b26e12e31eeabe0aed1b567e1d4ab49cf7678697ea7a711c58ca0f473006b4b2

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Kodashim/Bartenura on Mishnah Meilah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,304 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Meilah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>קדשי קדשים ששחטן בדרום.</b> אע״פ שדינן להשחט בצפון, לא תימא כמאן דחנקינהו דמו והוו כקדשים שמתו שיצאו ידי מעילה דבר תורה, קמשמע לן דקדשים שמתו לא חזו כלל, אבל דרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים אבל ראוי הוא לקדשים קלים הלכך מועלין בהן, ומי שנהנה מהם שוה פרוטה מביא קרבן מעילה. ולא בלבד כי נשחטו בדרום וקבל דמן בצפון הוא דמועלין בהן משום דעיקר עבודה בצפון הוי [כדין], דמקבלה ואילך מצות כהונה, אלא אפילו שחטן בצפון וקבל דמן בדרום, אף על גב דעיקר עבודה הויא בדרום שלא כדין, אפילו הכי מועלין בהן:",
+                "<b>וזרק דמן בלילה.</b> אע״ג דלילה לאו זמן הקרבה, מועלין בהן:",
+                "<b>בלילה וזרק דמן ביום.</b> האי כל שכן הוא דמועלין, דהא זרק ביום דעיקר עבודה הוא. אלא זו ואין צריך לומר זו קתני:",
+                "<b>או ששחטן.</b> בצפון, וחשב עליהן לאכלן חוץ לזמנן שהוא פגול שיש בו כרת, או חוץ למקומן שהוא פסול שאין בו כרת, מועלים בהן:",
+                "<b>כלל אמר ר׳ יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים.</b> אע״ג דשוב נפסלה ואין רשאים לאכלן, אפילו הכי אין מועלין בהן:",
+                "<b>שלנה.</b> לאחר זריקה, או שנטמאה או שיצאה חוץ לעזרה לאחר זריקה. אע״ג דאינה ראויה לכהנים, כיון דהיה לה שעה אחת היתר קודם שלנה, אין מועלים בה, דלאו קדשי ה׳ קרינן בה, דהא חזו לכהנים:",
+                "<b>ושקבלו פסולים וזרקו את דמה.</b> קבלו פסולים את דמה אע״פ שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולים אע״פ שקבלוהו כשרים. ואם לאחר שקבלו פסולים את הדם וזרקוהו, חזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, הרי זריקת הכשרים מועלת ומתרת הבשר לכהנים ואין בו משום מעילה. והני מילי שאר פסולים חוץ מן הטמא, אבל טמא שקבל את הדם וזרקו, אע״פ שחזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, אין לבשר שעת היתר ומועלים בו, שהטמא הואיל וראוי לעבודת צבור, שקרבן צבור דוחה את הטומאה, כשזרק הדם נעשה שאר הדם שיריים ושוב אין זריקת הכשרים מועלת להתיר הבשר, ואין לך בפסולים מי שעושה הדם שיריים אלא הטמא בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים.</b> ואחר כך נכנס ואחר כך זרק את הדם:",
+                "<b>ר׳ אליעזר אומר מועלים בו.</b> אע״פ שזרק את הדם. דסבירא ליה לרבי אליעזר דזריקה לא מהני ליוצא לאפוקי מידי מעילה:",
+                "<b>ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא.</b> הואיל ויצא. דזריקה כשרה קא קבעה לפגול, ולא פסולה:",
+                "<b>רבי עקיבא.</b> סבר אין מועלים בו. דקסבר דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה:",
+                "<b>אבל חייבין כו׳</b> אבל, לשון ברם, כמו באמת. וכי אמר רבי עקיבא דזריקה מהני ליוצא, כגון שיצא מקצת הבשר ולא כולו, דמגו דמהניא לההוא מקצת שבפנים, מהניא נמי לההוא מקצת שיצא חוץ. והלכה כר׳ עקיבא:",
+                "<b>אמר ר׳ עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה.</b> השתא מייתי ראיה למאי דקאמר דזריקה מועלת ליוצא:",
+                "<b>והרי שתיהן עומדות.</b> שחוטות ונתקבל דמן בשתי כוסות וזרק דמ�� של אחת מהן:",
+                "<b>לא כשם שדמה.</b> של אותה:",
+                "<b>פוטר את בשרה,</b> מן המעילה:",
+                "<b>כך הוא פוטר את בשר חברתה</b> שלא נזרק דמה, מן המעילה, הואיל והיה יכול לזרוק דמה של איזו שירצה:",
+                "<b>ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה.</b> אע״ג דפסולה היא, דמותר חטאת היא. אינו דין שיפטר בשרה של עצמה, אע״פ שנפסלה ביוצא. ולא אמר ר׳ עקיבא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה, אלא כששחט שתי החטאות כאחת, לפי שאם רצה מזה זורק רצה מזה זורק, אבל בזה אחר זה לא אמר ר׳ עקיבא שיהיה דמה פוטר בשר חברתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אימורי קדשים קלים.</b> אין מועלים באימורי קדשים קלים אלא לאחר זריקת דמים, כדאמרינן בשלהי פרקין. ואם יצאו לפני זריקת דמים:",
+                "<b>ר׳ אליעזר אומר אין מועלין בהן.</b> דכי היכי דאית ליה לר׳ אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים ממעילה, הכי נמי אין מועלת ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה. וכי היכי דאית ליה לר׳ עקיבא דזריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים מידי מעילה, מועלת נמי ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה דמים.</b> זו זריקת הדם:",
+                "<b>ואין מועלין בבשר.</b> לאחר זריקת דמים אין מועלין בבשר, דכבר יש בו שעת היתר לכהנים. והיינו להקל, דמשום זריקת דמים אתיא ליה קולא דאין מועלין בו:",
+                "<b>ועל זה ועל זה.</b> בין על האימורין בין על הבשר לאחר זריקה:",
+                "<b>חייבין משום פגול.</b> אם פיגל באחת מארבע עבודות. דזריקה קובעת בפגול וקבעה נמי לנותר וטמא. והיינו להחמיר:",
+                "<b>ובקדשים קלים.</b> לאחר זריקה:",
+                "<b>כולו להחמיר.</b> דמועלין באימורים, דכבר חזו לגבוה וקדשים נינהו ולא ממון בעלים:",
+                "<b>ועל זה ועל זה.</b> בין על האימורים בין על הבשר חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. והיינו כולו להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חטאת העוף.</b> הוכשרה ליפסל. כלומר משנמלקה נתוספה בה קדושה, שהיא נפסלת אם נגע בה טבול יום או מחוסר כפורים. ודוקא נפסלת בטבול יום. אבל לא מיטמאה לטמא אחרים, שכשם שטבול יום פוסל את התרומה כך הוא פוסל את הקודש:",
+                "<b>הוזה דמה חייבין עליה משום פגול.</b> דהזאה של חטאת העוף במקום זריקה דבהמה קאי, דהזאה קובעת פגול כשחשב בו קודם לכן כמו זריקת דם בבהמה, ושוב יש בו איסור נותר וטמא:",
+                "<b>ואין בה מעילה.</b> דכיון דהוזה דמה יש [בה] היתר לכהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מיצה דמה.</b> מיצוי דעולת העוף קאי במקום זריקת הבהמה והזאה דחטאת העוף. דבעולת העוף כתיב ונמצה דמו:",
+                "<b>עד שתצא לבית הדשן.</b> דכיון דכולה כליל ולית בה שעת היתר לבסוף, לעולם מועלין בה עד שתשרף כולה ותנטל מעפרה תרומת הדשן כדכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) והרים את הדשן אשר תאכל האש:"
+            ],
+            [
+                "<b>פרים הנשרפים.</b> אין בהן לכהנים היתר כלל:",
+                "<b>הוזה דמן כו׳</b> הזאת דמן קובעתן לפגול לענוש כרת האוכל מהן אם חישב עליהם בשעת שחיטה להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן, וכיון דלית בהו היתר לכהנים, מועלין בהן בבית הדשן חוץ למחנה היכא דנשרפו אם נהנה מהן:",
+                "<b>עד שיותך הבשר.</b> כלומר שיהיה נשרף ונעשה פחמים. אבל לאחר שניתך, שוב אין בו מעילה, שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מועלין בעורה.</b> דלכהנ��ם היא, כדכתיב (שם ז,) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:",
+                "<b>אבל מועלין בבשר.</b> כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא:",
+                "<b>עד שתצא לבית הדשן.</b> שמרימים כל האפר מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מועלין בבשר.</b> דהא יש בו היתר לכהנים, דבשר חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור, נאכל לכהנים:",
+                "<b>אבל מועלין באימורים.</b> שאין בהן היתר לכהנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שתי הלחם.</b> שמביאין בעצרת:",
+                "<b>קרמו פני הלחם בתנור.</b> היינו תחילת תיקונן, וההיא קרימה בתנור חשיבא הכשר ליפסל בטבול יום ומחוסר כיפורים כשחיטה דקדשי קדשים. והכא לא גרסינן ובלינה, משום דשתי הלחם נאפות מערב יום טוב שאין אפייתן דוחה את היו״ט ונאכלות למחר ביום טוב. והוכשרו לשחוט עליהן את הזבח, דכיון דקרמו פניה קרויה לחם:",
+                "<b>ואין בהן מעילה.</b> שיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>לחם הפנים.</b> הכא נמי לא גרסינן ביה ליפסל בלינה, שהרי נאפה בערב שבת ואינו נאכל עד לשבת האחרת:",
+                "<b>קרבו בזיכים.</b> היינו מכשיריו, שבשבת בשעת סילוק הלחם היו מקריבין הבזיכין של לבונה:",
+                "<b>ואין בו מעילה.</b> שהותר לכהנים ונעשית מצותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המנחות מועלין בהן משהוקדשו.</b> בקדושת פה:",
+                "<b>ואין מועלין בשיריים.</b> שיש בהן היתר לכהנים:",
+                "<b>אבל מועלין בקומץ.</b> עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי חטאת ואשם. ולאחר כן אין מועלין בו, דהא נעשית מצותו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומנחת נסכים.</b> מנחה הבאה עם הזבח שאין בה שיריים. וכל הני כליל נינהו:",
+                "<b>משהוקדשו.</b> קדושת פה בעלמא:",
+                "<b>ופגול אין בהן.</b> לפי שאין להם מתירין ואין פגול נוהג אלא בדבר שקרבו מתיריו כדלקמן:",
+                "<b>כל שיש לו מתירין.</b> כגון שלמים וחטאות ואשמות, דדמן מתיר אימורים למזבח והבשר לכהנים. או דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד, כגון עולת העוף ופרים הנשרפים, שדמן מתירן למזבח בלבד, וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הוו מתיריהן, ולחם הפנים דבזיכים הוו מתירין, וכגון מנחות דיש להן היתר בקומץ. כל הני אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתירין. דהכי כתיב גבי פיגול לא ירצה, ואמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. ונותר וטמא יליף מפיגול במסכת זבחים בפרק כל הזבחים:",
+                "<b>וכל דבר שאין לו מתירין.</b> כי הני הקומץ והלבונה דהן עצמן מתירין הן ואין מתיר אותם שום דבר אחר:",
+                "<b>חייב עליה משום נותר וטמא.</b> משום טמא מרבינן להו, מדכתיב (ויקרא כ״ב:ג׳) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה׳ וטומאתו עליו ונכרתה, בכל הקדשים הכתוב מדבר לחייב עליה משום טמא. ונותר יליף מטמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ולד חטאת וכו׳ יומתו.</b> דהני נינהו מחמש חטאות דגמירי דמתות. והנך תלת לעולם מתות בין קודם כפרה בין לאחר כפרה, דלעולם לא קרבי. ומשנה זו שנויה בריש פרק ד׳ דתמורה ושם פירשנוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש מעות לנזירותו.</b> ולא פירש אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמי:",
+                "<b>לא נהנים ולא מועלים.</b> בכל אותן המעות:",
+                "<b>מפני שהן ראויין להביא כולן שלמים.</b> כלומר דכל מעה ומעה מצינן למימר זו לשלמים ��פריש. ושלמים קדשים קלים נינהו ואין בהן דין מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא, קדשים קלים לפני זריקת דמן אין מועלים. ואע״ג דאיכא נמי בהדייהו חטאת ועולה דבני מעילה נינהו, כיון דאיכא נמי דמי שלמים שאינן בני מעילה, אי קא מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דמייתי חולין בעזרה, הלכך לא נהנין ולא מועלין:",
+                "<b>מת.</b> המפריש המעות. והיו המעות סתומים, שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים, יפלו כל המעות לנדבה:",
+                "<b>דמי חטאת ילכו לים המלח.</b> דחטאת שמתו בעליה היא:",
+                "<b>דמי עולה יביאו עולה.</b> כדאמרינן [קנים סוף פרק ב׳] האשה שמתה יביאו יורשיה את עולתה, דדורון בעלמא הוא:",
+                "<b>ונאכלין ליום אחד.</b> כדין שלמי נזיר:",
+                "<b>ואינן טעונין לחם.</b> דבלחם כתיב (במדבר ו׳:י״ט) ונתן על כפי הנזיר, והכא ליתיה, דמית:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הדם בתחילה אין מועלין בו.</b> היינו קודם זריקתו, דכתיב (ויקרא י״ז:י״א) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה:",
+                "<b>יצא לנחל קדרון מועלין בו.</b> היינו בתר זריקה. כדתנן אלו ואלו היינו דמים החיצונים ודמים הפנימים הנשפכים על מזבח העולה, מתערבים באמה, סילון שבעזרה, ויוצאים לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל. ומועלים בהן. והך מעילה, מדרבנן היא ולא מדאורייתא, דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:",
+                "<b>יצאו לשיתין.</b> נקב היה במזבח שבו יורדים הנסכים לשיתין, דהיינו יסודות של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד. ואם הכניס ידו וקבל הנסכים קודם שירדו לתהום, אין מועלין בהן, שכבר נעשית מצותן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דשון מזבח הפנימי והמנורה.</b> הדשן שלהם ושירי הפתילות של מנורה, היה מוציא ומניחן אצל המזבח החיצון, מקום שמניח שם תרומת הדשן של מזבח החיצון. ואחר שהוציא שם לא נהנין ולא מועלים, דבהני לא כתיב ושמו אצל המזבח כמו בדשון מזבח העולה:",
+                "<b>המקדיש דשון בתחילה מועלים בו.</b> הכי קאמר, המקדיש דמי דשון, בתחלה קודם שהוציאו לעזרה יש בו מעילה. כגון דאמר דמי דשון עלי ואח״כ הוציאו לחוץ ובא אחר ונהנה מן הדשון, אע״פ שכבר נעשית מצותו, אפ״ה מועלים בו, דכיון דנהנה ממנה וחסר מן הדשן, שוב ליכא לשער כמה היו דמיו כשנתערך זה, ונמצא זה מפסיד להקדש, משום הכי מועל בו לאלתר כשנהנה ממנו:",
+                "<b>תורין.</b> שהקדישן קודם זמנן, ובני יונה שעבר זמנן:",
+                "<b>לא נהנין ולא מועלים.</b> ולא דמו למחוסר זמן בבהמה שהוא קדוש קודם זמנו וקרב לאחר זמנו, דבהמה מגו דחשיבא דאית בה קדושה כשהיא בעלת מום להיות צריכה פדיון, אית בה נמי קדושה אפילו כשהיא מחוסר זמן, אבל עופות דליכא למימר בהו האי מגו, שהרי אין המום פוסל בעופות ולית בהו פדיון, שלא נאמר פדיון אלא בבהמה, הכי נמי אין בהן קדושת מחוסר זמן:",
+                "<b>תורין שלא הגיע זמנן מועלין בהן.</b> כיון דלקמן מחזו, אית בהו מעילה השתא. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בקדשי מזבח.</b> הואיל וחלב וביצים אינן ראויין למזבח, הלכך לא נהנין ולא מועלים:",
+                "<b>אבל בקדשי בדק הבית.</b> הכי נמי דמועלים בהן, הואיל וקדושת דמים הן, ראויין הן לבדק הבית. ובגמרא מפרש דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים, כשהקדישן קדושת הגוף למזבח, אבל הקדישן קדושת דמים לגבי מזבח כגון שאמר דמי עוף זה או דמי בהמה זו הקדש להביא מהם עולה, נעשה כמי שהקדיש�� לבדק הבית, דודאי בקדושת דמים דמזבח אית בה מעילה בביצים ובחלב:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הראוי למזבח.</b> שגופן ראוי קאמר:",
+                "<b>בור מלא מים.</b> גופן ראוי לבדק הבית לבנין, ואין גופן ראוי למזבח. שאין ראויין לניסוך המים אלא מים חיים, ולא היו מנסכים מים במקדש אלא ממי השילוח:",
+                "<b>אשפה מלאה זבל.</b> אין גופה ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית אלא לדמים:",
+                "<b>שובך מלא יונים.</b> ראוי למזבח ולא לבדק הבית:",
+                "<b>אילן מלא פירות.</b> ראוי למקדש לביכורים ולא לבדק הבית:",
+                "<b>שדה מלאה עשבים.</b> אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית:",
+                "<b>ואין מועלין במה שבתוכן.</b> דאין מועלים במה שהשביח לאחר שהוקדש:",
+                "<b>ולד מעושרת.</b> אם יצאה נקבה עשירית תחת השבט, והיה לה בן קודם לכן, לא יינק שוב ממנה, שבנה חולין הוא והיא מעשר, ונמצא נהנה מחלב מוקדשים, שמעשר בהמה קודש הוא:",
+                "<b>ואחרים מתנדבים כן.</b> כלומר, זו שהעבירה תחת השבט סתם, לא יינק ממנה, אבל אחרים שהתנדבו קודם לכן, רשאים להתנות קודם שתתעשר שאם תצא נקבה בעשירי יהא חלבה חולין כדי שיינק בנה ממנה בהיתר, וכן נמי בולד מוקדשים לא היו מקדישים חלב אמן. כך פירשו רבותי, ומגומגם הוא. ורמב״ם פירש, ואחרים מתנדבים, שמי שלבו נודבו היה מתנדב חלב להניק בן המעושרת ובן המוקדשים, לפי שאסור לבן לינק מהן, דשויוה רבנן כגיזה ועבודה דאסורים בקדשים, הלכך אין להן תקנה אלא שאחרים יתנדבו חלב להניקן, כיון שנאסרו לינק מחלב אמן. וישר הוא:",
+                "<b>לא יאכלו מגרוגרות של הקדש.</b> ואפילו התנו שיעשו מלאכה במזונותיהן אין אוכלים מגרוגרות של הקדש, אלא הגזבר נותן להם דמי מזונות משל הקדש והם קונים מן השוק:",
+                "<b>וכן פרה.</b> שדשה בכרשיני הקדש, חוסם פיה שלא תאכל משל הקדש, דכתיב (דברים כ״ה:ד׳) לא תחסום שור בדישו, בדיש שראוי לו לא תחסום, אבל אתה חוסם בדיש של הקדש שאינו ראוי לו, שהרי הוא אסור לאכול בהקדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש.</b> לא נהנים ולא מועלים, דבתר אילן אזלינן ואילן בשל הדיוט קאי. והני מילי, כשאין בין אילן של הדיוט לקרקע של הקדש אלא שש עשרה אמה או פחות. אבל אם יש ביניהן ייתר משש עשרה אמה, מועלין בשרשים הגדלים בשדה הקדש, דלא גרירי תו בתר אילן:",
+                "<b>ושל הקדש באין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין.</b> כגון שיש בין אילן של הקדש לקרקע של הדיוט יותר משש עשרה אמה, דשרשים הגדילים בשל הדיוט לא גרירי בתר אילן של הקדש הואיל ורחוקים ממנו כל כך, הלכך לא מועלין. אבל אם אין ביניהן אלא שש עשרה אמה או פחות, מועלים בהן:",
+                "<b>מעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש.</b> רבותי פירשוה לי, כגון דמעין של חולין הוא ונובע בשדה של הדיוט, אלא שנמשך ויוצא ועובר בתוך שדה של הקדש. לא נהנים ממנו בתוך שדה של הקדש. ולא מועלים, דמשל הדיוט הוא נובע:",
+                "<b>יצאו.</b> המים שבמעין זה שנובע משדה של הדיוט ועובר בשדה של הקדש יצא משדה של הקדש, נהנים ממנו לכתחילה:",
+                "<b>המים שבכד של זהב.</b> גבי ניסוך המים בשבעת ימי החג תנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ובאותן מים לא נהנים ולא מועלין, דלא איקדשו לניסוך המים למעילה עד שינתנו לצלוחית של זהב דהיינו כלי מקודש:",
+                "<b>ערבה.</b> שהיו זוקפים אותה אצל המזבח, כדתנן בפרק לולב וערבה [משנה ה׳]:",
+                "<b>נותנים היו ממנו בלולב.</b> בתחילה קודם שזקפוה. ואע״פ שלא לקטוה אלא כדי לזקפה על גבי מזבח:"
+            ],
+            [
+                "<b>קן שבראש אילן.</b> של הקדש. שבנאו העוף מעצים וקסמין שהביא ממקום אחר:",
+                "<b>שבאשרה יתיז בקנה.</b> יפיל הקן לארץ בקנה ויהנה ממנו. ודוקא יתיז. אבל לא יעלה על האשרה, דאם עולה ליטול הקן, נמצא נהנה מן האשרה. והביצים והאפרוחים שבקן, כל זמן שצריכים לאמן אסורים בין שבראש אילן של הקדש בין שבראש האשרה:",
+                "<b>המקדיש את החורש.</b> תרגום יער, חורשא:",
+                "<b>מועלים בכולו.</b> בעצים ובענפים ובעלים:",
+                "<b>הגזברים שלקחו את העצים.</b> שקנו עצים מיער של חולין לצורך קורות:",
+                "<b>מועלים בעצים.</b> רמב״ם פירש, לאתויי חתיכות עצים שחותכין במגירה בעת שמתקנים אותן לקורות, שמועלין בהן:",
+                "<b>ולא בשפויין.</b> נסרים דקות שנוסרין מן העצים כשמחליקין אותן:",
+                "<b>נמיה.</b> עלין שבעצי היער:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>קדשי המזבח מצטרפים זה עם זה למעילה.</b> אם נהנה משני מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה, מעל. ומצטרפים נמי לכזית לחייב עליהם משום אוכל פגול או נותר או טמא, או לחייב למעלה כזית בחוץ:",
+                "<b>קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה.</b> למעילה. אבל פגול ונותר וטמא אין בהן:",
+                "<b>וקדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפים זה עם זה</b> למעילה. אבל לא לדבר אחר, כדאמרן דקדשי בדק הבית לית בהי פגול ונותר וטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה דברים בעולה מצטרפים זה עם זה לכזית.</b> לחייב משום מעלה בחוץ, ולחייב משום פגול ונותר וטמא, ומשום מעילה אם נהנה מכולן בשוה פרוטה:",
+                "<b>הסולת.</b> המנחה הבאה עם העולה:",
+                "<b>והיין.</b> לנסכים. שהעולה טעונה מנחה ונסכים:",
+                "<b>וששה בתודה.</b> שהתודה טעונה לחם מוסף על חמשה דברים שבעולה. וכולן מצטרפין לכזית, לפגול ונותר וטמא, אבל לא למעילה, שהתודה קדשים קלים ואין בהן מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא:",
+                "<b>התרומה ותרומת מעשר.</b> שהיא אחד ממאה של חולין. וכן תרומת מעשר של דמאי:",
+                "<b>והחלה.</b> שאף היא קרויה תרומה, דכתיב (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה:",
+                "<b>והביכורים.</b> קרויין תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו ביכורים, דכתיב בהו (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:",
+                "<b>מצטרפים זה עם זה לאסור.</b> שאם נפל מכולן שאור כדי לחמץ בתוך עיסה של חולין, נאסרת:",
+                "<b>ולחייב עליהן את החומש.</b> האוכל מכולן כזית בשגגה משלם את החומש:"
+            ],
+            [
+                "כל הפגולים. מעולה מחטאת ומאשם ומשלמים:",
+                "<b>מצטרפים זה עם זה.</b> לאוכל מהן כזית להיות חייב כרת. וכן כל הנותרים:",
+                "<b>כל הנבלות מצטרפות.</b> ואפילו נבילת בהמה טמאה עם נבילת בהמה טהורה, מצטדפים לכזית לענין טומאה. אבל לא למלקות, שאינו לוקה עד שיאכל כזית מנבלת בהמה טהורה לבדה, או כזית מן הטמאה לבדה, לפי שהן שני שמות, שאין אוכל בשר בהמה טמאה לוקה משום נבילה אלא משום אוכל בשר בהמה טמאה:",
+                "<b>וכל השרצים מצטרפים זה עם זה.</b> לכזית, לחייב את האוכלן מלקות, ושמונה שרצים הכתובים בתורה מצטרפים זה עם זה, לחייב האוכלן בכעדשה. כשיעור טומאתן כך שיעור אכילתן:",
+                "<b>דם השרץ ובשרו מצטרפים.</b> דמרבינן מקרא דכתיב (ויקרא י״א) וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ, לרבות דם השרץ שיהיה מטמא כבשרו:",
+                "<b>כל שטומאתו ושיעורו שוין.</b> כגון נבילה ונבילה, או שרץ ושרץ:",
+                "<b>טומאתו ולא שיעורו.</b> כגון נבילה ושרץ דטומאתן שוה, דתרווייהו הוי טומאתן עד הערב. ולא שיעורו, דנבילה שיעור טומאתה בכזית, ושרץ שיעורו בכעדשה:",
+                "<b>שיעורו ולא טומאתו.</b> כגון נבילה ומת, דתרווייהו מטמאין בכזית. ולא טומאתו, דאילו טומאת מת, שבעה, וטומאת נבילה לא הוי אלא עד הערב:",
+                "<b>לא טומאתו ולא שיעורו.</b> כגון מת ושרץ, דטומאת מת הוי שבעה, וטומאת שרץ עד הערב. ובשיעורו נמי אינן שוין, דשיעור מת בכזית ושיעור שרץ בכעדשה:",
+                "<b>אלו אין מצטרפין זה עם זה.</b> הואיל ומוחלקין הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שני שמות.</b> שני לאוין חלוקין:",
+                "<b>כקל שבשניהם.</b> כלומר, דלא מצטרף לטומאה אפילו לשיעור קל, כגון שיצטרף פחות מכעדשה דשרץ להשלים כזית דנבילה, וכל שכן דלא מצטרף לשיעור חמור. וכן חצי זית של מת אין מצטרף לחצי זית של נבילה לטמא אפילו לטומאת ערב:",
+                "<b>האוכל שנטמא באב.</b> זהו ולד ראשון:",
+                "<b>ושנטמא בולד.</b> הטומאה. זהו ולד שני:",
+                "<b>מצטרפין זה עם זה.</b> לכביצה, שהיא שיעור טומאת אוכלין:",
+                "<b>לטמא כקל שבשניהם.</b> לעשות שלישי כדרך השני לעשות שלישי, והיינו כקל שבשניהם. אבל אין מצטרפין להכי שיעשו שני כמו שעושה ראשון שני, דא״כ היה כחמור שבשניהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפסול את הגויה.</b> האוכל אוכלים טמאים בכחצי פרס, שהוא ביצה ומחצה לדברי רמב״ם, ושני ביצים לדברי רבותי, נפסלת גוייתו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:",
+                "<b>במזון שתי סעודות לעירוב.</b> הרוצה ללכת יותר מאלפים אמה בשבת עושה עירובי תחומין ומניח מזון שתי סעודות במקום שרוצה שיקנה לו עירובו, והולך ממקום עירובו ולהלן אלפים אמה. והוא ששה ביצים לדברי רמב״ם, ושמונה ביצים לדברי רבותי:",
+                "<b>בכביצה לטמא טומאת אוכלין.</b> שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה, דכתיב (ויקרא י״א) מכל האוכל אשר יאכל, דמשמע אוכל הנאכל בבת אחת, ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת:",
+                "<b>בכגרורת להוצאת שבת.</b> המוציא אוכלים בשבת מרשות לרשות אינו חייב בפחות מכגרוגרות:",
+                "<b>בככותבת ביום הכיפורים.</b> ששינה הכתוב וכתב תענו, ולא כתב לא תאכלו, דמשמע דלא קפיד רחמנא אלא אעינוי, ושיערו חכמים דבכותבת מיתבא דעתיה דאניש, בפחות מככותבת לא מיתבא דעתיה:",
+                "<b>לפסול את הגויה ברביעית.</b> השותה משקים טמאים ברביעית, נפסלה גוייתו מלאכול בתרומה ופוסל את התרומה במגעו עד שיטבול:",
+                "<b>וכמלוא לוגמיו.</b> שהשותה ביוה״כ מלוא לוגמיו, חייב. פחות מכן, פטור:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הערלה וכלאי הכרם מצטרפין.</b> שאם אכל חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה, מצטרפין ללקות את הארבעים. אי נמי, ערלה וכלאי הכרם מעורבים יחד שנפלו לתוך היתר, מצטרפים לאסור ביבש במאתים, ובלח בנותן טעם:",
+                "<b>אינן מצטרפין.</b> כיון דשני שמות נינהו. אלא אם יש בקדירה לבטל טעם הערלה בפני עצמה וטעם כלאי הכרם בפני עצמו הכל מותר. ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>הבגד.</b> שהוא מטמא שלשה על שלשה:",
+                "<b>והשק.</b> שהוא מטמא ארבעה על ארבעה:",
+                "<b>והעור.</b> חמשה על חמשה:",
+                "<b>והמפץ.</b> ששה על ששה. הבגד מצטרף לשק שקל הימנו, לטמא בארבעה על ארבעה. וכן כל אחד מצטרף לקל. וכולן מצטרפים זה עם זה לטמא כשיעור הטומאה הקלה, אבל לא הקל עם החמור:",
+                "<b>מפני שהן ראוים לטמא מושב.</b> כלומר אע״ג דאמרן לעיל דכל שאין שיעורן שוה אינן מצטרפין, הכא מצטרפין אע״פ שאין שיעורן שוה, הואיל והן שוין לדבר זה שכל אחד מהן ראוי לטמא במושב הזב, הלכך מצטרפין לטומאת מושב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע״פ שלא פגם מעל.</b> פלוגתא דר׳ עקיבא ורבנן מפרש בגמרא כגון בלבושא מציעאה. דלבוש מבחוץ פגים לאלתר, לפי שמתחכך בכתלים. ולא אפליגו נמי בלבוש דלפנים לגבי בשריה, דההוא נמי פגים לאלתר מחמת זיעה, אלא בלבושא מציעאה. ר׳ עקיבא סבר הואיל והוי דבר דלא פגים לאלתר אע״ג דפגים לאחר זמן הוי כדבר שאין בו פגם ומועלים בו, כיון שנהנה בשוה פרוטה. ורבנן סברי, הואיל ויש בו פגם מכל מקום, אין מועלים בו עד שיפגום:",
+                "<b>כיצד.</b> דבר שאין בו פגם, כגון נתנה קטלא בצוארה, רביד של זהב של הקדש, או טבעת בידה, או שתתה בכוס של זהב של הקדש, כל הני אין בהם פגם בכך, אלא כיון שנהנית מהן שוה פרוטה, מעלה. וכיצד משערים בהן הנאה, אומדין כמה אשה רוצה ליתן שישאילוה תכשיטים כמות הללו להוליכן לבית המשתה להתכבד בהן, כאותו שיעור משלמת להקדש קרן וחומש כשנשתמשה בהן:",
+                "<b>וכל דבר שיש בו פגם.</b> כגון לבש בחלוק, או כיסה בטלית, או בקע בקרדום. כיון דעומדים ליפגם, לא מעל עד שיפגום בהם בשוה פרוטה:",
+                "<b>תלש.</b> שער:",
+                "<b>מן החטאת.</b> בחטאת בעלת מום איירי דעומדת ליפדות ודבר שיש בו פגם הוא, הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה. אבל בחטאת תמימה דתלישת צמר ושער לא עביד בה מידי, שכך היא ראויה להקרבה עכשיו כמו שהיתה מתחילה, הויא ככוס של זהב שהוא דבר שאין בו פגם, וכיון שנהנה ממנה מעל:",
+                "<b>כשהיא מתה כיון שנהנה מעל.</b> דכיון שמתה לאו בת פדיה היא, דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. ומיירי בין בחטאת תמימה בין בחטאת בעלת מום: "
+            ],
+            [
+                "<b>ופגם בכחצי.</b> שיעור. כגון, לבש בגדי קודש בהנאת שיעור שוה חצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה, שקרע בו ופגמו כשיעור חצי פרוטה:",
+                "<b>ששנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד.</b> שיש בו פגם ולא פגם:",
+                "<b>ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר.</b> כגון שפך משקה של קודש ולא נהנה:",
+                "<b>הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד.</b> בעצמו, ויהיה דבר שיש בו פגם. דבמעילה כתיב (ויקרא ה׳:ט״ו,) וחטאה בשגגה, ובאוכל תרומה כתיב (במדבר י״ח:ל״ב) ולא תשאו עליו חטא, מה חטא האמור באוכל תרומה פוגם ונהנה, ובמה שפגם נהנה, אף חטאת האמור במעילה צריך שיהיה פוגם ונהנה ובאותו דבר בעצמו שפוגם נהנה ולא בדבר אחר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במקודשין אלא בהמה וכלי שרת.</b> בהמה תמימה, בהמת קדשי מזבח תמימה. דהני לאו לפדייה קיימי ולאו בני פגימה נינהו, שאפילו רכב אחד על גבי בהמה והכחישה או תלש מן צמרה, עדיין ראויה היא לקרבן, ויש בה מועל אחר מועל. וכן שתה אחד בכוס של זהב, אפילו אם פגמו ופחתו, כיון דקדוש[ת הגוף] הוא ולאו לפדיה קאי, ראוי הוא עדיין לשירות ויש בו מועל אחר מועל. אבל קדשי בדק הבית כגון בהמת קדשי בדק הבית, אין בהם מועל אחר מועל, משום דבני פדייה נינהו, וכיון שמעל בו אחד שהוציאו לחולין תו לית בה מעילה:",
+                "<b>רבי אומר כל דבר.</b> שאין לו פגם, שאינו נפסל, דהיינו כל דבר שאין ל�� פדיון כי הני דאמרן, אפילו פגמו יש בו מועל אחר מועל. ואיכא בין תנא קמא לרבי קדשי מזבח תמימים שנעשו בעלי מומים ועבר ושחטן קודם פדייה. רבי אומר יקברו, משום דבעו העמדה והערכה ולא אפשר דהא מתו, הלכך יקברו, וכיון דלא הוו תו בני פדייה יש בו מועל אחר מועל הנהנה מהן לאחר שחיטה. וחכמים אומרים יפדו, דלא בעו העמדה והערכה, וכיון דקדושת דמים נינהו אין בו מועל אחר מועל. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה לא מעל.</b> בגמרא מוקי לה בגזבר של הקדש, שהאבן והקורה של הקדש היו מסורות בידו מתחילה, וכי נטלן לעצמו עדיין הם ברשות הקדש, דכל היכא דמטלטל להו בביתיה הוו ברשות הקדש כבתחילה. אבל כי נתנה לחברו, הוציאה מרשותו ושינה מהקדש לחול ומעל, וחבירו לא מעל שכבר יצאה לחולין:",
+                "<b>בנאה בתוך ביתו.</b> לא בנאה ממש, דאם כן הרי נהנה מיד שהוסיף בבנין ביתו. אלא כגון שנתנה על פי ארובה שלא בבנין, דהשתא אין לו הנאה עד שידור תחתיה ויהנה בה בשוה פרוטה, כגון שהיו פירותיו נתונים תחת הארובה, והיו גשמים דולפים עליהם, וסתם פי ארובה באבן של הקדש, כיון שהגין עליהן בשוה פרוטה, מעל:",
+                "<b>נתנה לבלן.</b> כדי שיניחנו לרחוץ בבית המרחץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכילתו ואכילת חברו.</b> אכל הוא חצי שיעור והאכיל את חברו חצי שיעור, או נהנה הוא חצי שיעור וההנה את חברו חצי שיעור, וכן הנאתו ואכילת חברו, כגון סך הוא חצי שיעור וחבירו אכל חצי שיעור, או איפכא, כל אלו מצטרפים לחייבו אשם מעילות:",
+                "<b>ואפילו לזמן מרובה.</b> כגון שאכל חצי שיעור היום וחצי שיעור למחר בהעלם אחד, או שאכל או נהנה כחצי שיעור היום והאכיל או ההנה את חברו כחצי שיעור למחר, מצטרפים ואפילו לזמן מרובה, ובלבד שיהיו בהעלם אחד, דכתיב (ויקרא ה׳:ט״ו) כי תמעול מעל, מכל מקום שתמעול נתחייב באשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השליח.</b> שנתן לו בעל הבית הקדש או מעות הקדש להוציאם בתורת חולין, ועשה השליח שליחותו:",
+                "<b>בעל הבית מעל.</b> דבמעילה יש שליח לדבר עבירה. ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה, חוץ ממעילה משום דכתיב בה (במדבר ה׳) ואשמה הנפש ההיא, מי ששגג תחילה דהיינו המשלח:",
+                "<b>תן בשר לאורחים.</b> מאותו בשר של הקדש:",
+                "<b>ונתן להם כבד.</b> של הקדש:",
+                "<b>והוא אומר טלו שתים וכו׳</b> ובלבד שיאמר השליח טלו שתים מדעתי, אז בעל הבית מעל, דלא עקר השליח שליחותו אע״פ שהוסיף על דברי המשלח, הלכך המשלח מעל שהרי נעשית שליחותו, והשליח מעל על זאת שהוסיף מדעתו, והאורחים נמי חייבים על השלישית שנטלו מדעתם. אבל אם לא אמר השליח טלו שתים מדעתי, אלא טלו שתים בשליחות בעל הבית, המשלח מעל שהרי נעשה דברו, והשליח פטור מפני שהוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר את השליחות ומה שהוסיף לא הוסיף מדעתו:",
+                "<b>גלוסקמא.</b> בלשון יון קורין לתיבה גלוסקוס. וישם בארון, תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא:",
+                "<b>אע״פ שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה כו׳ מעל.</b> לפי שעשה השליח מאמרו, ודברים שבלב אינן דברים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ביד חרש שוטה וקטן.</b> שאינן בני שליחות. אפילו הכי הואיל ונעשית שליחותו המשלח מעל:",
+                "<b>החנוני.</b> שקבל המעות מיד חרש שוטה וקטן, חייב כשיוציא המעות של הקדש בחפציו:",
+                "<b>ונזכר.</b> בעל הבית קודם שהגיעו המעות ליד חנוני, וכיון שנזכר שוב אינו חייב קרבן מ��ילה, שאין קרבן מעילה אצל מזיד:",
+                "<b>החנוני חייב.</b> והוא שנזכרו בעל הבית והשליח, דהשתא אין כאן שוגג אלא חנוני. אבל אם נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח, השליח מעל שהוא שגג תחלה:",
+                "<b>כיצד יעשה.</b> כלומר אם ידע החנוני בפרוטה זו שהיא קודש קודם שיוציאנה ונתערבה כבר עם שאר פרוטות שיש לו, כיצד יעשה ויהיה מותר להשתמש בפרוטותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם לא מעלו.</b> בעה״ב לא מעל שהרי לא נעשית שליחותו בפרוטה, והשליח לא מעל שלא עקר שליחותו של בעה״ב בפרוטה, ובפחות מפרוטה ליכא חיוב מעילה:",
+                "<b>השליח מעל.</b> שעקר שליחותו של בעה״ב בין בפתילות בין בנרות ויש בשניהן פרוטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שניהם מעלו.</b> והוא שיהא אותו האתרוג שוה שני פרוטות כמו שנתן לו בעה״ב. בעה״ב מעל כיון שקנה לו השליח כמו שאמר ושוה כמו שנתן לו, הרי נעשית שליחותו. והשליח מעל, שהרי קנה רמון בפרוטה מדעתו שלא בשליחות בעה״ב:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר בעה״ב לא מעל.</b> דאמר ליה לשליח אילו היית קונה אתרוג בשתי פרוטות כמו שנתתי לך היית מביא לי אתרוג גדול שוה ארבע פרוטות, עכשיו שלא נתת אלא פרוטה הבאת לי אתרוג שוה שתי פרוטות שהוא קטן ורע, ונמצא שלא עשית שליחותי. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם צרורין.</b> קשורים קשר משונה אע״פ שאין עליו חותם, או קשורים כשאר קשרים וחתומין:",
+                "<b>לא ישתמש בהן.</b> דגלי דעתיה דלא ניחא ליה שישתמש בהן הנפקד, הואיל וקשרן קשר משונה או הטיל עליו חותם:",
+                "<b>מותרין.</b> קרי כל זמן שאין קשורים קשר משונה אלא קשור כשאר קשרים ואין עליו חותם:",
+                "<b>לפיכך אם הוציא לא מעל.</b> דהוי כאילו אמר לו המפקיד שישתמש בהן, כיון שלא היו צרורין, והרי שליחותו עשה, והמפקיד נמי לא מעל דהא לא אמר לו בפירוש שישתמש בהן:",
+                "<b>החנוני.</b> שמוכר פירות או בשמים בחנות:",
+                "<b>כבעל הבית.</b> ואם הפקידו אצלו מעות, אף על פי שאינן צרורים, לא ישתמש בהם, הלכך אם היו מעות של הקדש ונשתמש בהן מעל:",
+                "<b>כשלחני.</b> ומותר להשתמש במעות שהפקידו אצלו כשאינן צרורים, הלכך לא מעל. והלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיון שהוציא את הראשונה.</b> לצורך תשמישו מעל:",
+                "<b>וחכמים אומרים.</b> לא מעל:",
+                "<b>עד שיוציא.</b> כל המעות שבכיס לצורך חולין. והלכה כחכמים:",
+                "<b>פרוטה מן הכיס זה.</b> כלומר לא תכלה פרוטה מכיס זה עד שיהא בה הקדש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Beitzah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,337 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "http://sefaria.org",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ביצה שנולדה ביו\"ט – [on Yom Tov] which is after Shabbat is what we are dealing with. And the reason of the School of Hillel which states “it may not be eaten,” because an egg laid today was fully developed yesterday (Talmud Betzah 2b), and it results that Shabbat would prepare for Yom Tov, and the Torah states (Exodus 16:5): “But on the sixth day, when they apportion [what they have brought in, it shall prove to be double the amount they gather each day],” for a regular Friday is a weekday, on a weekday one prepares for Shabbat, and on a weekday one prepares for a Yom Tov/Festival, for a Festival is also called Shabbat, one does not prepare on a Yom Tov for Shabbat nor does one prepare on Shabbat for a Yom Tov. And preparation like this of the egg, even though it is in the hands of heaven, it is called preparation. However, Shabbat and Yom Tov are important, as they require that their meals have preparation/designation on a weekday, and on one of them, one can prepare for its fellow, even with preparation at the hands of heaven, but the meal of a weekday is not considered important nor does it require preparation. Therefore, on a mere Sunday which is not a Holy Day, we don’t forbid an egg that was laid on that day because it was completed on Shabbat, but the meal of a weekday, the all-Merciful does not require preparation while it is still daylight. But they (i.e., the Rabbis) an egg that was laid on any Holy Day/Yom Tov, and even though it is not after the Shabbat, as a decree because of a Holy Day that comes after the Sabbath. And similarly, they forbade an egg that was laid on every Sabbath to quaff/swallow a living animal, as a decree because of a Shabbat that comes after a Yom Tov. For a Sabbath and a Holy Day that are juxtaposed one to the other, an egg that is laid on this one is forbidden [to be eaten] on that one. And similarly, the two days Holy Days of Rosh Hashanah, but the second Holy Days of the Diaspora that whatever be your opinion one of them is a weekday, and an egg that is laid on this one is permitted on that one.",
+                "שאור בכזית – as regarding eating, everyone does not dispute that both this (leaven) and that (leavened bread) are [forbidden] with an olive’s bulk, for since the Biblical verse begins with שאור/leaven and concludes with חמץ/leavened bread. “No leaven shall be found in your houses [for seven days]. For whoever eats what is leavened, [that person shall be cut off from the community of Israel],” to tell you that this is “leaven” and that is which is leavened, as is the case with the one is also the case with the other. But they (i.e., the Schools of Hillel and Shammai) argue regarding removal, as the School of Shammai holds that since the All-Merciful has written for both leaven and that which is leavened, and to write [the word] Hametz/leavened product, for its that which is a strong leavening agent (see Talmud Betzah 7b), and despite this, one is obligated to remove it, and it is an a fortiori for leaven which is a strong leavening agent, but we learn from this that the measurement for the one is not like the measurement of the other, and we don’t derive removal [of Hametz] from eating. But the School of Hillel holds that both (i.e. שאור וחמץ) [are forbidden] by an olive’s bulk, as we derive removal from eating. But because that these three things are of the liberal opinions of the School of Shammai and the of the stringencies of the School of Hillel regarding the Yom Tov, they are taught together.",
+                "בכותבת – date palm."
+            ],
+            [
+                "השוחט חיה ועוף – he who comes to slaughters a wild beast or fowl and consults with the Jewish court how he should do it.",
+                "ב\"ש אומרים – the Jewish court teaches him that ab initio, he should slaughter it with a mattock (i.e., a pronged tool) stuck in the ground that he prepared while it is still day (i.e., before the start of the Festival – see Talmud Betzah 7b) that is he should uproot it from the place where it is stuck into the ground and bring up dirt and cover it. For we are speaking that it is inserted in crushed/loose earth (see Talmud Betzah 8a) that is appropriate for covering, that is not lacking pounding/crushing.",
+                "דקר – a peg that we stick in the ground, and the language of the peg is (Numbers 25:8): “stabbed both of them.”",
+                "שאפר כירה מוכן הוא – they do not refer to the words/matter of the School of Shammai and the School of Hillel, but it is an entirely separate matter, and this is how it should be understood – that the ashes of the oven should be made ready and that they do not need preparation/designation for a particular purpose that is mind is upon it, and they did not teach other than that which had been heated from the eve of the Festival, but that which was heated on the Festival is prohibited, for one cannot say that his thoughts were upon it from yesterday. For if it was appropriate to roast on it an egg, for it was yet hot ashes/embers, even though it was kindled on the Festival, it is permissible to cover it, for it is worthy of roast on it an egg, they take it also and cover [the blood] with it."
+            ],
+            [
+                "אין מוליכין את סולם משובך לשובך – regarding the ladder of an upper story no one disagrees that it is forbidden and regarding a ladder of a dovecote also, when he brings it in the public domain, the School of Hillel admits that it is forbidden, for a person who sees it would say that he is fixing his roof, he is bringing it and doing work on the Festival, but they (i.e., the Schools of Shammai and Hillel) disagree when he brings it in the private domain and there aren’t people who see him. The School of Shammai holds that they should not bring it, for any thing that the Sages prohibit in order to avoid the semblance of wrong-doing for appearance sake (Talmud Betzah 9a), even in the remotest recesses (i.e., the strictest secrecy) is prohibited, but the School of Hillel permits it, and even though that generally, this is the law, here it is permitted because of the joy of the Festivals.",
+                "מחלון לחלון – in the same dovecote itself, for it is the manner of each dovecote to have [many compartments] a nest for each and every pair, and a window for each and every nest.",
+                "זה וזה אני נוטל – This is a dispute between the School of Shammai and the School of Hillel specificially in the first brood of the year (see Talmud Betzah 10a), for it is the practice of those who raise doves to always leave the first brood which are the first two pigeons, for their mothers console them so that they do not fly off. But the School of Shammai holds that that mere words are not enough, lest they take them on the morrow, and they determine to protect them and would engage in carrying that is not necessary , but when he shakes and uses them while it is still daytime for slaughter, and does not protect them, furthermore, we don’t suspect that he is protecting them. But the School of Hillel does not decree lest he has compassion on them, and even if they are the first brood."
+            ],
+            [
+                "זימן שחורים ומצא לבנים – this matter is simple and it was not necessary to teach it. But this is how it should be understood – that if he designated black and white ones and found black ones in the place of white ones and white ones in the place of black ones. And this is the explanation of our Mishnah – that he designated black ones in this nest and found white ones there, [or] he designated in the second [nest] white ones and found it black ones, you might think they had been reversed, but it comes to teach us that this is not the case.",
+                "שנים ומצא ג' – and he doesn’t recognize the ones that are ready, all of them are forbidden.",
+                "שלשה ומצא שנים מותרים – and one went off, and he two remained. And we don’t say that just as the one went off, so all the others went off and these are the others.",
+                "זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן – but within the nest he did not find all of them, they are forbidden.",
+                "ואם אין באותו שובך אלא הן הרי אלו מותרין – and even though there is another dovecote near it within fifty cubits, if that dovecote is not in the row of this dovecote equivalently other than in the corner-piece, we don’t say that from that dovecote that is closest to it. For the pigeons all the while that they are not flying but are stretching their legs, they are not equally stretching other opposite their own nest, for if they see their nests when they turn around to their backs they stretch, and if not they do not stretch."
+            ],
+            [
+                "העלי – the handle of a very large piece of wood where they pound/crush grits and similar things. But because of its heaviness and size, for it is not considered a utensil.",
+                "לקצב – to cut/sever.",
+                "וב\"ה מתירין – because of the joy of the Festival, and even though it is not considered as utensil.",
+                "לפני בית הדריסה – that people will tread upon it, in order that he will not lose it.",
+                "ולא יגביהנו – to carry it after flaying it.",
+                "וב\"ה מתירין – for if he did not permit it, he would not slaughter it in order not to lose the hide, and be prevented from the rejoicing of the Festival.",
+                "תריסין – those who sell spices have stores that are made like chests which stand in the market and are not attached to the ground. And these shutters are doors that close the openings of these chests, and sometimes these shutters are removed from the opening of the chest and they spread upon them, the dyes/ingredients of frankincense that are in the store.",
+                "מתירין עף להחזיר – with these shutters that lack a hinge from the side, no one disagrees that it is forbidden to lock with them even the doors of the stores, for this is comparable to building. But they do dispute regarding shutters that have a hinge in the middle like something protruding and they insert it in the hole that is in the middle wall, at the opening of the store. The School of Shammai holds that we make a decree that a hinge in the middle is on account of the hinge from the side. But the School of Hillel holds that we do not make a decree concerning the shutters of the stores, and it is permitted ot return them, because it is necessary to remove spices and if we don’t permit him to return them, he would not open it and would be prevented from the joy of the Festival.",
+                "לא את הקטן – nor whatever it may be that is not for the needs of eating.",
+                "וב\"ה מתירין – who say that since it was permitted to remove something for the needs of eating, it is also permitted for something that is not for the needs of eating, and there would be a need for a Mitzvah such as these that are considered in our Mishnah, or for the need of something enjoyable such as from the opening of his house and similar things, to exclude the removal of stones and similar things, for on those, the School of Hillel admits that it is prohibited."
+            ],
+            [
+                "איין מוליכין חלה – on the Festival Day. Even though it is permitted to separate it, they did not permit him to bring it, but the repair of the dough they permitted to him, and nothing more.",
+                "מתנות – the shoulder, the cheeks and the stomach (see Deuteronomy 18:3).",
+                "גזרה שוה – not specifically, for all of it is, was decreed by the Rabbis because of a decree that we don’t raise up the priest’s due and the tithes on the Festival. But it is similar to an analogy.",
+                "מתנה לכהן – from the twenty-four priestly gifts.",
+                "כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' – this Mishnah is superseded in the Gemara (Tractate Betzah 12b) for the Schools of Shammai and Hillel did not dispute that they bring up the hallah offering and priestly gifts. For they did not dispute other than in bringing up the Priest’s due/the Sacred gift for the Priest/Terumah, as the School of Shammai state that we don’t bring it up but the School of Hillel states that we do bring it up. The School of Hillel said to the School of Shammai that the Hallah/dough offering and priestly gifts are for the Kohen, and the Priest’s Due is a gift for the Kohen, and just as they bring up the [other gifts] they also bring up the Terumah. Bet Shammai responded to them that this is not the case, for if you said concerning the Hallah and priestly gifts that they are deserving of separating their priestly gifts, the Sages gave the strength and the permission for their being set apart for a sacred purpose, for since their obligation comes on the Festival day, since we knead and slaughter on the Festival day, and since they were permitted on the Festival day, we permit to bring them up even those that were made from the eve of the Festival day, shall we say that the Priest’s due which is not worthy in being brought up that it is impossible that the obligation for Terumah should come to the pile on the Festival Day, since there is no obligation for Terumah other than from the time of smoothing out the pile and we don’t smooth out the pile on the Festive Day, therefore, we don’t bring up the Terumah on the Festival Day."
+            ],
+            [
+                "במדוך של עץ – but not in one (i.e., a pestle) made of stone. But however, with a wooden pestle, they are crushed in their manner and there is no need for a change, since they lose their taste if they are crushed from the day before.",
+                "והמלח בפך – [a cruse] of earthenware he crushes it.",
+                "או בעץ פרור – it is the spoon that one stirs the pot with, for the salt requires a change, for he had to crush it from the day before so that it doesn’t lose its taste. And the Halakha is that one who comes to crush salt on the Festival Day, turns the mortar on its side and crushes in a changed manner. But the spices are crushed in the regular manner and they do not require a change."
+            ],
+            [
+                "בורר אוכל אוכל – he collects food one piece at a time from the refuse.",
+                "בורר כדרכו בחיקו – and as long as it won’t be a painstaking preparation separating the large amount of refuse. But if it the painstaking preparation involved in separating the refuse is greater than the trouble involved to separate the food, such as the case where the refuse is exceptionally thin, even though the food is greater in its measure than the refuse, the School of Hillel agrees that one separates the food and sets aside the refuse, to exclude where the trouble involved is preferable.",
+                "אף מדיח ושולה – that he brings a utensil filled with pulse and puts water upon it and the refuse floats on top of the water and he removes it with his hand. The word שולה /”draw it out” is like (Exodus 3: 5 ) “Remove your sandals [from your feet, for the place on which you stand is holy ground].” But the Halakha is not according to Rabban Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "אין משלחין ביום טוב – gift of a person to his friend.",
+                "אלא מנות – something prepared that is not made to be left over until the morrow, such as pieces of meat and/or fish.",
+                "וב\"ה אומרים כו' – The School of Hillel did not permit other than to send via one or two people. But three or more people who carry the present is forbidden, as it the matter is too large and appears like one is bringing [things] to sell in the marketplace.",
+                "אבל לא תבואה – which is not appropriate for eating, for it requires grinding and we do not grind on the Festival Day.",
+                "ור' שמעון מתיר בתבואה – for one is able to crush it in a small mortar and cook it through the use of a pot. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "משלחין כלים תפורין – that are appropriate for clothing, and which are not sewn are appropriate for covering.",
+                "כלאים – when they are hard and they don’t make warm, it is permissible to lie on them.",
+                "סנדל מסומר – of wood covered with nails. For the Sages decreed concerning it that one should not wear it on the Sabbath and the Festival Day, because of an event that occurred where those killed by the [Roman] Kingdom were killed by it, as it is explained in Tractate Shabbat 60a – in the chapter “How a woman goes out” (chapter 6).",
+                "ולא מנעל שאינו תפור – and one that was attached by pegs made of wood and similar kinds of things.",
+                "אף לא מנעל לבן – in the place of Rabbi Yehuda, they would not wear white shoes until they blacken it.",
+                "שצריך אומן – to blacken it.",
+                "כל שנאותין – this is how it should be understood: All that is permitted to be used on weekdays like it is and does not require other work [done to it], even though they are not permitted to be used on Festival Days, such as Tefillin, which on weekdays one wears as they are and on Festival Days, one does not wear them, we send them on the Festival Day (see Talmud Betzah 15a)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה – that is to say that the beginning of his cooking and its essence should not be for the Sabbath, but rather for the sake of Yom Tov/the Festival Day should be the beginning of his cooking and what remains should be for the Sabbath.",
+                "ועושה תבשיל מערב יום טוב – for the sake of the “joining of cooked foods”/Eruv Tavshilin (preparing meals for the Sabbath on a Holy Day occurring on a Friday: a person prepares a dish on Thursday and lets it lie over until the end of the Sabbath which he does on the Holy Day – Friday – is merely a continuation of the preparation begun on Thursday). There are those who say that the reason that this dish from the eve of the Festival day/Yom Tov, is because of the honor of the Sabbath, for since from the eve of the Festival day he remembers the Sabbath, he will choose a nice portion for the Sabath, and not forget the Sabbath because of the preoccupation with the Festival Day. And there are those wohose say that is because of the honor of the Festival day, in order that they should see that they don’t bake from the Festival day for the Sabbath other than if he had begun while it was still daylight, for on the Festival day, he does nothing other than complete it, a fortiori (i.e., all the more so), from the Festival day to a weekday entirely, we do not back nor cook. And we make the blessing on Eruv Tavshilin/”joining of cooked foods” in the manner that we make the blessing on the Eruv in reference to the “joining of courtyards”/Eruv Hatzerot. But it is necessary to make assignment through another for all who wish afterwards to rely upon his Eruv/”joining,” and even without his knowledge, for one acts in a person’s interest in his absence.",
+                "אכלו או שאבד – that same dish that he cooked, from the eve of the Sabbath.",
+                "סומך עליו – to cook his dish on the Festival day for the needs of the Sabbath, But, from the outset, his “joining of dishes”/Eruv Tavshilin is not less than an olive’s bulk, whether for one [person] or for one hundred [people]. But if he began with his dough and his Eruv became lost, he completes it with what he has begun with."
+            ],
+            [
+                "מטבילין את הכל – for a person is obligated to ritually purify himself on the Festival. And everything that requires ritual immersion, whether a person or utensils, we ritually immerse prior to the Sabbath.",
+                "כלים מלפני השבת – for since they are worthy after ritual immersion for things that they were not worthy for prior to the immersion, if one immerses them on Shabbat or on Yom Tov/the Festival day, it would be like repairing a matter an that is forbidden. And Shabbat was used here to inform you of the power of the School of Hillel, that even on the Sabbath, they permitted the ritual immersion of a person, because it appears like holding him dear and become cols cold and bathes for pleasure and not for the sake of ritual immersion."
+            ],
+            [
+                "ושוין שמשקין את המים בכלי אבן – whomever has fine water for drinking that became ritually impure, one fills from them a stone utensil that is not susceptible to receive ritual impurity and place them in a Mikveh of salty or turbid waters until the waters come into close contact with each other, resulting that these which were sown and connected to the waters of the Mikveh/ritual bath were cancelled out on account of this and made ritually pure, but the purification in the Mikveh is not for any foodstuffs and liquids but only for water alone, and not for the law of ritual immersion, but for the law of sowing.",
+                "אבל לא מטבילין – we don’t put them (i.e., the waters) in a ritually impure wooden utensil that requires ritual immersion for the vessel, to cause contact [by dipping a vessel, filled with unclean liquid, so as to make its surface level with the surface of the water into which it is dipped, which is a ceremony of levital purification], in order to raise the ritual immersion to the utensil along with the contact with the water.",
+                "ומטבילין מגב לגב – a person who immersed utensils with the intention that he would tread olives upon them in the building containing the tank [and all the implements] for the pressing of common (i.e., non-holy) olives, and he reconsidered to press in them grapes in the vat for wine pressing of Terumah, he mus immerse them a second time for the purpose of Terumah. And similarly, if he had immersed utensils for the sake of Terumah and reconsidered to make them holy, he requires a second ritual immersion for the sake of making it holy. And that ritual immersion can be done on the Festival day/Yom Tov, for there is no repair of the utensil for this ritual immersion is not for elevating them from ritual defilement, but rather for an additional purity.",
+                "ומחבורה לחבורה – if he immersed utensils in order to eat his Passover offering with one association/group and he reconsidered to be reckoned with another association and he came to ritually immerse his utensils a second time, this ritual immersion is permitted to be done on Yom Tov/the Festival day."
+            ],
+            [
+                "מביאין שלמים – on Yom Tov/the Festival day, holiday peace-offerings, because there’re is through them the need for consumption by a person.",
+                "ואין סומכין עליהם – for laying of hands upon them is prohibited because of the rabbinic decree to enhance the character of the day as a day of rest, for he would lay his hands with all of his strength and he would be making use of animals, for he lays his hands on them on the Eve of the Festival day, for the School of Shammai does not hold by the rule that immediately after the lay of hands comes the slaughtering [of the animal] (see Mishnah Menahot, Chapter 9, Mishnah 8 at the conclusion).",
+                "אבל לא עולות – outside of the daily whole-offerings and Musaf/additional offerings which are a community sacrifice at a fixed time. But one should not bring an individual whole burnt-offering which cannot be consumed by a commoner (i.e., non-Kohen). But even the burnt-offerings for appearing [during the Festival in the Temple]are offered on the other days of the Festival, but not on the Festival day/Yom Tov, for the All-Merciful stated (Numbers 29:35): “[On the eight day] you shall hold a solemn gathering,” for you, but not for Most-High.",
+                "וב\"ה אומרים – one brings festival peace offerings and whole burnt offerings for appearance [in the Temple], as it is written (Deuteronomy 16:8): “[After eating unleavened bread for six days,] you shall hold a solemn gathering for the LORD] your God on the seventh day…,” everything is for God. But vows and free-will donations, according to everyone are not offered on the Festival, neither whole burnt-offerings or peace-offerings."
+            ],
+            [
+                "לא יחם אדם חמין לרגליו – The Torah permitted the preparation of food [on Yom Tov, for that day], but not to start a fire for bathing.",
+                "וב\"ה מתירין – for such it [i.e., the Torah] permitted kindling a fire for the needs of eating, it permitted it also for things which are not for the needs of eating, when there is a need for some sort of benefit. And the Halakhic decision is that hot water that was warmed on the Festival day, a person can wash his face, hands and feet in it but not his entire body, for they decreed that the Festival day/Yom Tov is like Shabbat. But hot water that was warmed from the eve of the Festival, one can wash all of one’s body in it on Yom Tov."
