40bf335895b04977fe1bf5c35d40291d46ae17347255a0669e385aed12e8e636

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Avodah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,260 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביום הצום מקריבין תמיד בשחר וכו'.</b> מפורש בתורה פ' אחרי מות ופרשת פנחס. \n",
+                "<b>ומ״ש ואיל הבא משל צבור האמור בפרשת אחרי מות והוא האיל האמור בחומש הפקודים.</b> בפ' בא לו (יומא דף ע':) פלוגתא דרבי ור' אלעזר בר״ש דרבי סבר אחד הוא ור' אלעזר בר״ש סבר אחד האמור בפרשת אחרי מות ואחד האמור בחומש הפקודים ופסק כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו ועוד דאמרינן התם דר״מ ור״א סברי כוותיה. \n",
+                "<b>ומ״ש והוא נאכל לערב.</b> משנה בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ״ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עבודת כל ט\"ו בהמות אלו וכו'.</b> בפ\"ק דיומא (דף ל\"ב:) ובהוריות (דף י\"ב) כל עבודות יוה\"כ אינם כשירות אלא בכ\"ג. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים.</b> הכי משמע במשנה פירקא בתרא דהוריות (דף י\"א) והכי תניא התם בהדיא בדף י\"ב. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היתה שבת אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כ\"ג: ומ\"ש וכן שאר הקטורת של יום זה וכו' והטבת הנרות הכל עשוי בכ\"ג.</b> נראה דמשמע ליה הכי מדתנן בריש יומא (דף י\"ד) כל שבעת הימים הוא מקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות והיינו כדי שיהא מלומד לעשותם ביוה\"כ: \n",
+                "<b>כתב</b> הריטב\"א בפ\"ק דיומא בשם הרמב\"ם דמדאורייתא אין חובה בכ\"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשירות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכ\"ג ור\"ש כתב דאפי' תרומת הדשן שהיתה עבודת לילה אינה כשירה אלא בכ\"ג ולדעת ר\"ש והרז\"ה אין פייסות ביוה\"כ לפי שכל העבודות בכ\"ג אבל הגאונים בפיוטיהם הזכירו פייסות ביוה\"כ לכן כתב הרמב\"ן בספר המלחמות דאף ביוה\"כ היו פייסות אחד לתרומת הדשן והשני מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה דמכשירי עבודה הם ונעשים בכהן הדיוט וסידור המערכות ושני גזרי עצים הכל נעשה בכהן הדיוט שהם מכשירי עבודה. ה\"ג מי מוליך מחתה למזבח פנימי להקטיר וכ\"ג מקטיר וזה מוליך המחתה גחלי אש עכ\"ל: \n",
+                "<b>ומ\"ש נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו.</b> משנה בריש יומא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעת ימים קודם ליום הכפורים מפרישין כהן גדול וכו'.</b> משנה בריש יומא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומפרישין אותו מאשתו כל שבעת ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה וכו'.</b> שם (דף ז') בגמרא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומתקינין לו כהן אחר שאם יארע בו פיסול וכו'.</b> שם במשנה: \n",
+                "<b>בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר וכו' אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו וכו'.</b> שם (דף י\"ב) פלוגתא דאמוראי ופסק כרב פפא משום דברייתא מסייעא ליה. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומתחיל מעבודה שפסק בה ראשון.</b> הכי משמע שם לרב פפא: \n",
+                "<b>עבר יום הכפורים וכו'.</b> שם (דף י\"ב:) ת\"ר אירע בו פיסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר\"מ ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכ\"ג ולא לכהן הדיוט וכו' כ\"ג משום איבה ��הן הדיוט משום מעלים בקדש ולא מורידין אמר רבה בר בר חנה אמר ר\"י הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשירה וכו' ואם מת ראשון שחוזר לעבודתו. ויש לתמוה על רבינו שפסק כר' יוסי ולא שבק מלמינקט לישנא דר\"מ והוי כמזכי שטרא לבי תרי. וי\"ל דלישנא דכל מצות כהונה גדולה עליו כולל שני דברים אחד שהוא עובד בכ\"ג שני שהוא אסור בדברים שכ\"ג אסור בהם ור' יוסי לא פליג עליה אלא במאי דאמר שהוא עובד בכ\"ג אבל במאי דאמר דאסור בדברים שכ\"ג אסור בהם מודה דהא מדינא עובד בכ\"ג אי לאו משום איבה. ואכתי איכא למידק למה השמיט רבינו שאינו ראוי לכהן הדיוט וי\"ל דממ\"ש כל מצות כהונה גדולה עליו משמע. \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעת ימים אלו וכו'.</b> בפ\"ק דיומא (דף ח') תניא אחד כ\"ג של יוה\"כ ואחד שורף את הפרה מזין עליו כל שבעה וכו' דברי ר\"מ ר' יוסי אומר [אין מזין עליו אלא] שלישי ושביעי בלבד ר' חנינא סגן הכהנים אומר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה כ\"ג ביום הכפורים אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי (בלבד) וכיון דר' יוסי ור' חנינא סברי בשל יום הכפורים בשלישי ובשביעי הלכתא כוותייהו ובלאו הכי הא קי\"ל דהלכה כר' יוסי לגבי ר\"מ. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם חל שבת בשלישי או בשביעי שלו דוחין את ההזייה.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבעת ימים מרגילין אותו בעבודות וכו' עד מתעסקין עמו עד שיגיע זמן שחיטה.</b> במשנה פירקא קמא דיומא (דף י\"ד): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ולא היו שוחטין עד שמכירים שעלה עה\"ש בודאי וכו'.</b> משנה בפ\"ג דיומא (דף כ\"ח) ופ\"ג דתמיד (דף ל'): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל מעשה התמידין והמוספין וכו'.</b> בפ\"ג דיומא (דף ל\"א ל\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש כל עת שישנה הבגדים וכו'.</b> שם: \n",
+                "<b>ומ\"ש כיצד בתחלה פושט בגדי חול שעליו וטובל וכו' עד עם החביתין והנסכים.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ומטיב את הנרות וכו'. א\"א אמת כך הוא לשון המשנה וכו'. כוונת הראב\"ד שהוא סבור שפירוש בהטיבו את הנרות אינו הדלקת הנרות כמ\"ש רבינו בפרק שלישי מתמידין ומוספין אלא הטבת הנרות היינו דישונן ותיקון הפתילות החדשות וכסברת האחרונים שנתבאר בתשובות הרשב\"א סימן ש\"ט שהם סוברים שלא היה מדליק הנרות אלא בין הערבים בלילה ובבקר היה מטיבן ולא מדליקן זולת נר המערבי שלא היה מטיבו בבקר לפי שצריך שיהיה דולק תמיד ובין הערבים היה מטיבו ומדליקו ועליו קתני ומטיב את הנרות. ורבינו סבור שגם בבקר היה מדליק הנרות דבהטיבו היינו בהדליקו כמו שכתב בפרק ג' מתמידין ומוספין וא\"כ בין הערבים היה נכנס לדשנן ולתקנן ולהדליקן ולדידיה אתי שפיר לישנא דמתני' דקתני בין הערבים ומטיב את הנרות כלישנא דכתיב בבקר בהטיבו את הנרות. \n",
+                "<b>ומ״ש ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום.</b> במשנה פרק בא לו (יומא דף ע') פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואח\"כ מקדש ידיו ורגליו וכו' עד ולובש בגדי חול ויוצא.</b> מבואר במשנה מפרק ג' דיומא עד סוף פרק שביעי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטבילות האלו והקידושין כולן במקדש וכו'.</b> משנה בפ\"ג דיומא. \n",
+                "<b>ומה שכתב שאינה אלא להוסיף כוונתו וכו'.</b> פרק ג' דיומא (דף ל') בברייתא פלוגתא דבן זומא ור\"י ופסק כר\"י: \n",
+                "<b>וכל כהן שלא טבל וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה כהן גדול זקן או חולה וכו'.</b> משנה וברייתא שם (דף ל\"א ע\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור וכו' עד שלא ייגע.</b> משנה בפרק רביעי דיומא (דף מ\"ג): \n",
+                "<b>בכל יום ויום היו על המזבח וכו'.</b> פלוגתא דתנאי משנה שם ופסק כרבי יוסי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שנאמר בתורה וכפר בעדו וכו' מפי השמועה למדו שזה וידוי דברים.</b> ברייתא בפ\"ג דיומא (דף ל\"ו). \n",
+                "<b>ומ\"ש נמצאת [למד] שהוא מתודה ביום זה ג' וידויים וכו' עד עשר פעמים.</b> במשנה ובברייתא בפרק הנזכר (דף ל\"ו ל\"ז) ובפ' טרף בקלפי. \n",
+                "<b>ומ״ש ובכולם היה מזכיר השם ככתבו וכו' בראשונה היה מגביה את קולו בשם וכו' עד אפי' חביריו הכהנים.</b> ברייתא בריש פרק עשרה יוחסין (קידושין דף ע״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכהנים והעם העומדים בעזרה וכו'.</b> במשנה פ״ג דיומא (דף ל״ה:) ובפ' טרף בקלפי (יומא דף ל״ט) ובפ' שני שעירי (יומא דף ס״ו). \n",
+                "<b>ומ\"ש ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים וכו': וכל היום כשר וכו'.</b> משנה בסוף פרק שני דמגילה (דף כ':): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שני הגורלות וכו'.</b> עד ובבית שני עשו אותם של זהב. בפרק ג' דיומא (דף ל\"ו). \n",
+                "<b>ומ״ש ומניחים הגורלות בכלי אחד וכו' עד וקלפי שמו.</b> בפרק טרף בקלפי (יומא דף ל״ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן מגריל וכו'.</b> משנה בפ\"ג דיומא (דף ל\"ז) בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח ובגמרא מדקאמר לצפון המזבח מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב\"י היא דתניא צפונה לפני ה' שיהא צפון כולו פנוי דברי ראב\"י והא רישא ר\"א בר\"ש היא כולה ראב\"י היא ותני בבין האולם ולמזבח. ופירש\"י מדקאמר לצפון המזבח שהוצרך למשכו מכנגד המזבח ולצפון. מכלל דמזבח לאו בצפון הוה קאי. אין כלום מהמזבח בצפון העזרה ואי הוו קיימי כנגד מזרחה של מזבח פורתא לאו בצפון קיימי. צפונה על ירך המזבח צפונה ל' אויר משמע אל צפון שהוא האויר הפנוי. והא רישא ר' אלעזר בר\"ש דאמר מזבח מקצתו בצפון שהכשיר שחיטת הפר בין האולם ולמזבח. כולה ראב\"י ותני ברישא פרו היה עומד כבין האולם ולמזבח סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של מזבח שהיה מקרבו אצל הפתח בכל יכולת משום חולשא דכ\"ג ויותר מכאן לא היה יכול לקרבו דאי מעייל ליה כנגד מזרח המזבח לאו בצפון הוא עכ\"ל. ומשמע דהלכה כראב\"י אי משום דמשנתו קב ונקי או משום דסתם לן תנא כוותיה. ורבינו שכתב כאן כוותיה שפיר. אבל יש לתמוה על מ\"ש בפ\"ד ופרו היה עומד בין האולם למזבח ולראב\"י ה\"ל לכתוב כבין האולם ולמזבח ונראה שצריך להגיה שם כן. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומעמיד השעירים פניהם למערב ואחוריהם למזרח.</b> הכי תניא בפרק הנזכר (דף ל\"ו) כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב ואע\"ג דתנן התם (דף ל\"ה:) פרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב ואמרינן בגמ' היכי משכחת לה אמר רב בעוקם ראשו הא אמרינן בגמרא ונוקמיה להדיא אמר אביי גזירה שמא ירביץ גללים. ופירש\"י ונוקמיה להדיא אחוריו למזבח ופניו להיכל. שמא ירביץ גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד המזבח והכי שפיר טפי להיות זנבו בצפון וראשו לדרום נמצא זנבו שלא כנגד המזבח שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח עכ\"ל. וא\"כ הכא דמעמידן במזרח העזרה לצפון המזבח דליכא למיחש שמא יראה בית הרעי שלו לצד המזבח ש��רי הם מרוחקים מהמזבח לצד מזרח העזרה מעמידן כדתניא הזבח עומד בצפון ופניו למערב וממילא דהוו אחוריו למזרח. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכ\"ג בא לשם והסגן מימינו וראש בית אב משמאלו.</b> משנה שם (דף ל\"ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש טרף בקלפי והעלה שני גורלות וכו' עד ושל שמאל על של שמאל.</b> משנה בפ' טרף בקלפי (יומא דף ל״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם לא נתן לא עירב אלא שחיסר מצוה שההנחה מצוה שאינה מעכבת.</b> הכי אמרינן שם (דף מ':). \n",
+                "<b>ומ\"ש וההגרלה מעכבת.</b> שם אסיקנא למ\"ד הגרלה לא מעכבא בתיובתא. לפיכך ההנחה כשירה בזר והעלאת הגורלות מן הקלפי פסולה בזר. נלמד ממ\"ש בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושר לשון של זהורית וכו' עד כנגד בית שחיטתו.</b> שם במשנה (דף מ\"א) ומפרש הגמ' דה\"ק ולנשחט יקשרנו כנגד בית שחיטתו שלא יתערב זה בזה ולא באחרים. ופירש\"י דקושר לנשחט לשון כנגד צוארו. ויש לתמוה על רבינו שסתם במקום שהיה לו לפרש. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהלשון משקל שתי סלעים.</b> שם פלוגתא דאמוראי ומשמע התם כמאן דאמר הכי. \n",
+                "<b>ומ״ש ושוחט את פר החטאת אשר לו ואת השעיר שעלה עליו הגורל וכו' עד אלא כמצליף.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש בין בדי הארון קרוב לכפורת בטפח: ומ\"ש ואח\"כ מערב שני הדמים וכו' עד אמצעו של מזבח זה.</b> משנה בפרק הוציאו לו שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש וכל אלו המ\"ג הזיות טובל אצבעו בדם טבילה על כל הזיה וכו'.</b> תוספתא פ\"ג דיומא ובגמרא פ' דם חטאת ופ\"ק דמנחות. \n",
+                "<b>ומ״ש ושיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.</b> משנה בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ח ע״ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח״כ משלח את השעיר החי ביד איש המוכן וכו' עד להוציאן לבית השריפה.</b> במשנה בפ' שני שעירי (יומא דף ס״ו). \n",
+                "<b>ומ\"ש ומוציא את אימוריהן ונותנם בכלי ומקטירן.</b> לישנא דמתניתין נקט והיה ראוי לכתוב להקטירן כדמגיה בגמרא ולא חש מפני שסמך על מ\"ש בפ\"ד כיצד הוא הסדר. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומנתחין אותם שם בעורן כמו שביארנו.</b> הוא בפ\"י מהלכות מעשה הקרבנות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שהגיע שעיר למדבר וכו' עד סוף הפרק.</b> במשנה פ' בא לו כ״ג (יומא דף ס״ח:) זולת חתימת הברכות שאינם מבוארות בגמרא אבל בירושלמי שם נזכרו קצתם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר כל המעשים וכו'.</b> פ\"ב דיומא (דף כ\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש כשיגיעו לשחוט את התמיד פורסין סדין של בוץ בין כ\"ג ובין העם וכו' עד והחביתין והנסכים.</b> משנה פ\"ג דיומא (דף ל'). \n",
+                "<b>ומ״ש ואחר התמיד מקריב הפר ושבעת הכבשים של מוסף היום.</b> פלוגתא דתנאי במשנה פ' בא לו (יומא דף ע') ופסק כר״ע: \n",
+                "<b>ואח\"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל וכו' עד לפני ה' תטהרו.</b> במשנה פ\"ג דיומא (דף ל\"ה:). \n",
+                "<b>ואח״כ מגריל על שני השעירים וכו' עד ומניחן על הרובד שבעזרה.</b> במשנה פ' טרף בקלפי (יומא דף מ״ג:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ונותנו למי שמנדנדו כדי שלא יקרוש (ומניחו) על הרובד של היכל מבחוץ.</b> לשון המשנה על הרובד הרביעי שבהיכל ופריך בגמ' והא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וא\"כ איך היה ממרס בהיכל ותירצו תני של היכל. ופירש\"י כל הרצפה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה קרויה רובד. תני של היכל כשיוצא מהיכל לעזרה מונה את הרובדין והוי האי רביעי להיכל. \n",
+                "<b>ומה שכתב וחותה בה אש מעל המזבח מן הסמוך למערב וכו': ומוציאין לו את הכף וכלי מלא קטרת וכו'.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף מ״ז). \n",
+                "<b>ומ\"ש דקה מן הדקה.</b> בפ\"ק דכריתות (דף ו') בברייתא דפטום הקטרת. \n",
+                "<b>ומ״ש לא מחוקות ולא גדושות.</b> בפ' הוציאו לו (יומא דף מ״ח) בעיא דאיפשיטא: \n",
+                "<b>כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת וכו'.</b> מהל' ביאת המקדש פ\"ה. \n",
+                "<b>ומ״ש אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה וכו'.</b> בר״פ הוציאו לו (יומא דף מ״ז). וק״ל כיון שהולכה בשמאל פוסלת היאך הכשירו כאן מפני טעמים הללו. ואפשר דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן א״נ אע״ג דהולכה בשמאל בדם פסלה מדאורייתא משום דא״א שלא בהילוך בקטרת לא פסלה ובהכי אכשר רחמנא: \n",
+                "<b>ומהלך בהיכל עד שהוא מגיע לקדש הקדשים וכו' עד על אבן השתיה.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף מ״ט ע״ב): \n",
+                "<b>ומ״ש ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו וכו' וזו היא עבודה קשה שבמקדש.</b> ברייתא בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״א:). \n",
+                "<b>ומ\"ש וצובר את הקטרת על גבי הגחלים.</b> שם בברייתא הנזכרת וצוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבא וי\"א מפזרה כדי שיהא עשנה ממהרת לבא ופסק כת\"ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש לפנים במחתה כדי שתהיה הקטרת קרובה לארון ורחוק מפניו שלא יכוה.</b> בפ\"ו דמסכת תמיד (דף ל\"ג). \n",
+                "<b>ומ״ש וממתין שם וכו' שלא להבעית את העם.</b> משנה בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ב:). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכך היה מתפלל וכו'.</b> שם בגמ' (דף נ\"ג). ורבינו לא כתב שיפרשו בשעת הזאות הנעשות לפני ולפנים לפי שסמך על מה שכתב בפ\"ג מהל' תמידין זה בנין אב לכל הכפרות וכו': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת הקטרת הקטורת וכו' עד ובשעת מתן דמים בהיכל.</b> בפ' טרף בקלפי (יומא דף מ״ד): \n",
+                "<b>ואח״כ נוטל דם הפר מזה שהוא מנדנדו וכו' עד על יסוד מערבי של מזבח החיצון.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג ע״ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש ועל כולן הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מן האחרונה וכו'.</b> שם (דף נ\"ח ע\"ב) כר\"א דפליג את\"ק. ונראה שטעם רבינו משום דבגמרא פליגי ר\"מ ורבי יהודה אליביה: \n",
+                "<b>כתוב</b> בתשובות הרשב\"א סימן שפ\"ח אמרת שהוקשה במה ששנינו בפרק הוציאו לו מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית. עכ\"פ משנה זו שנויה לדעת ר' יוסי שסובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה לצפון לימין הנכנס וכשחוזר מן הפתח למזבח הזהב פוגע תחלה בצפונית מערבית ואינו יכול להתחיל שם כדאמרינן עד דנפיק מכוליה מזבח ומתוך כך הולך מזרחית צפונית הא לרבנן מן הדרום היה יוצא ועכ\"פ צריך להתחיל מדרומית מזרחית. ונפלאתי מדברי הרמב\"ם ז\"ל אחר שפסק גם הוא כרבנן היאך פסק בזו דמצפונית מזרחית הוא מתחיל: \n",
+                "<b>והשיב</b> נ\"ל שהרב ז\"ל סבור דההוא תנא דמהיכן הוא מתחיל לאו ר' יוסי היא אלא תנא אחרינא ור' יוסי הוא דפליג את\"ק בפרופות הדרום כחיצונה לת\"ק מדלא קתני ולא היתה אלא אחת ופרופה מן הצפון והאי תנא דמהיכן הוא מתחיל פליג אפתחא אבל אפרוכות לא דלדידיה נמי אית ליה דשתי פרוכות היו שם וברייתא דאיפליגו בה ר\"ע ור' יוסי דקתני מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית דרומית וכו' דברי ר\"ע ור' יוסי הגלילי אומר מקרן מזרחית צפונית ואוקימנא פלוגתייהו בפתחא או בצפון או בדרום וכתוב בספרים דר\"י הגלילי סבר לה כר' יוסי דאמר פתחא בצפון דר\"ע סבר כר\"מ דאמר פתחא בדר��ם. ונראה שרש\"י ז\"ל גריס כן לדעת הרב ז\"ל לא גרסינן בה ר\"י הגלילי סבר לה כר' יוסי אלא סבר לה כרבנן דהיינו תנא דמהיכן הוא מתחיל. ובספרים שלנו כן הגיהו בהם סבר לה כרבנן ומחקו גירסת הספרים שכתוב בהם סבר לה כר' יוסי ואפשר דמשום הכי הגיה כן נמצא דלרבנן דמהיכן הוא מתחיל שתי פרוכות היו שם שלא מצינו שחלק בזה בהדיא אלא שהחיצונה פרופה מן הצפון ופנימית מן הדרום וכי נפיק נפיק מן הצפון ובזה יתקיימו דברי הרב ז\"ל שהוא פסק בפרוכות כת\"ק משום דלא אשכח דפליג עליה בהדיא אלא ר' יוסי ויחידאה הוא ובפסחים פסק כת\"ק דמהיכן הוא מתחיל דהוי סתמא בתרא ואע\"ג דמחלוקת ר\"ע ור\"י הגלילי הוא בברייתא ור\"ע כת\"ק וקי\"ל כר\"ע מחבירו אפי' הכי סתמא בתרא דמתני' עדיפא דאי רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו. עוד כתב אמרת עוד וכן הוספתי תמה במשנה זו ג\"כ במה שאמר ר\"א במקומו הוא עומד כלומר שאינו צריך הקפת רגל דודאי מאי דקאמר בתר הכי שעל כולם הוא נותן מלמטה למעלה אדר\"א קאי דלא מצריך הקפה ברגל אלא ביד ונמצא שבשלש הזאות שבשלש קרנות נעשות ברחוק אמה יכול להזות מלמטה למעלה כלומר שמשפיל ידו וזורק כלפי מעלה ואינו חושש שיפול דמו על זרועותיו חוץ מזו שעומד לפני הקרן וקרוב לו ביותר שנותן בה מלמעלה למטה. ואני רואה לר\"מ ז\"ל שפסק שצריך הקפה ברגל ועם זה פסק שעל כולם הוא נותן וכו' ואחר שהוא מסבב הקרנות ברגל מה הפרש בין זו לזו והם כלן סמוכות לו עכ\"ל: \n",
+                "<b>באמת</b> פשוטה של משנה משמע דלת\"ק כולן מלמעלה למטה, הן וכדקתני התחיל מחטא ויורד משום דלדידיה מקיף ברגל ומתני' דקתני על כלן הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו בלבד ר' יהודה היא דתניא ר\"י אומר ר\"א אומר במקומו הוא עומד ומחטא על כולם הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו ממש שנותן מלמעלה למטה דאלמא ר\"א בלחוד הוא דתני לה למתני' אבל לרבנן כולן מלמעלה למטה, אלא אפשר שהרב ז\"ל סובר דאף ת\"ק הוא ומ\"מ לא מפקא מדר\"א והא דאמרינן מתני' מני ר' יהודה היא משום דלר\"מ ר\"א אית ליה בכולן נותן מלמעלה למטה חוץ מזו שהיא לפניו באלכסון אמרינן דמתני' ר' יהודה היא דמתני' ודאי אף לכשתמצא לומר דאף ת\"ק היא מ\"מ לא מפקא מדר\"א. ודקא קשיא לך ואחר שהוא מסבב הקרנות ברגל מה הפרש בין זו לזו והרי כלם סמוכות לו אפשר לומר לדעת הרב שזו בלבד שהיא לפניו ממש לפי שיש לו לצאת מכל המזבח נותן מלמעלה למטה כי היכי דלא ליתווסן מאניה אבל בצפונית מערבית שהוא לו באלכסון נותן מיד ממקומו כדי שלא יעבור על המצות וישהא המתנה ואחר כך מקיף ברגל לצפונית מערבית ומשם נותן מיד לקרן מערבית דרומית ונותן מיד לקרן דרומית מזרחית ונמצא שאין מכולן אחת מהן לפניו ממש אלא זו בלבד כנזכר לעיל דרך הרב בזו אע\"פ שפשטה של שמועה נראית כמו שאמרת. עוד כתב אמרת עוד אשוב אתפלא \n",
+                "<b>במ\"ש שבין מזבח למנורה היה עומד</b> והלא המזבח משוך היה כלפי חוץ והוא צריך לצאת מכל המזבח עכ\"ל. ובאמת כך נ\"ל כמו שאמרת אלא שהיה באפשר לומר שהרב סבור דמזבח לפני ה' ממש מדכתיב ויצא אל המזבח אשר לפני ה' דמשמע דביציאתו פוגע במזבח מיד ועוד מדתניא לפני ה' מה ת\"ל דאמר ר' נחמיה לפי שמצינו בפרשת יוה\"כ שעומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרכת יכול אף זה כן ת\"ל מזבח קטרת סמים אשר לפני ה' מזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה' דאלמא המזבח לפני ה' ממש שאין דבר חוצץ בין הכהן לפרוכת אלא המזבח בלבד ומנורה ושלחן משוכים כלפי חוץ מן המזבח הפנימי ולחוץ ואינו באפשר שהרי היה מקדים כהן דישון מזבח הפנימי לנרות ואמרינן (דף פ') אמר להם הממונה מ\"ט אמר אביי גמרא גמירנא סברא לא ידענא רבא אמר כדר\"ל דאמר אין מעבירין על המצות ומאי פגע ברישא מזבח הפנימי ואף הרב עצמו כן כתב בפ\"ג מהל' בית הבחירה שכך כתב שם מזבח הקטרת היה מרובע והוא נותן בהיכל מכוון בין הצפון לדרום משוך מבין השלחן והמנורה לחוץ עכ\"ל. ומ\"ש הר\"י קורקוס בזה כתבתי בהל' מעשה הקרבנות פ\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו ומזה מדם התערובת על טהרו של מזבח שבע פעמים בצד הדרום.</b> שם (דף נ\"ח:) איפליגו תנאי ופסק כר' יוסי דאמר בצד דרומי היה נותן וטעמא משום דנמוקו עמו ועוד שהוא מאריה דגמרא טפי מאידך תנא דפליג עליה. וטהרו של מזבח פירשו בגמ' דהיינו גילויו כלומר שמגלה הגחלים והאפר ממקום שמזה. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דאיכא למידק שבפ\"ג כתב על אמצעו של מזבח וכן כתב בפרק חמישי ממעשה הקרבנות והיאך כתב כאן בצד הדרום ותירץ דאמצעו לאו דוקא אלא הכוונה לאפוקי שלא היה בקרנות כשאר ההזאות ולעולם בחלק הדרומי מאמצעו היה נותן כאשר כתב וביאר כאן: \n",
+                "<b>ואח״כ בא אצל שעיר המשתלח וכו' עד אחר שהגיע שעיר למדבר.</b> במשנה פ' שני שעירי (יומא דף ס״ח:): \n",
+                "<b>ומה שכתב שהקריאה בעזרת הנשים.</b> בגמרא פרק בא לו (יומא דף ס״ט:): \n",
+                "<b>ואחר כך מקדש ופושט בגדי לבן וכו' עד ומקריב תמיד של בין הערבים.</b> משנה וברייתא בפרק בא לו (יומא דף ע') ופסק כר״ע: \n",
+                "<b>ואח\"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וכו' עד סוף הפרק.</b> במשנה שם פרק בא לו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל עבודות שעובד בבגדי לבן וכו'.</b> בסוף פרק הוציאו לו (יומא דף ס.) ופסק כרבי יהודה לגבי ר' נחמיה אי משום דהוא מאריה דגמרא טפי ואי משום דר' יוסי אמר אימתי משמע דלפרש דברי תנא קמא אתא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטרת שחפנה וכו' וכן שעיר ששחטו וכו'.</b> מימרות שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>איל ושעיר המוספין וכו'.</b> במשנה בסוף פרק הוציאו לו (יומא דף ס') כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ויתבאר עוד בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים דם השעיר וכו'.</b> שם במשנה הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. ובגמרא (דף ס\"א) אהא דאמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי ליה תרגמה עולא במתנות שבהיכל. ופירש\"י הקדים דם השעיר קס\"ד במתנות שבפנים קאמר דה\"ל שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר. תרגמה עולא במתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן הפר בפנים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נשפך הדם עד שלא גמר וכו'.</b> משנה וברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש גמר מתנות המזבח ואחר כך נשפך הדם אינו צריך להביא דם אחר וכו'.</b> שם בברייתא: \n",
+                "<b>ואם דם הפר הוא שנשפך וכו'.</b> שם אהא דאמר ר' חנינא קטרת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי ליה בקטרת לא קא מיירי. ופירש רש\"י ומיהו ודאי צריך להקטיר קטרת אחרת אחר שחיטת פר זה, וא\"כ יש לתמוה על רבינו שכתב ויחפון קטרת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו כתב ששאלו ממנו שמאחר שרבינו כתב בתחלת הפרק קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום היאך כתב כאן שיחפון קטורת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והשיב מאחר ששחט פר בתחלה ולא קרה לו מה שיפסידוהו הנה יותר חפינת הקטרת קודם שחיטת הפר השני מאחר שהוא אחר שחיטת הפר הראשון שלא אירע בו פיסול עכ\"ל. ולשון הגמרא דקאמר בהקטרה לא קא מיירי קשה דמשמע דודאי צריך לחפון אחר שחיטת פר שני, וצריך לדחוק ולומר שרבינו מפרש בקטרת כה\"ג לא קא מיירי רבי חנינא כלומר אין כאן צורך לחפינת קטורת אחר שחיטת פר שני דקודם לו שפיר דמי. ול\"נ דטעות סופר יש כאן וצריך להגיה ולכתוב אחר במקום קודם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מטמא בגדים וכו'.</b> שם פלוגתא בברייתא (ס\"ח:) ופסק כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב לו דם הפר בדם השעיר.</b> שם (דף נ\"ו) מימרא דרבי ירמיה. ופירש\"י נתערב וכו' קודם שנתן בפנים כלום. והקשה הר\"י קורקוס ז\"ל שא\"כ איך יתן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וכן לשם שעיר שא\"כ נמצא ששחט שעיר קודם שנתן דם הפר וכבר נתבאר שהוא פסול אלא ע\"כ מיירי כשנתן כבר מתנות לפני ולפנים ובא ליתן מתנות ההיכל וכמו שתירצו בגמרא מתני' דהקדים דבסמוך לכך כתב רבינו קודם שיגמור ההזיות כלומר אבל נתן מקצתן עכ\"ל. \n",
+                "<b>ומ\"ש נתערבו במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וכו'.</b> שם נתערבו לו דמים בדמים במתנות אחרונות וכו' נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. ופירש\"י במתנות אחרונות אחר שנתן אחת למעלה מדם הפר. ורבינו גורס נתערבו לו דמים בדמים במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתחלפו הכוסות וכו'.</b> שם. ויש בלשון רבינו תוספת שכ' וחוזר ונותן מן השני אחת למעלה ושבע למטה וצריך למוחקו וכך מצאתי בס' מוגה: \n",
+                "<b>כתב</b> הר\"י קורקוס ז\"ל דע שזה ג\"כ מדבר במתנות היכל דמתנות לפני ולפנים א\"א מהטעם שנתבאר בסמוך דשעיר ששחטו קודם הזיות הפר לא עשה כלום וגם בזה לא דק רש\"י עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קבל דם הפר בשתי כוסות וכו'.</b> גם זה שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואותם הכוסות שנתערבו ישפכו לאמה.</b> הכי אמר התם ר\"פ ואף על גב דרב הונא בריה דרב יהושע פליג עליה פסק כר\"פ: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>פר של יום הכפורים אף על פי שכ״ג קונה אותו משלו וכו'.</b> בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״א:). \n",
+                "<b>ומה שכתב לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר וכו' עד נכנס בדם ומכפר בו.</b> שם (מ\"ט:) פלוגתא דאמוראי ופסק הכי משום דרב אשי דבתרא הוא אמר (נ') מסתברא כמ\"ד דם איקרי פר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שעירי יוה״כ וכו' עד שאין חטאת הצבור מתה.</b> משנה בריש פרק שני שעירי (יומא דף ס״ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב והשני מן השנים שהגריל עליהם.</b> בסוף דף ס\"ד פלוגתא דרב ור\"י ופסק כרב דאמר אין בעלי חיים נדחים וכבר כתבתי בפרק ט\"ו מהלכות מעשה הקרבנות למה פסק כן. \n",
+                "<b>ומה שכתב שיקריבו הראשונים.</b> נלמד מדין הפריש חטאתו ואבדה דפסולי המוקדשין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>פר ושעיר של יוה״כ שאבדו וכו'.</b> בברייתא פרק הוציאו לו (יומא דף נ') ופרק שני שעירי (יומא דף ס״ה) פלוגתא דתנאי ופסק כר״א ור״ש דאמרי הכי משום דרבים נינהו ועוד דאתו כסתם מתני'. \n",
+                "<b>ומ״ש וכן אם נמצאו הראשונים קודם שי��רבו אלו יקרבו הראשונים</b> היינו כרב דאמר בפ' שני שעירי (יומא דף ס״ד) דסבר לה כר' יוסי דאמר מצותו בראשון. \n",
+                "<b>ומ\"ש וירעו השניים וכו' שאין חטאת הצבור מתה.</b> כבר נתבאר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המום פוסל בשעיר המשתלח וכו' וכן אם נעשה מחוסר זמן וכו' עד היא שחיטתו.</b> שם (ד' ס\"ג ס\"ד): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יח-יט)</small> היה טריפה פסול וכו'.</b> בפירקא קמא דחולין (דף י\"א) גבי הא דאמרי' מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וכו' אתיא משעיר המשתלח וכו': \n",
+                "<b>חלה השעיר וכו' עד בכל דבר שממיתו.</b> בפרק שני שעירי (יומא דף ס״ו ע״ב): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ואיברי שעיר זה מותרים בהנאה.</b> שם (דף ס\"ז) פלוגתא דרב ושמואל ואמר רבא מסתברא כמ\"ד מותרים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה וכו'.</b> בפ' ב״ש (זבחים דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזבח שלא נתחנך בקטרת לא יזה עליו וכו'.</b> בתורת כהנים פ' ויקרא גבי כהן משיח על פסוק מזבח קטרת הסמים שיתחנך בקטרת הסמים ולא בדם. ופרק התכלת (מנחות דף מ\"ט) שנינו שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חסר מן הקטרת וכו'.</b> בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה לפיכך אם שגג בביאה וכו' או שנכנס בקטרת שלימה וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כו'.</b> נלמד ממה שאמרו בפרק השוחט ומעלה (דף ק\"ט ע\"ב) גבי אם הקטיר כזית בחוץ חייב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפינת הקטרת עבודה והמחשב' פוסלת בה.</b> בריש פרק הוציאו לו (יומא דף מ\"ח) בעיא דאיפשיטא: \n",
+                "<b>וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה וכו'.</b> שם בעיא דלא איפשיטא ופסק לחומרא ולא כתב שהיא ספק כמ\"ש באינך בעיי דבסמוך משום דלא שייך למימר ביה לא יחתה לכתחלה דיחזור ויחתה לכתחלה שפיר דמי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפן בראשי אצבעותיו וכו' עד וקרב זו לזו.</b> (דף מ\"ז:) שם בעיא דלא איפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שנתפזרה קטרת מידו על הארץ ואספה.</b> שם (דף מ\"ח) בעיא דלא איפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שחפן חבירו ונתן לחפניו או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון וכו'.</b> שם (דף מ\"ט) בעיא דלא איפשיטא: \n",
+                "<b>סליק הלכות עבודת יום הכפורים בס\"ד</b> (סנהדרין פ\"ד) מ\"ט דרבי וכו' גמר חטא חטא מתרומה ורבנן אמרי אמר קרא (ומתו) בו בו ולא במעילה. ופירש\"י וממיתה לחודא הוא דאימעט דגבי מיתה הוא דכתיב בו אבל אזהרה מיגמר גמר להזיד במעילה בגזירה שוה דחטא חטא מתרומה. ומכל מקום אין מקום להשיג על רבינו למה לא הביא אותה ראייה מאחר שהביא ראייה הכתובה בגמ'. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו והוא הדין לשאר כל קדש וכו'.</b> אין לתמוה עליו לומר דהא התם מייתי קרא לתודה ושלמים ובכור וחטאת ואשם דהתם באוכל בחוץ ואם תאמר דמקרא אחרינא מייתי לה גמ' בדוכתא אחרינא דבפרק בתרא דתמורה (דף ל\"ב:) אמר ר' ינאי אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד שנאמר נפש כי תמעול מעל וכו' מקדשי ה' המיוחדים לה' אבל חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי דתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות [אימורי] קדשים קלים למעילה, ואיכא למימר דההיא דפ\"ב דתמורה לא לענין חיוב מלקות במזיד אתמר. וא\"ת מנא ליה דהוא הדין לשאר כל קדש וי\"ל דיליף לה בבנין אב מעולה: \n",
+                "<b>מעל בשגגה משלם וכו'.</b> מפורש בפרשת ויקרא: \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Avodah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,257 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Service_on_the_Day_of_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביום הצום מקריבין תמיד בשחר וכו'.</b> מפורש בתורה פ' אחרי מות ופרשת פנחס. \n",
+                "<b>ומ״ש ואיל הבא משל צבור האמור בפרשת אחרי מות והוא האיל האמור בחומש הפקודים.</b> בפ' בא לו (יומא דף ע':) פלוגתא דרבי ור' אלעזר בר״ש דרבי סבר אחד הוא ור' אלעזר בר״ש סבר אחד האמור בפרשת אחרי מות ואחד האמור בחומש הפקודים ופסק כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו ועוד דאמרינן התם דר״מ ור״א סברי כוותיה. \n",
+                "<b>ומ״ש והוא נאכל לערב.</b> משנה בפ' שתי הלחם (מנחות דף צ״ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עבודת כל ט\"ו בהמות אלו וכו'.</b> בפ\"ק דיומא (דף ל\"ב:) ובהוריות (דף י\"ב) כל עבודות יוה\"כ אינם כשירות אלא בכ\"ג. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואחד כהן המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים.</b> הכי משמע במשנה פירקא בתרא דהוריות (דף י\"א) והכי תניא התם בהדיא בדף י\"ב. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היתה שבת אף מוסף שבת אין מקריב אותו אלא כ\"ג: ומ\"ש וכן שאר הקטורת של יום זה וכו' והטבת הנרות הכל עשוי בכ\"ג.</b> נראה דמשמע ליה הכי מדתנן בריש יומא (דף י\"ד) כל שבעת הימים הוא מקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות והיינו כדי שיהא מלומד לעשותם ביוה\"כ: \n",
+                "<b>כתב</b> הריטב\"א בפ\"ק דיומא בשם הרמב\"ם דמדאורייתא אין חובה בכ\"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשירות בכהן הדיוט אלא דמצוה בכ\"ג ור\"ש כתב דאפי' תרומת הדשן שהיתה עבודת לילה אינה כשירה אלא בכ\"ג ולדעת ר\"ש והרז\"ה אין פייסות ביוה\"כ לפי שכל העבודות בכ\"ג אבל הגאונים בפיוטיהם הזכירו פייסות ביוה\"כ לכן כתב הרמב\"ן בספר המלחמות דאף ביוה\"כ היו פייסות אחד לתרומת הדשן והשני מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה דמכשירי עבודה הם ונעשים בכהן הדיוט וסידור המערכות ושני גזרי עצים הכל נעשה בכהן הדיוט שהם מכשירי עבודה. ה\"ג מי מוליך מחתה למזבח פנימי להקטיר וכ\"ג מקטיר וזה מוליך המחתה גחלי אש עכ\"ל: \n",
+                "<b>ומ\"ש נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו.</b> משנה בריש יומא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שבעת ימים קודם ליום הכפורים מפרישין כהן גדול וכו'.</b> משנה בריש יומא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומפרישין אותו מאשתו כל שבעת ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה וכו'.</b> שם (דף ז') בגמרא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומתקינין לו כהן אחר שאם יארע בו פיסול וכו'.</b> שם במשנה: \n",
+                "<b>בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר וכו' אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו וכו'.</b> שם (דף י\"ב) פלוגתא דאמוראי ופסק כרב פפא משום דברייתא מסייעא ליה. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומתחיל מעבודה שפסק בה ראשון.</b> הכי משמע שם לרב פפא: \n",
+                "<b>עבר יום הכפורים וכו'.</b> שם (דף י\"ב:) ת\"ר אירע בו פיסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר\"מ ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכ\"ג ולא לכהן הדיוט וכו' כ\"ג משום איבה כהן הדיוט משום מעלים בקדש ולא מורידין אמר רבה בר בר חנה אמר ר\"י הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשירה וכו' ואם מת ראשון שחוזר לעבודתו. ויש לתמוה על רבינו שפסק כר' יוסי ולא שבק מלמינקט לישנא דר\"מ והוי כמזכי שטרא לבי תרי. וי\"ל דלישנא דכל מצות כהונה גדולה עליו כולל שני דברים אחד שהוא עובד בכ\"ג שני שהוא אסור בדברים שכ\"ג אסור בהם ור' יוסי לא פליג עליה אלא במאי דאמר שהוא עובד בכ\"ג אבל במאי דאמר דאסור בדברים שכ\"ג אסור בהם מודה דהא מדינא עובד בכ\"ג אי לאו משום איבה. ואכתי איכא למידק למה השמיט רבינו שאינו ראוי לכהן הדיוט וי\"ל דממ\"ש כל מצות כהונה גדולה עליו משמע. \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשבעת ימים אלו וכו'.</b> בפ\"ק דיומא (דף ח') תניא אחד כ\"ג של יוה\"כ ואחד שורף את הפרה מזין עליו כל שבעה וכו' דברי ר\"מ ר' יוסי אומר [אין מזין עליו אלא] שלישי ושביעי בלבד ר' חנינא סגן הכהנים אומר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה כ\"ג ביום הכפורים אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי (בלבד) וכיון דר' יוסי ור' חנינא סברי בשל יום הכפורים בשלישי ובשביעי הלכתא כוותייהו ובלאו הכי הא קי\"ל דהלכה כר' יוסי לגבי ר\"מ. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם חל שבת בשלישי או בשביעי שלו דוחין את ההזייה.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל שבעת ימים מרגילין אותו בעבודות וכו' עד מתעסקין עמו עד שיגיע זמן שחיטה.</b> במשנה פירקא קמא דיומא (דף י\"ד): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ולא היו שוחטין עד שמכירים שעלה עה\"ש בודאי וכו'.</b> משנה בפ\"ג דיומא (דף כ\"ח) ופ\"ג דתמיד (דף ל'): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל מעשה התמידין והמוספין וכו'.</b> בפ\"ג דיומא (דף ל\"א ל\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש כל עת שישנה הבגדים וכו'.</b> שם: \n",
+                "<b>ומ\"ש כיצד בתחלה פושט בגדי חול שעליו וטובל וכו' עד עם החביתין והנסכים.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ומטיב את הנרות וכו'. א\"א אמת כך הוא לשון המשנה וכו'. כוונת הראב\"ד שהוא סבור שפירוש בהטיבו את הנרות אינו הדלקת הנרות כמ\"ש רבינו בפרק שלישי מתמידין ומוספין אלא הטבת הנרות היינו דישונן ותיקון הפתילות החדשות וכסברת האחרונים שנתבאר בתשובות הרשב\"א סימן ש\"ט שהם סוברים שלא היה מדליק הנרות אלא בין הערבים בלילה ובבקר היה מטיבן ולא מדליקן זולת נר המערבי שלא היה מטיבו בבקר לפי שצריך שיהיה דולק תמיד ובין הערבים היה מטיבו ומדליקו ועליו קתני ומטיב את הנרות. ורבינו סבור שגם בבקר היה מדליק הנרות דבהטיבו היינו בהדליקו כמו שכתב בפרק ג' מתמידין ומוספין וא\"כ בין הערבים היה נכנס לדשנן ולתקנן ולהדליקן ולדידיה אתי שפיר לישנא דמתני' דקתני בין הערבים ומטיב את הנרות כלישנא דכתיב בבקר בהטיבו את הנרות. \n",
+                "<b>ומ״ש ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום.</b> במשנה פרק בא לו (יומא דף ע') פלוגתא דתנאי ופסק כר״ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואח\"כ מקדש ידיו ורגליו וכו' עד ולובש בגדי חול ויוצא.</b> מבואר במשנה מפרק ג' דיומא עד סוף פרק שביעי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטבילות האלו והקידושין כולן במקדש וכו'.</b> משנה בפ\"ג דיומא. \n",
+                "<b>ומה שכתב שאינה אלא להוסיף כוונתו וכו'.</b> פרק ג' דיומא (דף ל') בברייתא פלוגתא דבן זומא ור\"י ופסק כר\"י: \n",
+                "<b>וכל כהן שלא טבל וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה כהן גדול זקן או חולה וכו'.</b> משנה וברייתא שם (דף ל\"א ע\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור וכו' עד שלא ייגע.</b> משנה בפרק רביעי דיומא (דף מ\"ג): \n",
+                "<b>בכל יום ויום היו על המזבח וכו'.</b> פלוגתא דתנאי משנה שם ופסק כרבי יוסי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שנאמר בתורה וכפר בעדו וכו' מפי השמועה למדו שזה וידוי דברים.</b> ברייתא בפ\"ג דיומא (דף ל\"ו). \n",
+                "<b>ומ\"ש נמצאת [למד] שהוא מתודה ביום זה ג' וידויים וכו' עד עשר פעמים.</b> במשנה ובברייתא בפרק הנזכר (דף ל\"ו ל\"ז) ובפ' טרף בקלפי. \n",
+                "<b>ומ״ש ובכולם היה מזכיר השם ככתבו וכו' בראשונה היה מגביה את קולו בשם וכו' עד אפי' חביריו הכהנים.</b> ברייתא בריש פרק עשרה יוחסין (קידושין דף ע״א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכהנים והעם העומדים בעזרה וכו'.</b> במשנה פ״ג דיומא (דף ל״ה:) ובפ' טרף בקלפי (יומא דף ל״ט) ובפ' שני שעירי (יומא דף ס״ו). \n",
+                "<b>ומ\"ש ובשלשת הוידויים היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים וכו': וכל היום כשר וכו'.</b> משנה בסוף פרק שני דמגילה (דף כ':): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שני הגורלות וכו'.</b> עד ובבית שני עשו אותם של זהב. בפרק ג' דיומא (דף ל\"ו). \n",
+                "<b>ומ״ש ומניחים הגורלות בכלי אחד וכו' עד וקלפי שמו.</b> בפרק טרף בקלפי (יומא דף ל״ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן מגריל וכו'.</b> משנה בפ\"ג דיומא (דף ל\"ז) בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח ובגמרא מדקאמר לצפון המזבח מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב\"י היא דתניא צפונה לפני ה' שיהא צפון כולו פנוי דברי ראב\"י והא רישא ר\"א בר\"ש היא כולה ראב\"י היא ותני בבין האולם ולמזבח. ופירש\"י מדקאמר לצפון המזבח שהוצרך למשכו מכנגד המזבח ולצפון. מכלל דמזבח לאו בצפון הוה קאי. אין כלום מהמזבח בצפון העזרה ואי הוו קיימי כנגד מזרחה של מזבח פורתא לאו בצפון קיימי. צפונה על ירך המזבח צפונה ל' אויר משמע אל צפון שהוא האויר הפנוי. והא רישא ר' אלעזר בר\"ש דאמר מזבח מקצתו בצפון שהכשיר שחיטת הפר בין האולם ולמזבח. כולה ראב\"י ותני ברישא פרו היה עומד כבין האולם ולמזבח סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של מזבח שהיה מקרבו אצל הפתח בכל יכולת משום חולשא דכ\"ג ויותר מכאן לא היה יכול לקרבו דאי מעייל ליה כנגד מזרח המזבח לאו בצפון הוא עכ\"ל. ומשמע דהלכה כראב\"י אי משום דמשנתו קב ונקי או משום דסתם לן תנא כוותיה. ורבינו שכתב כאן כוותיה שפיר. אבל יש לתמוה על מ\"ש בפ\"ד ופרו היה עומד בין האולם למזבח ולראב\"י ה\"ל לכתוב כבין האולם ולמזבח ונראה שצריך להגיה שם כן. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומעמיד השעירים פניהם למערב ואחוריהם למזרח.</b> הכי תניא בפרק הנזכר (דף ל\"ו) כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב ואע\"ג דתנן התם (דף ל\"ה:) פרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב ואמרינן בגמ' היכי משכחת לה אמר רב בעוקם ראשו הא אמרינן בגמרא ונוקמיה להדיא אמר אביי גזירה שמא ירביץ גללים. ופירש\"י ונוקמיה להדיא אחוריו למזבח ופניו להיכל. שמא ירביץ גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד המזבח והכי שפיר טפי להיות זנבו בצפון וראשו לדרום נמצא זנבו שלא כנגד המזבח שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח עכ\"ל. וא\"כ הכא דמעמידן במזרח העזרה לצפון המזבח דליכא למיחש שמא יראה בית הרעי שלו לצד המזבח שהרי הם מרוחקים מהמזבח לצד מזרח העזרה מעמידן כדתניא הזבח עומד בצפון ופניו למערב וממילא דהוו אחוריו למזרח. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכ\"ג בא לשם והסגן מימינו וראש בית אב משמאלו.</b> משנה שם (דף ל\"ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש טרף בקלפי והעלה שני גורלות וכו' עד ושל שמאל על של שמאל.</b> משנה בפ' טרף בקלפי (יומא דף ל״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם לא נתן לא עירב אלא שחיסר מצוה שההנחה מצוה שאינה מעכבת.</b> הכי אמרינן שם (דף מ':). \n",
+                "<b>ומ\"ש וההגרלה מעכבת.</b> שם אסיקנא למ\"ד הגרלה לא מעכבא בתיובתא. לפיכך ההנחה כשירה בזר והעלאת הגורלות מן הקלפי פסולה בזר. נלמד ממ\"ש בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וקושר לשון של זהורית וכו' עד כנגד בית שחיטתו.</b> שם במשנה (דף מ\"א) ומפרש הגמ' דה\"ק ולנשחט יקשרנו כנגד בית שחיטתו שלא יתערב זה בזה ולא באחרים. ופירש\"י דקושר לנשחט לשון כנגד צוארו. ויש לתמוה על רבינו שסתם במקום שהיה לו לפרש. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהלשון משקל שתי סלעים.</b> שם פלוגתא דאמוראי ומשמע התם כמאן דאמר הכי. \n",
+                "<b>ומ״ש ושוחט את פר החטאת אשר לו ואת השעיר שעלה עליו הגורל וכו' עד אלא כמצליף.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש בין בדי הארון קרוב לכפורת בטפח: ומ\"ש ואח\"כ מערב שני הדמים וכו' עד אמצעו של מזבח זה.</b> משנה בפרק הוציאו לו שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש וכל אלו המ\"ג הזיות טובל אצבעו בדם טבילה על כל הזיה וכו'.</b> תוספתא פ\"ג דיומא ובגמרא פ' דם חטאת ופ\"ק דמנחות. \n",
+                "<b>ומ״ש ושיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.</b> משנה בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ח ע״ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח״כ משלח את השעיר החי ביד איש המוכן וכו' עד להוציאן לבית השריפה.</b> במשנה בפ' שני שעירי (יומא דף ס״ו). \n",
+                "<b>ומ\"ש ומוציא את אימוריהן ונותנם בכלי ומקטירן.</b> לישנא דמתניתין נקט והיה ראוי לכתוב להקטירן כדמגיה בגמרא ולא חש מפני שסמך על מ\"ש בפ\"ד כיצד הוא הסדר. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומנתחין אותם שם בעורן כמו שביארנו.</b> הוא בפ\"י מהלכות מעשה הקרבנות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שהגיע שעיר למדבר וכו' עד סוף הפרק.</b> במשנה פ' בא לו כ״ג (יומא דף ס״ח:) זולת חתימת הברכות שאינם מבוארות בגמרא אבל בירושלמי שם נזכרו קצתם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר כל המעשים וכו'.</b> פ\"ב דיומא (דף כ\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש כשיגיעו לשחוט את התמיד פורסין סדין של בוץ בין כ\"ג ובין העם וכו' עד והחביתין והנסכים.</b> משנה פ\"ג דיומא (דף ל'). \n",
+                "<b>ומ״ש ואחר התמיד מקריב הפר ושבעת הכבשים של מוסף היום.</b> פלוגתא דתנאי במשנה פ' בא לו (יומא דף ע') ופסק כר״ע: \n",
+                "<b>ואח\"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל וכו' עד לפני ה' תטהרו.</b> במשנה פ\"ג דיומא (דף ל\"ה:). \n",
+                "<b>ואח״כ מגריל על שני השעירים וכו' עד ומניחן על הרובד שבעזרה.</b> במשנה פ' טרף בקלפי (יומא דף מ״ג:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ונותנו למי שמנדנדו כדי שלא יקרוש (ומניחו) על הרובד של היכל מבחוץ.</b> לשון המשנה על הרובד הרביעי שבהיכל ופריך בגמ' והא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וא\"כ איך היה ממרס בהיכל ותירצו תני של היכל. ופירש\"י כל הרצפה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה קרויה רובד. תני של היכל כשיוצא מהיכל לעזרה מונה את הרובדין והוי האי רביעי להיכל. \n",
+                "<b>ומה שכתב וחותה בה אש מעל המזבח מן הסמוך למערב וכו': ומוציאין לו את הכף וכלי מלא קטרת וכו'.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף מ״ז). \n",
+                "<b>ומ\"ש דקה מן הדקה.</b> בפ\"ק דכריתות (דף ו') בברייתא דפטום הקטרת. \n",
+                "<b>ומ״ש לא מחוקות ולא גדושות.</b> בפ' הוציאו לו (יומא דף מ״ח) בעיא דאיפשיטא: \n",
+                "<b>כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת וכו'.</b> מהל' ביאת המקדש פ\"ה. \n",
+                "<b>ומ״ש אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה וכו'.</b> בר״פ הוציאו לו (יומא דף מ״ז). וק״ל כיון שהולכה בשמאל פוסלת היאך הכשירו כאן מפני טעמים הללו. ואפשר דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן א״נ אע״ג דהולכה בשמאל בדם פסלה מדאורייתא משום דא״א שלא בהילוך בקטרת לא פסלה ובהכי אכשר רחמנא: \n",
+                "<b>ומהלך בהיכל עד שהוא מגיע לקדש הקדשים וכו' עד על אבן השתיה.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף מ״ט ע״ב): \n",
+                "<b>ומ״ש ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו וכו' וזו היא עבודה קשה שבמקדש.</b> ברייתא בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״א:). \n",
+                "<b>ומ\"ש וצובר את הקטרת על גבי הגחלים.</b> שם בברייתא הנזכרת וצוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבא וי\"א מפזרה כדי שיהא עשנה ממהרת לבא ופסק כת\"ק. \n",
+                "<b>ומ\"ש לפנים במחתה כדי שתהיה הקטרת קרובה לארון ורחוק מפניו שלא יכוה.</b> בפ\"ו דמסכת תמיד (דף ל\"ג). \n",
+                "<b>ומ״ש וממתין שם וכו' שלא להבעית את העם.</b> משנה בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ב:). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכך היה מתפלל וכו'.</b> שם בגמ' (דף נ\"ג). ורבינו לא כתב שיפרשו בשעת הזאות הנעשות לפני ולפנים לפי שסמך על מה שכתב בפ\"ג מהל' תמידין זה בנין אב לכל הכפרות וכו': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת הקטרת הקטורת וכו' עד ובשעת מתן דמים בהיכל.</b> בפ' טרף בקלפי (יומא דף מ״ד): \n",
+                "<b>ואח״כ נוטל דם הפר מזה שהוא מנדנדו וכו' עד על יסוד מערבי של מזבח החיצון.</b> במשנה פ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג ע״ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש ועל כולן הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מן האחרונה וכו'.</b> שם (דף נ\"ח ע\"ב) כר\"א דפליג את\"ק. ונראה שטעם רבינו משום דבגמרא פליגי ר\"מ ורבי יהודה אליביה: \n",
+                "<b>כתוב</b> בתשובות הרשב\"א סימן שפ\"ח אמרת שהוקשה במה ששנינו בפרק הוציאו לו מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית. עכ\"פ משנה זו שנויה לדעת ר' יוסי שסובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה לצפון לימין הנכנס וכשחוזר מן הפתח למזבח הזהב פוגע תחלה בצפונית מערבית ואינו יכול להתחיל שם כדאמרינן עד דנפיק מכוליה מזבח ומתוך כך הולך מזרחית צפונית הא לרבנן מן הדרום היה יוצא ועכ\"פ צריך להתחיל מדרומית מזרחית. ונפלאתי מדברי הרמב\"ם ז\"ל אחר שפסק גם הוא כרבנן היאך פסק בזו דמצפונית מזרחית הוא מתחיל: \n",
+                "<b>והשיב</b> נ\"ל שהרב ז\"ל סבור דההוא תנא דמהיכן הוא מתחיל לאו ר' יוסי היא אלא תנא אחרינא ור' יוסי הוא דפליג את\"ק בפרופות הדרום כחיצונה לת\"ק מדלא קתני ולא היתה אלא אחת ופרופה מן הצפון והאי תנא דמהיכן הוא מתחיל פליג אפתחא אבל אפרוכות לא דלדידיה נמי אית ליה דשתי פרוכות היו שם וברייתא דאיפליגו בה ר\"ע ור' יוסי דקתני מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית דרומית וכו' דברי ר\"ע ור' יוסי הגלילי אומר מקרן מזרחית צפונית ואוקימנא פלוגתייהו בפתחא או בצפון או בדרום וכתוב בספרים דר\"י הגלילי סבר לה כר' יוסי דאמר פתחא בצפון דר\"ע סבר כר\"מ דאמר פתחא בדרום. ונראה שרש\"י ז\"ל גריס כן לדעת הרב ז\"ל לא גרסינן בה ר\"י הגלילי סבר לה כר' יוסי אלא סבר לה כרבנן דהיינו תנא דמהיכן הוא מתחיל. ובספרים שלנו כן הגיהו בהם סבר לה כרבנן ומחקו גירסת הספרים שכתוב בהם סבר לה כר' יוסי ואפשר דמשום הכי הגיה כן נמצא דלרבנן דמהיכן הוא מתחיל שתי פרוכות היו ש�� שלא מצינו שחלק בזה בהדיא אלא שהחיצונה פרופה מן הצפון ופנימית מן הדרום וכי נפיק נפיק מן הצפון ובזה יתקיימו דברי הרב ז\"ל שהוא פסק בפרוכות כת\"ק משום דלא אשכח דפליג עליה בהדיא אלא ר' יוסי ויחידאה הוא ובפסחים פסק כת\"ק דמהיכן הוא מתחיל דהוי סתמא בתרא ואע\"ג דמחלוקת ר\"ע ור\"י הגלילי הוא בברייתא ור\"ע כת\"ק וקי\"ל כר\"ע מחבירו אפי' הכי סתמא בתרא דמתני' עדיפא דאי רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו. עוד כתב אמרת עוד וכן הוספתי תמה במשנה זו ג\"כ במה שאמר ר\"א במקומו הוא עומד כלומר שאינו צריך הקפת רגל דודאי מאי דקאמר בתר הכי שעל כולם הוא נותן מלמטה למעלה אדר\"א קאי דלא מצריך הקפה ברגל אלא ביד ונמצא שבשלש הזאות שבשלש קרנות נעשות ברחוק אמה יכול להזות מלמטה למעלה כלומר שמשפיל ידו וזורק כלפי מעלה ואינו חושש שיפול דמו על זרועותיו חוץ מזו שעומד לפני הקרן וקרוב לו ביותר שנותן בה מלמעלה למטה. ואני רואה לר\"מ ז\"ל שפסק שצריך הקפה ברגל ועם זה פסק שעל כולם הוא נותן וכו' ואחר שהוא מסבב הקרנות ברגל מה הפרש בין זו לזו והם כלן סמוכות לו עכ\"ל: \n",
+                "<b>באמת</b> פשוטה של משנה משמע דלת\"ק כולן מלמעלה למטה, הן וכדקתני התחיל מחטא ויורד משום דלדידיה מקיף ברגל ומתני' דקתני על כלן הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו בלבד ר' יהודה היא דתניא ר\"י אומר ר\"א אומר במקומו הוא עומד ומחטא על כולם הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו ממש שנותן מלמעלה למטה דאלמא ר\"א בלחוד הוא דתני לה למתני' אבל לרבנן כולן מלמעלה למטה, אלא אפשר שהרב ז\"ל סובר דאף ת\"ק הוא ומ\"מ לא מפקא מדר\"א והא דאמרינן מתני' מני ר' יהודה היא משום דלר\"מ ר\"א אית ליה בכולן נותן מלמעלה למטה חוץ מזו שהיא לפניו באלכסון אמרינן דמתני' ר' יהודה היא דמתני' ודאי אף לכשתמצא לומר דאף ת\"ק היא מ\"מ לא מפקא מדר\"א. ודקא קשיא לך ואחר שהוא מסבב הקרנות ברגל מה הפרש בין זו לזו והרי כלם סמוכות לו אפשר לומר לדעת הרב שזו בלבד שהיא לפניו ממש לפי שיש לו לצאת מכל המזבח נותן מלמעלה למטה כי היכי דלא ליתווסן מאניה אבל בצפונית מערבית שהוא לו באלכסון נותן מיד ממקומו כדי שלא יעבור על המצות וישהא המתנה ואחר כך מקיף ברגל לצפונית מערבית ומשם נותן מיד לקרן מערבית דרומית ונותן מיד לקרן דרומית מזרחית ונמצא שאין מכולן אחת מהן לפניו ממש אלא זו בלבד כנזכר לעיל דרך הרב בזו אע\"פ שפשטה של שמועה נראית כמו שאמרת. עוד כתב אמרת עוד אשוב אתפלא \n",
+                "<b>במ\"ש שבין מזבח למנורה היה עומד</b> והלא המזבח משוך היה כלפי חוץ והוא צריך לצאת מכל המזבח עכ\"ל. ובאמת כך נ\"ל כמו שאמרת אלא שהיה באפשר לומר שהרב סבור דמזבח לפני ה' ממש מדכתיב ויצא אל המזבח אשר לפני ה' דמשמע דביציאתו פוגע במזבח מיד ועוד מדתניא לפני ה' מה ת\"ל דאמר ר' נחמיה לפי שמצינו בפרשת יוה\"כ שעומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרכת יכול אף זה כן ת\"ל מזבח קטרת סמים אשר לפני ה' מזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה' דאלמא המזבח לפני ה' ממש שאין דבר חוצץ בין הכהן לפרוכת אלא המזבח בלבד ומנורה ושלחן משוכים כלפי חוץ מן המזבח הפנימי ולחוץ ואינו באפשר שהרי היה מקדים כהן דישון מזבח הפנימי לנרות ואמרינן (דף פ') אמר להם הממונה מ\"ט אמר אביי גמרא גמירנא סברא לא ידענא רבא אמר כדר\"ל דאמר אין מעבירין על המצות ומאי פגע ברישא מזבח הפנימי ואף הרב עצמו כן כתב בפ\"ג מהל' בית הבחירה שכך כתב שם מזבח הקטרת היה מרובע והוא נותן בהיכל מכוון בין הצפו�� לדרום משוך מבין השלחן והמנורה לחוץ עכ\"ל. ומ\"ש הר\"י קורקוס בזה כתבתי בהל' מעשה הקרבנות פ\"ה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו ומזה מדם התערובת על טהרו של מזבח שבע פעמים בצד הדרום.</b> שם (דף נ\"ח:) איפליגו תנאי ופסק כר' יוסי דאמר בצד דרומי היה נותן וטעמא משום דנמוקו עמו ועוד שהוא מאריה דגמרא טפי מאידך תנא דפליג עליה. וטהרו של מזבח פירשו בגמ' דהיינו גילויו כלומר שמגלה הגחלים והאפר ממקום שמזה. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דאיכא למידק שבפ\"ג כתב על אמצעו של מזבח וכן כתב בפרק חמישי ממעשה הקרבנות והיאך כתב כאן בצד הדרום ותירץ דאמצעו לאו דוקא אלא הכוונה לאפוקי שלא היה בקרנות כשאר ההזאות ולעולם בחלק הדרומי מאמצעו היה נותן כאשר כתב וביאר כאן: \n",
+                "<b>ואח״כ בא אצל שעיר המשתלח וכו' עד אחר שהגיע שעיר למדבר.</b> במשנה פ' שני שעירי (יומא דף ס״ח:): \n",
+                "<b>ומה שכתב שהקריאה בעזרת הנשים.</b> בגמרא פרק בא לו (יומא דף ס״ט:): \n",
+                "<b>ואחר כך מקדש ופושט בגדי לבן וכו' עד ומקריב תמיד של בין הערבים.</b> משנה וברייתא בפרק בא לו (יומא דף ע') ופסק כר״ע: \n",
+                "<b>ואח\"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וכו' עד סוף הפרק.</b> במשנה שם פרק בא לו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל עבודות שעובד בבגדי לבן וכו'.</b> בסוף פרק הוציאו לו (יומא דף ס.) ופסק כרבי יהודה לגבי ר' נחמיה אי משום דהוא מאריה דגמרא טפי ואי משום דר' יוסי אמר אימתי משמע דלפרש דברי תנא קמא אתא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטרת שחפנה וכו' וכן שעיר ששחטו וכו'.</b> מימרות שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>איל ושעיר המוספין וכו'.</b> במשנה בסוף פרק הוציאו לו (יומא דף ס') כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ויתבאר עוד בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים דם השעיר וכו'.</b> שם במשנה הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. ובגמרא (דף ס\"א) אהא דאמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי ליה תרגמה עולא במתנות שבהיכל. ופירש\"י הקדים דם השעיר קס\"ד במתנות שבפנים קאמר דה\"ל שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר. תרגמה עולא במתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן הפר בפנים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נשפך הדם עד שלא גמר וכו'.</b> משנה וברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש גמר מתנות המזבח ואחר כך נשפך הדם אינו צריך להביא דם אחר וכו'.</b> שם בברייתא: \n",
+                "<b>ואם דם הפר הוא שנשפך וכו'.</b> שם אהא דאמר ר' חנינא קטרת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי ליה בקטרת לא קא מיירי. ופירש רש\"י ומיהו ודאי צריך להקטיר קטרת אחרת אחר שחיטת פר זה, וא\"כ יש לתמוה על רבינו שכתב ויחפון קטרת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו כתב ששאלו ממנו שמאחר שרבינו כתב בתחלת הפרק קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום היאך כתב כאן שיחפון קטורת פעם שנייה קודם שחיטת הפר. והשיב מאחר ששחט פר בתחלה ולא קרה לו מה שיפסידוהו הנה יותר חפינת הקטרת קודם שחיטת הפר השני מאחר שהוא אחר שחיטת הפר הראשון שלא אירע בו פיסול עכ\"ל. ולשון הגמרא דקאמר בהקטרה לא קא מיירי קשה דמשמע דודאי צריך לחפון אחר שחיטת פר שני, וצריך לדחוק ולומר שרבינו מפרש בקטרת כה\"ג לא קא מיירי רבי חנינא כלומר אין כאן צורך לחפינת קטורת אחר שחיטת פר שני דקודם לו שפיר דמי. ול\"נ דטעות סופר יש כאן וצריך להגיה ולכתוב אחר במקום קודם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מטמא בגדים וכו'.</b> שם פלוגתא בברייתא (ס\"ח:) ופסק כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתערב לו דם הפר בדם השעיר.</b> שם (דף נ\"ו) מימרא דרבי ירמיה. ופירש\"י נתערב וכו' קודם שנתן בפנים כלום. והקשה הר\"י קורקוס ז\"ל שא\"כ איך יתן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר וכן לשם שעיר שא\"כ נמצא ששחט שעיר קודם שנתן דם הפר וכבר נתבאר שהוא פסול אלא ע\"כ מיירי כשנתן כבר מתנות לפני ולפנים ובא ליתן מתנות ההיכל וכמו שתירצו בגמרא מתני' דהקדים דבסמוך לכך כתב רבינו קודם שיגמור ההזיות כלומר אבל נתן מקצתן עכ\"ל. \n",
+                "<b>ומ\"ש נתערבו במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וכו'.</b> שם נתערבו לו דמים בדמים במתנות אחרונות וכו' נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. ופירש\"י במתנות אחרונות אחר שנתן אחת למעלה מדם הפר. ורבינו גורס נתערבו לו דמים בדמים במתנה אחרונה נותן אחת למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתחלפו הכוסות וכו'.</b> שם. ויש בלשון רבינו תוספת שכ' וחוזר ונותן מן השני אחת למעלה ושבע למטה וצריך למוחקו וכך מצאתי בס' מוגה: \n",
+                "<b>כתב</b> הר\"י קורקוס ז\"ל דע שזה ג\"כ מדבר במתנות היכל דמתנות לפני ולפנים א\"א מהטעם שנתבאר בסמוך דשעיר ששחטו קודם הזיות הפר לא עשה כלום וגם בזה לא דק רש\"י עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קבל דם הפר בשתי כוסות וכו'.</b> גם זה שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואותם הכוסות שנתערבו ישפכו לאמה.</b> הכי אמר התם ר\"פ ואף על גב דרב הונא בריה דרב יהושע פליג עליה פסק כר\"פ: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>פר של יום הכפורים אף על פי שכ״ג קונה אותו משלו וכו'.</b> בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״א:). \n",
+                "<b>ומה שכתב לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר וכו' עד נכנס בדם ומכפר בו.</b> שם (מ\"ט:) פלוגתא דאמוראי ופסק הכי משום דרב אשי דבתרא הוא אמר (נ') מסתברא כמ\"ד דם איקרי פר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שעירי יוה״כ וכו' עד שאין חטאת הצבור מתה.</b> משנה בריש פרק שני שעירי (יומא דף ס״ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב והשני מן השנים שהגריל עליהם.</b> בסוף דף ס\"ד פלוגתא דרב ור\"י ופסק כרב דאמר אין בעלי חיים נדחים וכבר כתבתי בפרק ט\"ו מהלכות מעשה הקרבנות למה פסק כן. \n",
+                "<b>ומה שכתב שיקריבו הראשונים.</b> נלמד מדין הפריש חטאתו ואבדה דפסולי המוקדשין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>פר ושעיר של יוה״כ שאבדו וכו'.</b> בברייתא פרק הוציאו לו (יומא דף נ') ופרק שני שעירי (יומא דף ס״ה) פלוגתא דתנאי ופסק כר״א ור״ש דאמרי הכי משום דרבים נינהו ועוד דאתו כסתם מתני'. \n",
+                "<b>ומ״ש וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו יקרבו הראשונים</b> היינו כרב דאמר בפ' שני שעירי (יומא דף ס״ד) דסבר לה כר' יוסי דאמר מצותו בראשון. \n",
+                "<b>ומ\"ש וירעו השניים וכו' שאין חטאת הצבור מתה.</b> כבר נתבאר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המום פוסל בשעיר המשתלח וכו' וכן אם נעשה מחוסר זמן וכו' עד היא שחיטתו.</b> ש�� (ד' ס\"ג ס\"ד): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יח-יט)</small> היה טריפה פסול וכו'.</b> בפירקא קמא דחולין (דף י\"א) גבי הא דאמרי' מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא וכו' אתיא משעיר המשתלח וכו': \n",
+                "<b>חלה השעיר וכו' עד בכל דבר שממיתו.</b> בפרק שני שעירי (יומא דף ס״ו ע״ב): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ואיברי שעיר זה מותרים בהנאה.</b> שם (דף ס\"ז) פלוגתא דרב ושמואל ואמר רבא מסתברא כמ\"ד מותרים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה וכו'.</b> בפ' ב״ש (זבחים דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מזבח שלא נתחנך בקטרת לא יזה עליו וכו'.</b> בתורת כהנים פ' ויקרא גבי כהן משיח על פסוק מזבח קטרת הסמים שיתחנך בקטרת הסמים ולא בדם. ופרק התכלת (מנחות דף מ\"ט) שנינו שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חסר מן הקטרת וכו'.</b> בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה לפיכך אם שגג בביאה וכו' או שנכנס בקטרת שלימה וכו'.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כו'.</b> נלמד ממה שאמרו בפרק השוחט ומעלה (דף ק\"ט ע\"ב) גבי אם הקטיר כזית בחוץ חייב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפינת הקטרת עבודה והמחשב' פוסלת בה.</b> בריש פרק הוציאו לו (יומא דף מ\"ח) בעיא דאיפשיטא: \n",
+                "<b>וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה וכו'.</b> שם בעיא דלא איפשיטא ופסק לחומרא ולא כתב שהיא ספק כמ\"ש באינך בעיי דבסמוך משום דלא שייך למימר ביה לא יחתה לכתחלה דיחזור ויחתה לכתחלה שפיר דמי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חפן בראשי אצבעותיו וכו' עד וקרב זו לזו.</b> (דף מ\"ז:) שם בעיא דלא איפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שנתפזרה קטרת מידו על הארץ ואספה.</b> שם (דף מ\"ח) בעיא דלא איפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שחפן חבירו ונתן לחפניו או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון וכו'.</b> שם (דף מ\"ט) בעיא דלא איפשיטא: \n",
+                "<b>סליק הלכות עבודת יום הכפורים בס\"ד</b> (סנהדרין פ\"ד) מ\"ט דרבי וכו' גמר חטא חטא מתרומה ורבנן אמרי אמר קרא (ומתו) בו בו ולא במעילה. ופירש\"י וממיתה לחודא הוא דאימעט דגבי מיתה הוא דכתיב בו אבל אזהרה מיגמר גמר להזיד במעילה בגזירה שוה דחטא חטא מתרומה. ומכל מקום אין מקום להשיג על רבינו למה לא הביא אותה ראייה מאחר שהביא ראייה הכתובה בגמ'. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו והוא הדין לשאר כל קדש וכו'.</b> אין לתמוה עליו לומר דהא התם מייתי קרא לתודה ושלמים ובכור וחטאת ואשם דהתם באוכל בחוץ ואם תאמר דמקרא אחרינא מייתי לה גמ' בדוכתא אחרינא דבפרק בתרא דתמורה (דף ל\"ב:) אמר ר' ינאי אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד שנאמר נפש כי תמעול מעל וכו' מקדשי ה' המיוחדים לה' אבל חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי דתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות [אימורי] קדשים קלים למעילה, ואיכא למימר דההיא דפ\"ב דתמורה לא לענין חיוב מלקות במזיד אתמר. וא\"ת מנא ליה דהוא הדין לשאר כל קדש וי\"ל דיליף לה בבנין אב מעולה: \n",
+                "<b>מעל בשגגה משלם וכו'.</b> מפורש בפרשת ויקרא: \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Avodah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,414 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Trespass",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תשלום הקרן והבאת האשם וכו'.</b> ברייתא ס״פ הגוזל עצים (בבא קמא דף קי״א) מנין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא ת״ל באיל האשם ונסלח לו וגו' יכול כשם שאיל ואשם מעכבים כך חומש מעכב ת״ל באיל האשם ונסלח איל ואשם מעכבים ואין חומש מעכב. ופירש״י מעילתו קרן דהקדש שמעל בו. באיל האשם ונסלח משמע אין סליחה אלא בשניהם. איל כמשמעו. האשם קרן כדיליף לקמיה עכ״ל. כלומר דאמרינן לקמן בסמוך ויליף הקדש מהדיוט מה אשם דהתם קרן אף אשם דהכא קרן. ופירש״י אשם דכתיב בגזל הגר קרן הוא כדאמרינן לעיל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא.</b> כלומר שאם הביא מעילתו ואח\"כ הביא אשמו לא יצא שצריך שתחלה יביא אשמו ואחר כך יביא מעילתו: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד שלא הביא אשמו לא יצא א\"א אינו משוה עם הגמ' של פ' הגוזל רבה עכ\"ל. טעמו לומר דהתם תניא מנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא ת\"ל באיל האשם האשם בשכבר ופירש\"י באיל האשם משמע באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא קרן אלמא קרן ברישא מייתא. ותירץ הר\"י קורקוס ז\"ל נראה שדברי רבינו והברייתא הכל יוצא לדרך אחד ורבינו קרא אשמו את הקרן כלישנא דסליק מיניה שאמר איל ואשם וגם כלישנא דקרא דמיניה יליף דהיינו באיל האשם האשם בשכבר כלומר שהביאו כבר קודם האיל וכיון דלישנא דקרא הכי להודיע שמשם כתב כן רבינו, ומעילתו שבדברי רבינו היינו אשם מעילתו דשייך נמי שפיר לישנא דמעילתו. ונראה עוד דברייתא נקט הכי מפני שעדיין לא אמרה דרשא דאשם הוי קרן דבתר האי דרשא מיתניא ההיא אבל רבינו שהקדים כבר והודיע דאשם דקרא היינו קרן נקט לישנא דקרא ומעתה מעילתו ודאי דהיינו קרבן מעילתו ונמצא רבינו משוה עם הגמרא והיא היא עכ\"ל: \n",
+                "<b>נסתפק לו אם מעל וכו'.</b> במשנה פרק דם שחיטה (כריתות דף כ״ב) פלוגתא דר״ע ורבנן ופסק כרבנן: \n",
+                "<b>והחומש הרי הוא כתחלת ההקדש וכו'.</b> בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ד): \n",
+                "<b>וכבר ביארנו כמה פעמים.</b> בהלכות מעשר ובהלכות תרומות ובהלכות ערכין: \n",
+                "<b>שהחומש אחד מארבעה בקרן וכו'.</b> בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ד) אסיקנא הכי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש דברים שאין חייבים עליהם מעילה וכו'.</b> בפ\"ג דמעילה שנינו שיש דברים שאין נהנין מהם ולא מועלים. ופירש\"י בפ\"ד דנזיר (דף כ\"ח) בד\"ה לא נהנין מדרבנן ובריש מעילה (דף ב') אמרינן שדברים שאין מועלין בהם אלא מדרבנן אין משלמין חומש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קדשי מזבח וכו'.</b> בפרק ג' דבכורות (דף כ\"ה) ואמרינן התם דקדשי בדק הבית אינם אסורים בגיזה ועבודה אלא מדרבנן וכתבו רבינו לקמן בפרק זה. \n",
+                "<b>ומ\"ש והגוזז את השור או העובד בצאן לוקה מן התורה.</b> שם מנין ליתן את של זה בזה וכו' ת\"ל לא תעבוד ולא תגוז. ופירש\"י וי\"ו מוסיף על ענין ראשון וי��מדו שניהם זה מזה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ותולש אינו כגוזז.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק קדשים וכו'.</b> הרי הם אסורים בגיזה ועבודה וכו'. בפ\"ב דבכורות (דף י\"ח:) ואיתיה בפ\"ק דמציעא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדית וכו' אינה מותרת בגיזה ועבודה וכו' עד ואינם יוצאים לחולין להגזז ולהעבד לעולם.</b> משנה פרק שני דבכורות (דף י\"ד) ופרק הזרוע (חולין דף ק\"ל): \n",
+                "<b>ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין.</b> בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף כ״ב) אמר ר' הושעיא המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה. ופירש״י המרביע שור פסולי המוקדשין שנפדה אפילו על מינו לוקה שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופים דתורת חולין ותורת קדשים יש עליו עכ״ל. ואיני יודע למה לא כתב רבינו שלוקה. \n",
+                "<b>ומה שכתב שאסור להרביע בבכור:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר לתלוש השיער לכתחלה וכו'.</b> בפרק ג' דבכורות (דף כ\"ה כ\"ו). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואותו השיער שתלש או שנשר וכו' הרי זה אסור בהנאה אפילו לאחר שישחטו מפני מומן וכו'.</b> שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים ואליבא דר\"י דאמר בגמרא אמר ר\"נ הלכה כר\"י הואיל ותנן בבחירתא כוותיה וכו' אמר ר\"נ בר יצחק מתני' נמי דיקא וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל צמר הנושר מהחטאת והאשם מותר וכו'.</b> שם בגמ'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתלש מן העולה הרי זה ספק.</b> שם בעיא דלא איפשיטא: \n",
+                "<b>וכל שיתלש מכל הקדשים וכו' חוץ מן הבכור וכו'.</b> כתב הר\"י קורקוס ז\"ל שיש ללמוד כן מדקתני בברייתא בכור בעל מום משמע וכן מדנקט דוקא בכור מהטעם שנתבאר בבעיא עולה תמימה משמע דבבעלת מום ליכא ספיקא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט הבכור וכו'.</b> משנה בפרק ג' דבכורות (דף כ\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי בדק הבית וכו'.</b> מימרא דר״א שם (דף כ״ה) והעמידו אותה מדרבנן. ונתבאר גם בפ' ראשית הגז (חולין דף קל״ה): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש עובר למזבח וכו' והרי היא מותרת בגיזה וכו'.</b> פרק קמא דתמורה (דף י\"ב): \n",
+                "<b>הקדיש אבר אחד מן הבהמה וכו'.</b> שם בעיא דלא איפשיטא: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קדשים קלים אין מועלים בהם וכו'.</b> משנה בפרק קמא דמעילה (דף ו'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואין מועלין בדבר הנאכל.</b> נתבאר בפרק שקודם זה. \n",
+                "<b>ומה שכתב אפילו העלה אימורים שלהם למזבח קודם זריקה אין מועלין בהם עד שיזרוק הדם.</b> פרק המזבח מקדש (זבחים דף פ״ה:): \n",
+                "<b>הוציא אימוריהם לחוץ וכו'.</b> משנה בפירקא קמא דמעילה אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ר\"א אומר אין מועלין בהם וכו' רבי עקיבא אומר מועלין בהם ואמרינן בגמ' דר\"ע סבר אפי' זריקה שלא כתקנה מייתי לידי מעילה וידוע דהלכה כר\"ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהזריקה מועלת ליוצא בין להקל בין להחמיר</b> היינו לומר דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים כשיזרק הדם מועלים בהם ובשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים כשיזרק הדם אין מועלין בו וכדתנן בפ\"ק דמעילה אליבא דר\"ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קדשי קדשים מועלים בהם וכו' עד מועלים בו והוא בבית הדשן.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן פרה אדומה וכו'.</b> בפ״ד דפרה שנינו לעולם מועלים בה וכו' עד שתעשה אפר. ובפ״ז דשקלים שנינו שהתקינו בית דין שלא יהו מועלים באפר פרה. וקאמר עלה בבבלי ובירושלמי בדין הוא שימעלו בה והם גזרו שלא ימעלו בה והתני' חטאת מלמד שמועלין בה בה מועלין ואין מועלין באפרה ובגמ' דידן פ' התכלת (מנחות דף נ״א נ״ב) מקשה על מאי דתנן שהוא תנאי ב״ד שלא יהו מועלים באפרה דאורייתא היא דתניא חטאת מלמד שמועלין בה היא בה מועלין באפרה אין מועלין אמר רב אשי שתי תקנות הוו דאורייתא בה מועלין באפרה אין מועלין כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מינה למכתן גזרו בה מעילה כיון דחזו דפרשי מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא ולפי זה הא דתנן שהוא תנאי ב״ד קאי אמאי דאוקמוה אדאורייתא. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו אע\"פ שהיא כקדשי בדק הבית,</b> קשה דמאי אע\"פ אטו קדשי בדק הבית מי לא מעלי בהו. ואפשר דה\"ק אע\"פ שאינה קדשי מזבח וגם אינה קדשי בדק הבית אלא דומה לקדשי בדק הבית וכיון שאינה קדשים ממש לא היה מן הדין שימעלו בה אלא דקרייה רחמנא חטאת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת בהמה ואשם וכו' עד הוזה דמה אין בה מעילה.</b> משנה פ\"ב דמעילה (דף ט'). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה וכו'.</b> בסוף תמורה (דף ל\"ד) עולת העוף שנתמצה דמה מוראתה ונוצה שלה יצאו מידי מעילה ואסיקנא דמ\"מ אסורים בהנאה משום דנקברים הם כדאמרינן בפ\"ק דיומא נבלעים במקומן וכל הנקברים אפרן אסור: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המנחות מועלין בהן משהוקדשו וכו' עד הותרו השירים באכילה ואין בהם מעילה.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף י'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם נפסלו השירים או חסרו וכו'.</b> סוף פירקא קמא דמנחות בעיא דלא איפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לחם הפנים מועלים בו משהוקדשו וכו' עד נזרק דם הכבשים הותרו באכילה.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנסכים מועלים בהם וכו'.</b> משנה בפרק שלישי דמעילה (דף י\"א). \n",
+                "<b>ומה שכתב מים שמנסכים בחג הסוכות וכו'.</b> גם זה משנה שם (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומה שכתב מועלין בכולן.</b> שם אהא דתנן נתנן בצלוחית מועלין בהם אמר ר\"ל אין מועלין אלא בג' לוגין ור' יוחנן אמר מועלין בכולן וידוע דהלכה כר\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לוג שמן של מצורע מועלין בו משהוקדש בכלי וכו' עד הותרו השירים באכילה.</b> ברייתא בפרק בית שמאי (זבחים מ\"ה) וכתנא קמא דרבי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (דף י\"א). \n",
+                "<b>ומ\"ש בין לפני כפרה בין לאחר כפרה.</b> שם בגמרא: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב״ד אותה מעילה אינה אלא מדרבנן והכי איתא ביומא עכ״ל. הוא בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש יצא לנחל קדרון מועלין בו.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ״ש אבל המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוא אסור בהנאה ומועלין בו.</b> מימרא שם (דף י״ב) ואיתא בפרק אין עומדין (ברכות דף ל״א) והכריח שם הר״ר יונה דמועלין בו מן התורה. וכתב הרא״ש דאפילו בדם קדשים קלים דאע״ג דליכא בהו מעילה איכא בהו איסורא דאורייתא x: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>העצמות והגידים והקרניים והטלפיים וכו' עד מועלים בהם לעולם.</b> בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פ״ו) אהא דתנן העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפירשו לא יעלו אמרינן בגמרא אמר רבה וכו' לא שנו אלא שפירשו לאחר זריקה אבל פירשו קודם זריקה אתיא זריקה ושריתינהו וכו' מתיב וכו' עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהן לאחר זריקה אין מועלים בהן ושל עולה מועלים בהן לעולם אימא ושל עולה פירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה מועלים בהן לעולם ופליגא דר״א דאמר ר״א פירשו לפני זריקה מועלים בהם לאחר זריקה לא נהנים ולא מועלים ופירש״י לא שנו דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו ה״ל קדשים פסולים אבל פירשו לפני זריקה דכיון דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתיא זריקה ושריתינהו להדיוט וכו'. עצמות קדשים הנאכלים כגון חטאת ואשם מועלים בהם דאין כאן שעת היתר לכהנים. ופליגא דר״א אדרבה. פירשו לפני זריקה מועלים בהם לעולם דכיון דפירשו ואינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימו עכ״ל. ובאמת כי סוגיא זו יש בה כמה תימה כמו שיראה המעיין. ומכ״מ רבינו נראה שפסק כר״א דאתי כרישא דברייתא דרב אדא בר אהבה ובעולה פסק כברייתא דרב אדא בר אהבה. וי״ל גבי קדשי קדשים דקאמר לפני זריקה מועלין בהם מה פירושו א״ת דמועלין בהם לעולם ואמאי לא שריא להו זריקה כי היכי דשריא בעולה וא״ת דמועלין בהם דקאמר אינו אלא עד שעת זריקה מדלא נקט בהו אין מועלין בהם לאחר זריקה כדנקט בעולה ונקט בהו מועלים משמע דלעולם מועלים בהם וא״כ תיקשי מה שהקשיתי מ״ש מעולה. ונ״ל דקושטא דמלתא דמועלין בהם דנקט בקדשי קדשים אינו אלא עד שעת זריקה כמו בעולה ודייק למינקט בהו מועלים בהם לומר שאע״פ שהם מקדשים הנאכלים מועלים בהם עד שעת זריקה. ובעולה נקט אין מועלים בהם לומר שאע״פ שהם מעולה שכולה כליל אין מועלין בהם לאחר זריקה: \n",
