828e8fdb19c217f996fa0df69e753caa3e6837957251e3964e71da85ced600a5

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,116 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנה </b> להראות לפני ה' ברגלים והוא אומרו ית' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:<br><b> מצות קנו </b> לחוג בשלשה רגלים דכתיב וחגותם אותו חג לה' וכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה:<br><b> מצות קנז </b> לשמוח ברגלים והוא אומרו יתעלה ושמחת בחגך. פ\"ק דחגיגה תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה וחגיגה ושמחה הראיה האמורה בתורה היא שנתראה פניו בעזרה ביו\"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה שם מאי ראיון רבי יוחנן אומר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל שהוא יום טוב הראשון כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן לא יראו פני ריקם דמשמע דראיית פנים דכתיב יראה כל זכורך בקרבן הוא ומשני ליה בעיקר הרגל שהוא יו\"ט הראשון איתיביה לא יראו פני ריקם בזבחים דצריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות דין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הם זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא קשיא דמשמע דעולת ראיה אינו אלא מן הבהמה והרב ז\"ל כתב בין מן העוף בין מן הבהמה ואפשר דמפרש הרב ז\"ל סיפא דהאי מתני' הכי או אינו אלא שלמים דין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו למאכל הדיוט דהיינו שלמים דכתיב חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב אף ראיה דגבוה בראוי לו דלא יראו פני ריקם דכתיב משמע לצרכי אני שואל דהיינו עולות ומשום דברישא דבריתא יליף ראיה דגבוה מחגיגה דהדיוט לזבחים קאמר בסיפא או אינו אלא שלמים כלומר כיון דילפת מחגיגת דהדיוט לזבחים דהיינו בהמה ולא עופות ומנחות א\"כ נילף נמי דהאי בהמה דראיה דליהוי שלמים כחגיגת הדיוט דזבחים סתמא שלמים משמע להכי קאמר דין הוא דליהוי עולות ולא שלמים כך הוה משמע מילפותא דרישא דנאמר חגיגה להדיוט וראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו אף ראיה דגבוה בראוי לו דהיינו עולות וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא לא ילפינן מחגיגת הדיוט אלא מה זה בראוי לו אף זה בראוי לו וממילא משמע כל הראוי לגבוה דהיינו עולה בין מן העוף בין מן הבהמה דברישא הוה ילפינן זבחים לגבוה מזבחים דהדיוט ולהכי הוה משמע שלמים אבל השתא דלא ילפי' אלא ראוי לו מראוי לו אשתאר כל חד בדיניה עולה לגבוה בין בהמה בין עוף ושלמים להדיוט בהמה ואם לא על דרך זה אף על פי שהוא פי' דחוק בבריתא איני רואה שום סמך למה שכתב הרב ז\"ל והאי עוף צריך לומר דהוי קן אחד דלא מצינו בכל התורה להביא פרידה אחד חובה כדאיתא ריש פרק ד' מחוס��י כפרה אלא דאכתי קשה דגרסי' בסיפא דהאי בריתא בספרי פרשת שלח לך מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולות וחציין חטאות חוץ משל גר שכולו לאישים ואפשר דשייר הא דכוותה דהוי כולו לאישים כדאמרינן ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שאומר בהם חוץ:<br><b> אזהרת רסו </b> שלא לעלות לחג בלא קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא קרבן עולה לא דיו שלא קיים מצות עשה אלא עבר על לא תעשה זה והיינו בשלא השלימו אחר כך אבל אם הביא אחר כך יש לו תשלומין כדבעי' מימר קמן ואפילו עבר כל הרגל אינו לוקה דאין בו מעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות. החגיגה האמורה בתורה הוא שיקרב שלמים בי\"ט הראשון של חג בבואו להראות שם עלה דמתני' דמי שלא חג בי\"ט הראשון וכו' תניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה תלמוד לומר אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה ועלה דמתני' דהתר נדרים אמרינן וחגותם אותו חג לה' זביחה ודילמא חוגו חגא קאמר אמר קרא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל ואתיא מדבר מדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והיינו דתנן דחגיגות הן כהררין התלויין בשערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וילפינן לה נמי מדכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית לה חלב הקרב לגבוה דהיינו קרבן בהמה והאי קרא אתא ללמד על ג\"ש דמדבר מדבר דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות. ואין הנשים חייבות בראייה וחגיגה שם על מתני' קמייתא תניא ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה חגיגה ושמחה וכו' ויש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך וראיה וחגיגה מצות עשה שהזמן גרמה הן והכתוב לא ריבה אותן. השמחה האמורה בתורה היא שיקרב שלמים שלמי שמחה כדכתיב ושמחת בחגך וכתיב גבי עיבל וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך בספרי תניא נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים כדכתיב וזבחת שלמים וגו' ושמחת אף שמחה האמורה כאן שלמים דאין שמחה אלא בבשר וכן בעצרת כתיב בפרשה שבעה שבועות וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך ובפסח דלא כתיב ביה שמחה ילפינן מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה דהיינו מצות חגיגה בכולהו רגלים וחג המצות בכלל וכתיב ושמחת בחגך סמיך שמחה לחגיגה דכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ואף על גב דפ\"ק דחגיגה ילפינן מיניה לעופות ולמנחות דאינם בכלל שמחה דכתיב ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו עופות דאין חגיגה באה מהם דכתיב חלב חגי וגו' ממילא נמי משמע דבכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ובספרי ילפינן ליה מדכתיב בפרשת עצרת וזכרת כי עבד היית במצרים מלמד שכל שנוהג בעצרת דהיינו שמחה נוהג בפסח ובחג דלא הוה צריך למיכתב זכירת עבד גבי עצרת אלא להכי."
+            ],
+            [
+                "<b>הראיה </b> והחגיגה אין להם שיעור מן התורה דכתיב איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך דמשמע פשטיה דקרא דאין כאן שיעור אלא כפי מה שירצה וקאי האי קרא אלא יראה את פני ה' ריקם אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה וסמיך ליה איש כמתנת ידו וגו' ודרשת דאיש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' לא הוי אלא למצוה ומדברי סופרים שלא יפחות ממעה כסף לראיה ומשוה ב' כסף לחגיגה כב\"ה דתנן וב\"ה הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף דמצינו בנשיאים שריבה הכתוב בהם בשלמים ולזבח השלמים בקר שנים אלים עשרה וגו' יותר מעולות דכתיב פר אחד בן בקר איל וגו' וחגיגה נמי עדיפא דאית בה ב' אכילות לאדם ולמזבח ועולה כולה כליל למזבח ובין לרבי יוחנן ובין לר\"ל לתלמודא דידן מעה כסף וב' כסף דרבנן ודלא כירושלמי דקאמר דלרבי יוחנן הוו דאוריתא שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור דלא נתנו שיעור מדרבנן אלא לראיה וחגיגה דאפילו בחגיגה כתיב חג לה' אבל שמחה אע\"ג דכתיב לפני ה' שמחה לדידהו הוי בכל שיעור שירצה ומדרבנן אסור לעלות ריקם בלא כסף אפילו בשוה כסף."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שלא הקריב בי\"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה משלימן בשאר ימות הרגל שם פ\"ק מתני' מי שלא חג י\"ט הראשון שלא הביא חגיגתו חוגג את כל הרגל וי\"ט האחרון של חג ואע\"ג דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין דראשון ובגמרא מנה\"מ א\"ר יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ונאמר עצרת בשמיני של חג מה עצרת דפסח תשלומין דראשון שהרי אינו חלוק משלפניו אף עצרת דשמיני של חג לתשלומין דיום ראשון של חג והאי ג\"ש הוי מופנה דאיכא למיפרך מה לעצרת דפסח שכן אין חלוק משלפניו תאמר בעצרת דסוכות שחלוק משלפניו דהוי רגל בפני עצמו אלא ודאי מופנה דכל ג\"ש מופנה למדין ואין משיבין דמכדי מאי עצרת עצור מעשיית מלאכה הא כתיב בההוא קרא גופיה לא תעשה כל מלאכה עצרת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה למה לי ש\"מ לאפנויי ותנא מייתי לה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה בכל יום ויום ת\"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה א\"כ למה נאמר שבעה לתשלומין ומנין בחג שאם לא חג י\"ט הראשון שחוגג והולך את כל הרגל וי\"ט האחרון ת\"ל בחדש השביעי תחוגו אותו כל ימי חג האמור בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך את כל החדש אי זה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג תלמוד לומר אותו בסיפיה דקרא דתרי אותו כתיבי ביה אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לחג ובפ\"ב על מתניתן דסמיכה גרסינן אר' אושעיה מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה דכתי' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג המצות לחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה כדכתבי' לעיל ר' יוחנן ותנא נמי דמייתי קרא דוחגותם אותו חג לה' האמור בסוכות הוא הדין לחג המצות שאף הוא שבעת ימים אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ופשטא דמילתא משמע דהאי תשלומין דילפינן לכולהו רגלים היינו לשלמי חגיגה כדכתיב בקראי דילפינן מינייהו תשלומין לישנא דחגיגה אלא שהרב ז\"ל פי' מתני' דמי שלא חג כלומר שלא הביא עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה פשיטא דאית לה תשלומין דבתוספתא גרסינן בבריתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה מה שאין בשתיהן ואנן לא גרסינן ליה בתלמודא כמו שכתבו התוספות דסבירא לן דגם באינך יש תשלומין ונראה טעמא דהני תלת מצות שנצטוו ברגל הן שוין לכל הדברים לבד ממה שפרט באחת מהן הכתוב מה שאין בשתיהן כדתני' ויש בכל חד מה שאין בשתיהן וכיון דמרבינן תשלומין לחגיגה מדכתיב וחגותם אותו וגו' ה\"ה נמי לראיה ושמחה דכולהו מצות התלויין ברגל הן וכיון דאשכחי' תשלומין לחדא ה\"ה נמי להנך אחריני כדאמר' ובהדיא תנן בסוכ' ההלל והשמחה שמנה דקרא דושמחת בחגך כולהו יומי משמע ולרבי יוחנן דיליף מג\"ש דעצרת עצרת לכל הני תלת מצות דרגל הוא דיליף ג\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עבר </b> הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן כדילפינן דדוקא בכל הרגל הוא ��אית תשלומין ולא כל החדש דכתיב תרי זמני אותו כדאמ' לעיל וכולן תשלומין דראשון כר' יוחנן דפליג אר' אושעיא בפ\"ק עלה דמתני' דמי שלא חג וכו' וטעמא שהרי יום ראשון עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה פסחים פ' אלו דברים גבי מתניתין דאימתי מביאין עמו חגיגה ורבנן חגיגה מ\"ט לא דחיא שבת הא ודאי קרבן צבור הוא דהא אתי בכנופיא אמר ר' אלעא אמר קרא בחגיגת ט\"ו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוו דבחג הסוכות כתיב דתשלומין דידיה שמנה כדילפינן לעיל אלא מדכתיב שבעה ילפינן דחגיגה אינה דוחה את השבת ופר' כיצד צולין תנן חמשה דברים באין בטומאה וכו' ובגמרא חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת ט\"ו וה\"ה לעצרת וסכות דאינה דוחה את הטומאה דסד\"א כיון דקרבן צבור הוא דאתי בכנופיא וקביעא ליה מועד תדחי טומאה קמ\"ל כיון דלא דחיא שבת לא דחיא טומאה אבל דוחה יו\"ט כדילפינן לעיל מדכתיב אותו דקאי איום טוב ראשון דחובה נינהו כדילפינן להו להני תלתא מצות ראיה חגיגה ושמחה ונדרים ונדבות אין קרבין ביו\"ט פ\"ב די\"ט עלה דמתניתין דמביאין שלמים וכו' אמרינן וכן אמר רב אדא בר אהבה נדרים ונדבות אינן קרבין בי\"ט דהואיל ואין זמנם היום כלל ואפילו שלמים וכ\"ש עולות דיכול להביאן לאחר זמן. ואף על גב דחגיגה וראיה יש להם תשלומין כל שבעה שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים ותנן עבר הרגל אינו חייב באחריותו ובראיה דהויא חובה אף על גב דלא חזיא להדיוט אמר עולא דפליגי בה ב\"ש וב\"ה דב\"ש סברי וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין דחזיא להדיוט ומשום הכי דחיא י\"ט אף על גב דאית לה תשלומין אבל עולת ראיה דלא חזיא להדיוט לא וב\"ה סברי כתיב לה' כל דלה' דחי יו\"ט הראשון."
+            ],
+            [
+                "<b>וסומך </b> עליהם כשאר הימים שם במשנה וב\"ה סברי מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם ובגמ' תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מה משפט אמור בעולת חובה ע\"כ כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא שכל משפטי עולה ושלמי' שם נאמרו ובאיל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה יקריב וכתיב התם וסמך את ידו ואתא האי כמשפט דכתיב בעולת חובה ללמד עליו שטעון סמיכה ושאר משפטי נדבה א\"ר יצחק לתנא דאמר לך מני ב\"ש היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי ב\"ה כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תיבעי קרא דגמרי מעולת נדבה ומסקינן דהאי דתני דברי הכל היא ואפילו לב\"ה בעיא קרא ומאחר דקי\"ל סמיכה בעולת חובה מהאי קרא דכמשפט אתו להו שלמי חובה מתרוייהו משלמי נדבה ומעולת חובה מה מצינו בשלמי נדבה שטעונים סמיכה אף שלמי חובה שהם שלמים כמותם יטענו סמיכה וכי פרכת מה לשלמי נדבה שהן מצויין עולת חובה תוכיח שאינה מצויה וטעונה סמיכה אף אני אביא שלמי חובה שאף על פי שאינן מצויין יטענו סמיכה מה לעולת חובה שכן כליל תאמר בשלמי חובה שאינן כליל שלמי נדבה יוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם שקרבן יחיד הן וטעונין [סמיכה] אף אני אביא כל הטעון נסכים והוא קרבן יחיד שיטעון סמיכה ואתו להו שלמי חובה מהאי טעמא עוד שם לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על תכף לסמיכה שחיטה דצריך דכתיב וסמך ושחט על מה נחלקו על הסמיכה עצמה אם טעונין שלמי חובה סמיכה או לא שב\"ש אומרים אינו צריך וב\"ה צריך ולהכי סומכין בי\"ט דתכף לסמיכה שחיטה כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה בירושלמי פ\"ק דחגיגה רבי יוחנן ורבי יונתן תרויהון אמרין כל בכור בניך תפדה אפילו לאחר מיתה ולא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה דכיון דהפריש האי לא מייתי לה יורשין הויא ראיה ריקנית. מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות תמורה פ' יש בקרבנות אמר רבי יוחנן משום ר\"ש בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות ברגל לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ומצורע ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור וכו' הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר דאף על גב דקרבן מוטל עליו חובה ע\"י נדר בא אליו ונידר ונידב קרינא ביה וקרבין במועד אבל לא ביו\"ט כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים פ\"ק דחגיגה במשנה אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמי חגיגה לפי האוכלין ועולת ראייה מועטת נכסים מרובין ואוכלין מועטים מביא עולות מרובות דכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך זה וזה מיעוט על זה נאמר מעה ב' כסף כדאמרינן לעיל זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ונראה דרישיה דקרא קאי אעולת ראיה דנותן הדיוט לגבוה דליהוי כברכת ה' מרובה ואשר נתן לך קאי אשלמי חגיגה דהוו להדיוט דליהוי נמי כברכת ה' אשר נתן לך כי ממנו הכל ומידו נתנו לך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים פטורים מן הראיה משנה קמייתא דחגיגה חוץ מחרש שוטה וכו' ונשים ועבדים שאינם משוחררים ובגמ' זכור להוציא את הנשים דאף על גב דכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות איצטריך למעוטינהו דסד\"א נילף מהקהל דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות אתא קרא למעוטינהו עבדים מנ\"ל אמר רב הונא אמר קרא את פני האדון מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ואף על גב דכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמרינן לה לה מאשה אפילו הכי איצטריך קרא לחציו עבד וחציו בן חורין והיינו דקתני ועבדים שאינם משוחררים דהיינו לגמרי. וכל האנשים חייבים שם הכל חייבין בראיה ואין דואגים על בתיהם דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך וגו' וכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' וחגר והסומא קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו ופטורין מן המצות אף חרש דלאו בר דיעה הוא קמ\"ל כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר חגר נפקא לן מדכתיב רגלים פרט לחגר ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו דרגלים משמע דממעט מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו והרך והענוג מרבי להו מתניתן מדתנן מי שאינו יכול לעלות ברגליו וכתיב כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ומפנקי אין הולכין בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו וטמא וערל שם תנא הערל והטמא פטורין מן הראי' ואין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שא��נו בביאה כי טמא שאינו יכול ליכנס במקדש דכתיב כי מקדש ה' טמא ונכרתה אינו בהבאה וערל שמתו אחיו מחמת מילה מרבינן ליה כטמא דתניא ר' עקיבא אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות את הערל שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא חרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שם תניא נמי הכי הכל חייבין בראיה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראיה ואף על פי שפטורין מן הראיה חייבין בשמחה לענין ראיה גמרי ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם וגו' וכתיב בבוא כל ישראל לראות וכתיב למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר דקרינא ביה למען ילמדו לאחרים דכל המצווה ללמוד מצווה ללמד לאחרים ואין זה ראוי ללמד לאחרים וחרש באזנו אחת שם מימרא דרבי תנחום דכתיב באזניהם וחגר ברגלו אחת נמי מימרא דרבי תנחום דכתיב רגלים וסומא בעינו אחת שם משום רבי יהודה סומא באחד מעינו פטור מן הראיה דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות דיראה כתיב וקרינא יראה יראה כל זכורך את פני האדון משמע רואה את השכינה יראה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך הקיש הכתוב ראייתך לראייתו כדרך שבא לראות כך הוא בא ליראות ממך מה לראותך בשתי עיניו אף כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם. טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהם ספק אשה תנו רבנן זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמשמע לן דבריה בפני עצמה הוא וטומטום איצטריך כשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הילכך איצטריך קרא למעוטי ומטעם ערל לא מיפטר דכיון דלא איפשר למול לא מאיס."
+            ],
+            [
+                "<b>המקמץ </b> והמצרף והבורסי שם אחרים אומרים המקמץ וכו' פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך ריבוייא דכל למי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך ואם טהרו עצמם שראויים לעלות עם כל ישראל חייבים כמו שכתב הרב ז\"ל. כל קטן שיכול לעלות באחיזת יד אביו מירושלם להר הבית חייב אביו להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות דכתיב יראה כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ופריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא וקרא אתא לכדאחרים למקמץ ומצרף כדאמרינן לעיל וקשיא דמשמע לפי מה שכתב הרב ז\"ל דמקמץ ומצרף נחשת חייבים דלא כאחרים וקרא דכל זכורך לקטן שהגיע לחינוך ובגמרא איתמר איפכא דקרא לכדאחרים וקטן שהגיע לחינוך אסמכתא בעלמא וצ\"ל דחיובא דמקמץ ומצרף נפקא ליה מדיוקא דאחרים דקאמר דפטורים משום דאין יכולין לעלות עם כל ישראל מחמת סרחונם הא אם יכולין לטהר עצמם הוו להו ראויים לעלות עם כל ישראל וחייבים בראיה וקטן שהגיע לחינוך הוו דרבנן וקרא דנקט הרב ז\"ל כל זכורך לא נקטיה אלא דרך אסמכתא בעלמא דהא למקמץ ומצרף קרא הוא דאיצטריך כאחרים כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן </b> חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אף על גב דמתרפא שם בעי ר' שמעון וכו' לא צריכא בחגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מקמי גידולו מאי מי אמרי' כיון דלכי הוי גדול מיחייב מדאוריתא גבי קטן נמי מיחייב בחינוך דמידי טעמא בקטן אלא כדי לחנכו דידע כשהוא גדול או דילמא כיון דגדול בהכי לא מיחייב גם קטן לא אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאוריתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן וכל היכא דגדול פטור מדאוריתא קטן נמי פטור מדרבנן. כל החייב בראיה חייב בחגיגה והפטור מן הראיה חייב בחגיגה וכולם חייבים בשמחה שם בברייתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתי' ושמחת אתה וביתך מה שאין בשתיהן וחרש שוטה וקטן לאו בני חיובא נינהו ופטורין מכל מצות האמורות בתורה וערל וטמא אינם אוכלים בקדשים ואינם ראויים לביאה כדילפי' לעיל ואף על גב דכתב הרב ז\"ל דפטור מן הראיה חייב בחגיגה לאו לאיתויי נשים דהא פטור נמי מחגיגה כדאמרינן אלא לאיתויי חגר וסומא וכולהו הני אחריני חוץ מחרש שוטה וקטן ולא קאמר נמי חוץ מן הנשים משום דקאי נמי האי חוץ אכולן חייבים בשמחה ונשים חייבות כדכתיב אתה וביתך וכדא'. מי שהיה חגר או סומא ביום טוב ראשון ונתרפא ביום טוב שני פטור מן הראיה ומן החגיגה כרבי יוחנן דאמר כולן תשלומין דראשון וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני כדאמר רבי זירא על מתניתין דמי שלא חג וכו'. וכן אם נטמא בלילי י\"ט הראשון שם פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן דחזקיה סבר גבי נזיר נטמא ביום שמיני שהוא ראוי להביא קרבנותיו מביא קרבן על הטומאה השני אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא וכן לענין חגיגה נטמא ביום מביא ראייתו וחגיגתו בתוך ימי הרגל לכשיטהר נטמא בלילה אינו מביא דבליל שמיני לא חזי לקרבן אבל ביום כבר יצא בשעה הראויה להביא קרבן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא בידו עולה בכל עת שיכנס כרבי יוחנן דאמר הראיון ראיית פנים בעזרה ואותיביה ריש לקיש מדכתיב לא יראו פני ריקם וא\"ל כעיקר הרגל דהוא יום טוב ראשון הוא דצריך להביא קרבן אבל בשאר ימים אין צריך להביא קרבן בכל ראיה וראיה אלא לתשלומין אם לא הביא ביום טוב ראשון אפילו הביא ביום טוב ראשון וחזר והביא בשאר ימים מקבלין ממנו דראיה אין לה שיעור ואפילו למאן דאמר יש לה שיעור מדאורית' היינו למטה אבל למעלה אין לה שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> עשרה בהמות לחגיגתו והקריב מקצתן בראשון ופסק אינו חוזר ומקריב שם פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון שפסק שוב אינו מקריב דכתיב וחגותם אותו אותו אתה חוגג ולא יותר ועובר על בל תוסיף ואמר ר' אבא לא פליגי כאן בסתם כאן במפרש דאם מפרש בהדיא ליום אחד אני מפריש את כולן חוזר ומקריבן דאינן אלא תשלומי ראשון אבל בסתם שהפרישן סתם ואיכא שהות ביום להקריבן ואית ליה אוכלין אינו מקריב אותן ביום שני דשיורי שיירינהו והיה בדעתו לחוג שני ימים ואיכא משום בל תוסיף."
+            ],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר קרבנות שהאדם חייב בהם שם במשנה עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר ובגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני וכו' ועולת ראיה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין דכתיב מסת נדבת ידך מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם החולין שם באוקמתא ותניא נמי הכי וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל שמחבר מעשר עם החולין ומביא לוקח מן התערובות בהמה ומקריבה שלמי חגיגה כרבי יוחנן דאמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה דשתי בהמות זו נכרת לעצמה וזו לעצמה אבל בהמה א' ממעות חולין ומעשר שפיר טפי שחולין מעורבים עם כל אכילותיו ושיעור אכילה ראשונה מן החולין כבית הלל ואין מביאין שלמי חגיגה מן המעשר ביום טוב מדרבנן שמא יעשר ואי איפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא שצובעו כדכתיב העשירי סוקרו בסקרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יוצאין </b> ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק שם במשנה ובגמרא ת\"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה דושמחת כל השמחות במשמע יכול אף בעופות ומנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם דחגיגה חלב כתיב לא ילין חלב חגי ואמר מר אין שמחה אלא בבשר ויוצאין ידי חובת שמחה בחגיגת י\"ד דהוי רשות כדאמר לעיל בהל' קרבן פסח ובבריתא דבן תימא פרק אלו דברים הוא דתניא וחגיגת י\"ד יוצא בה משום שמחה דאף על גב דשלמי שמחה חובה הן ואין באות אלא מן החולין הא מרבינן מושמחת לרבות כל מיני שמחה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו שלמים נדר או נדבה ושחטן מערב יום טוב אף על פי שאכלן ביום טוב אינו יוצא בה ידי חובת חגיגה פ' אלו דברים כי אתא רבין אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהם משום שמחה ואין יוצא בהם משום חגיגה משום שמחה יוצא דאף על גב דכתיב וזבחת ושמחת לא בעינן זביחה בשעת שמחה ואין יוצא משום חגיגה דהוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> יביא אדם תודה בי\"ד מפני החמץ שבה פרק שני דביצה תניא אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבה פשיטא אמרי הכא במאי עסקינן בי\"ד וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפיסול שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ד' שעות ואם הביא יצא בה ידי חובת שמחה ומדאוריתא יכול להביאה לכתחלה."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי עלי תודה על מנת שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה חייב להביא תודה וידי חובתו לא יצא דאין חגיגה באה אלא מן החולין שם בעא מיניה רשב\"ל מרבי יוחנן ופשיט ליה נדור ואינו יוצא דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא היא ואי אמר איפכא על מנת שאצא משום חגיגה הרי עלי תודה משמע דיוצא לפרש\"י ז\"ל כמו שכתבו בתוספות. חייב לשמח בשלמי שמחה וחגיגה העניים האמללים דכתיב והלוי והגר והיתום והאלמנה וגו' בקרא דושמחת בחגך וגו' כתיבי כולהו כדדרש רבי יהודה ב\"ר סימון בפסיקתא אתה יש לך ד' בני בית בנך ובתך ועבדך ואמתך ואף אני יש לי ד' הלוי והגר והיתום והאלמנה חייב אתה לשמח את כולם ומצוה בלוי דאקדמיה קרא:<br><b> אזהרת רסז </b> שלא יעזוב את הלוי מלשמחו ומליתן לו מתנותיו דכתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך וחייבים לתת להם מזונותיהם ולשמח אותם בכל רגל והעוזבם מלשמחם או ששיהה מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה דכתיב השמר ואמר מר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנח </b> להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמטה בעלותם לרגל ולקרוא באזניהם פרשיות מן התורה שהם מזרזות אותם במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל דקאמר דבבוא כל ישראל הוא דילפינן נמי לראיה כדאמר' לעיל חוץ מן הנשים והטף דכתיב במצות הקהל האנשים והנשים והטף ודרש רבי אלעזר בן עזריה אם אנשים ונשים באים לשמוע טף למה בא לתת שכר למביאיהן וטמא פטור דכתיב בבא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה וערל לא אמרינן ערל כי טמא כדאמרינן בעלמא משום דהכא נשים וטף נמי חייבים ועוד דכי מרבינן ערל כי טמא היינו לקרבן או לתרומה דכתיב איש איש לרבות הערל שלא יאכל תרומה משום דמאיס אבל הכא דליכא קרבן לא הוי כי טמא והא דאמרינן ערל וטמא משלחין קרבנותיהם דליתנהו בביאה נראה דהוי מדרבנן איסור ביאה לערל ואיתיה בביאה מן התורה דהא לחלל עבודה בלחוד הוא דילפינן מדברי יחזקאל דכתיב בהביאכם בני נכר ערל לב וערל בשר לחלל את ביתי כדאמר' פרק ב' דזבחים. טומטום ואנדרוגינוס חייבים דהא נשים חייבות כדכתיב בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי </b> היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות שהוא תחלת ימי חול המועד של שנה שמינית כדתנן בסוטה פרק אלו נאמרין ובגמרא כל הני סימנין דכתיב מקץ שנת השמטה ובחג הסוכות ובמועד למה לי צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא נמנו מהשתא משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואף על גב דלא מתרמי שנת שמטה דהא לא מנו שמטין עד אחר כיבוש וחלוק להכי כתב רחמנא שמטה ואי כתב רחמנא שמטה הוה אמינא בסוף שמטה קודם ראש השנה של שמינית דמקץ לסוף שנת שבע משמע ואי כתב במועד הוה אמינא מריש שתא שכולן נקראו מועד כדכתיב אלה מועדי ה' וקא חשיב בהו נמי ראש השנה ואי כת' רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפי' יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאימת דמתחיל מועד ומשום דבבוא כל ישראל משמע מהתחלה דמועד כדאמר' איצטריך קרא דמועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבוא כל ישראל דמשמע מתחלתה דקמ\"ל דלא ביום ראשון ולא ביום שני ולא ביום שלישי של חול המועד אלא במוצאי יום טוב הראשון. והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך הוה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו אליו וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי הברית וגו'. ובעזרה היו קורין כדכתיב בבא כל ישראל לראות דמשמע במקום שבאים לראות דהיינו בעזרה. וקורא כשהוא יושב כדתנן התם ובגמרא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ובירושלמי אמרינן דאף למלכי בית דוד בלבד לא היתה ישיבה להם בעזרה ודוד סמך לו בכותל ואמרי' דכסאו היה נמי חוץ לעזרה דלמעלה אין ישיבה דכתיב שרפים עומדים ממעל וגו' וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו ודוד לשם ולהכי נראה דהא דאין ישיבה בעזרה היינו מדאוריתא אלא דאו' שם למי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל לכהן גדול כדכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה'. מהיכן קורא מתחלת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ופרשת עשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שם במשנה שתחלת הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה והרב ז\"ל לא הזכיר פרשת המלך דהוי בכלל מה שכתב וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות אבל רש\"י ז\"ל כתב וחוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך וגו' ואיפשר שהרב ז\"ל לא מצא בנוסחתנו במשנה כתוב פרשת המלך בסוף אלא מעשר תעשר על הסדר וטעמא דהאי קריאה בהני פרשתא דכתיב הכא תקרא את התורה הזאת ואמרינן בספרי בפרשת המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת. אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה מאלה הדברים עד שמע דאית בה קבלת עול מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות וקללות וברכות קבלת בריתות של תורה וכתיב הכא למען ילמדו ויראו את ה' דמשמע הני דאית בהו יראת השם ופרשת עשר תעשר וגו' מפני שהוא זמן אסיף ומתנת עניים והפרשת תרומות ומעשרות וכתיב הכא ושמרו לעשות הני דהוי זמן עשייתן סדר קריאתו כמו שכתוב במשנה וכל ישראל חברו כדכתיב למען ישמעו וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומברך </b> קודם הקריאה כדתנן התם וכתבנו בהלכות ברכות דאיכא דמפיק לברכת התורה מן התורה דכתיב כי שם ה' אקרא וגו' ומוסיף שבע ברכות שם במשנה ברכות שכהן גדול מברך אותן אלא שנותן של רגלים מקדש ישראל והזמנים תחת מחילת העון שאומר כהן גדול ביום הכפורים וברכות אלו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>הקריאה </b> והברכות אלו של תורה בלשון הקדש דכתיב תקרא את התורה הזאת משמע כלשונה כמו שהיא אפי' אינם מבינים ואפילו חכמים גדולים חייבים לשמוע. ומי שאינו יכול לשמוע שהוא רחוק מכוין לבו לקריאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יום </b> הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו במשנה פרק קמא דמגלה ורש\"י ז\"ל פירש משום עשית בימה ומדאוריתא הקהל דוחה את השבת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Festival_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנה </b> להראות לפני ה' ברגלים והוא אומרו ית' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:<br><b> מצות קנו </b> לחוג בשלשה רגלים דכתיב וחגותם אותו חג לה' וכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה:<br><b> מצות קנז </b> לשמוח ברגלים והוא אומרו יתעלה ושמחת בחגך. פ\"ק דחגיגה תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה וחגיגה ושמחה הראיה האמורה בתורה היא שנתראה פניו בעזרה ביו\"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה שם מאי ראיון רבי יוחנן אומר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל שהוא יום טוב הראשון כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן לא יראו פני ריקם דמשמע דראיית פנים דכתיב יראה כל זכורך בקרבן הוא ומשני ליה בעיקר הרגל שהוא יו\"ט הראשון איתיביה לא יראו פני ריקם בזבחים דצריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות דין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הם זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא קשיא דמשמע דעולת ראיה אינו אלא מן הבהמה והרב ז\"ל כתב בין מן העוף בין מן הבהמה ואפשר דמפרש הרב ז\"ל סיפא דהאי מתני' הכי או אינו אלא שלמים דין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו למאכל הדיוט דהיינו שלמים דכתיב חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב אף ראיה דגבוה בראוי לו דלא יראו פני ריקם דכתיב משמע לצרכי אני שואל דהיינו עולות ומשום דברישא דבריתא יליף ראיה דגבוה מחגיגה דהדיוט לזבחים קאמר בסיפא או אינו אלא שלמים כלומר כיון דילפת מחגיגת דהדיוט לזבחים דהיינו בהמה ולא עופות ומנחות א\"כ נילף נמי דהאי בהמה דראיה דליהוי שלמים כחגיגת הדיוט דזבחים סתמא שלמים משמע להכי קאמר דין הוא דליהוי עולות ולא שלמים כך הוה משמע מילפותא דרישא דנאמר חגיגה להדיוט וראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו אף ראיה דגבוה בראוי לו דהיינו עולות וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא לא ילפינן מחגיגת הדיוט אלא מה זה בראוי לו אף זה בראוי לו וממילא משמע כל הראוי לגבוה דהיינו עולה בין מן העוף בין מן הבהמה דברישא הוה ילפינן זבחים לגבוה מזבחים דהדיוט ולהכי הוה משמע שלמים אבל השתא דלא ילפי' אלא ראוי לו מראוי לו אשתאר כל חד בדיניה עולה לגבוה בין בהמה בין עוף ושלמים להדיוט בהמה ואם לא על דרך זה אף על פי שהוא פי' דחוק בבריתא איני רואה שום סמך למה שכתב הרב ז\"ל והאי עוף צריך לומר דהוי קן אחד דלא מצינו בכל התורה להביא פרידה אחד חובה כדאיתא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה אלא דאכתי קשה דגרסי' בסיפא דהאי בריתא בספרי פרשת שלח לך מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולות וחציין חטאות חוץ משל גר שכולו לאישים ואפשר דשייר הא דכוותה דהוי כולו לאישים כדאמרינן ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שאומר בהם חוץ:<br><b> אזהרת רסו </b> שלא לעלות לחג בלא קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא קרבן עולה לא דיו שלא קיים מצות עשה אלא עבר על לא תעשה זה והיינו בשלא השלימו אחר כך אבל אם הביא אחר כך יש לו תשלומין כדבעי' מימר קמן ואפילו עבר כל הרגל אינו לוקה דאין בו מעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות. החגיגה האמורה בתורה הוא שיקרב שלמים בי\"ט הראשון של חג בבואו להראות שם עלה דמתני' דמי שלא חג בי\"ט הראשון וכו' תניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה תלמוד לומר אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה ועלה דמתני' דהתר נדרים אמרינן וחגותם אותו חג לה' זביחה ודילמא חוגו חגא קאמר אמר קרא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל ואתיא מדבר מדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והיינו דתנן דחגיגות הן כהררין התלויין בשערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וילפינן לה נמי מדכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית לה חלב הקרב לגבוה דהיינו קרבן בהמה והאי קרא אתא ללמד על ג\"ש דמדבר מדבר דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות. ואין הנשים חייבות בראייה וחגיגה שם על מתני' קמייתא תניא ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה חגיגה ושמחה וכו' ויש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך וראיה וחגיגה מצות עשה שהזמן גרמה הן והכתוב לא ריבה אותן. השמחה האמורה בתורה היא שיקרב שלמים שלמי שמחה כדכתיב ושמחת בחגך וכתיב גבי עיבל וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך בספרי תניא נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים כדכתיב וזבחת שלמים וגו' ושמחת אף שמחה האמורה כאן שלמים דאין שמחה אלא בבשר וכן בעצרת כתיב בפרשה שבעה שבועות וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך ובפסח דלא כתיב ביה שמחה ילפינן מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה דהיינו מצות חגיגה בכולהו רגלים וחג המצות בכלל וכתיב ושמחת בחגך סמיך שמחה לחגיגה דכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ואף על גב דפ\"ק דחגיגה ילפינן מיניה לעופות ולמנחות דאינם בכלל שמחה דכתיב ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו עופות דאין חגיגה באה מהם דכתיב חלב חגי וגו' ממילא נמי משמע דבכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ובספרי ילפינן ליה מדכתיב בפרשת עצרת וזכרת כי עבד היית במצרים מלמד שכל שנוהג בעצרת דהיינו שמחה נוהג בפסח ובחג דלא הוה צריך למיכתב זכירת עבד גבי עצרת אלא להכי."
+            ],
+            [
+                "<b>הראיה </b> והחגיגה אין להם שיעור מן התורה דכתיב איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך דמשמע פשטיה דקרא דאין כאן שיעור אלא כפי מה שירצה וקאי האי קרא אלא יראה את פני ה' ריקם אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה וסמיך ליה איש כמתנת ידו וגו' ודרשת דאיש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' לא הוי אלא למצוה ומדברי סופרים שלא יפחות ממעה כסף לראיה ומשוה ב' כסף לחגיגה כב\"ה דתנן וב\"ה הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף דמצינו בנשיאים שריבה הכתוב בהם בשלמים ולזבח השלמים בקר שנים אלים עשרה וגו' יותר מעולות דכתיב פר אחד בן בקר איל וגו' וחגיגה נמי עדיפא דאית בה ב' אכילות לאדם ולמזבח ועולה כולה כליל למזבח ובין לרבי יוחנן ובין לר\"ל לתלמודא דידן מעה כסף וב' כסף דרבנן ודלא כירושלמי דקאמר דלרבי יוחנן הוו דאוריתא שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור דלא נתנו שיעור מדרבנן אלא לראיה וחגיגה דאפילו בחגיגה כתיב חג לה' אבל שמחה אע\"ג דכתיב לפני ה' שמחה לדידהו הוי בכל שיעור שירצה ומדרבנן אסור לעלות ריקם בלא כסף אפילו בשוה כסף."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שלא הקריב בי\"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה משלימן בשאר ימות הרגל שם פ\"ק מתני' מי שלא חג י\"ט הראשון שלא הביא חגיגתו חוגג את כל הרגל וי\"ט האחרון של חג ואע\"ג דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין דראשון ובגמרא מנה\"מ א\"ר יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ונאמר עצרת בשמיני של חג מה עצרת דפסח תשלומין דראשון שהרי אינו חלוק משלפניו אף עצרת דשמיני של חג לתשלומין דיום ראשון של חג והאי ג\"ש הוי מופנה דאיכא למיפרך מה לעצרת דפסח שכן אין חלוק משלפניו תאמר בעצרת דסוכות שחלוק משלפניו דהוי רגל בפני עצמו אלא ודאי מופנה דכל ג\"ש מופנה למדין ואין משיבין דמכדי מאי עצרת עצור מעשיית מלאכה הא כתיב בההוא קרא גופיה לא תעשה כל מלאכה עצרת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה למה לי ש\"מ לאפנויי ותנא מייתי לה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה בכל יום ויום ת\"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה א\"כ למה נאמר שבעה לתשלומין ומנין בחג שאם לא חג י\"ט הראשון שחוגג והולך את כל הרגל וי\"ט האחרון ת\"ל בחדש השביעי תחוגו אותו כל ימי חג האמור בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך את כל החדש אי זה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג תלמוד לומר אותו בסיפיה דקרא דתרי אותו כתיבי ביה אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לחג ובפ\"ב על מתניתן דסמיכה גרסינן אר' אושעיה מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה דכתי' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג המצות לחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה כדכתבי' לעיל ר' יוחנן ותנא נמי דמייתי קרא דוחגותם אותו חג לה' האמור בסוכות הוא הדין לחג המצות שאף הוא שבעת ימים אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ופשטא דמילתא משמע דהאי תשלומין דילפינן לכולהו רגלים היינו לשלמי חגיגה כדכתיב בקראי דילפינן מינייהו תשלומין לישנא דחגיגה אלא שהרב ז\"ל פי' מתני' דמי שלא חג כלומר שלא הביא עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה פשיטא דאית לה תשלומין דבתוספתא גרסינן בבריתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה מה שאין בשתיהן ואנן לא גרסינן ליה בתלמודא כמו שכתבו התוספות דסבירא לן דגם באינך יש תשלומין ונראה טעמא דהני תלת מצות שנצטוו ברגל הן שוין לכל הדברים לבד ממה שפרט באחת מהן הכתוב מה שאין בשתיהן כדתני' ויש בכל חד מה שאין בשתיהן וכיון דמרבינן תשלומין לחגיגה מדכתיב וחגותם אותו וגו' ה\"ה נמי לראיה ושמחה דכולהו מצות התלויין ברגל הן וכיון דאשכחי' תשלומין לחדא ה\"ה נמי להנך אחריני כדאמר' ובהדיא תנן בסוכ' ההלל והשמחה שמנה דקרא דושמחת בחגך כולהו יומי משמע ולרבי יוחנן דיליף מג\"ש דעצרת עצרת לכל הני תלת מצות דרגל הוא דיליף ג\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עבר </b> הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן כדילפינן דדוקא בכל הרגל הוא דאית תשלומין ולא כל החדש דכתיב תרי זמני אותו כדאמ' לעיל וכולן תשלומין דראשון כר' יוחנן דפליג אר' אושעיא בפ\"ק עלה דמתני' דמי שלא חג וכו' וטעמא שהרי יום ראשון עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראיה ��שלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה פסחים פ' אלו דברים גבי מתניתין דאימתי מביאין עמו חגיגה ורבנן חגיגה מ\"ט לא דחיא שבת הא ודאי קרבן צבור הוא דהא אתי בכנופיא אמר ר' אלעא אמר קרא בחגיגת ט\"ו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוו דבחג הסוכות כתיב דתשלומין דידיה שמנה כדילפינן לעיל אלא מדכתיב שבעה ילפינן דחגיגה אינה דוחה את השבת ופר' כיצד צולין תנן חמשה דברים באין בטומאה וכו' ובגמרא חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת ט\"ו וה\"ה לעצרת וסכות דאינה דוחה את הטומאה דסד\"א כיון דקרבן צבור הוא דאתי בכנופיא וקביעא ליה מועד תדחי טומאה קמ\"ל כיון דלא דחיא שבת לא דחיא טומאה אבל דוחה יו\"ט כדילפינן לעיל מדכתיב אותו דקאי איום טוב ראשון דחובה נינהו כדילפינן להו להני תלתא מצות ראיה חגיגה ושמחה ונדרים ונדבות אין קרבין ביו\"ט פ\"ב די\"ט עלה דמתניתין דמביאין שלמים וכו' אמרינן וכן אמר רב אדא בר אהבה נדרים ונדבות אינן קרבין בי\"ט דהואיל ואין זמנם היום כלל ואפילו שלמים וכ\"ש עולות דיכול להביאן לאחר זמן. ואף על גב דחגיגה וראיה יש להם תשלומין כל שבעה שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים ותנן עבר הרגל אינו חייב באחריותו ובראיה דהויא חובה אף על גב דלא חזיא להדיוט אמר עולא דפליגי בה ב\"ש וב\"ה דב\"ש סברי וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין דחזיא להדיוט ומשום הכי דחיא י\"ט אף על גב דאית לה תשלומין אבל עולת ראיה דלא חזיא להדיוט לא וב\"ה סברי כתיב לה' כל דלה' דחי יו\"ט הראשון."
+            ],
+            [
+                "<b>וסומך </b> עליהם כשאר הימים שם במשנה וב\"ה סברי מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם ובגמ' תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מה משפט אמור בעולת חובה ע\"כ כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא שכל משפטי עולה ושלמי' שם נאמרו ובאיל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה יקריב וכתיב התם וסמך את ידו ואתא האי כמשפט דכתיב בעולת חובה ללמד עליו שטעון סמיכה ושאר משפטי נדבה א\"ר יצחק לתנא דאמר לך מני ב\"ש היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי ב\"ה כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תיבעי קרא דגמרי מעולת נדבה ומסקינן דהאי דתני דברי הכל היא ואפילו לב\"ה בעיא קרא ומאחר דקי\"ל סמיכה בעולת חובה מהאי קרא דכמשפט אתו להו שלמי חובה מתרוייהו משלמי נדבה ומעולת חובה מה מצינו בשלמי נדבה שטעונים סמיכה אף שלמי חובה שהם שלמים כמותם יטענו סמיכה וכי פרכת מה לשלמי נדבה שהן מצויין עולת חובה תוכיח שאינה מצויה וטעונה סמיכה אף אני אביא שלמי חובה שאף על פי שאינן מצויין יטענו סמיכה מה לעולת חובה שכן כליל תאמר בשלמי חובה שאינן כליל שלמי נדבה יוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם שקרבן יחיד הן וטעונין [סמיכה] אף אני אביא כל הטעון נסכים והוא קרבן יחיד שיטעון סמיכה ואתו להו שלמי חובה מהאי טעמא עוד שם לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על תכף לסמיכה שחיטה דצריך דכתיב וסמך ושחט על מה נחלקו על הסמיכה עצמה אם טעונין שלמי חובה סמיכה או לא שב\"ש אומרים אינו צריך וב\"ה צריך ולהכי סומכין בי\"ט דתכף לסמיכה שחיטה כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה בירושלמי פ\"ק דחגיגה רבי יוחנן ורבי יונתן תרויהון אמרין כל בכור בניך תפדה אפילו לאחר מיתה ולא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה דכיון דהפריש האי לא מייתי לה יורשין הויא ראיה ריקנית. מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות תמורה פ' יש בקרבנות אמר רבי יוחנן משום ר\"ש בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות ברגל לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ומצורע ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור וכו' הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר דאף על גב דקרבן מוטל עליו חובה ע\"י נדר בא אליו ונידר ונידב קרינא ביה וקרבין במועד אבל לא ביו\"ט כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים פ\"ק דחגיגה במשנה אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמי חגיגה לפי האוכלין ועולת ראייה מועטת נכסים מרובין ואוכלין מועטים מביא עולות מרובות דכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך זה וזה מיעוט על זה נאמר מעה ב' כסף כדאמרינן לעיל זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ונראה דרישיה דקרא קאי אעולת ראיה דנותן הדיוט לגבוה דליהוי כברכת ה' מרובה ואשר נתן לך קאי אשלמי חגיגה דהוו להדיוט דליהוי נמי כברכת ה' אשר נתן לך כי ממנו הכל ומידו נתנו לך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים פטורים מן הראיה משנה קמייתא דחגיגה חוץ מחרש שוטה וכו' ונשים ועבדים שאינם משוחררים ובגמ' זכור להוציא את הנשים דאף על גב דכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות איצטריך למעוטינהו דסד\"א נילף מהקהל דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות אתא קרא למעוטינהו עבדים מנ\"ל אמר רב הונא אמר קרא את פני האדון מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ואף על גב דכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמרינן לה לה מאשה אפילו הכי איצטריך קרא לחציו עבד וחציו בן חורין והיינו דקתני ועבדים שאינם משוחררים דהיינו לגמרי. וכל האנשים חייבים שם הכל חייבין בראיה ואין דואגים על בתיהם דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך וגו' וכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' וחגר והסומא קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו ופטורין מן המצות אף חרש דלאו בר דיעה הוא קמ\"ל כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר חגר נפקא לן מדכתיב רגלים פרט לחגר ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו דרגלים משמע דממעט מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו והרך והענוג מרבי להו מתניתן מדתנן מי שאינו יכול לעלות ברגליו וכתיב כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ומפנקי אין הולכין בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו וטמא וערל שם תנא הערל והטמא פטורין מן הראי' ואין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה כי טמא שאינו יכול ליכנס במקדש דכתיב כי מקדש ה' טמא ונכרתה אינו בהבאה וערל שמתו אחיו מחמת מילה מרבינן ליה כטמא דתניא ר' עקיבא אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות את הערל שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא חרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת ��טור מן הראיה שם תניא נמי הכי הכל חייבין בראיה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראיה ואף על פי שפטורין מן הראיה חייבין בשמחה לענין ראיה גמרי ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם וגו' וכתיב בבוא כל ישראל לראות וכתיב למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר דקרינא ביה למען ילמדו לאחרים דכל המצווה ללמוד מצווה ללמד לאחרים ואין זה ראוי ללמד לאחרים וחרש באזנו אחת שם מימרא דרבי תנחום דכתיב באזניהם וחגר ברגלו אחת נמי מימרא דרבי תנחום דכתיב רגלים וסומא בעינו אחת שם משום רבי יהודה סומא באחד מעינו פטור מן הראיה דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות דיראה כתיב וקרינא יראה יראה כל זכורך את פני האדון משמע רואה את השכינה יראה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך הקיש הכתוב ראייתך לראייתו כדרך שבא לראות כך הוא בא ליראות ממך מה לראותך בשתי עיניו אף כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם. טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהם ספק אשה תנו רבנן זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמשמע לן דבריה בפני עצמה הוא וטומטום איצטריך כשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הילכך איצטריך קרא למעוטי ומטעם ערל לא מיפטר דכיון דלא איפשר למול לא מאיס."
+            ],
+            [
+                "<b>המקמץ </b> והמצרף והבורסי שם אחרים אומרים המקמץ וכו' פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך ריבוייא דכל למי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך ואם טהרו עצמם שראויים לעלות עם כל ישראל חייבים כמו שכתב הרב ז\"ל. כל קטן שיכול לעלות באחיזת יד אביו מירושלם להר הבית חייב אביו להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות דכתיב יראה כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ופריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא וקרא אתא לכדאחרים למקמץ ומצרף כדאמרינן לעיל וקשיא דמשמע לפי מה שכתב הרב ז\"ל דמקמץ ומצרף נחשת חייבים דלא כאחרים וקרא דכל זכורך לקטן שהגיע לחינוך ובגמרא איתמר איפכא דקרא לכדאחרים וקטן שהגיע לחינוך אסמכתא בעלמא וצ\"ל דחיובא דמקמץ ומצרף נפקא ליה מדיוקא דאחרים דקאמר דפטורים משום דאין יכולין לעלות עם כל ישראל מחמת סרחונם הא אם יכולין לטהר עצמם הוו להו ראויים לעלות עם כל ישראל וחייבים בראיה וקטן שהגיע לחינוך הוו דרבנן וקרא דנקט הרב ז\"ל כל זכורך לא נקטיה אלא דרך אסמכתא בעלמא דהא למקמץ ומצרף קרא הוא דאיצטריך כאחרים כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן </b> חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אף על גב דמתרפא שם בעי ר' שמעון וכו' לא צריכא בחגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מקמי גידולו מאי מי אמרי' כיון דלכי הוי גדול מיחייב מדאוריתא גבי קטן נמי מיחייב בחינוך דמידי טעמא בקטן אלא כדי לחנכו דידע כשהוא גדול או דילמא כיון דגדול בהכי לא מיחייב גם קטן לא אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאוריתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן וכל היכא דגדול פטור מדאוריתא קטן נמי פטור מדרבנן. כל החייב בראיה חייב בחגיגה והפטור מן הראיה חייב בחגיגה וכולם חייבים בשמחה שם בברייתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתי' ושמחת אתה וביתך מה שאין בשתיהן וחרש שוטה וקטן לאו בני חיובא נינהו ופטורין מכל מצות האמורות בתורה וערל וטמא אינם אוכלים בקדשים ואינם ראויים לביאה כדילפי' לעיל ואף על גב דכתב הרב ז\"ל דפטור מן הראיה חייב בחגיגה לאו לאיתויי נשים דהא פטור נמי מחגיגה כדאמרינן אלא לאיתויי חגר וסומא וכולהו הני אחריני חוץ מחרש שוטה וקטן ולא קאמר נמי חוץ מן הנשים משום דקאי נמי האי חוץ אכולן חייבים בשמחה ונשים חייבות כדכתיב אתה וביתך וכדא'. מי שהיה חגר או סומא ביום טוב ראשון ונתרפא ביום טוב שני פטור מן הראיה ומן החגיגה כרבי יוחנן דאמר כולן תשלומין דראשון וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני כדאמר רבי זירא על מתניתין דמי שלא חג וכו'. וכן אם נטמא בלילי י\"ט הראשון שם פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן דחזקיה סבר גבי נזיר נטמא ביום שמיני שהוא ראוי להביא קרבנותיו מביא קרבן על הטומאה השני אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא וכן לענין חגיגה נטמא ביום מביא ראייתו וחגיגתו בתוך ימי הרגל לכשיטהר נטמא בלילה אינו מביא דבליל שמיני לא חזי לקרבן אבל ביום כבר יצא בשעה הראויה להביא קרבן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא בידו עולה בכל עת שיכנס כרבי יוחנן דאמר הראיון ראיית פנים בעזרה ואותיביה ריש לקיש מדכתיב לא יראו פני ריקם וא\"ל כעיקר הרגל דהוא יום טוב ראשון הוא דצריך להביא קרבן אבל בשאר ימים אין צריך להביא קרבן בכל ראיה וראיה אלא לתשלומין אם לא הביא ביום טוב ראשון אפילו הביא ביום טוב ראשון וחזר והביא בשאר ימים מקבלין ממנו דראיה אין לה שיעור ואפילו למאן דאמר יש לה שיעור מדאורית' היינו למטה אבל למעלה אין לה שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> עשרה בהמות לחגיגתו והקריב מקצתן בראשון ופסק אינו חוזר ומקריב שם פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון שפסק שוב אינו מקריב דכתיב וחגותם אותו אותו אתה חוגג ולא יותר ועובר על בל תוסיף ואמר ר' אבא לא פליגי כאן בסתם כאן במפרש דאם מפרש בהדיא ליום אחד אני מפריש את כולן חוזר ומקריבן דאינן אלא תשלומי ראשון אבל בסתם שהפרישן סתם ואיכא שהות ביום להקריבן ואית ליה אוכלין אינו מקריב אותן ביום שני דשיורי שיירינהו והיה בדעתו לחוג שני ימים ואיכא משום בל תוסיף."
+            ],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר קרבנות שהאדם חייב בהם שם במשנה עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר ובגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני וכו' ועולת ראיה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין דכתיב מסת נדבת ידך מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם החולין שם באוקמתא ותניא נמי הכי וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל שמחבר מעשר עם החולין ומביא לוקח מן התערובות בהמה ומקריבה שלמי חגיגה כרבי יוחנן דאמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה דשתי בהמות זו נכרת לעצמה וזו לעצמה אבל בהמה א' ממעות חולין ומעשר שפיר טפי שחולין מעורבים עם כל אכילותיו ושיעור אכילה ראשונה מן החולין כבית הלל ואין מביאין שלמי חגיגה מן המעשר ביום טוב מדרבנן שמא יעשר ואי איפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא שצובעו כדכתיב העשירי סוקרו בסקרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יוצאין </b> ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק שם במשנה ובגמרא ת\"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה דושמחת כל השמחות במשמע יכול אף בעופות ומנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם דחגיגה חלב כתיב לא ילין חלב חגי ואמר מר אין שמחה אלא בבשר ויוצאין ידי חובת שמחה בחגיגת י\"ד דהוי רשות כדאמר לעיל בהל' קרבן פסח ובבריתא דבן תימא פרק אלו דברים הוא דתניא וחגיגת י\"ד יוצא בה משום שמחה דאף על גב דשלמי שמחה חובה הן ואין באות אלא מן החולין הא מרבינן מושמחת לרבות כל מיני שמחה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו שלמים נדר או נדבה ושחטן מערב יום טוב אף על פי שאכלן ביום טוב אינו יוצא בה ידי חובת חגיגה פ' אלו דברים כי אתא רבין אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהם משום שמחה ואין יוצא בהם משום חגיגה משום שמחה יוצא דאף על גב דכתיב וזבחת ושמחת לא בעינן זביחה בשעת שמחה ואין יוצא משום חגיגה דהוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> יביא אדם תודה בי\"ד מפני החמץ שבה פרק שני דביצה תניא אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבה פשיטא אמרי הכא במאי עסקינן בי\"ד וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפיסול שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ד' שעות ואם הביא יצא בה ידי חובת שמחה ומדאוריתא יכול להביאה לכתחלה."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי עלי תודה על מנת שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה חייב להביא תודה וידי חובתו לא יצא דאין חגיגה באה אלא מן החולין שם בעא מיניה רשב\"ל מרבי יוחנן ופשיט ליה נדור ואינו יוצא דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא היא ואי אמר איפכא על מנת שאצא משום חגיגה הרי עלי תודה משמע דיוצא לפרש\"י ז\"ל כמו שכתבו בתוספות. חייב לשמח בשלמי שמחה וחגיגה העניים האמללים דכתיב והלוי והגר והיתום והאלמנה וגו' בקרא דושמחת בחגך וגו' כתיבי כולהו כדדרש רבי יהודה ב\"ר סימון בפסיקתא אתה יש לך ד' בני בית בנך ובתך ועבדך ואמתך ואף אני יש לי ד' הלוי והגר והיתום והאלמנה חייב אתה לשמח את כולם ומצוה בלוי דאקדמיה קרא:<br><b> אזהרת רסז </b> שלא יעזוב את הלוי מלשמחו ומליתן לו מתנותיו דכתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך וחייבים לתת להם מזונותיהם ולשמח אותם בכל רגל והעוזבם מלשמחם או ששיהה מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה דכתיב השמר ואמר מר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנח </b> להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמטה בעלותם לרגל ולקרוא באזניהם פרשיות מן התורה שהם מזרזות אותם במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל דקאמר דבבוא כל ישראל הוא דילפינן נמי לראיה כדאמר' לעיל חוץ מן הנשים והטף דכתיב במצות הקהל האנשים והנשים והטף ודרש רבי אלעזר בן עזריה אם אנשים ונשים באים לשמוע טף למה בא לתת שכר למביאיהן וטמא פטור דכתיב בבא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה וערל לא אמרינן ערל כי טמא כדאמרינן בעלמא משום דהכא נשים וטף נמי חייבים ועוד דכי מרבינן ערל כי טמא היינו לקרבן או לתרומה דכתיב איש איש לרבות הערל שלא יאכל תרומה משום דמאיס אבל הכא דליכא קרבן לא הוי כי טמא והא דאמרינן ערל וטמא משלחין קרבנותיהם דליתנהו בביאה נראה דהוי מדרבנן איסור ביאה לערל ואיתיה בביאה מן התורה דהא לחלל עבודה בלחוד הוא דילפינן מדברי יחזקאל דכתיב בהביאכם בני נכר ערל לב וערל בשר לחלל את ביתי כדאמר' פרק ב' דזבחים. טומטום ואנדרוגינוס חייבים דהא נשים חייבות כדכתיב בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי </b> היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות שהוא תחלת ימי חול המועד של שנה שמינית כדתנן בסוטה פרק אלו נאמרין ובגמרא כל הני סימנין דכתיב מקץ שנת השמטה ובחג הסוכות ובמועד למה לי צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא נמנו מהשתא משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואף על גב דלא מתרמי שנת שמטה דהא לא מנו שמטין עד אחר כיבוש וחלוק להכי כתב רחמנא שמטה ואי כתב רחמנא שמטה הוה אמינא בסוף שמטה קודם ראש השנה של שמינית דמקץ לסוף שנת שבע משמע ואי כתב במועד הוה אמינא מריש שתא שכולן נקראו מועד כדכתיב אלה מועדי ה' וקא חשיב בהו נמי ראש השנה ואי כת' רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפי' יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאימת דמתחיל מועד ומשום דבבוא כל ישראל משמע מהתחלה דמועד כדאמר' איצטריך קרא דמועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבוא כל ישראל דמשמע מתחלתה דקמ\"ל דלא ביום ראשון ולא ביום שני ולא ביום שלישי של חול המועד אלא במוצאי יום טוב הראשון. והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך הוה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו אליו וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי הברית וגו'. ובעזרה היו קורין כדכתיב בבא כל ישראל לראות דמשמע במקום שבאים לראות דהיינו בעזרה. וקורא כשהוא יושב כדתנן התם ובגמרא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ובירושלמי אמרינן דאף למלכי בית דוד בלבד לא היתה ישיבה להם בעזרה ודוד סמך לו בכותל ואמרי' דכסאו היה נמי חוץ לעזרה דלמעלה אין ישיבה דכתיב שרפים עומדים ממעל וגו' וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו ודוד לשם ולהכי נראה דהא דאין ישיבה בעזרה היינו מדאוריתא אלא דאו' שם למי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל לכהן גדול כדכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה'. מהיכן קורא מתחלת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ופרשת עשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שם במשנה שתחלת הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה והרב ז\"ל לא הזכיר פרשת המלך דהוי בכלל מה שכתב וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות אבל רש\"י ז\"ל כתב וחוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך וגו' ואיפשר שהרב ז\"ל לא מצא בנוסחתנו במשנה כתוב פרשת המלך בסוף אלא מעשר תעשר על הסדר וטעמא דהאי קריאה בהני פרשתא דכתיב הכא תקרא את התורה הזאת ואמרינן בספרי בפרשת המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת. אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה מאלה הדברים עד שמע דאית בה קבלת עול מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות וקללות וברכות קבלת בריתות של תורה וכתיב הכא למען ילמדו ויראו את ה' דמשמע הני דאית בהו יראת השם ופרשת עשר תעשר וגו' מפני שהוא זמן אסיף ומתנת עניים והפרשת תרומות ומעשרות וכתיב הכא ושמרו לעשות הני דהוי זמן עשייתן סדר קריאתו כמו שכתוב במשנה וכל ישראל חברו כדכתיב למען ישמעו וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומברך </b> קודם הקריאה כדתנן התם וכתבנו בהלכות ברכות דאיכא דמפיק לברכת התורה מן התורה דכתיב כי שם ה' אקרא וגו' ומוסיף שבע ברכות שם במשנה ברכות שכהן גדול מברך אותן אלא שנותן של רגלים מקדש ישראל והזמנים תחת מחילת העון שאומר כהן גדול ביום הכפורים וברכות אלו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>הקריאה </b> והברכות אלו של תורה בלשון הקדש דכתיב תקרא את התורה הזאת משמע כלשונה כמו שהיא אפי' אינם מבינים ואפילו חכמים גדולים חייבים לשמוע. ומי שאינו יכול לשמוע שהוא רחוק מכוין לבו לקריאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יום </b> הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו במשנה פרק קמא דמגלה ורש\"י ז\"ל פירש משום עשית בימה ומדאוריתא הקהל דוחה את השבת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,141 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסו </b> שתקריב הזבה כשתטהר קרבן. ארבעה הן מחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שאף ע\"פ שטהרו מטומאתן לא נגמרה טהרתן לאכול בקדשים עד שיביאו קרבנם בפ' הערל מפרש טעמא דמתניתין דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנ\"ל אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים כדמפרש התם."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b> שמל וטבל ולא הביא קרבנו אסור לאכול בקדשים ואינו מחוסר כפרה פ' ד' מחוסרי כפרה במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה ובגמרא ות\"ק מ\"ט לא תני גר כי קתני מידי דמישרי לאכול בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשוריה נפשיה למיעל בקהל הוא ולא מחוסר כפרה איקרי. הביא פרידה אחד בשחרית אוכל בקדשים לערב שם בבריתא מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו הביא פרידה אחד שחרית אוכל בקדשים לערב ובלבד שיביא השניה כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות כדילפינן מדור המדבר דכתיב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אשה ריח ניחוח לה' כאשר תעשו כן יעשה אי זהו דבר שכולו לה' הוי אומר זה עולת העוף אימא אתם עולה ושלמים ואף הם עולה ושלמים ת\"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו במקצת ולא לכל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרה דכולה כליל לה'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת כדכתיב בפרשת מצורע גבי זב וביום השמיני יקח לו ב' תורים או שני בני יונה וגבי זבה וביום השמיני תקח לה ב' תורים או שני בני יונה וכו' וכתיב בהו ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה והיולדת קרבנה כבש עולה ובן יונה או תור חטאת ואם אין ידה משגת מביאה ב' תורים או ב' בני יונה אחד עולה וא' חטאת כדכתיב בהדיא בקרא גבי יולדת והמצורע קרבנו ג' כבשים אחד עולה ואחד אשם וכשבה לחטאת כדכתיב וביום השמיני יקח ב' כבשים תמימים וכבשה אחת תמימה וכתיב ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם וגו' וכתיב ועשה הכהן את החטאת דהיינו כבשה וכתיב ואחר ישחט את העולה דהיינו הכבש האחר ואם אין ידו משגת מביא קן אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם כדכתיב התם בהדיא ואם דל הוא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והמצורע מביאין כפרתן ביום השמיני לטהרתן כדכתיב בכולהו וביום השמיני יביא וגו' וכתיב בזב וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ובזבה כתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר."
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת </b> אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר או ביום פ' לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום מ\"א ויום פ\"א והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת ודרשינן יום מלא�� תביא תוך מלאת לא תביא ספ\"ק דכריתות במשנה המפלת לאור פ\"א ב\"ש פוטרים מן הקרבן וב\"ה מחייבין וע\"כ לא נחלקו אלא באור פ\"א אבל ביום פ' לכ\"ע פטורה אם הפילה דכל שהפילה תוך ימי מלאת ילפינן התם פ\"ד מחוסרי כפרה דמביאה קרבן אחד על וולדות הרבה כדכתיב זאת תורת היולדת וכל היכא דכתיב תורה משמע רבים ואם הפילה ביום פ\"א לכ\"ע מביאה קרבן אחר שהרי הוא אחר מלאת לא נחלקו אלא בליל פ\"א דלב\"ש הואיל שאינה ראויה להביא קרבן בלילה דכתיב ביום צוותו את בני ישראל להקריב וגו' הרי הוא כתוך ימי מלאת ולב\"ה כיון שכלו ימי טהרה ואם ראת בליל זו טמאה הרי הוא לאחר ימי מלאת ולכך חייבת להביא קרבן אחר על נפל זה ותניא אמרו להם ב\"ה לב\"ש הרי הוא אומר או לבת לרבות אור שמונים ואחד שמביאה קרבן על מה שהפילה שהרי הוא אחר מלאת ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת כדדרשינן יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא אפילו הביאה על וולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת דדרשינן על ובמלאת ימי וגו' תביא וגו' יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא יכול לא תביא על לידה זאת שלפני מלאת כלומר שלא נשלמו פ\"א יום ללידה זו אבל תביא על לידה אחרת שילדה קודם ועברו ימי מלאת ולא הביאה וילדה ועתה היא תוך ימי מלאת של לידה זו ת\"ל ובמלאת ימי טהרה וגו' ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא. עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתם הרי אלו מקריבים כפרתם לאחר זמן וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים אבל העולה והאשם אינם מעכבים דכתיב גבי יולדת והקריבו לפני ה' מלמד שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם ואי זהו זה חטאת דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה גבי אחד לחטאת מי שהוא בא לכפר בו הכפרה תלויה וגבי מצורע כתיב ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר ותניא בת\"כ מה ת\"ל וכפר לפי שנאמר בסמוך והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה וכפר יכול יהו כולם מעכבים ת\"ל ועשה הכהן את החטאת וכפר מלמד שכפרה בחטאת. מחוסרי כפרה אין צריך דעת בעלים שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן כדאמ' ר' יוחנן פרק אין בין המודר דתורת אתי לרבויי קטן."
+            ],
+            [
+                "<b>אי </b> זו היא זבה שזב דמה ג' ימים זו זה אחר זה בלא עת נדתה וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן כדכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה ותניא בת\"כ ימים שנים רבים שלשה יכול ימים הרבה א\"ר עקיבא כל ששמעו מרובה ושמעו ממועט תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ואמר ימים ואמר רבים מה ימים שנים דתפשת מעט תפשת אף רבים מיעוט רבים ג' יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים לא נאמר אלא ימים רבים וכתיב בלא עת נדתה אחר שיצאו שבעת ימי נדתה וכתיב בה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה ב' תורים ובהלכות נדה נתבאר. זבה ונדה וספק זבה וזב חטאתם נאכלת וספק אין חטאתם נאכלת שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף כדתניא פרק אין בערכין כל זבות הטועות מביאות קרבן לסוף שבעה ימים נקיים חוץ מפתחה שבעה ושמנה שמביאות קרבן דממה נפשך זבות נינהו כדאמרינן התם אבל אחרנייתא אינו נאכל החטאת דשמא לא ימי זיבה היו וחטאת זו חולין ומליקתה נבלה דחולין מלוקין אינו אלא נבלה ובהלכות נדה התבאר מה תלד או תפיל ותהיה טמאה לידה או לא תהיה וכל שטמאה לידה מביאה קרבן וחטאתה נאכלת וכל שאינה טמאה לידה פטורה מן הקרבן כדכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא ��גו' כל שטמאה לידה ויש לה ימי טהרה מביא קרבן אבל שאינה טמאה לידה אינה מביאה קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות קסז </b> שתקריב היולדת כשתטהר קרבן וספק יולדת מביאה קרבן ואינו נאכל כדתנן בפרק קמא דכריתות ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואינה יודעת מה הפילה וב' נשים שהפילו אחד ממין פטור ואחד ממין חובה ואין ידוע אי זו הפילה סנדל או שליא שהוא ממין החובה ואי זו הפילה ממין פטור דגים וחגבים מפני שהפילו במחבואה אחד ומביאות כל אחד שתי תורים ולא שתיהן קרבן אחד על ידי תנאי כר' יוסי דלית הלכתא כותיה וילפינן בנזיר דחטאת העוף באה על הספק כדתניא פרק מי שאמר ר' יוסי בר חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק כגון דלידה או דזיבה דאינה נאכלת ת\"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה תביא על הספק אפילו ספק לידה ועדין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין עוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי אף נקבה ממין שמביאה על הוודאי שהוא עוף מביאה נמי על ספק לידה אימא זכר מביא קרבן ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקבה תביא קרבן ונאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד לבד יש בו דדילמא שומן הוא מה שאכל ומייתי חולין לעזרה תאמר בנקבה שיש בה ב' איסורין מאי ב' איסורין איסור נבלה דמליקה נבל' ואיסור חולין בעזרה. אחד היולדת ואחד המפלת ולד אחד או וולדות הרבה הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן כדתנא תנא קמיה דרב ששת פ\"ד מחוסרי כפרה זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה דכל היכא דכתיב תורה משמע רבים יכול אף על הלידה ועל הזיבה תביא קרבן אחד כגון שראת ג' ימים בימי זיבה והפסיקה רביעי וילדה בחמשי דיולדת בזוב הויא ת\"ל זאת על לידה א' תביא משמע ואקשי' אלא מעתה אכלה דם וילדה ה\"ה דאין מביאה אלא קרבן אחד אי לאו זאת אלא אימא הכי יכול על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת לא תביא אלא קרבן אחד ת\"ל זאת משמע על לידה א' וכיון דהוה בעינן מעיקרא לרבויי דאפילו על לידה וזיבה לא תביא אלא קרבן אחד משמע דפשוט דעל לידה והפלה לא מייתי אלא קרבן אחד כל שילדה והפילה תוך ימי מלאת אבל הפילה אחר ימי מלאת תביא אף על השני ואם הפילה תוך ימי מלאת וחזרה והפילה תוך ימי מלאת של נפל זה השני וחזרה והפילה תוך ימי מלאת שלישי פטורה ואינה מביאה אלא על לידה ראשונה שהרי אחרון תוך ימי מלאת שלישי ושלישי תוך ימי מלאת של שני ושני תוך ימי מלאת של ראשון ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל כדתנן פ\"ד מחוסרי כפרה. היולדת טומטום או אנדרוגינוס והפילה נפל אחר מ' מיום לידתו הרי זו מביאה קרבן על נפל זה שמא זכר הוא הראשון והרי הפילה אחר ימי מלאת ואין חטאתה נאכלת שמא נקבה היא הראשונה ובתוך ימי מלאת הפילה וחיוב קרבן לטומטום ואנדרוגינוס ילפינן מדכתיב ואם נקבה תלד ה\"ל למיכתב ואם נקבה היא מאי תלד הא אין דבר תלוי אלא בלידה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה ספק חמש זיבות או ה' לידות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו לידות וזיבות ודאות השאר עליה חובה כדתנן ספ\"ק דכריתות וטעמא שהרי קרבן זה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאה האשה כמה טומאות טבילה אחת לכולן אף קרבן זה כן ואין השאר עליה חובה לא הצריכוה חכמים להביאה שאף האחד בקושי התירו להקריב ספק מל��קת חולין למזבח שאם לא כן אין תקנה ליטהר בקדשים אבל ה' לידות וזיבות ודאות מביאה קרבן ואוכלת בזבחים כמו שפירשתי מדין טבילה והשאר עליה חובה כדאמ' יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת\"ל זאת היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ספק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק מביאה ב' קרבנות א' על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים שם בריתא פלוגתא דת\"ק ורבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא ונקטינן כת\"ק כטעמא דלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה או משנתגיירה ילדה מביאה קרבן מספק ואינו נאכל ס\"פ הזרוע תני ר' חייא ח' ספיקות נאמרו בגר ארבע מהן לחיוב וד' מהן לפטור וחד מהני דחיוב הוי קרבן אשתו דספק איסור כרת הוא לאכול בקדשים עד שתביא כפרה דמחוסר כיפורים אסור בקדשים וענוש כרת. ספק מחוסרי כפרה שעבר עליו י\"ה חייבין להביא לאחר י\"ה דלאו לכפרה אתי דבצער לידה נתכפרה אלא להכשירה לאכול בקדשים וכן בשאר מחוסרי כפרה מספק כדילפינן פ\"ג דהלכות שגגות."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים בשקלים פי\"ג שופרות בתלמוד ירושלמי. האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה דנשתעבדו נכסיה ושעבודא דאוריתא כדתנן ספ\"ק דקינין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסח </b> שיקריב הזב כשיטהר קרבן פרק בנות כותיים אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת שנוצר האפרוח בה כשהיא תחת התרנגולת וילפינן בת\"כ דהאי זיבה מחמת שכבת זרע הוא אלא שהיא זיבה כלובן ביצה המוזרת דכתיב כי יהיה זב יכול זב מכל מקום יהא טמא ת\"ל מבשרו ולא כל בשרו אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדון טמא בזב וטמא בזבה מה זבה ממקום שהיא מתטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זבה אף הזב ממקום שהוא מטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה. ראית הזב מחמת אונס או חולי אינו זב דכתיב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא ולא מחמת חולי ואונס מכאן אמרו במס' זבים פ\"ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' ואע\"ג דהאי מבשרו מפקי' ליה בת\"כ שיהא זיבה ממקום שכבת זרע ולא נימא כל מקום שזב כגון רוקו וכו' נראה דהתם דרשי' מדכתיב מבשרו מקצת בשרו ולא כל בשרו והוה סגי למיכתב מבשר וכתב מבשרו ללמד מחמת בשרו ולא מחמת חולי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת כדתנן פ\"ב דזבין שראיה זו של זוב מחמת שכבת זרע שראה היא א\"נ כיון דראה קרי האי זיבה מחמת חולשה דקרי היא וכן למראה ולהרהור תולין כל מעת לעת כדתניא בתוספתא כשם שתולין לו שכבת זרע מעת לעת כך תולין למראה ולהרהור מעת לעת אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שמל ואח\"כ ראה זוב בין גוי בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער כדתניא בתוספתא דזבין ובת\"כ ילפינן לגרים דמטמאים בזיבה דכתיב בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים משוחררים ת\"ל ואמרת אליהם גוי שנתגייר וראה קרי מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת ופי' רבי' שמשון בפי' סדר טהרות במס' זבין טעמא משום דבישראל שקריו טמא מציל מזיבה אבל גוי דקריו טהור אינו מציל מזיבה וכדתניא בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שקרי פוטר בזיבה מעת לעת והיינו בישראל דשייכא ביה טומאת קרי וטבילה ע\"כ. קטן אין תולין לו במראה שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב כדאמר' בתוספתא דזבים פ\"ב לפי' בודקין אותו בה' דרכים בלבד ובת\"כ ובפ' בנות כותיים ילפינן מדכתיב איש איש דתינוק בן יום א' מטמא בזיבה וכשם שתולין לו בחליו כך תולין לו בחולי אמו. בד\"א שבודקין את הזב בדרכים אלה בראיה שניה של זוב שבה יעשה זוב אבל בראיה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראה שניה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות בפ' בנות כותיים אמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אותה טומאה קלה האמורה בה מגע וטומאת ערב אף ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס להצטרף לשניה לטמא בזב גמור והא דכתיב מבשרו ולא מחמת אונסו ע\"כ אראיה שניה דכתיב בתריה קאי ולא אראשונה דהא איתקש לשכבת זרע דכל עצמו מחמת אונס חימום בא ואעפ\"כ בודקין אותו בראשונה כדתנן פ\"ב דזבין ראה ראיה ראשונה בודקין אותו ומוקמי' לה לקרבן דאי קמייתא באונס לא מיצטרפא לשלש לקרבן אבל מצטרפת לשניה לטומאה דאם ראיה שניה בלא אונס אע\"פ שראיה ראשונה באונס עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אונסו אשניה כתיב אבל ראשונה איתקש לשכבת זרע כדא' ובראיה שלישית אין בודקין אותו כלל אפילו ראה אותה מחמת אונס כדתנן התם שלישית אין בודקין אותו רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ואמרינן פ' בנות כותיים דבאתים פליגי דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה רבנן לא דרשי את הזב חדא זובו תרתי לזכר כלומר עד כאן יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס בשניה מכאן ואילך דהיינו בשלישית לנקבה כתיב כלומר יש לו דין נקבה שמטמאה באונס כדילפינן מדכתיב כי יזוב זוב דמה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> ראיה ראשונה של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה ג' ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן כדתנן פ\"ק דמגילה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין מנה\"מ דשוין לטומאה ואין שוין לקרבן דת\"ר ר' סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקרא טמא ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הרי שתי זיבות מנויות כאן וקראו טמא שלש וקראו טמא דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו הרי לך שלש וקראו טמא דכתיב טומאתו היא הא כיצד אם משנים טמא למה פרט לך הכתוב (שתים) שלש לטומאה אלא שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא מצית אמרת ב' לקרבן וג' לטומאה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו משמע מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא או אינו אלא ראה שתים מביא שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים והרי כבר ירד לכל חומר זב ומי הוציאו ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו כדאיתא התם. אחד הרואה שתי ראיות או ג' בזה אחר זה או ראיה אחת בכל יום הרי זה זב כדא' פ' כיצד הרגל וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה ובזב כתיב ג' ראיות בקרא דכתיב זוב תלתא זמני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך שלשה הויא טומאה ומדכתיב זאת ממעט זבה מראיות ביום א' אבל זב בימים נמי מטמא כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה מטמאה בימים אף זכר בימים. ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום שלם אינם מצטרפות דבזבה בעיא ג' ימים רצופים כדתנן ימים רבים וכתיב וספרה לה שבעת ימים מה שבעת ימים הם רצופים כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן וכדתנן פ\"ק דזבין ראה אחת היום ושתים למחר ב' היום ואחד למחר ג' לשלשה ימים או לשלשה לילות הרי זה זב גמור וטעמא דטומאתו תלויה בזובו כדכתיב טומאתו היא ואינה תלויה בימים לכך אפילו ראה שלשתן בשעה אחד הוי זב וכן כשראה ג' ראיות בשלשה ימים רצופים אבל כשהיתה הפסקה בין ראיה יום שלם אין מצטרפין לא לקרבן ולא לטומאה דבעיא רצופין כדא'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראיית </b> הזב אין לה שיעור כדתנן ריש פ' יוצא דופן ומטמאין בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן ובגמרא אמר שמואל זב צריך בחתימת פי האמה ואמרינן דאתי כר' נתן משום ר' ישמעאל ולא הודו לו חכמים דסברי דבכל שהו טמא כדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו מטמאה. היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראיה עד סופה בכדי טבילה וסיפוג או יותר נחשבת כשתים שם פ\"א דזבין במשנה שאם ראה א' והפסיק כדי טבילה וסיפוג שהוא כדי שירד ויטבול ויעלה ויסתפג כפי מה שפירשו בתוס' ואחר כך ראה שתים או אחת מרובה כשתים או אפכא שראה קודם שתים או מרובה כשתים והפסיק וראה א' הרי זה זב גמור והרב ז\"ל כתב דא' ארוכה כשתים היה נחשבת כשתים וממילא משמע דבין בתחל' בין בסוף הוא כשתי החלוקות השנויות במשנה כמו שכתב בסמוך אבל שיעור הארוכה שתהא כדי טבילה וסיפוג לא הוזכר במשנה זו אלא מדתנן בסמוך ראה א' ארוכה כשלש והיא כדי שתי טבילות וב' סיפוגין משמע דבאחת ארוכה כשתים הוי ארוכה כטבילה וסיפוג ונרא' דכיון דזוב אין לו שיעור כדילפינן לעיל דבכל שהוא מטמא א\"כ כשראה אחת ארוכה כשתים כיון שמתחלת ראייתו בכל שהו נטמא והיה שהות לטבול ועדין הוא רואה נחשב כשתים וכן בארוכה כשלש כיון דיש כשתי טבילות חשיבה כשלש כיון דיש כדי טהרה בין תחלת ראיה לאמצעיתה וכן בין אמצעיתה לסופה ובת\"כ ילפינן ראיות גדולות מדכתיב זוב ג' זימני וקטנות מהחתים וכו' ולמה נאמרו קטנות ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם ראה אחת מרובה וארוכה כשלש בקטנות טמא ראה א' ביום והפסיק וראה ב' או א' מרובה כשתים או אפכא כדתנן במתניתין לעיל הרי זה זב גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראה </b> ראיה אח' מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הימים מחלקים והויא כשתי ראיות כדתנן התם ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם יודע שמקצת הראיה היום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן ואם ספק ודאי לטומאה וספק לקרבן דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון דיש בה משני ימים והרי יש כאן שלש ראיות ואם דשמא כולה מהיום או כולה מהלילה ודאי לטומאה דמה נפשך איכא שתים וספק לקרבן דמספקא לן שמא ב' שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה איכא שתים עם הראיה ראשונה דבראיה זו לא היה מתחלתה לסופה כדי טבילה וסיפוג ואפילו הכי אי מקצתה היתה ביום ומקצתה היתה בלילה הוו שלש ראיות דימים מחלקים דכיון דזוב מטמא בכל שהו כדילפינן לעיל וראה כל שהו בסוף יום זה וכל שהו בתחלת יום ה��א אחריו דהיינו בין השמשות הרי הם שתי ראיות כיון דהוו כשני ימים וילפינן לעיל מדכתיב לזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים והרב ז\"ל לא כתב ודאי לטומאה ולקרבן שהרי כתב שאם ראה א' בסוף היום מקצתה ומקצתה בתחלת הלילה אע\"פ שאינה ארוכה שהימים מחלקים ומשום דאם ראה בבין השמשות אי איפשר שיהיה ידוע אם היה מקצתה היום ומקצתה למחר ולכך מספקינן לה בקרבן ומביא ואינו נאכל אבל אם היה ידוע שהיה מקצת הראיה בסוף היום ומקצתה בתחלת יום הבא היה מביא קרבן ודאי כדתנן במתניתין ראיה א' בין השמשות של יום השבת וראיה שניה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן שמא היה הפסק בין שתי הראיות יום שבת ואינם מצטרפות או שמא לא היה הפסק יום א' דאחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והרי יש כאן שלש ראיות וחייב קרבן ולפיכך מביא מספק ואינו נאכל וכדתנן בההיא מתניתין ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הימים שהזב רואה בהם זיבות הרי הוא טמא וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה וטובל ומערי' שמשו ובשמיני מביא קרבן אם היה בעל שלש [ראיות] וכדכת' וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו דהיינו שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה שלא יראה זוב שבעת ימים רצופים ורחץ במים וגו' וביום השמיני וגו' ואם ראה זוב אפילו בסוף שביעי אחר שטבל סתר הכל וחוזר למנות מאחר יום הראיה דשבעה ימים רצופים בעיא כדכתיב שבעת ימים לטהרתו."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה אינו סותר אלא יומו כדאמ' פרק בנות כותיים תני אבוה דר' אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום א' לפיכך סותר יום אחד וכדאמר' פרק תינוקת לטמאה בה אמר רחמנא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה מה זיבה סותרת דבעינן שבעת ימים רצופים אף קרי סותר אימא זיבה סותרת הכל אף קרי סותר הכל ת\"ל לטמאה בה אין לך סתירה אלא בטומאתה האמור בה מה טומאת קרי יום א' אף סתירתו יום א'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שבדק ביום א' מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה וביום שביעי בדק ומצא טהור הרי זה בחזקת טהרה שם פרק תנוקת פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא במתנ' דתני ר' יוסי ור' שמעון אמרי הלכה כר' אליעזר ואע\"ג דאין למדין הלכה מפי תלמוד הא פסיק תלמודא בפ\"ק הלכתא כר' אליעזר בארבע והאי חד מינייהו דקאמר ר' אליעזר הכא במתניתין דבדק יום א' ויום שביעי ומצא טהור ושאר ימים לא בדק דהוי בחזקת טהרה ובגמרא איבעיא להו בדקו עצמן יום א' ויום ח' נמצאו טהור ושאר הימים לא בדקה לר' אליעזר מהו ואמר רב היא היא תחלתן אע\"פ שאין סופן טהור ואמר רב נמי התם נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין שבעה נקיים וכי קאמר רב בר משלישי כגון דלא בדקה אלא ביום שלישי זה שפסקה וביום שביעי ואשמועינן כי היכי דתחלתן אע\"פ שאין סופן הכי נמי סופן אע\"פ שאין תחלתן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן ואפילו ראה ג' ראיות בסוף יום שביעי של שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שראיות אלו לסתירה אבל ראה ג' ראיות בליל שמיני מביא קרבן שאין ראיות אלו סותרות והיינו בעל ב' ראיות שזיבה ראשונה בת שתי ראיות היתה אבל היה זב בעל ג' ראיות וראה שלש בליל ח' שלאחר שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו דאף על גב דאינן סותרות הרי לא יצא לזמן הראוי לקרבן דלילה מחוסר זמן לכל הוא. חוץ מיולדת שהפילה בליל פ\"א שמביאה קרבן שני כדילפינן לעיל מדכתיב או לבת אליבא דבית הילל ואמרינן התם סוף פרק קמא דכריתות זב שראה שלש ראיות בליל שמיני מה ב\"ה אומרים בדבר זה טעמייהו דב\"ה במפלת בליל פ\"א משום דכתיב לבת אבל זב שראה שלש ראיות בליל ח' פטרי דלא מיתרי קראי או דילמא ל\"ש ואמרינן תני חדא זב שראה שלש ראיות בליל ח' מביא קרבן ותניא אידך דאינו מביא ואמר רבי אלעזר הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן והא דתניא מביא בזב שזיבה ראשונה שלו היתה של שתי ראיות ולא היה מחוייב קרבן ולכך מביא על שלש ראיות אלו שראה בליל ח' וקמ\"ל דדוקא ראה בליל ח' אבל ביממא דיום שביעי לא דקסבר כל ראיה שסותרת אין מביאה לידי קרבן והא דתני אין מביא בזב בעל ג' ראיות דכיון דלא יצא לשעה הראויה לקרבן כולה חדא זיבה אריכתא היא. אמר רבי יוחנן ראה א' בליל ח' ושתים ביום ח' מביא שתי קרבנות שתים בלילה וא' ביום אינו מביא ואמר רב יוסף תדע דהא ראיה ראשונה שכבת זרע בעלמא הוא דאין לה אלא טומאת ערב ולכך כד חזי תרתי אחרנייתא ביממא מצטרפי לה אבל ב' בלילה וא' ביום ח' אינו מצטרף ואין מביא קרבן על זיבה זו אחרונה דעיקר' בליל ח' היתה ואף על פי שאינה סותרת כיון דלא יצתה לשעה הראויה לקרבן אינו מביא כדא'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו פרק ב' דזבים תנן הכל מטמאין בזיבה אף הגרים ועבדים בין משוחררים בין שאינן משוחררים וחרש ושוטה וקטן ותניא בת\"כ בני ישראל מנין לרבות את הגרים ועבדים משוחררים תלמוד לומר ואמרת אליהם איש שאין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן תלמוד לומר איש איש דברי רבי יהודה ומשוחררים לאו דוקא דהא תנן בין שאינן משוחררים אלא למימר דאפי' משוחררים צריכים ריבוי וכי האי גונא אשכחן פרק הערל גבי טומאת לידה כדמייתי רבי שמעון בפרק ב' דזבין והרי העבדים וחרש ושוטה הם כקטן שמביאין עליהם כפרה להאכילן בקדשים וחטאתן נאכלת וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה כדתנן התם דהא הוו בכלל בני ישראל. וטומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה שמטמאין בלובן ובאודם וטומאתם בספק כדתנן במתני' ולפיכך אין קרבנם נאכל. היה מונה שבעת ימים נקיים ללובן וראה אודם או איפכא הרי זה אינו סותר כדתניא בתוספתא דפרק קמא דזבין ונראה דטעמא משום דאע\"ג דמטמא בלובן ובאודם היינו בלובן משום איש ובאודם משום אשה ולא אתי אודם דמשום אשה וסותר לובן דמשום איש וכן איפכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסט </b> שיקריב מצורע כשיטהר קרבן אחר שיטהר בעץ ארז כדכתיב שנים צפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב וצוה הכהן ושחט וגו' וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה ומונה שבעת ימים כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וביום השביעי מגלח תגלחת שניה כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כתגלחת ראשונה כדתנן בפרק י\"ד דנגעים משום דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשניה דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בג\"ש בת\"כ נאמר וגלח את כל שערו בראשונה וגלח את כל שערו בשניה וטובל כדכתי' ורחץ בשרו במים וטהר ומעריב שמשו ולמחר בשמיני טובל פעם שניה כדתנן התם טבל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער ניקנור רבי יהודה אומר אינו צריך טבילה ונראה דהך טבילה הויא דרבנן דלא כתיב בתורה."
+            ],
+            [
+                "<b>נתאחר </b> ולא גלח בשביעי כשיגלח יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחרת כדתניא בתורת כהנים גלח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני גלח בשמיני אין מביא קרבנותיו בו ביום דברי רבי עקיבא אמר ליה רבי טרפון מה בין זה לנזיר אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת אין מביא קרבנותיו אלא אם כן מעורב שמש. כיצד עושין לו המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל כנגד פתח מזרחית כדתניא בתוספתא ומעמידו בשער ניקנור וכו' כדכתיב והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כיפורים והכהן מניף אשמו עם לוג השמן כדכתיב והניף אותם תנופה לפני ה' ואם הניף כל אחד בפני עצמו יצא דכתיב אותו לאשם והניף דמשמע דאשם לחודיה טעון תנופה והדר כתיב אותם תנופה משמע תרוייהו יכול יניף שניהם ויחזור ויניף כל אחד תלמוד לומר תנופה ולא תנופות כן מצאתי בפירוש ת\"כ לרב רבי הלל בן רבינו אליקים ז\"ל. ואח\"כ מביא את האשם ומכניס שתי ידיו וסומך כדתנן במתני' דנגעי' ובתוספתא כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאין יכול ליכנס לעזרה עד שיזרוק עליו מדם אשמו וחטאתו ולזה כתב הרב ז\"ל ושוחטין אותו מיד דאף על גב דאי איפשר שיהיה תכף לסמיכה שחיטה אפילו הכי לא יעכבנו אלא מיד כשיגיע למקום השחיטה ישחטנו. ומקבלין שני כהנים את דמו אחד מקבל וזורקו על גבי המזבח ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית כדתנן במתני' ובתוס' ותניא בסוף פרק הוציאו לו ולקח הכהן מדם האשם יכול בכלי תלמוד לומר ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן יכול אף למזבח כן דקי\"ל דאשם מצורע טעון מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות דאף על גב דלא כתיב ביה הרי הוא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל והחזירו לך הכתוב לכללו בפי' דלכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים אף זה טעון מתן דמים ואימורים יכול לא יתקבל בכלי אלא בעצמו של כהן כדכתיב ונתן תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונת כלי לקבל דמה כדילפינן בהיקשא דזאת התורה לעולה למנחה וגו' ובעולה ובשלמים כתיב וישם באגנות ואשם נמי מהכא גמר דבעי כלי אלא אשם מצורע משום דיצא לידון בדבר החדש שהוא בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית הוצרך להחזירו לכללו בהיקשא דכחטאת האשם נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שקבל בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע ומה שכתב הרב שמקבל בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית ואם שנה וקבל בשמאל בתחלה פסל מצאתי בתוספתא בהפך זה שקבל בכלי מקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל ואם שנה פסל ופירוש הר\"ש מקבל בשמאל דכתיב על כפו השמאלית וכתיב נמי וטבל באצבעו הימנית ע\"כ וקשיא דהאי קרא לא כתיב אלא גבי לוג שמן כדכתיב ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית וגו' וגבי דם לא הוזכר ימנית ושמאלית אלא ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית וגו' ואיפשר דאיכא היקשא מדם לשמן דכתיב בדם ונתן הכהן על תנוך וכתיב בשמן יתן הכהן על תנוך וגו' על דם האשם כי היכי דדם ושמן ניתנים בתנוך ובאזנות במקום אחד כדכתיב על דם האשם הכי נמי נתינה דכתיב בתרוייהו בעצמו של כהן הויא בכף שמאלית כדכתיב גבי שמן כפו השמאלית ולמה שכתב הרב ז\"ל שמקבל בידו הימנית וחוזר ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית נראה דיליף ל�� הכי מדתנ' לה פרק הוציאו לו ובת\"כ ולקח הכהן יכול בכלי תלמוד לומר ולקח הכהן ונתן הכהן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה שהיא קבלה בעצמו של כהן ואם כן יכול אף זריקה של מזבח תהא ביד תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה כלי כדאמ' לעיל אף אשם זה טעון כלי ומדלא מפלגינן בין קבלה לנתינת בהונות דכתיב בה ונתן אלא דבקבלה דהיינו לקיחה דכתיב בקרא איכא כלי ונתינה דכתיב ונתן הויא בעצמו של כהן משמע דביד שמקבל לזרוק דהיינו ימין בה הוא מקבל ג\"כ ליתן בבהונות והיינו נמי דאיצטריכו ב' כהנים לקבל את דמו דאי קבלה לזריקה בימין וקבלה ליתן בבהונות בשמאל בכהן חד הוה סגי שיקבל בשתי ידיו ויזרוק מדם שקבל בימינו ויתן בבהונות אח\"כ מדם שקבל בשמאלו אלא מדאיצטריך ב' כהני' כדתנן במתני' משמע דתרוייהו בחד ידא דהיינו ימנית אלא שצריך אחר כך לערות ממנה לשמאל כדי להזות באצבע ימין דומיא דהזאת שמן באצבע ימין ולשון התוס' נמי איפשר דמאי דקתני זה שקבל ביד מקבל בשמאל דלדעת הרב ר\"ל זה שקבל ביד ימין חוזר ומערה לשמאל אבל אפילו שנאמר דלשון התוספתא היא קבלה מתחלה בשמאל מלשון הגמרא דפרק הוציאו לו ולשון תורת כהנים נרא' דקבלה ליתן בבהונות נמי הויא בימין כדפי' לדעת הרב ז\"ל כנ\"ל. ומכניס המצורע ראשו ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך אזנו הימנית כדתנן במתני' שלהי נגעים ובת\"כ דריש אי כתיב ונתן על תוך יכול על תוך ודאי תלמוד לומר נוך אי נוך יכול על גבו של אוזן ת\"ל תוך נוך הא כיצד זה גדר האמצעי. ואח\"כ יכניס ידו הימנית וכן רגלו שאינו יכול ליכנס כל גופו עדין לעזרה כדכתיב ברישא דענינא והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' פתח אהל מועד אבל תנוך ובהונות בעי' שיהיו בעזרה כדכתיב גבי הזאת שמן וכפר עליו הכהן לפני ה' דקאי נמי אהזאת תנוך ובהונות ואם נתן על השמאל לא יצא דהא ימנית כתיב בתנוך ובהונות וכתי' גבי תורת המצורע תהיה לעיכובא ואחר יקריב הכהן חטאתו ועולתו כדכתיב בקרא ועשה הכהן את החטאת וגו' ואחר ישחט את העולה. ואחר שיתן מן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן ויצק לתוך כפו של חברו כדתנן במתניתין והיינו משום דכתיב בקרא ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית משמע שהכהן העושה את ההזאות היה יוצק על כף כהן אחר ואם יצק לתוך כף עצמו יצא דהא לא כתיב בהדיא דיצוק לתוך כף אחר וכתיב נמי וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית דמשמע כף הכהן המזה עצמו. וטובל אצבעו הימנית בשמן ומזה ז' פעמים כדכתיב והזה שבע פעמים לפני ה' דהיינו כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזיה טבילת אצבע בשמן דשבע פעמים אטבילת אצבע ואהזאה קאי וטבל והזה שבע פעמים לפני ה' ואם הזה ולא כיוון כנגד בית קדש הקדשים כשרות כדתניא בהקומץ שלא מכוונות כשרות דלאו מבפנים נינהו אלא בעזרה היה עומד והופך פניו לצד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה. ואחר כך יתן מן השמן על מקום שנתן דם האשם בתנוך ובהונות כדכתיב בקרא על מקום דם האשם ואף על פי שנתקנח הדם אין דם גורם אלא מקום דם דלהכי כתיב מקום דם גבי מצורע עני. והנותר מן השמן יתן על ראש המטהר ואם לא נתן לא כפר כר' עקיבא דפליג במתני' ארבי יוחנן בן נורי וטעמא דרבי עקיבא דקרא קאי נמי אנתינה בראש כדכתיב על ראש המטהר וכפר וגו' ופרק הוציאו לו תניא דברי הכל מתנות הראש אין מעכבות ומפרש תלמודא טעמא משום דכתיב ומיתר והנותר דהוי שירי שיריים ומתרצים התוספות בריתא זו אליבא דרבי עקיבא. ושאר הלוג מתחלק לכהנים ואינו נאכל אלא בעזרה לזכרי כהונה כדתנן פרק התדיר אם ראית שמן מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול עליו מהו אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע וטעמא משום דהוקדש לאשם כדכתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן וכתיב כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשי' דאי באשם מישתעי קרא הא כתב קרא בצו את אהרן זאת תורת האשם קדש קדשים הוא תורה אחת לכל האשמות שהם קדש קדשים אלא האי קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע אתא כדתניא בת\"כ. ואסור לאכול ממנו עד הזאת שבע ומתן בהונות כדתניא בתוספ' עד מתי מועלין בשמן עד שיתן מתנותיו דהיינו מתן בהונות שאחר שבע הזאות שנגמרה מצותו בר מיציקת הראש והוה ליה כקדשים שהזריקה מוציאה מידי מעילה ור\"ש פליג אתנא קמא וסבר דבתר שבע הזאות אזלינן וטעמא דת\"ק כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים וגו' ונתן הכהן על תנוך אוזן וגו' והנותר בשמן וגו'. ואם אכל לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה דאיתקש לאשם כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי </b> זהו תנוך אוזן זה גדר האמצעי כדילפינן לעיל נתן על צידי הבהונות כשר צדי צדדין פסול דעל על דכתיב גבי מצורע עני לא איצטריך דהא כתיב על מקום דם האשם אלא חד על להכשיר צדדין של בהן כדכתיב ועליו מטה מנשה וחד לפסול צדי צדדין נתינת שמן בבהונות בין שהיה שם הדם בין שנתקנח כדכתיב על מקום דם האשם אין הדם גורם אלא מקום גורם. אין לו אזן או בהן ימנית אין לו טהרה עולמית כדתנן במתניתין דשלהי נגעים אליבא דת\"ק דר' אליעזר וטעמא דבעינן קרא כדכתיב ימנית וכתיב זאת תהיה תורת המצורע לעיכובא."
+            ],
+            [
+                "<b>אשם </b> מצורע ששחטו שלא לשמו או לא נתן מדמו על בהונות הרי זה טעון נסכים ועולה למזבח וצריך המצורע אשם אחר להכשירו פרק הוציאו לו מימרא דרבי יוחנן ותניא כותיה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו למצורע זה שיאכל בקדשים דעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ובפרק קמא דמנחות מייתי האי בריתא ובפרק ב' דמדות ומפרש התם רבי יוחנן טעמא דטעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מליקרב על גב המזבח דלמצורע לא חזי דהא נשחט שלא לשמו ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים משום חובה ולעולה לא חזי דהא לא ניתק לרעיה ולנדבה לא חזי דהא אין אשם בא בנדבה אבל בנסכים אתי למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו. הקדים חטאתו לאשמו שם ריש מנחות בריתא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס אלא תעובר צורתה ובעי למימר טעמא משום דכתיב זאת תהיה כהויתה תהיה אלא משום דשחיטה לאו עבוד' היא הוה מצי למרס בדמו עד שיזה מדם האשם אלא דמסיק רב פפא דטעמא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום וכיון דכתיב אשם ברישא והדר חטאת הוי חטאת כמחוסר זמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b> לאדם להביא אשמו היום ולוגו למחר או אחר עשרה ימים פרק הקומץ זוטא אמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד עשרה ימים דאמר מר מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזבח נינהו ואמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא אשמו היום ולוגו למחר ועד עשרה ימים מטעמא דאמר דלאו מזבח הוא ולהכי אין חייבין עליו משום פגול אפילו בא עם האשם דאיפשר לשנותו לאשם אחר כדאמ' התם לרבנן דר\"מ. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו מאחר שיצק יביא ��חר בתחלה סוף נגעים פלוגתא דרבי עקיבא ור\"ש במתניתין וטעמא דרבי עקיבא דלא אמרינן דקבעא ליה לוג שהוא כלי שרת כיון דלא יצק עדין על כפו השמאלית ובת\"כ מפיק לה מדכתיב מלוג השמן ויצק וכתיב נמי גבי לוג קדש קדשים הוא כדאמר' לעיל דאתא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשים וכתב הוא פרט לשחסר כל שהו וכיון דאכתי לא נעשית מצותו ימלאנו והוי כשר אבל כיון דיצק וחסר אחר כך פסול הילכך בעינן להביא אחר שלם כתחלה. יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג עד שלא גמר מתן שבע יביא אחר ויתחיל במתן שבע כדאמ' בתוספתא נתן מקצת מתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה ורבי אליעזר ור\"ש אומר ממקום שפסק וטעמ' דרבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ולהכי יביא אחר בתחלה כשנשפך השמן במקצת בהונות כדתניא בהאי תוספתא גופה לרבנן ומייתו לה שלהי פרק הוציאו לו וכן גמר מתן שבע ונשפך קודם שיתחיל בבהונות יביא לוג אחר כדתניא התם גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש אינן מעכבות ומפ' מאי טעמא לא מעכבי אלימא משום דכתיב והנותר מן השמן דקרו ליה שירים אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי והאמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עליהם שאני הכא דכתיב ומיתר והנותר דמתנות בהונות קרויין שירים דכתיב בהו ומיתר השמן ומתנות הראש קרויין שירי שירים דכתיב והנותר בשירים הראשונים יתן על ראש המטהר ובתוס' שם ופרק בתרא דזבחים מתרצינן בריתא זו אליבא דהני תנאי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דפליגי במתני' והרב ז\"ל כתב לעיל גבי מתנות הראש אם לא נתן לא כפר כרבי עקיבא משמע דמתנות הראש מעכבי והכא כתב שמתנת הראש אינה מעכבת ותירץ רבינו ברוך בפרק קמא דזבחים בריתא זו אליבא דרבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דהאי דאמרינן דברי הכל אין מעכבת היינו דאינו קרוי מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש כיון דקבל מן השמן ומדם האשם על הבהונות ואיפשר לומר לדעת הרב ז\"ל דרבי עקיבא דאמר אם לא נתן לא כפר היינו כשלא נשפך השמן והכא דאמרי' דברי הכל לא מעכבי היינו כשנשפך שלא יביא אחר בתחלה ואף על גב דכשלא נשפך הוה משמע טפי דלא יעכבו מהא דאמרינן ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הכא שאני דכתיב בהדיא בקרא והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר דמשמע כשיש שמן שלא נשפך יתן אותו על ראש המטהר ואם לאו לא כפר כדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר דמשמע אם לא נתן לא כפר לרבי עקיבא. הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן שמן לאחר מתן דם כדתניא בתוספתא דנגעים ומייתי לה ריש מנחות וטעמא דבעינן כמו שאמור בענין על מקום דם האשם יתן השמן מן הלוג. הקדים מתן בהונות על מתן שבע ימלא ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים דמשמע דבעי' מן השמן שלם והוא לוג כשיזה שבע פעמים ונראה מלשון התוספתא דלא בעינן שיחזור למתן שבעה שכבר עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל בתחלה על גבי בהונות וכן כתב הר\"ש ז\"ל דעלו לו מתן שבע אף על גב דהיה חסר הלוג ובמה שנתן מתן בהונות קודם לא חיישינן אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ועכובא דמשמע מזאת תהיה תורת המצורע היינו שתהיה כל תורתו על הסדר. נתן שבע מתנות שלא לשמן לא הורצה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצורע </b> שנתנגע לאחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשם (וחזר) ��נתנגע אבל נתנגע ונרפא והביא ציפוריו וחזר ונתנגע ונרפא והביא ציפוריו קרבן אחד לכולן פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה בכלל חמשה שמביאים קרבן אחד על דברים הרבה תנן מצורע שנתנגע נגעים הרבה הביא ציפוריו ונתנגע לא עלו לו עד שיביא חטאתו ובגמר' מפרש טעמא דמצורע מביא קרבן אחד על נגעים הרבה דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחד למצורעים הרבה ובת\"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שאחת על נגעים הרבה ומזאת תהיה דריש תורה אחד לכל המצורעים לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם ופריך בגמרא והאמר ברישא אין מביא אלא קרבן אחד והיכי תנן בסיפא לא עלו לו דמשמע שצריך לחזור ולהביא לבסוף שתי צפרים לכל נגע ונגע עד שיביא חטאתו או אשמו לרבי יהודה ומסיק חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפורין ונתנגע אין מביא אלא קרבן א' ולאקבועי בעניות ועשירות לא מקבע עד שיביא חטאת או אשם לרבי יהודה. מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר האשם כרבי יהודה דפליג ארבי שמעון בשלהי נגעים ובפרק ארבעה מחוסרי כפרה פליג נמי בבריתא רבי אלעזר ואמר דהכל הולך אחר צפרין ואמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו רבי שמעון סבר חטאת דהוא דבר המכפרו דעל שבעה דברים נגעים באים ר' יהודה סבר דבר המכשירו והוא אשם שמדמו נותנים על הבהונות ומכשירו בקדשים רבי אליעזר בן יעקב אומר דבר הגורם לו כפרה דהיינו צפרים שמדם הצפור מזין עליו תחלה ובת\"כ דרשינן כתיב אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו תלתא קראי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר והעני אחר הבאת אשם דמביא קרבן עני דלא כרבי יהודה אף ע\"ג דסתם ספרא כרבי יהודה וחד לעני בשעת אשם והעשיר דמביא קרבן עשיר והא נמי דלא כרבי יהודה דלדידיה הכל תלוי בשעת אשם כדדרשינן בטהרתו דבר המכשירו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב' </b> מצורעים שנתערבו קרבנותיהם ונזרק דם א' מן החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מהם היאך יטהר זה החי לאכול בקדשים שאילו היה מצורע חברו חי אף ע\"פ שנתערבו הקרבנות זה יקרב לשם מה שהוא וזה לשם מה שהוא אבל השתא אין אנו יכולים להקריב חטאת שנשאר שמא הוא חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וקרבן אחר אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה דאין חטאת בא בנדבה ואפי' בתנאי אם מחוייב חטאת אני הרי זה לחטאת ואם לאו יהא שלמי נדבה דמתן דמים לא שוו בחטאת ושלמים וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני וכמו שהשיב רבי יהושע לאנשי אסכנדריא וכיון דמייתי בדלות חטאת העוף בא על הספק ואין בה משום חולין לעזרה ולא תאכל כדאמר לעיל והיינו כשהביא כבר אשם קודם מיתת חבירו דאי לאו הכי לית ליה תקנתא לרבי שמעון דאשם קבע אבל לרבי יהודה אם הביא אשם הא קבע ליה בעשירות ואינו יכול להביא עוף בדלות כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>עשיר </b> שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אפילו היה המצורע עני מביא עליו קרבן עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצור' עשיר מביא על ידו קרבן עשיר שהרי נתחייב בקרבן עשיר בערכין פרק השג יד תנן אבל בקרבנות אינו כן וכו' ובגמרא היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני כדתנן במתניתין ואמר רבי יצחק כשהיה מדירו עני ולא תימא אמצורע גופיה חס רחמנא בעניות כדכתיב ואם דל הוא אבל לא אמדיר אפילו הוא עני דכתי' הוא דמשמע דקאי דוקא אמצורע דאמר רב אדא בר אה��ה כתיב ואין ידו משגת לרבות את הנודר אבל מדירו עשיר מביא בעשירות דהא אזלינן נמי בתר נודר ומצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד\"א הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דאמרינן לרבות את הנודר דחס רחמנא עליה כי הוי מצורע עני והוא נמי עני הכי נמי כשמצורע עני ואפילו הוא עשיר קמ\"ל דלא ערכי' ליה מואין ידו משגת אלא היכא דאיהו נמי עני אבל אם הוא עשיר ומצורע עני או הוא עני ומצורע עשיר מביא עליו קרבן עשיר כדתנן בשלהי נגעים מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא ותניא בת\"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני תלמוד לומר זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם על ידי בנו ובתו וכו' קרבן עני ומאכילן בזבחים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,138 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסו </b> שתקריב הזבה כשתטהר קרבן. ארבעה הן מחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שאף ע\"פ שטהרו מטומאתן לא נגמרה טהרתן לאכול בקדשים עד שיביאו קרבנם בפ' הערל מפרש טעמא דמתניתין דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנ\"ל אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים כדמפרש התם."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b> שמל וטבל ולא הביא קרבנו אסור לאכול בקדשים ואינו מחוסר כפרה פ' ד' מחוסרי כפרה במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה ובגמרא ות\"ק מ\"ט לא תני גר כי קתני מידי דמישרי לאכול בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשוריה נפשיה למיעל בקהל הוא ולא מחוסר כפרה איקרי. הביא פרידה אחד בשחרית אוכל בקדשים לערב שם בבריתא מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו הביא פרידה אחד שחרית אוכל בקדשים לערב ובלבד שיביא השניה כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות כדילפינן מדור המדבר דכתיב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אשה ריח ניחוח לה' כאשר תעשו כן יעשה אי זהו דבר שכולו לה' הוי אומר זה עולת העוף אימא אתם עולה ושלמים ואף הם עולה ושלמים ת\"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו במקצת ולא לכל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרה דכולה כליל לה'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת כדכתיב בפרשת מצורע גבי זב וביום השמיני יקח לו ב' תורים או שני בני יונה וגבי זבה וביום השמיני תקח לה ב' תורים או שני בני יונה וכו' וכתיב בהו ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה והיולדת קרבנה כבש עולה ובן יונה או תור חטאת ואם אין ידה משגת מביאה ב' תורים או ב' בני יונה אחד עולה וא' חטאת כדכתיב בהדיא בקרא גבי יולדת והמצורע קרבנו ג' כבשים אחד עולה ואחד אשם וכשבה לחטאת כדכתיב וביום השמיני יקח ב' כבשים תמימים וכבשה אחת תמימה וכתיב ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם וגו' וכתיב ועשה הכהן את החטאת דהיינו כבשה וכתיב ואחר ישחט את העולה דהיינו הכבש האחר ואם אין ידו משגת מביא קן אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם כדכתיב התם בהדיא ואם דל הוא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והמצורע מביאין כפרתן ביום השמיני לטהרתן כדכתיב בכולהו וביום השמיני יביא וגו' וכתיב בזב וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ובזבה כתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר."
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת </b> אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר או ביום פ' לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום מ\"א ויום פ\"א והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת ודרשינן יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא ספ\"ק דכריתות במשנה המפלת לאור פ\"א ב\"ש פוטרים מן הקרבן וב\"ה מחייבין וע\"כ לא נחלקו אלא באור פ\"א אבל ביום פ' לכ\"ע פטורה אם הפילה דכל שהפילה תוך ימי מלאת ילפינן התם פ\"ד מחוסרי כפרה דמביאה קרבן אחד על וולדות הרבה כדכתיב זאת תורת היולדת ��כל היכא דכתיב תורה משמע רבים ואם הפילה ביום פ\"א לכ\"ע מביאה קרבן אחר שהרי הוא אחר מלאת לא נחלקו אלא בליל פ\"א דלב\"ש הואיל שאינה ראויה להביא קרבן בלילה דכתיב ביום צוותו את בני ישראל להקריב וגו' הרי הוא כתוך ימי מלאת ולב\"ה כיון שכלו ימי טהרה ואם ראת בליל זו טמאה הרי הוא לאחר ימי מלאת ולכך חייבת להביא קרבן אחר על נפל זה ותניא אמרו להם ב\"ה לב\"ש הרי הוא אומר או לבת לרבות אור שמונים ואחד שמביאה קרבן על מה שהפילה שהרי הוא אחר מלאת ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת כדדרשינן יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא אפילו הביאה על וולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת דדרשינן על ובמלאת ימי וגו' תביא וגו' יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא יכול לא תביא על לידה זאת שלפני מלאת כלומר שלא נשלמו פ\"א יום ללידה זו אבל תביא על לידה אחרת שילדה קודם ועברו ימי מלאת ולא הביאה וילדה ועתה היא תוך ימי מלאת של לידה זו ת\"ל ובמלאת ימי טהרה וגו' ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא. עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתם הרי אלו מקריבים כפרתם לאחר זמן וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים אבל העולה והאשם אינם מעכבים דכתיב גבי יולדת והקריבו לפני ה' מלמד שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם ואי זהו זה חטאת דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה גבי אחד לחטאת מי שהוא בא לכפר בו הכפרה תלויה וגבי מצורע כתיב ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר ותניא בת\"כ מה ת\"ל וכפר לפי שנאמר בסמוך והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה וכפר יכול יהו כולם מעכבים ת\"ל ועשה הכהן את החטאת וכפר מלמד שכפרה בחטאת. מחוסרי כפרה אין צריך דעת בעלים שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן כדאמ' ר' יוחנן פרק אין בין המודר דתורת אתי לרבויי קטן."
