly, if one placed containers in a courtyard when the sky was densely cloudy and they became filled with rainwater afterwards, the water inside of them is unacceptable for a <i>mikveh</i>, since they were filled as a result of his intent. Moreover, our Sages issued a decree against one who forgot containers in a courtyard, lest a person place them there intentionally.<br>If one placed containers in a courtyard when the clouds were dispersed and then the sky became cloudy and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable for a <i>mikveh</i>, like that in containers left on top of a roof to dry. Similarly, when one left containers in a courtyard when the sky was densely cloudy, the clouds dispersed, and then became dense again and the containers became filled with rainwater, the water is acceptable. If he breaks the containers or turns them over, the water collected from them is acceptable for a <i>mikveh</i>.",
+            "When one who applies lime forgot a large container in a <i>mikveh</i> and it became full with water, even if only a small quantity of water remained in the <i>mikveh</i> and the majority of the water of the <i>mikveh</i> is in the container, he may break the container in its place. Thus the entire <i>mikveh</i> will be acceptable.<br>Similarly, when one arranged containers in a <i>mikveh</i> to seal them and they became filled with water, even though the <i>mikveh</i> absorbed its water and no water remained except the water in the containers, one may break the containers. The water that collects from them forms an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "How do three <i>lugim</i> of drawn water invalidate a <i>mikveh</i>? If there were less than 40 <i>se'ah</i> of acceptable water in a <i>mikveh</i> and three <i>lugim</i> of water fell in, making the entire amount 40 <i>se'ah</i>, all of the water is disqualified for use. If, however, there are 40 <i>se'ah</i> of water that was not drawn in a <i>mikveh</i> and then one drew water with a pitcher and poured it into the <i>mikveh</i> throughout the entire day, it is acceptable. Furthermore, when there are two <i>mikveot</i>, one above the other, and the upper <i>mikveh</i> had 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and one was drawing water by hand and pouring it into that <i>mikveh</i> until the amount of water increased to the extent that 40 <i>se'ah</i> overflowed and descended into the lower <i>mikveh</i>, the lower <i>mikveh</i> is acceptable.",
+            "When a <i>mikveh</i> contained exactly 40 <i>se'ah</i> and one added a <i>se'ah</i> of drawn water and then removed a <i>se'ah</i> of water from it, the <i>mikveh</i> is acceptable. Similarly, if he added a <i>se'ah</i> of drawn water and removed a <i>se'ah</i> of water from the <i>mikveh</i>, the <i>mikveh</i> is acceptable provided the greater portion of the original water remained.",
+            "Drawn water does not disqualify the water of a <i>mikveh</i> when three <i>lugin</i> fall in unless they fall into the <i>mikveh</i> from a container. If, by contrast, the drawn water flows on the ground outside the <i>mikveh</i> and continues streaming until it descends into the <i>mikveh</i>, it does not disqualify the <i>mikveh</i> unless it constitutes half or more of the original 40 <i>seah</i> of water. If, however, the majority of the original 40 <i>se'ah</i> of water was acceptable, the <i>mikveh</i> is acceptable.<br>What is implied? When a <i>mikveh</i> contains a little bit more than 20 <i>se'ah</i> of acceptable water, one drew water and poured it outside the <i>mikveh</i>, and then the water flowed and descended into the <i>mikveh</i>, it is acceptable, even if it reached a total of 1000 <i>se'ah</i>. This applies whether the water flowed on the ground or through a conduit or the like that does not disqualify a <i>mikveh</i>. The rationale is that drawn water that was caused to flow is acceptable if the majority of 40 <i>se'ah</i> water is acceptable.<br>Similarly, if there was a little more than 20 <i>se'ah</i> of rainwater on an enclosed roof and one drew water by hand and poured less than 20 <i>se'ah</i> of water into the water, the entire quantity is unacceptable. Nevertheless, if one opened the drainage pipe and caused all the water to flow into one place, it constitutes an acceptable <i>mikveh</i>. The rationale is that when an entire quantity of drawn water was caused to flow, it is acceptable, provided the majority of the water was acceptable.",
+            "Some of the scholars of the west ruled that since the Sages declared \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure,\" it is not necessary that the majority of the water be acceptable. Instead, the perspective that required both a majority of acceptable water and that it be caused to flow are the words of only one Sage and they were already rebutted, for the conclusion of the passage states: \"An entire quantity of drawn water that was caused to flow is pure.\"<br>According to the words of the scholars of the west, if one would fill a container with water and pour it out and the water would flow to one place where it collects, it would be an acceptable <i>mikveh</i>. Similarly, all the pools in our bathhouses would be kosher <i>mikveot</i>, for all the water they contain was drawn and then flowed through pipes. Never have we seen anyone who performed such a deed, i.e., ruling that such pools are acceptable for immersion.",
+            "The following laws apply when rainwater and drawn water were mixed together in a courtyard and flowed into a cavity or they were mixed together on the steps leading to an underground cavern and then descended into the cavern. If the majority of the water was acceptable, the <i>mikveh</i> is acceptable. If the majority of the water was unacceptable, it is unacceptable.<br>When does the above apply? When they became mixed together before they reached the <i>mikveh</i>, but instead, flowed and descended together. If, however, the acceptable water and the unacceptable water were descending directly into the <i>mikveh</i>, different rules apply. If it is known that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water fell into the <i>mikveh</i> before three <i>lugim</i> of drawn water, the <i>mikveh</i> is acceptable. If not, it is unacceptable."
+        ],
+        [
+            "When three <i>lugim</i> of drawn water fall into a <i>mikveh</i> - whether from one <i>k'li</i> or from two or three <i>keilim</i> - they can be combined to reach a quantity that disqualifies the <i>mikveh</i>, provided the water begins descending from the second before it concludes descending from the first. If descends from four <i>keilim</i>, the water from them is not combined.<br>When does the above apply? When one did not intend to increase the amount of water in the <i>mikveh</i>. If, however, one intended to increase the amount of water in the <i>mikveh</i>, even if a <i>dinar</i>-size measure was added each year, they are all combined to reach the sum of three <i>lugim</i>, whether the drawn water was present there before the acceptable water, the acceptable water was present there before the drawn water, or they both fell into the <i>mikveh</i> at the same time. Since three <i>lugim</i> of water fell into 40 <i>se'ah</i> combining with the acceptable water to reach that amount or into less than 40 <i>se'ah</i> of water, the entire amount is invalidated and considered as drawn.",
+            "When two people each poured a <i>log</i> and a half into a <i>mikveh</i>, or one wrung out his garment and lifted it up, causing the water it contained to fall from several places, it invalidates a <i>mikveh</i>. A similar ruling applies when one pours from a distributor that causes water to pour from several places at the same time.",
+            "When one immerses a pillow or a cushion of leather into a <i>mikveh</i> that has exactly 40 <i>se'ah</i>, when he lifts their edges out of the water, the water inside of them is considered as drawn water.<br>What should he do? He should immerse them and lift them up by their ends. With regard to a basket and a sack, he should immerse them and lift them up in the ordinary manner without showing any concern.",
+            "The following law applies to a <i>mikveh</i> that had three pockets of drawn water with a <i>log</i> in each of the pockets and then acceptable water fell into it. If it is known that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water fell into it before the water reached the third pocket, it is acceptable, If not, it is disqualified.",
+            "When there are two <i>mikveot</i>, neither containing 40 <i>se'ah</i>, a <i>log</i> and a half fell into each one of them, and then the <i>mikveot</i> became mixed together, they are acceptable. The rationale is that neither one of them had been designated as unacceptable.<br>If, by contrast, three <i>lugim</i> of drawn water fell into a <i>mikveh</i> that does not contain 40 <i>se'ah</i> [of acceptable water and afterwards, it was divided into two, even though enough acceptable water was added to each one to constitute an acceptable <i>mikveh</i>, they are invalid. The rationale is that whenever a <i>mikveh</i> is disqualified, all of its contents are considered as drawn water. It is as if all of the water had been drawn with a container.",
+            "When a cistern is filled with drawn water and a canal of rainwater flows into it and out of it, it is still considered as unacceptable until it can be calculated that not even three <i>lugim</i> of the drawn water that originally was in the cistern remain.<br>When three <i>lugim</i> of unacceptable water fall into a <i>mikveh</i> containing less than 40 <i>se'ah</i> of acceptable water, all of its contents are disqualified. Even if afterwards, he added enough acceptable water until the measure of 40 <i>se'ah</i> is reached, the <i>mikveh</i> remains invalid until all the water that was contained within it flows out and less than three <i>lugim</i> of the drawn water remain.<br>What is implied? A <i>mikveh</i> contains 20 <i>se'ah</i> of rainwater and a <i>se'ah</i> of drawn water fell into it. Afterwards, more acceptable water was added to it. It remains unacceptable until one knows that the 20 <i>se'ah</i> it originally contained and more than five and a quarter <i>kabbin</i> of the added water flowed out and less than three <i>lugim</i> of the entire quantity remain. Similarly, if one made a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and joined it to this invalid <i>mikveh</i>, the acceptable water purifies the unacceptable water.",
+            "If one was moving mud from the bottom of the <i>mikveh</i> to the sides and, as a result, three <i>lugim</i> of water flowed into the <i>mikveh</i>, it remains acceptable. If one was removing the mud and lifted it up by hand, separating it from the <i>mikveh</i> and placing it on the <i>mikveh's</i> sides and three <i>lugim</i> flowed into the <i>mikveh</i> from it, they disqualify it.",
+            "When a legion is passing from one place to another - or similarly, an animal is passing from one place to another - and three <i>lugim</i> of water was splashed into a <i>mikveh</i> by their hands and feet, it is acceptable. Moreover, even if they made a <i>mikveh</i> in this manner initially, it is acceptable.",
+            "When a <i>mikveh</i> does not contain 40 <i>se'ah</i> and less than three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is acceptable with regard to <i>challah</i> and <i>terumah</i> and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>.<br>When three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for <i>challah</i> and <i>terumah</i>. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If rainwater descended upon it to the extent that the rainwater constituted the majority of the mixture, the mixture is acceptable with regard to <i>challah</i> and <i>terumah</i> and one may use it for the ritual washing of hands. It is, however, invalid to be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i> until all of the original water that became considered as drawn flowed out and less than three <i>lugim</i> of it remained.<br>Similarly, if there was a <i>mikveh</i> that contained only a <i>dinar</i>-size measure less than 40 <i>se'ah</i> and three <i>lugim</i> of impure, drawn water fell into it, the water is unacceptable for <i>challah</i> and <i>terumah</i>. One may not use it for the ritual washing of hands, nor may it be used as the base for the collection of water for an acceptable <i>mikveh</i>. If less than three <i>lugim</i> of water fell into it - even if the water was all impure - and then a <i>dinar</i>-size measure of rainwater fell into it, causing it to comprise a complete measure of 40 <i>se'ah</i>, it is acceptable. Just as it is considered as pure with regard to immersion, it is considered pure in every respect."
+        ],
+        [
+            "Whenever water passes over <i>keilim</i> that contain a receptacle or water falls into them, it is considered as drawn water and disqualifies a <i>mikveh</i>, provided that the receptacle was made to serve that purpose. Even containers that are not susceptible to ritual impurity, e.g., stone containers and containers made from earth, disqualify water.",
+            "Whenever a <i>k'li</i> was not made with the intent that it serve as a receptacle, even though it does serve as a receptacle, the water it contains does not disqualify a <i>mikveh</i>, for example, large pipes through which water flows. Even though they are wide in the middle and serve as receptacles, the water they contain does not disqualify a <i>mikveh</i>. This applies whether they were made of metal or of earthenware.",
+            "The water contained in a trough in a stone does not disqualify a <i>mikveh</i>, because the trough is not a <i>k'li</i>. If, however, one joins a <i>k'li</i> to a stone, water contained in it disqualifies a <i>mikveh</i>, even if it was joined with cement. If one made a hole from below or one as wide as the mouthpiece of a drinking pouch in the trough from the side, it is acceptable and water contained within it does not disqualify a <i>mikveh</i>.",
+            "When a person takes a large barrel or a large kneading trough and makes a hole large enough to purify it from susceptibility to impurity, and then permanently affixes it within the ground, making it into a <i>mikveh</i>, it is acceptable. Similarly, if one plugged the hole with lime and with building materials, this does not disqualify the barrel and the water collected within forms an acceptable <i>mikveh</i>. If one plugged it with lime or with gypsum, the water it contains makes a <i>mikveh</i> unacceptable, unless it was permanently affixed to the earth or made part of a building. If it was taken and placed on the surface of the earth or on lime and mud was smeared on its sides, it is acceptable to use as a <i>mikveh</i>.",
+            "The following laws apply when one places a tablet under a drainage pipe and water flows over it into a <i>mikveh</i>. If the tablet had borders on its sides, this water would disqualify the <i>mikveh</i>. If not, it does not disqualify it. If one stood the tablet upright on its point, at an angle under the drainage pipe to wash it, even though it has borders, it does not disqualify the water, because in this position, it was not intended to serve as a receptacle.",
+            "The following laws apply when one carves a place in a pipe for pebbles that are carried with the water to collect so that they will not descend together with the water. If it was a wooden pipe and he carved out even the slightest hollow, it disqualifies the water, because all of the water passes through a utensil that was made to serve as a receptacle. This applies even if one permanently affixed the pipe to the earth after he carved out the hollow. The rationale is that the pipe had already been considered as a <i>k'li</i> when it was unattached. If, by contrast, it was permanently affixed to the earth and then he carved out the receptacle, it does not disqualify the water. If the pipe was made from earthenware, it does not disqualify the water unless the hollow is large enough to contain a <i>revi'it</i>.<br>Even though the hollow in the pipe becomes filled with the pebbles that dribble into it, it remains a disqualifying factor. It is not considered as having been stopped up. If earth or pebbles descended into the hollow and stopped it up, because they were compressed there, the water is acceptable.",
+            "When either a sponge or a bucket that contains three <i>lugim</i> of drawn water falls into a <i>mikveh</i>, it does not disqualify it. For it was said only that three <i>lugim</i> of water that fall into it disqualify it, not a container into which drawn water had fallen.",
+            "When there is a closet or a chest in the sea, one may not immerse in them unless they have a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If there was a sack or a basket in the sea, one may immerse in them. Similarly, if one places a sack or a basket under a drainage pipe, the water that flows through them does not disqualify a <i>mikveh</i>.",
+            "When one immersed <i>keilim</i> over an impure base for a container that was placed inside a <i>mikveh</i>, even though the edge of the base extends above the water, the <i>keilim</i> are purified from their impurity. If, however, one lifts them up from the water into the inner space of the base, the water that is on the <i>keilim</i> contracts impurity because it is within the inner space of the base. The water in turn imparts impurity to the <i>keilim</i>.<br>Similarly, if a spring emerges from under an earthenware oven and a person descended and immersed in it, he is pure, but his hands contract impurity from the inner space of the oven unless the water extends above the oven for at least the height of his hands. Thus when he immersed, his hands will be above the oven. The difficulties arise, because earthenware <i>keilim</i> do not regain purity through immersion in a <i>mikveh</i>, as we explained.",
+            "When a barrel full of water falls into a sea, even into the Mediterranean Sea, one who immerses there is not considered to have immersed. The rationale is that it is impossible that there will not be three <i>lugim</i> of water from the barrel in one place. If a loaf of <i>terumah</i> falls there, it becomes impure. It contracts impurity due to contact with drawn water, for the water is standing there. If such a situation would take place in a river or the like, one would be able to immerse there, since it flows.",
+            "When there was a pool of drawn water next to a <i>mikveh</i> that contains less than 40 <i>seah</i>, even though it is touching the water of the <i>mikveh</i>, it does not disqualify it, because it is like a <i>mikveh</i> next to a <i>mikveh</i>. If the pool of the drawn water was in the middle of the <i>mikveh</i>, it disqualifies it.",
+            "The following rule applies when there are two pools of water, one above the other, they are separated by a wall, and the upper one is filled with acceptable water, but the lower one is filled with drawn water, and there is a hole in the wall between the upper pool and the lower one. If there are three <i>lugim</i> of drawn water opposite the hole, the upper pool is disqualified. The rationale is that it is considered as if the hole was in the center of the upper pool, not at its side.",
+            "How large must the hole be for there to be three <i>lugim</i> there? Everything depends on the quantity of water contained in the pool. If the lower pool contains 40 <i>se'ah</i>, the hole must be 1/320th of the pool. If the pool contains 20 <i>se'ah</i>, the hole must be 1/160th of the pool. Continue calculating according to this ratio for other amounts. A <i>se'ah</i> is six <i>kabbin</i>, a <i>kab</i> is four <i>lugim</i>, and a <i>log</i> is the size of six eggs.",
+            "The following laws apply when there are three <i>mikveot</i>, each containing exactly 20 <i>se'ah</i>, next to each other, and one [of those on the side contained drawn water. If three people descended and immersed themselves, causing all the water to rise and mix on the floor outside the <i>mikveot</i>, both the <i>mikveot</i> and the people who immersed themselves are pure. The rationale is that the entire amount totaled 60 <i>se'ah</i>, of which 40 <i>se'ah</i> of acceptable water came from two pools located next to each other. And drawn water does not disqualify a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i>, as we explained.<br>If the pool containing drawn water was in the middle and they descended and immersed themselves, causing the water to rise and the <i>mikveot</i> thus to become joined, the status of the <i>mikveot</i> is the same as it was previously and those who immersed themselves are impure as they were previously. The rationale is that 40 <i>se'ah</i> of acceptable water did not mix together, because their pools were not located next to each other, for the pool of drawn water separates between them."
+        ],
+        [
+            "A <i>mikveh</i> is not disqualified, neither because of a change of its water's taste, nor a change of its smell, only because its color changes. Any substance that may not be used to constitute a <i>mikveh</i> initially disqualifies one, if it causes its color to change.<br>What is implied? Wine, milk, blood, or other liquids that are classified as fruit juices do not disqualify a <i>mikveh</i> if three <i>lugim</i> of them fall into it, because it was only said that three <i>lugim</i> of drawn water disqualify a <i>mikveh</i>. They do, however, disqualify it if they change the color of its water.<br>Even when a <i>mikveh</i> contains 100 <i>se'ah</i> and a <i>log</i> of wine or fruit juice falls into it and changes its color, it is unacceptable. Similarly, if a <i>mikveh</i> contains 20 <i>se'ah</i> or less of acceptable water and a <i>se'ah</i> of wine or fruit juice fell into it without changing its color, the water is acceptable as it was beforehand. The <i>se'ah</i> of wine or fruit juice, however, is not counted in the measure of the <i>mikveh</i>. If another 20 <i>se'ah</i> of acceptable water were added to the original 20, it is an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "There are substances that cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it; others that disqualify it and do not cause it to be considered acceptable, and others that neither cause it to be acceptable nor disqualify it.",
+            "These are the substances that cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it: snow, hail, sleet, ice, salt, and flowing mud. What is implied? When a <i>mikveh</i> contains 39 <i>se'ah</i> of water and a <i>se'ah</i> of one of these substances falls into it, the <i>mikveh</i> is acceptable and complete. Thus they cause a <i>mikveh</i> to be considered acceptable and do not disqualify it.<br>Even if one brought 40 <i>se'ah</i> of snow initially and placed them in a cavity and crushed it there, the <i>mikveh</i> is complete and acceptable.",
+            "These are the substances that disqualify a <i>mikveh</i> and never cause it to be considered acceptable: drawn water, whether pure or impure, water that was used for pickling, water that was used for cooking, a mixture of water and grape dregs before they become vinegar, and beer.<br>What is implied? When a <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> minus the weight of a <i>dinar</i> and the weight of a <i>dinar</i> of one of these liquids falls into it, it is not included in the measure of a <i>mikveh</i> and does not complete it. If three <i>lugim</i> of one of these liquids falls into a <i>mikveh</i>, it disqualifies it.",
+            "These are the substances that neither disqualify a <i>mikveh</i>, nor cause it to be considered acceptable: other liquids, fruit juice, fish brine, fish oil, and a mixture of water and grape dregs that became vinegar.<br>What is implied? If there was a <i>mikveh</i> that contained 39 <i>se'ah</i> and a <i>se'ah</i> of these liquids fell into it, it does not cause it to be acceptable. Nevertheless, the water the <i>mikveh</i> contains is acceptable as it was beforehand, for these liquids disqualify a <i>mikveh</i> only if they change its color, as explained.",
+            "There are times when the latter liquids cause a <i>mikveh</i> to be considered as acceptable. What is implied? A <i>mikveh</i> contained 40 <i>se'ah</i>, a <i>se'ah</i> of these liquids fell in, and then a <i>se'ah</i> was removed from the <i>mikveh's</i> waters. The 40 <i>se'ah</i> that remain still constitute an acceptable <i>mikveh</i>.",
+            "When one washed baskets used to collect olives or grapes in a <i>mikveh</i>, causing the water's color to change, it is acceptable.",
+            "Water of dyes disqualify a <i>mikveh</i> if three <i>lugim</i> fall in, but do not disqualify it because they changed its color.",
+            "When wine, black fluid from olives, or other fruit juices fall into a <i>mikveh</i> and change the color of its water, disqualifying it, how can it be rectified? If the <i>mikveh</i> contains less than 40 <i>se'ah</i>, one should wait until rain descends and changes its color back to water's natural color. If the <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> of acceptable water, one may fill buckets and pour water into it until its color reverts to water's natural color.<br>If wine, the black fluid from olives, or the like falls into a <i>mikveh</i> and changes the color of some of its water, if it does not have 40 <i>se'ah</i> of water whose color has not changed, one should not immerse in it. Even if it contains 40 <i>se'ah</i>, if one immerses in a place whose color has changed, his immersion is invalid. Even if a barrel of wine was broken and fell into the Mediterranean Sea and the color of the water in that place is the color of wine, one who immerses in that place is not considered to have immersed.",
+            "When even a <i>dinar</i>-sized portion of wine fell into three <i>lugim</i> of drawn water and change their color, so that they are all the color of wine and then they fell into a <i>mikveh</i> they do not disqualify it, unless they change its color.",
+            "When there are three <i>lugim</i> minus a <i>dinar</i>-sized portion of water and milk or fruit juice falls into the water, but its color remains that of water, it does not disqualify a <i>mikveh</i> if it falls into it. A <i>mikveh</i> is not disqualified unless three <i>lugim</i> of drawn water fall into it that were not mixed with any other liquid or with fruit juice.",
+            "When the color of a <i>mikveh</i> changes on its own accord without anything falling into it, it is acceptable. It is only disqualified if its color changed due to another liquid."
+        ],
+        [
+            "Any body of water that is in contact with a <i>mikveh</i>, is considered as the <i>mikveh</i> itself and it can be used for immersion. When cavities that are next to the opening of a <i>mikveh</i> or the footprints left by animals share a point of contact with the water of the <i>mikveh</i> that is as large as the mouthpiece of a drinking pouch, they may be used for immersion.",
+            "Cavities at the side of the <i>mikveh</i> or crevices at the side of <i>mikveh</i> may be used for immersion even if they have only the slightest point of contact with the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When a needle was placed on the steps leading to a <i>mikveh</i>, one may move his hand back and forth in the water to create waves. Once the wave passes over the needle, it regains purity.",
+            "The following laws apply to a hidden reservoir in a <i>mikveh</i>: If the ground that separates between the <i>mikveh</i> and the reservoir is sturdy and capable of remaining over the course of time, one may not use the water in the reservoir for immersion unless it shares a point of contact with the <i>mikveh</i> as large as the mouthpiece of a drinking pouch. If it is not capable of remaining for an extended period, one may immerse in its water as long as it shares any contact whatsoever with the water of the <i>mikveh</i>.",
+            "When the wall between two <i>mikveot</i> is cracked in half, the two <i>mikveot</i> are considered as joined. If together they contain 40 <i>se'ah</i>, either of them may be used for immersion. If the wall is cracked horizontally, they are not considered as joined unless there is a point of contact the size of the mouthpiece of a drinking pouch. If the water is joined above the wall, they are considered as joined provided there is a layer of water even as thin as a garlic peel connecting them over the width of a space the size of the mouthpiece of a drinking pouch.",
+            "How large is the measure of a hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch? A circle with a diameter the width sufficient to enable two average-sized fingers of an ordinary person to rotate within it. The fingers mentioned do not refer to the thumb, but to the first two of the four on the palm of one's hand.<br>Any entity present in the hole the size of the mouthpiece of a drinking pouch reduces that measure. This applies even to entities that were created from the water.<br>If there is a doubt whether a hole is the size of the mouthpiece of a drinking pouch or not, the <i>mikveot</i> are not considered as joined. The rationale is that the primary obligation to immerse is Scriptural. And whenever the primary obligation is Scriptural, even when the measure stated is conveyed by the Oral Tradition, we rule stringently when there is an unresolved doubt regarding its measure.",
+            "<i>Mikveot</i> may be purified from each other, an upper <i>mikveh</i> from a lower one and a far-away <i>mikveh</i> from one that is close.<br>What is implied? An earthenware or lead pipe - for pipes do not disqualify a <i>mikveh</i> - is brought and inserted into the acceptable <i>mikveh</i>. One places his hand under it until it becomes full and then takes it and connects it so that the water in the pipe will become intermingled with the water of the other <i>mikveh</i>. Even if the point where they become intermingled is only a hairsbreadth, it is sufficient. Then the two <i>mikveot</i> connected by the pipe are considered as one.",
+            "The following rules apply when there are three cavities in a wadi, the higher one and the lower one contain only 20 <i>se'ah</i>, the middle one contains 40 <i>se'ah</i>, and a current of rain water flows through the wadi. Although the current of water flows into the cavities and out of them, it does not join the cavities as one. Hence, only the middle one is acceptable for immersion. The rationale is that water that is flowing does not join <i>mikveot</i> unless it collects in one place.",
+            "Soft mud from which a cow drinks may be measured as part of a <i>mikveh</i>. If it is so thick that a cow would not drink from it, it should not be measured as part of it.",
+            "When a <i>mikveh</i> contains 40 <i>se'ah</i> of water and mud, one may immerse in both the mud and the water. In which mud may one immerse? In soft mud over which water collects. If the water was on one side and the soft mud on the other side, one may immerse in the water, but not in the mud.",
+            "Any substance that was created from the water, e.g., red worms, is acceptable for immersion. One may immerse in the eye of a giant fish.",
+            "When a <i>mikveh</i> contains exactly 40 <i>se'ah</i> of water and two people descended and immersed, one after the other, the first is pure and the second remains impure. The rationale is that some of the water contained in the original 40 <i>se'ah</i> was removed. This stringency applies even in the feet of the first person were still in the water when the second immerses.<br>If one immersed a thick sponge or the like in such a <i>mikveh</i> and lifted it up, as long as part of the sponge is touching the water, one who immerses afterwards is pure. The rationale is that all of the water is considered as intermingled.<br>When one immerses a bed or the like, even though he pushed its legs into the thick mud on the bottom of the <i>mikveh</i> until the water covers it from above, it is pure. The rationale is that it does not become sunk in the water until it becomes immersed in the water first.<br>When one immerses a large pot in a <i>mikveh</i> with a limited amount of water, it is impure, as it was beforehand, because the water will splash out of the <i>mikveh</i>. Thus the <i>mikveh</i> will be less than 40 <i>se'ah</i>. What should he do? He should lower it via its opening, turn it over in the <i>mikveh</i>, immerse it, and lift it up by its base, so that the water inside will not become \"drawn,\" and return to the <i>mikveh</i> and disqualify it.",
+            "When the water in a <i>mikveh</i> is dispersed, one may press even bundles of straw and bundles of reeds into the water from the sides until the water level will rise and one can descend and immerse within."
+        ],
+        [
+            "There are six categories of <i>mikveot</i>, one superior to another. The first is the water of pit, cisterns, storage trenches, storage caverns, and the like, where water is collected on the earth. Even though the water was \"drawn\" and even though there were less than 40 <i>se'ah</i>, since the water only contracts impurity through willful activity, as we explained, the prevailing assumption is that it is pure. It is fit to use such water to make dough from which <i>challah</i> must be separated or to wash one's hands, provided he washes his hands with a container, as we explained.",
+            "On a superior level is rainwater that has not ceased flowing, i.e., the rain is still descending and the mountains are still gushing with water and that water flows down and collects on the ground. It is not \"drawn;\" however, there are not 40 <i>se'ah</i>. Such water is acceptable for <i>terumah</i>, for the washing of hands, and for the immersion of water that became impure.<br>If the rains ceased descending, but the water was still flowing from the mountains, such water is still considered in this category. If water is no longer flowing from mountains and they are not gushing, it is considered as water collected in a pit.",
+            "When one digs at the side of the sea, a river, or a swamp, and water from these bodies flows into the pit that was dug, the water is considered like water that has not ceased flowing.",
+            "When one digs at the side of a spring, as long as the water emerges because of the spring, even though at times, its flow is interrupted, but then it flows again, it is considered as a spring. If it ceased flowing entirely, it is considered as water collected in a pit.",
+            "On a superior level is a <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i> of water that was not drawn. Every person can immerse in such a <i>mikveh</i> to regain purity except a male <i>zav</i>. All impure <i>keilim</i> and hands that must be immersed to touch sacrificial foods are immersed in such a <i>mikveh</i>, as we explained.",
+            "On a superior level is a natural spring whose water is minimal and drawn water was added to it. The laws governing it resemble those governing a <i>mikveh</i> in that it does not impart purity through immersion in the water that flows from it, only in water that is collected and stationary in a reservoir. And they resemble those governing a natural spring in that even the smallest amount of its water imparts purity. For there is no minimum measure required for the water of a natural spring. Even the slightest amount can impart purity.",
+            "On a superior level is a natural spring in which drawn water was not mixed, but its water was spoiled; it was bitter or salty. It imparts purity when its water is flowing, i.e., the water emerges and streams forth from the spring.",
+            "On a superior level is a natural spring whose water is \"living water.\" In such springs alone may male <i>zavim</i> immerse and from them alone water may be taken for the purification of a person afflicted with <i>tzara'at</i> and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.<br>What are the differences between the laws governing a natural spring and a <i>mikveh</i>? A <i>mikveh</i> does not impart purity unless it contains 40 <i>se'ah</i> of water, while even the smallest amount of water from a natural spring imparts purity. And the water of a <i>mikveh</i> imparts purity only if it is collected in a reservoir. Any water flowing out from it does not impart purity. The water of a natural spring, by contrast, imparts purity when flowing. Also, immersion in a <i>mikveh</i> is not effective for <i>zavim</i>, while a <i>zav</i> may immerse in a natural spring of \"living water.\"",
+            "When the waters of a spring flow outward and into a receptacle in a stone and afterwards emerge from the receptacle and flow further, all of the water in the receptacle and all that flowed out of it is unacceptable for immersion. If some of the water from the spring - even the slightest amount - was flowing over the edge of the receptacle, the water outside the receptacle is acceptable for immersion. The rationale is that a natural spring purifies water as long as it shares even the slightest amount of contact with it.<br>When water from a natural spring was flowing into a pool that was filled with water and collects there, that pool is considered as a <i>mikveh</i>. If the water flows outside the pool, that water is not acceptable for the purification of <i>zavim</i> and those afflicted with <i>tzara'at</i> or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer until one is certain that all of the collected water that was originally in the pool has flowed out.",
+            "When the waters of a spring flow over articles that do not have a receptacle, e.g., a table, a bench, or the like, the water is considered as a <i>mikveh</i>, provided one does not immerse above the articles themselves.",
+            "When there was a natural spring with small irrigation ditches flowing out from it and one poured water into the spring so that the water in the ditches would increase and flow powerfully, the water is considered as a spring in all regards.<br>If the water of the spring was stationary and not flowing and one added water until it flowed into the irrigation ditches, the water that flows into those ditches is comparable to a <i>mikveh</i> in that it imparts purity only when collected in a reservoir and it is comparable to a spring in that even the slightest amount imparts purity.",
+            "All of the seas impart purity despite the fact that their water is flowing, but they are invalid for the purification of <i>zavim</i> and persons afflicted with <i>tzara'at</i> and for the sanctification of the water used for the ashes of the red heifer.",
+            "Water that flows from a natural spring is considered as an extension of the spring in all contexts. Water that drips from a spring, even though the dripping is continuous, is considered only as a <i>mikveh</i> and does not impart purity unless there are 40 <i>se'ah</i> standing in one place. Such water is not acceptable for the purification of <i>zavim</i> and those afflicted with <i>tzara'at</i> or for the sanctification of the water for the ashes of the red heifer.<br>If the water flowing from the spring becomes mixed with water dripping from it, it is considered like a stream in all respects. If, however, the amount of the water of the stream that was dripping was greater than that which was flowing, or if an amount of rainwater greater than the water in a river flowed into it, the water does not impart purity when flowing, only when in a reservoir. Therefore one must use a mat or the like to surround the portion of the river where the water is mixed until the water will be gathered in a single place so that one can immerse in it.",
+            "When one caused water that was dripping to flow, e.g., one placed a smooth earthenware tablet next to a <i>mikveh</i> whose water was dripping and thus the water was flowing as it descended down the tablet, it is acceptable. Any article that is susceptible to impurity, even by Rabbinic decree, should not be used as a conduit for water.",
+            "When one uses the external green shell of a nut to change the direction of the flow of water the water is acceptable as water from a spring, as it was before. It is not disqualified, because a fresh nut shell which imparts color is not considered as a container.",
+            "When rainwater is cascading down a hill, flowing as it descends, even though there are more than 40 <i>se'ah</i> of water from the beginning of the torrent to its end, it is not acceptable for immersion while it is flowing. It must be collected in a reservoir containing 40 <i>se'ah</i>. If one surrounded the water with containers, having them serve as partitions, i.e., walls for a body of water to collect, and 40 <i>se'ah</i> of rainwater flowed into it and collected there, it is acceptable for immersion. The containers with which one surrounded the water are not considered to have been immersed.",
+            "When a wave becomes separated from the sea and falls on a person or on <i>keilim</i>, they are pure for ordinary purposes, provided the wave contains 40 <i>se'ah</i>, for a person who immerses does not have to have a specific intent, as we explained in <i>Hilchot Sha'ar Avot HaTum'ah</i>. If the person focused his intent on purifying himself for a specific level of purity, and was waiting in anticipation of the wave falling upon him, he is considered to have purified himself for the activity for which he desired to purify himself.",
+            "One may not immerse in a wave when it is in the air before it falls on the earth even if it contains 40 <i>se'ah</i> of water. The rationale is that just as we do not immerse in water that is flowing, how much more so do we not immerse in water that is in the air. When the two ends of a wave are touching the earth, we can immerse in it. We do not, however, immerse in its crest, because that water is in the air."
+        ],
+        [
+            "What is meant by an unresolved doubt regarding drawn water that our Sages ruled as pure? A <i>mikveh</i> about which one was unsure whether drawn water fell into it. Or even if one was certain that drawn water fell into it, but was in doubt whether there were three <i>lugim</i> or not. Or even when one was certain that there were three <i>lugim</i> of drawn water, but there was a doubt whether the <i>mikveh</i> into which the water fell contained 40 <i>se'ah</i> or not. In all instances, the <i>mikveh</i> is acceptable.",
+            "The following law applies when there are two <i>mikveot</i>, one containing 40 <i>se'ah</i> and one containing a lesser amount. Three <i>lugim</i> of drawn water fell into one of them, but it is not known into which they fell. Because of the doubt, we rule that the acceptable <i>mikveh</i> is pure, because there is a factor on which one can rely.<br>If they both contained less than 40 <i>se'ah</i> and three <i>lugim</i> fell into one of them, they are both disqualified, because there is no factor on which one can rely. If the drawn water fell into one, it would be disqualified and if it fell into the other, it would be disqualified.",
+            "When one left a <i>mikveh</i> empty, and returned and found it full, it is acceptable, for there is an unresolved doubt whether the water for this <i>mikveh</i> was drawn.",
+            "When a pipe carried water into a <i>mikveh</i>, but there is a mill next to it, if there is a doubt whether water flowed into the <i>mikveh</i> from the pipe or from the mill, it is unacceptable, because the disqualifying factor is evident. If, however, the <i>mikveh</i> contains a majority of acceptable water, it is acceptable because the doubt involves drawn water and there is an acceptable <i>mikveh</i> whose presence had been established.",
+            "All of the <i>mikveot</i> found in the lands of the nations are invalid for immersion, for we operate under the presumption that the water is drawn. All of the <i>mikveot</i> found in <i>Eretz Yisrael</i>, in the cities, within the gates are assumed to be invalid, because the inhabitants of the cities wash their garments in them and pour drawn water into them at all times. All of the <i>mikveot</i> found in <i>Eretz Yisrael</i> outside the gates of a city are presumed to be pure. For it is assumed that they came from rainwater.",
+            "In all the following situations, when an impure person descends to purify himself and:<br>a) there is a doubt whether he immersed or did not immerse,<br>b) even if it was known that he immersed, but there is a doubt whether the <i>mikveh</i> contained 40 <i>se'ah</i> or not, or<br>c) there were two <i>mikveot</i>, one containing 40 <i>se'ah</i> and one that did not contain 40 <i>se'ah</i>, he immersed in one of them and did not know in which one he immersed, he is impure because of the doubt. The rationale is that we presume that the impure person is impure until it is certain that he immersed in the proper manner.<br>Similarly, if a <i>mikveh</i> was measured and it was discovered that it did not contain the required amount of water, whether the <i>mikveh</i> was located in the public domain or a private domain, all of the pure articles that were immersed in it are considered as impure retroactively until a time when it was measured and it was complete.<br>When does the above apply? When the immersion was intended to purify the person or the article from severe impurity. When, however, the immersion was because of a light impurity, e.g., one ate impure foods or drank impure beverages, his head and the majority of his body entered drawn water, or three <i>lugim</i> of drawn water fell on his head and on the majority of his body, since the primary aspect of these types of impurity are Rabbinical in origin, he is pure despite the doubt, as we explained. Even though the person is in doubt whether he immersed or not, the <i>mikveh</i> in which he immersed was discovered to be lacking afterwards, or other doubts of this nature arise, he is pure.",
+            "When there were two <i>mikveot</i>, one kosher and one unacceptable, a person immersed in one to purify himself from a severe type of impurity, and touched pure foods, their status is questionable. If he immersed in the second <i>mikveh</i> as well and touched pure foods, the status of the first remains questionable as before and the second ones are pure. If these two batches of foods touch each other, the status of the first remain questionable and the second should be consigned to fire. This ruling also applies if in the interim he contracted impurity from a light source of impurity, as we explained, immersed in the second <i>mikveh</i> and touched pure foods.<br>If, however, he immersed in one of the <i>mikveot</i> because of a light impurity and then touched pure foods and then contracted a severe type of impurity, immersed in the second, and then touched pure foods, the first batch are pure and the status of the second is questionable. If these two batches of foods touch each other, the first should be consigned to fire and the status of the second remains the same as before.<br>The following rules apply if one of two <i>mikveot</i> contained 40 <i>se'ah</i> of acceptable water and the other was filled entirely with drawn water and two people immersed in them without knowing which one immersed in the acceptable <i>mikveh</i> and which immersed in the unacceptable one. One of the two had contracted a severe type of impurity and one had contracted a light type of impurity. They both touched pure foods. The status of the foods touched by the one who immersed because of a severe type of impurity is questionable, but those touched by the one who immersed because of the light type of impurity are pure.<br>In the situation described in the above clause, if one person was impure and descended to immerse and the other was pure and descended merely to cool off, pure foods touched by the one who descended to immerse in one of them are of questionable status, as we explained. And the one who descended to cool off is pure as he was previously. The rationale is that this is a doubt concerning drawn water, for the question is: perhaps he immersed in the pool of drawn water when he cooled off and thus contracted impurity.",
+            "The following rules apply when there are two <i>mikveot</i>, each containing 20 <i>se'ah</i>, one of drawn water and one of acceptable water. If a person cooled off in one of them and then touched pure foods, they are considered pure. If afterwards, he cooled off in the second and touched pure foods, they should be consigned to fire. For his head and the larger greater of his body certainly entered drawn water, as we explained."
+        ],
+        [
+            "We already explained that washing one's hands and/or immersing them is a Rabbinic requirement. Hands that must be immersed may be immersed solely in an acceptable <i>mikveh</i> that contains 40 <i>se'ah</i>. For only in a place where a person immerses his body may he immerse <i>keilim</i> and hands. When, however, hands need only to be washed, if they were immersed in the water of a <i>mikveh</i>, they are pure. If they were immersed in drawn water, whether in a container or on the earth, the person's hands are not purified. Instead, drawn water poured from a container must fall upon his hands. For hands may only be washed from containers and using human effort, as we explained in <i>Hilchot Berachot</i>.",
+            "Any substance that intervenes for one's entire body when immersing also intervenes for one's hands, both when immersing them and when washing them. Any substance that is included in the measure of a <i>mikveh</i>, e.g., flowing mud, is also included in the measure of a <i>revi'it</i> required for the washing of hands. Everyone who washes his hands must rub them together.",
+            "When a person washes both of his hands to partake of <i>terumah</i>, he must wash them a second time with other water to remove the water that is on his hands. For the water with which he washed them first - it is called the first water - contracted impurity from his hands. Therefore if a loaf of bread that was <i>terumah</i> fell into the water with which one first washed his hands, it contracts impurity. If it fell into the water of the second washing, it does not contract impurity. If one poured the water of the first washing and the second washing into one place and a loaf that was <i>terumah</i> fell there, it contracts impurity.<br>If one washed one's hands with the first water, an intervening object was found on his hands, and he removed it and washed again, his hands are impure as they were before, because the second water imparts purity only to what remains of the first water on his hands.",
+            "Hands contract impurity and are purified until the joint.<br>What is implied? One washed his hands the first time until the joint. The second time, he washed them, the water poured beyond the joint, his hands are pure. The rationale is that the second water is pure.<br>If, when he washed his hands the first time and the second time, the water poured beyond the joint and it returned to his hand, his hand contracts impurity. The rationale is that the first water that poured beyond the wrist contracted impurity because of his hand. The second water does not purify the water outside the joint. Hence, since the water that was beyond the joint returned to his hand, it imparts impurity to it.",
+            "If the first time, he washed one hand and changed his mind and washed both his hands together the second time, they are impure. The rationale is that the second water contracts impurity because of the hand that was not washed the first time and then they impart impurity to the other hand.<br>If he washed both his hands the first time and washed only one hand the second time, that one is pure. If he washed one hand and then rubbed it against his other hand which was not washed at all, the water upon the washed hand contracts impurity because of the unwashed hand and then imparts impurity to the hand which was washed. If he rubs it on his head or against the wall, it is pure.",
+            "If one washes both hands with one washing, they are pure. We do not say that it is like washing one hand with the water that descended from the other hand. Moreover, even four or five people, one next to each other or one on top of the other, may wash in this manner, as long as they hold their hands open so that the water can flow over the entire hand.",
+            "If one washed a portion of his hand and then washed the rest of his hand, his hand is impure as it was originally. If there is enough water to impart moisture to another substance on the portion of the hand washed first [while the other part was being washed, the hand] is pure.<br>When does the above apply? To the water of the first washing. With regard to the second washing, one may wash a portion of his hand and then wash again, adding to the portion washed.",
+            "The minimum measure of water with which one may wash one's hands initially is a <i>revi'it</i> for each and every person for both their hands. No less than this measure is acceptable, as explained with regarding to washing before partaking of bread.<br>With regard to the second washing, by contrast, two people may wash their hands with a <i>revi'it</i>, and half a <i>log</i> may be used for three or four. And from a <i>log</i>, even 100 may wash. The rationale is that the second water does not come to purify, but merely to wash off the first water.",
+            "When there was a container that held a <i>revi'it</i> of water that was acceptable for the washing of hands and one added to it a small amount of water that is not acceptable for that purpose, the mixture is acceptable. If one removed the amount of water he added from the container and there remained only a <i>revi'it</i> as there was originally, it is unacceptable. The rationale is that water that is unacceptable made up the measure of the <i>revi'it</i>.",
+            "Any water that is deemed unacceptable for the first washing is unacceptable for the second washing. Any container that may not be used for the first washing is also unacceptable for the second washing. Just as the water of the first washing must be poured by human effort, so too, must the water of the second washing.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Berachot</i> all of the factors that could disqualify water for the washing of hands and what makes them acceptable, all of the containers that may be used for the washing of the hands and those that may not be used, Just as any doubt regarding the washing of hands is considered as pure with regard to partaking of ordinary food, as explained there, so too, with regard to <i>terumah</i>, any doubt regarding the washing of hands is considered as pure.",
+            "It is a clear and apparent matter that the concepts of purity and impurity are Scriptural decrees and they are not matters determined by a person's understanding and they are included in the category of <i>chukim</i>. Similarly, immersion in a <i>mikveh</i> to ascend from impurity is included in the category of <i>chukim</i>, because impurity is not mud or filth that can be washed away with water. Instead, the immersion is a Scriptural decree and requires the focusing the intent of one's heart. Therefore our Sages said: \"When one immersed, but did not intend to purify himself,\" it is as if he did not immerse.<br>Although it is a Scriptural decree, there is an allusion involved: One who focuses his heart on purifying himself becomes purified once he immerses, even though there was no change in his body. Similarly, one who focuses his heart on purifying his soul from the impurities of the soul, which are wicked thoughts and bad character traits, becomes purified when he resolves within his heart to distance himself from such counsel and immerse his soul in the waters of knowledge. And Ezekiel 36:25 states: \"I will pour over you pure water and you will be purified from all your impurities and from all your false deities, I will purify you.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If two or more hairs are knotted in a single knot, they are not considered to be an intervening substance, because the water can go through them. If one hair is knotted, it is considered an intervening substance if the person is meticulous about it.  If he is not meticulous about it, he can immerse unless most of his hair is tied hair by hair individually. This is the teaching of the Geonim. It appears to me that a person's hair is like his body with regard to immersion and isn't a body of its own so that one could say \"most of the hair.\" Rather, even though all of a person's hair knotted hair by hair, if he is not meticulous regarding it, his immersion is acceptable unless [the hairs] are combined with another intervening substance on his body and they are found [to cover] most of his body, as we have explained. [The same rule applies] equally to a <i>niddah</i> or to other impure [people] who have hair on their heads."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,206 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כל הטמאין בין אדם בין כלים בין שנטמאו טומאה חמורה של תורה בין שנטמאו בטומאה של דבריהן אין להן טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע.",
+            "כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטומאה אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה וזה שנאמר בזב וידיו לא שטף במים כלומר שיטבול כל גופו והוא הדין לשאר הטמאין שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו וכל הדברים האלה אף על פי שהן מפי השמועה הרי נאמר במים יובא וטמא עד הערב וטהר בניין אב לכל הטמאים שיבואו במים.",
+            "כל הכלים שנטמאו יש להן טהרה במקוה חוץ מכלי חרס וכלי זכוכית וכן המפץ כלי חרס נאמר בו ואותו תשבורו ואין לו טהרה אלא שבירה אפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר ואפילו מלאהו סיד או גפסים הרי הוא כמו שהיה עד שישבר וכלי זכוכית ככלי חרס עשאום בדבר זה.",
+            "המפץ אינו בכלל הכלים המקבלים שאר כל הטומאות לפי שאינו כלי קיבול אינו מכלל כלי עץ האמורין בתורה והואיל והוא ראוי למשכב נתרבה לטומאת מדרס בלבד דין תורה וכיון שאין לו טומאה וטהרה בפירוש ונתרבה לטומאה לא יתרבה לטהר במקוה שאין מתטהר במקוה אלא הכלים האמורין בתורה ואין למפץ טהרה אלא קריעתו עד שישאר פחות מששה על ששה טפחים.",
+            "הזב אין לו טהרה אלא במעיין שהרי נאמר בו במים חיים אבל הזבה ושאר הטמאין בין אדם בין כלים טובלין אף במקוה.",
+            "כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה כמו שביארנו בעניין נדה ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש.",
+            "כל הטובל צריך שיטבול כל גופו כשהוא ערום בבת אחת ואם היה בעל שיער יטביל כל שיער ראשו והרי הוא כגופו דין תורה וכל הטמאין שמטבלו בבגדיהן עלתה להן טבילה מפני שהמים באין בהן ואינן חוצצין וכן הנדה שטבלה בבגדיה מותרת לבעלה.",
+            "כל הטובל צריך להתכוין לטבילה ואם לא נתכוין עלתה לו טבילה לחולין אפילו נדה שטבלה בלא כוונה כגון שנפלה לתוך המים או ירדה להקר הרי זו מותרת לבעלה אבל לתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתטבול בכוונה.",
+            "הכופת ידיו ורגליו וישב לו באמת המים אם נכנסו מים דרך כולו טהור הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה והטובל פעמיים במקוה הרי זה מגונה והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה.",
+            "בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבואו בהן המים שנאמר וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ואף על פי כן צריכין להיות ראויין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ לפיכך אמרו חכמים לעולם ילמוד אדם בתוך ביתו שתהיה אשה מדיחה בין קמטיה במים ואח\"כ תטבול והאשה טובלת כדרך גדילתה כאורגת וכמניקה את בנה.",
+            "אשה אינה טובלת בנמל מפני שמתביישת מבני העיר ואינה טובלת כהוגן ואם הקיף לה מפץ וכיוצא בו כדי להצניעה טובלת בנמל ולא תטבול על גבי כלים חרס או סל וכיוצא בהן מפני שמפחדת ולא תעלה לה טבילה.",
+            "אחד האדם או הכלים לא יהיה דבר חוצץ בינם ובין המים ואם היה דבר חוצץ בינם ובין המים כגון שהיה בצק או טיט מודבק על בשר האדם או על גוף הכלי ה\"ז טמא כשהיה ולא עלתה להן טבילה דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם או רוב הכלי לא עלתה להן טבילה והוא שיקפיד עליו ורוצה להעבירו אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ ואע\"פ שחופה את רובו וכן אם היה חופה מיעוטו אינו חוצץ אף על פי שהוא מקפיד עליו מדברי סופרים שכל דבר החוצץ אם היה מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה אע\"פ שהוא על מיעוטו גזירה משום רובו וכל דבר החוצץ אם היה חופה את רובו לא עלתה לו טבילה אף על פי שאינו מקפיד עליו גזירה משום רובו המקפיד עליו נמצאת אומר שאם היה על בשר האדם או על גוף הכלי דבר מדברים החוצצין כגון בצק וזפת וכיוצא בהן אפילו טיפה כחרדל והוא מקפיד עליו לא עלתה לו טבילה ואם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אא\"א היה חופה רוב הכלי או רוב האדם כמו שביארנו."