+                "<b>עצמות העולה שפקעו מעל גבי המזבח וכו'.</b> בפרק הנזכר בדף הנזכר במשנה איברים שפקעו מע\"ג המזבח קודם חצות יחזיר ומועלים בהם לאחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהם. ובגמ' (דף פ\"ו) אתמר פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן וכו' פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר אין בהם עיכול לעולם מתקיף לה רב יוסף ומאן לימא לן דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול דילמא כל היכא דמשכחת להו משויא להו עיכול שלחו להו מתם הלכתא כרב יוסף אתמר נמי אמר רבי חייא בר אבא פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות לא נהנים ולא מועלים וכו' יוצאים מידי מעילה א\"ל רב פפא לאביי וכי מאחר דשלחו מתם הלכתא כרב יוסף ואמר רבי חייא בר אבא וכן תני בר קפרא רבה ורב חסדא במאי פליגי א\"ל בשמניח ע\"כ בגמרא. וקשה בעיני ליישב דברי רבינו על פי הדברים האלה כמו שהוא מבואר לכל מעיין. ומה שנ\"ל לומר על צד הדחק הוא שפסק כרב יוסף דאמרינן בגמרא דהלכתא כוותיה וכיון דרב יוסף סבר דחצות כל היכא דמשכחת להו משויא להו עיכול באיברים שפקעו יליף מינה רבינו לעצמות שפקעו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גחלת שפקעה מעל המזבח וכו'.</b> תוספתא פרק קמא דמעילה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל גחלת של קדשי בדק הבית מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין.</b> משנה בסוף מסכת יו\"ט (דף ל\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>דשן מזבח החיצון וכו'.</b> בפ״ב דמעילה (דף ט') אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח רב אמר אין מועלין בו ור״י אמר מועלין בו לפני תרומת הדשן כ״ע לא פליגי דמועלין בו כי פליגי לאחר תרומת הדשן וידוע דהלכה כר״י. ובפ' ב״ש (זבחים דף מ״ה) וברפ״ג דמעילה (דף מ״ו) קאמר סתם גמ' דתרומת הדשן אע״פ שנעשית מצותו מועלים בו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה לא נהנים ולא מועלים.</b> משנה במעילה פרק שלישי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום וכו'</b> הכי משמע בפ\"ג דמעילה (דף י\"ב). וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל איכא למידק שכתב רבינו בפ\"א שכל שקדם מום קבוע להקדשו אין אסור בגיזה ועבודה אלא מדבריהם ואמאי הא אסור מן התורה למעול בו, וי\"ל דמיירי בשאינו נהנה מאותה גיזה ואותה עבודה א\"נ שאין בה שוה פרוטה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל תורים שלא הגיע זמנם ובני יונה שעבר זמנם וכו'.</b> משנה פ\"ג דמעילה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קדשי מזבח שמתו וכו'.</b> מימרא דר\"י בפ\"ג דמעילה (י\"ב) ובריש מעילה שם. ואיכא למידק אמאי נקט רבינו קדשי מזבח הא ר\"י קדשים סתם נקט. וי\"ל דלרבותא נקט קדשי מזבח וכ\"ש קדשי בדק הבית ועוד משום דבהאי פירקא עסיק בדיני קדשי מזבח מש\"ה פתח בהו. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהם הקרבנות מועלים בהם מד\"ס בד\"א בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים וכו' כיצד קדשי קדשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אע\"פ שקיבל בצפון וכו' עד שהרי לא היה להם שעת היתר.</b> משנה בריש מעילה קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלים בהם שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון בצפון וקיבל דמן בדרום שחט ביום וזרק בלילה שחט בלילה וזרק ביום או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן מועלים בהם כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלים בה וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלים בה אי זו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאת ושיצאת ואי זו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקיבלו פסולים וזרקו את דמה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו או שזרקוהו פסולים אע\"פ שקיבלוהו כשרים.</b> שם נחלקו חזקיה ור\"י אי סגי בנראה לזריקה דהיתר זריקה שנינו או בעי שעת היתר אכילה דחזקיה סבר היתר זריקה סגי הילכך כל שנתקבל הדם שלא בהכשר סגי להוציא מידי מעילה ור\"י סבר דלא אלא שיזרק בהכשר ויותר באכילה ופסק רבינו כר\"י מפני ששם הביאו כמה ראיות לדבריו ואע\"ג דשנינהו חזקיה שינויי דחיקי נינהו ועוד דסוגיא דפי\"ב דמנחות כר\"י רהטא. ובגמ' אתמר עלו מהו שירדו רבה אמר אם עלו ירדו רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו אליבא דר' יהודה לא תיבעי לך דכ\"ע לא פליגי דאם עלו ירדו כי פליגי אליבא דר\"ש וכו' תנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם בשלמא לרב יוסף ניחא אלא לרבה קשיא מאי מועלים בהם מדרבנן ואע\"ג דהא דאוקימנא מתני' דקתני מועלין בהם מדרבנן אליבא דרבה הוא משמע דלרב יוסף מועלין בהם מדאורייתא ובמסקנא בגמרא אסיקנא לרבה בתיובתא והוי משמע לכאורה דכיון דהלכה כרב יוסף ולדידיה מועלין דקתני מתני' הוי דאורייתא הכי נקטינן כי דייקינן בה נקטינן דמועלים בהם דקתני מתני' היינו מדרבנן משום דהא דאוקימנא מתני' דמועלין בהם היינו מדרבנן לרבה אבל לרב יוסף הוי מדאורייתא היינו אליבא דר\"ש אבל לר' יהודה הא אמרינן דכ\"ע לא פליגי דאם עלו ירדו וא\"כ אין מועלין בהם מדאורייתא וכיון דקי\"ל הלכה כר' יהודה לגבי ר\"ש כל שלא היה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה אלא מד\"ס. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שיצא הבשר והדם כולו.</b> נ\"ל שט\"ס יש כאן וצריך להגיה או שיצא הדם והבשר כולו דגרסינן בפ\"ק דמעילה (דף ו' וז') אמר ר' יוחנן כי אמר ר\"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו אבל יצא כולו לא, ופירש\"י שיצא מקצת הבשר ולא יצא כולו דמיגו דמהניא זריקה למקצת שבפנים מהני נמי לההוא מקצת שיצא אבל יצא כולו לא וכו' דכמו דליתיה לבשר דמי אמר רב פפא לא אמר ר\"ע זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל יצא דם אין זריקה מועלת ליוצא ותניא כוותיה משמע בהדיא דדם אפי' יצא מקצתו אין זריקה מועלת דהא בשר אין זריקה מועלת בו אלא ביצא מקצתו ובההוא גוונא אמר דבדם אין זריקה מועלת. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים וכו' שהרי היה לו שעת היתר לאכילה.</b> כלומר ואח\"כ זרק הדם וכמ\"ש לעיל בסמוך דזריקה מועלת כשיצא מקצת הבשר: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ב-ג)</small> קיבלו הפסולים את הדם וכו' עד ואין זריקת השירים מועלת.</b> בפ\"ק דמעילה (דף ה') ועיקרה פ\"ג דזבחים וכבר נתבאר דין זה פ\"א מה' פסולי המוקדשין: \n",
+                "<b>וכבר ביארנו שאין בקדשים קלים וכו' אבל קדשים קלים שנתפגלו אע״פ שנזרק הדם אין מועלין באימוריהם.</b> מימרא דרב גידל אמר רב בפ״ק דמעילה (דף ג') ואע״ג דאותביה רב פפא לאביי ואישתיק הא אמרינן התם דכי אתא אביי קמיה דרבי אבא שני ליה ואע״ג דבפ' התכלת (מנחות דף מ״ז) פריך מדרב גידל וקאמר ולא איתותב דרב גידל לאו למימרא דאיתותב דרב גידל ואידחי ליה אלא היינו לומר דכיון דאיכא תיובתא עליה דרב גידל אע״ג דשני לה בשינויא דחיקא לאו איהו כדאי למיפרך מיניה. ועוד י״ל דרב פפא הוא דאותביה לדרב גידל בפ״ק דמעילה ואיהו הוא דקאמר בפרק התכלת ולא איתותב דרב גידל משום דלא שמיע ליה שינויא דרבי אבא א״נ שמיע ליה ולא ס״ל אבל אנן דידעינן לשינויא דרבי אבא נקטינן שפיר כרב גידל אמר רב ולא דחינן ליה כיון דאיכא שינויא לתיובתיה ור' אבא ואביי ס״ל כוותיה ועוד דהתם בפ״ק דמעילה מייתי גמ' סייעתא להא דרב גידל. והר״י קורקוס ז״ל כתב שטעם רבינו משום דלא איתותב רב גידל אלא במאי דאמר בזריקת פגול אינה מוציאה אבל במאי דאמר אינה מביאה הלכתא כוותיה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו וכן אם יצא הדם וכו'.</b> ברייתא בפ\"ק דמעילה (דף ז'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חטאות המתות וכו' אסור ליהנות בהם ואם נהנה לא מעל.</b> משנה פ\"ג מעילה (דף י') ופ\"ד דתמורה (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה וכו'.</b> בסוף פ\"ק דמעילה (דף ז') ופירש\"י אלא ששחט שניהם בבת אחת כגון ששחטום שני כהנים כאחד דכחד גופא דמי דלא קדמה שחיטה של אחת לשל חבירתה אבל בזה אחר זה לא וכו' משום דבשעה ששחט הראשונה מיד נעשית השנייה מותר חטאת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חטאת העוף וכו'.</b> משנה בזבחים פ\"ז (דף ס\"ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש חוץ מעולת העוף שנמלקה למטה כמליקת חטאת לשם חטאת.</b> שם במשנה פלוגתא דר\"א ור' יהושע ופסק כרבי יהושע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מנחה שנתפגלה וכו'.</b> נלמד ממה ששנינו בריש מעילה כמו שנתבאר בר\"פ זה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וכו' אבל אם נטמא הקומץ והקטירו וכו'.</b> משנה בפ\"ג דמנחות (דף כ\"ה) נטמא הקומץ והקריבו הציץ מרצה יצא והקריבו אין הציץ מרצה: \n",
+                "<b>יצאו השירים וכו'.</b> בתוספתא פ\"ד דמנחות נטמאו השירים והקטיר את הקומץ בשתיקה הכל מודים שאין מועלין בהם. ואיכא למידק שזה סותר מ\"ש בפ\"ב ואם נפסלו השירים או חסרו ואח\"כ הקטיר הקומץ הואיל והקטרה זו אינה מתרת השירים באכילה הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה וצ\"ע: \n",
+                "<b>כתב</b> הר\"י קורקוס ז\"ל יש לדקדק במ\"ש רבינו יצאו השירים או נטמאו ואח\"כ הקטיר הקומץ אע\"פ שהם אסורים באכילה אין מועלין וכו' ומ\"ש מיצא הבשר שנתבאר בסמוך שמועלין בו והרי בשר ושירים דין אחד להם שאם נטמא או יצא לא יזרק ואם זרק הורצה וכמ\"ש פ\"א מפסולי המוקדשין וכן דין השירים בפי\"א וכיון דגבי שירים חשיב קרב כמצותו כיון שבדיעבד הורצה ה\"ה גם לבשר. לכך נראה דהכא נטמא מקצתו מיירי רבינו שדינו [להקטיר] הקומץ לכתחלה כיון שנשאר במקומו וכמ\"ש גבי בשר וגבי קומץ וכבר נתבאר בראש הפרק כן גבי בשר והוא מ\"ש כאן גבי קומץ וזהו שקראו קרב הקומץ כמצותו כי דינו להקטירו לכתחלה וז\"ש אע\"פ שאסור באכילה דמשמע שזה הוא החידוש ותו לא וסמך על מה שביאר גבי בשר גם על מ\"ש שהרי קרב הקומץ כמצותו וזה אינו אלא בנשתייר עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנהנה מקדשי קדשים כולם וכו'.</b> פלוגתא דרב ולוי בפ\"ב דמעילה (דף ט') ופסק כרב דאמר מה שנהנה יפלו לנדבה ותניא כוותיה ואע\"ג דתניא כוותיה דלוי לא עדיפא כולי האי דמשמע דהוא גופיה תני לה דלמדים לפני חכמים היינו לוי כך כתב הר\"י קורקוס ז\"ל. ופירש\"י מה שנהנה כלומר קרן וחומש שחייב לשלם בשביל מה שנהנה יפלו לנדבה לקרבנות צבור. והתוס' פירשו לנדבה לעולות קיץ למזבח. \n",
+                "<b>ומה שכתב או שנהנה מן העולה כולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין יפול מה שנהנה לנדבה.</b> בתוספת' שאכתוב בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה.</b> שם בברייתא קרבנות צבור לצבור. ופירש רש\"י לנדבת צבור לשופרות, ובסוף תוספתא דמעילה דנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מקדשים קלים לאחר זריקת דמים מן העולה מן הקומץ ולבונה ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים יפלו ללשכה מקרבנות צבור יפלו לנדבה כך היא נוסחא דידן בתוספתא, וגירסת רבינו בתוספתא היתה מהופכת מנוסחא דידן ויש ראיה לנוסחת רבינו דבגמ' דידן תניא גבי הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים ומקדשים קלים לאחר זריקת דמים מה שנהנה יפלו לנדבה. ופירוש ללשכה מ\"כ בשם הרא\"ש דהיינו לבדק הבית לשיירי לשכה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נהנה קודם זריקה וכו'.</b> ה\"ז פטור. מימרא דרבא שם (דף י'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי המזבח חלבן וביציהן וכו'.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (דף י\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך ולד הקדשים וכן ולד המעשר לא יינק מאמו.</b> גם זה משנה שם (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש ויש לאדם להתנדב ולומר וכו'.</b> זהו פירוש רבינו במה ששנינו שם ואחרים מתנדבים כן ורש\"י פירש בע\"א: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד יהיה הקדש לולדות הקדשים א\"א ואם יאמר יהיה הקדש לולדות וכו'. ויש לתרץ שמ\"ש רבינו יהיה הקדש היינו לומר יהא מזומן וכדברי הראב\"ד. ועי\"ל שאפי' יאמר יהיה הקדש כיון שסיים ביה לולדות הואיל ותכף תיבה זו לזו ולכך נתכוין מתחלה דבריו קיימין וכדא\"ר יוסי בתמורה (דף י\"א) גבי האומר עולה היא וולדה שלמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים וכו'.</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפריש מעות לחטאתו וכו'.</b> בריש תוספתא דמעילה. \n",
+                "<b>ומ\"ש הפריש לשלמיו אין מועלין בהם.</b> משנה במעילה פרק ג' (דף י\"א) המפריש מעות לנזירותו לא נהנים ולא מועלים מפני שהם ראויים לבא כולם שלמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח הרי זה ספק וכ��'.</b> בפ\"ק דתמורה (דף י\"א) בעיא דלא איפשיטא. ודע דבספרי רבינו כתוב לפיכך תקבר וט\"ס הוא וצריך להגיה לפיכך תקרב וכך מצאתי בספר ישן וכך הם דברי רבינו בהל' ערכין פ\"ה ושם ובפט\"ו ממעשה הקרבנות ביאר היאך תקרב. ומה שיש לדקדק בדין זה כתבתי שם. \n",
+                "<b>ועל מ\"ש רבינו ואם נפדה אין מועלין בפדיונו</b> כתב הראב\"ד א\"א למה אין מועלין בפדיונו וכו'. וטעם רבינו דשמא לא פשטא בכולה ונמצא שדמיה חולין זולת דמי אותו אבר ולפי זה צ\"ל דאין מועלין בפדיונו היינו בדמי אותה בהמה כל היתר על דמי אותו אבר. ועוד י\"ל דבכלל צדדי הבעיא הוא שכיון שדבריו סותרים את דבריו שאמר לדמיו ואמר למזבח דילמא לא חיילא קדושה כלל. והר\"י קורקוס ז\"ל תירץ שכיון שאינו ראוי לפדיון דשמא לא פשטה קדושת הגוף בכולו נמצא שאינו תופס פדיונו ואין דמים אלו דמי פדיון אלא דמים אחרים וחולין הם עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש מעות לנזירותו וכו' עד ומועלין בהם.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (דף י\"א) המפריש מעות לנזירותו לא נהנים ולא מועלים מפני שהם ראויים לבא כולם שלמים מת והיו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח וכו' דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהם. ופי' רש\"י המפריש מעות ולא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים לא נהנים ולא מועלים בכל אותם מעות מפני שהם ראויים להביא כולם שלמים כלומר דבכל מנה ומנה מצינן למימר זה הפריש לשלמים ושלמים קדשים קלים נינהו ואין בהם מעילה וכו'. ומ\"ט אזיל לקולא דאי אמרת נימא דכולם ראויים להביא עולה ואיכא מעילה בכולהו מכל מקום דמי שלמים איכא בינייהו דאינם בני מעילה ואי מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דקא מייתי חולין לעזרה הלכך לקולא דלא נהנין ולא מועלין. מעות סתומים דלא פריש יפלו לנדבה דהלכה היא בנזיר דמי חטאת ילכו לים המלח דחטאת שמתו בעליה היא. דמי עולה יביאו עולה דדורון בעלמא היא דלאו לכפרה אתיא. וכתבו התוס' מפני שהם ראויים לבא כולם שלמים דכיון דלא פירש אם ירצה יביא כל המעות לשלמים. ובפרק רביעי דנזיר (דף כ\"ד כ\"ה) אהא דתנן היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה פריך והלא דמי חטאת מעורבים בהם אמר ר\"י הלכה היא בנזיר, ופירשו רש\"י והתוספות הלכה למשה מסיני הוא דסתומים יפלו לנדבה אף על פי שדמי חטאת מעורבים בהם: \n",
+                "<b>אמר אלו לחטאתי והשאר וכו' עד ואם מת יפלו לנדבה וכו' ומועלים בהם.</b> תוספתא פירקא קמא דמעילה אלא שיש בה קצת טעות סופר ואיתא בפרק ד' דנזיר כלשון רבינו. ואיכא למידק למה מועלין בשאר בכולן והלא סתומים הם ומ\"ש ממה שנתבאר בסמוך דסתומים אין מועלין בהם, וכתבו התוס' דמיירי במת דליכא למימר ביה מימליך ומייתי שלמים וכ\"כ בתוספתא פירקא קמא דמעילה ועוד דשאני הכא שאמר והשאר לשאר נזירותי משמע דלכל הנשאר עליו קאמר ועוד שכיון שהתחיל לפרש השאר נמי הוו כמפרש שכל חיובו מביא במעות אלו. \n",
+                "<b>ומה שכתב הפריש מעות ואמר אלו לחטאתי וכו' ומועלין במקצתן.</b> יש לתמוה ודלמא אותו מקצת מאשר ייחד לשלמים ואין בו מעילה ולא יביא קרבן מעילה מספק דילמא מייתי חולין בעזרה כדאמרינן לעיל בסמוך. ותירץ הר\"י קורקוס ז\"ל דאפשר דמקצתן דקאמר היינו כשהם יותר מדמי שלמים אי נמי שכיון שנתערבו בכל זוז יש בו חטאת ועולה ושלמים. והראשון נראה יותר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש אחד ממחוייבי קינין וכו' ומועלין במקצתן.</b> מבואר דטעמא משום דליכא בהן שלמים אלא חטאת ועולה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם מתו יפלו לנדבה</b> טעמא מפרש בפרק ד' דנזיר כמו שכתבתי בסמוך הלכה היא בנזיר ומסיק שם דהלכה היא בחייבי קינים נמי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש חטאת על אכילת חלב וכו'.</b> ברייתא וגמרא בסוף כריתות (דף כ\"ז). \n",
+                "<b>ומ\"ש הפריש מעות לחטאת חלב וקנה בהם חטאת דם וכו'.</b> שם בברייתא. \n",
+                "<b>ומ\"ש לחלק בין שוגג למזיד.</b> שם בתוספתא. ופירוש לא מעל היינו לומר דבאותו מעשה שעשה לא מעל אלא שבגמרא תלי כפרה במעילה ורבינו עשה בהפך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש שתי סלעים לאשם וכו' עד ויפלו לנדבה.</b> משנה וגמרא שם (דף כ\"ו:) \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנהנה מדמי חטאת וכו' וכן אם נהנה מדמי אשם עד שלא קרב אשמו יוסיף חומש ויביא בדמיו אשמו.</b> כך היא הנוסחא הנכונה בדברי רבינו ובספרים כתוב ויביא בדמיו חטאתו והוא ט\"ס. ודינין אלו ברייתא בפ\"ב דמעילה (דף ט') הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת עד שלא קרב אשמו יוסיף ויביא אשם קרבה חטאתו ילכו לים המלח כבר קרב אשמו יפלו (דמיו) לנדבה וכו' קרבנות המזבח למזבח קרבנות בדק הבית לבדק הבית. ופי' רש\"י כגון שנהנה ממקצת הדמים שהפריש לחטאתו או לאשמו אם נודע לו שמעל קודם שקרב החטאת והאשם מהשאר מוסיף הקרן והחומש על המעות שנשארו ויביא בכולן החטאת או האשם ואם לא נודע לו עד אחר שהקריב חטאתו א\"נ נודע לו קודם אלא שלא בא לשלם עד שקרבה ה\"ל חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וים המלח למעות במקום מיתה לבהמה אבל באשם קי\"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה ויפלו דמיה לנדבה הילכך מעות אלו יפלו לנדבה ובגמרא העמידו רישא זו אליבא דר\"ש וס\"ל כל חטאת שכיפרו בעליה באחרת תמות ולכך מעות ילכו לים המלח כיון שהיו ראויים להכלל עם החטאת ולא נכלל וקרבה החטאת אבל חכמים שסוברים שלא אמרו חטאת שכיפרו בעליה מתה אלא באבדה ונמצאת אחר כפרה ה\"נ לא ילכו לים המלח והיינו סיפא דכל קרבנות מזבח למזבח דמשמע בין קודם כפרה בין לאחר כפרה והעלה אביי דרישא ר\"ש וסיפא רבנן ואחר כך אמרו שם (דף מ\"ד) אמר רבא הא דאמרת כבר קרבה חטאתו ילכו לים המלח ה\"מ דאתיידע ליה קודם כפרה אבל (אתיידע ליה) לאחר כפרה יפלו (דמים) לנדבה שאין מפרישין בתחילה לאיבוד. פי' שכשנודע קודם כפרה ה\"ל להוסיף קרן וחומש על דמי חטאת שהרי לא היתה תחלת הפרשתן לאיבוד וכיון שלא הוסיף הוי כחטאת שכיפרו בעליה ולמיתה אבל כשנודע לו אחר שקרב חטאת אם מתה ילכו לים המלח נמצא תחלת הפרשתן לאיבוד הילכך יפלו לנדבה. ויש לתמוה על רבינו כיון שהלכה כרבנן דאין חטאת שכיפרו בעליה מתה אלא כשנמצאת אחר כפרה כמו שנתבאר בפרק רביעי מפסולי המוקדשין איך כתב רישא דברייתא ודברי רבא דכולהו בדרישא שייכא דאילו לרבנן דסברי שכל שנמצאת קודם כפרה אינה מתה ה\"ה כאן שנודע לו קודם כפרה אין הולכות לים המלח דרישא ודברי רבא ע\"כ אדר\"ש קיימי. ותירץ הר\"י קורקוס ז\"ל שסובר רבינו שכיון שרבא אמר סתם הא דאמרת ה\"מ וכו' אבל וכו' מ\"ט אין מפרישין וכו' ודאי דלהלכה אמר כך ולא אליבא דר\"ש בלחוד ופליג אדאביי דמוקי רישא כר\"ש דוקא וסבר רבא דרבנן מודו בכי הא דדוקא באבדה הוא שאמרו כן לפי שחטאת זו היתה עיקר חטאת ואינה יוצאה מדין חטאת ואין אומרין שתמות אלא א\"כ היתה אבודה בשעת כפרה שהרי נדחית לגמרי מהקרבה אבל מעות אלו לא הפרישן לקנות חטאת ובכל דהו אזלי לים המלח ומודו רבנן לר\"ש בכי הא. א\"נ י\"ל דדמיא הא מילתא להא דאמר רב הונא שאם משך אחת מהן דכ\"ע מודו שהשנייה מתה אף על פי שנמצאת קודם כמו שנתבאר פרק רביעי דתמורה ופרק רביעי מפסולי המוקדשין וטעמא משום דדחיה בידים היא ולא נחלקו אלא בבא לימלך וה\"נ כיון שנודע לו והיה יכול להוסיף בחטאת ולא הוסיף ולא בא לימלך הא דחנהו בידים ואביי אפשר דפליג עלה אבל רבא סבר כרב וברייתא כרבנן ומפרש דינא אליבא דהלכתא. גם מדברי המקשה שם יש קצת סיוע לזה שלא הקשה אלא משום דמשמע ליה דכל קדשי מזבח למזבח בכל גוונא רישא ר\"ש היא ופליגא אסיפא וע\"ז תמה רישא ר\"ש וסיפא רבנן וא\"ל אין אבל אם הסיפא לא מיירי בכל גוונא פירוש דלא הוי כללא דסיפא גוונא דרישא לא אצטרכינן לאוקמה רישא ר\"ש וסיפא רבנן כדפרישית דלא דמי עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וכו'.</b> בפסחים פרק האשה (דף פ\"ט:) ואיתיה בתוספתא דפסחים פ\"ז: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש מעילה בנדרים וכו'.</b> בעיא דאיפשיטא בפרק אין בין המודר (נדרים דף ל״ה). \n",
+                "<b>ומה שכתב לפיכך אין לה פדיון וכו' עד לפיכך יש לה פדיון.</b> שם: \n",
+                "<b>היתה לפניו ככר של הפקר וכו' עד לפי טובת הנייה שבה.</b> מימרא דרבה שם (דף ל\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לחבירו ככרי עליך הקדש וכו'.</b> שם בעיא דאיפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן כל כיוצא בזה משאר הקונמות וכו'.</b> טעמו משום דלישנא דברייתא וגמרא יש מעילה בקונמות. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכל דברים הנאסרים עליו מנדר כזה מצטרפים וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינם נקצצות וכו'.</b> משנה וגמרא פרק ג' דנדרים (דף כ\"ח). \n",
+                "<b>ומה שכתב וכיון שנקצצו אינם צריכים פדיון וכו'.</b> שם (דף כ\"ח כ\"ט) פלוגתא דאמוראי ופסק כעולא דמשמע התם דרבא דהוא בתרא סבר כוותיה. \n",
+                "<b>ומ\"ש במה דברים אמורים בשפדאן המקדיש אבל אם פדאן אחר וכו'.</b> מימרא דר' יוחנן שם (דף ל'): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחד המקדיש לבדק הבית וכו'.</b> משנה בפרק ג' דמעילה (דף י\"ג). וציר וחומץ שכתב רבינו. בת\"כ פרשת ויקרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קדשי בדק הבית וכו'.</b> משנה בפרק ד' דמעילה (דף ט\"ו): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל והאכיל את חבירו וכו' עד ומעל.</b> משנה בספ\"ה דמעילה (דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע וכו'.</b> ברייתא שם (דף י\"ח): \n",
+                "<b>הדש בשדה הקדש מעל וכו'.</b> פ\"ג דמעילה (דף י\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שהאבק של השדה מועיל לשדה פי' שהאבק של השדה מועיל לאותו דבר שנידש בשדה. ומ\"ש וכן אם חרש וכו': הדר במערת הקדש.</b> ספ\"ה דמעילה (דף כ'). \n",
+                "<b>ומ\"ש או בצל אילן או שובך.</b> בתוספתא דמעילה פ\"ק הדר בצלו של שובך או בצלה של מערה לא נהנין ולא מועלין. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל אבל המקדיש עצים ואבנים וכו'.</b> שם בגמרא פ\"ה. ואיכא למידק דהא לא חילק ר\"ל בכך אלא כי היכי דלא תסייעיה לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו ומאחר שרבינו פסק בפ\"ח מע\"ז כרב לא ה\"ל לחלק בכך כאן. וי\"ל דמשמע לרבינו דהא דמפליג ר\"ל לא לדחויי דלא תסייעיה לרב בלחוד אמרה אלא לקושטא דמילתא אמרה ולישנא דידיה הכי מוכח דאמר התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דקושטא הכי הוא. ויש סעד לזה מדהוה מצי לשנויי הנאה הנראית לעינים אסרה תורה כדשני לעיל ושני התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דהכי ס\"ל ולפיכך פסקה רבינו ואפ\"ה לא דחאה לדרב משום דלא אשכחן דפליג עליה בהדיא ואית לן למימר דטעמא משום חומרא דע\"ז: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולי הקדש מועלין בהם וכו'.</b> משנה בפ״ג דמעילה (דף י״ג) פלוגתא דת״ק ור' יוסי ופסק כר' יוסי וצריך טעם למה. והר״י קורקוס ז״ל כתב שטעמו משום דבפרק הספינה (בבא בתרא דף ע״ט) הובאה משנה זו ושנו הרישא בשם ר״י ושנו בברייתא אמר רבי נראין דברי ר״י לר' יוסי בבור ושובך משמע דקים ליה דת״ק היינו ר״י וידוע דר״י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי גם שם העלה רבה דפליגי ת״ק ורשב״א דבבור ושובך דוקא פליגי אבל בשדה ואילן ד״ה מועלין במה שבתוכן דגידולי הקדש הם הילכך הכי נקטינן גם פ״ד דפסחים נתבאר שמועלין בגדולי הקדש גבי שלשה דברים שעשו אנשי יריחו גם בתמורה פ״ז שנינו ומועלים בגידוליהם הילכך כרבי יוסי נקטינן עכ״ל x: \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל המקדיש בור ריקן וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן הזבל והפרש וכו'.</b> שם (דף מ\"ו:) ופירש\"י הזבל הוא הפרש של קדשים שהוא בחצר ה\"ה בכל מקום אלא שדרכו בחצר של הקדש. ומצאתי כתוב ללשכה לא לקיץ המזבח קאמר דא\"כ הל\"ל לנדבה אלא לשיירי הלשכה: \n",
+                "<b>מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש וכו' עד ולא מועלין.</b> משנה פ\"ג דמעילה שם: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ערבה הגדילה א\"א זה שיבוש שלא נאמר במשנה וכו'. ואיני יודע למה יאמר שהוא שיבוש למי שיפרש פירוש אחר שלא כפירושו: \n",
+                "<b>אילן של הדיוט הסמוך לשדה הקדש וכו'.</b> ג״ז משנה שם שרשי אילן של הדיוט באים בשל הקדש ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנים ולא מועלין. ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ״ו:) מקשה דמרישא משמע דבתר אילן אזלינן ובסיפא משמע דבתר קרקע אזלינן ומשני כאן בתוך ט״ז אמה כאן חוץ לט״ז אמה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קן שבראש האילן של הקדש וכו'.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (י\"ג:) קן שבראש אילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשרה יתיז בקנה ומוקי לה בגמ' אליבא דר\"י ההיא של אשרה יתיז בקנה בדאייתי עצים מעלמא ומקשה א\"ה אמאי של הקדש אין נהנין ואין מועלין אלא בגידולין הבאים לאחר מכאן וקסבר אין מועלין בגידולין ה\"נ מסתברא וכו' א\"ר אבהו א\"ר יוחנן לעולם דאייתי מעלמא ומאי יתיז יתיז אפרוחים ואסיקנא אפרוחים כאן וכאן מותרין ביצים כאן וכאן אסורים אמר רב אשי אם אפרוחים צריכין לאימן כביצים דמו ומשמע דקן דאייתי עצים מעלמא נהנים ממנו ויש לתמוה על רבינו שסתם וכתב שאין נהנים בו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ח-ט)</small> המקדיש את היער וכו' עד ולא בנביה.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד והוא הגוף הקשה א\"א אינו כן אלא העלה הנובל וכו'. ואין משם ראייה דהכא גריס רבינו נבייה בבי\"ת. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל רבינו כתב במשנה שיש גורסין נוייה שזו החתירה הקשה דומה לנוייה שהיא בפני עצמה בתוך הפרי עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש את עבדו וכו'.</b> בפירקא קמא דסנהדרין (דף ט״ו) ובפרק השולח (גיטין דף ל״ט) פלוגתא דתנאי ופסק כתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורע פירות הקדש וכו'.</b> פ\"ט דתרומות גדולי הקדש ומע\"ש חולין ופודה אותם בזמן זרעם. ופירש ר\"ש כגון שזרע סאה והוסיף כמה סאין א\"צ לפדות אלא סאה אחת, ובתוספתא דתרומות פ\"ח גידולי הקדש אין חייבין עליהם קרן וחומש [על מקום אחר] אלא לפי חשבון וחייבים בח��ה הידים וטבול יום אין פוסלין בהם כדרך שפוסלין בחולין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שמרים של הקדש וכו'.</b> ברייתא בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ז). \n",
+                "<b>ומ\"ש והנהנה לא מעל.</b> כן פירש\"י דחומרא היא מדרבנן ומיהו אם נתן ג' ומצא ד' יין גמור הוא. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דהא דאין מועלין בלא מצא ד' וסתמו הכי הוא. \n",
+                "<b>ומ\"ש במה דברים אמורים בקדשי בדק הבית וכו'</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש תרנגולת למזבח וכו'.</b> משנה וגמרא פ\"ג דמעילה (דף י\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כתנות כהונה שבלו וכו'.</b> בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי עכו\"ם אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהם.</b> בפ' ב\"ש (זבחים מ\"ה) ובריש תמורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם קדשי מזבח הן וכו'.</b> שם פלוגתא דר\"ש ור' יוסי ופסק כר\"ש ואיני יודע למה ואפשר שטעמו משום דבסוף פרק קמא דערכין (דף ה':) מייתי ברייתא סתמא כר\"ש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קול ומראה וריח וכו'.</b> פ' כל שעה (פסחים דף כ״ו.) ובפ״ק דכריתות (דף ו'.) ופירשו שם דקודם שתעלה תמרתו מועל: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש דברים שהאדם נהנה בהם ולא יפגמו וכו' עד בדבר עצמו.</b> משנה בפ\"ה דמעילה (דף י\"ח): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי קדשים התמימים וכו'. x</b> שם במשנה (דף י\"ח.) תלש מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל ובגמרא (דף י\"ט:) מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב אמר רב פפא בבעלת מום עסקינן. ופירש\"י מכדי בחטאת בהמה תמימה מיירי מתני' וכו' עד הילכך לא תני בה עד שיפגום: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד קדשי קדשים התמימים א\"א זה אמרו מעצמו ואין לו סמך וכו'. ואני שמעתי ולא אבין שהרי דברי רבינו מבוארים בגמ' שכתבתי בסמוך והיאך כתב עליו שמעצמו אמרו ואפשר שלא היה כתוב כן בנוסחא שלו. ועל מ\"ש שהקרבן התמים וכו' אפשר שיפול בו מום, כתב בעל מ\"ע דהשתא מיהא תמים הוא ואין לנו בהקדשות אלא מקומו ושעתו כדאיתא בתוספתא רפ\"ב דמעילה ובשעה שנהנה פגם ועוד תניא התם ועוד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המועל בקדשי וכו'.</b> בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ב:) תנן המקדש וכו' בהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג קידש במזיד לא קידש ובגמרא (דף נ״ה) פסק הלכה כרבי יהודה דאמר הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל. \n",
+                "<b>ומה שכתב במה דברים אמורים בשמעל בקדש והוציאו בתורת חולין והקנהו לאחר.</b> בפ\"ה דמעילה (דף כ') תנן נטל פרוטה של הקדש ה\"ז לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופירש\"י הנותן מעל שהוציאה לחולין. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אם נהנה בו ופגמה ולא הקנה לאחר יש בו מועל אחר מועל ואין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי תשמיש בלבד כיצד בקע בקורדום וכו'.</b> שם במשנה (דף י\"ט:) אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת כיצד רכב על גבי בהמה ובא חבירו ורכב ובא חבירו ורכב כולם מעלו שתה בכוס של זהב ובא חבירו ושתה ובא חבירו ושתה כולם מעלו תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד על דברי רבינו א\"א בכל זה יצא מכלל משנתנו. ואני אומר שמ\"ש ובודאי בהמה דומיא דכלי שרת אינו הכרע דמדקתני רכב על גבי בהמה משמע דבבהמה טמאה איירי שדרכה ברכיבה ולא בבהמה טהורה שאין דרכה ברכיבה. ועוד דבהמה תמימה בהדיא קתני לה תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש וכו' כולם מעלו ואם כן כי קתני רכב על גבי בהמה ע\"כ בבהמה טמאה היא, ועל פי הדברים האלה אין התוספתא סותרת המשנה דכי קתני מתני' ובא חבירו ורכב בבהמה טמאה מיירי שאינה קדושה אלא קדושת דמים דומיא דבקע בקרדום דקתני בתוספתא וכיון דבהמה דקתני במתני' אינה טהורה שקדושה קדושת הגוף אלא טמאה שאינה קדושה אלא קדושת דמים הוא הדין לכלי שרת דקתני מתני' בכלי תשמיש איירי שאינם קדושים אלא קדושת דמים ויש בהם מועל אחר מועל ובזה באו מוסכמים המשנה והתוספתא. אך קשה לזה דאמרי' בגמ' מני מתני' ר' נחמיה היא וכו' עד לא כ\"ש ופירש רש\"י אם אחרים מביאין לקדושתן כלומר כיון דכלי שרת חמירי וכו' משמע בהדיא דכלי שרת דתנן במתני' בכלי שרת ממש הוא. לכן נראה שרבינו מפרש דכלי שרת דמתני' כלי שרת ממש הם וכבר הזכירה רבינו בסמוך לקמן ואף על פי שכתבו בלשון יראה לי היינו לענין שאם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולם מעלו אבל לענין שיש בו מועל אחר מועל מדינא הוא מאחר שהיא קדושה קדושת הגוף וכלי תשמיש שכתב כאן היינו כגון קרדום וכיוצא בו שאינם קדושים אלא קדושת דמים וכדאיתא בתוספתא והוא נלמד ממתני' דקתני על גבי בהמה ומיירי בבהמה טמאה שאינה קדושה אלא קדושת דמים וכדפרישית ומינה נילף לכלי תשמיש שאינם קדושים אלא קדושת דמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב נטל הקורדום ונתנו לחבירו וכו' נטל הכוס ונתנו לחבירו וכו' נתן החמור לחבירו מתנה וכו'.</b> בתוספתא דמעילה פרק שני והוא נלמד מהמשנה שכתבתי בסמוך נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן המשאיל קרדום של הקדש וכו'.</b> בפרק השואל (דף צ\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמת קדשי מזבח וכו'.</b> משנה בפ\"ה דמעילה (דף י\"ט) תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולם מעלו: כתב</b> הראב\"ד דבר זה לא נמצא לו יסוד וכו'. והנה הראב\"ד עצמו מצא לו יסוד מהתוספתא. ומ\"ש אבל ק\"ל מ\"ש עולה, מדברי רבינו נראה דלאו דוקא עולה אלא ה\"ה לכל קדשי מזבח וחדא מקדשי מזבח נקט. אבל עדיין קשה דלא ה\"ל למינקט אלא קל שבכולן ומינה נילף לחמורים ואמאי נקט עולה שהיא חמורה שבכולן. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דטעמא משום דפתח בה קרא בתחלת הקרבנות. ודע שיש נוסחא בספרי רבינו שגורס בהמת קדשי קדשים והיא גירסא נכונה דאילו קדשים קלים אין מועלין בהם עד שיזרק הדם כדתנן בפ\"ק דמעילה (דף ו'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמת קדשי קדשים שנפל בה מום וכו'.</b> בספ\"ה דמעילה (דף כ') פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים שהנוטל אבן וכו'.</b> בפרק ה' דמעילה שם תנן נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ובגמרא ומאי שנא הוא ומאי שנא חבירו אמר שמואל בגזבר המסורות לו עסקינן, ומשמע לרבינו דכי פריך מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו היינו לומר דכשם שהוא מעל היה ראוי לומר חבירו מעל גם כן ואוקמוה בגזבר המסורות לו הא בשאר כל אדם שניהם מעלו. ויש סיוע לפירוש רבינו ממה ששנינו בתוספתא פרק חמישי דמעילה וכתבה רבינו בסמוך המפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל. והוקשה לרבינו דכיון דקיימא לן אין מועל אחר מועל בדבר שקדוש קדושת דמים היאך מעלו שניהם ולכך העמידה במועל בזדון, וק\"ל אם כן אמאי דחיק גמרא לאוקמיה בגזבר לישני דהכא במאי עסקינן בשוגג דאין בו מועל אחר מועל. ואפשר שטעמו של רבינו משום דהא לא איצטריכא לתנא לאשמועינן הכא דהא אשמעינן לעיל בההוא פירקא. ובענין מה שהעמידה בגזבר המסורות לו מפרש רבינו דקאי למקבל האבן או קורה לפי שלא נהנה בנתינה זו שנתן לו שתחת ידו היתה קודם שיתננה לו. אבל רש\"י פירש מאי שנא דכי נטלה הוא לא מעל ומאי שנא דכי נתנה לחבירו מעל בגזבר המסורות אותו אבן או קורה עסיקינן דכי נטלו הוא עדיין ברשותו הם וברשות הקדש נינהו כמתחלה אבל כי נתנו לחבירו הרי שיצאו מרשות הקדש לחול עכ\"ל. והראב\"ד כתב ונתנה לחבירו שניהם מעלו א\"א אף בזה עזב כל הדרך הסלולה וכו'. טעמו מפני שהוא מפרש דכי פריך מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו היינו לומר שכיון שנטלה הוא מעל אף על פי שלא נתנה לחבירו כמ\"ש לקמן בסמוך. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו הנוטל פרוטה של הקדש על דעת שהיא שלו וכו' עד בכל עת שירצה.</b> משנה בפרק ה' דמעילה (דף כ'): \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד נטל אבן או קורה א\"א זו היא שהעמידו בגמרא בגזבר וכו'. וכבר נתבאר זה בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות וכו' עד ואם מישראל לא מעל.</b> בפ' הזהב (בבא מציעא דף מ״ח). ויש לתמוה דהתם אליבא דר״ל דאמר משיכה קונה מן התורה קיימינן ואנן קיימא לן כר״י דאמר דבר תורה מעות קונות: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא מעות הקדש בצרכיו וכו' לפיכך המביא מנחות ונסכים וכו'.</b> תוספתא פירקא קמא דמעילה וכחכמים ובגמרא פרק הנהנה (דף י\"ט) פלוגתא דר\"ש ור\"י והלכה כר\"י דאמר הכי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב נתן שקלו ממעות הקדש כשיתרמו התרומה וכו'.</b> בפרק ב' דשקלים תנן x השוקל שקלו מן ההקדש אם נתרמה תרומה ואחר כך קרבה הבהמה מעל. \n",
+                "<b>ומ\"ש שאינו מועל עד שיקנו בהמה ויזרוק דמה.</b> הוא ע\"פ מה שנתבאר לעיל בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש שקלו וכו'.</b> תוספתא פ\"ק דמעילה. וכתב הראב\"ד בין הוא בין חבירו מעל א\"א זה מן הטעות הראשון עכ\"ל. כלומר דאזדא רבינו לטעמיה שפירש במאי דפריך בגמ' מ\"ש הוא ומאי שנא חבירו דהיינו לומר דהל\"ל שניהם מעלו. ויש לתמוה על הראב\"ד שמאחר שדברי הרמב\"ם פה הם דברי התוספתא לא הל\"ל שהם טעות אדרבה ה\"ל ללמוד מתוספתא זו שפירוש רבינו בההיא פירכא אמת: \n",
+                "<b>נתנו לחבירו לשוקלו וכו'.</b> משנה בפ\"ב דשקלים שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולעולם אין מועלין בשיירי הלשכה.</b> בירושלמי פ\"ב דשקלים ובגמרא פ\"ב דקידושין (דף נ\"ד) פלוגתא דרבי יהודה ורבי מאיר והלכה כרבי יהודה דאמר הכי. \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין וכו' עד ואם לא עשו שליחותו בעה\"ב פטור.</b> משנה בפ\"ב דמעילה (דף כ'): \n",
+                "<b>אמר לשלוחו תן לאורחים חתיכה חתיכה של בשר וכו'.</b> שם במשנה אמר תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר להם טלו שתים שתים והם נטלו ג' ג' כולם מעלו ובגמ' ש״מ מוסיף על שליחותו הוי שליח אמר רב ששת דאמר שליח טלו אחת מדעתו ואחת מדעתי. פירוש ש״מ מוסיף על שליחותו הוי שליח ותפשוט הא דאיבעיא לן בפ' אלמנה ניזונית (כתובות דף צ״ח:) האי מאן דאמר לשלוחיה זיל זבין לי ליתכא דארעא ואזל זבין ליה כורא שהוא פי שנים מי אמרינן מוסיף על דבריו של משלח הוי וליתכא מיהא קנה או דילמא מעביר על דבריו וליתכא נמי ��א קנה. ורבינו פסק בפ״א משלוחין דמוסיף על שליחותו הוי וטעמו משום דבפ' אלמנה ניזונית (כתובות דף צ״ט) אמרינן א״ד הא לא תיבעי לך וכו' דודאי מוסיף על דבריו הוי ומשמע דכי אמר ש״מ מוסיף על שליחותו הוי שליח מדקתני דבעה״ב נמי מעל דייק דאת״ל מעביר על דבריו הוי לא מעל בעה״ב ושני רב ששת דמהא לא תפשוט דאפי' את״ל דמוסיף על שליחותו לא הוי שליח שאני הכא דא״ל טלו אחת מדעתו ואחת מדעתי דכיון דא״ל בהדיא אחת מדעתו הרי נעשה שליחותו של בעה״ב בפירוש ומש״ה מעל אבל אם היה אומר סתם טלו שתים אפשר דהו״ל מעביר על דבריו של בעה״ב ולא מעל בעה״ב והכי אמרינן בהדיא בגמ' בפ' אלמנה נזונית. והשתא כיון שרבינו פסק דמוסיף על דבריו הוי כשפסק דבעה״ב חייב בכל גוונא שפיר. אבל מה שפסק ברישא שהשליח פטור קשה דהא אפי' אי הוי מוסיף מעל על מה שהוסיף. וכתב הר״י קורקוס ז״ל שאפשר לומר שדעת רבינו דאוקמתא דרב ששת לאו לדחויי דלא תילף דמוסיף הוי אמר כן אלא כי היכי דלא תיקשי כיון שזה לא עקר השליחות למה מעל דהא תנן עשה שליחותו בעה״ב מעל ולא השליח ומשמע ליה אפילו הוסיף על מה שצוה דלאו דוקא צוה כן אלא שלא יפחות לזה העמידה בשאמר טלו אחד מדעתי וכיון שכן ראוי שימעול גם השליח ובגמ' קבע אותה למידחי דלא תיפשוט דמוסיף הוי כיון דבהכי מיירי מעתה לא דמיא מתני' לבעיין עכ״ל. והאריך עוד בדבר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש בד\"א כשהיו החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד וכו': כתב</b> הראב\"ד אבל אם היו בשר עולה א\"א תוספתא היא במעילה וכו'. \n",
+                "<b>ומ״ש רבינו ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה.</b> בפ' האיש מקדש (קידושין דף מ״ג:). \n",
+                "<b>ומ\"ש שלא יתערב בה איסור אחר.</b> כבר נתבאר שהוא תוספתא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן פרוטת הקדש לשלוחו וכו' עד השליח מעל.</b> משנה בפרק בתרא דמעילה (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לו שתי פרוטות וכו'.</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח פרוטה ביד שלוחו וכו' עד שהרי הוא שוגג.</b> ברייתא שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש הודיעו לחנוני וכו' שלשתן פטורין.</b> נלמד ממה שקדם דמזיד פטור. \n",
+                "<b>ומ\"ש ונתפס המקח להקדש:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש וכיצד יעשה כדי להציל החנווני מן החטא וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן פרוטה שנתערבה בכל הכיס וכו' עד לא מעל עד שיוציא את כל הכיס.</b> ג\"ז משנה שם ופסק כחכמים. והטעם שאין מעילה מן הספק לדעת חכמים הילכך לא מעל עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. ואם תאמר וליבטיל ברובא יש לומר דדבר שיש לו מתירין הוא א\"נ מטבע חשיב ולא בטיל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר כיס מכיסי הקדש וכו'.</b> תוספתא פ\"ק דמעילה וצ\"ע שזה סותר מ\"ש בפט\"ז ממעשה הקרבנות באומר x שור משוורי הקדש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המועל בפחות משוה פרוטה וכו'.</b> ברייתא פרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ה:) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להשבון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד מעות אצל בעה״ב ונשתמש בהם וכו' עד וכאילו השתמש ברשות.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף כ״א) ומיפרשא בגמרא פרק המפקיד (בבא מציעא דף מ״ג). וחנווני פלוגתא דר״מ ור״י וידוע דהלכה כר״י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מה שכתב רבינו הפקידן אצל שולחני או חנווני וכו' שניהם פטורים וכו'.</b> כתב הר\"�� קורקוס ז\"ל בפרק המפקיד תניא המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורים לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הגזבר. ויש לתמוה על רבינו שכתב שניהם פטורים הפך ברייתא זו וליכא מאן דפליג עלה ותירץ שרבינו דחה ברייתא זו מהדין שכתב בפ\"ו שאם קנה חפץ ונתן מעות הקדש ולא משך לא מעל והא התם עדיף ממפקיד ומותר הוא להוציאם ואעפ\"כ לא מעל עד שימשוך כי אז נהנה בהם או בדבר שאין צריך משיכה וכ\"ש בזה שכיון שאין אנו מחייבין אותו עד שיוציא והוציא דוקא לר\"נ דהלכתא כותיה שאינו חייב באונסין א\"כ אתה בא לחייבו מטעם שליח לא מטעם נתינתו לו בידו וכיון שחידוש הוא שחידשה תורה במעילה אין לך בו אלא חידושו ולכך דוקא בשעשאו שליח בפירוש וא\"ל להוציאן אבל שיעשה שליח מאלו לחייבו אין לנו. ומעתה סובר רבינו דמתני' דנתנה לבלן מעל דמוכח דוקא בלן אבל דבר הצריך משיכה לא מעל דהיתר תשמיש לא מייתי לידי מעילה וכן ההיא דנתנה לספר לא מעל כולהו פליגי על אותה ברייתא וסברי שאין מעילה אלא א\"כ א\"ל בפירוש עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שהכניסה מעות של הקדש לבעלה וכו'.</b> בעיא דאיפשיטא בפרק השואל (דף צ\"ו ע\"ב): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הפועלים שהם עושים בהקדש וכו' הדש כרשיני הקדש הרי זה חוסם את הפרה וכו'.</b> משנה וגמרא בפרק ג' דמעילה (דף י\"ג): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מחללין את ההקדש על המלאכה וכו'.</b> הכי משמע במשנה פ\"ד דשקלים ומפורש בתוספתא פ\"ק דמעילה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשבונים במקדש וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשפוסקים עם האומנין וכו'.</b> בפי״ז דכלים ומייתי לה בפרק שתי הלחם (מנחות דף צ״ח) ובפ' על אלו מומין (בכורות דף מ') ובגמרא אמרו חד לכספא ודהבא, ויש לתמוה על רבינו שהשמיטו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנאי ב\"ד שיהו הכהנים נאותים במלח ובעצים וכו'.</b> בשקלים פ\"ז. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל לא יתנו מלח המקדש בחולין שלהם.</b> בפ' ג' דמנחות (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש מלח שע\"ג האבר מועלים בו שע\"ג הכבש ושעל ראש המזבח אין מועלין בו.</b> תוספתא פ\"ו דמנחות ואיתא בגמרא פ' הקומץ רבה שם. ופירש\"י שע\"ג הכבש שנופל שם כשמולחין את הקומץ אין מועלין בו דשוב אינו ראוי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה וכו'.</b> דברי רבינו ודרכיו אמונה והם ראוים אליו: \n",
+                "<b>סליקו הלכות מעילה בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Avodah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,411 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Trespass",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Trespass",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תשלום הקרן והבאת האשם וכו'.</b> ברייתא ס״פ הגוזל עצים (בבא קמא דף קי״א) מנין שאם הביא מעילתו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא ת״ל באיל האשם ונסלח לו וגו' יכול כשם שאיל ואשם מעכבים כך חומש מעכב ת״ל באיל האשם ונסלח איל ואשם מעכבים ואין חומש מעכב. ופירש״י מעילתו קרן דהקדש שמעל בו. באיל האשם ונסלח משמע אין סליחה אלא בשניהם. איל כמשמעו. האשם קרן כדיליף לקמיה עכ״ל. כלומר דאמרינן לקמן בסמוך ויליף הקדש מהדיוט מה אשם דהתם קרן אף אשם דהכא קרן. ופירש״י אשם דכתיב בגזל הגר קרן הוא כדאמרינן לעיל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא.</b> כלומר שאם הביא מעילתו ואח\"כ הביא אשמו לא יצא שצריך שתחלה יביא אשמו ואחר כך יביא מעילתו: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד שלא הביא אשמו לא יצא א\"א אינו משוה עם הגמ' של פ' הגוזל רבה עכ\"ל. טעמו לומר דהתם תניא מנין שאם הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא ת\"ל באיל האשם האשם בשכבר ופירש\"י באיל האשם משמע באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא קרן אלמא קרן ברישא מייתא. ותירץ הר\"י קורקוס ז\"ל נראה שדברי רבינו והברייתא הכל יוצא לדרך אחד ורבינו קרא אשמו את הקרן כלישנא דסליק מיניה שאמר איל ואשם וגם כלישנא דקרא דמיניה יליף דהיינו באיל האשם האשם בשכבר כלומר שהביאו כבר קודם האיל וכיון דלישנא דקרא הכי להודיע שמשם כתב כן רבינו, ומעילתו שבדברי רבינו היינו אשם מעילתו דשייך נמי שפיר לישנא דמעילתו. ונראה עוד דברייתא נקט הכי מפני שעדיין לא אמרה דרשא דאשם הוי קרן דבתר האי דרשא מיתניא ההיא אבל רבינו שהקדים כבר והודיע דאשם דקרא היינו קרן נקט לישנא דקרא ומעתה מעילתו ודאי דהיינו קרבן מעילתו ונמצא רבינו משוה עם הגמרא והיא היא עכ\"ל: \n",
+                "<b>נסתפק לו אם מעל וכו'.</b> במשנה פרק דם שחיטה (כריתות דף כ״ב) פלוגתא דר״ע ורבנן ופסק כרבנן: \n",
+                "<b>והחומש הרי הוא כתחלת ההקדש וכו'.</b> בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ד): \n",
+                "<b>וכבר ביארנו כמה פעמים.</b> בהלכות מעשר ובהלכות תרומות ובהלכות ערכין: \n",
+                "<b>שהחומש אחד מארבעה בקרן וכו'.</b> בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ד) אסיקנא הכי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש דברים שאין חייבים עליהם מעילה וכו'.</b> בפ\"ג דמעילה שנינו שיש דברים שאין נהנין מהם ולא מועלים. ופירש\"י בפ\"ד דנזיר (דף כ\"ח) בד\"ה לא נהנין מדרבנן ובריש מעילה (דף ב') אמרינן שדברים שאין מועלין בהם אלא מדרבנן אין משלמין חומש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קדשי מזבח וכו'.</b> בפרק ג' דבכורות (דף כ\"ה) ואמרינן התם דקדשי בדק הבית אינם אסורים בגיזה ועבודה אלא מדרבנן וכתבו רבינו לקמן בפרק זה. \n",
+                "<b>ומ\"ש והגוזז את השור או העובד בצאן לוקה מן התורה.</b> שם מנין ליתן את של זה בזה וכו' ת\"ל לא תעבוד ולא תגוז. ופירש\"י וי\"ו מוסיף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ותולש אינו כגוזז.</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק קדשים וכו'.</b> הרי הם אסורים בגיזה ועבודה וכו'. בפ\"ב דבכורות (דף י\"ח:) ואיתיה בפ\"ק דמציעא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדית וכו' אינה מותרת בגיזה ועבודה וכו' עד ואינם יוצאים לחולין להגזז ולהעבד לעולם.</b> משנה פרק שני דבכורות (דף י\"ד) ופרק הזרוע (חולין דף ק\"ל): \n",
+                "<b>ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין.</b> בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף כ״ב) אמר ר' הושעיא המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה. ופירש״י המרביע שור פסולי המוקדשין שנפדה אפילו על מינו לוקה שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופים דתורת חולין ותורת קדשים יש עליו עכ״ל. ואיני יודע למה לא כתב רבינו שלוקה. \n",
+                "<b>ומה שכתב שאסור להרביע בבכור:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מותר לתלוש השיער לכתחלה וכו'.</b> בפרק ג' דבכורות (דף כ\"ה כ\"ו). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואותו השיער שתלש או שנשר וכו' הרי זה אסור בהנאה אפילו לאחר שישחטו מפני מומן וכו'.</b> שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים ואליבא דר\"י דאמר בגמרא אמר ר\"נ הלכה כר\"י הואיל ותנן בבחירתא כוותיה וכו' אמר ר\"נ בר יצחק מתני' נמי דיקא וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל צמר הנושר מהחטאת והאשם מותר וכו'.</b> שם בגמ'. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתלש מן העולה הרי זה ספק.</b> שם בעיא דלא איפשיטא: \n",
+                "<b>וכל שיתלש מכל הקדשים וכו' חוץ מן הבכור וכו'.</b> כתב הר\"י קורקוס ז\"ל שיש ללמוד כן מדקתני בברייתא בכור בעל מום משמע וכן מדנקט דוקא בכור מהטעם שנתבאר בבעיא עולה תמימה משמע דבבעלת מום ליכא ספיקא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט הבכור וכו'.</b> משנה בפרק ג' דבכורות (דף כ\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי בדק הבית וכו'.</b> מימרא דר״א שם (דף כ״ה) והעמידו אותה מדרבנן. ונתבאר גם בפ' ראשית הגז (חולין דף קל״ה): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש עובר למזבח וכו' והרי היא מותרת בגיזה וכו'.</b> פרק קמא דתמורה (דף י\"ב): \n",
+                "<b>הקדיש אבר אחד מן הבהמה וכו'.</b> שם בעיא דלא איפשיטא: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קדשים קלים אין מועלים בהם וכו'.</b> משנה בפרק קמא דמעילה (דף ו'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואין מועלין בדבר הנאכל.</b> נתבאר בפרק שקודם זה. \n",
+                "<b>ומה שכתב אפילו העלה אימורים שלהם למזבח קודם זריקה אין מועלין בהם עד שיזרוק הדם.</b> פרק המזבח מקדש (זבחים דף פ״ה:): \n",
+                "<b>הוציא אימוריהם לחוץ וכו'.</b> משנה בפירקא קמא דמעילה אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ר\"א אומר אין מועלין בהם וכו' רבי עקיבא אומר מועלין בהם ואמרינן בגמ' דר\"ע סבר אפי' זריקה שלא כתקנה מייתי לידי מעילה וידוע דהלכה כר\"ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהזריקה מועלת ליוצא בין להקל בין להחמיר</b> היינו לומר דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים כשיזרק הדם מועלים בהם ובשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים כשיזרק הדם אין מועלין בו וכדתנן בפ\"ק דמעילה אליבא דר\"ע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קדשי קדשים מועלים בהם וכו' עד מועלים בו והוא בבית הדשן.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן פרה אדומה וכו'.</b> בפ״ד דפרה שנינו לעולם מועלים בה וכו' עד שתעשה אפר. ובפ״ז דשקלים שנינו שהתקינו בית דין שלא יהו מועלים באפר פרה. וקאמר עלה בבבלי ובירושלמי בדין הוא שימעלו בה והם גזרו שלא ימעלו בה והתני' חטאת מלמד שמועלין בה בה מועלין ואין מועלין באפרה ובגמ' דידן פ' התכלת (מנחות דף נ״א נ״ב) מקשה על מאי דתנן שהוא תנאי ב״ד שלא יהו מועלים באפרה דאורייתא היא דתניא חטאת מלמד שמועלין בה היא בה מועלין באפרה אין מועלין אמר רב אשי שתי תקנות הוו דאורייתא בה מועלין באפרה אין מועלין כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מינה למכתן גזרו בה מעילה כיון דחזו דפרשי מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא ולפי זה הא דתנן שהוא תנאי ב״ד קאי אמאי דאוקמוה אדאורייתא. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו אע\"פ שהיא כקדשי בדק הבית,</b> קשה דמאי אע\"פ אטו קדשי בדק הבית מי לא מעלי בהו. ואפשר דה\"ק אע\"פ שאינה קדשי מזבח וגם אינה קדשי בדק הבית אלא דומה לקדשי בדק הבית וכיון שאינה קדשים ממש לא היה מן הדין שימעלו בה אלא דקרייה רחמנא חטאת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאת בהמה ואשם וכו' עד הוזה דמה אין בה מעילה.</b> משנה פ\"ב דמעילה (דף ט'). \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אסור ליהנות במוראתה ונוצתה וכו'.</b> בסוף תמורה (דף ל\"ד) עולת העוף שנתמצה דמה מוראתה ונוצה שלה יצאו מידי מעילה ואסיקנא דמ\"מ אסורים בהנאה משום דנקברים הם כדאמרינן בפ\"ק דיומא נבלעים במקומן וכל הנקברים אפרן אסור: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המנחות מועלין בהן משהוקדשו וכו' עד הותרו השירים באכילה ואין בהם מעילה.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף י'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם נפסלו השירים או חסרו וכו'.</b> סוף פירקא קמא דמנחות בעיא דלא איפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לחם הפנים מועלים בו משהוקדשו וכו' עד נזרק דם הכבשים הותרו באכילה.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנסכים מועלים בהם וכו'.</b> משנה בפרק שלישי דמעילה (דף י\"א). \n",
+                "<b>ומה שכתב מים שמנסכים בחג הסוכות וכו'.</b> גם זה משנה שם (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומה שכתב מועלין בכולן.</b> שם אהא דתנן נתנן בצלוחית מועלין בהם אמר ר\"ל אין מועלין אלא בג' לוגין ור' יוחנן אמר מועלין בכולן וידוע דהלכה כר\"י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לוג שמן של מצורע מועלין בו משהוקדש בכלי וכו' עד הותרו השירים באכילה.</b> ברייתא בפרק בית שמאי (זבחים מ\"ה) וכתנא קמא דרבי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (דף י\"א). \n",
+                "<b>ומ\"ש בין לפני כפרה בין לאחר כפרה.</b> שם בגמרא: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב״ד אותה מעילה אינה אלא מדרבנן והכי איתא ביומא עכ״ל. הוא בפ' הוציאו לו (יומא דף נ״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש יצא לנחל קדרון מועלין בו.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ״ש אבל המקיז דם לבהמת קדשים הרי הוא אסור בהנאה ומועלין בו.</b> מימרא שם (דף י״ב) ואיתא בפרק אין עומדין (ברכות דף ל״א) והכריח שם הר״ר יונה דמועלין בו מן התורה. וכתב הרא״ש דאפילו בדם קדשים קלים דאע״ג דליכא בהו מעילה איכא בהו איסורא דאורייתא x: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>העצמות והגידים והקרניים והטלפיים וכו' עד מועלים בהם לעולם.</b> בפ' המזבח מקדש (זבחים דף פ״ו) אהא דתנן העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפירשו לא יעלו אמרינן בגמרא אמר רבה וכו' לא שנו אלא שפירשו לאחר זריקה אבל פירשו קודם זריקה אתיא זריקה ושריתינהו וכו' מתיב וכו' עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהן לאחר זריקה אין מועלים בהן ושל עולה מועלים בהן לעולם אימא ושל עולה פירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה מועלים בהן לעולם ופליגא דר״א דאמר ר״א פירשו לפני זריקה מועלים בהם לאחר זריקה לא נהנים ולא מועלים ופירש״י לא שנו דקאמר פירשו ירדו ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח וכי פירשו ה״ל קדשים פסולים אבל פירשו לפני זריקה דכיון דבשעת זריקה לאו בני מזבח היו אתיא זריקה ושריתינהו להדיוט וכו'. עצמות קדשים הנאכלים כגון חטאת ואשם מועלים בהם דאין כאן שעת היתר לכהנים. ופליגא דר״א אדרבה. פירשו לפני זריקה מועלים בהם לעולם דכיון דפירשו ואינהו לאו בני הקטרה נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו קיימו עכ״ל. ובאמת כי סוגיא זו יש בה כמה תימה כמו שיראה המעיין. ומכ״מ רבינו נראה שפסק כר״א דאתי כרישא דברייתא דרב אדא בר אהבה ובעולה פסק כברייתא דרב אדא בר אהבה. וי״ל גבי קדשי קדשים דקאמר לפני זריקה מועלין בהם מה פירושו א״ת דמועלין בהם לעולם ואמאי לא שריא להו זריקה כי היכי דשריא בעולה וא״ת דמועלין בהם דקאמר אינו אלא עד שעת זריקה מדלא נקט בהו אין מועלין בהם לאחר זריקה כדנקט בעולה ונקט בהו מועלים משמע דלעולם מועלים בהם וא״כ תיקשי מה שהקשיתי מ״ש מעולה. ונ״ל דקושטא דמלתא דמועלין בהם דנקט בקדשי קדשים אינו אלא עד שעת זריקה כמו בעולה ודייק למינקט בהו מועלים בהם לומר שאע״פ שהם מקדשים הנאכלים מועלים בהם עד שעת זריקה. ובעולה נקט אין מועלים בהם לומר שאע״פ שהם מעולה שכולה כליל אין מועלין בהם לאחר זריקה: \n",
+                "<b>עצמות העולה שפקעו מעל גבי המזבח וכו'.</b> בפרק הנזכר בדף הנזכר במשנה איברים שפקעו מע\"ג המזבח קודם חצות יחזיר ומועלים בהם לאחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהם. ובגמ' (דף פ\"ו) אתמר פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן וכו' פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן רב חסדא אמר אין בהם עיכול לעולם מתקיף לה רב יוסף ומאן לימא לן דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול דילמא כל היכא דמשכחת להו משויא להו עיכול שלחו להו מתם הלכתא כרב יוסף אתמר נמי אמר רבי חייא בר אבא פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות לא נהנים ולא מועלים וכו' יוצאים מידי מעילה א\"ל רב פפא לאביי וכי מאחר דשלחו מתם הלכתא כרב יוסף ואמר רבי חייא בר אבא וכן תני בר קפרא רבה ורב חסדא במאי פליגי א\"ל בשמניח ע\"כ בגמרא. וקשה בעיני ליישב דברי רבינו על פי הדברים האלה כמו שהוא מבואר לכל מעיין. ומה שנ\"ל לומר על צד הדחק הוא שפסק כרב יוסף דאמרינן בגמרא דהלכתא כוותיה וכיון דרב יוסף סבר דחצות כל היכא דמשכחת להו משויא להו עיכול באיברים שפקעו יליף מינה רבינו לעצמות שפקעו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גחלת שפקעה מעל המזבח וכו'.</b> תוספתא פרק קמא דמעילה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל גחלת של קדשי בדק הבית מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין.</b> משנה בסוף מסכת יו\"ט (דף ל\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>דשן מזבח החיצון וכו'.</b> בפ״ב דמעילה (דף ט') אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח רב אמר אין מועלין בו ור״י אמר מועלין בו לפני תרומת הדשן כ״ע לא פליגי דמועלין בו כי פליגי לאחר תרומת הדשן וידוע דהלכה כר״י. ובפ' ב״ש (זבחים דף מ״ה) וברפ״ג דמעילה (דף מ״ו) קאמר סתם גמ' דתרומת הדשן אע״פ שנעשית מצותו מועלים בו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה לא נהנים ולא מועלים.</b> משנה במעילה פרק שלישי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום וכו'</b> הכי משמע בפ\"ג דמעילה (דף י\"ב). וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל איכא למידק שכתב רבינו בפ\"א שכל שקדם מום ��בוע להקדשו אין אסור בגיזה ועבודה אלא מדבריהם ואמאי הא אסור מן התורה למעול בו, וי\"ל דמיירי בשאינו נהנה מאותה גיזה ואותה עבודה א\"נ שאין בה שוה פרוטה. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל תורים שלא הגיע זמנם ובני יונה שעבר זמנם וכו'.</b> משנה פ\"ג דמעילה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קדשי מזבח שמתו וכו'.</b> מימרא דר\"י בפ\"ג דמעילה (י\"ב) ובריש מעילה שם. ואיכא למידק אמאי נקט רבינו קדשי מזבח הא ר\"י קדשים סתם נקט. וי\"ל דלרבותא נקט קדשי מזבח וכ\"ש קדשי בדק הבית ועוד משום דבהאי פירקא עסיק בדיני קדשי מזבח מש\"ה פתח בהו. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהם הקרבנות מועלים בהם מד\"ס בד\"א בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים וכו' כיצד קדשי קדשים שנפסלו קודם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אע\"פ שקיבל בצפון וכו' עד שהרי לא היה להם שעת היתר.</b> משנה בריש מעילה קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלים בהם שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון בצפון וקיבל דמן בדרום שחט ביום וזרק בלילה שחט בלילה וזרק ביום או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן מועלים בהם כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלים בה וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלים בה אי זו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאת ושיצאת ואי זו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקיבלו פסולים וזרקו את דמה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו או שזרקוהו פסולים אע\"פ שקיבלוהו כשרים.</b> שם נחלקו חזקיה ור\"י אי סגי בנראה לזריקה דהיתר זריקה שנינו או בעי שעת היתר אכילה דחזקיה סבר היתר זריקה סגי הילכך כל שנתקבל הדם שלא בהכשר סגי להוציא מידי מעילה ור\"י סבר דלא אלא שיזרק בהכשר ויותר באכילה ופסק רבינו כר\"י מפני ששם הביאו כמה ראיות לדבריו ואע\"ג דשנינהו חזקיה שינויי דחיקי נינהו ועוד דסוגיא דפי\"ב דמנחות כר\"י רהטא. ובגמ' אתמר עלו מהו שירדו רבה אמר אם עלו ירדו רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו אליבא דר' יהודה לא תיבעי לך דכ\"ע לא פליגי דאם עלו ירדו כי פליגי אליבא דר\"ש וכו' תנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם בשלמא לרב יוסף ניחא אלא לרבה קשיא מאי מועלים בהם מדרבנן ואע\"ג דהא דאוקימנא מתני' דקתני מועלין בהם מדרבנן אליבא דרבה הוא משמע דלרב יוסף מועלין בהם מדאורייתא ובמסקנא בגמרא אסיקנא לרבה בתיובתא והוי משמע לכאורה דכיון דהלכה כרב יוסף ולדידיה מועלין דקתני מתני' הוי דאורייתא הכי נקטינן כי דייקינן בה נקטינן דמועלים בהם דקתני מתני' היינו מדרבנן משום דהא דאוקימנא מתני' דמועלין בהם היינו מדרבנן לרבה אבל לרב יוסף הוי מדאורייתא היינו אליבא דר\"ש אבל לר' יהודה הא אמרינן דכ\"ע לא פליגי דאם עלו ירדו וא\"כ אין מועלין בהם מדאורייתא וכיון דקי\"ל הלכה כר' יהודה לגבי ר\"ש כל שלא היה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה אלא מד\"ס. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שיצא הבשר והדם כולו.</b> נ\"ל שט\"ס יש כאן וצריך להגיה או שיצא הדם והבשר כולו דגרסינן בפ\"ק דמעילה (דף ו' וז') אמר ר' יוחנן כי אמר ר\"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו אבל יצא כולו לא, ופירש\"י שיצא מקצת הבשר ולא יצא כולו דמיגו דמהניא זריקה למקצת שבפנים מהני נמי לההוא מקצת שיצא אבל יצא כולו לא וכו' דכמו דליתיה לבשר דמי אמר רב פפא לא אמר ר\"ע זריקה מועלת ליוצא אלא שיצא בשר אבל יצא דם אין זריקה מועלת ליוצא ותניא כוותיה משמע בהדיא דדם אפי' יצא מקצתו אין זריקה מועלת דהא בשר ��ין זריקה מועלת בו אלא ביצא מקצתו ובההוא גוונא אמר דבדם אין זריקה מועלת. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים וכו' שהרי היה לו שעת היתר לאכילה.</b> כלומר ואח\"כ זרק הדם וכמ\"ש לעיל בסמוך דזריקה מועלת כשיצא מקצת הבשר: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ב-ג)</small> קיבלו הפסולים את הדם וכו' עד ואין זריקת השירים מועלת.</b> בפ\"ק דמעילה (דף ה') ועיקרה פ\"ג דזבחים וכבר נתבאר דין זה פ\"א מה' פסולי המוקדשין: \n",
+                "<b>וכבר ביארנו שאין בקדשים קלים וכו' אבל קדשים קלים שנתפגלו אע״פ שנזרק הדם אין מועלין באימוריהם.</b> מימרא דרב גידל אמר רב בפ״ק דמעילה (דף ג') ואע״ג דאותביה רב פפא לאביי ואישתיק הא אמרינן התם דכי אתא אביי קמיה דרבי אבא שני ליה ואע״ג דבפ' התכלת (מנחות דף מ״ז) פריך מדרב גידל וקאמר ולא איתותב דרב גידל לאו למימרא דאיתותב דרב גידל ואידחי ליה אלא היינו לומר דכיון דאיכא תיובתא עליה דרב גידל אע״ג דשני לה בשינויא דחיקא לאו איהו כדאי למיפרך מיניה. ועוד י״ל דרב פפא הוא דאותביה לדרב גידל בפ״ק דמעילה ואיהו הוא דקאמר בפרק התכלת ולא איתותב דרב גידל משום דלא שמיע ליה שינויא דרבי אבא א״נ שמיע ליה ולא ס״ל אבל אנן דידעינן לשינויא דרבי אבא נקטינן שפיר כרב גידל אמר רב ולא דחינן ליה כיון דאיכא שינויא לתיובתיה ור' אבא ואביי ס״ל כוותיה ועוד דהתם בפ״ק דמעילה מייתי גמ' סייעתא להא דרב גידל. והר״י קורקוס ז״ל כתב שטעם רבינו משום דלא איתותב רב גידל אלא במאי דאמר בזריקת פגול אינה מוציאה אבל במאי דאמר אינה מביאה הלכתא כוותיה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו וכן אם יצא הדם וכו'.</b> ברייתא בפ\"ק דמעילה (דף ז'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חטאות המתות וכו' אסור ליהנות בהם ואם נהנה לא מעל.</b> משנה פ\"ג מעילה (דף י') ופ\"ד דתמורה (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה וכו'.</b> בסוף פ\"ק דמעילה (דף ז') ופירש\"י אלא ששחט שניהם בבת אחת כגון ששחטום שני כהנים כאחד דכחד גופא דמי דלא קדמה שחיטה של אחת לשל חבירתה אבל בזה אחר זה לא וכו' משום דבשעה ששחט הראשונה מיד נעשית השנייה מותר חטאת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל חטאת העוף וכו'.</b> משנה בזבחים פ\"ז (דף ס\"ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש חוץ מעולת העוף שנמלקה למטה כמליקת חטאת לשם חטאת.</b> שם במשנה פלוגתא דר\"א ור' יהושע ופסק כרבי יהושע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מנחה שנתפגלה וכו'.</b> נלמד ממה ששנינו בריש מעילה כמו שנתבאר בר\"פ זה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וכו' אבל אם נטמא הקומץ והקטירו וכו'.</b> משנה בפ\"ג דמנחות (דף כ\"ה) נטמא הקומץ והקריבו הציץ מרצה יצא והקריבו אין הציץ מרצה: \n",
+                "<b>יצאו השירים וכו'.</b> בתוספתא פ\"ד דמנחות נטמאו השירים והקטיר את הקומץ בשתיקה הכל מודים שאין מועלין בהם. ואיכא למידק שזה סותר מ\"ש בפ\"ב ואם נפסלו השירים או חסרו ואח\"כ הקטיר הקומץ הואיל והקטרה זו אינה מתרת השירים באכילה הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה וצ\"ע: \n",
+                "<b>כתב</b> הר\"י קורקוס ז\"ל יש לדקדק במ\"ש רבינו יצאו השירים או נטמאו ואח\"כ הקטיר הקומץ אע\"פ שהם אסורים באכילה אין מועלין וכו' ומ\"ש מיצא הבשר שנתבאר בסמוך שמועלין בו והרי בשר ושירים דין אחד להם שאם נטמא או יצא לא יזרק ואם זרק הורצה וכמ\"ש פ\"א מפסולי המוקדשין וכן דין השירים בפי\"א וכיון דגבי שירים חשיב קרב כמצותו כיון שבדיעבד הורצה ה\"ה גם לבשר. לכך נראה דהכא נטמא מקצתו מיירי רבינו שדינו [להקטיר] הקומץ לכתחלה כיון שנשאר במקומו וכמ\"ש גבי בשר וגבי קומץ וכבר נתבאר בראש הפרק כן גבי בשר והוא מ\"ש כאן גבי קומץ וזהו שקראו קרב הקומץ כמצותו כי דינו להקטירו לכתחלה וז\"ש אע\"פ שאסור באכילה דמשמע שזה הוא החידוש ותו לא וסמך על מה שביאר גבי בשר גם על מ\"ש שהרי קרב הקומץ כמצותו וזה אינו אלא בנשתייר עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנהנה מקדשי קדשים כולם וכו'.</b> פלוגתא דרב ולוי בפ\"ב דמעילה (דף ט') ופסק כרב דאמר מה שנהנה יפלו לנדבה ותניא כוותיה ואע\"ג דתניא כוותיה דלוי לא עדיפא כולי האי דמשמע דהוא גופיה תני לה דלמדים לפני חכמים היינו לוי כך כתב הר\"י קורקוס ז\"ל. ופירש\"י מה שנהנה כלומר קרן וחומש שחייב לשלם בשביל מה שנהנה יפלו לנדבה לקרבנות צבור. והתוס' פירשו לנדבה לעולות קיץ למזבח. \n",
+                "<b>ומה שכתב או שנהנה מן העולה כולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין יפול מה שנהנה לנדבה.</b> בתוספת' שאכתוב בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה.</b> שם בברייתא קרבנות צבור לצבור. ופירש רש\"י לנדבת צבור לשופרות, ובסוף תוספתא דמעילה דנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מקדשים קלים לאחר זריקת דמים מן העולה מן הקומץ ולבונה ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים יפלו ללשכה מקרבנות צבור יפלו לנדבה כך היא נוסחא דידן בתוספתא, וגירסת רבינו בתוספתא היתה מהופכת מנוסחא דידן ויש ראיה לנוסחת רבינו דבגמ' דידן תניא גבי הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים ומקדשים קלים לאחר זריקת דמים מה שנהנה יפלו לנדבה. ופירוש ללשכה מ\"כ בשם הרא\"ש דהיינו לבדק הבית לשיירי לשכה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נהנה קודם זריקה וכו'.</b> ה\"ז פטור. מימרא דרבא שם (דף י'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי המזבח חלבן וביציהן וכו'.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (דף י\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך ולד הקדשים וכן ולד המעשר לא יינק מאמו.</b> גם זה משנה שם (דף י\"ג). \n",
+                "<b>ומ\"ש ויש לאדם להתנדב ולומר וכו'.</b> זהו פירוש רבינו במה ששנינו שם ואחרים מתנדבים כן ורש\"י פירש בע\"א: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד יהיה הקדש לולדות הקדשים א\"א ואם יאמר יהיה הקדש לולדות וכו'. ויש לתרץ שמ\"ש רבינו יהיה הקדש היינו לומר יהא מזומן וכדברי הראב\"ד. ועי\"ל שאפי' יאמר יהיה הקדש כיון שסיים ביה לולדות הואיל ותכף תיבה זו לזו ולכך נתכוין מתחלה דבריו קיימין וכדא\"ר יוסי בתמורה (דף י\"א) גבי האומר עולה היא וולדה שלמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים וכו'.</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפריש מעות לחטאתו וכו'.</b> בריש תוספתא דמעילה. \n",
+                "<b>ומ\"ש הפריש לשלמיו אין מועלין בהם.</b> משנה במעילה פרק ג' (דף י\"א) המפריש מעות לנזירותו לא נהנים ולא מועלים מפני שהם ראויים לבא כולם שלמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח הרי זה ספק וכו'.</b> בפ\"ק דתמורה (דף י\"א) בעיא דלא איפשיטא. ודע דבספרי רבינו כתוב לפיכך תקבר וט\"ס הוא וצריך להגיה לפיכך תקרב וכך מצאתי בספר ישן וכך הם דברי רבינו בהל' ערכין פ\"ה ושם ובפט\"ו ממעשה הקרבנות ביאר היאך תקרב. ומה שיש לדקדק בדין זה כתבתי שם. \n",
+                "<b>ועל מ\"ש רבינו ואם נפדה אין מועלין בפדיונו</b> כתב הראב\"ד א\"א למה אין מועלין בפדיונו וכו'. וטעם רבינו דשמא לא פשטא בכולה ונמצא שדמיה חולין זולת דמי אותו אבר ולפי זה צ\"ל דאין מועלין בפדיונו היינו בדמי אותה בהמה כל היתר על דמי אותו אבר. ועוד י\"ל דבכלל צדדי הבעיא הוא שכיון שדבריו סותרים את דבריו שאמר לדמיו ואמר למזבח דילמא לא חיילא קדושה כלל. והר\"י קורקוס ז\"ל תירץ שכיון שאינו ראוי לפדיון דשמא לא פשטה קדושת הגוף בכולו נמצא שאינו תופס פדיונו ואין דמים אלו דמי פדיון אלא דמים אחרים וחולין הם עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש מעות לנזירותו וכו' עד ומועלין בהם.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (דף י\"א) המפריש מעות לנזירותו לא נהנים ולא מועלים מפני שהם ראויים לבא כולם שלמים מת והיו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח וכו' דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהם. ופי' רש\"י המפריש מעות ולא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים לא נהנים ולא מועלים בכל אותם מעות מפני שהם ראויים להביא כולם שלמים כלומר דבכל מנה ומנה מצינן למימר זה הפריש לשלמים ושלמים קדשים קלים נינהו ואין בהם מעילה וכו'. ומ\"ט אזיל לקולא דאי אמרת נימא דכולם ראויים להביא עולה ואיכא מעילה בכולהו מכל מקום דמי שלמים איכא בינייהו דאינם בני מעילה ואי מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דקא מייתי חולין לעזרה הלכך לקולא דלא נהנין ולא מועלין. מעות סתומים דלא פריש יפלו לנדבה דהלכה היא בנזיר דמי חטאת ילכו לים המלח דחטאת שמתו בעליה היא. דמי עולה יביאו עולה דדורון בעלמא היא דלאו לכפרה אתיא. וכתבו התוס' מפני שהם ראויים לבא כולם שלמים דכיון דלא פירש אם ירצה יביא כל המעות לשלמים. ובפרק רביעי דנזיר (דף כ\"ד כ\"ה) אהא דתנן היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה פריך והלא דמי חטאת מעורבים בהם אמר ר\"י הלכה היא בנזיר, ופירשו רש\"י והתוספות הלכה למשה מסיני הוא דסתומים יפלו לנדבה אף על פי שדמי חטאת מעורבים בהם: \n",
+                "<b>אמר אלו לחטאתי והשאר וכו' עד ואם מת יפלו לנדבה וכו' ומועלים בהם.</b> תוספתא פירקא קמא דמעילה אלא שיש בה קצת טעות סופר ואיתא בפרק ד' דנזיר כלשון רבינו. ואיכא למידק למה מועלין בשאר בכולן והלא סתומים הם ומ\"ש ממה שנתבאר בסמוך דסתומים אין מועלין בהם, וכתבו התוס' דמיירי במת דליכא למימר ביה מימליך ומייתי שלמים וכ\"כ בתוספתא פירקא קמא דמעילה ועוד דשאני הכא שאמר והשאר לשאר נזירותי משמע דלכל הנשאר עליו קאמר ועוד שכיון שהתחיל לפרש השאר נמי הוו כמפרש שכל חיובו מביא במעות אלו. \n",
+                "<b>ומה שכתב הפריש מעות ואמר אלו לחטאתי וכו' ומועלין במקצתן.</b> יש לתמוה ודלמא אותו מקצת מאשר ייחד לשלמים ואין בו מעילה ולא יביא קרבן מעילה מספק דילמא מייתי חולין בעזרה כדאמרינן לעיל בסמוך. ותירץ הר\"י קורקוס ז\"ל דאפשר דמקצתן דקאמר היינו כשהם יותר מדמי שלמים אי נמי שכיון שנתערבו בכל זוז יש בו חטאת ועולה ושלמים. והראשון נראה יותר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש אחד ממחוייבי קינין וכו' ומועלין במקצתן.</b> מבואר דטעמא משום דליכא בהן שלמים אלא חטאת ועולה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם מתו יפלו לנדבה</b> טעמא מפרש בפרק ד' דנזיר כמו שכתבתי בסמוך הלכה היא בנזיר ומסיק שם דהלכה היא בחייבי קינים נמי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש חטאת על אכילת חלב וכו'.</b> ברייתא וגמרא בסוף כריתות (דף כ\"ז). \n",
+                "<b>ומ\"ש הפריש מעות לחטאת ��לב וקנה בהם חטאת דם וכו'.</b> שם בברייתא. \n",
+                "<b>ומ\"ש לחלק בין שוגג למזיד.</b> שם בתוספתא. ופירוש לא מעל היינו לומר דבאותו מעשה שעשה לא מעל אלא שבגמרא תלי כפרה במעילה ורבינו עשה בהפך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש שתי סלעים לאשם וכו' עד ויפלו לנדבה.</b> משנה וגמרא שם (דף כ\"ו:) \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנהנה מדמי חטאת וכו' וכן אם נהנה מדמי אשם עד שלא קרב אשמו יוסיף חומש ויביא בדמיו אשמו.</b> כך היא הנוסחא הנכונה בדברי רבינו ובספרים כתוב ויביא בדמיו חטאתו והוא ט\"ס. ודינין אלו ברייתא בפ\"ב דמעילה (דף ט') הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת עד שלא קרב אשמו יוסיף ויביא אשם קרבה חטאתו ילכו לים המלח כבר קרב אשמו יפלו (דמיו) לנדבה וכו' קרבנות המזבח למזבח קרבנות בדק הבית לבדק הבית. ופי' רש\"י כגון שנהנה ממקצת הדמים שהפריש לחטאתו או לאשמו אם נודע לו שמעל קודם שקרב החטאת והאשם מהשאר מוסיף הקרן והחומש על המעות שנשארו ויביא בכולן החטאת או האשם ואם לא נודע לו עד אחר שהקריב חטאתו א\"נ נודע לו קודם אלא שלא בא לשלם עד שקרבה ה\"ל חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וים המלח למעות במקום מיתה לבהמה אבל באשם קי\"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה ויפלו דמיה לנדבה הילכך מעות אלו יפלו לנדבה ובגמרא העמידו רישא זו אליבא דר\"ש וס\"ל כל חטאת שכיפרו בעליה באחרת תמות ולכך מעות ילכו לים המלח כיון שהיו ראויים להכלל עם החטאת ולא נכלל וקרבה החטאת אבל חכמים שסוברים שלא אמרו חטאת שכיפרו בעליה מתה אלא באבדה ונמצאת אחר כפרה ה\"נ לא ילכו לים המלח והיינו סיפא דכל קרבנות מזבח למזבח דמשמע בין קודם כפרה בין לאחר כפרה והעלה אביי דרישא ר\"ש וסיפא רבנן ואחר כך אמרו שם (דף מ\"ד) אמר רבא הא דאמרת כבר קרבה חטאתו ילכו לים המלח ה\"מ דאתיידע ליה קודם כפרה אבל (אתיידע ליה) לאחר כפרה יפלו (דמים) לנדבה שאין מפרישין בתחילה לאיבוד. פי' שכשנודע קודם כפרה ה\"ל להוסיף קרן וחומש על דמי חטאת שהרי לא היתה תחלת הפרשתן לאיבוד וכיון שלא הוסיף הוי כחטאת שכיפרו בעליה ולמיתה אבל כשנודע לו אחר שקרב חטאת אם מתה ילכו לים המלח נמצא תחלת הפרשתן לאיבוד הילכך יפלו לנדבה. ויש לתמוה על רבינו כיון שהלכה כרבנן דאין חטאת שכיפרו בעליה מתה אלא כשנמצאת אחר כפרה כמו שנתבאר בפרק רביעי מפסולי המוקדשין איך כתב רישא דברייתא ודברי רבא דכולהו בדרישא שייכא דאילו לרבנן דסברי שכל שנמצאת קודם כפרה אינה מתה ה\"ה כאן שנודע לו קודם כפרה אין הולכות לים המלח דרישא ודברי רבא ע\"כ אדר\"ש קיימי. ותירץ הר\"י קורקוס ז\"ל שסובר רבינו שכיון שרבא אמר סתם הא דאמרת ה\"מ וכו' אבל וכו' מ\"ט אין מפרישין וכו' ודאי דלהלכה אמר כך ולא אליבא דר\"ש בלחוד ופליג אדאביי דמוקי רישא כר\"ש דוקא וסבר רבא דרבנן מודו בכי הא דדוקא באבדה הוא שאמרו כן לפי שחטאת זו היתה עיקר חטאת ואינה יוצאה מדין חטאת ואין אומרין שתמות אלא א\"כ היתה אבודה בשעת כפרה שהרי נדחית לגמרי מהקרבה אבל מעות אלו לא הפרישן לקנות חטאת ובכל דהו אזלי לים המלח ומודו רבנן לר\"ש בכי הא. א\"נ י\"ל דדמיא הא מילתא להא דאמר רב הונא שאם משך אחת מהן דכ\"ע מודו שהשנייה מתה אף על פי שנמצאת קודם כמו שנתבאר פרק רביעי דתמורה ופרק רביעי מפסולי המוקדשין וטעמא משום דדחיה בידים היא ולא נחלקו אלא בבא לימלך וה\"נ כיון שנודע לו והיה יכול להוסיף בחטאת ולא הוסיף ולא בא לימלך הא דחנהו בידי�� ואביי אפשר דפליג עלה אבל רבא סבר כרב וברייתא כרבנן ומפרש דינא אליבא דהלכתא. גם מדברי המקשה שם יש קצת סיוע לזה שלא הקשה אלא משום דמשמע ליה דכל קדשי מזבח למזבח בכל גוונא רישא ר\"ש היא ופליגא אסיפא וע\"ז תמה רישא ר\"ש וסיפא רבנן וא\"ל אין אבל אם הסיפא לא מיירי בכל גוונא פירוש דלא הוי כללא דסיפא גוונא דרישא לא אצטרכינן לאוקמה רישא ר\"ש וסיפא רבנן כדפרישית דלא דמי עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וכו'.</b> בפסחים פרק האשה (דף פ\"ט:) ואיתיה בתוספתא דפסחים פ\"ז: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש מעילה בנדרים וכו'.</b> בעיא דאיפשיטא בפרק אין בין המודר (נדרים דף ל״ה). \n",
+                "<b>ומה שכתב לפיכך אין לה פדיון וכו' עד לפיכך יש לה פדיון.</b> שם: \n",
+                "<b>היתה לפניו ככר של הפקר וכו' עד לפי טובת הנייה שבה.</b> מימרא דרבה שם (דף ל\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לחבירו ככרי עליך הקדש וכו'.</b> שם בעיא דאיפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן כל כיוצא בזה משאר הקונמות וכו'.</b> טעמו משום דלישנא דברייתא וגמרא יש מעילה בקונמות. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכל דברים הנאסרים עליו מנדר כזה מצטרפים וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינם נקצצות וכו'.</b> משנה וגמרא פרק ג' דנדרים (דף כ\"ח). \n",
+                "<b>ומה שכתב וכיון שנקצצו אינם צריכים פדיון וכו'.</b> שם (דף כ\"ח כ\"ט) פלוגתא דאמוראי ופסק כעולא דמשמע התם דרבא דהוא בתרא סבר כוותיה. \n",
+                "<b>ומ\"ש במה דברים אמורים בשפדאן המקדיש אבל אם פדאן אחר וכו'.</b> מימרא דר' יוחנן שם (דף ל'): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחד המקדיש לבדק הבית וכו'.</b> משנה בפרק ג' דמעילה (דף י\"ג). וציר וחומץ שכתב רבינו. בת\"כ פרשת ויקרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל קדשי בדק הבית וכו'.</b> משנה בפרק ד' דמעילה (דף ט\"ו): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל והאכיל את חבירו וכו' עד ומעל.</b> משנה בספ\"ה דמעילה (דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע וכו'.</b> ברייתא שם (דף י\"ח): \n",
+                "<b>הדש בשדה הקדש מעל וכו'.</b> פ\"ג דמעילה (דף י\"ב). \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שהאבק של השדה מועיל לשדה פי' שהאבק של השדה מועיל לאותו דבר שנידש בשדה. ומ\"ש וכן אם חרש וכו': הדר במערת הקדש.</b> ספ\"ה דמעילה (דף כ'). \n",
+                "<b>ומ\"ש או בצל אילן או שובך.</b> בתוספתא דמעילה פ\"ק הדר בצלו של שובך או בצלה של מערה לא נהנין ולא מועלין. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל אבל המקדיש עצים ואבנים וכו'.</b> שם בגמרא פ\"ה. ואיכא למידק דהא לא חילק ר\"ל בכך אלא כי היכי דלא תסייעיה לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו ומאחר שרבינו פסק בפ\"ח מע\"ז כרב לא ה\"ל לחלק בכך כאן. וי\"ל דמשמע לרבינו דהא דמפליג ר\"ל לא לדחויי דלא תסייעיה לרב בלחוד אמרה אלא לקושטא דמילתא אמרה ולישנא דידיה הכי מוכח דאמר התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דקושטא הכי הוא. ויש סעד לזה מדהוה מצי לשנויי הנאה הנראית לעינים אסרה תורה כדשני לעיל ושני התם כשהקדישו ולבסוף בנאו משמע דהכי ס\"ל ולפיכך פסקה רבינו ואפ\"ה לא דחאה לדרב משום דלא אשכחן דפליג עליה בהדיא ואית לן למימר דטעמא משום חומרא דע\"ז: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גדולי הקדש מועלין בהם וכו'.</b> משנה בפ״ג דמעילה (דף י״ג) פלוגתא דת״ק ור' יוסי ופסק כר' יוסי וצר��ך טעם למה. והר״י קורקוס ז״ל כתב שטעמו משום דבפרק הספינה (בבא בתרא דף ע״ט) הובאה משנה זו ושנו הרישא בשם ר״י ושנו בברייתא אמר רבי נראין דברי ר״י לר' יוסי בבור ושובך משמע דקים ליה דת״ק היינו ר״י וידוע דר״י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי גם שם העלה רבה דפליגי ת״ק ורשב״א דבבור ושובך דוקא פליגי אבל בשדה ואילן ד״ה מועלין במה שבתוכן דגידולי הקדש הם הילכך הכי נקטינן גם פ״ד דפסחים נתבאר שמועלין בגדולי הקדש גבי שלשה דברים שעשו אנשי יריחו גם בתמורה פ״ז שנינו ומועלים בגידוליהם הילכך כרבי יוסי נקטינן עכ״ל x: \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל המקדיש בור ריקן וכו'.</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן הזבל והפרש וכו'.</b> שם (דף מ\"ו:) ופירש\"י הזבל הוא הפרש של קדשים שהוא בחצר ה\"ה בכל מקום אלא שדרכו בחצר של הקדש. ומצאתי כתוב ללשכה לא לקיץ המזבח קאמר דא\"כ הל\"ל לנדבה אלא לשיירי הלשכה: \n",
+                "<b>מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש וכו' עד ולא מועלין.</b> משנה פ\"ג דמעילה שם: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ערבה הגדילה א\"א זה שיבוש שלא נאמר במשנה וכו'. ואיני יודע למה יאמר שהוא שיבוש למי שיפרש פירוש אחר שלא כפירושו: \n",
+                "<b>אילן של הדיוט הסמוך לשדה הקדש וכו'.</b> ג״ז משנה שם שרשי אילן של הדיוט באים בשל הקדש ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנים ולא מועלין. ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ״ו:) מקשה דמרישא משמע דבתר אילן אזלינן ובסיפא משמע דבתר קרקע אזלינן ומשני כאן בתוך ט״ז אמה כאן חוץ לט״ז אמה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קן שבראש האילן של הקדש וכו'.</b> משנה בפ\"ג דמעילה (י\"ג:) קן שבראש אילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשרה יתיז בקנה ומוקי לה בגמ' אליבא דר\"י ההיא של אשרה יתיז בקנה בדאייתי עצים מעלמא ומקשה א\"ה אמאי של הקדש אין נהנין ואין מועלין אלא בגידולין הבאים לאחר מכאן וקסבר אין מועלין בגידולין ה\"נ מסתברא וכו' א\"ר אבהו א\"ר יוחנן לעולם דאייתי מעלמא ומאי יתיז יתיז אפרוחים ואסיקנא אפרוחים כאן וכאן מותרין ביצים כאן וכאן אסורים אמר רב אשי אם אפרוחים צריכין לאימן כביצים דמו ומשמע דקן דאייתי עצים מעלמא נהנים ממנו ויש לתמוה על רבינו שסתם וכתב שאין נהנים בו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ח-ט)</small> המקדיש את היער וכו' עד ולא בנביה.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד והוא הגוף הקשה א\"א אינו כן אלא העלה הנובל וכו'. ואין משם ראייה דהכא גריס רבינו נבייה בבי\"ת. והר\"י קורקוס ז\"ל כתב וז\"ל רבינו כתב במשנה שיש גורסין נוייה שזו החתירה הקשה דומה לנוייה שהיא בפני עצמה בתוך הפרי עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש את עבדו וכו'.</b> בפירקא קמא דסנהדרין (דף ט״ו) ובפרק השולח (גיטין דף ל״ט) פלוגתא דתנאי ופסק כתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורע פירות הקדש וכו'.</b> פ\"ט דתרומות גדולי הקדש ומע\"ש חולין ופודה אותם בזמן זרעם. ופירש ר\"ש כגון שזרע סאה והוסיף כמה סאין א\"צ לפדות אלא סאה אחת, ובתוספתא דתרומות פ\"ח גידולי הקדש אין חייבין עליהם קרן וחומש [על מקום אחר] אלא לפי חשבון וחייבים בחלה הידים וטבול יום אין פוסלין בהם כדרך שפוסלין בחולין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שמרים של הקדש וכו'.</b> ברייתא בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ״ז). \n",
