ed1e8dabcae1757e49af6b945195c84b580299e2b947c9c48925f29562578aa9

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kedushah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The Ribash wrote that they act there [so as to] be stringent regarding the clean days of a woman who gives birth, even if she does not see [blood] during them. They behave this way to fence off and [promote] separation, even if it is permitted or during [her] days of blood they find it appropriate to rely on their custom and they do not permit them among them but if they act thus in error because they are thinking that it is prohibited by law, it is appropriate to inform them that they err and that this is a custom that comes from the <i>Tzadoqim</i> as Rambam wrote."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kedushah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse/English/merged.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Forbidden_Intercourse",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The Ribash wrote that they act there [so as to] be stringent regarding the clean days of a woman who gives birth, even if she does not see [blood] during them. They behave this way to fence off and [promote] separation, even if it is permitted or during [her] days of blood they find it appropriate to rely on their custom and they do not permit them among them but if they act thus in error because they are thinking that it is prohibited by law, it is appropriate to inform them that they err and that this is a custom that comes from the <i>Tzadoqim</i> as Rambam wrote."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kedushah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,544 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה הבא על בת אשתו בחיי אשתו.</b> כלומר אבל אחר מיתת אשתו אינה בשריפה אבל היא בכרת כמו שנתבאר בדברי רבינו בפ\"ב: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא על ערוה מן העריות כמתעסק וכו'.</b> ",
+                "<b>מ\"ש וכן בחייבי לאוין ובשניות</b> ה\"ה כתב שהוא ט\"ס ול\"נ ליישב דה\"ק וכן בחייבי לאוין עבר על לאו כדין מי שלא התרו בו שאע\"פ שאינו לוקה הרי הוא חייב לשמים וכן בשניות חייב לשמים אע\"פ שאין מענישים אותו בידי אדם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא על אנדרוגינוס דרך נקבותו פטור.</b> בס״פ הערל (יבמות דף פ״א) תנן רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וכו' אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר ובגמרא (דף פ״ג) אמר רב ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתניא רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפ״ע הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה הוא אדרבא ליתא לברייתא מקמי מתניתין מדשבקיה ר״י לבר זוגיה שמע מינה הדר ביה וכו' אמרי בי רב הלכה כר״י באנדרוגינוס ופירש״י דאר״י דמתניתין קאי אבל ר״ח ורי״ף פירשו דאר״י דברייתא קאי וכתב הרשב״א הרמב״ם פסק בחיבורו הגדול ובפירוש המשנה שלו כר״י דברייתא דאמר בריה בפני עצמו הוא ולפיכך אינו מאכיל בתרומה לפי שהוא ספק וספיקא דאיסורא לחומרא ופסק כרבי אליעזר דאמר חייבים עליו סקילה כזכר ולא ידעתי היאך יתקיימו שני פסקים הללו שאם אתה מספקו בנקבה היאך אתה סוקל על ביאתו כזכר ושמא הוא סובר דאף רבי אליעזר סבר דבריה בפ״ע הוא אלא שחייבים עליו סקילה כזכר מגזירת הכתוב דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקנא לאשתו ונסתרה וכו'.</b> כתב הרב המגיד דעת רבינו וכו' ואף על פי כן סובר רבינו שאין ישראל שזינתה תחתיו אשתו לוקה על לאו זה וכו' ויש לתמוה עליו שהרי בפרק (י\"ח)[י\"א] מהלכות גירושין כתב בהפך ע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל דם שתראה היולדת וכו'.</b> ומשמשת מטתה אע\"פ שהדם שותת ויורד. פי' אם לא היתה זבה אבל אם היתה בזוב צריכה שבעה נקיים לגמרי שלא תראה בהם שום דם אפילו בימים שנכנסו מהשבעה בתוך ימי טוהר וכן משמע בפ\"ז מהלכות אלו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל הנשים שיש להן וסת וכו'.</b> הראב\"ד בפרק רביעי מהלכות מטמאי משכב ומושב השיג על רבינו. כתב ה\"ה ור\"י דאמר מחשב ימי וסתה וכו' ולא קי\"ל כוותיה וזה נראה דעת ההלכות שכתבו וכו'. מ\"ש דרבינו ס\"ל דלא כר\"י אינו נראה דהא כשבא בשעת עונתה אסור לבעול דאמרינן אורח בזמנו בא והיכי נימא כשבא יום אחד אחר ראייתה דשרי לבעול ולא נימא אורח בזמנו בא זו סברא הפוכה אלא ודאי כוונת רבינו לכלול הכל באותו לשון דאסור לבעול ביום העונה וכן בימי ראיה וספירה דהכל מטעם אחד ולא שרי אלא בשלא הגיע עונת וסתה ובא תוך הזמן או אחר עבור ראיה וספירה כדברי רבי יוחנן ואין הרמב\"ן חולק עמו אלא דאוקי למתני' דוקא דיש לה וסת וזה ג\"כ כוונת רבינו ולא חילק רבינו בוסתות דכולהו מדרבנן ולכולהו יש להם דין זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בגדים אלו שמקנחים בהם צריכים שיהיו של פשתן שחקים ולבנים וכו'.</b> בפרק כל היד (נדה דף י״ז) אמרינן של בית מונבז המלך היו בודקים מטותיהם במילא פרהיבא ומזכירים אותם לשבח מסייע ליה לשמואל דאמר אין בודקין את המטה אלא בפקולין או בצמר נקי ורך אמר רבא הני שחקי דכיתנא מעלי לבדיקה איני והא תנא דבי מנשה אין בודקין את המטה לא בעד אדום ולא בעד שחור וכו' אלא בפקולין או בצמר נקי ורך ל״ק הא בכיתנא הא במאני דכיתנא ואיבעית אימא הא והא במאני דכיתנא הא בחדתי הא בשחקי ופירש״י מילא פרהיבא קוטין מתוך שהוא לבן נראית בו טפה כחרדל, ל״א צמר נקי ורך פקולין קוטון, שחקי דכיתנא בגדים בלוים של פשתן ולא בפשתן שאינו לבן ואין דם ניכר יפה אלא בעד לבן שחקים לבנים יותר מהחדשים. ומלשון רבינו משמע לכאורה דכל הני דנקט בבגד של פשתן שחוק ולבן בדוקא נקטינהו לומר דוקא בבגד ולא במידי דלאו בגד הוא ואפילו בבגד דוקא של פשתן ולא במינים אחרים ובבגד של פשתן נמי דוקא שחוק ולא כשאינו שחוק ושחוק נמי דוקא לבן ולא צבוע. וקשה דלפי זה הוא ממעט פקולין וצמר נקי ואמאי הא של בית מונבז מזכירים אותם לשבח על כך ושמואל נמי אמר הכי. ושמא י״ל דרבינו סובר דרבא פליג אדשמואל ואותם שהיו מזכירים של בית מונבז לשבח הוו סברי כשמואל ולא קי״ל הכי אלא כרבא דבתרא הוא. עי״ל דלעולם סבר רבינו דרבא ושמואל לא פליגי ולאו למעוטי פקולין וצמר נקי ורך נתכוון אלא הוא ז״ל אתא למימר דבדיקה דמטלית שהזכיר בפרק זה לא תהא אלא במטלית של פשתן שחוק ולבן לפי שהוא דבר רך וממילא נשמע לכל דבר שהוא לבן נקי ורך כמו שחקי בגד פשתן לבנים דמהני לבדיקה והרי פקולין וצמר נקי ורך בכלל: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק לפיכך היא משמשת בשני עדים וכו'.</b> כתב הר\"ן בפרק שני דשבועות שנראה שרבינו מפרש הא דאמרינן מאן דמתני הא לא מתני הא לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואפילו הכי בשאין לה וסת צריכה בדיקה ואמוראי נינהו אליבא דשמואל ואע\"ג דר\"י גופיה אמרה לעיל דאין צריכה אמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה ופסק הרב ז\"ל כמאן דמתני דשמואל אמר הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס להחמיר ובודאי דפשטא דברייתא מוכח דלבעל עסקינן ולא משום טהרות מדאמר רבי מאיר יוציא וכו' ורחב\"א נמי עליה קאי וכו' ואפילו באשה שיש לה וסת החמיר הרב ז\"ל שכ\"כ שם אבל אשה שיש לה וסת אינה צריכה (בדיקת) עד לפני תשמיש אלא משום צניעות [בלבד] אבל לאחר תשמיש הכל צריכים שני עדים אחד לו ואחד לה ואפילו מעוברת ומניקה וזקנה וקטנה ע\"כ. לפי שהוא ז\"ל מפרש זו ששנינו בפרק כל היד דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה והצנועות מתקנות להן שלישי להתקין את הבית בשאינה עסוקה בטהרות שאפילו משום בעלה לבד צריכה לשמש בשני עדים לאחר תשמיש והצנועות בודקות אף לפני תשמיש לבעליהן וכי אמרינן בפ\"ק דנדה דמיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה דאלמא מדין בעלה א\"צ היינו לומר דכשאינה עסוקה בטהרות א\"צ בדיקה לפני תשמיש מן הדין אלא משום צניעות בלבד וכו' והראב\"ד השיג עליו כמה יגיעות יגע חנם שהרי רב יהודה שהיה צדיק שאין כמותו וכו' וכבר כתבתי בחידושי דהא דרב יהודה לא קשיא עליה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>המשמש מטתו פעמים רבות וכו'.</b> טעמו מדתנן בפרק כל היד (נדה דף י\"ו) ב\"ש אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש וכו' ובה\"א דיה בשני עדים כל הלילה ולטעמיה אזיל שסובר שכל הדברים שנאמרו בענין זה לא לטהרות דוקא הם אלא אף בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה איירי הילכך פוסק כרבי זירא דאמר מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה כלומר בלא בדיקה ודלא כרבא דפליג ארבי זירא ואמר כי תניא ההיא לטהרות ונראה שסובר רבינו דבעל נפש דאמר רבי זירא לא ממדת חסידות קאמר אלא שורת הדין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קנחה עצמה בעד שאינו בדוק וכו'.</b> כתב ה\"ה אבל אנן דקי\"ל בהא כרבי יוסי וכו' ובהא כרבי דהלכה כמותו מחבירו. ק\"ל דרבי לאו חבירו דרבי יוסי הוא שהרי היה מהדור הקודם לו וי\"ל דאמרינן בפירקין דאילו הוה רבי יוסי קיים כפוף היה לפני רבי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד בודקת עצמה וכו'.</b> מ\"ש ",
+                "<b>רבינו שדופקת אותו עד שיגיע לצואר הרחם</b> פשוט הוא מפני שאם לא יגיע למקום שהשמש דש היאך נאמר כשלא נמצא עליו דם שהדם שרגילה לראות בשעת תשמיש מן הצדדין הוא בא ולא מן המקור דהא איכא למימר שאם היתה מכניסתו עד מקום שהשמש דש היה נמצא על ראשה הילכך ע\"כ לומר דעד מקום שהשמש דש היא צריכה להכניסו ועד צואר הרחם הוא דישת השמש. ועל ",
+                "<b>מ\"ש ואם לא נמצא על המוך כלום בידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדין וטהורה היא</b> איכא למידק אמאי אמרינן בידוע שהוא מן הצדדין הא איכא למיחש שמא מן המקור הוא רגיל לבא ומה שלא נמצא דם על ראש המכחול מפני שלא היה עב כמו השמש שאין כל האצבעות שוות או מפני שלא הכניסתו בכח שאין כל הכחות שוות כדאיתא בגמרא. וי\"ל דלא אמרינן אין כל האצבעות או כל הכחות שוות אלא להקל ולא להחמיר וטעמא משום דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש כל דמצינא למיתלי בה להיתרא שלא להוציאה מכלל הנשים תלינן כיון דאיכא רגלים לדבר שהרי נסדק ולא נמצא דם בראש המכחול x: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפלת חתיכה וכו' ואפי' נקרעה החתיכה ונמצאת מליאה דם טהורה.</b> היינו מדתניא בגמרא (דף כ\"א:) המפלת חתיכה אע\"פ שמליאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם בתולים טהור הוא וכו' וכיצד דין הבתולה בדמים אם נשאת קטנה וכו'.</b> כתב בהשגות x (כל מ\"ש בזה אין בו הלכה למעשה שאין לנו עכשיו דם טוהר אלא כל מראה אדמומית טמא וגם) בסוף סימן זה כתב אמר אברהם זה אינו למעשה ולעולם אינו בועל אלא בעילת מצוה ופורש עכ\"ל. וכתב הרב המגיד לא היה צריך לכתוב ולומר דבר זה בכאן שכבר ביאר רבינו כל זה בפי\"א עכ\"ל. והנך רואה שרבינו פה הביא כל דיני תינוקת השנויה במשנה וכל מאי דאיתמר עלייהו בגמרא ופסק בהם כב\"ה חוץ מבהגיע זמנה לראות וראתה שפסק כרב ושמואל שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש ובפי\"א כתב מנהג פשוט בשנער ובארץ הצבי וכו' שאם ראתה דם תוך ימי מלאת ��כו' ודין זה בימי הגאונים נתחדש וכו' ודבר זה תלוי במנהג וכן דם בתולים בזמן הזה שאפילו היתה קטנה וכו' בועל בעילת מצוה ופורש. הרי מבואר בדבריו שמה שאנו מורים בכל הבתולות לבעול בעילת מצוה ולפרוש אינו מן הדין שהדין הוא כמו שכתב בפרק זה אלא מחמת מנהג אנו מורים כן ומנהג זה אינו מההיא דאמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן דההיא אינו אלא ברואה דם טמא או ספק טמא דמדינא לא היתה צריכה לשמור אלא יום אחד כנגד יום שראתה אם הוא בימי זיבה ואם הוא בימי נדה בששה והוא סגי לה והחמירו על עצמן דבין ראתה בימי נדה בין בימי זיבה צריכה לישב שבעה נקיים אבל זה שהוא טהור גמור בודאי לא שייך חומרא דרבי זירא ואין לומר דבימי הגאונים נתחדש ולא קודם דהא חזינא בירושלמי דבימי האמוראים הראשונים היה מנהג זה ועוד שלא כתב בו רבינו בהדיא שבימי הגאונים נתחדש שמ\"ש וכן דם בתולים בזמן הזה נראה דקאי ארישא דמילתא שכתב מנהג פשוט בשנער וכו' ואין נותנין לה ימי טוהר כלל והדר קאמר וכן דם בתולים בזמן הזה אין נוהגין בו טוהר כלל א\"נ דקאי למ\"ש ושמענו שבצרפת בועלים על דם טוהר עד היום ודבר זה תלוי במנהג כלומר שלא נחזיק לאותם בני צרפת לעוברים על דת שמאחר שאין דבר זה אלא ממנהג כיון שלא פשט איסור זה ביניהם אינם חייבים לנהוג בו והדר כתב וכן דם בתולים בזמן הזה שפשט איסורו אם נשמע שבאיזה מקום אינם נוהגים להחמיר בו כ\"כ אלא שנוהגים כפי מה שנתבאר בפ\"ה לא נחזיקם לעוברים על דת כיון שלא פשט מנהג זה ביניהם. ואפשר לומר עוד דאמה שכתב דין זה בימי הגאונים נתחדש נמי קאי ואע\"ג דבירושלמי משמע דבימי האמוראים הראשונים היו נוהגים כן מ\"מ לא פשט בכל ישראל עד שעמדו הגאונים והנהיגו כן לכל ישראל. ומעתה מ\"ש הרב המגיד על דברי הראב\"ד לא היה צריך לכתוב וכו' כאילו נעלם מעיני הראב\"ד מ\"ש רבינו בפי\"א יתבאר לך דליתא אלא אע\"פ שראה הראב\"ד מ\"ש רבינו בפי\"א עכ\"ז השיגו מפני שרבינו סובר שלא נאסר יותר ממ\"ש בפ\"ה אלא ממנהג והראב\"ד סובר דמדינא דגמרא אפילו תינוקת שלא הגיע זמנה בועל בעילת מצוה ופורש ולפיכך השיגו דלמה לו לומר כל מ\"ש בפ\"ה דאינו אלא לפי משנה ראשונה כיון שאח\"כ רבותינו נמנו וגמרו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש אפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ופסקו רב ושמואל כוותייהו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פלטה שכבת זרע בתוך ימי הספירה סותרת יום אחד וכו'.</b> בפ\"ה מהלכות שאר אבות הטומאה כתב רבינו עד כמה עונות תפלוט הזרע ותסתור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל שלישי לראייתה להיות ביום הלידה וכו' הרי זו ספק זבה.</b> פירוש ספק זבה ושומרת יום כנגד שני ימים שראתה אם לא הפילה ולד דלא חשיב לידה ואם הפילה דחשיב לידה הוי טמאה לידה ותשמור יום אחד נקי בתוך השבעה: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד דין יולדת וכו' ואם שלמו ימי הספירה בתוך י\"ד ה\"ז אסורה לבעלה עד ליל ט\"ו.</b> משמע לי דאם טבלה תוך י\"ד לנקבה לא עלתה לה טבילה כיון שהיא באותן ימים כנדה וצריכה לחזור ולטבול אחר י\"ד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומאחר שתהיה זוכר כל אלו העיקרים וכו' האשה שה��חזקה כל ימיה יום תראה ויום לא תראה וכו' ומשמשת בכל י\"ח יום ד' לילות.</b> נשאל ה\"ר יהושע הנגיד מבני בניו של רבינו למה לא מנה ליל ט' מהכלל והיא טהורה בו והשיב אלו הד' לילות זולת ליל ח' וליל ט' ג\"כ להיותה סמוכה לה כי כוונת אמרו בכל י\"ח יום ד' לילות הוא חוץ מליל ח' וליל ט' לפי שרבינו העתיק זה המאמר מגמרת נדה בלשונו ופי' בו רבי שלמה כך ארבעה לילות הוא חוץ מליל ח' וליל ט' וכשתקח מאמרו זכרונו לברכה יקשה לפי שהיה ראוי שיאמר ונמצאת משמשת בכל י\"ח יום ו' לילות וכמו שדחקנו להוציא ליל ח' עם היותה בכלל הי\"ח יום כך נדחוק ונוציא ליל תשיעי להיותו סמוך לליל שמיני עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה דרכה להיות רואה יום ט\"ו וכו'.</b> כתב הרב המגיד ברייתא שם וסוף הברייתא אינה אסורה אלא מי\"ח ואילך פי' שקבעה לה וסת לדילוג ואסור ביום י\"ט מן החדש הבא ובעשרים מן החדש שלאחריו וכו'. קשה לי א\"כ למה כתב רבינו שנאסר י\"ח הא כיון שקבעה לה לדילוג י\"ט הוא שנאסר ואפשר דאע\"ג דקבעה לה וסת לדילוג וחוששת יום י\"ט מכל מקום אסורה גם ביום י\"ח דחיישינן שמא תחזור לראות בו עד שיעקר פעם אחת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אשה שראתה דם מחמת מכה וכו'.</b> כ״כ הרשב״א והביא ראיה מדתניא בפרק כל היד (נדה דף י״ו) הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב״ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה ואוקמה רבא דכ״ע וסתות דרבנן והכא במקור מקומו טמא קא מיפלגי וקי״ל כאוקימתיה דרבא דוסתות דרבנן וכיון שכן זו שרואה דם אפילו בשעת תשמיש ואפילו בשעת וסתה טהורה דאשה בחזקת טהורה עומדת ותלינן להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא ולא נחלקו רשב״ג ורבי בדבר זה וא״ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת וסתה כולה ואע״פ שלא ראתה והיאך אתה מתיר את זו שהיא בשעת וסתה ועוד שהרי דם לפניך וי״ל ההיא דרבנן היא ומשום דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל הכא ליכא למיקם אמילתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שא״כ אף אתה אוסרה על בעלה לעולם עכ״ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b><small>(א-ב)</small> אין האשה מתטמאה מן התורה וכו' וטומאה זו בספק שמא כתם זה מדם החדר בא.</b> קשה לי הא הוי ספק ספיקא הוא והו\"ל למישרי ספק מגופה בא ספק שלא מגופה ואת\"ל מגופה ספק מן החדר וטמא ספק מן העליה וטהור י\"ל דאעפ\"כ החמירו בו חכמים משום דאיסור חמור ועי\"ל שמאחר שאין לה דבר לתלות בו החמירו חכמים לומר דהוי כאילו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ספק אחד ואפשר שלזה נתכוון רבינו: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מדברי סופרים שכל הרואה דם וכו' ואם בדקה בתוך זמן זה.</b> זהו ששנינו בריש נדה מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>איזו היא זקנה כל שקורים לה זקנה ואינה מקפדת.</b> בפ\"ק דנדה תנן איזו היא סמוך לזקנתה ובגמרא איזו היא סמוך לזקנתה אמר רבי יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ורבי שמעון אמר כל שקורים לה אימא אימא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר יצחק חד אמר כל שאינה בושה וחד אמר כל שאינה מקפדת מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת ופסק רבינו כרבי שמעון משום דאיפליגו אמוראי אליביה ובפלוגתא דרבי זירא ורב שמואל בר יצחק פסק כמ\"ד כל שאינה מקפדת וכן נראה שפסק הרשב\"א: "
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין כתם הנמצא על בשרה וכו'.</b> וכתב ה\"ה טעם לדבריו והגהות כתבו טעם מפני שכל הגוף בדוק הוא אצל דם מאכולת: "
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין וכו'.</b> כתב ה\"ה דאמרינן בגמרא מאן תקנינהו אלא שלא הותרו וכו'. ומאחר דמאי דאמר שלא תקנו אידחי ליה והדר ואמר שלא הותרו היאך כתב רבינו לפיכך תקנו שהם דברים דחויים. ואפשר שגירסא אחרת היתה לו או שהוא סובר דכיון דלא אידחי מאי דאמר תקנו אלא משום דלא ידיע מאן תקנינהו השתא דאמרינן דבפולמוס של אספסייאנוס נשאו ונתנו חכמים בבגדי צבעונין איכא למימר דאז תקנום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נמצא הכתם על בשרה בלבד מחגור ולמטה טמאה ואם נתהפכה וקפצה אפילו מחגור ולמעלה וכו'.</b> זאת היא הגירסא האמיתית בדברי רבינו וכך היא נסחת ספרי רבינו שבידינו אבל הראב\"ד והה\"מ נזדמנה להם נוסחא משובשת שהיה כתוב בה נמצא הכתם על בשרה בלבד אפילו מן החגור ולמעלה טמאה ועל כן השיגו הראב\"ד דמסתם דבריו משמע דאפילו בשלא נזדקרה נמי קאמר דאפילו מן החגור ולמעלה טמאה אבל לנוסחא שכתבתי אין מקום להשגה כלל ואין צריך לידחק במה שנדחק הה\"מ: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה שהשאילה חלוקה לנדה בין עכו\"ם בין ישראלית וכו'.</b> כתב ה\"ה משנה פרק האשה וכו' ורש\"י פירש הרואה שגדולה היא וכו' ואפשר שאף דעת רבינו כן וכו' תולה בה ואין דבריו מחוורין בעיני משום דא\"כ לרבינו עכו\"ם אפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות וראתה נמי תולה בה דכיון שראתה פעם אחת בין כשהיא קטנה בין כשהיא גדולה הרי היא נדה של דבריהם שהרי אינה יוצאה לידי טהרה וזה שלא כדברי הרשב\"א ודלא כדמשמע מדברי רש\"י וכיון דסוף סוף אנו מוכרחים לומר שהוא חולק עם רש\"י והרשב\"א מה הועיל בשנותו את טעמו לפרש דבריו שלא כפשט ועוד שהטעם בעצמו אינו נכון כלל דלפי דבריו אף ישראלית שידוע שלא טבלה לנדתה אע\"פ שהיא עכשיו מסולקת דמים תולה בה ואמאי כיון שיש זמן רב שלא ראתה ואע\"ג דנכרית להרשב\"א בכה\"ג תולה בה נכרית שאני שאינה רגילה להקפיד על דמיה וכתמיה הילכך כל שראתה פעם אחת משגדלה אע\"ג דבעידן שאלה לא חזאי איכא למיחש שמדמים הראשונים נתלכלך בשרה ובגדיה ולכלכו חלוק זה אבל בישראלית ליכא למימר הכי שהרי בנות ישראל רגילות לנקות בשרן ובגדיהן מדמים וכתמים אע\"פ שלא יהיה בדעתה לטבול. לכך אני אומר לפרש דברי רבינו כפשטן דנכרית נמי אין תולין בה אלא כשידוע שהיתה נדה אבל אם בעידן שאלה אינה רואה אע\"פ שראתה קודם לכן אינה תולה בה וזהו פשט מאמר רב דקתני נכרית דומיא דנדה וה\"פ דמתניתין השאילה חלוקה לנכרית הרואה בעידן שאלה או לנדה ישראלית ה\"ז תולה בה ומשום דנכרית אינה טמאה נדה לא קרי לה בשם נדה: ",
+                "<b>השאילה אותו לזבה קטנה וכו'.</b> כתב ה\"ה והרמב\"ן כתב וכו' אבל רבינו כתב פי\"א שהוא תלוי במנהג נראה מדבריו דלרבינו תולה בה אפילו במקום שנהגו איסור שהרי אם תלך ותקבע דירתה במקום שנהגו היתר תהיה מותרת להבעל על דם טוהר וא\"כ ליכא למימר דאין תולין בה משום דהרי היא ככל הנשים וגם רבינו ירוחם כתב דלדעת רבינו אפילו לדידן שאין אנו בועלים על דם טוהר תולה בה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלש נשים שלבשו חלוק אחד וכו'.</b> מדכתב רבינו אם בדקה אחת מהן עצמה מיד נראה דבתוך שיעור וסת דוקא קאמר וכדרב יהודה אמר רב: ",
+                "<b>כתב</b> הרב המגיד שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת וכו' והרשב\"א הסכים לדעת הר\"א וכו' עד לאחר שפשטתו ואני אומר שסדר המשנה אינו נראה כן דקתני בדקה אחת ומצאה טמאה ברישא ומשמע דקאי אף אחלוק טפי מסיפא דבדקה אחת מהן ומצאה טהורה עכ\"ל. ואני אומר שאין זו קושיא שאף לפירוש זה קיימא נמי רישא שפיר אחלוק אלא שנצטרך לפרש דכי קאי אחלוק בדקה אחת מהן היינו אחרונה דוקא ומאי אחת מהן מיוחדת שבהן ואע\"ג דכי קאי אמטה דעסיק בה בדקה אחת מהן היינו [איזו] מהן כבר מצינו לשון אחד שמתפרש בשני פנים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל יולדת טמאה כנדה ואע״פ שלא ראתה דם.</b> אע״פ שרבינו כתב בפ״ה חתיכה אע״פ שהיא אדומה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ודבריו מבוארים שפסק כת״ק דרבי יהודה דסבר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וחיזק ה״ה סברתו והביא לה ראיות כתב כאן שהיולדת טמאה כנדה אע״פ שלא ראתה דם והטעם משום דקרא דמטמא לה שבוע לזכר ושבועים לנקבה אפילו בלא ראתה מטמא לה משום לידה לד״ה וכ״כ רש״י בר״פ המפלת (נדה דף כ״א) דלת״ק דמטהר מפלת חתיכה ואין עמה דם ס״ל אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא חשיב למפלת חתיכה לידה דאי הויא לידה בלא דם נמי טמאה דכתיב כימי נדת דותה תטמא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפילה חתיכה לבנה וכו'.</b> כתב ה\"ה כתב הרשב\"א יש מי שהורה להחמיר לפי שאין אנו בקיאין במראות והוא דעת הרמב\"ן וחומרא יתירא זו אין לה שום עיקר עכ\"ל. ויש לתמוה עליו שלא אמר כן משום חומרא אלא מדינא כיון שאין אנו בקיאים במראות אפשר שטעמו משום דלהבחין אם היא לבנה אין צורך לבקיאות: ",
+                "<b>הפילה שפיר מלא מים וכו'.</b> כתב ה\"ה וז\"ל כתב הרשב\"א ואע\"ג דקי\"ל כרב באיסורי וכו' קי\"ל דמעשה רב עכ\"ל ואין אומרים מעשה רב במי שמחמיר כפי דעתו ור' חנינא ודאי הלכה למעשה שאל לו וא\"ל אינה חוששת עכ\"ל ה\"ה. ול\"נ דראיית הרשב\"א הוא מדקאמר מעולם לא דכו שפיר בנהרדעא אלא ההוא דאתא לקמיה דשמואל משמע דמנהג נהרדעא היה כן מימי קדם אף קודם שבא שמואל שם ומזה מביא ראיה הרשב\"א דכיון דהוו עבדי הכי הלכה למעשה נקטינן כוותייהו. ",
+                "<b>ומ\"ש</b> הרב המגיד דר' חנינא ודאי הלכה למעשה שאל לו וכו' י\"ל דכיון דלא אמר ליה בפירוש הלכה לא חשיב הכי כדאיתא בפרק יש נוחלין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נחתך הולד במעיה ויצא אבר אבר וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וסובר רבינו דראש זה כל הראש בעינן וכו'. ונ\"ל שאין טעמו משום דר\"י לא נקט רוב הראש משמע דכל הראש קאמר דהא איכא למימר דאמתני' סמוך דקתני [ביצא כדרכו] משיצא רוב ראשו [ואיהו ס\"ל שכל שיצא כדרכו לא שני לן בין מחותך לשלם] ועוד דאיידי דאמר רבי אלעזר אפילו הראש עמהם נקט איהו ל\"ש אלא שאין הראש עמהם ושמא י\"ל דכדי למעט המחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן פירשו כן: ",
+                "<b>ואיכא</b> למידק למה כתב רבינו משתצא רוב פדחתו הרי זה כילוד דהא מפשטא דמתניתין משמע דכל פדחתו הוא רוב ראשו. ושמא י\"ל שרבינו סובר שאינו נקרא רוב אלא הגלגולת לבד לא מקום העינים והפה והלחיים ואי אמרת דמתניתין משיצא כל פדחתו קאמר והיינו כל ראשו והא ודאי לא פדחת בלבד קאמר אלא פדחת עם הגלגולת וכדאיתא בירושלמי א\"כ היינו כל ראשו והיכי קרי ליה מתני' רוב ראשו ו��פיכך פירש דמתניתין ה\"ק איזהו רוב ראשו משיצא רוב פדחתו שתיבת רוב הנזכר בתחילה מושך עצמו ואחר עמו וכוונת המשנה להודיענו דראש אינו נקרא אלא הגלגולת לבד שהוא נגמר בסוף הפדחת דאל\"כ מאי איצטריך לאודועי איזה רוב ראשו אטו אנן לא ידעינן לשעורי אלא ודאי כדאמרן. אח\"כ מצאתי ספר רבינו מוגה ונמחק בו תיבת רוב: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפלת כמין בהמה חיה ועוף וכו'.</b> כתב הרב המגיד וז\"ל וכתבו הרמב\"ן והרשב\"א ובזמן הזה בכולם מטמאין אותה לידה אם זכר בדין הזכר ואם נקבה בדין הנקבה ואין כן דעת רבינו לפי מה שכתב בפרק י\"א עכ\"ל. כלומר שרבינו כתב בפרק י\"א כל שאמרנו ביולדת שאמו טהורה הרי היא טהורה בזמן הזה: ",
+                "<b>ודע</b> ששם כתב עליו הראב\"ד איני אומר כן שהרי בצורת הפנים אמו טמאה דמי יכיר בצורות ויטהר וכתב עליו הרב המגיד ואין להם סמך בגמרא כלל עכ\"ל. ואני תמה על הרב המגיד שהראב\"ד והאומרים כמותו לא כתבו שחכמים אוסרים כדי שיקשה עליהם שאין להם סמך בגמרא וגם לא היה לו לומר שאין כן דעת רבינו לפי מ\"ש בפרק י\"א שרבינו לא בא בפרק י\"א אלא להוציא שלא יעלה על דעתנו דבכלל חומרא דרבי זירא הוא או שבזמן אחר אחר כך גזרו לטמא היולדת אפי' במקום שמן הדין טהורה לגמרי לדידיה דסבר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דליתא אלא כל דיני היולדת אין בהם חידוש ולא מנהג והיינו לומר שמי שהוא בקי ומכיר בצורות מטהר בצורות שטיהרו חכמים אבל מי שיודע בעצמו שאינו בקי ומכיר יפה בצורות לא עלה על דעת שום אדם להתיר לו לטהר בצורות שנדמה לו שהן אותם שטיהרו חכמים והראב\"ד והרמב\"ן והרשב\"א ידעו בעצמם שלא היו בקיאים בצורות יפה ולכן כתבו שאין מטהרים האידנא בשום צורה ורבינו x מיירי במי שמכיר בצורות יפה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפלת דמות נחש וכו'.</b> בהשגות א\"א ולפי מ\"ש דבעי צורת פנים כשל אדם וכו' וכתב ה\"ה באמת שהסוגיא האמורה בגמרא על מחלוקת ר\"מ וחכמים מוכחא להדיא דלרבנן המפלת דמות נחש אין אמו טמאה לידה ודעת רבינו צריך לעיין עכ\"ל. וליישב דעת רבינו אפשר לומר דכיון דחזינן (דף כ\"ד ע\"ב) דרבי יהושע הורה כן לחמותו של רבי חנינא ורבי חנינא בן אחיו של רבי יהושע הורה כן ולשון הורה משמע שהיא הלכה למעשה וגם ר\"ג לא מצינו שחלק על ר\"י נראה שהיתה קבלה בידו מרבותיו דאל\"כ מאי מפי הורה חנינא דקאמר הא במה שהיה רוצה ר\"ג לסתור הוראת חנינא היה יכול לסתור נמי כי קאמר לה מפי ר\"י אלא ודאי קבלה מרבותיו היתה וקבלה מיניה ר\"ג וכיון שר\"ג ור\"י ור\"ח סוברים כן וחנינא עבד בה עובדא ור\"י נמי משמע דהלכה למעשה הורה לחמותו של חנינא ומעשה רב הכי נקטינן ואע\"ג דבבהמה חיה ועוף דבעי כולה צורה לרבי ירמיה או חצי צורה לרבה י\"ל דנחש שאני דכיון שגלגל עין של נחש דומה לשל אדם חשיב ולד אבל שאר בהמה חיה ועוף שאין במינן שום אבר דומה לשל אדם אע\"פ שקצת איברי זה הנפל דומים לשל אדם לא חשיב ולד עד שתהא כל הצורה דומה למר או חציה למר ואע\"פ שאמרו בגמרא דבהמה חיה ועוף עיניהם דומים לשל אדם הרי אמרו הא באוכמא הא בציריא ונחש איכא למימר דעינו דומה לשל אדם בין באוכמא בין בציריא ולפיכך חשיב ולד לכ\"ע אפי' לרבנן דר\"מ ונראה שיש להוכיח כן מדלא מייתי במתניתין שום תנא דסבר כר\"מ אלמא כולהו תנאי פליגי עליה ור\"ג ורבי יהושע מכללם ואפ\"ה מטמא בנחש הילכך ע\"כ צריך לחלק בין נחש לשאר בהמה חיה ועוף כמו שחלקתי ואע\"ג דגבי פלוגתא דר\"מ ורבנן ��שמע דהמפלת נחש אין אמו טמאה לידה איכא למימר דהנהו אמוראי לא הוה שמיע להו עובדא דחנינא בן אחיו של רבי יהושע והוו סברי כדהוו סברי ר\"ג ורבי יהושע מקמי דלידכר רבי יהושע ואנן לא קי\"ל הכי אלא כמו בתר דאידכר וכמו שכתבתי: ",
+                "<b>המפלת דמות אדם שיש לו כנפים וכו'.</b> גרסי' בגמרא (דף כ\"ד) אמר רבי יוחנן המפלת כמין אפקתא דדיקלא טהורה ופירש\"י שהדקל למטה יחיד ומתפצל למעלה כך היו ידיו ורגליו על כתפו ומלמטה הוא בלא צורה ע\"כ. ויש לתמוה על רבינו למה השמיטו ואפשר שהוא ז\"ל היה מפרש דכמין אפקתא דדיקלא היינו בריית ראש שאין בה חיתוך איברים כמו הדקל שהצד התחתון שבו עב ואין לו פצולים ולצד התחתון קרי אפקתא לפי ששם מוצאו דלפי זה לא השמיט מימרא זו שהרי כתב שאם הפילה בריית ראש שאינו חתוך אין אמו טמאה לידה ואע\"ג דבהדיא תניא התם דבריית ראש חתוך אין אמו טמאה לידה לא תיקשי לך מאי קמ\"ל ר\"י דאיכא למימר ברייתא לא שמיע ליה: "
+            ],
+            [
+                "<b>נברא ושט שלו אטום או שהיה חסר מטבורו ולמטה והרי הוא אטום.</b> בפרק המפלת (נדה דף כ״ג ע״ב) תניא המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ואיזהו גוף אטום [רבי אומר] כדי שינטל מן החי וימות [וכמה ינטל מן החי וימות] רבי זכאי אומר עד הארכובה רבי ינאי אומר עד לנקביו רבי יוחנן אומר משום רבי יוסי בן יהושע עד מקום טבורו ויש לתמוה על רבינו שפסק עד מקום טבורו דבגמרא משמע דמאן דאמר הכי ל״ל טרפה אינה חיה וגם לית ליה ניטל ירך וחללה נבילה ומש״ה לא סגי ליה בעד הארכובה או עד נקוביו וכיון דקי״ל דטריפה אינה חיה וגם קי״ל דניטל ירך וחללה נבילה וכ״כ רבינו בהלכות שחיטה הו״ל לפסוק עד הארכובה וצ״ע. ומיהו הא לא קשיא לי אמאי פסק כרבי יוחנן במקום רבי ינאי רביה דשאני הכא דמשום רבי יוסי בן יהושע קאמר לה. וגרסינן בגמרא אמר [רבא] ושטו נקוב אמו טמאה ושטו אטום כלומר סתום אמו טהורה פי' מטומאת לידה לפי שכיון שהושט סתום אינו ראוי לחיות וכל שנברא בענין שאינו ראוי לבריית נשמה אין אמו טמאה לידה דלאו ולד הוא. ושטו נקוב כתב הרשב״א דטעמא דטמאה מפני שזה היה ראוי לבריית נשמה אלא שמא ניקב ושטו לאחר מכאן וכל שעיקרו ראוי לבריית נשמה אמו טמאה לידה ויש לתמוה על רבינו למה השמיט הא דושטו נקוב ואפשר שהוא ז״ל היה מפרש דטעמא דרבא משום דסבר דטריפה חיה וכדפירש״י וכיון דקי״ל דטרפה אינה חיה לית הלכתא כרבא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפילה נפל ואח\"כ הפילה שליא וכו' לפיכך אם ילדה ולד של קיימא והפילה שליא אפילו אחר כ\"ג יום תולין אותו בולד ואין חוששין לולד אחר.</b> שם אמר רבה בר בר חנה אמר ר\"י מעשה ותלו את השליא בולד עד כ\"ג יום. ויש לתמוה על רבינו למה כתב אפי' אחר כ\"ג יום והלא בגמרא לא אמרו אלא עד כ\"ג יום. ונ\"ל שהטעם משום דמסיים בה בגמרא אמר ליה רב יוסף עד כ\"ד אמרת לן וסובר רבינו דקושטא קאמר רב יוסף אלא דכי א\"ל עד כ\"ד הויא יום יציאת השליא בכלל והשתא כי קאמר כ\"ג לא הוי יום יציאת שליא בכלל וללמדנו כן כתב אפילו אחר כ\"ג יום דע\"כ אינו מוסיף על כ\"ג אלא יום אחד דאם אתה אומר ב' אני אומר ג' או ק' ואין לו גבול דמה\"ט אמרינן בעלמא תפסת מועט תפסת וכיון דאינו מוסיף על כ\"ג אלא יום אחד ממילא משמע שהוא יום יציאת השליא דאל\"כ למה לא כללו עם הימים הקודמים דלכתוב דתולין עד כ\"ד יום אלא משום דאי כתב הכי הוה אפשר למיטעי ולמימר דכ\"ד יום בלא יום יציאת השליא קאמר והשתא דכתב אפי' אחר כ\"ג משתמע מילתא שפיר וכדפרישית: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך החמירו חכמים בדבר זה וכו'.</b> נראה דהיינו דאמרי' בפרק אחרון דאתקין רבי בשדות שאם ראתה תשב שבעה נקיים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל בת שתבעוה להנשא וכו'.</b> נראה דנקט לישנא דבת לאשמועינן דאפילו בקטנה חיישינן דילמא מחמדא: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נשאת לת\"ח מותרת להנשא לו מיד וכו'.</b> כתב הטור (סי' קצ\"ה) עבר וכנסה תוך זמן זה לא יתייחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים וכו' בין אם הוא ת\"ח או אחר לאפוקי מדברי הרמב\"ם שכתב שת\"ח יכול לכנסה מיד ולהתייחד עמה כי הוא יודע שהוא אסור לבא (כלל) עליה עכ\"ל וגם הראב\"ד כתב הוא סובר שמייחדים היו עמהן אחר נישואין ולא בועלים ואני איני אומר כן וכו' ואתרתי קושייתא קא מתרץ ליה. ביאור דבריו דמקשה גמרא על מאי דאמר רב מאן הויא ליומי מדאמר רבא תבעוה לינשא וכו' ועוד הקשה מדאמר רבי אב\"י לא ישא במדינה זו וילך וישא אחרת במדינה אחרת וכו' ומעיקרא תירץ לזו שאני רבנן דפקיע שמייהו והדר קאמר ואיבעית אימא לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו וכו' כלומר הני רבנן לא היו נושאין אותם אלא יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו ושתי הקושיות מתורצות בתירוץ זה לבדו: ",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שת\"ח יודע שהיא אסורה ונזהר מזה ולא יקרב לה.</b> קשה דא\"כ ע\"ה נמי יודיעוהו שהיא אסורה עד שתספר ותטבול וישאנה מיד. וי\"ל דת\"ח שאני שהוא זהיר במצות ומש\"ה מהימנינן ליה שלא יפרוץ לבא עליה משא\"כ בע\"ה. ומיהו פשט לשון רבינו לא משמע הכי שתלה הדבר בידיעת החכם האיסור ולא תלאו בזהירותו ובנאמנותו. לפיכך נ\"ל דה\"ט דתלמיד חכם מתוך שהוא בקי ויודע דאיכא למיחש שמא ראתה מחמת חימוד יפרוש ממנה שהוא רגיל בדברי חכמים וגזירותם אבל ע\"ה כיון שהוא יודע שלא ראתה אם אתה אומר לו לפרוש משום דחיישינן שמא ראתה מחמת חימוד אין דבריך נכנסים באזניו שהרי אינו רגיל בדברי חכמים וגזירותם ועי\"ל שחכמי' לא נתנו דבריהם לשיעורים וכיון דת\"ח ודאי יודע וסתם כל אדם לא ידעי גזרו בכל אדם שאינו ת\"ח ולא פלוג בהו בין ידעי ללא ידעי. ומ\"מ קשה לי לדעת רבינו דמדלא מפליג גמרא בכלה שפירסה נדה בין ת\"ח לע\"ה משמע דת\"ח נמי הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים וכיון דתבעוה להנשא שאין ברור לנו שראתה שרינן לת\"ח להתייחד עמה ולא חיישינן שיפרוץ גדרן של חכמים כ\"ש דבפירסה נדה לא הו\"ל למיחש שיעבור על איסור כרת והו\"ל להתיר לו שיתייחד עמה ואין לומר דאה\"נ דבכלה שפירסה נמי שרי לת\"ח להתייחד עמה ולא איצטריך לאשמועי' גמרא משום דאתא בק\"ו מתבעוה לינשא דהא ההיא דכלה שפירסה נדה היא ברייתא והא דיליף רבינו לחלק בין ת\"ח לע\"ה הוא תירוצא דגמרא ופשיטא דליכא למימר שהברייתא באה על מה שתירץ הגמרא. ומיהו בהא הוה אפשר לומר שהברייתא דרכה לסתום וגמרא לא חש לפרושה ולומר לא שאנו אלא בע\"ה אבל ת\"ח אשתו ישנה עמו בבית משום דסמיך דמתירוצא דאיתמר גבי תבעוה לינשא נשמע לה אלא דמ\"מ קשה שרבינו הו\"ל לכתוב בפירוש דת\"ח שפירסה כלתו נדה מותר לו להתייחד עמה. לכן נ\"ל דבהא דתבעוה להנשא לא התיר רבינו לת\"ח להתייחד עמה כמו שעלה על דעת הראב\"ד וה\"ה אלא מפני שהוא ז\"ל סובר שאסור לישא כשהיא נדה כמבואר בדבריו פ\"י מהלכות אישות נ\"ל דההיא דהיא ישנה בין הנשים וכו' כשנשאה טהורה ואח\"כ פירסה מיירי דטעמא דא��ור לישא אשה נדה אע\"פ שהיא תישן בין הנשים והוא בין האנשים משום דאכתי איכא למיחש שמא באיזו שעה מן היום או מן הלילה לא יזהרו המשמרות ויבא עליה ולענין זה הוא היתר ת\"ח בתבעוה להנשא שהוא מותר לישא אותה אע\"פ שעדיין לא ספרה ולא טבלה והוא שישן האיש בין האנשים והיא בין הנשים כדין כלה שפירסה נדה ולפיכך לא הזכיר בהיתר ת\"ח לשון יחוד כלל אלא לשון נישואין שהרי כתב ואם נשאת לת\"ח מותרת לינשא לו מיד ותספור מאחר שנשאת ותטבול שת\"ח יודע שהיא אסורה ונזהר מזה ולא יקרב לה עד שתטבול עכ\"ל הרי דלענין נישואין בלבד אמורים הדברים ולא לענין יחוד כי סמך בו על מה שכתב בפכ\"ב אצל כלה שפירסה נדה ומ\"ש שת\"ח יודע שהיא אסורה ולא יקרב לה היינו לומר שלא יבא לבקש שעה שהמשמרות ישנות או טרודות בדבר אחר ויתייחד עמה אז ויבא עליה והא דקאמר בגמרא לרבנן יחודי מייחדי להו לא יחוד ממש קאמר אלא כלומר שהיו הנשים מיוחדות להם כלומר שהיו נשואות להם כבר ואע\"פ שהיו אסורים לבא עליהן עד שיטבלו ומשמרות שומרות אותם מ\"מ פת בסלו מיקרי והשתא ניחא מ\"ש הראב\"ד בסוף השגתו וכלה שפירסה נדה אסור להתייחד עמה ע\"כ. ולא כמו שתירץ ה\"ה דהא דתבעוה לינשא מותרת מן התורה אלא שחכמים החמירו בה ואינה דומה לכלה שפירסה נדה ודאית ע\"כ. דאדרבא מפני שזו אינה אסורה אלא מספק איכא למיחש שיתקפנו יצרו יותר מבאותה שהיא נדה ודאית וכמ\"ש. וא\"ת אכתי קשה למה לא כתב רבינו בפ\"י מהלכות אישות דהא דלא תינשא נדה היינו לע\"ה אבל לת\"ח מותר י\"ל דלא היקלו לת\"ח לישא אשה אסורה ולסמוך על המשמרות אלא בזו שאינה אסורה מן התורה אבל לא בנדה ודאית דעבדו בה הרחקה טובא אף לת\"ח ומ\"מ לא דמי למ\"ש ה\"ה לחלק בין נדה ודאית לשאינו ודאית שהוא כתב כן להתיר יחוד דספק נדה לת\"ח ואני איני אומר כן אלא להתיר נישואין לא להתיר יחוד: "
+            ],
+            [
+                "<b>דין הכתמים בזמן הזה וכו'.</b> כתב ה\"ה וכבר כתבתי פ\"ט מה שיש בפי' ההיא דכתמים צריכין הפסק טהרה. הוא בבבת הרואה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה וכו': "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יד-טו)</small> זה שתמצא במקצת מקומות שהנדה יושבת שבעת ימים בנדתה וכו' וכן זה שתמצא במקצת מקומות ותמצא תשובות למקצת גאונים שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף ארבעים וכו' ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן וכו'.</b> כתב הריב\"ש במה שנהגו שם להחמיר בימי טוהר של יולדת אף אם אינה רואה בהם אם נהגו זה לגדר ופרישה אע\"פ שהוא מותר או שבאותם הימים דמים מצויים בהם ראוי להניחם על מנהגם ואין מתירים אותם בפניהם אבל אם נהגו כן בטעות מפני שסבורים שאסור מן הדין ראוי להודיעם שטועים בהם ושהוא מנהג שיצא להם מן הצדוקים כדרך שכתב הרמב\"ם עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ישראל שבעל עכו\"ם משאר וכו' אחד ז' עממין ואחד כל האומות באיסור.</b> כתב הטור ונ\"ל שאינו אלא בשבעה אומות דלא קי\"ל כר\"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין ואף שבעה אומות אין לוקין משום לא תתחתן אלא לאחר שנתגיירו אבל בגיותן לא שייך בהו חתנות עכ\"ל. ביאור דבריו שהוא מקשה על דברי רבינו שתי קושיות חדא על מ\"ש דעל שאר אומות נמי לקי דהיינו כר\"ש ולא קי\"ל כוותיה אלא כרבנן דאמרי לא נאמר לא תתחתן אלא בשבעה אומות דוקא ועוד דאפי' בשבעה אומות אסיק רבא בפרק הערל דבגיותן לא שייך בהו חתנות וקרא דלא תתחתן בנתגיירו דוקא הוא וי\"ל שרבינו פסק בהא כר\"ש מדאמרינן בפ\"ג דקידושין (דף ס\"ח:) [נכרית] דולדה כמותה מנ\"ל אר\"י משום רשב\"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי וכו' ההוא בז' עממים כתיב שאר אומות מנ\"ל אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר\"ש דדריש טעמיה דקרא אלא לרבנן מאי טעמייהו וכו' ומדחזינן דסתמא דגמרא כר\"ש אלמא הלכתא כוותיה וכיון דדרשינן טעמא דקרא אית לן למימר דלא אסרה תורה להתחתן משום כי יסיר אלא בגיותן דבני הסרה נינהו אבל בגירותן דלאו בני הסרה נינהו לא וההיא דפרק הערל [בגיותן לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות] אליבא דרבנן היא אבל לר\"ש הוי איפכא דלא נאמר לא תתחתן אלא בגיותן דוקא ואפילו תימא דאליבא דר\"ש אמר הכי לא קי\"ל כמסקנא דרבא אלא כדהוה ס\"ד מעיקרא דלא נאמר לא תתחתן אלא בגיותן דוקא משום דסוגיין דגמרא בספ\"ק דקידושין סבר הכי וכן אמרו בפ\"ב דע\"ז בנותיהם דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם וכבר נדחקו התוספות ליישב זה ורבינו תפס עיקר כפשט הסוגיא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר שמל ולא טבל וכו'.</b>  מ\"ש ש<b>אין מטבילין אותו בשבת</b> פשוט בפרק החולץ דלמ\"ד אינו גר עד שימול ויטבול אין מטבילין אותו בשבת ואע\"ג דבגמרא יהיב טעמא משום דתקוני גברא בשבתא לא מתקנינן לא כתבו רבינו משום דמשמע ליה דה\"ט לאו דסמכא הוא דהא לענין טומאה שרי משום דמיחזי כמיקר ואע\"ג דהכא צריכים ת\"ח לעמוד עליו מ\"מ מידי מיחזי כמיקר לא נפיק אלא עיקר טעמא משום דאין דנין בשבת וגר משפט כתיב ביה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך לא קבלו ב\"ד גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ\"כ היו גרים הרבה מתגיירים בפני הדיוטות.</b> ה\"ה כתב שבפני בית דין הדיוטות היו מגיירים אותם ולי נראה דמדכתב רבינו בפני הדיוטות ולא כתב בפני ב\"ד הדיוטות דאנן אע\"ג דהדיוטות אנן כדאיתא בסוף גיטין (דף פ\"ח:) על ב\"ד שבזמן הזה מ\"מ אין מקבלין אותם בב\"ד דידן אלא שאם קבלו אותם גרים הדיוטות שאינם ב\"ד הרי הם גרים x (ואילו היה מדקדק ה\"ה בדברי הרמב\"ם כן לא היה כותב שב\"ד הדיוטות היו מגיירים אותם) וכ\"כ המרדכי בהגהות פרק החולץ ז\"ל דמי שבא להתגייר וידוע לנו שבשביל דבר הם עושין אין לקבלם והביא כמה ראיות לדבר: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גר שלא בדקו אחריו וכו'.</b> כתב הרב המגיד ומ\"ש ומצוה להחזיר אבידתו וכו' והוא שיהיה מומר לתיאבון ויש לתמוה עליו דמאי לתיאבון שייך בחזר ועבד עכו\"ם דלא שייך לתיאבון אלא בגזל ועריות ומאכלות אסורות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ועוד דלא חילקו בין לתיאבון ולהכעיס אלא באחד משאר מצות אבל עכו\"ם שהמודה בה ככופר בכל התורה וכן המחלל שבת בפרהסיא הרי הם כעכו\"ם כדאיתא בפירקא קמא דחולין (דף ד') וכך הם דברי רבינו בפרק י\"א מהלכות גזילה. ",
+                "<b>ומה שכתב פה רבינו שמצוה להחזיר אבידתו</b> לא אחזר ועבד עכו\"ם קאי אלא למ\"ש הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו\"ם וקאמר דמצוה להחזיר אבידתו שמאחר שמל וטבל נעשה כישראל והוא שלא יחזור לעבוד עכו\"ם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר אסור בשאר האם וכו'.</b> רבינו פסק דקרובים מצד האב אפילו האסורים לבני נח מותרים לגרים שהרי פסק כר\"ע דאין אסור לבני נח מקרובי האב אלא אשת אביו בלבד ופסק שהגר מותר בכל קרובים שמצד האב ואפילו באשת אביו וכן נראה שהוא דעת הרי\"ף שלא כתב אלא ההיא דבני יודן אמתא דאמרינן דבמן האב ולא מן האם כ\"ע ל\"פ דשרי ומשמע דה\"ה לכל קורבה שמצד האב דשרי ולפי דעתם ז\"ל א\"ש הא דתניא סתם בפרק נושאין (דף צ\"ח:) דגר מותר באשת אביו כר\"ע ולא צריך לדחוקי ולאוקומה כרבי אליעזר כדאוקמוה התוספות והרא\"ש ולפ\"ז מ\"ש בפ\"ב דיבמות (דף כ\"ב) ערוה גופה אי לאו [משום] שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' לא גזרו בה רבנן צ\"ל דעל קרובים שמצד האם דוקא קאמר וה\"פ אי לאו משום שמא יאמרו וכו' לא הוו גזרי בקרובות כלל אבל השתא דאיכא קרובות דמתסרי להו בגיותן ובגירותן שרו להו לא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' שהרי הם רואים שיש בקרובות האם שהיו מותרות בגיותן ואסורות בגירותן כגון אחות אמו ואשת אחיו מאמו שמותרות לבני נח ואסורות לגרים אלא יאמרו בקבלת התורה נתחדשה הלכה וטעמא דגזרו טפי בקרובות האם מקרובות האב משום דבקרובי האם אפשר דאתי לאיחלופי בישראל כדמשמע בפ\"ב דיבמות ובפרק נושאין ואי לא הוה אלא האי טעמא לחוד לא הוה גזרי נמצא שעיקר הגזירה היתה משום שמא יאמרו וכו': "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נותן אדם שפחתו לעבדו וכו'.</b> כל זה מבואר בסוף פרק יוצא דופן (נדה דף מ\"ז) דגרסינן התם שמואל מייחד להן רב נחמן מחליף להו רב ששת מסר להן לערבי ואמר להן אזדהרו מישראל ופירש רש\"י מייחד להן שפחותיו מייחד לאנשים עבדיו ואינו מפקירן משום בושת. מחליף להן את של זה בזה ואינו מקפיד על בושתן. לערבי מפקיר שפחותיו לערביים ונוהג בהם מנהג הפקר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כ\"ג באלמנה.</b> כתב ה\"ה שאלת חכמי לוניל ותשובתו ושהרמב\"ן דחה ראיית רבינו ופי' כל הסוגיא בלאוין שכתוב בהם קיחה וכו' והר\"א בנו של רבינו תירץ כשם שנאמר באיסורי כהונה קיחה ובמחזיר הויה נאמר בשאר איסורי לאוין ביאה בקהל וביאה בקהל לא הוי אלא בקידושין אבל זנות לעולם לא מיקרי ביאה בקהל תדע שאמר הכתוב במצרי ואדומי בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' ולא צוה ה' שיבא דור שלישי בזנות אלא בקידושין והנה למדנו מפסוק זה שמצרי ואדומי דור ראשון ושני איסורן בעשה וליכא למימר בזנות עשה אלא ודאי בקידושין הילכך משמע ביאה בקהל בקידושין בלא ספק ואי קשיא לך מכלל חייבי לאוין יבמה לזר דלא כתיב בה ביאה בקהל ולא קיחה ל\"ק מידי דהא כתיב בה הויה לא תהיה אשת המת החוצה הילכך אי אתה יכול לחלק בחייבי לאוין ולא באיסורי כהונה בלבד פליגי אלא בכל חייבי לאוין עכ\"ל. והרמ\"ה השיג על תשובה זו של רבינו שהשיב לחכמי לוניל והם אישרו דברי תשובת רבינו כיוצא במה שהשיב הר\"א בנו והאריכו בדבר והביאו ראיה לדברי רבינו מדאמרינן בפרק עשרה יוחסין ומודה רבא באלמנה לכ\"ג שאם בעל ולא קידש לוקה ואם כדברי האומרים דלא פליגי בכל איסורי לאוין היכי אמר מודה רבא באותו דבר עצמו שנחלקו בו ועוד אי ס\"ד בביאה לחודה קפיד למה משונה ביאה זו מכל ביאות שכמוה שכתב בקהל ה' ודורות אלא לאו ש\"מ דרך נישואין קפיד קרא דהיינו ביאה ראויה לבא בקהל ה' כגון שקידש ובעל: ",
+                "<b>כתב</b> עוד הר\"א בנו של רבינו שהוקשה לו על זה מ\"ש בפרק א' מהלכות נערה בתולה היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' או שהיתה מחייבי לאוין אם התרו בו הרי זה לוקה ואינו משלם קנס וכו' והלכה זו לדבריו קשיא שזו הבתולה שהיא מחייבי לאוין אם אינה מקודשת לו בין התרו בו בין לא התרו בו אינו לוקה עליה ואם מקודשת היא בין התרו בו בין לא התרו אינה בת קנס דליכא לא פיתוי ולא אונס הילכך קשיא. ואני מתרץ בה דלעולם בלא קידושין היא ואם התרו בו משום קדשה לוקה משום קדשה ואפילו אינה מאיסורי לאוין ומפני זה אמר או שהיתה מחייבי לאוין ולא אמר או שהיתה מאיסורי לאוין שהפרש בין איסור לחיוב וכך אמר בתחלת הלכות אישות כל שאסר ביאתו בתורה ולא חייב עליו כרת הן הנקראין איסורי לאוין וכו' וקדשה ודאי מחייבי לאוין היא וזה שהצריך בספ\"ב שצריך שתכין עצמה לכך לענין חיובה היא במלקות לא לענין חיובו הוא אלא לעולם אם היה הוא בעדים לוקה ואע\"ג דאנוסה היא הנערה וכמה דבר ברור הוא זה למבינים ומתוך דבריו למדנו אותו שהוא ז\"ל אע\"פ שהצריך בראיותיו החזקים לקידושין דאיסורי לאוין ואח\"כ ילקה עליהם לאו למימרא שאם בעל אחת מאיסורי לאוין בעדים והתראה והיא בלא קידושין דלא שייך בה מלקות כלל אלא לעולם לוקה אבל משום איסור קדשה לא משום איסורי לאוין תדע שכך אמר בהלכות ביאות אסורות על כהן שנשא אחת משלש נשים בין כ\"ג בין הדיוט לוקה ואם באו עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה כלומר אלא משם אחר והוא איסור הקדשה וכך אמר בפט\"ו בעל ולא קידש אינם לוקים משום ממזרות אלא משום קדשה ואם יש נפש אדם לומר למה לנו זה הדקדוק כלל הואיל והוא לוקה מה לי משום קדשה מה לי משום איסורי לאוין נאמר לו כמה הועיל ז\"ל בזה הדקדוק שאם יתרו בו משום איסורי לאוין אינו לוקה ואם יתרו בו משום קדשה לוקה כגון כהן שבא על גרושה או ישראל שבא על ממזרת בלא קידושין אם יאמרו לו בעת התראה פרוש דגרושה היא או ממזרת היא וחייב אתה עליה מלקות ולא פירש אלא עבר אינו לוקה דהתראה זו כמאן דליתא דמי שלא השם שהתרו בו עליו הוא השם שחייב בו ואם יאמרו לו פרוש דקדשה היא הואיל ואין שם לא כתובה ולא קידושין ולא פירש חייב מלקות שהשם שהתרו בו עליו הוא השם שחייבו עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(כה-כו)</small> האסופי שנמצא בעיר שיש בה עכו\"ם וכו' מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל.</b> בספ\"ק דכתובות (דף ט\"ז:) מייתי מתניתין דפ\"ב דמכשירין עיר שישראל ועכו\"ם דרים בה מצא בה תינוק מושלך וכו' [עיין במ\"מ] וקאמר עלה [אם רוב ישראל ישראל] אמר רב לא שאנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא ופרש\"י ל\"ש דאם רוב ישראל ישראל אלא להחיותו ב\"ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך ע\"כ. מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא אמר ר\"ל לנזקין וכו' דנגח תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם כבן ישראל בתם דמשלם ח\"נ אידך פלגא א\"ל אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואשלם. והשתא יש לתמוה על רבינו היאך כתב דמע\"מ מצוה להחיותו דהא לא אמרו כן בגמ' אלא ברוב ישראל. ונ\"ל שטעמו של רבינו משום דקשיא ליה כי בעי אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא נימא להחיותו א\"ו משום דמשמע ליה דאפילו במע\"מ מצווים להחיותו ומש\"ה בעי אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא דאי להחיותו מאי איריא רוב ישראל אפילו מחצה על מחצה נמי וכבר הרגישו התוס' בקושיא זו וישבוה לפי דרכם וגם בדברי רש\"י נרמזה ורבינו לא נראו לו דבריהם ולפי זה כי אמר רב ל\"ש אלא להחיותו בין לרוב ישראל בין למע\"מ קאי וברוב ישראל אשמעינן דליוחסין לא ובמע\"מ אשמעינן דמצווין להחיותו ואין להקשות על פי' זה כי בעי אם רוב עכו\"ם עכו\"ם למאי הלכתא לימא שלא להחיותו דא\"כ לישתוק מתניתין מרוב עכו\"ם וממילא ידענא דאין מצווין להחיותו כיון דרוב עכו\"ם דמהיכא תיסק אדעתין לומר דמצווין להחיותו ומיהו קשה כי בעי מע\"מ ישראל למאי הלכתא לימא להחיותו וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר ברור שהשתוקי אסור לישא שתוקית וכו'.</b> כתב ה\"ה ומ\"ש ושתוקי ואסופי מותרים בנתינים אין נראה כן מדברי רש\"י וכו' גם הר\"ן תמה על רבינו שהתיר וכתב ואיפשר דלטעמיה אזיל דכתב בפי\"ב שאיסור הנתינים אינו אלא מדבריהם ולפיכך הורה להקל באסופי ושתוקי שתולין אותם לומר ממזרים הם ומותרים בנתינים עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרת הגיד למעלה מעטרה כקולמוס או כמרזב כשר.</b> בפרק הערל (יבמות דף ע״ה) אמר רב הונא כקולמוס כשרה כמרזב פסולה ורב חסדא אמר איפכא אמר רבא כוותיה דרב הונא מסתברא וכו' אמר ליה רבינא למרימר הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא (דף ע״ה) הלכתא בין כקולמוס בין כמרזב כשרה וכו' ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא שפייה מר בר רב אשי כקולמוס ואכשרי' ופרש״י ההוא עובדא דהוה כמרזב שפייה חתך מן הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס ואכשרי' כרב הונא עכ״ל. ויש לתמוה על רבינו למה לא פסק רבינו כההוא עובדא דעבד מר בר רב אשי כרב הונא דבתרא הוא ולכן נראה לי שרבינו מפרש דההיא עובדא לא כמרזב היה שאילו היה כן היה מכשירו בלא שיפוי אלא נגע היה בו והוצרכו לחתכו וחתכו כמין קולמוס והכשירו וה״ה אם היה מחתכו כמרזב היה מכשירו אלא חדא מינייהו נקט דהשתא לא פליג האי עובדא לפיסקא דפסק רבינו בשם רב פפא: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>והבא על הנדה אף על פי שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה מן הכהונה.</b> הרא\"ש האריך בזה בתשובה כלל כ\"ט: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראוה שנבעלה בעיר וכו'.</b> שם פריך ורוב העיר נמי אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ומשני איכא דאזלא איהי לגבייהו ופרש\"י יש שהולכת היא אצלו וה\"ל קבוע הילכך ברוב כשרים או רוב העיר או רוב סיעה פסול וכך הם דברי רבינו שסתם וכתב דנבעלה בעיר לא תינשא לכהן לכתחלה ולא חילק בין אזלא איהי לגבייהו לאזלי אינהו לגבה ונראה מדבריו דאפילו בדאיכא תרי רובי רוב עיר ורוב סיעה כל שנבעלה בעיר לא תינשא לכתחלה דאפילו אזל בועל לגבה חשוב כקבוע גזירה אטו היכא דאזלא איהי לגביה ולא מכשרינן לה אלא כשנבעלה בפרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם והיו רוב העוברים כשרים וגם רוב העיר שאפשר שפירשו אלו ממנה כשרים: ",
+                "<b>והטור</b> שכתב על דברי רבינו ונראה שאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תינשא לכתחלה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אא\"כ הלכה היא אליו עכ\"ל גירסא אחרת היתה לו שכתוב לא דאזלא איהי לגבייהו אבל רבינו גורס כגירסת רש\"י שכתבתי וכן דעת התוספות והרשב\"א והריטב\"א: "
+            ],
+            [
+                "<b><small>(יג-טז)</small> פנויה שראוה שנבעלה וכו'.</b> כתב ה\"ה וסובר רבינו דרוב כשרים דבעינן לכתחלה תרי רובי נינהו ממה ששנינו שם במשנה וכו' כן פסקו ג\"כ הרי\"ף והרא\"ש משמע דס\"ל דכי שני רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה לאוקומי לר\"י בן נורי כר\"ג הוא דשני הכי ודלא כרש\"י שפירש דכרבי יהושע מוקים ליה והכריחם לפרש כן כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהלכתא דאפסיקא הלכתא בגמרא כר\"ג והדר אפסיקא הלכתא כרבי יוסי אליבא דריב\"נ הלכך ע\"כ לפרושי דריב\"נ אתי כר\"ג: ",
+                "<b>כתב</b> הר\"ן וז\"ל הרמב\"ם כתב בפי\"ח מהא\"ב דאפילו טוענת בעינן תרי רובי להתירה להנשא לכתחלה ובדיעבד אפילו חד רובא לא בעינן כיון שהיא טוענת ואומרת לכשר נבעלתי ובשאינה טוענת אפילו נשאת כל היכא דליכא תרי רובי תצא ותמהני עליו דכיון דסוגיין דהכא בשאינה טוענת ועלה אמרינן דבעינן תרי רובי ולא מפלגי בין לכתחלה לדיעבד מנ\"ל דבטוענת ניבעי לכתחילה תרי רובי דנהי דלעיל אמרינן אפילו בטוענת דלא נעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים היינו דבעי חד רובא אבל תרי רובי מנ\"ל דכיון דמדינא אפילו ברוב פסולים כשרה בטוענת נהי דמשום חומרא בעלמא אמרינן דלא לעביד בה עובדא עד דאיכא רוב כשרים מ\"מ משמע דבחד רובא סגי דרובא דלא בעי' ליה אלא משום חומרא בעלמא לא משמע דניגזור ביה אטו קבוע דניבעי מש\"ה תרי רובי עכ\"ל. ונ\"ל שטעמו של רבינו משום דמשמע ליה דעובדא דתינוקת דריב\"נ כשנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי היא דאל\"כ מאי האי דא\"ל רבא לרב נחמן ריב\"נ דאמר כמאן אי כר\"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשר וכו' מאי שיאטיה דר\"ג ורבי יהושע הכא התם כשנבדקה הכא כשלא נבדקה הילכך ע\"כ דהא דריב\"נ נמי כשנבדקה היא וכיון דאסקינן בה דבעי' תרי רובי א\"כ כי אמרינן כדר\"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה היינו עד דאיכא תרי רובי כדמפרש בדריב\"נ וא\"ת היכי אפשר לומר דלאוקומי לדריב\"נ כר\"ג שני רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה הא מעיקרא אי כר\"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשר וריב\"נ מצריך רוב והיכי מהדר דריב\"נ מצריך תרי רובי דכ\"ש דיקשה טפי ונ\"ל דכי אהדר בקרונות של צפורי היה מעשה לא סיים מילתיה עד דאסיק ואמר מעלה עשו ביוחסין וה\"ק לעולם ריב\"נ כר\"ג והא דמכשר ר\"ג אפילו ברוב פסולים היינו מדינא אבל משום דמעלה עשו ביוחסין מודה ר\"ג דלא מתכשרא עד דאיכא רוב כשרים וכדא\"ל שמואל לרב יהודה ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים ולא רוב אחד בלבד קאמר אלא תרי רובי נמי מצרכי ר\"ג וריב\"נ משום מעלה עשו ביוחסין וכדאמר רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה: ",