+            ],
+            [
+                "<b>אי </b> זו היא זבה שזב דמה ג' ימים זו זה אחר זה בלא עת נדתה וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן כדכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה ותניא בת\"כ ימים שנים רבים שלשה יכול ימים הרבה א\"ר עקיבא כל ששמעו מרובה ושמעו ממועט תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ואמר ימים ואמר רבים מה ימים שנים דתפשת מעט תפשת אף רבים מיעוט רבים ג' יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים לא נאמר אלא ימים רבים וכתיב בלא עת נדתה אחר שיצאו שבעת ימי נדתה וכתיב בה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה ב' תורים ובהלכות נדה נתבאר. זבה ונדה וספק זבה וזב חטאתם נאכלת וספק אין חטאתם נאכלת שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף כדתניא פרק אין בערכין כל זבות הטועות מביאות קרבן לסוף שבעה ימים נקיים חוץ מפתחה שבעה ושמנה שמביאות קרבן דממה נפשך זבות נינהו כדאמרינן התם אבל אחרנייתא אינו נאכל החטאת דשמא לא ימי זיבה היו וחטאת זו חולין ומליקתה נבלה דחולין מלוקין אינו אלא נבלה ובהלכות נדה התבאר מה תלד או תפיל ותהיה טמאה לידה או לא תהיה וכל שטמאה לידה מביאה קרבן וחטאתה נאכלת וכל שאינה טמאה לידה פטורה מן הקרבן כדכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו' כל שטמאה לידה ויש לה ימי טהרה מביא קרבן אבל שאינה טמאה לידה אינה מביאה קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות קסז </b> שתקריב היולדת כשתטהר קרבן וספק יולדת מביאה קרבן ואינו נאכל כדתנן בפרק קמא דכריתות ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואינה יודעת מה הפילה וב' נשים שהפילו אחד ממין פטור ואחד ממין חובה ואין ידוע אי זו הפילה סנדל או שליא שהוא ממין החובה ואי זו הפילה ממין פטור דגים וחגבים מפני שהפילו במחבואה אחד ומביאות כל אחד שתי תורים ולא שתיהן קרבן אחד על ידי תנאי כר' יוסי דלית הלכתא כותיה וילפינן בנזיר דחטאת העוף באה על הספק כדתניא פרק מי שאמר ר' יוסי בר חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק כגון דלידה או דזיבה דאינה נאכלת ת\"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה תביא על הספק אפילו ספק לידה ועדין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין עוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי אף נקבה ממין שמביאה על הוודאי שהוא עוף מביאה נמי על ספק לידה אימא זכר מביא קרבן ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקבה תביא קרבן ונאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד לבד יש בו דדילמא שומן הוא מה שאכל ומייתי חולין לעזרה תאמר בנקבה שיש בה ב' איסורין מאי ב' איסורין איסור נבלה דמליקה נבל' ואיסור חולין בעזרה. אחד היולדת ואחד המפלת ולד אחד או וולדות הרבה הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן כדתנא תנא קמיה דרב ששת פ\"ד מחוסרי כפרה זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה דכל היכא דכתיב תורה משמע רבים יכול אף על הלידה ועל הזיבה תביא קרבן אחד כגון שראת ג' ימים בימי זיבה והפסיקה רביעי וילדה בחמשי דיולדת בזוב הויא ת\"ל זאת על לידה א' תביא משמע ואקשי' אלא מעתה אכלה דם וילדה ה\"ה דאין מביאה אלא קרבן אחד אי לאו זאת אלא אימא הכי יכול על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת לא תביא אלא קרבן אחד ת\"ל זאת משמע על לידה א' וכיון דהוה בעינן מעיקרא לרבויי דאפילו על לידה וזיבה לא תביא אלא קרבן אחד משמע דפשוט דעל לידה והפלה לא מייתי אלא קרבן אחד כל שילדה והפילה תוך ימי מלאת אבל הפילה אחר ימי מלאת תביא אף על השני ואם הפילה תוך ימי מלאת וחזרה והפילה תוך ימי מלאת של נפל זה השני וחזרה והפילה תוך ימי מלאת שלישי פטורה ואינה מביאה אלא על לידה ראשונה שהרי אחרון תוך ימי מלאת שלישי ושלישי תוך ימי מלאת של שני ושני תוך ימי מלאת של ראשון ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל כדתנן פ\"ד מחוסרי כפרה. היולדת טומטום או אנדרוגינוס והפילה נפל אחר מ' מיום לידתו הרי זו מביאה קרבן על נפל זה שמא זכר הוא הראשון והרי הפילה אחר ימי מלאת ואין חטאתה נאכלת שמא נקבה היא הראשונה ובתוך ימי מלאת הפילה וחיוב קרבן לטומטום ואנדרוגינוס ילפינן מדכתיב ואם נקבה תלד ה\"ל למיכתב ואם נקבה היא מאי תלד הא אין דבר תלוי אלא בלידה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה ספק חמש זיבות או ה' לידות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו לידות וזיבות ודאות השאר עליה חובה כדתנן ספ\"ק דכריתות וטעמא שהרי קרבן זה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאה האשה כמה טומאות טבילה אחת לכולן אף קרבן זה כן ואין השאר עליה חובה לא הצריכוה חכמים להביאה שאף האחד בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח שאם לא כן אין תקנה ליטהר בקדשים אבל ה' לידות וזיבות ודאות מביאה קרבן ואוכלת בזבחים כמו שפירשתי מדין טבילה והשאר עליה חובה כדאמ' יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת\"ל זאת היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ס��ק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק מביאה ב' קרבנות א' על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים שם בריתא פלוגתא דת\"ק ורבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא ונקטינן כת\"ק כטעמא דלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה או משנתגיירה ילדה מביאה קרבן מספק ואינו נאכל ס\"פ הזרוע תני ר' חייא ח' ספיקות נאמרו בגר ארבע מהן לחיוב וד' מהן לפטור וחד מהני דחיוב הוי קרבן אשתו דספק איסור כרת הוא לאכול בקדשים עד שתביא כפרה דמחוסר כיפורים אסור בקדשים וענוש כרת. ספק מחוסרי כפרה שעבר עליו י\"ה חייבין להביא לאחר י\"ה דלאו לכפרה אתי דבצער לידה נתכפרה אלא להכשירה לאכול בקדשים וכן בשאר מחוסרי כפרה מספק כדילפינן פ\"ג דהלכות שגגות."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים בשקלים פי\"ג שופרות בתלמוד ירושלמי. האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה דנשתעבדו נכסיה ושעבודא דאוריתא כדתנן ספ\"ק דקינין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסח </b> שיקריב הזב כשיטהר קרבן פרק בנות כותיים אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת שנוצר האפרוח בה כשהיא תחת התרנגולת וילפינן בת\"כ דהאי זיבה מחמת שכבת זרע הוא אלא שהיא זיבה כלובן ביצה המוזרת דכתיב כי יהיה זב יכול זב מכל מקום יהא טמא ת\"ל מבשרו ולא כל בשרו אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדון טמא בזב וטמא בזבה מה זבה ממקום שהיא מתטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זבה אף הזב ממקום שהוא מטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה. ראית הזב מחמת אונס או חולי אינו זב דכתיב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא ולא מחמת חולי ואונס מכאן אמרו במס' זבים פ\"ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' ואע\"ג דהאי מבשרו מפקי' ליה בת\"כ שיהא זיבה ממקום שכבת זרע ולא נימא כל מקום שזב כגון רוקו וכו' נראה דהתם דרשי' מדכתיב מבשרו מקצת בשרו ולא כל בשרו והוה סגי למיכתב מבשר וכתב מבשרו ללמד מחמת בשרו ולא מחמת חולי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת כדתנן פ\"ב דזבין שראיה זו של זוב מחמת שכבת זרע שראה היא א\"נ כיון דראה קרי האי זיבה מחמת חולשה דקרי היא וכן למראה ולהרהור תולין כל מעת לעת כדתניא בתוספתא כשם שתולין לו שכבת זרע מעת לעת כך תולין למראה ולהרהור מעת לעת אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שמל ואח\"כ ראה זוב בין גוי בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער כדתניא בתוספתא דזבין ובת\"כ ילפינן לגרים דמטמאים בזיבה דכתיב בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים משוחררים ת\"ל ואמרת אליהם גוי שנתגייר וראה קרי מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת ופי' רבי' שמשון בפי' סדר טהרות במס' זבין טעמא משום דבישראל שקריו טמא מציל מזיבה אבל גוי דקריו טהור אינו מציל מזיבה וכדתניא בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שקרי פוטר בזיבה מעת לעת והיינו בישראל דשייכא ביה טומאת קרי וטבילה ע\"כ. קטן אין תולין לו במראה שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב כדאמר' בתוספתא דזבים פ\"ב לפי' בודקין אותו בה' דרכים בלבד ובת\"כ ובפ' בנות כותיים ילפינן מדכתיב איש איש דתינוק בן יום א' מטמא בזיבה וכשם שתולין לו בחליו כך תולין לו בחולי אמו. בד\"א שבודקין את הזב בדרכים אלה בראיה שניה של זוב שבה יעשה זוב אבל בראיה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראה שניה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות בפ' בנות כותיים אמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אותה טומאה קלה האמורה בה מגע וטומאת ערב אף ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס להצטרף לשניה לטמא בזב גמור והא דכתיב מבשרו ולא מחמת אונסו ע\"כ אראיה שניה דכתיב בתריה קאי ולא אראשונה דהא איתקש לשכבת זרע דכל עצמו מחמת אונס חימום בא ואעפ\"כ בודקין אותו בראשונה כדתנן פ\"ב דזבין ראה ראיה ראשונה בודקין אותו ומוקמי' לה לקרבן דאי קמייתא באונס לא מיצטרפא לשלש לקרבן אבל מצטרפת לשניה לטומאה דאם ראיה שניה בלא אונס אע\"פ שראיה ראשונה באונס עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אונסו אשניה כתיב אבל ראשונה איתקש לשכבת זרע כדא' ובראיה שלישית אין בודקין אותו כלל אפילו ראה אותה מחמת אונס כדתנן התם שלישית אין בודקין אותו רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ואמרינן פ' בנות כותיים דבאתים פליגי דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה רבנן לא דרשי את הזב חדא זובו תרתי לזכר כלומר עד כאן יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס בשניה מכאן ואילך דהיינו בשלישית לנקבה כתיב כלומר יש לו דין נקבה שמטמאה באונס כדילפינן מדכתיב כי יזוב זוב דמה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> ראיה ראשונה של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה ג' ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן כדתנן פ\"ק דמגילה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין מנה\"מ דשוין לטומאה ואין שוין לקרבן דת\"ר ר' סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקרא טמא ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הרי שתי זיבות מנויות כאן וקראו טמא שלש וקראו טמא דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו הרי לך שלש וקראו טמא דכתיב טומאתו היא הא כיצד אם משנים טמא למה פרט לך הכתוב (שתים) שלש לטומאה אלא שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא מצית אמרת ב' לקרבן וג' לטומאה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו משמע מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא או אינו אלא ראה שתים מביא שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים והרי כבר ירד לכל חומר זב ומי הוציאו ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו כדאיתא התם. אחד הרואה שתי ראיות או ג' בזה אחר זה או ראיה אחת בכל יום הרי זה זב כדא' פ' כיצד הרגל וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה ובזב כתיב ג' ראיות בקרא דכתיב זוב תלתא זמני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך שלשה הויא טומאה ומדכתיב זאת ממעט זבה מראיות ביום א' אבל זב בימים נמי מטמא כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה מטמאה בימים אף זכר בימים. ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום שלם אינם מצטר��ות דבזבה בעיא ג' ימים רצופים כדתנן ימים רבים וכתיב וספרה לה שבעת ימים מה שבעת ימים הם רצופים כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן וכדתנן פ\"ק דזבין ראה אחת היום ושתים למחר ב' היום ואחד למחר ג' לשלשה ימים או לשלשה לילות הרי זה זב גמור וטעמא דטומאתו תלויה בזובו כדכתיב טומאתו היא ואינה תלויה בימים לכך אפילו ראה שלשתן בשעה אחד הוי זב וכן כשראה ג' ראיות בשלשה ימים רצופים אבל כשהיתה הפסקה בין ראיה יום שלם אין מצטרפין לא לקרבן ולא לטומאה דבעיא רצופין כדא'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראיית </b> הזב אין לה שיעור כדתנן ריש פ' יוצא דופן ומטמאין בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן ובגמרא אמר שמואל זב צריך בחתימת פי האמה ואמרינן דאתי כר' נתן משום ר' ישמעאל ולא הודו לו חכמים דסברי דבכל שהו טמא כדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו מטמאה. היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראיה עד סופה בכדי טבילה וסיפוג או יותר נחשבת כשתים שם פ\"א דזבין במשנה שאם ראה א' והפסיק כדי טבילה וסיפוג שהוא כדי שירד ויטבול ויעלה ויסתפג כפי מה שפירשו בתוס' ואחר כך ראה שתים או אחת מרובה כשתים או אפכא שראה קודם שתים או מרובה כשתים והפסיק וראה א' הרי זה זב גמור והרב ז\"ל כתב דא' ארוכה כשתים היה נחשבת כשתים וממילא משמע דבין בתחל' בין בסוף הוא כשתי החלוקות השנויות במשנה כמו שכתב בסמוך אבל שיעור הארוכה שתהא כדי טבילה וסיפוג לא הוזכר במשנה זו אלא מדתנן בסמוך ראה א' ארוכה כשלש והיא כדי שתי טבילות וב' סיפוגין משמע דבאחת ארוכה כשתים הוי ארוכה כטבילה וסיפוג ונרא' דכיון דזוב אין לו שיעור כדילפינן לעיל דבכל שהוא מטמא א\"כ כשראה אחת ארוכה כשתים כיון שמתחלת ראייתו בכל שהו נטמא והיה שהות לטבול ועדין הוא רואה נחשב כשתים וכן בארוכה כשלש כיון דיש כשתי טבילות חשיבה כשלש כיון דיש כדי טהרה בין תחלת ראיה לאמצעיתה וכן בין אמצעיתה לסופה ובת\"כ ילפינן ראיות גדולות מדכתיב זוב ג' זימני וקטנות מהחתים וכו' ולמה נאמרו קטנות ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם ראה אחת מרובה וארוכה כשלש בקטנות טמא ראה א' ביום והפסיק וראה ב' או א' מרובה כשתים או אפכא כדתנן במתניתין לעיל הרי זה זב גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראה </b> ראיה אח' מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הימים מחלקים והויא כשתי ראיות כדתנן התם ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם יודע שמקצת הראיה היום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן ואם ספק ודאי לטומאה וספק לקרבן דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון דיש בה משני ימים והרי יש כאן שלש ראיות ואם דשמא כולה מהיום או כולה מהלילה ודאי לטומאה דמה נפשך איכא שתים וספק לקרבן דמספקא לן שמא ב' שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה איכא שתים עם הראיה ראשונה דבראיה זו לא היה מתחלתה לסופה כדי טבילה וסיפוג ואפילו הכי אי מקצתה היתה ביום ומקצתה היתה בלילה הוו שלש ראיות דימים מחלקים דכיון דזוב מטמא בכל שהו כדילפינן לעיל וראה כל שהו בסוף יום זה וכל שהו בתחלת יום הבא אחריו דהיינו בין השמשות הרי הם שתי ראיות כיון דהוו כשני ימים וילפינן לעיל מדכתיב לזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים והרב ז\"ל לא כתב ודאי לטומאה ולקרבן שהרי כתב שאם ראה א' בסוף היום מקצתה ומקצתה בתחלת הלילה אע\"פ שאינה ארוכה שהימים מחלקים ומשום דאם ��אה בבין השמשות אי איפשר שיהיה ידוע אם היה מקצתה היום ומקצתה למחר ולכך מספקינן לה בקרבן ומביא ואינו נאכל אבל אם היה ידוע שהיה מקצת הראיה בסוף היום ומקצתה בתחלת יום הבא היה מביא קרבן ודאי כדתנן במתניתין ראיה א' בין השמשות של יום השבת וראיה שניה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן שמא היה הפסק בין שתי הראיות יום שבת ואינם מצטרפות או שמא לא היה הפסק יום א' דאחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והרי יש כאן שלש ראיות וחייב קרבן ולפיכך מביא מספק ואינו נאכל וכדתנן בההיא מתניתין ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הימים שהזב רואה בהם זיבות הרי הוא טמא וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה וטובל ומערי' שמשו ובשמיני מביא קרבן אם היה בעל שלש [ראיות] וכדכת' וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו דהיינו שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה שלא יראה זוב שבעת ימים רצופים ורחץ במים וגו' וביום השמיני וגו' ואם ראה זוב אפילו בסוף שביעי אחר שטבל סתר הכל וחוזר למנות מאחר יום הראיה דשבעה ימים רצופים בעיא כדכתיב שבעת ימים לטהרתו."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה אינו סותר אלא יומו כדאמ' פרק בנות כותיים תני אבוה דר' אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום א' לפיכך סותר יום אחד וכדאמר' פרק תינוקת לטמאה בה אמר רחמנא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה מה זיבה סותרת דבעינן שבעת ימים רצופים אף קרי סותר אימא זיבה סותרת הכל אף קרי סותר הכל ת\"ל לטמאה בה אין לך סתירה אלא בטומאתה האמור בה מה טומאת קרי יום א' אף סתירתו יום א'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שבדק ביום א' מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה וביום שביעי בדק ומצא טהור הרי זה בחזקת טהרה שם פרק תנוקת פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא במתנ' דתני ר' יוסי ור' שמעון אמרי הלכה כר' אליעזר ואע\"ג דאין למדין הלכה מפי תלמוד הא פסיק תלמודא בפ\"ק הלכתא כר' אליעזר בארבע והאי חד מינייהו דקאמר ר' אליעזר הכא במתניתין דבדק יום א' ויום שביעי ומצא טהור ושאר ימים לא בדק דהוי בחזקת טהרה ובגמרא איבעיא להו בדקו עצמן יום א' ויום ח' נמצאו טהור ושאר הימים לא בדקה לר' אליעזר מהו ואמר רב היא היא תחלתן אע\"פ שאין סופן טהור ואמר רב נמי התם נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין שבעה נקיים וכי קאמר רב בר משלישי כגון דלא בדקה אלא ביום שלישי זה שפסקה וביום שביעי ואשמועינן כי היכי דתחלתן אע\"פ שאין סופן הכי נמי סופן אע\"פ שאין תחלתן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן ואפילו ראה ג' ראיות בסוף יום שביעי של שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שראיות אלו לסתירה אבל ראה ג' ראיות בליל שמיני מביא קרבן שאין ראיות אלו סותרות והיינו בעל ב' ראיות שזיבה ראשונה בת שתי ראיות היתה אבל היה זב בעל ג' ראיות וראה שלש בליל ח' שלאחר שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו דאף על גב דאינן סותרות הרי לא יצא לזמן הראוי לקרבן דלילה מחוסר זמן לכל הוא. חוץ מיולדת שהפילה בליל פ\"א שמביאה קרבן שני כדילפינן לעיל מדכתיב או לבת אליבא דבית הילל ואמרינן התם סוף פרק קמא דכריתות זב שראה שלש ראיות בליל שמיני מה ב\"ה אומרים בדבר זה טעמייהו דב\"ה במפלת בליל פ\"א משום דכתיב לבת אבל זב שראה שלש רא��ות בליל ח' פטרי דלא מיתרי קראי או דילמא ל\"ש ואמרינן תני חדא זב שראה שלש ראיות בליל ח' מביא קרבן ותניא אידך דאינו מביא ואמר רבי אלעזר הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן והא דתניא מביא בזב שזיבה ראשונה שלו היתה של שתי ראיות ולא היה מחוייב קרבן ולכך מביא על שלש ראיות אלו שראה בליל ח' וקמ\"ל דדוקא ראה בליל ח' אבל ביממא דיום שביעי לא דקסבר כל ראיה שסותרת אין מביאה לידי קרבן והא דתני אין מביא בזב בעל ג' ראיות דכיון דלא יצא לשעה הראויה לקרבן כולה חדא זיבה אריכתא היא. אמר רבי יוחנן ראה א' בליל ח' ושתים ביום ח' מביא שתי קרבנות שתים בלילה וא' ביום אינו מביא ואמר רב יוסף תדע דהא ראיה ראשונה שכבת זרע בעלמא הוא דאין לה אלא טומאת ערב ולכך כד חזי תרתי אחרנייתא ביממא מצטרפי לה אבל ב' בלילה וא' ביום ח' אינו מצטרף ואין מביא קרבן על זיבה זו אחרונה דעיקר' בליל ח' היתה ואף על פי שאינה סותרת כיון דלא יצתה לשעה הראויה לקרבן אינו מביא כדא'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו פרק ב' דזבים תנן הכל מטמאין בזיבה אף הגרים ועבדים בין משוחררים בין שאינן משוחררים וחרש ושוטה וקטן ותניא בת\"כ בני ישראל מנין לרבות את הגרים ועבדים משוחררים תלמוד לומר ואמרת אליהם איש שאין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן תלמוד לומר איש איש דברי רבי יהודה ומשוחררים לאו דוקא דהא תנן בין שאינן משוחררים אלא למימר דאפי' משוחררים צריכים ריבוי וכי האי גונא אשכחן פרק הערל גבי טומאת לידה כדמייתי רבי שמעון בפרק ב' דזבין והרי העבדים וחרש ושוטה הם כקטן שמביאין עליהם כפרה להאכילן בקדשים וחטאתן נאכלת וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה כדתנן התם דהא הוו בכלל בני ישראל. וטומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה שמטמאין בלובן ובאודם וטומאתם בספק כדתנן במתני' ולפיכך אין קרבנם נאכל. היה מונה שבעת ימים נקיים ללובן וראה אודם או איפכא הרי זה אינו סותר כדתניא בתוספתא דפרק קמא דזבין ונראה דטעמא משום דאע\"ג דמטמא בלובן ובאודם היינו בלובן משום איש ובאודם משום אשה ולא אתי אודם דמשום אשה וסותר לובן דמשום איש וכן איפכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסט </b> שיקריב מצורע כשיטהר קרבן אחר שיטהר בעץ ארז כדכתיב שנים צפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב וצוה הכהן ושחט וגו' וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה ומונה שבעת ימים כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וביום השביעי מגלח תגלחת שניה כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כתגלחת ראשונה כדתנן בפרק י\"ד דנגעים משום דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשניה דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בג\"ש בת\"כ נאמר וגלח את כל שערו בראשונה וגלח את כל שערו בשניה וטובל כדכתי' ורחץ בשרו במים וטהר ומעריב שמשו ולמחר בשמיני טובל פעם שניה כדתנן התם טבל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער ניקנור רבי יהודה אומר אינו צריך טבילה ונראה דהך טבילה הויא דרבנן דלא כתיב בתורה."
+            ],
+            [
+                "<b>נתאחר </b> ולא גלח בשביעי כשיגלח יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחרת כדתניא בתורת כהנים גלח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני גלח בשמיני אין מביא קרבנותיו בו ביום דברי רבי עקיבא אמר ליה רבי טרפון מה בין זה לנזיר אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת אין מביא קרבנותיו אלא אם כן מעורב שמש. כיצד עושין לו המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל כנגד פתח מזרחית כדתניא בתוספתא ומעמידו בשער ניקנור וכו' כדכתיב והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כיפורים והכהן מניף אשמו עם לוג השמן כדכתיב והניף אותם תנופה לפני ה' ואם הניף כל אחד בפני עצמו יצא דכתיב אותו לאשם והניף דמשמע דאשם לחודיה טעון תנופה והדר כתיב אותם תנופה משמע תרוייהו יכול יניף שניהם ויחזור ויניף כל אחד תלמוד לומר תנופה ולא תנופות כן מצאתי בפירוש ת\"כ לרב רבי הלל בן רבינו אליקים ז\"ל. ואח\"כ מביא את האשם ומכניס שתי ידיו וסומך כדתנן במתני' דנגעי' ובתוספתא כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאין יכול ליכנס לעזרה עד שיזרוק עליו מדם אשמו וחטאתו ולזה כתב הרב ז\"ל ושוחטין אותו מיד דאף על גב דאי איפשר שיהיה תכף לסמיכה שחיטה אפילו הכי לא יעכבנו אלא מיד כשיגיע למקום השחיטה ישחטנו. ומקבלין שני כהנים את דמו אחד מקבל וזורקו על גבי המזבח ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית כדתנן במתני' ובתוס' ותניא בסוף פרק הוציאו לו ולקח הכהן מדם האשם יכול בכלי תלמוד לומר ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן יכול אף למזבח כן דקי\"ל דאשם מצורע טעון מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות דאף על גב דלא כתיב ביה הרי הוא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל והחזירו לך הכתוב לכללו בפי' דלכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים אף זה טעון מתן דמים ואימורים יכול לא יתקבל בכלי אלא בעצמו של כהן כדכתיב ונתן תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונת כלי לקבל דמה כדילפינן בהיקשא דזאת התורה לעולה למנחה וגו' ובעולה ובשלמים כתיב וישם באגנות ואשם נמי מהכא גמר דבעי כלי אלא אשם מצורע משום דיצא לידון בדבר החדש שהוא בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית הוצרך להחזירו לכללו בהיקשא דכחטאת האשם נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שקבל בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע ומה שכתב הרב שמקבל בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית ואם שנה וקבל בשמאל בתחלה פסל מצאתי בתוספתא בהפך זה שקבל בכלי מקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל ואם שנה פסל ופירוש הר\"ש מקבל בשמאל דכתיב על כפו השמאלית וכתיב נמי וטבל באצבעו הימנית ע\"כ וקשיא דהאי קרא לא כתיב אלא גבי לוג שמן כדכתיב ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית וגו' וגבי דם לא הוזכר ימנית ושמאלית אלא ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית וגו' ואיפשר דאיכא היקשא מדם לשמן דכתיב בדם ונתן הכהן על תנוך וכתיב בשמן יתן הכהן על תנוך וגו' על דם האשם כי היכי דדם ושמן ניתנים בתנוך ובאזנות במקום אחד כדכתיב על דם האשם הכי נמי נתינה דכתיב בתרוייהו בעצמו של כהן הויא בכף שמאלית כדכתיב גבי שמן כפו השמאלית ולמה שכתב הרב ז\"ל שמקבל בידו הימנית וחוזר ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית נראה דיליף לה הכי מדתנ' לה פרק הוציאו לו ובת\"כ ולקח הכהן יכול בכלי תלמוד לומר ולקח הכהן ונתן הכהן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה שהיא קבלה בעצמו של כהן ואם כן יכול אף זריקה של מזבח תהא ביד תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה כלי כדאמ' לעיל אף אשם זה טעון כלי ומדלא מפלגינן בין קבלה לנתינת בהונות דכתיב בה ונתן אלא דבקבלה דהיינו לקיחה דכתיב בקרא איכא כלי ונתינה דכתיב ונתן הויא בעצמו של כהן משמע דביד שמקבל לזרוק דהיינו ימין בה הוא מקבל ג\"כ ליתן בבהונות והיינו נמי דאיצטריכו ב' כהנים לקבל את דמו דאי קבלה לזריקה בימין וקבלה ליתן בבהונות בשמאל בכהן חד הוה סגי שיקבל בשתי ידיו ויזרוק מדם שקבל בימינו ויתן בבהונות אח\"כ מדם שקבל בשמאלו אלא מדאיצטריך ב' כהני' כדתנן במתני' משמע דתרוייהו בחד ידא דהיינו ימנית אלא שצריך אחר כך לערות ממנה לשמאל כדי להזות באצבע ימין דומיא דהזאת שמן באצבע ימין ולשון התוס' נמי איפשר דמאי דקתני זה שקבל ביד מקבל בשמאל דלדעת הרב ר\"ל זה שקבל ביד ימין חוזר ומערה לשמאל אבל אפילו שנאמר דלשון התוספתא היא קבלה מתחלה בשמאל מלשון הגמרא דפרק הוציאו לו ולשון תורת כהנים נרא' דקבלה ליתן בבהונות נמי הויא בימין כדפי' לדעת הרב ז\"ל כנ\"ל. ומכניס המצורע ראשו ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך אזנו הימנית כדתנן במתני' שלהי נגעים ובת\"כ דריש אי כתיב ונתן על תוך יכול על תוך ודאי תלמוד לומר נוך אי נוך יכול על גבו של אוזן ת\"ל תוך נוך הא כיצד זה גדר האמצעי. ואח\"כ יכניס ידו הימנית וכן רגלו שאינו יכול ליכנס כל גופו עדין לעזרה כדכתיב ברישא דענינא והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' פתח אהל מועד אבל תנוך ובהונות בעי' שיהיו בעזרה כדכתיב גבי הזאת שמן וכפר עליו הכהן לפני ה' דקאי נמי אהזאת תנוך ובהונות ואם נתן על השמאל לא יצא דהא ימנית כתיב בתנוך ובהונות וכתי' גבי תורת המצורע תהיה לעיכובא ואחר יקריב הכהן חטאתו ועולתו כדכתיב בקרא ועשה הכהן את החטאת וגו' ואחר ישחט את העולה. ואחר שיתן מן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן ויצק לתוך כפו של חברו כדתנן במתניתין והיינו משום דכתיב בקרא ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית משמע שהכהן העושה את ההזאות היה יוצק על כף כהן אחר ואם יצק לתוך כף עצמו יצא דהא לא כתיב בהדיא דיצוק לתוך כף אחר וכתיב נמי וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית דמשמע כף הכהן המזה עצמו. וטובל אצבעו הימנית בשמן ומזה ז' פעמים כדכתיב והזה שבע פעמים לפני ה' דהיינו כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזיה טבילת אצבע בשמן דשבע פעמים אטבילת אצבע ואהזאה קאי וטבל והזה שבע פעמים לפני ה' ואם הזה ולא כיוון כנגד בית קדש הקדשים כשרות כדתניא בהקומץ שלא מכוונות כשרות דלאו מבפנים נינהו אלא בעזרה היה עומד והופך פניו לצד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה. ואחר כך יתן מן השמן על מקום שנתן דם האשם בתנוך ובהונות כדכתיב בקרא על מקום דם האשם ואף על פי שנתקנח הדם אין דם גורם אלא מקום דם דלהכי כתיב מקום דם גבי מצורע עני. והנותר מן השמן יתן על ראש המטהר ואם לא נתן לא כפר כר' עקיבא דפליג במתני' ארבי יוחנן בן נורי וטעמא דרבי עקיבא דקרא קאי נמי אנתינה בראש כדכתיב על ראש המטהר וכפר וגו' ופרק הוציאו לו תניא דברי הכל מתנות הראש אין מעכבות ומפרש תלמודא טעמא משום דכתיב ומיתר והנותר דהוי שירי שיריים ומתרצים התוספות בריתא זו אליבא דרבי עקיבא. ושאר הלוג מתחלק לכהנים ואינו נאכל אלא בעזרה לזכרי כהונה כדתנן פרק התדיר אם ראית שמן מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול עליו מהו אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע וטעמא משום דהוקדש לאשם כדכתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן וכתיב כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשי' דאי באשם מישתעי קרא הא כתב קרא בצו את אהרן זאת תורת האשם קדש קדשים הוא תורה אחת לכל האשמות שהם קדש קדשים אלא האי קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע אתא כדתניא בת\"כ. ואסור לאכול ממנו עד הזאת שבע ומתן בהונות כדתניא בתוספ' עד מתי מועלין בשמן עד שיתן מתנותיו דהיינו מתן בהונות שאחר שבע הזאות שנגמרה מצותו בר מיציקת הראש והוה ליה כקדשים שהזריקה מוציאה מידי מעילה ור\"ש פליג אתנא קמא וסבר דבתר שבע הזאות אזלינן וטעמא דת\"ק כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים וגו' ונתן הכהן על תנוך אוזן וגו' והנותר בשמן וגו'. ואם אכל לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה דאיתקש לאשם כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי </b> זהו תנוך אוזן זה גדר האמצעי כדילפינן לעיל נתן על צידי הבהונות כשר צדי צדדין פסול דעל על דכתיב גבי מצורע עני לא איצטריך דהא כתיב על מקום דם האשם אלא חד על להכשיר צדדין של בהן כדכתיב ועליו מטה מנשה וחד לפסול צדי צדדין נתינת שמן בבהונות בין שהיה שם הדם בין שנתקנח כדכתיב על מקום דם האשם אין הדם גורם אלא מקום גורם. אין לו אזן או בהן ימנית אין לו טהרה עולמית כדתנן במתניתין דשלהי נגעים אליבא דת\"ק דר' אליעזר וטעמא דבעינן קרא כדכתיב ימנית וכתיב זאת תהיה תורת המצורע לעיכובא."
+            ],
+            [
+                "<b>אשם </b> מצורע ששחטו שלא לשמו או לא נתן מדמו על בהונות הרי זה טעון נסכים ועולה למזבח וצריך המצורע אשם אחר להכשירו פרק הוציאו לו מימרא דרבי יוחנן ותניא כותיה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו למצורע זה שיאכל בקדשים דעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ובפרק קמא דמנחות מייתי האי בריתא ובפרק ב' דמדות ומפרש התם רבי יוחנן טעמא דטעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מליקרב על גב המזבח דלמצורע לא חזי דהא נשחט שלא לשמו ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים משום חובה ולעולה לא חזי דהא לא ניתק לרעיה ולנדבה לא חזי דהא אין אשם בא בנדבה אבל בנסכים אתי למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו. הקדים חטאתו לאשמו שם ריש מנחות בריתא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס אלא תעובר צורתה ובעי למימר טעמא משום דכתיב זאת תהיה כהויתה תהיה אלא משום דשחיטה לאו עבוד' היא הוה מצי למרס בדמו עד שיזה מדם האשם אלא דמסיק רב פפא דטעמא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום וכיון דכתיב אשם ברישא והדר חטאת הוי חטאת כמחוסר זמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b> לאדם להביא אשמו היום ולוגו למחר או אחר עשרה ימים פרק הקומץ זוטא אמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד עשרה ימים דאמר מר מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזבח נינהו ואמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא אשמו היום ולוגו למחר ועד עשרה ימים מטעמא דאמר דלאו מזבח הוא ולהכי אין חייבין עליו משום פגול אפילו בא עם האשם דאיפשר לשנותו לאשם אחר כדאמ' התם לרבנן דר\"מ. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו מאחר שיצק יביא אחר בתחלה סוף נגעים פלוגתא דרבי עקיבא ור\"ש במתניתין וטעמא דרבי עקיבא דלא אמרינן דקבעא ליה לוג שהוא כלי שרת כיון דלא יצק עדין על כפו השמאלית ובת\"כ מפיק לה מדכתיב מלוג השמן ויצק וכתיב נמי גבי לוג קדש קדשים הוא כדאמר' לעיל דאתא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשים וכתב הוא פרט לשחסר כל שהו וכיון דאכתי לא נעשית מצותו ימלאנו והוי כשר אבל כיון דיצק וחסר אחר כך פסול הילכך בעינן להביא אחר שלם כתחלה. יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג עד שלא גמר מתן שבע יביא אחר ויתחיל במתן שבע כדאמ' בתוספתא נתן מקצת מתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה ורבי אליעזר ור\"ש אומר ממקום שפסק וטעמ' דרבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ולהכי יביא אחר בתחלה כשנשפך השמן במקצת בהונות כדתניא בהאי תוספתא גופה לרבנן ומייתו לה שלהי פרק הוציאו לו וכן גמר מתן שבע ונשפך קודם שיתחיל בבהונות יביא לוג אחר כדתניא התם גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש אינן מעכבות ומפ' מאי טעמא לא מעכבי אלימא משום דכתיב והנותר מן השמן דקרו ליה שירים אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי והאמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עליהם שאני הכא דכתיב ומיתר והנותר דמתנות בהונות קרויין שירים דכתיב בהו ומיתר השמן ומתנות הראש קרויין שירי שירים דכתיב והנותר בשירים הראשונים יתן על ראש המטהר ובתוס' שם ופרק בתרא דזבחים מתרצינן בריתא זו אליבא דהני תנאי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דפליגי במתני' והרב ז\"ל כתב לעיל גבי מתנות הראש אם לא נתן לא כפר כרבי עקיבא משמע דמתנות הראש מעכבי והכא כתב שמתנת הראש אינה מעכבת ותירץ רבינו ברוך בפרק קמא דזבחים בריתא זו אליבא דרבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דהאי דאמרינן דברי הכל אין מעכבת היינו דאינו קרוי מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש כיון דקבל מן השמן ומדם האשם על הבהונות ואיפשר לומר לדעת הרב ז\"ל דרבי עקיבא דאמר אם לא נתן לא כפר היינו כשלא נשפך השמן והכא דאמרי' דברי הכל לא מעכבי היינו כשנשפך שלא יביא אחר בתחלה ואף על גב דכשלא נשפך הוה משמע טפי דלא יעכבו מהא דאמרינן ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הכא שאני דכתיב בהדיא בקרא והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר דמשמע כשיש שמן שלא נשפך יתן אותו על ראש המטהר ואם לאו לא כפר כדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר דמשמע אם לא נתן לא כפר לרבי עקיבא. הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן שמן לאחר מתן דם כדתניא בתוספתא דנגעים ומייתי לה ריש מנחות וטעמא דבעינן כמו שאמור בענין על מקום דם האשם יתן השמן מן הלוג. הקדים מתן בהונות על מתן שבע ימלא ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים דמשמע דבעי' מן השמן שלם והוא לוג כשיזה שבע פעמים ונראה מלשון התוספתא דלא בעינן שיחזור למתן שבעה שכבר עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל בתחלה על גבי בהונות וכן כתב הר\"ש ז\"ל דעלו לו מתן שבע אף על גב דהיה חסר הלוג ובמה שנתן מתן בהונות קודם לא חיישינן אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ועכובא דמשמע מזאת תהיה תורת המצורע היינו שתהיה כל תורתו על הסדר. נתן שבע מתנות שלא לשמן לא הורצה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצורע </b> שנתנגע לאחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשם (וחזר) ונתנגע אבל נתנגע ונרפא והביא ציפוריו וחזר ונתנגע ונרפא והביא ציפוריו קרבן אחד לכולן פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה בכלל חמשה שמביאים קרבן אחד על דברים הרבה תנן מצורע שנתנגע נגעים הרבה הביא ציפוריו ונתנגע לא עלו לו עד שיביא חטאתו ובגמר' מפרש טעמא דמצורע מב��א קרבן אחד על נגעים הרבה דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחד למצורעים הרבה ובת\"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שאחת על נגעים הרבה ומזאת תהיה דריש תורה אחד לכל המצורעים לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם ופריך בגמרא והאמר ברישא אין מביא אלא קרבן אחד והיכי תנן בסיפא לא עלו לו דמשמע שצריך לחזור ולהביא לבסוף שתי צפרים לכל נגע ונגע עד שיביא חטאתו או אשמו לרבי יהודה ומסיק חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפורין ונתנגע אין מביא אלא קרבן א' ולאקבועי בעניות ועשירות לא מקבע עד שיביא חטאת או אשם לרבי יהודה. מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר האשם כרבי יהודה דפליג ארבי שמעון בשלהי נגעים ובפרק ארבעה מחוסרי כפרה פליג נמי בבריתא רבי אלעזר ואמר דהכל הולך אחר צפרין ואמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו רבי שמעון סבר חטאת דהוא דבר המכפרו דעל שבעה דברים נגעים באים ר' יהודה סבר דבר המכשירו והוא אשם שמדמו נותנים על הבהונות ומכשירו בקדשים רבי אליעזר בן יעקב אומר דבר הגורם לו כפרה דהיינו צפרים שמדם הצפור מזין עליו תחלה ובת\"כ דרשינן כתיב אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו תלתא קראי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר והעני אחר הבאת אשם דמביא קרבן עני דלא כרבי יהודה אף ע\"ג דסתם ספרא כרבי יהודה וחד לעני בשעת אשם והעשיר דמביא קרבן עשיר והא נמי דלא כרבי יהודה דלדידיה הכל תלוי בשעת אשם כדדרשינן בטהרתו דבר המכשירו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב' </b> מצורעים שנתערבו קרבנותיהם ונזרק דם א' מן החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מהם היאך יטהר זה החי לאכול בקדשים שאילו היה מצורע חברו חי אף ע\"פ שנתערבו הקרבנות זה יקרב לשם מה שהוא וזה לשם מה שהוא אבל השתא אין אנו יכולים להקריב חטאת שנשאר שמא הוא חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וקרבן אחר אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה דאין חטאת בא בנדבה ואפי' בתנאי אם מחוייב חטאת אני הרי זה לחטאת ואם לאו יהא שלמי נדבה דמתן דמים לא שוו בחטאת ושלמים וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני וכמו שהשיב רבי יהושע לאנשי אסכנדריא וכיון דמייתי בדלות חטאת העוף בא על הספק ואין בה משום חולין לעזרה ולא תאכל כדאמר לעיל והיינו כשהביא כבר אשם קודם מיתת חבירו דאי לאו הכי לית ליה תקנתא לרבי שמעון דאשם קבע אבל לרבי יהודה אם הביא אשם הא קבע ליה בעשירות ואינו יכול להביא עוף בדלות כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>עשיר </b> שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אפילו היה המצורע עני מביא עליו קרבן עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצור' עשיר מביא על ידו קרבן עשיר שהרי נתחייב בקרבן עשיר בערכין פרק השג יד תנן אבל בקרבנות אינו כן וכו' ובגמרא היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני כדתנן במתניתין ואמר רבי יצחק כשהיה מדירו עני ולא תימא אמצורע גופיה חס רחמנא בעניות כדכתיב ואם דל הוא אבל לא אמדיר אפילו הוא עני דכתי' הוא דמשמע דקאי דוקא אמצורע דאמר רב אדא בר אהבה כתיב ואין ידו משגת לרבות את הנודר אבל מדירו עשיר מביא בעשירות דהא אזלינן נמי בתר נודר ומצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד\"א הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דאמרינן לרבות את הנודר דחס רחמנא עליה כי הוי מצורע עני והוא נמי עני הכי נמי כשמצורע עני ואפילו הוא עשיר קמ\"ל דלא ערכי' ליה מואין ידו משגת אלא היכא דאיהו נמי עני אבל אם הוא עשיר ומצורע עני או הוא עני ומצורע עשיר מביא עליו קרבן עשיר כדתנן בשלהי נגעים מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא ותניא בת\"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני תלמוד לומר זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם על ידי בנו ובתו וכו' קרבן עני ומאכילן בזבחים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רעא </b> שלא ימיר בהמת קדש בבהמה אחרת דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו' ואם המיר לוקה ואף על פי שלא עשה מעשה מפי השמועה למדו שכל מצות לא תעשה שאין בה מעשה אין לוקין עליה כדילפינן מדכתיב אם לא תשמור לעשות חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם נשבע מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר בפרק קמא דתמורה כתיב כי לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב\"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו דמדכתיב לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה דוקא הוא דאין מנקה אותו אבל ב\"ד של מטה מנקין אותו כדא' אשכחן שבועת שוא דלוקה אם נשבע לשקר אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל דמה שוא לשעבר אף שקר לשעבר ולית בה מעשה דאי אוכל ולא אכל לא לקי משום לאו שאין בו מעשה דלא מרבינן משבועת שוא אלא לשעבר כדא' ואי נשבע שלא יאכל ואכל הרי יש בו מעשה ולקי אלא באכלתי ולא אכל כדאמ' דומיא דלשוא דמרבי' לה מינה דהוי לשעבר דכי נשבע על עמוד של אבן שהיא של כסף היינו לשעבר דקודם שנשבע הויא אבן כמו השתא ואמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר בכלל לאוין שאין בהם מעשה משום דבדיבורו עושה מעשה שעושה מחולין קדש ולהכי לקי ומקלל חברו בשם מנלן אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא אמר קרא אם לא תשמור לעשות וגו' ליראה את ה' הגדול שיתיירא שלא להוציא את השם לבטלה ומקלל חברו בשם הוא מוציא שם שמים לבטלה וכתיב בהאי קרא והפלה ה' את מכותך דהפלאה זו היינו מלקות כדכתיב והפילו השופט וגו' וכיון דהוא מוזהר מלקלל חברו בשם כדכתיב לא תקלל חרש משמע בין קללה סתם בין קללה בשם קאתי קרא דליראה את ה' לאשמועינן דלוקה כדכתיב והפלא ה' את מכותך כדאמ' ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שניתק לעשה היא דכתיב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו וגו' משום דהוו תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ממלקות ועוד דלאו דמימר הוא לאו ששוה בכל שאחד מן השותפין שהמיר או המיר בקרבן צבור לוקה ואין תמורתם קדש נמצא שאין העשה שוה בכל להיות התמורה קדש ואין כח בעשה שאין שוה בכל להוציא מלאו ששוה בכל כדאמ' ושותפין דלא עבדי תמורה תנן פרק קמא דתמורה הצבור והשותפין אין עושין תמורה שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו יחיד עושה תמורה ואין צבור ושותפין עושין תמורה ולוקה בתמורה על כל בהמה ובהמה כדתניא בריש תוספת' משום דכתיב בהמה בבהמה נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי תמורה קדש ואפילו בשבת כדתניא בריש תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> הממיר בזדון או בשגגה עושה תמורה ולוקה במשנה פרק שני דתמורה רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתרומה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ובגמרא מאי טעמא דר' יוסי ברבי יהודה אמר קרא יהיה קדש לרבות שוגג כמזיד היכי דמי שוגג כמזיד ר\"ל ור' יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים תמורת שלמים ואמר תמורת עולה גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה לרבות שוגג כמזיד גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש בטעות דכסבור לומר שחור ואמר לבן אבל אם דמה שמותר להמיר והמיר או שאמר אכנס לבית זה ואמיר מדעתי ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זו תמורה ואינו לוקה עליה הני תרי גווני הוו כחזקיה ורב ששת דאמרי הכי בגמרא דכהני גווני הוי שוגג כמזיד ולקי והרב ז\"ל נקט כר\"ל ור' יוחנן דלא לקי אלא כסבור לומר תמור עולה ואמר שלמים או איפכא אבל בהני גווני לא לקי אבל לענין תמורה מיהא הוו תמורה דלא פליגי אלא לענין מלקות דגרסינן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ולא נראה גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש וכמו שכתבו התוספת שם."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו שלו פ\"ק דתמורה ת\"ר לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו היכי דמי אילימא בהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה מי מתפיס בדבר שאינו שלו לעולם בהמה דהקדש דעלמא כדאמ' וכגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר. המיר קרבנו בבהמה שאינה שלו אינה תמורה שם גבי לא יחליפנו בשל אחרים אילימא בהמה דהקדש דידיה וחולין דעלמא מי מצי מקדיש איש כי יקדיש את ביתו קדש לה' כתיב מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו."
+            ],
+            [
+                "<b>המתכפר </b> הוא שעושה תמורה לא מקדיש שם בריש פרקין דתמורה א\"ר אבהו א\"ר יוחנן המקדיש מוסיף חומש אם רוצה לפדות הקדשו ולא מתכפר ומתכפר עושה תמורה שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו ישראל חברו ואמר המתכפר זו תחת זו תמורתו תמורה ולוקה דכיון דהופרש לצרכו קרינא ביה קרבנו דבתר מתכפר אזלינן."
+            ],
+            [
+                "<b>היורש </b> ממיר בריש מכלתין תנן הכל ממירין ובגמרא הכל לאיתויי מאי לאיתויי יורש שהמיר בקרבן שהפריש אביו בחייו שתמורתו תמורה ור' מאיר היא מ\"ט דכתיב אם המר ימיר לרבות את היורש דהכי מצי למכתב ואם ימיר בהמה בבהמה המר ימיר למאי הלכתא לרבות את היורש דתמורתו תמורה ואם הניח בהמה לב' בניו הוו שותפין בה ואין אחד מהם ממר כדילפינן לעיל דיחיד עושה תמורה ולא צבור ושותפין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> קדשי גוי עושים תמורה מן התורה הקדיש הגוי בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה הגוי הרי זו ספק תמורה שם בעיא דרמי בר חמא גוי מהו שימיר מי אמרינן מדאקדושי מקדיש דתניא איש איש מבית ישראל לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל אמורי נמי ממיר או דילמא כיון דלא אתי לכלל עונשים כי עביד תמורה לא קדשה ובעיא למפשט מדתניא גבי קדשי גוים דאין עושין תמורה ומדרבנן דבמקדיש גוי להתכפר גוי לא קמיבעי ליה לרמי בר חמא כי קא מיבעי ליה במקדיש גוי להתכפר ישראל בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן דאף על גב דאמר ר' יוחנן המתכפר הוא העושה תמורה ולא מקדיש כדאמר' לעיל התם הוא דקאתי מכח ישראל ומשום הכי אזלינן בתר דמתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הכי קמיבעי ליה מיבעיא מתחלה ועד סוף דתיקום ברשות מאן דעביד תמורה כלומר בהקדיש גוי להתכפר ישראל מיבעיא מתחלת הקדש ועד סופו שתעמוד ברשות האדם הראוי לעשות תמורה כגון ישראל והך בהמה כיון דתחלת קדושתה הויא מכח גוי אף על גב דהוי המתכפר ישראל אינו עושה תמורה או דילמא כיון דלבסוף אתיא ביד מתכפר וחזי למעבד תמורה תפסה בה קדושת תמורה תיקו זהו לשון רש\"י ז\"ל ומשמע דבעיין לא הוי אלא לענין המתכפר עצמו שהוא ישראל אם מצי ממר האי בהמה דאתיא מכח גוי כיון דלא היתה מתחלה ועד סוף ביד ישראל וסלק�� בתיקו אבל גוי שהקדישה שימיר אותה משמע דלא איבעיא לן דפשיטא דאפילו ישראל המקדיש לשיתכפר ישראל חברו אין המקדיש ממיר אבל הרב ז\"ל כתב שאם המיר הגוי המקדיש הוי ספק תמורה משמע דסבירא ליה דבעיא דרמי בר חמא הגוי המקדיש הוא דמספקא ליה אם המיר אי הויא תמורה או לא והכי משמע לישנא דגמרא ולכן נראה שהרב ז\"ל מפרש לישנא דגמרא דקאמר התם הוא דאתי מכח ישראל דמשום הכי אזלינן בתר מתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל דישראל כי מקדיש לה' אדעתא שיתכפר בה חברו ישראל נמי בדעתו שיתכפר בה ישראל ואלימא קדושתיה לזכותה לישראל חבריה ולהכי ישראל חבריה עביד תמורה דקרינא ביה קרבנו כיון דהוא מתכפר בו אבל הקדש הגוי אף על גב דילפינן מקרא דמקדיש כדכתיב איש איש אילימא קדושתיה לזכותה לישראל שיתכפר בה ושזה המתכפר ימיר בה כיון שבא מכח גוי ולא אזלינן בתר מתכפר אבל אם המיר הוא מספקא לן אי הויא תמורה כיון דמתכפר דאתי מכחו לא עביד תמורה או לא וסלקי בתיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> אנשים ואחד נשים עושים תמורה שם במתני' בריש מכלתין הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים ותניא בגמרא לפי שהענין כולו מדבר בלשון זכר דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אשה מנין ת\"ל ואם המר ימיר לרבות את האשה ולרבי מאיר דדריש להאי אם המר ימיר לרבות את היורש כדאמר' לעיל אשה מנא ליה נפקא ליה מואם מוא\"ו דואם דמצי למכתב אם המר ימיר וכתב ואם ואף על גב דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' איצטריך לרבויי אשה דמהו דתימא עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור אבל הכא כיון דעונש דאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה כדילפינן לעיל הוה אמינא אשה נמי כי עבדנא תמורה לא לקייא קמ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קטן </b> שהגיע לעונת נדרים שהמיר אף על פי שאינו לוקה שלא הגיע לכלל עונשין יש בו ספק אם עושה תמורה או לא שם בעיא דרמי בר חמא מי אמרינן כיון דאמר מר איש כי יפליא נדר לרבות מופלא הסמוך לאיש דהקדשו קדושי מדאקדושי מקדיש אמורי ממיר או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה נמי לא מיתפיס ואם תמצא לומר קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין גוי מהו וכו' והאי אם תמצא לומר רבותא אתא לאשמועינן ולאו משום דאיתיה הכי כן כתב רש\"י ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שם במשנה פ\"ק אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור טעמא דאין לכהן חלק בחטאת ואשם אפילו המקריב אותו אלא לאחר הקטרת אימורין הוא זוכה בבשר ותניא אין אדם מתפיס בתמורה בדבר שאינו שלו ומחיים אינו של כהן עד שעת הקטרת כדאמר' ואמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור והלא כלו של כהנים הוא ומחיים הוא לכהן ואין ישראל מתכפר בו אמר לו רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירין בו אף בכור אין ממירין בו דאע\"ג דמחיים זכי ביה כהן הלז כבר נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה בבית בעלים אף תמורה בבית בעלים דהקיש התמורה להקדש עצמו היכן קדושה חלה על ההקדש בבית בעלים אף תמורה לא תחול אלא בבית בעלים אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי הילכך אין כהן ממיר בו אבל ישראל אם המיר בו נתפס בקדושה שהרי ברשותו חלה קדושה בבכור ודוקא בזמן שהוא בביתו עושה בו תמורה כדתניא התם בכור בבית הבעלים עושין תמורה בבית כהן אין עושה תמורה וכהן שהמיר בבכור שנולד לו ע��שה תמורה דלא גרע מישראל והרי הוא בבית בעלים. אילו של כהן גדול עושה תמורה דהרי שלו הוא אבל בפר אינו עושה תמורה שאחיו הכהנים מתכפרים בו והרי הם כשותפין דלא עבדי תמורה כדילפינן לעיל. המנחות והעופות אין עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה כדתנן שם במשנה שלא נאמר אלא בהמה ואם המר ימיר בהמה בבהמה. קרבנות בדק הבית אינן עושים תמורה כדתנן התם משום דגבי תמורה כתיב קרבן וקדשים בדק הבית לא איקרו קרבן אמר רבי שמעון והרי מעשר בכלל הקדשים היה ולמה יצא דכתיב ביה לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו לומר לך מה מעשר קרבן יחיד הוא העושה תמורה דבמעשר כתיב יהיה לך ולא של שותפות אף כל קרבן יחיד עושה תמורה יצאו קרבנות צבור ומה מעשר קרבן מזבח יצאו קרבנות בדק הבית ולרבי שמעון הוא דאיצטריך למילף ממעשר משום דסבירא ליה דקדשי בדק הבית איקרו קרבן אבל לת\"ק דלא איקרו קרבן גבי תמורה כתיב קרבן ולא הוו קדשי בדק הבית בכלל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום קבוע אינו עושה תמורה מפני שלא נתקדש גופו קדוש גמור ואינו אלא קדושת דמים אבל בעלי מום עובר או הקדיש תמים ונעשה אח\"כ בעל מום קבוע עושה תמורה בשלהי מכילתין דתמורה מייתי האי מתני' דפ\"ב דבכורות דתנן כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות וכו' ואין עושין תמורה ובגמרא מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב השתא רע בטוב אמרת לא שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קדש בעלת מום ויאמר זאת תמורה זאת טוב ברע מיבעיא אלא להכי כתיב טוב ברע לומר טוב מעיקרו עושה תמורה שנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אף כשהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קדש בטוב של חולין דרע של קדש עושה תמורה כשלא היה רע מעיקרו אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה ואפילו קודם פדיון דמתניתין דקתני ונפדו לא קאי אלא אבכורה ומתנות וכו' אבל בעל מום מעיקרו אפילו לא נפדה אינו עושה תמורה וכדאמרינן בבריתא קדשים שקדם מום קבוע להקדישה וכו' בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה דטוב מעיקרו בעינן אבל קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ואח\"כ נולד לו מום קבוע דכמאן דליתיה דמי וחל קדושה עליו בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה דהא הוי מעיקרו ואע\"ג דהשתא הוי רע כדא' או רע בטוב כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b> הממיר תמים בבעל מום או בעל מום בתמים או בקר בצאן או צאן בבקר או כבשים בעזים או עזים בכבשים או נקבות בזכרים או זכרים בנקבות או אחד במאה או מאה בא' בין בבת אחד בין בזה אחר זה עושין תמורה ולוקה על כל אחד פ\"ק דתמורה במתני' מיתנו כולהו ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירים מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מבעלי מומין על התמימים ומן התמימים על בעלי מומין יכול אפילו קדם מום קבוע להקדשן ת\"ל לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע ולא רע בטוב ואי זהו טוב ברע שקדם הקדישן את מומן כדילפינן לעיל מיתורא דקרא וטוב מעיקרו עושה תמורה ואין רע מעיקרו עושה תמורה ואחד במאה או מאה באחד הוי פלוגתא דרבנן ור' שמעון במתני' וטעמא דרבנן כדמפרש בבריתא ת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים בא' אחד במאה ומאה בא' ומצינו בהמות שקרויה בהמה כדכתיב ובהמה רבה ומשמע בהמה בבהמה אפילו בבת אחת שאמר הרי אלו תחת זו דחולין או אלו דחולין תחת זו דהקדש דאי שלא בבת אחת מודה ר' שמעון דממירין וחוזרים וממירים כדא' ריש לקיש התם בגמרא דכתיב ביה הוא ותמורתו אפילו במאה ולכך לוקה במנין הבהמות שהמיר אבל בבת אחת נראה דאינו לוקה אלא אחת."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> התמורה עושה תמורה שם במשנה ובגמרא מ\"ט אמר קרא ותמורתו יהיה קדש ולא תמורת תמורתו ואין הוולד עושה תמורה דכתיב הוא הוא ולא ולד שנולד מבהמת קדש וממיר בבהמה וחזר והמיר בה אפילו כולן תמורה כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> ממירין איברים או עוברין בשלימין ולא שלימים בהם שם במשנה אין ממירין לא איברין בעוברין ולא עוברין באיברים איברים דחולין בעוברין דהקדש שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה זו אין הקדשה חלה על האבר או אם אמר הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל בהמת קדש זו אין העובר קדש ונראה דטעמא דכולהו משום דכתיב בהמה בבהמה לאפוקי איברים ועוברים דבעינן שלם בשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>הממר </b> בכלאים או בטריפה או ביוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהם פ' יש בקרבנות במשנה ר' אליעזר אומר הכלאים והטריפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים ובגמרא אמר שמואל לא קדישי בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה ואמר רב פפא מ\"ט דרבי אליעזר כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתה להו קדושת הגוף אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף ואקשו עליה ואסיק רבא מה בהמה טמאה דליכא קרב במינה אף כל דליכא במינה והני חמשה לא קרבו במינן מאי אמרת טרפה איכא דקרב במינה לא דמיא לבעל מום דקרב במינו דבהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה ויוצא דופן לא חשיב ליה קרב במינה שאינה יוצא דופן דיוצא דופן תמיה אנשי ולא חשיב ליה מין שאר בהמה."
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע </b> והנרבע הרי הם כבעל מום דמותרים באכילה ועושים תמורה פ\"ק דתוספתא דתמורה בהמה שחצייה קדש וחצייה חול לא עושה תמורה ולא נעשת תמורה בתוספתא וכן משמע נמי בפ' כיצד מערימין גבי בהמה של ב' שותפין הקדיש חציה שלו וכו' ונראה טעמא משום דכתיב בהמה בבהמה ובעיא בהמה דחולין שלימה כבהמה דקדש שלימה ולא חצי בהמה דחולין או דקדש וכדא' לעיל גבי איברין ועוברין כל החטאות שדינן שימותו אינן עושין תמורה וכל שדינה שתרעה עושה תמורה פ' חטאת דתמורה ומעילה תנן להני חמשה חטאות מתות דלא עבדי תמורה משום דלא אלימי למתפס אחרים בתמורה משום דלא קרבי ואע\"ג דבעל מום עושה תמורה כדכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס דהא למיתה אזלי אבל אותם שדינן לרעות הוו כבעל מום ועבדי תמורה כיון דדמיה עתידין ליקרב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> נקבה לפסחו או לעולתו או לאשמו פרק אלו קדשים בתמורה ת\"ר המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה וטעמא דאע\"ג דאינן ראויין ליקרב דזכר בעינן כיון דירדו לקדושת דמים והוו תמימים ירדו לקדושת הגוף לעשות תמורה. אבל המפריש שעיר לשעירתו ונשיא שהפריש שעירה לשעירו וכהן גדול שהפריש פרה לחטאתו אינן עושין תמורה שם פרק אלו קדשים פריך מהני לר' שמעון דאמר דדוקא במפריש נקבה לעולתו הוא דעושה תמורה וס\"ד דטעמיה משום דהאיכא שם עולה עלה בעולת העוף דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ופרכי' עליה אלא מעתה כ\"ג שהפריש פרה לפרו תקדוש דהא איכא פרה חטאת ויחיד שהפריש שעיר לשעירתו תקדש דהא איכא שעיר נשיא אי נמי נשיא שהפריש שעירה האיכא יחיד דמפריש שעירה ומשני להו משום דלא קדשי כלל ולהכי לא עבדי תמורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קע </b> שיהיה התמורה קדש אם המיר כדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. התמורה היא שיאמר בעל הקרבן על בהמה חולין שיש לו הרי זו תחת זו או תמורת זו או חליפת זו כדתנן במתני' דפרק כיצד מערימין דלשון תמורה נינהו כדכתיב לא יחליפנו ולא ימיר ותחת נמי אשכחן דהוא לישנא דאתפוסי כדכתיב ואם תחתיה תעמוד הבהרת דעמדה במקומה והיינו דומיא דאתפוסי שהקדש עומד במקומו אבל זו מחוללת על זו אין זו תמורה דלשון חילול הוא ולא אמר כלום שאין בהמת קדש תמימה יוצאה לחולין ותחת עולה זו ותחת עולה או חטאת שיש לו בבית שם במשנה דכיון שמזכיר שמם או מקומם פשיטא דהוי תמורה אבל אמר הרי זו תמורת חטאת תמורת עולה לא אמר כלום כיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית דהכי משמע פשטיה דקרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו דקאי אבהמה דקדש שלא יחליף אותם וכיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית אף על גב דאמר תמורת עולה לא אמר כלום."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לפניו ב' בהמות א' חולין וא' הקדש שנפל בה מום שם בעי' דאביי היו לפניו ב' בהמות של קדש בעלת מום וב' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן לאתפוסי מתכוין ולקי או לאחולי בעלות מום לפדותם מתכוין וה\"ה נמי דמצי למבעי בחדא אלא איידי דבעי מיבעיא הך בעיא אחריתי בתרתי נקט סרכא דתרתי משמע מהכא דאי אמר בפי' התפסה כגון שהניח ידו על בהמת חולין ואמר זו תמורה זו שהיא תמורה ולקי ואי אנח ידיה אבהמה הקדש ואמר הרי זו תמורה זו הרי חללה על בהמת חולין והוא כפודה בעלת מום שעומדת לפדיון על בהמה זו ולא איבעי' לן אלא היכא דאמר סתם מי אמרינן לאתפוסי איכוון ולקי או לאחולי ולא לקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא לא שביק אינש היתרא דאחולי ועביד איסורא דאתפוסי אכתי איבעיא לן ב' בהמות של קדש א' תמימה ואחת בעלת מום וב' בהמות של חולין כמותן ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן תמימה תחת תמימה לאתפוסי בעל מום תחת בעלת מום לאחולי או דילמא תמימה דחולין תחת בעלת מום דהקדש בעלת מום דחולין תחת תמימ' דהקדש תרוייהו לאתפוסי ולקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא דאחולי בעלת מום תחת בעל מום ולא עביד איסורא ולאחולי הוא ולא לקי אלא חדא ואף על גב דפשיט לעיל דלא שבק היתרא ועביד איסורא איכא למיבעי הכא הואיל ואי איפשר דלא עביד איסורא בחדא איכא למימר כי היכי דבהא עביד איסורא דהא נמי לא איכפת לן קמ\"ל דכל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא ואכתי אבעיא לן שלש בהמות של קדש וא' מהן בעלת מום וג' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן מדתמימות תחת תמימות לאתפוסי תמימות נמי תחת בעלת מום לאתפוסי דאע\"ג דפשטינא כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא איכא הכא למיבעי דאיכא למימר זיל בתר רובא וכיון דעל כרחין רובא לאתפוסי דהשתים דהקדש תמימו' וליכא אחולי בהו שלישית נמי אתפוסי או דילמא הכא נמי כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא וההוא בתריתא לאחולי בעל מום דהקדש תחת תמימה דחולין הוי ואם תמצא לומר הכא נמי כיון דאכתי גברא לא איתחזק באיסורי דבבציר מתלתא זימני לא הויא חזקה לא שביק היתרא ועביד איסורא אכתי איבעי ליה לרב אשי היו ד' בהמות הקדש ואחת מהן בעלת מום וד' בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברא באיסורא לקי ד' מלקיות בכולן או דילמא אע\"ג דאיתחזיק באיסורא לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא והוי בתריתא לאחולי ולא לקי עלה תיקו וכיון דסלקא בתיקו לא לקי דהתראה ספק היא ואמרי להתראה נתכוון והרב ז\"ל נקט עשר תחת ד' דבעי' דרב אשי דארבע לאו דוקא וה\"ה עשר או יותר ובעי' דאביי דב' בהמות של קדש אחת תמימה ואחת בעלת מום וא' ושתים של חולין אחת תמימה וא' בעלת מום נקט' בתרתי משום דלא הוי בהנהו גווני דלעיל דכל בהמות חולין הוו תמימות ובבהמות דקדש איכא חדא בעלת מום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ויביא בדמיה תמורת עולה ושלמים אמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים אם נתכון לכך מתחלה דבריו קיימים ואם היה נמלך אפילו תוך כדי דיבור לשון ראשון עיקר והויא תמורת עולה שם פרק כיצד מערמין במשנה הרי זו תמורת עולה תמורת שלמי' הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר דאית ליה תפוס לשון ראשון א\"ר יוסי אם לכך נתכון מתחלה הואיל וא\"א לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים אחר שתמכר ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ובהכי עסקינן שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן ובגמרא אמר רבי יוחנן הכל מודים באומר תחול זו ואחר כך תחול זו דברי הכל תפוס לשון ראשון לא תחול זו אלא א\"כ חלתה זו תרויהו קדשו לא נחלקו אלא כגון משנתינו דאמר תמורת עולה תמורת שלמים ר' מאיר סבר מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה תמורה הוה ליה כאומר תחול זו ואח\"כ זו ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא קדושה ואינה קריבה וטעה האי גברא בהכי דסבר אימא תמורה אכל חד וחד ותהוי קדושה גמורה ליקרב הילכך אע\"ג דאמר בהאי לישנא לתרויהו אינון והוה ליה כאומ' לא תחול זו אלא א\"כ חלה זו אם לכך נתכון מתחלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין תמורות תמורת עולה תקרב עולה פרק אלו קדשים במשנה תמורת עולה וולד תמורה וכו' הרי אלו כעולה וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים ובגמרא על מתניתין דלעיל דאלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן וכו' אמרינן בגמרא ותנא מייתי לה מהכא רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהן מים ומזון כדי שימותו דהא אוקים ליה תשא ובאת תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם ודם זבחיך ישפך והאי קרא סמיך לרק קדשיך לומר כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה. ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה ותפדה ויביא בדמיה עולה וכדתנן פרק קמא ממירין מן הצאן על הבקר וכו' מן הזכרים על הנקבות ואחד [בב'] משום דכתי' בהמה בבהמה. תמורת חטאת תמות כדתנן ריש פרק וולד חטאות דהוי מחמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני תמורת האשם תרעה כדתנן פרק אלו קדשים דתרעה בין זכר בין נקבה דהלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה ואי עבר ומקרב קאי בעשה דכתיב רק קדשיך אשר יהיו וגו' מיניה מרבינן לכל התמורות שיקרבו וכתיב רק קדשיך למעוטי תמורת אשם לרבי ישמעאל תמורת שלמים כשלמים לכל דבר כדתנן התם ריש פרקא וולד שלמים ותמורתן וכו' הרי הם שלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ובגמרא מנא הני מילי דתנו רבנן וכו' זכר לרבות את הוולד נקבה לרבות את התמורה דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרש' ואף על גב דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש איצטריך קרא לרבויי דקרבה תמורת התודה כדתנן התם וולד תודה הרי אלו כתודה אלא שאין טעונה לחם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וחליפות תודה להקרבה תלמוד לומר אם על תודה יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה וחליפה דהיינו כגון שאבדה והפריש אחרת תחתיה. תמור' הפסח אם המיר בו קודם חצות יום י\"ד לניסן אין תמורתו קרבה אלא תרעה ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בו אחר חצות התמורה עצמה תקרב שלמי' כדתנן פרק מי שהיה טמא אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה שלמים ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש הפסח שאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמי' וכן תמורתו ובגמ' כשב מה תלמוד לומר אם כשב לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים יכול אף לפני הפסח כן ת\"ל הוא הוא קרב ואין תמורת הפסח קרבה וכרבי זירא דאמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו בשעת חצות היא הקובעתו לפסח אם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות שהרי נראה וכי לא אקרביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפילו קודם שחיטה אין כאן קביעות ולא דיחוי ויקרב שלמים. תמורת הבכור והמעשר אינם קרבים לעולם דתנן התם באלו קדשים תמורת הבכור והמעשר וולדן וכו' הרי אלו כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים ובגמרא רחמנא מעטינהו דכתיב לא תפדה קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבה ולכך תרעה עד שיפול בה מום ותיאכל דמיעוטא לא אתי אלא להקרבה. וכשם שאין פודין אותם כך אין פודין את תמורתן אלא תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעליו כדתנן התם ויאכלו במומן לבעלים וכו' וכל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון חוץ מן הבכור והמעשר דכתי' בבכור לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל וכן תמורותיהן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה </b> שהקדישה חציה עולה וחציה שלמים תמורתה כמוה פרק כיצד מערימין תנו רבנן האומר בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים תקרב עולה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ותניא אידך אמר בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדושה ואינה קרבה עושה תמורה ותמורתה כיוצא בה דכיון דהיא לא קרבה דהויא לה קדושה דחויה תמורתה נמי מכח קדושה דחויה אתיא אמר רבי יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה שלו וחזר ולקח חציה אחרת והקדישה קדושה ואינה קרבה ועושה תמורה ותמורתה תמורה כיוצא בה. אמר חציה בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה שם אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר דברי הכל עולה קרבה אפילו נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מילתא בתריתא מידי דאין מעשר קדושה כי האי גונא אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילי תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גבי שהוא ממר בה כך כתב רש\"י ז\"ל ונראה דהיינו כשאחר כך קדש חציה האחר לעולה אז קרבה עולה ואף על גב דאמר קודם על חציה שתהא מעשר או תמורה דלא חשיב כדאמ' דאי לא קדש חציה זו גם כן לעולה הוה ליה בהמה דחציה עולה וחציה חולין ואינה קרבה דהא אמרן דמעשר ותמורה לא חשיבי מעשר דאין דרך הקדישו בכך ותמורה משום דלא קאי שום בהמה גבי שימיר ב�� ואם כן לא חיילי עליה כלל שם מעשר ותמורה ומדברי הרב ז\"ל שכתב חציה תמורה וחציה עולה משמע דהמיר חצי' בחציה האחרת שהקדיש לעולה ולהכי תקרב כולה עולה דעולה ותמורתה כמוה כדילפינן לעיל ובעי אביי היכא דאמר חציה תמורה וחצי' מעשר מאי תמורה קרבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קרבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום עובר או תמימה ונולד בה אח\"כ מום קבוע ונפדת והמיר בה הרי זו תמורה ואינה קרבה שבאת מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוס פדיונה הואיל ונפדית כדתנן פרק הזרוע כל הקדשים שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדישן ואחר כך נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה וכו' ועושים תמורה ובבכורות פרק ב' תנן נמי כי האי גוונא ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ותמורתו לאחר פדיונו מתה דהיכי ליעביד לקרביה מכח קדושה דחויא קא אתיא שכבר נפדו ליפרקה לא אלימא למתפס פדיונה הילכך מתה ותניא כוותיה מנין לתמורת פסולי המוקדשין שמתה תלמוד לומר ממעלי הגרה וכתי' בסיפיה דקרא טמא הוא ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה וזהו תמור' פסולי המוקדשין."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר שהקדושה חלה על בעלי מומין קבועין פרק ב' דתמורה חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על התמורה בבעלת מום קבוע וכו' וכדתנן נמי פרק קמא ממירין מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' רע בטוב היינו בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב יהיה קדש."
+            ],
+            [
+                "<b>עולה </b> שנתערבו בזבחים והמיר באחד מן התערובות ואינו יודע אם בעולה המיר והרי זו עולה או בזבחים המיר והרי היא שלמים מביא בהמה אחרת אצל זו שהמיר ואומר אם תמורה עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורה שלמים היא הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא התמורה בעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ממה נפשך. חזר והמיר באחד משניהם ואין ידוע באי זה מהם דאם הוא בתמורה אין תמורה עושה תמורה ואם הוא בעולה ושלמים הרי זו תמורת עולה או שלמים ואם כן היא ספק תמורה ולכך מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השניה אם תמורה תמורה היא זו הרי שהבאתי חולין שהרי תמורת התמורה עצמה חולין דאין תמורה עושה תמורה ואם כן פשיטא דזה נמי חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהבאתי עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השניה כזבח וספק תמורה שנתערבו זה בזה כך נראה פי' דברי הרב ז\"ל ופירשו התוספתא סוף פ\"ג כי מה שאמר התוספתא בתמורה האחד והרי הן כשתי זבחים שנתערבו זה בזה ולא אמר בשתי זבחים כדקתני ברישא משום דבסיפיה הויא ספק תמורה כדפי' ולא הוי כשני זבחים וכבר באר הרב ז\"ל פרק ששי דהלכות פסולי המוקדשים דקדשים שנתערב זה בזה ירעו כלם ויביא בדמי היפה ממין זה כמו ששנינו בתוספתא זו דעולה שנתערבה בזבחים ירעו ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלמים </b> שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהם ירעו כדתניא התם בתוספתא פרק שלישי המיר באחד מהן הרי זה לא יקרב ומה שכתב הרב ז\"ל ויאכל כבכור או מעשר כמו שבארנו ר\"ל דתמורה בכור ומעשר הוא קרב ואין תמורתו קרבה כדאמר' לעיל ולרבי כיון דהוי ספק תמורה שלמים ספק תמורה בכור או מעשר לא יקרב ��דתניא בתוספתא אלא ירעה כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין וולדות הקדשים וולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר כדתנן ריש פרק אלו קדשים וולד קדשים ותמורתן וולד ולדן הרי הן כשלמים וכו' בגמרא זכר לרבות את הוולד דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו והוה ליה למכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אלא לדרשה ותנן לא נחלקו על וולד וולד שלמים ותמורה שלא יקרב על מה נחלקו על הוולד רבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב ובגמרא אמר ר' יהושע בן לוי לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו דע\"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בוולד אבל וולד דולד מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה ותני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב דכשב וולד הוא והאי קרא גבי קדשים כתיב והיינו ע\"כ כרבנן דאי לרבי אליעזר וולד ראשון נמי אינו קרב והך דרשה אינה אלא אסמכתא דהא ודאי הא דוולד שני אינו קרב הוי מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים כן כתבו התוספות שם פרק אלו קדשים וכן וולד התודה וולד תמורתה כדתנן התם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וכו' ת\"ל אם על תודה וגו' יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> החטאת ימות ואין צריך לומר וולד התמורה פרק וולד חטאת דתמורה ומעילה במשנה חמש חטאות מתות וולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ואסיקנא דהוו הלכתא כדאמ' לעיל ולד תמורה הוי בכלל ולד חטאת דוולד חטאת להכי מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפריש' מתחלה לכך והוא הדין נמי בוולד תמורה מהאי טעמא. השוחט את החטאת ומצא בה בן שמנה חי הרי זו נאכלת כבשר החטאת שוולדי קדשים במעי אמן הן קדושים ונראה דהיינו כשהיתה מעוברת כשהקדישה לחטאת דלא חשיב וולד חטאת הואיל והפרישה מעוברת דדעתיה נמי אוולד דעובר ירך אמו הואי ואפילו ילדו א\"ר יוחנן רצה מתכפר בה רצה בוולדה מהאי טעמ' דלא איקרי ולד חטאת כדא' פ' התודה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת אשם ולד ולדן עד סוף העולם ירעו כדתנן פ' אלו קדשים תמורת אשם וולד תמור' וכו' ירעו ויפלו דמיו לנדבה ותמורת אשם וכו' ובין זכר בין נקבה תרעה דגמירי כל שבחטאת מתה באשם רועה ואם ילדה זכר התמורה לאחר שהקריב אשמו הוולד עצמו יקרב עולה כדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת קודם כפרה אבל לאחר כפרה הוא עצמו קרב עולה אלא דסלקא בקשיא בגמרא משום דתני רב חנניה לסיועיה לרבי יהושע בן לוי וולד ראשון קרב וולד שני חשיבי דתמורה גופא קרי וולד הואיל ומכח אחר אתי. הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה שם במשנה המפריש נקבה לאשם תרעה וכו' ולעיל מיהא מתני' גבי מתני' דתמורה עולה אמר ר' יוסי ברבי חנינא ומודה רבי אליעזר במפריש נקבה לאשם דאין בנה קרב אשם דלא אמר אלא במפריש נקבה לעולה וילדה דיקרב עולה משום דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף אבל גבי אשם נקבה דליכא שם אשם על אמו מודה דאין בנה קרב ולהכי ירעו ויביא בדמי שניהם אשמו ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה כדתנן גבי מפריש נקבה לאשם. הפריש נקבה לעולתו וילדה אף על פי שילדה זכר ירעה ויביא בדמי עולה כרבנן דפליגי ארבי אליעזר במתניתין יפלו לנדבה הוא שיתן המעות כשנפדות ומקריבין מהן עולות נדבה ונסכים משל ציבור ואינם טעונים סמיכה ��מקום שנאמר יקרב הוא עולה או יביא בדמיו עולה טעון סמיכה ונסכים משלו כדא' התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וולד </b> המעשר תמורת המעשר וולד תמורת הבכורה וולדי וולדותיהן עד סוף העולם הרי אלו לא יקרבו דכתיב בהו מיעוטא לומר דהם קרבים ולא תמורתם כדא' לעיל וכדתנן פרק אלו קדשים גבי וולדות גם כן דיאכלו במומן לבעלים ולעיל בגמרא גבי תני ר' חייא לסיועיה לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב הוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב ואמרינן ולד דמאן אי דעולה ואשם זכרים הם אי דחטאת הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלי אמר רבינא לאיתויי ולד המעושרת מעשר בהמה שיצאה נקבה בעשירי ואחר כך ילדה וולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו לבעלים כדין מעשר ופריך למה לי קרא עברה עברה מבכור קא גמר לה ובבכור לא קרב ולד דידיה דהא ליכא ולד בבכור דהא זכר הוא ומשני אפ\"ה איצטריך קרא דהוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב משום דסלקא דעתך אמינא אין דנין איפשר משאי איפשר קמ\"ל וולד תמורה דבכור נראה דכיון דולד הבכור לא קרב דהא לית ליה דזכר הוא הכי נמי ולד תמורתו כמעשר דאיתקדשו תרוייהו אלא הוו לכהן כבכור."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת הפסח כתמורת הפסח אם שלמים שלמים אם דמיה שלמים ולדה נמי דמיו שלמים דאף על גב דבפסח גופיה ליכא ולד דהא זכר הוא אפ\"ה אם הפריש נקבה לפסחו וילדה איכא מאן דאמר דקרב הוולד כדא' פרק אלו קדשים ולהכי בתמורה נמי אי היא קרבה ולדה נמי קרב שלמים כמוה דאף על גב דאמרינן ולד ראשון קרב מדכתיב אם כבש ולד שני אינו קרב כדאמרינן בתוספת' דרבי חייא והכא ולד שני הוא דתמורה גופה מכח אחר היא באה היינו דאין ולד שני קרב כזבח גופיה כי הכא במקום פסח אבל שלמים כמו אמו דהוי תמורת פסח וקרבה שלמים ולד נמי קרב כדאמר'. הפריש נקבה לפסחו וילדה או הפרשה מעוברת היא וולדה ירעו ויביא בדמיהן פסח ואם נשארה לאחר הפסח או ילדה אחר הפסח יביא בדמיהן שלמים אחר רעיה כדתניא פרק אלו קדשים ור' אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים אבל רבנן סברי דכיון דהיא עצמה לא קרבה שלמים אף ע\"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי ושלמים באים נקבה האי הואיל ומחמת קדושה פסולה באה דהפרשה לפסח ולא חזיא לפסח משום דהויא נקבה אידחו נמי משלמים היא וולדה אלא דמיהן יהיו שלמים."
+            ],
+            [
+                "<b>ולדות </b> הקדשים שיצאו דרך דופן או שהיו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה יפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא פ' יש בקרבנות תנן רבי אליעזר אומר הכלאים והטרפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים אחרים כתמורה דקדש הם ואמרינן בגמ' מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישים אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח\"כ נטרפה דחיילה על הקדושה קודם ובמקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים שקדשה אמם קודם שנתעברה מהם דהשתא ממילא הם קדושים דעובר ירך אמו הוא ובהא הוצרך לומר דאין עושין תמורה לרבי יהודה דולד בעלמא עושה תמורה ומכל מקום שמעינן דוולדות אלו קדשי מצד אמן ואינן ראוים ליקרב ולהכי נראה דירעו ויפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד הנולד (כתקנו שלחו) כדא' לעיל. ולד בעלת מום הרי הוא כוולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו פרק קמא דתמורה פלוגתא דבן פדת ור' יוחנן סבר אף על גב דאימיה לא קדשה לגופה ולד מיהא קדש לגופיה. קדשים שהפילו נפל או שליא אסורים בהנאה ויקברו כדתנן ��רק בהמה המקשה המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשים תקבר כגון בהמת שלמים שהפילה שליא דבין זכר בין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדש ובגמרא מאי טעמא משום דרובא בר קדושה הוא דבין זכר בין נקבה חוץ מנדמה למ\"ד ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים והכא נפל קדיש משום דילפינן מבכור דקדיש נפל זכר בבכור כדכתיב שגר כדדרשינן בכריתות וכמו שכתבו התוספות פרק בהמה המקשה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת רעב </b> שלא ישנה הקדשים מקדושה לקדושה כדכתיב לא יקדיש איש אותו גבי בכור ותנן פרק בתרא דתמורה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה דקדשי בדק הבית שהקדישן למזבח לא עשה כלום ובקדשי מזבח אין משנין מקדושת עולה לשלמים או איפכא ובערכין פרק המקדיש תנן רבי ישמעאל אומר כתוב א' אומר תקדיש גבי בכור וכתוב אחר אומר אל תקדיש וכו' הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי להעלות הבכור בדמים ויתן טובת הנאתו לכהן ואי אתה מקדישו הקדש מזבח שיהא שם זבח אחר חל עליו ובגמר' ורבנן דנפקא להו הך דרשא מכל חרם קדש קדשים מיבעי להו האי קרא דלא תקדיש בלאו שאם מתפיסו שם לזבח אחר עובר בלאו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> מערימין על הבכור להקדישו למזבח הקדש אחר מקדישו בבטן קודם שיוולד דכתיב אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו משיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן כדתנן במתני' דכיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ואם נקבה שלמים בכור לא קדיש אלא בכור ברחם וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתי תו לא חיילא קדושת בכורה ואמרינן בגמרא דסיפא דאמר אם נקבה זבחי שלמים לא איצטריך להערים בכור דנקבה לא קדשה בבכור אלא סיפא אתיא לבהמת הקדש דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה ישנהו לקדושה אחרת ואתיא כמאן דאמר דולדות קדשים בהוויתן הן קדושים כלומר ביציאתן ולא במעי אמן וכיון דאכתי לא קדיש בקדושת אמו מצי לארכובי עליה קדושה אחריתי דלכי מיתיליד לא להוי ולד חטאת אבל על זכר בכור לא מצי למימר זבחי שלמים שאינו מפקיע אותו מקדושתו כדי ליהנות בו ונראה דלא אסיר הא אלא מדרבנן ואם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה שם בעיא דרב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורת' דקא נפיק הוי כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא במלתיה קאי שכן קדושת בכור חלה על כל בכורות דעלמא מרחם ופשטי' לה מבעיא דאלפא גבי לקט דאמר אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ולכך כיון דהוי בשעת יציאת רובו דבעי למיחל קדושת בכור דברי הרב קודמים ובכור הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b> מערימין על ולד בהמת הקדש לשנותו לקדושה אחרת דתנן התם רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדוש' חלה עליהם ואפילו קדושת אמן דקסבר בהוייתן כשהם נולדים והלכך אין שום קדושה חלה עליהם ואמרי' בגמ' והאי תנא סבר ולדי קדשי' ממעי אמן קדושים דגבי קרא דבכור דילפינן מיניה שיכול להקדישו קדושה אחרת בבטן כתיב אך למעוטי שאר קדשים דאין אדם מקדיש אותם קדושה אחרת בבטן דבמעי אמן קדושים קדושת אמן ונקטינן כהאי תנא כדמשמע התם בגמרא. כתב הרב ז\"ל טעם היות התמורה קדש ותוספת חומש לפודה הקדשו דירדה תורה לסוף דעתו שאיפשר שניחם על מה שהקדיש ורוצה להחליפו בפחות ממנו או רוצה לפדות הקדשו בפחות לכך אמרה תורה שיהיה קדש מה שיחליף ושיוסיף חומש על שווי ההקדש מי שפודה הקדשו כדי לתקן דעותיו ולפי שקדושת מזבח חמורה מקדוש' בדק הבית החמיר' תורה שיהי' קדש כל חילוף קדושת מזבח ובקדושת ב\"ה שיוסיף חומש לבד על הפדיון ונאמר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רעא </b> שלא ימיר בהמת קדש בבהמה אחרת דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו' ואם המיר לוקה ואף על פי שלא עשה מעשה מפי השמועה למדו שכל מצות לא תעשה שאין בה מעשה אין לוקין עליה כדילפינן מדכתיב אם לא תשמור לעשות חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם נשבע מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר בפרק קמא דתמורה כתיב כי לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב\"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו דמדכתיב לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה דוקא הוא דאין מנקה אותו אבל ב\"ד של מטה מנקין אותו כדא' אשכחן שבועת שוא דלוקה אם נשבע לשקר אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל דמה שוא לשעבר אף שקר לשעבר ולית בה מעשה דאי אוכל ולא אכל לא לקי משום לאו שאין בו מעשה דלא מרבינן משבועת שוא אלא לשעבר כדא' ואי נשבע שלא יאכל ואכל הרי יש בו מעשה ולקי אלא באכלתי ולא אכל כדאמ' דומיא דלשוא דמרבי' לה מינה דהוי לשעבר דכי נשבע על עמוד של אבן שהיא של כסף היינו לשעבר דקודם שנשבע הויא אבן כמו השתא ואמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר בכלל לאוין שאין בהם מעשה משום דבדיבורו עושה מעשה שעושה מחולין קדש ולהכי לקי ומקלל חברו בשם מנלן אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא אמר קרא אם לא תשמור לעשות וגו' ליראה את ה' הגדול שיתיירא שלא להוציא את השם לבטלה ומקלל חברו בשם הוא מוציא שם שמים לבטלה וכתיב בהאי קרא והפלה ה' את מכותך דהפלאה זו היינו מלקות כדכתיב והפילו השופט וגו' וכיון דהוא מוזהר מלקלל חברו בשם כדכתיב לא תקלל חרש משמע בין קללה סתם בין קללה בשם קאתי קרא דליראה את ה' לאשמועינן דלוקה כדכתיב והפלא ה' את מכותך כדאמ' ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שניתק לעשה היא דכתיב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו וגו' משום דהוו תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ממלקות ועוד דלאו דמימר הוא לאו ששוה בכל שאחד מן השותפין שהמיר או המיר בקרבן צבור לוקה ואין תמורתם קדש נמצא שאין העשה שוה בכל להיות התמורה קדש ואין כח בעשה שאין שוה בכל להוציא מלאו ששוה בכל כדאמ' ושותפין דלא עבדי תמורה תנן פרק קמא דתמורה הצבור והשותפין אין עושין תמורה שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו יחיד עושה תמורה ואין צבור ושותפין עושין תמורה ולוקה בתמורה על כל בהמה ובהמה כדתניא בריש תוספת' משום דכתיב בהמה בבהמה נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי תמורה קדש ואפילו בשבת כדתניא בריש תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> הממיר בזדון או בשגגה עושה תמורה ולוקה במשנה פרק שני דתמורה רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתרומה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ובגמרא מאי טעמא דר' יוסי ברבי יהודה אמר קרא יהיה קדש לרבות שוגג כמזיד היכי דמי שוגג כמזיד ר\"ל ור' יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים תמורת שלמים ואמר תמורת עולה גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה לרבות שוגג כמזיד גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש בטעות דכסבור לומר שחור ואמר לבן אבל אם דמה שמותר להמיר והמיר או שאמר אכנס לבית זה ואמיר מדעתי ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זו תמורה ואינו לוקה עליה הני תרי גווני הוו כחזקיה ורב ששת דאמרי הכי בגמרא דכהני גווני הוי שוגג כמזי�� ולקי והרב ז\"ל נקט כר\"ל ור' יוחנן דלא לקי אלא כסבור לומר תמור עולה ואמר שלמים או איפכא אבל בהני גווני לא לקי אבל לענין תמורה מיהא הוו תמורה דלא פליגי אלא לענין מלקות דגרסינן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ולא נראה גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש וכמו שכתבו התוספת שם."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו שלו פ\"ק דתמורה ת\"ר לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו היכי דמי אילימא בהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה מי מתפיס בדבר שאינו שלו לעולם בהמה דהקדש דעלמא כדאמ' וכגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר. המיר קרבנו בבהמה שאינה שלו אינה תמורה שם גבי לא יחליפנו בשל אחרים אילימא בהמה דהקדש דידיה וחולין דעלמא מי מצי מקדיש איש כי יקדיש את ביתו קדש לה' כתיב מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו."
+            ],
+            [
+                "<b>המתכפר </b> הוא שעושה תמורה לא מקדיש שם בריש פרקין דתמורה א\"ר אבהו א\"ר יוחנן המקדיש מוסיף חומש אם רוצה לפדות הקדשו ולא מתכפר ומתכפר עושה תמורה שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו ישראל חברו ואמר המתכפר זו תחת זו תמורתו תמורה ולוקה דכיון דהופרש לצרכו קרינא ביה קרבנו דבתר מתכפר אזלינן."
+            ],
+            [
+                "<b>היורש </b> ממיר בריש מכלתין תנן הכל ממירין ובגמרא הכל לאיתויי מאי לאיתויי יורש שהמיר בקרבן שהפריש אביו בחייו שתמורתו תמורה ור' מאיר היא מ\"ט דכתיב אם המר ימיר לרבות את היורש דהכי מצי למכתב ואם ימיר בהמה בבהמה המר ימיר למאי הלכתא לרבות את היורש דתמורתו תמורה ואם הניח בהמה לב' בניו הוו שותפין בה ואין אחד מהם ממר כדילפינן לעיל דיחיד עושה תמורה ולא צבור ושותפין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> קדשי גוי עושים תמורה מן התורה הקדיש הגוי בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה הגוי הרי זו ספק תמורה שם בעיא דרמי בר חמא גוי מהו שימיר מי אמרינן מדאקדושי מקדיש דתניא איש איש מבית ישראל לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל אמורי נמי ממיר או דילמא כיון דלא אתי לכלל עונשים כי עביד תמורה לא קדשה ובעיא למפשט מדתניא גבי קדשי גוים דאין עושין תמורה ומדרבנן דבמקדיש גוי להתכפר גוי לא קמיבעי ליה לרמי בר חמא כי קא מיבעי ליה במקדיש גוי להתכפר ישראל בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן דאף על גב דאמר ר' יוחנן המתכפר הוא העושה תמורה ולא מקדיש כדאמר' לעיל התם הוא דקאתי מכח ישראל ומשום הכי אזלינן בתר דמתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הכי קמיבעי ליה מיבעיא מתחלה ועד סוף דתיקום ברשות מאן דעביד תמורה כלומר בהקדיש גוי להתכפר ישראל מיבעיא מתחלת הקדש ועד סופו שתעמוד ברשות האדם הראוי לעשות תמורה כגון ישראל והך בהמה כיון דתחלת קדושתה הויא מכח גוי אף על גב דהוי המתכפר ישראל אינו עושה תמורה או דילמא כיון דלבסוף אתיא ביד מתכפר וחזי למעבד תמורה תפסה בה קדושת תמורה תיקו זהו לשון רש\"י ז\"ל ומשמע דבעיין לא הוי אלא לענין המתכפר עצמו שהוא ישראל אם מצי ממר האי בהמה דאתיא מכח גוי כיון דלא היתה מתחלה ועד סוף ביד ישראל וסלקא בתיקו אבל גוי שהקדישה שימיר אותה משמע דלא איבעיא לן דפשיטא דאפילו ישראל המקדיש לשיתכפר ישראל חברו אין המקדיש ממיר אבל הרב ז\"ל כתב שאם המיר הגוי המקדיש הוי ספק תמורה משמע דסבירא ליה דבעיא דרמי בר חמא הגוי המקדיש הוא דמספקא ליה אם המיר אי הויא תמורה או לא והכי משמע לישנא דגמרא ולכן נראה שהרב ז\"ל מפרש לישנא דגמרא דקאמר התם הוא דאתי מכח ישראל דמשום הכי אזלינן בתר מתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל דישראל כי מקדיש לה' אדעתא שיתכפר בה חברו ישראל נמי בדעתו שיתכפר בה ישראל ואלימא קדושתיה לזכותה לישראל חבריה ולהכי ישראל חבריה עביד תמורה דקרינא ביה קרבנו כיון דהוא מתכפר בו אבל הקדש הגוי אף על גב דילפינן מקרא דמקדיש כדכתיב איש איש אילימא קדושתיה לזכותה לישראל שיתכפר בה ושזה המתכפר ימיר בה כיון שבא מכח גוי ולא אזלינן בתר מתכפר אבל אם המיר הוא מספקא לן אי הויא תמורה כיון דמתכפר דאתי מכחו לא עביד תמורה או לא וסלקי בתיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> אנשים ואחד נשים עושים תמורה שם במתני' בריש מכלתין הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים ותניא בגמרא לפי שהענין כולו מדבר בלשון זכר דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אשה מנין ת\"ל ואם המר ימיר לרבות את האשה ולרבי מאיר דדריש להאי אם המר ימיר לרבות את היורש כדאמר' לעיל אשה מנא ליה נפקא ליה מואם מוא\"ו דואם דמצי למכתב אם המר ימיר וכתב ואם ואף על גב דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' איצטריך לרבויי אשה דמהו דתימא עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור אבל הכא כיון דעונש דאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה כדילפינן לעיל הוה אמינא אשה נמי כי עבדנא תמורה לא לקייא קמ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קטן </b> שהגיע לעונת נדרים שהמיר אף על פי שאינו לוקה שלא הגיע לכלל עונשין יש בו ספק אם עושה תמורה או לא שם בעיא דרמי בר חמא מי אמרינן כיון דאמר מר איש כי יפליא נדר לרבות מופלא הסמוך לאיש דהקדשו קדושי מדאקדושי מקדיש אמורי ממיר או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה נמי לא מיתפיס ואם תמצא לומר קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין גוי מהו וכו' והאי אם תמצא לומר רבותא אתא לאשמועינן ולאו משום דאיתיה הכי כן כתב רש\"י ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שם במשנה פ\"ק אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור טעמא דאין לכהן חלק בחטאת ואשם אפילו המקריב אותו אלא לאחר הקטרת אימורין הוא זוכה בבשר ותניא אין אדם מתפיס בתמורה בדבר שאינו שלו ומחיים אינו של כהן עד שעת הקטרת כדאמר' ואמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור והלא כלו של כהנים הוא ומחיים הוא לכהן ואין ישראל מתכפר בו אמר לו רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירין בו אף בכור אין ממירין בו דאע\"ג דמחיים זכי ביה כהן הלז כבר נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה בבית בעלים אף תמורה בבית בעלים דהקיש התמורה להקדש עצמו היכן קדושה חלה על ההקדש בבית בעלים אף תמורה לא תחול אלא בבית בעלים אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי הילכך אין כהן ממיר בו אבל ישראל אם המיר בו נתפס בקדושה שהרי ברשותו חלה קדושה בבכור ודוקא בזמן שהוא בביתו עושה בו תמורה כדתניא התם בכור בבית הבעלים עושין תמורה בבית כהן אין עושה תמורה וכהן שהמיר בבכור שנולד לו עושה תמורה דלא גרע מישראל והרי הוא בבית בעלים. אילו של כהן גדול עושה תמורה דהרי שלו הוא אבל בפר אינו עושה תמורה שאחיו הכהנים מתכפרים בו והרי הם כשותפין דלא עבדי תמורה כדילפינן לעיל. המנחות והעופות אין עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה כדתנן שם במשנה שלא נאמר אלא בהמה ואם ��מר ימיר בהמה בבהמה. קרבנות בדק הבית אינן עושים תמורה כדתנן התם משום דגבי תמורה כתיב קרבן וקדשים בדק הבית לא איקרו קרבן אמר רבי שמעון והרי מעשר בכלל הקדשים היה ולמה יצא דכתיב ביה לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו לומר לך מה מעשר קרבן יחיד הוא העושה תמורה דבמעשר כתיב יהיה לך ולא של שותפות אף כל קרבן יחיד עושה תמורה יצאו קרבנות צבור ומה מעשר קרבן מזבח יצאו קרבנות בדק הבית ולרבי שמעון הוא דאיצטריך למילף ממעשר משום דסבירא ליה דקדשי בדק הבית איקרו קרבן אבל לת\"ק דלא איקרו קרבן גבי תמורה כתיב קרבן ולא הוו קדשי בדק הבית בכלל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום קבוע אינו עושה תמורה מפני שלא נתקדש גופו קדוש גמור ואינו אלא קדושת דמים אבל בעלי מום עובר או הקדיש תמים ונעשה אח\"כ בעל מום קבוע עושה תמורה בשלהי מכילתין דתמורה מייתי האי מתני' דפ\"ב דבכורות דתנן כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות וכו' ואין עושין תמורה ובגמרא מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב השתא רע בטוב אמרת לא שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קדש בעלת מום ויאמר זאת תמורה זאת טוב ברע מיבעיא אלא להכי כתיב טוב ברע לומר טוב מעיקרו עושה תמורה שנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אף כשהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קדש בטוב של חולין דרע של קדש עושה תמורה כשלא היה רע מעיקרו אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה ואפילו קודם פדיון דמתניתין דקתני ונפדו לא קאי אלא אבכורה ומתנות וכו' אבל בעל מום מעיקרו אפילו לא נפדה אינו עושה תמורה וכדאמרינן בבריתא קדשים שקדם מום קבוע להקדישה וכו' בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה דטוב מעיקרו בעינן אבל קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ואח\"כ נולד לו מום קבוע דכמאן דליתיה דמי וחל קדושה עליו בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה דהא הוי מעיקרו ואע\"ג דהשתא הוי רע כדא' או רע בטוב כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b> הממיר תמים בבעל מום או בעל מום בתמים או בקר בצאן או צאן בבקר או כבשים בעזים או עזים בכבשים או נקבות בזכרים או זכרים בנקבות או אחד במאה או מאה בא' בין בבת אחד בין בזה אחר זה עושין תמורה ולוקה על כל אחד פ\"ק דתמורה במתני' מיתנו כולהו ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירים מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מבעלי מומין על התמימים ומן התמימים על בעלי מומין יכול אפילו קדם מום קבוע להקדשן ת\"ל לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע ולא רע בטוב ואי זהו טוב ברע שקדם הקדישן את מומן כדילפינן לעיל מיתורא דקרא וטוב מעיקרו עושה תמורה ואין רע מעיקרו עושה תמורה ואחד במאה או מאה באחד הוי פלוגתא דרבנן ור' שמעון במתני' וטעמא דרבנן כדמפרש בבריתא ת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים בא' אחד במאה ומאה בא' ומצינו בהמות שקרויה בהמה כדכתיב ובהמה רבה ומשמע בהמה בבהמה אפילו בבת אחת שאמר הרי אלו תחת זו דחולין או אלו דחולין תחת זו דהקדש דאי שלא בבת אחת מודה ר' שמעון דממירין וחוזרים וממירים כדא' ריש לקיש התם בגמרא דכתיב ביה הוא ותמורתו אפילו במאה ולכך לוקה במנין הבהמות שהמיר אבל בבת אחת נראה דאינו לוקה אלא אחת."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> התמורה עושה תמורה שם במשנה ובגמרא מ\"ט אמר קרא ותמורתו יהיה קדש ולא תמורת תמורתו ואין הוולד עושה תמורה דכתיב הוא הוא ולא ולד שנולד מבהמת קדש וממיר בבהמה וחזר והמיר בה אפילו כולן תמורה כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> ממירין איברים או עוברין בשלימין ולא שלימים בהם שם במשנה אין ממירין לא איברין בעוברין ולא עוברין באיברים איברים דחולין בעוברין דהקדש שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה זו אין הקדשה חלה על האבר או אם אמר הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל בהמת קדש זו אין העובר קדש ונראה דטעמא דכולהו משום דכתיב בהמה בבהמה לאפוקי איברים ועוברים דבעינן שלם בשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>הממר </b> בכלאים או בטריפה או ביוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהם פ' יש בקרבנות במשנה ר' אליעזר אומר הכלאים והטריפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים ובגמרא אמר שמואל לא קדישי בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה ואמר רב פפא מ\"ט דרבי אליעזר כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתה להו קדושת הגוף אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף ואקשו עליה ואסיק רבא מה בהמה טמאה דליכא קרב במינה אף כל דליכא במינה והני חמשה לא קרבו במינן מאי אמרת טרפה איכא דקרב במינה לא דמיא לבעל מום דקרב במינו דבהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה ויוצא דופן לא חשיב ליה קרב במינה שאינה יוצא דופן דיוצא דופן תמיה אנשי ולא חשיב ליה מין שאר בהמה."
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע </b> והנרבע הרי הם כבעל מום דמותרים באכילה ועושים תמורה פ\"ק דתוספתא דתמורה בהמה שחצייה קדש וחצייה חול לא עושה תמורה ולא נעשת תמורה בתוספתא וכן משמע נמי בפ' כיצד מערימין גבי בהמה של ב' שותפין הקדיש חציה שלו וכו' ונראה טעמא משום דכתיב בהמה בבהמה ובעיא בהמה דחולין שלימה כבהמה דקדש שלימה ולא חצי בהמה דחולין או דקדש וכדא' לעיל גבי איברין ועוברין כל החטאות שדינן שימותו אינן עושין תמורה וכל שדינה שתרעה עושה תמורה פ' חטאת דתמורה ומעילה תנן להני חמשה חטאות מתות דלא עבדי תמורה משום דלא אלימי למתפס אחרים בתמורה משום דלא קרבי ואע\"ג דבעל מום עושה תמורה כדכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס דהא למיתה אזלי אבל אותם שדינן לרעות הוו כבעל מום ועבדי תמורה כיון דדמיה עתידין ליקרב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> נקבה לפסחו או לעולתו או לאשמו פרק אלו קדשים בתמורה ת\"ר המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה וטעמא דאע\"ג דאינן ראויין ליקרב דזכר בעינן כיון דירדו לקדושת דמים והוו תמימים ירדו לקדושת הגוף לעשות תמורה. אבל המפריש שעיר לשעירתו ונשיא שהפריש שעירה לשעירו וכהן גדול שהפריש פרה לחטאתו אינן עושין תמורה שם פרק אלו קדשים פריך מהני לר' שמעון דאמר דדוקא במפריש נקבה לעולתו הוא דעושה תמורה וס\"ד דטעמיה משום דהאיכא שם עולה עלה בעולת העוף דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ופרכי' עליה אלא מעתה כ\"ג שהפריש פרה לפרו תקדוש דהא איכא פרה חטאת ויחיד שהפריש שעיר לשעירתו תקדש דהא איכא שעיר נשיא אי נמי נשיא שהפריש שעירה האיכא יחיד דמפריש שעירה ומשני להו משום דלא קדשי כלל ולהכי לא עבדי תמורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קע </b> שיהיה התמורה קדש אם המיר כדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. התמורה היא שיאמר בעל הקרבן על בהמה חולין שיש לו הרי זו תחת זו או תמורת זו או חליפת זו כדתנן במתני' דפרק כיצד מערימין דלשון תמורה נינהו כדכתיב לא יחליפנו ולא ימיר ותחת נמי אשכחן דהוא לישנא דאתפוסי כדכתיב ואם תחתיה תעמוד הבהרת דעמדה במקומה והיינו דומיא דאתפוסי שהקדש עומד במקומו אבל זו מחוללת על זו אין זו תמורה דלשון חילול הוא ולא אמר כלום שאין בהמת קדש תמימה יוצאה לחולין ותחת עולה זו ותחת עולה או חטאת שיש לו בבית שם במשנה דכיון שמזכיר שמם או מקומם פשיטא דהוי תמורה אבל אמר הרי זו תמורת חטאת תמורת עולה לא אמר כלום כיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית דהכי משמע פשטיה דקרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו דקאי אבהמה דקדש שלא יחליף אותם וכיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית אף על גב דאמר תמורת עולה לא אמר כלום."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לפניו ב' בהמות א' חולין וא' הקדש שנפל בה מום שם בעי' דאביי היו לפניו ב' בהמות של קדש בעלת מום וב' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן לאתפוסי מתכוין ולקי או לאחולי בעלות מום לפדותם מתכוין וה\"ה נמי דמצי למבעי בחדא אלא איידי דבעי מיבעיא הך בעיא אחריתי בתרתי נקט סרכא דתרתי משמע מהכא דאי אמר בפי' התפסה כגון שהניח ידו על בהמת חולין ואמר זו תמורה זו שהיא תמורה ולקי ואי אנח ידיה אבהמה הקדש ואמר הרי זו תמורה זו הרי חללה על בהמת חולין והוא כפודה בעלת מום שעומדת לפדיון על בהמה זו ולא איבעי' לן אלא היכא דאמר סתם מי אמרינן לאתפוסי איכוון ולקי או לאחולי ולא לקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא לא שביק אינש היתרא דאחולי ועביד איסורא דאתפוסי אכתי איבעיא לן ב' בהמות של קדש א' תמימה ואחת בעלת מום וב' בהמות של חולין כמותן ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן תמימה תחת תמימה לאתפוסי בעל מום תחת בעלת מום לאחולי או דילמא תמימה דחולין תחת בעלת מום דהקדש בעלת מום דחולין תחת תמימ' דהקדש תרוייהו לאתפוסי ולקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא דאחולי בעלת מום תחת בעל מום ולא עביד איסורא ולאחולי הוא ולא לקי אלא חדא ואף על גב דפשיט לעיל דלא שבק היתרא ועביד איסורא איכא למיבעי הכא הואיל ואי איפשר דלא עביד איסורא בחדא איכא למימר כי היכי דבהא עביד איסורא דהא נמי לא איכפת לן קמ\"ל דכל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא ואכתי אבעיא לן שלש בהמות של קדש וא' מהן בעלת מום וג' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן מדתמימות תחת תמימות לאתפוסי תמימות נמי תחת בעלת מום לאתפוסי דאע\"ג דפשטינא כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא איכא הכא למיבעי דאיכא למימר זיל בתר רובא וכיון דעל כרחין רובא לאתפוסי דהשתים דהקדש תמימו' וליכא אחולי בהו שלישית נמי אתפוסי או דילמא הכא נמי כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא וההוא בתריתא לאחולי בעל מום דהקדש תחת תמימה דחולין הוי ואם תמצא לומר הכא נמי כיון דאכתי גברא לא איתחזק באיסורי דבבציר מתלתא זימני לא הויא חזקה לא שביק היתרא ועביד איסורא אכתי איבעי ליה לרב אשי היו ד' בהמות הקדש ואחת מהן בעלת מום וד' בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברא באיסורא לקי ד' מלקיות בכולן או דילמא אע\"ג דאיתחזיק באיסורא לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא והוי בתריתא לאחולי ולא לקי עלה תיקו וכיון דסלקא בתיקו לא לקי דהתראה ספק היא ואמרי להתראה נתכוון והרב ז\"ל נקט עשר תחת ד' דבעי' דרב אשי דארבע לאו דוקא וה\"ה עשר או יותר ובעי' דאביי דב' בהמות של קדש אחת תמימה ואחת בעלת מום וא' ושתים של חולין אחת תמימה וא' בעלת מום נקט' בתרתי משום דלא הוי בהנהו גווני דלעיל דכל בהמות חולין הוו תמימות ובבהמות דקדש איכא חדא בעלת מום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ויביא בדמיה תמורת עולה ושלמים אמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים אם נתכון לכך מתחלה דבריו קיימים ואם היה נמלך אפילו תוך כדי דיבור לשון ראשון עיקר והויא תמורת עולה שם פרק כיצד מערמין במשנה הרי זו תמורת עולה תמורת שלמי' הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר דאית ליה תפוס לשון ראשון א\"ר יוסי אם לכך נתכון מתחלה הואיל וא\"א לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים אחר שתמכר ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ובהכי עסקינן שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן ובגמרא אמר רבי יוחנן הכל מודים באומר תחול זו ואחר כך תחול זו דברי הכל תפוס לשון ראשון לא תחול זו אלא א\"כ חלתה זו תרויהו קדשו לא נחלקו אלא כגון משנתינו דאמר תמורת עולה תמורת שלמים ר' מאיר סבר מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה תמורה הוה ליה כאומר תחול זו ואח\"כ זו ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא קדושה ואינה קריבה וטעה האי גברא בהכי דסבר אימא תמורה אכל חד וחד ותהוי קדושה גמורה ליקרב הילכך אע\"ג דאמר בהאי לישנא לתרויהו אינון והוה ליה כאומ' לא תחול זו אלא א\"כ חלה זו אם לכך נתכון מתחלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין תמורות תמורת עולה תקרב עולה פרק אלו קדשים במשנה תמורת עולה וולד תמורה וכו' הרי אלו כעולה וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים ובגמרא על מתניתין דלעיל דאלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן וכו' אמרינן בגמרא ותנא מייתי לה מהכא רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהן מים ומזון כדי שימותו דהא אוקים ליה תשא ובאת תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם ודם זבחיך ישפך והאי קרא סמיך לרק קדשיך לומר כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה. ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה ותפדה ויביא בדמיה עולה וכדתנן פרק קמא ממירין מן הצאן על הבקר וכו' מן הזכרים על הנקבות ואחד [בב'] משום דכתי' בהמה בבהמה. תמורת חטאת תמות כדתנן ריש פרק וולד חטאות דהוי מחמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני תמורת האשם תרעה כדתנן פרק אלו קדשים דתרעה בין זכר בין נקבה דהלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה ואי עבר ומקרב קאי בעשה דכתיב רק קדשיך אשר יהיו וגו' מיניה מרבינן לכל התמורות שיקרבו וכתיב רק קדשיך למעוטי תמורת אשם לרבי ישמעאל תמורת שלמים כשלמים לכל דבר כדתנן התם ריש פרקא וולד שלמים ותמורתן וכו' הרי הם שלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ובגמרא מנא הני מילי דתנו רבנן וכו' זכר לרבות את הוולד נקבה לרבות את התמורה דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרש' ואף על גב דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש איצטריך קרא לרבויי דקרבה תמורת התודה כדתנן התם וולד תודה הרי אלו כתודה אלא שאין טעונה לחם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וחלי��ות תודה להקרבה תלמוד לומר אם על תודה יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה וחליפה דהיינו כגון שאבדה והפריש אחרת תחתיה. תמור' הפסח אם המיר בו קודם חצות יום י\"ד לניסן אין תמורתו קרבה אלא תרעה ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בו אחר חצות התמורה עצמה תקרב שלמי' כדתנן פרק מי שהיה טמא אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה שלמים ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש הפסח שאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמי' וכן תמורתו ובגמ' כשב מה תלמוד לומר אם כשב לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים יכול אף לפני הפסח כן ת\"ל הוא הוא קרב ואין תמורת הפסח קרבה וכרבי זירא דאמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו בשעת חצות היא הקובעתו לפסח אם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות שהרי נראה וכי לא אקרביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפילו קודם שחיטה אין כאן קביעות ולא דיחוי ויקרב שלמים. תמורת הבכור והמעשר אינם קרבים לעולם דתנן התם באלו קדשים תמורת הבכור והמעשר וולדן וכו' הרי אלו כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים ובגמרא רחמנא מעטינהו דכתיב לא תפדה קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבה ולכך תרעה עד שיפול בה מום ותיאכל דמיעוטא לא אתי אלא להקרבה. וכשם שאין פודין אותם כך אין פודין את תמורתן אלא תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעליו כדתנן התם ויאכלו במומן לבעלים וכו' וכל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון חוץ מן הבכור והמעשר דכתי' בבכור לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל וכן תמורותיהן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה </b> שהקדישה חציה עולה וחציה שלמים תמורתה כמוה פרק כיצד מערימין תנו רבנן האומר בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים תקרב עולה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ותניא אידך אמר בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדושה ואינה קרבה עושה תמורה ותמורתה כיוצא בה דכיון דהיא לא קרבה דהויא לה קדושה דחויה תמורתה נמי מכח קדושה דחויה אתיא אמר רבי יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה שלו וחזר ולקח חציה אחרת והקדישה קדושה ואינה קרבה ועושה תמורה ותמורתה תמורה כיוצא בה. אמר חציה בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה שם אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר דברי הכל עולה קרבה אפילו נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מילתא בתריתא מידי דאין מעשר קדושה כי האי גונא אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילי תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גבי שהוא ממר בה כך כתב רש\"י ז\"ל ונראה דהיינו כשאחר כך קדש חציה האחר לעולה אז קרבה עולה ואף על גב דאמר קודם על חציה שתהא מעשר או תמורה דלא חשיב כדאמ' דאי לא קדש חציה זו גם כן לעולה הוה ליה בהמה דחציה עולה וחציה חולין ואינה קרבה דהא אמרן דמעשר ותמורה לא חשיבי מעשר דאין דרך הקדישו בכך ותמורה משום דלא קאי שום בהמה גבי שימיר בה ואם כן לא חיילי עליה כלל שם מעשר ותמורה ומדברי הרב ז\"ל שכתב חציה תמורה וחציה עולה משמע דהמיר חצי' בחציה האחרת שהקדיש לעולה ולהכי תקרב כולה עולה דעולה ותמורתה כמוה כדילפינן לעיל ובעי אביי היכא דאמר חציה תמורה וחצי' מעשר מאי תמורה קרבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קרבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום עובר או תמימה ונולד בה אח\"כ מום קבוע ונפדת והמיר בה הרי זו תמורה ואינה קרבה שבאת מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוס פדיונה הואיל ונפדית כדתנן פרק הזרוע כל הקדשים שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדישן ואחר כך נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה וכו' ועושים תמורה ובבכורות פרק ב' תנן נמי כי האי גוונא ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ותמורתו לאחר פדיונו מתה דהיכי ליעביד לקרביה מכח קדושה דחויא קא אתיא שכבר נפדו ליפרקה לא אלימא למתפס פדיונה הילכך מתה ותניא כוותיה מנין לתמורת פסולי המוקדשין שמתה תלמוד לומר ממעלי הגרה וכתי' בסיפיה דקרא טמא הוא ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה וזהו תמור' פסולי המוקדשין."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר שהקדושה חלה על בעלי מומין קבועין פרק ב' דתמורה חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על התמורה בבעלת מום קבוע וכו' וכדתנן נמי פרק קמא ממירין מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' רע בטוב היינו בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב יהיה קדש."