+                "<b>ומ\"ש והנהנה לא מעל.</b> כן פירש\"י דחומרא היא מדרבנן ומיהו אם נתן ג' ומצא ד' יין גמור הוא. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דהא דאין מועלין בלא מצא ד' וסתמו הכי הוא. \n",
+                "<b>ומ\"ש במה דברים אמורים בקדשי בדק הבית וכו'</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש תרנגולת למזבח וכו'.</b> משנה וגמרא פ\"ג דמעילה (דף י\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כתנות כהונה שבלו וכו'.</b> בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי עכו\"ם אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהם.</b> בפ' ב\"ש (זבחים מ\"ה) ובריש תמורה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם קדשי מזבח הן וכו'.</b> שם פלוגתא דר\"ש ור' יוסי ופסק כר\"ש ואיני יודע למה ואפשר שטעמו משום דבסוף פרק קמא דערכין (דף ה':) מייתי ברייתא סתמא כר\"ש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קול ומראה וריח וכו'.</b> פ' כל שעה (פסחים דף כ״ו.) ובפ״ק דכריתות (דף ו'.) ופירשו שם דקודם שתעלה תמרתו מועל: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יש דברים שהאדם נהנה בהם ולא יפגמו וכו' עד בדבר עצמו.</b> משנה בפ\"ה דמעילה (דף י\"ח): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קדשי קדשים התמימים וכו'. x</b> שם במשנה (דף י\"ח.) תלש מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל ובגמרא (דף י\"ט:) מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב אמר רב פפא בבעלת מום עסקינן. ופירש\"י מכדי בחטאת בהמה תמימה מיירי מתני' וכו' עד הילכך לא תני בה עד שיפגום: \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד קדשי קדשים התמימים א\"א זה אמרו מעצמו ואין לו סמך וכו'. ואני שמעתי ולא אבין שהרי דברי רבינו מבוארים בגמ' שכתבתי בסמוך והיאך כתב עליו שמעצמו אמרו ואפשר שלא היה כתוב כן בנוסחא שלו. ועל מ\"ש שהקרבן התמים וכו' אפשר שיפול בו מום, כתב בעל מ\"ע דהשתא מיהא תמים הוא ואין לנו בהקדשות אלא מקומו ושעתו כדאיתא בתוספתא רפ\"ב דמעילה ובשעה שנהנה פגם ועוד תניא התם ועוד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המועל בקדשי וכו'.</b> בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ב:) תנן המקדש וכו' בהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג קידש במזיד לא קידש ובגמרא (דף נ״ה) פסק הלכה כרבי יהודה דאמר הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל. \n",
+                "<b>ומה שכתב במה דברים אמורים בשמעל בקדש והוציאו בתורת חולין והקנהו לאחר.</b> בפ\"ה דמעילה (דף כ') תנן נטל פרוטה של הקדש ה\"ז לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופירש\"י הנותן מעל שהוציאה לחולין. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אם נהנה בו ופגמה ולא הקנה לאחר יש בו מועל אחר מועל ואין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי תשמיש בלבד כיצד בקע בקורדום וכו'.</b> שם במשנה (דף י\"ט:) אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת כיצד רכב על גבי בהמה ובא חבירו ורכב ובא חבירו ורכב כולם מעלו שתה בכוס של זהב ובא חבירו ושתה ובא חבירו ושתה כולם מעלו תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו: \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד על דברי רבינו א\"א בכל זה יצא מכלל משנתנו. ואני אומר שמ\"ש ובודאי בהמה דומיא דכלי שרת אינו הכרע דמדקתני רכב על גבי בהמה משמע דבבהמה טמאה איירי שדרכה ברכיבה ולא בבהמה טהורה שאין דרכה ברכיבה. ועוד דבהמה תמימה בהדיא קתני לה תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש וכו' כולם מעלו ואם כן כי קתני רכב על גבי בהמה ע\"כ בבהמה טמאה היא, ועל פי הדברים האלה אין התוספתא סותרת המשנה דכי קתני מתני' ובא חבירו ורכב בבהמה טמאה מיירי שאינה קדושה אלא קדושת דמים דומיא דבקע בקרדום דקתני בתוספתא וכיו�� דבהמה דקתני במתני' אינה טהורה שקדושה קדושת הגוף אלא טמאה שאינה קדושה אלא קדושת דמים הוא הדין לכלי שרת דקתני מתני' בכלי תשמיש איירי שאינם קדושים אלא קדושת דמים ויש בהם מועל אחר מועל ובזה באו מוסכמים המשנה והתוספתא. אך קשה לזה דאמרי' בגמ' מני מתני' ר' נחמיה היא וכו' עד לא כ\"ש ופירש רש\"י אם אחרים מביאין לקדושתן כלומר כיון דכלי שרת חמירי וכו' משמע בהדיא דכלי שרת דתנן במתני' בכלי שרת ממש הוא. לכן נראה שרבינו מפרש דכלי שרת דמתני' כלי שרת ממש הם וכבר הזכירה רבינו בסמוך לקמן ואף על פי שכתבו בלשון יראה לי היינו לענין שאם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולם מעלו אבל לענין שיש בו מועל אחר מועל מדינא הוא מאחר שהיא קדושה קדושת הגוף וכלי תשמיש שכתב כאן היינו כגון קרדום וכיוצא בו שאינם קדושים אלא קדושת דמים וכדאיתא בתוספתא והוא נלמד ממתני' דקתני על גבי בהמה ומיירי בבהמה טמאה שאינה קדושה אלא קדושת דמים וכדפרישית ומינה נילף לכלי תשמיש שאינם קדושים אלא קדושת דמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב נטל הקורדום ונתנו לחבירו וכו' נטל הכוס ונתנו לחבירו וכו' נתן החמור לחבירו מתנה וכו'.</b> בתוספתא דמעילה פרק שני והוא נלמד מהמשנה שכתבתי בסמוך נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן המשאיל קרדום של הקדש וכו'.</b> בפרק השואל (דף צ\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמת קדשי מזבח וכו'.</b> משנה בפ\"ה דמעילה (דף י\"ט) תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולם מעלו: כתב</b> הראב\"ד דבר זה לא נמצא לו יסוד וכו'. והנה הראב\"ד עצמו מצא לו יסוד מהתוספתא. ומ\"ש אבל ק\"ל מ\"ש עולה, מדברי רבינו נראה דלאו דוקא עולה אלא ה\"ה לכל קדשי מזבח וחדא מקדשי מזבח נקט. אבל עדיין קשה דלא ה\"ל למינקט אלא קל שבכולן ומינה נילף לחמורים ואמאי נקט עולה שהיא חמורה שבכולן. וכתב הר\"י קורקוס ז\"ל דטעמא משום דפתח בה קרא בתחלת הקרבנות. ודע שיש נוסחא בספרי רבינו שגורס בהמת קדשי קדשים והיא גירסא נכונה דאילו קדשים קלים אין מועלין בהם עד שיזרק הדם כדתנן בפ\"ק דמעילה (דף ו'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בהמת קדשי קדשים שנפל בה מום וכו'.</b> בספ\"ה דמעילה (דף כ') פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרו חכמים שהנוטל אבן וכו'.</b> בפרק ה' דמעילה שם תנן נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ובגמרא ומאי שנא הוא ומאי שנא חבירו אמר שמואל בגזבר המסורות לו עסקינן, ומשמע לרבינו דכי פריך מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו היינו לומר דכשם שהוא מעל היה ראוי לומר חבירו מעל גם כן ואוקמוה בגזבר המסורות לו הא בשאר כל אדם שניהם מעלו. ויש סיוע לפירוש רבינו ממה ששנינו בתוספתא פרק חמישי דמעילה וכתבה רבינו בסמוך המפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל. והוקשה לרבינו דכיון דקיימא לן אין מועל אחר מועל בדבר שקדוש קדושת דמים היאך מעלו שניהם ולכך העמידה במועל בזדון, וק\"ל אם כן אמאי דחיק גמרא לאוקמיה בגזבר לישני דהכא במאי עסקינן בשוגג דאין בו מועל אחר מועל. ואפשר שטעמו של רבינו משום דהא לא איצטריכא לתנא לאשמועינן הכא דהא אשמעינן לעיל בההוא פירקא. ובענין מה שהעמידה בגזבר המסורות לו מפרש רבינו דקאי למקבל האבן או קורה לפי שלא נהנה בנתינה זו שנתן לו שתחת ידו היתה קודם שיתננה לו. אבל רש\"י פירש מאי שנא דכי נטלה הוא לא מעל ומאי שנא דכי נתנה לחבירו מעל בגזבר המסורות אותו אבן או קורה עסיקינן דכי נטלו הוא עדיין ברשותו הם וברשות הקדש נינהו כמתחלה אבל כי נתנו לחבירו הרי שיצאו מרשות הקדש לחול עכ\"ל. והראב\"ד כתב ונתנה לחבירו שניהם מעלו א\"א אף בזה עזב כל הדרך הסלולה וכו'. טעמו מפני שהוא מפרש דכי פריך מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו היינו לומר שכיון שנטלה הוא מעל אף על פי שלא נתנה לחבירו כמ\"ש לקמן בסמוך. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו הנוטל פרוטה של הקדש על דעת שהיא שלו וכו' עד בכל עת שירצה.</b> משנה בפרק ה' דמעילה (דף כ'): \n",
+                "<b>וכתב</b> הראב\"ד נטל אבן או קורה א\"א זו היא שהעמידו בגמרא בגזבר וכו'. וכבר נתבאר זה בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות וכו' עד ואם מישראל לא מעל.</b> בפ' הזהב (בבא מציעא דף מ״ח). ויש לתמוה דהתם אליבא דר״ל דאמר משיכה קונה מן התורה קיימינן ואנן קיימא לן כר״י דאמר דבר תורה מעות קונות: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא מעות הקדש בצרכיו וכו' לפיכך המביא מנחות ונסכים וכו'.</b> תוספתא פירקא קמא דמעילה וכחכמים ובגמרא פרק הנהנה (דף י\"ט) פלוגתא דר\"ש ור\"י והלכה כר\"י דאמר הכי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב נתן שקלו ממעות הקדש כשיתרמו התרומה וכו'.</b> בפרק ב' דשקלים תנן x השוקל שקלו מן ההקדש אם נתרמה תרומה ואחר כך קרבה הבהמה מעל. \n",
+                "<b>ומ\"ש שאינו מועל עד שיקנו בהמה ויזרוק דמה.</b> הוא ע\"פ מה שנתבאר לעיל בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש שקלו וכו'.</b> תוספתא פ\"ק דמעילה. וכתב הראב\"ד בין הוא בין חבירו מעל א\"א זה מן הטעות הראשון עכ\"ל. כלומר דאזדא רבינו לטעמיה שפירש במאי דפריך בגמ' מ\"ש הוא ומאי שנא חבירו דהיינו לומר דהל\"ל שניהם מעלו. ויש לתמוה על הראב\"ד שמאחר שדברי הרמב\"ם פה הם דברי התוספתא לא הל\"ל שהם טעות אדרבה ה\"ל ללמוד מתוספתא זו שפירוש רבינו בההיא פירכא אמת: \n",
+                "<b>נתנו לחבירו לשוקלו וכו'.</b> משנה בפ\"ב דשקלים שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולעולם אין מועלין בשיירי הלשכה.</b> בירושלמי פ\"ב דשקלים ובגמרא פ\"ב דקידושין (דף נ\"ד) פלוגתא דרבי יהודה ורבי מאיר והלכה כרבי יהודה דאמר הכי. \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין וכו' עד ואם לא עשו שליחותו בעה\"ב פטור.</b> משנה בפ\"ב דמעילה (דף כ'): \n",
+                "<b>אמר לשלוחו תן לאורחים חתיכה חתיכה של בשר וכו'.</b> שם במשנה אמר תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר להם טלו שתים שתים והם נטלו ג' ג' כולם מעלו ובגמ' ש״מ מוסיף על שליחותו הוי שליח אמר רב ששת דאמר שליח טלו אחת מדעתו ואחת מדעתי. פירוש ש״מ מוסיף על שליחותו הוי שליח ותפשוט הא דאיבעיא לן בפ' אלמנה ניזונית (כתובות דף צ״ח:) האי מאן דאמר לשלוחיה זיל זבין לי ליתכא דארעא ואזל זבין ליה כורא שהוא פי שנים מי אמרינן מוסיף על דבריו של משלח הוי וליתכא מיהא קנה או דילמא מעביר על דבריו וליתכא נמי לא קנה. ורבינו פסק בפ״א משלוחין דמוסיף על שליחותו הוי וטעמו משום דבפ' אלמנה ניזונית (כתובות דף צ״ט) אמרינן א״ד הא לא תיבעי לך וכו' דודאי מוסיף על דבריו הוי ומשמע דכי אמר ש״מ מוסיף על שליחותו הוי שליח מדקתני דבעה״ב נמי מעל דייק דאת״ל מעביר על דבריו הוי לא מעל בעה״ב ושני רב ששת דמה�� לא תפשוט דאפי' את״ל דמוסיף על שליחותו לא הוי שליח שאני הכא דא״ל טלו אחת מדעתו ואחת מדעתי דכיון דא״ל בהדיא אחת מדעתו הרי נעשה שליחותו של בעה״ב בפירוש ומש״ה מעל אבל אם היה אומר סתם טלו שתים אפשר דהו״ל מעביר על דבריו של בעה״ב ולא מעל בעה״ב והכי אמרינן בהדיא בגמ' בפ' אלמנה נזונית. והשתא כיון שרבינו פסק דמוסיף על דבריו הוי כשפסק דבעה״ב חייב בכל גוונא שפיר. אבל מה שפסק ברישא שהשליח פטור קשה דהא אפי' אי הוי מוסיף מעל על מה שהוסיף. וכתב הר״י קורקוס ז״ל שאפשר לומר שדעת רבינו דאוקמתא דרב ששת לאו לדחויי דלא תילף דמוסיף הוי אמר כן אלא כי היכי דלא תיקשי כיון שזה לא עקר השליחות למה מעל דהא תנן עשה שליחותו בעה״ב מעל ולא השליח ומשמע ליה אפילו הוסיף על מה שצוה דלאו דוקא צוה כן אלא שלא יפחות לזה העמידה בשאמר טלו אחד מדעתי וכיון שכן ראוי שימעול גם השליח ובגמ' קבע אותה למידחי דלא תיפשוט דמוסיף הוי כיון דבהכי מיירי מעתה לא דמיא מתני' לבעיין עכ״ל. והאריך עוד בדבר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש בד\"א כשהיו החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד וכו': כתב</b> הראב\"ד אבל אם היו בשר עולה א\"א תוספתא היא במעילה וכו'. \n",
+                "<b>ומ״ש רבינו ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה.</b> בפ' האיש מקדש (קידושין דף מ״ג:). \n",
+                "<b>ומ\"ש שלא יתערב בה איסור אחר.</b> כבר נתבאר שהוא תוספתא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן פרוטת הקדש לשלוחו וכו' עד השליח מעל.</b> משנה בפרק בתרא דמעילה (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לו שתי פרוטות וכו'.</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>השולח פרוטה ביד שלוחו וכו' עד שהרי הוא שוגג.</b> ברייתא שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש הודיעו לחנוני וכו' שלשתן פטורין.</b> נלמד ממה שקדם דמזיד פטור. \n",
+                "<b>ומ\"ש ונתפס המקח להקדש:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש וכיצד יעשה כדי להציל החנווני מן החטא וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן פרוטה שנתערבה בכל הכיס וכו' עד לא מעל עד שיוציא את כל הכיס.</b> ג\"ז משנה שם ופסק כחכמים. והטעם שאין מעילה מן הספק לדעת חכמים הילכך לא מעל עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. ואם תאמר וליבטיל ברובא יש לומר דדבר שיש לו מתירין הוא א\"נ מטבע חשיב ולא בטיל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר כיס מכיסי הקדש וכו'.</b> תוספתא פ\"ק דמעילה וצ\"ע שזה סותר מ\"ש בפט\"ז ממעשה הקרבנות באומר x שור משוורי הקדש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המועל בפחות משוה פרוטה וכו'.</b> ברייתא פרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ה:) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות משוה פרוטה להשבון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפקיד מעות אצל בעה״ב ונשתמש בהם וכו' עד וכאילו השתמש ברשות.</b> משנה בפרק ב' דמעילה (דף כ״א) ומיפרשא בגמרא פרק המפקיד (בבא מציעא דף מ״ג). וחנווני פלוגתא דר״מ ור״י וידוע דהלכה כר״י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל מה שכתב רבינו הפקידן אצל שולחני או חנווני וכו' שניהם פטורים וכו'.</b> כתב הר\"י קורקוס ז\"ל בפרק המפקיד תניא המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורים לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הגזבר. ויש לתמוה על רבינו שכתב שניהם פטורים הפך ברייתא זו וליכא מאן דפליג עלה ותירץ שרבינו דחה ברייתא זו מהדין שכתב בפ\"ו שאם קנה חפץ ונתן ��עות הקדש ולא משך לא מעל והא התם עדיף ממפקיד ומותר הוא להוציאם ואעפ\"כ לא מעל עד שימשוך כי אז נהנה בהם או בדבר שאין צריך משיכה וכ\"ש בזה שכיון שאין אנו מחייבין אותו עד שיוציא והוציא דוקא לר\"נ דהלכתא כותיה שאינו חייב באונסין א\"כ אתה בא לחייבו מטעם שליח לא מטעם נתינתו לו בידו וכיון שחידוש הוא שחידשה תורה במעילה אין לך בו אלא חידושו ולכך דוקא בשעשאו שליח בפירוש וא\"ל להוציאן אבל שיעשה שליח מאלו לחייבו אין לנו. ומעתה סובר רבינו דמתני' דנתנה לבלן מעל דמוכח דוקא בלן אבל דבר הצריך משיכה לא מעל דהיתר תשמיש לא מייתי לידי מעילה וכן ההיא דנתנה לספר לא מעל כולהו פליגי על אותה ברייתא וסברי שאין מעילה אלא א\"כ א\"ל בפירוש עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>האשה שהכניסה מעות של הקדש לבעלה וכו'.</b> בעיא דאיפשיטא בפרק השואל (דף צ\"ו ע\"ב): \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הפועלים שהם עושים בהקדש וכו' הדש כרשיני הקדש הרי זה חוסם את הפרה וכו'.</b> משנה וגמרא בפרק ג' דמעילה (דף י\"ג): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מחללין את ההקדש על המלאכה וכו'.</b> הכי משמע במשנה פ\"ד דשקלים ומפורש בתוספתא פ\"ק דמעילה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשבונים במקדש וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשפוסקים עם האומנין וכו'.</b> בפי״ז דכלים ומייתי לה בפרק שתי הלחם (מנחות דף צ״ח) ובפ' על אלו מומין (בכורות דף מ') ובגמרא אמרו חד לכספא ודהבא, ויש לתמוה על רבינו שהשמיטו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>תנאי ב\"ד שיהו הכהנים נאותים במלח ובעצים וכו'.</b> בשקלים פ\"ז. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל לא יתנו מלח המקדש בחולין שלהם.</b> בפ' ג' דמנחות (דף כ\"א): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש מלח שע\"ג האבר מועלים בו שע\"ג הכבש ושעל ראש המזבח אין מועלין בו.</b> תוספתא פ\"ו דמנחות ואיתא בגמרא פ' הקומץ רבה שם. ופירש\"י שע\"ג הכבש שנופל שם כשמולחין את הקומץ אין מועלין בו דשוב אינו ראוי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה וכו'.</b> דברי רבינו ודרכיו אמונה והם ראוים אליו: \n",
+                "<b>סליקו הלכות מעילה בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nashim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,180 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היבמה קודם שיבא עליה יבמה וכו' ואם נשאת לאחר ובעל לוקה הוא והיא ומוציאה בגט וכו'.</b> משמע מדברי רבינו דדוקא בשבעל אבל אם לא בעל לא נאסרה עליו ויש לדחוק דלא נקט אלא משום מלקות: "
+            ],
+            [
+                "<b>נתקדשה לאחר לא נאסרה על יבמה וכו'.</b> כתב הריב\"ש ביבמה שחלצה והלכה ונתקדשה לאחר ואחר כך נודע שיבמה מסר מודעא על החליצה שכופים ליבם שיחלוץ וכונסה המקדש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד חולצין מביאין לו מנעל.</b> בפרק מצות חליצה (יבמות דף ק\"ב) אמר רבא אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל מאי בינייהו איכא בינייהו מנעל לכתחילה ופירש\"י דלישנא קמא אין חולצין במנעל לכתחילה מדקאמר אם יבא אליהו וכו' משמע דכל כמה דלא אתי אליהו ואמר לא חולצין ורבינו נראה שפוסק כלישנא בתרא ולא הזכיר חליצת סנדל מפני שאינו מצוי בינינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל חש״ו שחלצו וכו' אינה חליצה.</b> כתב הריב״ש בפ' כל הגט (גיטין דף כ״ד:) אמר שמואל כ״מ ששנו חכמים גט פסול ופוסל חליצה פסולה פסולה ופוסלתה ופרש״י פסולה להתירה לשוק אבל x פוסלת היא אותה מן האחין שלא תתייבם [להם] עוד דקמו עלה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה עכ״ל. ואע״ג דבגט לא קי״ל כשמואל דאמוראי טובא פליגי עליה התם וה״ל איהו יחיד לגבייהו בחליצה משמע דהלכה כוותיה ואף אם נאמר דהלכה כר״א דפליג עליה לא פליג אלא בקטן ואנפילייא ובכולהו אידך מודה לשמואל ואע״ג דנקט במילתיה שמאל ולילה פסולים ופוסלים לאו דוקא הני ולדוגמא נקטינהו דהא בהנהו כשמואל ס״ל אבל בקטן ואנפילייא דפליג עליה דשמואל ודאי בדוקא נקטיה דאי הוו אחריני ה״ל למינקט להו בהדייהו וכ״נ דעת רבינו שכתב בכולן חליצה פסולה ופוסלת ובקטן ואנפילייא כתב שאינה חליצה כלל נראה שפסק כר״א ובקטן ואנפילייא דוקא פליג ובנדון זה ודאי אפילו נאמר שהמודעא קיימת מ״מ אין החליצה בטלה לגמרי אלא שהיא חליצה פסולה דומיא דחליצה מעושית דקתני עלה בפרק מצות חליצה שהיא פסולה וא״כ פסלה על האחין. ואם יחלוק חולק ויאמר זהו בחליצה מעושית שאין שם מודעא אבל המוסר מודעא על החליצה ואומר שכל חליצה שיחלוץ תהיה בטלה לגמרי הנה אם המודעא קיימת החליצה בטלה לגמרי דומיא דגט שכתב הרמב״ם בפ״ו מהלכות גירושין מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכתב בפ״י שכ״מ ��כתב גט בטל הוא בטל לגמרי וכו' וא״כ במוסר מודעא על החליצה נאמר שהחליצה בטלה לגמרי ולא פסלה עליו. נשיב לו הנה הרמב״ם עצמו כתב בפ״ב מהל' יבום וחליצה שהמוסר מודעא על החליצה חליצתה פסולה ושהחליצה מעושית ע״י ישראל שלא כדין או ע״י עכו״ם שאנסוהו מעצמם כדין פסולה וע״י עכו״ם שלא כדין אינה חליצה וכתב בסמוך לזה כ״מ שאמרנו אינה חליצה או לא עשה כלום או אינו כלום הרי אלו כאילו לא נחלצה לו ולא נאסרו עליו קרובותיה ולא נפסלה מן הכהונה ומותרת להתייבם וכ״מ שאמרנו חליצה פסולה נאסרו עליו קרובותיה ונפסלה מן הכהונה ונאסרה על האחים ואינה מתייבמת ואינה מותרת להנשא לזר עד שתחלוץ חליצה כשרה. הנה שהרב אינו משוה דין החליצה לדין הגט בזה שאע״פ שהמוסר מודעא על הגט ורוצה שיבטל הרי הוא בטל ואינו כלום אין כן בחליצה אלא חליצה פסולה הוא ומועלת לפסלה מן האחין ולאסרו בקרובותיה ולפסלה מן הכהונה. ונ״ל שטעם החילוק שיש בין גט לחליצה לדעתו הוא זה דבגט שיכול לבטלו אחר שנכתב ולומר גט זה בטל כי דעתו ז״ל שכשהגט ביד הבעל יוכל לבטלו ואינו מגרש בו לעולם וס״ל ז״ל דה״ה נמי קודם שנכתב שיכול לבטלו אפילו בלא אונס אבל בחליצה אינו יכול לבטלה קודם חליצה בלא אונס שהרי כשאומר אני רוצה שכל חליצה שאחלוץ תהיה בטלה וידענו שאינו אנוס או שאינו מודה בזה אין בדבריו כלום דהא אתי מעשה החליצה ומבטל דבריו הראשונים ואם נאמר שדעתו לומר שהוא מבטלה מעתה לאחר שתחלוץ הרי לאחר חליצה אינו יכול לבטלה שכבר הותרה לשוק אבל מודעת החליצה היא שיאמר שהוא אנוס ואנו מאמינים אותו בזה משום דגילויי מילתא בעלמא הוא דומיא דגט או מתנה או אף אם לא יאמר שהוא אנוס אלא שהוא מבטלה סתם נאמר שאומר כן מפני שהוא אנוס שאל״כ מה לו לחלוץ ושיצטרך לבטל קודם לא יחלוץ ולא יבטל וכיון שאין מודעת החליצה אלא מחמת אונס אין החליצה בטלה מחמתה אלא שהיא חליצה פסולה ופוסלת כמו בחליצה מעושית. ואפשר לחלק עוד שבגט כשהוא מבטל קודם הכתיבה הוא מבטל שליחות הסופר והעדים או שאינו כותבו לשמה ולתורת גירושין ולכן הוא בטל לעולם וכן כשמבטל אחר כתיבה הוא מבטל גט זה מלתתו לעולם בתורת גירושין ולכן הגט בטל שאם לא נכתב לשמה או שלא נתנו בתורת גירושין אינו גט כלל אבל בחליצה החליצה עצמה אינו יכול לבטל שתהיה כאילו לא נעשתה אלא שהוא אומר שאם יתכוון בה לשם חליצה ולהתירה לשוק א״כ לו יהי כדבריו אינה חליצה בטלה אלא חליצה פסולה ופוסלת כדאמרינן התם גבי חלוץ לה ובכך אתה כונסה שאינו מתכוון להתירה שהיא חליצה ופוסלה מן האחין עכ״ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>יבם שרגלו הימנית חתוכה וכו'.</b> כתוב בא\"ח מכאן דקדק מורנו שדעת הרמב\"ם שאם חלצה בימין חליצתה כשרה שאל\"כ הל\"ל ואם חלץ חליצתה פסולה עכ\"ל. ואין דקדוק זה מוכרח דאיכא למימר דה\"ק בימין לא שייך חליצה כיון שרגלו חתוכה ואם חלץ בשמאל חליצתה פסולה. וכבר ביאר בסוף הפרק מה בין אמרו חליצה פסולה לאמרו אינה חליצה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חלצה בסנדל המוסגר וכו'.</b> כתב ה\"ה והוסיף רבינו של עיר הנדחת עכ\"ל. ונראה שלא היתה נוסחת ה\"ה בגמרא מכוונת דבנוסחי דידן כתוב בברייתא בגמרא של עיר הנדחת בהדי של תקרובת עכו\"ם ושל זקן העשוי לכבודו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לחצוהו ישראלים והכוהו וכו' עד שחלץ וכו' ואם העכו\"ם אנסוהו מעצמן אם היה הדין נותן שיחלוץ חליצתו פסולה.</b> כך היא הנוסחא האמיתית שכן דין הגט כמו שכתב רבינו בפרק ב' מהלכות גירושין ודין החליצה שוה לדין הגט לענין זה כדאיתא בפרק מצות חליצה והטור שכתב בשם רבינו שהיא כשרה ולא נהירא נוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יבמה שגדלה בין האחין וכו' שמא נתכוונה לחליצה וכו'.</b> בגמרא אמרינן בלישנא בתרא דאי חזינא דחלצה לאחד מהם חוששין ואע\"ג שאם לא נתכוונו הוא והיא לשם חליצה חליצתה פסולה היינו למשרייה אבל לאחין מיפסלא וא\"כ יש לתמוה על רבינו למה כתב שמא נתכוונה לחליצה דמאי איריא נתכוונה אפילו לא נתכוונה נמי מיפסלא ואפשר דלרווחא דמילתא נקט הכי ועי\"ל דכי אמרינן אבל לאחים מיפסלא טעמא משום דחיישינן שמא נתכוונה היא ואע\"פ שלא נתכוון הוא מהניא כוונה דידה למיפסלא אבל אם היה ידוע לנו שלא נתכוונה גם היא לא מיפסלא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יא-יב)</small> יבמות רבות הבאות מבית אחד וכו' עד או עד שתחלוץ כל אחת מהן.</b> כתב הטור יראה מדבריו שפוסק כשמואל ויש לתמוה עליו שנראה דכרב פסק דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין שהרי כתב שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין וי\"ל דלא משמע לטור הכי משום דא\"כ אמאי כתב שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לזר הא לרב לא הותרה אפילו היא עד שיחלצו לה כל האחין אלא ודאי כשמואל ס\"ל. ",
+                "<b>ומ\"ש שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין</b> היינו דוקא למיפטר צרה אבל למפטר נפשה אינה צריכה לחזור וכדשמואל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שני יבמים שיבמו שתי יבמות וכו' רצה האחד לחלוץ קודם שיודע מה עשה אחיו אין מונעין אותו.</b> יש לתמוה על זה מ\"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה\"י וא\"ל מת בעליך לא תחלוץ דחיישינן שמא תהא צרתה מעוברת ותלד ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(כז-כח)</small> וכן הדין בקטנה וחרשת וכו' בא היבם תחלה על החרשת וכו'.</b> כתב הרשב\"א למאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא היבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחיו על הקטנה מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו שהרי עוקר הזיקה במיאונה לגמרי וכמו שלא היתה צרתה כלל וקי\"ל ממאנת אף לזיקתו וקי\"ל כר\"א דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו אבל הרמב\"ם כתב בא היבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה מלמדין הקטנה למאן והחרשת יוצאה בגט וזה תימה שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה ועוד שהוא ז\"ל כתב גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור ע\"כ. ואם איתא דחרשת יוצאה בגט מפני שנפסלה תחילה בביאה דקטנה ואין יציאתה בקטנה מתירה מ\"ש והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחלה ואם מיאוניה מתירה אף בחרשת כן וצ\"ע עכ\"ל הרשב\"א בשילהי פרק בית שמאי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו מייבמין ולא חולצין וכו' וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם וכו'.</b> יש לתמוה על זה מהא דתנן בפרק חרש (דף קי\"ב:) כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה והוא ז\"ל פסקה בפ\"ב מהלכות גירושין (ובפ\"ד מה\"א כתב חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשאת לפקח אין קידושיהן גמורים מן התורה אלא מד\"ס) והשתא כיון שחרש שנשא פקחת אם רצה מגרש ברמיזה כשם שכנסה ברמיזה כשנפלה לפני אחיו החרש וכנסה אמאי לא יגרשנה ברמיזה אם ירצה כשם שכנסה אחיו והוא ברמיזה וכן יש לתמוה על מ\"ש שבעילתו עושה אותה א\"א גמורה והרי הוא ז\"ל כתב גבי חרש שנשא פקחת שאין קידושי חרש מן התורה אלא מד\"ס. ואין לומר דהא דאין קידושי חרש מן התורה ה\"מ במקדש אשה אבל בא על יבמתו אפילו נפלה לו מאחיו חרש ה\"ל קידושי תורה, דכיון שקידושי הראשון אינם מן התורה לא נפלה לפני אחין מן התורה ומה\"ת ה\"ל כנושא אשה בעלמא שלא היתה אשת אחיו. לכן נ\"ל דלא איירי רבינו אלא כשנפלה לו מאחיו פקח אבל אם נפלה לו מאחיו חרש ודאי אם רצה יגרש ברמיזה כמו שכנסה אחיו והוא והכי מפורש בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע\"א) דגרסינן התם א\"ר כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנים גט לאשתו וכו' מיתיבי חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קריצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין תנאי היא דתניא אמר רשב\"ג בד\"א בחרש מעיקרו אבל פקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין וחרש מעיקרו לא כשם שכנסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה אי באשתו ה\"נ הב\"ע ביבמתו יבמתו ממאן אילימא דנפלה ליה מאחיו חרש כשם שכניסתה ברמיזה כך יציאתה ברמיזה אלא דנפלה ליה מאחיו פקח ואיבעית אימא לעולם דנפלה מאחיו חרש וגזירה אחיו חרש אטו אחיו פקח א\"ה אשתו נמי יבמתו ביבמתו מיחלפא אשתו [ביבמתו] לא מיחלפא ומי גזרינן חרש אטו פקח והתנן שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות וכו' ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציאן יוציאו אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא ופירש\"י יכנסו ואם רצו להוציא אחרי כן יוציאו דאתי גט חרש ומפקע זיקת קידושי חרש אלמא היכא דנפלה ליה מאחיו חרש מפיק ולא גזרינן אטו אחיו פקח עכ\"ל, וכיון דאסיקנא דמחוורתא כדשניין מעיקרא דשאני לן בין נפלה לו מאחיו חרש לנפלה לו מאחיו פקח ע\"כ לומר דרבינו נמי מפליג בינייהו וכמו שכתבתי וסמך על מ\"ש שבעילתו עושה אותה א\"א גמורה דע\"כ בנפלה לו מאחיו פקח דוקא היא וכמו שנתבאר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומן הדין היה וכו'.</b> כתב ה\"ה מסקנא דגמרא שם וכו' ויש לדקדק למה לא ביאר רבינו שאפילו בלא מאמר צרתה חולצת ולא מתייבמת וכו' x האי ויש לדקדק שייך למטה בדיבור המתחיל עשה שמעון מאמר. ומ\"ש שלא נזכר זה בהלכות אומר אני דאשתמיטתיה דברי ההלכות בפרק ארבעה אחין אמתניתין דשלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת שכתב עליה וה\"ה אע\"ג דלא עשה בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמא דהויא [צרת] אחות אשה בזיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מדב\"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי קמ\"ל דצריכה חליצה עכ\"ל והם דברי הגמרא שם ומשם נלמוד לכאורה כדעת ההלכות וכן נ\"ל שרבינו העתיק פה לשון המשנה דקתני עשה בה מאמר וכו' ואין הכי נמי דבלא מאמר נמי חולצת משום דה\"ל צרת ערוה בזיקה ולא חשש לבאר זה כאן לפי שסמך על מ\"ש גבי ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד מהם נשוי נכרית וכו' ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אחר שמת הנשוי נכרית ומת המגרש הרי הנכרית חולצת ולא מתייבמת הואיל ונעשית צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת וכו' שהרי ביאר שם דצרת ערוה בזיקה אסורה ומינה נשמע לכל אינך: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה היבמה ערוה על בעלה וכו' ואם היתה לה צרה חולצת ולא מתייבמת.</b> כך כתוב בנוסחי דידן וט\"ס הוא דכיון דאין לו נשואין בה אין זו צרתה ומותר להתייבם לכך צריך להגיה ואם היה לה צרה חולצת או מתייבמת, וכן מצאתי שהוגה בספר אחר: "
+            ],
+            [
+                "<b>היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו וכו' חוץ ממחזיר גרושתו וכו'.</b> כתב ה\"ה אבל לא בביאתה אם עבר ובא עליה כדין אלמנה מן הנישואין לכ\"ג וכתב הרשב\"א דממעטי לה מההיא דרב גידל דלעיל עכ\"ל. נראה מדברי ה\"ה דמחזיר גרושתו עובר בעשה ול\"ת מדמדמי לה לאלמנה לכ\"ג מן הנישואין ואיני יודע מנין זה שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ועוד יש לתמוה עליו שכתב וצרתה של זו נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה שהרי כתב רבינו בפ\"ז יראה לי שכן הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ\"ע: ",
+                "<b>וכן יבמה שהיא ספק ערוה וכו' הרי זו חולצת ולא מתייבמת.</b> כתב הטור ראיתי בדברי הרמב\"ם שאם היתה היבמה בספק ערוה שחולצת ולא מתייבמת ויראה שהוא ט\"ס דממ\"נ תתייבם שאם לא היתה עליו ערוה הרי היא זקוקה ליבם ואם היתה עליו ערוה לא תפסי לו בה קידושין והרי היא ליבם כאשה נכרית עכ\"ל. ויש לתמוה על הטור שהרי סיים בה רבינו לפיכך מי שקידש אשה בספק קידושין ואח\"כ מת אחיו שהיה נושא אחותה ונפלה לו ליבום שהיא ספק אחות אשתו ה\"ז חולצת ולא מתייבמת ומוציא את אשתו בגט מספק ושתיהן אסורות עליו יבמתו מפני שהיא ספק ערוה וארוסתו מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו שהיא כשנייה כמו שביארנו דהשתא היכי שייך למימר ואם היתה עליו ערוה לא תפסי לו בה קידושין והרי היא ליבם כאשה נכרית הילכך ע\"כ לומר דלא קאי הטור אלא למ\"ש רבינו או ספק ערוה על בעלה דבהא הוא דשייך למימר הכי. ונ\"ל שמ\"ש בספרי רבינו פה או ספק ערוה על בעלה ט\"ס הוא וצריך למוחקו ואת\"ל איתיה צריך לדחוק ולומר דהאי x או ט\"ס הוא וצריך למחוק האל\"ף ולכתוב וספק ערוה על בעלה דהב\"ע בשהיתה ג\"כ ספק ערוה על בעלה כשם שהיא ספק ערוה על יבמה שנמצאת שהיא ספק ערוה על שניהם דהשתא א\"ש מ\"ש ולא מתייבמת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה שזינתה תחת בעלה וכו' הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה וכו'.</b> כך הם דברי הרי\"ף ואע\"פ שהראב\"ד סבר דסוטה ודאית בעיא חליצה או היא או צרתה משום דאילו איתיה לבעל מי לא בעיא גיטא השתא נמי בעיא חליצה וצרתה כמוה כבר סתר דבריו הרא\"ש וכתב דדוקא גבי ספק הוא דאיתמר הכי בפרק קמא דסוטה ושהראב\"ד לא עלה על לבו לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק ולסברתו פליגי סוגיא דסוטה אסוגיא דשמעתין ופסק הלכה כסוגיא דסוטה לחומרא אבל לפי מה שחילקתי בין סוטה ודאי ובין סוטה ספק אין אנו צריכים לכל זה ולא פליגי אהדדי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים מן האחין נשואין לב' אחיות וכו'.</b> בפ' ד' אחין אהא דא\"ר יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן ולימא ליה דלא ידעינן הי נפיל ברישא א\"ה היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו בשלמא ראשונה אמרי' ליה מאן שרא לך אלא שניה אמר חבראי שניה יבם אנא ראשונה מייבם היינו דקאמר ליה אחיות איני יודע מי שנאן משמע בהדיא דכל היכא דלא ידעינן הי נפיל ברישא חולצו�� ולא מתייבמות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ג-ד)</small> מת אחד מן האחין ונפלה אשתו ליבום וכו' וכן אם קדם אחד מן האחין וכו'.</b> משמע דדוקא בדיעבד וחלץ לאחרונה תחלה אבל לכתחלה לא שבקינן להו לחלוץ לאחרונה תחלה דילמא אתי למעבד איפכא וכן כתבו התוס' אהא דפריך על מאי דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ולימא ליה דילמא קדים וחליץ לראשונה ברישא: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר האחין אסורים בשתיהן וכו' ואם קדמו וכנסו וכו' מוציאין אותן מהן.</b> בפ' ד' אחין תנן ד' אחין ב' מהם נשואים לב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר\"א אומר משום ב\"ש יקיימו וב\"ה אומרים יוציאו וכתב רבינו בפירוש המשנה העיקר אצלנו ב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה ר\"ל כל זמן שתמצא ב\"ש מקילין וב\"ה מחמירין וזה הפך המפורסם מסברתם לפיכך תדע שהמשנה מוטעית ושהדבר המיוחס [לב\"ש] אמנם הוא [חוץ] מן המקומות המנויים שהם מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה ולפיכך פסק ההלכה בכאן יקיימו עכ\"ל. וקשה על פסק זה דהא כיון דהא דב\"ש מקילין וב\"ה מחמירין ר\"א הוא דקאמר ואילו סתם מתניתין קתני סתמא אם קדמו וכנסו יוציאו הכי איבעיא לן למיפסק כסתם מתניתין ולפיכך חזר בו כאן ופסק כסתם מתניתין: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות יבום וחליצה</b> "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nashim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,179 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Levirate_Marriage_and_Release",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היבמה קודם שיבא עליה יבמה וכו' ואם נשאת לאחר ובעל לוקה הוא והיא ומוציאה בגט וכו'.</b> משמע מדברי רבינו דדוקא בשבעל אבל אם לא בעל לא נאסרה עליו ויש לדחוק דלא נקט אלא משום מלקות: "
+            ],
+            [
+                "<b>נתקדשה לאחר לא נאסרה על יבמה וכו'.</b> כתב הריב\"ש ביבמה שחלצה והלכה ונתקדשה לאחר ואחר כך נודע שיבמה מסר מודעא על החליצה שכופים ליבם שיחלוץ וכונסה המקדש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד חולצין מביאין לו מנעל.</b> בפרק מצות חליצה (יבמות דף ק\"ב) אמר רבא אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ורב יוסף אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל מאי בינייהו איכא בינייהו מנעל לכתחילה ופירש\"י דלישנא קמא אין חולצין במנעל לכתחילה מדקאמר אם יבא אליהו וכו' משמע דכל כמה דלא אתי אליהו ואמר לא חולצין ורבינו נראה שפוסק כלישנא בתרא ולא הזכיר חליצת סנדל מפני שאינו מצוי בינינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל חש״ו שחלצו וכו' אינה חליצה.</b> כתב הריב״ש בפ' כל הגט (גיטין דף כ״ד:) אמר שמואל כ״מ ששנו חכמים גט פסול ופוסל חליצה פסולה פסולה ופוסלתה ופרש״י פסולה להתירה לשוק אבל x פוסלת היא אותה מן האחין שלא תתייבם [להם] עוד דקמו עלה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה עכ״ל. ואע״ג דבגט לא קי״ל כשמואל דאמוראי טובא פליגי עליה התם וה״ל איהו יחיד לגבייהו בחליצה משמע דהלכה כוותיה ואף אם נאמר דהלכה כר״א דפליג עליה לא פליג אלא בקטן ואנפילייא ובכולהו אידך מודה לשמואל ואע״ג דנקט במילתיה שמאל ולילה פסולים ופוסלים לאו דוקא הני ולדוגמא נקטינהו דהא בהנהו כשמואל ס״ל אבל בקטן ואנפילייא דפליג עליה דשמואל ודאי בדוקא נקטיה דאי הוו אחריני ה״ל למינקט להו בהדייהו וכ״נ דעת רבינו שכתב בכולן חליצה פסולה ופוסלת ובקטן ואנפילייא כתב שאינה חליצה כלל נראה שפסק כר״א ובקטן ואנפילייא דוקא פליג ובנדון זה ודאי אפילו נאמר שהמודעא קיימת מ״מ אין החליצה בטלה לגמרי אלא שהיא חליצה פסולה דומיא דחליצה מעושית דקתני עלה בפרק מצות חליצה שהיא פסולה וא״כ פסלה על האחין. ואם יחלוק חולק ויאמר זהו בחליצה מעושית שאין שם מודעא אבל המוסר מודעא על החליצה ואומר שכל חליצה שיחלוץ תהיה בטלה לגמרי הנה אם המודעא קיימת החליצה בטלה לגמרי דומיא דגט שכתב הרמב״ם בפ״ו מהלכות גירושין מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכתב בפ״י שכ״מ שכתב גט בטל הוא בטל לגמרי וכו' וא״כ במוסר מודעא על החליצה נאמר שהחליצה בטלה לגמרי ולא פסלה עליו. נשיב לו הנה הרמב״ם עצמו כתב בפ״ב מהל' יבום וחליצה שהמוסר מודעא על החליצה חליצתה פסולה ושהחליצה מעושית ע״י ישראל שלא כדין או ע״י עכו״ם שאנסוהו מעצמם כדין פסולה וע״י עכו״ם שלא כדין אינה חליצה וכתב בסמוך לזה כ״מ שאמרנו אינה חליצה או לא עשה כלום או אינו כלום הרי אלו כאילו לא נחלצה לו ולא נאסרו עליו קרובותיה ולא נפסלה מן הכהונה ומותרת להתייבם וכ״מ שאמרנו חליצה פסולה נאסרו עליו קרובותיה ונפסלה מן הכהונה ונאסרה על האחים ואינה מתייבמת ואינה מותרת להנשא לזר עד שתחלוץ חליצה כשרה. הנה שהרב אינו משוה דין החליצה לדין הגט בזה שאע״פ שהמוסר מודעא על הגט ורוצה שיבטל הרי הוא בטל ואינו כלום אין כן בחליצה אלא חליצה פסולה הוא ומועלת לפסלה מן האחין ולאסרו בקרובותיה ולפסלה מן הכהונה. ונ״ל שטעם החילוק שיש בין גט לחליצה לדעתו הוא זה דבגט שיכול לבטלו אחר שנכתב ולומר גט זה בטל כי דעתו ז״ל שכשהגט ביד הבעל יוכל לבטלו ואינו מגרש בו לעולם וס״ל ז״ל דה״ה נמי קודם שנכתב שיכול לבטלו אפילו בלא אונס אבל בחליצה אינו יכול לבטלה קודם חליצה בלא אונס שהרי כשאומר אני רוצה שכל חליצה שאחלוץ תהיה בטלה וידענו שאינו אנוס או שאינו מודה בזה אין בדבריו כלום דהא אתי מעשה החליצה ומבטל דבריו הראשונים ואם נאמר שדעתו לומר שהוא מבטלה מעתה לאחר שתחלוץ הרי לאחר חליצה אינו יכול לבטלה שכבר הותרה לשוק אבל מודעת החליצה היא שיאמר שהוא אנוס ואנו מאמינים אותו בזה משום דגילויי מילתא בעלמא הוא דומיא דגט או מתנה או אף אם לא יאמר שהוא אנוס אלא שהוא מבטלה סתם נאמר שאומר כן מפני שהוא אנוס שאל״כ מה לו לחלוץ ושיצטרך לבטל קודם לא יחלוץ ולא יבטל וכיון שאין מודעת החליצה אלא מחמת אונס אין החליצה בטלה מחמתה אלא שהיא חליצה פסולה ופוסלת כמו בחליצה מעושית. ואפשר לחלק עוד שבגט כשהוא מבטל קודם הכתיבה הוא מבטל שליחות הסופר והעדים או שאינו כותבו לשמה ולתורת גירושין ולכן הוא בטל לעולם וכן כשמבטל אחר כתיבה הוא מבטל גט זה מלתתו לעולם בתורת גירושין ולכן הגט בטל שאם לא נכתב לשמה או שלא נתנו בתורת גירושין אינו גט כלל אבל בחליצה החליצה עצמה אינו יכול לבטל שתהיה כאילו לא נעשתה אלא שהוא אומר שאם יתכוון בה לשם חליצה ולהתירה לשוק א״כ לו יהי כדבריו אינה חליצה בטלה אלא חליצה פסולה ופוסלת כדאמרינן התם גבי חלוץ לה ובכך אתה כונסה שאינו מתכוון להתירה שהיא חליצה ופוסלה מן האחין עכ״ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>יבם שרגלו הימנית חתוכה וכו'.</b> כתוב בא\"ח מכאן דקדק מורנו שדעת הרמב\"ם שאם חלצה בימין חליצתה כשרה שאל\"כ הל\"ל ואם חלץ חליצתה פסולה עכ\"ל. ואין דקדוק זה מוכרח דאיכא למימר דה\"ק בימין לא שייך חליצה כיון שרגלו חתוכה ואם חלץ בשמאל חליצתה פסולה. וכבר ביאר בסוף הפרק מה בין אמרו חליצה פסולה לאמרו אינה חליצה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חלצה בסנדל המוסגר וכו'.</b> כתב ה\"ה והוסיף רבינו של עיר הנדחת עכ\"ל. ונראה שלא היתה נוסחת ה\"ה בגמרא מכוונת דבנוסחי דידן כתוב בברייתא בגמרא של עיר הנדחת בהדי של תקרובת עכו\"ם ושל זקן העשוי לכבודו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לחצוהו ישראלים והכוהו וכו' עד שחלץ וכו' ואם העכו\"ם אנסוהו מעצמן אם היה הדין נותן שיחלוץ חליצתו פסולה.</b> כך היא הנוסחא האמיתית שכן דין הגט כמו שכתב רבינו בפרק ב' מהלכות גירושין ודין החליצה שוה לדין הגט לענין זה כדאיתא בפרק מצות חליצה והטור שכתב בשם רבינו שהיא כשרה ולא נהירא נוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יבמה שגדלה בין האחין וכו' שמא נתכוונה לחליצה וכו'.</b> בגמרא אמרינן בלישנא בתרא דאי חזינא דחלצה לאחד מהם חוששין ואע\"ג שאם לא נתכוונו הוא והיא לשם חליצה חליצתה פסולה היינו למשרייה אבל לאחין מיפסלא וא\"כ יש לתמוה על רבינו למה כתב שמא נתכוונה לחליצה דמאי איריא נתכוונה אפילו לא נתכוונה נמי מיפסלא ואפשר דלרווחא דמילתא נקט הכי ועי\"ל דכי אמרינן אבל לאחים מיפסלא טעמא משום דחיישינן שמא נתכוונה היא ואע\"פ שלא נתכוון הוא מהניא כוונה דידה למיפסלא אבל אם היה ידוע לנו שלא נתכוונה גם היא לא מיפסלא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יא-יב)</small> יבמות רבות הבאות מבית אחד וכו' עד או עד שתחלוץ כל אחת מהן.</b> כתב הטור יראה מדבריו שפוסק כשמואל ויש לתמוה עליו שנראה דכרב פסק דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין שהרי כתב שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין וי\"ל דלא משמע לטור הכי משום דא\"כ אמאי כתב שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לזר הא לרב לא הותרה אפילו היא עד שיחלצו לה כל האחין אלא ודאי כשמואל ס\"ל. ",
+                "<b>ומ\"ש שאין חליצה פסולה מסלקת היבום עד שתחזור על כל האחין</b> היינו דוקא למיפטר צרה אבל למפטר נפשה אינה צריכה לחזור וכדשמואל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שני יבמים שיבמו שתי יבמות וכו' רצה האחד לחלוץ קודם שיודע מה עשה אחיו אין מונעין אותו.</b> יש לתמוה על זה מ\"ש מהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה\"י וא\"ל מת בעליך לא תחלוץ דחיישינן שמא תהא צרתה מעוברת ותלד ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(כז-כח)</small> וכן הדין בקטנה וחרשת וכו' בא היבם תחלה על החרשת וכו'.</b> כתב הרשב\"א למאן דאמר ממאנת אף לזיקתו בא היבם על החרשת וחזר ובא בין הוא בין אחיו על הקטנה מלמדין את הקטנה שתמאן בו ותשאר החרשת עמו שהרי עוקר הזיקה במיאונה לגמרי וכמו שלא היתה צרתה כלל וקי\"ל ממאנת אף לזיקתו וקי\"ל כר\"א דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו אבל הרמב\"ם כתב בא היבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה מלמדין הקטנה למאן והחרשת יוצאה בגט וזה תימה שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה ועוד שהוא ז\"ל כתב גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור ע\"כ. ואם איתא דחרשת יוצאה בגט מפני שנפסלה תחילה בביאה דקטנה ואין יציאתה בקטנה מתירה מ\"ש והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחלה ואם מיאוניה מתירה אף בחרשת כן וצ\"ע עכ\"ל הרשב\"א בשילהי פרק בית שמאי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו מייבמין ולא חולצין וכו' וכשיבם החרש אינו מוציא לעולם וכו'.</b> יש לתמוה על זה מהא דתנן בפרק חרש (דף קי\"ב:) כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה והוא ז\"ל פסקה בפ\"ב מהלכות גירושין (ובפ\"ד מה\"א כתב חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשאת לפקח אין קידושיהן גמורים מן התורה אלא מד\"ס) והשתא כיון שחרש שנשא פקחת אם רצה מגרש ברמיזה כשם שכנסה ברמיזה כשנפלה לפני אחיו החרש וכנסה אמאי לא יגרשנ�� ברמיזה אם ירצה כשם שכנסה אחיו והוא ברמיזה וכן יש לתמוה על מ\"ש שבעילתו עושה אותה א\"א גמורה והרי הוא ז\"ל כתב גבי חרש שנשא פקחת שאין קידושי חרש מן התורה אלא מד\"ס. ואין לומר דהא דאין קידושי חרש מן התורה ה\"מ במקדש אשה אבל בא על יבמתו אפילו נפלה לו מאחיו חרש ה\"ל קידושי תורה, דכיון שקידושי הראשון אינם מן התורה לא נפלה לפני אחין מן התורה ומה\"ת ה\"ל כנושא אשה בעלמא שלא היתה אשת אחיו. לכן נ\"ל דלא איירי רבינו אלא כשנפלה לו מאחיו פקח אבל אם נפלה לו מאחיו חרש ודאי אם רצה יגרש ברמיזה כמו שכנסה אחיו והוא והכי מפורש בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע\"א) דגרסינן התם א\"ר כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנים גט לאשתו וכו' מיתיבי חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קריצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין תנאי היא דתניא אמר רשב\"ג בד\"א בחרש מעיקרו אבל פקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין וחרש מעיקרו לא כשם שכנסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה אי באשתו ה\"נ הב\"ע ביבמתו יבמתו ממאן אילימא דנפלה ליה מאחיו חרש כשם שכניסתה ברמיזה כך יציאתה ברמיזה אלא דנפלה ליה מאחיו פקח ואיבעית אימא לעולם דנפלה מאחיו חרש וגזירה אחיו חרש אטו אחיו פקח א\"ה אשתו נמי יבמתו ביבמתו מיחלפא אשתו [ביבמתו] לא מיחלפא ומי גזרינן חרש אטו פקח והתנן שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות וכו' ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציאן יוציאו אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא ופירש\"י יכנסו ואם רצו להוציא אחרי כן יוציאו דאתי גט חרש ומפקע זיקת קידושי חרש אלמא היכא דנפלה ליה מאחיו חרש מפיק ולא גזרינן אטו אחיו פקח עכ\"ל, וכיון דאסיקנא דמחוורתא כדשניין מעיקרא דשאני לן בין נפלה לו מאחיו חרש לנפלה לו מאחיו פקח ע\"כ לומר דרבינו נמי מפליג בינייהו וכמו שכתבתי וסמך על מ\"ש שבעילתו עושה אותה א\"א גמורה דע\"כ בנפלה לו מאחיו פקח דוקא היא וכמו שנתבאר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומן הדין היה וכו'.</b> כתב ה\"ה מסקנא דגמרא שם וכו' ויש לדקדק למה לא ביאר רבינו שאפילו בלא מאמר צרתה חולצת ולא מתייבמת וכו' x האי ויש לדקדק שייך למטה בדיבור המתחיל עשה שמעון מאמר. ומ\"ש שלא נזכר זה בהלכות אומר אני דאשתמיטתיה דברי ההלכות בפרק ארבעה אחין אמתניתין דשלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת שכתב עליה וה\"ה אע\"ג דלא עשה בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמא דהויא [צרת] אחות אשה בזיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מדב\"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי קמ\"ל דצריכה חליצה עכ\"ל והם דברי הגמרא שם ומשם נלמוד לכאורה כדעת ההלכות וכן נ\"ל שרבינו העתיק פה לשון המשנה דקתני עשה בה מאמר וכו' ואין הכי נמי דבלא מאמר נמי חולצת משום דה\"ל צרת ערוה בזיקה ולא חשש לבאר זה כאן לפי שסמך על מ\"ש גבי ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד מהם נשוי נכרית וכו' ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אחר שמת הנשוי נכרית ומת המגרש הרי הנכרית חולצת ולא מתייבמת הואיל ונעשית צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת וכו' שהרי ביאר שם דצרת ערוה בזיקה אסורה ומינה נשמע לכל אינך: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה היבמה ערוה על בעלה וכו' ואם היתה לה צרה חולצת ולא מתייבמת.</b> כך כתוב בנוסחי דידן וט\"ס הוא דכיון דאין לו נשואין בה אין זו צרתה ומותר להתייבם לכך צריך להגיה ואם היה לה צרה חולצת או מתייבמת, וכן מצאתי שהוגה בספר אחר: "
+            ],
+            [
+                "<b>היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו וכו' חוץ ממחזיר גרושתו וכו'.</b> כתב ה\"ה אבל לא בביאתה אם עבר ובא עליה כדין אלמנה מן הנישואין לכ\"ג וכתב הרשב\"א דממעטי לה מההיא דרב גידל דלעיל עכ\"ל. נראה מדברי ה\"ה דמחזיר גרושתו עובר בעשה ול\"ת מדמדמי לה לאלמנה לכ\"ג מן הנישואין ואיני יודע מנין זה שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ועוד יש לתמוה עליו שכתב וצרתה של זו נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה שהרי כתב רבינו בפ\"ז יראה לי שכן הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה וצ\"ע: ",
+                "<b>וכן יבמה שהיא ספק ערוה וכו' הרי זו חולצת ולא מתייבמת.</b> כתב הטור ראיתי בדברי הרמב\"ם שאם היתה היבמה בספק ערוה שחולצת ולא מתייבמת ויראה שהוא ט\"ס דממ\"נ תתייבם שאם לא היתה עליו ערוה הרי היא זקוקה ליבם ואם היתה עליו ערוה לא תפסי לו בה קידושין והרי היא ליבם כאשה נכרית עכ\"ל. ויש לתמוה על הטור שהרי סיים בה רבינו לפיכך מי שקידש אשה בספק קידושין ואח\"כ מת אחיו שהיה נושא אחותה ונפלה לו ליבום שהיא ספק אחות אשתו ה\"ז חולצת ולא מתייבמת ומוציא את אשתו בגט מספק ושתיהן אסורות עליו יבמתו מפני שהיא ספק ערוה וארוסתו מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו שהיא כשנייה כמו שביארנו דהשתא היכי שייך למימר ואם היתה עליו ערוה לא תפסי לו בה קידושין והרי היא ליבם כאשה נכרית הילכך ע\"כ לומר דלא קאי הטור אלא למ\"ש רבינו או ספק ערוה על בעלה דבהא הוא דשייך למימר הכי. ונ\"ל שמ\"ש בספרי רבינו פה או ספק ערוה על בעלה ט\"ס הוא וצריך למוחקו ואת\"ל איתיה צריך לדחוק ולומר דהאי x או ט\"ס הוא וצריך למחוק האל\"ף ולכתוב וספק ערוה על בעלה דהב\"ע בשהיתה ג\"כ ספק ערוה על בעלה כשם שהיא ספק ערוה על יבמה שנמצאת שהיא ספק ערוה על שניהם דהשתא א\"ש מ\"ש ולא מתייבמת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה שזינתה תחת בעלה וכו' הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה וכו'.</b> כך הם דברי הרי\"ף ואע\"פ שהראב\"ד סבר דסוטה ודאית בעיא חליצה או היא או צרתה משום דאילו איתיה לבעל מי לא בעיא גיטא השתא נמי בעיא חליצה וצרתה כמוה כבר סתר דבריו הרא\"ש וכתב דדוקא גבי ספק הוא דאיתמר הכי בפרק קמא דסוטה ושהראב\"ד לא עלה על לבו לחלק בין סוטה ודאי לסוטה ספק ולסברתו פליגי סוגיא דסוטה אסוגיא דשמעתין ופסק הלכה כסוגיא דסוטה לחומרא אבל לפי מה שחילקתי בין סוטה ודאי ובין סוטה ספק אין אנו צריכים לכל זה ולא פליגי אהדדי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים מן האחין נשואין לב' אחיות וכו'.</b> בפ' ד' אחין אהא דא\"ר יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן ולימא ליה דלא ידעינן הי נפיל ברישא א\"ה היינו דקתני קדמו וכנסו יוציאו בשלמא ראשונה אמרי' ליה מאן שרא לך אלא שניה אמר חבראי שניה יבם אנא ראשונה מייבם היינו דקאמר ליה אחיות איני יודע מי שנאן משמע בהדיא דכל היכא דלא ידעינן הי נפיל ברישא חולצות ולא מתייבמות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ג-ד)</small> מת אחד מן האחין ונפלה אשתו ליבום וכו' וכן אם קדם אחד מן האחין וכו'.</b> משמע דדוקא בדיעבד וחלץ לאחרונה תחלה אבל לכתחלה לא שבקינן להו לחלוץ לאחרונה תחלה דילמא אתי למעבד איפכא וכן כתבו התוס' אהא דפריך על מאי דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ולימא ליה דילמא קדים וחליץ לראשונה ברישא: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושאר האחין אסורים בשתיהן וכו' ואם קדמו וכנסו וכו' מוציאין אותן מהן.</b> בפ' ד' אחין תנן ד' אחין ב' מהם נשואים לב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר\"א אומר משום ב\"ש יקיימו וב\"ה אומרים יוציאו וכתב רבינו בפירוש המשנה העיקר אצלנו ב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה ר\"ל כל זמן שתמצא ב\"ש מקילין וב\"ה מחמירין וזה הפך המפורסם מסברתם לפיכך תדע שהמשנה מוטעית ושהדבר המיוחס [לב\"ש] אמנם הוא [חוץ] מן המקומות המנויים שהם מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה ולפיכך פסק ההלכה בכאן יקיימו עכ\"ל. וקשה על פסק זה דהא כיון דהא דב\"ש מקילין וב\"ה מחמירין ר\"א הוא דקאמר ואילו סתם מתניתין קתני סתמא אם קדמו וכנסו יוציאו הכי איבעיא לן למיפסק כסתם מתניתין ולפיכך חזר בו כאן ופסק כסתם מתניתין: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות יבום וחליצה</b> "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nashim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,186 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Virgin Maiden",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות נערה בתולה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיתה בתולה וכו'.</b> משנה בפרק יש בכור (בכורות דף מ\"ט:) חמשים של אונס ומפתה בשקל הקדש במנה צורי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה וכו'.</b> כתב הראב\"ד חיי ראשי איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבאו ויעידו ואם אין שם עדים קנס אין שם וכו'. י\"ל כמו שכתב בעל מגדל עוז שאם ראו העדים מרחוק ששכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון אם היה בעיר חזקה שהיא מפותה אם לא צעקה ולא העידו העדים ששלף וכו' ואם היה בשדה חזקה שהיא אנוסה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפותה שלא רצתה להנשא למפתה וכו'.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף ל\"ט) שנינו האונס נותן מיד המפתה לכשיוציא ובגמרא לכשיוציא אשתו היא אמר אביי אימא לכשלא יכנוס ופירש\"י אשתו היא וכי אשתו היא כבר דקאמר לכשיוציא, לכשלא יכנוס שתמאן היא או אביה או המפתה עצמו, תניא נ\"ה וכו' ואחד האונס ואחד המפתה בין היא ובין אביה יכולים לעכב בשלמא מפותה כתיב אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת\"ל ימאן מ\"מ אלא אונס בשלמא איהי כתיב ולו תהיה מדעתה אלא אביה מנ\"ל אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר ק\"ו ומה מפתה שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא בין אביה יכולים לעכב אונס שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כ\"ש וכו' תניא אידך אף על פי שאמרו אונס נותן מיד כשיוציא הוא אין לה עליו כלום כשיוציא מי מצי מפיק לה אימא כשתוציא היא אין לה עליו כלום מת יצא כסף קנסה בכתובתה ר\"י בר יהודה אומר יש לה כתובה מנה במאי קא מיפלגי רבנן סברי טעמא מאי תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ור\"י בר יהודה סבר הא נמי מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך. ופירש\"י אע\"פ שאמרו אונס נותן מיד כשיוציאנה אין לה עליו כלום ולא אמרינן אין קנסה תחת כתובתה שהרי לאביה נותן מיד אלא כסף קנסה הוא כתובתה וכן אם מת יצא כסף קנסה בכתובתה. מי מצי מפיק לה לא יוכל לשלחה כתיב כשתצא היא אם יצתה מאליה ותבעה הימנו גט: \n",
+                "<b>ומ\"ש רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכו' אפי' היא חגרת או סומא וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ט) האונס שותה בעציצו וכו' כיצד שותה בעציצו אפילו היא חגרת אפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה [שהיא] ראויה לו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ״ש רבינו אפילו מחייבי עשה ואפילו שניה.</b> מ״ש חייבי עשה ניחא דשפיר איכא למימר דבכלל אינה ראויה לבא בקהל היא ותניא בפרק אלו נערות (כתובות דף כ״ט:) ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה ר״ש בן מנסיא אומר אשה הראויה לקיימה מאי בינייהו ממזרת ונתינה איכא בינייהו ומסקינן דאפילו חייבי עשה אין ראוי לקיימה אבל שניה קשה כיון דמדאורייתא שריא אשה שהיא ראויה לו היא ואפשר דכיון דמדכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכ��ים מקום לאסור שניות שפיר איכא למימר דשניה אימעיטא מולו תהיה לאשה ובלאו הכי כיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור שפיר איכא למימר דשנייה אימעיטא מולו תהיה לאשה ודקדק רבינו לכתוב אחר שישאנה כלומר דאילו נמצא דבר ערוה קודם שישאנה אינה נאסרת עליו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול שאנס בתולה וכו'.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף ל\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שנאמר כו'.</b> פ' אלו הן הלוקין (מכות דף י\"ד וט\"ו) א\"ר יוחנן כל ל\"ת שקדמו עשה לוקין עליו ופירש\"י אפילו למ\"ד לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו וכו' אשמעינן ר' יוחנן דה\"מ בעשה הבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתוק הלאו ואפי' תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מהמלקות עכ\"ל. ומסיק בגמ' דהדר ביה משום דקשיא ליה מדתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אמאי ל\"ת שקדמו עשה הוא ולילקי ופי' רש\"י משום דקשיא ליה אונס נערה בתולה דאשכחן ביה לא תעשה שקדמו עשה דכתיב ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ותניא עלה שיקיים את העשה אם גירשה יחזירנה ופטור אלמא לאו שניתק לעשה חשיב ליה אם ישראל הוא שיכול לקיים העשה ויחזירנה מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא שאסור בגרושה לוקה ואינו מחזיר ואמאי אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם איתא לדרבי יוחנן הא לא תעשה שקדמו עשה הוא עכ\"ל: \n",
+                "<b>ומ\"ש מתה גרושתו קודם שיחזירנה או נתקדשה לאחר.</b> נלמד ממה שאמרו (שם ט\"ו:) אם כהן הוא לוקה ובפרק הנזכר תני תנא קמיה דר' יוחנן מל\"ת שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור ביטל עשה שבה חייב א\"ל [ר\"י] מאי קא אמרת קיים פטור לא קיים חייב ביטל חייב לא ביטל פטור תני קיימו ולא קיימו כך היא גירסת הרי\"ף כלומר אע\"פ שלא ביטלו לעשה כיון שלא קיימו לוקה על ל\"ת ופי' נמוקי יוסף כלומר תפוס רישא דוקא דאם לא קיימו חייב דמיד שהתרו בו ב\"ד לתקן הלאו ולא תיקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוקה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאימתי יהיה לבת קנס וכו' עד אין לה קנס.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף מ':) וכחכמים וכן פסקו הרי״ף והרא״ש והביאו ראיות לדבריהם ולאפוקי מר״ח והראב״ד שפסקו כר״מ ומפ' טעמייהו דחכמים בגמרא משום דאמר קרא אפילו קטנה במשמע כלומר דכתיב נער בלא ה״א: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת שיש לה אב וכו'.</b> משנה שם יתומה שנתארסה ונתגרשה ר' אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור ואיפסיקא בגמרא הלכתא כוותיה ואע\"ג דבגמרא אמרינן דמתניתין ביתומה בחיי האב מ\"מ מינה ילפינן ליתומה ממש: \n",
+                "<b>ואלו שאין להם קנס הבוגרת.</b> בס\"פ אלו נערות. \n",
+                "<b>ומ\"ש והממאנת והאילונית</b> שם (דף ל\"ה:) ת\"ר וכו' הממאנת אין לה קנס ולא פיתוי איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי ופירש\"י הממאנת בבעלה כגון יתומה שהשיאתה אמה [או אחיה] ומיאנה בבעלה אין לה קנס שאינה בחזקת בתולה ובגמרא הממאנת אין לה קנס ולא פיתוי הא קטנה בעלמא אית לה מני רבנן היא דאמרי קטנה יש לה קנס אימא סיפא איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי אתאן לר\"מ דאמר קטנה אין לה קנס והא מקטנותה יצתה לבגר רישא רבנן וסיפא ר\"מ וכ\"ת כולה ר\"מ היא ובממאנת סבר לה כר' יהודה ומי סבר לה והתניא עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר\"מ ר' יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן וכו' האי תנא סבר לה כר\"מ בחדא ופליג עליה בחדא ופירש\"י איילוני�� שאין לה סימני נערות לעולם וכו' אין לה קנס לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שתי שערות לעולם כל כ' שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת וכו' ובממאנת סובר לה כר' יהודה דאמר נערה ממאנת והכי תידוק מינה נערה ממאנת אין לה קנס הא נערה בעלמא יש לה קנס וכו' ופליג עליה בממאנת ואמר עד שירבה השחור וכי תנא הממאנת אין לה קנס הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר עכ\"ל. משמע בהדיא דלרבנן דאמרי קטנה יש לה קנס אילונית יש לה קנס ולר\"מ דאמר קטנה אין לה קנס אילונית אין לה קנס ורבינו שפסק בקטנה יש לה קנס ופסק דאילונית אין לה קנס יש לתמוה עליו דהוי כמזכה שטרא לבי תרי וכבר השיגו הראב\"ד וכתב וז\"ל גם זה טעות שהאיילונית לדברי חכמים וכו'. וגם ההגהות תמהו עליו וגם הטור תמה עליו וכתב וז\"ל כתב הרמב\"ם הבוגרת האילונית והממאנת אין לה קנס שהרי הוא פסק כרבנן שקטנה יש לה קנס והאיילונית דינה כקטנה עד שתהיה בת כ' שנה ומשם ואילך דינה כבוגרת שמקטנותה יוצאה לבגר עכ\"ל. ואפשר לדחות ולומר שסובר רבינו דכיון דגבי קנס נערה כתיב אע\"ג דלחכמים קטנה בכלל כיון דמדכתיב נערה חסר ה\"א מפקינן לה כדאיתא בגמרא איכא למימר דהיינו דוקא קטנה דאתיא לידי נערות אבל אילונית דלא אתיא לידי נערות לא והיינו פשטא דברייתא דהממאנת והאיילונית אין להן קנס ואע\"ג דגמרא שני לה בגווני אחריני היינו למאי דס\"ד דמקשה דאיילונית לחכמים יש לה קנס אבל לפום קושטא לחכמים נמי לית לה קנס ומהר\"י קולון בשורש קל\"ח תירץ שרבינו מפרש דהא דמסיק האי תנא סבר לה כוותיה בחדא היינו דאילונית אין לה קנס ופליג עליה בחדא היינו דקטנה יש לה קנס: \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו דשוטה וחרשת אין להן קנס.</b> שם איילונית אין לה לא קנס ולא פתוי ורמינהי החרשת והשוטה והאיילונית יש להן קנס ויש להן טענת בתולים וכו' אין להן טענת בתולים כלומר וכיון שאינן בחזקת בתולות אין להן קנס ומשני הא ר\"ג הא רבי יהושע כלומר דלר\"ג אין להן טענת בתולים ולרבי יהושע יש להן וכיון דקי\"ל כר\"ג ממילא ידעינן דאין להן קנס: \n",
+                "<b>והראב\"ד</b> כתב אף זו טעות דלהדיא לרבנן יש להן קנס ופיתוי עד כאן לשונו. טעמו מדאמרינן בגמרא שכתבתי בסמוך איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי ורמינהו החרשת והשוטה והאיילונית יש להן קנס ויש להן טענת בתולים והא מאי רומיא הא ר\"מ והא רבנן כלומר דברייתא דאיילונית אין לה קנס כר\"מ וברייתא דאיילונית יש להן קנס [כרבנן וכיון דבההיא ברייתא דאתיא כרבנן קתני דחרשת ושוטה יש להן קנס] הכי נקטינן זהו נראה טעמו של הראב\"ד וכבר כתבתי בסמוך טעמו של רבינו שמאחר שבגמרא מוקי ההיא ברייתא כרבי יהושע אבל לר\"ג דקי\"ל כוותיה חרשת ושוטה אין להן טענת בתולים ממילא שמעינן דלית להו קנס: \n",
+                "<b>ומ\"ש מי שיצא עליה שם רע בילדותה וכו'.</b> שם מי שיצא עליה שם רע בילדותה אין לה לא קנס ולא פיתוי וכו' ה\"ד אילימא וכו' דנפק עלה קלא דזנאי והא אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה אלא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו תבעתינהו באיסורא: \n",
+                "<b>ומ״ש והמגורשת מן הנישואין וכו'.</b> בפ״ק דכתובות (דף י״א) תנן בתולה מן הנישואין אלמנה גרושה וחלוצה וכו' ואין להן טענת בתולים ואם היא גרושה מן האירוסין יש לה טענת בתולים [ע״כ] וכל שיש לה טענת בתולים הרי היא בחזקת בתולה ויש לה קנס וכל שאין לה טענת בתולים הרי היא בחזקת בעולה ואין לה קנס ובפרק אלו נערות (כתובות דף ל״ח) תנן נערה שנתארסה ��נתגרשה ר״י הגלילי אומר אין לה קנס ר״ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה וידוע דהלכה כר״ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתפתתה אין לה קנס</b> זה פשוט דמאחר שקנסה לעצמה כיון שנתפתית ונתרצית לו הרי מחלה לו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיורת והשבויה וכו'.</b> זה נלמד מדתנן בפירקא קמא דכתובות (דף י\"א) הגיורת השבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים [יתירות על כן אין להן טענת בתולים] (xא\"ה משנה מפורשת היא (שם דף כ\"ט ול\"ו) לענין קנס עצמו. וכ\"ה בב\"י סי' קע\"ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה וכו'.</b> (דף כ\"ט) ר\"פ אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס אע\"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. ובגמרא (דף ל\"א:) ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה וקי\"ל דאינו לוקה ומשלם אמר עולא ל\"ק כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת וכו' ר' יוחנן אמר אפי' תימא אחותו נערה כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו אלמא קסבר ר' יוחנן כל היכא דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה מילקא לקי ממונא לא משלם וידוע דהלכה כרבי יוחנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש היתה מחייבי עשה או שניות וכו'.</b> שם (דף ל\"ה:) ת\"ר עריות ושניות לעריות אין להן לא קנס ולא פיתוי וכו' מאי עריות ומאי שניות לעריות אילימא עריות עריות ממש שניות מד\"ס כיון דמדאורייתא חזיין אמאי אין להן קנס אלא עריות חייבי מיתות בית דין שניות חייבי כריתות אבל חייבי לאוין יש להן קנס ומני שמעון התימני היא איכא דאמרי עריות חייבי מיתות ב\"ד וחייבי כריתות שניות חייבי לאוין ומני ר\"ש בן מנסיא היא ופירש\"י שמעון התימני בריש פירקין דאמר אשה שיש בה הויה ר\"ש בן מנסיא דאמר אשה שראויה לקיימה עכ\"ל. ופסק רבינו כלישנא בתרא דאמר שניות חייבי לאוין ומשמע דוקא חייבי לאוין אבל חייבי עשה לא משום דלישנא בתרא הוא ועוד דאתיא כרבי יוחנן דאמר אין אדם לוקה ומשלם אבל חייבי עשה דלית בהו מלקות לא x: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב היתה מחייבי מיתת בית דין וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ב:) אלו [נערות] שאין להן קנס הבא על בתו על בת בתו על בת בנו על בת אשתו על בת בנה על בת בתה אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו שמיתתן בידי ב\"ד וכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש ופירש\"י ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו והרי הוא אומר מכה נפש בהמה ישלמנה וכו'</b> שם עלה ל\"ח תנא דבי חזקיה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בא עליה ומתה וכו'.</b> שם (ע\"ב) בעלה הנזכר מימרא דאביי ואף על גב דאמרינן מילתא דפשיטא ליה לאביי מיבעיא ליה לרבא סובר רבינו דלא שבקינן מאי דפשיטא לאביי משום מאי דמספקא ליה לרבא וכן פסקו הרי\"ף והרא\"ש. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו והוא שתמות קודם שתעמוד בדין</b> כן פירש רש\"י והוא נלמד ממאי דתנן ריש פרק נערה שנתפתתה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמשים כסף של קנס הם דמי הנאת שכיבה בלבד וכו'.</b> משנה פרק אלו נערות (כתובות דף ל\"ט) המפתה נותן בושת ופגם וקנס בגמרא (דף מ') ואימא חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי רבא אמר אמר קרא ונתן האיש השוכב ע��ה לאבי הנערה חמשים כסף הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם. \n",
+                "<b>ומ\"ש יתר עליו האונס שהוא נותן את הצער</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהנבעלת ברצונה אין לה צער וכו'</b> שם בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב נמצא המפתה משלם שלשה דברים וכו' והאונס ארבעה וכו'.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ג-ד)</small> קנס שוה בכל וכו'.</b> שם במשנה (דף מ') אי זהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס שוה בכל אדם וכל שיש לו קצבה מן התורה שוה בכל אדם ובפרק יש בערכין (ערכין דף י\"ד:) שנינו אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל נותן חמשים סלעים והבושת והפגם הכל לפי המבייש והמתבייש: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו שאדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנה לעבדו וכו'.</b> בפרק אלו נערות בגמרא (דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפתה נותן בשת ופגם מיד וכו' עד אין לה כלום.</b> משנה שם (דף ל\"ט:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באו עליה שנים וכו'.</b> שם (דף מ':) אילו באו עליה שנים וכו' יאמרו בעל שלימה חמשים ובעל פגומה חמשים ומפרשה רבינו על פי דרכו שכתב בפרק ראשון: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל בת שיש לה קנס וכו' וכל בת שאין לה קנס כך אין לה לא בושת ולא פגם וכו'.</b> כתב הטור על דברי רבינו איני מבין דבריו דמה תלוי צער ובשת ופגם בקנס דאע״פ שאין להן קנס למה לא יהא להן שאר הדברים. ובאמת גם בעיני יפלא וצריך עיון. ולענין בוגרת מפותה דאין לה בשת ופגם טעמא משום דמחלה וכ״כ מהרי״ק בשורש קס״ח וכן מפורש בגמרא ריש פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ב) בושתה ופגמה וקנסה לאביה [בגמרא] לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עבד וכן כתבו הרי״ף והרא״ש פרק אלו נערות אהא דתנן בוגרת לא מכר ולא קנס דייקינן מינה הא בשת ופגם אית לה ודוקא אנוסה בוגרת אבל מפותה בוגרת אין לה כלום: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין אדם משלם קנס בכל מקום בהודאת פיו וכו' לפיכך האומר אנסתי או פתיתי בתו של פלוני וכו'.</b> משנה פרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל\"ו:) וכת\"ק: \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך האומר אנסתי או פתיתי בתו של פלוני אינו משלם קנס אבל משלם בשת ופגם וצער בהודאת פיו.</b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפרק ה' מהלכות חובל שאם הודה מעצמו פטור מן הנזק ומן הצער. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו נשאל על זה והשיב משפט הצער בנערה אינו כמו משפטו בנחבל לפי שבנערה ענין נוסף והוא הפגם והפגם ישלם אותו על פי עצמו ושמו משפט הצער כמו הפגם לאומרם בשבועות אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ר' שמעון פוטר שאינו משלם קנס ע\"פ עצמו אמרו לו אע\"פ שאינו משלם קנס ע\"פ עצמו משלם בושת ופגם ע\"פ עצמו ואילו לא יתחייב לשלם צער על פי עצמו היו חכמים אומרים לרבי שמעון אע\"פ שאינו משלם קנס וצער ע\"פ עצמו ואין לומר אילו היה מתחייב לשלם צער על פי עצמו היו אומרים משלם בשת ופגם וצער ע\"פ עצמו לפי שתחלת המשנה אנסת ופיתית והשיבוהו בענין שהוא כולל לאונס ולמפתה והוא בשת ופגם לבד עכ\"ל: \n",
+                "<b>וכן בת שתבעה איש בדין וכו'.</b> זה נלמד מהמשנה הנזכרת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה לו אנסת וכו'.</b> כתב הראב\"ד אין כאן שבועה וכו'. ובנ\"א מצאתי דמסיים בה ואי מיירי ביתומה אין כאן מודה מקצת כלל כיון דמפותה היא לדבריו דמדעתה עבד כנ\"ל: \n",
+                "<b>ואני</b> אומר שאע\"פ שהתשלומין אינם שלה מאחר שמה שזוכה בהם האב הוא על ידה שפיר מקריא תובע ומפורש במשנה ר\"פ נערה (כתובות דף מ\"א:) שאפילו כשאביה קיים היא העומדת בדין. ומ\"ש ואי מיירי ביתומה אין כאן מודה במקצת כלל וכו' איני יודע איך כתב כן שהרי היא תובעתו בושת ופגם וצער והוא מודה בבשת ופגם וכופר בצער: \n",
+                "<b>ומצאתי</b> כתוב עוד בנ\"א בהשגות וז\"ל שהרי הודה במקצת הטענה א\"א אני אומר שהצער לעצמה כעין שאר חבלות דצער דגופה לא זכי ליה רחמנא הילכך אין כאן מודה מקצת דהנך ג' דברים דאביה נינהו מה שהודה לאביה הודה ומה שכפר לה כפר ועוד אם טען אביה טענת שמא היא עכ\"ל וכ\"כ הטור בשם הראב\"ד: \n",
+                "<b>ואני</b> תמה על מה שכתב שהצער לעצמה שהרי משנה שלימה שנינו ר\"פ נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה לאביה והצער בתפוסה ומשמע דצער נמי לאביה דקתני ברישא וכן פרש\"י. ואפילו לפי מה שהוא ז\"ל סובר שהצער לעצמה מה שהקשה שאין כאן מודה מקצת וכו' אינו דכיון דהני ג' דברים דידה הוו אלא דרחמנא זכינהו לאב שפיר מיקריא היא בעלת דבר וכמו שכתבתי בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים של מפתה וכו'.</b> משנה ריש פרק נערה שנתפתתה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או עד שנשאת.</b> ברייתא שם (דף ל\"ט) בא עליה ונשאת לעצמה וכתבו הרי\"ף והרא\"ש והוא שלא עמדה בדין קודם נישואין. \n",
+                "<b>ומ\"ש או עד שמת האב הארבעה דברים או הג' שלה.</b> כתוב בהשגות א\"א השלשה במפותה אם מת האב למה שלה וכו'. ושותא דמרן לא ידענא שהרי משנה שלימה היא בפרק נערה שנתפתתה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה: \n",
+                "<b>עמדה בדין ותבעה אותו וכו' עד זכה בהם האב.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבת שנתארסה וכו'.</b> משנה פרק אלו נערות (כתובות דף ל״ח) נערה שנתארסה ונתגרשה ר״י הגלילי אומר אין לה קנס ר״ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה וידוע דהלכה כר״ע מחבירו ואע״ג דבברייתא קתני דקנסה לאביה פסק כר״ע דמתניתין ועוד דאיפסיקא התם הלכתא כרבי אלעזר דאמר כר״ע דמתני' ומשמע לרבינו דדוקא בקנס הוא דאמר ר״ע דהוי לעצמה אבל בושת ופגם הוי לאביה וכתב הרא״ש ואפשר דטעמיה מהא דאמרינן לקמן על בושת ופגם ואימא לדידה ומסיק דבשת ופגם לאביה משום דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין והאי טעמא שייך נמי כשנתארסה ונתגרשה וקרא דלא אורסה לא קאי אלא אקנסא דכתיב בקרא אבל בושת ופגם יליף מדכתיב ונתן האיש השוכב וכו' הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם כמו בשאר חבלות אבל בהאי קרא לא כתיבי ומיהו נראה דגם בשתה ופגמה לעצמה מדקאמר רבי אלעזר ביתומה שנתארסה ונתגרשה המפתה פטור ואם איתא דבשתה ופגמה לאביה לא הוה ליה למיתני דמפתה פטור בסתם כיון דחייב בבשת ופגם והיינו טעמא משום דלענין גביית האב יש לבשת ופגם דין קנס משום דאיתקש לקנס דכתיב ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה ודרשינן מהאי קרא מכלל דאיכא בשת ופגם ולענין גביית האב איתקוש דבמקום שהקנס לאב גם הוא לאב ומהאי טעמא תנן לקמן בפרק נערה לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ואבשת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן אלמא בשת ופגם אף על גב דממונא הן אין מורישן לבניו משום דאיתקוש לקנס לענין גביית האב הילכך נתארסה ונתגרשה כיון שנתמעט האב מלא אורסה מדין קנס נתמעט נמי מדין בשת ופגם והכל לעצמה והא דפריך גמרא ואימא לדידה ולא אמרי' איתקוש לקנס פר״י דדוקא בתר דידעינן שהם לאב מקשינן להו לכל דינם לגביית האב אבל משום ההוא היקשא לא מפקינן מינה למיתבינהו לאב והר״ן כתב כדברי רבינו: \n",
+                "<b>נאנסה או נתפתתה ואחר כך נתקדשה לאחר וכו'.</b> פרק אלו נערות בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אני אומר שזה שנאמר בתורה וכו' והמכין בתו לכך הרי היא קדשה. . כתב</b> הראב\"ד אין דעתי מסכמת לזה וכו'. ואני אומר שאין הכרע מדברי ספרי שאין נקראת קדשה אא\"כ יושבת בקובה של זונות דכל שהיא מוכנת לזנות עם כל הבא אליה מיקריא קדשה שהיא לשון מזומנת לכך וזו היא שקראו בספרי מזנה שע\"י שהיא מוכנת לכך גורמת שיתעוררו בני אדם לזנות. ומה שהביא ראיה מאיה הקדשה היא בעינים אם כוונתו ז\"ל לומר דבעינים היינו קובה של זונות לע\"ד איכא למימר דאיפכא איכא למשמע מינה דאם איתא דלא מיקריא קדשה אא\"כ יושבת בקובה אמאי איצטריך למימר היא בעינים. \n",
+                "<b>ועל מ\"ש רבינו ואין קונסין אותו</b> כתב הראב\"ד ועוד שגם הוא מפותה ומדעתו עשה עכ\"ל. ומ\"מ יש לדקדק דמשמע מדברי רבינו הכא דאינו לוקה משום קדשה אא\"כ היא מוכנת לכך ובפ\"א מאישות כתב כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה וצריך לדחוק שסמך שם על מה שכתב כאן: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוציא שם רע על בת ישראל וכו' לוקה שנאמר ויסרו אותו.</b> ברייתא פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ה:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך.</b> שם ואיכא מ\"ד התם דאזהרתיה מונשמרת מכל דבר רע כלומר דהשמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ורבינו עדיף ליה לאתויי מלא תלך רכיל דהוי לאו מפורש. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהמאה סלעים הם כסף מזוקק.</b> משנה פרק יש בכור (בכורות דף מ\"ט:) מאה של מוציא שם רע בשקל הקודש במנה צורי. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היתה יתומה הרי הן של עצמה.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דבתרא הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוציא שם רע על הקטנה וכו'.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף מ':) אמר ר\"ל המוציא ש\"ר על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי ה\"א אפילו קטנה והא כתיב ואם אמת היה הדבר הזה וכו' וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ופירש\"י (דף מ\"ד:) נערה מלא דבר הכתוב כל מקום כתיב נער וכאן כתיב נערה מלא להוציא את הקטנה. ויש לתמוה על רבינו שכתב דברי ר\"ל כהוייתן דפיטורא דקטנה משום דנערה מלא דבר הכתוב ולא היה לו לתת טעם אלא משום דכתיב וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא. וי\"ל שלהיות ראיה זו יותר פשוטה וקצרה נקטה. אך קשה שכתב והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וזה שלא בדקדוק שנערה בפסוק זה חסר והמלא הוא ונתנו לאבי הנערה. \n",
+                "<b>ומה שכתב שהמוציא שם רע על הבוגרת פטור</b> פשוט הוא שכל מקום שנאמר נערה ממעט הבוגרת וכדאמרינן גבי אונס ומפתה והכי תניא בפרק נערה שנתפתתה גבי מוציא ש\"ר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין דנין דין זה אלא בפני הבית וב\"ד של כ\"ג וכו'.</b> משנה פירקא קמא דסנהדרין האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות וידוע דהלכה כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ד-ה)</small> ומצות עשה של תורה וכו' עד אשה הראויה לו.</b> נלמד מדין אונס שנתבאר בפ\"א: \n",
+                "<b>ומ״ש ולמה לא יבא עשה וידחה את ל״ת וכו'.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד הוצאת שם רע וכו'.</b> בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ו) כיצד הוצאת ש״ר בא לב״ד ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו וכו' בסקילה זינתה מעיקרא וכו' נמצא שש״ר אינו ש״ר הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל ראב״י אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשבעל ופסק כראב״י שמשנתו קב ונקי ועוד דפשוטי הכתובים אתו כוותיה ועוד דבגמרא מסיק אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה. \n",
+                "<b>ומ\"ש מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה עדים זוממין וזוממי זוממין,</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוציא עליה שם רע והיא בוגרת וכו'.</b> שם (כתובות דף מ\"ה) נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה ותניא תו התם סרחה ולבסוף בגרה תידון בסקילה ובגמרא ואמאי נערה המאורסה אמר רחמנא והא בוגרת היא אמר רבי אלעא אמר קרא הנערה הנערה שהיתה כבר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה וכו'. . וכן הכותית שנתגיירה וכו' אפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה וכו'.</b> משנה פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ד) היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ה״ז בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע ופירש רש״י ולא מאה סלע אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממין ובגמרא מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה א״ה מילקא נמי נילקי ומאה סלע נמי לשלם אמר קרא ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קידש נערה וגירשה וכו'. וכן אם היתה יבמתו שכנסה וכו'.</b> שם (דף מ\"ו) בעי רב אשי הוציא ש\"ר על נישואין [הראשונים] מהו על נשואי אחיו מהו פשוט מיהא חדא דתני רבי יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם ובעיא קמייתא דלא איפשיטא פסקה רבינו לקולא: \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש x:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה.</b> מסקנא דגמרא שם בשם רבי יוחנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה וכו'. ומה שכתב ולא הביא עדים אלא באו מאליהן הרי זה פטור וכו'.</b> פרק נערה שנתפתתה לא אמר לעדים באו והעידוני והם מעידים אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שנאמר בתורה ופרשו השמלה וכו'.</b> שם אבל יש לתמוה שלא אמרו כן בגמרא אלא לרבנן דהוצאת ש\"ר הוי בין בעל בין לא בעל אבל לראב\"י דאמר אינו חייב אלא כשבעל אמרינן התם דדברים ככתבן. ומאחר שרבינו פסק כראב\"י לא ה\"ל לפרש כרבנן. ואפשר לומר דסבר רבינו דאע\"ג דלראב\"י דברים ככתבן יש במשמע לפרשם נמי כדפירשו אליבא דרבנן: \n",
+                "<b>תשלום</b> דיני מוציא ש\"ר כתב רבינו בפרק ג' מהלכות איסורי ביאה (דין ח':): \n",
+                "<b>סליקו הלכות נערה בתולה</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nashim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,183 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Virgin Maiden",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Virgin_Maiden",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיתה בתולה וכו'.</b> משנה בפרק יש בכור (בכורות דף מ\"ט:) חמשים של אונס ומפתה בשקל הקדש במנה צורי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה וכו'.</b> כתב הראב\"ד חיי ראשי איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבאו ויעידו ואם אין שם עדים קנס אין שם וכו'. י\"ל כמו שכתב בעל מגדל עוז שאם ראו העדים מרחוק ששכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון אם היה בעיר חזקה שהיא מפותה אם לא צעקה ולא העידו העדים ששלף וכו' ואם היה בשדה חזקה שהיא אנוסה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפותה שלא רצתה להנשא למפתה וכו'.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף ל\"ט) שנינו האונס נותן מיד המפתה לכשיוציא ובגמרא לכשיוציא אשתו היא אמר אביי אימא לכשלא יכנוס ופירש\"י אשתו היא וכי אשתו היא כבר דקאמר לכשיוציא, לכשלא יכנוס שתמאן היא או אביה או המפתה עצמו, תניא נ\"ה וכו' ואחד האונס ואחד המפתה בין היא ובין אביה יכולים לעכב בשלמא מפותה כתיב אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת\"ל ימאן מ\"מ אלא אונס בשלמא איהי כתיב ולו תהיה מדעתה אלא אביה מנ\"ל אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר ק\"ו ומה מפתה שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא בין אביה יכולים לעכב אונס שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כ\"ש וכו' תניא אידך אף על פי שאמרו אונס נותן מיד כשיוציא הוא אין לה עליו כלום כשיוציא מי מצי מפיק לה אימא כשתוציא היא אין לה עליו כלום מת יצא כסף קנסה בכתובתה ר\"י בר יהודה אומר יש לה כתובה מנה במאי קא מיפלגי רבנן סברי טעמא מאי תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ור\"י בר יהודה סבר הא נמי מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך. ופירש\"י אע\"פ שאמרו אונס נותן מיד כשיוציאנה אין לה עליו כלום ולא אמרינן אין קנסה תחת כתובתה שהרי לאביה נותן מיד אלא כסף קנסה הוא כתובתה וכן אם מת יצא כסף קנסה בכתובתה. מי מצי מפיק לה לא יוכל לשלחה כתיב כשתצא היא אם יצתה מאליה ותבעה הימנו גט: \n",