+            ],
+            [
+                "אין טומנין את החמין מיו\"ט לשבת – for the School of Shammai holds that one does not bake other than if one made an Eruv with bread, and we don’t cook other than if he made an Eruv on the cooked dish, and we don’t put warm dishes in the chafing stove other than if he had warm dishes placed there from the eve of the Festival day. But the School of Hillel holds that we bake and cook and keep dishes warm for the Sabbath on the Eruv of the cooked dish alone. However, in the Gemara (Talmud Betzah 22a), it is proven that the School of Hillel also requires bread and meat and that is the Halakha.",
+                "ואין זוקפין מנורה – [ put together a candlestick] when its pieces can be taken apart, and we don’t restore them for that is similar to [the prohibition of] “building,” for there is building for utensils. But the School of Hillel holds that there is no building with utensils.",
+                "גריצין – thick loaves",
+                "אלא רקיקין – thin loaves, for the School of Shammai holds that one does make a great deal of bread on the Festival Day because of the effort involved. But the School of Hillel holds that we bake a great deal of bread on the Festival day, for at the time that the bread is plentiful, it bakes well.",
+                "וחרי – a large piece of dough that is baked upon coals, because it requires a large flame where the coals are continuously dimming/quenching, and there is great effort. But the Halakha is not according to Rabban Gamaliel where he is stringent like the words of the School of Shammai."
+            ],
+            [
+                "מכבדין את המטות – when the eat there (they sweep between the couches). For they normally recline to eat on top of beds and because it is such a small place, they are not suspect lest it make indentations, as we would fear regarding a large house and it is impossible that there wouldn’t be an indentation/hole.",
+                "מוגמר – frankincense on top of the coals to smell it, but to perfume the utensils, it is the words of everyone that it is prohibited.",
+                "מקולס – its legs, and its innards are hanging outside of it [on its side] when they are roasting it, and they do this in memory of the Passover sacrifice, as it is written concerning it (Exodus 12:9): “[Do not eat any of it raw, or cooked in any way with water, but roasted-] head, legs and entrails – over the fire.” [The word] מקולס/an animal roasted in its entrails and legs on the head – is like this hero whose weaponry was with him (a reference to Goliath in I Samuel 17:5 who had a “bronze helmet/כובע נחשת ) and the Aramaic translation of “bronze helmet” is a bronze helmet (see also Rashi to Zebahim 88b). But Maimonides explained the word מקולס as meaning honorable, in the manner of praise.",
+                "וחכמים אוסרין – [The Sages forbid] all three. Sweeping because it makes indentations, and the spices put upon the coals/perfume because it is not necessary for every person, for it is not other than for those spoiled and those who indulge themselves in pleasures and to one who has a bad odor. The spices placed upon the coals – because it appears like one who is eating Holy objects outside [the Temple]. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה – for beauty/adornment. And the Sages stated that it is a burden and is not a decoration for it. And it was not the cow of Rabbi Eleazar ben Azariah but that of his neighbor, and since they did not protest, it was called as associated with him.",
+                "ומקרדין ביו\"ט – like a small bronze saw whose teeth are thin and which rubs and scratches the animal, and even though it makes a wound.",
+                "ברחים שלהן – small which are made for this.",
+                "מקרצפין – with a wooden saw whose teeth are thick. But they don’t make a wound.",
+                "אף לא מקרצפין – for we decree that currying with a strigil leads to scratching (which causes a wound). But the Halakah is not according to Rabbi Eleazar ben Azariah in these three matters, but rather, we scrape/curry the animal only, because in this we confirm the approach of Rabbi Shimon who said that a thing in which we don’t have an intention is permitted, and we hold according to him. But the Sages dispute this as they hold like Rabbi Yehuda who stated that a thing which was not intended is prohibited, but this is not the Halakha."
+            ],
+            [
+                "משום שלשה כלים – for if he separated one of them they are not shards of utensils but rather all of them are considered a utensil of its own and is impure, even while they are still attached in the millstone and appear as one utensil.",
+                "משום כלי קבול – the bottom one that receives dust from the pounding of the peppers through the holes of the basket used as a sieve is ritually impure because it is a receptacle, for it is a wooden utensil that has a receptacle.",
+                "ומשם כלי מתכות – the upper one where we pound and grind in it the peppers, is ritually impure because it is a metal utensil, and because a wooden utensil cannot be made impure, for its flat surfaces are ritually pure, but because its lower covering is made of metal.",
+                "ומשום כלי כברה – its middle which surround the basket used as a sieve. Because of the wood utensil it is not defiled and its receptacle is not a receptacle, but the Sages decreed defilement upon the basket used as a sieve because it is a woven utensil, and even if the metal basket used as a sieve does not defile because it is the utensil of the basket used as a sieve."
+            ],
+            [
+                "עגלה – made for a child to play with, and it is special for him to sit upon it.",
+                "טמאה מדרס – if the small child had a flux, the wagon becomes a primary source of ritual impurity.",
+                "ונטלת בשבת – because it has the status of a utensil upon it.",
+                "ואינה נגררת – [but may not be dragged] on the Sabbath.",
+                "אלא ע\"ג כלים – on top of clothing, because it makes a ditch in the ground and someone who furrows is liable because of [the prohibition of] plowing.",
+                "רבי יהודה אומר כו' – there are two Tannaim and according to Rabbi Yehuda, for the first Tanna is also Rabbi Yehuda who said that something that is not intended is prohibited, and this other Tanna comes and states that Rabbi Yehuda did not prohibit a child’s wagon because it does not make a ditch while walking through the digging, but presses upon the earth and threshes underneath it and makes its dirt lower but does not move the dirt from its place. But already, the law has been decided according to Rabbi Shimon who stated that a person may drag a bed, chair and a bench, so long as he doesn’t intend to make a ditch."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אין צדין דגים – even though slaughtering and baking and cooking are from the primary forms of [prohibited] work, they are permitted for the needs of the Festival day/Yom Tov, hunting is similar to reaping and reaping is not permitted on the Festival day. Vivarium of fish are pools of water where fish are raised there. Vivarium of wild beasts, enclosures (especially, an enclosed space outside for a settlement) surrounded by a fence all about and they bring there wild animals who give birth and who are raised there.",
+                "ואין נותנין – [they do not place] before the fish food, for it is possible for them [to survive] without food, and their feeding is not upon you.",
+                "אבל צדין חיה ועוף – who are ready from yesterday.",
+                "מן הביברין – the small vivarium, which do not lack some phase of the process of hunting. And Rabban Shimon ben Gamaliel does not to argue against the first Tanna [of our Mishnah], but rather to explain [his reasoning].",
+                "כל המחוסר צידה – that one needs to request a company of intriguers to catch him, and all the runners after it and reach it at once when the wild beast is not lacking some phase of the hunting process, and if not, it is lacking some phase of the hunting process."
+            ],
+            [
+                "ומעשה בנכרי – The Mishnah is deficient and should be read as follows: If it was doubtfully ready, it is prohibited, but Rabban Gamaliel permits it, and there was a story about one heathen, etc. But the Halakha is not according to Rabban Gamaliel, but rather, fruit and fish that were brought on Yom Tov/The Festival day, which was a doubt if they had been collected today or yesterday, [or] there was a doubt if they had been hunted today or yesterday, they are forbidden. And whatever is forbidden to eat is forbidden to carry. But if their form proves about them such as withered fruit that it is impossible that they were gathered today, and similarly, fish that were brought from a distant place that it is impossible that they had been hunted today, are permitted. And something that is prepared/ready that comes from outside the [Sabbath] limits (i.e., the marked off area around a town or place within which it is permitted to move on the Sabbath two-thousand cubits in every direction) for an Israelite, it is forbidden for that Israelite to be brought for him and for his household, but it is permitted for another Israelite. But fruit that had been plucked and fish that had been hunted on the first day of the Festival, are permitted for the evening of the Second Day of the Festival in order that they are made, except for the two days of the holiday of Rosh Hashanah in which they are prohibited until the conclusion of the Second Day of the Holiday in order that they are made. And the explanation of [the term] in order that they are made, in order that the fruit can be plucked/detached from the place where they are detached and are brought from the place that they are brought from. But a cities whose doors are locked at night must wait until they are made.",
+                "אלא שאין רצונו לקבל ממנו – that I hate him."
+            ],
+            [
+                "בהמה מסוכנת – which he is afraid lest it might die. And he has not need for it for he has already eaten his meal.",
+                "לא ישחוט – unless he knows that there is a delay during to day to eat an olive’s bulk roasted from it.",
+                "מבית טביחתה – which is ready at hand and stripped from its hide and standing. But the Halakha is not according to Rabbi Akiba.",
+                "לא יביאנו במוט ובמטה – by two people, because the matter is noisy and disregards the honor of the Festival day."
+            ],
+            [
+                "בכור שנפל לבור – a firstling with a blemish, which had not been shown to a Sage from the eve of the Festival day while it is still daylight to [potentially] permit it, and it fell into a pit on the Festival day, and he is afraid that it might die there.",
+                "ירד מומחה – who is a specialist to distinguish between a fixed blemish and a passing blemish.",
+                "ויראה – a blemish that it had [acquired] yesterday, if it is a fixed blemish.",
+                "יעלה וישחט – because there is no prohibition for use or handling [on Yom Tov] (or set aside in a shed for a sacrifice), and from yesterday, his mind was upon it.",
+                "ואם לאו לא ישחוט – this is how it should be understood, and if not, that this blemish that was upon it from the eve of the Festival was not a fixed [blemish] but rather on that day, it became a fixed blemish, even if it had passed and he brought it up, he should not slaughter it. And we don’t say that from yesterday, his mind was upon it and since it now has a fixed blemish, let’s slaughter it, for since yesterday’s blemish was not fixed, it is set aside in consequence of its being ritually forbidden.",
+                "אין זה מן המוכן – not because it was forbidden for use or handling did he prohibit it, for Rabbi Shimon does not have [the concept of] Muktzeh/something set aside, but because he permits its use on the Festival day, it is like he repairs it, and it appears that he made a legal decision that was decreed upon it because of it is forbidden by the Rabbis as being out of harmony with the celebration of the day. And this is how it should be state: His making it permissible is not a permit, and it is not prepared to be acceptable."
+            ],
+            [
+                "בהמה שמתה – we are speaking of the Holy Animals [for use in the Temple], as it is taught regarding it and on the Hallah that was defiled. For the Holy Animals that died it is forbidden to derive benefit from it and it requires burial, therefore, one should not move it from its place. But a secular/non-holy animal, we cut it up before the dogs. And these words [apply] when it was in danger from yesterday, when his mind was upon it, but if it was not endangered from yesterday, even a non-holy/secular animal, he should not move it from its place.",
+                "החלה שנטמאת – which is not appropriate for the Kohen on the Festival day, even to burn it or to give it to his dog, we don’t remove out of existence holy things form the world on Yom Tov, and even through animals eating it, as it is the decree of a Biblical verse that we do not remove ritually impure Holy Things from the world on Yom Tov."
+            ],
+            [
+                "אין נמנין – fix a price so that two or three people would say that this animal is for three Zuzim, one per person.",
+                "ושוחטין ומחלקים ביניהן – at one half, one third or one-fourth, and for one does not mention the fixing of the price.",
+                "שוקל אדם בשר – even though it is prohibited to weigh a pound, for it is the activity of a weekday, it is permissible to weigh meat in the place with a utensil in the balance with a chopper, and on the next day, they will see the chopper and the utensil as to their [combined] weight.",
+                "וחכ\"א אין משגיחין – do not investigate.",
+                "בכף מאזנים כל עיקר – even to preserve the meat from the mice, it is prohibited to place them on the weighing scale. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "אין משחיזין את הסכין – with a millstone or with a whetting implement (of stone or wood)",
+                "אבל משיאה על גבי חברתה – as he makes a change from the manner of the weekday."
+            ],
+            [
+                "אבל לא במדה – a designated/special utensil for measuring that he measures and sells [produce] with it. But if it is not designated for this, even though it stands for the measurement, when this one that he measures with breaks, the other stands in its place, and he is permitted to fill with it.",
+                "אם היה כלי של מדה – even though it has yet been designated for this purpose, he should not fill it up. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "ממלא מדותיו מעיו\"ט – for we don’t measure on the Festival day.",
+                "אף בחול המועד עושה כן – because of being idle from being in the House of Study, for many people would come to ask of him during the Intermediate Days when they are not busy with work and he would fill his measures at night which is not the time of study in the House of Study in order that he can be free during the daytime.",
+                "מפני מצוי המדות – when he would sell oil, he had many measurements, and the purchasers would bring their utensils and he would measure for each and every person with his own measuring utensil, and they would empty out everything into their utensils all night long, in order that there would be no remaining oil attached to the sides of the measuring device or on its walls and as a result he would be stealing from the purchasers."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מביא. ממקום למקום – within the [Sabbath] boundary limits.",
+                "לא יביאם וכו' – to place three or four jugs within a basket or a hamper and carry them, because it appears like a weekday activity to carry burdens. But if it is impossible to make a change, it is permissible.",
+                "אבל מביא הוא על כתפו – one or two for it proves that it is for the needs of the Festival day.",
+                "או לפניו – in his hand.",
+                "וכן המוליך את התבן – for burning or for the cattle.",
+                "לא יפשיל קופה לאחוריו – for it appears like a weekday activity.",
+                "ומתחילין בערמת התבן – even though he had not ordered it while it is was still daytime (before the start of the holiday) and he was not accustomed to burn with it, for this Tanna does not have the concept of Muktzeh/storage hut.",
+                "אבל לא בעצים [שבמוקצה] – something wide at the back of the homes is called Muktzeh (a space back of the dwelling containing stored up wood, cattle in sheds, etc.), on account that it is set aside in back and one does not go in and come out of there frequently. And this wood that we are speaking of here, are large beams of cedar set aside for construction, and regarded as an item set aside due to monetary loss, as they are expensive. For in this case, even Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of muktze, concedes."
+            ],
+            [
+                "אין נוטלין עצים מהן הסוכה – even from a booth that is not of the Mitzvah (i.e., an ordinary booth on the property – not necessarily for Sukkot) such as on Passover or Atzeret/Shavuot, we don’t take from it wood on the Festival day (see Talmud Betzah 31a) because of the tearing down/destruction of the tent.",
+                "אלא מן הסמוך לה – such as reeds that are standing near the walls that are not woven with the wall and are not abolished by the wall, therefore, we may take from them on the Festival day.",
+                "מביאין עצים – detached [wood] pieces",
+                "מן השדה – that are within the [Sabbath] limit from what is stored up/brought in.",
+                "ומן הקרפף אפילו מן המפוזר – Our Mishnah represents the opinion of a singular authority and is not Halakha. But rather, the Halakha is that one does not bring in wood other than from the that which is gathered/collected in the enclosure (especially, an enclosed space outside of a settlement). But he should not bring it in from field at all, and even from that which is collected, for his mind is not upon it, since they are not guarded there. But from the enclosure which is guarded and surrounded about, when they are brought in his mind is upon them.",
+                "כל שסמוך לעיר – in actuality, and that it has an opening, a key and is guarded, for Rabbi Yehuda requires two things – near the city and has a key/lock. But because he holds that mere enclosures have keys, because of this, he is not anxious to mention it.",
+                "ר\"י אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת – since he has key, he doesn’t require it to be close by, but even if it is far until it is close to the end of the Sabbath limit boundary. And if it is nearby, we don’t require a key/lock. For something nearby without a key or a key without it being nearby is permissible. And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "אין מבקעין עצים מן הקורות – that are set up in the Land, in order that they do not curve, and stand for building.",
+                "ולא מן הקורה שנשברה ביו\"ט – and even though that now they exist for burning, at eventide, they don’t exist for this.",
+                "ואין מבקעין לא בקרדום – Our Mishnah is deficient and should be read as follows, but they chop firewood from the beam that was broken on the eve of the Festival day, and when they chop it, they should not do so with an ax.",
+                "ולא במגרה – a sort of long knife filled with notches and cuts with it thick wood, for it is the utensil of an artisan.",
+                "מגל – this also is the tool of an artisan, and appears like [one] wanting to do work.",
+                "אלא בקופיץ – a mere hatchet (i.e., curved cutting tool) is a knife of butchers and is not the utensil of an artisan. And there are among them those which have two heads, one head is wide and is called the broadside of a double tool (see Talmud Betzah 31b), and the other head is narrow and is called the thin and pointed side of a double tool, and we don’t chop with it other than where its head is narrow and is the thin and pointed side of the double tool.",
+                "ונוטל ממקום הפחת – and we don’t say that they are in consequence of a ritual prohibition, for he is not able to make a breach/hollow it out on Yom Tov and his mind is upon them, for the hut/house that is taught In our Mishnah speaks of that which is not built with plaster and lime, but is an arrangement of stones one on top of another without plaster, and not that its breach is not forbidden according to the Torah, therefore they are not forbidden for use or handling [on Shabbat and Festivals], and since we have said regarding eatables forbidden pending the separation of sacred gifts are not forbidden for use and handing and if he transgressed and repaired it, it is made legally fit by giving priestly dues.",
+                "אף פוחת לכתחלה – for since there is no plaster there but only bricks stacked on top of the other, he does not tear them down and iit is permitted to make a breach ab initio. But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "אין פוחתין את הנר – to take one of the lumps of the artisan of earthenware and to insert his fist into it to engrave a lamp, because he is making a utensil.",
+                "ואין עושין פחמין – for these are also a utensil for the refinement/smelting of gold, and the wick also is a utensil for kindling, which requires making and repair.",
+                "ואין חתכין אותה לשנים – because [in the process] he is repairing a utensil, but to crush it/rub it with his hand is permitted.",
+                "חותכה באור – he places the two ends of the wick in the mouth of two candles that he needs to kindle at once and kindles in the middle, but now that he does not prove that he was repairing something with intention, but merely just to kindle. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "אין חותכין את הנייר – that they place on it oil, and it stands in the midst of the fire, all o fthis when the oil is within it and it doesn’t burn.",
+                "",
+                "אין גורפין תנור וכירים – if there fell into them (i.e., the oven and/or the stove) from the paste of the oven and from the plaster , they don’t remove the ashes and coal from the oven for it is like repairing a thing, and it comes like the Rabbis who say that acts that are preliminary to the preparation (as grinding the slaughtering knife) are forbidden.",
+                "מכבשין – lie on the dust and dirt in order that it would be smooth, for if it is impossible for him to bake other than if he removes the ashes and coal form the oven, it is permitted.",
+                "מקיפין – bring them close to each other, like we don’t bring close a creation.",
+                "לשפות – to arrange and to place upon them a pot and the flame is between the two pots but he forbid it because it is similar to “building.”",
+                "[ואין סומכין] את הקדרה בבקעה – and they do not place wood other than for burning, and chips, wood that been split.",
+                "וכן הדלת – they do not support it on chips, for wood is forbidden for use and handling on the Festival regarding all usage outside of burning.",
+                "ואין מנהיגים את הבהמה במקל – because it appears like he leads it (i.e, the animal) to be sold in the marketplace."
+            ],
+            [
+                "משלפניו – from what is in front of him in the house.",
+                "לחצות בו שניו – to take the meat which protrudes between his teeth, and that it is in front of him, is not specifically, for according to Rabbi Eliezer, it is permissible to take it even from the courtyard, as it states that whatever is in the courtyard is ready. But the fact that he (i.e., Rabbi Eliezer) used the term, “in front of him,” because the Rabbis who disagree with him state that even what is in front of him, he can kindle with it, but not to pick at his teeth, for they hold that wood is not used other than for burning.",
+                "וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק – but not from the courtyard, for since they are thin chips and it is a burden to gather the wood and to sweep/rake them up, for from yesterday, they di dnot exist. But when the Mishnah stated that a person takes a chip of wood to pick at his teeth, we hold that even that which is in front of him he should not take other than to kindle, for wood is not given other than for burning. And in two things they disagree. But the Halakha is according to the Sages. And it is not permissible to take a wood chip to pick at his teeth other the manger of the animal, for anything that is fit for the food of an animal is permitted to cut whether on Yom Tov or on Shabbat, and there is nothing regarding them concerning the repair of a utensil."
+            ],
+            [
+                "אין מוציאין את האור – because it is like “giving birth” and similar to [prohibited] work, for one creates this fire on the Festival day.",
+                "מן העפר – there is ground that when one digs it up, one produces fire from the place of its digging.",
+                "ולא מן המים – one puts water in a white glass utensil and places it in the sun and when the sun is very hot and the glass produces a flame, and brings scraps/chips and they reach the glass and it burns.",
+                "רעפים – a hollowed out earthenware utensil in its middle when they cover with them the gardens.",
+                "אין מלבנין – with a flame.",
+                "את הרעפים – and specifically with new flints because they are similar to a think that is burned, and they are glazed and strengthened by the flame.",
+                "ועוד אמר ר\"א – because the Tanna taught one for a leniency regarding that which is not permitted for use on the Sabbath/Festival day (i.e., Muktzeh) and afterwards he taught another thing, and it says, “and furthermore.”",
+                "עומד אדם על המוקצה – that requires designation of an object for use [on the coming Holy Day], and the designation is beneficial for it.",
+                "ערב שבת בשביעית – when the tithe does not apply on it, and is not missing anything other than a designation. But the same law applies by that which is tithed in and in the rest of the years of the seven-year cycle. But he took something that is usual, for something merely set aside is not tithed, for dried figs and raisins are merely things that are stored away and it is not customary to tithe them prior to the completion of the work.",
+                "מכאן אני נוטל למחר – and is enough with these when there is choice.",
+                "עד שירשום – with a sign/symbol, for there is no choice. But the Halakha is according to the Sages."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משילין פירות דרך ארובה – whomever has fruit or produce spread out on his roof to dry out, and he saw rain coming slowly, they permitted him to go to the trouble and to cast them through an aperture in the roof, and they fall to the ground, for there is no excess trouble, and specifically an aperture, for every aperture is from above to below [in the ceiling of the roof] but a window, such as a roof that is surrounded by partitions and window I in the wall, and one must raise it up to the window to cast it, all of this the Rabbis did not permit and to be painstaking.",
+                "ומכסין את הפירות – but we don’t say that it is toil that is not for the needs of the Festival day, but because of the loss of money, the Rabbis permitted it.",
+                "דלף – rain that drips from the roof.",
+                "וכן כדי יין וכדי שמן – that cover them because of the drippings [from the roof].",
+                "תחת הדלף – to receive the water so that it should not soil the house. But if the utensil became filled, he pours it out and repeats it and is not prevented [from doing so]."
+            ],
+            [
+                "כל שחייבין עליו – that the Sages forbade to do on Shabbat because of Rabbinic decrees to enhance the character of the Shabbat/Festivals as a day of rest.",
+                "או משום רשות – that there is in a bit of a Mitzvah, but not a large Mitzvah, but it is near to being an optional act, but there is within it a prohibition from the words of the Scribes.",
+                "או משום מצוה – or there is within an actual Mitzvah/commandment, and the Sages prohibited doing it on the Sabbath.",
+                "וחייבין עליו – not to do it on the Festival.",
+                "ואלו הן משום שבות – that the Sages placed upon him to abstain from doing but there isn’t in their performance any kind of Mitzvah.",
+                "לא עולין באילן – a decree lest he tear off [a branch].",
+                "ולא רוכבין על גבי בהמה – a decree lest he cut a vine-shoot to drive the animal.",
+                "ולא שטין על פני המים – a decree lest he make a swimmer’s bottle (see Tractate Kelim, Chapter 2, Mishnah 3 – used for practicing).",
+                "ולא מטפחין – hand upon hand.",
+                "ולא מספקין – hand upon the leg.",
+                "ולא מרקדין – on the Festival, and all of them are a decree lest he repair a musical instrument.",
+                "ואלו הן משום רשות – because oof those of the ending section of the Mishnah which are a complete Mitzvah, regarding them we call these “optional.”",
+                "לא דנין – a judgement, and sometimes it is optional, such as when there is a larger city than this one, and it is not upon him to judge.",
+                "ולא מקדשין – the betrothal of a woman. For sometimes, it is not a complete commandment but rather optional, such as when he has a wife and children.",
+                "ולא חולצין ולא מיבמין – also at the time when he has an older brother than him, it is option, but it is a great Mitzvah to perform a levirate marriage and the reason for all of them is lest he write [documents].",
+                "ולא מעריכין – the value of this thing is upon me, and he gives according to the years, as it is written in the portion of valuations (Leviticus 27:1-8).",
+                "ולא מחרימין – behold this animal is devoted to God. And a mere devotion of an animal is for the treasury of the Temple. And all of them, the Rabbis forbad because they are similar to business transactions where one removes it from his domain to the domain of the Sanctified.",
+                "ולא מגביהין תרומות ומעשרות – and even in order to give them to the Kohen on the same day that is appropriate, for because of the Rejoicing on the Festival that the Kohen who needs them, he separates them (i.e., the tithes), and nevertheless, it is prohibited, for it is considered like repairing. And these words concerning produce that yesterday were eatables forbidden prior to the separation of sacred gifts, that currently such as dough one has to separate Hallah from, we separate it on the Festival and give them to the Kohen.",
+                "אין בין יו\"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד (this part of the Mishnah is also found in Tractate Megillah, Chapter 1, Mishnah 5) – this anonymous teaching is according to the School of Shammai which states that we do not take out the minor nor the Lulav nor a Torah scroll into the public domain, for taking out was only permitted for the purpose of the preparation of food. But we hold like the School of Hillel which states that since removal was permitted for the purposes of the preparation of food, it is also permitted for that which is not needed [for food preparation]. And there are those who state that we let down pieces of fruit through an aperture in the roof looking to the ground floor at the beginning of our Chapter (Mishnah 1), that it is prohibited on the Sabbath, but that is permitted on the Festival."
+            ],
+            [
+                "כרגלי הבעלים – a person cannot bring it on the Festival other than where its owners are able to go.",
+                "או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים – Our Mishnah when there is in the city two shepherds, and we do not know which of them it would be [according to] the will of the owners, they are like status of the owner, if it was not with the shepherd while it was still day [prior to the start of the Festival]. But when the city lacks all but one shepherd, all the people of the city place their cattle in his domain and in having a Sabbath center, it would be like the status of the shepherd.",
+                "ושאינן מיוחדים – [not designated] to one of them, but rather to all of them.",
+                "הרי אלו כמקום שהולכין – to the place where all of them are able to go, it is permissible to bring the utensils, but if one of them made an Eruv at the end of two-thousand [cubits] to the north and the others did not make an Eruv, he delays them from being able to walk to the south even one step because of his portion, and they prevent him from going to the north, other than to the two-thousand cubits that are permitted to them."
+            ],
+            [
+                "כרגלי השואל – for he acquired his Sabbath center with him at twilight, for twilight is the entrance of the day where one acquires his Sabbath center, and even though it did not come into the hand of the borrower other than on Yom Tov/the Festival day, for it was not established in his possession at twilight, it is in the status of the person who borrows it (i.e., the utensil). And if he borrowed it on Yom Tov once it became dark, it is in the possession of the one who is lending it out, because he has acquired the Sabbath center with its owners. And even if he was accustomed to lend it out on every Holy Day.",
+                "האשה ששאלה מחברתה תבלין – for her pot.",
+                "ומים ומלח – for her dough.",
+                "הרי אלו – her pot and her dough.",
+                "כרגלי שתיהן – they do not bring them other than in a place where both of them are able to go, for since she borrowed it on the Festival day, they acquired the Sabbath center for the spices or the water and the salt with their respective owners.",
+                "שאין בהם ממש – they are not recognized, neither the pot, nor the dough, such as the case where the cooked dish is thick and the water is not recognized in it. Therefore, it does not delay their going. And regarding the salt, Rabbi Yehuda does not dispute when speaking of dough that was kneaded in salt which is large and thick, which is recognizable and has substance. But the Halakah is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ושלהבת – such as the case where he kindled his candle with his friend’s flame, it does not indispensable in the prohibition of [Sabbath/Yom Tov] boundaries.",
+                "מועלין בה – a person who benefits from it (i.e., the burning coal), brings a guilt-offering of sacrilege.",
+                "ושלהבת לא נהנין – ab initio according to the Rabbis.. But if they derived benefit, they do not commit an act of sacrilege, and they are not liable for a sacrifice of sacrilege for there isn’t anything of substance. And similarly, a person who takes out a burning coal to the public domain on the Sabbath is liable, but the flame that pushed his hand from the private domain to the public domain is exempt.",
+                "כרגלי היחיד – we don’t bring water other than according to the status of the owner of the well.",
+                "כרגלי אותה העיר – two-thousand cubits in all directions outside of its extension of the city limits/outskirts of the city.",
+                "ושל עולי בבל – that is made for those who passers-by in the middle of the path, and they made them members of the Diaspora to cause them to drink while they are coming up [from Babylonia].",
+                "כרגלי הממלא – because it is ownerless and something ownerless is acquired through lifting. But if a person comes and asks him for water, he does not lead them other than according to his status, for this Tanna/teacher holds that there is a choice to be stringent, for from yesterday, the matter was clear that it belonged to this person and it stood in his domain. But not according to Rabbi Yohanan ben Nuri who stated that ownerless objects acquire their Sabbath center for themselves in their place (see Tractate Eruvin, Chapter 4, Mishnah 5)."
+            ],
+            [
+                "לא יביאו לו – from his produce, for since he had not made an Eruv there, that his produce is like him."
+            ],
+            [
+                "מי שזימן אצלו אורחים – from another town and they would come to him via the Eruv.",
+                "לא יוליכו – after the meal [they should not bring] portions in their hands to their homes.",
+                "אא\"כ זיכה להם – at the hand of another [he gave them possession of those foodstuffs].",
+                "[מנותיהם מערב יום וטוב ש] – that the owner of the house distributed them to another person through “pulling’ on the eve of the Festival day, and said to him: have so-and-so and so-and-so acquire these portions, for one acts in a person’s interest in his absence (see Tractate Eruvin, Chapter 7, Mishnah 11)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Beitzah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,335 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Beitzah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Beitzah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ביצה שנולדה ביו\"ט – [on Yom Tov] which is after Shabbat is what we are dealing with. And the reason of the School of Hillel which states “it may not be eaten,” because an egg laid today was fully developed yesterday (Talmud Betzah 2b), and it results that Shabbat would prepare for Yom Tov, and the Torah states (Exodus 16:5): “But on the sixth day, when they apportion [what they have brought in, it shall prove to be double the amount they gather each day],” for a regular Friday is a weekday, on a weekday one prepares for Shabbat, and on a weekday one prepares for a Yom Tov/Festival, for a Festival is also called Shabbat, one does not prepare on a Yom Tov for Shabbat nor does one prepare on Shabbat for a Yom Tov. And preparation like this of the egg, even though it is in the hands of heaven, it is called preparation. However, Shabbat and Yom Tov are important, as they require that their meals have preparation/designation on a weekday, and on one of them, one can prepare for its fellow, even with preparation at the hands of heaven, but the meal of a weekday is not considered important nor does it require preparation. Therefore, on a mere Sunday which is not a Holy Day, we don’t forbid an egg that was laid on that day because it was completed on Shabbat, but the meal of a weekday, the all-Merciful does not require preparation while it is still daylight. But they (i.e., the Rabbis) an egg that was laid on any Holy Day/Yom Tov, and even though it is not after the Shabbat, as a decree because of a Holy Day that comes after the Sabbath. And similarly, they forbade an egg that was laid on every Sabbath to quaff/swallow a living animal, as a decree because of a Shabbat that comes after a Yom Tov. For a Sabbath and a Holy Day that are juxtaposed one to the other, an egg that is laid on this one is forbidden [to be eaten] on that one. And similarly, the two days Holy Days of Rosh Hashanah, but the second Holy Days of the Diaspora that whatever be your opinion one of them is a weekday, and an egg that is laid on this one is permitted on that one.",
+                "שאור בכזית – as regarding eating, everyone does not dispute that both this (leaven) and that (leavened bread) are [forbidden] with an olive’s bulk, for since the Biblical verse begins with שאור/leaven and concludes with חמץ/leavened bread. “No leaven shall be found in your houses [for seven days]. For whoever eats what is leavened, [that person shall be cut off from the community of Israel],” to tell you that this is “leaven” and that is which is leavened, as is the case with the one is also the case with the other. But they (i.e., the Schools of Hillel and Shammai) argue regarding removal, as the School of Shammai holds that since the All-Merciful has written for both leaven and that which is leavened, and to write [the word] Hametz/leavened product, for its that which is a strong leavening agent (see Talmud Betzah 7b), and despite this, one is obligated to remove it, and it is an a fortiori for leaven which is a strong leavening agent, but we learn from this that the measurement for the one is not like the measurement of the other, and we don’t derive removal [of Hametz] from eating. But the School of Hillel holds that both (i.e. שאור וחמץ) [are forbidden] by an olive’s bulk, as we derive removal from eating. But because that these three things are of the liberal opinions of the School of Shammai and the of the stringencies of the School of Hillel regarding the Yom Tov, they are taught together.",
+                "בכותבת – date palm."
+            ],
+            [
+                "השוחט חיה ועוף – he who comes to slaughters a wild beast or fowl and consults with the Jewish court how he should do it.",
+                "ב\"ש אומרים – the Jewish court teaches him that ab initio, he should slaughter it with a mattock (i.e., a pronged tool) stuck in the ground that he prepared while it is still day (i.e., before the start of the Festival – see Talmud Betzah 7b) that is he should uproot it from the place where it is stuck into the ground and bring up dirt and cover it. For we are speaking that it is inserted in crushed/loose earth (see Talmud Betzah 8a) that is appropriate for covering, that is not lacking pounding/crushing.",
+                "דקר – a peg that we stick in the ground, and the language of the peg is (Numbers 25:8): “stabbed both of them.”",
+                "שאפר כירה מוכן הוא – they do not refer to the words/matter of the School of Shammai and the School of Hillel, but it is an entirely separate matter, and this is how it should be understood – that the ashes of the oven should be made ready and that they do not need preparation/designation for a particular purpose that is mind is upon it, and they did not teach other than that which had been heated from the eve of the Festival, but that which was heated on the Festival is prohibited, for one cannot say that his thoughts were upon it from yesterday. For if it was appropriate to roast on it an egg, for it was yet hot ashes/embers, even though it was kindled on the Festival, it is permissible to cover it, for it is worthy of roast on it an egg, they take it also and cover [the blood] with it."
+            ],
+            [
+                "אין מוליכין את סולם משובך לשובך – regarding the ladder of an upper story no one disagrees that it is forbidden and regarding a ladder of a dovecote also, when he brings it in the public domain, the School of Hillel admits that it is forbidden, for a person who sees it would say that he is fixing his roof, he is bringing it and doing work on the Festival, but they (i.e., the Schools of Shammai and Hillel) disagree when he brings it in the private domain and there aren’t people who see him. The School of Shammai holds that they should not bring it, for any thing that the Sages prohibit in order to avoid the semblance of wrong-doing for appearance sake (Talmud Betzah 9a), even in the remotest recesses (i.e., the strictest secrecy) is prohibited, but the School of Hillel permits it, and even though that generally, this is the law, here it is permitted because of the joy of the Festivals.",
+                "מחלון לחלון – in the same dovecote itself, for it is the manner of each dovecote to have [many compartments] a nest for each and every pair, and a window for each and every nest.",
+                "זה וזה אני נוטל – This is a dispute between the School of Shammai and the School of Hillel specificially in the first brood of the year (see Talmud Betzah 10a), for it is the practice of those who raise doves to always leave the first brood which are the first two pigeons, for their mothers console them so that they do not fly off. But the School of Shammai holds that that mere words are not enough, lest they take them on the morrow, and they determine to protect them and would engage in carrying that is not necessary , but when he shakes and uses them while it is still daytime for slaughter, and does not protect them, furthermore, we don’t suspect that he is protecting them. But the School of Hillel does not decree lest he has compassion on them, and even if they are the first brood."
+            ],
+            [
+                "זימן שחורים ומצא לבנים – this matter is simple and it was not necessary to teach it. But this is how it should be understood – that if he designated black and white ones and found black ones in the place of white ones and white ones in the place of black ones. And this is the explanation of our Mishnah – that he designated black ones in this nest and found white ones there, [or] he designated in the second [nest] white ones and found it black ones, you might think they had been reversed, but it comes to teach us that this is not the case.",
+                "שנים ומצא ג' – and he doesn’t recognize the ones that are ready, all of them are forbidden.",
+                "שלשה ומצא שנים מותרים – and one went off, and he two remained. And we don’t say that just as the one went off, so all the others went off and these are the others.",
+                "זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן – but within the nest he did not find all of them, they are forbidden.",
+                "ואם אין באותו שובך אלא הן הרי אלו מותרין – and even though there is another dovecote near it within fifty cubits, if that dovecote is not in the row of this dovecote equivalently other than in the corner-piece, we don’t say that from that dovecote that is closest to it. For the pigeons all the while that they are not flying but are stretching their legs, they are not equally stretching other opposite their own nest, for if they see their nests when they turn around to their backs they stretch, and if not they do not stretch."
+            ],
+            [
+                "העלי – the handle of a very large piece of wood where they pound/crush grits and similar things. But because of its heaviness and size, for it is not considered a utensil.",
+                "לקצב – to cut/sever.",
+                "וב\"ה מתירין – because of the joy of the Festival, and even though it is not considered as utensil.",
+                "לפני בית הדריסה – that people will tread upon it, in order that he will not lose it.",
+                "ולא יגביהנו – to carry it after flaying it.",
+                "וב\"ה מתירין – for if he did not permit it, he would not slaughter it in order not to lose the hide, and be prevented from the rejoicing of the Festival.",
+                "תריסין – those who sell spices have stores that are made like chests which stand in the market and are not attached to the ground. And these shutters are doors that close the openings of these chests, and sometimes these shutters are removed from the opening of the chest and they spread upon them, the dyes/ingredients of frankincense that are in the store.",
+                "מתירין עף להחזיר – with these shutters that lack a hinge from the side, no one disagrees that it is forbidden to lock with them even the doors of the stores, for this is comparable to building. But they do dispute regarding shutters that have a hinge in the middle like something protruding and they insert it in the hole that is in the middle wall, at the opening of the store. The School of Shammai holds that we make a decree that a hinge in the middle is on account of the hinge from the side. But the School of Hillel holds that we do not make a decree concerning the shutters of the stores, and it is permitted ot return them, because it is necessary to remove spices and if we don’t permit him to return them, he would not open it and would be prevented from the joy of the Festival.",
+                "לא את הקטן – nor whatever it may be that is not for the needs of eating.",
+                "וב\"ה מתירין – who say that since it was permitted to remove something for the needs of eating, it is also permitted for something that is not for the needs of eating, and there would be a need for a Mitzvah such as these that are considered in our Mishnah, or for the need of something enjoyable such as from the opening of his house and similar things, to exclude the removal of stones and similar things, for on those, the School of Hillel admits that it is prohibited."
+            ],
+            [
+                "איין מוליכין חלה – on the Festival Day. Even though it is permitted to separate it, they did not permit him to bring it, but the repair of the dough they permitted to him, and nothing more.",
+                "מתנות – the shoulder, the cheeks and the stomach (see Deuteronomy 18:3).",
+                "גזרה שוה – not specifically, for all of it is, was decreed by the Rabbis because of a decree that we don’t raise up the priest’s due and the tithes on the Festival. But it is similar to an analogy.",
+                "מתנה לכהן – from the twenty-four priestly gifts.",
+                "כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' – this Mishnah is superseded in the Gemara (Tractate Betzah 12b) for the Schools of Shammai and Hillel did not dispute that they bring up the hallah offering and priestly gifts. For they did not dispute other than in bringing up the Priest’s due/the Sacred gift for the Priest/Terumah, as the School of Shammai state that we don’t bring it up but the School of Hillel states that we do bring it up. The School of Hillel said to the School of Shammai that the Hallah/dough offering and priestly gifts are for the Kohen, and the Priest’s Due is a gift for the Kohen, and just as they bring up the [other gifts] they also bring up the Terumah. Bet Shammai responded to them that this is not the case, for if you said concerning the Hallah and priestly gifts that they are deserving of separating their priestly gifts, the Sages gave the strength and the permission for their being set apart for a sacred purpose, for since their obligation comes on the Festival day, since we knead and slaughter on the Festival day, and since they were permitted on the Festival day, we permit to bring them up even those that were made from the eve of the Festival day, shall we say that the Priest’s due which is not worthy in being brought up that it is impossible that the obligation for Terumah should come to the pile on the Festival Day, since there is no obligation for Terumah other than from the time of smoothing out the pile and we don’t smooth out the pile on the Festive Day, therefore, we don’t bring up the Terumah on the Festival Day."
+            ],
+            [
+                "במדוך של עץ – but not in one (i.e., a pestle) made of stone. But however, with a wooden pestle, they are crushed in their manner and there is no need for a change, since they lose their taste if they are crushed from the day before.",
+                "והמלח בפך – [a cruse] of earthenware he crushes it.",
+                "או בעץ פרור – it is the spoon that one stirs the pot with, for the salt requires a change, for he had to crush it from the day before so that it doesn’t lose its taste. And the Halakha is that one who comes to crush salt on the Festival Day, turns the mortar on its side and crushes in a changed manner. But the spices are crushed in the regular manner and they do not require a change."
+            ],
+            [
+                "בורר אוכל אוכל – he collects food one piece at a time from the refuse.",
+                "בורר כדרכו בחיקו – and as long as it won’t be a painstaking preparation separating the large amount of refuse. But if it the painstaking preparation involved in separating the refuse is greater than the trouble involved to separate the food, such as the case where the refuse is exceptionally thin, even though the food is greater in its measure than the refuse, the School of Hillel agrees that one separates the food and sets aside the refuse, to exclude where the trouble involved is preferable.",
+                "אף מדיח ושולה – that he brings a utensil filled with pulse and puts water upon it and the refuse floats on top of the water and he removes it with his hand. The word שולה /”draw it out” is like (Exodus 3: 5 ) “Remove your sandals [from your feet, for the place on which you stand is holy ground].” But the Halakha is not according to Rabban Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "אין משלחין ביום טוב – gift of a person to his friend.",
+                "אלא מנות – something prepared that is not made to be left over until the morrow, such as pieces of meat and/or fish.",
+                "וב\"ה אומרים כו' – The School of Hillel did not permit other than to send via one or two people. But three or more people who carry the present is forbidden, as it the matter is too large and appears like one is bringing [things] to sell in the marketplace.",
+                "אבל לא תבואה – which is not appropriate for eating, for it requires grinding and we do not grind on the Festival Day.",
+                "ור' שמעון מתיר בתבואה – for one is able to crush it in a small mortar and cook it through the use of a pot. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "משלחין כלים תפורין – that are appropriate for clothing, and which are not sewn are appropriate for covering.",
+                "כלאים – when they are hard and they don’t make warm, it is permissible to lie on them.",
+                "סנדל מסומר – of wood covered with nails. For the Sages decreed concerning it that one should not wear it on the Sabbath and the Festival Day, because of an event that occurred where those killed by the [Roman] Kingdom were killed by it, as it is explained in Tractate Shabbat 60a – in the chapter “How a woman goes out” (chapter 6).",
+                "ולא מנעל שאינו תפור – and one that was attached by pegs made of wood and similar kinds of things.",
+                "אף לא מנעל לבן – in the place of Rabbi Yehuda, they would not wear white shoes until they blacken it.",
+                "שצריך אומן – to blacken it.",
+                "כל שנאותין – this is how it should be understood: All that is permitted to be used on weekdays like it is and does not require other work [done to it], even though they are not permitted to be used on Festival Days, such as Tefillin, which on weekdays one wears as they are and on Festival Days, one does not wear them, we send them on the Festival Day (see Talmud Betzah 15a)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה – that is to say that the beginning of his cooking and its essence should not be for the Sabbath, but rather for the sake of Yom Tov/the Festival Day should be the beginning of his cooking and what remains should be for the Sabbath.",
+                "ועושה תבשיל מערב יום טוב – for the sake of the “joining of cooked foods”/Eruv Tavshilin (preparing meals for the Sabbath on a Holy Day occurring on a Friday: a person prepares a dish on Thursday and lets it lie over until the end of the Sabbath which he does on the Holy Day – Friday – is merely a continuation of the preparation begun on Thursday). There are those who say that the reason that this dish from the eve of the Festival day/Yom Tov, is because of the honor of the Sabbath, for since from the eve of the Festival day he remembers the Sabbath, he will choose a nice portion for the Sabath, and not forget the Sabbath because of the preoccupation with the Festival Day. And there are those wohose say that is because of the honor of the Festival day, in order that they should see that they don’t bake from the Festival day for the Sabbath other than if he had begun while it was still daylight, for on the Festival day, he does nothing other than complete it, a fortiori (i.e., all the more so), from the Festival day to a weekday entirely, we do not back nor cook. And we make the blessing on Eruv Tavshilin/”joining of cooked foods” in the manner that we make the blessing on the Eruv in reference to the “joining of courtyards”/Eruv Hatzerot. But it is necessary to make assignment through another for all who wish afterwards to rely upon his Eruv/”joining,” and even without his knowledge, for one acts in a person’s interest in his absence.",
+                "אכלו או שאבד – that same dish that he cooked, from the eve of the Sabbath.",
+                "סומך עליו – to cook his dish on the Festival day for the needs of the Sabbath, But, from the outset, his “joining of dishes”/Eruv Tavshilin is not less than an olive’s bulk, whether for one [person] or for one hundred [people]. But if he began with his dough and his Eruv became lost, he completes it with what he has begun with."
+            ],
+            [
+                "מטבילין את הכל – for a person is obligated to ritually purify himself on the Festival. And everything that requires ritual immersion, whether a person or utensils, we ritually immerse prior to the Sabbath.",
+                "כלים מלפני השבת – for since they are worthy after ritual immersion for things that they were not worthy for prior to the immersion, if one immerses them on Shabbat or on Yom Tov/the Festival day, it would be like repairing a matter an that is forbidden. And Shabbat was used here to inform you of the power of the School of Hillel, that even on the Sabbath, they permitted the ritual immersion of a person, because it appears like holding him dear and become cols cold and bathes for pleasure and not for the sake of ritual immersion."
+            ],
+            [
+                "ושוין שמשקין את המים בכלי אבן – whomever has fine water for drinking that became ritually impure, one fills from them a stone utensil that is not susceptible to receive ritual impurity and place them in a Mikveh of salty or turbid waters until the waters come into close contact with each other, resulting that these which were sown and connected to the waters of the Mikveh/ritual bath were cancelled out on account of this and made ritually pure, but the purification in the Mikveh is not for any foodstuffs and liquids but only for water alone, and not for the law of ritual immersion, but for the law of sowing.",
+                "אבל לא מטבילין – we don’t put them (i.e., the waters) in a ritually impure wooden utensil that requires ritual immersion for the vessel, to cause contact [by dipping a vessel, filled with unclean liquid, so as to make its surface level with the surface of the water into which it is dipped, which is a ceremony of levital purification], in order to raise the ritual immersion to the utensil along with the contact with the water.",
+                "ומטבילין מגב לגב – a person who immersed utensils with the intention that he would tread olives upon them in the building containing the tank [and all the implements] for the pressing of common (i.e., non-holy) olives, and he reconsidered to press in them grapes in the vat for wine pressing of Terumah, he mus immerse them a second time for the purpose of Terumah. And similarly, if he had immersed utensils for the sake of Terumah and reconsidered to make them holy, he requires a second ritual immersion for the sake of making it holy. And that ritual immersion can be done on the Festival day/Yom Tov, for there is no repair of the utensil for this ritual immersion is not for elevating them from ritual defilement, but rather for an additional purity.",
+                "ומחבורה לחבורה – if he immersed utensils in order to eat his Passover offering with one association/group and he reconsidered to be reckoned with another association and he came to ritually immerse his utensils a second time, this ritual immersion is permitted to be done on Yom Tov/the Festival day."
+            ],
+            [
+                "מביאין שלמים – on Yom Tov/the Festival day, holiday peace-offerings, because there’re is through them the need for consumption by a person.",
+                "ואין סומכין עליהם – for laying of hands upon them is prohibited because of the rabbinic decree to enhance the character of the day as a day of rest, for he would lay his hands with all of his strength and he would be making use of animals, for he lays his hands on them on the Eve of the Festival day, for the School of Shammai does not hold by the rule that immediately after the lay of hands comes the slaughtering [of the animal] (see Mishnah Menahot, Chapter 9, Mishnah 8 at the conclusion).",
+                "אבל לא עולות – outside of the daily whole-offerings and Musaf/additional offerings which are a community sacrifice at a fixed time. But one should not bring an individual whole burnt-offering which cannot be consumed by a commoner (i.e., non-Kohen). But even the burnt-offerings for appearing [during the Festival in the Temple]are offered on the other days of the Festival, but not on the Festival day/Yom Tov, for the All-Merciful stated (Numbers 29:35): “[On the eight day] you shall hold a solemn gathering,” for you, but not for Most-High.",
+                "וב\"ה אומרים – one brings festival peace offerings and whole burnt offerings for appearance [in the Temple], as it is written (Deuteronomy 16:8): “[After eating unleavened bread for six days,] you shall hold a solemn gathering for the LORD] your God on the seventh day…,” everything is for God. But vows and free-will donations, according to everyone are not offered on the Festival, neither whole burnt-offerings or peace-offerings."
+            ],
+            [
+                "לא יחם אדם חמין לרגליו – The Torah permitted the preparation of food [on Yom Tov, for that day], but not to start a fire for bathing.",
+                "וב\"ה מתירין – for such it [i.e., the Torah] permitted kindling a fire for the needs of eating, it permitted it also for things which are not for the needs of eating, when there is a need for some sort of benefit. And the Halakhic decision is that hot water that was warmed on the Festival day, a person can wash his face, hands and feet in it but not his entire body, for they decreed that the Festival day/Yom Tov is like Shabbat. But hot water that was warmed from the eve of the Festival, one can wash all of one’s body in it on Yom Tov."
+            ],
+            [
+                "אין טומנין את החמין מיו\"ט לשבת – for the School of Shammai holds that one does not bake other than if one made an Eruv with bread, and we don’t cook other than if he made an Eruv on the cooked dish, and we don’t put warm dishes in the chafing stove other than if he had warm dishes placed there from the eve of the Festival day. But the School of Hillel holds that we bake and cook and keep dishes warm for the Sabbath on the Eruv of the cooked dish alone. However, in the Gemara (Talmud Betzah 22a), it is proven that the School of Hillel also requires bread and meat and that is the Halakha.",
+                "ואין זוקפין מנורה – [ put together a candlestick] when its pieces can be taken apart, and we don’t restore them for that is similar to [the prohibition of] “building,” for there is building for utensils. But the School of Hillel holds that there is no building with utensils.",
+                "גריצין – thick loaves",
+                "אלא רקיקין – thin loaves, for the School of Shammai holds that one does make a great deal of bread on the Festival Day because of the effort involved. But the School of Hillel holds that we bake a great deal of bread on the Festival day, for at the time that the bread is plentiful, it bakes well.",
+                "וחרי – a large piece of dough that is baked upon coals, because it requires a large flame where the coals are continuously dimming/quenching, and there is great effort. But the Halakha is not according to Rabban Gamaliel where he is stringent like the words of the School of Shammai."
+            ],
+            [
+                "מכבדין את המטות – when the eat there (they sweep between the couches). For they normally recline to eat on top of beds and because it is such a small place, they are not suspect lest it make indentations, as we would fear regarding a large house and it is impossible that there wouldn’t be an indentation/hole.",
+                "מוגמר – frankincense on top of the coals to smell it, but to perfume the utensils, it is the words of everyone that it is prohibited.",
+                "מקולס – its legs, and its innards are hanging outside of it [on its side] when they are roasting it, and they do this in memory of the Passover sacrifice, as it is written concerning it (Exodus 12:9): “[Do not eat any of it raw, or cooked in any way with water, but roasted-] head, legs and entrails – over the fire.” [The word] מקולס/an animal roasted in its entrails and legs on the head – is like this hero whose weaponry was with him (a reference to Goliath in I Samuel 17:5 who had a “bronze helmet/כובע נחשת ) and the Aramaic translation of “bronze helmet” is a bronze helmet (see also Rashi to Zebahim 88b). But Maimonides explained the word מקולס as meaning honorable, in the manner of praise.",
+                "וחכמים אוסרין – [The Sages forbid] all three. Sweeping because it makes indentations, and the spices put upon the coals/perfume because it is not necessary for every person, for it is not other than for those spoiled and those who indulge themselves in pleasures and to one who has a bad odor. The spices placed upon the coals – because it appears like one who is eating Holy objects outside [the Temple]. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה – for beauty/adornment. And the Sages stated that it is a burden and is not a decoration for it. And it was not the cow of Rabbi Eleazar ben Azariah but that of his neighbor, and since they did not protest, it was called as associated with him.",
+                "ומקרדין ביו\"ט – like a small bronze saw whose teeth are thin and which rubs and scratches the animal, and even though it makes a wound.",
+                "ברחים שלהן – small which are made for this.",
+                "מקרצפין – with a wooden saw whose teeth are thick. But they don’t make a wound.",
+                "אף לא מקרצפין – for we decree that currying with a strigil leads to scratching (which causes a wound). But the Halakah is not according to Rabbi Eleazar ben Azariah in these three matters, but rather, we scrape/curry the animal only, because in this we confirm the approach of Rabbi Shimon who said that a thing in which we don’t have an intention is permitted, and we hold according to him. But the Sages dispute this as they hold like Rabbi Yehuda who stated that a thing which was not intended is prohibited, but this is not the Halakha."
+            ],
+            [
+                "משום שלשה כלים – for if he separated one of them they are not shards of utensils but rather all of them are considered a utensil of its own and is impure, even while they are still attached in the millstone and appear as one utensil.",
+                "משום כלי קבול – the bottom one that receives dust from the pounding of the peppers through the holes of the basket used as a sieve is ritually impure because it is a receptacle, for it is a wooden utensil that has a receptacle.",
+                "ומשם כלי מתכות – the upper one where we pound and grind in it the peppers, is ritually impure because it is a metal utensil, and because a wooden utensil cannot be made impure, for its flat surfaces are ritually pure, but because its lower covering is made of metal.",
+                "ומשום כלי כברה – its middle which surround the basket used as a sieve. Because of the wood utensil it is not defiled and its receptacle is not a receptacle, but the Sages decreed defilement upon the basket used as a sieve because it is a woven utensil, and even if the metal basket used as a sieve does not defile because it is the utensil of the basket used as a sieve."
+            ],
+            [
+                "עגלה – made for a child to play with, and it is special for him to sit upon it.",
+                "טמאה מדרס – if the small child had a flux, the wagon becomes a primary source of ritual impurity.",
+                "ונטלת בשבת – because it has the status of a utensil upon it.",
+                "ואינה נגררת – [but may not be dragged] on the Sabbath.",
+                "אלא ע\"ג כלים – on top of clothing, because it makes a ditch in the ground and someone who furrows is liable because of [the prohibition of] plowing.",
+                "רבי יהודה אומר כו' – there are two Tannaim and according to Rabbi Yehuda, for the first Tanna is also Rabbi Yehuda who said that something that is not intended is prohibited, and this other Tanna comes and states that Rabbi Yehuda did not prohibit a child’s wagon because it does not make a ditch while walking through the digging, but presses upon the earth and threshes underneath it and makes its dirt lower but does not move the dirt from its place. But already, the law has been decided according to Rabbi Shimon who stated that a person may drag a bed, chair and a bench, so long as he doesn’t intend to make a ditch."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אין צדין דגים – even though slaughtering and baking and cooking are from the primary forms of [prohibited] work, they are permitted for the needs of the Festival day/Yom Tov, hunting is similar to reaping and reaping is not permitted on the Festival day. Vivarium of fish are pools of water where fish are raised there. Vivarium of wild beasts, enclosures (especially, an enclosed space outside for a settlement) surrounded by a fence all about and they bring there wild animals who give birth and who are raised there.",
+                "ואין נותנין – [they do not place] before the fish food, for it is possible for them [to survive] without food, and their feeding is not upon you.",
+                "אבל צדין חיה ועוף – who are ready from yesterday.",
+                "מן הביברין – the small vivarium, which do not lack some phase of the process of hunting. And Rabban Shimon ben Gamaliel does not to argue against the first Tanna [of our Mishnah], but rather to explain [his reasoning].",
+                "כל המחוסר צידה – that one needs to request a company of intriguers to catch him, and all the runners after it and reach it at once when the wild beast is not lacking some phase of the hunting process, and if not, it is lacking some phase of the hunting process."
+            ],
+            [
+                "ומעשה בנכרי – The Mishnah is deficient and should be read as follows: If it was doubtfully ready, it is prohibited, but Rabban Gamaliel permits it, and there was a story about one heathen, etc. But the Halakha is not according to Rabban Gamaliel, but rather, fruit and fish that were brought on Yom Tov/The Festival day, which was a doubt if they had been collected today or yesterday, [or] there was a doubt if they had been hunted today or yesterday, they are forbidden. And whatever is forbidden to eat is forbidden to carry. But if their form proves about them such as withered fruit that it is impossible that they were gathered today, and similarly, fish that were brought from a distant place that it is impossible that they had been hunted today, are permitted. And something that is prepared/ready that comes from outside the [Sabbath] limits (i.e., the marked off area around a town or place within which it is permitted to move on the Sabbath two-thousand cubits in every direction) for an Israelite, it is forbidden for that Israelite to be brought for him and for his household, but it is permitted for another Israelite. But fruit that had been plucked and fish that had been hunted on the first day of the Festival, are permitted for the evening of the Second Day of the Festival in order that they are made, except for the two days of the holiday of Rosh Hashanah in which they are prohibited until the conclusion of the Second Day of the Holiday in order that they are made. And the explanation of [the term] in order that they are made, in order that the fruit can be plucked/detached from the place where they are detached and are brought from the place that they are brought from. But a cities whose doors are locked at night must wait until they are made.",
+                "אלא שאין רצונו לקבל ממנו – that I hate him."
+            ],
+            [
+                "בהמה מסוכנת – which he is afraid lest it might die. And he has not need for it for he has already eaten his meal.",
+                "לא ישחוט – unless he knows that there is a delay during to day to eat an olive’s bulk roasted from it.",
+                "מבית טביחתה – which is ready at hand and stripped from its hide and standing. But the Halakha is not according to Rabbi Akiba.",
+                "לא יביאנו במוט ובמטה – by two people, because the matter is noisy and disregards the honor of the Festival day."
+            ],
+            [
+                "בכור שנפל לבור – a firstling with a blemish, which had not been shown to a Sage from the eve of the Festival day while it is still daylight to [potentially] permit it, and it fell into a pit on the Festival day, and he is afraid that it might die there.",
+                "ירד מומחה – who is a specialist to distinguish between a fixed blemish and a passing blemish.",
+                "ויראה – a blemish that it had [acquired] yesterday, if it is a fixed blemish.",
+                "יעלה וישחט – because there is no prohibition for use or handling [on Yom Tov] (or set aside in a shed for a sacrifice), and from yesterday, his mind was upon it.",
+                "ואם לאו לא ישחוט – this is how it should be understood, and if not, that this blemish that was upon it from the eve of the Festival was not a fixed [blemish] but rather on that day, it became a fixed blemish, even if it had passed and he brought it up, he should not slaughter it. And we don’t say that from yesterday, his mind was upon it and since it now has a fixed blemish, let’s slaughter it, for since yesterday’s blemish was not fixed, it is set aside in consequence of its being ritually forbidden.",
+                "אין זה מן המוכן – not because it was forbidden for use or handling did he prohibit it, for Rabbi Shimon does not have [the concept of] Muktzeh/something set aside, but because he permits its use on the Festival day, it is like he repairs it, and it appears that he made a legal decision that was decreed upon it because of it is forbidden by the Rabbis as being out of harmony with the celebration of the day. And this is how it should be state: His making it permissible is not a permit, and it is not prepared to be acceptable."
+            ],
+            [
+                "בהמה שמתה – we are speaking of the Holy Animals [for use in the Temple], as it is taught regarding it and on the Hallah that was defiled. For the Holy Animals that died it is forbidden to derive benefit from it and it requires burial, therefore, one should not move it from its place. But a secular/non-holy animal, we cut it up before the dogs. And these words [apply] when it was in danger from yesterday, when his mind was upon it, but if it was not endangered from yesterday, even a non-holy/secular animal, he should not move it from its place.",
+                "החלה שנטמאת – which is not appropriate for the Kohen on the Festival day, even to burn it or to give it to his dog, we don’t remove out of existence holy things form the world on Yom Tov, and even through animals eating it, as it is the decree of a Biblical verse that we do not remove ritually impure Holy Things from the world on Yom Tov."
+            ],
+            [
+                "אין נמנין – fix a price so that two or three people would say that this animal is for three Zuzim, one per person.",
+                "ושוחטין ומחלקים ביניהן – at one half, one third or one-fourth, and for one does not mention the fixing of the price.",
+                "שוקל אדם בשר – even though it is prohibited to weigh a pound, for it is the activity of a weekday, it is permissible to weigh meat in the place with a utensil in the balance with a chopper, and on the next day, they will see the chopper and the utensil as to their [combined] weight.",
+                "וחכ\"א אין משגיחין – do not investigate.",
+                "בכף מאזנים כל עיקר – even to preserve the meat from the mice, it is prohibited to place them on the weighing scale. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "אין משחיזין את הסכין – with a millstone or with a whetting implement (of stone or wood)",
+                "אבל משיאה על גבי חברתה – as he makes a change from the manner of the weekday."