+            ],
+            [
+                "<b>עולה </b> שנתערבו בזבחים והמיר באחד מן התערובות ואינו יודע אם בעולה המיר והרי זו עולה או בזבחים המיר והרי היא שלמים מביא בהמה אחרת אצל זו שהמיר ואומר אם תמורה עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורה שלמים היא הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא התמורה בעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ממה נפשך. חזר והמיר באחד משניהם ואין ידוע באי זה מהם דאם הוא בתמורה אין תמורה עושה תמורה ואם הוא בעולה ושלמים הרי זו תמורת עולה או שלמים ואם כן היא ספק תמורה ולכך מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השניה אם תמורה תמורה היא זו הרי שהבאתי חולין שהרי תמורת התמורה עצמה חולין דאין תמורה עושה תמורה ואם כן פשיטא דזה נמי חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהבאתי עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השניה כזבח וספק תמורה שנתערבו זה בזה כך נראה פי' דברי הרב ז\"ל ופירשו התוספתא סוף פ\"ג כי מה שאמר התוספתא בתמורה האחד והרי הן כשתי זבחים שנתערבו זה בזה ולא אמר בשתי זבחים כדקתני ברישא משום דבסיפיה הויא ספק תמורה כדפי' ולא הוי כשני זבחים וכבר באר הרב ז\"ל פרק ששי דהלכות פסולי המוקדשים דקדשים שנתערב זה בזה ירעו כלם ויביא בדמי היפה ממין זה כמו ששנינו בתוספתא זו דעולה שנתערבה בזבחים ירעו ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלמים </b> שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהם ירעו כדתניא התם בתוספתא פרק שלישי המיר באחד מהן הרי זה לא יקרב ומה שכתב הרב ז\"ל ויאכל כבכור או מעשר כמו שבארנו ר\"ל דתמורה בכור ומעשר הוא קרב ואין תמורתו קרבה כדאמר' לעיל ולרבי כיון דהוי ספק תמורה שלמים ספק תמורה בכור או מעשר לא יקרב כדתניא בתוספתא אלא ירעה כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין וולדות הקדשים וולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר כדתנן ריש פרק אלו קדשים וולד קדשים ותמורתן וולד ולדן הרי הן כשלמים וכו' בגמרא זכר לרבות את הוולד דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו והוה ליה למכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אלא לדרשה ותנן לא נחלקו על וולד וולד שלמים ותמורה שלא יקרב על מה נחלקו על הוולד רבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב ובגמרא אמר ר' יהושע בן לוי לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו דע\"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בוולד אבל וולד דולד מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה ותני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב דכשב וולד הוא והאי קרא גבי קדשים כתיב והיינו ע\"כ כרבנן דאי לרבי אליעזר וולד ראשון נמי אינו קרב והך דרשה אינה אלא אסמכתא דהא ודאי הא דוולד שני אינו קרב הוי מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים כן כתבו התוספות שם פרק אלו קדשים וכן וולד התודה וולד תמורתה כדתנן התם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וכו' ת\"ל אם על תודה וגו' יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> החטאת ימות ואין צריך לומר וולד התמורה פרק וולד חטאת דתמורה ומעילה במשנה חמש חטאות מתות וולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ואסיקנא דהוו הלכתא כדאמ' לעיל ולד תמורה הוי בכלל ולד חטאת דוולד חטאת להכי מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפריש' מתחלה לכך והוא הדין נמי בוולד תמורה מהאי טעמא. השוחט את החטאת ומצא בה בן שמנה חי הרי זו נאכלת כבשר החטאת שוולדי קדשים במעי אמן הן קדושים ונראה דהיינו כשהיתה מעוברת כשהקדישה לחטאת דלא חשיב וולד חטאת הואיל והפרישה מעוברת דדעתיה נמי אוולד דעובר ירך אמו הואי ואפילו ילדו א\"ר יוחנן רצה מתכפר בה רצה בוולדה מהאי טעמ' דלא איקרי ולד חטאת כדא' פ' התודה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת אשם ולד ולדן עד סוף העולם ירעו כדתנן פ' אלו קדשים תמורת אשם וולד תמור' וכו' ירעו ויפלו דמיו לנדבה ותמורת אשם וכו' ובין זכר בין נקבה תרעה דגמירי כל שבחטאת מתה באשם רועה ואם ילדה זכר התמורה לאחר שהקריב אשמו הוולד עצמו יקרב עולה כדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת קודם כפרה אבל לאחר כפרה הוא עצמו קרב עולה אלא דסלקא בקשיא בגמרא משום דתני רב חנניה לסיועיה לרבי יהושע בן לוי וולד ראשון קרב וולד שני חשיבי דתמורה גופא קרי וולד הואיל ומכח אחר אתי. הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה שם במשנה המפריש נקבה לאשם תרעה וכו' ולעיל מיהא מתני' גבי מתני' דתמורה עולה אמר ר' יוסי ברבי חנינא ומודה רבי אליעזר במפריש נקבה לאשם דאין בנה קרב אשם דלא אמר אלא במפריש נקבה לעולה וילדה דיקרב עולה משום דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף אבל גבי אשם נקבה דליכא שם אשם על אמו מודה דאין בנה קרב ולהכי ירעו ויביא בדמי שניהם אשמו ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה כדתנן גבי מפריש נקבה לאשם. הפריש נקבה לעולתו וילדה אף על פי שילדה זכר ירעה ויביא בדמי עולה כרבנן דפליגי ארבי אליעזר במתניתין יפלו לנדבה הוא שיתן המעות כשנפדות ומקריבין מהן עולות נדבה ונסכים משל ציבור ואינם טעונים סמיכה ומקום שנאמר יקרב הוא עולה או יביא בדמיו עולה טעון סמיכה ונסכים משלו כדא' התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וולד </b> המעשר תמורת המעשר וולד תמורת הבכורה וולדי וולדותיהן עד סוף העולם הרי אלו לא יקרבו דכתיב בהו מיעוטא לומר דהם קרבים ולא תמורתם כדא' לעיל וכדתנן ��רק אלו קדשים גבי וולדות גם כן דיאכלו במומן לבעלים ולעיל בגמרא גבי תני ר' חייא לסיועיה לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב הוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב ואמרינן ולד דמאן אי דעולה ואשם זכרים הם אי דחטאת הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלי אמר רבינא לאיתויי ולד המעושרת מעשר בהמה שיצאה נקבה בעשירי ואחר כך ילדה וולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו לבעלים כדין מעשר ופריך למה לי קרא עברה עברה מבכור קא גמר לה ובבכור לא קרב ולד דידיה דהא ליכא ולד בבכור דהא זכר הוא ומשני אפ\"ה איצטריך קרא דהוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב משום דסלקא דעתך אמינא אין דנין איפשר משאי איפשר קמ\"ל וולד תמורה דבכור נראה דכיון דולד הבכור לא קרב דהא לית ליה דזכר הוא הכי נמי ולד תמורתו כמעשר דאיתקדשו תרוייהו אלא הוו לכהן כבכור."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת הפסח כתמורת הפסח אם שלמים שלמים אם דמיה שלמים ולדה נמי דמיו שלמים דאף על גב דבפסח גופיה ליכא ולד דהא זכר הוא אפ\"ה אם הפריש נקבה לפסחו וילדה איכא מאן דאמר דקרב הוולד כדא' פרק אלו קדשים ולהכי בתמורה נמי אי היא קרבה ולדה נמי קרב שלמים כמוה דאף על גב דאמרינן ולד ראשון קרב מדכתיב אם כבש ולד שני אינו קרב כדאמרינן בתוספת' דרבי חייא והכא ולד שני הוא דתמורה גופה מכח אחר היא באה היינו דאין ולד שני קרב כזבח גופיה כי הכא במקום פסח אבל שלמים כמו אמו דהוי תמורת פסח וקרבה שלמים ולד נמי קרב כדאמר'. הפריש נקבה לפסחו וילדה או הפרשה מעוברת היא וולדה ירעו ויביא בדמיהן פסח ואם נשארה לאחר הפסח או ילדה אחר הפסח יביא בדמיהן שלמים אחר רעיה כדתניא פרק אלו קדשים ור' אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים אבל רבנן סברי דכיון דהיא עצמה לא קרבה שלמים אף ע\"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי ושלמים באים נקבה האי הואיל ומחמת קדושה פסולה באה דהפרשה לפסח ולא חזיא לפסח משום דהויא נקבה אידחו נמי משלמים היא וולדה אלא דמיהן יהיו שלמים."
+            ],
+            [
+                "<b>ולדות </b> הקדשים שיצאו דרך דופן או שהיו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה יפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא פ' יש בקרבנות תנן רבי אליעזר אומר הכלאים והטרפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים אחרים כתמורה דקדש הם ואמרינן בגמ' מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישים אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח\"כ נטרפה דחיילה על הקדושה קודם ובמקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים שקדשה אמם קודם שנתעברה מהם דהשתא ממילא הם קדושים דעובר ירך אמו הוא ובהא הוצרך לומר דאין עושין תמורה לרבי יהודה דולד בעלמא עושה תמורה ומכל מקום שמעינן דוולדות אלו קדשי מצד אמן ואינן ראוים ליקרב ולהכי נראה דירעו ויפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד הנולד (כתקנו שלחו) כדא' לעיל. ולד בעלת מום הרי הוא כוולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו פרק קמא דתמורה פלוגתא דבן פדת ור' יוחנן סבר אף על גב דאימיה לא קדשה לגופה ולד מיהא קדש לגופיה. קדשים שהפילו נפל או שליא אסורים בהנאה ויקברו כדתנן פרק בהמה המקשה המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשים תקבר כגון בהמת שלמים שהפילה שליא דבין זכר בין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדש ובגמרא מאי טעמא משום דרובא בר קדושה הוא דבין זכר בין נקבה חוץ מנדמה למ\"ד ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים והכא נפל קדיש משום דילפינן מבכ��ר דקדיש נפל זכר בבכור כדכתיב שגר כדדרשינן בכריתות וכמו שכתבו התוספות פרק בהמה המקשה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת רעב </b> שלא ישנה הקדשים מקדושה לקדושה כדכתיב לא יקדיש איש אותו גבי בכור ותנן פרק בתרא דתמורה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה דקדשי בדק הבית שהקדישן למזבח לא עשה כלום ובקדשי מזבח אין משנין מקדושת עולה לשלמים או איפכא ובערכין פרק המקדיש תנן רבי ישמעאל אומר כתוב א' אומר תקדיש גבי בכור וכתוב אחר אומר אל תקדיש וכו' הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי להעלות הבכור בדמים ויתן טובת הנאתו לכהן ואי אתה מקדישו הקדש מזבח שיהא שם זבח אחר חל עליו ובגמר' ורבנן דנפקא להו הך דרשא מכל חרם קדש קדשים מיבעי להו האי קרא דלא תקדיש בלאו שאם מתפיסו שם לזבח אחר עובר בלאו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> מערימין על הבכור להקדישו למזבח הקדש אחר מקדישו בבטן קודם שיוולד דכתיב אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו משיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן כדתנן במתני' דכיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ואם נקבה שלמים בכור לא קדיש אלא בכור ברחם וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתי תו לא חיילא קדושת בכורה ואמרינן בגמרא דסיפא דאמר אם נקבה זבחי שלמים לא איצטריך להערים בכור דנקבה לא קדשה בבכור אלא סיפא אתיא לבהמת הקדש דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה ישנהו לקדושה אחרת ואתיא כמאן דאמר דולדות קדשים בהוויתן הן קדושים כלומר ביציאתן ולא במעי אמן וכיון דאכתי לא קדיש בקדושת אמו מצי לארכובי עליה קדושה אחריתי דלכי מיתיליד לא להוי ולד חטאת אבל על זכר בכור לא מצי למימר זבחי שלמים שאינו מפקיע אותו מקדושתו כדי ליהנות בו ונראה דלא אסיר הא אלא מדרבנן ואם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה שם בעיא דרב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורת' דקא נפיק הוי כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא במלתיה קאי שכן קדושת בכור חלה על כל בכורות דעלמא מרחם ופשטי' לה מבעיא דאלפא גבי לקט דאמר אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ולכך כיון דהוי בשעת יציאת רובו דבעי למיחל קדושת בכור דברי הרב קודמים ובכור הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b> מערימין על ולד בהמת הקדש לשנותו לקדושה אחרת דתנן התם רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדוש' חלה עליהם ואפילו קדושת אמן דקסבר בהוייתן כשהם נולדים והלכך אין שום קדושה חלה עליהם ואמרי' בגמ' והאי תנא סבר ולדי קדשי' ממעי אמן קדושים דגבי קרא דבכור דילפינן מיניה שיכול להקדישו קדושה אחרת בבטן כתיב אך למעוטי שאר קדשים דאין אדם מקדיש אותם קדושה אחרת בבטן דבמעי אמן קדושים קדושת אמן ונקטינן כהאי תנא כדמשמע התם בגמרא. כתב הרב ז\"ל טעם היות התמורה קדש ותוספת חומש לפודה הקדשו דירדה תורה לסוף דעתו שאיפשר שניחם על מה שהקדיש ורוצה להחליפו בפחות ממנו או רוצה לפדות הקדשו בפחות לכך אמרה תורה שיהיה קדש מה שיחליף ושיוסיף חומש על שווי ההקדש מי שפודה הקדשו כדי לתקן דעותיו ולפי שקדושת מזבח חמורה מקדוש' בדק הבית החמיר' תורה שיהי' קדש כל חילוף קדושת מזבח ובקדושת ב\"ה שיוסיף חומש לבד על הפדיון ונאמר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,472 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפז </b> שצונו לדון בדין טומאת אוכלין ומשקין והכשרן כמו שכתוב בתורה. כל אוכל המיוחד לאדם מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד לאדם אינו מקבל טומאה אלא אם כן חשבו עליו ויחדו למאכל אדם וכדתנן פרק שמיני דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב וכל שאינו מיוחד וכו' טעמא משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל ודרשינן בת\"כ יכול אף אוכלי בהמה יהו מטמאים באויר כלי חרס תלמוד לומר האוכל דהוי אוכל אדם דהאוכל משמע האוכל המיוחד יכול שאני מוציא אוכלי בהמה שחשב עליהם לאדם תלמוד לומר כל אוכל יטמא יכול כל אוכל ת\"ל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח וכו'. ואין מקבל טומאה עד שיבלל תחלה כדתנן פרק ג' דעוקצין כל האוכלין המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינם צריכין מחשבה וכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם וכו' וכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים פעם אחת ואפילו הוא נגוב עתה כדדרשינן בת\"כ ממים על זרע ונפל מנבלתם עליו דמשמע בתר הכי אף משניגב שלא הקפידה תורה אלא שירד לו הכשר טומאה פעם אחת דשוב אינו נעקר ממנו. והשבעה משקין הן המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש דכתיב בסיפיה דקרא דאשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ויש לדרוש המקרא כך אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל וכל הני נמי משקה נינהו יכול מי תותים ומי רמונים ומי פירות ת\"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן והדבש והחלב והדם שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי פירות שיש להם שם לווי ודבש דבורים אין לו שם לווי דבש סתם מיקרי דדבש צרעין לא הוי דבש סתם ובתוספתא דשבת תניא מנין לדם שהוא משקה שנאמר ודם חללים ישתה ומנין ליין דכתיב אשקך מיין הרקח וכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן דכתיב משתה שמנים וכו' וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו וטל דכתיב וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים ודם דכתיב את מקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ובת\"כ אשר ישתה זו הדם דכתיב ודם חללים ישתה וגו'. ואינם מכשירים עד שיפלו על האוכלים ברצון הבעלים כדדרשינן בת\"כ וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא כתיב זרע בטהור וטמא וזרע משמע בין מחובר בין תלוש בין אוכל אדם בין אוכל בהמה ונתינת מים משמע בין מתן בידי שמים בין מתן אדם ולהכי מוקמינן לקרא דטהור במחובר ובאוכל בהמה ובמתן בידי שמים דאי מחובר מכשיר ליכא זרע שלא הוכשר ואי אוכל בהמה אפילו אוכל אדם חזי לבהמה ואי מתן בידי שמים טמאת הכל דכולהו זרעים מן מי גשמים קא רבו ואם כן קרא דטמא הוי בתלוש ובאוכל אדם ובמתן בידי אדם דהוי כרצונו דאי שלא מרצונו אפילו מתן בידי אדם לא מכשיר דכתיב כי יתן וקרי כי יותן דכי יותן דומיא דכי יתן מה כי יתן לרצונו ולדעתו אף כי יותן שנתרצה והמשקה סרוח אינו מכשיר כדתניא בתוספתא דטהרות פ\"ט וטעמא כדמשמע בת\"כ משום דכתיב אשר ישתה דמשמע ראוי לשתות אדם כאוכל שהוא ראוי לאדם ועוד דאית ליה שם לווי דלאו מים סתמא מיקרו וכו' וכיון שהוכשר האוכל אף על פי שהוא נגוב עתה מקבל טומאה כדילפינן וכן שאר מי פירות ילפינן לעיל דאין מכשירין דאית להו שם לווי כדאמרינן וכן אין מקבלין טומאה כלל כדתנן פ' בתרא דתרומות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבעה </b> משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין והראב\"ד ז\"ל כתב שלא מצא ששאר משקין לא יקבלו טומאה כלל והרי מתני' היא שאר כל המשקין טהורים ואי ר\"ל דאינם מכשירים הוה ליה לתנא למיתני אינם מכשירים בפירוש וילפינן טומאת משקין מדכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא סוף פרק קמא דפסחים כרבי מאיר וכן בפרק רביעי דטהרות ספק משקין ליטמא טמא משום דטומאת עצמן מן התורה לטמא אחרים דרבנן כתנא קמא דרבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>זתים </b> וענבים שלא הביאו שליש אין משקה שלהם מכשיר ואינו מקבל טומאה כדדרשי' לענין מעשר מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שתזרע ותצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמח כדילפי' פרק קמא דראש השנה ואמר בשם רבי התם בירושלמי דזתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינם מכשירים דכיון דילפינן לענין מעשר דאינם חייבים לא חשיבי נמי משקה להכשיר וה\"נ לקבל טומאה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>דברים </b> שאינם נאכלים לאדם מפני הנאת גופן אלא מפני טעם שנותנים במאכלות או מפני הריח או המראה אינם מקבלים טומאה כדתנן פ\"ג דעוקצים ומייתי לה פרק בא סימן ואמר נמנו וגמרו דאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין דכל מידי דלא עביד לאוכל אלא להטעים הקדרה לא מטמא והוא הדין לריח ולמראה דלאו אוכל הוו וקרא אוכל קאמר מכל האוכל אשר יאכל וכו'. השבת משנתן טעם בקדרה אינו מתטמא כדתנן פ\"ו דעוקצין משום דהשליך כל כחו בתבשיל ונשאר כזבל. ותמרים וגרוגרות בקדרה עדין הן מתטמאין עד שיפסלו מאכילת אדם כדתניא בתוספתא. העוקצים והקור דהוו כעץ תנן ליה נמי התם ושלקן וטיגנן אמר וכו' בכל מערבין דהוו אוכל וחרצנים וזגים תניא בתוס' אף על פי שכנסן לאוכלין בטלה דעתו וזתים וענבים הקשים אם כנסן לאוכלין מקבלין טומאה ובתוספתא מצאתי דבטלה דעתו. וכפניות ופגין ובוסר וקצח הוו אוכל כדתנן להו התם וכו'. לולבי זרדים וחרובין תניא להו נמי התם דמשימתיקו טמאים טומאת אוכלין ושל ערל ועלי הלוף השוטה והתם תניא עלי הלוף בהדי חרדל ותרמוסין ושאר כל הנכבשין דמטמאין טומאת אוכלין אפילו לא המתיקו דהוו אוכל ונראה דהוי טעות דבמתני' תנן התם עלי לוף שוטה בהדי של ערל ולולבי זרדין וכו'. עלי הזתים שכבשן אינו אוכל וכן כשות של כשות והנץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבש </b> בכוורתו מטמא טומאת אוכלין כדתניא פרק הספינה דהא דתניא לא אוכל ולא משקה משני אביי התם דלא נצרכה אלא לשתי חלות ואם רדה הדבש משירסק הוי משקה כדתנן סוף עוקצין לב\"ה דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת אוכלין אם חישב עליו לאוכלין כדתניא בריש ברייתא דטהרות וכדמשמע פ' הספינה."
+            ],
+            [
+                "<b>השמן </b> הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה ד��תו ובתוספתא תניא לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו וע\"כ כשהוא קרוש מיירי דאי אינו קרוש בכל דוכתא משמע דשמן חשיב משקה וכמו שכתב ר\"ת פרק הקומץ רבה דהא דפסקי' התם הלכתא כרבי שמעון שזורי דיין דוקא הוי תחלה ולא שמן ודבש איירי בקרוש ואם כן מה שכתב הרב ז\"ל בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו היינו בקרוש וחזר ונמחה כמו שהוסיף הר\"ש ז\"ל על דברי ר\"ת ז\"ל פרק שלישי דטהרות אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם וכמו שכתב הרב ז\"ל ריש פרק תשיעי ובתוספתא דקתני לאוכלין מטמא וכו' איירי שנטמא קודם שקרש ולא נימוח אחר כך וכן הדם שקרש חשב עליו למשקין בטלה דעתו כדתניא התם בתוספתא בהדי שמן וכן דבש כדתניא נמי התם בההיא תוספתא גופא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטהרות ושאר כל מיני פירות לא אוכל ולא משקה וחשב עליו לכל בטלה דעתו כדתניא בההיא תוספתא. והשלג חשב עליו לאכילה בטלה דעתו דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל כדתניא נמי התם ומייתי לה פרק כל היד ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה נטהר מקצתו כגון חשב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלים אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חיבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהור מלטמא אלמא מטהרת להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן כן כתב רש\"י ז\"ל פרק כל היד העבירו על גבי כלי חרש הטמא מטמא כולו שם פרק כל היד אקשינן סיפא דקתני נטהר כולו למימרא דניטמא כולו והא אמרת נטמא מקצתו לא ניטמא כולו ושני אביי כגון שהעבירה על אויר תנור ושרץ בתוכו דהתורה העידה על כלי חרש אפילו מלא חרדל דכולו אפילו מה שאין נוגע בו טמא מן האויר כדכתיב כל אשר בתוכו וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החלב </b> שבכחל שחשב עליו בטלה דעתו וטהור ושל קבה טמא טומאת אוכלין כשחישב עליו כדתניא בההיא תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>ענבים </b> משהלך הדורך בהן שתי וערב מתטמאין טומאת משקין והגרגרים השלמים מתטמאין טומאת אוכלין כדתני בתוס' דטהרות פרק עשירי ומייתי לה הר\"ש ז\"ל התם וכן הזתים משיטענו בקורת בית הבד כתנא קמא דרבי שמעון בההיא תוספתא והגרגרים השלמים הוו אוכל."
+            ],
+            [
+                "<b>הערלה </b> וכלאי הכרם ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין נשחטה או נערפה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ובשר פרה אדומה והפגול והנותר אע\"פ שכולן אסורים בהנאה מתטמאין טומאת אוכלין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> כל זמן שהן מחוברין אפילו בשורש קטן שיכולין לחיות ממנו אין מקבלין טומאה כדתנן פרק ג' דעוקצין וכדילפינן לעיל פרק ראשון דאין מקבל טומאה אלא בתלוש וכל שאינו יכול לחיות ממנו הוי כתלוש. ויחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה שאינו יכול לחיות טמא כרבנן דפליגי במתניתין אר' יהודה ומייתי לה שלהי פרק העור והרוטב ובעי רב פפא מהו שיעשה יד לחברו תיקו ופרש\"י ז\"ל כשיכול לחיות ונפשח ממנו יחור אחד אחר שאינו יכול לחיות אם נעשה האחד בית יד לזה השני ומביא לו טומאה א\"נ אם האילן נעשה יד להביא טומאה לייחור שנפשח ואינו יכול לחיות כפי' הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירקות </b> שצמקו באיביהן ככרוב ודלעת אינן מתטמאין אף על גב דהן כתלושין כמין שאין ראוין לאכילה ואם לקטן לייבשן מקבלין טומאה עד שיבשו אף על גב דלא קיימי למאכל וכדתניא התם ס\"פ העור והרוטב. וכן אילן שיבש פירותיו הן כתלושין כדאמרינן התם הא שאר פירות מטמאי (ה\"ד) והראב\"ד ז\"ל כתב ואולי מבכורים גמרי לה דקתני יבש האילן מביא ואינו קורא קתני יבש דומיא דנקצץ וכו'. תאנים שיבשו באיביהן מטמאי טומאת אוכלין במקומן מימרא דשמואל פרק העור והרוטב מדאיצטריך קרא גבי אבר ובשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה למעט שלא יטמאו טומאת נבלה דכתיב כי יפול מנבלתה אינו קרוי נבילה עד שיפול לגמרי אפילו הכי מיטמו טומאת אוכלין והכי נמי הכא אף על גב דלענין שבת הוו כמחוברין לענין טומאת אוכלין הוו כתלושין. בעל חי כיון שמת או נשחט אף על פי שהוא מפרכס מקבל טומאה דאף על גב דלא הותר באכילה עד שתצא נפשה אוכל מיהא הויא וכדתנן פרק העור והרוטב וכדאמרינן פרק שלישי דגים מאימתי מקבלין טומאה משימותו כדתנן פרק שלישי דעוקצין דע\"ח כב\"ה ומייתי לה פ\"ק דחולין דף ע\"ח פ' בהמה נולד בהן טרפה שם בעיא דרב חסדא נולד בדגים סימני טרפה מהו תיבעי למ\"ד טריפה חיה ותיבעי למ\"ד אינה חיה דלמ\"ד טרפה חיה נימא דוקא בהמה דנפיש חיותה או דילמא אפי' למ\"ד אינה חיה היינו בהמה דיש במינה שחיטה אבל דגים לא תיקו. האבר או הבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינם יכולין לחיות אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן כדתנן פרק העור והרוטב דף קכ\"ו דדוקא לענין נבלה וכו' דאמרינן כי יפול עד שיפול אינו קרוי נבלה אבל לענין טומאת האוכלין הוו כתלושין וכו' נשחטה הבהמה הוכשרה בדמיה כרבי מאיר במתניתין שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה ובעי רבה בגמרא אם בחייה נמי תהיה כולה יד לאבר או לא תיקו וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> בהמה חיה או עוף הוכשר כל הבשר בדם דדם הוי אחד משבעת משקין המכשירין וכיון שיצא הדם דרך כל הבשר בשחיטה הוכשר כל הבשר ואם לא יצא דם לא הוכשר הבשר כת\"ק דרבי שמעון דמתניתין פרק השוחט דף ל\"ג וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכשר בפירות מחוברין ולא במים המחוברין פירות מחוברין כדילפינן לעיל פרק א' מים מחוברין מדכתיב בכל כלי כדדרשינן בת\"כ יכול אף הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה וכו' יכול אפילו חשב שירדו לדורות וכו' תלמוד לומר בכלי יטמא שתלוש מן הקרקע ואפילו שאבם קודם וכדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>קשות </b> שנטעה בעציץ והגדילה אף על פי שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה כדתנן פרק שני דעוקצין ומייתי לה ס\"פ העור והרוטב דכיון דיצאה לחוץ שיונק מריח הארץ הויא כמחובר ומה שכתב הרב ז\"ל אף ע\"פ אפשר דה\"ק אף על פי שיצאת לחוץ דוקא מה שיצא לחוץ הוא דאינו מקבל טומאה אבל מה שהגדילה בתוך העציץ מקבל טומאה וכ\"ש כשגדלה לבד ולא יצא ממנה לחוץ שמקבל טומאה מה שגדל הואיל ולא יצא לחוץ ודוחק וכו' ועציץ נקוב הוי כארץ כדתנן התם בין להכשר בין לקבל טומאה וכדילפינן ס\"פ המצניע מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע ריבתה התורה טהרה אצל זרעים כאשר יזרע משמע כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו להכי אהני זריעות יתירא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא וכדי שורש קטן הוא דהוי נקוב דבבציר מהכי לא הוי ראוי להריח לחלוחית הקרקע וכדאמרינן ס\"פ המצניע וכלי גללים כלי אדמה הוו כנקובין כיון שהשרשי' יכולין לבקוע בהן וכדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עציץ </b> מלא עפר הוי כטבלא שאינו כלי קבול וכדתנן התם בטבלה שאין לה ליזבז לענין דאם אחר כך הוסיף עפר על גביו הוי כעפר שע\"ג טבלה חלקה דהוי כמחובר לפי שנראה אויר מד' רוחות כך פי' הר\"ש ולרמב\"ם ז\"ל נראה דבלא הוספה הוי כמחובר."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> טמאים מטמאים ברצון ושלא לרצון כדתנן במתניתין קמיתא דמס' מכשירין דכי כתיב כי יתן דבעיא לרצון הבעלים היינו כשמכשיר לבד ואחר כך מתטמא כדכתיב בתריה ונפל מנבלתם וכו' אבל אם בשעת ההכשר מתטמא כי הכא לא בעיא כי יתן דניחא ליה אלא בין כך וכך טמא וכתב הרב ז\"ל והוא שלא יהו בקרקע וכבר כתב למעלה כי המים שבקרקע אינם מכשירים ונראה שהוצרך כאן לחזור ולאומרו משום דהני מים טמאים אמרינן דמטמאי אפילו שלא לרצון ולהכי הוה אמינא דאפילו בקרקע (אי) אכתי לא פרח טומאה מינייהו וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל </b> הנפסד ונסרח לאדם אינו מקבל טומאה ובמתניתין דטהרות פ\"ח תנן עד שיפסל מלאכול לכלב ונראה דלקבל טומאה כמו שכתב הרב ז\"ל כיון שנפסלה מאכילת אדם אינו מקבל טומאה אע\"ג דראויה לכלב אבל כשהיא האוכל כבר טמא לאפרוחי טומאה מיניה לא פרחה עד דמיפסיל מלאכול לכלב והיינו מתניתין דטהרות וכן נראה מפי' הרב ז\"ל עלה דמתניתין וכן נראה נמי פי' הר\"ש ז\"ל שם פ\"ח וכדמשמע פ\"ג דבכורות דבין לבר פדא בין לר' יוחנן כולהו פשיט' להו דטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין לפי' התוספות שם ולפירוש רש\"י ז\"ל פ' בא סימן הויא עד לכלב כדתנן כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסול מלאכול לכלב וכמו שכתבו התוס' שם וכיון שכן טומאה קלה הויא דומיא דטומאה חמירי דהינו טומאת נבלה דהויא טמאה ולא פרחה מינה טמאה לר' יוחנן עד שתפסל מלאכול לכלב וה\"נ בטומאה קלה מיירי דהוו טמאין הני אוכלין ולא פרח טומאה מיניהו עד שיפסלו מלאכול לכלב וכדתנן במתניתין אבל לקבל טומאה מחדש אי נפסלו מלאכול לאדם לא מקבלי טומאה אע\"ג דראויין לכלב כדאמרינן וקרא נמי דדרשינן מיניה פרט לאוכל סרוח הכי משמע דכתיב מכל האוכל דהיינו אוכל המיוחד לאדם דכתיב אשר יאכל פרט לסרוח משמע לאדם כיון דהאוכל הוי מיוחד לאדם וקרא מיירי לקבל טומאה כדכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכן מצאתי אח\"כ ריש פ' דם שחיטה בגמרא בהדיא דלאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב ומשקה שנסרח לאדם נמי כדרך שאינו מכשיר כדכתיב אשר ישתה בכל כלי יטמא ודרשינן הכי אשר יבוא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל כן נמי אינו מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>העור </b> ששלקו והשליה שחישב עליה מתטמאין טומאת אוכלין כדתניא פרק בכל מערבין דף כ\"ח דעור במחשבה גרידתא לא משוי לה אוכל. ועור החמור ששלקו הוי ספק מפני שהוא מאוס הרבה וכדאמרינן פרק בהמה המקשה דע\"ז וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חטים </b> ושעורים שבגללי הבהמות שלקטן וחישב עליהן לאכילה מתטמאין וכדתניא בתוספתא דטהרות פרק ח' דבעי לקיטה ומחשבה משום דהוו כגללים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> אוכל שנטמא ואחר כך נפסל ונסרח מלאכול לכלב או יבש כחרש טהור אבל נפסל לאדם וראוי לכלב טמא כשהיה וכדתנן פרק ח' דטהרות כלל אמרו בטהרות כל המיוחד לאוכל אדם וכו' וכדפי' לעיל דשאני אוכלין שקבלו טומאה דלאפרוחי טומאה מיניהו בעיא שיפסלו מלאכול לכלב ולקבל טומאה כיון שנפסל מלאכול לאדם לא מקבל טומאה אפילו ראוי לכלב וכדאמר' לעיל. כל האוכלין שניטמאו אין להם טהרה במקוה כדתניא בתוספתא דטהרות פרק קמא ותניא בת\"כ גבי כלי חרש ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן אבל משקין יש להן טהרה על ידי השקה במקוה כדתנן פרק ב' דביצה דהוי כעין זריעה כדאשכחן נמי טהרה באוכלין ע\"י זריעה דכיון דאשרוש כחיטי אחריני חשיבי וכדאמרי' בירושלמי פרק ה' דמעשרות דריבה תורה בטהרת זרעים כדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טהור הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שמחוברין לכלים בטלו מתורת אוכל ומתטמאין בטומאה הכלי הואיל ומשמשין שימוש עץ וכדאמ' ס\"פ העור והרוטב כששימש מעשה עץ שימש שבטל מתורת אוכל ונעשת עץ שנתחבר בכלי והרי הוא ככלי ואם נגעה טומאה באוכל נטמא הכלי ג\"כ וכדתנן פרק אלו עוברין בצק שבסדקי עריבה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> משקה שניטמא ואחר כך נפסד ונסרח אין יוצא מטומאתו לעולם וכמו שאמר לו לר' אליעזר פרק ט' דטהרות אין המשקה יוצא על ידי הפרה ולא על ידי הכלב ואין למשקה טהרה אלא בטבילה כדאמרינן מדין זריעה וכדתניא בתוספתא דטבול פרק קמא דמשקין אין להן טהרה מטומאתן וכו' מטבילין חמין בצונן וכו' כב\"ה פ\"י דמסכת מקואות."
+            ],
+            [
+                "<b>מקל </b> שמלאה משקין טמאין והטבילו במקום שנגעו המים במקוה דרך פי המקל לא טהרו עד שיטבול כולה כחכמים דפליגי אר' יהושע פרק ח' דטהרות ואמרי עד שיטבלו כולה דקטפרס אינו חיבור וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלג </b> שנטמא והשיק מקצתו טהר כולו כדתניא בתוספתא דטהרות פרק ב' השלג טהר מקצתו טהר כולו וטעמא כיון דלא הוי בכלי והיא חתיכה אחד הויא השקה ואינו קטפרס כמים שבתוך המקל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>התמד </b> הטמא יש לו טהרה במקוה ואם החמיץ הרי הוא כיין ואין לו טהרה וכדתניא ספ\"ק דחולין דכלים ואדם נתנה להם תורה טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה אבל מים מטהרים בהשקה דהוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה כדמפרש פרק כל שעה אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמיה לא בטיל."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> שמלאה יין או דבש בתוך המקוה ונגע בהם ראשון לטומאה נטמאו המשקין והקדרה מחמתן מדרבנן כדאיתא פרק קמא דשבת ולא עלתה לה טהרה במקוה שהמשקין חוצצין ואם היתה מלאה מים טהורה שהן מעורבין במי המקוה ואם היה הנוגע בה אב הטומאה טמאה דאינה נטהרת במקוה שהמים חוצצין וכדתנן פרק שני דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שפיכות שהן בחזקת טמאות שירדו עליהן גשמים הולכין אחר הרוב כשקדמו מי שפיכות ומחצה למחצה נמי טמא אם ירדו מי שפיכה על מי גשמים אפילו בכל שהו הכל טמא וכדתנן פ\"ב דמכשירין ונראה דהוי מדרבנן. הטורף את גנו שמדיחו או מכבס כסותו והן מנטפין מים טמאים וירדו גשמים עליהם הולכין אחר הרוב כדלעיל וכדתנן בסיפא דהאי מתניתין ובתוספתא מפ' כשיהיו הטפות קטנות וגדל שיעור נטיפתן על ידי גשמים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הסך </b> שמן טהור ונטמא וטבל ונשאר על בשרו יותר מכדי סיכת אבר קטן כיון שהשמן נשאר בטומאתו שאין לו טהרה במקוה כדאמר' לעיל טמא כב\"ה פרק ד' דעדיות והיינו מדרבנן ואם היה השמן טמא מתחלתו וטבל אם לא נשאר ממנו כדי להטפיח בטל במיעוטו כדתנן נמי התם לב\"ה וכתב הראב\"ד ז\"ל דהא דמפליגי' בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו מפני שטומאתו חושבתו א\"נ גזירה שמא יאמרו ראינו שמן טמא עולה לו טהרה במקוה והיינו נמי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכל </b> שהוא מיוחד לאדם במקום אחד אין צריך שם מחשבה כדמשמע פרק בתרא דעוקצין וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר ויש שצריך הכשר ומחשבה מחשבה ולא הכשר או איפכא ויש שאין צריך לא זה ולא זה כדתנן התם ריש פרק בתרא דכל האוכלין המיוחדין לאדם אין צריכין מחשבה שהרי הן אוכלין וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' ומה שאינו מיוחד אלא על ידי מחשבה צריך מחשבה ואחר כך הכשר ומחשבה למחובר לא הויא מחשבה כעולשין שזרען לבהמה ואחר כך נמלך עליהן לאדם צריכין מחשבה אחר תלישה ויש שאין צריכין מחשבה דהוו אוכל מיוחד לאדם כחלב בהמה טהורה בכרכים ונבלת בהמה טהורה בכל מקום ואין צריכין ג\"כ הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב דף קכ\"א ופ' בא סימן דף נ\"א וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה לטמא אדם וכלים דכתיב והנפש הנוגעת יצאו אוכלין ומשקים וכלי חרש הואיל ואין להן טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים וגו' אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך היתר יצתה נבילת עוף טהור וכו' וחלב דאין בו טומאה אפילו הוא חלב נבלה היכא דניטמא בשרץ לא בעי הכשר מים כגון בחלב שחוטה דהוכשר בשחיטתה ויש צריכין מחשבה ולא הכשר נבלת עוף טהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכין מחשבה דסתמיהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר כדתנן התם שסופן לטמא טומאה חמורה ומוקי לה פרק דם שחיטה כגון דהיא פחות מכזית וצרפה לפחות מכביצה אוכלין והוי כביצה דאי הוי כזית היא גופא טמאה היא וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b> ששחט בהמה טמאה לנכרי אינה צריכה מחשבה כיון ששחטה לנכרי ולא הכשר שסופה לטמא טומאה חמורה וכדתנן ריש פרק העור והרוטב שחט בה אחד או רוב אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין דלא אשכחן היתר אכילה כדכותה לא לישראל ולא לגוי וכן בנחרה וכן גוי ששחט לישראל כדתניא נמי התם דף קכ\"א וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאבר מן החי ואחר כך חישב עליו צריך הכשר ואיפכא לא משום דמטמא טומאה חמורה כשהיה מחובר לאבר וכשחתכו הלכה לה טומאה חמורה ונשארה עליו הקלה כדתניא נמי התם וכדפי' רש\"י ז\"ל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פחות </b> מכזית שחישב עליו והשלים לכביצה ממאכלים אחרים אין צריך הכשר כיון דאם ישלימו לכזית יטמא טומאה חמורה וכדאמרינן ריש פרק דם שחיטה דף כ\"ה וכן כזית נבלה שחפהו בבצק אין צריכה הכשר כיון שסופו לטמא טומאת משא אף ע\"ג דאינו מטמא במגע מפני הבצק. ופחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה מאוכלין צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם כך נראה שגורס הרב ז\"ל שם בכריתות פרק דם שחיטה ולא בטלה דעתו דמשמע אפילו במחשבה ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שהוא מטמא טומאה חמורה. וכזית מן המת שחפהו הכל מטמא טומאה חמורה דבוקעת ועולה כיון שאין עליה אהל טפח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאדם חי להאכילו לכלב צריך מחשבה לאדם לאחותי ליה טומאה כדאמרינן התם ר��ש פרק דם שחיטה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוזל </b> שנפל לגת ומת צריך מחשבה לנכרי כדתניא פ\"ח דטהרות וכדאמרינן פ' בא סימן דגת מאסתו ואם חשב לכלב טהור כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יוחנן בן נורי ומחשבת חש\"ו טהור כדתנן נמי התם ואם העלוהו לאדם שעשו מעשה לאדם טהור כדתנן התם שיש להם מעשה ולא מחשבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> מקבלין טומאה בכל שהו ואין מטמאין אוכל אחר עד שיהיה בטמא כביצה וכדתניא בת\"כ אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא אחרים בכל שהו ת\"ל אשר יאכל ור\"ת מפרש דאין אוכל מקבל טומאה מן התורה אלא בכביצה וכדמייתו בתוספתא פרק קמא ומייתי לה פרק בתרא דיומא אוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל אחר דהיינו ביצה דגדי מחוסר שחיטה ובן פקועה מחוסר קריעה ופריך ואימא ביעתה דצפרתא וכו' רבי אבהו דידיה אמר וכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו כאחד ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה דתרנגולתא בלא קליפתה כחכמים דפליגי אר' נתן ור' דוסא בבריתא פרק כיצד משתתפין דף פ\"ג וטעמא כיון דדרשינן אוכל שאתה אוכלו כאחד א\"כ בלא קליפה קאמר והיינו אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדתניא ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו וכדאמרינן נמי פרק על אלו מומין וכדמשמע בפסחים בפ\"ק עלה דמתניתין דר' יוחנן סגן הכהנים אומר וכו' דף י\"ד וכמו שכתב הרב ז\"ל פרק ז' מהלכות שאר אבות הטומאות. וכן האוכל אוכלים טמאים אינו נפסל עד כביצה ומחצה וזהו חצי פרס דתנן פרק כיצד משתתפין חצי חציה לפסול את הגויה מלאכול בתרומה מדרבנן היא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אדם ורבנן גזרו וכדאמרינן פרק בתרא דיומא הנח לטומאת גויה דלאו דאוריתא ואמרינן בגמרא מאן חכמים דאמר ביצה ומחצה ר' יוחנן בן נורי דמתני' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין </b> מתטמאין ומטמאין בכל שהן כדמשמע פרק קמא דפסחים דף י\"ד דאמרינן דאיכא משקין בהדי בשר דקא מטמא מחמת משקין וסתם משקין דבהדי בשר ליכא בהו רביעית כמו שמדקדק ריב\"א שם בתוספתא. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית וכל האוכלין לטמא כביצה ולחצי פרס כדתנן סוף מקואות ובמעילה פרק קדשי מזבח והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העור </b> המחובר בבשר ומרק ותבלין וכו' וכל הני דתנן פרק העור והרוטב ופרק קמא דטהרות מיטמאין מדאוריתא דהוה כאוכל ומטמאין ופוסלין מדרבנן כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה </b> אוכל שנתמעט בחמה וכן כזית מן המת ומן הנבלה וכעדשה מן השרץ שנתמעטו טהורין כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם חזרו ותפחו שהניחן בגשמים חזרו לכמות שהיו דאין דיחוי באיסורין כדאמרינן פרק כל המנחות באות מצה גבי האי מתניתין דכיון דהיה בו שיעור וצמקה וחזרה לכמות שהיה מיחייב מדאוריתא דהא אית ביה שיעורה והוה ליה שיעורה נמי קודם ומיהו כשצמקה הא לית בה שיעורה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עלי </b> בצלים ובני בצלים ופת סופגנין אם יש בהן חלל ממעכו כדתנן פרק ב' דעוקצין דהיינו לטמא אוכלין מדרבנן. ובשר עגל שנתפח כדרכו ושל זקנה שנתמעט מכמות שהן כדתנן נמי התם. ואגוז ותמרים ושקדים המתקשקשים משתערים כמות שהם כדתנן בתוס' דעוקצין דמתחלתו לא היה מתקשקש והשתא שנתיבש האוכל נתמעט וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח דף י\"ז דם השרץ והבשר אין מצטרפין כלל א\"ר יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כגון נבלה ונבלה וחולד ועכבר טומאתו ולא שיעורו כשרץ ונבלה דטומאתן טומאת ערב ואין שיעורן שוה שיעורו ולא טומאתו כמת ונבלה לא טומאתו ולא שיעורו כמת ושרץ דזה בכזית וטומאת שבעה וזה בכעדשה וטומאת ערב אין מצטרפין ובספרי הרב יש טעות שאם לא היו שוים לא בשיעור ולא בטומאה כגון בשר נבלה ובשר השרץ אין מצטרפין וצ\"ל כגון בשר המת ובשר השרץ כדאמרינן וכששיעורן וטומאתן שוין דמצטרפין ילפינן לה התם במעילה מדכתיב גבי שרצים הטמאים ה\"א יתירא מלמד שמצטרף אפילו חצי שיעור משרץ זה וחצי שיעור משרץ זה וכן שרץ ודם שרץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> טמאין מצטרפין לטמאה כקל שבשניהם כגון חצי ביצה אוכל שני וחצי ביצה אוכל שלישי הרי זה שלישי וכדתנן פרק קמא דטהרות לכולהו הני בבי דמייתי הרב ז\"ל עד סוף הפרק והכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידות </b> האוכלין שהן העצים הרכים הסמוכים לאוכל ושומרי האוכלין שהן הקליפה שעל האוכל היא מתטמא ומטמא ולא מצטרף והשומר מצטרף נמי וכדתנן במתניתין קמייתא דעוקצין וכדילפינן ריש פרק העור והרוטב על כל זרע זרוע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה וכו' וידות ילפינן מדכתיב וכי יתן מים וגו' טמא הוא לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות דהם צורך לאוכל לאוכלם ובנבלה נמי כתיב אשר היא לכם הרי יד להוצי' טומאה ואם יד מכניס ומוציא קרא דשומר למה לי דשומר עדיף מיד ואתי בק\"ו משום דמגינה אאוכל ש\"מ שומר מצטרף ואמרינן נמי דתלתא קראי כתיבי זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר דזרעים כדא' וחד לשומר דאילנות אף על גב דאינו נזרע אלא נוטעין ייחור וחד לשומר דבשר ובצים ודגים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבוצר </b> לגת אין לו יד וכן הקוצר לסכך כדאמרינן פרק קמא דסוכה דף י\"ג דכי איתרבו ידות לטומאה בפרק העור והרוטב הני מילי ביד הצריכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וידות </b> האוכלין שבססן בגורן טהורות כדתנן בעוקצין ומייתי לה התם פ\"ק דסוכה וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו מלקבל טומאה. פסיגה שהיא אשכול שנתפסג ונתפצל טהור ואם נשתייר בה גרגיר אחד טמא על ידי היד כדתנן התם פ\"ק דעוקצין וכן תמרה אם נשתייר בו תמרה כדתנן התם וכן של קטניות כת\"ק דרבי אלעזר בן עזריה התם במתניתין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שומר ע\"ג שומר כקליפת אגוזים העליונה שבשעת לקיטה כדמשמע פרק ב' דעוקצין ופרק העור והרוטב גבי נץ של רמון אין מצטרף."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> קליפות בבצל החיצונה טהורה ואמצעית אם היתה שלימה חשיב שומר כדתנן התם. כל הקליפין הן שומר וקליפות פולין ותרמוסין עדיפי משומר דאם כנסן לאוכל מתטמאין וכדתניא בתוספתא קליפה מלפפין מתטמאין וכו' השעורין לחים קליפתן מצטרפת וחטה בין לחה בין יבשה כדתניא במנחות פרק רבי ישמעאל דף ע' דקליפת חטין דקה ורכה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגרעינין מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות חוץ משל תמרה לחה שמצטרפת כדתנן פרק שני דעוקצין וחותם שעליה אינו מצטרף ושעל היבשה מצטרף מפני שהוא דבוק באוכל וכדתנן התם וגרעינה של לחה שיצאה מקצתה שנאכל מקצת התמרה מה שכנגד האוכל מצטרף וכן עצם שכנגד הבשר כדתנן נמי התם ואם היה הבשר מצד אחד אינו מצטרף אלא מה שתחת הבשר עד חלל העצם ואם אין לו חלל כעובי האזוב וכדתנן התם לרבנן דרבי שמעון וכו'. קולית אפילו בשר כפול שבה גורר את כולה לטומאה כחכמים בתוספתא וכו'. גרעיני זתים ותמרה אף על פי ששלקן אין מטמאין ושל חרובין אם שלקן מתטמאין כדתניא בתוספתא דעוקצין פרק ג'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> מיטמאין ומטמאין ומצטרפין שום בצלים וקפלוטות לחין ופיטמא שלהן והני אחריני כדתנן לכולהו במתניתין ריש עוקצין ואם הן לחין והני אחריני דתנן התם בסיפא לא מצטרפי משום דהוו ידות ושיעור הידות מפ' נמי התם ושאר כל העוקצין ושרשי קלפי הכרוב וחלפי תרדים והלפת וכל הני דחשיב הרב ז\"ל דתנן להו נמי התם לא מטמאין ולא מתטמאין ולא מצטרפין ופטמא של רמון דמצטרפת והנץ תנן נמי פרק ב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רמון </b> ואבטיח אין הנשאר חיבור לנימוק ולא הנשאר מן הקליפה מצטרף וכשנימוק באמצע אין הצדדין חיבור ואין קליפתו מצטרפת כדתנן נמי התם ועלי ירקות ירוקין מצטרפין ולא לבנים כדתנן נמי התם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האגוזים </b> והשקדים שנסדקה קליפתן עדין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ הקליפה כדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה </b> שנקב בה מקום לגומעה אין שאר הקליפה חיבור ששותת מן הנקב ההוא ואם היתה שלוקה כל קליפתה חיבור עד שירצץ כדתנן נמי התם ואם נתבלה בקליפה לעולם חיבור כדתני' בתוספתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>עצם </b> שיש בו מוח חיבור עד שירצץ וצמר שבראשי הכבשים ושיער של זקן התיישי' עד שיתחיל לתלוש."
+            ],
+            [
+                "<b>כנפי </b> חגבים וקשקשי דגים חיבור עד שיתחיל לקלוף כדתניא התם בתוספתא רמון שפררו חיבור עד שיקישנו הקנה כדתנן התם. שרביטי תמרים אינם חיבור כדתניא התם. מלפפון שחתכו חיבור עד שיפרק וכמו ששנוי בתוספתא אלא שבגרסת התוספתא שמצאתי כתוב זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המחתך </b> ירקות לבשל במתניתין פרק ב' דעוקצין אוכל ומעורה במקצת אם השני עולה עמו חיבור ואם כשאוחז בטמא ישמט האחר אינו חיבור כחכמים ריש פר' שלישי דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האוכלין שהיו בהן עלין או קלחי' את שדרכו להאחז בעלה או בקלח אם נתלה עמו הרי זה חיבור כטבול יום כדתנן התם וכן אם היה לו יד ואם אין לו לא יד ולא עלה אם אוחז בטמא והב' עולה עמו חיבור כדתניא התם בתוספתא דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים </b> שחברן כמו חבל הרי זה חיבור התחיל לפרק אין השאר חיבור כדתנן פרק שני דעוקצים ובתוספתא אפילו מאה כור אין כולן חיבור כיון שהתחיל לפרק וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קליעה </b> של שום חיבורו טהור שאין חיבור אדם חיבור לכל דבר וכן אתרוג שנפרש ותחבו בכוש כדתניא בתוספתא דאהלות פרק ה' ובתוס' דטבול יום פ\"ג ויש לחלק בין חיבור זה לחיבור אגוזים ובצלים דלעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שנילושה במי פירות אינה חיבור כדתניא פרקא קמא דעוקצין בתוספתא דאין דבר מחבר אלא שבעה משקין בלבד ואפילו הוכשרו מעיקרו כמו שמפרש הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>הממעך </b> אוכלין וקבצן כדבלה אם נפלו משקין טמאים על מקצתו השאר טהור כדתניא בתוספתא פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>תמרים </b> וגרוגרות ששלקן ונעשו אום הרי אלו חיבור כתנא קמא דרבי בתוספתא דעוקצין פרק שני וכו'. זתים שניטמאו ונעשו גוש אחד הוי חיבור ואם עתיד להפך האום של זתים כיון שתקע בה היתד אינה חיבור כדתניא בתוספתא דטהרות פרק עשירי אוכל פרוד שהוא מכונס ודבק מצטרף לכביצה כחכמים דפליגי ארבי דוסא פרק שלישי דעדיות וכו'. גושי זתים הרבה נגע טומאה באחד מהם הוא ראשון ושבצדו שני כדתניא נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ככר </b> של תרומה שהשיך לה אחרות כולן ראשון פירשה האחרות שניות כדתנן פ\"ק דטהרות וכן אם היתה שניה הראשונה פירשו השאר [שניה] שלישיות אפילו לא פירשו השאר טהורות כדתנן נמי התם וכו'. ככרות של תרומה נושכות נטמאת אחד מהן בשרץ כולן ראשון אף על פי שפירשו בידים כולן שלישיות כדתנן נמי התם ובמשקין תנן נמי התם דכולן שניות אע\"פ שפירש כדאמרינן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנצוק </b> אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן פרק שמיני דטהרות ואם הוא משקה צונן לתוך משקה חמין טמא ויטמא משקה הצונן והכלי מפני העשן שמתערב בעליון על יד הניצוק כדמייתי התם במתניתין דפרק חמישי דמכשירין וכן אם הזיעו ידי האשה המגיסה הקדרה מן ההבל ניטמאו ידיה וכן אם היו ידיה טמאות ניטמאת הקדרה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודבש </b> של זיף וצפחת שהם שני מקומות בארץ ישראל שהדבש עב הניצוק הוי חבור כדתנן נמי התם והאוכלין אין הניצוק שלהן חיבור כדמשמע פרק כ\"ג דנזיר דף נ'. וכן הנצוק אין חיבור לטהר המים במקוה כדתנן פרק שמיני דטהרות וכן הקטפרת שיש עליו משקה טופח אינו מחבר שאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן נמי התם אבל שבאשבורן הוי חיבור כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עריבה </b> שהיא קטפרס ועליה משקה טופח וג' חתיכות כביצה אין מצטרפות שני חתיכות כביצה מצטרפות ומשקה כעין החרדל מצרף כולן כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ועושה אותן שלישי ובקדש עושה רביעי כדתנן ריש פרק שני דמעילה לחכמים דרבי מאיר וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ויש </b> דברים שאינם חיבור בטבול יום אף על פי שהוא חיבור בשאר טמאים וכדתנן במתניתין קמייתא דמסכת טבול יום ועוד יש קולא בטבול יום שיש אוכלין שהם מיוחדים לאדם ומתטמאים ובטבול יום טהורים כחכמים דרבי מאיר התם במתניתין והר\"ש ז\"ל תמה על זה כיון דאוכלין אלו מקבלין טומאה מדאוריתא כדילפי' מדכתיב על זרע זרוע אפילו חטה בקליפתה וטבול יום נמי דאוריתא וכו' היכי טהורים בטבול יום ומפרש מתניתין דלא איירי לענין חיבור קליפה כשעורה אלא דלא חזו לאכילה כולי האי שעורה וכוסמת בקליפתן ובשאר הטומאות גזור ולא בטבול יום והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b> יד שהוא חיבורו לטומאה הוא חיבור לטבול יום וכן אוכל שנפרס ומעורה במקצת ומה שאינו חיבור בטבול יום הוי חיבור לידים כדתנן התם פרק ב' דטבול יום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבול </b> יום שנגע באחת מחלות הנושכות שדעתו להפרישן או בחלה שעל גבי חלה אחרת שהיו בתנור ולא קרמו פניה לא פסל אלא מה שנגע כדתנן ריש טבול יום וכן אם נגע ברתיחת מים שנעשו כקובה ורתיחה ראשונה ש�� גריסין ורתיחת יין חדש ואורז לא פסל אלא הרתיחה אבל שאין דעתו להפרישן וחלות שקרמו ורתיחת מים שלא נעשו כקובה ורתיחה שניה של גריסין ורתיחת היין ישן ורתיחת השמן והעדשים הוו חיבור לטבול יום וכל שכן לשאר טומאות כדתנן התם ריש מכלתין דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>בצק </b> שיוצא מן הככר בתנור וקצת הבצק שנחרך פחות מכאצבע פסל כל הככר כשנגע בו טבול יום וכן בגרגיר מלח שבככר אבל צרור או תרמוס שבככר וגרגיר מלח גדול וחרחור יותר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צריך לומר טבול יום כדתנן נמי התם וכו'. רקיק שנחרך חציו אינו חיבור אפילו לשאר הטומאות כדתני' בתוספת' דמסכת טבול יום בשר קדש שקרם עליו הקפה ונגע בה החתיכה מותרת נגע בחתיכה כל העולה עמה חיבור לה וכן תבשיל קטנית שקרם על גבי פרוסות ושמן שצף על גבי יין נגע טבול יום בשמן לא פסל היין כדתנן נמי התם פרק קמא לתנא קמא דרבי יוחנן בן נורי וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירק </b> תרומה שנגע טבול יום בביצה טרופה שעליו לא פסל אלא קלח שכנגדו אם לא היתה כמין כובע שנתפחה הביצה וכדתנן התם מסכת טבול יום פרק שלישי ועדיות פרק שני. חוט של ביצה שקרם על דופנה של אילפס מן השפה ולחוץ אינו חיבור לטבול יום כדתנן נמי התם וכן קטניות שקרמו על גבי שפת קדרה כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שניקבה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה. המערה מכלי לכלי ונגע בקלוח אף על גב דנצוק לא הוי חיבור עולה באחד ומאה כדתנן סוף פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נפל </b> חבית של תרומה בבור של יין ונשקעה ביין ונגע טבול יום ביין שבבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור כדתנן התם בתוספתא ואם היה הבור קטן אפילו היה כלי גדול כולו חיבור ופסל התרומה שבחבית כדתניא התם ואם היתה פיטם אפילו כלי וכו' ומפרש הרב שהבור היה קטן כפיטם."
+            ],
+            [
+                "<b>הסלת </b> של מנחות ולבונה וקטרת וגחלים של מחתת יום הכפורים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן כדתניא בפסחים פרק קמא ובפרק חומר בקדש גבי מתניתין דכלי מצרף מה שבתוכו לקדש מדכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת ומותיב מהא מתניתין דפסל את כולן מפני שהכלי מצרפן יחד והא דרבנן היא מדתניא לה גבי אפר פרה דרישא דהוי דרבנן דמהאי קרא דכף אחת לא איירי אלא בקדשי מזבח ומשני דלא נצרכא אלא לשיירי מנחות דאלו מדאוריתא הצריך לכלי דומיא דקטרת שבכף הוא דילפי' הכלי מצרפו אבל מה שאינו צריך כשיירי מנחה שהן אכילת כהן רבנן הוא דגזרו דכלי מצרפו תינח סלת קטרת ולבונה מאי איכא למימר כגון שצברן על גבי קטבלא שהוא עור שלוק ואף על גב דאין לו תוך דומיא דכף מצרף מדרבנן ובגחלים אמרינן בירושלמי תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהיה חותה היה מכניס אבל של כל יום לא כההיא דתנן נתפזר ממנו קב גחלים מכבדן לאמה והרי מפ' הירוש' בענין אחר כמו שכתבו התוספות שם פרק חומר בקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>מקפה </b> של חולין או רקיק שנגע טבול יום בשמן תרומה שצף עליהם לא פסל אלא השמן ואם עירב הכל כל מקום שהולך השמן פסול כדתנן פרק ב' דטבול יום וכן בשמן שצף על גבי ירק של חולין כדתנן התם פרק ג'. המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ואיפכא לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרובה והן גוש בקערה הולכין אחר קרוב ושאר הנידוכין במשקין שדכן שלא במשקין אף על פי שהן גוש בקערה לא פסל אלא מקום מגעו כעיגול דבילה כדתנן התם פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה ונגע טבול יום במקצת העסה הרי זה חיבור לחלה ואם נטלה החלה וחזרה לה אינה חיבור כדתניא ריש פרק שני דתוספתא דטבול יום. עיסה שנדמעה או נתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום כדתנן פרק שלישי דטבול יום משום דבתר עסה אזלינן אף על גב דאסורה לזרים כדתנן פרק שני דערלה. עסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות לא פסל אלא מקום מגע טבול יום בלבד כרבי עקיבא התם במתני' פ\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשר </b> ראשון שהוכשר ונגע טבול יום או ידים מסואבות אינן פוסלין אותו כחולין טהור וכדתנן ריש פרק רביעי דטבול יום ואף על גב דהאי מעשר טבול לתרומה קסבר דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו דפלוגתא היא בסוטה פרק כשם א\"נ לגבי טבול יום ושני לא הוי כחלה כדמפרש פרק קמא דנדה כדמייתי הר\"ש ז\"ל על הא מתניתין פרק רביעי דטבול יום וכן אשה טבולת יום לשה ומפרשת חלה קודם קריאת שם וכן בעריבה טבולת יום ולגין שהוא טבול יום להוציא תרומת מעשר על יין שבחבית כדתנן נמי התם נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלו כדתנן נמי התם משום דלא עשאו תרומת מעשר אלא עד שתחשך שיעריב שמשו של לגין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד ולא טבול יום של זב וזבה שמא יראו ויסתרו למפרע כדתניא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמן </b> ודבש שניטמאו וקרשו ונימוחו הן ראשון לטומאה לעולם כחכמים דאמרי אף הדבש במתניתין דפרק שלישי דטהרות ורבי שמעון שזורי אומר אף היין ופסקינן פרק הקומץ כרבי שמעון ואמרינן דדוקא יין אמרינן דהוו תחלה ולא שמן ודבש היינו כשהיה קרוש כשנטמא אפילו נמחה אחר כך אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם."
+            ],
+            [
+                "<b>רוטב </b> וגריסין וחלב שקרשו הוו כאוכלין במחשבה היה בהן משקה טופח הוו כמשקה והוו תחלה לטומאה ויטמאו כשהן משקין נקפאו הוו שניים כאוכל שניטמא נימוחו והיו יותר מכביצה טמאין שכיון שיצאת טפה ראשונה נטמאת בכביצה שנשאר באוכל ואותה טפה תטמא שאר הטפות וכדתנן ריש פ\"ג דטהרות אבל כביצה מכוון טפה ראשונה שנימוחה לא נטמאה דמכי יצאת אימעיט מכביצה לא מטמאה אפילו מדרבנן דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדאמרינן לעיל והא דטהור כביצה מכוון היינו דלא הוו ראשון כמשקין אבל טומאת אוכל שני בעלמא אכתי הויא דלהיכן הלכה כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין וכן טמא מת שסחט זתים וענבים שהוכשרו אם היו כביצה טהורין אם לא נגע במשקה יתר מכביצה טמא כדתנן נמי התם ואם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא במשא הזב וכן זב שחלב את העז כדתנן נמי התם דטפה ראשונה טמאה במשא זב דמטמא במשא כדילפינן בדוכתיה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> של כבשין של חולין שנגע אב הטומאה בעלה נגוב בחוץ לקדרה אפילו הוא כביצה הכל טהור (בשלו) חזר לקדרה [הכל טמא] ואם היה בה משקה הכל טמא אם יש בה כביצה כדאמרינן ריש פ\"ב דטהרות במתניתין דהאשה שהיא כובשת ירק בקדרה ואם היה מגע טמא מת שהיא ראשון אם יש כביצה הכל טמא בין נגע במקום המשקה בין בנגוב כדתנן התם ונראה דמיירי שנגע בעלה שתוך הקדרה וכמו שנראה מפי' הרב ז\"ל שם עלה דמתניתין ובבא זו חסרה כאן בספרי הרב ז\"ל. ואם היו כבשים של תרומה וניער אותם טבול יום ויש משקין על ידו ספק מן הקדרה ניתנו ספק מן הקלח שנגע הירק פסול והקדרה טהורה כדתנן נמי התם שהמשקין שניטמאו מחמת הידים אין מטמאין את הכלי."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> שנפל ממנו גרגר ענבים יחידי מוכשר לגת אם ניטל עוקצו ניטמא הגת כטפת משקה שבראש הגרגיר במקום העוקץ כיון שהענבים מוכנים לדרכן ורוצה במשקה היוצא מהם ואם נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום מופנה שבגת שאין שם ענבים ולא יין יתר מכביצה טמא שטפה ראשונה שטמאה בכביצה מטמאה כל המשקה אחריה וכדתנן פרק בתרא דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוש </b> של זתים טמאין שהשליכו לתנור והוסק אם היה יתר מכביצה טפה ראשונה שיצאת טמאה את התנור כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם היו פרודין שאינן גוש ואפילו הן סאה טהור כדתנן התם דאין מצטרפין לביצה זו."
+            ],
+            [
+                "<b>עצים </b> שנבלעו בהם משקין טמאין בטלו בעצים ואין מטמאין התנור בהסק ואפילו נפלו עליהן גשמים לרצונו אין המים שעליהן מתטמא מן המים שנבלעו כדתנן פרק ה' דמכשירין ולא יסיקם אלא בידים טהורות כדתנן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שנמצא ברחים של זתים אם היו משקה מהלך הכל טמא נמצא על גבי עלים אם אמרו הבדדין לא נגענו בשרץ נאמנים ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא נמצא על גבי זתים פרודים אם נוגע כביצה הכל טמא כיון שהזתים שהשרץ נוגע בהן יש בהן כביצה ואם הם פרודים ע\"ג פרודים והמשקה מלמטה אע\"פ שנגע בכביצה אין טמא אלא מקום מגעו כדתנן פ\"ט דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עם </b> הארץ שהושיט ידיו לגת אשכול שנגע בו וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה דמפסקי אשכולות כדאמרינן שלהי ע\"ז בפלוגתא דרבי ור' חייא כחד מנייהו דאמר הכי ואורו ליה רבנן לר' יהודה הכי כדאמרינן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הגפת </b> והזגים שהלכו עליהן טמאים ואחר כך יצאו מהם משקין טהורים כדתנן פרק ט' דכלי' שמתחלתן נעשו בטהרה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדים </b> שנכנסים ויוצאים לתוך בית הבד על משקין טמאין אם יש בין משקין למקום הזיתים ארץ כדי שינגבו רגליהם מאותם משקים טהורים. ככרות הקדש שהיו בגומותיהן משקין של קדש ונגע שרץ באחת והיא בשניה והיא בג' אפילו מאה כולן ראשון מפני המשקה וחבת הקדש והוו כמשקין שאין מונין בהם ב' וג' ואם היו של תרומה משלישית והלאה טהור ובמשקה טופח הכל טמאות וכולן שנויות חוץ מן הראשונה וכדתנן פ\"ק דטהרות והר\"ש פי' שהככרות מונחות בטבלא שיש בה גומות גומות והמשקין שם והכלי שהוא הטבלא מצרפן."
+            ],
+            [
+                "<b>אבעבוע </b> הנעשה בדופן החבית חלולה מכח האש אם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבועות דרך נקב שבחוץ ניטמאו כל המשקין שבחבית דרך נקב שכנגדו מבפנים או למטה ממנו כדתנן פרק ב' דטבול יום וטמאה נמי באהל המת אפילו היתה החבית מוקפת צמיד פתיל שהרי הנקב מפולש לאויר ואפילו נקב שבצד פנים למעלה והחיצון מלמט' וכדת' התם דבאב הטומא' טהור ובאהל המת טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תולדות </b> שבעה משקין כיוצא בהן כגון כל היוצא מן האדם כדתנן פרק ששי דמכשירין דמדכתיב וכל משקה אשר ישתה דרשי' בת\"כ יכול מי תותים ומי רמונים תלמוד לומר אשר יבוא עליו מים מה מים שאין להן שם לווי אף כל שאין ל�� שם לווי יצאו אלו ומדלא ממעטינן אלא הני דאית להו שם לווי משמע דכל תולדות המשקין שאין למשקין שם לווי מתטמאין ומכשירין אע\"פ שהתולדות יש להם שם לווי ואשכחן נמי בתולדות מים דאיקרו מים כדאמרינן בתוספתא דשבת מנין לדמעת העין דאיקרי משקה דכתי' ותשקמו בדמעות שליש ומי האף דכתיב ועפעפינו יזלו מים אבל היוצא מן הבהמה ומלח שנמחת הוו כמי פירות כדתניא שלהי תוספתא דמסכת מכשירין דם קילוח אינו מכשיר כדאמ' פרק ב' דחולין דף ל\"ה ונתז דם על האוכלים ונתקנח בין סימן לסימן תולין לא אוכלין ולא שורפין כדאמרינן נמי התם דתולדות דדם הקז ודם שחיטת בהמה חיה ועוף טהורים השותת ולא המקלח וכן דם היוצא עם הליחה וכו' אינו מכשיר כדתנן לכולהו הני פרק ו' דמכשירין ודם שרץ כבשרו מטמא ולא מכשיר כדתנן נמי התם ופרק קדשי מזבח דמעילה וילפינן לה התם מדכתיב וזה לכם הטמא להביא דמו שיטמא כבשרו יכול יכשיר את הזרעים תלמוד לומר לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר. מי החלב הוי תולדות חלב אע\"ג דלענין בשול בשר בחלב אינן כחלב הכא תולדות הוו כמשקין כדילפינן וחלב שאין צריך לו וחלב זכר אינו מכשיר וכן חלב בהמה וחיה היוצא שלא לרצון כדתנן נמי התם פרק ו' דמכשירין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשקין </b> שיוצאין מן הטמאין שהן אבות הטומאה בזוב הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו מטמאין בלא הכשר שהכשר והטומאה באין כאחד וכדילפינן פרק דם הנדה דהני משקין מטמאין וכדילפינן בדוכתיה ולענין הכשר לא גרעי מתולדות מים דאמרינן לעיל דמכשירין כמי רגלים והני אחריני."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> היוצאין מטבול יום אינם מכשירין אלא לרצון הזיעה וליחה סרוחה ורעי ומשקין בן ח' והשותה מי טבריה אף על פי שיוצאים נקיים אין מכשירין ולא מטמאים כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השותה </b> שאר משקין ויצאו הרי הן משקין כשהיו דאין שאר משקין טהורים בטבילת הגוף דמים טמאים לחוד הוא דאם טבל והקיאן טהורים דנטהרו בטבילת הגוף כדתנן בסוף מקואות משום דמים יש להן טהרה במקוה מה שאין כן בשאר משקין שאפי' טבל והקיאן טמאים ומים טמאים נמי אם הקיאן קודם טבילה טמאים דאף על פי שטבלה טומאתן בתוך מעיו חזרו וטמאו במגע כשיצאו."
+            ],
+            [
+                "<b>בא </b> במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דמחמת המים היא וכדתנן פרק שני דמכשירין. זיעת בתים וכיוצא בהם אף על פי שהם טמאים זיעתן טהורה כדתנן ריש פרק ב' דמכשירין ומרחץ טמא זיעתה טמאה כדתנן נמי התם מרחץ טהור זיעתה מכשרת הפירות שהכניסו בה כיון שהיא טהורה שהיא ממי מעיין וכן מים שנתכנסו במים שהכניס בה זיעת הבית שמחמת הבריכה הטמאה טמאה. וב' ברכות בבית אחד טמאה ואחד טהורה המזיע בבית אזלי' אחר הקרובה לו כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוהל </b> בשמן כדאמרינן בשבת פ' חבית ומשקין המנטפין מסלי זתים וענבים אינם משקה עד שיערה לכלים כדאיתא התם פ\"ה דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל </b> ענבים בכף מאזנים הנוטף אינו משקה עד שיכניסנו לכלי וכדתניא בתוספתא דפרק ששי דמכשירין הדורך ענבים של תרומה בחבית טהור אף על פי שהיין צף כיון שאינו נמשך וכן הגוי אינו חושש משום יין נסך כדתניא התם בתוספתא דמכשירין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקה </b> בית המטבחיים שבעזרה והוא דם הקדשים והמים שמשתמשין בהם בעזרה טהורין לעולם ואינם מתטמאים ולא מכשירין כדתנן פרק בתרא דעדיות משקה בית מטבחיים דכן דהיינו מטומאת משקין ושאין מכשירין ומייתי לה פרק קמא דע\"ז ופרקא קמא דפסחים וכרב פפא דאמר אפילו למאן דאמר טומאת משקין דאוריתא משקה בית מטבחים הלכתא גמירי לה ואף על גב דהאי מימרא דרב פפא סלקא בקשיא אפילו הכי איפשר דהוי הלכתא שהרי כתוב בספר כריתות בשער ג' סימן ע\"ב כל מקום שנאמר קשיא הדבר תלוי ועומד ע\"כ וכן נראה מדכלל דם קדשים בהדי משקה בית מטבחים דכן ודם מדאוריתא הוא דאינו מכשיר כדילפינן ריש פרק כל שעה ובפרק ב' דחולין מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר וא\"כ דם קדשים שנשחטו בעזרה אינו מכשירן עד שיפלו עליהם משקין חוץ לעזרה דלא מיקרו משקה בית מטבחים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פרת </b> קדשים שעברה בנהר ונשחטה בעזרה אם עדיין משקה טופח עליה הרי זה מוכשרת כדאמר שמואל סוף פרק קמא דפסחים והיינו משום שאי אפשר שלא יפלו מן המשקה על הבשר כשהוא מפשיט א\"נ דיש שומר להבשר ובכל העור באו מים כמו שפי' התוספות שם פרק קמא ולפיכך אם נמצאת מחט טמאה בבשר טמא. וכן אם היתה הפרה חסומה כשנכנסה לירושלם אף על פי שאין המחט ידועה הבשר טמא מפני שנגע בכלים שחוץ לירושלם דהוו להו ספק כלים של מקומות אחרים דגזרו עליהם טומאה מדרבנן כדאוקימנן סוף פרק קמא דפסחים. ואם נמצאת המחט בפרש הבשר טהור כדתנן נמי התם פרק שני דעדיות וכו' וחבת הקדש נמי מכשרת לטומאה וכתב הרב שהוא מדבריהם ובפרק שני דחולין ילפינן לחבת הקדש דמכשר מדכתיב והבשר כל טהור וגו' והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי לרבות עצים ולבונה דלאו בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש מכשרתן ומשויא להו אוכל ואף על גב דחבת הקדש מכשרת מדאוריתא אפ\"ה נפקא מיניה מהא דאמרינן משקי בי מטבחים דכן דאם לא דכן ומכשרי יש כמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקדש כגון בבכורים או חולין שאוכלין בעזרה כדי לאכול המנחה או הזבח על השבע כמו שכתבו התוספות דפסחים ופרק ב' דחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבוצר </b> ענבים לא הוכשר והוי מי\"ח דבר שגזרו בית שמאי ובית הלל כדאי' פרק קמא דשבת. והכשר זתים משעת גמר מלאכה הוי נמי מדרבנן וכן כל שאר הפרק מדרבנן בטהרות פרק עשירי ופרק אחד עשר ופרק תשיעי ופרק ששי משנה ותוספות ושבת פרק חבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכשר </b> אוכלין במים ילפינן להו בפרקא קמא מדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' היינו אחר שנעקרו כדאמרינן התם וכן לרצונו דבעי' כי יותן דומיא כי יתן כדאמרינן התם וכל לרצון בין בתחלה בין בסוף הוכשר כדתנן ריש מכשירין דכל דניחא ליה בין בתחלה בין בסוף הוכשר וקרינן ביה כי יתן אי נמי כיון דכתיב כי יתן וקרינא כי יותן משמע תרוייהו לרצון ושלא לרצון והיינו כהאי גוונא אבל שלא לרצון כטומן פירות במים מפני הגנבים לא כדתנן נמי התם פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקין </b> שנתלשו מן הקרקע שלא לרצון אין מכשירין אפילו נגעו אחר כך באוכלין ברצון וקערה שכפאה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל אינם כתלושין וכדתנן פרק רביעי דמכשירין ומייתי לה פרק חמישי דחולין ואיבעיא לן התם תלוש שחברו לענין הכשר ואמרינן תנאי היא אי הוי מחובר אי הוי תלוש דאי אחשבינהו לגשמים בירידתן לצורך שום דבר תלוש ואחר כך נפלו פירות לתוכן אף על פי שלא ידע הוכשרו כדתנן ריש מכשירין כל שתחלתו לרצון וכו' ואי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר מחובר לא מכשרי וכדתניא בת\"כ אשר יבא עליו מים אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות וכו' תלמוד לומר כלי אין לי אלא בכלי מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים תלמוד לומר בכל יטמא יכול אפילו בבורות וכו' תלמוד לומר כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל וכו' יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות וכו' יהיו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה מנין שאם חישב עליהם להדיח עצים ואבנים ת\"ל מים אלמא אחשבינהו לצורך תלוש מכשרי לצורך מחובר לא מכשרי אלא אם כן ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהיינו הדר אחשבינהו לתלוש דהא דאמרינן בפסחים מחוברין מכשירין היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן וכשכפה קערה בשביל שיודח הכותל הוי בכי יותן כדיוקא דסיפא דמתניתין דהכופה קערה וכו' כיון דאחשבינהו לצורך הכותל אף על גב דהוי מחובר וכותל מערה שאינו של בנין המים שבה אינם כתלושין כדאמרי' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השותה </b> ועלו מים בשפמו ובפיו הוו תלושין לרצון כדתנן ריש פרק ד' דמכשירין דכיון שאין המים נכנסים לפיו אלא אם כן נוגעין בשפמו אחשבינהו והרי הן בכי יותן וכן הממלא בחבית המים שאחריה ובחבל שהוא לצרכה הרי הן בכי יותן כדתנן נמי התם ואם נתנה תחת הצנור מים שעל גבה ושעל החבל אינם בכי יותן כדתנן נמי התם פרק ד' וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> גשמים שירדו על מי שהיה אב הטומאה והתיזם מעליו בכל כחו טהורים כדאסיק' בכריתות פרק אמרו לו ואינם מכשירין כיון שאינן תלושים עליו לרצונו ואם ניער הוי לרצונו כדתנן התם פרק ד' דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> חבית ועריבה ומטביל כליו ופירות שנפלו ונותן פירות לתוך המים וקופה מלאה פירות הכל פרק רביעי דמכשירין משנה ותוספתא וכל שהוא לרצון מכשיר מדאוריתא כדילפינן מכי יתן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דיני </b> פרק זה כולן מכשירין פרק ראשון ושלישי ורביעי ופרק אמרו לו והכשר שמרי תרומה פרק המוכר פירות וכל לרצון מכשיר כדא':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פירות </b> שירד הדלף לתוכן (וז') הוכשרו כחכמים דפליגי אתנא קמא פרק ה' ובספרי הרב כתוב לא הוכשרו ונראה שהוא טעות סופר וכל דיני הפרק מכשירין פ\"ג וד' וה' וו' ופרק ג' דטבול יום ופ' העור והרוטב הכל לרצון מכשיר כדילפי':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מים </b> שבכלים מתטמאים ומטמאים אוכלים ומשקין מדרבנן בין לרצון בין שלא לרצון אבל שבקרקעות שאין בהם ארבעים סאה אין מתטמאין ואין מטמאין אלא לרצון כדתנן ריש מקואות במעלה ראשונה דשש מעלות דבמקואות דמדאוריתא אין מים מחוברין לקרקע מקבלין טומאה כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור אבל שאר משקין הרי הן בקרקע כמו שהן בכלים דין אחד הוא ליטמא מדאוריתא ומדרבנן. ודיני כל הפרק במסכת מקואות ותוס' דילה ות\"כ ופרק שמיני דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שהן בחזקת מוכשרין הרי הן בחזקת טומאה שהכל ממשמשין בהם וכל דיני הפרק מכשירין ותוס' דיליה ופרק הלוקח בהמה בבכורות וירושלמי דתרומות ופרק קמא דשבת ופ' קמא דנדה ות\"כ ופרק קמא דראש השנה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> טומאה וטהרה אינה לענין מקדש וקדשיו ומעשר שני ותרומות שהזהירה תורה עליו מליכנס טמא למקדש או מלאכול קדש או תרומה ומעשר בטומאה אבל חולין מותרין באכילה ושתיה בטומאה מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ובענין קדשים משתעי קרא משמע דבחולין מותר. וכן מותר אדם להתטמא בכל טומאה מדהזהיר הכתוב את הכהנים ואת הנזיר מכלל דשאר העם מותרים ואף כהנים ונזיר לא הוזהרו אלא מטמא מת כדילפינן בדוכתי' דכתיב לנפש מת וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> ישראל מוזהרים ברגל להיות טהורים ליכנס במקדש ולאכול בקדשים כדכתי' ובנבלתם לא תגעו ותניא בת\"כ ומייתי לה פרק קמא דראש השנה יכול יהו מוזהרים ישראל על מגע נבלה כדכתי' ובנבלתם לא תגעו תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן מוזהרים בני ישראל אין מוזהרים וכו' אם כן מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו ברגל כדרבי יצחק דאמר חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנא' ובנבלתם וגו' ואם ניטמא אינו לוקה מדכתיב ולאלה תטמאו כדתניא בת\"כ ואף על פי כן פרישות הטומאה מביאה לידי טהרת הגוף וקדושת הנפש וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים וגו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,469 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Defilement_of_Foods",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפז </b> שצונו לדון בדין טומאת אוכלין ומשקין והכשרן כמו שכתוב בתורה. כל אוכל המיוחד לאדם מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד לאדם אינו מקבל טומאה אלא אם כן חשבו עליו ויחדו למאכל אדם וכדתנן פרק שמיני דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב וכל שאינו מיוחד וכו' טעמא משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל ודרשינן בת\"כ יכול אף אוכלי בהמה יהו מטמאים באויר כלי חרס תלמוד לומר האוכל דהוי אוכל אדם דהאוכל משמע האוכל המיוחד יכול שאני מוציא אוכלי בהמה שחשב עליהם לאדם תלמוד לומר כל אוכל יטמא יכול כל אוכל ת\"ל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח וכו'. ואין מקבל טומאה עד שיבלל תחלה כדתנן פרק ג' דעוקצין כל האוכלין המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינם צריכין מחשבה וכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם וכו' וכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים פעם אחת ואפילו הוא נגוב עתה כדדרשינן בת\"כ ממים על זרע ונפל מנבלתם עליו דמשמע בתר הכי אף משניגב שלא הקפידה תורה אלא שירד לו הכשר טומאה פעם אחת דשוב אינו נעקר ממנו. והשבעה משקין הן המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש דכתיב בסיפיה דקרא דאשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ויש לדרוש המקרא כך אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל וכל הני נמי משקה נינהו יכול מי תותים ומי רמונים ומי פירות ת\"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן והדבש והחלב והדם שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי פירות שיש להם שם לווי ודבש דבורים אין לו שם לווי דבש סתם מיקרי דדבש צרעין לא הוי דבש סתם ובתוספתא דשבת תניא מנין לדם שהוא משקה שנאמר ודם חללים ישתה ומנין ליין דכתיב אשקך מיין הרקח וכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן דכתיב משתה שמנים וכו' וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו וטל דכתיב וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים ודם דכתיב את מקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ובת\"כ אשר ישתה זו הדם דכתיב ודם חללים ישתה וגו'. ואינם מכשירים עד שיפלו על האוכלים ברצון הבעלים כדדרשינן בת\"כ וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא כתיב זרע בטהור וטמא וזרע משמע בין מחובר בין תלוש בין אוכל אדם בין אוכל בהמה ונתינת מים משמע בין מתן בידי שמים בין מתן אדם ולהכי מוקמינן לקרא דטהור במחובר ובאוכל בהמה ובמתן בידי שמים דאי מחובר מכשיר ליכא זרע שלא הוכשר ואי אוכל בהמה אפילו אוכל אדם חזי לבהמה ואי מתן בידי שמים טמאת הכל דכולהו זרעים מן מי גשמים קא רבו ואם כן קרא דטמא הוי בתלוש ובאוכל אדם ובמתן בידי אדם דהוי כרצונו דאי שלא מרצונו אפילו מתן בידי אדם לא מכשיר דכתיב כי יתן וקרי כי יותן דכי יותן דומיא דכי יתן מה כי יתן לרצונו ולדעתו אף כי יותן שנתרצה והמשקה סרוח אינו מכשיר כדתניא בתוספתא דטהרות פ\"ט וטעמא כדמשמע בת\"כ משום דכתיב אשר ישתה דמשמע ראוי לשתות אדם כאוכל שהוא ראוי לאדם ועוד דאית ליה שם לווי דלאו מים סתמא מיקרו וכו' וכיון שהוכשר האוכל אף על פי שהוא נגוב עתה מקבל טומאה כדיל��ינן וכן שאר מי פירות ילפינן לעיל דאין מכשירין דאית להו שם לווי כדאמרינן וכן אין מקבלין טומאה כלל כדתנן פ' בתרא דתרומות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבעה </b> משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין והראב\"ד ז\"ל כתב שלא מצא ששאר משקין לא יקבלו טומאה כלל והרי מתני' היא שאר כל המשקין טהורים ואי ר\"ל דאינם מכשירים הוה ליה לתנא למיתני אינם מכשירים בפירוש וילפינן טומאת משקין מדכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא סוף פרק קמא דפסחים כרבי מאיר וכן בפרק רביעי דטהרות ספק משקין ליטמא טמא משום דטומאת עצמן מן התורה לטמא אחרים דרבנן כתנא קמא דרבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>זתים </b> וענבים שלא הביאו שליש אין משקה שלהם מכשיר ואינו מקבל טומאה כדדרשי' לענין מעשר מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שתזרע ותצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמח כדילפי' פרק קמא דראש השנה ואמר בשם רבי התם בירושלמי דזתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינם מכשירים דכיון דילפינן לענין מעשר דאינם חייבים לא חשיבי נמי משקה להכשיר וה\"נ לקבל טומאה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>דברים </b> שאינם נאכלים לאדם מפני הנאת גופן אלא מפני טעם שנותנים במאכלות או מפני הריח או המראה אינם מקבלים טומאה כדתנן פ\"ג דעוקצים ומייתי לה פרק בא סימן ואמר נמנו וגמרו דאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין דכל מידי דלא עביד לאוכל אלא להטעים הקדרה לא מטמא והוא הדין לריח ולמראה דלאו אוכל הוו וקרא אוכל קאמר מכל האוכל אשר יאכל וכו'. השבת משנתן טעם בקדרה אינו מתטמא כדתנן פ\"ו דעוקצין משום דהשליך כל כחו בתבשיל ונשאר כזבל. ותמרים וגרוגרות בקדרה עדין הן מתטמאין עד שיפסלו מאכילת אדם כדתניא בתוספתא. העוקצים והקור דהוו כעץ תנן ליה נמי התם ושלקן וטיגנן אמר וכו' בכל מערבין דהוו אוכל וחרצנים וזגים תניא בתוס' אף על פי שכנסן לאוכלין בטלה דעתו וזתים וענבים הקשים אם כנסן לאוכלין מקבלין טומאה ובתוספתא מצאתי דבטלה דעתו. וכפניות ופגין ובוסר וקצח הוו אוכל כדתנן להו התם וכו'. לולבי זרדים וחרובין תניא להו נמי התם דמשימתיקו טמאים טומאת אוכלין ושל ערל ועלי הלוף השוטה והתם תניא עלי הלוף בהדי חרדל ותרמוסין ושאר כל הנכבשין דמטמאין טומאת אוכלין אפילו לא המתיקו דהוו אוכל ונראה דהוי טעות דבמתני' תנן התם עלי לוף שוטה בהדי של ערל ולולבי זרדין וכו'. עלי הזתים שכבשן אינו אוכל וכן כשות של כשות והנץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבש </b> בכוורתו מטמא טומאת אוכלין כדתניא פרק הספינה דהא דתניא לא אוכל ולא משקה משני אביי התם דלא נצרכה אלא לשתי חלות ואם רדה הדבש משירסק הוי משקה כדתנן סוף עוקצין לב\"ה דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת אוכלין אם חישב עליו לאוכלין כדתניא בריש ברייתא דטהרות וכדמשמע פ' הספינה."
+            ],
+            [
+                "<b>השמן </b> הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו ובתוספתא תניא לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו וע\"כ כשהוא קרוש מיירי דאי אינו קרוש בכל דוכתא משמע דשמן חשיב משקה וכמו שכתב ר\"ת פרק הקומץ רבה דהא דפסקי' התם הלכתא כרבי שמעון שזורי דיין דוקא הוי תחלה ולא שמן ודבש איירי בקרוש ואם כן מה שכתב הרב ז\"ל בין לאוכל��ן בין למשקין בטלה דעתו היינו בקרוש וחזר ונמחה כמו שהוסיף הר\"ש ז\"ל על דברי ר\"ת ז\"ל פרק שלישי דטהרות אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם וכמו שכתב הרב ז\"ל ריש פרק תשיעי ובתוספתא דקתני לאוכלין מטמא וכו' איירי שנטמא קודם שקרש ולא נימוח אחר כך וכן הדם שקרש חשב עליו למשקין בטלה דעתו כדתניא התם בתוספתא בהדי שמן וכן דבש כדתניא נמי התם בההיא תוספתא גופא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטהרות ושאר כל מיני פירות לא אוכל ולא משקה וחשב עליו לכל בטלה דעתו כדתניא בההיא תוספתא. והשלג חשב עליו לאכילה בטלה דעתו דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל כדתניא נמי התם ומייתי לה פרק כל היד ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה נטהר מקצתו כגון חשב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלים אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חיבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהור מלטמא אלמא מטהרת להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן כן כתב רש\"י ז\"ל פרק כל היד העבירו על גבי כלי חרש הטמא מטמא כולו שם פרק כל היד אקשינן סיפא דקתני נטהר כולו למימרא דניטמא כולו והא אמרת נטמא מקצתו לא ניטמא כולו ושני אביי כגון שהעבירה על אויר תנור ושרץ בתוכו דהתורה העידה על כלי חרש אפילו מלא חרדל דכולו אפילו מה שאין נוגע בו טמא מן האויר כדכתיב כל אשר בתוכו וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החלב </b> שבכחל שחשב עליו בטלה דעתו וטהור ושל קבה טמא טומאת אוכלין כשחישב עליו כדתניא בההיא תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>ענבים </b> משהלך הדורך בהן שתי וערב מתטמאין טומאת משקין והגרגרים השלמים מתטמאין טומאת אוכלין כדתני בתוס' דטהרות פרק עשירי ומייתי לה הר\"ש ז\"ל התם וכן הזתים משיטענו בקורת בית הבד כתנא קמא דרבי שמעון בההיא תוספתא והגרגרים השלמים הוו אוכל."
+            ],
+            [
+                "<b>הערלה </b> וכלאי הכרם ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין נשחטה או נערפה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ובשר פרה אדומה והפגול והנותר אע\"פ שכולן אסורים בהנאה מתטמאין טומאת אוכלין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> כל זמן שהן מחוברין אפילו בשורש קטן שיכולין לחיות ממנו אין מקבלין טומאה כדתנן פרק ג' דעוקצין וכדילפינן לעיל פרק ראשון דאין מקבל טומאה אלא בתלוש וכל שאינו יכול לחיות ממנו הוי כתלוש. ויחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה שאינו יכול לחיות טמא כרבנן דפליגי במתניתין אר' יהודה ומייתי לה שלהי פרק העור והרוטב ובעי רב פפא מהו שיעשה יד לחברו תיקו ופרש\"י ז\"ל כשיכול לחיות ונפשח ממנו יחור אחד אחר שאינו יכול לחיות אם נעשה האחד בית יד לזה השני ומביא לו טומאה א\"נ אם האילן נעשה יד להביא טומאה לייחור שנפשח ואינו יכול לחיות כפי' הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירקות </b> שצמקו באיביהן ככרוב ודלעת אינן מתטמאין אף על גב דהן כתלושין כמין שאין ראוין לאכילה ואם לקטן לייבשן מקבלין טומאה עד שיבשו אף על גב דלא קיימי למאכל וכדתניא התם ס\"פ העור והרוטב. וכן אילן שיבש פירותיו הן כתלושין כדאמרינן התם הא שאר פירות מטמאי (ה\"ד) והראב\"ד ז\"ל כ��ב ואולי מבכורים גמרי לה דקתני יבש האילן מביא ואינו קורא קתני יבש דומיא דנקצץ וכו'. תאנים שיבשו באיביהן מטמאי טומאת אוכלין במקומן מימרא דשמואל פרק העור והרוטב מדאיצטריך קרא גבי אבר ובשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה למעט שלא יטמאו טומאת נבלה דכתיב כי יפול מנבלתה אינו קרוי נבילה עד שיפול לגמרי אפילו הכי מיטמו טומאת אוכלין והכי נמי הכא אף על גב דלענין שבת הוו כמחוברין לענין טומאת אוכלין הוו כתלושין. בעל חי כיון שמת או נשחט אף על פי שהוא מפרכס מקבל טומאה דאף על גב דלא הותר באכילה עד שתצא נפשה אוכל מיהא הויא וכדתנן פרק העור והרוטב וכדאמרינן פרק שלישי דגים מאימתי מקבלין טומאה משימותו כדתנן פרק שלישי דעוקצין דע\"ח כב\"ה ומייתי לה פ\"ק דחולין דף ע\"ח פ' בהמה נולד בהן טרפה שם בעיא דרב חסדא נולד בדגים סימני טרפה מהו תיבעי למ\"ד טריפה חיה ותיבעי למ\"ד אינה חיה דלמ\"ד טרפה חיה נימא דוקא בהמה דנפיש חיותה או דילמא אפי' למ\"ד אינה חיה היינו בהמה דיש במינה שחיטה אבל דגים לא תיקו. האבר או הבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינם יכולין לחיות אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן כדתנן פרק העור והרוטב דף קכ\"ו דדוקא לענין נבלה וכו' דאמרינן כי יפול עד שיפול אינו קרוי נבלה אבל לענין טומאת האוכלין הוו כתלושין וכו' נשחטה הבהמה הוכשרה בדמיה כרבי מאיר במתניתין שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה ובעי רבה בגמרא אם בחייה נמי תהיה כולה יד לאבר או לא תיקו וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> בהמה חיה או עוף הוכשר כל הבשר בדם דדם הוי אחד משבעת משקין המכשירין וכיון שיצא הדם דרך כל הבשר בשחיטה הוכשר כל הבשר ואם לא יצא דם לא הוכשר הבשר כת\"ק דרבי שמעון דמתניתין פרק השוחט דף ל\"ג וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכשר בפירות מחוברין ולא במים המחוברין פירות מחוברין כדילפינן לעיל פרק א' מים מחוברין מדכתיב בכל כלי כדדרשינן בת\"כ יכול אף הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה וכו' יכול אפילו חשב שירדו לדורות וכו' תלמוד לומר בכלי יטמא שתלוש מן הקרקע ואפילו שאבם קודם וכדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>קשות </b> שנטעה בעציץ והגדילה אף על פי שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה כדתנן פרק שני דעוקצין ומייתי לה ס\"פ העור והרוטב דכיון דיצאה לחוץ שיונק מריח הארץ הויא כמחובר ומה שכתב הרב ז\"ל אף ע\"פ אפשר דה\"ק אף על פי שיצאת לחוץ דוקא מה שיצא לחוץ הוא דאינו מקבל טומאה אבל מה שהגדילה בתוך העציץ מקבל טומאה וכ\"ש כשגדלה לבד ולא יצא ממנה לחוץ שמקבל טומאה מה שגדל הואיל ולא יצא לחוץ ודוחק וכו' ועציץ נקוב הוי כארץ כדתנן התם בין להכשר בין לקבל טומאה וכדילפינן ס\"פ המצניע מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע ריבתה התורה טהרה אצל זרעים כאשר יזרע משמע כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו להכי אהני זריעות יתירא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא וכדי שורש קטן הוא דהוי נקוב דבבציר מהכי לא הוי ראוי להריח לחלוחית הקרקע וכדאמרינן ס\"פ המצניע וכלי גללים כלי אדמה הוו כנקובין כיון שהשרשי' יכולין לבקוע בהן וכדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עציץ </b> מלא עפר הוי כטבלא שאינו כלי קבול וכדתנן התם בטבלה שאין לה ליזבז לענין דאם אחר כך הוסיף עפר על גביו הוי כעפר שע\"ג טבלה חלקה דה��י כמחובר לפי שנראה אויר מד' רוחות כך פי' הר\"ש ולרמב\"ם ז\"ל נראה דבלא הוספה הוי כמחובר."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> טמאים מטמאים ברצון ושלא לרצון כדתנן במתניתין קמיתא דמס' מכשירין דכי כתיב כי יתן דבעיא לרצון הבעלים היינו כשמכשיר לבד ואחר כך מתטמא כדכתיב בתריה ונפל מנבלתם וכו' אבל אם בשעת ההכשר מתטמא כי הכא לא בעיא כי יתן דניחא ליה אלא בין כך וכך טמא וכתב הרב ז\"ל והוא שלא יהו בקרקע וכבר כתב למעלה כי המים שבקרקע אינם מכשירים ונראה שהוצרך כאן לחזור ולאומרו משום דהני מים טמאים אמרינן דמטמאי אפילו שלא לרצון ולהכי הוה אמינא דאפילו בקרקע (אי) אכתי לא פרח טומאה מינייהו וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל </b> הנפסד ונסרח לאדם אינו מקבל טומאה ובמתניתין דטהרות פ\"ח תנן עד שיפסל מלאכול לכלב ונראה דלקבל טומאה כמו שכתב הרב ז\"ל כיון שנפסלה מאכילת אדם אינו מקבל טומאה אע\"ג דראויה לכלב אבל כשהיא האוכל כבר טמא לאפרוחי טומאה מיניה לא פרחה עד דמיפסיל מלאכול לכלב והיינו מתניתין דטהרות וכן נראה מפי' הרב ז\"ל עלה דמתניתין וכן נראה נמי פי' הר\"ש ז\"ל שם פ\"ח וכדמשמע פ\"ג דבכורות דבין לבר פדא בין לר' יוחנן כולהו פשיט' להו דטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין לפי' התוספות שם ולפירוש רש\"י ז\"ל פ' בא סימן הויא עד לכלב כדתנן כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסול מלאכול לכלב וכמו שכתבו התוס' שם וכיון שכן טומאה קלה הויא דומיא דטומאה חמירי דהינו טומאת נבלה דהויא טמאה ולא פרחה מינה טמאה לר' יוחנן עד שתפסל מלאכול לכלב וה\"נ בטומאה קלה מיירי דהוו טמאין הני אוכלין ולא פרח טומאה מיניהו עד שיפסלו מלאכול לכלב וכדתנן במתניתין אבל לקבל טומאה מחדש אי נפסלו מלאכול לאדם לא מקבלי טומאה אע\"ג דראויין לכלב כדאמרינן וקרא נמי דדרשינן מיניה פרט לאוכל סרוח הכי משמע דכתיב מכל האוכל דהיינו אוכל המיוחד לאדם דכתיב אשר יאכל פרט לסרוח משמע לאדם כיון דהאוכל הוי מיוחד לאדם וקרא מיירי לקבל טומאה כדכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכן מצאתי אח\"כ ריש פ' דם שחיטה בגמרא בהדיא דלאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב ומשקה שנסרח לאדם נמי כדרך שאינו מכשיר כדכתיב אשר ישתה בכל כלי יטמא ודרשינן הכי אשר יבוא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל כן נמי אינו מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>העור </b> ששלקו והשליה שחישב עליה מתטמאין טומאת אוכלין כדתניא פרק בכל מערבין דף כ\"ח דעור במחשבה גרידתא לא משוי לה אוכל. ועור החמור ששלקו הוי ספק מפני שהוא מאוס הרבה וכדאמרינן פרק בהמה המקשה דע\"ז וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חטים </b> ושעורים שבגללי הבהמות שלקטן וחישב עליהן לאכילה מתטמאין וכדתניא בתוספתא דטהרות פרק ח' דבעי לקיטה ומחשבה משום דהוו כגללים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> אוכל שנטמא ואחר כך נפסל ונסרח מלאכול לכלב או יבש כחרש טהור אבל נפסל לאדם וראוי לכלב טמא כשהיה וכדתנן פרק ח' דטהרות כלל אמרו בטהרות כל המיוחד לאוכל אדם וכו' וכדפי' לעיל דשאני אוכלין שקבלו טומאה דלאפרוחי טומאה מיניהו בעיא שיפסלו מלאכול לכלב ולקבל טומאה כיון שנפסל מלאכול לאדם לא מקבל טומאה אפילו ראוי לכלב וכדאמר' לעיל. כל האוכלין שניטמאו אין להם טהרה במקוה כדתניא בתוספתא דטהרות פרק קמא ותניא בת\"כ גבי כלי חרש ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן אבל משקין יש להן טהרה על ידי השקה במקוה כדתנן פרק ב' דביצה דהוי כעין זריעה כדאשכחן נמי טהרה באוכלין ע\"י זריעה דכיון דאשרוש כחיטי אחריני חשיבי וכדאמרי' בירושלמי פרק ה' דמעשרות דריבה תורה בטהרת זרעים כדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טהור הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שמחוברין לכלים בטלו מתורת אוכל ומתטמאין בטומאה הכלי הואיל ומשמשין שימוש עץ וכדאמ' ס\"פ העור והרוטב כששימש מעשה עץ שימש שבטל מתורת אוכל ונעשת עץ שנתחבר בכלי והרי הוא ככלי ואם נגעה טומאה באוכל נטמא הכלי ג\"כ וכדתנן פרק אלו עוברין בצק שבסדקי עריבה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> משקה שניטמא ואחר כך נפסד ונסרח אין יוצא מטומאתו לעולם וכמו שאמר לו לר' אליעזר פרק ט' דטהרות אין המשקה יוצא על ידי הפרה ולא על ידי הכלב ואין למשקה טהרה אלא בטבילה כדאמרינן מדין זריעה וכדתניא בתוספתא דטבול פרק קמא דמשקין אין להן טהרה מטומאתן וכו' מטבילין חמין בצונן וכו' כב\"ה פ\"י דמסכת מקואות."
+            ],
+            [
+                "<b>מקל </b> שמלאה משקין טמאין והטבילו במקום שנגעו המים במקוה דרך פי המקל לא טהרו עד שיטבול כולה כחכמים דפליגי אר' יהושע פרק ח' דטהרות ואמרי עד שיטבלו כולה דקטפרס אינו חיבור וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלג </b> שנטמא והשיק מקצתו טהר כולו כדתניא בתוספתא דטהרות פרק ב' השלג טהר מקצתו טהר כולו וטעמא כיון דלא הוי בכלי והיא חתיכה אחד הויא השקה ואינו קטפרס כמים שבתוך המקל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>התמד </b> הטמא יש לו טהרה במקוה ואם החמיץ הרי הוא כיין ואין לו טהרה וכדתניא ספ\"ק דחולין דכלים ואדם נתנה להם תורה טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה אבל מים מטהרים בהשקה דהוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה כדמפרש פרק כל שעה אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמיה לא בטיל."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> שמלאה יין או דבש בתוך המקוה ונגע בהם ראשון לטומאה נטמאו המשקין והקדרה מחמתן מדרבנן כדאיתא פרק קמא דשבת ולא עלתה לה טהרה במקוה שהמשקין חוצצין ואם היתה מלאה מים טהורה שהן מעורבין במי המקוה ואם היה הנוגע בה אב הטומאה טמאה דאינה נטהרת במקוה שהמים חוצצין וכדתנן פרק שני דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שפיכות שהן בחזקת טמאות שירדו עליהן גשמים הולכין אחר הרוב כשקדמו מי שפיכות ומחצה למחצה נמי טמא אם ירדו מי שפיכה על מי גשמים אפילו בכל שהו הכל טמא וכדתנן פ\"ב דמכשירין ונראה דהוי מדרבנן. הטורף את גנו שמדיחו או מכבס כסותו והן מנטפין מים טמאים וירדו גשמים עליהם הולכין אחר הרוב כדלעיל וכדתנן בסיפא דהאי מתניתין ובתוספתא מפ' כשיהיו הטפות קטנות וגדל שיעור נטיפתן על ידי גשמים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הסך </b> שמן טהור ונטמא וטבל ונשאר על בשרו יותר מכדי סיכת אבר קטן כיון שהשמן נשאר בטומאתו שאין לו טהרה במקוה כדאמר' לעיל טמא כב\"ה פרק ד' דעדיות והיינו מדרבנן ואם היה השמן טמא מתחלתו וטבל אם לא נשאר ממנו כדי להטפיח בטל במיעוטו כדתנן נמי התם לב\"ה וכתב הראב\"ד ז\"ל דהא דמפליגי' בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו מפני שטומאתו חושבתו א\"נ גזירה שמא יאמרו ראינו שמן טמא עולה לו טהרה במקוה והיינו נמי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכל </b> שהוא מיוחד לאדם במקום אחד אין צריך שם מחשבה כדמשמע פרק בתרא דעוקצין וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר ויש שצריך הכשר ומחשבה מחשבה ולא הכשר או איפכא ויש שאין צריך לא זה ולא זה כדתנן התם ריש פרק בתרא דכל האוכלין המיוחדין לאדם אין צריכין מחשבה שהרי הן אוכלין וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' ומה שאינו מיוחד אלא על ידי מחשבה צריך מחשבה ואחר כך הכשר ומחשבה למחובר לא הויא מחשבה כעולשין שזרען לבהמה ואחר כך נמלך עליהן לאדם צריכין מחשבה אחר תלישה ויש שאין צריכין מחשבה דהוו אוכל מיוחד לאדם כחלב בהמה טהורה בכרכים ונבלת בהמה טהורה בכל מקום ואין צריכין ג\"כ הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב דף קכ\"א ופ' בא סימן דף נ\"א וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה לטמא אדם וכלים דכתיב והנפש הנוגעת יצאו אוכלין ומשקים וכלי חרש הואיל ואין להן טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים וגו' אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך היתר יצתה נבילת עוף טהור וכו' וחלב דאין בו טומאה אפילו הוא חלב נבלה היכא דניטמא בשרץ לא בעי הכשר מים כגון בחלב שחוטה דהוכשר בשחיטתה ויש צריכין מחשבה ולא הכשר נבלת עוף טהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכין מחשבה דסתמיהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר כדתנן התם שסופן לטמא טומאה חמורה ומוקי לה פרק דם שחיטה כגון דהיא פחות מכזית וצרפה לפחות מכביצה אוכלין והוי כביצה דאי הוי כזית היא גופא טמאה היא וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b> ששחט בהמה טמאה לנכרי אינה צריכה מחשבה כיון ששחטה לנכרי ולא הכשר שסופה לטמא טומאה חמורה וכדתנן ריש פרק העור והרוטב שחט בה אחד או רוב אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין דלא אשכחן היתר אכילה כדכותה לא לישראל ולא לגוי וכן בנחרה וכן גוי ששחט לישראל כדתניא נמי התם דף קכ\"א וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאבר מן החי ואחר כך חישב עליו צריך הכשר ואיפכא לא משום דמטמא טומאה חמורה כשהיה מחובר לאבר וכשחתכו הלכה לה טומאה חמורה ונשארה עליו הקלה כדתניא נמי התם וכדפי' רש\"י ז\"ל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פחות </b> מכזית שחישב עליו והשלים לכביצה ממאכלים אחרים אין צריך הכשר כיון דאם ישלימו לכזית יטמא טומאה חמורה וכדאמרינן ריש פרק דם שחיטה דף כ\"ה וכן כזית נבלה שחפהו בבצק אין צריכה הכשר כיון שסופו לטמא טומאת משא אף ע\"ג דאינו מטמא במגע מפני הבצק. ופחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה מאוכלין צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם כך נראה שגורס הרב ז\"ל שם בכריתות פרק דם שחיטה ולא בטלה דעתו דמשמע אפילו במחשבה ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שהוא מטמא טומאה חמורה. וכזית מן המת שחפהו הכל מטמא טומאה חמורה דבוקעת ועולה כיון שאין עליה אהל טפח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאדם חי להאכילו לכלב צריך מחשבה לאדם לאחותי ליה טומאה כדאמרינן התם ריש פרק דם שחיטה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוזל </b> שנפל לגת ומת צריך מחשבה לנכרי כדתניא פ\"ח דטהרות וכדאמרינן פ' בא סימן דגת מאסתו ואם חשב לכלב טהור כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יוחנן בן נורי ומחשבת חש\"ו טהור כדתנן נמי התם ואם העלוהו לאדם שעשו מעשה לאדם טהור כדתנן התם שיש להם מעשה ולא מחשבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> מקבלין טומאה בכל שהו ואין מטמאין אוכל אחר עד שיהיה בטמא כביצה וכדתניא בת\"כ אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא אחרים בכל שהו ת\"ל אשר יאכל ור\"ת מפרש דאין אוכל מקבל טומאה מן התורה אלא בכביצה וכדמייתו בתוספתא פרק קמא ומייתי לה פרק בתרא דיומא אוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל אחר דהיינו ביצה דגדי מחוסר שחיטה ובן פקועה מחוסר קריעה ופריך ואימא ביעתה דצפרתא וכו' רבי אבהו דידיה אמר וכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו כאחד ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה דתרנגולתא בלא קליפתה כחכמים דפליגי אר' נתן ור' דוסא בבריתא פרק כיצד משתתפין דף פ\"ג וטעמא כיון דדרשינן אוכל שאתה אוכלו כאחד א\"כ בלא קליפה קאמר והיינו אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדתניא ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו וכדאמרינן נמי פרק על אלו מומין וכדמשמע בפסחים בפ\"ק עלה דמתניתין דר' יוחנן סגן הכהנים אומר וכו' דף י\"ד וכמו שכתב הרב ז\"ל פרק ז' מהלכות שאר אבות הטומאות. וכן האוכל אוכלים טמאים אינו נפסל עד כביצה ומחצה וזהו חצי פרס דתנן פרק כיצד משתתפין חצי חציה לפסול את הגויה מלאכול בתרומה מדרבנן היא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אדם ורבנן גזרו וכדאמרינן פרק בתרא דיומא הנח לטומאת גויה דלאו דאוריתא ואמרינן בגמרא מאן חכמים דאמר ביצה ומחצה ר' יוחנן בן נורי דמתני' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין </b> מתטמאין ומטמאין בכל שהן כדמשמע פרק קמא דפסחים דף י\"ד דאמרינן דאיכא משקין בהדי בשר דקא מטמא מחמת משקין וסתם משקין דבהדי בשר ליכא בהו רביעית כמו שמדקדק ריב\"א שם בתוספתא. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית וכל האוכלין לטמא כביצה ולחצי פרס כדתנן סוף מקואות ובמעילה פרק קדשי מזבח והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העור </b> המחובר בבשר ומרק ותבלין וכו' וכל הני דתנן פרק העור והרוטב ופרק קמא דטהרות מיטמאין מדאוריתא דהוה כאוכל ומטמאין ופוסלין מדרבנן כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה </b> אוכל שנתמעט בחמה וכן כזית מן המת ומן הנבלה וכעדשה מן השרץ שנתמעטו טהורין כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם חזרו ותפחו שהניחן בגשמים חזרו לכמות שהיו דאין דיחוי באיסורין כדאמרינן פרק כל המנחות באות מצה גבי האי מתניתין דכיון דהיה בו שיעור וצמקה וחזרה לכמות שהיה מיחייב מדאוריתא דהא אית ביה שיעורה והוה ליה שיעורה נמי קודם ומיהו כשצמקה הא לית בה שיעורה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עלי </b> בצלים ובני בצלים ופת סופגנין אם יש בהן חלל ממעכו כדתנן פרק ב' דעוקצין דהיינו לטמא אוכלין מדרבנן. ובשר עגל שנתפח כדרכו ושל זקנה שנתמעט מכמות שהן כדתנן נמי התם. ואגוז ותמרים ושקדים המתקשקשים משתערים כמות שהם כדתנן בתוס' דעוקצין דמתחלתו לא היה מתקשקש והשתא שנתיבש האוכל נתמעט וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח דף י\"ז דם השרץ והבשר אין מצטרפין כלל א\"ר יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כגון נבלה ונבלה וחולד ועכבר טומאתו ולא שיעורו כשרץ ונבלה דטומאתן טומאת ערב ואין שיעורן שוה שיעורו ולא טומאתו כמת ונבלה לא טומאתו ולא שיעורו כמת ושרץ דזה בכזית וטומאת שבעה וז�� בכעדשה וטומאת ערב אין מצטרפין ובספרי הרב יש טעות שאם לא היו שוים לא בשיעור ולא בטומאה כגון בשר נבלה ובשר השרץ אין מצטרפין וצ\"ל כגון בשר המת ובשר השרץ כדאמרינן וכששיעורן וטומאתן שוין דמצטרפין ילפינן לה התם במעילה מדכתיב גבי שרצים הטמאים ה\"א יתירא מלמד שמצטרף אפילו חצי שיעור משרץ זה וחצי שיעור משרץ זה וכן שרץ ודם שרץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> טמאין מצטרפין לטמאה כקל שבשניהם כגון חצי ביצה אוכל שני וחצי ביצה אוכל שלישי הרי זה שלישי וכדתנן פרק קמא דטהרות לכולהו הני בבי דמייתי הרב ז\"ל עד סוף הפרק והכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידות </b> האוכלין שהן העצים הרכים הסמוכים לאוכל ושומרי האוכלין שהן הקליפה שעל האוכל היא מתטמא ומטמא ולא מצטרף והשומר מצטרף נמי וכדתנן במתניתין קמייתא דעוקצין וכדילפינן ריש פרק העור והרוטב על כל זרע זרוע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה וכו' וידות ילפינן מדכתיב וכי יתן מים וגו' טמא הוא לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות דהם צורך לאוכל לאוכלם ובנבלה נמי כתיב אשר היא לכם הרי יד להוצי' טומאה ואם יד מכניס ומוציא קרא דשומר למה לי דשומר עדיף מיד ואתי בק\"ו משום דמגינה אאוכל ש\"מ שומר מצטרף ואמרינן נמי דתלתא קראי כתיבי זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר דזרעים כדא' וחד לשומר דאילנות אף על גב דאינו נזרע אלא נוטעין ייחור וחד לשומר דבשר ובצים ודגים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבוצר </b> לגת אין לו יד וכן הקוצר לסכך כדאמרינן פרק קמא דסוכה דף י\"ג דכי איתרבו ידות לטומאה בפרק העור והרוטב הני מילי ביד הצריכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וידות </b> האוכלין שבססן בגורן טהורות כדתנן בעוקצין ומייתי לה התם פ\"ק דסוכה וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו מלקבל טומאה. פסיגה שהיא אשכול שנתפסג ונתפצל טהור ואם נשתייר בה גרגיר אחד טמא על ידי היד כדתנן התם פ\"ק דעוקצין וכן תמרה אם נשתייר בו תמרה כדתנן התם וכן של קטניות כת\"ק דרבי אלעזר בן עזריה התם במתניתין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שומר ע\"ג שומר כקליפת אגוזים העליונה שבשעת לקיטה כדמשמע פרק ב' דעוקצין ופרק העור והרוטב גבי נץ של רמון אין מצטרף."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> קליפות בבצל החיצונה טהורה ואמצעית אם היתה שלימה חשיב שומר כדתנן התם. כל הקליפין הן שומר וקליפות פולין ותרמוסין עדיפי משומר דאם כנסן לאוכל מתטמאין וכדתניא בתוספתא קליפה מלפפין מתטמאין וכו' השעורין לחים קליפתן מצטרפת וחטה בין לחה בין יבשה כדתניא במנחות פרק רבי ישמעאל דף ע' דקליפת חטין דקה ורכה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגרעינין מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות חוץ משל תמרה לחה שמצטרפת כדתנן פרק שני דעוקצין וחותם שעליה אינו מצטרף ושעל היבשה מצטרף מפני שהוא דבוק באוכל וכדתנן התם וגרעינה של לחה שיצאה מקצתה שנאכל מקצת התמרה מה שכנגד האוכל מצטרף וכן עצם שכנגד הבשר כדתנן נמי התם ואם היה הבשר מצד אחד אינו מצטרף אלא מה שתחת הבשר עד חלל העצם ואם אין לו חלל כעובי האזוב וכדתנן התם לרבנן דרבי שמעון וכו'. קולית אפילו בשר כפול שבה גורר את כולה לטומאה כחכמים בתוספתא וכו'. גרעיני זתים ותמרה אף על פי ששלקן אין מטמאין ושל חרובין אם שלקן מתטמאין כדתניא בתוספתא דעוקצין פרק ג'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> מיטמאין ומטמאין ומצטרפין שום בצלים וקפלוטות לחין ופיטמא שלהן והני אחריני כדתנן לכולהו במתניתין ריש עוקצין ואם הן לחין והני אחריני דתנן התם בסיפא לא מצטרפי משום דהוו ידות ושיעור הידות מפ' נמי התם ושאר כל העוקצין ושרשי קלפי הכרוב וחלפי תרדים והלפת וכל הני דחשיב הרב ז\"ל דתנן להו נמי התם לא מטמאין ולא מתטמאין ולא מצטרפין ופטמא של רמון דמצטרפת והנץ תנן נמי פרק ב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רמון </b> ואבטיח אין הנשאר חיבור לנימוק ולא הנשאר מן הקליפה מצטרף וכשנימוק באמצע אין הצדדין חיבור ואין קליפתו מצטרפת כדתנן נמי התם ועלי ירקות ירוקין מצטרפין ולא לבנים כדתנן נמי התם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האגוזים </b> והשקדים שנסדקה קליפתן עדין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ הקליפה כדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה </b> שנקב בה מקום לגומעה אין שאר הקליפה חיבור ששותת מן הנקב ההוא ואם היתה שלוקה כל קליפתה חיבור עד שירצץ כדתנן נמי התם ואם נתבלה בקליפה לעולם חיבור כדתני' בתוספתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>עצם </b> שיש בו מוח חיבור עד שירצץ וצמר שבראשי הכבשים ושיער של זקן התיישי' עד שיתחיל לתלוש."