+                "ולענין מ\"ש רבינו ד<b>כשאינה טוענת אפילו נשאת תצא כל היכא דליכא תרי רובי</b> פשוט הוא דע\"כ לא הכשיר ר\"ג אלא בשנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי אבל בשלא אמרה כן לא ומשמע לרבינו דאע\"ג דאיכא רוב אחד כשרים תצא עד דאיכא תרי רובי ומשמע מדקדוק לשונו דאפילו בדאיכא תרי רובי נמי לכתחלה נמי לא תינשא משום מעלה ביוחסין דלא עדיף אינה טוענת בתרי רובי מטוענת בחד רובא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו שם שני עדים שנשבית ועד אחד מעיד שנטמאת ואחד מכחיש אותו וכו'.</b> כתב הר\"ן וא\"ת בסיפא היכי משתריא אפומא דעד כיון שהיא אמרה תחלה חברתי טמאה והא ה\"ל ע\"א דהכחשה ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא [אפילו היכא דעד אחד נאמן כבי תרי כדמשמע פרק האשה שלו' ובסוטה פרק כשם] י\"ל דבדאתא עד המטהר תחלה והתירוה על פיו עסקינן ואחרים אומרים דלא צריכין להכי אלא בשבויה הקלו דאפילו ע\"א דהכחשה דעד פסול מהימן והרמב\"ם כתב עוד בפי\"ח מהא\"ב דאפילו אשה מתירתה אע\"פ שעד כשר מכחישה ומשמע דמפיק לה מרישא דקתני אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת דמשתריא חברתה אפומא דידה אע\"ג דאיכא עד כשר דקא מפיך מיפך ואמר את טהורה וחברתיך טמאה וסתמא קתני אע\"פ שלא התירו חבירתה אפומא דידה תחלה אלמא בשבויה הקלו להתירה אפילו על פי אשה אע\"פ שמכחישה עד כשר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיר שבאה במצור ונכבשה וכו' בד\"א בגדוד של אותה מלכות וכו'.</b> כתב ה\"ה ואני תמה בזה היאך אפשר לפסוק כרב מרי וכו' והר\"ן כתב וז\"ל הרמב\"ם חילק בדין הכהנות בין כרכום של אותה מלכות לכרכום של מלכות אחרת ע\"פ דרכו של ר\"ח ובפי\"ב מהמ\"א לענין יי\"נ לא חילק ונראה שהוא מפרש כפרש\"י דרבי יצחק לא אתא לתרוצי מתניתין אהדדי דמודה ליה לרב מרי דלעולם לנסך אין פנאי אלא דאף לבעול אתי לאיפלוגי דכי אמרינן יש פנאי ה\"מ בכרכום של אותה מלכות אבל בשל מלכות אחרת לא הלכך נקטינן כרב מרי דלנסך בכל ענין אין פנאי ולבעול מפלגינן בין כרכום של אותה מלכות לכרכום של מלכות אחרת כר\"י בן אלעזר עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו אבל גדוד של מלכות אחרת כו' ואם שבו נשים ונעשו ברשותן אע\"פ שרדפו אחריהם ישראל והצילו אותן מידם הרי הן אסורות.</b> דבריו מבוארים שלא אמרו אין פנאי לבעול אלא בכרכום של מלכות שפשט ושטף ועבר שבעודם טרודים לשלול שלל ולברוח ומתוך כך אין פנאי לבעול אבל כששבו הנשים ונעשו ברשות' כבר יש להם שם שבויות ואע\"פ שלא היה להם פנאי לבעול שתיכף שברחו רדפו ישראל אחריהם והצילו הנשים מידם לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים וכל שנעשו ברשותן פסולות. ונראה עוד מדברי רבינו דאפילו גדוד של מלכות אחרת אם היה שוקט ובוטח ואינו נחפז לברוח יש פנאי לבעול הוא וכל כהנות שבעיר פסולות שלא אמרו אלא בשפשט ושטף ועבר: ",
+                "<b>ועל מ\"ש רבינו שאם היתה מחבואה אחת אפילו אמרה לא נחבאתי ומכל מקום טהורה אני מצלת.</b> כתב הר\"ן מכלל דס\"ל דלא מטהרינן לה אלא כי אמרה טהורה אני במגו דנחבאתי אבל סתמא לא ול\"נ דכל שיש שם מחבואה אחת אינה צריכה לומר נחבאתי אלא מסתמא תלינן בה לקולא והביא ראיה מהגמרא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל כהן שקידש אשה מאיסורי כהונה וכו' ואם נשאת אע\"פ שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה וכו'.</b> כתב ה\"ה שלמד כן ממ\"ש סתם מן הנישואין פסולות ול\"נ דמייתורא דמתני' דקתני מן הנישואין פסולות שהיא משנה שאינה צריכה למד רבינו דהיינו לומר שכיון שנכנסו לרשות הבעל לנישואין אף על פי שלא נבעלו פסולות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה.</b> פי' כל אשה כשירה שנשאת לאחד מאותה משפחה ונתאלמנה דברי רבינו בפירוש עיסה כדברי התוספות וכתב הר\"ן שכן עיקר: ",
+                "<b>ומשמע</b> מדברי רבי' דע\"כ לא קאמר דמשפחה שנתערב בה ספק חלל דאם נשאת לא תצא אלא באלמנה דאית לה חזקת כשרות דגופה אבל בבת דלית לה חזקת כשרות דגופה תצא וכמ\"ש התוס' ודייק לישניה דסבר הכי ד��רישא גבי ספק נקט אלמנה ובסיפא גבי ודאי דאפי' אם נשאת תצא כתב כל אשה מהם אסורה כדי לכלול גם הבת דבכלל אשה בין אלמנה בין בת: ",
+                "<b>ומ\"ש רבינו והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי וכו'.</b> אכולה מילתא דלעיל קאי שאם נתערב בה ספק ממזר אסור ישראל לישא אשה מאותה משפחה לכתחילה ואם נשאת לא תצא מפני שהם שני ספקות כמו באלמנה ספק חלל ואם נתערב בה ודאי ממזר כל אשה מהם אסורה לישראל עד דיבדוק ואם נשאת תצא אבל הראב\"ד פירש במסכת עדיות שלא אמרו אלמנת עיסה כשרה אלא כשנתערב בה ספק חלל שאינו מפסולי קהל אבל אם נתערב בה אחד מספק פסולי קהל כגון ספק ממזר ספק נתין ספק עבד אותה העיסה אינה כשרה אע\"פ שהיא ספק ספיקא והכי איתא בכתובות והתם מפרש טעמא בגמרא ע\"כ. ואני אומר שאמת הדבר דתניא בספ\"ק דכתובות (דף י\"ד) איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים ומכל מקום אין משם ראייה שהרי העמידוה במסקנא דה\"ק איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא שיתוק ממזרת ולא שיתוק נתינות ולא שיתוק עבדי מלכים ולא שיתוק חלל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה שנשאת לשני אנשים ומתו וכו' ואם נשאת לא תצא.</b> כתב הרשב\"א [על דברי רבינו חזרתי על כל צדדים ולא מצאתי לי מקום שיסמוך עליו זולתי שאני מדמה אולי סמך] על מה ששנו סתם לא תנשא ולא סיימו בה ואם נשאת תצא או שסמך על דאביי שאע\"פ שהיה סובר דבמילה פליגי אבל לא בנישואין וע\"כ נשא מ\"מ הא שמע רב יוסף רביה ורבה רביה פסקו הלכה בנישואין ומלקיות כרבי ואפ\"ה לא גירש אחר שנשא וכן רבא דתפיס עליה ואמר מי איכא דעבד עובדא בנפשיה כי האי ואפילו הכי לא אפקוה מיניה. והריב\"ש כתב שדעת רבינו נכון והביא סעד לדבריו וכתב דאפילו אם התרו בו בית דין והמרה את פיהם אין כופין אותו להוציא. ורבינו עצמו [כתב] בתשובה שלישית קטלנית אין בו איסור אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים ואין חילוק בין זה לאוכל מכישא דאסר גננא. ואף על פי שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשים בפני שני עדים ואחר כך כותבין לה בית דין כתובה דמכניסין אותה לחופה ומברכין שבע ברכות הואיל ונתקדשו. כן היו עושים בית דין של רבינו יצחק בעל ההלכות ובית דין של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם וכן עשינו אנחנו במצרים להתיר עכ\"ל. וכתב עוד וזה כולו בנישואין בעלמא אבל ביבמה שנפלה ליבום הלכה למעשה בכמה נשים שקידשו אותם לכתחילה ונתייבמו ולא נראה מעולם מי שחולק על זה ע\"כ: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא תתייחד אשה אחת אפי' עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם.</b> שם במשנה רש\"א אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדק מפני שאשתו משמרתו. ומשמע לרבינו דלאו לאיפלוגי אתא אלא לפרושי ומש\"ה פסק דבזמן שאשתו של אחד מהם שם מותר להתייחד אשה אחת עם אנשים הרבה וה\"ה לאיש אחד עם נשים הרבה ואפילו אם ת\"ל דפליג את\"ק משמע דהלכה כמותו מדמוקים סתם גמרא בריש פ\"ב דע\"ז מתניתין אליביה. ויותר נראה לומר שהוא גורס בזמן שאשתו עמו ישן עמהם בפונדק מפני שאשתו משמרתו וכן גירסת הרי\"ף והרא\"ש ולא מדברי ר\"ש הוא אלא סתם מתני' הוא דקתני הכי: ",
+                "<b>והטור</b> כתב על דברי רבינו כיון שאוסר אשה אחת עם אנשים הרבה מאי נ\"מ שאשתו של אחד מהם שם אכתי איכא למיחש לאחריני עכ\"ל וי\"ל דכיון שאשתו של זה לא תזנה מפני בעלה שהוא שם חבירתה ג\"כ לא תזנה שתירא שזאת ובעלה יגלו סודה. ואיכא למידק על מ\"ש רבינו לא תתייחד אשה עם אנשים הרבה ובפי\"ב מהלכות אבל כתב ונקבר באשה אחת ושני אנשים. וי\"ל דהכא מיירי בייחוד ממש בבית שאין הפתח פתוח לר\"ה: (א\"ה משמע אבל התם לא מיירי ביחוד ממש והוי כמו פתח פתוח לר\"ה וצ\"ע, ולפ\"ז למה סיים שם אבל לא באיש א' וב' נשים משום יחוד הא בפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום יחוד כלל כמ\"ש רבינו הי\"ב וע\"כ נלע\"ד לתרץ דהא אשה א' עם ב' כשרים מותר ביחוד אלא שרבינו החמיר דאין מחזיקין סתם בני אדם לכשרים וע\"כ התם דעוסקין במת אפילו סתמא מחזיקין אותם לכשרים ומותר אשה א' עם ב' אנשים משא\"כ ב' נשים ואיש אחד דאפילו כשרים אסור לא מהני מה שעוסקים במת וכעין זה תירץ שם בל\"מ ע\"ש): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס ועם הטומטום.</b> תמהני דבתוספתא בפרק אחרון דבכורים תניא דאנדרוגינוס אינו מתייחד עם האנשים. ונראה שסובר רבינו שתוספתא זאת אתיא כר\"י דסוף קידושין ואנן קי\"ל כחכמים: ",
+                "<b>סליקו להו הל' איסורי ביאה בס\"ד:</b> "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kedushah/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,543 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Forbidden_Intercourse",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה הבא על בת אשתו בחיי אשתו.</b> כלומר אבל אחר מיתת אשתו אינה בשריפה אבל היא בכרת כמו שנתבאר בדברי רבינו בפ\"ב: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא על ערוה מן העריות כמתעסק וכו'.</b> ",
+                "<b>מ\"ש וכן בחייבי לאוין ובשניות</b> ה\"ה כתב שהוא ט\"ס ול\"נ ליישב דה\"ק וכן בחייבי לאוין עבר על לאו כדין מי שלא התרו בו שאע\"פ שאינו לוקה הרי הוא חייב לשמים וכן בשניות חייב לשמים אע\"פ שאין מענישים אותו בידי אדם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא על אנדרוגינוס דרך נקבותו פטור.</b> בס״פ הערל (יבמות דף פ״א) תנן רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וכו' אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר ובגמרא (דף פ״ג) אמר רב ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתניא רבי יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפ״ע הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר הוא אם נקבה הוא אדרבא ליתא לברייתא מקמי מתניתין מדשבקיה ר״י לבר זוגיה שמע מינה הדר ביה וכו' אמרי בי רב הלכה כר״י באנדרוגינוס ופירש״י דאר״י דמתניתין קאי אבל ר״ח ורי״ף פירשו דאר״י דברייתא קאי וכתב הרשב״א הרמב״ם פסק בחיבורו הגדול ובפירוש המשנה שלו כר״י דברייתא דאמר בריה בפני עצמו הוא ולפיכך אינו מאכיל בתרומה לפי שהוא ספק וספיקא דאיסורא לחומרא ופסק כרבי אליעזר דאמר חייבים עליו סקילה כזכר ולא ידעתי היאך יתקיימו שני פסקים הללו שאם אתה מספקו בנקבה היאך אתה סוקל על ביאתו כזכר ושמא הוא סובר דאף רבי אליעזר סבר דבריה בפ״ע הוא אלא שחייבים עליו סקילה כזכר מגזירת הכתוב דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקנא לאשתו ונסתרה וכו'.</b> כתב הרב המגיד דעת רבינו וכו' ואף על פי כן סובר רבינו שאין ישראל שזינתה תחתיו אשתו לוקה על לאו זה וכו' ויש לתמוה עליו שהרי בפרק (י\"ח)[י\"א] מהלכות גירושין כתב בהפך ע\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל דם שתראה היולדת וכו'.</b> ומשמשת מטתה אע\"פ שהדם שותת ויורד. פי' אם לא היתה זבה אבל אם היתה בזוב צריכה שבעה נקיים לגמרי שלא תראה בהם שום דם אפילו בימים שנכנסו מהשבעה בתוך ימי טוהר וכן משמע בפ\"ז מהלכות אלו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל הנשים שיש להן וסת וכו'.</b> הראב\"ד בפרק רביעי מהלכות מטמאי משכב ומושב השיג על רבינו. כתב ה\"ה ור\"י דאמר מחשב ימי וסתה וכו' ולא קי\"ל כוותיה וזה נראה דעת ההלכות שכתבו וכו'. מ\"ש דרבינו ס\"ל דלא כר\"י אינו נראה דהא כשבא בשעת עונתה אסור לבעול דאמרינן אורח בזמנו בא והיכי נימא כשבא יום אחד אחר ראייתה דשרי לבעול ולא נימא אורח בזמנו בא זו סברא הפוכה אלא ודאי כוונת רבינו לכלול הכל באותו לשון דאסור לבעול ביום העונה וכן בימי ראיה וספירה דהכל מטעם אחד ולא שרי אלא בשלא הגיע עונת וסתה ובא תוך הזמן או אחר עבור ראיה וספירה כדברי רבי יוחנן ואין הרמב\"ן חו��ק עמו אלא דאוקי למתני' דוקא דיש לה וסת וזה ג\"כ כוונת רבינו ולא חילק רבינו בוסתות דכולהו מדרבנן ולכולהו יש להם דין זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בגדים אלו שמקנחים בהם צריכים שיהיו של פשתן שחקים ולבנים וכו'.</b> בפרק כל היד (נדה דף י״ז) אמרינן של בית מונבז המלך היו בודקים מטותיהם במילא פרהיבא ומזכירים אותם לשבח מסייע ליה לשמואל דאמר אין בודקין את המטה אלא בפקולין או בצמר נקי ורך אמר רבא הני שחקי דכיתנא מעלי לבדיקה איני והא תנא דבי מנשה אין בודקין את המטה לא בעד אדום ולא בעד שחור וכו' אלא בפקולין או בצמר נקי ורך ל״ק הא בכיתנא הא במאני דכיתנא ואיבעית אימא הא והא במאני דכיתנא הא בחדתי הא בשחקי ופירש״י מילא פרהיבא קוטין מתוך שהוא לבן נראית בו טפה כחרדל, ל״א צמר נקי ורך פקולין קוטון, שחקי דכיתנא בגדים בלוים של פשתן ולא בפשתן שאינו לבן ואין דם ניכר יפה אלא בעד לבן שחקים לבנים יותר מהחדשים. ומלשון רבינו משמע לכאורה דכל הני דנקט בבגד של פשתן שחוק ולבן בדוקא נקטינהו לומר דוקא בבגד ולא במידי דלאו בגד הוא ואפילו בבגד דוקא של פשתן ולא במינים אחרים ובבגד של פשתן נמי דוקא שחוק ולא כשאינו שחוק ושחוק נמי דוקא לבן ולא צבוע. וקשה דלפי זה הוא ממעט פקולין וצמר נקי ואמאי הא של בית מונבז מזכירים אותם לשבח על כך ושמואל נמי אמר הכי. ושמא י״ל דרבינו סובר דרבא פליג אדשמואל ואותם שהיו מזכירים של בית מונבז לשבח הוו סברי כשמואל ולא קי״ל הכי אלא כרבא דבתרא הוא. עי״ל דלעולם סבר רבינו דרבא ושמואל לא פליגי ולאו למעוטי פקולין וצמר נקי ורך נתכוון אלא הוא ז״ל אתא למימר דבדיקה דמטלית שהזכיר בפרק זה לא תהא אלא במטלית של פשתן שחוק ולבן לפי שהוא דבר רך וממילא נשמע לכל דבר שהוא לבן נקי ורך כמו שחקי בגד פשתן לבנים דמהני לבדיקה והרי פקולין וצמר נקי ורך בכלל: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק לפיכך היא משמשת בשני עדים וכו'.</b> כתב הר\"ן בפרק שני דשבועות שנראה שרבינו מפרש הא דאמרינן מאן דמתני הא לא מתני הא לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואפילו הכי בשאין לה וסת צריכה בדיקה ואמוראי נינהו אליבא דשמואל ואע\"ג דר\"י גופיה אמרה לעיל דאין צריכה אמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה ופסק הרב ז\"ל כמאן דמתני דשמואל אמר הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס להחמיר ובודאי דפשטא דברייתא מוכח דלבעל עסקינן ולא משום טהרות מדאמר רבי מאיר יוציא וכו' ורחב\"א נמי עליה קאי וכו' ואפילו באשה שיש לה וסת החמיר הרב ז\"ל שכ\"כ שם אבל אשה שיש לה וסת אינה צריכה (בדיקת) עד לפני תשמיש אלא משום צניעות [בלבד] אבל לאחר תשמיש הכל צריכים שני עדים אחד לו ואחד לה ואפילו מעוברת ומניקה וזקנה וקטנה ע\"כ. לפי שהוא ז\"ל מפרש זו ששנינו בפרק כל היד דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה והצנועות מתקנות להן שלישי להתקין את הבית בשאינה עסוקה בטהרות שאפילו משום בעלה לבד צריכה לשמש בשני עדים לאחר תשמיש והצנועות בודקות אף לפני תשמיש לבעליהן וכי אמרינן בפ\"ק דנדה דמיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה לבעלה דאלמא מדין בעלה א\"צ היינו לומר דכשאינה עסוקה בטהרות א\"צ בדיקה לפני תשמיש מן הדין אלא משום צניעות בלבד וכו' והראב\"ד השיג עליו כמה יגיעות יגע חנם שהרי רב יהודה שהיה צדיק שאין כמותו וכו' וכבר כתבתי בחידושי דהא דרב יהודה לא קשיא עליה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>המשמש מטתו פעמים רבות וכו'.</b> טעמו מדתנן בפרק כל היד (נדה דף י\"ו) ב\"ש אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש וכו' ובה\"א דיה בשני עדים כל הלילה ולטעמיה אזיל שסובר שכל הדברים שנאמרו בענין זה לא לטהרות דוקא הם אלא אף בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה איירי הילכך פוסק כרבי זירא דאמר מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה כלומר בלא בדיקה ודלא כרבא דפליג ארבי זירא ואמר כי תניא ההיא לטהרות ונראה שסובר רבינו דבעל נפש דאמר רבי זירא לא ממדת חסידות קאמר אלא שורת הדין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קנחה עצמה בעד שאינו בדוק וכו'.</b> כתב ה\"ה אבל אנן דקי\"ל בהא כרבי יוסי וכו' ובהא כרבי דהלכה כמותו מחבירו. ק\"ל דרבי לאו חבירו דרבי יוסי הוא שהרי היה מהדור הקודם לו וי\"ל דאמרינן בפירקין דאילו הוה רבי יוסי קיים כפוף היה לפני רבי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד בודקת עצמה וכו'.</b> מ\"ש ",
+                "<b>רבינו שדופקת אותו עד שיגיע לצואר הרחם</b> פשוט הוא מפני שאם לא יגיע למקום שהשמש דש היאך נאמר כשלא נמצא עליו דם שהדם שרגילה לראות בשעת תשמיש מן הצדדין הוא בא ולא מן המקור דהא איכא למימר שאם היתה מכניסתו עד מקום שהשמש דש היה נמצא על ראשה הילכך ע\"כ לומר דעד מקום שהשמש דש היא צריכה להכניסו ועד צואר הרחם הוא דישת השמש. ועל ",
+                "<b>מ\"ש ואם לא נמצא על המוך כלום בידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדין וטהורה היא</b> איכא למידק אמאי אמרינן בידוע שהוא מן הצדדין הא איכא למיחש שמא מן המקור הוא רגיל לבא ומה שלא נמצא דם על ראש המכחול מפני שלא היה עב כמו השמש שאין כל האצבעות שוות או מפני שלא הכניסתו בכח שאין כל הכחות שוות כדאיתא בגמרא. וי\"ל דלא אמרינן אין כל האצבעות או כל הכחות שוות אלא להקל ולא להחמיר וטעמא משום דרוב נשים אינן רואות מחמת תשמיש כל דמצינא למיתלי בה להיתרא שלא להוציאה מכלל הנשים תלינן כיון דאיכא רגלים לדבר שהרי נסדק ולא נמצא דם בראש המכחול x: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפלת חתיכה וכו' ואפי' נקרעה החתיכה ונמצאת מליאה דם טהורה.</b> היינו מדתניא בגמרא (דף כ\"א:) המפלת חתיכה אע\"פ שמליאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם בתולים טהור הוא וכו' וכיצד דין הבתולה בדמים אם נשאת קטנה וכו'.</b> כתב בהשגות x (כל מ\"ש בזה אין בו הלכה למעשה שאין לנו עכשיו דם טוהר אלא כל מראה אדמומית טמא וגם) בסוף סימן זה כתב אמר אברהם זה אינו למעשה ולעולם אינו בועל אלא בעילת מצוה ופורש עכ\"ל. וכתב הרב המגיד לא היה צריך לכתוב ולומר דבר זה בכאן שכבר ביאר רבינו כל זה בפי\"א עכ\"ל. והנך רואה שרבינו פה הביא כל דיני תינוקת השנויה במשנה וכל מאי דאיתמר עלייהו בגמרא ופסק בהם כב\"ה חוץ מבהגיע זמנה לראות וראתה שפסק כרב ושמואל שאמרו בועל בעילת מצוה ופורש ובפי\"א כתב מנהג פשוט בשנער ובארץ הצבי וכו' שאם ראתה דם תוך ימי מלאת וכו' ודין זה בימי הגאונים נתחדש וכו' ודבר זה תלוי במנהג וכן דם בתולים בזמן הזה שאפילו היתה קטנה וכו' בועל בעילת מצוה ופורש. הרי מבואר בדבריו שמה שאנו מורים בכל הבתולות לבעול בעילת מצוה ולפרוש אינו מן הדין שהדין הוא כמו שכתב בפרק זה ��לא מחמת מנהג אנו מורים כן ומנהג זה אינו מההיא דאמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן דההיא אינו אלא ברואה דם טמא או ספק טמא דמדינא לא היתה צריכה לשמור אלא יום אחד כנגד יום שראתה אם הוא בימי זיבה ואם הוא בימי נדה בששה והוא סגי לה והחמירו על עצמן דבין ראתה בימי נדה בין בימי זיבה צריכה לישב שבעה נקיים אבל זה שהוא טהור גמור בודאי לא שייך חומרא דרבי זירא ואין לומר דבימי הגאונים נתחדש ולא קודם דהא חזינא בירושלמי דבימי האמוראים הראשונים היה מנהג זה ועוד שלא כתב בו רבינו בהדיא שבימי הגאונים נתחדש שמ\"ש וכן דם בתולים בזמן הזה נראה דקאי ארישא דמילתא שכתב מנהג פשוט בשנער וכו' ואין נותנין לה ימי טוהר כלל והדר קאמר וכן דם בתולים בזמן הזה אין נוהגין בו טוהר כלל א\"נ דקאי למ\"ש ושמענו שבצרפת בועלים על דם טוהר עד היום ודבר זה תלוי במנהג כלומר שלא נחזיק לאותם בני צרפת לעוברים על דת שמאחר שאין דבר זה אלא ממנהג כיון שלא פשט איסור זה ביניהם אינם חייבים לנהוג בו והדר כתב וכן דם בתולים בזמן הזה שפשט איסורו אם נשמע שבאיזה מקום אינם נוהגים להחמיר בו כ\"כ אלא שנוהגים כפי מה שנתבאר בפ\"ה לא נחזיקם לעוברים על דת כיון שלא פשט מנהג זה ביניהם. ואפשר לומר עוד דאמה שכתב דין זה בימי הגאונים נתחדש נמי קאי ואע\"ג דבירושלמי משמע דבימי האמוראים הראשונים היו נוהגים כן מ\"מ לא פשט בכל ישראל עד שעמדו הגאונים והנהיגו כן לכל ישראל. ומעתה מ\"ש הרב המגיד על דברי הראב\"ד לא היה צריך לכתוב וכו' כאילו נעלם מעיני הראב\"ד מ\"ש רבינו בפי\"א יתבאר לך דליתא אלא אע\"פ שראה הראב\"ד מ\"ש רבינו בפי\"א עכ\"ז השיגו מפני שרבינו סובר שלא נאסר יותר ממ\"ש בפ\"ה אלא ממנהג והראב\"ד סובר דמדינא דגמרא אפילו תינוקת שלא הגיע זמנה בועל בעילת מצוה ופורש ולפיכך השיגו דלמה לו לומר כל מ\"ש בפ\"ה דאינו אלא לפי משנה ראשונה כיון שאח\"כ רבותינו נמנו וגמרו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש אפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ופסקו רב ושמואל כוותייהו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פלטה שכבת זרע בתוך ימי הספירה סותרת יום אחד וכו'.</b> בפ\"ה מהלכות שאר אבות הטומאה כתב רבינו עד כמה עונות תפלוט הזרע ותסתור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל שלישי לראייתה להיות ביום הלידה וכו' הרי זו ספק זבה.</b> פירוש ספק זבה ושומרת יום כנגד שני ימים שראתה אם לא הפילה ולד דלא חשיב לידה ואם הפילה דחשיב לידה הוי טמאה לידה ותשמור יום אחד נקי בתוך השבעה: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד דין יולדת וכו' ואם שלמו ימי הספירה בתוך י\"ד ה\"ז אסורה לבעלה עד ליל ט\"ו.</b> משמע לי דאם טבלה תוך י\"ד לנקבה לא עלתה לה טבילה כיון שהיא באותן ימים כנדה וצריכה לחזור ולטבול אחר י\"ד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומאחר שתהיה זוכר כל אלו העיקרים וכו' האשה שהוחזקה כל ימיה יום תראה ויום לא תראה וכו' ומשמשת בכל י\"ח יום ד' לילות.</b> נשאל ה\"ר יהושע הנגיד מבני בניו של רבינו למה לא מנה ליל ט' מהכלל והיא טהורה בו והשיב אלו הד' לילות זולת ליל ח' וליל ט' ג\"כ להיותה סמוכה לה כי כוונת אמרו בכל י\"ח יום ד' לילות הוא חוץ מליל ח' וליל ט' לפי שרבינו העתיק זה המאמר מגמרת נדה בלשונו ופי' בו רבי שלמה כך ארבעה לילות הוא חוץ מליל ח' וליל ט' וכשתקח מאמרו זכרונו לברכה יקשה לפי שהיה ראוי שיאמר ונמצאת משמשת בכל י\"ח יום ו' לילות וכמו שדחקנו להוציא ליל ח' עם היותה בכלל הי\"ח יום כך נדחוק ונוציא ליל תשיעי להיותו סמוך לליל שמיני עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה דרכה להיות רואה יום ט\"ו וכו'.</b> כתב הרב המגיד ברייתא שם וסוף הברייתא אינה אסורה אלא מי\"ח ואילך פי' שקבעה לה וסת לדילוג ואסור ביום י\"ט מן החדש הבא ובעשרים מן החדש שלאחריו וכו'. קשה לי א\"כ למה כתב רבינו שנאסר י\"ח הא כיון שקבעה לה לדילוג י\"ט הוא שנאסר ואפשר דאע\"ג דקבעה לה וסת לדילוג וחוששת יום י\"ט מכל מקום אסורה גם ביום י\"ח דחיישינן שמא תחזור לראות בו עד שיעקר פעם אחת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אשה שראתה דם מחמת מכה וכו'.</b> כ״כ הרשב״א והביא ראיה מדתניא בפרק כל היד (נדה דף י״ו) הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב״ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה ואוקמה רבא דכ״ע וסתות דרבנן והכא במקור מקומו טמא קא מיפלגי וקי״ל כאוקימתיה דרבא דוסתות דרבנן וכיון שכן זו שרואה דם אפילו בשעת תשמיש ואפילו בשעת וסתה טהורה דאשה בחזקת טהורה עומדת ותלינן להקל שאני אומר דם זה מן המכה בא ולא נחלקו רשב״ג ורבי בדבר זה וא״ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת וסתה כולה ואע״פ שלא ראתה והיאך אתה מתיר את זו שהיא בשעת וסתה ועוד שהרי דם לפניך וי״ל ההיא דרבנן היא ומשום דאפשר למיקם עלה דמילתא אבל הכא ליכא למיקם אמילתא ואין דנין אפשר משאי אפשר שא״כ אף אתה אוסרה על בעלה לעולם עכ״ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b><small>(א-ב)</small> אין האשה מתטמאה מן התורה וכו' וטומאה זו בספק שמא כתם זה מדם החדר בא.</b> קשה לי הא הוי ספק ספיקא הוא והו\"ל למישרי ספק מגופה בא ספק שלא מגופה ואת\"ל מגופה ספק מן החדר וטמא ספק מן העליה וטהור י\"ל דאעפ\"כ החמירו בו חכמים משום דאיסור חמור ועי\"ל שמאחר שאין לה דבר לתלות בו החמירו חכמים לומר דהוי כאילו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ספק אחד ואפשר שלזה נתכוון רבינו: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכן מדברי סופרים שכל הרואה דם וכו' ואם בדקה בתוך זמן זה.</b> זהו ששנינו בריש נדה מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>איזו היא זקנה כל שקורים לה זקנה ואינה מקפדת.</b> בפ\"ק דנדה תנן איזו היא סמוך לזקנתה ובגמרא איזו היא סמוך לזקנתה אמר רבי יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ורבי שמעון אמר כל שקורים לה אימא אימא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר יצחק חד אמר כל שאינה בושה וחד אמר כל שאינה מקפדת מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת ופסק רבינו כרבי שמעון משום דאיפליגו אמוראי אליביה ובפלוגתא דרבי זירא ורב שמואל בר יצחק פסק כמ\"ד כל שאינה מקפדת וכן נראה שפסק הרשב\"א: "
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין כתם הנמצא על בשרה וכו'.</b> וכתב ה\"ה טעם לדבריו והגהות כתבו טעם מפני שכל הגוף בדוק הוא אצל דם מאכולת: "
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין וכו'.</b> כתב ה\"ה דאמרינן בגמרא מאן תקנינהו אלא שלא הותרו וכו'. ומאחר דמאי דאמר שלא תקנו אידחי ליה והדר ואמר שלא הותרו היאך כתב רבינו לפיכך תקנו שהם דברים דחויים. ואפשר שגירסא אחרת היתה לו או שהוא סובר דכיון דלא אידחי מאי דאמר תקנו אלא משום דלא ידיע מאן תקנינהו השתא דאמרינן דבפולמוס של אספסייאנוס נשאו ונתנו חכמים בבגדי צבעונין איכא למימר דאז תקנום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נמצא הכתם על בשרה בלבד מחגור ולמטה טמאה ואם נתהפכה וקפצה אפילו מחגור ולמעלה וכו'.</b> זאת היא הגירסא האמיתית בדברי רבינו וכך היא נסחת ספרי רבינו שבידינו אבל הראב\"ד והה\"מ נזדמנה להם נוסחא משובשת שהיה כתוב בה נמצא הכתם על בשרה בלבד אפילו מן החגור ולמעלה טמאה ועל כן השיגו הראב\"ד דמסתם דבריו משמע דאפילו בשלא נזדקרה נמי קאמר דאפילו מן החגור ולמעלה טמאה אבל לנוסחא שכתבתי אין מקום להשגה כלל ואין צריך לידחק במה שנדחק הה\"מ: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה שהשאילה חלוקה לנדה בין עכו\"ם בין ישראלית וכו'.</b> כתב ה\"ה משנה פרק האשה וכו' ורש\"י פירש הרואה שגדולה היא וכו' ואפשר שאף דעת רבינו כן וכו' תולה בה ואין דבריו מחוורין בעיני משום דא\"כ לרבינו עכו\"ם אפילו קטנה שלא הגיע זמנה לראות וראתה נמי תולה בה דכיון שראתה פעם אחת בין כשהיא קטנה בין כשהיא גדולה הרי היא נדה של דבריהם שהרי אינה יוצאה לידי טהרה וזה שלא כדברי הרשב\"א ודלא כדמשמע מדברי רש\"י וכיון דסוף סוף אנו מוכרחים לומר שהוא חולק עם רש\"י והרשב\"א מה הועיל בשנותו את טעמו לפרש דבריו שלא כפשט ועוד שהטעם בעצמו אינו נכון כלל דלפי דבריו אף ישראלית שידוע שלא טבלה לנדתה אע\"פ שהיא עכשיו מסולקת דמים תולה בה ואמאי כיון שיש זמן רב שלא ראתה ואע\"ג דנכרית להרשב\"א בכה\"ג תולה בה נכרית שאני שאינה רגילה להקפיד על דמיה וכתמיה הילכך כל שראתה פעם אחת משגדלה אע\"ג דבעידן שאלה לא חזאי איכא למיחש שמדמים הראשונים נתלכלך בשרה ובגדיה ולכלכו חלוק זה אבל בישראלית ליכא למימר הכי שהרי בנות ישראל רגילות לנקות בשרן ובגדיהן מדמים וכתמים אע\"פ שלא יהיה בדעתה לטבול. לכך אני אומר לפרש דברי רבינו כפשטן דנכרית נמי אין תולין בה אלא כשידוע שהיתה נדה אבל אם בעידן שאלה אינה רואה אע\"פ שראתה קודם לכן אינה תולה בה וזהו פשט מאמר רב דקתני נכרית דומיא דנדה וה\"פ דמתניתין השאילה חלוקה לנכרית הרואה בעידן שאלה או לנדה ישראלית ה\"ז תולה בה ומשום דנכרית אינה טמאה נדה לא קרי לה בשם נדה: ",
+                "<b>השאילה אותו לזבה קטנה וכו'.</b> כתב ה\"ה והרמב\"ן כתב וכו' אבל רבינו כתב פי\"א שהוא תלוי במנהג נראה מדבריו דלרבינו תולה בה אפילו במקום שנהגו איסור שהרי אם תלך ותקבע דירתה במקום שנהגו היתר תהיה מותרת להבעל על דם טוהר וא\"כ ליכא למימר דאין תולין בה משום דהרי היא ככל הנשים וגם רבינו ירוחם כתב דלדעת רבינו אפילו לדידן שאין אנו בועלים על דם טוהר תולה בה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלש נשים שלבשו חלוק אחד וכו'.</b> מדכתב רבינו אם בדקה אחת מהן עצמה מיד נראה דבתוך שיעור וסת דוקא קאמר וכדרב יהודה אמר רב: ",
+                "<b>כתב</b> הרב המגיד שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת וכו' והרשב\"א הסכים לדעת הר\"א וכו' עד לאחר שפשטתו ואני אומר שסדר המשנה אינו נראה כן דקתני בדקה אחת ומצאה טמאה ברישא ומשמע דקאי אף אחלוק טפי מסיפא דבדקה אחת מהן ומצאה טהורה עכ\"ל. ואני אומר שאין זו קושיא שאף לפירוש זה קיימא נמי רישא שפיר אחלוק אלא שנצטרך לפרש דכי קאי אחלוק בדקה אחת מהן היינו אחרונה דוקא ומאי אחת מהן מיוחדת שבהן ואע\"ג דכי קאי אמטה דעסיק בה בדקה אחת מהן היינו [איזו] מהן כבר מצינו לשון אחד שמתפרש בשני פנים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל יולדת טמאה כנדה ואע״פ שלא ראתה דם.</b> אע״פ שרבינו כתב בפ״ה חתיכה אע״פ שהיא אדומה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ודבריו מבוארים שפסק כת״ק דרבי יהודה דסבר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וחיזק ה״ה סברתו והביא לה ראיות כתב כאן שהיולדת טמאה כנדה אע״פ שלא ראתה דם והטעם משום דקרא דמטמא לה שבוע לזכר ושבועים לנקבה אפילו בלא ראתה מטמא לה משום לידה לד״ה וכ״כ רש״י בר״פ המפלת (נדה דף כ״א) דלת״ק דמטהר מפלת חתיכה ואין עמה דם ס״ל אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא חשיב למפלת חתיכה לידה דאי הויא לידה בלא דם נמי טמאה דכתיב כימי נדת דותה תטמא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפילה חתיכה לבנה וכו'.</b> כתב ה\"ה כתב הרשב\"א יש מי שהורה להחמיר לפי שאין אנו בקיאין במראות והוא דעת הרמב\"ן וחומרא יתירא זו אין לה שום עיקר עכ\"ל. ויש לתמוה עליו שלא אמר כן משום חומרא אלא מדינא כיון שאין אנו בקיאים במראות אפשר שטעמו משום דלהבחין אם היא לבנה אין צורך לבקיאות: ",
+                "<b>הפילה שפיר מלא מים וכו'.</b> כתב ה\"ה וז\"ל כתב הרשב\"א ואע\"ג דקי\"ל כרב באיסורי וכו' קי\"ל דמעשה רב עכ\"ל ואין אומרים מעשה רב במי שמחמיר כפי דעתו ור' חנינא ודאי הלכה למעשה שאל לו וא\"ל אינה חוששת עכ\"ל ה\"ה. ול\"נ דראיית הרשב\"א הוא מדקאמר מעולם לא דכו שפיר בנהרדעא אלא ההוא דאתא לקמיה דשמואל משמע דמנהג נהרדעא היה כן מימי קדם אף קודם שבא שמואל שם ומזה מביא ראיה הרשב\"א דכיון דהוו עבדי הכי הלכה למעשה נקטינן כוותייהו. ",
+                "<b>ומ\"ש</b> הרב המגיד דר' חנינא ודאי הלכה למעשה שאל לו וכו' י\"ל דכיון דלא אמר ליה בפירוש הלכה לא חשיב הכי כדאיתא בפרק יש נוחלין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נחתך הולד במעיה ויצא אבר אבר וכו'.</b> וכתב הרב המגיד וסובר רבינו דראש זה כל הראש בעינן וכו'. ונ\"ל שאין טעמו משום דר\"י לא נקט רוב הראש משמע דכל הראש קאמר דהא איכא למימר דאמתני' סמוך דקתני [ביצא כדרכו] משיצא רוב ראשו [ואיהו ס\"ל שכל שיצא כדרכו לא שני לן בין מחותך לשלם] ועוד דאיידי דאמר רבי אלעזר אפילו הראש עמהם נקט איהו ל\"ש אלא שאין הראש עמהם ושמא י\"ל דכדי למעט המחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן פירשו כן: ",
+                "<b>ואיכא</b> למידק למה כתב רבינו משתצא רוב פדחתו הרי זה כילוד דהא מפשטא דמתניתין משמע דכל פדחתו הוא רוב ראשו. ושמא י\"ל שרבינו סובר שאינו נקרא רוב אלא הגלגולת לבד לא מקום העינים והפה והלחיים ואי אמרת דמתניתין משיצא כל פדחתו קאמר והיינו כל ראשו והא ודאי לא פדחת בלבד קאמר אלא פדחת עם הגלגולת וכדאיתא בירושלמי א\"כ היינו כל ראשו והיכי קרי ליה מתני' רוב ראשו ולפיכך פירש דמתניתין ה\"ק איזהו רוב ראשו משיצא רוב פדחתו שתיבת רוב הנזכר בתחילה מושך עצמו ואחר עמו וכוונת המשנה להודיענו דראש אינו נקרא אלא הגלגולת לבד שהוא נגמר בסוף הפדחת דאל\"כ מאי איצטריך לאודועי איזה רוב ראשו אטו אנן לא ידעינן לשעורי אלא ודאי כדאמרן. אח\"כ מצאתי ספר רבינו מוגה ונמחק בו תיבת רוב: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפלת כמין בהמה חיה ועוף וכו'.</b> כתב הרב המגיד וז\"ל וכתבו הרמב\"ן והרשב\"א ובזמן הזה בכולם מטמאין אותה לידה אם זכר בדין הזכר ואם נקבה בדין הנקבה ואין כן דעת רבינו לפי מה שכתב בפרק י\"א עכ\"ל. כלומר שרבינו כתב בפרק י\"א כל שאמרנו ביולדת שאמו טהורה הרי היא טהורה בזמן הזה: ",
+                "<b>ודע</b> ששם כתב עליו הראב\"ד איני אומר כן שהרי בצורת הפנים אמו טמאה דמי יכיר בצורות ויטהר וכתב עליו הרב המגיד ואין להם סמך בגמרא כלל עכ\"ל. ואני תמה על הרב המגיד שהראב\"ד והאומרים כמותו לא כתבו שחכמים אוסרים כדי שיקשה עליהם שאין להם סמך בגמרא וגם לא היה לו לומר שאין כן דעת רבינו לפי מ\"ש בפרק י\"א שרבינו לא בא בפרק י\"א אלא להוציא שלא יעלה על דעתנו דבכלל חומרא דרבי זירא הוא או שבזמן אחר אחר כך גזרו לטמא היולדת אפי' במקום שמן הדין טהורה לגמרי לדידיה דסבר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דליתא אלא כל דיני היולדת אין בהם חידוש ולא מנהג והיינו לומר שמי שהוא בקי ומכיר בצורות מטהר בצורות שטיהרו חכמים אבל מי שיודע בעצמו שאינו בקי ומכיר יפה בצורות לא עלה על דעת שום אדם להתיר לו לטהר בצורות שנדמה לו שהן אותם שטיהרו חכמים והראב\"ד והרמב\"ן והרשב\"א ידעו בעצמם שלא היו בקיאים בצורות יפה ולכן כתבו שאין מטהרים האידנא בשום צורה ורבינו x מיירי במי שמכיר בצורות יפה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפלת דמות נחש וכו'.</b> בהשגות א\"א ולפי מ\"ש דבעי צורת פנים כשל אדם וכו' וכתב ה\"ה באמת שהסוגיא האמורה בגמרא על מחלוקת ר\"מ וחכמים מוכחא להדיא דלרבנן המפלת דמות נחש אין אמו טמאה לידה ודעת רבינו צריך לעיין עכ\"ל. וליישב דעת רבינו אפשר לומר דכיון דחזינן (דף כ\"ד ע\"ב) דרבי יהושע הורה כן לחמותו של רבי חנינא ורבי חנינא בן אחיו של רבי יהושע הורה כן ולשון הורה משמע שהיא הלכה למעשה וגם ר\"ג לא מצינו שחלק על ר\"י נראה שהיתה קבלה בידו מרבותיו דאל\"כ מאי מפי הורה חנינא דקאמר הא במה שהיה רוצה ר\"ג לסתור הוראת חנינא היה יכול לסתור נמי כי קאמר לה מפי ר\"י אלא ודאי קבלה מרבותיו היתה וקבלה מיניה ר\"ג וכיון שר\"ג ור\"י ור\"ח סוברים כן וחנינא עבד בה עובדא ור\"י נמי משמע דהלכה למעשה הורה לחמותו של חנינא ומעשה רב הכי נקטינן ואע\"ג דבבהמה חיה ועוף דבעי כולה צורה לרבי ירמיה או חצי צורה לרבה י\"ל דנחש שאני דכיון שגלגל עין של נחש דומה לשל אדם חשיב ולד אבל שאר בהמה חיה ועוף שאין במינן שום אבר דומה לשל אדם אע\"פ שקצת איברי זה הנפל דומים לשל אדם לא חשיב ולד עד שתהא כל הצורה דומה למר או חציה למר ואע\"פ שאמרו בגמרא דבהמה חיה ועוף עיניהם דומים לשל אדם הרי אמרו הא באוכמא הא בציריא ונחש איכא למימר דעינו דומה לשל אדם בין באוכמא בין בציריא ולפיכך חשיב ולד לכ\"ע אפי' לרבנן דר\"מ ונראה שיש להוכיח כן מדלא מייתי במתניתין שום תנא דסבר כר\"מ אלמא כולהו תנאי פליגי עליה ור\"ג ורבי יהושע מכללם ואפ\"ה מטמא בנחש הילכך ע\"כ צריך לחלק בין נחש לשאר בהמה חיה ועוף כמו שחלקתי ואע\"ג דגבי פלוגתא דר\"מ ורבנן משמע דהמפלת נחש אין אמו טמאה לידה איכא למימר דהנהו אמוראי לא הוה שמיע להו עובדא דחנינא בן אחיו של רבי יהושע והוו סברי כדהוו סברי ר\"ג ורבי יהושע מקמי דלידכר רבי יהושע ואנן לא קי\"ל הכי אלא כמו בתר דאידכר וכמו שכתבתי: ",
+                "<b>המפלת דמות אדם שיש לו כנפים וכו'.</b> גרסי' בגמרא (דף כ\"ד) אמר רבי יוחנן המפלת כמין אפקתא דדיקלא טהורה ופירש\"י שהדקל למטה יחיד ומתפצל למעלה כך היו ידיו ורגליו על כתפו ומלמטה הוא בלא צורה ע\"כ. ויש לתמוה על רבינו למה השמיטו ואפשר שהוא ז\"ל היה מפרש דכמין אפקתא דדיקלא היינו בריית ראש שאין בה חיתוך איברים כמו הדקל שהצד התחתון שבו עב ואין לו פצולים ולצד התחתון קרי אפקתא לפי ששם מוצאו דלפי זה לא השמיט מימרא זו שהרי כתב שאם הפילה בריית ראש שאינו חתוך אין אמו טמאה לידה ואע\"ג דבהדיא תניא התם דבריית ראש חתוך אין אמו טמאה לידה לא תיקשי לך מאי קמ\"ל ר\"י דאיכא למימר ברייתא לא שמיע ליה: "
+            ],
+            [
+                "<b>נברא ושט שלו אטום או שהיה חסר מטבורו ולמטה והרי הוא אטום.</b> בפרק המפלת (נדה דף כ״ג ע״ב) תניא המפלת גוף אטום אין אמו טמאה לידה ואיזהו גוף אטום [רבי אומר] כדי שינטל מן החי וימות [וכמה ינטל מן החי וימות] רבי זכאי אומר עד הארכובה רבי ינאי אומר עד לנקביו רבי יוחנן אומר משום רבי יוסי בן יהושע עד מקום טבורו ויש לתמוה על רבינו שפסק עד מקום טבורו דבגמרא משמע דמאן דאמר הכי ל״ל טרפה אינה חיה וגם לית ליה ניטל ירך וחללה נבילה ומש״ה לא סגי ליה בעד הארכובה או עד נקוביו וכיון דקי״ל דטריפה אינה חיה וגם קי״ל דניטל ירך וחללה נבילה וכ״כ רבינו בהלכות שחיטה הו״ל לפסוק עד הארכובה וצ״ע. ומיהו הא לא קשיא לי אמאי פסק כרבי יוחנן במקום רבי ינאי רביה דשאני הכא דמשום רבי יוסי בן יהושע קאמר לה. וגרסינן בגמרא אמר [רבא] ושטו נקוב אמו טמאה ושטו אטום כלומר סתום אמו טהורה פי' מטומאת לידה לפי שכיון שהושט סתום אינו ראוי לחיות וכל שנברא בענין שאינו ראוי לבריית נשמה אין אמו טמאה לידה דלאו ולד הוא. ושטו נקוב כתב הרשב״א דטעמא דטמאה מפני שזה היה ראוי לבריית נשמה אלא שמא ניקב ושטו לאחר מכאן וכל שעיקרו ראוי לבריית נשמה אמו טמאה לידה ויש לתמוה על רבינו למה השמיט הא דושטו נקוב ואפשר שהוא ז״ל היה מפרש דטעמא דרבא משום דסבר דטריפה חיה וכדפירש״י וכיון דקי״ל דטרפה אינה חיה לית הלכתא כרבא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפילה נפל ואח\"כ הפילה שליא וכו' לפיכך אם ילדה ולד של קיימא והפילה שליא אפילו אחר כ\"ג יום תולין אותו בולד ואין חוששין לולד אחר.</b> שם אמר רבה בר בר חנה אמר ר\"י מעשה ותלו את השליא בולד עד כ\"ג יום. ויש לתמוה על רבינו למה כתב אפי' אחר כ\"ג יום והלא בגמרא לא אמרו אלא עד כ\"ג יום. ונ\"ל שהטעם משום דמסיים בה בגמרא אמר ליה רב יוסף עד כ\"ד אמרת לן וסובר רבינו דקושטא קאמר רב יוסף אלא דכי א\"ל עד כ\"ד הויא יום יציאת השליא בכלל והשתא כי קאמר כ\"ג לא הוי יום יציאת שליא בכלל וללמדנו כן כתב אפילו אחר כ\"ג יום דע\"כ אינו מוסיף על כ\"ג אלא יום אחד דאם אתה אומר ב' אני אומר ג' או ק' ואין לו גבול דמה\"ט אמרינן בעלמא תפסת מועט תפסת וכיון דאינו מוסיף על כ\"ג אלא יום אחד ממילא משמע שהוא יום יציאת השליא דאל\"כ למה לא כללו עם הימים הקודמים דלכתוב דתולין עד כ\"ד יום אלא משום דאי כתב הכי הוה אפשר למיטעי ולמימר דכ\"ד יום בלא יום יציאת השליא קאמר והשתא דכתב אפי' אחר כ\"ג משתמע מילתא שפיר וכדפרישית: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך החמירו חכמים בדבר זה וכו'.</b> נראה דהיינו דאמרי' בפרק אחרון דאתקין רבי בשדות שאם ראתה תשב שבעה נקיים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל בת שתבעוה להנשא וכו'.</b> נראה דנקט לישנא דבת לאשמועינן דאפילו בקטנה חיישינן דילמא מחמדא: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואם נשאת לת\"ח מותרת להנשא לו מיד וכו'.</b> כתב הטור (סי' קצ\"ה) עבר וכנסה תוך זמן זה לא יתייחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים וכו' בין אם הוא ת\"ח או אחר לאפוקי מדברי הרמב\"ם שכתב שת\"ח יכול לכנסה מיד ולהתייחד עמה כי הוא יודע שהוא אסור לבא (כלל) עליה עכ\"ל וגם הראב\"ד כתב הוא סובר שמייחדים היו עמהן אחר נישואין ולא בועלים ואני איני אומר כן וכו' ואתרתי קושייתא קא מתרץ ליה. ביאור דבריו דמקשה גמרא על מאי דאמר רב מאן הויא ליומי מדאמר רבא תבעוה לינשא וכו' ועוד הקשה מדאמר רבי אב\"י לא ישא במדינה זו וילך וישא אחרת במדינה אחרת וכו' ומעיקרא תירץ לזו שאני רבנן דפקיע שמייהו והדר קאמר ואיבעית אימא לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו וכו' כלומר הני רבנן לא היו נושאין אותם אלא יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו ושתי הקושיות מתורצות בתירוץ זה לבדו: ",
+                "<b>ומ\"ש רבינו שת\"ח יודע שהיא אסורה ונזהר מזה ולא יקרב לה.</b> קשה דא\"כ ע\"ה נמי יודיעוהו שהיא אסורה עד שתספר ותטבול וישאנה מיד. וי\"ל דת\"ח שאני שהוא זהיר במצות ומש\"ה מהימנינן ליה שלא יפרוץ לבא עליה משא\"כ בע\"ה. ומיהו פשט לשון רבינו לא משמע הכי שתלה הדבר בידיעת החכם האיסור ולא תלאו בזהירותו ובנאמנותו. לפיכך נ\"ל דה\"ט דתלמיד חכם מתוך שהוא בקי ויודע דאיכא למיחש שמא ראתה מחמת חימוד יפרוש ממנה שהוא רגיל בדברי חכמים וגזירותם אבל ע\"ה כיון שהוא יודע שלא ראתה אם אתה אומר לו לפרוש משום דחיישינן שמא ראתה מחמת חימוד אין דבריך נכנסים באזניו שהרי אינו רגיל בדברי חכמים וגזירותם ועי\"ל שחכמי' לא נתנו דבריהם לשיעורים וכיון דת\"ח ודאי יודע וסתם כל אדם לא ידעי גזרו בכל אדם שאינו ת\"ח ולא פלוג בהו בין ידעי ללא ידעי. ומ\"מ קשה לי לדעת רבינו דמדלא מפליג גמרא בכלה שפירסה נדה בין ת\"ח לע\"ה משמע דת\"ח נמי הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים וכיון דתבעוה להנשא שאין ברור לנו שראתה שרינן לת\"ח להתייחד עמה ולא חיישינן שיפרוץ גדרן של חכמים כ\"ש דבפירסה נדה לא הו\"ל למיחש שיעבור על איסור כרת והו\"ל להתיר לו שיתייחד עמה ואין לומר דאה\"נ דבכלה שפירסה נמי שרי לת\"ח להתייחד עמה ולא איצטריך לאשמועי' גמרא משום דאתא בק\"ו מתבעוה לינשא דהא ההיא דכלה שפירסה נדה היא ברייתא והא דיליף רבינו לחלק בין ת\"ח לע\"ה הוא תירוצא דגמרא ופשיטא דליכא למימר שהברייתא באה על מה שתירץ הגמרא. ומיהו בהא הוה אפשר לומר שהברייתא דרכה לסתום וגמרא לא חש לפרושה ולומר לא שאנו אלא בע\"ה אבל ת\"ח אשתו ישנה עמו בבית משום דסמיך דמתירוצא דאיתמר גבי תבעוה לינשא נשמע לה אלא דמ\"מ קשה שרבינו הו\"ל לכתוב בפירוש דת\"ח שפירסה כלתו נדה מותר לו להתייחד עמה. לכן נ\"ל דבהא דתבעוה להנשא לא התיר רבינו לת\"ח להתייחד עמה כמו שעלה על דעת הראב\"ד וה\"ה אלא מפני שהוא ז\"ל סובר שאסור לישא כשהיא נדה כמבואר בדבריו פ\"י מהלכות אישות נ\"ל דההיא דהיא ישנה בין הנשים וכו' כשנשאה טהורה ואח\"כ פירסה מיירי דטעמא דאסור לישא אשה נדה אע\"פ שהיא תישן בין הנשים והוא בין האנשים משום דאכתי איכא למיחש שמא באיזו שעה מן היום או מן הלילה לא יזהרו המשמרות ויבא עליה ולענין זה הוא היתר ת\"ח בתבעוה להנשא שהוא מותר לישא אותה אע\"פ שעדיין לא ספרה ולא טבלה והוא ��ישן האיש בין האנשים והיא בין הנשים כדין כלה שפירסה נדה ולפיכך לא הזכיר בהיתר ת\"ח לשון יחוד כלל אלא לשון נישואין שהרי כתב ואם נשאת לת\"ח מותרת לינשא לו מיד ותספור מאחר שנשאת ותטבול שת\"ח יודע שהיא אסורה ונזהר מזה ולא יקרב לה עד שתטבול עכ\"ל הרי דלענין נישואין בלבד אמורים הדברים ולא לענין יחוד כי סמך בו על מה שכתב בפכ\"ב אצל כלה שפירסה נדה ומ\"ש שת\"ח יודע שהיא אסורה ולא יקרב לה היינו לומר שלא יבא לבקש שעה שהמשמרות ישנות או טרודות בדבר אחר ויתייחד עמה אז ויבא עליה והא דקאמר בגמרא לרבנן יחודי מייחדי להו לא יחוד ממש קאמר אלא כלומר שהיו הנשים מיוחדות להם כלומר שהיו נשואות להם כבר ואע\"פ שהיו אסורים לבא עליהן עד שיטבלו ומשמרות שומרות אותם מ\"מ פת בסלו מיקרי והשתא ניחא מ\"ש הראב\"ד בסוף השגתו וכלה שפירסה נדה אסור להתייחד עמה ע\"כ. ולא כמו שתירץ ה\"ה דהא דתבעוה לינשא מותרת מן התורה אלא שחכמים החמירו בה ואינה דומה לכלה שפירסה נדה ודאית ע\"כ. דאדרבא מפני שזו אינה אסורה אלא מספק איכא למיחש שיתקפנו יצרו יותר מבאותה שהיא נדה ודאית וכמ\"ש. וא\"ת אכתי קשה למה לא כתב רבינו בפ\"י מהלכות אישות דהא דלא תינשא נדה היינו לע\"ה אבל לת\"ח מותר י\"ל דלא היקלו לת\"ח לישא אשה אסורה ולסמוך על המשמרות אלא בזו שאינה אסורה מן התורה אבל לא בנדה ודאית דעבדו בה הרחקה טובא אף לת\"ח ומ\"מ לא דמי למ\"ש ה\"ה לחלק בין נדה ודאית לשאינו ודאית שהוא כתב כן להתיר יחוד דספק נדה לת\"ח ואני איני אומר כן אלא להתיר נישואין לא להתיר יחוד: "
+            ],
+            [
+                "<b>דין הכתמים בזמן הזה וכו'.</b> כתב ה\"ה וכבר כתבתי פ\"ט מה שיש בפי' ההיא דכתמים צריכין הפסק טהרה. הוא בבבת הרואה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה וכו': "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(יד-טו)</small> זה שתמצא במקצת מקומות שהנדה יושבת שבעת ימים בנדתה וכו' וכן זה שתמצא במקצת מקומות ותמצא תשובות למקצת גאונים שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף ארבעים וכו' ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן וכו'.</b> כתב הריב\"ש במה שנהגו שם להחמיר בימי טוהר של יולדת אף אם אינה רואה בהם אם נהגו זה לגדר ופרישה אע\"פ שהוא מותר או שבאותם הימים דמים מצויים בהם ראוי להניחם על מנהגם ואין מתירים אותם בפניהם אבל אם נהגו כן בטעות מפני שסבורים שאסור מן הדין ראוי להודיעם שטועים בהם ושהוא מנהג שיצא להם מן הצדוקים כדרך שכתב הרמב\"ם עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ישראל שבעל עכו\"ם משאר וכו' אחד ז' עממין ואחד כל האומות באיסור.</b> כתב הטור ונ\"ל שאינו אלא בשבעה אומות דלא קי\"ל כר\"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין ואף שבעה אומות אין לוקין משום לא תתחתן אלא לאחר שנתגיירו אבל בגיותן לא שייך בהו חתנות עכ\"ל. ביאור דבריו שהוא מקשה על דברי רבינו שתי קושיות חדא על מ\"ש דעל שאר אומות נמי לקי דהיינו כר\"ש ולא קי\"ל כוותיה אלא כרבנן דאמרי לא נאמר לא תתחתן אלא בשבעה אומות דוקא ועוד דאפי' בשבעה אומות אסיק רבא בפרק הערל דבגיותן לא שייך בהו חתנות וקרא דלא תתחתן בנתגיירו דוקא הוא וי\"ל שרבינו פסק בהא כר\"ש מדאמרינן בפ\"ג דקידושין (דף ס\"ח:) [נכרית] דולדה כמותה מנ\"ל אר\"י משום רשב\"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי וכו' ההוא בז' עממים כתיב שאר אומות מנ\"ל אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר\"ש דדריש טעמיה דקרא אלא לרבנן מאי טעמייהו וכו' ומדחזינן דסתמא דגמרא כר\"ש אלמא הלכתא כוותיה וכיון דדרשינן טעמא דקרא אית לן למימר דלא אסרה תורה להתחתן משום כי יסיר אלא בגיותן דבני הסרה נינהו אבל בגירותן דלאו בני הסרה נינהו לא וההיא דפרק הערל [בגיותן לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות] אליבא דרבנן היא אבל לר\"ש הוי איפכא דלא נאמר לא תתחתן אלא בגיותן דוקא ואפילו תימא דאליבא דר\"ש אמר הכי לא קי\"ל כמסקנא דרבא אלא כדהוה ס\"ד מעיקרא דלא נאמר לא תתחתן אלא בגיותן דוקא משום דסוגיין דגמרא בספ\"ק דקידושין סבר הכי וכן אמרו בפ\"ב דע\"ז בנותיהם דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם וכבר נדחקו התוספות ליישב זה ורבינו תפס עיקר כפשט הסוגיא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר שמל ולא טבל וכו'.</b>  מ\"ש ש<b>אין מטבילין אותו בשבת</b> פשוט בפרק החולץ דלמ\"ד אינו גר עד שימול ויטבול אין מטבילין אותו בשבת ואע\"ג דבגמרא יהיב טעמא משום דתקוני גברא בשבתא לא מתקנינן לא כתבו רבינו משום דמשמע ליה דה\"ט לאו דסמכא הוא דהא לענין טומאה שרי משום דמיחזי כמיקר ואע\"ג דהכא צריכים ת\"ח לעמוד עליו מ\"מ מידי מיחזי כמיקר לא נפיק אלא עיקר טעמא משום דאין דנין בשבת וגר משפט כתיב ביה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך לא קבלו ב\"ד גרים כל ימי דוד ושלמה וכו' ואעפ\"כ היו גרים הרבה מתגיירים בפני הדיוטות.</b> ה\"ה כתב שבפני בית דין הדיוטות היו מגיירים אותם ולי נראה דמדכתב רבינו בפני הדיוטות ולא כתב בפני ב\"ד הדיוטות דאנן אע\"ג דהדיוטות אנן כדאיתא בסוף גיטין (דף פ\"ח:) על ב\"ד שבזמן הזה מ\"מ אין מקבלין אותם בב\"ד דידן אלא שאם קבלו אותם גרים הדיוטות שאינם ב\"ד הרי הם גרים x (ואילו היה מדקדק ה\"ה בדברי הרמב\"ם כן לא היה כותב שב\"ד הדיוטות היו מגיירים אותם) וכ\"כ המרדכי בהגהות פרק החולץ ז\"ל דמי שבא להתגייר וידוע לנו שבשביל דבר הם עושין אין לקבלם והביא כמה ראיות לדבר: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גר שלא בדקו אחריו וכו'.</b> כתב הרב המגיד ומ\"ש ומצוה להחזיר אבידתו וכו' והוא שיהיה מומר לתיאבון ויש לתמוה עליו דמאי לתיאבון שייך בחזר ועבד עכו\"ם דלא שייך לתיאבון אלא בגזל ועריות ומאכלות אסורות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ועוד דלא חילקו בין לתיאבון ולהכעיס אלא באחד משאר מצות אבל עכו\"ם שהמודה בה ככופר בכל התורה וכן המחלל שבת בפרהסיא הרי הם כעכו\"ם כדאיתא בפירקא קמא דחולין (דף ד') וכך הם דברי רבינו בפרק י\"א מהלכות גזילה. ",
+                "<b>ומה שכתב פה רבינו שמצוה להחזיר אבידתו</b> לא אחזר ועבד עכו\"ם קאי אלא למ\"ש הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו\"ם וקאמר דמצוה להחזיר אבידתו שמאחר שמל וטבל נעשה כישראל והוא שלא יחזור לעבוד עכו\"ם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר אסור בשאר האם וכו'.</b> רבינו פסק דקרובים מצד האב אפילו האסורים לבני נח מותרים לגרים שהרי פסק כר\"ע דאין אסור לבני נח מקרובי האב אלא אשת אביו בלבד ופסק שהגר מותר בכל קרובים שמצד האב ואפילו באשת אביו וכן נראה שהוא דעת הרי\"ף שלא כתב אלא ההיא דבני יודן אמתא דאמרינן דבמן האב ולא מן האם כ\"ע ל\"פ דשרי ומשמע דה\"ה לכל קורבה שמצד האב דשרי ולפי דעתם ז\"ל א\"ש הא דתניא סתם בפרק נושאין (דף צ\"ח:) דגר מותר באשת אביו כר\"ע ולא צריך לדחוקי ולאוקומה כרבי אליעזר כדאוקמוה התוספות והרא\"ש ולפ\"ז מ\"ש בפ\"ב דיבמות (דף כ\"ב) ערוה גופה אי לאו [משום] שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' לא גזרו בה רבנן צ\"ל דעל קרובים שמצד האם דוקא קאמר וה\"פ אי לאו משום שמא יאמרו וכו' לא הוו גזרי בקרובות כלל אבל השתא דאיכא קרובות דמתסרי להו בגיותן ובגירותן שרו להו לא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' שהרי הם רואים שיש בקרובות האם שהיו מותרות בגיותן ואסורות בגירותן כגון אחות אמו ואשת אחיו מאמו שמותרות לבני נח ואסורות לגרים אלא יאמרו בקבלת התורה נתחדשה הלכה וטעמא דגזרו טפי בקרובות האם מקרובות האב משום דבקרובי האם אפשר דאתי לאיחלופי בישראל כדמשמע בפ\"ב דיבמות ובפרק נושאין ואי לא הוה אלא האי טעמא לחוד לא הוה גזרי נמצא שעיקר הגזירה היתה משום שמא יאמרו וכו': "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נותן אדם שפחתו לעבדו וכו'.</b> כל זה מבואר בסוף פרק יוצא דופן (נדה דף מ\"ז) דגרסינן התם שמואל מייחד להן רב נחמן מחליף להו רב ששת מסר להן לערבי ואמר להן אזדהרו מישראל ופירש רש\"י מייחד להן שפחותיו מייחד לאנשים עבדיו ואינו מפקירן משום בושת. מחליף להן את של זה בזה ואינו מקפיד על בושתן. לערבי מפקיר שפחותיו לערביים ונוהג בהם מנהג הפקר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא כ\"ג באלמנה.</b> כתב ה\"ה שאלת חכמי לוניל ותשובתו ושהרמב\"ן דחה ראיית רבינו ופי' כל הסוגיא בלאוין שכתוב בהם קיחה וכו' והר\"א בנו של רבינו תירץ כשם שנאמר באיסורי כהונה קיחה ובמחזיר הויה נאמר בשאר איסורי לאוין ביאה בקהל וביאה בקהל לא הוי אלא בקידושין אבל זנות לעולם לא מיקרי ביאה בקהל תדע שאמר הכתוב במצרי ואדומי בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' ולא צוה ה' שיבא דור שלישי בזנות אלא בקידושין והנה למדנו מפסוק זה שמצרי ואדומי דור ראשון ושני איסורן בעשה וליכא למימר בזנות עשה אלא ודאי בקידושין הילכך משמע ביאה בקהל בקידושין בלא ספק ואי קשיא לך מכלל חייבי לאוין יבמה לזר דלא כתיב בה ביאה בקהל ולא קיחה ל\"ק מידי דהא כתיב בה הויה לא תהיה אשת המת החוצה הילכך אי אתה יכול לחלק בחייבי לאוין ולא באיסורי כהונה בלבד פליגי אלא בכל חייבי לאוין עכ\"ל. והרמ\"ה השיג על תשובה זו של רבינו שהשיב לחכמי לוניל והם אישרו דברי תשובת רבינו כיוצא במה שהשיב הר\"א בנו והאריכו בדבר והביאו ראיה לדברי רבינו מדאמרינן בפרק עשרה יוחסין ומודה רבא באלמנה לכ\"ג שאם בעל ולא קידש לוקה ואם כדברי האומרים דלא פליגי בכל איסורי לאוין היכי אמר מודה רבא באותו דבר עצמו שנחלקו בו ועוד אי ס\"ד בביאה לחודה קפיד למה משונה ביאה זו מכל ביאות שכמוה שכתב בקהל ה' ודורות אלא לאו ש\"מ דרך נישואין קפיד קרא דהיינו ביאה ראויה לבא בקהל ה' כגון שקידש ובעל: ",
+                "<b>כתב</b> עוד הר\"א בנו של רבינו שהוקשה לו על זה מ\"ש בפרק א' מהלכות נערה בתולה היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' או שהיתה מחייבי לאוין אם התרו בו הרי זה לוקה ואינו משלם קנס וכו' והלכה זו לדבריו קשיא שזו הבתולה שהיא מחייבי לאוין אם אינה מקודשת לו בין התרו בו בין לא התרו בו אינו לוקה עליה ואם מקודשת היא בין התרו בו בין לא התרו אינה בת קנס דליכא לא פיתוי ולא אונס הילכך קשיא. ואני מתרץ בה דלעולם בלא קידושין היא ואם התרו בו משום קדשה לוקה משום קדשה ואפילו אינה מאיסורי לאוין ומפני זה אמר או שהיתה מחייבי לאוין ולא אמר או שהיתה מאיסורי לאוין שהפרש בין איסור לחיוב וכך אמר בתחלת הלכות אישות כל שאסר ביאתו בתורה ולא חייב עליו כרת הן הנקראין איסורי לאוין וכו' וקדשה ודאי מחייבי לאוין היא וזה שהצריך בספ\"ב שצריך שתכין עצמה לכך לענין חיובה היא במלקות לא לענין חיובו הוא אלא לעולם אם היה הוא בעדים לוקה ואע\"ג דאנוסה היא הנערה וכמה דבר ברור הוא זה למבינים ומתוך דבריו למדנו אותו שהוא ז\"ל אע\"פ שהצריך בראיותיו החזקים לקידושין דאיסורי לאוין ואח\"כ ילקה עליהם לאו למימרא שאם בעל אחת מאיסורי לאוין בעדים והתראה והיא בלא קידושין דלא שייך בה מלקות כלל אלא לעולם לוקה אבל משום איסור קדשה לא משום איסורי לאוין תדע שכך אמר בהלכות ביאות אסורות על כהן שנשא אחת משלש נשים בין כ\"ג בין הדיוט לוקה ואם באו עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה כלומר אלא משם אחר והוא איסור הקדשה וכך אמר בפט\"ו בעל ולא קידש אינם לוקים משום ממזרות אלא משום קדשה ואם יש נפש אדם לומר למה לנו זה הדקדוק כלל הואיל והוא לוקה מה לי משום קדשה מה לי משום איסורי לאוין נאמר לו כמה הועיל ז\"ל בזה הדקדוק שאם יתרו בו משום איסורי לאוין אינו לוקה ואם יתרו בו משום קדשה לוקה כגון כהן שבא על גרושה או ישראל שבא על ממזרת בלא קידושין אם יאמרו לו בעת התראה פרוש דגרושה היא או ממזרת היא וחייב אתה עליה מלקות ולא פירש אלא עבר אינו לוקה דהתראה זו כמאן דליתא דמי שלא השם שהתרו בו עליו הוא השם שחייב בו ואם יאמרו לו פרוש דקדשה היא הואיל ואין שם לא כתובה ולא קידושין ולא פירש חייב מלקות שהשם שהתרו בו עליו הוא השם שחייבו עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b><small>(כה-כו)</small> האסופי שנמצא בעיר שיש בה עכו\"ם וכו' מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל.</b> בספ\"ק דכתובות (דף ט\"ז:) מייתי מתניתין דפ\"ב דמכשירין עיר שישראל ועכו\"ם דרים בה מצא בה תינוק מושלך וכו' [עיין במ\"מ] וקאמר עלה [אם רוב ישראל ישראל] אמר רב לא שאנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא ופרש\"י ל\"ש דאם רוב ישראל ישראל אלא להחיותו ב\"ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך ע\"כ. מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא אמר ר\"ל לנזקין וכו' דנגח תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם כבן ישראל בתם דמשלם ח\"נ אידך פלגא א\"ל אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואשלם. והשתא יש לתמוה על רבינו היאך כתב דמע\"מ מצוה להחיותו דהא לא אמרו כן בגמ' אלא ברוב ישראל. ונ\"ל שטעמו של רבינו משום דקשיא ליה כי בעי אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא נימא להחיותו א\"ו משום דמשמע ליה דאפילו במע\"מ מצווים להחיותו ומש\"ה בעי אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא דאי להחיותו מאי איריא רוב ישראל אפילו מחצה על מחצה נמי וכבר הרגישו התוס' בקושיא זו וישבוה לפי דרכם וגם בדברי רש\"י נרמזה ורבינו לא נראו לו דבריהם ולפי זה כי אמר רב ל\"ש אלא להחיותו בין לרוב ישראל בין למע\"מ קאי וברוב ישראל אשמעינן דליוחסין לא ובמע\"מ אשמעינן דמצווין להחיותו ואין להקשות על פי' זה כי בעי אם רוב עכו\"ם עכו\"ם למאי הלכתא ל��מא שלא להחיותו דא\"כ לישתוק מתניתין מרוב עכו\"ם וממילא ידענא דאין מצווין להחיותו כיון דרוב עכו\"ם דמהיכא תיסק אדעתין לומר דמצווין להחיותו ומיהו קשה כי בעי מע\"מ ישראל למאי הלכתא לימא להחיותו וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר ברור שהשתוקי אסור לישא שתוקית וכו'.</b> כתב ה\"ה ומ\"ש ושתוקי ואסופי מותרים בנתינים אין נראה כן מדברי רש\"י וכו' גם הר\"ן תמה על רבינו שהתיר וכתב ואיפשר דלטעמיה אזיל דכתב בפי\"ב שאיסור הנתינים אינו אלא מדבריהם ולפיכך הורה להקל באסופי ושתוקי שתולין אותם לומר ממזרים הם ומותרים בנתינים עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרת הגיד למעלה מעטרה כקולמוס או כמרזב כשר.</b> בפרק הערל (יבמות דף ע״ה) אמר רב הונא כקולמוס כשרה כמרזב פסולה ורב חסדא אמר איפכא אמר רבא כוותיה דרב הונא מסתברא וכו' אמר ליה רבינא למרימר הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא (דף ע״ה) הלכתא בין כקולמוס בין כמרזב כשרה וכו' ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא שפייה מר בר רב אשי כקולמוס ואכשרי' ופרש״י ההוא עובדא דהוה כמרזב שפייה חתך מן הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס ואכשרי' כרב הונא עכ״ל. ויש לתמוה על רבינו למה לא פסק רבינו כההוא עובדא דעבד מר בר רב אשי כרב הונא דבתרא הוא ולכן נראה לי שרבינו מפרש דההיא עובדא לא כמרזב היה שאילו היה כן היה מכשירו בלא שיפוי אלא נגע היה בו והוצרכו לחתכו וחתכו כמין קולמוס והכשירו וה״ה אם היה מחתכו כמרזב היה מכשירו אלא חדא מינייהו נקט דהשתא לא פליג האי עובדא לפיסקא דפסק רבינו בשם רב פפא: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>והבא על הנדה אף על פי שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה מן הכהונה.</b> הרא\"ש האריך בזה בתשובה כלל כ\"ט: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראוה שנבעלה בעיר וכו'.</b> שם פריך ורוב העיר נמי אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ומשני איכא דאזלא איהי לגבייהו ופרש\"י יש שהולכת היא אצלו וה\"ל קבוע הילכך ברוב כשרים או רוב העיר או רוב סיעה פסול וכך הם דברי רבינו שסתם וכתב דנבעלה בעיר לא תינשא לכהן לכתחלה ולא חילק בין אזלא איהי לגבייהו לאזלי אינהו לגבה ונראה מדבריו דאפילו בדאיכא תרי רובי רוב עיר ורוב סיעה כל שנבעלה בעיר לא תינשא לכתחלה דאפילו אזל בועל לגבה חשוב כקבוע גזירה אטו היכא דאזלא איהי לגביה ולא מכשרינן לה אלא כשנבעלה בפרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם והיו רוב העוברים כשרים וגם רוב העיר שאפשר שפירשו אלו ממנה כשרים: ",