+            ],
+            [
+                "אבל לא במדה – a designated/special utensil for measuring that he measures and sells [produce] with it. But if it is not designated for this, even though it stands for the measurement, when this one that he measures with breaks, the other stands in its place, and he is permitted to fill with it.",
+                "אם היה כלי של מדה – even though it has yet been designated for this purpose, he should not fill it up. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "ממלא מדותיו מעיו\"ט – for we don’t measure on the Festival day.",
+                "אף בחול המועד עושה כן – because of being idle from being in the House of Study, for many people would come to ask of him during the Intermediate Days when they are not busy with work and he would fill his measures at night which is not the time of study in the House of Study in order that he can be free during the daytime.",
+                "מפני מצוי המדות – when he would sell oil, he had many measurements, and the purchasers would bring their utensils and he would measure for each and every person with his own measuring utensil, and they would empty out everything into their utensils all night long, in order that there would be no remaining oil attached to the sides of the measuring device or on its walls and as a result he would be stealing from the purchasers."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מביא. ממקום למקום – within the [Sabbath] boundary limits.",
+                "לא יביאם וכו' – to place three or four jugs within a basket or a hamper and carry them, because it appears like a weekday activity to carry burdens. But if it is impossible to make a change, it is permissible.",
+                "אבל מביא הוא על כתפו – one or two for it proves that it is for the needs of the Festival day.",
+                "או לפניו – in his hand.",
+                "וכן המוליך את התבן – for burning or for the cattle.",
+                "לא יפשיל קופה לאחוריו – for it appears like a weekday activity.",
+                "ומתחילין בערמת התבן – even though he had not ordered it while it is was still daytime (before the start of the holiday) and he was not accustomed to burn with it, for this Tanna does not have the concept of Muktzeh/storage hut.",
+                "אבל לא בעצים [שבמוקצה] – something wide at the back of the homes is called Muktzeh (a space back of the dwelling containing stored up wood, cattle in sheds, etc.), on account that it is set aside in back and one does not go in and come out of there frequently. And this wood that we are speaking of here, are large beams of cedar set aside for construction, and regarded as an item set aside due to monetary loss, as they are expensive. For in this case, even Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of muktze, concedes."
+            ],
+            [
+                "אין נוטלין עצים מהן הסוכה – even from a booth that is not of the Mitzvah (i.e., an ordinary booth on the property – not necessarily for Sukkot) such as on Passover or Atzeret/Shavuot, we don’t take from it wood on the Festival day (see Talmud Betzah 31a) because of the tearing down/destruction of the tent.",
+                "אלא מן הסמוך לה – such as reeds that are standing near the walls that are not woven with the wall and are not abolished by the wall, therefore, we may take from them on the Festival day.",
+                "מביאין עצים – detached [wood] pieces",
+                "מן השדה – that are within the [Sabbath] limit from what is stored up/brought in.",
+                "ומן הקרפף אפילו מן המפוזר – Our Mishnah represents the opinion of a singular authority and is not Halakha. But rather, the Halakha is that one does not bring in wood other than from the that which is gathered/collected in the enclosure (especially, an enclosed space outside of a settlement). But he should not bring it in from field at all, and even from that which is collected, for his mind is not upon it, since they are not guarded there. But from the enclosure which is guarded and surrounded about, when they are brought in his mind is upon them.",
+                "כל שסמוך לעיר – in actuality, and that it has an opening, a key and is guarded, for Rabbi Yehuda requires two things – near the city and has a key/lock. But because he holds that mere enclosures have keys, because of this, he is not anxious to mention it.",
+                "ר\"י אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת – since he has key, he doesn’t require it to be close by, but even if it is far until it is close to the end of the Sabbath limit boundary. And if it is nearby, we don’t require a key/lock. For something nearby without a key or a key without it being nearby is permissible. And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "אין מבקעין עצים מן הקורות – that are set up in the Land, in order that they do not curve, and stand for building.",
+                "ולא מן הקורה שנשברה ביו\"ט – and even though that now they exist for burning, at eventide, they don’t exist for this.",
+                "ואין מבקעין לא בקרדום – Our Mishnah is deficient and should be read as follows, but they chop firewood from the beam that was broken on the eve of the Festival day, and when they chop it, they should not do so with an ax.",
+                "ולא במגרה – a sort of long knife filled with notches and cuts with it thick wood, for it is the utensil of an artisan.",
+                "מגל – this also is the tool of an artisan, and appears like [one] wanting to do work.",
+                "אלא בקופיץ – a mere hatchet (i.e., curved cutting tool) is a knife of butchers and is not the utensil of an artisan. And there are among them those which have two heads, one head is wide and is called the broadside of a double tool (see Talmud Betzah 31b), and the other head is narrow and is called the thin and pointed side of a double tool, and we don’t chop with it other than where its head is narrow and is the thin and pointed side of the double tool.",
+                "ונוטל ממקום הפחת – and we don’t say that they are in consequence of a ritual prohibition, for he is not able to make a breach/hollow it out on Yom Tov and his mind is upon them, for the hut/house that is taught In our Mishnah speaks of that which is not built with plaster and lime, but is an arrangement of stones one on top of another without plaster, and not that its breach is not forbidden according to the Torah, therefore they are not forbidden for use or handling [on Shabbat and Festivals], and since we have said regarding eatables forbidden pending the separation of sacred gifts are not forbidden for use and handing and if he transgressed and repaired it, it is made legally fit by giving priestly dues.",
+                "אף פוחת לכתחלה – for since there is no plaster there but only bricks stacked on top of the other, he does not tear them down and iit is permitted to make a breach ab initio. But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "אין פוחתין את הנר – to take one of the lumps of the artisan of earthenware and to insert his fist into it to engrave a lamp, because he is making a utensil.",
+                "ואין עושין פחמין – for these are also a utensil for the refinement/smelting of gold, and the wick also is a utensil for kindling, which requires making and repair.",
+                "ואין חתכין אותה לשנים – because [in the process] he is repairing a utensil, but to crush it/rub it with his hand is permitted.",
+                "חותכה באור – he places the two ends of the wick in the mouth of two candles that he needs to kindle at once and kindles in the middle, but now that he does not prove that he was repairing something with intention, but merely just to kindle. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "אין חותכין את הנייר – that they place on it oil, and it stands in the midst of the fire, all o fthis when the oil is within it and it doesn’t burn.",
+                "",
+                "אין גורפין תנור וכירים – if there fell into them (i.e., the oven and/or the stove) from the paste of the oven and from the plaster , they don’t remove the ashes and coal from the oven for it is like repairing a thing, and it comes like the Rabbis who say that acts that are preliminary to the preparation (as grinding the slaughtering knife) are forbidden.",
+                "מכבשין – lie on the dust and dirt in order that it would be smooth, for if it is impossible for him to bake other than if he removes the ashes and coal form the oven, it is permitted.",
+                "מקיפין – bring them close to each other, like we don’t bring close a creation.",
+                "לשפות – to arrange and to place upon them a pot and the flame is between the two pots but he forbid it because it is similar to “building.”",
+                "[ואין סומכין] את הקדרה בבקעה – and they do not place wood other than for burning, and chips, wood that been split.",
+                "וכן הדלת – they do not support it on chips, for wood is forbidden for use and handling on the Festival regarding all usage outside of burning.",
+                "ואין מנהיגים את הבהמה במקל – because it appears like he leads it (i.e, the animal) to be sold in the marketplace."
+            ],
+            [
+                "משלפניו – from what is in front of him in the house.",
+                "לחצות בו שניו – to take the meat which protrudes between his teeth, and that it is in front of him, is not specifically, for according to Rabbi Eliezer, it is permissible to take it even from the courtyard, as it states that whatever is in the courtyard is ready. But the fact that he (i.e., Rabbi Eliezer) used the term, “in front of him,” because the Rabbis who disagree with him state that even what is in front of him, he can kindle with it, but not to pick at his teeth, for they hold that wood is not used other than for burning.",
+                "וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק – but not from the courtyard, for since they are thin chips and it is a burden to gather the wood and to sweep/rake them up, for from yesterday, they di dnot exist. But when the Mishnah stated that a person takes a chip of wood to pick at his teeth, we hold that even that which is in front of him he should not take other than to kindle, for wood is not given other than for burning. And in two things they disagree. But the Halakha is according to the Sages. And it is not permissible to take a wood chip to pick at his teeth other the manger of the animal, for anything that is fit for the food of an animal is permitted to cut whether on Yom Tov or on Shabbat, and there is nothing regarding them concerning the repair of a utensil."
+            ],
+            [
+                "אין מוציאין את האור – because it is like “giving birth” and similar to [prohibited] work, for one creates this fire on the Festival day.",
+                "מן העפר – there is ground that when one digs it up, one produces fire from the place of its digging.",
+                "ולא מן המים – one puts water in a white glass utensil and places it in the sun and when the sun is very hot and the glass produces a flame, and brings scraps/chips and they reach the glass and it burns.",
+                "רעפים – a hollowed out earthenware utensil in its middle when they cover with them the gardens.",
+                "אין מלבנין – with a flame.",
+                "את הרעפים – and specifically with new flints because they are similar to a think that is burned, and they are glazed and strengthened by the flame.",
+                "ועוד אמר ר\"א – because the Tanna taught one for a leniency regarding that which is not permitted for use on the Sabbath/Festival day (i.e., Muktzeh) and afterwards he taught another thing, and it says, “and furthermore.”",
+                "עומד אדם על המוקצה – that requires designation of an object for use [on the coming Holy Day], and the designation is beneficial for it.",
+                "ערב שבת בשביעית – when the tithe does not apply on it, and is not missing anything other than a designation. But the same law applies by that which is tithed in and in the rest of the years of the seven-year cycle. But he took something that is usual, for something merely set aside is not tithed, for dried figs and raisins are merely things that are stored away and it is not customary to tithe them prior to the completion of the work.",
+                "מכאן אני נוטל למחר – and is enough with these when there is choice.",
+                "עד שירשום – with a sign/symbol, for there is no choice. But the Halakha is according to the Sages."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משילין פירות דרך ארובה – whomever has fruit or produce spread out on his roof to dry out, and he saw rain coming slowly, they permitted him to go to the trouble and to cast them through an aperture in the roof, and they fall to the ground, for there is no excess trouble, and specifically an aperture, for every aperture is from above to below [in the ceiling of the roof] but a window, such as a roof that is surrounded by partitions and window I in the wall, and one must raise it up to the window to cast it, all of this the Rabbis did not permit and to be painstaking.",
+                "ומכסין את הפירות – but we don’t say that it is toil that is not for the needs of the Festival day, but because of the loss of money, the Rabbis permitted it.",
+                "דלף – rain that drips from the roof.",
+                "וכן כדי יין וכדי שמן – that cover them because of the drippings [from the roof].",
+                "תחת הדלף – to receive the water so that it should not soil the house. But if the utensil became filled, he pours it out and repeats it and is not prevented [from doing so]."
+            ],
+            [
+                "כל שחייבין עליו – that the Sages forbade to do on Shabbat because of Rabbinic decrees to enhance the character of the Shabbat/Festivals as a day of rest.",
+                "או משום רשות – that there is in a bit of a Mitzvah, but not a large Mitzvah, but it is near to being an optional act, but there is within it a prohibition from the words of the Scribes.",
+                "או משום מצוה – or there is within an actual Mitzvah/commandment, and the Sages prohibited doing it on the Sabbath.",
+                "וחייבין עליו – not to do it on the Festival.",
+                "ואלו הן משום שבות – that the Sages placed upon him to abstain from doing but there isn’t in their performance any kind of Mitzvah.",
+                "לא עולין באילן – a decree lest he tear off [a branch].",
+                "ולא רוכבין על גבי בהמה – a decree lest he cut a vine-shoot to drive the animal.",
+                "ולא שטין על פני המים – a decree lest he make a swimmer’s bottle (see Tractate Kelim, Chapter 2, Mishnah 3 – used for practicing).",
+                "ולא מטפחין – hand upon hand.",
+                "ולא מספקין – hand upon the leg.",
+                "ולא מרקדין – on the Festival, and all of them are a decree lest he repair a musical instrument.",
+                "ואלו הן משום רשות – because oof those of the ending section of the Mishnah which are a complete Mitzvah, regarding them we call these “optional.”",
+                "לא דנין – a judgement, and sometimes it is optional, such as when there is a larger city than this one, and it is not upon him to judge.",
+                "ולא מקדשין – the betrothal of a woman. For sometimes, it is not a complete commandment but rather optional, such as when he has a wife and children.",
+                "ולא חולצין ולא מיבמין – also at the time when he has an older brother than him, it is option, but it is a great Mitzvah to perform a levirate marriage and the reason for all of them is lest he write [documents].",
+                "ולא מעריכין – the value of this thing is upon me, and he gives according to the years, as it is written in the portion of valuations (Leviticus 27:1-8).",
+                "ולא מחרימין – behold this animal is devoted to God. And a mere devotion of an animal is for the treasury of the Temple. And all of them, the Rabbis forbad because they are similar to business transactions where one removes it from his domain to the domain of the Sanctified.",
+                "ולא מגביהין תרומות ומעשרות – and even in order to give them to the Kohen on the same day that is appropriate, for because of the Rejoicing on the Festival that the Kohen who needs them, he separates them (i.e., the tithes), and nevertheless, it is prohibited, for it is considered like repairing. And these words concerning produce that yesterday were eatables forbidden prior to the separation of sacred gifts, that currently such as dough one has to separate Hallah from, we separate it on the Festival and give them to the Kohen.",
+                "אין בין יו\"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד (this part of the Mishnah is also found in Tractate Megillah, Chapter 1, Mishnah 5) – this anonymous teaching is according to the School of Shammai which states that we do not take out the minor nor the Lulav nor a Torah scroll into the public domain, for taking out was only permitted for the purpose of the preparation of food. But we hold like the School of Hillel which states that since removal was permitted for the purposes of the preparation of food, it is also permitted for that which is not needed [for food preparation]. And there are those who state that we let down pieces of fruit through an aperture in the roof looking to the ground floor at the beginning of our Chapter (Mishnah 1), that it is prohibited on the Sabbath, but that is permitted on the Festival."
+            ],
+            [
+                "כרגלי הבעלים – a person cannot bring it on the Festival other than where its owners are able to go.",
+                "או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים – Our Mishnah when there is in the city two shepherds, and we do not know which of them it would be [according to] the will of the owners, they are like status of the owner, if it was not with the shepherd while it was still day [prior to the start of the Festival]. But when the city lacks all but one shepherd, all the people of the city place their cattle in his domain and in having a Sabbath center, it would be like the status of the shepherd.",
+                "ושאינן מיוחדים – [not designated] to one of them, but rather to all of them.",
+                "הרי אלו כמקום שהולכין – to the place where all of them are able to go, it is permissible to bring the utensils, but if one of them made an Eruv at the end of two-thousand [cubits] to the north and the others did not make an Eruv, he delays them from being able to walk to the south even one step because of his portion, and they prevent him from going to the north, other than to the two-thousand cubits that are permitted to them."
+            ],
+            [
+                "כרגלי השואל – for he acquired his Sabbath center with him at twilight, for twilight is the entrance of the day where one acquires his Sabbath center, and even though it did not come into the hand of the borrower other than on Yom Tov/the Festival day, for it was not established in his possession at twilight, it is in the status of the person who borrows it (i.e., the utensil). And if he borrowed it on Yom Tov once it became dark, it is in the possession of the one who is lending it out, because he has acquired the Sabbath center with its owners. And even if he was accustomed to lend it out on every Holy Day.",
+                "האשה ששאלה מחברתה תבלין – for her pot.",
+                "ומים ומלח – for her dough.",
+                "הרי אלו – her pot and her dough.",
+                "כרגלי שתיהן – they do not bring them other than in a place where both of them are able to go, for since she borrowed it on the Festival day, they acquired the Sabbath center for the spices or the water and the salt with their respective owners.",
+                "שאין בהם ממש – they are not recognized, neither the pot, nor the dough, such as the case where the cooked dish is thick and the water is not recognized in it. Therefore, it does not delay their going. And regarding the salt, Rabbi Yehuda does not dispute when speaking of dough that was kneaded in salt which is large and thick, which is recognizable and has substance. But the Halakah is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ושלהבת – such as the case where he kindled his candle with his friend’s flame, it does not indispensable in the prohibition of [Sabbath/Yom Tov] boundaries.",
+                "מועלין בה – a person who benefits from it (i.e., the burning coal), brings a guilt-offering of sacrilege.",
+                "ושלהבת לא נהנין – ab initio according to the Rabbis.. But if they derived benefit, they do not commit an act of sacrilege, and they are not liable for a sacrifice of sacrilege for there isn’t anything of substance. And similarly, a person who takes out a burning coal to the public domain on the Sabbath is liable, but the flame that pushed his hand from the private domain to the public domain is exempt.",
+                "כרגלי היחיד – we don’t bring water other than according to the status of the owner of the well.",
+                "כרגלי אותה העיר – two-thousand cubits in all directions outside of its extension of the city limits/outskirts of the city.",
+                "ושל עולי בבל – that is made for those who passers-by in the middle of the path, and they made them members of the Diaspora to cause them to drink while they are coming up [from Babylonia].",
+                "כרגלי הממלא – because it is ownerless and something ownerless is acquired through lifting. But if a person comes and asks him for water, he does not lead them other than according to his status, for this Tanna/teacher holds that there is a choice to be stringent, for from yesterday, the matter was clear that it belonged to this person and it stood in his domain. But not according to Rabbi Yohanan ben Nuri who stated that ownerless objects acquire their Sabbath center for themselves in their place (see Tractate Eruvin, Chapter 4, Mishnah 5)."
+            ],
+            [
+                "לא יביאו לו – from his produce, for since he had not made an Eruv there, that his produce is like him."
+            ],
+            [
+                "מי שזימן אצלו אורחים – from another town and they would come to him via the Eruv.",
+                "לא יוליכו – after the meal [they should not bring] portions in their hands to their homes.",
+                "אא\"כ זיכה להם – at the hand of another [he gave them possession of those foodstuffs].",
+                "[מנותיהם מערב יום וטוב ש] – that the owner of the house distributed them to another person through “pulling’ on the eve of the Festival day, and said to him: have so-and-so and so-and-so acquire these portions, for one acts in a person’s interest in his absence (see Tractate Eruvin, Chapter 7, Mishnah 11)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Beitzah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,339 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביו״ט.</b> [ביו״ט] שלאחר שבת עסקינן. וטעמייהו דבית הלל דאמרי לא תאכל, משום דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצאת שבת מכינה ליו״ט, והתורה אמרה (שמות ט״ז:ה׳) והיה ביום הששי והכינו, וסתם ששי חול הוא, חול מכין לשבת, וחול מכין ליו״ט, דיו״ט נמי אקרי שבת, ואין יו״ט מכין לשבת ולא שבת מכינה ליו״ט. והכנה כי הך דביצה אע״ג דבידי שמים היא מקריא הכנה. ומיהו שבת ויו״ט דחשיבי, בעיא סעודתן הזמנה בחול ואין אחד מהן מכין לחברו אפילו בהכנה דבידי שמים, אבל סעודת חול לא חשיבא ולא בעיא הזמנה. הלכך באחד בשבת בעלמא שאינו יו״ט לית לן למיסר ביצה שנולדה בו לפי שנגמרה בשבת, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום. ואסרו ביצה שנולדה בכל יו״ט ואע״פ שאינו אחר שבת, גזירה משום יו״ט שאחר שבת. וכן אסרו ביצה שנולדה בכל שבת לגמעה חיה, גזירה משום שבת שאחר יו״ט. ושבת ויו״ט הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בזה אסורה בזה. וכן ב׳ ימים טובים של ר״ה. אבל שני ימים טובים של גלויות דממ״נ אחד מהם חול, ביצה שנולדה בזה מותרת בזה:",
+                "<b>שאור בכזית.</b> לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי דזה וזה בכזית מדפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ. שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת (שמות י״ב:י״ט), לומר לך זהו שאור וזהו חמץ כזה כן זה. כי פליגי לענין ביעור, ב״ש סברי מדכתב רחמנא לתרווייהו שאור וחמץ ולכתוב חמץ שאין חמוצו קשה ואפ״ה חייב לבער וק״ו לשאור שחמוצו קשה, אלא ש״מ שיעורו של זה לא כשיעורו של זה, ולא ילפינן ביעור מאכילה. וב״ה סברי זה וזה בכזית, דילפינן ביעור מאכילה. ומשום דהנך תלת מילי מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה גבי יו״ט תנא להו הכא גבי הדדי:",
+                "<b>בככותבת.</b> תמרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף.</b> הבא לשחוט חיה ועוף ונמלך בב״ד כיצד יעשה:",
+                "<b>ב״ש אומרים.</b> ב״ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר נעוץ שהכינו מבעוד יום, כלומר שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ומיירי כשהוא נעוץ בעפר תיחוח הראוי לכיסוי, שאינו מחוסר כתישה:",
+                "<b>דקר.</b> יתד שנועצים בארץ. לשון וידקור את שניהם (במדבר כ״ח):",
+                "<b>שאפר כירה מוכן הוא.</b> לאו אמלתייהו דב״ש וב״ה קאי, אלא מלתא באנפי נפשה היא, וה״ק ואפר כירה מוכן הוא ואינו צריך הזמנה דדעתיה עלויה. ולא שנו אלא שהוסק מערב יו״ט, אבל הוסק ביו״ט אסור, דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול. ואם ראוי לצלות בו ביצה, שעדיין הוא רמץ חם, אע״פ שהוסק ביו״ט מותר לכסות בו, דאיידי דחזי להפוכי ביה לצלות בו ביצה שקיל ליה נמי ומכסה בו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוליכין את הסולם משובך לשובך.</b> בסולם של עליה כ״ע לא פליגי דאסור, ובסולם של שובך נמי כשהוא מוליכו ברה״ר מודו ב״ה דאסור. שהרואה אומר לתקן גגו הוא מוליכו ועושה מלאכה ביו״ט. כי פליגי שמוליכו ברה״י ואין בני אדם רואים אותו. ב״ש סברי אין מוליכין, שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. וב״ה מתירין, אע״ג דבעלמא דינא הכי הוא, הכא שרי משום שמחת יו״ט:",
+                "<b>מחלון, לחלון.</b> באותו שובך עצמו, שכך דרך שובך להיות בו [מחיצות הרבה] קן לכל זוג וזוג, וחלון לכל קן וקן:",
+                "<b>זה וזה אני נוטל.</b> פלוגתייהו דב״ש וב״ה דוקא בבריכה ראשונה. שדרך מגדלי יונים תמיד להניח בריכה ראשונה דהיינו שתי גוזלות ראשונות, שהאמהות משתעשעות בהן ולא יברחו. וב״ש סברי דבדבור בעלמא לא סגי, דלמא כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו והוי טלטול שלא לצורך, אבל משנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס. וב״ה סברי לא גזרינן דלמא חייס עלייהו, ואפילו בבריכה ראשונה: "
+            ],
+            [
+                "<b>זימן שחורים ומצא לבנים.</b> הא מלתא דפשיטא הוא ולא אצטריך למתנייה. אלא ה״ק, זימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים. והכי פירושא דמתניתין, זימן שחורים בקן זה ומצא בו לבנים, זימן בשני לבנים ומצא בו שחורים, מהו דתימא הני אינהו ואתהפיך אתהפוכי קמ״ל:",
+                "<b>שנים ומצא ג׳</b> ואינו מכיר המוכנין, כולן אסורים:",
+                "<b>שלשה ומצא שנים מותרים.</b> האחד הלך והשנים נשארו. ולא אמרינן כשם שהאחד הלך כן הלכו כולם והני אחריני נינהו:",
+                "<b>זימן בתור הקן ומצא לפני הקן.</b> ובתוך הקן לא מצא כלום, אסורים:",
+                "<b>ואם אין באותו שובר אלא הן הרי אלו מותרין.</b> ואע״פ שיש שובך אחר קרוב לו בתוך חמשים אמה, אם אין אותו שובך בשורה של שובך זה בשוה אלא בקרן זוית, לא אמרינן מההוא שובך הקרוב אתו. שהגוזלות כל זמן שאינם פורחים אלא מדדין ברגליהן אינן מדדין אלא כנגד הקן שלדן בשוה, שאם רואין קניהן כשהופכים לאחוריהם מדדין, ואם לאו אין מדדין: "
+            ],
+            [
+                "<b>העלי.</b> יד של עץ גדול הרבה ועגול שכותשים בו את הריפות ודומיהן. ומפני כבדו וגדלו אין תורת כלי עליו:",
+                "<b>לקצב.</b> לחתוך:",
+                "<b>וב״ה מתירין.</b> משום שמחת יו״ט, ואע״פ שאין עליו תורת כלי:",
+                "<b>לפני בית הדריסה.</b> שידרסו עליו בני אדם, כדי שלא יפסיד:",
+                "<b>ולא יגביהנו.</b> לטלטלו לאחר הפשטתו:",
+                "<b>וב״ה מתירין.</b> דאי לא שרית ליה לא שחיט כדי שלא להפסיד העור, וממנע משמחת יו״ט:",
+                "<b>תריסין.</b> מוכרי בשמים יש להן חנויות העשויות כמין תיבות ועומדות בשוק ואינן מחוברות לקרקע. ותריסין הן דלתות שסוגרין בהן פתחי אותן תיבות, ופעמים שמסלקים אותן תריסין מפתח התיבה ושוטחין עליהן הסממנין שבחנות:",
+                "<b>מתירין אף להחזיר.</b> בתריסין שאין להם ציר כלל כ״ע לא פליגי דשרי אפילו לנעול בהן פתח [בית שבתוך] החצר. ובתריסין שיש להן ציר מן הצד כ״ע לא פליגי דאסור לנעול בהן אפילו פתחי חנויות, דדמי לבנין. כי פליגי בתריסין שיש להן ציר באמצע כעין בליטה ותוחבין אותה בחור שבאמצע דופן פתח החנות, ב״ש סברי גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד, וב״ה סברי לא גזרינן בתריסי חנויות, ושרי להחזיר, משום דבעי לאפוקי תבלין ואי לא שרית ליה לאהדורי לא פתח ואתי לאמנועי משמחת יום טוב:",
+                "<b>לא את הקטן.</b> ולא כל מידי דלאו צורך אכילה:",
+                "<b>וב״ה מתירין.</b> דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה, הותרה נמי שלא לצורך אכילה. והוא שיהיה בה צורך מצוה כגון הני דחשיבי במתניתין, או צורך הנאה כגון מפתח ביתו וכיוצא בהן. לאפוקי הוצאת אבנים וכיוצא ��זה דבהא מודו ב״ה דאסור: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוליכין חלה.</b> ביו״ט. אף על פי שמותר בהפרשתה לא שרו ליה בהולכתה, אלא תיקון עיסתו התירו לו ולא יותר:",
+                "<b>מתנות.</b> הזרוע והלחיים והקיבה:",
+                "<b>גזרה שוה.</b> לאו דוקא, דכולה מדרבנן גזרו משום גזירה דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו״ט. אלא דומיא דג״ש:",
+                "<b>מתנה לכהן.</b> מכ״ד מתנות כהונה:",
+                "<b>כשם שאין מוליכין את התרומה וכו׳</b> הך מתניתין אדחיא לה בגמרא, דלא נחלקו ב״ש וב״ה שמוליכין חלה ומתנות. לא נחלקו אלא בהולכת תרומה, שב״ש אומרים אין מוליכין, וב״ה אומרים מוליכין. אמרו להן ב״ה לב״ש חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. אמרו להם ב״ש לא, אם אמרתם בחלה ומתנות שזכאי בהרמתן, שנתנו חכמים כח ורשות בהפרשתן. לפי שהחיוב שלהן בא ביו״ט דלשין ושוחטין ביו״ט, וכיון שהותרו אותן של יו״ט שרינן להו להוליך אפילו אותן שנעשו מערב יום טוב, תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, שהרי א״א שיבא חיוב תרומה לכרי ביום טוב, לפי שאין חיוב תרומה אלא משעת מריחה בכרי ואין ממרחין ביום טוב, הלכך אין מוליכין תרומה ביום טוב: "
+            ],
+            [
+                "<b>במדוך של עץ.</b> אבל לא של אבן. ומיהו במדוך של עץ נדוכין כדרכן וא״צ שנוי, מפני שהן מפיגין טעמן אם נדוכין מאתמול:",
+                "<b>והמלח בפך.</b> של חרס ידוכנו:",
+                "<b>או בעץ פרור.</b> הוא הכף שמגיסין בו הקדרה. דמלח בעי שינוי, שהיה לו לדוך מאתמול שאינו מפיג טעמו. והלכה שהבא לדוך מלח ביו״ט מטה המדוכה על צדה ודך ע״י שנוי. והתבלין נדוכין כדרכן ואין צריכין שינוי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בורר אוכל אוכל.</b> מלקט האוכל אחד אחד מן הפסולת:",
+                "<b>בורר כדרכו בחיקו.</b> ובלבד שלא יהיה טורח ברירת הפסולת מרובה. אבל אם טורח ברירת הפסולת מרובה על טורח ברירת האוכל, כגון שהפסולת דק ביותר, אע״פ שהאוכל מרובה בשיעורו על הפסולת, מודים בית הלל שבורר את האוכל ומניח את הפסולת, דלמעוטי בטרחא עדיף:",
+                "<b>אף מדיח ושולה.</b> שמביא כלי מלא קטנית ונותן עליו מים והפסולת צף על פני המים ומסיר אותו בידו. שולה, כמו של נעלך (שמות ג׳). ואין הלכה כרבן גמליאל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין משלחין ביום טוב.</b> דורון איש לרעהו:",
+                "<b>אלא מנות.</b> דבר מוכן שאינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר ודגים:",
+                "<b>וב״ה אומרים כו׳</b> ולא שרו ב״ה אלא לשלוח ע״י אדם אחד או שנים, אבל שלשה בני אדם או יותר נושאי מנחה אסור, דאוושא מלתא טובא ונראין כמוליכין למכור בשוק:",
+                "<b>אבל לא תבואה.</b> שאינה ראויה לאכילה, שהרי צריכה טחינה ואין טוחנין ביו״ט:",
+                "<b>ור׳ שמעון מתיר בתבואה.</b> שיכול לכתשה במכתשת קטנה ויבשלה מעשה קדרה. ואין הלכה כר״ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>משלחין כלים תפורין.</b> דחזו למלבוש. ושאינן תפורין חזו לאכסויי:",
+                "<b>כלאים.</b> כשהן קשין שאין מחממין מותר לשכב עליהם:",
+                "<b>סנדל מסומר.</b> של עץ מחופה מסמרים. שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו״ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגי מלכות על ידו, כמבואר במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה (שבת דף ס):",
+                "<b>ולא מנעל שאינו תפור.</b> ואפילו הוא מחובר ביתדות של עץ וכיוצא בהן:",
+                "<b>אף לא מנעל לבן.</b> באתריה דרבי יהודה לא היו נועלים מנעל לבן עד שמשחירים אותו:",
+                "<b>שצריר אומן.</b> להשחירו:",
+                "<b>כל שנאותין בו.</b> ה״ק כל שנאותין בו בחול כמות שהוא ואינו צריך למלאכה אחרת, אע״פ שאין נאותין בו ביו״ט, כגון תפילין, שבחול לובשין אותן כמות שהן וביום טוב אין לובשין אותן, משלחין אותן ביו״ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה.</b> כלומר לא יהא תחילת בישולו ועיקרו לשום שבת, אלא לשום יו״ט יהא תחילת בשולו ומה שמותיר יהא לשבת:",
+                "<b>ועושה תבשיל מערב יום טוב.</b> לשם ערובי תבשילין. אית דאמרי טעמא דהאי תבשיל מערב יו״ט, משום כבוד שבת הוא, שמתוך שמערב יו״ט זוכר השבת יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת משום טרדת יום טוב. ואית דאמרי משום כבוד יום טוב הוא, כדי שיראו שאין אופין מיו״ט לשבת אלא א״כ התחיל מבעוד יום דביו״ט אינו אלא גומר, ק״ו מיו״ט לחול דלגמרי אין אופין ולא מבשלין. ומברכים על ערובי תבשילין כדרך שמברכים על ערובי חצרות. וצריך לזכות ע״י אחר לכל מי שרוצה אחר כך לסמוך על עירובו, ואפילו שלא מדעתו, דזכין לאדם שלא בפניו:",
+                "<b>אכלו או שאבד.</b> אותו תבשיל שבישל, מע״ש:",
+                "<b>סומך עליו.</b> לבשל בישולו ביו״ט לצורך שבת. אבל מתחילתו אין עירובי תבשילין פחות מכזית, בין לאחד בין למאה. ואם התחיל בעיסתו ונאבד עירובו מה שהתחיל גומר: "
+            ],
+            [
+                "<b>מטבילין את הכל.</b> שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. וכל מה שצריך טבילה בין אדם בין כלים מטבילין מלפני השבת:",
+                "<b>כלים מלפני השבת.</b> שכיון שהם ראויין לאחר טבילה לדבר שלא היו ראויין לו קודם טבילה, אי מטביל להו בשבת וביו״ט הוה ליה מתקן מנא ואסור. ושבת דנקט הכא להודיעך כחן דבית הלל, דאפילו בשבת שרו להטביל אדם, משום דנראה כמיקר וכמצטנן ורוחץ לתענוג ולא לשם טבילה:   "
+            ],
+            [
+                "<b>ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן.</b> מי שיש לו מים יפים לשתות ונטמאו, ממלא מהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותנן במקוה מים מלוחים או עכורים עד שנושקים מים למים, נמצאו אלו זרועים ומחוברים למי מקוה ובטלו אגבייהו וטהרו. ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למים בלבד, ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה:",
+                "<b>אבל לא מטבילין.</b> שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא שצריך טבילה לכלי, להשיק בו, כדי לעלות טבילה לכלי אגב השקת מים:",
+                "<b>ומטבילין מגב לגב.</b> מי שהטביל כלים לדעת שידרוך בהן זיתים בבית הבד לשמן של חולין, ונמלך לדרוך בהן ענבים בגת ליין של תרומה, צריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה. וכן אם הטביל כלים לשם תרומה ונמלך לעשות בהם קודש, צריכים טבילה שניה לשם קודש. ואותה טבילה יכול להטביל ביו״ט, שאין כאן תקון כלי לפי שאין טבילה זו להעלות אותן מידי טומאה אלא לתוספת טהרה:",
+                "<b>ומחבורה לחבורה.</b> אם הטביל כלים על מנת לאכול פסחו עם חבורה זו ונמלך להימנות עם חבורה אחרת ובא להטביל כליו פעם שניה, אותה טבילה מותר לעשותה ביו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין שלמים ביו״ט.</b> שלמי חגיגה. לפי שיש בהם צורך אכילה לאדם:",
+                "<b>ואין סומכין עליהם.</b> שהסמיכה אסורה משום שבות, שבכל כחו היה סומך והוה ליה משתמש בבעלי חיים. אלא סומכין עליהם מעיו״ט, דלית להו לב״ש תכף לסמיכה שחיטה:",
+                "<b>אבל לא עולות.</b> חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע. אבל לא יביא עולת יחיד שאין בה אכילת הדיוט. ו��פילו עולות ראיה קרבות בשאר ימות הרגל ולא ביו״ט, דרחמנא אמר (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם, לכם ולא לגבוה:",
+                "<b>וב״ה אומרים.</b> מביאים שלמי חגיגה ועולות ראיה. דכתיב (דברים ט״ז:ח׳) עצרת לה׳, כל דלה׳. אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביו״ט לא עולות ולא שלמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחם אדם חמין לרגליו.</b> אוכל נפש התירה התורה, ולא להבעיר אור בשביל רחיצה:",
+                "<b>ובית הלל מתירין.</b> דמתוך שהותרה הבערה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה כשיש בה צורך איזו הנאה. ופסק הלכה דחמין שהוחמו ביו״ט רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו, דגזרו יו״ט אטו שבת. וחמין שהוחמו מעיו״ט רוחץ בהן כל גופו ביו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין טומנין את החמין, מיו״ט לשבת.</b> דסברי ב״ש אין אופין אלא א״כ עירב בפת, ואין מבשלין אלא א״כ עירב על התבשיל, ואין טומנין אלא א״כ היו לו חמין טמונין מעיו״ט. וב״ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ומיהו בגמרא מוכח דבית הלל נמי בעו פת ובשר. וכן הלכה:",
+                "<b>אין זוקפין מנורה.</b> של חוליות שנתפרקו חוליותיה׳ אין מחזירין אותן דהוי כבונה, ויש בנין בכלים. ובית הלל סברי אין בנין בכלים:",
+                "<b>גריצין.</b> ככרות עבות:",
+                "<b>אלא רקיקין.</b> ככרות דקות, דסברי בית שמאי אין אופין פת מרובה ביום טוב משום טרחא. ובית הלל אומרים אופין פת מרובה ביום טוב, שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה:",
+                "<b>וחרי.</b> עיסה גדולה הנאפת ע״ג גחלים׳ משום דבעיא היסק גדול שהגחלים הולכות ועוממות וטרחא איכא. ואין הלכה כרבן גמליאל בכל מה שמחמיר כדברי בית שמאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מכבדין בין המטות.</b> שאוכלין שם. שרגילים להסב ולאכול על גבי מטות. ומפני שהוא מקום מועט לא חיישינן שמא ישוה גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול ואי אפשר שלא יהיה שם גומא:",
+                "<b>מוגמר.</b> לבונה על גבי גחלים להריח בה. אבל לגמר את הכלים דברי הכל אסור:",
+                "<b>מקולס.</b> כרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו [בצדו] כשצולהו, והיו עושים זכר לפסח דכתיב ביה (שמות י״ב:ט׳) ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס כגבור זה שכלי זייניו עמו. תרגום וכובע נחשת, וקולסא דנחשא. ורמב״ם פירש מקולס מכובד׳ לשון קילוס:",
+                "<b>וחכמים אוסרין.</b> בשלשתן. כיבוד, משום אשוויי גומות. ומוגמר, משום דלאו צורך לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמעונגים ולמי שריחו רע. מקולס, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה.</b> לנוי. ואמרו חכמים משאוי הוא ואינו תכשיט לה. ולא פרתו של ר״א בן עזריה היתה אלא של שכנתו, ועל שלא מיחה בה נקראת על שמו:",
+                "<b>ומקרדין ביו״ט.</b> כמין מגירה קטנה של ברזל ששיניה דקות ומחככין ומגרדין בה הבהמה, ואע״ג דעביד חבורה:",
+                "<b>ברחים שלהן.</b> קטנות העשויות לכך:",
+                "<b>מקרצפין.</b> במגרה של עץ ששיניה גסות. ואין עושין חבורה:",
+                "<b>אף לא מקרצפין.</b> דגזרינן קרצוף אטו קירוד. ואין הלכה כראב״ע בשלשה דברים הללו, אלא במקרדין את הבהמה בלבד, משום דבהא קם ליה בשטתיה דרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, וקיי״ל כוותיה. וחכמים דפליגי עליה סברי כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור, ואינה הלכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>משום שלשה כלים.</b> שאם פירש אחד מהן אינן שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי בפני עצמו וטמא, אע״פ שבעודן ברחיים הן מחוברים ונראים ככלי אחד:",
+                "<b>משום כלי קבול.</b> התחתונה שמקבלת אבק שחיקת הפלפלים דרך נקבי הכברה, טמאה משום כלי קבול, שכלי עץ שיש לו בית קבול הוא:",
+                "<b>ומשום כלי מתכות.</b> העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין, טמאה משום כלי מתכת. דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה, דפשוטיהן טהורין, אלא משום ציפויה התחתון שהוא של מתכת:",
+                "<b>ומשום כלי כברה.</b> אמצעית שהיא מקפת את הכברה. משום כלי עץ לא מטמאה דאין קבולה קבול, אלא חכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי ארוג. ואפילו אין הכברה של מתכת מטמאה משום כלי כברה: "
+            ],
+            [
+                "<b>עגלה.</b> העשויה לשחוק לקטן, ומיוחדת לו לישב עליה:",
+                "<b>טמאה מדרס.</b> אם היה הקטן זב נעשית העגלה אב הטומאה:",
+                "<b>ונטלת בשבת.</b> דתורת כלי עליה:",
+                "<b>ואינה נגררת.</b> בשבת:",
+                "<b>אלא ע״ג כלים.</b> על גבי בגדים, מפני שעושה חריץ בקרקע, וחופר חייב משום חורש:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כו׳</b> תרי תנאי נינהו ואליבא דר׳ יהודה, דת״ק נמי רבי יהודה היא דאמר דבר שאין מתכוין אסור. ואתא האי תנא אחריתי ואמר דלא אסר ר׳ יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהלוכה ע״י חפירה, אלא כובשת הקרקע ונדוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך, אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר אפסיקא הלכתא כר״ש דאמר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין צדין דגים.</b> אע״ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יו״ט, צידה דמיא לקצירה וקצירה לא הותרה ביו״ט. ביברין של דגים, הן בריכות של מים שדגים מתגדלים שם. ביברים של חיה, קרפיפות מוקפין גדר סביב ומביאים שם חיות ויולדות ומתגדלות שם:",
+                "<b>ואין נותנין.</b> לפני הדגים מזונות, דאפשר להם בלא מזונות ואין מזונתן עליך:",
+                "<b>אבל צדין חיה ועוף.</b> המוכנים מאתמול:",
+                "<b>מן הביברין.</b> הקטנים, שאין מחוסרים צידה. ורשב״ג לאו לאפלוגי אתנא קמא אתא, אלא לפרושי:",
+                "<b>כל המחוסר צידה.</b> שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי ליה בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה, ואי לא הוי מחוסר צידה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשה בנכרי אחד.</b> חסורי מחסרא והכי קתני, ספק מוכן אסור ורבן גמליאל מתיר, ומעשה בנכרי אחד וכו׳. ואין הלכה כרבן גמליאל, אלא פירות ודגים שהובאו ביו״ט ספק נלקטו היום ספק מאתמול, ספק נצודו היום ספק מאתמול אסורים. וכל שאסור לאכלו אסור לטלטלו. ואם צורתן מוכחת עליהן כגון פירות דכמושין שאי אפשר שנלקטו היום, וכן דגים שהביאום ממקום רחוק שאי אפשר שנצודו היום, מותרין. ודבר מוכן שבא מחוץ לתחום בשביל ישראל, אסור לאותו ישראל שהובא בשבילו ולכל בני ביתו ומותר לישראל אחר. ופירות או דגים שנתלשו או נצודו ביו״ט ראשון מותרין לערב בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, חוץ משני ימים טובים של ראש השנה שהם אסורים עד מוצאי יו״ט שני בכדי שיעשו. ופירוש כדי שיעשו, כדי שיתלשו הפירות ממקום שנתלשו ויביאו אותם מן המקום שהביאום. ועיר שדלתותיה נעולות בלילה צריך שימתין לבוקר בכדי שיעשו:",
+                "<b>אלא שאין רצוני לקבל ממנו.</b> שאני שונא אותו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה מסוכנת.</b> שהוא ירא שמא תמות. ואין צריך לה שכבר סעד סעודתו:",
+                "<b>לא ישחוט.</b> אא��כ יודע שיש שהות ביום לאכול כזית צלי הימנה:",
+                "<b>מבית טביחתה.</b> שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד. ואין הלכה כרבי עקיבא:",
+                "<b>לא יביאנה במוט ובמטה.</b> בשני בני אדם. משום דאוושא מלתא ומזלזל בכבוד יו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שנפל לבור.</b> בכור בעל מום שלא הראהו לחכם מערב יו״ט מבעוד יום להתירו, ונפל לבור ביו״ט וירא שמא ימות שם:",
+                "<b>ירד מומחה.</b> שבקי להבחין בין מום קבוע למום עובר:",
+                "<b>ויראה.</b> מום שהיה בו אתמול, אם מום קבוע הוא:",
+                "<b>יעלה וישחוט.</b> דמשום מוקצה ליכא, דמאתמול דעתיה עלויה:",
+                "<b>ואם לאו לא ישחוט.</b> הכי קאמר, ואם לאו, דאותו מום שהיה בו מערב יו״ט לא היה קבוע אלא היום נעשה בו מום קבוע, אפילו עבר והעלהו לא ישחוט. ולא אמרינן מאתמול הוה דעתיה עלויה וכיון שיש בו עכשיו מום קבוע נשחטיה, דהואיל והמום של אתמול לא היה קבוע, מוקצה מחמת איסור הוה:",
+                "<b>אין זה מן המוכן.</b> לאו משום מוקצה אסר ליה, דהא לית ליה לרבי שמעון מוקצה, אלא מפני שמתירו ביום טוב ה״ל כמתקנו, ונראה כדן דין דגזור ביה משום שבות. והכי קאמר אין התרתו היתר, ואינו מוכן להיות כשר:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שמתה.</b> בבהמת קדשים מיירי, כדקתני עליה ועל החלה שנטמאת. ובהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה, הלכך לא יזיזנה ממקומה. אבל בהמת חולין מחתכין אותה לפני הכלבים. והני מילי שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עילוה, אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה:",
+                "<b>החלה שנטמאת.</b> אינה ראויה לכהן ביום טוב, אף להסקה או לתתה לכלבו, דאין מבערין קדשים מן העולם ביום טוב ואפילו ע״י אכילת בהמה, דגזירת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים מן העולם ביו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמנין.</b> אין פוסקים דמים להיות שנים שלשה בני אדם אומרים בהמה זו בשלשה זוזים זוז לכל אחד:",
+                "<b>ושוחטים ומחלקים ביניהן.</b> למחצה לשליש ולרביע, ואין מזכירין פיסוק דמים:",
+                "<b>שוקל אדם בשר.</b> אע״פ שאסור לשקול בליטרא דהוי מעשה חול, מותר לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ ולמחר יראו הקופיץ והכלי כמה משקלו:",
+                "<b>וחכמים אומרים אין משגיחין.</b> אין מעיינין. ",
+                "<b>בכף מאזנים כל עיקר.</b> ואפילו לשמור הבשר מן העכברין אסור לשום אותו בכף מאזנים. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין משחיזין את הסכין.</b> ברחים או במשחזת:",
+                "<b>אבל משיאה על גבי חברתה.</b> דמשנה מדרך חול: "
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במדה.</b> בכלי המיוחד למדה שמודד ומוכר בו. אבל אם אינו מיוחד לכך אע״פ שעומד למדה, שכשישבר זה שהוא מודד בו יעמוד זה תחתיו, מותר למלאותו:",
+                "<b>אם היה כלי של מדה.</b> אע״פ שעדיין לא יחדו לכך לא ימלאנו. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>ממלא מדותיו מערב יו״ט.</b> לפי שאין מודדין ביו״ט:",
+                "<b>אף בחול המועד עושה כן.</b> מפני ביטול בית המדרש, שהיו רבים באים לשאול הימנו במועד שאין טרודין במלאכה, והיה ממלא מדותיו בלילה שאינו זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום:",
+                "<b>מפני מצוי המדות.</b> כשהיה מוכר שמן היו לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לכל אחד ואחד במדה לעצמו, ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה, כדי שלא ישאר לו השמן המודבק בשולי המדה ובדפנותיה ונמצא גוזל את הלקוחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא.</b> ממקום למקום. בתוך התחום:",
+                "<b>לא יביאם וכו׳</b> לתת ג׳ וד׳ כדות בתוך סל או קופה וישאם, משום דנראה כמעשה חול לשאת משאות. ואם אי אפשר לו לשנות מותר:",
+                "<b>אבל מביא הוא על כתפו.</b> אחד או שנים, דמוכח דלצורך יו״ט:",
+                "<b>או לפניו.</b> בידו:",
+                "<b>וכן המוליך את התבן.</b> להיסק או לבהמה:",
+                "<b>לא יפשיל קופה לאחוריו.</b> שנראה כדרך חול:",
+                "<b>ומתחילין בערמת התבן.</b> ואע״פ שלא זימנה מבעוד יום ולא היה רגיל להסיק ממנה, דלית ליה להאי תנא מוקצה:",
+                "<b>אבל לא בעצים [שבמוקצה]</b> רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה, על שם שהיא מוקצה לאחור ואין נכנסים ויוצאים לה תדיר. והנך עצים דאיירי בהו הכא הן קורות גדולות של ארזים העומדות לבנין, דמוקצה מחמת חסרון כיס נינהו שדמיהן יקרים, ובהא אפילו רבי שמעון דלית ליה מוקצה מודה:   "
+            ],
+            [
+                "<b>אין נוטלין עצים מן הסוכה.</b> אפילו סוכה שאינה של מצוה כגון בפסח או בעצרת, אין נוטלים ממנה עצים ביו״ט משום סתירת אהל:",
+                "<b>אלא מן הסמוך לה.</b> כגון קנים הזקופים סמוך לדפנות ולא נארגו עם הדופן דלא בטלו לגבי דופן, לפיכך נוטלים מהן ביו״ט:",
+                "<b>מביאין עצים.</b> תלושים:",
+                "<b>מן השדה.</b> שבתוך התחום מן המכונס:",
+                "<b>ומן הקרפף אפילו מן המפוזר.</b> מתניתין יחידאה היא ואינה הלכה, אלא הלכתא אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפף. ומן השדה לא יביא כלל ואפילו מן המכונסים, דלאו דעתיה עלויהו הואיל ואינן משתמרים שם. אבל מן הקרפף שהוא משתמר ומוקף סביב כשהן מכונסין דעתיה עלויהו:",
+                "<b>כל שסמוך לעיר.</b> ממש. והוא דאית ליה פותחת, מפתח שמשתמר, דר׳ יהודה תרתי בעי, סמוך לעיר ופותחת. ומשום דקסבר סתם קרפיפות יש להם פותחת משום הכי לא חש להזכירה:",
+                "<b>ר״י אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת.</b> כיון דאית ליה פותחת לא בעינן סמוך, אלא אפילו רחוק עד קרוב לסוף תחום שבת. ואם הוא סמוך לא בעינן פותחת. ובסמוך בלא פותחת או פותחת בלא סמוך שרי. והלכה כר׳ יוסי:   "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מבקעין עצים מן הקורות.</b> הסדורות ארץ, כדי שלא יתעקמו, ועומדות לבנין:",
+                "<b>ולא מן הקורה שנשברה ביו״ט.</b> ואע״ג דהשתא להסקה קיימא, בין השמשות לאו להכי קיימא:",
+                "<b>ואין מבקעין לא בקרדום.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מעיו״ט, וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום:",
+                "<b>ולא במגרה.</b> כעין סכין ארוך מלא פגימות וקוצצין בו עצים עבים. וכלי אומן הוא:",
+                "<b>מגל.</b> אף הוא כלי אומן, ונראה כרוצה לעשות מלאכה:",
+                "<b>אלא בקופיץ.</b> סתם קופיץ הוא סכין של קצבים ואינו כלי אומן. ויש מהן שיש להן שני ראשין, ראש אחד רחב ונקרא צד נקבות, וראש אחד צר ונקרא צד זכרות, ואין מבקעין בו אלא בצד זכרות שלו:",
+                "<b>נוטל ממקום הפחת.</b> ולא אמרינן מוקצים מחמת איסור הן דאין יכול לפחתו ביו״ט ואסח דעתיה מינייהו, דבית דתנן במתניתין מיירי שאינו בנוי בטיט ובסיד אלא סדור של לבנים זו על זו בלא טיט, והשתא אין בפחיתתו איסורא דאורייתא, הלכך לאו מוקצים נינהו, כי היכי דאמרינן גבי טבל דלאו מוקצה הוא שאם עבר ותקנו מתוקן:",
+                "<b>אף פוחת לכתחלה.</b> דהואיל ואין שם טיט אלא לבנים סדורין זו על זו לא הוי סותר ושרי לפחות לכתחלה. ואין הלכה כר״מ: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין את הנר.</b> ליטול אחד מן הביצים של יוצר חרש ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר, מפני שעושה כלי:",
+                "<b>ואין עושין פחמין.</b> דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב, ופתילה נמי כלי היא להדלקה שצריכה עשייה ותיקון ",
+                "<b>ואין חותכין אותה לשנים.</b> לפי שהוא מתקן כלי. ולמעכה ביד מותר:",
+                "<b>חותכה באור.</b> נותן שני ראשי הפתילה בפי שתי נרות שצריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע, דהשתא לא מוכח דלתקונא מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא. והלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין את הנייר.</b> שנותנין בו שמן, ועומד בפני האש כ״ז שהשמן בתוכו, ואינו נשרף:",
+                "<b>מליח.</b> דג:",
+                "<b>אין גורפין תנור וכירים.</b> אם נפל לתוכן מטפולה של תנור ומן הטיח, אין גורפין אותן דמתקן מנא הוא. ואתיא כרבנן דאמרי מכשירי אוכל נפש אסירי:",
+                "<b>מכבשין.</b> משכיבין את האפר ואת העפר כדי שיהיה חלק. ואם א״א לו לאפות אלא א״כ גרף, מותר:",
+                "<b>מקיפין.</b> מקרבין זו אצל זו. כמו אין מקיפין בריאה:",
+                "<b>לשפות.</b> לערוך ולהושיב עליהם קדרה והאור בין שתי החביות. ואסר לה משום דדמי לבנין:",
+                "<b>[ואין סומכין] את הקדרה בבקעת.</b> דלא נתנו עצים אלא להסקה. ובקעת, עצים שנתבקעו:",
+                "<b>וכן הדלת.</b> אין סומכין אותה בבקעת, דעצים מוקצים הם אצל כל תשמיש חוץ מן ההסקה:",
+                "<b>ואין מנהיגים את הבהמה במקל.</b> משום דנראה כמוליכה למכור בשוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלפניו.</b> ממה שלפניו בבית:",
+                "<b>לחצוץ בו שניו.</b> ליטול בשר החוצץ בין שיניו. ומשלפניו לאו דוקא, דלר״א אף מן החצר נמי מותר ליטול, דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא. והא דנקט משלפניו, משום רבנן דפליגי דאפילו משלפניו להדליק אין, לחצוץ לא, דסברי לא ניתנו עצים אלא להסקה:",
+                "<b>וחכ״א מגבב משלפניו ומדליק.</b> אבל מן החצר לא, דהואיל וקסמין דקין הן וטורח לקוששן ולגבבן, מאתמול לאו להכי קיימי. ודקאמרת נוטל קיסם לחצוץ בו שיניו, אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק, דלא ניתנו עצים אלא להסקה. ובתרתי פליגי. והלכה כחכמים. ואין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה. ולא יחתכנו ויתקננו לכך, אלא א״כ היה לח וראוי למאכל בהמה, שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין ביו״ט בין בשבת, ואין בהם משום תקון כלי: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין את האור.</b> משום דמוליד ודמי למלאכה, שבורא האש הזה ביו״ט:",
+                "<b>מן העפר.</b> יש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אור ממקום מחפורת שלה:",
+                "<b>ולא מן המים.</b> נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:",
+                "<b>רעפים.</b> כלי חרס חלולים באמצען שמכסים בהן הגגות:",
+                "<b>אין מלבנין.</b> באור:",
+                "<b>את הרעפים.</b> דוקא ברעפים חדשים משום דמשוי ליה מנא בהיסק זה, שהן מתחסמין ומתחזקים על ידי האור:",
+                "<b>ועוד אמר ר״א.</b> משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי, קאמר ועוד:",
+                "<b>עומד אדם על המוקצה.</b> הצריך הזמנה, והזמנה מועלת לו:",
+                "<b>ערב שבת בשביעית.</b> שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה. והוא הדין במעושר ובשאר שני השבוע. אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעוש�� הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה:",
+                "<b>מכאן אני נוטל למחר.</b> וסגי בהכי דיש ברירה:",
+                "<b>עד שירשום.</b> בסימן, דאין ברירה. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משילין פירות דרר ארובה.</b> מי שיש לו פירות או תבואה שטוח על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשים ובאים, התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והם נופלים לארץ דליכא טרחא יתירא. ודוקא ארובה, דכל ארובה מלמעלה למטה [בתקרת הגג], אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצות וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו, כולי האי לא שרו רבנן למטרח:",
+                "<b>ומכסין את הפירות.</b> ולא אמרינן טורח שלא לצורך יו״ט הוא, דמשום הפסד ממון שרו ליה רבנן:",
+                "<b>דלף.</b> גשמים הנוטפים מן הגג:",
+                "<b>וכן כדי יין וכדי שמן.</b> מכסין אותן מפני הדלף:",
+                "<b>תחת הדלף.</b> לקבל את המים שלא יטנפו הבית. ואם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייבין עליו.</b> שאסרו חכמים לעשותו בשבת משום שבות:",
+                "<b>או משום רשות.</b> שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים:",
+                "<b>או משום מצוה.</b> או שיש בו מצוה ממש, ואסרו חכמים לעשותו בשבת:",
+                "<b>חייבין עליו.</b> שלא לעשותו ביו״ט:",
+                "<b>ואלו הן משום שבות.</b> שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:",
+                "<b>לא עולין באילן.</b> גזירה שמא יתלוש:",
+                "<b>ולא רוכבין על גבי בהמה.</b> גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה:",
+                "<b>ולא שטין על פני המים.</b> גזירה שמא יעשה חבית של שייטין:",
+                "<b>ולא מטפחין.</b> כף על כף:",
+                "<b>ולא מספקין.</b> כף על ירך:",
+                "<b>ולא מרקדין.</b> ברגל. וכולהו גזירה שמא יתקן כלי שיר:",
+                "<b>ואלו הן משום רשות.</b> משום דהנך דסיפא הוו מצוה גמורה, לגביהן קרי להני רשות:",
+                "<b>לא דנין.</b> דין. וזמנין דהוי רשות כגון שיש בעיר גדול ממנו, שאין מוטל עליו לדון:",
+                "<b>ולא מקדשין.</b> קדושי אשה. וזמנין דלא הוי מצוה גמורה אלא רשות, כגון דאית ליה אשה ובנים:",
+                "<b>ולא חולצין ולא מיבמין.</b> נמי בזמן שיש אחיו הגדול ממנו הוי רשות, דמצוה בגדול ליבם. וטעמא דכולהו גזירה שמא יכתוב:",
+                "<b>ולא מעריכין.</b> ערך פלוני עלי. ונותן כפי השנים כמו שכתוב בפרשת ערכין:",
+                "<b>ולא מחרימין.</b> הרי בהמה זו חרם. וסתם חרמים לבדק הבית. וכולהו אסרינהו רבנן משום דדמו למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות הקדש:",
+                "<b>ולא מגביהין תרומות ומעשרות.</b> ואפילו כדי ליתנם לכהן בו ביום דמחזי דמשום שמחת יו״ט דכהן שהוא צריך להן הוא מפרישן, אפ״ה אסור, דה״ל מתקן. והני מילי פירות דטבילי מאתמול, אבל פירות דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן לה ביו״ט ויהבינן לכהן:",
+                "<b>אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.</b> הך סתמא כב״ש דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים, דלא הותרה הוצאה אלא לצורך אוכל נפש. אבל אנן קיי״ל כב״ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך. ואיכא נמי משילין פירות דרך ארובה דריש פירקין, דבשבת אסור וביו״ט מותר: "
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי הבעלים.</b> אין אדם יכול להוליכה ביו״ט אלא במקום שבעליה יכולים לילך:",
+                "<b>או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים.</b> מתניתין כשיש בעיר שני רועים, דלא ידעינן להי מינייהו הויא לה דעת בעלים, הלכך הרי הן כרגלי הבעלים אם אינה אצל הרועה מבעוד יום. אבל כשאין בעיר אלא רועה אחד, כל בני העיר מעמידין בהמתן ברשותו ובקניית שביתתו, והויא לה כרגלי הרועה:",
+                "<b>ושאינן מיוחדים.</b> לאחד מהן, אלא לכולן:",
+                "<b>הרי אלו כמקום שהולכין.</b> למקום שכולן יכולין לילך מותר להוליך את הכלים. אבל אם עירב אחד מהן לסוף אלפים לצפון והשאר לא עירבו, הוא מעכב על ידם מלהוליכה, לדרום אפילו פסיעה אחת מפני חלקו, והן מעכבין על ידו מלהוליכה לצפון, אלא אלפים אמה שהן מותרין בהן: "
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי השואל.</b> שהרי קנה שביתתו אצלו בין השמשות, דבין השמשות שהוא כניסת היום קונה שביתה. ואפילו לא בא ליד השואל אלא ביו״ט דלאו ברשותיה קיימין בבין השמשות, הרי אלו כרגליו של שואל. ואם שאלו ביו״ט משחשיכה, הרי הן כרגלי המשאיל, לפי שקנה שביתה אצל בעליו. ואפילו היה רגיל להשאיל בכל יו״ט:",
+                "<b>האשה ששאלה מחברתה תבלין.</b> לקדרתה:",
+                "<b>ומים ומלח.</b> לעיסתה:",
+                "<b>הרי אלו.</b> הקדרה והעיסה:",