+        ],
+        [
+            "אלו חוצצין באדם:לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והדם יבש שעל גבי המכה והרטייה שעליה וגלדי צואה שעל בשרו ובצק או טיט שתחת הציפורן והמלמולין שעל הגוף וטיט היון וטיט היוצרים וטיט של דרכים הנמצא שם תמיד אפילו בימות החמה כל אלו חוצצין ושאר כל הטיט כשהוא לח אינו חוצץ שהרי נמחה במים וכשהוא יבש חוצץ:",
+            "הדבש והדיו והחרוב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין ושאר כל והחלב והדם ושרף התות והתאנה והשקמה השרפין בין לחין בין יבשין חוצצין ודם שנסרך בבשר אפילו לח חוצץ האבר והבשר המדולדלים חוצצין:",
+            "בית הסתרים באשה חוצץ עד שתדיח תחילה שהזיעה שם תמיד והאבק מתקבץ וחוצץ בד\"א בנשואה אבל בפנויה הואיל ואינה מקפדת אינו חוצץ:",
+            "האגד שעל גבי המכה והקשקשין שעל גבי השבר והשירים והנזמים והקטליות והטבעות בזמן שהן חזקים ודבוקים בבשר חוצצים רפים אינם חוצצין:",
+            "חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שקושרות הנשים בראשיהן לנוי חוצצין מפני שמבדילין בין הגוף ובין המים אבל חוטי שיער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן אע\"פ שאינן רפין:",
+            "חוטין שבצואר אינן חוצצין אפילו של פשתן לפי שאין אשה חונקת עצמה בהן אבל חבקים שבצואר כגון קטליות וענקים חוצצין לפי שהאשה חונקת עצמה בהן כדי שתראה בעלת בשר:",
+            "שיער שעל הלב שנתקשר ונעשה קלקלי וכן קלקלי הזקן חוצצין:",
+            "חץ התחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ ובזמן שאינו נראה טובל ואוכל בתרומתו לערב אף על פי שהוא חץ טמא וכן מי שבלע טבעת טמא וטבל הרי זה טהור ואם הקיאה אחר שטבל נטמא במגעה שכבר ביארנו שכל הבלועים בגוף החי לא מטמאין ולא מתטמאין נכנסו צרורות וקיסמין בסדקי רגליו מלמטה חוצצין:",
+            "אספלנית מלוגמא ורטייה שעל בית הסתרים חוצצין אע\"פשאינו צריך שיכנסו בהן המים צריכין שיהיו ראויין ולא יהא בהן דבר חוצץ כמו שביארנו היתה בו שערה אחת או שתים חוץ למכה וראשה מודבק למכה או שהיו שתי שערות ראשם מודבק בטיט או בצואה או שהיו שתי שערות בריסי עיניו מלמטה ונקבן והוציאן בריסי עיניו מלמעלה הרי אלו חוצצין:",
+            "לא יטבול אדם בעפר שעל רגליו ואם טבל אינו חוצץ:",
+            "האוחז באדם ובכלים והטבילן הרי הן בטומאתן ואע\"פ שרפה ידיו עד שבאו בהן המים גזירה שמא לא ירפה ואם הדיח ידיו במים עלתה להן טביל��:",
+            "המפשלת בנה לאחורה וטבלה לא עלתה לה טבילה שמא היה טיט ברגלי התינוק או בידיו ונדבק באמו בשעת טבילה וחצץ ואחר שעלתה נפל:",
+            "נדה שנתנה שערה בפיה או שקפצה ידה או שקרצה בשפתותיה או שנמצא עצם בין שיניה כאילו לא טבלה וכן שאר כל הטמאים נתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהרה מטומאת הנדה והרי היא טמאה על גב רוקה ונמצאת ראשון לטומאה כמי שנגע ברוק הנדה וכן הדין בזב:",
+            "ואלו שאין חוצצין באדם:קלקלי הראש ובית השחי ובית הסתרים שבאיש ולפלוף שבעין וגלד שהעלתה המכה ולכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הציפורן וציפורן המדולדלת וכשות הקטן והוא השיער הדק שעל בשרו כל אלו אינן חוצצין:",
+            "שתי שערות או יתר שהיו קשורין כאחת קשר אחד אינן חוצצין מפני שהמים באין בהן ושערה אחת שנקשרה חוצצת והוא שיהיה מקפיד עליה אבל אם אינו מקפיד עליה עלתה לו טבילה עד שתהיה רוב שערו קשור נימא נימא בפ\"ע כזה הורו הגאונים ויראה לי ששערו של אדם כגופו הוא חשוב לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנאמר רוב השיער אלא אף על פי שכל שיער ראשו קשור נימא נימא אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אא\"כ נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו כמו שביארנו ואחד הנדה ואחד שאר הטמאין שיש בראשן שיער:",
+            "תקנת עזרא היא שתהיה אשה חופפת את שערה ואחר כך תטבול ואם אפשר לה לחוף בלילה ולטבול מיד תיכף לחפיפה ה\"ז משובח ובשעת הדחק או מפני החולי חופפת אפילו בע\"ש וטובלת למוצאי שבת:",
+            "טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אם באותו היום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף פעם שנייה אלא חוזרת וטובלת מיד בלבד ואם לאו צריכה לחוף פעם שנייה ולטבול:",
+            "לא תחוף אשה בנתר מפני שמקטף את השיער ולא באהל מפני שמסריך את השיער אלא בחמין ואפילו בחמי חמה מפני שהחמין משירין את השיע' ומסלסלין אותו אבל הצוננין מקלקלין ומקבצין את השיער ומתקשר:",
+            "נדה שנתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה מפני השמנונית שעל ידיה:",
+            "שרטה בבשרה והוציא דם וטבלה בתוך שלשה ימים אין מקום השריטות חוצץ לאחר שלשה ימים חוצץ מפני שהדם נקפה שם כגלד שע\"ג המכה וכן לפלוף שבעין אם היה יבש והוא שהתחיל להוריק חוצץ בנדה:",
+            "כוחל שבעין אינו חוצץ שעל גב העין חוצץ ואם היו עיניה פורחות אף על גבי העין אינו חוצץ:",
+            "פתחה עיניה ביותר או עיצמתן ביותר לא עלתה לה טבילה במה דברים אמורים לענין טהרות אבל להתירה לבעלה הרי זו מותרת אע\"פ שנתנה תבשיל לבנה או שהיה בה שרט ישן או שהיה על גב עינה כוחל ובין פתחה עיניה או עיצמתן הרי זו מותרת לבעלה שכל הדברים האלו וכיוצא בהן אינן חוצצין אלא מדבריהן ולענין טהרות גזרו לענין ביאה לא גזרו וכל החוצץ בנדה לטהרות חוצץ בשאר הטמאין לענין טהרות וחוצץ בגר בשעת טבילה:",
+            "מי שטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף ע\"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו הרי הוא בטומאתו עד שיאמר יודע אני בודאי שלא היה זה עלי קודם הטבילה הואיל והוחזק טמא העמד טמא על טומאתו עד שתדע בוודאי שטהר:"
+        ],
+        [
+            "ואלו חוצצין בכלים:הזפת והחמר וכיוצא בהן הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכן חוצצין מאחוריהן אינן חוצצין בד\"א מבית האומן אבל מבעל הבית בין מתוכן בין מאחוריהן חוצצין הזפת שבתמחוי ושבקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבעל הבית בין מבית האומן חוצצין:",
+            "המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בתמחו�� וקערה בין מבעל הבית בין מבית האומן בין מתוכן בין מאחוריהן חוצצין היה זפת או חמר וכיוצא בהן על הטבלא ועל השלחן ועל הדרגש אם היו נקיים חוצצין מפני שמקפיד עליהן ועל הבלוסין אינן חוצצין מפני שאינו מקפיד עליהן:",
+            "היו על מטות בעל הבית חוצצין על מטות של עני אינן חוצצין על אוכף בעל הבית חוצץ ועל זקקין אינו חוצץ על המרדעת משני צדדין חוצץ:",
+            "היו זפת או חמר וכיוצא בהן על בגדי תלמידי חכמים אפילו מצד אחד חוצץ מפני שמקפידין על מלבושן להיות נקי על בגדי עמי הארץ משני צדדין חוצץ מצד אחד אינו חוצץ:",
+            "היו על המטפחות של זפתים ושל יוצרים ושל ספסלי אילנות אינן חוצצין:",
+            "טבח שהיה דם על בגדיו אינו חוצץ מפני שאינו מקפיד:",
+            "מוכר רבב שהיה רבב על בגדו אינו חוצץ וכן כל כיוצא בזה היה הטבח מוכר רבב והיה על בגדו דם ורבב ה\"ז ספק אם חוצץ מפני שהן שנים ומקפיד או אינו חוצץ שהרי מלאכתו היא ואינו מקפיד:",
+            "היה הזפת או החמר וכיוצא בהן על הסנדל מתוכו מלמעלה חוצץ מלמטה אינו חוצץ על הספסל מלמעלה או מן הצדדין חוצץ מלמטה אינו חוצץ:",
+            "לכלוכי צואה שבכסא ושבקתדרה המכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטה בין מן הצדדין אינן חוצצין מפני שהמים מעבירין אותן אבל לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשיר ושבזוג והטיט והבצק שעל יד הקורדום ושעל יד המגריפה [אינן חוצצין הגלידו] חוצצין:",
+            "דבר ברור הוא שכ\"מ שאמרנו בזפת ובחמר וכיוצא בהן שאינן חוצצין בכלים מפני שאינו מקפיד הוא לפיכך אם היה רוב הכלי חפוי בזפת או בחמר וכיוצא בהן לא עלתה לו טבילה כמו שביארנו אף על פי שאינו מקפיד אין בדבר זה הפרש בכלי מן הכלים אלא כל הכלים שוין בדבר זה:",
+            "כל ידות הכלים שהן חלולין שהכניסן שלא כדרכן או שהכניסן כדרכן ולא מירקן או שהיו של מתכת ונשברו לא עלתה להן טבילה:",
+            "כלי שהפך פיו למטה והטבילו כאילו לא טבל מפני שאין המים נכנסין בכולו היה בו מקום שאין המים נכנסין בו עד שיטנו על צדו לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו:",
+            "כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו:",
+            "צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צדה:",
+            "קלמרין אינה טהורה עד שיקבנה מצדה כדי שיכנסו המים לעקמומיות שבה:",
+            "בהמה שהיה השיר שעליה רפוי ונטמא מטבילין אותו במקומו:",
+            "לא יטביל אדם את הקומקום בפחמין שבו אא\"כ שפשף:",
+            "כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל היה מלא מים והטבילו הרי המים והכלי טהורין כאחת מפני שהמים יש להן טהרה במקוה כמו שביארנו בטומאת אוכלין ומשקין היה הכלי מלא מי רגלים רואין אותו כאילו הוא מים היה בו מי חטאת אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה על מי חטאת שבתוכו ה\"ז טהור ואם לאו עדיין הוא בטומאתו וכאילו הן שאר משקין שחוצצין בין גוף הכלי ובין מי המקוה:",
+            "כלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה מלא יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו המים בתוכו טהור מפני שטומאתו מדבריהן אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין לא עלתה לו טבילה:",
+            "לגין שהוא מלא מים טמאין והיה על פיו טיט טופח והיה הטיט שוקע במים והטבילו טהור ואם היה טיט היון וכיוצא בו כאילו לא טבל וכן טבת שנתנה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון כאילו לא טבלה:",
+            "אלו שאין צריכין שיבואו המים בהן סתם קשרי בגדי עניים ואם הקפיד עליהן חוצצין וקשרי בגדי בעלי בתים סתמן חוצצין ואם אינו מקפיד עליהן אינן חוצצין וקשרי נימי הבגדים שנקשרו מאליהן וחבט הסנדל ותפילה של ראש בזמן שהקציצה דבוקה עם הרצועה שבה וחזקה ותפילה של זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת ואזני החמת והתורמיל וכל כיוצא באלו מקשרים ותפרים שאינו עתיד להתירם:",
+            "ואלו שצריכין שיבואו בהן המים:הקשרים שבפתחי החלוק שהן עשויין לולאות וכן קשרי לולאות שבכתף ושפה של סדין צריך למתח ותפילה של ראש בזמן שאינה קבועה ברצועה ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת ושנצים של סנדל וקשרי נימי הבגדים שקשרן וכן כל כיוצא באלו המקומות שהוא עתיד לגלותן ולמותחן הסלין של גת ושל בד אם היו חזקים צריך לחטט ואם היו רפים צריך לנער הכר והכסת של עור צריכים שיבואו בהן המים:",
+            "כסת עגולה והכדור והאימום והקמיע והתפילה אינן צריכין שיבואו המים לחללן זה הכלל כל שאין דרכו להוציא ולהכניס טובל סתום:",
+            "המטביל בגדים המכובסין צריכין שיכנסו בהן המים עד שיבעבעו הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען:",
+            "כל ידות הכלים שהן ארוכים יותר מכדי צורכן ועתיד לקוצצן מטבילן עד מקום המדה כיצד שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים וקטן עשרה מטביל מן השלשלת עד מדה זו בלבד והשאר טהור:",
+            "כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים והטביל הכל עלתה להן טבילה אע\"פ שפי הכלי צר ביותר שהרי המים נכנסין לו ומתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול עלתה טבילה לכלים שבתוכו ואם הטהו על צדו והטביל לא עלתה להן טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד וכן אם היה הכלי טהור ונתן לתוכו כלים טמאים והטבילן לא עלתה להן טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורין כלל ואפילו היו בסל או בקופה כמו שביארנו למעלה במקומו:"
+        ],
+        [
+            "דין תורה שכל מים מכונסין טובלין בהן שנאמר מקוה מים מ\"מ והוא שיהיה בהן כדי להעלות בהן כדי טבילה לכל גוף האדם בבת אחת שיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש אמות ושיעור זה הוא מחזיק מ' סאה מים בין שאובין בין שאינן שאובין:",
+            "מד\"ס שהמים השאובין פסולין לטבילה ולא עוד אלא מקוה מים שאינן שאובין שנפל לתוכן שלשה לוגין מים שאובין פסלו הכל אף על פי שפיסול מים שאובין מד\"ס למדוהו בהיקש שהרי הוא אומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור המעין אין תפיסת יד אדם כלל והבור כולו בידי אדם שהרי כולו מים שאובין אמרו חכמים המקוה לא יהיה כולו שאוב כבור וא\"צ להיות כולו בידי שמים כמעין אלא אם יש בו תפיסת יד אדם כשר:",
+            "כיצד המניח קנקנים בראש הגג לנגבם וירדו להם גשמים ונתמלאו אע\"פ שהיא עונת הגשמים ה\"ז ישבור את הקנקנים או יכפם והמים הנקוים מהם כשרים לטבול ואף על פי שכל המים האלו היו בכלים שהרי לא מלאן בידו לפיכך אם הגביה את הקנקנים והערם הרי כל המים שבהם שאובין:",
+            "המניח כלים תחת הצינור תמיד בכל עת ובכל זמן אחד כלים קטנים ואחד כלים גדולים אפילו כלי אבנים וכיוצא בהן מכלים שאינן מקבלין טומאה ונתמלאו מי גשמים הרי אלו פסולין ואם כפאן על פיהן או שברן המים הנקוין מהן כשאובין לכל דבר שהרי לדעתו נתמלאו שחזקת הצינור לקלח מים ואפילו שכח הכלים תחת הצינור פסולין גזרו על השוכח מפני המניח וכן המניח את הכלים בחצר בעת קישור העבים ונתמלאו המים שבהן פסולין שהרי לדעתו נתמלאו וכן גז��ו על השוכח בחצר בשעת קישור עבים משום מניח הניחן בחצר בעת פיזור עבים ובאו עבים ונתמלאו הרי אלו כשרין כמו שמניחן בראש הגג לנגבן וכן אם הניחן בעת קישור העבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו ונתמלאו הרי אלו כשרין ואם שברן או כפאן המים הנקוין מהן כשרין:",
+            "הסייד ששכח עציץ במקוה ונתמלאו מים אע\"פ שלא נשאר במקוה אלא מעט והרי העציץ יש בו רוב המקוה ה\"ז ישבור את העציץ במקומו ונמצא המקוה כולו כשר וכן המסדר את הקנקנים בתוך המקוה כדי לחסמן ונתמלאו מים אף על פי שבלע המקוה את מימיו ולא נשאר שם מים כלל אלא מים שבתוך הקנקנים הרי זה ישבור את הקנקנים והמים הנקוין מהן מקוה כשר:",
+            "כיצד פוסלין המים השאובין את המקוה בשלשה לוגין שאם היה במקוה פחות ממ' סאה [ונפל לתוכן שלשה לוגין והשלימום לארבעים סאה] הכל פסול אבל מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרין והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למקוה התחתון מ' סאה הרי התחתון כשר:",
+            "מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובין ונטל אח\"כ ממנו סאה ה\"ז כשר וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו:",
+            "אין המים השאובין פוסלין את המקוה בשלשה לוגין עד שיפלו לתוך המקוה מן הכלי אבל אם נגררו המים השאובין חוץ למקוה ונמשכו וירדו למקוה אינן פוסלין את המקוה עד שיהיו מחצה למחצה אבל אם היה רוב מן הכשרים הרי המקוה כשר כיצד מקוה שיש בו כ' סאה ומשהו מים כשרין והיה ממלא ושואב חוץ למקוה והמים נמשכין ויורדין למקוה בין שהיו נמשכין על הקרקע או בתוך הסילון וכיוצא בו מדברים שאינן פוסלין את המקוה הרי הוא כשר ואפילו השלימו לאלף סאה שהשאיבה שהמשיכוה כשירה אם היה שם רוב מ' סאה מן הכשר וכן גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מי גשמים ומילא בכתיפו ונתן לתוכו פחות מכ' שנמצא הכל פסול ופתח הצינור ונמשכו הכל למקום אחד ה\"ז מקוה כשר שהשאובים שהמשיכוה כולה כשירה הואיל והיה שם רוב מן הכשר:",
+            "הורו מקצת חכמי מערב ואמרו הואיל ואמרו חכמים שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אין אנו צריכין שיהיו שם רוב מים כשרין וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הן וכבר נדחו שהרי אמרו בסוף שאובה שהמשיכוה כולה טהורה לפי דברי זה אם היה ממלא בכלי ושופך והמים נזחלין והולכין למקום אחד הרי זה מקוה כשר וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו מקואות כשרין שהרי כל המים שבהן שאוב ושנמשך הוא ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בעניין זה:",
+            "מי גשמים ומים שאובין שהיו מתערבין בחצר ונמשכין ויורדין לעוקה שבחצר או שמתערבין על מעלות המערה ויורדין למערה אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול פסול מחצה למחצה פסול אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה ונמשכין ויורדין אבל אם היו הכשרים והפסולים מקלחין לתוך המקוה אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרין עד שלא ירדו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין כשר ואם לאו פסול:"
+        ],
+        [
+            "מקוה שנפלו אליו שלשה לוגין מים שאובין מכלי אחד או משנים ושלשה כלים מצטרפין והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון מד' כלים אין מצטרפין בד\"א בזמן שלא נתכוון לרבות אבל אם נתכוון לרבות את מי המקוה אפילו נפל משקל דינר בכל שנה מצטרף לשלשה לוגין בין שקדמו השאובים את הכשרים בין שקדמו הכשרים את השאובים או שנפלו שתיהן כאחת כיון שנפלו שלשה לוגין שאובין לתוך מ' סאה [קודם שנפלו בו מ' סאה או לפחות ממ'] נפסל הכל ונעשה שאוב:",
+            "שנים שהטילו זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה והסוחט כסותו והגביהה והמים שבה נופלין ממקומות הרבה וכן המערה מן הצרצור שמטיל ממקומות הרבה הרי אלו פוסלין:",
+            "המטביל כר או כסת של עור במקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות כיון שהגביה שפתותיהן מן המים נמצאו המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלן דרך שוליהן אבל הקופה והשק מטבילן ומעלן כדרכן ואינו חושש:",
+            "מקוה שיש בו שלש גומות ממים שאובין לוג בכל גומא ונפלו לתוכו מים כשרים אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא יגיעו לגומא השלישית כשר ואם לאו פסול:",
+            "ב' מקואות אין בכל אחד מהן מ' סאה ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו ב' המקואות הרי אלו כשרין מפני שלא נקרא על אחד מהן שם פסול אבל מקוה שאין בו מ' סאה שנפל לתוכו שלשה לוגין מים שאובין ואחר כך נחלק לשנים וריבה מים כשרים על כל אחד מהן הרי אלו פסולין שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובין הוא חשוב וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי:",
+            "בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שתחשב שלא נשארו מן השאובין שהיו בבור שלשה לוגין מקוה שנפל לתוכו מים שאובין ונפסל ואחר כך ריבה עליו מים כשרים עד שנמצאו הכשרים ארבעים סאה הרי הוא בפיסולו עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו ויפחתו השאובין משלשה לוגין כיצד מקוה שיש בו כ' סאה מי גשמים ונפל לתוכו סאה מים שאובים ואח\"כ הרבה עליו מים כשרים הרי זה בפיסולו עד שידע שיצאו ממנו כ' סאה שהיו בו וחמשה קבין ויותר מרביע הקב ולא נשאר מן הכל שנפסל חוץ מפחות משלשה לוגין וכן אם עשה מקוה שיש בו מ' סאה מים כשרים ועירבו עם המקוה הזה הפסול טהרו אלו את אלו:",
+            "המסלק את הטיט לצדדים ונמשכו ממנו שלשה לוגים למקוה ה\"ז כשר היה תולש הטיט ומגביהו בידו והבדילו מן המקוה לצדה ונמשכו ממנו שלשה לוגין הרי אלו פוסלין:",
+            "גייס העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזלפו בידיהן וברגליהם שלשה לוגין למקוה ה\"ז כשר ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחילה ה\"ז כשר:",
+            "מקוה שאין בו מ' סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים טמאין שאובין ה\"ז כשר לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן ירדו עליהן גשמים ורבו עליהן הרי אלו כשרים להקוות עליהם נפל לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאים ה\"ז פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים ופסולין להקוות עליו ירדו גשמים ורבו עליהן הרי הן כשרין לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים ופסולין להקוות עליהן עד שיצאו כל המים הראשונים שנעשו כולן כשאובין ולא ישאר מהן אלא פחות משלשה לוגין וכן מקוה שיש בו מ' סאה חסר דינר ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאין ה\"ז פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים ופסולין להקוות עליהן נפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים אפילו כולן טמאין ואחר כך נפלו לתוכו משקל דינר מי גשמים שהשלימו כשר כשם שטהור לטבילה כך טהור לכל דבר:"
+        ],
+        [
+            "כל הכלים המקבלין שהלכו המים עליהן או שנפלו מתוכן הרי אלו שאובין ופוסלין את המקוה והוא שיעשו לקבלה אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה כגון כלי אבנים וכלי אדמה הרי אלו פוסלין:",
+            "כל כלי שלא נעשה לקבלה אע\"פ שהוא מקבל אינו פוסל את המקוה כגון הסלונות שהמים נמשכין מהן אף ע\"פ שהן רחבים באמצע ומקבלין אין פוסלין את המקוה בין שהיו של מתכת או של חרס:",
+            "השוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה לפי שאינה כלי אבל כלי שחיברו בסלע פוסל את המקוה אף ע\"פ שחיברו בסיד ניקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנוד כשירה ואינה פוסלת את המקוה:",
+            "הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאהו מקוה ה\"ז כשר וכן אם פקק את הנקב בסיד ובבנין אינו פוסל והמים הנקוין בתוכו מקוה כשר סתמו בסיד או בגפסיס עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה ואם הוליכו על גב הארץ ועל גב הסיד ומירח בטיט מן הצדדין הרי זה כשר:",
+            "המניח טבלא תחת הצינור והרי המים נמשכין על הטבלא ויורדין למקוה אם היה לטבלא דופן הרי זה פוסלת את המקוה ואם לאו אינה פוסלת זקפה תחת הצינור כדי להדיחה אע\"פ שיש לה דופן אינה פוסלת שחרי לא עשאה לקבל:",
+            "החוטט בצינור מקום לקבל בו הצרורות המתגלגלין במים כדי שלא ירדו עם המים אם היה הצינור של עץ וחפר בו כל שהוא פוסל שהרי כל המים שיורדין באין מתוך כלי שנעשה לקבלה ואפילו שקבעו אחר שחקק בו הואיל והיה עליו תורת כלי שהיה תלוש אבל אם קבעו בקרקע ואח\"כ חקק בו בית קיבול אינו פוסל ואם היה צינור של חרס אינו פוסל עד שיהיה בחקק כדי לקבל רביעית אף על פי שנתמלא המקום החקוק שבצינור צרורות המתחלחלין בתוכו הרי הוא בפיסולו ואינו כסתום ירד לתוך המקום שחקק עפר או צרורות וסתמו ונכבש הרי זה כשר:",
+            "הספוג והדלי שהיו בהן שלשת לוגין מים ונפלו למקוה לא פסלוהו שלא אמרו אלא שלשת לוגין שנפלו לא כלי שנפלו בו מים שאובין:",
+            "השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אא\"כ היו נקובים כשפופרת הנוד ואם היה שק או קופה מטבילין בהן וכן המניח שק או קופה תחת הצינור אין המים הנמשכין מהן פוסלין את המקוה:",
+            "גיסטרא טמאה שהיא בתוך המקוה ושפתה למעלה מן המים והטביל בה הכלים טהרו מטומאתן אבל כשיגביהם מן המים עד שהן באויר הגיסטרא מתטמא המים שעל גבן מאויר הגיסטרא וחוזר ומטמא אותן וכן מעיין היוצא מתחת התנור הטמא וירד וטבל בתוכו הוא טהור וידיו טמאות מאויר התנור אלא א\"כ היו המים למעלה מן התנור כרום ידיו שנמצא כשטבל ידיו למעלה מן התנור שאין כלי חרס מתטהרין במקוה כמו שביארנו:",
+            "חבית מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לג' לוגין שלא יהיו במקום אחד וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדין שם אבל הנהרות וכיוצא בהן הואיל והם נמשכין ה\"ז טובל שם:",
+            "מים שאובין שהיו בצד המקוה אף ע\"פ שהמים נוגעין במי המקוה לא פסלוהו מפני שהן כמקוה סמוך למקוה היו השאובין באמצע פוסלין את המקוה:",
+            "שתי בריכות זו למעלה מזו וכותל ביניהן והעליונה מלאה מים כשירים והתחתונה מלאה מים שאובין ונקב בכותל שבין העליונה לתחתונה אם יש כנגד הנקב ג' לוגין מים שאובין נפסלה העליונה מפני שהנקב כאילו הוא באמצע העליונה לא בצדה:",
+            "כמה יהיה בנקב ויהיה בו שלשה לוגין הכל לפי הבריכה אם היתה הבריכה התחתונה מ' סאה צריך שיהיה הנקב אחד מג' מאות וכ' לבריכה היתה כ' סאה צריך להיות הנקב אחד מק\"ס לבריכה וצא וחשוב לפי חשבון זה שהסאה ו' קבין והקב ד' לוגין והלוג ו' ביצים:",
+            "ג' מקואות זה בצד זה בכל אחד מהן ב' סאה מכוונות ואחד מהן שאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו שלשתן ונערמו המים מכולן ונתערבו מלמעלה המקואות כשרים והטובלים טהורים שהרי נעשה הכל ס' סאה מהן מ' כשרים זה בצד זה ואין המים השאובים פוסלין מקוה שיש בו ארבעים סאה כמו שביארנו היה השאוב באמצע וירדו וטבלו בהן ונערמו המים ונתערבו המקואות הרי המקואות כשהיו והטובלין טמאין כשהיו שהרי לא נתערבו מ' סאה הכשרין לפי שאינן זה בצד זה שהשאוב מבדיל ביניהן:"
+        ],
+        [
+            "אין המקוה נפסל לא בשינוי הטעם ולא בשינוי הריח אלא בשינוי מראה בלבד וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחילה פוסל את המקוה בשינוי מראה כיצד היין או החלב והדם וכיוצא בהן ממי כל הפירות אינן פוסלין את המקוה בג' לוגין שלא אמרו אלא מים שאובין ופוסלין בשינוי מראה אפילו מקוה שיש בו מאה סאה ונפל לו לוג יין או מי פירות ושינה את מראיו פסול וכן מקוה שיש בו כ' סאה מים כשרים או פחות מזה ונפל לתוכו סאה יין או מי פירות ולא שינו את מראיו הרי אלו כשירים כשהיו ואין הסאה שנפלה עולה למדת המקוה ואם נוסף על הכ' כ' אחרים מים כשירים הרי זה מקוה כשר:",
+            "יש מעלין את המקוה ולא פוסלין פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין:",
+            "ואלו מעלין ולא פוסלין:השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל לתוכו סאה מא' מאלו ה\"ז עולה למדתו והרי המקוה כשר ושלם נמצאו מעלין ולא פוסלין אפילו הביא מ' סאה שלג בתחילה והניחן בעוקה וריסקו שם ה\"ז מקוה שלם וכשר:",
+            "ואלו פוסלין ולא מעלין:מים שאובין בין טהורין בין טמאים ומי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ והשכר כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר משקל דינר ונפל מאחד מאלו משקל דינר לתוכן אינו עולה למדת המקוה ולא השלימו ואם נפל מאחד מהן שלשה לוגין מהן פוסלין את המקוה:",
+            "ואלו לא פוסלין ולא מעלין:שאר המשקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחד ונפל מאחד מאלו סאה לתוכן לא העלהו והרי המים כשרים כשהיו שאין אלו פוסלין אלא בשינוי מראה כמו שביארנו:",
+            "ופעמים שאלו מעלין את המקוה כיצד מקוה שיש בו מ' סאה ונפל לתוכו סאה מאחד מאלו וחזר ולקח סאה ממנה הרי המ' שנשארו מקוה כשר:",
+            "מקוה שהדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו את מראיו כשר:",
+            "מי הצבע פוסלין את המקוה בשלשה לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראיו:",
+            "מקוה שנפל יין או מוהל או שאר מי פירות ושינו את מראיו ונפסל כיצד תקנתו ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיו למראה מים ואם היה במקוה מ' סאה מים כשרים ממלא ושואב לתוכן עד שיחזרו מראיו למראה מים נפל לתוכו יין או מוהל וכיוצא בה ונשתנה מראה מקצתו אם אין בה מראה מים שלא נשתנה כדי מ' סאה ה\"ז לא יטבול בו והטובל במקום שנשתנה לא עלתה לו טבילה אפילו חבית של יין שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה של יין הטובל באותו מקום לא עלתה לו טבילה:",
+            "שלשה לוגין מים שאובין שנפל לתוכן אפילו משקל דינר יין ושינה מראיהן והרי מראה הכל מראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו אלא אם שינו את מראיו:",
+            "שלשה לוגין חסר דינר מים שאובין שנפל לתוכן דינר חלב או מי פירות והרי מראה הכל מים ונפלו למקוה לא פסלוהו עד שיפלו שלשה לוגין מים שאובין שאין בהן תערובת משקה אחר ולא מי פירות:",
+            "מקוה שנשתנה מראה מימיו מחמת עצמו ולא נפל לו דבר ה\"ז כשר לא אמרו אלא שנשתנה מחמת משקה אחר:"
+        ],
+        [
+            "כל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילין בו גומות הסמוכות לפי המקוה ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהן מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד מטבילין בהן:",
+            "חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן אע\"פ שאין המים שבהן מעורבין עם מי המקוה אלא בכל שהוא:",
+            "מחט שהיתה נתונה על מעלות המקוה והיה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה:",
+            "עוקה שבתוך מקוה אם היתה הקרקע המבדלת בין העוקה והמקוה בריאה ויכולה להעמיד את עצמה אין מטבילין במים שבעוקה עד שיהיו מעורבין עם המקוה כשפופרת הנוד ואם אינה יכולה להעמיד את עצמה אפילו אינן מעורבין אלא בכל שהוא מטבילין בהן:",
+            "כותל שבין ב' מקואות שנסדק לשנים מצטרפין ואם היה בשניהן מ' סאה מטבילין בכל אחד מהן ואם נסדק לערב אין מצטרפין עד שיהיה במקום אחד כשפופרת הנוד נפרף הכותל מלמעלה אם נתערבו המים למעלה מן הכותל כקליפת השום על רוחב שפופרת הנוד מצטרפין:",
+            "כמה הוא שיעור הנקב שהוא כשפופרת הנוד ברוחב שתי אצבעות בינוניות של כל אדם וחוזרות בו ואינן בגודל אלא שתי אצבעות ראשונות מן הד' שבפס היד כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעט ואפילו בדברים שהן מברייתו של מים ספק יש בנקב כשפופרת הנוד ספק אין בו אין מצטרפין מפני שעיקר הטבילה מן התורה וכל שעיקרו מן התורה אף ע\"פ ששיעורו הלכה ספק שיעורו להחמיר:",
+            "מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביאין סילון של חרס או של אבר וכיוצא בהן שאין הסילונות פוסלין את המקוה ומניח את ידיו תחתיו עד שיתמלא מים ומושכו ומשיקו עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה כאחד אפילו כשערה דיו והרי שני המקואות שהסילון ביניהן כמקוה אחד:",
+            "ג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע\"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אלא אם כן עמדו:",
+            "טיט רך שהפרה שוחה ושותה ממנו ה\"ז נמדד עם המקוה היה עבה עד שאין הפרה שוחה ושותה אינו נמדד עמו:",
+            "מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט מטבילין בטיט ובמים כאי זה טיט מטבילין בטיט הרך שהמים צפין על גביו היו המים מצד אחד והטיט הרך מצד אחר מטבילין במים ולא בטיט:",
+            "כל שתחילת ברייתו מן המים כגון יבחושין אדומין מטבילין בו ומטבילין בעינו של דג:",
+            "מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה אף ע\"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני בטומאתו שהרי חסרו המים ממ' סאה הטביל בו תחילה סגוס עבה וכיוצא בו והגביהו אם היתה מקצת הסגוס נוגעת במים הרי הטובל באחרונה טהור שהרי המים כולן מעורבין הטביל בו את המטה וכיוצא בה אף על פי שדחק רגלי המטה בטיט עבה שבקרקע המקוה עד שצפו המים עליה למעלה הרי זו טהורה שהרי לא נטבעו בטיט עד שטבלו במים תחלה הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה כשהיתה מפני שהמים ניתזין ויוצאין חוץ למקוה ונמצא חסר ממ' כיצד יעשה מורידה דרך פיה והופכה במקוה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה כדי שלא יהיו המים שבתוכה שאובים ויחזרו למקוה ויפסלוהו:",
+            "מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי קש וחבילי קנים בתוך המים ומן הצדדין עד שיערמו המים למעלה ויורד וטובל לתוכן:"
+        ],
+        [
+            "שש מעלות במקואות זו למעלה מזו הראשון מי גבאים ומי בורות שיחין ומערות וכיוצא בהן ממים המכונסין בקרקע אף ע\"פ שהן שאובין ואף ע\"פ שאין בהן מ' סאה הואיל ואינו מתטמא אלא לרצון כמו שביארנו הרי הן בחזקת טהורין וכשירין לעשות מהן עיסה הטבולה לחלה וליטול מהן לידים והוא שיטול מהן בכלי כמו שביארנו:",
+            "למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו אלא עדיין הגשמים יורדין וההרים בוצצין והן נמשכין ונקוין ואינן שאובין אבל אין בהן מ' סאה הרי הן כשרין לתרומה וליטול מהן לידים ומטביל בהן את המים שנטמאו פסקו הגשמים ולא פסקו ההרים מלהזחיל עדיין הן מי תמצית פסקו ההרים ואינן בוצצין הרי אלו כמי גבאין:",
+            "החופר בצד הים ובצד הנהר ובמקום הבצין הרי הן כמי תמצית שלא פסקו:",
+            "החופר בצד המעיין כל זמן שהיו באין מחמת המעיין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי גבאין:",
+            "למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינם שאובין שבו טובל כל אדם טמא חוץ מן הזב הזכר ובו מטבילין את כל הכלים הטמאים ואת הידים שמטביליו לקדש כמו שביארנו:",
+            "למעלה מזה המעיין שמימי מועטין והרבו עליו מים שאובין שוה למקוה שאין מטהרין במים הנמשכין ממנו אלא במים הנקוין ועומדין באשבורן ושוה למעיין שהוא מטהר בכל שהוא שהמעיין אין למימיו שיעור אפילו כל שהן מטהרין:",
+            "למעלה מזה המעיין שלא נתערב בו מים שאובין אבל מימיו מוכים כגון שהיו מימיו מרים או מלוחים שהרי הוא מטהר בזוחלים והן המים הנגררים ונמשכין מן המעיין:",
+            "למעלה מזה המעיין שמימיו מים חיים שבהן בלבד טובלים בו הזבים הזכרים ולוקחין מהן לטהרת המצורע ולקדש מי חטאת מה בין מעיין למקוה המקוה אינו מטהר אלא במ' סאה והמעיין מטהר בכל שהוא המקוה אינו מטהר אלא באשבורן והמים הנזחלים ממנו אינן מטהרין והמעיין מטהר בזוחלים המקוה לא תעלה בו טבילה לזבים והמעיין אם היו מימיו מים חיים הזב טובל בהן:",
+            "מעיין שמימיו יוצאין ונמשכין לתוך השוקת ואחר כך יוצאין מן השוקת ונזחלין הרי כל המים שבשוקת ושחוץ לו פסולין היו מקצתן נמשכין על שפת השוקת אפילו כל שהוא הרי המים שחוץ לשוקת כשרים שהמעיין מטהר בכל שהוא היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מים ונקוין שם הרי אותה הבריכה כמקוה היה יוצא חוץ לבריכה ה\"ז פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת עד שידע שיצאו כל מי המקוה שהיו בתוך הבריכה:",
+            "מעיין שמימיו נמשכין ע\"ג כלים שאין להן בית קיבול כגון שלחן וספסל וכיוצא בהן ה\"ז כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הכלים:",
+            "מעיין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעיין עד שגברו המים שבאמות ושטפו הרי הן כמעיין לכל דבר היו מימי המעיין עומדים ואינן נמשכין ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמות המים הרי המים שמשוכין שוין למקוה לטהר באשבורן בלבד ושוין למעיין לטהר בכל שהוא:",
+            "כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת:",
+            "המים הזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין לכל דבר והמנטפין מן המעיין אע\"פ שהן טורדין הרי הם כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין [ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין] הרי הכל כמעיין לכל דבר ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן:",
+            "נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקוה המנטף טבלא של חרס חלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי הן כשרין וכל דבר שמקבל טומאה ואפילו מד\"ס אין מזחילין בו:",
+            "זוחלין שקלחן בעלי אגוז כשרים כשהיו שאין עלי האגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים:",
+            "מי גשמים הבאין מן המדרון והנם נזחלין ויורדין אף על פי שהיו מתחילתן ועד סופן מ' סאה אין מטבילין בהן כשהן נזחלין עד שיקוו וינוחו באשבורן מ' סאה הרי שהקיף כלים ועשה מהן מחיצות עד שנתקבץ ביניהן מ' סאה ממים הנזחלין מן הגשמים ה\"ז טובל בהן וכלים שעשה מהן הגדר לא עלתה להן טבילה:",
+            "גל שנתלש מן הים ונפל על האדם או על הכלים אם יש בו מ' סאה הרי אלו טהורין לחולין שאין הטובל לחולין צריך כוונה כמו שביארנו בהלכות שאר אבות הטומאות ואם נתכוון והיה יושב ומצפה עד שיפול עליו הגל עלתה לו טבילה לדבר שנתכוון לו:",
+            "אין מטבילין בגל כשהוא באויר קודם שיפול על הארץ ואע\"פ שיש בו ארבעים סאה לפי שאין מטבילין בזוחלים קל וחומר באויר היו שני ראשי הגל נוגעין בארץ מטבילין בו ואין מטבילין בכיפה שלו מפני שהוא אויר:"
+        ],
+        [
+            "ספק מים שאובין שטהרו חכמים כיצד מקוה שנסתפק לו אם נפלו לתוכו מים שאובים או לא ואפילו ידע בודאי שנפלו ספק יש בהן שלשת לוגין ספק אין בהן ואפילו ידע בודאי שיש בהן שלשת לוגין ספק שהיה במקוה שנפלו בו ארבעים סאה ספק לא היה הרי זה כשר:",
+            "שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו נפלו שלשת לוגין מים שאובין לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ספיקו טהור מפני שיש לו במה יתלה היו שניהן פחותין מארבעים סאה ונפלו לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן כל אחד משניהן פסול שאין לו במה יתלה אם לזה נפלו נפסל ואם לזה נפלו נפסל:",
+            "מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה זה:",
+            "צינור שמקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה הרי זה פסול מפני שהפסול מוכח ואם יש במקוה רובו מים כשרים הרי זה כשר שזה ספק מים שאובים הוא שהרי יש שם מקוה כשר קבוע:",
+            "כל המקואות הנמצאים בארץ העמים פסולין שחזקתן שאובין וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל במדינות לפנים מן המפתח בחזקת פסולין שאנשי המדינה מכבסים בהן ומטילין לתוכן מים שאובים תמיד וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל חוץ למפתח בחזקת טהרה שחזקתן מן הגשמים:",
+            "הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו וטבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל ספיקו טמא לפי שהטמא בחזקתו עד שיוודע שטבל כראוי וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר בין שהיה המקוה ברה\"ר בין שהיה ברה\"י כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם במה דברים אמורים כשהיתה הטבילה מטומאה חמורה אבל אם טבל מטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין הואיל ועיקר דברים אלו מדבריהן הרי ספיקו טהור כמו שביארנו ואף על פי שנסתפק לו אם טבל או לא טבל או שנמצא המקוה חסר לאחר זמן וכיוצא בספיקות אלו ה\"ז טהור:",
+            "שני מקואות אחד כשר ואחד פסול וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הרי אלו תלויות טבל בשני ועשה טהרות הראשונות תלויות כשהיו והשניות טהורות ואם נגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו וכן אם נטמא באמצע טומאה קלה שביארנו וטבל בשני ועשה טהרות אבל ��ם טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות ונטמא טומאה חמורה וטבל בשני ועשה טהרות הראשונות טהורות והשניות תלויות ואם נגעו אלו באלו ראשונות ישרפו והשניות תלויות כשהיו היה באחד מהן ארבעים סאה ואחד כולו שאוב וטבלו בהן שנים אחד מטומאה חמורה ואחד מטומאה קלה ועשו טהרות הטובל מטומאה חמורה טהרותיו תלויות והטובל מטומאה קלה טהרותיו טהורות היה אחד טמא וירד לטבול והשני ירד להקר זה שירד לטבול באחד מהן טהרותיו תלויות כמו שביארנו וזה שירד להקר טהור כשהיה שזה ספק מים שאובין הוא שמא בשאוב טבל כשהקר ונטמא:",
+            "שני מקואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר הקר באחד מהן ועשה טהרות הרי אלו טהורות הקר בשני ועשה טהרות הרי אלו ישרפו שהרי ודאי בא ראשו ורובו במים שאובין כמו שביארנו:"
+        ],
+        [
+            "כבר ביארנו שנטילת ידים וטבילתן מדברי סופרים וידים שצריכות טבילה אין מטבילן אותן אלא במקוה כשר שיש בו ארבעים סאה שבמקום שהאדם טובל בו כלים ידים טובלין אבל ידים שאין צריכות אלא נטילה בלבד אם הטבילן במי מקוה טהורין ואם הטבילן במים שאובין בין בכלים בין בקרקעות לא טהרו ידיו עד שיפלו המים השאובים מן הכלי על ידיו שאין נוטלין לידים אלא מן הכלים ומכח נותן כמו שביארנו בהלכות ברכות:",
+            "כל החוצץ בטבילה חוצץ בידים בין בטבילתן בין בנטילתן וכל העולה למדת המקוה כטיט הנרוק עולה לשיעור הרביעית שנוטלין בהן הידים וכל הנוטל ידיו צריך לשפשף:",
+            "הנוטל שתי ידיו לתרומה צריך לחזור וליטול פעם שנייה במים שניים כדי להסיר המים שעל גב ידיו שהרי המים שנטל בהן תחילה והן הנקראין מים ראשונים נטמאו בידיו לפיכך אם נפל ככר של תרומה לתוך המים שנטל בהן ידיו תחילה נטמא ואם נפל לתוך המים השניים לא נטמא ואם נטל ראשונים ושניים למקום אחד ונפל שם ככר של תרומה נטמא נטל את הראשונים ונמצא על ידיו דבר חוצץ והסירו ונטל את השניים הרי ידיו טמאות כשהיו שאין המים השניים מטהרין אלא הנשאר מן המים הראשונים ע\"ג ידיו:",
+            "הידים מתטמאות ומתטהרות עד הפרק כיצד נטל את הראשונים עד הפרק ונטל המים השניים חוץ לפרק וחזרו מחוץ לפרק לידיו הרי ידיו טהורות שהמים השניים טהורין הן נטל את הראשונים והשניים חוץ לפרק וחזרו לידו נטמאת ידו שהמים הראשונים שחוץ לפרק נטמאו מחמת ידיו ואין המים השניים מטהרים במים שחוץ לפרק ולפי שחזרו המים שחוץ לפרק לידו טמאוה:",
+            "נטל את הראשונים לידו אחת ונמלך ונטל את השניים לשתי ידיו טמאות שהשניים מתטמאין מחמת היד שלא ניטלה במים ראשונים וחוזרין ומטמאין את היד השנייה נטל את הראשונים לשתי ידיו ונטל את השניים לידו אחת האחת טהורה נטל ידו אחת ושפשפה בחבירתה נטמאו המים שעליה מחמת חבירתה שלא ניטלה וחוזרין ומטמאין את היד שנטלה שפשפה בראשו או בכותל הרי זו טהורה:",
+            "נטל שתי ידיו משטיפה אחת הרי אלו טהורין ואין אומרין הרי זה כנוטל ידו אחת במים שירדו מעל ידו השנייה אפילו ארבעה או חמשה זה בצד זה או זה על גב זה ובלבד שירפו שיבואו בהן המים:",
+            "נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מן ידו הרי ידו טמאה כשהיתה ואם עדיין יש על מקצת שנטל בתחילה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה בד\"א במים ראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן:",
+            "שיעור המים שנוטלין בהן תחילה רביעית לכל אדם ואדם לשתי הידים אין פחות משיעור זה כמו שביארנו בנטילת ידים לפת אבל מים שניים יש לשנים ליטול ידיהן מרביעית ומחצי לוג נותנין לשלשה ולארבעה ומלוג נותנין אפילו למאה שאין המים השניים לטהר אלא להעביר המים הראשונים:",
+            "כלי שהיה בו רביעית מים כשרים לנטילת ידים ונתן לתוכו מעט מים פסולין לנטילת ידים הרי אלו כשרין נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד כשהיתה הרי זו פסולה מפני שהמים הפסולין השלימו שיעור הרביעית:",
+            "כל המים הפסולין לנטילה במים ראשונים כך הן פסולין במים שניים וכל כלי שאין נוטלין ממנו במים ראשונים כך אין נוטלין ממנו מים שניים וכשם שצריך להיות המים הראשונים מכח אדם כך המים השניים:",
+            "כבר ביארנו בפרק ששי מהלכות ברכות כל מיני המים הפסולין לנטילת ידים והכשרן וכל הכלים שנוטלין בהן לידים ושאין נוטלין ואי זו נתינה היא מכח נותן וכשירה ואי זה נתינה אינה מכח נותן ופסולה וכל אותן הדברים שביארנו שם בנטילת ידים לפת חולין כך הן לתרומה וכשם שכל ספק ידים טהורות לחולין כמו שביארנו שם כך הן לתרומה כל ספק ידים טהור:",
+            "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ואעפ\"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן:סליקו להו הלכות מקואות בס\"ד:נגמר ספר עשירי והוא ספר טהרה הלכותיו שמונה ופרקיו מאה וארבעים וארבעה:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Other Sources of Defilement",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The bones of the swarming creature and its sinews and claws are pure. And the skin of the \"choled\" (rat, weasel, mole rat, or mongoose), of the mouse, of the \"tzav\" (toad or spiny-tailed lizard), and of the \"tinshemeth\" (mole rat, gecko, chameleon, or monitor) are pure even when still moist and not yet tanned nor trodden upon. However, the skin of the  \"anakah\" (gecko, hedgehog, or glass lizard), of the \"koach\" (chameleon), of the \"letaah\" (lizard), and of the \"chomet\" (snail) are like their flesh and a lentil-sized portion of it imparts impurity. And if they were tanned, or trodden upon till tanned, they are pure. And how much [must one tread on a skin ] to tan it? As much as it takes to walk four \"millin\" (~3.7 miles)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Parah Adumah.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1517321/jewish/Parah-Adumah-Chapter-13.htm",
+    "versionTitle": "Parah Adumah",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. Extra stringencies were instituted with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer. A person who was pure - even if he immersed himself in a mikveh for the sake of sacrificial service and stood and served on the altar - is not pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer, nor with regard to the burning of the red heifer, drawing its water, sanctifying it, or sprinkling it unless he immerses himself for the sake of the purification process involving the ashes of the red heifer. Afterwards, he is considered pure for that purpose. Similarly, keilim - even a receptacle taken from the Temple Courtyard - are not considered as pure with regard to the purification process involving the ashes of the red heifer unless they were immersed for that purpose. Similarly, all foods and liquids - even if they are pure - are considered as impure in this context."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "12. Everyone's word is accepted with regard to the ritual purity of articles and persons involved in this purification process, even that of the common people. The rationale is that because of all the stringencies and extra measures applied to it, everyone is careful with regard to it. This is alluded to in the Torah which states Numbers 19:9: \"And it will be for the congregation of Israel for safekeeping.\" Implied is that all of Israel are fit for its safekeeping. Therefore if a common person brings an earthenware container from his home and says: \"This container is pure for the purification process involving the ashes of the red heifer,\" it is considered as pure. Water may be sanctified in it and sprinkled from it even though this container would be considered as impure for sacrificial foods and for terumah. Similarly, if a common person says: \"I have purified myself for the purification process involving the ashes of the red heifer\" or the water for this process was in his possession and he says that it is pure, his word is accepted. For no Jewish person treats this purification process lightly.\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,223 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או בת ארבע ואם היתה זקנה כשירה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ותפסל ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר ויקחו אליך פרה ולא עגלה לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליה דמים ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותעשה פרה ולוקחין אותה מתרומת הלשכה.",
+            "זה שנאמר בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה אלא אם היתה ננסה כשירה כשאר הקדשים היו בה שתי שערות לבנות או שחורות בתוך גומא אחת או בתוך שני כוסות והן מונחות זו על זו פסולה.",
+            "היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר עיקרן משחיר וראשן מאדים הכל הולך אחר העיקר וגוזז במספרים את ראשן המשחיר ואינו חושש משום גיזה בקדשים שאין כוונתו לגוז.",
+            "וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כאילו אינה לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטין בזוג הרי זו כשירה.",
+            "היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד גלגל העין והשינים והלשון אין מראיהן פוסלים בפרה.",
+            "היתה בה יבלת וחתכה אף על פי שצמח במקומה שיער אדום פסולה.",
+            "כל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה שנאמר אשר אין בה מום היתה יוצא דופן או מחיר או אתנן או טרפה או שנרבעה פסולה שכל הפוסלין את הקדשים למזבח פוסלין את הפרה ואף ע\"פ שהיא כקדשי בדק הבית הואיל וקראה הכתוב חטאת ומותר ליקח אותה מן העכו\"ם ואין חוששין שמא רבעה העכו\"ם שאינו מפסיד בהמתו יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה שנאמר אשר לא עלה עליה עול ובעגלה ערופה אומר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול אף עול האמור בפרה יפסול בה שאר עבודות כעול אלא שהעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כיצד קשר עליה העול אע\"פ שלא חרש בה פסולה הכניסה לדוש אינה נפסלת עד שידוש בה וכן כל כיוצא בזה רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה ועבר בה את הנהר קפל עליה את המוסירה נתן טליתו עליה נתן עליה כסות של שקים פסולה קשרה במוסרה אם היתה מורדת וצריכה שמירה כשירה ואם לאו פסולה שכל שמירה שאינה צריכה משוי הוא עשה בה סנדל שלא תחלק פירש טליתו עליה מפני הזבובין כשירה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה לצורך אחר פסולה נעשית בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה שנאמר אשר לא עובד בה שאם עובד בה לרצונו ה\"ז כמי שעבד בה לפיכך אם שכן עליה העוף כשירה עלה עליה זכר פסולה ואצ\"ל שהמעוברת פסולה הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשירה הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו וכן כל כיוצא בזה.",
+            "פרה שנולד בה פיסול תפדה וכן אם מתה תפדה מפני עורה אבל לא להאכיל בשרה לכלבים.",
+            "נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית.",
+            "לקחו פרה ומצאו אחרת נאה ממנה ה\"ז תפדה שלא במום.",
+            "אף כהן הדיוט כשר ל��רפת הפרה שנאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט.",
+            "והעושה אותה לובש ארבעה כלים של כהן הדיוט בין שעשאה כהן הדיוט בין שעשאה כ\"ג.",
+            "כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף שהיו טבולי יום כשירים למעשה הפרה ולקדש ולהזות מאפרה ואף ע\"פ שעדיין לא העריב שמשן שזה שנאמר בכל הפרשה איש טהור הוא הטהור למעשר שני אף על פי שאינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הרי זה טהור לפרה.",
+            "הצדוקין היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש לפיכך היו ב\"ד בבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו וטובל ואח\"כ עוסק בה כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם לא מן הקבלה וכן כל הכלים שמכניסין לתוכם אפר הפרה כולם טבולי יום.",
+            "החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמא אותה ויטבלנה ואחר כך יניח בה והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה כטמא מת בז' שלו ולפיכך אינה צריכה הזאה שלישי ושביעי אלא מטמאה כדי להראות לצדוקין ומטבילה ונותן בה."
+        ],
+        [
+            "מעלות יתירות עשו בטהרת פרה אדומה והרחקות גדולות הרחיקו מטומאת המת בכל מעשיה מפני שהיא כשירה בטבולי יום חשו שמא יבאו לזלזל בה ומפני זה כשמפרישין הכהן השורף אותה מפרישין אותו ללשכה מוכנת בעזרה ובין אבן היתה נקראת מפני שכל כליה כלי אבנים שאין מקבלין טומאה ובכלי האבן היה משתמש כל שבעת ימי ההפרשה ולא היו נוגעין בו אחיו הכהנים כדי להרבות בטהרתו:",
+            "שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורף אותה מביתו כשם שמפרישין כ\"ג לעבודת יוה\"כ ודבר זה קבלה ממשה רבינו וכן מפרישין אותו מאשתו שמא תמצא נדה ויהיה טמא שבעת ימים:",
+            "הלשכה שהיה יושב בה כל ז' צפונית מזרחית היתה כדי להזכירו שהיא כחטאת הנשחטת בצפון אע\"פ שהיא נשחטת בחוץ:",
+            "כל יום ויום משבעת ימי ההפרשה מזין עליו מי חטאת שמא נטמא למת והוא לא ידע חוץ מיום רביעי להפרשה שא\"צ הזאה לפי שא\"א שלא יהיה לא שלישי לטומאתו ולא שביעי שאין הזאה בשביעי עולה משום הזאת שביעי עד שיזה בשלישי מלפניה ומן הדין היה שא\"צ הזאה אלא בשלישי ושביעי להפרשה בלבד וזה שמזין יום אחר יום מעלה יתירה עשו בפרה:",
+            "ברביעי בשבת היו מפרישין אותו כדי שיחול רביעי שלו להיות בשבת שההזייה אינה דוחה שבת והרביעי א\"צ הזייה:",
+            "בכל יום ויום מימי ההפרשה שמזין עליו בהם מזין מאפר פרה מן הפרות שנשרפו כבר ואם לא היה שם אלא אפר פרה אחת בלבד מזין ממנו עליו כל הששה:",
+            "כשמזין עליו בימי ההפרשה אין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא במת מעולם שהמזה צריך שיהיה טהור וא\"ת יזה עליו איש שנטמא והוזה עליו שמא זה שהזה עליו לא היה טהור מטומאת מת וכן הכלים שממלאין בהן ומקדשין להזות על הכהן השורף כולם כלי אבנים היו שאין מקבלין טומאה וכל אלו הדברים מעלות יתירות הן שעשו בה וכיצד ימצא איש שלא נטמא במת מעולם חצירות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ומביאין היו נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהם וכשירצו להזות על הכהן השורף מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות ומניחים על גביהן דלתות ויושבין התינוקות על גבי הדלתות כדי שיהיה האהל מבדיל בינם לבין הארץ מפני קבר התהום וכוסות של אבן בידם והולכין לשילוח הגיעו לשילוח יורדין שם וממלאין שאין לחו�� שם מפני קבר התהום שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות ועולין ויושבין על גבי הדלתות והולכין עד שמגיעין להר הבית הגיעו להר הבית יורדין ומהלכין על רגליהן מפני שכל הר הבית והעזרות תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום ומהלכין עד פתח העזרה ובפתח העזרה היה קלל של אפר נוטלין האפר ונותנין במים שבכוסות ומזין על הכהן השורף ומטבילין היו התינוקות שממלאין ומקדשין ומזין על השורף אף על פי שהן טהורין מטומאת המת שמא נטמאו בטומאה אחרת:",
+            "תינוק שטבל למלאות ולהזות לא ימלא בכליו תינוק אחר אע\"פ שטבל ותינוק שטבל להזות על כהן זה אינו מזה על כהן אחר עד שיטבול לשם מעשה זה הכהן וכן כלים שטהרום לחטאת זו ובני אדם שטהרום לחטאת זו לא יתעסק בהם בפרה אחרת עד שיטבלו לשמה וכל הדברים האלו מעלות יתירות בפרה:"
+        ],
+        [
+            "אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אלא מחוץ למחנה ובהר המשחה היו שורפין אותה וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה ותחתיו בנוי כפין כיפין וכיפה על כל ב' כיפין כדי שיהיו ב' רגלי הכיפה על גג ב' כיפין שתחתיה כדי שתהיה תחת הכל חלול מפני קבר התהום אף מקום שריפתה ומקום הטבילה שהיו בהר המשחה תחתיהן חלול מפני קבר התהום והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע\"ג כבש זה:",
+            "כיצד שורפין אותה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה ובית טבילה היה שם וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה ומטמאין את הכהן וסומכין הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ\"ג אומרים לו אישי כ\"ג טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ומראה המערכה במערב וכופתין את הפרה בחבל של מגג ונותנין אותה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו ומקבל הדם בשמאלו ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזאה טבילת אצבע בדם ושירי הדם שבאצבע פסולים להזייה לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה גמר מלהזות מקנח את ידיו בגופה של פרה ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה ותקרע בטנה ואחר כך נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה אזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד:וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה והאזוב האמור בתורה הוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ומתבלין בו הקדירות האזוב והארז והתולעת שלשתן מעכבין זה את זה וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה שנאמר והשליך אל תוך שריפת הפרה ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר ואם השליך פסולה שנא' אל תוך שריפת לא קודם שיצת האור ב��ובה ולא אחר שתעשה אפר בין שהשליך שלשתן כאחת בין שהשליך זה אחר זה בין שהשליך לתוך גופה או לתוך שריפתה בין שנקרעה מאליה ואח\"כ השליך בין שקרעה בידו או בכלי כשירה:",
+            "נגמרה שריפתה חובטין אותה במקלות היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן וכוברין את הכל בכברות וכל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מן העצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכל עצם שנשאר מעצמיה בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש:",
+            "אין מכניסין כלום מאפרה להניחו בעזרה שנאמר והניח מחוץ למחנה ושלשה חלקים היו חולקין את כל אפרה אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו הכהנים מקדשין ממנו וזה שניתן בהר המשחה היו ישראל מזין ממנו וזה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין בחיל ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה ראשונה עשה משה רבינו שנייה עשה עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי\"ר:"
+        ],
+        [
+            "אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה:",
+            "לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו:",
+            "פרה שנשחטה שלא לשמה או שקיבל או שהזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה או שנעשית שלא בכהן או במחוסר בגדים או שעשאה בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה שחטה על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשירה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח:",
+            "קיבל דמה בכלי פסולה שנאמר ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו מצוותה מצות יד ולא מצות כלי:",
+            "הזה בכלי אפילו אחת מהן הזאתו פסולה הזה אחת מהן בשמאלו פסולה הזו שבעה כהנים הזייתן כאחד הזייתן פסולה זה אחר זה כשירה הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה שנאמר אל נכח פני אהל מועד עד שיכוין כנגד ההיכל ויהיה רואהו וכן אם שחטה או שרפה שלא כנגד ההיכל פסולה שנאמר ושחט אותה לפניו:",