+                "<b>והטור</b> שכתב על דברי רבינו ונראה שאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תינשא לכתחלה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אא\"כ הלכה היא אליו עכ\"ל גירסא אחרת היתה לו שכתוב לא דאזלא איהי לגבייהו אבל רבינו גורס כגירסת רש\"י שכתבתי וכן דעת התוספות והרשב\"א והריטב\"א: "
+            ],
+            [
+                "<b><small>(יג-טז)</small> פנויה שראוה שנבעלה וכו'.</b> כתב ה\"ה וסובר רבינו דרוב כשרים דבעינן לכתחלה תרי רובי נינהו ממה ששנינו שם במשנה וכו' כן פסקו ג\"כ הרי\"ף והרא\"ש משמע דס\"ל דכי שני רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה לאוקומי לר\"י בן נורי כר\"ג הוא דשני הכי ודלא כרש\"י שפירש דכרבי יהושע מוקים ליה והכריחם לפרש כן כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהלכתא דאפסיקא הלכתא בגמרא כר\"ג והדר אפסיקא הלכתא כרבי יוסי אליבא דריב\"נ הלכך ע\"כ לפרושי דריב\"נ אתי כר\"ג: ",
+                "<b>כתב</b> הר\"ן וז\"ל הרמב\"ם כתב בפי\"ח מהא\"ב דאפילו טוענת בעינן תרי רובי להתירה להנשא לכתחלה ובדיעבד אפילו חד רובא לא בעינן כיון שהיא טוענת ואומרת לכשר נבעלתי ובשאינה טוענת אפילו נשאת כל היכא דליכא תרי רובי תצא ותמהני עליו דכיון דסוגיין דהכא בשאינה טוענת ועלה אמרינן דבעינן תרי רובי ולא מפלגי בין לכתחלה לדיעבד מנ\"ל דבטוענת ניבעי לכתחילה תרי רובי דנהי דלעיל אמרינן אפילו בטוענת דלא נעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים היינו דבעי חד רובא אבל תרי רובי מנ\"ל דכיון דמדינא אפילו ברוב פסולים כשרה בטוענת נהי דמשום חומרא בעלמא אמרינן דלא לעביד בה עובדא עד דאיכא רוב כשרים מ\"מ משמע דבחד רובא סגי דרובא דלא בעי' ליה אלא משום חומרא בעלמא לא משמע דניגזור ביה אטו קבוע דניבעי מש\"ה תרי רובי עכ\"ל. ונ\"ל שטעמו של רבינו משום דמשמע ליה דעובדא דתינוקת דריב\"נ כשנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי היא דאל\"כ מאי האי דא\"ל רבא לרב נחמן ריב\"נ דאמר כמאן אי כר\"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשר וכו' מאי שיאטיה דר\"ג ורבי יהושע הכא התם כשנבדקה הכא כשלא נבדקה הילכך ע\"כ דהא דריב\"נ נמי כשנבדקה היא וכיון דאסקינן בה דבעי' תרי רובי א\"כ כי אמרינן כדר\"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה היינו עד דאיכא תרי רובי כדמפרש בדריב\"נ וא\"ת היכי אפשר לומר דלאוקומי לדריב\"נ כר\"ג שני רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה הא מעיקרא אי כר\"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשר וריב\"נ מצריך רוב והיכי מהדר דריב\"נ מצריך תרי רובי דכ\"ש דיקשה טפי ונ\"ל דכי אהדר בקרונות של צפורי היה מעשה לא סיים מילתיה עד דאסיק ואמר מעלה עשו ביוחסין וה\"ק לעולם ריב\"נ כר\"ג והא דמכשר ר\"ג אפילו ברוב פסולים היינו מדינא אבל משום דמעלה עשו ביוחסין מודה ר\"ג דלא מתכשרא עד דאיכא רוב כשרים וכדא\"ל שמואל לרב יהודה ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים ולא רוב אחד בלבד קאמר אלא תרי רובי נמי מצרכי ר\"ג וריב\"נ משום מעלה עשו ביוחסין וכדאמר רב יהודה בקרונות של צפורי היה מעשה: ",
+                "ולענין מ\"ש רבינו ד<b>כשאינה טוענת אפילו נשאת תצא כל היכא דליכא תרי רובי</b> פשוט הוא דע\"כ לא הכשיר ר\"ג אלא בשנבדקה ואמרה לכשר נבעלתי אבל בשלא אמרה כן לא ומשמע לרבינו דאע\"ג דאיכא רוב אחד כשרים תצא עד דאיכא תרי רובי ומשמע מדקדוק לשונו דאפילו בדאיכא תרי רובי נמי לכתחלה נמי לא תינשא משום מעלה ביוחסין דלא עדיף אינה טוענת בתרי רובי מטוענת בחד רובא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו שם שני עדים שנשבית ועד אחד מעיד שנטמאת ואחד מכחיש אותו וכו'.</b> כתב הר\"ן וא\"ת בסיפא היכי משתריא אפומא דעד כיון שהיא אמרה תחלה חברתי טמאה והא ה\"ל ע\"א דהכחשה ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא [אפילו היכא דעד אחד נאמן כבי תרי כדמשמע פרק האשה שלו' ובסוטה פרק כשם] י\"ל דבדאתא עד המטהר תחלה והתירוה על פיו עסקינן ואחרים אומרים דלא צריכין להכי אלא בשבויה הקלו דאפילו ע\"א דהכחשה דעד פסול מהימן והרמב\"ם כתב עוד בפי\"ח מהא\"ב דאפילו אשה מתירתה אע\"פ שעד כשר מכחישה ומשמע דמפיק לה מרישא דקתני אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת דמשתריא חברתה אפומא דידה אע\"ג דאיכא עד כ��ר דקא מפיך מיפך ואמר את טהורה וחברתיך טמאה וסתמא קתני אע\"פ שלא התירו חבירתה אפומא דידה תחלה אלמא בשבויה הקלו להתירה אפילו על פי אשה אע\"פ שמכחישה עד כשר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיר שבאה במצור ונכבשה וכו' בד\"א בגדוד של אותה מלכות וכו'.</b> כתב ה\"ה ואני תמה בזה היאך אפשר לפסוק כרב מרי וכו' והר\"ן כתב וז\"ל הרמב\"ם חילק בדין הכהנות בין כרכום של אותה מלכות לכרכום של מלכות אחרת ע\"פ דרכו של ר\"ח ובפי\"ב מהמ\"א לענין יי\"נ לא חילק ונראה שהוא מפרש כפרש\"י דרבי יצחק לא אתא לתרוצי מתניתין אהדדי דמודה ליה לרב מרי דלעולם לנסך אין פנאי אלא דאף לבעול אתי לאיפלוגי דכי אמרינן יש פנאי ה\"מ בכרכום של אותה מלכות אבל בשל מלכות אחרת לא הלכך נקטינן כרב מרי דלנסך בכל ענין אין פנאי ולבעול מפלגינן בין כרכום של אותה מלכות לכרכום של מלכות אחרת כר\"י בן אלעזר עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומ\"ש רבינו אבל גדוד של מלכות אחרת כו' ואם שבו נשים ונעשו ברשותן אע\"פ שרדפו אחריהם ישראל והצילו אותן מידם הרי הן אסורות.</b> דבריו מבוארים שלא אמרו אין פנאי לבעול אלא בכרכום של מלכות שפשט ושטף ועבר שבעודם טרודים לשלול שלל ולברוח ומתוך כך אין פנאי לבעול אבל כששבו הנשים ונעשו ברשות' כבר יש להם שם שבויות ואע\"פ שלא היה להם פנאי לבעול שתיכף שברחו רדפו ישראל אחריהם והצילו הנשים מידם לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים וכל שנעשו ברשותן פסולות. ונראה עוד מדברי רבינו דאפילו גדוד של מלכות אחרת אם היה שוקט ובוטח ואינו נחפז לברוח יש פנאי לבעול הוא וכל כהנות שבעיר פסולות שלא אמרו אלא בשפשט ושטף ועבר: ",
+                "<b>ועל מ\"ש רבינו שאם היתה מחבואה אחת אפילו אמרה לא נחבאתי ומכל מקום טהורה אני מצלת.</b> כתב הר\"ן מכלל דס\"ל דלא מטהרינן לה אלא כי אמרה טהורה אני במגו דנחבאתי אבל סתמא לא ול\"נ דכל שיש שם מחבואה אחת אינה צריכה לומר נחבאתי אלא מסתמא תלינן בה לקולא והביא ראיה מהגמרא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל כהן שקידש אשה מאיסורי כהונה וכו' ואם נשאת אע\"פ שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה וכו'.</b> כתב ה\"ה שלמד כן ממ\"ש סתם מן הנישואין פסולות ול\"נ דמייתורא דמתני' דקתני מן הנישואין פסולות שהיא משנה שאינה צריכה למד רבינו דהיינו לומר שכיון שנכנסו לרשות הבעל לנישואין אף על פי שלא נבעלו פסולות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה.</b> פי' כל אשה כשירה שנשאת לאחד מאותה משפחה ונתאלמנה דברי רבינו בפירוש עיסה כדברי התוספות וכתב הר\"ן שכן עיקר: ",
+                "<b>ומשמע</b> מדברי רבי' דע\"כ לא קאמר דמשפחה שנתערב בה ספק חלל דאם נשאת לא תצא אלא באלמנה דאית לה חזקת כשרות דגופה אבל בבת דלית לה חזקת כשרות דגופה תצא וכמ\"ש התוס' ודייק לישניה דסבר הכי דברישא גבי ספק נקט אלמנה ובסיפא גבי ודאי דאפי' אם נשאת תצא כתב כל אשה מהם אסורה כדי לכלול גם הבת דבכלל אשה בין אלמנה בין בת: ",
+                "<b>ומ\"ש רבינו והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי וכו'.</b> אכולה מילתא דלעיל קאי שאם נתערב בה ספק ממזר אסור ישראל לישא אשה מאותה משפחה לכתחילה ואם נשאת לא תצא מפני שהם שני ספקות כמו באלמנה ספק חלל ואם נתערב בה ודאי ממזר כל אשה מהם אסורה לישראל עד דיבדוק ואם נשאת תצא אבל הראב\"ד פירש במסכת עדיות שלא אמרו אלמנת עיסה כשרה אלא כשנתערב בה ספק חלל שאינו מפסולי קהל אבל אם נתערב בה אחד מספק פסולי קהל כגון ספק ממזר ספק נתין ספק עבד אותה העיסה אינה כשרה אע\"פ שהיא ספק ספיקא והכי איתא בכתובות והתם מפרש טעמא בגמרא ע\"כ. ואני אומר שאמת הדבר דתניא בספ\"ק דכתובות (דף י\"ד) איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים ומכל מקום אין משם ראייה שהרי העמידוה במסקנא דה\"ק איזו היא אלמנת עיסה כל שאין בה לא שיתוק ממזרת ולא שיתוק נתינות ולא שיתוק עבדי מלכים ולא שיתוק חלל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה שנשאת לשני אנשים ומתו וכו' ואם נשאת לא תצא.</b> כתב הרשב\"א [על דברי רבינו חזרתי על כל צדדים ולא מצאתי לי מקום שיסמוך עליו זולתי שאני מדמה אולי סמך] על מה ששנו סתם לא תנשא ולא סיימו בה ואם נשאת תצא או שסמך על דאביי שאע\"פ שהיה סובר דבמילה פליגי אבל לא בנישואין וע\"כ נשא מ\"מ הא שמע רב יוסף רביה ורבה רביה פסקו הלכה בנישואין ומלקיות כרבי ואפ\"ה לא גירש אחר שנשא וכן רבא דתפיס עליה ואמר מי איכא דעבד עובדא בנפשיה כי האי ואפילו הכי לא אפקוה מיניה. והריב\"ש כתב שדעת רבינו נכון והביא סעד לדבריו וכתב דאפילו אם התרו בו בית דין והמרה את פיהם אין כופין אותו להוציא. ורבינו עצמו [כתב] בתשובה שלישית קטלנית אין בו איסור אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים ואין חילוק בין זה לאוכל מכישא דאסר גננא. ואף על פי שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשים בפני שני עדים ואחר כך כותבין לה בית דין כתובה דמכניסין אותה לחופה ומברכין שבע ברכות הואיל ונתקדשו. כן היו עושים בית דין של רבינו יצחק בעל ההלכות ובית דין של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם וכן עשינו אנחנו במצרים להתיר עכ\"ל. וכתב עוד וזה כולו בנישואין בעלמא אבל ביבמה שנפלה ליבום הלכה למעשה בכמה נשים שקידשו אותם לכתחילה ונתייבמו ולא נראה מעולם מי שחולק על זה ע\"כ: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לא תתייחד אשה אחת אפי' עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם.</b> שם במשנה רש\"א אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדק מפני שאשתו משמרתו. ומשמע לרבינו דלאו לאיפלוגי אתא אלא לפרושי ומש\"ה פסק דבזמן שאשתו של אחד מהם שם מותר להתייחד אשה אחת עם אנשים הרבה וה\"ה לאיש אחד עם נשים הרבה ואפילו אם ת\"ל דפליג את\"ק משמע דהלכה כמותו מדמוקים סתם גמרא בריש פ\"ב דע\"ז מתניתין אליביה. ויותר נראה לומר שהוא גורס בזמן שאשתו עמו ישן עמהם בפונדק מפני שאשתו משמרתו וכן גירסת הרי\"ף והרא\"ש ולא מדברי ר\"ש הוא אלא סתם מתני' הוא דקתני הכי: ",
+                "<b>והטור</b> כתב על דברי רבינו כיון שאוסר אשה אחת עם אנשים הרבה מאי נ\"מ שאשתו של אחד מהם שם אכתי איכא למיחש לאחריני עכ\"ל וי\"ל דכיון שאשתו של זה לא תזנה מפני בעלה שהוא שם חבירתה ג\"כ לא תזנה שתירא שזאת ובעלה יגלו סודה. ואיכא למידק על מ\"ש רבינו לא תתייחד אשה עם אנשים הרבה ובפי\"ב מהלכות אבל כתב ונקבר באשה אחת ושני אנשים. וי\"ל דהכא מיירי בייחוד ממש בבית שאין הפתח פתוח לר\"ה: (א\"ה משמע אבל התם לא מיירי ביחוד ממש והוי כמו פתח פתוח לר\"ה וצ\"ע, ולפ\"ז למה סיים שם אבל לא באיש א' וב' נשים משום יחוד הא בפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום יחוד כלל כמ\"ש רבינו הי\"ב וע\"כ נלע\"ד לתרץ דהא אשה א' עם ב' כשרים מותר ביחוד אלא שרבינו החמיר דאין מחזיקין סתם בני אדם לכשרים וע\"כ התם דעוסקין במת אפילו סתמא מחזיקין אותם לכשרים ומותר אשה א' עם ב' אנשים משא\"כ ב' נשים ואיש אחד דאפילו כשרים אסור לא מהני מה שעוסקים במת וכעין זה תירץ שם בל\"מ ע\"ש): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס ועם הטומטום.</b> תמהני דבתוספתא בפרק אחרון דבכורים תניא דאנדרוגינוס אינו מתייחד עם האנשים. ונראה שסובר רבינו שתוספתא זאת אתיא כר\"י דסוף קידושין ואנן קי\"ל כחכמים: ",
+                "<b>סליקו להו הל' איסורי ביאה בס\"ד:</b> "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kinyan/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,274 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שכנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מן השותפין שאמר לחבירו וכו'.  </b> נראה שרבינו מפרש גוד אגוד כפי' הערוך דהיינו משוך או אמשוך שהוא אומר לו אני קוצץ כך דמים בעד חלקך או תמכרהו לי בעד זה הסך או אמכור לך חלקי בזה הסך ורש\"י פירש בענין אחר:  כתב ה\"ה בפ\"ב על בד\"א בכרך אחד וכו' כתבו המפרשים דבארבע אמות של פירוק משא אין בהם דין גוד או אגוד שאם אין חצר לפרק משאו אין בית:   ",
+                "<b>לפיכך שני אחים וכו'. </b> כתב ה\"ה ופירוש עשאן לשכר שהם גדולים וראויים להשכירן וכו' לא שתהא כוונת האב מעלה ומוריד בזה, ואין נראה כן מדברי רבינו אלא הכל תלוי בדעת האב וכפשטא דמתני': "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא את השדה עד שיהא בה זריעת תשעה קבין וכו'. </b> משנה בפ\"ק דב\"ב (דף י\"ב) ומסיים בה במתני' ר' יהודה אומר ט' חצאי קבין לזה וט' חצאי קבין לזה [ואמרו בגמרא] (דף י\"א) ול\"פ מר כי אתריה ומר כי אתריה ויש לתמוה למה לא כתב רבינו כן ואפשר דס\"ל דכיון דסתם מתני' היא תשעה קבין רוב המקומות נוהגין כך ואתריה דרבי יהודה מיעוטא הוא ולכן לא חשש רבינו לכתבו א\"נ ס\"ל דהלכה כסתם משנה ואפילו באתריה דר' יהודה לא הוי שדה בציר מט' קבין ורבי יהודה סבר דבאתריה מיהא בט' חצאי קבין הוי שדה ומאי דקאמר גמרא ול\"פ היינו לומר שאין מחלוקתם גמור שהרי בשאר מקומות כ\"ע לא פליגי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד היו שני שותפים וכו'. </b> כתב ה\"ה רחב ארבע אמות שיש לכל פתח וכו'. אבל הרא\"ש כתב אם לא היה הפתח רחב כי אם שתי אמות מ\"מ נוטל ארבע על ארבע דלא חזי לפרק משאו בבציר מהכי כדאמרינן בפרק חזקת (דף ס') גבי הא דתנן קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים סבר רמי בר חמא למימר בר ארבע לא לשווייה תרי בר תרתי דקא שקיל שמונה אמות בחצר עכ\"ל ויש לתמוה על רבינו שהרי ראיה זו שהביא הרא\"ש ראיה חזקה היא ולכן נ\"ל לפרש דרבינו נמי סבר דבסתם פתח שהוא רחב איירי ולא חשש לפרש שאם הפתח פחות מד' אמות מ\"מ נוטל ארבע על ארבע מפני שאינו מפורש בהדיא בגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שיש לו פתחים הרבה וכו'. </b> וכתב ה\"ה המחבר אינו מפרש יחוד תיקון כניסה ויציאה וכו' וכשייחד אחד מהם להכניס ולהוציא נסתלק זכות האחרים וכן הדין לבית עכ\"ל. וא\"ת הרי כתב רבינו בסמוך בית סתום יש לו ארבע אמות ומי עדיף ייחד לו פתח מפתח סתום ונ\"ל דהתם בבית שאין לו אלא פתח אחד אע\"פ שהוא סתום סופו ליפתח ומיהו כי פרץ פצימיו מוכח שאין דעתו לפתוח עוד ולפיכך אין לו אלא ארבע אמות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האחים שחלקו הרי הם כלקוחות וכו'. </b> כתב הריב\"ש בסי' תי\"ו הסכימו כל המפרשים שאין הכוונה שיוכל האחד לכוף את האחר שיסלק ההיזק ההוא אלא שהניזק יכול לבנות בשלו בענין שיסתלק השיעבוד ההוא כגון שאם היתה אמת המים עוברת דרך שדהו יכול לסתרה לפי שכל אחד יבנה בשלו מה שירצה מבלי שיוכל חבירו לעכב עליו אבל לא שיוכל הוא לכוף את חבירו שיסתרנה הוא וכן אם היו לאחד נטפי ושופכי על חצר חבירו אין זה יכול לכופו לסלקה אבל אם יכול הוא לעשות אי זה בניין בשלו בענין שלא ירדו המים ההם בחצר הרשות בידו וזהו לשון הרמב\"ם שאם היתה אמת המים עוברת יכול זה לסתרה וכן יש מי שפירש גם כן אין להם חלונות אין להם דין חלונות זה על זה שיצטרך זה להרחיק מכנגדן ארבע אמות כדי שלא יאפיל אלא בונה בשלו כרצונו אבל אינו כופהו לסתמן מפני היזק ראייה אמנם הרמב\"ם כתב שאם היה לו חלון המשקיף על חבירו יכול לכופו לסתמה אע\"פ שלא כתב כן באמת המים והטעם לדבריו דשאני היזק ראייה דגירי דידיה הוא ויש בו קצת איסור מה שאין כן באותם השיעבודים האחרים עכ\"ל והרא\"ש כתב וז\"ל כתב הראב\"ד ז\"ל נהי דאין יכול לערער על סתימת החלונות אם רוצה לבנות לפניהם מיהו כל זמן שלא בנה לפניהם אינו יכול לומר סתום חלונותיך אע\"פ שיש בהם היזק ראייה ואין דבריו נראים כלל דכיון דאין חזקה באורה היכי מצי מיעביד ליה היזק בראייתו ועוד דאיכא למיחש דלבתר תלת שנין טעין בחזקה וכן כתב הרמב\"ם שצריך לסתום החלון עכ\"ל הרא\"ש. ולעניות דעתי נראה שאין דברי רבינו מוכרחים להתפרש כן שהרי אפשר לפרש דבריו כדברי המפרשים שאינו יכול לומר לו סתום חלונותיך. ומ\"ש   ",
+                "<b>סותם החלון. </b> היינו לומר שבונה כנגדו ואע\"פ שהוא סותם חלונותיו של זה ודבריו שבפרק ז' מהלכות אלו מוכיחים שכוונתו כך וגם מדקדוק לשונו בפרק זה עצמו משמע כן שכתב בונה בצד הסולם ועל דרך זה הוא מ\"ש סותם את החלון ועוד דמדפתח יש לי להסיר אמת המים דמיירי באותו שבא לערער על חבירו א\"כ גם מ\"ש וכן סותם החלון באותו שבא לערער על חבירו מיירי שבא לבנות כותל בפני חלונותיו של זה ונמצאו נסתמות אבל כל זמן שהוא אינו בונה אינו יכול לכוף את חבירו לסתום חלונותיו וזה נכון בפירוש דברי רבינו ולא כמו שפירשם הריב\"ש ואפשר שהיה כתוב בנוסחת רבינו שביד הריב\"ש יכול לכופו לסתמו ולפיכך הוצרך לידחק בנתינת טעם לדבריו לחלק בין אמת המים לחלון אבל נוסחא דידן כמו שפירשתי דבריו להסכימם עם כל המפרשים זולת הרא\"ש: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל בבקעה אין צריך להבדיל בקעתו וכו'. </b> בגמרא קאמר היכא דעבד המחיצה מהוצא מאי תקנתא ליעביד ואיני יודע למה השמיטו רבינו: "
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר גינה לחבירו סתם וכו'. </b> כתב ה\"ה לא ידעתי מנין לו זה למחבר וכו' עד ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור. * ול\"נ שרבינו סובר דמאי דאוקימנא דמתני' ה\"ק סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי ומחייבין אותו אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו לגדור דמי ואין מחייבין אותו ה\"פ המוכר גינה סתם מעורבת עם גנות אחרות מחייבין את הלוקח לגדור [אבל המוכר סתם בקעה אין מחייבין אותו לגדור ומ\"ש]   ",
+                "<b>ואפילו במקום שלא נהגו לגדור בגנות.  </b> פירושו שלא נהגו לגדור דהיינו סתם וכמקום שנהגו לגדור דמי ואע\"פ שמתוך דברי רבינו בפרק זה נראה שהוא מפרש אוקימתא זו כפשטה אפשר ששני פירושים נאמרו בה ותרווייהו איתנהו: * [עיין בתי\"ט פ\"א דב\"ב משנה ב']:   ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כותל חצר וכו' אבל יתר על ארבע אמות אין מחייבין אותו. </b> מ\"כ נ\"א ואפילו שהיה גבוה יותר מדי כשנפל שיכול לומר אם מתחלה נתרציתי לך אולי היה עשיר ועתה הוא עני או שדה אחרת יש לו עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>א��ל אם היה הכותל של זה שבנה וכו'. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"א זה המשפט מעוקל וכו' ודעת המחבר שאין מחייבין אותו חצי ההוצאה וכו' עד זה נ\"ל לדעתו ז\"ל. אבל הרמב\"ן כתב אם גדר במקום שלא נהגו לגדור בבקעה מגלגלין עליו את הכל ובלבד שיהא הגדר כולו בשל בונה אבל אם היה חציו בשל זה וחציו בשל זה אינו יכול לכופו ליתן לו אפילו פרוטה שהרי אם רצה אומר לו אין רצוני בגדר שקרקעי מתמעט ואנא כורכמא רישקא הייתי זורע שם ואושיב שומר וישמור שאם אין אתה אומר כן במקום שלא נהגו לגדור בבקעה יקדים אחד מהם ויגדור ויגלגל על חבירו את הכל עכ\"ל. ולי נראה דבבקעה מודה רבינו דלא שאני לן בין אם מקום הכותל של שניהם לאם מקום הכותל של הבונה או שסובר דדוקא כשמקום הכותל של הבונה מגלגלין אבל אם המקום של שניהם אין מגלגלין וכדברי הרמב\"ן דע\"כ לא קאמר רבינו דדוקא כשמקום הכותל של הבונה אלא בחורבה שדרכה ליבנות ועתיד הוא לסמוך על הכתלים וכמ\"ש מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה וכו' אבל בבקעה שאינה עומדת לסמוך על הכתלים שבה אפשר דמודה וכדאמרן ואפשר שסובר שכיון שלא נהגו לגדור אין מגלגלין כלל ועובדא דרוניא חורבה היתה ולא שדה. ומ\"ש הרמב\"ן שאם אתה אומר כן וכו' זה הוא לאם עמד מקיף אבל לאם עמד ניקף אין מכאן הכרח כלל דלא הוה ליה למיגדר ואיהו דאפסיד אנפשיה וגם לעמד מקיף אין הכרח כ\"כ שלא יתרצה להוציא כל ההוצאות שלא מדעת חבירו ואח\"כ ליקום עלייהו בדינא ודיינא ועוד שהרי אם רצה ניקף עומד וגודר את הרביעית בקנים ואינו משלם אלא דמי קנים ונמצא מקיף נפסד ולפיכך לא יצא זה לגדור כדי לגלגל על חבירו ועוד כי יקדים אחד מהם מאי הוי ימחה חבירו בידו ולא ישלם לו אלא דמי נטירא: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גג הסמוך לחצר חבירו וכו' שאין בני אדם דרין בגגות. </b> כתב הריב\"ש הדין עם שמעון דבגגין האלו יש היזק ראייה מדאמר אביי שני בתים בשני צדדי ר\"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' וההיא דאמר שמואל דבין גג לגג אין היזק ראייה קצת מהמפרשים ומכללם הרמב\"ם והראב\"ד העמידוהו בגגין שאין עשויין לתשמיש כגון שהם משופעים וכדומה לזה אבל בעשויין לדירה או לתשמיש יש בהם היזק ראייה והיינו ההיא דאמר אביי זה עושה מעקה לחצי גגו וכו': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיה לו עלייה וכו'. </b> טעמו מדתנן בפרק בתרא דמציעא (דף קי\"ז) הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ומשמע לרבינו שבעה\"ב חייב לבנות כל הבית בלי שיסייעו העליון בשום דבר דאמר בעל העלייה לבעה\"ב לבנות הכי משמע וגם מדקתני עד שיתן לו יציאותיו דאי לא עד שיתן לו חצי יציאותיו מיבעי ליה וכן פירש\"י אמר בעל העלייה לבעה\"ב לבנות החומה והתקרה התחתונה המוטלים עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג וכתב ה\"ה לקמן גבי אמר בעל העלייה לבע\"ה לבנות הקשה הרשב\"א למה לא יכוף בעל העלייה לבעל הבית לבנותו וכתב בירושלמי העמידוה בשהלך לו בע\"ה למד\"ה ואין ב\"ד יורדין לנכסיו וכתב הרמב\"ן וזה נראה דעת המחבר עכ\"ל ולי נראה שאין דעת רבינו כן ומ\"ש בראש הפרק   ",
+                "<b>כופה את בעל הבית לבנותו כשהיה. </b> היינו דוקא כשנפל כותל מכותלי הבית שע\"כ צריך לבנותו כדי שלא יפול כל הבית הילכך בעל העלייה יכול לבנותו אבל הכא שנפל כל הבית אם אין בע�� הבית רוצה לבנותו אין בעל העלייה יכול לכופו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי גנות זו על גב זו וכו' היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו וכו'. </b> גירסת רבינו כגירסת הרא\"ש ועלתה בתיקו ויש לתמוה דכיון דספיקא הוא הו\"ל לומר חולקין ואפשר שטעמו משום דתחתון הוי כמו מוחזק בו: "
+            ],
+            [
+                "<b>שטף נהר את זיתיו וכו' ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע. </b> כתב ה\"ה על דברי ההשגות ואני אומר כשנעקרו בלא גושין ה\"ז אבידה המותרת וכו' א\"נ כל שנעקרו עם הגושין וכו' עד אלא שחשו ליישוב הארץ כך נ\"ל עכ\"ל. ואני אומר שעל תירוץ ראשון קשה אע\"פ שגדלו עם סיוע הגושין כיון דהוו כזוטו של ים הרי נתייאשו הבעלים ואין להם חלק בו אבל העיקר כתירוץ השני ויהיה דין זה דוקא בארץ ישראל א\"נ כדברי הראב\"ד והגמרא ורבינו קיצר במובן דפשיטא שיתן לו דמי עצים וזה נ\"ל יותר וכ\"כ הר\"ן אבל לאחר ג' הכל של בעל הקרקע ומיהו יהיב ליה לבעל הזיתים דמי זיתים כמו שהיו שוים מתחלה כששטפן נהר אבל מה שהשביחו דבעל הקרקע הוי דשבחא דאילנות אפילו תוך שלש הרי הוא כפירות דלאחר שלש דמצי א\"ל אי אנא נטעי כוליה שבחא דידי הוה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חצר השותפין כל אחד מהם וכו'. </b> כתב ה\"ה פסק כת\"ק. ואע\"ג דרשב\"ג פליג עליה ואמר ר\"י כ\"מ ששנה רשב\"ג במשנתנו הלכה כמותו כבר כתב הר\"ן דלא קי\"ל כההוא כללא דאמוראי נינהו ואליבא דר\"י כדאמרינן בפרק זה בורר ואיכא טובא דלית הלכתא כוותיה: ",
+                "<b>עשה אחד מהם בעצמו וכו'. </b> כתב ה\"ה אולי הוציא זה מדין בונה הכותל למעלה מד' אמות וכו'. ואפשר שלמד זה מדין המקיף את חבירו משלש רוחותיו ועמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מן השותפין שביקש לפתוח לו וכו' ואם פתח יסתום.</b> היינו כר' חייא בס\"פ חזקת (דף נ\"ט) דאמר לההוא דפתח חלונותיו לחצר השותפין יגעת ופתחת יגע וסתום וס\"ל לרבינו דמיירי כשצוח חבירו המעכב עליו כשידע דאל\"כ מחל וכמ\"ש ה\"ה בפי\"א: ",
+                "<b>וכן לא יפתחו השותפין בחצר וכו'. </b> כתב ה\"ה ולולא שאמרה הר\"ש היה נראה שצריך להרחיק וכו'. הרמב\"ן בחידושיו נתן טעם לדברי הר\"ש:   ",
+                "<b>אבל פותח הוא לר\"ה וכו'. </b> כתב ה\"ה והקשו עליו מאותה דאביי הנזכרת פרק ראשון וכו' שאמרו זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' כלומר וכ\"ש דיכול למימר בני ר\"ה כי לא דרכי גמלים לא חזו לי: "
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ כן לא יפתח אדם חנות וכו'.  </b> כתב ה\"ה ודקדקו המפרשים ז\"ל במבוי שאינו מפולש וכו'.  הטור כתב בסימן קנ\"ד בשם הר\"י ברצלוני שכל מבוי שאינו מפולש דינו כחצר וכ\"כ נימוקי יוסף בס\"פ חזקת בשם הרמב\"ן והריטב\"א וכ\"נ מהירושלמי: "
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת וכו'. </b> רבינו מפרש כהרי\"ף שכתב בתשובה שמי שלקח בית בחצר אחרת יכול לפותחה לתוך ביתו אבל לא לחצר השותפין ובלבד שיסתום הפתח שהיה לו לחצר אחרת וכ\"ת כיון שאין שם דרך אלא על ביתו אמאי צריך לסתום הפתח שיש לו בחצר אחרת והא אין אדם עשוי להכניס דיורין שיעברו דרך עליו כדאמרינן גבי עלייה י\"ל דבעלי אותה חצר כשיהיה הפתח פתוח עושין משם קפנדריא דרך חצר השותפין כדי לקצר הדרך הדרך שלא מדעתו אי נמי לפעמים אפילו מדעתו כיון דבכל שעה אינם עוברים דרך שם לא קפיד כ\"כ והיינו דאמרינן התם מאי חדר שחלק ביתו לשנים ואין לו שום פתח למקום אחר אלא הפתח הראשון שהיה לו לחצר וכן נמי יכול לבנות עלייה על גבי ביתו בניין חדש ובלבד שלא תהיה פתוחה לחצר אלא שעולין לה דרך ארובה שבקרקעיתה לפי שאינה עשויה לדירה ואין עשוי להשכיר לאחרים מקום כזה שיעברו דרך עליו כמ\"ש הוא ז\"ל בפרק המוכר את הבית וכן דעת רבינו ואע\"פ שלא כתב פתח גבי בית כמו בעלייה מוכרח הוא בדבריו שלא אמר לא יפתחנה אלא לחצר הא לביתו יפתח ואי הוה ס\"ל דלא יפתח אפילו לבית הוה ליה למימר לא יפתחנה לבית דהוי רבותא דכ\"ש לחצר ועוד שכיון שסתם פתח של הצד האחר היינו חלק ביתו לשנים וכ\"כ הרמב\"ן ז\"ל והוא הדין ללוקח בית לפנים מביתו ופתחו לתוך ביתו ולא עשה לו פתח לחצר השותפין וסתם הפתח שהיה בחצר שהכל בכלל חלק ביתו לשנים וכפי מה שפירשתי אין מקום להשגת הראב\"ד דההיא אינה עשויה לדירה כדאמרן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שביקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש וכו' ואם היה מבוי מפולש וכו'. </b> וכתב ה\"ה ובמפולש לר\"ה ונימוקי יוסף כתב אבל אם היה מפולש אין מעכבין עליו דהוי ליה כר\"ה אע\"פ שאין לו י\"ו אמה ונ\"ל שאין זה חולק על ה\"ה דר\"ה דקאמר לא להצריך שיהא בו י\"ו אמה אלא לאפוקי דוקא סימטא דכיון דאין רבים בוקעין בו להדיא יש להקפיד בו על דריסת הרגל אבל ר\"ה אע\"פ שאין לו ט\"ז אמה אין להקפיד בו על דריסת הרגל: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכן אחד מבני מבוי שביקש לסתום פתחו וכו'.  </b> בפ\"ק דבתרא (דף י\"א) בעא מיניה רב הונא מרב אמי אחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו או אין מעכבין עליו אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת א\"ל בני מבוי מעכבין עליו אכסניא לפי בני אדם מתחלקת ודעת רבינו כדעת המפרשים שכתב * הרמב\"ן ששתי השאלות אחת הן וכך שאל אחד מבני המבוי שביקש לנעול פתחו שלא יהא נכנס ויוצא דרך מבוי זה מי מעכבין עליו משום שהאכסניא שמהלך מטיל לפי בני אדם הנכנסים ויוצאים במבוי מתחלקת או לפי פתחי' מתחלקת הילכך כל זמן שלא פרץ זה פצימיו נותן חלק עמהם כמו שהיה מקודם לכן ואין בני מבוי מעכבין עליו ופשט ליה מעכבין וא\"ת הרי כתב רבינו לעיל בסמוך מי שביקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך וזה הוא פירוש דברי ר\"ה לשאר מפרשים ומאחר שהוא מפרש דברי רב הונא בע\"א כמ\"ש מנין לרבינו דין זה וי\"ל דיליף לה מדתניא בההוא פירקא אחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו והתימה מה\"ה שכתב על ההיא דמי שביקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש שנתבאר בסוגיא ולא כתב שהיא ברייתא: (* נ\"ל דהיינו דוקא לפי גירסתם ששתי הבעיות בחדא מחתא מחתינהו אבל גירסתנו בגמרא תרי בעיות חלוקות בני מבוי מעכבין או אין מעכבין א\"ל בני מבוי מעכבין אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או אינה מתחלקת א\"ל לפי בני אדם מתחלקת ודו\"ק):   ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בעל השנייה וכו'. </b> כתב ה\"ה שהוא מוכרח שם ואני איני רואה הכרח וגם דברי רבינו צריכין ביאור שכתב אבל פתח בינו ולבין השלישית הפנימית מעכבת עליו משמע שאם פתח בינו ובין החיצונה אין הפנימית מעכבת עליו דאל\"כ הוה ליה למיפלג ולמיתני בדידה אין החיצונה מעכבת עליו אבל הפנימית מעכבת עליו וקשיא לן אמאי אין הפנימית ��עכבת עליו הרי אמרו פנימית משתמשת עם כולן ועוד יש לדקדק למה אמר הפנימית מעכבת עליו הל\"ל הרי היא מעכבת עליה ואפשר לומר שאע\"פ שאמרו הפנימית משתמשת עם כולן כיון שהשנייה יכולה להשתמש מפתחה ולחוץ הרי היא רשאי לפתוח בינה לחיצונה שהיא והפנימית שותפות בתשמיש המקום ההוא אבל מפתחה ולפנים אין לשנייה רשות להשתמש כלל הילכך הפנימית מעכבת עליה ודקדק לומר הפנימית מעכבת עליה ללמדנו שאפילו אם השלישית מתרצה שיפתח פתח זה הרביעית שהיא פנימית ממנה מעכבת עליה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מבני מבוי שאינו מפולש וכו'. </b> כתב המגיה צ\"ע למה פרט אלו שהם רופא אומן גרדי וכו' הלא לעיל אמר שלא להושיב ביניהם וכו' ולא אחד מבעלי אומניות וכו' משמע שלכל אומנות מעכבים ואם הבבא דלעיל היתה בשיש כבר במבוי אחד מאותה אומנות הוי א\"ש אמנם לשון רבינו משמע שגם שם מיירי בשאין כבר ביניהם מאותה אומנות כמו שמפרש במ\"מ עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו'. </b> כתב הטור בסימן קצ\"ד בשם הרי\"ף והרמב\"ן ז\"ל דחלון אם יש בו היזק ראייה לעולם אין בו חזקה ואפילו נתן לו רשות לפתחו ואפילו מחל לו הנזק [יכול לומר סבור הייתי לקבל ואי אפשי לקבל] וכו' וכ\"כ הרמב\"ם שאין חזקה להיזק ראיית חלון אבל א\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שיש לו חזקה וכ\"כ הר\"י הלוי עכ\"ל ויש לתמוה עליו שכתב כן בשם רבינו שהרי בפירוש כתב בכאן בהיפך ונראה שכתב כן מפני שראה לרבינו שכתב בפרק שני גבי חצר השותפין שהיזק ראייה היזק הוא ואין לו חזקה בחצר אלא אע\"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה ואי מהא לא איריא שהרי כתב שם ה\"ה דעת המחבר כדעת רבו דבחצר בדוקא אין לו חזקה משום דממילא הם מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה ולפיכך אין להם חזקה בעמידתן כך ואפילו עמדו כן שלש שנים או יותר אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חבירו יש לו חזקה לדעתם עכ\"ל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א בשפתחה לתשמיש וכו' אבל אם פתחה לאורה וכו'. </b> כתב הריב\"ש פרק חזקת חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה ובגמרא א\"ר זירא למטה מד\"א יש לו חזקה ולמעלה אין לו חזקה ונחלקו המפרשים בפירוש זאת המימרא ומלשון הרמב\"ם נראה שהכל תלוי בדעת הפותח אם פתח אותו לכוונת אורה ופירש הוא טעם הדבר לפי מה שנראה מלשונו שכיון שפתחה לאורה וזה שתק [מחל על האורה] ואין יכול למנעה מעתה וצריך להרחיק כדי שלא יאפיל אבל בשלא נעשית לאורה אלא שפתחה לתשמיש או לזון עיניו ולדבר עם חבירו אע\"פ שג\"כ מוסיף אורה בבית זה יכול לומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיתה קטנה וגבוהה אבל שתחזיק עלי שאצטרך להרחיק בנייני בזה לא הנחתיך. ומ\"ש ג\"כ בגמרא בזה החלון העשוי לאורה אפילו כל שהוא שיש לו חזקה הוכיח הרמב\"ן ז\"ל מהירושלמי ששיעורו בחזקה כשיעורו לטומאה שהוא כמלא מקדח: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>היה הזיז טפח החזיק באויר החצר כנגדו ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז וכו'. </b> נראה שרבינו מפרש הא דתנן זיז טפח יש לו חזקה היינו לענין שיכול למחות בעל הזיז בבעל החצר מלבנות תחת אותו הזיז שמבטל תשמישו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה וכו'.  </b> כתב הריב\"ש יש לבאר דבריו בכותל החוצץ בינו ובין חבירו שאף אם לאחד כמה תקראות סמוכות לכותל ההוא והאחר אינו סומך כי אם קורה אחת וטוען ששותף היה בכותל ההוא מעת היותו נאמן אך צ\"ע בדבריו מה צריך לקורה כלל כיון שהכותל חוצץ בין שניהם ואינו מוחזק לאחד יותר מן האחר אע\"פ שהוא סומך לו כמה קורות ותקראות והאחר לא סמך עדיין מה ראיה היא שיהיה הכותל לאחד כיון שאף אם יהיה בשיתוף כל אחד יכול לסמוך כשירצה עכ\"ל:  וכתב בתשובה אחרת בנדון זה כיון שלא נודע מי בנאו תחלה והכותל מפסיק בין שניהם וזה קדם וסמך והאחר לא היה צריך אז או לא היה רוצה לסמוך לאותו רוח וכל מה ששנינו במתניתין שכותל חצר שנפל הכל הוא בשנודע שהאחד בנאו מתחלה אבל בשלא נודע ודאי כיון שהכותל מפסיק בין שניהם בחזקת שניהם הוא ואע\"פ שהאחד סומך והאחר אינו סומך ואפילו בכותל חצר שהרי זה אומר דעתי היה לסמוך לאחר זמן ומתחלה בניתיה עמו אצ\"ל בכותל המפסיק בין שני בתים. ומ\"ש הרמב\"ם   ",
+                "<b>אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה הואיל והשתמש בקורה אחת נאמן ומשתמש בכולן. </b> דמשמע שאם לא נשתמש בקורה כלל אין ראיה שהוא שותף בה יש ליישב דבריו דמיירי בכותל הידוע לאחד כמו שנראה מראש הבבא שמתחיל בה מי שהחזיק בכותל זה וכו' דמשמע דקאי על כותל שבין ראובן ושמעון והוא של ראובן לבדו דאם שמעון טוען מחמת מחילה על הכנסת הקורה אין לו לסמוך כי אם הקורה ההיא ולא יותר אבל אם טוען שפרע לו חלקו המגיעו במחצית כל הכותל נאמן כיון שהשתמש בקורה אחת דהשתא ליתיה לטעמא דמי יימר דמחייבי ליה רבנן דלא אמרי ההוא טעמא אלא בסמך כותל אחר ולא נתן עליו את התקרה דמי יימר דמחייבי ליה רבנן בגלויי דעתא בלבד אבל הנותן אפילו קורה אחת פשיטא דמחייבי ליה רבנן והו\"ל כפרעתיך לאחר זמני זה נ\"ל בביאור דברי הרב אבל אם לא נודע מי בנאו תחלה בחזקת שניהם הוא ואע\"פ שהוא מחזיק בסמיכת קורות ולא האחר ומיהו כל זה לפי דין הגמרא ובעיר שאין בה מנהג ידוע אבל בעיר שיש בה מנהג ידוע הולכים אחר המנהג דכלל גדול בדברים האלה הכל כמנהג המדינה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מרחיקין את הזרעים וכו'. </b> על מ\"ש מגיד משנה ופירשו בגמרא שופכין כתב המגיה לפי סוגיית הגמרא לא נאמר חילוק זה של שופכים אלא לתרץ רבה בר בר חנה אבל אחר דאיתותב אין אנו צריכים לתירוץ זה ואפשר דרבינו סובר שאחר דמתניתין סתם קתני ולא מחלק בין כותל לבנים לכותל אבנים כמו הברייתא דע\"כ בכל כותל מיירי דצריך ג\"ט דהיינו משום שופכין אכן הרי\"ף הביא המשנה והברייתא כצורתה ולא הזכיר חילוק זה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון וכו'. </b> על מ\"ש מגיד משנה ותירצו שלא היה אלא כמין גם כתב המגיה בגמרא שלנו לא נמצא תירוץ זה רק שמוסיף רבא על המשנה ונפל עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שבא לחפור בור בסוף שדהו וכו'. </b> בראש פרק זה כתב רבינו לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה וכו' אלא א\"כ הרחיק מכותל שלשה טפחים ויסיד בסיד וכו' וכאן לא הזכיר אלא הרחקה ולא הצריך לסוד בסיד והטעם משום דהתם שהוא סמוך לכותל צריך לסוד בסיד מלבד ההרחקה כדי שלא יתקלקל הכותל אבל הכא דליכא כותל בנין סיד זה אינו מעלה ולא מוריד ודי בהרחקה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מרחיקין גורן קבוע מן העיר וכו'. </b> כתב ה\"ה ופירוש גורן קבוע פירשו בגמרא וכו'. וא\"ת והא לא איתמר אלא אליבא דאביי ואנן לא קי\"ל אלא כרב אשי דבתרא הוא וי\"ל דנהי דלא קי\"ל כאביי מ\"מ מימרא דר\"י בר חנינא דמפרש היכי דמי גורן קבוע איתא ואע\"ג דגמרא מייתי לה על אוקימתא דאביי מימרא דרבי יוסי בר חנינא בלא מימרא דאביי [איתאמרא] אמתני' דקתני גורן קבוע דהא רבי יוסי בר חנינא קדים לאביי טובא וכוותיה נקטינן דרב אשי לא פליג עליה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו וכו' וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית האילן וכו'. </b> רבינו גורס במשנה בית השלחין וכל האילן כנגד המשקולות ורש\"י גורס גירסא אחרת: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>האחין או השותפין שבאו לחלוק את השדה וכו' אם אמר אחד מהם תנו לי חלקי וכו'. </b> בפ\"ק דב\"ב (דף י\"ב ע\"ב) ההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא כי פלגי אמר להו פלוגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין אותו על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף אמרי ליה [אחי] מעלינן ליה [עלויא כי] נכסי דבי בר מריון והלכתא כרב יוסף תרי ארעתא אתרי ניגרי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף זימנין דהאי מדויל והאי לא מדויל והלכתא כרב יוסף תרתי אחד ניגרא א\"ר יוסף כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה אביי מצי אמר בעינא דאפיש אריסי והלכתא כרב יוסף אפושי לאו מילתא היא ופירש רש\"י דזבן ארעא אמצרא דבי נשא קנה קרקע אצל שדה אביו. כי מטא למפלג עם אחיו בנכסי אביו. אמרי אחי מעלינן ליה וכו' לנו היא משובחת כקרקעותיו של בר מריון שהיו מעולות וכו'. תרי ארעתא אתרי ניגרי וכו' שתי שדות לכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו וזה קנה שדה אצל האחת מהם ורוצה שיתן אחיו זו הסמוכה לשלו וכו'. האי מדויל דרך היאורים לייבש כשהנהר שנמשכים ממנו מתמעט לפעמים שזה יבש וזה אינו יבש ואומר לו טול חלקך בשתיהן וכו' או תן לנו מעילוי בדמים. תרתי ארעתא יש לנו לחלוק על חד ניגרא ואחד מהם קנה קרקעות אצל האחת. כופין על מדת סדום דכיון דאחד ניגרא נינהו שתיהן שוות. ניחא לי לאפושי אריסי טוב לי שיהא לך שתי שדות אחת מכאן ואחת מכאן ואחת באמצע כדי שתרבה לך אריסים ותהא שדה שלי משתמרת יפה. והשתא מה שפסק רבינו ואם אמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהיה סמוך לשדה אחר שלי שומעין לו וכו' הוא כדעת רבה וקשה דהא איפסיקא הכא בהדיא הלכתא כרב יוסף וגם בפרק יש נוחלין פסקינן הלכה כרב יוסף בשדה קנין ומחצה ופירש רש\"י דשדה היינו הך דהכא וכן משמע בערוך וכבר הרגישו בקושיא זו בעלי ההגהות אלא שהניחו הדבר בצ\"ע והתימה מה\"ה שלא הרגיש בקושיא זו כלל וכתב שפסק כרב יוסף והדבר ברור שאינו כן. וליישב דברי רבינו נ\"ל שהוא מפרש כמו שכתבו הרמב\"ן והרא\"ש בשם הגאונים דמעלינן ליה בנכסי דבר מריון היינו כגון שאומרים או יטול זה העילוי או יתן לנו שאם אמרו אם רוצה ליטול יתן כך וכך ואם לאו נחלוק הכל שאין אנו רוצים ליטול אותו חלק וליתן כלום אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בב\"ד וא\"כ כל היכא דאמר תנו לי חלקי בצד השדה שלי ואין חבירו מעלה עליו בדמים נותנין לו וכופין אותו על כך דע\"כ לא פליג רב יוסף אלא בשהלה מעלהו בדמים אבל קשה לפירוש זה למה לא כתב רבינו שאם העלהו האחד בדמים שאין כופין זה את זה על כך לכך יש לומר שרבינו מפרש דכל היכא שהקרקעות ש��ים לכולי עלמא כופין על מדת סדום לתת לזה חלקו אצל מצר שלו וההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא דאמר רב יוסף מעלינן ליה וכו' מפרש גמרא דלא תימא דאפילו בקרקעות שוים כגון תרתי אחד ניגרא אמר רב יוסף מעלינן ליה וכו' אלא בתרי ארעתא אתרי ניגרי הוה עובדא ומשום [הכי אמר רב יוסף מעלינן ליה וכו' משום] דהאי מדויל אבל בתרתי ארעתא אחד ניגרא לא הוה פליג דהא הוא דאמר כגון זו כופין על מדת סדום ואהכי אתי שפיר מ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ואם אמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי שומעין לו. </b> היינו דוקא בשוים וכמ\"ש קודם בסמוך אם היתה כולה שוה ודין זה הוא ממה שאמרו תרתי אחד ניגרא דמודה ביה רב יוסף שכופין על מדת סדום. ומ\"ש   ",
+                "<b>אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב וכו'. </b> הוא מאי דמודו ביה כולי עלמא היכא דחלק אחד טוב מחבירו דאמרי ליה מעלינן ליה וכו' ונכלל בדבר זה פלוגתא דרבה ורב יוסף בההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא דהיינו פלוגתייהו בתרי ארעי אתרי ניגרי דכיון דאפשר להעלות על הדעת קצת עילויא דהיינו דילמא האי מדויל וכו' אע\"ג דלא ידיע לן חיישינן ליה ואמרינן מעלינן ליה וכו' וכ\"ש היכא שהעילוי מבואר וידוע דאז לכולי עלמא אמרינן מעלינן ליה וכו' וקשה כיון דתרי ארעתא אתרי ניגרי הוא פירושא דההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא למה ליה למימר והלכתא כרב יוסף בתרוייהו וי\"ל שאחר שכתב ההוא דזבן ארעא וכו' והלכתא כרב יוסף בא בעל הגמרא ופירש דפלוגתייהו בתרי ארעי אתרי ניגרי ובההוא פסק כרב יוסף דאילו בתרתי אחד ניגרא אפילו רב יוסף מודה דכופין ועי\"ל דרבינו לא גרס והלכתא כרב יוסף אלא בחד מינייהו ואם אנו מוכרחים לומר כן א\"צ לשום תירוץ רק שנאמר דלא גריס והלכתא כרב יוסף בההוא דזבן ארעא ופסק בההוא פלוגתא כרבה ומשמע שדעת רבינו לפרש דכל הני מילי [דרב יוסף] קאי אההוא דזבן ארעא וכמו שפירש\"י ודרבינו עדיפא דההיא דחדא גיסא וכו' פלגי לה בקרנזול משמע ליה דסמכוה לכאן ללמד שאם בן המצר תבע חלק שאצל שדהו כיון שהחלקים שוים שומעים לו ואפילו לאביי דהכא ליכא טענה דאפושי אריסי וזהו שכתב רבינו ארץ מרובעת שהיה הנהר מקיף וכו' ואם אמר תנו לי החצי שמצד זה שהוא בצד שדי שומעין לו: ודע שרבינו מפרש דניגרא הוא דרך כמו ניגרי ברייתא [אנקטה] שר\"ל פסיעות ועל שם הפסיעות נקרא הדרך ניגרא וזהו שכתב אבל אם היה חלק כו' טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ופירוש לשון הגמרא לפ\"ז כך הוא תרי ארעי אתרי ניגרי כלומר שכל אחת מהשתי שדות יש לו דרך מיוחד שעובר עליו אמר רב יוסף זימנין דהאי מדויל כלומר זימנין דבדרך זה יבואו מים ובדרך זה לא יבואו וא\"כ כשכתב רבינו או קרוב לדרך היינו לומר שקרוב לדרך זה ושדה האחרת אינה קרובה לדרך זה ואע\"פ שקרובה לדרך אחרת אבל לא שייך לפ\"ז לומר ושמו היפה כנגד הרע דכל כך יפה זה כזה אלא שאנו אומרים דילמא האי מדויל וכו' גם אם נאמר שהוא מפרש ניגרא יאור וזהו שכתב או קרוב לנהר יותר מ\"מ יקשה למה לא הזכיר היכא שכל קרקע סמוך אצל יאור אחד או אצל דרך אחד שזה הוא פלוגתא דרבה ורב יוסף בתרי ארעתא אתרי ניגרי ואם נאמר שמ\"ש או קרוב לנהר היינו שכל אחת יש לה נהר אחד יקשה מה שהקשיתי דלא שייך לפ\"ז לומר ושמו היפה כנגד הרע דכ\"כ יפה זה כמו זה וצ\"ע. והיותר נ\"ל שרבינו לא גריס הלכה כרב יוסף אלא בתרי ארעי אחד ניגרא וז\"ש אם היתה כולה שוה וכו' ואם אמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה וכו' שומעין לו וכופה אותו על זה ולא חילק בתרי ארעתא אתרי ניגרי משום דהאי מדויל וכו' אלא כל שנראה לנו שהן שוות אף ע\"ג דאפשר דזימנין מדויל האי ולא האי השתא מיהא שתיהן שוות וכופין אותו כרבה. ומ\"ש   ",
+                "<b>אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב וכו'. </b> מדברי רבה נשמע דכל כה\"ג כיון דאיכא דניחא ליה בעידית אע\"ג דהיא פורתא ואיכא דניחא ליה בזיבורית מפני ששיעורה מרובה מעידית ליכא למימר ביה כופין על מדת סדום:  "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו וכו'. </b> מהרי\"ק בשורש כ' כתב דשותף שמכר חלקו שותף חבירו יכול לסלקו אפילו במטלטלין ודייק כן מדברי רבינו שכתב כאן אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו לאחר מסלקים את הלוקח וכו' עד ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שבצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלקו ומדהזכיר קרקע גבי בן המצר ולא הזכיר גבי אחים או שותפים אלא כתב סתם שמכר חלקו לאחר וכו' דמשמע אי זה חלק שיהיה בין היה קרקע בין היה מטלטלין משמע דלגבי שותפין אין לחלק בין קרקע למטלטלין עכ\"ל. ודברי תימה הם שדקדוק זה שדקדק אינו כלום שהרי הלכות אלו הלכות שכנים קרי להו ושותפין דמטלטלים לענין מטלטלין שמכרו לאחר לאו שכנים מיקרו ועוד דבפרק זה בין לפניו בין לאחריו בדיני קרקע איירי וא\"כ מהיכא תיתי לן לומר דהכא במטלטלין עסיק ועוד שלשון של בבא זו יוכיח שכתב מסלקין את הלוקח כדי שלא יכנס זר ביניהם והאי לישנא בקרקע שייך כדכתיב להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם ואפילו אם ת\"ל דנקט לשון זה מושאל במטלטלין א\"א לומר כן דהא לא אידכר האי דינא בגמרא ומהיכא תיתי ליה לרבינו ועוד דבהדיא כתב ה\"ה דהיינו מאי דאמרינן האי דאחזיק ביני אחי ביני שותפי וכו' וההיא פשיטא דבקרקע היא ועוד דאי במטלטלין מיירי רבינו מאי ולא עוד וכו' אדרבה בבא דרישא עדיפא דאפי' במטלטלין מסלקין ללוקח אלא ודאי לא עלה על דעת רבינו לומר דין זה אלא בקרקע לבדו ומ\"ש שמכר חלקו ולא כתב שמכר חלקו בקרקע משום דבשותפין שיש להם חלק בקרקע עסיק מש\"ה לא איצטריך לפרושה הילכך לית דחש לדקדוק זה דמהרי\"ק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השכירות אין בה משום דין בן המצר. </b> מדברי הטור נראה שהוא מפרש דברי רבינו שאם ראובן השכיר חצר לאחר לא יאמר המצרן אני רוצה לשכרו ממך ואני קודם בו וכ\"ש שמי שיש לו חצר בשכירות וחצר שאצלו נמכר אינו יכול להוציאו מדין בן המצר וכך נראה בפירוש ממ\"ש רבינו בפרק זה לקמן וזה לשונו לפיכך אם טען הלוקח גזלן אתה לשדה זו אריס אתה או שוכר. שוכר אבל ה\"ה כתב השכירות אין בו דין המצר זה לא מצאתי מבואר אבל נ\"ל ק\"ו ממשכונא וכמו שיתבאר עכ\"ל ובדין משכונא כתב רבינו בסמוך הממשכן מקום ואח\"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין בו משום דינא דבר מצרא וא\"כ נראה שהוא מפרש דברי רבינו דה\"ק אם השכיר ביתו לאחד ואח\"כ מכרה לו אין בן המצר יכול להוציאה מידו והק\"ו הוא ומה משכונא שאינו דר בה וגם אינה קנויה לו אם קדם וקנה זכה שכירות שהוא דר בה וגם היא קנויה לו דשכירות ליומיה ממכר הוא לא כל שכן שאם קדם וקנה זכה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה וכו' לפיכך אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זו וכו' או שוכר או ממשכן צריך בעל המצר להביא ראיה. </b> מדבריו אלה משמע בהדיא שהשוכר קרקע או שהוא ממושכן בידו ונמכר קרקע הסמוך לו אין לו דין בן המצ�� להוציאו מיד הלוקח ומשמע ליה דהוא הדין נמי אפילו קדם וקנה מוציא מידו בן המצר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה כתוב בשטר מתנה וכו'. </b> כתב ה\"ה מפורש בהלכות הדין והטעם וכתב הרשב\"א ואם זה עומד בטענתו וכו' תמיהני על ה\"ה שהרי חולק על רבינו שהרשב\"א ז\"ל סובר שאינו נותן לו אלא מה ששוה ורבינו סובר שנותן לו מאתים זוז והו\"ל לרב המגיד לכתוב אבל הרשב\"א כתב דלשתמע שבא לחלוק: "
+            ],
+            [
+                "<b>החליף חצר בחצר וכו'. </b> הטור כתב אחר דברי רבינו ובתשובה לגאון ראובן שמכר שדה הסמוכה למצר שמעון ללוי והחליפה עמו בכרם ורצה שמעון המצרן לסלק ללוי ורצה ליתן לראובן גם הוא כרם שהיה לו ואמר ראובן איני חפץ בכרם שלך שאינו טוב כמו של לוי והשיב שהדין עמו ויראה מדבריו שאם היה כרמו של לוי טוב כמו של הלוקח שהוא מסלקו ואפשר שגם הרמב\"ם ז\"ל היה מודה בזה שהוא לא כתב אלא החליף חצר בחצר אבל בשדה וכרם היה מודה עכ\"ל ואני אומר שחילוק זה שחילק בין חצר לשדה וכרם אינו נראה בעיני דודאי כי היכי דאיכא קפידא בחצר איכא קפידא בשדה ובכרם שאעפ\"י שזה יפה כזה ואפילו אם של בן המצר יפה יותר לפעמים שאדם אינו חפץ ביפה מפני שהוא רחוק או מפני שאין לו שכונה טובה או מפני כמה טענות שאפשר להמצא הילכך בחליפי קרקע בקרקע לית ביה משום דינא דבר מצרא כלל ורבינו נקט חצר והוא הדין לשאר קרקעות ותדע דקתני בסיפא שאם החליף בבהמה או במטלטלין יש בו דין בן המצר ואם כדברי הטור ליפלוג בקרקע גופיה וליתני [אבל] אם החליף בשדה או בכרם יש בו דין בן המצר [ואעפ\"י שיש לדחות דעדיפא מיניה אשמעינן דא\"צ ליתן לו בהמה ומטלטלין וגם לא דמים לקצב לו עליהם אלא דמי שויים אבל בשדה ובכר' צריך המצרן ליתן לו שדה וכרם טובים כמו של לוקח מ\"מ מה שכתבתי דל\"ש לרבינו בין חצר לשדה וכרם נראה נכון בעיני וכ\"כ המפרשים דלרבינו אין חילוק אלא בהחליף קרקע בבהמה ומטלטלין] וגם מ\"ש לדקדק מדברי הגאון שאם כרמו של לוי טוב כמו של לוקח מסלקו יש לדחות שמאחר שהמוכר אומר אינו טוב בעיני כמו של לוי אעפ\"י שבעינינו הוא טוב כשל לוי או יותר טוב לא כייפינן ליה ליקח כרם שאינו טוב בעיניו מפני אי זו טענה כמו שכתבתי וטעמא דמסתבר הוא ועם זה אין חילוק בין הגאון לרבינו ז\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח שבנה והשביח וכו' בן המצר מסלקו. </b> כתב רבינו ירוחם דמיירי שמיחה בעל המצר וגילה בדעתו שאינו מוחל שאם שתק כשראה אותו בונה או סותר איבד זכותו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בעל חוב של מוכר שטרף השדה וכו'. </b> כתב ה\"ה דעת הרב שאחריות בן המצר על הלוקח וכו'. ואני אומר דדברים תמוהים הם דאתו רבנן לתקן משום הישר והטוב שיתן שדהו למצרן ושיתחייב באחריות בלא שום הנאה ומ\"ש הראב\"ד דאולי מפני שפשע וכו' לא ידענא היאך אפשר לחייבו מפני טענה זו שאם הלוקח ידע שיש שט\"ח על המוכר משום דשטרא קלא אית ליה א\"כ גם המצרן ידע ולא היה לו לסלק ללוקח דאילו היה ביד הלוקח לכוף למצרן שיקחנה היה אפשר לחייבו מפני שפשע וכו' אבל מאחר שאין בידו לכוף למצרן והמצרן הוא שסילקו מדעתו אי זה פשיעה היא זו. לכן נ\"ל לפרש דברי רבינו דביש למוכר ממה לפרוע קאמר דאין המצרן יכול לתבוע למוכר משום דא\"ל לאו בעל דברים דידי את אלא יתבע ללוקח והלוקח למוכר ואע\"פ שלפי זה הו\"ל לומר הרי בעל המצר תובע את הלוקח ולא הל\"ל חוזר וטו��ף מן הלוקח אפשר דה\"ק יטרוף מן הלוקח עד שיתבע את המוכר ויטול ממנו דאם לא כן לא ירצה הלוקח לתבוע מהמוכר שמאחר שזה סילקו משדה זו רוצה הוא שיפסיד מעותיו ולהכי קאמר רבינו שטורף ממנו כדי לכופו ע\"י כך לתבוע למוכר וכל זה כשיש למוכר ממה יפרע אבל אם אין לו פשיטא שלא יפסיד הלוקח ולא הוצרך רבינו לפרש כן וקרוב לזה מצאתי להרשב\"א שכתב על דברי רבינו שאף הרב לא אמר אלא בדקביל מוכר ללוקח אחריות דכי משלם איהו לבן המצר לית ליה פסידא דהא עליה דמוכר הדר אבל היכא דאית ליה פסידא כי הכא לא קאמר דועשית הישר והטוב אמר רחמנא עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הוציא בן המצר מעות וכו'. </b> כתב הטור וז\"ל כתב הרמ\"ה ה\"ה נמי אם הקדים הלוקח וזבין בזוזי טבי לא מצי לסלוקי ליה אלא בטבי ואינו נראה כן מדברי הרמב\"ם ז\"ל שכתב החליף השדה בבהמה או במטלטלין רואין דמי אותה הבהמה או דמי המטלטלין ונותן לו בן המצר ומסלקו ואינו יכול לומר לו תן לי כמו שלקחתי שהערמה היא זו ואינה מועלת לו כלום עכ\"ל. ול\"נ שאין הכרח לומר דרבינו לא ס\"ל כהרמ\"ה דהתם איכא למימר שלא החליף עמו אלא כדי לשומם עליו ביותר מדמיהם כדי לבטל דין המצר הערמה היא ואינה מועלת לו כלום הילכך נותן לו דמיהם ואין בזה הפסד למוכר דבהמה ומטלטלין שכיחי ובמעות שבידו ימצא לקנות כמו שירצה ולפיכך כשהחליף בקרקע כיון שהקרקע כזה לא שכיח כלומר שיש אדם שחפץ בקרקע זה יותר מקרקע שבמקום פלוני נתבטל דין בן המצר ומפני כך כתב החליף חצר בחצר אין בה דין בן המצר וקפידא דזוזי טבי וזוזי תקולי ודאי הוי כמו החליף חצר בחצר דקפידא היא כמ\"ש ולעולם בטבי ותקולי דאיכא אינשי דקפדי בהו ואם יבא להחליפם יצטרך להפסיד בהם מודה רבינו להרמ\"ה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א שצריך קניין וכו'. </b> כתב הרא\"ש על דברי רבינו ומתוך לשונו משמע שאם לא סייע אותו ולא ראה ומשתמש יכול לסלקו אפילו לזמן מרובה ולא מסתבר כלל עכ\"ל ולי נראה שאי אפשר לפרש כן דברי רבינו שהרי מטעם שאם אתה אומר כן שיכול לסלקו לזמן מרובה לא יוכל זה למכור קרקעו כתב שאם אין בן המצר במדינה אינו יכול לסלקו אלא ודאי דרבינו הכא מיירי כשתוך זמן שיכול לסלקו דהיינו שיעור דרבינו האי והרי\"ף שכתב ה\"ה ראהו בונה או סותר וכו' ואח\"כ תבעו בדין אעפ\"י שהוא תוך זמן שיכול לסלקו איבד זכותו אבל אחר זמן שיעור רבינו האי והרי\"ף אינו יכול לסלקו אפילו לא ראהו בונה וסותר וכו' וכ\"נ מדברי ה\"ה והריב\"ש שכך פירוש דברי רבינו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טען בן המצר שעשו קנוניא ביניהם וכו'.  </b> כתב ה\"ה זה שכתב בנקיטת חפץ נראה שהוא מדמה אותה לטוען על המשכון וכו' טעמו שהוא מחשב אותו כטוען על המשכון שנשבע בנקיטת חפץ מפני שאינו טוען בגוף המשכון כמ\"ש בהלכות מלוה ולוה: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות שכנים</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kinyan/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,274 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Neighbors",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Neighbors",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מן השותפין שאמר לחבירו וכו'.  </b> נראה שרבינו מפרש גוד אגוד כפי' הערוך דהיינו משוך או אמשוך שהוא אומר לו אני קוצץ כך דמים בעד חלקך או תמכרהו לי בעד זה הסך או אמכור לך חלקי בזה הסך ורש\"י פירש בענין אחר:  כתב ה\"ה בפ\"ב על בד\"א בכרך אחד וכו' כתבו המפרשים דבארבע אמות של פירוק משא אין בהם דין גוד או אגוד שאם אין חצר לפרק משאו אין בית:   ",