+                "<b>כרגלי שתיהן.</b> אין מוליכין אותן אלא במקום ששתיהן יכולות לילך. דכיון דביום טוב שאלה, קנו התבלין או המים והמלח שביתה אצל בעליהן:",
+                "<b>שאין בהם ממש.</b> אין ניכרות לא בקדרה ולא בעיסה. כגון שהתבשיל עבה ואין המים נכרים בה, הילכך אין מעכבות הולכתן. ובמלח לא פליג רבי יהודה, דמיירי בעיסה שנלושה במלח שהיא גסה ועבה, שהיא נכרת ויש בה ממש. ואין הלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת.</b> כגון הדליק נרו בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין:",
+                "<b>מועלין בה.</b> הנהנה ממנה מביא אשם מעילות:",
+                "<b>ושלהבת לא נהנין.</b> לכתחלה מדרבנן. ואם נהנו לא מועלין, אין חייבין קרבן מעילה, דלית בה ממשא. וכן המוציא גחלת בשבת לרשות הרבים חייב, ושלהבת שדחפה בידו מרשות היחיד לרשות הרבים פטור:",
+                "<b>כרגלי היחיד.</b> אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:",
+                "<b>כרגלי אותה העיר.</b> אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיבורה:",
+                "<b>ושל עולי בבל.</b> העשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך, ועשאום בני הגולה לשתותם בעלותם:",
+                "<b>כרגלי הממלא.</b> מפני שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה. ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו, דקסבר האי תנא יש ברירה להחמיר, ומאתמול הוברר הדבר דלהאי גברא חזו וברשותיה קיימי. ודלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה לעצמן במקומן: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאו לו מפירותיו, הואיל והוא לא עירב לשם, דפירותיו כמוהו: </b>"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזימן אצלו אורחים.</b> מעיר אחרת, ויבואו אצלו ע״י עירוב:",
+                "<b>לא יוליכו.</b> לאחר סעודה מנות בידם לביתם:",
+                "<b>אא״כ זיכה להם.</b> על ידי אחר:",
+                "<b>[מנותיהם מערב יום טוב.</b>] שמסרם בעל הבית זה לאדם אחר במשיכה מערב יו״ט, ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ופלוני דזכין לאדם שלא בפניו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,335 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Beitzah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Beitzah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ביצה שנולדה ביו״ט.</b> [ביו״ט] שלאחר שבת עסקינן. וטעמייהו דבית הלל דאמרי לא תאכל, משום דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצאת שבת מכינה ליו״ט, והתורה אמרה (שמות ט״ז:ה׳) והיה ביום הששי והכינו, וסתם ששי חול הוא, חול מכין לשבת, וחול מכין ליו״ט, דיו״ט נמי אקרי שבת, ואין יו״ט מכין לשבת ולא שבת מכינה ליו״ט. והכנה כי הך דביצה אע״ג דבידי שמים היא מקריא הכנה. ומיהו שבת ויו״ט דחשיבי, בעיא סעודתן הזמנה בחול ואין אחד מהן מכין לחברו אפילו בהכנה דבידי שמים, אבל סעודת חול לא חשיבא ולא בעיא הזמנה. הלכך באחד בשבת בעלמא שאינו יו״ט לית לן למיסר ביצה שנולדה בו לפי שנגמרה בשבת, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום. ואסרו ביצה שנולדה בכל יו״ט ואע״פ שאינו אחר שבת, גזירה משום יו״ט שאחר שבת. וכן אסרו ביצה שנולדה בכל שבת לגמעה חיה, גזירה משום שבת שאחר יו״ט. ושבת ויו״ט הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בזה אסורה בזה. וכן ב׳ ימים טובים של ר״ה. אבל שני ימים טובים של גלויות דממ״נ אחד מהם חול, ביצה שנולדה בזה מותרת בזה:",
+                "<b>שאור בכזית.</b> לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי דזה וזה בכזית מדפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ. שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת (שמות י״ב:י״ט), לומר לך זהו שאור וזהו חמץ כזה כן זה. כי פליגי לענין ביעור, ב״ש סברי מדכתב רחמנא לתרווייהו שאור וחמץ ולכתוב חמץ שאין חמוצו קשה ואפ״ה חייב לבער וק״ו לשאור שחמוצו קשה, אלא ש״מ שיעורו של זה לא כשיעורו של זה, ולא ילפינן ביעור מאכילה. וב״ה סברי זה וזה בכזית, דילפינן ביעור מאכילה. ומשום דהנך תלת מילי מקולי ב״ש ומחומרי ב״ה גבי יו״ט תנא להו הכא גבי הדדי:",
+                "<b>בככותבת.</b> תמרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט חיה ועוף.</b> הבא לשחוט חיה ועוף ונמלך בב״ד כיצד יעשה:",
+                "<b>ב״ש אומרים.</b> ב״ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר נעוץ שהכינו מבעוד יום, כלומר שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ומיירי כשהוא נעוץ בעפר תיחוח הראוי לכיסוי, שאינו מחוסר כתישה:",
+                "<b>דקר.</b> יתד שנועצים בארץ. לשון וידקור את שניהם (במדבר כ״ח):",
+                "<b>שאפר כירה מוכן הוא.</b> לאו אמלתייהו דב״ש וב״ה קאי, אלא מלתא באנפי נפשה היא, וה״ק ואפר כירה מוכן הוא ואינו צריך הזמנה דדעתיה עלויה. ולא שנו אלא שהוסק מערב יו״ט, אבל הוסק ביו״ט אסור, דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול. ואם ראוי לצלות בו ביצה, שעדיין הוא רמץ חם, אע״פ שהוסק ביו״ט מותר לכסות בו, דאיידי דחזי להפוכי ביה לצלות בו ביצה שקיל ליה נמי ומכסה בו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוליכין את הסולם משובך לשובך.</b> בסולם של עליה כ״ע לא פליגי דאסור, ובסולם של שובך נמי כשהוא מוליכו ברה״ר מודו ב״ה דאסור. שהרואה אומר לתקן גגו הוא מוליכו ועושה מלאכה ביו״ט. כי פליגי שמוליכו ברה״י ואין בני אדם רואים אותו. ב״ש סברי אין מוליכין, שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. וב״ה מתירין, אע״ג דבעלמא דינא הכי הוא, הכא שרי משום שמחת יו״ט:",
+                "<b>מחלון, לחלון.</b> באותו שובך עצמו, שכך דרך שובך להיות בו [מחיצות הרבה] קן לכל זוג וזוג, וחלון לכל קן וקן:",
+                "<b>זה וזה אני נוטל.</b> פלוגתייהו דב״ש וב״ה דוקא בבריכה ראשונה. שדרך מגדלי יונים תמיד להניח בריכה ראשונה דהיינו שתי גוזלות ראשונות, שהאמהות משתעשעות בהן ולא יברחו. וב״ש סברי דבדבור בעלמא לא סגי, דלמא כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו והוי טלטול שלא לצורך, אבל משנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס. וב״ה סברי לא גזרינן דלמא חייס עלייהו, ואפילו בבריכה ראשונה: "
+            ],
+            [
+                "<b>זימן שחורים ומצא לבנים.</b> הא מלתא דפשיטא הוא ולא אצטריך למתנייה. אלא ה״ק, זימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים. והכי פירושא דמתניתין, זימן שחורים בקן זה ומצא בו לבנים, זימן בשני לבנים ומצא בו שחורים, מהו דתימא הני אינהו ואתהפיך אתהפוכי קמ״ל:",
+                "<b>שנים ומצא ג׳</b> ואינו מכיר המוכנין, כולן אסורים:",
+                "<b>שלשה ומצא שנים מותרים.</b> האחד הלך והשנים נשארו. ולא אמרינן כשם שהאחד הלך כן הלכו כולם והני אחריני נינהו:",
+                "<b>זימן בתור הקן ומצא לפני הקן.</b> ובתוך הקן לא מצא כלום, אסורים:",
+                "<b>ואם אין באותו שובר אלא הן הרי אלו מותרין.</b> ואע״פ שיש שובך אחר קרוב לו בתוך חמשים אמה, אם אין אותו שובך בשורה של שובך זה בשוה אלא בקרן זוית, לא אמרינן מההוא שובך הקרוב אתו. שהגוזלות כל זמן שאינם פורחים אלא מדדין ברגליהן אינן מדדין אלא כנגד הקן שלדן בשוה, שאם רואין קניהן כשהופכים לאחוריהם מדדין, ואם לאו אין מדדין: "
+            ],
+            [
+                "<b>העלי.</b> יד של עץ גדול הרבה ועגול שכותשים בו את הריפות ודומיהן. ומפני כבדו וגדלו אין תורת כלי עליו:",
+                "<b>לקצב.</b> לחתוך:",
+                "<b>וב״ה מתירין.</b> משום שמחת יו״ט, ואע״פ שאין עליו תורת כלי:",
+                "<b>לפני בית הדריסה.</b> שידרסו עליו בני אדם, כדי שלא יפסיד:",
+                "<b>ולא יגביהנו.</b> לטלטלו לאחר הפשטתו:",
+                "<b>וב״ה מתירין.</b> דאי לא שרית ליה לא שחיט כדי שלא להפסיד העור, וממנע משמחת יו״ט:",
+                "<b>תריסין.</b> מוכרי בשמים יש להן חנויות העשויות כמין תיבות ועומדות בשוק ואינן מחוברות לקרקע. ותריסין הן דלתות שסוגרין בהן פתחי אותן תיבות, ופעמים שמסלקים אותן תריסין מפתח התיבה ושוטחין עליהן הסממנין שבחנות:",
+                "<b>מתירין אף להחזיר.</b> בתריסין שאין להם ציר כלל כ״ע לא פליגי דשרי אפילו לנעול בהן פתח [בית שבתוך] החצר. ובתריסין שיש להן ציר מן הצד כ״ע לא פליגי דאסור לנעול בהן אפילו פתחי חנויות, דדמי לבנין. כי פליגי בתריסין שיש להן ציר באמצע כעין בליטה ותוחבין אותה בחור שבאמצע דופן פתח החנות, ב״ש סברי גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד, וב״ה סברי לא גזרינן בתריסי חנויות, ושרי להחזיר, משום דבעי לאפוקי תבלין ואי לא שרית ליה לאהדורי לא פתח ואתי לאמנועי משמחת יום טוב:",
+                "<b>לא את הקטן.</b> ולא כל מידי דלאו צורך אכילה:",
+                "<b>וב״ה מתירין.</b> דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה, הותרה נמי שלא לצורך אכילה. והוא שיהיה בה צורך מצוה כגון הני דחשיבי במתניתין, או צורך הנאה כגון מפתח ביתו וכיוצא בהן. לאפוקי הוצאת אבנים וכיוצא בזה דבהא מודו ב״ה דאסור: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוליכין חלה.</b> ביו״ט. אף על פי שמותר בהפרשתה לא שרו ליה בהולכתה, אלא תיקון עיסתו התירו לו ולא יותר:",
+                "<b>מתנות.</b> הזרוע והלחיים והקיבה:",
+                "<b>גזרה שוה.</b> לאו דוקא, דכולה מדרבנן גזרו משום גזירה דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו״ט. אלא דומיא דג״ש:",
+                "<b>מתנה לכהן.</b> מכ״ד מתנות כהונה:",
+                "<b>כשם שאין מוליכין את התרומה וכו׳</b> הך מתניתין אדחיא לה בגמרא, דלא נחלקו ב״ש וב״ה שמוליכין חלה ומתנות. לא נחלקו אלא בהולכת תרומה, שב״ש אומרים אין מוליכין, וב״ה אומרים מוליכין. אמרו להן ב״ה לב״ש חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. אמרו להם ב״ש לא, אם אמרתם בחלה ומתנות שזכאי בהרמתן, שנתנו חכמים כח ורשות בהפרשתן. לפי שהחיוב שלהן בא ביו״ט דלשין ושוחטין ביו״ט, וכיון שהותרו אותן של יו״ט שרינן להו להוליך אפילו אותן שנעשו מערב יום טוב, תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, שהרי א״א שיבא חיוב תרומה לכרי ביום טוב, לפי שאין חיוב תרומה אלא משעת מריחה בכרי ואין ממרחין ביום טוב, הלכך אין מוליכין תרומה ביום טוב: "
+            ],
+            [
+                "<b>במדוך של עץ.</b> אבל לא של אבן. ומיהו במדוך של עץ נדוכין כדרכן וא״צ שנוי, מפני שהן מפיגין טעמן אם נדוכין מאתמול:",
+                "<b>והמלח בפך.</b> של חרס ידוכנו:",
+                "<b>או בעץ פרור.</b> הוא הכף שמגיסין בו הקדרה. דמלח בעי שינוי, שהיה לו לדוך מאתמול שאינו מפיג טעמו. והלכה שהבא לדוך מלח ביו״ט מטה המדוכה על צדה ודך ע״י שנוי. והתבלין נדוכין כדרכן ואין צריכין שינוי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בורר אוכל אוכל.</b> מלקט האוכל אחד אחד מן הפסולת:",
+                "<b>בורר כדרכו בחיקו.</b> ובלבד שלא יהיה טורח ברירת הפסולת מרובה. אבל אם טורח ברירת הפסולת מרובה על טורח ברירת האוכל, כגון שהפסולת דק ביותר, אע״פ שהאוכל מרובה בשיעורו על הפסולת, מודים בית הלל שבורר את האוכל ומניח את הפסולת, דלמעוטי בטרחא עדיף:",
+                "<b>אף מדיח ושולה.</b> שמביא כלי מלא קטנית ונותן עליו מים והפסולת צף על פני המים ומסיר אותו בידו. שולה, כמו של נעלך (שמות ג׳). ואין הלכה כרבן גמליאל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין משלחין ביום טוב.</b> דורון איש לרעהו:",
+                "<b>אלא מנות.</b> דבר מוכן שאינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר ודגים:",
+                "<b>וב״ה אומרים כו׳</b> ולא שרו ב״ה אלא לשלוח ע״י אדם אחד או שנים, אבל שלשה בני אדם או יותר נושאי מנחה אסור, דאוושא מלתא טובא ונראין כמוליכין למכור בשוק:",
+                "<b>אבל לא תבואה.</b> שאינה ראויה לאכילה, שהרי צריכה טחינה ואין טוחנין ביו״ט:",
+                "<b>ור׳ שמעון מתיר בתבואה.</b> שיכול לכתשה במכתשת קטנה ויבשלה מעשה קדרה. ואין הלכה כר״ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>משלחין כלים תפורין.</b> דחזו למלבוש. ושאינן תפורין חזו לאכסויי:",
+                "<b>כלאים.</b> כשהן קשין שאין מחממין מותר לשכב עליהם:",
+                "<b>סנדל מסומר.</b> של עץ מחופה מסמרים. שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו״ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגי מלכות על ידו, כמבואר במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה (שבת דף ס):",
+                "<b>ולא מנעל שאינו תפור.</b> ואפילו הוא מחובר ביתדות של עץ וכיוצא בהן:",
+                "<b>אף לא מנעל לבן.</b> באתריה דרבי יהודה לא היו נועלים מנעל לבן עד שמשחירים אותו:",
+                "<b>שצריר אומן.</b> להשחירו:",
+                "<b>כל שנאותין בו.</b> ה״ק כל שנאותין בו בחול כמות שהוא ואינו צריך למלאכה אחרת, אע״פ שאין נאותין בו ביו״ט, כגון תפילין, שבחול לובשין אותן כמות שהן וביום טוב אין לובשין אותן, משלחין אותן ביו״ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה.</b> כלומר לא יהא תחילת בישולו ועיקרו לשום שבת, אלא לשום יו״ט יהא תחילת בשולו ומה שמותיר יהא לשבת:",
+                "<b>ועושה תבשיל מערב יום טוב.</b> לשם ערובי תבשילין. אית דאמרי טעמא דהאי תבשיל מערב יו״ט, משום כבוד שבת הוא, שמתוך שמערב יו״ט זוכר השבת יברור מנה יפה לשבת ולא ישכח שבת משום טרדת יום טוב. ואית דאמרי משום כבוד יום טוב הוא, כדי שיראו שאין אופין מיו״ט לשבת אלא א״כ התחיל מבעוד יום דביו״ט אינו אלא גומר, ק״ו מיו״ט לחול דלגמרי אין אופין ולא מבשלין. ומברכים על ערובי תבשילין כדרך שמברכים על ערובי חצרות. וצריך לזכות ע״י אחר לכל מי שרוצה אחר כך לסמוך על עירובו, ואפילו שלא מדעתו, דזכין לאדם שלא בפניו:",
+                "<b>אכלו או שאבד.</b> אותו תבשיל שבישל, מע״ש:",
+                "<b>סומך עליו.</b> לבשל בישולו ביו״ט לצורך שבת. אבל מתחילתו אין עירובי תבשילין פחות מכזית, בין לאחד בין למאה. ואם התחיל בעיסתו ונאבד עירובו מה שהתחיל גומר: "
+            ],
+            [
+                "<b>מטבילין את הכל.</b> שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. וכל מה שצריך טבילה בין אדם בין כלים מטבילין מלפני השבת:",
+                "<b>כלים מלפני השבת.</b> שכיון שהם ראויין לאחר טבילה לדבר שלא היו ראויין לו קודם טבילה, אי מטביל להו בשבת וביו״ט הוה ליה מתקן מנא ואסור. ושבת דנקט הכא להודיעך כחן דבית הלל, דאפילו בשבת שרו להטביל אדם, משום דנראה כמיקר וכמצטנן ורוחץ לתענוג ולא לשם טבילה:   "
+            ],
+            [
+                "<b>ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן.</b> מי שיש לו מים יפים לשתות ונטמאו, ממלא מהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותנן במקוה מים מלוחים או עכורים עד שנושקים מים למים, נמצאו אלו זרועים ומחוברים למי מקוה ובטלו אגבייהו וטהרו. ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למים בלבד, ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה:",
+                "<b>אבל לא מטבילין.</b> שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא שצריך טבילה לכלי, להשיק בו, כדי לעלות טבילה לכלי אגב השקת מים:",
+                "<b>ומטבילין מגב לגב.</b> מי שהטביל כלים לדעת שידרוך בהן זיתים בבית הבד לשמן של חולין, ונמלך לדרוך בהן ענבים בגת ליין של תרומה, צריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה. וכן אם הטביל כלים לשם תרומה ונמלך לעשות בהם קודש, צריכים טבילה שניה לשם קודש. ואותה טבילה יכול להטביל ביו״ט, שאין כאן תקון כלי לפי שאין טבילה זו להעלות אותן מידי טומאה אלא לתוספת טהרה:",
+                "<b>ומחבורה לחבורה.</b> אם הטביל כלים על מנת לאכול פסחו עם חבורה זו ונמלך להימנות עם חבורה אחרת ובא להטביל כליו פעם שניה, אותה טבילה מותר לעשותה ביו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין שלמים ביו״ט.</b> שלמי חגיגה. לפי שיש בהם צורך אכילה לאדם:",
+                "<b>ואין סומכין עליהם.</b> שהסמיכה אסורה משום שבות, שבכל כחו היה סומך והוה ליה משתמש בבעלי חיים. אלא סומכין עליהם מעיו״ט, דלית להו לב״ש תכף לסמיכה שחיטה:",
+                "<b>אבל לא עולות.</b> חוץ מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע. אבל לא יביא עולת יחיד שאין בה אכילת הדיוט. ואפילו עולות ראיה קרבות בשאר ימות הרגל ולא ביו״ט, דרחמנא אמר (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם, לכם ולא לגבוה:",
+                "<b>וב״ה אומרים.</b> מביאים שלמי חגיגה ועולות ראיה. דכתיב (דברים ט״ז:ח׳) עצרת לה׳, כל דלה׳. אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביו״ט לא עולות ולא שלמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יחם אדם חמין לרגליו.</b> אוכל נפש התירה התורה, ולא להבעיר אור בשביל רחיצה:",
+                "<b>ובית הלל מתירין.</b> דמתוך שהותרה הבערה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה כשיש בה צורך איזו הנאה. ופסק הלכה דחמין שהוחמו ביו״ט רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו, דגזרו יו״ט אטו שבת. וחמין שהוחמו מעיו״ט רוחץ בהן כל גופו ביו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין טומנין את החמין, מיו״ט לשבת.</b> דסברי ב״ש אין אופין אלא א״כ עירב בפת, ואין מבשלין אלא א״כ עירב על התבשיל, ואין טומנין אלא א״כ היו לו חמין טמונין מעיו״ט. וב״ה סברי דאופין ומבשלין וטומנין על עירוב של תבשיל בלבד. ומיהו בגמרא מוכח דבית הלל נמי בעו פת ובשר. וכן הלכה:",
+                "<b>אין זוקפין מנורה.</b> של חוליות שנתפרקו חוליותיה׳ אין מחזירין אותן דהוי כבונה, ויש בנין בכלים. ובית הלל סברי אין בנין בכלים:",
+                "<b>גריצין.</b> ככרות עבות:",
+                "<b>אלא רקיקין.</b> ככרות דקות, דסברי בית שמאי אין אופין פת מרובה ביום טוב משום טרחא. ובית הלל אומרים אופין פת מרובה ביום טוב, שבזמן שהפת מרובה היא נאפית יפה:",
+                "<b>וחרי.</b> עיסה גדולה הנאפת ע״ג גחלים׳ משום דבעיא היסק גדול שהגחלים הולכות ועוממות וטרחא איכא. ואין הלכה כרבן גמליאל בכל מה שמחמיר כדברי בית שמאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מכבדין בין המטות.</b> שאוכלין שם. שרגילים להסב ולאכול על גבי מטות. ומפני שהוא מקום מועט לא חיישינן שמא ישוה גומות כדחיישינן גבי בית שהוא גדול ואי אפשר שלא יהיה שם גומא:",
+                "<b>מוגמר.</b> לבונה על גבי גחלים להריח בה. אבל לגמר את הכלים דברי הכל אסור:",
+                "<b>מקולס.</b> כרעיו ובני מעיו תלויין חוצה לו [בצדו] כשצולהו, והיו עושים זכר לפסח דכתיב ביה (שמות י״ב:ט׳) ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס כגבור זה שכלי זייניו עמו. תרגום וכובע נחשת, וקולסא דנחשא. ורמב״ם פירש מקולס מכובד׳ לשון קילוס:",
+                "<b>וחכמים אוסרין.</b> בשלשתן. כיבוד, משום אשוויי גומות. ומוגמר, משום דלאו צורך לכל נפש הוא שאינו אלא למפונקים ולמעונגים ולמי שריחו רע. מקולס, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה.</b> לנוי. ואמרו חכמים משאוי הוא ואינו תכשיט לה. ולא פרתו של ר״א בן עזריה היתה אלא של שכנתו, ועל שלא מיחה בה נקראת על שמו:",
+                "<b>ומקרדין ביו״ט.</b> כמין מגירה קטנה של ברזל ששיניה דקות ומחככין ומגרדין בה הבהמה, ואע״ג דעביד חבורה:",
+                "<b>ברחים שלהן.</b> קטנות העשויות לכך:",
+                "<b>מקרצפין.</b> במגרה של עץ ששיניה גסות. ואין עושין חבורה:",
+                "<b>אף לא מקרצפין.</b> דגזרינן קרצוף אטו קירוד. ואין הלכה כראב״ע בשלשה דברים הללו, אלא במקרדין את הבהמה בלבד, משום דבהא קם ליה בשטתיה דרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, וקיי״ל כוותיה. וחכמים דפליגי עליה סברי כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור, ואינה הלכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>משום שלשה כלים.</b> שאם פירש אחד מהן אינן שברי כלים אלא כל אחד מהם חשוב כלי בפני עצמו וטמא, אע״פ שבעודן ברחיים הן מחוברים ונראים ככלי אחד:",
+                "<b>משום כלי קבול.</b> התחתונה שמקבלת אבק שחיקת הפלפלים דרך נקבי הכברה, טמאה משום כלי קבול, שכלי עץ שיש לו בית קבול הוא:",
+                "<b>ומשום כלי מתכות.</b> העליונה שכותשין וטוחנין בה הפלפלין, טמאה משום כלי מתכת. דמשום כלי עץ ליכא לטמוייה, דפשוטיהן טהורין, אלא משום ציפויה התחתון שהוא של מתכת:",
+                "<b>ומשום כלי כברה.</b> אמצעית שהיא מקפת את הכברה. משום כלי עץ לא מטמאה דאין קבולה קבול, אלא חכמים גזרו טומאה על הכברה משום כלי ארוג. ואפילו אין הכברה של מתכת מטמאה משום כלי כברה: "
+            ],
+            [
+                "<b>עגלה.</b> העשויה לשחוק לקטן, ומיוחדת לו לישב עליה:",
+                "<b>טמאה מדרס.</b> אם היה הקטן זב נעשית העגלה אב הטומאה:",
+                "<b>ונטלת בשבת.</b> דתורת כלי עליה:",
+                "<b>ואינה נגררת.</b> בשבת:",
+                "<b>אלא ע״ג כלים.</b> על גבי בגדים, מפני שעושה חריץ בקרקע, וחופר חייב משום חורש:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כו׳</b> תרי תנאי נינהו ואליבא דר׳ יהודה, דת״ק נמי רבי יהודה היא דאמר דבר שאין מתכוין אסור. ואתא האי תנא אחריתי ואמר דלא אסר ר׳ יהודה בעגלה של קטן מפני שאינה עושה חריץ בהלוכה ע״י חפירה, אלא כובשת הקרקע ונדוש תחתיה ונעשה עפרה נמוך, אבל אינה מזיזה עפר ממקומה. וכבר אפסיקא הלכתא כר״ש דאמר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין צדין דגים.</b> אע״ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יו״ט, צידה דמיא לקצירה וקצירה לא הותרה ביו״ט. ביברין של דגים, הן בריכות של מים שדגים מתגדלים שם. ביברים של חיה, קרפיפות מוקפין גדר סביב ומביאים שם חיות ויולדות ומתגדלות שם:",
+                "<b>ואין נותנין.</b> לפני הדגים מזונות, דאפשר להם בלא מזונות ואין מזונתן עליך:",
+                "<b>אבל צדין חיה ועוף.</b> המוכנים מאתמול:",
+                "<b>מן הביברין.</b> הקטנים, שאין מחוסרים צידה. ורשב״ג לאו לאפלוגי אתנא קמא אתא, אלא לפרושי:",
+                "<b>כל המחוסר צידה.</b> שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי ליה בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה, ואי לא הוי מחוסר צידה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומעשה בנכרי אחד.</b> חסורי מחסרא והכי קתני, ספק מוכן אסור ורבן גמליאל מתיר, ומעשה בנכרי אחד וכו׳. ואין הלכה כרבן גמליאל, אלא פירות ודגים שהובאו ביו״ט ספק נלקטו היום ספק מאתמול, ספק נצודו היום ספק מאתמול אסורים. וכל שאסור לאכלו אסור לטלטלו. ואם צורתן מוכחת עליהן כגון פירות דכמושין שאי אפשר שנלקטו היום, וכן דגים שהביאום ממקום רחוק שאי אפשר שנצודו היום, מותרין. ודבר מוכן שבא מחוץ לתחום בשביל ישראל, אסור לאותו ישראל שהובא בשבילו ולכל בני ביתו ומותר לישראל אחר. ופירות או דגים שנתלשו או נצודו ביו״ט ראשון מותרין לערב בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, חוץ משני ימים טובים של ראש השנה שהם אסורים עד מוצאי יו״ט שני בכדי שיעשו. ופירוש כדי שיעשו, כדי שיתלשו הפירות ממקום שנתלשו ויביאו אותם מן המקום שהביאום. ועיר שדלתותיה נעולות בלילה צריך שימתין לבוקר בכדי שיעשו:",
+                "<b>אלא שאין רצוני לקבל ממנו.</b> שאני שונא אותו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה מסוכנת.</b> שהוא ירא שמא תמות. ואין צריך לה שכבר סעד סעודתו:",
+                "<b>לא ישחוט.</b> אא״כ יודע שיש שהות ביום לאכול כזית צלי הימנה:",
+                "<b>מבית טביחתה.</b> שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד. ואין הלכה כרבי עקיבא:",
+                "<b>לא יביאנה במוט ובמטה.</b> בשני בני אדם. משום דאוושא מלתא ומזלזל בכבוד יו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>בכור שנפל לב��ר.</b> בכור בעל מום שלא הראהו לחכם מערב יו״ט מבעוד יום להתירו, ונפל לבור ביו״ט וירא שמא ימות שם:",
+                "<b>ירד מומחה.</b> שבקי להבחין בין מום קבוע למום עובר:",
+                "<b>ויראה.</b> מום שהיה בו אתמול, אם מום קבוע הוא:",
+                "<b>יעלה וישחוט.</b> דמשום מוקצה ליכא, דמאתמול דעתיה עלויה:",
+                "<b>ואם לאו לא ישחוט.</b> הכי קאמר, ואם לאו, דאותו מום שהיה בו מערב יו״ט לא היה קבוע אלא היום נעשה בו מום קבוע, אפילו עבר והעלהו לא ישחוט. ולא אמרינן מאתמול הוה דעתיה עלויה וכיון שיש בו עכשיו מום קבוע נשחטיה, דהואיל והמום של אתמול לא היה קבוע, מוקצה מחמת איסור הוה:",
+                "<b>אין זה מן המוכן.</b> לאו משום מוקצה אסר ליה, דהא לית ליה לרבי שמעון מוקצה, אלא מפני שמתירו ביום טוב ה״ל כמתקנו, ונראה כדן דין דגזור ביה משום שבות. והכי קאמר אין התרתו היתר, ואינו מוכן להיות כשר:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה שמתה.</b> בבהמת קדשים מיירי, כדקתני עליה ועל החלה שנטמאת. ובהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה, הלכך לא יזיזנה ממקומה. אבל בהמת חולין מחתכין אותה לפני הכלבים. והני מילי שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עילוה, אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה:",
+                "<b>החלה שנטמאת.</b> אינה ראויה לכהן ביום טוב, אף להסקה או לתתה לכלבו, דאין מבערין קדשים מן העולם ביום טוב ואפילו ע״י אכילת בהמה, דגזירת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים מן העולם ביו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין נמנין.</b> אין פוסקים דמים להיות שנים שלשה בני אדם אומרים בהמה זו בשלשה זוזים זוז לכל אחד:",
+                "<b>ושוחטים ומחלקים ביניהן.</b> למחצה לשליש ולרביע, ואין מזכירין פיסוק דמים:",
+                "<b>שוקל אדם בשר.</b> אע״פ שאסור לשקול בליטרא דהוי מעשה חול, מותר לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ ולמחר יראו הקופיץ והכלי כמה משקלו:",
+                "<b>וחכמים אומרים אין משגיחין.</b> אין מעיינין. ",
+                "<b>בכף מאזנים כל עיקר.</b> ואפילו לשמור הבשר מן העכברין אסור לשום אותו בכף מאזנים. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין משחיזין את הסכין.</b> ברחים או במשחזת:",
+                "<b>אבל משיאה על גבי חברתה.</b> דמשנה מדרך חול: "
+            ],
+            [
+                "<b>אבל לא במדה.</b> בכלי המיוחד למדה שמודד ומוכר בו. אבל אם אינו מיוחד לכך אע״פ שעומד למדה, שכשישבר זה שהוא מודד בו יעמוד זה תחתיו, מותר למלאותו:",
+                "<b>אם היה כלי של מדה.</b> אע״פ שעדיין לא יחדו לכך לא ימלאנו. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>ממלא מדותיו מערב יו״ט.</b> לפי שאין מודדין ביו״ט:",
+                "<b>אף בחול המועד עושה כן.</b> מפני ביטול בית המדרש, שהיו רבים באים לשאול הימנו במועד שאין טרודין במלאכה, והיה ממלא מדותיו בלילה שאינו זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום:",
+                "<b>מפני מצוי המדות.</b> כשהיה מוכר שמן היו לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לכל אחד ואחד במדה לעצמו, ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה, כדי שלא ישאר לו השמן המודבק בשולי המדה ובדפנותיה ונמצא גוזל את הלקוחות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המביא.</b> ממקום למקום. בתוך התחום:",
+                "<b>לא יביאם וכו׳</b> לתת ג׳ וד׳ כדות בתוך סל או קופה וישאם, משום דנראה כמעשה חול לשאת משאות. ואם אי אפשר לו לשנות מותר:",
+                "<b>אבל מביא הוא על כתפו.</b> אחד או שנים, דמוכח דלצור�� יו״ט:",
+                "<b>או לפניו.</b> בידו:",
+                "<b>וכן המוליך את התבן.</b> להיסק או לבהמה:",
+                "<b>לא יפשיל קופה לאחוריו.</b> שנראה כדרך חול:",
+                "<b>ומתחילין בערמת התבן.</b> ואע״פ שלא זימנה מבעוד יום ולא היה רגיל להסיק ממנה, דלית ליה להאי תנא מוקצה:",
+                "<b>אבל לא בעצים [שבמוקצה]</b> רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה, על שם שהיא מוקצה לאחור ואין נכנסים ויוצאים לה תדיר. והנך עצים דאיירי בהו הכא הן קורות גדולות של ארזים העומדות לבנין, דמוקצה מחמת חסרון כיס נינהו שדמיהן יקרים, ובהא אפילו רבי שמעון דלית ליה מוקצה מודה:   "
+            ],
+            [
+                "<b>אין נוטלין עצים מן הסוכה.</b> אפילו סוכה שאינה של מצוה כגון בפסח או בעצרת, אין נוטלים ממנה עצים ביו״ט משום סתירת אהל:",
+                "<b>אלא מן הסמוך לה.</b> כגון קנים הזקופים סמוך לדפנות ולא נארגו עם הדופן דלא בטלו לגבי דופן, לפיכך נוטלים מהן ביו״ט:",
+                "<b>מביאין עצים.</b> תלושים:",
+                "<b>מן השדה.</b> שבתוך התחום מן המכונס:",
+                "<b>ומן הקרפף אפילו מן המפוזר.</b> מתניתין יחידאה היא ואינה הלכה, אלא הלכתא אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפף. ומן השדה לא יביא כלל ואפילו מן המכונסים, דלאו דעתיה עלויהו הואיל ואינן משתמרים שם. אבל מן הקרפף שהוא משתמר ומוקף סביב כשהן מכונסין דעתיה עלויהו:",
+                "<b>כל שסמוך לעיר.</b> ממש. והוא דאית ליה פותחת, מפתח שמשתמר, דר׳ יהודה תרתי בעי, סמוך לעיר ופותחת. ומשום דקסבר סתם קרפיפות יש להם פותחת משום הכי לא חש להזכירה:",
+                "<b>ר״י אומר כל שנכנסין לו בפותחת, ואפילו בתוך תחום שבת.</b> כיון דאית ליה פותחת לא בעינן סמוך, אלא אפילו רחוק עד קרוב לסוף תחום שבת. ואם הוא סמוך לא בעינן פותחת. ובסמוך בלא פותחת או פותחת בלא סמוך שרי. והלכה כר׳ יוסי:   "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מבקעין עצים מן הקורות.</b> הסדורות ארץ, כדי שלא יתעקמו, ועומדות לבנין:",
+                "<b>ולא מן הקורה שנשברה ביו״ט.</b> ואע״ג דהשתא להסקה קיימא, בין השמשות לאו להכי קיימא:",
+                "<b>ואין מבקעין לא בקרדום.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מעיו״ט, וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום:",
+                "<b>ולא במגרה.</b> כעין סכין ארוך מלא פגימות וקוצצין בו עצים עבים. וכלי אומן הוא:",
+                "<b>מגל.</b> אף הוא כלי אומן, ונראה כרוצה לעשות מלאכה:",
+                "<b>אלא בקופיץ.</b> סתם קופיץ הוא סכין של קצבים ואינו כלי אומן. ויש מהן שיש להן שני ראשין, ראש אחד רחב ונקרא צד נקבות, וראש אחד צר ונקרא צד זכרות, ואין מבקעין בו אלא בצד זכרות שלו:",
+                "<b>נוטל ממקום הפחת.</b> ולא אמרינן מוקצים מחמת איסור הן דאין יכול לפחתו ביו״ט ואסח דעתיה מינייהו, דבית דתנן במתניתין מיירי שאינו בנוי בטיט ובסיד אלא סדור של לבנים זו על זו בלא טיט, והשתא אין בפחיתתו איסורא דאורייתא, הלכך לאו מוקצים נינהו, כי היכי דאמרינן גבי טבל דלאו מוקצה הוא שאם עבר ותקנו מתוקן:",
+                "<b>אף פוחת לכתחלה.</b> דהואיל ואין שם טיט אלא לבנים סדורין זו על זו לא הוי סותר ושרי לפחות לכתחלה. ואין הלכה כר״מ: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין פוחתין את הנר.</b> ליטול אחד מן הביצים של יוצר חרש ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר, מפני שעושה כלי:",
+                "<b>ואין עושין פחמין.</b> דאינהו נמי כלי נינהו לצורפי זהב, ופתילה נמי כלי היא להדלקה שצריכה עשייה ותיקון ",
+                "<b>ואין חותכין אותה לשנים.</b> לפי שהוא מתקן כלי. ולמעכה ביד מותר:",
+                "<b>חותכה באור.</b> נותן שני ראשי הפתילה בפי שתי נרות שצריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע, דהשתא לא מוכח דלתקונא מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא. והלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין חותכין את הנייר.</b> שנותנין בו שמן, ועומד בפני האש כ״ז שהשמן בתוכו, ואינו נשרף:",
+                "<b>מליח.</b> דג:",
+                "<b>אין גורפין תנור וכירים.</b> אם נפל לתוכן מטפולה של תנור ומן הטיח, אין גורפין אותן דמתקן מנא הוא. ואתיא כרבנן דאמרי מכשירי אוכל נפש אסירי:",
+                "<b>מכבשין.</b> משכיבין את האפר ואת העפר כדי שיהיה חלק. ואם א״א לו לאפות אלא א״כ גרף, מותר:",
+                "<b>מקיפין.</b> מקרבין זו אצל זו. כמו אין מקיפין בריאה:",
+                "<b>לשפות.</b> לערוך ולהושיב עליהם קדרה והאור בין שתי החביות. ואסר לה משום דדמי לבנין:",
+                "<b>[ואין סומכין] את הקדרה בבקעת.</b> דלא נתנו עצים אלא להסקה. ובקעת, עצים שנתבקעו:",
+                "<b>וכן הדלת.</b> אין סומכין אותה בבקעת, דעצים מוקצים הם אצל כל תשמיש חוץ מן ההסקה:",
+                "<b>ואין מנהיגים את הבהמה במקל.</b> משום דנראה כמוליכה למכור בשוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משלפניו.</b> ממה שלפניו בבית:",
+                "<b>לחצוץ בו שניו.</b> ליטול בשר החוצץ בין שיניו. ומשלפניו לאו דוקא, דלר״א אף מן החצר נמי מותר ליטול, דקאמר כל מה שבחצר מוכן הוא. והא דנקט משלפניו, משום רבנן דפליגי דאפילו משלפניו להדליק אין, לחצוץ לא, דסברי לא ניתנו עצים אלא להסקה:",
+                "<b>וחכ״א מגבב משלפניו ומדליק.</b> אבל מן החצר לא, דהואיל וקסמין דקין הן וטורח לקוששן ולגבבן, מאתמול לאו להכי קיימי. ודקאמרת נוטל קיסם לחצוץ בו שיניו, אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק, דלא ניתנו עצים אלא להסקה. ובתרתי פליגי. והלכה כחכמים. ואין מותר ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה. ולא יחתכנו ויתקננו לכך, אלא א״כ היה לח וראוי למאכל בהמה, שכל דבר הראוי למאכל בהמה מותר לחתכו בין ביו״ט בין בשבת, ואין בהם משום תקון כלי: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוציאין את האור.</b> משום דמוליד ודמי למלאכה, שבורא האש הזה ביו״ט:",
+                "<b>מן העפר.</b> יש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אור ממקום מחפורת שלה:",
+                "<b>ולא מן המים.</b> נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:",
+                "<b>רעפים.</b> כלי חרס חלולים באמצען שמכסים בהן הגגות:",
+                "<b>אין מלבנין.</b> באור:",
+                "<b>את הרעפים.</b> דוקא ברעפים חדשים משום דמשוי ליה מנא בהיסק זה, שהן מתחסמין ומתחזקים על ידי האור:",
+                "<b>ועוד אמר ר״א.</b> משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי, קאמר ועוד:",
+                "<b>עומד אדם על המוקצה.</b> הצריך הזמנה, והזמנה מועלת לו:",
+                "<b>ערב שבת בשביעית.</b> שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה. והוא הדין במעושר ובשאר שני השבוע. אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעושר הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה:",
+                "<b>מכאן אני נוטל למחר.</b> וסגי בהכי דיש ברירה:",
+                "<b>עד שירשום.</b> בסימן, דאין ברירה. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משילין פירות דרר ארובה.</b> מי שיש לו פירות או תבואה שטוח על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשים ובאים, התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והם נופלים לארץ דליכא טרחא יתירא. ודוקא ארובה, דכל ארובה מלמעלה למטה [בתקרת הגג], אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצות וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו, כולי האי לא שרו רבנן למטרח:",
+                "<b>ומכסין את הפירות.</b> ולא אמרינן טורח שלא לצורך יו״ט הוא, דמשום הפסד ממון שרו ליה רבנן:",
+                "<b>דלף.</b> גשמים הנוטפים מן הגג:",
+                "<b>וכן כדי יין וכדי שמן.</b> מכסין אותן מפני הדלף:",
+                "<b>תחת הדלף.</b> לקבל את המים שלא יטנפו הבית. ואם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחייבין עליו.</b> שאסרו חכמים לעשותו בשבת משום שבות:",
+                "<b>או משום רשות.</b> שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה, וקרוב הוא להיות דבר הרשות, ויש בו איסור מדברי סופרים:",
+                "<b>או משום מצוה.</b> או שיש בו מצוה ממש, ואסרו חכמים לעשותו בשבת:",
+                "<b>חייבין עליו.</b> שלא לעשותו ביו״ט:",
+                "<b>ואלו הן משום שבות.</b> שהטילו עליו חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן שום מצוה:",
+                "<b>לא עולין באילן.</b> גזירה שמא יתלוש:",
+                "<b>ולא רוכבין על גבי בהמה.</b> גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה:",
+                "<b>ולא שטין על פני המים.</b> גזירה שמא יעשה חבית של שייטין:",
+                "<b>ולא מטפחין.</b> כף על כף:",
+                "<b>ולא מספקין.</b> כף על ירך:",
+                "<b>ולא מרקדין.</b> ברגל. וכולהו גזירה שמא יתקן כלי שיר:",
+                "<b>ואלו הן משום רשות.</b> משום דהנך דסיפא הוו מצוה גמורה, לגביהן קרי להני רשות:",
+                "<b>לא דנין.</b> דין. וזמנין דהוי רשות כגון שיש בעיר גדול ממנו, שאין מוטל עליו לדון:",
+                "<b>ולא מקדשין.</b> קדושי אשה. וזמנין דלא הוי מצוה גמורה אלא רשות, כגון דאית ליה אשה ובנים:",
+                "<b>ולא חולצין ולא מיבמין.</b> נמי בזמן שיש אחיו הגדול ממנו הוי רשות, דמצוה בגדול ליבם. וטעמא דכולהו גזירה שמא יכתוב:",
+                "<b>ולא מעריכין.</b> ערך פלוני עלי. ונותן כפי השנים כמו שכתוב בפרשת ערכין:",
+                "<b>ולא מחרימין.</b> הרי בהמה זו חרם. וסתם חרמים לבדק הבית. וכולהו אסרינהו רבנן משום דדמו למקח וממכר שמוציא מרשותו לרשות הקדש:",
+                "<b>ולא מגביהין תרומות ומעשרות.</b> ואפילו כדי ליתנם לכהן בו ביום דמחזי דמשום שמחת יו״ט דכהן שהוא צריך להן הוא מפרישן, אפ״ה אסור, דה״ל מתקן. והני מילי פירות דטבילי מאתמול, אבל פירות דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן לה ביו״ט ויהבינן לכהן:",
+                "<b>אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.</b> הך סתמא כב״ש דאמרי אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר התורה לרשות הרבים, דלא הותרה הוצאה אלא לצורך אוכל נפש. אבל אנן קיי״ל כב״ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך. ואיכא נמי משילין פירות דרך ארובה דריש פירקין, דבשבת אסור וביו״ט מותר: "
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי הבעלים.</b> אין אדם יכול להוליכה ביו״ט אלא במקום שבעליה יכולים לילך:",
+                "<b>או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים.</b> מתניתין כשיש בעיר שני רועים, דלא ידעינן להי מינייהו הויא לה דעת בעלים, הלכך הרי הן כרגלי הבעלים אם אינה אצל הרועה מבעוד יום. אבל כשאין בעיר אלא רועה אחד, כל בני העיר מעמידין בהמתן ברשותו ובקניית שביתתו, והויא לה כרגלי הרועה:",
+                "<b>ושאינן מיוחדים.</b> לאחד מהן, אלא לכולן:",
+                "<b>הרי אלו כמקום שהולכין.</b> למקום שכולן יכולין לילך מותר להוליך את הכלים. אבל אם עירב אחד מהן לסוף אלפים לצפון והשאר לא עירבו, הוא מעכב על ידם מלהוליכה, לדרום אפילו פסיעה אחת מפני חלקו, והן מעכבין על ידו מלהוליכה לצפון, אלא אלפים אמה שהן מותרין בהן: "
+            ],
+            [
+                "<b>כרגלי השואל.</b> שהרי קנה שביתתו אצלו בין השמשות, דבין השמשות שהוא כניסת היום קונה שביתה. ואפילו לא בא ליד השואל אלא ביו״ט דלאו ברשותיה קיימין בבין השמשות, הרי אלו כרגליו של שואל. ואם שאלו ביו״ט משחשיכה, הרי הן כרגלי המשאיל, לפי שקנה שביתה אצל בעליו. ואפילו היה רגיל להשאיל בכל יו״ט:",
+                "<b>האשה ששאלה מחברתה תבלין.</b> לקדרתה:",
+                "<b>ומים ומלח.</b> לעיסתה:",
+                "<b>הרי אלו.</b> הקדרה והעיסה:",
+                "<b>כרגלי שתיהן.</b> אין מוליכין אותן אלא במקום ששתיהן יכולות לילך. דכיון דביום טוב שאלה, קנו התבלין או המים והמלח שביתה אצל בעליהן:",
+                "<b>שאין בהם ממש.</b> אין ניכרות לא בקדרה ולא בעיסה. כגון שהתבשיל עבה ואין המים נכרים בה, הילכך אין מעכבות הולכתן. ובמלח לא פליג רבי יהודה, דמיירי בעיסה שנלושה במלח שהיא גסה ועבה, שהיא נכרת ויש בה ממש. ואין הלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושלהבת.</b> כגון הדליק נרו בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין:",
+                "<b>מועלין בה.</b> הנהנה ממנה מביא אשם מעילות:",
+                "<b>ושלהבת לא נהנין.</b> לכתחלה מדרבנן. ואם נהנו לא מועלין, אין חייבין קרבן מעילה, דלית בה ממשא. וכן המוציא גחלת בשבת לרשות הרבים חייב, ושלהבת שדחפה בידו מרשות היחיד לרשות הרבים פטור:",
+                "<b>כרגלי היחיד.</b> אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:",
+                "<b>כרגלי אותה העיר.</b> אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיבורה:",
+                "<b>ושל עולי בבל.</b> העשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך, ועשאום בני הגולה לשתותם בעלותם:",
+                "<b>כרגלי הממלא.</b> מפני שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה. ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו, דקסבר האי תנא יש ברירה להחמיר, ומאתמול הוברר הדבר דלהאי גברא חזו וברשותיה קיימי. ודלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה לעצמן במקומן: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יביאו לו מפירותיו, הואיל והוא לא עירב לשם, דפירותיו כמוהו: </b>"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזימן אצלו אורחים.</b> מעיר אחרת, ויבואו אצלו ע״י עירוב:",
+                "<b>לא יוליכו.</b> לאחר סעודה מנות בידם לביתם:",
+                "<b>אא״כ זיכה להם.</b> על ידי אחר:",
+                "<b>[מנותיהם מערב יום טוב.</b>] שמסרם בעל הבית זה לאדם אחר במשיכה מערב יו״ט, ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ופלוני דזכין לאדם שלא בפניו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Chagigah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,187 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Chagigah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הכל חייבין בראיה – In the commandment (Deuteronomy 16:16): “[Three times a year – on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths – ] all your males shall appear [before the LORD your God in the place that He will choose….],” and one must show one’s self in the Temple courtyard on the Festival, and [the word] הכל/”Everyone” includes someone who is a half-slave and half-a free person, but the Halakha is not like this, since whomever is a half-slave and half-a free person is exempt from appearance in the Temple because of the side of servitude within him. (One could potentially argue that another possibility for a Biblical proof-text could be Exodus 23:17: “Three times a year all your males shall appear before the Sovereign, the LORD, though it lacks the reference to Jerusalem).",
+                "חוץ מחרש – and even though he can speak, and even one who is deaf in one ear is exempt, as it is written (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear before the LORD your God [in the place that He will choose…],” and it written after this (verse 12): “[Gather the people….]-that they may hear….,” excluding one who lacks complete hearing. And the person who hears but cannot speak is also exempt as it is written (verse 12): “...[that they may hear] and learn [to revere the LORD your God and to observe faithfully every word of this Teaching].” (NOTE: Rabbinic tradition, as found in the Mishnah of Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 2, teaches that the deaf-mute individual, of whom the Sages generally spoke in all places, both cannot hear and cannot speak, and the Bartenura commentary on this Mishnah. Also see Chapter 12 of the Mishnah Tractate Yevamot, especially Mishnah four.)",
+                "שוטה וקטן – they are not considered having ritual obligations, for they are exempt from all of the commandments. But a minor who can hold his father’s hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, his father is obligated to bring him up in order that he may educate him in the commandments, as the School of Hillel states further on in our Mishnah.",
+                "וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין – all of these are excluded from [the word] זכורך/”your males,” (Deuteronomy 16:16) except for one whose sex is unknown, a hermaphrodite and a woman who are not included within [the term] זכורך/”your males.” For any commandment for which women are not obligated [to perform], slaves are also not obligated [to perform]. And further, when it [the Torah] states (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear [before the LORD your God]...” and slaves are not considered part of the Jewish people. (See also Mishnah Bikkurim, Chapter 1, Mishnah 5, regarding the one whose sex is unknown and the hermaphrodite in regard to their exemption from the bringing of First Fruits to the Temple.)",
+                "החיגר והחולה ושאינו יכול לעלות ברגליו – from Jerusalem to the Temple courtyard, such as the case when he is celebrating to the extreme. All of these we derive them, following from the fact that it is written (Exodus 23:14): “Three times a year [you shall hold a festival for Me],” they excluded those who are not able to go up to Jerusalem.",
+                "והסומא – as it is written (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear…” Just as they come to be seen, so they come to see the Holy Mountain and the House of God’s Divine Presence, which excludes someone who is blind, even in his one eye, for his sight is not complete.",
+                "שלש רגלים – who is fit to go up with his feet, the Biblical verse obligates, and since an adult [who cannot go up to Jerusalem due to physical constraints] is exempt from the Torah, the minor is also not one who can be educated."
+            ],
+            [
+                "הראיה שתי כסף – an adult who comes to be seen [in the Temple during the Three Pilgrimage Festivals] must bring a burnt offering, as it states (Exodus 23:15): “and none shall appear before Me empty-handed” (though the same connotation is found in Deuteronomy 16:16 – “…They shall not appear before the LORD empty-handed.”), which is not less than two silver MAOT, which are the weight of thirty-two globules/stones from purified silver.",
+                "וחגיגה – festival peace-offerings, as the Torah states (Exodus 12:14): “[This day shall be to you one of remembrance:] you shall celebrate it as a festival to the LORD [throughout the ages]….,” that is to say, they brought festival peace-offerings, none less than a silver M’AH, and even though there is no fixed measure for “appearing” and for the festival offering, as it is written (Deuteronomy 16:17): “But each with his own gift, [according to the blessing that the LORD your God has bestowed upon you],” the Sages gave them a lower fixed measure, that he should not bring less than this.",
+                "הראיה מאה כסף וחגיגה שתי כסף – for peace-offerings have in them for God and the Kohanim and their owners, therefore they are more plentiful than burnt-offerings, which lack in them other than for the All-High (God), and except for the burnt-offering of appearance and the festival peace-offerings that are mentioned in our Mishnah, they also had to bring an additional other kind of peace-offering, and they are called peace-offerings of rejoicing, as it is written (Deuteronomy 27:7): “And you shall sacrifice there offerings of well-being and eat them, rejoicing [before the LORD your God].” But the peace-offerings of rejoicing (called “offerings of well-being” in the Torah) are not mentioned here [in the Mishnah]. And the Sages did not give them a particular [required] measure. But women are obligated in them as are men, for as regards “rejoicing,” women were commanded, as is it written (Deuteronomy 14:26): “…And you shall feast there, [in the presence of the LORD your God,] and rejoice with your household.”"
+            ],
+            [
+                "עולות באות מן החולין – Our Mishnah is deficient and should be read as follows: burnt-offerings, offerings made by vow and free-will offerings, during the Intermediate Days of the Festival (i.e., Hol HaMoed) – is comes [from them i.e., burnt-offerings, offerings made by vow and free-will offerings, but on Yom Tov (the “holy day”) itself, they do not come [from them]. But the burnt-offering of “appearance” is brought even on Yom Tov, even though it has indemnity all seven [days], the essence of its commandment is on the first day of Yom Tov, and when it is brought, it does not come from other than non-sacred [animals]. But the peace-offerings of rejoicing come from the [Second] Tithe, meaning, we can bring peace-offerings of rejoicing from the monies of the Second Tithe, since the peace-offerings of rejoicing are not obligatory in a place where there is meat. And behold, there are monies of the Second Tithe to spend in Jerusalem. Therefore, he should purchase with them peace-offerings and consume them, but the Festival offering of the First Day of Yom Tov, is a matter of obligation, even if he has a lot of meat. For anything that is because it is a matter of obligation, it does not come other than from non-sacred [animals] and not from the [Second] Tithe.",
+                "בי\"ט ראשון של פסח – The same rule applies regarding the First Day of the other Festivals, but for this [purpose] he took “Passover,” since there is [on] the Eve of Passover another Festival offering, when the group united for eating the Passover lamb in company (see Exodus 12:4) is larger m they would bring with them the Festival offering, in order that the Passover [lamb] sacrifice would be eaten after the appetite is satisfied (see Tosefta Pesahim, Chapter 5, Halakha 3), and our Mishnah comes to teach us that the Festival offering (i.e., Hagigah) itself does not come from anything other than non-sacred [animals], but the Festival offering of the fourteenth [of Nisan] comes from the [Second] Tithe.",
+                "ובה\"א מן המעשר – In the Gemara, an objection is raised: why is this a matter that is obligatory? Since everything that is an obligation, does not come other than from non-sacred [animals]. And it responds that one combines [from two different monetary sources] (see Talmud Hagigah 8a) – that he combines Second Tithe monies with the [monies used to purchase the Festival offering/Pilgrim’s offering for] non-sacred animals and brings it [to the Temple]. If he has [with him] many “consumers” (i.e., people who need to eat), and he does not have sufficient with one animal, he brings one animal for the Festival offering from the non-sacred [animals], and the rest comes from the Second Tithe monies, and even though all of comes [for sacrifice] on the First Day of Yom Tov, the “name” of Hagigah/Festival offering is upon them. Nevertheless, the School of Hillel holds that it is permissible to bring the rest from the [Second] Tithe since he has already fulfilled his religious obligation on the First Day from the non-sacred [animals]."
+            ],
+            [
+                "יוצאין ידי חובתן – [they fulfill their religious obligations] of peace-offerings of rejoicing, offerings made by vow and free-will offerings (see Mishnah Kinnim, Chapter 1, Mishnah 1) and the tithing of cattle, as it is written (Deuteronomy 16:14): “You shall rejoice in your festival…,” to include all kinds of joyous occasions, for the Biblical verse does not require other than rejoicing, and the Master said: There is no rejoicing other than through the eating of meat, and this [sacrifice] is meat.",
+                "אבל לא בעופות ולא במנחות – as it is written (Deuteronomy 16:14): “You shall rejoice in your festival…” The Torah said, make a joyous celebration from whomever the Festival offering comes, excluding birds and meal-offerings for the Festival Offering does not come from them."
+            ],
+            [
+                "אוכלין מרובין – the members of the household are many",
+                "מביא שלמים מרובין – many festival peace-offerings according to [the number] of consumers that he has."
+            ],
+            [
+                "מי שלא חג – He did not bring his Festival Peace-Offering and his burnt-offering of “appearance”/pilgrimage.",
+                "ויום טוב האחרון – Shemini Atzeret (sometimes called, “The Eighth Day of Solemn Assembly”); and even though it is a festival of its own, it is an indemnity of the First Day [of Sukkot]. And the holiday of Shavuot (sometimes called, “The Feast of Weeks”) also, even though it is not other than one day. But it has indemnity all seven, since we make an analogy of Biblical verses [in a comparison based upon close proximity] one with the other (Deuteronomy 16:16): “[Three times a year] – on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks and on the Feast of Booths – [all your males shall appear before the LORD your God….].” Just as Feast of Unleavened bread has תשלומין /indemnity all seven days, even the Feast of Weeks (i.e., Shavuot) has indemnity all seven days."
+            ],
+            [
+                "והוליד ממנה ממזר – that he brought those ineligible into the Jewish people and they [remain] for him as a memory, therefore, his sin is not erased through [acts of] repentance.",
+                "יכול הוא שיחזיר – the monies of his theft and robbery to the owners and it will be repaired from his the sin."
+            ],
+            [
+                "היתר נדרים פורחים באויר – there is a bit of an intimation in Scripture that a Sage would be able to release a vow, but one should not rely upon it, but this was transmitted to the Sages in the Oral Torah.",
+                "הלכות שבת – and the laws of the Festival Offering and the laws of Sacrilege, each have many laws which are dependent upon intimations, with scant Scriptural [support] are like mountains suspended by the hair of the head.",
+                "והעבודות – the laws of the Sacrificial Service.",
+                "הן הן גופי תורה – The Gemara explains that they are the essence of Torah, that is to say, whether they lack upon what to be supported or are those which have upon what to be supported, or whether they are like mountains suspended by a hair, they are the essence of Torah."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אין דורשין בעריות – to three people as one [i.e., together], we do not expound the secrets of the illicit sexual relationships, such his daughter from his outraged woman, which is not written in Scripture explicitly lest at the time when the Rabbi speaks with one, the other two will discuss it between them, and they will not give their hearts over to listen from the mouth of the Rabbi when he expounds upon this prohibition. But they will come to be lenient in illicit sexual relationships on account of the fact the soul of a person yearns for them and covets them more than the rest of the prohibitions of the Torah.",
+                "ולא במעשה בבראשית – in the event of the six days of creation even for [between] two people, and all the more so, for three or more, as it states in the Biblical verse (Deuteronomy 4:32): “You have but to inquire about bygone ages that came before you, [ever since God created man on earth from one end of heaven to the other: has anything as grand as this ever happened, or has its like ever been known?]. An individual can ask, but not two individuals.",
+                "ולא במעשה מרכבה – that Ezekiel saw and that Isaiah saw. And Maimonides explained, that the event of Creation, the natural wisdom, and the episode of the Chariot, which is the reality of God and his attributes, and the angels and the soul and the intellect/intuition, and what will be after death. But it does not appear to me that all of this will be called the episode of the Chariot, for if so, the wisdom of the chariot he (i.e., the Tanna of our Mishnah) should have taught, but the event of the Chariot is that via the mention of the names of holiness, we make use of the crown, and we look out how the angelic watches while they at their prayer meetings, and how the hall containing the golden altar is inside from the hall containing the golden altar, such as those who foresee the Holy Spirit.",
+                "ביחיד אלא א\"כ היה חכם ומבין מדעתו – even for another person, we don’t explain the event of the Chariot, other than if the Rabbi knows him to be wise for if he would transmit to him “chapter-headings,” he would understand the rest from his own mind.",
+                "כל המסתכל בד' דברים – those that are explained further on.",
+                "ראוי לו – it is pleasant and it would be good for him if he had not come into the world.",
+                "מה למעלה – from the heads of the [divine] creatures.",
+                "מה למטה – from under the ground.",
+                "מה לפנים – outside the compartment of the firmament in the east.",
+                "ומה לאחור – to the west. Another explanation: what is before – prior to the creation of the world. And was is behind, at the end of the world and in the end of days.",
+                "כל שלא חס על כבוד קונו – that he violates a transgression in secret and states that God’s presence is not found here and who will see me and who will inform me."
+            ],
+            [
+                "יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך – on the Festival day, because when one uses living animals, with all of one’s strength one presses hands [on the head of the sacrifice, to demonstrate ownership]. For this was the dispute that was between the patriarchs and the presidents of the Court, generation after generation.",
+                "יצא מנחם – to the service of the king, and he withdrew being the colleague of Hillel, Therefore, it was not made known from his relation if he disputed with Hillel or not, and Shammai entered in his place to be the president of the Court in his place, and disputed with Hillel.",
+                "הראשונים – that were mentioned first in each pair were the patriarchs."
+            ],
+            [
+                "מביאין שלמים – Festival peace-offerings, because there was a need through them for food for the commoner.",
+                "ואין סומכין עליהם – but he presses hands [on the head of the sacrifice, to demonstrate ownership] while it is still daylight. For we do not require “and he laid hands and slaughtered, that immediately following laying of the hands is the slaughtering.",
+                "אבל לא עולות – the individual burnt-offering, and even the burnt-offering of appearance [in the Temple], for he is able to offer it on the rest of the days of the festival, as the Biblical verse says, (Numbers 29:35): “[On the eighth day] you shall hold a solemn gathering; [you shall not work at your occupations],” for yourselves but not for “On-High” (i.e., God).",
+                "ובית הלל אומרים מביאין – Festival peace-offerings and burnt offerings of appearance [in the Temple], as it is written (Deuteronomy 16:8): “[After eating unleavened bread six days,] you shall hold a solemn gathering for the LORD [you God on the seventh day: you shall do no work],” everything is for God, but vows and free-will donations, whether [they are] burnt-offerings or peace offerings, it is the words of all [Sages] that they are not offered on the Festivals."
+            ],
+            [
+                "יום טבוח –the day of the slaughter of the burnt-offerings of appearance [at the Temple] of the Festival day. לאחר השבת – they are not offered either on the Festival day nor on Shabbat. But [the holiday] of Atzeret/Shavuot has indemnity/payment all seven [days] like Passover and Shavuot.",
+                "וב\"ה אומרים אין לה יום טבוח – it does not require the slaughtering and preparation of the pilgrim’s offering, as it is permitted to offer them on the Festival days. As the School of Hillel, according to its reasoning when they state that we bring peace-offerings and burnt offerings on the Festival days, and the Tanna/teacher comes to teach us that even where it is impossible to do it on the morrow, such as the case where Shavuot occurs on Friday, even in this, the School of Shammai states that the burnt-offerings of appearance [at the Temple] are not offered on the Festival day, and they postponed it it until after the Sabbath.",
+                "אין כהן גדול מתלבש – in his beautiful utensils/raiment, on the day of slaughter and preparation of the pilgrim’s offering of Atzeret/Shavuot that is after the Sabbath, in order that he should not adorn himself on that self-same day, that everyone would understand that this day is not a Festival.",
+                "שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר שבת – for the Sadducees would say that Atzeret/Shavuot always [occurs] after Shabbat, as it is written (Leviticus 23:15): “And from [the day on which you bring the sheaf of elevation offering] – the day after the sabbath, [you shall count off seven weeks. They must be complete],” and they say that “the day after the sabbath” in the beginning [of Passover] and if so, Atzeret/Shavuot will always fall on Sunday."