+            ],
+            [
+                "<b>כנפי </b> חגבים וקשקשי דגים חיבור עד שיתחיל לקלוף כדתניא התם בתוספתא רמון שפררו חיבור עד שיקישנו הקנה כדתנן התם. שרביטי תמרים אינם חיבור כדתניא התם. מלפפון שחתכו חיבור עד שיפרק וכמו ששנוי בתוספתא אלא שבגרסת התוספתא שמצאתי כתוב זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המחתך </b> ירקות לבשל במתניתין פרק ב' דעוקצין אוכל ומעורה במקצת אם השני עולה עמו חיבור ואם כשאוחז בטמא ישמט האחר אינו חיבור כחכמים ריש פר' שלישי דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האוכלין שהיו בהן עלין או קלחי' את שדרכו להאחז בעלה או בקלח אם נתלה עמו הרי זה חיבור כטבול יום כדתנן התם וכן אם היה לו יד ואם אין לו לא יד ולא עלה אם אוחז בטמא והב' עולה עמו חיבור כדתניא התם בתוספתא דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים </b> שחברן כמו חבל הרי זה חיבור התחיל לפרק אין השאר חיבור כדתנן פרק שני דעוקצים ובתוספתא אפילו מאה כור אין כולן חיבור כיון שהתחיל לפרק וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קליעה </b> של שום חיבורו טהור שאין חיבור אדם חיבור לכל דבר וכן אתרוג שנפרש ותחבו בכוש כדתניא בתוספתא דאהלות פרק ה' ובתוס' דטבול יום פ\"ג ויש לחלק בין חיבור זה לחיבור אגוזים ובצלים דלעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שנילושה במי פירות אינה חיבור כדתניא פרקא קמא דעוקצין בתוספתא דאין דבר מחבר אלא שבעה משקין בלבד ואפילו הוכשרו מעיקרו כמו שמפרש הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>הממעך </b> אוכלין וקבצן כדבלה אם נפלו משקין טמאים על מקצתו השאר טהור כדתניא בתוספתא פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>תמרים </b> וגרוגרות ששלקן ונעשו אום הרי אלו חיבור כתנא קמא דרבי בתוספתא דעוקצין פרק שני וכו'. זתים שניטמאו ונעשו גוש אחד הוי חיבור ואם עתיד להפך האום של זתים כיון שתקע בה היתד אינה חיבור כדתניא בתוספתא דטהרות פרק עשירי אוכל פרוד שהוא מכונס ודבק מצטרף לכביצה כחכמים דפליגי ארבי דוסא פרק שלישי דעדיות וכו'. גושי זתים הרבה נגע טומאה באחד מהם הוא ראשון ושבצדו שני כדתניא נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ככר </b> של תרומה שהשיך לה אחרות כולן ראשון פירשה האחרות שניות כדתנן פ\"ק דטהרות וכן אם היתה שניה הראשונה פירשו השאר [שניה] שלישיות אפילו לא פירשו השאר טהורות כדתנן נמי התם וכו'. ככרות של תרומה נושכות נטמאת אחד מהן בשרץ כולן ראשון אף על פי שפירשו בידים כולן שלישיות כדתנן נמי התם ובמשקין תנן נמי התם דכולן שניות אע\"פ שפירש כדאמרינן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנצוק </b> אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן פרק שמיני דטהרות ואם הוא משקה צונן לתוך משקה חמין טמא ויטמא משקה הצונן והכלי מפני העשן שמתערב בעליון על יד הניצוק כדמייתי התם במתניתין דפרק חמישי דמכשירין וכן אם הזיעו ידי האשה המגיסה הקדרה מן ההבל ניטמאו ידיה וכן אם היו ידיה טמאות ניטמאת הקדרה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודבש </b> של זיף וצפחת שהם שני מקומות בארץ ישראל שהדבש עב הניצוק הוי חבור כדתנן נמי התם והאוכלין אין הניצוק שלהן חיבור כדמשמע פרק כ\"ג דנזיר דף נ'. וכן הנצוק אין חיבור לטהר המים במקוה כדתנן פרק שמיני דטהרות וכן הקטפרת שיש עליו משקה טופח אינו מחבר שאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן נמי התם אבל שבאשבורן הוי חיבור כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עריבה </b> שהיא קטפרס ועליה משקה טופח וג' חתיכות כביצה אין מצטרפות שני חתיכות כביצה מצטרפות ומשקה כעין החרדל מצרף כולן כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ועושה אותן שלישי ובקדש עושה רביעי כדתנן ריש פרק שני דמעילה לחכמים דרבי מאיר וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ויש </b> דברים שאינם חיבור בטבול יום אף על פי שהוא חיבור בשאר טמאים וכדתנן במתניתין קמייתא דמסכת טבול יום ועוד יש קולא בטבול יום שיש אוכלין שהם מיוחדים לאדם ומתטמאים ובטבול יום טהורים כחכמים דרבי מאיר התם במתניתין והר\"ש ז\"ל תמה על זה כיון דאוכלין אלו מקבלין טומאה מדאוריתא כדילפי' מדכתיב על זרע זרוע אפילו חטה בקליפתה וטבול יום נמי דאוריתא וכו' היכי טהורים בטבול יום ומפרש מתניתין דלא איירי לענין חיבור קליפה כשעורה אלא דלא חזו לאכילה כולי האי שעורה וכוסמת בקליפתן ובשאר הטומאות גזור ולא בטבול יום והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b> יד שהוא חיבורו לטומאה הוא חיבור לטבול יום וכן אוכל שנפרס ומעורה במקצת ומה שאינו חיבור בטבול יום הוי חיבור לידים כדתנן התם פרק ב' דטבול יום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבול </b> יום שנגע באחת מחלות הנושכות שדעתו להפרישן או בחלה שעל גבי חלה אחרת שהיו בתנור ולא קרמו פניה לא פסל אלא מה שנגע כדתנן ריש טבול יום וכן אם נגע ברתיחת מים שנעשו כקובה ורתיחה ראשונה של גריסין ורתיחת יין חדש ואורז לא פסל אלא הרתיחה אבל שאין דעתו להפרישן וחלות שקרמו ורתיחת מים שלא נעשו כקובה ורתיחה שניה של גריסין ורתיחת היין ישן ורתיחת השמן והעדשים הוו חיבור לטבול יום וכל שכן לשאר טומאות כדתנן התם ריש מכלתין דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>בצק </b> שיוצא מן הככר בתנור וקצת הבצק שנחרך פחות מכאצבע פסל כל הככר כשנגע בו טבול יום וכן בגרגיר מלח שבככר אבל צרור או תרמוס שבככר וגרגיר מלח גדול וחרחור יותר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צריך לומר טבול יום כדתנן נמי התם וכו'. רקיק שנחרך חציו אינו חיבור אפילו לשאר הטומאות כדתני' בתוספת' דמסכת טבול יום בשר קדש שקרם עליו הקפה ונגע בה החתיכה מותרת נגע בחתיכה כל העולה עמה חיבור לה וכן תבשיל קטנית שקרם על גבי פרוסות ושמן שצף על גבי יין נגע טבול יום בשמן לא פסל היין כדתנן נמי התם פרק קמא לתנא קמא דרבי יוחנן בן נורי וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירק </b> תרומה שנגע טבול יום בביצה טרופה שעליו לא פסל אלא קלח שכנגדו אם לא היתה כמין כובע שנתפחה הביצה וכדתנן התם מסכת טבול יום פרק שלישי ועדיות פרק שני. חוט של ביצה שקרם על דופנה של אילפס מן השפה ולחוץ אינו חיבור לטבול יום כדתנן נמי התם וכן קטניות שקרמו על גבי שפת קדרה כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שניקבה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה. המערה מכלי לכלי ונגע בקלוח אף על גב דנצוק לא הוי חיבור עולה באחד ומאה כדתנן סוף פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נפל </b> חבית של תרומה בבור של יין ונשקעה ביין ונגע טבול יום ביין שבבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור כדתנן התם בתוספתא ואם היה הבור קטן אפילו היה כלי גדול כולו חיבור ופסל התרומה שבחבית כדתניא התם ואם היתה פיטם אפילו כלי וכו' ומפרש הרב שהבור היה קטן כפיטם."
+            ],
+            [
+                "<b>הסלת </b> של מנחות ולבונה וקטרת וגחלים של מחתת יום הכפורים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן כדתניא בפסחים פרק קמא ובפרק חומר בקדש גבי מתניתין דכלי מצרף מה שבתוכו לקדש מדכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת ומותיב מהא מתניתין דפסל את כולן מפני שהכלי מצרפן יחד והא דרבנן היא מדתניא לה גבי אפר פרה דרישא דהוי דרבנן דמהאי קרא דכף אחת לא איירי אלא בקדשי מזבח ומשני דלא נצרכא אלא לשיירי מנחות דאלו מדאוריתא הצריך לכלי דומיא דקטרת שבכף הוא דילפי' הכלי מצרפו אבל מה שאינו צריך כשיירי מנחה שהן אכילת כהן רבנן הוא דגזרו דכלי מצרפו תינח סלת קטרת ולבונה מאי איכא למימר כגון שצברן על גבי קטבלא שהוא עור שלוק ואף על גב דאין לו תוך דומיא דכף מצרף מדרבנן ובגחלים אמרינן בירושלמי תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהיה חותה היה מכניס אבל של כל יום לא כההיא דתנן נתפזר ממנו קב גחלים מכבדן לאמה והרי מפ' הירוש' בענין אחר כמו שכתבו התוספות שם פרק חומר בקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>מקפה </b> של חולין או רקיק שנגע טבול יום בשמן תרומה שצף עליהם לא פסל אלא השמן ואם עירב הכל כל מקום שהולך השמן פסול כדתנן פרק ב' דטבול יום וכן בשמן שצף על גבי ירק של חולין כדתנן התם פרק ג'. המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ואיפכא לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרובה והן גוש בקערה הולכין אחר קרוב ושאר הנידוכין במשקין שדכן שלא במשקין אף על פי שהן גוש בקערה לא פסל אלא מקום מגעו כעיגול דבילה כדתנן התם פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה ונגע טבול יום במקצת העסה הרי זה חיבור לחלה ואם נטלה החלה וחזרה לה אינה חיבור כדתניא ריש פרק שני דתוספתא דטבול יום. עיסה שנדמעה או נתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום כדתנן פרק שלישי דטבול יום משום דבתר עסה אזלינן אף על גב דאסורה לזרים כדתנן פרק שני דערלה. עסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות לא פסל אלא מקום מגע טבול יום בלבד כרבי עקיבא התם במתני' פ\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשר </b> ראשון שהוכשר ונגע טבול יום או ידים מסואבות אינן פוסלין אותו כחולין טהור וכדתנן ריש פרק רביעי דטבול יום ואף על גב דהאי מעשר טבול לתרומה קסבר דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו דפלוגתא היא בסוטה פרק כשם א\"נ לגבי טבול יום ושני לא הוי כחלה כדמפרש פרק קמא דנדה כדמייתי הר\"ש ז\"ל על הא מתניתין פרק רביעי דטבול יום וכן אשה טבולת יום לשה ומפרשת חלה קודם קריאת שם וכן בעריבה טבולת יום ולגין שהוא טבול יום להוציא תרומת מעשר על יין שבחבית כדתנן נמי התם נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלו כדתנן נמי התם משום דלא עשאו תרומת מעשר אלא עד שתחשך שיעריב שמשו של לגין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד ולא טבול יום של זב וזבה שמא יראו ויסתרו למפרע כדתניא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמן </b> ודבש שניטמאו וקרשו ונימוחו הן ראשון לטומאה לעולם כחכמים דאמרי אף הדבש במתניתין דפרק שלישי דטהרות ורבי שמעון שזורי אומר אף היין ופסקינן פרק הקומץ כרבי שמעון ואמרינן דדוקא יין אמרינן דהוו תחלה ולא שמן ודבש היינו כשהיה קרוש כשנטמא אפילו נמחה אחר כך אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם."
+            ],
+            [
+                "<b>רוטב </b> וגריסין וחלב שקרשו הוו כאוכלין במחשבה היה בהן משקה טופח הוו כמשקה והוו תחלה לטומאה ויטמאו כשהן משקין נקפאו הוו שניים כאוכל שניטמא נימוחו והיו יותר מכביצה טמאין שכיון שיצאת טפה ראשונה נטמאת בכביצה שנשאר באוכל ואותה טפה תטמא שאר הטפות וכדתנן ריש פ\"ג דטהרות אבל כביצה מכוון טפה ראשונה שנימוחה לא נטמאה דמכי יצאת אימעיט מכביצה לא מטמאה אפילו מדרבנן דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדאמרינן לעיל והא דטהור כביצה מכוון היינו דלא הוו ראשון כמשקין אבל טומאת אוכל שני בעלמא אכתי הויא דלהיכן הלכה כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין וכן טמא מת שסחט זתים וענבים שהוכשרו אם היו כביצה טהורין אם לא נגע במשקה יתר מכביצה טמא כדתנן נמי התם ואם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא במשא הזב וכן זב שחלב את העז כדתנן נמי התם דטפה ראשונה טמאה במשא זב דמטמא במשא כדילפינן בדוכתיה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> של כבשין של חולין שנגע אב הטומאה בעלה נגוב בחוץ לקדרה אפילו הוא כביצה הכל טהור (בשלו) חזר לקדרה [הכל טמא] ואם היה בה משקה הכל טמא אם יש בה כביצה כדאמרינן ריש פ\"ב דטהרות במתניתין דהאשה שהיא כובשת ירק בקדרה ואם היה מגע טמא מת שהיא ראשון אם יש כביצה הכל טמא בין נגע במקום המשקה בין בנגוב כדתנן התם ונראה דמיירי שנגע בעלה שתוך הקדרה וכמו שנראה מפי' הרב ז\"ל שם עלה דמתניתין ובבא זו חסרה כאן בספרי הרב ז\"ל. ואם היו כבשים של תרומה וניער אותם טבול יום ויש משקין על ידו ספק מן הקדרה ניתנו ספק מן הקלח שנגע הירק פסול והקדרה טהורה כדתנן נמי התם שהמשקין שניטמאו מחמת הידים אין מטמאין את הכלי."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> שנפל ממנו גרגר ענבים יחידי מוכשר לגת אם ניטל עוקצו ניטמא הגת כטפת משקה שבראש הגרגיר במקום העוקץ כיון שהענבים מוכנים לדרכן ורוצה במשקה היוצא מהם ואם נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום מופנה שבגת שאין שם ענבים ולא יין יתר מכביצה טמא שטפה ראשונה שטמאה בכביצה מטמאה כל המשקה אחריה וכדתנן פרק בתרא דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוש </b> של זתים טמאין שהשליכו לתנור והוסק אם היה יתר מכביצה טפה ראשונה שיצאת טמאה את התנור כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם היו פרודין שאינן גוש ואפילו הן סאה טהור כדתנן התם דאין מצטרפין לביצה זו."
+            ],
+            [
+                "<b>עצים </b> שנבלעו בהם משקין טמאין בטלו בעצים ואין מטמאין התנור בהסק ואפילו נפלו עליהן גשמים לרצונו אין המים שעליהן מתטמא מן המים שנבלעו כדתנן פרק ה' דמכשירין ולא יסיקם אלא בידים טהורות כדתנן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שנמצא ברחים של זתים אם היו משקה מהלך הכל טמא נמצא על גבי עלים אם אמרו הבדדין לא נגענו בשרץ נאמנים ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא נמצא על גבי זתים פרודים אם נוגע כביצה הכל טמא כיון שהזתים שהשרץ נוגע בהן יש בהן כביצה ואם הם פרודים ע\"ג פרודים והמשקה מלמטה אע\"פ שנגע בכביצה אין טמא אלא מקום מגעו כדתנן פ\"ט דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עם </b> הארץ שהושיט ידיו לגת אשכול שנגע בו וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה דמפסקי אשכולות כדאמרינן שלהי ע\"ז בפלוגתא דרבי ור' חייא כחד מנייהו דאמר הכי ואורו ליה רבנן לר' יהודה הכי כדאמרינן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הגפת </b> והזגים שהלכו עליהן טמאים ואחר כך יצאו מהם משקין טהורים כדתנן פרק ט' דכלי' שמתחלתן נעשו בטהרה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדים </b> שנכנסים ויוצאים לתוך בית הבד על משקין טמאין אם יש בין משקין למקום הזיתים ארץ כדי שינגבו רגליהם מאותם משקים טהורים. ככרות הקדש שהיו בגומותיהן משקין של קדש ונגע שרץ באחת והיא בשניה והיא בג' אפילו מאה כולן ראשון מפני המשקה וחבת הקדש והוו כמשקין שאין מונין בהם ב' וג' ואם היו של תרומה משלישית והלאה טהור ובמשקה טופח הכל טמאות וכולן שנויות חוץ מן הראשונה וכדתנן פ\"ק דטהרות והר\"ש פי' שהככרות מונחות בטבלא שיש בה גומות גומות והמשקין שם והכלי שהוא הטבלא מצרפן."
+            ],
+            [
+                "<b>אבעבוע </b> הנעשה בדופן החבית חלולה מכח האש אם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבועות דרך נקב שבחוץ ניטמאו כל המשקין שבחבית דרך נקב שכנגדו מבפנים או למטה ממנו כדתנן פרק ב' דטבול יום וטמאה נמי באהל המת אפילו היתה החבית מוקפת צמיד פתיל שהרי הנקב מפולש לאויר ואפילו נקב שבצד פנים למעלה והחיצון מלמט' וכדת' התם דבאב הטומא' טהור ובאהל המת טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תולדות </b> שבעה משקין כיוצא בהן כגון כל היוצא מן האדם כדתנן פרק ששי דמכשירין דמדכתיב וכל משקה אשר ישתה דרשי' בת\"כ יכול מי תותים ומי רמונים תלמוד לומר אשר יבוא עליו מים מה מים שאין להן שם לווי אף כל שאין לו שם לווי יצאו אלו ומדלא ממעטינן אלא הני דאית להו שם לווי משמע דכל תולדות המשקין שאין למשקין שם לווי מתטמאין ומכשירין אע\"פ שהתולדות יש להם שם לווי ואשכחן נמי בתולדות מים דאיקרו מים כדאמרינן בתוספתא דשבת מנין לדמעת העין דאיקרי משקה דכתי' ותשקמו בדמעות שליש ומי האף דכתיב ועפעפינו יזלו מים אבל היוצא מן הבהמה ומלח שנמחת הוו כמי פירות כדתניא שלהי תוספתא דמסכת מכשירין דם קילוח אינו מכשיר כדאמ' פרק ב' דחולין דף ל\"ה ונתז דם על האוכלים ונתקנח בין סימן לסימן תולין לא אוכלין ולא שורפין כדאמרינן נמי התם דתולדות דדם הקז ודם שחיטת בהמה חיה ועוף טהורים השותת ולא המקלח וכן דם היוצא עם הליחה וכו' אינו מכשיר כדתנן לכולהו הני פרק ו' דמכשירין ודם שרץ כבשרו מטמא ולא מכשיר כדתנן נמי התם ופרק קדשי מזבח דמעילה וילפינן לה התם מדכתיב וזה לכם הטמא להביא דמו שיטמא כבשרו יכול יכשיר את הזרעים תלמוד לומר לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר. מי החלב הוי תולדות חלב אע\"ג דלענין בשול בשר בחלב אינן כחלב הכא תולדות הוו כמשקין כדילפינן וחלב שאין צריך לו וחלב זכר אינו מכשיר וכן חלב בהמה וחיה היוצא שלא לרצון כדתנן נמי התם פרק ו' דמכשירין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשקין </b> שיוצאין מן הטמאין שהן אבות הטומאה בזוב הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו מטמאין בלא הכשר שהכשר והטומאה באין כאחד וכדילפינן פרק דם הנדה דהני משקין מטמאין וכדילפינן בדוכתיה ולענין הכשר לא גרעי מתולדות מים דאמרינן לעיל דמכשירין כמי רגלים והני אחריני."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> היוצאין מטבול יום אינם מכשירין אלא לרצון הזיעה וליחה סרוחה ורעי ומשקין בן ח' והשותה מי טבריה אף על פי שיוצאים נקיים אין מכשירין ולא מטמאים כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השותה </b> שאר משקין ויצאו הרי הן משקין כשהיו דאין שאר משקין טהורים בטבילת הגוף דמים טמאים לחוד הוא דאם טבל והקיאן טהורים דנטהרו בטבילת הגוף כדתנן בסוף מקואות משום דמים יש להן טהרה במקוה מה שאין כן בשאר משקין שאפי' טבל והקיאן טמאים ומים טמאים נמי אם הקיאן קודם טבילה טמאים דאף על פי שטבלה טומאתן בתוך מעיו חזרו וטמאו במגע כשיצאו."
+            ],
+            [
+                "<b>בא </b> במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דמחמת המים היא וכדתנן פרק שני דמכשירין. זיעת בתים וכיוצא בהם אף על פי שהם טמאים זיעתן טהורה כדתנן ריש פרק ב' דמכשירין ומרחץ טמא זיעתה טמאה כדתנן נמי התם מרחץ טהור זיעתה מכשרת הפירות שהכניסו בה כיון שהיא טהורה שהיא ממי מעיין וכן מים שנתכנסו במים שהכניס בה זיעת הבית שמחמת הבריכה הטמאה טמאה. וב' ברכות בבית אחד טמאה ואחד טהורה המזיע בבית אזלי' אחר הקרובה לו כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוהל </b> בשמן כדאמרינן בשבת פ' חבית ומשקין המנטפין מסלי זתים וענבים אינם משקה עד שיערה לכלים כדאיתא התם פ\"ה דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל </b> ענבים בכף מאזנים הנוטף אינו משקה עד שיכניסנו לכלי וכדתניא בתוספתא דפרק ששי דמכשירין הדורך ענבים של תרומה בחבית טהור אף על פי שהיין צף כיון שאינו נמשך וכן הגוי אינו חושש משום יין נסך כדתניא התם בתוספתא דמכשירין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקה </b> בית המטבחיים שבעזרה והוא דם הקדשים והמים שמשתמשין בהם בעזרה טהורין לעולם ואינם מתטמאים ולא מכשירין כדתנן פרק בתרא דעדיות משקה בית מטבחיים דכן דהיינו מטומאת משקין ושאין מכשירין ומייתי לה פרק קמא דע\"ז ופרקא קמא דפסחים וכרב פפא דאמר אפילו למאן דאמר טומאת משקין דאוריתא משקה בית מטבחים הלכתא גמירי לה ואף על גב דהאי מימרא דרב פפא סלקא בקשיא אפילו הכי איפשר דהוי הלכתא שהרי כתוב בספר כריתות בשער ג' סימן ע\"ב כל מקום שנאמר קשיא הדבר תלוי ועומד ע\"כ וכן נראה מדכלל דם קדשים בהדי משקה בית מטבחים דכן ודם מדאוריתא הוא דאינו מכשיר כדילפינן ריש פרק כל שעה ובפרק ב' דחולין מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר וא\"כ דם קדשים שנשחטו בעזרה אינו מכשירן עד שיפלו עליהם משקין חוץ לעזרה דלא מיקרו משקה בית מטבחים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פרת </b> קדשים שעברה בנהר ונשחטה בעזרה אם עדיין משקה טופח עליה הרי זה מוכשרת כדאמר שמואל סוף פרק קמא דפסחים והיינו משום שאי אפשר שלא יפלו מן המשקה על הבשר כשהוא מפשיט א\"נ דיש שומר להבשר ובכל העור באו מים כמו שפי' התוספות שם פרק קמא ולפיכך אם נמצאת מחט טמאה בבשר טמא. וכן אם היתה הפרה חסומה כשנכנסה לירושלם אף על פי שאין המחט ידועה הבשר טמא מפני שנגע בכלים שחוץ לירושלם דהוו להו ספק כלים של מקומות אחרים דגזרו עליהם טומאה מדרבנן כדאוקימנן סוף פרק קמא דפסחים. ואם נמצאת המחט בפרש הבשר טהור כדתנן נמי התם פרק שני דעדיות וכו' וחבת הקדש נמי מכשרת לטומאה וכתב הרב שהוא מדבריהם ובפרק שני דחולין ילפינן לחבת הקדש דמכשר מדכתיב והבשר כל טהור וגו' והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי לרבות עצים ולבונה דלאו בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש מכשרתן ומשויא להו אוכל ואף על גב דחבת הקדש מכשרת מדאוריתא אפ\"ה נפקא מיניה מהא דאמרינן משקי בי מטבחים דכן דאם לא דכן ומכשרי יש כמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקדש כגון בבכורים או חולין שאוכלין בעזרה כדי לאכול המנחה או הזבח על השבע כמו שכתבו התוספות דפסחים ופרק ב' דחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבוצר </b> ענבים לא הוכשר והוי מי\"ח דבר שגזרו בית שמאי ובית הלל כדאי' פרק קמא דשבת. והכשר זתים משעת גמר מלאכה הוי נמי מדרבנן וכן כל שאר הפרק מדרבנן בטהרות פרק עשירי ופרק אחד עשר ופרק תשיעי ופרק ששי משנה ותוספות ושבת פרק חבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכשר </b> אוכלין במים ילפינן להו בפרקא קמא מדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' היינו אחר שנעקרו כדאמרינן התם וכן לרצונו דבעי' כי יותן דומיא כי יתן כדאמרינן התם וכל לרצון בין בתחלה בין בסוף הוכשר כדתנן ריש מכשירין דכל דניחא ליה בין בתחלה בין בסוף הוכשר וקרינן ביה כי יתן אי נמי כיון דכתיב כי יתן וקרינא כי יותן משמע תרוייהו לרצון ושלא לרצון והיינו כהאי גוונא אבל שלא לרצון כטומן פירות במים מפני הגנבים לא כדתנן נמי התם פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקין </b> שנתלשו מן הקרקע שלא לרצון אין מכשירין אפילו נגעו אחר כך באוכלין ברצון וקערה שכפאה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל אינם כתלושין וכדתנן פרק רביעי דמכשירין ומייתי לה פרק חמישי דחולין ואיבעיא לן התם תלוש שחברו לענין הכשר ואמרינן תנאי היא אי הוי מחובר אי הוי תלוש דאי אחשבינהו לגשמים בירידתן לצורך שום דבר תלוש ואחר כך נפלו פירות לתוכן אף על פי שלא ידע הוכשרו כדתנן ריש מכשירין כל שתחלתו לרצון וכו' ואי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר מחובר לא מכשרי וכדתניא בת\"כ אשר יבא עליו מים אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות וכו' תלמוד לומר כלי אין לי אלא בכלי מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים תלמוד לומר בכל יטמא יכ��ל אפילו בבורות וכו' תלמוד לומר כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל וכו' יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות וכו' יהיו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה מנין שאם חישב עליהם להדיח עצים ואבנים ת\"ל מים אלמא אחשבינהו לצורך תלוש מכשרי לצורך מחובר לא מכשרי אלא אם כן ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהיינו הדר אחשבינהו לתלוש דהא דאמרינן בפסחים מחוברין מכשירין היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן וכשכפה קערה בשביל שיודח הכותל הוי בכי יותן כדיוקא דסיפא דמתניתין דהכופה קערה וכו' כיון דאחשבינהו לצורך הכותל אף על גב דהוי מחובר וכותל מערה שאינו של בנין המים שבה אינם כתלושין כדאמרי' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השותה </b> ועלו מים בשפמו ובפיו הוו תלושין לרצון כדתנן ריש פרק ד' דמכשירין דכיון שאין המים נכנסים לפיו אלא אם כן נוגעין בשפמו אחשבינהו והרי הן בכי יותן וכן הממלא בחבית המים שאחריה ובחבל שהוא לצרכה הרי הן בכי יותן כדתנן נמי התם ואם נתנה תחת הצנור מים שעל גבה ושעל החבל אינם בכי יותן כדתנן נמי התם פרק ד' וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> גשמים שירדו על מי שהיה אב הטומאה והתיזם מעליו בכל כחו טהורים כדאסיק' בכריתות פרק אמרו לו ואינם מכשירין כיון שאינן תלושים עליו לרצונו ואם ניער הוי לרצונו כדתנן התם פרק ד' דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> חבית ועריבה ומטביל כליו ופירות שנפלו ונותן פירות לתוך המים וקופה מלאה פירות הכל פרק רביעי דמכשירין משנה ותוספתא וכל שהוא לרצון מכשיר מדאוריתא כדילפינן מכי יתן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דיני </b> פרק זה כולן מכשירין פרק ראשון ושלישי ורביעי ופרק אמרו לו והכשר שמרי תרומה פרק המוכר פירות וכל לרצון מכשיר כדא':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פירות </b> שירד הדלף לתוכן (וז') הוכשרו כחכמים דפליגי אתנא קמא פרק ה' ובספרי הרב כתוב לא הוכשרו ונראה שהוא טעות סופר וכל דיני הפרק מכשירין פ\"ג וד' וה' וו' ופרק ג' דטבול יום ופ' העור והרוטב הכל לרצון מכשיר כדילפי':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מים </b> שבכלים מתטמאים ומטמאים אוכלים ומשקין מדרבנן בין לרצון בין שלא לרצון אבל שבקרקעות שאין בהם ארבעים סאה אין מתטמאין ואין מטמאין אלא לרצון כדתנן ריש מקואות במעלה ראשונה דשש מעלות דבמקואות דמדאוריתא אין מים מחוברין לקרקע מקבלין טומאה כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור אבל שאר משקין הרי הן בקרקע כמו שהן בכלים דין אחד הוא ליטמא מדאוריתא ומדרבנן. ודיני כל הפרק במסכת מקואות ותוס' דילה ות\"כ ופרק שמיני דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שהן בחזקת מוכשרין הרי הן בחזקת טומאה שהכל ממשמשין בהם וכל דיני הפרק מכשירין ותוס' דיליה ופרק הלוקח בהמה בבכורות וירושלמי דתרומות ופרק קמא דשבת ופ' קמא דנדה ות\"כ ופרק קמא דראש השנה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> טומאה וטהרה אינה לענין מקדש וקדשיו ומעשר שני ותרומות שהזהירה תורה עליו מליכנס טמא למקדש או מלאכול קדש או תרומה ומעשר בטומאה אבל חולין מותרין באכילה ושתיה בטומאה מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ובענין קדשים משתעי קרא משמע דבחולין מותר. וכן מותר אדם להתטמא בכל טומאה מדהזהיר הכתוב את הכהנים ואת הנזיר מכלל דשאר העם מותרים ואף כהנים ונזיר לא הוזהרו אלא מטמא מת כדילפינן בדוכתי' דכתיב לנפש מת וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> ישראל מוזהרים ברגל להיות טהורים ליכנס במקדש ולאכול בקדשים כדכתי' ובנבלתם לא תגעו ותניא בת\"כ ומייתי לה פרק קמא דראש השנה יכול יהו מוזהרים ישראל על מגע נבלה כדכתי' ובנבלתם לא תגעו תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן מוזהרים בני ישראל אין מוזהרים וכו' אם כן מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו ברגל כדרבי יצחק דאמר חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנא' ובנבלתם וגו' ואם ניטמא אינו לוקה מדכתיב ולאלה תטמאו כדתניא בת\"כ ואף על פי כן פרישות הטומאה מביאה לידי טהרת הגוף וקדושת הנפש וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים וגו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפח </b> לטבול כל טמא במי מקוה וכל הטמאים טומאה של תורה אין להם טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע וכל רחיצת בשר וכיבוס בגדים שבתורה אינו אלא טבילה במקוה דאיתקש כיבוס בגדים לרחיצה זימני טובא מה רחיצה טבילה אף כיבוס טבילה ודרשינן בתורת כהנים וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וכו' גבי זב מקיש כיבוס לרחיצת גופו מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדים בנקיות הא למדנו שיש חציצה בכלי' ומדלא כתי' ורחץ בשרו ובגדיו במים חיים דרשינן בשרו במים חיים פרט לבגדיו שהם ככל הטמאים במי מקוה ובכלי מדין נמי כתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם וגו' ודרשינן מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה וזה שכתוב וידיו לא שטף במים היינו כל גופו כדתניא בת\"כ מה תלמוד לומר ידיו יכול אף בית הסתרים ת\"ל וידיו מה ידיו בנראה אף כל בשרו דכתיב ורחץ בשרו במים בנראה פרט לבית הסתרים וה\"ה לכל הטמאים כדכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר בנין אב לכל הטמאים שיבואו במים וכדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יש להן טהרה במקוה כדילפינן וכלי חרס אין לו תקנה אלא שבירה כדכתיב גבי זב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים וגבי טומאת שרץ נמי כתיב וכל כלי חרש וגו' ואותו תשבורו לימד שאין לו טהרה במקוה וכלי זכוכית טומאתן מדרבנן שמונים שנה קודם שחרב הבית כדאיתא פרקא קמא דשבת ומדרבנן נמי אין להם טהרה אלא שבירה ככלי חרש דתחלת ברייתן מן החול."
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ </b> אין לו טהרה במקוה כדאיתא פרק ר' עקיבא אי משום דאינו בכלל כלים הכתובים בתורה בטהרת מקוה דכתיב וכל כלי עץ ישטף במים ומפץ אינו בכלל אלו כפי' הראב\"ד ז\"ל אי משום דאין לו טומאה וטהרה בפירוש בתורה ולכך לא נתרבה לטהרת טבילה."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> אין לו טהרה אלא במעיין כדכתיב ורחץ בשרו במים חיים וכדאיתא בתורת כהנים הזב טעון ביאת מים חיים ואין מצורע טעון ביאת מים חיים אף על פי שטעון הזייה מים חיים קל וחומ' לשאר טמאים שאינם טעונים הזייה וזבה נמי לא כתיב בה מים חיים אלא וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר דהיינו מקוה בטהרת טומאת נדתה דאיתקש זיבה לטומא' כדכתיב כימי נדת דותה תטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדות כדילפינן מדכתיב והזה הטהור על הטמא ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכתיב בסיפיה דקרא ורחץ במים וגו' וה\"ה לזב וזבה אבל בנדה כתיב שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן תהיה בנדתה וטובלת בלילה וגבי יולדת זכר כתיב נמי שבעת ימים ויולדת נקבה שבועיים ואיתקש נמי לנדה וכדאמרינן פרק האשה בפסחים וכדכתיב פרק ד' מהלכות איסורי ביאה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו כדכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבוא השמש ישוב אל המחנה וכתיב ברישא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה וגו' והיה לפנות ערב ו��ו' והא דכתיב מקרה לילה דבר הכתוב בהווה דיום נמי ילפינן מדכתיב אשר לא יהיה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הטובל צריך שיטבול כל גופו בבת אחת כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מדלא כתיב וטמא עד הערב אלא ובא השמש דרשינן בת\"כ מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאת בשרו במים כולו כאחת ומשם נלמוד לכל הרחיצות שבתורה שיהיו כאחת ושערו היינו כגופו דכתיב בזב והנוגע בבשר הזב ודרשי' נגיעת שער שהוא כבשר וגבי מת נמי מרבינן טומאה בשיער כדכתב פרק קמא דהלכות טומאת מת ואין חציצה בטבילה לבוש בגדים."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> בעינן כוונה לטבילה לחולין אלא לתרומה וקדשים וכדתנן גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים קתני אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מכוונה אף אדם דלא מיכוון וממאי דילמא וכו' ותניא בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות וכדאמרינן נמי פ\"ב דחולין גבי זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רב נתן מכשיר וחכמים פוסלין דנהי דלא בעינן כוונה לשחיטה לחתיכה בעינן ולרבי נתן דלא בעינן כוונה אפי' לחתיכ' דכותא הכא אם נפלה מן הגשר שלא נתכוונה כלל לרחוץ הויא טבילה ולרבנן אם ירדה להקר ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים הוי כנתכוון לחתוך ושחט דכשרה ובשחיטה ילפינן דחולין לא בעו כוונה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול כדכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו מכלל דחולין לא בעו כוונה ולתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתכוין דומיא דשחיטת קדשים דבעו כוונה כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> הסתרים ובית הקמטין אינם צריכין שיבואו בהם המים דכתיב וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ובפרק קמא דקידושין אמרינן לשון לענין טבילה כטמון דמי ואין צריך ביאת מים בתוך הפה כדכתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי ולא שיכניס מים לתוך הפה ואף להוציא כל הלשון אינו יכול וטבילה למקצת לא אשכחינן ואף על פי כן צריכין להיות ראוין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ וכתבו שם בתוספתא דילפינן בטבילה דבעינן ראוי מדכתיב ורחץ את כל בשרו במים דמשמע אפילו בית הסתרים וכתיב וידיו לא שטף במים וגו' מה ידיו מאבראי וכו' למעוטי בית הסתרים וכיון דאיכא כל דמרבינן אפי' בית הסתרים איכא למימר לכל הפחות דלהכי מרבינן דבעינן ראוי לביאת מים כדרבי זירא כל הראוי לבילה וכו' וכדאמרי' נמי פרק תינוקת אשה טובלת דרך גדילתה כאורגת וכמניקת את בנה וכדתניא בתורת כהנים לענין נגעים לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים מכאן אמרו האיש נראה כמוסק וכו' והאשה כאורגת וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר </b> תורה דבר חוצץ על רובו ומקפיד עליו חוצץ כדא' פרק קמא דעירובין ופרקא קמא דסוכה ורחץ את כל בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין המים והיינו ברובו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דברים </b> החוצצין באדם ובכלים אינם אלא ברוב הגוף מדאוריתא ובמקפיד כדאמרינן דכיון דכתיב כל בשרו רובו ככולו וכשאינו מקפיד שיהיה בו דבר החוצץ או לא הוי נמי כבשרו ולא הויא חציצה מדאוריתא כדאמרינן רובו המקפיד ואף על גב דבעינן ראוי לביאת מים מדאוריתא בבית הסתרים כדילפינן לעיל אף על גב דהוי מיעוטו המקפיד איפשר דבית הסתרים כקרצה שפתותיה דאינו ראוי ליכנס מים בפיה הויא חציצה טפי שמכוונת לקרוץ ושלא יכנסו המים וכדתנן פרק ח' כאלו לא טבלה ממעוטו המקפיד שלא היה ר��צה בקיומו אי נמי שרוחקת שפתותיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון אי נמי איפשר דהא דבעינן בית הסתרים ראוי לביאת מים מדאוריתא היינו כשיש דבר חוצץ בגופו ובהאי חציצה דבית הסתרים מצטרף לרוב ואין חציצה בשיער אא\"כ היה רוב שערו כל (טמא) [נימא] קשורה בפני עצמה לדעת הגאונים ז\"ל ולדעת הרב ז\"ל אפילו כל שערותיו קשורות אחד אחד לא הויא חציצה אלא א\"כ מצטרף לדבר אחר החוצץ בגופו והוי רוב ואם הוא מקפיד הוי דאוריתא וכדאמרינן ושער דאית ביה חציצה ילפינן לה פרקא קמא דעירובין דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו וזהו שיער וכי אתאי הלכתא דאמרינן חציצין הלכה למשה מסיני היינו לרובו ולמיעוטו למקפיד ושאינו מקפיד דגלי אקרא דחציצת בשר ושיער לא הויא אלא ברובו המקפיד וכדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> החוצץ גם כן מאחורי הכלי אם מקפיד עליו מצטרף לרוב למהוי חציצה דאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שהפך פיו למטה והטבילו כאלו לא טבל נראה דלא הויא טבילה כלל מדאוריתא וכדתנן כאלו לא טבל פ' בתרא דמקואות וטעמא דאינו ראוי לביאת מים כיון שאין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו כולו במים. וכן כלי מלא משקין דחייצי וכשלא נשתנו מראיהן דלא נתבטלו במי המקוה ואיפשר דבתרוייהו נמי לא הויא חציצה מדאוריתא אלא א\"כ איכא רוב הכלי עם דבר חוצץ שבחוץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דין </b> תורה כל מים מכונסין טובלין בהם כדכתיב מקוה מים מ\"מ וכדאמרינן פרקא קמא דעירובין וחגיגה ורחץ בשרו במים במי מקוה וסובר הרב ז\"ל דמקוה כולו שאובין לא פסול אלא מדרבנן וקרא דאך מעיין ובור מקוה מים מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא ואית דסברי דדרשא גמורה היא ורש\"י ז\"ל כתב במים נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב במים חיים מכלל דשאר טמאים לאו מים חיים בעו ואית סוגיי טובא דמשמע דפליגן אהדדי בשאיבה אי הויא מן התורה ומתרץ להו לכולהו הר\"ש ז\"ל בפי' המשנה פרק ב' דמקואות ומ' סאה נמי מן התורה כדכתיב כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם דהיינו שלשה אמה על אמה ברום שלשה אמות והיינו ארבעים סאה וכן פרש\"י ז\"ל פ' ערבי פסחים דהוי מן התורה ואף על גב דאין כתוב בתורה שלשה אמות ולא ארבעים סאה כך למדו חכמים מפי השמועה שמה שכתוב בתורה את כל בשרו ר\"ל כל גופו עולה בהן והיינו אמה על אמה וכו' כמו שלמדו הל\"מ שאכילה הכתובה בתורה היא בכזית וכמו שהאריך הרשב\"א ז\"ל תשובה ק\"ה ס\"ב. וכל דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקוה </b> של שאר משקין פסול כדכתיב מקוה מים ודרשינן בתורת כהנים ולא מקוה שאר משקין ובפ' כיסוי הדם אמרינן גבי דם קדשים דכתיב מקוה מים מידי אחרינא לא ואף על גב דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דאיקרו מים תלתא מיעוטי כתיבי וכדאיתא התם ובתורת כהנים אמרי' מים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים שיש להם שם וכו' ופיסול מקוה בשינוי מראה נראה דהוי דאוריתא דאף על גב דבמים איכא רובא לא בטיל דם ברובא כיון דמראית הכל דם וכדאמר' לגבי דם זריקה פרק שני דהלכות פסולי המוקדשין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עירוב </b> מקואות כשפופרת הנוד וספק אם יש בחור כשיעור זה או לא פסול וכדתנן במתניתין פרק ו' דמקואות פסולה מפני שהוא מן התורה כלומר עיקר הטבילה במקום (הנח) [מים] מן התורה ושיעורו מדברי סופרים וכדתניא התם בתוספתא וכל שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים אבל הוא הל\"מ וכדאמרינן בכמה דוכתי שיעורין חציצין ומחיצין הל\"מ ובהאי תוספתא נמי מייתי כזית מן המת כעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור או לא טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא וכתב הר\"ש ז\"ל עלה שיעורו מדברי סופרים הל\"מ כדאמרינן פרק קמא דעירובין וכו' משמע בשיעור שפופרת הנוד נמי הוי בכלל שיעורין דהוו הל\"מ כדאמרינן. וב' שטבלו זה אחר זה במקוה המכוון ארבעים סאה השני טמא כדתנן במתניתין לרבנן דר' יהודה אפילו רגליו של ראשון נוגעת במים דטופח להטפיח אינו חיבור ונראה דאפילו מדאוריתא השני טמא כשאין עליו אלא טופח אבל טופח להטפיח אפילו לרבנן אפשר דהוי חיבור מן התורה ונקב בעיא כשפופרת הנוד ומים סגי בטופח להטפיח כדפי' ר\"ת ז\"ל ריש פרק שני דגיטין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקוה </b> אינו מטהר אלא במ' סאה כדאמרינן לעיל ואינו מטהר אלא באשבורן דכתיב מקוה מים היינו מקום עמוק שנקוין בו המים ולא הזוחלין דהוו כמעין ונוטפין הוו כמקוה כדתנן פרק קמא דמקואות ואם עשאן זוחלין בסמיכה אי זה דבר הוו כמעין וטובל בו זב וכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו כדתנן התם לרבי יוסי דפליגי אר' יהודה ומפרש טעמא בפרק ב' דזבחים משום דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא כלומר הוייתן המטהרים על ידי טהרה תהא. ואין מטבילין כשהוא באויר קודם שיפול לארץ לפי שאין מטבילין בזוחלין כ\"ש באויר כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טמא </b> מן התורה אם טבל או ספק אם יש במקוה מ' סאה או ספקי אחריני העמד טמא על חזקתו עד שיודע שטבל כראוי וכן במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות וכדתנן פרק שני דמקואות והוי מדאוריתא ופרק י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק י-</small><br>[\n<b> ופרק </b> י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:]"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Immersion_Pools",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפח </b> לטבול כל טמא במי מקוה וכל הטמאים טומאה של תורה אין להם טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע וכל רחיצת בשר וכיבוס בגדים שבתורה אינו אלא טבילה במקוה דאיתקש כיבוס בגדים לרחיצה זימני טובא מה רחיצה טבילה אף כיבוס טבילה ודרשינן בתורת כהנים וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וכו' גבי זב מקיש כיבוס לרחיצת גופו מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדים בנקיות הא למדנו שיש חציצה בכלי' ומדלא כתי' ורחץ בשרו ובגדיו במים חיים דרשינן בשרו במים חיים פרט לבגדיו שהם ככל הטמאים במי מקוה ובכלי מדין נמי כתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם וגו' ודרשינן מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה וזה שכתוב וידיו לא שטף במים היינו כל גופו כדתניא בת\"כ מה תלמוד לומר ידיו יכול אף בית הסתרים ת\"ל וידיו מה ידיו בנראה אף כל בשרו דכתיב ורחץ בשרו במים בנראה פרט לבית הסתרים וה\"ה לכל הטמאים כדכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר בנין אב לכל הטמאים שיבואו במים וכדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יש להן טהרה במקוה כדילפינן וכלי חרס אין לו תקנה אלא שבירה כדכתיב גבי זב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים וגבי טומאת שרץ נמי כתיב וכל כלי חרש וגו' ואותו תשבורו לימד שאין לו טהרה במקוה וכלי זכוכית טומאתן מדרבנן שמונים שנה קודם שחרב הבית כדאיתא פרקא קמא דשבת ומדרבנן נמי אין להם טהרה אלא שבירה ככלי חרש דתחלת ברייתן מן החול."
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ </b> אין לו טהרה במקוה כדאיתא פרק ר' עקיבא אי משום דאינו בכלל כלים הכתובים בתורה בטהרת מקוה דכתיב וכל כלי עץ ישטף במים ומפץ אינו בכלל אלו כפי' הראב\"ד ז\"ל אי משום דאין לו טומאה וטהרה בפירוש בתורה ולכך לא נתרבה לטהרת טבילה."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> אין לו טהרה אלא במעיין כדכתיב ורחץ בשרו במים חיים וכדאיתא בתורת כהנים הזב טעון ביאת מים חיים ואין מצורע טעון ביאת מים חיים אף על פי שטעון הזייה מים חיים קל וחומ' לשאר טמאים שאינם טעונים הזייה וזבה נמי לא כתיב בה מים חיים אלא וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר דהיינו מקוה בטהרת טומאת נדתה דאיתקש זיבה לטומא' כדכתיב כימי נדת דותה תטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדות כדילפינן מדכתיב והזה הטהור על הטמא ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכתיב בסיפיה דקרא ורחץ במים וגו' וה\"ה לזב וזבה אבל בנדה כתיב שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן תהיה בנדתה וטובלת בלילה וגבי יולדת זכר כתיב נמי שבעת ימים ויולדת נקבה שבועיים ואיתקש נמי לנדה וכדאמרינן פרק האשה בפסחים וכדכתיב פרק ד' מהלכות איסורי ביאה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו כדכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבוא השמש ישוב אל המחנה וכתיב ברישא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה וגו' והיה לפנות ערב וגו' והא דכתיב מקרה לילה דבר הכתוב בהווה דיום נמי ילפינן מדכתיב אשר לא יהיה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הטובל צריך שיטבול כל גופו בבת אחת כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מדלא כתיב וטמא עד הערב אלא ובא השמש דרשינן בת\"כ מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאת בשרו במים כולו כאחת ומשם נלמוד לכל הרחיצות שבתורה שיהיו כאחת ושערו היינו כגופו דכתיב בזב והנוגע בבשר הזב ודרשי' נגיעת שער שהוא כבשר וגבי מת נמי מרבינן טומאה בשיער כדכתב פרק קמא דהלכות טומאת מת ואין חציצה בטבילה לבוש בגדים."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> בעינן כוונה לטבילה לחולין אלא לתרומה וקדשים וכדתנן גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים קתני אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מכוונה אף אדם דלא מיכוון וממאי דילמא וכו' ותניא בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות וכדאמרינן נמי פ\"ב דחולין גבי זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רב נתן מכשיר וחכמים פוסלין דנהי דלא בעינן כוונה לשחיטה לחתיכה בעינן ולרבי נתן דלא בעינן כוונה אפי' לחתיכ' דכותא הכא אם נפלה מן הגשר שלא נתכוונה כלל לרחוץ הויא טבילה ולרבנן אם ירדה להקר ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים הוי כנתכוון לחתוך ושחט דכשרה ובשחיטה ילפינן דחולין לא בעו כוונה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול כדכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו מכלל דחולין לא בעו כוונה ולתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתכוין דומיא דשחיטת קדשים דבעו כוונה כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> הסתרים ובית הקמטין אינם צריכין שיבואו בהם המים דכתיב וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ובפרק קמא דקידושין אמרינן לשון לענין טבילה כטמון דמי ואין צריך ביאת מים בתוך הפה כדכתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי ולא שיכניס מים לתוך הפה ואף להוציא כל הלשון אינו יכול וטבילה למקצת לא אשכחינן ואף על פי כן צריכין להיות ראוין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ וכתבו שם בתוספתא דילפינן בטבילה דבעינן ראוי מדכתיב ורחץ את כל בשרו במים דמשמע אפילו בית הסתרים וכתיב וידיו לא שטף במים וגו' מה ידיו מאבראי וכו' למעוטי בית הסתרים וכיון דאיכא כל דמרבינן אפי' בית הסתרים איכא למימר לכל הפחות דלהכי מרבינן דבעינן ראוי לביאת מים כדרבי זירא כל הראוי לבילה וכו' וכדאמרי' נמי פרק תינוקת אשה טובלת דרך גדילתה כאורגת וכמניקת את בנה וכדתניא בתורת כהנים לענין נגעים לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים מכאן אמרו האיש נראה כמוסק וכו' והאשה כאורגת וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר </b> תורה דבר חוצץ על רובו ומקפיד עליו חוצץ כדא' פרק קמא דעירובין ופרקא קמא דסוכה ורחץ את כל בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין המים והיינו ברובו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דברים </b> החוצצין באדם ובכלים אינם אלא ברוב הגוף מדאוריתא ובמקפיד כדאמרינן דכיון דכתיב כל בשרו רובו ככולו וכשאינו מקפיד שיהיה בו דבר החוצץ או לא הוי נמי כבשרו ולא הויא חציצה מדאוריתא כדאמרינן רובו המקפיד ואף על גב דבעינן ראוי לביאת מים מדאוריתא בבית הסתרים כדילפינן לעיל אף על גב דהוי מיעוטו המקפיד איפשר דבית הסתרים כקרצה שפתותיה דאינו ראוי ליכנס מים בפיה הויא חציצה טפי שמכוונת לקרוץ ושלא יכנסו המים וכדתנן פרק ח' כאלו לא טבלה ממעוטו המקפיד שלא היה רוצה בקיומו אי נמי שרוחקת שפתותיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון אי נמי איפשר דהא דבעינן בית הסתרים ראוי לביאת מים מדאוריתא היינו כשיש דבר חוצץ בגופו ובהאי חציצה דבית הסתרים מצטרף לרוב ואין חציצה בשיער אא\"כ היה רוב שערו כל (טמא) [נימא] קשורה בפני עצמה לדעת הגאונים ז\"ל ולד��ת הרב ז\"ל אפילו כל שערותיו קשורות אחד אחד לא הויא חציצה אלא א\"כ מצטרף לדבר אחר החוצץ בגופו והוי רוב ואם הוא מקפיד הוי דאוריתא וכדאמרינן ושער דאית ביה חציצה ילפינן לה פרקא קמא דעירובין דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו וזהו שיער וכי אתאי הלכתא דאמרינן חציצין הלכה למשה מסיני היינו לרובו ולמיעוטו למקפיד ושאינו מקפיד דגלי אקרא דחציצת בשר ושיער לא הויא אלא ברובו המקפיד וכדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> החוצץ גם כן מאחורי הכלי אם מקפיד עליו מצטרף לרוב למהוי חציצה דאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שהפך פיו למטה והטבילו כאלו לא טבל נראה דלא הויא טבילה כלל מדאוריתא וכדתנן כאלו לא טבל פ' בתרא דמקואות וטעמא דאינו ראוי לביאת מים כיון שאין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו כולו במים. וכן כלי מלא משקין דחייצי וכשלא נשתנו מראיהן דלא נתבטלו במי המקוה ואיפשר דבתרוייהו נמי לא הויא חציצה מדאוריתא אלא א\"כ איכא רוב הכלי עם דבר חוצץ שבחוץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דין </b> תורה כל מים מכונסין טובלין בהם כדכתיב מקוה מים מ\"מ וכדאמרינן פרקא קמא דעירובין וחגיגה ורחץ בשרו במים במי מקוה וסובר הרב ז\"ל דמקוה כולו שאובין לא פסול אלא מדרבנן וקרא דאך מעיין ובור מקוה מים מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא ואית דסברי דדרשא גמורה היא ורש\"י ז\"ל כתב במים נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב במים חיים מכלל דשאר טמאים לאו מים חיים בעו ואית סוגיי טובא דמשמע דפליגן אהדדי בשאיבה אי הויא מן התורה ומתרץ להו לכולהו הר\"ש ז\"ל בפי' המשנה פרק ב' דמקואות ומ' סאה נמי מן התורה כדכתיב כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם דהיינו שלשה אמה על אמה ברום שלשה אמות והיינו ארבעים סאה וכן פרש\"י ז\"ל פ' ערבי פסחים דהוי מן התורה ואף על גב דאין כתוב בתורה שלשה אמות ולא ארבעים סאה כך למדו חכמים מפי השמועה שמה שכתוב בתורה את כל בשרו ר\"ל כל גופו עולה בהן והיינו אמה על אמה וכו' כמו שלמדו הל\"מ שאכילה הכתובה בתורה היא בכזית וכמו שהאריך הרשב\"א ז\"ל תשובה ק\"ה ס\"ב. וכל דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקוה </b> של שאר משקין פסול כדכתיב מקוה מים ודרשינן בתורת כהנים ולא מקוה שאר משקין ובפ' כיסוי הדם אמרינן גבי דם קדשים דכתיב מקוה מים מידי אחרינא לא ואף על גב דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דאיקרו מים תלתא מיעוטי כתיבי וכדאיתא התם ובתורת כהנים אמרי' מים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים שיש להם שם וכו' ופיסול מקוה בשינוי מראה נראה דהוי דאוריתא דאף על גב דבמים איכא רובא לא בטיל דם ברובא כיון דמראית הכל דם וכדאמר' לגבי דם זריקה פרק שני דהלכות פסולי המוקדשין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עירוב </b> מקואות כשפופרת הנוד וספק אם יש בחור כשיעור זה או לא פסול וכדתנן במתניתין פרק ו' דמקואות פסולה מפני שהוא מן התורה כלומר עיקר הטבילה במקום (הנח) [מים] מן התורה ושיעורו מדברי סופרים וכדתניא התם בתוספתא וכל שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים אבל הוא הל\"מ וכדאמרינן בכמה דוכתי שיעורין חציצין ומחיצין הל\"מ ובהאי תוספתא נמי מייתי כזית מן המת כעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור או לא טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא וכתב הר\"ש ז\"ל עלה שיעורו מדברי סופרים הל\"מ כדאמרינן פרק קמא דעירובין וכו' משמע בשיעור שפופרת הנוד נמי הוי בכלל שיעורין דהוו הל\"מ כדאמרינן. וב' שטבלו זה אחר זה במקוה המכוון ארבעים סאה השני טמא כדתנן במתניתין לרבנן דר' יהודה אפילו רגליו של ראשון נוגעת במים דטופח להטפיח אינו חיבור ונראה דאפילו מדאוריתא השני טמא כשאין עליו אלא טופח אבל טופח להטפיח אפילו לרבנן אפשר דהוי חיבור מן התורה ונקב בעיא כשפופרת הנוד ומים סגי בטופח להטפיח כדפי' ר\"ת ז\"ל ריש פרק שני דגיטין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקוה </b> אינו מטהר אלא במ' סאה כדאמרינן לעיל ואינו מטהר אלא באשבורן דכתיב מקוה מים היינו מקום עמוק שנקוין בו המים ולא הזוחלין דהוו כמעין ונוטפין הוו כמקוה כדתנן פרק קמא דמקואות ואם עשאן זוחלין בסמיכה אי זה דבר הוו כמעין וטובל בו זב וכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו כדתנן התם לרבי יוסי דפליגי אר' יהודה ומפרש טעמא בפרק ב' דזבחים משום דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא כלומר הוייתן המטהרים על ידי טהרה תהא. ואין מטבילין כשהוא באויר קודם שיפול לארץ לפי שאין מטבילין בזוחלין כ\"ש באויר כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טמא </b> מן התורה אם טבל או ספק אם יש במקוה מ' סאה או ספקי אחריני העמד טמא על חזקתו עד שיודע שטבל כראוי וכן במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות וכדתנן פרק שני דמקואות והוי מדאוריתא ופרק י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק י-</small><br>[\n<b> ופרק </b> י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:]"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,30 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It is a mitzvah to fulfill the commandment of the Red Heifer as it is written: \"They shall take to you a red heifer...\" (Numbers 19:2). The commandment of the Red Heifer is that it should be a female, three or four years old. And if it is older, it is still valid according to the Sages, as stated in Tractate Parah, where it is said that it can be either three or four years old. Since it is called a calf (עגלה), and a calf is two years old, as it is written: \"A heifer of the cattle\" (עגלת בקר), the Red Heifer can be three or four years old. As we say in the first chapter of the Mishnah in Parah, that a bull (פר בן בקר) is three years old, and even if it is two years old, it is not called a bull (פר בן בקר) unless it is at least three years old. Therefore, if the Red Heifer is four years old, it is also valid, and if it is older, it is still valid, as stated in the first chapter of Parah. And one does not take a calf and raise it, as it is written: \"They shall take to you a heifer\" (פרה), and not a calf (עגלה), as we derive from the Sifri Zuta. And this is what is stated in the Torah: \"Without blemish\" (תמימה תמימת), meaning without blemish of its stature, as we derive from the Sifri Parah. \"I hear 'black' and 'white'\" (שחורה ולבנה אני שומע), it is taught to say \"a red heifer\" (אדומה תמימה), meaning completely red, without blemishes. When it says \"which has no blemish\" (אשר אין בה מום), it includes cases of blemishes. But what does the Torah teach us by saying \"without blemish\"? It is to teach us to be completely without blemishes. And it is tested as valid, as we learn in the Mishnah in the second chapter and as we learn in the Mishnah in the chapter of blemishes: These are the laws regarding firstborns - those that are tested are disqualified in humans but valid in animals. If it had two black or white hairs within one patch, it is disqualified, as stated in the first Tanna of Rabbi Yehuda in the second chapter of Parah. And we also learn there: If there were two hairs within two cups and they touch each other and lean against each other, it is disqualified. The reason is that it is not completely without blemish in its stature, since the two black or white hairs are adjacent and thus visible. If its testicles are reddish and its head is black, or vice versa, everything depends on the main color, according to the Sages who disagree with Rabbi Meir in the Mishnah, who said that everything depends on the appearance, meaning the head color. But the Sages hold that it is not considered completely red unless its main color is red, and even if its head is shaven, it is not disqualified from being used for the sprinkling in the Temple, as it is only prohibited rabbinically to shave it. But in the case of the Red Heifer, which is rare, they did not decree such a prohibition, as it is stated in the Tosefta in the book of Numbers. And one does not need to be concerned about shaving it. And it is necessary that there remains a portion of the reddish color so that it can be plucked with a pair of hairs, as any hair that cannot be plucked with a pair is considered as if it is not there, as stated in the Mishnah in the chapter of Niddah. Therefore, if the two hairs are white or black and they cannot be plucked together as a pair, it is valid, as it does not disqualify two hairs unless they are long enough to be plucked together, as stated. If its horns or forehead are black, they should be cut off, as stated in the Mishnah in the second chapter of Parah and in the chapter of blemishes. \"Za'iri\" translates it as \"the upper part of the male reproductive organ\" that has two or three finger-like extensions that have no male reproductive function. If the black hairs do not reach the location of these extensions, they should be cut off. However, if they extend beyond this point, it disqualifies it. This is also taught in the Sifri and in the Tosefta. The eye, teeth, and tongue do not disqualify based on appearance, as stated in the Sifrei. If the pupil of the eye of the red heifer turns black, it is valid if its appearance is similar to the rest of the heifer. If not, it is disqualified. The reason is that they should not resemble the horns and extensions that require cutting, as mentioned earlier. Alternatively, it may be because the horns have a visible change in their appearance, unlike the eye, tongue, and teeth. If it has a growth or was cut, according to the Mishnah in the second chapter, Rabbi Yehuda disqualifies it, while Rabbi Shimon says that as long as a red hair was plucked from the place where the growth was removed, it is valid. This implies that according to Rabbi Yehuda, even if a red hair grows in the place where the growth was cut, it is disqualified. This is explained by the commentary of the Rabbeinu Avraham ben David (Ravad), who states that the reason is that it does not exhibit complete redness but rather has flawed red hair."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/merged.json

@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Red_Heifer",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It is a mitzvah to fulfill the commandment of the Red Heifer as it is written: \"They shall take to you a red heifer...\" (Numbers 19:2). The commandment of the Red Heifer is that it should be a female, three or four years old. And if it is older, it is still valid according to the Sages, as stated in Tractate Parah, where it is said that it can be either three or four years old. Since it is called a calf (עגלה), and a calf is two years old, as it is written: \"A heifer of the cattle\" (עגלת בקר), the Red Heifer can be three or four years old. As we say in the first chapter of the Mishnah in Parah, that a bull (פר בן בקר) is three years old, and even if it is two years old, it is not called a bull (פר בן בקר) unless it is at least three years old. Therefore, if the Red Heifer is four years old, it is also valid, and if it is older, it is still valid, as stated in the first chapter of Parah. And one does not take a calf and raise it, as it is written: \"They shall take to you a heifer\" (פרה), and not a calf (עגלה), as we derive from the Sifri Zuta. And this is what is stated in the Torah: \"Without blemish\" (תמימה תמימת), meaning without blemish of its stature, as we derive from the Sifri Parah. \"I hear 'black' and 'white'\" (שחורה ולבנה אני שומע), it is taught to say \"a red heifer\" (אדומה תמימה), meaning completely red, without blemishes. When it says \"which has no blemish\" (אשר אין בה מום), it includes cases of blemishes. But what does the Torah teach us by saying \"without blemish\"? It is to teach us to be completely without blemishes. And it is tested as valid, as we learn in the Mishnah in the second chapter and as we learn in the Mishnah in the chapter of blemishes: These are the laws regarding firstborns - those that are tested are disqualified in humans but valid in animals. If it had two black or white hairs within one patch, it is disqualified, as stated in the first Tanna of Rabbi Yehuda in the second chapter of Parah. And we also learn there: If there were two hairs within two cups and they touch each other and lean against each other, it is disqualified. The reason is that it is not completely without blemish in its stature, since the two black or white hairs are adjacent and thus visible. If its testicles are reddish and its head is black, or vice versa, everything depends on the main color, according to the Sages who disagree with Rabbi Meir in the Mishnah, who said that everything depends on the appearance, meaning the head color. But the Sages hold that it is not considered completely red unless its main color is red, and even if its head is shaven, it is not disqualified from being used for the sprinkling in the Temple, as it is only prohibited rabbinically to shave it. But in the case of the Red Heifer, which is rare, they did not decree such a prohibition, as it is stated in the Tosefta in the book of Numbers. And one does not need to be concerned about shaving it. And it is necessary that there remains a portion of the reddish color so that it can be plucked with a pair of hairs, as any hair that cannot be plucked with a pair is considered as if it is not there, as stated in the Mishnah in the chapter of Niddah. Therefore, if the two hairs are white or black and they cannot be plucked together as a pair, it is valid, as it does not disqualify two hairs unless they are long enough to be plucked together, as stated. If its horns or forehead are black, they should be cut off, as stated in the Mishnah in the second chapter of Parah and in the chapter of blemishes. \"Za'iri\" translates it as \"the upper part of the male reproductive organ\" that has two or three finger-like extensions that have no male reproductive function. If the black hairs do not reach the location of these extensions, they should be cut off. However, if they extend beyond this point, it disqualifies it. This is also taught in the Sifri and in the Tosefta. The eye, teeth, and tongue do not disqualify based on appearance, as stated in the Sifrei. If the pupil of the eye of the red heifer turns black, it is valid if its appearance is similar to the rest of the heifer. If not, it is disqualified. The reason is that they should not resemble the horns and extensions that require cutting, as mentioned earlier. Alternatively, it may be because the horns have a visible change in their appearance, unlike the eye, tongue, and teeth. If it has a growth or was cut, according to the Mishnah in the second chapter, Rabbi Yehuda disqualifies it, while Rabbi Shimon says that as long as a red hair was plucked from the place where the growth was removed, it is valid. This implies that according to Rabbi Yehuda, even if a red hair grows in the place where the growth was cut, it is disqualified. This is explained by the commentary of the Rabbeinu Avraham ben David (Ravad), who states that the reason is that it does not exhibit complete redness but rather has flawed red hair."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,236 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפ </b> להיות הנדה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי תהי' זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וגו':<br><b> מצות קפא </b> להיות היולדת טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' כימי נדת דותה וגו':<br><b> מצות קפב </b> להיות הזבה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא וכל המשכב אשר תשכב עליו וגו':<br><b> מצות קפג </b> להיות הזב טמא ומטמא כדין הכתוב בו איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טומאתו וגו' וכל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כולן במגע ואדם במגע ומשא ומשכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב הטומאה ומטמא מדף על גבו בזב כתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו וגו' וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וכלי עץ ישטף במים וכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וגו' והנושא אותם יכבס וגו' קאי אמשכב ומושב וק\"ו זב עצמו דמטמא במשא וכתי' וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא ומשכב ומושב ומרכב הן אב טומאה לטמא כדכתיב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו וגו' והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא וגו' מטמא מדף על גבו כדדרשינן בת\"כ וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהיה עושה מדף על גבו דהיינו כלים שינשאו למעלה מן הזב שהם ראשון לטומאה והיא טומאה קלה ולהכי קרי לה מדף לשון קול עלה נדף דלית ביה מששא הכי נמי הך טומאה דלא מטמא אדם לטמא בגדים ובזבה כתיב וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו וגו' וקאי אמשכב ומושב דכתיב ביה כל המשכב אשר תשכב עליו וגו' וכל הכלי אשר תשב עליו וגו' וק\"ו זבה עצמה ומשא דכתיב בזב והנושא אותה יכבס וגו' דקאי אמשכב ומושב דכתיבי נמי הכא גבי זבה ומרכב נמי מטמא בזבה דכתיב גבי נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושב' עליו בנגעו בו יטמא ותניא בת\"כ משכב זה המשכב אשר היא יושבת עליו זה המושב כלי זה המרכב שנאמ' בנגעו בו אי זהו דבר שחלוק מגעו ממשאו הוי אומר זה המרכב שאין טעון כבוס בגדים הנוגע במרכב בנושאו ומשום הכי לא כתיב הכא יכבס בגדיו אלא יטמא עד הערב וזבה מטמאה מדף ג\"כ. ונדה מטמאה במגע דכתיב בה וכל הנוגע בה יטמא וגו' וכתיב בה ג\"כ משכב ומושב בהדיא ומרכב מרבינן מכלי כדאמרינן לעיל ותניא בת\"כ כל הנוגע בה יטמא יכול לא יהיה הנוגע בה מטמא בגדים דלא כתיב יכבס בגדיו הא אם מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים כדכתיב וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו היא עצמה לא תטמא אדם לטמא בגדים ומהאי ק\"ו נמי יש ללמוד הנושאה ויולדת הויא כנדה כדכתיב בה כימי נדת דותה תטמא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחת </b> זבה קטנה ואחת זבה גדולה שוין לטומאה כדתניא בת\"כ אין לי אלא רואה ג' שהיא מטמאה משכב ומושב מנין לרואה שנים שתטמאה משכב ומושב ת\"ל כל ימי זובה כמשכב נדתה ובין בזבה מחמת עצמה או מחמת אונס כדתניא נמי התם או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת האונס כשהוא אומר זוב לרבות את האונסין ובפ' בנות כותים נמי תניא כשהוא אומר אשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור דמשמע זוב מכל מקום ואפילו באונס מטמאה ואחד זב בעל שתי ראיות או שלש טומאתן שוה כדתנן פ\"ק דמגלה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת ז' שניהם שוים מנא הני מילי דתנו רבנן רב סימאי אומר מנה הכתוב ב' וקרא טמא דכתיב ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא הרי שתי זובות מנויות כאן וקראו טמא ומנה שלש וקרא טמא כדכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא הרי לך שלש זיבות וכתיב טומאתו היא אם משתים טמא למה מנה שלש הא כיצד ב' לטומאה כדכתיב טמאה בתר ב' וג' לקרבן ולא מציא למימר ב' לקרבן ולא לטומאה חמירה אלא כבעל קרי בעלמא ושלש אף לטומאה חמירה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין אין מביאין קרבן הא כיצד ראה ג' מביא ב' אינו מביא כדמסיק התם."
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה </b> בת יום א' מטמאה בנדה בת עשרה ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כדתניא ריש פרק בנות כותים אשה אין לי אלא אשה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה כי תהיה זבה ובנדה קמשתעי קרא כדכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה ותניא נמי אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין דבציר מהכי ליכא זיבה שבעת ימים נדה ושלש ימי זיבה שאין זיבה אלא לאחר נידות כדדרשינן סוף מסכת נדה מקרא דבלא עת נדתה תלמוד לומר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' ותניא אשה אין לי שמטמאה אדם בביאתה אלא אשה כדכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע תנוקת בת ג' שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואשה ואמרינן התם דבת יום אחד ילפינן מקרא כדאמר' מריבויי דוי\"ו דכתיב ואשה כל שהיא אשה משמע אפילו בת יום א' לנדה משתמעא מקרא אבל בת ג' שנים ויום אחד לא משמע מקרא טפי מבת שנים או בת ארבע אלא הויא הלכה למשה מסיני ואסמכוה אקרא דוי\"ו דהאי קרא איצטריך לאיש שאינו מטמא באודם כדאיתא התם ובת עשרה ימים לזיבה נמי מקרא דמשמע כל שהיא אשה ובבציר מעשרה ימים אינן ימי זיבה כדאמ' וכיון דאין זבה בלא נדה לא הוה צריך יתירא דוי\"ו דנדה אלא למעוטי איש מאודם חד מיעוט למעוטי ש\"ז אדום וחד למעוטי דם כדאיתא התם. קטן בן יום אחד מטמא בזיבה כדילפינן נמי התם לרבי יהודה דכתיב איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה וכו'. אחד גרים ועבדים וישראל מטמאין בנידה וזיבה כדתניא בת\"כ דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב וגו' בני ישראל מטמאים בזיבה ולא גוים אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים מנין תלמוד לומר ואמרתם אליהם דכיון דכתיב דברו אל בני ישראל מאי ואמרת אליהם הוסיף אמירה אחרת לגרים ועבדים דמטמאים בזיבה וכו'. סריס אדם וסריס חמה מטמאין בזיבה כבריאין כדתנן פ\"ק דזבין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם כדילפינן לעיל מוי\"ו דכתיב גבי ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע למעוטי איש מאודם דאף על גב דקרא לאו באודם מיירי ע\"כ כיון דקרא יתירא הוא לדרשא אתי ומה שיש לדרוש דבר הקרוב לענין דרוש בו וה\"ק אשה טמאה בדבר האמור בה דהיינו אודם ואין איש טמא בדבר האמור באשה ואין אשה מטמאה בלובן ילפינן נמי התם פ' בנות כותים מדכתיב ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע וי\"ו יתירא למעוטי אשה שאינה מטמאה בלובן כאיש וכו'. טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה בלובן ובאודם וטומאתן בספק כדתנן פ\"ב דזבין ובפרק המפלת אמר רב דאין שורפין עליהם את התרומה ואם ראה לובן ואודם כאחד דממה נפשך טמא אי הוי איש או אשה ואפ\"ה אין חייבין על ביאת מקדש קרבן משום דכתיב מזכר עד נקבה תשלחו דהיינו שלוח טמאים ממקדש ודרשינן זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ואפילו הכי שורפין עליו תרומה דממה נפשך טמא באודם או בלובן ואף על גב דבזב נמי כתיב זכר ונקבה כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה האי זכר ונקבה צריכי לדרשיה אחריתי כדאיתא התם פרק המפלת וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו כדתניא בתוספתא דזבין ריש פרק ב' דכיון דאינהו אינן חייבין נוגע בזוב היוצא מהם גם כן לא חמיר מאינהו גופייהו וכו' נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה הרי זה חייב על ביאת המקדש בתוספתא תניא הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור וכן הביא התוספתא רבינו שמשון ז\"ל פרק ב' דזבין ולא מצאתי גם כן לשון התוספתא שכתב הראב\"ד ז\"ל שטומטום חייב על נגיעת אודם או לובן של אשה או איש ודאין אבל הדין אמת הוא שהרי טמא הוא בטומאת זוב זכר או נקבה ודאין כדאמרינן ומה שכתב הראב\"ד ז\"ל דנגע הוא עצמו בלובן ואודם שראה שיהיה חייב הוא דבר תימה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> הנדה או דם הזבה או היולדת מטמאין בכל שהוא במגע ובמשא בריש פרק דם הנדה תנן דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ויבשין ובגמרא אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה מדוה כמותה מה היא מטמא במגע ובמשא אף מדוה מטמאה יבש מנלן דכתיב דם יהיה זובה וגו' יהיה בהויתו יהא ואפילו יבש מעיקרו דיהיה ריבויא הוא וכיון דדם נדה מטמא כדאמר' זיבת זבה נמי דהא מטמא באונס הנדה וכדאמרינן לעיל ואיכא נמי ק\"ו בגמרא לאחרים גורם טומאה דהיינו לזב' שתטמא לעצמו הנוגע בו לא כ\"ש ולא אמרינן שעיר המשתלח יוכיח לרבא פרק בנות כותים וכו' דמים טמאים כדילפינן פ' כל היד מדכתיב דמיה דמיה הרי כאן ד' ושחור אדום הוא אלא שלקה והוי בכלל ד' וירוק טהור כחכמים דמטהרין דלא הוי נמי כמשקה הזב והזב' דמטמאי כדאמר רבי מאיר משום דרבנן סברי דומיא דרוק דזב שמתעגל ויוצא שמתאסף תחלה ואחר כך יוצא לאפוקי דם כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אשה </b> שיצא הוולד מדפנה דם היוצא עמו הוי אב הטומאה כדם הנידה והזיבה והלידה כדא' פרק יוצא דופן לרבנן דרבי שמעון בבריתא דאמר רב יוסף כגון שיצא ולד ודם דרך דופן ובמקור מקומו טמא קמיפלגי דרבנן סברי מקור מקומו טמא הילכך טפת דם מטמאה ואף על גב דדרך דופן לאו ראיה היא לטמא את האשה טומאת שבעה מיהו טפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור ומקור מקומו טמא כדילפינן התם למקור שנעקר ונפל לארץ דטמאה כדכתיב יען השפך נחושתיך ותגלי ערותך אלמא נעקר ונשפך לארץ קרי ליה ערוה כאלו הוא מקומו הילכך טמא והיינו לטומאת ערב לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכת בשר וכיון דאיהו טמא דם שנגע בו אף על גב דיצא דרך דופן הנוגע בה טמא. מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה כדאמר רבי יוחנן התם וטיפי מרגליות הוא דם לבן וצלול והיינו לטומאת ערב משום דנגע במקור ונוגעים בה ביציאתן אבל טומאת שבעה לא דחמשה דמים טמאים ותו לא ודוקא תרתי טיפין כדאמרינן דודאי מן המקור באו ונגעו בו אבל אחת אימא מעלמא אתיא מן הצדדין ולא מטמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זובו </b> של זב הוא מאבות הטומאה בזב כדתנן ריש פרק דם הנדה ובגמרא זוב מנ\"ל דטמא דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא שהטפה עצמה טמאה וכתיב הזב את זובו מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בו בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן ואיצטריכו תרי קראי כדאיתא התם וכו'. ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא אלא הויא כשכבת זרע כדילפינן בת\"כ מדכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע דזב שראה ראיה אחד הרי הוא כבעל קרי טובל ואוכל פסחו לערב כיון דהקיש זב לבעל קרי היינו כשראה ראיה א' דומיא דבעל קרי ואינו קרוי זב לטמא אלא אחר ראיה שניה כדילפינן לעיל וכדאמ' פרק ב' דהלכות מחוסרי כפרה וכו' ראה ראיה אחת כשתים אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה כדתנן פרק קמא דזבין ראה אחת מרובה כשתים מטמא משכב ומושב דכיון דזב מטמא בכל שהו כדילפינן מדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו טמא אם כן ראה מרובה בשתים כמגדיון לשילוח הויא כשתי ראיות כיון שיש שהות לטבול ועדיין הוא רואה ובת\"כ אמרינן אין לי אלא ג' ראיות דכתיב ג' זמני זוב אלא גדולות קטנות מנין ת\"ל תהיה כל שהוא החתים אפילו כל שהו בשרו אפילו כל שהו ואם נאמרו בגדולות למה נאמרו בקטנות אלא ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם אחת מרובה כשתים או בשלש הוי זב וכתב הרב דאין טמא אלא מסיט טפה אחרונה דהויא כראיה שניה דראשונה לא הויא אלא כבעל קרי כדילפינן לעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראיה </b> ראשונה של מצורע מטמא במשא פרק בנות כותים בעיא דרב יוסף מקום זיבה מעין הוא ומטמא משום דאיתרבי מצורע למעינותיו מדכתיב לזכר יתירא והזב את זובו לזכר וכו' או דילמא לאו מעין הוא והוי כשאר ראיה ראשונה של זב דלא מטמאה אלא בקרי ואמר אביי מאי תיבעי ליה לרב יוסף והא הוא דאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן ואייתר ליה לזכר לרבות מצורע למעינותיו ואקשיה רחמנא הכא לזב גמור בעל שתי ראיות דכתיב והזב את זובו הרי ב' ראיות וכתיב לזכר לרבות מצורע למעינותיו כדאמר' מה זב בעל שתי ראיות זובו מטמא במשא אף מצורע זובו מטמא במשא אפילו ראיה ראשונה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>רוק </b> הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחת משלשתן אב טומאה דין תורה דתנן ריש דם הנדה דזוב והשכב' זרע והניע והרוק מטמאין לחין וכו' ובגמרא רוק מנלן דתניא וכי ירוק הזב בטהור וכו' כיחו וניעו שהן מין רוק ומי האף שלו מנין תלמוד לומר וכי ירוק וי\"ו דוכי ירוק דריש ובברייתא תניא מימי רגליו ובגמרא מנלן דתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה דכתיב וזאת תהיה טומאתו ודרשינן האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב ולא תימא דאתי מדינא רוק הבא ממקום טהרה טמא מי רגלים הבאים ממקום טומאה אינו דין שיהו טמאין דדם היוצא מפי האמה יוכיח דטהור דכתיב זובו טמא הוא טמא ואין דם היוצא מפי האמה טמא אלא טהור ולא תימא איפוך דדם היוצא מפי האמה להוי טמא מריבויא דוזאת ומי רגלים יהיו טהורים ממיעוטה דזובו טמא וכו' דדומיא דרוק מרבינן מה רוק מתעגל ומתאסף הרבה כאחד ואחר כך יוצא כגון רוק ומי רגלים ושכבת זרע יצא דם שאינו מתעגל ויוצא דכי אתא קמא קמא נפיק ופרכינן והרי חלב אשה שמתעגל ויו��א ואמר מר דחלב אינו מטמא אלא טומאת משקין אלא אמר רבי יוחנן וכו' מה ברוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע כשאינו מוציאו יצא דם וחלב דאינן חוזרים ונבלעים דמיד יוצאים ושכבת זרע הוי כמי רגליו דאי איפשר שלא יהיה בה צחצוחי זיבה דזיבה מטמא בכל שהוא כדאמרינן לעיל וכו' ובפ\"ה דזבין תנן נמי שכבת זרע בהדי זובו של זוב ורוקו ומימי רגליו ומרוק איתרבו כולהו ובסוף פרק כיצד הרגל מייתי ליה בק\"ו מרוקו הכי ומה רוק שהוא טהור בטהור הוא טמא בטמא דכתי' וכי ירוק הזב בטהור דמשמע במה שביד הטהור דהיינו משא וכתיב וכבס בגדיו וגו' הרי שהוא טמא באדם טהור דמטמאה במגע כדכתיב וכל אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' ואדם נמי מטמא במגע כדכתיב או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע ודרשינן פרק יוצא דופן או איש לרבות את הנוגע אינו דין שיהא טמא שכבת זרע כזב כרוק. ואחד זב נדה וזבה ויולדת כל אחת מהן רוקו ושכבת זרע וכו' ומימי רגליו הוי כרוק הזב כדאמרינן והזוב דומה לביצה המוזרת ושכבת זרע דומה ללובן ביצה שאינה מוזרת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תשעה </b> משקין בזב ג' מהן אב הטומאה רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו דכיון דמרבינן להו מרוק הוא דומיא דידיה ושלשה הן ולד הטומאה דמטמאין טומאת משקין לבד כדתניא התם פרק בנות כותים בבריתא דתשעה משקין בזב זיעה וליחה סרוחה ורעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו רוקו ומימי רגליו מטמאין טומאת חמורה ובת\"כ יליף להני טהורים הכי יכול הזיעה והלחה והרעי יהו טמאים ת\"ל טמא הוא הוא טמא ולא אלו אוציא את אלו ולא אוציא דמעות עינו ודם מגפתו וחלב האשה שהן מטמאין טומאת משקין תלמוד לומר זאת מיעט ונראה דמדאוריתא לא מיטמו כלל דהא מיעט להו דומיא דזיעה ולחה ורעי ומשום דאיקרי משקה כדילפינן פרק דם הנדה תניא דמטמאי טומאת משקין וכן מצאתי בתוספות פרק אמרו לו דאינן אלא מדרבנן כיון דבעי רביעית לטומאה ולא מטמא בכל שהוא כשאר משקין דזב וכו'. היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק דאי איפשר בלא צחצוחי רוק כדמוקי פרק מצות חליצה הא מתניתין דתניא יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא תלמוד לומר הוא וכו' דמיירי בשותת אבל מוצץ אי איפשר בלא צחצוחי רוק ולהכי יבמה שמצצה ורקקה דם אמרינן דלא תתיבם שאי איפשר לדם היוצא במציצה בלא צחצוחי רוק וכתי' בה וירקה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דם </b> נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש כדתנן פרק דם הנדה ובשר המת וכו' מטמאין לחין ויבשין ובגמרא דכתיב והדוה בנדתה מדוה כמותה כדאמר' לעיל אשכחן לח דדוה לח משמע כמו שהו זב יבש מנלן דכתיב יהיה דם יהיה זובה וכו' יהיה בהוייתו יהא ואפילו יבש מעיקרו כדאמרינן התם דיהיה ריבויא הוא אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרע אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח כדתניא נמי במתני' ובגמרא מנלן זוב דכתיב רר בשרו דמשמע כעין ריר שהוא לחה כמו ויורד רירו ופי' ניחו וניעו ורוקו דכתיב וכי ירוק הזב כעין רוק שכבת זרע הראויה להזריע ויבשה אינה ראויה להזריע ואם חוזר ללחותו כמו שהיה שלא נתיבש כל כך מטמא לח ויבש כדתנן נמי התם וכמה שרייתן בפושרין מעת לעת ותחלתן בפושרין אע\"פ שאין סופן כדאמר' התם בגמרא כר' יהודה בן נקוסה דפליג ארשב\"ג בברייתא ותמיהא לי היכי פסיק כרבי יהודה בן נקוסה לגבי רשב\"ג כ\"ש דהוי קולא דאי לא הדר בהכי שאין סופן פושרין טהור ואי הוו פושרין כל מעת לעת הוה הדר וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>פשתן </b> שטוותהו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מחמת הרוק מסיטו טמא כדתניא פ' התערובות לתנא קמא ורבי יהודה אף הרוטבו במים שמלחלחו טמא וכתבו בתוספות דאלח קאי לאשמועינן דאינו יוצא מטומאה על ידי שריה אפילו במים טובא אבל רבנן סברי דמשנתנו לתוך מים ורבו עליו טהור כדתניא בתוספת' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט הכוס טהור ואם שתה טמא מפני משקה הזוב כדתניא בתוספת' פרק ה' דטהרות. וכן נשך הקשות ומלפפונות המסיטן טמא מפני משקה פי הזב כדתניא נמי התם אבל נשך בבצל ובפת המסיטו טהור משום דאינו מתערב בפת ובבצל כדתנן נמי התם בתוספת'. קליפי פולין ותרמוסין שקצצן הגוי המסיטן טמא מדרבנן ושבשווקים הלך אחר הרוב מתנינן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו טהור נתערב בדם טהור או ביין רואין אותן כאלו הוא מים נתערבו בשל גוים דהם כזבין מדרבנן הולכין אחר הרוב כדתניא נמי התם ריש פרק ד' דתוספתא דטהרות."
+            ],
+            [
+                "<b>שואלין </b> כלי [של] מי רגלים ואין חוששין שמא של נדות הן כדתניא נמי התם והויא כחזקה דמהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכו'. חרש של זב או זבה מכניסין לו (מימו בכיסו) [מ\"ר וכבסו] פ\"א וב' המשקין טמאין ומשקה פעם שלישית טהור כדתניא נמי התם בפלוגתא דת\"ק ור' אליעזר בן יעקב ומייתי לה פרק התערובות ונקטינן כר' אליעזר בן יעקב דהויא משנתו קב ונקי ורש\"י ז\"ל פי' דלענין טהרת הכלי מתנינן דבפעם ראשונה ושניה שהדיחו אכתי הוי טמא ובפעם שלישית הוי טהור ונראה דהא בהא תליא דכשהכלי טמא מים שהדיחו אותו בהן טמאים וכו'. זבה שנעקרו מימי רגליה וטבלה ואחר כך הטילה מים הוי ספק פרק יוצא דופן בעיא דרבא מי אזלינן בתר עקירה כשכבת זרע ומטמאו או דילמא כיון דמצי' נקיט להו מלצאת לא חשיב עקירה צורך יציאה ולא אזלי' אלא בתר יציאה וכן גויה שנתגיירה וטבלה והטילה אחר כך מי רגלים שנעקרו קודם שנתגיירה הוי ספקה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העבדים </b> מטמאים בזיבה ובנדה ובלידה כישראל כדילפינן בת\"כ מדכתיב ואמרת אליהם כדא' לעיל פרק קמא אבל גוים לא מיטמאי מדאורית' דכתיב בני ישראל אלא מדרבנן קטן מבן תשעה ויום אחד וקטנה מבת שלשה ויום אחד וכדאמרינן פרק יוצא דופן ופרק בנות כותים ועדיות פרק ה' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בועל </b> נדה כנדה שהוא אב הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומשכב ומרכב כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון וקאי אמתניתין דלעיל דקתני נבלה ומי חטאת שמטמאין במשא לטמא בגדים במגע וכו' ודרשינן בת\"כ ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף בועלה דנדתה עליו משמע כל מידי דמטמאה בנדתה תהא עליו שיהא מטמא בועל נדה כנדה ואף על גב דלא כתיב בהדיא בנדה דמטמאה כלי חרס יליף לה במה מצינו מזב דמזב דמטמא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים ומטמא כלי חרס אף משכב ומושב לטמא אדם ובגדים מטמא כלי חרס כזב דכתיב ביה וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וגו' ואין משכב ומרכב של בועל נדה כנדה שהוא אב הטומאה כדילפינן לעיל אלא הוא וולד הטומאה שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין כדאמרן בת\"כ ומייתי לה ריש פרק בנות כותים אימא היא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים אף הוא כן תל��וד לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא שאין תלמוד לומר הרי כבר נאמר ברישיה דהאי קרא ותהי נדתה עליו ובדידה כתיב וכל אשר יגע במשכבה וגו' אם כן למה נאמר וכל המשכב אשר ישכב עליו וגו' לנתקו מטומאה חמורה שלא יהיה משכבו חמור כמשכבה לטמא אדם ובגדים שעליו אלא אוכלין ומשקין דיטמא טומא' קלה משמע וכדאיתא התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> [הבא על] נדה או זבה ויולדת בין כדרכן או שלא כדרכן ואפילו הערה וכדתניא סוף נדה כימי נדתה תהיה טמאה היא מלמד שזבה מטמא את בועלה כנדה שמפורש בה אשר ישכב איש אותה היא מטמא בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל ומנין שהוא עושה משכב ומושב כבועל נדה ת\"ל כמשכב נדתה ואתקשה נמי התם רואה ב' ימים או יום אחד לרואה ג' שהיא זבה גדולה וכדאיתא התם ויולדת נמי כתיב בה כימי נדת דותה וגו' דמשמע דהויא כדין נדה וקטן בן תשעה ויום אחד וקטנה בת שלשה ויום א' כיון שביאתן ביאה ה\"נ לענין טומאה בועל נדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>נדה </b> וזבה ויולדת מיטמאי למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה מדרבנן כדאמ' בפרק קמא דנדה דמדאורייתא אין אשה טמאה עד שתרגיש דם שיצא למטה מבין השינים כדילפינן פרק חמישי דהלכות איסורי ביאה. וכן טומאות ווסתות שאם הגיע וסתה ולא בדקה ואחר ימים בדקה ומצאה דם אינה טמאה למפרע אלא מדרבנן דהכי אסיקנא פרק כל היד דאפילו לרשב\"ג ווסתות דרבנן ואפי' תרגיש פיהוק ועטוש אינה טמאה מדאוריתא עד שתרגיש בבשרה וכדאמר' פרק האשה בנדה וכן טומאת כתמים מדרבנן וכל דינים אלו סוף פרק קמא דנדה ופרק כל היד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרק</b> ד כל דיניו מדרבנן פרק קמא דנדה ופרק כל היד ופרק האשה ותנוקת ודם הנדה ופרק תנוקת ורביעית דם שיצא מן האשה שמתה מטמא במגע ובמשא ובאהל כדכתיב בנפש אדם וגו' וכתיב כי הדם הוא הנפש וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתם עד שיטבולו וכדא' פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא דכל זמן שלא טבלה טמאה ובת\"כ נמי אמרינן דלימד ר' עקיבא מה אני מקיים והדוה בנדתה תהא עד שתבא במים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שלא טבלה דמה אפילו בתוך ימי טוהר הוי כדם נידות ומטמא כדתנן פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא אליבא דרב דאמר דם הבא בימי לידה ודם הבא בימי טוהר מעין אחד הוא דממעין אחד הן באים והתורה טומאתו כל שבעה לזכר וכל י\"ד לנקבה והתורה טהרתו אחר מכאן כדאמר' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שירדה לטבול מטומאה לטהרה לאחר שבועיים ונעקר דם לבית החיצון ועמד שם טמאה כל זמן שהוא בה וכשתצא בעיא טבילה אחריתי ואם בעליתה נעקר הדם טהורה כדאמר רב חייא בר אשי משמיה דרב פרט יוצא דופן ואקשי' טומאה בלועה היא ולא מטמאה לא במגע ולא במשא והכא משום משא ונגיעה היא וטומאת ערב דאי משום ראיה מאתמול איעקר ורחמנא אמר בבשרה מכי אתי בבית החיצון הויא ראיה אלא משום משא ונגיעה היא כדאמר' ואם כן טומאה בלועה היא ואיפרק שמעתין דלכשיצא לחוץ הוא דקאמר דאז תטמא משום מגע ואם בעליתה נעקר הוי דם טהור ולא מיטמיא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שטבלה כדינה הרי היא טבולת יום ואינה צריכה טבילה אחרת בסוף ימי טוהר למעשר ולתרומה אלא לקדשים כב\"ה דפרק תנוקת דתנן ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה ובגמרא טבולת יום אר��ך איכא בינייהו דהכתוב עשאה טבולת יום דכתיב בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה ולקדשים מודו בית הלל לב\"ש דק\"ל אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש והיינו מדרבנן כדאמר' פרק חומר בקדש כיון דעד האידנא אסיר אצריכינהו רבנן טבילה ורוקה ודם טהרתה טהורים לתרומה כדתנן התם פרק תינוקת ואם נפל מרוקה וכו' על ככר של תרומה טהור וכדתנן נמי ריש פרק שני דטבול יום דדוקא בטבול יום עצמו הוא דמרבי' אפילו לתרומה וכדאמ' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה או י\"ד דם טוהר שלה טמא כרוקה ומימי רגליה כדתנן פרק בנות כותים ב\"ה אומר כרוקה וכו' ובגמרא מ\"ט דב\"ה אמר ר' יצחק לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה ואילימא שאר מעיינותיה כרוקה וכמימי רגליה דאתו מזב דכתיב וכי ירוק הזב ומיניה נפקי שאר מעיינות האי מזכר נפקא כיון דאיתרבי מצורע למעיינותיו כדאמר' איתרבי נמי מצורעת לכל מעיינותיה דאיכא דכוותיהו בזכר אלא האי דאיצטריך ולנקבה לרבות מצורעת לטמא דם טהרה שלה דליתיה בזכר ומשקין אלו היוצאין מהן כמשקין הנוגעים בהם חוץ מזב ששלשה המשקים היוצאים מהם הם אב הטומאה כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>זבה </b> קטנה שטבלה ביום השמור מגעה ובעילתה תלויה שאם ראתה אחר כך כל טהרות שעשתה טמאות ועושה מרכב ומושב ומטמאה בועלה כדתנן פרק תנוקת דף ע\"ב הרי זה תרבות רעה ומגען ובעילתן תלוייה וכו' טבלה בליל השמור הרי זה כמו שלא טבלה כדתנן התם לעיל ומודים ברואה וכו' וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבים בקרבן משום דבעינן שימור והרי בעל זבה קטנה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראתה </b> ביום אחד עשר וטבלה לערב יום שנים עשר שהוא תחלת נדה פטורין מן הקרבן כדתנן התם במתניתין לב\"ה משום דלא בעיא שימורים כיון שאינה בימי זיבה ולענין טומאה מודו לב\"ש מדרבנן ואם טבלה ביום י\"ב אחר הנץ בועלה טהור אפי' מדרבנן כדא' ב\"ה הרי זה גרגרן הרואה דם בעשירי טובלת ביום אחד עשר ומשמרת אותו אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה ביום שלישי הוא יום י\"ב דהוי תחלת נדה ואפ\"ה בעיא שימו' דעשירי כתשיעי כרבי יוחנן דאמר התם מה תשיעי בעי שימור דהא ראוי להביאה לידי זבה גדולה תשיעי ועשירי ואחד עשר אף עשירי אם התחילה לראות בו בעי שימור י\"א כנגדו אף ע\"פ דאינה ראויה להיות זבה גדולה וכדאמרי' אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ויום אחד עשר קאמר רבי אלעזר בן עזריה דהוי הלכה למשה מסיני ומאי הלכותיו משאר הימים שלפניו רבי יוחנן אמר הלכה אחד עשר דבדבר אחד הוא חלוק משלפניו דאחד עשר הוא דלא בעי שימור הא לאחריני עביד שימור דהיינו לעשירי ולרבי עקיבא קראי נינהו הני אחד עשר יום כדאיתא התם שלהי מכלתין וכדילפינן פרק ו' מהלכות איסורי ביאה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זבה </b> וזבה גדולה שטבלו ביום שביעי אם חזרו וראו ביום עצמו סותרים וכדילפינן נמי התם בהלכות איסורי ביאה פרק ו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משכב </b> ומושב אחד הוא ובתרוייהו כתיב יכבס בגדיו ורחץ במים וכתיב בפ' נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו ודרשינן בת\"כ דעל הכלי לרבות את המרכב דכתיב בנגעו בו בסיפיה דקרא דמהדר אמרכב דרבינן מעל הכלי ואם כן משמע דמשכב ומושב חד הוא דכתי' ואם על המשכב הוא אשר היא יושבת עליו דעל הכלי אמרכב מהדר כדאמר' וכו' ולמה נאמרו משכב ומושב שהמשכב ראוי לשכיבה והמושב לישיבה כדדרשי' בת\"כ מדכתיב אשר ישכב עליו יכול אפילו שכב על עריבה ועל הדלת תלמוד לומר משכב וגו' וכל כלי אשר ישב עליו וגו' יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה תלמוד לומר כלי וגו' שישב על המשכב או שכב על המושב טמאהו כדמרבי' בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא יטמא ריבה וכו' המרכב הוא הראוי לרכיבה כמרדעת וטפיסן כדאמרינן בת\"כ. וכולן אבות הטומאה ומטמאין אדם וכלים במגע ואת האדם במשא אלא שהנוגע במרכב אינו מטמא בגדים ולא כלים אפילו בשעת מגעו דמגעו חלוק ממשאו במרכב מה שאין כן במשכב ומושב כדכתיב בהו יכבס בגדיו ובמרכב כתיב וכל המרכב וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא ולא כתיב יכבס בגדיו וכתיב והנושא אותם יכבס בגדיו נמצאו הזב והזבה והיולדת והנדה משכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזיבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו הוא אב כדילפי' לעיל פ' ראשון ואדם שנגע באחד מאלו או נשאן מטמא בגדים וכלים בשעת נגיעתו או נשיאתו ואינו מטמא אדם ולא כלי חרש כדתנן פרק בתרא דזבין ותניא מנין לעשות שאר כלים כבגדים דלא כתיב אלא יכבס בגדיו תלמוד לומר וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרש ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרש ותניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכל שלא נאמר בו יכבס בגדיו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם נקראים מדף ואינם מטמאים אוכלים ומשקים כדתנן פרק ד' דזבין וכדא' פרק בנות כותים מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים וכו' וכתב הרב ז\"ל שטומאת מדף מדבריהם והראב\"ד ז\"ל כתב דטומאת מדף זו מדאוריתא ובת\"כ יליף לה רבי שמעון מדכתיב כל כלי עץ ישטף במים דלכלי שטף לא איצטריך דהא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכל שמטמא בגדים כלים נמי מטמא דבגדים נמי כלים נינהו ואם הנוגע בזב מטמא כלי שטף כדאמר' כל שכן הוא עצמו אם כן למה נאמר וכל כלי עץ ישטף במים אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב דהיינו מדף ומשום דהויא טומאה קלה דלא מטמא אדם לטמא בגדים קרי לה מדף כדכתיב קול עלה נדף מידי דלית ביה מששא כדא' פרק קמא דנדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת ומצורע שמתו הרי הן מטמאין משכב ומרכב אחר מיתתן מדרבנן כדתנן פרק תנוקת ובת\"כ יליף שאין זב מת מטמא משכב דכתיב וזב ולא המת ורבי שמעון יליף מדכתיב אשר ישכב ואשר ישב משמע את שיש לו שכיבה וישיבה אבל מת שאין לו שכיבה וישיבה אינו מטמא משכב ומושב."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> ממטמאי משכב ומושב שישב על אבן ותחתיהן אפילו אלף מרכב ומושב ניטמאו הכל כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מטמא וכדתניא בת\"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפילו על גבי אבן מטמא תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא דאשר ישב עליו הזב משמע ראוי לישב עליו אף על גב דלא ישב גביה בחיבורין כגון הכא דישב על גבי אבן מטמא וכדכתיב והתות אבן חדא ושומת על פום גובא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא דהיינו בזמן שאין יושב עליו כיושב עליו תלמוד לומר בכלי בין מלא בין ריקם. וכן אם היו אוכלין ומשקין וכלים ��אדם על גבי האבן ואחד ממטמאי משכב למטה מן האבן האוכלים וכו' הם וולד הטומאה והוי מדרבנן כדא' לעיל לדעת הרב ז\"ל וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם שהוא ראשון לטומאה וחוץ מכלי העשוי למשכב או מרכב דהוי אב הטומאה כדילפינן בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב הוא טמא תחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים ואין אדם מטמא תחת הזב לטמא אדם ובגדים ומה שאינו ראוי למשכב ומושב ולא נגע בו אלא שהיה תחתיו טהור דכתיב ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומר עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בחמשה </b> דרכים מטמא הזב משכב או מרכב עומד יושב שוכב נתלה נשען כדתנן פרק ב' דזבין ותניא בת\"כ כתיב אשר ישכב עליו והיושב על הכלי וגו' אין לי אלא שכב וישב על משכב ומושב שכב על מושב או ישב על משכב או עמד נשען נתלה מנין ת\"ל יטמא יטמא ריבה והמשכב והמרכב מטמאין האדם במגע ובמשא גם כן מה שאין כן בזב שאינו מטמא משכב ומרכב אלא בחמשה דרכים כדאמר וכולם נקראים מדרס ולא במגע ובמשא דלא כתיב נגיעה ונשיאה אלא באדם הנוגע או הנושא הזב או המשכב או המרכב כדא' לעיל פרק ו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הזב מטמא משכב עד שינשא רובו עליו כדתנן פ\"ה דזבין הטמא על מקצת המשכב וכו' ותניא בת\"כ אשר ישב עליו ואשר ישכב עליו עד שינשא רובו עליו ותניא נמי ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו דלהכי כתיב הוא דהיינו כולו ורובו ככולו הוי או על הכלי אשר היא יושבת עליו וכו' אפילו על מקצתו מכאן אמרו רוב טמא על הטהור או על מקצתו ורוב טהור על הטמא או על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא מקצת טמא על הטהור או על מקצתו בזב טמא במשכב טהור דמשכב הוא דבעינן שינשא רובו דכתיב הוא כדאמר' אבל בזב כל שנישא מקצתו על אדם הטהור או מקצת הטהור עליו מטמא וכדתניא בתוספתא דזבין פרק בתרא והא דסגי בנשיאת רובו של זב על מקצת המשכ' לטמאו ובנשיאת רוב הטהור על מקצת המשכב פי' הרב ר' הלל ז\"ל בפי' ת\"כ מדכתיב והיושב על הכלי אשר היא יושבת עליו מדלא כתיב אשר ישבה אלא אשר היא יושבת משמע דנדה קא יתבא במקצת מושב והטהור במקצתו ואפילו הכי כיון שנישא רובו טמא כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהיה מוטל על חמשה ספסלים לארכן טמאים שהרי נשא הזב על כל א' מהם כיון ששכב עליהם לארכו על רחבן והר\"ש ז\"ל פי' ששכב ארכו לארכן ולרחבן ששכב ארכו לרחבן ולכך טהורים דאין רובו נשען על אחת מהם ובעיא עד שינשא רובו כדילפינן מדכתיב אם על המשכב הוא וכו' ואם ישן טמאים מספק כדתנן נמי התם פרק ד' דזבין. היה מוטל על ששה אין טמא אלא זה שתחת גופו שנישא רובו עליו כדתנן נמי התם וכו' עמד על שתי כסאות רגל אחד על כל אחד שניהם טמאים כדתנן התם רבי שמעון אומר אם רחוקים זה מזה טהורים משמע דאם קרובים טמאים דלפעמים נסמך רובו על רגל זה או על זה ולהכי שניהם טמאים אי נמי בין קרובים בין רחוקים שניהם טמאים כדמשמע לשון הרב ז\"ל שלא חילק ומשמע דסבירא ליה דת\"ק דה' ספסלים או ששה כסאות סבר דבשני כסאות רגלו על כל אחד שניהם טמאים ופליג רבי שמעון כשהם רחוקים ולכך כתב הרב ז\"ל בפי' המשנה ואין הלכה כרבי שמעון דמשמע דפליג עליה ת\"ק."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ד' רגלים טמאות שאינה יכולה לעמוד על ג' כדתנן נמי התם והוי נישא רובו על כל משכב אבל ד' משכבות שתחת רגלי הבהמה שהיה ר��כב עליה טהורים שיכולה לעמוד על ג' אבל שתחת ב' רגלים טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישב </b> על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים אבל על לוח הכלים שתחתיה (טמאים) [טהורים] כדתנן התם וטעמא מפני שהוא רפוי ואין נישא רובו הכלים והראב\"ד ז\"ל כתב מפני שטעון כאבנים כדתניא בתוספתא ומקפיד שלא ישבו עליו שלא יפלו האבנים והוי כתרקב דאף ע\"ג שהאבנים ראוים לישיבה הרי הם כרוכים בדבר שמקפיד עליו ולפי' הרב ז\"ל ניחא הא דתניא מכבש בהדי הני דטעמן משום נישא רובו ולאו משום דאינו לישיבה כהראב\"ד ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שדרס על כלי שלא נעשה למשכב ומושב או מרכב טהור דכתיב אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו היה הכלי משמש ישיבה עם מלאכתו שעושה הרי זה מתטמא במדרס כדתנן פרק ב' דכלים דהוי כמיוחד לישיבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> טומאה שתסיט את הטהור ותטמא אלא הזב וחבריו בלבד ולא מצינו כמותה בכל התורה כולה כדתניא פ' ר' עקיבא ותנן בזבין הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין שהרי הסיטן זה והיסט של זב כי האי גוונא בין בכלים בין באדם בין באוכלים ומשקין טמא דבכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ותניא בת\"כ יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א\"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים למה לי למכתביה הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא הסיטו שמסיט אותו וגבי אדם נמי כתיב וכל אשר יגע בו הזב ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא היסטו וגבי אוכלים ומשקין תניא וכל כלי עץ ישטף במים מה בא זה ללמדנו וכו' אלא להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאים על גבי הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמניה (דאוקמיניה) דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא ע\"ג הזב טמא ואם כרעו הם שנשאו הן את הזב טהורים כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב שמיוחד לישיבה כדאמרינן לעיל וכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומה </b> שאינו מטמא באהל המת בצמיד פתיל מיטמא בהיסט הזב דהא מסיט ליה לכוליה ככלי חרס שהוא נבוב כדתנן פ\"ב בעדיות וכמחט בלועה בתוך העץ וטבעת בתוך הלבינה וכדתנן פרק ט' דכלים. זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרש הואיל ולא נגע בו ולא הנידו טהור שאין מטמאים לאיברים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זב </b> המסיט בבית הסתרים טהור כדאמרינן פ' יוצא דופן בזב שהיה קנה אחוז תוך קומטו והיסיט בקצה הקנה ויליף לה מדכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף וכו' זהו הסיטו של זב כדאמר' לעיל וכתיב וידיו דדרשינן ביה הכי היכא דהיסיט בו הזב בידיו כלומר בגלוי ומדאפקיה בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל נגיעות דאין מגע בית הסתרים מטמא אבל טהור שהסיט את הזב ניטמא שהרי הסיטה דהוי כנושאה וגבי טהור שהסיט את הזב דנפקא לן מקרא אחרינא לא כתיב ביה ידיו ולהכי לא בעיא גלוי."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> בכף מאזנים וכלי העשוי למשכב ומושב בכף שניה כרע הזב הרי הן ככלים שנגע בהן שהרי הסיטן כרעו הן טמאים משום משכב ובפ\"ד דזבין תנן כרע הזב טהורים כרעו הן טמאים ופי' הרב ז\"ל שם שאין המשכב או המושב טמאים מדרס והוא אומר טהורים אבל טמא משום הסט וכן פי' התוספות שבת פ' רבי עקיבא ואם היו שאר כלים או אוכלים בכף שניה כולן ראשון לטומאה כדתנן התם טמאים ולא פליג בין כרע הוא בין כרעו הם ורש\"י ז\"ל גריס כרע הזב טמאים כרעו הם טהורים כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו על הספסל או על הנסר בזמן שהן מחגירין דנשען הטהור על הזב והזב על הטהור כשנוטים הספסל או הנסר לכאן ולכאן וכן אם עלו באילן שכוחו רע או סוכה או סולם מצרי או כבש או קורה או דלת שאינם מחוברים בטיט הרי זה טמא משום היסט זב כדתנן פ\"ג דזבין אבל כשאין יכול להסיט כמו אם כחן יפה טהור כדתנן נמי התם. זב וטהור שהגיפו או פתחו פתח כאחד טהור אחד מגיף ואחד פותח ניטמא כיון שזה מושך לסגור וזה לפתוח וכו' העלו זה את זה מן הבור ניטמא כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יהודה ומפשילים בחבלים אם היה זה מושך אילך וזה מושך אילך טמא כדתנן התם וחכמים אומרים עד וכו'. היו אורגים בין עומדים בין יושבין או טוענין או טוחנין או פורקין אם משאן כבד טמא כדתנן נמי התם דבכולהו איכא היסט. טהור שהיה מכה את הזב הרי זה טהור וזב שהכה את הטהור טמאהו שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל כדתנן התם ולכך נחשב המכה דהיינו הזב כנשען על הטהור וכתב הר\"ש ז\"ל דתימה הוא דמהאי טעמא נמי יהא טמא טהור המכה את הטמא דהוי כנשען על הזב ואי הוה מפרשינן דהכא לענין טומאת מדרס איירי ניחא דטהור מטומאת מדרס אבל טמא המכה את הטהור בגדי הטהור טמאים טומאת מדרס וכן משמע בתוספתא דלענין בגדים תנן ע\"כ וכן נראה גם כן מלשון הרב ז\"ל שכתב ולפיכך אף בגדי הטהור טמאים. זב שנישא מקצתו על הטהור שהניח אצבעו עליו או טהור על הזב ניטמא אף על פי שלא נגע וכן חיבורי' שהם שינים או צפרנים שנישאו על אחד מהם טמא כדתנן פרק בתרא דזבין וכתב הרב ז\"ל שם שלא נצטרך שינשא או ישא הרוב אלא במשכב לבד כדא' לעיל לא כאדם ואפ\"ה כתב כאן שנראה לו שטומאה זו מדבריהם דמן התורה נראה דבעיא עד שינשא רובו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> חזק שהקים עליו הזב והניד כלי או אוכלים מחמת ההכאה הרי אלו טהורים ואם לא היה דבר חזק הוי כאלו הסיטן שהרי מכחו עלו או נתנדנדו כדתנן פ\"ד ותניא בתוספתא זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא דהיינו כשאינו דבר חזק וכשהוא מכח הרעדה טהור דהיינו בדבר חזק. וככר שנפל מן התנור בהקשו טהור אפילו של תרומה כדתנן התם ואם היה חרס מן התנור מדובק בו אפילו היה חולין טמא כדתניא בתוספתא דכיון שנדבק בו החרס נראה שניסט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> משכב ומרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין אלא במגע בלבד כדתנן פרק בתרא דזבין וכל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם דאדם כיון שנישא ע\"ג משכב אפילו היה חוצץ אבן מטמא בינו ובין המשכב ניטמא משום דנישא על גבי משכב אבל כלים או אוכלים ומשקין לא וכדתנן נמי התם ככר של תרומה שהוא נתון ע\"ג משכב והנייר בנתים בין מלמעלן בין מלמטן טהור וילפינן בת\"כ דאין משכב עושה משכב כדתנן פ\"ק דכלים מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב וכן אם הסיט המשכב את הכלים או אוכלים ומשקים הרי אלו טהורים דלא מרבי' לעיל היסט אלא בזב עצמו אבל במשכב ליכא אלא טומאת נגיעה וכדתניא בתוספתא אין לך היסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו בספינה או נדה שישבה עם הטהורה במטה בגדים טמאים מדרס אף על פי שלא נגעו כדתנן פ\"ג משום דפעמים מכריע הטהור שהספינה קטנה חוץ מכפה שבראש האשה הטהורה וכלי שבראש הנס שבספינה כדתנן ריש פ\"ד דר' יהושע מטמא ולית הלכה כוותיה אלא בסתם דפרק ג' והראב\"ד ז\"ל גריס בהאי מתניתין גופא וחכמים מטהרים."