+                "<b>לפיכך שני אחים וכו'. </b> כתב ה\"ה ופירוש עשאן לשכר שהם גדולים וראויים להשכירן וכו' לא שתהא כוונת האב מעלה ומוריד בזה, ואין נראה כן מדברי רבינו אלא הכל תלוי בדעת האב וכפשטא דמתני': "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא את השדה עד שיהא בה זריעת תשעה קבין וכו'. </b> משנה בפ\"ק דב\"ב (דף י\"ב) ומסיים בה במתני' ר' יהודה אומר ט' חצאי קבין לזה וט' חצאי קבין לזה [ואמרו בגמרא] (דף י\"א) ול\"פ מר כי אתריה ומר כי אתריה ויש לתמוה למה לא כתב רבינו כן ואפשר דס\"ל דכיון דסתם מתני' היא תשעה קבין רוב המקומות נוהגין כך ואתריה דרבי יהודה מיעוטא הוא ולכן לא חשש רבינו לכתבו א\"נ ס\"ל דהלכה כסתם משנה ואפילו באתריה דר' יהודה לא הוי שדה בציר מט' קבין ורבי יהודה סבר דבאתריה מיהא בט' חצאי קבין הוי שדה ומאי דקאמר גמרא ול\"פ היינו לומר שאין מחלוקתם גמור שהרי בשאר מקומות כ\"ע לא פליגי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד היו שני שותפים וכו'. </b> כתב ה\"ה רחב ארבע אמות שיש לכל פתח וכו'. אבל הרא\"ש כתב אם לא היה הפתח רחב כי אם שתי אמות מ\"מ נוטל ארבע על ארבע דלא חזי לפרק משאו בבציר מהכי כדאמרינן בפרק חזקת (דף ס') גבי הא דתנן קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים סבר רמי בר חמא למימר בר ארבע לא לשווייה תרי בר תרתי דקא שקיל שמונה אמות בחצר עכ\"ל ויש לתמוה על רבינו שהרי ראיה זו שהביא הרא\"ש ראיה חזקה היא ולכן נ\"ל לפרש דרבינו נמי סבר דבסתם פתח שהוא רחב איירי ולא חשש לפרש שאם הפתח פחות מד' אמות מ\"מ נוטל ארבע על ארבע מפני שאינו מפורש בהדיא בגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שיש לו פתחים הרבה וכו'. </b> וכתב ה\"ה המחבר אינו מפרש יחוד תיקון כניסה ויציאה וכו' וכשייחד אחד מהם להכניס ולהוציא נסתלק זכות האחרים וכן הדין לבית עכ\"ל. וא\"ת הרי כתב רבינו בסמוך בית סתום יש לו ארבע אמות ומי עדיף ייחד לו פתח מפתח סתום ונ\"ל דהתם בבית שאין לו אלא פתח אחד אע\"פ שהוא סתום סופו ליפתח ומיהו כי פרץ פצימיו מוכח שאין דעתו לפתוח עוד ולפיכך אין לו אלא ארבע אמות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האחים שחלקו הרי הם כלקוחות וכו'. </b> כתב הריב\"ש בסי' תי\"ו הסכימו כל המפרשים שאין הכוונה שיוכל האחד לכוף את האחר שיסלק ההיזק ההוא אלא שהניזק יכול לבנות בשלו בענין שיסתלק השיעבוד ההוא כגון שאם היתה אמת המים עוברת דרך שדהו יכול לסתרה לפי שכל אחד יבנה בשלו מה שירצה מבלי שיוכל חבירו לעכב עליו אבל לא שיוכל הוא לכוף את חבירו שיסתרנה הוא וכן אם היו לאחד נטפי ושופכי על חצר חבירו אין זה יכול לכופו לסלקה אבל אם יכול הוא לעשות אי זה בניין בשלו בענין שלא ירדו המים ההם בחצר הרשות בידו וזהו לשון הרמב\"ם שאם היתה אמת המים עוברת יכול זה לסתרה וכן יש מי שפירש גם כן אין להם חלונות אין להם דין חלונות זה על זה שיצטרך זה להרחיק מכנגדן ארבע אמות כדי שלא יאפיל אלא בונה בשלו כרצונו אבל אינו כופהו לסתמן מפני היזק ראייה אמנם הרמב\"ם כתב שאם היה לו חלון המשקיף על חבירו יכול לכופו לסתמה אע\"פ שלא כתב כן באמת המים והטעם לדבריו דשאני היזק ראייה דגירי דידיה הוא ויש בו קצת איסור מה שאין כן באותם השיעבודים האחרים עכ\"ל והרא\"ש כתב וז\"ל כתב הראב\"ד ז\"ל נהי דאין יכול לערער על סתימת החלונות אם רוצה לבנות לפניהם מיהו כל זמן שלא בנה לפניהם אינו יכול לומר סתום חלונותיך אע\"פ שיש בהם היזק ראייה ואין דבריו נראים כלל דכיון דאין חזקה באורה היכי מצי מיעביד ליה היזק בראייתו ועוד דאיכא למיחש דלבתר תלת שנין טעין בחזקה וכן כתב הרמב\"ם שצריך לסתום החלון עכ\"ל הרא\"ש. ולעניות דעתי נראה שאין דברי רבינו מוכרחים להתפרש כן שהרי אפשר לפרש דבריו כדברי המפרשים שאינו יכול לומר לו סתום חלונותיך. ומ\"ש   ",
+                "<b>סותם החלון. </b> היינו לומר שבונה כנגדו ואע\"פ שהוא סותם חלונותיו של זה ודבריו שבפרק ז' מהלכות אלו מוכיחים שכוונתו כך וגם מדקדוק לשונו בפרק זה עצמו משמע כן שכתב בונה בצד הסולם ועל דרך זה הוא מ\"ש סותם את החלון ועוד דמדפתח יש לי להסיר אמת המים דמיירי באותו שבא לערער על חבירו א\"כ גם מ\"ש וכן סותם החלון באותו שבא לערער על חבירו מיירי שבא לבנות כותל בפני חלונותיו של זה ונמצאו נסתמות אבל כל זמן שהוא אינו בונה אינו יכול לכוף את חבירו לסתום חלונותיו וזה נכון בפירוש דברי רבינו ולא כמו שפירשם הריב\"ש ואפשר שהיה כתוב בנוסחת רבינו שביד הריב\"ש יכול לכופו לסתמו ולפיכך הוצרך לידחק בנתינת טעם לדבריו לחלק בין אמת המים לחלון אבל נוסחא דידן כמו שפירשתי דבריו להסכימם עם כל המפרשים זולת הרא\"ש: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל בבקעה אין צריך להבדיל בקעתו וכו'. </b> בגמרא קאמר היכא דעבד המחיצה מהוצא מאי תקנתא ליעביד ואיני יודע למה השמיטו רבינו: "
+            ],
+            [
+                "<b>המוכר גינה לחבירו סתם וכו'. </b> כתב ה\"ה לא ידעתי מנין לו זה למחבר וכו' עד ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור. * ול\"נ שרבינו סובר דמאי דאוקימנא דמתני' ה\"ק סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי ומחייבין אותו אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו לגדור דמי ואין מחייבין אותו ה\"פ המוכר גינה סתם מעורבת עם גנות אחרות מחייבין את הלוקח לגדור [אבל המוכר סתם בקעה אין מחייבין אותו לגדור ומ\"ש]   ",
+                "<b>ואפילו במקום שלא נהגו לגדור בגנות.  </b> פירושו שלא נהגו לגדור דהיינו סתם וכמקום שנהגו לגדור דמי ואע\"פ שמתוך דברי רבינו בפרק זה נראה שהוא מפרש אוקימתא זו כפשטה אפשר ששני פירושים נאמרו בה ותרווייהו איתנהו: * [עיין בתי\"ט פ\"א דב\"ב משנה ב']:   ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כותל חצר וכו' אבל יתר על ארבע אמות אין מחייבין אותו. </b> מ\"כ נ\"א ואפילו שהיה גבוה יותר מדי כשנפל שיכול לומר אם מתחלה נתרציתי לך אולי היה עשיר ועתה הוא עני או שדה אחרת יש לו עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם היה הכותל של זה שבנה וכו'. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"א זה המשפט מעוקל וכו' ודעת המחבר שאין מחייבין אותו חצי ההוצאה וכו' עד זה נ\"ל לדעתו ז\"ל. אבל הרמב\"ן כתב אם גדר במקום שלא נהגו לגדור בבקעה מגלגלין עליו את ��כל ובלבד שיהא הגדר כולו בשל בונה אבל אם היה חציו בשל זה וחציו בשל זה אינו יכול לכופו ליתן לו אפילו פרוטה שהרי אם רצה אומר לו אין רצוני בגדר שקרקעי מתמעט ואנא כורכמא רישקא הייתי זורע שם ואושיב שומר וישמור שאם אין אתה אומר כן במקום שלא נהגו לגדור בבקעה יקדים אחד מהם ויגדור ויגלגל על חבירו את הכל עכ\"ל. ולי נראה דבבקעה מודה רבינו דלא שאני לן בין אם מקום הכותל של שניהם לאם מקום הכותל של הבונה או שסובר דדוקא כשמקום הכותל של הבונה מגלגלין אבל אם המקום של שניהם אין מגלגלין וכדברי הרמב\"ן דע\"כ לא קאמר רבינו דדוקא כשמקום הכותל של הבונה אלא בחורבה שדרכה ליבנות ועתיד הוא לסמוך על הכתלים וכמ\"ש מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה וכו' אבל בבקעה שאינה עומדת לסמוך על הכתלים שבה אפשר דמודה וכדאמרן ואפשר שסובר שכיון שלא נהגו לגדור אין מגלגלין כלל ועובדא דרוניא חורבה היתה ולא שדה. ומ\"ש הרמב\"ן שאם אתה אומר כן וכו' זה הוא לאם עמד מקיף אבל לאם עמד ניקף אין מכאן הכרח כלל דלא הוה ליה למיגדר ואיהו דאפסיד אנפשיה וגם לעמד מקיף אין הכרח כ\"כ שלא יתרצה להוציא כל ההוצאות שלא מדעת חבירו ואח\"כ ליקום עלייהו בדינא ודיינא ועוד שהרי אם רצה ניקף עומד וגודר את הרביעית בקנים ואינו משלם אלא דמי קנים ונמצא מקיף נפסד ולפיכך לא יצא זה לגדור כדי לגלגל על חבירו ועוד כי יקדים אחד מהם מאי הוי ימחה חבירו בידו ולא ישלם לו אלא דמי נטירא: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גג הסמוך לחצר חבירו וכו' שאין בני אדם דרין בגגות. </b> כתב הריב\"ש הדין עם שמעון דבגגין האלו יש היזק ראייה מדאמר אביי שני בתים בשני צדדי ר\"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' וההיא דאמר שמואל דבין גג לגג אין היזק ראייה קצת מהמפרשים ומכללם הרמב\"ם והראב\"ד העמידוהו בגגין שאין עשויין לתשמיש כגון שהם משופעים וכדומה לזה אבל בעשויין לדירה או לתשמיש יש בהם היזק ראייה והיינו ההיא דאמר אביי זה עושה מעקה לחצי גגו וכו': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהיה לו עלייה וכו'. </b> טעמו מדתנן בפרק בתרא דמציעא (דף קי\"ז) הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ומשמע לרבינו שבעה\"ב חייב לבנות כל הבית בלי שיסייעו העליון בשום דבר דאמר בעל העלייה לבעה\"ב לבנות הכי משמע וגם מדקתני עד שיתן לו יציאותיו דאי לא עד שיתן לו חצי יציאותיו מיבעי ליה וכן פירש\"י אמר בעל העלייה לבעה\"ב לבנות החומה והתקרה התחתונה המוטלים עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג וכתב ה\"ה לקמן גבי אמר בעל העלייה לבע\"ה לבנות הקשה הרשב\"א למה לא יכוף בעל העלייה לבעל הבית לבנותו וכתב בירושלמי העמידוה בשהלך לו בע\"ה למד\"ה ואין ב\"ד יורדין לנכסיו וכתב הרמב\"ן וזה נראה דעת המחבר עכ\"ל ולי נראה שאין דעת רבינו כן ומ\"ש בראש הפרק   ",
+                "<b>כופה את בעל הבית לבנותו כשהיה. </b> היינו דוקא כשנפל כותל מכותלי הבית שע\"כ צריך לבנותו כדי שלא יפול כל הבית הילכך בעל העלייה יכול לבנותו אבל הכא שנפל כל הבית אם אין בעל הבית רוצה לבנותו אין בעל העלייה יכול לכופו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי גנות זו על גב זו וכו' היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו וכו'. </b> גירסת רבינו כגירסת הרא\"ש ועלתה בתיקו ויש לתמוה דכיון דספיקא הוא הו\"ל לומר חולקין ואפשר שטעמו משום דתחתון הוי כמו מוחזק בו: "
+            ],
+            [
+                "<b>שטף נהר את זיתיו וכו' ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע. </b> כתב ה\"ה על דברי ההשגות ואני אומר כשנעקרו בלא גושין ה\"ז אבידה המותרת וכו' א\"נ כל שנעקרו עם הגושין וכו' עד אלא שחשו ליישוב הארץ כך נ\"ל עכ\"ל. ואני אומר שעל תירוץ ראשון קשה אע\"פ שגדלו עם סיוע הגושין כיון דהוו כזוטו של ים הרי נתייאשו הבעלים ואין להם חלק בו אבל העיקר כתירוץ השני ויהיה דין זה דוקא בארץ ישראל א\"נ כדברי הראב\"ד והגמרא ורבינו קיצר במובן דפשיטא שיתן לו דמי עצים וזה נ\"ל יותר וכ\"כ הר\"ן אבל לאחר ג' הכל של בעל הקרקע ומיהו יהיב ליה לבעל הזיתים דמי זיתים כמו שהיו שוים מתחלה כששטפן נהר אבל מה שהשביחו דבעל הקרקע הוי דשבחא דאילנות אפילו תוך שלש הרי הוא כפירות דלאחר שלש דמצי א\"ל אי אנא נטעי כוליה שבחא דידי הוה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חצר השותפין כל אחד מהם וכו'. </b> כתב ה\"ה פסק כת\"ק. ואע\"ג דרשב\"ג פליג עליה ואמר ר\"י כ\"מ ששנה רשב\"ג במשנתנו הלכה כמותו כבר כתב הר\"ן דלא קי\"ל כההוא כללא דאמוראי נינהו ואליבא דר\"י כדאמרינן בפרק זה בורר ואיכא טובא דלית הלכתא כוותיה: ",
+                "<b>עשה אחד מהם בעצמו וכו'. </b> כתב ה\"ה אולי הוציא זה מדין בונה הכותל למעלה מד' אמות וכו'. ואפשר שלמד זה מדין המקיף את חבירו משלש רוחותיו ועמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מן השותפין שביקש לפתוח לו וכו' ואם פתח יסתום.</b> היינו כר' חייא בס\"פ חזקת (דף נ\"ט) דאמר לההוא דפתח חלונותיו לחצר השותפין יגעת ופתחת יגע וסתום וס\"ל לרבינו דמיירי כשצוח חבירו המעכב עליו כשידע דאל\"כ מחל וכמ\"ש ה\"ה בפי\"א: ",
+                "<b>וכן לא יפתחו השותפין בחצר וכו'. </b> כתב ה\"ה ולולא שאמרה הר\"ש היה נראה שצריך להרחיק וכו'. הרמב\"ן בחידושיו נתן טעם לדברי הר\"ש:   ",
+                "<b>אבל פותח הוא לר\"ה וכו'. </b> כתב ה\"ה והקשו עליו מאותה דאביי הנזכרת פרק ראשון וכו' שאמרו זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' כלומר וכ\"ש דיכול למימר בני ר\"ה כי לא דרכי גמלים לא חזו לי: "
+            ],
+            [
+                "<b>אע\"פ כן לא יפתח אדם חנות וכו'.  </b> כתב ה\"ה ודקדקו המפרשים ז\"ל במבוי שאינו מפולש וכו'.  הטור כתב בסימן קנ\"ד בשם הר\"י ברצלוני שכל מבוי שאינו מפולש דינו כחצר וכ\"כ נימוקי יוסף בס\"פ חזקת בשם הרמב\"ן והריטב\"א וכ\"נ מהירושלמי: "
+            ],
+            [
+                "<b>אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת וכו'. </b> רבינו מפרש כהרי\"ף שכתב בתשובה שמי שלקח בית בחצר אחרת יכול לפותחה לתוך ביתו אבל לא לחצר השותפין ובלבד שיסתום הפתח שהיה לו לחצר אחרת וכ\"ת כיון שאין שם דרך אלא על ביתו אמאי צריך לסתום הפתח שיש לו בחצר אחרת והא אין אדם עשוי להכניס דיורין שיעברו דרך עליו כדאמרינן גבי עלייה י\"ל דבעלי אותה חצר כשיהיה הפתח פתוח עושין משם קפנדריא דרך חצר השותפין כדי לקצר הדרך הדרך שלא מדעתו אי נמי לפעמים אפילו מדעתו כיון דבכל שעה אינם עוברים דרך שם לא קפיד כ\"כ והיינו דאמרינן התם מאי חדר שחלק ביתו לשנים ואין לו שום פתח למקום אחר אלא הפתח הראשון שהיה לו לחצר וכן נמי יכול לבנות עלייה על גבי ביתו בניין חדש ובלבד שלא תהיה פתוחה לחצר אלא שעולין לה דרך ארובה שבקרקעיתה לפי שאינה עשויה לדירה ואין עשוי להשכיר לאחרים מקום כזה שיעברו דרך עליו כמ\"ש הוא ז\"ל בפרק המוכר את הבית וכן דעת רבינו ואע\"פ שלא כתב פתח גבי בית כמו בעלייה מוכרח הוא בדבריו שלא אמר לא יפתחנה אלא לחצר הא לביתו יפתח ואי הוה ס\"ל דלא יפתח אפילו לבית הוה ליה למימר לא יפתחנה לבית דהוי רבותא דכ\"ש לחצר ועוד שכיון שסתם פתח של הצד האחר היינו חלק ביתו לשנים וכ\"כ הרמב\"ן ז\"ל והוא הדין ללוקח בית לפנים מביתו ופתחו לתוך ביתו ולא עשה לו פתח לחצר השותפין וסתם הפתח שהיה בחצר שהכל בכלל חלק ביתו לשנים וכפי מה שפירשתי אין מקום להשגת הראב\"ד דההיא אינה עשויה לדירה כדאמרן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שביקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש וכו' ואם היה מבוי מפולש וכו'. </b> וכתב ה\"ה ובמפולש לר\"ה ונימוקי יוסף כתב אבל אם היה מפולש אין מעכבין עליו דהוי ליה כר\"ה אע\"פ שאין לו י\"ו אמה ונ\"ל שאין זה חולק על ה\"ה דר\"ה דקאמר לא להצריך שיהא בו י\"ו אמה אלא לאפוקי דוקא סימטא דכיון דאין רבים בוקעין בו להדיא יש להקפיד בו על דריסת הרגל אבל ר\"ה אע\"פ שאין לו ט\"ז אמה אין להקפיד בו על דריסת הרגל: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכן אחד מבני מבוי שביקש לסתום פתחו וכו'.  </b> בפ\"ק דבתרא (דף י\"א) בעא מיניה רב הונא מרב אמי אחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו או אין מעכבין עליו אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת א\"ל בני מבוי מעכבין עליו אכסניא לפי בני אדם מתחלקת ודעת רבינו כדעת המפרשים שכתב * הרמב\"ן ששתי השאלות אחת הן וכך שאל אחד מבני המבוי שביקש לנעול פתחו שלא יהא נכנס ויוצא דרך מבוי זה מי מעכבין עליו משום שהאכסניא שמהלך מטיל לפי בני אדם הנכנסים ויוצאים במבוי מתחלקת או לפי פתחי' מתחלקת הילכך כל זמן שלא פרץ זה פצימיו נותן חלק עמהם כמו שהיה מקודם לכן ואין בני מבוי מעכבין עליו ופשט ליה מעכבין וא\"ת הרי כתב רבינו לעיל בסמוך מי שביקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך וזה הוא פירוש דברי ר\"ה לשאר מפרשים ומאחר שהוא מפרש דברי רב הונא בע\"א כמ\"ש מנין לרבינו דין זה וי\"ל דיליף לה מדתניא בההוא פירקא אחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו והתימה מה\"ה שכתב על ההיא דמי שביקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש שנתבאר בסוגיא ולא כתב שהיא ברייתא: (* נ\"ל דהיינו דוקא לפי גירסתם ששתי הבעיות בחדא מחתא מחתינהו אבל גירסתנו בגמרא תרי בעיות חלוקות בני מבוי מעכבין או אין מעכבין א\"ל בני מבוי מעכבין אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או אינה מתחלקת א\"ל לפי בני אדם מתחלקת ודו\"ק):   ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן בעל השנייה וכו'. </b> כתב ה\"ה שהוא מוכרח שם ואני איני רואה הכרח וגם דברי רבינו צריכין ביאור שכתב אבל פתח בינו ולבין השלישית הפנימית מעכבת עליו משמע שאם פתח בינו ובין החיצונה אין הפנימית מעכבת עליו דאל\"כ הוה ליה למיפלג ולמיתני בדידה אין החיצונה מעכבת עליו אבל הפנימית מעכבת עליו וקשיא לן אמאי אין הפנימית מעכבת עליו הרי אמרו פנימית משתמשת עם כולן ועוד יש לדקדק למה אמר הפנימית מעכבת עליו הל\"ל הרי היא מעכבת עליה ואפשר לומר שאע\"פ שאמרו הפנימית משתמשת עם כולן כיון שהשנייה יכולה להשתמש מפתחה ולחוץ הרי היא רשאי לפתוח בינה לחיצונה שהיא והפנימית שותפות בתשמיש המקום ההוא אבל מפתחה ולפנים אין לשנייה רשות להשתמש כלל הילכך הפנימית מעכבת עליה ודקדק לומר הפנימית מעכבת עליה ללמדנו שאפילו אם השלישית מתרצה שיפתח פתח זה הרביעית שהיא פנימית ממנה מעכבת עליה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מבני מבוי שאינו מפולש וכו'. </b> כתב המגיה צ\"ע למה פרט אלו שהם רופא אומן גרדי וכו' הלא לעיל אמר שלא להושיב ביניהם וכו' ולא אחד מבעלי אומניות וכו' משמע שלכל אומנות מעכבים ואם הבבא דלעיל היתה בשיש כבר במבוי אחד מאותה אומנות הוי א\"ש אמנם לשון רבינו משמע שגם שם מיירי בשאין כבר ביניהם מאותה אומנות כמו שמפרש במ\"מ עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו'. </b> כתב הטור בסימן קצ\"ד בשם הרי\"ף והרמב\"ן ז\"ל דחלון אם יש בו היזק ראייה לעולם אין בו חזקה ואפילו נתן לו רשות לפתחו ואפילו מחל לו הנזק [יכול לומר סבור הייתי לקבל ואי אפשי לקבל] וכו' וכ\"כ הרמב\"ם שאין חזקה להיזק ראיית חלון אבל א\"א הרא\"ש ז\"ל כתב שיש לו חזקה וכ\"כ הר\"י הלוי עכ\"ל ויש לתמוה עליו שכתב כן בשם רבינו שהרי בפירוש כתב בכאן בהיפך ונראה שכתב כן מפני שראה לרבינו שכתב בפרק שני גבי חצר השותפין שהיזק ראייה היזק הוא ואין לו חזקה בחצר אלא אע\"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה ואי מהא לא איריא שהרי כתב שם ה\"ה דעת המחבר כדעת רבו דבחצר בדוקא אין לו חזקה משום דממילא הם מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה ולפיכך אין להם חזקה בעמידתן כך ואפילו עמדו כן שלש שנים או יותר אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חבירו יש לו חזקה לדעתם עכ\"ל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א בשפתחה לתשמיש וכו' אבל אם פתחה לאורה וכו'. </b> כתב הריב\"ש פרק חזקת חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה ובגמרא א\"ר זירא למטה מד\"א יש לו חזקה ולמעלה אין לו חזקה ונחלקו המפרשים בפירוש זאת המימרא ומלשון הרמב\"ם נראה שהכל תלוי בדעת הפותח אם פתח אותו לכוונת אורה ופירש הוא טעם הדבר לפי מה שנראה מלשונו שכיון שפתחה לאורה וזה שתק [מחל על האורה] ואין יכול למנעה מעתה וצריך להרחיק כדי שלא יאפיל אבל בשלא נעשית לאורה אלא שפתחה לתשמיש או לזון עיניו ולדבר עם חבירו אע\"פ שג\"כ מוסיף אורה בבית זה יכול לומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיתה קטנה וגבוהה אבל שתחזיק עלי שאצטרך להרחיק בנייני בזה לא הנחתיך. ומ\"ש ג\"כ בגמרא בזה החלון העשוי לאורה אפילו כל שהוא שיש לו חזקה הוכיח הרמב\"ן ז\"ל מהירושלמי ששיעורו בחזקה כשיעורו לטומאה שהוא כמלא מקדח: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>היה הזיז טפח החזיק באויר החצר כנגדו ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז וכו'. </b> נראה שרבינו מפרש הא דתנן זיז טפח יש לו חזקה היינו לענין שיכול למחות בעל הזיז בבעל החצר מלבנות תחת אותו הזיז שמבטל תשמישו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה וכו'.  </b> כתב הריב\"ש יש לבאר דבריו בכותל החוצץ בינו ובין חבירו שאף אם לאחד כמה תקראות סמוכות לכותל ההוא והאחר אינו סומך כי אם קורה אחת וטוען ששותף היה בכותל ההו�� מעת היותו נאמן אך צ\"ע בדבריו מה צריך לקורה כלל כיון שהכותל חוצץ בין שניהם ואינו מוחזק לאחד יותר מן האחר אע\"פ שהוא סומך לו כמה קורות ותקראות והאחר לא סמך עדיין מה ראיה היא שיהיה הכותל לאחד כיון שאף אם יהיה בשיתוף כל אחד יכול לסמוך כשירצה עכ\"ל:  וכתב בתשובה אחרת בנדון זה כיון שלא נודע מי בנאו תחלה והכותל מפסיק בין שניהם וזה קדם וסמך והאחר לא היה צריך אז או לא היה רוצה לסמוך לאותו רוח וכל מה ששנינו במתניתין שכותל חצר שנפל הכל הוא בשנודע שהאחד בנאו מתחלה אבל בשלא נודע ודאי כיון שהכותל מפסיק בין שניהם בחזקת שניהם הוא ואע\"פ שהאחד סומך והאחר אינו סומך ואפילו בכותל חצר שהרי זה אומר דעתי היה לסמוך לאחר זמן ומתחלה בניתיה עמו אצ\"ל בכותל המפסיק בין שני בתים. ומ\"ש הרמב\"ם   ",
+                "<b>אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה הואיל והשתמש בקורה אחת נאמן ומשתמש בכולן. </b> דמשמע שאם לא נשתמש בקורה כלל אין ראיה שהוא שותף בה יש ליישב דבריו דמיירי בכותל הידוע לאחד כמו שנראה מראש הבבא שמתחיל בה מי שהחזיק בכותל זה וכו' דמשמע דקאי על כותל שבין ראובן ושמעון והוא של ראובן לבדו דאם שמעון טוען מחמת מחילה על הכנסת הקורה אין לו לסמוך כי אם הקורה ההיא ולא יותר אבל אם טוען שפרע לו חלקו המגיעו במחצית כל הכותל נאמן כיון שהשתמש בקורה אחת דהשתא ליתיה לטעמא דמי יימר דמחייבי ליה רבנן דלא אמרי ההוא טעמא אלא בסמך כותל אחר ולא נתן עליו את התקרה דמי יימר דמחייבי ליה רבנן בגלויי דעתא בלבד אבל הנותן אפילו קורה אחת פשיטא דמחייבי ליה רבנן והו\"ל כפרעתיך לאחר זמני זה נ\"ל בביאור דברי הרב אבל אם לא נודע מי בנאו תחלה בחזקת שניהם הוא ואע\"פ שהוא מחזיק בסמיכת קורות ולא האחר ומיהו כל זה לפי דין הגמרא ובעיר שאין בה מנהג ידוע אבל בעיר שיש בה מנהג ידוע הולכים אחר המנהג דכלל גדול בדברים האלה הכל כמנהג המדינה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מרחיקין את הזרעים וכו'. </b> על מ\"ש מגיד משנה ופירשו בגמרא שופכין כתב המגיה לפי סוגיית הגמרא לא נאמר חילוק זה של שופכים אלא לתרץ רבה בר בר חנה אבל אחר דאיתותב אין אנו צריכים לתירוץ זה ואפשר דרבינו סובר שאחר דמתניתין סתם קתני ולא מחלק בין כותל לבנים לכותל אבנים כמו הברייתא דע\"כ בכל כותל מיירי דצריך ג\"ט דהיינו משום שופכין אכן הרי\"ף הביא המשנה והברייתא כצורתה ולא הזכיר חילוק זה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון וכו'. </b> על מ\"ש מגיד משנה ותירצו שלא היה אלא כמין גם כתב המגיה בגמרא שלנו לא נמצא תירוץ זה רק שמוסיף רבא על המשנה ונפל עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שבא לחפור בור בסוף שדהו וכו'. </b> בראש פרק זה כתב רבינו לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה וכו' אלא א\"כ הרחיק מכותל שלשה טפחים ויסיד בסיד וכו' וכאן לא הזכיר אלא הרחקה ולא הצריך לסוד בסיד והטעם משום דהתם שהוא סמוך לכותל צריך לסוד בסיד מלבד ההרחקה כדי שלא יתקלקל הכותל אבל הכא דליכא כותל בנין סיד זה אינו מעלה ולא מוריד ודי בהרחקה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מרחיקין גורן קבוע מן העיר וכו'. </b> כתב ה\"ה ופירוש גורן קבוע פירשו בגמרא וכו'. וא\"ת והא לא איתמר אלא אליבא דאביי ואנן לא קי\"ל אלא כרב אשי דבתרא הוא וי\"ל דנהי דלא קי\"ל כאביי מ\"מ מימרא דר\"י ��ר חנינא דמפרש היכי דמי גורן קבוע איתא ואע\"ג דגמרא מייתי לה על אוקימתא דאביי מימרא דרבי יוסי בר חנינא בלא מימרא דאביי [איתאמרא] אמתני' דקתני גורן קבוע דהא רבי יוסי בר חנינא קדים לאביי טובא וכוותיה נקטינן דרב אשי לא פליג עליה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו וכו' וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית האילן וכו'. </b> רבינו גורס במשנה בית השלחין וכל האילן כנגד המשקולות ורש\"י גורס גירסא אחרת: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>האחין או השותפין שבאו לחלוק את השדה וכו' אם אמר אחד מהם תנו לי חלקי וכו'. </b> בפ\"ק דב\"ב (דף י\"ב ע\"ב) ההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא כי פלגי אמר להו פלוגו לי אמצראי אמר רבה כגון זה כופין אותו על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף אמרי ליה [אחי] מעלינן ליה [עלויא כי] נכסי דבי בר מריון והלכתא כרב יוסף תרי ארעתא אתרי ניגרי אמר רבה כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף זימנין דהאי מדויל והאי לא מדויל והלכתא כרב יוסף תרתי אחד ניגרא א\"ר יוסף כגון זה כופין על מדת סדום מתקיף לה אביי מצי אמר בעינא דאפיש אריסי והלכתא כרב יוסף אפושי לאו מילתא היא ופירש רש\"י דזבן ארעא אמצרא דבי נשא קנה קרקע אצל שדה אביו. כי מטא למפלג עם אחיו בנכסי אביו. אמרי אחי מעלינן ליה וכו' לנו היא משובחת כקרקעותיו של בר מריון שהיו מעולות וכו'. תרי ארעתא אתרי ניגרי וכו' שתי שדות לכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו וזה קנה שדה אצל האחת מהם ורוצה שיתן אחיו זו הסמוכה לשלו וכו'. האי מדויל דרך היאורים לייבש כשהנהר שנמשכים ממנו מתמעט לפעמים שזה יבש וזה אינו יבש ואומר לו טול חלקך בשתיהן וכו' או תן לנו מעילוי בדמים. תרתי ארעתא יש לנו לחלוק על חד ניגרא ואחד מהם קנה קרקעות אצל האחת. כופין על מדת סדום דכיון דאחד ניגרא נינהו שתיהן שוות. ניחא לי לאפושי אריסי טוב לי שיהא לך שתי שדות אחת מכאן ואחת מכאן ואחת באמצע כדי שתרבה לך אריסים ותהא שדה שלי משתמרת יפה. והשתא מה שפסק רבינו ואם אמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהיה סמוך לשדה אחר שלי שומעין לו וכו' הוא כדעת רבה וקשה דהא איפסיקא הכא בהדיא הלכתא כרב יוסף וגם בפרק יש נוחלין פסקינן הלכה כרב יוסף בשדה קנין ומחצה ופירש רש\"י דשדה היינו הך דהכא וכן משמע בערוך וכבר הרגישו בקושיא זו בעלי ההגהות אלא שהניחו הדבר בצ\"ע והתימה מה\"ה שלא הרגיש בקושיא זו כלל וכתב שפסק כרב יוסף והדבר ברור שאינו כן. וליישב דברי רבינו נ\"ל שהוא מפרש כמו שכתבו הרמב\"ן והרא\"ש בשם הגאונים דמעלינן ליה בנכסי דבר מריון היינו כגון שאומרים או יטול זה העילוי או יתן לנו שאם אמרו אם רוצה ליטול יתן כך וכך ואם לאו נחלוק הכל שאין אנו רוצים ליטול אותו חלק וליתן כלום אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בב\"ד וא\"כ כל היכא דאמר תנו לי חלקי בצד השדה שלי ואין חבירו מעלה עליו בדמים נותנין לו וכופין אותו על כך דע\"כ לא פליג רב יוסף אלא בשהלה מעלהו בדמים אבל קשה לפירוש זה למה לא כתב רבינו שאם העלהו האחד בדמים שאין כופין זה את זה על כך לכך יש לומר שרבינו מפרש דכל היכא שהקרקעות שוים לכולי עלמא כופין על מדת סדום לתת לזה חלקו אצל מצר שלו וההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא דאמר רב יוסף מעלינן ליה וכו' מפרש גמרא דלא תימא דאפילו בקרקעות שוים כגון תרתי אחד ניגרא אמר רב יוסף מעלינן ליה וכו' ��לא בתרי ארעתא אתרי ניגרי הוה עובדא ומשום [הכי אמר רב יוסף מעלינן ליה וכו' משום] דהאי מדויל אבל בתרתי ארעתא אחד ניגרא לא הוה פליג דהא הוא דאמר כגון זו כופין על מדת סדום ואהכי אתי שפיר מ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ואם אמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי שומעין לו. </b> היינו דוקא בשוים וכמ\"ש קודם בסמוך אם היתה כולה שוה ודין זה הוא ממה שאמרו תרתי אחד ניגרא דמודה ביה רב יוסף שכופין על מדת סדום. ומ\"ש   ",
+                "<b>אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב וכו'. </b> הוא מאי דמודו ביה כולי עלמא היכא דחלק אחד טוב מחבירו דאמרי ליה מעלינן ליה וכו' ונכלל בדבר זה פלוגתא דרבה ורב יוסף בההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא דהיינו פלוגתייהו בתרי ארעי אתרי ניגרי דכיון דאפשר להעלות על הדעת קצת עילויא דהיינו דילמא האי מדויל וכו' אע\"ג דלא ידיע לן חיישינן ליה ואמרינן מעלינן ליה וכו' וכ\"ש היכא שהעילוי מבואר וידוע דאז לכולי עלמא אמרינן מעלינן ליה וכו' וקשה כיון דתרי ארעתא אתרי ניגרי הוא פירושא דההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא למה ליה למימר והלכתא כרב יוסף בתרוייהו וי\"ל שאחר שכתב ההוא דזבן ארעא וכו' והלכתא כרב יוסף בא בעל הגמרא ופירש דפלוגתייהו בתרי ארעי אתרי ניגרי ובההוא פסק כרב יוסף דאילו בתרתי אחד ניגרא אפילו רב יוסף מודה דכופין ועי\"ל דרבינו לא גרס והלכתא כרב יוסף אלא בחד מינייהו ואם אנו מוכרחים לומר כן א\"צ לשום תירוץ רק שנאמר דלא גריס והלכתא כרב יוסף בההוא דזבן ארעא ופסק בההוא פלוגתא כרבה ומשמע שדעת רבינו לפרש דכל הני מילי [דרב יוסף] קאי אההוא דזבן ארעא וכמו שפירש\"י ודרבינו עדיפא דההיא דחדא גיסא וכו' פלגי לה בקרנזול משמע ליה דסמכוה לכאן ללמד שאם בן המצר תבע חלק שאצל שדהו כיון שהחלקים שוים שומעים לו ואפילו לאביי דהכא ליכא טענה דאפושי אריסי וזהו שכתב רבינו ארץ מרובעת שהיה הנהר מקיף וכו' ואם אמר תנו לי החצי שמצד זה שהוא בצד שדי שומעין לו: ודע שרבינו מפרש דניגרא הוא דרך כמו ניגרי ברייתא [אנקטה] שר\"ל פסיעות ועל שם הפסיעות נקרא הדרך ניגרא וזהו שכתב אבל אם היה חלק כו' טוב או קרוב לנהר יותר או קרוב לדרך ופירוש לשון הגמרא לפ\"ז כך הוא תרי ארעי אתרי ניגרי כלומר שכל אחת מהשתי שדות יש לו דרך מיוחד שעובר עליו אמר רב יוסף זימנין דהאי מדויל כלומר זימנין דבדרך זה יבואו מים ובדרך זה לא יבואו וא\"כ כשכתב רבינו או קרוב לדרך היינו לומר שקרוב לדרך זה ושדה האחרת אינה קרובה לדרך זה ואע\"פ שקרובה לדרך אחרת אבל לא שייך לפ\"ז לומר ושמו היפה כנגד הרע דכל כך יפה זה כזה אלא שאנו אומרים דילמא האי מדויל וכו' גם אם נאמר שהוא מפרש ניגרא יאור וזהו שכתב או קרוב לנהר יותר מ\"מ יקשה למה לא הזכיר היכא שכל קרקע סמוך אצל יאור אחד או אצל דרך אחד שזה הוא פלוגתא דרבה ורב יוסף בתרי ארעתא אתרי ניגרי ואם נאמר שמ\"ש או קרוב לנהר היינו שכל אחת יש לה נהר אחד יקשה מה שהקשיתי דלא שייך לפ\"ז לומר ושמו היפה כנגד הרע דכ\"כ יפה זה כמו זה וצ\"ע. והיותר נ\"ל שרבינו לא גריס הלכה כרב יוסף אלא בתרי ארעי אחד ניגרא וז\"ש אם היתה כולה שוה וכו' ואם אמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה וכו' שומעין לו וכופה אותו על זה ולא חילק בתרי ארעתא אתרי ניגרי משום דהאי מדויל וכו' אלא כל שנראה לנו שהן שוות אף ע\"ג דאפשר דזימנין מדויל האי ולא האי השתא מיהא שתיהן שוות וכופין אותו כרבה. ומ\"ש   ",
+                "<b>אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב וכו'. </b> מדברי רבה נשמע דכל כה\"ג כיון דאיכא דניחא ליה בעידית אע\"ג דהיא פורתא ואיכא דניחא ליה בזיבורית מפני ששיעורה מרובה מעידית ליכא למימר ביה כופין על מדת סדום:  "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו וכו'. </b> מהרי\"ק בשורש כ' כתב דשותף שמכר חלקו שותף חבירו יכול לסלקו אפילו במטלטלין ודייק כן מדברי רבינו שכתב כאן אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו לאחר מסלקים את הלוקח וכו' עד ולא עוד אלא המוכר קרקע שלו לאחר יש לחבירו שבצד המצר שלו ליתן דמים ללוקח ולסלקו ומדהזכיר קרקע גבי בן המצר ולא הזכיר גבי אחים או שותפים אלא כתב סתם שמכר חלקו לאחר וכו' דמשמע אי זה חלק שיהיה בין היה קרקע בין היה מטלטלין משמע דלגבי שותפין אין לחלק בין קרקע למטלטלין עכ\"ל. ודברי תימה הם שדקדוק זה שדקדק אינו כלום שהרי הלכות אלו הלכות שכנים קרי להו ושותפין דמטלטלים לענין מטלטלין שמכרו לאחר לאו שכנים מיקרו ועוד דבפרק זה בין לפניו בין לאחריו בדיני קרקע איירי וא\"כ מהיכא תיתי לן לומר דהכא במטלטלין עסיק ועוד שלשון של בבא זו יוכיח שכתב מסלקין את הלוקח כדי שלא יכנס זר ביניהם והאי לישנא בקרקע שייך כדכתיב להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם ואפילו אם ת\"ל דנקט לשון זה מושאל במטלטלין א\"א לומר כן דהא לא אידכר האי דינא בגמרא ומהיכא תיתי ליה לרבינו ועוד דבהדיא כתב ה\"ה דהיינו מאי דאמרינן האי דאחזיק ביני אחי ביני שותפי וכו' וההיא פשיטא דבקרקע היא ועוד דאי במטלטלין מיירי רבינו מאי ולא עוד וכו' אדרבה בבא דרישא עדיפא דאפי' במטלטלין מסלקין ללוקח אלא ודאי לא עלה על דעת רבינו לומר דין זה אלא בקרקע לבדו ומ\"ש שמכר חלקו ולא כתב שמכר חלקו בקרקע משום דבשותפין שיש להם חלק בקרקע עסיק מש\"ה לא איצטריך לפרושה הילכך לית דחש לדקדוק זה דמהרי\"ק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השכירות אין בה משום דין בן המצר. </b> מדברי הטור נראה שהוא מפרש דברי רבינו שאם ראובן השכיר חצר לאחר לא יאמר המצרן אני רוצה לשכרו ממך ואני קודם בו וכ\"ש שמי שיש לו חצר בשכירות וחצר שאצלו נמכר אינו יכול להוציאו מדין בן המצר וכך נראה בפירוש ממ\"ש רבינו בפרק זה לקמן וזה לשונו לפיכך אם טען הלוקח גזלן אתה לשדה זו אריס אתה או שוכר. שוכר אבל ה\"ה כתב השכירות אין בו דין המצר זה לא מצאתי מבואר אבל נ\"ל ק\"ו ממשכונא וכמו שיתבאר עכ\"ל ובדין משכונא כתב רבינו בסמוך הממשכן מקום ואח\"כ מכרו לזה שהוא ממושכן בידו אין בו משום דינא דבר מצרא וא\"כ נראה שהוא מפרש דברי רבינו דה\"ק אם השכיר ביתו לאחד ואח\"כ מכרה לו אין בן המצר יכול להוציאה מידו והק\"ו הוא ומה משכונא שאינו דר בה וגם אינה קנויה לו אם קדם וקנה זכה שכירות שהוא דר בה וגם היא קנויה לו דשכירות ליומיה ממכר הוא לא כל שכן שאם קדם וקנה זכה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה וכו' לפיכך אם טען הלוקח ואמר גזלן אתה לשדה זו וכו' או שוכר או ממשכן צריך בעל המצר להביא ראיה. </b> מדבריו אלה משמע בהדיא שהשוכר קרקע או שהוא ממושכן בידו ונמכר קרקע הסמוך לו אין לו דין בן המצר להוציאו מיד הלוקח ומשמע ליה דהוא הדין נמי אפילו קדם וקנה מוציא מידו בן המצר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה כתוב בשטר מתנה וכו'. </b> כתב ה\"ה מפורש בהלכות הדין והטעם וכתב הרשב\"א ואם זה עומד בטענתו וכו' תמיהני על ה\"ה שהרי חולק על רבינו שהרשב\"א ז\"ל סובר שאינו נותן לו אלא מה ששוה ורבינו סובר שנותן לו מאתים זוז והו\"ל לרב המגיד לכתוב אבל הרשב\"א כתב דלשתמע שבא לחלוק: "
+            ],
+            [
+                "<b>החליף חצר בחצר וכו'. </b> הטור כתב אחר דברי רבינו ובתשובה לגאון ראובן שמכר שדה הסמוכה למצר שמעון ללוי והחליפה עמו בכרם ורצה שמעון המצרן לסלק ללוי ורצה ליתן לראובן גם הוא כרם שהיה לו ואמר ראובן איני חפץ בכרם שלך שאינו טוב כמו של לוי והשיב שהדין עמו ויראה מדבריו שאם היה כרמו של לוי טוב כמו של הלוקח שהוא מסלקו ואפשר שגם הרמב\"ם ז\"ל היה מודה בזה שהוא לא כתב אלא החליף חצר בחצר אבל בשדה וכרם היה מודה עכ\"ל ואני אומר שחילוק זה שחילק בין חצר לשדה וכרם אינו נראה בעיני דודאי כי היכי דאיכא קפידא בחצר איכא קפידא בשדה ובכרם שאעפ\"י שזה יפה כזה ואפילו אם של בן המצר יפה יותר לפעמים שאדם אינו חפץ ביפה מפני שהוא רחוק או מפני שאין לו שכונה טובה או מפני כמה טענות שאפשר להמצא הילכך בחליפי קרקע בקרקע לית ביה משום דינא דבר מצרא כלל ורבינו נקט חצר והוא הדין לשאר קרקעות ותדע דקתני בסיפא שאם החליף בבהמה או במטלטלין יש בו דין בן המצר ואם כדברי הטור ליפלוג בקרקע גופיה וליתני [אבל] אם החליף בשדה או בכרם יש בו דין בן המצר [ואעפ\"י שיש לדחות דעדיפא מיניה אשמעינן דא\"צ ליתן לו בהמה ומטלטלין וגם לא דמים לקצב לו עליהם אלא דמי שויים אבל בשדה ובכר' צריך המצרן ליתן לו שדה וכרם טובים כמו של לוקח מ\"מ מה שכתבתי דל\"ש לרבינו בין חצר לשדה וכרם נראה נכון בעיני וכ\"כ המפרשים דלרבינו אין חילוק אלא בהחליף קרקע בבהמה ומטלטלין] וגם מ\"ש לדקדק מדברי הגאון שאם כרמו של לוי טוב כמו של לוקח מסלקו יש לדחות שמאחר שהמוכר אומר אינו טוב בעיני כמו של לוי אעפ\"י שבעינינו הוא טוב כשל לוי או יותר טוב לא כייפינן ליה ליקח כרם שאינו טוב בעיניו מפני אי זו טענה כמו שכתבתי וטעמא דמסתבר הוא ועם זה אין חילוק בין הגאון לרבינו ז\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח שבנה והשביח וכו' בן המצר מסלקו. </b> כתב רבינו ירוחם דמיירי שמיחה בעל המצר וגילה בדעתו שאינו מוחל שאם שתק כשראה אותו בונה או סותר איבד זכותו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בעל חוב של מוכר שטרף השדה וכו'. </b> כתב ה\"ה דעת הרב שאחריות בן המצר על הלוקח וכו'. ואני אומר דדברים תמוהים הם דאתו רבנן לתקן משום הישר והטוב שיתן שדהו למצרן ושיתחייב באחריות בלא שום הנאה ומ\"ש הראב\"ד דאולי מפני שפשע וכו' לא ידענא היאך אפשר לחייבו מפני טענה זו שאם הלוקח ידע שיש שט\"ח על המוכר משום דשטרא קלא אית ליה א\"כ גם המצרן ידע ולא היה לו לסלק ללוקח דאילו היה ביד הלוקח לכוף למצרן שיקחנה היה אפשר לחייבו מפני שפשע וכו' אבל מאחר שאין בידו לכוף למצרן והמצרן הוא שסילקו מדעתו אי זה פשיעה היא זו. לכן נ\"ל לפרש דברי רבינו דביש למוכר ממה לפרוע קאמר דאין המצרן יכול לתבוע למוכר משום דא\"ל לאו בעל דברים דידי את אלא יתבע ללוקח והלוקח למוכר ואע\"פ שלפי זה הו\"ל לומר הרי בעל המצר תובע את הלוקח ולא הל\"ל חוזר וטורף מן הלוקח אפשר דה\"ק יטרוף מן הלוקח עד שיתבע את המוכר ויטול ממנו דאם לא כן לא ירצה הלוקח לתבוע מהמוכר שמאחר שזה סילקו משדה זו רוצה הוא שיפסיד מעותיו ולהכי קאמר רבינו שטורף ממנו כדי לכופו ע\"י כך לתבוע למוכר וכל זה כשיש למוכר ממה יפרע אבל אם אין לו פשיטא שלא יפסיד הלוקח ולא הוצרך רבינו לפרש כן וקרוב לזה מצאתי להרשב\"א שכתב על דברי רבינו שאף הרב לא אמר אלא בדקביל מוכר ללוקח אחריות דכי משלם איהו לבן המצר לית ליה פסידא דהא עליה דמוכר הדר אבל היכא דאית ליה פסידא כי הכא לא קאמר דועשית הישר והטוב אמר רחמנא עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הוציא בן המצר מעות וכו'. </b> כתב הטור וז\"ל כתב הרמ\"ה ה\"ה נמי אם הקדים הלוקח וזבין בזוזי טבי לא מצי לסלוקי ליה אלא בטבי ואינו נראה כן מדברי הרמב\"ם ז\"ל שכתב החליף השדה בבהמה או במטלטלין רואין דמי אותה הבהמה או דמי המטלטלין ונותן לו בן המצר ומסלקו ואינו יכול לומר לו תן לי כמו שלקחתי שהערמה היא זו ואינה מועלת לו כלום עכ\"ל. ול\"נ שאין הכרח לומר דרבינו לא ס\"ל כהרמ\"ה דהתם איכא למימר שלא החליף עמו אלא כדי לשומם עליו ביותר מדמיהם כדי לבטל דין המצר הערמה היא ואינה מועלת לו כלום הילכך נותן לו דמיהם ואין בזה הפסד למוכר דבהמה ומטלטלין שכיחי ובמעות שבידו ימצא לקנות כמו שירצה ולפיכך כשהחליף בקרקע כיון שהקרקע כזה לא שכיח כלומר שיש אדם שחפץ בקרקע זה יותר מקרקע שבמקום פלוני נתבטל דין בן המצר ומפני כך כתב החליף חצר בחצר אין בה דין בן המצר וקפידא דזוזי טבי וזוזי תקולי ודאי הוי כמו החליף חצר בחצר דקפידא היא כמ\"ש ולעולם בטבי ותקולי דאיכא אינשי דקפדי בהו ואם יבא להחליפם יצטרך להפסיד בהם מודה רבינו להרמ\"ה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א שצריך קניין וכו'. </b> כתב הרא\"ש על דברי רבינו ומתוך לשונו משמע שאם לא סייע אותו ולא ראה ומשתמש יכול לסלקו אפילו לזמן מרובה ולא מסתבר כלל עכ\"ל ולי נראה שאי אפשר לפרש כן דברי רבינו שהרי מטעם שאם אתה אומר כן שיכול לסלקו לזמן מרובה לא יוכל זה למכור קרקעו כתב שאם אין בן המצר במדינה אינו יכול לסלקו אלא ודאי דרבינו הכא מיירי כשתוך זמן שיכול לסלקו דהיינו שיעור דרבינו האי והרי\"ף שכתב ה\"ה ראהו בונה או סותר וכו' ואח\"כ תבעו בדין אעפ\"י שהוא תוך זמן שיכול לסלקו איבד זכותו אבל אחר זמן שיעור רבינו האי והרי\"ף אינו יכול לסלקו אפילו לא ראהו בונה וסותר וכו' וכ\"נ מדברי ה\"ה והריב\"ש שכך פירוש דברי רבינו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טען בן המצר שעשו קנוניא ביניהם וכו'.  </b> כתב ה\"ה זה שכתב בנקיטת חפץ נראה שהוא מדמה אותה לטוען על המשכון וכו' טעמו שהוא מחשב אותו כטוען על המשכון שנשבע בנקיטת חפץ מפני שאינו טוען בגוף המשכון כמ\"ש בהלכות מלוה ולוה: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות שכנים</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שכנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kinyan/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,286 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפורס מצודה בשדה חבירו וכו'. </b> כתב ה\"ה אבל כאן דין אחר הוא זה וכו' עד והענין נכון בעצמו. ואני אומר שעדיין צ\"ע מהיכן למד רבינו חילוק זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בקעה גדולה וכו'. </b> כתב ה\"ה ודעת המחבר נ\"ל שע\"כ לא אמרו למעלה כדאזיל תיירא דתורי והדר וכו' עד והביאו שתי המימרות. ולי נראה דאפשר עוד לחלק דהכא בשנתכוין לקנות את כולה וכמבואר בדברי רבינו וההיא דלעיל בשנתכוין לקנות סתם ולא פירש שכוונתו לקנות את כולה: "
+            ],
+            [
+                "\n                     עכו\"ם  ",
+                "<b>שמכר מטלטלין לישראל וכו' ומקנה במשיכה או בדמים. </b> פירוש האי או בדמים קאי בין לקונה בין למקנה והכי קאמר קונה ומקנה בין במשיכה בין בדמים:   ",
+                "<b>אבל הקרקע אינו קונה אותה מישראל וכו'. </b> כתב ה\"ה זה נתבאר שם פ' חזקת וכו'. ונ\"ל דהיינו הא דאמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עכו\"ם ומפרשה רבינו לענין קנין וכמ\"ש ה\"ה בפ\"א מהל' מכירה: ",
+                "<b>לפיכך ישראל שלקח שדה מן העכו\"ם ונתן דמים וכו'. </b> וכתב ה\"ה וז\"ל וכתב המחבר דדוקא כשהשני החזיק קודם חזקת הראשון הא אם החזיק הראשון וכו'. וא\"ת הרי כתב רבינו בפ\"א מהל' מכירה שהעכו\"ם אינו קונה בחזקה וישראל הבא מחמת עכו\"ם הרי הוא כעכו\"ם ומשמע דהיינו לומר שישראל הקונה מן העכו\"ם אינו קונה בחזקה ובפ' זה כתב שהעכו\"ם אינו קונה קרקע מישראל אלא בשטר וא\"כ היאך דקדק ה\"ה מדבריו שאם נתן דמים והחזיק זכה וי\"ל דכיון שהעכו\"ם קבל הכסף נסתלק ולא הוי קרקע דהעכו\"ם אלא של הפקר ואע\"פ שזה אינו מתכוין לזכות מן ההפקר מ\"מ כיון שהחזיק לשם קנין עלתה לו חזקה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>יש דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה עדיין אם החזיק באחד מהם בנכסי הגר או בנכסי הפקר קנה כיצד המוצא פלטרין גדולים וכו'. הנר את השדה בנכסי הגר קנה. </b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפ\"א מהלכות מכירה המוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו נשאל על זה והשיב וזה לשונו אמרו ז\"ל יש דברים דברים שאם החזיק בהם הלוקח אינו חוזר לדין הלוקח שדה מחבירו והחזיק בה בפניו כי זה יספיקהו חזקה מועטת ואמנם הוא חוזר על הלוקח שהחזיק שלא בפני המוכר ולא א\"ל לך חזק וקני כמו דין מי שאכל שדה שני חזקה כי בזה אמרה ואפילו שנה אחר שנה אינה חזקה כמו שביאר זה בהל' טוען ועל זה אמר יש דברים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה ואמנם המחזיק בנכסי הגר ואפילו נר בה דבר מועט קנה כמו שנתבאר בפ' חזקת ואם תעיין תמצא שהמחזיק בפני המוכר מועיל לו חזקה מועטת ולא תועיל בנכסי הגר כמו שיהלך בשביל הכרמים או יעמיד הבהמה בצחיח סלע ומה שדומה לזה וכיון שכן אין הכוונה אלא בחזקה שהיא חמורה מהמחזיק בנכסי הגר ולא ימצא זה אלא במי שאכל השדה שני חזקה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>יש דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה עדיין אם החזיק באחד מהם בנכסי הגר או בנכסי הפקר קנה כיצד המוצא פלטרין גדולים וכו'. הנר את השדה בנכסי הגר קנה. </b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפ\"א מהלכות מכירה המוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו נשאל על זה והשיב וזה לשונו אמרו ז\"ל יש דברים דברים שאם החזיק בהם הלוקח אינו חוזר לדין הלוקח שדה מחבירו והחזיק בה בפניו כי זה יספיקהו חזקה מועטת ואמנם הוא חוזר על הלוקח שהחזיק שלא בפני המוכר ולא א\"ל לך חזק וקני כמו דין מי שאכל שדה שני חזקה כי בזה אמרה ואפילו שנה אחר שנה אינה חזקה כמו שביאר זה בהל' טוען ועל זה אמר יש דברים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה ואמנם המחזיק בנכסי הגר ואפילו נר בה דבר מועט קנה כמו שנתבאר בפ' חזקת ואם תעיין תמצא שהמחזיק בפני המוכר מועיל לו חזקה מועטת ולא תועיל בנכסי הגר כמו שיהלך בשביל הכרמים או יעמיד הבהמה בצחיח סלע ומה שדומה לזה וכיון שכן אין הכוונה אלא בחזקה שהיא חמורה מהמחזיק בנכסי הגר ולא ימצא זה אלא במי שאכל השדה שני חזקה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבונה פלטרין גדולים וכו'. </b> כתב ה\"ה מימרא שם וכו' וכבר מבואר זה בדברי המחבר באומרו ואין צורת אותו בנין מועלת וכו'. לא קאי אלא למ\"ש בסוף דבריו אם הראשון עשה מהם מקום גמור ראוי להעמיד שם בהמות או תרנגולים קנה דאילו למ\"ש בתחלת דבריו דלא חפר הראשון את היסודות אין לשון זה מוכיח כלום ולא ה\"ל להביא אלא ממ\"ש הראשון לא עשה בגוף הארץ כלום. וכ\"כ הר\"ן וז\"ל דדוקא כגון שלא חפר הראשון את היסודות [הא אילו חפר הראשון את היסודות] קנה וכך נוטים דברי הרמב\"ם ז\"ל תלמידו שכתב קנה האחרון שלא עשה הראשון בגוף הארץ עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר שמת וכו'. </b> בפ\"ק דקידושין (דף כ\"ג) ובפרק השולח (דף ל\"ט) וכאבא שאול וכן פסקו הרי\"ף והרא\"ש ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשם שהמוכר צריך לסיים הממכר וכו'. </b> כתב הרב המגיד על זה והאריך ובסוף הניח הדבר בצריך עיון. ואני אומר דההיא דשני דייני גזירות לא קשיא דאיכא לאוקומי כדאמר דיקלא משדה פלונית והביא דגט פשוט כשהיה לו שדה חלוק לשנים אחד גדול ואחד קטן וא\"ל שדה שבמקום פלוני מכור לך וכן ההיא דבית בביתי כשהיה לו בית חלוק לשנים אחד גדול ואחד קטן וא\"ל בית בביתי שבמקום פלוני מכור לך דהוה ליה כי סיים לו שדה ולפי שאין אלו מקומות דין זה לא חש הגמרא להאריך בכך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל הנותן מתנה לאשה וכו'. </b> כתב ה\"ה שפסק המחבר כשמואל דדיני נינהו. ויש לתמוה עליו דאדרבה כרב פסק וצריך טעם למה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקבל את המתנה וזכה בה וכו'.</b> בפרק בתרא דכריתות (דף כ\"ד) ופ' השולח (דף ל\"ב). ומ\"ש ",
+                "<b>לא אמר כלום. </b> פירוש לענין שלא תחזור לבעלים הראשונים אבל לענין הפקר דבריו קיימים כדלקמן: כתב הר\"ן בר\"פ השולח על מ\"ש רבינו שאם אמר הרי היא בטלה לא אמר כלום יש לתמוה למה והראב\"ד כתב דוקא הרי היא בטילה אבל אמר בטילה היא אינה מתנה ואף זה תימה ש��א הוזכר חילוק זה בגמרא בין הרי היא בטילה לבטילה היא עכ\"ל. וה\"ה כתב נראה שהמחבר לא רצה לכתוב אלא מימרא דר\"ל שאמר אי אפשי וזהו איני רוצה שכתב ולא הכניס עצמו במחלוקת הסוגיות וכו'. ויש לתמוה על ה\"ה שאין דרכו של רבינו להשמיט הדינים מפני חילוף הגרסאות והוה ליה לכתוב הדין היוצא כפי הגירסא היותר נכונה. ועוד ק\"ל שהיאך כתב שלא הכניס עצמו במחלוקת הסוגיות שהרי כתב שאם אמר איני רוצה בה לא אמר כלום וזו כגירסא שבר\"פ השולח שאילו לגירסת הספרים בכריתות דבריו קיימים מיבעי ליה. ע\"כ נראה לי לפרש בדברי רבינו שבמקום אומר תבטל או אומר מבוטלת כתב הרי היא בטילה דלרבותא נקט האי לישנא דלר\"י תבטל או מבוטלת להבא משמע אלא אפילו אומר הרי היא בטילה להבא משמע. ופירש בהשגות דמדבריו נלמוד דוקא באומר הרי היא בטילה אבל אם אמר בטילה היא אינה מתנה וכדאיתא בגיטין ובכריתות. ונראה שגירסת רבינו בשני המקומות הנזכרים במימרא דרבה בר אבוה תבטל מבוטלת אי אפשי בה לא אמר כלום בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימים ובכריתות פריך לר\"ל מדאמר רבה בר אבוה דאי אפשי בה לא אמר כלום דמשמע שהיא בחזקת המקבל וקשיא לר\"ל דאמר כל המחזיק בה זכה ומשני לא אמר כלום דלא הדרא למרה קמא אבל הוא נמי לא קני לה אלא כל המחזיק בה זכה. כך נראה לגרוס לדעתו ובהכי סלקא שמעתא שפיר אליביה בלי חסרון שמה שהשמיט סוף מימרא דרבה בר אבוה דאמר בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימים לאו השמטה היא לפי שסמך על מ\"ש בסוף הפרק שהאומר כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא כתב ולא נתן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ממילא משמע דהוא הדין לאומר בטילה או אינה מתנה דבריו קיימים כיון דודאי לשעבר משמע וכמו שדייקו ההשגות מדבריו הוה ליה הודאת בעל דין וכמאה עדים דמי. ומ\"מ מ\"ש רבינו   ",
+                "<b>שאם אמר מום זה נראה לי בה לא אמר כלום. </b> איני יודע מניין לו ואין טעם בדבר דהא אפשר שמתחלה שתק מפני שחשב שלא היה בה מום ועכשיו שהכיר במום שבה צווח שמעולם לא היה בדעתו לקבלה במום ואפשר דמיירי במום הנגלה לעין דודאי הכיר בו משעה ראשונה ואע\"פ שהוא אומר מום זה נראה לי בה דהיינו לומר עכשיו נראה ולא קודם מאחר שהוא נגלה לעין כל אנן סהדי דמשקר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שרצה ליתן מאה דינרים לשמעון וכו' או תן מאה זוז לשמעון. </b> דעת רבינו דתן הוי כזכי במתנה. וטעמו דכיון דלא אשכחן שמיעטו אלא הולך דלא הוי כזכי לית לן למעוטי תן ועוד שהרי גבי האומר תן גט שחרור זה לעבדי דהוי כמתנה דתן הוי כזכי. וזה לשון הרשב\"א בתשובה על דברי רבינו סבור הרב ז\"ל דתן בכ\"מ כזכי כדאמרינן בפ\"ק דגיטין ואם תאמר משנתנו כל האומר תנו כאומר זכו דמי ודאמרינן בפ\"ק דמציעא גבי מגביה מציאה לחבירו דא\"ל תנה לי ולא אמר ליה זכה לי התם הוא דמצי המגביה לומר כשאמרת תנה לי לא היה בדעתי שאמרת שאזכה בה בשבילך אלא לאחר שאגביהנה אתננה לך ומיהו בירושלמי דגיטין פ\"ק אמרו גבי מתני' דתנו גט לעבדי דתן לאו כזכי דמי והרב פסק כדעת ר\"י דגמרין ולא חשש מההיא דירושלמי אבל מה שאמרת דבשילהי פ\"ק דגיטין משמע דבמתנה תן לאו כזכי כן האמת לפי פשטן של דברים מההיא דא\"ל לרב אדא ברדלא קבא מוריקא דאית לי גבך תנהו לפלוני וכו' ומשמע התם דמתנה הוה ואפ\"ה משום מעמד שלשתן קנה הא לאו הכי לא קנה וכבר ראית שר\"ת כן דעתו וגם ראית שדעתי נוטה כך אבל הראב\"ד נראה שהודה להרמב\"ם בהשגות ואפשר להם לפרש השמועות לדעתם עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בחצר המשתמרת וכו'. </b> כתב הר\"ן בפ\"ק דמציעא לדעת הרמב\"ן והרי\"ף רב אשי לאו לפרוקי אליביה בלחוד אתא אלא כי היכי דלא תיקשי לדידן גט דאפילו במשתמרת בעינן עומדת בצד ביתה ותריץ רב אשי דחצר איתרבאי משום יד הילכך בגט בעינן סמוכה לה דומיא דיד ולא גרעא משליחות כלומר נקיט ליה סתמא לרב פפא כדאית ליה אפילו באינה משתמרת ולדידן דוקא במשתמרת משום דס\"ל דאינה משתמרת לא דמיא לשליחות שהשליח משמר וזו אינה כן אבל משתמרת בשליחות היא וזכיא במתנה משום שליח ובמציאה לרב פפא מאותם הטעמים שכתבנו למעלה ולדידן מתקנת חכמים דמשום יד א\"א כיון שבמתנה אינה קונה אלא מתורת שליחות עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכותב בשטר נתתי שדה פלונית לפלוני וכו' אבל אם כתב אתננה לו וכו'. </b> ה\"ה כתב לשון רש\"י ואין דברי רבינו עולים כהוגן בפירוש זה דפשיטא שאם אמר לעדים כתבו ותנו וכתבו ונתנו לו דמהני. לכך נ\"ל שרבינו מפרש דה\"ק אם כתב בשטר אתן שדה זו לפלוני והעידו עליו עדים ונתן לו השטר לא מהני דמשמע להבא אתן ועדיין לא נתן אבל כשצוה לעדים לכתוב ולתת לו אף אם נכתב בשטר אתננו זכה דלהכי מהני מה שאמר לעדים כתבו שטר מתנה ותנו לו דהוי כאילו תלה בדעתם, וא\"ת סוף סוף להבא משמע ועדיין לא נתן לכך כתב רבינו שאין המקבל זוכה וכו' כלומר וא\"כ כשכתבו אתננו דמשמע להבא יפה כתבו שעדיין לא זכה עד שיגיע השטר לידו וכשיגיע לידו אז הוא שזכה כך נפרש דבריו כשאמר לעדים כתבו ותנו שתלה בדעתם אבל כשלא אמר לעדים אלא הוא כתב אתננו לך לא נפרשם כן ואם נפשך לומר דעד שיאמר לעדים כתבו שטר מתנה ותנו לו וכותבין ונותנים היינו לומר שכתבו שאמר נתתי שדה פלונית לפלוני האי שאין המקבל זוכה עד שיגיע השטר לידו קאי למ\"ש הרי זוכה בה כשיגיע השטר לידו וכן קאי למ\"ש ונותנים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בשכתב לבן בין הבנים וכו'. </b> כתב ה\"ה ושם בהלכות ופרשו רבנן דוקא כותב וכו' והמחבר הביא מימרא כפשטה עכ\"ל. ואני אומר דאשתמיטתיה לרב המגיד מ\"ש רבינו בפ\"ו מהל' נחלות דאם לא כן היה לו לכתוב ודעת רבינו כדעת הרי\"ף: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הכותב כל נכסיו לאשתו וכו'. </b> כתב הר\"ן מדברי הרמב\"ם שהוא מפרש לומר דלא בעי אלא מילתא דרב ולא מילתא דשמואל ולא דר' יוסי בר' חנינא אלא כיון שעשאה שותף בין הבנים ולא מיחת איבדה כתובתה והלשון הזה נוח לי דכיון דאמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל ואמר רבי יוסי בר' חנינא מר כמאן סבירא ליה אם איתא דס\"ל כחד מינייהו הוה ליה לומר אנא כפלוני ס\"ל מדקאמר שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים וכו' ש\"מ דלאקולי טפי מכולהו אתא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי ששלח כלים וכו'. </b> נראה שמפרש רבינו דהא דאמור בירושלמי בנותיו בכלל היינו לומר שאם יש בהם דברים שאינם ראויים אלא לבנות ינתנו להן אבל בדברים שאינם ראויים אלא לזכרים אין לבנות חלק בהם וכדא\"ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות דאל\"כ היה הירושלמי חולק עם גמרא דידן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השולח סבלונות לבית חמיו וכו'. </b> נראה שרבינו מפרש דהא דתניא סבלונות העשויים ליבלות אין נגבין וכו' היינו בעשויים ליבלות ובלו. ודין כלים מועטים ששלח לה להשתמש בבית אביה וכו' שכתב היינו ייבא וסבכתא דתרגמו בגמרא אמתני' דשלח סבלונות מועטים כדי שתשתמש בבית אביה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מת ראובן ואח\"כ נשא שמעון וכו'. </b> כתב הר\"ן דטעמא דמילתא דכיון שמת מי שנשתלחו לו מספקא מילתא אם נכסיו משועבדים לו אם לאו מכיון שאינו יכול לשמוח עם המשלח כדרך ששמח המשלח עמו ומשום דמספקא מילתא אזלינן בתר מנהגא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד שכ\"מ שצוה ואמר ליתן לפלוני וכו' ואינו צריך קניין. </b> ודוקא בשנתן כל נכסיו אבל אם שייר מקצת צריך קניין אא\"כ נתן אותו מקצת בפירוש בתורת מתנת שכ\"מ וכמו שביאר רבינו בפרק זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכיב מרע שאמר כתבו ותנו לפלוני מנה וכו'. </b> כתב ה\"ה סברת המחבר שאם כתבו ונתנו וכו' עד אין נותנין לאחר מיתה ועיקר. ואני אומר שגם הראב\"ד לא אמר אלא כשכתבו השטר מחיים ולא מסרוהו עד לאחר מיתה אבל אם מסרוהו מחיים כבר עשו שליחותן. והראב\"ד לא להשיג בא אלא לבאר וכ\"נ שהוא דעת הטור שלא הביא אלא דברי הראב\"ד לבד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכ\"מ שנתן הנכסים שהדבר גלוי וכו'. </b> כתב ה\"ה בשם הרשב\"א ולפי גירסא זו אדרבה יש לחוש יותר וכו'. ואני אומר שלפי מ\"ש רבינו שהם אלו אין מקום לחששא זו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכיב מרע שניתק מחולי לחולי וכו'. </b> אע\"ג דבפ\"ט מהל' גירושין לא חילק בין הלך על משענתו להלך בלא משענת משום דאליבא דרב הונא הוא דמפלגינן הכי בפ' מי שאחזו ולא קי\"ל כוותיה אלא כרבה ורבא דלא ס\"ל כרב הונא מ\"מ לענין מתנה כתב רבינו דשאני לן בין הלך במשענת להלך בלא משענת משום דלא פליגי רבה ורבא עליה דרב הונא אלא גבי גט דוקא משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל לענין מתנה דליתא אלא לאחר מיתה מודו לרב הונא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה מחמת מיתה וכו'. </b> נראה שהטעם משום דטעמא דמתנה טמירתא מפני שאינו נותן מדעתו אלא להחניף לאיש ההוא אבל במצוה מחמת מיתה ליכא למיחש להכי דהא מייתי ואזיל ליה וגם אהבתו גם שנאתו כבר אבדה. אי נמי שכשם שהיקל ר\"ש במסוכן האומר כתבו גט לאשתי שיכתבו ויתנו לפי שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבו ותנו ה\"נ לענין מתנתו אמרינן שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבוה בשוקא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכ\"מ שהודה שיש לפלוני וכו'. </b> ומ\"ש   ",
+                "<b>תנוהו לו. </b> שאל\"כ אין נותנין כלומר משום דאיכא למימר שמא שלא להשביע את בניו אמר כן ולפי אם הודאה זו היתה לפני בעל דבר שהרי אין כאן טענת שלא להשביע אפילו לא אמר תנו נותנים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר פלוני עבדי וכו' שעבד ישנו במקצת מצות. </b> כלומר ולא דמי לעובד כוכבים שאסור לתת לו מתנת חנם ואע\"פ שכתב ה\"ה דאית לן למימר שעשה לו טובה וכו' ונהי דלא עבר משום משחרר עבדו סוף סוף כיון דע��דו הוא אינו חייב לו שום גמול עליה וה\"ל מתנת חנם שאסור משום לא תחנם ומש\"ה כתב רבינו דשרי בעבד משום דישנו במקצת מצות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכ\"מ שכתב לזה וחזר וכתב לאחר וכו' ששכ\"מ שזיכה עדיין מתנת שכ\"מ היא. </b> כתב הטור בסי' ר\"ן על זה ולא נהירא דמתנת שכ\"מ במקצת דינה כמתנת בריא לכל דבר ואינו יכול לחזור בו. וי\"ל דמשכחת לה מתנת שכ\"מ במקצת שיכול לחזור בו כגון שבשעה שנתן לו אותו מקצת אמר שהוא נותנו לו בתורת מתנת שכ\"מ דכל כה\"ג יכול לחזור בו כמ\"ש רבינו בפ' שמיני: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן מקצת נכסיו וקנו מידו. </b> פי' כשנתן סתם שהיא במתנת בריא כיון שהיא במקצת בקניין כמו שנתבאר בפרק ומש\"ה קנה בין מת בין עמד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה כב, כג]",
+                "<b>מתנה שהיא סתם וכו'. אבל אם היו מטלטלין וכו'. </b> כתב ה\"ה ונראה דאפילו ליכא למימר מגו וכו'. ול\"נ שהדבר פשוט שאם יש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו דלא שייך מגו שנחייב למקבל להחזיר שמאחר שלא החזיק אלא מחמת מתנה זו ה\"ל כאילו לא החזיק: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה כב, כג]",