+            ],
+            [
+                "נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה – for profane things, Second Tithe and Priest’s due, it is sufficient for them by washing [hands] with a utensil which does not have within it other than one-quarter of a log of water.",
+                "ולקדש מטבילין – the explanation is to consume peace-offerings, sin-offerings and guilt-offerings. There is a greater degree/level, that it is necessary to immerse one’s hands in forty Seah, and even though they are not other than mere hands, that did not come in contact with impurity that defiles the entire body according to the Torah.",
+                "ולחטאת – to come in contact with the water of the sin-offering, sanctified water with the ashes of the red heifer to sprinkle from them upon those who are defiled through contact with the dead. There is a greater level/degree that if one’s hands became defiled through one of the things that defile the hands but not the body, such as a [sacred] book, or impure foods and impure liquids, and all defilements that [come] from the words of the Scribes the body is also defiled and the entire body requires ritual immersion. And all of these levels/degrees one higher than the next are from the words of the Scribes. But the fact that these were taken here concerning the laws of the Hagigah/Festival offering is because at their conclusion the laws of the Festival, for the ignoramuses/Amei HaAretz are considered ritually pure on the Festivals, but not on the rest of the days of the year, at the conclusion of [the third chapter of Hagigah], “There is a greater stringency regarding hallowed things.”"
+            ],
+            [
+                "טבל לחולין – with the purpose of non-holy produce. And furthermore this degree [of stringency]: A person who immerses in order to consume non-holy produce and he intended to immerse for the purpose of being pure for non-holy produce.",
+                "אסור למעשר – it is forbidden to eat the Second Tithe which is consumed in Jerusalem until he would ritually immerse for the sake of the [Second] Tithe, and so the case with all of them.",
+                "אסור בחטאת – in waters sanctified in the ashes of the [Red] Heifer.",
+                "ולא הוחזק – He did not intend for the purpose of a pure ritual immersion, but merely for washing.",
+                "כאילו לא טבל – for the [Second] Tithe, and all the more so for Terumah/priest’s due and for sacred food. But the immersion is for non-holy produce, for non-holy produce does not require religious intention."
+            ],
+            [
+                "מדרס – a direct cause of Levitical uncleanness to defile a person and utensils like treading-contact uncleanness of one suffering from a flux/discharge which defiles a person and utensils as it is written (Leviticus 15:21): “Anyone who touches her bedding shall wash his clothes, [bathe in water, and remain unclean until evening].”",
+                "לפרושים – to those who consume their non-holy produce in ritual purity of non-holy produce.",
+                "בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה – here is missing one gradation/level and this must be aught: the clothing of Pharisees are deemed as infected with treading-contact-uncleanness for those who consume the Second Tithe. The clothes of those consume Second Tithe are deemed as infected with treading-contact-uncleanness to those who consume Terumah/priest’s due, which are the Kohanim who consume Terumah, and all of these are gradations/levels from the words of the Scribes who said that there is no guarding/protecting of their ritual purity of these are considered observance/guarding with those, since they are [in comparison with the others] as if they had not observed it, they made a decree with regard to their garments lest his menstruating wife sit upon them and they are infected with treading-contact-uncleanness from a menstruating woman.",
+                "היה אוכל על טהרת הקדש – he would consume his non-holy produce in a state of ritual purity as if he was holy, as he was warned about them from all defilement that defiles that which is holy.",
+                "והיתה מטפחתו מדרס לחטאת – but not for that which is deemed holy for this Tanna/teacher holds that non-holy produce that was made through purification of the holy is considered as holy. And this is not the Halakha. For non-holy produce that was made on the purification of holy things are not holy for all things, as is brought at the end of the [Tractate of] Niddah (73a)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חומר בקודש. שמטבילין כלי בתוך כלי – when both of them are ritually impure.",
+                "אבל לא לקודש – since we say that the heaviness of the inner utensil which weighs upon the outside which is placed within it, leaves a space before the defilement (tit must say, “before the water, and so it is in Rashi and in the Gemara – Tractate Hagigah 21a), for Ritual immersion is not effective for either one (i.e., Terumah/Priest’s due or Holy things).",
+                "אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה – a utensil that is appropriate to use inside it and at its back/outside and its handle. Each and every usage with it is considered a utensil in and of itself with regard to Terumah/priest’s due, for if one part became defiled, the other part did not become defiled. And we are speaking of Rabbinic defilements, for if the back/outside became defiled win ritually impure liquids, the inside is not defiled, nor the handle, but if the handle was defiled, the back and insides were not defiled. And the explanation of בית הצביטה – is something you grab hold of, such as the language of (Ruth 2:14): “He handed her roast grain, [and she ate her fill and had some left over].” But there are those who have the reading \"בית הצביעה\" – from the language for a finger – that they for the utensil a handle to place one’s finger inside it. When he drinks, in order that he not place hand inside the utensil proper.",
+                "אבל לא לקודש – for if one of them became ritually defiled in Rabbinic defilements, it is entirely impure for Holy things.",
+                "הנושא את המדרס – [A person who comes in contact with] the shoe of the individual with a flux.",
+                "נושא את התרומה – [he can carry priest’s due] if he wants in an earthen wine-jug, which does not touch its airspace.",
+                "אבל לא את הקודש – because of an incident that had taken place with an individual who had been carrying a jug of wine of drink-offerings, and his sandal-strap of his shoe broke that had Levitical uncleanness arising from an individual with a flux’s immediate contact by treading/leaning against, etc., and he took it in his hand and as a result, it fell into the atmosphere of the jug, and the Holy thing was ritually defiled; at that hour they said that whomever carries Levitical uncleanness arising from an individual with a flux’s immediate contact by treading/leaning against, should not carry any Holy thing, and because I was an incident that happened with something that was considered a Holy thing. Therefore, they did not make a decree other than with something that was Holy and not priest’s due.",
+                "לא כמדת הקדש – with the interposition (of an intervening object) of his ritual immersions, is the measure of the priest’s due.",
+                "שבקדש – if there is a ritually impure cloth and he comes to ritually immerse it, if it is tied, he releases the knot, because it is similar to an interposition [of an intervening object].",
+                "ומנגב – if it is moist, he dries it first for the fatty, oily substance that is upon it is like an interposition [of an intervening object] of his ritual immersion.",
+                "ובתרומה – if he desires, he can tie it up and afterwards he immerses it while it is tied and it has no effect."
+            ],
+            [
+                "כלים הנגמרים בטהרה – that were completed by a Haver/a member of the order for the observance of Levitical laws in daily intercourse and he was careful with them when they came close to being completed, for they would susceptible to receive ritual defilement; and despite this, they require ritual immersion for Holy Things, for we suspect lest spittle flew off the mouth of an ignoramus on the utensil at the time that the Haver was holding it. But even if at that time,, the utensil was not completely finished, and would not receive defilement lest it was after it had been completed, and it was worthy of receiving defilement, still the spittle was moist and it defiles as is taught in the Mishnah of Tractate Niddah (Chapter 7, Mishnah 1) that flux and spittle defile when moist.",
+                "הכלי מצרף מה שבתוכו – there many pieces of food in one utensil, and someone who had immersed but must wait for sunset to be perfectly clean/Tevul Yom came in contact with it, who defiles the Terumah with one of them, the utensil combines them so that all of them are considered like one piece and all if is defiled, as it is written (Numbers 7:14 and eleven other examples throughout the chapter): “One gold ladle of ten shekels [filled with incense].” The Biblical verse makes it like everything that is in the ladle.",
+                "אבל לא לתרומה – but only that piece which touched it is impure, while the rest are pure.",
+                "הרביע�� בקודש פסול – but does not defile.",
+                "אם נטמאת אחת מידיו – through the Rabbinic defilements such as with impure food-stuffs and liquids and similar things that do not defile anything other than the hands, but not the body.",
+                "ובקדש מטביל את שתיהן – it is dealing when it remains moist in the defiled hand at the time that it was defiled. But if it there was no moistness in the impure hand, the other hand does not become defiled until it touches it."
+            ],
+            [
+                "אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה – this is how it should be read: they eat dry foods of Hullin/non-holy, fully tithed with soiled/unwashed hands with Priest’s due/Terumah, but not with Holy/sanctified things. He whose fellow inserted/stuck sanctified foods into his mouth with ritually pure hands. But this one who is eating had soiled hands or that he inserted by himself sanctified foods in his mouth with a reed or a whorl [of the spindle], and he requested to eat a radish or an onion of Hullin/non-holy, totally tithed produce with them, for the soiled hands which are second degree of Levitical uncleanness do not defile the Hullin; nevertheless, the Rabbis decreed that he should not eat them with the sanctified foods, lest his soiled hands come in contact with the sanctified food that is in his mouth. But regarding the matter of Priest’s due/Terumah, even though soiled hands do defile, they do not make this gradation, but we say that he is careful and doesn’t come in contact. And for this reason, [the Mishnah uses the word \"נגובים /”dried” for if he were now to place liquid upon them, these liquids would become first-degree of Levitical uncleanness on account of the hands, and makes the Hullin/non-holy, totally tithed produce second-degree of Levitical uncleanness and when he touches the Terumah/priest’s due that is in his mouth, he defiles it.",
+                "האונן – who did not become defiled through his dead [lying before him – i.e., yet unburied].",
+                "ומחוסר כפורים – he immersed and sunset had occurred, but he had not brought his sacrifices.",
+                "צריכין טבילה – for after he will bring his sacrifice, if he wants to eat sanctified food, since for up to the present time, they were prohibited to consume sanctified things, the Rabbis required of him ritual immersion. But those lacking atonement defiles the sanctified food through contact, and the mourner before the burial of a kinsman/Onen is prohibited [to consume] Second Tithe, but is permitted [to consume] Terumah [assuming that he is a Kohen or she is married to one], for we include him from [the verse] (Leviticus 22:10): “No lay person shall eat of the sacred donations.” I said to you, those who are “foreign” but not those who are in the status of mourning before the burial of a kinsman."
+            ],
+            [
+                "שביהודה נאמנים וכו' – for this reason, the Mishnah took [the words} “in Judea” because a strip of the land of the Cutheans interrupted between the Galilee and Judea but Jerusalem was part of the land of Judea and it was not possible to bring sanctified things from the Galilee to Judea, because they (i.e., the Rabbis) decreed ritual defilement on the land of idolaters, and even on that of Haverim/those who observed the Levitical laws of purity in the Galilee, they could not bring it for libations.",
+                "נאמנים על טהרת יין ושמן – all the days of the year, ignoramuses who said that this wine is ritually pure and is for libations; that this oil is ritually pure as it is for meal-offerings are always believed/deemed faithful because of the stringency of sanctified things, they take care and do not lie, but if he said that this wine and oil were pure and it was for Terumah/priest’s due, he is not believed, for the prohibition of ritual impurity of Terumah is not severe in the eyes of the ignoramuses and we suspect that perhaps they are lying.",
+                "ובשעת הגיתות והבדים – at the time of the harvesting /vintage and at the time that when the olives are stored away in the vat for pressing, they are believed even about Terumah/priest’s due, because everyone purifies their utensils at the time of the making of wine and oil in order to separate the Terumah in [a state of] ritual purity.",
+                "עברו הגיתות וכו' – after the time of the vintage, or the time of the storing of the olives in the building containing the tank and the implements for the pressing of the olives and an ignoramus brings a jug of wine or of oil, it is for a Kohen who observes the laws of Levitical purity and he states that they are ritually pure. לא יקבלנה ממנו – that they are considered ritually pure, for after the vats for wine-pressing and the presses for olives, he is not believed.",
+                "אבל מניחה לגת אחרת – the ignoramus who knows that after the vats for wine-pressing and the presses for olives that he is not believed, he leaves this jug for another vat for wine-pressing and then gives it to a Kohen who at that time is believed concerning it.",
+                "רביעית – one-quarter of a log (i.e., a log equals the volume of six eggs) for libations is believed for his entire jug, for if he had intended to tell a lie, he would have invented one more advantageous to his case, for since he is believed for sanctified things, he is believed also for priest’s due/Terumah.",
+                "כדי יין וכדי שמן המדומעות – He who ritually purifies his otherwise improvised meal that had been made without separating priestly or Levitical shares for libations, and now, there is non-holy produce with priest’s due and sanctified foods mixed in where the priestly and Levitical shares had not been separated out, and he comes to say all on the pitchers that they are ritually pure, even though an ignoramus is not believed at the time regarding the pitchers the season for wine pressing. Today, we believe him regarding the pitchers even seventy days prior to the season for wine pressing, for since if he had intended to tell a lie, he would have invented one more advantageous to his case, so just as we believe him regarding sanctified things, we believe him also regarding Terumah/priest’s due and the pitchers, for it is a disgrace for the sanctified things that the pitchers that were intertwined were considered as ritually impure it was offered. And [the Rabbis] took seventy days prior because it was the way of the world to designate the utensils for use and ritually purify them seventy days prior to the wine-pressing."
+            ],
+            [
+                "מן המודיעית ולפנים – Modin is a city fifteen miles [northwest] from Jerusalem. From it and inwards to the side of Jerusalem, the ignorant potters are believed to take thin earthenware, such as cups, pots and ladles, because it is impossible [to exist] without them. But in Jerusalem they do not erect furnaces (see Talmud Bava Kamma 82a) neither for plaster nor for pots; therefore, they believed them and didn’t make a decree against them, for we must not impose a restriction on the public which the majority cannot endure (see Tractate Bava Batra 60b).",
+                "הוא הקדר – whomever brought them from outside of Modin to him alone, they believed him, for it is impossible not to believe him, but if he transferred them to another ignoramus potter who dwells in Modin or inside of Modin [towards Jerusalem], they did not believe him.",
+                "והן הקדרות – on those selfsame pots that he brought, he is believed, but he is not believed to combine with the pots of another potter who dwells in Modin or inside [towards Jerusalem].",
+                "והן הלוקחין – members of the order who observe Levitical laws in daily intercourse who saw that he brought them, the potter is considered reliable with them, but not with other purchasers.",
+                "יצא – [but if he left] from Modin to return back [home], he is not believed."
+            ],
+            [
+                "הגבאים – Jewish tax collectors of a king from the nations of the world who collect taxes and taxes from crops and other farmer’s produces delivered in kind, and they entered into the house to seize his pledge.",
+                "וכן הגנבים – who stole earthenware and restored/returned them.",
+                "נאמנים לומר לא נגענו – [we did not touch] inside them, and they returned them on account of repentance that they did on their own and not on account of fear [of punishment].",
+                "ובירושלים נאמנים על הקדש – they are believed on all earthenware utensils, whether big or small, to state that they are pure for sacred things, because they do not make kilns in Jerusalem. Therefore, they were believed and did not make decrees against them. ",
+                "But during the season of the Festival/Jewish holy day(s), even on the Terumah/priest’s due [they are assumed to be ritually pure], as is said in Scripture (Judges 20:11): “So all the men of Israel, united as one man, massed against the town.” The Biblical verse called them “united” at the time of gathering, and the Festival was a time of gathering together/being united."
+            ],
+            [
+                "הפותח את חביתו – a Haver/someone punctilious in the observance of laws of Levitical cleanness who opened his jar/cask to sell wine in Jerusalem during the Festival (i.e., the Intermediate Days), and those who service him are ignoramuses.",
+                "לא יגמור – [he should not complete it] after the Festival, for even though at the time of the Festival, they were ritually pure, their being in a state of ritual purity is not forever, but at the time of the Festival, everyone is punctilious in the observance of the laws of Levitical cleanness but after the festival, they are retroactively ritually impure, as we state in our Mishnah, that after the Festival, they would immerse the utensils of the Courtyard, for ignoramuses had come in contact with them during the Festival. But Rabbi Yehuda who said that he should finish [to sell what was left over], for he held that if one said that he could not finish, he would not have even begun, and there wouldn’t be food for those who came up on Festival pilgrimage, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "מעבירין על טהרת עזרה – they remove the utensils from their places, to ritually immerse them and to purify the Courtyard from the impurities of the ignoramuses who touched them during the Festival.",
+                "מפני כבוד שבת – for the Kohanim/priests had to engage in the needs of [preparation for] the Sabbath – each person and his household.",
+                "אף לא ליום ה' – even if the Festival ended on Thursday, they do not ritually immerse them until after the Sabbath, because the Kohanim/priests were not free at the conclusion of the Festival to immerse them, for they were busily engaged in the removing of the ashes that were on the pile (i.e., place on the altar where the ashes were piled up), that gathered there all the days of the Festival, all the ashes of the pile of wood on the altar in the Temple. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ואומרים להם – to the ignoramuses on the Festival. Be careful not to touch the Table, because they would not be able to immerse it until after the Festival [had concluded]., for it was impossible to remove it from its place, as it is written (Exodus 25:30): “[And on the table] you shall set the bread of display, to be before Me always.”",
+                "טעונים טבילה – because of the defilement of the Festival.",
+                "חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע – the copper altar, for the Torah called it the altar of earth (see Exodus 20:21) and the golden altar is written (Numbers 3:31): “[Their duties comprised: the ark, the table,] the lampstand, the altars, [and the sacred utensils that were used with them, and the screen – all the service connected with these],” they juxtaposed the altars (i.e., the copper altar and the golden altar) to each other. But they did not mention the table for they did not touch it.",
+                "מפני שהן מצופין – this is how it should be read: And the Sages declared them ritually impure and state that they require ritual immersion even them because they are overlaid [with gold or copper], for if they had been overlaid, it would be necessary to ritually purify them because wooden utensils are made as ornaments. Another explanation: And the Sages state that the reason that they don’t require ritual immersion is because they are overlaid with gold or copper and their overlaying is neutralized concerning them, and they are like wood utensils which do not become ritually defiled, and they don’t dispute Rabbi Eliezer other than on the reason for the matter alone. So also did Maimonides explain in his laws of the uncleanness of couch and seat (Chapter 1, Halakha 11)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Chagigah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,185 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Chagigah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Chagigah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הכל חייבין בראיה – In the commandment (Deuteronomy 16:16): “[Three times a year – on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths – ] all your males shall appear [before the LORD your God in the place that He will choose….],” and one must show one’s self in the Temple courtyard on the Festival, and [the word] הכל/”Everyone” includes someone who is a half-slave and half-a free person, but the Halakha is not like this, since whomever is a half-slave and half-a free person is exempt from appearance in the Temple because of the side of servitude within him. (One could potentially argue that another possibility for a Biblical proof-text could be Exodus 23:17: “Three times a year all your males shall appear before the Sovereign, the LORD, though it lacks the reference to Jerusalem).",
+                "חוץ מחרש – and even though he can speak, and even one who is deaf in one ear is exempt, as it is written (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear before the LORD your God [in the place that He will choose…],” and it written after this (verse 12): “[Gather the people….]-that they may hear….,” excluding one who lacks complete hearing. And the person who hears but cannot speak is also exempt as it is written (verse 12): “...[that they may hear] and learn [to revere the LORD your God and to observe faithfully every word of this Teaching].” (NOTE: Rabbinic tradition, as found in the Mishnah of Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 2, teaches that the deaf-mute individual, of whom the Sages generally spoke in all places, both cannot hear and cannot speak, and the Bartenura commentary on this Mishnah. Also see Chapter 12 of the Mishnah Tractate Yevamot, especially Mishnah four.)",
+                "שוטה וקטן – they are not considered having ritual obligations, for they are exempt from all of the commandments. But a minor who can hold his father’s hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, his father is obligated to bring him up in order that he may educate him in the commandments, as the School of Hillel states further on in our Mishnah.",
+                "וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין – all of these are excluded from [the word] זכורך/”your males,” (Deuteronomy 16:16) except for one whose sex is unknown, a hermaphrodite and a woman who are not included within [the term] זכורך/”your males.” For any commandment for which women are not obligated [to perform], slaves are also not obligated [to perform]. And further, when it [the Torah] states (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear [before the LORD your God]...” and slaves are not considered part of the Jewish people. (See also Mishnah Bikkurim, Chapter 1, Mishnah 5, regarding the one whose sex is unknown and the hermaphrodite in regard to their exemption from the bringing of First Fruits to the Temple.)",
+                "החיגר והחולה ושאינו יכול לעלות ברגליו – from Jerusalem to the Temple courtyard, such as the case when he is celebrating to the extreme. All of these we derive them, following from the fact that it is written (Exodus 23:14): “Three times a year [you shall hold a festival for Me],” they excluded those who are not able to go up to Jerusalem.",
+                "והסומא – as it is written (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear…” Just as they come to be seen, so they come to see the Holy Mountain and the House of God’s Divine Presence, which excludes someone who is blind, even in his one eye, for his sight is not complete.",
+                "שלש רגלים – who is fit to go up with his feet, the Biblical verse obligates, and since an adult [who cannot go up to Jerusalem due to physical constraints] is exempt from the Torah, the minor is also not one who can be educated."
+            ],
+            [
+                "הראיה שתי כסף – an adult who comes to be seen [in the Temple during the Three Pilgrimage Festivals] must bring a burnt offering, as it states (Exodus 23:15): “and none shall appear before Me empty-handed” (though the same connotation is found in Deuteronomy 16:16 – “…They shall not appear before the LORD empty-handed.”), which is not less than two silver MAOT, which are the weight of thirty-two globules/stones from purified silver.",
+                "וחגיגה – festival peace-offerings, as the Torah states (Exodus 12:14): “[This day shall be to you one of remembrance:] you shall celebrate it as a festival to the LORD [throughout the ages]….,” that is to say, they brought festival peace-offerings, none less than a silver M’AH, and even though there is no fixed measure for “appearing” and for the festival offering, as it is written (Deuteronomy 16:17): “But each with his own gift, [according to the blessing that the LORD your God has bestowed upon you],” the Sages gave them a lower fixed measure, that he should not bring less than this.",
+                "הראיה מאה כסף וחגיגה שתי כסף – for peace-offerings have in them for God and the Kohanim and their owners, therefore they are more plentiful than burnt-offerings, which lack in them other than for the All-High (God), and except for the burnt-offering of appearance and the festival peace-offerings that are mentioned in our Mishnah, they also had to bring an additional other kind of peace-offering, and they are called peace-offerings of rejoicing, as it is written (Deuteronomy 27:7): “And you shall sacrifice there offerings of well-being and eat them, rejoicing [before the LORD your God].” But the peace-offerings of rejoicing (called “offerings of well-being” in the Torah) are not mentioned here [in the Mishnah]. And the Sages did not give them a particular [required] measure. But women are obligated in them as are men, for as regards “rejoicing,” women were commanded, as is it written (Deuteronomy 14:26): “…And you shall feast there, [in the presence of the LORD your God,] and rejoice with your household.”"
+            ],
+            [
+                "עולות באות מן החולין – Our Mishnah is deficient and should be read as follows: burnt-offerings, offerings made by vow and free-will offerings, during the Intermediate Days of the Festival (i.e., Hol HaMoed) – is comes [from them i.e., burnt-offerings, offerings made by vow and free-will offerings, but on Yom Tov (the “holy day”) itself, they do not come [from them]. But the burnt-offering of “appearance” is brought even on Yom Tov, even though it has indemnity all seven [days], the essence of its commandment is on the first day of Yom Tov, and when it is brought, it does not come from other than non-sacred [animals]. But the peace-offerings of rejoicing come from the [Second] Tithe, meaning, we can bring peace-offerings of rejoicing from the monies of the Second Tithe, since the peace-offerings of rejoicing are not obligatory in a place where there is meat. And behold, there are monies of the Second Tithe to spend in Jerusalem. Therefore, he should purchase with them peace-offerings and consume them, but the Festival offering of the First Day of Yom Tov, is a matter of obligation, even if he has a lot of meat. For anything that is because it is a matter of obligation, it does not come other than from non-sacred [animals] and not from the [Second] Tithe.",
+                "בי\"ט ראשון של פסח – The same rule applies regarding the First Day of the other Festivals, but for this [purpose] he took “Passover,” since there is [on] the Eve of Passover another Festival offering, when the group united for eating the Passover lamb in company (see Exodus 12:4) is larger m they would bring with them the Festival offering, in order that the Passover [lamb] sacrifice would be eaten after the appetite is satisfied (see Tosefta Pesahim, Chapter 5, Halakha 3), and our Mishnah comes to teach us that the Festival offering (i.e., Hagigah) itself does not come from anything other than non-sacred [animals], but the Festival offering of the fourteenth [of Nisan] comes from the [Second] Tithe.",
+                "ובה\"א מן המעשר – In the Gemara, an objection is raised: why is this a matter that is obligatory? Since everything that is an obligation, does not come other than from non-sacred [animals]. And it responds that one combines [from two different monetary sources] (see Talmud Hagigah 8a) – that he combines Second Tithe monies with the [monies used to purchase the Festival offering/Pilgrim’s offering for] non-sacred animals and brings it [to the Temple]. If he has [with him] many “consumers” (i.e., people who need to eat), and he does not have sufficient with one animal, he brings one animal for the Festival offering from the non-sacred [animals], and the rest comes from the Second Tithe monies, and even though all of comes [for sacrifice] on the First Day of Yom Tov, the “name” of Hagigah/Festival offering is upon them. Nevertheless, the School of Hillel holds that it is permissible to bring the rest from the [Second] Tithe since he has already fulfilled his religious obligation on the First Day from the non-sacred [animals]."
+            ],
+            [
+                "יוצאין ידי חובתן – [they fulfill their religious obligations] of peace-offerings of rejoicing, offerings made by vow and free-will offerings (see Mishnah Kinnim, Chapter 1, Mishnah 1) and the tithing of cattle, as it is written (Deuteronomy 16:14): “You shall rejoice in your festival…,” to include all kinds of joyous occasions, for the Biblical verse does not require other than rejoicing, and the Master said: There is no rejoicing other than through the eating of meat, and this [sacrifice] is meat.",
+                "אבל לא בעופות ולא במנחות – as it is written (Deuteronomy 16:14): “You shall rejoice in your festival…” The Torah said, make a joyous celebration from whomever the Festival offering comes, excluding birds and meal-offerings for the Festival Offering does not come from them."
+            ],
+            [
+                "אוכלין מרובין – the members of the household are many",
+                "מביא שלמים מרובין – many festival peace-offerings according to [the number] of consumers that he has."
+            ],
+            [
+                "מי שלא חג – He did not bring his Festival Peace-Offering and his burnt-offering of “appearance”/pilgrimage.",
+                "ויום טוב האחרון – Shemini Atzeret (sometimes called, “The Eighth Day of Solemn Assembly”); and even though it is a festival of its own, it is an indemnity of the First Day [of Sukkot]. And the holiday of Shavuot (sometimes called, “The Feast of Weeks”) also, even though it is not other than one day. But it has indemnity all seven, since we make an analogy of Biblical verses [in a comparison based upon close proximity] one with the other (Deuteronomy 16:16): “[Three times a year] – on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks and on the Feast of Booths – [all your males shall appear before the LORD your God….].” Just as Feast of Unleavened bread has תשלומין /indemnity all seven days, even the Feast of Weeks (i.e., Shavuot) has indemnity all seven days."
+            ],
+            [
+                "והוליד ממנה ממזר – that he brought those ineligible into the Jewish people and they [remain] for him as a memory, therefore, his sin is not erased through [acts of] repentance.",
+                "יכול הוא שיחזיר – the monies of his theft and robbery to the owners and it will be repaired from his the sin."
+            ],
+            [
+                "היתר נדרים פורחים באויר – there is a bit of an intimation in Scripture that a Sage would be able to release a vow, but one should not rely upon it, but this was transmitted to the Sages in the Oral Torah.",
+                "הלכות שבת – and the laws of the Festival Offering and the laws of Sacrilege, each have many laws which are dependent upon intimations, with scant Scriptural [support] are like mountains suspended by the hair of the head.",
+                "והעבודות – the laws of the Sacrificial Service.",
+                "הן הן גופי תורה – The Gemara explains that they are the essence of Torah, that is to say, whether they lack upon what to be supported or are those which have upon what to be supported, or whether they are like mountains suspended by a hair, they are the essence of Torah."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אין דורשין בעריות – to three people as one [i.e., together], we do not expound the secrets of the illicit sexual relationships, such his daughter from his outraged woman, which is not written in Scripture explicitly lest at the time when the Rabbi speaks with one, the other two will discuss it between them, and they will not give their hearts over to listen from the mouth of the Rabbi when he expounds upon this prohibition. But they will come to be lenient in illicit sexual relationships on account of the fact the soul of a person yearns for them and covets them more than the rest of the prohibitions of the Torah.",
+                "ולא במעשה בבראשית – in the event of the six days of creation even for [between] two people, and all the more so, for three or more, as it states in the Biblical verse (Deuteronomy 4:32): “You have but to inquire about bygone ages that came before you, [ever since God created man on earth from one end of heaven to the other: has anything as grand as this ever happened, or has its like ever been known?]. An individual can ask, but not two individuals.",
+                "ולא במעשה מרכבה – that Ezekiel saw and that Isaiah saw. And Maimonides explained, that the event of Creation, the natural wisdom, and the episode of the Chariot, which is the reality of God and his attributes, and the angels and the soul and the intellect/intuition, and what will be after death. But it does not appear to me that all of this will be called the episode of the Chariot, for if so, the wisdom of the chariot he (i.e., the Tanna of our Mishnah) should have taught, but the event of the Chariot is that via the mention of the names of holiness, we make use of the crown, and we look out how the angelic watches while they at their prayer meetings, and how the hall containing the golden altar is inside from the hall containing the golden altar, such as those who foresee the Holy Spirit.",
+                "ביחיד אלא א\"כ היה חכם ומבין מדעתו – even for another person, we don’t explain the event of the Chariot, other than if the Rabbi knows him to be wise for if he would transmit to him “chapter-headings,” he would understand the rest from his own mind.",
+                "כל המסתכל בד' דברים – those that are explained further on.",
+                "ראוי לו – it is pleasant and it would be good for him if he had not come into the world.",
+                "מה למעלה – from the heads of the [divine] creatures.",
+                "מה למטה – from under the ground.",
+                "מה לפנים – outside the compartment of the firmament in the east.",
+                "ומה לאחור – to the west. Another explanation: what is before – prior to the creation of the world. And was is behind, at the end of the world and in the end of days.",
+                "כל שלא חס על כבוד קונו – that he violates a transgression in secret and states that God’s presence is not found here and who will see me and who will inform me."
+            ],
+            [
+                "יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך – on the Festival day, because when one uses living animals, with all of one’s strength one presses hands [on the head of the sacrifice, to demonstrate ownership]. For this was the dispute that was between the patriarchs and the presidents of the Court, generation after generation.",
+                "יצא מנחם – to the service of the king, and he withdrew being the colleague of Hillel, Therefore, it was not made known from his relation if he disputed with Hillel or not, and Shammai entered in his place to be the president of the Court in his place, and disputed with Hillel.",
+                "הראשונים – that were mentioned first in each pair were the patriarchs."
+            ],
+            [
+                "מביאין שלמים – Festival peace-offerings, because there was a need through them for food for the commoner.",
+                "ואין סומכין עליהם – but he presses hands [on the head of the sacrifice, to demonstrate ownership] while it is still daylight. For we do not require “and he laid hands and slaughtered, that immediately following laying of the hands is the slaughtering.",
+                "אבל לא עולות – the individual burnt-offering, and even the burnt-offering of appearance [in the Temple], for he is able to offer it on the rest of the days of the festival, as the Biblical verse says, (Numbers 29:35): “[On the eighth day] you shall hold a solemn gathering; [you shall not work at your occupations],” for yourselves but not for “On-High” (i.e., God).",
+                "ובית הלל אומרים מביאין – Festival peace-offerings and burnt offerings of appearance [in the Temple], as it is written (Deuteronomy 16:8): “[After eating unleavened bread six days,] you shall hold a solemn gathering for the LORD [you God on the seventh day: you shall do no work],” everything is for God, but vows and free-will donations, whether [they are] burnt-offerings or peace offerings, it is the words of all [Sages] that they are not offered on the Festivals."
+            ],
+            [
+                "יום טבוח –the day of the slaughter of the burnt-offerings of appearance [at the Temple] of the Festival day. לאחר השבת – they are not offered either on the Festival day nor on Shabbat. But [the holiday] of Atzeret/Shavuot has indemnity/payment all seven [days] like Passover and Shavuot.",
+                "וב\"ה אומרים אין לה יום טבוח – it does not require the slaughtering and preparation of the pilgrim’s offering, as it is permitted to offer them on the Festival days. As the School of Hillel, according to its reasoning when they state that we bring peace-offerings and burnt offerings on the Festival days, and the Tanna/teacher comes to teach us that even where it is impossible to do it on the morrow, such as the case where Shavuot occurs on Friday, even in this, the School of Shammai states that the burnt-offerings of appearance [at the Temple] are not offered on the Festival day, and they postponed it it until after the Sabbath.",
+                "אין כהן גדול מתלבש – in his beautiful utensils/raiment, on the day of slaughter and preparation of the pilgrim’s offering of Atzeret/Shavuot that is after the Sabbath, in order that he should not adorn himself on that self-same day, that everyone would understand that this day is not a Festival.",
+                "שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר שבת – for the Sadducees would say that Atzeret/Shavuot always [occurs] after Shabbat, as it is written (Leviticus 23:15): “And from [the day on which you bring the sheaf of elevation offering] – the day after the sabbath, [you shall count off seven weeks. They must be complete],” and they say that “the day after the sabbath” in the beginning [of Passover] and if so, Atzeret/Shavuot will always fall on Sunday."
+            ],
+            [
+                "נוטלין לידים לחולין ולמעשר ��לתרומה – for profane things, Second Tithe and Priest’s due, it is sufficient for them by washing [hands] with a utensil which does not have within it other than one-quarter of a log of water.",
+                "ולקדש מטבילין – the explanation is to consume peace-offerings, sin-offerings and guilt-offerings. There is a greater degree/level, that it is necessary to immerse one’s hands in forty Seah, and even though they are not other than mere hands, that did not come in contact with impurity that defiles the entire body according to the Torah.",
+                "ולחטאת – to come in contact with the water of the sin-offering, sanctified water with the ashes of the red heifer to sprinkle from them upon those who are defiled through contact with the dead. There is a greater level/degree that if one’s hands became defiled through one of the things that defile the hands but not the body, such as a [sacred] book, or impure foods and impure liquids, and all defilements that [come] from the words of the Scribes the body is also defiled and the entire body requires ritual immersion. And all of these levels/degrees one higher than the next are from the words of the Scribes. But the fact that these were taken here concerning the laws of the Hagigah/Festival offering is because at their conclusion the laws of the Festival, for the ignoramuses/Amei HaAretz are considered ritually pure on the Festivals, but not on the rest of the days of the year, at the conclusion of [the third chapter of Hagigah], “There is a greater stringency regarding hallowed things.”"
+            ],
+            [
+                "טבל לחולין – with the purpose of non-holy produce. And furthermore this degree [of stringency]: A person who immerses in order to consume non-holy produce and he intended to immerse for the purpose of being pure for non-holy produce.",
+                "אסור למעשר – it is forbidden to eat the Second Tithe which is consumed in Jerusalem until he would ritually immerse for the sake of the [Second] Tithe, and so the case with all of them.",
+                "אסור בחטאת – in waters sanctified in the ashes of the [Red] Heifer.",
+                "ולא הוחזק – He did not intend for the purpose of a pure ritual immersion, but merely for washing.",
+                "כאילו לא טבל – for the [Second] Tithe, and all the more so for Terumah/priest’s due and for sacred food. But the immersion is for non-holy produce, for non-holy produce does not require religious intention."
+            ],
+            [
+                "מדרס – a direct cause of Levitical uncleanness to defile a person and utensils like treading-contact uncleanness of one suffering from a flux/discharge which defiles a person and utensils as it is written (Leviticus 15:21): “Anyone who touches her bedding shall wash his clothes, [bathe in water, and remain unclean until evening].”",
+                "לפרושים – to those who consume their non-holy produce in ritual purity of non-holy produce.",
+                "בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה – here is missing one gradation/level and this must be aught: the clothing of Pharisees are deemed as infected with treading-contact-uncleanness for those who consume the Second Tithe. The clothes of those consume Second Tithe are deemed as infected with treading-contact-uncleanness to those who consume Terumah/priest’s due, which are the Kohanim who consume Terumah, and all of these are gradations/levels from the words of the Scribes who said that there is no guarding/protecting of their ritual purity of these are considered observance/guarding with those, since they are [in comparison with the others] as if they had not observed it, they made a decree with regard to their garments lest his menstruating wife sit upon them and they are infected with treading-contact-uncleanness from a menstruating woman.",
+                "היה אוכל על טהרת הקדש – he would consume his non-holy produce in a state of ritual purity as if he was holy, as he was warned about them from all defilement that defiles that which is holy.",
+                "והיתה מטפחתו מדרס לחטאת – but not for that which is deemed holy for this Tanna/teacher holds that non-holy produce that was made through purification of the holy is considered as holy. And this is not the Halakha. For non-holy produce that was made on the purification of holy things are not holy for all things, as is brought at the end of the [Tractate of] Niddah (73a)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חומר בקודש. שמטבילין כלי בתוך כלי – when both of them are ritually impure.",
+                "אבל לא לקודש – since we say that the heaviness of the inner utensil which weighs upon the outside which is placed within it, leaves a space before the defilement (tit must say, “before the water, and so it is in Rashi and in the Gemara – Tractate Hagigah 21a), for Ritual immersion is not effective for either one (i.e., Terumah/Priest’s due or Holy things).",
+                "אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה – a utensil that is appropriate to use inside it and at its back/outside and its handle. Each and every usage with it is considered a utensil in and of itself with regard to Terumah/priest’s due, for if one part became defiled, the other part did not become defiled. And we are speaking of Rabbinic defilements, for if the back/outside became defiled win ritually impure liquids, the inside is not defiled, nor the handle, but if the handle was defiled, the back and insides were not defiled. And the explanation of בית הצביטה – is something you grab hold of, such as the language of (Ruth 2:14): “He handed her roast grain, [and she ate her fill and had some left over].” But there are those who have the reading \"בית הצביעה\" – from the language for a finger – that they for the utensil a handle to place one’s finger inside it. When he drinks, in order that he not place hand inside the utensil proper.",
+                "אבל לא לקודש – for if one of them became ritually defiled in Rabbinic defilements, it is entirely impure for Holy things.",
+                "הנושא את המדרס – [A person who comes in contact with] the shoe of the individual with a flux.",
+                "נושא את התרומה – [he can carry priest’s due] if he wants in an earthen wine-jug, which does not touch its airspace.",
+                "אבל לא את הקודש – because of an incident that had taken place with an individual who had been carrying a jug of wine of drink-offerings, and his sandal-strap of his shoe broke that had Levitical uncleanness arising from an individual with a flux’s immediate contact by treading/leaning against, etc., and he took it in his hand and as a result, it fell into the atmosphere of the jug, and the Holy thing was ritually defiled; at that hour they said that whomever carries Levitical uncleanness arising from an individual with a flux’s immediate contact by treading/leaning against, should not carry any Holy thing, and because I was an incident that happened with something that was considered a Holy thing. Therefore, they did not make a decree other than with something that was Holy and not priest’s due.",
+                "לא כמדת הקדש – with the interposition (of an intervening object) of his ritual immersions, is the measure of the priest’s due.",
+                "שבקדש – if there is a ritually impure cloth and he comes to ritually immerse it, if it is tied, he releases the knot, because it is similar to an interposition [of an intervening object].",
+                "ומנגב – if it is moist, he dries it first for the fatty, oily substance that is upon it is like an interposition [of an intervening object] of his ritual immersion.",
+                "ובתרומה – if he desires, he can tie it up and afterwards he immerses it while it is tied and it has no effect."
+            ],
+            [
+                "כלים הנגמרים בטהרה – that were completed by a Haver/a member of the order for the observance of Levitical laws in daily intercourse and he was careful with them when they came close to being completed, for they would susceptible to receive ritual defilement; and despite this, they require ritual immersion for Holy Things, for we suspect lest spittle flew off the mouth of an ignoramus on the utensil at the time that the Haver was holding it. But even if at that time,, the utensil was not completely finished, and would not receive defilement lest it was after it had been completed, and it was worthy of receiving defilement, still the spittle was moist and it defiles as is taught in the Mishnah of Tractate Niddah (Chapter 7, Mishnah 1) that flux and spittle defile when moist.",
+                "הכלי מצרף מה שבתוכו – there many pieces of food in one utensil, and someone who had immersed but must wait for sunset to be perfectly clean/Tevul Yom came in contact with it, who defiles the Terumah with one of them, the utensil combines them so that all of them are considered like one piece and all if is defiled, as it is written (Numbers 7:14 and eleven other examples throughout the chapter): “One gold ladle of ten shekels [filled with incense].” The Biblical verse makes it like everything that is in the ladle.",
+                "אבל לא לתרומה – but only that piece which touched it is impure, while the rest are pure.",
+                "הרביעי בקודש פסול – but does not defile.",
+                "אם נטמאת אחת מידיו – through the Rabbinic defilements such as with impure food-stuffs and liquids and similar things that do not defile anything other than the hands, but not the body.",
+                "ובקדש מטביל את שתיהן – it is dealing when it remains moist in the defiled hand at the time that it was defiled. But if it there was no moistness in the impure hand, the other hand does not become defiled until it touches it."
+            ],
+            [
+                "אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה – this is how it should be read: they eat dry foods of Hullin/non-holy, fully tithed with soiled/unwashed hands with Priest’s due/Terumah, but not with Holy/sanctified things. He whose fellow inserted/stuck sanctified foods into his mouth with ritually pure hands. But this one who is eating had soiled hands or that he inserted by himself sanctified foods in his mouth with a reed or a whorl [of the spindle], and he requested to eat a radish or an onion of Hullin/non-holy, totally tithed produce with them, for the soiled hands which are second degree of Levitical uncleanness do not defile the Hullin; nevertheless, the Rabbis decreed that he should not eat them with the sanctified foods, lest his soiled hands come in contact with the sanctified food that is in his mouth. But regarding the matter of Priest’s due/Terumah, even though soiled hands do defile, they do not make this gradation, but we say that he is careful and doesn’t come in contact. And for this reason, [the Mishnah uses the word \"נגובים /”dried” for if he were now to place liquid upon them, these liquids would become first-degree of Levitical uncleanness on account of the hands, and makes the Hullin/non-holy, totally tithed produce second-degree of Levitical uncleanness and when he touches the Terumah/priest’s due that is in his mouth, he defiles it.",
+                "האונן – who did not become defiled through his dead [lying before him – i.e., yet unburied].",
+                "ומחוסר כפורים – he immersed and sunset had occurred, but he had not brought his sacrifices.",
+                "צריכין טבילה – for after he will bring his sacrifice, if he wants to eat sanctified food, since for up to the present time, they were prohibited to consume sanctified things, the Rabbis required of him ritual immersion. But those lacking atonement defiles the sanctified food through contact, and the mourner before the burial of a kinsman/Onen is prohibited [to consume] Second Tithe, but is permitted [to consume] Terumah [assuming that he is a Kohen or she is married to one], for we include him from [the verse] (Leviticus 22:10): “No lay person shall eat of the sacred donations.” I said to you, those who are “foreign” but not those who are in the status of mourning before the burial of a kinsman."
+            ],
+            [
+                "שביהודה נאמנים וכו' – for this reason, the Mishnah took [the words} “in Judea” because a strip of the land of the Cutheans interrupted between the Galilee and Judea but Jerusalem was part of the land of Judea and it was not possible to bring sanctified things from the Galilee to Judea, because they (i.e., the Rabbis) decreed ritual defilement on the land of idolaters, and even on that of Haverim/those who observed the Levitical laws of purity in the Galilee, they could not bring it for libations.",
+                "נאמנים על טהרת יין ושמן – all the days of the year, ignoramuses who said that this wine is ritually pure and is for libations; that this oil is ritually pure as it is for meal-offerings are always believed/deemed faithful because of the stringency of sanctified things, they take care and do not lie, but if he said that this wine and oil were pure and it was for Terumah/priest’s due, he is not believed, for the prohibition of ritual impurity of Terumah is not severe in the eyes of the ignoramuses and we suspect that perhaps they are lying.",
+                "ובשעת הגיתות והבדים – at the time of the harvesting /vintage and at the time that when the olives are stored away in the vat for pressing, they are believed even about Terumah/priest’s due, because everyone purifies their utensils at the time of the making of wine and oil in order to separate the Terumah in [a state of] ritual purity.",
+                "עברו הגיתות וכו' – after the time of the vintage, or the time of the storing of the olives in the building containing the tank and the implements for the pressing of the olives and an ignoramus brings a jug of wine or of oil, it is for a Kohen who observes the laws of Levitical purity and he states that they are ritually pure. לא יקבלנה ממנו – that they are considered ritually pure, for after the vats for wine-pressing and the presses for olives, he is not believed.",
+                "אבל מניחה לגת אחרת – the ignoramus who knows that after the vats for wine-pressing and the presses for olives that he is not believed, he leaves this jug for another vat for wine-pressing and then gives it to a Kohen who at that time is believed concerning it.",
+                "רביעית – one-quarter of a log (i.e., a log equals the volume of six eggs) for libations is believed for his entire jug, for if he had intended to tell a lie, he would have invented one more advantageous to his case, for since he is believed for sanctified things, he is believed also for priest’s due/Terumah.",
+                "כדי יין וכדי שמן המדומעות – He who ritually purifies his otherwise improvised meal that had been made without separating priestly or Levitical shares for libations, and now, there is non-holy produce with priest’s due and sanctified foods mixed in where the priestly and Levitical shares had not been separated out, and he comes to say all on the pitchers that they are ritually pure, even though an ignoramus is not believed at the time regarding the pitchers the season for wine pressing. Today, we believe him regarding the pitchers even seventy days prior to the season for wine pressing, for since if he had intended to tell a lie, he would have invented one more advantageous to his case, so just as we believe him regarding sanctified things, we believe him also regarding Terumah/priest’s due and the pitchers, for it is a disgrace for the sanctified things that the pitchers that were intertwined were considered as ritually impure it was offered. And [the Rabbis] took seventy days prior because it was the way of the world to designate the utensils for use and ritually purify them seventy days prior to the wine-pressing."
+            ],
+            [
+                "מן המודיעית ולפנים – Modin is a city fifteen miles [northwest] from Jerusalem. From it and inwards to the side of Jerusalem, the ignorant potters are believed to take thin earthenware, such as cups, pots and ladles, because it is impossible [to exist] without them. But in Jerusalem they do not erect furnaces (see Talmud Bava Kamma 82a) neither for plaster nor for pots; therefore, they believed them and didn’t make a decree against them, for we must not impose a restriction on the public which the majority cannot endure (see Tractate Bava Batra 60b).",
+                "הוא הקדר – whomever brought them from outside of Modin to him alone, they believed him, for it is impossible not to believe him, but if he transferred them to another ignoramus potter who dwells in Modin or inside of Modin [towards Jerusalem], they did not believe him.",
+                "והן הקדרות – on those selfsame pots that he brought, he is believed, but he is not believed to combine with the pots of another potter who dwells in Modin or inside [towards Jerusalem].",
+                "והן הלוקחין – members of the order who observe Levitical laws in daily intercourse who saw that he brought them, the potter is considered reliable with them, but not with other purchasers.",
+                "יצא – [but if he left] from Modin to return back [home], he is not believed."
+            ],
+            [
+                "הגבאים – Jewish tax collectors of a king from the nations of the world who collect taxes and taxes from crops and other farmer’s produces delivered in kind, and they entered into the house to seize his pledge.",
+                "וכן הגנבים – who stole earthenware and restored/returned them.",
+                "נאמנים לומר לא נגענו – [we did not touch] inside them, and they returned them on account of repentance that they did on their own and not on account of fear [of punishment].",
+                "ובירושלים נאמנים על הקדש – they are believed on all earthenware utensils, whether big or small, to state that they are pure for sacred things, because they do not make kilns in Jerusalem. Therefore, they were believed and did not make decrees against them. ",
+                "But during the season of the Festival/Jewish holy day(s), even on the Terumah/priest’s due [they are assumed to be ritually pure], as is said in Scripture (Judges 20:11): “So all the men of Israel, united as one man, massed against the town.” The Biblical verse called them “united” at the time of gathering, and the Festival was a time of gathering together/being united."