+            ],
+            [
+                "<b>הנדחק </b> ברחים שהגוי או הזב בתוכם בגדים טמאים כשהם מנדנדים הקרקע וכדתניא ריש פ\"ט דתוספתא דאהלות וטומאה זו מספק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> עם הארץ מדבריהם דגזרו משום ספק שמא תסיט כליו אשתו נדה כדאמרינן בהניזקין. ושורפין תרומה על מגעו ואף ע\"ג דאין מאבדין תרומה בידים כדילפינן פי\"א מהלכות תרומות והני טומאות מדרבנן נינהו אפילו הכי שורפין על ו' ספקות כדתנן פ\"ד דטהרות ומייתי לה בכמה דוכתי. וקבלת דברי חברות פ' עד כמה ותוספתא דטהרות פ\"ט והחשוד על דבר נאמן להעיד בו לאחרים ולדון בו לאחרים דחזקה היא דאין אדם חוטא כדי שיהנו בו אחרים וכרשב\"ג דפליג אר' מאיר פ' כל פסולי המוקדשין ואע\"ג דבפרק עד כמה תנן מתני' סתמא זה הכלל כל החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו אפ\"ה סמכינן אכללא דכל מקום ששנה רשב\"ג במשנתנו וכו' ונראה דאפילו חשוד על דבר תורה נאמן להעיד או לדון לאחרים משום האי חזקה דאין אדם חוטא ולא לו דחזקה מהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכתב הרמב\"ן ז\"ל דמה שכתוב בבריתא החשוד ליטול שכר לדון דיניו בטלים שאם נתברר לנו שלא נטל שכר בדין שדן אין הדין בטל וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל בפסקיו ומסתברא טעמא אבל לא ידענא היאך יתברר הדבר בעדים שלא נטל כיון שהוא חשוד ע\"כ משמע דאפילו חשוד על דבר תורה אינו פסול לדון ולהעיד כשידוע שלא נטל מה שנחשד עליו וכיון דהכא אינו חשוד על השביעית או על התרומה אלא למכרן לשם חולין לעצמו דן ומעיד לאחרים דחזקה אין אדם חוטא ולא לו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמי </b> ארץ נאמנים על טהרת חטאת וכו' פ' חומר בקודש ותוספתא פ' בתרא וכו'. ע\"ה שנעל בית בדו או גתו וכו' תוספתא טהרות פרק ו' הביא לו ע\"ה חבית וכו' פ' חומר. הלוקח כלי חרס ג\"כ שם וריש פ' ה' דפרה. טומאת עמי הארץ ברגל פרק בנות כותים הפותח חביתו פרק חומר. ע\"ה שאמר טהור אני ג\"כ שם וס\"פ אין דורשין ופרק בתרא דשקלים ופרק טבול יום. הכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפקיד </b> כלים וכו' טהרות פרק ח' המניח כליו טהרות משנה ותוספתא פרק ז' וח' חבר שהיה בנו תוספתא טהרות פרק ח' ופ' בתרא דע\"ז. ב' חצרות זו לפנים מזו פרק בתרא דע\"ז חבר שנפל כליו פרק ח' דטהרות קדר חבר שהניח טהרות פרק ז' ופ\"ב דכתובות חבר שהניח אוכלי' תוספתא דטהרות פרק ט':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן </b> שטיהר כליו ס\"פ אין דורשין. וצריך לעמוד על האומנים וכו' פרק בתרא דטהרות ופרק חומר בקדש. היו חמריו ופועליו וכו' תוספתא דטהרות פרק ה' ופרק בתרא דע\"ז. חבר שהיה לבוש בחלוקו תוספתא דטהרות פרק ה'. היה סל על כתפו פרק אין דורשין. חבר שמת והניח טהרות תוספתא דטהרות פ\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאמר לו עד אחד ניטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן ואם הכחישו אינו נאמן כדתניא פרק האומר בקידושין דהא דילפינן בעלמא דעד אחד נאמן באיסורים דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן אבל לא לאסור אלא אם היה הדבר ברשותו אי הלה שותק כדאמרינן וכשבידו נאמן כי ההיא דפרק הניזקין טהרות שעשית�� עמך ויטמאו או זבחים שעשיתי עמך נתגלו ואי אשכחי' ולא אמר ליה ולא מידי ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן כאוקמתא דרבא וכו'. סליק להו הלכות מטמאי משכב ומושב בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,233 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Those_Who_Defile_Bed_or_Seat",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפ </b> להיות הנדה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי תהי' זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וגו':<br><b> מצות קפא </b> להיות היולדת טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' כימי נדת דותה וגו':<br><b> מצות קפב </b> להיות הזבה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא וכל המשכב אשר תשכב עליו וגו':<br><b> מצות קפג </b> להיות הזב טמא ומטמא כדין הכתוב בו איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טומאתו וגו' וכל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כולן במגע ואדם במגע ומשא ומשכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב הטומאה ומטמא מדף על גבו בזב כתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו וגו' וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וכלי עץ ישטף במים וכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וגו' והנושא אותם יכבס וגו' קאי אמשכב ומושב וק\"ו זב עצמו דמטמא במשא וכתי' וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא ומשכב ומושב ומרכב הן אב טומאה לטמא כדכתיב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו וגו' והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא וגו' מטמא מדף על גבו כדדרשינן בת\"כ וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהיה עושה מדף על גבו דהיינו כלים שינשאו למעלה מן הזב שהם ראשון לטומאה והיא טומאה קלה ולהכי קרי לה מדף לשון קול עלה נדף דלית ביה מששא הכי נמי הך טומאה דלא מטמא אדם לטמא בגדים ובזבה כתיב וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו וגו' וקאי אמשכב ומושב דכתיב ביה כל המשכב אשר תשכב עליו וגו' וכל הכלי אשר תשב עליו וגו' וק\"ו זבה עצמה ומשא דכתיב בזב והנושא אותה יכבס וגו' דקאי אמשכב ומושב דכתיבי נמי הכא גבי זבה ומרכב נמי מטמא בזבה דכתיב גבי נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושב' עליו בנגעו בו יטמא ותניא בת\"כ משכב זה המשכב אשר היא יושבת עליו זה המושב כלי זה המרכב שנאמ' בנגעו בו אי זהו דבר שחלוק מגעו ממשאו הוי אומר זה המרכב שאין טעון כבוס בגדים הנוגע במרכב בנושאו ומשום הכי לא כתיב הכא יכבס בגדיו אלא יטמא עד הערב וזבה מטמאה מדף ג\"כ. ונדה מטמאה במגע דכתיב בה וכל הנוגע בה יטמא וגו' וכתיב בה ג\"כ משכב ומושב בהדיא ומרכב מרבינן מכלי כדאמרינן לעיל ותניא בת\"כ כל הנוגע בה יטמא יכול לא יהיה הנוגע בה מטמא בגדים דלא כתיב יכבס בגדיו הא אם מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים כדכתיב וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו היא עצמה לא תטמא אדם לטמא בגדים ומהאי ק\"ו נמי יש ללמוד הנושאה ויולדת הויא כנדה כדכתיב בה כימי נדת דותה תטמא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחת </b> זבה קטנה ואחת זבה גדולה שוין לטומאה כדתניא בת\"כ אין לי אלא רואה ג' שהיא מטמאה משכב ומושב מנין לרואה שנים שתטמאה משכב ומושב ת\"ל כל ימי זובה כמשכב נדתה ובין בזבה מחמת עצמה או מחמת אונס כדתניא נמי התם או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת האונס כשהוא אומר זוב לרבות את האונסין ובפ' בנות כותים נמי תניא כשהוא אומר אשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור דמשמע זוב מכל מקום ואפילו באונס מטמאה ואחד זב בעל שתי ראיות או שלש טומאתן שוה כדתנן פ\"ק דמגלה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת ז' שניהם שוים מנא הני מילי דתנו רבנן רב סימאי אומר מנה הכתוב ב' וקרא טמא דכתיב ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא הרי שתי זובות מנויות כאן וקראו טמא ומנה שלש וקרא טמא כדכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא הרי לך שלש זיבות וכתיב טומאתו היא אם משתים טמא למה מנה שלש הא כיצד ב' לטומאה כדכתיב טמאה בתר ב' וג' לקרבן ולא מציא למימר ב' לקרבן ולא לטומאה חמירה אלא כבעל קרי בעלמא ושלש אף לטומאה חמירה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין אין מביאין קרבן הא כיצד ראה ג' מביא ב' אינו מביא כדמסיק התם."
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה </b> בת יום א' מטמאה בנדה בת עשרה ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כדתניא ריש פרק בנות כותים אשה אין לי אלא אשה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה כי תהיה זבה ובנדה קמשתעי קרא כדכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה ותניא נמי אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין דבציר מהכי ליכא זיבה שבעת ימים נדה ושלש ימי זיבה שאין זיבה אלא לאחר נידות כדדרשינן סוף מסכת נדה מקרא דבלא עת נדתה תלמוד לומר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' ותניא אשה אין לי שמטמאה אדם בביאתה אלא אשה כדכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע תנוקת בת ג' שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואשה ואמרינן התם דבת יום אחד ילפינן מקרא כדאמר' מריבויי דוי\"ו דכתיב ואשה כל שהיא אשה משמע אפילו בת יום א' לנדה משתמעא מקרא אבל בת ג' שנים ויום אחד לא משמע מקרא טפי מבת שנים או בת ארבע אלא הויא הלכה למשה מסיני ואסמכוה אקרא דוי\"ו דהאי קרא איצטריך לאיש שאינו מטמא באודם כדאיתא התם ובת עשרה ימים לזיבה נמי מקרא דמשמע כל שהיא אשה ובבציר מעשרה ימים אינן ימי זיבה כדאמ' וכיון דאין זבה בלא נדה לא הוה צריך יתירא דוי\"ו דנדה אלא למעוטי איש מאודם חד מיעוט למעוטי ש\"ז אדום וחד למעוטי דם כדאיתא התם. קטן בן יום אחד מטמא בזיבה כדילפינן נמי התם לרבי יהודה דכתיב איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה וכו'. אחד גרים ועבדים וישראל מטמאין בנידה וזיבה כדתניא בת\"כ דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב וגו' בני ישראל מטמאים בזיבה ולא גוים אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים מנין תלמוד לומר ואמרתם אליהם דכיון דכתיב דברו אל בני ישראל מאי ואמרת אליהם הוסיף אמירה אחרת לגרים ועבדים דמטמאים בזיבה וכו'. סריס אדם וסריס חמה מטמאין בזיבה כבריאין כדתנן פ\"ק דזבין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם כדילפינן לעיל מוי\"ו דכתיב גבי ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע למעוטי איש מאודם דאף על גב דקרא לאו באודם מיירי ע\"כ כיון דקרא יתירא הוא לדרשא אתי ומה שיש לדרוש דבר הקרוב לענין דרוש בו וה\"ק אשה טמאה בדבר האמור בה דהיינו אודם ואין איש טמא בדבר האמור באשה ואין אשה מטמאה בלובן ילפינן נמי התם פ' בנות כותים מדכתיב ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע וי\"ו יתירא למעוטי אשה שאינה מטמאה בלובן כאיש וכו'. טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה בלובן ובאודם וטומאתן בספק כדתנן פ\"ב דזבין ובפרק המפלת אמר רב דאין שורפין עליהם את התרומה ואם ראה לובן ואודם כאחד דממה נפשך טמא אי הוי איש או אשה ואפ\"ה אין חייבין על ביאת מקדש קרבן משום דכתיב מזכר עד נקבה תשלחו דהיינו שלוח טמאים ממקדש ודרשינן זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ואפילו הכי שורפין עליו תרומה דממה נפשך טמא באודם או בלובן ואף על גב דבזב נמי כתיב זכר ונקבה כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה האי זכר ונקבה צריכי לדרשיה אחריתי כדאיתא התם פרק המפלת וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו כדתניא בתוספתא דזבין ריש פרק ב' דכיון דאינהו אינן חייבין נוגע בזוב היוצא מהם גם כן לא חמיר מאינהו גופייהו וכו' נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה הרי זה חייב על ביאת המקדש בתוספתא תניא הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור וכן הביא התוספתא רבינו שמשון ז\"ל פרק ב' דזבין ולא מצאתי גם כן לשון התוספתא שכתב הראב\"ד ז\"ל שטומטום חייב על נגיעת אודם או לובן של אשה או איש ודאין אבל הדין אמת הוא שהרי טמא הוא בטומאת זוב זכר או נקבה ודאין כדאמרינן ומה שכתב הראב\"ד ז\"ל דנגע הוא עצמו בלובן ואודם שראה שיהיה חייב הוא דבר תימה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> הנדה או דם הזבה או היולדת מטמאין בכל שהוא במגע ובמשא בריש פרק דם הנדה תנן דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ויבשין ובגמרא אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה מדוה כמותה מה היא מטמא במגע ובמשא אף מדוה מטמאה יבש מנלן דכתיב דם יהיה זובה וגו' יהיה בהויתו יהא ואפילו יבש מעיקרו דיהיה ריבויא הוא וכיון דדם נדה מטמא כדאמר' זיבת זבה נמי דהא מטמא באונס הנדה וכדאמרינן לעיל ואיכא נמי ק\"ו בגמרא לאחרים גורם טומאה דהיינו לזב' שתטמא לעצמו הנוגע בו לא כ\"ש ולא אמרינן שעיר המשתלח יוכיח לרבא פרק בנות כותים וכו' דמים טמאים כדילפינן פ' כל היד מדכתיב דמיה דמיה הרי כאן ד' ושחור אדום הוא אלא שלקה והוי בכלל ד' וירוק טהור כחכמים דמטהרין דלא הוי נמי כמשקה הזב והזב' דמטמאי כדאמר רבי מאיר משום דרבנן סברי דומיא דרוק דזב שמתעגל ויוצא שמתאסף תחלה ואחר כך יוצא לאפוקי דם כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אשה </b> שיצא הוולד מדפנה דם היוצא עמו הוי אב הטומאה כדם הנידה והזיבה והלידה כדא' פרק יוצא דופן לרבנן דרבי שמעון בבריתא דאמר רב יוסף כגון שיצא ולד ודם דרך דופן ובמקור מקומו טמא קמיפלגי דרבנן סברי מקור מקומו טמא הילכך טפת דם מטמאה ואף על גב דדרך דופן לאו ראיה היא לטמא את האשה טומאת שבעה מיהו טפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור ומקור מקומו טמא כדילפינן התם למקור שנעקר ונפל לארץ דטמאה כדכתיב יען השפך נחושתיך ותגלי ערותך אלמא נעקר ונשפך לארץ קרי ליה ערוה כאלו הוא מקומו הילכך טמא והיינו לטומאת ערב לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכת בשר וכיון דאיהו טמא דם שנגע בו אף על גב דיצא דרך דופן הנוגע בה טמא. מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה כדאמר רבי יוחנן התם וטיפי מרגליות הוא דם לבן וצלול והיינו לטומאת ערב משום דנגע במקור ונוגעים בה ביציאתן אבל טומאת שבעה לא דחמשה דמים טמאים ותו לא ודוקא תרתי טיפין כדאמרינן דודאי מן המקור באו ונגעו בו אבל אחת אימא מעלמא אתיא מן הצדדין ולא מטמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זובו </b> של זב הוא מאבות הטומאה בזב כדתנן ריש פרק דם הנדה ובגמרא זוב מנ\"ל דטמא דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא שהטפה עצמה טמאה וכתיב הזב את זובו מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בו בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן ואיצטריכו תרי קראי כדאיתא התם וכו'. ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא אלא הויא כשכבת זרע כדילפינן בת\"כ מדכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע דזב שראה ראיה אחד הרי הוא כבעל קרי טובל ואוכל פסחו לערב כיון דהקיש זב לבעל קרי היינו כשראה ראיה א' דומיא דבעל קרי ואינו קרוי זב לטמא אלא אחר ראיה שניה כדילפינן לעיל וכדאמ' פרק ב' דהלכות מחוסרי כפרה וכו' ראה ראיה אחת כשתים אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה כדתנן פרק קמא דזבין ראה אחת מרובה כשתים מטמא משכב ומושב דכיון דזב מטמא בכל שהו כדילפינן מדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו טמא אם כן ראה מרובה בשתים כמגדיון לשילוח הויא כשתי ראיות כיון שיש שהות לטבול ועדיין הוא רואה ובת\"כ אמרינן אין לי אלא ג' ראיות דכתיב ג' זמני זוב אלא גדולות קטנות מנין ת\"ל תהיה כל שהוא החתים אפילו כל שהו בשרו אפילו כל שהו ואם נאמרו בגדולות למה נאמרו בקטנות אלא ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם אחת מרובה כשתים או בשלש הוי זב וכתב הרב דאין טמא אלא מסיט טפה אחרונה דהויא כראיה שניה דראשונה לא הויא אלא כבעל קרי כדילפינן לעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראיה </b> ראשונה של מצורע מטמא במשא פרק בנות כותים בעיא דרב יוסף מקום זיבה מעין הוא ומטמא משום דאיתרבי מצורע למעינותיו מדכתיב לזכר יתירא והזב את זובו לזכר וכו' או דילמא לאו מעין הוא והוי כשאר ראיה ראשונה של זב דלא מטמאה אלא בקרי ואמר אביי מאי תיבעי ליה לרב יוסף והא הוא דאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן ואייתר ליה לזכר לרבות מצורע למעינותיו ואקשיה רחמנא הכא לזב גמור בעל שתי ראיות דכתיב והזב את זובו הרי ב' ראיות וכתיב לזכר לרבות מצורע למעינותיו כדאמר' מה זב בעל שתי ראיות זובו מטמא במשא אף מצורע זובו מטמא במשא אפילו ראיה ראשונה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>רוק </b> הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחת משלשתן אב טומאה דין תורה דתנן ריש דם הנדה דזוב והשכב' זרע והניע והרוק מטמאין לחין וכו' ובגמרא רוק מנלן דתניא וכי ירוק הזב בטהור וכו' כיחו וניעו שהן מין רוק ומי האף שלו מנין תלמוד לומר וכי ירוק וי\"ו דוכי ירוק דריש ובברייתא תניא מימי רגליו ובגמרא מנלן דתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה דכתיב וזאת תהיה טומאתו ודרשינן האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב ולא תימא דאתי מדינא רוק הבא ממקום טהרה טמא מי רגלים הבאים ממקום טומאה אינו דין שיהו טמאין דדם היוצא מפי האמה יוכיח דטהור דכתיב זובו טמא הוא טמא ואין דם היוצא מפי האמה טמא אלא טהור ולא תימא איפוך דדם היוצא מפי האמה להוי טמא מריבויא דוזאת ומי רגלים יהיו טהורים ממיעוטה דזובו טמא וכו' דדומיא דרוק מרבינן מה רוק מתעגל ומתאסף הרבה כאחד ואחר כך יוצא כגון רוק ומי רגלים ושכבת זרע יצא דם שאינו מתעגל ויוצא דכי אתא קמא קמא נפיק ופרכינן והרי חלב אשה שמתעגל ויוצא ואמר מר דחלב אינו מטמא אלא טומאת משקין אלא אמר רבי יוחנן וכו' מה ברוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע כשאינו מוציאו יצא דם וחלב דאינן חוזרים ונבלעים דמיד יוצאים ושכבת זרע הוי כמי רגליו דאי איפשר שלא יהיה בה צחצוחי זיבה דזיבה מטמא בכל שהוא כדאמרינן לעיל וכו' ובפ\"ה דזבין תנ�� נמי שכבת זרע בהדי זובו של זוב ורוקו ומימי רגליו ומרוק איתרבו כולהו ובסוף פרק כיצד הרגל מייתי ליה בק\"ו מרוקו הכי ומה רוק שהוא טהור בטהור הוא טמא בטמא דכתי' וכי ירוק הזב בטהור דמשמע במה שביד הטהור דהיינו משא וכתיב וכבס בגדיו וגו' הרי שהוא טמא באדם טהור דמטמאה במגע כדכתיב וכל אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' ואדם נמי מטמא במגע כדכתיב או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע ודרשינן פרק יוצא דופן או איש לרבות את הנוגע אינו דין שיהא טמא שכבת זרע כזב כרוק. ואחד זב נדה וזבה ויולדת כל אחת מהן רוקו ושכבת זרע וכו' ומימי רגליו הוי כרוק הזב כדאמרינן והזוב דומה לביצה המוזרת ושכבת זרע דומה ללובן ביצה שאינה מוזרת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תשעה </b> משקין בזב ג' מהן אב הטומאה רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו דכיון דמרבינן להו מרוק הוא דומיא דידיה ושלשה הן ולד הטומאה דמטמאין טומאת משקין לבד כדתניא התם פרק בנות כותים בבריתא דתשעה משקין בזב זיעה וליחה סרוחה ורעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו רוקו ומימי רגליו מטמאין טומאת חמורה ובת\"כ יליף להני טהורים הכי יכול הזיעה והלחה והרעי יהו טמאים ת\"ל טמא הוא הוא טמא ולא אלו אוציא את אלו ולא אוציא דמעות עינו ודם מגפתו וחלב האשה שהן מטמאין טומאת משקין תלמוד לומר זאת מיעט ונראה דמדאוריתא לא מיטמו כלל דהא מיעט להו דומיא דזיעה ולחה ורעי ומשום דאיקרי משקה כדילפינן פרק דם הנדה תניא דמטמאי טומאת משקין וכן מצאתי בתוספות פרק אמרו לו דאינן אלא מדרבנן כיון דבעי רביעית לטומאה ולא מטמא בכל שהוא כשאר משקין דזב וכו'. היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק דאי איפשר בלא צחצוחי רוק כדמוקי פרק מצות חליצה הא מתניתין דתניא יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא תלמוד לומר הוא וכו' דמיירי בשותת אבל מוצץ אי איפשר בלא צחצוחי רוק ולהכי יבמה שמצצה ורקקה דם אמרינן דלא תתיבם שאי איפשר לדם היוצא במציצה בלא צחצוחי רוק וכתי' בה וירקה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דם </b> נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש כדתנן פרק דם הנדה ובשר המת וכו' מטמאין לחין ויבשין ובגמרא דכתיב והדוה בנדתה מדוה כמותה כדאמר' לעיל אשכחן לח דדוה לח משמע כמו שהו זב יבש מנלן דכתיב יהיה דם יהיה זובה וכו' יהיה בהוייתו יהא ואפילו יבש מעיקרו כדאמרינן התם דיהיה ריבויא הוא אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרע אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח כדתניא נמי במתני' ובגמרא מנלן זוב דכתיב רר בשרו דמשמע כעין ריר שהוא לחה כמו ויורד רירו ופי' ניחו וניעו ורוקו דכתיב וכי ירוק הזב כעין רוק שכבת זרע הראויה להזריע ויבשה אינה ראויה להזריע ואם חוזר ללחותו כמו שהיה שלא נתיבש כל כך מטמא לח ויבש כדתנן נמי התם וכמה שרייתן בפושרין מעת לעת ותחלתן בפושרין אע\"פ שאין סופן כדאמר' התם בגמרא כר' יהודה בן נקוסה דפליג ארשב\"ג בברייתא ותמיהא לי היכי פסיק כרבי יהודה בן נקוסה לגבי רשב\"ג כ\"ש דהוי קולא דאי לא הדר בהכי שאין סופן פושרין טהור ואי הוו פושרין כל מעת לעת הוה הדר וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>פשתן </b> שטוותהו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מחמת הרוק מסיטו טמא כדתניא פ' התערובות לתנא קמא ורבי יהודה אף הרוטבו במים שמלחלחו טמא וכתבו בתוספות דאלח קאי לאשמועינן דאינו יוצא מטומאה על ידי שריה אפילו במים טובא אבל רבנן סברי דמשנתנו לתוך מים ורבו עליו טהור כדתניא בתוספת' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט הכוס טהור ואם שתה טמא מפני משקה הזוב כדתניא בתוספת' פרק ה' דטהרות. וכן נשך הקשות ומלפפונות המסיטן טמא מפני משקה פי הזב כדתניא נמי התם אבל נשך בבצל ובפת המסיטו טהור משום דאינו מתערב בפת ובבצל כדתנן נמי התם בתוספת'. קליפי פולין ותרמוסין שקצצן הגוי המסיטן טמא מדרבנן ושבשווקים הלך אחר הרוב מתנינן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו טהור נתערב בדם טהור או ביין רואין אותן כאלו הוא מים נתערבו בשל גוים דהם כזבין מדרבנן הולכין אחר הרוב כדתניא נמי התם ריש פרק ד' דתוספתא דטהרות."
+            ],
+            [
+                "<b>שואלין </b> כלי [של] מי רגלים ואין חוששין שמא של נדות הן כדתניא נמי התם והויא כחזקה דמהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכו'. חרש של זב או זבה מכניסין לו (מימו בכיסו) [מ\"ר וכבסו] פ\"א וב' המשקין טמאין ומשקה פעם שלישית טהור כדתניא נמי התם בפלוגתא דת\"ק ור' אליעזר בן יעקב ומייתי לה פרק התערובות ונקטינן כר' אליעזר בן יעקב דהויא משנתו קב ונקי ורש\"י ז\"ל פי' דלענין טהרת הכלי מתנינן דבפעם ראשונה ושניה שהדיחו אכתי הוי טמא ובפעם שלישית הוי טהור ונראה דהא בהא תליא דכשהכלי טמא מים שהדיחו אותו בהן טמאים וכו'. זבה שנעקרו מימי רגליה וטבלה ואחר כך הטילה מים הוי ספק פרק יוצא דופן בעיא דרבא מי אזלינן בתר עקירה כשכבת זרע ומטמאו או דילמא כיון דמצי' נקיט להו מלצאת לא חשיב עקירה צורך יציאה ולא אזלי' אלא בתר יציאה וכן גויה שנתגיירה וטבלה והטילה אחר כך מי רגלים שנעקרו קודם שנתגיירה הוי ספקה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העבדים </b> מטמאים בזיבה ובנדה ובלידה כישראל כדילפינן בת\"כ מדכתיב ואמרת אליהם כדא' לעיל פרק קמא אבל גוים לא מיטמאי מדאורית' דכתיב בני ישראל אלא מדרבנן קטן מבן תשעה ויום אחד וקטנה מבת שלשה ויום אחד וכדאמרינן פרק יוצא דופן ופרק בנות כותים ועדיות פרק ה' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בועל </b> נדה כנדה שהוא אב הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומשכב ומרכב כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון וקאי אמתניתין דלעיל דקתני נבלה ומי חטאת שמטמאין במשא לטמא בגדים במגע וכו' ודרשינן בת\"כ ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף בועלה דנדתה עליו משמע כל מידי דמטמאה בנדתה תהא עליו שיהא מטמא בועל נדה כנדה ואף על גב דלא כתיב בהדיא בנדה דמטמאה כלי חרס יליף לה במה מצינו מזב דמזב דמטמא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים ומטמא כלי חרס אף משכב ומושב לטמא אדם ובגדים מטמא כלי חרס כזב דכתיב ביה וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וגו' ואין משכב ומרכב של בועל נדה כנדה שהוא אב הטומאה כדילפינן לעיל אלא הוא וולד הטומאה שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין כדאמרן בת\"כ ומייתי לה ריש פרק בנות כותים אימא היא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים אף הוא כן תלמוד לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא שאין תלמוד לומר הרי כבר נאמר ברישיה דהאי קרא ותהי נדתה עליו ובדידה כתיב וכל אשר יגע במשכבה וגו' אם כן למה נאמר וכל המשכב אשר ישכב עליו וגו' לנתקו מטומאה חמורה שלא יהיה משכבו חמור כמשכבה לטמא אדם ובגדים שעליו אלא אוכלין ומשקין דיטמא טומא' קלה משמע וכדאיתא התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> [הבא על] נדה או זבה ויולדת בין כדרכן או שלא כדרכן ואפילו הערה וכדתניא סוף נדה כימי נדתה תהיה טמאה היא מלמד שזבה מטמא את בועלה כנדה שמפורש בה אשר ישכב איש אותה היא מטמא בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל ומנין שהוא עושה משכב ומושב כבועל נדה ת\"ל כמשכב נדתה ואתקשה נמי התם רואה ב' ימים או יום אחד לרואה ג' שהיא זבה גדולה וכדאיתא התם ויולדת נמי כתיב בה כימי נדת דותה וגו' דמשמע דהויא כדין נדה וקטן בן תשעה ויום אחד וקטנה בת שלשה ויום א' כיון שביאתן ביאה ה\"נ לענין טומאה בועל נדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>נדה </b> וזבה ויולדת מיטמאי למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה מדרבנן כדאמ' בפרק קמא דנדה דמדאורייתא אין אשה טמאה עד שתרגיש דם שיצא למטה מבין השינים כדילפינן פרק חמישי דהלכות איסורי ביאה. וכן טומאות ווסתות שאם הגיע וסתה ולא בדקה ואחר ימים בדקה ומצאה דם אינה טמאה למפרע אלא מדרבנן דהכי אסיקנא פרק כל היד דאפילו לרשב\"ג ווסתות דרבנן ואפי' תרגיש פיהוק ועטוש אינה טמאה מדאוריתא עד שתרגיש בבשרה וכדאמר' פרק האשה בנדה וכן טומאת כתמים מדרבנן וכל דינים אלו סוף פרק קמא דנדה ופרק כל היד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרק</b> ד כל דיניו מדרבנן פרק קמא דנדה ופרק כל היד ופרק האשה ותנוקת ודם הנדה ופרק תנוקת ורביעית דם שיצא מן האשה שמתה מטמא במגע ובמשא ובאהל כדכתיב בנפש אדם וגו' וכתיב כי הדם הוא הנפש וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתם עד שיטבולו וכדא' פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא דכל זמן שלא טבלה טמאה ובת\"כ נמי אמרינן דלימד ר' עקיבא מה אני מקיים והדוה בנדתה תהא עד שתבא במים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שלא טבלה דמה אפילו בתוך ימי טוהר הוי כדם נידות ומטמא כדתנן פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא אליבא דרב דאמר דם הבא בימי לידה ודם הבא בימי טוהר מעין אחד הוא דממעין אחד הן באים והתורה טומאתו כל שבעה לזכר וכל י\"ד לנקבה והתורה טהרתו אחר מכאן כדאמר' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שירדה לטבול מטומאה לטהרה לאחר שבועיים ונעקר דם לבית החיצון ועמד שם טמאה כל זמן שהוא בה וכשתצא בעיא טבילה אחריתי ואם בעליתה נעקר הדם טהורה כדאמר רב חייא בר אשי משמיה דרב פרט יוצא דופן ואקשי' טומאה בלועה היא ולא מטמאה לא במגע ולא במשא והכא משום משא ונגיעה היא וטומאת ערב דאי משום ראיה מאתמול איעקר ורחמנא אמר בבשרה מכי אתי בבית החיצון הויא ראיה אלא משום משא ונגיעה היא כדאמר' ואם כן טומאה בלועה היא ואיפרק שמעתין דלכשיצא לחוץ הוא דקאמר דאז תטמא משום מגע ואם בעליתה נעקר הוי דם טהור ולא מיטמיא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שטבלה כדינה הרי היא טבולת יום ואינה צריכה טבילה אחרת בסוף ימי טוהר למעשר ולתרומה אלא לקדשים כב\"ה דפרק תנוקת דתנן ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה ובגמרא טבולת יום ארוך איכא בינייהו דהכתוב עשאה טבולת יום דכתיב בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה ולקדשים מודו בית הלל לב\"ש דק\"ל אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש והיינו מדרבנן כדאמר' פרק חומר בקדש כיון דעד האידנא אסיר אצריכינהו רבנן טבילה ורוקה ודם טהרתה טהורים לתרומה כדתנן התם פרק תי��וקת ואם נפל מרוקה וכו' על ככר של תרומה טהור וכדתנן נמי ריש פרק שני דטבול יום דדוקא בטבול יום עצמו הוא דמרבי' אפילו לתרומה וכדאמ' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה או י\"ד דם טוהר שלה טמא כרוקה ומימי רגליה כדתנן פרק בנות כותים ב\"ה אומר כרוקה וכו' ובגמרא מ\"ט דב\"ה אמר ר' יצחק לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה ואילימא שאר מעיינותיה כרוקה וכמימי רגליה דאתו מזב דכתיב וכי ירוק הזב ומיניה נפקי שאר מעיינות האי מזכר נפקא כיון דאיתרבי מצורע למעיינותיו כדאמר' איתרבי נמי מצורעת לכל מעיינותיה דאיכא דכוותיהו בזכר אלא האי דאיצטריך ולנקבה לרבות מצורעת לטמא דם טהרה שלה דליתיה בזכר ומשקין אלו היוצאין מהן כמשקין הנוגעים בהם חוץ מזב ששלשה המשקים היוצאים מהם הם אב הטומאה כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>זבה </b> קטנה שטבלה ביום השמור מגעה ובעילתה תלויה שאם ראתה אחר כך כל טהרות שעשתה טמאות ועושה מרכב ומושב ומטמאה בועלה כדתנן פרק תנוקת דף ע\"ב הרי זה תרבות רעה ומגען ובעילתן תלוייה וכו' טבלה בליל השמור הרי זה כמו שלא טבלה כדתנן התם לעיל ומודים ברואה וכו' וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבים בקרבן משום דבעינן שימור והרי בעל זבה קטנה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראתה </b> ביום אחד עשר וטבלה לערב יום שנים עשר שהוא תחלת נדה פטורין מן הקרבן כדתנן התם במתניתין לב\"ה משום דלא בעיא שימורים כיון שאינה בימי זיבה ולענין טומאה מודו לב\"ש מדרבנן ואם טבלה ביום י\"ב אחר הנץ בועלה טהור אפי' מדרבנן כדא' ב\"ה הרי זה גרגרן הרואה דם בעשירי טובלת ביום אחד עשר ומשמרת אותו אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה ביום שלישי הוא יום י\"ב דהוי תחלת נדה ואפ\"ה בעיא שימו' דעשירי כתשיעי כרבי יוחנן דאמר התם מה תשיעי בעי שימור דהא ראוי להביאה לידי זבה גדולה תשיעי ועשירי ואחד עשר אף עשירי אם התחילה לראות בו בעי שימור י\"א כנגדו אף ע\"פ דאינה ראויה להיות זבה גדולה וכדאמרי' אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ויום אחד עשר קאמר רבי אלעזר בן עזריה דהוי הלכה למשה מסיני ומאי הלכותיו משאר הימים שלפניו רבי יוחנן אמר הלכה אחד עשר דבדבר אחד הוא חלוק משלפניו דאחד עשר הוא דלא בעי שימור הא לאחריני עביד שימור דהיינו לעשירי ולרבי עקיבא קראי נינהו הני אחד עשר יום כדאיתא התם שלהי מכלתין וכדילפינן פרק ו' מהלכות איסורי ביאה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זבה </b> וזבה גדולה שטבלו ביום שביעי אם חזרו וראו ביום עצמו סותרים וכדילפינן נמי התם בהלכות איסורי ביאה פרק ו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משכב </b> ומושב אחד הוא ובתרוייהו כתיב יכבס בגדיו ורחץ במים וכתיב בפ' נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו ודרשינן בת\"כ דעל הכלי לרבות את המרכב דכתיב בנגעו בו בסיפיה דקרא דמהדר אמרכב דרבינן מעל הכלי ואם כן משמע דמשכב ומושב חד הוא דכתי' ואם על המשכב הוא אשר היא יושבת עליו דעל הכלי אמרכב מהדר כדאמר' וכו' ולמה נאמרו משכב ומושב שהמשכב ראוי לשכיבה והמושב לישיבה כדדרשי' בת\"כ מדכתיב אשר ישכב עליו יכול אפילו שכב על עריבה ועל הדלת תלמוד לומר משכב וגו' וכל כלי אשר ישב עליו וגו' יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה תלמוד לומר כלי וגו' שישב על המשכב או שכב על המושב טמאהו כדמרבי' בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא יטמא ריבה וכו' המרכב הוא הראוי לרכיבה כמרדעת וטפיסן כדאמרינן בת\"כ. וכולן אבות הטומאה ומטמאין אדם וכלים במגע ואת האדם במשא אלא שהנוגע במרכב אינו מטמא בגדים ולא כלים אפילו בשעת מגעו דמגעו חלוק ממשאו במרכב מה שאין כן במשכב ומושב כדכתיב בהו יכבס בגדיו ובמרכב כתיב וכל המרכב וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא ולא כתיב יכבס בגדיו וכתיב והנושא אותם יכבס בגדיו נמצאו הזב והזבה והיולדת והנדה משכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזיבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו הוא אב כדילפי' לעיל פ' ראשון ואדם שנגע באחד מאלו או נשאן מטמא בגדים וכלים בשעת נגיעתו או נשיאתו ואינו מטמא אדם ולא כלי חרש כדתנן פרק בתרא דזבין ותניא מנין לעשות שאר כלים כבגדים דלא כתיב אלא יכבס בגדיו תלמוד לומר וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרש ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרש ותניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכל שלא נאמר בו יכבס בגדיו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם נקראים מדף ואינם מטמאים אוכלים ומשקים כדתנן פרק ד' דזבין וכדא' פרק בנות כותים מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים וכו' וכתב הרב ז\"ל שטומאת מדף מדבריהם והראב\"ד ז\"ל כתב דטומאת מדף זו מדאוריתא ובת\"כ יליף לה רבי שמעון מדכתיב כל כלי עץ ישטף במים דלכלי שטף לא איצטריך דהא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכל שמטמא בגדים כלים נמי מטמא דבגדים נמי כלים נינהו ואם הנוגע בזב מטמא כלי שטף כדאמר' כל שכן הוא עצמו אם כן למה נאמר וכל כלי עץ ישטף במים אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב דהיינו מדף ומשום דהויא טומאה קלה דלא מטמא אדם לטמא בגדים קרי לה מדף כדכתיב קול עלה נדף מידי דלית ביה מששא כדא' פרק קמא דנדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת ומצורע שמתו הרי הן מטמאין משכב ומרכב אחר מיתתן מדרבנן כדתנן פרק תנוקת ובת\"כ יליף שאין זב מת מטמא משכב דכתיב וזב ולא המת ורבי שמעון יליף מדכתיב אשר ישכב ואשר ישב משמע את שיש לו שכיבה וישיבה אבל מת שאין לו שכיבה וישיבה אינו מטמא משכב ומושב."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> ממטמאי משכב ומושב שישב על אבן ותחתיהן אפילו אלף מרכב ומושב ניטמאו הכל כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מטמא וכדתניא בת\"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפילו על גבי אבן מטמא תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא דאשר ישב עליו הזב משמע ראוי לישב עליו אף על גב דלא ישב גביה בחיבורין כגון הכא דישב על גבי אבן מטמא וכדכתיב והתות אבן חדא ושומת על פום גובא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא דהיינו בזמן שאין יושב עליו כיושב עליו תלמוד לומר בכלי בין מלא בין ריקם. וכן אם היו אוכלין ומשקין וכלים ואדם על גבי האבן ואחד ממטמאי משכב למטה מן האבן האוכלים וכו' הם וולד הטומאה והוי מדרבנן כדא' לעיל לדעת הרב ז\"ל וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם שהוא ראשון לטומאה וחוץ מכלי העשוי למשכב או מרכב דהוי אב הטומאה כדילפינן בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב הוא טמא תחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים ואין אדם מטמא תחת הזב לטמא אדם ובגדים ומה שאינו ראוי למשכב ומושב ולא נגע בו אלא שהיה תחתיו טהור דכתיב ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומר עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בחמשה </b> דרכים מטמא הזב משכב או מרכב עומד יושב שוכב נתלה נשען כדתנן פרק ב' דזבין ותניא בת\"כ כתיב אשר ישכב עליו והיושב על הכלי וגו' אין לי אלא שכב וישב על משכב ומושב שכב על מושב או ישב על משכב או עמד נשען נתלה מנין ת\"ל יטמא יטמא ריבה והמשכב והמרכב מטמאין האדם במגע ובמשא גם כן מה שאין כן בזב שאינו מטמא משכב ומרכב אלא בחמשה דרכים כדאמר וכולם נקראים מדרס ולא במגע ובמשא דלא כתיב נגיעה ונשיאה אלא באדם הנוגע או הנושא הזב או המשכב או המרכב כדא' לעיל פרק ו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הזב מטמא משכב עד שינשא רובו עליו כדתנן פ\"ה דזבין הטמא על מקצת המשכב וכו' ותניא בת\"כ אשר ישב עליו ואשר ישכב עליו עד שינשא רובו עליו ותניא נמי ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו דלהכי כתיב הוא דהיינו כולו ורובו ככולו הוי או על הכלי אשר היא יושבת עליו וכו' אפילו על מקצתו מכאן אמרו רוב טמא על הטהור או על מקצתו ורוב טהור על הטמא או על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא מקצת טמא על הטהור או על מקצתו בזב טמא במשכב טהור דמשכב הוא דבעינן שינשא רובו דכתיב הוא כדאמר' אבל בזב כל שנישא מקצתו על אדם הטהור או מקצת הטהור עליו מטמא וכדתניא בתוספתא דזבין פרק בתרא והא דסגי בנשיאת רובו של זב על מקצת המשכ' לטמאו ובנשיאת רוב הטהור על מקצת המשכב פי' הרב ר' הלל ז\"ל בפי' ת\"כ מדכתיב והיושב על הכלי אשר היא יושבת עליו מדלא כתיב אשר ישבה אלא אשר היא יושבת משמע דנדה קא יתבא במקצת מושב והטהור במקצתו ואפילו הכי כיון שנישא רובו טמא כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהיה מוטל על חמשה ספסלים לארכן טמאים שהרי נשא הזב על כל א' מהם כיון ששכב עליהם לארכו על רחבן והר\"ש ז\"ל פי' ששכב ארכו לארכן ולרחבן ששכב ארכו לרחבן ולכך טהורים דאין רובו נשען על אחת מהם ובעיא עד שינשא רובו כדילפינן מדכתיב אם על המשכב הוא וכו' ואם ישן טמאים מספק כדתנן נמי התם פרק ד' דזבין. היה מוטל על ששה אין טמא אלא זה שתחת גופו שנישא רובו עליו כדתנן נמי התם וכו' עמד על שתי כסאות רגל אחד על כל אחד שניהם טמאים כדתנן התם רבי שמעון אומר אם רחוקים זה מזה טהורים משמע דאם קרובים טמאים דלפעמים נסמך רובו על רגל זה או על זה ולהכי שניהם טמאים אי נמי בין קרובים בין רחוקים שניהם טמאים כדמשמע לשון הרב ז\"ל שלא חילק ומשמע דסבירא ליה דת\"ק דה' ספסלים או ששה כסאות סבר דבשני כסאות רגלו על כל אחד שניהם טמאים ופליג רבי שמעון כשהם רחוקים ולכך כתב הרב ז\"ל בפי' המשנה ואין הלכה כרבי שמעון דמשמע דפליג עליה ת\"ק."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ד' רגלים טמאות שאינה יכולה לעמוד על ג' כדתנן נמי התם והוי נישא רובו על כל משכב אבל ד' משכבות שתחת רגלי הבהמה שהיה רוכב עליה טהורים שיכולה לעמוד על ג' אבל שתחת ב' רגלים טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישב </b> על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים אבל על לוח הכלים שתחתיה (טמאים) [טהורים] כדתנן התם וטעמא מפני שהוא רפוי ואין נישא רובו הכלים והראב\"ד ז\"ל כתב מפני שטעון כאבנים כדתניא בתוספתא ומקפיד שלא ישבו עליו שלא יפלו האבנים והוי כתרקב דאף ע\"ג שהאבנים ראוים לישיבה הרי הם כרוכים בדבר שמקפיד עליו ולפי' הרב ז\"ל ניחא הא דתניא מכבש בהדי הני דטעמן משום נישא רובו ולאו משום דאינו לישיבה כהראב\"ד ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שדרס על כלי שלא נעשה למשכב ומושב או מרכב טהור דכתיב אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו היה הכלי משמש ישיבה עם מלאכתו שעושה הרי זה מתטמא במדרס כדתנן פרק ב' דכלים דהוי כמיוחד לישיבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> טומאה שתסיט את הטהור ותטמא אלא הזב וחבריו בלבד ולא מצינו כמותה בכל התורה כולה כדתניא פ' ר' עקיבא ותנן בזבין הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין שהרי הסיטן זה והיסט של זב כי האי גוונא בין בכלים בין באדם בין באוכלים ומשקין טמא דבכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ותניא בת\"כ יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א\"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים למה לי למכתביה הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא הסיטו שמסיט אותו וגבי אדם נמי כתיב וכל אשר יגע בו הזב ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא היסטו וגבי אוכלים ומשקין תניא וכל כלי עץ ישטף במים מה בא זה ללמדנו וכו' אלא להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאים על גבי הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמניה (דאוקמיניה) דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא ע\"ג הזב טמא ואם כרעו הם שנשאו הן את הזב טהורים כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב שמיוחד לישיבה כדאמרינן לעיל וכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומה </b> שאינו מטמא באהל המת בצמיד פתיל מיטמא בהיסט הזב דהא מסיט ליה לכוליה ככלי חרס שהוא נבוב כדתנן פ\"ב בעדיות וכמחט בלועה בתוך העץ וטבעת בתוך הלבינה וכדתנן פרק ט' דכלים. זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרש הואיל ולא נגע בו ולא הנידו טהור שאין מטמאים לאיברים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זב </b> המסיט בבית הסתרים טהור כדאמרינן פ' יוצא דופן בזב שהיה קנה אחוז תוך קומטו והיסיט בקצה הקנה ויליף לה מדכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף וכו' זהו הסיטו של זב כדאמר' לעיל וכתיב וידיו דדרשינן ביה הכי היכא דהיסיט בו הזב בידיו כלומר בגלוי ומדאפקיה בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל נגיעות דאין מגע בית הסתרים מטמא אבל טהור שהסיט את הזב ניטמא שהרי הסיטה דהוי כנושאה וגבי טהור שהסיט את הזב דנפקא לן מקרא אחרינא לא כתיב ביה ידיו ולהכי לא בעיא גלוי."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> בכף מאזנים וכלי העשוי למשכב ומושב בכף שניה כרע הזב הרי הן ככלים שנגע בהן שהרי הסיטן כרעו הן טמאים משום משכב ובפ\"ד דזבין תנן כרע הזב טהורים כרעו הן טמאים ופי' הרב ז\"ל שם שאין המשכב או המושב טמאים מדרס והוא אומר טהורים אבל טמא משום הסט וכן פי' התוספות שבת פ' רבי עקיבא ואם היו שאר כלים או אוכלים בכף שניה כולן ראשון לטומאה כדתנן התם טמאים ולא פליג בין כרע הוא בין כרעו הם ורש\"י ז\"ל גריס כרע הזב טמאים כרעו הם טהורים כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו על הספסל או על הנסר בזמן שהן מחגי��ין דנשען הטהור על הזב והזב על הטהור כשנוטים הספסל או הנסר לכאן ולכאן וכן אם עלו באילן שכוחו רע או סוכה או סולם מצרי או כבש או קורה או דלת שאינם מחוברים בטיט הרי זה טמא משום היסט זב כדתנן פ\"ג דזבין אבל כשאין יכול להסיט כמו אם כחן יפה טהור כדתנן נמי התם. זב וטהור שהגיפו או פתחו פתח כאחד טהור אחד מגיף ואחד פותח ניטמא כיון שזה מושך לסגור וזה לפתוח וכו' העלו זה את זה מן הבור ניטמא כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יהודה ומפשילים בחבלים אם היה זה מושך אילך וזה מושך אילך טמא כדתנן התם וחכמים אומרים עד וכו'. היו אורגים בין עומדים בין יושבין או טוענין או טוחנין או פורקין אם משאן כבד טמא כדתנן נמי התם דבכולהו איכא היסט. טהור שהיה מכה את הזב הרי זה טהור וזב שהכה את הטהור טמאהו שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל כדתנן התם ולכך נחשב המכה דהיינו הזב כנשען על הטהור וכתב הר\"ש ז\"ל דתימה הוא דמהאי טעמא נמי יהא טמא טהור המכה את הטמא דהוי כנשען על הזב ואי הוה מפרשינן דהכא לענין טומאת מדרס איירי ניחא דטהור מטומאת מדרס אבל טמא המכה את הטהור בגדי הטהור טמאים טומאת מדרס וכן משמע בתוספתא דלענין בגדים תנן ע\"כ וכן נראה גם כן מלשון הרב ז\"ל שכתב ולפיכך אף בגדי הטהור טמאים. זב שנישא מקצתו על הטהור שהניח אצבעו עליו או טהור על הזב ניטמא אף על פי שלא נגע וכן חיבורי' שהם שינים או צפרנים שנישאו על אחד מהם טמא כדתנן פרק בתרא דזבין וכתב הרב ז\"ל שם שלא נצטרך שינשא או ישא הרוב אלא במשכב לבד כדא' לעיל לא כאדם ואפ\"ה כתב כאן שנראה לו שטומאה זו מדבריהם דמן התורה נראה דבעיא עד שינשא רובו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> חזק שהקים עליו הזב והניד כלי או אוכלים מחמת ההכאה הרי אלו טהורים ואם לא היה דבר חזק הוי כאלו הסיטן שהרי מכחו עלו או נתנדנדו כדתנן פ\"ד ותניא בתוספתא זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא דהיינו כשאינו דבר חזק וכשהוא מכח הרעדה טהור דהיינו בדבר חזק. וככר שנפל מן התנור בהקשו טהור אפילו של תרומה כדתנן התם ואם היה חרס מן התנור מדובק בו אפילו היה חולין טמא כדתניא בתוספתא דכיון שנדבק בו החרס נראה שניסט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> משכב ומרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין אלא במגע בלבד כדתנן פרק בתרא דזבין וכל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם דאדם כיון שנישא ע\"ג משכב אפילו היה חוצץ אבן מטמא בינו ובין המשכב ניטמא משום דנישא על גבי משכב אבל כלים או אוכלים ומשקין לא וכדתנן נמי התם ככר של תרומה שהוא נתון ע\"ג משכב והנייר בנתים בין מלמעלן בין מלמטן טהור וילפינן בת\"כ דאין משכב עושה משכב כדתנן פ\"ק דכלים מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב וכן אם הסיט המשכב את הכלים או אוכלים ומשקים הרי אלו טהורים דלא מרבי' לעיל היסט אלא בזב עצמו אבל במשכב ליכא אלא טומאת נגיעה וכדתניא בתוספתא אין לך היסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו בספינה או נדה שישבה עם הטהורה במטה בגדים טמאים מדרס אף על פי שלא נגעו כדתנן פ\"ג משום דפעמים מכריע הטהור שהספינה קטנה חוץ מכפה שבראש האשה הטהורה וכלי שבראש הנס שבספינה כדתנן ריש פ\"ד דר' יהושע מטמא ולית הלכה כוותיה אלא בסתם דפרק ג' והראב\"ד ז\"ל גריס בהאי מתניתין גופא וחכמים מטהרים."
+            ],
+            [
+                "<b>הנדחק </b> ברחים שהגוי או הזב בתוכם בג��ים טמאים כשהם מנדנדים הקרקע וכדתניא ריש פ\"ט דתוספתא דאהלות וטומאה זו מספק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> עם הארץ מדבריהם דגזרו משום ספק שמא תסיט כליו אשתו נדה כדאמרינן בהניזקין. ושורפין תרומה על מגעו ואף ע\"ג דאין מאבדין תרומה בידים כדילפינן פי\"א מהלכות תרומות והני טומאות מדרבנן נינהו אפילו הכי שורפין על ו' ספקות כדתנן פ\"ד דטהרות ומייתי לה בכמה דוכתי. וקבלת דברי חברות פ' עד כמה ותוספתא דטהרות פ\"ט והחשוד על דבר נאמן להעיד בו לאחרים ולדון בו לאחרים דחזקה היא דאין אדם חוטא כדי שיהנו בו אחרים וכרשב\"ג דפליג אר' מאיר פ' כל פסולי המוקדשין ואע\"ג דבפרק עד כמה תנן מתני' סתמא זה הכלל כל החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו אפ\"ה סמכינן אכללא דכל מקום ששנה רשב\"ג במשנתנו וכו' ונראה דאפילו חשוד על דבר תורה נאמן להעיד או לדון לאחרים משום האי חזקה דאין אדם חוטא ולא לו דחזקה מהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכתב הרמב\"ן ז\"ל דמה שכתוב בבריתא החשוד ליטול שכר לדון דיניו בטלים שאם נתברר לנו שלא נטל שכר בדין שדן אין הדין בטל וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל בפסקיו ומסתברא טעמא אבל לא ידענא היאך יתברר הדבר בעדים שלא נטל כיון שהוא חשוד ע\"כ משמע דאפילו חשוד על דבר תורה אינו פסול לדון ולהעיד כשידוע שלא נטל מה שנחשד עליו וכיון דהכא אינו חשוד על השביעית או על התרומה אלא למכרן לשם חולין לעצמו דן ומעיד לאחרים דחזקה אין אדם חוטא ולא לו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמי </b> ארץ נאמנים על טהרת חטאת וכו' פ' חומר בקודש ותוספתא פ' בתרא וכו'. ע\"ה שנעל בית בדו או גתו וכו' תוספתא טהרות פרק ו' הביא לו ע\"ה חבית וכו' פ' חומר. הלוקח כלי חרס ג\"כ שם וריש פ' ה' דפרה. טומאת עמי הארץ ברגל פרק בנות כותים הפותח חביתו פרק חומר. ע\"ה שאמר טהור אני ג\"כ שם וס\"פ אין דורשין ופרק בתרא דשקלים ופרק טבול יום. הכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפקיד </b> כלים וכו' טהרות פרק ח' המניח כליו טהרות משנה ותוספתא פרק ז' וח' חבר שהיה בנו תוספתא טהרות פרק ח' ופ' בתרא דע\"ז. ב' חצרות זו לפנים מזו פרק בתרא דע\"ז חבר שנפל כליו פרק ח' דטהרות קדר חבר שהניח טהרות פרק ז' ופ\"ב דכתובות חבר שהניח אוכלי' תוספתא דטהרות פרק ט':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן </b> שטיהר כליו ס\"פ אין דורשין. וצריך לעמוד על האומנים וכו' פרק בתרא דטהרות ופרק חומר בקדש. היו חמריו ופועליו וכו' תוספתא דטהרות פרק ה' ופרק בתרא דע\"ז. חבר שהיה לבוש בחלוקו תוספתא דטהרות פרק ה'. היה סל על כתפו פרק אין דורשין. חבר שמת והניח טהרות תוספתא דטהרות פ\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאמר לו עד אחד ניטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן ואם הכחישו אינו נאמן כדתניא פרק האומר בקידושין דהא דילפינן בעלמא דעד אחד נאמן באיסורים דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן אבל לא לאסור אלא אם היה הדבר ברשותו אי הלה שותק כדאמרינן וכשבידו נאמן כי ההיא דפרק הניזקין טהרות שעשיתי עמך ויטמאו או זבחים שעשיתי עמך נתגלו ואי אשכחי' ולא אמר ליה ולא מידי ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן כאוקמתא דרבא וכו'. סליק להו הלכות מטמאי משכב ומושב בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר ��ל משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,531 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבעה </b> מיני כלים הם מקבלים טומאה מן התורה הבגדים וכלי עור והשקין וכלי עצם ומתכות ועץ וחרש דכתיב וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו ומרבינן סוף פרק קמא דחולין כלי עצם מכל מעשה עזים להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים שלהם דהא כלי עור בהדיא כתיב ברישיה דקרא שאר בהמה וחיה מנין תלמוד לומר וכל מעשה אם כן מה תלמוד לומר עזים פרט לעופות כצפרנים שעושים מהם כלים ואימעיטו נמי עופות ודגים מדכתיב והבגד משום דעור סתמא כתיב והוה אמינא בכל עור קאמר רחמנא ואיתקוש כלי עצם בהאי קרא לכלי עור ועץ וכולהו איתקוש לשק בפרשה ויהי ביום השמיני הילכך פשוטיהן טהורים דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן ובכלי מתכות נאמר אך את הזהב ואת הכסף וגו' ובכלי חרש וגו' וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו וגו' וכל העשוי מן הגדל בים אפילו אורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה כדתניא בת\"כ או עור יכול אפילו עורות של ים יהו טמאים כיון שטימא עורות צבועים מה שאין כן בנגעים וכיון שטימא צבועים יטמא עורות של ים תלמוד לומר בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהו תלמוד לומר עור להביא את שחיבר ואפילו חוט או משיחה וכדתנן כלים פרק י\"ז וילפי' לה התם בת\"כ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פיל </b> שבלע כפיפה טמאה והקיאה דרך בית הרעי הרי היא בטומאתה כדאמר' פרק רבי ישמעאל במנחות משום דאין עולה מטומאה אלא בשינוי מעשה והכא ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה ואם בלע ואחר כך עשאן כלים הוי בעי' התם ולא איפשיטא והוי ספקא דאוריתא ולחומרא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטי </b> כלי חרס טהורים כדכתיב אשר יפול מהם אל תוכו יטמא כל שיש לו תוך וכו'. כלי מתכות אפילו פשוטין מקבלין טומאה כדתנן פי\"א דכלים כדכתיב כל דבר אשר יבוא באש בין מקבל בין פשוט ולא איתקוש לשק כשאר כלים דפשוטיהן טהורים משום דאיתקוש לשק כדאמרינן לעיל וכיון דכלי מתכות לא איתקוש לשק אפילו גדולים המקבלים מ' סאה בלח או יתר מקבלין טומאה מדכתיב כל דבר אשר יבוא באש וגו' ושאר כלים דפשוטיהן טהורים מדאוריתא היינו בשאר טומאות חוץ מן המדרס של זב שמתטמא מן התורה כדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' וכדאמרינן פרק על מומין אלו בהנך דחזו למדרסות ככסא וספסל דמקבלי טומאה על ידי מדרס ופשוט כלי חרס לא חזי שישבר אם ישב אדם עליו ובפרק רבי עקיבא אמרינן ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא אית ליה טהרה במקוה אף משכבו לאפוקי כלי חרס דלית למינו טהרה במקוה דכתיב ישבר אין לו טהרה אלא שבירה ותנא דבי רבי ישמעאל כמשכב נדתה מקיש משכבה לה וכו' והכא מפיק ליה מכל כלי פתוח וגו' כדאיתא התם. כל ארוג מדבר שגדל ביבשה הוי בגד והלבדים כבגדים לכל דבר וכדילפינן בהלכות אלו פרק כ\"ב. ושק הוא מחוטי שיער והחבלים והמשיחות אינם מקבלים טומאה בפני עצמן כדאמרינן פרק במה אשה יכול שאני מרבה חבלים ומשיחות מדכתיב כל ת\"ל בגד ועור לגזרה שוה מבגד ועור האמור בשרץ דלא טימא אלא ארוג וטווי וחבל משיחה הוי קליעה ולא הוי טווי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגדל מן הארץ הוא כלי עץ וכל שהוא מאי זה עפר מן העפרות שוה לכלי חרס כדתניא פ\"ב דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> קבול מ\"מ מקבל טומאה כדתנן פרק י\"ז ואין לכלי קיבול שיעור כל שהוא דבר של קיימא שאיפשר שיעמוד. וכן כל מה שהוא פשוטי כלי עץ ויש לו בית קיבול כל שהו כקנה מאזנים והמחק וכל הנהו דתנן התם פרק י\"ז מקבלין טומאה מן התורה והיתר על מה שצריך למקום הבית קיבול טהור מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> קיבול העשוי למלאתו אינו בית קיבול דבעינן בית קיבול דומיא דשק וכלי חרס שאינם עשוין למלאתם לעולם אלא להשתמש בבית קיבול. וכן בית קיבול העשוי לסמוך אינו בית קיבול וכל בית קיבול בכל הנהו דמפרש במתניתין פרק י\"ד וי\"ז ופרק כ\"ו ותוספתא פרק הכלים טמאים וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ המטלטל מלא וריקן דומיא דשק הוא דמטמא אבל העשוי לנחת כשידה תיבה ומגדל וכוורת ובור ספינה אלכסנדרית שחזקתן שהן לנחת וכן כלי עץ שהוא סתם ומחזיק מ' סאה בלח שהם ס' ביבש ויש לו שולים כדי שלא יהיה נוח להתגלגל אינם מקבלים טומאה כלל כדתנן פרק ט\"ו דמסכת כלים ותניא בת\"כ פרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף שדה ותיבה וכו' ת\"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דירדור עגלה וקסתות מלכים וכו' שעשוין ליטלטל אפילו מחזיקין מ' סאה תלמוד לומר כל כלי עץ ריבה ואחר שריבה ומיעט מרבה אני מה שהוא עשוי ליטלטל במילואו דומיא דשק המיוחד ליטלטל במילואו דהוקשו כדכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או שק ומוציא אני תיבה ושידה וכו' שאינם מטלטלים במילואן שאם יטלטלנו מלא ישבר אף על פי שמטלטל ריקן ויצא העשוי לנחת דאינו מיטלטל מלא וריקן וכדמייתי נמי שלהי חגיגה ופרק קמא דסוכה וכן כלי עצם וכלי עור המחזיקים מ' סאה אין מקבלין טומאה דכולהו איתקשו לשק כדאמרינן וכל שחזקתו שהוא לנחת טהור וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ג' </b> מדות בכלי עץ כדתניא בתוספתא לרבי עקיבא פרק י\"ג כלים ובת\"כ מפיק לה מכלי עץ ולא כל כלי עץ יצאו סולם וקולם וכו' יכול שאני מוציא שלחן ודלבקי וכו' שמשמשין את האדם וכו' תלמוד לומר כל כלי ריבה את אלו ובפרק המוכר את הבית אמרינן שאני פשוטי כלי עץ דטומאתן דרבנן וכתבו בתוס' דהאי דרשא דת\"כ אסמכתא בעלמא היא כמו כמה דרשות דת\"כ וספרי דלא הוו אלא אסמכתא וכן נראה בפרק שתי הלחם כדאיתא התם וכן נראה נמי מדדרשינן לעיל מהאי קרא דכלי עץ דאיתקשו לשק דמיטלטל מלא וריקן וכו' וכן מה שהוא משמש לכלי אינו טמא מן התורה דלא הוו דומיא דכלים דכתיב בתורה שהן משמשין את האדם ואין משמשין כלים אחרים וכו' דשק משמש האדם לישב עליו או ללבוש או לכסות."
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן </b> המטה הרי הוא כאחד מאיבריה וכשהמטה טמאה מן התורה במדרס הזב מלבן נמי טמא וכדאמרינן בהלכות אלו. וחיפויי הכלים טהורים דכתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וכו' ודרשי' בת\"כ בהם ולא בחיפויי'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשמש </b> את המתכת במפתח של עץ ושניו של מתכת טמא משום דמתכת פשוטיהן טמאים כדילפינן לעיל וכו' וכל דיני הפרק כלים פרק י\"ד ט\"ו י\"ו י\"ט ותוספת' ות\"כ ופרק במה אשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן וכדילפינן בת\"כ וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים וגו' טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו דהיינו משיצטרפו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא אף תנור משתגמר מלאכתו וכו' ושאר כלים ילפינן מיני' וכל שיש עליו צורת כלי אם הוא מפשוטי כלי עץ טהור מדאורי' ואם יש לו בית קיבול טמא וכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים מדאוריתא כדילפינן לעיל. וכל תלוי שעשוי לסייע בשעת מלאכה אם היה הכלי בית קיבול אפילו הוא כלי עץ טמא מן התורה וכלי המשוררים טמאים מדרבנן כדפיר' הר\"ש ז\"ל במתניתין דכלים פרק ט\"ו וכן ביטנון ונקטמון ואירוס מתטמאין מדרבנן וכן כל שאר הטמאים שבפרק זה נראה דהוי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שנטמא ונשבר עד שנפסד תשמישו נטהר וכן אם היה טהור אינו מקבל עוד טומאה ולפי מה שהוא תשמישו כך הוא שיעור שבירתו וכדתנן ריש פרק שלישי דכלים שיעור כלי חרס ליטהר העשוי לאוכלין שיעורו כזתים למשקין שיעורו כמשקין לכך ולכך מטילין אותו להחמיר כזתים ותנן נמי הכי פרק ט' ופי' הר\"ש ויש ליתן טעם משום דכתיב וכל כלי פתוח וכו' ודרשינן שטומאה משכמת לפתחו וכי ניקב כדי טהרתו חשוב כפתח ובעי צמיד פתיל עליו פחות מכאן לא ושבירת שום כלי במוציא משקה לא חשיבא והוי כשלם אפילו לקדש בו מי חטאת דבעינן כלי ראוי דכתיב מים חיים אל כלי וכל שכן שמקבל טומאה דכלי שלם חסין עליו ומשום נקב פורתא לא שרו ליה ומניחין גסטרא תחתיו וכדאמרינן סוף פרק המצניע אבל בכונס משקה דהיינו נקב רחב קצת שאם מושיבו על המים נכנסין בו לא חשיב כלי וטהור ואם לאוכלין שיעור שבירתו כזתים כדתנן סתמא כרבי מאיר דמתני' דלקמיה דקאמר חבית שיעורא כזתים דתו חזי למילתיה ולא חשוב תוך דידיה אפילו היתה מיוחדת לאגוזים ולגרוגרות אם נקבה במוציא זית טהורה לרבי מאיר דאין מקיימין אותה לאוכלין אם לא חזר ויחדה כדאמרינן פרק המצניע דאם יחדה לרמונים עדיין הוא כלי לקבל בה רמונים או אם היתה מיוחדת לרמונים מתחלה לא נטהרה והיינו בכלי חרס דאזלינן בתר מה שהוא מיוחד אבל כלי עץ תנן עליהו ריש פרק י\"ז כל כלי בעלי בתים שיעורם כרמונים מפני שהוא ראוי לתקנו ואין אדם פורש ממנו עד שינקב במוציא רמון דחייס עליה ולא מבטל ליה. ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר ונקב אצל נקב הראשון וסתמו עד שהשלימו לרמון טהור כדאמר רבי יוחנן פרק אלו קשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעשאן מתחלה נקובים כמוציא רמון כסל ופוחלץ ואפיפירות שעושין אותן נקובין מתחלתן אלא שמקבלין רמון כדתניא בתוס' פ' י\"ג ולכך מקבלין טומאה ואי אין מקבלין רמון שנפחו יותר לא אבל כלים אלו שתשמישן מועיל אפילו יהיו נקובים כמוציא רמון כיון שעשאן מתחלתן כך טמאים עד שיקרע רובן אם עדיין מועילים לתשמישן והוי כסלים של פת ששיעורן כככרות של פת ואם לא על דרך זה איני רואה שום תירוץ לדברי הרב ז\"ל ממתני' דפרק כ\"ד ומתוספת' פרק י\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפירות </b> שעשה להם גפים טמאות כדתנן פרק י\"ז. הכלים הקטנים שאינם יכולים לקבל רמון כרובע הקב דפי\"ז דכלים שיעורן כזתים נגממו בכל שהו שיקבלו טמאים כדתנן התם. ס��ין של פת וקופה גננין ושל בעלי בתים ושל בלנין כפי תשמישן כדתנן ריש פרק י\"ז. בית קערות שמקבל תמחויין ובית הרעי שמקבל [רעי] מקבלין טומאה כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ שנחלק לשנים טהור חוץ מאותן שהן נחלקין כל אחד בפני עצמו מתחלת עשייתן כשלחן כפול וכסא כפול ותמחוי המזנון כדתנן פי\"ו וכן בית לגינין ובית כוסות הנפחת מהם טהור ואינו חיבור לשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת </b> שגבוה מאמצע נפחתה מצד א' טמאה מצד שני טהורה כדתניא בתוספתא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל סוף פרק י\"ט דכלים וכתב דכרבי מאיר דמתניתין אתיא דמטמא משפלת שנפחתה מלקבל רמונים השולחן והדולבקי שפחתו טמאים כדתנן ריש פרק כ\"ב ואם ניטל אחד או ב' מג' רגליהן טהורה ואם נטלו שלשתן טמא כשיחשוב לאכול עליו כמו על טבלא כדתנן נמי התם וטמאתן מדרבנן כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> נצרים שנשאר משפתותיהן כל שהוא מקבלין טומאה כדתנן פרק שני. טבלא שחיפה בנסרים מקבלת טומאה וספסל שנתפרק וסרגלו במשיחה טמא כדתניא בתוספתא. סלים של גמלים קשורים טמאים התירן טהורים כדתניא התם פרק י\"ט בתוספתא דכלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלחן </b> או דולבק שחפן כולן ולא שייר מקום הנחת כוסות טהורים כדתנן פרק כ\"ב ואמרינן פרק שתי הלחם לא שנא ציפוי עומד וכו' ואמרינן התם ולרבנן דאומ' שלחן של מקדש מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה שחלקה היא משני צדדיה ואינה כשאר פשוטי כלי עץ דרחבה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עור מאימתי מקבלין טומאה התורמל משיחסום כדתנן פרק י\"ו ובכלי חרס ילפינן לעיל פרק ה' דבעינן גמר מלאכה לכלי כדי שיקבל טומאה ובכלי מדין כתיב נמי כל כלי מעשה דמשמע שנגמר כל מעשהו כדכתב רש\"י ז\"ל פרק במה בהמה ואם כלי עור אלו הם פשוטי מקבלים טומאה מדרבנן משיגמרו ואם הם מקבלים הוי טומאתם מדאורי' כשיגמרו. ועור שאין עליו צורת כלי הכף של עור של לוקטי עצים ולוקטי גללי בהמה ובית אצבעות של קייצין ועורות קטוגין מקבלין טומאה וטומאתן נראה דהוי דרבנן וכמו שכתב הרב ז\"ל כלים פרק כ\"ו ואפילו יש לו צורת כלי אלא שאין עשוי לאחוז בו יפה יפה אלא כדי שלא יפסיד הדבר שמתעסק בו בזיעת ידו כעור שתופרין הצבעין והנפחין על היד אינו מקבל טומאה ואם היה עור של זורעי גנות וכיוצא בו שהוא כדי שיאחז יפה מקבלים טומאה ואפשר דטומאתן מדרבנן אף ע\"ג דאינן פשוטי כלי עור כיון דכשאין עשויין אלא בשביל הזיעה הן טהורין אף על גב דהוו כצורה הני דמקבלי טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיעור </b> נקב כלי עור ליטהר החמת במוציא פקעיות של שתי ואם אינה מקבלת אלא של ערב עד שתנקב רובה ומשום דראוי לתקנו אין אדם פורש ממנו עד כדי שיעור טהרת כל אחד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סנדל </b> עמקי וכיס של שנצית מקבלין טומאה כשהן מותרין ונפשטין כיון שהדיוט יכול להחזירן ולהדק השנצות בלולאות ויחזור כלי קבול וכל שכן אם היו טמאים קודם התרן והפשטן דאכתי טומאתן עליהו וכן אם הסיר השנצות מהן שהעבירן מכל וכל מפסדת צורת הכלי נטהרו אף על פי שאיפשר להחזירן שלא באומן כרבי יוסי ריש מתניתין דפרק כ\"ו כלים ואם היה כיס של שנצות אעפ\"י שהוסרו השנצות עדין הוא כלי מקבל ואם נפשט בעור טהור כדתנן נמ�� התם ואם תלה עליו מטלית טמא שהרי יש עליו צורת כלי וכדתנן נמי התם ונראה דקבלת טומאה כהני גווני הויא נמי מדאוריתא כיון דחשיבי כלי קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפלה </b> של ראש ד' כלים בהיתר ראשון שהתירו הד' קציצות וחזרו וניתקנו כתב הר\"ש בפי' המשנה פרק י\"ח דרביעית אין בגופה טומאה דאי משום שנגעה בג' אין מגע עושה מגע והרב ז\"ל כתב כאן דכולן ראשון לטומאה דהיינו מגע טמא מת וכדמשמע מתני' דקתני התיר הד' טהורה מטומאת מת אבל טמא מגע ויפרש הר\"ש ז\"ל מתניתין אבל טמא מגע דקאי אשלשה לא אד' דהא פרחה ממנה טומאתה ולישנא דמתניתין לא משמע אלא שכולן טמאות טומאת מגע ואיפשר דמאי דכתב דאין בגופה טומאה כלל היינו משום שכשהתירה פרחה ממנה טומאה וכשחזר ותקנה אין מקבל טומאה דאין מגע עושה מגע אבל כיון שהיא מחוברת לג' שהן טמאות מגע היא נמי טמאה מגע כמותן מצד שהן כלי אחד והרביעי מחוברת לשלשה כמו השלשה כשנתקנו שפרחה מהן טומאתן ומצד חיבורן לד' טמאות כולן טמא מת דאי לאו האי חיבור הוו הג' מגע טמא מת והד' טמא מת ובהתר שני שחזרו והתירו הג' ותיקנום תנן במתני' התיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דמשמע שהג' טהרו מכל טומאה וכמו שכתבו בפירוש המשנה וכאן כתב הרב ז\"ל חזר והתיר האחד פעם שני ותקנה הרי היא ראשון כשהיתה וכן אם היתר השניה ואת השלישית חזר והתיר אף הד' ותקנה הרי כולה טהורה וכו' ונראה שיש בספרים טעות סופר ואפשר לפרש כדי לישב הלשון דהתיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דקתני מתני' היינו שהן טהורות דאין מקבלות טומאה מהד' אבל כל שהן מחוברות עם הד' שהיא טמאה מגע הוו כולהו כלי אחד מצד חיבורן וכולן טמאות מגע מחמת חיבורן לד' כדאמרינן כמו בהתר ראשון כשהתיר שלשתן דהא אינן טמאות אלא מגע טמא מת ומצד חיבורן לד' שטמאה טמא מת הוו כולהו טמא מת ולהכי כתב הרב ז\"ל בהתיר שני דכשהתיר השלישית נמי הוו ראשון כלומר מצד שהן כלי אחד עם הד' שהיא ראשון והן מחוברות לה אבל כשהתיר גם הד' והחזירה הרי כולן טהורות מכל טומאה וכן סנדל שנפסק אחד מאזניו כשהיה טמא מדרס ותקנה הוי מגע מדרס נפסקה שניה או עקבו או ניטל חוטמו נחלק לב' טהור כדתנן פרק כ\"ו. מנעל שנפסק ואינו מקבל רוב הרגל טהור כדתנן נמי התם. טהרות טומאת תפילין של יד בהתרת ג' רוחות ושל ראש בשלש ובקציצה מייתי לה בתוספתא פרק כ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכדור </b> והאימום וקמיע ותפילין שנטמאה הנוגע במה שבתוכן טהור והאיכוף אף נוגע במה שבתוכו טמא כדתנן פרק כ\"ג שהתפירה מחברתו ועושהו אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גמר </b> מלאכה בכלי מתכות דילפינן לה מכלי מדין דכתיב כלי מעשה כלים שלמים וכל שלא נגמרה מלאכת עשייתן הוו גולמים ואמרינן פר' קמא דחולין מ\"ש גולמי כלי מתכות דטהורין ושל עץ טמאים רבי יוחנן אמר הואיל ולכבוד הם עשוים לא חשיבי כלי עד שתגמר מלאכתם ורב נחמן אמר הואיל ודמיהן יקרין לא מזו עד דעביד נויין איכא ביניהו כלי עצם דלרבי יוחנן הוו ככלי עץ וכו' ואין מקבלין טומאה עד שלא יהיה מחוסר מעשה כלל כדתנן כלים פרק י\"ד ועדיות פרק שלישי ופרק קמא דחולין והעושה כלים מן העשת וכו' פרק י\"א ועושה כלי משכב כלי טמא כדתנן נמי התם לפי' הרב ז\"ל משום שאינם גולמין והוי דאוריתא ולפירוש אחר דשמא הכלים היו טמאים וחזרו עתה לטומאתן הישנה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שמחוסר כיסויו אינו גולם כדתניא בתוספתא פ\"ט וכדתניא פרק קמא דחולין וכן מחט שעשאה מתחלתה שלא לנקבה לא הויא גולם וגולמי כלי עץ טמאים וכדאמרינן לעיל כדמייתינן פרק קמא דחולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי המלחמה טמאים כדתנן התם פרק י\"א וכן כל תכשיטי נשים אף על פי שאינם אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומנה תכשיטין אצעדה וצמיד ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. כל תכשיטי בהמה וכלים טהורין כדתנן ריש פרק י\"ב וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים וכל כלי של בהמה וכלים שמשמש גם כן לאדם מקבל טומאה והוו כתכשיטי אדם וכדתנן נמי התם וכדתניא בתוספתא פ\"ח בזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם כדאמ' פרק במה אשה דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש אפילו דיבור יבא באש ואף על גב דהאי קרא לגבי הגעלה הוא דכתיב אם אינו ענין להגעלה דהתם מסתברא דאין דיבור מעלה ומוריד תנהו לענין טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יורדים לטומאה במחשבה אם חשב על טבעת בהמה לאדם ואין עולין מידי טומאה אם חשב מאדם לבהמה עד שיעשה מעשה כדתנן פרק כ\"ה כלים ומייתי לה פרק בהמה ופרש\"י ז\"ל לגולמים דאם חשב להניחו כמות שהוא הוי גמר מלאכתו ומקבל טומאה וכאלו נגמר כל מעשה מלאכתו מדכתיב מכל כלי מעשה והא דבמחשבה יורד לטומאה כגון טבעת בהמה לאדם היינו משום דמתחלת עשיית הטבעת נמי לאדם יורדת לטומאה במחשבה לאדם דאלו חשב עליה לבהמה מתחלת עשייתה אינה מקבלת טומאה ובפרק האומר בקידושין אמרינן מחשבה דטומאה כי מעשה דמי דרחמנ' קרייה מעשה דכתיב כי יתן דהיינו בידים וקרינא כי יותן ואף על גב דהוי מחשבה בעלמא דנפלו ממילא וניחא ליה והוי הכשר ומקרי כי יותן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זוג </b> של דלת שאינו מקבל טומאה חשב עליו לבהמה מקבל טומאה במחשבה כדאמרינן לעיל משום דמשמיע קול לאדם ועל ידו יודע היכן הוא בהמתו ומוצאה ושל בהמה שעשאה לדלת אפי' קבעו לא הוי מעשה דבעינן מעשה בגופו כדאמרינן פרק במה אשה זוגין שעשאן לבהמה ולדלת אזלינן בתר רובא וכולם מקבלים טומאה עד שיפרישם אם היו רובם לדבר שמקבל טומאה. זוגין הנמצאים בכל מקום רובן לבהמה חוץ מהנמצאים בכרכים דרובן לדלתות. אמר לאומן עשה לי ב' זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה מקבל טומאה עד שיפרש זה לכך וזה לכך דכל אחד עשוי לכך ולכך כפי מה שירצה מטילין אותו להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מהעשויין לקרקע או לשמש את העץ כדתנן בכלים פי\"א ותניא בספרי זוטא דבר אשר יבא באש וכו' ריבה את הכלים התלויין בשמותיהם ומשמשין בשמות אחרים ככן שלפני המטה וקולב של מנורה כל דבר ריבה כלים התלויין בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן כפרח של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה ושל קרן תלמוד לומר אך וכן כל שאין לו שם בפני עצמו דיש לו שם לווי ובשעת חיבורן הכל טמא. ואם יש לו בית קיבול כקדרה של נזם מקבל טומאה אפילו יש לו שם לווי וכן כל שהוא כלי בפני עצמו כל הכיסויין של מתכת טהורין שאין להם שם בפני עצמם חוץ מאותם שמשתמשין בהם שנעשו כלי קבול וכדתנן התם פרק י\"ב וי\"ד. וכן הכיסוי שעשאו מראה הוי כלי בפני עצמו כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האונקיות מקבלות טומאה וכן כשהן תלויות וקבועות בכלי וכן כשנשברה וייחד מהן חצאי ליטרין או שליש או רביעי וכל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה האונקלי של מתכת והשלשלת הויא מדרבנן וכל שיש לו שם בפני עצמו כהני דכתב הרב בסוף הפרק טמאים מדאוריתא כדאמרינן לעיל וכדתנן להו פי\"א וי\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> מסמר שהתקינו להיות כלי בפני עצמו מקבל טומאה שהרי הוא כלי בפני עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות המשמשות בעגלה שאינם לנוי ולהשמעת קול חשיבי כלי וטמאים כדתנן התם פרק י\"ט וכן עקרב ובית הבד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ריחים </b> של פלפלין עליונה מקבלת טומאה משום כלי מתכות שהוא עיקר והעץ בטל אצלו ותחתונה משום כלי קבול אף על פי שהיה של עץ ואמצעית משום כברה פרש\"י ז\"ל פרק שני דביצה דגזרו טומאה על הכברה משום ארוג ובתוספ' פירוש דכברה סלתות יש עליה תורת כלי שמקבלת הסובין שאינן יכולים לצאת ממנו וכדאמ' בירוש' ולפי' זה הוי טומאה מדאוריתא. וכל מקבל טומאה שעד סוף הפרק משום דהכי חשיבי כלי וכולהו מייתי פרק י\"א וי\"ב וי\"ד ותוספתא דילהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> כלי מתכת ליטהר כל שאינו יכול לעשות בו מעין מלאכתו לא חשיב כלי ואם משמר הכלי מעין מלאכתו חשוב כלי שלם וכולהו תני לה פי\"ג ופי\"ד וט\"ו ובתוספתו' דילהו וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ ועור ועצם שנשברה טהורה ואם חזר ועשה מהן כלי מקבלין טומאה מכאן ולהבא וכדתנן פ\"ב. וכלי מתכת טמאים שנשברו טהרו ואם התיכן וחזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן מדרבנן וכדתנן פרק י\"א. וטיט שבללו בגללים שאין כלי גללים מקבל טומאה אזלינן אחר רובא ואם רוב מן הטיט הוי כלי חרס ומקבל טומאה כדתנן נמי התם. וכלי זכוכית אין טומאתן אלא מדבריהם וכל דיני הפ' פ\"ח וי\"א וי\"ב ועבודה זרה פרק רבי ישמעאל ופרק קמא דשבת וכלים פרק כ' וט\"ו ותוספתו' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מתטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב כדתני פרק קמא דחולין דכתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו ואע\"פ שלא נגע דמה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע הכלי למה שבתוכו הוא מטמא אוכלין או משקין הנתונין באוירו דהתורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל דכתיב כלי כל אשר בתוכו אפילו הכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות ומה שבאמצע מטמא מן האויר ולא תימא משום דהכלי מצרפן דמדכתיב כל משמע אפילו נתלה באויר ואין אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד דא\"כ זה שני וזה שלישי והג' לא יעשה רביעי לטמא את האמצעי' ואם כן מה תוכו האמור לטמא הוא מאוירו אף על פי שלא נגע אף תוכו האמור לטמא להוריד טומאה לכלי אף ע\"פ שלא נגע בו טומאה אלא שנכנסה לאויר וכן היסט הזב מטמא כלי חרש כדתניא וכלי חרש אשר יגע בו הזב להביא מגעו שהוא ככולו והוא היסט וכדאמ' לעיל פרק שמיני דהלכות מטמאי משכב ומושב ושאר הכלים והטמאים אין מטמאי אוכלין ומשקין עד שיגעו בהן כדילפינן פרק קמא דחולין דכתיב תוכו וחד מיניהו לדרוש תוכו של זה ולא תוכו של אחר דהינו שאר כלים שאין מקבלין טומאה מאוירן והכי נמי לא מטמאי אוכלין ומשקין מאוירן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מטמא ��לים אחרים מאוירן דכשנכנסה טומאה באוירו הוא טמא וכלים שבתוכו טהורין ואפילו הן כלי חרס כיון שלא נכנסה הטומאה גם כן לאוירן וכדתניא בפסחים יכול יהו כל הכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרש ואין כלים מטמאים מאויר כלי חרס וטומאת משקין לכלים הויא מדרבנן וכדא' פ\"ח מהלכות שאר אבות הטומאות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שכפהו על הטומאה כאהל טמא שהרי הטומאה באוירו של כלי חרס ואם היתה הטומאה בגומא שאינה תוך אויר הכלי או התנור או אפילו היתה שוה לקרקע ולא היתה יוצאה לאויר טהור ואם אופה בצק בינוני והוא נוגע בטומאה נטמא התנור אלא אם כן היה בעץ פותח טפח שמביא את הטומאה וכדתנן פ\"ח דכלים ואין התנור וכיוצא מתטמא אלא אם כן נמצאת הטומאה מן הסתומה ולפנים כדתנן התם דבלאו הכי לא הויא כאוירו של תנור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מסרק </b> שעל הרשת של בקבוק אם יש טומאה באויר המסרק טמא כולו כחכמים דפליגי ארבי אליעזר פ\"ב דכלים דחשיב תוך כלי חרש."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שהיו לו שלשה שפיות זו לפנים מזו טומאה שבעודפה כל שבפני' ממנה טמא ואם היו שוות כל שנטמא אוירה טמא והשאר טהור כדתנן פרק ב' משום דמקום שהוא טהור לא חשיב תוך מקום הטומאה. וכן באלפסי שהן זה בתוך זה היו נקובין בכונס משקה והשרץ בעליונה כולן טמאים שהטומאה באויר כולן כיון שהן נקובין ואם היה שרץ בעליונה ושפת התחתונה עודפת שתיהן טמאות ואמצעיות טהורות שאין כלי חרס מטמא כלים כדאמרינן לעיל כדתנן פ\"י."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבלא </b> של חרש שהיו קערות דבוקות בה ודופנה עודף על הקערות ניטמאת אחד מהן נטמאו כולן דתוכן קרינא ביה כיון דפיהן למטה מן הדופן והיינו לענין אוכלין ומשקין שבכולן אבל קערות עצמן לא ניטמאו כדאמרינן דאין כלי מיטמא מאויר כלי חרש אי נמי לענין קערות עצמן כיון שפיהן למטה ומחוברות לטבלא חשיב הכל כלי אחד וכן בית התבלין וקלמרין כדתנן נמי התם. וכן בית התבלין של עץ שניטמא אחד מבתיו במשקין והיינו מדרבנן כדאמרינן לעיל דטומאת משקין לכלים מדרבנן ומה שהוא חיבור לטומאה ולא להזייה הוי גזירה מדרבנן וכדאמ' פי\"ב דהלכות פרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כשם </b> שמציל צמיד פתיל באהל המת כך מציל באויר תנור כדתניא בת\"כ מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור ואין צמיד פתיל לטומאה שהיא כלי בתוך כלי חרש כדמשמע במתניתין דפ\"ח דכלים וילפינן לה פרק בהמה המקשה מטומאה רצוצה דבוקעת ועולה עד לרקיע אלמא אפילו בליעת קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעת כלי טומאה מובלעת בדבר אחר שנכנסה לאויר התנור טמאהו כדתנן פרק ח' ופ\"ט גבי טבעת המובלעת בלבנה ותרנגול שבלע שרץ ומת דאם הוא חי הבלוע בחי מציל כדרך שמציל באהל המת כדילפינן פרק בהמה המקשה דף ע\"א טומאה בלועה שאינה מטמאת מדכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו ואפילו היא במעיו שלא נתעכלה וטהרה בלועה דאינה מקבלת טומאה מק\"ו דכלי חרס מוקף צמיד פתיל שאינו מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא כדילפינן לעיל ואפ\"ה מציל על טהרה שבתוכו מלטמא אדם שמציל על הטומאה כו' אינו דין שיציל על טהרה ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפינן בק\"ו מלמעלה דאינו עושה עיכול עד שיורד למטה ד��ציל למטה שעושה עיכול אינו דין שיציל ובלוע בבהמה ילפינן בק\"ו מבלוע באדם דמטמא מחיים ואפ\"ה מציל ק\"ו לבהמה שאינה מטמאה מחיים כדאמרינן התם ודוקא בבלוע בתוך החי הוא דילפינן דמציל אבל בלוע דמת או בדבר אחר אינו מציל כדאמרינן ודוקא בלוע בתוך הגוף ודומיא דאוכל נבלה אבל בלוע בתוך פיו וכיוצא בו אינו מציל לא לטומאה ולא לטהרה כדתניא בתוספתא פרק ששי ופרק יוצא דופן וכן בלוע שאינו עומד בפני עצמו אלא הוא מובלע ומפוזר בדבר שהוא בו כגון ספג ולפת וגמי וחרסין דפ' ט' דכלים כיון שסוף המשקה לצאת מטמאים את התנור מדרבנן ואם הם משקין טמאין שהן אב הטומאה כמי רגלים של זב ושל זבה התנור טמא מן התורה וריבה הכתוב בהם מעינות לטמא אדם וכלים וכדאמרי' פ' האשה בנדה דמייתי התם מתניתין דחרסית וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שחלקו במחיצה אין המחיצה מצלת על מה שחוצה לה דאין דרך בני אדם לחלק כלי חרס וכדתנן ריש פרק ח' דדוקא באהל הוא שמצלת המחיצה כדתנן פרק ט\"ו מאהלות וילפינן לה."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שיוצא שפתו חוץ מן הכלי האחר שמונח בו אפילו שהטומאה או האוכלין שבו מכוונין בתוך הכלי חרש האחר אין כאן טומאה כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא ולא שבתוך תוכו והיינו כששפת הפנימי בחוץ דאם כולו הוא בפנים הרי כולו אויר אחד וחד תוך הוא ואם יש נקב בפנימי אינו מציל כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא והרי הוא בתוכו על ידי הנקב ואם סתם הנקב מצילו בצמיד פתיל של כלי חרש שמציל על האוכלין שלא יטמאו ואין מציל כששפתו לחוץ אלא כלי שיש לו תוך משום דדרשינן ולא תוך תוכו. אבל עור וכיוצא בו שהיה שקוע לאויר כלי חרס וקצותיו בחוץ הוי כמונח באויר כלי חרש כיון דאין לו תוך כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס הכפוי על פי כלי חרש אחר אף על פי שאויר שניהם מעורב לא חשיב אחד תוך חברו ואם טומאה בא' מהם לא נטמאו האוכלין שהן בשני דלא הוו תוך הכלי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרש מקבל טומאה עד שיצרפנו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא ואף על גב דתנור אפילו לא הוסק תנור שמו הא כתיב אך למעט שלא יקבל טומאה עד שיסיקנו וכדילפינן לעיל ריש פ\"ה ושיעור הסקה כל אחד כפי מה שהוא וכדתנן פרק ה' וכן שיעור תחלת בנינו כל אחד כפי מה שהוא מקבל טומאה מתחלת אחר הסק לבשל או לצלות בו כדתנן התם דבהני שיעורי הוי תנור או כירה או כופח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שחצצו לשנים והוסק אחד מחלקיו ונטמא בשרץ הכל טמא כיון שהעובי שביניהם טמא."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> או כירה של אבן טהורים לעולם וכן של מתכת טהורין משום דין כלי חרס וכדילפינן בתורת כהנים יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לאלו ואם ניקב נקב שיוצא ממנו האור וסתמו בטיט הוי כתנור ואפשר דהוי מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שאינו מחובר לארץ טמא משום תנור ואפילו בהיסק ראשון כדאמר עולא פרק כל הכלים לרבנן דפליגי אר' יהודה ואמרי דהואיל והוסק מכל מקום טמא דכתיב טמאים הם וטמאים יהיו לכם כיון דכפל ביה ריבוייא הוא שאף ע\"פ שאינו מתוקן כל צרכו ואע\"ג דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>כור </b> של ��ורפי מתכות וכירה של עושי זכוכית אם יש להן בית שפיתה מקבלין טומאה כדתנן פרק ח'. וכבשן של שלשת אומניות טהור ופורנה טמאה כדתנן התם אם יש לה לזבז דמשמש עם הקרקע וכדתנן התם ובתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבנים </b> שעשאן תנור וטפלן בטיט מבחוץ בלבד מתטמא במגע ולא באויר כר' יהודה דפליג אר' מאיר בתוספתא דכל שלא מירח מבפנים לית ליה טומאה אלא מדרבנן ולא מיטמא באויר דעבדינן היכרא דלא לשרוף עליהו תרומה וקדשים כן כתב הר\"ש ז\"ל פרק ה' דכלים חוברן לתנור ולא חברן זו לזו מתטמאות כדתניא התם ונראה דהוי מדרבנן וטירת הכירה טהור דלאו אורחא בהכי אבל תנור אורחיה בהכי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> חביות וב' אלפסין שעשאן כירה מתטמאין ותוכן טהור שאין כלי חרס מיטמא מגבו ועובי החביות חולקין המשמש לטמא טמא לטהור טהור כדתניא בתוספתא פרק ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> פטפוטין שחברן בטיט טמאה משום כירה כדתנן ריש פרק ו' דנעשו ככירה לטמאה באויר כנגד גובה הפטפוטים וג' מסמרים טהור מדין כלי חרס וכן אבנים שלא חברן בטיט הן ככירה של אבן."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> אבנים שחברן בקרקע בטיט לכירה מתטמאה חיבר האחד טהורה כדתנן נמי התם. האבן ששופת עליה ועל התנור או על הכירה וכו' וכדתניא בתורת כהנים יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה ובהני ליכא נתיצה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כירת </b> הטבחים שאבן אחת משמשת לשני קדרות נטמא אחת לא נטמאו כולן כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> אבנים שעשאן שני כירות נטמאת אחת מהן האבן האמצעית המשמש ממנה לכירה טמאה טמא ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטמאה ניטלה טמאה הוחלטה האמצעית לטהורה וכדתנן התם פרק ו' נטמאו שתיהן והיתה האבן האמצעית גדולה אמצעה שאינו משמש לשפיתה טהור ואם ניטלה האבן האמצעית אם יכול לשפות על שתים החיצונות טמאה ואם לא היה יכול לשפות שהיו מרוחקות טהורה ואפילו החזירה אחר כך עד שימרח ויסיק כל אחת וכדתנן נמי התם. וב' אבנים שסמכן לכירה טמאה מכאן ומכאן חצי כל אבן כירה ראשונה טהור דמשמש לחיצונות ניטלו חזרו לטומאתן כדתנן נמי התם. וטומאת [דוכן] משום כלי קבול כדתנן פרק ז' וכירה הבנויה על גבי הסל אינה מקבלת טומאה מאוירה דאין לה קיום אלא על ידי הסל שהוא כלי עץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנור </b> גדול שיריו ד' טפחים והקטן רובו והכירה ג' אצבעות וכופח שהוא לאפות בו כתנור ולבישול ככירה וכדתנן פ\"ה דכלים דבהני שיעורי אכתי שמו עליו וטומאתו בו ובציר מהכי אינו מקבל טומאה וגם אם היה טמא פרחה מיניה טומאתו ואם חלק התנור לג' וגרר את הטפלה שעל החרסים נטהר דאי לב' הגדול טמא דאיכא רובא כדתנן התם ומייתי לה פרק העור והרוטב ואוקי לה דעבדיה גסטרא שחלקו לארכו ולהכי כרובא טמא אע\"ג דלא הוי ארבעה דאי צלקיה מצלק לרחבו אי לא הוי ארבעה לא הוי טמא דשוב אינו עומד יפה חלקו לב' בשוה כל אחד מהן טמא דא\"א לצמצם כדתניא בתוס' וכדאמ' פרק שני דחולין ובבכורות משום דכלי חרס יש בו גומות ולהכי א\"א לצמצם ולא סלקא טומאה מיניה והוי ספקא דאוריתא. וטבלא של חרש שיש לה דופן שנחלקה לב' בשוה דליכא רובא בחד מיניהו טהורין דהוי מד' דברים שחכמים מטהרים ור\"ג מטמא פי\"ב כלים ופ\"ג דעדויות ולפי' הראב\"ד ז\"ל היא טבלא של עץ ומשום דטומאתה מדרבנן לא אמרינן בה תרי רוב�� ולדעת הרב שהיא של חרס נראה דטהורה משום דהשתא אין לה דופן ברוח רביעית ואפ\"ה אם אחת מהן גדולה טמאה דאכתי חשיבא כלי קיבול וכל שהוא טמא משום תנור הוי טומאתו מן התורה כתנורו של עכנאי וכשאינו מטמא אלא במגע ולא באויר הוי מדרבנן ובפ\"ה תנן להו לכולהו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יורת </b> הערביים הוא תנור טמא וכלי חרש שטהר אין לו טומאה לעולם אלא א\"כ טחו מבית ומחוץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> של סדקין כל שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין כדתניא בתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שיש בו עפר אם נטמא מאוירו אינו טמא אלא מעפר ולמעלה ואם במגע ניטמא כולו אף מעפר ולמטה כדתנן התם פ' ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>כירה </b> שנחלקה לרחבה מקבלת טומאה כיון שהיא מקום שפיתת שני קדרות וטומאת קלתות נראה דהויא דאוריתא ובריש פרק שמיני תנן לה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בריש </b> פרק העור והרוטב אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות מכאן אמרו אבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה שלשה אצבעות וכדתנן פרק ה' ותניא בת\"כ או יכול שאני מרבה יותר מכשיעור ת\"ל הם וכתיב לכם הא כיצד מה שהוא צורך לתנור או לכירה הוי כותיהו. וכופח שהוא לאפיית סופגנין הויא כתנור ולבישול ביצה קלה הוא ככירה. וכן מוסף התנור של נחתומין ומוסף יורה של שולקי זתים טמא כדתנן התם דהוו להו צורך וכתיב לכם כדאמר' לעיל. וכן טירת התנור גבוהה ד\"ט אבל בית הפך ותבלין ונר של כירה אינן חיבור לה מדאוריתא דלאו צורך הכירה ממש הם ומדרבנן הם חבור לטומאת מגע וכל מה שמתטמא במגע ולא באויר טומאתו נמי מדרבנן כדאמרינן לעיל. וטומאה חצר כירה כשהיא גבוהה ג' אצבעות מדאוריתא מטעם יד נטמאת בטומאת הכירה וכירה נמי מקבלת טומאה על ידה דהוי חיבור לה אבל כשאינה גבוה ג' אצבעות אינה חיבור אלא מדרבנן וכשהיה גבוה אפילו היא מופרשת שלא בנאה האומן בחיבור טמאה בטומאת הכירה דהוי תשמיש לצורך לה וכדתנן נמי התם. ופטפוטי כירה ג' בגובה שלשה אצבעות או פחות ניטמאו בטומא' הכירה ואפילו אם הפטפוטים ד' נידונים ככירה וכל שמיטמא במגע ובאויר הוי דאוריתא כדא' וכל הני בבי פרק שביעי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי חרש שאינו מקבל או אינו עשוי לקבלה כסלונות שהמים מהלכין בהם וכחבית של שייטין אין לו טומאה כלל כדתנן פרק שני דכלים ותניא בת\"כ אל תוכו את שיש לו תוך טמא ושאין לו תוך טהור פרט לאלו וכיוצא בהם."
+            ],
+            [
+                "<b>פנס </b> שיש לו בית קיבול שמן ומגופה יוצרים שיש לה תוך ומשפך של רוכלין וכיסוי כדין שהתקינן לתשמיש וכיסוי אלפס שאינו נקוב ואין לו חידוד כולם חשיבי כלי קבול לתשמיש ומתטמאים וכדתנן להו פרק כ' אבל כיסוי שאינו משמש כשהוא כפוי טהור וכדאמרינן לעיל אשר יעשה מלאכה ולא העושה מלאכה כאחרים יכול שאני מרבה אף חיפויי כלים תלמוד לומר בהם. וטיטרוס שהמים מתקבצין לצדדין הוי עשוי לקבלה כרבי יוסי במתני' פרק שני'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלפיד </b> של חרס שדולק בשמן ומטלניות שבו אף על גב דאין עומד בפני עצמו טמא וכן כלי שמניחין תחת הנר לקבל השמן הנוטף כדתנן להו סוף פ\"ב דכלים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה </b> מכל דבר ��תהיה טהורה כדתנן פ' ר' עקיבא מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים מה ים טהור אף אניה טהורה ולחנניה דקאמר התם מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלה מלאה ספינה של חרש טמאה ומתניתין דכלים כרבי עקיבא וברייתא דת\"כ נמי כרבי עקיבא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אף על פי שהשברים ראויים לאי זה תשמיש אין מקבלין טומאה חוץ מכלי חרש שהשבר הראוי לקבל בלא סמיכה מקבל טומאה וכדתניא בת\"כ וכלי חרש לרבות אהלים מנין לרבות שברי כלי חרש תלמוד לומר וכל כלי חרש מכאן אמרו הדקין שבכלי חרש קרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין וכו' כדתנן פרק שני דכלים וכל כלי שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. וכל כלי שנעשה מתחלה לקבל בסמיכה או באחיזה מקבל טומאה דלא ממעטי אלא שברים שאינם מקבלים בלי סמיכה דלא הוו בכלל ריבויא דשבר כלים היושבים בלי סמיכה וכל שבר שאינו מקבל שיעור המפורש בו במתניתין דפ\"ב וכדמייתי הרב ז\"ל אינו מקבל טומאה דאף על גב דמקבל רביעית שלא מסומך כיון שבא מכלי גדול לא חשיב כלי אלא אם כן מקבל כשיעור המפורש בו וכלי חרש קטן שנשבר ונשאר מקרקעית קיבול כל שהוא מקבל טומאה. וגסטרא מקבלת טומאה אף על פי שהיא משברי כלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש העשוי לאוכלין שניקב במוציא זית ולמשקין בכונס משקה נטהר ואינו מקבל טומאה לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים כדתנן ריש פרק שלישי דכלים והיינו משום דכשניקב בשיעור זה חשוב כפתח ובעינן צמיד פתיל עליו וכדאמרינן לעיל פרק ששי ובפרק בא סימן אמרינן שונין כלומר הלכה למשה מסיני שכלי חרש שיעור המבטלו להיות כלי למי חטאת הוה בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לגסטרא בלבד שבטלה אף על פי שאינה מכניסה משקה ששוב אין חס עליה ואין משתמש בה דהכלי שלם חס עליו כשאינו אלא במוציא משקה שמביא גסטרא תחתיו אבל גסטרא אין אומרים הבא גסטרא לגסטרא ובפרק המצניע נמי אמרינן חמש מדות בכלי חרש תרתי הני כלי שלם בכונס וגסטרא במוציא ועדין הוא כלי להכשיר זרעים הזרועים בתוכה דכתלושין נינהו דאין נקב זה ראוי להריח לחלוחית הקרקע עד שינקב כשורש קטן ועדין הוא כלי לאוכלין עד שינקב במוציא זתים ועדין הוא כלי אם יחדו לרמונים עד שינקב במוציא רמון דטהור מכלום אלא שאם הוקף בצמיד פתיל אין טומאה נכנסת בו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת רובו דכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקב כשניקב במקום שנשאר עוד שיעור כלי מן הנקב ולמטה כמו שתירצו התוספתא שם סוף פרק המצניע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שיעורה באגוזים כר' יהודה במתניתין דפ\"ג דכלים וכל שאר הכלים כל אחד כשיעור המפורש בו נטהר ולא חשיב כלי וכדתנן להו התם. וכן דיני טומאת חבית שנפחתה או נתרועעה או נסדקה וגסטרא כולן מן התורה דחשיבי כלי או שבר כלי המתטמא מן התורה ומה שמיטמא במגע ולא באויר כשיוצא זית מן החידודין של שבר הוי נמי מדאורייתא ומיטמא מטעם יד כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין פרק ד' וטומאת מגע בכלי חרש הוא מתוכו דאין לכלי חרש טומאה אלא מתוכו כדאמרינן לעיל. וחבית שנתרועעה וטפלה בגללים טומאתה נמי מדאוריתא דאכתי חשיבא כלי ואם היה בה חרש מחזיק רביעית כנגד אותו החרש מתטמא באויר ושאר החבית אינו מתטמא אלא במגע מטעם יד כדאמר' לעיל אבל בטומאת אויר כנגדו דוקא ולית בה טומאה משום יד דאין א��יר ליד כלי חרש וכל שבר חרש שניקב וטהר שעה אחת אף על פי שסתמו בחבית אחר כך אין לו טומאה לעולם. וכלי שסתמו בזפת ואינו יכול להשתמש שימושו אינה סתימה וכן כלי זפת ושעוה לא חשיבי כלום. ומשפך שסתמו אי הוי של עץ טמא כרבי עקיבא במתניתין וכדמפרש בתוספת' לפי שהוא (מוכן) [מינו] שהזפת יוצא מן העץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טפילת </b> כלי חרש הצריך שהוא רעוע חשוב' כגוף הכלי וכן כל שהוא חבור לכלי הוי כגופו מן התורה וטפילת התנור עד טפח וכירה ג' אצבעות הוי צרכן טפח לה ומה שהוא צורך הכלי הוי ככלי כדאמ' וכדתנן להו פרק ג' במתני' ובתוספ' וטומא' עריבת על ידי בצק שבסדקיה וטומאת משיחות ורצועות תפירות הויא נמי דאוריתא ומייתי לה פרק י\"ו בתוספתא דכלים ועריבת פרק אלו עוברין שיעור יד קורדום מלפניו ומאחריו ושיירי פרגל ויד מקבת וקורנס ושאר הידות כולן טמאין מן התורה כדכתיב וטמאים יהיו לכם לכל צרככם כדאמ' לעיל וכל היתר על השיעורין טהור אלא אם רצה לקיימו דאז חשיב יד ומשמשי האור כל מה שהוא ארוך הוא צורך וחשיב יד להתרחק מן האש וכדתנן להו פרק כ\"ט מהלכות כלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מקל </b> שעשאו יד לקורדום אף על גב דפשוטי כלי עץ לא מיטמאי חשיב חיבור בשעת מלאכה והוי יד ושלא בשעת מלאכה לא משום דאדם עשוי לזורקו בין העצים ודיוסטר שהוא כשני כלים הוו חיבור בשעת מלאכה. וכל מה שהוא חיבור לעגלה טמא עמה וקשת ומצודת האישות אין להם חיבור וכן מסכת נסוכה אין כליה חיבור ליד אבל נפש המסכת וחבוריו הם חיבור לבגד כדתנן להו לכולהו פרק כ' וכ\"א. ונוגע בפיקה עד שלא פירע נמי טמא כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החוט </b> הצריך חיבור לבגד ולא למחט וחוט שפירש מן הבגד כולו חיבור וכן חבל הקשור בחרס ואם קשר בה חבל אחר מן הקשר ולפנים חיבור וחבל קופה קשורה נמי חיבור כדתניא להו בתוספתא פרק ט\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חוטין </b> היוצאין מן האריג ומן הנימין שיעורן מפורש במתניתין דפרק כ\"ט ובת\"כ תניא במשכבו ולא בנימין יותר מג' אצבעות וטפי מהני שיעורי לא חשיב יד ונימי כיפה של ראש וחבוריו כל שהן כדתנן נמי התם חוט מיני משקולות ומאזנים שיעורן המפורש שם במשנה הוי יד טפי לא אפילו בציר דטפי לא חשיב יד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החבל </b> שמסרגין בה המטות וחבל היוצא מן המטה שיעור המפורש הוי חיבור ותניא בת\"כ במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מה' או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה ת\"ל טמא דפחות לא חזי לידו טפי מעשרה נמי לא חשיב יד ומזרן של מטה ושיירי המזרן מפורש שיעורן פ' י\"ט. ולשאר טומאות אפילו מאה אמה כולו חיבור כדתניא בתוספתא זה הכלל כל טומאה ששוה מזרן למטה כולן חיבור אחד אפילו עד מאה אמה ומה שאינו שוה מטה למזרן כטומאת מדרס זב דלא חזי מזרן למדרס ואפ\"ה עד עשרה חשיב למטה כדאמרינן לעיל וטומאת שבע' וטומא' ערב במטה ומזרן וכרעי המטה וכן השן של מעדר פרק י\"ח וי\"ט וטומאת ערב הויא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד צמר או פשתים למדרס ג\"ט ולטומאת מת ושאר טומאות שלש אצבעות כדתנן פרק כ\"ז ממסכת כלים ואמרינן פרק במה מדליקין הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם בטומאת מת ושרצים דכתיב בטומאת [מת] וכל בגד וכל כלי עור ובשרצים או בגד או עור ובשכבת זרע וכל בגד וכל עור ופרט הכתוב בטומאת נגעים צמר ופשתים דכתיב תחלה והבגד אשר יהיה בו וגו' כלל בבגד צמר וגו' פרט אף כל בגדים הסתומים ילפינן במה מצינו דאינן אלא צמר ופשתים ודכולי עלמא שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים מיטמא בנגעים דתניא בגד דכתיב בנגעים אין לי שיטמא אלא בגד שלם שלש על שלש מנין תלמוד לומר והבגד דשלשה על שלשה לא צריך קרא כיון דחזי לעשירים נמי אבל שלש על שלש דלא חזי לעניים איצטריך קרא ולא אתי בק\"ו דשתי וערב וגלי רחמנא בנגעים והוא הדין לשרצים דכתיב בהו בגד כי התם ושלשה על שלשה בשאר בגדים נפקא לן מאו בגד דכתיב בשרצים דאו ריבוייא הוא. והאורג בגד כל שהוא בפני עצמו מטמא כשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס וכדמרבינן ליה פרק במה אשה מאו בגד דכתיב גבי שרצים דהוי ריבויא ואף על גב דמפקינן ליה לשלשה על שלשה הבא מבגד גדול אפ\"ה שקולים הם ויבואו שניהם דכל שהוא אריג מתחלה חשיב כשלשה על שלש' הבא מבגד גדול וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבגדים </b> העבים ביותר כלבדים והדקין ביותר כפשתן דק שבשרו נראית מתחתיהן אין מקבלין טומאה אפילו בשאר טומאות עד שיהיה כדי שלשה על שלשה כדתניא בתוספתא פרק כ\"ד אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה ובמתניתין פרק כ\"ח נמי תנן דאין בהם ג' על ג' והיינו בפחות מג' אינם ראוים לשום דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הקליעות מקבלות טומאה בבגדים חוץ משל צמרים כדתנן פרק שלישי דעדיות וטעמא דמה לי ארוג עם המחט מה לי ארוג ביד וקליעה הוי כארוג ביד ושל צמרים טהורה דאינה מהודקת וקלע ומכמורות ורשתות וזוטו של חרש המקבלין טומאה הוי מדאורית' כבגד. וכן טומאה משמרת ומטפחות ספרים המצויירות אין מקבלות טומאה כדתנן פרק כ\"ח כב\"ה דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאות מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק בהמה דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים ואפילו מצויירות אינן מטמאות מדרס דאין ראוי למדרס שאומ' עמוד ונעשה מלאכתנו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסת </b> סבלין טמאה מדרס כדתנן פרק כ\"ח משום דלפעמים יושבים עליו וכן משמרת של יין כן כתב הרב ז\"ל ובמתניתין פרק כ\"ח תנן בהדיא אין בה משום מושב היינו משום דאין יושבין עליו מפני השמרים."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שחשב עליו לצורות ובטל מחשבתו מקבל טומאה ומטפחות העשויות לחפות כותלים ועמודים מקבלים טומאה דחיפוי ונויי כלים הוא דממעטינן לעיל אבל חיפויי דבר מחובר חשיבי כלים בפני עצמם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כפה </b> שנתנה על הספר טהרה ממדרס כדתנן פכ\"ח וכדאמרינן פרק נגמר הדין דנאסר לתשמיש קמא ולכך לא חזי למדרס אספלנית על העור ועל בגד מבטלו מתורת טומאה ומלוגמא על העור כיון שכשמתקנח ראוי למדרס טמא וכדתנן התם"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> משיארוג שלש אצבעות מקבל טומאה ואריגת מחט עד שתיגמר מלאכתן והנעשה על גבי מחט כמצודה עד שיעשה בה בית קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סבכה </b> של בנות עד שיגמור פיה או קרקעיתה שהן גמר מלאכתה כדתנן התם וחוטי השביסה הן חיבור לה ואם נקרעה הסבכה שאינה מקבלת רוב השיער טהורה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חלוק </b> של כל דבר גמר מלאכתו הויא משיפתח את פיו וכדתניא בתוספתא וטהרתה משיבלה ואינה ראויה לעין מלאכה ראשונה וכדתניא נמי התם ואם נשתייר רובו מלמעלה עדיין טמא. וכל טומאות אלו וטומאת חגור וטלית של עני ומטליות פחותות מג\"ט או שלא היו בריאות לקבל או קרועות בלא הבדלת קרעים או נמחות או מושלכות באשפה או נתונות בכדור טומאת כולן מן התורה דאכתי חשיבי כלי כדתניא בתוספתא ופרק (כ\"ג וכ\"ג) [כ\"ז ונח] דמתניתין דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחצלות </b> מטמאות טומאת מדרס כדתנן פרק ג' דעדיות וחכמים אומרים מדרס ומתרץ פ' קמא דסוכה אף מדרס שראוי למשכב וכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו וכו' ובפרק כיצד הרגל מייתי מפץ שיהא טמא בשרץ מדין ק\"ו מפכין קטנים שטהורים בזב בכל טומאות דפיו צר ואין יכול להכניס אצבעו לאויר ושיעור הזב דמרבינן בתורת כהנים דמטמא באויר הני מילי בכלי הראוי לנגיעת בשר דלהכי אפקיה רחמנא בלשון נגיעת בשר כדכתיב והנוגע בבשר הזב ולמדרס נמי לא חזי דאין עשוי לישיבה ובהסיט נמי לא דאפקה רחמנא לטומאת היסט בזב בלשון נגיעה כדכתיב וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב לומר דכל שאינו ראוי למגע אינו ראוי לטמא בהיסט ואפילו שהן טהורין מכל טומאת הזב טמאים בשרץ דשרץ מטמא בכעדשה וראוי ליכנס בפי פך קטן מפץ שטמא בזב שראוי למשכב אינו דין שיהא טמא בשרץ ומפץ במת מנין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו כדילפינן מק\"ו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו ומשום דאיכא למיפרך מה לשרץ דמטמא בכעדשה אמרינן דהוו מופנין משני צדדין וכו' כדאיתא התם והרב ז\"ל כתב שטומאת מת ושאר טומאות במפץ היה מדבריהם ככל פשוטי כלי עץ ונראה דמיירי במפץ של גמי ושל שיפה כפי' ר\"ת ז\"ל פרק ר' עקיבא דטומאתן מדרבנן לבד טומאת מדרס והא דילפינן מפכים לשאר טומאות היינו במפץ קנים אם עשאה לשכיבה דמטמאה מדרס מטמאה נמי שאר טומאות דשל קנים דקתני כלים פי\"ו דטהורה היינו כשאינה ראויה למדרס."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד למדרס ג' על ג' שק ד' עור ה' מפץ ששה ואם קצץ בכונה אפילו טפח על טפח למושב וג\"ט על ג' למשכב טמא מדרס וכדתנן פרק כ\"ז ובמעילה ספ\"ב קדשי מזבח תנא נמי הכי משום דאם חשב למושב לעשותו טלאי לבגד מטמ' משום זב אם היה ג\"ט על שלשה אפילו משק או עור אם חישב עליו לעשותו למשכב הואיל וראוי לעשות ממנו טלאי לכסות שנקרע חזי למדרס וכן אם קצצו לאחיזה כל שהוא כדאמרינן התם דראוי לקצצו תאנים וכל שהוא פחות משלשה אצבעות לא חזי למידי וכל שחיבור והשלים שיעור ממין שני כחמור שבשניהם טמא בשיעור קל טהור וכדתנן התם פרק כ\"ד ובלויי נפה שקצצם והנמדדים כפולים כמו שהם טומאתה מן התורה וכדתנן פכ\"ז דכיון דאורחיה כפול אי הוי פשוט לא מהני."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ג\"ט </b> על ג' ארוגין שנטמאו במדרס והשלים עליו כל הבגד כולו מדרס וכן בגד שנארג בו ג' אצבעות על ג' ניטמא במת והשלים הבגד כולו טמא ניטל חוט אחד מתחלתו טמא מגע מדרס או מגע טמא מת ואם ניטל חוט אחד מתחלתו ואחר כך השלים כל הבגד במדרס טמא מגע מדרס ובטומאת מת טהור שכל פחות משלש' אצבעות טהור מכלום כדתנן התם פכ\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית </b> שהוא מדרס ותלאו בקופה ונעשה הכל ראשון שהרי נתבטלה ממדרס ואם הפרישה המטלית טהור מכלום שכבר נתבטל ואם תלאה על הבגד בתפירה מב' רוחות הכל מדרס הפרישה המטלית אב כשהיה שלא נתבטל."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> טפחים על שלשה שנחלק טהור וקרע שלשה אצבעות הבא מבגד מדרס טמא מגע בעת פרישתו. סדין שעשאו פרכת טהור מן המדרס כדתנן פרק עשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טלית </b> מדרס שהטבילה וקודם הערב שמש נקרע רובה טהורה כולה שלא יחוס לקרוע כולה כיון שהטבילה וכדאמרינן פרק העור והרוטב ומדאוריתא אפילו אינה טבולת יום אלא טמאה כיון שנקרעה רובה טהרה אפילו נשאר כדי מעפורת ולית בה טומאה אלא מדרבנן וכדאמרינן נמי פרק דם חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> העורות שיושב עליהן ואפילו בשעת מלאכה טמאין מדרס וכולן כשיעור חמשה טפחים על חמשה ועור שחוגר הסורק ועור שלופף בו המלאכה אינו טמא מדרס אלא טומאות אחרות ועור חיפויי כלים טהור מכלום וכדילפינן לעיל וכולהו תנן להו פכ\"ו וחיפוי משקולת הוי כלי קבול המשקלות וכן עור החופה את רוב הרגל מנעל שעל האימום מתטמא מדרס."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> עור הראוי למדרס ואינו חסר מלאכה במחשבה לדבר הטמא מדרס מתטמא אם הוא של בעל הבית כדאמרינן התם משום דלא מימליך וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם מטמא משכב שאינו שלו כדאמרינן פרק מרובה דכתיב במשכבו גזלן שדרס על המשכב שגזל טהור אם לא נתיאשו הבעלים וגנב שישב על המשכב שגנב טמא שחזקת יאוש יש כיון שאין יודעים מי גנבו ולפיכך מחשבה מועלת לגנב ולא לגזלן כדאמרינן פרק כ\"ו ובמרובה."