+                "<b>מתנה שהיא סתם וכו'. אבל אם היו מטלטלין וכו'. </b> כתב ה\"ה ונראה דאפילו ליכא למימר מגו וכו'. ול\"נ שהדבר פשוט שאם יש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו דלא שייך מגו שנחייב למקבל להחזיר שמאחר שלא החזיק אלא מחמת מתנה זו ה\"ל כאילו לא החזיק: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שמת ונמצאת מתנה קשורה על ירכו וכו'. </b> נימוקי יוסף בספ\"ק דמציעא חולק עם ה\"ה בהבנת דברי רבינו והריב\"ש בסימן קס\"א הסכים לדברי המגיד והכריח כן ממ\"ש רבינו בפרק שקודם זה אל תטעה בשכ\"מ שכתב כל נכסיו וכו' שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן מי שכתב שט\"ח על עצמו וכו'. </b> כתב ה\"ה שם מפורש זה ג\"כ עכ\"ל. ואני אומר שלא מצאתי דבר זה בגמרא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם אמר הלואה או פקדון וכו'. </b> כתב ה\"ה וכ\"נ דעת המחבר שלא הזכיר הוא וכל שעבודו ויש לי לחלק בין זה לההיא דדירה וכו'. הר\"ן בפ' מי שמת גבי ההיא דשכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה כתב שאפשר לו לקיים דברי רבינו דכל שכ\"מ שמתחיל הדבר בדבר שיש לו להתחיל אע\"פ שלא גמרו אנו גומרין דבריו וכדאמרינן בשכיב מרע שאמר כתבו גט לאשתי כתבו ותנו קאמר שכך דרכו של שכ\"מ מתחיל בדבר ונשמט בדרך קצרה ולפיכך אימיה דרב עמרם שאמרה בהנהו שטרי להוו לעמרם ברי כבר התחילה בהקנאתן של שטרות אין לנו אלא לומר שאף השעבוד בכלל דבריה אלא שלא פירשה כל צרכה ומכיון שחלה הקנאתה בגופן של שטרות לא חלה לחצאין אבל שכ\"מ שאמר ידור פלוני בבית זה אין זה חלות לדבריו לא בכל ולא במקצת ואין לנו לחדש לשון אחר לגמרי כדי שתתקיים כוונתו. ולפ\"ז ההיא דאימיה דרב עמרם אתיא כפשטה דמכיון שאמרה להוו לעמרם הרי הכל בכלל דבריה אינו אלא פירוש שאנו עושים לדבריה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>שכ\"מ שאמר מנה לפלוני בידי וכו' לפיכך אם היה דרך הודאה ולא היה שם הערמה. </b> כלומר שלא יהא חשש בדבר לומר שלא להשביע את בניו הודה כן כגון שהודה לפני בעל דבר או שהיה [בלא יורשים] כגון ההיא דאיסור גיורא דלא הוה שייך לומר ביה שלא להשביע את בניו שהרי לא היו לו יורשים:  "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>שכ\"מ שאמר מנה לפלוני בידי וכו' לפיכך אם היה דרך הודאה ולא היה שם הערמה. </b> כלומר שלא יהא חשש בדבר לומר שלא להשביע את בניו הודה כן כגון שהודה לפני בעל דבר או שהיה [בלא יורשים] כגון ההיא דאיסור גיורא דלא הוה שייך לומר ביה שלא להשביע את בניו שהרי לא היו לו יורשים:  "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם אמר לה כשהיא נשואה כו' (היתה אשת איש וכו'). </b> כתב ה\"ה ונראה שאפילו אחריך רוצה שיהיו של בעל אין בדבריו כלום, כ\"נ ממ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ואין בשלשתן מי שהוציא ממון אלא לוקח וכו':.  </b>       סליקו הלכות זכיה ומתנה בס\"ד: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Kinyan/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,286 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Ownerless_Property_and_Gifts",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפורס מצודה בשדה חבירו וכו'. </b> כתב ה\"ה אבל כאן דין אחר הוא זה וכו' עד והענין נכון בעצמו. ואני אומר שעדיין צ\"ע מהיכן למד רבינו חילוק זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בקעה גדולה וכו'. </b> כתב ה\"ה ודעת המחבר נ\"ל שע\"כ לא אמרו למעלה כדאזיל תיירא דתורי והדר וכו' עד והביאו שתי המימרות. ולי נראה דאפשר עוד לחלק דהכא בשנתכוין לקנות את כולה וכמבואר בדברי רבינו וההיא דלעיל בשנתכוין לקנות סתם ולא פירש שכוונתו לקנות את כולה: "
+            ],
+            [
+                "\n                     עכו\"ם  ",
+                "<b>שמכר מטלטלין לישראל וכו' ומקנה במשיכה או בדמים. </b> פירוש האי או בדמים קאי בין לקונה בין למקנה והכי קאמר קונה ומקנה בין במשיכה בין בדמים:   ",
+                "<b>אבל הקרקע אינו קונה אותה מישראל וכו'. </b> כתב ה\"ה זה נתבאר שם פ' חזקת וכו'. ונ\"ל דהיינו הא דאמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עכו\"ם ומפרשה רבינו לענין קנין וכמ\"ש ה\"ה בפ\"א מהל' מכירה: ",
+                "<b>לפיכך ישראל שלקח שדה מן העכו\"ם ונתן דמים וכו'. </b> וכתב ה\"ה וז\"ל וכתב המחבר דדוקא כשהשני החזיק קודם חזקת הראשון הא אם החזיק הראשון וכו'. וא\"ת הרי כתב רבינו בפ\"א מהל' מכירה שהעכו\"ם אינו קונה בחזקה וישראל הבא מחמת עכו\"ם הרי הוא כעכו\"ם ומשמע דהיינו לומר שישראל הקונה מן העכו\"ם אינו קונה בחזקה ובפ' זה כתב שהעכו\"ם אינו קונה קרקע מישראל אלא בשטר וא\"כ היאך דקדק ה\"ה מדבריו שאם נתן דמים והחזיק זכה וי\"ל דכיון שהעכו\"ם קבל הכסף נסתלק ולא הוי קרקע דהעכו\"ם אלא של הפקר ואע\"פ שזה אינו מתכוין לזכות מן ההפקר מ\"מ כיון שהחזיק לשם קנין עלתה לו חזקה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>יש דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה עדיין אם החזיק באחד מהם בנכסי הגר או בנכסי הפקר קנה כיצד המוצא פלטרין גדולים וכו'. הנר את השדה בנכסי הגר קנה. </b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפ\"א מהלכות מכירה המוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו נשאל על זה והשיב וזה לשונו אמרו ז\"ל יש דברים דברים שאם החזיק בהם הלוקח אינו חוזר לדין הלוקח שדה מחבירו והחזיק בה בפניו כי זה יספיקהו חזקה מועטת ואמנם הוא חוזר על הלוקח שהחזיק שלא בפני המוכר ולא א\"ל לך חזק וקני כמו דין מי שאכל שדה שני חזקה כי בזה אמרה ואפילו שנה אחר שנה אינה חזקה כמו שביאר זה בהל' טוען ועל זה אמר יש דברים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה ואמנם המחזיק בנכסי הגר ואפילו נר בה דבר מועט קנה כמו שנתבאר בפ' חזקת ואם תעיין תמצא שהמחזיק בפני המוכר מועיל לו חזקה מועטת ולא תועיל בנכסי הגר כמו שיהלך בשביל הכרמים או יעמיד הבהמה בצחיח סלע ומה שדומה לזה וכיון שכן אין הכוונה אלא בחזקה שהיא חמורה מהמחזיק בנכסי הגר ולא ימצא זה אלא במי שאכל השדה שני חזקה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>יש דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה עדיין אם החזיק באחד מהם בנכסי הגר או בנכסי הפקר קנה כיצד המוצא פלטרין גדולים וכו'. הנר את השד�� בנכסי הגר קנה. </b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפ\"א מהלכות מכירה המוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו נשאל על זה והשיב וזה לשונו אמרו ז\"ל יש דברים דברים שאם החזיק בהם הלוקח אינו חוזר לדין הלוקח שדה מחבירו והחזיק בה בפניו כי זה יספיקהו חזקה מועטת ואמנם הוא חוזר על הלוקח שהחזיק שלא בפני המוכר ולא א\"ל לך חזק וקני כמו דין מי שאכל שדה שני חזקה כי בזה אמרה ואפילו שנה אחר שנה אינה חזקה כמו שביאר זה בהל' טוען ועל זה אמר יש דברים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה ואמנם המחזיק בנכסי הגר ואפילו נר בה דבר מועט קנה כמו שנתבאר בפ' חזקת ואם תעיין תמצא שהמחזיק בפני המוכר מועיל לו חזקה מועטת ולא תועיל בנכסי הגר כמו שיהלך בשביל הכרמים או יעמיד הבהמה בצחיח סלע ומה שדומה לזה וכיון שכן אין הכוונה אלא בחזקה שהיא חמורה מהמחזיק בנכסי הגר ולא ימצא זה אלא במי שאכל השדה שני חזקה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבונה פלטרין גדולים וכו'. </b> כתב ה\"ה מימרא שם וכו' וכבר מבואר זה בדברי המחבר באומרו ואין צורת אותו בנין מועלת וכו'. לא קאי אלא למ\"ש בסוף דבריו אם הראשון עשה מהם מקום גמור ראוי להעמיד שם בהמות או תרנגולים קנה דאילו למ\"ש בתחלת דבריו דלא חפר הראשון את היסודות אין לשון זה מוכיח כלום ולא ה\"ל להביא אלא ממ\"ש הראשון לא עשה בגוף הארץ כלום. וכ\"כ הר\"ן וז\"ל דדוקא כגון שלא חפר הראשון את היסודות [הא אילו חפר הראשון את היסודות] קנה וכך נוטים דברי הרמב\"ם ז\"ל תלמידו שכתב קנה האחרון שלא עשה הראשון בגוף הארץ עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גר שמת וכו'. </b> בפ\"ק דקידושין (דף כ\"ג) ובפרק השולח (דף ל\"ט) וכאבא שאול וכן פסקו הרי\"ף והרא\"ש ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשם שהמוכר צריך לסיים הממכר וכו'. </b> כתב הרב המגיד על זה והאריך ובסוף הניח הדבר בצריך עיון. ואני אומר דההיא דשני דייני גזירות לא קשיא דאיכא לאוקומי כדאמר דיקלא משדה פלונית והביא דגט פשוט כשהיה לו שדה חלוק לשנים אחד גדול ואחד קטן וא\"ל שדה שבמקום פלוני מכור לך וכן ההיא דבית בביתי כשהיה לו בית חלוק לשנים אחד גדול ואחד קטן וא\"ל בית בביתי שבמקום פלוני מכור לך דהוה ליה כי סיים לו שדה ולפי שאין אלו מקומות דין זה לא חש הגמרא להאריך בכך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל הנותן מתנה לאשה וכו'. </b> כתב ה\"ה שפסק המחבר כשמואל דדיני נינהו. ויש לתמוה עליו דאדרבה כרב פסק וצריך טעם למה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקבל את המתנה וזכה בה וכו'.</b> בפרק בתרא דכריתות (דף כ\"ד) ופ' השולח (דף ל\"ב). ומ\"ש ",
+                "<b>לא אמר כלום. </b> פירוש לענין שלא תחזור לבעלים הראשונים אבל לענין הפקר דבריו קיימים כדלקמן: כתב הר\"ן בר\"פ השולח על מ\"ש רבינו שאם אמר הרי היא בטלה לא אמר כלום יש לתמוה למה והראב\"ד כתב דוקא הרי היא בטילה אבל אמר בטילה היא אינה מתנה ואף זה תימה שלא הוזכר חילוק זה בגמרא בין הרי היא בטילה לבטילה היא עכ\"ל. וה\"ה כתב נראה שהמחבר לא רצה לכתוב אלא מימרא דר\"ל שאמר אי אפשי וזהו איני רוצה שכתב ולא הכניס עצמו במחלוקת הסוגיות וכו'. ויש לתמוה על ה\"ה שאין דרכו של רבינו להשמיט הדינים מפני חילוף הגרסאות והוה ליה לכתוב הדין היוצא כפי הגירסא היותר נכונה. ועוד ק\"ל שהיאך כתב שלא הכניס עצמו במחלוקת הסוגיות שהרי כתב שאם אמר איני רוצה בה לא אמר כלום וזו כגירסא שבר\"פ השולח שאילו לגירסת הספרים בכריתות דבריו קיימים מיבעי ליה. ע\"כ נראה לי לפרש בדברי רבינו שבמקום אומר תבטל או אומר מבוטלת כתב הרי היא בטילה דלרבותא נקט האי לישנא דלר\"י תבטל או מבוטלת להבא משמע אלא אפילו אומר הרי היא בטילה להבא משמע. ופירש בהשגות דמדבריו נלמוד דוקא באומר הרי היא בטילה אבל אם אמר בטילה היא אינה מתנה וכדאיתא בגיטין ובכריתות. ונראה שגירסת רבינו בשני המקומות הנזכרים במימרא דרבה בר אבוה תבטל מבוטלת אי אפשי בה לא אמר כלום בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימים ובכריתות פריך לר\"ל מדאמר רבה בר אבוה דאי אפשי בה לא אמר כלום דמשמע שהיא בחזקת המקבל וקשיא לר\"ל דאמר כל המחזיק בה זכה ומשני לא אמר כלום דלא הדרא למרה קמא אבל הוא נמי לא קני לה אלא כל המחזיק בה זכה. כך נראה לגרוס לדעתו ובהכי סלקא שמעתא שפיר אליביה בלי חסרון שמה שהשמיט סוף מימרא דרבה בר אבוה דאמר בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימים לאו השמטה היא לפי שסמך על מ\"ש בסוף הפרק שהאומר כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא כתב ולא נתן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ממילא משמע דהוא הדין לאומר בטילה או אינה מתנה דבריו קיימים כיון דודאי לשעבר משמע וכמו שדייקו ההשגות מדבריו הוה ליה הודאת בעל דין וכמאה עדים דמי. ומ\"מ מ\"ש רבינו   ",
+                "<b>שאם אמר מום זה נראה לי בה לא אמר כלום. </b> איני יודע מניין לו ואין טעם בדבר דהא אפשר שמתחלה שתק מפני שחשב שלא היה בה מום ועכשיו שהכיר במום שבה צווח שמעולם לא היה בדעתו לקבלה במום ואפשר דמיירי במום הנגלה לעין דודאי הכיר בו משעה ראשונה ואע\"פ שהוא אומר מום זה נראה לי בה דהיינו לומר עכשיו נראה ולא קודם מאחר שהוא נגלה לעין כל אנן סהדי דמשקר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שרצה ליתן מאה דינרים לשמעון וכו' או תן מאה זוז לשמעון. </b> דעת רבינו דתן הוי כזכי במתנה. וטעמו דכיון דלא אשכחן שמיעטו אלא הולך דלא הוי כזכי לית לן למעוטי תן ועוד שהרי גבי האומר תן גט שחרור זה לעבדי דהוי כמתנה דתן הוי כזכי. וזה לשון הרשב\"א בתשובה על דברי רבינו סבור הרב ז\"ל דתן בכ\"מ כזכי כדאמרינן בפ\"ק דגיטין ואם תאמר משנתנו כל האומר תנו כאומר זכו דמי ודאמרינן בפ\"ק דמציעא גבי מגביה מציאה לחבירו דא\"ל תנה לי ולא אמר ליה זכה לי התם הוא דמצי המגביה לומר כשאמרת תנה לי לא היה בדעתי שאמרת שאזכה בה בשבילך אלא לאחר שאגביהנה אתננה לך ומיהו בירושלמי דגיטין פ\"ק אמרו גבי מתני' דתנו גט לעבדי דתן לאו כזכי דמי והרב פסק כדעת ר\"י דגמרין ולא חשש מההיא דירושלמי אבל מה שאמרת דבשילהי פ\"ק דגיטין משמע דבמתנה תן לאו כזכי כן האמת לפי פשטן של דברים מההיא דא\"ל לרב אדא ברדלא קבא מוריקא דאית לי גבך תנהו לפלוני וכו' ומשמע התם דמתנה הוה ואפ\"ה משום מעמד שלשתן קנה הא לאו הכי לא קנה וכבר ראית שר\"ת כן דעתו וגם ראית שדעתי נוטה כך אבל הראב\"ד נראה שהודה להרמב\"ם בהשגות ואפשר להם לפרש השמועות לדעתם עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בחצר המשתמרת וכו'. </b> כתב הר\"ן בפ\"ק דמציעא לדעת הרמב\"ן והרי\"ף רב אשי לאו לפרוקי אליביה בלחוד אתא אלא כי ה��כי דלא תיקשי לדידן גט דאפילו במשתמרת בעינן עומדת בצד ביתה ותריץ רב אשי דחצר איתרבאי משום יד הילכך בגט בעינן סמוכה לה דומיא דיד ולא גרעא משליחות כלומר נקיט ליה סתמא לרב פפא כדאית ליה אפילו באינה משתמרת ולדידן דוקא במשתמרת משום דס\"ל דאינה משתמרת לא דמיא לשליחות שהשליח משמר וזו אינה כן אבל משתמרת בשליחות היא וזכיא במתנה משום שליח ובמציאה לרב פפא מאותם הטעמים שכתבנו למעלה ולדידן מתקנת חכמים דמשום יד א\"א כיון שבמתנה אינה קונה אלא מתורת שליחות עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכותב בשטר נתתי שדה פלונית לפלוני וכו' אבל אם כתב אתננה לו וכו'. </b> ה\"ה כתב לשון רש\"י ואין דברי רבינו עולים כהוגן בפירוש זה דפשיטא שאם אמר לעדים כתבו ותנו וכתבו ונתנו לו דמהני. לכך נ\"ל שרבינו מפרש דה\"ק אם כתב בשטר אתן שדה זו לפלוני והעידו עליו עדים ונתן לו השטר לא מהני דמשמע להבא אתן ועדיין לא נתן אבל כשצוה לעדים לכתוב ולתת לו אף אם נכתב בשטר אתננו זכה דלהכי מהני מה שאמר לעדים כתבו שטר מתנה ותנו לו דהוי כאילו תלה בדעתם, וא\"ת סוף סוף להבא משמע ועדיין לא נתן לכך כתב רבינו שאין המקבל זוכה וכו' כלומר וא\"כ כשכתבו אתננו דמשמע להבא יפה כתבו שעדיין לא זכה עד שיגיע השטר לידו וכשיגיע לידו אז הוא שזכה כך נפרש דבריו כשאמר לעדים כתבו ותנו שתלה בדעתם אבל כשלא אמר לעדים אלא הוא כתב אתננו לך לא נפרשם כן ואם נפשך לומר דעד שיאמר לעדים כתבו שטר מתנה ותנו לו וכותבין ונותנים היינו לומר שכתבו שאמר נתתי שדה פלונית לפלוני האי שאין המקבל זוכה עד שיגיע השטר לידו קאי למ\"ש הרי זוכה בה כשיגיע השטר לידו וכן קאי למ\"ש ונותנים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בשכתב לבן בין הבנים וכו'. </b> כתב ה\"ה ושם בהלכות ופרשו רבנן דוקא כותב וכו' והמחבר הביא מימרא כפשטה עכ\"ל. ואני אומר דאשתמיטתיה לרב המגיד מ\"ש רבינו בפ\"ו מהל' נחלות דאם לא כן היה לו לכתוב ודעת רבינו כדעת הרי\"ף: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הכותב כל נכסיו לאשתו וכו'. </b> כתב הר\"ן מדברי הרמב\"ם שהוא מפרש לומר דלא בעי אלא מילתא דרב ולא מילתא דשמואל ולא דר' יוסי בר' חנינא אלא כיון שעשאה שותף בין הבנים ולא מיחת איבדה כתובתה והלשון הזה נוח לי דכיון דאמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל ואמר רבי יוסי בר' חנינא מר כמאן סבירא ליה אם איתא דס\"ל כחד מינייהו הוה ליה לומר אנא כפלוני ס\"ל מדקאמר שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים וכו' ש\"מ דלאקולי טפי מכולהו אתא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי ששלח כלים וכו'. </b> נראה שמפרש רבינו דהא דאמור בירושלמי בנותיו בכלל היינו לומר שאם יש בהם דברים שאינם ראויים אלא לבנות ינתנו להן אבל בדברים שאינם ראויים אלא לזכרים אין לבנות חלק בהם וכדא\"ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות דאל\"כ היה הירושלמי חולק עם גמרא דידן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השולח סבלונות לבית חמיו וכו'. </b> נראה שרבינו מפרש דהא דתניא סבלונות העשויים ליבלות אין נגבין וכו' היינו בעשויים ליבלות ובלו. ודין כלים מועטים ששלח לה להשתמש בבית אביה וכו' שכתב היינו ייבא וסבכתא דתרגמו בגמרא אמתני' דשלח סבלונות מועטים כדי שתשתמש בבית א��יה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מת ראובן ואח\"כ נשא שמעון וכו'. </b> כתב הר\"ן דטעמא דמילתא דכיון שמת מי שנשתלחו לו מספקא מילתא אם נכסיו משועבדים לו אם לאו מכיון שאינו יכול לשמוח עם המשלח כדרך ששמח המשלח עמו ומשום דמספקא מילתא אזלינן בתר מנהגא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד שכ\"מ שצוה ואמר ליתן לפלוני וכו' ואינו צריך קניין. </b> ודוקא בשנתן כל נכסיו אבל אם שייר מקצת צריך קניין אא\"כ נתן אותו מקצת בפירוש בתורת מתנת שכ\"מ וכמו שביאר רבינו בפרק זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכיב מרע שאמר כתבו ותנו לפלוני מנה וכו'. </b> כתב ה\"ה סברת המחבר שאם כתבו ונתנו וכו' עד אין נותנין לאחר מיתה ועיקר. ואני אומר שגם הראב\"ד לא אמר אלא כשכתבו השטר מחיים ולא מסרוהו עד לאחר מיתה אבל אם מסרוהו מחיים כבר עשו שליחותן. והראב\"ד לא להשיג בא אלא לבאר וכ\"נ שהוא דעת הטור שלא הביא אלא דברי הראב\"ד לבד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכ\"מ שנתן הנכסים שהדבר גלוי וכו'. </b> כתב ה\"ה בשם הרשב\"א ולפי גירסא זו אדרבה יש לחוש יותר וכו'. ואני אומר שלפי מ\"ש רבינו שהם אלו אין מקום לחששא זו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכיב מרע שניתק מחולי לחולי וכו'. </b> אע\"ג דבפ\"ט מהל' גירושין לא חילק בין הלך על משענתו להלך בלא משענת משום דאליבא דרב הונא הוא דמפלגינן הכי בפ' מי שאחזו ולא קי\"ל כוותיה אלא כרבה ורבא דלא ס\"ל כרב הונא מ\"מ לענין מתנה כתב רבינו דשאני לן בין הלך במשענת להלך בלא משענת משום דלא פליגי רבה ורבא עליה דרב הונא אלא גבי גט דוקא משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל לענין מתנה דליתא אלא לאחר מיתה מודו לרב הונא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה מחמת מיתה וכו'. </b> נראה שהטעם משום דטעמא דמתנה טמירתא מפני שאינו נותן מדעתו אלא להחניף לאיש ההוא אבל במצוה מחמת מיתה ליכא למיחש להכי דהא מייתי ואזיל ליה וגם אהבתו גם שנאתו כבר אבדה. אי נמי שכשם שהיקל ר\"ש במסוכן האומר כתבו גט לאשתי שיכתבו ויתנו לפי שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבו ותנו ה\"נ לענין מתנתו אמרינן שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבוה בשוקא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכ\"מ שהודה שיש לפלוני וכו'. </b> ומ\"ש   ",
+                "<b>תנוהו לו. </b> שאל\"כ אין נותנין כלומר משום דאיכא למימר שמא שלא להשביע את בניו אמר כן ולפי אם הודאה זו היתה לפני בעל דבר שהרי אין כאן טענת שלא להשביע אפילו לא אמר תנו נותנים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר פלוני עבדי וכו' שעבד ישנו במקצת מצות. </b> כלומר ולא דמי לעובד כוכבים שאסור לתת לו מתנת חנם ואע\"פ שכתב ה\"ה דאית לן למימר שעשה לו טובה וכו' ונהי דלא עבר משום משחרר עבדו סוף סוף כיון דעבדו הוא אינו חייב לו שום גמול עליה וה\"ל מתנת חנם שאסור משום לא תחנם ומש\"ה כתב רבינו דשרי בעבד משום דישנו במקצת מצות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכ\"מ שכתב לזה וחזר וכתב לאחר וכו' ששכ\"מ שזיכה עדיין מתנת שכ\"מ היא. </b> כתב הטור בסי' ר\"ן על זה ולא נהירא דמתנת שכ\"מ במקצת דינה כמתנת בריא לכל דבר ואינו יכול לחזור בו. וי\"ל דמשכחת לה מתנת שכ\"מ במקצת שיכול לחזור בו כגון שבשעה שנתן לו אותו מקצת אמר שהוא נותנו לו בתורת מתנת שכ\"מ דכל כה\"ג יכול לחזור בו כמ\"ש רבינו בפ' שמיני: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן מקצת נכסיו וקנו מידו. </b> פי' כשנתן סתם שהיא במתנת בריא כיון שהיא במקצת בקניין כמו שנתבאר בפרק ומש\"ה קנה בין מת בין עמד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה כב, כג]",
+                "<b>מתנה שהיא סתם וכו'. אבל אם היו מטלטלין וכו'. </b> כתב ה\"ה ונראה דאפילו ליכא למימר מגו וכו'. ול\"נ שהדבר פשוט שאם יש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו דלא שייך מגו שנחייב למקבל להחזיר שמאחר שלא החזיק אלא מחמת מתנה זו ה\"ל כאילו לא החזיק: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה כב, כג]",
+                "<b>מתנה שהיא סתם וכו'. אבל אם היו מטלטלין וכו'. </b> כתב ה\"ה ונראה דאפילו ליכא למימר מגו וכו'. ול\"נ שהדבר פשוט שאם יש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו דלא שייך מגו שנחייב למקבל להחזיר שמאחר שלא החזיק אלא מחמת מתנה זו ה\"ל כאילו לא החזיק: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שמת ונמצאת מתנה קשורה על ירכו וכו'. </b> נימוקי יוסף בספ\"ק דמציעא חולק עם ה\"ה בהבנת דברי רבינו והריב\"ש בסימן קס\"א הסכים לדברי המגיד והכריח כן ממ\"ש רבינו בפרק שקודם זה אל תטעה בשכ\"מ שכתב כל נכסיו וכו' שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן מי שכתב שט\"ח על עצמו וכו'. </b> כתב ה\"ה שם מפורש זה ג\"כ עכ\"ל. ואני אומר שלא מצאתי דבר זה בגמרא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם אמר הלואה או פקדון וכו'. </b> כתב ה\"ה וכ\"נ דעת המחבר שלא הזכיר הוא וכל שעבודו ויש לי לחלק בין זה לההיא דדירה וכו'. הר\"ן בפ' מי שמת גבי ההיא דשכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה כתב שאפשר לו לקיים דברי רבינו דכל שכ\"מ שמתחיל הדבר בדבר שיש לו להתחיל אע\"פ שלא גמרו אנו גומרין דבריו וכדאמרינן בשכיב מרע שאמר כתבו גט לאשתי כתבו ותנו קאמר שכך דרכו של שכ\"מ מתחיל בדבר ונשמט בדרך קצרה ולפיכך אימיה דרב עמרם שאמרה בהנהו שטרי להוו לעמרם ברי כבר התחילה בהקנאתן של שטרות אין לנו אלא לומר שאף השעבוד בכלל דבריה אלא שלא פירשה כל צרכה ומכיון שחלה הקנאתה בגופן של שטרות לא חלה לחצאין אבל שכ\"מ שאמר ידור פלוני בבית זה אין זה חלות לדבריו לא בכל ולא במקצת ואין לנו לחדש לשון אחר לגמרי כדי שתתקיים כוונתו. ולפ\"ז ההיא דאימיה דרב עמרם אתיא כפשטה דמכיון שאמרה להוו לעמרם הרי הכל בכלל דבריה אינו אלא פירוש שאנו עושים לדבריה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>שכ\"מ שאמר מנה לפלוני בידי וכו' לפיכך אם היה דרך הודאה ולא היה שם הערמה. </b> כלומר שלא יהא חשש בדבר לומר שלא להשביע את בניו הודה כן כגון שהודה לפני בעל דבר או שהיה [בלא יורשים] כגון ההיא דאיסור גיורא דלא הוה שייך לומר ביה שלא להשביע את בניו שהרי לא היו לו יורשים:  "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>שכ\"מ שאמר מנה לפלוני בידי וכו' לפיכך אם היה דרך הודאה ולא היה שם הערמה. </b> כלומר שלא יהא חשש בדבר לומר שלא להשביע את בניו הודה כן כגון שהודה לפני בע�� דבר או שהיה [בלא יורשים] כגון ההיא דאיסור גיורא דלא הוה שייך לומר ביה שלא להשביע את בניו שהרי לא היו לו יורשים:  "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם אמר לה כשהיא נשואה כו' (היתה אשת איש וכו'). </b> כתב ה\"ה ונראה שאפילו אחריך רוצה שיהיו של בעל אין בדבריו כלום, כ\"נ ממ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ואין בשלשתן מי שהוציא ממון אלא לוקח וכו':.  </b>       סליקו הלכות זכיה ומתנה בס\"ד: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Kinyan"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בד\"א כשנאנס שלא וכו'. </b> קשה לי בדברי רבינו שכתב שאם מתה קודם שיחרוש בה מאחר דשלא בשעת מלאכה חייב ומשמע דאפילו לא שינה בה ובסוף דבריו כתב שאם מתה כשהיא דשה או בשעת רכיבה שהוא חייב משמע אף כששינה בענין שתמות בעת השינוי כי היכי דליחייב: ",
+                "<b>וכן השואל בהמה מחבירו וכו'. </b> כתב הריב\"ש בסי' [תכ\"ג] הרמב\"ם ז\"ל סובר דאינו פטור השואל אלא בשמתה בשעת מלאכה ממש ומפני זה כתב בלשונו ומתה תחתיו ר\"ל בין רגליו בעוד שהוא רוכב עליה שהוא מפרש מחמת מלאכה מתה בשעת מלאכה ומ\"ש באותה הדרך לומר שלא שינה להוליכה בדרך אחרת אלא בדרך שהשאילה ללכת בה הלך ונראה שלכך פירש מחמת מלאכה בשעת מלאכה כי הוקשה לו איך נדע הבהמה מחמת מה מתה ומי מפיס ולכך פירש כן שכל שמתה בשעת מלאכה נתלה ונאמר מחמת מלאכה מתה וכשמתה שלא בשעת מלאכה נאמר שלא מחמת מלאכה מתה ואפשר ג\"כ שמ\"ש ומתה תחתיו לא שמתה ונפלה שדודה בין רגליו אלא שהתחיל לה החולי שמתה ממנו בעוד שהוא רוכב עליה כמו ומת תחת ידו שלא מת ממש בין ידיו אלא תוך יום שהוא כיומים ועדיין אין דבריו מחוורים וכבר השיגוהו הרמב\"ן ז\"ל והרשב\"א ז\"ל עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הניח להם אביהם פרה שאולה וכו' ואם הניח להם אביהם נכסים וכו'. </b> כתב ה\"ה ולפ\"ז יש תימה בדברי רבינו למה פסק כלשון ראשון דלא כרב פפא וכו' ועוד אני רואה מקום תימה בדבריו וכו' עד וצ\"ע. ואני אומר דל\"נ דרבינו לא הוה גריס ופליגא דרב פפא ולא והיינו דרב פפא דמשמע לי' דההיא דרב פפא אינה ענין לכאן דהא דאמר רב פפא סד\"א הואיל ואמר רב וכו' קמ\"ל לאו למימרא דמשעת שאלה לא איחייב באונסיה כלל דהא ודאי משעת שאלה איחייב בהו אלא היינו לומר שחיוב זה תלוי ועומד הוא שמא לא תיאנס ואם תיאנס יתחייב נמצא כשטבחהו אז נתחייב בפועל ואותו חיוב בכח התחיל משעת שאלה וא\"כ כי אמרינן הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם אונסיה טעמא משום דמחיים נשתעבדו הנכסים משעת שאלה שאם תאנס יגבה מאותם נכסים ור\"פ מודה בהא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או שותפין ששאלו זה מזה.  </b> כתב ה\"ה נראית הכוונה ששניהם שאלו האחד מחבירו אבל תמהתי על לשון שותפין וכו'. ואני אומר שנ\"ל דהכי פירושה שותפין ששאל אחד מחבירו הוי שאלה בבעלים שהרי בעל הדבר השאול עמו במלאכתו הוא ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר כלומר אם לא היה להם שותפות אלא זה שא\"ל השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים כמו שנתבאר בפ\"י מהל' שכירות. * והרב המגיה כתב שדעת רבינו אפילו שאחד שאל מחבירו קרוי שאלה בבעלים שכל אחד מהשותפים שאול לחבירו בעסק השותפות ולזה נקט שותפים דוקא ומה שכתב ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים י\"ל שכשאמר השותף למחר גילה בדעתו שהיום לא יהיה עמו בשום מלאכה עכ\"ל: *הוא מהר\"ם פדוואה  ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לו השואל הכישה במקל וכו' אבל אם מתה בדרך פטור. </b> טעמו משום דבגמרא גבי מאי דמקשה ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו ושני שמואל בעבד עברי דלא קני ליה גופיה אמרינן ורב אמר אפילו תימא בעבד כנעני באומר לו הכישה במקל והיא תבא ומשמע דשמואל פליג עליה מדלא אשכח גוונא לאוקמה בעבד כנעני וקי\"ל דהלכתא כשמואל בדיני ועוד דמייתי סייעתא לרב מברייתא ודחי לה רב אשי משמע קצת דלא ס\"ל כוותיה: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>השואל פרה מחבירו שאלה חצי היום עד סוף הפרק. </b> משנה בפרק השואל (דף צ\"ז) השואל פרה [מחבירו] שאלה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שכר אחת ושאל אחת [ומתה] המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב ואוקמוה בגמרא דהא דקתני חייב בשיש עסק שבועה ביניהן והיינו הדין שכתב רבינו בסוף הפרק השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וכו' דאילו כפשטא דמתניתין הוה ליה כאומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקי\"ל כר\"נ ור\"י דאמרי פטור דאוקי ממונא בחזקה מאריה, ועוד באותה משנה השוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ובגמרא (דף צ\"ח ע\"ב) הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין כלומר אבל חכ\"א המע\"ה וכ\"כ הרי\"ף, ודע ששבועה זו שכתב רבינו שישבע השומר בשלש חלוקות אלו היינו שבועת היסת: ",
+                "<b>זה אומר שאולה וכו'. </b> שם במשנה זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ואוקמוה בגמרא ע\"י גלגול וכמ\"ש רבינו וסובר ז\"ל דאליבא דכולי עלמא אוקמוה הכי שלא כדברי רש\"י שכתב דאליבא דר\"נ ור\"י לא איצטריכו לאוקומה הכי: ",
+                "<b>השאילו שתי פרות וכו'. </b> כבר נתבאר וכתב ה\"ה ואם תשאל למעלה ג\"כ כו' י\"ל כיון שעיקר התביעה וכו' עד כך תירצו ז\"ל ול\"נ שאפשר לתרץ עוד דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בעיקר השבועה אבל אם בעיקר השבועה יכול לישבע ואינו יכול לישבע על הגלגול אינו משלם: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>השואל פרה מחבירו שאלה חצי היום עד סוף הפרק. </b> משנה בפרק השואל (דף צ\"ז) השואל פרה [מחבירו] שאלה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שכר אחת ושאל אחת [ומתה] המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב ואוקמוה בגמרא דהא דקתני חייב בשיש עסק שבועה ביניהן והיינו הדין שכתב רבינו בסוף הפרק השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וכו' דאילו כפשטא דמתניתין הוה ליה כאומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקי\"ל כר\"נ ור\"י דאמרי פטור דאוקי ממונא בחזקה מאריה, ועוד באותה משנה השוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ובגמרא (דף צ\"ח ע\"ב) הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין כלומר אבל חכ\"א המע\"ה וכ\"כ הרי\"ף, ודע ששבועה זו שכתב רבינו שישבע השומר בשלש חלוקות אלו היינו שבועת היסת: ",
+                "<b>זה אומר שאולה וכו'. </b> שם במשנה זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ואוקמוה בגמרא ע\"י גלגול וכמ\"ש רבינו וסובר ז\"ל דאליבא דכולי עלמא אוקמוה הכי שלא כדברי רש\"י שכתב דאליבא דר\"נ ור\"י לא איצטריכו לאוקומה הכי: ",
+                "<b>השאילו שתי פרות וכו'. </b> כבר נתבאר וכתב ה\"ה ואם תשאל למעלה ג\"כ כו' י\"ל כיון שעיקר התביעה וכו' עד כך תירצו ז\"ל ול\"נ שאפשר לתרץ עוד דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בעיקר השבועה אבל אם בעיקר השבועה יכול לישבע ואינו יכול לישבע על הגלגול אינו משלם: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>אפילו באו עליו גנבים וכו'. </b> כתב הרב המגיד מעשה פ' הגוזל ומאכיל ופירשו רבינו דוקא כשהיו מעות של שבויים שאינם ידועים עד כך נראה מתוך דבריו, יש לתמוה למה כתב שכך נראה מתוך דבריו שמבואר הוא בדבריו כן: ",
+                "<b>בד\"א בשאין זה הממון וכו'. </b> כתב ה\"ה נראה שהכוונה היא דבעינן תרתי וכו'. נ\"ל דהיינו לומר שאם אין חלק כל אחד ידוע הוי כממון שאין לו תובעים דלכל חד מצי למדחי דילמא לא היו נותנין לך אלא לחבירך ויותר נראה לומר דלדעת רבינו אפילו לא קיץ להו נמי חייב ומ\"ש והרי הוא קצוץ להם היינו שהוא מיוחד לגמרי להם שלא יהא רשות ביד הגבאים לשנות צדקה זו כולה או מקצתה לצורך עניים אחרים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולמה נאמר שישבע כאן בעל הפקדון וכו'. </b> כתב הרב המגיד ולא אמרו יטול בלא שבועה כמו שנזכר למעלה לפי שאין השומר מחוייב שבועה. כלומר ולא אמרו מתוך שאינו יכול לישבע משלם משום דאינו מחוייב אלא שבועת היסת: כתב עוד ה\"ה ועוד הוסיף דברים ואמר אם תשאל כיון שאילו אמר ברי לי וכו' עד ודברי תלמידו כמותן. יש לתמוה עליו איך כתב כן בשם רבינו שהרי רבינו כתב בהיפך בפ\"א מהלכות טוען גבי כור חיטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע אם חיטים אם שעורים: כתב עוד ה\"ה אלא שכל הסוגיא אשר שם מראה בהיפך מזה שהשוה דינים אלו לטוענו חיטים ושעורים: אומר אני שאין בזה כדי להכריע דאיכא למימר דלפום מאי דס\"ד להשוות נזקי ממונו למה שהוא חייב מחמת עצמו שקיל וטרי בכולה סוגיא אבל קושטא דמילתא היא דאיכא לפלוגי בינייהו ועוד יש לומר דהיינו טעמא דשק צרור נשבע בעל השק ונוטל מפני שפשע בו השומר ולא דמי לההיא דשוורים ולא לההיא דרבה בר נתן דלית בהו פשיעה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טען השומר תנאי היה בינינו וכו'. </b> כתב ה\"ה פירוש עדים הלו אין כוונת הרב שיעידו שבלא תנאי בא לידו וכו' ובזה נסתלקה השגת הראב\"ד ז\"ל אבל יש קצת תימה בעיני בדברי רבינו וכו'. ואני אומר שלא דקדק הרב המגיד בדבריו שאין זה דומה לאותו שהביא דהתם טוען שלא נעשה לו שומר כלל כמו שמבואר בדבריו שם אבל הכא מודה שהוא שומר אלא שהתנה עמו לשמור שלא כדרך השומרים כגון שהפקיד אצלו מעות שדרך שמירתן בקרקע והתנה עמו שיניחם בזוית ביתו דכיון דשמירה כל דהו קיבל עליו שומר מיקרי וחלה עליו שבועה דאורייתא: ועל מה שכתב פירוש עדים הללו אין כוונת הרב שיעידו שבלא תנאי בא לידו וכו' ובזה נסתלקה השגת הראב\"ד. הילך לשון השגת הראב\"ד זהו תימה וכי העדים לא שמעו התנאי וכו' [עיין בהשגת הר\"א] ומעתה יש לתמוה על ה\"ה איך כתב ובזה נסתלקה השגת הראב\"ד שהרי ההשגה עדיין במקומה עומדת שמה שאמר אין העדים מעידים אלא שדבר הזה הוא פקדון אצל זה ולא ידעו אם בתנאי הרי על זה השיג הראב\"ד ז\"ל כיון שהפקיד סתם הרי נעשה שומר גמור והוא מודה שפשע ומה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ומה שנראה לי בתירוץ השגה זו שמה שמעידים שהפקיד סתם בפניהם אינו סותר למה שאמר זה תנאי היה בינינו שהרי אפשר שכך התנו בינים ו��ח\"כ מסר לו בפני עדים סתם על סמך התנאי שהיה ביניהם ואילו היו מעידים שכשמסר לו פקדון זה בפנינו אמר לו שישמרהו כדרך השומרים אם היה טוען זה תנאי היה בינינו הוה אמרינן מה לי לשקר במקום עדים הוא וכדאמרן ואפשר לזה נתכוון הרב המגיד אלא שקיצר: "
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם שהביא ראיה שלא פשע וכו' ובעל הפקדון שהביא ראיה וכו'. </b> כתב ה\"ה זה נכון וכו' ובהשגות שיטה אחרת עכ\"ל. לא הבנתי זה שכתב שבהשגות שיטה אחרת שאין זו שיטה אחרת כי השגה היא שמשיג עליו ומה שנ\"ל בתירוצה הוא שבבא זו היא סיום בבא קמייתא וברישא קתני שאם הודה השומר שפשע אלא שאמר תנאי היה בינינו נאמן במיגו והשתא קאמר דהני מילי בשאין עדים שפשע אבל אם יש עדים שפשע אינו נאמן במיגו דבמקום עדים הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה באחד שהפקיד שומשמין וכו' אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ וכו'. </b> כתב ה\"ה אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ וכו' ובהשגות אמר אברהם וכו' ובוודאי כן הוא וכבר כתבתי כן בפ\"ב מהלכות שכריות וכו'. ואני אומר שכבר כתבתי שם טעמו של רבינו והוא דבר נכון בלי פקפוק: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה וכו'. </b> כתבו תלמידי הרשב\"א בפרק המפקיד שיש להביא ראייה לדין זה מדאמרינן בפרק הגוזל קמא (דף ק\"ח) גבי תבעוהו בעלים והודה הגנב וכו' או דילמא מצו אמרי ליה כי היכי דאת עבדת לן מילתא אנן נמי עבדינן לך טרחינן בתר גנבא ושקלינן אנן דידן ואת שקלת דידך מדקאמר שקלינן אנן דידן שמע מיניה דהכי דינא דכל היכא שהבהמה חוזרת הכי דינא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם וכו' לפיכך חולקים הכפל וכו' ואם קידם אחד מהם ותפס הכל אין מוציאין מידו ואפילו בחוצה לארץ. </b> כלומר דבשלמא כשודאי הוא לאחד מהם דין הוא כשתפסו אין מוציאין מידו כדאיתא בסוף פרק אלו נערות אבל השתא שמוטל בספק הוה אמינא שמוציאין מידו לפחות החצי קמ\"ל אין מוציאין מידו כלל ולא מיבעיא בא\"י שאם היה בא לבית דין היה זוכה בחצי אלא אפילו בח\"ל דהשתא הורע כחו מכמה פנים חדא שהיא בח\"ל ואפילו אם היה בארץ ישראל לא היה נותן לו אלא החצי אפילו הכי אם תפס הכל אין מוציאין מידו:   ",
+                "<b>או שלא הספיק וכו'. </b> כתב ה\"ה בעיא שם וכו' וכתב הרשב\"א דנראה מתוך דבריו שאם נגנבה בחיי האב ושלם שומר לבניו פשיטא שזכה בכפל עכ\"ל. קשה לי דכיון דבנגנבה בלחוד בחיי המפקיד נקנה לו הכפל א\"כ כשנגנב ומת השומר ושלמו בנים כיון דבשעה שנגנב נקנה לו הכפל תו לא מצי למהדר ביה ועוד דהא לא מקני ליה כפילא עד שעה שמשלם כדאמר רבא לכשתרצה ותשלמני ולי נראה דמש\"ה פירש\"י בשמתו בעלים ואח\"כ נגנבה משום דאי נגנבה קודם מיתת הבעלים לא שייכא הך בעיא דהא אין אדם מוריש קנס לבניו וא\"ת היאך פירש\"י גבי שלמו בנים כשנגנבה בחיי האב י\"ל דשאני התם שבעל הפקדון קיים והגנב חייב לשלם לו הכפל ובני שומר מבעל הפקדון זכו דלגבי דידיה לאו קנס הוא ודברי הרשב\"א צ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>נגנב הפקדון וכו'.  </b> כתב הרב המגיד פסח כרבא וכו' עד וזה דעת רבינו, ואני אומר שאיני יודע מנין הכריע דעת רבינו שהרי דבריו כדברי הגמרא ממש וכל פירוש שיפורש בדברי הגמרא יתפרש ג\"כ בדבריו: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות שאלה ופקדון</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Borrowing_and_Deposit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בד\"א כשנאנס שלא וכו'. </b> קשה לי בדברי רבינו שכתב שאם מתה קודם שיחרוש בה מאחר דשלא בשעת מלאכה חייב ומשמע דאפילו לא שינה בה ובסוף דבריו כתב שאם מתה כשהיא דשה או בשעת רכיבה שהוא חייב משמע אף כששינה בענין שתמות בעת השינוי כי היכי דליחייב: ",
+                "<b>וכן השואל בהמה מחבירו וכו'. </b> כתב הריב\"ש בסי' [תכ\"ג] הרמב\"ם ז\"ל סובר דאינו פטור השואל אלא בשמתה בשעת מלאכה ממש ומפני זה כתב בלשונו ומתה תחתיו ר\"ל בין רגליו בעוד שהוא רוכב עליה שהוא מפרש מחמת מלאכה מתה בשעת מלאכה ומ\"ש באותה הדרך לומר שלא שינה להוליכה בדרך אחרת אלא בדרך שהשאילה ללכת בה הלך ונראה שלכך פירש מחמת מלאכה בשעת מלאכה כי הוקשה לו איך נדע הבהמה מחמת מה מתה ומי מפיס ולכך פירש כן שכל שמתה בשעת מלאכה נתלה ונאמר מחמת מלאכה מתה וכשמתה שלא בשעת מלאכה נאמר שלא מחמת מלאכה מתה ואפשר ג\"כ שמ\"ש ומתה תחתיו לא שמתה ונפלה שדודה בין רגליו אלא שהתחיל לה החולי שמתה ממנו בעוד שהוא רוכב עליה כמו ומת תחת ידו שלא מת ממש בין ידיו אלא תוך יום שהוא כיומים ועדיין אין דבריו מחוורים וכבר השיגוהו הרמב\"ן ז\"ל והרשב\"א ז\"ל עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הניח להם אביהם פרה שאולה וכו' ואם הניח להם אביהם נכסים וכו'. </b> כתב ה\"ה ולפ\"ז יש תימה בדברי רבינו למה פסק כלשון ראשון דלא כרב פפא וכו' ועוד אני רואה מקום תימה בדבריו וכו' עד וצ\"ע. ואני אומר דל\"נ דרבינו לא הוה גריס ופליגא דרב פפא ולא והיינו דרב פפא דמשמע לי' דההיא דרב פפא אינה ענין לכאן דהא דאמר רב פפא סד\"א הואיל ואמר רב וכו' קמ\"ל לאו למימרא דמשעת שאלה לא איחייב באונסיה כלל דהא ודאי משעת שאלה איחייב בהו אלא היינו לומר שחיוב זה תלוי ועומד הוא שמא לא תיאנס ואם תיאנס יתחייב נמצא כשטבחהו אז נתחייב בפועל ואותו חיוב בכח התחיל משעת שאלה וא\"כ כי אמרינן הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם אונסיה טעמא משום דמחיים נשתעבדו הנכסים משעת שאלה שאם תאנס יגבה מאותם נכסים ור\"פ מודה בהא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>או שותפין ששאלו זה מזה.  </b> כתב ה\"ה נראית הכוונה ששניהם שאלו האחד מחבירו אבל תמהתי על לשון שותפין וכו'. ואני אומר שנ\"ל דהכי פירושה שותפין ששאל אחד מחבירו הוי שאלה בבעלים שהרי בעל הדבר השאול עמו במלאכתו הוא ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר כלומר אם לא היה להם שותפות אלא זה שא\"ל השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים כמו שנתבאר בפ\"י מהל' שכירות. * והרב המגיה כתב שדעת רבינו אפילו שאחד שאל מחבירו קרוי שאלה בבעלים שכל אחד מהשותפים שאול לחבירו בעסק השותפות ולזה נקט שותפים דוקא ומה שכתב ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים י\"ל שכשאמר השותף למחר גילה בדעתו שהיום לא יהיה עמו בשום מלאכה עכ\"ל: *הוא מהר\"ם פדוואה  ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לו השואל הכישה במקל וכו' אבל אם מתה בדרך פטור. </b> טעמו משום דבגמרא גבי מאי דמקשה ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו ושני שמואל בעבד עברי דלא קני ליה ��ופיה אמרינן ורב אמר אפילו תימא בעבד כנעני באומר לו הכישה במקל והיא תבא ומשמע דשמואל פליג עליה מדלא אשכח גוונא לאוקמה בעבד כנעני וקי\"ל דהלכתא כשמואל בדיני ועוד דמייתי סייעתא לרב מברייתא ודחי לה רב אשי משמע קצת דלא ס\"ל כוותיה: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>השואל פרה מחבירו שאלה חצי היום עד סוף הפרק. </b> משנה בפרק השואל (דף צ\"ז) השואל פרה [מחבירו] שאלה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שכר אחת ושאל אחת [ומתה] המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב ואוקמוה בגמרא דהא דקתני חייב בשיש עסק שבועה ביניהן והיינו הדין שכתב רבינו בסוף הפרק השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וכו' דאילו כפשטא דמתניתין הוה ליה כאומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקי\"ל כר\"נ ור\"י דאמרי פטור דאוקי ממונא בחזקה מאריה, ועוד באותה משנה השוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ובגמרא (דף צ\"ח ע\"ב) הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין כלומר אבל חכ\"א המע\"ה וכ\"כ הרי\"ף, ודע ששבועה זו שכתב רבינו שישבע השומר בשלש חלוקות אלו היינו שבועת היסת: ",
+                "<b>זה אומר שאולה וכו'. </b> שם במשנה זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ואוקמוה בגמרא ע\"י גלגול וכמ\"ש רבינו וסובר ז\"ל דאליבא דכולי עלמא אוקמוה הכי שלא כדברי רש\"י שכתב דאליבא דר\"נ ור\"י לא איצטריכו לאוקומה הכי: ",
+                "<b>השאילו שתי פרות וכו'. </b> כבר נתבאר וכתב ה\"ה ואם תשאל למעלה ג\"כ כו' י\"ל כיון שעיקר התביעה וכו' עד כך תירצו ז\"ל ול\"נ שאפשר לתרץ עוד דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בעיקר השבועה אבל אם בעיקר השבועה יכול לישבע ואינו יכול לישבע על הגלגול אינו משלם: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ג, ד]",
+                "<b>השואל פרה מחבירו שאלה חצי היום עד סוף הפרק. </b> משנה בפרק השואל (דף צ\"ז) השואל פרה [מחבירו] שאלה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שכר אחת ושאל אחת [ומתה] המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב ואוקמוה בגמרא דהא דקתני חייב בשיש עסק שבועה ביניהן והיינו הדין שכתב רבינו בסוף הפרק השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וכו' דאילו כפשטא דמתניתין הוה ליה כאומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקי\"ל כר\"נ ור\"י דאמרי פטור דאוקי ממונא בחזקה מאריה, ועוד באותה משנה השוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ובגמרא (דף צ\"ח ע\"ב) הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין כלומר אבל חכ\"א המע\"ה וכ\"כ הרי\"ף, ודע ששבועה זו שכתב רבינו שישבע השומר בשלש חלוקות אלו היינו שבועת היסת: ",
+                "<b>זה אומר שאולה וכו'. </b> שם במשנה זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ואוקמוה בגמרא ע\"י גלגול וכמ\"ש רבינו וסובר ז\"ל דאליבא דכולי עלמא אוקמוה הכי שלא כדברי רש\"י שכתב דאליבא דר\"נ ור\"י לא איצטריכו לאוקומה הכי: ",
+                "<b>השאילו שתי פרות וכו'. </b> כבר נתבאר וכתב ה\"ה ואם תשאל למעלה ג\"כ כו' י\"ל כיון שעיקר התביעה וכו' עד כך תירצו ז\"ל ול\"נ שאפשר לתרץ עוד דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בעיקר השבועה אבל אם בעיקר השבועה יכול לישב�� ואינו יכול לישבע על הגלגול אינו משלם: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>אפילו באו עליו גנבים וכו'. </b> כתב הרב המגיד מעשה פ' הגוזל ומאכיל ופירשו רבינו דוקא כשהיו מעות של שבויים שאינם ידועים עד כך נראה מתוך דבריו, יש לתמוה למה כתב שכך נראה מתוך דבריו שמבואר הוא בדבריו כן: ",
+                "<b>בד\"א בשאין זה הממון וכו'. </b> כתב ה\"ה נראה שהכוונה היא דבעינן תרתי וכו'. נ\"ל דהיינו לומר שאם אין חלק כל אחד ידוע הוי כממון שאין לו תובעים דלכל חד מצי למדחי דילמא לא היו נותנין לך אלא לחבירך ויותר נראה לומר דלדעת רבינו אפילו לא קיץ להו נמי חייב ומ\"ש והרי הוא קצוץ להם היינו שהוא מיוחד לגמרי להם שלא יהא רשות ביד הגבאים לשנות צדקה זו כולה או מקצתה לצורך עניים אחרים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולמה נאמר שישבע כאן בעל הפקדון וכו'. </b> כתב הרב המגיד ולא אמרו יטול בלא שבועה כמו שנזכר למעלה לפי שאין השומר מחוייב שבועה. כלומר ולא אמרו מתוך שאינו יכול לישבע משלם משום דאינו מחוייב אלא שבועת היסת: כתב עוד ה\"ה ועוד הוסיף דברים ואמר אם תשאל כיון שאילו אמר ברי לי וכו' עד ודברי תלמידו כמותן. יש לתמוה עליו איך כתב כן בשם רבינו שהרי רבינו כתב בהיפך בפ\"א מהלכות טוען גבי כור חיטים יש לי בידך בודאי והנתבע אומר איני יודע אם חיטים אם שעורים: כתב עוד ה\"ה אלא שכל הסוגיא אשר שם מראה בהיפך מזה שהשוה דינים אלו לטוענו חיטים ושעורים: אומר אני שאין בזה כדי להכריע דאיכא למימר דלפום מאי דס\"ד להשוות נזקי ממונו למה שהוא חייב מחמת עצמו שקיל וטרי בכולה סוגיא אבל קושטא דמילתא היא דאיכא לפלוגי בינייהו ועוד יש לומר דהיינו טעמא דשק צרור נשבע בעל השק ונוטל מפני שפשע בו השומר ולא דמי לההיא דשוורים ולא לההיא דרבה בר נתן דלית בהו פשיעה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>טען השומר תנאי היה בינינו וכו'. </b> כתב ה\"ה פירוש עדים הלו אין כוונת הרב שיעידו שבלא תנאי בא לידו וכו' ובזה נסתלקה השגת הראב\"ד ז\"ל אבל יש קצת תימה בעיני בדברי רבינו וכו'. ואני אומר שלא דקדק הרב המגיד בדבריו שאין זה דומה לאותו שהביא דהתם טוען שלא נעשה לו שומר כלל כמו שמבואר בדבריו שם אבל הכא מודה שהוא שומר אלא שהתנה עמו לשמור שלא כדרך השומרים כגון שהפקיד אצלו מעות שדרך שמירתן בקרקע והתנה עמו שיניחם בזוית ביתו דכיון דשמירה כל דהו קיבל עליו שומר מיקרי וחלה עליו שבועה דאורייתא: ועל מה שכתב פירוש עדים הללו אין כוונת הרב שיעידו שבלא תנאי בא לידו וכו' ובזה נסתלקה השגת הראב\"ד. הילך לשון השגת הראב\"ד זהו תימה וכי העדים לא שמעו התנאי וכו' [עיין בהשגת הר\"א] ומעתה יש לתמוה על ה\"ה איך כתב ובזה נסתלקה השגת הראב\"ד שהרי ההשגה עדיין במקומה עומדת שמה שאמר אין העדים מעידים אלא שדבר הזה הוא פקדון אצל זה ולא ידעו אם בתנאי הרי על זה השיג הראב\"ד ז\"ל כיון שהפקיד סתם הרי נעשה שומר גמור והוא מודה שפשע ומה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ומה שנראה לי בתירוץ השגה זו שמה שמעידים שהפקיד סתם בפניהם אינו סותר למה שאמר זה תנאי היה בינינו שהרי אפשר שכך התנו בינים ואח\"כ מסר לו בפני עדים סתם על סמך התנאי שהיה ביניהם ואילו היו מעידים שכשמסר לו פקדון זה בפנינו אמר לו שישמרהו כדרך השומרים אם היה טוען זה תנאי היה בינינו הוה אמרינן מה לי לשקר במקום עדים הוא וכדאמרן ואפשר לזה נתכוון הרב המגיד אלא שקיצר: "
+            ],
+            [
+                "<b>שומר חנם שהביא ראיה שלא פשע וכו' ובעל הפקדון שהביא ראיה וכו'. </b> כתב ה\"ה זה נכון וכו' ובהשגות שיטה אחרת עכ\"ל. לא הבנתי זה שכתב שבהשגות שיטה אחרת שאין זו שיטה אחרת כי השגה היא שמשיג עליו ומה שנ\"ל בתירוצה הוא שבבא זו היא סיום בבא קמייתא וברישא קתני שאם הודה השומר שפשע אלא שאמר תנאי היה בינינו נאמן במיגו והשתא קאמר דהני מילי בשאין עדים שפשע אבל אם יש עדים שפשע אינו נאמן במיגו דבמקום עדים הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה באחד שהפקיד שומשמין וכו' אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ וכו'. </b> כתב ה\"ה אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ וכו' ובהשגות אמר אברהם וכו' ובוודאי כן הוא וכבר כתבתי כן בפ\"ב מהלכות שכריות וכו'. ואני אומר שכבר כתבתי שם טעמו של רבינו והוא דבר נכון בלי פקפוק: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה וכו'. </b> כתבו תלמידי הרשב\"א בפרק המפקיד שיש להביא ראייה לדין זה מדאמרינן בפרק הגוזל קמא (דף ק\"ח) גבי תבעוהו בעלים והודה הגנב וכו' או דילמא מצו אמרי ליה כי היכי דאת עבדת לן מילתא אנן נמי עבדינן לך טרחינן בתר גנבא ושקלינן אנן דידן ואת שקלת דידך מדקאמר שקלינן אנן דידן שמע מיניה דהכי דינא דכל היכא שהבהמה חוזרת הכי דינא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם וכו' לפיכך חולקים הכפל וכו' ואם קידם אחד מהם ותפס הכל אין מוציאין מידו ואפילו בחוצה לארץ. </b> כלומר דבשלמא כשודאי הוא לאחד מהם דין הוא כשתפסו אין מוציאין מידו כדאיתא בסוף פרק אלו נערות אבל השתא שמוטל בספק הוה אמינא שמוציאין מידו לפחות החצי קמ\"ל אין מוציאין מידו כלל ולא מיבעיא בא\"י שאם היה בא לבית דין היה זוכה בחצי אלא אפילו בח\"ל דהשתא הורע כחו מכמה פנים חדא שהיא בח\"ל ואפילו אם היה בארץ ישראל לא היה נותן לו אלא החצי אפילו הכי אם תפס הכל אין מוציאין מידו:   ",
+                "<b>או שלא הספיק וכו'. </b> כתב ה\"ה בעיא שם וכו' וכתב הרשב\"א דנראה מתוך דבריו שאם נגנבה בחיי האב ושלם שומר לבניו פשיטא שזכה בכפל עכ\"ל. קשה לי דכיון דבנגנבה בלחוד בחיי המפקיד נקנה לו הכפל א\"כ כשנגנב ומת השומר ושלמו בנים כיון דבשעה שנגנב נקנה לו הכפל תו לא מצי למהדר ביה ועוד דהא לא מקני ליה כפילא עד שעה שמשלם כדאמר רבא לכשתרצה ותשלמני ולי נראה דמש\"ה פירש\"י בשמתו בעלים ואח\"כ נגנבה משום דאי נגנבה קודם מיתת הבעלים לא שייכא הך בעיא דהא אין אדם מוריש קנס לבניו וא\"ת היאך פירש\"י גבי שלמו בנים כשנגנבה בחיי האב י\"ל דשאני התם שבעל הפקדון קיים והגנב חייב לשלם לו הכפל ובני שומר מבעל הפקדון זכו דלגבי דידיה לאו קנס הוא ודברי הרשב\"א צ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>נגנב הפקדון וכו'.  </b> כתב הרב המגיד פסח כרבא וכו' עד וזה דעת רבינו, ואני אומר שאיני יודע מנין הכריע דעת רבינו שהרי דבריו כדברי הגמרא ממש וכל פירוש שיפורש בדברי הגמרא יתפרש ג\"כ בדבריו: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות שאלה ופקדון</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,446 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי וכו'. </b> כתב ה\"ה דין זה אינו מבואר בגמרא בפשיטות וכו'. ולי נראה שיש להביא ראיה לדין זה מדאמרינן בפ\"ב דכתובות (דף י\"ט) האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן כו' לוה כל כמיניה ומסיק לעולם דאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכו': "
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א בבגדי החול וכו'. </b> כתב הטור בסי' צ\"ז כל זה לא מיירי אלא בבגדים שהבעל קונה לה אבל כל מה שהכניסה לו בין נכסי מלוג בין נכסי צ\"ב אין ב\"ח גובה ממנו אם ידוע שהוא ממה שהכניסה היא ואם אינו ידוע יראה שהיא נאמנת בשבועה בבגדים ותכשיטין שדרך האשה להכניס לבעל וכ\"כ רבינו ירוחם בשם הרמ\"ה ובעל התרומות בשער ראשון וכתב עוד שם שהוא הדין לנכסים שפסק לה הוא שאין ב\"ח גובה מהם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מלוה שבא להפרע שלא בפני הלוה וכו' ותפסה האשה וכו'. </b> כתב בעל התרומות בשער ראשון דטעמא דמילתא משום דכשם שבערכין מיעט מזון אשתו ובניו אע\"פ שקדמה לחוב המעריך הוא הדין נמי לב\"ח דהא גמר קיחה קיחה מערכין: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כשראו הגאונים וכו' התקינו שמשביעין את הלוה וכו'.  </b> כתוב בספר התרומות שער שני ששבועה זו דומה לשבועת מודה מקצת שהוא מפני שאנו אומרים שהוא נשמט משום דדחיקא ליה שעתא סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה ורמו רבנן שבועה כי היכי דלודי וכך אנו אומרים בזה. וכתב עוד שם ששבועה זו אפילו אין הלוה בא עליו בטענת ברי שיש לו במה לפורעו אלא אפילו טוען שמא יש לו משביעין אותו והראשונים קראו אותה שבועת החשד עכ\"ל:  וכתב עוד על מ\"ש רבינו   ",
+                "<b>שמשביעין אותו שלא נתן מתנה על מנת להחזיר וכו'. </b> למה תקנוה שאם באו להזהירו שיפרענה בשיחזירנה לו ה\"ז כלול בנשבע שכל מה שירויח יפרענו ואפילו נתנו לו במתנה בכלל זה ואם תקנוה להודיע לוה למלוה מה שמכר ונתן מזמן שלוה היכן מצינו זה בתקנת הגאונים אלא עיקר תקנה זו כפי מ\"ש הרמב\"ן דממאי דאיתמר במתנת בית חורון משמע שלא אמרו כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה אלא בנותן סתם ומעשיו או דבריו מוכיחין עליו שאינו גומר ליתנה אבל נתן בדעת גמורה ע\"מ להחזיר הרי היה כשאר כל התנאים דעלמא מעתה הרמב\"ם לזה נתכוון שישבע שלא נתן עכשיו ע\"מ להחזיר כדי להבריח מב\"ח דלא הוי מתנה דהא חובו יוכיח שלא נתכוון אלא להבריח מב\"ח בלבד עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>מי שנתחייב בשבועה זו וכו' וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחרים מעצמו וכו'. </b> נ\"ל שכוונת רבינו היא שכשמחייבין אותו לתת היותר לו ממזונותיו אע\"פ שתבעוהו אחרים והביאו עדי הלואה והוא מודה שלא פרע אין מאמינים אותו שאדם עשוי בכיוצא בזה לעשות קנוניא והאחרים נראה להם שעושין מצוה שיהיה לו במה לפרנס את אשתו ובניו ואל ימותו ברעב אבל מי שיש לו נכסים לפרוע לב\"ח אלא שאינו רוצה לישאר ערום מנכסים אילו באו אחרים ותבעוהו והביאו עדי הלואה הוה מהימנינן להו ונותנין להם אם קדמו אבל אם מודה מעצמו אני חייב לאחרים בכי הא לא משגחינן ביה אע\"פ שאח\"כ באו אותם אחרים ותבעוהו כיון שהוא הודה מעצמו בתחלה וזהו שאמר רבינו גבי מי שאין לו לפרוע אלא ממה שמרויח מי שנתחייב שבועה זו מפני שט\"ח שעליו והודה לאחרים בחובות אחרים לא יטול היתר אלא בעלי השטרות בלבד דמשמע שאותם אחרים תבעוהו תחלה והודה להם וכשיש לו ממה לפרוע כתב וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחר מעצמו דוקא מפני שהודה מעצמו אבל אם תבעוהו תחלה היינו מאמינים אותם מאחר שיש לו נכסים אלא שאין בהם כדי לפרוע לזה ולזה: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>מי שנתחייב בשבועה זו וכו' וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחרים מעצמו וכו'. </b> נ\"ל שכוונת רבינו היא שכשמחייבין אותו לתת היותר לו ממזונותיו אע\"פ שתבעוהו אחרים והביאו עדי הלואה והוא מודה שלא פרע אין מאמינים אותו שאדם עשוי בכיוצא בזה לעשות קנוניא והאחרים נראה להם שעושין מצוה שיהיה לו במה לפרנס את אשתו ובניו ואל ימותו ברעב אבל מי שיש לו נכסים לפרוע לב\"ח אלא שאינו רוצה לישאר ערום מנכסים אילו באו אחרים ותבעוהו והביאו עדי הלואה הוה מהימנינן להו ונותנין להם אם קדמו אבל אם מודה מעצמו אני חייב לאחרים בכי הא לא משגחינן ביה אע\"פ שאח\"כ באו אותם אחרים ותבעוהו כיון שהוא הודה מעצמו בתחלה וזהו שאמר רבינו גבי מי שאין לו לפרוע אלא ממה שמרויח מי שנתחייב שבועה זו מפני שט\"ח שעליו והודה לאחרים בחובות אחרים לא יטול היתר אלא בעלי השטרות בלבד דמשמע שאותם אחרים תבעוהו תחלה והודה להם וכשיש לו ממה לפרוע כתב וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחר מעצמו דוקא מפני שהודה מעצמו אבל אם תבעוהו תחלה היינו מאמינים אותם מאחר שיש לו נכסים אלא שאין בהם כדי לפרוע לזה ולזה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב שלוה מעבדו וכו'. </b> כתב ה\"ה ואין זה דעת רבינו שלא חילק כ\"כ בספר התרומות בשער ל\"ז דבין טמונין בין שאינן טמונין אין להם עליו כלום דאנן סהדי שלא נשתעבד להם דלא ניחא ליה למיהוי עבד לוה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלמנה בין שהיא עניה וכו' ואם חבל מחזירין ממנו בעל כרחו. </b> כתב הריב\"ש סי' תפ\"ח נ\"ל דאתיא כרבא דאמר בפ\"ק דתמורה (דף ד' ע\"ב) דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני אלא שבלאו דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו אם עבר מהני שאיונ חייב להחזיר אלא כסות יום ביום וכסות לילה בלילה משום דגלי ביהקרא השב תשיב לו את העבוט כבא השמש מעיקרא לא כדאיתא בפ\"ק דתמורה. ומ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ואם תודה תשלם וכו'. </b> לא בא לומר שלא יוכל לטעון בעל המשכון עד כדי דמיו במיגו דלקוח הוא בידי אם משכן אותו שלא בעדים שהרי באיש דומיא דאלמנה בחבל כלים שעושין בהם אוכל נפש יכול לטעון עד כדי דמיהם אי ליכא עדים על החבלה דהכי אמרינן בגמרא בההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שליח ב\"ד שבא למשכן וכו' ומניח מטה ומצע לעשיר וכו'.  </b> כתב הטור בסי' צ\"ז קשה כיון שצריך להניח לו בשעת משכון דברים הצריכין לו למה מחזירין והלא אין חזרה אלא בדברים הצריכין לו ואותם כבר הניח לו עכ\"ל ואני אומר דלאו קושיא היא שהרי רבינו סובר דכל כלי אומנות אפילו הצריכין לו הוא מניח וכמ\"ש ה\"ה אבל אי קשיא לדברי רבינו הא קשיא היכי תנן בפרק המקבל מחזיר את הכר בלילה והרי צריך להניח לו מטה ומצע וי\"ל דמתניתין מיירי שעבר ומשכנו או שמשכנו מדעת הלוה א\"נ דמטה ומצע לחוד וכר לחוד:  ודע דבברייתא אמרינן נותן לו מטה ומצע לעשיר ומטה ומפץ לעני ומפרש בגמרא למאי צריכי שתי מטות חדא דאכיל עלה וחדא לישן עליה ורבינו לא חשש לומר כאן שיניח לו מטה ומטה מפני שסמך על מה שכתבה בפ\"א גבי סידור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על המטבע ונפסל וכו'. </b> בגמרא אוקימנא דהא דבעי שיהא לו דרך לאותה מדינה ואם אין לו דרך לשם לא היינו דוקא כשמלכיות מקפידות זו על זו אבל אם אין מלכיות מקפידות זו על זו אפילו אין לו דרך לאותה מדינה נמי ואיני יודע למה השמיטוהו רבינו והרי\"ף: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומצות עשה להשיך לעכו\"ם וכו'. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"א לא מצאתי שמועה זו וכו' עד מוכחת כן והר\"ן כתב בפרק אי זה נשך ול\"נ כדברי הרמב\"ם דכיון דמסקנא דשמעתין דרבית דעכו\"ם מדאוריית' שרי הדרי' למאי דס\"ד דרבא מאי לא תשיך לא תשוך ואם איתא דקרא להתיר רביתא איצטריך מידחיא ברייתא דסיפרי לגמרי דמנ\"ל דללאו הבא מכלל עשה אתא דילמא לעשה אצטריך אלא על כרחין כי ס\"ל דרבית דעכו\"ם שרי נקטינן לנכרי תשיך כפשטיה דלמצוה הוא דאתא והיינו דתניא בסיפרי לנכרי תשיך הרי זו מצות עשה וכיון דמסקנא דסוגיין דרבית דעכו\"ם מדאורייתא שרי נקטינן ע\"כ ברייתא דסיפרי כפשטה עכ\"ל וקשיא לי על דברי רבינו שתשיך משמעותו שתלוה מהעכו\"ם ברבית דה\"ק תניח אותו שישוך אותך וזה ודאי אינו מצוה ולפי דברי רבינו כך היה לו לכתוב לנכרי תשוך דמשמע תלוה אותו כדי שתשתכר אתה בנטילתך ממנו רבית. ואפשר לדחוק ולומר דאיידי דבעינן למימר ולאחיך לא תשיך לומר שאף הלוה עובר בלאו כתב לנכרי תשיך ומכיון שלמדנו שזו מצות עשה ודאי לא צותה תורה שיהנה לעכו\"ם ואית לן לפרושי האי תשיך כמו תשוך ושביק ליה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם העמידו אצל ישראל וכו'. </b> כתב ה\"ה זה מחלוקת בין המפרשים וכו' ומ\"מ מ\"ש שהוא רבית קצוצה אע\"פ שלא נטל הישראל ונתן ביד חלקו עליו הרמב\"ן והרשב\"א וכו' עד אלו דבריהם ותלמידי הרשב\"א כתבו ושמא רצונו לומר דהחמירו לעשות כרבית קצוצה לומר שהיא יוצאה בדיינין ולא נהיר עכ\"ל. ולי נראה דאפשר לומר דטעמא דרבינו משום דתנא בסיפא אסור כמו ברישא משמע ליה דכי הדדי נינהו וכי היכי דברישא הוי רבית קצוצה הכי נמי בסיפא: "