+                "<b>ומ\"ש רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכו' אפי' היא חגרת או סומא וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ט) האונס שותה בעציצו וכו' כיצד שותה בעציצו אפילו היא חגרת אפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה [שהיא] ראויה לו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ״ש רבינו אפילו מחייבי עשה ואפילו שניה.</b> מ״ש חייבי עשה ניחא דשפיר איכא למימר דבכלל אינה ראויה לבא בקהל היא ותניא בפרק אלו נערות (כתובות דף כ״ט:) ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה ר״ש בן מנסיא אומר אשה הראויה לקיימה מאי בינייהו ממזרת ונתינה איכא בינייהו ומסקינן דאפילו חייבי עשה אין ראוי לקיימה אבל שניה קשה כיון דמדאורייתא שריא אשה שהיא ראויה לו היא ואפשר דכיון דמדכתיב ושמרתם את משמרתי מצאו חכמים מקום לאסור שניות שפיר איכא למימר דשניה אימעיטא מולו תהיה לאשה ובלאו הכי כיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור שפיר איכא למימר דשנייה אימעיטא מולו תהיה לאשה ודקדק רבינו לכתוב אחר שישאנה כלומר דאילו נמצא דבר ערוה קודם שישאנה אינה נאסרת עליו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן גדול שאנס בתולה וכו'.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף ל\"ט): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ שנאמר כו'.</b> פ' אלו הן הלוקין (מכות דף י\"ד וט\"ו) א\"ר יוחנן כל ל\"ת שקדמו עשה לוקין עליו ופירש\"י אפילו למ\"ד לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו וכו' אשמעינן ר' יוחנן דה\"מ בעשה הבא אחר הלאו שאין אתה יכול לקיימו אלא לאחר עבירת הלאו אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתוק הלאו ואפי' תקיימנו אחר עבירת הלאו לא נפטרת מהמלקות עכ\"ל. ומסיק בגמ' דהדר ביה משום דקשיא ליה מדתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אמאי ל\"ת שקדמו עשה הוא ולילקי ופי' רש\"י משום דקשיא ליה אונס נערה בתולה דאשכחן ביה לא תעשה שקדמו עשה דכתיב ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ותניא עלה שיקיים את העשה אם גירשה יחזירנה ופטור אלמא לאו שניתק לעשה חשיב ליה אם ישראל הוא שיכול לקיים העשה ויחזירנה מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא שאסור בגרושה לוקה ואינו מחזיר ואמאי אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם איתא לדרבי יוחנן הא לא תעשה שקדמו עשה הוא עכ\"ל: \n",
+                "<b>ומ\"ש מתה גרושתו קודם שיחזירנה או נתקדשה לאחר.</b> נלמד ממה שאמרו (שם ט\"ו:) אם כהן הוא לוקה ובפרק הנזכר תני תנא קמיה דר' יוחנן מל\"ת שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור ביטל עשה שבה חייב א\"ל [ר\"י] מאי קא אמרת קיים פטור לא קיים חייב ביטל חייב לא ביטל פטור תני קיימו ולא קיימו כך היא גירסת הרי\"ף כלומר אע\"פ שלא ביטלו לעשה כיון שלא קיימו לוקה על ל\"ת ופי' נמוקי יוסף כלומר תפוס רישא דוקא דאם לא קיימו חייב דמיד שהתרו בו ב\"ד לתקן הלאו ולא תיקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוקה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומאימתי יהיה לבת קנס וכו' עד אין לה קנס.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף מ':) וכחכמים וכן פסקו הרי״ף והרא״ש והביאו ראיות לדבריהם ולאפוקי מר״ח והראב״ד שפסקו כר״מ ומפ' טעמייהו דחכמים בגמרא משום דאמר קרא אפילו קטנה במשמע כלומר דכתיב נער בלא ה״א: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחת שיש לה אב וכו'.</b> משנה שם יתומה שנתארסה ונתגרשה ר' אליעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור ואיפסיקא בגמרא הלכתא כוותיה ואע\"ג דבגמרא אמרינן דמתניתין ביתומה בחיי האב מ\"מ מינה ילפינן ליתומה ממש: \n",
+                "<b>ואלו שאין להם קנס הבוגרת.</b> בס\"פ אלו נערות. \n",
+                "<b>ומ\"ש והממאנת והאילונית</b> שם (דף ל\"ה:) ת\"ר וכו' הממאנת אין לה קנס ולא פיתוי איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי ופירש\"י הממאנת בבעלה כגון יתומה שהשיאתה אמה [או אחיה] ומיאנה בבעלה אין לה קנס שאינה בחזקת בתולה ובגמרא הממאנת אין לה קנס ולא פיתוי הא קטנה בעלמא אית לה מני רבנן היא דאמרי קטנה יש לה קנס אימא סיפא איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי אתאן לר\"מ דאמר קטנה אין לה קנס והא מקטנותה יצתה לבגר רישא רבנן וסיפא ר\"מ וכ\"ת כולה ר\"מ היא ובממאנת סבר לה כר' יהודה ומי סבר לה והתניא עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר\"מ ר' יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן וכו' האי תנא סבר לה כר\"מ בחדא ופליג עליה בחדא ופירש\"י איילונית שאין לה סימני נערות לעולם וכו' אין לה קנס לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שתי שערות לעולם כל כ' שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת וכו' ובממאנת סובר לה כר' יהודה דאמר נערה ממאנת והכי תידוק מינה נערה ממאנת אין לה קנס הא נערה בעלמא יש לה קנס וכו' ופליג עליה בממאנת ואמר עד שירבה השחור וכי תנא הממאנת אין לה קנס הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר עכ\"ל. משמע בהדיא דלרבנן דאמרי קטנה יש לה קנס אילונית יש לה קנס ולר\"מ דאמר קטנה אין לה קנס אילונית אין לה קנס ורבינו שפסק בקטנה יש לה קנס ופסק דאילונית אין לה קנס יש לתמוה עליו דהוי כמזכה שטרא לבי תרי וכבר השיגו הראב\"ד וכתב וז\"ל גם זה טעות שהאיילונית לדברי חכמים וכו'. וגם ההגהות תמהו עליו וגם הטור תמה עליו וכתב וז\"ל כתב הרמב\"ם הבוגרת האילונית והממאנת אין לה קנס שהרי הוא פסק כרבנן שקטנה יש לה קנס והאיילונית דינה כקטנה עד שתהיה בת כ' שנה ומשם ואילך דינה כבוגרת שמקטנותה יוצאה לבגר עכ\"ל. ואפשר לדחות ולומר שסובר רבינו דכיון דגבי קנס נערה כתיב אע\"ג דלחכמים קטנה בכלל כיון דמדכתיב נערה חסר ה\"א מפקינן לה כדאיתא בגמרא איכא למימר דהיינו דוקא קטנה דאתיא לידי נערות אבל אילונית דלא אתיא לידי נערות לא והיינו פשטא דברייתא דהממאנת והאיילונית אין להן קנס ואע\"ג דגמרא שני לה בגווני אחריני היינו למאי דס\"ד דמקשה דאיילונית לחכמים יש לה קנס אבל לפום קושטא לחכמים נמי לית לה קנס ומהר\"י קולון בשורש קל\"ח תירץ שרבינו מפרש דהא דמסיק האי תנא סבר לה כוותיה בחדא היינו דאילונית אין לה קנס ופליג עליה בחדא היינו דקטנה יש לה קנס: \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו דשוטה וחרשת אין להן קנס.</b> שם איילונית אין לה לא קנס ולא פתוי ורמינהי החרשת והשוטה והאיילונית יש להן קנס ויש להן טענת בתולים וכו' אין להן טענת בתולים כלומר וכיון שאינן בחזקת בתולות אין להן קנס ומשני הא ר\"ג הא רבי יהושע כלומר דלר\"ג אין להן טענת בתולים ולרבי יהושע יש להן וכיון דקי\"ל כר\"ג ממילא ידעינן דאין להן קנס: \n",
+                "<b>והראב\"ד</b> כתב אף זו טעות דלהדיא לרבנן יש להן קנס ופיתוי עד כאן לשונו. טעמו מדאמרינן בגמרא שכתבתי בסמוך איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי ורמינהו החרשת והשוטה והאיילונית יש להן קנס ויש להן טענת בתולים והא מאי רומיא הא ר\"מ והא רבנן כלומר דברייתא דאיילונית אין לה קנס כר\"מ וברייתא דאיילונית יש להן קנס [כרבנן וכיון דבההיא ברייתא דאתיא כרבנן קתני דחרשת ושוטה יש להן קנס] הכי נקטינן זהו נראה טעמו של הראב\"ד וכבר כתבתי בסמוך טעמו של רבינו שמאחר שבגמרא מוקי ההיא ברייתא כרבי יהושע אבל לר\"ג דקי\"ל כוותיה חרשת ושוטה אין להן טענת בתולים ממילא שמעינן דלית להו קנס: \n",
+                "<b>ומ\"ש מי שיצא עליה שם רע בילדותה וכו'.</b> שם מי שיצא עליה שם רע בילדותה אין לה לא קנס ולא פיתוי וכו' ה\"ד אילימא וכו' דנפק עלה קלא דזנאי והא אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה אלא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו תבעתינהו באיסורא: \n",
+                "<b>ומ״ש והמגורשת מן הנישואין וכו'.</b> בפ״ק דכתובות (דף י״א) תנן בתולה מן הנישואין אלמנה גרושה וחלוצה וכו' ואין להן טענת בתולים ואם היא גרושה מן האירוסין יש לה טענת בתולים [ע״כ] וכל שיש לה טענת בתולים הרי היא בחזקת בתולה ויש לה קנס וכל שאין לה טענת בתולים הרי היא בחזקת בעולה ואין לה קנס ובפרק אלו נערות (כתובות דף ל״ח) תנן נערה שנתארסה ונתגרשה ר״י הגלילי אומר אין לה קנס ר״ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה וידוע דהלכה כר״ע. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתפתתה אין לה קנס</b> זה פשוט דמאחר שקנסה לעצמה כיון שנתפתית ונתרצית לו הרי מחלה לו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיורת והשבויה וכו'.</b> זה נלמד מדתנן בפירקא קמא דכתובות (דף י\"א) הגיורת השבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולים [יתירות על כן אין להן טענת בתולים] (xא\"ה משנה מפורשת היא (שם דף כ\"ט ול\"ו) לענין קנס עצמו. וכ\"ה בב\"י סי' קע\"ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה וכו'.</b> (דף כ\"ט) ר\"פ אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס אע\"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. ובגמרא (דף ל\"א:) ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה וקי\"ל דאינו לוקה ומשלם אמר עולא ל\"ק כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת וכו' ר' יוחנן אמר אפי' תימא אחותו נערה כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו אלמא קסבר ר' יוחנן כל היכא דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה מילקא לקי ממונא לא משלם וידוע דהלכה כרבי יוחנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש היתה מחייבי עשה או שניות וכו'.</b> שם (דף ל\"ה:) ת\"ר עריות ושניות לעריות אין להן לא קנס ולא פיתוי וכו' מאי עריות ומאי שניות לעריות אילימא עריות עריות ממש שניות מד\"ס כיון דמדאורייתא חזיין אמאי אין להן קנס אלא עריות חייבי מיתות בית דין שניות חייבי כריתות אבל חייבי לאוין יש להן קנס ומני שמעון התימני היא איכא דאמרי עריות חייבי מיתות ב\"ד וחייבי כריתות שניות חייבי לאוין ומני ר\"ש בן מנסיא היא ופירש\"י שמעון התימני בריש פירקין דאמר אשה שיש בה הויה ר\"ש בן מנסיא דאמר אשה שראויה לקיימה עכ\"ל. ופסק רבינו כלישנא בתרא דאמר שניות חייבי לאוין ומשמע דוקא חייבי לאוין אבל חייבי עשה לא משום דלישנא בתרא הוא ועוד דאתיא כרבי יוחנן דאמר אין אדם לוקה ומשלם אבל חייבי עשה דלית בהו מלקות לא x: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב היתה מחייבי מיתת בית דין וכו'.</b> משנה שם (דף ל\"ב:) אלו [נערות] שאין להן קנס הבא על בתו על בת בתו על בת בנו על בת אשתו על בת בנה על בת בתה אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו שמיתתן בידי ב\"ד וכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש ופירש\"י ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו והרי הוא אומר מכה נפש בהמה ישלמנה וכו'</b> שם עלה ל\"ח תנא דבי חזקיה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בא עליה ומתה וכו'.</b> שם (ע\"ב) בעלה הנזכר מימרא דאביי ואף על גב דאמרינן מילתא דפשיטא ליה לאביי מיבעיא ליה לרבא סובר רבינו דלא שבקינן מאי דפשיטא לאביי משום מאי דמספקא ליה לרבא וכן פסקו הרי\"ף והרא\"ש. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו והוא שתמות קודם שתעמוד בדין</b> כן פירש רש\"י והוא נלמד ממאי דתנן ריש פרק נערה שנתפתתה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמשים כסף של קנס הם דמי הנאת שכיבה בלבד וכו'.</b> משנה פרק אלו נערות (כתובות דף ל\"ט) המפתה נותן בושת ופגם וקנס בגמרא (דף מ') ואימא חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי רבא אמר אמר קרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם. \n",
+                "<b>ומ\"ש יתר עליו האונס שהוא נותן את הצער</b> שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהנבעלת ברצונה אין לה צער וכו'</b> שם בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב נמצא המפתה משלם שלשה דברים וכו' והאונס ארבעה וכו'.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ג-ד)</small> קנס שוה בכל וכו'.</b> שם במשנה (דף מ') אי זהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס שוה בכל אדם וכל שיש לו קצבה מן התורה שוה בכל אדם ובפרק יש בערכין (ערכין דף י\"ד:) שנינו אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל נותן חמשים סלעים והבושת והפגם הכל לפי המבייש והמתבייש: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו שאדם רוצה לקנות שפחה בתולה ליתנה לעבדו וכו'.</b> בפרק אלו נערות בגמרא (דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המפתה נותן בשת ופגם מיד וכו' עד אין לה כלום.</b> משנה שם (דף ל\"ט:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באו עליה שנים וכו'.</b> שם (דף מ':) אילו באו עליה שנים וכו' יאמרו בעל שלימה חמשים ובעל פגומה חמשים ומפרשה רבינו על פי דרכו שכתב בפרק ראשון: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל בת שיש לה קנס וכו' וכל בת שאין לה קנס כך אין לה לא בושת ולא פגם וכו'.</b> כתב הטור על דברי רבינו איני מבין דבריו דמה תלוי צער ובשת ופגם בקנס דאע״פ שאין להן קנס למה לא יהא להן שאר הדברים. ובאמת גם בעיני יפלא וצריך עיון. ולענין בוגרת מפותה דאין לה בשת ופגם טעמא משום דמחלה וכ״כ מהרי״ק בשורש קס״ח וכן מפורש בגמרא ריש פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ב) בושתה ופגמה וקנסה לאביה [בגמרא] לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עבד וכן כתבו הרי״ף והרא״ש פרק אלו נערות אהא דתנן בוגרת לא מכר ולא קנס דייקינן מינה הא בשת ופגם אית לה ודוקא אנוסה בוגרת אבל מפותה בוגרת אין לה כלום: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין אדם משלם קנס בכל מקום בהודאת פיו וכו' לפיכך האומר אנסתי או פתיתי בתו של פלוני וכו'.</b> משנה פרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל\"ו:) וכת\"ק: \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך האומר אנסתי או פתיתי בתו של פלוני אינו משלם קנס אבל משלם בשת ופגם וצער בהודאת פיו.</b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפרק ה' מהלכות חובל שאם הודה מעצמו פטור מן הנזק ומן הצער. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו נשאל על זה והשיב משפט הצער בנערה אינו כמו משפטו בנחבל לפי שבנערה ענין נוסף והוא הפגם והפגם ישלם אותו על פי עצמו ושמו משפט הצער כמו הפגם לאומרם בשבועות אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ר' שמעון פוטר שאינו משלם קנס ע\"פ עצמו אמרו לו אע\"פ שאינו משלם קנס ע\"פ עצמו משלם בושת ופגם ע\"פ עצמו ואילו לא יתחייב לשלם צער על פי עצמו היו חכמים אומרים לרבי שמעון אע\"פ שאינו משלם קנס וצער ע\"פ עצמו ואין לומר אילו היה מתחייב לשלם צער על פי עצמו היו אומרים משלם בשת ופגם וצער ע\"פ עצמו לפי שתחלת המשנה אנסת ופיתית והשיבוהו בענין שהוא כולל לאונס ולמפתה והוא בשת ופגם לבד עכ\"ל: \n",
+                "<b>וכן בת שתבעה איש בדין וכו'.</b> זה נלמד מהמשנה הנזכרת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה לו אנסת וכו'.</b> כתב הראב\"ד אין כאן שבועה וכו'. ובנ\"א מצאתי דמסיים בה ואי מיירי ביתומה אין כאן מודה מקצת כלל כיון דמפותה היא לדבריו דמדעתה עבד כנ\"ל: \n",
+                "<b>ואני</b> אומר שאע\"פ שהתשלומין אינם שלה מאחר שמה שזוכה בהם האב הוא על ידה שפיר מקריא תובע ומפורש במשנה ר\"פ נערה (כתובות דף מ\"א:) שאפילו כשאביה קיים היא העומדת בדין. ומ\"ש ואי מיי��י ביתומה אין כאן מודה במקצת כלל וכו' איני יודע איך כתב כן שהרי היא תובעתו בושת ופגם וצער והוא מודה בבשת ופגם וכופר בצער: \n",
+                "<b>ומצאתי</b> כתוב עוד בנ\"א בהשגות וז\"ל שהרי הודה במקצת הטענה א\"א אני אומר שהצער לעצמה כעין שאר חבלות דצער דגופה לא זכי ליה רחמנא הילכך אין כאן מודה מקצת דהנך ג' דברים דאביה נינהו מה שהודה לאביה הודה ומה שכפר לה כפר ועוד אם טען אביה טענת שמא היא עכ\"ל וכ\"כ הטור בשם הראב\"ד: \n",
+                "<b>ואני</b> תמה על מה שכתב שהצער לעצמה שהרי משנה שלימה שנינו ר\"פ נערה שנתפתתה בשתה ופגמה וקנסה לאביה והצער בתפוסה ומשמע דצער נמי לאביה דקתני ברישא וכן פרש\"י. ואפילו לפי מה שהוא ז\"ל סובר שהצער לעצמה מה שהקשה שאין כאן מודה מקצת וכו' אינו דכיון דהני ג' דברים דידה הוו אלא דרחמנא זכינהו לאב שפיר מיקריא היא בעלת דבר וכמו שכתבתי בסמוך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה דברים של מפתה וכו'.</b> משנה ריש פרק נערה שנתפתתה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מ\"ש מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או עד שנשאת.</b> ברייתא שם (דף ל\"ט) בא עליה ונשאת לעצמה וכתבו הרי\"ף והרא\"ש והוא שלא עמדה בדין קודם נישואין. \n",
+                "<b>ומ\"ש או עד שמת האב הארבעה דברים או הג' שלה.</b> כתוב בהשגות א\"א השלשה במפותה אם מת האב למה שלה וכו'. ושותא דמרן לא ידענא שהרי משנה שלימה היא בפרק נערה שנתפתתה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה: \n",
+                "<b>עמדה בדין ותבעה אותו וכו' עד זכה בהם האב.</b> שם במשנה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הבת שנתארסה וכו'.</b> משנה פרק אלו נערות (כתובות דף ל״ח) נערה שנתארסה ונתגרשה ר״י הגלילי אומר אין לה קנס ר״ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה וידוע דהלכה כר״ע מחבירו ואע״ג דבברייתא קתני דקנסה לאביה פסק כר״ע דמתניתין ועוד דאיפסיקא התם הלכתא כרבי אלעזר דאמר כר״ע דמתני' ומשמע לרבינו דדוקא בקנס הוא דאמר ר״ע דהוי לעצמה אבל בושת ופגם הוי לאביה וכתב הרא״ש ואפשר דטעמיה מהא דאמרינן לקמן על בושת ופגם ואימא לדידה ומסיק דבשת ופגם לאביה משום דאי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין והאי טעמא שייך נמי כשנתארסה ונתגרשה וקרא דלא אורסה לא קאי אלא אקנסא דכתיב בקרא אבל בושת ופגם יליף מדכתיב ונתן האיש השוכב וכו' הנאת שכיבה חמשים מכלל דאיכא בושת ופגם כמו בשאר חבלות אבל בהאי קרא לא כתיבי ומיהו נראה דגם בשתה ופגמה לעצמה מדקאמר רבי אלעזר ביתומה שנתארסה ונתגרשה המפתה פטור ואם איתא דבשתה ופגמה לאביה לא הוה ליה למיתני דמפתה פטור בסתם כיון דחייב בבשת ופגם והיינו טעמא משום דלענין גביית האב יש לבשת ופגם דין קנס משום דאיתקש לקנס דכתיב ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה ודרשינן מהאי קרא מכלל דאיכא בשת ופגם ולענין גביית האב איתקוש דבמקום שהקנס לאב גם הוא לאב ומהאי טעמא תנן לקמן בפרק נערה לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ואבשת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן אלמא בשת ופגם אף על גב דממונא הן אין מורישן לבניו משום דאיתקוש לקנס לענין גביית האב הילכך נתארסה ונתגרשה כיון שנתמעט האב מלא אורסה מדין קנס נתמעט נמי מדין בשת ופגם והכל לעצמה והא דפריך גמרא ואימא לדידה ולא אמרי' איתקוש לקנס פר״י דדוקא בתר דידעינן שהם לאב מקשינן להו לכל דינם לגביית האב אבל משום ההוא היקשא לא מפקינן מינה למיתבינהו לאב והר״ן כתב כדברי רבינו: \n",
+                "<b>נאנסה או נתפתתה ואחר כך נתקדשה לאחר וכו'.</b> פרק אלו נערות בעיא דאיפשיטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אני אומר שזה שנאמר בתורה וכו' והמכין בתו לכך הרי היא קדשה. . כתב</b> הראב\"ד אין דעתי מסכמת לזה וכו'. ואני אומר שאין הכרע מדברי ספרי שאין נקראת קדשה אא\"כ יושבת בקובה של זונות דכל שהיא מוכנת לזנות עם כל הבא אליה מיקריא קדשה שהיא לשון מזומנת לכך וזו היא שקראו בספרי מזנה שע\"י שהיא מוכנת לכך גורמת שיתעוררו בני אדם לזנות. ומה שהביא ראיה מאיה הקדשה היא בעינים אם כוונתו ז\"ל לומר דבעינים היינו קובה של זונות לע\"ד איכא למימר דאיפכא איכא למשמע מינה דאם איתא דלא מיקריא קדשה אא\"כ יושבת בקובה אמאי איצטריך למימר היא בעינים. \n",
+                "<b>ועל מ\"ש רבינו ואין קונסין אותו</b> כתב הראב\"ד ועוד שגם הוא מפותה ומדעתו עשה עכ\"ל. ומ\"מ יש לדקדק דמשמע מדברי רבינו הכא דאינו לוקה משום קדשה אא\"כ היא מוכנת לכך ובפ\"א מאישות כתב כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה וצריך לדחוק שסמך שם על מה שכתב כאן: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוציא שם רע על בת ישראל וכו' לוקה שנאמר ויסרו אותו.</b> ברייתא פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ה:). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך.</b> שם ואיכא מ\"ד התם דאזהרתיה מונשמרת מכל דבר רע כלומר דהשמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ורבינו עדיף ליה לאתויי מלא תלך רכיל דהוי לאו מפורש. \n",
+                "<b>ומ\"ש שהמאה סלעים הם כסף מזוקק.</b> משנה פרק יש בכור (בכורות דף מ\"ט:) מאה של מוציא שם רע בשקל הקודש במנה צורי. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם היתה יתומה הרי הן של עצמה.</b> שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דבתרא הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והמוציא שם רע על הקטנה וכו'.</b> בפרק אלו נערות (כתובות דף מ':) אמר ר\"ל המוציא ש\"ר על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי ה\"א אפילו קטנה והא כתיב ואם אמת היה הדבר הזה וכו' וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ופירש\"י (דף מ\"ד:) נערה מלא דבר הכתוב כל מקום כתיב נער וכאן כתיב נערה מלא להוציא את הקטנה. ויש לתמוה על רבינו שכתב דברי ר\"ל כהוייתן דפיטורא דקטנה משום דנערה מלא דבר הכתוב ולא היה לו לתת טעם אלא משום דכתיב וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא. וי\"ל שלהיות ראיה זו יותר פשוטה וקצרה נקטה. אך קשה שכתב והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וזה שלא בדקדוק שנערה בפסוק זה חסר והמלא הוא ונתנו לאבי הנערה. \n",
+                "<b>ומה שכתב שהמוציא שם רע על הבוגרת פטור</b> פשוט הוא שכל מקום שנאמר נערה ממעט הבוגרת וכדאמרינן גבי אונס ומפתה והכי תניא בפרק נערה שנתפתתה גבי מוציא ש\"ר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין דנין דין זה אלא בפני הבית וב\"ד של כ\"ג וכו'.</b> משנה פירקא קמא דסנהדרין האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות וידוע דהלכה כחכמים: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ד-ה)</small> ומצות עשה של תורה וכו' עד אשה הראויה לו.</b> נלמד מדין אונס שנתבאר בפ\"א: \n",
+                "<b>ומ״ש ולמה לא יבא עשה וידחה את ל״ת וכו'.</b> בפר�� אלו נערות (כתובות דף מ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד הוצאת שם רע וכו'.</b> בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ו) כיצד הוצאת ש״ר בא לב״ד ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו וכו' בסקילה זינתה מעיקרא וכו' נמצא שש״ר אינו ש״ר הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל ראב״י אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשבעל ופסק כראב״י שמשנתו קב ונקי ועוד דפשוטי הכתובים אתו כוותיה ועוד דבגמרא מסיק אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה. \n",
+                "<b>ומ\"ש מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה עדים זוממין וזוממי זוממין,</b> שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הוציא עליה שם רע והיא בוגרת וכו'.</b> שם (כתובות דף מ\"ה) נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה ותניא תו התם סרחה ולבסוף בגרה תידון בסקילה ובגמרא ואמאי נערה המאורסה אמר רחמנא והא בוגרת היא אמר רבי אלעא אמר קרא הנערה הנערה שהיתה כבר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה וכו'. . וכן הכותית שנתגיירה וכו' אפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה וכו'.</b> משנה פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ד) היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ה״ז בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע ופירש רש״י ולא מאה סלע אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממין ובגמרא מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה א״ה מילקא נמי נילקי ומאה סלע נמי לשלם אמר קרא ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קידש נערה וגירשה וכו'. וכן אם היתה יבמתו שכנסה וכו'.</b> שם (דף מ\"ו) בעי רב אשי הוציא ש\"ר על נישואין [הראשונים] מהו על נשואי אחיו מהו פשוט מיהא חדא דתני רבי יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם ובעיא קמייתא דלא איפשיטא פסקה רבינו לקולא: \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש x:</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה.</b> מסקנא דגמרא שם בשם רבי יוחנן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה וכו'. ומה שכתב ולא הביא עדים אלא באו מאליהן הרי זה פטור וכו'.</b> פרק נערה שנתפתתה לא אמר לעדים באו והעידוני והם מעידים אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>זה שנאמר בתורה ופרשו השמלה וכו'.</b> שם אבל יש לתמוה שלא אמרו כן בגמרא אלא לרבנן דהוצאת ש\"ר הוי בין בעל בין לא בעל אבל לראב\"י דאמר אינו חייב אלא כשבעל אמרינן התם דדברים ככתבן. ומאחר שרבינו פסק כראב\"י לא ה\"ל לפרש כרבנן. ואפשר לומר דסבר רבינו דאע\"ג דלראב\"י דברים ככתבן יש במשמע לפרשם נמי כדפירשו אליבא דרבנן: \n",
+                "<b>תשלום</b> דיני מוציא ש\"ר כתב רבינו בפרק ג' מהלכות איסורי ביאה (דין ח':): \n",
+                "<b>סליקו הלכות נערה בתולה</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות נערה בתולה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nashim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,324 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות סוטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>קינוי האמור בתורה וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם איש פלוני.</b> משנה וגמרא בריש סוטה: \n",
+                "<b>ומה שכתב אפילו היה אביה וכו'.</b> ירושלמי בריש סוטה ובפרק ארוסה (סוטה דף כ\"ד) תנן על ידי כל העריות מקנין. \n",
+                "<b>ומה שכתב או עכו״ם או עבד או שחוף.</b> פרק ארוסה (סוטה דף כ״ו:) \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסתירה האמורה בתורה וכו'.</b> בריש סוטה המקנא לאשתו ר\"א אומר מקנא לה ע\"פ שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים וידוע דהלכה כרבי יהושע: \n",
+                "<b>ומה שכתב אם שהתה עמו כדי טומאה.</b> שם במשנה: \n",
+                "<b>ומ\"ש שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה.</b> ברייתא שם (דף ד') פלוגתא ופסק כר\"ע: \n",
+                "<b>ומ\"ש ובזמן שאין שם מי סוטה וכו'.</b> בריש סוטה (דף ב':) אמרינן דכי קני לה ונסתרה האידנא דליכא מי סוטה למבדקה אסירא עליה איסור עולם: \n",
+                "<b>ומה שכתב ותצא בלא כתובה.</b> בירושלמי ריש סוטה אמרו על עידי סתירה מכאן היא מפסדת כתובתה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קינא לה על שנים כאחד וכו'.</b> בירושלמי ריש סוטה מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יודן אמר במחלוקת מאן דאמר מקנא מאביה ומבנה מקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם ואע\"ג דאמר רבי יודן שהיא מחלוקת פסק כמאן דאמר דמקנא לה משני בני אדם משום דמקמי הכי מיתניא בסתם דמקנא לה מאביה ומאחיה ועוד דר' יוסי סבר הכי דבעי דקאמר לשון רצון הוא ואבעל קאי והכי קאמר אם רצה מקנא לה ממאה בני אדם כאחת ובפרק שני דכריתות (דף ט':) תנן חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחד מינייהו המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לה בפני שנים אל תדברי עם פלוני וכו'. וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וכו'.</b> משנה וגמרא בריש סוטה. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן אם לא קדם קינוי וכו'.</b> בפירקא קמא דכתובות (דף ט') אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לה אל תסתרי עם איש פלוני וכו'.</b> משנה פרק ארוסה (סוטה דף כ\"ד) על ידי כל העריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש ובגמרא חוץ מן הקטן איש אמר רחמנא ולא קטן שאינו איש וכו' למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה. ופירש רש\"י איש אמר רחמנא ושכב איש אותה. דאין זנות בבהמה אינה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה עכ\"ל. ומשמע לרבינו דלא ממעיט קטן אלא כשהוא פחות מבן ט' שאינו ראוי לשכיבה אבל בן ט' ויום אחד כיון שביאתו ביאה איש מיקרי לגבי שכיבה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל שמחל על קינויו וכו'.</b> פרק ארוסה (סוטה דף כ״ה) בעי' דאיפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אם מחל לאחר שתסתר וכו'.</b> ג\"ז שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב גירשה [הרי זה] כמי שמחל וכו'.</b> ירושלמי פרק שני דסוטה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה וכו'.</b> כבר כתבתי בתחלת הפרק דרבי אליעזר סבר מקנא לה ע\"פ שנים ומשקה על פי אחד או ע\"פ עצמו ורבי יהושע פליג עליה והלכה כוותיה: \n",
+                "<b>וכן אם שמע העם מרננים אחריה וכו'.</b> ריש פרק מי שקינא לה (דף ל\"א) ונסתרה אפילו שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי ר\"א ורבי יהושע אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וידוע דהלכה כרבי יהושע. ויש לתמוה על רבינו שלעיל כתב דבקינוי וסתירה תצא בלא כתובה וכאן שמלבד הקינוי והסתירה שמע שהעם מרננים אחריה וכו' כתב שיוציא ויתן כתובה. ויש לומר דהכא בשלא היה בסתירה אלא עד אחד. וכן פירש\"י אפילו שמע מן העוף הפורח שנסתרה יוציא ויתן כתובה רבי אליעזר לטעמיה דאמר בפרק קמא סתירה לא בעיא עדות ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמנים דהיינו נמי כעוף הפורח דאיתקש לטומאה דכולהו מהימני בה [הלכך נאסרה] ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה כלומר משום סתירה שאין בה שני עדים אינה נאסרת עליו ורבי יהושע לטעמיה דאמר משקה על פי שנים מיהו כשישאו ויתנו [מוזרות בלבנה] בפריצותה מכוער הדבר ותצא דהא אפילו מיא תו לא בדקי לה כדתניא בפרק קמא וטהורה והיא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עמו וכו'.</b> נראה שכתב כן רבינו מדגרסינן בקידושין פרק האומר (דף ס\"ו) ההוא סמיא וכו' דאמר ליה חד אשתו זינתה ואמר ליה מר שמואל אי מהימן לך זיל אפקה ומפרש רבא דהכי קאמר ליה אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה משמע לרבינו דה\"ה לסתירה שאחר קינוי שאם דעתו סומכת על העד יוציא ומ\"מ לא הפסידה כתובתה מאחר שאין שני עדים בסתירה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו שבית דין מקנאין להן וכו'.</b> משנה פרק ארוסה (סוטה דף כ״ד): \n",
+                "<b>ומה שכתב או שהיה במדינה אחרת.</b> ברייתא שם (דף כ\"ז:) \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב ואינו יכול להשקותה וכו'.</b> שם במשנה (דף י\"ח י\"ט) וכת\"ק וכדאסיק רבא באיש אחד ובועל אחד דכולי עלמא לא פליגי דאין האשה שותה ושונה דכתיב זאת בשני אנשים ושני בועלים דכ\"ע לא פליגי דהאשה שותה ושונה דכתיב תורת כי פליגי באיש אחד ושני בועלים בשני אנשים ובועל אחד תנא קמא סבר תורת לרבויי כולהו זאת למעוטי איש אחד ובועל אחד. והלכה כתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה שקינא לה בעלה ונסתרה וכו'.</b> משנה ריש פרק ששי דסוטה (דף ל\"א) מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אומר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה ופירש רש\"י אני ראיתיה שנטמאת באותה סתירה שהיא על פי שני עדים לרבי יהושע [ולרבי אליעזר על פי עוף הפורח] לא היתה שותה דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלים לדבר ומקראי ילפינן לה לקמן במתניתין. הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה שלא תשתה ולא תטול כתובתה: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה.</b> איני יודע מה מלמדנו רבינו בזה דמהיכא תיסק אדעתין שיגרע מפני שהוא אחד מעדי הסתירה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב אפילו אשה ועבד ושפחה.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>ומה שכתב ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים.</b> בסוף פרק קמא דראש השנה (דף כ\"ב) תנן אלו הם הפסולים המשחק בקוביא וכו' זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינם כשרים לה ובגמרא הא אשה כשרה לה אף הם כשרים לה אמר רב אשי זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. ופירש\"י הא אשה כשרה לה כגון להעיד על מיתת אדם להשיא את אשתו ועל סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואפילו קרוב נאמן לעדות סוטה וכו'.</b> נלמד ממה שיבא בסמוך בחמותה ובת חמותה: \n",
+                "<b>ומה שכתב אף חמש נשים ששונאות זו את זו וכו'.</b> שם במשנה (סוטה דף ל\"א) וכתבה רבינו בפרק י\"ב דגירושין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בא עד אחד והכחישו וכו'.</b> שם במשנה עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה שנים אומרים נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה ופירש\"י עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אוקי חד לבהדי חד והרי היא בספיקא ושותה. ושנים אומרים לא נטמאת כלומר לא נטמאת בפניך שכשבאת ומצאתה שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת הרי נסתלק העד הזה ובטלו דבריו מפני השנים והרי היא בספיקא אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום והיתה שותה עכ\"ל. ובגמרא וכיון דמדאורייתא עד אחד מהימן אידך היכי מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אמר עולא תני לא היתה שותה וכן אמר ר' יצחק [לא היתה שותה] ור' חייא אמר היתה שותה לר' חייא קשיא דעולא ל\"ק כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה ופירש\"י הרי כאן שנים הרי הוא כשנים. כאן בבת אחת מתניתין כשהעידו שניהם בתוך כדי דיבור דבטלו דבריו מיד דלא נתקיימה עדותן בב\"ד והיכן האמינתו תורה כשנים כגון אם העיד עדותו ויצא דתו לא מצי חד לאכחושיה עכ\"ל. ופסק כרבי חייא משום דגדול היה מעולא ועוד דדידיה עדיפא דמוקים גירסא דמתניתין ולא משבש לה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולים רבים כאחד וכו'.</b> שם תנן עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה הא חד וחד לא היתה שותה תיובתא דרבי חייא אמר לך רבי חייא ולטעמיך אימא סיפא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא חד וחד היתה שותה אלא כולה בפסולי עדות ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד. ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים נמי כעד אחד דמיין הב\"ע כגון דאתאי אשה מעיקרא ותרצה לדרבי נחמיה הכי ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי ופירש\"י כל מקום שהאמינה תורה וכו' הוציאתו לעדות זה מכלל כל עדיות שבתורה לפיכך פסולים וכשרים שוים בה והלך אחר רוב דעות המעידים בדבר. ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא ואמר נטמאת ונתקבלה עדותו ואח\"כ באו מאה נשים כעד אחד דמיין והוה ליה קמא שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ואינה שותה. והב\"ע דקתני עד אחד אומר נטמאת שנים אומרים לא נטמאת היתה שותה ואוקימנא בפסולי עדות ובין בבת אחת בין בזה אחר זה וכרבי נחמיה ועל כרחיה דבזה אחר זה איצטריך [עיקר] לאשמועינן דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא בחד וחד נמי היתה שותה אלא בהכי עסקינן דההוא דאתא מעיקרא ואמר נטמאת אשה הואי הילכך אפילו בזה אחר זה אתו תרתי ומבטלי לה. ותרצה לרבי נחמיה הכי וכו' דהא דאמרן לעיל ועשו שתי נשים באיש אחד וכו' לאו סיפיה דמילתיה דר' נחמיה היא אלא פירושא דמילתיה הוא דאנן מפרשינן לה הכי. כי פלגא ופלגא דמי כלומר כי חד וחד ואי בבת אחת אתו אוקי תרי לבהדי חד ואוקמה אספיקה ואי בזה אחר זה וההוא דהאמינה תורה קדים ואתא ברישא ה\"ל כשנים והנך כחד ואין דבריהם במקומו והיכא דשתים אומרות נטמאת ועד אחד כשר אומר לא נטמאת היתה שותה דכי חד וחד נינהו ומתני' דקתני לא היתה שותה כגון דההוא חד הוה פסול: \n",
+                "<b>והשתא</b> מ\"ש רבינו בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולים רבים כאחד היינו לומר שבאו בבת אחת העד הכשר האומר נטמאת והנשים רבות או פסולים רבים אומרים לא נטמאת דכיון דכפלגא ופלגא דמו ה\"ל כבאו שני עדים כאחד זה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת דאמרי' הרי זו שותה ומשמע מדברי רבינו דטעמא משום שבאו כולם כאחד אבל אם בא העד כשר תחלה ואמר נטמאת ואחר כך באו נשים רבות או פסולים רבים ואמרו לא נטמאת לא היתה שותה וכדאמרינן בגמרא דכל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כע\"א דמיין. ונראה מדברי רבינו שהוא סובר דאע\"ג דאסיקנא אלא כולה בפסולי עדות היינו כי היכי דלא תיקשי לן דיוקא דמתני' אבל קושטא דמלתא הוי דינא כפשטא דמתניתין בעד כשר ועד כשר וכדמפליגנא בין בבת אחת בין בזה אחר זה ומפני כך כתב דין עד כשר ועד כשר וחילק בין באו בבת אחת לזה אחר זה ואחר כך כתב דין עד אחד כשר ופסולי עדות רבים בבאו בבת אחת. ומינה נשמע דבבא עד כשר תחלה ואמר נטמאת לא משגחינן בפסולים רבים שבאו אח\"כ ואמרו לא נטמאת וכמו שכתבתי דכיון דקיימא לן כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ופסולים רבים לא חשיבי אלא כע\"א הרי דברי הפסולים הרבים בטלים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב היו כולן פסולים הלך אחר הרוב וכו'.</b> מבואר בלישנא בתרא עשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד. \n",
+                "<b>ומה שכתב היו מחצה על מחצה הרי זו שותה.</b> פשוט הוא דהוי ספיקא ומספיקא שתיא. ועיין במה שכתב רבינו בספ\"ט מהלכות רוצח: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל סוטה שאמרנו שאינה שותה וכו'.</b> דין זה פשוט בטעמו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אשה שקינא לה ונסתרה וכו' וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה וכו'.</b> מבואר במשנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ותצא בלא כתובה</b> יתבאר ריש פרק ג': \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה או שבעלה בעלה אחר שנסתרה וכו'.</b> משנה פרק ארוסה (סוטה דף כ״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות וכו' ואלו הן ארוסה ושומרת יבם.</b> משנה ריש פרק ארוסה: \n",
+                "<b>ומה שכתב וקטנה אשת הגדול וגדולה אשת הקטן ואשת אנדרוגינוס.</b> נראה שהטעם משום דכתיב והביא האיש את אשתו איש לאפוקי קטן אשת לאפוקי קטנה ותו דרשי' איש ודאי לאפוקי אנדרוגינוס: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואשת הסומא ואשת החגר או האלם וכו' או שהוא כרות יד וכן החגרת והאלמת והסומא וכרותת יד.</b> בסוף פרק ארוסה (סוטה דף כ״ז): \n",
+                "<b>ומה שכתב מי שאינו שומע.</b> שם במשנה ואלו בית דין מקנים להם מי שנתחרש בעלה או נשתטה וכו' לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה ובברייתא בגמרא מייתי לה מקראי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב הרי הוא אומר אשה תחת אישה עד שתהיה שלימה כמוהו והוא שלם כמותה.</b> סוף פרק ארוסה וצריך טעם למה השמיט רבינו שוטה ושוטת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה שהשיאה אביה אם זנתה ברצונה נאסרה על בעלה וכו'. . כתב</b> הראב\"ד והלא אמרו פיתוי קטנה אונס הוא ועוד התראה לקטנה אינה התראה [שאין לה דעת אלא אם זינתה אסורה לבעלה כהן] ואין לחלק בין קטנה לקטנה לענין פיתוי וכו'. והרב המגיד בפ' ג' מאיסורי ביאה כתב ליישב זה ואח\"כ כתב שמצא בירושלמי פרק קמא דסוטה ובפ\"ב קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה וסיים וכתב ומעתה צריכים אנו ראיה גמורה לדברי רבינו ובקשתיה ולא מצאתיה עכ\"ל. ול\"נ שהראיה שהביא ה\"ה לדברי רבינו מההיא דפ\"ק דכתובות (דף ח' ט') ראיה טובה היא וההיא דירושלמי לא מכרעא דאיכא למימר דס\"ל לירושלמי כההיא דפ' ארבעה אחין וליתא מקמי ההיא דפרק קמא דכתובות וא\"כ על מ\"ש רבינו ממה שכתב בנדה (דף כ\"ב) והיא לא נתפשה אסורה וכו' ואיזו שקידושיה וכו' מוכח בהדיא דדוקא קידושי טעות כגון קידושי קטנה דאין מעשיה כלום שהיא בת מיאון וכדפירש\"י שם והכריחו התוס' דבקידושי קטנות נמי מיירי הא בקידושי קטנות שאינם קידושי טעות כגון שקידשה אביה אסורה וזהו שחילק רבינו בין בת מיאון ללאו בת מיאון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קינא לארוסתו או לזקוקתו ונסתרה אחר שנשאה וכו'.</b> ברייתא פרק ארוסה (סוטה דף כ״ה:): \n",
+                "<b>נשואה שקינא לה ונסתרה קודם שיבעול אותה בעלה וכו'.</b> בפרק ארוסה (סוטה דף כ״ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיורת והמשוחררת וכו'.</b> שם אשת ממזר לממזר ואשת נתין לנתין ואשת גר ועבד משוחרר ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובתה. ומשמע דאשת ממזר לממזר פירושו אשה שהיא ממזרת והיא נשואה לממזר שאין איסור בנישואין אבל ישראלית לממזר או ממזרת לישראל שיש איסור בנשואיה אינה שותה שהרי אין המים בודקין אותה מפני שאין האיש מנוקה מעון ולפיכך נראה שהגירסא הנכונה בדברי רבינו וממזרת אשת ממזר. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואשת סריס חמה וכו'</b> שם (דף כ\"ד) במשנה אשת סריס שותה [ומותרת לבעלה] ופירש רש\"י בגמרא דבסריס חמה [קאמר] דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא וכתבו התוספות ולא ידעינן מנא ליה דסריס אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה עכ\"ל. ואני אומר דלא איירי רש\"י בהכי דלא מיקרי סריס אדם אלא בששלטה יד אדם ממש באיברי ההולדה וכקרא דמייתי פצוע דכא וכרות שפכה ורבינו שכתב או סריס אדם המותרות לבעליהן צ\"ל דמיירי בששתה כוס של עיקרין שמותרות לו וקרי ליה סריס אדם לפי שע\"י אדם בא לו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעוברת ומניקה שקינא לה בעלה וכו'.</b> ברייתא פ' ארוסה עלה כ\"ו מעוברת ומניקת עצמו או שותה או לא נוטלת כתובתה. ופרש\"י מעוברת עצמו שהיתה אשתו מעוברת וקינא לה או שותה ולא אמרינן לא לקטליה לולד: \n",
+                "<b>אשה העומדת לשתות ומת בעלה וכו'.</b> משנה פ' ארוסה (סוטה דף כ״ד) מתו בעליהן קודם שישתו ב״ש אומרים נוטלות כתובה ולא שותות וב״ה אומרים [או] שותות או לא נוטלות כתובתן ובפרק החולץ (יבמות ל״ח:) פריך או שותות והביא האיש את אשתו אמר רחמנא וליכא אלא מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובתן וידוע דהלכה כב״ה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל איש שבא וכו' בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו'.</b> ר\"פ כשם (דף כ\"ח): \n",
+                "<b>ומ״ש ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו וכו'.</b> כתב הראב״ד הא דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה עכ״ל. טעמו מדאמרינן בר״פ ארוסה (סוטה דף כ״ד:) טעמא דכתיבי הני קראי הא לאו הכי ה״א ארוסה שתיא והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל אמר רמי בר חמא משכחת לה וכו' כגון שבא עליה ארוס בבית אביה משמע מהכא דאע״ג דבא עליה ארוס בבית אביה הואי שתיא אי לאו דמיעט קרא דלא שתיא ואם איתא דבא על ארוסתו בבית חמיו אינו מנוקה מעון למה לי קרא למעט ארוסה תיפוק ליה משום דאין האיש מנוקה מעון ואפשר לדחוק ולומר דקרא תרי טעמי יהיב למעט ארוסה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב לפיכך אם היתה אשתו אסורה עליו וכו' ואפילו שניה.</b> נ\"ל שמאחר דמשמע דבא על ארוסתו בבית חמיו הוי אין האיש מנוקה מעון אף על פי שאינו אלא מדברי סופרים הוא הדין לשניה: \n",
+                "<b>עבר ונשא מעוברת חבירו ומינקת חבירו וכו'.</b> משנה פרק ארוסה מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי רבי וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ופירש רש\"י יכול הוא להפרישה עד כ\"ד חדש ולהחזירה הילכך ראויה לאישות קרינן בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאין לו אשה הראויה לילד וכו'.</b> משנה שם אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד לא נוטלות כתובה ולא שותות רבי אליעזר אומר יכול הוא לישא אשה אחרת לפרות ולרבות הימנה ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת בעקרה וזקנה אבל אילונית ד\"ה לא שותה ולא נוטלת כתובתה ואותיבנא עליה מדתניא הרובא שנשא עקרה וזקנה ואין לו אשה ובנים מעיקרא לא שותה ולא נוטלת כתובתה רבי אליעזר אומר יכול הוא לישא אחרת לפרות ולרבות הימנה אבל וכו' הרובא שנשא עקרה וזקנה ויש לו אשה ובנים וכו' ואילונית או שותה או לא נוטלת כתובה קתני מיהת אילונית תיובתא דרב נחמן אמר לך רב נחמן תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא דתניא רשב\"א אומר אילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה להזריע יצתה זו שאין דרכה להזריע ורבנן האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה מיבעיא להו לכדתניא ונקתה ונזרעה שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' עקיבא [אמר לו רבי ישמעאל וכו' א\"כ מה ת\"ל ונקתה ונזרעה זרע] שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים. ופסק רבינו כחכמים דרבים נינהו ועוד דר\"ע ורבי ישמעאל סוברים כוותייהו. ופירש\"י הרובא ילד בחור כמו רביא עכ\"ל. והיינו לומר שהוא ילד שעדיין אין לו אשה ובנים הא אם היו לו אשה אחרת ובנים שותה והכי אמרינן בירושלמי מודים חכמים לרבי אליעזר שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותה ונוטלת כתובה ומשמע דבחד מינייהו סגי באשה או בבנים. \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ז\"ל שלא הקפידה תורה שתהא האשה ראויה לילד עכ\"ל. ופשוט הוא שזהו פירוש דברי רבי עקיבא ורבי ישמעאל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו לו אשה וכו' לא היו לו בנים וכו'.</b> ירושלמי פרק ארוסה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יב-יג)</small> כל אשה שהיה לה קינוי וסתירה וכו'.</b> משנה רפ\"ה דסוטה (דף כ\"ז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם עבר ונשאה מוציאין אותה מתחתיו בגט אפילו היו לה כמה בנים ממנו וכו' אבל אם לא קדם קינוי ובאו עליה עדים שנסתרה עם איש זה וכו'</b> בפ\"ב דיבמות (דף כ\"ד:) תנן הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע\"פ שכנס יוציא ובגמרא אמר רב ובעדים וכו' מיתיבי בד\"�� בשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא רב מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים וכו' אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני הוציאוה ליתני הוציאה אלא כל הוציאוה בב\"ד וב\"ד בעדים הוא דמפקי ואי בעית אימא הני מתניתין רבי היא דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה א\"ר הואיל ומכוער הדבר תצא וכו' אלא מקום מנעלים הפוכים תחת המטה [אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא] והלכתא כוותיה דרב [והלכתא כוותיה דרבי] קשיא הלכתא אהלכתא ל\"ק הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק קלא דלא פסיק וליכא עדים כרבי קלא דפסיק ואיכא עדים כרב וקלא דלא פסק עד כמה אמר אביי וכו' יומא ופלגא ולא אמרן אלא דלא פסיק ביני וביני אבל פסק ביני וביני הא פסק ולא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה מחמת יראה הוא ולא אמרן אלא דליכא אויבים אבל איכא אויבים אויבים הוא דאפקו ליה לקלא. וכתב הרי\"ף אמר רב ובעדים כלומר אם הוציא אותה בעלה בעידי טומאה [מחמת זה הנטען וכנסה זה הנטען] מוציאין אותה מתחת ידו אבל אם הוציא אותה בעלה בלא עדי טומאה אלא בעדי דבר מכוער בלבד וכנסה זה הנטען אין מוציאין אותה מידו [ודייק רב מדקתני הוציאוה ולא קתני הוציאה מכלל דב\"ד הוציאוה וב\"ד אין מוציאין אלא בעדים] ואותבינן עליה דרב מהא דתניא במה דברים אמורים בשאין לה בנים מן הנטען הוא שמוציאין אותה מידו אבל אם יש לה בנים מן הנטען לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא דאלמא מפקינן לה מן הנטען בלא עדי טומאה ואוקמה רב כרבי דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר וכו' קשיא הלכתא אהלכתא דהא רב לא מפיק לה מן הנטען אלא בעדי טומאה ורבי מפיק לה בעדי דבר מכוער ל\"ק בקלא דפסיק עבדינן כרב ולא מפקינן לה אלא בעדי טומאה ובקלא דלא פסיק עבדינן כרבי ומפקינן לה בעדי דבר מכוער וכו' ושמעינן מהא דתניא במה דברים אמורים בשאין לה בנים דהיכא דאית לה בנים מן הנטען אע\"ג דאיכא עדים בדבר המכוער לא מפקינן לה מיניה אבל אי איכא עדי טומאה שזינתה עמו כשהיא תחת בעלה מפקינן לה מיניה ואפילו יש לה [כמה] בנים וה\"מ מבועל שהוא הנטען אבל מבעל עצמו לא מפקינן לה אלא בעידי טומאה בין יש לה בנים בין אין לה בנים כדגרסינן בקידושין פרק האומר לחבירו איבעיא להו זינתה אשתו בע\"א מהו אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים עכ\"ל. וכך הם דברי רבינו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו מי שהוציאה בעלה בעידי דבר מכוער ונשאת לאחר וגירשה.</b> ברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שבאו שני עדים והעידו שזינתה עם זה וכו'.</b> מתבאר בסמוך [תשלום דינים אלו כתב רבינו בפכ\"ד מהל' אישות]: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(א-ו)</small> כיצד סדר השקאת סוטה הבעל בא לבית דין שבעירו וכו'.</b> משנה פרק קמא (דף ז') כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן וידוע דהלכה כתנא קמא. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומשלחים אותו לירושלים וכו'.</b> שם במשנה היו מעלים אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות ואומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ��מחה על המים ואומרים לפניה דברים שאינן כדאי לשמען היא וכל משפחת בית אביה ובגמרא מייתי לה מקרא שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין של ע\"א: \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו ומאיימין עליה שלא בפני בעלה. ומ\"ש ומגידין לה מעשה דיהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן.</b> שם בגמרא. \n",
+                "<b>ומ\"ש על פשטו</b> כלומר דכתיב ביה וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו אבל לפי האמת ח\"ו מלומר כן על אותו צדיק וכדאיתא בפרק במה בהמה (שבת דף נ\"ה:): \n",
+                "<b>ומ\"ש ומעשה אמנון ואחותו. ומ\"ש אם אמרה הן נטמאתי וכו'.</b> משנה בפ\"ק דסוטה אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה בשער המזרח שעל פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות ומשמע לרבינו דכל שאמרה איני שותה אע\"פ שלא אמרה בפירוש טמאה אני מפסדת כתובתה דכיון שפחדה מלשתות מוכחא מילתא ודאי שהיא טמאה שאילו היתה טהורה לא היתה נמנעת מלשתות והכי אמרינן בירושלמי פרק היה נוטל סבר ר\"ע האומרת איני שותה כאומרת אני טמאה לך וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דידן בפרק הנזכר עלה י\"ט אמר רבי עקיבא כלום אנו צריכים אלא לבודקה והלא בדוקה ועומדת. \n",
+                "<b>ומ\"ש מעלין אותה ממקום למקום ומקיפין בה כדי ליגעה וכו'.</b> שם בגמרא (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ\"ש היתה מתכסה בלבנים עד ודעתה מתיישבת בהן</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש ואח״כ משביעה הכהן בלשון שהיא מכרת ומודיעה בלשונה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה וכו'.</b> בר״פ אלו נאמרין בכל לשון (סוטה דף ל״ב) פרק ד' דסוטה ובגמרא מנ״ל דכתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר ת״ר משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאה ובמה היא נטמאה על מה היא שותה על עסקי קינוי וסתירה ובמה היא שותה במקידה של חרש על מה נטמאה על עסקי שחוק וילדות ובמה היא נטמאה בשוגג או במזיד באונס או ברצון וכל כך למה שלא להוציא לעז על המים המרים ופירש״י אל האשה משמע דברים הנכנסים בלבה שתהא מכרת בלשון. על מה היא שותה ובמה היא שותה כדמפרש ואזיל שאומר לה פריצות גרם ליך שתשתה. x במקידה של חרס בכלי מאוס. ועל מה נטמאה מי הביאה לידי טומאה שחוק וקלות ראש כדי לייסר את הנשים שלא יקלו ראשן עם האנשים שע״י כך באות לידי וצבתה בטנה. ובמה היא נטמאה משמיעין אותה הלכות המים המאררים על אי זו טומאה הן בודקין אותה שאם נטמאה היא מזידה ברצון יבדקוה ואם שוגגת כגון [אמרו לה] מת בעליך או אנוסה לא יבדקוה. וכל כך למה לנו להודיעה בהלכות המים בשלמא הנך קמייתא משום ונוסרו כל הנשים אלא הך למה שלא להוציא לעז שאם נטמאה באונס או שוגגת ולא נבדקה שלא תהא סבורה אילו נטמאתי מזידה כן לא היו בודקין אותי. ואיני יודע למה השמיט רבינו קצת מדברי ברייתא זו. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומודיעה שהבטן ילקה תחלה וכו'</b> בפ\"ק דסוטה ור\"פ כשם (דף כ\"ח): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מביא מגלה של עור טהור וכו'.</b> ירושלמי פ\"ב דסוטה תני רבי אלעזר בן שמוע אומר אין כותבין על עור בהמה טמאה אמר רבי שמעון מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב תני רבי אלעזר ברבי שמעון אומר [רואה] אני את דברי רבי אלעזר בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור של בהמה טמאה: \n",
+                "<b>ומה שכתב וכותב עליה בלשון הקודש וכו'. ומה שכתב בדיו שאין בו קנקנתום.</b> משנה פ\"ב דסוטה (דף י\"ז:) ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר [ש��וא] רושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב [שהוא] יכול למחות ובגמרא (דף כ') לכל מטילין קנקנתום [לתוך הדיו] חוץ מפרשת סוטה: \n",
+                "<b>ומה שכתב לשמה של אשה כמו הגט.</b> הכי משמע שם בגמרא (דף כ') ובפרק היה נוטל (דף י\"ח) תנן אין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת ובתוספתא פ\"ב דגיטין תניא מגילת סוטה שכתבה שלא לשמה פסולה שנאמר ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת שיהו כל מעשיה לשמה: \n",
+                "<b>ומ\"ש וכותב כל הדברים שהשביע אותה וכו' ואינו כותב אמן אמן.</b> שם (דף י\"ז) פלוגתא דתנאי ופסק כתנא קמא דאמר כותב מאם לא שכב איש אותך וכו' ואינו כותב והשביע הכהן את האשה וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וכו' עד ולנפיל ירך ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מביא כלי חרס שלא נעשה בו מלאכה מעולם וכו'.</b> שם במשנה (דף ט\"ו) היה מביא פיילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ובגמרא תנא פיילי של חרס חדשה דברי ר' ישמעאל מ\"ט דרבי ישמעאל גמר כלי כלי ממצורע מה להלן חרס חדשה אף כאן חרס חדשה וכו' אמר רבא לא שאנו אלא שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פניו פסול מ\"ט דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה ומשמע לרבינו דהא דאמר רבא ל\"ש אלא שלא נתאכמו פניו לרבי ישמעאל קאמר שאע\"פ שהוא חדש אם נתאכמו פניו פסול ולא כדפירש\"י דלרבנן קאי ופסק רבינו כר' ישמעאל משום דרבא דבתרא הוא מפליג אליביה:  ",
+                "<b>ומ\"ש ואם החזירו לכבשן וכו'.</b> שם בעיא דלא איפשיטא ואיני יודע למה פסק רבינו בה לקולא ואפשר שטעמו משום דכיון דלרבנן לא בעינן חדשה טפי אית לן למימר דבהחזירו לכבשן כשר כי היכי דלא נשוי כ\"כ פלוגתא בינייהו:  ",
+                "<b>ודע</b> דאמרינן בגמרא מהא דר' ישמעאל גמר כלי כלי ממצורע מה להלן חרס חדשה וכו' והתם מנא לן דכתיב ושחט וכו' אל כלי חרש על מים חיים מה מים חיים שלא נעשתה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים לר' ישמעאל ה\"נ דאמר רבי יוחנן מי כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיין הן וחכמים אומרים משאר מימות הן. ויש לתמוה על רבינו שפסק כאן כר' ישמעאל דבעי חרס חדש ובפרק חמישי מהלכות ביאת המקדש פסק כחכמים דמי מקוה כשרים לקידוש וצ\"ע:  ",
+                "<b>ומה שכתב ובחצי לוג שהיה במקדש היה מודדו.</b> משנה פרק שתי מדות מנחות (דף פ\"ה).  ",
+                "<b>ומ\"ש ונכנס בו להיכל ומקום היה שם אמה על אמה וכו' עד על פני המים.</b> משנה פ\"ב דסוטה (דף ט\"ו:):   "
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש ונותן לתוכן דבר מר כגון לענה וכיוצא בה.</b> בפרק היה נוטל (סוטה דף כ') אמר אבוה דשמואל צריך שיתן מר לתוך המים מ״ט דאמר קרא מי המרים שמרים כבר ופירש״י שמרים כבר קודם מחיקה אלמא מחמת ד״א הם מרים ואין מרירה על שם קללת בדיקתם נקרא דהא מקמי מחיקה לאו בני מיבדק נינהו: \n",
+                "<b>ומ״ש ומוחק לתוכן המגילה לשמה. ומ״ש שימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגלה רושם הניכר כלל.</b> בריש פרק היה נוטל (סוטה דף י״ט:) ואחר ישקה מיבעי ליה לשרישומו ניכר ופירש״י שאם היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהא רישומו ניכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח\"כ כהן אחד בא אליה מכהני העזרה ואוחז בבגדיה וכו'.</b> משנה פ\"ק דסוטה (דף י\"ז) אם אמרה טהורה אני מעלין אותה בשער המזרח וכו' וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה וכו' ואח\"כ מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה ובגמרא בעי מיניה ר' אבא מרב הונא חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא ובצלצול קטן סגי או דילמא משום דאמר מר היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה מעכב א\"ל תניתוה ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה. ומשמע מהכא דאפילו בצלצול קטן נמי יכול לחגרה אם לא מצא חבל מצרי ומדברי רבינו משמע דלעולם אינו חוגרה אלא בחבל וצ\"ע. ומפשט דברי המשנה נראה שתיכף שמעלין אותה לשער המזרח כהן אוחז בבגדיה וכו' ואיני יודע מנין לו לרבינו שאינו עושה כן עד אחר שמחק המגילה ואפשר שטעמו משום דגרסינן בירושלמי פ\"ק דסוטה מבזין על הספק וכו' קריא אמר מקרין ואחר כך מבזין ומתניתא אמרה מבזין ואח\"כ מקרין א\"ר אילא מכיון דכתיב והעמיד והעמידה וכי יושבת היתה אלא מחמת עמידה הראשונה היה פורע את ראשה. ואיכא למידק על הירושלמי הזה מהיכא משמע ליה מקרא דמקרין ואח\"כ מבזין הא ברישא כתיב ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון ואח\"כ והשביע אותה הכהן וי\"ל דמדכתיב בתר ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות משמע שאחר השקאה היה נותן המנחה על כפיה וכהן לוקחה מידה דאין לומר שאחר שנתן המנחה על כפיה היה משקה וכותב המגלה ומוחקה ואח\"כ נוטל הכהן המנחה מידיה דלמה תהיה המנחה בכל המעשים האלו על ידיה אלא ודאי כדאמרן וכיון שנתן על כפיה היה אחר מחיקת המגילה ה\"ה לפרוע את ראש האשה דכתיב גביה ורבי אילא ר\"ל דמוהעמיד והעמידה משמע דברישא פרע ראשה ומשמע לרבינו שאין זה מוכרח וכיון דחזינן דהוה קשה ליה לירושלמי היאך מבזין על הספק מוטב לומר דלא היה פורע כדאמר ר' אילא ומתניתא דקתני ברישא סותר את ראשה אפשר לומר דלא נחתה לומר סדר המעשים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מביא עשרון קמח וכו'.</b> אפשר שהטעם משום דתנן בסוף נגעים (פרק ד' משנה י\"ב) שהאיש מביא על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת ומהאי טעמא תנן בפרק ג' דסוטה (דף כ\"ג) כל הנשואות לכהנים מנחותיהם נשרפות [ובירושלמי] בפ\"ב דסוטה מצאתי והביא את קרבנה עליה בעלה [מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה וכו']. \n",
+                "<b>ומ\"ש והחבל והכפיפה באים משירי הלשכה.</b> ירושלמי פ\"ק דסוטה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ונותנו לידיה כדי ליגעה.</b> משנה רפ\"ב דסוטה (דף י\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש ואחר כך לוקח המנחה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת.</b> בריש פרק היה נוטל (סוטה דף י״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתן לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה.</b> משנה בפרק חמישי דמנחות (דף נ\"ט:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל זמן שפורע ראש האשה וכו'. .</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר שתשתה לוקח כלי שרת שבו המנחה וכו'.</b> רפ\"ג דסוטה (דף י\"ט) היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידיה וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים היה משקה ואח\"כ מקריב מנחתה ר\"ש אומר מקריב את מנחתה ואח\"כ היה משקה ובגמרא מקריב מנחתה הא אקרבה ה\"ק סדר מנחות כיצד הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים ובהשקאה גופה פליגי ר\"ש ורבנן דרבנן סברי משקה ואח\"כ מקריב את מנחתה ור\"ש סבר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה וידוע דהלכה כתנא קמא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומניפה במזרח וכו'.</b> בפרשת סוטה כתיב והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח ובפרק ב' דסוטה (דף י\"ד:) סדר מנחות כיצד וכו' כהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ויליף לה התם מקרא דכתיב וזאת תורת המנחה הקריב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח. \n",
+                "<b>ומה שכתב מוליך ומביא מעלה ומוריד.</b> בספרי פרשת סוטה והניף את המנחה מוליך ומביא מעלה ומוריד מנין שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה כן ומה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד מכאן אמרו מצות תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב ואם טמאה היא מיד פניה מוריקות וכו'.</b> משנה וגמרא פרק היה נוטל (סוטה דף כ'): \n",
+                "<b>ומה שכתב ובטנה צבה בתחלה וכו'.</b> בפרק קמא דסוטה (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באותה שעה שתמות וכו'.</b> ר\"פ כשם (דף כ\"ז:). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל זה אם לא בא בעלה ביאה אסורה וכו'.</b> ג\"ז שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך משרבו המנאפים וכו'.</b> משנה פרק בתרא דסוטה (דף מ\"ז): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוטה שיש לה זכות ת״ת וכו'.</b> משנה וגמרא פרק היה נוטל (סוטה דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוטה ששתתה וכו'.</b> משנה פ' ארוסה (סוטה דף כ״ד) אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שהתחילו החלאים לבוא עליה וכו'.</b> שם בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוטה ששתתה והיתה וכו'.</b> פרק ארוסה (סוטה דף כ״ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באו עדי טומאה אחר ששתתה וכו'.</b> מימרא דרב ששת פרק קמא דסוטה (דף ו) ותניא כוותיה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אשה שזינתה באונס או בשגגה וכו'.</b> בירוש' פרק ארוסה ופרק כשם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שבא עליה זה שקינא לה עמו דרך אברים וכו'.</b> פרק ארוסה (כ\"ו) ופי' רש\"י דרך איברים פריצותא בעלמא הוא שוכב עמה בקירוב בשר: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בט\"ו באדר נפנין ב\"ד לצרכי הרבים וכו'.</b> בריש שקלים תנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים בט\"ו בו קורין את המגילה בכרכים וכו' ועושים כל צרכי הרבים ובפ\"ק דמועד קטן ירושלמי תניא אלו הם צרכי הרבים דנין דיני ממונות וכו' ומשקין את הסוטה ומשמע ליה לרבינו דהיינו לומר דבודקין על הראויה לשתות וכו' דאילו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד ט\"ו באדר אלא בכל יום היו משקין אותה וזהו שכתב ובכל זמן משקין את הסוטות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ואין משקין את הסוטה אלא ביום וכל היום כשר להשקות סוטה.</b> משנה פ\"ב דמגילה (דף כ':). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין משקין ב' סוטות כאחת וכו'.</b> פ\"ק דסוטה עלה ח': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוטה שאמרה איני שותה וכו'.</b> בפרק היה נוטל עלה י\"ט: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה איני שותה קודם שתמחק המגלה וכו' עד בעל כרחה.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ'.). ודע דבתוספתא פרק ב' דסוטה ובירושלמי פ״ג תניא גבי מגילתה נגנזת תחת צדו של היכל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ומאיימין עליה שתשתה וכו'.</b> פ\"ק דסוטה עלה ז': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה טמאה אני אף על פי שנמחקה וכו'.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ז-ח)</small> מגילת סוטה שכתבה וכו'.</b> בפ\"ב דסוטה (דף י\"ז) אלא דהתם מייתי לה מקרא אחרינא: \n",
+                "<b>כתבה למפרע פסולה וכו' כתבה אגרת וכו' עד ולא שנים וג'.</b> פ\"ב דסוטה ופירש\"י אגרת בלא שרטוט בספר אמר רחמנא והל\"מ שהספרים צריכים שרטוט: \n",
+                "<b>ואינו כותב לא על הנייר וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם כתב על נייר או על דפתרא פסולה.</b> הכי משמע דבספר לעיכובא הוא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ט-י)</small> ואם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה.</b> משום דוכתב הכהן עיכובא הוא. אבל מה שפסל כהן קטן וכו': \n",
+                "<b>אינו כותב בקומוס וכו'.</b> משנה פרק ב' דסוטה (דף י\"ז). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם כתב בדבר המתקיים פסולה</b> נלמד ממה שיבא בסמוך. \n",
+                "<b>ומה שכתב נשאר במגילה רושם כתב ניכר פסולה עד שימחוק יפה יפה.</b> ריש פרק היה נוטל (סוטה דף י\"ט) ואחר ישקה מיבעי ליה לשרישומו ניכר. ופירש רש\"י לשרישומו ניכר שאם היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק שלא יהא רישומו ניכר: \n",
+                "<b>כתב אות אחת וכו'.</b> פ\"ב דסוטה (דף י\"ח) וטעמא משום דכתיב יעשה לה הכהן את כל התורה הזאת עד שתהא כולה כאחת. \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש כתבה שלא לשמה פסולה.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או מחקה שלא לשמה.</b> שם את\"ל בעי נמי מחיקה לשמה וכו': \n",
+                "<b>כתב שתי מגילות וכו'.</b> שם בעי רבא כתב שתי מגלות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד מהו כתיבה [לשמה] בעינן והא איכא או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה ואת\"ל בעינן נמי מחיקה לשמה מחקן לשני כוסות וחזר ועירבן מהו מחיקה לשמה בעינן והא איכא או הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא ואת\"ל הא לאו דידה קא שתיא חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה תיקו. ופסק כמנהגו שסובר דכי אמרינן את\"ל נקטינן כאילו ההוא בעיא אפשיטא הכי ובבעיא בתרייתא פסק דבדיעבד אינה צריכה לחזור ולשתות דמספיקא לא מחייבינן לה: \n",
+                "<b>ואם נשפכו וכו'.</b> שם בעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו מהן מהו תיקו ופסק גם בזה לקולא בדיעבד מהטעם שכתבתי ומשמע לרבינו דמדלא איבעיא לן אלא בנשתייר מהן משמע דפשיטא לן דהיכא דלא נשתייר מהן שכותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יב-יג)</small> מי סוטה שלנו נפסלין וכו'.</b> ירושלמי פ\"ב דסוטה ר' פדת בשם ר' יוחנן מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם רב אבינא כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו ופסק כר\"י דהוא מאריה דגמרא טפי: \n",
+                "<b>גרסינן</b> בפ\"ב דסוטה (יז:) [מגלת סוטה שכתבה] קודם שתקבל עליה שבועה פסולה [שנא'] והשביע ואח\"כ וכתב. ואיני יודע למה השמיטו רבינו x ואע\"פ שבירושלמי פ\"ב דסוטה נחלקו אם משביע ואח\"כ כותב או אם כותב ואח\"כ משביע לא היה לו להניח מלכתוב מאי דפשיטא לגמרא דידן: \n",
+                "<b>הקדים עפר למים פסולה.</b> ברייתא פרק ב' דסוטה (דף ט\"ז:) וכת\"ק: \n",
+                "<b>לא היה שם וכו' עד בקרקע המשכן.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם חפר והוציא עפר כשר.</b> כן משמע בירושלמי פ\"ב דסוטה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקריב את מנחתה ואח״כ השקה כשרה.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף י״ט): \n",
+                "<b>נטמאת מנחתה וכו' עד ה״ז תשרף.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ״ב:): \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם אמרה טמאה אני וכו' עד או שלא רצה בעלה להשקותה.</b> ג\"ז שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שבאו עדי טומאה.</b> פשוט הוא דלא גרע מאומרת טמאה אני. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שמת הוא או שמתה היא.</b> בירושלמי פ' היה נוטל תני נטמאת מנחתה עד שלא קרב הקומץ מתה היא ומת בעלה השירים אסורין שעל ספק באת מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמאה בין כך ובין כך מנחתה אסורה מהו בין כך ובין כך בין שקמץ ובין שלא קמץ בין שהקטיר בין שלא הקטיר רבי אילא אמר בין שקמץ בין שלא קמץ כשלא הקטיר אבל אם הקטיר השירים מותרים ופסק רבינו כת\"ק ובתוספתא פ\"ב דסוטה שנויה בלשון הזה קרבה מנחתה ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שירים אסורים שעל הספק באת מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה קרב הקומץ ואח\"כ מתה היא או שמת הבעל שירים מותרים שעל ספק באת מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בעלה וכו'.</b> בפרק היה נוטל (סוטה דף כ״ג) אליבא דרבנן ואיתיה בירושלמי ריש פ״ב דסוטה: \n",
+                "<b>נמצאו עדיה זוממין וכו'.</b> פ\"ק דסוטה עלה ו' ע\"ב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקנא לאשתו וכו'.</b> משנה פ\"ב דכריתות (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לבעל לגלגל וכו' עד אינו מתנה עמה.</b> משנה ספ\"ב דסוטה (דף י\"ח): \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך אם כנס יבמתו וכו'.</b> מסקנא דגמרא שם: \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל מגלגל עליה שלא זינתה תחת אחיו וכו' וכן אם גירשה והחזירה וכו'.</b> שם בעיא דאיפשיטא: \n",
+                "<b>ומ\"ש ויש לגלגל עליה בלהבא וכו'.</b> שם במשנה על מה היא אומרת אמן אמן וכו' אמן על איש זה אמן מאיש אחר וכו' ר\"ע אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ובגמ' תניא לא כשאמר ר\"מ אמן שלא אטמא שאם תטמא מים בודקין אותה מעכשיו אלא לכשתטמא מים מערערים אותה ובודקין אותה בעי רב אשי מהו שיתנה אדם על נשואים האחרונים ופרש\"י על נישואים אחרונים לר\"מ דאמר מתנה על העתיד מהו שיתנה עמה בגלגול שבועה [שלא תטמא] אם יגרשנה ויחזירנה ופשטוה ממתניתין דמתנה עמה. ומשמע לרבינו דכיון דרב אשי בעי אליבא דר\"מ הלכתא כוותיה. וז\"ל הראב\"ד כל זה לדעת ר\"מ ואפשר שהלכה כמותו דסוגיין כוותיה עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות חכמים על וכו'.</b> בפירקא קמא דסוטה (דף ג') אין מקנא לאשתו אלא אם כן נכנס בו רוח טהרה כרבי עקיבא דאמר וקינא את אשתו חובה איני יודע למה כתב רבינו שהיא מצות חכמים והא קרא כתיב ואפשר לומר דסבירא ליה דקרא אסמכתא בעלמא הוא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולא יקנא לה לא מתוך שחוק וכו'.</b> ירושלמי בריש סוטה ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו שלא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מתון אלא מתוך דבר של אימה ומשמע לי דרבינו גריס ולא מתוך דבר של אימה והא דקתני ולא מתוך מתון x צריך לי גמרא מה הוא: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם עבר וקינא לה וכו' הרי זה קינוי.</b> יש לתמוה דהתם בירושלמי איבעיא לן עבר וקינא לה באחד מכל הדברים הללו מה את אמרת למצוה לעיכוב אין תימר למצוה קינויו קינוי אין תימר לעיכוב אין קינויו קינוי אתיא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב הקינוי ומשמע דהכי קאמר דהא דכתיב בפרשת סוטה זאת תורת הקנאות מעכב ויש לומר דמשמע לרבינו דכי כתיב זאת תורת הקנאות אמאי דכתיב בסיפא דקרא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת קאי ולא אקינוי ועי\"ל דשלא יקנא לה מתוך שחוק וכו' אינו מפורש בכתוב דנימא דקאי עליה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה וכו'.</b> בריש סוטה (דף ב':) א\"ר חנינא מסורא לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה אל תסתרי בהדי פלוני דילמא קי\"ל כר\"י בר' יהודה [משום ר' אליעזר] דאמר קינוי ע\"פ עצמו [ומיסתתרא] וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עילויה איסורא דלעולם ואע\"ג דלפום דינא לא קי\"ל אלא כרבי יהושע דפליג על רבי אליעזר ואמר מקנא לה ע\"פ שנים ומשקה ע\"פ שנים למד משם רבינו מדברי רבי חנינא לדידן שלא יקפוץ לקנאות לה בפני עדים תחלה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו וכו'.</b> בסנהדרין פ\"ח (דף ע\"ו) ויבמות פרק ששי (דף ס\"ב): \n",
+                "<b>סליקו להו הלכות סוטה </b>\n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nashim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,321 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Woman_Suspected_of_Infidelity",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>קינוי האמור בתורה וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם איש פלוני.</b> משנה וגמרא בריש סוטה: \n",
+                "<b>ומה שכתב אפילו היה אביה וכו'.</b> ירושלמי בריש סוטה ובפרק ארוסה (סוטה דף כ\"ד) תנן על ידי כל העריות מקנין. \n",
+                "<b>ומה שכתב או עכו״ם או עבד או שחוף.</b> פרק ארוסה (סוטה דף כ״ו:) \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הסתירה האמורה בתורה וכו'.</b> בריש סוטה המקנא לאשתו ר\"א אומר מקנא לה ע\"פ שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים וידוע דהלכה כרבי יהושע: \n",
+                "<b>ומה שכתב אם שהתה עמו כדי טומאה.</b> שם במשנה: \n",
+                "<b>ומ\"ש שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה.</b> ברייתא שם (דף ד') פלוגתא ופסק כר\"ע: \n",
+                "<b>ומ\"ש ובזמן שאין שם מי סוטה וכו'.</b> בריש סוטה (דף ב':) אמרינן דכי קני לה ונסתרה האידנא דליכא מי סוטה למבדקה אסירא עליה איסור עולם: \n",
+                "<b>ומה שכתב ותצא בלא כתובה.</b> בירושלמי ריש סוטה אמרו על עידי סתירה מכאן היא מפסדת כתובתה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קינא לה על שנים כאחד וכו'.</b> בירושלמי ריש סוטה מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יודן אמר במחלוקת מאן דאמר מקנא מאביה ומבנה מקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם ואע\"ג דאמר רבי יודן שהיא מחלוקת פסק כמאן דאמר דמקנא לה משני בני אדם משום דמקמי הכי מיתניא בסתם דמקנא לה מאביה ומאחיה ועוד דר' יוסי סבר הכי דבעי דקאמר לשון רצון הוא ואבעל קאי והכי קאמר אם רצה מקנא לה ממאה בני אדם כאחת ובפרק שני דכריתות (דף ט':) תנן חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחד מינייהו המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לה בפני שנים אל תדברי עם פלוני וכו'. וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וכו'.</b> משנה וגמרא בריש סוטה. \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן אם לא קדם קינוי וכו'.</b> בפירקא קמא דכתובות (דף ט') אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לה אל תסתרי עם איש פלוני וכו'.</b> משנה פרק ארוסה (סוטה דף כ\"ד) על ידי כל העריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש ובגמרא חוץ מן הקטן איש אמר רחמנא ולא קטן שאינו איש וכו' למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה. ופירש רש\"י איש אמר רחמנא ושכב איש אותה. דאין זנות בבהמה אינה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה עכ\"ל. ומשמע לרבינו דלא ממעיט קטן אלא כשהוא פחות מבן ט' שאינו ראוי לשכיבה אבל בן ט' ויום אחד כיון שביאתו ביאה איש מיקרי לגבי שכיבה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בעל שמחל על קינויו וכו'.</b> פרק ארוסה (סוטה דף כ״ה) בעי' דאיפשיטא. \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל אם מחל לאחר שתסתר וכו'.</b> ג\"ז שם. \n",
+                "<b>ומה שכתב גירשה [הרי זה] כמי שמחל וכו'.</b> ירושלמי פרק שני דסוטה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה וכו'.</b> כבר כתבתי בתחלת הפרק דרבי אליעזר סבר מקנא לה ע\"פ שנים ומשקה על פי אחד או ע\"פ עצמו ורבי יהושע פליג עליה והלכה כוותיה: \n",
+                "<b>וכן אם שמע העם מרננים אחריה וכו'.</b> ריש פרק מי שקינא לה (דף ל\"א) ונסתרה אפילו שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי ר\"א ורבי יהושע אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וידוע דהלכה כרבי יהושע. ויש לתמוה על רבינו שלעיל כתב דבקינוי וסתירה תצא בלא כתובה וכאן שמלבד הקינוי והסתירה שמע שהעם מרננים אחריה וכו' כתב שיוציא ויתן כתובה. ויש לומר דהכא בשלא היה בסתירה אלא עד אחד. וכן פירש\"י אפילו שמע מן העוף הפורח שנסתרה יוציא ויתן כתובה רבי אליעזר לטעמיה דאמר בפרק קמא סתירה לא בעיא עדות ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמנים דהיינו נמי כעוף הפורח דאיתקש לטומאה דכולהו מהימני בה [הלכך נאסרה] ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה כלומר משום סתירה שאין בה שני עדים אינה נאסרת עליו ורבי יהושע לטעמיה דאמר משקה על פי שנים מיהו כשישאו ויתנו [מוזרות בלבנה] בפריצותה מכוער הדבר ותצא דהא אפילו מיא תו לא בדקי לה כדתניא בפרק קמא וטהורה והיא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עמו וכו'.</b> נראה שכתב כן רבינו מדגרסינן בקידושין פרק האומר (דף ס\"ו) ההוא סמיא וכו' דאמר ליה חד אשתו זינתה ואמר ליה מר שמואל אי מהימן לך זיל אפקה ומפרש רבא דהכי קאמר ליה אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה משמע לרבינו דה\"ה לסתירה שאחר קינוי שאם דעתו סומכת על העד יוציא ומ\"מ לא הפסידה כתובתה מאחר שאין שני עדים בסתירה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו שבית דין מקנאין להן וכו'.</b> משנה פרק ארוסה (סוטה דף כ״ד): \n",
+                "<b>ומה שכתב או שהיה במדינה אחרת.</b> ברייתא שם (דף כ\"ז:) \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב ואינו יכול להשקותה וכו'.</b> שם במשנה (דף י\"ח י\"ט) וכת\"ק וכדאסיק רבא באיש אחד ובועל אחד דכולי עלמא לא פליגי דאין האשה שותה ושונה דכתיב זאת בשני אנשים ושני בועלים דכ\"ע לא פליגי דהאשה שותה ושונה דכתיב תורת כי פליגי באיש אחד ושני בועלים בשני אנשים ובועל אחד תנא קמא סבר תורת לרבויי כולהו זאת למעוטי איש אחד ובועל אחד. והלכה כתנא קמא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה שקינא לה בעלה ונסתרה וכו'.</b> משנה ריש פרק ששי דסוטה (דף ל\"א) מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אומר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה ופירש רש\"י אני ראיתיה שנטמאת באותה סתירה שהיא על פי שני עדים לרבי יהושע [ולרבי אליעזר על פי עוף הפורח] לא היתה שותה דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלים לדבר ומקראי ילפינן לה לקמן במתניתין. הרי אלו נאמנים אף לפוסלה מכתובתה שלא תשתה ולא תטול כתובתה: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה.</b> איני יודע מה מלמדנו רבינו בזה דמהיכא תיסק אדעתין שיגרע מפני שהוא אחד מעדי הסתירה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב אפילו אשה ועבד ושפחה.</b> משנה שם: \n",
+                "<b>ומה שכתב ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים.</b> בסוף פרק קמא דראש השנה (דף כ\"ב) תנן אלו הם הפסולים המשחק בקוביא וכו' זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינם כשרים לה ובגמרא הא אשה כשרה לה אף הם כשרים לה אמר רב אשי זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה. ופירש\"י הא אשה כשרה לה כגון להעיד על מיתת אדם להשיא את אשתו ועל סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואפילו קרוב נאמן לעדות סוטה וכו'.</b> נלמד ממה שיבא בסמוך בחמותה ובת חמותה: \n",