+            ],
+            [
+                "<b>עור </b> מדרס והתחיל לעשותו רצועות טמא עד שימעט מחמשה טפחים כדתנן התם עור ששנה מפשוט למקבל או איפכא נטהר דהוה ליה ככלי שנשבר אבל מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי וכדתנן התם כל ששנה לשמו טמא לשם אחר טהור ובבגד הכל טמא כדתניא בתוספתא התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעיקר עשייתן למשכב ולקיבול ככרים וכסתות אם נפחתו שאינם מקבלים עדין מטמאין מדרס אבל אם עיקר עשייתן לקבלה וראויין נמי למושב כחמת ותורמיל הגדולים אם נפחתו מלקבל טהרו מכל טומאה ואפילו צרר מקום הפחת חוץ משל ערביים שדרכן לצרור ואינו נוח להתיר וכדתנן פרק כ\"ה ועדויות פרק ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> פשוטי כלי עץ העשוי לישב או לשכב או לרכוב מתטמא מדרס כדכתיב וכל המשכב וכדכתב פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאת </b> כסא של ברזל וטרסקל ועורם וספסלים ונסרים שבמרחץ וכלכלה וסל טומאתן מן התורה וכולהו פרק כ\"ה מהלכות כלים וכן טומאת כסא שקבעה בקורת בית הבד וקורת סתתין וראשי כלונסאות ועושה כיפה מן השאור טומאתן מן התורה ומייתי להו בתוספתא דכלים ופרק העור והרוטב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקש טמאה מדרס כר' עקיבא כלים פי\"ז ושל קנים ושל חלף טהורה כדתנן נמי התם וכתב שם הרב ז\"ל שטהורה מן טומאת שרץ וחבוריו אבל במשכב הזב מתטמא וכאן כתב מפני שאינה ראויה למדרס נראה דטהורה דקתני מתניתין היינו ממדרס נמי והר\"ש פירש טהורה אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן סוף פ\"ק דסוכה אלא מיירי שעשאה לסיכוך אי נמי בגדולה דסתמא לסיכוך ונראה דהתם עלה דמתניתין דפירוש טהורה משאר טומאות אבל מתטמאה בזב מיירי בעשאה לשכיבה או בקטנה דסתמא לשכיבה והכא מיירי בעשא' לסיכוך או בגדולה דס��מא לסיכוך כפי' הר\"ש ז\"ל ומשום הכי אינה ראויה למדרס והתם פי' חדא והכא פי' חדא ולא פליג בדינה מדידיה לדידיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיבה </b> שפחתה עגלה של קטן וסנדל סיידין והטמאים משום מרכב טומאתן מן התורה ומייתי להו בעדיות וכלים פרק י\"ט וכ\"ג ובת\"כ ילפינן מכל כלי ריב' תיבת בלנין ותיבה שפחתה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחד שאין אומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו כדכתיב אשר ישב עליו הזב מיוחד לישיבה וכו' וכמו שהביא הר\"ש ז\"ל פי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ הראוי למדרס וכן מפץ וספסל וכסא ושדה ותיבה ומשפל ועריבה ומטה ביטול טומאתן ממדרס על יד פחיתה או שבירה מן התורה דלא חשיבי כלי למדרס וכולהו פ\"ב ופ' י\"ט וכ\"ב ותוספתא ועדיות פ\"א וב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ותיבה </b> שפחתה למטה ומשפלת שנפחתה מלקבל רמונים אין בהן טומאת מדרס מפני שבטל עיקר תשמישן ובטל העיקר בטל הטפלה שהוא הישיבה."
+            ],
+            [
+                "<b>ועריבה </b> שמחזיק משני לוגין עד ט' שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה אפילו רגלו אחד דטומאה מדרס אף על פי שבטל עיקר תשמישם מתטמא' במדרס שסתמה שכופתה וישב עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הני </b> שלש שלש דחד מטמא מדרס וחד טמא מת וחד טהור כולהו מייתי להו פרק כ\"ד וי\"ט ופרק במה אשה וטעמא דהטמאים מדרס דחזו לשכיבה או לישיבה והוא הדין דטמאין טמא מת דכל היכא דמטמא טומאת מדרס מטמא טומאת מת אפילו כלי שטף הפשוטים המיוחדים למדרסות כדאיתא בבכורות פרק על אלו מומין והטמאים טמא מת משום דחשיבי כלי לאדם והטהורים לפי שאינם משמשי אדם דומיא דכלי מדין וכדאמרינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> משקין לכלים מדרבנן וכלי שנטמא מתוכו בטומאה שהיא מן התורה ניטמאו אחוריו ואוגניו ואזניו וידיו דכולהו הוו מגוף הכלי ואם הם שני כלים ככיס בתוך כיס ניטמא האחד בשרץ לא ניטמא חבירו וכדתניא בתוספתא דכלים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,528 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Vessels",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבעה </b> מיני כלים הם מקבלים טומאה מן התורה הבגדים וכלי עור והשקין וכלי עצם ומתכות ועץ וחרש דכתיב וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו ומרבינן סוף פרק קמא דחולין כלי עצם מכל מעשה עזים להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים שלהם דהא כלי עור בהדיא כתיב ברישיה דקרא שאר בהמה וחיה מנין תלמוד לומר וכל מעשה אם כן מה תלמוד לומר עזים פרט לעופות כצפרנים שעושים מהם כלים ואימעיטו נמי עופות ודגים מדכתיב והבגד משום דעור סתמא כתיב והוה אמינא בכל עור קאמר רחמנא ואיתקוש כלי עצם בהאי קרא לכלי עור ועץ וכולהו איתקוש לשק בפרשה ויהי ביום השמיני הילכך פשוטיהן טהורים דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן ובכלי מתכות נאמר אך את הזהב ואת הכסף וגו' ובכלי חרש וגו' וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו וגו' וכל העשוי מן הגדל בים אפילו אורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה כדתניא בת\"כ או עור יכול אפילו עורות של ים יהו טמאים כיון שטימא עורות צבועים מה שאין כן בנגעים וכיון שטימא צבועים יטמא עורות של ים תלמוד לומר בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהו תלמוד לומר עור להביא את שחיבר ואפילו חוט או משיחה וכדתנן כלים פרק י\"ז וילפי' לה התם בת\"כ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פיל </b> שבלע כפיפה טמאה והקיאה דרך בית הרעי הרי היא בטומאתה כדאמר' פרק רבי ישמעאל במנחות משום דאין עולה מטומאה אלא בשינוי מעשה והכא ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה ואם בלע ואחר כך עשאן כלים הוי בעי' התם ולא איפשיטא והוי ספקא דאוריתא ולחומרא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטי </b> כלי חרס טהורים כדכתיב אשר יפול מהם אל תוכו יטמא כל שיש לו תוך וכו'. כלי מתכות אפילו פשוטין מקבלין טומאה כדתנן פי\"א דכלים כדכתיב כל דבר אשר יבוא באש בין מקבל בין פשוט ולא איתקוש לשק כשאר כלים דפשוטיהן טהורים משום דאיתקוש לשק כדאמרינן לעיל וכיון דכלי מתכות לא איתקוש לשק אפילו גדולים המקבלים מ' סאה בלח או יתר מקבלין טומאה מדכתיב כל דבר אשר יבוא באש וגו' ושאר כלים דפשוטיהן טהורים מדאוריתא היינו בשאר טומאות חוץ מן המדרס של זב שמתטמא מן התורה כדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' וכדאמרינן פרק על מומין אלו בהנך דחזו למדרסות ככסא וספסל דמקבלי טומאה על ידי מדרס ופשוט כלי חרס לא חזי שישבר אם ישב אדם עליו ובפרק רבי עקיבא אמרינן ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא אית ליה טהרה במקוה אף משכבו לאפוקי כלי חרס דלית למינו טהרה במקוה דכתיב ישבר אין לו טהרה אלא שבירה ותנא דבי רבי ישמעאל כמשכב נדתה מקיש משכבה לה וכו' והכא מפיק ליה מכל כלי פתוח וגו' כדאיתא התם. כל ארוג מדבר שגדל ביבשה הוי בגד והלבדים כבגדים לכל דבר וכדילפינן בהלכות אלו פרק כ\"ב. ושק הוא מחוטי שיער והחבלים והמשיחות אינם מקבלים טומאה בפני עצמן כדאמרינן פרק במה אשה יכול שאני מרבה חבלים ומשיחות מדכתיב כל ת\"ל בגד ועור לגזרה שוה מבגד ועור האמור בשרץ דלא טימא אלא ארוג וטווי וחבל משיחה הוי קליעה ולא הוי טווי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגדל מן הארץ הוא כלי עץ וכל שהוא מאי זה עפר מן העפרות שוה לכלי חרס כדתניא פ\"ב דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> קבול מ\"מ מקבל טומאה כדתנן פרק י\"ז ואין לכלי קיבול שיעור כל שהוא דבר של קיימא שאיפשר שיעמוד. וכן כל מה שהוא פשוטי כלי עץ ויש לו בית קיבול כל שהו כקנה מאזנים והמחק וכל הנהו דתנן התם פרק י\"ז מקבלין טומאה מן התורה והיתר על מה שצריך למקום הבית קיבול טהור מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> קיבול העשוי למלאתו אינו בית קיבול דבעינן בית קיבול דומיא דשק וכלי חרס שאינם עשוין למלאתם לעולם אלא להשתמש בבית קיבול. וכן בית קיבול העשוי לסמוך אינו בית קיבול וכל בית קיבול בכל הנהו דמפרש במתניתין פרק י\"ד וי\"ז ופרק כ\"ו ותוספתא פרק הכלים טמאים וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ המטלטל מלא וריקן דומיא דשק הוא דמטמא אבל העשוי לנחת כשידה תיבה ומגדל וכוורת ובור ספינה אלכסנדרית שחזקתן שהן לנחת וכן כלי עץ שהוא סתם ומחזיק מ' סאה בלח שהם ס' ביבש ויש לו שולים כדי שלא יהיה נוח להתגלגל אינם מקבלים טומאה כלל כדתנן פרק ט\"ו דמסכת כלים ותניא בת\"כ פרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף שדה ותיבה וכו' ת\"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דירדור עגלה וקסתות מלכים וכו' שעשוין ליטלטל אפילו מחזיקין מ' סאה תלמוד לומר כל כלי עץ ריבה ואחר שריבה ומיעט מרבה אני מה שהוא עשוי ליטלטל במילואו דומיא דשק המיוחד ליטלטל במילואו דהוקשו כדכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או שק ומוציא אני תיבה ושידה וכו' שאינם מטלטלים במילואן שאם יטלטלנו מלא ישבר אף על פי שמטלטל ריקן ויצא העשוי לנחת דאינו מיטלטל מלא וריקן וכדמייתי נמי שלהי חגיגה ופרק קמא דסוכה וכן כלי עצם וכלי עור המחזיקים מ' סאה אין מקבלין טומאה דכולהו איתקשו לשק כדאמרינן וכל שחזקתו שהוא לנחת טהור וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ג' </b> מדות בכלי עץ כדתניא בתוספתא לרבי עקיבא פרק י\"ג כלים ובת\"כ מפיק לה מכלי עץ ולא כל כלי עץ יצאו סולם וקולם וכו' יכול שאני מוציא שלחן ודלבקי וכו' שמשמשין את האדם וכו' תלמוד לומר כל כלי ריבה את אלו ובפרק המוכר את הבית אמרינן שאני פשוטי כלי עץ דטומאתן דרבנן וכתבו בתוס' דהאי דרשא דת\"כ אסמכתא בעלמא היא כמו כמה דרשות דת\"כ וספרי דלא הוו אלא אסמכתא וכן נראה בפרק שתי הלחם כדאיתא התם וכן נראה נמי מדדרשינן לעיל מהאי קרא דכלי עץ דאיתקשו לשק דמיטלטל מלא וריקן וכו' וכן מה שהוא משמש לכלי אינו טמא מן התורה דלא הוו דומיא דכלים דכתיב בתורה שהן משמשין את האדם ואין משמשין כלים אחרים וכו' דשק משמש האדם לישב עליו או ללבוש או לכסות."
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן </b> המטה הרי הוא כאחד מאיבריה וכשהמטה טמאה מן התורה במדרס הזב מלבן נמי טמא וכדאמרינן בהלכות אלו. וחיפויי הכלים טהורים דכתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וכו' ודרשי' בת\"כ בהם ולא בחיפויי'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשמש </b> את המתכת במפתח של עץ ושניו של מתכת טמא משום דמתכת פשוטיהן טמאים כדילפינן לעיל וכו' וכל דיני הפרק כלים פרק י\"ד ט\"ו י\"ו י\"ט ותוספת' ות\"כ ופרק במה אשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן וכדילפינן בת\"כ וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא תנ��ר וכירים וגו' טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו דהיינו משיצטרפו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא אף תנור משתגמר מלאכתו וכו' ושאר כלים ילפינן מיני' וכל שיש עליו צורת כלי אם הוא מפשוטי כלי עץ טהור מדאורי' ואם יש לו בית קיבול טמא וכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים מדאוריתא כדילפינן לעיל. וכל תלוי שעשוי לסייע בשעת מלאכה אם היה הכלי בית קיבול אפילו הוא כלי עץ טמא מן התורה וכלי המשוררים טמאים מדרבנן כדפיר' הר\"ש ז\"ל במתניתין דכלים פרק ט\"ו וכן ביטנון ונקטמון ואירוס מתטמאין מדרבנן וכן כל שאר הטמאים שבפרק זה נראה דהוי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שנטמא ונשבר עד שנפסד תשמישו נטהר וכן אם היה טהור אינו מקבל עוד טומאה ולפי מה שהוא תשמישו כך הוא שיעור שבירתו וכדתנן ריש פרק שלישי דכלים שיעור כלי חרס ליטהר העשוי לאוכלין שיעורו כזתים למשקין שיעורו כמשקין לכך ולכך מטילין אותו להחמיר כזתים ותנן נמי הכי פרק ט' ופי' הר\"ש ויש ליתן טעם משום דכתיב וכל כלי פתוח וכו' ודרשינן שטומאה משכמת לפתחו וכי ניקב כדי טהרתו חשוב כפתח ובעי צמיד פתיל עליו פחות מכאן לא ושבירת שום כלי במוציא משקה לא חשיבא והוי כשלם אפילו לקדש בו מי חטאת דבעינן כלי ראוי דכתיב מים חיים אל כלי וכל שכן שמקבל טומאה דכלי שלם חסין עליו ומשום נקב פורתא לא שרו ליה ומניחין גסטרא תחתיו וכדאמרינן סוף פרק המצניע אבל בכונס משקה דהיינו נקב רחב קצת שאם מושיבו על המים נכנסין בו לא חשיב כלי וטהור ואם לאוכלין שיעור שבירתו כזתים כדתנן סתמא כרבי מאיר דמתני' דלקמיה דקאמר חבית שיעורא כזתים דתו חזי למילתיה ולא חשוב תוך דידיה אפילו היתה מיוחדת לאגוזים ולגרוגרות אם נקבה במוציא זית טהורה לרבי מאיר דאין מקיימין אותה לאוכלין אם לא חזר ויחדה כדאמרינן פרק המצניע דאם יחדה לרמונים עדיין הוא כלי לקבל בה רמונים או אם היתה מיוחדת לרמונים מתחלה לא נטהרה והיינו בכלי חרס דאזלינן בתר מה שהוא מיוחד אבל כלי עץ תנן עליהו ריש פרק י\"ז כל כלי בעלי בתים שיעורם כרמונים מפני שהוא ראוי לתקנו ואין אדם פורש ממנו עד שינקב במוציא רמון דחייס עליה ולא מבטל ליה. ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר ונקב אצל נקב הראשון וסתמו עד שהשלימו לרמון טהור כדאמר רבי יוחנן פרק אלו קשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעשאן מתחלה נקובים כמוציא רמון כסל ופוחלץ ואפיפירות שעושין אותן נקובין מתחלתן אלא שמקבלין רמון כדתניא בתוס' פ' י\"ג ולכך מקבלין טומאה ואי אין מקבלין רמון שנפחו יותר לא אבל כלים אלו שתשמישן מועיל אפילו יהיו נקובים כמוציא רמון כיון שעשאן מתחלתן כך טמאים עד שיקרע רובן אם עדיין מועילים לתשמישן והוי כסלים של פת ששיעורן כככרות של פת ואם לא על דרך זה איני רואה שום תירוץ לדברי הרב ז\"ל ממתני' דפרק כ\"ד ומתוספת' פרק י\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפירות </b> שעשה להם גפים טמאות כדתנן פרק י\"ז. הכלים הקטנים שאינם יכולים לקבל רמון כרובע הקב דפי\"ז דכלים שיעורן כזתים נגממו בכל שהו שיקבלו טמאים כדתנן התם. סלין של פת וקופה גננין ושל בעלי בתים ושל בלנין כפי תשמישן כדתנן ריש פרק י\"ז. בית קערות שמקבל תמחויין ובית הרעי שמקבל [רעי] מקבלין טומאה כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ שנחלק לשנים טהור חוץ מאותן שהן נחלקין כל אחד בפני עצמו מתחלת עשייתן כשלחן כפול וכסא כפול ותמחוי המזנון כדתנן פי\"ו וכן בית לגינין ובית כוסות הנפחת מהם טהור ואינו חיבור לשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת </b> שגבוה מאמצע נפחתה מצד א' טמאה מצד שני טהורה כדתניא בתוספתא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל סוף פרק י\"ט דכלים וכתב דכרבי מאיר דמתניתין אתיא דמטמא משפלת שנפחתה מלקבל רמונים השולחן והדולבקי שפחתו טמאים כדתנן ריש פרק כ\"ב ואם ניטל אחד או ב' מג' רגליהן טהורה ואם נטלו שלשתן טמא כשיחשוב לאכול עליו כמו על טבלא כדתנן נמי התם וטמאתן מדרבנן כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> נצרים שנשאר משפתותיהן כל שהוא מקבלין טומאה כדתנן פרק שני. טבלא שחיפה בנסרים מקבלת טומאה וספסל שנתפרק וסרגלו במשיחה טמא כדתניא בתוספתא. סלים של גמלים קשורים טמאים התירן טהורים כדתניא התם פרק י\"ט בתוספתא דכלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלחן </b> או דולבק שחפן כולן ולא שייר מקום הנחת כוסות טהורים כדתנן פרק כ\"ב ואמרינן פרק שתי הלחם לא שנא ציפוי עומד וכו' ואמרינן התם ולרבנן דאומ' שלחן של מקדש מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה שחלקה היא משני צדדיה ואינה כשאר פשוטי כלי עץ דרחבה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עור מאימתי מקבלין טומאה התורמל משיחסום כדתנן פרק י\"ו ובכלי חרס ילפינן לעיל פרק ה' דבעינן גמר מלאכה לכלי כדי שיקבל טומאה ובכלי מדין כתיב נמי כל כלי מעשה דמשמע שנגמר כל מעשהו כדכתב רש\"י ז\"ל פרק במה בהמה ואם כלי עור אלו הם פשוטי מקבלים טומאה מדרבנן משיגמרו ואם הם מקבלים הוי טומאתם מדאורי' כשיגמרו. ועור שאין עליו צורת כלי הכף של עור של לוקטי עצים ולוקטי גללי בהמה ובית אצבעות של קייצין ועורות קטוגין מקבלין טומאה וטומאתן נראה דהוי דרבנן וכמו שכתב הרב ז\"ל כלים פרק כ\"ו ואפילו יש לו צורת כלי אלא שאין עשוי לאחוז בו יפה יפה אלא כדי שלא יפסיד הדבר שמתעסק בו בזיעת ידו כעור שתופרין הצבעין והנפחין על היד אינו מקבל טומאה ואם היה עור של זורעי גנות וכיוצא בו שהוא כדי שיאחז יפה מקבלים טומאה ואפשר דטומאתן מדרבנן אף ע\"ג דאינן פשוטי כלי עור כיון דכשאין עשויין אלא בשביל הזיעה הן טהורין אף על גב דהוו כצורה הני דמקבלי טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיעור </b> נקב כלי עור ליטהר החמת במוציא פקעיות של שתי ואם אינה מקבלת אלא של ערב עד שתנקב רובה ומשום דראוי לתקנו אין אדם פורש ממנו עד כדי שיעור טהרת כל אחד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סנדל </b> עמקי וכיס של שנצית מקבלין טומאה כשהן מותרין ונפשטין כיון שהדיוט יכול להחזירן ולהדק השנצות בלולאות ויחזור כלי קבול וכל שכן אם היו טמאים קודם התרן והפשטן דאכתי טומאתן עליהו וכן אם הסיר השנצות מהן שהעבירן מכל וכל מפסדת צורת הכלי נטהרו אף על פי שאיפשר להחזירן שלא באומן כרבי יוסי ריש מתניתין דפרק כ\"ו כלים ואם היה כיס של שנצות אעפ\"י שהוסרו השנצות עדין הוא כלי מקבל ואם נפשט בעור טהור כדתנן נמי התם ואם תלה עליו מטלית טמא שהרי יש עליו צורת כלי וכדתנן נמי התם ונראה דקבלת טומאה כהני גווני הויא נמי מדאוריתא כיון דחשיבי כלי קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפלה </b> של ראש ד' כלים בהיתר ראשון שהתירו הד' קציצות וחזרו וניתקנו כתב הר\"ש בפי' המשנה פרק י\"ח ��רביעית אין בגופה טומאה דאי משום שנגעה בג' אין מגע עושה מגע והרב ז\"ל כתב כאן דכולן ראשון לטומאה דהיינו מגע טמא מת וכדמשמע מתני' דקתני התיר הד' טהורה מטומאת מת אבל טמא מגע ויפרש הר\"ש ז\"ל מתניתין אבל טמא מגע דקאי אשלשה לא אד' דהא פרחה ממנה טומאתה ולישנא דמתניתין לא משמע אלא שכולן טמאות טומאת מגע ואיפשר דמאי דכתב דאין בגופה טומאה כלל היינו משום שכשהתירה פרחה ממנה טומאה וכשחזר ותקנה אין מקבל טומאה דאין מגע עושה מגע אבל כיון שהיא מחוברת לג' שהן טמאות מגע היא נמי טמאה מגע כמותן מצד שהן כלי אחד והרביעי מחוברת לשלשה כמו השלשה כשנתקנו שפרחה מהן טומאתן ומצד חיבורן לד' טמאות כולן טמא מת דאי לאו האי חיבור הוו הג' מגע טמא מת והד' טמא מת ובהתר שני שחזרו והתירו הג' ותיקנום תנן במתני' התיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דמשמע שהג' טהרו מכל טומאה וכמו שכתבו בפירוש המשנה וכאן כתב הרב ז\"ל חזר והתיר האחד פעם שני ותקנה הרי היא ראשון כשהיתה וכן אם היתר השניה ואת השלישית חזר והתיר אף הד' ותקנה הרי כולה טהורה וכו' ונראה שיש בספרים טעות סופר ואפשר לפרש כדי לישב הלשון דהתיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דקתני מתני' היינו שהן טהורות דאין מקבלות טומאה מהד' אבל כל שהן מחוברות עם הד' שהיא טמאה מגע הוו כולהו כלי אחד מצד חיבורן וכולן טמאות מגע מחמת חיבורן לד' כדאמרינן כמו בהתר ראשון כשהתיר שלשתן דהא אינן טמאות אלא מגע טמא מת ומצד חיבורן לד' שטמאה טמא מת הוו כולהו טמא מת ולהכי כתב הרב ז\"ל בהתיר שני דכשהתיר השלישית נמי הוו ראשון כלומר מצד שהן כלי אחד עם הד' שהיא ראשון והן מחוברות לה אבל כשהתיר גם הד' והחזירה הרי כולן טהורות מכל טומאה וכן סנדל שנפסק אחד מאזניו כשהיה טמא מדרס ותקנה הוי מגע מדרס נפסקה שניה או עקבו או ניטל חוטמו נחלק לב' טהור כדתנן פרק כ\"ו. מנעל שנפסק ואינו מקבל רוב הרגל טהור כדתנן נמי התם. טהרות טומאת תפילין של יד בהתרת ג' רוחות ושל ראש בשלש ובקציצה מייתי לה בתוספתא פרק כ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכדור </b> והאימום וקמיע ותפילין שנטמאה הנוגע במה שבתוכן טהור והאיכוף אף נוגע במה שבתוכו טמא כדתנן פרק כ\"ג שהתפירה מחברתו ועושהו אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גמר </b> מלאכה בכלי מתכות דילפינן לה מכלי מדין דכתיב כלי מעשה כלים שלמים וכל שלא נגמרה מלאכת עשייתן הוו גולמים ואמרינן פר' קמא דחולין מ\"ש גולמי כלי מתכות דטהורין ושל עץ טמאים רבי יוחנן אמר הואיל ולכבוד הם עשוים לא חשיבי כלי עד שתגמר מלאכתם ורב נחמן אמר הואיל ודמיהן יקרין לא מזו עד דעביד נויין איכא ביניהו כלי עצם דלרבי יוחנן הוו ככלי עץ וכו' ואין מקבלין טומאה עד שלא יהיה מחוסר מעשה כלל כדתנן כלים פרק י\"ד ועדיות פרק שלישי ופרק קמא דחולין והעושה כלים מן העשת וכו' פרק י\"א ועושה כלי משכב כלי טמא כדתנן נמי התם לפי' הרב ז\"ל משום שאינם גולמין והוי דאוריתא ולפירוש אחר דשמא הכלים היו טמאים וחזרו עתה לטומאתן הישנה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שמחוסר כיסויו אינו גולם כדתניא בתוספתא פ\"ט וכדתניא פרק קמא דחולין וכן מחט שעשאה מתחלתה שלא לנקבה לא הויא גולם וגולמי כלי עץ טמאים וכדאמרינן לעיל כדמייתינן פרק קמא דחולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי המלחמה טמא��ם כדתנן התם פרק י\"א וכן כל תכשיטי נשים אף על פי שאינם אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומנה תכשיטין אצעדה וצמיד ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. כל תכשיטי בהמה וכלים טהורין כדתנן ריש פרק י\"ב וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים וכל כלי של בהמה וכלים שמשמש גם כן לאדם מקבל טומאה והוו כתכשיטי אדם וכדתנן נמי התם וכדתניא בתוספתא פ\"ח בזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם כדאמ' פרק במה אשה דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש אפילו דיבור יבא באש ואף על גב דהאי קרא לגבי הגעלה הוא דכתיב אם אינו ענין להגעלה דהתם מסתברא דאין דיבור מעלה ומוריד תנהו לענין טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יורדים לטומאה במחשבה אם חשב על טבעת בהמה לאדם ואין עולין מידי טומאה אם חשב מאדם לבהמה עד שיעשה מעשה כדתנן פרק כ\"ה כלים ומייתי לה פרק בהמה ופרש\"י ז\"ל לגולמים דאם חשב להניחו כמות שהוא הוי גמר מלאכתו ומקבל טומאה וכאלו נגמר כל מעשה מלאכתו מדכתיב מכל כלי מעשה והא דבמחשבה יורד לטומאה כגון טבעת בהמה לאדם היינו משום דמתחלת עשיית הטבעת נמי לאדם יורדת לטומאה במחשבה לאדם דאלו חשב עליה לבהמה מתחלת עשייתה אינה מקבלת טומאה ובפרק האומר בקידושין אמרינן מחשבה דטומאה כי מעשה דמי דרחמנ' קרייה מעשה דכתיב כי יתן דהיינו בידים וקרינא כי יותן ואף על גב דהוי מחשבה בעלמא דנפלו ממילא וניחא ליה והוי הכשר ומקרי כי יותן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זוג </b> של דלת שאינו מקבל טומאה חשב עליו לבהמה מקבל טומאה במחשבה כדאמרינן לעיל משום דמשמיע קול לאדם ועל ידו יודע היכן הוא בהמתו ומוצאה ושל בהמה שעשאה לדלת אפי' קבעו לא הוי מעשה דבעינן מעשה בגופו כדאמרינן פרק במה אשה זוגין שעשאן לבהמה ולדלת אזלינן בתר רובא וכולם מקבלים טומאה עד שיפרישם אם היו רובם לדבר שמקבל טומאה. זוגין הנמצאים בכל מקום רובן לבהמה חוץ מהנמצאים בכרכים דרובן לדלתות. אמר לאומן עשה לי ב' זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה מקבל טומאה עד שיפרש זה לכך וזה לכך דכל אחד עשוי לכך ולכך כפי מה שירצה מטילין אותו להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מהעשויין לקרקע או לשמש את העץ כדתנן בכלים פי\"א ותניא בספרי זוטא דבר אשר יבא באש וכו' ריבה את הכלים התלויין בשמותיהם ומשמשין בשמות אחרים ככן שלפני המטה וקולב של מנורה כל דבר ריבה כלים התלויין בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן כפרח של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה ושל קרן תלמוד לומר אך וכן כל שאין לו שם בפני עצמו דיש לו שם לווי ובשעת חיבורן הכל טמא. ואם יש לו בית קיבול כקדרה של נזם מקבל טומאה אפילו יש לו שם לווי וכן כל שהוא כלי בפני עצמו כל הכיסויין של מתכת טהורין שאין להם שם בפני עצמם חוץ מאותם שמשתמשין בהם שנעשו כלי קבול וכדתנן התם פרק י\"ב וי\"ד. וכן הכיסוי שעשאו מראה הוי כלי בפני עצמו כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האונקיות מקבלות טומאה וכן כשהן תלויות וקבועות בכלי וכן כשנשברה וייחד מהן חצאי ליטרין או שליש או רביעי וכל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה האונקלי של מתכת והשלשלת הויא מדרבנן וכל שיש לו שם בפני עצמו כה��י דכתב הרב בסוף הפרק טמאים מדאוריתא כדאמרינן לעיל וכדתנן להו פי\"א וי\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> מסמר שהתקינו להיות כלי בפני עצמו מקבל טומאה שהרי הוא כלי בפני עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות המשמשות בעגלה שאינם לנוי ולהשמעת קול חשיבי כלי וטמאים כדתנן התם פרק י\"ט וכן עקרב ובית הבד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ריחים </b> של פלפלין עליונה מקבלת טומאה משום כלי מתכות שהוא עיקר והעץ בטל אצלו ותחתונה משום כלי קבול אף על פי שהיה של עץ ואמצעית משום כברה פרש\"י ז\"ל פרק שני דביצה דגזרו טומאה על הכברה משום ארוג ובתוספ' פירוש דכברה סלתות יש עליה תורת כלי שמקבלת הסובין שאינן יכולים לצאת ממנו וכדאמ' בירוש' ולפי' זה הוי טומאה מדאוריתא. וכל מקבל טומאה שעד סוף הפרק משום דהכי חשיבי כלי וכולהו מייתי פרק י\"א וי\"ב וי\"ד ותוספתא דילהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> כלי מתכת ליטהר כל שאינו יכול לעשות בו מעין מלאכתו לא חשיב כלי ואם משמר הכלי מעין מלאכתו חשוב כלי שלם וכולהו תני לה פי\"ג ופי\"ד וט\"ו ובתוספתו' דילהו וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ ועור ועצם שנשברה טהורה ואם חזר ועשה מהן כלי מקבלין טומאה מכאן ולהבא וכדתנן פ\"ב. וכלי מתכת טמאים שנשברו טהרו ואם התיכן וחזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן מדרבנן וכדתנן פרק י\"א. וטיט שבללו בגללים שאין כלי גללים מקבל טומאה אזלינן אחר רובא ואם רוב מן הטיט הוי כלי חרס ומקבל טומאה כדתנן נמי התם. וכלי זכוכית אין טומאתן אלא מדבריהם וכל דיני הפ' פ\"ח וי\"א וי\"ב ועבודה זרה פרק רבי ישמעאל ופרק קמא דשבת וכלים פרק כ' וט\"ו ותוספתו' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מתטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב כדתני פרק קמא דחולין דכתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו ואע\"פ שלא נגע דמה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע הכלי למה שבתוכו הוא מטמא אוכלין או משקין הנתונין באוירו דהתורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל דכתיב כלי כל אשר בתוכו אפילו הכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות ומה שבאמצע מטמא מן האויר ולא תימא משום דהכלי מצרפן דמדכתיב כל משמע אפילו נתלה באויר ואין אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד דא\"כ זה שני וזה שלישי והג' לא יעשה רביעי לטמא את האמצעי' ואם כן מה תוכו האמור לטמא הוא מאוירו אף על פי שלא נגע אף תוכו האמור לטמא להוריד טומאה לכלי אף ע\"פ שלא נגע בו טומאה אלא שנכנסה לאויר וכן היסט הזב מטמא כלי חרש כדתניא וכלי חרש אשר יגע בו הזב להביא מגעו שהוא ככולו והוא היסט וכדאמ' לעיל פרק שמיני דהלכות מטמאי משכב ומושב ושאר הכלים והטמאים אין מטמאי אוכלין ומשקין עד שיגעו בהן כדילפינן פרק קמא דחולין דכתיב תוכו וחד מיניהו לדרוש תוכו של זה ולא תוכו של אחר דהינו שאר כלים שאין מקבלין טומאה מאוירן והכי נמי לא מטמאי אוכלין ומשקין מאוירן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מטמא כלים אחרים מאוירן דכשנכנסה טומאה באוירו הוא טמא וכלים שבתוכו טהורין ואפילו הן כלי חרס כיון שלא נכנסה הטומאה גם כן לאוירן וכדתניא בפסחים יכול יהו כל הכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרש ואין כלים מטמאים מאויר כלי חרס וטומאת משקין לכלים הויא מדרבנן וכדא' פ\"ח מהלכות שאר אבות הטומאות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שכפהו על הטומאה כאהל טמא שהרי הטומאה באוירו של כלי חרס ואם היתה הטומאה בגומא שאינה תוך אויר הכלי או התנור או אפילו היתה שוה לקרקע ולא היתה יוצאה לאויר טהור ואם אופה בצק בינוני והוא נוגע בטומאה נטמא התנור אלא אם כן היה בעץ פותח טפח שמביא את הטומאה וכדתנן פ\"ח דכלים ואין התנור וכיוצא מתטמא אלא אם כן נמצאת הטומאה מן הסתומה ולפנים כדתנן התם דבלאו הכי לא הויא כאוירו של תנור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מסרק </b> שעל הרשת של בקבוק אם יש טומאה באויר המסרק טמא כולו כחכמים דפליגי ארבי אליעזר פ\"ב דכלים דחשיב תוך כלי חרש."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שהיו לו שלשה שפיות זו לפנים מזו טומאה שבעודפה כל שבפני' ממנה טמא ואם היו שוות כל שנטמא אוירה טמא והשאר טהור כדתנן פרק ב' משום דמקום שהוא טהור לא חשיב תוך מקום הטומאה. וכן באלפסי שהן זה בתוך זה היו נקובין בכונס משקה והשרץ בעליונה כולן טמאים שהטומאה באויר כולן כיון שהן נקובין ואם היה שרץ בעליונה ושפת התחתונה עודפת שתיהן טמאות ואמצעיות טהורות שאין כלי חרס מטמא כלים כדאמרינן לעיל כדתנן פ\"י."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבלא </b> של חרש שהיו קערות דבוקות בה ודופנה עודף על הקערות ניטמאת אחד מהן נטמאו כולן דתוכן קרינא ביה כיון דפיהן למטה מן הדופן והיינו לענין אוכלין ומשקין שבכולן אבל קערות עצמן לא ניטמאו כדאמרינן דאין כלי מיטמא מאויר כלי חרש אי נמי לענין קערות עצמן כיון שפיהן למטה ומחוברות לטבלא חשיב הכל כלי אחד וכן בית התבלין וקלמרין כדתנן נמי התם. וכן בית התבלין של עץ שניטמא אחד מבתיו במשקין והיינו מדרבנן כדאמרינן לעיל דטומאת משקין לכלים מדרבנן ומה שהוא חיבור לטומאה ולא להזייה הוי גזירה מדרבנן וכדאמ' פי\"ב דהלכות פרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כשם </b> שמציל צמיד פתיל באהל המת כך מציל באויר תנור כדתניא בת\"כ מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור ואין צמיד פתיל לטומאה שהיא כלי בתוך כלי חרש כדמשמע במתניתין דפ\"ח דכלים וילפינן לה פרק בהמה המקשה מטומאה רצוצה דבוקעת ועולה עד לרקיע אלמא אפילו בליעת קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעת כלי טומאה מובלעת בדבר אחר שנכנסה לאויר התנור טמאהו כדתנן פרק ח' ופ\"ט גבי טבעת המובלעת בלבנה ותרנגול שבלע שרץ ומת דאם הוא חי הבלוע בחי מציל כדרך שמציל באהל המת כדילפינן פרק בהמה המקשה דף ע\"א טומאה בלועה שאינה מטמאת מדכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו ואפילו היא במעיו שלא נתעכלה וטהרה בלועה דאינה מקבלת טומאה מק\"ו דכלי חרס מוקף צמיד פתיל שאינו מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא כדילפינן לעיל ואפ\"ה מציל על טהרה שבתוכו מלטמא אדם שמציל על הטומאה כו' אינו דין שיציל על טהרה ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפינן בק\"ו מלמעלה דאינו עושה עיכול עד שיורד למטה דמציל למטה שעושה עיכול אינו דין שיציל ובלוע בבהמה ילפינן בק\"ו מבלוע באדם דמטמא מחיים ואפ\"ה מציל ק\"ו לבהמה שאינה מטמאה מחיים כדאמרינן התם ודוקא בבלוע בתוך החי הוא דילפינן דמציל אבל בלוע דמת או בדבר אחר אינו מציל כדאמרינן ודוקא בלוע בתוך הגוף ודומיא דאוכל נבלה אבל בלו�� בתוך פיו וכיוצא בו אינו מציל לא לטומאה ולא לטהרה כדתניא בתוספתא פרק ששי ופרק יוצא דופן וכן בלוע שאינו עומד בפני עצמו אלא הוא מובלע ומפוזר בדבר שהוא בו כגון ספג ולפת וגמי וחרסין דפ' ט' דכלים כיון שסוף המשקה לצאת מטמאים את התנור מדרבנן ואם הם משקין טמאין שהן אב הטומאה כמי רגלים של זב ושל זבה התנור טמא מן התורה וריבה הכתוב בהם מעינות לטמא אדם וכלים וכדאמרי' פ' האשה בנדה דמייתי התם מתניתין דחרסית וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שחלקו במחיצה אין המחיצה מצלת על מה שחוצה לה דאין דרך בני אדם לחלק כלי חרס וכדתנן ריש פרק ח' דדוקא באהל הוא שמצלת המחיצה כדתנן פרק ט\"ו מאהלות וילפינן לה."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שיוצא שפתו חוץ מן הכלי האחר שמונח בו אפילו שהטומאה או האוכלין שבו מכוונין בתוך הכלי חרש האחר אין כאן טומאה כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא ולא שבתוך תוכו והיינו כששפת הפנימי בחוץ דאם כולו הוא בפנים הרי כולו אויר אחד וחד תוך הוא ואם יש נקב בפנימי אינו מציל כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא והרי הוא בתוכו על ידי הנקב ואם סתם הנקב מצילו בצמיד פתיל של כלי חרש שמציל על האוכלין שלא יטמאו ואין מציל כששפתו לחוץ אלא כלי שיש לו תוך משום דדרשינן ולא תוך תוכו. אבל עור וכיוצא בו שהיה שקוע לאויר כלי חרס וקצותיו בחוץ הוי כמונח באויר כלי חרש כיון דאין לו תוך כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס הכפוי על פי כלי חרש אחר אף על פי שאויר שניהם מעורב לא חשיב אחד תוך חברו ואם טומאה בא' מהם לא נטמאו האוכלין שהן בשני דלא הוו תוך הכלי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרש מקבל טומאה עד שיצרפנו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא ואף על גב דתנור אפילו לא הוסק תנור שמו הא כתיב אך למעט שלא יקבל טומאה עד שיסיקנו וכדילפינן לעיל ריש פ\"ה ושיעור הסקה כל אחד כפי מה שהוא וכדתנן פרק ה' וכן שיעור תחלת בנינו כל אחד כפי מה שהוא מקבל טומאה מתחלת אחר הסק לבשל או לצלות בו כדתנן התם דבהני שיעורי הוי תנור או כירה או כופח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שחצצו לשנים והוסק אחד מחלקיו ונטמא בשרץ הכל טמא כיון שהעובי שביניהם טמא."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> או כירה של אבן טהורים לעולם וכן של מתכת טהורין משום דין כלי חרס וכדילפינן בתורת כהנים יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לאלו ואם ניקב נקב שיוצא ממנו האור וסתמו בטיט הוי כתנור ואפשר דהוי מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שאינו מחובר לארץ טמא משום תנור ואפילו בהיסק ראשון כדאמר עולא פרק כל הכלים לרבנן דפליגי אר' יהודה ואמרי דהואיל והוסק מכל מקום טמא דכתיב טמאים הם וטמאים יהיו לכם כיון דכפל ביה ריבוייא הוא שאף ע\"פ שאינו מתוקן כל צרכו ואע\"ג דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>כור </b> של צורפי מתכות וכירה של עושי זכוכית אם יש להן בית שפיתה מקבלין טומאה כדתנן פרק ח'. וכבשן של שלשת אומניות טהור ופורנה טמאה כדתנן התם אם יש לה לזבז דמשמש עם הקרקע וכדתנן התם ובתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבנים </b> שעשאן תנור וטפלן בטיט מבחוץ בלבד מתטמא במגע ולא באויר כר' יהודה דפליג אר' מאיר בתוספתא דכל שלא מירח מבפנים לית ליה טומאה אלא מדרבנן ולא מיטמא באויר דעבדינן היכרא דלא לשרוף עליהו תרומה וקדשים כן כתב הר\"ש ז\"ל פרק ה' דכלים חוברן לתנור ולא חברן זו לזו מתטמאות כדתניא התם ונראה דהוי מדרבנן וטירת הכירה טהור דלאו אורחא בהכי אבל תנור אורחיה בהכי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> חביות וב' אלפסין שעשאן כירה מתטמאין ותוכן טהור שאין כלי חרס מיטמא מגבו ועובי החביות חולקין המשמש לטמא טמא לטהור טהור כדתניא בתוספתא פרק ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> פטפוטין שחברן בטיט טמאה משום כירה כדתנן ריש פרק ו' דנעשו ככירה לטמאה באויר כנגד גובה הפטפוטים וג' מסמרים טהור מדין כלי חרס וכן אבנים שלא חברן בטיט הן ככירה של אבן."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> אבנים שחברן בקרקע בטיט לכירה מתטמאה חיבר האחד טהורה כדתנן נמי התם. האבן ששופת עליה ועל התנור או על הכירה וכו' וכדתניא בתורת כהנים יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה ובהני ליכא נתיצה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כירת </b> הטבחים שאבן אחת משמשת לשני קדרות נטמא אחת לא נטמאו כולן כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> אבנים שעשאן שני כירות נטמאת אחת מהן האבן האמצעית המשמש ממנה לכירה טמאה טמא ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטמאה ניטלה טמאה הוחלטה האמצעית לטהורה וכדתנן התם פרק ו' נטמאו שתיהן והיתה האבן האמצעית גדולה אמצעה שאינו משמש לשפיתה טהור ואם ניטלה האבן האמצעית אם יכול לשפות על שתים החיצונות טמאה ואם לא היה יכול לשפות שהיו מרוחקות טהורה ואפילו החזירה אחר כך עד שימרח ויסיק כל אחת וכדתנן נמי התם. וב' אבנים שסמכן לכירה טמאה מכאן ומכאן חצי כל אבן כירה ראשונה טהור דמשמש לחיצונות ניטלו חזרו לטומאתן כדתנן נמי התם. וטומאת [דוכן] משום כלי קבול כדתנן פרק ז' וכירה הבנויה על גבי הסל אינה מקבלת טומאה מאוירה דאין לה קיום אלא על ידי הסל שהוא כלי עץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנור </b> גדול שיריו ד' טפחים והקטן רובו והכירה ג' אצבעות וכופח שהוא לאפות בו כתנור ולבישול ככירה וכדתנן פ\"ה דכלים דבהני שיעורי אכתי שמו עליו וטומאתו בו ובציר מהכי אינו מקבל טומאה וגם אם היה טמא פרחה מיניה טומאתו ואם חלק התנור לג' וגרר את הטפלה שעל החרסים נטהר דאי לב' הגדול טמא דאיכא רובא כדתנן התם ומייתי לה פרק העור והרוטב ואוקי לה דעבדיה גסטרא שחלקו לארכו ולהכי כרובא טמא אע\"ג דלא הוי ארבעה דאי צלקיה מצלק לרחבו אי לא הוי ארבעה לא הוי טמא דשוב אינו עומד יפה חלקו לב' בשוה כל אחד מהן טמא דא\"א לצמצם כדתניא בתוס' וכדאמ' פרק שני דחולין ובבכורות משום דכלי חרס יש בו גומות ולהכי א\"א לצמצם ולא סלקא טומאה מיניה והוי ספקא דאוריתא. וטבלא של חרש שיש לה דופן שנחלקה לב' בשוה דליכא רובא בחד מיניהו טהורין דהוי מד' דברים שחכמים מטהרים ור\"ג מטמא פי\"ב כלים ופ\"ג דעדויות ולפי' הראב\"ד ז\"ל היא טבלא של עץ ומשום דטומאתה מדרבנן לא אמרינן בה תרי רובי ולדעת הרב שהיא של חרס נראה דטהורה משום דהשתא אין לה דופן ברוח רביעית ואפ\"ה אם אחת מהן גדולה טמאה דאכתי חשיבא כלי קיבול וכל שהוא טמא משום תנור הוי טומאתו מן התורה כתנורו של עכנאי וכשאינו מטמא אלא במגע ולא באויר הוי מדרבנן ובפ\"ה תנן להו לכולהו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יורת </b> הערביים הוא תנור טמא וכלי חרש שטהר אין לו טומאה לעולם אלא א\"כ טחו מבית ומחוץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> של סדקין כל שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין כדתניא בתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שיש בו עפר אם נטמא מאוירו אינו טמא אלא מעפר ולמעלה ואם במגע ניטמא כולו אף מעפר ולמטה כדתנן התם פ' ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>כירה </b> שנחלקה לרחבה מקבלת טומאה כיון שהיא מקום שפיתת שני קדרות וטומאת קלתות נראה דהויא דאוריתא ובריש פרק שמיני תנן לה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בריש </b> פרק העור והרוטב אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות מכאן אמרו אבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה שלשה אצבעות וכדתנן פרק ה' ותניא בת\"כ או יכול שאני מרבה יותר מכשיעור ת\"ל הם וכתיב לכם הא כיצד מה שהוא צורך לתנור או לכירה הוי כותיהו. וכופח שהוא לאפיית סופגנין הויא כתנור ולבישול ביצה קלה הוא ככירה. וכן מוסף התנור של נחתומין ומוסף יורה של שולקי זתים טמא כדתנן התם דהוו להו צורך וכתיב לכם כדאמר' לעיל. וכן טירת התנור גבוהה ד\"ט אבל בית הפך ותבלין ונר של כירה אינן חיבור לה מדאוריתא דלאו צורך הכירה ממש הם ומדרבנן הם חבור לטומאת מגע וכל מה שמתטמא במגע ולא באויר טומאתו נמי מדרבנן כדאמרינן לעיל. וטומאה חצר כירה כשהיא גבוהה ג' אצבעות מדאוריתא מטעם יד נטמאת בטומאת הכירה וכירה נמי מקבלת טומאה על ידה דהוי חיבור לה אבל כשאינה גבוה ג' אצבעות אינה חיבור אלא מדרבנן וכשהיה גבוה אפילו היא מופרשת שלא בנאה האומן בחיבור טמאה בטומאת הכירה דהוי תשמיש לצורך לה וכדתנן נמי התם. ופטפוטי כירה ג' בגובה שלשה אצבעות או פחות ניטמאו בטומא' הכירה ואפילו אם הפטפוטים ד' נידונים ככירה וכל שמיטמא במגע ובאויר הוי דאוריתא כדא' וכל הני בבי פרק שביעי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי חרש שאינו מקבל או אינו עשוי לקבלה כסלונות שהמים מהלכין בהם וכחבית של שייטין אין לו טומאה כלל כדתנן פרק שני דכלים ותניא בת\"כ אל תוכו את שיש לו תוך טמא ושאין לו תוך טהור פרט לאלו וכיוצא בהם."
+            ],
+            [
+                "<b>פנס </b> שיש לו בית קיבול שמן ומגופה יוצרים שיש לה תוך ומשפך של רוכלין וכיסוי כדין שהתקינן לתשמיש וכיסוי אלפס שאינו נקוב ואין לו חידוד כולם חשיבי כלי קבול לתשמיש ומתטמאים וכדתנן להו פרק כ' אבל כיסוי שאינו משמש כשהוא כפוי טהור וכדאמרינן לעיל אשר יעשה מלאכה ולא העושה מלאכה כאחרים יכול שאני מרבה אף חיפויי כלים תלמוד לומר בהם. וטיטרוס שהמים מתקבצין לצדדין הוי עשוי לקבלה כרבי יוסי במתני' פרק שני'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלפיד </b> של חרס שדולק בשמן ומטלניות שבו אף על גב דאין עומד בפני עצמו טמא וכן כלי שמניחין תחת הנר לקבל השמן הנוטף כדתנן להו סוף פ\"ב דכלים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה </b> מכל דבר שתהיה טהורה כדתנן פ' ר' עקיבא מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים מה ים טהור אף אניה טהורה ולחנניה דקאמר התם מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלה מלאה ספינה של חרש טמאה ומתניתין דכלים כרבי עקיבא וברייתא דת\"כ נמי כרבי עקיבא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אף על פי שהשברים ראויים לאי זה תשמיש אין מקבלין טומאה חוץ מכלי חרש שהשבר הראוי לקבל בלא סמיכה מקבל טומאה וכדתניא בת\"כ וכלי חרש לרבות אהלים מנין לרבות שברי כלי חרש תלמוד לומר וכל כלי חרש מכאן אמרו הדקין שבכלי חרש קרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין וכו' כדתנן פרק שני דכלים וכל כלי שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. וכל כלי שנעשה מתחלה לקבל בסמיכה או באחיזה מקבל טומאה דלא ממעטי אלא שברים שאינם מקבלים בלי סמיכה דלא הוו בכלל ריבויא דשבר כלים היושבים בלי סמיכה וכל שבר שאינו מקבל שיעור המפורש בו במתניתין דפ\"ב וכדמייתי הרב ז\"ל אינו מקבל טומאה דאף על גב דמקבל רביעית שלא מסומך כיון שבא מכלי גדול לא חשיב כלי אלא אם כן מקבל כשיעור המפורש בו וכלי חרש קטן שנשבר ונשאר מקרקעית קיבול כל שהוא מקבל טומאה. וגסטרא מקבלת טומאה אף על פי שהיא משברי כלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש העשוי לאוכלין שניקב במוציא זית ולמשקין בכונס משקה נטהר ואינו מקבל טומאה לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים כדתנן ריש פרק שלישי דכלים והיינו משום דכשניקב בשיעור זה חשוב כפתח ובעינן צמיד פתיל עליו וכדאמרינן לעיל פרק ששי ובפרק בא סימן אמרינן שונין כלומר הלכה למשה מסיני שכלי חרש שיעור המבטלו להיות כלי למי חטאת הוה בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לגסטרא בלבד שבטלה אף על פי שאינה מכניסה משקה ששוב אין חס עליה ואין משתמש בה דהכלי שלם חס עליו כשאינו אלא במוציא משקה שמביא גסטרא תחתיו אבל גסטרא אין אומרים הבא גסטרא לגסטרא ובפרק המצניע נמי אמרינן חמש מדות בכלי חרש תרתי הני כלי שלם בכונס וגסטרא במוציא ועדין הוא כלי להכשיר זרעים הזרועים בתוכה דכתלושין נינהו דאין נקב זה ראוי להריח לחלוחית הקרקע עד שינקב כשורש קטן ועדין הוא כלי לאוכלין עד שינקב במוציא זתים ועדין הוא כלי אם יחדו לרמונים עד שינקב במוציא רמון דטהור מכלום אלא שאם הוקף בצמיד פתיל אין טומאה נכנסת בו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת רובו דכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקב כשניקב במקום שנשאר עוד שיעור כלי מן הנקב ולמטה כמו שתירצו התוספתא שם סוף פרק המצניע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שיעורה באגוזים כר' יהודה במתניתין דפ\"ג דכלים וכל שאר הכלים כל אחד כשיעור המפורש בו נטהר ולא חשיב כלי וכדתנן להו התם. וכן דיני טומאת חבית שנפחתה או נתרועעה או נסדקה וגסטרא כולן מן התורה דחשיבי כלי או שבר כלי המתטמא מן התורה ומה שמיטמא במגע ולא באויר כשיוצא זית מן החידודין של שבר הוי נמי מדאורייתא ומיטמא מטעם יד כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין פרק ד' וטומאת מגע בכלי חרש הוא מתוכו דאין לכלי חרש טומאה אלא מתוכו כדאמרינן לעיל. וחבית שנתרועעה וטפלה בגללים טומאתה נמי מדאוריתא דאכתי חשיבא כלי ואם היה בה חרש מחזיק רביעית כנגד אותו החרש מתטמא באויר ושאר החבית אינו מתטמא אלא במגע מטעם יד כדאמר' לעיל אבל בטומאת אויר כנגדו דוקא ולית בה טומאה משום יד דאין אויר ליד כלי חרש וכל שבר חרש שניקב וטהר שעה אחת אף על פי שסתמו בחבית אחר כך אין לו טומאה לעולם. וכלי שסתמו בזפת ואינו יכול להשתמש שימושו אינה סתימה וכן כלי זפת ושעוה לא חשיבי כלום. ומשפך שסתמו אי הוי של עץ טמא כרבי עקיבא במתניתין וכדמפרש בתוספת' לפי שהוא (מוכן) [מינו] שהזפת יוצא מן העץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טפילת </b> כלי חרש הצריך שהוא רעוע חשוב' כגוף הכלי וכן כל שהוא חבור לכלי הוי כגופו מן התורה וטפילת התנור עד טפח וכירה ג' אצבעות הוי צרכן טפח לה ומה שהוא צורך הכלי הוי ככלי כדאמ' וכדתנן להו פרק ג' במתני' ובתוספ' וטומא' עריבת על ידי בצק שבסדקיה וטומאת משיחות ורצועות תפירות הויא נמי דאוריתא ומייתי לה פרק י\"ו בתוספתא דכלים ועריבת פרק אלו עוברין שיעור יד קורדום מלפניו ומאחריו ושיירי פרגל ויד מקבת וקורנס ושאר הידות כולן טמאין מן התורה כדכתיב וטמאים יהיו לכם לכל צרככם כדאמ' לעיל וכל היתר על השיעורין טהור אלא אם רצה לקיימו דאז חשיב יד ומשמשי האור כל מה שהוא ארוך הוא צורך וחשיב יד להתרחק מן האש וכדתנן להו פרק כ\"ט מהלכות כלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מקל </b> שעשאו יד לקורדום אף על גב דפשוטי כלי עץ לא מיטמאי חשיב חיבור בשעת מלאכה והוי יד ושלא בשעת מלאכה לא משום דאדם עשוי לזורקו בין העצים ודיוסטר שהוא כשני כלים הוו חיבור בשעת מלאכה. וכל מה שהוא חיבור לעגלה טמא עמה וקשת ומצודת האישות אין להם חיבור וכן מסכת נסוכה אין כליה חיבור ליד אבל נפש המסכת וחבוריו הם חיבור לבגד כדתנן להו לכולהו פרק כ' וכ\"א. ונוגע בפיקה עד שלא פירע נמי טמא כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החוט </b> הצריך חיבור לבגד ולא למחט וחוט שפירש מן הבגד כולו חיבור וכן חבל הקשור בחרס ואם קשר בה חבל אחר מן הקשר ולפנים חיבור וחבל קופה קשורה נמי חיבור כדתניא להו בתוספתא פרק ט\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חוטין </b> היוצאין מן האריג ומן הנימין שיעורן מפורש במתניתין דפרק כ\"ט ובת\"כ תניא במשכבו ולא בנימין יותר מג' אצבעות וטפי מהני שיעורי לא חשיב יד ונימי כיפה של ראש וחבוריו כל שהן כדתנן נמי התם חוט מיני משקולות ומאזנים שיעורן המפורש שם במשנה הוי יד טפי לא אפילו בציר דטפי לא חשיב יד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החבל </b> שמסרגין בה המטות וחבל היוצא מן המטה שיעור המפורש הוי חיבור ותניא בת\"כ במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מה' או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה ת\"ל טמא דפחות לא חזי לידו טפי מעשרה נמי לא חשיב יד ומזרן של מטה ושיירי המזרן מפורש שיעורן פ' י\"ט. ולשאר טומאות אפילו מאה אמה כולו חיבור כדתניא בתוספתא זה הכלל כל טומאה ששוה מזרן למטה כולן חיבור אחד אפילו עד מאה אמה ומה שאינו שוה מטה למזרן כטומאת מדרס זב דלא חזי מזרן למדרס ואפ\"ה עד עשרה חשיב למטה כדאמרינן לעיל וטומאת שבע' וטומא' ערב במטה ומזרן וכרעי המטה וכן השן של מעדר פרק י\"ח וי\"ט וטומאת ערב הויא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד צמר או פשתים למדרס ג\"ט ולטומאת מת ושאר טומאות שלש אצבעות כדתנן פרק כ\"ז ממסכת כלים ואמרינן פרק במה מדליקין הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם בטומאת מת ושרצים דכתיב בטומאת [מת] וכל בגד וכל כלי עור ובשרצים או בגד או עור ובשכבת זרע וכל בגד וכל עור ופרט הכתוב בטומאת נגעים צמר ופשתים דכתיב תחלה והבגד אשר יהיה בו וגו' כלל בבגד צמר וגו' פרט אף כל בגדים הסתומים ילפינן במה מצינו דאינן אלא צמר ופשתים ודכולי עלמא שלש על של�� אצבעות בצמר ופשתים מיטמא בנגעים דתניא בגד דכתיב בנגעים אין לי שיטמא אלא בגד שלם שלש על שלש מנין תלמוד לומר והבגד דשלשה על שלשה לא צריך קרא כיון דחזי לעשירים נמי אבל שלש על שלש דלא חזי לעניים איצטריך קרא ולא אתי בק\"ו דשתי וערב וגלי רחמנא בנגעים והוא הדין לשרצים דכתיב בהו בגד כי התם ושלשה על שלשה בשאר בגדים נפקא לן מאו בגד דכתיב בשרצים דאו ריבוייא הוא. והאורג בגד כל שהוא בפני עצמו מטמא כשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס וכדמרבינן ליה פרק במה אשה מאו בגד דכתיב גבי שרצים דהוי ריבויא ואף על גב דמפקינן ליה לשלשה על שלשה הבא מבגד גדול אפ\"ה שקולים הם ויבואו שניהם דכל שהוא אריג מתחלה חשיב כשלשה על שלש' הבא מבגד גדול וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבגדים </b> העבים ביותר כלבדים והדקין ביותר כפשתן דק שבשרו נראית מתחתיהן אין מקבלין טומאה אפילו בשאר טומאות עד שיהיה כדי שלשה על שלשה כדתניא בתוספתא פרק כ\"ד אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה ובמתניתין פרק כ\"ח נמי תנן דאין בהם ג' על ג' והיינו בפחות מג' אינם ראוים לשום דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הקליעות מקבלות טומאה בבגדים חוץ משל צמרים כדתנן פרק שלישי דעדיות וטעמא דמה לי ארוג עם המחט מה לי ארוג ביד וקליעה הוי כארוג ביד ושל צמרים טהורה דאינה מהודקת וקלע ומכמורות ורשתות וזוטו של חרש המקבלין טומאה הוי מדאורית' כבגד. וכן טומאה משמרת ומטפחות ספרים המצויירות אין מקבלות טומאה כדתנן פרק כ\"ח כב\"ה דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאות מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק בהמה דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים ואפילו מצויירות אינן מטמאות מדרס דאין ראוי למדרס שאומ' עמוד ונעשה מלאכתנו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסת </b> סבלין טמאה מדרס כדתנן פרק כ\"ח משום דלפעמים יושבים עליו וכן משמרת של יין כן כתב הרב ז\"ל ובמתניתין פרק כ\"ח תנן בהדיא אין בה משום מושב היינו משום דאין יושבין עליו מפני השמרים."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שחשב עליו לצורות ובטל מחשבתו מקבל טומאה ומטפחות העשויות לחפות כותלים ועמודים מקבלים טומאה דחיפוי ונויי כלים הוא דממעטינן לעיל אבל חיפויי דבר מחובר חשיבי כלים בפני עצמם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כפה </b> שנתנה על הספר טהרה ממדרס כדתנן פכ\"ח וכדאמרינן פרק נגמר הדין דנאסר לתשמיש קמא ולכך לא חזי למדרס אספלנית על העור ועל בגד מבטלו מתורת טומאה ומלוגמא על העור כיון שכשמתקנח ראוי למדרס טמא וכדתנן התם"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> משיארוג שלש אצבעות מקבל טומאה ואריגת מחט עד שתיגמר מלאכתן והנעשה על גבי מחט כמצודה עד שיעשה בה בית קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סבכה </b> של בנות עד שיגמור פיה או קרקעיתה שהן גמר מלאכתה כדתנן התם וחוטי השביסה הן חיבור לה ואם נקרעה הסבכה שאינה מקבלת רוב השיער טהורה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חלוק </b> של כל דבר גמר מלאכתו הויא משיפתח את פיו וכדתניא בתוספתא וטהרתה משיבלה ואינה ראויה לעין מלאכה ראשונה וכדתניא נמי התם ואם נשתייר רובו מלמעלה עדיין טמא. וכל טומאות אלו וטומאת חגור וטלית של עני ומטליות פחותות מג\"ט או שלא היו בריאות לקבל או קרועות בלא הבדלת קרעים או נמחות או מושלכות באשפה או נתונות בכדור טומ��ת כולן מן התורה דאכתי חשיבי כלי כדתניא בתוספתא ופרק (כ\"ג וכ\"ג) [כ\"ז ונח] דמתניתין דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחצלות </b> מטמאות טומאת מדרס כדתנן פרק ג' דעדיות וחכמים אומרים מדרס ומתרץ פ' קמא דסוכה אף מדרס שראוי למשכב וכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו וכו' ובפרק כיצד הרגל מייתי מפץ שיהא טמא בשרץ מדין ק\"ו מפכין קטנים שטהורים בזב בכל טומאות דפיו צר ואין יכול להכניס אצבעו לאויר ושיעור הזב דמרבינן בתורת כהנים דמטמא באויר הני מילי בכלי הראוי לנגיעת בשר דלהכי אפקיה רחמנא בלשון נגיעת בשר כדכתיב והנוגע בבשר הזב ולמדרס נמי לא חזי דאין עשוי לישיבה ובהסיט נמי לא דאפקה רחמנא לטומאת היסט בזב בלשון נגיעה כדכתיב וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב לומר דכל שאינו ראוי למגע אינו ראוי לטמא בהיסט ואפילו שהן טהורין מכל טומאת הזב טמאים בשרץ דשרץ מטמא בכעדשה וראוי ליכנס בפי פך קטן מפץ שטמא בזב שראוי למשכב אינו דין שיהא טמא בשרץ ומפץ במת מנין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו כדילפינן מק\"ו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו ומשום דאיכא למיפרך מה לשרץ דמטמא בכעדשה אמרינן דהוו מופנין משני צדדין וכו' כדאיתא התם והרב ז\"ל כתב שטומאת מת ושאר טומאות במפץ היה מדבריהם ככל פשוטי כלי עץ ונראה דמיירי במפץ של גמי ושל שיפה כפי' ר\"ת ז\"ל פרק ר' עקיבא דטומאתן מדרבנן לבד טומאת מדרס והא דילפינן מפכים לשאר טומאות היינו במפץ קנים אם עשאה לשכיבה דמטמאה מדרס מטמאה נמי שאר טומאות דשל קנים דקתני כלים פי\"ו דטהורה היינו כשאינה ראויה למדרס."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד למדרס ג' על ג' שק ד' עור ה' מפץ ששה ואם קצץ בכונה אפילו טפח על טפח למושב וג\"ט על ג' למשכב טמא מדרס וכדתנן פרק כ\"ז ובמעילה ספ\"ב קדשי מזבח תנא נמי הכי משום דאם חשב למושב לעשותו טלאי לבגד מטמ' משום זב אם היה ג\"ט על שלשה אפילו משק או עור אם חישב עליו לעשותו למשכב הואיל וראוי לעשות ממנו טלאי לכסות שנקרע חזי למדרס וכן אם קצצו לאחיזה כל שהוא כדאמרינן התם דראוי לקצצו תאנים וכל שהוא פחות משלשה אצבעות לא חזי למידי וכל שחיבור והשלים שיעור ממין שני כחמור שבשניהם טמא בשיעור קל טהור וכדתנן התם פרק כ\"ד ובלויי נפה שקצצם והנמדדים כפולים כמו שהם טומאתה מן התורה וכדתנן פכ\"ז דכיון דאורחיה כפול אי הוי פשוט לא מהני."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ג\"ט </b> על ג' ארוגין שנטמאו במדרס והשלים עליו כל הבגד כולו מדרס וכן בגד שנארג בו ג' אצבעות על ג' ניטמא במת והשלים הבגד כולו טמא ניטל חוט אחד מתחלתו טמא מגע מדרס או מגע טמא מת ואם ניטל חוט אחד מתחלתו ואחר כך השלים כל הבגד במדרס טמא מגע מדרס ובטומאת מת טהור שכל פחות משלש' אצבעות טהור מכלום כדתנן התם פכ\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית </b> שהוא מדרס ותלאו בקופה ונעשה הכל ראשון שהרי נתבטלה ממדרס ואם הפרישה המטלית טהור מכלום שכבר נתבטל ואם תלאה על הבגד בתפירה מב' רוחות הכל מדרס הפרישה המטלית אב כשהיה שלא נתבטל."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> טפחים על שלשה שנחלק טהור וקרע שלשה אצבעות הבא מבגד מדרס טמא מגע בעת פרישתו. סדין שעשאו פרכת טהור מן המדרס כדתנן פרק עשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טלית </b> מדרס שהטבילה וקודם הערב שמש נקרע רובה טהורה כולה שלא יחוס לקרוע כול�� כיון שהטבילה וכדאמרינן פרק העור והרוטב ומדאוריתא אפילו אינה טבולת יום אלא טמאה כיון שנקרעה רובה טהרה אפילו נשאר כדי מעפורת ולית בה טומאה אלא מדרבנן וכדאמרינן נמי פרק דם חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> העורות שיושב עליהן ואפילו בשעת מלאכה טמאין מדרס וכולן כשיעור חמשה טפחים על חמשה ועור שחוגר הסורק ועור שלופף בו המלאכה אינו טמא מדרס אלא טומאות אחרות ועור חיפויי כלים טהור מכלום וכדילפינן לעיל וכולהו תנן להו פכ\"ו וחיפוי משקולת הוי כלי קבול המשקלות וכן עור החופה את רוב הרגל מנעל שעל האימום מתטמא מדרס."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> עור הראוי למדרס ואינו חסר מלאכה במחשבה לדבר הטמא מדרס מתטמא אם הוא של בעל הבית כדאמרינן התם משום דלא מימליך וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם מטמא משכב שאינו שלו כדאמרינן פרק מרובה דכתיב במשכבו גזלן שדרס על המשכב שגזל טהור אם לא נתיאשו הבעלים וגנב שישב על המשכב שגנב טמא שחזקת יאוש יש כיון שאין יודעים מי גנבו ולפיכך מחשבה מועלת לגנב ולא לגזלן כדאמרינן פרק כ\"ו ובמרובה."
+            ],
+            [
+                "<b>עור </b> מדרס והתחיל לעשותו רצועות טמא עד שימעט מחמשה טפחים כדתנן התם עור ששנה מפשוט למקבל או איפכא נטהר דהוה ליה ככלי שנשבר אבל מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי וכדתנן התם כל ששנה לשמו טמא לשם אחר טהור ובבגד הכל טמא כדתניא בתוספתא התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעיקר עשייתן למשכב ולקיבול ככרים וכסתות אם נפחתו שאינם מקבלים עדין מטמאין מדרס אבל אם עיקר עשייתן לקבלה וראויין נמי למושב כחמת ותורמיל הגדולים אם נפחתו מלקבל טהרו מכל טומאה ואפילו צרר מקום הפחת חוץ משל ערביים שדרכן לצרור ואינו נוח להתיר וכדתנן פרק כ\"ה ועדויות פרק ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> פשוטי כלי עץ העשוי לישב או לשכב או לרכוב מתטמא מדרס כדכתיב וכל המשכב וכדכתב פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאת </b> כסא של ברזל וטרסקל ועורם וספסלים ונסרים שבמרחץ וכלכלה וסל טומאתן מן התורה וכולהו פרק כ\"ה מהלכות כלים וכן טומאת כסא שקבעה בקורת בית הבד וקורת סתתין וראשי כלונסאות ועושה כיפה מן השאור טומאתן מן התורה ומייתי להו בתוספתא דכלים ופרק העור והרוטב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקש טמאה מדרס כר' עקיבא כלים פי\"ז ושל קנים ושל חלף טהורה כדתנן נמי התם וכתב שם הרב ז\"ל שטהורה מן טומאת שרץ וחבוריו אבל במשכב הזב מתטמא וכאן כתב מפני שאינה ראויה למדרס נראה דטהורה דקתני מתניתין היינו ממדרס נמי והר\"ש פירש טהורה אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן סוף פ\"ק דסוכה אלא מיירי שעשאה לסיכוך אי נמי בגדולה דסתמא לסיכוך ונראה דהתם עלה דמתניתין דפירוש טהורה משאר טומאות אבל מתטמאה בזב מיירי בעשאה לשכיבה או בקטנה דסתמא לשכיבה והכא מיירי בעשא' לסיכוך או בגדולה דסתמא לסיכוך כפי' הר\"ש ז\"ל ומשום הכי אינה ראויה למדרס והתם פי' חדא והכא פי' חדא ולא פליג בדינה מדידיה לדידיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיבה </b> שפחתה עגלה של קטן וסנדל סיידין והטמאים משום מרכב טומאתן מן התורה ומייתי להו בעדיות וכלים פרק י\"ט וכ\"ג ובת\"כ ילפינן מכל כלי ריב' תיבת בלנין ותיבה שפחתה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחד שאין אומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו כדכתיב אשר ישב עליו הזב מיוחד לישיבה וכו' וכמו שהביא הר\"ש ז\"ל פי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ הראוי למדרס וכן מפץ וספסל וכסא ושדה ותיבה ומשפל ועריבה ומטה ביטול טומאתן ממדרס על יד פחיתה או שבירה מן התורה דלא חשיבי כלי למדרס וכולהו פ\"ב ופ' י\"ט וכ\"ב ותוספתא ועדיות פ\"א וב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ותיבה </b> שפחתה למטה ומשפלת שנפחתה מלקבל רמונים אין בהן טומאת מדרס מפני שבטל עיקר תשמישן ובטל העיקר בטל הטפלה שהוא הישיבה."
+            ],
+            [
+                "<b>ועריבה </b> שמחזיק משני לוגין עד ט' שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה אפילו רגלו אחד דטומאה מדרס אף על פי שבטל עיקר תשמישם מתטמא' במדרס שסתמה שכופתה וישב עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הני </b> שלש שלש דחד מטמא מדרס וחד טמא מת וחד טהור כולהו מייתי להו פרק כ\"ד וי\"ט ופרק במה אשה וטעמא דהטמאים מדרס דחזו לשכיבה או לישיבה והוא הדין דטמאין טמא מת דכל היכא דמטמא טומאת מדרס מטמא טומאת מת אפילו כלי שטף הפשוטים המיוחדים למדרסות כדאיתא בבכורות פרק על אלו מומין והטמאים טמא מת משום דחשיבי כלי לאדם והטהורים לפי שאינם משמשי אדם דומיא דכלי מדין וכדאמרינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> משקין לכלים מדרבנן וכלי שנטמא מתוכו בטומאה שהיא מן התורה ניטמאו אחוריו ואוגניו ואזניו וידיו דכולהו הוו מגוף הכלי ואם הם שני כלים ככיס בתוך כיס ניטמא האחד בשרץ לא ניטמא חבירו וכדתניא בתוספתא דכלים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מו </b> לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתהיה על הציבור שנאמר על הצר הצורר אתכם ותקעתם בחצוצרות כלומר דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה שידעו שבגלל מעשיהם הורע להם וזה יגרום להסיר צרתם מעליהם אבל אם לא יזעקו ויריעו אלא יחשבו כי במקרה בא להם אז תוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני בחמת קרי. וכשצועקים לפני ה' מריעים בחצוצרות בלבד כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואם היו במקדש מריעים בחצוצרות ובשופר השופר מקצר והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואין תוקעים בחצוצרות ושופר אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> הן הצרות שמתריעין עליה על הצרת שונאי ישראל לישראל ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל ועל השידפון ועל הירקון ועל המפולת ועל החולאים ועל המזונות ועל המטר כל אלו הם בכלל פסוק על הצר הצורר אתכם דאין צר גדול מאלו ולכך מתריעים על כל אחד מהם כמו שהן מפורשות בזה הפרק. וכל שאר הלכות אלו הם דרבנן סמוכים אלאו דלא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Fasts",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מו </b> לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתהיה על הציבור שנאמר על הצר הצורר אתכם ותקעתם בחצוצרות כלומר דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה שידעו שבגלל מעשיהם הורע להם וזה יגרום להסיר צרתם מעליהם אבל אם לא יזעקו ויריעו אלא יחשבו כי במקרה בא להם אז תוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני בחמת קרי. וכשצועקים לפני ה' מריעים בחצוצרות בלבד כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואם היו במקדש מריעים בחצוצרות ובשופר השופר מקצר והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואין תוקעים בחצוצרות ושופר אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> הן הצרות שמתריעין עליה על הצרת שונאי ישראל לישראל ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל ועל השידפון ועל הירקון ועל המפולת ועל החולאים ועל המזונות ועל המטר כל אלו הם בכלל פסוק על הצר הצורר אתכם דאין צר גדול מאלו ולכך מתריעים על כל אחד מהם כמו שהן מפורשות בזה הפרק. וכל שאר הלכות אלו הם דרבנן סמוכים אלאו דלא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת עא </b> שלא לאכול חמץ כל שבעת ימי הפסח שנאמר לא יאכל חמץ כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחלת ליל ט\"ו עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר ונכרתה בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה דאין חטאת בא אלא על דבר שזדונו כרת כדילפינן מע\"ז במצות שבת. ואחד האוכל ואחד הממחה ושותה דכתיב ונכרתה הנפש האוכלת לרבות השותה. החמץ אסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה דמדלא קרינן לא יאכל בפתח משמע לא יהא בו היתר המביא לידי אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הן באות שלוקח בדמים דבר מאכל ואינו חייב אלא על כזית דכתיב כי כל אוכל חמץ וגו' ואין אכילה בפחות מכזית והוי הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתים ופחות מכזית אסור מן התורה דכתיב לא יאכל דאף על גב דאין אכילה פחות מכזית הכא כתיב לא יאכל דהוי איסור הנאה דמשמע דלאו דוקא אכילה הכי נמי בפחות משיעור הוי בכלל האי אכילה וביומא יליף לכולהו איסורי בחצי שיעור מדכתיב כי כל אוכל חלב יתירה ויש במצוה זו איסורים מדרבנן על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עב ועג </b> שלא יראה ולא ימצא חמץ כל שבעה דכתיב לא יראה לך חמץ וגו' שאור לא ימצא בבתיכם המניח חמץ ברשותו בפסח אף על פי שלא אכלו עובר בשני לאוין אלו ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמיצין אחד הוא לשיעור אכילה וביעור דפתח הכתוב בשאור דכתיב שאור לא ימצא וסיים בחמץ כי כל אוכל חמץ דהוה ליה למכתב כי כל אוכל שאור דהא אתא ענשו עם אזהרתו אלא לומר לך זהו שאור זהו חמץ כזה כן זה לשיעור אכילה דהוי בכזית וילפי' ביעור מאכילה דכי היכי דבאכילה השוה הכתוב אכילת חמץ לביעור שאור דהוי ביעורו בכזית כמו אכילה אף לביעורו השוה החמץ לשאור דלהוי בכזית וצריכי תרוייהו דאי כתב רחמנא שאור הוה אמינא משום דחמוצו קשה מה שאין כן בחמץ ואי כתב חמץ הוה אמינא משום דראוי לאכילה מה שאין כן בשאור להכי צריכי תרוייהו. אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה מעשה דכתיב אם לא תשמור לעשות והפלא ה' את מכותך וגו' דמיירי במלקות כדלעיל במצות יום טוב דכתיב לשון עשייה במלקות אבל לא עשה מעשה אף ע\"פ שעבר על שני לאוין אין לוקה כדכתיב לעשות וגו' ויש באזהרות אלו דברים מדרבנן סמוכים על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עד </b> שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו ואין חייבין על תערובת חמץ אלא מלקות דלא חייבה תורה כרת אלא על חמץ עצמו מדכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' והאי קרא למיעוטא אתא דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה אם במחמצת דהיינו נתחמץ מחמת דבר אחר ענוש כרת כל שכן חמץ שנתחמץ מאליו אם כן למה לי למכתב חמץ אלא מעטיה רחמנא לערובו בין מלאו בין מכרת לרבנן אבל איסורא מיהא מדאוריתא איכא כל שלא נתבטל כמו חצי שיעור דילפינן לעיל דהוי דא��ריתא וכי מעטיה קרא ואמרי רבנן דלא לקי הני מילי היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס אבל אי איכא כזית בכדי אכילת פרס אפילו לרבנן לקי דהא כתיב כל מחמצת לא תאכלו ויש באזהרה זו גם כן איסורים דרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת עה </b> שלא לאכול חמץ ביום י\"ד לניסן מתחלת שעה שביעית ביום והעובר על זה לוקה מן התורה דכתיב לא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן פסח כך למדו מפי השמועה פי' דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום ואסור בהנאה ג\"כ בי\"ד דהא ילפינן איסור הנאה מלא יאכל חמץ לכל היכא דחמץ אסור באכילה מדאוריתא ויש באזהרה זו הרחקה מדרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לח </b> להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום י\"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדין החמץ קיים ושחיטת הפסח הוא יום י\"ד אחר חצות דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ומה היא השבתה זו שיבטל אותו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל דמדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו או תשרפו כענין שפי' בע\"ז השחת שרוף וכלה משמע דהוי ביטול וכן תרגם אנקלוס תבטלון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ביום </b> י\"ד קודם שש שעות צריך לבטל כל חמץ דכתיב ביום הראשון תשביתו והיינו קודם זמן איסורו שהוא קודם שש שעות אבל מתחלת שעה שביעית ולמעלה אין יכול לבטלו מן התורה שהרי אינו ברשותו שכבר נאסר בהנאה כמו שכתבנו למעלה. ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה אם לא בערו מרשותו כשלא בטלו שהרי לא ביער ולא ביטל. ואע\"פ שעבר עליו חייב לבערו בכל עת שימצאנו שלא יהא עובר והולך כל שבעה. וכן אם היה לו עיסה תוך הפסח והחמיצה אין הביטול מועיל לו כלום שהרי עבר על לא יראה וגו' וחייב לבערו מיד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> ביעור חמץ כשהגיע זמן איסורו שאינו יכול לבטלו שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים דלאו דוקא שריפה כנותר דלא דמי ליה כדאיתא בגמרא ואם שרפו קודם שעה שביעית הרי זה מותר מן התורה ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח דעץ בעלמא היא קודם שיחול זמן איסור החמץ ולא נאסר בהנאה אלא מה שהיה חמץ מתחלת זמן האיסור אבל שרפו משעה שביעית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנאה לא יסיק בו תנור וכירים. ואם אפה בו את הפת אסור בהנאה שהרי יש שבח עצים בפת והוא נהנה מן החמץ וכן הפחמין שלו אסורין בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה כדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>על </b> אזהרת לא יראה ולא ימצא כתוב בתורה לא יראה לך חמץ. יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד גוים לא יהיה עובר ת\"ל שאור לא ימצא בבתיכם דהטמנה בכלל מציאה היא. והמופקד ביד גוי נמי אליבא דהרמב\"ם ז\"ל מדאוריתא אסור דלא גרע מחמצו של נכרי שקבל עליו ישראל אחריות דאסור. יכול לא יהיה עובר אלא בביתו דכתיב בבתיכם אבל בשדה ובעיר אחרת לא ת\"ל בכל גבולך בכל רשותך. יכול יהא חייב לבער חמץ של גוים או של הקדש ת\"ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של א��רים ושל גבוה. ואפילו היה של גוי תושב שיד ישראל שולטת עליו אין כופין אותו להוציא דכתיב לך לך תרי זימני שדי חד לך אלא ימצא ודרוש ביה הכי אפילו במצוי אצלך דהיינו גוי שכבשתו לא מיתסר אלא לך כלומר בדקבל עליה אחריות. גוי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קבל עליו אחריות חייב לבערו דכתיב לא ימצא ולא כתיב לך ואם לא קבל אחריות מותר דכתיב לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וגו' והיינו כשלא קבל עליו אחריות ומנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו של זה בזה ת\"ל שאור שאור לגזירה שוה נאמר שאור בבתים ונאמר שאור בגבולין ושדינן חומרי דבתים דלא כתיב לך אגבולים בשקבל עליו אחריות וקולא דגבולין דכתיב לך שדינן ליה אבתים בשלא קבל עליו אחריות ואפילו היו מחייבין אותו באחריות החמץ באונס כבני חילא חייב לבער דבשלו הוא כיון שחייב באחריות. ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי ואמר לו קנה מעכשיו אם לא הבאתי לך קודם הפסח מותר ואם לא אמר לו קנה מעכשיו עובר דאין בעל חוב גוי קונה משכון דכתיב ולך תהיה צדקה ישראל הוא דקרינן ביה צדקה משום דקני משכון ולא גוי ואם כן נמצא כאלו הוא החמץ המופקד אצל גוי דאסור מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל וכן אם מכר או נתן על תנאי עובר משום בל יראה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תערובת </b> חמץ עוברים עליה משום בל יראה ובל ימצא כשיש בה כזית בכדי אכילת פרס דלוקין על אכילתו כדלעיל פרק ראשון כל חמץ נוקשה מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> איסור משום חמץ בפסח אלא חמשה מיני דגן אבל קטניות וכיוצא בהן אין בהם משום חמץ אפילו נתפחו הבצק שנתחמץ הרי אלו מותרות באכילה שאין זה חימוץ אלא סרחון וקרא לא אסר אלא חמץ. וכן מי פירות אפילו בחמשת מיני דגן אין מחמיצין אלא מסריחין ואית דיליף לה מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח חייבים על חימוצו כרת והא הואיל ואין אדם יוצא ידי חובתו דהוה ליה מצה עשירה ורחמנא אמר לחם עוני אין חייבים על חימוצו כרת והאי טעמא הוי פרכא ואסיקו משום דמי פירות אין מחמיצין וקרא לא אסר אלא מידי דמחמיץ ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. אם בשל דגן במים הרי זה חמץ גמור והוא שיתבקעו החטים דאדמבשל ליה אחמועי מחמע. אין קולין את הבצק שנילושה במים על המחבת בשמן דאדמבשל ליה אחמועי מחמע כיון שיש תערובת מים ואם הרתיח המים הרבה ואח\"כ השליך לתוכן קמח מותר מפני שהוא מתבשל קודם שיבא לידי חימוץ. אם בלל שעורים ורפן עד כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורין דספק הוא אם באו לידי חימוץ והוי ספקא דאוריתא ובחטים עד שיתבקעו בתבשיל. דגן שנפל עליו דלף כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה אינו בא לידי חימוץ ומשיפסק אם נשתהא כשיעור הרי זה אסור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> זמן שאדם עוסק בבצק אפי' כל היום אינו בא לידי חימוץ ואם הגביה ידו והניחה עד שמשמיע קול בזמן שמכים עליו כבר החמיץ ונשרף מיד ואם אין קולו נשמע אם שהא כדי שיהלך אדם מיל קים לן שכבר החמיצה וישרף מיד. שתי עיסות שהגביהו היד מהם בבת אחת ונשתהו האחד מהן יש לה קול והאחרת אין לה קול שתיהן ישרפו שהן חמץ גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שהוא בלוע מחמץ בן יומו תוך הפסח צריך הגעלה מדאוריתא דלא אסרה תורה אלא כלי בן יומו דילפינן מכלי מדין דכתיב בהו כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש כדרך תשמישו כן הכשרו. מה שנשתמשו גוים בצונן מדיחן דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומה שנשתמשו בהן על ידי חמין מגעילין כעין תשמישם. ומה שנשתמשו על ידי האור מלבנן דכתי' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וגו'. ויש במצות חמץ ותערובתו דברים הרבה מדרבנן סמוכים לושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לט </b> לאכול מצה בליל ט\"ו לניסן. שנא' בערב תאכלו מצות וכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לד' אלהיך מה שביעי רשות דלא כתיב ביה תאכל מצות אף ששת ימים רשות דהוי דבר שהיה בכלל דכתיב שבעת ימים תאכלו מצות ויצא מן הכלל הכא דכתיב וביום השביעי עצרת ולא ללמד על עצמו לבדו אלא ללמד על הכלל כולו דהיינו כל שבעת ימים דזו היא מדה אחת מי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. יכול אף לילה הראשון רשות ת\"ל על מצות ומרורים יאכלוהו. אין לי אלא בזמן שבית המקד' קיים דאיכא פסח בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת\"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. ומצותה כל הלילה כמו באכילת פסחים דכתיב ואכלתם אותו בחפזון עד שעת חפזון והיינו לאור הבוקר כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ומשאכל כזית יצא ידי חובתו דאין אכילה בפחות מכזית והוי בכלל שיעורין הל\"מ ואסמכתא זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתי'."
+            ],
+            [
+                "<b>בלע </b> מצה יצא דכיון שבלעה בפיו הויה ליה אכילה ויצא בלע מרור לא יצא בזמן בית המקדש דהוי דאוריתא דבעי טעם מרור וליכא. ואם כרכה בסיב וכיוצא בו ובלעה לא יצא כיון דמפסיק הסיב בין המצה לפיו לא מיקרי אכילה. אכל מצה בלא כוונה כגון שאנסוהו גוים יצא ידי חובתו שהרי אכלו. אבל היה נכפה ואכל אם חזר ונתרפא חייב לאכול שאותה אכילה היתה בזמן שהיה פטור מכל המצות דאנוס רחמנא פטריה כדכתיב ולנערה לא תעש' דבר וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ידי חובת מצה אלא מחמשת המינין שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יצא בהן ידי חובת מצה ושאר דברים אין יוצא בהן ידי חובת מצה לפי שאין בהן חמץ. העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו בפסח דנותן טעם כרוב דאוריתא דחשיב כרוב וראוי להיות חמץ. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו דהויה ראויה לאכילה אין הרועים אוכלים ממנה אינו יוצא שאין זו משומרת למצה דאינה ראויה לאכילה. מצה שנלושה ביין שמן או דבש או חלב אין יוצא בה ידי חובתו דכתיב לחם עוני והאי לאו לחם עוני הוא אבל במים ושאר מי פירות קרינן ביה שפיר לחם עוני. ואין יוצאין בפת מורסין וסובין דלאו פת מיקרי ואנן לחם בעינן. אבל קמח שלא הוציאו הסובין ואמורסן מיקרי שפיר פת ויוצאין בה. וכן פת סולת נקיה ביותר יוצאין בה. ואין אומרים אין זה לחם עוני דהא דבעינן דלא להוי עשיר היינו מחמת דבר אחר אבל מה שהוא מצד עצמו אכתי עוני קרינן ביה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> מצה שנאפת בתנור או באלפס ואפילו בקרקע יוצא בה ידי חובתו דלחם הוי. וכן אם לא נאפת אפיה גמורה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין הימנה בעת שפורסת. ויוצאין ברקיק שרוי דאכת�� איכא טעם מצה אבל מבושל ליכא ביה טעם מצה אחר שנתבשלה ולכך אין יוצאין בה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצה </b> טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזל מצה אין יוצא בהן ידי חובתו דהוי מצוה הבאה בעבירה דכתיב אלה המצות וגומ' אם עשיתן כמצותן שלא בדבר האסור הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ואין יוצא ידי חובתו. ולמה שהוא אסור בגופו כטבל ותרומה איכא טעמא אחרינא בגמרא משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ ודרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ ולא משום בל תאכל טבל וגו' ואיתא כר' שמעון דאין איסור חל על איסור. והכהנים יוצאין בחלה ובתרומ' דלא בעינן מצה שוה לכל אדם דמצות מצות ריבה והן כמצת מעשר שני בירושלם דמצות מצות ריבה. אבל אין יוצאין במצת ביכורים אפילו בירושלים דכתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל המושבות הוא דיוצאין בה יצאו ביכורים שאינן נאכלים בכל מושבות אלא בירושלים דאין להם פדיון. חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו שהיה מחויב תודה אין יוצא בהן דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה הוא דיוצאין בה יצאת זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח. ואם עשאה למכור בשוק יוצאים בה דמימלך אי מזביננה ואי לא איפוק ביה אנא והרי הם לשם מצה כדקאמר קרא ושמרתם את המצות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשים </b> חייבות באכילת מצה דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל וגו' והני נשי הואיל וישנן בבל תאכל עליו חמץ דכתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה לרבות נשים ישנן נמי בקום אכול מצה ועבדים בהקשה דלה לה מאשה. חולה או זקן יוצאין ברקיק השרוי דאיכא טעמא דמצה ואפילו לבריא כדלעיל ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מ </b> לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים באותו הלילה של ט\"ו בניסן שנאמר זכור את היום הזה. ומנין שבליל ט\"ו דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה בשעת שיש מצה ומרור מונחין לפניך. ואעפ\"י שאין לו בן ואפילו חכמים גדולים צריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות דכתיב מה העדות והחקים וגו' וכמו שנלמד גם כן מזכור את היום הזה וגו' דזכור בפה. ואפילו לא שאלו הבנים מצוה להודיעם כל אחד כפי דעתו. ואם לא אמר ופירש טעמי שלשה דברים אלו בפסח שהן פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים. ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר ואותנו הוציא משם שאף אותנו גאל הקב\"ה ועל דבר זה צוה הקב\"ה וזכרת כי עבד היית במצרים כלומר כאלו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית וכל זה נכלל במצות סיפור יציאת מצרי' בליל ט\"ו לניסן. ומרור אינו מצוה בפני עצמה אלא נכלל במצות הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והאידנ' מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"\"> מפטירין אחר הפסח אפיקומן לפי שדינו ליאכל על השבע בסוף. וכן כל קרבנות כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שמלכים אוכלים. ואיפשר דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא. ובירושלמי נראה בפרוש דהוי מדרבנן משום גזרת שבירת עצם בפסח דהוי רכיך בן שנתו. ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור וגדרים וסייגים אושמרתם את משמרתי:</span>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת עא </b> שלא לאכול חמץ כל שבעת ימי הפסח שנאמר לא יאכל חמץ כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחלת ליל ט\"ו עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר ונכרתה בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה דאין חטאת בא אלא על דבר שזדונו כרת כדילפינן מע\"ז במצות שבת. ואחד האוכל ואחד הממחה ושותה דכתיב ונכרתה הנפש האוכלת לרבות השותה. החמץ אסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה דמדלא קרינן לא יאכל בפתח משמע לא יהא בו היתר המביא לידי אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הן באות שלוקח בדמים דבר מאכל ואינו חייב אלא על כזית דכתיב כי כל אוכל חמץ וגו' ואין אכילה בפחות מכזית והוי הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתים ופחות מכזית אסור מן התורה דכתיב לא יאכל דאף על גב דאין אכילה פחות מכזית הכא כתיב לא יאכל דהוי איסור הנאה דמשמע דלאו דוקא אכילה הכי נמי בפחות משיעור הוי בכלל האי אכילה וביומא יליף לכולהו איסורי בחצי שיעור מדכתיב כי כל אוכל חלב יתירה ויש במצוה זו איסורים מדרבנן על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עב ועג </b> שלא יראה ולא ימצא חמץ כל שבעה דכתיב לא יראה לך חמץ וגו' שאור לא ימצא בבתיכם המניח חמץ ברשותו בפסח אף על פי שלא אכלו עובר בשני לאוין אלו ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמיצין אחד הוא לשיעור אכילה וביעור דפתח הכתוב בשאור דכתיב שאור לא ימצא וסיים בחמץ כי כל אוכל חמץ דהוה ליה למכתב כי כל אוכל שאור דהא אתא ענשו עם אזהרתו אלא לומר לך זהו שאור זהו חמץ כזה כן זה לשיעור אכילה דהוי בכזית וילפי' ביעור מאכילה דכי היכי דבאכילה השוה הכתוב אכילת חמץ לביעור שאור דהוי ביעורו בכזית כמו אכילה אף לביעורו השוה החמץ לשאור דלהוי בכזית וצריכי תרוייהו דאי כתב רחמנא שאור הוה אמינא משום דחמוצו קשה מה שאין כן בחמץ ואי כתב חמץ הוה אמינא משום דראוי לאכילה מה שאין כן בשאור להכי צריכי תרוייהו. אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה מעשה דכתיב אם לא תשמור לעשות והפלא ה' את מכותך וגו' דמיירי במלקות כדלעיל במצות יום טוב דכתיב לשון עשייה במלקות אבל לא עשה מעשה אף ע\"פ שעבר על שני לאוין אין לוקה כדכתיב לעשות וגו' ויש באזהרות אלו דברים מדרבנן סמוכים על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עד </b> שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו ואין חייבין על תערובת חמץ אלא מלקות דלא חייבה תורה כרת אלא על חמץ עצמו מדכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' והאי קרא למיעוטא אתא דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה אם במחמצת דהיינו נתחמץ מחמת דבר אחר ענוש כרת כל שכן חמץ שנתחמץ מאליו אם כן למה לי למכתב חמץ אלא מעטיה רחמנא לערובו בין מלאו בין מכרת לרבנן אבל איסורא מיהא מדאוריתא איכא כל שלא נתבטל כמו חצי שיעור דילפינן לעיל דהוי דאוריתא וכי מעטיה קרא ואמרי רבנן דלא לקי הני מילי היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס אבל אי איכא כזית בכדי אכילת פרס אפילו לרבנן לקי דהא כתיב כל מחמצת לא תאכלו ויש באזהרה זו גם כן איסורים דרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת עה </b> שלא לאכול חמץ ביום י\"ד לניסן מתחלת שעה שביעית ביום והעובר על זה לוקה מן התורה דכתיב לא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן פסח כך למדו מפי השמועה פי' דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום ואסור בהנאה ג\"כ בי\"ד דהא ילפינן איסור הנאה מלא יאכל חמץ לכל היכא דחמץ אסור באכילה מדאוריתא ויש באזהרה זו הרחקה מדרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לח </b> להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום י\"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדין החמץ קיים ושחיטת הפסח הוא יום י\"ד אחר חצות דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ומה היא השבתה זו שיבטל אותו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל דמדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו או תשרפו כענין שפי' בע\"ז השחת שרוף וכלה משמע דהוי ביטול וכן תרגם אנקלוס תבטלון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ביום </b> י\"ד קודם שש שעות צריך לבטל כל חמץ דכתיב ביום הראשון תשביתו והיינו קודם זמן איסורו שהוא קודם שש שעות אבל מתחלת שעה שביעית ולמעלה אין יכול לבטלו מן התורה שהרי אינו ברשותו שכבר נאסר בהנאה כמו שכתבנו למעלה. ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה אם לא בערו מרשותו כשלא בטלו שהרי לא ביער ולא ביטל. ואע\"פ שעבר עליו חייב לבערו בכל עת שימצאנו שלא יהא עובר והולך כל שבעה. וכן אם היה לו עיסה תוך הפסח והחמיצה אין הביטול מועיל לו כלום שהרי עבר על לא יראה וגו' וחייב לבערו מיד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> ביעור חמץ כשהגיע זמן איסורו שאינו יכול לבטלו שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים דלאו דוקא שריפה כנותר דלא דמי ליה כדאיתא בגמרא ואם שרפו קודם שעה שביעית הרי זה מותר מן התורה ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח דעץ בעלמא היא קודם שיחול זמן איסור החמץ ולא נאסר בהנאה אלא מה שהיה חמץ מתחלת זמן האיסור אבל שרפו משעה שביעית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנאה לא יסיק בו תנור וכירים. ואם אפה בו את הפת אסור בהנאה שהרי יש שבח עצים בפת והוא נהנה מן החמץ וכן הפחמין שלו אסורין בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה כדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>על </b> אזהרת לא יראה ולא ימצא כתוב בתורה לא יראה לך חמץ. יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד גוים לא יהיה עובר ת\"ל שאור לא ימצא בבתיכם דהטמנה בכלל מציאה היא. והמופקד ביד גוי נמי אליבא דהרמב\"ם ז\"ל מדאוריתא אסור דלא גרע מחמצו של נכרי שקבל עליו ישראל אחריות דאסור. יכול לא יהיה עובר אלא בביתו דכתיב בבתיכם אבל בשדה ובעיר אחרת לא ת\"ל בכל גבולך בכל רשותך. יכול יהא חייב לבער חמץ של גוים או של הקדש ת\"ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. ואפילו היה של גוי תושב שיד ישראל שולטת עליו אין כופין אותו להוציא דכתיב לך לך תרי זימני שדי חד לך אלא ימצא ודרוש ביה הכי אפילו במצוי אצלך דהיינו גוי שכבשתו לא מיתסר אלא לך כלומר בדקבל עליה אחריות. גוי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קבל עליו אחריות חייב לבערו דכתיב לא ימצא ולא כתיב לך ואם לא קבל אחריות מותר דכתיב לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וגו' והיינו כשלא קבל עליו אחריות ומנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו של זה בזה ת\"ל שאור שאור לגזירה שוה נאמר שאור בבתים ונאמר שאור בגבולין ושדינן חומרי דבתים דלא כתיב לך אגבולים בשקבל עליו אחריות וקולא דגבולין דכתיב לך שדינן ליה אבתים בשלא קבל עליו אחריות ואפילו היו מחייבין אותו באחריות החמץ באונס כבני חילא חייב לבער דבשלו הוא כיון שחייב באחריות. ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי ואמר לו קנה מעכשיו אם לא הבאתי לך קודם הפסח מותר ואם לא אמר לו קנה מעכשיו עובר דאין בעל חוב גוי קונה משכון דכתיב ולך תהיה צדקה ישראל הוא דקרינן ביה צדקה משום דקני משכון ולא גוי ואם כן נמצא כאלו הוא החמץ המופקד אצל גוי דאסור מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל וכן אם מכר או נתן על תנאי עובר משום בל יראה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תערובת </b> חמץ עוברים עליה משום בל יראה ובל ימצא כשיש בה כזית בכדי אכילת פרס דלוקין על אכילתו כדלעיל פרק ראשון כל חמץ נוקשה מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> איסור משום חמץ בפסח אלא חמשה מיני דגן אבל קטניות וכיוצא בהן אין בהם משום חמץ אפילו נתפחו הבצק שנתחמץ הרי אלו מותרות באכילה שאין זה חימוץ אלא סרחון וקרא לא אסר אלא חמץ. וכן מי פירות אפילו בחמשת מיני דגן אין מחמיצין אלא מסריחין ואית דיליף לה מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח חייבים על חימוצו כרת והא הואיל ואין אדם יוצא ידי חובתו דהוה ליה מצה עשירה ורחמנא אמר לחם עוני אין חייבים על חימוצו כרת והאי טעמא הוי פרכא ואסיקו משום דמי פירות אין מחמיצין וקרא לא אסר אלא מידי דמחמיץ ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. אם בשל דגן במים הרי זה חמץ גמור והוא שיתבקעו החטים דאדמבשל ליה אחמועי מחמע. אין קולין את הבצק שנילושה במים על המחבת בשמן דאדמבשל ליה אחמועי מחמע כיון שיש תערובת מים ואם הרתיח המים הרבה ואח\"כ השליך לתוכן קמח מותר מפני שהוא מתבשל קודם שיבא לידי חימוץ. אם בלל שעורים ורפן עד כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורין דספק הוא אם באו לידי חימוץ והוי ספקא דאוריתא ובחטים עד שיתבקעו בתבשיל. דגן שנפל עליו דלף כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה אינו בא לידי חימוץ ומשיפסק אם נשתהא כשיעור הרי זה אסור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> זמן שאדם עוסק בבצק אפי' כל היום אינו בא לידי חימוץ ואם הגביה ידו והניחה עד שמשמיע קול בזמן שמכים עליו כבר החמיץ ונשרף מיד ואם אין קולו נשמע אם שהא כדי שיהלך אדם מיל קים לן שכבר החמיצה וישרף מיד. שתי עיסות שהגביהו היד מהם בבת אחת ונשתהו האחד מהן יש לה קול והאחרת אין לה קול שתיהן ישרפו שהן חמץ גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שהוא בלוע מחמץ בן יומו תוך הפסח צריך הגעלה מדאוריתא דלא אסרה תורה אלא כלי בן יומו דילפינן מכלי מדין דכתיב בהו כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש כדרך תשמישו כן הכשרו. מה שנשתמשו גוים בצונן מד��חן דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומה שנשתמשו בהן על ידי חמין מגעילין כעין תשמישם. ומה שנשתמשו על ידי האור מלבנן דכתי' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וגו'. ויש במצות חמץ ותערובתו דברים הרבה מדרבנן סמוכים לושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לט </b> לאכול מצה בליל ט\"ו לניסן. שנא' בערב תאכלו מצות וכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לד' אלהיך מה שביעי רשות דלא כתיב ביה תאכל מצות אף ששת ימים רשות דהוי דבר שהיה בכלל דכתיב שבעת ימים תאכלו מצות ויצא מן הכלל הכא דכתיב וביום השביעי עצרת ולא ללמד על עצמו לבדו אלא ללמד על הכלל כולו דהיינו כל שבעת ימים דזו היא מדה אחת מי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. יכול אף לילה הראשון רשות ת\"ל על מצות ומרורים יאכלוהו. אין לי אלא בזמן שבית המקד' קיים דאיכא פסח בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת\"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. ומצותה כל הלילה כמו באכילת פסחים דכתיב ואכלתם אותו בחפזון עד שעת חפזון והיינו לאור הבוקר כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ומשאכל כזית יצא ידי חובתו דאין אכילה בפחות מכזית והוי בכלל שיעורין הל\"מ ואסמכתא זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתי'."
+            ],
+            [
+                "<b>בלע </b> מצה יצא דכיון שבלעה בפיו הויה ליה אכילה ויצא בלע מרור לא יצא בזמן בית המקדש דהוי דאוריתא דבעי טעם מרור וליכא. ואם כרכה בסיב וכיוצא בו ובלעה לא יצא כיון דמפסיק הסיב בין המצה לפיו לא מיקרי אכילה. אכל מצה בלא כוונה כגון שאנסוהו גוים יצא ידי חובתו שהרי אכלו. אבל היה נכפה ואכל אם חזר ונתרפא חייב לאכול שאותה אכילה היתה בזמן שהיה פטור מכל המצות דאנוס רחמנא פטריה כדכתיב ולנערה לא תעש' דבר וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ידי חובת מצה אלא מחמשת המינין שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יצא בהן ידי חובת מצה ושאר דברים אין יוצא בהן ידי חובת מצה לפי שאין בהן חמץ. העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו בפסח דנותן טעם כרוב דאוריתא דחשיב כרוב וראוי להיות חמץ. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו דהויה ראויה לאכילה אין הרועים אוכלים ממנה אינו יוצא שאין זו משומרת למצה דאינה ראויה לאכילה. מצה שנלושה ביין שמן או דבש או חלב אין יוצא בה ידי חובתו דכתיב לחם עוני והאי לאו לחם עוני הוא אבל במים ושאר מי פירות קרינן ביה שפיר לחם עוני. ואין יוצאין בפת מורסין וסובין דלאו פת מיקרי ואנן לחם בעינן. אבל קמח שלא הוציאו הסובין ואמורסן מיקרי שפיר פת ויוצאין בה. וכן פת סולת נקיה ביותר יוצאין בה. ואין אומרים אין זה לחם עוני דהא דבעינן דלא להוי עשיר היינו מחמת דבר אחר אבל מה שהוא מצד עצמו אכתי עוני קרינן ביה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> מצה שנאפת בתנור או באלפס ואפילו בקרקע יוצא בה ידי חובתו דלחם הוי. וכן אם לא נאפת אפיה גמורה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין הימנה בעת שפורסת. ויוצאין ברקיק שרוי דאכתי איכא טעם מצה אבל מבושל ליכא ביה טעם מצה אחר שנתבשלה ולכך אין יוצאין בה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצה </b> טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזל מצה אין יוצא בהן ידי חובתו דהוי מצוה הבאה בעבירה דכתיב אלה המצות וגומ' אם עשיתן כמצותן שלא בדבר האסור הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ואין יוצא ידי חובתו. ולמה שהוא אסור בגופו כטבל ותרומה איכא טעמא אחרינא בגמרא משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ ודרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ ולא משום בל תאכל טבל וגו' ואיתא כר' שמעון דאין איסור חל על איסור. והכהנים יוצאין בחלה ובתרומ' דלא בעינן מצה שוה לכל אדם דמצות מצות ריבה והן כמצת מעשר שני בירושלם דמצות מצות ריבה. אבל אין יוצאין במצת ביכורים אפילו בירושלים דכתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל המושבות הוא דיוצאין בה יצאו ביכורים שאינן נאכלים בכל מושבות אלא בירושלים דאין להם פדיון. חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו שהיה מחויב תודה אין יוצא בהן דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה הוא דיוצאין בה יצאת זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח. ואם עשאה למכור בשוק יוצאים בה דמימלך אי מזביננה ואי לא איפוק ביה אנא והרי הם לשם מצה כדקאמר קרא ושמרתם את המצות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשים </b> חייבות באכילת מצה דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל וגו' והני נשי הואיל וישנן בבל תאכל עליו חמץ דכתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה לרבות נשים ישנן נמי בקום אכול מצה ועבדים בהקשה דלה לה מאשה. חולה או זקן יוצאין ברקיק השרוי דאיכא טעמא דמצה ואפילו לבריא כדלעיל ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מ </b> לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים באותו הלילה של ט\"ו בניסן שנאמר זכור את היום הזה. ומנין שבליל ט\"ו דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה בשעת שיש מצה ומרור מונחין לפניך. ואעפ\"י שאין לו בן ואפילו חכמים גדולים צריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות דכתיב מה העדות והחקים וגו' וכמו שנלמד גם כן מזכור את היום הזה וגו' דזכור בפה. ואפילו לא שאלו הבנים מצוה להודיעם כל אחד כפי דעתו. ואם לא אמר ופירש טעמי שלשה דברים אלו בפסח שהן פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים. ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר ואותנו הוציא משם שאף אותנו גאל הקב\"ה ועל דבר זה צוה הקב\"ה וזכרת כי עבד היית במצרים כלומר כאלו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית וכל זה נכלל במצות סיפור יציאת מצרי' בליל ט\"ו לניסן. ומרור אינו מצוה בפני עצמה אלא נכלל במצות הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והאידנ' מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"\"> מפטירין אחר הפסח אפיקומן לפי שדינו ליאכל על השבע בסוף. וכן כל קרבנות כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שמלכים אוכלים. ואיפשר דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא. ובירושלמי נראה בפרוש דהוי מדרבנן משום גזרת שבירת עצם בפסח דהוי רכיך בן שנתו. ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור וגדרים וסייגים אושמרתם את משמרתי:</span>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לב </b> לשבות בראשון של פסח:<br><b> אזהרת סה </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכה לא יעשה:<br><b> מצוה לג </b> לשבות בשביעי של פסח:<br><b> אזהרת סו </b> שלא לעשות מלאכה בו שנאמר וביום השביעי וגו':<br><b> מצוה לד </b> לשבות ביום חג השבועות:<br><b> אזהרת סז </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לה </b> לשבות בראש השנה:<br><b> אזהרת סח </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לו </b> לשבות בראשון של סוכות:<br><b> אזהרת סט </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לז </b> לשבות בשמיני של חג:<br><b> אזהרת ע </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר ביום השמיני כל מלאכת עבודה לא תעשו:<br><b> ששת </b> ימים אלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של סוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראים ימים טובים ובכל אחד מהן כתוב בפרשת אמור כל מלאכת עבודה לא תעשו ובכל חד נמי מקרא קדש ומשום שביעי ושמיני דכתיב בהו מלאכה סתם הוצרך לכתוב אך אשר יאכל לכל נפש להתיר אוכל נפש בחג המצות ואתי מבנין אב מכתוב אחד דזה בנה אב לכל המועדים ושביתה בהן נפקא משבתון דכתיב בהו כלומר שבות ואיסור המלאכות הם המלאכות האסורות בשבת שאינם לצורך אכילה כגון בנין ואריגה וכיוצא בהן דכתיב הכא מלאכה ביום טוב וכתיב בשבת נמי מלאכה והיינו דכוותא ואם עשה בעדי' והתראה לוקה מן התורה דכתיב והפלה ה' את מכותך וגו' הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר והפילו השופט והכהו הוי אומר הפלאה זה מלקות וכתיב אם לא תשמור לעשות וגו' דמשמע דבכל הלאוין אית מלקות דתשמור היינו לא תעשה והיינו בלאו שיש בו מעשה ואינו ניתק לעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך ליה למלקות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> חילוק מלאכות במזיד לי\"ט דבשבת דכתיב ביה הבערה לחלק הוא דיש חילוק ולא ביום טוב ואליב' דמאן דאמר הבערה ללאו יצתה ילפינן חילוק מלאכות מדכתיב ועשה מאחת מהנה והיינו בחייבי חטאות בשבת ולא ביום טוב דלית ביה חטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה דהיינו מלאכת עבודה שהיא מלאכה ונעשת לעבודה ולא לאוכל נפש חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה כלל מן התורה שכיון שהיא אף באוכל ומשקה אף על פי שהיא בדברים אחרים ג\"כ אמרינן מתוך דלא מצינו דנאסר אלא מלאכת עבודה דהיינו בנין ואריגה ולא הוצאה והבערה נמי אמרינן מתוך אף על גב דלא שייכא הבערה ממש באוכלין ומשקין דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת דמשמע ביום השבת הוא דאסור ולא ביום טוב ודרשינן הכי משום דביום השבת הוי מיותר דהא כתיב לעיל מיניה וביום השביעי וכל שאין בהן צורך אכילה ככתיבה ואריגה אסור מדאוריתא אפילו עשאן לאכילה דלא התירה תורה אוכל נפש אלא מה שהוא רגיל לעשות לצורך אוכל נפש כאפיה ובישול ומכל מקום נראה דאינו לוקה מדאוריתא דלאו בכלל מלאכת עבודה הוו כיון דעשאן לצורך אכילה וכן נראה מלשון הרב ז\"ל שכתב כל מלאכה שחייבים עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מההוצאה וגו' דמשמע הא אם עשאם לצורך אכילה לא לקי ודלא כבעל מגיד משנה דכתב דלקי ומלאכות שאיפשר לעשותן מערב יו\"ט כקצירה וטחינה הן מותרת מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל דהם בכלל אוכל נפש אבל בירושלמי משמע דהוו מדאוריתא כל שהם במחובר ודרי' ליה מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וסמך ליה ושמרתם את המצות שהוא בתלוש וכן דעת קצת מהפוסקים ז\"ל ומכשירי אוכל נפש שיש בה חסרון אם נעשו מבערב עושין ביום טוב דכתיב הוא ודרשינן ולא מכשירין וכתיב לכם ודרשינן לכל צרכיכם להביא מכשירין הא כיצד שאיפשר לעשות מערב י\"ט אין מותר לעשותן בי\"ט מכשירין שאי איפשר לעשותן מערב יו\"ט עושין אותן ביו\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אופין ומבשלים ביו\"ט כדי להאכיל לגוים או לכלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים ואע\"ג דאוקמינן האי קרא לכם לכל שבצרכיכם להביא מכשירין ממילא משמע דלכם הוא דמות' לכל צרכיכם ולא לגוים וכלבים. בהמה שחציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביו\"ט דמלאכת ישראל הוא דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל עיסה דאיפשר לחלקה לא יאפה אותה דהוא לצורך הגוי וכתיב לכם ולא לגוים ואם אין מקפיד הגוי אם יתן פת מחלקו לתינוק מותר לאפותו שהרי לישראל הוא ועיסת הכלבים נמי אם הרועים אוכלים ממנה נאפית ביו\"ט דלכם הוא. המבשל ביו\"ט לגוים או לבהמה אינו לוקה אבל הוא אסור מדאוריתא כדילפינן מלכם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רחיצה </b> וסיכה הן בכלל אכילה ושתיה ועושין אותן ביו\"ט שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף לפיכך מחמין חמין לצורך רחיצה ביום טוב ודוקא לרגליו אבל לכל גופו נראה דאסור מדאוריתא דלאו שוה לכל נפש הוא ומדברי הרב ז\"ל נראה דלא הוי אלא מדרבנן וכל שחייבין בשבת סופג את הארבעים ביו\"ט אלא אם היה בו צורך אכילה וכיוצא בה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חול </b> מכין לשבת וחול מכין ליו\"ט אבל אין יו\"ט מכין לשבת ולא שבת ליו\"ט ומשום הכי ביצה שנולדה ביו\"ט אחר השבת אסורה ואף על גב שהתרנגולת עומדת לאכילה הואיל ומאמש נגמרה הביצ' נמצא שבת מכין אותו ליו\"ט וכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו יום ששי שהוא חול הוא דמכין לשבת וליו\"ט נמי דאיקרי שבת וצריך הכנת סעודה אבל אין שבת מכין ליו\"ט מק\"ו דיו\"ט לשבת דילפינן מקרא דהששי המיוחד שהוא חול ולא יו\"ט וסעודת חול אין לה הכנה ולהכי ביצה שנולדה באחד בשבת לא מתסרא והאי הכנה דמיתסרא מדאוריתא היינו בביצה שהיא בלועה ולא בפירות מגולין כדאיתא בגמרא משום דהכנ' דביצה הוא הכנה גמורה שנגמרה כל בריאתה של ביצה מה שאין כן בשאר הכנות ולהכי אם שחט תרנגולת ביו\"ט ומצא בה בצים גמורות הרי אלו מותרות דכל שלא יצאה לאו הכנה גמורה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> ששחט חיה או עוף לא יכתוש גוש עפר ביום טוב לכסות דכיסוי עשה ו��תישה היא תולדות טוחן ויש בה עשה דיו\"ט ולא תעשה ואין עשה דכיסוי דוחה את לא תעשה ועשה דיו\"ט כדילפינן מכלאים בציצית במצות כ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> עוף ביום טוב לא ימרוט מפני שהוא דרכו ונמצא תולש בי\"ט דלאו צורך אוכל נפש הוא כיון דאפשר לשחוט בלא מריטה ותולש חייב משום גוזז דהוי אב מלאכה מל\"ט מלאכות והיינו כשצריך לגוף המריטה."