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לישראל לתלות מעותיו ביד עכו\"ם. </b> כלומר להפקיד ביד עכו\"ם ועכו\"ם מלוה אותם ברבית לישראל והכי תניא בתוספתא פרק איזהו נשך ישראל שאמר לעכו\"ם הילך שכרך ובא והלוה מעותי ברבית אסור ועוד תניא התם עכו\"ם שנעשה אפוטרופוס או סנטר לישראל אסור לישראל ללוות הימנו ברבית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא ביצים להושיב תחת התרנגולים שלו. </b> במשנה פרק אי זהו נשך (דף ס\"ח) אין מושיבין תרנגולין למחצה ופירש\"י לשום ביצים בדמים לבעל התרנגולת להושיבה עליהם לגדל אפרוחין למחצית שכר מה שיהיו האפרוחין שוין יותר על דמי הביצים דהואיל וזה מקבל עליו אחריות חצי דמי הביצים אם יתקלקלו או אם ימותו הו\"ל פלגא מלוה וכו' ונמצא מגדל את חציין השני בשכר המתנת מעותיו וכך עולה מדברי רבינו פ\"ח מהלכות שלוחין ושותפין ואם אין אחריות הביצים על בעל התרנגולים יתבאר ספ\"ח:   ",
+                "<b>אלא א\"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו. </b> כלומר בכל החלוקות הנזכרות בעי למיתן ליה שכר עמלו ובנותן ביצים להושיב תחת התרנגולת בעי למיתן ליה נמי שכר מזונו שהוא מוציא באפרוחין וטעמא דמילתא דכל עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון נמצא שמתעסק בפלגא דפקדון משום הנאת המתנת המלוה ולפיכך צריך שיתן לו שכר עמלו ומזונו: "
+            ],
+            [
+                "<b>המשתתף עם חבירו במעות וכו'. </b> בפרק איזהו נשך (דף ס\"ח) אמר רבא לית הילכתא כשטרי מתוזנאי דזקפי רווחא אקרנא מי יימר דהוי רווחא:   ",
+                "<b>וכן לא יתן לא מעות בתורת עסקא וכו'. </b> שם בסמוך א\"ל מר בר אמימר לרב אשי אבין עביד הכי וכי אתו לקמיה מהימן להו א\"ל תינח היכא דאיתיה לדידיה אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי ואע\"פ שבדין הראשון כתב רבינו המשתתף במעות או בקרקע או הנותן לו עסק ובדין השני כתב וכן לא יתן לו בתורת עסק או שותפות לאו דוקא דהוא הדין קרקע נמי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם התנה הלוה שכל זמן שירצה מחשב וכו'. </b> פירוש עתה בא לומר דרבית נמי שרי אפילו התנה הלוה שיוכל לסלקו תוך הזמן דכיון שאין המלוה יכול לגבות מחובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה שכירות הוא ואפי' בית שרי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל הממשכן סתם וכו'. </b> פי' סתם קרי למקום שאין בו מנהג ידוע ומשכן סתם שאילו היה מנהגם לסלקו כל זמן שיביא לו מעות אפילו מיד מסלקו ואילו היה מנהגם שלא יוכל לסלקו עד סוף זמן המשכונא לאחר י\"ב חדש נמי אינו יכול לסלקו אם לא הגיע זמן המשכונא הילכך על כרחין ליכא לאוקמא אלא כדאוקימנא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ שמשכונא זו אסורה היא וכו'. </b> נ\"ל שכ\"כ רבינו משום דרישא דקתני המלוה את חבירו וכו' אין מסלקין אותו בלא כלום וכו' א\"א לאוקומה בעכו\"ם דמאי איסור רבית איכא אלא או בטעות או במזיד ודקאמר מקום שנהגו לסלק המלוה והו' א\"א לאוקומה בשנהגו כן בטעות דהיאך אפשר שנהגו כן מימי קדם ולא מיחו בידם חכמים א\"ו במזיד היא וזו היא דרך כל מי שחוטא ומשכן או עכו\"ם והא דאמר אין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה א\"א לאוקומה בעכו\"ם דמאי שביעית שייך ביה ומאי דין הבכור אית ביה אלא או בטעות או דרך כל מי שחוטא ומשכן ולכך כתב רבינו הני תלתא גווני: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסור להרבות על המכר וכו'. </b> כתב ה\"ה משנה מפורשת שם ופירוש וכו' כלומר דלא תימא דאינו אלא איסור בעלמא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור לקנות פרי הפרדס וכו'. </b> נ\"ל שיש תקנה לזה שיקנה אילנות הפרדס לפירותיהן של אותה שנה ויחזיק בהם לקנותם מיד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לשכור הספינה וכו' וכן מותר להשכיר סיר של נחשת וכו'. </b> אמרינן בגמרא אי אגרא לא פחתא ואי פחתא לא אגרא כלומר מאחר שמקבלים הפחת למה נותנין שכר אינו אלא משום רבית ומשני הא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא כלומר פחת דמי הנחשת דכל מאי דמקלי נחשא בצרי דמיה ולפיכך נוטלין שכר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משכרת אשה וכו'. </b> כלומר דכיון דב��שון שכירות הוא אין אחריות הביצים על בעל התרנגולת ולהכי שרי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה נושה בחבירו וכו'. </b> רבינו העתיק לשון הגמרא שכשלקח הדבר ביותר משוויו איירי במטלטלי וכשלקח בפחות איירי בקרקע ומשמע דה\"ה איפכא: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים וכו'. </b> כוונת הדברים שכשב\"ה יכול לסלקו שלוה ממנו וזורע וכשיוקירו החטים יתן לו חטים אין זה הלואה אלא לבציר מהכי נחית והרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו ע\"מ שיטול ב\"ה הזרע תחלה מחלק המגיע לאריס והאריס יטול השאר בשכר טרחו ויטול פחות משאר אריסין שעל מנת כן ירד. ומ\"ש   ",
+                "<b>שבמקום שדרך בע\"ה לתת את הזרע וכו'. </b> כלומר ושינה ממנהג העיר להטיל על האריס. ומ\"ש   ",
+                "<b>אבל אחר שירד וכו'. </b> כלומר מתחלתו לא פסק עמו שיהא הזרע שלו ואח\"כ נתרצה מאליו על ידי קבלת דמים או מתנה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימא לבציר מהכי נחית והלואה הוא גביה ואסור כך פירש\"י ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויש מן הגאונים שהורה וכו'. </b> נראה לפרש חתמו או העידו בפני ב\"ד שמסרתיו בפניכם והכוונה שאם יודעין לחתום יחתמו ואם לאו יעידו בפני ב\"ד והב\"ד יכתבו עדותם של עדים ויגבה בו כך כתב הר\"ש בן הר\"ש צמח ול\"נ דחתמו דקתני לא שיחתמו על השטר כדרך שחותמין בשאר שטרות אלא היינו לומר. שיכתבו בו שטר זה מסרו בפנינו הלוה למלוה ויחתמו על זה וה\"ק חתמו על עדותכם שנמסר בפניכם שטר זה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הוציא עליו כתב ידו וכו' ואינו גובה בכתב זה לא מן היורשין כו'. </b> כלומר משום דטענינן להו שאביהם פרעו אבל אם ידוע שלא פרעו ע\"פ אחד משלשה דברים שכתב רבינו לקמן בפרק זה ודאי גובה מהיורשין דלא גרע ממלוה ע\"פ וזה פשוט: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה על היתומים וכו' ואם תפס ב\"ח מחיים גובה מהם. </b> כתב הריב\"ש אחר תקנת הגאונים אין לחלק בכך שהרי מטלטלי דיתמי משתעבדי לב\"ח וכמ\"ש רבינו בסוף הפרק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל במערב היו כותבין בשטרי חובות וכו'. </b> כתב הריב\"ש על זה לא שאם לא כתבו לא יהיו דנים כתקנת הגאונים שהרי כבר כתב הרב בסמוך שכן דנים ישראל בכל בית דין שבעולם אבל ר\"ל שבמערב כדי שלא יהיו צריכין לתקנת הגאונים במה שאפשר הנהיגו לכתוב בשטרות שיעבוד מטלטלין בין בחייו בין לאחר מותו ועשו כן כי חששו אולי לא ידע הלוה בתקנה זו ואין דעתו לשעבד עצמו כי אם בדין הגמרא ונמצא שנתאנה הלוה ותהיה תקנה זו נזק היתומים שלא בדין ועוד שבתנאי זה הוא גובה יותר מן התקנה לפי שבתנאי זה אף אם הניח קרקע ומטלטלין גובה מן המטלטלין אף מן היתומים מן הדין שתנאי שבממון הוא ומן התקנה לא היה גובה מן המטלטלין מאחר שיש שם קרקע וליכא פסידא למלוה מעמידין אותו על דין הגמרא לזה כיון הרמב\"ם בפרק זה. ומ\"ש בפי\"ו מהל' אישות בתקנת גביית הכתובה שאין תקנה זו כשאר תנאי כתובה שנאמר בה אעפ\"י שלא נכתב כמי שנכתב דמי נראה שלא אמר כן אלא במקום שכותבין בכתובה שיעבוד מטלטלין ובזה י\"ל כיון שמנהג המקום לכתוב וזה לא כתב בכתובה שיעבוד מטלטלין נראה שלא נשתעבד אלא כדין הגמרא אלא אם כן היה יודע תקנתם של גאונים שאז י\"ל שעל תקנתם הוא סומך ואם לא ידע בה י\"ל שלא תגבה ממטלטלי דיתמי כיון שלא כתב כמנה�� המקום וכ\"נ מלשונו שכתב הרי שלא כתב כן בשטר הכתובה אלמא כתובה כתב לה אלא שלא כתב כדרך שכותבים האחרים ועוד נראה מדבריו שתקנת הכתובה לא פשטה בימיו בכל ישראל כי אם ברוב ישראל אבל תקנת המלוה בכל ישראל פשטה ועתה ג\"כ אנו רואים שדנין בה והכל יודעין שכל נכסי הלוה בין קרקעות בין מטלטלין משועבדים לב\"ח בין ממנו בין מיורשיו ודין הגמרא אינו נודע להם דלא כ\"ע דינא גמירי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין נפרעין מן היורשים וכו'. </b> כפי מ\"ש ה\"ה כוונת רבינו דבמלוה על פה היכא דגובה מיורשים גדולים דהיינו היכא שהיה אחד מג' תנאים אלו הנזכרים גובה גם מיורשים קטנים וכל שאינו גובה מיורשין דהיינו היכא שלא היה אחד משלשה תנאים אלו הנזכרים אף מגדולים אינו גובה ובמלוה בשטר אם יש בו אחד משלשה תנאים אלו גובה אפילו מיורשים קטנים דלא גרע ממלוה ע\"פ אבל כשאין שום אחד משלשה תנאים אלו אע\"פ שגובה מיורשים גדולים אינו גובה מיורשים קטנים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אשה שתבעה כתובתה וכו' מעמידין להם אפוטרופוס ונזקקים. </b> כתב הרשב\"א דאפילו היא זקנה שאינה ראויה לינשא נזקקין לה. ומ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ונזקקים משום חן האשה וכו'.  </b> לפי מה שאכתוב בסמוך בשם הרשב\"א ור\"י דלא נקט טעמא דמזוני משום גרושה ועוד לאשמועינן באלמנה נמי דאפילו היכא דאיכא טעמא דמזוני וכגון שלא היו הנכסים יותר מכתובתה אפ\"ה נזקקים לה משום חינא ולאפוקי מהוראת קצת הגאונים שכתב בסמוך:  כתב הרשב\"א בתשובה שמדברי רבינו בפרק זה נראה שהוא סבור ששתי לשונות שנאמרו בפרק שום הדיינים בכתובת אשה משום ר\"י חד משום מזוני ומרימר מתני לה משום חינא ששניהם אמת עכ\"ל ולע\"ד נראה שרבינו מפרש דמ\"ד משום מזוני לית ליה משום חינא אבל מ\"ד משום חינא לא פליג אטעמא דמזוני אלא דאתא למימר דאפילו היכא דליכא טעמא דמזוני נזקקין לה משום חינא וכיון דמרימר עבד בה עובדא ורבינא דאקשי ליה כי א\"ל אנן משום חינא מתנינן ליה שתיק ליה והכי נקטינן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית דין שמכרו שלא בהכרזה וכו'. </b> נראה דאפילו ביתומים גדולים מיירי והוא הדין לנכסי כל אדם אם מכרו בית דין שלא בהכרזה וראיה ממה שכתב רבינו והרב המגיד פי\"ב מהלכות אישות: "
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין שהכריזו כראוי וכו'. </b> כתב הרב המגיד וכתב הרמב\"ן דוקא מאתים במנה אבל בפחות ממנה לא עכ\"ל איפשר שזה כדעת הסוברים דהא דבקרקעות אין להם אונאה היינו עד מחצה דוקא:   ",
+                "<b>אבל אם לא בדקו בשומא וכו'. </b> כ' ה\"ה פירוש במקום שאין מכריזין וכו'. ק\"ל א\"כ מאי וכן אם מכרו קרקע בעת שאינם צריכין להכריז עליה וכו' שכתב בסמוך היא היא לכך נ\"ל שמה שכתב אבל אם לא בדקו בשומא וכו' לאו למימרא שלא הכריזו עליה אלא הכריזו עליה אבל לא דקדקו בשומא והכרזה כמשפט ודברים אלו הם מבוארים פה בדברי רבינו ובפירוש המשנה פרק אלמנה ניזונת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מלוה שבא להפרע וכו' ואם א\"א להודיעו במהרה. </b> בסמוך יתבאר כמה שיעור מהרה זה. ומ\"ש   ",
+                "<b>אומרים למלוה שישבע.</b> בסמוך יתבאר דהיינו בשאין בשטר נאמנות. ומה שכתב ",
+                "<b>ואין חוששין לשובר. </b> ג\"ז יתבאר בסמוך: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלש ראיות צריך להביא וכו'. </b> כתוב בתשובות הרא\"ש כלל ע\"ג ילמדנו הא דאמרינן שמלוה שבא לגבות מנכסי לוה ואיננו פה שצריך להודיעו אם הוא כך טרם לכתו היה מצפה בכל יום לביאת המלוה לירד לנכסים כי לא היה לו ממה לפרוע ושוב הרחיק הלוה כ' פרסאות או שלשים ואחר זמן בא המלוה לירד לנכסיו אם בית דין צריך להודיעו בזה וכשמודיעין אותו שכר השליח על מי ורבינו עשה כתב שלש ראיות צריך להביא לבית דין וכו' ומה ראיה צריך הא ליתא קמן ומה שיעור המרחק שיהא קרוי אינו מצוי לעמוד בדין שלישית שאלו הנכסים של פלוני הלוה הם אם ראינו שהלוה דר בהם כמה שנים אמנם אין כאן עדות ברורה אם לקחם או ירשם והיאך באו לידו מה ראיה אחרת צריך כל זמן שאין מערער. תשובה ראיתי בדברי גאון אם יכולים לשלוח ללוה שילך ויחזור תוך שלשים יום על ידי יציאת הלוה והראיה שכתב רבינו משה שהב\"ח במדינה אחרת היינו כגון שטוען המלוה שאין שליח יכול לילך אליו ולחזור תוך שלשים יום אם יביא מזה ראיה יורדין לנכסיו מיד בשטר מקויים משום נעילת דלת והנכסים שהם בחזקת הלוה עד היום הזה אע\"פ שאין ידוע היאך באו לידו בית דין יורדין להם ומגבין אותם למלוה ואם יבא שום אחד אחר כך בשטר או בראיה מוקדמת לשטר המלוה יוציא הנכסים מתחת ידו וכתב עוד ראיתי הירושלמי שהביא בעל העיטור שצריך להודיעו תלתא זימני בכל תלתין יומין חדא זימנא ולפי הירושלמי אין יורדין לנכסיו שלא בפניו אא\"כ עמד בבית דין וברח הילכך מסתבר אם יכול להודיעו בתוך שלשים יום שהוא זמן בית דין יודיעוהו אבל מאי זה טעם יצטרך שיודיעו ג\"פ כיון שאין ההודעה אלא כדי שיבא מידי דהוה אחזקה למ\"ד שאם הוא באספמיא כדי שיחזיק שנה ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת אלמא כל מידי דמשום הודעה די בהודעה אחת של שלשים יום וכן ראיתי דנים ומסתבר דלא חיישינן לשובר דאם כן כל אדם יהא לוקח ממון חבירו וילך למדה\"י דכיון דחיישת לא ירדו לנכסיו לעולם ואם יש בשטר נאמנות מאחר שאם היה כאן לא היה יכול להשביעו למה ישביעוהו עתה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>מלוה שבא לבית דין והביא וכו'. </b> מדברי הטור בסימן ע\"ג נראה שסובר דרבינו מיירי אפילו אם הלוה בעיר והריב\"ש כתב בסימן שצ\"ו לדעת הרמב\"ם איפשר שאף אם הלוה בעיר אין צריך להזמינו לדין ולא להודיעו ואפשר שדבריו בשאין הלוה בעיר וזה נראה יותר עכ\"ל וכתוב בספר המקח שמי שיש בידו משכון של חבירו לא ימכרנו שלא בבית דין כדתנן ומשלשים ולהלן מוכרו בבית דין וביאר על פי זה דברי רבינו פה שכתב ומשיאין לו עצה למכרו בפני עדים שלא הוצרך רבינו להזכיר המכירה בבית דין שכבר הזכיר בפ\"ג דין משלשים יום ולהלן מוכרו בב\"ד וגם זה בב\"ד מוכרו ר\"ל בית דין הדיוטות שהם בקיאים בשומא ואפילו בשומת בית דין משיאין לו עצה למוכרו בעדים כשיבא הלוה ידע בכמה נמכר כי אע\"פ שזה מכרו ברשות בית דין ובשומתן אולי [ימכור] ביותר מהשומא וכדי שלא יתעצמו על זה בדין ולא יהיו צריכין לשבועה משיאין אותו עצה להזמין עדים על המכירה עכ\"ל ואיני יודע מי דחקו לומר כן דפשטא דמילתא היינו לומר שימכרנו ברשות בית דין אבל מנין לנו שיצטרך שישומו בשומת בית דין ועוד שומא זו מאי עבידתה הגע עצמך שישומו במנה ולא נמצא מי שיקנהו אלא בתשעים איך יעלה על הדעת שיפסיד זה עשרה אלא ודאי אין כאן שומא אלא ימכר ע\"פ ב\"ד במה שימצא מי שיקנהו כך נ\"ל והכי הוא סוגיין דעלמא ומעולם לא ראיתי מי שהצריך שומא למשכון:   ",
+                "<b>וכן המלוה וכו'. </b> לשון זה צריך תיקון שאם מתו הלוה והמלוה היאך כתב שנשבע בנק��טת חפץ שהיורשין אין להם לישבע אלא שלא פקדנו אבא ונ\"ל דה\"ק המלוה על המשכון הואיל והוא נפרע ממה שתחת ידו וכו' ה\"ז נשבע בנקיטת חפץ ונוטל ואפילו מתו הלוה והמלוה ואפילו מת לוה תחלה ואח\"כ מת מלוה לא הפסיד חובו מפני שהוא על המשכון: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זה אומר חמשה ימים נשאר מהזמן וכו' אומרים למלוה המתן עוד וכו'. </b> הטעם שכיון שעדיין לא הגיע זמנו ואפילו לדברי המלוה לא ישבע עכשיו: "
+            ],
+            [
+                "<b>היתה המלוה בשטר וכו'. </b> נראה דה\"ה אם הלוה על המשכון וכן כתב בטור ח\"מ סימן ע\"ג: ומ\"ש   ",
+                "<b>וישבע היסת.  </b> ( * שנשאר עוד חמשה ימים) בטור ח\"מ סי' ע\"ג העתיק לשון רבינו ואין שם תיבת היסת וכן נראה לי דתיבת היסת ט\"ס היא דמה ענין היסת לכאן דאין היסת אלא בנשבע לפטור עצמו והכא במלוה על המשכון הוא נשבע שבועה כעין דאורייתא ובמלוה בשטר אם נדמהו לאומר פרעתיך היה לנו לומר פרע מיד ואם יאמר השבע לי שלא קבעת לי זמן אז ישבע לו ואיפשר לקיים הגירסא משום דאיכא למימר דלא דמי לאומר פרעתיך כיון שמודה שהוא חייב לו אלא הוי כאילו תובע הלוה למלוה חייב אתה להמתין לי כך וכך ימים ולפיכך חייב המלוה לישבע היסת: * (עי' במל\"מ)  ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הוציא עליו שטר מקויים וכו'. </b> כתב ה\"ה פרק חזקת מעשה וכו' אבל דעת הרמב\"ן והרשב\"א היא ששטר זה בשעת שהודה המלוה וכו' עד אלו דבריהם. ואני אומר שאין נראה כן מפשט דברי רבינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הוציא עליו שט\"ח בעד אחד וכו' הרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. </b> כתב הרשב\"א בתשובה מסתברא לי שאינו נעשה כפרן ע\"פ עד אחד ואם תאמר והא כללא כייל שמואל כ\"מ ששנים מחייבים אותו ממון ע\"א מחייבו שבועה וכיון שהוחזק כפרן לאותו ממון אם כן אף ע\"א מחייבו שבועה לא היא דלא אמרו אלא כשהעדים מחייבין אותו ממון בעדותן ממש אבל כאן אין העדים מחייבין אותו שהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים אלא כפרנותו הוא שמחייבתו וכל שנעשה כפרן על פי שנים והיה חייב לפרוע ממון על פיהם הוחזק זה כפרן גמור משא\"כ כשהוחזק בע\"א שאילו רצה היה פוטר עצמו ממנו בשבועה ולפיכך אינו כפרן גמור א\"נ חזקה היא שכל שהוכחש בעדים הוחזק כפרן גמור לשלם ממון חזקה לא היה פורעו אלא בעדים משא\"כ בע\"א שאילו רצה היה עומד בכפרנותו ונשבע ונפטר וכיון שכן בוטח בעצמו לפורעו בינו לבין עצמו ולפי שאי אפשר להתקיים בממון על פה. ומ\"ש הרמב\"ם בפי\"ד מהלכות מלוה הכופר במלוה ע\"פ בבית דין ואמר שלא לוה ובא ע\"א והכחישו וחזר וטען קודם שיצא מב\"ד אין לויתי ופרעתי וכן העמידה הר\"א בהשגות שם וחזר וכתב כן בפ\"ד מהלכות טוען: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן הורו רבותי שאפילו היה השטר יוצא מתחת ידי אחר וכו'. </b> כתב הרב המגיד בהשגות א\"א ואף זה לא נהיר וכו' והדבר אצלי בפשיטות עד שאני תמה למה תלה דין זה רבינו בהוראת רבותיו וכו'. ולי נראה שדברי רבינו ורבותיו בשאינו ידוע שנפל אלא ביוצא מתחת ידי אחר ואין אותו אחר זוכר איך בא לידו דאילו בידוע שנפל לא היה רבינו תולה הדבר בהוראת רבותיו ולא היה משיגו הראב\"ד: על מה שכתב הראב\"ד מי שהיה לו חוב על חבירו בשטר וכו' והורו הגאונים שאפילו היה החוב וכו' א\"א אין דין זה מחוור ומלובן וכו'. כתב הרב המגיה מהרמ\"פ גמגום קא חזינא הכא דהא דברי הראב\"ד הם דברי רבינו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו בעדים וכו' בין שא\"ל אחר שהלוהו וכו'. </b> כתב הר\"ן ויש שתמהו ולאחר הלואה במה נשתעבד ונ\"ל שאין הענין מטעם שיעבוד אלא משום דכשאמר לו אל תפרעני אלא בעדים אין הלוה עשוי לפורעו אלא בעדים ואי טען ואמר פרעתיו שלא בעדים אנן סהדי דמשקר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התנה המלוה שיהיה גובה בלא שבועה וכו' אבל אם בא לגבות מיורשיו וכו'. </b> דוקא ביורשים גדולים אבל ביורשים קטנים אינו גובה מהם כלל כמבואר ריש פ\"י: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שהוציא שט\"ח וכו' טען לוי שלא מכר וכו'. </b> נראה דשבועה שנשבע שמעון כדי לפטור עצמו מלוי דומה דין זה לדין הנזכר בפי\"ד בשם הוראת רבותיו שאפילו היה השטר יוצא מתחת יד אחד וכו' נשבע היסת ונפטר וכתב ה\"ה מה שאמר רבינו ולא נתן יראה לי שדעתו ז\"ל וכו' שאם לא תאמר כן אפילו הודה לוי שנתן לא ישלם כלום וכו' איני מבין הכרע זה שמ\"ש טען לוי שלא מכר ולא נתן היינו לומר שהוא אומר שאין שטר זה פרוע וא\"כ היאך אפשר לדייק ולומר אפילו הודה לוי שנתן לא ישלם כלום אם אנו מאמינים אותו שכבר נפרע קודם נתינה דהא כיון דבאומר שאינו פרוע עסקינן לא שייך לומר אם אנו מאמינים אותו שכבר נפרע ועוד שמאחר שרבינו לא הזכיר נתינה אצל הודה לו שפרע לו מנין לו לדייק כן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נמצא השטר בין שטרות פרועים וכו'. </b> כתב בעל התרומות בשער נ\"ג דאע\"ג דתניא אין עליו עדים פסול ה\"מ כשלא נמצא השטר בין הקרועים אבל נמצא בין הקרועים בודאי ההוא תברא דוקא היה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין דנין מדין זה לכל הדומה לו וכו' וגובין שאר השטר בין מן המלוה בין מיורשיו. </b> נראה שדעת רבינו לפרש שכשאמרו הבו דלא לוסיף עלה היינו לומר דאפילו ביתומים הבאים ליפרע מיתומים כל שהשבועה שנתחייב המלוה לא היתה שבועת הבא ליפרע מהיתומים אלא שבועת פוגם שטרו אע\"פ שהיתומים אח\"כ באים ליפרע מיתמי לוה הבו דלא לוסיף עלה הוא מיהו איכא למימר דע\"כ לא קאמר רבינו אלא כשמת מלוה קודם לוה שמעולם לא נתחייב מלוה שבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים אבל אם מת לוה קודם מלוה שמלבד שהיה המלוה צריך ליפרע משום פוגם שטרו חלה עליו ג\"כ שבועת הבא ליפרע אין אדם מורישה לבנו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא שט\"ח על חבירו וכו'. </b> כתב הר\"ן משמע לי דהיינו טעמא דכיון שלא פירש מקום מסתמא נשתעבד הלוה לפורעו במטבע של מקום גוביינא אם לפחות אם להוסיף אבל הרמב\"ם כתב שאם טען הלוה שהמעות שאני חייב לו מכסף שהוא פחות מזה המטבע ישבע המלוה ויטול ולפי זה משמע דהיינו טעמא משום דבמקום גוביינא היה דר מעיקרא ולפיכך כל שאינו יכול להתברר אם טען הלוה שאותו כסף היה פחות ישבע המלוה ולפי זה אם הביא ראיה המלוה או הלוה שהיה דרים בשעת הלואה במקום אחר נופל במקום הלואה ואין כל זה במשמע עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו סתם וכו'. לפיכך כשיבא לגבות תובע בעל חובו תחלה. </b> כלומר כיון שאין הנכסים משועבדין אלא מדין ערב צריך לתבוע את הלוה תחלה וכדאמרינן בפרק גט פשוט ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דערב מקמי דליתבעיה ללוה סלקיה וכו' וכתבו רבינו בר\"פ כ\"ב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכר הלוה וכו'. </b> כתב הרב המגיד פי\"ט ע\"כ נמצא במקצת ספרי הרב ז\"ל וכו' ואפשר שדעת רבינו כשביאר דבריו ואמר כל זמן שתהיה בידך. בפ\"ז מהלכות ערכין לא משמע הכי מדברי רבינו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>לוה וכתב וכו'. </b> לכאורה משמע מפשט לשון רבינו שאם לוה וכתב לו דאקנה וחזר ולוה מאחר ולא כתב לו דאקנה ואחר כך קנה נכסים שיחלוקו וכן כתב בספר צרור הכסף שהוא דעת רבינו אבל מדברי הרא\"ש בפ\"ק דמציעא גבי ב\"ח גובה את השבח משמע דבהא נמי לקמא משתעבד ולא לבתרא שכתב ופעמים נוטל כולו כגון שכתב למלוה דאקנה ולא כתב ללוקח דאקנה וכן כתב בספר התרומות שער ארבעים ואין לומר שרבינו חלוק בדבר דא\"כ לא הוה שתיק בעל התרומות מלהזכיר סברת רבינו כמנהגו בכ\"מ הילכך צריך לומר דסבר בעל התרומות דרבינו חדא מינייהו נקט והוא הדין לאידך: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>וכן אם אמר בתחילה כשתבעו וכו'. </b> למד כן מדאמרינן בפרק הנושא (דף ק\"ד) אמר ליה רבא בר שילא זיל הב ליה ולא אשגח ביה ומיד כתב אדרכתא אנכסיה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד כותבין איש פלוני זכה בדין וכו' ואח\"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום כתקנת הגאונים אם היה הלוה עמנו במדינה. </b> כתב בעל התרומות משמע שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל תקנת הגאונים ופשוט הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד כותבין איש פלוני זכה בדין וכו' ואח\"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום כתקנת הגאונים אם היה הלוה עמנו במדינה. </b> כתב בעל התרומות משמע שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל תקנת הגאונים ופשוט הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד כותבין איש פלוני זכה בדין וכו' ואח\"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום כתקנת הגאונים אם היה הלוה עמנו במדינה. </b> כתב בעל התרומות משמע שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל תקנת הגאונים ופשוט הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית דין ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו וכו'. </b> כתב ה\"ה כך נמצא בתשובת הרב אלפסי ז\"ל וכו' עד וכל זה איננו שוה ועדיין צ\"ע. ואני אומר אע\"פ שלא נתפייס ה\"ה בתירוצו תירוץ יפה הוא בעיני והכי דייק דברי רבינו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד ששמו לבעל חוב וכו' ואחר כך השיגה ידו של לוה או של נטרף וכו'. </b> הר\"ן ז\"ל בפ\"ק דמציעא דקדק מלשון רבינו שאין צורך לקניה אחרת אלא סילוק בעלמא ושלא כדברי הרב רבינו משה בר נחמן שהצריך לכתוב שטר מכר: "
+            ],
+            [
+                "<b>שמו קרקע לאשה ונשאת וכו'. </b> כתב הרב המגיד ודין שומא שחוזרת אם שינה המלוה הבנין ולא השביח וכו'. ואני אומר דבהוקרה אין טעמו נכון בעיני דאי מטעם דמיחזי כנוטל שכר מעותיו היאך אוכל פירות אלא על כרחך מכר גמור הוא וליכא משום חשש מיחזי כנוטל שכר מעותיו כלל אלא אי איתיה להאי דינא מטעמא אחרינא הוא דכיון דמשום ועשית הישר והטוב הוא אם יצטרך לפדותה ביותר ממה ששמוה לו אין זה טוב לו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שטרי חוב המאוחרים כשרים וכו'. </b> כתב ה\"ה ותמה בדברי רבינו איך לא ביאר חילוק זה במאוחרין וכו'. ולי נראה שלא הוצרך לבאר כן שמאחר שתלה כשרות המאוחרים מפני שהורע כחו של בעל השטר ממילא משמע דהיכא דייפה כחו שלא כדין פסולים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן מי שנמסרה להם העדות במדינה אחת וכו'. </b> כתב הריב\"ש בשם הרמב\"ן דכי כתבינן יומא דקנו ביה כתבי דוכתא דקנו ביה דאי כתבי דוכתא דקיימי ביה מיחזי כשיקרא וכשאמרו כתובו בשילי אע\"ג דממסרן לכו מילי בהיני בשכותבין יום הכתיבה אמרו וכתב עוד כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי אע\"ג דממסרן לכו מילי בהיני דמיפסל שטרא אי לא עבדי הכי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך אין כותבין שני שטרי מכר וכו'. </b> כתב ה\"ה למדנו שהמלוה או הלוקח שטרפו ממנו מקחו והלך לו אצל הלקוחות וכו' עד בנמוקי הרמב\"ן ז\"ל. ויש לתמוה על מ\"ש שיכול לכוף ללקוחות לדון עמו וב\"ד נזקקין לטענותיהם ומחייבין אותו ואין הלקוחות יכולים לומר לך אצל הלוה וכשיתחייב בדין ויהיה בידך טירפא הרי אנו פורעין שמאחר שאינו יכול לטרוף לקוחות עד שישבע הלוה שאין לו ממה לפרוע היאך אפשר לחייבם מבלי שיהיה שם הלוה וי\"ל שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל שבועה וכדמשמע מדברי רבינו בפרק זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שטר חוב שנתקרע. </b> כתב ה\"ה וכ\"נ מדברי ההלכות שהביאו שתי האוקימתות ואני אומר שלי נראה שאין זה הכרע שכבר אפשר שההלכות סמכו דמסתמא הלכה כאביי שהוא בתרא וכתבו דברי ר\"י א\"ר לגלות על דברי אביי דבכל מקום בעינן שתי וערב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה לזה עידית ובינונית וכו'.  </b> הרב המגיד תמה על דברי רבינו שכאן פסק כרב נחמן דסוף כתובות ובפרק י\"ט פסק שמי שיש לו בינונית וזיבורית שדין בע\"ח בבינונית והניח הדבר בצריך עיון ואע\"פ שדחק עצמו לומר דרב נחמן דאמר זה גובה וזה גובה אפילו תמצא לומר דבשל עולם הם שמין יש בזה תועלת וכו' כבר כתב הר\"ן דכיון דבהדדי אתו לבית דין למיגבי יהבי ב\"ד בינונית לבעל זיבורית ברישא והדר גבו לה מיניה וא\"כ אין מקום לדבריו והרי הוא בעצמו חזר והניחה בצ\"ע ועוד קשה לדבריו דלהרי\"ף א\"א לתרץ כן שכתב בסוף כתובות דרב נחמן סבר דבשלו הם שמין ופסק כוותיה ובריש ב\"ק כתב דמאן דאמר בעל חוב בבינונית אית ליה דעולא ומשמע דקיימא לן הכי והר\"ן בכתובות הרגיש בקושיא זו בין על הרי\"ף בין על רבינו והניח הדבר בצ\"ע:  ולכן נ\"ל שגירסת הרי\"ף ורבינו אינה כגירסת הר\"ן דגריס רבינא אמר בשל עולם הם שמין אלא גירסתם כגירסת ספרינו דגרסי רבינא אמר בדעולא פליגי וכו' ואם תאמר סוף סוף יקשה דמשמע דבשל עולם הם שמין כיון דאע\"ג דלית ליה אלא בינונית וזיבורית גבי בעל חוב בינונית מתוך דברי נמוקי יוסף שכתב בשם הרמ\"ה למדנו תירוץ קושיא זו שכתב על ההיא דרבינא דמסתברא דבהאי תירוצא כשהיה לו עידית ומכרה עסקינן דומיא דאינך שינויי דאיתא בגמ' וכתב בסוף דבריו ומיהו אי לא הויא ליה עידית ללוה בשעה שלוה נמצא דעידית היא לגבי בינונית דעלמא דקיימא לן בשלו הם שמין והשתא שני הפסקים אמת צדקו יחדו שבפרק זה פסק כרב נחמן ובפרק י\"ט פסק כרבינא דהיינו בשהיה לו עידית ומכרה ואזלינן בתר שיעבודא דמעיקרא דאית ליה תקנתא דעולא ותניא אידך לית ליה תקנתא דעולא אלא בתר קרא אזיל ואפילו הו\"ל עידית נמי סבירא ליה דלישקול בע\"ח מזיבורית וכן פירש\"י ורבינו כתב הברייתא כצורתה כמנהגו ועל כרחין ליישבה כמו שפירשתי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו ערב וכו' אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב וכו' הלוהו ואני קבלן כו' תן לו ואני ערב כולם לשון ערבנות הם ואינו תובעו תחילה. </b> טעמא משום דכל הני לישני משמע אני אפרע לך אם לא יפרע לך הוא אבל תן לו ואני אתן לך דשניהם לשון מתנה משמע קבלנות שבאותו לשון שצוהו למכור לזה קיבל עליו לפורעו דמשמע כאילו הוא עצמו קיבל מיד המלוה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שמכר שדה לשמעון וכו'. </b> כתב ה\"ה דין זה לא ידעתי בשום מקום וכו' עד שאפילו בקנין יש אסמכתא ולפי' זה שכתב רבינו ואם קנו מידו שהוא ערב הרי זה חייב התם לאו אסמכתא היא שהרי נתחייב לשלם כל עת שירצה שמעון לתבעו והוי מעכשיו ולי נראה שטעם רבינו דכשאדם מלוה לחבירו והלה נכנס לו ערב בשבילו כיון דמלוה להוצאה ניתנה מעת שנכנס ערב נכנס אדעתא שיוציא זה הלואתו ויפרע הוא בעדו הילכך לא הויא אסמכתא אבל בערב דשדה כיון שזה רואהו מוכר שדה זו ואין עליו ערעור כשנכנס ערב ודאי אדעתא דקים ליה שלא יוציאוהו מתחת יד זה נחית ואילו היה יודע שיוציאוהו מתחת ידו לא היה נכנס ערב הלכך הוי אסמכתא: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנים שלוו בשטר אחד וכו'. </b> הטור בסי' ע\"ז כתב בלשון הזה הרמב\"ם ז\"ל כתב שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד וכן שני שותפין שלוה אחד מהם או שלקח בשותפות יקח ממי שירצה ואם לא היה לאחד כדי החוב חוזר ותובע מהשני השאר עכ\"ל אלמא אע\"פ שלכל אחד יש כדי החוב יכול לגבות מאחד כל החוב אם ירצה שהרי כתב ואם לא היה כל החוב לאחד מהם חוזר ותובע את השני עכ\"ל הטור. ונסחא משובשת נזדמנה לטור בדברי רבינו שהרי גירסת הספרים שלנו בדברי רבינו כך הוא שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד וכן השותפין שלוה אחד או שלקח הרי הם ערבים זה לזה אע\"פ שלא פירשו שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מן הערב יפרע מאיזה מהם שירצה ואם לא יש לאחד כדי החוב חוזר ותובע מהשני בשאר החוב וכתב מהרי\"ק בשורש קפ\"ג תימה גדולה מ\"ש בטור שרבינו משה כתב שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח כאחד וכו' שיפרע מאיזה שירצה והנה בדקתי בהרבה ספרי רבינו משה ולא מצאתי שכתב סתם שנעשו ערבים זה לזה ודוקא בשנים שנעשו ערבים לאחד הוא שכתב כן ופשוט דלא דמו כלל דהתם דין הוא שיפרע ממי שירצה דכיון שאין נכסים ללוה ואינו יכול להפרע מן הלוה עצמו אלא מן הערב מה לי ערב זה מה לי ערב אחר הלא שניהם בתורת ערבות ירדו ומשום כך יפרע ממי שירצה אבל שנים שלוו בשטר אחד יש לומר שכל אחד נעשה לוה בחצי המעות וערב בחצי האחר בעבור חבירו כיון שלוו בשטר אחד ומשום כך לא יפרע הכל מהאחד כשיש לשני מה לפרוע דכיון דכל אחד לוה מחצית המעות למה יניח הלוה עצמו כדי להפרע מן הערב דהיינו חצי האחר שרוצה לגבות מזה הלא שנינו המלוה על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה זהו דעת האומרים שכשיש לשני מה לפרוע שצריך לגבות משניהם ולא מהאחד לבדו וכן יוכל רבינו משה לסבור ואדרבא כן נראה מדבריו מדכתב סתם שנעשין ערבין זה לזה ולא פירש שיכול לגבות ממי שירצה אלא דוקא גבי שנים שנעשו ערבים עכ\"ל וגם ה\"ה כתב כן בשם הרשב\"א וכ\"כ ��נמוקי יוסף בשם הרשב\"א בפרק המפקיד שדעת רבינו כמו שכתבתי ושדין יפה דן הרב ומילי דסברא נינהו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה הלוה במדינה אחרת שאינו יכול להודיעו וכו' ה\"ז תובע את הערב תחלה.  </b> היינו דוקא במלוה בשטר אבל לא במלוה על פה כמ\"ש לקמן בסמוך:  וכתב בעל תרומות בשער ל\"ה הורו המורים שלא נאמרו דברי הרמב\"ם שיתחייב הערב אם אין הלוה במדינה זו אלא בשאין ללוה נכסים ידועים במדינה זו אבל אם יש לו הרי זה יורד בב\"ד באותם נכסים כמו שאנו דנים שנפרעין מן האדם שלא בפניו ולפיכך אין לו לתבוע מהערב עד שידין בב\"ד בנכסי הלוה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל ערב שבא ליטול מה שפרע וכו' הרי זה צריך להביא ראיה שפרע וכו'. </b> והא דאמרינן בפרק חזקת ההוא ערבא דאמר ללוה הב לי ק' זוזי דפרעית למלוה עילוך והא שטרא היה יכול לומר נפל ממני או היו שם עדים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל כל השטרות שחותמיהן עכו\"ם וכו' וכן שטרי הודאות ומתנות וכו'. </b> מ\"ש שטרי מתנות כתב הטור בסי' ס\"ח כגון שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה על ידי השטר והם חתומים בו וכן משמע מפשטא דלישנא דגמרא דקאמר אלא מתנה במאי קני לה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא וכן פירש\"י אלא מתנה דע\"י השטר הוא קונה במסירת השטר היכי מיקניא האי שטרא חספא בעלמא הוא עכ\"ל ומשמע שאם קנה המתנה בחזקה או בקנין סודר ולא בשטר או אם היתה מתנת שכיב מרע דדבריו ככתובים וכמסורים דבכל הני אין השטר אלא לראיה כמו שטר מכר כשר אבל קשה דא\"כ שטרי מחילות אמאי אינם כשרים הא אם מחל לו אפילו שלא בפני עדים מהני דלא איברו סהדי אלא לשקרי והשטר אינו אלא לראיה וגם על שטרי הודאות יש לדון דכיון דשטרי ראיה הם למה יפסלו ובהא יש לומר דאע\"ג דאודי ליה שחייב לו אינו כלום אא\"כ הודה בפני עדים כשרים וכיון שעכו\"ם פסולים לעדות אינו כלום ושטרי פשרות דאינם כלום ניחא משום דפשרה צריכה קנין ועכו\"ם אינם בקיאים בכך לא פלוג רבנן. ומצאתי להריב\"ש שכתב בתשובה ז\"ל אפילו לדעת הרמב\"ם ז\"ל הדבר ברור דשטרי צואה כשרים כשטרי מכר שהרי אין השטר עושה קנין דדבריו ככתובים וכמסורים דמו ואין השטר אלא לראיה בעלמא והעד כי נאמן לומר שכך צוה דהא לא מרע נפשיה דהוה ליה כשטרי מכר ובתשובה אחרת הוקשה לו מה שהקשיתי על מ\"ש רבינו לפסול בשטרי מחילות העשויים בערכאות וכתב שדברי רבינו תמוהים בפיסול זה וכתב בסוף דבריו ואולי הרב ז\"ל אגב שיטפא נקט שטרי מחילות עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>שטר שעדיו עכו\"ם שמסרו הלוה ליד וכו'.  </b> בפ\"ק דגיטין (דף י:) תנן כל השטרות העולים בערכאות של עכו\"ם אע\"פ שחותמיהן עכו\"ם כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר\"ש אומר אף אלו כשרים לא הוזכרו [לפיסול] אלא בזמן שנעשו בהדיוט ופריך בגמרא והא לאו בני כריתה נינהו א\"ר זירא ירד ר\"ש לשיטתו של ר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי פירש\"י ור' שמעון נמי בהכי מכשר שימסרנו לה בפני עדי ישראל והאמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שפסול כלומר שאם חתמו עדים פסולים פסול מדרבנן דילמא אתי לממסריה באפייהו ומיסמך עלייהו הב\"ע בשמות מובהקין דעכו\"ם כלומר דתו לא אתי למיסמך עלייהו דמידע ידיע דעכו\"ם הם. וסובר רבינו דכיון דאוקימנא לר\"ש כר\"א דהלכתא כוותיה הלכה כר\"ש בשאר שטרות ומשמע דבשאין שמותיהן מובהקין אף בשאר שטרות חיישינן דילמא אתי למיסמך עלייהו שיחשוב שהם ישראל ויש לתמוה על רבינו למה לא חילק בין שמות מובהקין לשאינם מובהקין דהא מודה ר\"א במזוייף מתוכו ואין לומר דס\"ל דלא אמרינן הכי אלא בגיטי נשים דהא בפרק זה בורר גבי ההיא מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי אמרינן דמודה ר\"א במזוייף מתוכו והתימה מה\"ה שלא נתעורר לזה ואפשר לומר שסובר רבינו דהא דמשמע בגמרא דבעדים עכו\"ם חשיב מזוייף מתוכו ה\"מ בגיטי נשים אבל בשערי מון נהי דבישראלים קרובים או פסולים חשיב מזוייף מתוכו משום דאתי לאיחלופי לאכשורי בלא עדי מסירה אבל בעדי עכו\"ם לא חיישינן להכי אפילו בשמות שאינם מובהקין בגיות: ",
+                "<b>תמו נשלמו הלכות מלוה ולוה</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,446 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Creditor_and_Debtor",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי וכו'. </b> כתב ה\"ה דין זה אינו מבואר בגמרא בפשיטות וכו'. ולי נראה שיש להביא ראיה לדין זה מדאמרינן בפ\"ב דכתובות (דף י\"ט) האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן כו' לוה כל כמיניה ומסיק לעולם דאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכו': "
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א בבגדי החול וכו'. </b> כתב הטור בסי' צ\"ז כל זה לא מיירי אלא בבגדים שהבעל קונה לה אבל כל מה שהכניסה לו בין נכסי מלוג בין נכסי צ\"ב אין ב\"ח גובה ממנו אם ידוע שהוא ממה שהכניסה היא ואם אינו ידוע יראה שהיא נאמנת בשבועה בבגדים ותכשיטין שדרך האשה להכניס לבעל וכ\"כ רבינו ירוחם בשם הרמ\"ה ובעל התרומות בשער ראשון וכתב עוד שם שהוא הדין לנכסים שפסק לה הוא שאין ב\"ח גובה מהם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מלוה שבא להפרע שלא בפני הלוה וכו' ותפסה האשה וכו'. </b> כתב בעל התרומות בשער ראשון דטעמא דמילתא משום דכשם שבערכין מיעט מזון אשתו ובניו אע\"פ שקדמה לחוב המעריך הוא הדין נמי לב\"ח דהא גמר קיחה קיחה מערכין: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כשראו הגאונים וכו' התקינו שמשביעין את הלוה וכו'.  </b> כתוב בספר התרומות שער שני ששבועה זו דומה לשבועת מודה מקצת שהוא מפני שאנו אומרים שהוא נשמט משום דדחיקא ליה שעתא סבר עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה ורמו רבנן שבועה כי היכי דלודי וכך אנו אומרים בזה. וכתב עוד שם ששבועה זו אפילו אין הלוה בא עליו בטענת ברי שיש לו במה לפורעו אלא אפילו טוען שמא יש לו משביעין אותו והראשונים קראו אותה שבועת החשד עכ\"ל:  וכתב עוד על מ\"ש רבינו   ",
+                "<b>שמשביעין אותו שלא נתן מתנה על מנת להחזיר וכו'. </b> למה תקנוה שאם באו להזהירו שיפרענה בשיחזירנה לו ה\"ז כלול בנשבע שכל מה שירויח יפרענו ואפילו נתנו לו במתנה בכלל זה ואם תקנוה להודיע לוה למלוה מה שמכר ונתן מזמן שלוה היכן מצינו זה בתקנת הגאונים אלא עיקר תקנה זו כפי מ\"ש הרמב\"ן דממאי דאיתמר במתנת בית חורון משמע שלא אמרו כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה אלא בנותן סתם ומעשיו או דבריו מוכיחין עליו שאינו גומר ליתנה אבל נתן בדעת גמורה ע\"מ להחזיר הרי היה כשאר כל התנאים דעלמא מעתה הרמב\"ם לזה נתכוון שישבע שלא נתן עכשיו ע\"מ להחזיר כדי להבריח מב\"ח דלא הוי מתנה דהא חובו יוכיח שלא נתכוון אלא להבריח מב\"ח בלבד עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>מי שנתחייב בשבועה זו וכו' וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחרים מעצמו וכו'. </b> נ\"ל שכוונת רבינו היא שכשמחייבין אותו לתת היותר לו ממזונותיו אע\"פ שתבעוהו אחרים והביאו עדי הלואה והוא מודה שלא פרע אין מאמינים אותו שאדם עשוי בכיוצא בזה לעשות קנוניא והאחרים נראה להם שעושין מצוה שיהיה לו במה לפרנס את אשתו ובניו ואל ימותו ברעב אבל מי שיש לו נכסים לפרוע לב\"ח אלא שאינו רוצה לישאר ערום מנכסים אילו באו אחרים ותבעוהו והביאו עדי הלואה הוה מהימנינן להו ונותנין להם אם קדמו אבל אם מודה מעצמו אני חייב לאחרים בכי הא לא משגחינן ביה אע\"פ שאח\"כ באו אותם אחרים ותבעוהו כיון שהוא הודה מעצמו בתחלה וזהו שאמר רבינו ��בי מי שאין לו לפרוע אלא ממה שמרויח מי שנתחייב שבועה זו מפני שט\"ח שעליו והודה לאחרים בחובות אחרים לא יטול היתר אלא בעלי השטרות בלבד דמשמע שאותם אחרים תבעוהו תחלה והודה להם וכשיש לו ממה לפרוע כתב וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחר מעצמו דוקא מפני שהודה מעצמו אבל אם תבעוהו תחלה היינו מאמינים אותם מאחר שיש לו נכסים אלא שאין בהם כדי לפרוע לזה ולזה: "
+            ],
+            [
+                "[שייך להלכה ה, ו]",
+                "<b>מי שנתחייב בשבועה זו וכו' וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחרים מעצמו וכו'. </b> נ\"ל שכוונת רבינו היא שכשמחייבין אותו לתת היותר לו ממזונותיו אע\"פ שתבעוהו אחרים והביאו עדי הלואה והוא מודה שלא פרע אין מאמינים אותו שאדם עשוי בכיוצא בזה לעשות קנוניא והאחרים נראה להם שעושין מצוה שיהיה לו במה לפרנס את אשתו ובניו ואל ימותו ברעב אבל מי שיש לו נכסים לפרוע לב\"ח אלא שאינו רוצה לישאר ערום מנכסים אילו באו אחרים ותבעוהו והביאו עדי הלואה הוה מהימנינן להו ונותנין להם אם קדמו אבל אם מודה מעצמו אני חייב לאחרים בכי הא לא משגחינן ביה אע\"פ שאח\"כ באו אותם אחרים ותבעוהו כיון שהוא הודה מעצמו בתחלה וזהו שאמר רבינו גבי מי שאין לו לפרוע אלא ממה שמרויח מי שנתחייב שבועה זו מפני שט\"ח שעליו והודה לאחרים בחובות אחרים לא יטול היתר אלא בעלי השטרות בלבד דמשמע שאותם אחרים תבעוהו תחלה והודה להם וכשיש לו ממה לפרוע כתב וכן מי שיש עליו שט\"ח והודה לאחר מעצמו דוקא מפני שהודה מעצמו אבל אם תבעוהו תחלה היינו מאמינים אותם מאחר שיש לו נכסים אלא שאין בהם כדי לפרוע לזה ולזה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרב שלוה מעבדו וכו'. </b> כתב ה\"ה ואין זה דעת רבינו שלא חילק כ\"כ בספר התרומות בשער ל\"ז דבין טמונין בין שאינן טמונין אין להם עליו כלום דאנן סהדי שלא נשתעבד להם דלא ניחא ליה למיהוי עבד לוה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלמנה בין שהיא עניה וכו' ואם חבל מחזירין ממנו בעל כרחו. </b> כתב הריב\"ש סי' תפ\"ח נ\"ל דאתיא כרבא דאמר בפ\"ק דתמורה (דף ד' ע\"ב) דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני אלא שבלאו דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו אם עבר מהני שאיונ חייב להחזיר אלא כסות יום ביום וכסות לילה בלילה משום דגלי ביהקרא השב תשיב לו את העבוט כבא השמש מעיקרא לא כדאיתא בפ\"ק דתמורה. ומ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ואם תודה תשלם וכו'. </b> לא בא לומר שלא יוכל לטעון בעל המשכון עד כדי דמיו במיגו דלקוח הוא בידי אם משכן אותו שלא בעדים שהרי באיש דומיא דאלמנה בחבל כלים שעושין בהם אוכל נפש יכול לטעון עד כדי דמיהם אי ליכא עדים על החבלה דהכי אמרינן בגמרא בההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שליח ב\"ד שבא למשכן וכו' ומניח מטה ומצע לעשיר וכו'.  </b> כתב הטור בסי' צ\"ז קשה כיון שצריך להניח לו בשעת משכון דברים הצריכין לו למה מחזירין והלא אין חזרה אלא בדברים הצריכין לו ואותם כבר הניח לו עכ\"ל ואני אומר דלאו קושיא היא שהרי רבינו סובר דכל כלי אומנות אפילו הצריכין לו הוא מניח וכמ\"ש ה\"ה אבל אי קשיא לדברי רבינו הא קשיא היכי תנן בפרק המקבל מחזיר את הכר בלילה והרי צריך להניח לו מטה ומצע וי\"ל דמתניתין מיירי שעבר ומשכנו או שמשכנו מדעת הלוה א\"נ דמטה ומצע לחוד וכר לחוד:  ודע דבברייתא אמרינן נותן לו מטה ומצע לעשיר ומטה ומפץ לעני ומפרש בגמרא למאי צ��יכי שתי מטות חדא דאכיל עלה וחדא לישן עליה ורבינו לא חשש לומר כאן שיניח לו מטה ומטה מפני שסמך על מה שכתבה בפ\"א גבי סידור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על המטבע ונפסל וכו'. </b> בגמרא אוקימנא דהא דבעי שיהא לו דרך לאותה מדינה ואם אין לו דרך לשם לא היינו דוקא כשמלכיות מקפידות זו על זו אבל אם אין מלכיות מקפידות זו על זו אפילו אין לו דרך לאותה מדינה נמי ואיני יודע למה השמיטוהו רבינו והרי\"ף: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ומצות עשה להשיך לעכו\"ם וכו'. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"א לא מצאתי שמועה זו וכו' עד מוכחת כן והר\"ן כתב בפרק אי זה נשך ול\"נ כדברי הרמב\"ם דכיון דמסקנא דשמעתין דרבית דעכו\"ם מדאוריית' שרי הדרי' למאי דס\"ד דרבא מאי לא תשיך לא תשוך ואם איתא דקרא להתיר רביתא איצטריך מידחיא ברייתא דסיפרי לגמרי דמנ\"ל דללאו הבא מכלל עשה אתא דילמא לעשה אצטריך אלא על כרחין כי ס\"ל דרבית דעכו\"ם שרי נקטינן לנכרי תשיך כפשטיה דלמצוה הוא דאתא והיינו דתניא בסיפרי לנכרי תשיך הרי זו מצות עשה וכיון דמסקנא דסוגיין דרבית דעכו\"ם מדאורייתא שרי נקטינן ע\"כ ברייתא דסיפרי כפשטה עכ\"ל וקשיא לי על דברי רבינו שתשיך משמעותו שתלוה מהעכו\"ם ברבית דה\"ק תניח אותו שישוך אותך וזה ודאי אינו מצוה ולפי דברי רבינו כך היה לו לכתוב לנכרי תשוך דמשמע תלוה אותו כדי שתשתכר אתה בנטילתך ממנו רבית. ואפשר לדחוק ולומר דאיידי דבעינן למימר ולאחיך לא תשיך לומר שאף הלוה עובר בלאו כתב לנכרי תשיך ומכיון שלמדנו שזו מצות עשה ודאי לא צותה תורה שיהנה לעכו\"ם ואית לן לפרושי האי תשיך כמו תשוך ושביק ליה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם העמידו אצל ישראל וכו'. </b> כתב ה\"ה זה מחלוקת בין המפרשים וכו' ומ\"מ מ\"ש שהוא רבית קצוצה אע\"פ שלא נטל הישראל ונתן ביד חלקו עליו הרמב\"ן והרשב\"א וכו' עד אלו דבריהם ותלמידי הרשב\"א כתבו ושמא רצונו לומר דהחמירו לעשות כרבית קצוצה לומר שהיא יוצאה בדיינין ולא נהיר עכ\"ל. ולי נראה דאפשר לומר דטעמא דרבינו משום דתנא בסיפא אסור כמו ברישא משמע ליה דכי הדדי נינהו וכי היכי דברישא הוי רבית קצוצה הכי נמי בסיפא: "
+            ],
+            [
+                "<b>אסור לישראל לתלות מעותיו ביד עכו\"ם. </b> כלומר להפקיד ביד עכו\"ם ועכו\"ם מלוה אותם ברבית לישראל והכי תניא בתוספתא פרק איזהו נשך ישראל שאמר לעכו\"ם הילך שכרך ובא והלוה מעותי ברבית אסור ועוד תניא התם עכו\"ם שנעשה אפוטרופוס או סנטר לישראל אסור לישראל ללוות הימנו ברבית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא ביצים להושיב תחת התרנגולים שלו. </b> במשנה פרק אי זהו נשך (דף ס\"ח) אין מושיבין תרנגולין למחצה ופירש\"י לשום ביצים בדמים לבעל התרנגולת להושיבה עליהם לגדל אפרוחין למחצית שכר מה שיהיו האפרוחין שוין יותר על דמי הביצים דהואיל וזה מקבל עליו אחריות חצי דמי הביצים אם יתקלקלו או אם ימותו הו\"ל פלגא מלוה וכו' ונמצא מגדל את חציין השני בשכר המתנת מעותיו וכך עולה מדברי רבינו פ\"ח מהלכות שלוחין ושותפין ואם אין אחריות הביצים על בעל התרנגולים יתבאר ספ\"ח:   ",
+                "<b>אלא א\"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו. </b> כלומר בכל החלוקות הנזכרות בעי למיתן ליה שכר עמלו ובנותן ביצים להושיב תחת התרנגולת בעי למיתן ליה נמי שכר מזונו שהוא מוציא באפרוחין וטעמא דמילתא דכל עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון נמצא שמתעסק בפלגא דפקדון משום הנאת המתנת המלוה ולפיכך צריך שיתן לו שכר עמלו ומזונו: "
+            ],
+            [
+                "<b>המשתתף עם חבירו במעות וכו'. </b> בפרק איזהו נשך (דף ס\"ח) אמר רבא לית הילכתא כשטרי מתוזנאי דזקפי רווחא אקרנא מי יימר דהוי רווחא:   ",
+                "<b>וכן לא יתן לא מעות בתורת עסקא וכו'. </b> שם בסמוך א\"ל מר בר אמימר לרב אשי אבין עביד הכי וכי אתו לקמיה מהימן להו א\"ל תינח היכא דאיתיה לדידיה אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי ואע\"פ שבדין הראשון כתב רבינו המשתתף במעות או בקרקע או הנותן לו עסק ובדין השני כתב וכן לא יתן לו בתורת עסק או שותפות לאו דוקא דהוא הדין קרקע נמי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אם התנה הלוה שכל זמן שירצה מחשב וכו'. </b> פירוש עתה בא לומר דרבית נמי שרי אפילו התנה הלוה שיוכל לסלקו תוך הזמן דכיון שאין המלוה יכול לגבות מחובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה שכירות הוא ואפי' בית שרי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכל הממשכן סתם וכו'. </b> פי' סתם קרי למקום שאין בו מנהג ידוע ומשכן סתם שאילו היה מנהגם לסלקו כל זמן שיביא לו מעות אפילו מיד מסלקו ואילו היה מנהגם שלא יוכל לסלקו עד סוף זמן המשכונא לאחר י\"ב חדש נמי אינו יכול לסלקו אם לא הגיע זמן המשכונא הילכך על כרחין ליכא לאוקמא אלא כדאוקימנא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ שמשכונא זו אסורה היא וכו'. </b> נ\"ל שכ\"כ רבינו משום דרישא דקתני המלוה את חבירו וכו' אין מסלקין אותו בלא כלום וכו' א\"א לאוקומה בעכו\"ם דמאי איסור רבית איכא אלא או בטעות או במזיד ודקאמר מקום שנהגו לסלק המלוה והו' א\"א לאוקומה בשנהגו כן בטעות דהיאך אפשר שנהגו כן מימי קדם ולא מיחו בידם חכמים א\"ו במזיד היא וזו היא דרך כל מי שחוטא ומשכן או עכו\"ם והא דאמר אין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה א\"א לאוקומה בעכו\"ם דמאי שביעית שייך ביה ומאי דין הבכור אית ביה אלא או בטעות או דרך כל מי שחוטא ומשכן ולכך כתב רבינו הני תלתא גווני: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסור להרבות על המכר וכו'. </b> כתב ה\"ה משנה מפורשת שם ופירוש וכו' כלומר דלא תימא דאינו אלא איסור בעלמא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור לקנות פרי הפרדס וכו'. </b> נ\"ל שיש תקנה לזה שיקנה אילנות הפרדס לפירותיהן של אותה שנה ויחזיק בהם לקנותם מיד: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לשכור הספינה וכו' וכן מותר להשכיר סיר של נחשת וכו'. </b> אמרינן בגמרא אי אגרא לא פחתא ואי פחתא לא אגרא כלומר מאחר שמקבלים הפחת למה נותנין שכר אינו אלא משום רבית ומשני הא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא כלומר פחת דמי הנחשת דכל מאי דמקלי נחשא בצרי דמיה ולפיכך נוטלין שכר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משכרת אשה וכו'. </b> כלומר דכיון דבלשון שכירות הוא אין אחריות הביצים על בעל התרנגולת ולהכי שרי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה נושה בחבירו וכו'. </b> רבינו העתיק לשון הגמרא שכשלקח הדבר ביותר משוויו איירי במטלטלי וכשלקח בפחות איירי בקרקע ומשמע דה\"ה איפכא: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים וכו'. </b> כוונת הדברים שכשב\"ה יכול לסלקו שלוה ממנו וזורע וכשיוקירו החטים יתן לו חטים אין זה הלואה אלא לבציר מהכי נחית והרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו ע\"מ שיטול ב\"ה הזרע תחלה מחלק המגיע לאריס והאריס יטול השאר בשכר טרחו ויטול פחות משאר אריסין שעל מנת כן ירד. ומ\"ש   ",
+                "<b>שבמקום שדרך בע\"ה לתת את הזרע וכו'. </b> כלומר ושינה ממנהג העיר להטיל על האריס. ומ\"ש   ",
+                "<b>אבל אחר שירד וכו'. </b> כלומר מתחלתו לא פסק עמו שיהא הזרע שלו ואח\"כ נתרצה מאליו על ידי קבלת דמים או מתנה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימא לבציר מהכי נחית והלואה הוא גביה ואסור כך פירש\"י ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ויש מן הגאונים שהורה וכו'. </b> נראה לפרש חתמו או העידו בפני ב\"ד שמסרתיו בפניכם והכוונה שאם יודעין לחתום יחתמו ואם לאו יעידו בפני ב\"ד והב\"ד יכתבו עדותם של עדים ויגבה בו כך כתב הר\"ש בן הר\"ש צמח ול\"נ דחתמו דקתני לא שיחתמו על השטר כדרך שחותמין בשאר שטרות אלא היינו לומר. שיכתבו בו שטר זה מסרו בפנינו הלוה למלוה ויחתמו על זה וה\"ק חתמו על עדותכם שנמסר בפניכם שטר זה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הוציא עליו כתב ידו וכו' ואינו גובה בכתב זה לא מן היורשין כו'. </b> כלומר משום דטענינן להו שאביהם פרעו אבל אם ידוע שלא פרעו ע\"פ אחד משלשה דברים שכתב רבינו לקמן בפרק זה ודאי גובה מהיורשין דלא גרע ממלוה ע\"פ וזה פשוט: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה על היתומים וכו' ואם תפס ב\"ח מחיים גובה מהם. </b> כתב הריב\"ש אחר תקנת הגאונים אין לחלק בכך שהרי מטלטלי דיתמי משתעבדי לב\"ח וכמ\"ש רבינו בסוף הפרק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל במערב היו כותבין בשטרי חובות וכו'. </b> כתב הריב\"ש על זה לא שאם לא כתבו לא יהיו דנים כתקנת הגאונים שהרי כבר כתב הרב בסמוך שכן דנים ישראל בכל בית דין שבעולם אבל ר\"ל שבמערב כדי שלא יהיו צריכין לתקנת הגאונים במה שאפשר הנהיגו לכתוב בשטרות שיעבוד מטלטלין בין בחייו בין לאחר מותו ועשו כן כי חששו אולי לא ידע הלוה בתקנה זו ואין דעתו לשעבד עצמו כי אם בדין הגמרא ונמצא שנתאנה הלוה ותהיה תקנה זו נזק היתומים שלא בדין ועוד שבתנאי זה הוא גובה יותר מן התקנה לפי שבתנאי זה אף אם הניח קרקע ומטלטלין גובה מן המטלטלין אף מן היתומים מן הדין שתנאי שבממון הוא ומן התקנה לא היה גובה מן המטלטלין מאחר שיש שם קרקע וליכא פסידא למלוה מעמידין אותו על דין הגמרא לזה כיון הרמב\"ם בפרק זה. ומ\"ש בפי\"ו מהל' אישות בתקנת גביית הכתובה שאין תקנה זו כשאר תנאי כתובה שנאמר בה אעפ\"י שלא נכתב כמי שנכתב דמי נראה שלא אמר כן אלא במקום שכותבין בכתובה שיעבוד מטלטלין ובזה י\"ל כיון שמנהג המקום לכתוב וזה לא כתב בכתובה שיעבוד מטלטלין נראה שלא נשתעבד אלא כדין הגמרא אלא אם כן היה יודע תקנתם של גאונים שאז י\"ל שעל תקנתם הוא סומך ואם לא ידע בה י\"ל שלא תגבה ממטלטלי דיתמי כיון שלא כתב כמנהג המקום וכ\"נ מלשונו שכתב הרי שלא כתב כן בשטר הכתובה אלמא כתובה כתב לה אלא שלא כתב כדרך שכותבים האחרים ועוד נראה מדבריו שתקנת הכתובה לא פשטה בימיו בכל ישראל כי אם ברוב ישראל אבל תקנת המלוה בכל ישראל פשטה ועתה ג\"כ אנו רואים שדנין בה והכל יודעין שכל נכסי הלוה בין קרקעות בין מטלטלין משועבדים לב\"ח בין ממנו בין מיורשיו ודין הגמרא אינו נודע להם דלא כ\"ע דינא גמירי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין נפרעין מן היורשים וכו'. </b> כפי מ\"ש ה\"ה כוונת רבינו דבמלוה על פה היכא דגובה מיורשים גדולים דהיינו היכא שהיה אחד מג' תנאים אלו הנזכרים גובה גם מיורשים קטנים וכל שאינו גובה מיורשין דהיינו היכא שלא היה אחד משלשה תנאים אלו הנזכרים אף מגדולים אינו גובה ובמלוה בשטר אם יש בו אחד משלשה תנאים אלו גובה אפילו מיורשים קטנים דלא גרע ממלוה ע\"פ אבל כשאין שום אחד משלשה תנאים אלו אע\"פ שגובה מיורשים גדולים אינו גובה מיורשים קטנים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן אשה שתבעה כתובתה וכו' מעמידין להם אפוטרופוס ונזקקים. </b> כתב הרשב\"א דאפילו היא זקנה שאינה ראויה לינשא נזקקין לה. ומ\"ש רבינו   ",