+                "<b>ומה שכתב אף חמש נשים ששונאות זו את זו וכו'.</b> שם במשנה (סוטה דף ל\"א) וכתבה רבינו בפרק י\"ב דגירושין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בא עד אחד והכחישו וכו'.</b> שם במשנה עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה שנים אומרים נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה ופירש\"י עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אוקי חד לבהדי חד והרי היא בספיקא ושותה. ושנים אומרים לא נטמאת כלומר לא נטמאת בפניך שכשבאת ומצאתה שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת הרי נסתלק העד הזה ובטלו דבריו מפני השנים והרי היא בספיקא אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום והיתה שותה עכ\"ל. ובגמרא וכיון דמדאורייתא עד אחד מהימן אידך היכי מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אמר עולא תני לא היתה שותה וכן אמר ר' יצחק [לא היתה שותה] ור' חייא אמר היתה שותה לר' חייא קשיא דעולא ל\"ק כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה ופירש\"י הרי כאן שנים הרי הוא כשנים. כאן בבת אחת מתניתין כשהעידו שניהם בתוך כדי דיבור דבטלו דבריו מיד דלא נתקיימה עדותן בב\"ד והיכן האמינתו תורה כשנים כגון אם העיד עדותו ויצא דתו לא מצי חד לאכחושיה עכ\"ל. ופסק כרבי חייא משום דגדול היה מעולא ועוד דדידיה עדיפא דמוקים גירסא דמתניתין ולא משבש לה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולים רבים כאחד וכו'.</b> שם תנן עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה הא חד וחד לא היתה שותה תיובתא דרבי חייא אמר לך רבי חייא ולטעמיך אימא סיפא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא חד וחד היתה שותה אלא כולה בפסולי עדות ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד. ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים נמי כעד אחד דמיין הב\"ע כגון דאתאי אשה מעיקרא ותרצה לדרבי נחמיה הכי ר' נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי ופירש\"י כל מקום שהאמינה תורה וכו' הוציאתו לעדות זה מכלל כל עדיות שבתורה לפיכך פסולים וכשרים שוים בה והלך אחר רוב דעות המעידים בדבר. ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא ואמר נטמאת ונתקבלה עדותו ואח\"כ באו מאה נשים כעד אחד דמיין והוה ליה קמא שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ואינה שותה. והב\"ע דקתני עד אחד אומר נטמאת שנים אומרים לא נטמאת היתה שותה ואוקימנא בפסולי עדות ובין בבת אחת בין בזה אחר זה וכרבי נחמיה ועל כרחיה דבזה אחר זה איצטריך [עיקר] לאשמועינן דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא בחד וחד נמי היתה שותה אלא בהכי עסקינן דההוא דאתא מעיקרא ואמר נטמאת אשה הואי הילכך אפילו בזה אחר זה אתו תרתי ומבטלי לה. ותרצה לרבי נחמיה הכי וכו' דהא דאמרן לעיל ועשו שתי נשים באיש אחד וכו' לאו סיפיה דמילתיה דר' נחמיה היא אלא פירושא דמילתיה הוא דאנן מפרשינן לה הכי. כי פלגא ופלגא דמי כלומר כי חד וחד ואי בבת אחת אתו אוקי תרי לבהדי חד ואוקמה אספיקה ואי בזה אחר זה וההוא דהאמינה תורה קדים ואתא ברישא ה\"ל כשנים והנך כחד ואין דבריהם במקומו והיכא דשתים אומרות נטמאת ועד אחד כשר אומר לא נטמאת היתה שותה דכי חד וחד נינהו ומתני' דקתני לא היתה שותה כגון דההוא חד הוה פסול: \n",
+                "<b>והשתא</b> מ\"ש רבינו בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולים רבים כאחד היינו לומר שבאו בבת אחת העד הכשר האומר נטמאת והנשים רבות או פסולים רבים אומרים לא נטמאת דכיון דכפלגא ופלגא דמו ה\"ל כבאו שני עדים כאחד זה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת דאמרי' הרי זו שותה ומשמע מדברי רבינו דטעמא משום שבאו כולם כאחד אבל אם בא העד כשר תחלה ואמר נטמאת ואחר כך באו נשים רבות או פסולים רבים ואמרו לא נטמאת לא היתה שותה וכדאמרינן בגמרא דכל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כע\"א דמיין. ונראה מדברי רבינו שהוא סובר דאע\"ג דאסיקנא אלא כולה בפסולי עדות היינו כי היכי דלא תיקשי לן דיוקא דמתני' אבל קושטא דמלתא הוי דינא כפשטא דמתניתין בעד כשר ועד כשר וכדמפליגנא בין בבת אחת בין בזה אחר זה ומפני כך כתב דין עד כשר ועד כשר וחילק בין באו בבת אחת לזה אחר זה ואחר כך כתב דין עד אחד כשר ופסולי עדות רבים בבאו בבת אחת. ומינה נשמע דבבא עד כשר תחלה ואמר נטמאת לא משגחינן בפסולים רבים שבאו אח\"כ ואמרו לא נטמאת וכמו שכתבתי דכיון דקיימא לן כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ופסולים רבים לא חשיבי אלא כע\"א הרי דברי הפסולים הרבים בטלים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב היו כולן פסולים הלך אחר הרוב וכו'.</b> מבואר בלישנא בתרא עשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד. \n",
+                "<b>ומה שכתב היו מחצה על מחצה הרי זו שותה.</b> פשוט הוא דהוי ספיקא ומספיקא שתיא. ועיין במה שכתב רבינו בספ\"ט מהלכות רוצח: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל סוטה שאמרנו שאינה שותה וכו'.</b> דין זה פשוט בטעמו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אשה שקינא לה ונסתרה וכו' וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה וכו'.</b> מבואר במשנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ'). \n",
+                "<b>ומה שכתב ותצא בלא כתובה</b> יתבאר ריש פרק ג': \n",
+                "<b>ומה שכתב וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה או שבעלה בעלה אחר שנסתרה וכו'.</b> משנה פרק ארוסה (סוטה דף כ״ד): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות וכו' ואלו הן ארוסה ושומרת יבם.</b> משנה ריש פרק ארוסה: \n",
+                "<b>ומה שכתב וקטנה אשת הגדול וגדולה אשת הקטן ואשת אנדרוגינוס.</b> נראה שהטעם משום דכתיב והביא האיש את אשתו איש לאפוקי קטן אשת לאפוקי קטנה ותו דרשי' איש ודאי לאפוקי אנדרוגינוס: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואשת הסומא ואשת החגר או האלם וכו' או שהוא כרות יד וכן החגרת והאלמת והסומא וכרותת יד.</b> בסוף פרק ארוסה (סוטה דף כ״ז): \n",
+                "<b>ומה שכתב מי שאינו שומע.</b> שם במשנה ואלו בית דין מקנים להם מי שנתחרש בעלה או נשתטה וכו' לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה ובברייתא בגמרא מייתי לה מקראי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב הרי הוא אומר אשה תחת אישה עד שתהיה שלימה כמוהו והוא שלם כמותה.</b> סוף פרק ארוסה וצריך טעם למה השמיט רבינו שוטה ושוטת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה שהשיאה אביה אם זנתה ברצונה נאסרה על בעלה וכו'. . כתב</b> הראב\"ד והלא אמרו פיתוי קטנה אונס הוא ועוד התראה לקטנה אינה הת��אה [שאין לה דעת אלא אם זינתה אסורה לבעלה כהן] ואין לחלק בין קטנה לקטנה לענין פיתוי וכו'. והרב המגיד בפ' ג' מאיסורי ביאה כתב ליישב זה ואח\"כ כתב שמצא בירושלמי פרק קמא דסוטה ובפ\"ב קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה וסיים וכתב ומעתה צריכים אנו ראיה גמורה לדברי רבינו ובקשתיה ולא מצאתיה עכ\"ל. ול\"נ שהראיה שהביא ה\"ה לדברי רבינו מההיא דפ\"ק דכתובות (דף ח' ט') ראיה טובה היא וההיא דירושלמי לא מכרעא דאיכא למימר דס\"ל לירושלמי כההיא דפ' ארבעה אחין וליתא מקמי ההיא דפרק קמא דכתובות וא\"כ על מ\"ש רבינו ממה שכתב בנדה (דף כ\"ב) והיא לא נתפשה אסורה וכו' ואיזו שקידושיה וכו' מוכח בהדיא דדוקא קידושי טעות כגון קידושי קטנה דאין מעשיה כלום שהיא בת מיאון וכדפירש\"י שם והכריחו התוס' דבקידושי קטנות נמי מיירי הא בקידושי קטנות שאינם קידושי טעות כגון שקידשה אביה אסורה וזהו שחילק רבינו בין בת מיאון ללאו בת מיאון: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>קינא לארוסתו או לזקוקתו ונסתרה אחר שנשאה וכו'.</b> ברייתא פרק ארוסה (סוטה דף כ״ה:): \n",
+                "<b>נשואה שקינא לה ונסתרה קודם שיבעול אותה בעלה וכו'.</b> בפרק ארוסה (סוטה דף כ״ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגיורת והמשוחררת וכו'.</b> שם אשת ממזר לממזר ואשת נתין לנתין ואשת גר ועבד משוחרר ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובתה. ומשמע דאשת ממזר לממזר פירושו אשה שהיא ממזרת והיא נשואה לממזר שאין איסור בנישואין אבל ישראלית לממזר או ממזרת לישראל שיש איסור בנשואיה אינה שותה שהרי אין המים בודקין אותה מפני שאין האיש מנוקה מעון ולפיכך נראה שהגירסא הנכונה בדברי רבינו וממזרת אשת ממזר. \n",
+                "<b>ומה שכתב ואשת סריס חמה וכו'</b> שם (דף כ\"ד) במשנה אשת סריס שותה [ומותרת לבעלה] ופירש רש\"י בגמרא דבסריס חמה [קאמר] דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא וכתבו התוספות ולא ידעינן מנא ליה דסריס אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה עכ\"ל. ואני אומר דלא איירי רש\"י בהכי דלא מיקרי סריס אדם אלא בששלטה יד אדם ממש באיברי ההולדה וכקרא דמייתי פצוע דכא וכרות שפכה ורבינו שכתב או סריס אדם המותרות לבעליהן צ\"ל דמיירי בששתה כוס של עיקרין שמותרות לו וקרי ליה סריס אדם לפי שע\"י אדם בא לו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מעוברת ומניקה שקינא לה בעלה וכו'.</b> ברייתא פ' ארוסה עלה כ\"ו מעוברת ומניקת עצמו או שותה או לא נוטלת כתובתה. ופרש\"י מעוברת עצמו שהיתה אשתו מעוברת וקינא לה או שותה ולא אמרינן לא לקטליה לולד: \n",
+                "<b>אשה העומדת לשתות ומת בעלה וכו'.</b> משנה פ' ארוסה (סוטה דף כ״ד) מתו בעליהן קודם שישתו ב״ש אומרים נוטלות כתובה ולא שותות וב״ה אומרים [או] שותות או לא נוטלות כתובתן ובפרק החולץ (יבמות ל״ח:) פריך או שותות והביא האיש את אשתו אמר רחמנא וליכא אלא מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובתן וידוע דהלכה כב״ה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל איש שבא וכו' בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו'.</b> ר\"פ כשם (דף כ\"ח): \n",
+                "<b>ומ״ש ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו וכו'.</b> כתב הראב״ד הא דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה עכ״ל. טעמו מדאמרינן בר״פ ארוסה (סוטה דף כ״ד:) טעמא דכתיבי הני קראי הא לאו הכי ה״א ארוסה שתיא והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל אמר רמי בר חמא משכחת לה וכו' כגון שבא עליה ארוס בבית אביה משמע מהכא דאע״ג דבא עליה ארוס בבית אביה הואי שתיא אי לאו דמיעט קרא דלא שתיא ואם איתא דבא על ארוסתו בבית חמיו אינו מנוקה מעון למה לי קרא למעט ארוסה תיפוק ליה משום דאין האיש מנוקה מעון ואפשר לדחוק ולומר דקרא תרי טעמי יהיב למעט ארוסה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב לפיכך אם היתה אשתו אסורה עליו וכו' ואפילו שניה.</b> נ\"ל שמאחר דמשמע דבא על ארוסתו בבית חמיו הוי אין האיש מנוקה מעון אף על פי שאינו אלא מדברי סופרים הוא הדין לשניה: \n",
+                "<b>עבר ונשא מעוברת חבירו ומינקת חבירו וכו'.</b> משנה פרק ארוסה מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי רבי וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ופירש רש\"י יכול הוא להפרישה עד כ\"ד חדש ולהחזירה הילכך ראויה לאישות קרינן בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאין לו אשה הראויה לילד וכו'.</b> משנה שם אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד לא נוטלות כתובה ולא שותות רבי אליעזר אומר יכול הוא לישא אשה אחרת לפרות ולרבות הימנה ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת בעקרה וזקנה אבל אילונית ד\"ה לא שותה ולא נוטלת כתובתה ואותיבנא עליה מדתניא הרובא שנשא עקרה וזקנה ואין לו אשה ובנים מעיקרא לא שותה ולא נוטלת כתובתה רבי אליעזר אומר יכול הוא לישא אחרת לפרות ולרבות הימנה אבל וכו' הרובא שנשא עקרה וזקנה ויש לו אשה ובנים וכו' ואילונית או שותה או לא נוטלת כתובה קתני מיהת אילונית תיובתא דרב נחמן אמר לך רב נחמן תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא דתניא רשב\"א אומר אילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה להזריע יצתה זו שאין דרכה להזריע ורבנן האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה מיבעיא להו לכדתניא ונקתה ונזרעה שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' עקיבא [אמר לו רבי ישמעאל וכו' א\"כ מה ת\"ל ונקתה ונזרעה זרע] שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים. ופסק רבינו כחכמים דרבים נינהו ועוד דר\"ע ורבי ישמעאל סוברים כוותייהו. ופירש\"י הרובא ילד בחור כמו רביא עכ\"ל. והיינו לומר שהוא ילד שעדיין אין לו אשה ובנים הא אם היו לו אשה אחרת ובנים שותה והכי אמרינן בירושלמי מודים חכמים לרבי אליעזר שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותה ונוטלת כתובה ומשמע דבחד מינייהו סגי באשה או בבנים. \n",
+                "<b>כתב</b> הראב\"ד ז\"ל שלא הקפידה תורה שתהא האשה ראויה לילד עכ\"ל. ופשוט הוא שזהו פירוש דברי רבי עקיבא ורבי ישמעאל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היו לו אשה וכו' לא היו לו בנים וכו'.</b> ירושלמי פרק ארוסה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יב-יג)</small> כל אשה שהיה לה קינוי וסתירה וכו'.</b> משנה רפ\"ה דסוטה (דף כ\"ז:) כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם עבר ונשאה מוציאין אותה מתחתיו בגט אפילו היו לה כמה בנים ממנו וכו' אבל אם לא קדם קינוי ובאו עליה עדים שנסתרה עם איש זה וכו'</b> בפ\"ב דיבמות (דף כ\"ד:) תנן הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו אע\"פ שכנס יוציא ובגמרא אמר רב ובעדים וכו' מיתיבי בד\"א בשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא רב מוקי לה למתניתין ביש לה בנים ויש לה עדים וכו' אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני הוציאוה ליתני הוציאה אלא כל הוציאוה בב\"ד וב\"ד בעדים הוא דמפקי ואי בעית אימא הני מתניתין רבי היא דתנ��א רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה א\"ר הואיל ומכוער הדבר תצא וכו' אלא מקום מנעלים הפוכים תחת המטה [אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא] והלכתא כוותיה דרב [והלכתא כוותיה דרבי] קשיא הלכתא אהלכתא ל\"ק הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק קלא דלא פסיק וליכא עדים כרבי קלא דפסיק ואיכא עדים כרב וקלא דלא פסק עד כמה אמר אביי וכו' יומא ופלגא ולא אמרן אלא דלא פסיק ביני וביני אבל פסק ביני וביני הא פסק ולא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה מחמת יראה הוא ולא אמרן אלא דליכא אויבים אבל איכא אויבים אויבים הוא דאפקו ליה לקלא. וכתב הרי\"ף אמר רב ובעדים כלומר אם הוציא אותה בעלה בעידי טומאה [מחמת זה הנטען וכנסה זה הנטען] מוציאין אותה מתחת ידו אבל אם הוציא אותה בעלה בלא עדי טומאה אלא בעדי דבר מכוער בלבד וכנסה זה הנטען אין מוציאין אותה מידו [ודייק רב מדקתני הוציאוה ולא קתני הוציאה מכלל דב\"ד הוציאוה וב\"ד אין מוציאין אלא בעדים] ואותבינן עליה דרב מהא דתניא במה דברים אמורים בשאין לה בנים מן הנטען הוא שמוציאין אותה מידו אבל אם יש לה בנים מן הנטען לא תצא ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא דאלמא מפקינן לה מן הנטען בלא עדי טומאה ואוקמה רב כרבי דתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר וכו' קשיא הלכתא אהלכתא דהא רב לא מפיק לה מן הנטען אלא בעדי טומאה ורבי מפיק לה בעדי דבר מכוער ל\"ק בקלא דפסיק עבדינן כרב ולא מפקינן לה אלא בעדי טומאה ובקלא דלא פסיק עבדינן כרבי ומפקינן לה בעדי דבר מכוער וכו' ושמעינן מהא דתניא במה דברים אמורים בשאין לה בנים דהיכא דאית לה בנים מן הנטען אע\"ג דאיכא עדים בדבר המכוער לא מפקינן לה מיניה אבל אי איכא עדי טומאה שזינתה עמו כשהיא תחת בעלה מפקינן לה מיניה ואפילו יש לה [כמה] בנים וה\"מ מבועל שהוא הנטען אבל מבעל עצמו לא מפקינן לה אלא בעידי טומאה בין יש לה בנים בין אין לה בנים כדגרסינן בקידושין פרק האומר לחבירו איבעיא להו זינתה אשתו בע\"א מהו אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משני עדים עכ\"ל. וכך הם דברי רבינו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו מי שהוציאה בעלה בעידי דבר מכוער ונשאת לאחר וגירשה.</b> ברייתא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כל אשה שבאו שני עדים והעידו שזינתה עם זה וכו'.</b> מתבאר בסמוך [תשלום דינים אלו כתב רבינו בפכ\"ד מהל' אישות]: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(א-ו)</small> כיצד סדר השקאת סוטה הבעל בא לבית דין שבעירו וכו'.</b> משנה פרק קמא (דף ז') כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן וידוע דהלכה כתנא קמא. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומשלחים אותו לירושלים וכו'.</b> שם במשנה היו מעלים אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות ואומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים ואומרים לפניה דברים שאינן כדאי לשמען היא וכל משפחת בית אביה ובגמרא מייתי לה מקרא שאין משקין את הסוטה אלא בבית דין של ע\"א: \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו ומאיימין עליה שלא בפני בעלה. ומ\"ש ומגידין לה מעשה דיהודה ותמר כלתו ומעשה ראובן.</b> שם בגמרא. \n",
+                "<b>ומ\"ש על פשטו</b> כלומר דכתיב ביה וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו אבל לפי האמת ח\"ו מלומר כן על אותו צדיק וכדאיתא בפרק במה בהמה (שבת דף נ\"ה:): \n",
+                "<b>ומ\"ש ומעשה אמנון ואחותו. ומ\"ש אם אמרה הן נטמאתי וכו'.</b> משנה בפ\"ק דסוטה אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה בשער המזרח שעל פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות ומשמע לרבינו דכל שאמרה איני שותה אע\"פ שלא אמרה בפירוש טמאה אני מפסדת כתובתה דכיון שפחדה מלשתות מוכחא מילתא ודאי שהיא טמאה שאילו היתה טהורה לא היתה נמנעת מלשתות והכי אמרינן בירושלמי פרק היה נוטל סבר ר\"ע האומרת איני שותה כאומרת אני טמאה לך וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דידן בפרק הנזכר עלה י\"ט אמר רבי עקיבא כלום אנו צריכים אלא לבודקה והלא בדוקה ועומדת. \n",
+                "<b>ומ\"ש מעלין אותה ממקום למקום ומקיפין בה כדי ליגעה וכו'.</b> שם בגמרא (דף ח'). \n",
+                "<b>ומ\"ש היתה מתכסה בלבנים עד ודעתה מתיישבת בהן</b> משנה וגמרא שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש ואח״כ משביעה הכהן בלשון שהיא מכרת ומודיעה בלשונה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה וכו'.</b> בר״פ אלו נאמרין בכל לשון (סוטה דף ל״ב) פרק ד' דסוטה ובגמרא מנ״ל דכתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר ת״ר משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאה ובמה היא נטמאה על מה היא שותה על עסקי קינוי וסתירה ובמה היא שותה במקידה של חרש על מה נטמאה על עסקי שחוק וילדות ובמה היא נטמאה בשוגג או במזיד באונס או ברצון וכל כך למה שלא להוציא לעז על המים המרים ופירש״י אל האשה משמע דברים הנכנסים בלבה שתהא מכרת בלשון. על מה היא שותה ובמה היא שותה כדמפרש ואזיל שאומר לה פריצות גרם ליך שתשתה. x במקידה של חרס בכלי מאוס. ועל מה נטמאה מי הביאה לידי טומאה שחוק וקלות ראש כדי לייסר את הנשים שלא יקלו ראשן עם האנשים שע״י כך באות לידי וצבתה בטנה. ובמה היא נטמאה משמיעין אותה הלכות המים המאררים על אי זו טומאה הן בודקין אותה שאם נטמאה היא מזידה ברצון יבדקוה ואם שוגגת כגון [אמרו לה] מת בעליך או אנוסה לא יבדקוה. וכל כך למה לנו להודיעה בהלכות המים בשלמא הנך קמייתא משום ונוסרו כל הנשים אלא הך למה שלא להוציא לעז שאם נטמאה באונס או שוגגת ולא נבדקה שלא תהא סבורה אילו נטמאתי מזידה כן לא היו בודקין אותי. ואיני יודע למה השמיט רבינו קצת מדברי ברייתא זו. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומודיעה שהבטן ילקה תחלה וכו'</b> בפ\"ק דסוטה ור\"פ כשם (דף כ\"ח): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מביא מגלה של עור טהור וכו'.</b> ירושלמי פ\"ב דסוטה תני רבי אלעזר בן שמוע אומר אין כותבין על עור בהמה טמאה אמר רבי שמעון מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה אינו כותב תני רבי אלעזר ברבי שמעון אומר [רואה] אני את דברי רבי אלעזר בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור של בהמה טמאה: \n",
+                "<b>ומה שכתב וכותב עליה בלשון הקודש וכו'. ומה שכתב בדיו שאין בו קנקנתום.</b> משנה פ\"ב דסוטה (דף י\"ז:) ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר [שהוא] רושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב [שהוא] יכול למחות ובגמרא (דף כ') לכל מטילין קנקנתום [לתוך הדיו] חוץ מפרשת סוטה: \n",
+                "<b>ומה שכתב לשמה של אשה כמו הגט.</b> הכי משמע שם בגמרא (דף כ') ובפרק היה נוטל (דף י\"ח) תנן אין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת ובתוספתא פ\"ב דגיטין תנ��א מגילת סוטה שכתבה שלא לשמה פסולה שנאמר ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת שיהו כל מעשיה לשמה: \n",
+                "<b>ומ\"ש וכותב כל הדברים שהשביע אותה וכו' ואינו כותב אמן אמן.</b> שם (דף י\"ז) פלוגתא דתנאי ופסק כתנא קמא דאמר כותב מאם לא שכב איש אותך וכו' ואינו כותב והשביע הכהן את האשה וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וכו' עד ולנפיל ירך ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מביא כלי חרס שלא נעשה בו מלאכה מעולם וכו'.</b> שם במשנה (דף ט\"ו) היה מביא פיילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ובגמרא תנא פיילי של חרס חדשה דברי ר' ישמעאל מ\"ט דרבי ישמעאל גמר כלי כלי ממצורע מה להלן חרס חדשה אף כאן חרס חדשה וכו' אמר רבא לא שאנו אלא שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פניו פסול מ\"ט דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה ומשמע לרבינו דהא דאמר רבא ל\"ש אלא שלא נתאכמו פניו לרבי ישמעאל קאמר שאע\"פ שהוא חדש אם נתאכמו פניו פסול ולא כדפירש\"י דלרבנן קאי ופסק רבינו כר' ישמעאל משום דרבא דבתרא הוא מפליג אליביה:  ",
+                "<b>ומ\"ש ואם החזירו לכבשן וכו'.</b> שם בעיא דלא איפשיטא ואיני יודע למה פסק רבינו בה לקולא ואפשר שטעמו משום דכיון דלרבנן לא בעינן חדשה טפי אית לן למימר דבהחזירו לכבשן כשר כי היכי דלא נשוי כ\"כ פלוגתא בינייהו:  ",
+                "<b>ודע</b> דאמרינן בגמרא מהא דר' ישמעאל גמר כלי כלי ממצורע מה להלן חרס חדשה וכו' והתם מנא לן דכתיב ושחט וכו' אל כלי חרש על מים חיים מה מים חיים שלא נעשתה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה אי מה להלן מים חיים אף כאן מים חיים לר' ישמעאל ה\"נ דאמר רבי יוחנן מי כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיין הן וחכמים אומרים משאר מימות הן. ויש לתמוה על רבינו שפסק כאן כר' ישמעאל דבעי חרס חדש ובפרק חמישי מהלכות ביאת המקדש פסק כחכמים דמי מקוה כשרים לקידוש וצ\"ע:  ",
+                "<b>ומה שכתב ובחצי לוג שהיה במקדש היה מודדו.</b> משנה פרק שתי מדות מנחות (דף פ\"ה).  ",
+                "<b>ומ\"ש ונכנס בו להיכל ומקום היה שם אמה על אמה וכו' עד על פני המים.</b> משנה פ\"ב דסוטה (דף ט\"ו:):   "
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש ונותן לתוכן דבר מר כגון לענה וכיוצא בה.</b> בפרק היה נוטל (סוטה דף כ') אמר אבוה דשמואל צריך שיתן מר לתוך המים מ״ט דאמר קרא מי המרים שמרים כבר ופירש״י שמרים כבר קודם מחיקה אלמא מחמת ד״א הם מרים ואין מרירה על שם קללת בדיקתם נקרא דהא מקמי מחיקה לאו בני מיבדק נינהו: \n",
+                "<b>ומ״ש ומוחק לתוכן המגילה לשמה. ומ״ש שימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגלה רושם הניכר כלל.</b> בריש פרק היה נוטל (סוטה דף י״ט:) ואחר ישקה מיבעי ליה לשרישומו ניכר ופירש״י שאם היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהא רישומו ניכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואח\"כ כהן אחד בא אליה מכהני העזרה ואוחז בבגדיה וכו'.</b> משנה פ\"ק דסוטה (דף י\"ז) אם אמרה טהורה אני מעלין אותה בשער המזרח וכו' וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה וכו' ואח\"כ מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה ובגמרא בעי מיניה ר' אבא מרב הונא חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא ובצלצול קטן סגי או דילמא משום דאמר מר היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה מעכב א\"ל תניתוה ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה. ומשמע מהכא דאפילו בצלצול קטן נמי יכול לחגרה אם לא מצא חבל מצרי ומדברי רבינו משמע דלעולם אינו חוגרה אלא בחבל וצ\"ע. ומפשט דברי המשנה נראה שתיכף שמעלין אותה לשער המזרח כהן אוחז בבגדיה וכו' ואיני יודע מנין לו לרבינו שאינו עושה כן עד אחר שמחק המגילה ואפשר שטעמו משום דגרסינן בירושלמי פ\"ק דסוטה מבזין על הספק וכו' קריא אמר מקרין ואחר כך מבזין ומתניתא אמרה מבזין ואח\"כ מקרין א\"ר אילא מכיון דכתיב והעמיד והעמידה וכי יושבת היתה אלא מחמת עמידה הראשונה היה פורע את ראשה. ואיכא למידק על הירושלמי הזה מהיכא משמע ליה מקרא דמקרין ואח\"כ מבזין הא ברישא כתיב ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון ואח\"כ והשביע אותה הכהן וי\"ל דמדכתיב בתר ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות משמע שאחר השקאה היה נותן המנחה על כפיה וכהן לוקחה מידה דאין לומר שאחר שנתן המנחה על כפיה היה משקה וכותב המגלה ומוחקה ואח\"כ נוטל הכהן המנחה מידיה דלמה תהיה המנחה בכל המעשים האלו על ידיה אלא ודאי כדאמרן וכיון שנתן על כפיה היה אחר מחיקת המגילה ה\"ה לפרוע את ראש האשה דכתיב גביה ורבי אילא ר\"ל דמוהעמיד והעמידה משמע דברישא פרע ראשה ומשמע לרבינו שאין זה מוכרח וכיון דחזינן דהוה קשה ליה לירושלמי היאך מבזין על הספק מוטב לומר דלא היה פורע כדאמר ר' אילא ומתניתא דקתני ברישא סותר את ראשה אפשר לומר דלא נחתה לומר סדר המעשים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר כך מביא עשרון קמח וכו'.</b> אפשר שהטעם משום דתנן בסוף נגעים (פרק ד' משנה י\"ב) שהאיש מביא על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת ומהאי טעמא תנן בפרק ג' דסוטה (דף כ\"ג) כל הנשואות לכהנים מנחותיהם נשרפות [ובירושלמי] בפ\"ב דסוטה מצאתי והביא את קרבנה עליה בעלה [מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה וכו']. \n",
+                "<b>ומ\"ש והחבל והכפיפה באים משירי הלשכה.</b> ירושלמי פ\"ק דסוטה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ונותנו לידיה כדי ליגעה.</b> משנה רפ\"ב דסוטה (דף י\"ד:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש ואחר כך לוקח המנחה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת.</b> בריש פרק היה נוטל (סוטה דף י״ט). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם נתן לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה.</b> משנה בפרק חמישי דמנחות (דף נ\"ט:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ובכל זמן שפורע ראש האשה וכו'. .</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחר שתשתה לוקח כלי שרת שבו המנחה וכו'.</b> רפ\"ג דסוטה (דף י\"ט) היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידיה וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים היה משקה ואח\"כ מקריב מנחתה ר\"ש אומר מקריב את מנחתה ואח\"כ היה משקה ובגמרא מקריב מנחתה הא אקרבה ה\"ק סדר מנחות כיצד הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים ובהשקאה גופה פליגי ר\"ש ורבנן דרבנן סברי משקה ואח\"כ מקריב את מנחתה ור\"ש סבר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה וידוע דהלכה כתנא קמא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ומניפה במזרח וכו'.</b> בפרשת סוטה כתיב והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח ובפרק ב' דסוטה (דף י\"ד:) סדר מנחות כיצד וכו' כהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ויליף לה התם מקרא דכתיב וזאת תורת המנחה הקריב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח. \n",
+                "<b>ומה שכתב מוליך ומביא מעלה ומוריד.</b> בספרי פרשת סוטה והניף את המנחה מוליך ומביא מעלה ומוריד מנין שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה כן ומה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד מכאן אמרו מצות תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומה שכתב ואם טמאה היא מיד פניה מוריקות וכו'.</b> משנה וגמרא פרק היה נוטל (סוטה דף כ'): \n",
+                "<b>ומה שכתב ובטנה צבה בתחלה וכו'.</b> בפרק קמא דסוטה (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באותה שעה שתמות וכו'.</b> ר\"פ כשם (דף כ\"ז:). \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל זה אם לא בא בעלה ביאה אסורה וכו'.</b> ג\"ז שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך משרבו המנאפים וכו'.</b> משנה פרק בתרא דסוטה (דף מ\"ז): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוטה שיש לה זכות ת״ת וכו'.</b> משנה וגמרא פרק היה נוטל (סוטה דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוטה ששתתה וכו'.</b> משנה פ' ארוסה (סוטה דף כ״ד) אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואע\"פ שהתחילו החלאים לבוא עליה וכו'.</b> שם בגמרא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוטה ששתתה והיתה וכו'.</b> פרק ארוסה (סוטה דף כ״ו:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>באו עדי טומאה אחר ששתתה וכו'.</b> מימרא דרב ששת פרק קמא דסוטה (דף ו) ותניא כוותיה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אשה שזינתה באונס או בשגגה וכו'.</b> בירוש' פרק ארוסה ופרק כשם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שבא עליה זה שקינא לה עמו דרך אברים וכו'.</b> פרק ארוסה (כ\"ו) ופי' רש\"י דרך איברים פריצותא בעלמא הוא שוכב עמה בקירוב בשר: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בט\"ו באדר נפנין ב\"ד לצרכי הרבים וכו'.</b> בריש שקלים תנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים בט\"ו בו קורין את המגילה בכרכים וכו' ועושים כל צרכי הרבים ובפ\"ק דמועד קטן ירושלמי תניא אלו הם צרכי הרבים דנין דיני ממונות וכו' ומשקין את הסוטה ומשמע ליה לרבינו דהיינו לומר דבודקין על הראויה לשתות וכו' דאילו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד ט\"ו באדר אלא בכל יום היו משקין אותה וזהו שכתב ובכל זמן משקין את הסוטות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ואין משקין את הסוטה אלא ביום וכל היום כשר להשקות סוטה.</b> משנה פ\"ב דמגילה (דף כ':). \n",
+                "<b>ומ\"ש ואין משקין ב' סוטות כאחת וכו'.</b> פ\"ק דסוטה עלה ח': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>סוטה שאמרה איני שותה וכו'.</b> בפרק היה נוטל עלה י\"ט: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה איני שותה קודם שתמחק המגלה וכו' עד בעל כרחה.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ'.). ודע דבתוספתא פרק ב' דסוטה ובירושלמי פ״ג תניא גבי מגילתה נגנזת תחת צדו של היכל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש ומאיימין עליה שתשתה וכו'.</b> פ\"ק דסוטה עלה ז': \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמרה טמאה אני אף על פי שנמחקה וכו'.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ'): \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ז-ח)</small> מגילת סוטה שכתבה וכו'.</b> בפ\"ב דסוטה (דף י\"ז) אלא דהתם מייתי לה מקרא אחרינא: \n",
+                "<b>כתבה למפרע פסולה וכו' כתבה אגרת וכו' עד ולא שנים וג'.</b> פ\"ב דסוטה ופירש\"י אגרת בלא שרטוט בספר אמר רחמנא והל\"מ שהספרים צריכים שרטוט: \n",
+                "<b>ואינו כותב לא על הנייר וכו'.</b> משנה שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם כתב על נייר או על דפתרא פסולה.</b> הכי משמע דבספר לעיכובא הוא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ט-י)</small> ואם כתבה ישראל או כהן קטן פסו��ה.</b> משום דוכתב הכהן עיכובא הוא. אבל מה שפסל כהן קטן וכו': \n",
+                "<b>אינו כותב בקומוס וכו'.</b> משנה פרק ב' דסוטה (דף י\"ז). \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם כתב בדבר המתקיים פסולה</b> נלמד ממה שיבא בסמוך. \n",
+                "<b>ומה שכתב נשאר במגילה רושם כתב ניכר פסולה עד שימחוק יפה יפה.</b> ריש פרק היה נוטל (סוטה דף י\"ט) ואחר ישקה מיבעי ליה לשרישומו ניכר. ופירש רש\"י לשרישומו ניכר שאם היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק שלא יהא רישומו ניכר: \n",
+                "<b>כתב אות אחת וכו'.</b> פ\"ב דסוטה (דף י\"ח) וטעמא משום דכתיב יעשה לה הכהן את כל התורה הזאת עד שתהא כולה כאחת. \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש כתבה שלא לשמה פסולה.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש או מחקה שלא לשמה.</b> שם את\"ל בעי נמי מחיקה לשמה וכו': \n",
+                "<b>כתב שתי מגילות וכו'.</b> שם בעי רבא כתב שתי מגלות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד מהו כתיבה [לשמה] בעינן והא איכא או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה ואת\"ל בעינן נמי מחיקה לשמה מחקן לשני כוסות וחזר ועירבן מהו מחיקה לשמה בעינן והא איכא או הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא ואת\"ל הא לאו דידה קא שתיא חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה תיקו. ופסק כמנהגו שסובר דכי אמרינן את\"ל נקטינן כאילו ההוא בעיא אפשיטא הכי ובבעיא בתרייתא פסק דבדיעבד אינה צריכה לחזור ולשתות דמספיקא לא מחייבינן לה: \n",
+                "<b>ואם נשפכו וכו'.</b> שם בעי רב אשי נשפכו מהן ונשתיירו מהן מהו תיקו ופסק גם בזה לקולא בדיעבד מהטעם שכתבתי ומשמע לרבינו דמדלא איבעיא לן אלא בנשתייר מהן משמע דפשיטא לן דהיכא דלא נשתייר מהן שכותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יב-יג)</small> מי סוטה שלנו נפסלין וכו'.</b> ירושלמי פ\"ב דסוטה ר' פדת בשם ר' יוחנן מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם רב אבינא כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו ופסק כר\"י דהוא מאריה דגמרא טפי: \n",
+                "<b>גרסינן</b> בפ\"ב דסוטה (יז:) [מגלת סוטה שכתבה] קודם שתקבל עליה שבועה פסולה [שנא'] והשביע ואח\"כ וכתב. ואיני יודע למה השמיטו רבינו x ואע\"פ שבירושלמי פ\"ב דסוטה נחלקו אם משביע ואח\"כ כותב או אם כותב ואח\"כ משביע לא היה לו להניח מלכתוב מאי דפשיטא לגמרא דידן: \n",
+                "<b>הקדים עפר למים פסולה.</b> ברייתא פרק ב' דסוטה (דף ט\"ז:) וכת\"ק: \n",
+                "<b>לא היה שם וכו' עד בקרקע המשכן.</b> שם. \n",
+                "<b>ומ\"ש ואם חפר והוציא עפר כשר.</b> כן משמע בירושלמי פ\"ב דסוטה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקריב את מנחתה ואח״כ השקה כשרה.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף י״ט): \n",
+                "<b>נטמאת מנחתה וכו' עד ה״ז תשרף.</b> משנה פרק היה נוטל (סוטה דף כ״ב:): \n",
+                "<b>ומ\"ש וכן אם אמרה טמאה אני וכו' עד או שלא רצה בעלה להשקותה.</b> ג\"ז שם במשנה. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שבאו עדי טומאה.</b> פשוט הוא דלא גרע מאומרת טמאה אני. \n",
+                "<b>ומ\"ש או שמת הוא או שמתה היא.</b> בירושלמי פ' היה נוטל תני נטמאת מנחתה עד שלא קרב הקומץ מתה היא ומת בעלה השירים אסורין שעל ספק באת מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמאה בין כך ובין כך מנחתה אסורה מהו בין כך ובין כך בין שקמץ ובין שלא קמץ בין שהקטיר בין שלא הקטיר רבי אילא אמר בין שקמץ בין שלא קמץ כשלא הקטיר אבל אם הקטיר השירים מותרים ופסק רבינו כת\"ק ובתוספתא פ\"ב דסוטה שנויה בלשון הזה קרבה מנחתה ולא הספיק לקרב ��קומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שירים אסורים שעל הספק באת מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה קרב הקומץ ואח\"כ מתה היא או שמת הבעל שירים מותרים שעל ספק באת מתחלתה כפרה ספיקה והלכה לה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בעלה וכו'.</b> בפרק היה נוטל (סוטה דף כ״ג) אליבא דרבנן ואיתיה בירושלמי ריש פ״ב דסוטה: \n",
+                "<b>נמצאו עדיה זוממין וכו'.</b> פ\"ק דסוטה עלה ו' ע\"ב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקנא לאשתו וכו'.</b> משנה פ\"ב דכריתות (דף ט'): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יש לבעל לגלגל וכו' עד אינו מתנה עמה.</b> משנה ספ\"ב דסוטה (דף י\"ח): \n",
+                "<b>ומ\"ש לפיכך אם כנס יבמתו וכו'.</b> מסקנא דגמרא שם: \n",
+                "<b>ומ\"ש אבל מגלגל עליה שלא זינתה תחת אחיו וכו' וכן אם גירשה והחזירה וכו'.</b> שם בעיא דאיפשיטא: \n",
+                "<b>ומ\"ש ויש לגלגל עליה בלהבא וכו'.</b> שם במשנה על מה היא אומרת אמן אמן וכו' אמן על איש זה אמן מאיש אחר וכו' ר\"ע אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ובגמ' תניא לא כשאמר ר\"מ אמן שלא אטמא שאם תטמא מים בודקין אותה מעכשיו אלא לכשתטמא מים מערערים אותה ובודקין אותה בעי רב אשי מהו שיתנה אדם על נשואים האחרונים ופרש\"י על נישואים אחרונים לר\"מ דאמר מתנה על העתיד מהו שיתנה עמה בגלגול שבועה [שלא תטמא] אם יגרשנה ויחזירנה ופשטוה ממתניתין דמתנה עמה. ומשמע לרבינו דכיון דרב אשי בעי אליבא דר\"מ הלכתא כוותיה. וז\"ל הראב\"ד כל זה לדעת ר\"מ ואפשר שהלכה כמותו דסוגיין כוותיה עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות חכמים על וכו'.</b> בפירקא קמא דסוטה (דף ג') אין מקנא לאשתו אלא אם כן נכנס בו רוח טהרה כרבי עקיבא דאמר וקינא את אשתו חובה איני יודע למה כתב רבינו שהיא מצות חכמים והא קרא כתיב ואפשר לומר דסבירא ליה דקרא אסמכתא בעלמא הוא. \n",
+                "<b>ומה שכתב ולא יקנא לה לא מתוך שחוק וכו'.</b> ירושלמי בריש סוטה ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו שלא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מתון אלא מתוך דבר של אימה ומשמע לי דרבינו גריס ולא מתוך דבר של אימה והא דקתני ולא מתוך מתון x צריך לי גמרא מה הוא: \n",
+                "<b>ומה שכתב ואם עבר וקינא לה וכו' הרי זה קינוי.</b> יש לתמוה דהתם בירושלמי איבעיא לן עבר וקינא לה באחד מכל הדברים הללו מה את אמרת למצוה לעיכוב אין תימר למצוה קינויו קינוי אין תימר לעיכוב אין קינויו קינוי אתיא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב הקינוי ומשמע דהכי קאמר דהא דכתיב בפרשת סוטה זאת תורת הקנאות מעכב ויש לומר דמשמע לרבינו דכי כתיב זאת תורת הקנאות אמאי דכתיב בסיפא דקרא ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת קאי ולא אקינוי ועי\"ל דשלא יקנא לה מתוך שחוק וכו' אינו מפורש בכתוב דנימא דקאי עליה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה וכו'.</b> בריש סוטה (דף ב':) א\"ר חנינא מסורא לא לימא איניש לאיתתיה בזמן הזה אל תסתרי בהדי פלוני דילמא קי\"ל כר\"י בר' יהודה [משום ר' אליעזר] דאמר קינוי ע\"פ עצמו [ומיסתתרא] וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עילויה איסורא דלעולם ואע\"ג דלפום דינא לא קי\"ל אלא כרבי יהושע דפליג על רבי אליעזר ואמר מקנא לה ע\"פ שנים ומשקה ע\"פ שנים למד משם רבינו מדברי רבי חנינא לדידן שלא יקפוץ לקנאות לה בפני עדים תחלה. \n",
+                "<b>ומ\"ש וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו וכו'.</b> בסנהדרין פ\"ח (דף ע\"ו) ויבמות פרק ששי (דף ס\"ב): \n",
+                "<b>סליקו להו הלכות סוטה </b>\n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות סוטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,224 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והבהמה מועדת מתחלתה וכו'. </b> רבינו וה\"ה היו גורסין לשון ראשון דספרים דידן לשון אחרון. ומ\"ש ה\"ה ותימה שאינה בהלכות אפשר שהיה גורס כספרים דידן דבלשון אחרון לא מפליג בין קטנים לגדולים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל תולדה כאב שלה וכו' אע\"פ כן אינו משלם אלא ח\"נ. </b> היינו כר\"פ בריש ב\"ק ואע\"ג דלרבא מבעי ליה עבדינן כר\"פ דפשיטא ליה ועוד דר\"פ בתרא הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קפצו ממטה למעלה משלמין ח\"נ וכו' אבל נסרך הכלב ודלג הגדי וכו' משלם נזק שלם. </b> כתב הטור ולא נהירא דהיאך יתחייבו ע\"י שינוי טפי מכי אורחא עכ\"ל. ואני אומר שדבריו שלא בדקדוק דהא משני רב פפא (דף כ\"ב) דאפיך מיפך כלב בזקירה וגדי בסריכא משמע בהדיא דאורחיה דכלב בסריכא ואורחיה דגדי בזקירה וכך הם דברי הרי\"ף והרא\"ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>כלב שנטל את החררה וכו'. </b> נראה מדברי ה\"ה שהוא מפרש שמ\"ש ואם היה מגרר את החררה וכו' מיירי בשהניח החררה תחלה ואח\"כ גורר. ואין נ\"ל כן אלא שמשעה ראשונה לא הניח אלא היה מגרר והולך מיירי והיינו אדייה אדויי דאמור בגמרא. ובדברי רבינו מבואר כדברי התוס' שכתבו ור\"י בדאנח אנוחי לא מצי למימר בדאדייה אדויי ועל כל הגדיש ח\"נ דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור עכ\"ל. ועל מ\"ש בד\"א כששמר בעל הגחלת את אשו. כתב הטור ולא נהירא אלא אם הניחה על הגדיש על מקום החררה משלם כל אחד החצי וכו'. וטעמו של רבינו דכיון שאמרו וליחייב נמי בעל הגחלת היינו לומר דנהי דבעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקומה בעל הגחלת ליחייב בשריפת כל שאר הגדיש: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המשסה כלבו של חבירו וכו'. </b> אע\"ג דפרק כיצד הרגל דחי ואמר פטור אף משסה ההוא לאוקמי דפי פרה כחצר המזיק אתמר ולא קי\"ל הכי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבהמה מועדת לאכול וכו'. </b> כתב ה\"ה ומ\"ש בסוף ומשלם דמי עמיר וכו' ואפשר שנסתפק לו וכו'. ואני אומר שדברי ה\"ה תמוהים שלפי דבריו רבינו סתם דבריו ולא פירש. ול\"נ שרבינו מפרש דרבה ורבא לא פליגי דעמיר היינו אגודת שבלים ונמצא דעמיר היינו שעורים בשבלים אלא שכל דבר נערך כפי זמנו שבזמן הקציר דרך להאכילה שבלי שעורים ושלא בזמן הקציר דרך להאכילה שעורים שלא בשבלים ורבה ורבא לא פליגי אלא מר איירי בזמן הקציר ומר איירי שלא בזמן הקציר ואע\"ג דאמר ת\"כ דרבה ת\"כ דרבא לאו משום דפליגי אלא לומר שדבריהם שנויים בברייתא וצ\"ל דהא דקאמר בזול קאי גם לרבה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה מהלכת ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה וכו'. </b> כתב ה\"ה מחלוקת אילפא ור' יוחנן כו' וכן דעת ההלכות עכ\"ל. ואני שמעתי ולא אבין דר\"י מאן דכר שמיה ואפילו את\"ל שנתחלף לו ר' אושעיא בר\"י מ\"מ לא הוי כר' אושעיא דר' אושעיא לא איירי באוכלת מעל גבי חבירתה ואפילו את\"ל דכיון דאמר בהמה ברה\"ר הוי בכלל אוכלת מעל גבי חבירתה הא רב אושעיא מפליג בין הלכה לעומדה ואיהו לא מפליג ועוד שכתב וכן דעת ההלכות והרי הרי\"ף הביא דברי אילפא ודברי ר' אושעיא ומשמע דס\"ל דלא פליגי. ונ\"ל דודאי סבר רבינו דאילפא ורבי אושעיא לא פליגי וכי אוקי רבא מימרא דרבי אושעיא בקופצת היינו לומר דעמדה דקאמר היינו קופצת והלכה דקאמר ל\"ד אלא לשאינה קופצת קרי הלכה בין הולכת ובין עמדה פטורה וה\"ק בהמה ברה\"ר אם אינה קופצת פטורה ואם היתה קופצת חייבת וכ\"כ נמוק\"י וז\"ל פי' קופצת היינו שזקפה רגליה ועמדה על הבהמה ואכלה זקופה והיינו דעמדה ואכלה אבל אם עמדה מעט כדי לפשוט צוארה פטורה וטעמא דמילתא משום דבהמתו לאו ברשות הניזק גמור הוא אבל ברשות הניזק גמור חייב וכדתנן מתוך החנות משלם מה שהזיקה עכ\"ל. וקופצת היינו שקופצת ואוכלת שם אפילו יכולה לאכלם בלא קפיצה חשוב חצר הניזק ושלא כדברי הרא\"ש והיינו דקאמר אילפא בהמה ברה\"ר פשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה אם קפצה על גבי חברתה ואכלה שם חייבת משום דגבי חבירתה כחצר הניזק דמי אבל אם לא קפצה עליה אלא שפשטה צוארה ואכלה מע\"ג חבירתה בין הלכה בין עמדה פטורה דאע\"ג דגבי חבירתה כחצר הניזק דמי כיון שהיא עומדת ברה\"ר פטורה דדמיא לעומדת מתוך הרחבה ומחזרת ונוטלת מצדי הרחבה דפטורה לשמואל דקי\"ל כוותיה וכבר נתבאר דשן דפטור ברה\"ר משלם מה שנהנית. ומ\"ש שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו הוא ליתן טעם למה משלם מה שנהנית כדין שן ולא אמרינן דמשונה הוא ותם משלם ח\"נ ומועד נ\"ש. וכך נ\"ל דברי הרי\"ף שכתב והוא דקפצה אבל עמדה לא דהיינו אורחא דה\"ק וה\"מ דחייבת כלומר לשלם כל מה שהזיקה בדקפצה אבל לא קפצה אפילו עמדה לא מיחייבא לשלם מה שהזיקה מ\"מ אינה משונה לשלם תם ח\"נ ומועד נ\"ש אלא אורחא הוא וה\"ל שן בר\"ה דאינו משלם אלא מה שנהנית ומימרא דר' אושעיא נמי מתפרשה לדעתו כמו שפירשתי לדעת רבינו לדעת שניהם הא דאמרינן מ\"ש הלכה דאורחא הוא וכו' ה\"פ מ\"ש הלכה דפטורה מלשלם מה שהזיקה ואינה נדונית כמשונה לשלם תם ח\"נ ומועד נ\"ש עמדה נמי אורחא הוא ואין לה להתחייב כלל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הוחלקה ונפלה וכו'. </b> איני רואה שום גילוי דעת בדברי רבינו לומר מה שפירש בו ה\"ה שדברי רבינו סתומים הם וסובלים אי זהו פירוש משני הפירושים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוסר בהמתו לשומר חנם וכו' (עיין בפנים) שמרוה שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור ואם שומר שכר או שוכר או שואל הוא חייבים. כך היא הנוסחא שבידינו וחכמי לוניל שאלו מרבינו על מה זה הבעלים חייבים כיון ששמרוה השומרים שמירה מעולה. והשיב להם שט\"ס הוא וכך היא הנוסחא האמיתית ויצאה והזיקה השומרים פטורים שמרוה שמירה פחותה אם ש\"ח הוא פטור והבעלים חייבים ואם ש\"ש הוא או שוכר או שואל (השומרים) חייבים ע\"כ:</b>"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאלו בחזקת וכו' שכ\"מ שהוא הולך הרי שם בעליו עליו וכו'. </b> כלומר דאע\"ג דקי\"ל שאם הועד ומכרו חזר לתמותו דרשות משנה כמו שיתבאר בפ\"י שאלה לאו שינוי רשות הוא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמה שהיתה רועה וכו'. </b> ומ\"ש אע\"פ שלא הזיקה. איני יודע מנין לו. ומ\"ש ��' פעמים. נראה שהיה גורס כן בגמ': "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה תנאים התנה יהושע ובית דינו וכו'. </b> בס\"פ מרובה (דף פ\"א:) ומקשה התם והא איכא דר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לר\"ה וכו' שע\"מ כן הנחיל יהושע את הארץ והא איכא דר' ישמעאל בנו של ר\"י בן ברוקא דתניא ר' ישמעאל בנו של ר\"י בן ברוקא אומר תנאי ב\"ד הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחיל שלו וכו' שע\"מ כן הנחיל יהושע את הארץ דיחידאי לא אמרינן. ורבינו השמיט פה הא דר' יהודה ודר' ישמעאל משום דיחידאי נינהו ובפרק ו' מהלכות גזילה פסק בהדיא דלא כר' ישמעאל ולפי זה ה\"ל לפסוק גם דלא כרבי יהודה מטעם דיחידאה הוא וכ\"כ הרי\"ף. ויש לתמוה על רבינו שפסקה לדרבי יהודה בפרק י\"ג מהלכות אלו וצ\"ל שסובר רבינו דמדחזינן בפרק המניח (דף ל') דמהדרי אמוראי לאוקומי מתני' כוותיה אלמא הלכתא כוותיה וא\"כ ע\"כ לומר דמאי דאמרינן בס\"פ מרובה דיחידאה לא קא אמרינן אע\"ג דלגבי ר' ישמעאל אתמר לדחויי מהלכה לגבי רבי יהודה לא אתמר לדחויי מהלכה אלא לדחויי דלאו מתנאים שהתנה יהושע היא ולפיכך השמיטה רבינו מפ' זה להשמיענו דלאו מתנאים שהתנה יהושע היא ופסקה בפרק י\"ג מהלכות אלו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שור של חרש שוטה וקטן וכו'. </b> כתב ה' המגיד ומ\"ש רבינו משלם נזק שלם מן המעולה שבנכסי אפטרופסין מחלוקת בגמ' וכו' ופסק כר' חנינא. וטעמו משום דאמר בגמ' (דף ל\"ט) דר\"י בר חנינא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה שחבלה באדם וכו'. </b> כתב ה\"ה נתבאר ס\"פ כיצד הרגל שהשור פטור מד' דברים. ואני אומר שמשנה שלימה היא בפ' החובל (דף פ\"ז):  "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והואיל וכל בהמה חיה ועוף שהרגו וכו'. שאין הבעלים חייבים בכופר עד שיסקל השור. </b> דוקא כשהוא בר סקילה דאי אינו בר סקילה כגון שהמית שלא בכוונה השור אינו נסקל והבעלים משלמים כופר אם אינו מועד כמו שיתבאר בפרק זה:   ",
+                "<b>או שהרג ג' בהמות וכו'. </b> כתב ה\"ה זה באמת קשה מן הראשונות וכו'. ואני אומר איני יודע מה קושיא יש בזו יותר מבראשונות דהא ודאי גם בזו אפשר לפרש בניחותא ולומר דל\"ג אלא כמו בראשונות. ומה שהקשה מדברי רבינו פ\"ו וממאי דאמר רב פפא שור שהוא מועד למין אחד אינו מועד למין אחר לאו כלום הוא דהתם במועד להזיק והכא במועד להרוג וזה שדקדק רבינו לכתוב הרי זה מועד להריגה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין הבהמה נסקלת וכו' ואם היה מועד הבעלים חייבים בכופר או בקנס. </b> כלומר חייבים בכופר אם המית בן חורין או בקנס אם עבד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל המעוכב גט שחרור וכו'. </b> כתב ה\"ה ואני תמה למה לא כתב רבינו שאם תפס אין מוציאין מידו וכו'. מ\"מ אפשר לומר דהיינו טעמא משום דלא חסריה ממון משא\"כ בדין הנזכר בפ\"ד מהלכות חובל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שור תם שהמית והזיק וכו'. </b> כתב ה\"ה ודעת רבינו ששור המועד אחר שדנוהו דיני נפשות וכו' ואין חוששין לעינוי דינו של שור וכו'. ול\"נ דמצינן שפיר למימר דסבר רבינו דחיישינן לעינוי דינו של שור ומאי דקאמר דמשתלם מרדיא לא שמשהין אותו לרדיא אחר שנגמר דינו אלא אם ביום שנגמר דינו בלילה שאחריו השביח ברדייתו ולמחר סקלוהו או שאירע אונס לב\"ד שלא יכול לסקלו עד אחר כמה ימים לאחר שנגמר דינו והשביח ברדייתו באותם הימים והכי דייק לישניה שכתב משתלם מן השבח שהשביח ברדייתו וכו' דאל\"כ הכי הל\"ל משהין אותו עד שישביח ברדייתו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התליע מתוכו ונפלו בו וכו'. </b> כתב ה\"ה וכבר חילקו בין זו לתחלתה בפשיעה וכו'. עיין בדברי התוס' והרא\"ש: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חפר הראשון בור עמוק ובא האחרון והרחיבו וכו' וכן אם נפל השור מאותו הצד שהרחיב האחרון וכו'.  </b> דברי רבינו מבוארים דמיירי בשלא הרחיבו בהיקף וה\"ק אם נפל השור מאותו הצד שהרחיבו אפילו מת מחמת הבל הבור חייב שאם לא הרחיב זה האחרון את הבור לא היה נופל שם ואם נפל השור בצד האחר שלא הרחיב אם מת מחמת הבל הבור פטור שהרי זה מיעט הבלו ואם מחמת חבט האחרון חייב:  וכתב הטור על דברי רבינו ותימה הוא היאך פוסק כתרי לישני דודאי פליגי אהדדי וגם ה\"ה תמה עליו היאך עירב הלשונות והניח הדבר בצ\"ע. ול\"נ שרבינו סובר שא\"א לומר דפליגי לישני אהדדי דא\"כ קשיא אלישנא קמא אמאי פטור כי מיית מחמת הבלא אפי' נפל מהצד שהרחיב הא אם לא היה מרחיבו לא היה נופל וכן קשה ללישנא בתרא כי נפל מאידך גיסא אמאי פטור אי מיית מחמת חבטא הרי כיון שעשה מעשה בבור אין ראוי ליפטר וכבר הרגישו התוס' בקושית לישנא קמא וכדי לתרץ זה מפרש רבינו דהני לישני כל חד סמיך אחבריה ולא פליגי ודברים נכונים הם: "
+            ],
+            [
+                "<b>בור שחייבה עליו תורה וכו'.</b> כתב ה\"ה פסק כשמואל וכו'. ומ\"ש ",
+                "<b>לפיכך אם היה הבור עמוק וכו'. </b> מימרא שם וכו'. עיין בהרא\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>המניח את הכד וכו'. הניח הכד במקום שיש רשות וכו' ואם הוזק בה המהלך בעל הכלי פטור מפני שהיה לו להסתכל. </b> כלומר דאע\"ג דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים במקום דשכיח להיות מלא כדים יש להם להתבונן. ומ\"ש   ",
+                "<b>ואם היתה אפלה וכו'. </b> טעמו משום דאע\"ג דלא קי\"ל כשמואל דסבר דדרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כשאינו אפלה מ\"מ מיניה נשמע לדידן דהיכא דהניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו שם שאם הוא אפילה אין דרך בני אדם להתבונן בו וחזר דינו כדין מקום שאין לו רשות להניחו שם: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>המניח את הכד וכו'. הניח הכד במקום שיש רשות וכו' ואם הוזק בה המהלך בעל הכלי פטור מפני שהיה לו להסתכל. </b> כלומר דאע\"ג דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים במקום דשכיח להיות מלא כדים יש להם להתבונן. ומ\"ש   ",
+                "<b>ואם היתה אפלה וכו'. </b> טעמו משום דאע\"ג דלא קי\"ל כשמואל דסבר דדרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כשאינו אפלה מ\"מ מיניה נשמע לדידן דהיכא דהניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו שם שאם הוא אפילה אין דרך בני אדם להתבונן בו וחזר דינו כדין מקום שאין לו רשות להניחו שם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא יוציא אדם תבנו וקשו וכו'. </b> כתב ה\"ה פסק כרב וכו' הכי איתא בגמ' פרק המניח אהא דתנן כל הקודם בהם זכה אמר רב בין בגופן בין בשבחן וזעירי אמר בשבחן אבל לא בגופן במאי קמיפלגי רב סבר קנסו גופן אטו שבחן וזעירי סבר לא קנסו גופן אטו שבחן לימא כתנאי וכו' אמר לך רב דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן והכא בהלכה ואין מורין כן קמיפלגי ופירש\"י דת\"ק סבר דקנסו גופן ואין מורין כן. ולפי זה יש לתמוה למה השמיט רבינו הא דאין מורין כן וי\"ל שסובר רבינו דהא דקאמר בהלכה ואין מורין כן פליגי דיחויא בעלמא הוא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם עברה נהר או שלולית וכו'. </b> בברייתא בגמרא (דף ס\"א) עברה נהר או שלולית שהם רחבים שמונה אמות פטור ואהא דתנן עברה נהר פטור קאמר בגמרא רב אמר נהר ממש ושמואל אמר אריתא דדלאי ומ\"ד נהר ממש אע\"ג דליכא מיא ומ\"ד אריתא דדלאי אי אית ביה מיא אין אבל לית ביה מיא לא וידוע דהלכה כשמואל בדיני ולפיכך כתב רבינו שיש בהם מים ומדלא הזכיר אריתא דדלאי משמע דסבירא ליה דרב ושמואל בנהר הרחב שמונה פליגי דלרב אפילו לית ביה מיא מפסיק ולשמואל לא מפסיק אלא בדאית ביה מיא ולא קרי ליה אריתא דדלאי אלא למימר דאית ביה מיא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ליבה וליבתו הרוח חייב וכו'. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"א ואיך לא הפליג וכו' והייתי סבור לתרץ וכו' אלא שק\"ל שרבינו עצמו פסק בפי\"א מהל' שכנים וכו'. ואני אומר מאן יהיב לן מעפרא דמרן ומלינן עיינין דדלא לן חספא ולא אשכח מרגניתא תותה שמ\"ש לדעת רבינו קושטא הוא ומה שהוקשה לו מפי\"א מהל' שכנים מתוך לשון רבינו עצמו הוא מתישב שכתב בפרק הנזכר בלשון הזה מי שעשה גרן בתוך שלו צריך להרחיק וכו' אע\"פ שהוא חייב להרחיק כל כך אם הוליך הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהם פטור מלשלם שהרוח הוא שסייע אותו ואין נזק זה בא מכח מזיק עצמו עכ\"ל. הרי מבואר בדבריו שטעם הפטור הוא מפני שאין נזק זה בא מכח מזיק עצמו אבל בנדון דידן שהנזק בא מחמת מזיק עצמו שהוא מלבה נקטינן כאינך אמוראי דאמרי חייב: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גמל שהוא טעון פשתן וכו'.  </b> דין גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק כתב רבינו בהל' חובל ומזיק פ\"ו: ",
+                "<b>סליקו הלכות נזקי ממון בס\"ד </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,224 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Damages to Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Damages_to_Property",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והבהמה מועדת מתחלתה וכו'. </b> רבינו וה\"ה היו גורסין לשון ראשון דספרים דידן לשון אחרון. ומ\"ש ה\"ה ותימה שאינה בהלכות אפשר שהיה גורס כספרים דידן דבלשון אחרון לא מפליג בין קטנים לגדולים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל תולדה כאב שלה וכו' אע\"פ כן אינו משלם אלא ח\"נ. </b> היינו כר\"פ בריש ב\"ק ואע\"ג דלרבא מבעי ליה עבדינן כר\"פ דפשיטא ליה ועוד דר\"פ בתרא הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קפצו ממטה למעלה משלמין ח\"נ וכו' אבל נסרך הכלב ודלג הגדי וכו' משלם נזק שלם. </b> כתב הטור ולא נהירא דהיאך יתחייבו ע\"י שינוי טפי מכי אורחא עכ\"ל. ואני אומר שדבריו שלא בדקדוק דהא משני רב פפא (דף כ\"ב) דאפיך מיפך כלב בזקירה וגדי בסריכא משמע בהדיא דאורחיה דכלב בסריכא ואורחיה דגדי בזקירה וכך הם דברי הרי\"ף והרא\"ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>כלב שנטל את החררה וכו'. </b> נראה מדברי ה\"ה שהוא מפרש שמ\"ש ואם היה מגרר את החררה וכו' מיירי בשהניח החררה תחלה ואח\"כ גורר. ואין נ\"ל כן אלא שמשעה ראשונה לא הניח אלא היה מגרר והולך מיירי והיינו אדייה אדויי דאמור בגמרא. ובדברי רבינו מבואר כדברי התוס' שכתבו ור\"י בדאנח אנוחי לא מצי למימר בדאדייה אדויי ועל כל הגדיש ח\"נ דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור עכ\"ל. ועל מ\"ש בד\"א כששמר בעל הגחלת את אשו. כתב הטור ולא נהירא אלא אם הניחה על הגדיש על מקום החררה משלם כל אחד החצי וכו'. וטעמו של רבינו דכיון שאמרו וליחייב נמי בעל הגחלת היינו לומר דנהי דבעל הכלב חייב על אכילת החררה ועל מקומה בעל הגחלת ליחייב בשריפת כל שאר הגדיש: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המשסה כלבו של חבירו וכו'. </b> אע\"ג דפרק כיצד הרגל דחי ואמר פטור אף משסה ההוא לאוקמי דפי פרה כחצר המזיק אתמר ולא קי\"ל הכי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבהמה מועדת לאכול וכו'. </b> כתב ה\"ה ומ\"ש בסוף ומשלם דמי עמיר וכו' ואפשר שנסתפק לו וכו'. ואני אומר שדברי ה\"ה תמוהים שלפי דבריו רבינו סתם דבריו ולא פירש. ול\"נ שרבינו מפרש דרבה ורבא לא פליגי דעמיר היינו אגודת שבלים ונמצא דעמיר היינו שעורים בשבלים אלא שכל דבר נערך כפי זמנו שבזמן הקציר דרך להאכילה שבלי שעורים ושלא בזמן הקציר דרך להאכילה שעורים שלא בשבלים ורבה ורבא לא פליגי אלא מר איירי בזמן הקציר ומר איירי שלא בזמן הקציר ואע\"ג דאמר ת\"כ דרבה ת\"כ דרבא לאו משום דפליגי אלא לומר שדבריהם שנויים בברייתא וצ\"ל דהא דקאמר בזול קאי גם לרבה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה מהלכת ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה וכו'. </b> כתב ה\"ה מחלוקת אילפא ור' יוחנן כו' וכן דעת ההלכות עכ\"ל. ואני שמעתי ולא אבין דר\"י מאן דכר שמיה ואפילו את\"ל שנתחלף לו ר' אושעיא בר\"י מ\"מ לא הוי כר' אושעיא דר' אושעיא לא איירי באוכלת מעל גבי חבירתה ואפילו את\"ל דכיון דאמר בהמה ברה\"ר הוי בכלל אוכלת מעל גבי חבירתה הא רב אושעיא מפליג בין הלכה לעומדה ואיהו לא מפליג ועוד שכתב וכן דעת ההלכות והרי הרי\"ף הביא דברי אילפא ודברי ר' אושעיא ומשמע דס\"ל דלא פליגי. ונ\"ל דודאי סבר רבינו דאילפא ורבי אושעיא לא פליגי וכי אוקי רבא מימרא דרבי אושעיא בקופצת היינו לומר דעמדה דקאמר היינו קופצת והלכה דקאמר ל\"ד אלא לשאינה קופצת קרי הלכה בין הולכת ובין עמדה פטורה וה\"ק בהמה ברה\"ר אם אינה קופצת פטורה ואם היתה קופצת חייבת וכ\"כ נמוק\"י וז\"ל פי' קופצת היינו שזקפה רגליה ועמדה על הבהמה ואכלה זקופה והיינו דעמדה ואכלה אבל אם עמדה מעט כדי לפשוט צוארה פטורה וטעמא דמילתא משום דבהמתו לאו ברשות הניזק גמור הוא אבל ברשות הניזק גמור חייב וכדתנן מתוך החנות משלם מה שהזיקה עכ\"ל. וקופצת היינו שקופצת ואוכלת שם אפילו יכולה לאכלם בלא קפיצה חשוב חצר הניזק ושלא כדברי הרא\"ש והיינו דקאמר אילפא בהמה ברה\"ר פשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה אם קפצה על גבי חברתה ואכלה שם חייבת משום דגבי חבירתה כחצר הניזק דמי אבל אם לא קפצה עליה אלא שפשטה צוארה ואכלה מע\"ג חבירתה בין הלכה בין עמדה פטורה דאע\"ג דגבי חבירתה כחצר הניזק דמי כיון שהיא עומדת ברה\"ר פטורה דדמיא לעומדת מתוך הרחבה ומחזרת ונוטלת מצדי הרחבה דפטורה לשמואל דקי\"ל כוותיה וכבר נתבאר דשן דפטור ברה\"ר משלם מה שנהנית. ומ\"ש שכן דרך הבהמות לאכול זו מעל גבי זו הוא ליתן טעם למה משלם מה שנהנית כדין שן ולא אמרינן דמשונה הוא ותם משלם ח\"נ ומועד נ\"ש. וכך נ\"ל דברי הרי\"ף שכתב והוא דקפצה אבל עמדה לא דהיינו אורחא דה\"ק וה\"מ דחייבת כלומר לשלם כל מה שהזיקה בדקפצה אבל לא קפצה אפילו עמדה לא מיחייבא לשלם מה שהזיקה מ\"מ אינה משונה לשלם תם ח\"נ ומועד נ\"ש אלא אורחא הוא וה\"ל שן בר\"ה דאינו משלם אלא מה שנהנית ומימרא דר' אושעיא נמי מתפרשה לדעתו כמו שפירשתי לדעת רבינו לדעת שניהם הא דאמרינן מ\"ש הלכה דאורחא הוא וכו' ה\"פ מ\"ש הלכה דפטורה מלשלם מה שהזיקה ואינה נדונית כמשונה לשלם תם ח\"נ ומועד נ\"ש עמדה נמי אורחא הוא ואין לה להתחייב כלל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הוחלקה ונפלה וכו'. </b> איני רואה שום גילוי דעת בדברי רבינו לומר מה שפירש בו ה\"ה שדברי רבינו סתומים הם וסובלים אי זהו פירוש משני הפירושים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוסר בהמתו לשומר חנם וכו' (עיין בפנים) שמרוה שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור ואם שומר שכר או שוכר או שואל הוא חייבים. כך היא הנוסחא שבידינו וחכמי לוניל שאלו מרבינו על מה זה הבעלים חייבים כיון ששמרוה השומרים שמירה מעולה. והשיב להם שט\"ס הוא וכך היא הנוסחא האמיתית ויצאה והזיקה השומרים פטורים שמרוה שמירה פחותה אם ש\"ח הוא פטור והבעלים חייבים ואם ש\"ש הוא או שוכר או שואל (השומרים) חייבים ע\"כ:</b>"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאלו בחזקת וכו' שכ\"מ שהוא הולך הרי שם בעליו עליו וכו'. </b> כלומר דאע\"ג דקי\"ל שאם הועד ומכרו חזר לתמותו דרשות משנה כמו שיתבאר בפ\"י שאלה לאו שינוי רשות הוא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמה שהיתה רועה וכו'. </b> ומ\"ש אע\"פ שלא הזיקה. איני יודע מנין לו. ומ\"ש ג' פעמים. נראה שהיה גורס כן בגמ': "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשרה תנאים התנה יהושע ובית דינו וכו'. </b> בס\"פ מרובה (דף פ\"א:) ומקשה התם והא איכא דר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לר\"ה וכו' שע\"מ כן הנחיל יהושע את הארץ והא איכא דר' ישמעאל בנו של ר\"י בן ברוקא דתניא ר' ישמעאל בנו של ר\"י בן ברוקא אומר תנאי ב\"ד הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחיל שלו וכו' שע\"מ כן הנחיל יהושע את הארץ דיחידאי לא אמרינן. ורבינו השמיט פה הא דר' יהודה ודר' ישמעאל משום דיחידאי נינהו ובפרק ו' מהלכות גזילה פסק בהדיא דלא כר' ישמעאל ולפי זה ה\"ל לפסוק גם דלא כרבי יהודה מטעם דיחידאה הוא וכ\"כ הרי\"ף. ויש לתמוה על רבינו שפסקה לדרבי יהודה בפרק י\"ג מהלכות אלו וצ\"ל שסובר רבינו דמדחזינן בפרק המניח (דף ל') דמהדרי אמוראי לאוקומי מתני' כוותיה אלמא הלכתא כוותיה וא\"כ ע\"כ לומר דמאי דאמרינן בס\"פ מרובה דיחידאה לא קא אמרינן אע\"ג דלגבי ר' ישמעאל אתמר לדחויי מהלכה לגבי רבי יהודה לא אתמר לדחויי מהלכה אלא לדחויי דלאו מתנאים שהתנה יהושע היא ולפיכך השמיטה רבינו מפ' זה להשמיענו דלאו מתנאים שהתנה יהושע היא ופסקה בפרק י\"ג מהלכות אלו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שור של חרש שוטה וקטן וכו'. </b> כתב ה' המגיד ומ\"ש רבינו משלם נזק שלם מן המעולה שבנכסי אפטרופסין מחלוקת בגמ' וכו' ופסק כר' חנינא. וטעמו משום דאמר בגמ' (דף ל\"ט) דר\"י בר חנינא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה שחבלה באדם וכו'. </b> כתב ה\"ה נתבאר ס\"פ כיצד הרגל שהשור פטור מד' דברים. ואני אומר שמשנה שלימה היא בפ' החובל (דף פ\"ז):  "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והואיל וכל בהמה חיה ועוף שהרגו וכו'. שאין הבעלים חייבים בכופר עד שיסקל השור. </b> דוקא כשהוא בר סקילה דאי אינו בר סקילה כגון שהמית שלא בכוונה השור אינו נסקל והבעלים משלמים כופר אם אינו מועד כמו שיתבאר בפרק זה:   ",
+                "<b>או שהרג ג' בהמות וכו'. </b> כתב ה\"ה זה באמת קשה מן הראשונות וכו'. ואני אומר איני יודע מה קושיא יש בזו יותר מבראשונות דהא ודאי גם בזו אפשר לפרש בניחותא ולומר דל\"ג אלא כמו בראשונות. ומה שהקשה מדברי רבינו פ\"ו וממאי דאמר רב פפא שור שהוא מועד למין אחד אינו מועד למין אחר לאו כלום הוא דהתם במועד להזיק והכא במועד להרוג וזה שדקדק רבינו לכתוב הרי זה מועד להריגה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין הבהמה נסקלת וכו' ואם היה מועד הבעלים חייבים בכופר או בקנס. </b> כלומר חייבים בכופר אם המית בן חורין או בקנס אם עבד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל המעוכב גט שחרור וכו'. </b> כתב ה\"ה ואני תמה למה לא כתב רבינו שאם תפס אין מוציאין מידו וכו'. מ\"מ אפשר לומר דהיינו טעמא משום דלא חסריה ממון משא\"כ בדין הנזכר בפ\"ד מהלכות חובל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שור תם שהמית והזיק וכו'. </b> כתב ה\"ה ודעת רבינו ששור המועד אחר שדנוהו דיני נפשות וכו' ואין חוששין לעינוי דינו של שור וכו'. ול\"נ דמצינן שפיר למימר דסבר רבינו דחיישינן לעינוי דינו של שור ומאי דקאמר דמשתלם מרדיא לא שמשהין אותו לרדיא אחר שנגמר דינו אלא אם ביום שנגמר דינו בלילה שאחריו השביח ברדייתו ולמחר סקלוהו או שאירע אונס לב\"ד שלא יכול לסקלו עד אחר כמה ימים לאחר שנגמר דינו והשביח ברדייתו באותם הימים והכי דייק לישניה שכתב משתלם מן השבח שהשביח ברדייתו וכו' דאל\"כ הכי הל\"ל משהין אותו עד שישביח ברדייתו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התליע מתוכו ונפלו בו וכו'. </b> כתב ה\"ה וכבר חילקו בין זו לתחלתה בפשיעה וכו'. עיין בדברי התוס' והרא\"ש: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חפר הראשון בור עמוק ובא האחרון והרחיבו וכו' וכן אם נפל השור מאותו הצד שהרחיב האחרון וכו'.  </b> דברי רבינו מבוארים דמיירי בשלא הרחיבו בהיקף וה\"ק אם נפל השור מאותו הצד שהרחיבו אפילו מת מחמת הבל הבור חייב שאם לא הרחיב זה האחרון את הבור לא היה נופל שם ואם נפל השור בצד האחר שלא הרחיב אם מת מחמת הבל הבור פטור שהרי זה מיעט הבלו ואם מחמת חבט האחרון חייב:  וכתב הטור על דברי רבינו ותימה הוא היאך פוסק כתרי לישני דודאי פליגי אהדדי וגם ה\"ה תמה עליו היאך עירב הלשונות והניח הדבר בצ\"ע. ול\"נ שרבינו סובר שא\"א לומר דפליגי לישני אהדדי דא\"כ קשיא אלישנא קמא אמאי פטור כי מיית מחמת הבלא אפי' נפל מהצד שהרחיב הא אם לא היה מרחיבו לא היה נופל וכן קשה ללישנא בתרא כי נפל מאידך גיסא אמאי פטור אי מיית מחמת חבטא הרי כיון שעשה מעשה בבור אין ראוי ליפטר וכבר הרגישו התוס' בקושית לישנא קמא וכדי לתרץ זה מפרש רבינו דהני לישני כל חד סמיך אחבריה ולא פליגי ודברים נכונים הם: "
+            ],
+            [
+                "<b>בור שחייבה עליו תורה וכו'.</b> כתב ה\"ה פסק כשמואל וכו'. ומ\"ש ",
+                "<b>לפיכך אם היה הבור עמוק וכו'. </b> מימרא שם וכו'. עיין בהרא\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>המניח את הכד וכו'. הניח הכד במקום שיש רשות וכו' ואם הוזק בה המהלך בעל הכלי פטור מפני שהיה לו להסתכל. </b> כלומר דאע\"ג דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים במקום דשכיח להיות מלא כדים יש להם להתבונן. ומ\"ש   ",
+                "<b>ואם היתה אפלה וכו'. </b> טעמו משום דאע\"ג דלא קי\"ל כשמואל דסבר דדרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כשאינו אפלה מ\"מ מיניה נשמע לדידן דהיכא דהניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו שם שאם הוא אפילה אין דרך בני אדם להתבונן בו וחזר דינו כדין מקום שאין לו רשות להניחו שם: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>המניח את הכד וכו'. הניח הכד במקום שיש רשות וכו' ואם הוזק בה המהלך בעל הכלי פטור מפני שהיה לו להסתכל. </b> כלומר דאע\"ג דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים במקום דשכיח להיות מלא כדים יש להם להתבונן. ומ\"ש   ",
+                "<b>ואם היתה אפלה וכו'. </b> טעמו משום דאע\"ג דלא קי\"ל כשמואל דסבר דדרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כשאינו אפלה מ\"מ מיניה נשמע לדידן דהיכא דהניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו שם שאם הוא אפילה אין דרך בני אדם להתבונן בו וחזר דינו כדין מקום שאין לו רשות להניחו שם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא יוציא אדם תבנו וקשו וכו'. </b> כתב ה\"ה פסק כרב וכו' הכי איתא בגמ' פרק המניח אהא דתנן כל הקודם בהם זכה אמר רב בין בגופן בין בשבחן וזעירי אמר בשבחן אבל לא בגופן במאי קמיפלגי רב סבר קנסו גופן אטו שבחן וזעירי סבר לא קנסו גופן אטו שבחן לימא כתנאי וכו' אמר לך רב דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן והכא בהלכה ואין מורין כן קמיפלגי ופירש\"י דת\"ק סבר דקנסו גופן ואין מורין כן. ולפי זה יש לתמוה למה השמיט רבינו הא דאין מורין כן וי\"ל שסובר רבינו דהא דקאמר בהלכה ואין מורין כן פליגי דיחויא בעלמא הוא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם עברה נהר או שלולית וכו'. </b> בברייתא בגמרא (דף ס\"א) עברה נהר או שלולית שהם רחבים שמונה אמות פטור ואהא דתנן עברה נהר פטור קאמר בגמרא רב אמר נהר ממש ושמואל אמר אריתא דדלאי ומ\"ד נהר ממש אע\"ג דליכא מיא ומ\"ד אריתא דדלאי אי אית ביה מיא אין אבל לית ביה מיא לא וידוע דהלכה כשמואל בדיני ולפיכך כתב רבינו שיש בהם מים ומדלא הזכיר אריתא דדלאי משמע דסבירא ליה דרב ושמואל בנהר הרחב שמונה פליגי דלרב אפילו לית ביה מיא מפסיק ולשמואל לא מפסיק אלא בדאית ביה מיא ולא קרי ליה אריתא דדלאי אלא למימר דאית ביה מיא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ליבה וליבתו הרוח חייב וכו'. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"א ואיך לא הפליג וכו' והייתי סבור לתרץ וכו' אלא שק\"ל שרבינו עצמו פסק בפי\"א מהל' שכנים וכו'. ואני אומר מאן יהיב לן מעפרא דמרן ומלינן עיינין דדלא לן חספא ולא אשכח מרגניתא תותה שמ\"ש לדעת רבינו קושטא הוא ומה שהוקשה לו מפי\"א מהל' שכנים מתוך לשון רבינו עצמו הוא מתישב שכתב בפרק הנזכר בלשון הזה מי שעשה גרן בתוך שלו צריך להרחיק וכו' אע\"פ שהוא חייב להרחיק כל כך אם הוליך הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהם פטור מלשלם שהרוח הוא שסייע אותו ואין נזק זה בא מכח מזיק עצמו עכ\"ל. הרי מבואר בדבריו שטעם הפטור הוא מפני שאין נזק זה בא מכח מזיק עצמו אבל בנדון דידן שהנזק בא מחמת מזיק עצמו שהוא מלבה נקטינן כאינך אמוראי דאמרי חייב: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גמל שהוא טעון פשתן וכו'.  </b> דין גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק כתב רבינו בהל' חובל ומזיק פ\"ו: ",
+                "<b>סליקו הלכות נזקי ממון בס\"ד </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עלו בו צמחים וכו'. </b> כתב הטור על זה ולא נהירא וכן השיג עליו הראב\"ד עכ\"ל. וה\"ה כתב שמה שכתוב בספרי רבינו חייב לרפאותו ט\"ס הוא שאין מי שיסבור כן עכ\"ל. ולקיים גירסת הספרים אפשר לדחוק ולומר שרבינו גורס בדברי ת\"ק שבברייתא עלו בו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו ויש טעם לדבר משום דבגמ' ממעט שלא מחמת המכה מדכתיב רק וגבי שבתו הוא דכתיב רק וצ\"ל שרבינו אינו גורס בברייתא יכול יהא חייב לרפאותו אלא יכול יהא חייב ואשבת קאי ואין להקשות אי שלא מחמת המכה אמאי חייב לרפאותו דבגמ' מפרש מאי שלא מחמת המכה כגון שעבר על דברי רופא ואכל דבש או מיני מתיקה שהם קשים למכה וא\"ת והרי כתב רבינו בסמוך עבר על דברי רופא והכביד עליו חוליו אינו חייב לרפאותו וי\"ל דהתם שאני שעבר על דברי רופא אבל כשאכל מיני מתיקה שהם מאכל אדם ואין הכל יודעים שהם קשים למכה והרופא לא הזהירו לא הוי פושע ולפיכך חייב לרפאותו ולפ\"ז הא דקאמר מאי שלא מחמת מכה כדתניא הרי שעבר על דברי הרופא ואכל דבש או מיני מתיקה דהא דקאמר כדתניא לא מדמי להו אלא לאכל דבש או מיני מתיקה לא לעבר על דברי הרופא. כל זה אפשר לדחוק כדי לקיים גירסת הספרים ועוד שלמה שמגיה ה\"ה מאחר שכתב דבעלו בו צמחים שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו מה היה צריך לכתוב עבר על דברי הרופא והכביד עליו חליו אינו חייב לרפאותו ועוד שטבע הלשון מורה שאינו ט\"ס שאם כדברי ה\"ה כך הל\"ל אינו חייב לרפאותו ולא לתת לו דמי שבתו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "[שייך להלכה א, ב]",
+                "<b>הנוגף את האשה וכו' ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנים אף דמי ולדות לאשה. </b> כתב הראב\"ד אין דבר זה מחוור מן הגמרא וההלכות וכו'. וכתב ה\"ה באמת לא מצאתי לרבינו טענה ברורה לסמוך עליה וכו'. ולי נראה שטעם רבינו משום דס\"ל דהלכה כרבה משום דברייתא קתני אין הבעל נותן ליורשיו ורב חסדא אמר ליתיה לבעל לא ואע\"פ שרש\"י פירש איתיה לבעל או ליורשין וכו' פשטא דלישנא לא משמע אלא ליתיה לבעל בלחוד וכיון דהלכה כרבה שאם חבל בה לאחר מיתת הבעל זכתה האשה בהם הוא הדין לשאר אשה דעלמא ואפי' אינה אשת גר ומשמע דטעמיה דרבה משום דכי היכי דאשכחן דקרא זכי לבעל דמי ולדות מדכתיב בעל האשה הכי אשכחן דזכי לה מדכתיב ויצאו ילדיה ולא כתיב ויצאו הילדים וע\"כ אית לן לאוקומי כשחבל בה אחר מיתת בעלה וטעמא דמסתבר הוא דבשלמא כשחבל בה בחיי הבעל זכה הבעל מיד בדמי ולדות אע\"פ שלא גבה וכשמת מוריש ליורשיו אבל כשחבל בה אחר מיתת הבעל בעל זה מוריש ליורשיו דבר שלא זכה בו הילכך על כרחך של אשה הם דקרינהו רחמנא ילדיה ולישנא דברייתא הכי דייק דקתני אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותנת ליורשיה מאי אין האשה נותנת ליורשיה לא מש��חת לה אלא כשחבל בה בחייה אף אין הבעל נותן ליורשיו ליתיה אלא כשחבל בה בחיי הבעל: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה א, ב]",
+                "<b>הנוגף את האשה וכו' ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנים אף דמי ולדות לאשה. </b> כתב הראב\"ד אין דבר זה מחוור מן הגמרא וההלכות וכו'. וכתב ה\"ה באמת לא מצאתי לרבינו טענה ברורה לסמוך עליה וכו'. ולי נראה שטעם רבינו משום דס\"ל דהלכה כרבה משום דברייתא קתני אין הבעל נותן ליורשיו ורב חסדא אמר ליתיה לבעל לא ואע\"פ שרש\"י פירש איתיה לבעל או ליורשין וכו' פשטא דלישנא לא משמע אלא ליתיה לבעל בלחוד וכיון דהלכה כרבה שאם חבל בה לאחר מיתת הבעל זכתה האשה בהם הוא הדין לשאר אשה דעלמא ואפי' אינה אשת גר ומשמע דטעמיה דרבה משום דכי היכי דאשכחן דקרא זכי לבעל דמי ולדות מדכתיב בעל האשה הכי אשכחן דזכי לה מדכתיב ויצאו ילדיה ולא כתיב ויצאו הילדים וע\"כ אית לן לאוקומי כשחבל בה אחר מיתת בעלה וטעמא דמסתבר הוא דבשלמא כשחבל בה בחיי הבעל זכה הבעל מיד בדמי ולדות אע\"פ שלא גבה וכשמת מוריש ליורשיו אבל כשחבל בה אחר מיתת הבעל בעל זה מוריש ליורשיו דבר שלא זכה בו הילכך על כרחך של אשה הם דקרינהו רחמנא ילדיה ולישנא דברייתא הכי דייק דקתני אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותנת ליורשיה מאי אין האשה נותנת ליורשיה לא משכחת לה אלא כשחבל בה בחייה אף אין הבעל נותן ליורשיו ליתיה אלא כשחבל בה בחיי הבעל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה טו, טז]",
+                "<b>החובל באשת איש וכו' והריפוי לבעלה. </b> הרא\"ש הקשה על דברי רבינו בזה ובמ\"ש ה\"ה נתיישב. ומ\"ש   ",
+                "<b>הבעל שחבל באשתו וכו' ואין לבעל בהם פירות. </b> הרב רבינו ניסים תמה על זה והאריך בזה והטור כתב בטור אבן העזר בשם הגאונים שקנסו אותו שאינו אוכל פירות: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה טו, טז]",
+                "<b>החובל באשת איש וכו' והריפוי לבעלה. </b> הרא\"ש הקשה על דברי רבינו בזה ובמ\"ש ה\"ה נתיישב. ומ\"ש   ",
+                "<b>הבעל שחבל באשתו וכו' ואין לבעל בהם פירות. </b> הרב רבינו ניסים תמה על זה והאריך בזה והטור כתב בטור אבן העזר בשם הגאונים שקנסו אותו שאינו אוכל פירות: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>המזיק ממון חבירו חייב וכו'. </b> כתב ה\"ה והרב לא חילק ויש לתמוה על ה\"ה שהרי מדין היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו שכתב רבינו בסמוך משמע בהדיא שהוא פטור באונסים גמורים וכ\"כ שם ה\"ה עצמו לדעת רבינו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הזורק כלי של חבירו מראש הגג על גבי כרים וכסתות וכו'. </b> כתב הטור ואני תמה איך מיחייב הראשון דבהדיא אמרינן בגמ' בעידנא דשדא פסוקי מיפסק גיריה אלא ודאי הזורק פטור לעולם אם סילקו אחר ואם סילקו הוא לדעת רב אלפס חייב ולדעת ר\"י ז\"ל פטור וכן השיג עליו הראב\"ד עכ\"ל. וז\"ל הראב\"ד לא ראיתי שיבוש כזה והזורק לעולם פטור וכו' כדכתיבנא עכ\"ל. ואני אומר שיש לתמוה מה מקשה לו מההיא דבעידנא דשדא פסוקי מיפסק גיריה שרבינו סובר שהיא דלא כהלכתא וכמ\"ש הרי\"ף ופשט דבריו דלעולם הזורק חייב בין שקדם הוא וסילקן בין שסילקן אחר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שנתפש על חבירו וכו' חוץ מן הנתפש מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה. </b> נראה שרמז למה שאמרו בהגוזל בתרא בר מתא אבר מתא מיעבט וה\"מ באבילא וכרגא דההיא שתא אבל שתא דחליף כיון דאיפייס מלכא חליף: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה שחשבה להשבר וכו'.  </b> כתב ה\"ה כתב הר\"א אין כאן מלח וכו' וזהו תימה איך ידחה הרב דברי רבינו בלא טעם וראיה וכו' ועתה אפרש וכו'. כתב על זה נימוקי יוסף בפרק הגוזל בתרא אמר המחבר מפני שאין דעת המחבר כמו שהגיד המגיד תפסו הרב שמתוך דבריו ניכר שאינו מדבר באחד ידוע שטוען אותה יותר מדאי ואז חשבה להשבר דמה בין זה למעשה דחמרא ועוד שהוא מבואר שאין כן דעת המחבר שאמר והקל ממשאה שלא חילק בין משא של טוען ראשונה שאינו מכביד לטוען באחרונה שמכביד יותר מדאי אלא שהגורם הוא המשא שהיה כבר בה ואין אנו יודעים מי הגורם מן הסוחרים ובין שטענוה יחד או שהחזיקו בה קודם שתלך במים שלא היה ניכר עדיין ההיזק וכשהלכה עם המים חשבה להשבר דלא מצינו למימר לשום אחד שהוא הגורם וזה כטעם נחשול שבים שכיון שאין זה גורם יותר מזה מדוע נציל לאחד בממון חבירו אלא כל אחד בממונו בחלקים שוים ולא דמי למעשה דחמרא שהיה ידוע שהוא בא וטבע כרודף ממש ולפיכך לא טעם בה הרב שום טעם עכ\"ל. ואני אומר שמה שכתב שהוא מבואר שאינו כן דעת המחבר וכו' אינו קשה כלל שמאחר שבפרק י\"ב מהלכות גזילה כתב דין ספינה שעמד עליה נחשול וכאן כתב ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי ממילא משמע שצריך לפרש מ\"ש כאן כמו שכתב ה\"ה דמיירי בכעין עובדא דחמרא ועוד שכתוב סמוך לדין רודף כמו שהוא בגמרא: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות חובל ומזיק בס\"ד </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_One_Who_Injures_a_Person_or_Property",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עלו בו צמחים וכו'. </b> כתב הטור על זה ולא נהירא וכן השיג עליו הראב\"ד עכ\"ל. וה\"ה כתב שמה שכתוב בספרי רבינו חייב לרפאותו ט\"ס הוא שאין מי שיסבור כן עכ\"ל. ולקיים גירסת הספרים אפשר לדחוק ולומר שרבינו גורס בדברי ת\"ק שבברייתא עלו בו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו ויש טעם לדבר משום דבגמ' ממעט שלא מחמת המכה מדכתיב רק וגבי שבתו הוא דכתיב רק וצ\"ל שרבינו אינו גורס בברייתא יכול יהא חייב לרפאותו אלא יכול יהא חייב ואשבת קאי ואין להקשות אי שלא מחמת המכה אמאי חייב לרפאותו דבגמ' מפרש מאי שלא מחמת המכה כגון שעבר על דברי רופא ואכל דבש או מיני מתיקה שהם קשים למכה וא\"ת והרי כתב רבינו בסמוך עבר על דברי רופא והכביד עליו חוליו אינו חייב לרפאותו וי\"ל דהתם שאני שעבר על דברי רופא אבל כשאכל מיני מתיקה שהם מאכל אדם ואין הכל יודעים שהם קשים למכה והרופא לא הזהירו לא הוי פושע ולפיכך חייב לרפאותו ולפ\"ז הא דקאמר מאי שלא מחמת מכה כדתניא הרי שעבר על דברי הרופא ואכל דבש או מיני מתיקה דהא דקאמר כדתניא לא מדמי להו אלא לאכל דבש או מיני מתיקה לא לעבר על דברי הרופא. כל זה אפשר לדחוק כדי לקיים גירסת הספרים ועוד שלמה שמגיה ה\"ה מאחר שכתב דבעלו בו צמחים שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו מה היה צריך לכתוב עבר על דברי הרופא והכביד עליו חליו אינו חייב לרפאותו ועוד שטבע הלשון מורה שאינו ט\"ס שאם כדברי ה\"ה כך הל\"ל אינו חייב לרפאותו ולא לתת לו דמי שבתו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "[שייך להלכה א, ב]",
+                "<b>הנוגף את האשה וכו' ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנים אף דמי ולדות לאשה. </b> כתב הראב\"ד אין דבר זה מחוור מן הגמרא וההלכות וכו'. וכתב ה\"ה באמת לא מצאתי לרבינו טענה ברורה לסמוך עליה וכו'. ולי נראה שטעם רבינו משום דס\"ל דהלכה כרבה משום דברייתא קתני אין הבעל נותן ליורשיו ורב חסדא אמר ליתיה לבעל לא ואע\"פ שרש\"י פירש איתיה לבעל או ליורשין וכו' פשטא דלישנא לא משמע אלא ליתיה לבעל בלחוד וכיון דהלכה כרבה שאם חבל בה לאחר מיתת הבעל זכתה האשה בהם הוא הדין לשאר אשה דעלמא ואפי' אינה אשת גר ומשמע דטעמיה דרבה משום דכי היכי דאשכחן דקרא זכי לבעל דמי ולדות מדכתיב בעל האשה הכי אשכחן דזכי לה מדכתיב ויצאו ילדיה ולא כתיב ויצאו הילדים וע\"כ אית לן לאוקומי כשחבל בה אחר מיתת בעלה וטעמא דמסתבר הוא דבשלמא כשחבל בה בחיי הבעל זכה הבעל מיד בדמי ולדות אע\"פ שלא גבה וכשמת מוריש ליורשיו אבל כשחבל בה אחר מיתת הבעל בעל זה מוריש ליורשיו דבר שלא זכה בו הילכך על כרחך של אשה הם דקרינהו רחמנא ילדיה ולישנא דברייתא הכי דייק דקתני אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותנת ליורשיה מאי אין האשה נותנת ליורשיה לא משכחת לה אלא כשחבל בה בחייה אף אין הבעל נותן ליורשיו ליתיה אלא כשחבל בה בחיי הבעל: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה א, ב]",