+            "במה דברים אמורים שהזה או שרף או שחט כנגד הדרום או כנגד צפון או שהיה אחוריו למקדש אבל אם עמד בין מזרח ומערב ופניו כנגד ההיכל אף על פי שלא כיון כנגד [ההיכל] בדקדוק כשירה:",
+            "חיסר אחת מן המתנות פסולה טבל שתים והזה אחת הזאתו פסולה טבל אחת והזה שתים אף על פי שלא חשב הזאה שניה אלא טבל והזה אחרת הזייתו פסולה כיצד טבל אצבעו טבילה ששית והזה ו' וז' אף ע\"פ שחזר וטבל אצבעו והזה שבע הזייתו פסולה הזה מטבילה שביעית [שביעית] ושמינית אפילו חזר וטבל טבילה שמינית והזה שמינית כשירה שכל שמוסיף על השבע אינו כלום והוא שיהיה זה שהוסיף כהן אחר אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסולה מפני שנתעסק בדבר שאינו צריך בשעת שריפתה:",
+            "הוציא את הדם חוץ ממערכתה והזה פסולה:",
+            "הזה מדמה בלילה אפילו הזה שש הזיות ביום ואחת בלילה פסולה:",
+            "שחטה חוץ ממקום שריפתה אפילו שחטה לפנים מן החומה פסולה:",
+            "שרפה חוץ ממערכה שנשחטה עליה או שחלקה לשנים ושרפה בשתי מערכות או ששרף שתים במערכה אחת פסולה ואם אחר שנעשית אפר מביא אחרת שורף על גבה ואינו חושש:",
+            "הפשיטה ונתחה ואח\"כ שרף כולה כשירה ואם חיסר ממנה כלום אפילו מפירשה פסולה פקע מעורה או מבשרה אפילו משערה כזית יחזיר ואם לא החזיר פסולה פקע חוץ למערכתה מרבה עליו ושורפו במקומו פקע מקרניה מטלפיה או מפירשה אינו צריך להחזיר:",
+            "הפרה אינה נפסלת בלינה לפיכך אם נשחטה היום והזה דמה כהלכתו ונשרפה למחר כשירה:",
+            "שרפה אונן או מחוסר כפרה כשירה:",
+            "שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה מפני שמעשיה כעין עבודה והיכן מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים ואם קידש בחוץ ומכלי חול אפילו במקידה של חרס כשר הואיל וכל מעשיה בחוץ וכן כשמטבילין את הכהן השורף אחר שמטמאין אותו כמו שביארנו אינו צריך לחזור ולקדש הואיל וכל מעשיה בטבולי יום:",
+            "שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש או בגבבא כשירה ומצוותה שלא ימעט לה עצים מן הראוי לה אבל מרבה הוא לה חבילי אזוב ואזוב יון בזמן שרפה כדי להרבות את האפר ויש לו להרבות עצים בשריפתה עד שתעשה אפר אבל משתעשה אפר אם הוסיף בה אפילו עץ אחד הרי זה כמערב אפר מקלה באפר הפרה:",
+            "כל מעשה הפרה מתחלה ועד סוף אינו אלא ביום ובזכרי כהונה והמלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר אבל משתעשה אפר אם כנס אפרה בלילה או שכנסתו אשה או שעשה מלאכה אחרת בשעת כניסתו ה\"ז כשירה ומנין שאסיפת האפר בכל אדם מישראל חוץ מחרש שוטה וקטן שנאמר ואסף איש טהור מכלל שאינה צריכה כהן וכאילו אמר אדם טהור בין איש בין אשה ומניין שהמלאכה פוסלת בה שנאמר ושחט אותה מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא ללמד שאם נתעסק בדבר אחר בשעת שחיטתה פסלה ונאמר ושרף את הפרה לעיניו שיהיו עיניו בה ללמד שהמלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר וכל העוסק בשריפתה ועשה מלאכה אחרת פסלה עד שתעשה אפר:",
+            "שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשירה שהרי לא נתכוון למלאכה אף ע\"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשירה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כוונה אבל אם נתכוון לחתוך הדלעת ונחתכה בשעת שחיטה פסולה שהרי עשה עמה מלאכה:"
+        ],
+        [
+            "כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים כל זמן עשייתן שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז וכבס בגדיו ורחץ בשרו ונאמר בשורף והשורף אותה יכבס בגדיו ונאמר וכבס האוסף את אפר הפרה מלמד שכל העוסקין בה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה אבל המשמרה בשעת עשייתה מטמא בגדים מדבריהם גזירה שמא יזיז בה אבר:",
+            "כ\"מ שנאמר בתורה בטומאות יכבס בגדיו לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם טמאים אלא ללמד שכל בגד או כלי שיגע בו הטמא הזה בשעת חיבורו במטמאיו הרי הן טמאים אבל אחר שיפרוש ממטמאיו אינו מטמא בגדים כיצד הנושא את הנבילה אחד בגד שעליו או כלי שיגע בו כל זמן שהוא נושאה הרי הן טמאין והרי הן ראשון לטומאה וכן זה הנושא הרי הוא ראשון פירש ממטמאיו והשליך את הנבילה הרי הוא ראשון כמות שהיה ואם יגע בכלי או בגד אינו מטמא אותו שאין ולד טומאה מטמא כלים כמו שביארנו בתחלת ספר זה וכן כל כיוצא בנבילה וכן כל העוסקין בפרה אם נגע בבגד או בכלי בשעת שחיטה או בשעת שריפה הרי הן טמאין אבל אחר שיפרוש ממעשיה אעפ\"י שעדיין לא טבל אם נגע בכלי אינו מטמאו מפני שהוא ולד הטומאה והפרה עצמה אינה מטמאה לא אדם ולא כלים שנגעו בו אלא המתעסק בה בלבד הוא הטמא וטעון טבילה ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה:",
+            "בד\"א בזמן שנשרפת כמצוותה אבל אם נפסלה המתעסק בה טהור אירע פיסול בשחיטתה אינה מטמאה בגדים אירע פיסול בהזייתה כל העוסק בה לפני פיסולה מטמא בגדים לאחר פיסולה אינו מטמא בגדים:",
+            "השלים לכנוס את אפרה המתעסק בה אחר כן בח��לוק העפר או בהצנעתו וכן הנוגע בו טהור ולא הפרה בלבד אלא כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים השורפם מטמא בגדים בשעת שריפתו עד שיעשו אפר שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכפורים והשורף אותם יכבס מפי השמועה למדו שזה בנין אב לכל הנשרפים שיהו מטמאין בגדים עד שיעשו אפר במה דברים אמורים בשלא אירע להן פיסול ונשרפו כמצוותן בבית הדשן אבל אם נפסלו בעזרה נשרפין שם כפסולי המוקדשין ושורפן טהור וכן המתעסק בהן משיעשו אפר אינו מטמא בגדים ואי זהו שורף זה המסייע בשריפה כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש וכיוצא בהן אבל המצית האור והמסדר את המערכה טהור כך למדו מפי השמועה שהנושא פרים ושעירים הנשרפין להוציאן לבית הדשן לשורפן טמא ומטמא בגדים דין תורה כל זמן שהוא עוסק בהולכתן וטעון טבילה והערב שמש כמו המשלח את השעיר לעזאזל שהוא מטמא כל בגד וכל כלי שיגע בו בכלים שעליו כל זמן שמתעסק בשלוחו שנאמר והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו:",
+            "מאימתי מטמאין בגדים הנושאין פרים ושעירים הנשרפים משיצאו בהן חוץ לחומת העזרה נשאום במוטות ויצאו מקצת הנושאים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו אלו שיצאו מטמאין בגדים ואלו שעדיין לא יצאו אינן מטמאין בגדים עד שיצאו יצאו וחזרו לעזרה הנושאין בעזרה טהור עד שיצא בהן היה עומד חוץ לעזרה ומושך אותם משם מאחר שחזרו הואיל וכבר יצאו לחוץ וה\"ז המושכם בחוץ הרי הוא ספק טמא:...",
+            "ומאימתי מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלים עד שעת דחייתו לעזאזל אבל אחר שדחהו אם נגע בכלים ובבגדים טהורים:",
+            "הנוגע בפרים ובשעירין הנשרפין עצמן אפילו אחר שיצאו בין אדם בין כלים בין אוכלין בין משקין הכל טהור וכן אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו בזמן הולכתו טהורין שאין אלו מטמאין אלא למתעסק בהן בלבד שנאמר והשורף אותה יכבס בגדיו אבל הנוגע טהור:\n"
+        ],
+        [
+            "המים שנותנין עליו אפר הפרה אין ממלאין אותן אלא בכלי ומן המעיינות או מן הנהרות המושכין שנאמר ונתן עליו מים חיים אל כלי ונתינת אפר הפרה על המים שנתמלאו הוא הנקרא קידוש והמים האלו שניתן עליהן האפר הן הנקראין מי חטאת ומים מקודשין והם שקראן הכתוב מי נדה:",
+            "הכל כשרים למלאות המים חוץ מחרש שוטה וקטן והכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בכלי ואין מזין אלא מכלי והמילוי והקידוש כשרין בלילה אבל אין מזין ואין טובלין אלא ביום וכל היום כשר להזאה ולטבילה:",
+            "בכל הכלים ממלאין ומזין ומקדשין אפילו בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ובספינה ואחד כלי חרס ואחד כל הכלים אבל אין ממלאין ואין מקדשין ולא מזין בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא בחפניו ולא בביצת התרנגולת ולא בשוקת שבסלע אבל ביצת היוצרים כשירה מפני שהיא כלי אדמה:",
+            "שולי כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם אין מקדשין בהן עד שישוף אותן ויתקנם ויעשם כלים בפני עצמן וכן מגופה שהתקינה להיות כלי מקדשין בה וביצת הנעמית כשירה לקדש בה ואין צ\"ל שכשירה למלאות בה ולהזות ממנה:",
+            "כלי שחיברו בארץ או בסלע אפילו חיברו בסיד מקדשין בו ומזין ממנו עשה עטרה של טיט סביב לכלי והמים שבכלי צפין עד שהלכו לעטרה אם ניטלת העטרה עם הכלי הרי המים שבתוכה כשרים שהרי הן בכלי אדמה ואם לאו הרי הן כמי שהקיף עטרה של טיט בסלע או על הארץ ומילא אותה מים שהן פסולין מפני שאינן בכלי:",
+            "כלי חרס שניקב בכונס משקה אין ממלאין ומקדשין בו אבל אם ניקב במוציא משקה מקדשין בו:",
+            "כלי שניקב מלמטה וסתמו בסמרטוטין פסול שהמים שבו אינן על עיגול הכלי אלא על הפקק היה נקוב מן הצד ופקקו הרי זה כשר למלאות ולקדש ולהזות ממנו:",
+            "הזולף מים מן המעיין בידיו וברגליו ובחרסים ונתן לתוך החבית פסולין מפני שלא נתמלאו בכלי נתן את החבית במים ודחק המים בידיו או ברגליו או בעלי ירקות כדי שיעברו לחבית הרי אלו פסולין וכן אם שקעו במים כדי שיגברו המים ויעלו וישפכו לחבית פסולין ואם עשה כן בעלי קנים או בעלי אגוז הרי המים כשירים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אם סייע בו המים כדי שימלאו הכלי המים פסולין ואם סייע בדבר שאינו מקבל טומאה כשרים:",
+            "המפנה המעיין לתוך הגת או לתוך הגבא וחזר ומילא בכלי מאותו הגבא או הגת פסולים שהרי צריך שתהיה לקיחת המים מן המעיין בכלי בתחלה:",
+            "הים הגדול כמקוה ואינו כמעיין לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש וכל הנהרות פסולין לקדש מהן מי חטאת ושאר הימים כמעיין:",
+            "והמים הנגררין משאר הימים והן הנקראין זוחלין פסולין והזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין וכשרים:",
+            "מים המוכין והמכזבין פסולין ואלו הן המוכין המלוחים או הפושרים והמכזבים הם המעיינו' שפעמים מקירין ופעמים חרבין ויבשין אפילו היו חרבין פעם אחת לשבע שנים פסולין אבל אם היו חרבין בשני בצורת או לשנים רבות יתר משבע או שהיו מימיהן פעמים מרובין ופעמים מועטין ואינן חרבין הרי אלו כשרים ומעיין היוצא בתחלה כשר ואינו צריך לבדוק שמא יכזב:",
+            "מי ביצים ומי הירדן ומי הירמוך פסולין מפני שהן מי התערובות ואלו הן מי התערובות מים כשרים לקידוש שנתערבו במים פסולין אין ממלאין מתערובת שניהם אבל מים כשרים שנתערבו במים כשרים כגון מימי שתי המעיינות שנתערבו ונמשכו ממלאין מהן:",
+            "המים שנשתנו שינויין מחמת עצמן כשרין:",
+            "באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ונעשו מימיה עכורין ממלא ממנה וא\"צ להמתין נפל לתוכה שטף של מימי גשמים ימתין עד שתיצל:",
+            "אמת המים הבאה מרחוק הואיל ותחילתה מן המעין כשירה למלאות ממנה ובלבד שישמרנה שלא יפסקנה אדם ונמצא ממלא מן המים שפסקו תחילתן מן המעין שהן פסולין:"
+        ],
+        [
+            "המלאכה פוסלת במים קודם שיתקדשו ואינה פוסלת בהזאה ודברים אלו הן דברי קבלה כיצד הממלא מים לקידוש ונתעסק במלאכה אחרת בשעת המילוי או בשעת הולכת המים שממלא או בעת שמערה אותן מכלי אל כלי פסלן לעולם המלאכה פוסלת במים עד שיטיל להן את האפר הטיל את האפר ונתקדשו ונעשו מי נדה אין המלאכה פוסלת בהן אלא המוליך המים המוקדשין או מערה אותן מכלי לכלי והוא עוסק במלאכה אחרת אין בכך כלום וכן מזה מהן בידו אחת והוא עושה מלאכה בידו האחרת:",
+            "השכר פסול בקידוש ובהזייה ואינו פוסל במילוי כיצד הנוטל שכרו לקדש מי חטאת או להזות מהן הרי אותן המים כמי המערה והאפר כאפר מקלה שאינו כלום אבל נוטל הוא שכר למלאות המים או להוליכן ומקדשין אותן בחנם ומזה מהן המזה בחנם היה המקדש או המזה זקן שאינו יכול להלך על רגליו ובא הטמא וביקש ממנו להלוך עמו במקום רחוק לקדש או להזות ה\"ז מרכיבו על החמור ונותן שכרו כפועל בטל שבטל מאותה מלאכה שביטלו ממנה וכן אם היה כהן והיה טמא בטומאה המונעתו מלאכול תרומתו בעת שילך עמו להזות או לקדש ה\"ז מאכילו ומשקהו וסכו ואם ביטלו ממלאכה נותן לו שכרו כפועל בטל של אותה מלאכה שכל אלו הדברים אינן שכר שנשתכר בקידוש או בהזאה שהרי לא הרויח כלום ולא נטל אלא כנגד מה שהפסיד:",
+            "הממלא באחת ידו ועושה מלאכה בידו האחרת או הממלא לו ולאחר או שמילא לשנים כאחת שניהן פסולין שהמילוי מלאכה ונמצא כל מילוי משניהם כאילו עשה עמו מלאכה אחרת וכבר הודענו שהמלאכה פוסלת במילוי בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחרים:",
+            "הממלא לאחרים אפילו מילא אלף חביות זו אחר זו לאלף בני אדם כולן כשרים וכל אחד מהן נוטל המים שלו ומקדשן מילא לעצמו חבית אחר חבית אם נתכוון לקבץ כל החביות לכלי אחד ולהשליך עליהן את האפר ומקדשן קידוש אחד כולן כשרים שהכל מילוי אחד הוא אבל אם נתכוון לקדש כל חבית וחבית בפני עצמה כולן פסולין חוץ מן האחרונה שהראשונה נפסלת במלאכה שעשה קודם שיקדש והוא מילוי השניה וכן השניה נפסלת במילוי השלישית ואין כשירה אלא אחרונה:",
+            "חמשה שמלאו חמש חביות לקדשם חמשה קידושים כגון שישליך האפר על כל אחת ואחת בפני עצמו ונמלכו לערבן ולקדשן כולן קידוש אחד או שמלאום לקדשן קידוש אחד ונמלכו לקדשן חמשה קידושין כולן כשרין שהרי לא נתעסק הממלא במילוי אחר אבל היחיד שמילא חמש חביות לקדשם חמשה קידושין אף ע\"פ שחזר ונמלך לקדשן קידוש אחד אין כשר אלא אחרון מלאן לקדשן קידוש אחד ונמלך לקדשן חמשה קידושין אין כשר אלא זה שקידש בתחלה וכן אם אמר לאחר קדש לך את אלו אין כשר אלא זו שנתקדשה מהן בתחלה אבל אם אמר לו קדש לי את אלו הרי כולן כשרין שהרי לקידוש אחד מלאן ואף על פי שנמלך עליה לקדשה חמשה קידושין הרי לא קידש הוא אלא אחר קידש לו:",
+            "הרוצה למלאות מים לקדשן ומים אחרים לצרכיו ממלא את של צרכיו תחלה וקושרן וטוענן לאחוריו ואחר כך ממלא את של חטאת כדי שלא יתעסק במלאכה אחר המילוי ונותנם לפניו והולך:",
+            "שנים שהיו ממלאין כל אחד ואחד לעצמו והגביהו זה על זה ונטל זה לזה קוץ מידו או מגופו בשעת מילואו אם מלאו שניהם לקידוש אחד המים כשרים ואם מלאו לקדש כל אחד לעצמו זה שהגביה או הוציא את הקוץ פסל מימיו:",
+            "השואל חבל למלאות בו ומילא ונטל החבל בידיו ומימיו על כתפו ופגע בבעלים בדרכו ונתן להן את החבל כשהוא מהלך כשרין ואם יצא מן הדרך כדי להוליך החבל לבעלים פסל את המים:",
+            "מי שהיה ממלא ומשליך החבל שמילא בו על הארץ ואחר שמילא חזר וקבץ על ידו פסלן ואם היה דולה ומקבץ לתוך ידו המים כשרים:",
+            "הממלא ונותן לחבית עד שימלאנה מים והצניע את החבית שלא תשבר בשעה שהיה ממלא או שכפאה על פיה על מנת לנגבה למלאות בה כשר שזה מצורך המילוי הוא אבל אם הצניעה או נגבה כדי להוליך בה את הקידוש פסל שהרי עשה מלאכה שאינה לצורך המילוי וכן הממלא ונותן לשוקת ופינה חרסית מן השוקת בשעת מילוי אם בשביל שתחזיק מים רבים כשרים שהרי זו צורך המילוי ואם בשביל שלא יהיו החרסין מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים שמילא בשוקת הרי אלו פסולין:",
+            "הממלא דלי לשתות ונמלך וחישב עליו למי חטאת אם עד שלא הגיע הדלי למים חישב מערה וא\"צ לנגב ואם משהגיע הדלי למים חישב מערה וצריך לנגב ואחר כך ימלא בו לחטאת שלשל הדלי ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע הדלי למים חישב עליו מערה וא\"צ לנגב נמלך והוא עודהו בתוך המים וחישב עליו למי חטאת מערה ואינו צריך לנגב מים שמלאן למי חטאת ואחר שנתמלא חישב עליהן לשתותן כשיטה את ה��לי לשתות פסל המים אע\"פ שלא שתה מהן כלום:"
+        ],
+        [
+            "מי שהיו מימיו על כתפו ועמד והורה הוראה לאחרים או שדן דין או שחלצה בפניו או מיאנה או שהראה לאחרים את הדרך או שהרג את נחש או עקרב או נטל אוכלין מן השוק להצניעם הרי המים פסולין שהרי נתעסק בדבר אחר קודם שיתן האפר על המים אבל אם נטל האוכלין לאכלן ואכלן כשהוא מהלך או שהרג נחש או עקרב המעכבין אותו הרי המים כשרים שזה מצורך הולכת המים זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה שעשהו קודם מתן האפר בין עמד בין לא עמד פסל ודבר שאינו משום מלאכה אם לא עמד כשרים ואם עמד פסל היה מהלך במים ופרץ בשעת הילוכו מקום שילך בו אף ע\"פ שפרץ ע\"מ לגדור כשרים ואם גדר קודם שיתן האפר פסולין וכן אם קצה פירות לאכול אף על פי שכוונתו להקצות את השאר כשרין ואם הקצה קודם מתן האפר פסול:",
+            "היה אוכל בשעת הולכת המים והותיר וזרק מה שהותיר לתחת התאנה או לתחת המוקצה אם נתכוון שלא יאבדו הפירות הרי המים פסולין שהרי עשה מלאכה ואם זרקן לפי שאין לו צורך בהן הרי המים כשרין הממלא מים לקדשן ומסרן לאחר לשמרן ועשו הבעלים מלאכה לא נפסלו המים שהרי מסרן לשומר ואם עשה השומר מלאכה פסלן שהרי הן ברשותו והוא נכנס תחת הבעלים היו שנים שומרין את המים ועשה אחד מהן מלאכה המים כשירים שהרי השני משמר חזר הראשון לשמור ועמד השני ועשה מלאכה המים כשרים עד שיעשו כל השומרין מלאכה כאחת:",
+            "המקדש באחת ידו ועשה מלאכה בשניה אם לעצמו קידש פסל שהרי עשה מלאכה קודם מתן אפר במים ואם לחבירו קידש המים כשרים שאין זה פוסל מימיו של חבירו במלאכה שעשה שאין המלאכה פוסלת בקידוש אלא במים והוא שיהיה העושה השומר או הבעלים:",
+            "המקדש לעצמו ולאחר כאחת שלו פסול שהרי נפסלו המים של עצמו בעסק שנתעסק בקידוש חבירו אבל אם קידש לשנים כאחת שניהם כשירין שאין מלאכתו פוסלת מי אחרים:",
+            "הממלא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד פסול בשני קידושים כשר קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשרים בשני קידושין פסולין מילא וקידש בשתי ידיו כאחת לעצמו שניהן פסולין מילא לאחר בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשר בשני קידושין פסולין קידש לאחר בשתי ידיו כאחת בין בקידוש אחד בין בשני קידושין שניהן כשירים מילא וקידש בשתי ידיו כאחת לאחר המילוי פסול והקידוש כשר זה הכלל כל מילוי שעשה עמו מלאכה בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחר פסול וכל מים שנתמלאו כהלכתן ועשה מלאכה קודם שיתן את האפר אם היו המים שלו הרי הן פסולין ואם היו של אחר כשירין וכל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומר שאינו עושה מלאכה בין שאין [שם] שומר פסול ודבר שאינו בידו ועשה מלאכה אם יש [שם] שומר לא פסל אם אין שם שומר פסל:",
+            "האומר לחבירו קדש לי ואקדש לך וקידשו זה לזה הראשון כשר והשני פסול שהרי קידש בשכר אמר לו מלא לי ואמלא לך ומלאו זה לזה הראשון פסול הואיל וכוונתו שימלא לו חבירו חלף מילוי זה הרי זה כממלא לו ולאחר שהן פסולין והשני כשר שהמילוי בשכר מותר והרי לא עשה מלאכה אחר שמילא ואין בכוונתו מילוי אחר:",
+            "האומר לחבירו קדש לי ואמלא לך שניהן כשרין שהמלאכה אינה פוסלת הקידוש והמילוי בשכר מותר מלא לי ואקדש לך שניהן פסולין זה שמילא בתחלה פסול שהרי הוא כממלא ומקדש כאחת ופסל המים במלאכה וזה שקידש באחרונה פסול שהרי קידש בשכר וכאילו החזיר חוב שעליו:",
+            "ההולך לקדש הרי זה נוטל את המפתח ופותח להוציא האפ�� ונוטל קרדום אם צריך לחפור בו אפר הפרה ונוטל סולם ומוליך ממקום למקום להביא האפר וכשר ואם משנטל האפר לקדש בו כסה הכלי שהיה בו האפר או שהגיף את הדלת או שזקף את הכלי בארץ קודם שישליך האפר למים פסל המים אבל האפר כשר לקדש בו מים אחרים זקף את הכלי שיש בו האפר בידו כדי שלא יתפזר כשירים מפני שא\"א שהרי אם הניחו בארץ פסל ואם כיסהו פסל נטל את האפר וראה שהוא מרובה והחזיר ממנו כשר נתן האפר על המים וראה שהוא מרובה ונטל ממנו לקדש מים אחרים כשר קרסם עלה זית לחתות בו האפר אם בשביל שלא יחזיק אפר הרבה פסל ואם בשביל שיכנס האפר בכלי כשר:"
+        ],
+        [
+            "כיצד מקדשין את המים באפר הפרה נותן את המים שנתמלאו לשם מי חטאת בכלי ונותן אפר על פני המים כדי שיראה על פני המים אע\"פ שהיא חבית גדולה מלאה מים ומערב הכל ואם נתן האפר תחילה ואח\"כ נתן עליו המים פסל ומהו זה שנאמר בתורה ונתן עליו מים חיים כדי לערב את האפר במים:",
+            "המקדש צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים שנאמר ולקחו לטמא עד שיהיה מתכוין לקידוש ולמילוי ולהזייה אבל אם נפל האפר מן הכלי שיש בו האפר לתוך המים או שנטל האפר בידו ודחפו חבירו או הרוח ונפל האפר מידו על המים או שנפל האפר מידו על צד הכלי או על ידו ואחר כך נפל למים ה\"ז פסול:",
+            "קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי אחר לא נתקדשו היה האפר צף על פני המים וכנס ממנו מלמעלה וקידש בו מים אחרים הרי אלו מקודשין וכל שנגע במים אין מקדשין בו פעם שנייה ואף על פי שניגבו ואפילו נשבה הרוח ונתנה את האפר על גבי המים אינו מנגבו ומקדש בו:",
+            "כלי קטן שהיה בתוך כלי גדול והן מלאין מים והמים מעורבין כיון שנתן האפר במים שבכלי הגדול נתקדשו כל המים שבתוך הכלי הקטן ואע\"פ שהיה פיו צר ביותר ולא נכנס לו אפר שהרי המים כולן מעורבין:",
+            "היה ספוג בתוך המים בעת שנתן האפר הרי המים שבספוג פסולין מפני שאינן בכלי כיצד יעשה זולף את כל המים עד שמגיע לספוג ולא יגע בספוג ואם נגע בספוג אף ע\"פ שהמים צפין על גביו כל שהן פסולין מפני שהמים שבספוג יוצאין ומתערבין במים הכשירין נפל ספוג לתוך המים המקודשין נוטלו וסוחטו חוץ לכלי והמים שבכלי כשרין:",
+            "שתי שוקתות שבאבן אחת שנתן את האפר לתוך אחת מהן אין המים שבשניה מקודשין ואם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום ונתן אפר לאחת מהן הרי המים שבשניה מקודשין:",
+            "שתי אבנים שהקיפן זו לזו ועשאן שוקת וכן שתי עריבות וכן שוקת שנחלקה ונתן אפר בחלק אחד מהן המים שביניהן אינן מקודשין ואם חיברן בסיד או בגפסיס והם יכולות להנטל כאחת המים שביניהן מקודשין:",
+            "מים מקודשין שנתערבו בהן מים אחרים כל שהוא אפילו מים שנתמלאו לקידוש הרי אלו פסולין וכן אם ירד לתוכן טל הרי אלו פסולין נפל לתוכן משקין ומי פירות יערה הכל וצריך לנגב הכלי ואחר כן יתן לתוכו מים מקודשין אחרים נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום וכל דבר שהוא רושם יערה וא\"צ לנגב שאם ישאר שם דבר הרושם הרי הוא נראה:",
+            "המטביל כלי לחטאת במים שאינן ראויין לקדש צריך לנגב ואח\"כ יקדש בו הטבילו במים הראויין לקדש אינו צריך לנגב ואם הטבילו לאסוף בו מים מקודשין בין כך ובין כך צריך לנגב:",
+            "קרוייה שהטבילה במים הראויין לקדש מקדשין בה אבל אין אוספין לתוכה מי חטאת מפני שהמים שהוטבלה בהן נבלעים בתוכה ויוצאין ומתע��בין במי חטאת ופוסלין אותן נטמאת והטבילוה אין מקדשין בה שהמשקין הטמאין הנבלעין בגופה יצאו ויתערבו במים שמקדשין אותן בתוכה:",
+            "מים מקודשין שנפל לתוכן שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן פסולין אפילו היו יבישים ביותר כגון הנמלה והרירה והכינה שבתבואה נתן לתוכה חפושין אף על פי שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן הרי המים פסולין מפני שהיא כשפופרת והמים נכנסין בתוכה ויוצאין מתוכה עם הליחה שבה:",
+            "מים מקודשין ששתה מהן בהמה או חיה פסולין וכן כל העופות פסולין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ואין ריר יוצא מפיה ומתערב במים וכן כל השרצים ששתו אינן פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקקת בלשונה ונמצאת הליחה יוצאה מפיה למים:",
+            "מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשירים נשתנו מחמת עשן פסולין הגלידו וחזרו ונימוחו כשירים אפילו נימוחו בחמה אבל אם המחן באור פסולין:",
+            "אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו או מחמת עשן כשר נשתנו מחמת אבק או שנפל לתוכו סיד או גפסיס או שנתערב בו אפר מקלה כל שהוא הרי זה פסול:",
+            "החושב על מי חטאת לשתותן לא פסלן עד שישתה מהן ואם שפך מן הכלי לתוך גרונו ולא נגעה שפתו במים שבכלי לא פסל:",
+            "כלי שיש בו מים מקודשין שהניחו מגולה ובא ומצאו מכוסה הרי אלו פסולין שמא אדם שאינו טהור לחטאת נגע בהן שהרי אדם כיסהו בודאי הניחו מכוסה ובא ומצאו מגולה אם יכולה החולדה לשתות ממנו או שירד לו טל בלילה פסולין ואם לאו כשרין מפני שיש כאן שתי ספיקות ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש ואם ת\"ל אדם גילהו שמא היה טהור לחטאת או לא:",
+            "המוסר מים מקודשין או מים שנתמלאו לקידוש לטמא לשומרן הרי אלו פסולין:",
+            "שנים שהיו שומרין את המים ונטמא אחד מהן כשרים מפני שהן ברשותו של שני טהר וחזר לשמור ונטמא השני כשרים מפני שהן ברשותו של ראשון נטמאו שניהן כאחת המים פסולין:"
+        ],
+        [
+            "הממלא מים לקידוש אינו צריך שיהיה הוא עצמו המקדש והמזה אלא מקדש אחד ומזה אחד וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה המים המקודשין מכלי לכלי ומזה מכלי אחר:",
+            "ממלא אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ואין בכך כלום ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר ונותן עליהן אפר ומקדשן בכל עת שירצה וכן המים המקודשין מניחן אדם אצלו ימים ושנים ומזה מהן בכל יום שהוא צריך עד שיתמו ומוליכן ממקום למקום ומעיר לעיר ומשמר אדם אפר פרה אצלו ומוליכה ממקום למקום ומעיר לעיר פעם אחת הוליכו כלי שהיה בו מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מן המת בקרקע הספינה ונטמאו המים באותה שעה גזרו ב\"ד הגדול שאין מעבירין מי חטאת ולא אפר חטאת בנהר ובספינה ולא ישיטם על פני המים ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני אבל עובר הוא אדם במים עד צוארו ובידו אפר פרה או מים מקודשין וכן אדם וכלים הריקנים שהן טהורין לחטאת ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו מעבירין אותם בנהר בספינה:",
+            "מעבירין מים מקודשין בספינה בים הגדול ושטין [בהם] על פני המים שלא גזרו אלא על המים המקודשין ועל האפר בנהר:",
+            "המוליך מים לקדשן ואין צריך לומר מים שנתקדשו לא יפשיל הכלי לאחוריו אלא לפניו שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין הן מי נדה ואם לאו פסולין מילא שתי חביות נותן אחת לפניו ואחת לאחוריו מפני שאי אפשר:",
+            "מי חטאת ששקלן במשקל אם הסיח דעתו פסולין ואם לאו כשרי�� אבל אם שקל דברים אחרים במי חטאת הואיל ועשאן משקולת פסלן שאין זו משמרת כל אלו הטהורים שממלאין או שמקדשין או שמזין וכן כל הכלים שממלאין ומקדשין מהם ושמזין מהן אם היו טבולי יום אע\"פ שלא העריב שמשן הרי אלו כשרים שכל מעשה הפרה והמילוי והקידוש וההזייה כשר בטבול יום כמו שביארנו ומפני הצדוקין מטמאין את כל כלי שטף ומטבילין אותן ואחר כך משתמשין בהן במי חטאת:",
+            "הכל כשירין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס [וח\"ש] וקטן שאין בו דעת אבל קטן שיש בו דעת כשר להזות והערל כשר להזות שאין הערל טמא קטן שיש בו דעת שהזה והאשה מסעדתו כגון שאחזה לו המים בידו הזאתו כשירה ובלבד שלא תאחוז בידו בשעת הזאה ואם אחזה בידו בשעת הזייתו פסולה:",
+            "המזה צריך לכוין ולהזות על הטמא לטהרו ואם הזה שלא בכוונה הזאתו פסולה אבל זה שמזין עליו אינו צריך כוונה אלא מזין על האדם לדעתו ושלא לדעתו המתכוין להזות לפניו והזה לאחוריו לאחוריו והזה לפניו הזייתו פסולה נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין של פניו הזייתו כשירה:",
+            "המזה אינו צריך טבילה לכל הזייה אלא טובל את האזוב ומזה הזייה אחר הזייה עד שיגמרו המים ומזה הזייה אחת על כמה בני אדם או על כמה כלים כאחת אפילו מאה כל שנגע בו מן המים כל שהוא טהור והוא שיתכוין המזה להזות עליו טבל את האזוב ונתכוון להזות על דבר שמקבל טומאה או על האדם והזה מאותה טבילה על דבר שאינו מקבל טומאה או על הבהמה אם נשארו מים באזוב אינו צריך לחזור ולהטביל אלא מזה מן השאר על האדם או על הכלים הטמאים שהרי תחילת טבילתו כשירה היתה אבל אם טבל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה או על הבהמה והזה על האדם או על הכלי הטמא הזייתו פסולה עד שיחזור ויטבול פעם שנייה ויתכוין להזות על האדם או על דבר המקבל טומאה:",
+            "הטביל את האזוב ונתכוון להזות על דבר שאינו מקבל טומאה המים המנטפים כשירין לפיכך אם נטפו בכלי וחזר והטביל בהן את האזוב בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה הזייתו כשירה:",
+            "מי חטאת שנתמעטו טובל בהן אפילו ראשי גבעולין ומזה ובלבד שלא יספג צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ומזה ואינו צריך להזהר שמא יגע בצידי הכלי בפעם שנייה:"
+        ],
+        [
+            "כיצד מטהרים טמא מת במי נדה לוקח אדם טהור שלשה קלחין של אזוב ואוגדן אגודה אחת ובכל בד ובד גבעול אחד וטובל ראשי גבעולין במי נדה שבכלי ומתכוין ומזה על האדם או על הכלים ביום השלישי וביום השביעי אחר שתנץ החמה ואם הזה משעלה עמוד השחר כשר ואחר שיזה עליו ביום השביעי טובל ביום ומעריב שמשו והרי הוא טהור לערב טבל את האזוב בלילה והזה ביום או שטבל את האזוב ביום והזה בלילה הזאתו פסולה והמים מטמאין משום מי חטאת כמו שיתבאר עד שתהיה טבילת האזוב במים והזאתו ממנו ביום השלישי וביום השביעי אחר שתנץ החמה ואם עבר ועשה משעלה עמוד השחר כשר כמו שביארנו:",
+            "מי שנטמא במת ושהה כמה ימים בלא הזאה כשיבוא להזות מונה בפנינו ג' ימים ומזין עליו בשלישי ובשביעי וטובל בשביעי ומעריב שמשו בד\"א בעם הארץ שבא להזות שאפילו אמר היום שלישי שלי אינו נאמן שמא היום נטמא לפיכך צריך למנות בפנינו אבל חבר שבא להזות מזין עליו או על כליו מיד מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר השביעי בין ביום בין בלילה ומזין עליו ביום בין קודם טבילה בין אחר טבילה אפילו טבל בליל תשיעי או בליל עשירי מזין עליו למחר אחר הנץ החמה:",
+            "כל המטמאין מקבלין הזאה כיצד זבים וזבות נדות ויולדות שנטמאו במת מזין עליהן בשלישי ושביעי והרי הם טהורין מטומאת מת אע\"פ שהן טמאין טומאה אחרת שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי הא למדת שהזייה מועלת לו אף על פי שהוא טמא וכן הערל מקבל הזאה כיצד ערל שנטמא במת והזה עליו שלישי ושביעי ה\"ז טהור מטומאת מת וכשימול טובל ואוכל בקדשים לערב:",
+            "מצות אזוב שלשה קלחין וכל קלח וקלח גבעול אחד נמצאו ג' גבעולין ושיריו שנים או אם לקח ב' בתחילה ואגדן כשר נתפרדו הגבעולין ונשרו העלין אפילו לא נשאר מכל גבעול מהם אלא כל שהוא כשר ששירי האזוב בכ\"ש קלח שיש בו שלשה בדין מפסקו ואח\"כ אוגד שלשתן שמצותו להיות אגודה אע\"פ שלא נתפרש בתורה שיהיה אגודה פסקו ולא אגדו או שאגדו ולא פסקו או שלא פסקו ולא אגדו והזה בו כשר האזוב הקצר אוגדו בחוט על הכוש וכיוצא בו וטובל במים ומעלה ואוחז באזוב ומזה נסתפק לו אם מן החוט הזה או מן הכוש או מן הגבעול הזאתו פסולה:",
+            "אין מזין לא ביונקות האזוב ולא בתמרות אלא בגבעולין אלו הן היונקות גבעולין שלא גמלו ומי שהוזה עליו ביונקות ונכנס למקדש פטור ומאימתי מזין באזוב משינץ ואזוב שהוזה בו מי נדה כשר לטהר בו את המצורע כל אזוב שיש לו שם לווי פסול והאזוב שקורין אותו אזוב ביחוד הוא הכשר והוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים אבל זה שקורין אותו אזוב יון ואזוב כחלית ואזוב מדברי פסול:",
+            "אזוב של אשרה ושל עיר הנדחת ושל ע\"ז ושל תרומה טמאה פסולה של תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר:",
+            "אזוב שלקטו לעצים ונפלו עליו משקין מנגבו והוא כשר להזייה לקטו לאוכלין ונפלו עליו משקין אף על פי שנגבו פסול שהרי נטמא להזייה שכל המשקין וכל האוכלין וכל הכלים הרי הן כטמאים לענין חטאת כמו שביארנו לקטו לחטאת הרי הן כנלקט לעצים ואם נפלו עליו משקין מנגבו ומזה בו:"
+        ],
+        [
+            "אדם שנטמא במת והזה עליו כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה בכל מקום מעור בשרו של טמא עלתה לו הזייה אפילו נפלה ההזאה על ראש אצבעו או על ראש שפתו אבל אם נגעה בלשונו אינה כלום אע\"פ שהלשון כאיברים שבגלוי לענין טומאה כמו שביארנו אינן כאיברים שבגלוי לענין הזאה וטבילה וכן כלי שנטמא במת והזה עליו כיון שהגיע לגופו של כלי כל שהוא ממי הנדה עלתה לו הזאה:",
+            "שני כלים או שני בני אדם שנתכוון להזות על שניהן כאחת והזה על אחד מהן ונטפו המים מעל הראשון על השני הרי השני בטומאתו עד שיפלו עליו המים מהזיית המזה לא מן התמצית הזה על שני כלים ונסתפק לו אם הזה על שניהן כאחד או מחבירו נמצה עליו הזייתו פסולה:",
+            "מחט שנתונה על החרש והזה עליה ספק על המחט הזה ספק מן החרש נמצה עליה הזייתו פסולה:",
+            "כלים המפוצלין שמחוברין זה לזה במסמרים כגון מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני וכיוצא בהן בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזייה שלא בשעת מלאכה אינו חיבור לא לזה ולא לזה כיצד הן חיבור לטומאה ולהזייה שאם נטמא אחד מהן בשעת מלאכה נטמא השני ואם הזה על אחד מהן בשעת מלאכה עלתה הזייה לשניהן וכאילו הן גוף אחד וכיצד אינו חיבור לא לטומאה ולא להזייה שאם נטמא אחד מהן שלא בשעת מלאכה לא נטמא חבירו ואם נטמאו שניהן והזה על אחד מהן שלא בשעת מלאכה לא טיהר חבירו אף על פי שהן מחוברין וזהו דין תורה אבל מדברי סופרים גזרו שיהיו חיבור לטומאה אפילו שלא בשעת מלאכה גזירה משום שעת מלאכה ולעולם אם נגעה באחד מהן טומאה נטמא חבירו וכן גזרו עליהן שלא יהיו חיבור להזייה אפילו בשעת מלאכה גזירה משום שלא בשעת מלאכה ולעולם אם הזה על אחד מהן לא טיהר חבירו עד שיזה גם עליו הנה למדת שכל מקום שאתה שומע חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה אין זה אלא גזירה מדבריהם על הדרך שביארנו:",
+            "שני כלים שחיברן עד שנעשו כגוף אחד כגון שתפר שני בגדים או שתי יריעות הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה מפני שהן ככלי אחד:",
+            "שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים והן עומדין להתירן אינו חיבור להזייה והרי הן חיבור לטומאה וכן הסלעים שבקנתל והמטה של טרבל וקרן של כליבה וקרנים של יוצאי דרכים ושלשלת המפתחות חיבור לטומאה ולא להזאה אלא צריך שיגעו המים מן המזה בכל סל וסל ובכל מפתח ומפתח ובכל קרן וקרן ובכל קורה וקורה ממטה זו המפוצלת:",
+            "המחבר ג' כסתות של צמר ושש של פשתן או שלשה סדינים או י\"ב מטפחות הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה יתר מכאן חיבור לטומאה ולא להזאה חלוק אחד וטלית אחת וקלובקרין אחד הרי הן חיבור לטומאה ולהזייה אפילו היו ארוכין ביותר או רחבין ביותר כל שהן ואי זהו קלובקרין זה שני בגדים שמניחין צמר גפן ביניהן ותופרין אותן כאחת ועושין מהן חלוק לימות הגשמים:",
+            "כיסוי המיחם שמחובר בשלשלת הזה על המיחם טהר הכל הזה על הכיסוי לא טהר המיחם עד שיזה עליו:",
+            "הזוג והענבל חיבור לטומאה ולהזאה ואם הזה על אחד מהן טהרו שניהן:",
+            "הטווי שטוים בו הפשתים או שוזרין בו החבלים ג' גופין יש בו העץ שמלפפין עליו הטווי והוא הנקרא כוש והנחושת או הברזל שבראש העץ והוא הנקרא צינורא שבה פותלין וטווין והרחיים שבאמצע הכוש והיא הנקראת פיקא הכוש שפותלין בו החבלים שנטמא לא יזה על הפיקא שלו ולא על הכוש אלא על הצינורא ואם הזה על אחד משלשתן טהר הכל ושל פשתן מזה על אחד משלשתן לכתחילה ששלשתן חיבור:",
+            "עור של עריסה שהוא מחובר לפיקות חיבור לטומאה ולהזאה המלבן של מטות אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה:",
+            "כל ידות הכלים הקדוחות כגון נצב הסכין וכיוצא בו שהנצב נקוב והברזל נכנס בו חיבור לטומאה ולהזאה אבל הידות החרוקות כגון עץ החנית שהעץ נכנס בברזל אינו חיבור להזאה:"
+        ],
+        [
+            "מעלות יתירות עשו בטהרת החטאת שהאדם הטהור אפילו טבל לקדש ועומד ומשמש על גבי המזבח אינו טהור לחטאת ולא לשריפת הפרה ולא למילוי המים ולא לקדשן ולא להזות עד שיטבול לשם חטאת ואחר כך יהיה טהור לחטאת וכן הכלים אפילו מזרק שבעזרה אינו טהור לחטאת עד שיטבילוהו לשם חטאת וכן כל האוכלין וכל המשקין אע\"פ שהן טהורין הרי הן לענין חטאת כאוכלין ומשקין המטמאין:",
+            "כל כלי הראוי למשכב או למושב אף ע\"פ שהוא טהור לגבי הקודש הרי הוא לגבי חטאת כמדרס הזב עד שיטבילוהו לשם חטאת יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקודש כל ימיו והיה מטפחתו כמדרס הזב לענין החטאת:",
+            "כל ולד הטומאות אף על פי שאינו מטמא אדם ולא כלים אפילו לקודש כמו שביארנו הרי הוא מטמא אדם וכלים לחטאת לפיכך אמרו המקדש את מי חטאת לא ינעול את הסנדל שמא יפלו משקין על הסנדל ונמצא הסנדל טמא שכל המשקין טמאין הן לגבי החטאת ויתטמא זה המקדש בנגיעתו בסנדל ונמצאו מי חטאת טמאים:",
+            "מי שנטמאו ידיו בלבד בדברים המטמאין את הידים כגון שנגע באוכלין או במשקין וכיוצא בהן אף על פי שהוא טהור לקדש ואינו צריך אלא טבילת ידיו בלבד כמו שיתבאר הרי נטמא כל גופו לענין החטאת וצריך טבילה אפילו לא נטמאת אלא ידו אחת נטמא כולו והרי הוא ראשון לטומאה:",
+            "כל הטעון טבילה בין מן התורה בין מדבריהם מטמא את מי חטאת ואת אפר החטאת ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא וכן מטמא את האזוב המוכשר ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו ואת הכלי הריקן הטהור לחטאת מטמא כל אחד מאלו במגע אבל לא במשא וטמא שנגע במקצת אפר חטאת פסל את כולו:",
+            "אין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי כדרך שמונין לתרומה ולקודש כיצד עשרה שטבלו לשם חטאת ונטמא אחד מהן אפילו לא נטמא אלא לגבי חטאת בלבד כגון שנטמאת ידו בלבד ונגע בחבירו וחבירו בחבירו אפילו הן מאה כולן טמאין לחטאת וכן כלים הטהורים לחטאת שנטמא כלי מהן אפילו לא נטמאו אלא אחוריו בלבד לגבי חטאת כגון שנגעו משקין באחוריו ונגע כלי זה בכלי שני ושני בשלישי נטמאו הכלים כולן לגבי החטאת ואפילו הן מאה:",
+            "כל הראוי להתטמא במדרס הזב אף ע\"פ שהוא טהור לקודש אם הנידו הטהור לחטאת נטמא אף על פי שלא נגע בו וכן הטהור לחטאת שהניד את האדם שאינו טהור לחטאת או שהניד את רוקו או את מימי רגליו של אדם זה נטמא אע\"פ שלא נגע בו אבל כלי שאינו ראוי למדרס אינו מטמא את הטהור לחטאת אא\"כ נגע בו:",
+            "כלי הטמא בטמא מת אם הנידו הטהור לחטאת נטמא ואף ע\"פ שלא נגע בו ואף על פי שאין טמא מת מטמא במשא כמו שביארנו כיצד מפתח שהוא טמא מת שהיה תלוי בדלת וסגר הטהור לחטאת את הדלת הואיל והניד את המפתח הטמא נטמא וכן אם הסיט את השרץ ואת שכבת זרע הרי זה טמא לחטאת אע\"פ שאין אלו מטמאין במשא כמו שיתבאר:",
+            "הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב וכיוצא בו והן הנקראין מדף אף ע\"פ שהוא טהור לקודש נטמא לחטאת וכן כלי הטהור לחטאת שנגע במדף נטמא לחטאת:",
+            "הטהור לחטאת שנגע באוכלין ומשקין בין טהורין בין טמאים שכל אוכלין ומשקין לגבי חטאת אינן טהורין אם נגע בהן בידו נטמא כל גופו כמו שביארנו נגע בהן ברגלו או בשאר גופו או שהסיטן בידו ולא נגע בהן טהור וכן אם נגע בתנור וכיוצא בו משאר כלים שאינם טהורין לחטאת נטמא כולו אבל אם נגע ברגלו בהן הרי הוא טהור לחטאת כמו שהיה:",
+            "הטהור לחטאת שהכניס ראשו ורובו לתוך מים שנתמלאו לחטאת נטמא מפני שהן שאובין ומדברי סופרים שהבא ראשו ורובו במים שאובין נטמא כמו שיתבאר:",
+            "הכל נאמנין על טהרת החטאת ואפילו עמי הארץ מפני חומרתה ומעלות אלו שעשו בה הכל נזהרין בה והרי נאמר בתורה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כל ישראל ראויין לשמירה לפיכך עם הארץ שהביא כלי מביתו אפילו כלי חרס ואמר כלי זה טהור לחטאת הרי זה טהור ומקדשין בו ומזין ממנו ואף על פי שאותו כלי טמא לקודש ולתרומה וכן עם הארץ שאמר טהור אני לחטאת או שהיו מי חטאת אצלו ואמר טהורין הן נאמן שאין אדם מישראל מזלזל בה:"
+        ],
+        [
+            "כלי חרס שהיה בו אפר חטאת ונגע בו שרץ מצדו טהור שאין כלי חרס מטמא מגבו אפילו לגבי חטאת הניח הכלי על גבי השרץ אע\"פ שלא נטמא הכלי הרי האפר טמא שנאמר והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואין זה מקום טהור ולא על גבי השרץ בלבד אלא אפילו הניחו על גבי אוכל שני וכיוצא בו מדבריהם שטומאתן טומאה קלה והם מדברי סופרים הרי נטמא האפר שנאמר במקום טהור שלא יהיה על [גבי] שום טומאה בעולם וכן כלי חרס שהיה בו אפר חטאת ונתון על ארובה שבבית טמא אם היה הכלי משולשל לבית נטמא האפר ואף על פי שאין בארובה פותח ט��ח ואם לא היה משולשל אם היה בארובה פותח טפח טמא:",
+            "היה הכלי של אבן בין שיש בה פותח טפח בין שאין בה האפר טהור:",
+            "וכן כלי שיש בו אפר או מים מקודשים ומוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת הרי האפר והמים טמאים שאין אפר החטאת ניצלת בצמיד פתיל שנאמר במקום טהור ואין זה מקום טהור:",
+            "וכן אוכלין ומשקין של קדש אינן ניצלין בצמיד פתיל אבל מים שאינן מקודשין וכלי ריקן הטהור לחטאת ניצל בצמיד פתיל במה דברים אמורים כשהיו הבעלים טהורים אבל אם נטמאו הבעלים נפסלו המים בכל מקום שהן כיצד היו מימיו מוקפין צמיד פתיל והוא והם באהל המת שניהן טמאים היה הוא מבחוץ והמים שאינן מקודשין מבפנים שניהן טהורין הוא בפנים והמים בחוץ כשם שהוא טמא כך מימיו פסולין:",
+            "הטהור לחטאת שהיה עומד על גבי התנור וכיוצא בו מכלים שאינם טהורים לחטאת ופשט ידו חוץ לתנור וכלי שיש בו מי חטאת בידו וכן קנה המוטל על גבי התנור ושני כלים שיש בהן מי חטאת תלויין בו אחד מכאן ואחד מכאן הרי אלו טמאין לפי שאינן במקום הטהור לחטאת והואיל והם נשענין על התנור הרי הן כאילו מונחין על גביו אבל אם היה עומד על התנור ובידו כלי ריקן הטהור לחטאת או מים שאינן מקודשין הרי אלו טהורין כמות שהיו היה עומד חוץ לתנור ופשט ידו לחלון ונטל כלי שיש בו חטאת והעבירו ע\"ג התנור הרי זה טהור וכן הזייה שעברה ע\"ג טומאה כגון משכב ומושב וכיוצא בהן ה\"ז טהורה:",
+            "כלי שיש בו מי חטאת וכלי שיש בו קדש שנגעו זה בזה הרי נטמא כלי של חטאת וכל שיש בו אבל כלי הקדש טהור כשהיה וכן אם נגע הטהור לחטאת בשניהן בשתי ידיו כשהן מונחין על הארץ הרי נטמא של חטאת שהרי הטהור לחטאת נטמא בנגיעת הכלי שאינו טהור לחטאת כמו שביארנו וחזר וטימא את מי חטאת:",
+            "הגביה שני הכלים בשתי ידיו שניהן טמאין זה של חטאת נטמא מפני שנגע בו אדם שנגע בכלי שאינו טהור לחטאת ושל קודש נטמא מפני זה שהגביהו והוא טמא בנשיאת מי נדה שהן מטמאין במשא מפני שנטמאו מחמת הכלי של קדש לפיכך אם היה הכלי של קדש כרוך בנייר והגביה בנייר ולא נגע בו והגביה החטאת בידו שנייה שניהן טהורין שהרי לא נגע בכלי ולא נטמא לחטאת אבל אם היה נוגע בכלי הקדש בידו אפילו היה של חטאת בנייר שניהם טמאין:",
+            "הסיט את שני הכלים בידו ולא נגע בהן שניהן טהורין שאין הכלי שאינו טהור לחטאת מטמא את הטהור לחטאת עד שיגע בו בידו אלא אם כן היה ראוי למדרס כמו שביארנו:",
+            "כל ספק הטומאות שהוא טהור לגבי תרומה כמו שיתבאר הרי הוא טהור לחטאת וכל הספיקות שתולין בהן את התרומה אם נולדו בחטאת הרי אלו נשפכין ואם נעשו טהרות על גבי אותן כלים ואדם שנולדו להן ספיקות אלו שהחטאות נשפכין עליהן הרי אותן הטהרות תלויות והרפפות אינן ככלים והרי הן טהורות לתרומה ולקודש ולחטאת:",
+            "דבילה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת ונטלה ואכלה אם יש בה כביצה המים טמאין בין שהיתה הדבילה טמאה בין שהיתה טהורה שכל האוכלין אפילו אוכל קודש אינו טהור לחטאת והאוכלה חייב מיתה מפני שאכל תרומה טמאה ואם אין בה כביצה המים בטהרתן שאין האוכל מטמא אחרים עד שיהיה בו כביצה בין לתרומה בין לקדש בין לחטאת:"
+        ],
+        [
+            "הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו שנאמר והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב הנה למדת שמי הנדה אב מאבות הטומאות של תורה וטומאת מגען בכל שהוא ואם היה בהן כדי הזאה מטמאין במגע ובמשא והנוגע בהן או שנושאן שלא לצורך מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו עד שיפרוש ממטמאיו שנאמר ומזה מי הנדה יכבס בגדיו אינו מדבר במזה על הטמא אם טיהר את הטמא קל וחומר שיהיה הוא טהור מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה ומזה מי הנדה לא נאמר אלא לשיעור שהנוגע או הנושא מי נדה שיש בהן כדי הזייה שלא לצורך הזאה טמא ומטמא בגדים דין תורה וכמה הוא שיעור הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים בד\"א שמי חטאת מטמאין בזמן שנגע בהן או נשאן שלא לצורך קודם שיעשו מצותן אבל אחר שעשו מצותן אינן מטמאין כלל כיצד הרי שטבל את האזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ וכן המים הניתזין בשעת הזאה על הארץ או על הטהור הרי אותן המים טהורים והנוגע בהן והנושאן טהור הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה הרי המים המנטפין כשרין להזות מהן כמו שביארנו לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת לפי שלא עשו מצותן שהרי הטבילה היתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה:",
+            "אין מי חטאת מטמאין את הכל קודם שיעשו מצוותן עד שיהיו טהורין וכשירין להזאה אבל מי חטאת שנפסלו כגון שנתערב בהן מים או ששתתה מהן בהמה וכיוצא בהן מאלו הדברים הפוסלין אותן אם נגע בהן הטהור לתרומה נטמא בין שנגע בידיו בין שנגע בשאר גופו נגע בהן אדם הטהור לחטאת ואפילו בידיו הרי הוא טהור כמות שהיו:",
+            "מי חטאת שנטמאו ונגע בהן אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא ואם נגע בהן הטהור לחטאת בידיו נטמא נגע בשאר גופו הרי הוא טהור כמות שהיה:",
+            "מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין או מי מקוה או מי פירות אם רוב מי חטאת מטמאין במשא ואם רוב מי פירות אין מטמאין מחצה למחצה מטמאין אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן אם היה הרוב אפר פרה מטמאין במי נדה ואם היה הרוב אפר מקלה אין מטמאין במגע אבל מטמאין במשא:",
+            "אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן ונגע בהן הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו נטמא נגע בהן הטהור לחטאת אפילו בידיו ה\"ז טהור כמות שהיה:",
+            "מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשם תקלה לאחרים שמא יגע בטיט ויטמא שמי חטאת אינם בטלין בטיט שנאמר חטאת היא:",
+            "פרה ששתת מי חטאת אף ע\"פ שנשחטה בתוך כ\"ד שעות בשרה טהור שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו שהרי אינם שמורין:",
+            "המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים והוזה עליו ונכנס למקדש ואח\"כ נמצאו המים פסולין הרי זה פטור שחזקת המים שמזין מהן על הרבים שהן כשרין והרי זה כאנוס אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין חייב בקרבן עולה ויורד מפני שהיה לו לבדוק על המים ואח\"כ יכנס למקדש מחליקים היו העם במים ששותתים בארץ מחלון של רבים ודורסים אותן ונכנסים למקדש ולא היו חוששין להן שמא פסולין הן:",
+            "המזה באזוב הטמא לחטאת אם יש בו כביצה המים פסולין והזייתו [פסולה] אין בו כביצה המים כשירים והזאתו פסולה ואזוב זה מטמא חבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה שאין מונין לחטאת:",
+            "המגביה כלי שהוזה עליו והרי עליו המים כדי הזאה טהור שהמים שעשו מצוותן אינן מטמאין כמו שביארנו:בריך רחמנא דסייען:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/English/Rabbi Moshe ben Maimon Maimonides; translated by Eliyahu Touger.json

@@ -0,0 +1,26 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1524534/jewish/Metammeey-Mishkav-uMoshav-Chapter-1.htm",
+    "versionTitle": "Rabbi Moshe ben Maimon (\"Maimonides\"); translated by Eliyahu Touger",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "A zav, a zavah, a woman in the nidah state, and a woman after childbirth: all these four types of individuals are primary sources of impurity. They impart impurity to implements through touching them and impart impurity to other persons by touching them or carrying them. They impart impurity to the objects on which they lie, sit, or ride and cause them to also be considered as a primary source of impurity. And they impart impurity to the objects above them."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,196 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כלים במגע ומטמא אדם במגע ובמשא ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה ומטמא מדף על גבו:",
+            "אחד זבה קטנה ואחד זבה גדולה ואחד זבה מחמת עצמה או מחמת אונס ואחד זב בעל שתי ראיות או בעל שלש טומאת כולן שוה לטמא אחרים:",
+            "קטנה בת יום אחד מטמא בנדה בת י' ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כמו שיתבאר:",
+            "קטן בן יום אחד מטמא בזיבה ואחד גרים ועבדים ואחד ישראל מטמאין בנדה ובזיבה:",
+            "סריס אדם סריס חמה מטמאין בזיבה כשאר הבריאין:",
+            "אין האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם אלא האשה באודם והאיש בלובן:",
+            "טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בלובן כאיש ובאודם כאשה וטומאתן בספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ראה לובן ואודם כאחד שורפין עליהן את התרומה ואת הקדשים אבל אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו שנאמר מזכר עד נקבה תשלחו עד שיהיה הטומאה טומאת זכר ודאי או טומאת נקבה ודאית וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה ה\"ז חייב על ביאת המקדש:",
+            "דם הנדה או דם הזבה או דם היולדת מטמא בכל שהוא במגע ובמשא שנאמר והדוה בנדתה והזב מפי השמועה למדו שמדוה כמוה וכבר ביארנו בענין איסור נדה שחמשה דמים טמאים באשה אבל אם ראתה דם ירוק הרי הוא טהור ואינו כמו רוקה ושאר משקין היוצאין ממנה שהרוק מתעגל ויוצא וזה שותת ויורד:",
+            "אשה שיצא הולד מדפנה ויוצא עמו דם מן הדופן הרי אותו דם אב מאבות הטומאות כדם הנדה והלידה והזיבה שהמקור מקומו טמא והאשה טהורה עד שיצא ממנה דם דרך הרחם:",
+            "מקור האשה שנעקר ונפל לארץ האשה טמאה טומאת ערב וכן מקור שהזיע כב' טיפי מרגליות האשה טמאה טומאת ערב אבל אינה נדה עד שתראה אחד מחמשה דמים המטמאין אותה:",
+            "הזיעה טיפה אחת הרי האשה טהורה שאינה אלא מחוץ למקור:",
+            "זובו של זב אב מאבות הטומאות כזב שנאמר זובו טמא הוא ומטמא במגע ובמשא בכל שהוא ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא והרי היא כשכבת זרע בין מאיש גדול בין מאיש קטן וכן המשכבות והמושבות שישב עליהם משראה ראיה ראשונה עד שראה השניה טהורים שאינו קרוי זב אלא אחר ראיה שנייה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה ראה אחת מרובה כב' אין טמא אלא המסיט טיפה אחרונה:",
+            "ראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא שנאמר כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש הרי הצרוע כזב גמור מה זב גמור זובו מטמא במשא אף מצורע ראייתו הראשונה מטמא במשא:",
+            "רוק הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד משלשתן אב טומאה דין תורה ומטמא בכל שהוא במגע ובמשא הרי הוא אומר ברוק וכי ירוק הזב בטהור ומימי רגליו ושכבת זרעו א\"א שלא יהיה בהם ציחצו��י זיבה כל שהוא:",
+            "אחד זב ואחד נדה ויולדת וזבה כל אחד מהן רוקו ומימי רגליו אב טומאה כזב וכן כ\"מ שנאמר בהלכות אלו הזב אחד הזב ואחד שאר הארבעה:",
+            "תשעה משקין בזב שלשה מהן אב טומאה והן:רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחד מאלו מטמא אדם וכלים בכל שהוא כמו שביארנו שלשה מהן כולד הטומאה ואלו הן:דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה כל אחד מאלו כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אבל מטמאין כלים מדברי סופרים כמו שביארנו ושלשה מהן טהורין ואלו הן:זיעתו וליחה סרוחה היוצאים ממנו והריעי הרי אלו שלשה מן הזב וחביריו כמותן משאר האדם כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו לכל דבר ובכלל הרוק הן חשובין דם היוצא מפי אמה ודם השותת מפיו הרי הן בכלל דם מגפתו היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק שהדם שמוצץ א\"א לו בלא צחצוחי רוק:"
+        ],
+        [
+            "דם נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח אבל יבש יותר מדאי אינו מטמא ועד כמה אם שורין אותן בפושרין מעת לעת וחוזר לכמות שהיה הרי זה מטמא בלח אם היו המים פושרין בתחלתן אף על פי שאינן פושרין בסופן וכל הדברים האלו דברי קבלה הן:",
+            "פשתן שטוואתו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מטמא מפני רוק פיה:",
+            "זב שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט את הכוס טהור שתה ממנו הזב כל שהוא המסיטו טמא מפני משקה פי הזב:",
+            "זב שנשך את הפת ואת הבצל המסיטן טהור נשך את הקישות והמלפפון המסיטן טמא מפני משקה פי הזב המתערב בהן:",
+            "קליפי פולין וקליפי תורמוסין שקצצן העכו\"ם המסיטן טמא שכל עכו\"ם כזבים לכל דבריהן כמו שיתבאר הקליפין שבשווקין הולכין בהן אחר הרוב:",
+            "דם טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב בדם טהור וביין רואין אותו כאילו הוא מים וכן רוק טמא שנתערב במים אם היה קרוש כברייתו הרי זה טמא ואם נמחה במים אם בטלו מראיו הכל טהור נתערב ברוק אחר רואין אותו כאילו הוא מים וכן מי רגליו של טמא שנתערבו במים אם בטלו מראיהן הכל טהור ואם לאו טמא נתערב ביין או במי רגלים טהורין רואין אותו כאילו הוא מים נתערבו במי רגלים של עכו\"ם הולכין אחר הרוב כיצד כלי שהיו ישראל ועכו\"ם מטילין שם מי רגליהן אם רוב עכו\"ם הכל טמא ואם רוב ישראל הכל טהור מחצה למחצה הכל טמא וכן אם נתערב מי רגלי עכו\"ם זה במי רגלי ישראל זה הולכין אחר הרוב:",
+            "שואלין [כלי] מי רגלים מכ\"מ ואין חוששין שמא של נדות הן שלא נחשדו בנות ישראל לכנס את מי רגליהן כשהן נדות:",
+            "חרס שהיה הזב או הזבה מטילין בו מי רגליהן וכבסו פעם ראשונה ושנייה הרי המשקין שכבסו בהן טמאין ופעם שלישית טהורין בין שכבסו במים בין שכבסו במי רגלים שהרי לא נשאר בה לחלוחית מימי רגלים:",
+            "זבה שנעקרו מימי רגליה בסוף שבעת ימי הספירה וירדה וטבלה והטילה מים אחר הטבילה הרי הן ספק אם אחר עקירה הולכין וזבה היתה או אחר היציאה שהיא טהורה וכן עכו\"ם שנעקרו מימי רגליה ונתגיירה וטבלה והטילה מים אחר שטבלה הרי זה ספק אם אחר עקירה הולכין והרי הן כמי רגלי העכו\"ם הטמאים או אחר יציאה והרי הם כמימי רגלי ישראל הטהורים:",
+            "העבדים מטמאין בזיבה ובנדה ובלידה כישראל אבל העכו\"ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו\"ם וחכמים גזרו על כל העכו\"ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות והוא שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה אבל הקטנים למטה מזמן זה לא גזרו עליהן טומאה שעיקר הגזירה היא כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל העכו\"ם במשכב זכור ופחות מזמן זה אין ביאתן ביאה בעת שגזרו עליהן לא גזרו על שכבת זרע שלהן אלא שכבת זרעו של עכו\"ם טהורה כדין תורה ומפני מה לא גזרו עליה טומאה כדי להודיע שטומאתן מד\"ס שהרי הכל יודעין שאילו היו זבין דין תורה היתה שכבת זרעם אב הטומאה כשכבת זרע הזב ומאחר שיודעין בטומאתן שהיתה מד\"ס לא יבואו לשרוף עליה תרומה וקדשים נמצאת למד שזובו של עכו\"ם ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו\"ם ובת עכו\"ם ועכו\"ם עצמן אע\"פ שהם נקיים מן התורה מדם הזב ורוק העכו\"ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן ובועל עכו\"ם כל אחד מאלו אב טומאה מד\"ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה וכולן מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין אדם במשא כזב לכל דבר אלא שהטומאה מדבריהן כמו שביארנו ודם הנכרית כרוקה וכמימי רגליה מטמא לח ואינו מטמא יבש:"
+        ],
+        [
+            "בועל נדה כנדה שהוא אב מאבות הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומטמא משכב ומרכב כנדה:",
+            "אין משכב בועל נדה ומרכבו כמשכב נדה ומרכבה שהמשכב או המרכב שדרסה עליו נדה אב מאבות הטומאה ומשכב בועל נדה ומרכבו ולד טומאה ככלים שנוגע בהן שאינן מטמאין אדם ולא כלים אלא אוכלין ומשקין בלבד ולמה נגרעה טומאת משכבו מטומאת משכבה מפני שנאמר בבועל נדה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים ונאמר בו כל המשכב אשר ישכב עליו יטמא מאחר שנאמר ותהי נדתה עליו איני יודע שהוא מטמא משכב ולמה נאמר מפי השמועה למדו שהכתוב נתקו מטומאה חמורה מלטמא אדם וכלים ותלאו בטומאה קלה שיהיה משכבו ולד ולא יטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין בלבד כשאר ולדות הטומאות:",
+            "אחד הבא על הנדה או על שומרת יום כנגד יום או על היולדת [בין כדרכן בין שלא כדרכן] אחד המערה ואחד הגומר בין גדול שבא על הקטנה בין קטן שבא על הגדולה מתטמא משום בועל נדה במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן ט' שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד אבל פחות מכאן אינו מתטמא משום בועל נדה אלא משום נוגע בנדה בלבד שהוא ולד ואינו אב וכן בועל הזב הרי הוא כנוגע בו ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב:",
+            "הנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום והיולדת אף על פי שלא ראתה דם כולם מטמאות למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה וזהו הנקרא מעת לעת שבנדה כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה עצמה בשחרית ומצאה טהורה ובחצי היום בדקה עצמה ומצאה דם הרי כל הטהרות שעשתה משעת פקידה ראשונה עד שעת פקידה שניה טמאות למפרע וכן אם בדקה היום ומצאה טהורה ולאחר שנים או ג' ימים בדקה ומצאה דם כל הטהרות שעשתה מעת שבדקה ומצאה דם עד כ\"ד שעות טמאות למפרע ועד שלאחר התשמיש הרי הוא כפקידה ושלפני התשמיש אינו כפקידה מפני שאינה בודקת בו יפה:",
+            "אשה שיש לה וסת וראתה דם בשעת וסתה דיה שעתה ואינה טמאה למפרע הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה דם הרי זו טמאה למפרע והרי היא בחזקת נדה משעת וסתה וזו היא טומאת וסתות האמורה בכל מקום ואם מצאה עצמה טהורה כשבדקה אחר הוסת הרי זו טהורה:",