+            ],
+            [
+                "הפותח את חביתו – a Haver/someone punctilious in the observance of laws of Levitical cleanness who opened his jar/cask to sell wine in Jerusalem during the Festival (i.e., the Intermediate Days), and those who service him are ignoramuses.",
+                "לא יגמור – [he should not complete it] after the Festival, for even though at the time of the Festival, they were ritually pure, their being in a state of ritual purity is not forever, but at the time of the Festival, everyone is punctilious in the observance of the laws of Levitical cleanness but after the festival, they are retroactively ritually impure, as we state in our Mishnah, that after the Festival, they would immerse the utensils of the Courtyard, for ignoramuses had come in contact with them during the Festival. But Rabbi Yehuda who said that he should finish [to sell what was left over], for he held that if one said that he could not finish, he would not have even begun, and there wouldn’t be food for those who came up on Festival pilgrimage, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "מעבירין על טהרת עזרה – they remove the utensils from their places, to ritually immerse them and to purify the Courtyard from the impurities of the ignoramuses who touched them during the Festival.",
+                "מפני כבוד שבת – for the Kohanim/priests had to engage in the needs of [preparation for] the Sabbath – each person and his household.",
+                "אף לא ליום ה' – even if the Festival ended on Thursday, they do not ritually immerse them until after the Sabbath, because the Kohanim/priests were not free at the conclusion of the Festival to immerse them, for they were busily engaged in the removing of the ashes that were on the pile (i.e., place on the altar where the ashes were piled up), that gathered there all the days of the Festival, all the ashes of the pile of wood on the altar in the Temple. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ואומרים להם – to the ignoramuses on the Festival. Be careful not to touch the Table, because they would not be able to immerse it until after the Festival [had concluded]., for it was impossible to remove it from its place, as it is written (Exodus 25:30): “[And on the table] you shall set the bread of display, to be before Me always.”",
+                "טעונים טבילה – because of the defilement of the Festival.",
+                "חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני שהן כקרקע – the copper altar, for the Torah called it the altar of earth (see Exodus 20:21) and the golden altar is written (Numbers 3:31): “[Their duties comprised: the ark, the table,] the lampstand, the altars, [and the sacred utensils that were used with them, and the screen – all the service connected with these],” they juxtaposed the altars (i.e., the copper altar and the golden altar) to each other. But they did not mention the table for they did not touch it.",
+                "מפני שהן מצופין – this is how it should be read: And the Sages declared them ritually impure and state that they require ritual immersion even them because they are overlaid [with gold or copper], for if they had been overlaid, it would be necessary to ritually purify them because wooden utensils are made as ornaments. Another explanation: And the Sages state that the reason that they don’t require ritual immersion is because they are overlaid with gold or copper and their overlaying is neutralized concerning them, and they are like wood utensils which do not become ritually defiled, and they don’t dispute Rabbi Eliezer other than on the reason for the matter alone. So also did Maimonides explain in his laws of the uncleanness of couch and seat (Chapter 1, Halakha 11)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Chagigah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,191 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Chagigah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבין בראיה.</b> במצות יראה כל זכורך, שצריך להתראות בעזרה ברגל. והכל לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ואין כן הלכה. שמי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה מפני צד עבדות שבו:",
+                "<b>חוץ מחרש.</b> ואע״פ שהוא מדבר, ואפילו חרש באזנו אחת פטור, דכתיב (דברים ל״א:י״א) בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳, וכתיב בתריה למען ישמעו. פרט למי שאין לו שמיעה גמורה. והשומע ואינו מדבר נמי פטור דכתיב ולמען ילמדו:",
+                "<b>שוטה וקטן.</b> דלאו בני חיובא נינהו, שהן פטורין מכל המצוות. וקטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצוות, כדאמר ב״ה לקמן במתניתין:",
+                "<b>וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין.</b> כל הני אמעיטו מזכורך, פרט לטומטום ואנדרוגינוס ונשים שאינן בכלל זכורך. וכל מצוה שאין נשים חייבות בה אין העבדים חייבין בה. ועוד הרי הוא אומר בבוא כל ישראל ליראות, ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו:",
+                "<b>החיגר והחולה והזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו.</b> מירושלים לעזרה, כגון שהוא מעונג ביותר. כל הני ילפינן להו מדכתיב שלש רגלים, יצאו אלו שאינן יכולין לעלות ברגליהם:",
+                "<b>והסומא.</b> דכתיב בבוא כל ישראל ליראות, כשם שהם באים להיראות כך הם באין לראות הר קדשו ובית שכינתו, לאפוקי סומא ואפילו בעינו אחת, שהרי אין ראייתו שלמה:",
+                "<b>שלש רגלים.</b> הראוי לעלות ברגליו חייבו הכתוב, וכיון דגדול פטור מן התורה, קטן נמי לאו בר חנוך הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הראיה שתי כסף.</b> גדול הבא ליראות צריך להביא עולה, שנאמר (שמות כ״ג) לא יראו פני ריקם, ואינה פחותה משתי מעות כסף, שהם משקל ל״ב גרעיני שעורה מן הכסף הצרוף:",
+                "<b>וחגיגה.</b> שלמי חגיגה, שאמרה תורה (שמות י״ב) וחגותם אותו חג לה׳, כלומר הביאו שלמי חגיגה, אין פחותים ממעה כסף. ואע״פ שאין לראיה ולחגיגה שעור, דכתיב (דברים ט״ז) איש כמתנת ידו, חכמים נתנו בהם שעור למטה, שלא יביא פחות מכאן:",
+                "<b>הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף.</b> דשלמים יש בהם לגבוה ולכהנים ולבעלים לפיכך הן מרובין מן העולות שאין בהן אלא לגבוה. וחוץ מעולת ראיה ושלמי חגיגה האמורים במתניתין עוד היו צריכים להביא מין אחר של שלמים, והן נקראים שלמי שמחה, דכתיב (שם כ״ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת. ושלמי שמחה הללו לא הוזכרו כאן, ולא נתנו חכמים בהם שעור. ונשים חייבות בהן כאנשים, דעל השמחה נצטוו נשים, דכתיב (שם י״ד) ושמחת אתה וביתך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד באות מן החולין.</b> מתניתין חסורי מיחסרא והכי קתני, עולות נדרים ונדבות במועד באות, ביו״ט אינן באות, ועולת ראיה באה אפילו ביו״ט, אע״ג דיש לה תשלומין כל ז׳, עיקר מצותה ביו״ט ראשון, וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באים מן המעשר, כלומר שיכולין להביא שלמי שמחה ממעות של מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חו��ה במקום שיש בשר, והרי יש לו מעות מעשר שני להוציא בירושלים, הלכך יקנה בהם שלמים ויאכל. אבל חגיגת יום טוב הראשון הוא דבר שבחובה אפילו יש לו בשר הרבה, וכל דבר שהוא משום חובה אינו בא אלא מן החולין ולא מן המעשר:",
+                "<b>ביו״ט הראשון של פסח.</b> ה״ה ליו״ט ראשון של שאר רגלים. ולהכי נקט פסח, לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת, כשהיתה חבורת הפסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, ואשמועינן מתניתין דחגיגת יו״ט עצמו הוא דאינו באה אלא מן החולין, אבל חגיגת י״ד באה מן המעשר:",
+                "<b>ובית הלל אומרים מן המעשר.</b> בגמרא פריך אמאי, דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ומשני בטופל, שמחבר מעשר עם חולין ומביא, אם יש לו אוכלין הרבה ואין לו סיפק בבהמה אחת מביא בהמה אחת לחגיגה מן החולין והשאר ממעות מעשר שני. ואע״פ שכל הבאות ביו״ט ראשון שם חגיגה עליהן, מכל מקום סברי ב״ה דמותר להביא השאר מן המעשר, הואיל וכבר יצא ידי חובתו בראשונה מן החולין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאין ידי חובתן.</b> של שלמי שמחה:",
+                "<b>בנדרים ונדבות ומעשר בהמה.</b> דכתיב (שם ט״ז) ושמחת בחגך, לרבות כל מיני שמחות, דקרא לא בעי אלא שמחה, ואמר מר אין שמחה אלא בבשר, והאי בשר הוא:",
+                "<b>אבל לא בעופות ולא במנחות.</b> דכתיב ושמחת בחגך, אמרה תורה עשה שמחה ממי שחגיגה באה מהן, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין מרובין.</b> בני בית מרובין:",
+                "<b>מביא שלמים מרובין.</b> שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים שיש לו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג.</b> שלא הביא שלמי חגיגתו ועולת ראייתו:",
+                "<b>ויום טוב האחרון.</b> שמיני עצרת. ואע״ג דרגל בפני עצמו הוא, הוי תשלומין דראשון. וחג השבועות נמי אף על גב דלא הוי אלא יום אחד, יש לו תשלומין כל שבעה, מדאקשינהו קרא להדדי, בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והוליד ממנה ממזר.</b> שהביא פסולים בישראל והן לו לזכרון, לפיכך אין עונו נמחק בתשובה:",
+                "<b>יכול הוא שיחזיר.</b> דמי גניבתו וגזילתו לבעלים ויהא מתוקן מן החטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתר נדרים פורחים באויר.</b> מעט רמז יש במקרא שיוכל החכם להתיר הנדר, ואין לסמוך עליו, אלא כך מסור לחכמים בתורה שבעל פה:",
+                "<b>הלכות שבת.</b> והלכות חגיגה והלכות מעילה. יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז, במקרא מועט, כהר התלוי בשערות הראש:",
+                "<b>והעבודות.</b> הלכות עבודת הקרבנות:",
+                "<b>הן הן גופי תורה.</b> בגמרא מפרש דהן והן גופי תורה קאמר. כלומר בין אותן שאין להם על מה שיסמכו ובין אותן שיש להם על מה שיסמכו, בין אותן שהן כהררים התלוין בשערה, אלו ואלו גופי תורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות.</b> לשלשה בני אדם כאחד אין דורשין להם סתרי עריות, כגון בתו מאנוסתו דלא כתיבא בקרא בהדיא ואתיא מדרשא. שמא בזמן שמדבר הרב עם אחד ישאו ויתנו השנים ביניהם, ולא יתנו לבם לשמוע מפי הרב כשדרש בו איסור, ויבואו להקל בעריות ע״י שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן יותר משאר איסורים שבתורה:",
+                "<b>ולא במעשה בראשית.</b> במעשה ששת ימי בראשית אפילו לשני בני אדם, וכל שכן לשלשה או יותר, דאמר קרא (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים, יחיד שואל ואין שנים שואלים:",
+                "<b>ולא במעשה מרכבה.</b> שראה יחזקאל ושראה ישעיה. ורמב״ם פירש, מעשה בראשית, החכמה הטבעית. ומעשה מרכבה, מציאות האל ותאריו והמלאכים והנפש והשכל. ומה שיהיה אחר המות. ואין נראה לי שיקרא כל זה מעשה מרכבה, דא״כ חכמת המרכבה הוה ליה למתני, אלא מעשה מרכבה הוא שע״י הזכרת שמות של קדושה משתמשים בכתר, וצופין איך משמרות המלאכים במעמדן ואיך היכל לפנים מהיכל, כעין הסוכין ברוח הקודש:",
+                "<b>ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.</b> אפילו לאדם אחד אין דורשין במרכבה, אלא א״כ מכיר בו הרב שהוא חכם שאם ימסור לו ראשי פרקים יהיה הוא מבין השאר מדעתו:",
+                "<b>כל המסתכל בד׳ דברים.</b> הני דמפרש ואזיל:",
+                "<b>ראוי לו.</b> יפה וטוב היה לו אם לא בא לעולם:",
+                "<b>מה למעלה.</b> מראשי החיות:",
+                "<b>מה למטה.</b> מתחת לארץ:",
+                "<b>מה לפנים.</b> חוץ למחיצת הרקיע במזרח:",
+                "<b>ומה לאחור.</b> למערב. פירוש אחר, מה לפנים קודם שנברא העולם, מה לאחור בסוף העולם לאחרית הימים:",
+                "<b>כל שלא חס על כבוד קונו.</b> שעובר עבירה בסתר ואמר אין שכינה מצויה כאן ומי רואני ומי יודעני: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך.</b> ביו״ט. מפני שמשתמש בבעלי חיים, שבכל כחו הוא סומך. וזו המחלוקת היתה בין הנשיאים ובין אבות ב״ד, דור אחר דור:",
+                "<b>יצא מנחם.</b> לעבודת המלך, ופירש מלהיות חברו של הלל. לפיכך לא הודע מענינו אם נחלק עם הלל בזה עם לאו, ונכנס שמאי במקומו להיות אב ב״ד תחתיו, ונחלק על הלל:",
+                "<b>הראשונים.</b> שהוזכרו ראשון בכל זוג היו נשיאים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאים שלמים.</b> שלמי חגיגה, לפי שיש בהם צורך אכילה להדיוט:",
+                "<b>ואין סומכין עליהם.</b> אלא סומך עליהן מבעוד יום. דלא בעינן וסמך ושחט תכף לסמיכה שחיטה:",
+                "<b>אבל לא עולות.</b> עולת יחיד, ואפילו עולת ראיה. שהרי יכול להקריבה בשאר ימות הרגל דאמר קרא (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם, לכם ולא לגבוה:",
+                "<b>ובית הלל אומרים מביאין.</b> שלמי חגיגה ועולות ראייה. דכתיב (דברים ט״ז:ח׳) עצרת לה׳, כל דלה׳. אבל נדרים ונדבות, בין עולות בין שלמים דברי הכל אין קריבין ביו״ט: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יום טבוח.</b> יום שחיטת עולות ראיה של יו״ט לאחר השבת שאין קרבים לא ביו״ט ולא בשבת. ועצרת יש לה תשלומין כל שבעה כפסח וסוכות:",
+                "<b>וב״ה אומרים אין לה יום טבוח.</b> אינה צריכה יום טבוח, שמותר להקריבן ביו״ט. וב״ה לטעמייהו דאמרי מביאין שלמים ועולות ביום טוב. ואשמעינן תנא דאפילו היכא דלא אפשר למיעבד למחר, כגון דחל עצרת בערב שבת אפילו בהא אמרי בית שמאי דאין עולת ראיה קריבה ביו״ט ודחו לה עד לאחר השבת:",
+                "<b>אין כהן גדול מתלבש.</b> בכלים נאים שלו, ביום טבוח של עצרת שאחר השבת. כדי שלא יתנאה באותו היום, שיבינו הכל שאין היום יו״ט:",
+                "<b>שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר שבת.</b> שהיו הצדוקים אומרים לעולם עצרת אחר שבת, דכתיב (ויקרא כ״ג:ט״ו) וספרתם לכם ממחרת השבת, והן אומרים ממחרת שבת בראשית וא״כ לעולם חל עצרת באחד בשבת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה.</b> חולין ומעשר שני ותרומה די להם נטילה בכלי שאין בו אלא רביעית מים:",
+                "<b>ולקודש מטבילין.</b> פירוש לאכול שלמים וחטאת ואשם יש מעלה יתירה, שצריך להטביל את הידים בארבעים סאה. ואע״פ שאינם אלא סתם ידים, שלא נגעו בטומאה המטמאה את כל הגוף מדאורייתא:",
+                "<b>ולחטאת.</b> ליגע במי חטאת, מים המקודשים באפר פרה אדומה להזות מהם על טמאי מתים, יש מעלה יתירה, שאם נטמאו ידיו בא׳ מן הדברים המטמאים את הידים ולא את הגוף, כגון ספר ואוכלין טמאים ומשקין טמאים וכל טומאות שמדברי סופרים, נטמא גם הגוף, וכל הגוף צריך טבילה. וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה, מדברי סופרים הם. והאי דנקט להו הכא גבי הלכות חגיגה, לפי שיש בסופן הלכות הרגל, שעמי הארץ חשובים טהורים ברגל, ולא בשאר ימות השנה. בסוף חומר בקודש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל לחולין, והוחזק לחולין.</b> ועוד זו מעלה. הטובל לאכול חולין ונתכוין לטבול להיות מוחזק טהור לשם חולין:",
+                "<b>אסור למעשר.</b> אסור לאכול מעשר שני הנאכל בירושלים, עד שיטבול לשם מעשר. וכן כולם:",
+                "<b>אסור בחטאת.</b> במים המקודשים באפר פרה:",
+                "<b>ולא הוחזק.</b> לא נתכוין לשם טבילת טהרה, אלא לרחיצה בעלמא:",
+                "<b>כאילו לא טבל.</b> למעשר, וכל שכן לתרומה ולקודש. אבל טבילה היא לחולין, דחולין לא בעו כוונה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס.</b> אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים, כדכתיב (ויקרא ט״ו:ה׳) וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו:",
+                "<b>לפרושים.</b> לאוכלי חוליהם בטהרת חולין:",
+                "<b>בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה.</b> כאן חסר מעלה אחת. והכי אבעי ליה למתני, בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. בגדי אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה, דהיינו לכהנים בתרומתן. וכל הני מעלות מדברי סופרים נינהו, שאמרו אין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו. ומתוך שהן אצל אלו כאילו לא שמרום, גזרו בבגדיהם שמא ישבה עליהם אשתו נדה, והרי הן מדרס הנדה:",
+                "<b>היה אוכל על טהרת הקודש.</b> היה אוכל חולין שלו בטהרה כאילו היה קודש. שהיה נזהר בהן מכל טומאה המטמא את הקודש:",
+                "<b>והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.</b> אבל לא לקודש. דקסבר האי תנא חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו. ואין כן הלכה. דחולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו לכל הדברים. כדאיתא בסוף מסכת נדה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר בקודש.</b> שמטבילין כלי בתוך כלי. כששניהם טמאים:",
+                "<b>אבל לא לקודש.</b> דאמרינן כובדו של כלי הפנימי המכביד על החיצון שהוא מונח בתוכו, חוצץ בפני הטומאה. (צ״ל בפני המים, וכן הוא ברש״י בגמרא) ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה:",
+                "<b>אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה.</b> כלי הראוי להשתמש בתוכו ובאחוריו ובית צביטתו. כל תשמיש ותשמיש שבו, חשוב כלי בפני עצמו לענין תרומה, שאם נטמא זה לא נטמא זה. ובטומאות דרבנן קאמר, שאם נטמאו אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו ולא בית צביטתו, ואם נטמא בית צביטתו לא נטמאו אחוריו ותוכו. ופי׳ בית הצביטה, בית אחיזה. לשון ויצבט לה קלי. (רות ב׳:י״ד). ואית דגרסי בית הצביעה, לשון אצבע, שעושין לכלי בית אחיזה להכניס אצבעו בתוכו כשהוא שותה, כדי שלא יכניס ידו לתוך הכלי:",
+                "<b>אבל לא לקודש.</b> שאם נטמא אחד מהם בטומאות דרבנן, כולו טמא לקודש:",
+                "<b>הנושא את המדרס.</b> מנעל של זב:",
+                "<b>נושא את התרומה.</b> אם ירצה, בחבית של חרס, שאינו נוגע באוירה:",
+                "<b>אבל לא את הקודש.</b> משום מעשה שהיה באדם אחד שהיה נוש�� חבית יין של נסכים ונפסקה לו רצועה של סנדל שהיה מדרס הזב ונטלה בידו ומתוך כך נפלה לאויר החבית ונטמא הקודש. באותה שעה אמרו הנושא את המדרס לא ישא את הקודש. ולפי שמעשה שהיה בקודש היה, לפיכך לא גזרו אלא בקודש ולא בתרומה:",
+                "<b>לא כמדת הקודש.</b> בחציצת טבילותיו, מדת התרומה:",
+                "<b>שבקודש.</b> אם יש בגד טמא ובא להטבילו, אם קשור הוא מתיר את קשרו, משום דדמי לחציצה:",
+                "<b>ומנגב.</b> אם לח הוא מנגבו תחלה, דשמנונית שעליו הוי כחוצץ:",
+                "<b>ובתרומה.</b> אם ירצה קושרו ואח״כ מטביל כשהוא קשור ואין בכך כלום: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרים בטהרה.</b> שגמרן חבר, ונזהר בהם משבאו קרוב לגמרן שהם ראויין לקבל טומאה. אעפ״כ צריכין טבילה לקודש. חיישינן שמא נתז רוק מפי עם הארץ על הכלי בשעה שהיה החבר אוחז בו. ואע״פ שבאותה שעה עדיין לא נגמר הכלי ולא היה מקבל טומאה, שמא לאחר שנגמר והיה ראוי לקבל טומאה עדיין היה הרוק לח ומטמא, דתנן במסכת נדה הזוב והרוק מטמאין לחים:",
+                "<b>הכלי מצרף מה שבתוכו.</b> היו חתיכות הרבה של אוכלין בכלי אחד ונגע טבול יום שהוא פוסל את התרומה באחת מהן, הכלי מצרפן להיות כולן חשובים כחתיכה אחת ונפסלו כולן, דכתיב (במדבר ז׳) כף אחת עשרה זהב, הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת:",
+                "<b>אבל לא לתרומה.</b> אלא אותה חתיכה שנגע בה היא פסולה, והשאר טהורות:",
+                "<b>הרביעי בקודש פסול.</b> ואינו פוסל:",
+                "<b>אם נטמאת אחת מידיו.</b> בטומאות דרבנן, כגון באוכלין ומשקין טמאים וכיוצא בהן, שאין מטמאין אלא ידים ולא את הגוף:",
+                "<b>ובקודש מטביל את שתיהן.</b> והוא שתשאר לחלוחית ביד הטמאה בשעה שנטמאה. אבל לא היה לחלוחית ביד הטמאה אין היד האחרת טמאה עד שתגע בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה.</b> הכי קאמר, אוכלין אוכלים של חולין נגובין בידים מסואבות עם התרומה אבל לא עם הקודש. מי שתחב לו חבירו אוכלין של קודש בפיו בידים טהורות, וזה האוכל ידיו מסואבות, או שתחב הוא עצמו אוכלין של קודש בפיו ע״י כוש או כרכר, ובקש לאכול צנון או בצל של חולין עמהן, שאין ידים מסואבות השניות לטומאה מטמאות את החולין, אפ״ה גזור רבנן שלא יאכלם עם הקודש, שמא יגע בידיו מסואבות באוכלין של קודש שבפיו. ולענין תרומה, אע״פ שהידים המסואבות פוסלות, לא עשו מעלה זו, אלא אמרינן זהיר ולא נגע. ולהכי נקט נגובים, שאילו היה עכשיו משקין עליהם, היו המשקין נעשים ראשונים מחמת הידים ועושין את החולין שניים, וכשנוגעין בתרומה שבפיו פוסלים אותה:",
+                "<b>האונן.</b> שלא נטמא במתו:",
+                "<b>ומחוסר כפורים.</b> שטבל והעריב שמשו ולא הביא קרבנותיו:",
+                "<b>צריכין טבילה.</b> לאחר שיביא קרבנו אם רצה לאכול קודש. כיון דעד האידנא היו אסורים בקודש אצרכינהו רבנן טבילה. ומחוסר כפורים פוסל את הקודש בנגיעה. והאונן אע״פ שאסור לאכול אינו פוסל בנגיעה:",
+                "<b>אבל לא בתרומה.</b> דמחוסר כפורים ואונן מותרים בתרומה. ואע״ג דאונן אסור במעשר שני, מותר הוא בתרומה, דמרבינן ליה מוכל זר לא יאכל קודש (ויקרא כ״ב:י׳), זרות אמרתי לך ולא אנינות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שביהודה נאמנין וכו׳</b> להכי נקט ביהודה, לפי שרצועה של ארץ כותיים היתה מפסקת בין גליל ליהודה, וירושלים ארץ יהודה היתה, ולא היה אפשר להביא קודש מארץ הגליל ליהודה לפי שגזרו טומ��ה על ארץ העמים, ואפילו של חברים שבגליל לא היה אפשר להביאו לנסכים:",
+                "<b>נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה.</b> עם הארץ שאמר יין זה טהור והוא לנסכים, שמן זה טהור והוא למנחות, נאמן לעולם, דמשום חומרא דקודש מזדהר ולא משקר. אבל אם אמר יין ושמן אלו טהורים והן לתרומה, אינו נאמן, שאין אסור טומאת תרומה חמור בעיני עמי הארץ וחיישינן דלמא משקרי בה:",
+                "<b>ובשעת הגתות והבדים.</b> בעת הבציר ובעת שעוצרים הזיתים בבד, נאמנין אף על התרומה, לפי שכל בני אדם מטהרים את כליהם בעת עשיית היין והשמן כדי להפריש התרומה בטהרה:",
+                "<b>עברו הגתות וכו׳</b> לאחר שעבר זמן הבציר או זמן עצירת הזיתים בבית הבד, והביא עם הארץ חבית של יין או של שמן של תרומה לכהן חבר ואומר שהיא טהורה. לא יקבלנה ממנו בחזקת טהורה, דלאחר הגיתות והבדים אינו נאמן:",
+                "<b>אבל מניחה לגת הבאה.</b> עם הארץ שיודע שלאחר הגתות והבדים אינו נאמן, מניח חבית זו לגת הבאה ואז נותנה לכהן, דבאותה שעה הוא נאמן עליה:",
+                "<b>רביעית.</b> הלוג יין לנסכים נאמן על כל החבית. דמגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה:",
+                "<b>כדי יין וכדי שמן המדומעות.</b> המטהר את טבלו לנסכים, והשתא איכא חולין ותרומה וקודש מעורבין ומדומעין זה בזה, ובא לומר גם על הכדים שהן טהורים, אע״ג דעם הארץ אינו נאמן על הכדים אפילו בשעת הגתות, האידנא מהמנינן ליה על הכדים אפילו קודם שעת הגתות שבעים יום, דמגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה ואכדים, דגנאי הוא לקודש שיהיו הכדים שעירוהו מהם בחזקת טומאה והוא קרב. ושבעים יום דנקט, משום דאורחא דעלמא הוא להזמין את הכלים ולטהרם שבעים יום קודם הגתות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית ולפנים.</b> מודיעית כרך רחוק מירושלים ט״ו מיל. ממנו ולפנים, לצד ירושלים, נאמנים קדרים עמי הארץ ליקח מהן כלי חרס הדקים, כגון כוסות קדרות וקיתונות. לפי שא״א בלא הם. ובירושלים אין עושין כבשונות, מפני העשן, לא לסיד ולא לקדרות, לפיכך האמינום ולא גזרו עליהם, שאין גוזרים גזירה על הצבור שאין יכולין לעמוד בה:",
+                "<b>הוא הקדר.</b> מי שהביאן מחוץ למודיעית לו בלבד האמינו, לפי שא״א שלא להאמינו, אבל אם מסרם ליד קדר אחר עם הארץ היושב במודיעית או לפנים, לא האמינוהו:",
+                "<b>והן הקדרות.</b> על אותן קדרות שהביא הוא נאמן. ואינו נאמן לצרף עמהם קדרות של קדר אחר שיושב במודיעית או לפנים:",
+                "<b>והן הלוקחין.</b> חברים שראוהו שהביאם, נאמן הקדר אצלם. ולא אצל לוקחים אחרים:",
+                "<b>יצא.</b> מן המודיעית לשוב לאחוריו, אינו נאמן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאים.</b> ישראל שהן גבאים למלכי אומות העולם לגבות מישראל מסים וארנוניות. ונכנסו לתוך הבית לעבוט עבוטו:",
+                "<b>וכן הגנבים.</b> שגנבו כלי חרס והחזירום:",
+                "<b>נאמנים לומר לא נגענו.</b> לתוכו. והוא שהחזירום מחמת תשובה שעשו מעצמם, לא מחמת יראה:",
+                "<b>ובירושלים נאמנים על הקודש.</b> נאמנים על כל כלי חרס בין גדולים בין קטנים, לומר שהן טהורין לקודש, לפי שאין עושין כבשונות בירושלים, לפיכך האמינום ולא גזרו עליהם:",
+                "<b>ובשעת הרגל אף על התרומה.</b> דאמר קרא (שופטים כ י״א) ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים, הכתוב קראם בשעת אסיפה כולם חברים, ורגל שעת אסיפה היא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו.</b> חבר שפתח חביתו למכור יין בירושלים ברגל, ומשמשו בו עמי הארץ:",
+                "<b>לא יגמור.</b> לאחר הרגל. שאע״פ שבשעת הרגל הן טהורין לא שטהרתן טהרה עולמית, אלא שבשעת הרגל הכל חברים, אבל לאחר הרגל טמא מגען למפרע, כדאמרינן במתניתין לאחר הרגל מטבילין כלי העזרה, מפני שנגעו בהן עמי הארץ ברגל. ור״י דאמר יגמור סבר, אם אתה אומר לא יגמור אף הוא לא יתחיל ואין מזון מצוי לעולי רגלים. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>מעבירין על טהרת העזרה.</b> מעבירין את הכלים ממקומן להטבילן ולטהר את העזרה מטומאת עמי הארץ שנגעו בהן ברגל:",
+                "<b>מפני כבוד השבת.</b> שהיו הכהנים צריכין להתעסק בצרכי שבת איש בביתו:",
+                "<b>אף לא ליום ה׳</b> אף אם עבר הרגל ליום ה׳, אין מטבילין אותן עד לאחר השבת. לפי שאין הכהנים פנויין ליום מוצאי יום טוב להטבילן, שטרודין להוציא את הדשן שעל התפוח באמצע המזבח, שקבצו שם כל ימות הרגל כל דשן של המערכה. ואין הלכה כר״י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומרין להם.</b> לעמי הארץ ברגל. הזהרו שלא תגעו בשלחן. לפי שלא יוכלו להטבילו לאחר הרגל, שא״א לסלקו ממקומו דכתיב ביה (שמות כ״ח) לחם פנים לפני תמיד:",
+                "<b>טעונים טבילה.</b> מפני טומאת הרגל:",
+                "<b>חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע.</b> מזבח הנחושת שהתורה קראתו מזבח אדמה. ומזבח הזהב כתיב (במדבר ג׳:ל״א) המנורה והמזבחות, אתקש מזבחות זה לזה. ושלחן הא אמרן דלא נגעו בו:",
+                "<b>מפני שהן מצופין.</b> הכי קאמר, וחכמים מטמאין ואומרין שצריכין טבילה גם הם מפני שהן מצופין, דאי לא הוו מצופין יש לטהרן משום כלי עץ העשויין לנחת. פי׳ אחר וחכ״א דטעמא דאין צריכין טבילה לפי שהם מצופין זהב ונחשת וצפויין בטיל לגביהן, והוו ככלי עץ העשויין לנחת שאינן מטמאין, ולא פליגי על ר׳ אליעזר אלא בטעמא דמלתא בלבד. כך פי׳ הרמב״ם בהלכות מטמאי משכב ומושב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,187 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Chagigah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Chagigah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הכל חייבין בראיה.</b> במצות יראה כל זכורך, שצריך להתראות בעזרה ברגל. והכל לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ואין כן הלכה. שמי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה מפני צד עבדות שבו:",
+                "<b>חוץ מחרש.</b> ואע״פ שהוא מדבר, ואפילו חרש באזנו אחת פטור, דכתיב (דברים ל״א:י״א) בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳, וכתיב בתריה למען ישמעו. פרט למי שאין לו שמיעה גמורה. והשומע ואינו מדבר נמי פטור דכתיב ולמען ילמדו:",
+                "<b>שוטה וקטן.</b> דלאו בני חיובא נינהו, שהן פטורין מכל המצוות. וקטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצוות, כדאמר ב״ה לקמן במתניתין:",
+                "<b>וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין.</b> כל הני אמעיטו מזכורך, פרט לטומטום ואנדרוגינוס ונשים שאינן בכלל זכורך. וכל מצוה שאין נשים חייבות בה אין העבדים חייבין בה. ועוד הרי הוא אומר בבוא כל ישראל ליראות, ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו:",
+                "<b>החיגר והחולה והזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו.</b> מירושלים לעזרה, כגון שהוא מעונג ביותר. כל הני ילפינן להו מדכתיב שלש רגלים, יצאו אלו שאינן יכולין לעלות ברגליהם:",
+                "<b>והסומא.</b> דכתיב בבוא כל ישראל ליראות, כשם שהם באים להיראות כך הם באין לראות הר קדשו ובית שכינתו, לאפוקי סומא ואפילו בעינו אחת, שהרי אין ראייתו שלמה:",
+                "<b>שלש רגלים.</b> הראוי לעלות ברגליו חייבו הכתוב, וכיון דגדול פטור מן התורה, קטן נמי לאו בר חנוך הוא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הראיה שתי כסף.</b> גדול הבא ליראות צריך להביא עולה, שנאמר (שמות כ״ג) לא יראו פני ריקם, ואינה פחותה משתי מעות כסף, שהם משקל ל״ב גרעיני שעורה מן הכסף הצרוף:",
+                "<b>וחגיגה.</b> שלמי חגיגה, שאמרה תורה (שמות י״ב) וחגותם אותו חג לה׳, כלומר הביאו שלמי חגיגה, אין פחותים ממעה כסף. ואע״פ שאין לראיה ולחגיגה שעור, דכתיב (דברים ט״ז) איש כמתנת ידו, חכמים נתנו בהם שעור למטה, שלא יביא פחות מכאן:",
+                "<b>הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף.</b> דשלמים יש בהם לגבוה ולכהנים ולבעלים לפיכך הן מרובין מן העולות שאין בהן אלא לגבוה. וחוץ מעולת ראיה ושלמי חגיגה האמורים במתניתין עוד היו צריכים להביא מין אחר של שלמים, והן נקראים שלמי שמחה, דכתיב (שם כ״ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת. ושלמי שמחה הללו לא הוזכרו כאן, ולא נתנו חכמים בהם שעור. ונשים חייבות בהן כאנשים, דעל השמחה נצטוו נשים, דכתיב (שם י״ד) ושמחת אתה וביתך: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>עולות במועד באות מן החולין.</b> מתניתין חסורי מיחסרא והכי קתני, עולות נדרים ונדבות במועד באות, ביו״ט אינן באות, ועולת ראיה באה אפילו ביו״ט, אע״ג דיש לה תשלומין כל ז׳, עיקר מצותה ביו״ט ראשון, וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באים מן המעשר, כלומר שיכולין להביא שלמי שמחה ממעות של מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה במקום שיש בשר, והרי יש לו מעות מעשר שני להוציא בירושלים, הלכך יקנה בהם שלמים ויאכל. אבל חגיגת יום טוב הראשון הוא דבר שבחובה אפילו יש לו בשר הרבה, וכל דבר שהוא משום חובה אינו בא אלא מן החולין ולא מן המעשר:",
+                "<b>ביו״ט הראשון של פסח.</b> ה״ה ליו״ט ראשון של שאר רגלים. ולהכי נקט פסח, לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת, כשהיתה חבורת הפסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, ואשמועינן מתניתין דחגיגת יו״ט עצמו הוא דאינו באה אלא מן החולין, אבל חגיגת י״ד באה מן המעשר:",
+                "<b>ובית הלל אומרים מן המעשר.</b> בגמרא פריך אמאי, דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ומשני בטופל, שמחבר מעשר עם חולין ומביא, אם יש לו אוכלין הרבה ואין לו סיפק בבהמה אחת מביא בהמה אחת לחגיגה מן החולין והשאר ממעות מעשר שני. ואע״פ שכל הבאות ביו״ט ראשון שם חגיגה עליהן, מכל מקום סברי ב״ה דמותר להביא השאר מן המעשר, הואיל וכבר יצא ידי חובתו בראשונה מן החולין: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוצאין ידי חובתן.</b> של שלמי שמחה:",
+                "<b>בנדרים ונדבות ומעשר בהמה.</b> דכתיב (שם ט״ז) ושמחת בחגך, לרבות כל מיני שמחות, דקרא לא בעי אלא שמחה, ואמר מר אין שמחה אלא בבשר, והאי בשר הוא:",
+                "<b>אבל לא בעופות ולא במנחות.</b> דכתיב ושמחת בחגך, אמרה תורה עשה שמחה ממי שחגיגה באה מהן, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין מרובין.</b> בני בית מרובין:",
+                "<b>מביא שלמים מרובין.</b> שלמי חגיגה רבים לפי האוכלים שיש לו: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלא חג.</b> שלא הביא שלמי חגיגתו ועולת ראייתו:",
+                "<b>ויום טוב האחרון.</b> שמיני עצרת. ואע״ג דרגל בפני עצמו הוא, הוי תשלומין דראשון. וחג השבועות נמי אף על גב דלא הוי אלא יום אחד, יש לו תשלומין כל שבעה, מדאקשינהו קרא להדדי, בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>והוליד ממנה ממזר.</b> שהביא פסולים בישראל והן לו לזכרון, לפיכך אין עונו נמחק בתשובה:",
+                "<b>יכול הוא שיחזיר.</b> דמי גניבתו וגזילתו לבעלים ויהא מתוקן מן החטא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>היתר נדרים פורחים באויר.</b> מעט רמז יש במקרא שיוכל החכם להתיר הנדר, ואין לסמוך עליו, אלא כך מסור לחכמים בתורה שבעל פה:",
+                "<b>הלכות שבת.</b> והלכות חגיגה והלכות מעילה. יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז, במקרא מועט, כהר התלוי בשערות הראש:",
+                "<b>והעבודות.</b> הלכות עבודת הקרבנות:",
+                "<b>הן הן גופי תורה.</b> בגמרא מפרש דהן והן גופי תורה קאמר. כלומר בין אותן שאין להם על מה שיסמכו ובין אותן שיש להם על מה שיסמכו, בין אותן שהן כהררים התלוין בשערה, אלו ואלו גופי תורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין דורשין בעריות.</b> לשלשה בני אדם כאחד אין דורשין להם סתרי עריות, כגון בתו מאנוסתו דלא כתיבא בקרא בהדיא ואתיא מדרשא. שמא בזמן שמדבר הרב עם אחד ישאו ויתנו השנים ביניהם, ולא יתנו לבם לשמוע מפי הרב כשדרש בו איסור, ויבואו להקל בעריות ע״י שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן יותר משאר איסורים שבתורה:",
+                "<b>ולא במעשה בראשית.</b> במעשה ששת ימי בראשית אפילו לשני בני אדם, וכל שכן לשלשה או יותר, דאמר קרא (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים, יחיד שואל ואין שנים שואלים:",
+                "<b>ולא במעשה מרכבה.</b> שראה יחזקאל ושראה ישעיה. ורמב״ם פירש, מעשה בראשית, החכמה הטבעית. ומעשה מרכבה, מציאות האל ותאריו והמלאכים והנפש והשכל. ומה שיהיה אחר המות. ואין נראה לי שיקרא כל זה מעשה מרכבה, ��א״כ חכמת המרכבה הוה ליה למתני, אלא מעשה מרכבה הוא שע״י הזכרת שמות של קדושה משתמשים בכתר, וצופין איך משמרות המלאכים במעמדן ואיך היכל לפנים מהיכל, כעין הסוכין ברוח הקודש:",
+                "<b>ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.</b> אפילו לאדם אחד אין דורשין במרכבה, אלא א״כ מכיר בו הרב שהוא חכם שאם ימסור לו ראשי פרקים יהיה הוא מבין השאר מדעתו:",
+                "<b>כל המסתכל בד׳ דברים.</b> הני דמפרש ואזיל:",
+                "<b>ראוי לו.</b> יפה וטוב היה לו אם לא בא לעולם:",
+                "<b>מה למעלה.</b> מראשי החיות:",
+                "<b>מה למטה.</b> מתחת לארץ:",
+                "<b>מה לפנים.</b> חוץ למחיצת הרקיע במזרח:",
+                "<b>ומה לאחור.</b> למערב. פירוש אחר, מה לפנים קודם שנברא העולם, מה לאחור בסוף העולם לאחרית הימים:",
+                "<b>כל שלא חס על כבוד קונו.</b> שעובר עבירה בסתר ואמר אין שכינה מצויה כאן ומי רואני ומי יודעני: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך.</b> ביו״ט. מפני שמשתמש בבעלי חיים, שבכל כחו הוא סומך. וזו המחלוקת היתה בין הנשיאים ובין אבות ב״ד, דור אחר דור:",
+                "<b>יצא מנחם.</b> לעבודת המלך, ופירש מלהיות חברו של הלל. לפיכך לא הודע מענינו אם נחלק עם הלל בזה עם לאו, ונכנס שמאי במקומו להיות אב ב״ד תחתיו, ונחלק על הלל:",
+                "<b>הראשונים.</b> שהוזכרו ראשון בכל זוג היו נשיאים: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאים שלמים.</b> שלמי חגיגה, לפי שיש בהם צורך אכילה להדיוט:",
+                "<b>ואין סומכין עליהם.</b> אלא סומך עליהן מבעוד יום. דלא בעינן וסמך ושחט תכף לסמיכה שחיטה:",
+                "<b>אבל לא עולות.</b> עולת יחיד, ואפילו עולת ראיה. שהרי יכול להקריבה בשאר ימות הרגל דאמר קרא (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם, לכם ולא לגבוה:",
+                "<b>ובית הלל אומרים מביאין.</b> שלמי חגיגה ועולות ראייה. דכתיב (דברים ט״ז:ח׳) עצרת לה׳, כל דלה׳. אבל נדרים ונדבות, בין עולות בין שלמים דברי הכל אין קריבין ביו״ט: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>יום טבוח.</b> יום שחיטת עולות ראיה של יו״ט לאחר השבת שאין קרבים לא ביו״ט ולא בשבת. ועצרת יש לה תשלומין כל שבעה כפסח וסוכות:",
+                "<b>וב״ה אומרים אין לה יום טבוח.</b> אינה צריכה יום טבוח, שמותר להקריבן ביו״ט. וב״ה לטעמייהו דאמרי מביאין שלמים ועולות ביום טוב. ואשמעינן תנא דאפילו היכא דלא אפשר למיעבד למחר, כגון דחל עצרת בערב שבת אפילו בהא אמרי בית שמאי דאין עולת ראיה קריבה ביו״ט ודחו לה עד לאחר השבת:",
+                "<b>אין כהן גדול מתלבש.</b> בכלים נאים שלו, ביום טבוח של עצרת שאחר השבת. כדי שלא יתנאה באותו היום, שיבינו הכל שאין היום יו״ט:",
+                "<b>שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר שבת.</b> שהיו הצדוקים אומרים לעולם עצרת אחר שבת, דכתיב (ויקרא כ״ג:ט״ו) וספרתם לכם ממחרת השבת, והן אומרים ממחרת שבת בראשית וא״כ לעולם חל עצרת באחד בשבת: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה.</b> חולין ומעשר שני ותרומה די להם נטילה בכלי שאין בו אלא רביעית מים:",
+                "<b>ולקודש מטבילין.</b> פירוש לאכול שלמים וחטאת ואשם יש מעלה יתירה, שצריך להטביל את הידים בארבעים סאה. ואע״פ שאינם אלא סתם ידים, שלא נגעו בטומאה המטמאה את כל הגוף מדאורייתא:",
+                "<b>ולחטאת.</b> ליגע במי חטאת, מים המקודשים באפר פרה אדומה להזות מהם על טמאי מתים, יש מעלה יתירה, שאם נטמאו ידיו בא׳ מן הדברים המטמאים את הידים ולא את הגוף, כגון ספר ואוכלין טמאים ומשקין טמאים וכל טומאות שמדברי סופרים, נטמא גם הגוף, וכל הגוף צריך טבילה. וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה, מדברי סופרים הם. והאי דנקט להו הכא גבי הלכות חגיגה, לפי שיש בסופן הלכות הרגל, שעמי הארץ חשובים טהורים ברגל, ולא בשאר ימות השנה. בסוף חומר בקודש: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>טבל לחולין, והוחזק לחולין.</b> ועוד זו מעלה. הטובל לאכול חולין ונתכוין לטבול להיות מוחזק טהור לשם חולין:",
+                "<b>אסור למעשר.</b> אסור לאכול מעשר שני הנאכל בירושלים, עד שיטבול לשם מעשר. וכן כולם:",
+                "<b>אסור בחטאת.</b> במים המקודשים באפר פרה:",
+                "<b>ולא הוחזק.</b> לא נתכוין לשם טבילת טהרה, אלא לרחיצה בעלמא:",
+                "<b>כאילו לא טבל.</b> למעשר, וכל שכן לתרומה ולקודש. אבל טבילה היא לחולין, דחולין לא בעו כוונה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מדרס.</b> אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים, כדכתיב (ויקרא ט״ו:ה׳) וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו:",
+                "<b>לפרושים.</b> לאוכלי חוליהם בטהרת חולין:",
+                "<b>בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה.</b> כאן חסר מעלה אחת. והכי אבעי ליה למתני, בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. בגדי אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה, דהיינו לכהנים בתרומתן. וכל הני מעלות מדברי סופרים נינהו, שאמרו אין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו. ומתוך שהן אצל אלו כאילו לא שמרום, גזרו בבגדיהם שמא ישבה עליהם אשתו נדה, והרי הן מדרס הנדה:",
+                "<b>היה אוכל על טהרת הקודש.</b> היה אוכל חולין שלו בטהרה כאילו היה קודש. שהיה נזהר בהן מכל טומאה המטמא את הקודש:",
+                "<b>והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.</b> אבל לא לקודש. דקסבר האי תנא חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו. ואין כן הלכה. דחולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו לכל הדברים. כדאיתא בסוף מסכת נדה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חומר בקודש.</b> שמטבילין כלי בתוך כלי. כששניהם טמאים:",
+                "<b>אבל לא לקודש.</b> דאמרינן כובדו של כלי הפנימי המכביד על החיצון שהוא מונח בתוכו, חוצץ בפני הטומאה. (צ״ל בפני המים, וכן הוא ברש״י בגמרא) ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה:",
+                "<b>אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה.</b> כלי הראוי להשתמש בתוכו ובאחוריו ובית צביטתו. כל תשמיש ותשמיש שבו, חשוב כלי בפני עצמו לענין תרומה, שאם נטמא זה לא נטמא זה. ובטומאות דרבנן קאמר, שאם נטמאו אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו ולא בית צביטתו, ואם נטמא בית צביטתו לא נטמאו אחוריו ותוכו. ופי׳ בית הצביטה, בית אחיזה. לשון ויצבט לה קלי. (רות ב׳:י״ד). ואית דגרסי בית הצביעה, לשון אצבע, שעושין לכלי בית אחיזה להכניס אצבעו בתוכו כשהוא שותה, כדי שלא יכניס ידו לתוך הכלי:",
+                "<b>אבל לא לקודש.</b> שאם נטמא אחד מהם בטומאות דרבנן, כולו טמא לקודש:",
+                "<b>הנושא את המדרס.</b> מנעל של זב:",
+                "<b>נושא את התרומה.</b> אם ירצה, בחבית של חרס, שאינו נוגע באוירה:",
+                "<b>אבל לא את הקודש.</b> משום מעשה שהיה באדם אחד שהיה נושא חבית יין של נסכים ונפסקה לו רצועה של סנדל שהיה מדרס הזב ונטלה בידו ומתוך כך נפלה לאויר החבית ונטמא הקודש. באותה שעה אמרו הנושא את המדרס לא ישא את הקודש. ולפי שמעשה שהיה בקודש היה, לפיכך לא גזרו אלא בקודש ולא בתרומה:",
+                "<b>לא כמדת הקודש.</b> בחציצת טבילותיו, מדת התרומה:",
+                "<b>שבקודש.</b> אם יש בגד טמא ובא להטבילו, אם קשור הוא מתיר את קשרו, משום דדמי לחציצה:",
+                "<b>ומנגב.</b> אם לח הוא מנגבו תחלה, דשמנונית שעליו הוי כחוצץ:",
+                "<b>ובתרומה.</b> אם ירצה קושרו ואח״כ מטביל כשהוא קשור ואין בכך כלום: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>כלים הנגמרים בטהרה.</b> שגמרן חבר, ונזהר בהם משבאו קרוב לגמרן שהם ראויין לקבל טומאה. אעפ״כ צריכין טבילה לקודש. חיישינן שמא נתז רוק מפי עם הארץ על הכלי בשעה שהיה החבר אוחז בו. ואע״פ שבאותה שעה עדיין לא נגמר הכלי ולא היה מקבל טומאה, שמא לאחר שנגמר והיה ראוי לקבל טומאה עדיין היה הרוק לח ומטמא, דתנן במסכת נדה הזוב והרוק מטמאין לחים:",
+                "<b>הכלי מצרף מה שבתוכו.</b> היו חתיכות הרבה של אוכלין בכלי אחד ונגע טבול יום שהוא פוסל את התרומה באחת מהן, הכלי מצרפן להיות כולן חשובים כחתיכה אחת ונפסלו כולן, דכתיב (במדבר ז׳) כף אחת עשרה זהב, הכתוב עשאו לכל מה שבכף אחת:",
+                "<b>אבל לא לתרומה.</b> אלא אותה חתיכה שנגע בה היא פסולה, והשאר טהורות:",
+                "<b>הרביעי בקודש פסול.</b> ואינו פוסל:",
+                "<b>אם נטמאת אחת מידיו.</b> בטומאות דרבנן, כגון באוכלין ומשקין טמאים וכיוצא בהן, שאין מטמאין אלא ידים ולא את הגוף:",
+                "<b>ובקודש מטביל את שתיהן.</b> והוא שתשאר לחלוחית ביד הטמאה בשעה שנטמאה. אבל לא היה לחלוחית ביד הטמאה אין היד האחרת טמאה עד שתגע בה: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה.</b> הכי קאמר, אוכלין אוכלים של חולין נגובין בידים מסואבות עם התרומה אבל לא עם הקודש. מי שתחב לו חבירו אוכלין של קודש בפיו בידים טהורות, וזה האוכל ידיו מסואבות, או שתחב הוא עצמו אוכלין של קודש בפיו ע״י כוש או כרכר, ובקש לאכול צנון או בצל של חולין עמהן, שאין ידים מסואבות השניות לטומאה מטמאות את החולין, אפ״ה גזור רבנן שלא יאכלם עם הקודש, שמא יגע בידיו מסואבות באוכלין של קודש שבפיו. ולענין תרומה, אע״פ שהידים המסואבות פוסלות, לא עשו מעלה זו, אלא אמרינן זהיר ולא נגע. ולהכי נקט נגובים, שאילו היה עכשיו משקין עליהם, היו המשקין נעשים ראשונים מחמת הידים ועושין את החולין שניים, וכשנוגעין בתרומה שבפיו פוסלים אותה:",
+                "<b>האונן.</b> שלא נטמא במתו:",
+                "<b>ומחוסר כפורים.</b> שטבל והעריב שמשו ולא הביא קרבנותיו:",
+                "<b>צריכין טבילה.</b> לאחר שיביא קרבנו אם רצה לאכול קודש. כיון דעד האידנא היו אסורים בקודש אצרכינהו רבנן טבילה. ומחוסר כפורים פוסל את הקודש בנגיעה. והאונן אע״פ שאסור לאכול אינו פוסל בנגיעה:",
+                "<b>אבל לא בתרומה.</b> דמחוסר כפורים ואונן מותרים בתרומה. ואע״ג דאונן אסור במעשר שני, מותר הוא בתרומה, דמרבינן ליה מוכל זר לא יאכל קודש (ויקרא כ״ב:י׳), זרות אמרתי לך ולא אנינות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>שביהודה נאמנין וכו׳</b> להכי נקט ביהודה, לפי שרצועה של ארץ כותיים היתה מפסקת בין גליל ליהודה, וירושלים ארץ יהודה היתה, ולא היה אפשר להביא קודש מארץ הגליל ליהודה לפי שגזרו טומאה על ארץ העמים, ואפילו של חברים שבגליל לא היה אפשר להביאו לנסכים:",
+                "<b>נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה.</b> עם הארץ שאמר יין זה טהור והוא לנסכים, שמן זה טהור והוא למנחות, נאמן לעולם, דמשום חומרא דקודש מזדהר ולא משקר. אבל אם אמר יין ושמן אלו טהורים והן לתרומה, אינו נאמן, שאין אסור טומאת תרומה חמור בעיני עמי הארץ וחיישינן דלמא משקרי בה:",
+                "<b>ובשעת הגתות והבדים.</b> בעת הבציר ובעת שעוצרים הזיתים בבד, נאמנין אף על התרומה, לפי שכל בני אדם מטהרים את כליהם בעת עשיית היין והשמן כדי להפריש התרומה בטהרה:",
+                "<b>עברו הגתות וכו׳</b> לאחר שעבר זמן הבציר או זמן עצירת הזיתים בבית הבד, והביא עם הארץ חבית של יין או של שמן של תרומה לכהן חבר ואומר שהיא טהורה. לא יקבלנה ממנו בחזקת טהורה, דלאחר הגיתות והבדים אינו נאמן:",
+                "<b>אבל מניחה לגת הבאה.</b> עם הארץ שיודע שלאחר הגתות והבדים אינו נאמן, מניח חבית זו לגת הבאה ואז נותנה לכהן, דבאותה שעה הוא נאמן עליה:",
+                "<b>רביעית.</b> הלוג יין לנסכים נאמן על כל החבית. דמגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה:",
+                "<b>כדי יין וכדי שמן המדומעות.</b> המטהר את טבלו לנסכים, והשתא איכא חולין ותרומה וקודש מעורבין ומדומעין זה בזה, ובא לומר גם על הכדים שהן טהורים, אע״ג דעם הארץ אינו נאמן על הכדים אפילו בשעת הגתות, האידנא מהמנינן ליה על הכדים אפילו קודם שעת הגתות שבעים יום, דמגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה ואכדים, דגנאי הוא לקודש שיהיו הכדים שעירוהו מהם בחזקת טומאה והוא קרב. ושבעים יום דנקט, משום דאורחא דעלמא הוא להזמין את הכלים ולטהרם שבעים יום קודם הגתות: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>מן המודיעית ולפנים.</b> מודיעית כרך רחוק מירושלים ט״ו מיל. ממנו ולפנים, לצד ירושלים, נאמנים קדרים עמי הארץ ליקח מהן כלי חרס הדקים, כגון כוסות קדרות וקיתונות. לפי שא״א בלא הם. ובירושלים אין עושין כבשונות, מפני העשן, לא לסיד ולא לקדרות, לפיכך האמינום ולא גזרו עליהם, שאין גוזרים גזירה על הצבור שאין יכולין לעמוד בה:",
+                "<b>הוא הקדר.</b> מי שהביאן מחוץ למודיעית לו בלבד האמינו, לפי שא״א שלא להאמינו, אבל אם מסרם ליד קדר אחר עם הארץ היושב במודיעית או לפנים, לא האמינוהו:",
+                "<b>והן הקדרות.</b> על אותן קדרות שהביא הוא נאמן. ואינו נאמן לצרף עמהם קדרות של קדר אחר שיושב במודיעית או לפנים:",
+                "<b>והן הלוקחין.</b> חברים שראוהו שהביאם, נאמן הקדר אצלם. ולא אצל לוקחים אחרים:",
+                "<b>יצא.</b> מן המודיעית לשוב לאחוריו, אינו נאמן: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הגבאים.</b> ישראל שהן גבאים למלכי אומות העולם לגבות מישראל מסים וארנוניות. ונכנסו לתוך הבית לעבוט עבוטו:",
+                "<b>וכן הגנבים.</b> שגנבו כלי חרס והחזירום:",
+                "<b>נאמנים לומר לא נגענו.</b> לתוכו. והוא שהחזירום מחמת תשובה שעשו מעצמם, לא מחמת יראה:",
+                "<b>ובירושלים נאמנים על הקודש.</b> נאמנים על כל כלי חרס בין גדולים בין קטנים, לומר שהן טהורין לקודש, לפי שאין עושין כבשונות בירושלים, לפיכך האמינום ולא גזרו עליהם:",
+                "<b>ובשעת הרגל אף על התרומה.</b> דאמר קרא (שופטים כ י״א) ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים, הכתוב קראם בשעת אסיפה כולם חברים, ורגל שעת אסיפה היא: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>הפותח את חביתו.</b> חבר שפתח חביתו למכור יין בירושלים ברגל, ומשמשו בו עמי הארץ:",
+                "<b>לא יגמור.</b> לאחר הרגל. שאע״פ שבשעת הרגל הן טהורין לא שטהרתן טהרה עולמית, אלא שבשעת הרגל הכל חברים, אבל לאחר הרגל טמא מגען למפרע, כדאמרינן במתניתין לאחר הרגל מטבילין כלי העזרה, מפני שנגעו בהן עמי הארץ ברגל. ור״י דאמר יגמור סבר, אם אתה אומר לא יגמור אף הוא לא יתחיל ואין מזון מצוי לעולי רגלים. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>מעבירין על טהרת העזרה.</b> מעבירין את הכלים ממקומן להטבילן ולטהר את העזרה מטומאת עמי הארץ שנגעו בהן ברגל:",
+                "<b>מפני כבוד השבת.</b> שהיו הכהנים צריכין להתעסק בצרכי שבת איש בביתו:",
+                "<b>אף לא ליום ה׳</b> אף אם עבר הרגל ליום ה׳, אין מטבילין אותן עד לאחר השבת. לפי שאין הכהנים פנויין ליום מוצאי יום טוב להטבילן, שטרודין להוציא את הדשן שעל התפוח באמצע המזבח, שקבצו שם כל ימות הרגל כל דשן של המערכה. ואין הלכה כר״י: \n\n"
+            ],
+            [
+                "<b>ואומרין להם.</b> לעמי הארץ ברגל. הזהרו שלא תגעו בשלחן. לפי שלא יוכלו להטבילו לאחר הרגל, שא״א לסלקו ממקומו דכתיב ביה (שמות כ״ח) לחם פנים לפני תמיד:",
+                "<b>טעונים טבילה.</b> מפני טומאת הרגל:",
+                "<b>חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע.</b> מזבח הנחושת שהתורה קראתו מזבח אדמה. ומזבח הזהב כתיב (במדבר ג׳:ל״א) המנורה והמזבחות, אתקש מזבחות זה לזה. ושלחן הא אמרן דלא נגעו בו:",
+                "<b>מפני שהן מצופין.</b> הכי קאמר, וחכמים מטמאין ואומרין שצריכין טבילה גם הם מפני שהן מצופין, דאי לא הוו מצופין יש לטהרן משום כלי עץ העשויין לנחת. פי׳ אחר וחכ״א דטעמא דאין צריכין טבילה לפי שהם מצופין זהב ונחשת וצפויין בטיל לגביהן, והוו ככלי עץ העשויין לנחת שאינן מטמאין, ולא פליגי על ר׳ אליעזר אלא בטעמא דמלתא בלבד. כך פי׳ הרמב״ם בהלכות מטמאי משכב ומושב:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Eruvin/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "<b>if it has in its circumference:</b> Which is to say, what is the round measurement required to render [the beam] proper? Anything that has in its circumference three handbreadths, which requires a string of three handbreadths to encircle it around, it is known that it has a width (diameter) of one handbreadth, if you divide [it]. As so do we find with the basin that Shlomo made (II Chronicles 4:2), \"ten ells from its edge to its edge and five ells of height and a line of thirty ells encircling it around.\" Hence for every ell in width (diameter), there are three ells in circumference. "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "They may tie up a string - the string of a ‘kinor’ played by the Levites [in the Temple] which snapped on the Sabbath."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Megillah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,264 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Megillah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר – at times on this [day] and at times on that [day] as is explained further on.",
+                "מימות יהושע בן נון קורין בט\"ו – as it is written (Esther 9:19): “That is why village Jews, who live in unwalled towns observe the fourteenth day of the month of Adar…” And when those in unwalled towns [read the Megillah] on the fourteenth [of Adar], we infer from it that those are in walled cities read on the fifteenth [of Adar]. And this is from the time of Joshua [son of Nun], which we derive by analogy from [the usage of the words] פרזי פרזי . It is written here (Esther 9:19): “village Jews” and it is written there (Deuteronomy 3:5): “…apart from a great number of unwalled towns.” Just as there, [it is] from the time of Joshua, so here too, [it is] from the time of Joshua. And they established that cities surrounded by a wall from the days of Joshua, even though they now lack a wall , should read [the Megillah] on the fifteenth [of Adar] like Shushan/Susa, in order to distribute honor to the Land of Israel that was destroyed during the days of Mordecai and Esther, in order that they [residents in the Land of Israel] would read [the Megillah] like those who live in Shushan and would be considered as if they are walled cities, even though right now they are destroyed. And there would be a reminder to the Land of Israel through this miracle, and since Joshua began to fight with the Amalekites first, as it is written (Exodus 17:14): “[Then the LORD said to Moses,] ‘Inscribe this in a document as a reminder to the, and read it aloud to Joshua: [I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven]!’” Therefore, they mention it [Amalek – the ancestors of Haman] from the days of Joshua.",
+                "אלא שהכפרים מקדימין – that is to say, in the aftermath that, those [who live] in walled cities read [the Megillah] on the fifteenth [of Adar] and those who are not in walled cities [read] on the fourteenth [of Adar], everyone is within this principle. So how do we find further [that one can read the Megillah] on the eleventh, the twelfth or on the thirteenth [of Adar]? Rather, those who dwell in villages were given permission to advance their reading to the gathering [i.e., market] day [prior to Purim], on the Monday of the week before the fourteenth [of the month] or the Thursday of the week [before the fourteenth] , which are the gathering day, when the villagers gather together in the villages for judgment, since the Jewish courts sit on Mondays and Thursdays according to the ordinance of Ezra [the Scribe]. Alternatively, the villagers gather together in the cities [that are unwalled] on Mondays and Thursdays to hear the reading of the Torah. But the villagers are not so expert to read [the Torah] and need that it should be read for them by one of the city-dwellers. And the Sages did not trouble them to return and come on the fourteenth [of Adar], in order that they would be free on Purim day to provide for the needs of the festive Purim meal to those who dwell in the cities. And they [the Sages] found a hint for this from the Bible, as it is written (Esther 9:31): “These days of Purim shall be observed at their proper time[s, as Mordecai the Jew – and now Queen Esther – has obligated them to do…” and if Mordecai and Esther had not established anything other than the fourteenth and fifteenth [of Adar] which is written in the Bible, let the verse say, “in their time.” What is the meaning of “at their proper time[s]?” We learn from it two other times/occasions other than those that are written in the Megillah; but it was not necessary for the Bible to include the thirteenth [of Adar] as a day appropriate for reading [the Megillah] since the essence of the miracle [of Purim] was on that day, since on it they [i.e., the Jews] gathered to be avenged of their enemies, whether in Shushan or in the rest of the [one-hundred and twenty-seven] provinces. By force, the Bible only had to include the eleventh and the twelfth [of Adar], and we don’t say that it includes the sixteenth and seventeenth [of Adar] for after the fourteen and fifteenth [of Adar] mentioned in the Megillah, as the Bible states (Esther 9:27): “[to observe these two days] in the manner prescribed/ולא יעבור [and at the proper time each year].”"
+            ],
+            [
+                "חל להיות י\"ד בע\"ש, עיירות ומוקפין חומה קורין בו ביום – There is no Megillah reading on Shabbat, as a [rabbinic] preventive measure lest he take it [the Megillah] in his hand and he removes it four cubits into the public domain. And if one were to postpone the reading until after Shabbat, it would be the sixteenth [of Adar], and the Biblical verse (Esther 9:27), said: “ ולא יעבור /in the manner prescribed [and at the proper time each year].” But even though wall-city dwellers read the Megillah on the fourteenth [of Adar] when the fifteenth [of Adar] occurs on Shabbat, nevertheless, we don’t read [the portion] (Exodus 17:8 and following): “Amalek came [and fought with Israel at Rephidim]…” other than on Shabbat which is the fifteenth day [of Adar], and we recite the Haftarah of (I Samuel 15:2-31): “[Thus said the LORD of Hosts:] I am exacting the penalty [for what Amalek did to Israel, for the assault he made upon them on the road, on their way up from Egypt (and following)].” And [further] we discuss and expound the laws of Purim on that Sabbath. And regarding the Festive Purim meal, there are those who say that we do it on the fourteenth day [of Adar] when for on it we read the Megillah; and there are those who say that we postpone it until after Shabbat. And this is implied in the Jerusalem Talmud, that the Festival Purim meal that occurs on Shabbat is postponed but not advanced [to an earlier date], and according to everyone, we don’t do it on Shabbat.",
+                "באחד בשבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה – that is on the eleventh [of Adar], and these words [indicating] that the Sages were lenient to those who dwell in villages to advance [their Reading of the Megillah] to the day of gathering (i.e., the previous Monday/Thursday], apply at the time when Israel lived [undisturbed] on their land and the messengers of the Jewish court go out to inform [the people] when the Jewish court sanctified the new month and when the Passover [sacrifice] would occur. But in this time, when the people become confused by their reading [of the Megillah at the wrong time] and count from it thirty days until Passover if the villagers were to advance their reading, they would observe the Passover at the end of the thirtieth day of their reading, and [ultimately] it would be found that they would e eating leaven on the last days of Passover. Therefore, we don’t read it [the Megillah] other than at its proper time."
+            ],
+            [
+                "עשרה בטלנים – of the synagogue who are idle from their work and are fed by the community, in order that they would always be found in the synagogue at the hour of prayer.",
+                "באלו אמרו – at the times [of the reading of the Megillah], they said that those who advance the reading if the time of being read falls on Shabbat.",
+                "אבל זמן עצי הכהנים והעם – that there were families among Israel who had fixed dates every year to bring wood to the Temple for the needs of the arrangement [of the piles of wood on the altar in the Temple], and they would bring an offering of wood with them as voluntary burnt offerings. If the fourteenth of Adar falls on Shabbat, we postpone [the reading] to the next day.",
+                "ותשעה באב – And the same law applies to the other fasts, if one of them falls on the Sabbath.",
+                "וחגיגה – if a Yom Tov/Jewish holy day falls on Shabbat, we postpone the holiday peace-offerings to the next day, for they have payment all seven days; and similarly הקהל – the gathering together of the people (see Deuteronomy 31:10-13, especially verse 12), when the King would read the book of Deuteronomy/Mishneh Torah, and all the people are liable to come and bring their children, as it is written (Deuteronomy 31:12): “[Gather the people] – men, women, children,[and all strangers in your communities…], and on Shabbat this is impossible and this we postpone it to the next day.",
+                "ולא מקדימין – for their time of their obligation has not yet arrived. But [regarding] Tisha B’Av we don’t advance the retribution."
+            ],
+            [
+                "אין בין אדר ראשון לאדר שני וכו' – his is how it should be read: There is no difference between the fourteenth and fifteenth of first Adar and the fourteenth and fifteenth of second Adar other than the reading of the Megillah and gifts to the poor [both in the Second Adar], but regarding the matter of eulogies and fasting, both [the first Adar and the second Adar] are equivalent."
+            ],
+            [
+                "אין בין יו\"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד – [See Mishnah Betzah, 5:2] Our Mishnah is according to [the teachings of] the School of Shammai, who say (Betza 12a), we don’t take out a young child or a Lulav or a Torah scroll into the public domain, since they lack the need for food preparation. And this is not the Halakha, but only according to the words of the School of Hillel, who say that since we are permitted to bring something out for the purposes of eating, it is also permitted to take them out not for the sake of eating. And there are also other things that are prohibited on Shabbat but permitted on Yom Tov/Jewish holy days, even though they are not for the sake of food preparation, such as [see Mishnah Betzah, 5:1] throwing down fruit (if it is about to rain) [that was spread out to dry on the roof] through a trap door on a Jewish holy day, but not on Shabbat.",
+                "שזה זדונו בידי אדם – [if one violates a Mitzvah willfully] on Shabbat , which has death by a Jewish court."
+            ],
+            [
+                "אין בין המודר הנאה – One who is forbidden by vow to derive any benefit is not more severe than one [who is forbidden] by vow from [consuming] food other than entering one’s ground, for one [who is forbidden] by vow to derive any benefit , is prohibited to enter into his [home],[whereas] one [who is forbidden] by vow from [consuming] food is permitted [to enter into his home].",
+                "וכליים שאין עושין בהן אוכל נפש – It is permitted to lend them (i.e., the utensils) to one [who is forbidden] by vow from [consuming] food, and especially in a place where they do not hire and similar cases, but in a place where we hire and similar things, it is prohibited, for all benefit that brings one towards [eating] food, for if he did not derive this benefit which is wanting at least the equivalent of a Perutah/penny, it is the benefit of food, for since it is appropriate for that Perutah/penny [to be used] to purchase food.",
+                "נדר – He who says, “behold this burnt offering is upon me,” and afterwards, he set it aside and it was lost, he is liable for his property which may be resorted to in the event of non-payment.",
+                "נדבה – He who says, “behold this burnt offering is upon me,” and it was lost, he is not liable for his property which may resorted to in the event of non-payment, for he did not accept it upon himself, but [regarding] the matter of \"בל תאחר\"/that he should not be late (see Deuteronomy 23:22: “When you make a vow to the LORD your God, do not put off fulling it/לא תאחר לשלמו , [for the LORD your God will require it of you, and you will have incurred guilt.]”); both are equivalent, as it says (Deuteronomy 23:24): “…and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth,” for behold, vows and donations are mentioned in this matter."
+            ],
+            [
+                "שתי ראיות – whether on one day or on two consecutive days, and also three sightings, whether on one day, whether on three consecutive days or two [sightings] on one day, and one on the morrow.",
+                "אלא קרבן – for a person afflicted with gonorrhea who viewed two sightings does not require a sacrifice. But regarding the matter of making someone who performed the acts of the uncleanness caused by an unclean person lying on an object and the uncleanness caused by an unclean man’s sitting [to become] one of the original or direct causes of Levitical uncleanness and even if he did not touch them, and the counting of seven [clean days] from when his flux stopped, for he must count seven clean [days] before he immerses [in the Mikveh/ritual bath], both of these are equivalent.",
+                "אין בין מצורע מוסגר – who requires the locking up of the leper for trial, as it is written (Leviticus 13:5): “[On the seventh day the priest shall examine him, and if the affliction has remained unchanged in color and the disease has not spread on the skin,] the priest shall isolate him for [another] seven days.”",
+                "למצורע מוחלט – where the Kohen [declares] him completely defiled.",
+                "אלא פריעה ופרימה – this is regarding the matter of banishment and defilement, both of these are equivalent.",
+                "אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים – for concerning shearing and the bird sacrifices it is written (Leviticus 14:3): “the leper has been healed of his scaly affection,” excluding the leper being locked up (pending the Kohen’s observation), for his leprosy is dependent upon time (literally, “days”), because even if he was cured, he has to be locked up for seven days. But to the matter of [ritual] purification in the Mikveh, both are equivalent. For someone whose purity [was dependent upon] his being locked up, it is also written (Leviticus 13:6): “[On the seventh day the priest shall examine him again: if the affection had faded and has not spread on the skin, the priest shall pronounce him pure. It is a rash;] he shall wash his clothes, and he shall be pure.” And even though there also are the guilt sacrifices and the LOG (= 6 eggs) of oil, however, here, on the day of his purification and his healing is what is taught, and we are not dealing with the sacrifices that are in [the Torah portion of] Shemini."
+            ],
+            [
+                "נכתבין בכל לשון – In the writing of every nation and in the language of every nation.",
+                "אין נכתבין אלא יונית – And the reason that they permitted scrolls in Greek more than other language, as it says in the Bible (Genesis 9:27): “May God enlarge Japheth, and let him dwell in the tents of Shem…” The beauty of Japheth, that is, the beautiful language of Japheth [that is found] among all of the children of Japheth, “let him dwell in the tents of Shem,” and there is no more beautiful language among all of the children of Japheth like the Greek language. And the Halakha is like Rabban Shimon ben Gamaliel. However, at this time, that Greek language has become lost and confounded. Therefore, at this time, we do not write scrolls other than in the Holy Writing and in the Holy Language."
+            ],
+            [
+                "מרובה בגדים – Kohanim who served during the Second Temple [period], and even during the First Temple [period] after Isaiah and beyond, when the oil flask was hidden during his days, and there no [distinguishing features of] High Priests other than only the wearing of [multiple outfits of] clothing.",
+                "פר הבא על כל המצות – An Kohen anointed [with the anointing oil] who taught a leniency in a matter whose willful violation [is punished] by means of extirpation, and he acted according to his teaching, he brings a bullock, as it is written (Leviticus 4:3 – “If it is the anointed priest who has incurred guilt, so that blame falls upon the people, he shall offer for the sin of which he is guilty a bull of the herd without blemish as a purification offering to the LORD.”) if he is an anointed Kohen.",
+                "כהן המשמש – A High Priest that something occurred to him to make him unfit for service [in the Temple] and they appointed another in his place and his blemish passed and he returned to his Divine Service, and they removed the one who came in his place, the first one is called “the attending/serving [Priest]” and the second [is called] “removed.”",
+                "אלא פר יוה\"כ – for it is impossible to bring two [sacrifices]. And similarly with the tenth of the Ephah, the cakes of the High Priest’s inauguration (see Mishnah Menahot, 11:3) for each day, since it is impossible to bring two [at once]. But regarding all other things, both are equivalent. If he comes to offer incense or any other Divine Service, he makes uses of the eight [different sets of] garments. And both of them are commanded about [marrying] a virgin and warned about [not marrying] a widow. And they offer incense when they are grieving [the loss of a kinsman prior to his/her burial]."
+            ],
+            [
+                "אין בין במה גדולה – it is dealing with the time when [personal] altars are permitted. The large altar is the communal altar, which was in Nob and Giv’on.",
+                "לבמה קטנה – of each and every individual person, for everyone would make an altar for himself.",
+                "אלא פסחים – and everything that is like the Passover sacrifices, that is, the obligations which had the set time for them like Passover; like, for example, the daily offerings and Musaf/additional offerings. But obligations that do not have for them a fixed/set time, such as the bullock for an unconscious sin of the community, and the goats for idolatry, even on the large altar they would not have been offered."
+            ],
+            [
+                "בכל הרואה – in every place from where you are able to see Shiloh.",
+                "היתר – When Shiloh was destroyed, [private] altars were permitted."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הקורא את המגלה למפרע לא יצא – As it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed [in every generation...].” Just as [concerning] the observance of these days, it is impossible to [observe them] out of order/in an irregular way, for it is impossible that the fifteenth day would come before the fourteenth day, so too the recalling – which is the reading of the Megillah, out of order, cannot be done.",
+                "קראה על פה – He did not fulfill [his obligation]. It is written here, נזכרים /observed, and it is written there (Exodus 17:14): \"כתוב זאת זכרון בספר\"/”Inscribe this in a document as a reminder, [and read it aloud to Joshua…].”",
+                "קראה תרגום בכל לשון לא יצא – A Hebrew who read it (i.e., the Megillah) in [an] Aramaic [translation] and does not understand the language of [the] Aramaic [translation], or in all other languages which he does not understand, he has not fulfilled [his obligation regarding the reading of the Megillah].",
+                "אבל קורין אותה ללועזות בלעז – In that language that they understand, but as long as it is written in that language, for he cannot read it by heart.",
+                "והלועז ששמע אשורית יצא – And Greek, behold it is like Assyrian, regarding this law, but as we have written above (Chapter 1:8), this language has become lost and forgotten."
+            ],
+            [
+                "סירוגין – that he reads a bit and then pauses, and goes back and reads a bit [more] and pauses, even if he paused more than it would take in order to read all of it, he has fulfilled [his religious obligation].",
+                "היה כותבה – such as he writes the entire [Megillah], and sets it before him and reads verse-by-verse in the Megillah placed before him, and he writes it, but he does not fulfill his religious obligation other than when he reads the Megillah when it completely written.",
+                "אם כיון לבו – to fulfill [his religious obligation] through this reading.",
+                "בסם – it is root of grass that is called SAHM (a paint).",
+                "בסקרא – a stone that we paint red with it.",
+                "קומוס – a kind of resin/gum and in the foreign language [it is called] GUMMA.",
+                "קנקנתום – (vitriol – used an ingredient of shoe-black and of ink) – in the foreign language [it is called] DRIOLAV, and in Arabic ZA’AG.",
+                "נייר – made from grasses through a glue and we write upon it.",
+                "דפתרא – a leather hide in which its preparation was not completed , which is preserved in salt (i.e., pickled) and floured but not prepared with gall-nut juice.",
+                "על הספר – on the parchment."