+                "<b>הנוגף את האשה וכו' ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנים אף דמי ולדות לאשה. </b> כתב הראב\"ד אין דבר זה מחוור מן הגמרא וההלכות וכו'. וכתב ה\"ה באמת לא מצאתי לרבינו טענה ברורה לסמוך עליה וכו'. ולי נראה שטעם רבינו משום דס\"ל דהלכה כרבה משום דברייתא קתני אין הבעל נותן ליורשיו ורב חסדא אמר ליתיה לבעל לא ואע\"פ שרש\"י פירש איתיה לבעל או ליורשין וכו' פשטא דלישנא לא משמע אלא ליתיה לבעל בלחוד וכיון דהלכה כרבה שאם חבל בה לאחר מיתת הבעל זכתה האשה בהם הוא הדין לשאר אשה דעלמא ואפי' אינה אשת גר ומשמע דטעמיה דרבה משום דכי היכי דאשכחן דקרא זכי לבעל דמי ולדות מדכתיב בעל האשה הכי אשכחן דזכי לה מדכתיב ויצאו ילדיה ולא כתיב ויצאו הילדים וע\"כ אית לן לאוקומי כשחבל בה אחר מיתת בעלה וטעמא דמסתבר הוא דבשלמא כשחבל בה בחיי הבעל זכה הבעל מיד בדמי ולדות אע\"פ שלא גבה וכשמת מוריש ליורשיו אבל כשחבל בה אחר מיתת הבעל בעל זה מוריש ליורשיו דבר שלא זכה בו הילכך על כרחך של אשה הם דקרינהו רחמנא ילדיה ולישנא דברייתא הכי דייק דקתני אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותנת ליורשיה מאי אין האשה נותנת ליורשיה לא משכחת לה אלא כשחבל בה בחייה אף אין הבעל נותן ליורשיו ליתיה אלא כשחבל בה בחיי הבעל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה טו, טז]",
+                "<b>החובל באשת איש וכו' והריפוי לבעלה. </b> הרא\"ש הקשה על דברי רבינו בזה ובמ\"ש ה\"ה נתיישב. ומ\"ש   ",
+                "<b>הבעל שחבל באשתו וכו' ואין לבעל בהם פירות. </b> הרב רבינו ניסים תמה על זה והאריך בזה והטור כתב בטור אבן העזר בשם הגאונים שקנסו אותו שאינו אוכל פירות: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה טו, טז]",
+                "<b>החובל באשת איש וכו' והריפוי לבעלה. </b> הרא\"ש הקשה על דברי רבינו בזה ובמ\"ש ה\"ה נתיישב. ומ\"ש   ",
+                "<b>הבעל שחבל באשתו וכו' ואין לבעל בהם פירות. </b> הרב רבינו ניסים תמה על זה והאריך בזה והטור כתב בטור אבן העזר בשם הגאונים שקנסו אותו שאינו אוכל פירות: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>המזיק ממון חבירו חייב וכו'. </b> כתב ה\"ה והרב לא חילק ויש לתמוה על ה\"ה שהרי מדין היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו שכתב רבינו בסמוך משמע בהדיא שהוא פטור באונסים גמורים וכ\"כ שם ה\"ה עצמו לדעת רבינו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הזורק כלי של חבירו מראש הגג על גבי כרים וכסתות וכו'. </b> כתב הטור ואני תמה איך מיחייב הראשון דבהדיא אמרינן בגמ' בעידנא דשדא פסוקי מיפסק גיריה אלא ודאי הזורק פטור לעולם אם סילקו אחר ואם סילקו הוא לדעת רב אלפס חייב ולדעת ר\"י ז\"ל פטור וכן השיג עליו הראב\"ד עכ\"ל. וז\"ל הראב\"ד לא ראיתי שיבוש כזה והזורק לעולם פטור וכו' כדכתיבנא עכ\"ל. ואני אומר שיש לתמוה מה מקשה לו מההיא דבעידנא דשדא פסוקי מיפסק גיריה שרבינו סובר שהיא דלא כהלכתא וכמ\"ש הרי\"ף ופשט דבריו דלעולם הזורק חייב בין שקדם הוא וסילקן בין שסילקן אחר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שנתפש על חבירו וכו' חוץ מן הנתפש מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה. </b> נראה שרמז למה שאמרו בהגוזל בתרא בר מתא אבר מתא מיעבט וה\"מ באבילא וכרגא דההיא שתא אבל שתא דחליף כיון דאיפייס מלכא חליף: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה שחשבה להשבר וכו'.  </b> כתב ה\"ה כתב הר\"א אין כאן מלח וכו' וזהו תימה איך ידחה הרב דברי רבינו בלא טעם וראיה וכו' ועתה אפרש וכו'. כתב על זה נימוקי יוסף בפרק הגוזל בתרא אמר המחבר מפני שאין דעת המחבר כמו שהגיד המגיד תפסו הרב שמתוך דבריו ניכר שאינו מדבר באחד ידוע שטוען אותה יותר מדאי ואז חשבה להשבר דמה בין זה למעשה דחמרא ועוד שהוא מבואר שאין כן דעת המחבר שאמר והקל ממשאה שלא חילק בין משא של טוען ראשונה שאינו מכביד לטוען באחרונה שמכביד יותר מדאי אלא שהגורם הוא המשא שהיה כבר בה ואין אנו יודעים מי הגורם מן הסוחרים ובין שטענוה יחד או שהחזיקו בה קודם שתלך במים שלא היה ניכר עדיין ההיזק וכשהלכה עם המים חשבה להשבר דלא מצינו למימר לשום אחד שהוא הגורם וזה כטעם נחשול שבים שכיון שאין זה גורם יותר מזה מדוע נציל לאחד בממון חבירו אלא כל אחד בממונו בחלקים שוים ולא דמי למעשה דחמרא שהיה ידוע שהוא בא וטבע כרודף ממש ולפיכך לא טעם בה הרב שום טעם עכ\"ל. ואני אומר שמה שכתב שהוא מבואר שאינו כן דעת המחבר וכו' אינו קשה כלל שמאחר שבפרק י\"ב מהלכות גזילה כתב דין ספינה שעמד עליה נחשול וכאן כתב ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי ממילא משמע שצריך לפרש מ\"ש כאן כמו שכתב ה\"ה דמיירי בכעין עובדא דחמרא ועוד שכתוב סמוך לדין רודף כמו שהוא בגמרא: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות חובל ומזיק בס\"ד </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,374 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אפילו עכו״ם כו'.</b> יש לתמוה על זה שכתב שאסור לעשקו דהא קרא לא תעשוק את רעך כתיב דמשמע לאפוקי עובד כוכבים ועוד קשה דאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי״ג:) דהפקעת הלואתו מותר ועושק היינו הפקעת הלואתו כמ״ש רבינו בסמוך אי זהו עושק וכו' כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה או שכירות ויש לומר שרבינו סובר כדפי' רש״י הפקעת הלואתו שאין גזל ממש שרי כי ליכא חלול השם כגון היכא דטען ליה ליורש נתתיו לאביך ומת דלא ידע העכו״ם בהדיא דקא משקר וגם התוס' כתבו שם אף על גב דטעות העכו״ם מותר אסור להטעות העכו״ם כשהוא יודע שגוזל ועושה עצמו כלא יודע. ודייק רבינו לכתוב אסור לגזלו או לעשקו ולא כתב שעובר עליו בלא תעשה לומר שאין איסור זה מן התורה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גזל שתים שוות פרוטה והחזיר אחת גזילה יש כאן מצות השבת גזלה אין כאן.</b> בפ' הגוזל עצים בעיא ופשט גזלה אין כאן השבה אין כאן ומקשה התם אי גזלה אין כאן השבה יש כאן אמרי ה\"ק אע\"פ שגזלה אין כאן מצות השבה אין כאן וכתב הרא\"ש פירוש הרמ\"ה אע\"פ שגזלה אין כאן ואין ב\"ד כופין אותו להחזיר כיון דאין בו שוה פרוטה ודאי אם לא החזיר אחת מדעתו אלא בציווי ב\"ד כופין אותו להחזיר את השניה כההיא דתניא הוזקקו ב\"ד לשוה פרוטה גומרים אף בפחות משוה פרוטה [אלא השתא דהחזיר אחת מדעתו גזילה אין כאן דאין ב\"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה] מצות השבה אין כאן ומעצמו חייב להחזיר לקיים מצות השבה ואין ב\"ד נזקקין לכופו. עוד פירש אע\"פ שהגזילה אין כאן ואין ב\"ד נזקקין לכופו בתורת ממון מצות השבה אין כאן ומכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצות השבה עכ\"ל. והטור כתב פירוש שני דהרמ\"ה וכתב עליו וכ\"כ הרמב\"ם גזילה יש כאן השבה אין כאן עכ\"ל. וק\"ל על דברי רבינו דכיון דבין למאי דאמרינן מעיקרא בין למאי דאסיקנא אמרינן דגזילה אין כאן היאך פוסק בהפך דגזילה יש כאן. ומצאתי נוסחא אחרת בדברי רבינו גזילה אין כאן מצות השבת גזילה אין כאן וגם על נוסחא זו ק\"ל כיון שהקשו בגמ' על זה והעלו אע\"פ שגזלה אין כאן למה לא כתב כדברי המסקנא. ונראה ליישב נוסחא זו שרבינו מפרש דס\"ד דמקשה גזילה אין כאן ביד הגזלן כיון שלא נשאר בידו שוה פרוטה השבה אין כאן שלא קיים השבה עד שישיב הכל ומש\"ה מקשה אי גזילה אין כאן כלומר דלא מיקרי גזילה מה שבידו מפני שאין בה שוה פרוטה השבה יש כאן כלומר במה שהשיב סגי דשפיר מיקרי השבה אע\"פ שנשארה בידו אגודה כיון שאין בו שוה פרוטה ומתרץ דה\"ק אע\"פ שגזלה אין כאן כלומר אע\"פ שבמה שהשיב לא יש שיעור פרוטה והרי הוא כאילו לא החזיר דבר מצות השבה אין כאן כלומר במה שנשאר בידו שאינו שוה פרוטה אין בו מצות השבה והילכך אינו חייב להשיב. וכיון שכתב מצות השבה כמו שהוא בתירוץ לא חשש לכתוב תיבת אע\"פ. ואפשר שבגרסתו בגמ' לא היה כתוב תיבת אע\"פ. וה\"ה כתב על דברי רבינו בעיא דאיפשיטא שם בזה הלשון גזילה אין כאן מצות השבה אין כאן פירוש שלא קיים מצות השבה ואע\"פ שאין כאן גזילה חשובה במה שהוא מעכב לעצמו ואם בא לקיים מצות והשיב את הגזילה יחזיר הכל כיון שבתחלה היתה הגזילה שוה פרוטה וכן פירשו ז\"ל עכ\"ל. ותמהני עליו דהא איכא לאקשויי על זה אי גזילה אין כאן השבה יש כאן כמו שהקשו בגמרא: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל והשביח ומכר או וכו'.</b> כתב הטור על זה והוא הולך לשיטתו שאינו מחשיב לידה וגיזה שינוי מעשה עכ\"ל. ואני אומר שאע\"פ שכך היא סברת רבינו אינו ענין לכאן שהרי לא הזכיר כאן רבינו גיזה ולידה אלא שבח סתם ואע\"פ שסתמו כפירושו שאם הוא שבח שיש בו שינוי מעשה קנויה היא לו הגזלה אפילו בלא יאוש מ\"מ יותר נכון לומר דלשיטתיה דקודם יאוש אין לגזלן כלום אזיל וכמ\"ש ה\"ה מאחר שמפורש שתלה הדבר בלפני יאוש: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גזל לשון של מתכת וכו' או שגזל טווי ועשאו בגד וכו' ה״ז שינוי בידו.</b> תימה דבריש פרק הגוזל (בבא קמא דף צ״ו) משמע דהאי חוזר לברייתו הוא דאמרינן התם חופיא ועבדיה שרשורא לא קנה מ״ט דהדר סתר ליה והוי חופיא וא״כ טווי ועשהו בגד נמי מצי סתר ליה והוי טווי: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גזל בהמה והזקינה וכו' אבל אם גזל בהמות וכחשו וכו' או עבדים והזקינו וכו' אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר הגזילה בעצמה.</b> הטור כתב וז\"ל ובגוזל עבדים וכחשו כחשא דלא הדר כתב רב אלפס דמשלם כשעת הגזילה דעבדי כמטלטלי דמו וכ\"כ הרמב\"ם עכ\"ל. ונוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל אחד מחמשה וכו' הרי כל אחד מהם נשבע שגזלו.</b> כ\"כ הרי\"ף והרא\"ש בפרק המפקיד והטעם משום דכלל הוא לכל נוטל מעות מחבירו שהוא צריך לישבע אי נמי דכיון דמדינא פטור אלא דמשום דעבד איסורא אתה קונסו אין ראוי לקונסו לשלם בלא שבועה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשה באחד שחטף לשון של כסף וכו'.</b> כתב ה\"ה נראה מדברי הרב שהגוזל את חבירו צריך להחזיר לו בעדים, ורבינו ירוחם בנל\"א ח\"ד והריב\"ש בסי' שצ\"ב כתבו כדבריו שרבינו סובר כן. ואיני יודע מהיכן למדו לומר שהוא סובר כן ומכ\"מ כתב הריב\"ש שרבו כמו רבו החולקים עליו וכתב שהרמ\"ה השיב להרמב\"ן שאינו צריך להחזיר לו בעדים וקלסו הרמב\"ן וכתב עליו הרמב\"ן שפתים ישק ובפ\"ד דטוען נסתפק ה\"ה בדעת רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אסור ליהנות בדבר הגזול וכו'.</b> כתב עליו הטור אינו נראה כן מהא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דיקלי וגשרי גשורי ועברינן עליהו ואי לאו דינא היכי עברינן עלייהו ופריך אביי ודילמא משום דאייאוש מרייהו אלמא לאחר יאוש שרי עכ\"ל. וכבר נתיישב זה בדברי ה\"ה שכתב דשאני התם דאיכא יאוש ושינוי רשות: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור ליהנות מן הגזלן וכו'.</b> כתב הרב המגיד פסק כשמואל וכו' זה תימה קצת שהרי כתב בפ\"ו מהל' גניבה גבי גנב וכו'. וכבר כתבתי אני שם שאין זה ענין לזה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נטלו המוכסים כסותו והחזירו לו אחרת וכו' ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו וכו'.</b> טעמו מדתנן פ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי״ד) נטלו מוכסים את חמורו ונתנו לו (חמור) אחר נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו (כסות) אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהם ובגמרא תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים קסבר יאוש כדי לא קני ומעיקרא באיסורא אתא לידיה ואיכא דאמרי אם בא להחזיר יחזיר לבעלים הראשונים מ״ט יאוש כדי קני מיהו אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים. ופירש״י אם בא להחזיר שחסיד הוא יחזיר לבעלים הראשונים ולא למוכס ופסק רבינו (כלישנא בתרא דאתי) כסתם מתניתין דקתני הרי אלו שלו מדינא ואע״ג דבעלמא קי״ל יאוש כדי לא קני ואע״ג דכי אתא לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות מ״מ באיסורא אתא לידיה הכא שאני שהוא במכירה שהרי לא נתנה לו בחנם אלא תמורת חמורו ונמצא שאינו נהנה מהגזילה ואינו יודע בודאי שזו גזולה כלומר דבשעה שנתנוה לו לא ידע שהיא גזולה ואע״פ שחזקתה גזולה בסתמא וגם אח״כ ידע שהיא גזולה וכדקתני מחזיר לבעלים הראשונים מ״מ כיון שבשעה שנתנוה לו לא ידע שהיא גזולה וגם אינו נהנה ממנה שהרי תמורת חמורו נתנוה לו לא אמרי' באיסורא אתא לידיה וכיון דאיכא יאוש ושינוי רשות הרי אלו שלו מדינא ואם בא להחמיר על עצמו שלא נסמוך על דברים הללו וכיון דאיגלאי מילתא שגזולה היתה חשיב ליה דבאיסורא אתא לידיה ומש״ה הרוצה להחזיר יחזיר לבעלים הראשונים ולא למוכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש אבל מכס שפסקו המלך וכו' ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה וכו' בין שהיה המלך עכו\"ם בין שהיה המלך ישראל.</b> נראה לכאורה שטעמו משום דאל\"כ כי אקשי בפ' הגוזל בתרא להבריח מהמכס מי שרי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ה\"ל לשנויי כאן במלך ישראל כאן במלך עכו\"ם. אבל יש לגמגם בזה משום דאיתא התם בגמ' איכא דמתני' (לה) אהא נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסים וכו' שהיא של בית המלך אע\"פ שאינה של תרומה וכו' והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא וכו' רב אשי אמר במוכס עכו\"ם דתניא ישראל ועכו\"ם שבאו לדין וכו' ור\"ע טעמא דאיכא קידוש השם הא ליכא קדוש השם באים (בעקיפין) וגזל עכו\"ם מי שרי והתניא וכו' מנין לגזל עכו\"ם שהוא אסור וכו' ל\"ק כאן בגזלו כאן בהפקעת הלואתו פי' רש\"י הפקעת הלואתו שאין גוזל ממש שרי כי ליכא חילול השם כגון היכא דטען ליה ליורש נתתים לאביך ומת דלא ידע עכו\"ם דמשקר ולהבריח מכס הוי כהפקעת הלואתו. והשתא כיון דהברחה מן המכס לא הוי אלא כהפקעת הלואתו אמאי אסור להבריח מן המכס במלך עכו\"ם. ושמא י\"ל דהכא שאני שהעמיד המלך ישראל לגבות לו חלקו דהוי כאילו המלך עצמו גובהו דהשתא מלבד שאם יודע יש חילול השם בדבר אפשר שיהיה סכנת נפשות בדבר אבל עכו\"ם שחכר המכס מן המלך שאז אם יודע לא יהיה בדבר סכנת נפשות מאחר שאין המלך מפסיד בזה הוא שאמרו שמותר להבריח ממנו המכס דהוי כהפקעת הלואתו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן מלך שגזר וכו' אבל אינו עובד בו כעבד.</b> וטעמו משום דקיימא לן דהא דאסור להעביד העבד עברי בדברים שהם מיוחדים לעשיית העבדים כגון להוליך כליו אחריו לבית המרחץ או לחלוץ לו מנעליו משום שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד ה\"מ עבד עברי שנפשו שפלה מפני שנמכר אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד וכמבואר בפרק חמישי מהלכות עבדים וקמ\"ל דהני כיון דבדינא דמלכותא משתעבדי בהו משום כרגא דיהבי ��לייהו ה\"ל כמכורים ודינם כדין עבד עברי שאסור לעבוד בו עבודת עבד: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קורות ואבנים ועצים וכיוצא בהם כו'.</b> כתב הרב המגיד ברייתא פרק אלו מציאות וכו'. ומיהו עיקר הדין דאין יכולים להציל אע\"פ שלא נתייאשו הרי הן של מוצאן וכו' נ\"ל שגם רבינו סובר כן ממ\"ש בפרק י\"א: \n",
+                "<b>ואם אינו יודע אם נתייאשו וכו'.</b> כן יש ללמוד מפלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמשחק בקוביא עם העכו\"ם אין בו איסור גזל וכו'.</b> כתב הטור על דברי רבינו יראה שפוסל משחק בקוביא משום גזל אפילו שיש לו מלאכה אחרת וע\"כ מחלק בין משחק בקוביא עם העכו\"ם או עם ישראל עכ\"ל. וטעמו משום דפ' זה בורר (דף פ\"ד:) אמתניתין דפסל משחק בקוביא לעדות בעי בגמרא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב ששת אמר כל כה\"ג לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר אומנתא אחריתי והתנן אר\"י אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא הרי זה כשר אלמא טעמא דמתני' משום יישובו של עולם הוא וכ\"ת פליגי רבנן עליה דר\"י והאמר ריב\"ל כ\"מ שאמר ר\"י אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים ר\"י וכו' גברא אגברא קא רמית מ\"ס פליגי ומ\"ס לא פליגי הא קמן דלרב ששת דמשחק בקוביא לא מיפסיל משום גזל אלא משום שאינו עוסק ביישובו של עולם, ר\"י לפרש דברי חכמים אתא ולא מקרי אינו עוסק ביישובו של עולם אלא כשאין לו אומנות אחרת וכיון דלא מתסר משום גזל לא שאני לן בין משחק עם העכו\"ם למשחק עם ישראל ומאחר שרבינו כתב דמשחק עם העכו\"ם אינו אסור משום גזל אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם משמע בהדיא שסובר דעם ישראל מיתסר משום גזל כרמי בר חמא וכבר נתבאר בגמרא דלרמי בר חמא פליגי רבנן עליה דר\"י וסברי דאפילו יש לו אומנות שלא הוא פסול, וכתב ה\"ה על דברי רבינו זה קצת תימה אצלי דהא משמע פ' זה בורר דההיא אוקמתא דאמר אסמכתא היא ולא קניא אידחיא וקי\"ל כרב ששת וכו' ובפי\"ב מהל' עדות כתבתי ליישב דעת רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל את אביו ונשבע לו וכו'.</b> כתב הטור על דברי רבינו ואין זה מדרך המשנה אלא כמו שפירשתי שיתננה לאחי הגזלן או לאחי אביו אם אין לו אחים כלומר דלרש\"י שפירש יתן לבניו ולאחיו דקתני מתני' לבניו של אביו או לאחיו של אב אם אין לו בנים שפיר נקט לבניו ברישא אבל לפירוש רבינו הוה ליה למינקט תחלה לאחיו ואח\"כ לבניו. ואני אומר שאפילו היה כדבריו אין זה כדאי לומר על פירוש רבינו אין זה מדרך המשנה כל שכן שהתוספות פירשו כפירוש רבינו ונתנו טעם לשבח למה נקט לבניו ברישא: \n",
+                "<b>כתב</b> עוד הטור וגם מ\"ש שיעשה חשבון עם אחיו משמע נוטל חלק בגזילה זה אינו אלא אינו נוטל בה מאומה. פשטא דמילתא כך הוא לכאורה אבל רבינו מפרש בענין אחר וכן כתב ה\"ה וזה לשונו נראה שהרב מפרש משלם קרן וחומש ומ\"מ מעכב בידו שאר נכסים יותר מחלקו המגיעו בהם כפי מה שיהיה מגיעו בהם מקרן וחומש שנתן בהם וזהו שכתב עושה עמהם חשבון וזה אם אינו רוצה לתת חלקו עכ\"ל. ונראה שטעמו של רבינו שכיון שנתן כל הגזילה לבניו או לאחיו הרי קיים מצות השבת גזילה ומעתה למה לא יתבע חלקו בנכסי אביו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לקחה הגזלן מן הבעלים וכו'.</b> כתב הטור (סי' שע\"ד) מלשון הרמב\"ם יראה הוא הדין נמי אם קנאה מהנגזל קודם שמכרה או נתנה לאחר ואחר שקנאה מכרה ונתנה לאחר דאמרינן נמי שלא כיון לקיימה ביד הראשון ואין נראה דמיד כשקנאה נתקיימה ביד הלוקח ואינו יכול למוכרה עוד לאחר עכ\"ל. וי\"ל לדעת רבינו דהב\"ע כגון שלקחה מיד זבנה או אורתה דהא תיכף שלקחה גלי דעתיה דלאו לאוקומה קמי לוקח ראשון לקחה וכן פירש הרב רבינו ניסים בשם הראב\"ד. ועוד י\"ל דלא אמרינן דלקחה כי היכי דליקום בהימנותיה אלא כל היכא דלא זבנה או אורתה בתר הכי דהא דאמרן דניחא ליה דליקום בהימנותיה אומדן דעתא בעלמא הוא ונ\"מ להיכא דמית גזלן בתר הכי אבל כל היכא דזבנה או אורתה הא גלי דעתיה דליתיה לאומדן דעתא דידן וכיון שהוא מוחזק בקנין השדה מבעליו זה שרוצה להוציאו מחזקתו עליו הראיה ולפי זה אפילו לא זבנה או אורתה אלא שהוא עצמו בא לערער להוציאה מיד הלוקח וטוען שלעצמו קנאה ולא כי היכי דליקום בהימנותיה מהימן: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נתנוה הבעלים לגזלן מתנה קנאה הלוקח וכו'.</b> כתב ה\"ה זה מחלוקת רב אחא ורבינא וכו' ורבינו פסק כמ\"ד כמכר ואולי משום דמסתבר טעמא דמ\"ד כמכר לדעתו ז\"ל עכ\"ל. ויותר נראה בעיני לומר דטעמו לפי שהלוקח מוחזק בקרקע ובטענה כל דהו מוקמינן ליה בידיה וכמ\"ש הטור בשם הרמ\"ה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לו בעל השדה עקור אילנך ולך וכו'.</b> פשט דברי רבינו נראה דאכל מאי דכתב לעיל קאי בין עשויה ליטע בין אינה עשויה ליטע אלא שהרב המגיד כתב נראה שאין דעת הרב בזה אלא בשדה שאינה עשויה ליטע שאז הדין עם בעל השדה וכו' וכ\"נ מן ההלכות עכ\"ל. ואני איני רואה בדברי בעל ההלכות הוכחה בזה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ובעל בנכסי אשתו והשותף בשדה וכו' כיורד ברשות הן.</b> בסוף הפרק כתב ה\"ה דהיינו דוקא באשתו קטנה וכ\"כ הרשב\"א שצריך להגיה כאן בעל בנכסי אשתו קטנה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא אפיקורוס.</b> בפרק ב' דע\"ז (דף כ\"ו:) מומר פליגי רב אחא ורבינא חד אמר [לתיאבון] מומר להכעיס מין הוא וחד אמר אפי' להכעיס נמי מומר ופסק כמ\"ד אפיקורוס משום דאמרינן התם דר\"י ור' אבהו סברי הכי ויש לתמוה למה בפ\"ג מהל' תשובה לא מנאו בכלל אפיקורוס. \n",
+                "<b>ומ\"ש והאפיקורוסים</b> בפ' הנזכר כתב מי הם הנקראים אפיקורוסים ומשמע ודאי שדינם אחד. \n",
+                "<b>ומ\"ש עכו\"ם ומחללי שבת בפרהסיא.</b> מבואר בפ\"ק דחולין (דף ג':) שדינם כעכו\"ם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבידת העכו\"ם מותרת וכו' ואם החזירה לקדש את השם וכו'.</b> בירושלמי פרק אלו מציאות. \n",
+                "<b>ומ\"ש ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה ומ\"ש וחייב להחזירה.</b> נראה דהיינו לומר דאע\"ג דלא אתאי לידיה חייב להשיבה כיון שיש חילול השם בדבר אם לא ישיבנה כגון שמצאה במקום רוב ישראל שיחשוב העכו\"ם שישראל גנבוה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו וכו' ואע\"פ שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו וכו'.</b> כתב הטור על זה ואין נראה כן דאבידה מדעת הוי הפקר עכ\"ל. ודעת רבינו שבשביל שזה אינו חושש לפקח על נכסיו לא נאמר שהפקירם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא שק או קופה וכו' ואומד את דעתו אילו היה שלו אם היה מחזירן לעצמו וכו'.</b> בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל':) אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר: \n",
+                "<b>היה דרכו להחזיר כלים כאלו בשדה וכו' מצאן בשדה חייב להחזירן וכו'.</b> כתב הרא\"ש ראיתי גדולים שפסקו כיון דלא איפשיטא אזלינן לחומרא [ומיחייב להחזיר בשדה וכיון דאיחייב איחייב אף בעיר] ויראה לי כיון שפטרה תורה את הזקן שאין לו לזלזל בכבודו איסור הוא לגבי דידיה שמזלזל בכבוד התורה במקום שאינו חייב [ומשום ספק ממון חבירו אם הוא מחוייב בו לא זלזל בספק איסור] וחכם שבא לעשות לפנים משורת הדין יותר מממונו יעשה כמו שעשה ר' ישמעאל בר' יוסי אבל אין לו רשות לזלזל בכבודו ולדעת רבינו י\"ל דלא מיקרי מזלזל בכבוד התורה בשביל כך אדרבא הוא כבוד שמים שאין דרכו בכך בשלו והוא מיטפל בשל חבירו לפנים משורת הדין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש וכן אם מצא בהמה והכישה חייב להטפל בה ולהחזירה.</b> מימרא דרב וכו'. ומפרש טעמא בפרק הספינה (בבא בתרא דף פ״ח) משום דאנקטה נגרי ברייתא ופיר״ש כלומר דרגילה לברוח ולילך מרחוק (ומש״ה) נתחייב בה. ולפ״ז דוקא בהמה דשייך בה ה״ט הוי דינא הכי אבל בכלים דלא שייך בהו ה״ט אע״פ שהתחיל יכול להניחם. ונמוקי יוסף כתב וז״ל הכישה נתחייב בה להחזירה הואיל והתחיל נתחייב בהשבה גמורה כך פירש״י ז״ל ולפ״ז ה״ה לכלים וכך הם דברי הרמב״ם בהלכות גזילה והרנב״ר תמה דלא משמע כן פרק הספינה דהתם קאמר טעמא משום דאנקטינהו נגרי ברייתא עכ״ל. ומלשון רבינו שכתב וכן אם מצא בהמה והכישה משמע דדוקא בבהמה הוא דהוי דינא הכי ולא בכלים אע״ג דבמצא כלים בשדה קאמר דחייב להחזירם אפילו בעיר התם שאני דכיון דדרכו להחזיר בשדה נתחייב בהם אבל בשמצאם במקום שאין דרכו להחזיר יכול להניחם אבל מדיהיב טעמא שהרי התחיל במצוה משמע דה״ה לכלים דה״ט שייך בהו ומשמע שעל זה תמה הרנב״ר ואמר דבפרק הספינה לא משמע כן וכו' ובפרק הכונס אמר הכי רבא בהדיא. ונראה לי דבבהמה דוקא קאמר רבינו והתחיל במצוה דקאמר ה״פ התחיל במצות השבה ואם לא יגמרנה הרי נמשך היזק לבעל אבידה דאנקטינהו נגרי ברייתא. ויש הוכחה לזה מדכתב אחר כך לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעליה וכו' אבל ב״ח לעולם חייב להטפל עד שיכניסה לרשות הבעלים המשתמרת כו'. \n",
+                "<b>ההולך בדרך הטוב והישר וכו' ואע\"פ שאינה לפי כבודו.</b> ודין זה דאינה לפי כבודו אין זה מקומו ואיחרו כדי לכתוב קודם לו ההיא דב\"ח לעולם חייב להטפל בה וכו' דהוי טעמא משום נגרי ברייתא דנילף מינה דהכישה מה\"ט הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>החזיר את האבידה בשחרית וכו'.</b> בפ' הכונס (בבא קמא דף נ״ו:) גבי פלוגתא דרב יוסף ורבה בשומר אבידה אי כש״ח דמי או כש״ש איתיביה רב יוסף לרבה החזירה למקום שיראנה אינו חייב להטפל בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה מאי נגנבה או אבדה לאו נגנבה מביתו או אבדה מביתו לא ממקום שהחזירה והא קתני אינו חייב ליטפל בה א״ל הב״ע כגון שהחזירה בצהרים ותרתי קתני וה״ק החזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח דעייל ונפיק וחזי לה אינו חייב ליטפל בה החזירה בצהרים למקום שיראנה דלא שכיח דעייל ונפיק דלא חזי לה ונגנבה או אבדה חייב באחריותה איתיביה לעולם הוא חייב עד שיחזירנה לרשותו מאי לעולם לאו אפילו לביתו ש״מ כש״ש דמי א״ל מודינא לך בב״ח דכיון דנקטי להו נגרי ברייתא בעי נטירותא יתירתא ואע״ג דהא דקאמר החזיר שחרית למקום שיראנה רבה הוא דאוקי ברייתא הכי ולא קי״ל כוותיה בשומר אבידה אלא כרב יוסף דאמר כשומר שכר דמי וכמבואר פי״ג לא פליגי אלא בגנובה או אבודה מביתו אם חייב או פטור אבל אם החזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח דעייל ונפיק וחזי לה אינו חייב ליטפל בה דהשבה מעליא היא זו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ההולך בדרך הטוב והישר וכו'.</b> בפ' אלו מציאות (דף ל\"ז:) ר' ישמעאל בר' יוסי [הוה קאזיל באורחא] פגע ביה ההוא גברא דהוה דרי פתכא דאופי [אותבנהו וקא מיתפח] א\"ל דלי לי א\"ל כמה שוין א\"ל פלגא דזוזא יהב ליה פלגא דזוזא ואפקרה וכו' והא ר' ישמעאל בר' יוסי זקן ואינה לפי כבודו הוה לפנים משורת הדין הוא דעבד: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שאבדה לו אבידה וכו' אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת וכו'.</b> מה שקשה על זה ממ\"ש בפ\"ה מהל' ת\"ת יישבתי שם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוצא אבידה וכו' אפילו היתה שוה פרוטה בעת המציאה והוזלה חייב להכריז עליה.</b> דברי הרב המגיד תמוהין שכתב שדעת הרב הפך מאי דאסיקנא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הסימנים המובהקים וכו'.</b> כתב ה\"ה דפסק רבינו כמ\"ד סימנים דאורייתא וכו'. וקשה שבפי\"ג מהלכות גירושין גבי מצאוהו הרוג או מת וכו' אע\"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו כתב ה\"ה לא נתכוון בכאן אלא לסימנים שמחזירין עליהם אבדה ואעפ\"כ אין מעידין עליהם בכאן וכתב ג\"כ שהסימנים המובהקים שהם מן התורה אף כאן מעידים עליהם וא\"כ הרי שכתב שסימנים דאבעיא לן בגמרא אם הם דאורייתא לדעת רבינו לא שרינן אשת איש אפומייהו משום דלאו דאורייתא נינהו וכאן כתב שפוסק כמ\"ד דסימנים דאורייתא וא\"כ ה\"ל למשרי אשת איש אפומייהו וה\"ל לפרש שמ\"ש שם רבינו אע\"פ שיש סימנים בגופו ובכליו היינו כגון ארוך וגוץ וכגון חיוורי וסומקי וכפי מ\"ש בשמו בפי\"ג מהל' גירושין הוה ליה לפרש כאן כשכתב הסימנין המובהקין סומכים עליהם וכו' היינו במובהקין ביותר. \n",
+                "<b>ומ\"ש והמדה והמשקל וכו' סימנים מובהקים הם</b> היינו סימנים חשובים קצת והם דאבעיא לן עלייהו בגמרא אי הוי דאורייתא ולא איפשיטא ומ\"מ לענין ממון מחזירין אבידה עליהם. ודיוק לשון רבינו כן מדלא כתב הסימנין המובהקין סומכין עליהם וכו' דין תורה ואלו הם סימנין מובהקים מדה או משקל, או ה\"ל לכתוב והמדה והמשקל סימנים מובהקים הם מן התורה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זה נתן מדת ארכה ורחבה וזה נתן מדת האמריות שבה וכו'.</b> קשה שמדת האמריות היינו מדת ארכה וכבר כתב דין זה בסמוך ושמא י\"ל דנותן מדת האמריות שבה היינו לומר שנותן מדת אורך ורוחב האמריות שבה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אווזים ותרנגולים גדולים מיטפל בהם שלשים יום וכו'.</b> טעמו של רבינו משום דכשהם קטנים ביותר טרחם ומזונם מרובה יותר מהגדולים שהם הולכים ומנקרים באשפות: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוצא כלי חרש וכיוצא בהם וכו'.</b> כתב \n",
+                "<b>ה\"ה ומ\"ש חייב להכריז שאם יבא תלמיד חכם וכו'</b> פירש הר\"א דהכרזה זו x אינה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אלא מקום שת\"ח מצויים שם וכו'. ואני אומר שמפשט דברי רבינו נראה שאפילו מצא במקום שאין ת\"ח מצויין שם אם בא ת\"ח ואמר יש לי טביעות עין בכלי שאבדתי חייב להראותו לו והטעם משום דכיון שהאובד הוא ת\"ח כשמרגיש שאבד אע\"פ שאין לו סימן אינו מתייאש לפי שהוא יודע שיחזירו לו בטביעות עין: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל המוצא אבידה בין שיש בה סימן וכו' ואם היה דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו.</b> כתב הטור על זה ולא נהירא (אלא יהא מונח עד שיבא אליהו) וגם ה״ה כתב על דברי רבינו זו באמת קשה ודאי והיאך יזכה בו ויהיה שלו וכו'. ואפשר לומר לדעת רבינו דהא דאמרינן בריש פרק אלו מציאות (בבא מציעא כ״א:) בפלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת הויא בדבר שאין בו סימן ואיפסיקא הלכתא כאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש משום דהא לא ידע דנפל מיניה היינו לומר שאסור לו ליטלם אבל אם עבר ונטלם זכה בהם משום דכיון שהם בידו ואינו יודע למי יחזירם שהרי אין בהם סימן ולמקום שנטלם אין לו להחזירה כמו שנתבאר ממילא זכה בהם דאין לנו לומר שיעמדו עד שיבא אליהו אלא היכא דאתמר הכי בהדיא: \n",
+                "<b>כתב</b> ה\"ה (לפי הנראה מהסוגיא האמורה על משנתנו וכו') הנ\"ל מדברי רבינו שהוא גורס כן בסוף אותה סוגיא וכו'. ואני אומר הנך רואה כמה דחוקים דבריו לחדש גירסא מדעתו ועוד שהגירסא מבואר שהיא דחוקה מאד. ולכן נ\"ל שרבינו סובר דכיון דר' אבא בר זבדא אמר סתם (דף כ\"ה:) כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן קאמר והא דקאמר גבי מצא אחר הגפה או הגדר גוזלות מקושרים מ\"ט דאמרינן הני איניש אצנעינהו ואי שקיל להו לית להו למרייהו סימנא בגווייהו לאו למימרא דלא איירי מתני' אלא בשאין בו סימן דבין ביש בו סימן בין באין בו סימן מיירי והיכא דאית בהו סימן אסור ליגע בהם מפני שגורם להטריח הבעלים והיכא דלית בהו סימן איכא טעמא רבה שגורם שיאבדו הבעלים ממונם וכי פריך ליהוי קשר סימן וליהוי מקום סימן לאו למימרא דאי הוה קשר או מקום סימן היה מותר ליטלם אלא משום דאיהו אמר עלה דמתני' דהיכא דלית בהו סימן איכא טעמא רבה כדי שלא יפסידו הבעלים מקשי ליה דהא מתני' בשיש בה סימן דקשר או מקום מיירי ואהדר ליה דמתניתין באין בה סימן נמי מיירי דלישנא דמקושרים משתמע בין קשר שיש בו סימן בין קשר שאין בו סימן דהיינו שמקושרים בכנפיהם ומיירי בין במקום סימן בין בשאינו סימן וכגון שמדדים. כך נ\"ל ליישב דעת רבינו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא פירות מפוזרים וכו'.</b> כתב הטור [סימן רס\"ב] על זה ולא נהירא דבגמרא מוקי למתני' דמצא פירות הרי אלו שלו במכנשתא דביזרי שמדעת הונחו שם ונתייאשו הבעלים וכו' הא לאו הכי אסורים מפני שלא ידעו הבעלים שנפלו שיתייאשו מהם ודאי אם דרך נפילתן מוצא שם וידוע שנתייא��ו בעלים מותרים אבל סתמא לא עכ\"ל. טעמו דכי אותבינן עליה דאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ממתני' דמצא פירות מפוזרים הרי אלו שלו שני במכנשתא דביזרי ואם כדברי רבינו טפי הוי עדיף לאוקמה בדאשכחינהו דרך נפילה. וי\"ל לדעת רבינו דהא דאקשינן אי דרך נפילה אפילו טובא נמי וכו' גם אליבא דאביי דהלכתא כוותיה מקשינן לה דכיון דיקירי מידע ידיע כדאמרינן בעיגולי דבילה והא דמותבינן לאביי ממתנית' ומתרצינן לה במכנשתא דביזרי היינו מקמי דידעינן טעמא דיקירי אבל בתר דידעינן מתני' בכל אנפי מיתוקמא כאביי וכ\"כ הרמב\"ן לדעת הרי\"ף וכ\"כ נמוקי יוסף: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא כריכות ברה\"י וכו'.</b> כתב ה\"ה מ\"ש במקצת ספרי הרב וכו'. ול\"נ שאפשר לומר שמ\"ש כאן אינו סימן מובהק היינו משום דאיכא למיחש שמא עברו בני אדם באותו רה\"י וגלגלוהו ממקומו אבל היכא דידוע שלא נתגלגל כגון שהוא מונח בצד הגדר הוי מקום סימן מובהק וכמ\"ש פרק י\"ג: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא עיגול ובתוכו חרס וכו'.</b> כתב הטור על זה איני יודע למה פסק כר' יהודה וא\"א הרא\"ש ז\"ל פסק כחכמים וכו' עכ\"ל. וכתב החכם המרשים דאפשר שטעם רבינו משום דאמר בגמרא דכ\"ע סימן הבא מאליו הוי סימן אלמא הלכתא היא אע\"ג דדנינן מיניה אי נמי משום דקי\"ל בחתיכות בשר כל שיש שינוי בחיתוכן חייב להכריז אע\"פ שלא נעשה בכוונה וה\"ל כסימן הבא מאליו עכ\"ל. ואין דבריו נכונים כלל שמ\"ש דמשום דאמרינן דכ\"ע סימן הבא מאליו הוי סימן אלמא הלכתא היא וכו' סברא הפוכה היא דכיון דבגמ' אמרינן גבי סימן העשוי לידרס לימא כתנאי וכו' סברוה דכ\"ע סימן הבא מאליו הוי סימן ובסימן העשוי לידרס קמפלגי ואמר רב זביד משמיה דרבא אי ס\"ד דקסבר ת\"ק סימן העשוי לידרס לא הוי סימן וכו' אלא הכא בסימן הבא מאליו קמפלגי הרי שנדחית סברת הסברוה בטענה והיאך אפשר לפסוק הלכתא כוותיה גם מ\"ש דמשום דקי\"ל בחתיכות בשר כל שיש שינוי בחיתוכן חייב להכריז וכו' אינו נראה דלא מיקרי סימן הבא מאליו אלא דבר שבודאי נעשה שלא בכוונה כגון ככר ובתוכו מעות עיגול ובתוכו חרס משא\"כ בחתוכא דבשרא המשונה דרובא דרובא הוא נעשה בכוונה [ומ\"ש שהרי\"ף פסק כר' יהודה לא נמצא בספרים שלנו שהרי\"ף פסק כן] אבל טעם מחלוקת רבינו והרא\"ש [תלוי בגירסת המשנה] שרבינו גורס אלו מציאות שלו וכו' מצא פירות מפוזרים הרי אלו שלו דברי ר\"מ ר' יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז וכו' וכיון דפלוגתא דר\"מ ור' יהודה היא הלכה כר' יהודה והרא\"ש לא גריס דברי ר\"מ אלא סתם מתני' היא והלכתא כוותה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוצא מחטין וצנורות וכו'.</b> נ\"ל שמיירי שמצא אלו על גב אלו דאל\"כ דרך נפילה הם. ונראה שרבינו ז\"ל מפרש הא דתניא אימתי מותרים בזמן שמצאן אחד אחד אבל אם מצאן שנים שנים חייב להכריז לא ברבים איירי אלא מחט אחת או שתי מחטין קאמר ויש לתמוה על פירוש זה דהא בהדיא מפרש בגמרא מאי בדי שוכי וגם על דינו יש לתמוה אמאי במצא שנים חייב להכריז מ\"ש ממצא שני מטבעות דאפילו עשויין כמגדל אינו חייב להכריז: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוצא מעות בחנות וכו'.</b> כתב הטור על זה ואינו נראה כן מתוך הגמרא אלא הוא של החנוני וטעמא שדרך הבאים להחליף ליתן מעותיהם על השולחן משא\"כ בחנות שאין דרך הבאים לקנות ליתן חפציהם על התיבה. טעמו מדאמרינן בגמרא ניתני מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בח��ות וכו' אלמא בלישנא דמצא בחנות לא על גבי תיבה משמע ומשום דקשיא מ\"ש על גבי תיבה מעל גבי שולחן לכך כתב וטעמא שדרך הבאים להחליף ליתן מעותיהם על השולחן משא\"כ בחנות וכו' ול\"נ שטעמו של רבינו דכיון דמאי דאמרינן מאי איריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני ניתני על השולחן שייך נמי בחנות במאי איריא דתני בין תיבה לחנוני של חנוני ניתני ע\"ג תיבה לחנוני מדלא תני הכי משמע דעל גבי תיבה הרי הוא של מוצאו והא דקאמר א\"נ בשלחנות כדקתני רישא מצא בחנות הכי פירושו וא\"נ לא היה הכרח זה ה\"ל להכריח מדלא קתני מצא בשולחנות כדקתני מצא בחנות והיינו מפרשים דעל גבי שלחן לא הוי בכלל שלחנות והשתא דקתני לפני שלחני הוי שלחן בכלל ומ\"מ אע\"ג דקתני מצא בחנות הוי ע\"ג תיבה בכלל מדקתני סיפא בין תיבה לחנוני של חנוני ולא קתני על גבי תיבה נמצא דעל גבי תיבה ועל גבי שלחן דינם שוה אלא דלעיל גבי שלחן מכריעים מרישא ומסיפא דהרי אלו שלו ולע\"ג תיבה לא מכריעין ליה אלא מסיפא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא מטמון וכו' ואם היה תוך הכותל מלא מהם חולקין.</b> כתב הרב המגיה x רחוק הוא שרבינו רוצה לומר על הבבא שלמעלה דמוכח בגמרא דאזלינן בתר קתא ושנציה אפילו היכא דמוכח בזה האחר הואיל וברייתא דתניא אם היה כותל ממולא מהם חולקים קאי על המשנה דמיירי באדרא ונסכיה. לכך נראה דט\"ס הוא וצ\"ל אחר הבבא של מטה דמחלק בלשונות של זהב בין חציו לחוץ לחציו לפנים. ועל זה קאי אם נמצא תוך הכותל מלאה עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך אם היה משכיר לאחרים וכו'.</b> כתב ה\"ה ומ\"ש ג' עכו\"ם כתב עליו הר\"א בגמ' מסקינן אפי' לג' ישראל והאמת דר\"נ הכי ס\"ל התם והלכתא כוותיה בדיני ואולי מפני שרבא חולק בההוא דר\"נ וכו'. ואני אומר שלא היה צריך ה\"ה להכריע דבר זה מדעתו ולכתבו בלשון אולי שהרי בפירוש כתב הרי\"ף ואוקמה רב מנשיא כר' יעקב בג' עכו\"ם ור\"נ אמר אפי' בג' ישראל ואזדא ר\"נ לטעמיה וכו' ורבא פליג עליה אפי' ג' חייב להכריז וכו' והלכתא כרבא דבתרא הוא עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל מציאה שאמרנו בה וכו' אבל אם ראה את המציאה אפילו נפל עליה וכו'.</b> כתב הרב המגיד משנה מפורשת פרק שנים אוחזין וכו' סתם נראה שהוא סומך על האוקימתא הראשונה וכו'. אין דברי הרב המגיד נראין בכאן דא\"כ לא ה\"ל לרבינו לכתוב אפי' נפל עליה ומדכתב לשון אפילו הדבר ברור דלא תפס כאוקימתא קמייתא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנים שראו גמל או חמור של מציאה וכו'.</b> כתב ה\"ה והכוונה שבגמל גופיה אם היו שני מנהיגים קנו שניהם וכו'. דעתו לומר שרבינו מפרש דכי אמרינן לערבינהו וליתנינהו שנים שהיו מושכים ומנהיגים בין בגמל בין בחמור היינו לומר דאי תנא הכי הוה משתמע דבין היו שניהם מושכים בגמל ובחמור ובין שניהם מנהיגים בגמל בין היה אחד מושך ואחד מנהיג בין בגמל בין בחמור קנו שניהם וכי מתרץ איכא חד צד דלא קני היינו לומר דנהי אם היו שניהם מושכים בגמל או בחמור וכן אם שניהם הנהיגו בגמל או בחמור קנו שניהם מיהו היכא דאחד משך ואחד הנהיג חד קני וחד לא קני איכא דאמרי מושך בחמור כלומר שאם אחד משך ואחד הנהיג החמור מנהיג קני מושך לא קני אבל בגמל אפי' אחד מושך ואחד מנהיג קנו שניהם איכא דאמרי הנהגה בגמל כלומר שאם אחד משך ואחד הנהיג הגמל מושך קני מנהיג לא קני אבל בחמור אפי' אחד מושך ואחד מנהיג קנו שניהם ופסק כלישנא בתרא. ויש לתמוה למה לא כתב רבינו בפ\"ב דמכירה שהבהמה נקנית בהנהגה ודוחק לומר שרבינו מחלק לומר דהנהגה קני דוקא במציאה והפקר דמנא ליה הא. ושמא י\"ל שסמך על מ\"ש פה ויותר נראה לומר שמ\"ש בפ\"ב מהל' מכירה או הכישה במקל ורצה לפניו היינו הנהגה: \n",
+                "<b>כתב</b> הר\"ן דלהרי\"ף רכוב לחודיה קני ורכוב ומנהיג יחלוקו כסתמא דמתני' וכ\"נ מדברי הרמב\"ם פי\"ז מהל' גזילה עכ\"ל. וגם ה\"ה כתב פה שרבינו סובר כהרי\"ף דרכוב קני אפי' אינו מנהיג ברגליו. ונראה שהבינו כן בדברי רבינו מדנקט רוכב סתם משמע אפי' אינו מנהיג ובפ\"ב מהל' מכירה כתב בהדיא כיצד קונים את הבהמה במשיכה אצ\"ל אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו ויש מקום לבעל דין לחלוק דוהלכה בו שכתב בפ\"ב מהל' מכירה היינו ע\"י שהנהיגה ברגליו ומ\"ש פה היה אחד רוכב היינו במנהיג ברגליו וסמך על מ\"ש בפ\"ב מהל' מכירה. ונראה שאפי' לדעת הר\"ן וה\"ה בדברי רבינו רוכב לא קנה אא\"כ הלכה כמ\"ש בפ\"ב מהל' מכירה והלכה ומיהו בעקירת יד ורגל סגי שכך כתב אין צ\"ל אם משכה והלכה בו שקנה אלא אפילו שקרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה וקרא לה ובאה לא חשיב כמו רכב עליה דהא בלשון אפילו קאמר לה וכיון דבקרא לה ובאה כיון שעקרה יד ורגל קנה כ\"ש ברכב: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חצירו של אדם קונה לו וכו'.</b> כתב ה\"ה ופירוש דבעינן תרתי בחצר שאינה משתמרת וכו' ול\"נ דאלימא קניית הד' אמות טפי מפני שהוא יכול לנטות עצמו וליטלה וכן עיקר עכ\"ל. ול\"נ טעם אחר דארבע אמות שאני דכיון דמשום דלא אתי לאינצויי תקינו רבנן דליקני לא ראו לחלק בין אמר ללא אמר דא\"כ אכתי הוו אתו לאינצויי: \n",
+                "<b>כתב</b> נימוקי יוסף על מתניתין דאמר זכתה לי שדי כתב הרנב\"ר דדוקא דאמר הכי כיון דצבי וגוזלות הללו מהלכים הם כל שהוא מתעורר לקנותם משתמרים לו דאי רץ אחריהם [מגיעם] כדאיתא בגמרא ואם לא אפי' עומד בצד שדהו אינה משתמרת לו ואינו דומה ליד דידו משתמרת וזו אינה משתמרת וכך הם דברי הרמב\"ם בפרק י\"ז מהלכות גזילה. מה שכתב שכך הם דברי הרמב\"ם אינו מחוור שהרי לטעמו של הר\"ן דוקא בהני שהם מהלכים הוא דבעי דלימא זכתה לי שדי אבל במציאה שאינה מהלכת כלל אפילו לא אמר הכי קני ואילו לדברי רבינו אפילו במציאה שאינה מהלכת צריך שיאמר זכתה לי שדי שהרי סתם וכתב ואם נפלה שם מציאה הרי היא של בעל החצר ועל זה כתב שאם לא אמר זכתה לי שדי כל הקודם זכה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב ה\"ה קטנה יש לה חצר וכו'.</b> דין קטן וקטנה מפורשים הם וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש וארבע אמות של אדם כחצירו לענין מציאה.</b> אפשר שרמז בזה למה שכתבו הראשונים שאין ד\"א קונות כל זמן שיש בה דעת אחרת מקנה וכו'. תמהני על ה\"ה שהרי רבינו בפ\"ד מהלכות זכיה כתב שארבע אמות קונות לענין מתנה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מציאת בנו ובתו וכו' ומציאת בתו הנערה אע\"פ שאינה סומכת על שולחנו.</b> בפרק נערה שנתפתתה אהא דתנן האב זכאי בבתו במציאתה יהיב טעמא בגמ' (דף מ\"ז) משום איבה ופירש\"י משום איבה דכיון דאינו חייב במזונותיה אי אמרת מציאתה שלה איכא איבה ולא זיין לה תו, וכתבו התוספות ולר\"י נראה איבה דמציאתה היינו שלא יקדשנה למנוול ומוכה שחין והא דאמרינן גבי מציאת בנו ובתו הקטנים לא קטן קטן ממש אלא גדול וסומך על שלחן אביו קטן הוא היינו דוקא בקטן אבל בקטנה אפי' אינה סמוכה על שלחן אביה הויא מציאה לאב משום איבה שלא יקדשנה למנוול ומוכה שחין עכ\"ל. ודברי רבינו כדברי ר\"י: \n",
+                "<b>ומ\"ש ואפי' היתה מכורה אמה.</b> בפ\"ק דמציעא (דף י\"ב:) גבי הא דתנן מציאת עבדו ושפחתו העברים הרי אלו שלהם האי שפחה היכי דמיא אי דאייתי שתי שערות מאי בעיא גביה ואי דלא אייתי שתי שערות אי איתיה לאבוה דאבוה הוא לעולם דאיתיה לאב ומאי הרי הן שלהן לאפוקי דרבה ופירש\"י לאפוקי שאינו של רבה אלא של אביה וקרי ליה שלהן משום דאב מינה קזכי: \n",
+                "<b>סליקו הלכות גזלה ואבדה בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,371 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Robbery_and_Lost_Property",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אפילו עכו״ם כו'.</b> יש לתמוה על זה שכתב שאסור לעשקו דהא קרא לא תעשוק את רעך כתיב דמשמע לאפוקי עובד כוכבים ועוד קשה דאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי״ג:) דהפקעת הלואתו מותר ועושק היינו הפקעת הלואתו כמ״ש רבינו בסמוך אי זהו עושק וכו' כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה או שכירות ויש לומר שרבינו סובר כדפי' רש״י הפקעת הלואתו שאין גזל ממש שרי כי ליכא חלול השם כגון היכא דטען ליה ליורש נתתיו לאביך ומת דלא ידע העכו״ם בהדיא דקא משקר וגם התוס' כתבו שם אף על גב דטעות העכו״ם מותר אסור להטעות העכו״ם כשהוא יודע שגוזל ועושה עצמו כלא יודע. ודייק רבינו לכתוב אסור לגזלו או לעשקו ולא כתב שעובר עליו בלא תעשה לומר שאין איסור זה מן התורה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גזל שתים שוות פרוטה והחזיר אחת גזילה יש כאן מצות השבת גזלה אין כאן.</b> בפ' הגוזל עצים בעיא ופשט גזלה אין כאן השבה אין כאן ומקשה התם אי גזלה אין כאן השבה יש כאן אמרי ה\"ק אע\"פ שגזלה אין כאן מצות השבה אין כאן וכתב הרא\"ש פירוש הרמ\"ה אע\"פ שגזלה אין כאן ואין ב\"ד כופין אותו להחזיר כיון דאין בו שוה פרוטה ודאי אם לא החזיר אחת מדעתו אלא בציווי ב\"ד כופין אותו להחזיר את השניה כההיא דתניא הוזקקו ב\"ד לשוה פרוטה גומרים אף בפחות משוה פרוטה [אלא השתא דהחזיר אחת מדעתו גזילה אין כאן דאין ב\"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה] מצות השבה אין כאן ומעצמו חייב להחזיר לקיים מצות השבה ואין ב\"ד נזקקין לכופו. עוד פירש אע\"פ שהגזילה אין כאן ואין ב\"ד נזקקין לכופו בתורת ממון מצות השבה אין כאן ומכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצות השבה עכ\"ל. והטור כתב פירוש שני דהרמ\"ה וכתב עליו וכ\"כ הרמב\"ם גזילה יש כאן השבה אין כאן עכ\"ל. וק\"ל על דברי רבינו דכיון דבין למאי דאמרינן מעיקרא בין למאי דאסיקנא אמרינן דגזילה אין כאן היאך פוסק בהפך דגזילה יש כאן. ומצאתי נוסחא אחרת בדברי רבינו גזילה אין כאן מצות השבת גזילה אין כאן וגם על נוסחא זו ק\"ל כיון שהקשו בגמ' על זה והעלו אע\"פ שגזלה אין כאן למה לא כתב כדברי המסקנא. ונראה ליישב נוסחא זו שרבינו מפרש דס\"ד דמקשה גזילה אין כאן ביד הגזלן כיון שלא נשאר בידו שוה פרוטה השבה אין כאן שלא קיים השבה עד שישיב הכל ומש\"ה מקשה אי גזילה אין כאן כלומר דלא מיקרי גזילה מה שבידו מפני שאין בה שוה פרוטה השבה יש כאן כלומר במה שהשיב סגי דשפיר מיקרי השבה אע\"פ שנשארה בידו אגודה כיון שאין בו שוה פרוטה ומתרץ דה\"ק אע\"פ שגזלה אין כאן כלומר אע\"פ שבמה שהשיב לא יש שיעור פרוטה והרי הוא כאילו לא החזיר דבר מצות השבה אין כאן כלומר במה שנשאר בידו שאינו שוה פרוטה אין בו מצות השבה והילכך אינו חייב להשיב. וכיון שכתב מצות השבה כמו שהוא בתירוץ לא חשש לכתוב תיבת אע\"פ. ואפשר שבגרסתו בגמ' לא היה כתוב תיבת אע\"פ. וה\"ה כתב על דברי רבינו בעיא דאיפשיטא שם בזה הלשון גזילה אין כאן מצות השבה אין כאן פירוש שלא קיים מצות השבה ואע\"פ שאין כאן גזילה חשובה במה שהוא מעכב לעצמו ואם בא לקיים מצות והשיב את הגזילה יחזיר הכל כיון שבתחלה היתה הגזילה שוה פרוטה וכן פירשו ז\"ל עכ\"ל. ותמהני עליו דהא איכא לאקשויי על זה אי גזילה אין כאן השבה יש כאן כמו שהקשו בגמרא: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל והשביח ומכר או וכו'.</b> כתב הטור על זה והוא הולך לשיטתו שאינו מחשיב לידה וגיזה שינוי מעשה עכ\"ל. ואני אומר שאע\"פ שכך היא סברת רבינו אינו ענין לכאן שהרי לא הזכיר כאן רבינו גיזה ולידה אלא שבח סתם ואע\"פ שסתמו כפירושו שאם הוא שבח שיש בו שינוי מעשה קנויה היא לו הגזלה אפילו בלא יאוש מ\"מ יותר נכון לומר דלשיטתיה דקודם יאוש אין לגזלן כלום אזיל וכמ\"ש ה\"ה מאחר שמפורש שתלה הדבר בלפני יאוש: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גזל לשון של מתכת וכו' או שגזל טווי ועשאו בגד וכו' ה״ז שינוי בידו.</b> תימה דבריש פרק הגוזל (בבא קמא דף צ״ו) משמע דהאי חוזר לברייתו הוא דאמרינן התם חופיא ועבדיה שרשורא לא קנה מ״ט דהדר סתר ליה והוי חופיא וא״כ טווי ועשהו בגד נמי מצי סתר ליה והוי טווי: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גזל בהמה והזקינה וכו' אבל אם גזל בהמות וכחשו וכו' או עבדים והזקינו וכו' אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר הגזילה בעצמה.</b> הטור כתב וז\"ל ובגוזל עבדים וכחשו כחשא דלא הדר כתב רב אלפס דמשלם כשעת הגזילה דעבדי כמטלטלי דמו וכ\"כ הרמב\"ם עכ\"ל. ונוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל אחד מחמשה וכו' הרי כל אחד מהם נשבע שגזלו.</b> כ\"כ הרי\"ף והרא\"ש בפרק המפקיד והטעם משום דכלל הוא לכל נוטל מעות מחבירו שהוא צריך לישבע אי נמי דכיון דמדינא פטור אלא דמשום דעבד איסורא אתה קונסו אין ראוי לקונסו לשלם בלא שבועה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשה באחד שחטף לשון של כסף וכו'.</b> כתב ה\"ה נראה מדברי הרב שהגוזל את חבירו צריך להחזיר לו בעדים, ורבינו ירוחם בנל\"א ח\"ד והריב\"ש בסי' שצ\"ב כתבו כדבריו שרבינו סובר כן. ואיני יודע מהיכן למדו לומר שהוא סובר כן ומכ\"מ כתב הריב\"ש שרבו כמו רבו החולקים עליו וכתב שהרמ\"ה השיב להרמב\"ן שאינו צריך להחזיר לו בעדים וקלסו הרמב\"ן וכתב עליו הרמב\"ן שפתים ישק ובפ\"ד דטוען נסתפק ה\"ה בדעת רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אסור ליהנות בדבר הגזול וכו'.</b> כתב עליו הטור אינו נראה כן מהא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא תדע דקטלי דיקלי וגשרי גשורי ועברינן עליהו ואי לאו דינא היכי עברינן עלייהו ופריך אביי ודילמא משום דאייאוש מרייהו אלמא לאחר יאוש שרי עכ\"ל. וכבר נתיישב זה בדברי ה\"ה שכתב דשאני התם דאיכא יאוש ושינוי רשות: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור ליהנות מן הגזלן וכו'.</b> כתב הרב המגיד פסק כשמואל וכו' זה תימה קצת שהרי כתב בפ\"ו מהל' גניבה גבי גנב וכו'. וכבר כתבתי אני שם שאין זה ענין לזה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נטלו המוכסים כסותו והחזירו לו אחרת וכו' ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו וכו'.</b> טעמו מדתנן פ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא דף קי״ד) נטלו מוכסים את חמורו ונתנו לו (חמור) אחר נטלו לסטים את כסותו ונתנו לו (כסות) אחרת הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהם ובגמרא תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים קסבר יאוש כדי לא ק��י ומעיקרא באיסורא אתא לידיה ואיכא דאמרי אם בא להחזיר יחזיר לבעלים הראשונים מ״ט יאוש כדי קני מיהו אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי מחזיר לבעלים הראשונים. ופירש״י אם בא להחזיר שחסיד הוא יחזיר לבעלים הראשונים ולא למוכס ופסק רבינו (כלישנא בתרא דאתי) כסתם מתניתין דקתני הרי אלו שלו מדינא ואע״ג דבעלמא קי״ל יאוש כדי לא קני ואע״ג דכי אתא לידיה הוה ליה יאוש ושינוי רשות מ״מ באיסורא אתא לידיה הכא שאני שהוא במכירה שהרי לא נתנה לו בחנם אלא תמורת חמורו ונמצא שאינו נהנה מהגזילה ואינו יודע בודאי שזו גזולה כלומר דבשעה שנתנוה לו לא ידע שהיא גזולה ואע״פ שחזקתה גזולה בסתמא וגם אח״כ ידע שהיא גזולה וכדקתני מחזיר לבעלים הראשונים מ״מ כיון שבשעה שנתנוה לו לא ידע שהיא גזולה וגם אינו נהנה ממנה שהרי תמורת חמורו נתנוה לו לא אמרי' באיסורא אתא לידיה וכיון דאיכא יאוש ושינוי רשות הרי אלו שלו מדינא ואם בא להחמיר על עצמו שלא נסמוך על דברים הללו וכיון דאיגלאי מילתא שגזולה היתה חשיב ליה דבאיסורא אתא לידיה ומש״ה הרוצה להחזיר יחזיר לבעלים הראשונים ולא למוכר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ\"ש אבל מכס שפסקו המלך וכו' ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה וכו' בין שהיה המלך עכו\"ם בין שהיה המלך ישראל.</b> נראה לכאורה שטעמו משום דאל\"כ כי אקשי בפ' הגוזל בתרא להבריח מהמכס מי שרי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ה\"ל לשנויי כאן במלך ישראל כאן במלך עכו\"ם. אבל יש לגמגם בזה משום דאיתא התם בגמ' איכא דמתני' (לה) אהא נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסים וכו' שהיא של בית המלך אע\"פ שאינה של תרומה וכו' והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא וכו' רב אשי אמר במוכס עכו\"ם דתניא ישראל ועכו\"ם שבאו לדין וכו' ור\"ע טעמא דאיכא קידוש השם הא ליכא קדוש השם באים (בעקיפין) וגזל עכו\"ם מי שרי והתניא וכו' מנין לגזל עכו\"ם שהוא אסור וכו' ל\"ק כאן בגזלו כאן בהפקעת הלואתו פי' רש\"י הפקעת הלואתו שאין גוזל ממש שרי כי ליכא חילול השם כגון היכא דטען ליה ליורש נתתים לאביך ומת דלא ידע עכו\"ם דמשקר ולהבריח מכס הוי כהפקעת הלואתו. והשתא כיון דהברחה מן המכס לא הוי אלא כהפקעת הלואתו אמאי אסור להבריח מן המכס במלך עכו\"ם. ושמא י\"ל דהכא שאני שהעמיד המלך ישראל לגבות לו חלקו דהוי כאילו המלך עצמו גובהו דהשתא מלבד שאם יודע יש חילול השם בדבר אפשר שיהיה סכנת נפשות בדבר אבל עכו\"ם שחכר המכס מן המלך שאז אם יודע לא יהיה בדבר סכנת נפשות מאחר שאין המלך מפסיד בזה הוא שאמרו שמותר להבריח ממנו המכס דהוי כהפקעת הלואתו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן מלך שגזר וכו' אבל אינו עובד בו כעבד.</b> וטעמו משום דקיימא לן דהא דאסור להעביד העבד עברי בדברים שהם מיוחדים לעשיית העבדים כגון להוליך כליו אחריו לבית המרחץ או לחלוץ לו מנעליו משום שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד ה\"מ עבד עברי שנפשו שפלה מפני שנמכר אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד וכמבואר בפרק חמישי מהלכות עבדים וקמ\"ל דהני כיון דבדינא דמלכותא משתעבדי בהו משום כרגא דיהבי עלייהו ה\"ל כמכורים ודינם כדין עבד עברי שאסור לעבוד בו עבודת עבד: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קורות ואבנים ועצים וכיוצא בהם כו'.</b> כתב הרב המגיד ברייתא פרק אלו מציאות וכו'. ומיהו עיקר הדין דאין יכולים להציל אע\"פ שלא נתייאשו הרי הן של מוצאן וכו' נ\"ל שגם רבינו סוב�� כן ממ\"ש בפרק י\"א: \n",
+                "<b>ואם אינו יודע אם נתייאשו וכו'.</b> כן יש ללמוד מפלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמשחק בקוביא עם העכו\"ם אין בו איסור גזל וכו'.</b> כתב הטור על דברי רבינו יראה שפוסל משחק בקוביא משום גזל אפילו שיש לו מלאכה אחרת וע\"כ מחלק בין משחק בקוביא עם העכו\"ם או עם ישראל עכ\"ל. וטעמו משום דפ' זה בורר (דף פ\"ד:) אמתניתין דפסל משחק בקוביא לעדות בעי בגמרא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב ששת אמר כל כה\"ג לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר אומנתא אחריתי והתנן אר\"י אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא אבל יש לו אומנות שלא הוא הרי זה כשר אלמא טעמא דמתני' משום יישובו של עולם הוא וכ\"ת פליגי רבנן עליה דר\"י והאמר ריב\"ל כ\"מ שאמר ר\"י אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים ר\"י וכו' גברא אגברא קא רמית מ\"ס פליגי ומ\"ס לא פליגי הא קמן דלרב ששת דמשחק בקוביא לא מיפסיל משום גזל אלא משום שאינו עוסק ביישובו של עולם, ר\"י לפרש דברי חכמים אתא ולא מקרי אינו עוסק ביישובו של עולם אלא כשאין לו אומנות אחרת וכיון דלא מתסר משום גזל לא שאני לן בין משחק עם העכו\"ם למשחק עם ישראל ומאחר שרבינו כתב דמשחק עם העכו\"ם אינו אסור משום גזל אלא משום שאינו עוסק בישובו של עולם משמע בהדיא שסובר דעם ישראל מיתסר משום גזל כרמי בר חמא וכבר נתבאר בגמרא דלרמי בר חמא פליגי רבנן עליה דר\"י וסברי דאפילו יש לו אומנות שלא הוא פסול, וכתב ה\"ה על דברי רבינו זה קצת תימה אצלי דהא משמע פ' זה בורר דההיא אוקמתא דאמר אסמכתא היא ולא קניא אידחיא וקי\"ל כרב ששת וכו' ובפי\"ב מהל' עדות כתבתי ליישב דעת רבינו: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הגוזל את אביו ונשבע לו וכו'.</b> כתב הטור על דברי רבינו ואין זה מדרך המשנה אלא כמו שפירשתי שיתננה לאחי הגזלן או לאחי אביו אם אין לו אחים כלומר דלרש\"י שפירש יתן לבניו ולאחיו דקתני מתני' לבניו של אביו או לאחיו של אב אם אין לו בנים שפיר נקט לבניו ברישא אבל לפירוש רבינו הוה ליה למינקט תחלה לאחיו ואח\"כ לבניו. ואני אומר שאפילו היה כדבריו אין זה כדאי לומר על פירוש רבינו אין זה מדרך המשנה כל שכן שהתוספות פירשו כפירוש רבינו ונתנו טעם לשבח למה נקט לבניו ברישא: \n",
+                "<b>כתב</b> עוד הטור וגם מ\"ש שיעשה חשבון עם אחיו משמע נוטל חלק בגזילה זה אינו אלא אינו נוטל בה מאומה. פשטא דמילתא כך הוא לכאורה אבל רבינו מפרש בענין אחר וכן כתב ה\"ה וזה לשונו נראה שהרב מפרש משלם קרן וחומש ומ\"מ מעכב בידו שאר נכסים יותר מחלקו המגיעו בהם כפי מה שיהיה מגיעו בהם מקרן וחומש שנתן בהם וזהו שכתב עושה עמהם חשבון וזה אם אינו רוצה לתת חלקו עכ\"ל. ונראה שטעמו של רבינו שכיון שנתן כל הגזילה לבניו או לאחיו הרי קיים מצות השבת גזילה ומעתה למה לא יתבע חלקו בנכסי אביו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לקחה הגזלן מן הבעלים וכו'.</b> כתב הטור (סי' שע\"ד) מלשון הרמב\"ם יראה הוא הדין נמי אם קנאה מהנגזל קודם שמכרה או נתנה לאחר ואחר שקנאה מכרה ונתנה לאחר דאמרינן נמי שלא כיון לקיימה ביד הראשון ואין נראה דמיד כשקנאה נתקיימה ביד הלוקח ואינו יכול למוכרה עוד לאחר עכ\"ל. וי\"ל לדעת רבינו דהב\"ע כגון שלקחה מיד זבנה או אורתה דהא תיכף שלקחה גלי דעתיה דלאו לאוקומה קמי לוקח ראשון לקחה וכן פירש הרב רבינו ניסים בשם הראב\"ד. ועוד י\"ל דלא אמרינן דלקחה כי היכי דליקום בהימנותיה אלא כל היכא דלא זבנה או אורתה בתר הכי דהא דאמרן דניחא ליה דליקום בהימנותיה אומדן דעתא בעלמא הוא ונ\"מ להיכא דמית גזלן בתר הכי אבל כל היכא דזבנה או אורתה הא גלי דעתיה דליתיה לאומדן דעתא דידן וכיון שהוא מוחזק בקנין השדה מבעליו זה שרוצה להוציאו מחזקתו עליו הראיה ולפי זה אפילו לא זבנה או אורתה אלא שהוא עצמו בא לערער להוציאה מיד הלוקח וטוען שלעצמו קנאה ולא כי היכי דליקום בהימנותיה מהימן: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נתנוה הבעלים לגזלן מתנה קנאה הלוקח וכו'.</b> כתב ה\"ה זה מחלוקת רב אחא ורבינא וכו' ורבינו פסק כמ\"ד כמכר ואולי משום דמסתבר טעמא דמ\"ד כמכר לדעתו ז\"ל עכ\"ל. ויותר נראה בעיני לומר דטעמו לפי שהלוקח מוחזק בקרקע ובטענה כל דהו מוקמינן ליה בידיה וכמ\"ש הטור בשם הרמ\"ה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לו בעל השדה עקור אילנך ולך וכו'.</b> פשט דברי רבינו נראה דאכל מאי דכתב לעיל קאי בין עשויה ליטע בין אינה עשויה ליטע אלא שהרב המגיד כתב נראה שאין דעת הרב בזה אלא בשדה שאינה עשויה ליטע שאז הדין עם בעל השדה וכו' וכ\"נ מן ההלכות עכ\"ל. ואני איני רואה בדברי בעל ההלכות הוכחה בזה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ובעל בנכסי אשתו והשותף בשדה וכו' כיורד ברשות הן.</b> בסוף הפרק כתב ה\"ה דהיינו דוקא באשתו קטנה וכ\"כ הרשב\"א שצריך להגיה כאן בעל בנכסי אשתו קטנה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא אפיקורוס.</b> בפרק ב' דע\"ז (דף כ\"ו:) מומר פליגי רב אחא ורבינא חד אמר [לתיאבון] מומר להכעיס מין הוא וחד אמר אפי' להכעיס נמי מומר ופסק כמ\"ד אפיקורוס משום דאמרינן התם דר\"י ור' אבהו סברי הכי ויש לתמוה למה בפ\"ג מהל' תשובה לא מנאו בכלל אפיקורוס. \n",
+                "<b>ומ\"ש והאפיקורוסים</b> בפ' הנזכר כתב מי הם הנקראים אפיקורוסים ומשמע ודאי שדינם אחד. \n",
+                "<b>ומ\"ש עכו\"ם ומחללי שבת בפרהסיא.</b> מבואר בפ\"ק דחולין (דף ג':) שדינם כעכו\"ם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבידת העכו\"ם מותרת וכו' ואם החזירה לקדש את השם וכו'.</b> בירושלמי פרק אלו מציאות. \n",
+                "<b>ומ\"ש ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה ומ\"ש וחייב להחזירה.</b> נראה דהיינו לומר דאע\"ג דלא אתאי לידיה חייב להשיבה כיון שיש חילול השם בדבר אם לא ישיבנה כגון שמצאה במקום רוב ישראל שיחשוב העכו\"ם שישראל גנבוה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו וכו' ואע\"פ שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו וכו'.</b> כתב הטור על זה ואין נראה כן דאבידה מדעת הוי הפקר עכ\"ל. ודעת רבינו שבשביל שזה אינו חושש לפקח על נכסיו לא נאמר שהפקירם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא שק או קופה וכו' ואומד את דעתו אילו היה שלו אם היה מחזירן לעצמו וכו'.</b> בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל':) אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר: \n",
+                "<b>היה דרכו להחזיר כלים כאלו בשדה וכו' מצאן בשדה חייב להחזירן וכו'.</b> כתב הרא\"ש ראיתי גדולים שפסקו כיון דלא איפשיטא אזלינן לחומרא [ומיחייב להחזיר בשדה וכיון דאיחייב איחייב אף בעיר] ויראה לי כיון שפטרה תורה את הזקן שאין לו לזלזל בכבודו איסור הוא לגבי דידיה שמזלזל בכבוד התורה במקום שאינו חייב [ומשום ספק ממון חבירו אם הוא מחוייב בו לא זלזל בספק איסור] וחכם שבא לעשות לפנים משורת הדין יותר מממונו יעשה כמו שעשה ר' ישמעאל בר' יוסי אבל אין לו רשות לזלזל בכבודו ולדעת רבינו י\"ל דלא מיקרי מזלזל בכבוד התורה בשביל כך אדרבא הוא כבוד שמים שאין דרכו בכך בשלו והוא מיטפל בשל חבירו לפנים משורת הדין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ומ״ש וכן אם מצא בהמה והכישה חייב להטפל בה ולהחזירה.</b> מימרא דרב וכו'. ומפרש טעמא בפרק הספינה (בבא בתרא דף פ״ח) משום דאנקטה נגרי ברייתא ופיר״ש כלומר דרגילה לברוח ולילך מרחוק (ומש״ה) נתחייב בה. ולפ״ז דוקא בהמה דשייך בה ה״ט הוי דינא הכי אבל בכלים דלא שייך בהו ה״ט אע״פ שהתחיל יכול להניחם. ונמוקי יוסף כתב וז״ל הכישה נתחייב בה להחזירה הואיל והתחיל נתחייב בהשבה גמורה כך פירש״י ז״ל ולפ״ז ה״ה לכלים וכך הם דברי הרמב״ם בהלכות גזילה והרנב״ר תמה דלא משמע כן פרק הספינה דהתם קאמר טעמא משום דאנקטינהו נגרי ברייתא עכ״ל. ומלשון רבינו שכתב וכן אם מצא בהמה והכישה משמע דדוקא בבהמה הוא דהוי דינא הכי ולא בכלים אע״ג דבמצא כלים בשדה קאמר דחייב להחזירם אפילו בעיר התם שאני דכיון דדרכו להחזיר בשדה נתחייב בהם אבל בשמצאם במקום שאין דרכו להחזיר יכול להניחם אבל מדיהיב טעמא שהרי התחיל במצוה משמע דה״ה לכלים דה״ט שייך בהו ומשמע שעל זה תמה הרנב״ר ואמר דבפרק הספינה לא משמע כן וכו' ובפרק הכונס אמר הכי רבא בהדיא. ונראה לי דבבהמה דוקא קאמר רבינו והתחיל במצוה דקאמר ה״פ התחיל במצות השבה ואם לא יגמרנה הרי נמשך היזק לבעל אבידה דאנקטינהו נגרי ברייתא. ויש הוכחה לזה מדכתב אחר כך לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעליה וכו' אבל ב״ח לעולם חייב להטפל עד שיכניסה לרשות הבעלים המשתמרת כו'. \n",
+                "<b>ההולך בדרך הטוב והישר וכו' ואע\"פ שאינה לפי כבודו.</b> ודין זה דאינה לפי כבודו אין זה מקומו ואיחרו כדי לכתוב קודם לו ההיא דב\"ח לעולם חייב להטפל בה וכו' דהוי טעמא משום נגרי ברייתא דנילף מינה דהכישה מה\"ט הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>החזיר את האבידה בשחרית וכו'.</b> בפ' הכונס (בבא קמא דף נ״ו:) גבי פלוגתא דרב יוסף ורבה בשומר אבידה אי כש״ח דמי או כש״ש איתיביה רב יוסף לרבה החזירה למקום שיראנה אינו חייב להטפל בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה מאי נגנבה או אבדה לאו נגנבה מביתו או אבדה מביתו לא ממקום שהחזירה והא קתני אינו חייב ליטפל בה א״ל הב״ע כגון שהחזירה בצהרים ותרתי קתני וה״ק החזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח דעייל ונפיק וחזי לה אינו חייב ליטפל בה החזירה בצהרים למקום שיראנה דלא שכיח דעייל ונפיק דלא חזי לה ונגנבה או אבדה חייב באחריותה איתיביה לעולם הוא חייב עד שיחזירנה לרשותו מאי לעולם לאו אפילו לביתו ש״מ כש״ש דמי א״ל מודינא לך בב״ח דכיון דנק��י להו נגרי ברייתא בעי נטירותא יתירתא ואע״ג דהא דקאמר החזיר שחרית למקום שיראנה רבה הוא דאוקי ברייתא הכי ולא קי״ל כוותיה בשומר אבידה אלא כרב יוסף דאמר כשומר שכר דמי וכמבואר פי״ג לא פליגי אלא בגנובה או אבודה מביתו אם חייב או פטור אבל אם החזירה שחרית למקום שיראנה ושכיח דעייל ונפיק וחזי לה אינו חייב ליטפל בה דהשבה מעליא היא זו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ההולך בדרך הטוב והישר וכו'.</b> בפ' אלו מציאות (דף ל\"ז:) ר' ישמעאל בר' יוסי [הוה קאזיל באורחא] פגע ביה ההוא גברא דהוה דרי פתכא דאופי [אותבנהו וקא מיתפח] א\"ל דלי לי א\"ל כמה שוין א\"ל פלגא דזוזא יהב ליה פלגא דזוזא ואפקרה וכו' והא ר' ישמעאל בר' יוסי זקן ואינה לפי כבודו הוה לפנים משורת הדין הוא דעבד: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שאבדה לו אבידה וכו' אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת וכו'.</b> מה שקשה על זה ממ\"ש בפ\"ה מהל' ת\"ת יישבתי שם: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוצא אבידה וכו' אפילו היתה שוה פרוטה בעת המציאה והוזלה חייב להכריז עליה.</b> דברי הרב המגיד תמוהין שכתב שדעת הרב הפך מאי דאסיקנא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הסימנים המובהקים וכו'.</b> כתב ה\"ה דפסק רבינו כמ\"ד סימנים דאורייתא וכו'. וקשה שבפי\"ג מהלכות גירושין גבי מצאוהו הרוג או מת וכו' אע\"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו כתב ה\"ה לא נתכוון בכאן אלא לסימנים שמחזירין עליהם אבדה ואעפ\"כ אין מעידין עליהם בכאן וכתב ג\"כ שהסימנים המובהקים שהם מן התורה אף כאן מעידים עליהם וא\"כ הרי שכתב שסימנים דאבעיא לן בגמרא אם הם דאורייתא לדעת רבינו לא שרינן אשת איש אפומייהו משום דלאו דאורייתא נינהו וכאן כתב שפוסק כמ\"ד דסימנים דאורייתא וא\"כ ה\"ל למשרי אשת איש אפומייהו וה\"ל לפרש שמ\"ש שם רבינו אע\"פ שיש סימנים בגופו ובכליו היינו כגון ארוך וגוץ וכגון חיוורי וסומקי וכפי מ\"ש בשמו בפי\"ג מהל' גירושין הוה ליה לפרש כאן כשכתב הסימנין המובהקין סומכים עליהם וכו' היינו במובהקין ביותר. \n",
+                "<b>ומ\"ש והמדה והמשקל וכו' סימנים מובהקים הם</b> היינו סימנים חשובים קצת והם דאבעיא לן עלייהו בגמרא אי הוי דאורייתא ולא איפשיטא ומ\"מ לענין ממון מחזירין אבידה עליהם. ודיוק לשון רבינו כן מדלא כתב הסימנין המובהקין סומכין עליהם וכו' דין תורה ואלו הם סימנין מובהקים מדה או משקל, או ה\"ל לכתוב והמדה והמשקל סימנים מובהקים הם מן התורה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זה נתן מדת ארכה ורחבה וזה נתן מדת האמריות שבה וכו'.</b> קשה שמדת האמריות היינו מדת ארכה וכבר כתב דין זה בסמוך ושמא י\"ל דנותן מדת האמריות שבה היינו לומר שנותן מדת אורך ורוחב האמריות שבה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אווזים ותרנגולים גדולים מיטפל בהם שלשים יום וכו'.</b> טעמו של רבינו משום דכשהם קטנים ביותר טרחם ומזונם מרובה יותר מהגדולים שהם הולכים ומנקרים באשפות: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוצא כלי חרש וכיוצא בהם וכו'.</b> כתב \n",
+                "<b>ה\"ה ומ\"ש חייב להכריז שאם יבא תלמיד חכם וכו'</b> פירש הר\"א דהכרזה זו x אינה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אלא מקום שת\"ח מצויים שם וכו'. ואני אומר שמפשט דברי רבינו נראה שאפילו מצא במקום שאין ת\"ח מצויין שם אם בא ת\"ח ואמר יש לי טביעות עין בכלי שאבדתי חייב להראותו לו והטעם משום דכיון שהאובד הוא ת\"ח כשמרגיש שאבד אע\"פ שאין לו סימן אינו מתייאש לפי שהוא יודע שיחזירו לו בטביעות עין: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל המוצא אבידה בין שיש בה סימן וכו' ואם היה דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו.</b> כתב הטור על זה ולא נהירא (אלא יהא מונח עד שיבא אליהו) וגם ה״ה כתב על דברי רבינו זו באמת קשה ודאי והיאך יזכה בו ויהיה שלו וכו'. ואפשר לומר לדעת רבינו דהא דאמרינן בריש פרק אלו מציאות (בבא מציעא כ״א:) בפלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת הויא בדבר שאין בו סימן ואיפסיקא הלכתא כאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש משום דהא לא ידע דנפל מיניה היינו לומר שאסור לו ליטלם אבל אם עבר ונטלם זכה בהם משום דכיון שהם בידו ואינו יודע למי יחזירם שהרי אין בהם סימן ולמקום שנטלם אין לו להחזירה כמו שנתבאר ממילא זכה בהם דאין לנו לומר שיעמדו עד שיבא אליהו אלא היכא דאתמר הכי בהדיא: \n",
+                "<b>כתב</b> ה\"ה (לפי הנראה מהסוגיא האמורה על משנתנו וכו') הנ\"ל מדברי רבינו שהוא גורס כן בסוף אותה סוגיא וכו'. ואני אומר הנך רואה כמה דחוקים דבריו לחדש גירסא מדעתו ועוד שהגירסא מבואר שהיא דחוקה מאד. ולכן נ\"ל שרבינו סובר דכיון דר' אבא בר זבדא אמר סתם (דף כ\"ה:) כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן קאמר והא דקאמר גבי מצא אחר הגפה או הגדר גוזלות מקושרים מ\"ט דאמרינן הני איניש אצנעינהו ואי שקיל להו לית להו למרייהו סימנא בגווייהו לאו למימרא דלא איירי מתני' אלא בשאין בו סימן דבין ביש בו סימן בין באין בו סימן מיירי והיכא דאית בהו סימן אסור ליגע בהם מפני שגורם להטריח הבעלים והיכא דלית בהו סימן איכא טעמא רבה שגורם שיאבדו הבעלים ממונם וכי פריך ליהוי קשר סימן וליהוי מקום סימן לאו למימרא דאי הוה קשר או מקום סימן היה מותר ליטלם אלא משום דאיהו אמר עלה דמתני' דהיכא דלית בהו סימן איכא טעמא רבה כדי שלא יפסידו הבעלים מקשי ליה דהא מתני' בשיש בה סימן דקשר או מקום מיירי ואהדר ליה דמתניתין באין בה סימן נמי מיירי דלישנא דמקושרים משתמע בין קשר שיש בו סימן בין קשר שאין בו סימן דהיינו שמקושרים בכנפיהם ומיירי בין במקום סימן בין בשאינו סימן וכגון שמדדים. כך נ\"ל ליישב דעת רבינו: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא פירות מפוזרים וכו'.</b> כתב הטור [סימן רס\"ב] על זה ולא נהירא דבגמרא מוקי למתני' דמצא פירות הרי אלו שלו במכנשתא דביזרי שמדעת הונחו שם ונתייאשו הבעלים וכו' הא לאו הכי אסורים מפני שלא ידעו הבעלים שנפלו שיתייאשו מהם ודאי אם דרך נפילתן מוצא שם וידוע שנתייאשו בעלים מותרים אבל סתמא לא עכ\"ל. טעמו דכי אותבינן עליה דאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ממתני' דמצא פירות מפוזרים הרי אלו שלו שני במכנשתא דביזרי ואם כדברי רבינו טפי הוי עדיף לאוקמה בדאשכחינהו דרך נפילה. וי\"ל לדעת רבינו דהא דאקשינן אי דרך נפילה אפילו טובא נמי וכו' גם אליבא דאביי דהלכתא כוותיה מקשינן לה דכיון דיקירי מידע ידיע כדאמרינן בעיגולי דבילה והא דמותבינן לאביי ממתנית' ומתרצינן לה במכנשתא דביזרי היינו מקמי דידעינן טעמא דיקירי אבל בתר דידעינן מתני' בכל אנפי מיתוקמא כאביי וכ\"כ הרמב\"ן לדעת הרי\"ף וכ\"כ נמוקי יוסף: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא כריכות ברה\"י וכו'.</b> כתב ה\"ה מ\"ש במקצת ספרי הרב וכו'. ול\"נ שאפשר לומר שמ\"ש כאן אינו סימן מובהק היינו משום דאיכא למיחש שמא עברו בני אדם באותו רה\"י וגלגלוהו ממקומו אבל היכא דידוע שלא נתגלגל כגון שהוא מונח בצד הגדר הוי מקום סימן מובהק וכמ\"ש פרק י\"ג: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מצא עיגול ובתוכו חרס וכו'.</b> כתב הטור על זה איני יודע למה פסק כר' יהודה וא\"א הרא\"ש ז\"ל פסק כחכמים וכו' עכ\"ל. וכתב החכם המרשים דאפשר שטעם רבינו משום דאמר בגמרא דכ\"ע סימן הבא מאליו הוי סימן אלמא הלכתא היא אע\"ג דדנינן מיניה אי נמי משום דקי\"ל בחתיכות בשר כל שיש שינוי בחיתוכן חייב להכריז אע\"פ שלא נעשה בכוונה וה\"ל כסימן הבא מאליו עכ\"ל. ואין דבריו נכונים כלל שמ\"ש דמשום דאמרינן דכ\"ע סימן הבא מאליו הוי סימן אלמא הלכתא היא וכו' סברא הפוכה היא דכיון דבגמ' אמרינן גבי סימן העשוי לידרס לימא כתנאי וכו' סברוה דכ\"ע סימן הבא מאליו הוי סימן ובסימן העשוי לידרס קמפלגי ואמר רב זביד משמיה דרבא אי ס\"ד דקסבר ת\"ק סימן העשוי לידרס לא הוי סימן וכו' אלא הכא בסימן הבא מאליו קמפלגי הרי שנדחית סברת הסברוה בטענה והיאך אפשר לפסוק הלכתא כוותיה גם מ\"ש דמשום דקי\"ל בחתיכות בשר כל שיש שינוי בחיתוכן חייב להכריז וכו' אינו נראה דלא מיקרי סימן הבא מאליו אלא דבר שבודאי נעשה שלא בכוונה כגון ככר ובתוכו מעות עיגול ובתוכו חרס משא\"כ בחתוכא דבשרא המשונה דרובא דרובא הוא נעשה בכוונה [ומ\"ש שהרי\"ף פסק כר' יהודה לא נמצא בספרים שלנו שהרי\"ף פסק כן] אבל טעם מחלוקת רבינו והרא\"ש [תלוי בגירסת המשנה] שרבינו גורס אלו מציאות שלו וכו' מצא פירות מפוזרים הרי אלו שלו דברי ר\"מ ר' יהודה אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז וכו' וכיון דפלוגתא דר\"מ ור' יהודה היא הלכה כר' יהודה והרא\"ש לא גריס דברי ר\"מ אלא סתם מתני' היא והלכתא כוותה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המוצא מחטין וצנורות וכו'.</b> נ\"ל שמיירי שמצא אלו על גב אלו דאל\"כ דרך נפילה הם. ונראה שרבינו ז\"ל מפרש הא דתניא אימתי מותרים בזמן שמצאן אחד אחד אבל אם מצאן שנים שנים חייב להכריז לא ברבים איירי אלא מחט אחת או שתי מחטין קאמר ויש לתמוה על פירוש זה דהא בהדיא מפרש בגמרא מאי בדי שוכי וגם על דינו יש לתמוה אמאי במצא שנים חייב להכריז מ\"ש ממצא שני מטבעות דאפילו עשויין כמגדל אינו חייב להכריז: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוצא מעות בחנות וכו'.</b> כתב הטור על זה ואינו נראה כן מתוך הגמרא אלא הוא של החנוני וטעמא שדרך הבאים להחליף ליתן מעותיהם על השולחן משא\"כ בחנות שאין דרך הבאים לקנות ליתן חפציהם על התיבה. טעמו מדאמרינן בגמרא ניתני מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות וכו' אלמא בלישנא דמצא בחנות לא על גבי תיבה משמע ומשום דקשיא מ\"ש על גבי תיבה מעל גבי שולחן לכך כתב וטעמא שדרך הבאים להחליף ליתן מעותיהם על השולחן משא\"כ בחנות וכו' ול\"נ שטעמו של רבינו דכיון דמאי דאמרינן מאי איריא דתני בין הכסא לשולחני של שולחני ניתני על השולחן שייך נמי בחנו�� במאי איריא דתני בין תיבה לחנוני של חנוני ניתני ע\"ג תיבה לחנוני מדלא תני הכי משמע דעל גבי תיבה הרי הוא של מוצאו והא דקאמר א\"נ בשלחנות כדקתני רישא מצא בחנות הכי פירושו וא\"נ לא היה הכרח זה ה\"ל להכריח מדלא קתני מצא בשולחנות כדקתני מצא בחנות והיינו מפרשים דעל גבי שלחן לא הוי בכלל שלחנות והשתא דקתני לפני שלחני הוי שלחן בכלל ומ\"מ אע\"ג דקתני מצא בחנות הוי ע\"ג תיבה בכלל מדקתני סיפא בין תיבה לחנוני של חנוני ולא קתני על גבי תיבה נמצא דעל גבי תיבה ועל גבי שלחן דינם שוה אלא דלעיל גבי שלחן מכריעים מרישא ומסיפא דהרי אלו שלו ולע\"ג תיבה לא מכריעין ליה אלא מסיפא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצא מטמון וכו' ואם היה תוך הכותל מלא מהם חולקין.</b> כתב הרב המגיה x רחוק הוא שרבינו רוצה לומר על הבבא שלמעלה דמוכח בגמרא דאזלינן בתר קתא ושנציה אפילו היכא דמוכח בזה האחר הואיל וברייתא דתניא אם היה כותל ממולא מהם חולקים קאי על המשנה דמיירי באדרא ונסכיה. לכך נראה דט\"ס הוא וצ\"ל אחר הבבא של מטה דמחלק בלשונות של זהב בין חציו לחוץ לחציו לפנים. ועל זה קאי אם נמצא תוך הכותל מלאה עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך אם היה משכיר לאחרים וכו'.</b> כתב ה\"ה ומ\"ש ג' עכו\"ם כתב עליו הר\"א בגמ' מסקינן אפי' לג' ישראל והאמת דר\"נ הכי ס\"ל התם והלכתא כוותיה בדיני ואולי מפני שרבא חולק בההוא דר\"נ וכו'. ואני אומר שלא היה צריך ה\"ה להכריע דבר זה מדעתו ולכתבו בלשון אולי שהרי בפירוש כתב הרי\"ף ואוקמה רב מנשיא כר' יעקב בג' עכו\"ם ור\"נ אמר אפי' בג' ישראל ואזדא ר\"נ לטעמיה וכו' ורבא פליג עליה אפי' ג' חייב להכריז וכו' והלכתא כרבא דבתרא הוא עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            []
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל מציאה שאמרנו בה וכו' אבל אם ראה את המציאה אפילו נפל עליה וכו'.</b> כתב הרב המגיד משנה מפורשת פרק שנים אוחזין וכו' סתם נראה שהוא סומך על האוקימתא הראשונה וכו'. אין דברי הרב המגיד נראין בכאן דא\"כ לא ה\"ל לרבינו לכתוב אפי' נפל עליה ומדכתב לשון אפילו הדבר ברור דלא תפס כאוקימתא קמייתא: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שנים שראו גמל או חמור של מציאה וכו'.</b> כתב ה\"ה והכוונה שבגמל גופיה אם היו שני מנהיגים קנו שניהם וכו'. דעתו לומר שרבינו מפרש דכי אמרינן לערבינהו וליתנינהו שנים שהיו מושכים ומנהיגים בין בגמל בין בחמור היינו לומר דאי תנא הכי הוה משתמע דבין היו שניהם מושכים בגמל ובחמור ובין שניהם מנהיגים בגמל בין היה אחד מושך ואחד מנהיג בין בגמל בין בחמור קנו שניהם וכי מתרץ איכא חד צד דלא קני היינו לומר דנהי אם היו שניהם מושכים בגמל או בחמור וכן אם שניהם הנהיגו בגמל או בחמור קנו שניהם מיהו היכא דאחד משך ואחד הנהיג חד קני וחד לא קני איכא דאמרי מושך בחמור כלומר שאם אחד משך ואחד הנהיג החמור מנהיג קני מושך לא קני אבל בגמל אפי' אחד מושך ואחד מנהיג קנו שניהם איכא דאמרי הנהגה בגמל כלומר שאם אחד משך ואחד הנהיג הגמל מושך קני מנהיג לא קני אבל בחמור אפי' אחד מושך ואחד מנהיג קנו שניהם ופסק כלישנא בתרא. ויש לתמוה למה לא כתב רבינו בפ\"ב דמכירה שהבהמה נקנית בהנהגה ודוחק לומר שרבינו מחלק לומר דהנהגה קני דוקא במציאה והפקר דמנא ליה הא. ושמא י\"ל שסמך על מ\"ש פה ויותר נראה לומר שמ\"ש בפ\"ב מהל' מכירה או הכישה במקל ורצה לפניו הי��נו הנהגה: \n",
+                "<b>כתב</b> הר\"ן דלהרי\"ף רכוב לחודיה קני ורכוב ומנהיג יחלוקו כסתמא דמתני' וכ\"נ מדברי הרמב\"ם פי\"ז מהל' גזילה עכ\"ל. וגם ה\"ה כתב פה שרבינו סובר כהרי\"ף דרכוב קני אפי' אינו מנהיג ברגליו. ונראה שהבינו כן בדברי רבינו מדנקט רוכב סתם משמע אפי' אינו מנהיג ובפ\"ב מהל' מכירה כתב בהדיא כיצד קונים את הבהמה במשיכה אצ\"ל אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו ויש מקום לבעל דין לחלוק דוהלכה בו שכתב בפ\"ב מהל' מכירה היינו ע\"י שהנהיגה ברגליו ומ\"ש פה היה אחד רוכב היינו במנהיג ברגליו וסמך על מ\"ש בפ\"ב מהל' מכירה. ונראה שאפי' לדעת הר\"ן וה\"ה בדברי רבינו רוכב לא קנה אא\"כ הלכה כמ\"ש בפ\"ב מהל' מכירה והלכה ומיהו בעקירת יד ורגל סגי שכך כתב אין צ\"ל אם משכה והלכה בו שקנה אלא אפילו שקרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה וקרא לה ובאה לא חשיב כמו רכב עליה דהא בלשון אפילו קאמר לה וכיון דבקרא לה ובאה כיון שעקרה יד ורגל קנה כ\"ש ברכב: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חצירו של אדם קונה לו וכו'.</b> כתב ה\"ה ופירוש דבעינן תרתי בחצר שאינה משתמרת וכו' ול\"נ דאלימא קניית הד' אמות טפי מפני שהוא יכול לנטות עצמו וליטלה וכן עיקר עכ\"ל. ול\"נ טעם אחר דארבע אמות שאני דכיון דמשום דלא אתי לאינצויי תקינו רבנן דליקני לא ראו לחלק בין אמר ללא אמר דא\"כ אכתי הוו אתו לאינצויי: \n",
+                "<b>כתב</b> נימוקי יוסף על מתניתין דאמר זכתה לי שדי כתב הרנב\"ר דדוקא דאמר הכי כיון דצבי וגוזלות הללו מהלכים הם כל שהוא מתעורר לקנותם משתמרים לו דאי רץ אחריהם [מגיעם] כדאיתא בגמרא ואם לא אפי' עומד בצד שדהו אינה משתמרת לו ואינו דומה ליד דידו משתמרת וזו אינה משתמרת וכך הם דברי הרמב\"ם בפרק י\"ז מהלכות גזילה. מה שכתב שכך הם דברי הרמב\"ם אינו מחוור שהרי לטעמו של הר\"ן דוקא בהני שהם מהלכים הוא דבעי דלימא זכתה לי שדי אבל במציאה שאינה מהלכת כלל אפילו לא אמר הכי קני ואילו לדברי רבינו אפילו במציאה שאינה מהלכת צריך שיאמר זכתה לי שדי שהרי סתם וכתב ואם נפלה שם מציאה הרי היא של בעל החצר ועל זה כתב שאם לא אמר זכתה לי שדי כל הקודם זכה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב ה\"ה קטנה יש לה חצר וכו'.</b> דין קטן וקטנה מפורשים הם וכו'. \n",
+                "<b>ומ\"ש וארבע אמות של אדם כחצירו לענין מציאה.</b> אפשר שרמז בזה למה שכתבו הראשונים שאין ד\"א קונות כל זמן שיש בה דעת אחרת מקנה וכו'. תמהני על ה\"ה שהרי רבינו בפ\"ד מהלכות זכיה כתב שארבע אמות קונות לענין מתנה: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מציאת בנו ובתו וכו' ומציאת בתו הנערה אע\"פ שאינה סומכת על שולחנו.</b> בפרק נערה שנתפתתה אהא דתנן האב זכאי בבתו במציאתה יהיב טעמא בגמ' (דף מ\"ז) משום איבה ופירש\"י משום איבה דכיון דאינו חייב במזונותיה אי אמרת מציאתה שלה איכא איבה ולא זיין לה תו, וכתבו התוספות ולר\"י נראה איבה דמציאתה היינו שלא יקדשנה למנוול ומוכה שחין והא דאמרינן גבי מציאת בנו ובתו הקטנים לא קטן קטן ממש אלא גדול וסומך על שלחן אביו קטן הוא היינו דוקא בקטן אבל בקטנה אפי' אינה סמוכה על שלחן אביה הויא מציאה לאב משום איבה שלא יקדשנה למנוול ומוכה שחין עכ\"ל. ודברי רבינו כדברי ר\"י: \n",
+                "<b>ומ\"ש ואפי' היתה מכורה אמה.</b> בפ\"ק דמציעא (דף י\"ב:) גבי הא דתנן מציאת עבדו ושפחתו העברים הרי אלו שלהם האי שפחה היכי דמיא אי דאייתי שתי שערות מאי בעיא גביה ואי דלא אייתי שתי שערות אי איתיה לאבוה דאבוה הוא לעולם דאיתיה לאב ומאי הרי הן שלהן לאפוקי דרבה ופירש\"י לאפוקי שאינו של רבה אלא של אביה וקרי ליה שלהן משום דאב מינה קזכי: \n",