+            "כל אשה שיש לה וסת תרגיש בעצמה מפהקת או מתעטשת או חוששת פי כריסה ושיפולי מעיה או אחזה צמרורית או ראשה כבד עליה או איבריה כבדין וכיוצא באלו ויש אשה שדרכה לראות בעת שיתחיל בה מקרה אחד מאלו מיד בתחילתו ויש אשה שתמתין במקרה זה שעה או שתים ואחר כך תראה הדם בסוף הוסת היתה למודה להיות רואה בתחילת הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות היתה למודה להיות רואה בסוף הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות ואינה חוששת אלא משעה שדרכה לראות עד עת שמצאה דם:",
+            "הרואה כתם טמאה למפרע עד עת הפקידה וכן הבגד שנמצא עליו הכתם טמא למפרע ועד כמה עד שתאמר בדקתי החלוק הזה ולא היה עליו כתם אפילו כבסתו ולא בדקתו טמא מקודם הכיבוס למפרע עד שעת בדיקה ואפילו נמצא הכתם לח הרי זה מטמא למפרע עד שעת הבדיקה שאני אומר מימים היה שם ועתה נפלו עליו מים ונעשה לח:",
+            "וכל הנשים שדיין שעתן כתמן כראייתן ואינו מטמא אותן למפרע כל אלו הנשים הטמאות למפרע בין ראתה דם בין מצאתה כתם מטמאות משכב ומרכב למפרע לטמא אדם ובגדים וכן רוקן ומימי רגליהן טמאין למפרע ואפילו כלי חרש המוקף צמיד פתיל מטמאות אותן למפרע אבל אינן מטמאות את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד אבל הרואה כתם הבועל אותה מאחר שנמצאת הכתם טמא משום בועל נדה:",
+            "מעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה אמו טמאה לידה וטומאת יולדת (י\"ד) וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה למפרע כמו שביארנו וטומאת וסתות וטומאת כתמים הכל מדברי סופרים וטומאתן מספק לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים אלא תולין וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש שנטמאו באלו תולין אבל הנעשים על טהרת התרומה וחולין הטבולין לחלה אין מתטמאין בכל אלו הטומאות שהן מדבריהן נמצאת אומר שכל אחת מאלו הנשים ומשכבן ומרכבן ורוקן ומימי רגליהן ובועל רואה כתם מאחר שנמצא הכתם ובועל יולדת מאחר שיצא האבר וחזר כולן אבות טומאות מדברי סופרים:"
+        ],
+        [
+            "ארבע נשים דיין שעתן ואינן מטמאות למפרע ואלו הן מעוברת ומניקה ובתולה וזקנה אי זו היא מעוברת משיוכר עוברה היתה בחזקת מעוברת וראתה דם ואח\"כ הפילה רוח או דבר שאינו ולד הרי זו בחזקתה ודיה שעתה ראתה דם ואחר כך הוכר עוברה הרי זו מטמאה למפרע ככל הנשים אי זו היא מניקה כל עשרים וארבעה חדש מיום הלידה אפילו מת בנה בתוך זמן זה או שגמלתהו או נתנתהו למניקה דיה שעתה אבל אחר כ\"ד חדש אע\"פ שהיא מניקה והולכת הרי זו טמאה למפרע ככל הנשים אי זו היא בתולה כל שלא ראתה דם מימיה בתולת דמים אמרו לא בתולת בתולים כיצד אפילו נשאת וראתה דם מחמת נישואין או ילדה וראתה דם מחמת לידה עדיין היא בתולה לעניין טומאה ודיה שעתה אי זו היא זקנה כל שעברו עליה שלשה חדשים סמוך לזקנותה ולא ראתה דם ואי זו היא סמוך לזקנותה כל שחברותיה קוראות לה זקנה בפניה ואינה מקפדת עברו עליה שלש עונות וראתה וחזרו ועברו עליה שלש עונות אחרות או פחות או יתר וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה למפרע:",
+            "בתולה שראתה דם אפילו שופעת כל שבעה או דולפת הרי זה פעם אחת ראתה דם ופסקה וחזרה יראתה הרי זה שתי פעמים:",
+            "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה דם פעם ראשונה ושניה דיה שעתה ראתה פעם שלישית מטמאה למפרע [עברו עליה שלשה חדשים ואחר כך ראתה דיה שעתה] עברו עליה שלשה חדשים אחרים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה ג' חדשים אחרים וראתה מטמאה למפרע:",
+            "תינוקת שהגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה שנייה מטמאה למפר�� עברו עליה שלשה חדשים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים ואחר כך ראתה מטמאה למפרע:",
+            "מעוברת ומניקה וזקנה ובתולה שהגיע זמנם לראות שראו ראיה ראשונה דיין שעתן ראו פעם שניה מטמאו' למפרע ככל הנשים כמו שביארנו ואם ראו הראשונה באונס אף בשניה דיין שעתן:",
+            "מעוברת או מניקה שראתה הדם ועברו עליה שלשה חדשים ואח\"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים וראתה פעם שניה שהיא שלישית לראייה ראשונה מטמאות למפרע הרואה דם אחר דם טוהר בתוך כ\"ד שעות דיה שעתה וכל שדיה שעתה אף על פי שאינה מטמאה למפרע צריכה שתבדוק עצמה תמיד וכל אשה המרבת לבדוק משובחת חוץ מן הנדה ויושבת על דם טוהר שאין הבדיקה מועלת להן כלום:",
+            "חכמים תקנו להן לבנות ישראל להיות בודקות עצמן בכל יום בשחרית מפני טהרות של ערבית ובערבית מפני טהרות של שחרית וכל אוכלת תרומה בודקת בשעה שאוכלת בתרומה וכל אשה בודקת בשעה שעוברת לשמש מטתה מפני הטהרות אבל אם לא היתה עוסקת בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה שכל הנשים שיש להן וסת בחזקת טהרה לבעליהן כמו שביארנו בענין נדה:",
+            "חזקת בנות ישראל שלא הגיעו לפירקן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן אבל משהגיעו לפירקן צריכות בדיקה ונשים בודקות אותן:",
+            "החרשת והשוטה ומי שנטרפה דעתה בחולי אם יש להן פקחות מתקנות אותן הרי אלו אוכלות בתרומה:",
+            "כל הכתמים הבאים מבין ישראל בחזקת טומאה והבאים מבין העכו\"ם בחזקת טהורין והנמצאים בערי ישראל טהורים שלא נחשדו ישראל להשליך כתמיהן אלא מצניעין אותם לפיכך כל הכתמין הנמצאים בכ\"מ טהורין חוץ מן הנמצאים בחורים וסביבות בית הטומאה וכולן טומאתן בספק כמו שביארנו:",
+            "כל הכתמים הטמאין מעבירין עליהן שבעה סממנין ואחר כך בין עבר הכתם בין לא עבר מטבילו וטהור שאם לא עבר כלל הרי הוא צבע ואם עבר או כהה ה\"ז כתם ומאחר שעברו עליו הסממנין כבר בטל אע\"פ שרישומו ניכר ואפילו כתם של דם נדות ודאי כיון שהעביר עליו ז' סממנים בטל ומטבילו ועושה טהרות על גביו:",
+            "בגד שאבד בו כתם מעבירין על כל הבגד שבעה סממנים ומטבילו אבדה בו שכבת זרע אם היה חדש בודקו במחט ואם היה שחוק בודקו בחמה:",
+            "בגד שהיה עליו כתם והטבילו ועשה על גביו טהרות ואחר כך העביר על הכתם שבעה הסממנים ולא עבר ה\"ז צבע והטהרות שעשה טהורות וא\"צ להטבילו פעם אחרת ואם עבר הכתם או כהה עינו ה\"ז כתם והטהרות טמאות שהרי הקפיד על הכתם להסירו וצריך להטבילו פעם שניה לטהרו:",
+            "כתם שהעביר עליו ששה סממנים ולא עבר ואח\"כ העביר עליו צפון ועבר הרי הטהרות שנעשו על גביו טמאות אף על פי שהצפון מעביר הצבע הואיל ולא העביר עליו שבעה הסממנין הרי זה בחזקת כתם ושמא אילו העביר השביעי היה עובר העביר עליו ז' הסממנים ולא עבר וחזר והעבירן עליו פעם שנייה ועבר כל הטהרות שנעשו על גביו בין תכבוסת ראשונה לשניה טהורות וכל הטהרות שנעשו על גביו אחר תכבוסת שניה טמאות הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו ורוצה להוציא רשומו הרי זה טמא עד שיבטלו ויטבילו כבר ביארנו בהלכות איסורי ביאה שבעה הסממנין שמעבירין על הכתם מה הן והיאך מעבירין אותן:",
+            "האשה שמתה ויצאה ממנה דם מטמא משום כתם שהמקור מקומו טמא אף ע\"פ שיצא הדם אחר שמתה ואין כאן נדה הואיל וממקום טמא יצא מטמא טומאת כתמים ואם היה בו רביעית מטמא באהל ומטמא משום כתם:"
+        ],
+        [
+            "הזב ו��זבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתן ומטמאין אדם וכלים ומשכב ומרכב עד שיטבילו אפילו נתאחרו כמה שנים בלא ראיית טומאה ולא טבלו הרי הן בטומאתן:",
+            "יולדת שלא טבלה אחר שבעה לזכר וי\"ד לנקבה כל דם שתראה אף ע\"פ שהוא בתוך ימי טוהר הרי הוא כדם הנדות ומטמא לח ויבש לא תלה הכתוב בימים בלבד אלא בימים וטבילה:",
+            "יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידתה ויצא חוץ לבין השינים הרי זו טמאה ואין הטבילה מועלת לדם זה ואע\"פ שעדיין היא בבשרה ואם נעקר ממנה בעלייתה מן המקוה הרי זו טהורה מפני שהוא דם טוהר והטבילה מועלת לכל הדם המובלע באיברים ומשימה אותו דם טוהר:",
+            "יולדת שטבלה אחר שבעה של זכר וי\"ד של נקבה או אחר ספירת שבעה ימים נקיים אם היתה יולדת בזוב הרי היא בכל ימי טוהר שלה כטמא שטבל ועדיין לא העריב שמשו והרי היא טבולת יום בכל אותן הימים ואינה צריכה טבילה אחרת בסוף ימי טוהר אלא במושלם הימים הרי היא כטבול יום שהעריב שמשו בד\"א שהיא כטבול יום לענין תרומה ומעשר אבל לקדשים הרי היא כראשון לטומאה שעדיין לא טבל אלא כמי שנגע בנדה או בטמא מת שעדיין לא טבל וכיוצא בהן נמצאת אתה למד שהיולדת בתוך ימי טוהר אוכלת במעשר ופוסלת את התרומה כטבול יום כמו שיתבאר ואם נפל מרוקה ומדם טהרתה על ככר של תרומה הרי הוא בטהרתו שמשקה טבול יום טהור כמו שיתבאר ומטמאה את הקדשים כולד הטומאות עד שתשלים ימי טוהר ותהיה טהורה לכל ויראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה אחרת בסוף ואח\"כ תגע בקדש אף ע\"פ שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרומה:",
+            "יולדת שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה של זכר או י\"ד של נקבה הרי דם טוהר שלה טמא כרוקה וכמימי רגליה וכולן כמשקין טמאין שכל המשקין הטמאין היוצאין מהן כמשקין שהן נוגעין בהן חוץ מזב וכיוצא בו שהרי שלשה משקין היוצאין ממנו אבות טומאות כמו שביארנו:",
+            "זבה קטנה שטבלה ביום השמור שלה אחר הנץ כמו שביארנו בענין איסור נדה הרי מגעה ובעילתה תלויים אם נגמר היום ולא ראתה כל שנגעה בו טהור ובועלה טהור ופטור ואם ראתה דם אחר שטבלה כל טהרות שעשתה טמאות ועושת משכב ומרכב ובועלה חייב חטאת טבלה בליל השמור קודם שיעלה עמוד השחר הרי זו כמי שלא טבלה ועדיין עושת מרכב ומושב:",
+            "הרואה דם ביום אחד עשר וטבלה לערב ליל שנים עשר הרי זו מטמאה משכב ומושב אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה כמו שביארנו בענין איסור נדה:",
+            "טבלה ביום י\"ב אחר הנץ החמה אע\"פ שאסורה לשמש [עד] לערב אם שמשה בועלה טהור ומשכבה ומרכבה טהורין אף על פי שראתה דם ביום י\"ב אחר הטבילה מפני שהוא תחלת נדה כמו שביארנו שם באיסור נדה ואינו מצטרף ליום אחד עשר לפיכך אינה צריכה לשמור יום שנים עשר אלא טובלת ועוסקת בטהרות אבל הרואה דם בעשירי טובלת ביום אחד עשר ומשמרת אותו שאם תראה בו דם אחר טבילה נטמאו כל טהרות שעשתה ונטמא בועלה אע\"פ שאינה ראויה להיות זבה גדולה כמו שביארנו בענין נדה:",
+            "זב וזבה גדולה שטבלו ביום ז' שלהן כמו שביארנו לא יתעסקו בטהרות עד לערב שמא יראו טומאה ויסתרו שבעת ימי הספירה ונמצא אותן הטהרות טמאות למפרע אע\"פ שהן עושין משכב ומושב למפרע אין מטמאין כלי חרס בהיסט מאחר שטבלו אף על פי שחזרו וראו טומאה וסתרו הכל וכל כלי חרס שהסיטו עד שלא ראו טהור:"
+        ],
+        [
+            "כבר ביארנו שהזב וחביריו מטמאין משכב ומושב ומרכב והמשכב והמושב ��חד הוא ולמה נאמר בתורה משכב ומושב שהמשכב הראוי לשכיבה והמושב הראוי לישיבה ובין שישב על המשכב או ששכב על המושב טמאהו לפיכך אני אומר בכל מקום משכב לבד והוא הדין למושב ואי זהו מרכב זה הראוי לרכיבה כגון מרדעת החמור וטפיטן הסוס:",
+            "המשכב והמרכב כל אחד מהן אב מאבות הטומאות של תורה מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין את האדם במשא ומה בין משכב למרכב שהנוגע במשכב אם היה אדם ונגע בבגדים ובשאר כלים עד שלא פירש ממטמאיו הרי זה טמאם ועשאן ראשון לטומאה והנוגע במרכב אינו מטמא בגדים ולא כלים אפילו בשעת מגעו אבל הנושא את המשכב או את המרכב הרי זה מטמא בגדים ושאר כלים בשעת נשיאתו עד שלא פירש ממטמאיו ומניין שבטומאת מרכב חלק מגעו ממשאו ובמשכב לא חלק שהרי הוא אומר במשכב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ובמרכב הוא אומר וכל המרכב אשר ירכב עליו וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא נאמר בו יכבס בגדיו מלמד שאינו מטמא בגדים בשעת מגעו ונאמר והנושא אותם יכבס בגדיו אחד הנושא את המרכב או הנושא משכב מטמא בגרים בשעת נשיאתו:נמצאת למד שהזב והזבה והנדה והיולדת ומשכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו אב ואדם שנגע באחד מכל אלו או נשאן מטמא בגדים ושאר כלים בשעת נגיעתו או בשעת נשיאתו ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש שכל המטמא אדם מטמא כלי חרש וכל שאינו מטמא אדם אינו מטמא כלי חרש הנה למדת שכל טמא שנאמר בו יכבס בגדיו הרי זה מטמא בגדים שיגע בהם כל זמן שלא פירש ממטמאיו ועושה אותן ראשון לטומאה כמוהו ומטמא שאר כלים כבגדים חוץ מכלי חרש שאינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש אע\"פ שעדיין לא פירש וכל טמא שלא נאמר בו יכבס בגדיו הרי הוא עד שלא פירש כאחר שפירש שאינו מטמא בגדים מפני שהוא ולד ואצ\"ל שאינו מטמא אדם ולא כלי חרש ולפיכך הנוגע במרכב אינו מטמא בגדים בשעת מגעו והנושא את המרכב מטמא בגדים בשעת נשיאותו כמו שביארנו:",
+            "כל הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם הנקראין מדף והם כולם ככלים שהוא נוגע בהם שהם ראשון לטומאה ואינן מטמאין לא אדם ולא כלים אבל מטמאין אוכלין ומשקין כשאר ולדות הטומאה וטומאת מדף מדבריהם:",
+            "הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו הרי הן מטמאין משכב ומרכב אחר מיתתן כשהיו כשהן חיין עד שימוק הבשר וטומאה זו מדבריהם גזירה שמא יתעלף אחד מאלו וידמו שמת והוא עדיין לא מת נמצא משכבו ומרכבו של אחר מיתה אב טומאה של דברי סופרים אבל נכרי שמת אינו עושה משכב שהרי כשהוא חי אינו מטמא אלא מדבריהם כמו שביארנו:",
+            "כל מקום שאתה שומע טומאת משכב ומרכב אינו שיגע הטמא במשכב או במרכב כשינשא עליהן אלא אפילו היו אבנים גדולות למעלה מן הכלי העשוי למשכב או למרכב ונישא הזב על האבנים מלמעלה נטמא המשכב או המרכב ונעשה אב טומאה אפילו אלף משכב או מרכב זה למעלה מזה ואבן על העליון וישב אחד ממטמאי משכב ומושב למעלה מן האבן נטמאו הכל ואחד המשכב הנוגע בארץ או המשכב של מעלה אם נגע בו בשעת שכיבתו כל אחד מהן אב הטומאה וכן אם היה אחד ממטמאי משכב ומושב למטה ואבן על גביו ואוכלין ומשקין וכלים ואדם על גבי האבן זה למעלה מזה כולן טמאין וראשון לטומאה ואחד כלי או אוכל ומשקה או אדם הנוגע בזב או כלי או אוכל ומשקה או אדם שהוא למעלה על האבן שעל גביו הכל ולד טומאה ואינו מטמא לא אדם ולא כלים חוץ מן האדם שעל גבי הזב שעד שלא פירש ממטמאיו מטמא שאר כלים כמו שביארנו:",
+            "האוכלים והמשקין והכלים שאינן עשוים לא למשכב ולא למושב ולא למרכב שהיו למטה וישב הזב וכיוצא בו עליהם למעלה ולא נגעו בהן כולן טהורין אבל אם היה האדם למטה והזב למעלה אע\"פ שאינו נוגע בו הרי זה טמא משום נושא זב ככל נושא דבר שמטמא במשא שהנושא ראשון לטומאה הא למדת שכל שיהיה למעלה מן הזב טמא בין אדם ובין כלים העשויין למשכב ולמושב ולמרכב בין שאר כל הכלים בין אוכלים בין משקין הכל ראשון לטומאה וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם או כלי העשוי למשכב או למושב או למרכב אלא שהאדם ראשון והכלים העשויים למושב או למשכב או למרכב אב הטומאה כמו שביארנו:"
+        ],
+        [
+            "הזב מטמא את המשכב והמושב והמרכב בחמש דרכים:עומד יושב שוכב נתלה ונשען כיצד כלי העשוי למשכב או למושב או למרכב אפילו היה תחת האבן אם עמד אחד ממטמאי משכב על האבן או ישב עליה או שכב או נשען עליה או נתלה בה הואיל ונתנשא על הכלי הזה מ\"מ נטמא ונעשה אב טומאה וכל אחד מה' דרכים אלו הוא הנקרא מדרס בכל מקום:",
+            "וכן המשכב והמרכב מטמאין את האדם בז' דרכים בחמשה דרכים אלו שמנינו ובמגע ובמשא כיצד משכב או מרכב שדרס עליו הזב ונטמא במדרסו הנוגע בו או הנושאו טמא וכן היושב עליו או העומד או השוכב או הנתלה או הנשען אף על פי שהיתה אבן מבדלת בין הטהור ובין המדרס הרי זה נטמא שנאמר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא אם ישב שם הטהור נטמא מה הזב מטמא מרכב ומושב שתחת האבן אף הטהור מתטמא מן המשכב או המרכב שהוא מתחת האבן אע\"פ שאין הזב שם על המשכב ואדם זה שהוא למעלה מן המדרס מטמא בגדים כל זמן שלא פירש ממטמאיו כמו שביארנו:",
+            "אין הזב מטמא את המשכב עד שינשא רובו על המשכב או על המושב או על המרכב וכן הטהור שדרס על מדרס הזב אינו מתטמא מחמת המדרס עד שינשא רובו עליו אבל אם נישא מיעוטו הואיל ולא נגע הרי זה טהור כיצד מקצת טמא על המשכב ומקצת הטהור על אותו משכב המשכב טהור והטהור שנשא מקצתו עליו טהורין הטמא שנשא רובו על מקצת המשכב או המרכב נטמא המשכב כולו או המרכב כולו וכן הטהור שנשא רובו על מקצת המדרס נטמא ואף ע\"פ שלא נשא אלא מקצת המושב:",
+            "זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין שהן מונחין לאורכן טמאים שהרי נישא רובו על כל אחד מהן היו מונחין לרוחבן טהורין שהרי לא נישא רובו על כל אחד מהן ואם ישן עליהם בין כך ובין כך טמאים שמא נתהפך עליהם ונמצא רובו על כל אחד היה מוטל על ששה כלים העשויים למשכב שתי ידיו על שנים ושני רגליו על שנים וראשו על אחד וגופו על אחד אין טמא משום משכב אלא זה שתחת גופו שהרי נישא רובו עליו עמד על שני משכבות רגלו אחת על אחד ורגלו שניה על השני שניהן טמאין:",
+            "היה יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ארבע רגלי המטה כולן טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש:",
+            "היה רוכב על גבי בהמה וד' משכבות תחת ארבע רגליה כולן טהורות מפני שהבהמה יכולה לעמוד על שלש ונמצאת הרביעית מסייע ומסייע אין בו ממש והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע ואין אנו יודעים אי זו יד ואי זו רגל היא שלא היתה נשענת עליה הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן ולפיכך כולן טהורות לפיכך אם היה משכב אחד תחת שתי ידי הבהמה או תחת שתי רגליה או תחת ידה ורגלה הרי זה טמא שהרי ודאי נישא הזב על משכב זה שאין הבהמה יכולה לעמוד על שתים:",
+            "ישב הטמא על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים שהרי הם רצוצים תחת הקורה אבל אם ישב על מכבש של כובס הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים מפני שהוא רפוי ונמצאת משענת המכבש על רגליו לא על הכלים שתחתיו שאם ירצה אדם להכניס סכין וכיוצא בה בין הכלים שתחת המכבש ובין המכבש מכניס אף על פי שהוא קשור:",
+            "זב שדרס על כלי שלא נעשה למשכב או למושב או למרכב אף ע\"פ שהוא ראוי למשכב הואיל ולא נגע בו הרי זה טהור שהרי אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו בכלי זה כיצד כפה סאה וישב עליה כפה עריבה וישב עליה או שישב על פרוכת או על קלע של ספינה וכיוצא בהן הרי אלו טהורים שנאמר אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו מפני שכלי זה לא נעשה לישיבה היה הכלי משמש לישיבה עם מלאכתו שעושה לה הרי זה מתטמא במדרס כגון הרדיד והחלוק והטלית והתורמל והחמת אע\"פ שכל אחד מהן לא נעשה מתחילה למשכב הרי הוא משמש את המשכב עם מלאכתו וכן כל כיוצא באלו ובהלכות כלים אבאר כל הכלים המיטמאין במדרס וכלים שאין מיטמאין במדרס ואי זה כלי ראוי לישיבה ואי זה ראוי לשכיבה ואי זה ראוי לרכיבה:"
+        ],
+        [
+            "כבר ביארנו בתחלת ספר זה שאם הסיט האדם את הטומאה שהיא מטמאה במשא נטמא משום נושא אבל אם הסיטה הטומאה את האדם לא נטמא:",
+            "אין בכל אבות הטומאות כולן טומאה שאם תסיט את האדם הטהור או את הכלי הטהור תטמא אותן אלא הזב או חביריו בלבד וזו היא הטומאה היתירה בזב שלא מצינו כמותה בכל התורה שאם הסיט את הטהורין טמאין כיצד היתה קורה מוטלת על ראש הגדר ואדם טהור או כלים אפילו כלי חרס על קצתה והניד הזב את הקצה השני הואיל ונתנדנדו מחמת הזב ה\"ז כמי שנגע בהן וטמאין ונעשו ראשון לטומאה דין תורה ואין צ\"ל שאם נשא הזב את האדם או את הכלים שטמאן ואחד זב וזבה נדה ויולדת בכל הדברים האלו הנה למדת שהאדם הטהור שהסיט את הזב נטמא משום נושא זב והזב שהסיט את הטהור בין אדם בין כלים אפילו כלי חרס טמאין מפני שהנדת הזב לאחרים כאילו נגע בהן:",
+            "חומר בהיסט הזב ממגעו שאם נגע בכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור ואם הסיטו טימאהו וכן כלי חרס שהוא נבוב ככדור ועדיין לא נעשה לו פה כמו אלפסין אירניות אם הסיטן הזב טמאים ואף על פי שהן טהורין באהל המת שהרי הן ככלי חרס המוקף צמיד פתיל שפתחו סתום וכן מחט שהיתה בלועה בתוך העץ וטבעת הבלועה בתוך הלבינה והסיט הזב את העץ או הלבינה נטמאו הכלים הבלועים שבתוכן וכן כל כיוצא בזה:",
+            "זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרס הואיל ולא נגע בו מתוכו ולא הנידו הרי זה טהור שאין הנדה וכיוצא בה מטמאין לאיברים:",
+            "זב שהיה קנה אחוז בתוך קומטו והסיט והוציא בקצה הקנה אדם או כלי הרי הן טהורין שנאמר וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים מפי השמועה למדו שהכתוב הזה מדבר בהיסט הזב והוציאו בלשון נגיעה לומר מה נגיעה בידיו והדומה לידיו משאר גופו הגלוי אצל הנגיעה אף היסטו עד שיסיט בגלוי שבגופו לא שיסיט בבית הסתרים היה הקנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא שהמסיט את הטומאה כנושא אותה וכשם שהנושא בבית הסתרים טמא כמו שביארנו בתחלת ספר זה כך המסיט בבית הסתרים טמא:",
+            "הזב בכף מאזנים וכלי העשוי למשכב או למרכב בכף שניה כנגדו כרע הזב הרי הן ככלים שנגע בהן שהרי הסיטן כרעו הן טמאין משום משכב ונעשו אב שהרי נשאו הזב וכאילו עמד עליהן היה בכף שניה שאר הכלים או אוכלין ומשקין או אדם בין שכרעו הן בין שכרע הזב כולן ראשון לטומאה:",
+            "הזב והטהור שישבו על הספסל או על הנסר בזמן שהן מחגירין או שעלו באילן שכחו רע והוא האילן שאין בעובי עיקרו כדי לחוק רובע הקב או שעלו בסוכה שכחה רע והוא שנחבא בה ודוחק אותה תזוז בו או שעלו בסולם מצרי שאינו קבוע במסמר או שעלו על הכבש ועל הקורה ועל הדלת בזמן שאינן מחוברין בטיט הרי זה טמא מפני שהן מתנדנדין בהן וכאילו הסיט הזב את הטהור שעמו אבל אם ישבו בספינה גדולה שאינה יכולה להסיט באדם או על הנסר או על הספסל בזמן שאינם מחגירין או שעלו באילן ובסוכה שכחן יפה או בסולם מצרי הקבוע במסמר או בכבש ובקורה ובדלת שמחוברים בטיט אפילו עלו מצד אחד הרי זה טהור:",
+            "זב וטהור שהיו שניהם כאחד מגיפין את הדלת או פותחין הרי זה טהור היה אחד מגיף ואחד פותח נטמא העלו זה את זה מן הבור אם הטמא העלה את הטהור טמאהו מפני שהסיטו ואם הטהור העלה את הטמא נטמא במשאו כמו שביארנו:",
+            "זב וטהור שהיו מפשילין בחבלים אם היה זה מושך אילך וזה מושך אילך נטמא היו אורגין בין בעומדין בין ביושבין או טוחנין או פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד הרי זה טמא ואם היה משוי קל טהור:",
+            "טהור שהיה מכה את הזב הרי זה טהור וזב שהכה את הטהור טמאהו שאם ימשך הטהור והרי הטמא נופל ונמצא כאילו נשען עליו ולפיכך אף בגדי הטהור טמאין:",
+            "זב שנישא מקצתו על הטהור או טהור שנישא מקצתו על הזב נטמא כיצד אצבעו של זב שהניחה למעלה מן הטהור או הטהור שהניח אצבעו למעלה מן הזב אע\"פ שיש ביניהן אבן או קורה וכיוצא בהם הרי זה טמא וכן חבורי הזב שנישאו על הטהור או חבורי טהור שנישאו על הזב הרי זה טמא וכאילו נשא כל אחד מהם עצמו של חבירו ואלו הם החיבורים:השינים הציפורנים והשיער שלהן ויראה לי שטומאה זו מדבריהם:"
+        ],
+        [
+            "דבר שהיה מחובר בארץ או מסומר במסמרים אם היה כחו יפה וחזק והקיש עליו הזב ובעת שהקיש הניד כלי או אוכלין ומשקין מכח הכאתו או שהפילן הרי אלו טהורים ואם לא היה כחו יפה וחזק אלא מתנדנד והקיש עליו הזב והפיל או הניד בכח הכאתו כלים או אוכלים ומשקין הרי אלו טמאין וכאילו הסיטן שהרי מכחו נפלו זה הכלל כל שנפל מכח היסטו טמא מכח הרעדה טהור כיצד הקיש על אילן או סוכה שכחן רע או על סולם מצרי שאינו קבוע במסמר או על קורה ודלת וכבש שאינם מחוברים בטיט או שהקיש על הנגר על המנעול והמשוט ובשעה שהקיש הפיל אוכלין ומשקין או כלים אפילו הנידן ולא נפלו הרי אלו טמאים אבל אם הקיש על אילן או על סוכה שכחן יפה או על סולם מסומר או על כבש או על דלת או קורה המחוברין בטיט או על המריש או על התנור ובשעה שהקיש הניד כלים או אוכלין ומשקין אפילו הפילן הרי אלו טהורין וכן כל כיוצא באלו:",
+            "תנור שהיתה הפת דבוקה בו והקיש על התנור ונפל ככר אפילו היה תרומה הרי זה טהור ואם היה חרס מן התנור מדובק בככר שנפל אפילו היה חולין הרי זה טמא:",
+            "אין המשכב או המרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין אלא במגע בלבד אבל אם היו כלים או אוכלים ומשקין למעלה מן המדרס או שהיה המדרס למעלה מהן אפילו לא הפסיק ביניהם אלא נייר הואיל ולא נגע בהן הרי אלו טהורין וכן אם הסיט המשכב את הכלים או את האוכלים והמשקין הרי אלו טהורין:",
+            "הזב והטהור שישבו בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד או באסדא או שרכבו ע\"ג בהמה אף ע\"פ שאין בגדיהן נוגעין זה בזה הרי בגדי הטהור טמאים מדרס וטומאתן בספק שמא דרס הזב עליהן וכן נדה שישבה עם הטהור במטה בגדים טמאין מדרס חוץ מכיפה שבראשה וכן הבגדים שבראש הנס שבספינה טהורין:",
+            "הנדחק בריחיים שהעכו\"ם בתוכם או זב וכיוצא בו הרי בגדיו טמאין מדרס באי זה ריחים אמרו ברחים שמנדנדין את הקרקע עד שעוקרין את העומד כאן ודוחפין אותו ממקומו ודבר ברור הוא שטומאה זו בספק שמא נעקר הטמא ודרס על בגדי הטהור:"
+        ],
+        [
+            "עם הארץ אף על פי שהוא ישראל וישנו בתורה ובמצות הרי הוא בחזקת טמא ובגדיו מדרס לטהרות ואם נגעו בגדיו באוכלין ומשקין הרי הן טמאין ואם נגע בכלי חרס מאוירו טמאהו ושורפין את התרומה על מגען אע\"פ שטומאתן בספק ואינן נאמנין על הטהרות לפי שאינן בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות ולעולם הוא בחזקה זו ואינו נאמן על הטהרות עד שיקבל עליו דברי חבירות ומה הן דברי חבירות שיקבל עליו שיהא נזהר בטומאות שלא יטמא בהן ובטהרות שלא יטמא אותם ויזהר בנטילת ידים ובטהרתן שלא יקח מע\"ה דבר לח ולא יתארח אצלו ולא יארחו אצלו בכסותו:",
+            "הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד מהן אין מקבלין אותו ראינוהו שנוהג בצנעה בתוך ביתו מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו עסקי טומאה וטהרה ואם לא ראינוהו שנוהג בצנעה בביתו מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו ומקבלין אותו תחילה לטהרת הידים ואח\"כ מקבלין אותו לטהרות ואם אמר איני מקבל אלא לטהרת הידים מקבלין אותו קיבל לטהרות ולא לידים אף לטהרות אין מקבלין אותו כשמקבלין אותו חוששין לו כל שלשים יום עד שילמד ויהיה רגיל בטהרות ואחר שלשים יום משיקבל דברי חבירות הרי בגדיו טהורין וכל אוכליו ומשקיו טהורין ונאמן על כל הטהרות כשאר כל החברים ואף על פי שאינו ת\"ח:",
+            "תלמידי חכמים הרי הן בחזקת טהרה נאמנין ואינן צריכין לקבל דברי חבירות אבל משחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן שלא יהו מוסרין טהרות אפילו לתלמידי חכמים עד שיקבל עליו דברי חבירות:",
+            "זקן ויושב בישיבה א\"צ לקבל שכבר קיבל בשעה שישב:",
+            "המקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני שלשה חברים ובניו ובני ביתו אינן צריכין לקבל בפני שלשה מפני שהוא מלמדן ומרגילן בדרך טהרה ואשת חבר ובניו ובני ביתו ועבדיו הרי הן כחבר וחבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו בחזקת חברים עד שיחשדו:",
+            "אשת ע\"ה או בתו שנשאת לחבר וכן עבדו שנמכר לחבר הרי אלו צריכין לקבל עליהן דברי חבירות כבתחילה אבל אשת חבר או בתו שנשאת לע\"ה וכן עבדו שנמכר לע\"ה אין צריכין לקבל דברי חבירות כבתחילה:",
+            "ע\"ה שקיבל עליו דברי חבירות והיו לו טהרות כשהיה ע\"ה ואמר אני יודע ודאי שלא נטמאו בזמן שנתעסקו בהן אחרים הרי הן אסורות כמקודם ואם הוא בעצמו נתעסק בהן הרי הן מותרות לו ואסורות לכל אדם ונשאל החבר על טהרותיו ומורה בהן טהרה לעצמו ואין חושדין אותו בכך:",
+            "חבר שנעשה גבאי למלך או מוכסן וכיוצא בהן דוחין אותו מחברותו פירש ממעשיו הרעים הרי הוא ככל אדם וצריך לקבל דברי חבירות כבתחילה:",
+            "ע\"ה שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד אינו חשוד אלא לאותו דבר וכל החשוד לחמור נחשד על הקל לקל לא נחשד לחמור:",
+            "חבר שנחשד על הטהרות כגון שמכר אוכלין טמאין בחזקת שהן טהורין הרי זה אינו נאמן לעולם עד שיוודע שחזר בתשובה גמורה:",
+            "החשוד על השביעית או על התרומה שמכרן לשם חולין הרי זה חשוד על הטהרות שהחשוד על דבר של תורה הרי הוא חשוד על ד\"ס והאוכלין הטמאין אין מטמאין אחרים אלא מדבריהן כמו שיתבאר וכל החשוד על דבר נאמן להעיד בו לאחרים ולדון בו לאחרים חזקה היא שאין אדם חוטא כדי שיהנו בו אחרים:"
+        ],
+        [
+            "כבר ביארנו שעמי הארץ נאמנים הן על טהרת פרת החטאת מפני חומרתה אין מזלזלין בה וכן נאמנים הן על טהרת יין ושמן של נסכים אם אמר טהור הוא הרי זה בחזקת טהרה מפני חומרתו נזהרין בו וכן נאמנים הן על התרומה בשעת הגיתות והבדים מפני שכל העם מטהרין עצמן וכליהן כדי לעשות יינם ושמנם בטהרה עברו הגיתות והבדים אינן נאמנים:",
+            "כהן שהביא לו ע\"ה חבית יין או שמן של תרומה לא יקבלנה ממנו מפני שהיא בחזקת טומאה הניחה ע\"ה אצלו עד גת הבאה והביאה לו יקבלנה ממנו אע\"פ שהוא יודע שהיא של אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעת הגיתות והבדים:",
+            "עם הארץ שנעל בית בדו או גיתו בשעה שגמרו העם לדרוך והוליך את המפתח מיד לכהן אף על פי ששהה כמה ימים אחר שעברו הגיתות הרי הכהן בא ופותח בפניו ומטבילו ודורך ונוטל תרומה בטהרה ואם לא עשה כן לא יטול תרומה מע\"ה אלא זיתים וענבים שאינן מוכשרין שאינן מקבלין טומאה:",
+            "הביא לו ע\"ה חבית של תרומה בשאר ימות השנה ואמר הפרשתי בתוכה קדש אפילו רביעית מתוך שנאמן על טהרת הקדש נאמן על הכל אפילו בשעת הגיתות והבדים שעמי הארץ נאמנין על התרומה אינן נאמנין על הכלי הריקם לומר שהוא טהור לתרומה וכן אין נאמנין לעולם על כלי ריקם לומר שהוא טהור לקדש:",
+            "כלי שהיה בתוכו יין או שמן וראינו ע\"ה יושב ומשמרו כדי להוציא ממנו נסכים הרי הוא נאמן על טהרת הכלי ואפילו קודם לגיתות ולבדים בשבעים יום אבל קודם לשבעים אינן נאמנים במה דברים אמורים בשאר א\"י אבל בירושלים נאמנים על כלי חרס הריקם לומר שהוא טהור לקדש לעולם בין כלים דקים בין כלים גסים בין מליאין בין ריקנים הרי הוא נאמן על הכלי אף ע\"פ שהמשקין שבתוכו טמאין אפילו היה בגדו שהוא מדרס בתוך הכלי הרי הכלי בחזקת טהרה לקודש ומפני מה הקלו בהם מפני שאין עושין כבשונות בירושלים:",
+            "מן המודיעית ולפנים נאמנים על כלי חרס מן המודיעית ולחוץ אינן נאמנין והמודיעית עצמה פעמים כלחוץ ופעמים כלפנים כיצד היה חבר נכנס וע\"ה יוצא וכלי חרס בידו הרי זה נאמן במודיעית לומר שהוא טהור לקדש היו שניהן נכנסין או שניהן יוצאין אינו נאמן עד שיהא לפנים מן המודיעית:",
+            "קדר שהביא קדרות והניחן לפנים מן המודיעית ובאו הלוקחין והוא אומר להן שטהורות הן לקח קדירה ונכנס בה הרי היא טהורה לקודש אבל לא לתרומה כמו שביארנו לקח קדירה ויצא בה חוץ למודיעית הרי זו טמאה בין לקדש בין לתרומה אע\"פ שהן הם הקדירות והוא הקדר עצמו אינו נאמן אלא לפנים מן המודיעית:",
+            "הלוקח כלי חרס מן הכבשן בכ\"מ הרי אלו טהורין בין לקודש בין לתרומה ואין אומרים שמא נגע בהן ע\"ה ואפילו לקח מן הסדר הראשון ואף על פי שהכבשן פתוח וכבר נלקח חציו שלא גזרו טומאה על כלים שבכבשן:",
+            "טומאת ע\"ה ברגל כטהורה היא חשובה שכל ישראל חברים הן ברגלים וכליהם כולם ואוכליהם ומשקיהן טהורים ברגל מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל לפיכך הן נאמנים כל ימות הרגל בין על הקודש בין על התרומה משעבר הרגל חוזרין לטומאתן:",
+            "הפותח חביתו ברגל והמתחיל בעיסתו ועבר הרגל הרי שאר החבית ושאר העיסה בחזקת טומאה שהרי נגעו בו ע\"ה ואע\"פ שלא נגע בה אלא בזמן שהוא כחבר אינה טהורה אלא בימי הרגל בלבד:",
+            "אחר הרגל במוצאי י\"ט היו מטבילין כל הכלים שהיו במקדש מפני שנגעו בהן עמי הארץ ברגל בשעת החג ולפיכך היו אומרים להן אל תגעו בשולחן בשעה שמראין אותו לעולי רגלים כדי שלא יהיה טמא במגעו אחר הרגל ונמצא צריך טבילה והערב שמש ונאמר בלחם הפנים לפני תמיד וכל הכלים היו טעונים טבילה והערב שמש חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שציפוייהן כבטלין לגביהן:",
+            "ע\"ה שאמר טהור אני מטומאת מת או שאמר כלי זה טהור מטומאת מת נאמן ומטבילין אותו משום טומאת ע\"ה בלבד וצריך הערב שמש ואינו צריך הזאה בד\"א בששאלו ואמר טהור הוא אבל הלוקח כלי סתם מרשות ע\"ה חוששין לו שמא טמא מת הוא ומזין עליו שלישי ושביעי ככל הכלים הנמצאים בכל מקום חוץ לירושלים שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאים בירושלים כמו שיתבאר בטומאת הספיקות:"
+        ],
+        [
+            "המפקיד כלים אצל ע\"ה או שנתן כלי לאומן ע\"ה הרי אלו טמאים טמא מת וטמאין מדרס ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת אבל טמאים מדרס מפני שאשתו נדה יושבת עליהם שלא מדעתו שהרי אין נזהרין מן הטומאות בבתי ע\"ה:",
+            "המניח כליו בפני עם הארץ ואמר לו שמור לי את אלו הרי אלו טמאין מדרס וטהורין מטמא מת הניחן על כתיפו טמאין מדרס וטמא מת שכח כליו בבית הכנסת הרי הן טהורין שאינו רשות ע\"ה גמורה הניח כליו במרחץ ובא ומצאן כמות שהן טהורין ומלמדין אותו שלא יעשה כן הניח גיתו ובורו אף על פי שנכנס לעיר ובא ומצא ע\"ה בצידו טהורין מפני שאין לו רשות שיכנס:",
+            "המוסר מפתח ביתו לע\"ה כל שבבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח:",
+            "המניח כליו בחלונות של מרחץ ונעל עליהם אף ע\"פ שנתן המפתח לע\"ה כליו טהורין וכן אם חתם על החלון או עשה לו סימן אפילו מצא החותם מקולקל הרי כל אלו טהורין:",
+            "המניח ע\"ה בתוך ביתו לשומרו וישב הוא מרחוק בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין הרי כל שבבית מן האוכלין והמשקין וכלי חרס שאינו מוקף צמיד פתיל טמאין אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהורין ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין כל שבבית טמא אפילו היה כפות או כרות ידים ורגלים הכל טמא מפני שהן ברשות ע\"ה:",
+            "חבר שהיה ישן בביתו של ע\"ה והיו כלים מקופלים ומונחין תחת ראשו וסנדלו וחביתו לפניו הרי אלו טהורין מפני שהן בחזקת שמירת בעליהן ולא יגע בהן ע\"ה שהרי הוא אומר עתה יעור ויביט בי:",
+            "ע\"ה ששאל מחבר מטה שישן עליה וישן עליה בתוך ביתו של חבר אין טמא אלא אותה המטה ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו מאותה המטה וליגע:",
+            "חבר שאמר לע\"ה שמור לי פרה זו שלא תכנס לבית או שלא תשבר את הכלים הרי הבית והכלים טהורים שלא מסר לו אלא שמירת הפרה אבל אם אמר לו שמור לי בית זה שלא תכנס בו הפרה וכלים אלו שלא תשברם הרי הן טמאין:",
+            "המניח ע\"ה בתוך ביתו ויצא הניחו ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן או שהניחו ער ומצאו ישן כל שבבית טהור הניחו ישן ומצאו ער כ\"מ הקרוב ממנו שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע בו טמא וכן המניח אומנין בתוך ביתו אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידיהן וליגע ואין אומרים שמא עלו על גבי כסא או על סולם ונגעו בכלי או באוכלין התלויין למעלה בכותל:",
+            "אשת חבר שהניחה אשת ע\"ה טוחנת בתוך ביתה אפילו פסקה הריחיים ואפילו היו שתים אין טמא אלא מקום שיכולין לפשוט את ידן וליגע ואין אומרין שמא האחת טוחנת והשניה בלשה כל שבבית ושמא ניתלת ועלתה במקומות הגבוהות:",
+            "האשה שנכנסה להוצ��א פת לעני יצאת ומצאתו עומד בצד ככרות אפילו תרומה הרי הן טהורות שאין חזקתו ליגע שלא ברשות וכן האשה שיצאה ומצאה אשת ע\"ה חותה גחלים מתחת הקדירה הרי הקדירה טהורה:",
+            "גבאי מלכות שנכנסו לתוך הבית למשכן כל שבבית טמא אם יש עמהם עכו\"ם נאמנים לומר לא נגענו מפני שאימת העכו\"ם עליהן במה דברים אמורים בזמן שיש שם עדים שנכנסו או שהיה המשכון בידם אבל אם אמרו הן מעצמן נכנסו אבל לא נגענו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:",
+            "הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא (דבר) שנוטלין במזומן ומה הן מטמאין במקום הליכתן האוכלין והמשקין וכלי חרס הפתוחים אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואם יש עמהן עכו\"ם או אשה הכל טמא:",
+            "הגבאים והגנבים שעשו תשובה והחזירו מעצמן לא מחמת יראה ואמרו לא נגענו בכל מה שהיה בבית כשנכנסו הרי אלו נאמנים ואפילו על מקום רגליהן:",
+            "המניח את ביתו פתוח ומצאו פתוח או שמצאו נעול אפילו הניחו נעול ומצאו פתוח ולא נגנב ממנו כלום כל שבבית טהור שאני אומר הגנבים פתחוהו ונמלכו והלכו להם ולא נכנסו:",
+            "קורדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ובא ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו:",
+            "הדר עם ע\"ה בחצר ושכח כלים בחצר אפילו חביות מוקפות צמיד פתיל או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין עד שיעשה לתנור מחיצה גבוהה עשרה טפחים כדי שלא יהא ברשות ע\"ה:",
+            "חבר שהיתה לו מחיצה או סוכה לפני פתחו של ע\"ה או שהיתה מחיצה או סוכה של ע\"ה לפני פתחו של חבר כלים שבתוכה או כלים שבמחיצה טמאים מפני שיש לעם הארץ בסוכה זו או במחיצה זו רשות:",
+            "חבר שהיה גגו למעלה מגגו של ע\"ה ה\"ז שוטח שם כלים ומניח טהרות והן בחזקתן אע\"פ שע\"ה יכול לפשוט ידו וליגע וכן בעכו\"ם אינו חושש לא משום טומאה ולא משום יין נסך היו הגגות זה בצד זה או שהיה גגו של ע\"ה למעלה ושטח החבר כלים או הניח טהרות בגגו הרי כ\"מ שיכול ע\"ה לפשוט את ידו וליגע בחזקת טומאה:",
+            "שתי חצרות זו לפנים מזו הפנימית של חבר והחיצונה של ע\"ה חבר מניח שם כלים ושוטח שם פירות אף על פי שיד ע\"ה מגעת לשם מפני שנתפש עליו כגנב:",
+            "חצר החלוקה במסיפס וחבר בצד זה וע\"ה בצד זה טהרותיו טהורות אע\"פ שיד ע\"ה מגעת מפני שהם ברשות החבר:",
+            "חבר שנפל דליו לתוך בורו של ע\"ה והלך להביא במה יעלנו ה\"ז טמא מפני שהונח ברשות ע\"ה שעה אחת:",
+            "אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בתו או בהמתו של חבר כל שבבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות קדר חבר שהכניס קדירותיו למכור וירד לשתות הרי הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות בד\"א בשהניחן סמוך לרשות הרבים מפני שהעוברים והשבין נוגעים בחיצונות בשעת הליכה אבל היו רחוקות מרשות הרבים אם היו כלי אומנותו בידיו הכל טמאות מפני שכליו מוכיחין שהונחו למכור ויד הכל ממשמשות בהן אין כלי אומנותו בידו הכל טהורות חזקתן שלא נגע בהן אדם חבר שהניח אוכלין ומשקין על פתח חנותו ונכנס הרי אלו טמאים מפני שהעוברים והשבים ממשמשין בהן:"
+        ],
+        [
+            "כהן שטיהר כליו לגת זו והניחן לגת הבאה הרי אלו בחזקתן שאין עמי הארץ נוגעין בכלים של כהן זה שהן בתוך גתו מפני שהוא אוכל טהרות אבל של ישראל טמאות עד שיאמר בלבי היה לשמור ע\"ה שיכנס לגת שלא יגע בכלים:",
+            "הרוצה לעשות יינו בטהרה ב��ומנין עמי הארץ ה\"ז מטביל את הבוצרים וכן אם היה עושה שמן מטביל את הבדדין וצריך לעמוד על האומנים עד שיטבלו בפניו שהרי אינן יודעים הלכות טבילה וחציצה יצאו חוץ לפתח בית הבד ונפנו אחורי הגדר וחזרו הרי אלו בטהרתן עד כמה ירחיקו והם טהורין עד כדי שלא יסתרו מעיניו אבל אם נסתרו מעיניו חזרו לטומאתם עד שיטבילם פעם אחרת ויעריב שמשן:",
+            "הבדדין והבוצרים שנמצאת טומאה לפניהן נאמנין לומר לא נגענו וכן בתינוקות שלהם:",
+            "המטהר את הבדדין והכניסן לבית הבד ונעל עליהן אם היו שם כלים שנטמאו במדרס הרי בית הבד כולו טמא שמא נגעו באותן הכלים ואפילו ראה אותם מקודם נזהרין מאותם הכלים מפני טומאתן הרי בית הבד טמא שמא הסיטו והן מדמין שאין המסיט טמא שאין עמי הארץ בקיאין בטומאת היסט:",
+            "היו חמריו ופועליו טוענין טהרות ועוברין לפניו אף על פי שהפליגו יותר ממיל הרי אלו טהורות מפני שהן בחזקת שהוא שומרן והן מפחדין ליגע ואומרים עכשיו יבוא שהרי הוא יבוא אחרינו אבל אם אמר להם צאו ואני אבוא אחריכם כיון שנתכסו מעיניו הרי הן טמאות:",
+            "חבר שהיה לבוש בחלוק ועטוף בטלית ומהלך ואמר בלבי היה לשמור את החלוק והייתי נזהר בו והסחתי דעתי מן הטלית הרי החלוק בטהרתו והטלית טמאה שמא נגע בה ע\"ה היה סל על כתיפו ומגריפה בתוך הסל ואמר בלבי היה לשמור את הסל ולשמור את המגריפה מדבר המטמאה אבל לא מדבר הפוסלה הסל טהור והמגריפה טמאה וכל תרומה שבסל פסולה מפני המגריפה טמאה שפוסלת האוכלין שבסל היה משתמש מן החבית בטהרה בחזקת שהיא חולין ואחר כך נמצאת תרומה אע\"פ שהיא טהורה הרי היא אסורה באכילה שמא נגע בה טבול יום שהוא פוסל בתרומה וטהור בחולין כמו שיתבאר ואינו דומה משמר תרומה למשמר חולין ואם אמר בלבי היה לשומרו אפילו מדבר הפוסלה הרי זו מותרת באכילה נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן נטמאו שאינו משמר כלים של חול ככלים של שבת מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני חכמים וטמאו הכל אפילו נפלה מעפרתה ממנה ואמרה לחבר תנה לי ונתנה לה נטמאת גזירה שמא יתננה לה ע\"ה או שלא יהיה החבר משמרה שאין אדם משמר כלים שאינן שלו ככליו אא\"כ הודיע שסמך עליו:",
+            "חבר שמת והניח טהרות הרי אלו טהורות הניח כלים הרי הן טמאים שאני אומר שמא נטמאו והזה עליהם בשלישי ולא הזה עליהן בשביעי או שמא הזה עליהם בשביעי ועדיין לא הטביל או שמא לא הזה עליהן בשביעי כל עיקר:",
+            "מי שאמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק ה\"ז נאמן והרי הן טמאות ואם הכחישו ואמר לא נטמאו הרי הן בחזקתן עד שיעידו שנים היה עושה עמו בטהרות או בזבחים ולאחר זמן מצאו ואמר לו בשעה שפגע בו טהרות שעשיתי עמך נטמאו וזבחים שעשיתי עמך נתפגלו הרי זה נאמן אבל אם פגע בו ולא אמר לו כלום ואח\"כ פגע בו פעם שניה ואמר לו אינו נאמן אלא הרי זבחיו בחזקת כשירות וטהרותיו בחזקת טהרה:בר.יך רחמנא דסייען:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Kelim - Chapter 15.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Vessels",
+    "versionSource": "https://www.chabad.org/dailystudy/rambam.asp?tdate=8/27/2019&rambamChapters=1",
+    "versionTitle": "Kelim - Chapter 15",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "1. An earthenware container does not become susceptible to ritual impurity until the tasks necessary to finish it are completed. When are the tasks necessary to finish it completed? When they are fired in a kiln. An oven: When it is heated to bake donuts. A range with two openings (called a Kirah): When it is heated so that a stirred egg can be baked over it in a frying pan. A range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a range.",
+            "2. When one has begun building an oven, if it is large, once one has begun building it for four handbreadths and heats it, it is susceptible to impurity. If it is small, once one has begun building it for a handbreadth and heats it, it becomes susceptible to impurity. A range with two openings, becomes susceptible to impurity, once one has begun building it for three fingerbreadths and heats it. With regard to a range with one opening: If it was made for baking, the measure is the same as that of an oven. If it was made for cooking, the measure is the same as that of a Kirah.",
+            "3. When an oven was heated from behind, heated in the shop of the craftsman, or heated unintentionally, since it was nevertheless heated, it is susceptible to impurity. An incident occurred when a fire broke out in an oven in a village. The incident was brought before the court for a ruling and it determined that it is susceptible to impurity.",
+            "4. When an oven was heated to roast food in it, it is susceptible to impurity. When it was heated to whiten bundles of flax, it is pure, because he is not doing work that affects the substance of the oven.",
+            "5. When an oven was divided into half and one of its portions was heated and then contracted impurity from liquids, that portion is impure, but the other portion remains pure. If it contracted impurity from the carcass of a crawling animal or other similar impurities of Scriptural origin, everything is impure. The thickness of the partition separating them is impure. If they were both heated and only one portion contracted impurity from liquids in its inner space, we divide the thickness of the partition. That which is used by the impure portion is impure; that which is used by the pure portion is pure. When does the above apply? When it was divided and then heated. If, however, it was heated and then divided, if only one of them became impure, even only due to liquids, everything contracts impurity.",
+            "6. An oven or a range made from stone is always pure. A metal one is pure with regard to the laws of an oven or a range. This is derived from Leviticus 11:35 which states that an impure oven \"must be smashed,\" i.e., these laws apply to an entity that can be smashed. A metal oven or range, is, however, susceptible to the impurity of a metal k'li. What is implied? Such ovens and ranges do not contract impurity due to the presence of a source of impurity within their inner space, nor do they contract impurity when attached to the ground as an earthenware oven or a range does. And if a source of impurity touches them even from the outside, they contract impurity like all metal keilim. If they contract impurity from a human corpse, they become a primary source of impurity and they can regain purity after contracting other types of impurity through immersion in a mikveh.",
+            "7. When a metal oven was perforated, blemished, or cracked and one patched it with clay or one made it a coating or an upper surface of clay, it contracts impurity as an earthenware oven does. How large must the hole be for the above law to apply? Large enough for fire to emerge through it. Similar concepts apply with regard to a metal range. If pot-rests of clay are made for it, it contracts impurity as an earthenware range does. If one smears clay on a metal range, whether inside or outside, it is still not susceptible to impurity.",
+            "8. Although an earthenware oven is not fixed to the ground - even if it is hanging from the neck of a camel - it is susceptible to ritual impurity as an earthenware oven is, as implied by ibid.: \"They are impure,\" i.e., in any place they are located.",
+            "9. A furnace used by smelters of metal that has a place where a pot can be placed contracts impurity as a range does. Similarly, if a range used by glassmakers has a place where a pot can be placed, it contracts impurity as a range does.",
+            "10. A furnace used to produce lime, glass, or pottery, is pure. An oven with an opening at its side - if it has a border at its side, it is susceptible to impurity.",
+            "11. The following laws apply when stones were joined to each other and formed into an oven. If one made a coating for it on the inside and on the outside, it is considered as an oven in all contexts and contracts impurity from the presence of a source of impurity within its inner space. If it was coated from the outside alone, it contracts impurity from contact with a source of impurity, but not from the presence of a source of impurity within its inner space. If stones were connected to an oven, but were not connected to each other, they contract impurity together with the oven. If they were connected with each other, but were not connected to the oven, they are like a tira. If one dug in the earth and fashioned a tira of earth, it is pure. A tira of a range is pure.",
+            "12. When two barrels and two frying pans are combined to make a range, they contract impurity from the presence of a source of impurity within its inner space and from contact with a source of impurity. The inner space of the barrels is pure. The thickness of the walls of the barrels is divided: That which serves the range is susceptible to impurity; that which serves the inside of the barrels is pure.",
+            "13. When a person affixes the three earthenware stands of a trivet in the earth and connects them with clay so that he can place a pot on them, they are susceptible to impurity like a range. If he affixed three pegs in the earth so that he can place a pot on them, even though he used clay to make a place on which the pot would sit, they are pure, like a metal range. Similarly, stones that were not coated with clay on which one places a pot are not susceptible to impurity. It is like they are a stone range.",
+            "14. When a person makes two stones into a range and connects them with clay, they are susceptible to impurity. If he connected one with clay but he did not connect the other with clay, it does not contract impurity",
+            "15. When a person rests a pot on a stone and on an oven, on it and on a range with an opening for one pot, or on it and on a range with an opening for two pots, it is susceptible to impurity. On it and on a wall or on it and on a rock, it is not susceptible to impurity.",
+            "16. With regard to a range made by a cook - in which instance, one stone is placed at the side of another stone, and then another is placed at its side in a continuous chain and they are all connected with clay: If one of them contacts impurity, they all do not contract impurity.",
+            "17. The following rules apply when there are three stones that were connected with clay and were made into two ranges, whether they were connected to each other and not connected to the ground or connected to the ground and not connected to each other. If one of the two ranges contracts impurity, the portion of the middle stone which serves the impure range contracts impurity. The portion which serves the pure range, by contrast, remains pure. If one removed the outer stone of the pure range, the middle stone has been definitively classified and is impure in its entirety. If the outer stone of the impure range is removed, the middle stone is purified in its entirety. The following rules apply if both ranges contracted impurity. If the middle stone is large, one allocates a portion large enough for a pot to be placed down on it on one side for one range and a portion large enough for a pot to be placed down on it on the other side for the other range, but the remainder of the stone is pure. If it was small, everything contracts impurity. If the middle stone was removed, different laws apply: If a large pot can be placed down on the two outer ones, the range is impure. If they are further apart, the range is pure. If one returned the middle stone, everything is pure as it was. If one coated it with clay, it is susceptible to ritual impurity in the future, provided one heats each of them sufficiently to cook an egg.",
+            "18. When two stones were made into a range and contracted impurity, but afterwards one added one stone to the stone on one side and another stone to the stone on the other side, half of each of the two stones from the first range is impure and half is pure. If the two pure stones that were added were later removed, the two stones of the first range return to their initial impurity.",
+            "An earthenware heating counter that has receptacles in which a mixture of ash and coals were placed and which were used for pots is pure with regard to the laws pertaining to a range, but it is susceptible to impurity as a k'li with a receptacle. Therefore, if it was attached to the ground, it is pure as are other keilim. And if it has a hole, it is not susceptible to impurity like other keilim. These laws do not apply to a range. An entity that touches the sides of the counter does not contract impurity like one which touches a range. Its wide portion where one can sit while the food is cooking contracts impurity if the counter contracts impurity. Similarly, if one turned over a basket and built a range on top of it, it contracts impurity according to the laws pertaining to a wooden k'li and not according to those applying to a range. Therefore, it does not contract impurity from the presence of a source of impurity in its inner space as a range does."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Taharah/Mishneh Torah, Vessels/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,26 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Vessels",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות כלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There are seven kinds of kelim that can acquire impurity by Torah law:  garments, sackcloth, leather vessels, bone vessels, metal vessels, wood vessels, and ceramic vessels.  For it says (Lev. 11:32), \" be it any article of wood, or a cloth, or a skin, or a sack.\"  And regarding metal vessels, it says (Num. 31:22), \"even the gold and the silver.\"  And regarding ceramic vessels, it says (Lev. 11:33), \"if any of those falls into an earthen vessel, everything inside it shall be unclean and [the vessel] itself you shall break.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/fb04983c7b4d9e62e4cb1f5f2919162b.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "The Torah commands us to put away the <i>ḥametz</i> before the time when it is forbidden to eat it, as it is written: \"On the first day you shall put away leaven out of your houses\" (Exodus 12:15); according to the traditional interpretation, the <i>first day</i> in this verse refers to the fourteenth of <i>Nisan</i>. This is obvious from what is written in the Torah: \"You shall not offer the blood of my sacrifice with leaven\" (Exodus 34:25), which means: \"You shall not slaughter the paschal lamb while leavened bread still exists\"; the time for slaughtering the paschal lamb is the afternoon of the fourteenth day of <i>Nisan</i>.",
+            "What is meant by the biblical term <i>putting away</i>? It means that one should regard the <i>ḥametz</i> as nonexistent or as mere dust of the earth, impressing on his mind that he has no <i>ḥametz</i> in his possession and that all the <i>ḥametz</i> in his possession is equivalent to dust or something entirely useless.",
+            "By rabbinic enactment, one must search for <i>ḥametz</i> in hiding-places and holes, and remove it from his entire domain. Also, by rabbinic enactment, one should search and remove the <i>ḥametz</i> by lamplight at night, at the beginning of the night preceding the fourteenth day of <i>Nisan</i>, because all the people are then at home and lamplight is best for searching.— —"
+        ],
+        [],
+        [
+            "It is written in the Torah: \"No leavened bread shall be seen with you\" (Exodus 13:7). One might suppose that a man commits no transgression if he hides the <i>ḥametz</i> or deposits it with a non-Jew; the Torah therefore says plainly: \"No leaven shall be found in your houses\" (Exodus 12:19), even if he has deposited or hidden it. Furthermore, one might suppose that a man transgresses only if the <i>ḥametz</i> is inside his house, but if it is far from his house, in the fields or in another town, he does not transgress the law; the Torah therefore says plainly: \"In all your territory\" (13:7), meaning: wherever you have control.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A Jew may say to a non-Jew: \"Instead of buying <i>ḥametz</i> for one hundred <i>zuzim</i>, buy for two hundred; instead of buying it from a non-Jew, buy it from me; I may find it necessary to buy it back from you after Passover.\" However, one must not attach a condition to the act of selling or giving it to the non-Jew; if he does, he transgresses the law which prohibits <i>ḥametz</i> from being seen or found during Passover.",
+            "If one keeps food that contains an admixture of <i>ḥametz</i> during Passover, he transgresses the prohibition against its being seen or found.— — However, if the thing containing an admixture of <i>ḥametz</i> is not edible, it is permissible to retain it during Passover."