+            ],
+            [
+                "בן עיר – whose time [for reading the Megillah] is on the fourteenth [of Adar].",
+                "שהלך לכרך – whose time [for reading the Megillah] is on the fifteenth [of Adar].",
+                "אם עתיד לחזור למקומו – if he is dweller of a walled-city [from the time of Joshua, son of Nwho went to a city and designated in the future (i.e., “intends”) to leave from the city on the night of the fourteenth [of Adar] before the crack of dawn. Even though was in the city at night, since he would not be in the city during the day time, this is not even a person who is residing in an open place for one day (see Talmud Megillah 19a). Therefore, he reads [the Megillah] like his place on the fifteenth [of Adar]. But if he does not designate in the future to leave from there that evening, for now, he is like a person who is residing in an open place for that one day (i.e., Purim). Even though he designates in the future (i.e., “intends”) to return on the morrow or on another day, he is called a person who is residing in an open place and reads with them. And the same law applies for a city dweller who went to a walled-city [from the time of Joshua, son of Nun], and he designated in the future (i.e., “intends”) to return on the evening of the fifteenth, he is not considered to be someone in a walled-city [from the time of Joshua, son of Nun] for that one day, and reads [the Megillah] on the fourteenth [of Adar]. And even though he is in a walled-city [from the time of Joshua, son of Nun], but if he has not designated in the future (i.e., “intends”) to return on the night of the fifteenth [of Adar], he does not read [the Megillah] on the fourteenth [of Adar] but rather, delays and reads with them (i.e., dwellers of walled-cities) [on the fifteenth of Adar], and this is how our Mishnah is explained in the Gemara.",
+                "ר' מאיר אומר: כולה – And the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "הכל כשרים לקרות את המגילה – [the word] \"הכל\"/”everyone” – includes women.",
+                "חוץ מחרש – Our Mishnah [is according to] Rabbi Yosi, who said (Mishnah Berakhot, 2:3): He who recites the Shema inaudibly to himself, he has not fulfilled [his religious obligation].",
+                "ר\"י מכשיר בקטן – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "אין קורין את המגילה – for a person is required/liable to read the Megillah at night and go back to read it [again] during the day. But the reading of the day time should not be until than after sunrise, as it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed in every generation...”",
+                "ולא מלין – as it is written (Leviticus 12:3): “On the eighth day [the flesh of his foreskin] shall be circumcised.”",
+                "ולא טובלין ולא מזין – as it is written concerning sprinkling (Numbers 19:19): “The pure person shall sprinkle it upon the impure person on the third day and on the seventh day, [thus purifying him on the seventh day….].” And [the Rabbis] made an analogy between (two laws which rest of a biblical intimation or a principle common to both)/היקש – immersion in a ritual bath to sprinkling., and specifically when he immerses [in the Mikveh] on the seventh day, we say that from when it becomes night at the beginning of the seventh day, it is appropriate to immerse [in the Mikveh], and even though that nighttime is the beginning of the “day,” but once the seventh day has passed, it is permissible to to immerse [in the Mikveh] at night.",
+                "שומרת יום כנגד יום – On the eleven days between menstruating cycles. If she saw [blood] one day, she keeps [i.e., “counts”] the day afterwards and immerses on that selfsame day once the sun rises.",
+                "משעלה עמוד השחר כשר – for once the crack of dawn arrives, it is called “daytime,” as it is written in the book of Ezra (actually, Nehemiah 4:15): “And so we worked on, [while half were holding lances,] from the break of day until the stars appeared.” And it is written after this (verse 16): “…that we may use the night to stand guard and the day to work.” But, they did not say, “until sunrise,” rather in order to leave from the doubt of night, since not all are expert in when the crack of dawn occurs."
+            ],
+            [
+                "ולוידוי הפרים – the bullock of the anointed Kohen and the bullock for forgetfulness [as a cause of transgression] of the community upon which hey confess their sins that they had brought upon him.",
+                "ולידוי מעשר – (Deuteronomy 26:13): “[You shall declare before the LORD your God ‘I have cleared out the consecrated portion from the house;’….”",
+                "לסמיכה – (Leviticus 1:4): “He shall lay his hand upon the head of the burnt offering….”",
+                "להגשה – he brings near the meal offering fist in the southwest corner of the altar, and afterwards, he takes a fistful of it.",
+                "ולקמיצה ולהקטרה – it is talking about burning on the altar of the handful [of the meal-offering] which the priest takes [bending three middle fingers near the hollow of the hand as he takes hold of it], which is the meal offering corresponding to the sprinkling of the blood with sacrifice [of peace-offerings]. And it is not valid other than during the daytime, but the burning on the altar of the fats and limbs is valid throughout the night, as is taught in our Mishnah (Mishnah 6 and Berakhot, 1:1).",
+                "לקבלה – the reception of the blood in the bowl (out of which the sprinkling is done).",
+                "הזייה – the sprinkling of burnt bullocks of the inner sin-offerings, and the sprinkling of the blood on the altar is also called הזייה/”sprinkling.”"
+            ],
+            [
+                "ולהקטר חלבים ואברים – the remainder of the daily burnt-offering of the time between the beginning of the decline of the sun until sunset (i.e., afternoon), as it is written, concerning them (Leviticus 6:2): “[This is the burnt offering:] The burnt offering itself shall remain where it is burned on the altar all night [until morning]….”",
+                "זה הכלל: דבר שמצותו ביום כשר כל היום – to include the arrangement of two fragments of frankincense which is placed on the show-bread (on the table of the Sanctuary).",
+                "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה – to include the eating of the Passover sacrifice which is valid all night long, and the Sages did not say “until midnight” other than in order to distance a person from sin."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בני העיר, רחובה של עיר – it has holiness/Kedusha in it, for they pray in it (i.e., the streets of the city) on fast days. And the Sages dispute the anonymous Mishnah and say that the street of the city lacks coming under the category of holiness, since we don’t pray in it other than by mere chance. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "בית הכנסת לוקחים תיבה – and specifically, the synagogue of the villages where he is able to sell it, but in the synagogues of walled cities, since in a general way one comes to it, and it is of the community and people cannot sell it.",
+                "ספרים – The Prophets and the Writings (i.e., the second and third sections of the Tanakh/Bible).",
+                "אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים – for we ascend in holiness and do not descend [in it].",
+                "וכן במותריהן – They sold scrolls [of the Prophets and the Writings] and purchased from some of the monies a Torah, they should not purchase from what remains something whose holiness is less, and all of these things were not said other in order that the seven representatives of the town did not sell [them] in the presence of the witnesses/judges of the city, but if the seven representatives of the town did sell [them] in the presence of the witnesses/judges of the city, even to purchase with their monies liquor to drink, it is permitted, and especially of that [which belongs to] the villages, as we have said."
+            ],
+            [
+                "אלא על תנאי – and even that [synagogue] which belongs to the community, it is forbidden for the community to sell it to another community permanently, for it is a manner of disgrace, that is to say, it is not anything in our eyes. But the Halakha is not according to Rabbi Meir.",
+                "ממכר עולם – and even to an individual and even to all of its implements. חוץ מד' דברים – that for those four things he should not sell it (i.e. a bathhouse, tannery, Mikveh and/or a urinal/laundry room – see the next entry).",
+                "בית המים – for laundering or alternatively, for urine.",
+                "ר\"י אומר: מוכרין אותו לשם חצר – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ואין מפשילין – to plait and twist, and the same law [applies] for all other forms of work, but the twisting of rope requires space the width of [one’s] hands, and the synagogue is a large house and it is worthy of this and it is its custom.",
+                "קפנדריא – to shorten his walk on the way to the synagogue. And the [etymology of] the word קפנדריא/Kapandaria, is (see Talmud Berakhot 62b and Mishnah Berakhot 9:5 and the Bartenura commentary there) “in place of going around the rows of houses, I will enter this one,” that is to say, all the while that I need to go around rows of houses, I will shorten my path and enter on this path.",
+                "מפני עגמת נפש – for they remember the days of its building and give heart to [re-]build it if they are able; or, they will request mercy upon it for its reconstruction. Therefore, there is no prohibition other than to pick grass and feed it to cattle or to destroy it [completely], but to pick grass and leave them in their place, it is permitted, and there is grieving of the soul."
+            ],
+            [
+                "קורין פרשת שקלים – [The Torah portion of] Kee Tissa (Exodus 30:11-16), to announce that [people] should bring their Shekels in Adar in order that they can make offerings on the first of Nisan from new Terumah/heave-offerings.",
+                "מקדימין לשעבר – the read in the portion of Shekalim (Exodus 30:11-16) on the Sabbath that is before Rosh Hodesh, and even if Rosh Hodesh Adar falls on Friday, we advance the reading to the previous Shabbat.",
+                "ומפסיקין בשבת הבאה – from reciting the second portion, in order that the portion of Zakhor (Deuteronomy 25:17-19) would be read on the Sabbath closest to Purim, to juxtapose the wiping out/destroying of Amalek with the wiping out/destroying of Haman.",
+                "בשלישית פרה אדומה – to warn the Jewish people to purify themselves and that they should make their Passover sacrifices in purity. And which is the third Sabbath? That which is closest to immediately after Purim. And when Rosh Hodesh Nisan occurs on Shabbat, it would be that the third Shabbat is the Shabbat closest to Rosh Hodesh Nisan, in order to juxtapose the warning of the purification of those who became defiled [through contact] with the dead to the Passover [offerings].",
+                "ברביעית החדש הזה – for there is the portion of Passover (Exodus 12:1-20).",
+                "לכסדרן – to the order of the Haftarot/prophetic portions, for until here, we recite Haftarot that are an abstract of/a reflection of the four [special] Torah portions: The portion of Shekalim – “At years of age” (II Kings 12:1); the portion of Zakhor: “…I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel…”(I Samuel 15:2 – though many customs today have the community read the entire chapter); the portion of Parah: “And I will sprinkle upon you purifying waters” (Ezekiel 36:15); the portion of HaHodesh: “On the first day of the first month” (Ezekiel 45:18). From here and onwards, he returns to recite the prophetic portion that is a reflection of the [Torah] portion of that day.",
+                "לכל מפסיקין – We do not recite a prophetic portion that is a reflection of that day’s [Torah] portion, but rather, an abstract of the event."
+            ],
+            [
+                "בפרשת מועדות שבתורת כהנים – “When an ox or sheep or a goat [is born…]” (Leviticus 22:27 – it begins the verse before and extends to Leviticus 23:44). It is dealing with the first day. But nowadays, it is the general practice that on the first day [of Passover] we read: “Go, pick out [lambs for your families…]” (Exodus 12:21 through verse 51), and we recite the Haftarah concerning the Passover in Gilgal (Joshua 3:5-7 and Joshua 5:2-16 and 6:1, 27); on the Second Day [of Passover” we read [in the Torah]: “When an ox or sheep or a goat [is born…]” (Leviticus 22:26-23:44). And we recite the Haftarah of the Passover of [King] Josiah (II Kings 23:1-9; 21-25 – though Bartenura errantly lists chapter 22). On the third day, [we read]: “Consecrate to Me every first-born” (Exodus 13:1-16). On the fourth day, [we read]: “If you lend money to My people…” (Exodus 22:24-23:19); on the fifth day [we read]: “Carve [two tablets of stone like the first…” (Exodus 34:1 – though today, the Torah reading, if it is Shabbat Hol HaMoed/the Intermediate Sabbath, begins with Exodus 33:12 and extends to Exodus 34:26); on the sixth day, [we read]: “Let the Israelite people offer the Passover sacrifice at its set time” (Numbers 9:2 – but the reading begins at Numbers 9:1 as pointed out in the Bartenura commentary – and extends to Numbers 9:14); on the seventh day, the Song at the Sea of Reeds (Exodus 13:17 – which extends to Exodus 15:26); and we recite the Haftarah: “And David spoke” (II Samuel 22:1-51). On the eighth day, which is the last day of Yom Tov in the Diaspora, we read [from the Torah]: “All male firstlings” (Deuteronomy 15:17 through Deuteronomy 16:17) and recite from the Haftarah: “This same day at Nob He will stand [and wave his hand]…” (Isaiah 10:32 through verse 34, Isaiah 11:1-16 and Isaiah 12:1-6). On Shavuot/Atzeret, on the first day of Yom Tov,[we read in the Torah]: “In the third month…” (Exodus 19:1 through Exodus 20:23) and recite the Haftarah of the Chariot of Ezekiel (Ezekiel, 1:1-28 and 3:12; on the Second Day of the Diaspora, [we read in the Torah}: “All male firstlings” (Deuteronomy 15:17 through Deuteronomy 16:17] and recite from the Haftarah Habbakuk (Chapter 3, verses 1-19; there is a Sephardic practice to extend the reading from Habbukuk 2:20-3:19). On Rosh Hashanah [we read in the Torah]: “And God took note of Sarah” (Genesis 21:1 through verse 24) for on Rosh Hashanah, Sarah was remembered, and we recite from the Haftarah of Hannah (I Samuel 1:1 through chapter 2, verse 10) as she too was remembered on Rosh Hashanah. On the Second Day of Rosh Hashanah, [we read in the Torah] the Akedah/the Binding [of Isaac] (Genesis, chapter 22, verses 1 through 24) and we recite the Haftarah portion: “Truly, Ephraim is a dear son to Me…” (verse 20 is the verse quoted at the conclusion of the Haftarah – of chapter 31 of Jeremiah – the Haftarah begins at verse 2). On Yom Kippur morning [we read in the Torah]: “After the death” (Leviticus 16:1 – the reading extends to the end of the chapter, verse 34) and we recite the Haftarah portion: “[For thus said] He who high aloft forever dwells” (verse 15 of the Haftarah from Isaiah that begins with chapter 57 verse 14 and concludes in Isaiah chapter 58 verse 14). At Minhah/Afternoon Service, [we read from the Torah]: the [laws of] incest (Leviticus chapter 18, verses 1-30) and recite the Haftarah [of the book of] Jonah. On [both] of the first two days of Yom Tov of “the holiday” (i.e., Sukkot), [we read from the Torah]: “When an ox or sheep or goat [is born]…” (Leviticus 22:26-23:44) and on the first day, we recite the Haftarah: “Lo, the day of the LORD is coming…” (Zechariah 14:1 and continuing to verse 21), and on the Second Day [of the Holiday], we recite the Haftarah: “All the men of Israel gathered [before King Solomon at the Feast…]” (I Kings, chapter 8, verses 2-21). And all the rest of the days of the Holiday (i.e., Sukkot), we read the sacrifices of the Holiday. How so? On the third day, which is the first day of Hol HaMoed, the Kohen reads, “And on the second day” (Numbers 29:17 and onwards to 19), the Levite reads: “And on the third day” (Numbers 29:20-22) and the Israelite reads: “On the fourth day” (Numbers 29:23-25), and the fourth Aliyah returns and reads: “On the second day” (Numbers 29:17-19) and “On the third day” (Numbers 29:20-22). On the fourth day (which is the second day of Hol HaMoed), the Kohen reads: “On the third day” (Numbers 29:20-22); the Levite reads “On the fourth day” (Numbers 29:23-25); the Israelite reads: “On the fifth day” (Numbers 29:26-28), and the fourth Aliyah reads: “On the third day” (Numbers 29:20-22) and “On the fourth day” (Numbers 29:23-25) and similarly for all of them. On the concluding day of the Holiday (i.e., Shemini Atzeret, as we know it today), [we read from the Torah]: “All male firstlings” (Deuteronomy 15:17 through Deuteronomy 16:17 – but today, if Shemini Atzeret occurs on Shabbat, we begin the Torah reading at Deuteronomy 14:22). And we recite the Haftarah: “When Solomon finished [offering to the LORD]…” (I Kings 8, 54-66), and on the morrow, we read [from the Torah]: “And this is the blessing” (Deuteronomy 33:1-through the conclusion of the Torah, Deuteronomy 34:12. The Bartenura does NOT mention the reading of the first chapter of Genesis as well). And we recite the Haftarah: “And it came to pass after the death of Moses” (Joshua, 1:1-18). And on the Shabbat that falls on Hol HaMoed/the Intermediate Days, whether for Passover or Sukkot, we read [from the Torah]: “See, You say to me…” (Exodus 33:12-34:26), and recite for the Haftarah: On Passover – The Dry Bones (Ezekiel 37:1-14) and for Sukkot: “When Gog sets foot [on the soil of Israel]…” (Ezekiel 38:18-39:16), for the tradition is in our hands that the Resurrection of the Dead will someday occur during Passover, and the War of Gog and Magog on Sukkot."
+            ],
+            [
+                "במעמדות במעשה בראשית – Since for the sacrifices, heaven and earth were established, and the order of their readings is explained in the last chapter (4) of Tractate Taanit.",
+                "ברכות וקללות – “If you will follow My laws…’ (Leviticus 26:3 and following) to inform that retribution comes to the world for being engaged in sin (see specifically, Leviticus 26:14-46, “the Rebuke”) so that they will return [to God] in repentance and will be saved from their troubles.",
+                "כסדרן – according to the portion of the day",
+                "ואין עולין להם מן החשבון – so that when Shabbat arrives, they will return and read what they read on [the previous] Monday and Thursday [mornings] and on Shabbat at Minha/Afternoon Service.",
+                "שנאמר וידבר משה – this refers to the entire Mishnah, to teach from here that it is Mitzvah on each festival to read from the [subject] matter of the festival."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הקורא את המגילה עומד ויושב – if he wants, he stands; if he wants, he sits.",
+                "קראוה שנים – together",
+                "יצאו – and we don’t that two voices are not heard as one, for since it (i.e., the Megillah reading) is beloved to them, they pay attention.",
+                "מקום שנהגו לברך אחריה יברך – but before [the Reading of the Megillah] it is required to recite in every place three blessings: “on the reading of the Megillah,” “who has performed miracles,” and “who has kept us alive,” whether at night or during the day, for the reading of the day is the essence, as it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed…” There is, according to the one who says that since he recited the blessing ”who has kept us alive” at night, he should not recite “who has kept us alive” in the daytime, and this makes sense.",
+                "ואין מוסיפין עליהן – that they would not make it difficult for the congregation because they are working days and on Shabbat at Minhah is also close to darkness, since the entire day [of Shabbat] they were accustomed to preach/expound [on the Torah], and for that reason also, we don’t recite a Haftarah.",
+                "הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה – The person who begins to read in the Torah first recites the blessing before [the reading] and the last person who closes the blessing through which he completes [the reading] recites the blessing after it, and all the others who read the Torah do not recite a blessing either before or after. But nowadays, the entire [Jewish] world practiced that everyone recites a blessing before it (i.e., the reading of the Torah) and after it, as a decree lest those who enter [the synagogue late] and did not hear the first person who recited the blessing before it and would say that there is no blessing of the Torah before [the reading], and because of those who leave [the synagogue early] and who did not hear [the last person] who closes the blessing who recites a blessing after it, and the first ones [that he heard] did not say a blessing and they would say that there is not blessing of the Torah after [the reading]."
+            ],
+            [
+                "ואין מוסיפין עליהן – since on the New Moons and on the Intermediate Days of the Festival, there is also idleness from work, since work [related to] a business which cannot be postponed without irretrievable loss is permitted.",
+                "ביו\"ט ה' – since anything that is greater than something of the same kind, increases the number of me. Therefore, on New Moons and on the Intermediate Days of the Festival,, where there is a Musaf/additional sacrifice, we read four [aliyot]; on Yom Tov/festivals where there is idleness from work, we read five, and on Yom Kippur which [if violated] is punished by extirpation, we read six. On Shabbat in which [one is] liable for stoning, we read seven [aliyot]."
+            ],
+            [
+                "אין פורסין את שמע – Ten [men] who came to the synagogue after the congregation had recited the Shema (Deuteronomy 6:4-9; 11:13-21 and Numbers 15:37-41), one stands up and recites Kaddish and Barchu (i.e., the call to worship), and first blessing that is before the Shema. [The word] פורסין means “a piece,” that is to say, half of the matter; from two blessings that are before the Shema, a person recites one blessing.",
+                "ואין עוברין לפני התיבה – the emissary of the congregation.",
+                "ואין נושאין כפים – to recite the Priestly Blessing (Numbers 6:22-26).",
+                "ואין קוראין בתורה – in a community/congregation, and all of these, they are not done with less than ten [men], as it is written (Leviticus 22:32): “[You shall not profane My holy name,] that I may be sanctified in the midst of the Israelite people…”every matter of holiness does not take place with less than ten;.. It is written here, בתוך בני ישראל/in the midst of the Israelite people, and it is written there (Numbers 16:21): “Stand back from this community that I may annihilate them in an instant!” Just as there, it is ten, so here too, it is ten. (Interestingly, while the Bartenura commentary quotes the Talmud Megillah 23b, it omits the more familiar derivation for a Minyan being ten male Jewish adults, even as the Talmud does quote it there from Numbers 14:27: “How much longer shall that wicked community keep muttering against Me?” The community/עדה mentioned in the verse clearly refers to ten individuals, the ten spies who brought a negative report about their spy mission to the Promised Land. That analogy, based upon the word עדה /congregation or community is often then compared with Numbers 35:24 and 25, as is found in the Mishnah, Tractate Sanhedrin Chapter 1:6. Whereas, the interpretation quoted by Bartenura is based upon analogy of the word “בתוך/in the midst of.”).",
+                "ואין עושין מעמד ומושב – for the deceased, when they carry the dead to bury him, they would sit (today – we “stop”) seven times in honor of the deceased. And we recite on each and every period of eulogy: “Arise dear ones, arise; sit dear ones, sit.” But with less than ten, it is not the way of the world.",
+                "ברכת אבלים – a blessing of consolation pronounced in the open air on the mourners’ return from burial, for they would recite a blessing corresponding to the mourners and a blessing corresponding to those who comfort the mourners, etc., as it is explained in the first chapter of [Talmud] Ketubot (8a).",
+                "ותנחומי אבלים – who stand in a row when they return from the grave and comfort the mourners and this line is [made up of] not less than ten.",
+                "וברכת חתנים – Seven blessings that they recite to the groom.",
+                "ואין מזמנין – since they are required to say, \"נברך אלהינו\"/”we will bless our God”; less than ten is not the way of the world.",
+                "ובקרקעות – of הקדש/that which is dedicated to the Temple; one who comes to redeem them requires ten and one of them is a Kohen, for ten Kohanim are written in the portion of Dedications to the Temple/הקדשות; three in evaluation [of land],and three [with regard to] the cattle, and four for the land [that is dedicated].",
+                "ואדם כיוצא בהן – if he said, “these monies are upon me,” we assess him like a servant. And there is an analogy made between servants and property, as it is written (Leviticus 25:46): “You may keep them as a possession for your children after you [for them to inherit as property for all time….].” For just as we require ten for property, and one of their number is a Kohen, this also [applies] for a person."
+            ],
+            [
+                "ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד – so that the translator [into Greek or Chaldaic of the Biblical portion read at services] would not err when he translate by heart.",
+                "ובנביא שלשה – if he wishes, and we don’t care if he errs, and we don’t derive instruction from it.",
+                "ואם שלשתן שלש פרשיות – As for example (Isaiah 52:3-5): “For thus said the LORD: You were sold for no price, [and you shall be redeemed without money”]; “For thus said [the LORD] God; Of old, My people went down [to Egypt to sojourn there….”]; “What therefore do I gain here? – declares the LORD -….”]. These are three sections in three consecutive verses.",
+                "מדלגין בנביא – from portion to portion and even from subject matter to subject matter.",
+                "ואין מדלגין בתורה – in two subject matters, but in one subject matter, one may skip, such as the High Priest who would read on Yom Kippur the portion of Aharei Mot (Leviticus, chapter 16), and he would skip and read (Leviticus 23:26): “Mark the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement…]”",
+                "עד שלא יפסיק התורגמן – One who skips whether in the Torah in one subject matter or in the Prophets in two subject matters, he should delay other than in order that the translator can complete translating what he wants to translate, for there is no respect for the congregation [for him] to stand there in silence."
+            ],
+            [
+                "המפטיר בנביא – He who regularly to chant the Haftarah from the Prophets, the Sages ordained that he should recite the prayers for the benefit of those who have come too late for the regular service in public (though Rashi defines פורס על שמע – to mean that he recites part of the prayers before Shema – see Talmud Megillah 23b)",
+                "והוא עובר לפני התיבה – to fulfill [the religious obligations of the many in the sanctification of [God’s] name in prayer, since he furnishes for himself to conclude the reading from the Torah by reading a portion of the Prophets (i.e., the recite the Haftarah), for it is something that is not for his honor, and the Sages established for him that this is for his honor.",
+                "ואם היה קטן – that he is unable to descend before the Ark nor to recite the prayers for the benefit of those who have come too late for the regular service.",
+                "אביו או רבו – descend before the Ark",
+                "על ידו – for him."
+            ],
+            [
+                "קטן קורא בתורה – and there are those from the Gaonim who said, specifically, from the third [Aliyah] onwards.",
+                "והוא עובר לפני התיבה – because he comes to fulfill the religious obligations of the community and whomever is not obligated in a matter is not able to fulfill the religious obligations of the community.",
+                "ואינו נושא את כפיו – if he is a Kohen, for it is not honorable for the community to be bent down for his blessing.",
+                "פוחח – his clothes are torn and his arms can be seen from the outside. Naked and barefooted, we translate [from the Aramaic], to have holes in one’s garments/is exposed and barefooted.",
+                "פורס על שמע – for he is obligated in the matter",
+                "אבל אינו קורא בתורה – because of the honor of the Torah, and similarly, [going] before the Ark, and also for raising one’s hand [for the Priestly Blessing], because it is a disgrace for the congregation.",
+                "סומא פורס על שמע – for even though he does not see luminaries, he derives benefits from the luminaries, for people see him and save him from stumbling-blocks.",
+                "רבי יהודה אומר: כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס – because he had no benefit from them ever. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "כהן שיש בידיו מומין – and similarly on his face or his feet",
+                "לא ישא כפיו – since the Kohanim are not entitled to go up in their sandals to the Dukhan (priest’s stage from which they pronounce the Priestly Blessing). And if he has blemishes on his feet, people will look at him and through this they will come to look at his hands, and one who looks at the Kohanim when they raise their hands to recite the Priestly Blessing, their eyes will become dim, because the Divine Presence rests between their hands.",
+                "אסטיס – its color is similar to Tekhelet/azure.",
+                "פואה – red roots that we paint red and we reach a definitive conclusion in the Gemara that if he would thresh in his city, that is, he was regularly with them and everyone knows of the blemishes that he has on him , or the color that is on his hands, or that the work of most of the people of the city is in that, it is permitted, for furthermore, they don’t look at him."
+            ],
+            [
+                "אף בלבנים לא יעבור – for we suspect lest heresy was cast on him, for idolaters are strict in this.",
+                "העושה תפילין שבראשו עגולות – like a nut or an egg",
+                "סכנה – it should enter on his head",
+                "ואין בה מצוה – as square (i.e. quadrilateral) phylacteries are a usage dating from Moses as delivered from Sinai (i.e. a traditional law or traditional interpretation of a written law).",
+                "הרי זה דרך מינות – as they despite the words of the Sages and follow after the [literal] implication of the Bible as they say: “between your eyes” (Deuteronomy 6:8) literally, “on your hand,” (ibid.,) literally. But the Sages learned through an analogy [that the words] “between your eyes” is in the place of one’s hair[line] on one’s head, the place where the baby’s brain pulsates (see Talmud Menahot 37a). [The words] “on your hand” [means] at the height of the arm, on the biceps muscle (Talmud Menahot 37a) at the top of the arm – opposite the heart.",
+                "ציפן זהב וכו' – And the Biblical verse states (Exodus 13:9): “[And this shall serve as a sign on your head and as a reminder on your forehead] – in order that the Teaching of the LORD may be in your mouth….], what is permitted [to be placed] in your mouth, so that everything will come from pure cattle and not from gold.",
+                "ונתנה על בית אונקלי – on the sleeve of clothing on the outside, and the Biblical verse states: “it shall serve for YOU as a sign,” and not as a sign for others.",
+                "הרי זה דרך החיצונים – people who follow after their own thoughts, outside of the opinions of the Sages."
+            ],
+            [
+                "יברכוך טובים הרי זו דרך מימות – the Jewish people must combine with them Jewish sinners in union of their fasts, for the galbanum’s smell is evil and the Bible counts it among one of the ingredients of the frankincense (so are the wicked with the righteous combined in prayer – see Talmud Keritot 6a and the Shabbat Siddur after the prayer Ein Kelohenu).",
+                "על קן צפור יגיעו רחמיך – (see also Mishnah Berakhot, 5:3) just as your mercies reach the nest of the bird, and you decreed (Deuteronomy 22:6): “do not take the mother with her young,” so too, you should have consideration and compassion upon us. We silence him for he performs the commandments of the LORD as [acts of] compassion but they are not other than decrees.",
+                "ועל הטוב יזכר שמך – On Your goodness, we will give thanks to You – we silence him, for we are required to praise God for the evil [that befalls us] (see Mishnah Berakhot, 9:5), just as we praise God for the good [that occurs to us].",
+                "מודים מודים – for it appears as two Powers (see Mishnah Berakhot, 5:3), that he gives thanks and accepts upon himself two deities.",
+                "המכנה בעריות – for he expounds upon the portion of illicit sexual relationships (i.e., Leviticus chapter 18) in the language of substituted words/attributes. For he says that the Written [Torah] did not speak about illicit sexual relationships specifically, but rather that he should not reveal the prostitution/disgrace of his father and his mother in public.",
+                "ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא – do not come upon a non-Jewish woman sexually so that she would give birth to a child for idolatry.",
+                "משתקין אותו בנזיפה – for the Biblical verse from its implied meaning, and gives [the punishment] of extirpation for someone engaged in sexual relations with a non-Jewish woman, and obligating him for a sin offering in the case of inadvertent transgression."
+            ],
+            [
+                "מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם – and we are not fearful for the dear ones of David, and this [pragmatically] is that it is not written, Amnon, the son of David, as we need to say further on.",
+                "מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם – and we are not fearful for the dear ones of Israel",
+                "מעשה עגל השני – from (Exodus 32:21-25): “Moses said to Aaron, [[What did this people do to you that you have brought such great sin upon them?’],” until “Moses saw that the people [were out of control…]” and the verse (Exodus 32:35): “Then the LORD sent a plague upon the people [for what they did with the calf that Aaron made],” all of these are read but are not translated [to Aramaic] because of the honor of Aaron.",
+                "ברכת כהנים – which is read but not translated because it has in it (Numbers 6:26): “The LORD bestow His favor (or “lift up His countenance) upon you [and grant you peace!], so that people would not say that the Holy One, blessed be He lifts up His countenance, and they do not know that Israel is appropriate for to lift up one’s countenance/face to them.",
+                "מעשה דוד ואמנון – is not read in the Haftarah and is not translated. All of these verses in which it is written in them “Amnon the son of David,” but those in which are stated “Amnon” alone, but we said above that the Episode of Amnon and Tamar is read and translated.",
+                "אין מפטירין במרכבה – perhaps we would come to question it and preoccupy [ourselves] with it. [NOTE: We do recite the Haftarah of Ezekiel, Chapter 1 on the first day of Shavuot].",
+                "",
+                "אין מפטירין בהודע את ירושלים – (Ezekiel 16) because of the honor/dignity of Jerusalem; but the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Megillah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,262 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Megillah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Megillah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר – at times on this [day] and at times on that [day] as is explained further on.",
+                "מימות יהושע בן נון קורין בט\"ו – as it is written (Esther 9:19): “That is why village Jews, who live in unwalled towns observe the fourteenth day of the month of Adar…” And when those in unwalled towns [read the Megillah] on the fourteenth [of Adar], we infer from it that those are in walled cities read on the fifteenth [of Adar]. And this is from the time of Joshua [son of Nun], which we derive by analogy from [the usage of the words] פרזי פרזי . It is written here (Esther 9:19): “village Jews” and it is written there (Deuteronomy 3:5): “…apart from a great number of unwalled towns.” Just as there, [it is] from the time of Joshua, so here too, [it is] from the time of Joshua. And they established that cities surrounded by a wall from the days of Joshua, even though they now lack a wall , should read [the Megillah] on the fifteenth [of Adar] like Shushan/Susa, in order to distribute honor to the Land of Israel that was destroyed during the days of Mordecai and Esther, in order that they [residents in the Land of Israel] would read [the Megillah] like those who live in Shushan and would be considered as if they are walled cities, even though right now they are destroyed. And there would be a reminder to the Land of Israel through this miracle, and since Joshua began to fight with the Amalekites first, as it is written (Exodus 17:14): “[Then the LORD said to Moses,] ‘Inscribe this in a document as a reminder to the, and read it aloud to Joshua: [I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven]!’” Therefore, they mention it [Amalek – the ancestors of Haman] from the days of Joshua.",
+                "אלא שהכפרים מקדימין – that is to say, in the aftermath that, those [who live] in walled cities read [the Megillah] on the fifteenth [of Adar] and those who are not in walled cities [read] on the fourteenth [of Adar], everyone is within this principle. So how do we find further [that one can read the Megillah] on the eleventh, the twelfth or on the thirteenth [of Adar]? Rather, those who dwell in villages were given permission to advance their reading to the gathering [i.e., market] day [prior to Purim], on the Monday of the week before the fourteenth [of the month] or the Thursday of the week [before the fourteenth] , which are the gathering day, when the villagers gather together in the villages for judgment, since the Jewish courts sit on Mondays and Thursdays according to the ordinance of Ezra [the Scribe]. Alternatively, the villagers gather together in the cities [that are unwalled] on Mondays and Thursdays to hear the reading of the Torah. But the villagers are not so expert to read [the Torah] and need that it should be read for them by one of the city-dwellers. And the Sages did not trouble them to return and come on the fourteenth [of Adar], in order that they would be free on Purim day to provide for the needs of the festive Purim meal to those who dwell in the cities. And they [the Sages] found a hint for this from the Bible, as it is written (Esther 9:31): “These days of Purim shall be observed at their proper time[s, as Mordecai the Jew – and now Queen Esther – has obligated them to do…” and if Mordecai and Esther had not established anything other than the fourteenth and fifteenth [of Adar] which is written in the Bible, let the verse say, “in their time.” What is the meaning of “at their proper time[s]?” We learn from it two other times/occasions other than those that are written in the Megillah; but it was not necessary for the Bible to include the thirteenth [of Adar] as a day appropriate for reading [the Megillah] since the essence of the miracle [of Purim] was on that day, since on it they [i.e., the Jews] gathered to be avenged of their enemies, whether in Shushan or in the rest of the [one-hundred and twenty-seven] provinces. By force, the Bible only had to include the eleventh and the twelfth [of Adar], and we don’t say that it includes the sixteenth and seventeenth [of Adar] for after the fourteen and fifteenth [of Adar] mentioned in the Megillah, as the Bible states (Esther 9:27): “[to observe these two days] in the manner prescribed/ולא יעבור [and at the proper time each year].”"
+            ],
+            [
+                "חל להיות י\"ד בע\"ש, עיירות ומוקפין חומה קורין בו ביום – There is no Megillah reading on Shabbat, as a [rabbinic] preventive measure lest he take it [the Megillah] in his hand and he removes it four cubits into the public domain. And if one were to postpone the reading until after Shabbat, it would be the sixteenth [of Adar], and the Biblical verse (Esther 9:27), said: “ ולא יעבור /in the manner prescribed [and at the proper time each year].” But even though wall-city dwellers read the Megillah on the fourteenth [of Adar] when the fifteenth [of Adar] occurs on Shabbat, nevertheless, we don’t read [the portion] (Exodus 17:8 and following): “Amalek came [and fought with Israel at Rephidim]…” other than on Shabbat which is the fifteenth day [of Adar], and we recite the Haftarah of (I Samuel 15:2-31): “[Thus said the LORD of Hosts:] I am exacting the penalty [for what Amalek did to Israel, for the assault he made upon them on the road, on their way up from Egypt (and following)].” And [further] we discuss and expound the laws of Purim on that Sabbath. And regarding the Festive Purim meal, there are those who say that we do it on the fourteenth day [of Adar] when for on it we read the Megillah; and there are those who say that we postpone it until after Shabbat. And this is implied in the Jerusalem Talmud, that the Festival Purim meal that occurs on Shabbat is postponed but not advanced [to an earlier date], and according to everyone, we don’t do it on Shabbat.",
+                "באחד בשבת, כפרים מקדימין ליום הכניסה – that is on the eleventh [of Adar], and these words [indicating] that the Sages were lenient to those who dwell in villages to advance [their Reading of the Megillah] to the day of gathering (i.e., the previous Monday/Thursday], apply at the time when Israel lived [undisturbed] on their land and the messengers of the Jewish court go out to inform [the people] when the Jewish court sanctified the new month and when the Passover [sacrifice] would occur. But in this time, when the people become confused by their reading [of the Megillah at the wrong time] and count from it thirty days until Passover if the villagers were to advance their reading, they would observe the Passover at the end of the thirtieth day of their reading, and [ultimately] it would be found that they would e eating leaven on the last days of Passover. Therefore, we don’t read it [the Megillah] other than at its proper time."
+            ],
+            [
+                "עשרה בטלנים – of the synagogue who are idle from their work and are fed by the community, in order that they would always be found in the synagogue at the hour of prayer.",
+                "באלו אמרו – at the times [of the reading of the Megillah], they said that those who advance the reading if the time of being read falls on Shabbat.",
+                "אבל זמן עצי הכהנים והעם – that there were families among Israel who had fixed dates every year to bring wood to the Temple for the needs of the arrangement [of the piles of wood on the altar in the Temple], and they would bring an offering of wood with them as voluntary burnt offerings. If the fourteenth of Adar falls on Shabbat, we postpone [the reading] to the next day.",
+                "ותשעה באב – And the same law applies to the other fasts, if one of them falls on the Sabbath.",
+                "וחגיגה – if a Yom Tov/Jewish holy day falls on Shabbat, we postpone the holiday peace-offerings to the next day, for they have payment all seven days; and similarly הקהל – the gathering together of the people (see Deuteronomy 31:10-13, especially verse 12), when the King would read the book of Deuteronomy/Mishneh Torah, and all the people are liable to come and bring their children, as it is written (Deuteronomy 31:12): “[Gather the people] – men, women, children,[and all strangers in your communities…], and on Shabbat this is impossible and this we postpone it to the next day.",
+                "ולא מקדימין – for their time of their obligation has not yet arrived. But [regarding] Tisha B’Av we don’t advance the retribution."
+            ],
+            [
+                "אין בין אדר ראשון לאדר שני וכו' – his is how it should be read: There is no difference between the fourteenth and fifteenth of first Adar and the fourteenth and fifteenth of second Adar other than the reading of the Megillah and gifts to the poor [both in the Second Adar], but regarding the matter of eulogies and fasting, both [the first Adar and the second Adar] are equivalent."
+            ],
+            [
+                "אין בין יו\"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד – [See Mishnah Betzah, 5:2] Our Mishnah is according to [the teachings of] the School of Shammai, who say (Betza 12a), we don’t take out a young child or a Lulav or a Torah scroll into the public domain, since they lack the need for food preparation. And this is not the Halakha, but only according to the words of the School of Hillel, who say that since we are permitted to bring something out for the purposes of eating, it is also permitted to take them out not for the sake of eating. And there are also other things that are prohibited on Shabbat but permitted on Yom Tov/Jewish holy days, even though they are not for the sake of food preparation, such as [see Mishnah Betzah, 5:1] throwing down fruit (if it is about to rain) [that was spread out to dry on the roof] through a trap door on a Jewish holy day, but not on Shabbat.",
+                "שזה זדונו בידי אדם – [if one violates a Mitzvah willfully] on Shabbat , which has death by a Jewish court."
+            ],
+            [
+                "אין בין המודר הנאה – One who is forbidden by vow to derive any benefit is not more severe than one [who is forbidden] by vow from [consuming] food other than entering one’s ground, for one [who is forbidden] by vow to derive any benefit , is prohibited to enter into his [home],[whereas] one [who is forbidden] by vow from [consuming] food is permitted [to enter into his home].",
+                "וכליים שאין עושין בהן אוכל נפש – It is permitted to lend them (i.e., the utensils) to one [who is forbidden] by vow from [consuming] food, and especially in a place where they do not hire and similar cases, but in a place where we hire and similar things, it is prohibited, for all benefit that brings one towards [eating] food, for if he did not derive this benefit which is wanting at least the equivalent of a Perutah/penny, it is the benefit of food, for since it is appropriate for that Perutah/penny [to be used] to purchase food.",
+                "נדר – He who says, “behold this burnt offering is upon me,” and afterwards, he set it aside and it was lost, he is liable for his property which may be resorted to in the event of non-payment.",
+                "נדבה – He who says, “behold this burnt offering is upon me,” and it was lost, he is not liable for his property which may resorted to in the event of non-payment, for he did not accept it upon himself, but [regarding] the matter of \"בל תאחר\"/that he should not be late (see Deuteronomy 23:22: “When you make a vow to the LORD your God, do not put off fulling it/לא תאחר לשלמו , [for the LORD your God will require it of you, and you will have incurred guilt.]”); both are equivalent, as it says (Deuteronomy 23:24): “…and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth,” for behold, vows and donations are mentioned in this matter."
+            ],
+            [
+                "שתי ראיות – whether on one day or on two consecutive days, and also three sightings, whether on one day, whether on three consecutive days or two [sightings] on one day, and one on the morrow.",
+                "אלא קרבן – for a person afflicted with gonorrhea who viewed two sightings does not require a sacrifice. But regarding the matter of making someone who performed the acts of the uncleanness caused by an unclean person lying on an object and the uncleanness caused by an unclean man’s sitting [to become] one of the original or direct causes of Levitical uncleanness and even if he did not touch them, and the counting of seven [clean days] from when his flux stopped, for he must count seven clean [days] before he immerses [in the Mikveh/ritual bath], both of these are equivalent.",
+                "אין בין מצורע מוסגר – who requires the locking up of the leper for trial, as it is written (Leviticus 13:5): “[On the seventh day the priest shall examine him, and if the affliction has remained unchanged in color and the disease has not spread on the skin,] the priest shall isolate him for [another] seven days.”",
+                "למצורע מוחלט – where the Kohen [declares] him completely defiled.",
+                "אלא פריעה ופרימה – this is regarding the matter of banishment and defilement, both of these are equivalent.",
+                "אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים – for concerning shearing and the bird sacrifices it is written (Leviticus 14:3): “the leper has been healed of his scaly affection,” excluding the leper being locked up (pending the Kohen’s observation), for his leprosy is dependent upon time (literally, “days”), because even if he was cured, he has to be locked up for seven days. But to the matter of [ritual] purification in the Mikveh, both are equivalent. For someone whose purity [was dependent upon] his being locked up, it is also written (Leviticus 13:6): “[On the seventh day the priest shall examine him again: if the affection had faded and has not spread on the skin, the priest shall pronounce him pure. It is a rash;] he shall wash his clothes, and he shall be pure.” And even though there also are the guilt sacrifices and the LOG (= 6 eggs) of oil, however, here, on the day of his purification and his healing is what is taught, and we are not dealing with the sacrifices that are in [the Torah portion of] Shemini."
+            ],
+            [
+                "נכתבין בכל לשון – In the writing of every nation and in the language of every nation.",
+                "אין נכתבין אלא יונית – And the reason that they permitted scrolls in Greek more than other language, as it says in the Bible (Genesis 9:27): “May God enlarge Japheth, and let him dwell in the tents of Shem…” The beauty of Japheth, that is, the beautiful language of Japheth [that is found] among all of the children of Japheth, “let him dwell in the tents of Shem,” and there is no more beautiful language among all of the children of Japheth like the Greek language. And the Halakha is like Rabban Shimon ben Gamaliel. However, at this time, that Greek language has become lost and confounded. Therefore, at this time, we do not write scrolls other than in the Holy Writing and in the Holy Language."
+            ],
+            [
+                "מרובה בגדים – Kohanim who served during the Second Temple [period], and even during the First Temple [period] after Isaiah and beyond, when the oil flask was hidden during his days, and there no [distinguishing features of] High Priests other than only the wearing of [multiple outfits of] clothing.",
+                "פר הבא על כל המצות – An Kohen anointed [with the anointing oil] who taught a leniency in a matter whose willful violation [is punished] by means of extirpation, and he acted according to his teaching, he brings a bullock, as it is written (Leviticus 4:3 – “If it is the anointed priest who has incurred guilt, so that blame falls upon the people, he shall offer for the sin of which he is guilty a bull of the herd without blemish as a purification offering to the LORD.”) if he is an anointed Kohen.",
+                "כהן המשמש – A High Priest that something occurred to him to make him unfit for service [in the Temple] and they appointed another in his place and his blemish passed and he returned to his Divine Service, and they removed the one who came in his place, the first one is called “the attending/serving [Priest]” and the second [is called] “removed.”",
+                "אלא פר יוה\"כ – for it is impossible to bring two [sacrifices]. And similarly with the tenth of the Ephah, the cakes of the High Priest’s inauguration (see Mishnah Menahot, 11:3) for each day, since it is impossible to bring two [at once]. But regarding all other things, both are equivalent. If he comes to offer incense or any other Divine Service, he makes uses of the eight [different sets of] garments. And both of them are commanded about [marrying] a virgin and warned about [not marrying] a widow. And they offer incense when they are grieving [the loss of a kinsman prior to his/her burial]."
+            ],
+            [
+                "אין בין במה גדולה – it is dealing with the time when [personal] altars are permitted. The large altar is the communal altar, which was in Nob and Giv’on.",
+                "לבמה קטנה – of each and every individual person, for everyone would make an altar for himself.",
+                "אלא פסחים – and everything that is like the Passover sacrifices, that is, the obligations which had the set time for them like Passover; like, for example, the daily offerings and Musaf/additional offerings. But obligations that do not have for them a fixed/set time, such as the bullock for an unconscious sin of the community, and the goats for idolatry, even on the large altar they would not have been offered."
+            ],
+            [
+                "בכל הרואה – in every place from where you are able to see Shiloh.",
+                "היתר – When Shiloh was destroyed, [private] altars were permitted."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הקורא את המגלה למפרע לא יצא – As it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed [in every generation...].” Just as [concerning] the observance of these days, it is impossible to [observe them] out of order/in an irregular way, for it is impossible that the fifteenth day would come before the fourteenth day, so too the recalling – which is the reading of the Megillah, out of order, cannot be done.",
+                "קראה על פה – He did not fulfill [his obligation]. It is written here, נזכרים /observed, and it is written there (Exodus 17:14): \"כתוב זאת זכרון בספר\"/”Inscribe this in a document as a reminder, [and read it aloud to Joshua…].”",
+                "קראה תרגום בכל לשון לא יצא – A Hebrew who read it (i.e., the Megillah) in [an] Aramaic [translation] and does not understand the language of [the] Aramaic [translation], or in all other languages which he does not understand, he has not fulfilled [his obligation regarding the reading of the Megillah].",
+                "אבל קורין אותה ללועזות בלעז – In that language that they understand, but as long as it is written in that language, for he cannot read it by heart.",
+                "והלועז ששמע אשורית יצא – And Greek, behold it is like Assyrian, regarding this law, but as we have written above (Chapter 1:8), this language has become lost and forgotten."
+            ],
+            [
+                "סירוגין – that he reads a bit and then pauses, and goes back and reads a bit [more] and pauses, even if he paused more than it would take in order to read all of it, he has fulfilled [his religious obligation].",
+                "היה כותבה – such as he writes the entire [Megillah], and sets it before him and reads verse-by-verse in the Megillah placed before him, and he writes it, but he does not fulfill his religious obligation other than when he reads the Megillah when it completely written.",
+                "אם כיון לבו – to fulfill [his religious obligation] through this reading.",
+                "בסם – it is root of grass that is called SAHM (a paint).",
+                "בסקרא – a stone that we paint red with it.",
+                "קומוס – a kind of resin/gum and in the foreign language [it is called] GUMMA.",
+                "קנקנתום – (vitriol – used an ingredient of shoe-black and of ink) – in the foreign language [it is called] DRIOLAV, and in Arabic ZA’AG.",
+                "נייר – made from grasses through a glue and we write upon it.",
+                "דפתרא – a leather hide in which its preparation was not completed , which is preserved in salt (i.e., pickled) and floured but not prepared with gall-nut juice.",
+                "על הספר – on the parchment."
+            ],
+            [
+                "בן עיר – whose time [for reading the Megillah] is on the fourteenth [of Adar].",
+                "שהלך לכרך – whose time [for reading the Megillah] is on the fifteenth [of Adar].",
+                "אם עתיד לחזור למקומו – if he is dweller of a walled-city [from the time of Joshua, son of Nwho went to a city and designated in the future (i.e., “intends”) to leave from the city on the night of the fourteenth [of Adar] before the crack of dawn. Even though was in the city at night, since he would not be in the city during the day time, this is not even a person who is residing in an open place for one day (see Talmud Megillah 19a). Therefore, he reads [the Megillah] like his place on the fifteenth [of Adar]. But if he does not designate in the future to leave from there that evening, for now, he is like a person who is residing in an open place for that one day (i.e., Purim). Even though he designates in the future (i.e., “intends”) to return on the morrow or on another day, he is called a person who is residing in an open place and reads with them. And the same law applies for a city dweller who went to a walled-city [from the time of Joshua, son of Nun], and he designated in the future (i.e., “intends”) to return on the evening of the fifteenth, he is not considered to be someone in a walled-city [from the time of Joshua, son of Nun] for that one day, and reads [the Megillah] on the fourteenth [of Adar]. And even though he is in a walled-city [from the time of Joshua, son of Nun], but if he has not designated in the future (i.e., “intends”) to return on the night of the fifteenth [of Adar], he does not read [the Megillah] on the fourteenth [of Adar] but rather, delays and reads with them (i.e., dwellers of walled-cities) [on the fifteenth of Adar], and this is how our Mishnah is explained in the Gemara.",
+                "ר' מאיר אומר: כולה – And the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "הכל כשרים לקרות את המגילה – [the word] \"הכל\"/”everyone” – includes women.",
+                "חוץ מחרש – Our Mishnah [is according to] Rabbi Yosi, who said (Mishnah Berakhot, 2:3): He who recites the Shema inaudibly to himself, he has not fulfilled [his religious obligation].",
+                "ר\"י מכשיר בקטן – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "אין קורין את המגילה – for a person is required/liable to read the Megillah at night and go back to read it [again] during the day. But the reading of the day time should not be until than after sunrise, as it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed in every generation...”",
+                "ולא מלין – as it is written (Leviticus 12:3): “On the eighth day [the flesh of his foreskin] shall be circumcised.”",
+                "ולא טובלין ולא מזין – as it is written concerning sprinkling (Numbers 19:19): “The pure person shall sprinkle it upon the impure person on the third day and on the seventh day, [thus purifying him on the seventh day….].” And [the Rabbis] made an analogy between (two laws which rest of a biblical intimation or a principle common to both)/היקש – immersion in a ritual bath to sprinkling., and specifically when he immerses [in the Mikveh] on the seventh day, we say that from when it becomes night at the beginning of the seventh day, it is appropriate to immerse [in the Mikveh], and even though that nighttime is the beginning of the “day,” but once the seventh day has passed, it is permissible to to immerse [in the Mikveh] at night.",
+                "שומרת יום כנגד יום – On the eleven days between menstruating cycles. If she saw [blood] one day, she keeps [i.e., “counts”] the day afterwards and immerses on that selfsame day once the sun rises.",
+                "משעלה עמוד השחר כשר – for once the crack of dawn arrives, it is called “daytime,” as it is written in the book of Ezra (actually, Nehemiah 4:15): “And so we worked on, [while half were holding lances,] from the break of day until the stars appeared.” And it is written after this (verse 16): “…that we may use the night to stand guard and the day to work.” But, they did not say, “until sunrise,” rather in order to leave from the doubt of night, since not all are expert in when the crack of dawn occurs."
+            ],
+            [
+                "ולוידוי הפרים – the bullock of the anointed Kohen and the bullock for forgetfulness [as a cause of transgression] of the community upon which hey confess their sins that they had brought upon him.",
+                "ולידוי מעשר – (Deuteronomy 26:13): “[You shall declare before the LORD your God ‘I have cleared out the consecrated portion from the house;’….”",
+                "לסמיכה – (Leviticus 1:4): “He shall lay his hand upon the head of the burnt offering….”",
+                "להגשה – he brings near the meal offering fist in the southwest corner of the altar, and afterwards, he takes a fistful of it.",
+                "ולקמיצה ולהקטרה – it is talking about burning on the altar of the handful [of the meal-offering] which the priest takes [bending three middle fingers near the hollow of the hand as he takes hold of it], which is the meal offering corresponding to the sprinkling of the blood with sacrifice [of peace-offerings]. And it is not valid other than during the daytime, but the burning on the altar of the fats and limbs is valid throughout the night, as is taught in our Mishnah (Mishnah 6 and Berakhot, 1:1).",
+                "לקבלה – the reception of the blood in the bowl (out of which the sprinkling is done).",
+                "הזייה – the sprinkling of burnt bullocks of the inner sin-offerings, and the sprinkling of the blood on the altar is also called הזייה/”sprinkling.”"
+            ],
+            [
+                "ולהקטר חלבים ואברים – the remainder of the daily burnt-offering of the time between the beginning of the decline of the sun until sunset (i.e., afternoon), as it is written, concerning them (Leviticus 6:2): “[This is the burnt offering:] The burnt offering itself shall remain where it is burned on the altar all night [until morning]….”",
+                "זה הכלל: דבר שמצותו ביום כשר כל היום – to include the arrangement of two fragments of frankincense which is placed on the show-bread (on the table of the Sanctuary).",
+                "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה – to include the eating of the Passover sacrifice which is valid all night long, and the Sages did not say “until midnight” other than in order to distance a person from sin."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בני העיר, רחובה של עיר – it has holiness/Kedusha in it, for they pray in it (i.e., the streets of the city) on fast days. And the Sages dispute the anonymous Mishnah and say that the street of the city lacks coming under the category of holiness, since we don’t pray in it other than by mere chance. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "בית הכנסת לוקחים תיבה – and specifically, the synagogue of the villages where he is able to sell it, but in the synagogues of walled cities, since in a general way one comes to it, and it is of the community and people cannot sell it.",
+                "ספרים – The Prophets and the Writings (i.e., the second and third sections of the Tanakh/Bible).",
+                "אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים – for we ascend in holiness and do not descend [in it].",
+                "וכן במותריהן – They sold scrolls [of the Prophets and the Writings] and purchased from some of the monies a Torah, they should not purchase from what remains something whose holiness is less, and all of these things were not said other in order that the seven representatives of the town did not sell [them] in the presence of the witnesses/judges of the city, but if the seven representatives of the town did sell [them] in the presence of the witnesses/judges of the city, even to purchase with their monies liquor to drink, it is permitted, and especially of that [which belongs to] the villages, as we have said."
+            ],
+            [
+                "אלא על תנאי – and even that [synagogue] which belongs to the community, it is forbidden for the community to sell it to another community permanently, for it is a manner of disgrace, that is to say, it is not anything in our eyes. But the Halakha is not according to Rabbi Meir.",
+                "ממכר עולם – and even to an individual and even to all of its implements. חוץ מד' דברים – that for those four things he should not sell it (i.e. a bathhouse, tannery, Mikveh and/or a urinal/laundry room – see the next entry).",
+                "בית המים – for laundering or alternatively, for urine.",
+                "ר\"י אומר: מוכרין אותו לשם חצר – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ואין מפשילין – to plait and twist, and the same law [applies] for all other forms of work, but the twisting of rope requires space the width of [one’s] hands, and the synagogue is a large house and it is worthy of this and it is its custom.",
+                "קפנדריא – to shorten his walk on the way to the synagogue. And the [etymology of] the word קפנדריא/Kapandaria, is (see Talmud Berakhot 62b and Mishnah Berakhot 9:5 and the Bartenura commentary there) “in place of going around the rows of houses, I will enter this one,” that is to say, all the while that I need to go around rows of houses, I will shorten my path and enter on this path.",
+                "מפני עגמת נפש – for they remember the days of its building and give heart to [re-]build it if they are able; or, they will request mercy upon it for its reconstruction. Therefore, there is no prohibition other than to pick grass and feed it to cattle or to destroy it [completely], but to pick grass and leave them in their place, it is permitted, and there is grieving of the soul."
+            ],
+            [
+                "קורין פרשת שקלים – [The Torah portion of] Kee Tissa (Exodus 30:11-16), to announce that [people] should bring their Shekels in Adar in order that they can make offerings on the first of Nisan from new Terumah/heave-offerings.",
+                "מקדימין לשעבר – the read in the portion of Shekalim (Exodus 30:11-16) on the Sabbath that is before Rosh Hodesh, and even if Rosh Hodesh Adar falls on Friday, we advance the reading to the previous Shabbat.",
+                "ומפסיקין בשבת הבאה – from reciting the second portion, in order that the portion of Zakhor (Deuteronomy 25:17-19) would be read on the Sabbath closest to Purim, to juxtapose the wiping out/destroying of Amalek with the wiping out/destroying of Haman.",
+                "בשלישית פרה אדומה – to warn the Jewish people to purify themselves and that they should make their Passover sacrifices in purity. And which is the third Sabbath? That which is closest to immediately after Purim. And when Rosh Hodesh Nisan occurs on Shabbat, it would be that the third Shabbat is the Shabbat closest to Rosh Hodesh Nisan, in order to juxtapose the warning of the purification of those who became defiled [through contact] with the dead to the Passover [offerings].",
+                "ברביעית החדש הזה – for there is the portion of Passover (Exodus 12:1-20).",
+                "לכסדרן – to the order of the Haftarot/prophetic portions, for until here, we recite Haftarot that are an abstract of/a reflection of the four [special] Torah portions: The portion of Shekalim – “At years of age” (II Kings 12:1); the portion of Zakhor: “…I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel…”(I Samuel 15:2 – though many customs today have the community read the entire chapter); the portion of Parah: “And I will sprinkle upon you purifying waters” (Ezekiel 36:15); the portion of HaHodesh: “On the first day of the first month” (Ezekiel 45:18). From here and onwards, he returns to recite the prophetic portion that is a reflection of the [Torah] portion of that day.",
+                "לכל מפסיקין – We do not recite a prophetic portion that is a reflection of that day’s [Torah] portion, but rather, an abstract of the event."
+            ],
+            [
+                "בפרשת מועדות שבתורת כהנים – “When an ox or sheep or a goat [is born…]” (Leviticus 22:27 – it begins the verse before and extends to Leviticus 23:44). It is dealing with the first day. But nowadays, it is the general practice that on the first day [of Passover] we read: “Go, pick out [lambs for your families…]” (Exodus 12:21 through verse 51), and we recite the Haftarah concerning the Passover in Gilgal (Joshua 3:5-7 and Joshua 5:2-16 and 6:1, 27); on the Second Day [of Passover” we read [in the Torah]: “When an ox or sheep or a goat [is born…]” (Leviticus 22:26-23:44). And we recite the Haftarah of the Passover of [King] Josiah (II Kings 23:1-9; 21-25 – though Bartenura errantly lists chapter 22). On the third day, [we read]: “Consecrate to Me every first-born” (Exodus 13:1-16). On the fourth day, [we read]: “If you lend money to My people…” (Exodus 22:24-23:19); on the fifth day [we read]: “Carve [two tablets of stone like the first…” (Exodus 34:1 – though today, the Torah reading, if it is Shabbat Hol HaMoed/the Intermediate Sabbath, begins with Exodus 33:12 and extends to Exodus 34:26); on the sixth day, [we read]: “Let the Israelite people offer the Passover sacrifice at its set time” (Numbers 9:2 – but the reading begins at Numbers 9:1 as pointed out in the Bartenura commentary – and extends to Numbers 9:14); on the seventh day, the Song at the Sea of Reeds (Exodus 13:17 – which extends to Exodus 15:26); and we recite the Haftarah: “And David spoke” (II Samuel 22:1-51). On the eighth day, which is the last day of Yom Tov in the Diaspora, we read [from the Torah]: “All male firstlings” (Deuteronomy 15:17 through Deuteronomy 16:17) and recite from the Haftarah: “This same day at Nob He will stand [and wave his hand]…” (Isaiah 10:32 through verse 34, Isaiah 11:1-16 and Isaiah 12:1-6). On Shavuot/Atzeret, on the first day of Yom Tov,[we read in the Torah]: “In the third month…” (Exodus 19:1 through Exodus 20:23) and recite the Haftarah of the Chariot of Ezekiel (Ezekiel, 1:1-28 and 3:12; on the Second Day of the Diaspora, [we read in the Torah}: “All male firstlings” (Deuteronomy 15:17 through Deuteronomy 16:17] and recite from the Haftarah Habbakuk (Chapter 3, verses 1-19; there is a Sephardic practice to extend the reading from Habbukuk 2:20-3:19). On Rosh Hashanah [we read in the Torah]: “And God took note of Sarah” (Genesis 21:1 through verse 24) for on Rosh Hashanah, Sarah was remembered, and we recite from the Haftarah of Hannah (I Samuel 1:1 through chapter 2, verse 10) as she too was remembered on Rosh Hashanah. On the Second Day of Rosh Hashanah, [we read in the Torah] the Akedah/the Binding [of Isaac] (Genesis, chapter 22, verses 1 through 24) and we recite the Haftarah portion: “Truly, Ephraim is a dear son to Me…” (verse 20 is the verse quoted at the conclusion of the Haftarah – of chapter 31 of Jeremiah – the Haftarah begins at verse 2). On Yom Kippur morning [we read in the Torah]: “After the death” (Leviticus 16:1 – the reading extends to the end of the chapter, verse 34) and we recite the Haftarah portion: “[For thus said] He who high aloft forever dwells” (verse 15 of the Haftarah from Isaiah that begins with chapter 57 verse 14 and concludes in Isaiah chapter 58 verse 14). At Minhah/Afternoon Service, [we read from the Torah]: the [laws of] incest (Leviticus chapter 18, verses 1-30) and recite the Haftarah [of the book of] Jonah. On [both] of the first two days of Yom Tov of “the holiday” (i.e., Sukkot), [we read from the Torah]: “When an ox or sheep or goat [is born]…” (Leviticus 22:26-23:44) and on the first day, we recite the Haftarah: “Lo, the day of the LORD is coming…” (Zechariah 14:1 and continuing to verse 21), and on the Second Day [of the Holiday], we recite the Haftarah: “All the men of Israel gathered [before King Solomon at the Feast…]” (I Kings, chapter 8, verses 2-21). And all the rest of the days of the Holiday (i.e., Sukkot), we read the sacrifices of the Holiday. How so? On the third day, which is the first day of Hol HaMoed, the Kohen reads, “And on the second day” (Numbers 29:17 and onwards to 19), the Levite reads: “And on the third day” (Numbers 29:20-22) and the Israelite reads: “On the fourth day” (Numbers 29:23-25), and the fourth Aliyah returns and reads: “On the second day” (Numbers 29:17-19) and “On the third day” (Numbers 29:20-22). On the fourth day (which is the second day of Hol HaMoed), the Kohen reads: “On the third day” (Numbers 29:20-22); the Levite reads “On the fourth day” (Numbers 29:23-25); the Israelite reads: “On the fifth day” (Numbers 29:26-28), and the fourth Aliyah reads: “On the third day” (Numbers 29:20-22) and “On the fourth day” (Numbers 29:23-25) and similarly for all of them. On the concluding day of the Holiday (i.e., Shemini Atzeret, as we know it today), [we read from the Torah]: “All male firstlings” (Deuteronomy 15:17 through Deuteronomy 16:17 – but today, if Shemini Atzeret occurs on Shabbat, we begin the Torah reading at Deuteronomy 14:22). And we recite the Haftarah: “When Solomon finished [offering to the LORD]…” (I Kings 8, 54-66), and on the morrow, we read [from the Torah]: “And this is the blessing” (Deuteronomy 33:1-through the conclusion of the Torah, Deuteronomy 34:12. The Bartenura does NOT mention the reading of the first chapter of Genesis as well). And we recite the Haftarah: “And it came to pass after the death of Moses” (Joshua, 1:1-18). And on the Shabbat that falls on Hol HaMoed/the Intermediate Days, whether for Passover or Sukkot, we read [from the Torah]: “See, You say to me…” (Exodus 33:12-34:26), and recite for the Haftarah: On Passover – The Dry Bones (Ezekiel 37:1-14) and for Sukkot: “When Gog sets foot [on the soil of Israel]…” (Ezekiel 38:18-39:16), for the tradition is in our hands that the Resurrection of the Dead will someday occur during Passover, and the War of Gog and Magog on Sukkot."