+                "<b>סליקו הלכות גזלה ואבדה בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Theft/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Theft",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות גניבה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן שגנב וכו'. </b> פירוש מחזירים לו לבעל הגניבה דבר הגנוב ממנו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מסר שורו לשנים וטענו טענת גנב וכו'. </b> כתב הטור וז\"ל כתב הרמב\"ם הפקיר שורו לשנים וטענו נגנב ונשבעו שניהם והודה האחד ועל השני באו עדים בין שניהם משלמין את הקרן ובכפל מבעיא לן ולא איפשיטא לפיכך אין מחייבין אותו ואם תפס לא מפקינן מיניה, ואין נראה כן בגמרא אלא כפל פשיטא דמשלם אותו שבאו עליו עדים ובחומש מבעיא עכ\"ל. והנה דין זה בפ' הגוזל עצים (דף ק\"ח) חומש וכפילא בתרי גברי מאי היכי דמי כגון שמסר שורו לשני בני אדם וטענו בו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מאי מי אמרינן בחד גברא קפיד רחמנא דלא משלם חומשא וכפילא האי נשלם כפילא והאי נשלם חומשא כלומר דקי\"ל דאין חומש בהודה מפי עצמו ואין כפל אלא בבאו עליו עדים או דילמא עילויה חד ממונא קפיד רחמנא דלא נשלם עליה חומשא וכפילא [וה\"נ חד ממונא הוא] תיקו. ומפרש רבינו דקרן פשיטא לן דמשלמים בין תרווייהו וחומש נמי פשיטא לן דמשלם אותו שהודה ולא מבעיא לן אלא אם זה שבאו עליו עדים משלם חומש ועלה בתיקו ולפיכך פסק רבינו שאם תפס אין מוציאין מידו ומ\"ש הטור ואינו נראה כן בגמרא הוא מדאיתא התם לעיל מההיא [בעי] רמי בר חמא ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש או דילמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש ופירש\"י בעי רמי בר חמא דקי\"ל בפרק מרובה ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה אין מוסיף חומש עכ\"ל. ומשמע דבעיא דרבינא נמי בכה\"ג היא דכפל פשיטא ליה דמשלם אותו שבאו עליו עדים ולא מבעיא לן אלא אם משלם חומש אותו שהודה משום דממון דאיכא כפל בהדיה אין מוסיף חומש או דילמא ה\"מ בחד גברא אבל בתרי גברי חד משלם כפל וחד משלם חומש ש\"ד. ורבינו אפשר שסובר דאע\"ג דבעיא דרמי בר חמא בהאי גוונא היא בעיא דרבינא הויא בגוונא אחרינא אלא דאכתי קשיא לי דכיון דבעיא דרמי איפשיטא דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש א\"כ בבעיא דרבינא היאך אפשר לומר דפשיטא לן דמשלם חומש ולא מספקא לן אלא אם משלם כפל דהא כפל מוציא מידי חומש שמענו בבעיא דרמי בר חמא אבל חומש מידי כפל לא שמענו וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שומר שגנב מרשותו וכו'. </b> כתב ה\"ה וז\"ל כתב הראב\"ד זה אינו כלום וכו' עד סוף דבר איני יודע טענה לרבינו עכ\"ל. ול\"נ שדעת רבינו דטוען טענת גנב היינו כשמניח הפקדון במקומו וטוען שנגנב כולו והכא שאני שמכלל מה שהופקד אצלו לקח קצת בדרך גניבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתיאשו הבעלים מן הגניבה וכו'. </b> כתב הטור וז\"ל כתב הרמב\"ם ז\"ל נתייאשו הבעלים מהגניבה קנאו הלוקח בשינוי רשות ויאוש ואינו מחזיר הגניבה עצמו לבעלים אלא נותן להם דמיו מפני תקנת השוק אם לא היה המוכר גנב מפורסם ואם לקח מגנב מפו��סם אז אינו נותן ללוקח כלום וצריך להחזיר לו הכלי בלא דמים עכ\"ל. ואני אומר שספר מוטעה נזדמן לו לטור בדברי רבינו דהיאך כתב נותן להם דמיו אם לא היה המוכר גנב מפורסם דמאחר דאינו מפורסם אין ללוקח ליתן כלום דכשלא נתייאשו הבעלים אמרו דמחזיר הגניבה ונוטל דמים מבעה\"ב מפני תקנת השוק והיכא דנתייאשו הבעלים דאינו צריך להחזיר הגניבה עצמה אי אמרת שיתן דמים בטלת תקנת השוק ועוד שנמצא חומר בנתייאשו מבלא נתייאשו דבלא נתייאשו אין לוקח מפסיד כלום ובנתייאשו הוא מפסיד דמי הגניבה שמשלם לבעה\"ב וכן מ\"ש ואם לקח מגנב מפורסם אינו נותן ללוקח כלום אין לו הבנה כלל דמדקתני אינו נותן ללוקח כלום משמע דבגנב שאינו מפורסם נותנים הבעלים שום דבר ללוקח והא ליתא דכיון דבנתייאשו מיירי אין הלוקח צריך להחזיר הגניבה לבעלים וא\"כ מה יתנו לו ועוד מה זה שכתב וצריך להחזיר לו הכלי בלא דמים דכיון שיש כאן שינוי רשות ויאוש קנה ואמאי צריך להחזיר לו הכלי אפילו קנה מגנב מפורסם. ונראה שהנוסחא שנזדמנה לטור היא שנזדמנה להראב\"ד ולכן כתב עליה כל זה אין לו שורש וענף והוא שיבוש המעתיק עכ\"ל. וכבר כתב ה\"ה שהנוסחא הבדוקה היא נותן דמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים אם לא היה זה הגנב מפורסם וכך היא גירסת ספרינו והשתא אתי שפיר דכיון דאיכא יאוש ושינוי רשות ודאי קנה מיהו אם קנה מגנב מפורסם אע\"פ שקנה לענין שאינו צריך להחזיר הכלי דמים מיהא צריך להחזיר ואם קנה מגנב שאינו מפורסם מן הדין היה צריך להחזיר לו דמים אלא שמפני תקנת השוק אפילו דמים אינו צריך להחזיר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משכן הגניבה בין שמשכנה ביתר על דמיה וכו'. </b> כתב ה\"ה על דברי הראב\"ד ובאמת שבגמרא לא הוזכר וכו' עד ויש לחלק. ול\"נ דיותר נכון לומר דטעמא דרבינו דכיון דאין דרך להלוות על המשכון שוה בשוה ואפ\"ה אסיקנא דעשו בו תקנת השוק א\"כ הוא הדין להלוות עליו יותר משיווין וטעמא דמילתא משום דאית לן למימר דמשכון לזכרון דברים נקטיה ולא דמי לדין שכתב בסמוך היה נושה בגנב מאה זוז דהכא שאני שלא הוציא מעות מידו עד שהביא לו המשכון גלי דעתיה שכל סמך שלו אינו אלא המשכון: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה נושה בגנב מאה זוז וכו'. </b> כתב הרב המגיד ודוקא בשלא פירש וכו' ובכי הא מי שהחפץ בידו נאמן בשבועה עכ\"ל. איני יודע מה מקום לשבועה כאן שמאחר שאין הלה טוענו ברי אין כאן אלא חרם סתם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו וכו'.  </b> דברי רבינו מבוארים שהוא מפרש דכי אמר רבא אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו לא צריך לאהדורי עליה כולי האי היינו לומר שא\"צ שום תנאי מהתנאים האמורים דאפילו לא באו בני אדם בתוך ביתו כלל מאחר שאינו עשוי למכור כליו ועדים מכירים שאלו הם כליו ביצא לו שם גניבה סגי דרגלים לדבר שלא מכרם אלא נגנבו ממנו וכדמסיק רב אשי הרי יצא לו שם גניבה בעיר דביצא לו שם גניבה בלחוד סגי אפילו לא באו בני אדם בתוך ביתו וכו' ולא כדפירש\"י דמאי דקאמר לא צריך לאהדורי לא קאי אלא לתנאי דספר פלוני ופלוני הם דמשמע מדבריו שאין חילוק בין בעל הבית העשוי למכור כליו לשאינו עשוי למכור אלא לתנאי זה אבל כל שאר התנאים צריכים הם בשאינו עשוי למכור כשם שהם צריכים בעשוי למכור. ולפי פירוש רבינו אתיא מתני' כפשטא דסתם ותני יצא לו שם גניבה בעיר בלי שום תנאי משום דמיירי בשאינו עשוי למכור כליו. וכ\"כ בפירוש המשנה וז\"ל זה הדין כשיהיה האיש ההוא אינו ידוע למכור אותם דברים שטוען שנגנבו לו ויצא לו שם גניבה בעיר וא\"צ שנבאר שצריך ב' עדים שיעידו שאלו הכלים היו שלו ושאלו הספרים שלו היו לפי שזה מבואר אבל אם דרכו שימכור כליו וספריו לא ידונו לו זה הדין אלא אם לנו עמו בני אדם ומצאו בבקר קירו חתור ואותם אנשים שלנו בביתו יצאו על אותו המחתרת וכליו וספריו של בעל הבית בידיהם באותה שעה ידונו לו זה הדין עכ\"ל. וא\"ת וכי אקשינן מתני' והלא יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי ליחוש דילמא זבנינהו וכו' היכי אהדר ליה כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' דהא הנהו תנאים לא צריכי אלא בעשוי למכור כליו והכי ה\"ל לאהדורי הב\"ע בבעה\"ב שאינו עשוי למכור כליו. וי\"ל דבעי לגלויי ליה דאפילו בעשוי למכור כליו משכחת לה דישבע כמה הוציא ויטול וכיון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' ובתר הכי גלי ליה דה\"מ בעשוי למכור אבל בשאינו עשוי למכור לא חיישינן דילמא זבנינהו. ועי\"ל דמתני' בכל גוונא מיירי בין בבעה\"ב העשוי למכור בין בשאינו עשוי אלא דבעשוי למכור הוי יצא לו שם גניבה בכל הנך תנאים שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' ובשאינו עשוי למכור הוי יצא לו שם גניבה יציאת שם גניבה בעלמא וא\"צ לתנאים אחרים ומשום הכי כי אקשי ליה ליחוש דילמא זבנינהו לא בעא לאהדורי ליה הב\"ע בשאינו עשוי למכור כליו משום דמתני' בכל גוונא מיתניא בין בעשוי למכור בין בשאינו עשוי למכור ולהכי אהדר ליה כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכי היכי דלא ליטעי למימר דלעולם צריך הנך תנאים דבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' אתא רבא ואמר דע\"כ לא צריך לאוקומי מתני' בכל הנך אלא משום בעל הבית העשוי למכור דאילו בשאינו עשוי למכור אתיא מתניתין כפשטא בלא שום תנאי ולהיותו מפרש כן כתב בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעיר ומכיר כליו וספריו ביד אחרים אם באו עדים שזה כליו של זה ישבע זה וכו' ויחזיר לו כליו, לומר דבאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעלמא סגי וא\"צ לבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו וכו' ואם באו עדים שהן כליו של זה אע\"פ שלא נזכר בגמרא הוא מבואר מעצמו שאם אין עדים שזה היו כליו של זה קודם שיצא לו שם גניבה כי יצא לו שם גניבה מאי הוי דילמא מעולם לא היו כלים אלו שלו. והטור כתב וז\"ל המכיר כליו וספריו ביד אחר והוא אינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעיר כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ובלילה עמד וצווח כלי נגנבו ועדים ראו אותם בני אדם שחתרו להם בקיר וכו' כתב הרמב\"ם כשאינו עשוי למכור כליו אם יבואו עדים שהן כליו של זה ישבע הלוקח בנקיטת חפץ בכמה לקחו ויטול מהבעל ויחזיר לו כליו ע\"כ. ור\"ל כיון שעדים מכירים שהם כליו א\"צ שיעידו שראו אותם האנשים שחתרו ויצאו וחבילות על כתפיהם והכי מסתברא עכ\"ל. ויש לתמוה על דבריו שכתב על דברי רבינו ור\"ל כיון שהעדים מכירים שהם כליו א\"צ שיעידו שראו אותם האנשים שחתרו ויצאו וכו' שנראה מדבריו שאין זה סותר למ\"ש תחלה והסתירה מבוארת שתחלת דבריו הם ע\"פ פירש\"י דכי אמרינן אבל בשאינו עשוי למכור לא צריך לאהדורי עליה כולי האי לא קאי אלא לומר דלא צריך דנימא פלוני ופלוני וכו' אבל כל שאר תנאים צריך ואילו לרבינו א\"צ שום תנאי כמו שנתבאר. ויש לתמוה * על ה\"ה שקיצר וכתב על דברי רבינו זה מבואר שם בגמרא והיה ראוי לו לכתוב פירוש הסוגיא לדעתו כיון שהוא מוחלק מפירש\"י כמו שנתבאר. וכתב עוד הטור כתב עוד (הרמב\"��)  שאם הם כלים העשויים להשאיל ולהשכיר אפילו לא יצא לו שם גניבה בעיר נאמן וישבע המחזיק בהם כמה הוציא ויטול ויחזיר לזה כליו עכ\"ל. ומ\"ש בשם רבינו אפילו לא יצא לו שם גניבה בעיר טעות הוא שהרי מבואר בלשון רבינו דאיצא לו שם גניבה בעיר שכתב ברישא קאי וכן פירשו דבריו הראב\"ד וה\"ה ז\"ל: * (עיין בב\"י סי' שנז כי שם מיישב תמיהתו על הרב המגיד):   ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל דבר שחזקתו שהוא גנוב וכו' וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב וכו'. </b> כתב ה\"ה ויש תימה קצת בלשון הרב וכו'. ויש לתמוה על דברי ה\"ה דהא ודאי אין זו ענין לההיא דרב דהתם ליהנות מן הגזלן אסור עד שיהא רוב ממון שלו והכא לקנות מאדם שאינו מוחזק בגזלן אלא שאותו דבר שקונה ממנו יש לחוש שהוא גנוב וזה מבואר וכבר נזכר זה בסוף דברי רבינו פ\"ה מהל' גזילה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר לקחת מן האריס וכו'. </b> בפרק אלו מציאות (ב\"מ דף כ\"ב) אמימר ומר זוטרא ורב אשי איקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורמוני ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלו מר זוטרא לא אכל וכתב הרא\"ש (דף קל\"ד ע\"ב) אמימר ורב אשי אכלו אע\"ג דלא ידע מרי בר איסק במאי דיהיב להו [ויאוש שלא מדעת הוי] מ\"מ היו סומכים על זה דאריסא מחלקו יהיב להו ויתן לבעלים אחרים כנגדן מר זוטרא לא אכל כיון דמן השותפות קודם החלוקה יהיב להו בלא דעת בעלים לא מצי למיכל עכ\"ל. וכיון דאמימר ורב אשי עבוד עובדא הלכתא כוותייהו דרבים נינהו ועוד דרב אשי מריה דגמרא הוא וכוותיה נקטינן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סלע שנפגמה וכו' אלא או ישחוק וכו'. </b> לפי דברי ה\"ה הול\"ל או יפגמנה באמצע. ורש\"י פירש שהרמאי יקוץ אותה סביב עד שיוציא הנקב ויוציאנה בשקל ולפי זה מ\"ש רבינו ויעשנה משקל צריך לומר שהשי\"ן [משקל] נקודה בסגו\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום וכו'.  </b> כתב ה\"ה פסק דלא כרשב\"ג. ויש לתמוה למה דהא קי\"ל כל מקום ששנה ר' שמעון בן גמליאל הלכה כמותו: [ועי' בב\"י ח\"מ סי' רל\"א וב\"ח ודרישה ישוב על זה וע\"ע בתויו\"ט]: ",
+                "<b>סליקו הלכות גניבה בס\"ד </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Nezikim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Theft/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Theft",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Theft",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן שגנב וכו'. </b> פירוש מחזירים לו לבעל הגניבה דבר הגנוב ממנו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מסר שורו לשנים וטענו טענת גנב וכו'. </b> כתב הטור וז\"ל כתב הרמב\"ם הפקיר שורו לשנים וטענו נגנב ונשבעו שניהם והודה האחד ועל השני באו עדים בין שניהם משלמין את הקרן ובכפל מבעיא לן ולא איפשיטא לפיכך אין מחייבין אותו ואם תפס לא מפקינן מיניה, ואין נראה כן בגמרא אלא כפל פשיטא דמשלם אותו שבאו עליו עדים ובחומש מבעיא עכ\"ל. והנה דין זה בפ' הגוזל עצים (דף ק\"ח) חומש וכפילא בתרי גברי מאי היכי דמי כגון שמסר שורו לשני בני אדם וטענו בו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מאי מי אמרינן בחד גברא קפיד רחמנא דלא משלם חומשא וכפילא האי נשלם כפילא והאי נשלם חומשא כלומר דקי\"ל דאין חומש בהודה מפי עצמו ואין כפל אלא בבאו עליו עדים או דילמא עילויה חד ממונא קפיד רחמנא דלא נשלם עליה חומשא וכפילא [וה\"נ חד ממונא הוא] תיקו. ומפרש רבינו דקרן פשיטא לן דמשלמים בין תרווייהו וחומש נמי פשיטא לן דמשלם אותו שהודה ולא מבעיא לן אלא אם זה שבאו עליו עדים משלם חומש ועלה בתיקו ולפיכך פסק רבינו שאם תפס אין מוציאין מידו ומ\"ש הטור ואינו נראה כן בגמרא הוא מדאיתא התם לעיל מההיא [בעי] רמי בר חמא ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש או דילמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש ופירש\"י בעי רמי בר חמא דקי\"ל בפרק מרובה ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה אין מוסיף חומש עכ\"ל. ומשמע דבעיא דרבינא נמי בכה\"ג היא דכפל פשיטא ליה דמשלם אותו שבאו עליו עדים ולא מבעיא לן אלא אם משלם חומש אותו שהודה משום דממון דאיכא כפל בהדיה אין מוסיף חומש או דילמא ה\"מ בחד גברא אבל בתרי גברי חד משלם כפל וחד משלם חומש ש\"ד. ורבינו אפשר שסובר דאע\"ג דבעיא דרמי בר חמא בהאי גוונא היא בעיא דרבינא הויא בגוונא אחרינא אלא דאכתי קשיא לי דכיון דבעיא דרמי איפשיטא דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש א\"כ בבעיא דרבינא היאך אפשר לומר דפשיטא לן דמשלם חומש ולא מספקא לן אלא אם משלם כפל דהא כפל מוציא מידי חומש שמענו בבעיא דרמי בר חמא אבל חומש מידי כפל לא שמענו וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שומר שגנב מרשותו וכו'. </b> כתב ה\"ה וז\"ל כתב הראב\"ד זה אינו כלום וכו' עד סוף דבר איני יודע טענה לרבינו עכ\"ל. ול\"נ שדעת רבינו דטוען טענת גנב היינו כשמניח הפקדון במקומו וטוען שנגנב כולו והכא שאני שמכלל מה שהופקד אצלו לקח קצת בדרך גניבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתיאשו הבעלים מן הגניבה וכו'. </b> כתב הטור וז\"ל כתב הרמב\"ם ז\"ל נתייאשו הבעלים מהגניבה קנאו הלוקח בשינוי רשות ויאוש ואינו מחזיר הגניבה עצמו לבעלים אלא נותן להם דמיו מפני תקנת השוק אם לא היה המוכר גנב מפורסם ואם לקח מגנב מפורסם אז אינו נותן ללוקח כלום וצריך להחזיר לו הכלי בלא דמים עכ\"ל. ואני אומר שספר מוטעה נזדמן לו לטור בדברי רבינו דהיאך כתב נותן להם דמיו אם לא היה המוכר גנב מפורסם דמאחר דאינו מפורסם אין ללוקח ליתן כלום דכשל�� נתייאשו הבעלים אמרו דמחזיר הגניבה ונוטל דמים מבעה\"ב מפני תקנת השוק והיכא דנתייאשו הבעלים דאינו צריך להחזיר הגניבה עצמה אי אמרת שיתן דמים בטלת תקנת השוק ועוד שנמצא חומר בנתייאשו מבלא נתייאשו דבלא נתייאשו אין לוקח מפסיד כלום ובנתייאשו הוא מפסיד דמי הגניבה שמשלם לבעה\"ב וכן מ\"ש ואם לקח מגנב מפורסם אינו נותן ללוקח כלום אין לו הבנה כלל דמדקתני אינו נותן ללוקח כלום משמע דבגנב שאינו מפורסם נותנים הבעלים שום דבר ללוקח והא ליתא דכיון דבנתייאשו מיירי אין הלוקח צריך להחזיר הגניבה לבעלים וא\"כ מה יתנו לו ועוד מה זה שכתב וצריך להחזיר לו הכלי בלא דמים דכיון שיש כאן שינוי רשות ויאוש קנה ואמאי צריך להחזיר לו הכלי אפילו קנה מגנב מפורסם. ונראה שהנוסחא שנזדמנה לטור היא שנזדמנה להראב\"ד ולכן כתב עליה כל זה אין לו שורש וענף והוא שיבוש המעתיק עכ\"ל. וכבר כתב ה\"ה שהנוסחא הבדוקה היא נותן דמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים אם לא היה זה הגנב מפורסם וכך היא גירסת ספרינו והשתא אתי שפיר דכיון דאיכא יאוש ושינוי רשות ודאי קנה מיהו אם קנה מגנב מפורסם אע\"פ שקנה לענין שאינו צריך להחזיר הכלי דמים מיהא צריך להחזיר ואם קנה מגנב שאינו מפורסם מן הדין היה צריך להחזיר לו דמים אלא שמפני תקנת השוק אפילו דמים אינו צריך להחזיר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משכן הגניבה בין שמשכנה ביתר על דמיה וכו'. </b> כתב ה\"ה על דברי הראב\"ד ובאמת שבגמרא לא הוזכר וכו' עד ויש לחלק. ול\"נ דיותר נכון לומר דטעמא דרבינו דכיון דאין דרך להלוות על המשכון שוה בשוה ואפ\"ה אסיקנא דעשו בו תקנת השוק א\"כ הוא הדין להלוות עליו יותר משיווין וטעמא דמילתא משום דאית לן למימר דמשכון לזכרון דברים נקטיה ולא דמי לדין שכתב בסמוך היה נושה בגנב מאה זוז דהכא שאני שלא הוציא מעות מידו עד שהביא לו המשכון גלי דעתיה שכל סמך שלו אינו אלא המשכון: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה נושה בגנב מאה זוז וכו'. </b> כתב הרב המגיד ודוקא בשלא פירש וכו' ובכי הא מי שהחפץ בידו נאמן בשבועה עכ\"ל. איני יודע מה מקום לשבועה כאן שמאחר שאין הלה טוענו ברי אין כאן אלא חרם סתם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו וכו'.  </b> דברי רבינו מבוארים שהוא מפרש דכי אמר רבא אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו לא צריך לאהדורי עליה כולי האי היינו לומר שא\"צ שום תנאי מהתנאים האמורים דאפילו לא באו בני אדם בתוך ביתו כלל מאחר שאינו עשוי למכור כליו ועדים מכירים שאלו הם כליו ביצא לו שם גניבה סגי דרגלים לדבר שלא מכרם אלא נגנבו ממנו וכדמסיק רב אשי הרי יצא לו שם גניבה בעיר דביצא לו שם גניבה בלחוד סגי אפילו לא באו בני אדם בתוך ביתו וכו' ולא כדפירש\"י דמאי דקאמר לא צריך לאהדורי לא קאי אלא לתנאי דספר פלוני ופלוני הם דמשמע מדבריו שאין חילוק בין בעל הבית העשוי למכור כליו לשאינו עשוי למכור אלא לתנאי זה אבל כל שאר התנאים צריכים הם בשאינו עשוי למכור כשם שהם צריכים בעשוי למכור. ולפי פירוש רבינו אתיא מתני' כפשטא דסתם ותני יצא לו שם גניבה בעיר בלי שום תנאי משום דמיירי בשאינו עשוי למכור כליו. וכ\"כ בפירוש המשנה וז\"ל זה הדין כשיהיה האיש ההוא אינו ידוע למכור אותם דברים שטוען שנגנבו לו ויצא לו שם גניבה בעיר וא\"צ שנבאר שצריך ב' עדים שיעידו שאלו הכלים היו שלו ושאלו הספרים שלו היו ��פי שזה מבואר אבל אם דרכו שימכור כליו וספריו לא ידונו לו זה הדין אלא אם לנו עמו בני אדם ומצאו בבקר קירו חתור ואותם אנשים שלנו בביתו יצאו על אותו המחתרת וכליו וספריו של בעל הבית בידיהם באותה שעה ידונו לו זה הדין עכ\"ל. וא\"ת וכי אקשינן מתני' והלא יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי ליחוש דילמא זבנינהו וכו' היכי אהדר ליה כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' דהא הנהו תנאים לא צריכי אלא בעשוי למכור כליו והכי ה\"ל לאהדורי הב\"ע בבעה\"ב שאינו עשוי למכור כליו. וי\"ל דבעי לגלויי ליה דאפילו בעשוי למכור כליו משכחת לה דישבע כמה הוציא ויטול וכיון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' ובתר הכי גלי ליה דה\"מ בעשוי למכור אבל בשאינו עשוי למכור לא חיישינן דילמא זבנינהו. ועי\"ל דמתני' בכל גוונא מיירי בין בבעה\"ב העשוי למכור בין בשאינו עשוי אלא דבעשוי למכור הוי יצא לו שם גניבה בכל הנך תנאים שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' ובשאינו עשוי למכור הוי יצא לו שם גניבה יציאת שם גניבה בעלמא וא\"צ לתנאים אחרים ומשום הכי כי אקשי ליה ליחוש דילמא זבנינהו לא בעא לאהדורי ליה הב\"ע בשאינו עשוי למכור כליו משום דמתני' בכל גוונא מיתניא בין בעשוי למכור בין בשאינו עשוי למכור ולהכי אהדר ליה כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכי היכי דלא ליטעי למימר דלעולם צריך הנך תנאים דבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' אתא רבא ואמר דע\"כ לא צריך לאוקומי מתני' בכל הנך אלא משום בעל הבית העשוי למכור דאילו בשאינו עשוי למכור אתיא מתניתין כפשטא בלא שום תנאי ולהיותו מפרש כן כתב בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעיר ומכיר כליו וספריו ביד אחרים אם באו עדים שזה כליו של זה ישבע זה וכו' ויחזיר לו כליו, לומר דבאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעלמא סגי וא\"צ לבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו וכו' ואם באו עדים שהן כליו של זה אע\"פ שלא נזכר בגמרא הוא מבואר מעצמו שאם אין עדים שזה היו כליו של זה קודם שיצא לו שם גניבה כי יצא לו שם גניבה מאי הוי דילמא מעולם לא היו כלים אלו שלו. והטור כתב וז\"ל המכיר כליו וספריו ביד אחר והוא אינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעיר כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ובלילה עמד וצווח כלי נגנבו ועדים ראו אותם בני אדם שחתרו להם בקיר וכו' כתב הרמב\"ם כשאינו עשוי למכור כליו אם יבואו עדים שהן כליו של זה ישבע הלוקח בנקיטת חפץ בכמה לקחו ויטול מהבעל ויחזיר לו כליו ע\"כ. ור\"ל כיון שעדים מכירים שהם כליו א\"צ שיעידו שראו אותם האנשים שחתרו ויצאו וחבילות על כתפיהם והכי מסתברא עכ\"ל. ויש לתמוה על דבריו שכתב על דברי רבינו ור\"ל כיון שהעדים מכירים שהם כליו א\"צ שיעידו שראו אותם האנשים שחתרו ויצאו וכו' שנראה מדבריו שאין זה סותר למ\"ש תחלה והסתירה מבוארת שתחלת דבריו הם ע\"פ פירש\"י דכי אמרינן אבל בשאינו עשוי למכור לא צריך לאהדורי עליה כולי האי לא קאי אלא לומר דלא צריך דנימא פלוני ופלוני וכו' אבל כל שאר תנאים צריך ואילו לרבינו א\"צ שום תנאי כמו שנתבאר. ויש לתמוה * על ה\"ה שקיצר וכתב על דברי רבינו זה מבואר שם בגמרא והיה ראוי לו לכתוב פירוש הסוגיא לדעתו כיון שהוא מוחלק מפירש\"י כמו שנתבאר. וכתב עוד הטור כתב עוד (הרמב\"ם)  שאם הם כלים העשויים להשאיל ולהשכיר אפילו לא יצא לו שם גניבה בעיר נאמן וישבע המחזיק בהם כמה הוציא ויטול ויחזיר לזה כליו עכ\"ל. ומ\"ש בשם רבינו אפילו לא יצא לו שם גניבה בעיר טעות הוא שהרי מבואר בלשון רבינו דאיצא לו שם גניבה בעיר שכתב ברישא קאי וכן פירשו דבריו הראב\"ד וה\"ה ז\"ל: * (עיין בב\"י סי' שנז כי שם מיישב תמיהתו על הרב המגיד):   ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל דבר שחזקתו שהוא גנוב וכו' וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב וכו'. </b> כתב ה\"ה ויש תימה קצת בלשון הרב וכו'. ויש לתמוה על דברי ה\"ה דהא ודאי אין זו ענין לההיא דרב דהתם ליהנות מן הגזלן אסור עד שיהא רוב ממון שלו והכא לקנות מאדם שאינו מוחזק בגזלן אלא שאותו דבר שקונה ממנו יש לחוש שהוא גנוב וזה מבואר וכבר נזכר זה בסוף דברי רבינו פ\"ה מהל' גזילה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ומותר לקחת מן האריס וכו'. </b> בפרק אלו מציאות (ב\"מ דף כ\"ב) אמימר ומר זוטרא ורב אשי איקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורמוני ושדא קמייהו אמימר ורב אשי אכלו מר זוטרא לא אכל וכתב הרא\"ש (דף קל\"ד ע\"ב) אמימר ורב אשי אכלו אע\"ג דלא ידע מרי בר איסק במאי דיהיב להו [ויאוש שלא מדעת הוי] מ\"מ היו סומכים על זה דאריסא מחלקו יהיב להו ויתן לבעלים אחרים כנגדן מר זוטרא לא אכל כיון דמן השותפות קודם החלוקה יהיב להו בלא דעת בעלים לא מצי למיכל עכ\"ל. וכיון דאמימר ורב אשי עבוד עובדא הלכתא כוותייהו דרבים נינהו ועוד דרב אשי מריה דגמרא הוא וכוותיה נקטינן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סלע שנפגמה וכו' אלא או ישחוק וכו'. </b> לפי דברי ה\"ה הול\"ל או יפגמנה באמצע. ורש\"י פירש שהרמאי יקוץ אותה סביב עד שיוציא הנקב ויוציאנה בשקל ולפי זה מ\"ש רבינו ויעשנה משקל צריך לומר שהשי\"ן [משקל] נקודה בסגו\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום וכו'.  </b> כתב ה\"ה פסק דלא כרשב\"ג. ויש לתמוה למה דהא קי\"ל כל מקום ששנה ר' שמעון בן גמליאל הלכה כמותו: [ועי' בב\"י ח\"מ סי' רל\"א וב\"ח ודרישה ישוב על זה וע\"ע בתויו\"ט]: ",
+                "<b>סליקו הלכות גניבה בס\"ד </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות גניבה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Nezikim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Shoftim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Kings and Wars/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,42 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Six types of forbidden relationships, etc. There it is taught (Shemot 58b): \"Therefore, a man shall leave his father and his mother\" - Rabbi Eliezer says, his father's sister and his mother's sister. In other words, and all the more so, his sister from his father's side or his mother's side. Rabbi Akiva says, his father's wife, his father's mother, his mother's mother, in the literal sense. It clings and does not include the case of a male with his wife or with another man's wife. And they will be considered one flesh, etc. Domesticated animals and wild animals that do not become one flesh, and scales and fur. In the Gemara, they explained: His father's wife - this is his father's wife, and his mother's sister - this is his mother's sister. But if we say that his mother's sister is prohibited, it implies that his father's wife is also prohibited, meaning, his own wife or another man's wife. We say that it refers to a case after his father's death, etc. His mother's mother - this is his mother's mother in the literal sense, and it does not include a case after his father's death, meaning his father's wife. And despite all this, our Rabbi rules according to Rabbi Eliezer, because he derives it from the verse, and although Rabbi Akiva disagrees, we do not seek to reconcile their opinions, as there is room for dispute. However, I still have a point of inquiry, and it is this beraita that was brought there, where Rabbi Meir taught: There, with regard to any forbidden relationship among the Jewish court, a non-Jewish son is put to death for it, but he is warned about it. And Rabbi Meir holds this way, and it was taught, etc. Rashi explains, and so does Tosafos, that he asks from what was taught in that beraita that a non-Jewish son is warned about his father's wife and his mother-in-law, and we answer that it is not difficult. This is according to Rabbi Meir, according to Rabbi Eliezer's opinion, and the other is according to Rabbi Akiva's opinion. It was taught, etc. As I wrote above, and Rashi explains that with regard to any forbidden relationship among the Jewish court, a non-Jewish son is put to death for it, and he is warned about it. It supports Rabbi Akiva's opinion, for everything that can be derived from this verse includes capital offenses, and he will derive from them to all capital offenses. And now, according to our Rabbi, we rule according to Rabbi Akiva's opinion, that with regard to any forbidden relationship among the Jewish court, a non-Jewish son is put to death for it, and he is warned about them, since we do not find who disputes Rabbi Meir's opinion, saying that Rabbi Akiva does not hold this way. And this requires further investigation."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Shoftim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Kings and Wars/English/merged.json

@@ -0,0 +1,44 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Kings and Wars",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Kings_and_Wars",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Six types of forbidden relationships, etc. There it is taught (Shemot 58b): \"Therefore, a man shall leave his father and his mother\" - Rabbi Eliezer says, his father's sister and his mother's sister. In other words, and all the more so, his sister from his father's side or his mother's side. Rabbi Akiva says, his father's wife, his father's mother, his mother's mother, in the literal sense. It clings and does not include the case of a male with his wife or with another man's wife. And they will be considered one flesh, etc. Domesticated animals and wild animals that do not become one flesh, and scales and fur. In the Gemara, they explained: His father's wife - this is his father's wife, and his mother's sister - this is his mother's sister. But if we say that his mother's sister is prohibited, it implies that his father's wife is also prohibited, meaning, his own wife or another man's wife. We say that it refers to a case after his father's death, etc. His mother's mother - this is his mother's mother in the literal sense, and it does not include a case after his father's death, meaning his father's wife. And despite all this, our Rabbi rules according to Rabbi Eliezer, because he derives it from the verse, and although Rabbi Akiva disagrees, we do not seek to reconcile their opinions, as there is room for dispute. However, I still have a point of inquiry, and it is this beraita that was brought there, where Rabbi Meir taught: There, with regard to any forbidden relationship among the Jewish court, a non-Jewish son is put to death for it, but he is warned about it. And Rabbi Meir holds this way, and it was taught, etc. Rashi explains, and so does Tosafos, that he asks from what was taught in that beraita that a non-Jewish son is warned about his father's wife and his mother-in-law, and we answer that it is not difficult. This is according to Rabbi Meir, according to Rabbi Eliezer's opinion, and the other is according to Rabbi Akiva's opinion. It was taught, etc. As I wrote above, and Rashi explains that with regard to any forbidden relationship among the Jewish court, a non-Jewish son is put to death for it, and he is warned about it. It supports Rabbi Akiva's opinion, for everything that can be derived from this verse includes capital offenses, and he will derive from them to all capital offenses. And now, according to our Rabbi, we rule according to Rabbi Akiva's opinion, that with regard to any forbidden relationship among the Jewish court, a non-Jewish son is put to death for it, and he is warned about them, since we do not find who disputes Rabbi Meir's opinion, saying that Rabbi Akiva does not hold this way. And this requires further investigation."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Shoftim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,311 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Rebels",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות ממרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשהיה ב״ד הגדול קיים וכו' עד זה אוסר וזה מתיר.</b> ברייתא בסנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ח:) תניא אמר ר' יוסי מתחלה לא היו מרבים מחלוקות בישראל וכו' עד ונעשית תורה כשתי תורות. ומה שלא כתב רבינו שבאים לב״ד שסמוך לעירו כמו שכתוב בברייתא הנזכרת לפי שכיון שאנו מחזרים לאי זה בית דין שיודיעם האמת ממילא משמע שילכו לב״ד שסמוך לעירו קודם שיעלו לירושלים או שלא היה בגירסתו של רבינו וזה נראה יותר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שני חכמים וכו'.</b> בפ\"ק דע\"ז (דף ז') תניא היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל אמר רב יוסף הלכה כר' יהושע בן קרחה ומדת\"ק מפליג בין גדול בחכמה ובמנין לאינו גדול משמע דריב\"ק אפילו אחד גדול מחבירו בחכמה ובמנין בשל תורה הלך אחר המחמיר וכו' ולכך סתם רבינו ולא חילק. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שלא בזמן הסנהדרין</b> כלומר דאילו בזמן הסנהדרין לא היינו צריכים לכך שעכ\"פ היה מתברר הדין כמ\"ש לעיל בסמוך: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית דין הגדול שדרשו וכו'.</b> למד כן רבינו ממאי דאשכחן תנאי בתראי דפליגי אקמאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי והא דתנן בפ\"ק דעדיות (משנה ה') שאם יראה ב\"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין מוקי לה רבינו בשאותו יחיד ואותם רבים נחלקו בגזירה או תקנה כלומר שאם ב\"ד פסק כדעת היחיד אין ב\"ד אחר יכול לחלוק ולפסוק כדעת הרבים אלא אם היה גדול וכו' וכמו שיתבאר בסמוך אבל אם נחלקו בשזה דורש באחת מן המדות וזה באחרת אה\"נ שיכול לבטל דבריו אפילו שאינו גדול כמוהו בחכמה ובמנין. ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ\"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה: \n",
+                "<b>שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו'.</b> בר\"ה סוף פרק שני (דף כ\"ה:) אמרו שיפתח בדורו כשמואל בדורו ומייתי התם קרא דובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שיהיה בימיך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב״ד שגזרו גזירה או תקנו וכו'.</b> נראה שרבינו מפרש הא דתנן פ״ק דעדיות שאין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין היינו כשנחלקו בגזירה או תקנה וב״ד של ראשונים ראו לגזור או לתקן כך וב״ד שאחריהם ראו לתקן בענין אחר אינם יכולים לבטל דברי הראשונים עד שיהיו גדולים מהם בחכמה ובמנין אבל דברים שראו ב״ד לגזור ולאסור לעשות סייג אם פשט איסורן בכל ישראל אין ב״ד הגדול אחר יכול לעקרן אפילו היה גדול מהראשונים. וא״ת הא אמרינן בגיטין פרק השולח (גיטין דף ל״ו:) גבי התקין הלל פרוזבול אמר שמואל אי איישר חילי יותר מהלל אבטליניה ואמרינן נמי התם דאי לדרי עלמא תקין הלל פרוזבול אין בידינו כח לבטל דאין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חבירו וכו' משמע הא גדול בחכמה ובמנין יכול לבטלן. י״ל דפרוזבול לאו גדר הוא פן יפרצו על דברי תורה דאדרבה דין תורה הוא שישמט והלל הפקיע הממון ותיקן דלא לישמיט ואע״ג דאמרינן התם שהתקין פרוזבול לפי שראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאו איסורא לגמרי הוו עבדי כשנמנעין מלהלוות דהא שב ואל תעשה הוא ודרך כלל עיקר תקנת הפרוזבול לא היה סייג לתורה אלא מפני תקנת העניים שלא תנעול דלת בפניהם ומפני תקנת העשירים שלא יפסידו וכן פירש״י שם על הא דבעי מאי פרוזבול אמר רב חסדא פרוס בולי ובוטי כלומר עשירים ועניים ובהא ניחא לי למה פירש בו רב חסדא שהוא פרוז בוטי דאנן פרוזבול קרינן דהיינו תקנת העשירים שלא יעברו על ד״ת ומנ״ל לפרושי דהוא נמי תקנת העניים אלא משום דמשמע דלאו סייג לתורה עבד אלא תיקון לעשירים שלא יפסידו ותיקון לעניים שלא תנעול דלת בפניהם וכמו שכתבתי ובריש מגילה נמי דאמרינן ואי ס״ד אנשי כנסת הגדולה י״ד וט״ו הוא דתקון אתו רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה הא אין ב״ד יכול לבטל דברי חבירו אא״כ היה גדול וכו' התם ודאי לאו סייג לתורה הוא ומש״ה אי איכא גדולים מהם בחכמה ובמנין יכולין לעקור תקנתם. אך קשה מדפריך בע״ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ז) אהא דאמרינן דר' יהודה נשיאה התיר את השמן של עכו״ם דהיכי מצי למישבק תקנתא דהלל ושמאי והתנן אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חבירו וכו' והא ודאי גזרת שמן משום סייג הוא כדאמרינן פ״ק דשבת (דף י״ז:) גזרו על שמנן משום יינן וא״כ היכי פריך מדתנן אין ב״ד יכול לבטל אא״כ היה גדול וכו' דמשמע הא אם היה גדול יכול לבטל והרי רבינו כתב בסמוך דבדבר שהוא סייג אפי' גדול אין יכול לבטל. לכך י״ל דהכי פריך היאך ביטל תקנת הראשונים הא אפילו היתה מאותם שיכול ב״ד אחר לבטלם כגון שלא היתה לסייג ולגדר לא היה יכול לבטלה דהא אין ב״ד יכול וכו' ומ״ש הראב״ד ולא אפילו אליהו וב״ד וכו' יתבאר בסמוך: \n",
+                "<b>היה גדול בחכמה וכו' עד לבטל דבריו.</b> ג״ז שם באותה משנה. וכתב הראב״ד עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה וכו' מפני שנתבטל הטעם של ראשונים ולא היה גדול כראשונים עכ״ל. פירוש דבריו דאמרינן בפ״ק דביצה (דף ה') שתיקנו חכמים שמהלך יום אחד לכל צד לא יפדו פירות נטע רבעי אלא יעלו ויאכלום בירושלים ומפרש התם טעמא כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ואמרינן נמי התם דר' יוחנן בן זכאי נמנה עליהם והתיר שלא יעלו הפירות לירושלים אלא יפדו ויאכלום במקומם משום דבתר חרבן מה לנו לעטר את שוקי ירושלים לצורך העכו״ם ומ״מ קושית הראב״ד איני מכיר דמי אמר לו שריב״ז לא היה גדול כראשונים וא״ת מדאמרינן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קל״ד) וכן בסוכה (דף כ״ח) פ' תלמידים היו לו להלל גדול שבכלן יונתן בן עוזיאל קטן שבכלן ריב״ז דילמא קטן שבכל�� לא בחכמת התורה קאמר אלא בשאר חכמות הוא שהיו גדולים ממנו תדע דהא קאמר התם שלא הניח ממשלות כובסים משלות שועלים שיחת שדים ושיחת מלאכי השרת ומעשה מרכבה ובאותן חכמות אפשר שהיו גדולים ממנו אבל לא בחכמת התורה וראיה לדבר שנתמנה נשיא וראש ישיבה במקום הלל ואם היה קטן שבתלמידים היאך היו ממנים אותו ולא היו ממנים לאחד מהגדולים אלא ודאי בחכמת התורה גדול כמותם ואפשר גדול מהם היה ועוד דאפילו נימא שגם בחכמת התורה היה קטן מכולם כבר אפשר שהיה גדול ממתקני התקנה ההיא ואל יקשה בעיניך היאך אחרונים גדולים מהראשונים דהא אשכחן רבה דהוה גדול מרב יהודה כדאמרינן (תענית כ״ד וע״ע ברכות כ') רב יהודה כי הוה מטי להאשה שהיא כובשת ירק הוה אמר הוייות דרב ושמואל חזינא הכא ואילו אנן מתנינן תליסר מתיבתא ומאי דאמרינן בפ״ק דביצה (דף ד':) והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם שבידכם זמנין דגזרי המלכות גזירה ואתי לאיקלקולי משמע דאי לא משום חששא דגזירה לא עבדינן תרי יומי והא ודאי אין ב״ד שבימי האמוראים גדול כשל המתקנים שני ימים אלמא שאע״פ שאינו גדול ממנו כיון דאיבטיל טעמא יכול לבטלו יש לומר דהתם ה״ק כיון דבקיאינן בקיבועא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי היה להם לחכמים שבאותו זמן שהיו מהקובעים שני ימים לתקן דלא נעביד תרי יומי אי נמי דהוה קים להו שהמתקנים אמרו בפירוש אם יבא זמן שיעמדו על החשבון ולא על פי הראיה לא נעביד תרי יומי ולדעת הראב״ד ה״ל לגמ' לאקשויי עליה מדתנן אין ב״ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו וכו' ולתרוצי דהיינו במידי דלא נתבטל הטעם אבל היכא שנתבטל הטעם יכול לבטל אפילו אינו גדול כמוהו: \n",
+                "<b>אפילו בטל הטעם וכו'.</b> בפרק קמא דביצה (דף ה') אמרינן דדבר שנאסר במנין אע\"פ שנתבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו ומשמע לרבינו דהיינו מנין גדול ממנו וה\"ה דבעינן שיהיה חכם ממנו וחדא מינייהו נקט: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בדברים שלא אסרה אותם וכו'.</b> נ״ל שלמד כן רבינו מדאמרינן בע״ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ו) בכל בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו חוץ מי״ח דבר שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו ומשמע לרבינו דה״פ בכל תקנות בית דין יכול בית דין אחר לבטל דבריו חוץ מי״ח דבר וכיוצא בהם שהם דברים שנעשו סייג לתורה דמאי רבותא די״ח דבר משאר תקנות דהנהו דפרק קמא דביצה דביצה שנולדה ביום ראש השנה אסורה ביום שני אין שם סייג לאסור ביום שני של ראש השנה יותר משני ימים של שאר ימים טובים וההיא דעיטור שוקי ירושלים בפירות ודאי דאין שם משום סייג וכן בההיא דפרוזבול דאמר שמואל אי איישר חילי (מהלל) אבטליניה אין בו סייג לתורה כמו שהוכחתי למעלה. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו אם פשט איסורן בכל ישראל.</b> כך אמרו שם בפרק אין מעמידין אהא דבכל בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו חוץ מי\"ח דבר אמר רב משרשיא מה טעם הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל וכתב רבינו בכל ישראל על סמך מאי דקי\"ל רובו ככולו וכיון ששיטה זו אפשרית אין כח ביד הראב\"ד לדחותה מפני שיטתו דלא שני ליה בין תקנות שהם לסייג לתקנות שאינם לסייג וכולי טעמא תלי בפשט איסורן או לא פשט ולפיכך כתב למעלה א\"א לא אפילו אליהו ובית דינו הואיל ופשט איסורן בכל ישראל כדאיתא בע\"ז עכ\"ל. וכבר יישבתי ההיא דע\"ז לדעת רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לבית דין לעקור וכו'.</b> זה פשוט בעצמו ולא הוצרך לכתבו אלא דלא נימא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אפילו בכי הא קמ\"ל דלא. \n",
+                "<b>ומ״ש דאפילו דברי תורה יש לכל בית דין לעקרו.</b> הכי תניא בסנהדרין פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ו) אראב״י שמעתי שב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד״ת כלומר לקבוע הלכה כן אלא לעשות סייג לתורה כלומר לפי שעה וכבר נתבאר זה בדברי רבינו פ' (ארבעה ועשרים) מהלכות סנהדרין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין שנראה להם לגזור וכו'.</b> פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל\"ז) וסמכו רבותינו על דברי רשב\"ג ורבי אליעזר ברבי צדוק שהיו אומרין אין אנו גוזרין גזירה על הצבור אלא א\"כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו וכו'.</b> נ\"ל שלמדה מדאמרינן באין מעמידין (דף ל\"ה) אהא דשאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינת העכו\"ם אמר עולא כי גזרי גזירה במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא דילמא איכא איניש דלא ס\"ל ואתו לזלזולי בה ואם איתא שבית דין יכולים לכוף שתתפשט מאי איכפת לן דמאן דמזלזל בה יכפוהו בית דין אלא משמע שאם יפקפקו בה ולא פשטה אינן רשאין לכוף את העם ללכת בה ועוד דקל וחומר הוא מהדין שכתב רבינו בסמוך גזרו ודימו שפשטה וכו' שאם אפילו אחר כמה שנים בית דין קטן מהם יכול לבטלה כל שכן שהן עצמם אינם יכולים לכוף את העם ללכת בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גזרו ודימו שפשטה וכו'.</b> בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ז) כי פרכינן רבי יהודה נשיאה היכי שרי מישחא דהא לא היה גדול כתלמידי שמאי והלל שאסרוהו ועוד שהוא מי״ח דבר ואפילו אליהו ובית דינו אינו יכול לבטלן מהדרינן דשמן לא פשט איסורו ברוב ישראל דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב״ג ורבי אלעזר ברבי צדוק שהיו אומרים אין גוזרים גזירה על הצבור אלא א״כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה וה״פ לדעת רבינו כיון שמצאו שלא פשט איסורו אמרו להתירו שהרי מצינו שאין גוזרים גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכיון דכן אפילו גזרו לא הויא גזירה הרי כאן מפורש דרבי יהודה נשיאה לא היה גדול כראשונים וגם היה דבר שהוא סייג לתורה כדאמרינן בפ״ק דשבת גזרו על שמנן משום יינן ואפ״ה התירו לפי שלא פשט איסורו בכל ישראל. וא״ת והיכי סמך רבי יהודה נשיאה על מה שבדק דילמא בימי הראשונים נתפשט ואח״כ פקפקו בה ומתוך כך היה נ״ל לומר שאפילו נתפשטה בתחלה כיון שעכשיו אין רוב ישראל נוהגין בה מתירין אותה אלא שראיתי שכתב רש״י לא פשט עדיין לא החזיקו רובן באותה גזירה לנהוג בה איסור משמע מלשונו שבדק רבי יהודה נשיאה אם מיום שנגזרה גזירה עד היום פשט איסורו באיזה זמן ומצא שבשום זמן לא פשט איסורו בכל ישראל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל בית דין שהתיר וכו'.</b> שם (דף ל\"ז) אמרו דר' יהודה נשיאה התיר שני דברים ואמרו לו שיתיר גם את הפת ולא רצה דאם כן קרו לן בי דינא שריא דתנן בסוף עדיות (פ\"ח מ\"ד) שהעיד יוסי בן יועזר על שלשה דברים להתיר וקרו ליה יוסי שריא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הואיל ויש רשות לגזור וכו'.</b> כתב הראב\"ד א\"א את כל אלה ישא רוח וכו'. ואני אומר שמ\"ש הראב\"ד שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו וכו' וכי רבינו אינו אומר כן שהוא משיג עליו שהרי בשר עוף בחלב שהביא רבינו לדמיון ודאי שלעולם אסור וגם בתחלת דבריו כתב כן בפירוש הואיל ויש רשות לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות ואם סמך השגתו במה שאמר וסמכוהו למקרא וכו' והלא רבינו אינו אומר שאסור אלא כשאומרים שהוא של תורה ממש אבל כשאומרים קרא אסמכתא בעלמא הרי הם אומרים שאינו של תורה ושאין הפסוק ההוא מורה עליו אלא שהוא אסמכתא בעלמא. ומ\"ש ואם גרע לפי צורך שעה וכו' כבר כתב רבינו בפרק זה וכן אם ראו לבטל מצות עשה או לעבור על מל\"ת כדי להחזיר רבים לדת וכו' עושין לפי מה שצריכה השעה. ומ\"ש ולא תמצא איסור מוסיף וכו' נראה שזה עיקר השגתו ולא ידעתי טעם לסברתו וכי האומר שבשר עוף בחלב אסור מן התורה שהתורה אסרה מין אחד של בשר וה\"ה לכל מידי דמיקרי בשר לא יקרא מוסיף הא ודאי מוסיף נקרא: \n",
+                "<b>על</b> מ\"ש רבינו \n",
+                "<b>פה מפי השמועה למדו שזה שאסר הכתוב וכו' בין בשר בהמה בין בשר חיה.</b> קשה ממ\"ש בפרק תשיעי מהלכות מאכלות אסורות דבשר חיה אינה אלא מד\"ס וי\"ל דהתם קושטא דמילתא קאמר שפסק כר\"ע אבל מ\"מ כיון דחזינן בגמרא (חולין קט\"ז) דלוי איקלע לבי (יוסף רישבא) ואמר אתריה דר\"י בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כר\"י הגלילי מעתה כשיעמוד ב\"ד ויאמר בשר חיה מותר מן התורה אלא שאנו נאסור אותו מפני סייג כבר אפשר שיהיה גורע אם יהיה במקום שנוהגין כרבי יוסי הגלילי וכדי ליקח משל בדבר דשייך ביה גורע ושייך ביה מוסיף נקטה בענין זה ולא חשש שנבוא לטעות מכאן לענין הדין מאחר שבמקומו (פסק) כר' עקיבא דחיה אינה מן התורה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שאינו מודה בתורה שבעל פה וכו'.</b> זה דעת רבינו וכ\"כ בפירוש המשנה בסנהדרין פרק הנחנקין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מעלין אותו והרי הוא כשאר וכו'.</b> ברייתא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ״ו) האפיקורסים והמסורות והנהפכים לע״ז מורידין ולא מעלין אותן כלומר מן הבור מסורות המוסרים ממון חבריהם לאנס ומשמע בגמרא דהיינו להכעיס דשביק היתרא ואכיל איסורא אבל לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו וכ״כ רבינו פרק רביעי מהלכות רוצח ושמירת נפש. ועל מ״ש ולא מעלין הקשו בגמרא השתא (אחותי אחתינן) אסוקי מבעיא ותירצו שאם היה סולם בבור מסלקו ואמר בעינא לאחותי ברי מאיגרא ועוד תירצו תירוצים בתחבולות כיוצא בזו נאמרו שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה וכו'.</b> זה דעת רבינו וכ\"כ בפירוש המשנה בפ\"ק דחולין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל זקן ממרא האמור בתורה הוא חכם אחד מחכמי וכו'.</b> מפורש בסנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ז) כמו שיתבאר בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש שיש בידו קבלה ודן</b> פירוש שיש בידו קבלה ואומר כך קבלתי או שהוא דן באחת מהמדות שהתורה נדרשת בהן: \n",
+                "<b>ומ״ש מתודה ויש לו חלק לעוה״ב.</b> בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ג) שנינו שכל מי שיוצא ליהרג אומרין לו התודה לפי שכל המתודה יש לו חלק לעוה״ב וכתב רבינו בזקן ממרא שמתודה ויש לו חלק לעוה״ב לאפוקי ממי שאינו מודה בתורה שבע״פ שאותו אין לו חלק לעוה״ב: \n",
+                "<b>אף על פי שהוא דן והם דנין הוא קבל והם קבלו הרי וכו'.</b> שם (דף פ\"ח) אמר רב כהנא וכו' אינו נהרג עד שיאמר כך הוא בעיני והן אומרים מפי השמועה וכו' ור' אלעזר אמר אפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים כך הוא בעינינו נהרג כדי שלא ירבו מחלוקות ביש��אל ואסיקנא לדרב כהנא בתיובתא וקם ליה הלכה כרבי אלעזר וזהו שכתב רבינו אע\"פ שהוא דן והן דנים דהיינו הוא אומר כך נראה בעיני והם אומרים כך נראה בעינינו הוא קבל והם קבלו ר\"ל דהיינו הוא אומר מפי השמועה והם אומרין מפי השמועה והיינו דלא כרב כהנא וממילא משמע דה\"ה לאם הוא קבל והם דנין שנידון בזקן ממרא ובפ' ד' כתב רבינו כן בפירוש וכאן כתב כללי הדין ולא חשש לפרטיו: \n",
+                "<b>ואם רצו ב\"ד למחול על כבודן וכו'.</b> שם אמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קנויו קנויו מחול בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו זקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לי על זקן ממרא לא הודו לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ה-ז)</small> אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא וכו'.</b> ברייתא שם (דף פ\"ו:) כי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר וכתב רבינו בפירוש המשנה דה\"פ מי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הנפלא הקשה אבל תלמיד שלא הגיע להוראה הכל אצלו פלא: \n",
+                "<b>ויחלוק על ב\"ד בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת או בתפילין.</b> שם (דף פ\"ז) תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר\"מ רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ר' שמעון אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים ופסק רבינו כר\"מ משום דאיתא התם ברייתא ז\"ל כי יפלא במופלא שבב\"ד הכתוב מדבר ממך זה יועץ כלומר שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה וכן הוא אומר ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל דבר זו הלכה כלומר הל\"מ וכו' בין דם לדם בין דם נדה או דם לידה או דם זיבה בין דין לדין בין דיני נפשות או דיני ממונות או דיני מכות בין נגע לנגע בין נגעי אדם או נגעי בתים או נגעי בגדים דברי אלו הערכין והחרמים וההקדשות ריבות זו השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע בשעריך זו לקט שכחה ופאה ואמרינן התם אמר ליה רב הונא בר חיננא לרבא תרגמה לי להא מתניתא אליבא דר\"מ אמר ליה רבא לרב פפא פוק תרגימה ליה ותרגמה לו דמכל הני שהוזכרו בברייתא נפיק מינייהו דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת וכמו שנתבאר בדברי רבינו בפרק שאחר זה הברייתא ותרגומה וכיון דחזינן הני אמוראי בתראי דמהדרי לאוקומי ברייתא אליבא דר\"מ אלמא כוותיה קי\"ל דאינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולקמן בגמ' (דף פ\"ח:) אמרינן אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה ופירש\"י ויש בו להוסיף על מה שפירשו חכמים ואם הוסיף גורע ופוסל הראשון בתוספתו ואין לנו אלא תפילין שעיקרן בתורה ופירושן מדברי סופרים שהם ארבעה בתים ויש להוסיף חמשה או יותר ואם הוסיף גורע דקא עבר בבל תוסיף ולא עבד מצוה עכ\"ל. ומעתה כיון שרבינו פוסק כר\"מ דאינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת לא היה לו לכתוב או בתפילין דכיון דתפילין לא נפיק מינייהו דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אינו נעשה זקן ממרא כשנחלק בהם וכבר השיגו הראב\"ד ז\"ל בפרק שאחר זה שכתב חוץ ממצות תפילין בלבד וכו' א\"א זה שבוש דלדעת ר\"מ הוא דבעינן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ובתפילין פטור ולדעת ר' יהודה הוא שחייב בתפילין עכ\"ל. ונראה לי דסבירא ליה לרבינו דר' אלעזר א\"ר אושעיא לפרושי ��ילתיה דר' יהודה אתא והכי קאמר אע\"פ שר' יהודה לא הזכיר אלא דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים עוד צריך לדעתו תנאי אחר שיש בו כדי להוסיף ואם הוסיף גורע וכפי התנאים האלו נמצא שאין שם דבר שיתחייב עליו זקן ממרא אלא על תפילין לפי שאין דבר שיתקבצו בו התנאים האלה אלא תפילין אליבא דר' יהודה כלומר האי מימרא דר' אושעיא פירוש מילתא דר' יהודה היא וכיון שבא לפרש דברי ר' יהודה אלמא כוותיה קיימא לן ועוד דהא כלל בידינו ר\"מ ור\"י הלכה כר' יהודה ולדחוייה לדר\"מ א\"א דהא אמוראי בתראי מהדרי לאוקומי ברייתא אליביה כמו שכתבתי הילכך כתרוייהו קי\"ל דבדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת או בתפילין הוא נעשה זקן ממרא ושאר דברי הראב\"ד באותה השגה אפרשם ואיישבם בפרק הבא בסייעתא דשמיא. והרמ\"ה הקשה על דברי רבינו מאי קסבר אי סבר כר\"מ אתפילין נמי לא לחייב ואי סבר כסתם משנה דמחייבא אתפילין ההיא ודאי דלא כר\"מ ותירצו לו דר\"י מוסיף הוא על דברי ר\"מ לחייב אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת אי איכא תורה ויורוך: \n",
+                "<b>ויורה לעשות כהוראתו.</b> משנה שם (דף פ\"ו:) אינו חייב עד שיורה לעשות שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון. \n",
+                "<b>ומה שכתב או יעשה הוא על פי הוראתו.</b> ברייתא שם ואפרשנה בסוף פרק זה בעזרת שדי: \n",
+                "<b>ויחלוק עליהן והן יושבים בלשכת הגזית.</b> ברייתא שם (דף פ\"ז) ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם והיינו לאפוקי אם מצאם חוץ למקומם והמרה עליהם ובהדיא תניא בפ\"ק (דף י\"ד:) מצאן זקן ממרא לב\"ד אבית פאגי והוא מקום לפנים מחומת ירושלים והמרה עליהם יכול תהא המראתו המראה ת\"ל וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם ופירש\"י והתוספות דבית פאגי לאו דוקא אלא כ\"מ חוץ ללשכת הגזית אינו מקומן: \n",
+                "<b>אבל אם היה תלמיד וכו'.</b> משנה בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש שנאמר כי יפלא וכו' עד מלמד שהמקום גורם לו מיתה.</b> כבר נתבאר מתוך מה שכתבתי בסמוך: \n",
+                "<b>וכל אלו וכיוצא בהן שהן וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד דנין זקן ממרא וכו' עד ה\"ז פטור.</b> משנה בהנחנקין שם. אך \n",
+                "<b>במ\"ש אם שמע וקבל מהן מוטב.</b> כתוב במשנה אם שמעו אמרו להם ומפשט הדברים נראה דה\"ק אם אותו ב\"ד ששמעו אותו דין אמרו להם הדין ומדברי רבינו נראה שהוא מפרשה כך אם שמעו זקן ממרא וקבלו לעשות כדברי אותו ב\"ד אמרו להם סברתם: \n",
+                "<b>הורה לעשות או שעשה וכו'.</b> משנה שם כתבתיה למעלה אינו חייב עד שיורה לעשות ובברייתא (דף פ\"ח:) ת\"ר אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו ופריך בגמ' בשלמא יורה לאחרים ויעשו כהוראתו מעיקרא כלומר קודם שיבא לבית דין שבלשכת הגזית לישאל לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא אלא שיעשה כהוראתו מעיקרא נמי בר קטלא הוה התינח היכא דאורי בחלב ודם דמעיקרא לאו בר קטלא והשתא בר קטלא אלא היכא דאורי בחייבי מיתת ב\"ד מעיקרא נמי בר קטלא הוא מעיקרא בעי התראה השתא לא בעי התראה מסית דלא בעי התראה כלומר אם היה מסית ומורה טעם היתר לומר אין בלשון זה הסתה מאי איכא למימר הא מעיקרא נמי מיקטיל בלא התראה מעיקרא אי אמר טעמא לזכותא לאצוליה מקבלינן מיניה השתא אי אמר טעמא לא מקבלינן מיניה שהרי שמע מפי ב\"ד שלא לעשות והמרה: \n",
+                "<b>גומרין דינו למיתה בב\"ד שבעירו.</b> בפ\"ק דסנהדרין (דף ט\"ז) תנן דאין דנין נביא שקר אלא בב\"ד של ע\"א ואמרינן בגמ' מה\"מ אר\"י בר חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בע\"א והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיב וקטלא בכ\"ג הוא הרי מפורש דקטלא דזקן ממרא הוי בכ\"ג וא\"א דאקטלא ממש דהא בהדיא תנן דאינו אלא בב\"ד הגדול כמו שאכתוב בסמוך אלא על גמר דינו קאמר שהוא בכ\"ג וכן משמע מתוך פירש\"י וזהו שכתב רבינו גומרין דינו למיתה בב\"ד שבעירו: \n",
+                "<b>ואין ממיתין אותו בב״ד שבעירו וכו'.</b> משנה בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ט) אין ממיתין אותו לא בב״ד שבעירו ולא בב״ד שביבנה אלא מעלין אותו לב״ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנאמר וכל העם ישמעו וייראו דברי ר״ע רבי יהודה אומר אין מענין דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחים בכל המקומות איש פלוני נתחייב מיתה בב״ד ומפרש רבינו דולא בבית דין שביבנה היינו אם ב״ד הגדול יצא חוץ לירושלים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ועד הרגל משמרין אותו.</b> פסק כר\"ע לגבי רבי יהודה דהלכה כר\"ע מחבירו: \n",
+                "<b>וארבעה צריכין הכרזה זקן ממרא ועדים וכו'.</b> ברייתא שם. והוי יודע שאין הכרזת אלו הארבעה שוה שזקן ממרא משמרין אותו עד הרגל כמ\"ש רבינו בסמוך והשלשה האחרים ממיתין אותם מיד והכרזתם היא ששולחים בכל המקומות איש פלוני נתחייב מיתה בב\"ד וכן כתב רבינו בסוף הלכות אלו על בן סורר ומורה ובפרק י\"ח מהל' עדות גבי עדים זוממים והיינו טעמא דכיון דלא אשכחן לר\"ע דפליג אלא בזקן ממרא אלמא באינך כרבי יהודה סבירא ליה וכבר כתבתי זה שם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זה שחלק על בית דין הגדול בדבר וכו' אפילו היה הוא מפי הקבלה וכו'.</b> כבר כתבתי פרק שלפני זה דפלוגתא דרב כהנא ור\"א היא בפרק הנחנקין ואיתותב רב כהנא וקיימא לן כר\"א דאמר אפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים כך הוא בעינינו נהרג: \n",
+                "<b>וכן אם חלק עליהם בגזרה מן הגזירות וכו'.</b> דבר זה פשוט בעצמו שכיון שהמקדש בחמץ משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושיו כדאיתא בפירקא קמא דפסחים ונתבאר בדברי רבינו בהלכות אישות הרי מחלוקת זה בדבר שחייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד דבר שחייבין על זדונו כרת וכו' עד בין הוא מחמיר והם מקילין חייב ואם לא תבא המחלוקת לידי כך פטור.</b> הכל ברייתא בהנחנקין כתבתיה בפרק שלפני זה וגם שם כתבתי שתרגמוה אליבא דרבי מאיר וכמ\"ש רבינו. אך קשה \n",
+                "<b>במ\"ש וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה וכו' הרי זו אסורה ליבמה וכו'</b> שאין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת וצ\"ע מנ\"ל הא ורש\"י פירש בע\"א דוק ותשכח: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ ממצות תפילין בלבד וכו': כתב</b> הראב\"ד זה שבוש דלדעת ר\"מ הוא דבעינן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכו'. וכבר השבתי לתחלת דבריו בפרק שקודם זה ולהשיב ליתר דבריו אכתוב לשון הגמרא ואוכיח דעת רבינו. בסנהדרין (דף פ\"ח:) גרסינן אמר ר\"א א\"ר הושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה והא איכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע בלולב מאי סבירא לן אי ס\"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כלומר ואין זה גורע ואי סבירא לן דצריך אגד (מעיקרא) גרוע ועומד הוא כלומר דמתחלתו לא עשה כהוגן שאגד שם תוספת מצוה ואנן בעינן גורע דהשתא שהיה כשר מתחלתו ופוסלו בתוספתו והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע בציצית מאי סבירא לן אי ס\"ל דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כלומר דכיון דלא נקשר אינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו ואי סבירא לן דקשר העליון דאורייתא גרוע ועומד הוא אי הכי תפילין נמי אי עביד ד' בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי עביד ה' בתי גרוע ועומד הוא הא אמר רבי זירא בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול. והראב\"ד ז\"ל הוקשה לו שאם הדברים כפשוטן דלא מחייב רבי יהודה אלא בתפילין לבד כשהזכירו בברייתא שכתבתי בפרק שקודם זה מחלוקת ר\"מ ורבי יהודה ור\"ש הו\"ל להזכיר דברי רבי יהודה ברישא דכל תנא בתרא לטפויי אתא ורבי יהודה אינו מחייב אלא בתפילין לבד ור\"מ מחייב בכל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ור\"ש מחייב על כל הדברים אף על דקדוק אחד מדקדוקי סופרים ומכח קושיא זו רוצה לפרש דר' יהודה לאו אתפילין בלחוד מחייב אלא אף אלולב וציצית ואפשר לדעת הראב\"ד ז\"ל שהוא הדין לכל מצות שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרים אלא שתפס לולב וציצית משום דבהנהו משמע דקאמר גמרא דלא מחייב והראב\"ד ז\"ל נראה שמפרש דר\"א אמר רבי אושעיא אילו תניח בדעתך שיצטרף תנאי אחר והוא שצריך שיהיה בו להוסיף ואם הוסיף גורע לא תמצא שיהיה מתחייב אלא בתפילין שאין מי שסובר כן אלא ר' יהודה ולא בעל המאמר ואהא הוא דשקיל וטרי גמרא אם כשנניח התנאי הזה אם יכנסו לולב וציצית בכלל או לא אבל ע\"פ האמת אע\"פ שאין בו להוסיף אם הוא דבר שעיקרו מד\"ת ופירושו מדברי סופרים חייב אליבא דרבי יהודה ושיעור לשון הראב\"ד כך הוא והוא הדין שחייב אם הוסיף בלולב וציצית אם התוספת פוסל את העיקר דהיינו למ\"ד לולב צריך אגד אי למ\"ד קשר העליון דאורייתא שאם הוסיף ולא פסל כלומר למאן דאמר לולב אין צריך אגד וקשר העליון לאו דאורייתא אע\"פ שהעביר אותם בבל תוסיף כיון שלא נתקיים העשה אינו חייב ומ\"ש בלולב וציצית נמי משכחת לה וכו' מקשה נגד הגמרא אמאי לא משכח בלולב יש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ועד השתא לאו גרוע ועומד היה הא משכחת לה למאן דאמר לולב צריך אגד ולמאן דאמר קשר העליון דאורייתא כגון שאגד ארבעה מינין והוסיף החמישי וקשר שמונה חוטין והוסיף התשיעי ותירץ דזה אינו כלום וכו' ודבריו אינם מובנים לי דהא תעשה ולא מן העשוי ליתיה אלא בציצית ולא בלולב ובציצית (ו) מתוך דבריו נלמד דהיינו טעמא משום דלהוסיף חוט תשיעי צריך להתירו ולחזור ולקשור ואם כן פנים חדשות באו לכאן דמעת שנקשרו פעם שנית עם החוט התשיעי גרוע ועומד הוא אבל טעם הלולב אמאי לא שייך בזה יש בו להוסיף וכו' לא יכולתי ללמוד מתוך דבריו אבל התוס' תירצו דכיון דקודם נפסל הו\"ל גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחן בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי ה\"ז מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצוה שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגבהיה נפיק ביה עכ\"ל. ומ\"ש וי\"א דוקא בתפילין וכו' ואומר אני דמודה ר' יהודה וכו' אמר כן כי היכי דלא תיקשי לשיטה זו הקושיא שהקשיתי לעיל דר' יהודה לא אתא אלא לגרועי וארישא הוה ליה לברייתא להזכיר דברי רבי יהודה וכמה שכתבתי לבאר שהוא מוסיף על דברי רבי מאיר שהוא סובר שחייב על תפילין מוסף על חייבי כריתות דקאמר ר' מאיר וק\"ל למה הראב\"ד פתח דבריו זה שבוש דלדעת רבי מאיר וכו' דילמא רבינו סובר כי\"א וכסברת הראב\"ד [גופיה] שכתב ואומר אני דמודה רבי יהודה וכו' ופסק כר' יהודה דדוקא בחייבי כריתות ותפילין הוא דחייב ואפשר לומר שלפי שיטת י\"א תפילין דמחייב בהו מקרא ילפינן להו ורבינו כתב שהוא הלכה מפי הקבלה וא\"כ ודאי לא סבירא ליה כאותה שיטה. כך נ\"ל פירוש דברי הראב\"ד ורבינו תופס השמועה כפשטה ומפרש דהא דאמר ר\"א היא פירוש דברי ר' יהודה וא\"כ לרבי יהודה אין חיוב אלא בתפילין וכמו שהוכחתי בפ' הקודם לזה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה הרי זה פטור מהמיתה</b> הוא ממה שנתבאר בדברי ר. בינו פ' שלישי מהל' ביאת המקדש ששני לטומאה שנכנס למקדש אין חייבין עליו כרת: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקלל אביו ואמו נסקל וכו'.</b> משנה בסנהדרין פ' ד' מיתות (סנהדרין דף נ״ג ס״ו) ובגמ' ומקלל אביו ואמו וכו' מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא אחת מכל מיתות האמורות [בתורה] נאמר כאן אביו ואמו קלל דמיו בו ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה דבהדיא כתיב באבן ירגמו אותם אף כאן בסקילה: \n",
+                "<b>ואחד המקלל בחייהן או לאחר מיתתן.</b> משנה בפ' הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה:): \n",
+                "<b>וצריך עדים וכו'.</b> ונראה לי שהוצרך לכתוב כן במקלל ובמכה אביו משום דסלקא דעתך אמינא דהכאת אביו ואמו וקללתן על הרוב היא בתוך הבית ואין נמצאים שם עדים כשרים וא\"כ לא ניבעי עדים והתראה קמשמע לן: \n",
+                "<b>ואחד האיש ואחד האשה וכן הטומטום וכו'.</b> בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס״ו) ת״ר איש (אשר יקלל את אביו וכו') מה תלמוד לומר איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס. \n",
+                "<b>ומ\"ש והוא שיהו גדולים וכו'.</b> פשוט בעצמו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב סקילה וכו'.</b> משנה שם ובסוף שבועת העדות (שבועות דף ל״ו) המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם (קללם) ובמשנה (דף ל״ה) המקלל אביו ואמו בכולן כלומר בכנויין חייב דברי ר״מ וחכמים פוטרים ופסק כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ולוקה כדרך שלוקה וכו'.</b> הוא סומך על מה שפסק בפכ\"ו מהל' סנהדרין שהמקלל את חבירו אפילו בכנוי לוקה וכבר כתבתי שם מנא לן הא ומ\"מ צ\"ע בדברי רבינו שפסק כאן כחכמים ובגמ' (דף ל\"ו) אמרו דטעמייהו משום דכתיב בנקבו שם יומת מה תלמוד לומר שם לימד על מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם ופירש\"י (אם אינו ענין לו דהא כתיב ונוקב שם) תנהו ענין למקלל אביו ואמו ובפ' ד' מיתות לעיל מהא מתניתין אמברך את השם אמרינן תנא עד שיברך שם בשם מנה\"מ אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם בנקבו שם יומת והא ודאי חכמים לית להו הא דשמואל דאי איתא דאית להו הא תו לא מצו ילפי האי קרא דמקלל אביו ואמו צריך שיקלל בשם דהא לגופיה איצטריך וכ\"כ רש\"י דחכמים לא ס\"ל הא דדרשינן לעיל מהאי קרא עד שיברך שם בשם דאפילו לא ברך שם בשם מחייבי רבנן ומאחר שפסק כאן כחכמים היאך פסק בפ\"ב מהל' ע\"ז כדשמואל דבעינן שיברך שם בשם ובפ\"ב דהל' ע\"ז יישבתיו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המקלל וכו'.</b> נראה שלמד כן ממאי דאיתא במכות פרק אלו הן הגולין (מכות דף י״ב) תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם ל״ק הא בבנו הא בבן בנו פירש״י הא דתניא אין בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של רוצח קאמר והא דתני בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של הרוג קאמר שהוא בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כ��ודו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרה של מקלל אביו וכו' עד הרי אביו בכלל ישראל.</b> בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס״ו) אסיקנא דאתיא מדכתב רחמנא אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור וכתב נמי לא תקלל חרש דליכתוב קרא או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו וא״כ היאך כתב רבינו דמלא תקלל חרש לחוד אתיא. ונ״ל דרבינו סומך אמאי דאמרינן תו התם הניחא למ״ד אלהים חול אלא למ״ד אלהים קדש כלומר וכאן הזהיר על ברכת השם מאי איכא למימר הא אין כאן קרא יתירא ופריך דליכא למימר דגמר חול מקדש דדילמא קרא אקדש אזהר אחול לא אזהר ומשני א״כ ליכתוב קרא לא תקל מאי לא תקלל ש״מ תרתי ורבינו סובר כמ״ד אלהים קדש דהא ר״ע הוא דאמר הכי התם ור' ישמעאל פליג עליה והלכה כר״ע מחבירו ומשמע ליה שכשאמרו א״כ ליכתוב קרא לא תקל חוזר ממ״ש למעלה ומייתי ליה מלא תקלל חרש וכ״ת מה לחרש שכן חרישותו גרמה לו כלומר לפי שהוא שפל הזהיר עליו הכתוב שלא תבזהו א״כ ליכתוב רחמנא לא תקל מאי לא תקלל ש״מ תרתי חדא אזהרה לחרש וחדא אזהרה לאב וכנ״ל לדעת רבינו או שנאמר דס״ל לרבינו דכיון דאמרינן בשבועת העדות (דף ל״ו) דמקלל חבירו מנ״ל דחייב ומהדרינן דכתיב לא תקלל חרש ולא מפליג התם בין חרש לשאר כל אדם והטעם שנאמר חרש כבר נתבאר בדברי רבינו פכ״ו מהל' סנהדרין והא סוגיא דפ' ד' מיתות פליגא עלה דההיא דמפליג בין חרש לשאר כל אדם וכההיא דשבועת העדות קי״ל כיון דאיכא טעמא למה נאמר חרש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המכה אביו וכו'.</b> משנה ריש הנחנקין בסנהדרין (דף פ\"ד:) אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו: \n",
+                "<b>ואחד האיש וכו' וכן טומטום וכו'.</b> נ\"ל שלמדה מדאמרינן הכי במקלל כמו שכתבתי למעלה ורבינו סובר דמקשינן הכאה לקללה כמו שאבאר בפרק זה בס\"ד: \n",
+                "<b>אינו חייב חנק וכו'.</b> משנה בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהכה את אביו על אזנו וכו'.</b> בב״ק פרק החובל (בבא קמא דף פ״ו:) אמר רבא החורש את אביו נהרג לפי שאי אפשר בלא חבורה טיפתא דדמא נפלה באודניה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקיז דם לאביו או שהיה רופא וחתך וכו'.</b> בריש הנחנקין (סנהדרין דף פ״ד:) בעיא דאיפשיטא ואכתבנה בסמוך: \n",
+                "<b>אף על פי שהוא פטור לכתחלה לא יעשה וכו'.</b> שם רב לא שביק לבריה למשקל ליה סילוא כלומר אם נתחב לו קוץ בבשרו לא היה מניח בנו להוציאו מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למפתח ליה כוותא כלומר כויה להוציא ליחה ממנה דילמא חביל והוה ליה שגגת חנק. \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא וכו'.</b> נראה לי שלמד כן מדאיבעיא לן בן מהו שיקיז לאביו ופשטיה מואהבת לרעך כמוך כלומר ולא הוזהרו ישראל לעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו ורב דימי פשט ממכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור ומדיליף לה ממכה בהמה ודאי פטור ומותר קאמר אלא דרב פפא ורבינא כיון שהיו מוצאים מי שירפאם לא הוו שבקי לבנייהו משום דדילמא הוו חבלי בהו טפי ממה שהוא כדרך הרפואה וכ\"כ נמוק\"י בשם הרמב\"ן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרה של מכה וכו'.</b> משמע לי שלמדה ממאי דאתמר באזהרת מכה אביו וכמו שכתבתי בסמוך. ובסנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה) בעו מרב ששת בן מהו שיעשה שליח ב״ד לאביו להכותו ולקללו כלומר אם נתחייב אביו מלקות או נידוי ופשט דשרי ואותבוה מדתניא ו��ה מי שמצווה להכותו מצוה שלא להכותו מי שאינו מצוה להכותו אינו דין שמצוה שלא להכותו מאי לאו אידי ואידי במקום מצוה הא בבנו הא באחר לא אידי ואידי לא שנא בנו לא שנא אחר ולא קשיא כאן במקום מצוה כאן שלא במקום מצוה והכי קתני ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו שלא במקום מצוה שאינו מצוה להכותו אינו דין שמצוה שלא להכותו ופירש״י ומה מי שמצוה להכותו ברייתא תניא הכי במכילתא מאי לאו אידי ואידי מצוה ואינו מצוה תרווייהו במקום מצוה והא בבנו והא באחר וה״ק ויליף אזהרה למכה אביו ומה אחר שמצוה להכותו במקום מצוה דכתיב יכנו מצוה שלא להכותו יותר מארבעים דכתיב לא יוסיף פן יוסיף בנו שאינו מצוה להכותו אפילו במקום מצוה אלמא אינו נעשה שליח לכך אינו דין שמוזהר שלא להכותו שלא במקום מצוה ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו יותר מארבעים שלא במקום מצוה לא כל שכן ויליף אזהרה למכה אביו או חבירו מהכא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתוקי חייב על אמו וכו': אבל בנו מן השפחה וכו'.</b> משנה ביבמות פרק כיצד (דף כ\"ב) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית: \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו שאינו חייב על אמו</b> הוא לפי שאם עדיין לא נשתחררה אין דינה כישראלית ואם נשתחררה והוא לא נשתחרר היא הויא לה כקטן שנולד והוא לא חשיב בנה ובין נשתחררה או לא נשתחררה אם הוא נשתחרר הוה ליה כקטן שנולד ופטור עליה כמו הגר שכתב רבינו בסמוך אי נמי דיליף לה ממ\"ש רבינו בסמוך מי שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו: \n",
+                "<b>וכן גר שהורתו שלא בקדושה וכו'.</b> זה פשוט דכיון שהיתה הורתו שלא בקדושה וכו' דינו כגר גמור שאינו יורש אביו כדאשכחן ברב מרי כדאיתא בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ״ט:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שאינו חייב וכו'.</b> כלומר מי שאביו ידוע ואפילו הכי אינו חייב עליו אינו חייב על אמו לאפוקי שתוקי דטעמא דלא מחייב אאבוה הוא משום דלא ידעינן מנו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגר אסור לקלל וכו'.</b> קצת ראיה מצאתי לזה מדאמרינן ביבמות פרק כיצד (דף כ\"ב) ואיתיה בדברי רבינו פרק י\"ד מהל' איסורי ביאה שלא אסרו ערוה לגר אלא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה: \n",
+                "<b>אבל העבד וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו וכו'.</b> ברייתא סנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה) היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללו חייב בא אחר והכהו וקללו פטור והקשו שם מ״ש בנו ומ״ש אחר ותירצו אחר היינו טעמא דפטור דאמר קרא ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כלומר וזה שעבר עבירה שחייב עליה מיתה לאו עושה מעשה עמך התינח קללה הכאה מנ״ל דמקשינן הכאה לקללה א״ה בנו נמי וכו' הב״ע כשעשה תשובה א״ה אחר נמי אמר רב מרי בעמך במקויים שבעמך כלומר בראוי להתקיים ולא זה שנגמר דינו א״ה בנו נמי מידי דהוה לאחר מיתה ופירש״י דילפינן לקמן מקלל לאחר מיתה חייב וא״ת והא תנן המכה לאחר מיתה פטור והכא מחייב ליה אהכאה דקתני הכהו וקללו היינו טעמא דפטור מכה לאחר מיתה משום דבעינן חבורה ולאחר מיתה ליכא חבורה וכו' ויוצא ליהרג איכא חבורה דחי הוא אלא דסופו למות עכ״ל. מדאוקימנא להא דיוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללו חייב ואחר פטור כשעשה תשובה שמעינן בהדיא דכל שלא עשה תשובה אפילו בנו פטור ואם עשה תשובה דוקא בנו חייב אבל אחר אפילו עשה תשובה פטור וגם בפרק כיצד (דף כ״ב:) על אותה משנה שכתבתי בפרק זה מי שיש לו בן מ״מ וכו' וחייב על מכתו ועל קללתו אמרו בגמרא מ״מ לאיתויי מאי אמר רב יהודה לאיתויי ממזר ואמאי קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך הב״ע כשעשה תשובה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שאע\"פ שלא עשו תשובה אסור להכותן ולקללן.</b> נלמד מהדין שכתב בסמוך עבר אביו ואמו על עבירה שלוקין עליה וכו' לא יכה אותם: \n",
+                "<b>ואם ביישו חייב בקנס המבייש.</b> כלומר מי שהוא המבייש בין שהוא בנו או אחר שאם יש לו בנים אחרים חייב זה לתת להם הקנס וכן איתא בהנחנקין דקודם דאוקימנא ברייתא (דף פ\"ה) שכתבתי בסמוך היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללו וכו' כשעשה תשובה אמר התם רב ששת דהיינו טעמא דאחר פטור משום דגברא קטילא הוא ופריך עליה והאמר רב ששת ביישו ישן ומת כלומר תוך שינתו חייב ופירש\"י טעמא דהא מתביישים בניו והאי נמי ל\"ש ומדפריך מהא דרב ששת אהא ממילא משמע דאם ביישו להאי חייב: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יג-יד)</small> עבר אביו ואמו וכו' עד ולא תכסה עליו.</b> שם בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיעשה שליח בית דין לאביו להכותו ולקללו ופירש\"י אם נתחייב אביו נידוי או מלקות ואמרינן בתר הכי מאי הוי עלה אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי ר' ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנתחייב שבועה לבנו וכו'.</b> כתב סמ\"ג שכך הורו הגאונים ופירש הוא ששבועת האלה היינו כמו שרגילים להחרים בנדוי ושמתא וכיוצא בזה: \n",
+                "<b>וכבר בארנו וכו'.</b> בפרק ראשון מהלכות רוצח: \n",
+                "<b>ולא על ההכאה בלבד וכו':</b> \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כבוד אב ואם מצות וכו' עד הנה השוה אותם בעונש.</b> ברייתא בפ\"ק דקידושין (דף ל':) קרובה ללשון רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים אב לאם לכבוד וכו'.</b> שם תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב\"ה כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הכתוב מורא האם למורא האב ומשמע מהכא ששניהם שוים בין לכבוד בין למורא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אי זהו מורא וכו'.</b> שם (דף ל\"א:) ת\"ר אי זהו מורא ואי זהו כבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ופירש\"י לא עומד במקומו במקום המיוחד לאביו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו בעצה ולא מכריעו אם היה אביו וחכם אחר חלוקים בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני. ורבינו ירוחם כתב בשם הרמ\"ה דלא ישב אפילו במקום המיוחד לו לישב בביתו וגם על מה שפירש\"י ולא מכריעו הקשה הרמ\"ה אם כן היינו סותר דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו אינו יכול לומר נראין לי דברי אבי שנראה כמכריע את דבריו אלא אם יש לו תשובה להשיב על דברי החולקים משיב עכ\"ל. ואפשר שרש\"י כשכתב לא יאמר נראין דברי פלוני על אי זה מהם שיאמר נתכוון שאפילו כשיאמר שנראין דברי אביו נראה כמכריע את דבריו: \n",
+                "<b>ולא יקרא בשמו וכו'.</b> ברייתא שם משנה שם אביו כלומר שיאמר כך אמר אבא מארי ולא יזכיר את שם אביו ומדקאמר משנה שם אביו סתם משמע ליה לרבינו דל\"ש בחייו ל\"ש לאחר מותו צריך לשנות: \n",
+                "<b>היה שם אביו וכו'.</b> צ\"ע מהיכן מוצאו וכל הלשון עד אין בכך כלום נסתפקתי בו והעירותי עליו בפ\"ה מהלכות ת\"ת: \n",
+                "<b>איזהו כבוד מאכיל וכו'.</b> ברייתא שם כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ומכניס ומוציא איבעיא להו משל מי כלומר מאכיל ומשקה משלו או משל אביו רב יהודה אמר משל בן רב נתן בר אושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן לרב ירמיה וכו' כמ\"ד משל אב ופסק רבינו כאותה הוראה חדא דרבים נינהו ועוד דהלכה למעשה היא וכן פסקו הרי\"ף והתוספות: \n",
+                "<b>ואם אין ממון לאב וכו'.</b> כך פסק הרי\"ף שם וז\"ל והיכא דרויח הבן והאב לית ליה כייפינן לבן ושקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כי הא דרבה כפה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ת' זוזי לצדקה וכן שדרו ממתיבתא. וכתב סמ\"ג דאיתא בירושלמי דפאה דבכבוד אב ואם אין כתוב כבד מהונך שאפילו אין לך כלום אתה צריך לטחון ברחיים בשבילם וכתב הוא ז\"ל דהיינו כשאין לאביו והתוספות כתבו דאיתא בירושלמי אמר ר' יוסי הלואי דהוויין כל שמעתתי ברירן לי כי האי שכופין את הבן לזון את אביו ועוד הביא ראיה ממקום אחר מהירושלמי דמשמע בהדיא דכופין. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומכניס ומוציא.</b> כבר נתבאר בלשון הברייתא שכתבתי בבבא שקודם זו: \n",
+                "<b>ועומד מפניו וכו'.</b> בפ\"ק דקידושין שם רב יוסף כד שמע קל כרעא דאימיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא וגם מדאיבעיא לן בבנו והוא רבו כדבסמוך משמע דבאינו רבו פשיטא דחייב לעמוד מפניו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והאב שהיה תלמיד וכו'.</b> שם (דף ל\"ג ע\"ב) איבעיא להו בבנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו ובעי למפשטה מדא\"ל שמואל לרב יהודה קום מקמי אבוך ורב יהודה רבו של אביו היה ודחו התם דשאני יחזקאל אביו של רב יהודה דבעל מעשים הוה דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה ובתר הכי איבעיא לן בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו והא נמי לא איפשיטא ורבינו פסק בחדא לקולא ובחדא לחומרא וצריך טעם. ומצאתי שכתב הרב רבינו נסים וכתב רבינו חננאל שאע\"פ שהוא רבו חייב לעמוד מפני אביו אבל אביו אינו חייב לעמוד לפניו ואף הרב רבינו משה בר מיימון ז\"ל כתב כן בפ\"ו מהלכות ממרים וצריך עיון למה ונראה לי דאע\"ג דלא מיפשיט בגמרא דילן ילפי לה מדגרסינן בירושלמי (פ\"ק דקדושין) אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדיקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהם עד שהגיעה למטתה פעם אחת חלה ר' טרפון ונכנסו חכמים לבקרו ואמרה להם התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי אמרון לה מאי עביד לה יותר מדאי ותנית להון עובדא אמרון אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לא הגיע לכבוד שאמרה תורה ע\"כ בירושלמי. ובודאי דקימה דרבו אינה אלא מדין חכם ואם איתא שאין הבן חייב לעמוד מפני אביו כשהבן רבו לא היתה רשאה אמו של רבי טרפון לקבל הימנו כך הילכך אע\"ג דבגמרא דילן מספקא לן שבקינן ספקינן ונקטינן פשטייהו ולא משמע משום דבעלת מעשים הוות מדאמרינן סתמא עדיין לא הגיע לכבוד שאמרה תורה עכ\"ל. ותמהני דהא בגמרא דידן נמי מייתי דומיא דההוא עובדא דירושלמי דר' טרפון כל אימת דהות בעיא אימא למיסלק לפוריא גחין וסלקא עליה ואפילו הכי איבעיא להו אלמא דגמרא דידן סבר דההוא עובדא לא מכרעא ואפשר שטעמו לומר דכיון דבירושלמי לא איבעיא להו משמע דמיפשט פשיטא להו מההוא עובדא ואע\"ג דגמרא דידן לא משמע ליה למיפשט מההוא עובדא לא שבק פשיטותא דידיה משום ספיקא דגמרא דידן: \n",
+                "<b>וחייב לכבדו בשאר דרכיו וכו' עד זכרונו לחיי העולם הבא.</b> ברייתא בפ\"ק דקידושין (דף ל\"א:) כלשון רבינו ופירש\"י הנשמע בדבר אביו למקום אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו ואפילו יודע שכבדוהו כאביו יתלה הכבוד באביו שלחוני בשביל אבא שהוא צריך לי אבל אם אינו נשמע למקום בדבר אביו אל יתלה באביו שאינו לו אלא גנאי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הריני כפרת משכבו.</b> עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו מכאן ואילך כבר קבל מה שקבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא שנים עשר חדש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד האיש וכו'.</b> ברייתא שם (דף ל':) איש אמו ואביו תיראו אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים אם כן מה ת\"ל איש איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי בר אבין אמר רב נתגרשה שניהן שוין ופירש\"י ספק יכולת שאין מוחה בידו רשות אחרים בעלה. נתגרשה מבעלה הרי היא כאחיה במצות כיבוד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד היכן הוא כיבוד אב ואם וכו'.</b> שם (דף ל\"ב) אהא דאיבעיא לן מאכיל את אביו משל מי אמרינן ת\"ש שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אביו מאי נפקא לן מינה כלומר ואי אמרת כבוד האב על הבן בחסרון כיס אינו אלא משל אב אם כן האי ארנקי דקאמר רבי אליעזר משל אב הוא ומאי נפקא מינה להכלימו ואוקמוה בראוי ליורשו ומאחר שרבינו פסק לעיל שאינו מאכיל אלא משל אב אם כן האי ארנקי היינו כשהוא של אב דוקא וכמו שנתבאר ואם כן היאך כתב ואפילו נטלו כיס של זהובים שלו. ויש לומר דסבירא ליה דכי אמרינן דוקא משל אב הני מילי לכבדו אבל כדי שלא לצערו יש לו לאבד כל ממון שבעולם ועי\"ל דהא דאמרינן דמשל אב דוקא היינו מדינא דאינו חייב לחסר כיסו בשבילו אבל מ\"מ אם יחסר כיסו בשבילו בכלל מצות כיבוד הוא ולישנא דעד היכן כיבוד אב ואם הכי דייק. ואם תאמר א\"כ מאי מותיב מינה למאן דאמר משל אב יש לומר דאין הכי נמי דמאן דמותיב לא אסיק אדעתיה לפלוגי בהכי ומאן דתריץ הוה מצי לשנויי הכי אלא דאהדר ליה לפום שיטתיה דלא הוה מפליג בינייהו: \n",
+                "<b>ועד היכן מוראן וכו'.</b> שם (דף ל\"א) בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם בואו וראו מה עשה עכו\"ם אחד באשקלון וכו' כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סריקון של זהב והיה יושב בין גדולי עירו ובאת אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שבכך וכו'.</b> דברי רבינו ראויים אליו ונלמד מהדין שכתב בסמוך שהמכה בנו גדול מנדין אותו. \n",
+                "<b>ומה שכתב שהאב שמחל וכו'.</b> מימרא דרב חסדא פרק קמא דקידושין (דף ל\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה בנו גדול וכו'.</b> פרק ואלו מגלחין (מועד קטן דף י״ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנטרפה דעתו של אביו וכו'.</b> בפ\"ק דקידושין (דף ל\"א:) אמרי' רב אסי הוה ליה ההיא אימא זקנה אמרה ליה בעינא תכשיטין עבד לה בעינא גברא נעיין לך בעינא גברא דשפיר כוותך שבקה ואזל לארעא דישראל. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויצוה אחרים להנהיגם כראוי.</b> עצה טובה קמשמע לן ואין ספק שכן עשה רב אסי. וכתב הראב\"ד ז\"ל אין זו הוראה נכונה וכו'. ואילו היה רבינו מוציא דין זה מדעתו היה השגתו השגה אבל אחר שהוא מוציא א��תו מעובדא דרב אסי שכתבתי אין מקום להשגתו והר\"ן כתב על השגה זו ולא ידעתי למה דהא דרב אסי הכי מוכח אולי הוא ז\"ל סובר דדוקא למיסק לא\"י ואינו מחוור עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממזר חייב בכבוד אביו וכו'.</b> טעמו מדתנן בפ\"ב דיבמות (דף כ\"ב) מי שיש לו בן מ\"מ פוטר את אשת אביו מהיבום וחייב על מכתו ועל קללתו חוץ ממי שיש לו בן מהשפחה ומהנכרית ובגמרא מ\"מ לאיתויי מאי וכו' לאיתויי ממזר וכו' אמאי (חייב על מכתו ועל קללתו) קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואוקימנא בשעשה תשובה וכתב הרי\"ף על זה ה\"מ לענין חיובא אבל לענין איסורא אפילו לא עשה תשובה אסור לבן להכותו ולקללו דגרסינן בפרק הנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח לא להכות אביו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו וכ\"כ הרא\"ש ולאפוקי מהתוס' שכתבו דההיא דהנחנקין בשעשה תשובה היא: \n",