+        ],
+        [],
+        [
+            "The Torah commands us to eat <i>matzah</i> on the night preceding the fifteenth day of <i>Nisan</i>, as it is written: \"In the evening, you shall eat unleavened bread\" (Exodus 12:18), everywhere and throughout time.— — By eating a piece of <i>matzah</i> the size of an olive [on the night of the fifteenth] one fulfills his duty.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "All are required to eat <i>matzah</i> on the first night of Passover; this includes women and slaves. A child able to eat bread should be fed a piece of <i>matzah</i> the size of an olive [at least] in order to train him in the performance of religious duties.— —",
+            "By rabbinic enactment, nothing may be eaten after the conclusion of the <i>Seder</i> meal, not even parched grain, nuts or the like. Even though one has eaten <i>matzah</i> first, and then some other food, fruits and the like, he should conclude the <i>Seder</i> meal by eating a piece of <i>matzah</i> the size of an olive and stop.",
+            "The sages have forbidden the eating of <i>matzah</i> on the day preceding <i>Pesaḥ</i>, in order to make it conspicuous at night.— — The ancient sages used to go hungry on the day preceding <i>Pesaḥ</i>, so that they might eat the <i>matzah</i> with appetite.— —"
+        ],
+        [
+            "According to a biblical positive command, we must tell on the night preceding the fifteenth day of <i>Nisan</i> all about the miracles and wonders that were performed for our forefathers in Egypt.— — Even great scholars are required to tell about the exodus from Egypt. Anyone who relates at length about the events that occurred deserves praise.",
+            "It is one's duty to inform the children even if they ask no questions, as it is written: \"You shall tell your son\" (Exodus 13:8). The father should instruct his son according to the child's understanding. For example, he should say to one small or foolish: \"My son, all of us were slaves in Egypt, like this maidservant or like this manservant, and on this night God redeemed and liberated us.\" If the son is grown up and intelligent, he should inform him about everything that happened to us in Egypt, and about the miracles that were wrought for us by our teacher Moses; all in accordance with the son's understanding.",
+            "On the first night of <i>Pesaḥ</i>, one should introduce some change at the table, so that the children who will notice it may ask, saying: \"Why is this night different from all other nights?\" And he in turn will reply: \"This is what happened.\" In what manner, for example, should he introduce a change? He may distribute parched grain or nuts to the children; remove the table from its usual place; snatch the unleavened bread from hand to hand, and so on. If he has no son, his wife should ask the questions; if he has no wife, they should ask one another: \"Why is this night different?\"—even if they are all scholars. If one is alone, he should ask himself: \"Why is this night different?\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Anyone who eats an olive's volume of leavened bread on Passover beginning on the night of the 15th until the end of the 21st of Nissan  intentionally is obligated to [a punishment of] kareit/cutting off, as it was said, \"For anyone who eats leavened bread and will be cut off\" (Exodus 12:15). Unintentionally - one is obligated to a sacrifice of a fixed type (i.e. non-sliding scale) of sin-offering. This is [the same for] one who eats [it] and one who liquifies and drinks [it].",
+            "The leavened bread on Passover is forbidden to derive pleasure from as it is stated: \"You will not eat hametz\" - there should be no permissive scenario of eating.",
+            "",
+            "Chametz which passed over Passover [under Jewish ownership] is forbidden to derive benefit from forever. This is a penalty imposed by the Rabbis on the Jew who violated [the prohibition of] \"thou shalt not see nor shall it be found\" so they forbade it even if he left it accidentally or under unavoidable circumstances so that no one would keep chametz around on Passover in order to use afterwards. "
+        ],
+        [
+            "There is a positive commandment from the Torah to remove the hametz before the time that it is forbidden for consumption as it says (Shemot 12:15) \"On the first day, remove the leavened from your homes.\" From the oral law, they learned that the first day refers to the 14th of Nissan. A proof to this matter is what is stated in the Torah: (Shemot 34:25) \"Do not slaughter the animal with hametz in your possession.\" This means to say do not slaughter [the korban pesach] while the hametz exists. The day of the slaughtering the korban pesach is the 14th day following midday.",
+            "And what is this removal that is mentioned in the Torah? It is annulling the hametz in his heart and considering it like dust, and knowing in his heart that it is not in his possession. All the Hametz in his possession is like dust and has no use.",
+            "From the Hachamim, one should search for hametz in the hidden areas and cracks, to examine and remove from his boundaries. In addition, it is a Rabbinic injuction to search and destroy hametz on the night of the 14th using a candlelight, since people are usually home and the candle is excellent for searching. One should not establish his learning at the end of the 13th day. The Hacham should not begin to study at this time lest he is drawn, thereby preventing him from searching for hametz at the beginning of this time."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "From this you can learn that chametz of a Jew that was left in the posession of a non-Jew, even if it was concealed, and even if in a different city or even if entrusted to a gentile, is transgressing \"shall not be seen\" and \"shall not be found\". Chametz that was consecrated or that belonged to a non-Jew and was in a Jew's possession, even if it is in the Jew's house, is permitted because it doesn't belong to him. And even if it belongs to an gentile ger toshav that is under the authority of a Jew, we do not force him (the gentile) to abandon his chametz during passover. But it is necessary to establish a division ten tefachim high between his chametz in order to prevent accidental use of it. But consecrated (chametz) need not (be partitioned off) because everyone shies away from consecrated (things) in order not to infringe on the prohibition of \"me'ilah\"."
+        ],
+        [
+            "There is no prohibition in the category of leavened grains on Passover except the five species of cereal alone; and they are the two species of wheat–being wheat and buckwheat–and the three species of barley–being barley, oats, and rye. But legumes, like rice, beans, lentils and the like, lack the designation of leavened grains; yet even if one had kneaded rice flour and the like in boiling water and covered it in clothes until it rose like leavened dough; indeed this is permitted for eating as this is not fermentation but rather decay.",
+            "These five species of cereals, if kneaded with fruit juice alone–without any water, they will never come to be leavened; rather even if they are left out all day until the dough has risen, they are permitted to eat, as fruit juice does not ferment but rather decays. And fruit juices include things like wine, milk, honey, oil, apple juice, pomegranate juice, and the like from the remaining wines, oils, and liquids. And these are those that have never been mixed with water; and if water has been mixed with them at all then they ferment.",
+            "One may not cook grains in water like bulgur and not flour like fritters. And if one cooked these indeed these are totally leavened breads; and these are those that have cracked during cooking One may not brown dough in oil on a pan, but one may cook [matzah] bread and browned flour. And if one boiled water a lot and afterwards put flour into it, indeed this is permitted because it is cooked instantly before it can leaven. It was already the custom in Shin'ar (Babylonia), in Spain and in all the West (Egypt and North Africa) to prohibit this by decree lest the water not be boiled quite nicely.",
+            "It is permitted to cook the grain or the flour in fruit juice. Same with dough that was kneaded with fruit juice; if they cooked it in fruit juice or browned it on a pan in oil, indeed this is permitted because fruit juices do not ferment.",
+            "Fresh [damp] grain that one flashes in fire and grinds, one may not cook its flour in water lest it did not brown nicely in the fire and one will find that it ferments when one cooks it. And so too when one rubs [flour to cover remaining pores in] the new pots, one may not cook anything inside them except for baked matzah that they went back and ground it, but browned flour is prohibited lest they did not brown it nicely and it comes to leaven."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "In every generation a person must show her/himself that s/he personally had come forth from Egyptian subjugation, as it is stated, \"God freed us from there...\" (Deut. 6:23). And regarding this, the Holy Blessed One commanded in the Torah, \"Remember that you were a slave in the land of Egypt...\" (Deut. 5:15, 15:15, 24:22), that is to say, as if you yourself had been a slave, and you came forth into freedom, and you were redeemed."
+        ],
+        [
+            "",
+            "Begin with the blessing \"who brought forth from the ground\" and take a vegetable and dip it in charoset and eat a kazait, he and everyone reclining with him should not eat less than a kazait. Afterwards, take away the table from in front of him and he reads the hagaddah to himself. Mix the second cup, and here the son asks. Why is this night different from all other night? On all other nights we don't dip even once, tonight twice. On all other nights we eat hametz and matzah, tonight only matzah. On all other nights we eat meat roasted, boiled, or cooked, tonight only roasted. On all other nights we eat all kinds of vegetables, tonight only maror. On all other nights we eat while sitting or reclining, tonight we all recline.",
+            "In today's times we don't say \"tonight only roasted\" because we don't have a [pascal] sacrifice. Begin with shame and read until completion of the entire section \"arami oved avi\".",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "And afterwards, he recites the Grace after the Meals over a third cup and drinks it. And afterwards, he mixes (pours) a fourth cup and finishes the Hallel (a set order of praises from the Psalms) over it. And he recites the blessing of song and that is \"May all of your creatures praise you, etc.\" And he recites the blessing, \"Who creates the fruit of the vine,\" and does not taste anything afterwards the whole night, except for water. And he should mix (pour) a fifth cup and say upon it the Great Hallel (Psalms 136), from \"Give thanks to the Lord, for He is good\" (Psalms 136:1) to \"Upon the waters of Babylon\" (Psalms 137:1). And this cup is not obligatory like the [other] four cups. And he can finish the Hallel anyplace that he desires, even though he is not in the place of the meal."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "We were slaves in Egypt and God took us out with a mighty hand and an outstretched arm. And had God not taken out our ancestors from Egypt, we and our children, and our children's children would still be slaves to Pharaoh in Egypt. So, even if all of our our scholars or prophets, or elders, know the whole Torah, it is still incumbent (a mitzvah) upon us to tell of our leaving Egypt. Anyone who lengthens the telling of the Exodus, this is truly praiseworthy."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json

@@ -0,0 +1,203 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Anyone who volitionally eats a <i>kazayit</i> (the size of a large olive) of <i>chamets</i> (leavened foods) on Passover - from the beginning of the night of the 15th until the end of the day of the 21st of Nissan is liable for excision - as it is stated (Exodus 12:15), \"for anyone who eats <i>chamets</i>, [that soul] will be cut off.\" Inadvertently - one is liable for a fixed sin-offering. It is the same [for] one who eats [it] and one who liquefies [it] and drinks [it]. ",
+            "It is forbidden to derive benefit [from] <i>chamets</i> on Passover. As it is stated (Exodus 13:3), \"no <i>chamets</i> shall be eaten\" - there shall be no dispensation for eating it. And one who leaves <i>chamets</i> in his domain on Passover - even though he did not eat it - transgresses two commandments, as it is stated (Exodus 13:7; Deuteronomy 16:4) \"leaven shall not be seen in all of your border\"; and as it is stated (Exodus 12:19) \"leaven shall not be found in your houses.\" And the prohibition of <i>chamets</i> and the prohibition of leaven with which we rise [foods] is the same.",
+            "One is not lashed [from Torah writ] on account of \"[it] shall not be found, [it] shall not be seen,\" unless he bought <i>chamets</i> on Passover or he made it rise - in order that he do an act upon it. But if he had <i>chamets</i> from before Passover; and [when] Passover came, he did not destroy it but rather left it in his domain, he is not lashed from Torah writ - even though he transgressed two negative commandments - since he did not do an act. However we strike him with lashes for rebellion.",
+            "It is forbidden to derive benefit forever from <i>chamets</i> [under Jewish ownership] over which Passover transpired. This is a penalty from the words of the Scribes (rabbinic), since one violated [the prohibition of  \"it] shall not be found, [it] shall not be seen.\" They forbade it even if one left it inadvertently or under duress, so that no one would leave <i>chamets</i> on Passover in his domain in order that he would benefit from it after Passover. ",
+            "<i>Chamets</i> that became mixed with something else in the middle of Passover - whether with its own type [of food] or with other types - is certainly forbidden [from] a minimal amount. Even though <i>chamets</i> of an Israelite over which Passover transpired is forbidden to derive benefit from, if it became mixed  - whether with its own type [of food] or with other types - it is surely permitted to eat it after Passover. As [the Sages] only penalized and forbade <i>chamets</i> itself. But a mixture is permissible to eat after Passover.",
+            "We are not liable for excision except for eating actual <i>chamets</i>. But [in a case of] a mixture of <i>chamets</i>, such as Babylonian <i>kutach</i> and Medean beer and that which is similar to them of things with which <i>chamets</i> is mixed: If he ate them on Passover, he is lashed - but there is no excision for it - as it is stated (Exodus 12:20), \"You shall eat nothing leavened.\" To what are these words applicable? When he ate a <i>kazayit</i> of <i>chamets</i> in the mixture within enough [time] to eat three eggs - that is when he is lashed from Torah writ. But if there is not a <i>kazayit</i> of <i>chamets</i> in the mixture [to be eaten] within enough [time] to eat three eggs - even though it it is forbidden to eat it - if he ate it, he is not lashed [from Torah writ]. Nonetheless we strike him with lashes for rebellion.",
+            "[In the case of] one who eats a minimal amount of actual <i>chamets</i> on Passover: It is surely forbidden from Torah writ, as it is stated (Exodus 13:3), \"no [<i>chamets</i>] shall be eaten.\" Nevertheless, he is not liable for excision or a sacrifice except with [its] requisite amount, which is a <i>kazayit</i>. But we [do] strike  one who volitionally eats less than a <i>kazayit</i> with lashes for rebellion.",
+            "It is forbidden to eat <i>chamets</i> on the fourteenth from midday - which is the beginning of the seventh hour of the day (if the day is divided into twelve hours) - and onward. And anyone that eats [it] at that time is lashed by Torah writ, as it is stated (Deuteronomy 16:3), \"You shall not eat <i>chamets</i> upon it\" - meaning to say, upon the Passover sacrifice. Thus did they learn the explanation of this thing from the oral tradition: \"You shall not eat <i>chamets</i>\" from the time that is fit for the sacrifice of the Passover sacrifice, which is in \"the afternoon\" (Exodus 12:6) - and that is half the day.",
+            "And the Sages forbade eating <i>chamets</i> from the beginning of the sixth hour so that one not touch a Torah prohibition. So from the beginning of the sixth hour, <i>chamets</i> will be forbidden for eating and benefit the whole sixth hour from the words of the Scribes (rabbinically); and the rest of the day from the seventh hour and onward from Torah writ. [In addition], we may not eat <i>chamets</i> in the fifth hour, [as a] decree on account of a cloudy day lest he mistake the sixth hour [for] the fifth hour. But it is not forbidden for benefit in the fifth hour. Hence we suspend priestly tithe and thanksgiving bread and that which is similar to them of <i>chamets</i> which is consecrated - we neither eat [it], nor burn [it] until the sixth hour arrives and we burn it [then].",
+            "Behold you have learned that it is permissible to eat <i>chamets</i> on the fourteenth until the end of the fourth hour. And we may not eat [it] in the fifth hour [either], but we may benefit from it. And we strike one who eats it during the sixth hour with lashes for rebellion. And one who eats [it] from the beginning of the seventh hour is lashed (from Torah writ)."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "By rabbinic enactment, one must search for <i>ḥametz</i> in hiding-places and holes, and remove it from his entire domain. Also, by rabbinic enactment, one should search and remove the <i>ḥametz</i> by lamplight at night, at the beginning of the night preceding the fourteenth day of <i>Nisan</i>, because all the people are then at home and lamplight is best for searching. And we do not fix study at the end of the thirteenth day [of Nissan]. And likewise should a sage not begin to read at that time, lest he be drawn [by it] and be prevented from searching for <i>chamets</i> at the beginning of its time. ",
+            " 4 We do not search by the light of the moon, nor by the light of the sun nor by the light of a torch, but rather by the light of a lamp. To what are these words applicable? To holes and hiding places. But if one searched in a veranda - the light in which is great - by the light of the sun, it is enough for it. And the middle of a courtyard does not need searching, since birds are common there; and they eat all of the <i>chamets</i> that one drops there. ",
+            "[In a case of] a hole in the middle of a house [wall] that is between a person and his fellow: This one searches until the place that his hand reaches, and that one searches until the place that his hand reaches. And one [then] nullifies the rest in his heart. But [in a case of] a hole between an Israelite and and an idolater: He does not search at all, lest the idolater say, \"He is doing magic on me.\" Rather he should nullify [the <i>chamets</i>] in his heart, and that is enough for it. And any place in which we do not introduce <i>chamets</i> does not require searching. ",
+            "The upper and lower holes of [the walls of] a house, [as well as] a balcony roof, a cowshed, chicken coops, a storehouse for straw, a wine cellar or a storeroom for oil from which one does not supply [wine or oil during the meal] and a storage room for large fish do not require searching unless one introduced <i>chamets</i> into them. But a beer cellar, a wine cellar or a storeroom for oil from which one does supply [wine or oil during the meal], a storage room for small fish, a wood storage room, a storage room for brine, the middle holes of [the walls of] a house and that which is similar to them require searching. For their usual [way] is that we introduce <i>chamets</i> in them. But if one knows with certainty that he did not introduce <i>chamets</i> there, it does not require searching. And when one searches a wine cellar, he searches the two outer rows - which are the top one and the one below it.",
+            "We do not concern ourselves lest a weasel dragged <i>chamets</i> to a place in which we do not introduce <i>chamets</i>. For if we concern ourselves from [one] house to [another], we will concern ourselves from [one] city to [another] and [then] there is no end to the matter. If one searched on the fourteenth, and [then] left ten loaves but only found nine - such a one must surely concern himself and needs to search a second time. For surely [in this case] a weasel or mouse certainly dragged it.",
+            "And likewise, if after searching, one saw a mouse that entered the house and it had <i>chamets</i> in its mouth, he needs to search a second time. Even though he found crumbs in the middle of his house, we do not say, \"It already ate the bread in this place; and see, these are the crumbs [from that].\" Rather we are concerned lest it placed it in a hole or a window and these crumbs were there [from before]. Hence one must search again. And if he does not find anything, he must search all of the house. But if he found that bread that the mouse took and brought in, it does not require [any more] searching.",
+            "[In a case of] one who saw an infant entering a house and there was a loaf [of bread] in his hand; and he entered behind him and found crumbs: [It] does not require searching. For there is a presumption that [the infant] ate it, and these are the crumbs that fell from it at the time of the eating. As it is the way of an infant to scatter crumbs at the time of eating, but it is not the way of a mouse to scatter [crumbs]. However if he did not find crumbs at all, he needs to search.",
+            "[If] one left nine piles of matsa and one pile of <i>chamets</i> and a mouse came and took [from one], but we did not know if it took from the <i>chamets</i> or the matsa and brought it into the house [that was already] searched - he needs to search. For any [mixture that is] fixed (like these piles) is considered like half and half (and since it is considered as if there is no majority, we may not assume that it came from the majority, i.e. the nine piles).",
+            "[In a case of] two piles, one of which is of <i>chamets</i> and the other of which is matsa, and two houses, one of which was searched and one of which was not searched - and two mice came, one taking <i>chamets</i> and one taking matsa, and it is not known which house the one that took <i>chamets</i> entered; and likewise two houses that are searched and there was one pile of <i>chamets</i> and a mouse came and took it and it is not known into which house he went; or [if] one knew that he went into one of them and he entered behind it, but when he searched, he did not find anything, or he found a loaf; or there were nine piles of matsa and one of <i>chamets</i> and one loaf got displaced from one of them, and it was not known if it was <i>chamets</i> or matsa, and a mouse took the loaf that was displaced and went into the house that was searched: In all of these cases he does not need to search a second time. [In the last case, the reason is] that there is nothing fixed (see the end of the previous law).",
+            "[If] one left <i>chamets</i> in this corner and he found it in a different corner; or he left nine loaves and found ten; or a mouse came and took the <i>chamets</i>, but there is a doubt if it went into this house or did not go in: In all of these [cases], he needs to search.",
+            "[If] a mouse entered a house and there was a loaf in its mouth, and [then] a mouse left from there and there was a loaf in its mouth - we say it is the first one that entered [and] it is the last one that left (it is one and the same); so one does not need to search. If the first one that entered was black, and this one that left was white, he needs to search. [If] a mouse entered and there was a loaf in its mouth, and [then] a weasel left from there and there was a loaf in its mouth, one needs to search. [If] a weasel came out from there and there was a mouse and a loaf in its mouth, he does not need to search - as this is the loaf that was in the mouth of the mouse. [If] a snake entered a hole and there was bread in its mouth, one is not obligated to bring a snake charmer to bring it out.",
+            "[In a case of] a <i>kazayit</i> of <i>chamets</i> in a high beam, we obligate [its owner] to bring a ladder to take it down. For sometimes it will fall from the high beam. [If] the <i>chamets</i> was in a pit, we do not obligate him to bring it up. Rather, he may nullify it in his heart; and that is enough for it.",
+            "[In a case of] a mass of (hardened) leaven that one designated for the purpose of sitting upon it: If he plastered its surface with plaster, it is surely nullified - so it is permissible to keep it. [In a case of] dough in a kneading trough: If there is a <i>kazayit</i> in one place, he is obligated to destroy [them]. But if not - if it was made to strengthen the shards of the trough with it or to seal a hole with it, it is nullified due to its insignificance. But if not, he is obligated to destroy [it. If] there were two halves of a <i>kazayit</i> in two places and a string of dough between them: We look at it all; such that if the string were to be picked up, they would be picked up with it - he is obligated to destroy [it]. But if not, he does not need to destroy [it].",
+            "To what are these words applicable? To a kneading trough. But in a house - even though if the string were to be picked up, they would not be picked up with it - he is obligated to destroy [it]. For sometimes, he collects them [together. If] half a <i>kazayit</i> was in the house and half a <i>kazayit</i> was in the attic; half a <i>kazayit</i> was in the house and half a <i>kazayit</i> was in the veranda; half a <i>kazayit</i> was in this house and half a <i>kazayit</i> was in a house behind it - since these halves of a <i>kazayit</i> are stuck to the walls or in the beams or on the floors, he is not obligated to destroy [them]. Rather he may nullify [them] in his heart and that is enough for it.",
+            "[In a case of] one who rents a house without specification on the fourteenth: It is surely with a presumption that it is searched, so he does not have to search [it]. But if this [owner] was presumed not to have searched it and a woman or a minor said, \"We checked it\" - these are surely believed. For all are believed about the destruction of <i>chamets</i>; and all are fit for searching - even women, slaves and minors. And that is so long as the minor has the intelligence to search. ",
+            "[In a case of] one who rents out his house to his fellow: If the fourteenth [of Nissan] came out when he had not [yet] given over the key, it is up to the [owner] to search. But if the fourteenth came out from when he had [already] given over the key, it is up to the renter to search. [In a case of] one who rents a house with the presumption that it is searched and it comes out that it is not searched: It is up to the renter to search; and it is not a mistaken sale (such that he could annul the agreement) - even in a place where [people] are hired to search - for it is surely a commandment that he is doing.",
+            "[In a case of] one who sets out on the sea or one who goes out with a caravan: [If] it is within thirty days [of Passover], he is obligated to search; before thirty days, he does not need to search. But if he has in mind to return before Passover, he needs to search, and he may then go out - lest he return on the eve of Passover at twilight and not have time to destroy [the <i>chamets</i> there]. However if he does not have in mind to return [by then], he does not need to search. And likewise, one who makes his house into a storehouse: [If] it is within thirty days, he is required to search, and he may then move his storage into it; before thirty days - if he has in mind to clear it before Passover, he needs to search [it] and he may then make it into a storehouse. But if he does not have in mind to clear it before Passover, he does not need to search. "
+        ],
+        [
+            "When one checks and seeks out the <i>chametz</i> on the night of the fourteenth [of Nissan], he removes it from the holes and the hiding places and the corners; and he gathers all of it and places it in one place until the beginning of the sixth hour and destroys it [then]. And if he wants to destroy it on the night of the fourteenth, he may destroy it.",
+            "[Regarding] the <i>chametz</i> that one leaves over on the night of the fourteenth in order that he will eat from it on the morrow until four hours - he should not leave it 'scattered and asunder' in every place. Rather he should store it in a vessel or a known corner and be careful about it. For if he is not careful with it and finds it missing, he needs to seek after it and and to search another time, lest the mice dragged it [around].",
+            "If the fourteenth fell out to be on Shabbat, we search for <i>chametz</i> on the night of the eve of Shabbat, which is the night of the thirteenth. And one leaves enough from the <i>chametz</i> to eat of it until four hours on Shabbat day and leaves it in a sheltered place; and he destroys the rest from before Shabbat. And if there is <i>chametz</i> left over on Shabbat day, one nullifies it and turns a vessel over it until the conclusion of the first holiday, and he destroys it [then].",
+            "[In a case in which] one has many loaves of priestly tithe and needs to burn it on the eve of Shabbat: He may not mix the pure with the impure and burn [them together]. Rather he must burn the impure by itself, the pure by itself and the suspended by itself. And he should only leave enough of the pure [tithe] to eat until four hours on Shabbat day.",
+            "One who forgot or was wanton, and did not search on the night of the fourteenth must search on the fourteenth in the morning. [If] he did not search in the morning, he must search at the time of the destruction [of the <i>chametz</i>. If] he did not search at the time of the destruction, he must search in the middle of the festival. [If] the holiday passed and he did not search, he must search after the festival in order to destroy what he finds of the <i>chametz</i> over which Passover transpired - since it is forbidden to benefit [from it].",
+            "When one searches for <i>chametz</i> on the night of the fourteenth or the day of the fourteenth or in the middle of the festival, he should recite the blessing before he begins to search: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who has sanctified us with His commandments and has commanded us about destruction of <i>chametz</i>. And he searches and seeks [it] in all of the places into which we introduce <i>chametz</i>, as we have explained. But if he searches after the festival, he does not recite the blessing.",
+            "And when he finishes searching - if he searched on the night of the fourteenth or on the day of the fourteenth before the sixth hour, he must nullify all of the <i>chametz</i> that remained in his possession and that he does not see. And he should say, \"All the <i>chametz</i> that is in my possession that I have not seen - behold it is like dust.\" But if he searched from the beginning of the sixth hour and onward, he is not able to nullify [it], for it is surely not in his possession - as it is already forbidden to benefit [from it].",
+            "Hence if he did not nullify [it] before six [hours]; and he found <i>chametz</i> from six hours and onward that he had his mind upon and he forgot it at the time of the destruction and did not destroy it - this one has surely transgressed, \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found.\" For he surely did not destroy [it], nor did he nullify [it]. And nullification now does not help him at all, since [the <i>chametz</i>] is not in his possession. Yet Scripture made it as if it was in his possession, to make him liable for \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found.\" So he is obligated to destroy at any time that he finds it. However if he found in on the holiday, he covers it with a vessel until the evening and destroys it [then]. And if it is of consecrated [foods], he does not need to cover it with a vessel, since all separate from it [regardless].",
+            "[In a case of] one who went out of his house before the time of the destruction to do a commandment or to eat at a commanded meal - such as a betrothal meal or a marriage meal - and remembered that he had <i>chametz</i> in his house: If he is able to return and destroy it and come back to his commandment, he should return. But if not, he should nullify [it] in his heart, and that is enough for it. [If] he went out to save [Jews] from a [foreign] troop, from a [flooding] river, from a fire or from the collapse [of a structure], he should [just] nullify [it] in his heart and that is enough for it. [If] he went out for his own sake and remembered that he had <i>chametz</i> in his house, he should return immediately. And [what is the minimum for which] he must return? Up to a <i>kabeitsah</i> (the size of a large egg). [If] it was less than a <i>kabeitsah</i>, he should nullify it in his heart and that is enough for it.",
+            "[In a case of] one who left a kneaded dough in his house [on the festival] and went out and remembered [it] after he left; and he is [now] sitting before his teacher and is afraid lest it rise before he comes back: Such a one should surely nullify it in his heart before it leavens. But if it [already] leavened, the nullification does not help at all. Rather, he has already transgressed \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found.\" And he is obligated to destroy it immediately when he returns to his house.",
+            "How is destruction of <i>chametz</i> [done]? One burns it, or crumbles [it] and winnows [it] in the wind. Or one throws it to the sea - but if the <i>chametz</i> is hard and the sea does not break it up quickly, he should surely crumble it and afterwards throw it to the sea. [In a case of] <i>chametz</i> upon which a collapsed [structure] collapsed and there was three or more handbreadths of [debris] found upon it: It is surely like it is destroyed. But he must [still] nullify it in his heart if the sixth hour did not yet begin. [If] he gave it to an idolater before the sixth hour, he does not need to destroy [it]. And if he burned it before the sixth hour, it is surely permissible to benefit from its coals in the middle of Passover. But if he burned it from the sixth hour and onward - since it is forbidden to benefit [from it], he surely may not feed an oven or stove with it and he may not bake with it and he many not cook. However if he did cook or bake [with it], it is forbidden to benefit from that bread or that cooked food. And likewise is it forbidden to benefit from its coals - as he burned it after it became forbidden to benefit [from it]."
+        ],
+        [
+            "It is written in the Torah: \"No leavened bread shall be seen with you\" (Exodus 13:7). One might suppose that a man commits no transgression if he hides the <i>ḥametz</i> or deposits it with a non-Jew; the Torah therefore says plainly: \"No leaven shall be found in your houses\" (Exodus 12:19), even if he has deposited or hidden it. Furthermore, one might suppose that a man transgresses only if the <i>ḥametz</i> is inside his house, but if it is far from his house, in the fields or in another town, he does not transgress the law; the Torah therefore says plainly: \"In all your territory\" (13:7), meaning: wherever you have control. It is possible that one is obligated to destroy <i>chamets</i> of an idolater or of consecrated food. Hence we learn to say, \"it shall not be seen with you\" (Exodus 13:7; Deuteronomy 16:4) - you may not see yours, but you may see that of others and of the Most High.",
+            "See, you have learned that [regarding] <i>chamets</i> of an Israelite: If he left it in his possession - even [if] concealed, and even [if] in a different city or even [if] entrusted to the hand of an idolater - this one is surely transgressing \"it shall not be seen\" and \"it shall not be found.\" [Regarding] <i>chamets</i> that was consecrated or that belonged to an idolater and was with an Israelite  - even if it was with him in the house - it is surely permitted, because it is not his. And even if it belonged to a resident stranger over whom the hand of Israel rules, we do not force him to remove the <i>chamets</i> from his possession on Passover. But [the Jew that has it in his house] needs to make a partition ten handbreadths high in front of the  <i>chamets</i> of the idolater, lest [the Jew] come to supply from it. But consecrated [<i>chamets</i>] need not [be partitioned off], because everyone separates from consecrated [foods] in order not to come to [the prohibition of] misappropriation. ",
+            "[In a case of] an idolater who deposited his <i>chamets</i> with an Israelite: If the Israelite accepted responsibility upon himself - that if it is lost or stolen, he will pay him for its value - this one is surely obligated to destroy it. Since he accepted responsibility upon himself, it became like his. But if he did not accept responsibility, it is permissible to keep it with him; and it is permissible to eat from it after Passover - as it is in the possession of the idolater.",
+            "[In a case of] an extortionist idolater who deposited his <i>chamets</i> with an Israelite: If the Israelite knows that if it is lost or stolen, he will obligate him to pay [for] it and [then] force him and extort him to pay - this one is surely obligated to destroy it, even though he did not accept responsibility for it. For it is surely considered as if it is his, since the extortionist obligates him [to accept] responsibility.",
+            "[In a case of] an Israelite who pawns his <i>chamets</i> with an idolater: If he said to him, \"If I don't bring you money from now until day x, you acquire this <i>chamets</i> from now\" - it is surely in the possession of the idolater, so that <i>chamets</i> is permitted after Passover. But if he did not say, \"you acquire from now\" - it comes out that that <i>chamets</i> is like a deposit with the idolater, so it is forbidden to benefit [from it] after Passover.",
+            "[In a case of] an Israelite and an idolater who were coming on a ship and there was <i>chamets</i> in the hand of the Israelite and the fifth hour arrived: That one may surely sell it to the idolater or give it to him as a gift and [then] purchase it back from him after Passover. And [that is] so long as he gives it to him as an outright gift.",
+            "",
+            "If one keeps food that contains an admixture of <i>ḥametz</i> during Passover, he transgresses the prohibition against its being seen or found. For example brine, Babylonian <i>kutach</i> and Median beer, that they make from flour, and all of the edible things that are similar to them. However, if the thing containing an admixture of <i>ḥametz</i> is not edible, it is permissible to retain it during Passover.",
+            "How is this? [In a case of] a tanners’ trough into which one placed flour and [animal] skins: This is surely permissible to keep - even if he placed [the skins] one hour before the [time of] the destruction. And if he did not place skins [into it], but placed the flour before three days from the time of the destruction [of  <i>chamets</i>], it is permissible to keep it - for [the flour's] appearance has gone bad; within three days, one is obligated to destroy [it].",
+            "And likewise an eye salve, a plaster, a bandage or a <i>teriak</i> into which one put <i>chamets</i> is permissible to keep on Passover - for its appearance has surely gone bad.",
+            "One does not need to destroy bread itself that spoiled and became disqualified from the eating of a dog, nor an emollient that became putrid. It is permissible to keep garments that were laundered with wheat fat, and papers that were glued with  <i>chamets</i> and anything that is similar to it. And no [prohibition of] \"it shall not be seen,\" and \"it shall not be found\" [applies] to them - as the appearance of <i>chamets</i> does not remain.",
+            "[Regarding] something with which <i>chamets</i> is mixed and it is not a human food at all; or it is not a food for all people, such as  <i>teriak</i> and that which is similar to it - even though it is permissible to keep it, it is forbidden to eat it until after Passover. And even though it only has a minimal amount of <i>chamets</i>, it is [still] surely forbidden to eat it. "
+        ],
+        [
+            "There is no prohibition on account of <i>chamets</i> on Passover except [from] the five species of grain alone; and they are the two species of wheat - being wheat and spelt; and the three species of barley - being barley, oats, and rye. But legumes, like rice, millet, beans, lentils and that which is similar to them, are not [prohibited] on account of <i>chamets</i>. Rather even if one kneaded rice flour and the like in boiling water and covered it in clothes until it rose like leavened dough - it is surely permitted for eating, as this is not leavening but rather decay. ",
+            "If we knead these five species of grain with fruit juice alone - without any water - they will never come to be leavened; rather even if they are left out all day until the dough has risen, they are permissible to eat - as fruit juice does not leaven but rather causes decay. And fruit juices are [things] such as wine, milk, honey, olive oil, apple juice, pomegranate juice, and anything that is similar to these from the remaining wines, oils, and drinks. And that is so long as they have never been mixed with water; but if a minimal amount of water has been mixed with them, they will leaven. ",
+            " 3 One may not cook wheat in water, like groats; nor flour, like fritters. And if one cooked [these], they are surely fully <i>chamets</i>; and that is so long as [the wheat berries] have cracked during the cooking. One may not roast dough in oil on a pan, but one may cook [matsah] bread and roasted flour. And if one boiled water a lot and put flour into it afterwards, it is surely permitted because it is cooked instantly - before it can leaven. But it has already [become] customary in Shinaar (Babylonia), in Spain and in all the West (the Maghreb) to prohibit this, [as a] decree lest the water not be boiled very well. ",
+            " 4 It is permitted to cook grain or the in fruit juice. And likewise dough that was kneaded with fruit juice: If they cooked it in fruit juice or roasted it on a pan in oil, it is surely permitted - since fruit juices do not leaven. ",
+            " 5 [In a case of] toasted grain that one singes in fire and grinds: We may not cook its flour in water, lest it was not properly roasted in the fire and it comes out that it becomes leavened when one cooks it. And likewise when one hardens new pots, one may not cook anything inside them except for baked matsah which they went back and ground; but roasted flour is forbidden, lest they did not roast it properly and it comes to be leavened. ",
+            "We may not mix barley with water (to remove the bran) on Passover, because they are soft and quickly become leavened. But if one did mix [them with water]: If they softened such that if they would put them on top of the tray on which we bake loaves [of matsa], they would crack - they are surely forbidden. However if they did not reach this softness, they are surely permissible.",
+            "It is permissible to mix wheat [berries] with water in order to remove the bran; and to grind them immediately, in the way that we grind fine flour. But it has already [become] customary among all of Israel in Shinaar (Babylonia), in the Land of the Gazelle (Israel), in Spain and in the cities of the West (the Maghreb) not to mix wheat [berries] with water, [as a] decree lest they stay (too long in the water) and become leavened. ",
+            "[In a case of] a cooked food that was cooked and barley or wheat were found in them [afterwards]: If they cracked, the entire cooked food is forbidden - as <i>chamets</i> has surely mixed into it. But if they did not split, we remove it and burn it; and we eat the rest of the cooked food. For grain mixed [in water] that did not split is not fully  <i>chamets</i> [according to] the Torah. But it is rather only [forbidden] from the words of the Scribes (rabbinic).",
+            "Because it is stated (Exodus 12:17), \"And you shall guard the matsas\" - meaning to say, be careful with the matsa and guard it from any type of leavening - therefore the Sages said that one must be careful with the flour from which he eats on Passover, such that water not come upon it after it was reaped; such that there not be any leavening in it. [In a case of] grain that sunk into a river or upon which water fell: In the same way as it is forbidden to eat it, so too is it forbidden to keep it [over Passover]. Rather he should sell it to an Israelite [who will be able to consume it before Passover] and inform him [that it got wet], so that he eat it before Passover. However if he sold it to a gentile before Passover, he should sell a little to each and every one [he finds], so that it will finish before Passover - lest the gentile turn back and sell it to an Israelite.",
+            "[In a case of] grain upon which water is dripping: The whole time that it continues dripping one drop after [the other] - even the entire day - it will not come to leavening. But if it stops - if it stays the requisite [amount of time to leaven it], it is surely forbidden. ",
+            "We may not knead a large dough on Passover, lest it become leavened - but rather only like the requisite amount for the <i>challah</i>-tithe. And we may not knead with heated water, nor with water heated by the sun nor with water that was drawn on the same day, but rather with water that rested overnight. But if one transgressed and kneaded with one of all of these, the bread (that he wants to consider matsa) is surely forbidden bread (and not matsa).",
+            "A woman may not sit under the sun and knead; nor under the clouds on a cloudy day - even in a place upon which the sun is not shining. And she may not leave the dough and get involved in another matter. And if she was [both] kneading and baking, she needs two vessels of water - one with which she brushes [the surface of the matsa] and one with which she cools down her hands (from being in contact with the oven). However if she transgressed and kneaded under the sun or did not cool down her hands or made a dough larger than the requisite amount for the <i>challah</i>-tithe, the [matsa] is permissible. And how much is the requisite amount for the <i>challah</i>-tithe? Like forty-three and a fifth eggs - according to the body (volume) of a medium egg, not according to its weight.",
+            "All the time that one is working with the dough - even the whole entire day - it does not come to being leavened. But if he lifted his hand [from it] and left the dough until it reached [the point] that it lets out a sound when one hits it with his hand, it has already become leavened; and he must burn it immediately. But if it does not let out a sound: If it waited [enough time] in order for one to walk a <i>mil</i>, it has already become leavened; and he must burn it immediately. And likewise if its surface turned pale - like a man whose hair stood on end (from fright) - it is surely forbidden to eat it. But we are not liable for excision because of it. ",
+            "[In a case of] two doughs from which they lifted their hands, [the doughs having been] kneaded at the same time - one of them has the sound (see previous law) and the other does not have the sound: Both of them must be burned; and they are both fully <i>chamets</i>.",
+            "We may not make combed designs [on matsa] on Passover, since a woman delays with them and [the matsas] become leavened at the time of their making. Hence bakers are permitted to make them - as they are experts in their craft and make them quickly. But homeowners are forbidden - even if they designed them with a mold, lest others will come and make them without a mold, delay in their making and they become leavened.",
+            "[Regarding] water with which we wash our hands or the kneading trough after we knead [upon it]; as well as water that we use at the time of kneading: He must surely dump it on an inclined place, so that it not gather in one place and become leavened.",
+            "We may not soak bran and place it in front of chickens, lest it will become leavened. Rather we may scald it for them with boiled waters and leave it in front of them. And it has already [become] customary in most of the [Jewish] world not to scald, [as a] decree lest one not boil the water properly.",
+            "And it is permissible to knead bran or flour for chickens and to feed [it to] them immediately or to place it in front of them while he is standing over them, so that it does not stay [idly] in front of them enough [time] in which to walk a <i>mil</i>. And it does not become leavened the whole time they are pecking at it or he turns it with his hand. And when they finish eating, he should wash the vessel with water and dump it on an inclined place. ",
+            "A woman may not soak bran that she will take in her hand to [use in] the bathhouse. But she may rub it on her dry flesh. And one may not chew wheat and put it on his wound, since it will become leavened. And we may not put flour into <i>charoset</i>. But if one put [it in], he should dump it immediately - since it is quick to become leavened. And we [also] may not put flour into mustard. But if he put [it in], he should eat it immediately.",
+            "It is permissible to put spices, sesame, nigella and that which is similar to them into the dough. And likewise is it permissible to knead the dough with water and oil or honey and milk, or to brush [it] with them. But on the first day [of Passover], it is forbidden to knead and to brush with [anything] but water alone. Not because of <i>chamets</i>, but rather in order that it be \"bread of poverty\" (Deuteronomy 16:3). And it is only on the first that it must be a remembrance of the bread of poverty. ",
+            "Any vessel that was used cold for <i>chamets</i> may be used cold for matsa - except for a vessel in which we leave leavening, and a vessel in which we leave <i>charoset</i> - as their [ability] to leaven is harsh. And likewise kneading troughs in which we knead <i>chamets</i> and leave it there until it becomes leavened - they are surely like a house of leavening, so we do not use them on Passover.",
+            "We may not bake matsa on Passover on a ceramic tray upon which we bake loaves of <i>chamets</i> all of [the rest of] the year. But if he filled it with coals and fired up the place in which he cooked the <i>chamets</i>, it is permissible to cook matsa upon it.",
+            "[Regarding] metal vessels and stone vessels that were used for <i>chamets</i> with boiling water in a primary vessel (<i>kli rishon</i>, a vessel in which foods are cooked) - such as pots and pans: He may put them into a big vessel of water, fill [it with] water above them and boil them within it until they exude [the absorbed <i>chamets</i>]. And [then] he rinses them with cold water and may use them for matsa. And likewise should he boil knives - the blade and the handle - in a primary vessel; and he may use them with matsa afterwards.",
+            "One should place metal and stoneware vessels and wooden vessels that were used for <i>chamets</i> in a secondary vessel (a vessel that receives hot food from a primary vessel) - such as bowls and cups - into a large vessel and put boiling water upon them. He should [then] leave them within it until they exude [the absorbed <i>chamets</i>]. And afterwards he rinses them and may use them for matsa.",
+            "[Regarding] all ceramic vessels that were used for <i>chamets</i> in hot water - whether it is a primary vessel such as pots, or whether it is a secondary vessel such as bowls; whether they are glazed and smoothed with lead which they make [to be] like glass, or whether they were [just] ceramic as they are: We may not use them for matsa, but must rather leave them for after Passover and cook with them [then].",
+            "[In a case of] a primary vessel that one wanted to boil, but he did not find a vessel larger than it in order to boil it within it: This one may surely encircle it with a rim of clay on its rim from the outside and [then] fill it with water until the water overflows, over its rim. He should [then] boil the water within it and that is enough for it. And afterwards he rinses it and may use it for matsa. "
+        ],
+        [
+            "The Torah commands us to eat <i>matzah</i> on the night preceding the fifteenth day of <i>Nisan</i>, as it is written: \"In the evening, you shall eat unleavened bread\" (Exodus 12:18), everywhere and throughout time. It did not make this eating dependent on the Passover sacrifice. Rather this is a commandment on its own; and [the time of] its commandment is all of the night. But during the rest of the festival, the eating of matsa is optional - if he wants, he may eat matsa; [and] if he wants, he may eat rice, millet, roasted grains or fruits [instead]. However on the night of the fifteenth alone, it is an obligation. By eating a piece of <i>matzah</i> the size of an olive [on the night of the fifteenth] one fulfills his duty.",
+            "[If] one swallowed matsa, he has fulfilled [the obligation. If] he swallowed bitter herbs, he has not fulfilled [it. If] he swallowed matsa and bitter herbs like one (at the same time), he fulfilled matsa; he did not fulfill bitter herbs - as the bitter herbs are like [something] auxiliary to the matsa. [If] he wrapped them in [palm] bast or that which is similar to it and swallowed them, he did not even fulfill matsa.",
+            "[If] he ate matsa without intent - such as if idolaters or brigands forced him to eat [it] - he has fulfilled his obligation. [If] he was epileptic and ate a <i>kazayit</i> of matsa at the time of his seizure, and was healed afterwards - he is obligated to eat [it again] after he was healed. For the first eating was at a time when he was exempt from all of the commandments. ",
+            " 4 One only fulfills the obligation of eating matsa if he ate it from one of the five species [of grain], as it is stated (Deuteronomy 16:3), \"You shall not eat <i>chamets</i> upon it; for seven days you shall eat matsas upon it\": One fulfills his obligation if he eats matsa [from] things that come to being leavened. But he does not fulfill matsa [with] other things - such as rice, millet and legumes - since there is no <i>chamets</i> with them.",
+            "[In a case of] one who makes a dough from wheat and from rice (together): If there is the taste of grain in it, he has fulfilled his obligation. One may fulfill his obligation from'dog's dough,' if he ate from it at a time when the shepherds [also] eat from it. [But if] the shepherds are not eating from it, he does not fulfill [his obligation] with it - for it is [then] not guarded for the sake of [the commandment of] matsa. One may fulfill his obligation on Passover [with] matsa that was kneaded with fruit juice. But we may not knead it with wine or oil or milk, on account of 'bread of poverty' - as we explained. And if he did knead [with them] and ate [it], he has not fulfilled his obligation. We do not fulfill [our obligation] with coarse bran [matsa], nor with bran [matsa]. But [if] he kneaded the dough [together] with its bran and with its coarse bran and made it [mastsa] bread, he fulfills his obligation. And likewise is very clean fine flour permissible and he may fulfill his obligation on Passover with it. And we do not say about it [that] this is not 'bread of poverty.'",
+            "It is the same [whether] matsa is baked in an oven or in a pan - whether he stuck the dough on the pan and heated it afterwards or heated [it] and then stuck [the dough] - even if he baked it in the ground: He surely fulfilled his obligation with it. And likewise do we fulfill it if it is not fully baked. And that is so long as strings of dough are not not pulled from it at the time that he breaks it apart. And we fulfill [it] with a [matsa] wafer that is soaked - and that is so long as it has not been liquefied. But [regarding] a matsa that one boiled, he does not fulfill his obligation with it when he eats it - for there is surely not the taste of [matsa] bread in it. ",
+            "One does not fulfill his obligation by eating matsa that is forbidden to him, such as if he ate it untithed, or [as] first tithe from which the priestly tithe was not taken or if he stole it. This is the general principle: We fulfill our obligation with anything upon which we may recite the Grace after the Meals. And we do not fulfill our obligation with anything upon which we may not recite the Grace after the Meals.",
+            "Priests (kohanim) fulfill [their obligation] with <i>challah</i>-tithe and with priestly tithe, even though it is matsa that is not fit for everyone. And likewise do we fulfill our obligation with second tithe in Jerusalem. But we do not fulfill [our obligation] with matsa of the first fruits (<i>bikkurim</i>) - even in Jerusalem. For first fruits are not permitted in all settlements; whereas [with] second tithe, it is possible that he will redeem [it] and eat [it] in any place. And it is written, (Exodus 12:20), \"you shall eat matsas in all of your settlements\" - matsa that is fit to be eaten in all of the settlements is the one with which we fulfill our obligation.  ",
+            "We may not fulfill [our obligation] with loaves of thanksgiving and wafers of the nazerite that one made for himself. For it is stated (Exodus 12:17), \"And you shall guard the matsas\" - matsa that is guarded for the matter of matsa alone is the one with which we fulfill [the obligation], whereas this one is guarded for the matter of the sacrifice. But if he made it to sell in the marketplace, this one surely fulfills his obligation with it. For the mind of one who makes [it] to sell in the marketplace is that if they are not sold, he will eat it; and it comes out that at the time of their making, he guarded them for the sake of matsa.",
+            "All are required to eat <i>matzah</i> on the first night of Passover; this includes women and slaves. A child able to eat bread should be fed a piece of <i>matzah</i> the size of an olive [at least] in order to train him in the performance of religious duties. [In a case of a] sick or elderly person who is not able to eat: We soak a (matsa) wafer in water for him and we feed it to him. And that is so long as it is not liquefied.",
+            "",
+            "The sages have forbidden the eating of <i>matzah</i> on the day preceding <i>Pesaḥ</i>, in order to make it conspicuous at night. And we strike one who ate matsa on the eve of Passover with lashes for rebellion until his soul departs. And likewise is it forbidden to eat on the eve of Passover from a little before the [time of the] afternoon prayer so that he will enter into eating matsa with desire (he will be hungry for it). But he may eat a few fruits or vegetables; however he should not fill his stomach with them. The ancient sages used to go hungry on the day preceding <i>Pesaḥ</i>, so that they might eat the <i>matzah</i> with appetite. But on other Shabbat eves and holiday eves, he may eat and continue until it gets dark.   "
+        ],
+        [
+            "According to a biblical positive command, we must tell on the night preceding the fifteenth day of <i>Nisan</i> all about the miracles and wonders that were performed for our forefathers in Egypt. As it is stated (Exodus 13:3), \"Remember this day that you went out of Egypt\"; just as it is stated (Exodus 20:8), \"Remember the day of the Shabbat.\" And from where [do we know] that [the remembering] is on the night of the fifteenth? [Hence,] we learn to say (Exodus 13:8), \"And you shall recount to your son on that day, saying, 'Because of this'\" - at the time that there is matsa and bitter herbs (being 'this') laying in front of you. And [this is the case] even though he does not have a son. Even great scholars are required to tell about the exodus from Egypt. Anyone who relates at length about the events that occurred deserves praise.",
+            "",
+            "",
+            "And one must begin with disgrace and conclude with praise. How is that? He begins and recounts that in the beginning, our ancestors at the time of Terach and before him, were heretics, erring after emptiness and pursuing idolatry. And he concludes with the true religion that the Omnipresent brought us close to Him, separated us from the nations and brought us close to His unification. And likewise does he begin and lets it be known that we were slaves to Pharaoh in Egypt and all of the evil that he did to us. And he concludes with the miracles and with the wonders that were done for us and with our freedom. And that is that he should expound from \"My father was a wandering Aramean\" (Deuteronomy 26:5), until he finishes all of [that] section. And anyone who adds and speaks at length in expounding this section, he is surely praiseworthy.",
+            "Anyone who has not said these three things on the night of the fifteenth has not fulfilled his obligation, and these are them: The Passover sacrifice; matsa; and marror. The Passover sacrifice for the sake of (to commemorate) that the Omnipresent  passed over the homes of our ancestors in Egypt; as it is stated (Exodus 12:27), \"And you shall say, 'It is the Passover sacrifice to the Lord, etc.'\" Bitter herbs [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt. Matsa [to commemorate] that they were delivered. And these thing are called Haggadah (Recounting).",
+            "In every generation, one must show himself as if he personally had come out from the subjugation of Egypt; as it is stated (Deuteronomy 6:23), \"And He took us out from there, etc.\" And regarding this, the Holy One, blessed be He, commanded in the Torah (Deut. 5:15, 15:15, 24:22), \"Remember that you were a slave\" - meaning to say, as if you yourself had been a slave, came out to freedom, and were redeemed. ",
+            "Hence when a person eats on that night, he must eat and drink while he is reclining in the way of freedom. And each and every one - whether man or woman - is obligated to drink four cups of wine on this night. We do not lessen them for him. And even for a poor person that is sustained from charity do we not lessen the four cups for him. The requisite amount of each of these cups is a <i>reviit</i>.",
+            "Even a poor person among Israel should not eat until he reclines.  A woman does not need to recline; but if she is an important woman, she does need to recline. And  a child with  his father; and a butler in front of his master need to recline. But a student in front of his teacher may not recline unless his teacher gave him permission. And reclining of the right [side] is not reclining. And likewise one who reclines on his back or on his face - it is not reclining. And when do we need reclining? At the time of eating a <i>kazayit</i> of matsa and drinking these four cups. And if he reclines [during] the rest of his eating and drinking, he is surely praiseworthy. But if not, he does not need [to do so].",
+            "[Regarding] these four cups, one must mix them in order that the drink be pleasant - it is all according to the wine and according to the opinion of the drinker. One should not have less than a <i>reviit</i> of undiluted wine in all four of them (together). [If] one drank these four cups from wine that was not mixed, he has fulfilled the [obligation to drink] the four cups, but he has not fulfilled [the obligation to drink in a way that expresses] freedom. [If] one drank them all at once, he has fulfilled [the obligation to drink wine as an expression of] freedom, but he has not fulfilled the [obligation to drink] four cups. And if he drank the majority of each cup, he has fulfilled [his obligation].",
+            "One recites a blessing over each and every one of these four cups on its own. [In addition:] One recites the sanctification of the day (Kiddush) over the first cup; one reads the Haggadah over the second cup; one recites the Grace over the Meal over the third cup; [and] one completes the Hallel and recites the blessing on the song over the fourth cup. And if one wants to drink between these cups, he may drink. [However,] between the third and fourth, he may not drink.",
+            "<i>Charoset</i> is a commandment from the words of the Scribes (rabbinic), in remembrance of the clay with which they would work in Egypt. And how do we make it? We take dates or dried fig bulk or raisins and that which is similar to them and crush them. Then we put vinegar into it and add spices, such that it be like clay with straw. And we put it on the table on the [first two] nights of Passover.",
+            "The eating of bitter herbs is not a commandment from the Torah on its own, but is rather dependent upon the eating of the Passover sacrifice. For it is a commandment to eat the meat of the Passover sacrifice over matsa and bitter herbs. And it is from the words of the Scribes (rabbinic) to eat bitter herbs by itself on this night, even [when] the Passover sacrifice is not there.",
+            "The bitter herbs mentioned in the Torah are lettuce, endives, chervil,  field eryngo, and <i>marror</i>. All five of these types of vegetables are called bitter herbs. And if he ate a <i>kazayit</i> from one of them or from [all] five of them, he has fulfilled [the commandment]. And that is so long as they are fresh. But if he boiled them, pickled them or cooked them, he has not fulfilled [the commandment] with them. "
+        ],
+        [
+            "The order (Seder) of these commandments on the fifteenth is like this: In the beginning, we pour a cup [of wine] for each and every one, recite the blessing, \"who creates the fruit of the vine,\" say the sanctification of the day (Kiddush) over it and [the blessing over] time and drink. And then one recites the blessing over [washing] the hands and [washes] his hands. And they bring a set table upon which there are bitter herbs, another vegetable, matsa, <i>charoset</i>, the body of the Passover sacrifice and meat of the festival sacrifice from the day of the fourteenth [of Nissan]. And at this time, we bring two types of meat - one in commemoration of the Passover sacrifice and one in commemoration of the festival sacrifice - on the table [instead].",
+            "One begins and recites the blessing \"who creates the fruit of the ground,\" takes a vegetable, dips it in <i>charoset</i> and eats a <i>kazayit</i> - he and everyone reclining with him - each and every one should not eat less than a <i>kazayit</i>. Afterwards, we take away the table from in front of the reader of the Haggadah only. We [then] pour the second cup; and here the son asks. And [then] the reader says, \"What differentiates this night from all [other] nights? On all other nights we don't dip even once; but tonight twice. On all other nights we eat <i>chamets</i> and matsa; but tonight it is all matsa. On all other nights we eat meat roasted, boiled, or cooked; but tonight it is all roasted. On all other nights we eat other vegetables; but tonight it is all bitter herbs. On all other nights we eat whether sitting or reclining; but tonight we are all reclining.\"",
+            "At this time, he does not say \"tonight it is all roasted\" - since we do not have a sacrifice. And he begins with disgrace and reads until he finishes expounding all of the section, \"My father was a wandering Aramean\" (Deuteronomy 26:5).",
+            "And he brings the table back in front of him and says, \"This Passover sacrifice that we are eating is for the sake of (to commemorate) that the Omnipresent passed over the homes of our ancestors in Egypt; as it is stated (Exodus 12:27), 'And you shall say, '\"It is the Passover sacrifice to the Lord, etc.\"'\" And [then] he lifts the bitter herbs in his hand and says, \"These bitter herbs that we are eating are [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt; as it is stated (Exodus 1:14), 'And they embittered their lives.'\"  And [then] he lifts the matsa in his hand and says, \"This matsa that we are eating is [to commemorate] that the dough of our ancestors did not have enough time to become leavened before the Holy One, blessed be He, revealed Himself and redeemed them immediately; as it is stated (Exodus 12:39), 'And they baked the dough that they had taken out of Egypt, etc.'\" And at this time, he says, \"The Passover sacrifice that our ancestors were eating at the time when the Temple existed is [to commemorate] that the Omnipresent passed over the homes of our ancestors, etc.\" ",
+            "And [then] he says, \"Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, lavish, exalt, aggrandize and extol He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy and from darkness to great light. And let us say before Him, Halleluyah! 'Halleluyah. Servants of the Lord, praise, etc.' (Psalms 113:1) until \"a rock to a spring of water' (Psalms 114:8).\" And he concludes, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us to this night to eat matsa and bitter herbs.\" And at this time, he adds, \"So too, Lord our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; and we should eat there from the offerings and from the Passover sacrifices, the blood of which should reach the wall of Your altar for favor, and we shall thank You with a new song upon our redemption and upon the restoration of our souls. Blessed are you, Lord, who redeemed Israel.\" And he recites the blessing, \"who creates the fruit of the vine,\" and drinks the second cup.",
+            "And afterwards he recites the blessing over [washing] the hands and [washes] his hands a second time - since he removed his mind [from the first washing] at the time of the reading of the Haggadah. And he takes two [matsa] wafers, divides one of them, places the broken one inside the whole one and recites the blessing, \"who brings forth bread from the land.\" And because of what does he not recite the blessing over two [whole] loaves, as on other holidays? Because it is stated (Deuteronomy 16:3), \"bread of poverty\": Just like the way of the poor person is with a piece (and not a whole loaf), so too here is it with a piece. And afterwards he wraps the matsa and bitter herbs to be [like] one, dips it in <i>charoset</i>, recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us about the eating of matsas and bitter herbs\" and eats them. And if he eats the matsa by itself and the bitter herbs by themselves, he recites a blessing upon this one by itself and upon that one by itself.  ",
+            "And afterwards, he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us about eating the offering,\" and eats from the meat of the festival [offering] of the fourteenth first. And [then] he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us about the eating of the Passover sacrifice,\" and he eats from the body of the Passover sacrifice. And the blessing of the Passover sacrifice does not exempt that of the offering, nor does that of the offering exempt that of the Passover sacrifice.",
+            "At this time when there is no sacrifice there - after he recites the blessing, \"who brings forth bread,\" he then recites the blessing, \"about the eating of matsa,\" dips the matsa in <i>charoset</i> and eats [it]. He then recites the blessing, \"about the eating of bitter herbs,\" dips the bitter herbs in <i>charoset</i> and eats [them]. And he may not keep [them for long] in the <i>charoset</i>, lest it nullifies their taste. And this is a commandment from the words of the scribes (rabbinic). And then he goes back to fold the matsa and the bitter herbs [together], dips [them] in the charoset and eats them without a blessing, in remembrance of the Temple.",
+            "And afterwards he continues with the meal and eats all that he wants to eat and drinks all that he wants to drink. And at the end, he eats [as little as] a <i>kazayit</i> of meat of the Passover sacrifice, and does not taste [anything] after it at all - and at this time, he eats a <i>kazayit</i> of matsa, and does not taste anything after it - in order that it will be the end of his meal and the taste of the meat of the Passover sacrifice or the matsa will be in his mouth, since eating them is the commandment. ",
+            "And afterwards, he [washes] his hands and recites the Grace over the Meal over a third cup and drinks it. And afterwards, he pours a fourth cup and finishes the Hallel over it. And he recites the blessing over the song, and that is \"May all of your creatures praise you, etc.\" And he recites the blessing, \"who creates the fruit of the vine,\" [drinks it] and does not taste anything afterwards the whole night except for water. And he should pour a fifth cup and say the Great Hallel (Psalms 136) upon it, from \"Give thanks to the Lord, for He is good\" (Psalms 136:1) to \"Upon the rivers of Babylon\" (Psalms 137:1). And this cup is not obligatory like the [other] four cups. And he can finish the Hallel in any place that he desires, even though he is not in the place of the meal. ",
+            "[In] a place  where they were accustomed to eat roasted meat on Passover evenings, we may eat it. [In] a place where they were accustomed not to eat [it], we may not eat it, [as a] decree lest they will say it is meat of a Passover sacrifice. And it is forbidden in every place to eat a whole roasted lamb at once on this night, since it appears like one eating consecrated foods outside [the Temple]. But if it was cut up or lacking one of its limbs or he boiled one of its limbs and it is connected, it is surely permissible in a place where they were accustomed [to eating it].",
+            "One who does not have wine on Passover night can make the sanctification over bread (matsa) - in the way that he does on Shabbat - and does all of the [other] things in this order. One who does not have a vegetable besides bitter herbs alone recites two blessings on the bitter herbs at the beginning - \"about the eating of bitter herbs,\" and \"who creates the fruit of the ground\" - and eats [it]. And when he finishes the Haggadah, he recites the blessing over the matsa and eats [it]; and then eats from the bitter herbs again without a blessing.",
+            "[In a case of] one who only has a <i>kazayit</i> of guarded matsa: When he finishes his meal with matsa that is not guarded, he recites the blessing, \"on the eating of matsa,\" eats that <i>kazayit</i>, and does not taste [anything] after it at all.  ",
+            "One who slept in the middle of the meal and awoke may not eat again. [If only] some members of a grouping slept in the middle of the meal, they may eat again. [If] they all fell asleep and awoke, they may not eat. [If] they all nodded off, they may eat.<br>The End of the Laws of <i>Chamets</i> and Matsa."