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט </b> עור בהמה ביום טוב לא ימלחנו שזה עיבוד הוא ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ועיבוד הוי אב מלאכה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שורפין קדשים וחלה שנטמאו בי\"ט ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר באש ישרף ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מגבלין העפר לסתום פי התנור ואע\"פ שצריך לכך מפני שהגיבול מלאכה גמורה היא ואפשר לגבלו מערב י\"ט ומדברי הר\"ן ז\"ל נראה דאינו אלא מדרבנן דמדינא מותר דצורך אוכל נפש הוא. אין מלבנים את הרעפים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן שהוא גמר כלי וחייב משום מכה בפטיש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין גבינה בי\"ט נראה דהוי מדרבנן לפירוש הרב ז\"ל דלעיל דאפילו קצירה וטחינה לא הוי אלא מדרבנן ואפילו לפירוש הירושלמי דאסר קצירה וגו' היינו משום דהוי מחובר וכתיב ושמרתם את המצות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המכבה </b> את האש או את הנר בי\"ט לוקה כמי שבונה או אורג וכיבוי הוה בסממני המשכן כדפרשינן התם וכן אין מסלקין את פי הנר ואין מסיר את השמן ממנו דהוי מסתפק ובשבת חייב והכא אסור מדאוריתא ואין מכבין את הדלקה בי\"ט כדי להציל ממון דכתיב ואהבת את ה' וגו' בכל מאדך והיינו שאם ימשך לו היזק ממון בעשית המצות או מהיותו זהיר מעבור על העבירה שיאהב השם ית' ולא ימנע מעשות המצוה ולא יעבור העבירה. ואין מכבין את הנר מפני תשמיש המטה שהכיבוי בי\"ט מדאוריתא כדכתיב והרשב\"א כתב דאסורה לא הוי אלא מדרבנן. אין מעשנין בקטרת בי\"ט מפני שהוא מכבה דלאו שוה לכל נפש הוא אלא למעונגין. ואין ממתקין את החרדל בגחלת של אש מפני שהוא מכבה ונעשה פחם. ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה והבית דדרשי' הוא לבדו כן כתב רש\"י ז\"ל והרמב\"ן והרשב\"א כתבו שהוא דרבנן. אין עושים פחמים משום מכבה ורש\"י ז\"ל פי' משום דהוי כלי לצורפי זהב. ואין גודלין את הפתילה ואין חותכין אותה לשנים בכלי משום דהוי כלי וחייב משום בונה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות עליהן ואין פוצעין את הקנה לצלות בה דמתקן כלי הוי כבונה. וכן אין פוחתין את הנר מזה הטעם ואין משחיזין את הסכין במשחזת שלה לפי שהוא עושה כלי ואף על גב דהוי לצורך נפש עבד להו אסור דהוו מכשירין שאיפשר לעשותם מערב יום טוב וכתיב הוא לבדו יעשה לכם ודרשינן ולא מכשיריו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מבקעין </b> עצים דקים שנוחין לידלק בלא ביקוע שעושה מלאכה שאינו צריך אותה ומלאכה גמורה דאוריתא היא דהאי מאן דסלית סלתי חייב משום טוחן. הא דמן התורה אסור להכין מיום טוב לשבת כדילפינן היינו הכנת ביצה דהוא דבר חדש ולא היה ראוי מעיקרא כלל אבל אפיה ובשול לא שייך ביה הכנה שאין מחוסר רק תקון בעלמ':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המבזה את המועדות כאלו נטפל לע\"ז שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור וגו' יום טוב אסורים בהספד ותענית וחייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. ואף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שיתבאר בסיעתא דשמיא במצות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו ואע\"פ שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה זאת לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו אלא חציו לה' וחציו לכם דכתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם הא כיצד חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ויש במצות ימים טובים ציוויים ואזהרות מדברי סופרים ואנו חייבים מן התורה לקיים גזרתם דכתיב לא תסור וכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכל הני חולו של מועד מדברי סופרים לפי' הרב ז\"ל ויש אסמכתא מן הכתוב דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי אסור בכל מלאכה אף ששי אסור בכל מלאכה ת\"ל השביעי שביעי אסור בכל מלאכה ואין ששי אסור בכל מלאכה שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים. ואין נושאים נשים במועד מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך וכתבו בתוספות דהוי דרשא גמורה ועיקר חולו של מועד וודאי דבר תורה הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,145 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_a_Holiday",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לב </b> לשבות בראשון של פסח:<br><b> אזהרת סה </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכה לא יעשה:<br><b> מצוה לג </b> לשבות בשביעי של פסח:<br><b> אזהרת סו </b> שלא לעשות מלאכה בו שנאמר וביום השביעי וגו':<br><b> מצוה לד </b> לשבות ביום חג השבועות:<br><b> אזהרת סז </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לה </b> לשבות בראש השנה:<br><b> אזהרת סח </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לו </b> לשבות בראשון של סוכות:<br><b> אזהרת סט </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לז </b> לשבות בשמיני של חג:<br><b> אזהרת ע </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר ביום השמיני כל מלאכת עבודה לא תעשו:<br><b> ששת </b> ימים אלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של סוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראים ימים טובים ובכל אחד מהן כתוב בפרשת אמור כל מלאכת עבודה לא תעשו ובכל חד נמי מקרא קדש ומשום שביעי ושמיני דכתיב בהו מלאכה סתם הוצרך לכתוב אך אשר יאכל לכל נפש להתיר אוכל נפש בחג המצות ואתי מבנין אב מכתוב אחד דזה בנה אב לכל המועדים ושביתה בהן נפקא משבתון דכתיב בהו כלומר שבות ואיסור המלאכות הם המלאכות האסורות בשבת שאינם לצורך אכילה כגון בנין ואריגה וכיוצא בהן דכתיב הכא מלאכה ביום טוב וכתיב בשבת נמי מלאכה והיינו דכוותא ואם עשה בעדי' והתראה לוקה מן התורה דכתיב והפלה ה' את מכותך וגו' הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר והפילו השופט והכהו הוי אומר הפלאה זה מלקות וכתיב אם לא תשמור לעשות וגו' דמשמע דבכל הלאוין אית מלקות דתשמור היינו לא תעשה והיינו בלאו שיש בו מעשה ואינו ניתק לעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך ליה למלקות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> חילוק מלאכות במזיד לי\"ט דבשבת דכתיב ביה הבערה לחלק הוא דיש חילוק ולא ביום טוב ואליב' דמאן דאמר הבערה ללאו יצתה ילפינן חילוק מלאכות מדכתיב ועשה מאחת מהנה והיינו בחייבי חטאות בשבת ולא ביום טוב דלית ביה חטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה דהיינו מלאכת עבודה שהיא מלאכה ונעשת לעבודה ולא לאוכל נפש חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה כלל מן התורה שכיון שהיא אף באוכל ומשקה אף על פי שהיא בדברים אחרים ג\"כ אמרינן מתוך דלא מצינו דנאסר אלא מלאכת עבודה דהיינו בנין ואריגה ולא הוצאה והבערה נמי אמרינן מתוך אף על גב דלא שייכא הבערה ממש באוכלין ומשקין דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת דמשמע ביום השבת הוא דאסור ולא ביום טוב ודרשינן הכי משום דביום השבת הוי מיותר דהא כתיב לעיל מיניה וביום השביעי וכל שאין בהן צורך אכילה ככתיבה ואריגה אסור מדאוריתא אפילו עשאן לאכילה דלא התירה תורה אוכל נפש אלא מה שהוא רגיל לעשות לצורך אוכל נפש כאפיה ובישול ומכל מקום נראה דאינו לוקה מדאוריתא דלאו בכלל מלאכת עבודה הוו כיון דעשאן לצורך אכילה וכן נראה מלשון הרב ז\"ל שכתב כל מלאכה שחייבים עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מההוצאה וגו' דמשמע הא אם עשאם לצורך אכילה לא לקי ודלא כבעל מגיד משנה דכ��ב דלקי ומלאכות שאיפשר לעשותן מערב יו\"ט כקצירה וטחינה הן מותרת מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל דהם בכלל אוכל נפש אבל בירושלמי משמע דהוו מדאוריתא כל שהם במחובר ודרי' ליה מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וסמך ליה ושמרתם את המצות שהוא בתלוש וכן דעת קצת מהפוסקים ז\"ל ומכשירי אוכל נפש שיש בה חסרון אם נעשו מבערב עושין ביום טוב דכתיב הוא ודרשינן ולא מכשירין וכתיב לכם ודרשינן לכל צרכיכם להביא מכשירין הא כיצד שאיפשר לעשות מערב י\"ט אין מותר לעשותן בי\"ט מכשירין שאי איפשר לעשותן מערב יו\"ט עושין אותן ביו\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אופין ומבשלים ביו\"ט כדי להאכיל לגוים או לכלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים ואע\"ג דאוקמינן האי קרא לכם לכל שבצרכיכם להביא מכשירין ממילא משמע דלכם הוא דמות' לכל צרכיכם ולא לגוים וכלבים. בהמה שחציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביו\"ט דמלאכת ישראל הוא דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל עיסה דאיפשר לחלקה לא יאפה אותה דהוא לצורך הגוי וכתיב לכם ולא לגוים ואם אין מקפיד הגוי אם יתן פת מחלקו לתינוק מותר לאפותו שהרי לישראל הוא ועיסת הכלבים נמי אם הרועים אוכלים ממנה נאפית ביו\"ט דלכם הוא. המבשל ביו\"ט לגוים או לבהמה אינו לוקה אבל הוא אסור מדאוריתא כדילפינן מלכם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רחיצה </b> וסיכה הן בכלל אכילה ושתיה ועושין אותן ביו\"ט שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף לפיכך מחמין חמין לצורך רחיצה ביום טוב ודוקא לרגליו אבל לכל גופו נראה דאסור מדאוריתא דלאו שוה לכל נפש הוא ומדברי הרב ז\"ל נראה דלא הוי אלא מדרבנן וכל שחייבין בשבת סופג את הארבעים ביו\"ט אלא אם היה בו צורך אכילה וכיוצא בה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חול </b> מכין לשבת וחול מכין ליו\"ט אבל אין יו\"ט מכין לשבת ולא שבת ליו\"ט ומשום הכי ביצה שנולדה ביו\"ט אחר השבת אסורה ואף על גב שהתרנגולת עומדת לאכילה הואיל ומאמש נגמרה הביצ' נמצא שבת מכין אותו ליו\"ט וכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו יום ששי שהוא חול הוא דמכין לשבת וליו\"ט נמי דאיקרי שבת וצריך הכנת סעודה אבל אין שבת מכין ליו\"ט מק\"ו דיו\"ט לשבת דילפינן מקרא דהששי המיוחד שהוא חול ולא יו\"ט וסעודת חול אין לה הכנה ולהכי ביצה שנולדה באחד בשבת לא מתסרא והאי הכנה דמיתסרא מדאוריתא היינו בביצה שהיא בלועה ולא בפירות מגולין כדאיתא בגמרא משום דהכנ' דביצה הוא הכנה גמורה שנגמרה כל בריאתה של ביצה מה שאין כן בשאר הכנות ולהכי אם שחט תרנגולת ביו\"ט ומצא בה בצים גמורות הרי אלו מותרות דכל שלא יצאה לאו הכנה גמורה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> ששחט חיה או עוף לא יכתוש גוש עפר ביום טוב לכסות דכיסוי עשה וכתישה היא תולדות טוחן ויש בה עשה דיו\"ט ולא תעשה ואין עשה דכיסוי דוחה את לא תעשה ועשה דיו\"ט כדילפינן מכלאים בציצית במצות כ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> עוף ביום טוב לא ימרוט מפני שהוא דרכו ונמצא תולש בי\"ט דלאו צורך אוכל נפש הוא כ��ון דאפשר לשחוט בלא מריטה ותולש חייב משום גוזז דהוי אב מלאכה מל\"ט מלאכות והיינו כשצריך לגוף המריטה."
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט </b> עור בהמה ביום טוב לא ימלחנו שזה עיבוד הוא ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ועיבוד הוי אב מלאכה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שורפין קדשים וחלה שנטמאו בי\"ט ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר באש ישרף ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מגבלין העפר לסתום פי התנור ואע\"פ שצריך לכך מפני שהגיבול מלאכה גמורה היא ואפשר לגבלו מערב י\"ט ומדברי הר\"ן ז\"ל נראה דאינו אלא מדרבנן דמדינא מותר דצורך אוכל נפש הוא. אין מלבנים את הרעפים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן שהוא גמר כלי וחייב משום מכה בפטיש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין גבינה בי\"ט נראה דהוי מדרבנן לפירוש הרב ז\"ל דלעיל דאפילו קצירה וטחינה לא הוי אלא מדרבנן ואפילו לפירוש הירושלמי דאסר קצירה וגו' היינו משום דהוי מחובר וכתיב ושמרתם את המצות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המכבה </b> את האש או את הנר בי\"ט לוקה כמי שבונה או אורג וכיבוי הוה בסממני המשכן כדפרשינן התם וכן אין מסלקין את פי הנר ואין מסיר את השמן ממנו דהוי מסתפק ובשבת חייב והכא אסור מדאוריתא ואין מכבין את הדלקה בי\"ט כדי להציל ממון דכתיב ואהבת את ה' וגו' בכל מאדך והיינו שאם ימשך לו היזק ממון בעשית המצות או מהיותו זהיר מעבור על העבירה שיאהב השם ית' ולא ימנע מעשות המצוה ולא יעבור העבירה. ואין מכבין את הנר מפני תשמיש המטה שהכיבוי בי\"ט מדאוריתא כדכתיב והרשב\"א כתב דאסורה לא הוי אלא מדרבנן. אין מעשנין בקטרת בי\"ט מפני שהוא מכבה דלאו שוה לכל נפש הוא אלא למעונגין. ואין ממתקין את החרדל בגחלת של אש מפני שהוא מכבה ונעשה פחם. ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה והבית דדרשי' הוא לבדו כן כתב רש\"י ז\"ל והרמב\"ן והרשב\"א כתבו שהוא דרבנן. אין עושים פחמים משום מכבה ורש\"י ז\"ל פי' משום דהוי כלי לצורפי זהב. ואין גודלין את הפתילה ואין חותכין אותה לשנים בכלי משום דהוי כלי וחייב משום בונה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות עליהן ואין פוצעין את הקנה לצלות בה דמתקן כלי הוי כבונה. וכן אין פוחתין את הנר מזה הטעם ואין משחיזין את הסכין במשחזת שלה לפי שהוא עושה כלי ואף על גב דהוי לצורך נפש עבד להו אסור דהוו מכשירין שאיפשר לעשותם מערב יום טוב וכתיב הוא לבדו יעשה לכם ודרשינן ולא מכשיריו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מבקעין </b> עצים דקים שנוחין לידלק בלא ביקוע שעושה מלאכה שאינו צריך אותה ומלאכה גמורה דאוריתא היא דהאי מאן דסלית סלתי חייב משום טוחן. הא דמן התורה אסור להכין מיום טוב לשבת כדילפינן היינו הכנת ביצה דהוא דבר חדש ולא היה ראוי מעיקרא כלל אבל אפיה ובשול לא שייך ביה הכנה שאין מחוסר רק תקון בעלמ':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המבזה את המועדות כאלו נטפל לע\"ז שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור וגו' יום טוב אסורים בהספד ותענית וחייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. ואף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שיתבאר בסיעתא דשמיא במצות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו ואע\"פ שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה זאת לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו אלא חציו לה' וחציו לכם דכתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם הא כיצד חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ויש במצות ימים טובים ציוויים ואזהרות מדברי סופרים ואנו חייבים מן התורה לקיים גזרתם דכתיב לא תסור וכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכל הני חולו של מועד מדברי סופרים לפי' הרב ז\"ל ויש אסמכתא מן הכתוב דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי אסור בכל מלאכה אף ששי אסור בכל מלאכה ת\"ל השביעי שביעי אסור בכל מלאכה ואין ששי אסור בכל מלאכה שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים. ואין נושאים נשים במועד מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך וכתבו בתוספות דהוי דרשא גמורה ועיקר חולו של מועד וודאי דבר תורה הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה ל </b> לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי שנאמר שבת שבתון הוא לכם וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה:<br><b> אזהרת סג </b> שהזהירנו מעשות מלאכה ביום הכפורים והוא אומרו ובעשור לחדש הזה וגו' כל מלאכה לא תעשו ומה חייב על עשיית מלאכה ביום זה אם עשה כרצונו בזדון חייב כרת דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא וזהו כרת ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה דמפיק מעבודה זרה דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו ואמר מר שקולה עבודה זרה כנגד כל המצות דהא כתיב בה מצוה וכתיב בה קרבן דכתיב והקריבה עז בת שנתה וגמרינן מה עבודה זרה שחייבים על זדונה כרת חייבים על שגגתה חטאת אף כל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת וכיון דביום כיפור חייבים כרת דכתיב והאבדתי וגו' חייבים נמי בשוגג חטאת. כל מלאכה שחייבים על זדונה בשבת סקילה חייבים על זדונה בעשור כרת וכל שחייבים עליו קרבן חטאת קבועה בשבת חייבים בעשור וסתם מלאכה שנאמר בעשור כמלאכה דשבת דהוי מלאכות דמעשה המשכן. אין בין שבת ליום כיפור בדברים אלו אלא זדון מלאכה דבשבת בסקילה כדכתיב התם וביום כיפור בכרת כדכתיב הכא ואבדתי. ומותר בקניבת ירק מדאוריתא ואפילו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת דלאו מלאכה היא אלא משום שבות. ויש במצוה איסורים דרבנן גדר וסייג לכל המלאכות כמו בשבת וכל מה שאסור בשבת בין תולדות המלאכות מדרבנן בין בשבותן בין מה שיש בו סמך מן המקרא או מה שאין לו הכל אסור ביום כיפור והרי הוא כשבת לכל דבריו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה לא </b> להתענות ביום הכיפורים מאכילה ושתיה שנא' תענו את נפשותיכם ואמרו תענו את נפשותיכם עינוי שיש בו אבידת נפש בתוך חלל הגוף ואי זהו זה אכילה ושתיה ודבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי ויענך וירעיבך מה להלן עינוי שיש בו רעבון אף כאן עינוי רעבון והתם ביומא יהיב טעמא אמאי יליף מהאי עינוי ולא מעינויי אחריני בקרא דדנין עינוי בידי שמים מעינוי בידי שמים דעינוי דכיפור מצות מלך היא וכן עינוי המן. וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה המפורשות במצות לא תעשה. וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול את הסנדל או לבעול ובכלהו כתיב בקרא לשון עינוי רחיצה וסיכה דכתיב בדניאל וסוך לא סכתי הרי סיכה ומדמצי למכתב ולא סכתי וכתיב וסוך לא סכתי מהאי ריבוי' נפקא לן רחיצה ומנ\"ל דחשיבו עינוי דכתיב מן היום אשר נתת אל לבך להביא ולהתענות א\"נ דכתיב העם רעב ועיף עיף ממאי מרחיצה כדכתיב על נפש עיפה ולא כתיב בנפש דתימא דהיא שתיה וכתיב וכי התענית בכל אשר וגו' נעילת הסנדל דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב וכי התענית. תשמיש המיטה דכתיב אם תענה את בנותי מתשמיש וקרי ליה עינוי. ומצוה דאוריתא לשבות מכל אלו בדרך ששובת מאכילה ושתיה שנאמר שבת שבתון שבת לענין מלא��ה ושבתון לענינים אלו ורב חסדא אמר כנגד ה' עינויין הכתובים בתורה בפרק יום הכיפורים ובעשור דחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון ושבת שבתון והיתה זאת לכם בכולהו כתיב תענו ועניתם ואע\"ג דהני חמשה הוו ואנן שיתא עינויי תנן האמר ריש לקיש דשתיה בכלל אכילה היה דכתיב ואכלת וגו' אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר שכר שתיה הוא וקריא רחמנא ואכלת ולא מצית אמרת ע\"י אניגרון ביין ושמן ולא דבילה קעלית דמשכר דילפינן שכר שכר מנזיר מה להלן יין דהכי כתיב בקרא אשר יעשה מגפן היין וגו' אף כאן יין וביין אין שכרות אלא בשתיתו. ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתיה דאעינוי דאכילה לחוד קאי כרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' דענוי דהאי קרא לא קחשיב בכלל ה' עינויי דאכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה דלא חשיב אלא ציוויין תענו ועיניתם והאי לאו ציווי הוא. כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כדילפינן בשבת כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה כמלאכה דבחד קרא כתיב השבתת מלאכה ואכילה דכתיב שבת שבתון הוא לכם ועניתם. וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש בערב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאתו שוהא בעינוייו מעט מלילי י\"א סמוך לעשירי מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואין על תוספת לא כרת ולא אזהרה אלא עשה דכתיב בעצם היום הזה על עצומו של היום חייב כרת ולא על תוספתו ותוספת זה אע\"ג דמעטיה קרא מעונש ואזהרה אפילו הכי נשים חייבות בו דמרבים להו דכתיב האזרח והגר לרבות נשים אזרחיות שחייבות בעינוי ותוספת מלאכה אינו אסור מן התורה דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עיצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש אין ממחין בידן שלא יבאו לעשות בזדון שהרי אי אפשר להיות שוטר בכל בית והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דכיון דלא החמירה תורה על השוגג כמו על המזיד וקים לן דיזידו אם מזהירים מוטב שיהו שוגגים:<br><b> אזהרת סד </b> שהזהירנו מאכול ביום כיפור ולא ביאר בתורה אזהרת לפועל הזה אלא עונש וחייב כרת למי שאכל וידענו שהאכילה מוזהרת ממנו והוא אמרו כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' ואמרו כי כל מה שחייב כרת הוא בלא תעשה חוץ מפסח ומילה שהן מצות עשה וחייבין עליהן כרת ולשון ספרי כי כל הנפש אשר לא תעונה הרי זה עונש עינוי אבל אזהרה לעינוי עצמו לא שמענו כשהוא אומר עונש במלאכה בכיפור שאין ת\"ל שקל וחומר הוא ומה עינוי שאינו נוהג ביום טוב ובשבתות עונש עליו ביום כיפורים מלאכה שנוהגת בשבתות ויום טוב אינו דין שיהא ענוש עליה ביום כיפור אם כן למה נאמר עונש מלאכה בכיפור ללמוד ממנה אזהרה לעינוי לומר מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש עינוי לאחר אזהרה מג\"ש דעצם עצם מה עצם האמור במלאכה הזהיר עליו אף עצם האמור בעינוי הזהר עליו ודבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן על דבר אשר ענה את אשת רעהו מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר ואיכא גווני אחריני התם דילפי לה להא מילתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכל </b> בי\"ה מאכלים הראוי לאדם ככותבת הגסה שהוא פחות מכביצה כמעט הרי זה חייב. ושיעור כותבת הגסה הל\"מ בכלל שיעורין דהוו הל\"מ ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' ודבש דהוא דבש תמרים ואע\"ג דכל שיעור אכילת איסור בכזית הוא הני מילי היכא דכתיב אכילה אבל הכא אשר לא תעונה כתיב וכל כמה דלא מיתבה דעתי' עינוי הוא וקים להו לרבנן דבפחות מכותבת הגסה לא מיתבה דעתיה. וכל האוכלין מצטרפין לכותבת הגסה דקים להו לרבנן דבהכי מיתבה דעתיה דאיניש מיהו כותבת מבשר שמן מיתבה דעתיה טובה וכותבת מלולבי גפנים מיתבה דעתיה פורתא וכיון דכולהו מיתבי דעתיה בחד שיעורה מצטרפי'. וכן השותה משקים הראוים לשתית אדם כמלא לוגמיו של שותה והוא שיסלקנו לצד אחד ויראה מלא ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית ואע\"ג דאיסורי שתיה דאוריתא בדם הוי בכזית שאני התם דכתיב אכילה אבל הכא דכתיב אשר לא תעונה ביתבי דעתיה תליא מילתא וקים להו לרבנן דלא מיתבה דעתיה אלא כמלא לוגמיו דידיה ובציר ממלא לוגמיו דידיה אע\"ג דהוי מלא לוגמיו דאחריני לא מיתבה דעתיה אפילו עוג מלך הבשן מיהו כולי עלמא טובא ועוג מלך הבשן פורתא וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו דכולהו מיתבי דעתיה והאכילה ושתיה אין מצטרפין לשיעור אחד דכל חד לא מיתב דעתיה אלא בשיעוריה."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> האוכל אוכלים המותרים או שאר דברים האסורים הואיל והן אוכלים הראוים לאדם הרי זה חייב כרת משום אוכל ביום הכיפורים דתניא תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצינה ויצטער ת\"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר כרת כגון פיגול ונותר אביא אלו שהן בכרת ולא אביא טבל שהוא במיתה ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את הנבלה שהיא בלאו ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא את הנבלה שהיא בלאו ולא אביא את החולין שאינו בלאו ת\"ל תענו את נפשותיכם ריבה אביא את החולין שאין בקום אכול ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול ת\"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה אביא את התרומה שאינה בבל תותירו ולא אביא את הקדשים שהם בבל תותירו ת\"ל תענו את נפשותיכם והא דמרבינן כולהו מחד קרא היינו משום דכיון דכל חד חמיר מחבריה וליכא אלא חד ריבוי וליכא שום מיעוט מרבינן כולהו מיניה דהי מינייהו תמעיט וע\"כ כולה איתרבו מהאי קרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אכל </b> או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אף על פי שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא כשיעור ואיסור חצי שיעור מן התורה ילפינן כי כל אוכל חלב ומינה ילפינן לכולהו איסורי אלא בשבת דמעטיה קרא לחצי מלאכה כדאמר התם. כל אכילות שהן בכדי אכילת שלשה בצים מצטרפין לכותבת ואם לאו אין מצטרפות דאף על גב דכזית בכדי אכילת פרס אמרינן דמצטרף הא כותבת אפילו ביותר מאכילת פרס מצטרף לא היא דהכא ביתוביה דעתה תליא מלתא דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה וקים להו לרבנן דבהאי שיעורה מיתבה דעתיה בשיעורה טפי מאכילת פרס לא מיתבה דעתיה וכל שתיות מצטרפות למלא לוגמיו בכדי שתית רביעית ואם ביותר אין מצטרפין דלא מיתבה דעתיה כדאמר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכל </b> אוכלים שאינה ראוים לאכילת אדם דלאו אכילה הוי ולא מיתבה דעתיה וכן אם שתה משקים שאינם ראוים לשתות פטור שתה חומץ מזוג חייב דמשיב את הנפש הכוסס זנגיבי\"ל ופלפלין יבש פטור דלאו אכילה הוי וזנגיבי\"ל רטוב הוי אכילה וחייב עלי גפנים פטור דלא הוי אכילה ולולבי גפנים לחים הוי אכילה מל�� שבצלי וציר שבירק מצטרפין שמכשירי האוכל כאוכל הן חשובין ומיתבי דעתא. היה שבע מאכילה גסה עד שקץ במזונו פטור כמי שאכל אוכלים שאינם ראוים דאשר לא תעונה כתיב פרט למזיק לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי ע\"י אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלים ואת עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חולה </b> שיש בו סכנה מאכילים אותו על פי עצמו אף על פי שהרופאים אומרים אינו צריך דלב יודע מרת נפשו. החולה אומר איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו ואם החולה אינו אומר דבר והרופאים נחלקו הולכים אחר הרוב או אחר הבקיאין ואם היו שנים מאכילים אותו דלאו דוקא על ודאי פיקוח נפש דוחין את המצוה אלא אפילו על ספק דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודאי ולא שיבא בעשייתן לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתתישב דעתה וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין עד שיאורו עיניו ואפילו מדברים האסורים דהוי סכנה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דכתיב וחי בהם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בת </b> י\"ב שנה ויום אחד ובן י\"ג ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן גדולים לכל המצות ומשלימים מן התורה ושיעורין אלו הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הל\"מ וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסור </b> לרחוץ ביום הכיפור בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין אבר א' אפילו אצבע קטנה אסור להושיט במים ונראה דרחיצה כל גופו הוא דאסור מדאוריתא וסיכה כל גוף נמי אבל אבר לא מדילפינן להו דאיקרו עינוי מפסוק וסוך לא סכתי וכתיב מיום אשר נתת אל לבך להתענות וגו' והתם כתיב נמי לחם חמודות לא אכלתי ובשר ושמן לא בא אל פי ומה לחם הנאת כל הגוף וקרי ליה עינוי אף רחיצה וסיכה דילפינן דאיקרו עינוי הוו הנאת כל גופו דומיא דאכילה ולהכי הקלו במלך וכלה שירחצו פניהם ובליכלוך נמי וחייבי טבילות נמי אף על גב דטובלים כל גופם לאו רחיצה הוי אלא שרייה בעלמא וכן ההולך להקביל פני רבו ולשמור פירותיו לאו רחיצה הוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b> לנעול סנדל ומנעל אפילו ברגלו אחד ואיפשר דרגלו אחד מדרבנן דלא ילפינן דאיקרי עינוי אלא יחף משתי רגלים כדמשמע סתמא דקרא והוא הולך יחף וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי. ומותר ללכת בסנדל של שעם וכיוצא בו דכיון דמרגיש בקושי הארץ יחף קרינן ביה והכי הוא עינוי ויש במצוה זו איסורים דרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_the_Tenth_of_Tishrei",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה ל </b> לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי שנאמר שבת שבתון הוא לכם וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה:<br><b> אזהרת סג </b> שהזהירנו מעשות מלאכה ביום הכפורים והוא אומרו ובעשור לחדש הזה וגו' כל מלאכה לא תעשו ומה חייב על עשיית מלאכה ביום זה אם עשה כרצונו בזדון חייב כרת דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא וזהו כרת ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה דמפיק מעבודה זרה דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו ואמר מר שקולה עבודה זרה כנגד כל המצות דהא כתיב בה מצוה וכתיב בה קרבן דכתיב והקריבה עז בת שנתה וגמרינן מה עבודה זרה שחייבים על זדונה כרת חייבים על שגגתה חטאת אף כל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת וכיון דביום כיפור חייבים כרת דכתיב והאבדתי וגו' חייבים נמי בשוגג חטאת. כל מלאכה שחייבים על זדונה בשבת סקילה חייבים על זדונה בעשור כרת וכל שחייבים עליו קרבן חטאת קבועה בשבת חייבים בעשור וסתם מלאכה שנאמר בעשור כמלאכה דשבת דהוי מלאכות דמעשה המשכן. אין בין שבת ליום כיפור בדברים אלו אלא זדון מלאכה דבשבת בסקילה כדכתיב התם וביום כיפור בכרת כדכתיב הכא ואבדתי. ומותר בקניבת ירק מדאוריתא ואפילו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת דלאו מלאכה היא אלא משום שבות. ויש במצוה איסורים דרבנן גדר וסייג לכל המלאכות כמו בשבת וכל מה שאסור בשבת בין תולדות המלאכות מדרבנן בין בשבותן בין מה שיש בו סמך מן המקרא או מה שאין לו הכל אסור ביום כיפור והרי הוא כשבת לכל דבריו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה לא </b> להתענות ביום הכיפורים מאכילה ושתיה שנא' תענו את נפשותיכם ואמרו תענו את נפשותיכם עינוי שיש בו אבידת נפש בתוך חלל הגוף ואי זהו זה אכילה ושתיה ודבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי ויענך וירעיבך מה להלן עינוי שיש בו רעבון אף כאן עינוי רעבון והתם ביומא יהיב טעמא אמאי יליף מהאי עינוי ולא מעינויי אחריני בקרא דדנין עינוי בידי שמים מעינוי בידי שמים דעינוי דכיפור מצות מלך היא וכן עינוי המן. וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה המפורשות במצות לא תעשה. וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול את הסנדל או לבעול ובכלהו כתיב בקרא לשון עינוי רחיצה וסיכה דכתיב בדניאל וסוך לא סכתי הרי סיכה ומדמצי למכתב ולא סכתי וכתיב וסוך לא סכתי מהאי ריבוי' נפקא לן רחיצה ומנ\"ל דחשיבו עינוי דכתיב מן היום אשר נתת אל לבך להביא ולהתענות א\"נ דכתיב העם רעב ועיף עיף ממאי מרחיצה כדכתיב על נפש עיפה ולא כתיב בנפש דתימא דהיא שתיה וכתיב וכי התענית בכל אשר וגו' נעילת הסנדל דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב וכי התענית. תשמיש המיטה דכתיב אם תענה את בנותי מתשמיש וקרי ליה עינוי. ומצוה דאוריתא לשבות מכל אלו בדרך ששובת מאכילה ושתיה שנאמר שבת שבתון שבת לענין מלאכה ושבתון לענינים אלו ורב חסדא אמר כנגד ה' עינויין הכתובים בתורה בפרק יום הכיפורים ובעשור דחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון ושבת שבתון והיתה זאת לכם בכולהו כתיב תענו ועניתם ואע\"ג דהני חמשה הוו ואנן שיתא עינויי תנן האמר ריש לקיש דשתיה בכלל אכילה היה ��כתיב ואכלת וגו' אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר שכר שתיה הוא וקריא רחמנא ואכלת ולא מצית אמרת ע\"י אניגרון ביין ושמן ולא דבילה קעלית דמשכר דילפינן שכר שכר מנזיר מה להלן יין דהכי כתיב בקרא אשר יעשה מגפן היין וגו' אף כאן יין וביין אין שכרות אלא בשתיתו. ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתיה דאעינוי דאכילה לחוד קאי כרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' דענוי דהאי קרא לא קחשיב בכלל ה' עינויי דאכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה דלא חשיב אלא ציוויין תענו ועיניתם והאי לאו ציווי הוא. כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כדילפינן בשבת כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה כמלאכה דבחד קרא כתיב השבתת מלאכה ואכילה דכתיב שבת שבתון הוא לכם ועניתם. וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש בערב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאתו שוהא בעינוייו מעט מלילי י\"א סמוך לעשירי מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואין על תוספת לא כרת ולא אזהרה אלא עשה דכתיב בעצם היום הזה על עצומו של היום חייב כרת ולא על תוספתו ותוספת זה אע\"ג דמעטיה קרא מעונש ואזהרה אפילו הכי נשים חייבות בו דמרבים להו דכתיב האזרח והגר לרבות נשים אזרחיות שחייבות בעינוי ותוספת מלאכה אינו אסור מן התורה דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עיצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש אין ממחין בידן שלא יבאו לעשות בזדון שהרי אי אפשר להיות שוטר בכל בית והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דכיון דלא החמירה תורה על השוגג כמו על המזיד וקים לן דיזידו אם מזהירים מוטב שיהו שוגגים:<br><b> אזהרת סד </b> שהזהירנו מאכול ביום כיפור ולא ביאר בתורה אזהרת לפועל הזה אלא עונש וחייב כרת למי שאכל וידענו שהאכילה מוזהרת ממנו והוא אמרו כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' ואמרו כי כל מה שחייב כרת הוא בלא תעשה חוץ מפסח ומילה שהן מצות עשה וחייבין עליהן כרת ולשון ספרי כי כל הנפש אשר לא תעונה הרי זה עונש עינוי אבל אזהרה לעינוי עצמו לא שמענו כשהוא אומר עונש במלאכה בכיפור שאין ת\"ל שקל וחומר הוא ומה עינוי שאינו נוהג ביום טוב ובשבתות עונש עליו ביום כיפורים מלאכה שנוהגת בשבתות ויום טוב אינו דין שיהא ענוש עליה ביום כיפור אם כן למה נאמר עונש מלאכה בכיפור ללמוד ממנה אזהרה לעינוי לומר מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש עינוי לאחר אזהרה מג\"ש דעצם עצם מה עצם האמור במלאכה הזהיר עליו אף עצם האמור בעינוי הזהר עליו ודבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן על דבר אשר ענה את אשת רעהו מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר ואיכא גווני אחריני התם דילפי לה להא מילתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכל </b> בי\"ה מאכלים הראוי לאדם ככותבת הגסה שהוא פחות מכביצה כמעט הרי זה חייב. ושיעור כותבת הגסה הל\"מ בכלל שיעורין דהוו הל\"מ ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' ודבש דהוא דבש תמרים ואע\"ג דכל שיעור אכילת איסור בכזית הוא הני מילי היכא דכתיב אכילה אבל הכא אשר לא תעונה כתיב וכל כמה דלא מיתבה דעתי' עינוי הוא וקים להו לרבנן דבפחות מכותבת הגסה לא מיתבה דעתיה. וכל האוכלין מצטרפין לכותבת הגסה דקים להו לרבנן דבהכי מיתבה דעתיה דאיניש מיהו כותבת מבשר שמן מיתבה דעתיה טובה וכותבת מלולבי גפנים מיתבה דעתיה פורתא וכיון דכולהו מיתבי דעתיה בחד שיעורה מצטרפי'. וכן השותה משקים הראוים לשתית אדם כמלא לוגמיו של שותה והוא שיסלקנו לצד אחד ויראה מלא ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית ואע\"ג דאיסורי שתיה דאוריתא בדם הוי בכזית שאני התם דכתיב אכילה אבל הכא דכתיב אשר לא תעונה ביתבי דעתיה תליא מילתא וקים להו לרבנן דלא מיתבה דעתיה אלא כמלא לוגמיו דידיה ובציר ממלא לוגמיו דידיה אע\"ג דהוי מלא לוגמיו דאחריני לא מיתבה דעתיה אפילו עוג מלך הבשן מיהו כולי עלמא טובא ועוג מלך הבשן פורתא וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו דכולהו מיתבי דעתיה והאכילה ושתיה אין מצטרפין לשיעור אחד דכל חד לא מיתב דעתיה אלא בשיעוריה."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> האוכל אוכלים המותרים או שאר דברים האסורים הואיל והן אוכלים הראוים לאדם הרי זה חייב כרת משום אוכל ביום הכיפורים דתניא תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצינה ויצטער ת\"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר כרת כגון פיגול ונותר אביא אלו שהן בכרת ולא אביא טבל שהוא במיתה ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את הנבלה שהיא בלאו ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא את הנבלה שהיא בלאו ולא אביא את החולין שאינו בלאו ת\"ל תענו את נפשותיכם ריבה אביא את החולין שאין בקום אכול ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול ת\"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה אביא את התרומה שאינה בבל תותירו ולא אביא את הקדשים שהם בבל תותירו ת\"ל תענו את נפשותיכם והא דמרבינן כולהו מחד קרא היינו משום דכיון דכל חד חמיר מחבריה וליכא אלא חד ריבוי וליכא שום מיעוט מרבינן כולהו מיניה דהי מינייהו תמעיט וע\"כ כולה איתרבו מהאי קרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אכל </b> או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אף על פי שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא כשיעור ואיסור חצי שיעור מן התורה ילפינן כי כל אוכל חלב ומינה ילפינן לכולהו איסורי אלא בשבת דמעטיה קרא לחצי מלאכה כדאמר התם. כל אכילות שהן בכדי אכילת שלשה בצים מצטרפין לכותבת ואם לאו אין מצטרפות דאף על גב דכזית בכדי אכילת פרס אמרינן דמצטרף הא כותבת אפילו ביותר מאכילת פרס מצטרף לא היא דהכא ביתוביה דעתה תליא מלתא דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה וקים להו לרבנן דבהאי שיעורה מיתבה דעתיה בשיעורה טפי מאכילת פרס לא מיתבה דעתיה וכל שתיות מצטרפות למלא לוגמיו בכדי שתית רביעית ואם ביותר אין מצטרפין דלא מיתבה דעתיה כדאמר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכל </b> אוכלים שאינה ראוים לאכילת אדם דלאו אכילה הוי ולא מיתבה דעתיה וכן אם שתה משקים שאינם ראוים לשתות פטור שתה חומץ מזוג חייב דמשיב את הנפש הכוסס זנגיבי\"ל ופלפלין יבש פטור דלאו אכילה הוי וזנגיבי\"ל רטוב הוי אכילה וחייב עלי גפנים פטור דלא הוי אכילה ולולבי גפנים לחים הוי אכילה מלח שבצלי וציר שבירק מצטרפין שמכשירי האוכל כאוכל הן חשובין ומיתבי דעתא. היה שבע מאכילה גסה עד שקץ במזונו פטור כמי שאכל אוכלים שאינם ראוים דאשר לא תעונה כתיב פרט למזיק לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי ע\"י אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלים ואת עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חולה </b> שיש בו סכנה מאכילים אותו על פי עצמו אף על פי שהרופאים אומרים אינו צריך דלב יודע מרת נפשו. החולה אומר איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו ואם החולה אינו אומר דבר והרופאים נחלקו הולכים אחר הרוב או אחר הבקיאין ואם היו שנים מאכילים אותו דלאו דוקא על ודאי פיקוח נפש דוחין את המצוה אלא אפילו על ספק דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודאי ולא שיבא בעשייתן לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתתישב דעתה וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין עד שיאורו עיניו ואפילו מדברים האסורים דהוי סכנה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דכתיב וחי בהם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בת </b> י\"ב שנה ויום אחד ובן י\"ג ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן גדולים לכל המצות ומשלימים מן התורה ושיעורין אלו הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הל\"מ וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסור </b> לרחוץ ביום הכיפור בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין אבר א' אפילו אצבע קטנה אסור להושיט במים ונראה דרחיצה כל גופו הוא דאסור מדאוריתא וסיכה כל גוף נמי אבל אבר לא מדילפינן להו דאיקרו עינוי מפסוק וסוך לא סכתי וכתיב מיום אשר נתת אל לבך להתענות וגו' והתם כתיב נמי לחם חמודות לא אכלתי ובשר ושמן לא בא אל פי ומה לחם הנאת כל הגוף וקרי ליה עינוי אף רחיצה וסיכה דילפינן דאיקרו עינוי הוו הנאת כל גופו דומיא דאכילה ולהכי הקלו במלך וכלה שירחצו פניהם ובליכלוך נמי וחייבי טבילות נמי אף על גב דטובלים כל גופם לאו רחיצה הוי אלא שרייה בעלמא וכן ההולך להקביל פני רבו ולשמור פירותיו לאו רחיצה הוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b> לנעול סנדל ומנעל אפילו ברגלו אחד ואיפשר דרגלו אחד מדרבנן דלא ילפינן דאיקרי עינוי אלא יחף משתי רגלים כדמשמע סתמא דקרא והוא הולך יחף וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי. ומותר ללכת בסנדל של שעם וכיוצא בו דכיון דמרגיש בקושי הארץ יחף קרינן ביה והכי הוא עינוי ויש במצוה זו איסורים דרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,114 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מה </b> היא שצונו לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים בב\"ד שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. וחדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כך אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבים הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך. לפיכך חייבים אנו לעשות הפסח בחדש שיש בו אביב שהוא תחלת בישול התבואה כמו כי השעורה אביב והוא זמן יציאת מצרים דכתיב כי בחד' האביב הוציאך וגו' וכן צריכין אנו לעשות שאר המועדים בזמניהם חג השבועות בזמן הקציר וחג הסוכות בזמן האסיף וזה לא יתכן עד שיהיה פסח בזמן האביב וזה האביב הוא תלוי בשנות השמש לא בשנות הלבנה לפי שבישול התבואות והפירות אחר תקופות השמש הם הולכים וכשיתקבץ מתוספת שנת השמש על הלבנה קרוב לשלשים יום מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה י\"ג חדש שאי איפשר להיות שנה מי\"ב חדש וכך ימים שנאמר לחדשי השנה ודרשו ז\"ל חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים ולכך צריך להמתין עד אשר יותירו ימי מספר חדש אחד ואז תהיה שנה מעוברת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קידוש </b> החדש שתלוי בראיית הירח כדדרשינן מהחדש הזה כו' כזה ראה וקדש אינו אלא בראיית הירח ליל שלשים ויהיה חדש שעבר חסר שאם לא נראה בליל שלשים יהיה יום ל\"א ראש חדש ויהיה חדש שעבר מלא ואין נזקקין לראיית הירח בליל ל\"א שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים ואע\"פ שאנו מקובלים שחדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות ותשצ\"ג חלקים מתתר\"ף לשעה אי איפשר לומר שהחדש יהא בחצי היום מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מחדש הבא שנאמר עד חדש ימים ללמדנו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> ראית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי אלא לב\"ד הדבר מסור שיקדשוהו ויקבעו אותו ראש חדש שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים עדות זו תהיה מסורה לכם לחשובי הדור ואני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש לא לאחרים. אע\"פ שחשבו ב\"ד ודקדקו וידעו שתראה הירח בליל שלשים לא יקדשו יום שלשים עד אשר יבואו עדים ויחקרו וידעו נאמנה שראו הירח דכתיב החדש הזה לכם וגו' כזה ראה וקדש ואם ידעו שלא תראה הירח אין מצפין עדים ויהיה ראש חדש יום אחד ושלשים דמצות עשה היא על ב\"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לאו ולא יסמכו על העדים אלא כשידעו בדרכי חשבונם שאיפשר שתראה ואז יקדשו ויחקרו אותם ויקדשו את החדש וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום קבעו ראש חדש כדי שידעו באיזה יום הן המועדות שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש אל תקרי אותם אלא אתם ב\"ד הם שעושים המועדות ביום פלוני ונאמר ושמרתם את החקה הזאת למועדה דבב\"ד משתעי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מחשבין וקובעים חדשים ומעברים שנים אלא בארץ ישראל שנ��מר כי מציון תצא תורה וגו' ובסנהדרין מפיק ליה לעיבור שנים בארץ ישראל מדכתיב לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרשות שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום ואם לא היה כמותו בארץ הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים שמה שאמרה תורה לשכנו תדרשו היינו כשגדול הדור הוא לשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראוים להעיד בכל דבר ודבר. דכתיב אל תשת ידך עם רשע וגו' אל תשת רשע עד ונשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. נשים דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגומ' בעדים הכתוב מדבר ולימד שאין עדות בנשים וכתיב נמי על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה. ועבדים פסולים מק\"ו דנשים ומה אשה שכשרה לבא בקהל פסולה להעיד דכתיב האנשים עבד שפסול לבא בקהל אינו דין שיהיה פסול להעיד וכתיב נמי ועשיתם לו כאש' זמם לעשות לאחיו מכלל דאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית. וקרובים גם כן פסולין לעדות החדש כמו שפסולים לכל עדות דילפינן מדכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות דהיינו לא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות ומדהוי מצי למיכתב ובן על אבות אי נמי והם על אבות והדר כתב ובנים דאפילו בנים לעלמ' פסולים להעיד."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> תורה שאין מדקדקין בעדות החדש אפילו קדשו החדש על פי עדים ונמצאו זוממים בעדות הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם בקריאת ב\"ד תלאו הכתוב ואפילו מוטעין על ידי עדי שקר ואם לא נמצאו דברי העדים למה שנודע בחשבון אין מקבלים אותם דכתיב החדש הזה לכם עדות זו מסורה לכם לחקור את דברי העדים מכווני' אם לאו. אמרו העדים שראו אותה ע\"י דבר אחר אין זו ראיה דבעינן ראיה ברור' כמו שהרא' הב\"ה למשה כזה ראה וקדש. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כשתי קומות והשני אמר כשלש קומות מצטרפין דלזה נראה שנים ולזה נראה שלש אבל זה אומר שלש וזה חמש אין מצטרפין דכל כי האי לא טעו ואין עדותן מכוונת ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו או יהיה ביניהם קומה אחת. אמרו ראונוהו בלא כוונה וכיון שנתכוונו לראותו להעיד לא ראינוהו אין זו עדות דבעינן ראיה אמיתת בלא ספק כזה ראה וקדש ושמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה והלכו להם. אמרו שראו אותה בליל שלשים ואע\"פ שאמרו שראו אותה ג\"כ בשחרית כ\"ט הרי אלו נאמנים על ראייתה בליל שלשים ולא נחוש למה שראו בשחרית שנא' עבים היה וכן ראוהו בזמנו אע\"פ שלא נראה אח\"כ בליל עיבורו אין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים כשקבלו עדות העדים ונמצאו דבריהם מכוונים ותתקיים העדות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראש </b> בית דין אומר מקודש דכתיב וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראש ב\"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש מקראי קדש אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי תרי זמני דמקראי תרי משמע. ואין מקדשין החדש אלא בשלשה דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו' החדש הזה לכם וגו' עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב\"ד שקול דבעינן אחרי רבים וליכא ולכן מוסיפין אחד והם שלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו שאם לא נראה בזמנו כבר קדשוהו שמים ולא נצטוו לקדש אלא מה שלא נתקדש עדין. ואין מקדשין אלא ביום ואפילו בגמר דין דכתיב כי חק לישראל הוא דמיירי בקידוש החדש משפט לאלהי יעקב אימת הוי חק בגמר דין שכבר נתקדש וקא קרי ליה לגמר דין חק ומשפט מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה ונחלה איקרי משפט דכתיב והיתה לבני ישראל לחקת משפט אף הכא נמי ביום וכיון שלא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה לא יהיה ראש חדש אלא יום ל\"א שאין הראיה קובעת אלא ב\"ד שאומרין מקודש היום שקובעים כדילפינן לעיל. ראוהו ב\"ד עצמה בסוף יום כ\"ט אם עדין לא יצא כוכב של ליל שלשים אומרים מקודש שעדין יום הוא ואין שמיעה גדול מראיה ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצא כוכב של לילה שהם שני כוכבים עם כוכב של יום למחר מושיבין שני דיינים אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה דאי לאו שמיעה על מה יקדשו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסין הרי זה מקודש דכתיב שלשה פעמים אותם בפרשת שור או כשב אל תקרי אותם אלא אתם אפילו שוגגין מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר ומוטעין על ידי עדי שקר דאנוסין הרי זה מעובר וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו אע\"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אותם וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עדים </b> שראו את החדש הרי אלו הולכים לב\"ד להעיד ואפילו היה שבת. שנא' אשר תקראו אותם במועדם ואיתקש ראש חדש למועד דכתיב מועדיכם ובראשי חדשיכם א\"נ דכתיב קרא עלי מועד דתמוז דשילוח מרגלים מלויי מלייה וכלו מ' בט' באב ויום עיבור החדש קרי מועד הזהיר שלא יעבור המועד של זמן קריאתם מקרא קדש היינו קידוש בית דין וכל מקום שנאמר מועד הוא דוחה את השבת. ומן התורה מחללין השבת על כל החדשים כדילפינן דאיקרי מועד וכן העדים המזכים אותם מחללים השבת כיון שאם אינם מכירים אותם אינם מקבלים עדותם הם עיקר העדות והוו בכלל קרא דאשר תקראו אותם וגו' וכמו שא' שראה את החדש הולך ומעיד דשמא ימצא אחר שיעידו עמו כן ההולכים לזכותם אפילו אחד ילך לזכות דשמא ימצא אחר שיצטרף עמו. כל מי שיראה החדש ויהיה ראוי להעיד ויהיה בינו ובין מקום ב\"ד פחות מיום אחד מצוה עליו לחלל ואפילו ראהו גדול ואפילו בחילול שבת מלבד ההילוך דכיון דילפינן דדוחה שבת מה לי בהילוך מה לי בדברים הצריכים וכל יום שלשים מקבלים עדות החדש מדאוריתא דהיינו מועדו. אין מחללין שבת לקיים את הר\"ח לשלוחין עד שיתקיימו המועדות בזמנן שנאמר אשר תקראו אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן ויוצאין לשלוחי בית דין להודיע יום שקבעו בו ר\"ח מפני תקנת המועדות מדאוריתא דכיון דילפינן דאי אתה מחלל על קיומן משמע דבלא חילול צריכין לקיימן למועדות בזמנן כדכתיב במועדם והיינו בשלוחין ואין יוצאין עד שישמעו מפי ב\"ד מקודש כדכתיב אשר תקראו אתם ברישא והדר במועדם דהיינו יציאת השלוחין וכל מקום שהיו השלוחים מגיעים היו עושים יום טוב יום אחד כמו שכתוב בתורה כיון שידעו יום קיבוע החדש ובמקומות שאין שלוחין מגיעים עושים שני ימים מספק דהוי ספקה דאוריתא. ואפילו אחד נאמן להעיד שקדשו בית דין את החדש דכל מילתיה דעבידה לאיגלויי לא משקרי בה אנשי ונחשב בכל מקום בעדות גמורה ואפילו מדאוריתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת אי זהו דבר מפורסם וניכר שהן דברי אמת שיהא חשוב בעדות כל שלא באו עדי הכחשה וכמו שכתב הרא\"ה ז\"ל ביבמות פרק האשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> דין שעיברו את החדש ואחר כמה ימים באו עדים שראו את החדש בזמנה שהוא ליל שלשים אם כוונו עדותן מקדשין אותו וחוזרים ומונים מיום שלשים דכיון דראו אותה בזמנה חייבים לקדש יום שלשים דכתיב החדש הזה וגו' כזה ראה וקדש והא דכתב הרב ז\"ל ריש פרקה דאם יש בין העדים וב\"ד יותר מיום ולילה לא ילכו שאין עדותן מועלת שכבר נתעבר החדש היינו עצה טובה לעדים שלא ילכו כיון שכבר נתעבר החדש ולא נתחייבו ב\"ד לקדשו כיון שלא באו עדים אבל אם הלכו לב\"ד והעידו פשיטא שמקבלים עדותן כדהכא ולתירוץ המפרש ז\"ל קשיא לי דלא קאמר שאין עדותן מועלת מפני שכבר נקרב הקרבן אלא שכבר נתעבר החדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חדש </b> שמוסיפין על השנה אינו אלא אדר ועושין אותה שנה שני אדרים ראשון ושני ומפני מה מוסיפים חדש זה מפני זמן האביב שיהא פסח באותו זמן שנאמר שמור את חדש האביב שיהא חדש זה בזמן האביב לפי שאם יעברו חדש לפניו שמא תתבשל התבואה במהרה ולא תצטרך השנה לעיבור אבל אם יעשו חדש העיבור קרוב מזמן האביב הם יודעים אם הגיע זמן בישול האביב אם לא וזהו אדר שהוא הקרוב לחדש האביב ולולי תוספת החדש הזה היו חוזרים חדשי השנים חלילה על כל השנה מפני תוספת שנת החמה על שנת הלבנה והיה הפסח בא פעם בימות החמה אחר זמן האביב ופעם בימות הגשמים קודם זמן האביב ורחמנא קרייה חדש האביב."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> ג' סימנים מעברים את השנה על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד ב\"ד מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה מעברין אותה השנה דכתיב בחג הסוכות וחג האסיף תקופת השנה והוא זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של מועד שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנת הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה לשעברה ואינה תקופת השנה ולכך בעינן מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה הילכך כשתקופת ניסן נופלת בתחלת יום י\"ו בניסן או בשש שעות ביום מיקלע תקופת תשרי בכ\"ב וליכא מקצת חג בתקופת חדשה כיצד טול י\"ד יום וחצי דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ\"ט ותמוז ואב נ\"ט הרי קל\"ב וחצי ואלול כ\"ט שהוא חסר הרי קס\"א וחצי וכ\"א דתשרי הרי קפ\"ב וחצי ימים שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ\"ב לחדש שהרי יש בין תקופה לתקופה צ\"א יום ושבע שעות ומחצה ומשום הכי מעברין דליכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ\"א כגון דנפלה תקופת ניסן בליל י\"ו לניסן אין מעברין דיום תקופה מתחיל שהוא ראשון לימי תקופה הבאה ואיכא מקצת יום כ\"א בתקופה חדשה ולמה יעברו השנה מעתה כדי שיבא זמן הבאת העומר בתקופת ניסן ולא בתוך תקופת טבת ואפילו אם תפול תקופת תשרי תוך החג אם נמשכת תקופת טבת עד י\"ו בניסן ולא עד בכלל מעברין דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש שאביב הוא יום תקופת ניסן שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה הוא לחשבון החמה שקיץ וחורף אחר חשבון החמה הולכים והזהירך הכתוב לשמרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שמתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך יום ט\"ו למולד הלבנה שהוא עדין מחידוש הלבנה כדאמר עד מתי מברכין על החדש נהרדעי אמרי עד י\"ו משמע דיום ט\"ו הוי מן החידוש ומתחלת י\"ו ואילך היא ישנה והא דאמרן לעיל דאם נפלה תקופה בתחלת ליל י\"ו אין מעברים היינו משום תקופת תשרי דהא איכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל משום תקופת ניסן דבעינן תוך חידוש ��לבנה מעברין אפילו שנפלה בתחלת י\"ו כדילפינן וכן אם עדין לא הגיע האביב אלא עדין אפל הוא מעברין דכתיב שמור את חדש האביב כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן ואע\"פ שהתקופה קודם י\"ו בניסן וכן אם לא צמחו פירות האילן שדרכן לצמח בזמן הפסח מעברין מפני שמתאחר זמן בישולם יותר מזמן העצרת ועצרת הוא זמן ביכורים דכתיב וחג הקציר ביכורי מעשיך ואפילו שהתקופה קודם בניסן ונראה דמדאוריתא נמי על כל אחד מאלו מעברין אלא משום דבפירות האילן באביב עבידי דטעו דאיפשר שיתבשלו ויהיה אביב בזמנו ולכך אין סומכין אלא על שניהם מדרבנן כדפ' וכן שאר הדברים שמעברים בשבילם הם מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b> מעברין אלא בארץ ישראל וביום כדילפינן לעיל בקידוש החדש וביום נמי דהוקש עבור השנה לקידוש החדש מה קידוש החדש ביום כדילפינן לעיל מקרא דכי חק לישראל הוא וגו' אף עיבור שנה ביום. אין מעברין את השנה בניסן דכתיב החדש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן משקבעתו זה ניסן אי אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן ואין מעברין אלא אדר וכל שאר החדשים אין מעברין דכתיב לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואי מעברין אחד משאר החדשים לא הוי אדר שנים עשר ובמכילתא תני הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש למינוייו אף שנה למינוייה ומה חדש אין תוספת עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף והוא אדר ועיבור חדש ועיבור שנה למדנו ג\"כ מפשט הכתובים שבנביאים שהרי כתוב במעשה דיהונתן ויהי ממחרת החדש השני וגו' ועיבור השנה מחזקיהו דכתיב ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח השני וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להם רשות הסנהדרין שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש מפי משה רבינו שכך היא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם ולכל העומדים אחריכם במקומכם אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעים חדשים ואין מעברים שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבים בו היום ודבר זה הלכה למשה מסיני שבזמן שיש סנהדרין קובעים על פי הראיה ובזמן שאין סנהדרין קובעים על החשבון זה שאנו מחשבים בו היום ואין נזקקים לראיה אלא פעמים היה יום הראיה (פעמים) קודם לו או בפחות יום ומן התורה אפילו בחשבון זה אין חיוב י\"ט אלא יום אחד ודרך כל חשבון מולדות ותקופות הם כולם מן התורה וצונו קב\"ה לחשב התקופות והמזלות ומולדות הלבנה דכתיב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים זה חישוב תקופות ומזלות שעל ידי זה יודע מתי יצטרך לעבר החדש והשנה ויש במצוה דברים ותקנות מדרבנן סמוכות על לא תסור ועל ושמרתם את משמרתי וחייבים אנו ליזהר בהן: תמו הלכות קידוש החדש מדאוריתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מה </b> היא שצונו לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים בב\"ד שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. וחדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כך אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבים הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך. לפיכך חייבים אנו לעשות הפסח בחדש שיש בו אביב שהוא תחלת בישול התבואה כמו כי השעורה אביב והוא זמן יציאת מצרים דכתיב כי בחד' האביב הוציאך וגו' וכן צריכין אנו לעשות שאר המועדים בזמניהם חג השבועות בזמן הקציר וחג הסוכות בזמן האסיף וזה לא יתכן עד שיהיה פסח בזמן האביב וזה האביב הוא תלוי בשנות השמש לא בשנות הלבנה לפי שבישול התבואות והפירות אחר תקופות השמש הם הולכים וכשיתקבץ מתוספת שנת השמש על הלבנה קרוב לשלשים יום מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה י\"ג חדש שאי איפשר להיות שנה מי\"ב חדש וכך ימים שנאמר לחדשי השנה ודרשו ז\"ל חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים ולכך צריך להמתין עד אשר יותירו ימי מספר חדש אחד ואז תהיה שנה מעוברת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קידוש </b> החדש שתלוי בראיית הירח כדדרשינן מהחדש הזה כו' כזה ראה וקדש אינו אלא בראיית הירח ליל שלשים ויהיה חדש שעבר חסר שאם לא נראה בליל שלשים יהיה יום ל\"א ראש חדש ויהיה חדש שעבר מלא ואין נזקקין לראיית הירח בליל ל\"א שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים ואע\"פ שאנו מקובלים שחדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות ותשצ\"ג חלקים מתתר\"ף לשעה אי איפשר לומר שהחדש יהא בחצי היום מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מחדש הבא שנאמר עד חדש ימים ללמדנו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> ראית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי אלא לב\"ד הדבר מסור שיקדשוהו ויקבעו אותו ראש חדש שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים עדות זו תהיה מסורה לכם לחשובי הדור ואני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש לא לאחרים. אע\"פ שחשבו ב\"ד ודקדקו וידעו שתראה הירח בליל שלשים לא יקדשו יום שלשים עד אשר יבואו עדים ויחקרו וידעו נאמנה שראו הירח דכתיב החדש הזה לכם וגו' כזה ראה וקדש ואם ידעו שלא תראה הירח אין מצפין עדים ויהיה ראש חדש יום אחד ושלשים דמצות עשה היא על ב\"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לאו ולא יסמכו על העדים אלא כשידעו בדרכי חשבונם שאיפשר שתראה ואז יקדשו ויחקרו אותם ויקדשו את החדש וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום קבעו ראש חדש כדי שידעו באיזה יום הן המועדות שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש אל תקרי אותם אלא אתם ב\"ד הם שעושים המועדות ביום פלוני ונאמר ושמרתם את החקה הזאת למועדה דבב\"ד משתעי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מחשבין וקובעים חדשים ומעברים שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה וגו' ובסנהדרין מפיק ליה לעיבור שנים בארץ ישראל מדכתיב לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרשות שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום ואם לא היה כמותו בארץ הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים שמה שאמרה תורה לשכנו תדרשו היינו כשגדול הדור הוא לשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראוים להעיד בכל דבר ודבר. דכתיב אל תשת ידך עם רשע וגו' אל תשת רשע עד ונשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. נשים דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגומ' בעדים הכתוב מדבר ולימד שאין עדות בנשים וכתיב נמי על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה. ועבדים פסולים מק\"ו דנשים ומה אשה שכשרה לבא בקהל פסולה להעיד דכתיב האנשים עבד שפסול לבא בקהל אינו דין שיהיה פסול להעיד וכתיב נמי ועשיתם לו כאש' זמם לעשות לאחיו מכלל דאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית. וקרובים גם כן פסולין לעדות החדש כמו שפסולים לכל עדות דילפינן מדכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות דהיינו לא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות ומדהוי מצי למיכתב ובן על אבות אי נמי והם על אבות והדר כתב ובנים דאפילו בנים לעלמ' פסולים להעיד."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> תורה שאין מדקדקין בעדות החדש אפילו קדשו החדש על פי עדים ונמצאו זוממים בעדות הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם בקריאת ב\"ד תלאו הכתוב ואפילו מוטעין על ידי עדי שקר ואם לא נמצאו דברי העדים למה שנודע בחשבון אין מקבלים אותם דכתיב החדש הזה לכם עדות זו מסורה לכם לחקור את דברי העדים מכווני' אם לאו. אמרו העדים שראו אותה ע\"י דבר אחר אין זו ראיה דבעינן ראיה ברור' כמו שהרא' הב\"ה למשה כזה ראה וקדש. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כשתי קומות והשני אמר כשלש קומות מצטרפין דלזה נראה שנים ולזה נראה שלש אבל זה אומר שלש וזה חמש אין מצטרפין דכל כי האי לא טעו ואין עדותן מכוונת ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו או יהיה ביניהם קומה אחת. אמרו ראונוהו בלא כוונה וכיון שנתכוונו לראותו להעיד לא ראינוהו אין זו עדות דבעינן ראיה אמיתת בלא ספק כזה ראה וקדש ושמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה והלכו להם. אמרו שראו אותה בליל שלשים ואע\"פ שאמרו שראו אותה ג\"כ בשחרית כ\"ט הרי אלו נאמנים על ראייתה בליל שלשים ולא נחוש למה שראו בשחרית שנא' עבים היה וכן ראוהו בזמנו אע\"פ שלא נראה אח\"כ בליל עיבורו אין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים כשקבלו עדות העדים ונמצאו דבריהם מכוונים ותתקיים העדות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראש </b> בית דין אומר מקודש דכתיב וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראש ב\"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש מקראי קדש אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי תרי זמני דמקראי תרי משמע. ואין מקדשין החדש אלא בשלשה דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו' החדש הזה לכם וגו' עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב\"ד שקול דבעינן אחרי רבים וליכא ולכן מוסיפין אחד והם שלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו שאם לא נראה בזמנו כבר קדשוהו שמים ולא נצטוו לקדש אלא מה שלא נתקדש עדין. ואין מקדשין אלא ביום ואפילו בגמר דין דכתיב כי חק לישראל הוא דמיירי בקידוש החדש משפט לאלהי יעקב אימת הוי חק בגמר דין שכבר נתקדש וקא קרי ליה לגמר דין חק ומשפט מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה ונחלה איקרי משפט דכתיב והיתה לבני ישראל לחקת משפט אף הכא נמי ביום וכיון שלא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה לא יהיה ראש חדש אלא יום ל\"א שאין הראיה קובעת אלא ב\"ד שאומרין מקודש היום שקובעים כדילפינן לע��ל. ראוהו ב\"ד עצמה בסוף יום כ\"ט אם עדין לא יצא כוכב של ליל שלשים אומרים מקודש שעדין יום הוא ואין שמיעה גדול מראיה ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצא כוכב של לילה שהם שני כוכבים עם כוכב של יום למחר מושיבין שני דיינים אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה דאי לאו שמיעה על מה יקדשו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסין הרי זה מקודש דכתיב שלשה פעמים אותם בפרשת שור או כשב אל תקרי אותם אלא אתם אפילו שוגגין מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר ומוטעין על ידי עדי שקר דאנוסין הרי זה מעובר וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו אע\"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אותם וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עדים </b> שראו את החדש הרי אלו הולכים לב\"ד להעיד ואפילו היה שבת. שנא' אשר תקראו אותם במועדם ואיתקש ראש חדש למועד דכתיב מועדיכם ובראשי חדשיכם א\"נ דכתיב קרא עלי מועד דתמוז דשילוח מרגלים מלויי מלייה וכלו מ' בט' באב ויום עיבור החדש קרי מועד הזהיר שלא יעבור המועד של זמן קריאתם מקרא קדש היינו קידוש בית דין וכל מקום שנאמר מועד הוא דוחה את השבת. ומן התורה מחללין השבת על כל החדשים כדילפינן דאיקרי מועד וכן העדים המזכים אותם מחללים השבת כיון שאם אינם מכירים אותם אינם מקבלים עדותם הם עיקר העדות והוו בכלל קרא דאשר תקראו אותם וגו' וכמו שא' שראה את החדש הולך ומעיד דשמא ימצא אחר שיעידו עמו כן ההולכים לזכותם אפילו אחד ילך לזכות דשמא ימצא אחר שיצטרף עמו. כל מי שיראה החדש ויהיה ראוי להעיד ויהיה בינו ובין מקום ב\"ד פחות מיום אחד מצוה עליו לחלל ואפילו ראהו גדול ואפילו בחילול שבת מלבד ההילוך דכיון דילפינן דדוחה שבת מה לי בהילוך מה לי בדברים הצריכים וכל יום שלשים מקבלים עדות החדש מדאוריתא דהיינו מועדו. אין מחללין שבת לקיים את הר\"ח לשלוחין עד שיתקיימו המועדות בזמנן שנאמר אשר תקראו אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן ויוצאין לשלוחי בית דין להודיע יום שקבעו בו ר\"ח מפני תקנת המועדות מדאוריתא דכיון דילפינן דאי אתה מחלל על קיומן משמע דבלא חילול צריכין לקיימן למועדות בזמנן כדכתיב במועדם והיינו בשלוחין ואין יוצאין עד שישמעו מפי ב\"ד מקודש כדכתיב אשר תקראו אתם ברישא והדר במועדם דהיינו יציאת השלוחין וכל מקום שהיו השלוחים מגיעים היו עושים יום טוב יום אחד כמו שכתוב בתורה כיון שידעו יום קיבוע החדש ובמקומות שאין שלוחין מגיעים עושים שני ימים מספק דהוי ספקה דאוריתא. ואפילו אחד נאמן להעיד שקדשו בית דין את החדש דכל מילתיה דעבידה לאיגלויי לא משקרי בה אנשי ונחשב בכל מקום בעדות גמורה ואפילו מדאוריתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת אי זהו דבר מפורסם וניכר שהן דברי אמת שיהא חשוב בעדות כל שלא באו עדי הכחשה וכמו שכתב הרא\"ה ז\"ל ביבמות פרק האשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> דין שעיברו את החדש ואחר כמה ימים באו עדים שראו את החדש בזמנה שהוא ליל שלשים אם כוונו עדותן מקדשין אותו וחוזרים ומונים מיום שלשים דכיון דראו אותה בזמנה חייבים לקדש יום שלשים דכתיב החדש הזה וגו' כזה ראה וקדש והא דכתב הרב ז\"ל ריש פרקה דאם יש בין העדים וב\"ד יותר מיום ולילה לא ילכו שאין עדותן מועלת שכבר נתעבר החדש היינו עצה טובה לעדים שלא ילכו כיון שכבר נתעבר החדש ולא נתחייבו ב\"ד לקדשו כיון שלא באו עדים אבל אם הלכו לב\"ד והעידו פשיטא שמקבלים עדותן כדהכא ולתירוץ המפרש ז\"ל קשיא לי דלא קאמר שאין עדותן מועלת מפני שכבר נקרב הקרבן אלא שכבר נתעבר החדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חדש </b> שמוסיפין על השנה אינו אלא אדר ועושין אותה שנה שני אדרים ראשון ושני ומפני מה מוסיפים חדש זה מפני זמן האביב שיהא פסח באותו זמן שנאמר שמור את חדש האביב שיהא חדש זה בזמן האביב לפי שאם יעברו חדש לפניו שמא תתבשל התבואה במהרה ולא תצטרך השנה לעיבור אבל אם יעשו חדש העיבור קרוב מזמן האביב הם יודעים אם הגיע זמן בישול האביב אם לא וזהו אדר שהוא הקרוב לחדש האביב ולולי תוספת החדש הזה היו חוזרים חדשי השנים חלילה על כל השנה מפני תוספת שנת החמה על שנת הלבנה והיה הפסח בא פעם בימות החמה אחר זמן האביב ופעם בימות הגשמים קודם זמן האביב ורחמנא קרייה חדש האביב."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> ג' סימנים מעברים את השנה על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד ב\"ד מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה מעברין אותה השנה דכתיב בחג הסוכות וחג האסיף תקופת השנה והוא זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של מועד שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנת הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה לשעברה ואינה תקופת השנה ולכך בעינן מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה הילכך כשתקופת ניסן נופלת בתחלת יום י\"ו בניסן או בשש שעות ביום מיקלע תקופת תשרי בכ\"ב וליכא מקצת חג בתקופת חדשה כיצד טול י\"ד יום וחצי דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ\"ט ותמוז ואב נ\"ט הרי קל\"ב וחצי ואלול כ\"ט שהוא חסר הרי קס\"א וחצי וכ\"א דתשרי הרי קפ\"ב וחצי ימים שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ\"ב לחדש שהרי יש בין תקופה לתקופה צ\"א יום ושבע שעות ומחצה ומשום הכי מעברין דליכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ\"א כגון דנפלה תקופת ניסן בליל י\"ו לניסן אין מעברין דיום תקופה מתחיל שהוא ראשון לימי תקופה הבאה ואיכא מקצת יום כ\"א בתקופה חדשה ולמה יעברו השנה מעתה כדי שיבא זמן הבאת העומר בתקופת ניסן ולא בתוך תקופת טבת ואפילו אם תפול תקופת תשרי תוך החג אם נמשכת תקופת טבת עד י\"ו בניסן ולא עד בכלל מעברין דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש שאביב הוא יום תקופת ניסן שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה הוא לחשבון החמה שקיץ וחורף אחר חשבון החמה הולכים והזהירך הכתוב לשמרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שמתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך יום ט\"ו למולד הלבנה שהוא עדין מחידוש הלבנה כדאמר עד מתי מברכין על החדש נהרדעי אמרי עד י\"ו משמע דיום ט\"ו הוי מן החידוש ומתחלת י\"ו ואילך היא ישנה והא דאמרן לעיל דאם נפלה תקופה בתחלת ליל י\"ו אין מעברים היינו משום תקופת תשרי דהא איכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל משום תקופת ניסן דבעינן תוך חידוש הלבנה מעברין אפילו שנפלה בתחלת י\"ו כדילפינן וכן אם עדין לא הגיע האביב אלא עדין אפל הוא מעברין דכתיב שמור את חדש האביב כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן ואע\"פ שהתקופה קודם י\"ו בניסן וכן אם לא צמחו פירות האילן שדרכן לצמח בזמן הפסח מעברי�� מפני שמתאחר זמן בישולם יותר מזמן העצרת ועצרת הוא זמן ביכורים דכתיב וחג הקציר ביכורי מעשיך ואפילו שהתקופה קודם בניסן ונראה דמדאוריתא נמי על כל אחד מאלו מעברין אלא משום דבפירות האילן באביב עבידי דטעו דאיפשר שיתבשלו ויהיה אביב בזמנו ולכך אין סומכין אלא על שניהם מדרבנן כדפ' וכן שאר הדברים שמעברים בשבילם הם מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b> מעברין אלא בארץ ישראל וביום כדילפינן לעיל בקידוש החדש וביום נמי דהוקש עבור השנה לקידוש החדש מה קידוש החדש ביום כדילפינן לעיל מקרא דכי חק לישראל הוא וגו' אף עיבור שנה ביום. אין מעברין את השנה בניסן דכתיב החדש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן משקבעתו זה ניסן אי אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן ואין מעברין אלא אדר וכל שאר החדשים אין מעברין דכתיב לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואי מעברין אחד משאר החדשים לא הוי אדר שנים עשר ובמכילתא תני הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש למינוייו אף שנה למינוייה ומה חדש אין תוספת עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף והוא אדר ועיבור חדש ועיבור שנה למדנו ג\"כ מפשט הכתובים שבנביאים שהרי כתוב במעשה דיהונתן ויהי ממחרת החדש השני וגו' ועיבור השנה מחזקיהו דכתיב ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח השני וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להם רשות הסנהדרין שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש מפי משה רבינו שכך היא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם ולכל העומדים אחריכם במקומכם אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעים חדשים ואין מעברים שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבים בו היום ודבר זה הלכה למשה מסיני שבזמן שיש סנהדרין קובעים על פי הראיה ובזמן שאין סנהדרין קובעים על החשבון זה שאנו מחשבים בו היום ואין נזקקים לראיה אלא פעמים היה יום הראיה (פעמים) קודם לו או בפחות יום ומן התורה אפילו בחשבון זה אין חיוב י\"ט אלא יום אחד ודרך כל חשבון מולדות ותקופות הם כולם מן התורה וצונו קב\"ה לחשב התקופות והמזלות ומולדות הלבנה דכתיב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים זה חישוב תקופות ומזלות שעל ידי זה יודע מתי יצטרך לעבר החדש והשנה ויש במצוה דברים ותקנות מדרבנן סמוכות על לא תסור ועל ושמרתם את משמרתי וחייבים אנו ליזהר בהן: תמו הלכות קידוש החדש מדאוריתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,41 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Scroll_of_Esther_and_Hanukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מד </b> ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל מאחרים או מוכר כסותו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ואינו נותנו מעט אלא כולו כאחד בפעם אחד. דכתיב לא ימעיט ממחצית השקל דאי למימר שיתן חצי שקל הוה סגי לכתוב יתן חצי שקל וקאמר לא ימעיט דרוצה לומר אפי' בנתינת לא ימעיט מחצית שקל."
+            ],
+            [
+                "<b>מנין </b> כסף האמור בתורה באונס ומפתה ומוציא שם רע והורג עבד הוא כסף הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה. דבעבד כתיב כסף חמשים שקלים הרי כסף שהוא שקל. ובמפתה כתיב כסף ישקול הרי כסף שהוא שקל. ואונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל אלא כסף ילפי בכסף כסף מה כסף קצוב הנאמר בעבד ובמפתה הוי שקל אף כסף קצוב דחמשים ומאה דאונס ומוציא שם רע הוי שקל. ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין ותניא שש מעה כסף דינר נמצא שקל ג' דינרין ושליש דינר שהם עשרים מעין ומעה שני פונדיונין ופונדיון שני איסרים שכל איסר הוא שמונה פרוטות נמצא מעה שהיא גרה ל\"ב פרוטות שהן י\"ו שעורה ועשרים גרה הם שלש מאות ועשרים שעורה והסלע הוא ארבעה דינרין שכל דינר ששה מעין שהן כ\"ד מעין נמצא תוספת על שקל של משה ארבעה מעין שהוא שתות. ואפילו שהתורה אמרה מחצית של עשרים גרה שהם עשרה גרה עשרה מעין אם המטבע של אותו הזמן גדול מהשקל כסלע שהוא שתות יותר צריך ליתן חצי הסלע שהוא י\"ב מעין דכתיב בערכים עשרים גרה יהיה השקל למדנו לשקל שהוא עשרים גרה. ומנין שאם רצה להוסיף עליו מוסיף ת\"ל יהיה דמשמע עוד הויה אחרת בתוס' מיקרי שקל אבל אם מטבע של אותו זמן פחות מעשרים גרה לא יפחות למחצית השקל מעשרה גרה שהם מעין דכתיב עשרים גרה הוא ואמרו יכול יפחות ת\"ל הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. דכופר נפש הוא ועוד אמרו זה יתנו כמנין זה שהם שנים עשר שבטים יתנו מחצית השקל ולאו לאפוקי גרים ועבדים משוחררים דאינם בכלל י\"ב שבטים אלא לאתויי כהנים לוים דהוה אמינא הא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו' והואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים באין מתרומות הלשכה היאך שוקלין קמ\"ל דכי כתיב לכל מנחת כהן היינו במנחת יחיד אבל מנחת ציבור אפילו הוי לכהנים חלק בה כי הכא נאכלת. אבל נשים ועבדים וקטנים אינם חייבים דכתיב כל העובר על הפקודים ואין אשה ועבד וקטן עוברים על הפקודים דאף ע\"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים ועבדים פטורים הכא דכתיב כופר נפשו הוה אמינא דחייבים אי לאו דכתיב פקודים ואם נתנו מקבלים מהם דהא הוו בכלל כופר נפש ולא תימא אם מי שהוא חייב שהוא העשיר אינו מרבה כ\"ש מי שאינו חייב שלא יתן אבל גוים שנתנו אין מקבלים מהם דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל ותרומת הלשכה ממנה באין קרבנות ציבור שהן חובה ולא אתרבו גוים מאיש איש לרבות את הגוים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השקלים </b> אינם נוהגים אלא בפני הבית שנאמר ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אהל מועד וכיוצא בו נוהגת ובזמן שבית המקדש קיים נותנים את השקלים בין בארץ בין בחוצה לארץ דחובת כל ישראל הוא ובזמן שחרב בית המקדש אפילו בארץ ישראל אין נותנין דלעבודת אהל מועד כתיב."
+            ],
+            [
+                "<b>וקרוב </b> לר\"ח ניסן שהוא עונת תרומה חדשה ממשכנין את מי שלא נתן עדין דאם להדיוט ממשכנין ומחזירין דכתיב אם חבול תחבול כ\"ש לגבוה דממשכנין ואין מחזירים דכתיב ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה והא דעונת תרומה חדשה הוי מר\"ח ניסן מדכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה חידושי יתרי כתיב לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה פרק שני שעירי ובירושלמי ילפינן דכ\"א בניסן הוקם המשכן ובו ביום נתרמה תרומה דכתיב ויהי בחדש הראשון וגו' כ\"א לחדש הוקם המשכן דכתיב ונתת אותו על עבודת אהל מועד אם כן מיום שהוקם המשכן נתרמה תרומה לעבודת אהל מועד שהם הקרבנות וכך היתה בתחלה בימי המדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצרפין </b> שקלים בדרבונות מפני משוי הדרך דלא הקפידה תורה אלא לשיווי חצי שקל בכל זמן מאיזה מטבע שיהיה ומשלחין אותן ביד שלוחין למקדש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשהוא </b> תורם מתכוין לתרום על הגבוי בין הגיע ללשכה בין לא הגיע ועל העתיד לגבות כדי שיהיה כפרה על ישראל כדכתיב לכפר על נפשותיכם ואי אפשר שכלם יתנו מיד ואפילו הכי אמר קרא לכפר על כולם נראה דמתכוונים על העתיד לגבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים </b> שנתנו שקל שניהם חייבים בקולבון דילפינן לעיל מעשרים גרה הוא דלא יפחות מחצי שקל וכיון דאם בא לצרף שקל בשני חצאים צריך ליתן תוספת דהיינו קולבון אם כן כשנותן שקל לשנים הוי פחות מחצי שקל לכל אחד ולכך צריכין לתת קולבון. ובירושלמי מפיק ליה מדכתיב זה יתנו כמין מטבע הוציא הקב\"ה מתחת כסא כבודו והראה למשה ואמר לו כזה יתנו ולכך קולבון מן התורה. הנותן על יד עני או שכנו דרך הלואה חייב בקולבון. האחין והשותפין פטורין מהקולבון אם נתנו שקל על יד שניהם והוא שלא חלקו האחין מה שהניח להן אביהן והשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה מעות השותפות אבל חלקו האחין או לא נשתנה עדין מעות שהניחו בשותפות חייבים דכל אחד לעצמו וכיון שכל אחד חייב בחצי שקל חייבים בקולבון אם נתנו שניהם שקל אבל כשבאים לפרוע ביחיד דהיינו כדאמר לא נתחייבו מעולם בקולבון כיון שהכל ממון אחד באחין שלא חלקו ובשותפין שנשתנה המעות והרי השקל עובר בשני חצאי שקלים ואינו פוחת ממה שאמרה תורה. הנותן שקל להקדש שיחשבו לו מחצית השקל ויטול חצי שקל לאחר נותן שני קולבונות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד שקלו חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר דכתי' זה יתנו דבעינן נתינה לגזבר ואפילו נתרמה תרומה כיון שעדין היה שקלו בידו וכן אם מסרו לשומר חנם לא נפטרו אפילו נתרמה תרומה אלא אם נגנבו נשבע להם ונפטר כדין שומר (שכר) [חנם] דכתיב ולקח בעליו וגו' ונותנים שקליהם פעם אחרת ואם לשומר שכר מסרו ונאנסו אחר שנתרמה תרומה נשבעין לגזברין כדכתיב כי יתן איש אל רעהו וגו' דפרשה שניה נאמרה בשומר שכר והם פטורים שהתרומה תורם על העתיד לגבותו ברשות הקדש הן ואם קודם שנתרמה תרומה נאנס ונשבע לאנשי העיר והם משלמים דשלא ברשות הקדש היו כיון שעדין לא נתרמה תרומה ואם אחר שגבו שנית נמצאו אלו ואלו שקלים ויתנו הראשונים או האחרונים ליד גזבר לשנה זו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הנותן </b> חצי שקל לחברו ולהוליכו לשקול אותו על ידו ושקלו על עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון הקדש. ונראה דהיינו כשהוא שומר שכר דאי לאו הכי אמרן לעיל דאפילו נתרמה תרומה לא נפטר דאין מכוונין על העתיד לגבות אלא כשהוא ביד שומר שכר ואם לא נתרמה תרומה לא מעל וחייב ליתן לחברו חצי שקל שנתן לו. וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו יצא וחייב לשלם לבעלים שנים או להוסיף חומש אם כפר ונשבע כדכתיב ישלם שנים לרעהו וכתיב וחמישיתו יוסיף עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן </b> מחצית השקל מן ההקדש ונתרמה תרומה ממנו כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה ויצא ידי מחצית השקל לפי שזה ההקדש הקדש היה בכל מקום שהוא ולא נשתנה מההקדש שהיה כשנתנו לתרומת הלשכה וכשיסתפקו ממנה אז חייב קרבן מעילה. נתנו ממעות מעשר שני או שביעית יאכל כנגדן בירושלם או בקדושת שביעית דכתיב במעשר שני ונתת הכסף בכל אשר תאוה וגו' וכל שהוא קדוש אין קדושה חלה עליו דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה דמשמע דלא שייך קדושה אחרת בבכור אלא בכורה ובשביעית כתיב כי קדש היא מה קדש תופס דמיו וגו'. היה של עיר הנדחת לא עשה כלום מפני שאסור בהנאה וטעון שריפה כדכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> שקלו ונמצא שאינו חייב לא קדש הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד האחרון לא קדש ואם בבת אחד השני מותר שקלים. הפריש שקלו ומת יפול לנדבה דאין כפרה למת ושקלים לכפרה כדכתיב לכפר על וגו'. מותר מה שהפריש לשקלים חולין דכתיב העשיר לא ירבה וגו'. מעות שנמצאו בין תיבה לתיבה יפלו לקרוב דחזקה מן הקרוב הם ומן התורה סומכים על החזקות דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית וגו' דילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא אלא לאו משום דאמר אוקי אחזקה מחצה על מחצה להחמיר דהוי ספקה דאוריתא ולחומרא כדגמרי' באזהרת ל\"ט וכל מעות הנמצאות בהר הבית חולין חזקה שאין הגזבר מוציא מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקח לקרבנות ומן התורה סמכינן על החזקות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומת </b> הלשכה לוקחין ממנה תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור וצרכיהן וצרכי עשייתן שעל תרומת שקלים נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים אבל פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה אין באים מתרומת הלשכה דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים שיחטאו. פרוכות של שערים ומנורה וכלי שרת ובגדי כהונה שעובדים בהם במקדש כולם מתרומת הלשכה דהוו כולהו צרכי ציבור וקרבן בכלל הכתוב לכפר על נפשותיכם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הבהמות הנמצאות בירושלם או קרוב לה וגו' תקנות חכמים ז\"ל אלא חביתי כהן גדול שמת שיקריבום מתרומת הלשכה מדאוריתא דכתיב בחביתי ��הן גדול חק עולם כליל תקטר ודרשי' משל עולם משל ציבור מתרומת הלשכה ותמיה לי על הרב ז\"ל דבשקלים פסק כר' שמעון כי הכא ובמנחות כר' יודה דקאמר משל יורשים היה בא ולא משל ציבור. מבקרי מומין ומלמד הלכות שחיטה וקמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה כולן נוטלין שכר מתרומת הלשכה דכולהו צריכי קרבנות ציבור הן. שומרי ספיחי שביעית לעומר ושתי הלחם נוטלים מתרומת הלשכה. כבש פרה ושעיר המשתלח וכן מזבח העולה והיכל ועזרות נעשין משיירי הלשכה. אמת המים שבירושלם וחומת ירושלם ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משיירי הלשכה משום דהוו צרכי ציבור. ואין מקבלין מגוי ואפילו מגר תושב לדברים אלו דכתיב לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b> תרומת הלשכה ושיירי הלשכה לוקחין בו בהמות לקרבן והן קיץ למזבח אבל לא עופות שאין בקרבנות הציבור עוף אי משום דכתיב בהו נפש דמשמע יחיד אי משום דכתיב והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הציבור מביאין עוף. שקלים שלא הספיקו לקרבנות מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית אבל אין קדשי בדק הבית מוציאים את הראוי לו מקדשי מזבח דלכפר על נפשותיכם קאמר קרא ולא לבדק הבית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משיגיע </b> ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות ציבור אלא מתרומה חדשה כדילפינן לעיל מזאת עולת חדש וגו' ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה דחדוש הקרבנות דילפינן היינו כשיש תרומה חדשה ואם הגיע ראש חדש ניסן שצריכים להקריב מתרומה חדשה והיה להם בהמות לתמידין מתרומה ישנה פודין אותן וכן במותר מחללין אותו על שכר האומנים וחוזרים ולוקחים את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה מתרומה כדאמר ויש במצוה תקנות חכמים ז\"ל ואסור לעבור עליהם וכבר אמר שלמה ע\"ה ופורץ גדר ישכנו נחש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מד </b> ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל מאחרים או מוכר כסותו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ואינו נותנו מעט אלא כולו כאחד בפעם אחד. דכתיב לא ימעיט ממחצית השקל דאי למימר שיתן חצי שקל הוה סגי לכתוב יתן חצי שקל וקאמר לא ימעיט דרוצה לומר אפי' בנתינת לא ימעיט מחצית שקל."
+            ],
+            [
+                "<b>מנין </b> כסף האמור בתורה באונס ומפתה ומוציא שם רע והורג עבד הוא כסף הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה. דבעבד כתיב כסף חמשים שקלים הרי כסף שהוא שקל. ובמפתה כתיב כסף ישקול הרי כסף שהוא שקל. ואונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל אלא כסף ילפי בכסף כסף מה כסף קצוב הנאמר בעבד ובמפתה הוי שקל אף כסף קצוב דחמשים ומאה דאונס ומוציא שם רע הוי שקל. ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין ותניא שש מעה כסף דינר נמצא שקל ג' דינרין ושליש דינר שהם עשרים מעין ומעה שני פונדיונין ופונדיון שני איסרים שכל איסר הוא שמונה פרוטות נמצא מעה שהיא גרה ל\"ב פרוטות שהן י\"ו שעורה ועשרים גרה הם שלש מאות ועשרים שעורה והסלע הוא ארבעה דינרין שכל דינר ששה מעין שהן כ\"ד מעין נמצא תוספת על שקל של משה ארבעה מעין שהוא שתות. ואפילו שהתורה אמרה מחצית של עשרים גרה שהם עשרה גרה עשרה מעין אם המטבע של אותו הזמן גדול מהשקל כסלע שהוא שתות יותר צריך ליתן חצי הסלע שהוא י\"ב מעין דכתיב בערכים עשרים גרה יהיה השקל למדנו לשקל שהוא עשרים גרה. ומנין שאם רצה להוסיף עליו מוסיף ת\"ל יהיה דמשמע עוד הויה אחרת בתוס' מיקרי שקל אבל אם מטבע של אותו זמן פחות מעשרים גרה לא יפחות למחצית השקל מעשרה גרה שהם מעין דכתיב עשרים גרה הוא ואמרו יכול יפחות ת\"ל הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. דכופר נפש הוא ועוד אמרו זה יתנו כמנין זה שהם שנים עשר שבטים יתנו מחצית השקל ולאו לאפוקי גרים ועבדים משוחררים דאינם בכלל י\"ב שבטים אלא לאתויי כהנים לוים דהוה אמינא הא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו' והואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים באין מתרומות הלשכה היאך שוקלין קמ\"ל דכי כתיב לכל מנחת כהן היינו במנחת יחיד אבל מנחת ציבור אפילו הוי לכהנים חלק בה כי הכא נאכלת. אבל נשים ועבדים וקטנים אינם חייבים דכתיב כל העובר על הפקודים ואין אשה ועבד וקטן עוברים על הפקודים דאף ע\"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים ועבדים פטורים הכא דכתיב כופר נפשו הוה אמינא דחייבים אי לאו דכתיב פקודים ואם נתנו מקבלים מהם דהא הוו בכלל כופר נפש ולא תימא אם מי שהוא חייב שהוא העשיר אינו מרבה כ\"ש מי שאינו חייב שלא יתן אבל גוים שנתנו אין מקבלים מהם דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל ותרומת הלשכה ממנה באין קרבנות ציבור שהן חובה ולא אתרבו גוים מאיש איש לרבות את הגוים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השקלים </b> אינם נוהגים אלא בפני הבית שנאמר ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אהל מועד וכיוצא בו נוהגת ובזמן שבית המקדש קיים נותנים את השקלים בין בארץ בין בחוצה לארץ דחובת כל ישראל הוא ובזמן שחרב בית המקדש אפילו בארץ ישראל אין נותנין דלעבודת אהל מועד כתיב."
+            ],
+            [
+                "<b>וקרוב </b> לר\"ח ניסן שהוא עונת תרומה חדשה ממשכנין את מי שלא נתן עדין דאם להדיוט ממשכנין ומחזירין דכתיב אם חבול תחבול כ\"ש לגבוה דממשכנין ואין מחזירים דכתיב ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה והא דעונת תרומה חדשה הוי מר\"ח ניסן מדכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה חידושי יתרי כתיב לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה פרק שני שעירי ובירושלמי ילפינן דכ\"א בניסן הוקם המשכן ובו ביום נתרמה תרומה דכתיב ויהי בחדש הראשון וגו' כ\"א לחדש הוקם המשכן דכתיב ונתת אותו על עבודת אהל מועד אם כן מיום שהוקם המשכן נתרמה תרומה לעבודת אהל מועד שהם הקרבנות וכך היתה בתחלה בימי המדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצרפין </b> שקלים בדרבונות מפני משוי הדרך דלא הקפידה תורה אלא לשיווי חצי שקל בכל זמן מאיזה מטבע שיהיה ומשלחין אותן ביד שלוחין למקדש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשהוא </b> תורם מתכוין לתרום על הגבוי בין הגיע ללשכה בין לא הגיע ועל העתיד לגבות כדי שיהיה כפרה על ישראל כדכתיב לכפר על נפשותיכם ואי אפשר שכלם יתנו מיד ואפילו הכי אמר קרא לכפר על כולם נראה דמתכוונים על העתיד לגבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים </b> שנתנו שקל שניהם חייבים בקולבון דילפינן לעיל מעשרים גרה הוא דלא יפחות מחצי שקל וכיון דאם בא לצרף שקל בשני חצאים צריך ליתן תוספת דהיינו קולבון אם כן כשנותן שקל לשנים הוי פחות מחצי שקל לכל אחד ולכך צריכין לתת קולבון. ובירושלמי מפיק ליה מדכתיב זה יתנו כמין מטבע הוציא הקב\"ה מתחת כסא כבודו והראה למשה ואמר לו כזה יתנו ולכך קולבון מן התורה. הנותן על יד עני או שכנו דרך הלואה חייב בקולבון. האחין והשותפין פטורין מהקולבון אם נתנו שקל על יד שניהם והוא שלא חלקו האחין מה שהניח להן אביהן והשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה מעות השותפות אבל חלקו האחין או לא נשתנה עדין מעות שהניחו בשותפות חייבים דכל אחד לעצמו וכיון שכל אחד חייב בחצי שקל חייבים בקולבון אם נתנו שניהם שקל אבל כשבאים לפרוע ביחיד דהיינו כדאמר לא נתחייבו מעולם בקולבון כיון שהכל ממון אחד באחין שלא חלקו ובשותפין שנשתנה המעות והרי השקל עובר בשני חצאי שקלים ואינו פוחת ממה שאמרה תורה. הנותן שקל להקדש שיחשבו לו מחצית השקל ויטול חצי שקל לאחר נותן שני קולבונות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד שקלו חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר דכתי' זה יתנו דבעינן נתינה לגזבר ואפילו נתרמה תרומה כיון שעדין היה שקלו בידו וכן אם מסרו לשומר חנם לא נפטרו אפילו נתרמה תרומה אלא אם נגנבו נשבע להם ונפטר כדין שומר (שכר) [חנם] דכתיב ולקח בעליו וגו' ונותנים שקליהם פעם אחרת ואם לשומר שכר מסרו ונאנסו אחר שנתרמה תרומה נשבעין לגזברין כדכתיב כי יתן איש אל רעהו וגו' דפרשה שניה נאמרה בשומר שכר והם פטורים שהתרומה תורם על העתיד לגבותו ברשות הקדש הן ואם קודם שנתרמה תרומה נאנס ונשבע לאנשי העיר והם משלמ��ם דשלא ברשות הקדש היו כיון שעדין לא נתרמה תרומה ואם אחר שגבו שנית נמצאו אלו ואלו שקלים ויתנו הראשונים או האחרונים ליד גזבר לשנה זו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הנותן </b> חצי שקל לחברו ולהוליכו לשקול אותו על ידו ושקלו על עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון הקדש. ונראה דהיינו כשהוא שומר שכר דאי לאו הכי אמרן לעיל דאפילו נתרמה תרומה לא נפטר דאין מכוונין על העתיד לגבות אלא כשהוא ביד שומר שכר ואם לא נתרמה תרומה לא מעל וחייב ליתן לחברו חצי שקל שנתן לו. וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו יצא וחייב לשלם לבעלים שנים או להוסיף חומש אם כפר ונשבע כדכתיב ישלם שנים לרעהו וכתיב וחמישיתו יוסיף עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן </b> מחצית השקל מן ההקדש ונתרמה תרומה ממנו כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה ויצא ידי מחצית השקל לפי שזה ההקדש הקדש היה בכל מקום שהוא ולא נשתנה מההקדש שהיה כשנתנו לתרומת הלשכה וכשיסתפקו ממנה אז חייב קרבן מעילה. נתנו ממעות מעשר שני או שביעית יאכל כנגדן בירושלם או בקדושת שביעית דכתיב במעשר שני ונתת הכסף בכל אשר תאוה וגו' וכל שהוא קדוש אין קדושה חלה עליו דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה דמשמע דלא שייך קדושה אחרת בבכור אלא בכורה ובשביעית כתיב כי קדש היא מה קדש תופס דמיו וגו'. היה של עיר הנדחת לא עשה כלום מפני שאסור בהנאה וטעון שריפה כדכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> שקלו ונמצא שאינו חייב לא קדש הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד האחרון לא קדש ואם בבת אחד השני מותר שקלים. הפריש שקלו ומת יפול לנדבה דאין כפרה למת ושקלים לכפרה כדכתיב לכפר על וגו'. מותר מה שהפריש לשקלים חולין דכתיב העשיר לא ירבה וגו'. מעות שנמצאו בין תיבה לתיבה יפלו לקרוב דחזקה מן הקרוב הם ומן התורה סומכים על החזקות דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית וגו' דילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא אלא לאו משום דאמר אוקי אחזקה מחצה על מחצה להחמיר דהוי ספקה דאוריתא ולחומרא כדגמרי' באזהרת ל\"ט וכל מעות הנמצאות בהר הבית חולין חזקה שאין הגזבר מוציא מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקח לקרבנות ומן התורה סמכינן על החזקות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומת </b> הלשכה לוקחין ממנה תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור וצרכיהן וצרכי עשייתן שעל תרומת שקלים נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים אבל פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה אין באים מתרומת הלשכה דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים שיחטאו. פרוכות של שערים ומנורה וכלי שרת ובגדי כהונה שעובדים בהם במקדש כולם מתרומת הלשכה דהוו כולהו צרכי ציבור וקרבן בכלל הכתוב לכפר על נפשותיכם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הבהמות הנמצאות בירושלם או קרוב לה וגו' תקנות חכמים ז\"ל אלא חביתי כהן גדול שמת שיקריבום מתרומת הלשכה מדאוריתא דכתיב בחביתי כהן גדול חק עולם כליל תקטר ודרשי' משל עולם משל ציבור מתרומת הלשכה ותמיה לי על הרב ז\"ל דבשקלים פסק כר' שמעון כי הכא ובמנחות כר' יודה דקאמר משל יורשים היה בא ולא משל ציבור. מבקרי מומין ומלמד הלכות שחיטה וקמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה כולן נוטלין שכר מתרומת הלשכה דכולה�� צריכי קרבנות ציבור הן. שומרי ספיחי שביעית לעומר ושתי הלחם נוטלים מתרומת הלשכה. כבש פרה ושעיר המשתלח וכן מזבח העולה והיכל ועזרות נעשין משיירי הלשכה. אמת המים שבירושלם וחומת ירושלם ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משיירי הלשכה משום דהוו צרכי ציבור. ואין מקבלין מגוי ואפילו מגר תושב לדברים אלו דכתיב לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b> תרומת הלשכה ושיירי הלשכה לוקחין בו בהמות לקרבן והן קיץ למזבח אבל לא עופות שאין בקרבנות הציבור עוף אי משום דכתיב בהו נפש דמשמע יחיד אי משום דכתיב והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הציבור מביאין עוף. שקלים שלא הספיקו לקרבנות מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית אבל אין קדשי בדק הבית מוציאים את הראוי לו מקדשי מזבח דלכפר על נפשותיכם קאמר קרא ולא לבדק הבית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משיגיע </b> ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות ציבור אלא מתרומה חדשה כדילפינן לעיל מזאת עולת חדש וגו' ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה דחדוש הקרבנות דילפינן היינו כשיש תרומה חדשה ואם הגיע ראש חדש ניסן שצריכים להקריב מתרומה חדשה והיה להם בהמות לתמידין מתרומה ישנה פודין אותן וכן במותר מחללין אותו על שכר האומנים וחוזרים ולוקחים את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה מתרומה כדאמר ויש במצוה תקנות חכמים ז\"ל ואסור לעבור עליהם וכבר אמר שלמה ע\"ה ופורץ גדר ישכנו נחש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,256 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מא </b> לשמוע תרועת השופר בראש השנה. שנאמר יום תרועה יהיה לכם ומנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת\"ל בחדש השביעי שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא כתב לן בכמה דוכתי דיום הכיפורים בחדש השביעי והכא יום הכיפורים כתיב ביום הכיפורים תעבירו אלא מה ת\"ל בחדש השביעי שיהיו כל התרועות של חודש השביעי כזה. ובספרי איתא כתיב תרועה בראש השנה וביובל מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר. וכל השופרות כשרים מדאוריתא דפשוט וכפוף לא כתיב בתורה אלא תעבירו שופר כתיב ביובל וגמרה ר\"ה מיניה חוץ ממה שלא נקרא שופר אלא קרן דפסול מדאוריתא דשופר כתיב. ולמצוה הוא דבעו של איל כדאמר תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ע\"ג כשר מדאוריתא דאע\"ג דנשתמשו בו לע\"ג ונאסר בהנאה כדכתיב אבד תאבדון וגו' בכלים שנשתמשו בהן לע\"ז הכתוב מדבר אפילו הכי מצות לאו ליהנות נתנו אין קיומם הנאת הגוף אלא עבודת עבד לרבו ואם של ע\"ז של ישראל הוא לא יצא דאין לה בטלה עולמית כדילפינן מושם בסתר וכתותי מכתת שיעורה וה\"ה תקרובת ע\"ז שמסרוה לפניו לשם דורון דקי\"ל דאין לה בטלה עולמית דאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כדילפינן שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת ע\"ז אסור בהנאה. ושל עיר הנדחת נמי לא יצא דכתותי מיכתת שיעוריה דהא לשריפה קאי כדכתיב ושרפת וגו' וכשרוף דמי כדילפינן דכל העומד לישרף או לינתץ כשרוף או כנתוץ דמי מבית המוחלטת דלא הוה מטמאת בביאה משום דעומדת לינתץ אי לאו דאמר קרא ונתץ את הבית דאפילו בשעת נתינה קרוי בית הא לאו הכי לא דכל העומד לינתץ כנתוץ דמי ובשופר בעינן שיעור כדלקמן. אבל בשופר הגזול ושל עולה יצא דאין בקול גזל ומעילה וגם אינו נהנה דמצות לאו ליהנות נתנו וגו'. והראב\"ד כתב בירושלמי דאע\"ג דיש בקול דין גזל יום תרועה יהיה לכם כתיב דמשמע לכם מכל מקום. והמודר הנאה מחברו או משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמצות לאו ליהנות נתנו כדאמר ולאו הנאה הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ראש השנה אין מחללין עליו י\"ט לא בדבר שהוא משום שבות ואין צריך לומר בדבר שהוא משום מלאכה. משום דשופר עשה ויו\"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. דכיון דגלי קרא בציצית דאתי עשה דציצית ודחי לא תעשה דכלאים משמע דעשה ולא תעשה לא דחי. והכא אפילו לא תעשה גרידה לא הוה דחי משום דבעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה. ומאי דקאמר עשה ולא תעשה קושטא דמילתא קאמר אבל לא צריך. ומשום הכי נמי עשו חיזוק חכמים לדבריהם כשל תורה דלא דחי שבות דידהו משום דהוו מכשירין דהא גופא דתקיעה שבות היא ודחיה לה עשה דשופר משום דבעידנא דמעקר לשבות מקיים ליה לעשה אבל מכשירים דמעקר ליה לשבות ואכתי לא מקיים עשה לא דכיון דנתנה תורה מקום לחכמים לאסור מה שאסרו משום ��בות העמידו דבריהם אפילו היכא דאתי לידי דחיית עשה כיון דבההיא עידנא לא מקיים ליה לעשה כדאמר והוה איפשר לעשות מכשיר דמצוה מבעוד יום. ומים או יין כדי לצחצחו מותר ליתן בתוכו ביו\"ט ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם שלא יהו מצות בזויות עליו כדילפינן מושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>ושיעור </b> דשופר נראה דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דשיעור שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח הוי דהוא ד' אצבעות בגודל. נסדק לארכו פסול אי משום שתי שופרות כדפרש\"י ז\"ל ואנן חד שופר בעינן. אי משום דלאו שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה. נסדק לרחבו אם נשתייר כשיעור לצד הפה כשר דהוה ליה כאלו ניטל כל מה שלמעלה ואע\"ג דלאו שופר שלם הוא לא איכפת לן בהכי אלא אשיעורא דאי הוה קפדינן אשלם לא הוה ביה שיעורא. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול ואפילו נשתייר רובו שלם ואפילו לא היה מעכב עכשיו סתימת הנקבים את התקיעה פסול כיון דבסתימת שלא במינו חזרה התקיעה לכמו שהיתה קודם שניקב הרי קול שופר ודבר אחר אף ע\"ג דהשתא לא מעכב סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר דאי מעכבי הנקבים שנסתמו אף ע\"ג דנשתייר רוב שלם הוי פסול דהוי שופר ודבר אחר ואי לא נשתייר רובו שלם אף ע\"ג דלא מעכב השתא את התקיעה נמי פסול דהוה כדבק שברי שופרות דפסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג'. קדחו בזכרותו שהוא עצם הבולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו והוא לא הוציאו אלא נקב את הזכרות כשר שמין במינו אינו חוצץ והוי הקול מן השופר. והא דמין במינו אינו חוצץ ילפי' מדבעינן בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואי הוי מזרק תוך מזרק לא הוי חציצה דהוי דרך שירות כדנילף במצות לולב. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול דהוה ליה ב' או ג' שופרות וקרא שופר קאמר. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול דהוה ליה שני שופרות. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פיו פסול ואם מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה נמי פסול טעמא דכולם לפי שאין הקול קול שופר אלא קול זהב ואם לא נשתנה קולו כשצפהו מבחוץ כשר דקול שופר הוי. וטעמא דפסול כשצפהו במקום הנחת פה דאינו מגיע פיו לשופר וכתיב והעברת דמשמע דהוא עצמו מעביר הקול בשופר והיינו כשמגיע לשופר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא דחיצון כמאן דליתיה אבל אם שמע קול חיצון לא יצא שהקול יוצא באויר שבין חיצון לפנימי והיינו ב' או ג' שופרות. הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול דכתיב והעברת ובעינן דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים היה ארוך וקצרו כשר דלא תימא דפסול משום דכתיב והעברת שופר אלא כיון דאית ביה שיעור כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר דאכתי שופר הוי. וכל הקולות כשר בשופר והעברת קול שופר הוא דבעינן לא שנא דק או עבה או צח כשר. התוקע לתוך הבור או המערה או חבית גדולה העומדים בפנים יצאו דשמעו קול שופר אבל עומדים בחוץ לא יצאו אי דשמעו קול הברה ואנן בעינן קול שופר לחוד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבים לשמוע קול שופר כהנים לוים וישראלים. דלא תימא כהנים לוים דליתנהו במצות יובל דמוכרים לעולם וגואלים לעולם ליתנהו נמי בתקיעת שופר קמ\"ל דנהי דליתנהו בכל דין השמטת קרקע אבל בהשמטת כספים ושילוח עבדים איתנהו ולהכי איתנהו נמי בתק��עת שופר. וגרים ועבדים משוחררים נמי דחייבים בכל המצות אבל נשים ועבדים וקטנים פטורים משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמה וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. כדילפינן מתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמה דכתיב מימים ימימה ונשים פטורות דאיתקוש תפילין לתלמוד תורה דכתיב ושננתם וקשרתם ונשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב לבניך הכי נמי דתפילין ואיתקש כל התורה כולה במצות עשה שהזמן גרמה לתפילין כדאמר. ועבדים אתקשו לאשה בגזירה שוה דלה לה כתיב באשה וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה חרופה או חפשה לא ניתן לה מה אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמה אף עבדים וקטנים דלאו בני חיוב מצוה נינהו. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבים טומטום שמא זכר הוא ואנדרוגינוס נמי דבריה בפני עצמה היא ולאו אשה הוא. השומע תקיעת שופר ממי שאינו חייב לא יצא דתוקע ושומע כולהו מחד קרא נפקין וכי היכי דשומע בר חיוב הכי נמי תוקע. אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שאינו מינו דאף על גב דהוי חייב לא מפיק לאנשים דהוו ודאי בני חיובא. טומטום אפילו מינו אינו מוציא דשמא השומע זכר והיא נקבה לכשקרע ומי שחציו עבד אפילו עצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות שבו ומפיק צד חירות שבו וכיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו דבין בתקיעה בין בשמיעה נפיק איניש ידי חובתיה דקרא קאמר יום תרועה ולא קפיד אתוקע או אשומע אלא בחד מתרי גווני נפיק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתעסק </b> בתקיעת שופר להתלמד לא יצא ידי חובתו ונראה דכוונת שומע ומשמיע דבעינן למאן דאמר מצות צריכות כוונה היינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>י\"ט </b> של ראש השנה שחל להיות בשבת תוקעין מדאוריתא אלא שחכמים העמידו דבריהם לעשות גדר שלא יבא לידי איסור סקילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כמה </b> תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה תשע. לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה ג' פעמים וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה דכתיב והעברת שופר תרועה הרי פשוטה לפניה תעבירו שופר הרי פשוטה לאחריה ומפי השמועה למדו שכל תרועה של חדש השביעי אחד הן בין בראש השנה בין ביובל של יום הכיפורים שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא ידענא דיום כיפור בחדש השביעי הוא אלא אתא לאשמועינן דכל תרועות של חדש השביעי זה כזה. ומנין לג' של שלש שלש דכתיב תרועה ג' פעמים בר\"ה וביובל ומנין ליתן האמור של זה בזה ת\"ל שביעי שביעי לג\"ש נאמר בראש השנה בחדש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי הא כיצד ג' שהן תשע והשתא דאתי בג\"ש הקשה דלעיל לתקיעה לפניה ולאחריה לא צריך. תרועה האמורה בתורה מספקא לן אם היא היללה או האנחה או שניהן כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה ולכך אנו עושים הכל לצאת מידי ספק תרועה דמתרגמא יבבא ובאימיה דסיסרא כתיב נשקפה ותיבב והיינו או גנוחי גנחה או ילולי יללה. נמצא מנין התקיעות ל' כדי לצאת מכל ספק ובסימן תשר\"ת היה נראה לומר שהיה יוצא ידי ספק מדאוריתא דההפסקה נראה דהוי דרבנן אלא דאפשר דאהפסקה נמי חיישינן מדאוריתא ולא נפיק ידי חובתיה דכתיב והעברת ותעבירו דמינייהו ילפינן פשוטה לפניה ולאחריה ומשמע לפניה דוקא ולאחריה דוקא בלא הפסק שום תקיעה בנתים והכא דאיכא הפסק בין תקיעה ראשונה ליבבא אי תרועה דקרא הוי יבבות לא נפיק ידי חובתיה מדאוריתא דהא ד��מר שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא שאני הכא דהפסיק בתקיעה אחרת לשם מצוה כדכתב הרמב\"ן ז\"ל. שיעור תרועה כשתי תקיעות למאן דסבירא להו שיעור תקיעה אחד כתרועה אפשר דילפינן ליה מדכתיב והעברת שופר תרועה דמשמע שתהא העברה כשיעור התרועה ולפי' הרב ז\"ל נראה דהכי קים להו דשיעור תרועה כשתי תקיעות והוי בכלל שיעורין הל\"מ והכי נמי שיעור ג' שברים כתרועה ואף על גב דתקיעה אית לה שיעור כדאמר אם האריך בה כשתים לא עלתה לו אלא אחת דלמעלה לית בה שיעור דפסוקי תקיעתה בעינן דבכל תרועה בעינן העברה חדא בתחלה וחדא בסוף כדילפינן והאי כולה חדא היא. שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא כיון ששמען כסדרן אבל שמען מט' בני אדם כאחד לא יצא דבעינן תקיעה לפני התרועה ואחריה והכא כולהו הוו בבת אחת ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל הט' תקיעות כדילפינן דכולהו חדא מצוה נינהו ואית דאמר בגמרא דחד מדאוריתא ותרי מדברי סופרים דקראי דוהעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא כדאיתא התם. ויש במצוה זו ציוויין ואזהרות מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי ורובן יש להן סמך מן המקרא בברכות של ראש השנה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מב </b> לישב בסוכה כל ז' ימי החג דכתיב בסוכות תשבו ז' ימים. שיעור הסוכה גובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. גובהה אין פחות מעשרה ילפינן דעד עשרה הוא דחשיב רשות ובפחות מעשרה חלל לא חשיב סכך דכתיב בבית עולמים והבית אשר בנה שלמה שלשים אמה קומתו וכתיב קומת הכרוב האחד עשר אמות וכן הכרוב השני ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדים משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין ומשכן כמה הוי עשר אמות דכתיב עשר אמות אורך הקרש כמה הוי להו שיתין פושכיה תילתא כמה הוי עשרים פושכי נמצא גובה הכרובים של משכן כלה לסוף עשרים טפחים מן הארץ והם עומדים על הכפורת דל עשרה דארון וכפורת דארון הוי ט' דכתיב אמה וחצי קומתו וכפורת טפח דכתיב אל פני הכפורת ואין פני פחות מטפח פשו להו עשרה לכרובים וכתיב ויהיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת אלמא מכנפיהם ולמטה עד הכפורת והוי סכך וכנפיהן למעלה לגובהן היו פרוסות אלמא תחת כנפיהם עשרה טפחים חלל וקרי ליה סוכה ולא תימא דגדנפייה להדי רישייהו דהוי ליה עשרה טפחים עם עובי הכנפים אלא עילויה רישייהו פרסי' גדנפייהו דלמעלה כתיב והוו ליה חללה עשרה אלמא דכל פחות מעשרה חלל לאו סכך הוא. ולא יתר על עשרים אמה דאמר רבה כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע שצריך לעשות יתדותיה ומחיצותיה חזקים וקבועים שלא תפול ואנן דירת עראי בעינן כדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים עשה סוכה לשבעה והיינו עראי. ורחבה אין פחות משבעה טפחים על ז' טפחים מדאוריתא בכלל שיעורין דהוו הלכה למשה מסיני. היתה פחותה מעשרה או מז' על שבעה או יותר מעשרים אמה פסולה כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה שלשה דפנות פסולה היו לה שנים גמורות זו בצד זו כמין גם עושה דופן שיש ברוחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות. דכתיב בסכת בסכת בסוכות בסכת תשבו ישבו בסכת כי בסכות הושבתי חד מלא ותרין חסרין דיש אם למסורת דמה שמסר משה ��ספר תורה לישראל היא האם והעיקר לא כמו שהוא נקרא הרי כאן ארבע. (כ)[ד]ל חד לגופיה דאין דורשין תחלת פסוק הנאמר ראשון אינו לדרשה אלא למשמעו אתא פשו להו תלתא שתים כהלכתן מזרחית דרומית ומערבית וצפונית כשיעור משך סוכה ז' טפחים ושלישית אפילו טפח דאתאי הלכתא דמחיצין דאמרן דהוו הלכה למשה מסיני למיגרעיה לדופן ג' של סוכה ולאוקומא אטפח. ונראה דמדאוריתא סגי בטפח מצומצם סמוך לאחד מהדפנות ואפילו בסוכה העשויה כמבוי דמיקרו נמי כי האי גונא כהלכתן דהא הלכתא אוקמיה אטפח בכל מקום שיהיה. קנים שיוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה ודופן אחד נמשכת עמהן כשרה דהוי מן הסוכה והוי כשתים כהלכתן וג' אפילו טפח דלא ממשכא עד הרביעית וכשרה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דפנות </b> שלא היו מגיעות לארץ אם היו גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה דהוה ליה סוכה בלא דפנות אבל תוך שלשה כלבוד דמי דהוי הלכתא למשה מסיני. היו מגיעות לארץ ולא לסכך כל שהדפנות גבוהות עשרה טפחים ומכוונת נגד הסכך כשרה אע\"ג דמרחקי מן הגג כמה אמות דהא הוי הני דפנות לסוכה אבל אם אינם מכוונות לסכך אלא דמרחקי שלשה טפחים מכנגד הסכך פסולה דאויר ג' פוסל בסכך ואפילו מן הצד. תלה מחיצה ד' ועשהו בפחות משלשה סמוך לארץ ולגג כשרה דתרי לבוד נמי אמרינן דהלכתא היא בין (חרבין) [חד בין] תרי. העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה ואותם הדפנות הם יכולים לעמוד ברוח מצויה כשרה אבל אינם עומדים ברוח מצויה פסולה דלא הוו מחיצה דכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו שמה מחיצה דבעינן מחיצות מגיעות לתוך ג' לארץ ומכוונות לסכך והאי דפנות הואיל ונעין ונדין על ידי רוח מצויה דיבשה לאו הכי הוו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. והכי נמי בראש האילן או על גבי גמל כשרה מדאוריתא דסוכה דירת עראי בעינן כדילפינן מקרא דבסוכות תשבו שבעת ימים."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה גג פסולה והיא העשויה כמין צריף או שסמכה לכותל ואם היה לה גג טפח או שהגביה מן הקרקע טפח הרי זו כשרה דכיון דאיכא טפח דגג שוה מסיכוך כשר שאר שיפוע תשלום ז' טפחים חשיב ליה גג והכי נמי הגביה מן הקרקע טפח ההוא טפח חשיב בכותלים של סוכה בשיפוע תשלום עשרה טפחים ושאר השיפוע חשיב ליה גג ונראה דהכי גמירי לה ולמחיצה דכל שיש טפח שוה בין בגג בין במחיצה חשיב ליה לשיפוע מחיצה. סוכה עגולה שיש לרבע בה ז' על ז' טפחים כשרה דכיון דילפינן סוכה דירת עראי לא בעינן זויות."