+                "<b>ודע</b> שעל מ\"ש רבינו שהממזר חייב בכבוד אביו כתב הטור רסי' ר\"מ וז\"ל נ\"ל כיון שהוא רשע אינו חייב בכבודו כדאמרינן גבי הניח להם פרה גזולה חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם ופריך והא לאו עושה מעשה עמך הוא פירוש ואין חייבין בכבודו ומשני בשעשה תשובה אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אינם חייבים בכבודו עכ\"ל. גם הגהות מיימון כתבו כן בשם ספר המצות אלא שהטור הוסיף תיבת גזולה ואינו כן דבנטלה ברבית מיירי כמבואר בריש פרק איזהו נשך ואין משם ראיה לסתור דברי רבינו דמדינא אינם חייבים להחזיר דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר אלא דמשום כבוד אביהם חייבים להחזיר ודוקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהוה לה ההיא פרה כאילו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והוא דבר המסויים הילכך אע\"פ שעדיין לא הוציאה מרשותו חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם אבל כי לא עבד תשובה בניו ירשוה והתורה לא חייבתם להחזיר דלדידיה אזהר לבריה לא אזהר הילכך הוי לגמרי ממונא דידהו ואינם חייבין לכבד את האב בממונם דהא איפסיקא הלכתא כמאן דאמר משל אב אבל בשאר כבוד דלית ביה חסרון כיס אין הכי נמי דמחייבי אע\"פ שהוא רשע כדמשמע מההיא דפרק הנחנקין: \n",
+                "<b>ראהו עובר על דברי תורה וכו'.</b> ברייתא פ\"ק דקידושין (דף ל\"ב) ובסנהדרין פרק הנשרפין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאמר לו אביו וכו'.</b> ברייתא בריש יבמות (דף ו') ובסוף אלו מציאות (בבא מציעא דף ל״ב) יכול אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר אבידה ישמע לו תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כלכם חייבים בכבודי. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו אפילו של דבריהם.</b> נראה שהטעם משום דכיון דקי\"ל דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור הרי הוא ככל דברי תורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אביו השקני מים וכו'.</b> ברייתא פ\"ק דקידושין (דף ל\"ב) אלעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקני מים ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה אני את המצוה שאני ואבא חייבין במצות איסי בן יהודה אומר אם אפשר למצוה שתעשה ע\"י אחרים תעשה ע\"י אחרים וילך הוא בכבוד אביו אמר רב מתנה הלכה כאיסי בן יהודה ופירש\"י אבא אומר השקני מים ויש מצוה אחרת לפניו לעשות כגון לקבור את המת או לויה. על כרחך לומר דהיינו דוקא במצוה עוברת שאילו אין זמנה עובר אפילו א\"א לעשות ע\"י אחרים עוסק בכבוד אביו ואח\"כ במצוה וכ\"כ רבינו ירוחם בשם הרא\"ש. וכתב הר\"ן והלכה כאיסי בן יהודה מיהו ה\"מ כששתי��ן לפניו אבל כשהתחיל במצוה אע\"פ שאפשר לעשותה ע\"י אחרים אם נזדמנה לו מצוה שא\"א לעשותה ע\"י אחרים לא יניח את הראשונה דהא קי\"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מפלגינן בין מצוה למצוה וגם לזה כיון רש\"י כשכתב ויש מצוה אחרת לפניו: \n",
+                "<b>וגדול ת\"ת וכו'.</b> מימרא דרבא במגילה (דף ט\"ז ע\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אביו השקני מים וכו'.</b> ברייתא בפ\"ק דקידושין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב אדם לכבד וכו' עד סוף הפרק.</b> בכתובות פרק הנושא (כתובות דף ק״ג) ת״ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם והקשו בגמרא דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וי״ו יתירה כלומר דואת אמך לרבות אחיך הגדול ה״מ כלומר דחייב בכבוד אשת אביו בחיים אבל לאחר מיתתו לא כלומר ולהכי מזהר להו עילוה ומשמע ליה לרבינו דכי היכי דאינו חייב בכבוד אשת אב אלא בחיי אב ה״נ לא מיחייב בכבוד בעל אמו אלא בחיי אמו וכן משמע ליה דאשת אביו ובעל אמו כיון דמאת מרבינן להו ככתובים מפורשים דמו אבל אח גדול דלא מייתינן לה אלא מדרשה דוי״ו לא חשיב ככתוב מפורש בתורה אלא מד״ס: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה וכו' והיכן הזהיר וכו'.</b> בסנהדרין פרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס״ג) א״ר יוחנן אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת״ל לא תאכלו על הדם ופירש״י לא תאכלו אכילה שתהרגו עליה. ואף על פי שהוא לאו שבכללות כתב רבינו בספר המצות במצוה קצ״ה שאחר שהעונש מפורש אין לחוש על האזהרה אם היא מן הדין או מלאו שבכללות: \n",
+                "<b>ודע</b> שבמנין המצות כתב כלשון הזה קצ\"ה שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא שנאמר בננו זה זולל וסובא. ויש לתמוה שאין בפסוק זה אזהרה ואינו אלא סיפור דברים שאומרים אביו ואמו ובספר המצות כתב בלשון הזה קצ\"ה הזהירנו מהיות זולל וסובא בימי הנערות ובתנאים מתוארים בדין סורר ומורה והוא אמרו לא תאכלו על הדם וביאור זה שבן סורר ומורה מכלל חייבי מיתות ב\"ד ולשון התורה בו בסקילה וכבר התבאר שכל מי שחייב כרת או מיתת ב\"ד הוא מצות ל\"ת זולת הפסח והמילה א\"כ אחר שנדון בן זולל וסובא על התנאים הנזכרים בסקילה ידענו זה המעשה שהוא מוזהר ממנו בהכרח ונתבאר העונש אם כן צריך שנחקור על האזהרה לפי שלא ענש הכתוב אא\"כ הזהיר ולשון גמרת סנהדרין אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת\"ל לא תאכלו על הדם עכ\"ל. וברמזים הלכות ממרים כתב שלא יהיה הבן סורר ומורה על קול אביו ואמו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו וכו'.</b> בסנהדרין פרק בן סורר (סנהדרין דף ע״א) תנן גנב משל אביו ואכל ברשות אביו משל אחרים ואכל ברשות אחרים משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים ובגמרא משל אביו ואכל ברשות אביו בעית כלומר מתפחד מאביו שלא יבין הילכך לא מימשיך משל אחרים ואכל ברשות אחרים אע״ג דלא בעית לא שכיח ליה וכ״ש משל אחרים ואכל ברשות אביו דלא שכיח ליה ובעית עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים דשכיח ליה לגנוב משל אביו ולא בעית מאביו שאינו רואהו וכה״ג מימשיך. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויקנה בשר ויין.</b> משנה שם (דף ע'). \n",
+                "<b>ומ\"ש בזול</b> שם מימרא דרב הונא וטעמא דאם אינם בזול לא מימשיך: \n",
+                "<b>��חבורה שכולן רקנין ופחותים.</b> שם (דף ע' ע\"ב) א\"ר אבהו אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולן סריקין פירוש ריקים תרגומה סריקין: \n",
+                "<b>ויאכל הבשר חי ואינו חי וכו'.</b> שם אמר רב חנין בר מולדא אמר רב הונא אינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי ופירשו התם יין חי מזיג ולא מזיג בשר חי בשיל ולא בשיל ופירש\"י יין חי דקאמר רב הונא מזיג ולא מזיג לאפוקי היכא דנתן בו מים הרבה ואע\"פ שרוב בני אדם שותים כן (דבתר יין מזיג לא מימשיך) בשיל ולא בשיל דזו היא מדת גנב למהר אבל בשיל שפיר לא מימשיך למעבד כה\"ג לפי שמתוך שהוא גנב ועושה בסתר אין לו שהות: \n",
+                "<b>והוא שיאכל משקל חמשים דינרים וכו'.</b> משנה שם מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי, ואמרו בגמרא שתרטימר בשר הוא משקל חצי מנה ופירש\"י יין האיטלקי טוב ומעולה הוא ומימשיך בתריה אבל בחמרא אחרינא אינו חייב בחצי לוג. אבל מדברי רבינו שלא כתב יין האיטלקי משמע דאיטלקי לאו דוקא אלא תנא יין משובח שבארצו נקט וה\"ה לשאר יינות, ומשמע ליה לרבינו דעד שיאכל תרטימר בשר היינו במלוגמא אחת וישתה חצי לוג יין היינו בבת אחת: \n",
+                "<b>גנב משל אביו וכו' עד הרי זה פטור.</b> משנה שם כתבתיה לעיל היא וגמרא שעליה: \n",
+                "<b>וכן אם גנב משל אביו וכו'.</b> נ\"ל שטעות סופר יש כאן וכן צריך להגיה והיתה אכילת עבירה אפילו מדבריהם פטור והדין משנה שם (דף ע') אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החדש אכל מעשר שני בירושלים אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים וכו' אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה ובגמרא אכל בחבורת מצוה וכו' הא קמ\"ל דאע\"ג דכולה סריקין כיון דבמצוה קא עסיק לא מימשיך וכו' אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה דבר שהוא מצוה תנחומי אבלים דבר עבירה תענית צבור וטעמא מאי כלומר אמאי מיפטר אדבר עבירה אמר קרא איננו שומע בקולנו ולא בקולו של מקום ופירש\"י דאיננו שומע בקולנו מיעוטא הוא ולאפוקי האי דאף בקולו של מקום אינו שומע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל כל מאכל וכו'.</b> משנה שם (דף ע') אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה ואיתא נמי התם אמר רבא אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה ופירש רש\"י אכל בשר עוף טהור דלא חשיב ולא מימשיך בתריה והא אנן תנן אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אינו נעשה בן סורר ומורה הא טהורים נעשה בן סורר ומורה כי תנן נמי מתניתין להשלים ופירש רש\"י כי תנן במתניתין דאיצטריך לאשמועינן דפטור אשקצים להשלים שאפילו אכל תרטימר בשר חסר כזית מבהמה טהורה והשלימו לתרטימר מבשר עופות טמאים פטור דאינו שומע בקולו של מקום דכוותה בטהורים מחייב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל בשר חי ושתה וכו'.</b> שם מימרא דרבה ורב יוסף: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ענש הכתוב וכו'.</b> שם בראש הפרק (דף ס\"ח:) מאימתי נעשה סורר ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון וכו' שנאמר כי יהיה לאיש בן בן ולא איש כלומר וזה משהקיף זקן התחתון איש הוא קטן פטור שלא בא לכלל מצות כלומר ולפיכך אין לחייבו קודם שיביא שתי שערות וידוע דלא קרינן ביה הביא שתי שערות אלא בתר י\"ג שנה אבל מקמי הכי שומא נינהו כדאיתא בפ' יוצא דופן ונתבאר בדברי רבינו פ\"ב מהל' אישות ובגמ' תני ר' חייא עד שיקיף עטרה כי אתא רב דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת ביצים ופירש\"י תני רבי חייא במתניתיה הכי משיביא שתי שערות עד שיקיף עטרה וכי אתא רב דימי פירשה דהא דתנא עד שיקיף עטרה לאשמועינן דהקפת זקן התחתון דמתני' הקפת גיד קאמר סמוך לביצים ולא הכיס של ביצים דהוי לבתר הכי טובא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל ימיו של בן סורר ומורה וכו'.</b> שם (דף ס\"ט) א\"ר כרוספדאי וכו' כל ימיו של בן סורר ומורה אינם אלא ג' חדשים בלבד ואיתא נמי התם תנא דבי ר' ישמעאל בן ולא אב ואמרינן התם דה\"ק בן ולא הראוי לקרותו אב ופירש\"י והיינו לאחר ג' חדשים אחר שהביא שתי שערות שראוי להיות העובר ניכר אם היה בא על האשה משהביא שתי שערות והיא מתעברת: \n",
+                "<b>הא למדת וכו'.</b> כלומר ממ\"ש שאם הקיף שיער פטור משמע אפילו קודם שישלים ג' חדשים והדין איתיה בגמרא שם א\"ר כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים בלבד והא אנן תנן משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון הקיף זקן אע\"ג דלא מלו ג' חדשים מלו ג' חדשים ואף על גב דלא הקיף: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד דנין וכו'.</b> משנה שם (דף ע') מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם ובגמרא מתרין בפני ג' למה לי בתרי סגי אמר אביי ה\"ק מתרין בו בפני ב' ומלקין אותו בפני ג' מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא כדרבי אבהו דאמר רבי אבהו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע ופירש\"י כדר' אבהו בכתובות גבי מוציא שם רע מנ\"ל דלקי דכתיב ולקחו זקני עירו את האיש ויסרו אותו. למדנו ויסרו דמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא ויסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן שכתוב בו וההוא בן למדנו מבן והיה אם בן הכות הרשע. וזהו שכתב \n",
+                "<b>רבינו שנאמר ויסרו אותו</b> והא דלא ילפינן מלקות בבן סורר ומורה מקרא דאייתינן לעיל לא תאכלו על הדם משום דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו כדאיתא בפרק ארבע מיתות. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו היו שנים הראשונים הן האחרונים.</b> אפשר שלמד כן מדתנן במרובה (דף ע') גנב ע\"פ שנים וטבח על פיהם או ע\"פ שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה ומ\"מ צ\"ע במה שלא הצריך לבדוק אם הקיף זקן אלא בעת שרוצים לגמור דינו למיתה למה לא הצריך לבדקו קודם שילקוהו שאם הוא גדול כיון דאינו נעשה בן סורר ומורה לאו בר מלקות הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחלו לו וכו'.</b> בסנהדרין פ' הנחנקין (סנהדרין דף פ״ח) א״ר יאשיה ג' דברים שח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קינויו קינויו מחול בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל ומפרש רבינו דה״מ דאביו ואמו יכולים למחול קודם שנגמר דינו דאילו משנגמר דינו גברא קטילא הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ברח עד שלא נגמר דינו וכו'.</b> משנה פרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע״א:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אביו רוצה וכו' עד ולא חרשים.</b> הכל משנה שם כלשון רבינו ופירש\"י בננו זה משמע שרואים אותו. חרשים אינם יודעים אם קבל דבריהם אם לאו שאם אמר להם איני מקבל אינו שומע לו ואע\"פ שרואים שאין מקיים מצותן מיהו איננו שומע בקולנו כתיב ואיכא להפוכי בזכותיה ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גזירת הכתוב הוא וכו'.</b> שם (דף ס\"ט ע') תניא אמר ר' שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה שהכל מצויים אצלה בעבירה כלומר וכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא למודה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן אלא גזירת הכתוב הוא בן ולא בת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>טומטום שנקרע ונמצא זכר וכו'.</b> מימרא פ' יש נוחלין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה צריך הכרזה.</b> ברייתא בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ט): \n",
+                "<b>ומה שכתב כיצד מכריזין עליו וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה הרי הוא ככל הרוגי בית דין שממונם ליורשיהן וכו': סליקו הלכות ממרים בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Shoftim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Rebels/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,308 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Rebels",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Rebels",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשהיה ב״ד הגדול קיים וכו' עד זה אוסר וזה מתיר.</b> ברייתא בסנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ח:) תניא אמר ר' יוסי מתחלה לא היו מרבים מחלוקות בישראל וכו' עד ונעשית תורה כשתי תורות. ומה שלא כתב רבינו שבאים לב״ד שסמוך לעירו כמו שכתוב בברייתא הנזכרת לפי שכיון שאנו מחזרים לאי זה בית דין שיודיעם האמת ממילא משמע שילכו לב״ד שסמוך לעירו קודם שיעלו לירושלים או שלא היה בגירסתו של רבינו וזה נראה יותר: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שני חכמים וכו'.</b> בפ\"ק דע\"ז (דף ז') תניא היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל אמר רב יוסף הלכה כר' יהושע בן קרחה ומדת\"ק מפליג בין גדול בחכמה ובמנין לאינו גדול משמע דריב\"ק אפילו אחד גדול מחבירו בחכמה ובמנין בשל תורה הלך אחר המחמיר וכו' ולכך סתם רבינו ולא חילק. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שלא בזמן הסנהדרין</b> כלומר דאילו בזמן הסנהדרין לא היינו צריכים לכך שעכ\"פ היה מתברר הדין כמ\"ש לעיל בסמוך: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית דין הגדול שדרשו וכו'.</b> למד כן רבינו ממאי דאשכחן תנאי בתראי דפליגי אקמאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי והא דתנן בפ\"ק דעדיות (משנה ה') שאם יראה ב\"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין מוקי לה רבינו בשאותו יחיד ואותם רבים נחלקו בגזירה או תקנה כלומר שאם ב\"ד פסק כדעת היחיד אין ב\"ד אחר יכול לחלוק ולפסוק כדעת הרבים אלא אם היה גדול וכו' וכמו שיתבאר בסמוך אבל אם נחלקו בשזה דורש באחת מן המדות וזה באחרת אה\"נ שיכול לבטל דבריו אפילו שאינו גדול כמוהו בחכמה ובמנין. ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ\"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה: \n",
+                "<b>שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו'.</b> בר\"ה סוף פרק שני (דף כ\"ה:) אמרו שיפתח בדורו כשמואל בדורו ומייתי התם קרא דובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שיהיה בימיך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ב״ד שגזרו גזירה או תקנו וכו'.</b> נראה שרבינו מפרש הא דתנן פ״ק דעדיות שאין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין היינו כשנחלקו בגזירה או תקנה וב״ד של ראשונים ראו לגזור או לתקן כך וב״ד שאחריהם ראו לתקן בענין אחר אינם יכולים לבטל דברי הראשונים עד שיהיו גדולים מהם בחכמה ובמנין אבל דברים שראו ב״ד לגזור ולאסור לעשות סייג אם פשט איסורן בכל ישראל אין ב״ד הגדול אחר יכול לעקרן אפילו היה גדול מהראשונים. וא״ת הא אמרינן ��גיטין פרק השולח (גיטין דף ל״ו:) גבי התקין הלל פרוזבול אמר שמואל אי איישר חילי יותר מהלל אבטליניה ואמרינן נמי התם דאי לדרי עלמא תקין הלל פרוזבול אין בידינו כח לבטל דאין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חבירו וכו' משמע הא גדול בחכמה ובמנין יכול לבטלן. י״ל דפרוזבול לאו גדר הוא פן יפרצו על דברי תורה דאדרבה דין תורה הוא שישמט והלל הפקיע הממון ותיקן דלא לישמיט ואע״ג דאמרינן התם שהתקין פרוזבול לפי שראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאו איסורא לגמרי הוו עבדי כשנמנעין מלהלוות דהא שב ואל תעשה הוא ודרך כלל עיקר תקנת הפרוזבול לא היה סייג לתורה אלא מפני תקנת העניים שלא תנעול דלת בפניהם ומפני תקנת העשירים שלא יפסידו וכן פירש״י שם על הא דבעי מאי פרוזבול אמר רב חסדא פרוס בולי ובוטי כלומר עשירים ועניים ובהא ניחא לי למה פירש בו רב חסדא שהוא פרוז בוטי דאנן פרוזבול קרינן דהיינו תקנת העשירים שלא יעברו על ד״ת ומנ״ל לפרושי דהוא נמי תקנת העניים אלא משום דמשמע דלאו סייג לתורה עבד אלא תיקון לעשירים שלא יפסידו ותיקון לעניים שלא תנעול דלת בפניהם וכמו שכתבתי ובריש מגילה נמי דאמרינן ואי ס״ד אנשי כנסת הגדולה י״ד וט״ו הוא דתקון אתו רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה הא אין ב״ד יכול לבטל דברי חבירו אא״כ היה גדול וכו' התם ודאי לאו סייג לתורה הוא ומש״ה אי איכא גדולים מהם בחכמה ובמנין יכולין לעקור תקנתם. אך קשה מדפריך בע״ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ז) אהא דאמרינן דר' יהודה נשיאה התיר את השמן של עכו״ם דהיכי מצי למישבק תקנתא דהלל ושמאי והתנן אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד חבירו וכו' והא ודאי גזרת שמן משום סייג הוא כדאמרינן פ״ק דשבת (דף י״ז:) גזרו על שמנן משום יינן וא״כ היכי פריך מדתנן אין ב״ד יכול לבטל אא״כ היה גדול וכו' דמשמע הא אם היה גדול יכול לבטל והרי רבינו כתב בסמוך דבדבר שהוא סייג אפי' גדול אין יכול לבטל. לכך י״ל דהכי פריך היאך ביטל תקנת הראשונים הא אפילו היתה מאותם שיכול ב״ד אחר לבטלם כגון שלא היתה לסייג ולגדר לא היה יכול לבטלה דהא אין ב״ד יכול וכו' ומ״ש הראב״ד ולא אפילו אליהו וב״ד וכו' יתבאר בסמוך: \n",
+                "<b>היה גדול בחכמה וכו' עד לבטל דבריו.</b> ג״ז שם באותה משנה. וכתב הראב״ד עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה וכו' מפני שנתבטל הטעם של ראשונים ולא היה גדול כראשונים עכ״ל. פירוש דבריו דאמרינן בפ״ק דביצה (דף ה') שתיקנו חכמים שמהלך יום אחד לכל צד לא יפדו פירות נטע רבעי אלא יעלו ויאכלום בירושלים ומפרש התם טעמא כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ואמרינן נמי התם דר' יוחנן בן זכאי נמנה עליהם והתיר שלא יעלו הפירות לירושלים אלא יפדו ויאכלום במקומם משום דבתר חרבן מה לנו לעטר את שוקי ירושלים לצורך העכו״ם ומ״מ קושית הראב״ד איני מכיר דמי אמר לו שריב״ז לא היה גדול כראשונים וא״ת מדאמרינן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קל״ד) וכן בסוכה (דף כ״ח) פ' תלמידים היו לו להלל גדול שבכלן יונתן בן עוזיאל קטן שבכלן ריב״ז דילמא קטן שבכלם לא בחכמת התורה קאמר אלא בשאר חכמות הוא שהיו גדולים ממנו תדע דהא קאמר התם שלא הניח ממשלות כובסים משלות שועלים שיחת שדים ושיחת מלאכי השרת ומעשה מרכבה ובאותן חכמות אפשר שהיו גדולים ממנו אבל לא בחכמת התורה וראיה לדבר שנתמנה נשיא וראש ישיבה במקום הלל ואם היה קטן שבתלמידים היאך היו ממנים אותו ולא היו ממנים לאחד מהגדולים אלא ודאי בחכמת התורה גדול כמותם ואפשר גדול מהם היה ועוד דאפילו נימא שגם בחכמת התורה היה קטן מכולם כבר אפשר שהיה גדול ממתקני התקנה ההיא ואל יקשה בעיניך היאך אחרונים גדולים מהראשונים דהא אשכחן רבה דהוה גדול מרב יהודה כדאמרינן (תענית כ״ד וע״ע ברכות כ') רב יהודה כי הוה מטי להאשה שהיא כובשת ירק הוה אמר הוייות דרב ושמואל חזינא הכא ואילו אנן מתנינן תליסר מתיבתא ומאי דאמרינן בפ״ק דביצה (דף ד':) והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם שבידכם זמנין דגזרי המלכות גזירה ואתי לאיקלקולי משמע דאי לא משום חששא דגזירה לא עבדינן תרי יומי והא ודאי אין ב״ד שבימי האמוראים גדול כשל המתקנים שני ימים אלמא שאע״פ שאינו גדול ממנו כיון דאיבטיל טעמא יכול לבטלו יש לומר דהתם ה״ק כיון דבקיאינן בקיבועא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי היה להם לחכמים שבאותו זמן שהיו מהקובעים שני ימים לתקן דלא נעביד תרי יומי אי נמי דהוה קים להו שהמתקנים אמרו בפירוש אם יבא זמן שיעמדו על החשבון ולא על פי הראיה לא נעביד תרי יומי ולדעת הראב״ד ה״ל לגמ' לאקשויי עליה מדתנן אין ב״ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו וכו' ולתרוצי דהיינו במידי דלא נתבטל הטעם אבל היכא שנתבטל הטעם יכול לבטל אפילו אינו גדול כמוהו: \n",
+                "<b>אפילו בטל הטעם וכו'.</b> בפרק קמא דביצה (דף ה') אמרינן דדבר שנאסר במנין אע\"פ שנתבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו ומשמע לרבינו דהיינו מנין גדול ממנו וה\"ה דבעינן שיהיה חכם ממנו וחדא מינייהו נקט: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בדברים שלא אסרה אותם וכו'.</b> נ״ל שלמד כן רבינו מדאמרינן בע״ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ו) בכל בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו חוץ מי״ח דבר שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו ומשמע לרבינו דה״פ בכל תקנות בית דין יכול בית דין אחר לבטל דבריו חוץ מי״ח דבר וכיוצא בהם שהם דברים שנעשו סייג לתורה דמאי רבותא די״ח דבר משאר תקנות דהנהו דפרק קמא דביצה דביצה שנולדה ביום ראש השנה אסורה ביום שני אין שם סייג לאסור ביום שני של ראש השנה יותר משני ימים של שאר ימים טובים וההיא דעיטור שוקי ירושלים בפירות ודאי דאין שם משום סייג וכן בההיא דפרוזבול דאמר שמואל אי איישר חילי (מהלל) אבטליניה אין בו סייג לתורה כמו שהוכחתי למעלה. \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו אם פשט איסורן בכל ישראל.</b> כך אמרו שם בפרק אין מעמידין אהא דבכל בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו חוץ מי\"ח דבר אמר רב משרשיא מה טעם הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל וכתב רבינו בכל ישראל על סמך מאי דקי\"ל רובו ככולו וכיון ששיטה זו אפשרית אין כח ביד הראב\"ד לדחותה מפני שיטתו דלא שני ליה בין תקנות שהם לסייג לתקנות שאינם לסייג וכולי טעמא תלי בפשט איסורן או לא פשט ולפיכך כתב למעלה א\"א לא אפילו אליהו ובית דינו הואיל ופשט איסורן בכל ישראל כדאיתא בע\"ז עכ\"ל. וכבר יישבתי ההיא דע\"ז לדעת רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ויש לבית דין לעקור וכו'.</b> זה פשוט בעצמו ולא הוצרך לכתבו אלא דלא נימא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אפילו בכי הא קמ\"ל דלא. \n",
+                "<b>ומ״ש דאפילו דברי תורה יש לכל בית דין לעקרו.</b> הכי תניא בסנהדרין פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ו) אראב״י שמעתי שב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד״ת כלומר לקבוע הלכה כן אלא לעשות סייג לתורה כלומר לפי שעה וכבר נתבאר זה בדברי רבינו פ' (ארבעה ועשרים) מהלכות סנהדרין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בית דין שנראה להם לגזור וכו'.</b> פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל\"ז) וסמכו רבותינו על דברי רשב\"ג ורבי אליעזר ברבי צדוק שהיו אומרין אין אנו גוזרין גזירה על הצבור אלא א\"כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו וכו'.</b> נ\"ל שלמדה מדאמרינן באין מעמידין (דף ל\"ה) אהא דשאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינת העכו\"ם אמר עולא כי גזרי גזירה במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא דילמא איכא איניש דלא ס\"ל ואתו לזלזולי בה ואם איתא שבית דין יכולים לכוף שתתפשט מאי איכפת לן דמאן דמזלזל בה יכפוהו בית דין אלא משמע שאם יפקפקו בה ולא פשטה אינן רשאין לכוף את העם ללכת בה ועוד דקל וחומר הוא מהדין שכתב רבינו בסמוך גזרו ודימו שפשטה וכו' שאם אפילו אחר כמה שנים בית דין קטן מהם יכול לבטלה כל שכן שהן עצמם אינם יכולים לכוף את העם ללכת בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גזרו ודימו שפשטה וכו'.</b> בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל״ז) כי פרכינן רבי יהודה נשיאה היכי שרי מישחא דהא לא היה גדול כתלמידי שמאי והלל שאסרוהו ועוד שהוא מי״ח דבר ואפילו אליהו ובית דינו אינו יכול לבטלן מהדרינן דשמן לא פשט איסורו ברוב ישראל דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב״ג ורבי אלעזר ברבי צדוק שהיו אומרים אין גוזרים גזירה על הצבור אלא א״כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה וה״פ לדעת רבינו כיון שמצאו שלא פשט איסורו אמרו להתירו שהרי מצינו שאין גוזרים גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכיון דכן אפילו גזרו לא הויא גזירה הרי כאן מפורש דרבי יהודה נשיאה לא היה גדול כראשונים וגם היה דבר שהוא סייג לתורה כדאמרינן בפ״ק דשבת גזרו על שמנן משום יינן ואפ״ה התירו לפי שלא פשט איסורו בכל ישראל. וא״ת והיכי סמך רבי יהודה נשיאה על מה שבדק דילמא בימי הראשונים נתפשט ואח״כ פקפקו בה ומתוך כך היה נ״ל לומר שאפילו נתפשטה בתחלה כיון שעכשיו אין רוב ישראל נוהגין בה מתירין אותה אלא שראיתי שכתב רש״י לא פשט עדיין לא החזיקו רובן באותה גזירה לנהוג בה איסור משמע מלשונו שבדק רבי יהודה נשיאה אם מיום שנגזרה גזירה עד היום פשט איסורו באיזה זמן ומצא שבשום זמן לא פשט איסורו בכל ישראל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל בית דין שהתיר וכו'.</b> שם (דף ל\"ז) אמרו דר' יהודה נשיאה התיר שני דברים ואמרו לו שיתיר גם את הפת ולא רצה דאם כן קרו לן בי דינא שריא דתנן בסוף עדיות (פ\"ח מ\"ד) שהעיד יוסי בן יועזר על שלשה דברים להתיר וקרו ליה יוסי שריא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הואיל ויש רשות לגזור וכו'.</b> כתב הראב\"ד א\"א את כל אלה ישא רוח וכו'. ואני אומר שמ\"ש הראב\"ד שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו וכו' וכי רבינו אינו אומר כן שהוא משיג עליו שהרי בשר עוף בחלב שהביא רבינו לדמיון ודאי שלעולם אסור וגם בתחלת דבריו כתב כן בפירוש הואיל ויש רשות לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות ואם סמך השגתו במה שאמר וסמכוהו למקרא וכו' והלא רבינו אינו אומר שאסור אלא כשאומרים שהוא של תורה ממש אבל כשאומרים קרא אסמכתא בעלמא הרי הם אומרים שא��נו של תורה ושאין הפסוק ההוא מורה עליו אלא שהוא אסמכתא בעלמא. ומ\"ש ואם גרע לפי צורך שעה וכו' כבר כתב רבינו בפרק זה וכן אם ראו לבטל מצות עשה או לעבור על מל\"ת כדי להחזיר רבים לדת וכו' עושין לפי מה שצריכה השעה. ומ\"ש ולא תמצא איסור מוסיף וכו' נראה שזה עיקר השגתו ולא ידעתי טעם לסברתו וכי האומר שבשר עוף בחלב אסור מן התורה שהתורה אסרה מין אחד של בשר וה\"ה לכל מידי דמיקרי בשר לא יקרא מוסיף הא ודאי מוסיף נקרא: \n",
+                "<b>על</b> מ\"ש רבינו \n",
+                "<b>פה מפי השמועה למדו שזה שאסר הכתוב וכו' בין בשר בהמה בין בשר חיה.</b> קשה ממ\"ש בפרק תשיעי מהלכות מאכלות אסורות דבשר חיה אינה אלא מד\"ס וי\"ל דהתם קושטא דמילתא קאמר שפסק כר\"ע אבל מ\"מ כיון דחזינן בגמרא (חולין קט\"ז) דלוי איקלע לבי (יוסף רישבא) ואמר אתריה דר\"י בן בתירא הוה ואמינא דילמא דרש להו כר\"י הגלילי מעתה כשיעמוד ב\"ד ויאמר בשר חיה מותר מן התורה אלא שאנו נאסור אותו מפני סייג כבר אפשר שיהיה גורע אם יהיה במקום שנוהגין כרבי יוסי הגלילי וכדי ליקח משל בדבר דשייך ביה גורע ושייך ביה מוסיף נקטה בענין זה ולא חשש שנבוא לטעות מכאן לענין הדין מאחר שבמקומו (פסק) כר' עקיבא דחיה אינה מן התורה: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שאינו מודה בתורה שבעל פה וכו'.</b> זה דעת רבינו וכ\"כ בפירוש המשנה בסנהדרין פרק הנחנקין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא מעלין אותו והרי הוא כשאר וכו'.</b> ברייתא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ״ו) האפיקורסים והמסורות והנהפכים לע״ז מורידין ולא מעלין אותן כלומר מן הבור מסורות המוסרים ממון חבריהם לאנס ומשמע בגמרא דהיינו להכעיס דשביק היתרא ואכיל איסורא אבל לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו וכ״כ רבינו פרק רביעי מהלכות רוצח ושמירת נפש. ועל מ״ש ולא מעלין הקשו בגמרא השתא (אחותי אחתינן) אסוקי מבעיא ותירצו שאם היה סולם בבור מסלקו ואמר בעינא לאחותי ברי מאיגרא ועוד תירצו תירוצים בתחבולות כיוצא בזו נאמרו שם: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה וכו'.</b> זה דעת רבינו וכ\"כ בפירוש המשנה בפ\"ק דחולין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל זקן ממרא האמור בתורה הוא חכם אחד מחכמי וכו'.</b> מפורש בסנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ז) כמו שיתבאר בסמוך. \n",
+                "<b>ומ\"ש שיש בידו קבלה ודן</b> פירוש שיש בידו קבלה ואומר כך קבלתי או שהוא דן באחת מהמדות שהתורה נדרשת בהן: \n",
+                "<b>ומ״ש מתודה ויש לו חלק לעוה״ב.</b> בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ״ג) שנינו שכל מי שיוצא ליהרג אומרין לו התודה לפי שכל המתודה יש לו חלק לעוה״ב וכתב רבינו בזקן ממרא שמתודה ויש לו חלק לעוה״ב לאפוקי ממי שאינו מודה בתורה שבע״פ שאותו אין לו חלק לעוה״ב: \n",
+                "<b>אף על פי שהוא דן והם דנין הוא קבל והם קבלו הרי וכו'.</b> שם (דף פ\"ח) אמר רב כהנא וכו' אינו נהרג עד שיאמר כך הוא בעיני והן אומרים מפי השמועה וכו' ור' אלעזר אמר אפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים כך הוא בעינינו נהרג כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל ואסיקנא לדרב כהנא בתיובתא וקם ליה הלכה כרבי אלעזר וזהו שכתב רבינו אע\"פ שהוא דן והן דנים דהיינו הוא אומר כך נראה בעיני והם אומרים כך נראה בעינינו הוא קבל והם קבלו ר\"ל דהיינו הוא אומר מפי השמועה והם אומרין מפי השמועה והיינו דלא כרב כהנא וממילא משמע דה\"ה לאם הוא קבל והם דנין שנ��דון בזקן ממרא ובפ' ד' כתב רבינו כן בפירוש וכאן כתב כללי הדין ולא חשש לפרטיו: \n",
+                "<b>ואם רצו ב\"ד למחול על כבודן וכו'.</b> שם אמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קנויו קנויו מחול בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו זקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לי על זקן ממרא לא הודו לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(ה-ז)</small> אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא וכו'.</b> ברייתא שם (דף פ\"ו:) כי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר וכתב רבינו בפירוש המשנה דה\"פ מי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הנפלא הקשה אבל תלמיד שלא הגיע להוראה הכל אצלו פלא: \n",
+                "<b>ויחלוק על ב\"ד בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת או בתפילין.</b> שם (דף פ\"ז) תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר\"מ רבי יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ר' שמעון אומר אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים ופסק רבינו כר\"מ משום דאיתא התם ברייתא ז\"ל כי יפלא במופלא שבב\"ד הכתוב מדבר ממך זה יועץ כלומר שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה וכן הוא אומר ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל דבר זו הלכה כלומר הל\"מ וכו' בין דם לדם בין דם נדה או דם לידה או דם זיבה בין דין לדין בין דיני נפשות או דיני ממונות או דיני מכות בין נגע לנגע בין נגעי אדם או נגעי בתים או נגעי בגדים דברי אלו הערכין והחרמים וההקדשות ריבות זו השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע בשעריך זו לקט שכחה ופאה ואמרינן התם אמר ליה רב הונא בר חיננא לרבא תרגמה לי להא מתניתא אליבא דר\"מ אמר ליה רבא לרב פפא פוק תרגימה ליה ותרגמה לו דמכל הני שהוזכרו בברייתא נפיק מינייהו דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת וכמו שנתבאר בדברי רבינו בפרק שאחר זה הברייתא ותרגומה וכיון דחזינן הני אמוראי בתראי דמהדרי לאוקומי ברייתא אליבא דר\"מ אלמא כוותיה קי\"ל דאינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולקמן בגמ' (דף פ\"ח:) אמרינן אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה ופירש\"י ויש בו להוסיף על מה שפירשו חכמים ואם הוסיף גורע ופוסל הראשון בתוספתו ואין לנו אלא תפילין שעיקרן בתורה ופירושן מדברי סופרים שהם ארבעה בתים ויש להוסיף חמשה או יותר ואם הוסיף גורע דקא עבר בבל תוסיף ולא עבד מצוה עכ\"ל. ומעתה כיון שרבינו פוסק כר\"מ דאינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת לא היה לו לכתוב או בתפילין דכיון דתפילין לא נפיק מינייהו דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אינו נעשה זקן ממרא כשנחלק בהם וכבר השיגו הראב\"ד ז\"ל בפרק שאחר זה שכתב חוץ ממצות תפילין בלבד וכו' א\"א זה שבוש דלדעת ר\"מ הוא דבעינן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ובתפילין פטור ולדעת ר' יהודה הוא שחייב בתפילין עכ\"ל. ונראה לי דסבירא ליה לרבינו דר' אלעזר א\"ר אושעיא לפרושי מילתיה דר' יהודה אתא והכי קאמר אע\"פ שר' יהודה לא הזכיר אלא דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים עוד צריך לדעתו תנאי אחר שיש בו כדי להוסיף ואם הוסיף גורע וכפי התנאים האלו נמצא שאין שם דבר שיתחייב עליו זקן ממרא אלא על תפילין לפי שאין דבר שיתקבצו בו התנאים האלה אלא תפילין אליבא דר' יהודה כלומר האי מימרא דר' אושעיא פירוש מילתא דר' יהודה היא וכיון שבא לפרש דברי ר' יהודה אלמא כוותיה קיימא לן ועוד דהא כלל בידינו ר\"מ ור\"י הלכה כר' יהודה ולדחוייה לדר\"מ א\"א דהא אמוראי בתראי מהדרי לאוקומי ברייתא אליביה כמו שכתבתי הילכך כתרוייהו קי\"ל דבדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת או בתפילין הוא נעשה זקן ממרא ושאר דברי הראב\"ד באותה השגה אפרשם ואיישבם בפרק הבא בסייעתא דשמיא. והרמ\"ה הקשה על דברי רבינו מאי קסבר אי סבר כר\"מ אתפילין נמי לא לחייב ואי סבר כסתם משנה דמחייבא אתפילין ההיא ודאי דלא כר\"מ ותירצו לו דר\"י מוסיף הוא על דברי ר\"מ לחייב אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת אי איכא תורה ויורוך: \n",
+                "<b>ויורה לעשות כהוראתו.</b> משנה שם (דף פ\"ו:) אינו חייב עד שיורה לעשות שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון. \n",
+                "<b>ומה שכתב או יעשה הוא על פי הוראתו.</b> ברייתא שם ואפרשנה בסוף פרק זה בעזרת שדי: \n",
+                "<b>ויחלוק עליהן והן יושבים בלשכת הגזית.</b> ברייתא שם (דף פ\"ז) ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם והיינו לאפוקי אם מצאם חוץ למקומם והמרה עליהם ובהדיא תניא בפ\"ק (דף י\"ד:) מצאן זקן ממרא לב\"ד אבית פאגי והוא מקום לפנים מחומת ירושלים והמרה עליהם יכול תהא המראתו המראה ת\"ל וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם ופירש\"י והתוספות דבית פאגי לאו דוקא אלא כ\"מ חוץ ללשכת הגזית אינו מקומן: \n",
+                "<b>אבל אם היה תלמיד וכו'.</b> משנה בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ו:). \n",
+                "<b>ומ\"ש שנאמר כי יפלא וכו' עד מלמד שהמקום גורם לו מיתה.</b> כבר נתבאר מתוך מה שכתבתי בסמוך: \n",
+                "<b>וכל אלו וכיוצא בהן שהן וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכיצד דנין זקן ממרא וכו' עד ה\"ז פטור.</b> משנה בהנחנקין שם. אך \n",
+                "<b>במ\"ש אם שמע וקבל מהן מוטב.</b> כתוב במשנה אם שמעו אמרו להם ומפשט הדברים נראה דה\"ק אם אותו ב\"ד ששמעו אותו דין אמרו להם הדין ומדברי רבינו נראה שהוא מפרשה כך אם שמעו זקן ממרא וקבלו לעשות כדברי אותו ב\"ד אמרו להם סברתם: \n",
+                "<b>הורה לעשות או שעשה וכו'.</b> משנה שם כתבתיה למעלה אינו חייב עד שיורה לעשות ובברייתא (דף פ\"ח:) ת\"ר אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו ופריך בגמ' בשלמא יורה לאחרים ויעשו כהוראתו מעיקרא כלומר קודם שיבא לבית דין שבלשכת הגזית לישאל לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא אלא שיעשה כהוראתו מעיקרא נמי בר קטלא הוה התינח היכא דאורי בחלב ודם דמעיקרא לאו בר קטלא והשתא בר קטלא אלא היכא דאורי בחייבי מיתת ב\"ד מעיקרא נמי בר קטלא הוא מעיקרא בעי התראה השתא לא בעי התראה מסית דלא בעי התראה כלומר אם היה מסית ומורה טעם היתר לומר אין בלשון זה הסתה מאי איכא למימר הא מעיקרא נמי מיקטיל בלא התראה מעיקרא אי אמר טעמא לזכותא לאצוליה מקבלינן מיניה השתא אי אמר טעמא לא מקבלינן מיניה שהרי שמע מפי ב\"ד שלא לעשות והמרה: \n",
+                "<b>גומרין דינו למיתה בב\"ד שבעירו.</b> בפ\"ק דסנהדרין (דף ט\"ז) תנן דאין דנין נביא שקר אלא בב\"ד של ע\"א ואמרינן בגמ' מה\"מ אר\"י בר חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בע\"א והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיב וקטלא בכ\"ג הוא הרי מפורש דקטלא דזקן ממרא הוי בכ\"ג וא\"א דאקטלא ממש דהא בהדיא תנן דאינו אלא בב\"ד הגדול כמו שאכתוב בסמוך אלא על גמר דינו קאמר שהוא בכ\"ג וכן משמע מתוך פירש\"י וזהו שכתב רבינו גומרין דינו למיתה בב\"ד שבעירו: \n",
+                "<b>ואין ממיתין אותו בב״ד שבעירו וכו'.</b> משנה בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ט) אין ממיתין אותו לא בב״ד שבעירו ולא בב״ד שביבנה אלא מעלין אותו לב״ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנאמר וכל העם ישמעו וייראו דברי ר״ע רבי יהודה אומר אין מענין דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחים בכל המקומות איש פלוני נתחייב מיתה בב״ד ומפרש רבינו דולא בבית דין שביבנה היינו אם ב״ד הגדול יצא חוץ לירושלים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ועד הרגל משמרין אותו.</b> פסק כר\"ע לגבי רבי יהודה דהלכה כר\"ע מחבירו: \n",
+                "<b>וארבעה צריכין הכרזה זקן ממרא ועדים וכו'.</b> ברייתא שם. והוי יודע שאין הכרזת אלו הארבעה שוה שזקן ממרא משמרין אותו עד הרגל כמ\"ש רבינו בסמוך והשלשה האחרים ממיתין אותם מיד והכרזתם היא ששולחים בכל המקומות איש פלוני נתחייב מיתה בב\"ד וכן כתב רבינו בסוף הלכות אלו על בן סורר ומורה ובפרק י\"ח מהל' עדות גבי עדים זוממים והיינו טעמא דכיון דלא אשכחן לר\"ע דפליג אלא בזקן ממרא אלמא באינך כרבי יהודה סבירא ליה וכבר כתבתי זה שם: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זה שחלק על בית דין הגדול בדבר וכו' אפילו היה הוא מפי הקבלה וכו'.</b> כבר כתבתי פרק שלפני זה דפלוגתא דרב כהנא ור\"א היא בפרק הנחנקין ואיתותב רב כהנא וקיימא לן כר\"א דאמר אפילו הוא אומר מפי השמועה והם אומרים כך הוא בעינינו נהרג: \n",
+                "<b>וכן אם חלק עליהם בגזרה מן הגזירות וכו'.</b> דבר זה פשוט בעצמו שכיון שהמקדש בחמץ משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושיו כדאיתא בפירקא קמא דפסחים ונתבאר בדברי רבינו בהלכות אישות הרי מחלוקת זה בדבר שחייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד דבר שחייבין על זדונו כרת וכו' עד בין הוא מחמיר והם מקילין חייב ואם לא תבא המחלוקת לידי כך פטור.</b> הכל ברייתא בהנחנקין כתבתיה בפרק שלפני זה וגם שם כתבתי שתרגמוה אליבא דרבי מאיר וכמ\"ש רבינו. אך קשה \n",
+                "<b>במ\"ש וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה וכו' הרי זו אסורה ליבמה וכו'</b> שאין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת וצ\"ע מנ\"ל הא ורש\"י פירש בע\"א דוק ותשכח: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ ממצות תפילין בלבד וכו': כתב</b> הראב\"ד זה שבוש דלדעת ר\"מ הוא דבעינן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכו'. וכבר השבתי לתחלת דבריו בפרק שקודם זה ולהשיב ליתר דבריו אכתוב לשון הגמרא ואוכיח דעת רבינו. בסנהדרין (דף פ\"ח:) גרסינן אמר ר\"א א\"ר הושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה והא איכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע בלולב מאי סבירא לן אי ס\"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כלומר ואין זה גורע ואי סבירא לן דצריך אגד (מעיקרא) גרוע ועומד הוא כלומר דמתחלתו לא עשה כהוגן שאגד שם תוספת מצוה ואנן בעינן גורע דהשתא שהיה כשר מתחלתו ופוסלו בתוספתו והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופירושו מד\"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע בציצית מאי סבירא לן אי ס\"ל דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כלומר דכיון דלא נקשר אינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו ואי סבירא לן דקשר העליון דאורייתא גרוע ועומד הוא אי הכי תפילין נמי אי עביד ד' בתי ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי עביד ה' בתי גרוע ועומד הוא הא אמר רבי זירא בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול. והראב\"ד ז\"ל הוקשה לו שאם הדברים כפשוטן דלא מחייב רבי יהודה אלא בתפילין לבד כשהזכירו בברייתא שכתבתי בפרק שקודם זה מחלוקת ר\"מ ורבי יהודה ור\"ש הו\"ל להזכיר דברי רבי יהודה ברישא דכל תנא בתרא לטפויי אתא ורבי יהודה אינו מחייב אלא בתפילין לבד ור\"מ מחייב בכל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ור\"ש מחייב על כל הדברים אף על דקדוק אחד מדקדוקי סופרים ומכח קושיא זו רוצה לפרש דר' יהודה לאו אתפילין בלחוד מחייב אלא אף אלולב וציצית ואפשר לדעת הראב\"ד ז\"ל שהוא הדין לכל מצות שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרים אלא שתפס לולב וציצית משום דבהנהו משמע דקאמר גמרא דלא מחייב והראב\"ד ז\"ל נראה שמפרש דר\"א אמר רבי אושעיא אילו תניח בדעתך שיצטרף תנאי אחר והוא שצריך שיהיה בו להוסיף ואם הוסיף גורע לא תמצא שיהיה מתחייב אלא בתפילין שאין מי שסובר כן אלא ר' יהודה ולא בעל המאמר ואהא הוא דשקיל וטרי גמרא אם כשנניח התנאי הזה אם יכנסו לולב וציצית בכלל או לא אבל ע\"פ האמת אע\"פ שאין בו להוסיף אם הוא דבר שעיקרו מד\"ת ופירושו מדברי סופרים חייב אליבא דרבי יהודה ושיעור לשון הראב\"ד כך הוא והוא הדין שחייב אם הוסיף בלולב וציצית אם התוספת פוסל את העיקר דהיינו למ\"ד לולב צריך אגד אי למ\"ד קשר העליון דאורייתא שאם הוסיף ולא פסל כלומר למאן דאמר לולב אין צריך אגד וקשר העליון לאו דאורייתא אע\"פ שהעביר אותם בבל תוסיף כיון שלא נתקיים העשה אינו חייב ומ\"ש בלולב וציצית נמי משכחת לה וכו' מקשה נגד הגמרא אמאי לא משכח בלולב יש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ועד השתא לאו גרוע ועומד היה הא משכחת לה למאן דאמר לולב צריך אגד ולמאן דאמר קשר העליון דאורייתא כגון שאגד ארבעה מינין והוסיף החמישי וקשר שמונה חוטין והוסיף התשיעי ותירץ דזה אינו כלום וכו' ודבריו אינם מובנים לי דהא תעשה ולא מן העשוי ליתיה אלא בציצית ולא בלולב ובציצית (ו) מתוך דבריו נלמד דהיינו טעמא משום דלהוסיף חוט תשיעי צריך להתירו ולחזור ולקשור ואם כן פנים חדשות באו לכאן דמעת שנקשרו פעם שנית עם החוט התשיעי גרוע ועומד הוא אבל טעם הלולב אמאי לא שייך בזה יש בו להוסיף וכו' לא יכולתי ללמוד מתוך דבריו אבל התוס' תירצו דכיון דקודם נפסל הו\"ל גרוע ועומד אבל תפילין אם הניחן בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי ה\"ז מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצוה שעל ראשו ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגבהיה נפיק ביה עכ\"ל. ומ\"ש וי\"א דוקא בתפילין וכו' ואומר אני דמודה ר' יהודה וכו' אמר כן כי היכי דלא תיקשי לשיטה זו הקושיא שהקשיתי לעיל דר' יהודה לא אתא אלא לגרועי וארישא הוה ליה לברייתא להזכיר דברי רבי יהודה וכמה שכתבתי לבאר שהוא מוסיף על דברי רבי מאיר שהוא סובר שחייב על תפילין מוסף על חייבי כריתות דקאמר ר' מאיר וק\"ל למה הראב\"ד פתח דבריו זה שבוש דלדעת רבי מאיר וכו' דילמא רבינו סובר כי\"א וכסברת הראב\"ד [גופיה] שכתב ואומר אני דמודה רבי יהודה וכו' ופסק כר' יהודה דדוקא בחייבי כריתות ותפילין הוא דחייב ואפשר לומר שלפי שיטת י\"א תפילין דמחייב בהו מקרא ילפינן להו ורבינו כתב שהוא הלכה מפי הקבלה וא\"כ ודאי לא סבירא ליה כאותה שיטה. כך נ\"ל פירוש דברי הראב\"ד ורבינו תופס השמועה כפשטה ומפרש דהא דאמר ר\"א היא פירוש דברי ר' יהודה וא\"כ לרבי יהודה אין חיוב אלא בתפילין וכמו שהוכחתי בפ' הקודם לזה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה הרי זה פטור מהמיתה</b> הוא ממה שנתבאר בדברי ר. בינו פ' שלישי מהל' ביאת המקדש ששני לטומאה שנכנס למקדש אין חייבין עליו כרת: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקלל אביו ואמו נסקל וכו'.</b> משנה בסנהדרין פ' ד' מיתות (סנהדרין דף נ״ג ס״ו) ובגמ' ומקלל אביו ואמו וכו' מות יומת בסקילה אתה אומר בסקילה או אינו אלא אחת מכל מיתות האמורות [בתורה] נאמר כאן אביו ואמו קלל דמיו בו ונאמר באוב וידעוני דמיהם בם מה להלן בסקילה דבהדיא כתיב באבן ירגמו אותם אף כאן בסקילה: \n",
+                "<b>ואחד המקלל בחייהן או לאחר מיתתן.</b> משנה בפ' הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה:): \n",
+                "<b>וצריך עדים וכו'.</b> ונראה לי שהוצרך לכתוב כן במקלל ובמכה אביו משום דסלקא דעתך אמינא דהכאת אביו ואמו וקללתן על הרוב היא בתוך הבית ואין נמצאים שם עדים כשרים וא\"כ לא ניבעי עדים והתראה קמשמע לן: \n",
+                "<b>ואחד האיש ואחד האשה וכן הטומטום וכו'.</b> בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס״ו) ת״ר איש (אשר יקלל את אביו וכו') מה תלמוד לומר איש איש לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס. \n",
+                "<b>ומ\"ש והוא שיהו גדולים וכו'.</b> פשוט בעצמו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב סקילה וכו'.</b> משנה שם ובסוף שבועת העדות (שבועות דף ל״ו) המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם (קללם) ובמשנה (דף ל״ה) המקלל אביו ואמו בכולן כלומר בכנויין חייב דברי ר״מ וחכמים פוטרים ופסק כחכמים. \n",
+                "<b>ומ\"ש ולוקה כדרך שלוקה וכו'.</b> הוא סומך על מה שפסק בפכ\"ו מהל' סנהדרין שהמקלל את חבירו אפילו בכנוי לוקה וכבר כתבתי שם מנא לן הא ומ\"מ צ\"ע בדברי רבינו שפסק כאן כחכמים ובגמ' (דף ל\"ו) אמרו דטעמייהו משום דכתיב בנקבו שם יומת מה תלמוד לומר שם לימד על מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם ופירש\"י (אם אינו ענין לו דהא כתיב ונוקב שם) תנהו ענין למקלל אביו ואמו ובפ' ד' מיתות לעיל מהא מתניתין אמברך את השם אמרינן תנא עד שיברך שם בשם מנה\"מ אמר שמואל דאמר קרא ונוקב שם בנקבו שם יומת והא ודאי חכמים לית להו הא דשמואל דאי איתא דאית להו הא תו לא מצו ילפי האי קרא דמקלל אביו ואמו צריך שיקלל בשם דהא לגופיה איצטריך וכ\"כ רש\"י דחכמים לא ס\"ל הא דדרשינן לעיל מהאי קרא עד שיברך שם בשם דאפילו לא ברך שם בשם מחייבי רבנן ומאחר שפסק כאן כחכמים היאך פסק בפ\"ב מהל' ע\"ז כדשמואל דבעינן שיברך שם בשם ובפ\"ב דהל' ע\"ז יישבתיו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן המקלל וכו'.</b> נראה שלמד כן ממאי דאיתא במכות פרק אלו הן הגולין (מכות דף י״ב) תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם ל״ק הא בבנו הא בבן בנו פירש״י הא דתניא אין בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של רוצח קאמר והא דתני בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של הרוג קאמר שהוא בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרה של מקלל אביו וכו' עד הרי אביו בכלל ישראל.</b> בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף ס״ו) אסיקנא דאתיא מדכתב רחמנא אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור וכתב נמי לא תקלל חרש דליכתוב קרא או אלהים וחרש או נשיא וחרש אלהים למה לי אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו וא״כ היאך כתב רבינו דמלא תקלל חרש לחוד אתיא. ונ״ל דרבינו סומך אמאי דאמרינן תו התם הניחא למ״ד אלהים חול אלא למ״ד אלהים קדש כלומר וכאן הזהיר על ברכת השם מאי איכא למימר הא אין כאן קרא יתירא ופריך דליכא למימר דגמר חול מקדש דדילמא קרא אקדש אזהר אחול לא אזהר ומשני א״כ ליכתוב קרא לא תקל מאי לא תקלל ש״מ תרתי ורבינו סובר כמ״ד אלהים קדש דהא ר״ע הוא דאמר הכי התם ור' ישמעאל פליג עליה והלכה כר״ע מחבירו ומשמע ליה שכשאמרו א״כ ליכתוב קרא לא תקל חוזר ממ״ש למעלה ומייתי ליה מלא תקלל חרש וכ״ת מה לחרש שכן חרישותו גרמה לו כלומר לפי שהוא שפל הזהיר עליו הכתוב שלא תבזהו א״כ ליכתוב רחמנא לא תקל מאי לא תקלל ש״מ תרתי חדא אזהרה לחרש וחדא אזהרה לאב וכנ״ל לדעת רבינו או שנאמר דס״ל לרבינו דכיון דאמרינן בשבועת העדות (דף ל״ו) דמקלל חבירו מנ״ל דחייב ומהדרינן דכתיב לא תקלל חרש ולא מפליג התם בין חרש לשאר כל אדם והטעם שנאמר חרש כבר נתבאר בדברי רבינו פכ״ו מהל' סנהדרין והא סוגיא דפ' ד' מיתות פליגא עלה דההיא דמפליג בין חרש לשאר כל אדם וכההיא דשבועת העדות קי״ל כיון דאיכא טעמא למה נאמר חרש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המכה אביו וכו'.</b> משנה ריש הנחנקין בסנהדרין (דף פ\"ד:) אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו: \n",
+                "<b>ואחד האיש וכו' וכן טומטום וכו'.</b> נ\"ל שלמדה מדאמרינן הכי במקלל כמו שכתבתי למעלה ורבינו סובר דמקשינן הכאה לקללה כמו שאבאר בפרק זה בס\"ד: \n",
+                "<b>אינו חייב חנק וכו'.</b> משנה בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהכה את אביו על אזנו וכו'.</b> בב״ק פרק החובל (בבא קמא דף פ״ו:) אמר רבא החורש את אביו נהרג לפי שאי אפשר בלא חבורה טיפתא דדמא נפלה באודניה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>המקיז דם לאביו או שהיה רופא וחתך וכו'.</b> בריש הנחנקין (סנהדרין דף פ״ד:) בעיא דאיפשיטא ואכתבנה בסמוך: \n",
+                "<b>אף על פי שהוא פטור לכתחלה לא יעשה וכו'.</b> שם רב לא שביק לבריה למשקל ליה סילוא כלומר אם נתחב לו קוץ בבשרו לא היה מניח בנו להוציאו מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למפתח ליה כוותא כלומר כויה להוציא ליחה ממנה דילמא חביל והוה ליה שגגת חנק. \n",
+                "<b>ומה שכתב אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא וכו'.</b> נראה לי שלמד כן מדאיבעיא לן בן מהו שיקיז לאביו ופשטיה מואהבת לרעך כמוך כלומר ולא הוזהרו ישראל לעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו ורב דימי פשט ממכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור ומדיליף לה ממכה בהמה ודאי פטור ומותר קאמר אלא דרב פפא ורבינא כיון שהיו מוצאים מי שירפאם לא הוו שבקי לבנייהו משום דדילמא הוו חבלי בהו טפי ממה שהוא כדרך הרפואה וכ\"כ נמוק\"י בשם הרמב\"ן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרה של מכה וכו'.</b> משמע לי שלמדה ממאי דאתמר באזהרת מכה אביו וכמו שכתבתי בסמוך. ובסנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה) בעו מרב ששת בן מהו שיעשה שליח ב״ד לאביו להכותו ולקללו כלומר אם נתחייב אביו מלקות או נידוי ופשט דשרי ואותבוה מדתניא ומה מי שמצווה להכותו מצוה שלא להכותו מי שאינו מצוה להכותו אינו דין שמצוה שלא להכותו מאי לאו אידי ואידי במקום מצוה הא בבנו הא באחר לא אידי ואידי לא שנא בנו לא שנא אחר ולא קשיא כאן במקום מצוה כאן שלא במקום מצוה והכי קתני ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו שלא במקום מצוה שאי��ו מצוה להכותו אינו דין שמצוה שלא להכותו ופירש״י ומה מי שמצוה להכותו ברייתא תניא הכי במכילתא מאי לאו אידי ואידי מצוה ואינו מצוה תרווייהו במקום מצוה והא בבנו והא באחר וה״ק ויליף אזהרה למכה אביו ומה אחר שמצוה להכותו במקום מצוה דכתיב יכנו מצוה שלא להכותו יותר מארבעים דכתיב לא יוסיף פן יוסיף בנו שאינו מצוה להכותו אפילו במקום מצוה אלמא אינו נעשה שליח לכך אינו דין שמוזהר שלא להכותו שלא במקום מצוה ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו יותר מארבעים שלא במקום מצוה לא כל שכן ויליף אזהרה למכה אביו או חבירו מהכא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שתוקי חייב על אמו וכו': אבל בנו מן השפחה וכו'.</b> משנה ביבמות פרק כיצד (דף כ\"ב) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית: \n",
+                "<b>ומה שכתב רבינו שאינו חייב על אמו</b> הוא לפי שאם עדיין לא נשתחררה אין דינה כישראלית ואם נשתחררה והוא לא נשתחרר היא הויא לה כקטן שנולד והוא לא חשיב בנה ובין נשתחררה או לא נשתחררה אם הוא נשתחרר הוה ליה כקטן שנולד ופטור עליה כמו הגר שכתב רבינו בסמוך אי נמי דיליף לה ממ\"ש רבינו בסמוך מי שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו: \n",
+                "<b>וכן גר שהורתו שלא בקדושה וכו'.</b> זה פשוט דכיון שהיתה הורתו שלא בקדושה וכו' דינו כגר גמור שאינו יורש אביו כדאשכחן ברב מרי כדאיתא בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ״ט:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כשם שאינו חייב וכו'.</b> כלומר מי שאביו ידוע ואפילו הכי אינו חייב עליו אינו חייב על אמו לאפוקי שתוקי דטעמא דלא מחייב אאבוה הוא משום דלא ידעינן מנו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגר אסור לקלל וכו'.</b> קצת ראיה מצאתי לזה מדאמרינן ביבמות פרק כיצד (דף כ\"ב) ואיתיה בדברי רבינו פרק י\"ד מהל' איסורי ביאה שלא אסרו ערוה לגר אלא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה: \n",
+                "<b>אבל העבד וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיו וכו'.</b> ברייתא סנהדרין פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ה) היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללו חייב בא אחר והכהו וקללו פטור והקשו שם מ״ש בנו ומ״ש אחר ותירצו אחר היינו טעמא דפטור דאמר קרא ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כלומר וזה שעבר עבירה שחייב עליה מיתה לאו עושה מעשה עמך התינח קללה הכאה מנ״ל דמקשינן הכאה לקללה א״ה בנו נמי וכו' הב״ע כשעשה תשובה א״ה אחר נמי אמר רב מרי בעמך במקויים שבעמך כלומר בראוי להתקיים ולא זה שנגמר דינו א״ה בנו נמי מידי דהוה לאחר מיתה ופירש״י דילפינן לקמן מקלל לאחר מיתה חייב וא״ת והא תנן המכה לאחר מיתה פטור והכא מחייב ליה אהכאה דקתני הכהו וקללו היינו טעמא דפטור מכה לאחר מיתה משום דבעינן חבורה ולאחר מיתה ליכא חבורה וכו' ויוצא ליהרג איכא חבורה דחי הוא אלא דסופו למות עכ״ל. מדאוקימנא להא דיוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללו חייב ואחר פטור כשעשה תשובה שמעינן בהדיא דכל שלא עשה תשובה אפילו בנו פטור ואם עשה תשובה דוקא בנו חייב אבל אחר אפילו עשה תשובה פטור וגם בפרק כיצד (דף כ״ב:) על אותה משנה שכתבתי בפרק זה מי שיש לו בן מ״מ וכו' וחייב על מכתו ועל קללתו אמרו בגמרא מ״מ לאיתויי מאי אמר רב יהודה לאיתויי ממזר ואמאי קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך הב״ע כשעשה תשובה. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שאע\"פ שלא עשו תשובה אסו�� להכותן ולקללן.</b> נלמד מהדין שכתב בסמוך עבר אביו ואמו על עבירה שלוקין עליה וכו' לא יכה אותם: \n",
+                "<b>ואם ביישו חייב בקנס המבייש.</b> כלומר מי שהוא המבייש בין שהוא בנו או אחר שאם יש לו בנים אחרים חייב זה לתת להם הקנס וכן איתא בהנחנקין דקודם דאוקימנא ברייתא (דף פ\"ה) שכתבתי בסמוך היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללו וכו' כשעשה תשובה אמר התם רב ששת דהיינו טעמא דאחר פטור משום דגברא קטילא הוא ופריך עליה והאמר רב ששת ביישו ישן ומת כלומר תוך שינתו חייב ופירש\"י טעמא דהא מתביישים בניו והאי נמי ל\"ש ומדפריך מהא דרב ששת אהא ממילא משמע דאם ביישו להאי חייב: \n\n"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יג-יד)</small> עבר אביו ואמו וכו' עד ולא תכסה עליו.</b> שם בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיעשה שליח בית דין לאביו להכותו ולקללו ופירש\"י אם נתחייב אביו נידוי או מלקות ואמרינן בתר הכי מאי הוי עלה אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי ר' ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנתחייב שבועה לבנו וכו'.</b> כתב סמ\"ג שכך הורו הגאונים ופירש הוא ששבועת האלה היינו כמו שרגילים להחרים בנדוי ושמתא וכיוצא בזה: \n",
+                "<b>וכבר בארנו וכו'.</b> בפרק ראשון מהלכות רוצח: \n",
+                "<b>ולא על ההכאה בלבד וכו':</b> \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כבוד אב ואם מצות וכו' עד הנה השוה אותם בעונש.</b> ברייתא בפ\"ק דקידושין (דף ל':) קרובה ללשון רבינו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הקדים אב לאם לכבוד וכו'.</b> שם תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב\"ה כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הכתוב מורא האם למורא האב ומשמע מהכא ששניהם שוים בין לכבוד בין למורא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אי זהו מורא וכו'.</b> שם (דף ל\"א:) ת\"ר אי זהו מורא ואי זהו כבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ופירש\"י לא עומד במקומו במקום המיוחד לאביו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו בעצה ולא מכריעו אם היה אביו וחכם אחר חלוקים בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני. ורבינו ירוחם כתב בשם הרמ\"ה דלא ישב אפילו במקום המיוחד לו לישב בביתו וגם על מה שפירש\"י ולא מכריעו הקשה הרמ\"ה אם כן היינו סותר דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו אינו יכול לומר נראין לי דברי אבי שנראה כמכריע את דבריו אלא אם יש לו תשובה להשיב על דברי החולקים משיב עכ\"ל. ואפשר שרש\"י כשכתב לא יאמר נראין דברי פלוני על אי זה מהם שיאמר נתכוון שאפילו כשיאמר שנראין דברי אביו נראה כמכריע את דבריו: \n",
+                "<b>ולא יקרא בשמו וכו'.</b> ברייתא שם משנה שם אביו כלומר שיאמר כך אמר אבא מארי ולא יזכיר את שם אביו ומדקאמר משנה שם אביו סתם משמע ליה לרבינו דל\"ש בחייו ל\"ש לאחר מותו צריך לשנות: \n",
+                "<b>היה שם אביו וכו'.</b> צ\"ע מהיכן מוצאו וכל הלשון עד אין בכך כלום נסתפקתי בו והעירותי עליו בפ\"ה מהלכות ת\"ת: \n",
+                "<b>איזהו כבוד מאכיל וכו'.</b> ברייתא שם כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ומכניס ומוציא איבעיא להו משל מי כלומר מאכיל ומשקה משלו או משל אביו רב יהודה אמר משל בן רב נתן בר אושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן לרב ירמיה וכו' כמ\"ד משל אב ופסק רבינו כאותה הוראה חדא דרבים נינהו ועוד דהלכה למעשה היא וכן פסקו הרי\"ף והתוספות: \n",
+                "<b>ואם אין ממון לאב וכו'.</b> כך פסק הרי\"ף שם וז\"ל והיכא דרויח הבן והאב לית ליה כייפינן לבן ושקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כי הא דרבה כפה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ת' זוזי לצדקה וכן שדרו ממתיבתא. וכתב סמ\"ג דאיתא בירושלמי דפאה דבכבוד אב ואם אין כתוב כבד מהונך שאפילו אין לך כלום אתה צריך לטחון ברחיים בשבילם וכתב הוא ז\"ל דהיינו כשאין לאביו והתוספות כתבו דאיתא בירושלמי אמר ר' יוסי הלואי דהוויין כל שמעתתי ברירן לי כי האי שכופין את הבן לזון את אביו ועוד הביא ראיה ממקום אחר מהירושלמי דמשמע בהדיא דכופין. \n",
+                "<b>ומ\"ש ומכניס ומוציא.</b> כבר נתבאר בלשון הברייתא שכתבתי בבבא שקודם זו: \n",
+                "<b>ועומד מפניו וכו'.</b> בפ\"ק דקידושין שם רב יוסף כד שמע קל כרעא דאימיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא וגם מדאיבעיא לן בבנו והוא רבו כדבסמוך משמע דבאינו רבו פשיטא דחייב לעמוד מפניו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והאב שהיה תלמיד וכו'.</b> שם (דף ל\"ג ע\"ב) איבעיא להו בבנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו ובעי למפשטה מדא\"ל שמואל לרב יהודה קום מקמי אבוך ורב יהודה רבו של אביו היה ודחו התם דשאני יחזקאל אביו של רב יהודה דבעל מעשים הוה דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה ובתר הכי איבעיא לן בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו והא נמי לא איפשיטא ורבינו פסק בחדא לקולא ובחדא לחומרא וצריך טעם. ומצאתי שכתב הרב רבינו נסים וכתב רבינו חננאל שאע\"פ שהוא רבו חייב לעמוד מפני אביו אבל אביו אינו חייב לעמוד לפניו ואף הרב רבינו משה בר מיימון ז\"ל כתב כן בפ\"ו מהלכות ממרים וצריך עיון למה ונראה לי דאע\"ג דלא מיפשיט בגמרא דילן ילפי לה מדגרסינן בירושלמי (פ\"ק דקדושין) אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדיקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהם עד שהגיעה למטתה פעם אחת חלה ר' טרפון ונכנסו חכמים לבקרו ואמרה להם התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי אמרון לה מאי עביד לה יותר מדאי ותנית להון עובדא אמרון אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לא הגיע לכבוד שאמרה תורה ע\"כ בירושלמי. ובודאי דקימה דרבו אינה אלא מדין חכם ואם איתא שאין הבן חייב לעמוד מפני אביו כשהבן רבו לא היתה רשאה אמו של רבי טרפון לקבל הימנו כך הילכך אע\"ג דבגמרא דילן מספקא לן שבקינן ספקינן ונקטינן פשטייהו ולא משמע משום דבעלת מעשים הוות מדאמרינן סתמא עדיין לא הגיע לכבוד שאמרה תורה עכ\"ל. ותמהני דהא בגמרא דידן נמי מייתי דומיא דההוא עובדא דירושלמי דר' טרפון כל אימת דהות בעיא אימא למיסלק לפוריא גחין וסלקא עליה ואפילו הכי איבעיא להו אלמא דגמרא דידן סבר דההוא עובדא לא מכרעא ואפשר שטעמו לומר דכיון דבירושלמי לא איבעיא להו משמע דמיפשט פשיטא להו מההוא עובדא ואע\"ג דגמרא דידן לא משמע ליה למיפשט מההוא עובדא לא שבק פשיטותא דידיה משום ספיקא דגמרא דידן: \n",
+                "<b>וחייב לכבדו בשאר דרכיו וכו' עד זכרונו לחיי העולם הבא.</b> ברייתא בפ\"ק דקידושין (דף ל\"א:) כלשון רבינו ופירש\"י הנשמע בדבר אביו למקום אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו ואפילו יודע שכבדוהו כאביו יתלה הכבוד באביו שלח��ני בשביל אבא שהוא צריך לי אבל אם אינו נשמע למקום בדבר אביו אל יתלה באביו שאינו לו אלא גנאי: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הריני כפרת משכבו.</b> עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו מכאן ואילך כבר קבל מה שקבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא שנים עשר חדש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד האיש וכו'.</b> ברייתא שם (דף ל':) איש אמו ואביו תיראו אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים אם כן מה ת\"ל איש איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי בר אבין אמר רב נתגרשה שניהן שוין ופירש\"י ספק יכולת שאין מוחה בידו רשות אחרים בעלה. נתגרשה מבעלה הרי היא כאחיה במצות כיבוד: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עד היכן הוא כיבוד אב ואם וכו'.</b> שם (דף ל\"ב) אהא דאיבעיא לן מאכיל את אביו משל מי אמרינן ת\"ש שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אביו מאי נפקא לן מינה כלומר ואי אמרת כבוד האב על הבן בחסרון כיס אינו אלא משל אב אם כן האי ארנקי דקאמר רבי אליעזר משל אב הוא ומאי נפקא מינה להכלימו ואוקמוה בראוי ליורשו ומאחר שרבינו פסק לעיל שאינו מאכיל אלא משל אב אם כן האי ארנקי היינו כשהוא של אב דוקא וכמו שנתבאר ואם כן היאך כתב ואפילו נטלו כיס של זהובים שלו. ויש לומר דסבירא ליה דכי אמרינן דוקא משל אב הני מילי לכבדו אבל כדי שלא לצערו יש לו לאבד כל ממון שבעולם ועי\"ל דהא דאמרינן דמשל אב דוקא היינו מדינא דאינו חייב לחסר כיסו בשבילו אבל מ\"מ אם יחסר כיסו בשבילו בכלל מצות כיבוד הוא ולישנא דעד היכן כיבוד אב ואם הכי דייק. ואם תאמר א\"כ מאי מותיב מינה למאן דאמר משל אב יש לומר דאין הכי נמי דמאן דמותיב לא אסיק אדעתיה לפלוגי בהכי ומאן דתריץ הוה מצי לשנויי הכי אלא דאהדר ליה לפום שיטתיה דלא הוה מפליג בינייהו: \n",
+                "<b>ועד היכן מוראן וכו'.</b> שם (דף ל\"א) בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם בואו וראו מה עשה עכו\"ם אחד באשקלון וכו' כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סריקון של זהב והיה יושב בין גדולי עירו ובאת אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אף על פי שבכך וכו'.</b> דברי רבינו ראויים אליו ונלמד מהדין שכתב בסמוך שהמכה בנו גדול מנדין אותו. \n",
+                "<b>ומה שכתב שהאב שמחל וכו'.</b> מימרא דרב חסדא פרק קמא דקידושין (דף ל\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והמכה בנו גדול וכו'.</b> פרק ואלו מגלחין (מועד קטן דף י״ז): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנטרפה דעתו של אביו וכו'.</b> בפ\"ק דקידושין (דף ל\"א:) אמרי' רב אסי הוה ליה ההיא אימא זקנה אמרה ליה בעינא תכשיטין עבד לה בעינא גברא נעיין לך בעינא גברא דשפיר כוותך שבקה ואזל לארעא דישראל. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויצוה אחרים להנהיגם כראוי.</b> עצה טובה קמשמע לן ואין ספק שכן עשה רב אסי. וכתב הראב\"ד ז\"ל אין זו הוראה נכונה וכו'. ואילו היה רבינו מוציא דין זה מדעתו היה השגתו השגה אבל אחר שהוא מוציא אותו מעובדא דרב אסי שכתבתי אין מקום להשגתו והר\"ן כתב על השגה זו ולא ידעתי למה דהא דרב אסי הכי מוכח אולי הוא ז\"ל סובר דדוקא למיסק לא\"י ואינו מחוור עכ\"ל: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הממזר חייב בכבוד אביו וכו'.</b> טעמו מדתנן בפ\"ב דיבמות (דף כ\"ב) מי שיש לו בן מ\"מ פוטר את אשת אביו מהיבום וחייב על מכתו ועל קללתו חוץ ממי שיש לו בן מהשפחה ומהנכרית ובגמרא מ\"מ לאיתויי מאי וכו' לאיתויי ממזר וכו' אמאי (חייב על מכתו ועל קללתו) קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואוקימנא בשעשה תשובה וכתב הרי\"ף על זה ה\"מ לענין חיובא אבל לענין איסורא אפילו לא עשה תשובה אסור לבן להכותו ולקללו דגרסינן בפרק הנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח לא להכות אביו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו וכ\"כ הרא\"ש ולאפוקי מהתוס' שכתבו דההיא דהנחנקין בשעשה תשובה היא: \n",
+                "<b>ודע</b> שעל מ\"ש רבינו שהממזר חייב בכבוד אביו כתב הטור רסי' ר\"מ וז\"ל נ\"ל כיון שהוא רשע אינו חייב בכבודו כדאמרינן גבי הניח להם פרה גזולה חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם ופריך והא לאו עושה מעשה עמך הוא פירוש ואין חייבין בכבודו ומשני בשעשה תשובה אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אינם חייבים בכבודו עכ\"ל. גם הגהות מיימון כתבו כן בשם ספר המצות אלא שהטור הוסיף תיבת גזולה ואינו כן דבנטלה ברבית מיירי כמבואר בריש פרק איזהו נשך ואין משם ראיה לסתור דברי רבינו דמדינא אינם חייבים להחזיר דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר אלא דמשום כבוד אביהם חייבים להחזיר ודוקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהוה לה ההיא פרה כאילו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והוא דבר המסויים הילכך אע\"פ שעדיין לא הוציאה מרשותו חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם אבל כי לא עבד תשובה בניו ירשוה והתורה לא חייבתם להחזיר דלדידיה אזהר לבריה לא אזהר הילכך הוי לגמרי ממונא דידהו ואינם חייבין לכבד את האב בממונם דהא איפסיקא הלכתא כמאן דאמר משל אב אבל בשאר כבוד דלית ביה חסרון כיס אין הכי נמי דמחייבי אע\"פ שהוא רשע כדמשמע מההיא דפרק הנחנקין: \n",
+                "<b>ראהו עובר על דברי תורה וכו'.</b> ברייתא פ\"ק דקידושין (דף ל\"ב) ובסנהדרין פרק הנשרפין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שאמר לו אביו וכו'.</b> ברייתא בריש יבמות (דף ו') ובסוף אלו מציאות (בבא מציעא דף ל״ב) יכול אמר לו אביו היטמא או אל תחזיר אבידה ישמע לו תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כלכם חייבים בכבודי. \n",
+                "<b>ומ\"ש רבינו אפילו של דבריהם.</b> נראה שהטעם משום דכיון דקי\"ל דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור הרי הוא ככל דברי תורה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אביו השקני מים וכו'.</b> ברייתא פ\"ק דקידושין (דף ל\"ב) אלעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקני מים ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה אני את המצוה שאני ואבא חייבין במצות איסי בן יהודה אומר אם אפשר למצוה שתעשה ע\"י אחרים תעשה ע\"י אחרים וילך הוא בכבוד אביו אמר רב מתנה הלכה כאיסי בן יהודה ופירש\"י אבא אומר השקני מים ויש מצוה אחרת לפניו לעשות כגון לקבור את המת או לויה. על כרחך לומר דהיינו דוקא במצוה עוברת שאילו אין זמנה עובר אפילו א\"א לעשות ע\"י אחרים עוסק בכבוד אביו ואח\"כ במצוה וכ\"כ רבינו ירוחם בשם הרא\"ש. וכתב הר\"ן והלכה כאיסי בן יהודה מיהו ה\"מ כששתיהן לפניו אבל כשהתחיל במצוה אע\"פ שאפשר לעשותה ע\"י אחרים אם נזדמנה לו מצוה שא\"א לעשותה ע\"י אחרים לא יניח את הראשונה דהא קי\"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מפלגינן בין מצוה למצוה וגם לזה כיון רש\"י כשכתב ויש מצוה אחרת לפניו: \n",
+                "<b>וגדול ת\"ת וכו'.</b> מימרא דרבא במגילה (דף ט\"ז ע\"ב): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לו אביו השקני מים וכו'.</b> ברייתא בפ\"ק דקידושין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב אדם לכבד וכו' עד סוף הפרק.</b> בכתובות פרק הנושא (כתובות דף ק״ג) ת״ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם והקשו בגמרא דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זה בעל אמך וי״ו יתירה כלומר דואת אמך לרבות אחיך הגדול ה״מ כלומר דחייב בכבוד אשת אביו בחיים אבל לאחר מיתתו לא כלומר ולהכי מזהר להו עילוה ומשמע ליה לרבינו דכי היכי דאינו חייב בכבוד אשת אב אלא בחיי אב ה״נ לא מיחייב בכבוד בעל אמו אלא בחיי אמו וכן משמע ליה דאשת אביו ובעל אמו כיון דמאת מרבינן להו ככתובים מפורשים דמו אבל אח גדול דלא מייתינן לה אלא מדרשה דוי״ו לא חשיב ככתוב מפורש בתורה אלא מד״ס: \n\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה וכו' והיכן הזהיר וכו'.</b> בסנהדרין פרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס״ג) א״ר יוחנן אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת״ל לא תאכלו על הדם ופירש״י לא תאכלו אכילה שתהרגו עליה. ואף על פי שהוא לאו שבכללות כתב רבינו בספר המצות במצוה קצ״ה שאחר שהעונש מפורש אין לחוש על האזהרה אם היא מן הדין או מלאו שבכללות: \n",
+                "<b>ודע</b> שבמנין המצות כתב כלשון הזה קצ\"ה שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא שנאמר בננו זה זולל וסובא. ויש לתמוה שאין בפסוק זה אזהרה ואינו אלא סיפור דברים שאומרים אביו ואמו ובספר המצות כתב בלשון הזה קצ\"ה הזהירנו מהיות זולל וסובא בימי הנערות ובתנאים מתוארים בדין סורר ומורה והוא אמרו לא תאכלו על הדם וביאור זה שבן סורר ומורה מכלל חייבי מיתות ב\"ד ולשון התורה בו בסקילה וכבר התבאר שכל מי שחייב כרת או מיתת ב\"ד הוא מצות ל\"ת זולת הפסח והמילה א\"כ אחר שנדון בן זולל וסובא על התנאים הנזכרים בסקילה ידענו זה המעשה שהוא מוזהר ממנו בהכרח ונתבאר העונש אם כן צריך שנחקור על האזהרה לפי שלא ענש הכתוב אא\"כ הזהיר ולשון גמרת סנהדרין אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת\"ל לא תאכלו על הדם עכ\"ל. וברמזים הלכות ממרים כתב שלא יהיה הבן סורר ומורה על קול אביו ואמו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו וכו'.</b> בסנהדרין פרק בן סורר (סנהדרין דף ע״א) תנן גנב משל אביו ואכל ברשות אביו משל אחרים ואכל ברשות אחרים משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים ובגמרא משל אביו ואכל ברשות אביו בעית כלומר מתפחד מאביו שלא יבין הילכך לא מימשיך משל אחרים ואכל ברשות אחרים אע״ג דלא בעית לא שכיח ליה וכ״ש משל אחרים ואכל ברשות אביו דלא שכיח ליה ובעית עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים דשכיח ליה לגנוב משל אביו ולא בעית מאביו שאינו רואהו וכה״ג מימשיך. \n",
+                "<b>ומ\"ש ויקנה בשר ויין.</b> משנה שם (דף ע'). \n",
+                "<b>ומ\"ש בזול</b> שם מימרא דרב הונא וטעמא דאם אינם בזול לא מימשיך: \n",
+                "<b>בחבורה שכולן רקנין ופחותים.</b> שם (דף ע' ע\"ב) א\"ר אבהו אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולן סריקין פירוש ריקים תרגומה סריקין: \n",
+                "<b>ויאכל הבשר חי ואינו חי וכו'.</b> שם אמר רב חנין בר מולדא אמר רב הונא אינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי ופירשו התם יין חי מזיג ולא מזיג בשר חי בשיל ולא בשיל ופירש\"י יין חי דקאמר רב הונא מזיג ולא מזיג לאפוקי היכא דנתן בו מים הרבה ואע\"פ שרוב בני אדם שותים כן (דבתר יין מזיג לא מימשיך) בשיל ולא בשיל דזו היא מדת גנב למהר אבל בשיל שפיר לא מימשיך למעבד כה\"ג לפי שמתוך שהוא גנב ועושה בסתר אין לו שהות: \n",
+                "<b>והוא שיאכל משקל חמשים דינרים וכו'.</b> משנה שם מאימתי הוא חייב משיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי, ואמרו בגמרא שתרטימר בשר הוא משקל חצי מנה ופירש\"י יין האיטלקי טוב ומעולה הוא ומימשיך בתריה אבל בחמרא אחרינא אינו חייב בחצי לוג. אבל מדברי רבינו שלא כתב יין האיטלקי משמע דאיטלקי לאו דוקא אלא תנא יין משובח שבארצו נקט וה\"ה לשאר יינות, ומשמע ליה לרבינו דעד שיאכל תרטימר בשר היינו במלוגמא אחת וישתה חצי לוג יין היינו בבת אחת: \n",
+                "<b>גנב משל אביו וכו' עד הרי זה פטור.</b> משנה שם כתבתיה לעיל היא וגמרא שעליה: \n",
+                "<b>וכן אם גנב משל אביו וכו'.</b> נ\"ל שטעות סופר יש כאן וכן צריך להגיה והיתה אכילת עבירה אפילו מדבריהם פטור והדין משנה שם (דף ע') אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החדש אכל מעשר שני בירושלים אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים וכו' אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה ובגמרא אכל בחבורת מצוה וכו' הא קמ\"ל דאע\"ג דכולה סריקין כיון דבמצוה קא עסיק לא מימשיך וכו' אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה דבר שהוא מצוה תנחומי אבלים דבר עבירה תענית צבור וטעמא מאי כלומר אמאי מיפטר אדבר עבירה אמר קרא איננו שומע בקולנו ולא בקולו של מקום ופירש\"י דאיננו שומע בקולנו מיעוטא הוא ולאפוקי האי דאף בקולו של מקום אינו שומע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל כל מאכל וכו'.</b> משנה שם (דף ע') אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה ואיתא נמי התם אמר רבא אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה ופירש רש\"י אכל בשר עוף טהור דלא חשיב ולא מימשיך בתריה והא אנן תנן אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אינו נעשה בן סורר ומורה הא טהורים נעשה בן סורר ומורה כי תנן נמי מתניתין להשלים ופירש רש\"י כי תנן במתניתין דאיצטריך לאשמועינן דפטור אשקצים להשלים שאפילו אכל תרטימר בשר חסר כזית מבהמה טהורה והשלימו לתרטימר מבשר עופות טמאים פטור דאינו שומע בקולו של מקום דכוותה בטהורים מחייב: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אכל בשר חי ושתה וכו'.</b> שם מימרא דרבה ורב יוסף: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>לא ענש הכתוב וכו'.</b> שם בראש הפרק (דף ס\"ח:) מאימתי נעשה סורר ומורה משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון וכו' שנאמר כי יהיה לאיש בן בן ולא איש כלומר וזה משהקיף זקן התחתון איש הוא קטן פטור שלא בא לכלל מצות כלומר ולפיכך אין לחייבו קודם שיביא שתי שערות וידוע דלא קרינן ביה הביא שתי שערות אלא בתר י\"ג שנה אבל מקמי הכי שומא נינהו כדאיתא בפ' יוצא דופן ונתבאר בדברי רבינו פ\"ב מהל' אישות ובגמ' תני ר' חייא עד שיקיף עטרה כי אתא רב דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת ביצים ופירש\"י תני רבי חייא במתניתיה הכי משיביא שתי שערות עד שיקיף עטרה וכי אתא רב דימי פירשה דהא דתנא עד שיקיף עטרה לאשמועינן דהקפת זקן התחתון דמתני' הקפת גיד קאמר סמוך לביצים ולא הכיס של ביצים דהוי לבתר הכי טובא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>וכל ימיו של בן סורר ומורה וכו'.</b> שם (דף ס\"ט) א\"ר כרוספדאי וכו' כל ימיו של בן סורר ומורה אינם אלא ג' חדשים בלבד ואית�� נמי התם תנא דבי ר' ישמעאל בן ולא אב ואמרינן התם דה\"ק בן ולא הראוי לקרותו אב ופירש\"י והיינו לאחר ג' חדשים אחר שהביא שתי שערות שראוי להיות העובר ניכר אם היה בא על האשה משהביא שתי שערות והיא מתעברת: \n",
+                "<b>הא למדת וכו'.</b> כלומר ממ\"ש שאם הקיף שיער פטור משמע אפילו קודם שישלים ג' חדשים והדין איתיה בגמרא שם א\"ר כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים בלבד והא אנן תנן משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן התחתון הקיף זקן אע\"ג דלא מלו ג' חדשים מלו ג' חדשים ואף על גב דלא הקיף: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד דנין וכו'.</b> משנה שם (דף ע') מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים שנאמר בננו זה זהו שלקה בפניכם ובגמרא מתרין בפני ג' למה לי בתרי סגי אמר אביי ה\"ק מתרין בו בפני ב' ומלקין אותו בפני ג' מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא כדרבי אבהו דאמר רבי אבהו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע ופירש\"י כדר' אבהו בכתובות גבי מוציא שם רע מנ\"ל דלקי דכתיב ולקחו זקני עירו את האיש ויסרו אותו. למדנו ויסרו דמוציא שם רע מויסרו אותו דבן סורר ומורה וההוא ויסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן שכתוב בו וההוא בן למדנו מבן והיה אם בן הכות הרשע. וזהו שכתב \n",
+                "<b>רבינו שנאמר ויסרו אותו</b> והא דלא ילפינן מלקות בבן סורר ומורה מקרא דאייתינן לעיל לא תאכלו על הדם משום דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו כדאיתא בפרק ארבע מיתות. \n",
+                "<b>ומ\"ש אפילו היו שנים הראשונים הן האחרונים.</b> אפשר שלמד כן מדתנן במרובה (דף ע') גנב ע\"פ שנים וטבח על פיהם או ע\"פ שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה ומ\"מ צ\"ע במה שלא הצריך לבדוק אם הקיף זקן אלא בעת שרוצים לגמור דינו למיתה למה לא הצריך לבדקו קודם שילקוהו שאם הוא גדול כיון דאינו נעשה בן סורר ומורה לאו בר מלקות הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם מחלו לו וכו'.</b> בסנהדרין פ' הנחנקין (סנהדרין דף פ״ח) א״ר יאשיה ג' דברים שח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קינויו קינויו מחול בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל ומפרש רבינו דה״מ דאביו ואמו יכולים למחול קודם שנגמר דינו דאילו משנגמר דינו גברא קטילא הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ברח עד שלא נגמר דינו וכו'.</b> משנה פרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע״א:): \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אביו רוצה וכו' עד ולא חרשים.</b> הכל משנה שם כלשון רבינו ופירש\"י בננו זה משמע שרואים אותו. חרשים אינם יודעים אם קבל דבריהם אם לאו שאם אמר להם איני מקבל אינו שומע לו ואע\"פ שרואים שאין מקיים מצותן מיהו איננו שומע בקולנו כתיב ואיכא להפוכי בזכותיה ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>גזירת הכתוב הוא וכו'.</b> שם (דף ס\"ט ע') תניא אמר ר' שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה שהכל מצויים אצלה בעבירה כלומר וכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא למודה עומדת בפרשת דרכים ומרגלת הבריות לעבירה בשביל אתנן אלא גזירת הכתוב הוא בן ולא בת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>טומטום שנקרע ונמצא זכר וכו'.</b> מימרא פ' יש נוחלין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה צריך הכרזה.</b> ברייתא בפרק הנחנקין (סנהדרין דף פ״ט): \n",
+                "<b>ומה שכתב כיצד מכריזין עליו וכו':</b> \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה הרי הוא ככל הרוגי בית דין שממונם ליורשיהן וכו': סליקו הלכות ממרים בס\"ד</b> \n\n"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות ממרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Shoftim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}