+        ],
+        [
+            "The text of the Haggadah which Israel is accustomed [to use] at the time of the Exile is like this: He begins over the second cup and says:",
+            "We left Egypt in frenzy. This is the bread of poverty that our ancestors ate in the land of Egypt. Anyone who is famished should come and eat; anyone who is in need to have the Passover sacrifice should come and partake of the Passover sacrifice. Now we are here, next year we will be in the Land of Israel; this year we are slaves, the year that is coming we will be free people.",
+            "What differentiates this night from all [other] nights? On all other nights we don't dip even once; but tonight twice. On all other nights we eat chamets and matsa; but tonight it is all matsa. On all other nights we eat other vegetables; but tonight it is all bitter herbs. On all other nights we eat whether sitting or reclining; but tonight we are all reclining",
+            "We were slaves to Pharaoh in the Land of Egypt. And the Lord, our God, took us out from there with a strong hand and an outstretched forearm. And if the Holy One, blessed be He, had not taken our ancestors from Egypt, we and our children and our children's children would [all] be enslaved to Pharaoh in Egypt. And even if we were all sages, all discerning, all elders, all knowledgeable about the Torah, it would [still] be a commandment upon us to tell the story of the exodus from Egypt. And anyone who speaks at length about the exodus from Egypt, behold he is praiseworthy.",
+            "It happened once [on Passover] that Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were reclining in Bnei Brak and were telling the story of the exodus from Egypt that whole night, until their students came and said to them, \"The time of reciting the morning Shema has arrived.\"",
+            "Rabbi Elazar ben Azariah said to them, \"Behold I am like a man of seventy years and I have not merited [to understand why] the exodus from Egypt should be said at night until Ben Zoma expounded it, as it is stated (Deuteronomy 16:3), 'In order that you remember the day of your going out from the land of Egypt all the days of your life' - 'the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked during] the days; 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also during] the nights.\" But the Sages say, \"'The days of your life' [indicates that the remembrance be invoked in] this world, 'all the days of your life' [indicates that the remembrance be invoked also in] the days of the Messiah.\"",
+            "Blessed be the Place [of all], Blessed be He; Blessed be the One who Gave the Torah to His people Israel, Blessed be He. Corresponding to four sons did the Torah speak; one [who is] wise, one [who is] evil, one who is innocent and one who doesn't know to ask.",
+            "What does the wise [son] say? \"'What are these testimonies, statutes and judgments that the Lord our God commanded you?' (Deuteronomy 6:20)\" And accordingly you will say to him, as per the laws of the Passover sacrifice, \"We may not eat an <i>afikoman</i> (a dessert or other foods eaten after the meal) after [we are finished eating] the Pesach sacrifice (Mishnah Pesachim 10:8).\"",
+            "What does the evil [son] say? \"'What is this worship to you?' (Exodus 12:26)\" 'To you' and not 'to him.' And since he excluded himself from the collective, he denied a principle [of the Jewish faith]. And accordingly, you will blunt his teeth and say to him, \"'For the sake of this did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt' (Exodus 13:8).\" 'For me' and not 'for him.' And if he had been there, he would not have been saved.",
+            "What does the innocent [son] say? \"What is this?\" (Exodus 13:14) And you will say to him, \"'With the strength of [His] hand did the Lord take us out from Egypt, from the house of slaves' (Exodus 13:14).'\"",
+            "And [regarding] the one who doesn't know to ask, you will open [the conversation] for him. As it is stated (Exodus 13:8), \"And you will speak to your son on that day saying, for the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt.\" \"And you will speak to your your son \" - it could be from Rosh Chodesh [that one would have to discuss the Exodus. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"on that day.\" If it is [written] \"on that day,\" it could be from while it is still day [before the night of the fifteenth of Nissan. However] we learn [otherwise, since] it is stated, \"for the sake of this.\" I didn't say [this] except [that it be observed] when [this] matsa and bitter herbs are resting in front of you [meaning, on the night of the fifteenth].",
+            "From the beginning, our ancestors were idol worshipers. And now, the Place [of all] has brought us close to His worship, as it is stated (Joshua 24:2-4), \"Joshua said to the whole people, so said the Lord, God of Israel, 'Over the river did your ancestors dwell from always, Terach the father of Abraham and the father of Nachor, and they worshiped other gods. And I took your father, Abraham, from over the river and I made him walk in all the land of Canaan and I increased his seed and I gave him Isaac. And I gave to Isaac, Jacob and Esau; and I gave to Esau, Mount Seir [in order that he] inherit it; and Jacob and his sons went down to Egypt.'\"",
+            "Blessed be the One who keeps His promise to Israel, blessed be He; since the Holy One, blessed be He, calculates the end [of the exile,] to do as He said to Abraham, our father, in the Covenant between the Pieces; as it is stated (Genesis 15:13-14), \"And He said to Abram, 'you should surely know that your seed will be a stranger in a land that is not theirs, and they will enslave them and afflict them four hundred years. And also that nation for which they shall toil will I judge, and afterwards they will go out with much property.'\"",
+            "And it is this that has stood for our ancestors and for us; since it is not [only] one [person or nation] that has stood [against] us to destroy us, but rather in each generation, they stand [against] us to destroy us, but the Holy One, blessed be He, rescues us from their hand. Go out and learn what Laban the Aramean sought to do to Jacob, our father; since Pharaoh only decreed [the death sentence] on the males, but Laban sought to uproot the whole [people]. As it is stated (Deuteronomy 26:5), \"An Aramean was destroying my father; so he went down to Egypt and resided there\" - [this] teaches that Ya'akov, our father, didn't go down to settle in Egypt, but rather [only] to reside there, as it is stated (Genesis 47:4), \"And they said to Pharaoh, 'To reside in the land have we come, since there is not enough pasture for your servant's flocks, since the famine is heavy in the land of Canaan, and now please grant that your servants should dwell in the Land of Goshen.'\"",
+            "\"As a small number\" - as it is stated (Deuteronomy 10:22), \"With seventy souls did your ancestors come down to Egypt, and now the Lord, your God, has made you as numerous as the stars of the sky.\"",
+            "\"And he became there a nation\" - [this] teaches that Israel [became] distinguishable there. \"Great, powerful\" - as it is stated (Exodus 1:7), \"And the Children of Israel multiplied and swarmed and grew numerous and strong, most exceedingly and the land became full of them.\"",
+            "\"And numerous\" - as it is stated (Ezekiel 16:7), \"I have given you to be numerous as the vegetation of the field, and you increased and grew and became highly ornamented, your breasts were set and your hair grew, but you were naked and barren;\" \"And I passed over you and I saw you wallowing in your blood, and I said to you, 'You shall live in your blood,' and I said to you, 'You shall live in your blood'\" (Ezekiel 16:6).",
+            "\"And the Egyptians did bad to us and afflicted us and put upon us hard work\" (Deuteronomy 26:6). \"And the Egyptians did bad to us\" - as it is stated (Exodus 1:10), \"Let us be wise towards him, lest he multiply and it will be that when war is called, he too will join with our enemies and fight against us and go up from the land.\"",
+            "\"And afflicted us\" - as is is stated (Exodus 1:11); \"And they placed upon him leaders over the work-tax in order to afflict them with their burdens; and they built storage cities, Pitom and Ra'amses.\"",
+            "\"And put upon us hard work\" - as it is stated (Exodus 1:11), \"And they enslaved the children of Israel with breaking work.\"",
+            "\"And we cried out to the Lord, the God of our ancestors\" - as it is stated (Exodus 2:23); \"And it was in those great days that the king of Egypt died and the Children of Israel sighed from the work and yelled out; and their supplication went up to God from the work.\"",
+            "\"And the Lord heard our voice\" - as it is stated (Exodus 2:24); \"And God heard their groans and God remembered His covenant with Abraham and with Isaac and with Jacob.\"",
+            "\"And He saw our affliction\" - this [refers to] the separation from the way of the world, as it is stated (Exodus 2:25); \"And God saw the Children of Israel and God knew.\"",
+            "\"And our toil\" - this [refers to the killing of the] sons, as it is stated (Exodus 1:24); \"Every boy that is born, throw him into the Nile; and every girl you shall keep alive.\"",
+            "\"And our duress\" - this [refers to] the pressure, as it is stated (Exodus 3:9); \"And I also saw the duress that the Egyptians are applying on them.\"",
+            "\"And the Lord took us out of Egypt\" - not through an angel and not through a seraph and not through a messenger, but [directly by] the Holy One, blessed be He, in His glory, as it is stated (Exodus 12:12); \"And I will pass through the Land of Egypt on that night and I will smite every firstborn in the Land of Egypt, from men to animals; and with all the gods of Egypt, I will make judgments, I am the Lord.\"",
+            "\"With a strong hand\" - this [refers to] the pestilence, as it is stated (Exodus 9:3); \"Behold the hand of the Lord is upon your herds that are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle and upon the flocks, [there will be] a very heavy pestilence.\"",
+            "\"And with an outstretched forearm\" - this [refers to] the sword, as it is stated (I Chronicles 21:16); \"And his sword was drawn in his hand, leaning over Jerusalem.\"",
+            "\"And with great awe\" - this [refers to the revelation of] the Divine Presence, as it is stated (Deuteronomy 4:34), \"Or did God try to take for Himself a nation from within a nation with enigmas, with signs and with wonders and with war and with a strong hand and with an outstretched forearm and with great and awesome acts, like all that the Lord, your God, did for you in Egypt in front of your eyes?\"",
+            "\"And with signs\" - this [refers to] the staff, as it is stated (Exodus 4:17); \"And this staff you shall take in your hand, that with it you will preform signs.\"",
+            "\"And with wonders\" - this [refers to] the blood, as it is stated (Joel 3:3); \"And I will place my wonders in the skies and in the earth; blood and fire and pillars of smoke.\"",
+            "Another explanation: \"With a strong hand\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with an outstretched forearm\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with great awe\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with signs\" [corresponds to] two [plagues]; \"and with wonders\" [corresponds to] two [plagues]. These are [the] ten plagues that the Holy One, blessed be He, brought on the Egyptians in Egypt and they are: Blood; Frogs; Lice; [The] Mixture [of Wild Animals]; Pestilence; Boils; Hail; Locusts; Darkness; Slaying of [the] Firstborn. Rabbi Yehuda was accustomed to giving [the plagues] mnemonics: <i>Detsakh</i> [the Hebrew initials of the first three plagues], <i>Adash</i> [the Hebrew initials of the second three plagues], <i>Beachav</i> [the Hebrew initials of the last four plagues].",
+            "Rabban Gamliel says, \"Anyone who has not said these three things on Passover has not fulfilled his obligation - and these are them: the Passover sacrifice, matsa and bitter herbs.\"",
+            "The Passover sacrifice that our ancestors were accustomed to eating when the Temple existed, for the sake of what [was it]? For the sake [to commemorate] that the Holy One, blessed be He, passed over the homes of our ancestors in Egypt, as it is stated (Exodus 12:27); \"And you shall say: 'It is the Passover sacrifice to the Lord, for that He passed over the homes of the Children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and our homes he saved.’ And the people bowed the head and bowed.\"",
+            "This matsa that we are eating, for the sake of what [is it]? For the sake [to commemorate] that our ancestors' dough did not have time to become leavened before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He, revealed [Himself] to them and redeemed them, as it is stated (Exodus 12:39); \"And they baked the dough which they brought out of Egypt into matsa cakes, since it did not rise; because they were expelled from Egypt, and could not tarry, neither had they made for themselves provisions.\"",
+            "These bitter herbs that we are eating, for the sake of what [is it]? For the sake [to commemorate] that the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt, as it is stated (Exodus 1:14); \"And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigor.\"",
+            "And in each and every generation, a person is obligated to show himself as if he left Egypt, as it is stated (Exodus 13:8); \"For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt.\" Not only our ancestors did the Holy One, blessed be He, redeem, but rather also us [together] with them did He redeem, as it is stated (Deuteronomy 6:23); \"And He took us out from there, in order to bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers.\"",
+            "Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, aggrandize, lavish, and extol He who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy and from darkness to great light. And let us say before Him, Halleluyah! ",
+            "Halleluyah. Servants of the Lord, praise, praise the name of the Lord! Let the name of the Lord be blessed... (Psalms 113:1-2) until \"a rock to a spring of water' (Psalms 114:8).\" ",
+            "Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and brought us to this night to eat matsa and bitter herbs. So too, Lord our God, and God of our ancestors, bring us to other appointed times and holidays that will come to greet us in peace, joyful in the building of Your city and happy in Your worship; and we shall eat there from the offerings and from the Passover sacrifices, the blood of which shall reach the wall of Your altar for favor, and we shall thank You with a new song upon our redemption and upon the restoration of our souls. Blessed are you, Lord, who redeemed Israel.",
+            "According to the order that we recite blessings and read the Haggadah on the night of the first  holiday of Passover, so [too] do we recite blessings and read on the second night of the exiles. And likewise are we obligated about the four cups - and the other things that are done on the first night - on the second night."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,161 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת חָמֵץ בְּפֶסַח מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד סוֹף יוֹם אֶחָד וְעֶשְׂרִים בְּנִיסָן בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב טו)</small> \"כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה\". בְּשׁוֹגֵג חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה. אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַמְמַחֶה וְשׁוֹתֶה: \n",
+            "הֶחָמֵץ בַּפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ג)</small> \"לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ\" לֹא יְהֵא בּוֹ הֶתֵּר אֲכִילָה. וְהַמַּנִּיחַ חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲכָלוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ז)</small> <small>(דברים טז ד)</small> \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ\" וְנֶאֱמַר <small>(שמות יב יט)</small> \"שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם\". וְאִסּוּר הֶחָמֵץ וְאִסּוּר הַשְּׂאוֹר שֶׁבּוֹ מַחְמִיצִין אֶחָד הוּא: \n",
+            "אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְ<small>(שמות יב יט)</small> \"לֹא יִמָּצֵא\" אֶלָּא אִם כֵּן קָנָה חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ חִמְצוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח וּבָא הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרוֹ אֶלָּא הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+            "חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה לְעוֹלָם. וְדָבָר זֶה קְנָס הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא אֲסָרוּהוּ. אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אָדָם חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח כְּדֵי שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ אַחַר הַפֶּסַח: \n",
+            "חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר תּוֹךְ הַפֶּסַח בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. וְחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אִם נִתְעָרֵב בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלוֹ אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁלֹּא קָנְסוּ וְאָסְרוּ אֶלָּא בֶּחָמֵץ עַצְמוֹ אֲבָל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתָּר בַּאֲכִילָה לְאַחַר הַפֶּסַח: \n",
+            "אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל אֲכִילַת עַצְמוֹ שֶׁל חָמֵץ אֲבָל עֵרוּב חָמֵץ כְּגוֹן כּוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְכָל הַדּוֹמֶה לָהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהֶחָמֵץ מְעֹרָב בָּהֶן אִם אֲכָלָן בְּפֶסַח לוֹקֶה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב כ)</small> \"כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ\". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאָכַל כְּזַיִת חָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים הוּא שֶׁלּוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם אֵין בַּתַּעֲרֹבֶת כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכל אִם אָכַל אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+            "הָאוֹכֵל מִן הֶחָמֵץ עַצְמוֹ בְּפֶסַח כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ג)</small> \"לֹא יֵאָכֵל\". וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר שֶׁהוּא כְּזַיִת. וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּמֵזִיד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: \n",
+            "אָסוּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית בַּיּוֹם. וְכָל הָאוֹכֵל בַּזְּמַן הַזֶּה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז ג)</small> \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ\". כְּלוֹמַר עַל קָרְבַּן הַפֶּסַח. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה לֹא תֹּאכַל חָמֵץ מִשָּׁעָה שֶׁרְאוּיָה לִשְׁחִיטַת הַפֶּסַח שֶׁהוּא <small>(שמות יב ו)</small> \"בֵּין הָעַרְבַּיִם\" וְהוּא חֲצִי הַיּוֹם: \n",
+            "וְאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכל חָמֵץ מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִסּוּר תּוֹרָה. וּמִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית יִהְיֶה הֶחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָה כָּל שָׁעָה שִׁשִּׁית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּשְׁאָר הַיּוֹם מִשְּׁבִיעִית וּלְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה. שָׁעָה חֲמִישִׁית אֵין אוֹכְלִין בָּהּ חָמֵץ גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְעֻנָּן שֶׁמָּא יִטְעֶה בֵּין חֲמִישִׁית לְשִׁשִּׁית. וְאֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית. לְפִיכָךְ תּוֹלִין בָּהּ תְּרוּמָה וְלֶחֶם תּוֹדָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵחָמֵץ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין עַד שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית וְשׂוֹרְפִין הַכּל: \n",
+            "הָא לָמַדְתָּ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית. וְאֵין אוֹכְלִין בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית אֲבָל נֶהֱנִין בּוֹ. וְהָאוֹכֵל בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהָאוֹכֵל מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית לוֹקֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַשְׁבִּית הֶחָמֵץ קֹדֶם זְמַן אִסּוּר אֲכִילָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב טו)</small> \"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם\". וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבָּרִאשׁוֹן זֶה הוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. רְאָיָה לְדָבָר זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה <small>(שמות לד כה)</small> \"לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי\" כְּלוֹמַר לֹא תִּשְׁחַט הַפֶּסַח וַעֲדַיִן הֶחָמֵץ קַיָּם. וּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת: \n",
+            "וּמַה הִיא הַשְׁבָּתָה זוֹ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיְּבַטֵּל הֶחָמֵץ בְּלִבּוֹ וְיַחֲשֹׁב אוֹתוֹ כְּעָפָר וְיָשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ כְּלָל. וְשֶׁכָּל חָמֵץ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּעָפָר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל: \n",
+            "וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַפֵּשׂ אַחַר הֶחָמֵץ בַּמַּחֲבוֹאוֹת וּבַחוֹרִים וְלִבְדֹּק וּלְהוֹצִיאוֹ מִכָּל גְּבוּל��ֹ. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁבּוֹדְקִין וּמַשְׁבִּיתִין הֶחָמֵץ בַּלַּיְלָה מִתְּחִלַּת לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְאוֹר הַנֵּר. מִפְּנֵי שֶׁבַּלַּיְלָה כָּל הָעָם מְצוּיִין בַּבָּתִּים וְאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה. וְאֵין קוֹבְעִין מִדְרָשׁ בְּסוֹף יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. וְכֵן הֶחָכָם לֹא יַתְחִיל לִקְרוֹת בְּעֵת זוֹ שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ וְיִמָּנַע מִבְּדִיקַת חָמֵץ בִּתְחִלַּת זְמַנָּה: \n",
+            "אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הָאֲבוּקָה אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹרִים וּבְמַחֲבוֹאוֹת אֲבָל אַכְסַדְרָה שֶׁאוֹרָהּ רַב אִם בְּדָקָהּ לְאוֹר הַחַמָּה דַּיּוֹ. וְאֶמְצַע הֶחָצֵר אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹפוֹת מְצוּיִים שָׁם וְהֵן אוֹכְלִין כָּל חָמֵץ שֶׁיִּפּל שָׁם: \n",
+            "חוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַבַּיִת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ זֶה בּוֹדֵק עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְזֶה בּוֹדֵק עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת וְהַשְּׁאָר מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ. אֲבָל חוֹר שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ\"ם אֵינוֹ בּוֹדֵק כְּלָל שֶׁמָּא יֹאמַר הָעַכּוּ\"ם כְּשָׁפִים הוּא עוֹשֶׂה לִי אֶלָּא מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה: \n",
+            "חוֹרֵי הַבַּיִת הַתַּחְתּוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים וְגַג הַיָּצִיעַ וְרֶפֶת בָּקָר וְלוּלִין וּמַתְבֵּן וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְאוֹצְרוֹת שֶׁמֶן שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּפֵּק מֵהֶן וּבֵית דָּגִים גְּדוֹלִים אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס לָהֶן חָמֵץ. אֲבָל אוֹצְרוֹת שֵׁכָר וְאוֹצְרוֹת יַיִן שֶׁמִּסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ וּבֵית דָּגִים קְטַנִּים וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הַמּוּרְיָס וְחוֹרֵי הַבַּיִת הָאֶמְצָעִים וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ צְרִיכִין בְּדִיקָה שֶׁסְּתָמָן שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶן חָמֵץ. וְאִם יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הִכְנִיס שָׁם חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וּכְשֶׁבּוֹדֵק הַמַּרְתֵּף בּוֹדֵק מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנָה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה: \n",
+            "אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גָּרְרָה חֻלְדָּה חָמֵץ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ שֶׁאִם נָחוּשׁ מִבַּיִת לְבַיִת נָחוּשׁ מֵעִיר לְעִיר וְאֵין לַדָּבָר סוֹף. בָּדַק לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר וְהִנִּיחַ עֶשֶׂר חַלּוֹת וּמָצָא תֵּשַׁע הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ וְצָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁהֲרֵי גָּרְרָה חֻלְדָּה אוֹ עַכְבָּר בְּוַדַּאי: \n",
+            "וְכֵן אִם רָאָה עַכְבָּר שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְחָמֵץ בְּפִיו אַחַר בְּדִיקָה צָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא פֵּרוּרִין בְּאֶמְצַע הַבַּיִת אֵין אוֹמְרִין כְּבָר אָכַל אוֹתָהּ הַפַּת בְּמָקוֹם זֶה וַהֲרֵי הַפֵּרוּרִין אֶלָּא חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא הִנִּיחָה בְּחוֹר אוֹ בְּחַלּוֹן וְאִלּוּ הַפֵּרוּרִין שָׁם הָיוּ. וּלְפִיכָךְ חוֹזֵר וּבוֹדֵק. אִם לֹא מָצָא כְּלוּם הֲרֵי זֶה בּוֹדֵק כָּל הַבַּיִת וְאִם מָצָא אוֹתָהּ הַפַּת שֶׁנְּטָלָהּ הָעַכְבָּר וְנִכְנַס אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה: \n",
+            "רָאָה תִּינוֹק שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת בָּדוּק וּבְיָדוֹ כִּכָּר וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּמָצָא פֵּרוּרִין אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ וְאֵלּוּ הַפֵּרוּרִין שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת אֲכִילָה שֶׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לְפָרֵר בְּעֵת אֲכִילָתוֹ וְאֵין דֶּרֶךְ עַכְבָּר לְפָרֵר. וְאִם לֹא מָצָא פֵּרוּרִין כְּלָל צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n",
+            "הִנִּיחַ תִּשְׁעָה צְבוּרִין שֶׁל מַצָּה וְאֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל וְלֹא יָדַעְנוּ אִם חָמֵץ אוֹ מַצָּה נָטַל וְנִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁכָּל הַקָּבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה: \n",
+            "שְׁנֵי צְבוּרִין אֶחָד שֶׁל חָמֵץ וְאֶחָד שֶׁל מַצָּה וּשְׁנֵי בָּתִּים אֶחָד בָּדוּק וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק וּבָאוּ שְׁנֵי עַכְבָּרִים זֶה נָטַל חָמֵץ וְזֶה נָטַל מַצָּה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה בַּיִת נִכְנַס זֶה שֶׁנָּטַל הֶחָמֵץ. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים בְּדוּקִין וּצְבוּר אֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה בַּיִת נִכְנַס. אוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁנִּכְנַס לְאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס אַחֲרָיו וּבָדַק וְלֹא מָצָא כְּלוּם אוֹ שֶׁבָּדַק וּמָצָא כִּכָּר. אוֹ שֶׁהָיוּ תִּשְׁעָה צְבוּרִין שֶׁל מַצָּה וְאֶחָד שֶׁל חָמֵץ וּפֵרַשׁ כִּכָּר מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אִם חָמֵץ אִם מַצָּה וּבָא עַכְבָּר וְנָטַל הַכִּכָּר שֶׁפֵּרַשׁ וְנִכְנַס לְבַיִת בָּדוּק בְּכָל אֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁאֵין כָּאן קָבוּעַ: \n",
+            "הִנִּיחַ הֶחָמֵץ בְּזָוִית זוֹ וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אַחֵר אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תֵּשַׁע חַלּוֹת וּמָצָא עֶשֶׂר. אוֹ שֶׁבָּא עַכְבָּר וְנָטַל הֶחָמֵץ וְסָפֵק נִכְנַס לְבַיִת זֶה אוֹ לֹא נִכְנַס. בְּכָל אֵלּוּ צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n",
+            "נִכְנַס עַכְבָּר לְבַיִת וְכִכָּר בְּפִיו וְיָצָא עַכְבָּר מִשָּׁם וְכִכָּר בְּפִיו אוֹמְרִים הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס הוּא הָאַחֲרוֹן שֶׁיָּצָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס שָׁחוֹר וְזֶה שֶׁיָּצָא לָבָן צָרִיךְ לִבְדֹּק. נִכְנַס עַכְבָּר וְכִכָּר בְּפִיו וְיָצְאתָה מִשָּׁם חֻלְדָּה וְכִכָּר בְּפִיהָ צָרִיךְ לִבְדֹּק. יָצָאת מִשָּׁם חֻלְדָּה וְעַכְבָּר וְכִכָּר בְּפִיהָ אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁזֶּה הַכִּכָּר הוּא שֶׁהָיָה בְּפִי הָעַכְבָּר. נָחָשׁ שֶׁנִּכְנַס לְחוֹר וּפַת בְּפִיו אֵין חַיָּב לְהָבִיא חֲבָּר לְהוֹצִיאוֹ: \n",
+            "כְּזַיִת חָמֵץ בִּשְׁמֵי קוֹרָה מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהָבִיא סֻלָּם לְהוֹרִידוֹ שֶׁפְּעָמִים יִפּל מִשְּׁמֵי קוֹרָה. הָיָה חָמֵץ בְּבוֹר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ אֶלָּא מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: \n",
+            "כִּפַּת שְׂאוֹר שֶׁיִּחֲדָהּ לִישִׁיבָה אִם טָח פָּנֶיהָ בְּטִיט הֲרֵי זוֹ בְּטֵלָה וּמֻתָּר לְקַיְּמָהּ. בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי הָעֲרֵבָה אִם יֵשׁ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד חַיָּב לְבַעֵר. וְאִם לָאו אִם הָיָה עָשׂוּי לְחַזֵּק בּוֹ שִׁבְרֵי הָעֲרֵבָה אוֹ לִסְתֹּם בּוֹ נֶקֶב בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ וְאִם לָאו חַיָּב לְבַעֵר. הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת וְחוּט שֶׁל בָּצֵק בֵּינֵיהֶם רוֹאִין כּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הַחוּט נִטָּלִין עִמּוֹ חַיָּב לְבַעֵר וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַעֵר: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בַּעֲרֵבָה אֲבָל בְּבַיִת אַף עַל פִּי שֶׁאִם יִנָּטֵל הַחוּט אֵין נִטָּלִין עִמּוֹ חַיָּב לְבַעֵר מִפְּנֵי שֶׁפְּעָמִים מְקַבֵּץ אוֹתָן. הָיָה חֲצִי זַיִת בַּבַּיִת וַחֲצִי זַיִת בָּעֲלִיָּה. חֲצִי זַיִת בַּבַּיִת וַחֲצִי זַיִת בָּאַכְסַדְרָה. חֲצִי זַיִת בְּבַיִת זֶה וַחֲצִי זַיִת בְּבַיִת שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ. הוֹאִיל וְאֵלּוּ הַחֲצָאֵי זֵיתִים דְּבוּקִין בַּכְּתָלִים אוֹ בַּקּוֹרוֹת אוֹ בַּקַּרְקָעוֹת אֵינוֹ חַיָּב לְבָעֵר אֶלָּא מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת סְתָם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת בָּדוּק וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְאִם הֻחְזַק זֶה הַמַּשְׂכִּיר שֶׁלֹּא בָּדַק וְאָמְרוּ אִשָּׁה אוֹ קָטָן אָנוּ בְּדַקְנוּהוּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁהַכּל נֶאֱמָנִים עַל בִּעוּר חָמֵץ. וְהַכּל כְּשֵׁרִין לִבְדִיקָה וַאֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִבְדֹּק: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ אִם עַד שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ הַמַּפְתֵּחַ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר עַל הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק. וְאִם מִשֶּׁמָּסַר הַמַּפְתֵּחַ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק. הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא בָּדוּק וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק עַל הַשּׂוֹכֵר לִבְדֹּק וְאֵינוֹ מִקָּח טָעוּת. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹדְקִים בְּשָׂכָר שֶׁהֲרֵי מִצְוָה הוּא עוֹשֶׂה: \n",
+            "הַמְפָרֵשׁ בַּיָּם וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לִבְדֹּק. קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְאִם דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא שֶׁמָּא יַחֲזֹר עֶרֶב הַפֶּסַח בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְלֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לְבַעֵר. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק. וְכֵן הָעוֹשֶׂה בֵּיתוֹ אוֹצָר. תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם זָקוּק לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ כּוֹנֵס אוֹצָרוֹ לְתוֹכוֹ. קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ עוֹשֵׂהוּ אוֹצָר. וְאִם אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק: \n"
+        ],
+        [
+            "כְּשֶׁבוֹדֵק אָדָם וּמְחַפֵּשׂ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר מוֹצִיא אֶת הֶחָמֵץ מִן הַחוֹרִים וּמִן הַמַּחֲבוֹאוֹת וּמִן הַזָּוִיּוֹת וּמְקַבֵּץ הַכּל וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד עַד תְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית בַּיּוֹם וּמְבָעֲרוֹ. וְאִם רָצָה לְבַעֲרוֹ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר מְבַעֲרוֹ:  ",
+            "הֶחָמֵץ שֶׁמַּנִּיחַ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ לְמָחָר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת אֵינוֹ מַנִּיחוֹ מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מַצְנִיעוֹ בִּכְלִי אוֹ בְּזָוִית יְדוּעָה וְיִזָּהֵר בּוֹ. שֶׁאִם לֹא נִזְהַר בּוֹ וּמְצָאוֹ חָסֵר צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו וְלִבְדֹּק פַּעַם אַחֶרֶת שֶׁמָּא גְּרָרוּהוּ הָעַכְבָּרִים:  ",
+            "חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא לֵיל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּמַנִּיחַ מִן הֶחָמֵץ כְּדֵי לֶאֱכל מִמֶּנּוּ עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם מֻצְנָע וְהַשְּׁאָר מְבָעֲרוֹ מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וְאִם נִשְׁאַר מִן הֶחָמֵץ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אַחַר אַרְבַּע שָׁעוֹת מְבַטְּלוֹ וְכוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וּמְבָעֲרוֹ:  ",
+            "הָיוּ לוֹ כִּכָּרוֹת רַבּוֹת שֶׁל תְּרוּמָה וְצָרִיךְ לְשָׂרְפָהּ עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְעָרֵב הַטְּהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה וְיִשְׂרֹף אֶלָּא שׂוֹרֵף טְמֵאָה לְעַצְמָהּ וּטְהוֹרָה לְעַצְמָהּ וּתְלוּיָה לְעַצְמָהּ. וּמַנִּיחַ מִן הַטְּהוֹרָה כְּדֵי לֶאֱכל עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְבַד:  ",
+            "מִי שֶׁשָּׁכַח אוֹ הֵזִיד וְלֹא בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדֵק אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית. לֹא בָּדַק בְּשַׁחֲרִית בּוֹדֵק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר. לֹא בָּדַק בִּשְׁעַת הַבִּעוּר בּוֹדֵק בְּתוֹךְ הֶחָג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא בָּדַק בּוֹדֵק אַחַר הָרֶגֶל כְּדֵי שֶׁיְּבָעֵר מַה שֶּׁיִּמְצָא מֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה:  ",
+            "כְּשֶׁבּוֹדֵק הֶחָמֵץ בְּלֵילֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לִבְדֹּק בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ. וּבוֹדֵק וּמְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁמַּכְנִיסִין לָהֶם חָמֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם בָּדַק לְאַחַר הָרֶגֶל אֵינוֹ מְבָרֵךְ:  ",
+            "וּכְשֶׁגּוֹמֵר לִבְדֹּק אִם בָּדַק בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר אוֹ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר קֹדֶם שֵׁשׁ שָׁעוֹת צָרִיךְ לְבַטֵּל כָּל חָמֵץ שֶׁנִּשְׁאַר בִּרְשׁוּתוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ. וְיֹאמַר כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי שֶׁלֹּא רְאִיתִיו הֲרֵי הוּא בָּטֵל וַהֲרֵי הוּא כְּעָפָר. אֲבָל אִם בָּדַק מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁכְּבָר נֶאֱסַר בַּהֲנָיָה:  ",
+            "לְפִיכָךְ אִם לֹא בִּטֵּל קֹדֶם שֵׁשׁ וּמִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה מָצָא חָמֵץ שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ עָלָיו וְהָיָה בְּלִבּוֹ וּשְׁכָחוֹ בִּשְׁעַת הַבִּעוּר וְלֹא בִּעֲרוֹ הֲרֵי זֶה עָבַר עַל <small>(שמות יג ז)</small> <small>(דברים טז ד)</small> \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ <small>(שמות יב יט)</small> \"לֹא יִמָּצֵא\" שֶׁהֲרֵי לֹא בִּעֵר וְלֹא בִּטֵּל. וְאֵין הַבִּטּוּל עַתָּה מוֹעִיל לוֹ כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְהַכָּתוּב עֲשָׂהוּ כְּאִלּוּ הוּא בִּרְשׁוּתוֹ לְחַיְּבוֹ מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא. וְחַיָּב לְבַעֲרוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ. וְאִם מְצָאוֹ בְּיוֹם טוֹב כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי עַד לָעֶרֶב וּמְבַעֲרוֹ. וְאִם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹת עָלָיו כְּלִי שֶׁהַכּל פּוֹרְשִׁין מִמֶּנּוּ:  ",
+            "מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ קֹדֶם שְׁעַת הַבִּעוּר לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אוֹ לֶאֱכל סְעֻדָּה שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן סְעֻדַּת אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אִם יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְבָעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ יַחֲזֹר וְאִם לָאו יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. יָצָא לְהַצִּיל מִיַּד הַגַּיִס מִן הַנָּהָר מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַמַּפּלֶת יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ. יָצָא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲזֹר מִיָּד. וְעַד כַּמָּה הוּא חוֹזֵר עַד כְּבֵיצָה. הָיָה פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ:  ",
+            "מִי שֶׁהִנִּיחַ עִסָּה מְגֻלְגֶּלֶת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיָצָא וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁיָּצָא וְהוּא יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ קֹדֶם שֶׁיָּבֹא הֲרֵי זֶה מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ קֹדֶם שֶׁתַּחֲמִיץ. אֲבָל אִם הֶחְמִיצָה אֵין הַבִּטּוּל מוֹעִיל כְּלוּם אֶלָּא כְּבָר עָבַר עַל <small>(שמות יג ז)</small> <small>(דברים טז ד)</small> \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ <small>(שמות יב יט)</small> \"לֹא יִמָּצֵא\" וְחַיָּב לְבַעֵר מִיָּד כְּשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ:  ",
+            "כֵּיצַד בִּעוּר חָמֵץ. שׂוֹרְפוֹ אוֹ פּוֹרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְאִם הָיָה הֶחָמֵץ קָשֶׁה וְאֵין הַיָּם מְחַתְּכוֹ בִּמְהֵרָה הֲרֵי זֶה מְפָרְרוֹ וְאַחַר כָּךְ זוֹרְקוֹ לַיָּם. חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּלֶת וְנִמְצָא עָלָיו עָפָר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר וְצָרִיךְ לְבַטֵּל בְּלִבּוֹ אִם עֲדַיִן לֹא נִכְנְסָה שָׁעָה שִׁשִּׁית. נְתָנוֹ לְעַכּוּ\"ם קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. וְאִם שְׂרָפוֹ קֹדֶם שָׁעָה שִׁשִּׁית הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בַּפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ הַפֶּסַח. אֲבָל אִם שְׂרָפוֹ מִשָּׁעָה שִׁשִּׁית וּלְמַעְלָה הוֹאִיל וְהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה הֲרֵי זֶה לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם וְלֹא יֹאפֶה בּוֹ וְלֹא יְבַשֵּׁל. וְאִם בִּשֵּׁל אוֹ אָפָה אוֹתָהּ הַפַּת וְאוֹתוֹ הַתַּבְשִׁיל אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְכֵן הַפֶּחָמִין שֶׁלּוֹ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה הוֹאִיל וְשׂוֹרְפוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֱסַר בַּהֲנָיָה:  "
+        ],
+        [
+            "כָּתוּב בַּתּוֹרָה <small>(שמות יג ז)</small> \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ\". יָכוֹל אִם טָמַן אוֹתוֹ אוֹ הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּיַד עַכּוּ\"ם לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר תַּלְמוּד לוֹמַר <small>(שמות יב יט)</small> \"שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם\" אֲפִלּוּ הִפְקִידוֹ אוֹ הִטְמִינוֹ. יָכוֹל לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הֶחָמֵץ בְּבֵיתוֹ אֲבָל אִם הָיָה רָחוֹק מִבֵּיתוֹ בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּעִיר אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה עוֹבֵר תַּלְמוּד לוֹמַר <small>(שמות יג ז)</small> <small>(דברים טז ד)</small> \"בְּכָל גְּבֻלֶךָ\" בְּכָל רְשׁוּתְךָ. יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לְבַעֵר מֵרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁל עַכּוּ\"ם אוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר <small>(שמות יג ז)</small> <small>(דברים טז ד)</small> \"לֹא יֵרָאֶה לְךָ\" שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ:  ",
+            "הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֶחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אִם הֱנִיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֲפִלּוּ טָמוּן וַאֲפִלּוּ בְּעִיר אַחֶרֶת וַאֲפִלּוּ מֻפְקָד בְּיַד עַכּוּ\"ם הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם <small>(שמות יג ז)</small> <small>(דברים טז ד)</small> \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ<small>(שמות יב יט)</small> \"לֹא יִמָּצֵא\". חָמֵץ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם שֶׁהָיָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּבַּיִת הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שֶׁל גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל שׁוֹלֶטֶת עָלָיו אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בִּפְנֵי חֲמֵצוֹ שֶׁל עַכּוּ\"ם שֶׁמָּא יָבוֹא לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. אֲבָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ מִפְּנֵי שֶׁהַכּל פּוֹרְשִׁין מִן הַהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה:  ",
+            "עַכּוּ\"ם שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אִם קִבֵּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיוּת שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב יְשַׁלֵּם לוֹ דָּמָיו הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבָעֲרוֹ הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת נַעֲשָׂה כְּשֶׁלּוֹ. וְאִם לֹא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת מֻתָּר לְקַיְּמוֹ אֶצְלוֹ וּמֻתָּר לֶאֱכל מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח שֶׁבִּרְשׁוּת הָעַכּוּ\"ם הוּא:  ",
+            "עַכּוּ\"ם אַנָּס שֶׁהִפְקִיד חֲמֵצוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל אִם יוֹדֵעַ הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב מְחַיְּבוֹ לְשַׁלְּמוֹ וְכוֹפֵהוּ וְאוֹנְסוֹ לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל אַחֲרָיוּת הֲרֵי זֶה חַיָּב לְבַעֲרוֹ. שֶׁהֲרֵי נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁמְּחַיְּבוֹ הָאַנָּס בְּאַחְרָיוּתוֹ:  ",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁהִרְהִין חֲמֵצוֹ אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם אִם אָמַר לוֹ אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי קְנֵה חָמֵץ זֶה מֵעַכְשָׁו הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ\"ם וְאוֹתוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ זְמַן שֶׁקָּבַע לוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם לֹא אָמַר לוֹ קְנֵה מֵעַכְשָׁו נִמְצָא אוֹתוֹ הֶחָמֵץ כְּאִלּוּ הוּא פִּקָּדוֹן אֵצֶל הָעַכּוּ\"ם וְאָסוּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר הַפֶּסַח:  ",
+            "יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ\"ם שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה וְהָיָה חָמֵץ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה שָׁעָה חֲמִישִׁית הֲרֵי זֶה מוֹכְרוֹ לְעַכּוּ\"ם אוֹ נוֹתְנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה וְחוֹזֵר וְלוֹקְחוֹ מִמֶּנּוּ אַחַר הַפֶּסַח. וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה:  ",
+            "אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ\"ם עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּמָנֶה בּוֹא וְקַח בְּמָאתַיִם. עַד שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מֵעַכּוּ\"ם בּוֹא וְקַח מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמָּא אֶצְטָרֵךְ וְאֶקַּח מִמְּךָ אַחַר הַפֶּסַח. אֲבָל לֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִתֵּן לוֹ עַל תְּנַאי. וְאִם עָשָׂה כֵּן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא:  ",
+            "תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ עוֹבְרִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. כְּגוֹן הַמּוּרְיָס וְכוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ מִן הַקֶּמַח. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים. אֲבָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְק��יְּמוֹ בְּפֶסַח:  ",
+            "כֵּיצַד. עֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ קֶמַח וְעוֹרוֹת אֲפִלּוּ נְתָנוֹ שָׁעָה אַחַת קֹדֶם הַבִּעוּר הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ. וְאִם לֹא נָתַן הָעוֹרוֹת וְנָתַן הַקֶּמַח קֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִשְׁעַת הַבִּעוּר מֻתָּר לְקַיְּמוֹ שֶׁהֲרֵי נִפְסַד וְהִבְאִישׁ. תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים חַיָּב לְבָעֵר:  ",
+            "וְכֵן הַקִּילוֹר וְהָרְטִיָּה וְהָאִסְפְּלָנִית וְהַתְּרִיאַ\"ק שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן חָמֵץ מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח שֶׁהֲרֵי נִפְסְדָה צוּרַת הֶחָמֵץ:  ",
+            "הַפַּת עַצְמָהּ שֶׁעִפְּשָׁה וְנִפְסְלָה מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב ומְלוּגְמָא שֶׁנִּסְרְחָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. בְּגָדִים שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתָן בְּחֵלֶב חִטָּה וְכֵן נְיָרוֹת שֶׁדִּבְּקוּ אוֹתָן בְּחָמֵץ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֻתָּר לְקַיְּמָן בְּפֶסַח וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם <small>(שמות יג ז)</small> <small>(דברים טז ד)</small> \"לֹא יֵרָאֶה\" וְ<small>(שמות יב יט)</small> \"לֹא יִמָּצֵא\" שֶׁאֵין צוּרַת הֶחָמֵץ עוֹמֶדֶת:  ",
+            "דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכָל לְאָדָם כְּלָל. אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתְּרִיאַ\"ק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ:  "
+        ],
+        [
+            "אֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בְּפֶסַח אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בִּלְבַד. וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַשְּׂעוֹרִים שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁפּוֹן. אֲבָל קִטְנִיּוֹת כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִים וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהֶחֱמִיץ הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה שֶׁאֵין זֶה חִמּוּץ אֶלָּא סֵרָחוֹן: \n",
+            "חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם לְעוֹלָם אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק מֻתָּר בַּאֲכִילָה [ג.] שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין: \n",
+            "אֵין מְבַשְּׁלִין חִטִּים בְּמַיִם כְּגוֹן רִיפוֹת וְלֹא קֶמַח כְּגוֹן לְבִיבוֹת. וְאִם בִּשֵּׁל הֲרֵי זֶה חָמֵץ גָּמוּר וְהוּא שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ בַּתַּבְשִׁיל. אֵין קוֹלִין אֶת הַבָּצֵק בְּשֶׁמֶן עַל הַמַּחֲבַת. אֲבָל מְבַשְּׁלִין אֶת הַפַּת וְאֶת הַקֶּמַח הַקָּלוּי. וְאִם הִרְתִּיחַ הַמַּיִם הַרְבֵּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ לְתוֹכָן הַקֶּמַח הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל מִיָּד קֹדֶם שֶׁ��ַּחְמִיץ. וּכְבָר נָהֲגוּ בְּשִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְכָל הַמַּעֲרָב לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה: \n",
+            "מֻתָּר לְבַשֵּׁל הַדָּגָן אוֹ הַקֶּמַח בְּמֵי פֵּרוֹת. וְכֵן בָּצֵק שֶׁלָּשׁוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אִם בִּשְּׁלוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת אוֹ קָלָהוּ עַל הַמַּחֲבַת בְּשֶׁמֶן הֲרֵי זֶה מֻתָּר שֶׁמֵּי פֵּרוֹת אֵינָן מַחְמִיצִין: \n",
+            "כַּרְמֶל שֶׁמְּהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר וְטוֹחֲנִין אוֹתוֹ אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַקֶּמַח שֶׁלּוֹ בְּמַיִם שֶׁמָּא לֹא נִקְלָה בָּאוּר יָפֶה וְנִמְצָא מַחֲמִיץ כְּשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁמּוֹלְלִין הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת אֵין מְבַשְּׁלִין בָּהֶן אֶלָּא מַצָּה אֲפוּיָה שֶׁחָזְרוּ וְטָחֲנוּ אוֹתָהּ אֲבָל קֶמַח קָלִי אָסוּר שֶׁמָּא לֹא קָלָהוּ יָפֶה וְיָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ: \n",
+            "אֵין בּוֹלְלִין אֶת הַשְּׂעוֹרִין בְּמַיִם בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהֵן רָפִין וּמַחְמִיצִין בִּמְהֵרָה. וְאִם בָּלַל אִם רָפוּ כְּדֵי שֶׁאִם הִנִּיחָן עַל פִּי הַבִּיב שֶׁאוֹפִין עָלָיו הַחַלּוֹת יִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְאִם לֹא הִגִּיעוּ לְרִפְיוֹן זֶה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין: \n",
+            "הַחִטִּים מֻתָּר לִבְלל אוֹתָן בְּמַיִם כְּדֵי לְהָסִיר סֻבָּן וְטוֹחֲנִין אוֹתָן מִיָּד כְּדֶרֶךְ שֶׁטּוֹחֲנִין הַסּלֶת. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבְעָרֵי הַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא יִבְלְלוּ הַחִטִּים בְּמַיִם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהוּ וְיַחֲמִיצוּ: \n",
+            "תַּבְשִׁיל שֶׁנִתְבַּשֵּׁל וְנִמְצְאוּ בּוֹ שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים אִם נִתְבַּקְּעוּ הֲרֵי כָּל הַתַּבְשִׁיל אָסוּר שֶׁהֲרֵי נִתְעָרֵב בּוֹ הֶחָמֵץ. וְאִם לֹא נִתְבַּקְּעוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן וְשׂוֹרְפָן וְאוֹכְלִין שְׁאָר הַתַּבְשִׁיל. שֶׁאֵין הַדָּגָן שֶׁנִּבְלַל וְלֹא נִתְבַּקֵּעַ חָמֵץ גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה. וְאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב יז)</small> \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\" כְּלוֹמַר הִזָּהֲרוּ בַּמַּצָּה וְשִׁמְרוּ אוֹתָהּ מִכָּל צַד חִמּוּץ. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּדָגָן שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנּוּ בַּפֶּסַח שֶׁלֹּא יָבוֹא עָלָיו מַיִם אַחַר שֶׁנִּקְצַר עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם חִמּוּץ. דָּגָן שֶׁנִּטְבַּע בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַיִם כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ כָּךְ אָסוּר לְקַיְּמוֹ אֶלָּא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ קֹדֶם הַפֶּסַח. וְאִם מְכָרוֹ לְנָכְרִי קֹדֶם הַפֶּסַח מוֹכֵר מְעַט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַנָּכְרִי וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל: \n",
+            "דָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף כָּל זְמַן שֶׁהוּא טוֹרֵד טִפָּה אַחַר טִפָּה אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. אֲבָל כְּשֶׁיִּפָּסֵק אִם נִשְׁתַּהָה כַּשִּׁעוּר הֲרֵי זֶה אָסוּר: \n",
+            "אֵין לָשִׁין בְּפֶסַח עִסָּה גְּדוֹלָה שֶׁמָּא תַּחֲמִיץ אֶלָּא כְּשִׁעוּר חַלָּה בִּלְבַד. וְאֵין לָשִׁין לֹא בְּחַמִּין וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה. וְלֹא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ בּוֹ בַּיּוֹם אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ. וְאִם עָבַר וְלָשׁ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה: \n",
+            "לֹא תֵּשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְתָלוּשׁ. וְלֹא תַּחַת הָרָקִיעַ בְּיוֹם הֶעָבִים אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בּוֹ. וְלֹא תָּנִיחַ אֶת הָעִסָּה וְתִתְעַסֵּק בְּדָבָר אַחֵר. וְאִם הָיְתָה לָשָׁה וְאוֹפָה צְרִיכָה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם. אֶחָד שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ וְאֶחָד שֶׁמְּצַנֶּנֶת בּוֹ יָדֶיהָ. וְאִם עָבְרָה וְלָשָׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אוֹ שֶׁלֹּא צִנְּנָה יָדֶיהָ אוֹ שֶׁעָשְׂתָה עִסָּה יֶתֶר מִשִּׁעוּר חַלָּה הַפַּת מֻתֶּרֶת. וְכַמָּה שִׁעוּר חַלָּה כְּמוֹ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה כְּגוּף הַבֵּיצָה הַבֵּינוֹנִית לֹא כְּמִשְׁקָלָהּ: \n",
+            "כָּל זְמַן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּבָּצֵק אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וֶהֱנִיחוֹ וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל בִּזְמַן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְאִם אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל כְּבָר הֶחְמִיץ וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת: \n",
+            "הָיוּ שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁהִגְבִּיהוּ הַיָּד מֵהֶן נִלּוֹשׁוֹת בְּעֵת אַחַת וְנִשְׁתַּהוּ. הָאַחַת מֵהֶן יֵשׁ לָהּ קוֹל וְהָאַחֶרֶת אֵין לָהּ קוֹל. שְׁתֵּיהֶן יִשָּׂרְפוּ וַהֲרֵי הֵן חָמֵץ גָּמוּר: \n",
+            "אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין בְּפֶסַח מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עֲלֵיהֶן וּמִתְחַמְּצִין בְּעֵת עֲשִׂיָּתָן. לְפִיכָךְ הַנַּחְתּוֹמִין מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן וּמְמַהֲרִים לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֲסוּרִים וַאֲפִלּוּ צָרוּ אוֹתָן בִּדְפוּס. שֶׁמָּא יָבוֹאוּ אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁלֹּא בִּדְפוּס וְיִשְׁהוּ בַּעֲשִׂיָּתָן וְיַחֲמִיצוּ: \n",
+            "מַיִם שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן הַיָּדַיִם וְהָעֲרֵבָה אַחַר שֶׁלָּשִׁין וְכֵן מַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בִּשְׁעַת לִישָׁה הֲרֵי זֶה יִשְׁפֹּךְ אוֹתָן בִּמְקוֹם מִדְרוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבְּצוּ בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחְמִיץ: \n",
+            "אֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן וּמַנִּיחִין לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁמָּא יַחְמִיץ. אֲבָל חוֹלְטִין לָהֶן הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין וּמַנִּיחִין לִפְנֵיהֶן. וּכְבָר נָהֲגוּ רֹב הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחֲלֹט גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה: \n",
+            "וּמֻתָּר לָלוּשׁ לְתַרְנְגוֹלִין מֻרְסָן אוֹ קֶמַח וּמַאֲכִילָן מִיָּד אוֹ נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה לִפְנֵיהֶן כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל. וְכָל זְמַן שֶׁהֵן מְנַקְּרִין בּוֹ אוֹ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ בְּיָדוֹ אֵינוֹ מַחֲמִיץ. וּכְשֶׁיִּפְסְקוּ מִלֶּאֱכל יִשְׁטֹף הַכְּלִי בְּמַיִם וְיִשְׁפֹּ��ְ בִּמְקוֹם מִדְרוֹן: \n",
+            "לֹא תִּשְׁרֶה אִשָּׁה מֻרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ. אֲבָל שָׁפָה עַל בְּשָׂרָהּ יָבֵשׁ. וְלֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחֲמִיצוֹת. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת וְאִם נָתַן יִשָּׁפֵךְ מִיָּד מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַהֵר לְהַחֲמִיץ. וְאֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחַרְדָּל וְאִם נָתַן יֹאכַל מִיָּד: \n",
+            "מֻתָּר לִתֵּן הַתַּבְלִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהָקֶצַּח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְתוֹךְ הַבָּצֵק. וְכֵן מֻתָּר לָלוּשׁ הָעִסָּה בְּמַיִם וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב אוֹ לְקַטֵּף בָּהֶן. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לָלוּשׁ וּלְקַטֵּף אֶלָּא בְּמַיִם בִּלְבַד. לֹא מִשּׁוּם חָמֵץ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה <small>(דברים טז ג)</small> \"לֶחֶם עֹנִי\". וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זִכְרוֹן לֶחֶם עֹנִי: \n",
+            "כָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מַצָּה בְּצוֹנֵן. חוּץ מִכְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַשְּׂאוֹר וּכְלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ חֲרֹסֶת מִפְּנֵי שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה. וְכֵן עֲרֵבוֹת שֶׁלָּשִׁין בָּהֶן הֶחָמֵץ וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיַּחְמִיץ הֲרֵי הֵן כְּבֵית שְׂאוֹר וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּפֶסַח: \n",
+            "בִּיב שֶׁל חֶרֶס שֶׁאוֹפִין עָלָיו חַלּוֹת חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵין אוֹפִין עָלָיו מַצָּה בְּפֶסַח. וְאִם מִלְּאוֹ גֶּחָלִים וְהִסִּיק מָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בּוֹ הֶחָמֵץ מֻתָּר לְבַשֵּׁל עָלָיו מַצָּה: \n",
+            "כְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי אֲבָנִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּרוֹתְחִין בִּכְלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת וְאִלְפָּסִין. נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל שֶׁל מַיִם וּמְמַלֵּא עֲלֵיהֶן מַיִם וּמַרְתִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלְטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתָן בְּצוֹנֵן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה. וְכֵן הַסַּכִּינִין מַרְתִּיחַ אֶת הַלַּהַב וְאֶת הַנִּצָּב בִּכְלִי רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה: \n",
+            "כְּלֵי מַתָּכוֹת וַאֲבָנִים וּכְלֵי עֵצִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בִּכְלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין וּמַנִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלוֹטוּ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטְפָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה: \n",
+            "כָּל כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּחַמִּין בֵּין כְּלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת. בֵּין כְּלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת. בֵּין שֶׁהָיוּ מְשׁוּחִין וְשׁוּעִין בַּאֲבַר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן כְּעֵין זְכוּכִית. בֵּין שֶׁהָיוּ חֶרֶס כְּמַה שֶּׁהֵן. אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמַצָּה אֶלָּא מַנִּיחָן לְאַחַר הַפֶּסַח וּמְבַשֵּׁל בָּהֶן: \n",
+            "כְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁרָצָה לְהַרְתִּיחוֹ וְלֹא מָצָא כְּלִי גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַרְתִּיחוֹ בְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה מַקִּיף לוֹ שָׂפָה שֶׁל טִיט עַל שְׂפָתוֹ מִבַּחוּץ וּמְמַלְּאֵהוּ מַיִם עַד שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתוֹ וּמַרְתִּיחַ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ וְדַיּוֹ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּמַצָּה: \n"
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לֶאֱכל מַצָּה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב יח)</small> \"בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת\". בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְלֹא תָּלָה אֲכִילָה זוֹ בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח אֶלָּא זוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִצְוָתָהּ כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל בִּשְׁאָר הָרֶגֶל אֲכִילַת מַצָּה רְשׁוּת רָצָה אוֹכֵל מַצָּה רָצָה אוֹכֵל אֹרֶז אוֹ דֹּחַן אוֹ קְלָיוֹת אוֹ פֵּרוֹת. אֲבָל בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּלְבַד חוֹבָה. וּמִשֶּׁאָכַל כְּזַיִת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:  ",
+            "בָּלַע מַצָּה יָצָא. בָּלַע מָרוֹר לֹא יָצָא. בָּלַע מַצָּה וּמָרוֹר כְּאֶחָד יְדֵי מַצָּה יָצָא יְדֵי מָרוֹר לֹא יָצָא. שֶׁהַמָּרוֹר כִּטְפֵלָה לַמַּצָּה. כְּרָכָן בְּסִיב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וּבְלָעָן אַף יְדֵי מַצָּה לֹא יָצָא:  ",
+            "אָכַל מַצָּה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוּהוּ עַכּוּ\"ם אוֹ לִסְטִים לֶאֱכֹל יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָכַל כְּזַיִת מַצָּה וְהוּא נִכְפֶּה בְּעֵת שְׁטוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִתְרַפֵּא חַיָּב לֶאֱכל אַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא. לְפִי שֶׁאוֹתָהּ אֲכִילָה הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת:  ",
+            "אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת אֲכִילַת מַצָּה אֶלָּא אִם כֵּן אֲכָלָהּ מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז ג)</small> \"לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת\". דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִמּוּץ אִם אֲכָלָן מַצָּה יָצָא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וְקִטְנִיּוֹת אֵין יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי מַצָּה לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן חָמֵץ:  ",
+            "הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. עִסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ שֶׁאֵין זוֹ מְשֻׁמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה. מַצָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל אֵין לָשִׁין אוֹתָהּ בְּיַיִן אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ חָלָב מִשּׁוּם <small>(דברים טז ג)</small> \"לֶחֶם עֹנִי\" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם לָשׁ וְאָכַל לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת מֻרְסָן וְלֹא בְּפַת סֻבִּין. אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הַקֶּמַח בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ וּבְמוּרְסָנוֹ וְעוֹשֵׂהוּ פַּת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן פַּת סלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח וְאֵין אוֹמְרִין בָּהּ אֵין זֶה לֶחֶם עֹנִי:  ",
+            "אֶחָד מַצָּה שֶׁנֶּאֱפֵית בְּתַנּוּר אוֹ בְּאִלְפָּס. בֵּין שֶׁהִדְבִּיק הַבָּצֵק בַּאִלְפָּס וְאַחַר כָּךְ הִרְתִּיחַ בֵּין שֶׁהִרְתִּיחַ וְאַחַר כָּךְ הִדְבִּיק אֲפִלּוּ אֲפָאָהּ בַּקַּרְקַע הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם לֹא נַאֲפֵית אֲפִיָּה גְּמוּרָה יוֹצ��אִין בָּהּ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוּטִין שֶׁל בָּצֵק נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בְּעֵת שֶׁפּוֹרְסָהּ. וְיוֹצְאִין בְּרָקִיק הַשָּׁרוּי וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ. אֲבָל מַצָּה שֶׁבִּשְּׁלָהּ אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילָתָהּ שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ טַעַם פַּת:  ",
+            "אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּאֲכִילַת מַצָּה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹ כְּגוֹן שֶׁאָכַל בּוֹ טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ שֶׁגְּזָלָהּ. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ וְכָל שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵין יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ:  ",
+            "הַכֹּהֲנִים יוֹצְאִין בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מַצָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְכָל אָדָם. וְכֵן יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל אֵין יוֹצְאִין בְּמַצָּה שֶׁל בִּכּוּרִים אֲפִלּוּ בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי שֶׁהַבִּכּוּרִים אֵין לָהֶם הֶתֵּר בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְכָתוּב <small>(שמות יב כ)</small> \"בְּכל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת\" מַצָּה הָרְאוּיָה לְהֵאָכֵל בְּכָל הַמּוֹשָׁבוֹת הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ יְדֵי חוֹבָה:  ",
+            "חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁעָשׂוּ אוֹתָן לְעַצְמָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב יז)</small> \"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת\" מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן מַצָּה בִּלְבַד הוּא שֶׁיּוֹצְאִין בָּהּ אֲבָל זוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְעִנְיַן הַזֶּבַח. וְאִם עֲשָׂאָן לִמְכֹּר בַּשּׁוּק הֲרֵי זֶה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. שֶׁהָעוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק דַּעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא יִמָּכְרוּ יֹאכַל אוֹתָן וְנִמְצָא בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן שְׁמָרָן לְשֵׁם מַצָּה:  ",
+            "הַכּל חַיָּבִין בַּאֲכִילַת מַצָּה אֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים. קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכל פַּת מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בְּמִצְוֹת וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ כְּזַיִת מַצָּה. חוֹלֶה אוֹ זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכל שׁוֹרִין לוֹ רָקִיק בְּמַיִם וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ וְהוּא שֶׁלֹּא נִמּוֹחַ:  ",
+            "מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה כְּלוּם וַאֲפִלּוּ קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל מַצָּה וְאָכַל אַחֲרֶיהָ מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת וּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן חוֹזֵר וְאוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה וּפוֹסֵק:  ",
+            "אָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶכֵּר לַאֲכִילָתָהּ בָּעֶרֶב. וּמִי שֶׁאָכַל מַצָּה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וְכֵן אָסוּר לֶאֱכֹל עֶרֶב הַפֶּסַח מִקֹּדֶם הַמִּנְחָה כִּמְעַט. כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַאֲכִילַת מַצָּה בְּתַאֲוָה. אֲבָל אוֹכֵל הוּא מְעַט פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת וְלֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵהֶן. וַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַרְעִיבִין עַצְמָן עֶרֶב הַפֶּסַח כְּדֵי לֶאֱכֹל מַצָּה בְּתַאֲוָה וְיִהְיוּ מַצּוֹת חֲבִיבוֹת עָלָיו. אֲבָל בִּשְׁאָר עַרְבֵי שַׁבְּתוֹת אוֹ עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ:  "
+        ],
+        [
+            "מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ג)</small> \"זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם\" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כ ח)</small> \"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת\". וּמִנַּיִן שֶׁבְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר תַּלְמוּד לוֹמַר <small>(שמות יג ח)</small> \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה\" בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים חַיָּבִים לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרִים וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:  ",