+                "<b>ונזקקים משום חן האשה וכו'.  </b> לפי מה שאכתוב בסמוך בשם הרשב\"א ור\"י דלא נקט טעמא דמזוני משום גרושה ועוד לאשמועינן באלמנה נמי דאפילו היכא דאיכא טעמא דמזוני וכגון שלא היו הנכסים יותר מכתובתה אפ\"ה נזקקים לה משום חינא ולאפוקי מהוראת קצת הגאונים שכתב בסמוך:  כתב הרשב\"א בתשובה שמדברי רבינו בפרק זה נראה שהוא סבור ששתי לשונות שנאמרו בפרק שום הדיינים בכתובת אשה משום ר\"י חד משום מזוני ומרימר מתני לה משום חינא ששניהם אמת עכ\"ל ולע\"ד נראה שרבינו מפרש דמ\"ד משום מזוני לית ליה משום חינא אבל מ\"ד משום חינא לא פליג אטעמא דמזוני אלא דאתא למימר דאפילו היכא דליכא טעמא דמזוני נזקקין לה משום חינא וכיון דמרימר עבד בה עובדא ורבינא דאקשי ליה כי א\"ל אנן משום חינא מתנינן ליה שתיק ליה והכי נקטינן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית דין שמכרו שלא בהכרזה וכו'. </b> נראה דאפילו ביתומים גדולים מיירי והוא הדין לנכסי כל אדם אם מכרו בית דין שלא בהכרזה וראיה ממה שכתב רבינו והרב המגיד פי\"ב מהלכות אישות: "
+            ],
+            [
+                "<b>ובית דין שהכריזו כראוי וכו'. </b> כתב הרב המגיד וכתב הרמב\"ן דוקא מאתים במנה אבל בפחות ממנה לא עכ\"ל איפשר שזה כדעת הסוברים דהא דבקרקעות אין להם אונאה היינו עד מחצה דוקא:   ",
+                "<b>אבל אם לא בדקו בשומא וכו'. </b> כ' ה\"ה פירוש במקום שאין מכריזין וכו'. ק\"ל א\"כ מאי וכן אם מכרו קרקע בעת שאינם צריכין להכריז עליה וכו' שכתב בסמוך היא היא לכך נ\"ל שמה שכתב אבל אם לא בדקו בשומא וכו' לאו למימרא שלא הכריזו עליה אלא הכריזו עליה אבל לא דקדקו בשומא והכרזה כמשפט ודברים אלו הם מבוארים פה בדברי רבינו ובפירוש המשנה פרק אלמנה ניזונת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מלוה שבא להפרע וכו' ואם א\"א להודיעו במהרה. </b> בסמוך יתבאר כמה שיעור מהרה זה. ומ\"ש   ",
+                "<b>אומרים למלוה שישבע.</b> בסמוך יתבאר דהיינו בשאין בשטר נאמנות. ומה שכתב ",
+                "<b>ואין חוששין לשובר. </b> ג\"ז יתבאר בסמוך: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלש ראיות צריך להביא וכו'. </b> כתוב בתשובות הרא\"ש כלל ע\"ג ילמדנו הא דאמרינן שמלוה שבא לגבות מנכסי לוה ואיננו פה שצריך להודיעו אם הוא כך טרם לכתו היה מצפה בכל יום לביאת המלוה לירד לנכסים כי לא היה לו ממה לפרוע ושוב הרחיק הלוה כ' פרסאות או שלשים ואחר זמן בא המלוה לירד לנכסיו אם בית דין צריך להודיעו בזה וכשמודיעין אותו שכר השליח על מי ורבינו עשה כתב שלש ראיות צריך להביא לבית דין וכו' ומה ראיה צריך הא ליתא קמן ומה שיעור המרחק שיהא קרוי אינו מצוי לעמוד בדין שלישית שאלו הנכסים של פלוני הלוה הם אם ראינו שהלוה דר בהם כמה שנים אמנם אין כאן עדות ברורה אם לקחם או ירשם והיאך באו לידו מה ראיה אחרת צריך כל זמן שאין מערער. תשובה ראיתי בדברי גאון אם יכולים לשלוח ללוה שילך ויחזור תוך שלשים יום על ידי יציאת הלוה והראיה שכתב רבינו משה שהב\"ח במדינה אחרת היינו כגון שטוען המלוה שאין שליח יכול לילך אליו ולחזור תוך שלשים יום אם יביא מזה ראיה יורדין לנכסיו מיד בשטר מקויים משום נעילת דלת והנכסים שהם בחזקת הלוה עד היום הזה אע\"פ שאין ידוע היאך באו לידו בית דין יורדין להם ומגבין אותם למלוה ואם יבא שום אחד אחר כך בשטר או בראיה מוקדמת לשטר המלוה יוציא הנכסים מתחת ידו וכתב עוד ראיתי הירושלמי שהביא בעל העיטור שצריך להודיעו תלתא זימני בכל תלתין יומין חדא זימנא ולפי הירושלמי אין יורדין לנכסיו שלא בפניו אא\"כ עמד בבית דין וברח הילכך מסתבר אם יכול להודיעו בתוך שלשים יום שהוא זמן בית דין יודיעוהו אבל מאי זה טעם יצטרך שיודיעו ג\"פ כיון שאין ההודעה אלא כדי שיבא מידי דהוה אחזקה למ\"ד שאם הוא באספמיא כדי שיחזיק שנה ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת אלמא כל מידי דמשום הודעה די בהודעה אחת של שלשים יום וכן ראיתי דנים ומסתבר דלא חיישינן לשובר דאם כן כל אדם יהא לוקח ממון חבירו וילך למדה\"י דכיון דחיישת לא ירדו לנכסיו לעולם ואם יש בשטר נאמנות מאחר שאם היה כאן לא היה יכול להשביעו למה ישביעוהו עתה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>מלוה שבא לבית דין והביא וכו'. </b> מדברי הטור בסימן ע\"ג נראה שסובר דרבינו מיירי אפילו אם הלוה בעיר והריב\"ש כתב בסימן שצ\"ו לדעת הרמב\"ם איפשר שאף אם הלוה בעיר אין צריך להזמינו לדין ולא להודיעו ואפשר שדבריו בשאין הלוה בעיר וזה נראה יותר עכ\"ל וכתוב בספר המקח שמי שיש בידו משכון של חבירו לא ימכרנו שלא בבית דין כדתנן ומשלשים ולהלן מוכרו בבית דין וביאר על פי זה דברי רבינו פה שכתב ומשיאין לו עצה למכרו בפני עדים שלא הוצרך רבינו להזכיר המכירה בבית דין שכבר הזכיר בפ\"ג דין משלשים יום ולהלן מוכרו בב\"ד וגם זה בב\"ד מוכרו ר\"ל בית דין הדיוטות שהם בקיאים בשומא ואפילו בשומת בית דין משיאין לו עצה למוכרו בעדים כשיבא הלוה ידע בכמה נמכר כי אע\"פ שזה מכרו ברשות בית דין ובשומתן אולי [ימכור] ביותר מהשומא וכדי שלא יתעצמו על זה בדין ולא יהיו צריכין לשבועה משיאין אותו עצה להזמין עדים על המכירה עכ\"ל ואיני יודע מי דחקו לומר כן דפשטא דמילתא היינו לומר שימכרנו ברשות בית דין אבל מנין לנו שיצטרך שישומו בשומת בית דין ועוד שומא זו מאי עבידתה הגע עצמך שישומו במנה ולא נמצא מי שיקנהו אלא בתשעים איך יעלה על הדעת שיפסיד זה עשרה אלא ודאי אין כאן שומא אלא ימכר ע\"פ ב\"ד במה שימצא מי שיקנהו כך נ\"ל והכי הוא סוגיין דעלמא ומעולם לא ראיתי מי שהצריך שומא למשכון:   ",
+                "<b>וכן המלוה וכו'. </b> לשון זה צריך תיקון שאם מתו הלוה והמלוה היאך כתב שנשבע בנקיטת חפץ שהיורשין אין להם לישבע אלא שלא פקדנו אבא ונ\"ל דה\"ק המלוה על המשכון הואיל והוא נפרע ממה שתחת ידו וכו' ה\"ז נשבע בנקיטת חפץ ונוטל ואפילו מתו הלוה והמלוה ואפילו מת לוה תחלה ואח\"כ מת מלוה לא הפסיד חובו ��פני שהוא על המשכון: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זה אומר חמשה ימים נשאר מהזמן וכו' אומרים למלוה המתן עוד וכו'. </b> הטעם שכיון שעדיין לא הגיע זמנו ואפילו לדברי המלוה לא ישבע עכשיו: "
+            ],
+            [
+                "<b>היתה המלוה בשטר וכו'. </b> נראה דה\"ה אם הלוה על המשכון וכן כתב בטור ח\"מ סימן ע\"ג: ומ\"ש   ",
+                "<b>וישבע היסת.  </b> ( * שנשאר עוד חמשה ימים) בטור ח\"מ סי' ע\"ג העתיק לשון רבינו ואין שם תיבת היסת וכן נראה לי דתיבת היסת ט\"ס היא דמה ענין היסת לכאן דאין היסת אלא בנשבע לפטור עצמו והכא במלוה על המשכון הוא נשבע שבועה כעין דאורייתא ובמלוה בשטר אם נדמהו לאומר פרעתיך היה לנו לומר פרע מיד ואם יאמר השבע לי שלא קבעת לי זמן אז ישבע לו ואיפשר לקיים הגירסא משום דאיכא למימר דלא דמי לאומר פרעתיך כיון שמודה שהוא חייב לו אלא הוי כאילו תובע הלוה למלוה חייב אתה להמתין לי כך וכך ימים ולפיכך חייב המלוה לישבע היסת: * (עי' במל\"מ)  ",
+                "<b> \n                     </b>"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הוציא עליו שטר מקויים וכו'. </b> כתב ה\"ה פרק חזקת מעשה וכו' אבל דעת הרמב\"ן והרשב\"א היא ששטר זה בשעת שהודה המלוה וכו' עד אלו דבריהם. ואני אומר שאין נראה כן מפשט דברי רבינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הוציא עליו שט\"ח בעד אחד וכו' הרי זה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. </b> כתב הרשב\"א בתשובה מסתברא לי שאינו נעשה כפרן ע\"פ עד אחד ואם תאמר והא כללא כייל שמואל כ\"מ ששנים מחייבים אותו ממון ע\"א מחייבו שבועה וכיון שהוחזק כפרן לאותו ממון אם כן אף ע\"א מחייבו שבועה לא היא דלא אמרו אלא כשהעדים מחייבין אותו ממון בעדותן ממש אבל כאן אין העדים מחייבין אותו שהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים אלא כפרנותו הוא שמחייבתו וכל שנעשה כפרן על פי שנים והיה חייב לפרוע ממון על פיהם הוחזק זה כפרן גמור משא\"כ כשהוחזק בע\"א שאילו רצה היה פוטר עצמו ממנו בשבועה ולפיכך אינו כפרן גמור א\"נ חזקה היא שכל שהוכחש בעדים הוחזק כפרן גמור לשלם ממון חזקה לא היה פורעו אלא בעדים משא\"כ בע\"א שאילו רצה היה עומד בכפרנותו ונשבע ונפטר וכיון שכן בוטח בעצמו לפורעו בינו לבין עצמו ולפי שאי אפשר להתקיים בממון על פה. ומ\"ש הרמב\"ם בפי\"ד מהלכות מלוה הכופר במלוה ע\"פ בבית דין ואמר שלא לוה ובא ע\"א והכחישו וחזר וטען קודם שיצא מב\"ד אין לויתי ופרעתי וכן העמידה הר\"א בהשגות שם וחזר וכתב כן בפ\"ד מהלכות טוען: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן הורו רבותי שאפילו היה השטר יוצא מתחת ידי אחר וכו'. </b> כתב הרב המגיד בהשגות א\"א ואף זה לא נהיר וכו' והדבר אצלי בפשיטות עד שאני תמה למה תלה דין זה רבינו בהוראת רבותיו וכו'. ולי נראה שדברי רבינו ורבותיו בשאינו ידוע שנפל אלא ביוצא מתחת ידי אחר ואין אותו אחר זוכר איך בא לידו דאילו בידוע שנפל לא היה רבינו תולה הדבר בהוראת רבותיו ולא היה משיגו הראב\"ד: על מה שכתב הראב\"ד מי שהיה לו חוב על חבירו בשטר וכו' והורו הגאונים שאפילו היה החוב וכו' א\"א אין דין זה מחוור ומלובן וכו'. כתב הרב המגיה מהרמ\"פ גמגום קא חזינא הכא דהא דברי הראב\"ד הם דברי רבינו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו בעדים וכו' בין שא\"ל אחר שהלוהו וכו'. </b> כתב הר\"ן ויש שתמהו ולאחר הלואה במה נשתעבד ונ\"ל שאין הענין מטעם שיעבוד אלא משום דכשאמר לו אל תפרעני אלא בעדים אין הלוה עשוי לפורעו אלא בעדים ואי טען ואמר פרעתיו שלא בעדים אנן סהדי דמשקר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>התנה המלוה שיהיה גובה בלא שבועה וכו' אבל אם בא לגבות מיורשיו וכו'. </b> דוקא ביורשים גדולים אבל ביורשים קטנים אינו גובה מהם כלל כמבואר ריש פ\"י: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שהוציא שט\"ח וכו' טען לוי שלא מכר וכו'. </b> נראה דשבועה שנשבע שמעון כדי לפטור עצמו מלוי דומה דין זה לדין הנזכר בפי\"ד בשם הוראת רבותיו שאפילו היה השטר יוצא מתחת יד אחד וכו' נשבע היסת ונפטר וכתב ה\"ה מה שאמר רבינו ולא נתן יראה לי שדעתו ז\"ל וכו' שאם לא תאמר כן אפילו הודה לוי שנתן לא ישלם כלום וכו' איני מבין הכרע זה שמ\"ש טען לוי שלא מכר ולא נתן היינו לומר שהוא אומר שאין שטר זה פרוע וא\"כ היאך אפשר לדייק ולומר אפילו הודה לוי שנתן לא ישלם כלום אם אנו מאמינים אותו שכבר נפרע קודם נתינה דהא כיון דבאומר שאינו פרוע עסקינן לא שייך לומר אם אנו מאמינים אותו שכבר נפרע ועוד שמאחר שרבינו לא הזכיר נתינה אצל הודה לו שפרע לו מנין לו לדייק כן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נמצא השטר בין שטרות פרועים וכו'. </b> כתב בעל התרומות בשער נ\"ג דאע\"ג דתניא אין עליו עדים פסול ה\"מ כשלא נמצא השטר בין הקרועים אבל נמצא בין הקרועים בודאי ההוא תברא דוקא היה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין דנין מדין זה לכל הדומה לו וכו' וגובין שאר השטר בין מן המלוה בין מיורשיו. </b> נראה שדעת רבינו לפרש שכשאמרו הבו דלא לוסיף עלה היינו לומר דאפילו ביתומים הבאים ליפרע מיתומים כל שהשבועה שנתחייב המלוה לא היתה שבועת הבא ליפרע מהיתומים אלא שבועת פוגם שטרו אע\"פ שהיתומים אח\"כ באים ליפרע מיתמי לוה הבו דלא לוסיף עלה הוא מיהו איכא למימר דע\"כ לא קאמר רבינו אלא כשמת מלוה קודם לוה שמעולם לא נתחייב מלוה שבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים אבל אם מת לוה קודם מלוה שמלבד שהיה המלוה צריך ליפרע משום פוגם שטרו חלה עליו ג\"כ שבועת הבא ליפרע אין אדם מורישה לבנו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא שט\"ח על חבירו וכו'. </b> כתב הר\"ן משמע לי דהיינו טעמא דכיון שלא פירש מקום מסתמא נשתעבד הלוה לפורעו במטבע של מקום גוביינא אם לפחות אם להוסיף אבל הרמב\"ם כתב שאם טען הלוה שהמעות שאני חייב לו מכסף שהוא פחות מזה המטבע ישבע המלוה ויטול ולפי זה משמע דהיינו טעמא משום דבמקום גוביינא היה דר מעיקרא ולפיכך כל שאינו יכול להתברר אם טען הלוה שאותו כסף היה פחות ישבע המלוה ולפי זה אם הביא ראיה המלוה או הלוה שהיה דרים בשעת הלואה במקום אחר נופל במקום הלואה ואין כל זה במשמע עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו סתם וכו'. לפיכך כשיבא לגבות תובע בעל חובו תחלה. </b> כלומר כיון שאין הנכסים משועבדין אלא מדין ערב צריך לתבוע את הלוה תחלה וכדאמרינן בפרק גט פשוט ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דערב מקמי דליתבעיה ללוה סלקיה וכו' וכתבו רבינו בר\"פ כ\"ב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מכר הלוה וכו'. </b> כתב הרב המגיד פי\"ט ע\"כ נמצא במקצת ספרי הרב ז\"ל וכו' ואפשר שדעת רבינו כשביאר דבריו ואמר כל זמן שתהיה בידך. בפ\"ז מהלכות ערכין לא משמע הכי מדברי רבינו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>לוה וכתב וכו'. </b> לכאורה משמע מפשט לשון רבינו שאם לוה וכתב לו דאקנה וחזר ולוה מאחר ולא כתב לו דאקנה ואחר כך קנה נכסים שיחלוקו וכן כתב בספר צרור הכסף שהוא דעת רבינו אבל מדברי הרא\"ש בפ\"ק דמציעא גבי ב\"ח גובה את השבח משמע דבהא נמי לקמא משתעבד ולא לבתרא שכתב ופעמים נוטל כולו כגון שכתב למלוה דאקנה ולא כתב ללוקח דאקנה וכן כתב בספר התרומות שער ארבעים ואין לומר שרבינו חלוק בדבר דא\"כ לא הוה שתיק בעל התרומות מלהזכיר סברת רבינו כמנהגו בכ\"מ הילכך צריך לומר דסבר בעל התרומות דרבינו חדא מינייהו נקט והוא הדין לאידך: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>וכן אם אמר בתחילה כשתבעו וכו'. </b> למד כן מדאמרינן בפרק הנושא (דף ק\"ד) אמר ליה רבא בר שילא זיל הב ליה ולא אשגח ביה ומיד כתב אדרכתא אנכסיה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד כותבין איש פלוני זכה בדין וכו' ואח\"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום כתקנת הגאונים אם היה הלוה עמנו במדינה. </b> כתב בעל התרומות משמע שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל תקנת הגאונים ופשוט הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד כותבין איש פלוני זכה בדין וכו' ואח\"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום כתקנת הגאונים אם היה הלוה עמנו במדינה. </b> כתב בעל התרומות משמע שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל תקנת הגאונים ופשוט הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד כותבין איש פלוני זכה בדין וכו' ואח\"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום כתקנת הגאונים אם היה הלוה עמנו במדינה. </b> כתב בעל התרומות משמע שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל תקנת הגאונים ופשוט הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית דין ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו וכו'. </b> כתב ה\"ה כך נמצא בתשובת הרב אלפסי ז\"ל וכו' עד וכל זה איננו שוה ועדיין צ\"ע. ואני אומר אע\"פ שלא נתפייס ה\"ה בתירוצו תירוץ יפה הוא בעיני והכי דייק דברי רבינו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד ששמו לבעל חוב וכו' ואחר כך השיגה ידו של לוה או של נטרף וכו'. </b> הר\"ן ז\"ל בפ\"ק דמציעא דקדק מלשון רבינו שאין צורך לקניה אחרת אלא סילוק בעלמא ושלא כדברי הרב רבינו משה בר נחמן שהצריך לכתוב שטר מכר: "
+            ],
+            [
+                "<b>שמו קרקע לאשה ונשאת וכו'. </b> כתב הרב המגיד ודין שומא שחוזרת אם שינה המלוה הבנין ולא השביח וכו'. ואני אומר דבהוקרה אין טעמו נכון בעיני דאי מטעם דמיחזי כנוטל שכר מעותיו היאך אוכל פירות אלא על כרחך מכר גמור הוא וליכא משום חשש מיחזי כנוטל שכר מעותיו כלל אלא אי איתיה להאי דינא מטעמא אחרינא הוא דכיון דמשום ועשית הישר והטוב הוא אם יצטרך לפדותה ביותר ממה ששמוה לו אין זה טוב לו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שטרי חוב המאוחרים כשרים וכו'. </b> כתב ה\"ה ותמה בדברי רבינו איך לא ביאר חילוק זה במאוחרין וכו'. ולי נראה שלא הוצרך לבאר כן שמאחר שתלה כשרות המאוחרים מפני שהורע כחו של בעל השטר ממילא משמע דהיכא דייפה כחו ש��א כדין פסולים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן מי שנמסרה להם העדות במדינה אחת וכו'. </b> כתב הריב\"ש בשם הרמב\"ן דכי כתבינן יומא דקנו ביה כתבי דוכתא דקנו ביה דאי כתבי דוכתא דקיימי ביה מיחזי כשיקרא וכשאמרו כתובו בשילי אע\"ג דממסרן לכו מילי בהיני בשכותבין יום הכתיבה אמרו וכתב עוד כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי אע\"ג דממסרן לכו מילי בהיני דמיפסל שטרא אי לא עבדי הכי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לפיכך אין כותבין שני שטרי מכר וכו'. </b> כתב ה\"ה למדנו שהמלוה או הלוקח שטרפו ממנו מקחו והלך לו אצל הלקוחות וכו' עד בנמוקי הרמב\"ן ז\"ל. ויש לתמוה על מ\"ש שיכול לכוף ללקוחות לדון עמו וב\"ד נזקקין לטענותיהם ומחייבין אותו ואין הלקוחות יכולים לומר לך אצל הלוה וכשיתחייב בדין ויהיה בידך טירפא הרי אנו פורעין שמאחר שאינו יכול לטרוף לקוחות עד שישבע הלוה שאין לו ממה לפרוע היאך אפשר לחייבם מבלי שיהיה שם הלוה וי\"ל שאם אין הלוה עמו במדינה אין מעכבין פרעון החוב בשביל שבועה וכדמשמע מדברי רבינו בפרק זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שטר חוב שנתקרע. </b> כתב ה\"ה וכ\"נ מדברי ההלכות שהביאו שתי האוקימתות ואני אומר שלי נראה שאין זה הכרע שכבר אפשר שההלכות סמכו דמסתמא הלכה כאביי שהוא בתרא וכתבו דברי ר\"י א\"ר לגלות על דברי אביי דבכל מקום בעינן שתי וערב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה לזה עידית ובינונית וכו'.  </b> הרב המגיד תמה על דברי רבינו שכאן פסק כרב נחמן דסוף כתובות ובפרק י\"ט פסק שמי שיש לו בינונית וזיבורית שדין בע\"ח בבינונית והניח הדבר בצריך עיון ואע\"פ שדחק עצמו לומר דרב נחמן דאמר זה גובה וזה גובה אפילו תמצא לומר דבשל עולם הם שמין יש בזה תועלת וכו' כבר כתב הר\"ן דכיון דבהדדי אתו לבית דין למיגבי יהבי ב\"ד בינונית לבעל זיבורית ברישא והדר גבו לה מיניה וא\"כ אין מקום לדבריו והרי הוא בעצמו חזר והניחה בצ\"ע ועוד קשה לדבריו דלהרי\"ף א\"א לתרץ כן שכתב בסוף כתובות דרב נחמן סבר דבשלו הם שמין ופסק כוותיה ובריש ב\"ק כתב דמאן דאמר בעל חוב בבינונית אית ליה דעולא ומשמע דקיימא לן הכי והר\"ן בכתובות הרגיש בקושיא זו בין על הרי\"ף בין על רבינו והניח הדבר בצ\"ע:  ולכן נ\"ל שגירסת הרי\"ף ורבינו אינה כגירסת הר\"ן דגריס רבינא אמר בשל עולם הם שמין אלא גירסתם כגירסת ספרינו דגרסי רבינא אמר בדעולא פליגי וכו' ואם תאמר סוף סוף יקשה דמשמע דבשל עולם הם שמין כיון דאע\"ג דלית ליה אלא בינונית וזיבורית גבי בעל חוב בינונית מתוך דברי נמוקי יוסף שכתב בשם הרמ\"ה למדנו תירוץ קושיא זו שכתב על ההיא דרבינא דמסתברא דבהאי תירוצא כשהיה לו עידית ומכרה עסקינן דומיא דאינך שינויי דאיתא בגמ' וכתב בסוף דבריו ומיהו אי לא הויא ליה עידית ללוה בשעה שלוה נמצא דעידית היא לגבי בינונית דעלמא דקיימא לן בשלו הם שמין והשתא שני הפסקים אמת צדקו יחדו שבפרק זה פסק כרב נחמן ובפרק י\"ט פסק כרבינא דהיינו בשהיה לו עידית ומכרה ואזלינן בתר שיעבודא דמעיקרא דאית ליה תקנתא דעולא ותניא אידך לית ליה תקנתא דעולא אלא בתר קרא אזיל ואפילו הו\"ל עידית נמי סבירא ליה דלישקול בע\"ח מזיבורית וכן פירש\"י ורבינו כתב הברייתא כצורתה כמנהגו ועל כרחין ליישבה כמו שפירשתי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>איזהו ערב וכו' אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב וכו' הלוהו ואני קבלן כו' תן לו ואני ערב כולם לשון ערבנות הם ואינו תובעו תחילה. </b> טעמא משום דכל הני לישני משמע אני אפרע לך אם לא יפרע לך הוא אבל תן לו ואני אתן לך דשניהם לשון מתנה משמע קבלנות שבאותו לשון שצוהו למכור לזה קיבל עליו לפורעו דמשמע כאילו הוא עצמו קיבל מיד המלוה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ראובן שמכר שדה לשמעון וכו'. </b> כתב ה\"ה דין זה לא ידעתי בשום מקום וכו' עד שאפילו בקנין יש אסמכתא ולפי' זה שכתב רבינו ואם קנו מידו שהוא ערב הרי זה חייב התם לאו אסמכתא היא שהרי נתחייב לשלם כל עת שירצה שמעון לתבעו והוי מעכשיו ולי נראה שטעם רבינו דכשאדם מלוה לחבירו והלה נכנס לו ערב בשבילו כיון דמלוה להוצאה ניתנה מעת שנכנס ערב נכנס אדעתא שיוציא זה הלואתו ויפרע הוא בעדו הילכך לא הויא אסמכתא אבל בערב דשדה כיון שזה רואהו מוכר שדה זו ואין עליו ערעור כשנכנס ערב ודאי אדעתא דקים ליה שלא יוציאוהו מתחת יד זה נחית ואילו היה יודע שיוציאוהו מתחת ידו לא היה נכנס ערב הלכך הוי אסמכתא: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנים שלוו בשטר אחד וכו'. </b> הטור בסי' ע\"ז כתב בלשון הזה הרמב\"ם ז\"ל כתב שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד וכן שני שותפין שלוה אחד מהם או שלקח בשותפות יקח ממי שירצה ואם לא היה לאחד כדי החוב חוזר ותובע מהשני השאר עכ\"ל אלמא אע\"פ שלכל אחד יש כדי החוב יכול לגבות מאחד כל החוב אם ירצה שהרי כתב ואם לא היה כל החוב לאחד מהם חוזר ותובע את השני עכ\"ל הטור. ונסחא משובשת נזדמנה לטור בדברי רבינו שהרי גירסת הספרים שלנו בדברי רבינו כך הוא שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד וכן השותפין שלוה אחד או שלקח הרי הם ערבים זה לזה אע\"פ שלא פירשו שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מן הערב יפרע מאיזה מהם שירצה ואם לא יש לאחד כדי החוב חוזר ותובע מהשני בשאר החוב וכתב מהרי\"ק בשורש קפ\"ג תימה גדולה מ\"ש בטור שרבינו משה כתב שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח כאחד וכו' שיפרע מאיזה שירצה והנה בדקתי בהרבה ספרי רבינו משה ולא מצאתי שכתב סתם שנעשו ערבים זה לזה ודוקא בשנים שנעשו ערבים לאחד הוא שכתב כן ופשוט דלא דמו כלל דהתם דין הוא שיפרע ממי שירצה דכיון שאין נכסים ללוה ואינו יכול להפרע מן הלוה עצמו אלא מן הערב מה לי ערב זה מה לי ערב אחר הלא שניהם בתורת ערבות ירדו ומשום כך יפרע ממי שירצה אבל שנים שלוו בשטר אחד יש לומר שכל אחד נעשה לוה בחצי המעות וערב בחצי האחר בעבור חבירו כיון שלוו בשטר אחד ומשום כך לא יפרע הכל מהאחד כשיש לשני מה לפרוע דכיון דכל אחד לוה מחצית המעות למה יניח הלוה עצמו כדי להפרע מן הערב דהיינו חצי האחר שרוצה לגבות מזה הלא שנינו המלוה על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה זהו דעת האומרים שכשיש לשני מה לפרוע שצריך לגבות משניהם ולא מהאחד לבדו וכן יוכל רבינו משה לסבור ואדרבא כן נראה מדבריו מדכתב סתם שנעשין ערבין זה לזה ולא פירש שיכול לגבות ממי שירצה אלא דוקא גבי שנים שנעשו ערבים עכ\"ל וגם ה\"ה כתב כן בשם הרשב\"א וכ\"כ הנמוקי יוסף בשם הרשב\"א בפרק המפקיד שדעת רבינו כמו שכתבתי ושדין יפה דן הרב ומילי דסברא נינהו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה הלוה במדינה אחרת שאינו יכול להודיעו וכו' ה\"ז ת��בע את הערב תחלה.  </b> היינו דוקא במלוה בשטר אבל לא במלוה על פה כמ\"ש לקמן בסמוך:  וכתב בעל תרומות בשער ל\"ה הורו המורים שלא נאמרו דברי הרמב\"ם שיתחייב הערב אם אין הלוה במדינה זו אלא בשאין ללוה נכסים ידועים במדינה זו אבל אם יש לו הרי זה יורד בב\"ד באותם נכסים כמו שאנו דנים שנפרעין מן האדם שלא בפניו ולפיכך אין לו לתבוע מהערב עד שידין בב\"ד בנכסי הלוה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל ערב שבא ליטול מה שפרע וכו' הרי זה צריך להביא ראיה שפרע וכו'. </b> והא דאמרינן בפרק חזקת ההוא ערבא דאמר ללוה הב לי ק' זוזי דפרעית למלוה עילוך והא שטרא היה יכול לומר נפל ממני או היו שם עדים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל כל השטרות שחותמיהן עכו\"ם וכו' וכן שטרי הודאות ומתנות וכו'. </b> מ\"ש שטרי מתנות כתב הטור בסי' ס\"ח כגון שדי נתונה לך שעיקר הקנין נעשה על ידי השטר והם חתומים בו וכן משמע מפשטא דלישנא דגמרא דקאמר אלא מתנה במאי קני לה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא וכן פירש\"י אלא מתנה דע\"י השטר הוא קונה במסירת השטר היכי מיקניא האי שטרא חספא בעלמא הוא עכ\"ל ומשמע שאם קנה המתנה בחזקה או בקנין סודר ולא בשטר או אם היתה מתנת שכיב מרע דדבריו ככתובים וכמסורים דבכל הני אין השטר אלא לראיה כמו שטר מכר כשר אבל קשה דא\"כ שטרי מחילות אמאי אינם כשרים הא אם מחל לו אפילו שלא בפני עדים מהני דלא איברו סהדי אלא לשקרי והשטר אינו אלא לראיה וגם על שטרי הודאות יש לדון דכיון דשטרי ראיה הם למה יפסלו ובהא יש לומר דאע\"ג דאודי ליה שחייב לו אינו כלום אא\"כ הודה בפני עדים כשרים וכיון שעכו\"ם פסולים לעדות אינו כלום ושטרי פשרות דאינם כלום ניחא משום דפשרה צריכה קנין ועכו\"ם אינם בקיאים בכך לא פלוג רבנן. ומצאתי להריב\"ש שכתב בתשובה ז\"ל אפילו לדעת הרמב\"ם ז\"ל הדבר ברור דשטרי צואה כשרים כשטרי מכר שהרי אין השטר עושה קנין דדבריו ככתובים וכמסורים דמו ואין השטר אלא לראיה בעלמא והעד כי נאמן לומר שכך צוה דהא לא מרע נפשיה דהוה ליה כשטרי מכר ובתשובה אחרת הוקשה לו מה שהקשיתי על מ\"ש רבינו לפסול בשטרי מחילות העשויים בערכאות וכתב שדברי רבינו תמוהים בפיסול זה וכתב בסוף דבריו ואולי הרב ז\"ל אגב שיטפא נקט שטרי מחילות עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>שטר שעדיו עכו\"ם שמסרו הלוה ליד וכו'.  </b> בפ\"ק דגיטין (דף י:) תנן כל השטרות העולים בערכאות של עכו\"ם אע\"פ שחותמיהן עכו\"ם כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר\"ש אומר אף אלו כשרים לא הוזכרו [לפיסול] אלא בזמן שנעשו בהדיוט ופריך בגמרא והא לאו בני כריתה נינהו א\"ר זירא ירד ר\"ש לשיטתו של ר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי פירש\"י ור' שמעון נמי בהכי מכשר שימסרנו לה בפני עדי ישראל והאמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שפסול כלומר שאם חתמו עדים פסולים פסול מדרבנן דילמא אתי לממסריה באפייהו ומיסמך עלייהו הב\"ע בשמות מובהקין דעכו\"ם כלומר דתו לא אתי למיסמך עלייהו דמידע ידיע דעכו\"ם הם. וסובר רבינו דכיון דאוקימנא לר\"ש כר\"א דהלכתא כוותיה הלכה כר\"ש בשאר שטרות ומשמע דבשאין שמותיהן מובהקין אף בשאר שטרות חיישינן דילמא אתי למיסמך עלייהו שיחשוב שהם ישראל ויש לתמוה על רבינו למה לא חילק בין שמות מובהקין לשאינם מובהקין דהא מודה ר\"א במזוייף מתוכו ואין לומר דס\"ל דלא אמרינן הכי אלא בגיטי נשים דהא בפרק זה בורר גבי ההיא מתנתא דחתי��י עלה תרי גיסי אמרינן דמודה ר\"א במזוייף מתוכו והתימה מה\"ה שלא נתעורר לזה ואפשר לומר שסובר רבינו דהא דמשמע בגמרא דבעדים עכו\"ם חשיב מזוייף מתוכו ה\"מ בגיטי נשים אבל בשערי מון נהי דבישראלים קרובים או פסולים חשיב מזוייף מתוכו משום דאתי לאיחלופי לאכשורי בלא עדי מסירה אבל בעדי עכו\"ם לא חיישינן להכי אפילו בשמות שאינם מובהקין בגיות: ",
+                "<b>תמו נשלמו הלכות מלוה ולוה</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Hiring/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Hiring",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שכירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין השואל רשאי להשאיל אפילו שאל ספר תורה וכו' לא ישאילנו לאחר. </b> משמע מדברי רבינו דלהניח לאחר לקרות בו ברשותו מותר שהרי אין פקדונו ביד אחר. בפרק חמישי כתב רבינו דהא דאין השוכר רשאי להשכיר דוקא במטלטלין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אינו אומר כן: ",
+                "<b>לפיכך אם היה דרך הבעלים וכו'. </b> כתב מהר\"י ויי\"ל בתשובה וז\"ל אם לאה האמינה לו חדא זימנא או תרי זימני לפעמים האמינה לו מחמת דוחק וכיון דלא אשכחן שהורגלה תדיר מציא לאה למטען אין רצוני וכו' וכן משמע מלשון הרמב\"ם ז\"ל שכתב לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני השומר הראשון פטור ומדנקט תמיד משמע דוקא שהאמינו תמיד ולא שהאמינו לפרקים עכ\"ל. ואין דבריו נראין לי שהרי כתב רבינו בסוף דבריו שהרי הוא אומר לבעלים דבר זה שהפקדתם אצלי או השאלתם אמש הייתם מפקידים אותו אצל זה שהפקדתי אני אצלו והאי טעמא שייך אפילו במאמינו לפרקים ועוד דלפי דברי מהר\"י ויי\"ל צריך שיפקיד אצלו תמיד בכל יום ואם יחסר יום או יומים שלא הפקיד אצלו לא וזה דבר שלא עלה בדעת והוא עצמו מודה בכך דהא לא נחת בההוא עובדא אלא משום דלא הפקידה אצלו אלא חדא זימנא או תרי הא אם הפקידה אצלו יותר פעמים מודה דפטור אע\"פ שלא היתה מפקדת אצלו תדיר בכל יום והשתא נמי תיקשי ליה לפי דבריו כיון דלא בעינן שיפקיד אצלו תדיר בכל יום אי זה גבול שיעור יהיה לו להקרא מפקיד אצלו תדיר א\"ו דתמיד דנקט רבינו לישנא דגמרא נקט דאמר שאני התם דכל יומא אינהו גופייהו גבי סבתא הוו מפקדי ולאו דוקא אלא כך היה מעשה ואפשר דנקט תמיד לאפוקי אם הפקיד אצלו בשעת חירום וכיוצא בו דבאותם זמנים שהם זמני טירדא ובהלה אדם מפקיד נכסיו אפילו אצל מי שאינו נאמן אצלו לסיבות מתחדשות אצלו כפי הזמן ולכך אין לומר שהוא מחזיקו לנאמן אלא על ידי שהפקיד אצלו בשעת יישוב ושופי אי נמי י\"ל דנקט תמיד לאפוקי אם היה רגיל להפקיד אצלו ואחר כך העני הנפקד או נעשה חשוד דהא ודאי אין מה שהיה רגיל להפקיד אצלו קודם לכן הוכחה שהוא מחזיק אותו עכשיו לנאמן ועוד יש לדקדק כן ממ\"ש שהרי הוא אומר לבעלים אמש הייתם מפקידין אותו אצל זה דמשמע דומיא דאמש בעינן שאין דרך להשתנות הנפקד מיום ליום הא אם נשתנה ונעשה חשוד או עני לא: ואיכא למידק בלשון רבינו דמשמע דדוקא כשהיה זה רגיל להפקיד אצלו אותו דבר בעצמו אבל אם היה רגיל להפקיד אצלו דברים אחרים חייב והוא דבר תימה דכיון שהוא מאמינו בממון מה לי מאמינו לדבר זה מה לי מאמינו לדברים אחרים לכן נראה דדבר זה דנקט לאו דוקא דהוא הדין לדברים אחרים אלא סירכא דגמרא נקט ואתא דקאמר דמרייהו הוו מפקדי כל יומא גבי סבתא ומעשה שהיה כך היה אלא שקשה בעיני דכפל פעמים דבר זה משמע דדוקא נקט ואפשר דנקט דבר זה לומר דדוקא עד אותו שיעור שהיה דרכו להפקיד אצלו הוא דפטרינן ליה אבל יותר מכאן לא פטרינן ליה דדילמא לא היה מאמינו ביותר מאותו שיעור: ומ\"ש   ",
+                "<b>והוא שלא ימעט שמירתו וכו' אע\"פ ששאל או שכר בבעלים וכו'. </b> כתב ה\"ה נ\"ל טעמו לפי שהשואל בבעלים ופשע פטור כמו שנתבאר דוקא כשמתה הבהמה או נאבדה בפשיעתו וכו'. זה נראה וצ\"ע עכ\"ל. ול\"נ שהטעם משום דפשיעה דמפטר כשבעליו עמו היינו כשהניחה ולא שמרה אבל אם הזיקה בידים פשיטא דחייב ומסרה לאחר ומיעט בשמירתו חשיב כמזיק בידים ואף ע\"פ שכתב רבינו בפרק שאחר זה דפושע הוי כמזיק בידים צריך לומר דיותר מזיק בידים הוי כשמסרה לאחר מבפשע בה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם קנו מידו וכו'. </b> אנושא שכר או שוכר קאי דאילו לש\"ח היאך יקנו ממנו שישבע הא קניין דברים הוא ומיהו אם קנו מידו שיתחייב כשומר שכר או כשואל חייב: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה לי שאם פשע השומר וכו'. </b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפ' ה' מהלכות טוען שטר מסרתי לך ועשרה דינרים היה לי בו ראייה וכו' ואם אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד ה\"ז פטור אף משבועת היסת שאפילו פשע בו ואבד פטור וה\"ה כתב שם ליישב זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין אחד מן השומרים צריך להודייה במקצת. </b> ולא לכפירה במקצת. בטור ח\"מ כתוב בסימן פ\"ז וזה לשונו הרמב\"ם כתב אין אחד מהשומרים צריך להודות במקצת כיצד הפקיד כלים וטעם שנגנבו אז נשבע ונפטר אבל אם א\"ל הפקדתיך וזה אומר לא הפקדת או החזרתי ונסתלק מעלי שמירתך נשבע היסת עכ\"ל וכ\"כ גם כן בספר התרומות בשם רבינו והוא ממה שכתב בסמוך טעם שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך וכו': "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טען שהפקיד אצלו וכו'. </b> כתב הרב המגיד זה פשוט וכו' אבל בטוען לא הפקדתני וכו' אבל פשוט הוא שיש שם שבועת היסת עכ\"ל ויש לתמוה עליו שהרי כתב רבינו בפ\"ו מהלכות שאלה ופקדון באומר החזרתי שישבע בנקיטת חפץ אצל מעשה באחד שהפקיד שומשמין ולכן נ\"ל שאין הדבר תלוי במה שהמפקיד יודע בו כמו הנפקד או אינו יודע כמו שתלה הרב המגיד אלא שהוא מודה שנעשה שומר אלא שפוטר עצמו מצד אחר כגון שטוען החזרתי או שאמר תנאי היה שם כיון שמודה שנעשה שומר חלה עליו שבועת השומרים וצריך לישבע כעין שבועה דאורייתא אבל בשטוען שלא נעשה לו שומר כלל אין כאן מקום לשבועה דאורייתא כלל הילכך אינו נשבע אלא היסת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה הרועה מזויין וכו'. </b> כתב הרב המגיד זו בעיא דלא איפשיטא שם וכו'. בנוסחי דידן בגמרא איפשיטא דהוי אונס: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הבהמה וכו' אע\"פ שאין סופה לחזור. </b> נראה מדברי רבינו שהוא מפרש דאנגריא שאינה חוזרת היינו שאין מחזירין אותה כלל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה וכו'. </b> כתב ה\"ה מיהו כתב הרשב\"א נראה לי דדוקא באומר שנה זו וכו'. זה כתב בחידושיו ואין ספק שלא בא ליד ה\"ה תשובת הרשב\"א ז\"ל שהרי כתב בה דלא אמרה אלא להלכה אבל למעשה יעשו כדברי הרמב\"ם: "
+            ],
+            [
+                "<b>תבעו המשכיר לאחר שלשים יום וכו'. </b> בס\"פ השואל (דף ק\"ב ע\"ב)  איבעיא לן אם תבעו ביום משלם זמניה אי עביד איניש דפרע ביום משלם זמניה או לא ואסיקנא דעבד דפרע ביום משלם זמניה ומהימן שוכר בשבועה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השוכר פרדס וכו' וגוף האילנות שיבשו וכו'. </b> כלומר כשיבשו אילנות שבפרדס זה ימכרו וילקח בהם קרקע אבל לא יקח גוף האילנות לא המשכיר ולא השוכר ודין זה שנינו בברייתא פרק המקבל (דף ק\"ט ע\"ב)  יבש האילן או נקצץ שניהם אסורים בו כיצד יעשה ימכרו לעצים וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ורבא דהלכתא כוותיה מוקי לה התם כשיבש או נקצץ בתוך זמן המושכר לו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אכלה השוכר או הממשכן ג' שנים וכו'. </b> בסוף פרק המקבל (דף ק\"י) אמר רב יהודה מלוה נאמן מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי אמר ליה רב פפא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מ\"ט שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה ומכבש הוא דכבשיה לשטריה סבר אוכלה תרתין שנין יתירתא והרי\"ף והרא\"ש השמיטו הא דאמר ליה ר\"פ לרב אשי ולא כתבו אלא מילתא דרב יהודה בלבד אלמא סבירא להו דהלכתא כוותיה וכן דעת רבינו ויש לתמוה כיון דאמר ליה ר\"פ לרב אשי דרב זביד ורב עוירא לא ס\"ל הא דרב יהודה ושתיק ליה רב אשי משמע דקבלה מיניה וי\"ל כיון דאיתא בתר הכי א\"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה האי משכנתא דסורא וכו' והם מפרשים דארב יהודה קאי וכיון דאמר סתם אלא מעתה ולא אמר אלא מעתה לרב יהודה משמע דס\"ל כרב יהודה ומסתמא ממתיבתא דרב אשי שמיע ליה והכי נקטינן ואע\"ג דשתק ליה רב אשי לרב פפא אפשר דמשום דלא חש ליה הוה משום דטעמא דרב זביד לא משמע ליה דהא כמה פעמים אדם נזהר בשטר ביותר ואפ\"ה אין בידו לשומרו מן העכברים א\"נ דאה\"נ דקבלה מיניה מיהו מדחזינן לרבינא דהוה בתר ר\"פ דא\"ל לרב אשי הכי ומסתמא מיניה שמיע ליה איכא למימר דבתר הכי הדר ביה רב אשי ומשום הכי מייתי גמרא מאי דא\"ל ר\"פ לומר דהא דרבינא בתרייתא היא: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב וכו'. </b> כתבו התוספות דהיינו בששכרן סתמא ואמר להם אחר ששכרן להשכים ולהעריב אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בשלא התחילו במלאכה וכו'. </b> כתב מהרי\"ק בשרש קפ\"ב דאפילו קיבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעה\"ב יכול לחזור והמעות חוב עליו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר וכו'. </b> כתב ה\"ה מדברי רבינו נראה שהוא מפרש הקושיא על כל הברייתא וכו'. ואני אומר שאפשר לומר שגם רבינו סובר דלא שייך שמירה בבעלים אלא דוקא בשמור לי ואשמור לך והיינו דגבי שמירה בבעלים לא כתב אלא שמור לי ואשמור לך והא דכתב השאילני היום ואשאילך למחר לאו למידק מינה דוקא למחר אבל אם אמר לו ואשאילך עתה ה\"ז שמירה בבעלים דא\"כ לא הוה שתיק מלמיתני בהדיא בבבא דרישא אלא היינו טעמא משום דמשמע ליה דכיון דצריכים לאוקמי ברייתא באומר לו ואשמור לך למחר ממילא משמע דכולה ברייתא מיתוקמא הכי ולא נוקים פלגא באשמור לך למחר ופלגא באשאילך עתה ולא משום דיוקא נקט הכי וכדפרישית. אח\"כ ראיתי שכתב רבינו בפרק שני מהלכות שאלה אם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים ולכאורה משמע התם דבדוקא נקט ואשאילך למחר וכדברי ה\"ה ומיהו גם שם אפשר לומר דאורחא דמילתא נקט או שנמשך אחר לישנא דאוקימתא דברייתא זו ולאו דוקא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל הכובש שכר שכיר וכו' ועובר בארבע אזהרות וכו'. </b> לדעת רבינו צ\"ל דמאי דשני רב חסדא שם שכירות אחת היא ה\"פ כיון דכולהו לאוין בשכירות כשכבשו יום ולילה עבר בכולם דבשקעה חמה עבר על לא תבא עליו השמש וביומו תתן שכרו וכשהאיר היום ועודנו בכיבושו עבר על לא תלין וזהו כשדעתו שלא לשלם לו או שרוצה לצערו וזהו הנקרא כובש אבל מי שדעתו לפרעו אלא שאינו רוצה להוציא עכשיו מעות מידו נקרא משהה ואינו עובר אלא בשל יום או בשל לילה וזהו שכתב רבינו בסמוך המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אע\"פ שכבר עבר בעשה ול\"ת כלומר אבל משום בל תעשוק ובל תגזול ליכא: "
+            ],
+            [
+                "<b>נתן טליתו לאומן וכו' נתנה בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר בבל תלין. </b> כך הוא לשון הברייתא בפרק המקבל וכן כתבו כל הפוסקים ותימה דהא משום לא תבא עליו השמש מיבעי ליה דלא תלין לא שייך אלא בנתנה לו בלילה ובברייתא ה\"א דלאו דוקא ומשום דבנתנה לו בלילה שייך בל תלין נקטיה דלא נחית השתא לפרושי על איזה לאו עובר אלא ללמוד שעובר עליו ומשום הכי לא דק אבל על הפוסקים יש לתמוה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין השוכר עובר וכו' או שהמחהו אצל אחר וקיבל.  </b> כלומר ונתפייס לקבל שכרו מהאחר דאילו לא נתפייס השכיר עובר ויותר נראה לפרש דה\"ק וקיבל עליו אותו האחר לתתו לו אינו עובר דאי אפשר לפרש דוקיבל המעות קאמר דא\"כ פשיטא דמה לי קיבל שכרו מהשוכר מה לי קבלו מהאחר:  ואיכא למידק למה לא כתב רבינו שחוזר עליו כדאמר רבה דקי\"ל כוותיה וי\"ל שזה אינו דין מיוחד בשכירות וכבר נתבארו פרטיו בפ\"ז מהלכות מכירה ופ\"ו מהלכות מלוה שאם לא היה לו ביד הלה כלום הרי זה חוזר עליו ואם היה לו ביד הלה אין זה חוזר עליו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"אנ אין הדעת מסכמת על זה וכו' ונראין דברי רבינו שהרי בגמרא אמרו דלפי התקנה וכו'. ואני אומר שכל זה לפי נוסחתם בדברי רבינו ונוסחא דידן דגריס אפילו היה השוכר קטן עיקר שהיא מסכמת עם מ\"ש בסוף פ\"ה מהלכות טוען וכך היא נוסחת הטור בספרי רבינו אפילו אם השוכר קטן כדאיתא בסימן פ\"ט:   ",
+                "<b>הביא ראייה שתבעו כל זמנו וכו' הרי זה נשבע ונוטל כל יום ה'. </b> דברי רבינו אינם מובנים לי שאם כוונתו לומר שכל שהוא מתמיד והולך בתביעתו לעולם הוא בחזקת שלא פרעו הל\"ל ה\"ז נשבע ונוטל עד יום ה' וכן לעולם ואם כוונתו לומר דדוקא כל יום ה' אבל מיום ה' ואילך לא אפילו אם הוא מתמיד בתביעתו זו מנין לו כי בגמרא לא נזכר חילוק זה והיותר נ\"ל שכוונתו לומר דיום ה' לאו דוקא דה\"ה לעולם וקיצר במובן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכיר הבא לישבע אין מחמירין עליו וכו'.</b> כתב ה\"ה מימרא שם וכו' ופירוש רבינו לפי הנראה כך הוא וכו' ופסק כרב חסדא. קשה לי על דברי ה\"ה היאך פסק רבינו כתלמיד במקום הרב ועוד דא\"כ למה כתב רבינו גם דברי ר\"ה. לפיכך נראה כמ\"ש הר\"ן בפרק הנשבעין שרבינו מפרש דרב חסדא הוסיף ואמר דאע\"ג דאסור לפתוח לבעלי דינין לומר בשבועתך תלוי או בכיוצא בזה בשכיר מותר לפתוח לו מיד ולומר לו אל תיגע עצמך וכו' ור\"ה לא מיירי בהכי ואפשר דהכי ס\"ל נמי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומאן דבעא מאי בינייהו ס\"ד דדברי רב חסדא הן הן דברי ר\"ה ולהכי בעא מה לי לכל מגלגלין מה לי לכל מקילין והשיב לו דדין חדש הוא וכמו שכתבתי: ",
+                "<b>אפילו היה וכו'. </b> וכתב ה\"ה זה פשוט וכו' ודע שרבינו נחלק על רבותיו וכו' וא\"כ מ\"ש כאן או הוא כדעת רבותיו או שהוא מחלק בין השכיר וכו'. ואני אומר שא��ן דבריו נראין בעיני אם התירוץ הראשון שסתם הדברים כדעת רבותיו ושלא כדעתו זה דבר זר מאד והתירוץ השני לא ידעתי איך אפשר להזכירו שהרי רבינו משוה בפירוש דין השכיר לשאר נשבעים ונוטלין. ולכך נ\"ל שלא בא רבינו פה ללמדנו על כמה נשבע ונוטל שזה בהלכות טוען יתבאר אלא בא ללמדנו שלא נאמר כיון שפרוטה דבר מועט הוא בין שכיר בין שאר נשבעין ונוטלין יטלו בלא שבועה קמשמע לן דאין נוטלין בלא ומ\"ש   ",
+                "<b>אלא בשבועה. </b> דמשמע דבשבועה מיהא נוטלין אפשר לומר דהיינו לענין אם נתחייב שבועה ממקום אחר וגלגל עליו בעל דינו גם את זאת דאז יטול אע\"פ שאינו אלא שוה פרוטה אבל בפחות משוה פרוטה אינו מגלגל דלאו ממון הוא וכבר איפשר לומר שאע\"פ שלא נראה לרבינו דעת רבותיו מ\"מ לא מלאו לבו לחלוק עליהם לענין מעשה מאחר שלא היה לו ראייה ברורה ומפני כך אע\"פ שגילה דעתו בפ\"ה מהלכות טוען לא רצה לסמוך עליו לענין מעשה ולפיכך פה סתם הדברים כדעת רבותיו ואפשר שלזה נתכוון ה\"ה בתירוץ הראשון: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרביץ לה ארי מבחוץ וכו' אסור ואינו לוקה.  </b> יש לתמוה על זה דהא אמרינן בגמרא דחסימה מעלייתא היא ולכן נ\"ל שטעות סופר הוא וצריך להגיה ולכתוב רבץ ארי מבחוץ דומיא דישב לה קוץ וכמ\"ש ה\"ה: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות שכירות </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Hiring/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Hiring",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Hiring",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין השואל רשאי להשאיל אפילו שאל ספר תורה וכו' לא ישאילנו לאחר. </b> משמע מדברי רבינו דלהניח לאחר לקרות בו ברשותו מותר שהרי אין פקדונו ביד אחר. בפרק חמישי כתב רבינו דהא דאין השוכר רשאי להשכיר דוקא במטלטלין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אינו אומר כן: ",
+                "<b>לפיכך אם היה דרך הבעלים וכו'. </b> כתב מהר\"י ויי\"ל בתשובה וז\"ל אם לאה האמינה לו חדא זימנא או תרי זימני לפעמים האמינה לו מחמת דוחק וכיון דלא אשכחן שהורגלה תדיר מציא לאה למטען אין רצוני וכו' וכן משמע מלשון הרמב\"ם ז\"ל שכתב לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני השומר הראשון פטור ומדנקט תמיד משמע דוקא שהאמינו תמיד ולא שהאמינו לפרקים עכ\"ל. ואין דבריו נראין לי שהרי כתב רבינו בסוף דבריו שהרי הוא אומר לבעלים דבר זה שהפקדתם אצלי או השאלתם אמש הייתם מפקידים אותו אצל זה שהפקדתי אני אצלו והאי טעמא שייך אפילו במאמינו לפרקים ועוד דלפי דברי מהר\"י ויי\"ל צריך שיפקיד אצלו תמיד בכל יום ואם יחסר יום או יומים שלא הפקיד אצלו לא וזה דבר שלא עלה בדעת והוא עצמו מודה בכך דהא לא נחת בההוא עובדא אלא משום דלא הפקידה אצלו אלא חדא זימנא או תרי הא אם הפקידה אצלו יותר פעמים מודה דפטור אע\"פ שלא היתה מפקדת אצלו תדיר בכל יום והשתא נמי תיקשי ליה לפי דבריו כיון דלא בעינן שיפקיד אצלו תדיר בכל יום אי זה גבול שיעור יהיה לו להקרא מפקיד אצלו תדיר א\"ו דתמיד דנקט רבינו לישנא דגמרא נקט דאמר שאני התם דכל יומא אינהו גופייהו גבי סבתא הוו מפקדי ולאו דוקא אלא כך היה מעשה ואפשר דנקט תמיד לאפוקי אם הפקיד אצלו בשעת חירום וכיוצא בו דבאותם זמנים שהם זמני טירדא ובהלה אדם מפקיד נכסיו אפילו אצל מי שאינו נאמן אצלו לסיבות מתחדשות אצלו כפי הזמן ולכך אין לומר שהוא מחזיקו לנאמן אלא על ידי שהפקיד אצלו בשעת יישוב ושופי אי נמי י\"ל דנקט תמיד לאפוקי אם היה רגיל להפקיד אצלו ואחר כך העני הנפקד או נעשה חשוד דהא ודאי אין מה שהיה רגיל להפקיד אצלו קודם לכן הוכחה שהוא מחזיק אותו עכשיו לנאמן ועוד יש לדקדק כן ממ\"ש שהרי הוא אומר לבעלים אמש הייתם מפקידין אותו אצל זה דמשמע דומיא דאמש בעינן שאין דרך להשתנות הנפקד מיום ליום הא אם נשתנה ונעשה חשוד או עני לא: ואיכא למידק בלשון רבינו דמשמע דדוקא כשהיה זה רגיל להפקיד אצלו אותו דבר בעצמו אבל אם היה רגיל להפקיד אצלו דברים אחרים חייב והוא דבר תימה דכיון שהוא מאמינו בממון מה לי מאמינו לדבר זה מה לי מאמינו לדברים אחרים לכן נראה דדבר זה דנקט לאו דוקא דהוא הדין לדברים אחרים אלא סירכא דגמרא נקט ואתא דקאמר דמרייהו הוו מפקדי כל יומא גבי סבתא ומעשה שהיה כך היה אלא שקשה בעיני דכפל פעמים דבר זה משמע דדוקא נקט ואפשר דנקט דבר זה לומר דדוקא עד אותו שיעור שהיה דרכו להפקיד אצלו הוא דפטרינן ליה אבל יותר מכאן לא פטרינן ליה דדילמא לא היה מאמינו ביותר מאותו שיעור: ומ\"ש   ",
+                "<b>והוא שלא ימעט שמירתו וכו' אע\"פ ששאל או שכר בבעלים וכו'. </b> כתב ה\"ה נ\"ל טעמו לפי שהשואל בבעלים ופשע פטור כמו שנתבאר דוקא כשמתה הבהמה או נאבדה בפשיעתו וכו'. זה נראה וצ\"ע עכ\"ל. ��ל\"נ שהטעם משום דפשיעה דמפטר כשבעליו עמו היינו כשהניחה ולא שמרה אבל אם הזיקה בידים פשיטא דחייב ומסרה לאחר ומיעט בשמירתו חשיב כמזיק בידים ואף ע\"פ שכתב רבינו בפרק שאחר זה דפושע הוי כמזיק בידים צריך לומר דיותר מזיק בידים הוי כשמסרה לאחר מבפשע בה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם קנו מידו וכו'. </b> אנושא שכר או שוכר קאי דאילו לש\"ח היאך יקנו ממנו שישבע הא קניין דברים הוא ומיהו אם קנו מידו שיתחייב כשומר שכר או כשואל חייב: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה לי שאם פשע השומר וכו'. </b> יש לתמוה על זה שהרי כתב בפ' ה' מהלכות טוען שטר מסרתי לך ועשרה דינרים היה לי בו ראייה וכו' ואם אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד ה\"ז פטור אף משבועת היסת שאפילו פשע בו ואבד פטור וה\"ה כתב שם ליישב זה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין אחד מן השומרים צריך להודייה במקצת. </b> ולא לכפירה במקצת. בטור ח\"מ כתוב בסימן פ\"ז וזה לשונו הרמב\"ם כתב אין אחד מהשומרים צריך להודות במקצת כיצד הפקיד כלים וטעם שנגנבו אז נשבע ונפטר אבל אם א\"ל הפקדתיך וזה אומר לא הפקדת או החזרתי ונסתלק מעלי שמירתך נשבע היסת עכ\"ל וכ\"כ גם כן בספר התרומות בשם רבינו והוא ממה שכתב בסמוך טעם שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך וכו': "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טען שהפקיד אצלו וכו'. </b> כתב הרב המגיד זה פשוט וכו' אבל בטוען לא הפקדתני וכו' אבל פשוט הוא שיש שם שבועת היסת עכ\"ל ויש לתמוה עליו שהרי כתב רבינו בפ\"ו מהלכות שאלה ופקדון באומר החזרתי שישבע בנקיטת חפץ אצל מעשה באחד שהפקיד שומשמין ולכן נ\"ל שאין הדבר תלוי במה שהמפקיד יודע בו כמו הנפקד או אינו יודע כמו שתלה הרב המגיד אלא שהוא מודה שנעשה שומר אלא שפוטר עצמו מצד אחר כגון שטוען החזרתי או שאמר תנאי היה שם כיון שמודה שנעשה שומר חלה עליו שבועת השומרים וצריך לישבע כעין שבועה דאורייתא אבל בשטוען שלא נעשה לו שומר כלל אין כאן מקום לשבועה דאורייתא כלל הילכך אינו נשבע אלא היסת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היה הרועה מזויין וכו'. </b> כתב הרב המגיד זו בעיא דלא איפשיטא שם וכו'. בנוסחי דידן בגמרא איפשיטא דהוי אונס: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הבהמה וכו' אע\"פ שאין סופה לחזור. </b> נראה מדברי רבינו שהוא מפרש דאנגריא שאינה חוזרת היינו שאין מחזירין אותה כלל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה וכו'. </b> כתב ה\"ה מיהו כתב הרשב\"א נראה לי דדוקא באומר שנה זו וכו'. זה כתב בחידושיו ואין ספק שלא בא ליד ה\"ה תשובת הרשב\"א ז\"ל שהרי כתב בה דלא אמרה אלא להלכה אבל למעשה יעשו כדברי הרמב\"ם: "
+            ],
+            [
+                "<b>תבעו המשכיר לאחר שלשים יום וכו'. </b> בס\"פ השואל (דף ק\"ב ע\"ב)  איבעיא לן אם תבעו ביום משלם זמניה אי עביד איניש דפרע ביום משלם זמניה או לא ואסיקנא דעבד דפרע ביום משלם זמניה ומהימן שוכר בשבועה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השוכר פרדס וכו' וגוף האילנות שיבשו וכו'. </b> כלומר כשיבשו אילנות שבפרדס זה ימכרו וילקח בהם קרקע אבל לא יקח גוף האילנות לא המשכיר ולא השוכר ודין זה שנינו בברייתא פרק המקבל (דף ק\"ט ע\"ב)  יבש האילן או נקצץ שניהם אסורים בו כיצד יעשה ימ��רו לעצים וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ורבא דהלכתא כוותיה מוקי לה התם כשיבש או נקצץ בתוך זמן המושכר לו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אכלה השוכר או הממשכן ג' שנים וכו'. </b> בסוף פרק המקבל (דף ק\"י) אמר רב יהודה מלוה נאמן מיגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי אמר ליה רב פפא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מ\"ט שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה ומכבש הוא דכבשיה לשטריה סבר אוכלה תרתין שנין יתירתא והרי\"ף והרא\"ש השמיטו הא דאמר ליה ר\"פ לרב אשי ולא כתבו אלא מילתא דרב יהודה בלבד אלמא סבירא להו דהלכתא כוותיה וכן דעת רבינו ויש לתמוה כיון דאמר ליה ר\"פ לרב אשי דרב זביד ורב עוירא לא ס\"ל הא דרב יהודה ושתיק ליה רב אשי משמע דקבלה מיניה וי\"ל כיון דאיתא בתר הכי א\"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה האי משכנתא דסורא וכו' והם מפרשים דארב יהודה קאי וכיון דאמר סתם אלא מעתה ולא אמר אלא מעתה לרב יהודה משמע דס\"ל כרב יהודה ומסתמא ממתיבתא דרב אשי שמיע ליה והכי נקטינן ואע\"ג דשתק ליה רב אשי לרב פפא אפשר דמשום דלא חש ליה הוה משום דטעמא דרב זביד לא משמע ליה דהא כמה פעמים אדם נזהר בשטר ביותר ואפ\"ה אין בידו לשומרו מן העכברים א\"נ דאה\"נ דקבלה מיניה מיהו מדחזינן לרבינא דהוה בתר ר\"פ דא\"ל לרב אשי הכי ומסתמא מיניה שמיע ליה איכא למימר דבתר הכי הדר ביה רב אשי ומשום הכי מייתי גמרא מאי דא\"ל ר\"פ לומר דהא דרבינא בתרייתא היא: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב וכו'. </b> כתבו התוספות דהיינו בששכרן סתמא ואמר להם אחר ששכרן להשכים ולהעריב אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א בשלא התחילו במלאכה וכו'. </b> כתב מהרי\"ק בשרש קפ\"ב דאפילו קיבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעה\"ב יכול לחזור והמעות חוב עליו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר וכו'. </b> כתב ה\"ה מדברי רבינו נראה שהוא מפרש הקושיא על כל הברייתא וכו'. ואני אומר שאפשר לומר שגם רבינו סובר דלא שייך שמירה בבעלים אלא דוקא בשמור לי ואשמור לך והיינו דגבי שמירה בבעלים לא כתב אלא שמור לי ואשמור לך והא דכתב השאילני היום ואשאילך למחר לאו למידק מינה דוקא למחר אבל אם אמר לו ואשאילך עתה ה\"ז שמירה בבעלים דא\"כ לא הוה שתיק מלמיתני בהדיא בבבא דרישא אלא היינו טעמא משום דמשמע ליה דכיון דצריכים לאוקמי ברייתא באומר לו ואשמור לך למחר ממילא משמע דכולה ברייתא מיתוקמא הכי ולא נוקים פלגא באשמור לך למחר ופלגא באשאילך עתה ולא משום דיוקא נקט הכי וכדפרישית. אח\"כ ראיתי שכתב רבינו בפרק שני מהלכות שאלה אם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים ולכאורה משמע התם דבדוקא נקט ואשאילך למחר וכדברי ה\"ה ומיהו גם שם אפשר לומר דאורחא דמילתא נקט או שנמשך אחר לישנא דאוקימתא דברייתא זו ולאו דוקא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל הכובש שכר שכיר וכו' ועובר בארבע אזהרות וכו'. </b> לדעת רבינו צ\"ל דמאי דשני רב חסדא שם שכירות אחת היא ה\"פ כיון דכולהו לאוין בשכירות כשכבשו יום ולילה עבר בכולם דבשקעה חמה עבר על לא תבא עליו השמש וביומו תתן שכרו וכשהאיר היום ועודנו בכיבושו עבר על לא תלין וזהו כשדעתו שלא לשלם לו או שרוצה לצערו וזהו הנקרא כובש אבל מי שדעתו לפרעו אלא שאינו רוצה להוציא עכשיו מעות מידו נקרא משהה ואינו עובר אלא בשל יום או בשל לילה וזהו שכתב רבינו בסמוך המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אע\"פ שכבר עבר בעשה ול\"ת כלומר אבל משום בל תעשוק ובל תגזול ליכא: "
+            ],
+            [
+                "<b>נתן טליתו לאומן וכו' נתנה בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר בבל תלין. </b> כך הוא לשון הברייתא בפרק המקבל וכן כתבו כל הפוסקים ותימה דהא משום לא תבא עליו השמש מיבעי ליה דלא תלין לא שייך אלא בנתנה לו בלילה ובברייתא ה\"א דלאו דוקא ומשום דבנתנה לו בלילה שייך בל תלין נקטיה דלא נחית השתא לפרושי על איזה לאו עובר אלא ללמוד שעובר עליו ומשום הכי לא דק אבל על הפוסקים יש לתמוה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין השוכר עובר וכו' או שהמחהו אצל אחר וקיבל.  </b> כלומר ונתפייס לקבל שכרו מהאחר דאילו לא נתפייס השכיר עובר ויותר נראה לפרש דה\"ק וקיבל עליו אותו האחר לתתו לו אינו עובר דאי אפשר לפרש דוקיבל המעות קאמר דא\"כ פשיטא דמה לי קיבל שכרו מהשוכר מה לי קבלו מהאחר:  ואיכא למידק למה לא כתב רבינו שחוזר עליו כדאמר רבה דקי\"ל כוותיה וי\"ל שזה אינו דין מיוחד בשכירות וכבר נתבארו פרטיו בפ\"ז מהלכות מכירה ופ\"ו מהלכות מלוה שאם לא היה לו ביד הלה כלום הרי זה חוזר עליו ואם היה לו ביד הלה אין זה חוזר עליו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל. </b> כתב ה\"ה בהשגות א\"אנ אין הדעת מסכמת על זה וכו' ונראין דברי רבינו שהרי בגמרא אמרו דלפי התקנה וכו'. ואני אומר שכל זה לפי נוסחתם בדברי רבינו ונוסחא דידן דגריס אפילו היה השוכר קטן עיקר שהיא מסכמת עם מ\"ש בסוף פ\"ה מהלכות טוען וכך היא נוסחת הטור בספרי רבינו אפילו אם השוכר קטן כדאיתא בסימן פ\"ט:   ",
+                "<b>הביא ראייה שתבעו כל זמנו וכו' הרי זה נשבע ונוטל כל יום ה'. </b> דברי רבינו אינם מובנים לי שאם כוונתו לומר שכל שהוא מתמיד והולך בתביעתו לעולם הוא בחזקת שלא פרעו הל\"ל ה\"ז נשבע ונוטל עד יום ה' וכן לעולם ואם כוונתו לומר דדוקא כל יום ה' אבל מיום ה' ואילך לא אפילו אם הוא מתמיד בתביעתו זו מנין לו כי בגמרא לא נזכר חילוק זה והיותר נ\"ל שכוונתו לומר דיום ה' לאו דוקא דה\"ה לעולם וקיצר במובן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שכיר הבא לישבע אין מחמירין עליו וכו'.</b> כתב ה\"ה מימרא שם וכו' ופירוש רבינו לפי הנראה כך הוא וכו' ופסק כרב חסדא. קשה לי על דברי ה\"ה היאך פסק רבינו כתלמיד במקום הרב ועוד דא\"כ למה כתב רבינו גם דברי ר\"ה. לפיכך נראה כמ\"ש הר\"ן בפרק הנשבעין שרבינו מפרש דרב חסדא הוסיף ואמר דאע\"ג דאסור לפתוח לבעלי דינין לומר בשבועתך תלוי או בכיוצא בזה בשכיר מותר לפתוח לו מיד ולומר לו אל תיגע עצמך וכו' ור\"ה לא מיירי בהכי ואפשר דהכי ס\"ל נמי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומאן דבעא מאי בינייהו ס\"ד דדברי רב חסדא הן הן דברי ר\"ה ולהכי בעא מה לי לכל מגלגלין מה לי לכל מקילין והשיב לו דדין חדש הוא וכמו שכתבתי: ",
+                "<b>אפילו היה וכו'. </b> וכתב ה\"ה זה פשוט וכו' ודע שרבינו נחלק על רבותיו וכו' וא\"כ מ\"ש כאן או הוא כדעת רבותיו או שהוא מחלק בין השכיר וכו'. ואני אומר שאין דבריו נראין בעיני אם התירוץ הראשון שסתם הדברים כדעת רבותיו ושלא כדעתו זה דבר זר מאד והתירוץ השני לא ידעתי איך אפשר להזכירו שהרי רבינו משוה בפירוש דין השכיר לשאר נשבעים ונוטלין. ולכך נ\"ל שלא בא רבינו פה ל��מדנו על כמה נשבע ונוטל שזה בהלכות טוען יתבאר אלא בא ללמדנו שלא נאמר כיון שפרוטה דבר מועט הוא בין שכיר בין שאר נשבעין ונוטלין יטלו בלא שבועה קמשמע לן דאין נוטלין בלא ומ\"ש   ",