+            ],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי אכסדרה שיש לה פצימין שהם עומדים בולטים ברוח ג' אפילו אין נראין מבחוץ או מבפנים כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דהיינו גוד אחית דאמרן דאתאי הלכתא דמחיצין לגוד ולבוד ודופן עקומה ואע\"ג דהאי פי תקרה לגגות הוא דעבידה ולא לאוירה כיון דאית בה הני תרי פצימי אמרינן גוד אחית אבל ליכא פצימי לא אמרינן משום דהאי תקרה לאו לאוירה עבידה וכי אגמריה רחמנא למשה גוד אחית במחיצה העשויה לחלל שלה גמירי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי פסי ביראות כשרה אף על גב דלסוכה בעינן שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח הכא כיון דלחי ופסי ביראות הוו מחיצה לשבת מהני לכל מה שצריך מחיצה לאותה שבת דהרי מחיצה היא עכשיו."
+            ],
+            [
+                "<b>נעץ </b> ד' קונדסין על ד' זויות הגג וסכך על גבן על שפת הגג כשרה דאמרינן גוד אחית מחיצתה דהלכתא דמחיצה אתא לגוד בין גוד אחית בין גוד אסיק."
+            ],
+            [
+                "<b>פרוץ </b> מרובה על העומד הותר בסוכה משום דסגי לה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו הוי פתחים בשתי הדפנות אחד או שנים דכי מצרפה להו בהדי שתי דפנות הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה ושריה מה שאין כן בשבת דבעינן שלש מחיצות שלימות."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפילו בטלם שאין סוף להניחם שם כל שבעה מפני הפסד ממונו ואפילו בטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם והרי חללה יותר מעשרים. תבן ואין צריך לומר עפר ובטלם הוי מיעוט. היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך כ' אם צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה דסוכ' דמשמע סכך לא מיקרי אלא בצלתו מרובה מחמתו. בנה בה איצטבה באמצע אם יש משפת האצטבה ולכותל פחות מארבע אמות כשרה דאמר דופן עקומה דהיא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני דאתי לגוד וללבו' ולדופן עקומה דרואין כאלו המחיצות נוגעות באצטבה והרי נתמעט חלל מתחתיו ובשיש באצטבה שיעור סוכה בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה פסולה דלא אמרינן גוד אסיק כי האי גוונא דליכא מחיצות ניכרות ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא מחיצות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b> פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה דלא הוי לבוד וליכא דפנות ואנן דפנות בעינן פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד דהוא הלכתא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [
+                "<b>דופני </b> סוכה כשרים מן הכל שאין אנו צריכים אלא מחיצה מכל מקום והני גמירי לה למחיצה ואפילו מבעלי חיים ועושה אדם את חברו דופן ביו\"ט וכן מכלים דאהל עראי לא אסור מדאוריתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ שנעקר מן הארץ ואינו מקבל טומאה. למאן דסבר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו סוכות שהושיבן במדבר בסוכות הושבתי מתרגמינן במטלות ענני יליף לה מדכתיב ואיד יעלה מן הארץ והשקה וגו' מה איד דבר שאינו מקבל טומאה דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלים ומשקין ואדם וזה אינו אחד מאלה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה ומה איד גידולו מן הארץ ונעקר ממנה כדכתיב ואיד יעלה מן הארץ. ואמרו בבראשית רבה על דעתיה דר\"ל דיליף מואיד יעלה מן הארץ דמי לאדם אחד שאמר לחברו תן לי סאה חטין אמר לו הבא קופתך וטול כך אמר הקב\"ה לארץ אייתי עננים וקביל מטרא. ולמאן דאמ' סוכות ממש מפני החמה בשעת חנייתן עשו להם יליף לה להא מילתא מדכתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר פסולת גורן קשי תבואה פסולת יקב זמורות ואשכולות ריקנין דכתיב מגרנך ומיקבך ולא גורן ויקב עצמו דמשמע מה שאתה אוספו וניטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפיסולת והני לאו לקבלי טומאה וגידולם מן הארץ ונעקרים ממנה. סיכך בדבר שאין גידולו מן הארץ כגון מיני מתכות ועצמות ועורות או במחובר לארץ כגון שהדלה עליה גפנים וכיוצא בהם או בדבר המקבל טומאה כגון מחצלאות העשויות לשכיב' וכיוצא בהן פסולה כדילפינן מקראי כדכתיב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכי </b> תאנים ובהן תאנים וכן כל כיוצא בהן אם פסולת מרובה על האוכלים מסככין בהן דבטיל מדאוריתא דכתיב אחרי רבים להטות. ירקות שאינן מאכל אדם ��סככין בהם מדאוריתא בעודם לחים וחוצצין מדאוריתא בפני הטומאה. ומסככין מדאוריתא אפילו בפשתן שרק ונפץ אותו דאכתי לא מקבל טומאה והרי הוא גידולי קרקע אף על גב שנשתנית צורתו וכן בכל חבלים אפילו בחבלי פשתן מדאוריתא דלא מקבלי טומאה. סיככה בחצים זכרים כשרה בנקבות פסולה דמקבלי טומאה ונראה דהוי דרבנן טומאת בית קיבול העשוי למלאות וצ\"ע בהלכות כלים פ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקטנה מאי זה דבר שתהיה סתמה לשכיבה וראויה לקבל טומאה לכשישכב בה הזב ולכך אינה ראויה לסיכך כדילפינן לעיל למקבלי טומאה. ומה שהוא טמא מדרס הזב מטמא טמא מת וה\"ה לכל הטומאות ואפילו הוא פשוטי כלי עץ דילפינן בק\"ו מפץ קנים שראוי לשכיבה שיקבל טומאה מגע במת ומהפכין קטנים של חרס שטהורין בזב דלא חזו לישיבה וכתיב אשר ישב עליו הזב יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתינו ועוד שהן של חרס ולא מטמאו אלא מאוירן ואין יכול להכניס אצבעו לתוכו שפיהן צר ובהיסט נמי לא דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה ואפילו הכי טמאין באוהל המת דכתיב וכל כלי פתוח מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת. ומחצלת גדולה סתמה לסיכוך אלא אם כן עשאה לשכיבה דראויה לקבל טומאה. ואם יש לה קיר אפילו גדולה אין מסככין בה דהוי כלי קבול וכל שיש לו בית קבול טמאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תקרה </b> שאין עליה מעזיבה שהוא הטיט והעפר אלא נסרים תקועים פסול דכתיב חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי כבר לשם בית לפיכך אם פקפק הנסרים לשם סוכה כשרה."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> העשויה כהלכתה אע\"פ שלא נעשה לשם סוכת מצוה כשרה והוא שתהיה עשויה לצל דחג הסוכות תעשה לך וגו' לא דרשינן ליה לשם חג אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש אינה סוכה דבעינן תעשה ולא מן העשוי ואם בתחילה עשה טפח חלל במשך שבעה לשם סוכה והשלימה אח\"כ לעשרה כשרה דחלל טפח אהל הוא ויש שם סכך עליו מתחלה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דהוי אילן סכך פסול כמחובר דכתיב באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. הדלה עליה עלי האילנות וסיכך על גבן ואחר כן קצצן אם היא בסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחלת כשר הרבה מהן צריך לעשות אותן אחר קציצתן שתהיה לסוכה דכתיב תעשה לך ולא מן העשוי והאי כיון דהשתא בקציצה הוי כשר הרי היה עשוי."
+            ],
+            [
+                "<b>עירב </b> דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אע\"פ שהכשר יתר על הפסול פסולה שהרי מועיל הפסול להכשר סוכה שתהא צלתה מרובה מחמתה. סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול שלשה טפחים בסוכת שבעה באיזה צד שיהיו פסולה שהרי אין כאן הכשר סוכה ובסוכה גדולה שישאר בה שבעה על שבעה מסכך כשר. סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ומן הצד בד' אמות דאמ' דופן עקומה הלכה למשה מסיני ושאר השיעורין בכלל שיעורין הל\"מ. סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הפסול כשר דמדאורית' אזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים ואם היה זה כמו זה בצמצום פסולה שסכך פסול כפרוץ נחשב ולענין סוכה אגמרי רחמנא למשה גדור רובא משום דבעינן צילתה מרובה מחמתה והיינו לדעת הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פירש </b> בגד עליה או תחתיה פסולה דהוי דבר המקבל טומאה ופסול כדילפינן לעיל ואם לנאותה אין שם סכך עליו וכשר וכן בכל מה שמונח בה לנוי. ואין ממעטין בגובה הסוכה לא להכשיר ולא לפסול אבל מן הצד ממעטין דהרי אינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו דהוי שיעור רוחב סוכה קטנה ואם מופלגים מן הסכך ארבעה טפחים לא בטיל לגבי סוכה והוו סכך פסול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שיש בה מקומות מגולין אם יש בכל האויר כמקום המסוכך פסולה שהיה חמתה מרובה מצילתה ואין לה סכך ואם היה הסכך רב על האויר כשרה והוא שאין במקום אחד אויר ג\"ט ואם יש אויר ג\"ט בין מאמצע בין מן הצד באופן שלא נשאר הכשר סוכה ודפנות במקום אחד פסולה כולה עד שימעט האויר משלשה טפחים. מעטו בדבר הפסול לסכך בסוכה גדולה כשרה דהרי איכא הכשר סוכה כיון שמעט ובסוכה קטנה פסולה דליכא הכשר סוכה אלא באויר ובסכך פסולה שמיעט בו. היה רוב הסיכוך צלתו מרובה ומיעוטו חמתה מרובה הואיל וצילת הכל מרובה מחמתה הכל כשרה דשם סכך עליו. סוכה מעובה כמין בית כשרה דסכך קרינן ביה היה הסיכוך מדולדל מקצתו למעלה ומקצתו למטה אם אין ביניהם שלשה אמרינן לבוד ואם היה ברוחב העולה טפח או יותר אע\"פ שהוא גבוה שלשה טפחים כשר דאמר חבוט רמי השפל והשלך דהוא ענין גוד אחית דהוי הל\"מ אלא דלענין מחיצה שייך גוד אחית ולענין המוטל לרוחב שייך חבטה והוא שיהיה מכוון לשפת היורד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> על גבי סוכה התחתונה פסולה כמי שעשאה בתוך הבית דכתיב בסוכת תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית ולא תימא דסוכות תרתי משמע דהא סכת כתיב דיש אם למקרא [למסורת] ואפי' למאן דאמר יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת. והא דמיפסלה משום סוכה שתחת סוכה היינו כשהעליונה כשרה דגבוהה עשרה ויכולה לקבל כרים וכסתות אפילו על ידי הדחק אבל אי לאו הכי אף התחתונה כשרה דחשבינן לסכך עליונה כסכך תחתונה והוא שאין גובה העליונה יותר מעשרים אמה. מטה שבתוך הסוכה אם גבוהה עשרה טפחים היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה דכיון דקפיד רחמנא למיפסיל סוכה שתחת סוכה הכא נמי קפיד לפסול סוכה שיש תחתיה אהל שכיוצא בו פסול מלמעלה וכן כילה שיש לה גג טפח דלענין טומאה טפח על טפח הוי אהל אם גבוהה עשרה טפחים אין ישנין תחתיה וכן המעמיד ד' עמודים וגו' הרי זו כסוכה שתחת סוכה ומדברי התוספות נראה דלאו מדאוריתא הוו האי פיסולה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאולה כשרה דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחד וסכת כתיב דמשמע סוכה אחד שישבו בה זה אחר זה ואי איפשר שיהא לכולן דהא לא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה. וכן סוכה גזולה כשרה דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה וכשר ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה מדאוריתא הוה פסולה דכתיב לך אלא משום תקנת מריש אינו חייב אלא דמים וכשרה מדרבנן. והמסכך ברשות הרבים נמי אע\"ג דהוי גזל רבים יצא דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. נשים הלכתא היא דהוה סד\"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ\"ל הלכתא אי נמי דהוה יליף ט\"ו מט\"ו דחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ\"ל וקרא דכל ה��זרח אוקמי ליה לגרים דחייבים בסוכה דס\"ד ישראל ולא גרים קמ\"ל ועבדים דילפינן לה לה מאשה וקטנים דלאו בני חיובא נינהו. טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק דאוריתא. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב נמי משום צד חירות שבו דהוי כגר דחייב."
+            ],
+            [
+                "<b>חולין </b> ומשמשיהם וכל הני דפטירי היינו משום דכתיב תשבו שהוא כעין תדורו וכמו שאין אדם דר במקום שמצטער הכי נמי בסוכה. האבל חייב בסוכה דאף על גב דמצטע' פטור היינו מצטער מחמת הסוכה אבל הכא אי(נ)[ה]ו הוא דקמצטער נפשיה וחובה עליו לישב דעתו למצוה. וחתן וכל השושבינין נמי פטורין כל שבעת ימי המשתה משום צער חתן שמצטער דלא מצי עיילי כל בני חופה בסוכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלוחי </b> מצוה פטורין מן הסוכה דכתיב ובלכתך בדרך בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה דפטור מן המצוה. ההולכי דרכים וגו' דכתיב תשבו כעין תדורו וכשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו י\"ט לא הצריכו הכתוב למנוע. ושומרי העיר ביום ובלילה וגנות ופרדסים פטורים בעת שמירתם דכתיב תשבו כעין תדורו דכיון שאין דרך לקבוע שם אינו חייב לעשות שם סוכה ולרבה משום שאם יעשה סוכה ידע הגנב ויבא ויגנוב וגו' ואית ליה תשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> היא מצות הסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה דאע\"ג דכתיב שבעת ימים כתיב הכא תשבו וכתיב התם במילואים תשבו יומם וליל' מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי וסוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים. אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעת ימים בין ביום בין בלילה כמו שאין אדם אוכל חוץ מביתו אלא אם אכל אכילת עראי חוץ לסוכה כביצה או פחות או יותר מעט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכילה </b> בליל יו\"ט הראשון בסוכ' חובה אפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו דילפי' ט\"ו מט\"ו של חג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות ומכאן ואילך רשות כדין אכילת מצה בפסח. ואם ירדו גשמים נכנס לביתו כל הני משום דכל ענינים שאדם רגיל לצאת מדירתו רשאי לצאת מביתו דתשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצות </b> הסוכה כל היום עד הלילה של יום שמיני חג עצרת. מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דדרשינן לרבנן עשה סוכה בחג כל שבעת ימים ואפילו ביום שביעי. עצי סוכה אסורים כל שבעת ימי החג דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל ש\"ש על חגיגה שהם שלמי חגיגה לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין כך חל ש\"ש על הסוכה דאקשינהו קרא חג הסוכות מה חג לה' אף סוכה לה' והיינו בכל מה שצריך להכשר סוכה ובעודה קיימת מדאורייתא. ונוי סוכה נראה דלא אסירי אלא מדרבנן משום בזויי מצוה ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מג </b> לנטול לולב עם שלש מינין כל שבעת ימי החג במקדש דכתיב ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד מדכתיב ולקחתם לשון רבים ולא כתיב ולקחת לשון יחיד במקדש. כפות תמרים האמורות בתורה הם חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין שלהן דכפת כתיב שיהיו עליו מחוברין וכפותין ולא פרודין ואין לשון זה נופל אלא בלולב שהוא כמו שרביט. פרי עץ הדר האמור בתורה זה אתרוג דכתיב פרי עץ שהעץ כפ��י בטעם שוה ולא תימא פלפלים דלא איפשר דאינקט חדא לא מינכרה לקיחתה ואי נקיט תרי או תלתא חד קאמר רחמנא ולא שנים ושלשה הלכך לא איפשר ר' אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה עד שבאים קטנים עדין גדולים של שתים ושלש שנים קיימים הכא נמי גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו שהאתרוג דר וגדל באילנות שתים ושלש שנים וכשבאים וחונטין של עכשיו עדין גדולים של אשתקד קיימים בו כדיר צאן ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר דבר שדר באילנו משנה לשנה כדאמרן בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא הידור שכן בלשון יון קורין למים הידור ואי זו שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג. וענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עציו כגון ג' עלין בגבעול אחד דכתיב ענף עץ עבות עץ שהוא עבות שענפיו חופים את עצו וזהו הדס דאי תימא זיתא דעליו ארוכים ומרובים ומכסים את העץ הא כתיב עבות דבעינן מעשה שרשרות שיהו מורכבין זה על זה ואי אמרת דולבא דהיינו ערמון דקלוע הוא הא אין עליו רצופים לכסות כל עצו ולא תימא נמי הרדופני דעליו הן כמין קליעה דכתיב דרכיה דרכי נועם והאי עוקץ את הידים שראשי עליו חדים כמחט הילכך זה הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר ענף עץ עץ שטעם עצו ופריו שוה והיכי דמי עבות דקיימי תלתא בחד קינה דתרי וחד אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה. ערבי נחל האמורות בתורה הם מין ידוע הנקרא ערבי נחל עלה שלו משוך כנחל ולא עגול ופיו חלק וקנה שלה אדום הוא הנקרא ערבה ורוב מין זה גדל על כל הנחלים לכך נאמר ערבי נחל אבל אפא הגדל במדבר ובהרים כשר דכתיב ערבי לשון רבים וצפצפא שעלה שלה עגול ואינו בנחל פסול ויש ערבה שאין פיה חלק אבל אינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים כפי מגל קטן וזה כשר דאע\"ג דיש לה שם ליווי חילפה גילה כשרה דערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום וכל הדברים האלו מפי השמועה ממשה רבינו נתפרש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו מצוה אחד הן דכולהו כתיבי בחד קרא ומעכבין זה את זה דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה דהכי משמע ולקחתם ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם דארבעה מינין דווקא כתיב בקרא ואם לא מצא אחד מהם אינו מביא אחר הדומה לו תחתיו דאהני הוא דקפיד רחמנא כדאמר. מצוה מן המובחר לאגוד הדס וערבה עם הלולב משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אבל לא לעיכוב דאם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והיינו כשארבעתן מצויין אצלו דבעינן לקיחה תמה וכל היכא דאין ארבעתם לאו לקיחה שלימה היא ולהכי אם חסר לו מין אחד לא יטול עד שימצא השאר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כמה </b> נוטל מהן לולב אחד אתרוג אחד ושני בדי ערבה וג' בדי הדס דכתיב פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד משמע דכפת כתיב ענף חד עץ חד עבות חד ערבי נחל שתים דמיעוט רבים שנים. ואם רצה להוסיף בהדס וגו' טעמא דשריותא דתוספת הדס מה שאין כן בשאר המינין להאי גירסת הרב ז\"ל משום דהדס לא ילפינן ג' בדי הדס אלא מיתורא דענף עץ עבות ולהכי אמרינן דמנינא לאו דוקא מלעיל אבל בהנך אחריני דילפי מנינא ממשמעותא דכתיב פרי עץ וכתיב כפת וכתיב ערבי דמיעוט רבים שנים הוי מנינא דוקא בין מלעיל בין מלרע ואם הוסיף או גרע פסול דכתיב לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ופשטי' דקרא דקאמר עליו משמע דתוספת במנין עצמו איקרי תוספת כדדייק קרא עליו דמשמע ממינה."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורי </b> ארבעה מינין נראה דהוו דאוריתא ובכלל שיעורין הל\"מ דטפח שדרו של לולב היוצא מן ההדס דהוי דאוריתא כדמוכח פרק המפלת ולמעלה אין להן שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>משיגביה </b> ארבעה מינין אלו בין בבת אחת בין בזה אחר זה יצא דכתיב ולקחתם לכם והא לקחם והוא שיגביה דרך גדילתם דכל המצות כולם אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתם דכתיב עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתם ואם לא הגביהם דרך גדילתם לא יצא כדילפינן. כל לקיחת לולב על ידי דבר אחר שהוא דרך כבוד והידור ללולב הוי לקיחה תמה ולא הוי חציצה אבל אי לאו דרך כבוד והידור הוא לא הוי לקיחה תמה והוי חציצה ולא יצא דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה ולקיחה על ידי דבר אחר שאין כבוד והידור ללולב לא שמה לקיחה ואם הוא ממינו אפילו אינו דרך נוי הויא לקיחה ואיפשר דילפינן לה מדבעי' בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואפ\"ה אם נתן מזרק בתוך מזרק לא הוי חציצה כיון שהוא מינו וגלי קרא דכי האי גוונא הוי דרך שירות דכתיב ואת כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש שני כלים ושירות אחד דהיינו מזרק בתוך מזרק ומינה דלא הוי חציצה במין במינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b> לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון ביום ואפילו בשבת הראשון ואפילו בגבולין והיינו לר' אליעזר ולרבנן דקיימא לן כוותיהו לא איצטריך קרא למשרי טלטול אלא ביום ולא בלילה ובמקדש לבדו נוטלין בכל יום מז' ימי החג דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ולא בגבולין שבעת ימים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שחייב בשופר ובסוכה חייב בנטילת לולב וכל הפטור מהן פטור מנטילת לולב דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דנשים ועבדים פטורים דילפינן מתפילין כדכתיב במצות מ'."
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב מדאיצטריך הל\"מ ושיעורה אפילו עלה אחד בבד אחד והיינו במקדש ולא בגבולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שבלולב אסור להריח בה דגמרי' מסוכה דילפינן דחל שם שמים עליה מדכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' כדלעיל ונראה דמדרבנן היא דילפינן הדס מסוכה דלא קרא ולא היקשה איכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו שהיה אחד מהן יבש פסול. דכתיב באתרוג הדר ויבש לאו הדר הוא וילפינן שאר מינין מאתרוג מדאתקשו כולהו אמרינן מה אתרוג בעינן הדר אף שאר מינין הדר בעינן. וכן גזול וגנוב פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם ואפילו לאחר יאוש לא קני דלאו שלכם הוא ולמ\"ד קני הוה מצוה הבאה בעבירה ונראה דמדרבנן הוי פיסול מצוה הבאה בעבירה למ\"ד יאוש כדי קני. היה אחד מאלו המינין של אשרה ושל עיר הנדחת הרי זה פסול כאשרה דמשה אותן שהיה בשעת כיבוש ארץ ישראל שהצריכו הכתוב שרפה כדכתיב ואשריהם תשרפון באש ולולב ושאר מינין צריכין שיעור והאי כמאן דמכתת שיעוריה כיון דלשרפה קאי דכל העומד לישרף כשרוף דמי כדלעיל. וע\"ז של ישראל דאין לה ביטול כדילפינן באזהרת מ' הוו כאשרה דמשה דמיכתת שיעוריה. ועיר הנדחת כתיב בה ושרפת וגו' ומיכתת שיעוריה. ובע\"ז ואשרה של גוי שנטלן בשאלה פסול משום שאול ובשאר ימים אפילו במקדש דהוי דאוריתא כשר ואפילו גזול אי לאו מצוה הבאה בעבירה דלא כתיב לכם אלא ביום ראשון. היה כמוש ולא גמר ליבש כשר דאכתי מיחזי הדר ובשעת הדחק או הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר מינים. ואיפשר דטעמא דבלולב מכשרינן יבש בשעת הדחק משום דכתי' כפת בלא וי\"ו דנראה דלא יליף מאתרוג מה שאין כן בשאר מינין דכתיבי בו\"ו דמהדר אריש קרא ומשום זה אלי ואנוהו הוא דבעינן לולב לא כדפרש\"י ז\"ל במתניתן דלולב דהא דאקשי' שאר מינין לאתרוג בגמר' היינו הדס וערבה לחוד כדפי'. אתרוג של ערלה ושל תרומ' טמאה פסו' דלשריפה קיימי. ערלה יליף מכלאי הכרם כפרש\"י (בשלהי תרומה) דאיתקש לכלאי הכרם דכתיב בהו פן תקדש תוקד אש. ותרומה טמאה היתר הסקה ילפינן מדכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה וכתיב לך תהא להסקה. ושל טבל ביום א' פסול דלא קרינן ביה לכם אבל של מעשר שני ותרומה טהורה כשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לולב </b> שנקטם ראשו או נסדק כי המניק או היה עקום לפניו או לצדדיו או שנפרצו עליו פסול. כל הני משום דלא הוי הדר ונחלקה התיומת נמי פסול דלאו הדר הוא. ולולבא דסליק בחד הוצה נמי פסול אי משום דלאו לולב מיקרי אי משום דלאו הדר הוא. ואם אין עליו מגיעות זו לעיקרה של זו פסול נמי דלאו הדר הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שנקטם ראשו כשר דאכתי הדר הוא ואם נשתיירו שלשה עליו בקן אחד כשר דהא עליו חופין את עצו במקום העלין. היו ענביו שחורות או אדומות מרובות מעליו פסול דבטילי עלים לגבי ענבים ואם מיעטן כשר דאזלינן בתר רובא מדאוריתא אבל ירוקות מין הדס הן וכשר."
+            ],
+            [
+                "<b>ערבה </b> שנקטם ראשה כשרה דאכתי הדר ונפרצו עליה פסולה נמי מהאי טעמא."
+            ],
+            [
+                "<b>אתרוג </b> שניקב נקב מפולש כל שהוא או שאינו מפולש כאיסר אפילו שאינו חסר פסול דלאו הדר הוא ואם חסר אפילו כל שהוא פסול דפרי עץ קאמר רחמנא שלם ולא חסר והרב ז\"ל כתב דפסול משום דבעינן לקיחה תמה דכתיב ולקחתם לכם וגו'. ניטל דדו או העץ שתלוי בו ונשאר במקומו גימה פסול מדין חסר. עלתה חזזית בשנים או בשלשה מקומות או ברובו במקום אחד או כל שהוא בדדו פסול ונראה דמשום הדר הוא פסול. נקלף אם נשאר ממנו כל שהוא כשר דמציל על כולו ואכתי הדר הוא ואם נקלף כולו פסול דלאו הדר הוא. אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק שחור לבן מנומר ירוק ככרתי שהוא כעשב פסול וכל הני נראה דמיפסלי משום דאינם הדר. עשהו כמין ברייתו אע\"פ שעשהו כמין דפין דפין כשר דהוי הדר. התיום והבוסר נמי הוו הדר כושי פסול בכל מקום דומה לכושי במקום שהם כעין שחורות כשר דהוו הדר למקומו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שהוא פסול משום שאינו שלכם ביו\"ט ראשון בלבד הוא דכתיב לכם ביום הראשון אבל הפסולים משום שאינם הדר או משום ע\"ז או משום שאסור באכילה בין בי\"ט ראשון בין בשאר הימים של תורה במקדש פסולים."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ביו\"ט הראשון של חג בלולבו של חברו דבעינן שלכם עד שיתננו לו במתנה נתנו במתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואם לא החזירו לא יצא דנמצא גזול. ואין נותנין אותו לקטן דכשדעת אחרת מקנה יש לו זכיה מן התורה דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבל קידושיך ויש לה יד לזכות בהן ומתקדשת. ואחד לולב ואחד כל המינין אם היה אחד מהן שאול אין יוצאין בו בי\"ט ראשון דקרא דלכם אכולהו כתיב. שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהם יוצא ביום ראשון עד שיתן חלק�� לחברו במתנה דבעינן שיהא כולו שלו. האחין שקנו אתרוגין בתפיסת הבית ונטל אחד מהן אתרוג אם יכול לאוכלו ואין האחין מקפידין יצא ואם הם מקפידים לא יצא עד שיתנו לו חלקם במתנה ואם קנו אתרוג עם מינים אחרים אפילו אינם מקפידים לא יצאו דכל שאין שם מאותו המין אין מחילתה בסתם מועלת עד שיתן אותו במתנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b> שכל המועדות מצוה לשמוח בהם בחג הסוכות היתה שמחה יתירה במקדש שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ומצוה להרבות בשמחה זו שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצות ובאהבת האל עבודה גדולה היא והמונע עצמו ממנו ראוי ליפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב והמגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו במקומות אלו חוטא ואמר שלמה אל תתהדר לפני מלך והמשפיל על עצמו ומקיל בכבודו הוא הגדול המכובד וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ויש במצוה זו דברים מדרבנן נכללים בלא תסור ובושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ויש מה שאינו בכלל אלו אלא מנהג נביאים ועל הכל אנו חייבים מן התורה שלא למרות את פיהם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,253 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מא </b> לשמוע תרועת השופר בראש השנה. שנאמר יום תרועה יהיה לכם ומנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת\"ל בחדש השביעי שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא כתב לן בכמה דוכתי דיום הכיפורים בחדש השביעי והכא יום הכיפורים כתיב ביום הכיפורים תעבירו אלא מה ת\"ל בחדש השביעי שיהיו כל התרועות של חודש השביעי כזה. ובספרי איתא כתיב תרועה בראש השנה וביובל מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר. וכל השופרות כשרים מדאוריתא דפשוט וכפוף לא כתיב בתורה אלא תעבירו שופר כתיב ביובל וגמרה ר\"ה מיניה חוץ ממה שלא נקרא שופר אלא קרן דפסול מדאוריתא דשופר כתיב. ולמצוה הוא דבעו של איל כדאמר תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ע\"ג כשר מדאוריתא דאע\"ג דנשתמשו בו לע\"ג ונאסר בהנאה כדכתיב אבד תאבדון וגו' בכלים שנשתמשו בהן לע\"ז הכתוב מדבר אפילו הכי מצות לאו ליהנות נתנו אין קיומם הנאת הגוף אלא עבודת עבד לרבו ואם של ע\"ז של ישראל הוא לא יצא דאין לה בטלה עולמית כדילפינן מושם בסתר וכתותי מכתת שיעורה וה\"ה תקרובת ע\"ז שמסרוה לפניו לשם דורון דקי\"ל דאין לה בטלה עולמית דאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כדילפינן שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת ע\"ז אסור בהנאה. ושל עיר הנדחת נמי לא יצא דכתותי מיכתת שיעוריה דהא לשריפה קאי כדכתיב ושרפת וגו' וכשרוף דמי כדילפינן דכל העומד לישרף או לינתץ כשרוף או כנתוץ דמי מבית המוחלטת דלא הוה מטמאת בביאה משום דעומדת לינתץ אי לאו דאמר קרא ונתץ את הבית דאפילו בשעת נתינה קרוי בית הא לאו הכי לא דכל העומד לינתץ כנתוץ דמי ובשופר בעינן שיעור כדלקמן. אבל בשופר הגזול ושל עולה יצא דאין בקול גזל ומעילה וגם אינו נהנה דמצות לאו ליהנות נתנו וגו'. והראב\"ד כתב בירושלמי דאע\"ג דיש בקול דין גזל יום תרועה יהיה לכם כתיב דמשמע לכם מכל מקום. והמודר הנאה מחברו או משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמצות לאו ליהנות נתנו כדאמר ולאו הנאה הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ראש השנה אין מחללין עליו י\"ט לא בדבר שהוא משום שבות ואין צריך לומר בדבר שהוא משום מלאכה. משום דשופר עשה ויו\"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. דכיון דגלי קרא בציצית דאתי עשה דציצית ודחי לא תעשה דכלאים משמע דעשה ולא תעשה לא דחי. והכא אפילו לא תעשה גרידה לא הוה דחי משום דבעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה. ומאי דקאמר עשה ולא תעשה קושטא דמילתא קאמר אבל לא צריך. ומשום הכי נמי עשו חיזוק חכמים לדבריהם כשל תורה דלא דחי שבות דידהו משום דהוו מכשירין דהא גופא דתקיעה שבות היא ודחיה לה עשה דשופר משום דבעידנא דמעקר לשבות מקיים ליה לעשה אבל מכשירים דמעקר ליה לשבות ואכתי לא מקיים עשה לא דכיון דנתנה תורה מקום לחכמים לאסור מה שאסרו משום שבות העמידו דבריהם אפילו היכא דאתי לידי דחיית עשה כיון דבההיא עידנא לא מקיים ליה לעשה כדאמר והוה איפשר לעשות מכשיר דמצוה מבעוד יום. ומים או יין כדי לצחצחו מותר ליתן בתוכו ביו\"ט ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם שלא יהו מצות בזויות עליו כדילפינן מושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>ושיעור </b> דשופר נראה דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דשיעור שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח הוי דהוא ד' אצבעות בגודל. נסדק לארכו פסול אי משום שתי שופרות כדפרש\"י ז\"ל ואנן חד שופר בעינן. אי משום דלאו שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה. נסדק לרחבו אם נשתייר כשיעור לצד הפה כשר דהוה ליה כאלו ניטל כל מה שלמעלה ואע\"ג דלאו שופר שלם הוא לא איכפת לן בהכי אלא אשיעורא דאי הוה קפדינן אשלם לא הוה ביה שיעורא. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול ואפילו נשתייר רובו שלם ואפילו לא היה מעכב עכשיו סתימת הנקבים את התקיעה פסול כיון דבסתימת שלא במינו חזרה התקיעה לכמו שהיתה קודם שניקב הרי קול שופר ודבר אחר אף ע\"ג דהשתא לא מעכב סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר דאי מעכבי הנקבים שנסתמו אף ע\"ג דנשתייר רוב שלם הוי פסול דהוי שופר ודבר אחר ואי לא נשתייר רובו שלם אף ע\"ג דלא מעכב השתא את התקיעה נמי פסול דהוה כדבק שברי שופרות דפסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג'. קדחו בזכרותו שהוא עצם הבולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו והוא לא הוציאו אלא נקב את הזכרות כשר שמין במינו אינו חוצץ והוי הקול מן השופר. והא דמין במינו אינו חוצץ ילפי' מדבעינן בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואי הוי מזרק תוך מזרק לא הוי חציצה דהוי דרך שירות כדנילף במצות לולב. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול דהוה ליה ב' או ג' שופרות וקרא שופר קאמר. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול דהוה ליה שני שופרות. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פיו פסול ואם מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה נמי פסול טעמא דכולם לפי שאין הקול קול שופר אלא קול זהב ואם לא נשתנה קולו כשצפהו מבחוץ כשר דקול שופר הוי. וטעמא דפסול כשצפהו במקום הנחת פה דאינו מגיע פיו לשופר וכתיב והעברת דמשמע דהוא עצמו מעביר הקול בשופר והיינו כשמגיע לשופר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא דחיצון כמאן דליתיה אבל אם שמע קול חיצון לא יצא שהקול יוצא באויר שבין חיצון לפנימי והיינו ב' או ג' שופרות. הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול דכתיב והעברת ובעינן דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים היה ארוך וקצרו כשר דלא תימא דפסול משום דכתיב והעברת שופר אלא כיון דאית ביה שיעור כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר דאכתי שופר הוי. וכל הקולות כשר בשופר והעברת קול שופר הוא דבעינן לא שנא דק או עבה או צח כשר. התוקע לתוך הבור או המערה או חבית גדולה העומדים בפנים יצאו דשמעו קול שופר אבל עומדים בחוץ לא יצאו אי דשמעו קול הברה ואנן בעינן קול שופר לחוד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבים לשמוע קול שופר כהנים לוים וישראלים. דלא תימא כהנים לוים דליתנהו במצות יובל דמוכרים לעולם וגואלים לעולם ליתנהו נמי בתקיעת שופר קמ\"ל דנהי דליתנהו בכל דין השמטת קרקע אבל בהשמטת כספים ושילוח עבדים איתנהו ולהכי איתנהו נמי בתקיעת שופר. וגרים ועבדים משוחררים נמי דחייבים בכל המצות אבל נשים ועבדים וקטנים פטורים משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמה וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. כדילפינן מתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמה דכתיב מימים ימי��ה ונשים פטורות דאיתקוש תפילין לתלמוד תורה דכתיב ושננתם וקשרתם ונשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב לבניך הכי נמי דתפילין ואיתקש כל התורה כולה במצות עשה שהזמן גרמה לתפילין כדאמר. ועבדים אתקשו לאשה בגזירה שוה דלה לה כתיב באשה וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה חרופה או חפשה לא ניתן לה מה אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמה אף עבדים וקטנים דלאו בני חיוב מצוה נינהו. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבים טומטום שמא זכר הוא ואנדרוגינוס נמי דבריה בפני עצמה היא ולאו אשה הוא. השומע תקיעת שופר ממי שאינו חייב לא יצא דתוקע ושומע כולהו מחד קרא נפקין וכי היכי דשומע בר חיוב הכי נמי תוקע. אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שאינו מינו דאף על גב דהוי חייב לא מפיק לאנשים דהוו ודאי בני חיובא. טומטום אפילו מינו אינו מוציא דשמא השומע זכר והיא נקבה לכשקרע ומי שחציו עבד אפילו עצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות שבו ומפיק צד חירות שבו וכיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו דבין בתקיעה בין בשמיעה נפיק איניש ידי חובתיה דקרא קאמר יום תרועה ולא קפיד אתוקע או אשומע אלא בחד מתרי גווני נפיק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתעסק </b> בתקיעת שופר להתלמד לא יצא ידי חובתו ונראה דכוונת שומע ומשמיע דבעינן למאן דאמר מצות צריכות כוונה היינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>י\"ט </b> של ראש השנה שחל להיות בשבת תוקעין מדאוריתא אלא שחכמים העמידו דבריהם לעשות גדר שלא יבא לידי איסור סקילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כמה </b> תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה תשע. לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה ג' פעמים וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה דכתיב והעברת שופר תרועה הרי פשוטה לפניה תעבירו שופר הרי פשוטה לאחריה ומפי השמועה למדו שכל תרועה של חדש השביעי אחד הן בין בראש השנה בין ביובל של יום הכיפורים שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא ידענא דיום כיפור בחדש השביעי הוא אלא אתא לאשמועינן דכל תרועות של חדש השביעי זה כזה. ומנין לג' של שלש שלש דכתיב תרועה ג' פעמים בר\"ה וביובל ומנין ליתן האמור של זה בזה ת\"ל שביעי שביעי לג\"ש נאמר בראש השנה בחדש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי הא כיצד ג' שהן תשע והשתא דאתי בג\"ש הקשה דלעיל לתקיעה לפניה ולאחריה לא צריך. תרועה האמורה בתורה מספקא לן אם היא היללה או האנחה או שניהן כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה ולכך אנו עושים הכל לצאת מידי ספק תרועה דמתרגמא יבבא ובאימיה דסיסרא כתיב נשקפה ותיבב והיינו או גנוחי גנחה או ילולי יללה. נמצא מנין התקיעות ל' כדי לצאת מכל ספק ובסימן תשר\"ת היה נראה לומר שהיה יוצא ידי ספק מדאוריתא דההפסקה נראה דהוי דרבנן אלא דאפשר דאהפסקה נמי חיישינן מדאוריתא ולא נפיק ידי חובתיה דכתיב והעברת ותעבירו דמינייהו ילפינן פשוטה לפניה ולאחריה ומשמע לפניה דוקא ולאחריה דוקא בלא הפסק שום תקיעה בנתים והכא דאיכא הפסק בין תקיעה ראשונה ליבבא אי תרועה דקרא הוי יבבות לא נפיק ידי חובתיה מדאוריתא דהא דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא שאני הכא דהפסיק בתקיעה אחרת לשם מצוה כדכתב הרמב\"ן ז\"ל. שיעור תרועה כשתי תקיעות למאן דסבירא להו שיעור תקיעה אחד כתרועה אפשר דילפינן ליה מדכתיב והעברת שופר תרועה דמשמע שתהא העברה כשיעור התרועה ולפי' הרב ז\"ל נראה דהכי קים להו דשיעור תרועה כשת�� תקיעות והוי בכלל שיעורין הל\"מ והכי נמי שיעור ג' שברים כתרועה ואף על גב דתקיעה אית לה שיעור כדאמר אם האריך בה כשתים לא עלתה לו אלא אחת דלמעלה לית בה שיעור דפסוקי תקיעתה בעינן דבכל תרועה בעינן העברה חדא בתחלה וחדא בסוף כדילפינן והאי כולה חדא היא. שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא כיון ששמען כסדרן אבל שמען מט' בני אדם כאחד לא יצא דבעינן תקיעה לפני התרועה ואחריה והכא כולהו הוו בבת אחת ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל הט' תקיעות כדילפינן דכולהו חדא מצוה נינהו ואית דאמר בגמרא דחד מדאוריתא ותרי מדברי סופרים דקראי דוהעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא כדאיתא התם. ויש במצוה זו ציוויין ואזהרות מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי ורובן יש להן סמך מן המקרא בברכות של ראש השנה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מב </b> לישב בסוכה כל ז' ימי החג דכתיב בסוכות תשבו ז' ימים. שיעור הסוכה גובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. גובהה אין פחות מעשרה ילפינן דעד עשרה הוא דחשיב רשות ובפחות מעשרה חלל לא חשיב סכך דכתיב בבית עולמים והבית אשר בנה שלמה שלשים אמה קומתו וכתיב קומת הכרוב האחד עשר אמות וכן הכרוב השני ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדים משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין ומשכן כמה הוי עשר אמות דכתיב עשר אמות אורך הקרש כמה הוי להו שיתין פושכיה תילתא כמה הוי עשרים פושכי נמצא גובה הכרובים של משכן כלה לסוף עשרים טפחים מן הארץ והם עומדים על הכפורת דל עשרה דארון וכפורת דארון הוי ט' דכתיב אמה וחצי קומתו וכפורת טפח דכתיב אל פני הכפורת ואין פני פחות מטפח פשו להו עשרה לכרובים וכתיב ויהיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת אלמא מכנפיהם ולמטה עד הכפורת והוי סכך וכנפיהן למעלה לגובהן היו פרוסות אלמא תחת כנפיהם עשרה טפחים חלל וקרי ליה סוכה ולא תימא דגדנפייה להדי רישייהו דהוי ליה עשרה טפחים עם עובי הכנפים אלא עילויה רישייהו פרסי' גדנפייהו דלמעלה כתיב והוו ליה חללה עשרה אלמא דכל פחות מעשרה חלל לאו סכך הוא. ולא יתר על עשרים אמה דאמר רבה כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע שצריך לעשות יתדותיה ומחיצותיה חזקים וקבועים שלא תפול ואנן דירת עראי בעינן כדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים עשה סוכה לשבעה והיינו עראי. ורחבה אין פחות משבעה טפחים על ז' טפחים מדאוריתא בכלל שיעורין דהוו הלכה למשה מסיני. היתה פחותה מעשרה או מז' על שבעה או יותר מעשרים אמה פסולה כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה שלשה דפנות פסולה היו לה שנים גמורות זו בצד זו כמין גם עושה דופן שיש ברוחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות. דכתיב בסכת בסכת בסוכות בסכת תשבו ישבו בסכת כי בסכות הושבתי חד מלא ותרין חסרין דיש אם למסורת דמה שמסר משה בספר תורה לישראל היא האם והעיקר לא כמו שהוא נקרא הרי כאן ארבע. (כ)[ד]ל חד לגופיה דאין דורשין תחלת פסוק הנאמר ראשון אינו לדרשה אלא למשמעו אתא פשו להו תלתא שתים כהלכתן מזרחית דרומית ומערבית וצפונית כשיעור משך סוכה ז' טפחים ושלישית אפילו טפח דאתאי הלכתא דמחיצין דאמרן דהוו ה��כה למשה מסיני למיגרעיה לדופן ג' של סוכה ולאוקומא אטפח. ונראה דמדאוריתא סגי בטפח מצומצם סמוך לאחד מהדפנות ואפילו בסוכה העשויה כמבוי דמיקרו נמי כי האי גונא כהלכתן דהא הלכתא אוקמיה אטפח בכל מקום שיהיה. קנים שיוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה ודופן אחד נמשכת עמהן כשרה דהוי מן הסוכה והוי כשתים כהלכתן וג' אפילו טפח דלא ממשכא עד הרביעית וכשרה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דפנות </b> שלא היו מגיעות לארץ אם היו גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה דהוה ליה סוכה בלא דפנות אבל תוך שלשה כלבוד דמי דהוי הלכתא למשה מסיני. היו מגיעות לארץ ולא לסכך כל שהדפנות גבוהות עשרה טפחים ומכוונת נגד הסכך כשרה אע\"ג דמרחקי מן הגג כמה אמות דהא הוי הני דפנות לסוכה אבל אם אינם מכוונות לסכך אלא דמרחקי שלשה טפחים מכנגד הסכך פסולה דאויר ג' פוסל בסכך ואפילו מן הצד. תלה מחיצה ד' ועשהו בפחות משלשה סמוך לארץ ולגג כשרה דתרי לבוד נמי אמרינן דהלכתא היא בין (חרבין) [חד בין] תרי. העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה ואותם הדפנות הם יכולים לעמוד ברוח מצויה כשרה אבל אינם עומדים ברוח מצויה פסולה דלא הוו מחיצה דכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו שמה מחיצה דבעינן מחיצות מגיעות לתוך ג' לארץ ומכוונות לסכך והאי דפנות הואיל ונעין ונדין על ידי רוח מצויה דיבשה לאו הכי הוו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. והכי נמי בראש האילן או על גבי גמל כשרה מדאוריתא דסוכה דירת עראי בעינן כדילפינן מקרא דבסוכות תשבו שבעת ימים."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה גג פסולה והיא העשויה כמין צריף או שסמכה לכותל ואם היה לה גג טפח או שהגביה מן הקרקע טפח הרי זו כשרה דכיון דאיכא טפח דגג שוה מסיכוך כשר שאר שיפוע תשלום ז' טפחים חשיב ליה גג והכי נמי הגביה מן הקרקע טפח ההוא טפח חשיב בכותלים של סוכה בשיפוע תשלום עשרה טפחים ושאר השיפוע חשיב ליה גג ונראה דהכי גמירי לה ולמחיצה דכל שיש טפח שוה בין בגג בין במחיצה חשיב ליה לשיפוע מחיצה. סוכה עגולה שיש לרבע בה ז' על ז' טפחים כשרה דכיון דילפינן סוכה דירת עראי לא בעינן זויות."
+            ],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי אכסדרה שיש לה פצימין שהם עומדים בולטים ברוח ג' אפילו אין נראין מבחוץ או מבפנים כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דהיינו גוד אחית דאמרן דאתאי הלכתא דמחיצין לגוד ולבוד ודופן עקומה ואע\"ג דהאי פי תקרה לגגות הוא דעבידה ולא לאוירה כיון דאית בה הני תרי פצימי אמרינן גוד אחית אבל ליכא פצימי לא אמרינן משום דהאי תקרה לאו לאוירה עבידה וכי אגמריה רחמנא למשה גוד אחית במחיצה העשויה לחלל שלה גמירי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי פסי ביראות כשרה אף על גב דלסוכה בעינן שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח הכא כיון דלחי ופסי ביראות הוו מחיצה לשבת מהני לכל מה שצריך מחיצה לאותה שבת דהרי מחיצה היא עכשיו."
+            ],
+            [
+                "<b>נעץ </b> ד' קונדסין על ד' זויות הגג וסכך על גבן על שפת הגג כשרה דאמרינן גוד אחית מחיצתה דהלכתא דמחיצה אתא לגוד בין גוד אחית בין גוד אסיק."
+            ],
+            [
+                "<b>פרוץ </b> מרובה על העומד הותר בסוכה משום דסגי לה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו הוי פתחים בשתי הדפנות אחד או שנים דכי מצרפה להו בהדי שתי דפנות הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה ושריה מה שאין כן בשבת דבעינן שלש מחיצות שלימות."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפילו בטלם שאין סוף להניחם שם כל שבעה מפני הפסד ממונו ואפילו בטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם והרי חללה יותר מעשרים. תבן ואין צריך לומר עפר ובטלם הוי מיעוט. היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך כ' אם צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה דסוכ' דמשמע סכך לא מיקרי אלא בצלתו מרובה מחמתו. בנה בה איצטבה באמצע אם יש משפת האצטבה ולכותל פחות מארבע אמות כשרה דאמר דופן עקומה דהיא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני דאתי לגוד וללבו' ולדופן עקומה דרואין כאלו המחיצות נוגעות באצטבה והרי נתמעט חלל מתחתיו ובשיש באצטבה שיעור סוכה בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה פסולה דלא אמרינן גוד אסיק כי האי גוונא דליכא מחיצות ניכרות ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא מחיצות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b> פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה דלא הוי לבוד וליכא דפנות ואנן דפנות בעינן פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד דהוא הלכתא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [
+                "<b>דופני </b> סוכה כשרים מן הכל שאין אנו צריכים אלא מחיצה מכל מקום והני גמירי לה למחיצה ואפילו מבעלי חיים ועושה אדם את חברו דופן ביו\"ט וכן מכלים דאהל עראי לא אסור מדאוריתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ שנעקר מן הארץ ואינו מקבל טומאה. למאן דסבר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו סוכות שהושיבן במדבר בסוכות הושבתי מתרגמינן במטלות ענני יליף לה מדכתיב ואיד יעלה מן הארץ והשקה וגו' מה איד דבר שאינו מקבל טומאה דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלים ומשקין ואדם וזה אינו אחד מאלה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה ומה איד גידולו מן הארץ ונעקר ממנה כדכתיב ואיד יעלה מן הארץ. ואמרו בבראשית רבה על דעתיה דר\"ל דיליף מואיד יעלה מן הארץ דמי לאדם אחד שאמר לחברו תן לי סאה חטין אמר לו הבא קופתך וטול כך אמר הקב\"ה לארץ אייתי עננים וקביל מטרא. ולמאן דאמ' סוכות ממש מפני החמה בשעת חנייתן עשו להם יליף לה להא מילתא מדכתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר פסולת גורן קשי תבואה פסולת יקב זמורות ואשכולות ריקנין דכתיב מגרנך ומיקבך ולא גורן ויקב עצמו דמשמע מה שאתה אוספו וניטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפיסולת והני לאו לקבלי טומאה וגידולם מן הארץ ונעקרים ממנה. סיכך בדבר שאין גידולו מן הארץ כגון מיני מתכות ועצמות ועורות או במחובר לארץ כגון שהדלה עליה גפנים וכיוצא בהם או בדבר המקבל טומאה כגון מחצלאות העשויות לשכיב' וכיוצא בהן פסולה כדילפינן מקראי כדכתיב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכי </b> תאנים ובהן תאנים וכן כל כיוצא בהן אם פסולת מרובה על האוכלים מסככין בהן דבטיל מדאוריתא דכתיב אחרי רבים להטות. ירקות שאינן מאכל אדם מסככין בהם מדאוריתא בעודם לחים וחוצצין מדאוריתא בפני הטומאה. ומסככין מדאוריתא אפילו בפשתן שרק ונפץ אותו דאכתי לא מקבל טומאה והרי הוא גידולי קרקע אף על גב שנשתנית צורתו וכן בכל חבלים אפילו בחבלי פשתן מדאוריתא דלא מקבלי טומאה. סיככה בחצים זכרים כשרה בנקבות פסולה דמקבלי טומאה ונראה דהוי דרבנן טומאת בית קיבול העשוי למלאות וצ\"ע בהלכות כלים פ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקטנה מאי זה דבר שתהיה סתמה לשכיבה וראויה לקבל טומאה לכשישכב בה הזב ולכך אינה ראויה לסיכך כדילפינן לעיל למקבלי טומאה. ומה שהוא טמא מדרס הזב מטמא טמא מת וה\"ה לכל הטומאות ואפילו הוא פשוטי כלי עץ דילפינן בק\"ו מפץ קנים שראוי לשכיבה שיקבל טומאה מגע במת ומהפכין קטנים של חרס שטהורין בזב דלא חזו לישיבה וכתיב אשר ישב עליו הזב יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתינו ועוד שהן של חרס ולא מטמאו אלא מאוירן ואין יכול להכניס אצבעו לתוכו שפיהן צר ובהיסט נמי לא דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה ואפילו הכי טמאין באוהל המת דכתיב וכל כלי פתוח מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת. ומחצלת גדולה סתמה לסיכוך אלא אם כן עשאה לשכיבה דראויה לקבל טומאה. ואם יש לה קיר אפילו גדולה אין מסככין בה דהוי כלי קבול וכל שיש לו בית קבול טמאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תקרה </b> שאין עליה מעזיבה שהוא הטיט והעפר אלא נסרים תקועים פסול דכתיב חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי כבר לשם בית לפיכך אם פקפק הנסרים לשם סוכה כשרה."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> העשויה כהלכתה אע\"פ שלא נעשה לשם סוכת מצוה כשרה והוא שתהיה עשויה לצל דחג הסוכות תעשה לך וגו' לא דרשינן ליה לשם חג אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש אינה סוכה דבעינן תעשה ולא מן העשוי ואם בתחילה עשה טפח חלל במשך שבעה לשם סוכה והשלימה אח\"כ לעשרה כשרה דחלל טפח אהל הוא ויש שם סכך עליו מתחלה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דהוי אילן סכך פסול כמחובר דכתיב באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. הדלה עליה עלי האילנות וסיכך על גבן ואחר כן קצצן אם היא בסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחלת כשר הרבה מהן צריך לעשות אותן אחר קציצתן שתהיה לסוכה דכתיב תעשה לך ולא מן העשוי והאי כיון דהשתא בקציצה הוי כשר הרי היה עשוי."
+            ],
+            [
+                "<b>עירב </b> דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אע\"פ שהכשר יתר על הפסול פסולה שהרי מועיל הפסול להכשר סוכה שתהא צלתה מרובה מחמתה. סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול שלשה טפחים בסוכת שבעה באיזה צד שיהיו פסולה שהרי אין כאן הכשר סוכה ובסוכה גדולה שישאר בה שבעה על שבעה מסכך כשר. סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ומן הצד בד' אמות דאמ' דופן עקומה הלכה למשה מסיני ושאר השיעורין בכלל שיעורין הל\"מ. סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הפסול כשר דמדאורית' אזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים ואם היה זה כמו זה בצמצום פסולה שסכך פסול כפרוץ נחשב ולענין סוכה אגמרי רחמנא למשה גדור רובא משום דבעינן צילתה מרובה מחמתה והיינו לדעת הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פירש </b> בגד עליה או תחתיה פסולה דהוי דבר המקבל טומאה ופסול כדילפינן לעיל ואם לנאותה אין שם סכך עליו וכשר וכן בכל מה שמונח בה לנוי. ואין ממעטין בגובה הסוכה לא להכשיר ולא לפסול אבל מן הצד ממעטין דהרי אינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו דהוי שיעור רוחב סוכה קטנה ואם מופלגים מן הסכך ארבעה טפחים לא בטיל לגבי סוכה והוו סכך פסול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שיש בה מקומות מגולין אם יש בכל האויר כמקום המסוכך פסולה שהיה חמתה מרובה מצילתה ואין לה סכך ואם היה הסכך רב על האויר כשרה והוא שאין במקום אחד אויר ג\"ט ואם יש אויר ג\"ט בין מאמצע בין מן הצד באופן שלא נשאר הכשר סוכה ודפנות במקום אחד פסולה כולה עד שימעט האויר משלשה טפחים. מעטו בדבר הפסול לסכך בסוכה גדולה כשרה דהרי איכא הכשר סוכה כיון שמעט ובסוכה קטנה פסולה דליכא הכשר סוכה אלא באויר ובסכך פסולה שמיעט בו. היה רוב הסיכוך צלתו מרובה ומיעוטו חמתה מרובה הואיל וצילת הכל מרובה מחמתה הכל כשרה דשם סכך עליו. סוכה מעובה כמין בית כשרה דסכך קרינן ביה היה הסיכוך מדולדל מקצתו למעלה ומקצתו למטה אם אין ביניהם שלשה אמרינן לבוד ואם היה ברוחב העולה טפח או יותר אע\"פ שהוא גבוה שלשה טפחים כשר דאמר חבוט רמי השפל והשלך דהוא ענין גוד אחית דהוי הל\"מ אלא דלענין מחיצה שייך גוד אחית ולענין המוטל לרוחב שייך חבטה והוא שיהיה מכוון לשפת היורד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> על גבי סוכה התחתונה פסולה כמי שעשאה בתוך הבית דכתיב בסוכת תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית ולא תימא דסוכות תרתי משמע דהא סכת כתיב דיש אם למקרא [למסורת] ואפי' למאן דאמר יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת. והא דמיפסלה משום סוכה שתחת סוכה היינו כשהעליונה כשרה דגבוהה עשרה ויכולה לקבל כרים וכסתות אפילו על ידי הדחק אבל אי לאו הכי אף התחתונה כשרה דחשבינן לסכך עליונה כסכך תחתונה והוא שאין גובה העליונה יותר מעשרים אמה. מטה שבתוך הסוכה אם גבוהה עשרה טפחים היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה דכיון דקפיד רחמנא למיפסיל סוכה שתחת סוכה הכא נמי קפיד לפסול סוכה שיש תחתיה אהל שכיוצא בו פסול מלמעלה וכן כילה שיש לה גג טפח דלענין טומאה טפח על טפח הוי אהל אם גבוהה עשרה טפחים אין ישנין תחתיה וכן המעמיד ד' עמודים וגו' הרי זו כסוכה שתחת סוכה ומדברי התוספות נראה דלאו מדאוריתא הוו האי פיסולה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאולה כשרה דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחד וסכת כתיב דמשמע סוכה אחד שישבו בה זה אחר זה ואי איפשר שיהא לכולן דהא לא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה. וכן סוכה גזולה כשרה דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה וכשר ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה מדאוריתא הוה פסולה דכתיב לך אלא משום תקנת מריש אינו חייב אלא דמים וכשרה מדרבנן. והמסכך ברשות הרבים נמי אע\"ג דהוי גזל רבים יצא דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. נשים הלכתא היא דהוה סד\"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ\"ל הלכתא אי נמי דהוה יליף ט\"ו מט\"ו דחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ\"ל וקרא דכל האזרח אוקמי ליה לגרים דחייבים בסוכה דס\"ד ישראל ולא גרים קמ\"ל ועבדים דילפינן לה לה מאשה וקטנים דלאו בני חיובא נינהו. טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק דאוריתא. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב נמי משום צד חירות שבו דהוי כגר דחייב."
+            ],
+            [
+                "<b>חולין </b> ומשמ��יהם וכל הני דפטירי היינו משום דכתיב תשבו שהוא כעין תדורו וכמו שאין אדם דר במקום שמצטער הכי נמי בסוכה. האבל חייב בסוכה דאף על גב דמצטע' פטור היינו מצטער מחמת הסוכה אבל הכא אי(נ)[ה]ו הוא דקמצטער נפשיה וחובה עליו לישב דעתו למצוה. וחתן וכל השושבינין נמי פטורין כל שבעת ימי המשתה משום צער חתן שמצטער דלא מצי עיילי כל בני חופה בסוכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלוחי </b> מצוה פטורין מן הסוכה דכתיב ובלכתך בדרך בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה דפטור מן המצוה. ההולכי דרכים וגו' דכתיב תשבו כעין תדורו וכשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו י\"ט לא הצריכו הכתוב למנוע. ושומרי העיר ביום ובלילה וגנות ופרדסים פטורים בעת שמירתם דכתיב תשבו כעין תדורו דכיון שאין דרך לקבוע שם אינו חייב לעשות שם סוכה ולרבה משום שאם יעשה סוכה ידע הגנב ויבא ויגנוב וגו' ואית ליה תשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> היא מצות הסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה דאע\"ג דכתיב שבעת ימים כתיב הכא תשבו וכתיב התם במילואים תשבו יומם וליל' מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי וסוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים. אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעת ימים בין ביום בין בלילה כמו שאין אדם אוכל חוץ מביתו אלא אם אכל אכילת עראי חוץ לסוכה כביצה או פחות או יותר מעט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכילה </b> בליל יו\"ט הראשון בסוכ' חובה אפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו דילפי' ט\"ו מט\"ו של חג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות ומכאן ואילך רשות כדין אכילת מצה בפסח. ואם ירדו גשמים נכנס לביתו כל הני משום דכל ענינים שאדם רגיל לצאת מדירתו רשאי לצאת מביתו דתשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצות </b> הסוכה כל היום עד הלילה של יום שמיני חג עצרת. מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דדרשינן לרבנן עשה סוכה בחג כל שבעת ימים ואפילו ביום שביעי. עצי סוכה אסורים כל שבעת ימי החג דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל ש\"ש על חגיגה שהם שלמי חגיגה לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין כך חל ש\"ש על הסוכה דאקשינהו קרא חג הסוכות מה חג לה' אף סוכה לה' והיינו בכל מה שצריך להכשר סוכה ובעודה קיימת מדאורייתא. ונוי סוכה נראה דלא אסירי אלא מדרבנן משום בזויי מצוה ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מג </b> לנטול לולב עם שלש מינין כל שבעת ימי החג במקדש דכתיב ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד מדכתיב ולקחתם לשון רבים ולא כתיב ולקחת לשון יחיד במקדש. כפות תמרים האמורות בתורה הם חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין שלהן דכפת כתיב שיהיו עליו מחוברין וכפותין ולא פרודין ואין לשון זה נופל אלא בלולב שהוא כמו שרביט. פרי עץ הדר האמור בתורה זה אתרוג דכתיב פרי עץ שהעץ כפרי בטעם שוה ולא תימא פלפלים דלא איפשר דאינקט חדא לא מינכרה לקיחתה ואי נקיט תרי או תלתא חד קאמר רחמנא ולא שנים ושלשה הלכך לא איפשר ר' אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה עד שבאים קטנים עדין גדולים של שתים ושלש שנים קיימים הכא נמי גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו שהאתרוג דר ��גדל באילנות שתים ושלש שנים וכשבאים וחונטין של עכשיו עדין גדולים של אשתקד קיימים בו כדיר צאן ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר דבר שדר באילנו משנה לשנה כדאמרן בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא הידור שכן בלשון יון קורין למים הידור ואי זו שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג. וענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עציו כגון ג' עלין בגבעול אחד דכתיב ענף עץ עבות עץ שהוא עבות שענפיו חופים את עצו וזהו הדס דאי תימא זיתא דעליו ארוכים ומרובים ומכסים את העץ הא כתיב עבות דבעינן מעשה שרשרות שיהו מורכבין זה על זה ואי אמרת דולבא דהיינו ערמון דקלוע הוא הא אין עליו רצופים לכסות כל עצו ולא תימא נמי הרדופני דעליו הן כמין קליעה דכתיב דרכיה דרכי נועם והאי עוקץ את הידים שראשי עליו חדים כמחט הילכך זה הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר ענף עץ עץ שטעם עצו ופריו שוה והיכי דמי עבות דקיימי תלתא בחד קינה דתרי וחד אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה. ערבי נחל האמורות בתורה הם מין ידוע הנקרא ערבי נחל עלה שלו משוך כנחל ולא עגול ופיו חלק וקנה שלה אדום הוא הנקרא ערבה ורוב מין זה גדל על כל הנחלים לכך נאמר ערבי נחל אבל אפא הגדל במדבר ובהרים כשר דכתיב ערבי לשון רבים וצפצפא שעלה שלה עגול ואינו בנחל פסול ויש ערבה שאין פיה חלק אבל אינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים כפי מגל קטן וזה כשר דאע\"ג דיש לה שם ליווי חילפה גילה כשרה דערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום וכל הדברים האלו מפי השמועה ממשה רבינו נתפרש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו מצוה אחד הן דכולהו כתיבי בחד קרא ומעכבין זה את זה דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה דהכי משמע ולקחתם ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם דארבעה מינין דווקא כתיב בקרא ואם לא מצא אחד מהם אינו מביא אחר הדומה לו תחתיו דאהני הוא דקפיד רחמנא כדאמר. מצוה מן המובחר לאגוד הדס וערבה עם הלולב משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אבל לא לעיכוב דאם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והיינו כשארבעתן מצויין אצלו דבעינן לקיחה תמה וכל היכא דאין ארבעתם לאו לקיחה שלימה היא ולהכי אם חסר לו מין אחד לא יטול עד שימצא השאר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כמה </b> נוטל מהן לולב אחד אתרוג אחד ושני בדי ערבה וג' בדי הדס דכתיב פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד משמע דכפת כתיב ענף חד עץ חד עבות חד ערבי נחל שתים דמיעוט רבים שנים. ואם רצה להוסיף בהדס וגו' טעמא דשריותא דתוספת הדס מה שאין כן בשאר המינין להאי גירסת הרב ז\"ל משום דהדס לא ילפינן ג' בדי הדס אלא מיתורא דענף עץ עבות ולהכי אמרינן דמנינא לאו דוקא מלעיל אבל בהנך אחריני דילפי מנינא ממשמעותא דכתיב פרי עץ וכתיב כפת וכתיב ערבי דמיעוט רבים שנים הוי מנינא דוקא בין מלעיל בין מלרע ואם הוסיף או גרע פסול דכתיב לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ופשטי' דקרא דקאמר עליו משמע דתוספת במנין עצמו איקרי תוספת כדדייק קרא עליו דמשמע ממינה."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורי </b> ארבעה מינין נראה דהוו דאוריתא ובכלל שיעורין הל\"מ דטפח שדרו של לולב היוצא מן ההדס דהוי דאוריתא כדמוכח פרק המפלת ולמעלה אין להן שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>משיגביה </b> ארבעה מינין אלו בין בבת אחת בין בזה אחר זה יצא דכתיב ולקחתם לכם והא לקחם והוא שיגביה דרך גדילתם דכל המצות כולם אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתם דכתיב עצי שטים עומדים שעומ��ים דרך גדילתם ואם לא הגביהם דרך גדילתם לא יצא כדילפינן. כל לקיחת לולב על ידי דבר אחר שהוא דרך כבוד והידור ללולב הוי לקיחה תמה ולא הוי חציצה אבל אי לאו דרך כבוד והידור הוא לא הוי לקיחה תמה והוי חציצה ולא יצא דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה ולקיחה על ידי דבר אחר שאין כבוד והידור ללולב לא שמה לקיחה ואם הוא ממינו אפילו אינו דרך נוי הויא לקיחה ואיפשר דילפינן לה מדבעי' בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואפ\"ה אם נתן מזרק בתוך מזרק לא הוי חציצה כיון שהוא מינו וגלי קרא דכי האי גוונא הוי דרך שירות דכתיב ואת כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש שני כלים ושירות אחד דהיינו מזרק בתוך מזרק ומינה דלא הוי חציצה במין במינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b> לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון ביום ואפילו בשבת הראשון ואפילו בגבולין והיינו לר' אליעזר ולרבנן דקיימא לן כוותיהו לא איצטריך קרא למשרי טלטול אלא ביום ולא בלילה ובמקדש לבדו נוטלין בכל יום מז' ימי החג דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ולא בגבולין שבעת ימים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שחייב בשופר ובסוכה חייב בנטילת לולב וכל הפטור מהן פטור מנטילת לולב דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דנשים ועבדים פטורים דילפינן מתפילין כדכתיב במצות מ'."
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב מדאיצטריך הל\"מ ושיעורה אפילו עלה אחד בבד אחד והיינו במקדש ולא בגבולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שבלולב אסור להריח בה דגמרי' מסוכה דילפינן דחל שם שמים עליה מדכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' כדלעיל ונראה דמדרבנן היא דילפינן הדס מסוכה דלא קרא ולא היקשה איכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו שהיה אחד מהן יבש פסול. דכתיב באתרוג הדר ויבש לאו הדר הוא וילפינן שאר מינין מאתרוג מדאתקשו כולהו אמרינן מה אתרוג בעינן הדר אף שאר מינין הדר בעינן. וכן גזול וגנוב פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם ואפילו לאחר יאוש לא קני דלאו שלכם הוא ולמ\"ד קני הוה מצוה הבאה בעבירה ונראה דמדרבנן הוי פיסול מצוה הבאה בעבירה למ\"ד יאוש כדי קני. היה אחד מאלו המינין של אשרה ושל עיר הנדחת הרי זה פסול כאשרה דמשה אותן שהיה בשעת כיבוש ארץ ישראל שהצריכו הכתוב שרפה כדכתיב ואשריהם תשרפון באש ולולב ושאר מינין צריכין שיעור והאי כמאן דמכתת שיעוריה כיון דלשרפה קאי דכל העומד לישרף כשרוף דמי כדלעיל. וע\"ז של ישראל דאין לה ביטול כדילפינן באזהרת מ' הוו כאשרה דמשה דמיכתת שיעוריה. ועיר הנדחת כתיב בה ושרפת וגו' ומיכתת שיעוריה. ובע\"ז ואשרה של גוי שנטלן בשאלה פסול משום שאול ובשאר ימים אפילו במקדש דהוי דאוריתא כשר ואפילו גזול אי לאו מצוה הבאה בעבירה דלא כתיב לכם אלא ביום ראשון. היה כמוש ולא גמר ליבש כשר דאכתי מיחזי הדר ובשעת הדחק או הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר מינים. ואיפשר דטעמא דבלולב מכשרינן יבש בשעת הדחק משום דכתי' כפת בלא וי\"ו דנראה דלא יליף מאתרוג מה שאין כן בשאר מינין דכתיבי בו\"ו דמהדר אריש קרא ומשום זה אלי ואנוהו הוא דבעינן לולב לא כדפרש\"י ז\"ל במתניתן דלולב דהא דאקשי' שאר מינין לאתרוג בגמר' היינו הדס וערבה לחוד כדפי'. אתרוג של ערלה ושל תרומ' טמאה פסו' דלשריפה קיימי. ערלה יליף מכלאי הכרם כפרש\"י (בשלהי תרומה) דאיתקש לכלאי הכרם דכתיב בהו פן תקדש תוקד אש. ותרומה טמאה היתר הסקה ילפינן מדכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה וכתיב לך תהא להסקה. ושל טבל ביום א' פסול דלא קרינן ביה לכם אבל של מעשר שני ותרומה טהורה כשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לולב </b> שנקטם ראשו או נסדק כי המניק או היה עקום לפניו או לצדדיו או שנפרצו עליו פסול. כל הני משום דלא הוי הדר ונחלקה התיומת נמי פסול דלאו הדר הוא. ולולבא דסליק בחד הוצה נמי פסול אי משום דלאו לולב מיקרי אי משום דלאו הדר הוא. ואם אין עליו מגיעות זו לעיקרה של זו פסול נמי דלאו הדר הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שנקטם ראשו כשר דאכתי הדר הוא ואם נשתיירו שלשה עליו בקן אחד כשר דהא עליו חופין את עצו במקום העלין. היו ענביו שחורות או אדומות מרובות מעליו פסול דבטילי עלים לגבי ענבים ואם מיעטן כשר דאזלינן בתר רובא מדאוריתא אבל ירוקות מין הדס הן וכשר."
+            ],
+            [
+                "<b>ערבה </b> שנקטם ראשה כשרה דאכתי הדר ונפרצו עליה פסולה נמי מהאי טעמא."
+            ],
+            [
+                "<b>אתרוג </b> שניקב נקב מפולש כל שהוא או שאינו מפולש כאיסר אפילו שאינו חסר פסול דלאו הדר הוא ואם חסר אפילו כל שהוא פסול דפרי עץ קאמר רחמנא שלם ולא חסר והרב ז\"ל כתב דפסול משום דבעינן לקיחה תמה דכתיב ולקחתם לכם וגו'. ניטל דדו או העץ שתלוי בו ונשאר במקומו גימה פסול מדין חסר. עלתה חזזית בשנים או בשלשה מקומות או ברובו במקום אחד או כל שהוא בדדו פסול ונראה דמשום הדר הוא פסול. נקלף אם נשאר ממנו כל שהוא כשר דמציל על כולו ואכתי הדר הוא ואם נקלף כולו פסול דלאו הדר הוא. אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק שחור לבן מנומר ירוק ככרתי שהוא כעשב פסול וכל הני נראה דמיפסלי משום דאינם הדר. עשהו כמין ברייתו אע\"פ שעשהו כמין דפין דפין כשר דהוי הדר. התיום והבוסר נמי הוו הדר כושי פסול בכל מקום דומה לכושי במקום שהם כעין שחורות כשר דהוו הדר למקומו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שהוא פסול משום שאינו שלכם ביו\"ט ראשון בלבד הוא דכתיב לכם ביום הראשון אבל הפסולים משום שאינם הדר או משום ע\"ז או משום שאסור באכילה בין בי\"ט ראשון בין בשאר הימים של תורה במקדש פסולים."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ביו\"ט הראשון של חג בלולבו של חברו דבעינן שלכם עד שיתננו לו במתנה נתנו במתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואם לא החזירו לא יצא דנמצא גזול. ואין נותנין אותו לקטן דכשדעת אחרת מקנה יש לו זכיה מן התורה דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבל קידושיך ויש לה יד לזכות בהן ומתקדשת. ואחד לולב ואחד כל המינין אם היה אחד מהן שאול אין יוצאין בו בי\"ט ראשון דקרא דלכם אכולהו כתיב. שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהם יוצא ביום ראשון עד שיתן חלקו לחברו במתנה דבעינן שיהא כולו שלו. האחין שקנו אתרוגין בתפיסת הבית ונטל אחד מהן אתרוג אם יכול לאוכלו ואין האחין מקפידין יצא ואם הם מקפידים לא יצא עד שיתנו לו חלקם במתנה ואם קנו אתרוג עם מינים אחרים אפילו אינם מקפידים לא יצאו דכל שאין שם מאותו המין אין מחילתה בסתם מועלת עד שיתן אותו במתנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b> שכל המועדות מצוה לשמוח בהם בחג הסוכות היתה שמחה יתירה במקדש שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ומצוה להרבות בשמחה זו שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצות ובאהבת האל עבודה גדולה היא והמונע עצמו ממנו ראוי ליפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב והמגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו במקומות אלו חוטא ואמר שלמה אל תתהדר לפני מלך והמשפיל על עצמו ומקיל בכבודו הוא הגדול המכובד וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ויש במצוה זו דברים מדרבנן נכללים בלא תסור ובושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ויש מה שאינו בכלל אלו אלא מנהג נביאים ועל הכל אנו חייבים מן התורה שלא למרות את פיהם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,60 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקורח ד' או ה' קרחות על מת אחד לוקה כמנין הקרחות וכו'.</b> הנה מדלא כתב נמי דאם קרח קריחה אחת על ה' מתים שלוקה ה' כמ\"ש גבי שריטה ש\"מ דס\"ל כדעת הרא\"ש והטור ביו\"ד סי' ק\"פ דבאיסור קרחה אינו לוקה כי אם בעשה ה' קרחות דוקא וכן דקדק הרב דינא דחיי בלאוין ס\"ג והביא מס' החינוך סי' תע\"ז וז\"ל ומה שאמרו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים לוקה ה' והקורח ה' קרחות על מת אחד לוקה ה' ע\"כ והקשה הוא ז\"ל שלא ידע מנין לו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים שחייב ה' ומדברי כל הפוסקים פה אחד לפסוק שאינו חייב אלא אחת כמ\"ש ע\"כ. ואני בעוניי מצאתי סברת החינוך והיא תוספתא בפ\"ג דמכות וז\"ל הקורח קרחה בראשו של חבירו וכו' הקורח קרחה על ה' מתים חייב (הכל) [אכל] מת ומת ור' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ה' קרחות על מת אחד חייב על כל קרחה וקרחה ע\"כ הרי דסברת החינוך נפתח ממעיין גדול מן התוספתא הנ\"ל וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,57 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Foreign_Worship_and_Customs_of_the_Nations",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקורח ד' או ה' קרחות על מת אחד לוקה כמנין הקרחות וכו'.</b> הנה מדלא כתב נמי דאם קרח קריחה אחת על ה' מתים שלוקה ה' כמ\"ש גבי שריטה ש\"מ דס\"ל כדעת הרא\"ש והטור ביו\"ד סי' ק\"פ דבאיסור קרחה אינו לוקה כי אם בעשה ה' קרחות דוקא וכן דקדק הרב דינא דחיי בלאוין ס\"ג והביא מס' החינוך סי' תע\"ז וז\"ל ומה שאמרו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים לוקה ה' והקורח ה' קרחות על מת אחד לוקה ה' ע\"כ והקשה הוא ז\"ל שלא ידע מנין לו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים שחייב ה' ומדברי כל הפוסקים פה אחד לפסוק שאינו חייב אלא אחת כמ\"ש ע\"כ. ואני בעוניי מצאתי סברת החינוך והיא תוספתא בפ\"ג דמכות וז\"ל הקורח קרחה בראשו של חבירו וכו' הקורח קרחה על ה' מתים חייב (הכל) [אכל] מת ומת ור' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ה' קרחות על מת אחד חייב על כל קרחה וקרחה ע\"כ הרי דסברת החינוך נפתח ממעיין גדול מן התוספתא הנ\"ל וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכו'. היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו'.</b> בפ\"ק דסנהדרין דף ה' תניא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא א\"כ נטל רשות מרבו תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר דרש להו מותר ללתת חטים בפסח א\"ל לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א\"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל א\"ל לאו אדעתאי ע\"כ ודעת רבינו דהך ברייתא דתלמיד אל יורה במקום וכו' מיירי באקראי דמשו\"ה חוץ מג' פרסאות שרי והא דר' המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא רביה היינו בקבע וכמ\"ש מרן בכ\"מ. ומ\"ש רבינו חוץ מג' פרסאות שרי היכא דנטל רשות היינו ההיא ברייתא דבאותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו וסובר רבינו דהא דגזרו אינו אלא בקובע עצמו לדון ומעשה דאותו תלמיד הכי הוה וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל בסי' ער\"א לדעת רבינו ומעתה ההיא ברייתא דתלמיד אל יורה אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות לדעתו דמיירי באקראי מיירי נמי אפילו לאחר הגזרה ואפי' בלא רשות וזה פשוט.<br><b> והוצרכתי</b> לזה לפי שראיתי להרב תורת חיים בשיטתו בפ\"ק דסנהדרין שהקשה לרבינו וז\"ל ומיהו קשה דהא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו אפי' באקראי בעלמא הוא דאי בקבע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור אלא א\"כ נטל רשות מרבו וא\"כ אמאי כתב הרמב\"ם ז\"ל היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו' מותר להשיב דמשמע דאפי' שלא נטל רשות ואמאי נהי משום כבוד ליכא תיפוק ליה משום דצריך לראות אם לשונו פתוח הוא אם לאו עכ\"ל ולפי מ\"ש אין כאן קושיא דכיון דרבינו סובר דהך מעשה דאותו תלמיד שבא לשם להורות בקבע וטעו השומעין ודומיא דהכי הוא דגזרו וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל וברייתא דתלמיד אל יורה במקום רבו אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דמפרשה רבינו באקראי מיירי אף לאחר הגזרה ולא בעי נטילת רשות. ואל תשיבני שמדברי רבינו נראה להיפך שהרי כתב וכל המורה בפני רבו חייב מיתה היה בינו ובין רבו י\"ב מיל מותר להשיב בד\"א בדבר שנקרה מקרה אבל לקבוע עצמו אסור להורות עד שימות רבו אלא א\"כ נטל רשות מרבו על כרחך משמע דמאי דאסור להורות לפניו דהיינו משום מורה הלכה הותר באקראי חוץ לי\"ב מיל ובקבע לא הותר אלא או כשימות רבו או בנטילת רשות ומעתה הדרא קושיא לדוכתה דמשום הגזרה הו\"ל לרבינו להצריך נטילת רשות אפי' באקראי וכמ\"ש הרב ז\"ל. וי\"ל דהא דאסור חוץ לי\"ב מיל ה\"מ גזרתיה דרבי דמשום דינא לא אסיר אלא בפניו דוקא וחוץ לי\"ב מיל אינו אלא משום גזרתיה דרבי ובקבע דומיא דמעשה שהיה דבאקראי לא גזרו ודומה למי שאין רבו קיים דמותר להורות ועיין בהריב\"ש שם. וממוצא דבר אתה תחזה להריב\"ש ז\"ל שכתב בדעת רבינו ז\"ל דתוך ג' פרסאות איסורא איכא ואינו חייב מיתה ועיין בס' לחם רב סי' ע\"ג (ומדברי מרן כ\"מ נראה שהבין בדעת רבינו היפך מה שהבין הריב\"ש ז\"ל) ומהתימא מהרב פני שלמה דף ל\"ב שכתב וז\"ל ואילו תלמיד המור�� בפני רבו אסור וחייב מיתה כמ\"ש בגמ' ולדעת הרמב\"ם ז\"ל והתוס' אפי' תוך ג' פרסאות חייב מיתה כבפניו ממש ע\"כ והוא ז\"ל קאי ע\"ד הרב לחם רב ומשם בארה מ\"ש הריב\"ש עליה דרבינו היפך דבריו וכנ\"ל.<br><b> עוד</b> הקשה הרב תורת חיים על דברי התוס' ז\"ל שכתבו שם דהך ברייתא מיירי בשנטל רשות ומשו\"ה חוץ לג' פרסאות שרי ורב המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא היינו משום דלא נטל רשות מרבו וכתב וז\"ל וקשה דהא טעמא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו לאו משום כבוד רבו הוא אלא כדי שיבדקהו רבו אם לשונו פתוח אם לאו שלא יטעו בדבריו והתם משמע בהדיא דהא דלא אורי רב המנונא משום כבודו דרב הונא רביה הוא דעביד הכי דתלמיד המורה בזמן שרבו קיים אפקרותא הוא וחייב מיתה כדאיתא התם עכ\"ל. ונראה לענ\"ד לומר דמה שלא נטל רשות מרבו לראות אם לשונו פתוח אם לאו ומשו\"ה לא היה יכול להורות היינו משום כבוד רבו וכן מתבאר מדברי הריב\"ש ז\"ל שכתב וז\"ל ובהא ניחא מאי דלא אורי רב המנונא בשני דרב הונא ולמה לא היה נוטל רשות מר\"ה כיון שהגיע להוראה כדי שלא יעבור על ועצומים כל הרוגיה וכו' אבל השתא ניחא דכיון דאיכא כבוד רבו ולא רצה רב המנונא ליטול רשות מרבו כל ימיו משום כבודו ע\"כ. הרי לך בהדיא דמשו\"ה לא רצה ליטול רשות דבהא נמי יש בו משום כבוד רבו. עוד נראה לומר במ\"ש מהרי\"ק ז\"ל שורש (ק\"ע) [קס\"ט] עליה דמהר\"מ ז\"ל דס\"ל דאף בתלמיד חבר חוץ מג' פרסאות צריך נטילת רשות דרבינא ס\"ל דדי לו בשנטל רשות מרב אחד דכיון דעיקר הרשות אינו אלא לראות אם לשונו פתוח אם לאו אין צריך ליטול רשות בכל פעם ומכל רבותיו ורבינא נטל רשות מרבו ורב אשי ס\"ל דלא מהני מאי דנטל רשות מאחר אלא צריך ליטול ממנו רשות מחדש וכו' יעו\"ש. ומעתה נוכל לומר דס\"ל להתוס' דרב המנונא אף שנטל רשות מרב אחר לראות אם לשונו פתוח אם לאו כיון שלא נטל רשות מר\"ה שהוא רבו מובהק לא אורי בשני דר\"ה משום כבודו.<br><b> וראיתי</b> למהרי\"ק שם קרוב לסופו שהקשה מהר\"י מברונא ז\"ל דלמה הוצרכו התוס' להעמיד הא דרב חסדא דלא אורי משום דבפני רבו ממש הוה ולא תירצו שהיה תוך ג' פרסאות וברייתא דהכא מיירי חוץ לג' פרסאות ותירץ מהרי\"ק ז\"ל דדעת התוס' הוא דמדמפרש הש\"ס הוראת רבי תנחום ולא קאמר איקלע לחתר ואורי דומיא דמאי דאמרינן בפ' הדר רב חסדא אורי בכפרי משמע דמאי דתפסו עליה דרבי תנחום הוא משום היות הוראה גמורה דאי הוה דבר פשוט לא הוה קשה להו וכן משמע מדקדוק הברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' וע\"ז הוא דקשה להו מהא דתניא אלא א\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דבהוראה גמורה תוך ג\"פ אסור וע\"ז הקשו התוס' דרב חסדא דלא אורי בשני דרב הונא רביה דמשמע שום הוראה אפילו דבר פשוט ומהכא משמע דשרי תוך ג\"פ דלא תפסו לר' תנחום אלא על דאורי הוראה גמורה ולזה הוצרכו לתרץ דהתם בפ' הדר מיירי בפניו ממש ומשו\"ה לא הורה כלל. וכתב עוד שם והא דקבעו הדבור על אלא א\"כ רחוק ממנו היינו משום דמשם עיקר הקושיא דאי לאו הכי לא הוה קשה מההיא דר\"ה כלל דהוה פשיטא להו לשנויי דהתם בתוך ג' פרסאות הוא דאסור אפי' כביעתא בכותחא וכיוצא בו והוראה גמורה אפי' חוץ מג\"פ ולא היינו צריכים לדחוק ולהעמיד ההיא דאפילו בכותחא דוקא בפניו דהוי דוחק גדול עכ\"ל. ולכאורה קשה דעדין הקושיא במקומה עומדת דמהכא משמע דדוקא משום שהיה הוראה גמורה הוא שאמרו לו לאו רבי מני דמן צור איכא הכא הא אם היה הוראה פשוטה כביעתא בכותחא לא הוה קשה להו איך הורה ואף שהיה תוך ג\"פ וזה היפך ההיא דפ' הדר דאפי' כביעתא בכותחא לא אורי וי\"ל.<br><b> ודע</b> שהתוס' בפ' הדר כתבו דר' המנונא לא אורי בשני דרב הונא הוא משום שהיה תלמיד גמור ואסור אפי' חוץ מג' פרסאות ורב חסדא דאורי בכפרי משום שהיה תלמיד חבר וכתבו עוד וז\"ל והא דאמרינן בפ\"ק דסנהדרין תנחום בריה דרבי אמי וכו' צ\"ל דתלמי חבר היה ומשום הכי חוץ לג' פרסאות שרי יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דלפי\"ז אתי שפיר מאי דלא הקשו עליה דר' תנחום מברייתא דאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה בפני רבי אליעזר וכן בני אהרן שמתו על שהורו בפני משה שהיו תוך ג\"פ ומכ\"ש אי ס\"ל דחוץ מג\"פ היה אותו מעשה כדס\"ד דמקשה דהכא וכן מההיא דשמואל שנתחייב מיתה על שהורה בפני עלי כמבואר בפ' אין עומדין (ברכות דף ל\"א) אלא דלפי דברי התוס' ניחא דהתם כולהו בתלמיד גמור מיירי ור' תנחום תלמיד חבר היה ומשו\"ה לא הקשו אלא מההיא ברייתא דמיירי בתלמיד חבר.<br><b> ומעתה</b> אסורה נא ואראה מה שהקשה הרב תורת חיים בשיטתו שם בפ' הדר על דברי התוס' וז\"ל וקשה דא\"כ מאי אמרו לו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא וכו' והו\"ל לשנויי התם בתלמיד גמור איירי ואנא תלמיד חבר אנא וכן משמע דהתם בתלמיד גמור איירי דהא שיעור ג' פרסאות מבני אהרן גמרינן והתם תלמידים גמורים דמשה הוו וכן כתבו התוס' בפ\"ק דסנהדרין דהא דקתני תלמיד אל יורה במקום רבו בתלמיד גמור איירי עכ\"ל. ויש לתמוה דמאי מקשה להתוס' בעירובין מאחר דהתוס' שם ס\"ל דאפי' חוץ לג\"פ דוקא בתלמיד חבר הוא דמותר להורות אבל בתלמיד גמור אסור להורות ואה\"נ דקשה על התוס' דאינהו גופייהו בסנהדרין כתבו דברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' איירי בת\"ג וכן הקשה הרב בארות המים דף ח' והב\"ח ביו\"ד סי' רמ\"ב מ\"מ קושיתו על דברי התוס' דעירובין לק\"מ וכדכתיבנא. ומ\"מ לא תעזוב נפשי לשאול לדעת התוס' דס\"ל דר' תנחום תלמיד חבר הוה דהא בירושלמי פ\"ק דגטין ופ\"ו משביעית ה\"א ובמדרש רבה ספר ויקרא פ\"כ סי' ו' נראה להדיא דת\"ג הוה שכך אמרו ליה והא ר' מני דמן צור רבך יתיב בצפרין וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעיד על ישראל בערכאות של גוים וכו'.</b> עיין בס' משפטים ישרים סימן נד שכתב וז\"ל וטעמא דחד סהדא אע\"פ שהוא יודע העדות ולפי דעתו אמת הוא מ\"מ כיון שהישראל כופר ואומר שאינו חייב לו והתורה לא האמינה לעד אחד וא\"כ נהי דלא מהמנינן ליה כיון דבעל חובו כופר מ\"מ לא עבדינן מעשה אלא מנדין אותו עד שישלם ולא כמ\"ש הגהות מרדכי וז\"ל חזרתי בכל הצדדין של אותה סוגיא דהאי בר ישראל דידע סהדותא לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כי אם לשמותי בשביל דחציף ונראה דלא מצי למימר קים לי דכל רבוותא פליגי יעו\"ש ובסי' נ\"ה רצה להוכיח הרב שכנגדו שדעת ר\"ת הוא כהגהות מרדכי ובזה יכול לומר קים לי יעו\"ש. ולא זכרו שרים למור\"ם ז\"ל בחו\"מ סי' כ\"ח דסבר כהמרדכי דהיכא דהעד אומר אמת העדתי והבעל חוב אומר שקר העדת לא מחייב כי אם שמתא ודלא כמ\"ש רבינו דמשמתינן ליה עד שישלם דהם ז\"ל לא ס\"ל הכי ועיין להרב פרח מטה אהרן ח\"א סי' כ\"ז וק\"ה (א\"ה ס\"ט ועיין להסמ\"ע בסי' כ\"ח ס\"ק כ\"א ולהאגודה בקמא סי' קל\"ז שכתב אפי' חד סהדא דמשמתינן נראה לר\"י דלא משלם מדקאמר משמתינן ליה ולא קאמר משלם כדקאמר בתר הכי יעו\"ש ומכאן כתב הרב פרח מטה אהרן שם דמצי למימר קים לי וכן כתב הרב משפטים ישרים בסי' ס\"ה ועיין להרב ש\"ך בס\"ק ה' שכתב שכן פסק רש\"ל [ביש\"ש] בקמא פ\"י סי' כ\"ג יעו\"ש). ומ\"ש הרב שם וז\"ל אבל ודאי אם הישראל הנתבע מודה לעד שחייב אלא שאומר שהוא רוצה להשמט ולישבע לשקר ודאי אינו חייב העד כלל דהרי אינו מפסיד מידי דהוה אתרי שאעפ\"י שיכול להשמט יכולים להעיד יעו\"ש. והן הן דברי המרדכי שם בפ' הגוזל קמא סי' קי\"ז וז\"ל ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוה משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר חד אבל תרי לא והואיל והדבר ידוע שהוא חייב יעו\"ש באורך ומן התימה על הרב ז\"ל שלא נסתייע מדברי המרדכי הללו וק\"ל.<br><b> (א\"ה</b> ס\"ט הנה דברי הגהות מרדכי הנ\"ל שהביא מרן ב\"י ז\"ל הם בפ' הגוזל קמא וז\"ל פסק ר\"ת וכו' חזרנו בכל הצדדים דאותה סוגיא דהאי בר ישראל דאזיל ומסהיד עליה לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כ\"א לשמותיה בשביל דחציף ע\"כ ובמרדכי פ' הנ\"ל סי' קי\"ז האריך בזה וז\"ל והא דאמרי' פ' הגוזל בתרא מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא דגוי וכו' ואמר דמשמתינן ליה משמע דאין חייב לשלם לו אלא משמתינן ליה על מה שהפסידו בגרמא אבל אינו משלם מדקאמר גבי מזבין לגויו וכו' מכלל דהכא משמתינן ליה ולא מקבל עליה ולא משלם וכו' משום דהוה מצי למימר אמת העדתי כי הייתי יודע בודאי שהיית חייב לו וכו' אע\"פ שזה אומר לא הייתי חייב לגוי אין לחייבו בכך דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכו' ומיהו אם היו לו עדים שפרע לגוי ולא היה חייב לו כלום הרי ודאי חסרו וה\"נ הוי חייב האי עד ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוינן משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר וה\"מ עד אחד אבל תרי לא כלומר הואיל והדבר ידוע שהוא חייב כדין עשו שהעידו עליו וכו' יעו\"ש והן הם דברי מור\"ם הנ\"ל כמבואר בדרכי משה שהביא דברי המרדכי ז\"ל הללו וכן הביאם בתשובה סי' פ\"ח יעו\"ש. כי מן הבאר יפה השיב ידין [ידיד נפשי] כמה\"ר דש\"ן הי\"ו על הכנה\"ג סי' כ\"ח הגהות ב\"י אות כ\"ה ולהרב פרח מטה אהרן סי' כ\"ז דף ס\"ז ע\"ד שהבינו שדברי מור\"ם הם לקוחים מדברי (הגמ') [הגהות מרדכי] ולא עוד אלא שכתב שם מרן החבי\"ב ז\"ל וז\"ל והשתא דאתית להכי אמינא דג' מדרגות יש בדבר כשברור לנו דהעדים העידו שקר חייבים לשלם מן הדין מדינא דגרמי ונחתינן לנכסייהו כו' וכשאנו יודעים בבירור שהלוה חייב לנכרי משמתינן להו משום דחציף דאזל להעיד בערכאות של גוים אבל אינו משלם והיינו נדון הגהות מרדכי גם הרמב\"ם ורבינו בעל הטורים ז\"ל מודים בזה וכו' יעו\"ש ולפי האמור משם המרדכי נראה להדיא היפך מ\"ש הוא ז\"ל דהא דמשמתינן ליה הני מילי דמצי לומר אמת העדתי אבל כשאנו יודעים בבירור שאמת העיד לא משמתינן ליה ומן התימה דהוא ז\"ל (שנ\"ט) [שקיל וטרי] בתשובת מור\"ם הנ\"ל ושם הובאו דברי המרדכי הנ\"ל אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכו'. היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו'.</b> בפ\"ק דסנהדרין דף ה' תניא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא א\"כ נטל רשות מרבו תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר דרש להו מותר ללתת חטים בפסח א\"ל לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א\"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל א\"ל לאו אדעתאי ע\"כ ודעת רבינו דהך ברייתא דתלמיד אל יורה במקום וכו' מיירי באקראי דמשו\"ה חוץ מג' פרסאות שרי והא דר' המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא רביה היינו בקבע וכמ\"ש מרן בכ\"מ. ומ\"ש רבינו חוץ מג' פרסאות שרי היכא דנטל רשות היינו ההיא ברייתא דבאותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו וסובר רבינו דהא דגזרו אינו אלא בקובע עצמו לדון ומעשה דאותו תלמיד הכי הוה וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל בסי' ער\"א לדעת רבינו ומעתה ההיא ברייתא דתלמיד אל יורה אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות לדעתו דמיירי באקראי מיירי נמי אפילו לאחר הגזרה ואפי' בלא רשות וזה פשוט.<br><b> והוצרכתי</b> לזה לפי שראיתי להרב תורת חיים בשיטתו בפ\"ק דסנהדרין שהקשה לרבינו וז\"ל ומיהו קשה דהא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו אפי' באקראי בעלמא הוא דאי בקבע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור אלא א\"כ נטל רשות מרבו וא\"כ אמאי כתב הרמב\"ם ז\"ל היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו' מותר להשיב דמשמע דאפי' שלא נטל רשות ואמאי נהי משום כבוד ליכא תיפוק ליה משום דצריך לראות אם לשונו פתוח הוא אם לאו עכ\"ל ולפי מ\"ש אין כאן קושיא דכיון דרבינו סובר דהך מעשה דאותו תלמיד שבא לשם להורות בקבע וטעו השומעין ודומיא דהכי הוא דגזרו וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל וברייתא דתלמיד אל יורה במקום רבו אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דמפרשה רבינו באקראי מיירי אף לאחר הגזרה ולא בעי נטילת רשות. ואל תשיבני שמדברי רבינו נראה להיפך שהרי כתב וכל המורה בפני רבו חייב מיתה היה בינו ובין רבו י\"ב מיל מותר להשיב בד\"א בדבר שנקרה מקרה אבל לקבוע עצמו אסור להורות עד שימות רבו אלא א\"כ נטל רשות מרבו על כרחך משמע דמאי דאסור להורות לפניו דהיינו משום מורה הלכה הותר באקראי חוץ לי\"ב מיל ובקבע לא הותר אלא או כשימות רבו או בנטילת רשות ומעתה הדרא קושיא לדוכתה דמשום הגזרה הו\"ל לרבינו להצריך נטילת רשות אפי' באקראי וכמ\"ש הרב ז\"ל. וי\"ל דהא דאסור חוץ לי\"ב מיל ה\"מ גזרתיה דרבי דמשום דינא לא אסיר אלא בפניו דוקא וחוץ לי\"ב מיל אינו אלא משום גזרתיה דרבי ובקבע דומיא דמעשה שהיה דבאקראי לא גזרו ודומה למי שאין רבו קיים דמותר להורות ועיין בהריב\"ש שם. וממוצא דבר אתה תחזה להריב\"ש ז\"ל שכתב בדעת רבינו ז\"ל דתוך ג' פרסאות איסורא איכא ואינו חייב מיתה ועיין בס' לחם רב סי' ע\"ג (ומדברי מרן כ\"מ נראה שהבין בדעת רבינו היפך מה שהבין הריב\"ש ז\"ל) ומהתימא מהרב פני שלמה דף ל\"ב שכתב וז\"ל ואילו תלמיד המורה בפני רבו אסור וחייב מיתה כמ\"ש בגמ' ולדעת הרמב\"ם ז\"ל והתוס' אפי' תוך ג' פרסאות חייב מיתה כבפניו ממש ע\"כ והוא ז\"ל קאי ע\"ד הרב לחם רב ומשם בארה מ\"ש הריב\"ש עליה דרבינו היפך דבריו וכנ\"ל.<br><b> עוד</b> הקשה הרב תורת חיים על דברי התוס' ז\"ל שכתבו שם דהך ברייתא מיירי בשנטל רשות ומשו\"ה חוץ לג' פרסאות שרי ורב המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא היינו משום דלא נטל רשות מרבו וכתב וז\"ל וקשה דהא טעמא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו לאו משום כבוד רבו הוא אלא כדי שיבדקהו רבו אם לשונו פתוח אם לאו שלא יטעו בדבריו והתם משמע בהדיא דהא דלא אורי רב המנונא משום כבודו דרב הונא רביה הוא דעביד הכי דתלמיד המורה בזמן שרבו קיים אפקרותא הוא וחייב מיתה כדאיתא התם עכ\"ל. ונראה לענ\"ד לומר דמה שלא נטל רשות מרבו לראות אם לשונו פתוח אם לאו ומשו\"ה לא היה יכול להורות היינו משום כבוד רבו וכן מתבאר מדברי הריב\"ש ז\"ל שכתב וז\"ל ובהא ניחא מאי דלא אורי רב המנונא בשני דרב הונא ולמה לא היה נוטל רשות מר\"ה כיון שהגיע להוראה כדי שלא יעבור על ועצומים כל הרוגיה וכו' אבל השתא ניחא דכיון דאיכא כבוד רבו ולא רצה רב המנונא ליטול רשות מרבו כל ימיו משום כבודו ע\"כ. הרי לך בהדיא דמשו\"ה לא רצה ליטול רשות דבהא נמי יש בו משום כבוד רבו. עוד נראה לומר במ\"ש מהרי\"ק ז\"ל שורש (ק\"ע) [קס\"ט] עליה דמהר\"מ ז\"ל דס\"ל דאף בתלמיד חבר חוץ מג' פרסאות צריך נטילת רשות דרבינא ס\"ל דדי לו בשנטל רשות מרב אחד דכיון דעיקר הרשות אינו אלא לראות אם לשונו פתוח אם לאו אין צריך ליטול רשות בכל פעם ומכל רבותיו ורבינא נטל רשות מרבו ורב אשי ס\"ל דלא מהני מאי דנטל רשות מאחר אלא צריך ליטול ממנו רשות מחדש וכו' יעו\"ש. ומעתה נוכל לומר דס\"ל להתוס' דרב המנונא אף שנטל רשות מרב אחר לראות אם לשונו פתוח אם לאו כיון שלא נטל רשות מר\"ה שהוא רבו מובהק לא אורי בשני דר\"ה משום כבודו.<br><b> וראיתי</b> למהרי\"ק שם קרוב לסופו שהקשה מהר\"י מברונא ז\"ל דלמה הוצרכו התוס' להעמיד הא דרב חסדא דלא אורי משום דבפני רבו ממש הוה ולא תירצו שהיה תוך ג' פרסאות וברייתא דהכא מיירי חוץ לג' פרסאות ותירץ מהרי\"ק ז\"ל דדעת התוס' הוא דמדמפרש הש\"ס הוראת רבי תנחום ולא קאמר איקלע לחתר ואורי דומיא דמאי דאמרינן בפ' הדר רב חסדא אורי בכפרי משמע דמאי דתפסו עליה דרבי תנחום הוא משום היות הוראה גמורה דאי הוה דבר פשוט לא הוה קשה להו וכן משמע מדקדוק הברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' וע\"ז הוא דקשה להו מהא דתניא אלא א\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דבהוראה גמורה תוך ג\"פ אסור וע\"ז הקשו התוס' דרב חסדא דלא אורי בשני דרב הונא רביה דמשמע שום הוראה אפילו דבר פשוט ומהכא משמע דשרי תוך ג\"פ דלא תפסו לר' תנחום אלא על דאורי הוראה גמורה ולזה הוצרכו לתרץ דהתם בפ' הדר מיירי בפניו ממש ומשו\"ה לא הורה כלל. וכתב עוד שם והא דקבעו הדבור על אלא א\"כ רחוק ממנו היינו משום דמשם עיקר הקושיא דאי לאו הכי לא הוה קשה מההיא דר\"ה כלל דהוה פשיטא להו לשנויי דהתם בתוך ג' פרסאות הוא דאסור אפי' כביעתא בכותחא וכיוצא בו והוראה גמורה אפי' חוץ מג\"פ ולא היינו צריכים לדחוק ולהעמיד ההיא דאפילו בכותחא דוקא בפניו דהוי דוחק גדול עכ\"ל. ולכאורה קשה דעדין הקושיא במקומה עומדת דמהכא משמע דדוקא משום שהיה הוראה גמורה הוא שאמרו לו לאו רבי מני דמן צור איכא הכא הא אם היה הוראה פשוטה כביעתא בכותחא לא הוה קשה להו איך הורה ואף שהיה תוך ג\"פ וזה היפך ההיא דפ' הדר דאפי' כביעתא בכותחא לא אורי וי\"ל.<br><b> ודע</b> שהתוס' בפ' הדר כתבו דר' המנונא לא אורי בשני דרב הונא הוא משום שהיה תלמיד גמור ואסור אפי' חוץ מג' פרסאות ורב חסדא דאורי בכפרי משום שהיה תלמיד חבר וכתבו עוד וז\"ל והא דאמרינן בפ\"ק דסנהדרין תנחום בריה דרבי אמי וכ��' צ\"ל דתלמי חבר היה ומשום הכי חוץ לג' פרסאות שרי יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דלפי\"ז אתי שפיר מאי דלא הקשו עליה דר' תנחום מברייתא דאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה בפני רבי אליעזר וכן בני אהרן שמתו על שהורו בפני משה שהיו תוך ג\"פ ומכ\"ש אי ס\"ל דחוץ מג\"פ היה אותו מעשה כדס\"ד דמקשה דהכא וכן מההיא דשמואל שנתחייב מיתה על שהורה בפני עלי כמבואר בפ' אין עומדין (ברכות דף ל\"א) אלא דלפי דברי התוס' ניחא דהתם כולהו בתלמיד גמור מיירי ור' תנחום תלמיד חבר היה ומשו\"ה לא הקשו אלא מההיא ברייתא דמיירי בתלמיד חבר.<br><b> ומעתה</b> אסורה נא ואראה מה שהקשה הרב תורת חיים בשיטתו שם בפ' הדר על דברי התוס' וז\"ל וקשה דא\"כ מאי אמרו לו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא וכו' והו\"ל לשנויי התם בתלמיד גמור איירי ואנא תלמיד חבר אנא וכן משמע דהתם בתלמיד גמור איירי דהא שיעור ג' פרסאות מבני אהרן גמרינן והתם תלמידים גמורים דמשה הוו וכן כתבו התוס' בפ\"ק דסנהדרין דהא דקתני תלמיד אל יורה במקום רבו בתלמיד גמור איירי עכ\"ל. ויש לתמוה דמאי מקשה להתוס' בעירובין מאחר דהתוס' שם ס\"ל דאפי' חוץ לג\"פ דוקא בתלמיד חבר הוא דמותר להורות אבל בתלמיד גמור אסור להורות ואה\"נ דקשה על התוס' דאינהו גופייהו בסנהדרין כתבו דברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' איירי בת\"ג וכן הקשה הרב בארות המים דף ח' והב\"ח ביו\"ד סי' רמ\"ב מ\"מ קושיתו על דברי התוס' דעירובין לק\"מ וכדכתיבנא. ומ\"מ לא תעזוב נפשי לשאול לדעת התוס' דס\"ל דר' תנחום תלמיד חבר הוה דהא בירושלמי פ\"ק דגטין ופ\"ו משביעית ה\"א ובמדרש רבה ספר ויקרא פ\"כ סי' ו' נראה להדיא דת\"ג הוה שכך אמרו ליה והא ר' מני דמן צור רבך יתיב בצפרין וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעיד על ישראל בערכאות של גוים וכו'.</b> עיין בס' משפטים ישרים סימן נד שכתב וז\"ל וטעמא דחד סהדא אע\"פ שהוא יודע העדות ולפי דעתו אמת הוא מ\"מ כיון שהישראל כופר ואומר שאינו חייב לו והתורה לא האמינה לעד אחד וא\"כ נהי דלא מהמנינן ליה כיון דבעל חובו כופר מ\"מ לא עבדינן מעשה אלא מנדין אותו עד שישלם ולא כמ\"ש הגהות מרדכי וז\"ל חזרתי בכל הצדדין של אותה סוגיא דהאי בר ישראל דידע סהדותא לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כי אם לשמותי בשביל דחציף ונראה דלא מצי למימר קים לי דכל רבוותא פליגי יעו\"ש ובסי' נ\"ה רצה להוכיח הרב שכנגדו שדעת ר\"ת הוא כהגהות מרדכי ובזה יכול לומר קים לי יעו\"ש. ולא זכרו שרים למור\"ם ז\"ל בחו\"מ סי' כ\"ח דסבר כהמרדכי דהיכא דהעד אומר אמת העדתי והבעל חוב אומר שקר העדת לא מחייב כי אם שמתא ודלא כמ\"ש רבינו דמשמתינן ליה עד שישלם דהם ז\"ל לא ס\"ל הכי ועיין להרב פרח מטה אהרן ח\"א סי' כ\"ז וק\"ה (א\"ה ס\"ט ועיין להסמ\"ע בסי' כ\"ח ס\"ק כ\"א ולהאגודה בקמא סי' קל\"ז שכתב אפי' חד סהדא דמשמתינן נראה לר\"י דלא משלם מדקאמר משמתינן ליה ולא קאמר משלם כדקאמר בתר הכי יעו\"ש ומכאן כתב הרב פרח מטה אהרן שם דמצי למימר קים לי וכן כתב הרב משפטים ישרים בסי' ס\"ה ועיין להרב ש\"ך בס\"ק ה' שכתב שכן פסק רש\"ל [ביש\"ש] בקמא פ\"י סי' כ\"ג יעו\"ש). ומ\"ש הרב שם וז\"ל אבל ודאי אם הישראל הנתבע מודה לעד שחייב אלא שאומר שהוא רוצה להשמט ולישבע לשקר ודאי אינו חייב העד כלל דהרי אינו מפסיד מידי דהוה אתרי שאעפ\"י שיכול להשמט יכולים להעיד יעו\"ש. והן הן דברי המרדכי שם בפ' הגוזל קמא סי' קי\"ז וז\"ל ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוה משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר חד אבל תרי לא והואיל והדבר ידוע שהוא חייב יעו\"ש באורך ומן התימה על הרב ז\"ל שלא נסתייע מדברי המרדכי הללו וק\"ל.<br><b> (א\"ה</b> ס\"ט הנה דברי הגהות מרדכי הנ\"ל שהביא מרן ב\"י ז\"ל הם בפ' הגוזל קמא וז\"ל פסק ר\"ת וכו' חזרנו בכל הצדדים דאותה סוגיא דהאי בר ישראל דאזיל ומסהיד עליה לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כ\"א לשמותיה בשביל דחציף ע\"כ ובמרדכי פ' הנ\"ל סי' קי\"ז האריך בזה וז\"ל והא דאמרי' פ' הגוזל בתרא מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא דגוי וכו' ואמר דמשמתינן ליה משמע דאין חייב לשלם לו אלא משמתינן ליה על מה שהפסידו בגרמא אבל אינו משלם מדקאמר גבי מזבין לגויו וכו' מכלל דהכא משמתינן ליה ולא מקבל עליה ולא משלם וכו' משום דהוה מצי למימר אמת העדתי כי הייתי יודע בודאי שהיית חייב לו וכו' אע\"פ שזה אומר לא הייתי חייב לגוי אין לחייבו בכך דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכו' ומיהו אם היו לו עדים שפרע לגוי ולא היה חייב לו כלום הרי ודאי חסרו וה\"נ הוי חייב האי עד ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוינן משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר וה\"מ עד אחד אבל תרי לא כלומר הואיל והדבר ידוע שהוא חייב כדין עשו שהעידו עליו וכו' יעו\"ש והן הם דברי מור\"ם הנ\"ל כמבואר בדרכי משה שהביא דברי המרדכי ז\"ל הללו וכן הביאם בתשובה סי' פ\"ח יעו\"ש. כי מן הבאר יפה השיב ידין [ידיד נפשי] כמה\"ר דש\"ן הי\"ו על הכנה\"ג סי' כ\"ח הגהות ב\"י אות כ\"ה ולהרב פרח מטה אהרן סי' כ\"ז דף ס\"ז ע\"ד שהבינו שדברי מור\"ם הם לקוחים מדברי (הגמ') [הגהות מרדכי] ולא עוד אלא שכתב שם מרן החבי\"ב ז\"ל וז\"ל והשתא דאתית להכי אמינא דג' מדרגות יש בדבר כשברור לנו דהעדים העידו שקר חייבים לשלם מן הדין מדינא דגרמי ונחתינן לנכסייהו כו' וכשאנו יודעים בבירור שהלוה חייב לנכרי משמתינן להו משום דחציף דאזל להעיד בערכאות של גוים אבל אינו משלם והיינו נדון הגהות מרדכי גם הרמב\"ם ורבינו בעל הטורים ז\"ל מודים בזה וכו' יעו\"ש ולפי האמור משם המרדכי נראה להדיא היפך מ\"ש הוא ז\"ל דהא דמשמתינן ליה הני מילי דמצי לומר אמת העדתי אבל כשאנו יודעים בבירור שאמת העיד לא משמתינן ליה ומן התימה דהוא ז\"ל (שנ\"ט) [שקיל וטרי] בתשובת מור\"ם הנ\"ל ושם הובאו דברי המרדכי הנ\"ל אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}