+            "מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יג ח)</small> \"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ\". לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד. אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ אוֹמֵר לוֹ בְּנִי כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיּוֹצִיאֵנוּ לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם מוֹדִיעוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן:  ",
+            "וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה. מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ. אֵין לוֹ אִשָּׁה שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה:  ",
+            "וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת וּלְסַיֵּם בְּשֶׁבַח. כֵּיצַד. מַתְחִיל וּמְסַפֵּר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי תֶּרַח וּמִלְּפָנָיו כּוֹפְרִים וְטוֹעִין אַחַר הַהֶבֶל וְרוֹדְפִין אַחַר עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וּמְסַיֵּם בְּדַת הָאֱמֶת שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמָּקוֹם לוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מֵהָאֻמּוֹת וְקֵרְבָנוּ לְיִחוּדוֹ. וְכֵן מַתְחִיל וּמוֹדִיעַ שֶׁעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם וְכָל הָרָעָה שֶׁגְּמָלָנוּ וּמְסַיֵּם בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ וּבְחֵרוּתֵנוּ. וְהוּא שֶׁיִּדְרשׁ מֵ\"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי\" <small>(דברים כו ה)</small> עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה. וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:  ",
+            "כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשּ��ָה עָשָׂר לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְאֵלּוּ הֵן. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר. פֶּסַח עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב כז)</small> \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'\" וְגוֹ'. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ. וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן נִקְרָאִין הַגָּדָה:  ",
+            "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים ו כג)</small> \"וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם\" וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ:  ",
+            "לְפִיכָךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָרִיךְ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֵב דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן. אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שִׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן רְבִיעִית:  ",
+            "אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. אִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה הֲסִיבָה. וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא צְרִיכָה הֲסִיבָה. וּבֵן אֵצֶל אָבִיו וְהַשַּׁמָּשׁ בִּפְנֵי רַבּוֹ צְרִיכִין הֲסִיבָה. אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ מֵסֵב אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן לוֹ רַבּוֹ רְשׁוּת. וַהֲסִיבַת יָמִין אֵינָהּ הֲסִיבָה. וְכֵן הַמֵּסֵב עַל עָרְפּוֹ אוֹ עַל פָּנָיו אֵין זוֹ הֲסִיבָה. וְאֵימָתַי צְרִיכִין הֲסִיבָה בִּשְׁעַת אֲכִילַת כְּזַיִת מַצָּה וּבִשְׁתִיַּת אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ. וּשְׁאָר אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ אִם הֵסֵב הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ:  ",
+            "אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ צָרִיךְ לִמְזֹג אוֹתָן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שְׁתִיָּה עֲרֵבָה הַכֹּל לְפִי הַיַּיִן וּלְפִי דַּעַת הַשּׁוֹתֶה. וְלֹא יִפְחֹת בְּאַרְבַּעְתָּן מֵרְבִיעִית יַיִן חַי. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת אֵלּוּ מִיַּיִן שֶׁאֵינוֹ מָזוּג יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת וְלֹא יָצָא יְדֵי חֵרוּת. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת מְזוּגִין בְּבַת אַחַת יְדֵי חֵרוּת יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת לֹא יָצָא. וְאִם שָׁתָה מִכָּל כּוֹס מֵהֶן רֻבּוֹ יָצָא:  ",
+            "כָּל כּוֹס וְכוֹס מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ מְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְכוֹס רִאשׁוֹן אוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם. כּוֹס שֵׁנִי קוֹרֵא עָלָיו אֶת הַהַגָּדָה. כּוֹס שְׁלִישִׁי מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. כּוֹס רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. וּבֵין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת שׁוֹתֶה. בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי אֵינוֹ שׁוֹתֶה:  ",
+            "הַחֲרֹסֶת מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים זֵכֶר לַטִּיט שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין בּוֹ בְּמִצְ��ַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין אוֹתָהּ. לוֹקְחִין תְּמָרִים אוֹ גְּרוֹגָרוֹת אוֹ צִמּוּקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְדוֹרְסִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין לְתוֹכָן חֹמֶץ וּמְתַבְּלִין אוֹתָן בְּתַבְלִין כְּמוֹ טִיט בְּתֶבֶן וּמְבִיאִין אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּלֵילֵי הַפֶּסַח:  ",
+            "אֲכִילַת מָרוֹר אֵינָהּ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא תְּלוּיָה הִיא בַּאֲכִילַת הַפֶּסַח. שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה אַחַת לֶאֱכל בְּשַׂר הַפֶּסַח עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֶאֱכל הַמָּרוֹר לְבַדּוֹ בְּלַיִל זֶה אֲפִלּוּ אֵין שָׁם קָרְבַּן פֶּסַח:  ",
+            "מְרוֹרִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה הֵן הַחֲזֶרֶת וְהָעֳלָשִׁין וְהַתַּמְכָא וְהָחַרְחְבִינָא וְהַמָּרוֹר. כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי יָרָק אֵלּוּ נִקְרָא מָרוֹר. וְאִם אָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן אוֹ מֵחֲמִשְּׁתָּן כְּזַיִת יָצָא וְהוּא שֶׁיְּהוּ לַחִין. וְיוֹצְאִין בְּקֶלַח שֶׁלָּהֶן אֲפִלּוּ יָבֵשׁ. וְאִם שְׁלָקָן אוֹ כְּבָשָׁן אוֹ בִּשְּׁלָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן:  "
+        ],
+        [
+            "סֵדֶר עֲשִׂיַּת מִצְוֹת אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּךְ הוּא. בַּתְּחִלָּה מוֹזְגִין כּוֹס לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וּזְמַן וְשׁוֹתֶה. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְנוֹטֵל יָדָיו. וּמְבִיאִין שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְעָלָיו מָרוֹר וְיָרָק אַחֵר וּמַצָּה וַחֲרֹסֶת וְגוּפוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח וּבְשַׂר חֲגִיגָה שֶׁל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבַזְּמַן הַזֶּה מְבִיאִין עַל הַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי מִינֵי בָּשָׂר אֶחָד זֵכֶר לַפֶּסַח וְאֶחָד זֵכֶר לַחֲגִיגָה: ",
+            "מַתְחִיל וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְלוֹקֵחַ יָרָק וּמְטַבֵּל אוֹתוֹ בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל כְּזַיִת הוּא וְכָל הַמְסֻבִּין עִמּוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵין אוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת. וְאַחַר כָּךְ עוֹקְרִין הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵי קוֹרֵא הַהַגָּדָה לְבַדּוֹ. וּמוֹזְגִין הַכּוֹס הַשֵּׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. וְאוֹמֵר הַקּוֹרֵא מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בֵּין מְסֻבִּין וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין: ",
+            "בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינוֹ אוֹמֵר וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבָּן. וּמַתְחִיל בִּגְנוּת וְקוֹרֵא עַד שֶׁגּוֹמֵר דְּרַשׁ פָּרָשַׁת <small>(דברים כו ה)</small> \"אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי\" כֻּלָּהּ: ",
+            "וּמַחֲזִיר הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו וְאוֹמֵר פֶּסַח זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שׁ��נֶּאֱמַר <small>(שמות יב כז)</small> \"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'\". וּמַגְבִּיהַּ הַמָּרוֹר בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות א יד)</small> \"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם\". וּמַגְבִּיהַּ הַמַּצָּה בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שֵׁם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות יב לט)</small> \"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם\" וְכוּ'. וּבַזְּמַן הַזֶּה אוֹמֵר פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִין בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ': ",
+            "וְאוֹמֵר לְפִיכָךְ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְהַדֵּר לְרוֹמֵם לְגַדֵּל וּלְנַצֵּחַ לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ. <small>(תהילים קיג א)</small> \"הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה'\" וְגוֹ' עַד <small>(תהילים קיד ח)</small> \"חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם\". וְחוֹתֵם בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּבַזְּמַן הַזֶּה מוֹסִיף כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לַמּוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים שֶׁיַּגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל. וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְשׁוֹתֶה הַכּוֹס הַשֵּׁנִי: ",
+            "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְנוֹטֵל יָדָיו שֵׁנִית שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַהַגָּדָה. וְלוֹקֵחַ שְׁנֵי רְקִיקִין וְחוֹלֵק אֶחָד מֵהֶן וּמַנִּיחַ פָּרוּס לְתוֹךְ שָׁלֵם וּמְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וּמִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת כִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים טז ג)</small> \"לֶחֶם עֹנִי\" מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל עָנִי בִּפְרוּסָה אַף כָּאן בִּפְרוּסָה. וְאַחַר כָּךְ כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר כְּאַחַת וּמְטַבֵּל בַּחֲרֹסֶת וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְאוֹכְלָן. וְאִם אָכַל מַצָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמָרוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מְבָרֵךְ עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ: ",
+            "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל ��ֲכִילַת הַזֶּבַח וְאוֹכֵל מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּחִלָּה. וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת הַפֶּסַח וְאוֹכֵל מִגּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח. וְלֹא בִּרְכַּת הַפֶּסַח פּוֹטֶרֶת שֶׁל זֶבַח וְלֹא שֶׁל זֶבַח פּוֹטֶרֶת שֶׁל פֶּסַח: ",
+            "בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם קָרְבָּן, אַחַר שֶׁמְּבָרֵךְ הַמּוֹצִיא לֶחֶם חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה. וּמְטַבֵּל מַצָּה בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מָרוֹר וּמְטַבֵּל מָרוֹר בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל. וְלֹא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ בַּחֲרֹסֶת שֶׁמָּא יְבַטֵּל טַעֲמוֹ. וְזוֹ מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְחוֹזֵר וְכוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וּמְטַבֵּל בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכְלָן בְּלֹא בְּרָכָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ: ",
+            "וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ בַּסְּעֻדָּה וְאוֹכֵל כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכל וְשׁוֹתֶה כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת. וּבָאַחֲרוֹנָה אוֹכֵל מִבְּשַׂר הַפֶּסַח אֲפִלּוּ כְּזַיִת וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלָל. וּבַזְּמַן הַזֶּה אוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֶפְסֵק סְעֻדָּתוֹ וְטַעַם בְּשַׂר הַפֶּסַח אוֹ הַמַּצָּה בְּפִיו שֶׁאֲכִילָתָן הִיא הַמִּצְוָה: ",
+            "וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס שְׁלִישִׁי וְשׁוֹתֵהוּ. וְאַחַר כָּךְ מוֹזֵג כּוֹס רְבִיעִי וְגוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל. וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר וְהִיא יְהַלְלוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְכוּ'. וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחַר כָּךְ כְּלוּם כָּל הַלַּיְלָה חוּץ מִן הַמַּיִם. וְיֵשׁ לוֹ לִמְזֹג כּוֹס חֲמִישִׁי וְלוֹמַר עָלָיו הַלֵּל הַגָּדוֹל מֵ<small>(תהילים קלו א)</small> \"הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב\" עַד <small>(תהילים קלז א)</small> \"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל\". וְכוֹס זֶה אֵינוֹ חוֹבָה כְּמוֹ אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. וְיֵשׁ לוֹ לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם סְעֵוּדָּה: ",
+            "מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכל צָלִי בְּלֵילֵי פְּסָחִים אוֹכְלִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכל אֵין אוֹכְלִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ בְּשַׂר פֶּסַח הוּא. וּבְכָל מָקוֹם אָסוּר לֶאֱכל שֶׂה צָלוּי כֻּלּוֹ כְּאֶחָד בְּלַיִל זֶה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם הָיָה מְחֻתָּךְ אוֹ שֶׁחָסֵר מִמֶּנּוּ אֵיבָר אוֹ שָׁלַק בּוֹ אֵיבָר וְהוּא מְחֻבָּר הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ: ",
+            "מִי שֶׁאֵין לוֹ יַיִן בְּלֵילֵי הַפֶּסַח מְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת וְעוֹשֶׂה כָּל הַדְּבָרִים עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה. מִי שֶׁאֵין לוֹ יָרָק אֶלָּא מָרוֹר בִּלְבַד. בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ עַל הַמָּרוֹר שְׁתֵּי בְּרָכוֹת בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְעַל אֲכִילַת מָרוֹר וְאוֹכֵל. וּכְשֶׁיִּגְמֹר הַהַגָּדָה מְבָרֵךְ עַל הַמַּצָּה וְאוֹכֵל וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל מִן הַמָּרוֹר בְּלֹא בְּרָכָה: ",
+            "מִי שֶׁאֵין לוֹ מַצָּה מְשֻׁמֶּרֶת אֶלָּא כְּזַיִת כְּשֶׁגּוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ מִמַּצָּה שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁמֶּרֶת מְבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה וְאוֹכֵל אוֹתוֹ כְּזַיִת וְאֵינוֹ טוֹעֵם אַחֲרָיו כְּלוּם: ",
+            " מִי שֶׁיָּשַׁן בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה וְהֵקִיץ אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל. בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁיָּשְׁנוּ מִקְצָתָן בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה חוֹזְרִין וְאוֹכְלִין. נִרְדְּמוּ כֻּלָּן וְנֵעוֹרוּ לֹא יֹאכְלוּ. נִתְנַמְנְמוּ כֻּלָּן יֹאכְלוּ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָה: "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,203 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%9E%D7%A5_%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%94_%D7%90",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחלת ליל חמשה עשר עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה. בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה. אחד האוכל ואחד הממחה ושותה.",
+            "החמץ בפסח אסור בהנייה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה. והמניח חמץ ברשותו בפסח אע\"פ שלא אכלו עובר בשני לאוין שנאמר לא יראה לך שאור בכל גבולך ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם. ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמיצין אחד הוא.",
+            "אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א\"כ קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה. אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אף על פי שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בו מעשה. ומכין אותו מכת מרדות.",
+            "חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה לעולם. ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים מפני שעבר על בל יראה ובל ימצא אסרוהו. אפילו הניחו בשגגה או באונס. כדי שלא יניח אדם חמץ ברשותו בפסח כדי שיהנה בו אחר הפסח.",
+            "חמץ שנתערב בדבר אחר תוך הפסח בין במינו בין שלא במינו הרי זה אוסר בכל שהוא. וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אף על פי שהוא אסור בהנייה אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאכלו אחר הפסח. שלא קנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותר באכילה לאחר הפסח.",
+            "אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירוב חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וכל הדומה להן מדברים שהחמץ מעורב בהן אם אכלן בפסח לוקה ואין בו כרת שנאמר כל מחמצת לא תאכלו. במה דברים אמורים בשאכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת שלש ביצים הוא שלוקה מן התורה. אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלש ביצים אף על פי שאסור לו לאכול אם אכל אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות.",
+            "האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל. ואף על פי כן אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשיעור שהוא כזית. והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות.",
+            "אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום. וכל האוכל בזמן הזה לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח. כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום.",
+            "ואסרו חכמים לאכול חמץ מתחלת שעה ששית כדי שלא יגע באיסור תורה. ומתחלת שעה ששית יהיה החמץ אסור באכילה ובהנייה כל שעה ששית מדברי סופרים ושאר היום משביעית ולמעלה מן התורה. שעה חמישית אין אוכלין בה חמץ גזרה משום יום המעונן שמא יטעה בין חמישית לששית. ואינו אסור בהנייה בשעה חמישית. לפיכך תולין בה תרומה ולחם תודה וכיוצא בהן מחמץ שהוא קדש לא אוכלין ולא שורפין עד שתגיע שעה ששית ושורפין הכל.",
+            "הא למדת שמותר לאכול חמץ ביום ארבעה עשר עד סוף שעה רביעית. ואין אוכלין בשעה חמישית אבל ��הנין בו. והאוכל בשעה ששית מכין אותו מכת מרדות. והאוכל מתחלת שעה שביעית לוקה"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום ארבעה עשר. ראיה לדבר זה מה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים. ושחיטת הפסח הוא יום ארבעה עשר אחר חצות.",
+            "ומה היא השבתה זו האמורה בתורה היא שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל. ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל.",
+            "ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו. וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר. מפני שבלילה כל העם מצויין בבתים ואור הנר יפה לבדיקה. ואין קובעין מדרש בסוף יום שלשה עשר. וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו שמא ימשך וימנע מבדיקת חמץ בתחלת זמנה.",
+            "אין בודקין לא לאור הלבנה ולא לאור החמה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר. במה דברים אמורים בחורים ובמחבואות אבל אכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו. ואמצע החצר אינו צריך בדיקה מפני שהעופות מצויים שם והן אוכלין כל חמץ שיפול שם.",
+            "חור שבאמצע הבית שבין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. אבל חור שבין ישראל לעכו\"ם אינו בודק כלל שמא יאמר העכו\"ם כשפים הוא עושה לי אלא מבטלו בלבו ודיו. וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה.",
+            "חורי הבית התחתונים והעליונים וגג היציע ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן שאינו מסתפק מהן ובית דגים גדולים אינן צריכין בדיקה אלא אם כן הכניס להן חמץ. אבל אוצרות שכר ואוצרות יין שמסתפק ממנו ובית דגים קטנים ובית העצים ובית המורייס וחורי הבית האמצעים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין להן חמץ. ואם ידע בודאי שלא הכניס שם חמץ אינו צריך בדיקה. וכשבודק המרתף בודק ממנו שתי שורות החיצונות שהן העליונה ושלמטה ממנה.",
+            "אין חוששין שמא גררה חולדה חמץ למקום שאין מכניסין בו חמץ שאם נחוש מבית לבית נחוש מעיר לעיר ואין לדבר סוף. בדק ליל ארבעה עשר והניח עשר חלות ומצא תשע הרי זה חושש וצריך לבדוק פעם שניה שהרי גררה חולדה או עכבר בודאי.",
+            "וכן אם ראה עכבר שנכנס לבית וחמץ בפיו אחר בדיקה צריך לבדוק פעם שניה אע\"פ שמצא פירורין באמצע הבית אין אומרין כבר אכל אותה הפת במקום זה והרי הפירורין אלא חוששין שמא הניחה בחור או בחלון ואלו הפירורין שם היו. ולפיכך חוזר ובודק. אם לא מצא כלום הרי זה בודק כל הבית ואם מצא אותה הפת שנטלה העכבר ונכנס אין צריך בדיקה.",
+            "ראה תינוק שנכנס לבית בדוק ובידו ככר ונכנס אחריו ומצא פירורין אינו צריך בדיקה שחזקתו שאכלו ואלו הפירורין שנפלה ממנו בשעת אכילה שדרך התינוק לפרר בעת אכילתו ואין דרך עכבר לפרר. ואם לא מצא פירורין כלל צריך לבדוק.",
+            "הניח תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו אם חמץ אם מצה נטל ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצה על מחצה.",
+            "שני צבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה ואין ידוע לאי זה בית נכנס זה שנטל החמץ וכן שני בתים בדוקין וצבור אחד של חמץ ובא עכבר ונ��ל ואין ידוע לאי זה בית נכנס. או שידע שנכנס לאחד מהן ונכנס אחריו ובדק ולא מצא כלום או שבדק ומצא ככר. או שהיו תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ופירש ככר מהן ואין ידוע אם חמץ או מצה ובא עכבר ונטל הככר שפירש ונכנס לבית בדוק בכל אלו אינו צריך לבדוק פעם שניה שאין כאן קבוע.",
+            "הניח החמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחר או שהניח תשע חלות ומצא עשר. או שבא עכבר ונטל החמץ וספק נכנס לבית זה או לא נכנס. בכל אלו צריך לבדוק.",
+            "נכנס עכבר לבית וככר בפיו ויצא עכבר משם וככר בפיו אומרים הוא הראשון שנכנס הוא האחרון שיצא ואינו צריך לבדוק. היה הראשון שנכנס שחור וזה שיצא לבן צריך לבדוק. נכנס עכבר וככר בפיו ויצאתה משם חולדה וככר בפיה צריך לבדוק. יצאת משם חולדה ועכבר וככר בפיה אינו צריך לבדוק שזה הככר הוא שהיה בפי העכבר. נחש שנכנס לחור ופת בפיו אין חייב להביא חבר להוציאו.",
+            "כזית חמץ בשמי קורה מחייבין אותו להביא סולם להורידו שפעמים יפול משמי קורה. היה חמץ בבור אין מחייבין אותו להעלותו אלא מבטלו בלבו ודיו.",
+            "כיפת שאור שייחדה לישיבה אם טח פניה בטיט הרי זו בטלה ומותר לקיימה. בצק שבסדקי העריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער. ואם לאו אם היה עשוי לחזק בו שברי העריבה או לסתום בו נקב בטל במיעוטו ואם לאו חייב לבער. היו בו שני חצאי זיתים בשני מקומות וחוט של בצק ביניהם רואין כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו צריך לבער.",
+            "במה דברים אמורים בעריבה אבל בבית אף על פי שאם ינטל החוט אין ניטלין עמו חייב לבער מפני שפעמים מקבץ אותן. היה חצי זית בבית וחצי זית בעליה. חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה. חצי זית בבית זה וחצי זית בבית שלפנים ממנו. הואיל ואלו החצאי זיתים דבוקין בכתלים או בקורות או בקרקעות אינו חייב לבער אלא מבטל בלבו ודיו.",
+            "המשכיר בית סתם בארבעה עשר הרי זה בחזקת בדוק ואינו צריך לבדוק. ואם הוחזק זה המשכיר שלא בדק ואמרו אשה או קטן אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנין שהכל נאמנים על ביעור חמץ. והכל כשרין לבדיקה ואפילו נשים ועבדים וקטנים והוא שיהיה קטן שיהיה בו דעת לבדוק.",
+            "המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר לו המפתח חל ארבעה עשר על המשכיר לבדוק. ואם משמסר המפתח חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק. המשכיר בית בחזקת שהוא בדוק ונמצא שאינו בדוק על השוכר לבדוק ואינו מקח טעות. ואפילו במקום שבודקים בשכר שהרי מצוה הוא עושה.",
+            "המפרש בים והיוצא בשיירא תוך שלשים יום זקוק לבדוק. קודם שלשים יום אינו צריך לבדוק. ואם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך יצא שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער. ואם אין דעתו לחזור אין צריך לבדוק. וכן העושה ביתו אוצר. תוך שלשים יום זקוק לבדוק ואחר כך כונס אוצרו לתוכו. קודם שלשים יום אם דעתו לפנותו קודם הפסח צריך לבדוק ואחר כך עושהו אוצר. ואם אין דעתו לפנותו קודם הפסח אינו צריך לבדוק"
+        ],
+        [
+            "כשבודק אדם ומחפש בלילי ארבעה עשר מוציא את החמץ מן החורים ומן המחבואות ומן הזויות ומקבץ הכל ומניחו במקום אחד עד תחלת שעה ששית ביום ומבערו. ואם רצה לבערו בלילי ארבעה עשר מבערו",
+            "החמץ שמניח בלילי ארבעה עשר כדי שיאכל ממנו למחר עד ארבע שעות אינו מניחו מפוזר ומפורד בכל מקום אלא מצניעו בכלי או בזוית ידוע ויזהר בו. שאם לא נזהר בו ומצאו חסר צריך לחפש אחריו ולבדוק פעם אחרת שמא גררוהו העכברים.",
+            "חל ארבעה עשר להיות בשבת בודקין את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל שלשה עשר ומניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת. ומניחו במקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת. ואם נשאר מן החמץ ביום השבת אחר ארבע שעות מבטלו וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב הראשון ומבערו.",
+            "היו לו ככרות רבות של תרומה וצריך לשורפה ערב שבת לא יערב הטהורה עם הטמאה וישרוף אלא שורף טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה. ומניח מן הטהורה כדי לאכול עד ארבע שעות ביום השבת בלבד.",
+            "מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל ארבעה עשר בודק ארבעה עשר בשחרית. לא בדק בשחרית בודק בשעת הביעור. לא בדק בשעת הביעור בודק בתוך החג. עבר הרגל ולא בדק בודק אחר הרגל כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח מפני שהוא אסור בהנייה.",
+            "כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו. ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך.",
+            "וכשגומר לבדוק אם בדק בליל ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר קודם שש שעות צריך לבטל כל חמץ שנשאר ברשותו ואינו רואהו. ויאמר כל חמץ שיש ברשותי שלא ראיתיו הרי הוא בטל והרי הוא כעפר. אבל אם בדק מתחלת שעה ששית ולמעלה אינו יכול לבטל שהרי אינו ברשותו שכבר נאסר בהנייה.",
+            "לפיכך אם לא בטל קודם שש ומשש שעות ולמעלה מצא חמץ שהיה דעתו עליו והיה בלבו ושכחו בשעת הביעור ולא בערו הרי זה עבר על לא יראה ולא ימצא שהרי לא ביער ולא בטל. ואין הבטול עתה מועיל לו כלום לפי שאינו ברשותו והכתוב עשהו כאילו הוא ברשותו לחייבו משום לא יראה ולא ימצא. וחייב לבערו בכל עת שימצאנו. ואם מצאו ביום טוב כופה עליו כלי עד לערב ומבערו. ואם של הקדש הוא אינו צריך לכפות עליו כלי שהכל פורשין ממנו.",
+            "מי שיצא מביתו קודם שעת הביעור לעשות מצוה או לאכול סעודה של מצוה כגון סעודת ארוסין ונשואין ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו. יצא להציל מיד הגייס מן הנהר מן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו ודיו. יצא לצורך עצמו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו יחזור מיד. ועד כמה הוא חוזר עד כביצה היה פחות מכביצה מבטלו בלבו ודיו.",
+            "מי שהניח עיסה מגולגלת בתוך ביתו ויצא ונזכר אחר שיצא והוא יושב לפני רבו והיה ירא שמא תחמיץ קודם שיבא הרי זה מבטלו בלבו קודם שתחמיץ. אבל אם החמיצה אין הביטול מועיל כלום אלא כבר עבר על לא יראה ולא ימצא וחייב לבער מיד כשיחזור לביתו.",
+            "כיצד ביעור חמץ שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים. ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים. חמץ שנפלה עליו מפולת ונמצא עליו עפר שלשה טפחים או יותר הרי הוא כמבוער וצריך לבטל בלבו אם עדיין לא נכנסה שעה ששית. נתנו לעכו\"ם קודם שעה ששית אינו צריך לבער. ואם שרפו קודם שעה ששית הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח. אבל אם שרפו משעה ששית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנייה הרי זה לא יסיק בו תנור וכירים ולא יאפה בו ולא יבשל. ואם בשל או אפה אותה הפת ואותו התבשיל אסור בהנייה. וכן הפחמין שלו אסורין בהנייה הואיל ושורפו אחר שנאסר בהנייה"
+        ],
+        [
+            "כתוב בתורה לא יראה לך חמץ יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד עכו\"ם לא יהיה עובר תלמוד לומר שאור לא ימצא בבתיכם אפילו הפקידו או הטמינו. יכול לא יהיה עובר אלא אם כן היה החמץ בביתו אבל אם היה רחוק מביתו בשדה או בעיר אחרת לא יהיה עובר תלמוד לומר בכל גבולך בכל רשותך. יכול יהא חייב לבער מרשותו חמץ של עכו\"ם או של הקדש תלמוד לומר לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים או של גבוה.",
+            "הא למדת שהחמץ של ישראל אם הניחו ברשותו אפילו טמון ואפילו בעיר אחרת ואפילו מופקד ביד עכו\"ם הרי זה עובר משום לא יראה ולא ימצא. חמץ של הקדש או של עכו\"ם שהיה אצל ישראל אפילו היה עמו בבית הרי זה מותר מפני שאינו שלו. ואפילו היה של גר תושב שיד ישראל שולטת עליו אין כופין אותו להוציא החמץ מרשותו בפסח. אבל צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה טפחים בפני חמצו של עכו\"ם שמא יבוא להסתפק ממנו. אבל של הקדש אינו צריך מפני שהכל פורשין מן ההקדש כדי שלא יבואו לידי מעילה.",
+            "עכו\"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קבל עליו ישראל אחריות שאם אבד או נגנב ישלם לו דמיו הרי זה חייב לבערו הואיל וקבל עליו אחריות נעשה כשלו. ואם לא קיבל עליו אחריות מותר לקיימו אצלו ומותר לאכול ממנו אחר הפסח שברשות העכו\"ם הוא.",
+            "עכו\"ם אנס שהפקיד חמצו אצל ישראל אם יודע הישראל שאם אבד או נגנב מחייבו לשלמו וכופהו ואונסו לשלם אע\"פ שלא קבל אחריות הרי זה חייב לבערו. שהרי נחשב כאילו הוא שלו מפני שמחייבו האנס באחריותו.",
+            "ישראל שהרהין חמצו אצל העכו\"ם אם אמר לו אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הרי זה ברשות העכו\"ם ואותו החמץ מותר לאחר הפסח. והוא שיהיה אותו זמן שקבע לו קודם הפסח. ואם לא אמר לו קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאילו הוא פקדון אצל העכו\"ם ואסור בהנייה לאחר הפסח.",
+            "ישראל ועכו\"ם שהיו באין בספינה והיה חמץ ביד ישראל והגיעה שעה חמישית הרי זה מוכרו לעכו\"ם או נותנו לו במתנה וחוזר ולוקחו ממנו אחר הפסח. ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה.",
+            "אומר ישראל לעכו\"ם עד שאתה לוקח במנה בוא וקח במאתים. עד שאתה לוקח מעכו\"ם בוא וקח מישראל שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח. אבל לא ימכור ולא יתן לו על תנאי. ואם עשה כן הרי זה עובר על בל יראה ובל ימצא.",
+            "תערובת חמץ עוברין עליה משום בל יראה ובל ימצא. כגון המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי שעושין אותו מן הקמח. וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים. אבל דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה הרי זה מותר לקיימו בפסח.",
+            "כיצד עריבת העבדנין שנתן לתוכן קמח ועורות אפילו נתנו שעה אחת קודם הביעור הרי זה מותר לקיימו. ואם לא נתן העורות ונתן הקמח קודם שלשה ימים לשעת הביעור מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש. תוך שלשה ימים חייב לבער.",
+            "וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריא\"ק שנתן לתוכן חמץ מותר לקיימן בפסח שהרי נפסדה צורת החמץ.",
+            "הפת עצמה שעפשה ונפסלה מלאכול הכלב ומלוגמא שנסרחה אינו צריך לבער. בגדים שכבסו אותן בחלב חטה וכן ניירות שדבקו אותן בחמץ וכל כיוצא בזה מותר לקיימן בפסח ואין בהן משום לא יראה ולא ימצא שאין צורת החמץ עומדת.",
+            "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל לאדם כלל. או שאינו מאכל כל אדם כגון התריא\"ק וכיוצא בו אע\"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח. ואע\"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו"
+        ],
+        [
+            "אין אסור משום חמץ בפסח אלא חמשת מיני דגן בלבד. והם שני מיני חטים שהן החטה והכוסמת. ושלשה מיני השעורים שהן השעורה ושבולת שועל והשיפון. אבל הקטניות כגון אורז ודוחן ופולים ועדשים וכיוצא בהן אין בהן משום חמץ אלא אפילו לש קמח אורז וכיוצא בו ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ הרי זה מותר באכילה שאין זה חמוץ אלא סרחון.",
+            "חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אין באין לידי חמוץ אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח הבצק מותר באכילה). שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין. ומי פירות הן כגון יין וחלב ודבש ושמן זית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין. והוא שלא יתערב בהן שום מים בעולם. ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין.",
+            "אין מבשלין חטים במים כגון ריפות ולא קמח כגון לביבות. ואם בישל הרי זה חמץ גמור והוא שיתבקעו בתבשיל. אין קולין את הבצק בשמן על המחבת. אבל מבשלין את הפת ואת הקמח הקלוי. ואם הרתיח המים הרבה ואחר כך השליך לתוכן הקמח הרי זה מותר מפני שהוא מתבשל מיד קודם שיחמיץ. וכבר נהגו בשנער ובספרד ובכל המערב לאסור דבר זה גזרה שמא לא ירתיח המים יפה יפה.",
+            "מותר לבשל הדגן או הקמח במי פירות. וכן בצק שלשו במי פירות אם בשלו במי פירות או קלהו על המחבת בשמן הרי זה מותר שמי פירות אינן מחמיצין.",
+            "כרמל שמהבהבין אותו באור וטוחנין אותו אין מבשלין את הקמח שלו במים שמא לא נקלה באור יפה ונמצא מחמיץ כשמבשלין אותו. וכן כשמוללין הקדרות החדשות אין מבשלין בהן אלא מצה אפויה שחזרו וטחנו אותה אבל קמח קלי אסור שמא לא קלהו יפה ויבוא לידי חמוץ.",
+            "אין בוללין את השעורין במים בפסח מפני שהן רפין ומחמיצין במהרה. ואם בלל אם רפו כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורין. ואם לא הגיעו לרפיון זה הרי אלו מותרין.",
+            "החטים מותר לבלול אותן במים כדי להסיר סובן וטוחנין אותם מיד כדרך שטוחנין הסולת. וכבר נהגו כל ישראל בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובערי המערב שלא יבללו החטים במים גזירה שמא ישהו ויחמיצו.",
+            "תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חטים אם נתבקעו הרי כל התבשיל אסור שהרי נתערב בו החמץ. ואם לא נתבקעו מוציאין אותן ושורפין ואוכלין שאר התבשיל. שאין הדגן שנבלל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה. ואינו אלא מדברי סופרים.",
+            "משום שנאמר ושמרתם את המצות כלומר הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חמוץ. לפיכך אמרו חכמים צריך אדם ליזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר עד שלא יהיה בו שום חמוץ. דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים כשם שאסור לאוכלו כך אסור לקיימו אלא מוכרו לישראל ומודיעו כדי שיאכלנו קודם הפסח. ואם מוכרו לנכרי קודם הפסח מוכר מעט לכל אחד ואחד כדי שיכלה קודם הפסח שמא יחזור הנכרי וימכרנו לישראל.",
+            "דגן שנפל עליו דלף כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ. אבל כשיפסק אם נשתהה כשיעור הרי זה אסור.",
+            "אין לשין בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ אלא כשיעור חלה בלבד. ואין לשין לא בחמין ולא בחמי חמה. ולא במים שנשאבו בו ביום אלא במים שלנו. ואם עבר ולש באחד מכל אלו הרי הפת אסורה.",
+            "לא תשב אשה תחת השמש ותלוש. ולא תחת הרקיע ביום העבים אפילו במקום שאין השמש זורחת בו. ולא תניח את העיסה ותתעסק בדבר אחר. ואם היתה לשה ואופה צריכה שני כלים של מים. אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו ידיה. ואם עברה ולשה תחת השמש או שלא צננה ידיה או שעשתה עיסה יתר משיעור חלה הפת מותרת. וכמה שיעור חלה כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה כגוף הביצה הבינונית לא כמשקלה.",
+            "כל זמן שאדם עוסק בבצק אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חמוץ. ואם הגביה ידו והניחו ושהה הבצק עד שהגיע להשמיע הקול בזמן שאדם מכה בידו עליו כבר החמיץ וישרף מיד. ואם אין קולו נשמע אם שהה כדי שיהלך אדם מיל כבר החמיץ וישרף מיד. וכן אם הכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו הרי זה אסור לאוכלו ואין חייבין עליו כרת.",
+            "היו שתי עיסות שהגביהו היד מהן נילושות בעת אחת ונשתהו. האחת מהן יש לה קול ואחרת אין לה קול שתיהן ישרפו והרי הן חמץ גמור.",
+            "אין עושין סריקין המצויירין בפסח מפני שהאשה שוהה עליהן ומתחמצין בעת עשייתן. לפיכך הנחתומין מותרין לעשותם מפני שהן בקיאין באומנותן וממהרים לעשותם. אבל בעלי בתים אסורים ואפילו צרו אותן בדפוס. שמא יבואו אחרים לעשותן שלא בדפוס וישהו בעשייתן ויחמיצו.",
+            "מים שרוחצין בהן הידים והעריבה אחר שלשין וכן מים שמשתמשין בהן בשעת לישה הרי זה ישפוך אותן במקום מדרון כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ.",
+            "אין שורין את המורסן ומניחין לפני התרנגולין שמא יחמיץ. אבל חולטין להן המורסן ברותחין ומניחין לפניהן. וכבר נהגו רוב העולם שלא לחלוט גזרה שמא לא ירתיח המים יפה.",
+            "ומותר ללוש לתרנגולין מורסן או קמח ומאכילן מיד או נותן לפניהן והוא עומד עליהן עד שלא ישהה לפניהן כדי הילוך מיל. וכל זמן שהן מנקרין בו או שהוא מהפך בידו אינו מחמיץ. וכשיפסקו מלאכול ישטוף הכלי במים וישפוך במקום מדרון.",
+            "לא תשרה אשה מורסן שתוליך בידה למרחץ. אבל שפה על בשרה יבש. ולא ילעוס אדם חיטין ויתן על מכתו מפני שהן מחמיצות. אין נותנין את הקמח לתוך החרוסת ואם נתן ישפך מיד מפני שהוא ממהר להחמיץ. ואין נותנין את הקמח לתוך החרדל ואם נתן יאכל מיד.",
+            "מותר ליתן התבלין והשומשמין והקצח וכיוצא בהן לתוך הבצק. וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן או דבש וחלב או לקטף בהן. וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד. לא משום חמץ אלא כדי שיהיה לחם עוני. וביום הראשון בלבד הוא שצריך להיות זכרון לחם עוני.",
+            "כל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן. חוץ מכלי שמניחין בו את השאור וכלי שמניחין בו חרוסת מפני שחימוצו קשה. וכן עריבות שלשין בהן החמץ ומניחין אותו שם עד שיחמיץ הרי הן כבית שאור ואין משתמשין בהן בפסח.",
+            "ביב של חרס שאופין עליו חלות חמץ כל השנה כולה אין אופין עליו מצה בפסח. ואם מלאו גחלים והסיק מקום שהיה מבשל בו החמץ מותר לבשל עליו מצה.",
+            "כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ ברותחין בכלי ראשון כגון קדרות ואלפסין. נותן אותן לתוך כלי גדול של מים וממלא עליהן מים ומרתיחן בתוכו עד שיפלטו ואחר כך שוטף אותן בצונן ומשתמש בהן במצה. וכן הסכינין מרתיח את הלהב ואת הנצב בכלי ראשון ואחר כך משתמש בהן במצה.",
+            "כלי מתכות ואבנים וכלי עצים שנשתמש בהן חמץ בכלי שני כגון קערות וכוסות נותן אותן לתוך כלי גדול ונותן עליהן מים רותחין ומניחן בתוכו עד שיפלוטו ואחר כך שוטפן ומשתמש בהן במצה.",
+            "כל כלי חרש שנשתמש בהן חמץ בחמין בין כלי ראשון כגון קדרות. בין כלי שני כגון קערות. בין שהיו משוחין ושועין באבר שעושין אותן כעין זכוכית. בין שהיו חרס כמה שהן. אין משתמשין בהן במ��ה אלא מניחן לאחר הפסח ומבשל בהן.",
+            "כלי ראשון שרצה להרתיחו ולא מצא כלי גדול ממנו כדי להרתיחו בתוכו הרי זה מקיף לו שפה של טיט על שפתו מבחוץ וממלאהו מים עד שיגברו המים על שפתו ומרתיח המים בתוכו ודיו ואחר כך שוטף אותו ומשתמש בו במצה"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר בערב תאכלו מצות. בכל מקום ובכל זמן. ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה. אבל בשאר הרגל אכילת מצה רשות רצה אוכל מצה רצה אוכל אורז או דוחן או קליות או פירות. אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה ומשאכל כזית יצא ידי חובתו.",
+            "בלע מצה יצא. בלע מרור לא יצא. בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא. שהמרור כטפילה למצה. כרכן בסיב וכיוצא בו ובלען אף ידי מצה לא יצא.",
+            "אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו\"ם או לסטין לאכול יצא ידי חובתו. אכל כזית מצה והוא נכפה בעת שטותו ואחר כך נתרפא חייב לאכול אחר שנתרפא. לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצות.",
+            "אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה אלא אם כן אכלה מאחד מחמשת המינין שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. דברים הבאים לידי חימוץ אם אכלן מצה יצא בהן ידי חובתו אבל שאר דברים כגון אורז ודוחן וקטניות אין יוצא בהן ידי מצה לפי שאין בהן חמץ.",
+            "העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו. אין הרועים אוכלין ממנה אינו יוצא בה שאין זו משומרת לשם מצה. מצה שלשה במי פירות יוצאה בה ידי חובתו בפסח. אבל אין לשין אותה ביין או בשמן או חלב משום לחם עוני כמו שבארנו. ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו. אין יוצאין לא בפת מורסן ולא בפת סובין. אבל לש הוא את הקמח בסובין שלו ובמורסנו ועושהו פת ויוצא בה ידי חובתו. וכן פת סולת נקייה ביותר הרי זו מותרת ויוצא בה ידי חובתו בפסח ואין אומרין בה אין זה לחם עוני.",
+            "אחד מצה שנאפית בתנור או באילפס. בין שהדביק הבצק באילפס ואחר כך הרתיח בין שהרתיח ואחר כך הדביק אפילו אפאה בקרקע הרי זה יוצא בה ידי חובתו. וכן אם לא נאפית אפייה גמורה יוצאין בה. והוא שלא יהיו חוטין של בצק נמשכין ממנה בעת שפורסה. ויוצאין ברקיק השרוי והוא שלא נימוח. אבל מצה שבשלה אינו יוצא בה ידי חובתו באכילתה שהרי אין בה טעם פת.",
+            "אין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזלה. זה הכלל כל שמברכין עליו ברכת המזון יוצא בו ידי חובתו וכל שאין מברכין עליו ברכת המזון אין יוצא בו ידי חובתו.",
+            "הכהנים יוצאין בחלה ובתרומה אף על פי שהיא מצה שאינה ראויה לכל אדם. וכן יוצאין במצה של מעשר שני בירושלים. אבל אין יוצאין במצה של בכורים אפילו בירושלים מפני שהבכורים אין להם היתר בכל המושבות. ומעשר שני אפשר שיפדה ויאכל בכל מקום. וכתוב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הראויה להאכל בכל המושבות הוא שיוצאין בה ידי חובה.",
+            "חלות תודה ורקיקי נזיר שעשו אותן לעצמן אין יוצאין בהן שנאמר ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לענין מצה בלבד הוא שיוצאין בה אבל זו משתמרת לענין הזבח. ואם עשאן למכור בשוק הרי זה יוצא בה ידי חובתו. שהעושה למכור בשוק דעתו שאם לא ימכרו יאכל אותן ונמצא בשעת עשייתן שמרן לשם מצה.",
+            "הכל חייבין באכילת מצה אפילו נשים ועב��ים. קטן שיכול לאכול פת מחנכין אותו במצות ומאכילין אותו כזית מצה. חולה או זקן שאינו יכול לאכול שורין לו רקיק במים ומאכילין אותו והוא שלא נימוח.",
+            "מדברי סופרים שאין מפטירין אחר מצה כלום ואפילו קליות ואגוזים וכיוצא בהן. אלא אף על פי שאכל מצה ואכל אחריה מאכלות אחרות ופירות וכיוצא בהן חוזר ואוכל כזית מצה באחרונה ופוסק.",
+            "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב. ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו. וכן אסור לאכול ערב הפסח מקודם המנחה כמעט. כדי שיכנס לאכילת מצה בתאוה. אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות ולא ימלא כריסו מהן. וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח כדי לאכול מצה בתאוה ויהיו מצות חביבות עליו. אבל בשאר ערבי שבתות או ערבי ימים טובים אוכל והולך עד שתחשך"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר \"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים\" (שמות יג, ג) כמו שנאמר \"זכור את יום השבת.\" (שמות כ, ח) ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר \"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה\" (שמות יג, ח) בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח.",
+            "מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך. לפי דעתו של בן אביו מלמדו. כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב\"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע\"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן.",
+            "וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע כך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן אשתו שואלתו. אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה. ואפילו היו כולן חכמים. היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה.",
+            "וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד מתחיל ומספר שבתחלה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועין אחר ההבל ורודפין אחר עבודת אלילים. ומסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מהאומות וקרבנו ליחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ובנפלאות שנעשו לנו ובחירותנו. והוא שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה. וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח.",
+            "כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן. פסח מצה ומרור. פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו'. מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. מצה על שם שנגאלו. ודברים האלו כולן נקראין הגדה.",
+            "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם וגו'. ועל דבר זה צוה הקב\"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית.",
+            "לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות. וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין. אין פוחתין לו מהם. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות. שיעור כל כוס מהן רביעית.",
+            "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. אשה אינה צריכה הסיבה. ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה. ובן אצל אביו והשמש בפני רבו צריכין הסיבה. אבל תלמיד בפני רבו אינו מיסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות. והסיבת ימין אינה הסיבה. וכן המיסב על ערפו או על פניו אין זו הסיבה. ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבעה כוסות האלו. ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח ואם לאו אינו צריך.",
+            "ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה. ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי. שתה ארבעה כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות. שתה ארבעה כוסות מזוגין בבת אחת ידי חירות יצא ידי ארבעה כוסות לא יצא. ואם שתה מכל כוס מהן רובו יצא.",
+            "כל כוס וכוס מארבעה כוסות הללו מברך עליו ברכה בפני עצמה. וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום. כוס שני קורא עליו את ההגדה. כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון. כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר. ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות שותה בין שלישי לרביעי אינו שותה.",
+            "החרוסת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט שהיו עובדין בו במצרים. וכיצד עושין אותה לוקחין תמרים או גרוגרות או צמוקין וכיוצא בהן ודורסין אותן ונותנין לתוכן חומץ ומתבלין אותן בתבלין כמו טיט בתבן ומביאין אותה על השלחן בלילי הפסח.",
+            "אכילת מרור אינה מצוה מן התורה בפני עצמה אלא תלויה היא באכילת הפסח. שמצות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה ומרורים. ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה אפילו אין שם קרבן פסח.",
+            "מרורים האמורים בתורה הן החזרת והעולשין והתמכא והחרחבינא והמרור. כל אחד מחמשת מיני ירק אלו נקרא מרור. ואם אכל מאחד מהן או מחמשתן כזית יצא והוא שיהו לחין. ויוצאין בקלח שלהן אפילו יבש. ואם שלקן או כבשן או בשלן אין יוצאין בהן"
+        ],
+        [
+            "סדר עשיית מצות אלו בליל חמשה עשר כך הוא. בתחלה מוזגין כוס לכל אחד ואחד ומברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קדוש היום וזמן ושותה. ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו. ומביאין שלחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר. ובזמן הזה מביאין על השלחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.",
+            "מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית הוא וכל המסובין עמו כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית. ואחר כך עוקרין השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו. ומוזגין הכוס השני וכאן הבן שואל. ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.",
+            "בזמן הזה אינו אומר והלילה הזה כולו צלי שאין לנו קרבן. ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת ארמי אובד אבי כולה.",
+            "ומחזיר השלחן לפניו ואומר פסח זה שאנו אוכלין על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה'. ומגביה המר��ר בידו ואומר מרור זה שאנו אוכלין על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם. ומגביה המצה בידו ואומר מצה זו שאנו אוכלין על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכו'. ובזמן הזה אומר פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שם שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו וכו'.",
+            "ואומר לפיכך אנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר להדר לרומם לגדל ולנצח למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאפלה לאור גדול ונאמר לפניו הללויה. הללויה הללו עבדי ה' וגו' עד חלמיש למעינו מים. וחותם ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. ובזמן הזה מוסיף כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל. ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני.",
+            "ואחר כך מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו שנית שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה. ולוקח שני רקיקין וחולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם ומברך המוציא לחם מן הארץ. ומפני מה אינו מברך על שתי ככרות כשאר ימים טובים משום שנאמר לחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן. ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.",
+            "ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחלה. ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח ואוכל מגופו של פסח. ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח פוטרת של פסח.",
+            "בזמן הזה שאין שם קרבן אחר שמברך המוציא לחם חוזר ומברך על אכילת מצה. ומטבל מצה בחרוסת ואוכל. וחוזר ומברך על אכילת מרור ומטבל מרור בחרוסת ואוכל. ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו. וזו מצוה מדברי סופרים. וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש.",
+            "ואחר כך נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות. ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל. ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום. כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו שאכילתן היא המצוה.",
+            "ואחר כך נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו. ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל. ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו'. ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים. ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל. וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות. ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אע\"פ שאינו מקום סעודה.",
+            "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. ואם היה מח��תך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו.",
+            "מי שאין לו יין בלילי הפסח מקדש על הפת כדרך שעושה בשבת ועושה כל הדברים על הסדר הזה. מי שאין לו ירק אלא מרור בלבד. בתחלה מברך על המרור שתי ברכות בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואוכל. וכשיגמור ההגדה מברך על המצה ואוכל וחוזר ואוכל מן המרור בלא ברכה.",
+            "מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית כשגומר סעודתו ממצה שאינה משומרת מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית ואינו טועם אחריו כלום.",
+            "מי שישן בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל. בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה חוזרין ואוכלין. נרדמו כולן ונעורו לא יאכלו. נתנמנמו כולן יאכלו: סליקו להו הלכות חמץ ומצה"
+        ],
+        [
+            "נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא, מתחיל על כוס שני ואומר:",
+            "בבהילו יצאנו ממצרים. הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים: כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך לפסח ייתי ויפסח. שתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. שתא הדא עבדי, לשתא דאתיא בני חורי.",
+            "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות! שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, והלילה הזה מרור. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין, והלילה הזה כולנו מסובין.",
+            "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו יי אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה – מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. וכל המאריך ביציאת מצרים – הרי זה משובח.",
+            "מעשה ברבי אליעזר, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבה, ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק. והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.",
+            "אמר להם רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים ט״ז:ג׳): \"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך\" – \"ימי חייך\" הימים, \"כל ימי חייך\" הלילות. וחכמים אומרים: \"ימי חייך\" העולם הזה, \"כל ימי חייך\" להביא את ימות המשיח.",
+            "ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא. כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאל.",
+            "חכם מה הוא אומר: \"מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה יי אלהינו אתכם\" (דברים ו׳:כ׳). אף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.",
+            "רשע מה הוא אומר: \"מה העבודה הזאת לכם\" (שמות י״ב:כ״ו). \"לכם\" ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שניו ואמור לו (שמות י״ג:ח׳): \"בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים\". \"לי\" ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.",
+            "תם מה הוא אומר: \"מה זאת?\" (שמות י״ג:י״ד). ואמרת אליו: \"בחוזק יד הוציאנו יי ממצרים מבית עבדים\".",
+            "ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר (שמות י״ג:ח׳): \"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים\". \"והגדת לבנך\" יכול מראש חודש? תלמוד לומר \"ביום ההוא\". אי \"ביום ההוא\" יכול מבעוד יום? תלמוד לומר \"בעבור זה\" – לא אמרתי אלא בשע�� שמצה ומרור מונחים לפניך.",
+            "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום ברוך הוא לעבודתו, שנאמר (יהושע כ״ד:ב׳): \"ויאמר יהושע אל כל העם, כה אמר יי אלהי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען. וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו. ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים\".",
+            "ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא! שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר (בראשית ט״ו:י״ג): \"ויאמר לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול\".",
+            "היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו. אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו: שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים, ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר (דברים כ״ו:ה׳): \"ארמי אובד אבי, וירד מצרימה ויגר שם\" – מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, שנאמר (בראשית מ״ז:ד׳): \"ויאמרו אל פרעה: לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, כי כבד הרעב בארץ כנען. ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן\".",
+            "\"במתי מעט\", כמו שנאמר (דברים י׳:כ״ב): \"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ועתה שמך יי אלהיך ככוכבי השמים לרוב\".",
+            "\"ויהי שם לגוי\" – מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. \"גדול ועצום\", כמו שנאמר (שמות א׳:ז׳): ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם\".",
+            "ורב, כמו שנאמר (יחזקאל ט״ז:ז׳): \"רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח, ואת ערום ועריה\".",
+            "\"וירעו אותנו המצרים\", כמו שנאמר (שמות א׳:י׳): \"הבה נתחכמה לו, פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ\".",
+            "\"ויענונו\", כמו שנאמר: \"וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה, את פיתום ואת רעמסס\".",
+            "\"ויתנו עלינו עבודה קשה\", כמו שנאמר: \"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך\".",
+            "\"ונצעק אל יי אלהי אבותינו\", כמו שנאמר (שמות ב׳:כ״ג): ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה\".",
+            "\"וישמע יי את קולנו\", כמו שנאמר: \"וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב\".",
+            "\"וירא את עניינו\" – זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר: \"וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים\".",
+            "\"ואת עמלינו\" – אלו הבנים, כמו שנאמר: \"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון\".",
+            "\"ואת לחצינו\" – זה הדוחק, כמו שנאמר (שמות ג ט): \"וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם\".",
+            "\"ויוציאנו יי ממצרים\" – לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, ולא על ידי שליח. אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר: (שמות י״ב:י״ב): \"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אני יי\".",
+            "\"ביד חזקה\" – זה הדבר, כמו שנאמר (שמות ט׳:ג׳): \"הנה יד יי הויה במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, דבר כבד מאד\".",
+            "\"ובזרוע נטויה\" – זו הח��ב, כמו שנאמר (דברי הימים א כ״א:ט״ז): \"וחרבו שלופה בידו, נטויה על ירושלם\".",
+            "\"ובמורא גדול\" – זו גלוי שכינה, כמו שנאמר (דברים ד׳:ל״ד): \"או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה, וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם יי אלהיכם במצרים לעיניך\".",
+            "\"ובאותות\" – זה המטה, כמו שנאמר (שמות ד): \"ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות\".",
+            "\"ובמופתים\" – זה הדם, כמו שנאמר (יואל ג): \"ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן\".",
+            "דבר אחר: \"ביד חזקה\" – שתים, \"ובזרוע נטויה\" – שתים, \"ובמורא גדול\" – שתים, \"ובאותות\" – שתים, \"ובמופתים\" – שתים. אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. רבי יהודה היה נותן בהם סימן: דצ\"ך עד\"ש באח\"ב.",
+            "רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה, ומרורים.",
+            "פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים, על שם מה? על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות יב): \"ואמרתם זבח פסח הוא ליי, אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ויקד העם וישתחוו\".",
+            "מצה זו שאנו אוכלין, על שם מה? על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר (שמות יב): \"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם\".",
+            "מרורים אלו שאנו אוכלים, על שם מה? על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות א): \"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך\".",
+            "ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל, שנאמר (דברים ו): \"ואותנו הוציא משם, למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו\".",
+            "לפיכך אנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לגדל, ולהדר, ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו, והוציאנו מעבדות לחירות, ומשעבוד לגאולה, ומיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול. ונאמר לפניו: \"הללויה\".",
+            "\"הללויה! הללו עבדי יי, הללו את שם יי! יהי שם יי מבורך...\" עד \"חלמיש למעינו מים\" (תהלים קיג-קיד).",
+            "ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים. כן יי אלהינו ואלהי אבותינו, יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך. ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה יי, גאל ישראל.",
+            "כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח, כך מברכים וקוראים בליל השני של גליות. וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות, ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/d43f5f8fdc71898dd220e1dbf104de72.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The <i>branches of palm trees</i> specified in the Torah (Leviticus 23:40) are freshly sprouted twigs of a palm tree, before their leaves are spread apart; they resemble a rod, called <i>lulav</i>.",
+            "The <i>fruit of goodly trees</i> specified in the Torah is the <i>ethrog</i>. The <i>boughs of leafy trees</i> specified in the Torah refer to the myrtle, the leaves of which cover the wood; it has, for example, three or more leaves growing from each bud.",
+            "The <i>willows of the brook</i> specified in the Torah do not refer to every plant growing near a brook, but to a definite kind of plant called <i>willows of the brook</i>. Its leaf is elongated like a brook and has a smooth edge, and its twig is red. This is called <i>aravah</i>, willow. Most plants of this kind grow beside brooks, hence the term <i>willows of the brook;</i> even if it grows in the wilderness or on the mountains it is fit for use.",
+            "",
+            "The four species [described above] constitute one precept, and the absence of any of these makes the others useless. All of them are included under the term <i>lulav precept;</i> their number should be neither decreased nor increased.— —",
+            "",
+            "How many should be taken of each species? One <i>lulav</i>, one <i>ethrog</i>, two twigs of willow, and three twigs of myrtle. If one wishes to increase the number of myrtle twigs so that the bunch should be larger, he may do so.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "We are required to wave the <i>lulav</i> on the first day of <i>Sukkoth</i> only, anywhere and at any time, even if this happens to be a Sabbath, as it is written: \"You shall take on the first day the fruit of goodly trees\" (Leviticus 23:40). Only in the Temple was the <i>lulav</i> waved on each of the seven days of <i>Sukkoth</i>, as it is written: \"You shall rejoice before the Lord your God seven days…\"— —",
+            "",
+            "After the destruction of the Temple it was ruled that the <i>lulav</i> should be waved on each of the seven days of the festival, in remembrance of the Temple usage.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Anyone who is required to hear the <i>shofar</i> and to dwell in a <i>sukkah</i> is also required to wave the <i>lulav;</i> anyone who is exempt from hearing the <i>shofar</i> and dwelling in a <i>sukkah</i> is likewise exempt from waving the <i>lulav</i>. A little boy who knows how to shake the <i>lulav</i> is required to do so, by rabbinic rule, in order to train him in the observance of precepts.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The custom in Jerusalem used to be that an individual would leave home carrying his <i>lulav</i>, go to synagogue with <i>lulav</i> in hand, worship with <i>lulav</i> in hand, and then go to visit the sick and comfort the mourners with <i>lulav</i> still in hand. But when he was about to enter the school-house, he would send his <i>lulav</i> home with his son or servant (Sukkah 41b)."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Although we are required to rejoice on all festivals, there was special rejoicing in the Temple during the <i>Sukkoth</i> festival, as it is written: \"You shall rejoice before the Lord your God seven days\" (Leviticus 23:40). How was this done? On the day preceding the first day of <i>Sukkoth</i>, a raised section for women and a lower section for men were prepared in the Temple, so that they might not mix. They began to celebrate at the conclusion of the first day of the festival. On each day of <i>Hol ha-Mo'ed</i>, the celebrations began after the daily afternoon sacrifice and continued for the rest of the day and the entire night.",
+            "How was this celebration observed? Flutes were sounded, and harps, lyres and cymbals were played. Anyone who could play an instrument, played it; anyone who could sing, sang. They danced, clapping hands and leaping, each one to the best of his ability. However, this celebration was not permitted on the Sabbath or on the first day of the festival.",
+            "It was a religious duty to observe this celebration as much as possible. Ignorant individuals, or anybody who wished [to participate] took no leading part in it. Only great Jewish scholars, heads of academies, members of the Sanhedrin, elders, and men of piety and good deeds danced, clapped hands, made music and entertained in the Temple in the days of <i>Sukkoth</i>. Everyone else, men and women, came to watch and listen.",
+            "The joy which a person derives from doing good deeds and from loving God, who has commanded us to practise them, is a supreme form of divine worship. Anyone who refrains from experiencing this joy deserves punishment, as it is written: \"Because you have not served the Lord your God with joy and with a glad heart\" (Deuteronomy 28:47). Anyone who is arrogant and insists on self-glory on such occasions is both a sinner and a fool. King Solomon had this in mind when he said: \"Do not glorify yourself in the presence of the King\" (Proverbs 25:6). On the other hand, anyone who humbles himself on such occasions is indeed great and honored, for he serves the Lord out of love. David, King of Israel, expressed this thought when he said: \"I will make myself even more contemptible than this, humbling myself in my own eyes\" (II Samuel 6:22). True greatness and honor are attained only by rejoicing before the Lord, as it is written: \"King David was leaping and dancing before the Lord\" (II Samuel 6:16)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a biblical commandment to hear the sound of the shofar on Rosh Hashannah as it says \"it is a day of blowing the horn unto you.\" The horn which is blown, both on Rosh Hashannah and for the Jubilee year, is a bent ram's horn. All Shofars are invalid except the horn of a ram. Even though a Shofar is not mentioned explicitly in the passage about Rosh Hashannah, it does say in the passage about the Jubilee year \"Then shalt thou make proclamation with the blast of the Shofar\" and we have learned through the Tradition that just as the \"teruah\" of the Jubilee year is with a shofar, so is the \"teruah\" of Rosh Hashannah.",
+            "",
+            "A priori, we do not blow with a shofar of idolaters (gentiles). But if one blew [with one], he has fulfilled [the commandment]. And if one blew [with a shofar] of a condemned city (<i>eer hanidachat</i>), he has not fulfilled [it]. With a stolen shofar with which he has blown, he has fulfilled [it]; as the commandment is only listening to the sound - even though he did not touch it and did not raise it up, the listener has fulfilled [it]; and there is no law of theft with sound. And so [too with] the shofar of a burnt offering, he should not blow, but if he blew, he has fulfilled [it]; as there is no law of misappropriating [the sacred] with sound. And if you say, \"Did he not derive pleasure from listening to the sound\"; [the answer is] that the commandments are not given for pleasure . Therefore, one who has vowed not to derive pleasure from the shofar is permitted to blow the blow of the commandment with it."
+        ],
+        [
+            "\n...",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If the festival of Rosh Hashanah falls on the Sabbath, the shofar is not sounded in every place. [This law was enacted] even though blowing [the shofar] was forbidden only as sh'vut. It would be appropriate for [the shofar] to be sounded, for a positive commandment of the Torah should supersede sh'vut instituted by the Sages. If so, why is the shofar not sounded? Because of a decree [of the Sages] lest a person take it in his hands and carry it to a colleague so that the latter can blow for him, and [in the process,] carry it four cubits in the public domain or transfer it from one domain to another, and thus violate a prohibition punishable by being stoned to death. [This is necessary because] all are obligated in the mitzvah of blowing the shofar, but not all are skilled in it."