+                "<b>אלא בשבועה. </b> דמשמע דבשבועה מיהא נוטלין אפשר לומר דהיינו לענין אם נתחייב שבועה ממקום אחר וגלגל עליו בעל דינו גם את זאת דאז יטול אע\"פ שאינו אלא שוה פרוטה אבל בפחות משוה פרוטה אינו מגלגל דלאו ממון הוא וכבר איפשר לומר שאע\"פ שלא נראה לרבינו דעת רבותיו מ\"מ לא מלאו לבו לחלוק עליהם לענין מעשה מאחר שלא היה לו ראייה ברורה ומפני כך אע\"פ שגילה דעתו בפ\"ה מהלכות טוען לא רצה לסמוך עליו לענין מעשה ולפיכך פה סתם הדברים כדעת רבותיו ואפשר שלזה נתכוון ה\"ה בתירוץ הראשון: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרביץ לה ארי מבחוץ וכו' אסור ואינו לוקה.  </b> יש לתמוה על זה דהא אמרינן בגמרא דחסימה מעלייתא היא ולכן נ\"ל שטעות סופר הוא וצריך להגיה ולכתוב רבץ ארי מבחוץ דומיא דישב לה קוץ וכמ\"ש ה\"ה: ",
+                "<b>סליקו להו הלכות שכירות </b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות שכירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Inheritances/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,137 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Inheritances",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והבעל יורש את כל נכסי אשתו מד\"ס.</b> כתב הרב המגיד שסובר רבינו שהיא מדבריהן וכבר היה אפשר לומר שסובר רבינו שהיא מדאורייתא ומ\"ש שהיא מד\"ס לטעמיה אזיל שסובר שכל דבר שאינו מפורש בתורה נקרא ד\"ס אלא שבפ\"ו משמע בהדיא מדברי רבינו שסובר שהיא מדבריהם שכתב ירושת הבעל אע\"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא אחר נפלים וכו'.</b> כתב הרב המגיד מפורש בגמרא שאין הלכה כשמואל וכו'. ואני אומר שאין דבריו אלה מכוונים דשמואל לא אמר אלא לענין חמש סלעים אבל לענין נחלה לדידיה נמי בן תשעה שהוציא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור וכן מבואר בגמרא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין הבכור נוטל פי שנים בשבח וכו' והוא שישתנו הנכסים וכו'.</b> הר\"ן כתב לענין הלכה קי\"ל כרבא בחפורי והוו שבלי שלפופי והוו תמרי דפליגי בהו רבי ורבנן אסור לעשות כדברי רבי ומיהו אם עשה עשוי וכן פסק ר\"ח דאע\"ג דאמר רב פפא לקמן דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה וקי\"ל כוותיה לא פליג אדרבא ואפשר דרב פפא לא אמר אלא במלוה קסבר כיון דליתיה ברשותיה ראוי גמור הוא אבל בשלפופי והוו תמרי חפורי והוו שבלי דאיתיה ברשותיה אפשר דמודה לרבא ואם עשה עשוי אבל ראיתי להרמב\"ם בפ\"ג מהל' נחלות שכתב אין הבכור נוטל פי שנים בחפורי שנעשו שבלים וכפניות שנעשו תמרים וכיון שלא כתב יותר מכלל דס\"ל דאפי' עשה אינו עשוי וכדבריו נ\"ל דהא סוגיין רהטא דטפי מיקריא מוחזק מלוה משבח דאיפליגו ביה רבי ורבנן לפיכך נ\"ל דברי הרמב\"ם ז\"ל עיקר אע\"פ שגדולי האחרונים כתבו בהפך עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א כשלא מיחה אבל מיחה באחיו וכו'.</b> כתב ה\"ה וקי\"ל דרבה ורב יוסף הלכתא כרבה עכ\"ל. ויש לתמוה עליו חדא דאנן איפכא תנינן דהלכתא כרב יוסף וכדאיתא בפרק ועוד דמשמע דליכא פלוגתא בין רבה ורב יוסף בהא דהא אסיקנא דרב יוסף לא אמר אפילו דרכום אלא ליתן לו היזק ענביו משמע בהדיא דמחאה דענבים לא מהניא [להיכא דדרכום] לכ\"ע דלא איירי רב יוסף אלא לענין אם דרכו הפשוטים הענבים שלא מדעת הבכור ונפחתו שמשלמים לו דמי היזק ענביו פי שנים ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שומרת יבם [שמתה] אפילו עשה בה אחד וכו'.</b> בפרק האשה שנפלו כתב הר\"ן בשם הרמב\"ן ז\"ל שרבינו מפרש דהויה דאביי ורבא לפרוקה לדב\"ש אתמר ורבא ה\"ק אי נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל דכ\"ע עדיפא מידה דודאי ס\"ל בכל מקום דאיהו מוחזק טפי מינה הילכך לב\"ש דמספקא להו אי נשואין עושה נכסי בחזקת יורשי הבעל הן ומיהו לב\"ה פשיטא להו דאפילו אירוסין ודאי אינה עושה הילכך ל\"ש נפלו כשהיא שומרת יבם לא שנא נפלו כשהיא תחתיו דבע�� לעולם נכסים בחזקת יורשי האב ולפיכך כתב דמשפחת בית אביה יורשים נכסי מלוג בסתם דמשמע אפי' נפלו תחתיו דבעל והוא ז\"ל מפרש נכסים בחזקתן נצ\"ב כפירש\"י ומאי בחזקתן יחלוקו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר עבדי וחזר ואמר בני וכו' ואם היו קורים לו עבד בן מאה וכו'.</b> נראה שרבינו היה גורס בגמ' התם דקרו ליה עבדא בר אמה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפיכך מי שמת והניח בן וטומטום וכו'.</b> יש לתמוה למה לא יהא נזון הטומטום דאפילו את\"ל שהיא נקבה מזונות מיהא אית לה. וי\"ל דלא איירי רבינו אלא לענין ירושה אבל אין הכי נמי שהוא נזון דממ\"נ יש לו מזונות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נפל הבית עליו ועל בן בתו וכו'.</b> כתב ה\"ה שיש לתמוה היאך פסק רבינו כברייתא וכו' עד לא מצא בזה תירוץ. והנה הרא\"ש בכלל פ\"ד כתב לתרץ קושיא זו שיש לחלק דאם נפל הבית עליו ועל אמו שאם מת הבן תחלה ואח\"כ האם באו נכסים ליד קרוביה לכן מעמידים כל הנכסים לאלתר ביד קרוביה אבל בנפל הבית עליו ועל בן בתו ממ\"נ הנחלה ממשמשת בקבר לבת שהיא קרובה לבת וספק מת האב תחלה ותחזור ותמשמש למעלה לקרוב קרוב קודם הילכך הואיל וממ\"נ ממשמשת הנחלה מן האב לבת אע\"פ שהיא עדיין בחזקת אותו שבט הואיל ויצאה מיד מי שהיתה עד היום וספק תורידנה למטה או תעלנה למעלה יחלוקו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל היו לו סימנים מובהקין בגופו וכו' אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה בעדות זו וכו'.</b> משמע מדבריו אלה שאין צריך שנשמע שמת. וממה שכתב לקמן בסמוך נראה שצריך שנשמע אחר כך שמת וצריך עיון: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שבוי שנשבה וברח וכו'.</b> כתב ה\"ה וממימרא זו יש ללמוד שאין מורידין קרוב למטלטלים היינו דוקא בנשבה אבל בלא נשבה מורידין קרוב למטלטלין של קטן אעפ\"י שאין מורידין אותו לקרקעות וזה מבואר בדברי רבינו ובדברי הרב המגיד פרק עשירי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמעו בו שמת וכו'.</b> יש לתמוה למה השמיט רבינו הא דתניא בגמרא דשמעו בו שמת שממשמשין ובאים וקדם ותלש ואכל ה\"ז זריז ונשכר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>לעולם אין מורידין קרוב לנכסי קטן.</b> בפרק עשירי כתב דהני מילי בקרקעות אבל במעות ממנין אפילו קרוב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האחין שעדיין לא חלקו וכו' עד אבל אם שבחו נכסים מעצמן השבח לאמצע.</b> כתב ה\"ה לפי מה שנמצא בספרי רבינו גירסתו בגמ' מוחלפת משלנו עד זה מורה לשון רבינו. ול\"נ שהיה גורס רבינו ל\"ש אלא ששבחו נכסים מחמת עצמן אבל שבחו נכסים מחמת נכסים השבח לאמצע ואסיפא דמתני' קאי דקתני אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השביחו לעצמן קאמר דה\"מ כשהשביחו מחמת עצמן דהיינו שהוציאו הוצאות משלהם או שטרחו בגופם אבל שבחו נכסים מחמת נכסים דהיינו ששכרו פועלים מממון תפיסת הבית אפילו אמרו ראו מה שהניח לנו אבא השביחו לאמצע: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומי שנשתטה או נתחרש בית דין פוסקין עליו צדקה וכו'.</b> הר\"ן בפרק נערה שנתפתתה כתב על דברי רבינו ולא ידעתי למה דלרב חסדא דאמר ��כשיט נהי דאברייתא קאי אפשר דדבר אחר דאמר מר עוקבא גבי נשתטה הכי נמי מפרש ליה ותכשיט שמענו אבל צדקה מנין עכ\"ל. ואפשר לומר שטעם רבינו משום דמסתמא כל אדם ניחא ליה למעבד צדקה מממוניה וגם כי ממונו של אדם משועבד לעשות ממנו צדקה וכשהלך למ\"ה אין פוסקין צדקה מפני שהוא עושה צדקה בכל מקום שהוא והיינו טעמא דאיפליגו רב חסדא ורב יוסף בפירוש דבר אחר דגבי מי שהלך למדינת הים ולא איפליגו בדבר אחר דגבי מי שנשתטה: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Inheritances/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,136 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Inheritances",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Inheritances",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והבעל יורש את כל נכסי אשתו מד\"ס.</b> כתב הרב המגיד שסובר רבינו שהיא מדבריהן וכבר היה אפשר לומר שסובר רבינו שהיא מדאורייתא ומ\"ש שהיא מד\"ס לטעמיה אזיל שסובר שכל דבר שאינו מפורש בתורה נקרא ד\"ס אלא שבפ\"ו משמע בהדיא מדברי רבינו שסובר שהיא מדבריהם שכתב ירושת הבעל אע\"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא אחר נפלים וכו'.</b> כתב הרב המגיד מפורש בגמרא שאין הלכה כשמואל וכו'. ואני אומר שאין דבריו אלה מכוונים דשמואל לא אמר אלא לענין חמש סלעים אבל לענין נחלה לדידיה נמי בן תשעה שהוציא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור וכן מבואר בגמרא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין הבכור נוטל פי שנים בשבח וכו' והוא שישתנו הנכסים וכו'.</b> הר\"ן כתב לענין הלכה קי\"ל כרבא בחפורי והוו שבלי שלפופי והוו תמרי דפליגי בהו רבי ורבנן אסור לעשות כדברי רבי ומיהו אם עשה עשוי וכן פסק ר\"ח דאע\"ג דאמר רב פפא לקמן דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה וקי\"ל כוותיה לא פליג אדרבא ואפשר דרב פפא לא אמר אלא במלוה קסבר כיון דליתיה ברשותיה ראוי גמור הוא אבל בשלפופי והוו תמרי חפורי והוו שבלי דאיתיה ברשותיה אפשר דמודה לרבא ואם עשה עשוי אבל ראיתי להרמב\"ם בפ\"ג מהל' נחלות שכתב אין הבכור נוטל פי שנים בחפורי שנעשו שבלים וכפניות שנעשו תמרים וכיון שלא כתב יותר מכלל דס\"ל דאפי' עשה אינו עשוי וכדבריו נ\"ל דהא סוגיין רהטא דטפי מיקריא מוחזק מלוה משבח דאיפליגו ביה רבי ורבנן לפיכך נ\"ל דברי הרמב\"ם ז\"ל עיקר אע\"פ שגדולי האחרונים כתבו בהפך עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א כשלא מיחה אבל מיחה באחיו וכו'.</b> כתב ה\"ה וקי\"ל דרבה ורב יוסף הלכתא כרבה עכ\"ל. ויש לתמוה עליו חדא דאנן איפכא תנינן דהלכתא כרב יוסף וכדאיתא בפרק ועוד דמשמע דליכא פלוגתא בין רבה ורב יוסף בהא דהא אסיקנא דרב יוסף לא אמר אפילו דרכום אלא ליתן לו היזק ענביו משמע בהדיא דמחאה דענבים לא מהניא [להיכא דדרכום] לכ\"ע דלא איירי רב יוסף אלא לענין אם דרכו הפשוטים הענבים שלא מדעת הבכור ונפחתו שמשלמים לו דמי היזק ענביו פי שנים ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וצ\"ע: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שומרת יבם [שמתה] אפילו עשה בה אחד וכו'.</b> בפרק האשה שנפלו כתב הר\"ן בשם הרמב\"ן ז\"ל שרבינו מפרש דהויה דאביי ורבא לפרוקה לדב\"ש אתמר ורבא ה\"ק אי נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל דכ\"ע עדיפא מידה דודאי ס\"ל בכל מקום דאיהו מוחזק טפי מינה הילכך לב\"ש דמספקא להו אי נשואין עושה נכסי בחזקת יורשי הבעל הן ומיהו לב\"ה פשיטא להו דאפילו אירוסין ודאי אינה עושה הילכך ל\"ש נפלו כשהיא שומרת יבם לא שנא נפלו כשהיא תחתיו דבעל לעולם נכסים בחזקת יורשי האב ולפיכך כתב דמשפחת בית אביה יורשים נכסי מלוג בסתם דמשמע אפי' נפלו תחתיו דבעל והוא ז\"ל מפרש נכסים בחזקתן נצ\"ב כפירש\"י ומאי בחזקתן יחלוקו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמר עבדי וחזר ואמר בני וכו' ואם היו קורים לו עבד בן מאה וכו'.</b> נראה שרבינו היה גורס בגמ' התם דקרו ליה עבדא בר אמה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לפיכך מי שמת והניח בן וטומטום וכו'.</b> יש לתמוה למה לא יהא נזון הטומטום דאפילו את\"ל שהיא נקבה מזונות מיהא אית לה. וי\"ל דלא איירי רבינו אלא לענין ירושה אבל אין הכי נמי שהוא נזון דממ\"נ יש לו מזונות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נפל הבית עליו ועל בן בתו וכו'.</b> כתב ה\"ה שיש לתמוה היאך פסק רבינו כברייתא וכו' עד לא מצא בזה תירוץ. והנה הרא\"ש בכלל פ\"ד כתב לתרץ קושיא זו שיש לחלק דאם נפל הבית עליו ועל אמו שאם מת הבן תחלה ואח\"כ האם באו נכסים ליד קרוביה לכן מעמידים כל הנכסים לאלתר ביד קרוביה אבל בנפל הבית עליו ועל בן בתו ממ\"נ הנחלה ממשמשת בקבר לבת שהיא קרובה לבת וספק מת האב תחלה ותחזור ותמשמש למעלה לקרוב קרוב קודם הילכך הואיל וממ\"נ ממשמשת הנחלה מן האב לבת אע\"פ שהיא עדיין בחזקת אותו שבט הואיל ויצאה מיד מי שהיתה עד היום וספק תורידנה למטה או תעלנה למעלה יחלוקו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל היו לו סימנים מובהקין בגופו וכו' אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה בעדות זו וכו'.</b> משמע מדבריו אלה שאין צריך שנשמע שמת. וממה שכתב לקמן בסמוך נראה שצריך שנשמע אחר כך שמת וצריך עיון: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שבוי שנשבה וברח וכו'.</b> כתב ה\"ה וממימרא זו יש ללמוד שאין מורידין קרוב למטלטלים היינו דוקא בנשבה אבל בלא נשבה מורידין קרוב למטלטלין של קטן אעפ\"י שאין מורידין אותו לקרקעות וזה מבואר בדברי רבינו ובדברי הרב המגיד פרק עשירי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שמעו בו שמת וכו'.</b> יש לתמוה למה השמיט רבינו הא דתניא בגמרא דשמעו בו שמת שממשמשין ובאים וקדם ותלש ואכל ה\"ז זריז ונשכר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>לעולם אין מורידין קרוב לנכסי קטן.</b> בפרק עשירי כתב דהני מילי בקרקעות אבל במעות ממנין אפילו קרוב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האחין שעדיין לא חלקו וכו' עד אבל אם שבחו נכסים מעצמן השבח לאמצע.</b> כתב ה\"ה לפי מה שנמצא בספרי רבינו גירסתו בגמ' מוחלפת משלנו עד זה מורה לשון רבינו. ול\"נ שהיה גורס רבינו ל\"ש אלא ששבחו נכסים מחמת עצמן אבל שבחו נכסים מחמת נכסים השבח לאמצע ואסיפא דמתני' קאי דקתני אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השביחו לעצמן קאמר דה\"מ כשהשביחו מחמת עצמן דהיינו שהוציאו הוצאות משלהם או שטרחו בגופם אבל שבחו נכסים מחמת נכסים דהיינו ששכרו פועלים מממון תפיסת הבית אפילו אמרו ראו מה שהניח לנו אבא השביחו לאמצע: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומי שנשתטה או נתחרש בית דין פוסקין עליו צדקה וכו'.</b> הר\"ן בפרק נערה שנתפתתה כתב על דברי רבינו ולא ידעתי למה דלרב חסדא דאמר תכשיט נהי דאברייתא קאי אפשר דדבר אחר דאמר מר עוקבא גבי נשתטה הכי נמי מפרש ליה ותכשיט שמענו אבל צדקה מנין עכ\"ל. ואפשר לומר שטעם רבינו משום דמסתמא כל אדם ניחא ליה למעבד צדקה מממוניה וגם כי ממונו של אדם משועבד לעשות ממנו צדקה וכשהלך ��מ\"ה אין פוסקין צדקה מפני שהוא עושה צדקה בכל מקום שהוא והיינו טעמא דאיפליגו רב חסדא ורב יוסף בפירוש דבר אחר דגבי מי שהלך למדינת הים ולא איפליגו בדבר אחר דגבי מי שנשתטה: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,240 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מי שנתחייב שבועה מן התורה וכו' אבל מי שנתחייב שבועה מדבריהם וכו'. </b> קשה לי דמשמע מדברי רבינו אלה דמהפכינן בקצת שבועות משבועות המשנה דהא נשבעים ונוטלים לא שייך אלא בשבועות המשנה ומשמע מדבריו דטעמא דאין מהפכין משום דנשבעין ונוטלין הא אינך דאין נשבעין ונוטלין אפילו בשבועת המשנה מהפכין והדר קתני ואין לך שבועה שתהפך אלא שבועת היסת בלבד. וי\"ל דלא מפלגינן בין נשבעין ונוטלין לנשבעין ונפטרין אלא לענין אם לא רצה לישבע דבנשבעין ונוטלין ילך לו ובנשבעין ונפטרין משמתין וכו' וכן לענין אם אמר התובע אי אפשי בתקנה זו וכו' דבנשבעין ונוטלין שייך ולא בנשבעין ונפטרין אבל לענין היפוך שבועה שום שבועה אינה נהפכת חוץ משבועת היסת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החשוד שבועה מדבריהם וכו' וכן פוגם שטרו וכל כיוצא בזה. </b> כלומר כגון שאומר למלוה שטר פרוע הוא. ומ\"ש   ",
+                "<b>וטען הלוה ישבע לי. </b> חוזר למה שאמר וכן כל כיוצא בזה כלומר לאומר שטר פרוע הוא שאין ב\"ד אומרין למלוה לישבע לו אא\"כ טען הלוה ישבע לי אבל אינו חוזר לפוגם שטרו דההוא אע\"פ שלא טען הלוה ישבע לי משביעין אותו כמו שנתבאר בפ' י\"ד מהל' מלוה: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה החשוד מן הנשבעין בטענת ספק וכו' לפי שלא נתחייב זה שבועה מן התורה. </b> ותדע למה לא נתחייב שבועה מן התורה לפי שאין התובע טוענו טענת ודאי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא וכו'.  </b> ונ\"ל שטעמם מפני שהם מפרשים שמה שאמרו הטענה שתי כסף מכסף מדינה שהוא כסף ירושלים דהיינו שני דינרין ממטבע ששמיניתו כסף והשאר נחשת וע\"פ מ\"ש עשרים גרה השקל נמצאו שני דינרים הם עשר מעין ששמינית שלהם מעה ורביע שהם משקל עשרים שעורות כסף הוצא משקל חצי שעורה כסף שהוא שוה פרוטה להודאה נשאר בכפירת משקל י\"ט שעורים וחצי. ומ\"ש רבינו {שיש לו כמה ראיות לסתור דבריהם:.   "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיד עליו עד אחד וכו'. </b> כתב ה\"ה נחלקו המפרשים אם ע\"א מחייב לשבועה בטענת שמא וכו' ולא נתבאר זה בדברי רבינו עכ\"ל. ואני אומר שאע\"פ שלא נתבאר בדברי רבינו כאן נתבאר בפרק ד' מהלכות גזילה דחייב במה שכתב אצל ראוהו עדים שנכנס לתוך ביתו של חבירו שלא בפני בעל הבית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מנה וכלי יש לי בידך וכו'. </b> כתב ה\"ה נראה מדברי רבינו שאע\"פ שהכלי שהוא טוענו הוא פקדון וכו'. ואני אומר שאין מכאן הכרע דאיכא למימר דהילך שכתב כאן רבינו לאו למימרא שמביא הכלי בידו אלא היינו לומר שהכלי בעין שלא נאבד ולא נשרף אלא שבפרק א' מהלכות טוען כתב הטוען מטלטלין על חבירו והודה במקצת ונתנו מיד ואמר לו אין לך בידי אלא זה והילך פטור משבועת התורה: כתב הטור בסימן פ\"ז וזה לשונו כתב הרמב\"ם ז\"ל מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והילך ואמר התובע אין זה הכלי שלי הרי זה נשבע היסת וכו' ואם הודה הנתבע שאין זה כלי שלו וכו' צריך לישבע שבועה דאורייתא עד כאן ואפשר שהוא סובר דמשכון אינו נקרא הילך עכ\"ל. ואני אומר שלא ה\"ל לכתוב כן בלשון אפשר דבהדיא כתב רבינו בפרק שאחר זה שמשכון לאו הילך הוא אצל מנה לי בידך על משכון זה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מודה במקצת חייב שבועה וכו'. </b> ר\"ן ונ\"י בפ\"ק דמציעא לא ירדו לסוף דעת רבינו ולא דקדקו בדבר ולפיכך השיאו דעתו לדעת אחרת וה\"ה כיון יפה לדעתו ודקדק יפה בלשונו ושפתים ישק: "
+            ],
+            [
+                "<b>שטר שכתוב בו סלעים וכו'. </b> נראין דברי ה\"ה דגבי שטר שכתוב בו סלעים כתב רבינו מפני שהוא כמשיב אבדה כלומר ואינו משיב אבדה גמור ובדין אמר לי אבא שיש לי בידך מנה כתב ה\"ז משיב אבדה ופטור משבועת היסת כלומר לפי שהוא משיב אבדה גמור לפיכך פטור משבועת היסת דאילו לעיל שלא היה אלא כמשיב אבידה אינו פטור משבועת היסת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מנה לי בידך והרי עד אחד מעיד עליו וכו'. </b> כתב ה\"ה וא\"א לפרש דבריו אלא באחד משני פנים וכו' כ\"פ הריב\"ש בתשובה דברי רבינו וזהו שתפס הרב בלשונו אבל אתה חייב לי כנגד אותו מנה ולא אמר פרעתיך וכיון שהעד העיד שעדיין חייב לו המנה אינו נאמן לפטור עצמו בטענה אחרת מחוץ במגו שיכול להכחיש העד והיה נאמן בשבועה אלא הרי האו כשנים מעידים בו שחייב לו מנה שאז אין מגו להאמינו במה שטוען אבל אתה חייב לי כנגדן וכן נראה ג\"כ ממ\"ש בסמוך וכן כפרן שבא עליו עד אחד וטען שפרע או שהחזרתי הפקדון ה\"ז מחוייב וכו' ר\"ל שטען תחלה בבית דין להד\"מ ואחר שבא העד טען שפרע וכן פירש הראב\"ד דברי הרמב\"ם בהשגתו ולכן קראו כפרן ודין זה כתבו הרמב\"ם בפי\"ד מהל' מלוה בפיסקא שהתחלתה וכן הורו רבותי שהכופר במלוה על פה וכו' ושם ביאר הראב\"ד ז\"ל טעם הדבר ביאור רחב וגם במ\"ש הרמב\"ם לפיכך שטר שיש בו עד אחד וטען שפרעו וכו' פירש הראב\"ד ז\"ל בשהוחזק כפרן על פי שטר זה אלא שאין נראה כן מפשט דברי הרמב\"ם שהרי כתב אח\"כ וכן כפרן מכלל דרישא לאו בכפרן אבל נראה שדעת הרמב\"ם דכיון שאם היו שנים בשטר היו מחייבים אותו ממון ולא היה נאמן לומר פרעתי ומ\"מ דבריו בדין זה מן המתמיהים דאף אם נודה בעד אחד בשטר שמחייבו שבועה מ\"מ עדיין קשה היאך שיפה כח עד אחד בשטר משנים בע\"פ ואם תאמר שאני הכא דמצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי לא היא דכיון דלא גבו בשטר זה אלא מבני חרי הו\"ל ככתב ידו שהוא נאמן לומר פרעתי כמ\"ש הרמב\"ם עצמו הילכך אין דינו ברור בעד אחד בשטר שנאמר בו מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם וכבר חלק עליו הרשב\"א בתשובה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שטר מסרתי לך וכו' ואם אמר הנתבע מסרת לי ואבד הרי זה פטור וכו'.  </b> רבינו כתב בפ' שביעי מהלכות חובל השורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטרו שאע\"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד הממון בלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא אינו יכול לגבות החוב אבל אם לא האמינו אינו משלם לו אלא דמי הנייר בלבד עכ\"ל. ולפי זה מה שכתב כאן רבינו ואם אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד הרי זה פטור וכו' מיירי בשלא האמינו המזיק דכל כי האי גוונא אפילו שרפו בידים אינו משלם לו אלא דמי הנייר. ואם תאמר ברישא כי אמר להד\"ם אמאי נשבע היסת הרי כיון שלא האמינו אפי' איבדו בידים אינו מתחייב לו ממון וכבר כתב רבינו בפרק ראשון שכל הטוען את חבירו טענה שאם הודה אינו חייב לשלם ממון אע\"פ שכפר אין מחייבין אותו שבועת היסת. י\"ל דשאני הכא שאינו תובע ממנו ממון אלא שטר ראייתו שהוא שוה לו ממון ומאחר שהוא כופר שלא מסרו לו ישבע היסת ואם היפך שבועה על התובע הרי הוא מאמינו בשבועתו ששטר מקויים היה וכו' ומחמת שאבדו אינו יכול לגבות החוב וזה שאמרו הרי זה נשבע היסת שהיתה בו ראייה לעשרה דינרין ואיבדו באבידת השטר ויטול ואכתי קשה כי נשבעו הכי מאי הוי דילמא לא אבדו בפשיעה וכל שלא בפשיעה פטור בשמירת שטרות ויש לומר דהכא אין אנו אומרים שאבד אלא שהוא בידו ומעכב שטרו של חבירו אי נמי כיון דאמר להד\"ם אין לך פושע גדול מזה:  כתב ה\"ה שטר מסרתי לך וכו' דינים אלו שהזכיר רבינו וכו' ולענין הדין הכתוב כאן שהוא פטור אף משבועת היסת הוא מפני שאין התובע יכול לטעון טענת ברי. איני מבין דברים אלו שהרי התובע טוענו ברי לי שמסרתי לך ואם לומר שאינו טוען ברי לי שפשע הא לפמ\"ש אפי' טוענו כן בברי והלה מודה לו פטור הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין נשבעין על טענת וכו' לפי שהמקצת הזה וכו'. </b> ואם תאמר כשבא בטענת עצמו וטוענו ודאי והא לא הוי משיב אבידה וא\"ל דהב\"ע בטוענו טענת שמא דא\"כ ה\"ל לרבינו לפרשו וצ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>הורו רבותי וכו'. </b> הבין הרב המגיד בדבריהם שאין נשבעין על טענת הקטן שבועת התורה ואפילו שבועת השומרים ולא הביא רבינו דבריהם אלא לומר שאע\"פ שאין משביעין הקטן שבועת התורה מכל מקום משביעין אותו היסת: "
+            ],
+            [
+                "<b>קטן שטענו הגדול וכו' אם טענו בדבר וכו'. </b> כלומר שאם לא יעשו להם דין יתרחקו בני אדם ממנו ולא ישאו ויתנו עמו נמצא שבדין שדנין אותו אע\"פ שיחייבוהו עושין לו הנייה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תן לי מנה שהלויתי לך והרי העדים וכו'. </b> כתב ה\"ה דע שעל המעשה הנזכר למעלה בסמוך וכו' ונראה שהוא מחלק בין זו לההיא דלעיל בעידי הלואה וכו'. לי נראה לחלק בענין אחר דהכא מיירי דיחדו אותם לעדים דכל כה\"ג מידכר דכירי ואם באו ואמרו להד\"מ הוחזק כפרן והכי דייק לשון רבינו שכתב בבבא דלעיל שאין העדים זוכרים אלא בדבר שהוזמנו העדים בו ואפשר לומר בענין אחר שרבינו מפרש דהא דאמרינן בפ' גט פשוט לברר קאמינא הכי קאמר הא דאמינא יבאו פלוני ופלוני ויעידו לא לענין שאם לא באו או אם באו ואמרו להד\"מ תתחייב לשלם אלא לכך אני אומר יבואו פלוני ופלוני ויעידו כדי שתפטר משבועה ואין הכי נמי דאפילו לא באו או באו ואמרו להד\"מ בשבועה סגי ליה והיינו ההיא דפ' שבועת הדיינין דכי אמרו להד\"מ נאמן ובשבועה וה\"ה שכתב שנראה מדברי רבינו כדעת הרבה מהמפרשים שכתבו שאם באו אותם פלוני ופלוני והכחישוהו חייב לשלם טעמו מדנקט רבינו לא באו או שמתו או שהלכו למדינה אחרת משמע דוקא בהני גווני הוא דישבע היסת אבל אם הכחישוהו אינו נאמן דאם לא כן לישמעינן הא וכ\"ש הנך ולי נראה שאין זה הכרע דאיכא למימר דאורחא דמילתא נקט שאם הם נמצאים למה אינם באים: כתב  עוד ה\"ה ולא אמרו צריך לברר אלא בדין תביעת קרקע ובבא לידון בשטר וחזקה כלומר וזה כבר כתבו רבינו ברפט\"ו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אף על פי שהמטמין עדים אינה עדות וכו' אבל אם טען משטה הייתי בו וכו' או שלא להשביע עצמי נתכוונתי וכו'. </b> ליכא למידק מהכא דסבר רבינו דמצי למיטען שלא להשביע אפילו כשהלה תובעו דאמאי דכתב ברישא וכן האומר לחבירו מנה לי בידך ואמר לו הן כתב או שלא להשביע עצמי נתכוונתי דאפשר דטענת משטה ולהד\"מ קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך ושלא להשביע עצמי נתכוונתי לא קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המודה בפני עדים וכו' ואמר להם בדרך הודייה. </b> למד כן רבינו מדתנן פרק זה בורר שאם אמרו הוא אמר לנו שהוא חייב לו מנה או איש פלוני אמר לנו שהוא חייב לו מנה לא אמרו כלום עד שיאמרו בפנינו הודה שהוא חייב לו מנה מפרש רבינו דה\"פ ואם אמרו העדים הוא אמר לנו דרך שיחה שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה כלומר בדרך הודייה ובגמרא מסייע לרב יהודה דאמר צריך שיאמר אתם עדי כלומר אם לא הזכיר לו הודייה וכן מצינו דכל היכא דקאמר התם בגמרא שיכול לומר משטה אני בך לא הוזכר לשון הודייה ויש הוכחה לזה מדגרסינן בירושלמי פ' זה בורר אהא דתנן שאם אמרו העדים הוא אמר לנו שהוא חייב לו אינו כלום כלומר עד שיאמר בפנינו הודה שהוא חייב לו מאתים זוז ר' יוסא בשם ר' יוחנן אמר אם היה מתכווין למסור לו עדות עדותו מתקיימת ומפרש רבינו דה\"ק אם כמוסר דבריו דרך הודייה לא דרך שיחה: וכתב הטור בסימן פ\"א בשם הרמ\"ה אם אמר הריני מודה בפניכם אין צריך לומר אתם עדי דע\"כ לא אמרינן דצריך לומר אתם עדי אלא כשלא אמר בלשון הודאה אבל אם אמר בלשון הודאה אין צ\"ל אתם עדי דתו לא מצי לומר משטה אני בך וכן כתב בעל התרומות בשער מ\"ב: ודע שעל מה שאמרו אדם עשוי שלא להשביע את בניו כתבו התוס' וא\"ת דאמרינן בפרק גט פשוט שכ\"מ שהודה אצ\"ל אתם עדי משום דאין אדם משטה בשעת מיתה ואמאי לא אמרינן דאמר הכי שלא להשביע את בניו ויש לומר שתבעו והודה לו דלא שייך טענת שלא להשביע וכן כתב הרא\"ש דכשתבעו לא שייך לומר שלא להשביע את עצמו וכעין זה דעת רבינו דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כשאין התובע שם אבל כשהתובע שם אינו עשוי להודות שלא להשביע את עצמו פן יתבענו זה וה\"ל כאילו תבעו והודה לו דלא שייך למימר ביה אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וההיא דפ' גט פשוט לדעת רבינו מתוקמא אפילו כשלא תבעו אלא שהתובע שם דכיון דבשעת מיתה ליכא טענת משטה הייתי בך וכיון שהתובע שם ליכא טענת שלא להשביע את בניו ויש להוכיח עוד כן מהירושלמי שכתבתי בסמוך אם היה מתכוין למסור לו עדות דמתיבת לו איכא למידק שהתובע שם והוא מודה בפניו עדותו עדות לענין שאינו יכול לטעון ולומר שלא להשביע את עצמי הודיתי: "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כותבין ונותנין והוא שיהו ב\"ד מכירין את שניהם וכו'. </b> זה נלמד מדתנן בפ' גט פשוט (דך קס\"ז) כותבין גט לאיש אע\"פ שאין אשתו עמו ושובר לאשה אע\"פ שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן: "
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד של שלשה שהיו יושבין מעצמן וכו'. </b> רבינו מפרש דעד דקבעי דוכתא היינו שיהיו יושבין במקום הקבוע שלהם אפילו לא כנפינהו איהו אלא שהיו יושבים שם מעצמם וגם לא אמר הוו עלי דייני אם שלחו לו דמזמני ליה לב\"ד כותבין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "\n                     וכן  ",
+                "<b>מי שנתחייב שבועה בב\"ד ויצא ואמר נשבעתי וכו'. </b> כתב ה\"ה בשם רבינו האיי גאון שאם היה חייב שבוע�� התורה וכו'. ואני אומר שאין כן דעת רבינו שכתב בסוף הלכות שותפים שאין משביעין היסת אלא אם טענו דבר שאם יודה בו חייב לשלם ממון אבל דבר שאפילו הודה בו אינו חייב אלא שבועה אינו נשבע עליו אפילו על ידי גלגול: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שהודה בב\"ד וכו' שהרי לא הכחיש עדות וכו'. </b> כלומר ואינו דומה לדין הנזכר בפ\"ו אצל מנה הלויתיך ואמר לא היו דברים מעולם. הר\"ן בריש מציעא כתב על דין זה דדבר תימה הוא והוא ז\"ל דקדק שם מהא דאמרינן מה לפיו שאינו בהכחשה והזמה בהפך וצ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>יש לטוען בב\"ד לחזור ולטעון טענה אחרת וכו'. </b> כתב הרשב\"א בתשובה מפני שראיתי שטען אפילו הודיתי יכול אני לחזור בי ולסתור טענותי הראשונות כל זמן שלא יכחישוני עדים וזה שבוש וכמדומה שנשתבש במה שראה בהלכות טוען להרמב\"ם ודעו שלא נאמרו דברים הללו במה שמודה הטוען לנטען ושמתחייב עצמו בב\"ד באותה טענה שא\"א לטעון ולחזור בב\"ד מחיוב לפיטור אלא מפיטור לפיטור, ומפיטור לפיטור נמי דוקא כל שלא באו עדים והכחישוהו בטענתו הראשונה כיצד מחיוב לפיטור כגון שטענו ואמר לו מנה לי בידך א\"ל הן ואח\"כ חזר ואמר להד\"מ אינו חוזר וטוען שהרי הודה במה שטענו הלה כיוצא בו מנה לי בידך בשטר זה וא\"ל מנה שבשטר זה עשרים דינרין יש בו רבית ואמר לו הטוען כן היה אם חזר ואמר לא היה בו רבית אינו נאמן ואפילו באו עדים ואמרו אנו היינו בשעת הלואה ובפנינו מנה לו כל אותו סך הכתוב בשטר ואח\"כ לא זזה ידנו מתוך ידו אפ\"ה הוא נאמן לחובתו יותר ממאה עדים וכדאמרינן בפרק שבועת הדיינים האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל מפיטור לפיטור יכול לטעון ולחזור ולטעון כל שלא באו עדים כיצד הרי שא\"ל מה אתה עושה בתוך שלי השיבו מפני שבית זה של אבי היה והביא הטוען עדים שמת אביו מתוכה מעתה אין הנטען נאמן לומר אין של אביך היה ולקחתיו ממנו אבל אם קודם שבאו עדים וחזר ואמר אין של אביך היה ולקחתיו ממנו נאמן וכן אם א\"ל מנה לי בידך ואמר להד\"מ ובאו עדים ואמר שלוה וחזר וטען אין לויתי ופרעתי אינו נאמן אבל אם קודם שבאו חזר וטען שלוה ופרעו וז\"ש הרב לא זולת עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והורו הגאונים וכ'ו. </b> בפרק שאחר זה כתב שאין דעתו נוטה לזה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין כל הדברים האלו אמורים וכו' מפני שאין לו טוען. </b> כלומר שאין הלה טוען הפקדתיו אצלך או השאלתיו לך והוה ליה כטוען שמא שאין זה נשבע כמו שנתבאר בפ\"א: "
+            ],
+            [
+                "<b>מכאן אתה למד וכו'. </b> תימה דדברים פשוטים הם במ\"ש בראש הפרק ומאי קמשמע לן במה שאמר מכאן אתה למד היא היא. ואפשר שבא ללמוד מכאן דלא אמרינן מגו לאיפטורי משבועה ואם לא כן כי אמר שלך היא אבל אתה חייב לי וכו' לא היה לו לישבע אלא היסת: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה וכיוצא בה וכו' תפסוה בית דין וכו' אין שומעין להם וכו'. </b> כתב הר\"ן ז\"ל בין תפסו ברשות כגון שאמרו להם שניהם לתפסו בין תפסו שלא כדין לא מפקינן שכיון שבא ליד ב\"ד אין ראוי שיוציאוה מרשותם עד שיתברר הדבר ומי שחולק בזה ואומר דדוקא היכא דתפסי ברשות אבל שלא ברשות מפקינן דהוה ליה כטועה בדבר משנה וחוזר אין בדבריו כלום וכו': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הביא ראובן עדים וכ��' ויראה לי שהדין הזה אינו אלא בכפרים וכו'. </b> ותמהני על זה שיותר טירדא יש בשווקים שבעיירות ממה שיש בשווקים שבכפרים ואפשר דשווקים דקאמר היינו ירידים פיירייא\"ש בלעז דכשהם בכפרים מתאספים עם רב ביותר משום דרויח להו עלמא טובא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיון שמיחה בשנה ראשונה וכו' אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות. </b> עיין בדברי ה\"ה בפט\"ו אצל ראובן שהיה בתוך שדה וכו': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל שדה הבעל וכו' ושדה האילן אינם מיום ליום וכו'. </b> וא\"ת הא אמרינן דטעמא דסגי בעדי חזקה משום דטפי מתלת שנין לא מזדהר איניש בשטריה וא\"כ אע\"פ שאכלה שלש תבואות כל שלא עברו שלש שנים נימא ליה אחוי שטרך. תירץ נמוקי יוסף דלאו בשנים תליא מלתא אלא באכילת הפירות שכיון שאכל שלש פעמים מפרי אחד ולא מיחה בטוח הוא שלא ימחה שוב תדע דבאכילת הפירות תליא מלתא מדאמרינן (ל\"ו)  תפתיחא או אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה ומאי לא אמרינן דכיון שעברו שלש שנים לא מזדהר אלא ודאי כדאמרן: "
+            ],
+            [
+                "<b>הביא עדים שהיה דר בחצר זו שלש שנים וכו'. </b> נראה שסובר רבינו דהא דאמרינן דמודה מר זוטרא אי לא טעין המערער לייתי סהדי דדר בה תלת שנין ביממא ובליליא לא טענינן ליה מודה שאם המחזיק או העדים שמעידים שדרו בה רוכלים אינם מצויין בעיר טענינן בשביל המערער ואמרינן למחזיק שיביא עדים שהחזיק בה שלש שנים ביום ובלילה דכיון דרוכלים הם מסתמא לא דרו בה ביום ובלילה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אכלה בפני האב וכו'. </b> כתב הרב המגיד ומה שכתב אבל אם מכר וכו' וכ\"נ מדברי רבינו שלא הזכיר שטר עכ\"ל. אומר אני שנעלם מעיני ה\"ה מ\"ש רבינו בפרק ט\"ו גבי ראובן שהיה בתוך שדה ובא שמעון וערער עליו שנראה מדבריו שם שצריך מכירה בשטר שכתב והלא שטר מקויים בידי שאני לקחתיה מלוי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אריס של בתי אבות וכו'. </b> כתב ה\"ה ופר\"ש שכל זמן שאריס זה מתעסק בה לא הויא חזקה וכו'. ואני אומר שזה אינו כפירוש רבינו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם יצא עליה קול שהיא של יתומים אינו נאמן וכו'. </b> כתב הטור בסי' קמ\"ט שכן כתב רבינו האיי ופירש הרב רבינו יונה דבריהם שאם יצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק בו שלש שנים שהיתה משכונא בידו לשנים ידועות וכל השנים ההם אחרי מות אביהם לא הוי חזקה שאין מחאה גדולה מזו והיה לו ליזהר בשטרו כיון שיצא הקול שבמשכונה באה לידו שמפני הקול לא הוזקק אביהם למחות אבל אם החזיק בה שלש שנים בחיי האב קודם שיצא הקול הוי חזקה ומקבלים עדי החזקה אפילו בפני הקטן וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא\"ש ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טען המערער ואמר וכו'. </b> כתב הטור בסי' קמ\"ו וז\"ל וכתב הר\"י ברצלוני דוקא במזכיר היום שמכר לו אבל אם אינו מזכיר היום אינו צריך להביא ראיה שהיה כאן ביום שקנאה לפי שאינו נזכר על היום ואפי' אם יאמר המערער אמור באי זה יום קנית אותה אין מזקיקין אותו לכך וכ\"כ הרמ\"ה שצריך המחזיק להביא ראיה ודוקא בשעת חי��ום אבל שלא בשעת חירום אע\"ג דאמר ליה מינך זבינתה ביום פלוני אין צריך להביא ראיה דההיא יומא הוה בהדיה דמגו דאי בעי אמר ביומא אחרינא הואי בהדך או מילי מסרת לי כי אמר נמי בההוא יומא הוינא בהדך וזבינית מינך נאמן וכן כתב א\"א הרא\"ש עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו וכו'.  </b> כתב הרב המגיד ומה שכתב ואם החזיק בדרך וכו' נראה שהוא כשמחזיק בו שיעור חזקה כדינו וכו'. אין דברי ה\"ה נראין בעיני דאם כן פשיטא אלא בשאחר שאבדה לו דרך שדהו אמר שהכירה והחזיק בה אפילו בע\"כ של זה אין מסלקין אותו ממנה וטעמא משום דודאי דרכו אצל זה היא כשמחזיק בדרך ואמר זו היא דרכי אין בידינו לסלקו ממנה אלא בראיה ברורה: ",
+                "<b>סליקו הלכות טוען ונטען בס\"ד</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kessef Mishneh/Sefer Mishpatim/Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,240 @@
+{
+    "title": "Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kessef_Mishneh_on_Mishneh_Torah,_Plaintiff_and_Defendant",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מי שנתחייב שבועה מן התורה וכו' אבל מי שנתחייב שבועה מדבריהם וכו'. </b> קשה לי דמשמע מדברי רבינו אלה דמהפכינן בקצת שבועות משבועות המשנה דהא נשבעים ונוטלים לא שייך אלא בשבועות המשנה ומשמע מדבריו דטעמא דאין מהפכין משום דנשבעין ונוטלין הא אינך דאין נשבעין ונוטלין אפילו בשבועת המשנה מהפכין והדר קתני ואין לך שבועה שתהפך אלא שבועת היסת בלבד. וי\"ל דלא מפלגינן בין נשבעין ונוטלין לנשבעין ונפטרין אלא לענין אם לא רצה לישבע דבנשבעין ונוטלין ילך לו ובנשבעין ונפטרין משמתין וכו' וכן לענין אם אמר התובע אי אפשי בתקנה זו וכו' דבנשבעין ונוטלין שייך ולא בנשבעין ונפטרין אבל לענין היפוך שבועה שום שבועה אינה נהפכת חוץ משבועת היסת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החשוד שבועה מדבריהם וכו' וכן פוגם שטרו וכל כיוצא בזה. </b> כלומר כגון שאומר למלוה שטר פרוע הוא. ומ\"ש   ",
+                "<b>וטען הלוה ישבע לי. </b> חוזר למה שאמר וכן כל כיוצא בזה כלומר לאומר שטר פרוע הוא שאין ב\"ד אומרין למלוה לישבע לו אא\"כ טען הלוה ישבע לי אבל אינו חוזר לפוגם שטרו דההוא אע\"פ שלא טען הלוה ישבע לי משביעין אותו כמו שנתבאר בפ' י\"ד מהל' מלוה: "
+            ],
+            [
+                "<b>היה החשוד מן הנשבעין בטענת ספק וכו' לפי שלא נתחייב זה שבועה מן התורה. </b> ותדע למה לא נתחייב שבועה מן התורה לפי שאין התובע טוענו טענת ודאי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא וכו'.  </b> ונ\"ל שטעמם מפני שהם מפרשים שמה שאמרו הטענה שתי כסף מכסף מדינה שהוא כסף ירושלים דהיינו שני דינרין ממטבע ששמיניתו כסף והשאר נחשת וע\"פ מ\"ש עשרים גרה השקל נמצאו שני דינרים הם עשר מעין ששמינית שלהם מעה ורביע שהם משקל עשרים שעורות כסף הוצא משקל חצי שעורה כסף שהוא שוה פרוטה להודאה נשאר בכפירת משקל י\"ט שעורים וחצי. ומ\"ש רבינו {שיש לו כמה ראיות לסתור דבריהם:.   "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העיד עליו עד אחד וכו'. </b> כתב ה\"ה נחלקו המפרשים אם ע\"א מחייב לשבועה בטענת שמא וכו' ולא נתבאר זה בדברי רבינו עכ\"ל. ואני אומר שאע\"פ שלא נתבאר בדברי רבינו כאן נתבאר בפרק ד' מהלכות גזילה דחייב במה שכתב אצל ראוהו עדים שנכנס לתוך ביתו של חבירו שלא בפני בעל הבית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מנה וכלי יש לי בידך וכו'. </b> כתב ה\"ה נראה מדברי רבינו שאע\"פ שהכלי שהוא טוענו הוא פקדון וכו'. ואני אומר שאין מכאן הכרע דאיכא למימר דהילך שכתב כאן רבינו לאו למימרא שמביא הכלי בידו אלא היינו לומר שהכלי בעין שלא נאבד ולא נשרף אלא שבפרק א' מהלכות טוען כתב הטוען מטלטלין על חבירו והודה במקצת ונתנו מיד ואמר לו אין לך בידי אלא זה והילך פטור משבועת התורה: כתב הטור בסימן פ\"ז וזה לשונו כתב הרמב\"ם ז\"ל מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והילך ואמר התובע אין זה הכלי שלי הרי זה נשבע היסת וכו' ואם הודה הנתבע שאין זה כלי שלו וכו' צריך לישבע שבועה דאורייתא עד כאן ואפשר שהוא סובר דמש��ון אינו נקרא הילך עכ\"ל. ואני אומר שלא ה\"ל לכתוב כן בלשון אפשר דבהדיא כתב רבינו בפרק שאחר זה שמשכון לאו הילך הוא אצל מנה לי בידך על משכון זה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מודה במקצת חייב שבועה וכו'. </b> ר\"ן ונ\"י בפ\"ק דמציעא לא ירדו לסוף דעת רבינו ולא דקדקו בדבר ולפיכך השיאו דעתו לדעת אחרת וה\"ה כיון יפה לדעתו ודקדק יפה בלשונו ושפתים ישק: "
+            ],
+            [
+                "<b>שטר שכתוב בו סלעים וכו'. </b> נראין דברי ה\"ה דגבי שטר שכתוב בו סלעים כתב רבינו מפני שהוא כמשיב אבדה כלומר ואינו משיב אבדה גמור ובדין אמר לי אבא שיש לי בידך מנה כתב ה\"ז משיב אבדה ופטור משבועת היסת כלומר לפי שהוא משיב אבדה גמור לפיכך פטור משבועת היסת דאילו לעיל שלא היה אלא כמשיב אבידה אינו פטור משבועת היסת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מנה לי בידך והרי עד אחד מעיד עליו וכו'. </b> כתב ה\"ה וא\"א לפרש דבריו אלא באחד משני פנים וכו' כ\"פ הריב\"ש בתשובה דברי רבינו וזהו שתפס הרב בלשונו אבל אתה חייב לי כנגד אותו מנה ולא אמר פרעתיך וכיון שהעד העיד שעדיין חייב לו המנה אינו נאמן לפטור עצמו בטענה אחרת מחוץ במגו שיכול להכחיש העד והיה נאמן בשבועה אלא הרי האו כשנים מעידים בו שחייב לו מנה שאז אין מגו להאמינו במה שטוען אבל אתה חייב לי כנגדן וכן נראה ג\"כ ממ\"ש בסמוך וכן כפרן שבא עליו עד אחד וטען שפרע או שהחזרתי הפקדון ה\"ז מחוייב וכו' ר\"ל שטען תחלה בבית דין להד\"מ ואחר שבא העד טען שפרע וכן פירש הראב\"ד דברי הרמב\"ם בהשגתו ולכן קראו כפרן ודין זה כתבו הרמב\"ם בפי\"ד מהל' מלוה בפיסקא שהתחלתה וכן הורו רבותי שהכופר במלוה על פה וכו' ושם ביאר הראב\"ד ז\"ל טעם הדבר ביאור רחב וגם במ\"ש הרמב\"ם לפיכך שטר שיש בו עד אחד וטען שפרעו וכו' פירש הראב\"ד ז\"ל בשהוחזק כפרן על פי שטר זה אלא שאין נראה כן מפשט דברי הרמב\"ם שהרי כתב אח\"כ וכן כפרן מכלל דרישא לאו בכפרן אבל נראה שדעת הרמב\"ם דכיון שאם היו שנים בשטר היו מחייבים אותו ממון ולא היה נאמן לומר פרעתי ומ\"מ דבריו בדין זה מן המתמיהים דאף אם נודה בעד אחד בשטר שמחייבו שבועה מ\"מ עדיין קשה היאך שיפה כח עד אחד בשטר משנים בע\"פ ואם תאמר שאני הכא דמצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי לא היא דכיון דלא גבו בשטר זה אלא מבני חרי הו\"ל ככתב ידו שהוא נאמן לומר פרעתי כמ\"ש הרמב\"ם עצמו הילכך אין דינו ברור בעד אחד בשטר שנאמר בו מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם וכבר חלק עליו הרשב\"א בתשובה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שטר מסרתי לך וכו' ואם אמר הנתבע מסרת לי ואבד הרי זה פטור וכו'.  </b> רבינו כתב בפ' שביעי מהלכות חובל השורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטרו שאע\"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד הממון בלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא אינו יכול לגבות החוב אבל אם לא האמינו אינו משלם לו אלא דמי הנייר בלבד עכ\"ל. ולפי זה מה שכתב כאן רבינו ואם אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד הרי זה פטור וכו' מיירי בשלא האמינו המזיק דכל כי האי גוונא אפילו שרפו בידים אינו משלם לו אלא דמי הנייר. ואם תאמר ברישא כי אמר להד\"ם אמאי נשבע היסת הרי כיון שלא האמינו אפי' איבדו בידים אינו מתחייב לו ממון וכבר כתב רבינו בפרק ראשון שכל הטוען את חבירו טענה שאם הודה אינו חייב לשלם ממון אע\"פ שכפר אין מחייבין אותו שבועת היסת. י\"ל דשאני הכא שאינו תובע ממנו ממון אלא שטר ראייתו שהוא שוה לו ממון ומאחר שהוא כופר שלא מסרו לו ישבע היסת ואם היפך שבועה על התובע הרי הוא מאמינו בשבועתו ששטר מקויים היה וכו' ומחמת שאבדו אינו יכול לגבות החוב וזה שאמרו הרי זה נשבע היסת שהיתה בו ראייה לעשרה דינרין ואיבדו באבידת השטר ויטול ואכתי קשה כי נשבעו הכי מאי הוי דילמא לא אבדו בפשיעה וכל שלא בפשיעה פטור בשמירת שטרות ויש לומר דהכא אין אנו אומרים שאבד אלא שהוא בידו ומעכב שטרו של חבירו אי נמי כיון דאמר להד\"ם אין לך פושע גדול מזה:  כתב ה\"ה שטר מסרתי לך וכו' דינים אלו שהזכיר רבינו וכו' ולענין הדין הכתוב כאן שהוא פטור אף משבועת היסת הוא מפני שאין התובע יכול לטעון טענת ברי. איני מבין דברים אלו שהרי התובע טוענו ברי לי שמסרתי לך ואם לומר שאינו טוען ברי לי שפשע הא לפמ\"ש אפי' טוענו כן בברי והלה מודה לו פטור הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין נשבעין על טענת וכו' לפי שהמקצת הזה וכו'. </b> ואם תאמר כשבא בטענת עצמו וטוענו ודאי והא לא הוי משיב אבידה וא\"ל דהב\"ע בטוענו טענת שמא דא\"כ ה\"ל לרבינו לפרשו וצ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>הורו רבותי וכו'. </b> הבין הרב המגיד בדבריהם שאין נשבעין על טענת הקטן שבועת התורה ואפילו שבועת השומרים ולא הביא רבינו דבריהם אלא לומר שאע\"פ שאין משביעין הקטן שבועת התורה מכל מקום משביעין אותו היסת: "
+            ],
+            [
+                "<b>קטן שטענו הגדול וכו' אם טענו בדבר וכו'. </b> כלומר שאם לא יעשו להם דין יתרחקו בני אדם ממנו ולא ישאו ויתנו עמו נמצא שבדין שדנין אותו אע\"פ שיחייבוהו עושין לו הנייה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תן לי מנה שהלויתי לך והרי העדים וכו'. </b> כתב ה\"ה דע שעל המעשה הנזכר למעלה בסמוך וכו' ונראה שהוא מחלק בין זו לההיא דלעיל בעידי הלואה וכו'. לי נראה לחלק בענין אחר דהכא מיירי דיחדו אותם לעדים דכל כה\"ג מידכר דכירי ואם באו ואמרו להד\"מ הוחזק כפרן והכי דייק לשון רבינו שכתב בבבא דלעיל שאין העדים זוכרים אלא בדבר שהוזמנו העדים בו ואפשר לומר בענין אחר שרבינו מפרש דהא דאמרינן בפ' גט פשוט לברר קאמינא הכי קאמר הא דאמינא יבאו פלוני ופלוני ויעידו לא לענין שאם לא באו או אם באו ואמרו להד\"מ תתחייב לשלם אלא לכך אני אומר יבואו פלוני ופלוני ויעידו כדי שתפטר משבועה ואין הכי נמי דאפילו לא באו או באו ואמרו להד\"מ בשבועה סגי ליה והיינו ההיא דפ' שבועת הדיינין דכי אמרו להד\"מ נאמן ובשבועה וה\"ה שכתב שנראה מדברי רבינו כדעת הרבה מהמפרשים שכתבו שאם באו אותם פלוני ופלוני והכחישוהו חייב לשלם טעמו מדנקט רבינו לא באו או שמתו או שהלכו למדינה אחרת משמע דוקא בהני גווני הוא דישבע היסת אבל אם הכחישוהו אינו נאמן דאם לא כן לישמעינן הא וכ\"ש הנך ולי נראה שאין זה הכרע דאיכא למימר דאורחא דמילתא נקט שאם הם נמצאים למה אינם באים: כתב  עוד ה\"ה ולא אמרו צריך לברר אלא בדין תביעת קרקע ובבא לידון בשטר וחזקה כלומר וזה כבר כתבו רבינו ברפט\"ו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אף על פי שהמטמין עדים אינה עדות וכו' אבל אם טען משטה הייתי בו וכו' או שלא להשביע עצמי נתכוונתי וכו'. </b> ליכא למידק מהכא דסבר רבינו דמצי למיטען שלא להשביע אפילו כשהלה תובעו דאמאי דכתב ברישא וכן האומר לחבירו מנה לי בידך ואמר לו הן כתב או שלא להשביע עצמי נתכוונתי דאפשר דטענת משטה ולהד\"מ קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך ושלא להשביע עצמי נתכוונתי לא קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המודה בפני עדים וכו' ואמר להם בדרך הודייה. </b> למד כן רבינו מדתנן פרק זה בורר שאם אמרו הוא אמר לנו שהוא חייב לו מנה או איש פלוני אמר לנו שהוא חייב לו מנה לא אמרו כלום עד שיאמרו בפנינו הודה שהוא חייב לו מנה מפרש רבינו דה\"פ ואם אמרו העדים הוא אמר לנו דרך שיחה שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה כלומר בדרך הודייה ובגמרא מסייע לרב יהודה דאמר צריך שיאמר אתם עדי כלומר אם לא הזכיר לו הודייה וכן מצינו דכל היכא דקאמר התם בגמרא שיכול לומר משטה אני בך לא הוזכר לשון הודייה ויש הוכחה לזה מדגרסינן בירושלמי פ' זה בורר אהא דתנן שאם אמרו העדים הוא אמר לנו שהוא חייב לו אינו כלום כלומר עד שיאמר בפנינו הודה שהוא חייב לו מאתים זוז ר' יוסא בשם ר' יוחנן אמר אם היה מתכווין למסור לו עדות עדותו מתקיימת ומפרש רבינו דה\"ק אם כמוסר דבריו דרך הודייה לא דרך שיחה: וכתב הטור בסימן פ\"א בשם הרמ\"ה אם אמר הריני מודה בפניכם אין צריך לומר אתם עדי דע\"כ לא אמרינן דצריך לומר אתם עדי אלא כשלא אמר בלשון הודאה אבל אם אמר בלשון הודאה אין צ\"ל אתם עדי דתו לא מצי לומר משטה אני בך וכן כתב בעל התרומות בשער מ\"ב: ודע שעל מה שאמרו אדם עשוי שלא להשביע את בניו כתבו התוס' וא\"ת דאמרינן בפרק גט פשוט שכ\"מ שהודה אצ\"ל אתם עדי משום דאין אדם משטה בשעת מיתה ואמאי לא אמרינן דאמר הכי שלא להשביע את בניו ויש לומר שתבעו והודה לו דלא שייך טענת שלא להשביע וכן כתב הרא\"ש דכשתבעו לא שייך לומר שלא להשביע את עצמו וכעין זה דעת רבינו דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כשאין התובע שם אבל כשהתובע שם אינו עשוי להודות שלא להשביע את עצמו פן יתבענו זה וה\"ל כאילו תבעו והודה לו דלא שייך למימר ביה אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וההיא דפ' גט פשוט לדעת רבינו מתוקמא אפילו כשלא תבעו אלא שהתובע שם דכיון דבשעת מיתה ליכא טענת משטה הייתי בך וכיון שהתובע שם ליכא טענת שלא להשביע את בניו ויש להוכיח עוד כן מהירושלמי שכתבתי בסמוך אם היה מתכוין למסור לו עדות דמתיבת לו איכא למידק שהתובע שם והוא מודה בפניו עדותו עדות לענין שאינו יכול לטעון ולומר שלא להשביע את עצמי הודיתי: "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כותבין ונותנין והוא שיהו ב\"ד מכירין את שניהם וכו'. </b> זה נלמד מדתנן בפ' גט פשוט (דך קס\"ז) כותבין גט לאיש אע\"פ שאין אשתו עמו ושובר לאשה אע\"פ שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן: "
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד של שלשה שהיו יושבין מעצמן וכו'. </b> רבינו מפרש דעד דקבעי דוכתא היינו שיהיו יושבין במקום הקבוע שלהם אפילו לא כנפינהו איהו אלא שהיו יושבים שם מעצמם וגם לא אמר הוו עלי דייני אם שלחו לו דמזמני ליה לב\"ד כותבין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "\n                     וכן  ",
+                "<b>מי שנתחייב שבועה בב\"ד ויצא ואמר נשבעתי וכו'. </b> כתב ה\"ה בשם רבינו האיי גאון שאם היה חייב שבועת התורה וכו'. ואני אומר שאין כן דעת רבינו שכתב בסוף הלכות שותפים שאין משביעין היסת אלא אם טענו דבר שאם יודה בו חייב לשלם ממון אבל דבר שאפילו הודה בו אינו חייב אלא שבועה אינו נשבע עליו אפילו על ידי גלגול: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי שהודה בב\"ד וכו' שהרי לא הכחיש עדות וכו'. </b> כלומר ואינו דומה לדין הנזכר בפ\"ו אצל מנה הלויתיך ואמר לא היו דברים מעולם. הר\"ן בריש מציעא כתב על דין זה דדבר תימה הוא והוא ז\"ל דקדק שם מהא דאמרינן מה לפיו שאינו בהכחשה והזמה בהפך וצ\"ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>יש לטוען בב\"ד לחזור ולטעון טענה אחרת וכו'. </b> כתב הרשב\"א בתשובה מפני שראיתי שטען אפילו הודיתי יכול אני לחזור בי ולסתור טענותי הראשונות כל זמן שלא יכחישוני עדים וזה שבוש וכמדומה שנשתבש במה שראה בהלכות טוען להרמב\"ם ודעו שלא נאמרו דברים הללו במה שמודה הטוען לנטען ושמתחייב עצמו בב\"ד באותה טענה שא\"א לטעון ולחזור בב\"ד מחיוב לפיטור אלא מפיטור לפיטור, ומפיטור לפיטור נמי דוקא כל שלא באו עדים והכחישוהו בטענתו הראשונה כיצד מחיוב לפיטור כגון שטענו ואמר לו מנה לי בידך א\"ל הן ואח\"כ חזר ואמר להד\"מ אינו חוזר וטוען שהרי הודה במה שטענו הלה כיוצא בו מנה לי בידך בשטר זה וא\"ל מנה שבשטר זה עשרים דינרין יש בו רבית ואמר לו הטוען כן היה אם חזר ואמר לא היה בו רבית אינו נאמן ואפילו באו עדים ואמרו אנו היינו בשעת הלואה ובפנינו מנה לו כל אותו סך הכתוב בשטר ואח\"כ לא זזה ידנו מתוך ידו אפ\"ה הוא נאמן לחובתו יותר ממאה עדים וכדאמרינן בפרק שבועת הדיינים האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אבל מפיטור לפיטור יכול לטעון ולחזור ולטעון כל שלא באו עדים כיצד הרי שא\"ל מה אתה עושה בתוך שלי השיבו מפני שבית זה של אבי היה והביא הטוען עדים שמת אביו מתוכה מעתה אין הנטען נאמן לומר אין של אביך היה ולקחתיו ממנו אבל אם קודם שבאו עדים וחזר ואמר אין של אביך היה ולקחתיו ממנו נאמן וכן אם א\"ל מנה לי בידך ואמר להד\"מ ובאו עדים ואמר שלוה וחזר וטען אין לויתי ופרעתי אינו נאמן אבל אם קודם שבאו חזר וטען שלוה ופרעו וז\"ש הרב לא זולת עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והורו הגאונים וכ'ו. </b> בפרק שאחר זה כתב שאין דעתו נוטה לזה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין כל הדברים האלו אמורים וכו' מפני שאין לו טוען. </b> כלומר שאין הלה טוען הפקדתיו אצלך או השאלתיו לך והוה ליה כטוען שמא שאין זה נשבע כמו שנתבאר בפ\"א: "
+            ],
+            [
+                "<b>מכאן אתה למד וכו'. </b> תימה דדברים פשוטים הם במ\"ש בראש הפרק ומאי קמשמע לן במה שאמר מכאן אתה למד היא היא. ואפשר שבא ללמוד מכאן דלא אמרינן מגו לאיפטורי משבועה ואם לא כן כי אמר שלך היא אבל אתה חייב לי וכו' לא היה לו לישבע אלא היסת: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה וכיוצא בה וכו' תפסוה בית דין וכו' אין שומעין להם וכו'. </b> כתב הר\"ן ז\"ל בין תפסו ברשות כגון שאמרו להם שניהם לתפסו בין תפסו שלא כדין לא מפקינן שכיון שבא ליד ב\"ד אין ראוי שיוציאוה מרשותם עד שיתברר הדבר ומי שחולק בזה ואומר דדוקא היכא דתפסי ברשות אבל שלא ברשות מפקינן דהוה ליה כטועה בדבר משנה וחוזר אין בדבריו כלום וכו': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הביא ראובן עדים וכו' ויראה לי שהדין הזה אינו אלא בכפרים וכו'. </b> ותמהני על זה שיותר טירדא יש בשווקים שבעיירות ממה שיש בשווקים שבכפרים ואפשר דשווקים דקאמר היינו ירידים פיירייא\"ש בלעז דכשהם בכפרים מתאספים עם רב ביותר משו�� דרויח להו עלמא טובא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיון שמיחה בשנה ראשונה וכו' אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות. </b> עיין בדברי ה\"ה בפט\"ו אצל ראובן שהיה בתוך שדה וכו': "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אבל שדה הבעל וכו' ושדה האילן אינם מיום ליום וכו'. </b> וא\"ת הא אמרינן דטעמא דסגי בעדי חזקה משום דטפי מתלת שנין לא מזדהר איניש בשטריה וא\"כ אע\"פ שאכלה שלש תבואות כל שלא עברו שלש שנים נימא ליה אחוי שטרך. תירץ נמוקי יוסף דלאו בשנים תליא מלתא אלא באכילת הפירות שכיון שאכל שלש פעמים מפרי אחד ולא מיחה בטוח הוא שלא ימחה שוב תדע דבאכילת הפירות תליא מלתא מדאמרינן (ל\"ו)  תפתיחא או אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה ומאי לא אמרינן דכיון שעברו שלש שנים לא מזדהר אלא ודאי כדאמרן: "
+            ],
+            [
+                "<b>הביא עדים שהיה דר בחצר זו שלש שנים וכו'. </b> נראה שסובר רבינו דהא דאמרינן דמודה מר זוטרא אי לא טעין המערער לייתי סהדי דדר בה תלת שנין ביממא ובליליא לא טענינן ליה מודה שאם המחזיק או העדים שמעידים שדרו בה רוכלים אינם מצויין בעיר טענינן בשביל המערער ואמרינן למחזיק שיביא עדים שהחזיק בה שלש שנים ביום ובלילה דכיון דרוכלים הם מסתמא לא דרו בה ביום ובלילה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אכלה בפני האב וכו'. </b> כתב הרב המגיד ומה שכתב אבל אם מכר וכו' וכ\"נ מדברי רבינו שלא הזכיר שטר עכ\"ל. אומר אני שנעלם מעיני ה\"ה מ\"ש רבינו בפרק ט\"ו גבי ראובן שהיה בתוך שדה ובא שמעון וערער עליו שנראה מדבריו שם שצריך מכירה בשטר שכתב והלא שטר מקויים בידי שאני לקחתיה מלוי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אריס של בתי אבות וכו'. </b> כתב ה\"ה ופר\"ש שכל זמן שאריס זה מתעסק בה לא הויא חזקה וכו'. ואני אומר שזה אינו כפירוש רבינו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם יצא עליה קול שהיא של יתומים אינו נאמן וכו'. </b> כתב הטור בסי' קמ\"ט שכן כתב רבינו האיי ופירש הרב רבינו יונה דבריהם שאם יצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק בו שלש שנים שהיתה משכונא בידו לשנים ידועות וכל השנים ההם אחרי מות אביהם לא הוי חזקה שאין מחאה גדולה מזו והיה לו ליזהר בשטרו כיון שיצא הקול שבמשכונה באה לידו שמפני הקול לא הוזקק אביהם למחות אבל אם החזיק בה שלש שנים בחיי האב קודם שיצא הקול הוי חזקה ומקבלים עדי החזקה אפילו בפני הקטן וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא\"ש ז\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טען המערער ואמר וכו'. </b> כתב הטור בסי' קמ\"ו וז\"ל וכתב הר\"י ברצלוני דוקא במזכיר היום שמכר לו אבל אם אינו מזכיר היום אינו צריך להביא ראיה שהיה כאן ביום שקנאה לפי שאינו נזכר על היום ואפי' אם יאמר המערער אמור באי זה יום קנית אותה אין מזקיקין אותו לכך וכ\"כ הרמ\"ה שצריך המחזיק להביא ראיה ודוקא בשעת חירום אבל שלא בשעת חירום אע\"ג דאמר ליה מינך זבינתה ביום פלוני אין צריך להביא ראיה דההיא יומא הוה בהדיה דמגו דאי בעי אמר ביומא אחרינא הואי בהדך או מילי מסרת לי כי אמר נמי בההוא יומא הוינא בהדך וזבינית מינ�� נאמן וכן כתב א\"א הרא\"ש עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהלך למדינת הים ואבדה לו דרך שדהו וכו'.  </b> כתב הרב המגיד ומה שכתב ואם החזיק בדרך וכו' נראה שהוא כשמחזיק בו שיעור חזקה כדינו וכו'. אין דברי ה\"ה נראין בעיני דאם כן פשיטא אלא בשאחר שאבדה לו דרך שדהו אמר שהכירה והחזיק בה אפילו בע\"כ של זה אין מסלקין אותו ממנה וטעמא משום דודאי דרכו אצל זה היא כשמחזיק בדרך ואמר זו היא דרכי אין בידינו לסלקו ממנה אלא בראיה ברורה: ",
+                "<b>סליקו הלכות טוען ונטען בס\"ד</b>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "כסף משנה על משנה תורה, הלכות טוען ונטען",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kessef Mishneh",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}