+        ],
+        [
+            "How many blasts is one required to hear on Rosh Hashana? Nine Tekias. This is because the Torah writes 'teruah' with regards to the jubilee year and Rosh Hashana three times. Every 'teruah' requires a straight blast before and after it. Through oral tradition, we learn that all 'teruahs' in the seventh month are the same, whether for Rosh Hashana, or Yom Kippur of the jubilee year, we blow nine blasts. [The setup is] Tekiah, Teruah, Tekiah. Tekiah, Teruah, Tekiah. Tekiah, Teruah, Tekiah.",
+            "This Teruah that the Torah discusses, due to the many years of exile, we are unsure what it is. It may be the wail that women wail amongst themselves whilst crying. It may be the sigh that one does, one after the other, whilst they are worried about a great stress. It may also be both together, the sigh followed by the cry, as it usually comes afterwards. This may be called teruah, as this is the way of a worrier, to first sigh, and then cry. We therefore do all options.",
+            "The wail is what we call 'Teruah'. The sighing, one after another, is what we called three 'Shevarim'. The order of shofar blasts is therefore thus. The blessing is recited, Tekia is sounded, followed by three Shevarim, a Teruah and a Tekia. This is repeated three times. Then Tekiah is sounded, followed by three Shevarim and a Tekiah. This is repeated three times. Then Tekiah is sounded, followed by Teruah and Tekiah. This is also repeated three times. Therefore, the numbers of blasts is thirty, in order to avoid any doubts."
+        ],
+        [],
+        [
+            "The covering of the sukkah is not kosher from all materials.  One may cover only with materials that grew from the earth, that was uprooted from the earth and that is not susceptible to ritual impurity (tumah) and does not have a bad smell nor has fallen or is wilted."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One who has their head and the majority of their body in the sukkah and their table in the house, or otherwise outside of the sukkah, and eats -- this is forbidden, and it's as though they did not eat in the sukkah, until the table is within the sukkah. This is a decree, lest they be drawn after their table. And this is even with a very large sukkah."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If partners bought a Lulav or Etrog together, neither of them can fulfill the Mitzva on the first day until the other gives him his portion as a gift. If brothers bought multiple Etrogs with money from a shared estate and one brother took one etrog on the first day, he has fulfilled his obligation. However if they keep accounts of the estate money he has not fulfilled his obligation until the other brother gives it to him as a gift. And even if one bought an Etrog and the other a quince or one bought an etrog, a quince, and a pomegranate he has not discharged his obligation until the other brother gives him his share in the fruit even if he would not mind under normal circumstances if the first brother ate it.",
+            "Although it is a Mitzvah  to rejoice on all festivals, on the Sukkot holiday there was a time of overabundant joy in the Holy Temple, for it is written, \"...you shall rejoice before the LORD your God for seven days.\" And how was this done? On the eve of the first holiday they would arrange in the Holy Temple a place for the women above and for the men below so that they might not mix one with the other. And they began to rejoice from the night after the first holiday, and continued on each and every day of the intercessory days of the holiday. They began after the Tamid offering was made in the evening to rejoice unto the rest of the day and through the night.",
+            "And how was this joy [performed]? The flute was struck and the violin, harps, and cymbals, were played, and every person played any instrument he knew how to play. And those who knew to sing, sang. And they danced, and clapped their hands and thighs, and spun, and crowed, each according to their ability, and spoke words of praise and song. And this joy does not supercede the Sabbath or the Holiday.",
+            "It is an obligation to indulge in this merriment. This was not done by the folk of the land or whoever so wished, but by the greatest sages of Israel and the heads of the Yeshivot and the sanhedrin and the pious ones and the elders and the men of virtuous deeds, they were the ones who danced and clapped and played instruments and rejoiced during the days of Sukkot. But the entire People, the men and the women, all would come to look and to listen.",
+            "The joy that a person should express in performing the Commandment[s] and in the love of God who commanded them, is a great worship [to God]. Whoever avoids expressing this joy is worthy of being punished for it, as it is stated: \"...in return for you not worshipping the LORD your God with joy and with goodness of heart.\" And whoever carries hismelf haughtily and takes pride in himself and considers hismelf too dignified in such places is a sinner and a fool. Concerning this Solomon admonished and said: \"Do not dignify yourself in front of a king.\" But whoever lowers himself and eases oneself in such places is the [real] great and dignified one who worships out of love. So did David, King of Israel, say: \"...and I would be even less worthy than this and would be lowly in my own eyes.\" There is no greatness and honor but to rejoice before God, as it is stated: \"And King David was spinning and crowing before God\" etc. Finished are the laws of the Lulav, Praise to the Inspector of kidneys and heart."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Zemanim/Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/English/Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019.json

@@ -0,0 +1,169 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "Nataf translation",
+    "versionTitle": "Sefaria Edition. Translated by R. Francis Nataf, 2019",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Francis Nataf, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive  commandment from the Torah to hear the sound of the shofar (animal horn) on Rosh Hashanah; as it is stated (Numbers 29:1), \"it shall be a day of blowing for you.\" The shofar which is blown — both on Rosh Hashanah and for the Jubilee year — is a bent ram's horn. And all shofars are disqualified except for the horn of a ram. Even though blowing with a shofar is not mentioned explicitly [in the passage] about Rosh Hashanah; it surely does state about the Jubilee year (Leviticus 25:9), \"you shall blast the shofar.\" And we have learned through the oral tradition that just as the blowing of the Jubilee year is with a shofar, so too is the blowing of Rosh Hashanah with a shofar. ",
+            "In the Temple on Rosh Hashanah, they would blow with one shofar and two trumpets [on its two] sides. The shofar would blow long and the trumpets would blow short, since the commandment of the day was with the shofar. And why would they blow it together with trumpets? Because it is stated (Psalms 98:6), \"With trumpets and the blast of the shofar blow before the Lord, the King.\" But in other places on Rosh Hashanah, we only blow with a shofar exclusively.",
+            "We do not blow with a shofar of idolaters at the outset. But if one did blow [with one], he has fulfilled [the commandment]. And if one blew [with a shofar] of a condemned city (<i>eer hanidachat</i>), he has not fulfilled [his obligation. Regarding] a stolen shofar with which he has blown, he has fulfilled [the obligation]. For the commandment is only listening to the sound — even though he did not touch it and did not raise it up, the listener has fulfilled [it] — and there is no law of theft with sound. And likewise should one not blow with the shofar of a burnt offering; but if he did blow [with it], he has fulfilled [the obligation]. For there is no law of misappropriating [the sacred] with sound. And if you say, \"Did he not derive pleasure from listening to the sound\"; [the answer is] that the commandments are not given for pleasure. Hence, one who has vowed not to derive pleasure from the shofar is permitted to blow the blow of the commandment with it.  ",
+            "We do not profane the holiday — even regarding something that is on account of a Shabbat (holiday) decree — for the shofar of Rosh Hashanah. How is this? If a shofar was on top of a tree or over a river and one does not have [another] shofar besides it, he may not climb the tree and he may not swim over the surface of the water in order to bring it. And it is not necessary to say that we may not cut down [the tree] or do [other] forbidden work upon it. For blowing the shofar is a positive commandment, whereas [the sanctity of] the holiday is a positive commandment and a negative commandment — and a positive commandment does not override a negative commandment and a positive commandment. It is permissible to put water, wine or vinegar into [the shofar] on a holiday in order to make [its sound] clear. But one may not ever put urine into it, due to the respect [that must be shown to the shofar] — so that the commandments not become contemptible to him. ",
+            "The [requisite] size of a shofar is [that it be long enough] that one hold it in one hand and it be seen from this [side] and that [side of his hand]. If it is cracked: Along its length, it is disqualified; along its width — if enough of it remained [intact to be] like the [requisite] size, it is fit, and it is as if it is cut off from the place of the crack. If  it became perforated: If he filled [the holes] with [something] that is not its type, it is disqualified. If he filled it with its type — if most of it remained intact and the holes that were filled do not prevent the sound, it is surely fit. [If] he drilled its [bone that fills the horn, and flattened it instead of removing it], it is fit — for its own type (which is now doubled up inside it) does not separate. [If] one glued shofar shards until he fashioned them into one [whole shofar], it is disqualified.",
+            "If he added a minimal amount to it — whether of its type or whether not of its type — it is disqualified. If he plated it with gold inside or on the place that he puts his mouth (made a mouthpiece), it is disqualified. If he plated it on the outside: If the sound was changed from how it had been, it is disqualified; but if it did not change, it is fit. If one placed a shofar into a shofar: If he heard the sound of the inner one, he fulfilled [his obligation]; but if he heard the sound of the outer one, he did not fulfill [it]. If he widened the narrow [end of the shofar] and narrowed [its] wide [end], it is disqualified. ",
+            "If it was long and one shortened it, it is [still] fit. If he scraped it out — whether from the inside or whether from the outside —  even if he left it so that [only] its soft layer remains, it is fit. [If] its sound was low or high or rough, it is fit. For all sounds are fit with a shofar.",
+            "[If a case of] one who blows a shofar inside a pit or inside a cave: Those standing inside the pit or the cave have fulfilled [their obligation. Regarding] those standing outside — if they heard the sound of the shofar, they have fulfilled [their obligation]; but if they heard the sound of an echo, they have not fulfilled [their obligation]. And likewise one blowing into a large barrel — if he heard the sound of the shofar, he has fulfilled [his obligation]; but if he heard the sound of an echo, he has not fulfilled [his obligation]."
+        ],
+        [
+            "All are obligated to hear the sound of the shofar — priests (Kohanim), Levites, Israelites, converts and freed slaves. But women, slaves and children are exempt. One who is half a slave and half a free person, one who has genitalia of both sexes and one whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) are obligated.",
+            "Anyone who is not obligated in something may not serve as an agent to fulfill the obligation of one who is obligated. Hence one who hears a child or a woman who blew with a shofar has not fulfilled [his obligation]. One who has genitalia of both sexes may serve as an agent for its [own] type, but may not serve as an a agent for [those] not its type. One whose genitalia are covered by a layer of skin may neither serve as an agent for its type nor not its type. For [if the layer of skin] is torn, it is possible that it will be found to be a male and it is possible that it will be found to be a female (such that in actual fact, it is not really a different type, but rather definitively either male or female).",
+            "And likewise one who is half a slave and half a free person may not even serve as an agent for himself. For the side of slavery in him may not serve as an agent for the side of freedom in him. So how can he fulfill his obligation? He should listen to a free man that will blow for him.",
+            "One who is [practicing] blowing the shofar to teach himself, has not fulfilled his obligation. And likewise one who hears [the shofar] from one [practicing] has not fulfilled [his obligation]. If the hearer [of the shofar] had intent to fulfill [his obligation], but the blower did not have intent to be his agent, or if the blower had intent to be his agent, but the hearer did not have intent to fulfill [his obligation] — he has not fulfilled his obligation, until [both] the hearer and the sounder have intent. ",
+            "[In a case of] one who blew and had intent to serve as an agent for every one hearing his blowing, and a hearer heard [it] and had intent to fulfill his obligation: Even though the blower did not have intent for this [particular person] that heard his blowing, and does not [even] know him, he has fulfilled [his obligation]. For he surely had intent for all who would hear him. Hence one who was walking on the way or sitting in his house and heard the blows from the prayer leader has fulfilled [his obligation] — if he had intent to fulfill [it]. For the prayer leader surely intended to serve as an agent for the community to fulfill their obligation. ",
+            "[When] the holiday of Rosh Hashanah falls out on Shabbat, we may not blow the shofar in any place. [This is the case] even though blowing [the shofar] was forbidden only on account of a Shabbat decree; so it would have been appropriate that we would blow — a positive commandment of the Torah would come and override a Shabbat decree from the words [of the Sages]. So why do we not blow? [Because of] a decree lest one take it in his hand and carry it to someone to blow for him, and [in the process,] carry it four ells in the public domain, or transfer it from one domain to another — and come to a prohibition [punishable by] stoning. [This is necessary because] all are obligated in  blowing [the shofar], but not all are expert at blowing [it].",
+            "We do not prevent infants that have not reached [the age of] education from blowing [the shofar] on a Shabbat that is not the holiday of Rosh Hashanah in order that they learn [how to blow]. And on a holiday, it is [even] permissible for an adult to be involved with them in order to teach them — whether it is a child that has reached [the age of] education or whether it is a child that has not reached [the age of] education. For blowing is only forbidden on account of a Shabbat decree. ",
+            "When they made a decree not to blow on Shabbat, they only decreed about a place where there is no court. But at the time that the Temple existed and the High Court was in Jerusalem, everyone in Jerusalem  would blow on Shabbat [that was Rosh Hashanah] the whole time that the court was seated [there]. And it was not only the people of Jerusalem, but rather every city that was within the perimeter of Jerusalem  — and could see it, [which excludes one] in a ravine; and could hear it, [which excludes one] on a mountaintop; and that was able to come to Jerusalem, [which excludes one with] a river separating them — the people of that city would blow on Shabbat, like Jerusalem. But in the other cities of Israel, they did not blow.",
+            "But at this time [after] the Temple was destroyed, we may blow on Shabbat in any place that has a permanent court — and that is so long as it was ordained in the Land of Israel. And we only blow on Shabbat in a court that has sanctified the moon (ratified the new month). But we may not blow in other courts, even though they were ordained. And we only blow exclusively in front of the High Court, so long as they are seated. And even if they moved to get up but did not [yet] get up, we may blow in front of them. However we may not blow outside of the court. And why may we blow in front of the court? Because the court is alacritous and the blowers would not come to transport a shofar in the public domain in front of them. For the court would warn the people and inform them [of the prohibition].",
+            "At this time that we make two days [of Rosh Hashanah] in the Exile — in the same way that we blow on the first, so too do we blow on the second. And if the first day fell out on Shabbat and there was no court fitting to blow in that place, we blow only on the second."
+        ],
+        [
+            "How many blasts is one obligated to hear on Rosh Hashanah? Nine blasts. Since it is stated, \"<i>teruah</i>,\" with regards to the jubilee year and to Rosh Hashanah three times. And every teruah requires a simple blast (tekiah) before it and a simple blast after it. And from the oral tradition, they learned that all of the teruahs of the seventh month are the same: Whether on Rosh Hashanah, or whether on Yom Kippur of the Jubilee year, we blow nine blasts on both of them — tekiah, teruah, tekiah; tekiah, teruah, tekiah; tekiah, teruah, tekiah. ",
+            "Due to the length of the years and the great [burdens] of exile, we have a doubt about this teruah that is mentioned in the Torah, and we do not know how it is. It may be the wail that women wail amongst themselves at the time that they weep. Or it may be the sigh that one sighs, time after time, whilst his heart is worried about a big thing. Or both of them together — the sigh and the wail, as it is the way [of a wail] to come after it — may be called teruah. For this is the way of a worrier, to first sigh, and then wail. Hence we do all [three possibilities].",
+            "The wail is what we [today] call teruah (even though it is only one possibility of what the Torah meant by the word). And the sighing — this after that — is what we call three shevarim. It comes out that the order of shofar blasts is like this: One recites the blessing and blows — a tekiah, three shevarim after it, a teruah after that and a tekiah after [the teruah]. And he goes over this order three times. Then he blows — a tekiah, three shevarim after it and a tekiah after that. And he goes over this order three times. Then he blows — a tekiah, a teruah after it and a tekiah after that. And he goes over this order three times. It comes out that the number of blasts is thirty — in order to avoid a doubt. ",
+            "The [requisite] measure of a teruah is like two tekiahs. The [requisite] measure of three shevarim is like a teruah. See that if one sounded a tekiah and a teruah and sounded a long tekiah like two of the first, we do not say [that] it is considered like two tekiahs and that he can [continue the order and] sound a teruah after it and then a tekiah. Rather even if he dragged out the sound of the tekiah the whole day, it is only one tekiah; so he must go back and sound [another] tekiah [before] he sounds a teruah and a tekiah [to complete the] three times.",
+            "[If] one heard a tekiah at one time and a second one at a second time — even if he waited the whole entire day — they surely combine, and he has fulfilled his obligation. And that is so long as he heard each of the three series of them in its order. Not that he heard a teruah and two tekiahs after it, or two tekiahs and a teruah after them, or that which is similar to them. ",
+            "[If] one heard nine blows from nine men at once (together), he has not fulfilled even one. [But if it was] a tekiah from this one, a teruah from that one and a tekiah from the third one, one after the other, he has fulfilled [his obligation] — and even if was interrupted and even if it was [over] the entire day. However, he does not fulfill his obligation until he hears all nine blows, since they are all one commandment. Hence they impede one another.",
+            "The community is obligated to hear the tekiahs according to the order of the blessings (of the silent amidah prayer). How is that? The prayer leader says [the three standard introductory blessings known as], <i>avot</i> (forefathers), <i>gevurot</i>, (strengths) and <i>kedushat Hashem</i> (sanctity of the name); <i>malkhiot</i> (kingships); and blows three blows. He then says, <i>zikhronot</i> (remembrances) and blows three. Then he says <i>shofarot</i> (shofar blows) and blows three. And he [concludes with the concluding sections known as] <i>avodah</i> (service), <i>hodiyah</i>; (thanksgiving) and the blessing of the priests.",
+            "These three middle blessings of Rosh Hashanah (every year) and Yom Kippur on the Jubilee year — which are <i>malkhiot</i>, <i>zikhronot</i> and <i>shofarot</i> impede one another. And in each of these blessings, one must say ten verses [that are] like the essence of the blessing — three verses from the Torah, three from the Book of Psalms, three from the Prophets, and one [more] from the Torah. But if he concludes with [a verse] from a Prophet, he has fulfilled [his obligation]. And if he [only] said one verse from the Torah, one from the Writings and one from the Prophets, he has fulfilled [it]. And even if [all he] said was, \"And in Your Torah, Lord, our God, it is written, stating\" — and he says a verse from the Torah, and stopped — he no longer needs anything [else to fulfill the obligation].   ",
+            "We may not mention <i>malkhiot</i>, <i>zikhronot</i> and <i>shofarot</i> of punishment — such as [in] <i>zikhronot</i>, \"And all flesh shall remember that, etc.\" (Psalms 78:39);  [in] <i>malkhiot</i>, \"with outpoured anger shall I rule over you\" (Ezekiel 20:33); [and in] <i>shofarot</i>, \"Blow the shofar on the mountain, etc.\" (Hosea 5:8). Nor [may we mention] the remembrance of an individual — even if it was for good — such as \"Remember me, O Lord, in the desire of Your people\" (Psalms 106:4); and \"Remember me, my God, for the good\" (Nehemiah 13:31). And recollections (<i>pikdonot</i>) — such as \"I have surely recalled you\" (Exodus 3:16) — are not the same as remembrances. But one may mention the punishment of idolatrous nations, such as \"The Lord reigned, nations tremble\" (Psalms 99:1); \"Remember the day of Jerusalem to the Children of Edom\" (Psalms 137:7); [and] \"the Lord, God, will blow with the shofar, and go in the storms of the south\" (Zechariah 9:14). All of these verses: \"Hear Israel, the Lord, our God, the Lord is one\" (Deuteronomy 6:4); \"You have been shown to know\" (Deuteronomy 4:35); \"And you shall know today and place upon your hearts, etc.\" (Deuteronomy 4:39) — their content is kingship. Even though there is no mention of kingship [in them], it is surely like, \"The Lord will reign forever and ever\" (Exodus 15:18); [and] \"And then He became King in Jeshurun, etc.\" (Deuteronomy 33:5).",
+            "The widespread custom about the order of the public [shofar] blows on Rosh Hashanah is like this: After we read from the Torah and return the Torah scroll to its place, all of the people sit; and one [of them] stands and recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us to listen to the sound of the shofar,\" and all the people answer, \"Amen.\" And he then recites the blessing, \"who has kept us alive;\" and all the people answer, \"Amen,\" after him. And he blows the thirty blows that we mentioned [were] on account of the doubt, according to [their] order. And we say, Kaddish, and stand and pray the additional (Musaf) prayer. And after the prayer leader finishes the fourth blessing — which is <i>malkhiot</i> — he blows a tekiah, three shevarim, a teruah and a tekiah one time. And he recites the fifth blessing — which is <i>zikhronot</i>. And after he finishes it, he blows a tekiah, three shevarim and a tekiah. And he [then] recites the sixth blessing — which is <i>shofarot</i>. And after he finishes it, he blows a tekiah, a teruah and a tekiah one time, and he finishes the prayer. ",
+            "The one that blows when they are sitting is the one that blows [afterwards] according to the order of the blessings (of the silent amidah prayer) when they are standing. And he does not speak between the blows of [when they are] seated and the blows of [when they are] standing. But if he did speak between them — even though he transgressed — he does not recite the blessing again.",
+            "It would have been appropriate  that they would blow all of the sets for each blessing, in the way that they blew [them] when they were sitting. However, since they have already [covered] the doubt with the blows of [when they were] seated, we do not burden the community to repeat them all during the order of the blessings. Rather one set in each blessing is enough for them [just] so that they hear [shofar] blows during the order of the blessings. And all of these things are in public. But [regarding] an individual — whether he heard [the blows] according to the order of the blessings, or did not hear according to the order of the blessings; whether standing or sitting — there is no custom about it.",
+            "The [shofar] blows do not impede the blessings [of the Musaf prayer on Rosh Hashanah]. Nor do the blessings impede the [shofar] blows. [In a case of] two cities — in one, one knows that there is certainly someone there who will recite the nine blessings for [the community], but there is no one to blow; and in the second, there is a doubt if there is someone to blow or there is not someone to blow (but there is no one to recite the blessings): One should go to the second. For blowing is from the words of the Torah, whereas the blessings are from the words of the Scribes (rabbinic)."
+        ],
+        [
+            "The requisite height of the sukkah (booth) is no less than ten handbreadths and no more than twenty ells. And its [size] is no less than than seven handbreadths on seven handbreadths, but one may add to its size — even several <i>mil</i>. If it was [even] a minimal amount less than ten [in height] or seven on seven [in size] or more than twenty ells, it is surely disqualified.",
+            "A sukkah that does not have three panels is disqualified. [If] it had two full panels — one besides the other — like a type of <i>gamma</i> — one makes a panel that has more than a handbreadth in width and places it less than three [handbreadths] adjacent to one of the two [existing] panels, and that is enough for it. However, one must [also] make the outline of an entrance for it — since it does not have three full panels. And we have already explained in the Laws of Shabbat that the outline of an entrance mentioned in every place is even a reed from here and a reed from there, and a reed on top of them — even if it does not touch them. ",
+            "[If] it had two panels — one across from the other — and it was open between them: One makes a panel that has a width of four handbreadths and a minimal amount and places it less than three [handbreadths] adjacent to one of the panels, and it is fit. However, one must [also] make the outline of an entrance for it. [In a case of] reeds that extend from the <i>skhakh</i> (covering) of the sukkah and there is a panel that extends with them, they are surely like a sukkah (and add to the main structure).",
+            "[Regarding] panels that connected to the roof of the sukkah but did not reach the ground: If they were more than three handbreadths from the ground, it is disqualified; less than that, it is fit. [But if] they were connected to the ground but did not reach the <i>skhakh</i>: If they were ten handbreadths tall — even if they were several ells distant from the roof — it is fit. And that is so long as the panels are directly under the edge of the roof. If one moved the roof three handbreadths from the panel [horizontally], it is disqualified; less than that, it is [still] fit. [If] one suspended a partition — the height of which was four [handbreadths] and a little tall — less than three [handbreadths] adjacent to the ground and less than three adjacent to the roof, it is fit.",
+            "[In the case] of one who makes a sukkah between trees and the trees are its panels: If they were [already] strong or he tied them and [thereby] strengthened them so that a common wind would not always move them; and he filled between the branches with hay and straw so that the wind not move them and he tied them down — it is fit. For any partition that is not able to stand in a common land-wind (as opposed to an ocean wind) is not [considered] a partition.",
+            "[In the case of] one who makes his sukkah at the top of a cart or the top of a boat: It is fit and he may go up to it on the holiday. [If he did so] on top of a tree or on top of a camel, it is [also] fit, but he may not go up to it on the holiday — since it is forbidden to go up on a tree or on top of an animal on a holiday. If part of the panels were made by human hands and part of them were trees: We look at it all, such that if the trees were removed and [the sukkah] would [continue] standing from the human panels — we may go up to it on the holiday.",
+            "A sukkah that does not have a roof is disqualified. How is that? For example, [if] the two tops of the panels connected one to another, like a type of [wigwam] or one leaned the panel of the sukkah on the wall. If it had a roof, even a handbreadth; or he raised the panel adjacent to the wall a handbreadth from the ground — it is surely fit. [In a case of] a round sukkah: If there is enough in its circumference to square its interior to seven handbreadths on seven handbreadths, it is surely fit — even though it does not have corners.",
+            "[If] one roofed the top of a veranda that had doorposts — whether they were visible from the inside but not visible from the outside or whether they were visible from the  outside but not visible from the inside — it is fit.",
+            "[If] it did not have doorposts, it is disqualified, since it is a sukkah made like an alley. See that it only has the two sides of the veranda, whereas the middle of the veranda does not have a wall to it, and that which is across from it does not have doorposts.",
+            "[If] one roofed the top of an alley that has a post; or the top of a well that has boards — it is a fit sukkah only for that Shabbat that is during the festival: Since this post or these boards are a partition with regards to Shabbat, we consider them to be like a partition with regards to [being] a sukkah [on that day].",
+            "[In a case of] one who implanted four poles on four corners of the roof and covered on top of them: Since the covering over the edge of the roof is fit, and we see the lower partitions [of the building below the roof] as if they rise up to the edge of the covering [it is fit].",
+            "A sukkah that has many openings and has many windows in its wall is surely fit — and even though what is breached is greater than what is standing. And [that is] so long as there is no entrance [that is] more than ten [ells] there. But if there was an entrance [that is] more than ten there — even if it has an outline of an entrance — it is necessary that what is breached not be greater than what is standing.",
+            "[In the case of] a sukkah, the air of which was more than twenty ells tall, and one reduced [its height] with cushions and bed covers [placed on the floor]: It is not [considered] a reduction — and even if he nullified them. [But if] one reduced it with straw and nullified it, it is a reduction; and it is not necessary to say [that the same is true with] dirt when he nullified it. However, with undesignated dirt, it is not a reduction. [If] it was taller than twenty ells, but the ends of the palm leaves fall within twenty: If the shade [from them only] is greater than the sun [light], they are considered like a thick roof, and it is fit.",
+            "[If a sukkah was more than twenty cubits high and] one built a platform opposite the entire middle panel: If the platform has the requisite size of a sukkah, it is fit. [If] he built a platform opposite the middle panel along the side: If there are four ells from the edge of the platform to the wall [on the other side], it is disqualified; less than four ells, it is fit. [If] he built it in its middle: If there are four ells from the edge of the platform to the wall in any direction, it is disqualified; less than four ells, it is fit. [For] it is as if the partitions touch the platform, and there is surely less than twenty ells from the platform to the covering. [If] one built a pillar [in a sukkah that was too tall] and it has the [requisite size to] qualify as a sukkah — it is disqualified. For there are no recognizable partitions; so it comes out that there is fit <i>skhakh</i> over the pillar without [any] panels.",
+            "[In a case in which a sukkah] was less then ten [handbreadths tall], and one hollowed out [part of the floor] to [make it] ten: If there are three handbreadths from the edge of the hollow to the wall, it is disqualified; less than that, it is fit. For all that is less than three is surely as if it is connected — as we explained in the Laws of Shabbat.",
+            "Fit panels of a sukkah are from anything. For we only need any partition that exists — even from animals. And one may make a partition from his fellow on the holiday in order that he may eat, drink and sleep in a fit sukkah, for which his fellow is a panel. And that is so long as he makes him [such] without the knowledge of that one that he was made into a panel. But if he made him [such] with [his] knowledge, it is forbidden on the holiday, but permissible on other days of the festival. And likewise may he make the fourth panel with vessels on the holiday. But he may not make the third panel with vessels on the holiday, as he is [thereby] making the sukkah fit — and one may not make a temporary [structure] on a holiday."
+        ],
+        [
+            "The covering (<i>skhakh</i>) of the sukkah is not fit from everything. We may only roof with something that grows from the ground, that was detached from the ground, that is not [susceptible to] contracting impurity and that does not have a bad smell, nor constantly sheds or wilts. ",
+            "[If] one did roof with something that does not grow from the ground or that was [still] connected to the ground or that is susceptible to impurity, it is disqualified. But if he transgressed and roofed with something that wilts or sheds or that has a bad smell, it is [still] fit. As [the Sages] only said we do not roof with these in order that one not abandon the sukkah and exit [it]. And one must be careful that the ends of the palm leaves and the leaves of the <i>skhakh</i> not descend within ten handbreadths so that his sitting not be cramped. ,[If] one roofed with types of metal, bones or skins — it is disqualified, since they are not [things] that grow from the ground. [If] one raised vines and that which is similar to them until they became [the covering of] a sukkah — it is disqualified, since they are not detached. [If] one roofed with wooden vessels and mats made for laying upon and that which is similar to them — it is disqualified, since they are [susceptible to] contracting impurity. And likewise if one roofed with shards of vessels or used up vessels — it is disqualified: Since they had been susceptible to contracting impurity, [we are concerned] lest one cover with shards that have not yet become pure [from that susceptibility].",
+            "[If] one roofed with foods — it is disqualified, since they are [susceptible to] contracting impurity. [In a case of] branches of figs, with figs on them; grape vines, with grapes on them; date branches, with dates on them — and so too, anything that is similar to them: If we see that the residue is greater than the food, we may cover with them; but if not, we may not cover with them. [If] one roofed with vegetables — such that if they dry, they wilt and nothing substantial remains — even though they are fresh now, their place is surely considered as if it was air and as if they were not [there].",
+            "[If] one roofed with stalks of flax which he did not crush nor comb — it is fit, as it is still [just like] wood. But if he did crush and comb them, we may not roof with it — since their form has changed, and it is as if they are not from that which grows from the ground. We may roof with ropes of palm bast and of beet shoots and that which is similar to them. For their form surely remains; and ropes are not vessels (utensils).",
+            "[If] one roofed with plain shafts — it is fit. With holed shafts — it is disqualified. [For] even though [the hole] is made to be filled with iron [arrowheads], it is a receptacle [until that happens]. So it is [susceptible to] contracting impurity, like any receptacle vessel.",
+            "A small unspecified mat of reeds or bulrushes or beet roots is for laying upon. Hence we may not roof with it, unless one made it [specifically] for roofing. An unspecified large one is for roofing. Hence we may roof with it, unless one made it [specifically] for laying upon. But if [the mat] has a rim, we may not cover even with a large one — since it is surely like a receptacle vessel. And even if the edge was taken off, we [still] may not cover with it — since it is like the shards of vessels.",
+            "We may roof with boards that are not four handbreadths wide — even though they are sanded down. But if they are four wide, we may not roof with them — even though they are not sanded down. [This is as] a decree lest one sit under the roof [of a house] and it appear to him that it is like a sukkah. [If] he placed a board that had a width of four on top of [a fit sukkah], it is [still] fit; but we may not sleep under it. And one who sleeps under it has not fulfilled his obligation. [In a case in which] the boards are four wide but not four thick and one rotated them to be on their sides that are not four and roofed with them: It is surely disqualified — since the board [itself] is disqualified, whether he roofed with its width or whether he roofed with its thickness.",
+            "[In a case of] a roof that has no plastering — which is the plaster and the gravel — but is only implanted boards: It is surely disqualified — since they were surely not [put in place] for the sake of a sukkah but for the sake of a house. Hence if one moved the boards and undid the nails for the sake of a sukkah — it is surely fit. And [that is] so long as there not be  [a width] of four handbreadths in each and every board. And likewise is it surely fit if he removed one from among them and placed proper <i>skhakh</i> in its place.",
+            "Any sukkah that is made properly is fit — even though it is not made for the sake of the commandment. And that is so long as it was made for shade, like a hut for gentiles, a hut for animals and anything that is similar to them. But a sukkah formed on its own is disqualified — since it was not made for shade. And likewise [in a case of] one who dug out [sheaves] from a stack and made it into a sukkah: It is not a sukkah — since he did not gather this stack for shade. Hence if he made a cavity [in the stack] of a handbreadth across seven for the sake of a sukkah at the beginning, and afterwards dug out [more] to complete it to ten, it is fit. For its <i>skhakh</i> was made for the sake of shade.",
+            "We may not roof with bundles of straw, or bundles of wood, or bundles of twigs. [This is because of a] decree lest one make them as bundles [that he wants to deposit] on his roof in order to dry them, and he reconsiders, to sit under them for the sake of [it being used] like a sukkah — whereas he did not make this <i>skhakh</i> for shade at the beginning. And it comes out to be like a sukkah formed on its own. But, if one untied them, they are fit. And a bundle is not less than twenty five branches. ",
+            "We may roof with small bundles that were bound to [form] a count. And likewise may we roof with the top of a palm tree that has branches bound by it — since what is bound by the hand of the Heavens (naturally) is not [considered to be] like a bundle. And we may roof with it, even if [one] tied all the branches from [the other] side — such that it be found in one bundle [that] one of its two heads is by the hand of the Heavens and one is by human hands. For one who binds a tree is not [making] a bundle. And this is like one tree — for it is [also] bound by the hand of the Heavens. And likewise any binding that is not made [suitable] to carry [the bundle] is not a binding .",
+            "One who makes his sukkah under a tree is as if he makes it inside a house. [In the case of one who] raises the leaves of the tree and its branches upon [the sukkah] and covers them [with proper <i>skhakh</i>], and afterwards cuts the [tree's leaves and branches]: If the roofing was more than them, it is fit. But if the roofing that was fit from the beginning was not more then them, he must shake them after their cutting — so that they be [placed] for the sake of the sukkah.",
+            "[If] one mixed something with which we may roof with something with which we may not roof, and roofed with both of them [together] — it is disqualified, even though the fit is more than the disqualified. [In a case in which] one roofed with this by itself and that by itself — this one alongside that one: If there are three handbradths of disqualified <i>skhakh</i> in one place — whether in the middle or on the side — it is certainly disqualified.",
+            "To what are these words applicable? To a small sukkah (see 5:15 below). But with a big sukkah, four handbreadths of disqualified <i>skhakh</i> disqualifies in the middle, [but] less than that is fit; and on the side, four ells of disqualified <i>skhakh</i> disqualify, [but] less than that is fit. How is that? [In the case of] a house that is open in the middle [of its roof] and one roofed the opening [with <i>skhakh</i>]; so too a courtyard — surrounded by a [covered] veranda — upon which one roofed; and so too a large sukkah that was surrounded by something with which we may not roof, next to the walls from above: If there are four ells from the edges of the fit <i>skhakh</i> to the wall, it is disqualified. [But if it is] less than that, we see [it] as if the wall was bent and this disqualified <i>skhakh</i> is considered part of the body of the wall and [so,] fit. And this thing is a law from Moses [received] at Sinai. ",
+            "And which is a small sukkah? Any one that only has seven handbreadths on seven handbreadths. And a big one? Any one in which there remains seven handbreadths on seven handbreadths of fit <i>skhakh</i>  beyond the disqualified <i>skhakh</i>.",
+            "[In a case in which] one roofed with with something disqualified and something fit — this one alongside that one and there is not a width of three handbreadths of disqualified <i>skhakh</i> in one place, but rather less: If all of the fit <i>skhakh</i> was more than all of the disqualified <i>skhakh</i>, it is fit. But if this one was like that one exactly — even though there is not three [handbreadths of disqualified <i>skhakh</i>] in one place — it is surely disqualified. For disqualified <i>skhakh</i> is considered like [empty space].",
+            "[If] one spread a garment above; or spread it below the <i>skhakh</i> because of the shedding [leaves] — it is disqualified. [If] he spread it to beautify it, it is fit. And likewise, if he roofed it properly and adorned it with [different] types of fruits, of delicacies and of vessels — suspended either from the walls or from the <i>skhakh</i> — in order to beautify it, it is fit.  ",
+            "Decorations of the sukkah do not reduce its height, but they do reduce its width. If the decorations of the sukkah were four handbreadths or more removed from its roof, it is disqualified. For it comes out that one sitting there is as if he is not under the <i>skhakh</i> but under the decorations — which are foods and vessels with which we do not roof.",
+            "[In a case of] <i>skhakh</i> within which there were many windows through which the [sky] appears: If there is in all of the airspace as much, or more than, all of the area covered by <i>skhakh</i> — it is surely disqualified, since its sunlight is more than its shade. And anything in which the sunlight is greater than the shade is not <i>skhakh</i> (a covering). But if the <i>skhakh</i> was more than the airspace, it is fit.",
+            "To what are these words applicable? When there was not three handbreadths of airspace in one place. But if there was three handbreadths of airspace — whether in the middle or whether on the side — it is surely disqualified, until one reduces it from [being] three. [In a case where] he reduced it with something disqualified — such as pillows and bed covers: If it was a large sukkah, it is fit. But it was a small sukkah, it is disqualified until he reduces it with something with which we may roof. If the majority of the covering was [such that] its shade was more than its sunlight, and the minority was [such that] its sunlight was more than its shade — since the shade in the whole thing is more than the sunlight in the whole thing, it is fit.",
+            "The way of covering is that it be light, in order that the large stars can be seen [through] it. If it was thick like a type of house[roof] — it is fit, even though the stars are not visible. If the covering was scattered (<i>meduvlal</i>) — and that is a covering, part of which is higher and part of which is lower — it is fit. And [that is] so long as there are not three handbreadths between the raised part and the sunken part. But if there was the width of a handbreadth or more in the raised one — even though it is more then three handbreadths  higher — we see it as if it goes down and touches the edge of the sunken one. And that is when it is in line with the edge of the lower one. ",
+            "[In a case of] a sukkah on top of a sukkah: The bottom one is disqualified — like one who made a sukkah inside a house — but the upper one is fit. To what are these words — that the bottom one is disqualified — applicable? When the height of the space of the higher one is ten handbreadths or more, and the roof of the bottom one is capable of holding pillows and bed covers from the top one — even if [only] with strain. But if the height of the higher one is [less than] ten, or the bottom one is not capable of holding pillows and bed covers from the top one — even if [only] with strain — (even) the bottom one is fit. And that is when the height of both of them (together) is not more than twenty ells. For the bottom one is made permissible by the <i>skhakh</i> of the top one.",
+            "[In a case of] a bed inside a sukkah: If it is ten handbreadths tall — one who sleeps under it has not fulfilled his obligation, for it is like a sukkah inside a sukkah. And likewise [in a case of] a canopy that has a roof, even if [that roof] is a handbreadth wide: If it is ten handbreadths tall — we may not sleep [under] it in a sukkah. And likewise [in a case of] one who puts up four pillars and spreads a sheet over them: If it they are ten high — it is surely like a sukkah inside a sukkah. ",
+            "But [in a case of] two pillars over which one spread a sheet; and also a canopy that does not have a roof of [at least] a handbreadth — even if they are completely tall: It is permissible to sleep under them in a sukkah — for they are not like a sukkah inside a sukkah — as the [inner one] does not have a roof (and so, cannot be considered a sukkah).",
+            "A borrowed sukkah — as well a stolen sukkah — is fit. How is that? If one assaulted his fellow and expelled him from his sukkah, stole  it and sat in it — he has fulfilled [his obligation]. For land cannot be stolen (such that he is ultimately only borrowing the sukkah). And [even] if he stole wood and made a sukkah from it, he has fulfilled [his obligation]. For it is an ordinance of the Sages that the owner of the wood is only [entitled to] the worth of the wood alone. And even if he stole boards and placed them there — and did not connect them and did not change anything about them — he has fulfilled [his obligation. In a case of] one who makes his sukkah in the public domain: It is fit. "
+        ],
+        [
+            "Women, slaves and minors are exempt from the [commandment of dwelling in a] sukkah. One whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) and one who has genitalia of both sexes are obligated based on the doubt [about their sex]. And likewise is one who is half a slave and half a free person obligated. A minor who does not [still] require his mother — which is [like a five-year old] like a six-year old — is obligated in the [commandment of dwelling in a] sukkah by the words of the Scribes (rabbinically), in order to educate them in the commandments.",
+            "Sick people and those serving them are exempt from the sukkah — and not just a sick person in danger, but even one whose head feels unwell or his eye feels unwell. One who is indisposed is exempt from the sukkah — he, but not those serving him. And what is [the criteria by which one is determined to be] indisposed? That is one who is not able to sleep in the sukkah because of the wind, or because of the flies and the fleas and that which is similar to them or because of the smell.",
+            "A mourner is obligated [to dwell] in the sukkah. But a groom, the groomsmen and all the members of the [wedding party] are exempt from the sukkah all seven days of the feast [connected to the wedding].",
+            "Agents [designated to fulfill] a commandment are exempt from the  sukkah — whether during the day or during the night. Those walking on a journey during the day are exempt from the sukkah during the day, but obligated during the night. Those walking on a journey during the night are exempt from the sukkah during the night, but obligated during the day. Guardians of a city during the day are exempt from the sukkah during the day, but obligated during the night. Guardians of a city during the night are exempt from the sukkah during the night, but obligated during the day. Guardians of gardens and orchards are exempt during the day and during the night. For if [such a] guardian makes a sukkah, the thief will know that the guardian has a set place and will come and steal from another place.",
+            "How is the commandment of dwelling in the sukkah? That one eat, drink and live in in the sukkah all of the seven days — both during the day and during the night — in the same way that he lives at home during the other days of the year. And all seven days of Sukkot, one renders his house temporary, and his sukkah permanent; as it is stated (Leviticus 23:42), \"In huts shall you dwell seven days.\" How is that? [If he has] beautiful vessels and beautiful bedding, [they are brought] into the sukkah. And drinking vessels, such as jugs and cups, [are also brought] into the sukkah. But eating vessels, such  as pot and pans are [kept] out of the sukkah. And a candelabra [is brought] into the sukkah. But if the sukkah was small, he places it out of the sukkah.  ",
+            "We eat, drink and sleep in a sukkah all seven [days] — whether during the day or during the night. And it forbidden to eat a meal outside the sukkah all seven [days], unless it is a casual meal — a <i>kabeitsah</i> or less or a bit more (of bread).  One may not sleep outside the sukkah, even [for] a brief nap. But it is permissible to drink water and to eat fruits outside the sukkah. However one who is stringent upon himself and does not drink even water outside the sukkah is surely praiseworthy. ",
+            "Eating on the night of the first holiday in the sukkah is an obligation. Even if one ate a <i>kazayit</i> of bread, he has fulfilled his obligation. From then on, it is optional: [If] he wants to a eat a meal, he must dine in the sukkah; [but if] he wants to just eat fruits or parched grain all seven [days] outside the sukkah, he may eat [like that. It is] like the law of eating matsa on Passover.",
+            "[In a case of] one who had his head and the majority [of his body] in the sukkah, but his table was inside his house or outside the sukkah, and he eats: It is surely forbidden, and it is as if his table was inside the sukkah. [This is] a decree lest one be pulled after his table. And [this is so] even in a large sukkah.",
+            "One reads inside the sukkah all seven [days]. But when he [seeks to] comprehend and be exacting [upon the text], he may comprehend [it] outside the sukkah so that his mind will be settled. One who prays [does whatever] he wants — he prays in the sukkah or outside of the sukkah.",
+            "[If] rain fell — [someone in the sukkah] may surely enter the house. From when is it permissible to evacuate [it]? From when [enough] drops fell into the sukkah, that were they to fall inside a cooked food, it would no longer be fit [to eat] — even a cooked food of beans (which goes bad quickly). [If] one was eating in the sukkah and rain fell, so he entered his house; and [then] the rain stopped — we do not obligate him to return to the sukkah (that whole night) until he finishes his meal. [If] one was sleeping [in the sukkah] and rain fell, so he entered his house; and [then] the rain stopped — we do not burden him to return to the sukkah that whole night; but he may rather sleep in his house until the dawn arises.",
+            "[When] one finished eating on the seventh day in the morning — he may not undo his sukkah. But he may bring down his vessels and evacuate them from the time of the afternoon prayer and onward. [If] he does not have a place to evacuate [his vessels] (like when the sukkah is in his house), he should reduce it four [handbreadths] by four. And if he needs to dine during the rest of the day, he needs to eat in the sukkah — since its commandment is for all seven [days].",
+            "Every time one enters to dwell in the sukkah all seven [days], before he sits down he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the universe, who has sanctified us with His commandments, and commanded us to dwell in the sukkah.\" And on the night of the first holiday, he recites a blessing over the sukkah and afterwards [a blessing] over the time; and he arranges all of the blessings over a cup [of wine]. It comes out that he recites Kiddush standing up, and recites the blessing, \"to dwell (or sit) in the sukkah\" and sits; and afterwards recites the blessing over the time. And the custom of my teachers and the rabbis of Spain was like this, to recite Kiddush on the night of the first holiday of the festival of Sukkot standing up, as we have explained.",
+            "At this time — when we make two holidays — we must sit in the sukkah eight days. And on the eighth day — which is [also] the first holiday of Shemini Atseret (the eighth day festival) — we sit in it, but we do not recite the blessing, \"to dwell in the sukkah.\" And likewise, one whose genitalia are covered by a layer of skin (and, so, undetermined) and one who has genitalia of both sexes never recite the blessing, \"to dwell in the sukkah\" — since they are obligated based on the doubt [about their sex]. And we do not recite a blessing [when performance of a commandment is based on] a doubt.",
+            "[When] one finished eating on the eighth day, he brings down his vessels and evacuates [the sukkah]. [In a case in which] one does not have room to bring down his vessels: If it was a small sukkah, he brings a candelabra into it; and if it was a big sukkah, he brings pots and pans and that which is similar to them into it — in order to take note that it is disqualified, and that its commandment has already finished. But since it is a holiday, he may not reduce it and disqualify it [in that way]. ",
+            "[In a case of] one who did not make a sukkah (before the festival) — whether inadvertently or volitionally — he must make a sukkah during the intermediate days of the festival. He may even make a sukkah at the end of the seventh day — for its commandment is all seven [days]. The wood of the sukkah — whether the wood of the panels or whether the wood of the <i>skhakh</i> — is forbidden all eight days of the festival. We may not benefit from them for something else all eight days, because the sukkah is designated (<i>muktseh</i>) all of the seventh day until twilight — and since it is [also] designated at twilight of the eighth day (the twilight being the transition from the seventh day to the eighth day), it is designated for the whole day.",
+            "And it is likewise forbidden all eight [days] to supply from foods and drinks suspended in the sukkah in order to beautify it. But if one stipulated about them at the time that he suspended them and said, \"I am not separating from them the entire twilight (of the first night),\" he may surely supply from them at any time that he wants. For he surely did not designate them; so the sanctity of the sukkah did not rest upon them and they were not considered [to be] like it."
+        ],
+        [
+            "",
+            "The <i>fruit of goodly trees</i> specified in the Torah is the <i>ethrog</i>. The <i>boughs of leafy trees</i> specified in the Torah refer to the myrtle, the leaves of which cover the wood; it has, for example, three or more leaves growing from each bud. However if two leaves were one across from the other, but the third leaf was above them, this is not [considered] \"leafy.\" Rather it is called a fool's myrtle",
+            "",
+            "And there is another species similar to a willow, except that its leaf is round, [the leaf's] edge is similar to a saw and its stem is not red. And this is what is called a <i>tsaftsafah</i> — and it is disqualified. And there is a type of willow there, the edge of its leave not being smooth and not being like a saw, but rather with many small furrows — like the edge of a small sickle — and it is fit. And all of these things were explained by the oral tradition from Moses our teacher.",
+            "The four species [described above] constitute one precept, and the absence of any of these makes the others useless. All of them are included under the term <i>lulav precept;</i> their number should be neither decreased nor increased. And if one of them is not found, we may not bring a species similar to it instead of it.",
+            "And it is a choice [fulfillment of the] commandment to bunch the palm branch (<i>lulav</i>), the myrtle and the willow, to make the three of them into one bunch. And when he lifts it up to fulfill [the commandment] with them, he recites the blessing, \"about the taking of the <i>lulav</i>\" — since all of them are adjacent to it. And afterwards, he takes this bunch in his right [hand] and the citron in his left [hand]. And he takes them in the way of their growth — such that their [stems] are downwards and their heads are upwards towards the [sky].",
+            "How many should be taken of each species? One <i>lulav</i>, one <i>ethrog</i>, two twigs of willow, and three twigs of myrtle. If one wishes to increase the number of myrtle twigs so that the bunch should be larger, he may do so. And it is an adornment of the commandment. But [regarding] the other species, we do not add to their number or diminish from it. And if one did add or diminish from it, (it is disqualified). ",
+            "What is the requisite length of each of these species? The palm branch is not less than four handbreadths; and if its was [only] a minimal amount longer [than this], it is fit. And its measurement is only from its spine, not from the top of the leaves. The myrtle and the willow are not less than three handbreadths; and if they were [only] a minimal amount longer [than this], they are fit. And even if there are only three fresh leaves in each and every branch, they are fit. And that is so long as they be at the top of the branch. And if one bound the <i>lulav</i> (the three species), the spine of the palm branch must extend out one handbreadth or more [above] the myrtle and the willow. And the requisite size of the citron is not less than a <i>kabeitsah</i>. And if it was [only] a minimal amount bigger [than this], it is fit.",
+            "From when one raises these four species — whether he raised them as one (together) or one after the other; whether with his right [hand] or his left — he has fulfilled [the commandment]. And that is when he raised them in the way of their growth. But [if it was] not in the way of their growth, he has not fulfilled [the commandment]. However the commandment as it is proper is when he raises the bunch of three species in his right [hand] and the citron in his left and extends out, brings in, raises, lowers and shakes the <i>lulav</i> three times in every direction.",
+            "How is that? He extends out and shakes the top of the <i>lulav</i> three times and brings in and shakes the top of the <i>lulav</i> three times. And likewise with raising and lowering. And where [in the prayers] does he extend out and bring in? At the time of reading the Hallel at \"Praise the Lord, for He is Good\" at the beginning (Psalms 118:1) and end (Psalms 118:28); and at \"Please, Lord, save us please\" (Psalms 118:25). And the whole day is fit for lifting up the <i>lulav</i>; but one does not lift it up at night [to fulfill the commandment].",
+            "If he made a string of silver or gold for this bunch or wrapped a sheet upon it, and [then] lifted it up — he has fulfilled [the commandment. For] lifting it up with something else is [considered] lifting up. And that is when it is in the way of honor and the way of beautification. For anything that is to beautify it does not intervene. But if he put these species into a planter or into a pot and lifted it up, he has not fulfilled his obligation.",
+            "If one bunched the <i>lulav</i> with the myrtle and the willow and separated between the palm branch and the myrtle with a cloth or that which is similar to it, it surely intervenes [between them]. If he separated between them with myrtle leaves, it does not intervene. For a species does not intervene between its own species. And one may bind the <i>lulav</i> with a string or a cord or any type [of binding] that he wants — since its binding does not impede [the commandment].",
+            "We are required to wave the <i>lulav</i> on the first day of <i>Sukkoth</i> only, anywhere and at any time, even if this happens to be a Sabbath, as it is written: \"You shall take on the first day the fruit of goodly trees\" (Leviticus 23:40). Only in the Temple was the <i>lulav</i> waved on each of the seven days of <i>Sukkoth</i>, as it is written: \"You shall rejoice before the Lord your God seven days…\". [If] Shabbat came out to be in the middle of the days of the festival, it is not lifted up on Shabbat. [This is as a] decree lest one move it in his hand four ells in a public domain, like [the Sages] decreed concerning the shofar. ",
+            "And why did they not decree this decree on the first holiday? Because it is a commandment from Torah writ — even in the outlying areas (outside of Jerusalem). It comes out that its law and the law of the other days are not the same; as in the other days of the festival, one is not obligated to lift up the <i>lulav</i> except in the Temple.",
+            "After the destruction of the Temple it was ruled that the <i>lulav</i> should be waved on each of the seven days of the festival, in remembrance of the Temple usage. And each and every day, he recites upon it the blessing, \"who has sanctified us with His commandments, and commanded us about the lifting up of the <i>lulav</i>\" — for it is a commandment of the words of the Scribes (on the other days). And [regarding] this ordinance — along with all of the ordinances ordained by Rabban Yochanan ben Zakkai after the Temple was destroyed — the things will return to their previous state, when the Temple will be rebuilt.",
+            "At the time when the Temple was standing, the <i>lulav</i> was lifted up [in Jerusalem] on the first day that came out to be on Shabbat. And likewise in other places that knew with certainty that this day was the day of the festival in the Land of Israel. But distant places that did not know about the [time of the] determination of the new month did not lift up the <i>lulav</i>, because of [this] doubt.",
+            "But from when the Temple was destroyed, the Sages forbade to lift up the <i>lulav</i> on Shabbat on the first day — even [for] the residents of the Land of Israel that sanctified the month. [This was] on account of the residents of the distant outlying areas that do not know about the [time of the] sanctification of the [new] month — so that all would be the same in this thing, and it not be that these would lift it up on Shabbat and those would not lift it up. [This is] since the obligation of the first day is the same in every place and there is no Temple there upon which to make [a difference] dependent.",
+            "And at this time when all go according to the calculation (set calendar), the thing remained as it was; that the <i>lulav</i> not be lifted up on Shabbat at all — not in the outlaying areas and not in the Land of Israel — and even on the first day; even though everyone knows about the [time of the] sanctification of the [new] month. And we have already explained that the the main [reason] for the prohibition of lifting up the <i>lulav</i> on Shabbat is lest one will transport four ells in a public domain.",
+            "",
+            "It is a law from Moses [received] at Sinai that we bring another willow branch in the Temple besides that willow in the <i>lulav</i>. And one does not fulfill his obligation with the willow in the <i>lulav</i>. And its requisite size is even one leaf on one branch.",
+            "How was its commandment? On each and every one of the seven days, they would bring tall willow branches and stand them upright at the sides of the altar, and the tops of the branches would be inclined over the altar. And at the time that they would bring them and arrange them, they sounded [three shofar blasts,] a tekiah, a teruah, and a tekiah. If the Shabbat came out to be in the middle of the festival, they did not stand the willow upright; unless the seventh day came out to be on Shabbat. [Then] they would stand it upright in order to publicize that it is a commandment.",
+            "How would they do it? They would bring it from the eve of Shabbat and place it in basins of gold so that the leaves would not wilt. And on the morrow, they would stand it upright over the altar. And the people would come and take from it and lift it up like they would do every day. And since this [practice with the] willow is not explicit in the Torah, we do not lift it up all seven days of the festival. Rather, at this time, it is only on the seventh that we lift it up. How does one [do it]? One takes one branch or several branches besides that willow in the <i>lulav</i>. And one hits with it two or three times on the ground or on a vessel, without a blessing. For this thing is a custom of the prophets.",
+            " And each and every day, they would circle the ark one time with their <i>lulav</i>s in their hands. And [they would] say, \"Please, Lord, save us please; please, Lord, make us succeed, please\" (Psalms 118:25). And on the seventh day, they would circle the altar seven times. And all of Israel in all of the places have already been accustomed to placing an ark in the middle of the synagogue and circling it on each day — in the way that they circled the altar — in memory of [what was done in] the Temple.",
+            "",
+            "A woman may receive the <i>lulav</i> from the hand of her son or from the hand of her husband and return it to water on Shabbat, at the time that they would lift up the <i>lulav</i> on Shabbat. And she may add water [to it] on a holiday; and change the water on [the intermediate days of] the festival.",
+            "It is forbidden to smell from the myrtle in the <i>lulav</i>, because it is only fit for smelling. And since it was designated (<i>muktseh</i>) for the commandment, it is forbidden to smell from it. But it is permissible to smell from the citron. For it was surely designated (<i>muktseh</i>) [away] from eating.",
+            "And it is forbidden to eat the citron all of the seventh day. Since it was designated (<i>muktseh</i>) for part of the [seventh] day, it is designated for the whole day. But it is permissible to eat [it] on the eighth day. But at this time that we do two days — even though we do not lift up the <i>lulav</i> on the eighth [day] — the citron is forbidden on the eighth, the [same] way it was forbidden on the eighth at the time that they were doing two days because of a doubt that [the eighth day was actually] the seventh. [If] one designated out seven citrons for the seven days — he fulfills [his obligation with] each and every one, and he may eat it on the morrow. "
+        ],
+        [
+            "These four species — which are the palm branch, the myrtle, the willow and the citron — one of which was dry; robbed or stolen — even after abandonment; or from a tree-god (<i>asheirah</i>) that was worshiped — even though they nullified the tree-god from being served (any longer); or of a condemned city: [In any of these cases,] they are surely disqualified. [In a case of] one of them [that belonged] to idolatry: One should not lift it up at the outset. But if he lifted it up, he has fulfilled [the commandment. If] it was wilting but it did not completely dry — it is fit. And in a time of duress or a time of danger — a dry palm branch is fit. But not the other species.",
+            "A citron of the first three years or of impure priestly tithe or untithed produce is disqualified. [If it is] of <i> demai</i>, it is fit — since it is possible that he would abandon his possessions and become a poor person, who is permitted to eat <i> demai</i>. One should not lift up a citron of pure priestly tithe or second tithe in Jerusalem, lest he make it fit for impurity. But if the lifted it up, it is fit.",
+            "A palm branch the head of which was clipped is disqualified. [In a case in which] it was cracked: If the two sides became distant, one from the other, until they appear like two — it is disqualified. [If] it was bent forwards — such that its spine was surely like the back of a hunchback — it is disqualified. [If] it was bent backwards — if is fit, since this is its [nature. If] it was bent to its sides, it is disqualified. [If] its branches were separated, one from the other, but they did not become loose like palm leaves — it is fit. [But if] its leaves burst open — and that is when they became loose from the spine of the palm branch, like palm leaves — it is disqualified.",
+            "The formation of palm branch leaves is like this: When they grow, they grow in many pairs; and [these pairs] are attached in their backs. And the back of all these [sets] of two leaves is what is called the twinning (<i>teyomet</i>). [If] the twinning is divided — it is disqualified. [If] its leaves were many single ones from the beginning of its formation — so there was no twinning — it is disqualified. [If] its leaves were not one on top of the other — in the way of all palm branches — but rather one under the other; such that the head of the one reaches the stem of the one above it, until the whole spine of the palm branch is covered by leaves — it is fit. But if the head of this one does not reach alongside the stem of that one — it is disqualified.",
+            "A myrtle the head of which was clipped is fit. [In a case in which] most of its leaves shed: If three leaves remained in one node, it is fit. [In a case in which] its berries were more than its leaves: If [the berries] were green, it is fit. If they were red or black, it is disqualified. If [alternatively,] he reduced them (by cutting them off), it is fit. But we may not reduce them on a holiday, since it is like fixing. [If] one transgressed and picked them, or he picked them to eat one by one, it is surely fit.",
+            "A willow the head of which was clipped is fit. [But if] its leaves burst open — it is disqualified.",
+            "A citron with a hole of a minimal size that is punctured through [to the other side] is disqualified. But if it [did not go] through: If it was the size of an <i>issar</i> or more, it is disqualified. [If] it is lacking a minimal amount, it is disqualified. If its nipple, and that is the little head in which its flower is found, was removed — it is disqualified. [If] the wood from which it is suspended on the tree is removed from the actual citron, and it leaves a hole in its place — it is disqualified. [In a case in which] growths developed on it: If it was in two or three places — it is disqualified. But it it was in one place — it is [only] disqualified if it developed on the majority of it. However, if even a minimal amount developed on its nipple — it is disqualified. [In a case in which] its outer peel was peeled, such that it is [nevertheless] not lacking any of [the citron] but remained green like is its formation: If all of it was peeled — it is disqualified. But if a minimal amount of it remained, it is fit.",
+            "A citron that is bloated, putrid, pickled, boiled, black, white, spotted or green like a leak is disqualified. [In a case in which] one grew it in a mold: [If] he made it to be like a different creature — it is disqualified. [But if] he made to be like the same creature — it is fit, even if he made it to have many layers. A twin or an unripe fruit is fit. [In] a place where their citrons have a little blackness: [If it is] slight — it is fit. But if they were very black like a black man — they are certainly disqualified in any place.",
+            "All of these that we mentioned are disqualified because of a blemish that we explained or because of theft or robbery, are only [disqualified] on the first holiday. But on the second holiday — alongside the other days — it is all fit. However [regarding] disqualification that is on account of idolatry or because the citron is forbidden to eat — it is disqualified, whether it was on the the first holiday or on the other days.",
+            "One does not fulfill [the commandment] on the first holiday of the festival with his fellow's <i>lulav</i> that he has borrowed from him until he gives it to him as a gift. [If] he gave it to him on condition to give it back, such a one may surely fulfill his obligation and return it. For a gift on condition to return [it] is called a gift. But if he does not return it, he did not fulfill [his obligation] — for it comes out that it is like [it was] stolen. And we may not give it to a minor. For from Torah writ, a minor may acquire but he may not transfer possession — such that it comes out that if he returned it to [the original owner], it does not [legally] go back. And the same that [is true with] the <i>lulav</i> [is true with] each and every species of the four species in it: If one of them was borrowed or stolen, we may not fulfill [the commandment] on the first holiday with it.",
+            "If partners bought a <i>lulav</i> or <i>etrog</i> together, neither of them can fulfill his obligation on the first [day] until the other gives him his portion as a gift. [In a case of] brothers that bought citrons from [money of] a shared estate and one brother took a citron on the first day [to] fulfill his [obligation] with it: If he is able to eat it and the brothers would not be exacting about it, he has fulfilled [his obligation]. But if they would be exacting, he has not fulfilled [it] until they give it to him as a gift. And if one bought a citron and the other a quince or they all bought a citron, a quince and a pomegranate together from [money of] the shared estate — he has not fulfilled [his obligation] until [the brother] gives him his portion as a gift, even if they would not be exacting if he ate it. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}