+            ],
+            [
+                "במעמדות במעשה בראשית – Since for the sacrifices, heaven and earth were established, and the order of their readings is explained in the last chapter (4) of Tractate Taanit.",
+                "ברכות וקללות – “If you will follow My laws…’ (Leviticus 26:3 and following) to inform that retribution comes to the world for being engaged in sin (see specifically, Leviticus 26:14-46, “the Rebuke”) so that they will return [to God] in repentance and will be saved from their troubles.",
+                "כסדרן – according to the portion of the day",
+                "ואין עולין להם מן החשבון – so that when Shabbat arrives, they will return and read what they read on [the previous] Monday and Thursday [mornings] and on Shabbat at Minha/Afternoon Service.",
+                "שנאמר וידבר משה – this refers to the entire Mishnah, to teach from here that it is Mitzvah on each festival to read from the [subject] matter of the festival."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הקורא את המגילה עומד ויושב – if he wants, he stands; if he wants, he sits.",
+                "קראוה שנים – together",
+                "יצאו – and we don’t that two voices are not heard as one, for since it (i.e., the Megillah reading) is beloved to them, they pay attention.",
+                "מקום שנהגו לברך אחריה יברך – but before [the Reading of the Megillah] it is required to recite in every place three blessings: “on the reading of the Megillah,” “who has performed miracles,” and “who has kept us alive,” whether at night or during the day, for the reading of the day is the essence, as it is written (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled and observed…” There is, according to the one who says that since he recited the blessing ”who has kept us alive” at night, he should not recite “who has kept us alive” in the daytime, and this makes sense.",
+                "ואין מוסיפין עליהן – that they would not make it difficult for the congregation because they are working days and on Shabbat at Minhah is also close to darkness, since the entire day [of Shabbat] they were accustomed to preach/expound [on the Torah], and for that reason also, we don’t recite a Haftarah.",
+                "הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה – The person who begins to read in the Torah first recites the blessing before [the reading] and the last person who closes the blessing through which he completes [the reading] recites the blessing after it, and all the others who read the Torah do not recite a blessing either before or after. But nowadays, the entire [Jewish] world practiced that everyone recites a blessing before it (i.e., the reading of the Torah) and after it, as a decree lest those who enter [the synagogue late] and did not hear the first person who recited the blessing before it and would say that there is no blessing of the Torah before [the reading], and because of those who leave [the synagogue early] and who did not hear [the last person] who closes the blessing who recites a blessing after it, and the first ones [that he heard] did not say a blessing and they would say that there is not blessing of the Torah after [the reading]."
+            ],
+            [
+                "ואין מוסיפין עליהן – since on the New Moons and on the Intermediate Days of the Festival, there is also idleness from work, since work [related to] a business which cannot be postponed without irretrievable loss is permitted.",
+                "ביו\"ט ה' – since anything that is greater than something of the same kind, increases the number of me. Therefore, on New Moons and on the Intermediate Days of the Festival,, where there is a Musaf/additional sacrifice, we read four [aliyot]; on Yom Tov/festivals where there is idleness from work, we read five, and on Yom Kippur which [if violated] is punished by extirpation, we read six. On Shabbat in which [one is] liable for stoning, we read seven [aliyot]."
+            ],
+            [
+                "אין פורסין את שמע – Ten [men] who came to the synagogue after the congregation had recited the Shema (Deuteronomy 6:4-9; 11:13-21 and Numbers 15:37-41), one stands up and recites Kaddish and Barchu (i.e., the call to worship), and first blessing that is before the Shema. [The word] פורסין means “a piece,” that is to say, half of the matter; from two blessings that are before the Shema, a person recites one blessing.",
+                "ואין עוברין לפני התיבה – the emissary of the congregation.",
+                "ואין נושאין כפים – to recite the Priestly Blessing (Numbers 6:22-26).",
+                "ואין קוראין בתורה – in a community/congregation, and all of these, they are not done with less than ten [men], as it is written (Leviticus 22:32): “[You shall not profane My holy name,] that I may be sanctified in the midst of the Israelite people…”every matter of holiness does not take place with less than ten;.. It is written here, בתוך בני ישראל/in the midst of the Israelite people, and it is written there (Numbers 16:21): “Stand back from this community that I may annihilate them in an instant!” Just as there, it is ten, so here too, it is ten. (Interestingly, while the Bartenura commentary quotes the Talmud Megillah 23b, it omits the more familiar derivation for a Minyan being ten male Jewish adults, even as the Talmud does quote it there from Numbers 14:27: “How much longer shall that wicked community keep muttering against Me?” The community/עדה mentioned in the verse clearly refers to ten individuals, the ten spies who brought a negative report about their spy mission to the Promised Land. That analogy, based upon the word עדה /congregation or community is often then compared with Numbers 35:24 and 25, as is found in the Mishnah, Tractate Sanhedrin Chapter 1:6. Whereas, the interpretation quoted by Bartenura is based upon analogy of the word “בתוך/in the midst of.”).",
+                "ואין עושין מעמד ומושב – for the deceased, when they carry the dead to bury him, they would sit (today – we “stop”) seven times in honor of the deceased. And we recite on each and every period of eulogy: “Arise dear ones, arise; sit dear ones, sit.” But with less than ten, it is not the way of the world.",
+                "ברכת אבלים – a blessing of consolation pronounced in the open air on the mourners’ return from burial, for they would recite a blessing corresponding to the mourners and a blessing corresponding to those who comfort the mourners, etc., as it is explained in the first chapter of [Talmud] Ketubot (8a).",
+                "ותנחומי אבלים – who stand in a row when they return from the grave and comfort the mourners and this line is [made up of] not less than ten.",
+                "וברכת חתנים – Seven blessings that they recite to the groom.",
+                "ואין מזמנין – since they are required to say, \"נברך אלהינו\"/”we will bless our God”; less than ten is not the way of the world.",
+                "ובקרקעות – of הקדש/that which is dedicated to the Temple; one who comes to redeem them requires ten and one of them is a Kohen, for ten Kohanim are written in the portion of Dedications to the Temple/הקדשות; three in evaluation [of land],and three [with regard to] the cattle, and four for the land [that is dedicated].",
+                "ואדם כיוצא בהן – if he said, “these monies are upon me,” we assess him like a servant. And there is an analogy made between servants and property, as it is written (Leviticus 25:46): “You may keep them as a possession for your children after you [for them to inherit as property for all time….].” For just as we require ten for property, and one of their number is a Kohen, this also [applies] for a person."
+            ],
+            [
+                "ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד – so that the translator [into Greek or Chaldaic of the Biblical portion read at services] would not err when he translate by heart.",
+                "ובנביא שלשה – if he wishes, and we don’t care if he errs, and we don’t derive instruction from it.",
+                "ואם שלשתן שלש פרשיות – As for example (Isaiah 52:3-5): “For thus said the LORD: You were sold for no price, [and you shall be redeemed without money”]; “For thus said [the LORD] God; Of old, My people went down [to Egypt to sojourn there….”]; “What therefore do I gain here? – declares the LORD -….”]. These are three sections in three consecutive verses.",
+                "מדלגין בנביא – from portion to portion and even from subject matter to subject matter.",
+                "ואין מדלגין בתורה – in two subject matters, but in one subject matter, one may skip, such as the High Priest who would read on Yom Kippur the portion of Aharei Mot (Leviticus, chapter 16), and he would skip and read (Leviticus 23:26): “Mark the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement…]”",
+                "עד שלא יפסיק התורגמן – One who skips whether in the Torah in one subject matter or in the Prophets in two subject matters, he should delay other than in order that the translator can complete translating what he wants to translate, for there is no respect for the congregation [for him] to stand there in silence."
+            ],
+            [
+                "המפטיר בנביא – He who regularly to chant the Haftarah from the Prophets, the Sages ordained that he should recite the prayers for the benefit of those who have come too late for the regular service in public (though Rashi defines פורס על שמע – to mean that he recites part of the prayers before Shema – see Talmud Megillah 23b)",
+                "והוא עובר לפני התיבה – to fulfill [the religious obligations of the many in the sanctification of [God’s] name in prayer, since he furnishes for himself to conclude the reading from the Torah by reading a portion of the Prophets (i.e., the recite the Haftarah), for it is something that is not for his honor, and the Sages established for him that this is for his honor.",
+                "ואם היה קטן – that he is unable to descend before the Ark nor to recite the prayers for the benefit of those who have come too late for the regular service.",
+                "אביו או רבו – descend before the Ark",
+                "על ידו – for him."
+            ],
+            [
+                "קטן קורא בתורה – and there are those from the Gaonim who said, specifically, from the third [Aliyah] onwards.",
+                "והוא עובר לפני התיבה – because he comes to fulfill the religious obligations of the community and whomever is not obligated in a matter is not able to fulfill the religious obligations of the community.",
+                "ואינו נושא את כפיו – if he is a Kohen, for it is not honorable for the community to be bent down for his blessing.",
+                "פוחח – his clothes are torn and his arms can be seen from the outside. Naked and barefooted, we translate [from the Aramaic], to have holes in one’s garments/is exposed and barefooted.",
+                "פורס על שמע – for he is obligated in the matter",
+                "אבל אינו קורא בתורה – because of the honor of the Torah, and similarly, [going] before the Ark, and also for raising one’s hand [for the Priestly Blessing], because it is a disgrace for the congregation.",
+                "סומא פורס על שמע – for even though he does not see luminaries, he derives benefits from the luminaries, for people see him and save him from stumbling-blocks.",
+                "רבי יהודה אומר: כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס – because he had no benefit from them ever. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "כהן שיש בידיו מומין – and similarly on his face or his feet",
+                "לא ישא כפיו – since the Kohanim are not entitled to go up in their sandals to the Dukhan (priest’s stage from which they pronounce the Priestly Blessing). And if he has blemishes on his feet, people will look at him and through this they will come to look at his hands, and one who looks at the Kohanim when they raise their hands to recite the Priestly Blessing, their eyes will become dim, because the Divine Presence rests between their hands.",
+                "אסטיס – its color is similar to Tekhelet/azure.",
+                "פואה – red roots that we paint red and we reach a definitive conclusion in the Gemara that if he would thresh in his city, that is, he was regularly with them and everyone knows of the blemishes that he has on him , or the color that is on his hands, or that the work of most of the people of the city is in that, it is permitted, for furthermore, they don’t look at him."
+            ],
+            [
+                "אף בלבנים לא יעבור – for we suspect lest heresy was cast on him, for idolaters are strict in this.",
+                "העושה תפילין שבראשו עגולות – like a nut or an egg",
+                "סכנה – it should enter on his head",
+                "ואין בה מצוה – as square (i.e. quadrilateral) phylacteries are a usage dating from Moses as delivered from Sinai (i.e. a traditional law or traditional interpretation of a written law).",
+                "הרי זה דרך מינות – as they despite the words of the Sages and follow after the [literal] implication of the Bible as they say: “between your eyes” (Deuteronomy 6:8) literally, “on your hand,” (ibid.,) literally. But the Sages learned through an analogy [that the words] “between your eyes” is in the place of one’s hair[line] on one’s head, the place where the baby’s brain pulsates (see Talmud Menahot 37a). [The words] “on your hand” [means] at the height of the arm, on the biceps muscle (Talmud Menahot 37a) at the top of the arm – opposite the heart.",
+                "ציפן זהב וכו' – And the Biblical verse states (Exodus 13:9): “[And this shall serve as a sign on your head and as a reminder on your forehead] – in order that the Teaching of the LORD may be in your mouth….], what is permitted [to be placed] in your mouth, so that everything will come from pure cattle and not from gold.",
+                "ונתנה על בית אונקלי – on the sleeve of clothing on the outside, and the Biblical verse states: “it shall serve for YOU as a sign,” and not as a sign for others.",
+                "הרי זה דרך החיצונים – people who follow after their own thoughts, outside of the opinions of the Sages."
+            ],
+            [
+                "יברכוך טובים הרי זו דרך מימות – the Jewish people must combine with them Jewish sinners in union of their fasts, for the galbanum’s smell is evil and the Bible counts it among one of the ingredients of the frankincense (so are the wicked with the righteous combined in prayer – see Talmud Keritot 6a and the Shabbat Siddur after the prayer Ein Kelohenu).",
+                "על קן צפור יגיעו רחמיך – (see also Mishnah Berakhot, 5:3) just as your mercies reach the nest of the bird, and you decreed (Deuteronomy 22:6): “do not take the mother with her young,” so too, you should have consideration and compassion upon us. We silence him for he performs the commandments of the LORD as [acts of] compassion but they are not other than decrees.",
+                "ועל הטוב יזכר שמך – On Your goodness, we will give thanks to You – we silence him, for we are required to praise God for the evil [that befalls us] (see Mishnah Berakhot, 9:5), just as we praise God for the good [that occurs to us].",
+                "מודים מודים – for it appears as two Powers (see Mishnah Berakhot, 5:3), that he gives thanks and accepts upon himself two deities.",
+                "המכנה בעריות – for he expounds upon the portion of illicit sexual relationships (i.e., Leviticus chapter 18) in the language of substituted words/attributes. For he says that the Written [Torah] did not speak about illicit sexual relationships specifically, but rather that he should not reveal the prostitution/disgrace of his father and his mother in public.",
+                "ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא – do not come upon a non-Jewish woman sexually so that she would give birth to a child for idolatry.",
+                "משתקין אותו בנזיפה – for the Biblical verse from its implied meaning, and gives [the punishment] of extirpation for someone engaged in sexual relations with a non-Jewish woman, and obligating him for a sin offering in the case of inadvertent transgression."
+            ],
+            [
+                "מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם – and we are not fearful for the dear ones of David, and this [pragmatically] is that it is not written, Amnon, the son of David, as we need to say further on.",
+                "מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם – and we are not fearful for the dear ones of Israel",
+                "מעשה עגל השני – from (Exodus 32:21-25): “Moses said to Aaron, [[What did this people do to you that you have brought such great sin upon them?’],” until “Moses saw that the people [were out of control…]” and the verse (Exodus 32:35): “Then the LORD sent a plague upon the people [for what they did with the calf that Aaron made],” all of these are read but are not translated [to Aramaic] because of the honor of Aaron.",
+                "ברכת כהנים – which is read but not translated because it has in it (Numbers 6:26): “The LORD bestow His favor (or “lift up His countenance) upon you [and grant you peace!], so that people would not say that the Holy One, blessed be He lifts up His countenance, and they do not know that Israel is appropriate for to lift up one’s countenance/face to them.",
+                "מעשה דוד ואמנון – is not read in the Haftarah and is not translated. All of these verses in which it is written in them “Amnon the son of David,” but those in which are stated “Amnon” alone, but we said above that the Episode of Amnon and Tamar is read and translated.",
+                "אין מפטירין במרכבה – perhaps we would come to question it and preoccupy [ourselves] with it. [NOTE: We do recite the Haftarah of Ezekiel, Chapter 1 on the first day of Shavuot].",
+                "",
+                "אין מפטירין בהודע את ירושלים – (Ezekiel 16) because of the honor/dignity of Jerusalem; but the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Megillah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,266 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Megillah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר.</b> פעמים בזה ופעמים בזה כדמפרש ואזיל:",
+                "<b>מימות יהושע בן נון קורין בט״ו.</b> דכתיב (אסתר ט׳:י״ט) על כן היהודים הפרזים עושים את יום י״ד, ומדפרזים בי״ד ש״מ דמוקפין בט״ו. ומימות יהושע, נפקא לן ג״ש מפרזי פרזי, כתיב הכא היהודים הפרזים וכתיב התם (דברים ג׳:ה׳) לבד מערי הפרזי, מה להלן מימות יהושע אף כאן מימות יהושע. ותקנו שהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע אע״פ שאין להם חומה עכשיו יקראו בט״ו כמו שושן, כדי לחלוק כבוד לא״י שהיתה חרבה בימי מרדכי ואסתר, כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הם כרכים המוקפים אע״פ שהם עתה חרבין, ויהיה זכרון לא״י בנס זה. ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה וכתיב (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, לפיכך הזכירו מימות יהושע:",
+                "<b>אלא שהכפרים מקדימין.</b> כלומר מאחר שמוקפין קורין בט״ו ושאין מוקפין בי״ד הכל בכלל, והיכי משכחת תו י״א י״ב וי״ג, אלא שהכפרים נתנו להם רשות להקדים קריאתן ליום הכניסה יום ב׳ בשבת שלפני י״ד, או ה׳ בשבת, שהן יום הכניסה שהכפרים מתכנסים בעיירות למשפט, לפי שב״ד יושבים בב׳ וה׳ בתקנת עזרא. א״נ מתכנסין הכפרים לעיירות בב׳ וה׳ לשמוע קריאת התורה, והכפרים אינם בקיאים כל כך לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י״ד, כדי שיהיו פנויים ביום פורים להספיק צרכי סעודת פורים לבני העיירות. ומצאו לדבר זה רמז מן המקרא דכתיב (אסתר ט׳:ל״א) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ואי לא תקון מרדכי ואסתר אלא י״ד וט״ו הכתובים במקרא, לימא קרא בזמנם, מאי זמניהם, ש״מ עוד ב׳ זמנים אחרים חוץ מאותן הכתובים במגילה, וי״ג לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה, שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. על כרחך לא רבי קרא אלא י״א וי״ב. ואין לומר דרבי ט״ז וי״ז שלאחר י״ד וט״ו הכתובים במגילה, דאמר קרא (שם) ולא יעבור: "
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות.</b> י״ד. בע״ש. עיירות ומוקפין קורין בו ביום, שאין קריאת מגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד׳ אמות ברשות הרבים, ואם יאחרנה עד אחד בשבת הוה ליה י״ו, ואמר קרא ולא יעבור. ואע״פ שבני הכרכים קורין המגילה בי״ד כשחל ט״ו להיות בשבת, מ״מ אין קורין ויבא עמלק אלא בשבת שהוא יום ט״ו, ומפטירים פקדתי, ושואלין ודורשין בהלכות פורים כל אותה שבת. וסעודת פורים אית דאמרי דעבדי לה ביום י״ד שבו קורין את המגילה, ואית דאמרי דמאחרין אותה לאחר השבת. והכי משמע בירושלמי דסעודת פורים שחל להיות בשבת מאחרין ולא מקדימין. ולכ״ע אין עושים אותה בשבת:",
+                "<b>חל להיות.</b> י״ד. באחד בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה. דה״ל י״א. וה״מ שהקילו חכמים לבני הכפרים להקדים ליום הכניסה, בזמן שישראל שרויין על אדמתן ושלוחי בית דין יוצאים להודיע מתי קידשו ב״ד החדש ומתי הפסח נקבע. אבל בזמן הזה שהעם מסתכלין בקריאת המגילה ומונים ממנה שלשים יום לפסח, אם יקדימו הכפרים קריאתן הרי יעשו הפסח לסוף ל׳ יום של קריאה, ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח, לפיכך אין קורין אותה אלא בזמנה: "
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה בטלנין.</b> של בית הכנסת, שבטלים ממלאכתן ונזונים משל צבור כדי להיות מצויין תמיד בשעת התפילה בבהכ״נ:",
+                "<b>באלו אמרו.</b> בזמנים של מגילה אמרו מקדימין אם חל זמן קריאתה בשבת:",
+                "<b>אבל זמן עצי הכהנים והעם.</b> שהיו משפחות לישראל שקבועים להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה, ומביאין קרבן עצים עמהם עולות נדבה, אם חל להיות בשבת מאחרים ליום מחר:",
+                "<b>ותשעה באב.</b> והוא הדין שאר תעניות אם חל א׳ מהן להיות בשבת:",
+                "<b>וחגיגה.</b> אם חל י״ט בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר, שהרי יש לה תשלומין כל ז. וכן הקהל את העם, שהיה המלך קורא בספר משנה תורה, וכל העם חייבין לבא ולהביא את טפם כדכתיב (דברים ל״א:י״ב) האנשים והנשים והטף, ובשבת אי אפשר ודוחין אותו למחר:",
+                "<b>ולא מקדימין.</b> דאכתי לא מטי זמן חיובייהו. ותשעה באב, דאקדומי פורענותא לא מקדמינן: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין אדר ראשון לאדר שני וכו׳</b> הכי קאמר אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר של אדר ראשון לארבעה עשר וחמשה עשר של אדר שני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים, הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.</b> מתניתין ב״ש היא [ביצה יב.] דאמרי אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את הס״ת לרשות הרבים כיון שאין בהם צורך אוכל נפש. ואין כן הלכה אלא כדברי בית הלל דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה. ואיכא נמי מילי אחרינא שאסורים בשבת ומותרים ביו״ט אע״פ שאינם צורך אוכל נפש, כגון משילין פירות דרך ארובה ביו״ט, אבל לא בשבת:",
+                "<b>שזה זדונו בידי אדם.</b> שבת יש בה מיתת ב״ד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין המודר הנאה.</b> אין מודר הנאה חמור ממודר מאכל אלא דריסת הרגל, שמודר הנאה אסור לו ליכנס בתוך שלו ומודר מאכל מותר:",
+                "<b>וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.</b> מותר להשאילן למודר מאכל. ודוקא במקום שאין משכירין כיוצא בהם, אבל במקום שמשכירין כיוצא בהם, אסור, דכל הנאה המביאה לידי מאכל שאם לא ההנהו זה מחוסר בה שוה פרוטה, הנאת מאכל הוא שהרי ראויה אותה פרוטה לקנות בה מאכל:",
+                "<b>נדר.</b> האומר הרי עלי עולה, ולאחר זמן הפרישה ונאבדה, חייב באחריותה:",
+                "<b>נדבה.</b> האומר הרי זו עולה, ונאבדה, אינו חייב באחריותה, שהרי לא קבלה עליו. אבל לענין בל תאחר זה וזה שוין דכתיב (דברים כ״ג:כ״ד) כאשר נדרת לה׳ אלהיך נדבה אשר דברת בפיך, הרי נדר ונדבה אמורים בענין: "
+            ],
+            [
+                "<b>שתי ראיות.</b> בין ביום א׳ בין בשני ימים רצופים. וכן ג׳ ראיות בין ביום א׳ בין בג׳ ימים רצופים, או ב׳ ביום א׳ וא׳ למחר:",
+                "<b>אלא קרבן.</b> שזב הרואה ב׳ ראיות אינו טעון קרבן. אבל לענין לעשות משכב ומושב אב הטומאה ואפילו לא נגע בהן, וספירת ז׳ משיפסוק מזובו, שצריך למנות ז׳ נקיים קודם שיטבול, זה וזה שוים:",
+                "<b>אין בין מצורע מוסגר.</b> שטעון הסגר כדכתיב (ויקרא י״ג:ה׳) והסגירו הכהן שבעת ימים:",
+                "<b>למצורע מוחלט.</b> שטמאו הכהן לגמרי:",
+                "<b>אלא פריעה ופרימה.</b> הא לענין שלוח וטומ��ה זה וזה שוין:",
+                "<b>אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים.</b> דגבי תגלחת וצפרים כתיב (שם י״ד) והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים. שאפילו נרפא צריך להיות מוסגר שבעה ימים. אבל לענין טהרה במקוה זה וזה שוין, דבטהור מתוך הסגר נמי כתיב (שם י״ג) וכבס בגדיו וטהר. ואע״ג דאיכא נמי קרבנות אשם ולוג שמן, מיהו הכא ביום טהרתו ורפואתו הוא דקתני, ולא איירי בקרבנות שהן בשמיני: "
+            ],
+            [
+                "<b>נכתבין בכל לשון.</b> בכתב של כל אומה ובלשון של כל אומה:",
+                "<b>אין נכתבין אלא יונית.</b> וטעמא דשרו ספרים ביונית יותר משאר לשונות, דאמר קרא (בראשית ט,כ\"ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, יפיפותו של יפת, כלומר הלשון היפה שבכל בני יפת, ישכון באהלי שם, ואין לך לשון יפה בכל בני יפת כלשון יוני. והלכה כרשב״ג. מיהו בזמן הזה כבר אבד אותו לשון יוני ונשתבש, לפיכך אין כותבין ספרים בזמן הזה אלא בכתב הקודש ובלשון הקודש: "
+            ],
+            [
+                "<b>למרובה בבגדים.</b> כהנים ששמשו בבית שני, ואף בבית ראשון מן יאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה בימיו, ולא היו כהנים גדולים אלא בלבישת הבגדים בלבד:",
+                "<b>פר הבא על כל המצות.</b> כהן משוח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת, ועשה כהוראתו, מביא פר כדכתיב (ויקרא ד׳:ג׳) ואם הכהן המשיח:",
+                "<b>כהן המשמש.</b> כהן גדול שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו, והעבירו הבא תחתיו. הראשון קרוי משמש, והשני עבר:",
+                "<b>אלא פר יוה״כ.</b> שא״א להביא שתים. וכן עשירית האיפה חביתי כהן גדול שבכל יום שא״א להביא שתים. הא לכל שאר דברים זה וזה שוין. אם בא להקטיר או לעבוד שום עבודה משמש בשמנה בגדים. ושניהם מצווין על הבתולה, ומוזהרים על האלמנה. ומקריבין אוננין: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין במה גדולה.</b> בשעת היתר הבמות מיירי. במה גדולה היא במת צבור שהיתה בנוב וגבעון:",
+                "<b>לבמה קטנה.</b> של כל יחיד ויחיד, שכל אחד היה עושה במה לעצמו:",
+                "<b>אלא פסחים.</b> וכל שהוא כעין פסחים, דהיינו החובות שקבוע להן זמן כפסח, כגון תמידים ומוספים. אבל חובות שאין קבוע להם זמן כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה, אף בבמה גדולה לא היו קרבין: "
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הרואה.</b> בכל מקום שיכול לראות משם את שילה:",
+                "<b>יש אחריה היתר.</b> כשחרבה שילה הותרו הבמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגלה למפרע לא יצא.</b> דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים, מה עשיית הימים א״א למפרע, דא״א שיהא חמשה עשר קודם ארבעה עשר, אף זכירה שהיא קריאת המגילה, למפרע לא:",
+                "<b>קראה על פה.</b> לא יצא. כתיב הכא נזכרים, וכתיב התם (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר:",
+                "<b>קראה תרגום בכל לשון לא יצא.</b> הכי קאמר, עברי שקראה תרגום ואינו מבין בל׳ תרגום, או בכל שאר לשון שאינו מבין, לא יצא:",
+                "<b>אבל קורין אותה ללועזות בלעז.</b> באותו לשון שהם מבינים. ובלבד שתהא כתובה באותו לשון, שלא יהא קורא על פה:",
+                "<b>והלועז ששמע אשורית יצא.</b> ויונית הרי הוא כאשורית לדין זה. אלא שכבר אבד אותו לשון היוני ונשתכח כדכתבינן לעיל: "
+            ],
+            [
+                "<b>סירוגין.</b> שקרא מעט ושהא, וחזר וקרא מעט ושהא, אפילו שהא יותר מכדי לגמור את כולה, יצא:",
+                "<b>הי�� כותבה כו׳</b> כגון דכתיבא כולה ומנחא קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנחא קמיה וכתב לה, דלא נפיק ידי חובתיה אלא כשקורא במגילה שהיא כתובה כולה:",
+                "<b>אם כיון לבו.</b> לצאת בקריאה זו:",
+                "<b>בסם.</b> שרש עשב שקורין לו סמא:",
+                "<b>בסקרא.</b> אבן שצובעים בה אדום:",
+                "<b>קומוס.</b> מין שרף, ובלע״ז גומ״א:",
+                "<b>קנקנתום.</b> ודריאול״ו בלע״ז, ובערבי זא״ג:",
+                "<b>נייר.</b> עשוי מעשבים ע״י דבק וכותבים עליו:",
+                "<b>דפתרא.</b> עור שלא נשלם תקונו. דמליח וקמיח ולא עפיץ:",
+                "<b>על הספר.</b> על הקלף: "
+            ],
+            [
+                "<b>בן עיר.</b> שזמנו בי״ד:",
+                "<b>שהלד לכרך.</b> שזמנו בט״ו:",
+                "<b>אם עתיד לחזור למקומו.</b> אם הוא בן כרך שהלך לעיר ועתיד לצאת מן העיר בליל י״ד קודם עמוד השחר, אע״פ שהוא בלילה בעיר, הואיל וביום לא יהיה בעיר אין זה אפילו פרוז ליומו, הלכך קורא כמקומו בט״ו. אבל אם אינו עתיד לצאת משם הלילה דהשתא הוי פרוז לאותו היום, אע״פ שעתיד לחזור למחר או ליום אחר, נקרא פרוז וקורא עמהם. וה״ה לבן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לחזור בליל ט״ו לא הוי מוקף ליומו, וקורא ביום י״ד, ואע״פ שהוא בכרך, אבל אם אין עתיד לחזור בליל ט״ו אינו קורא בי״ד אלא ממתין וקורא עמהן. והכי מפרשי לה למתניתין בגמרא:",
+                "<b>רבי מאיר אומר כולה.</b> והלכה כר״מ: "
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרים לקרות את המגילה.</b> הכל לאתויי נשים:",
+                "<b>חוץ מחרש.</b> מתניתין ר׳ יוסי היא דאמר הקורא ולא השמיע לאזניו לא יצא:",
+                "<b>ר״י מכשיר בקטן.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>אין קורין את המגילה.</b> שחייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולקראה ביום. וקריאה של יום לא תהא אלא לאחר הנץ החמה, דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים:",
+                "<b>ולא מלין.</b> דכתיב (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול:",
+                "<b>ולא טובלין ולא מזין.</b> דכתיב בהזאה (במדבר י״ט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, והוקשה טבילה להזאה. ודוקא כשטובל בז׳ אמרינן דאין טובלין אלא ביום, ולא אמרינן משחשיכה בתחילת שביעי ראוי לטבול, אע״ג דלילה תחלת היום הוא. אבל משעבר יום ז׳ מותר לטבול בלילה:",
+                "<b>שומרת יום כנגד יום.</b> בי״א ימים שבין נדה לנדה. אם ראתה יום א׳ שומרת יום מחרתו וטובלת באותו יום עצמו משתנץ החמה:",
+                "<b>משעלה עמוד השחר כשר.</b> דמשעלה עמוד השחר אקרי יום, דכתיב בספר עזרא (נחמיה ד׳:ט״ו) ואנחנו עושים במלאכה [וגו׳] מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וכתיב בתריה והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה. ולא אמרו עד הנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה, לפי שאין הכל בקיאין כשיעלה עמוד השחר: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי הפרים.</b> פר כהן משיח, ופר העלם דבר של צבור, שמתודים עליהם חטאם שהביאום עליו:",
+                "<b>ולוידוי מעשר.</b> ביערתי הקדש מן הבית:",
+                "<b>לסמיכה.</b> וסמך את ידו על ראש העולה:",
+                "<b>להגשה.</b> מגיש את המנחה תחלה בקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח״כ קומץ:",
+                "<b>ולקמיצה ולהקטרה.</b> בהקטרת קומץ קאמר, שהוא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים, ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואיברים כשר כל הלילה כדתנן במתניתין:",
+                "<b>לקבלה.</b> קבלת הדם במזרק:",
+                "<b>להזייה.</b> הזיית פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות. וזריקת דם על המזבח נמי קרי ה��ייה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקטר חלבים ואברים.</b> מותרי תמיד של בין הערבים, דכתיב בהו (ויקרא ו׳:ב׳) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:",
+                "<b>זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום.</b> לאתויי סדור שתי בזיכי לבונה שנותנים על לחם הפנים:",
+                "<b>ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה.</b> לאתויי אכילת פסחים שכשר כל הלילה. ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בני העיר.</b> רחובה של עיר. יש בה קדושה, שמתפללין בה בתעניות. וחכמים פליגי על סתם מתניתין ואמרי רחובה של עיר אין בה משום קדושה, הואיל ואין מתפללין בה אלא באקראי בעלמא. והלכה כחכמים:",
+                "<b>בית הכנסת לוקחים תיבה.</b> ודוקא בית הכנסת דכפרים הוא דמצו מזבני לה. אבל בית הכנסת דכרכים כיון דמעלמא קא אתו לה הויא דרבים ולא מצו מזבני לה:",
+                "<b>ספרים.</b> נביאים וכתובים:",
+                "<b>אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים.</b> דמעלין בקודש ואין מורידין:",
+                "<b>וכן במותריהן.</b> מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה, לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה. ולא נאמרו כל הדברים הללו אלא כשלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אפילו לקנות בדמים שכר לשתות מותר. ודוקא בשל כפרים כדאמרינן: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על תנאי.</b> ואפילו משל רבים לרבים אסור למכור מכירה חלוטה, דדרך בזיון הוא, כלומר אינו בעינינו כלום. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>ממכר עולם.</b> ואפילו ליחיד ואפילו לכל תשמישין חוץ מד׳ דברים דלאותם ד׳ דברים לא ימכור:",
+                "<b>בית המים.</b> לכביסה. א״נ למי רגלים:",
+                "<b>רבי יהודה אומר מוכרין אותו לשם חצר וכו׳</b> ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפשילין.</b> גודלים ופותלים. וה״ה לכל שאר מלאכות, אלא שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים, ובהכ״נ בית גדול הוא וראוי לכך והוי אורחיה:",
+                "<b>קפנדריא.</b> לקצר הלוכו דרך בית הכנסת. ולשון קפנדריא, אדמקיפנא דרי אעול בהא, כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן:",
+                "<b>מפני עגמת נפש.</b> שיזכרו ימי בנינו ויתנו לב לבנותו אם יוכלו, או יבקשו עליו רחמים שיחזור. לפיכך אין אסור אלא ללקט עשבים ולהאכיל לבהמה או לאבדם [לגמרי], אבל ללקט ולהניחם במקומם מותר, דאיכא עגמת נפש: "
+            ],
+            [
+                "<b>קורין פרשת שקלים.</b> כי תשא, להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו בא׳ בניסן מתרומה חדשה:",
+                "<b>מקדימין לשעבר.</b> קורין פרשת שקלים בשבת שלפני ר״ח. ואפילו חל ר״ח אדר בע״ש מקדימין לשבת שעברה:",
+                "<b>ומפסיקין בשבת הבאה.</b> מלומר פרשה שניה. כדי שתקרא פ׳ זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:",
+                "<b>בשלישית פרה אדומה.</b> להזהיר את ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהם בטהרה. ואיזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחריה. וכשחל ראש חודש ניסן להיות בשבת, הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לראש חודש ניסן. כדי לסמוך אזהרת טהרת טמאי מתים לפסחים:",
+                "<b>ברביעית החדש הזה.</b> ששם פרשת הפסח:",
+                "<b>לכסדרן.</b> לסדר ההפטרות שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות. פרשת שקלים בן שבע שנים. פרשת זכור פקדתי את אשר עשה לך עמלק. פרשת פרה וזרקתי עליכם מים טהורים. פרשת החודש בראשון באחד לחו��ש. מכאן ואילך חוזר להפטיר מעין פרשת היום:",
+                "<b>לכל מפסיקין.</b> שאין מפטירין מעין הפרשה אלא מעין המאורע: "
+            ],
+            [
+                "<b>בפרשת מועדות שבתורת כהנים.</b> שור או כשב או עז. וביומא קמא מיירי. והאידנא נהוג עלמא שקורין ביום ראשון משכו וקחו לכם, ומפטירין בפסח גלגל. בשני שור או כשב, ומפטירין בפסח יאשיהו. בשלישי קדש לי כל בכור. ברביעי אם כסף תלוה. בחמישי פסל לך. בששי ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. בשביעי שירת הים, ומפטירין וידבר דוד. בח׳ שהוא יו״ט אחרון של גליות קורין כל הבכור, ומפטירין עוד היום בנוב לעמוד. בעצרת, ביו״ט ראשון, בחודש השלישי, ומפטירין במרכבה של יחזקאל. ביו״ט שני של גליות קורין כל הבכור, ומפטירין בחבקוק. בראש השנה וה׳ פקד את שרה, דבר״ה נפקדה שרה, ומפטירין בחנה שגם היא נפקדה בר״ה. ביו״ט שני בעקידה, ומפטירין הבן יקיר לי אפרים. ביוה״כ שחרית קורין באחרי מות, ומפטירין כה אמר רם ונשא. במנחה קורין בעריות, ומפטירין ביונה. בשני ימים טובים של חג קורין שור או כשב או עז ומפטירין ביו״ט ראשון הנה יום בא לה׳. וביו״ט שני ויקהלו אל המלך. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג, כיצד, יום ג׳ שהוא יום ראשון של חוה״מ, כהן קורא וביום השני, לוי קורא וביום השלישי, ישראל קורא וביום הרביעי, והרביעי חוזר וקורא וביום השני וביום השלישי. וביום הד׳ כהן קורא וביום השלישי, לוי קורא וביום הרביעי, ישראל קורא וביום החמישי, והרביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי. וכן כולם. ביו״ט אחרון של חג, כל הבכור, ומפטירין ויהי ככלות שלמה. ולמחר קורין וזאת הברכה, ומפטירין ויהי אחרי מות משה. ושבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, קורין ראה אתה אומר אלי. ומפטירין, בפסח, העצמות היבשות. ובסוכות ביום בא גוג. שמסורת בידינו דתחיית המתים עתידה להיות בפסח, ומלחמות גוג ומגוג בסוכות: "
+            ],
+            [
+                "<b>במעמדות במעשה בראשית.</b> שבשביל הקרבנות נתקיימו שמים וארץ. וסדר קריאתן מפורש במסכת תענית בפרק אחרון:",
+                "<b>ברכות וקללות.</b> אם בחקותי. להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם:",
+                "<b>כסדרן.</b> בסדר פרשת היום:",
+                "<b>ואין עולין להם מן החשבון.</b> כשיגיע יום שבת יחזרו ויקראו מה שקראו בשני ובחמישי ובשבת במנחה:",
+                "<b>שנאמר וידבר משה.</b> אכולה מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות בכל המועד מענין המועד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה עומד ויושב.</b> רצה עומד רצה יושב:",
+                "<b>קראוה שנים.</b> ביחד.",
+                "<b>יצאו.</b> ולא אמרינן שני קולות אין נשמעין כאחד, דכיון דחביבא להו יהבי דעתייהו:",
+                "<b>מקום שנהגו לברך.</b> אחריה, יברך. אבל לפניה חייב לברך בכל מקום שלש ברכות, על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו. בין בלילה בין ביום. דקריאה של יום עיקר דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים. ואיכא למאן דאמר דכיון שבירך שהחיינו בלילה לא יברך ביום שהחיינו. והכי מסתברא:",
+                "<b>ואין מוסיפין עליהן.</b> שלא יקשה לצבור. מפני שהן ימי מלאכה. ושבת במנחה נמי סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילים לדרוש. ומהאי טעמא נמי אין מפטירין:",
+                "<b>הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.</b> המתחיל לקרות בתורה ראשון, מברך לפניה. והאחרון, החותם שהוא המשלים, מברך לאחריה. וכל שאר הק��רין בתורה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה. והאידנא נהיגי עלמא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה, גזירה משום הנכנסים ולא שמעו הראשון שבירך לפניה ויאמרו אין ברכה בתורה לפניה, ומשום היוצאים ולא ישמעו החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו. ויאמרו אין ברכה בתורה לאחריה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מוסיפין עליהן.</b> דבראשי חדשים ובחולו של מועד נמי איכא בטול מלאכה, דמלאכת דבר האבד מותרת:",
+                "<b>בי״ט ה׳</b> דכל דטפי ליה מלתא מחבריה, טפי ליה גברא. הלכך בראשי חדשים ובמועד דאיכא קרבן מוסף קורין ד׳. יו״ט דאיכא בטול מלאכה קורין חמשה. ויוה״כ דענוש כרת קורין ששה. שבת דחיוב סקילה קורין שבעה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין על שמע.</b> עשרה שבאו לבית הכנסת אחר שקראו צבור את שמע, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני קריאת שמע. פורסין, לשון פרוסה, כלומר חצי דבר, משתי ברכות שלפני ק״ש אומר ברכה אחת:",
+                "<b>ואין עוברין לפני התיבה.</b> שליח צבור:",
+                "<b>ואין נושאין כפיהן.</b> לברך ברכת כהנים:",
+                "<b>ואין קורין בתורה.</b> בצבור. וכל הני אין נעשים בפחות מעשרה, דכתיב (ויקרא כ״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה, כתיב הכא בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר ט״ו) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה, שאין עדה פחותה מעשרה, אף כאן עשרה:",
+                "<b>ואין עושין מעמד ומושב.</b> למת, כשנושאין את המת לקברו היו יושבים שבע פעמים לכבוד המת, ואומרים על כל פרק ופרק של הספד עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו. ובבציר מעשרה לאו אורח ארעא:",
+                "<b>ברכת אבלים.</b> ברכת רחבה. שהיו אומרים ברכה כנגד אבלים, וברכה כנגד המנחמים כו׳. כדמפורש בפ״ק דכתובות [דף ח׳]:",
+                "<b>ותנחומי אבלים.</b> עומדים בשורה כשחוזרין מן הקבר ומנחמין את האבלים, ואין שורה פחותה מעשרה:",
+                "<b>וברכת חתנים.</b> שבע ברכות שאומרים לחתן:",
+                "<b>ואין מזמנין.</b> כיון דבעי למימר נברך אלהינו, בציר מעשרה לאו אורח ארעא:",
+                "<b>והקרקעות.</b> של הקדש, הבא לפדותן צריך עשרה ואחד מהן כהן, דעשרה כהני כתובים בפרשת הקדשות, ג׳ בערכין וג׳ בבהמה וד׳ בקרקעות:",
+                "<b>ואדם כיוצא בהן.</b> אם אמר דמי עלי, שמין אותו כעבד, ועבד אתקש לקרקעות, דכתיב (ויקרא כ״ה) והתנחלתם אותם לבניכם. וכי היכי דבקרקעות בעינן עשרה וחד מינייהו כהן, הכי נמי באדם: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד.</b> שלא יטעה המתורגמן שמתרגם על פה:",
+                "<b>ובנביא שלשה.</b> אם ירצה. ולא אכפת לן אם יטעה דלא נפקא לן הוראה מינייהו:",
+                "<b>ואם שלשתן שלש פרשיות.</b> כגון כי כה אמר ה׳ חנם נמכרתם, כי כה אמר ה׳ מצרים ירד עמי בראשונה, ועתה מה לי פה נאם ה׳, הם ג׳ פרשיות בשלשה מקראות רצופים:",
+                "<b>מדלגין בנביא.</b> מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:",
+                "<b>ואין מדלגין בתורה.</b> בשני ענינים. אבל בענין אחד מדלגין. כמו שהיה כהן גדול קורא ביום הכפורים פרשת אחרי מות, ומדלג וקורא אך בעשור:",
+                "<b>עד שלא יפסיק התורגמן.</b> המדלג בין בתורה בענין אחד, בין בנביא ואפילו בב׳ ענינים, לא ישהא אלא בכדי שישלים המתורגמן לתרגם מה שהוא צריך לתרגם, שאין כבוד לצבור לעמוד שם בשתיקה: "
+            ],
+            [
+                "<b>המפטיר בנביא.</b> מי שרגיל להפטיר בנביא, תקנו חכמים שיהא הוא פורס על שמע ברבים:",
+                "<b>והוא עובר לפני התיבה.</b> להוציא את הרבים בקדושת השם בתפלה, הואיל וממציא את עצמו להפטיר דהוי דבר שאינו כבודו תקנו לו את זו לכבודו:",
+                "<b>ואם היה קטן.</b> שאינו יכול לעבור לפני התיבה, ולא לפרוס על שמע:",
+                "<b>אביו או רבו.</b> עוברים לפני התיבה:",
+                "<b>על ידו.</b> בשבילו: "
+            ],
+            [
+                "<b>קטן קורא בתורה.</b> ויש מן הגאונים שאמרו דוקא משלישי ואילך:",
+                "<b>אבל אינו פורס על שמע.</b> לפי שהוא בא להוציא את הרבים ידי חובתן, וכל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:",
+                "<b>ואינו נושא את כפיו.</b> אם הוא כהן, שאין כבוד לצבור שיהיו כפופין לברכתו:",
+                "<b>פוחח.</b> בגדיו קרועים וזרועותיו נראים מבחוץ. ערום ויחף, מתרגמינן פוחח ויחף:",
+                "<b>פורס על שמע.</b> שהרי הוא מחוייב בדבר:",
+                "<b>אבל אינו קורא בתורה.</b> מפני כבוד התורה. וכן לפני התיבה וכן לנשיאת כפים, מפני שגנאי הוא לצבור:",
+                "<b>סומא פורס על שמע.</b> שאע״פ שאינו רואה מאורות יש לו הנאה מן המאורות, שבני אדם רואין אותו ומצילין אותו מן המכשולים:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס.</b> שלא היה לו הנאה מהם לעולם. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שיש בידו מומין.</b> וכן בפניו או ברגליו:",
+                "<b>לא ישא את כפיו.</b> שאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, ואם יש מומין ברגליו יסתכלו בו ומתוך כך יבואו להסתכל בידיו, והמסתכל בכהנים כשנושאים כפיהן עיניו כהות, [חגיגה ט״ז ע״א]. לפי שהשכינה שורה בין ידיהם:",
+                "<b>אסטס.</b> צבעו דומה לתכלת:",
+                "<b>פואה.</b> שרשים אדומים שצובעים בהם אדום. ומסיק בגמרא שאם היה דש בעירו, כלומר רגיל עמהם וכולם יודעים במומין שיש בו או בצבע שבידיו או שרוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר, דשוב אין מסתכלים בו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אף בלבנים לא יעבור.</b> חיישינן שמא מינות נזרקה בו, דעובדי ע״ז מקפידין בכך:",
+                "<b>העושה תפילין שבראשו עגולות.</b> כאגוז או כביצה:",
+                "<b>סכנה.</b> שלא תכנס בראשו:",
+                "<b>ואין בה מצוה.</b> דתפילין מרובעות הלכה למשה מסיני:",
+                "<b>הרי זה דרד מינות.</b> שבוזים דברי חכמים והולכים אחר משמעות המקרא, ואומרים בין עיניך ממש, על ידך ממש. וחכמים למדו בגזירה שוה בין עיניך, במקום שער שבראש מקום שמוחו של תינוק רופס. על ידך, בגובה היד, קיבורת בראש הזרוע, שתהא כנגד הלב:",
+                "<b>ציפהו זהב וכו׳</b> והכתוב אומר (שמות י״ג:ט׳) למען תהיה תורת ה׳ בפיך, מן המותר בפיך, שיהא הכל מעור בהמה טהורה ולא מזהב:",
+                "<b>ונתנה על בית אנקלי.</b> על בית יד המלבוש מבחוץ. והכתוב אומר לך לאות, ולא לאחרים לאות:",
+                "<b>הרי זה דרך החיצונים.</b> בני אדם ההולכים אחר דעתם חוץ מדעת החכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>יברכוך טובים הרי זו דרך מינות.</b> שצריכין ישראל לצרף עמהם פושעי ישראל באגודת תעניותיהם. שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת:",
+                "<b>על קן צפור יגיעו רחמיך.</b> כמו שהגיעו רחמיך על קן צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים (דברים כ״ב:ו׳), כן חוס ורחם עלינו. משתקין אותו, שעושה מצותיו של הקב״ה רחמים והם אינן אלא גזירות:",
+                "<b>ועל טוב יזכר שמך.</b> על טובתך נודה לך. משתקין אותו, שאנו חייבים לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:",
+                "<b>מודים מודים.</b> דמיחזי כשתי רשויות, כמודה ומקבל עליו ב׳ אלהות:",
+                "<b>המכנה בעריות.</b> שדורש פרשה של עריות בלשון כינוי. שאומר דלא בעריות ממש דיבר הכתוב, אלא שלא יגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים:",
+                "<b>ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא.</b> לא תבא על הגויה ותוליד בן לעבודה זרה:",
+                "<b>משתקין אותו בנזיפה.</b> שעוקר הכתוב ממשמעותו, ונותן כרת לבא על הגויה, ומחייבו חטאת על השוגג: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם.</b> ולא חיישינן ליקריה דדוד. והוא, דלא כתיב אמנון בן דוד, כדבעינן למימר לקמן:",
+                "<b>מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם.</b> ולא חיישינן ליקרא דישראל:",
+                "<b>מעשה עגל השני.</b> מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו׳ ופסוק ויגוף ה׳ את העם, כל אלו נקראים ולא מתרגמין, משום יקרא דאהרן:",
+                "<b>ברכת כהנים.</b> נקראים ולא מתרגמין משום דאית ביה ישא ה׳ פניו אליך, שלא יאמרו הקב״ה נושא פנים והן אינן יודעים שכדאי הן ישראל לשאת להם פנים:",
+                "<b>מעשה דוד ואמנון.</b> לא נקראים בהפטרה, ולא מיתרגמין, כל אותן פסוקים שכתוב בהם אמנון בן דוד. אבל אותן שנאמר בהן אמנון סתם, הא אמרינן לעיל מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם:",
+                "<b>אין מפטירין במרכבה.</b> דלמא אתי לשיולי ולעיוני בה:",
+                "<b>ור׳ יהודה מתיר.</b> והלכה כמותו:",
+                "<b>אין מפטירין בהודע את ירושלים.</b> (יחזקאל ט״ז:ב׳). משום יקרא דירושלים. ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,262 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Megillah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Megillah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר.</b> פעמים בזה ופעמים בזה כדמפרש ואזיל:",
+                "<b>מימות יהושע בן נון קורין בט״ו.</b> דכתיב (אסתר ט׳:י״ט) על כן היהודים הפרזים עושים את יום י״ד, ומדפרזים בי״ד ש״מ דמוקפין בט״ו. ומימות יהושע, נפקא לן ג״ש מפרזי פרזי, כתיב הכא היהודים הפרזים וכתיב התם (דברים ג׳:ה׳) לבד מערי הפרזי, מה להלן מימות יהושע אף כאן מימות יהושע. ותקנו שהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע אע״פ שאין להם חומה עכשיו יקראו בט״ו כמו שושן, כדי לחלוק כבוד לא״י שהיתה חרבה בימי מרדכי ואסתר, כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאילו הם כרכים המוקפים אע״פ שהם עתה חרבין, ויהיה זכרון לא״י בנס זה. ולפי שיהושע התחיל להלחם בעמלק תחלה וכתיב (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, לפיכך הזכירו מימות יהושע:",
+                "<b>אלא שהכפרים מקדימין.</b> כלומר מאחר שמוקפין קורין בט״ו ושאין מוקפין בי״ד הכל בכלל, והיכי משכחת תו י״א י״ב וי״ג, אלא שהכפרים נתנו להם רשות להקדים קריאתן ליום הכניסה יום ב׳ בשבת שלפני י״ד, או ה׳ בשבת, שהן יום הכניסה שהכפרים מתכנסים בעיירות למשפט, לפי שב״ד יושבים בב׳ וה׳ בתקנת עזרא. א״נ מתכנסין הכפרים לעיירות בב׳ וה׳ לשמוע קריאת התורה, והכפרים אינם בקיאים כל כך לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים לחזור ולבא ביום י״ד, כדי שיהיו פנויים ביום פורים להספיק צרכי סעודת פורים לבני העיירות. ומצאו לדבר זה רמז מן המקרא דכתיב (אסתר ט׳:ל״א) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ואי לא תקון מרדכי ואסתר אלא י״ד וט״ו הכתובים במקרא, לימא קרא בזמנם, מאי זמניהם, ש״מ עוד ב׳ זמנים אחרים חוץ מאותן הכתובים במגילה, וי״ג לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה, שעיקר הנס בו היה, שבו נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מדינות. על כרחך לא רבי קרא אלא י״א וי״ב. ואין לומר דרבי ט״ז וי״ז שלאחר י״ד וט״ו הכתובים במגילה, דאמר קרא (שם) ולא יעבור: "
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות.</b> י״ד. בע״ש. עיירות ומוקפין קורין בו ביום, שאין קריאת מגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד׳ אמות ברשות הרבים, ואם יאחרנה עד אחד בשבת הוה ליה י״ו, ואמר קרא ולא יעבור. ואע״פ שבני הכרכים קורין המגילה בי״ד כשחל ט״ו להיות בשבת, מ״מ אין קורין ויבא עמלק אלא בשבת שהוא יום ט״ו, ומפטירים פקדתי, ושואלין ודורשין בהלכות פורים כל אותה שבת. וסעודת פורים אית דאמרי דעבדי לה ביום י״ד שבו קורין את המגילה, ואית דאמרי דמאחרין אותה לאחר השבת. והכי משמע בירושלמי דסעודת פורים שחל להיות בשבת מאחרין ולא מקדימין. ולכ״ע אין עושים אותה בשבת:",
+                "<b>חל להיות.</b> י״ד. באחד בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה. דה״ל י״א. וה״מ שהקילו חכמים לבני הכפרים להקדים ליום הכניסה, בזמן שישראל שרויין על אדמתן ושלוחי בית דין יוצאים להודיע מתי קידשו ב״ד החדש ומתי הפסח נקבע. אבל בזמן הזה שהעם מסתכלין בקריאת המגילה ומונים ממנה שלשים יום לפסח, אם יקדימו הכפרים קריאתן הרי יעשו הפסח לסוף ל׳ יום של קריאה, ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים של פסח, לפיכך אין קורין אותה אלא בזמנה: "
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה בטלנין.</b> של בית הכנסת, שבטלים ממלאכתן ונזונים משל צבור כדי להיות מצויין תמיד בשעת התפילה בבהכ״נ:",
+                "<b>באלו אמרו.</b> בזמנים של מגילה אמרו מקדימין אם חל זמן קריאתה בשבת:",
+                "<b>אבל זמן עצי הכהנים והעם.</b> שהיו משפחות לישראל שקבועים להם ימים בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך המערכה, ומביאין קרבן עצים עמהם עולות נדבה, אם חל להיות בשבת מאחרים ליום מחר:",
+                "<b>ותשעה באב.</b> והוא הדין שאר תעניות אם חל א׳ מהן להיות בשבת:",
+                "<b>וחגיגה.</b> אם חל י״ט בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר, שהרי יש לה תשלומין כל ז. וכן הקהל את העם, שהיה המלך קורא בספר משנה תורה, וכל העם חייבין לבא ולהביא את טפם כדכתיב (דברים ל״א:י״ב) האנשים והנשים והטף, ובשבת אי אפשר ודוחין אותו למחר:",
+                "<b>ולא מקדימין.</b> דאכתי לא מטי זמן חיובייהו. ותשעה באב, דאקדומי פורענותא לא מקדמינן: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין אדר ראשון לאדר שני וכו׳</b> הכי קאמר אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר של אדר ראשון לארבעה עשר וחמשה עשר של אדר שני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים, הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.</b> מתניתין ב״ש היא [ביצה יב.] דאמרי אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את הס״ת לרשות הרבים כיון שאין בהם צורך אוכל נפש. ואין כן הלכה אלא כדברי בית הלל דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה. ואיכא נמי מילי אחרינא שאסורים בשבת ומותרים ביו״ט אע״פ שאינם צורך אוכל נפש, כגון משילין פירות דרך ארובה ביו״ט, אבל לא בשבת:",
+                "<b>שזה זדונו בידי אדם.</b> שבת יש בה מיתת ב״ד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין המודר הנאה.</b> אין מודר הנאה חמור ממודר מאכל אלא דריסת הרגל, שמודר הנאה אסור לו ליכנס בתוך שלו ומודר מאכל מותר:",
+                "<b>וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.</b> מותר להשאילן למודר מאכל. ודוקא במקום שאין משכירין כיוצא בהם, אבל במקום שמשכירין כיוצא בהם, אסור, דכל הנאה המביאה לידי מאכל שאם לא ההנהו זה מחוסר בה שוה פרוטה, הנאת מאכל הוא שהרי ראויה אותה פרוטה לקנות בה מאכל:",
+                "<b>נדר.</b> האומר הרי עלי עולה, ולאחר זמן הפרישה ונאבדה, חייב באחריותה:",
+                "<b>נדבה.</b> האומר הרי זו עולה, ונאבדה, אינו חייב באחריותה, שהרי לא קבלה עליו. אבל לענין בל תאחר זה וזה שוין דכתיב (דברים כ״ג:כ״ד) כאשר נדרת לה׳ אלהיך נדבה אשר דברת בפיך, הרי נדר ונדבה אמורים בענין: "
+            ],
+            [
+                "<b>שתי ראיות.</b> בין ביום א׳ בין בשני ימים רצופים. וכן ג׳ ראיות בין ביום א׳ בין בג׳ ימים רצופים, או ב׳ ביום א׳ וא׳ למחר:",
+                "<b>אלא קרבן.</b> שזב הרואה ב׳ ראיות אינו טעון קרבן. אבל לענין לעשות משכב ומושב אב הטומאה ואפילו לא נגע בהן, וספירת ז׳ משיפסוק מזובו, שצריך למנות ז׳ נקיים קודם שיטבול, זה וזה שוים:",
+                "<b>אין בין מצורע מוסגר.</b> שטעון הסגר כדכתיב (ויקרא י״ג:ה׳) והסגירו הכהן שבעת ימים:",
+                "<b>למצורע מוחלט.</b> שטמאו הכהן לגמרי:",
+                "<b>אלא פריעה ופרימה.</b> הא לענין שלוח וטומאה זה וזה שוין:",
+                "<b>אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים.</b> דגבי תגלחת וצפרים כתיב (שם י״ד) והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע, יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים. שאפילו נרפא צריך להיות מוסגר שבעה ימים. אבל לענין טהרה במקוה זה וזה שוין, דב��הור מתוך הסגר נמי כתיב (שם י״ג) וכבס בגדיו וטהר. ואע״ג דאיכא נמי קרבנות אשם ולוג שמן, מיהו הכא ביום טהרתו ורפואתו הוא דקתני, ולא איירי בקרבנות שהן בשמיני: "
+            ],
+            [
+                "<b>נכתבין בכל לשון.</b> בכתב של כל אומה ובלשון של כל אומה:",
+                "<b>אין נכתבין אלא יונית.</b> וטעמא דשרו ספרים ביונית יותר משאר לשונות, דאמר קרא (בראשית ט,כ\"ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, יפיפותו של יפת, כלומר הלשון היפה שבכל בני יפת, ישכון באהלי שם, ואין לך לשון יפה בכל בני יפת כלשון יוני. והלכה כרשב״ג. מיהו בזמן הזה כבר אבד אותו לשון יוני ונשתבש, לפיכך אין כותבין ספרים בזמן הזה אלא בכתב הקודש ובלשון הקודש: "
+            ],
+            [
+                "<b>למרובה בבגדים.</b> כהנים ששמשו בבית שני, ואף בבית ראשון מן יאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה בימיו, ולא היו כהנים גדולים אלא בלבישת הבגדים בלבד:",
+                "<b>פר הבא על כל המצות.</b> כהן משוח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת, ועשה כהוראתו, מביא פר כדכתיב (ויקרא ד׳:ג׳) ואם הכהן המשיח:",
+                "<b>כהן המשמש.</b> כהן גדול שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו, והעבירו הבא תחתיו. הראשון קרוי משמש, והשני עבר:",
+                "<b>אלא פר יוה״כ.</b> שא״א להביא שתים. וכן עשירית האיפה חביתי כהן גדול שבכל יום שא״א להביא שתים. הא לכל שאר דברים זה וזה שוין. אם בא להקטיר או לעבוד שום עבודה משמש בשמנה בגדים. ושניהם מצווין על הבתולה, ומוזהרים על האלמנה. ומקריבין אוננין: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין בין במה גדולה.</b> בשעת היתר הבמות מיירי. במה גדולה היא במת צבור שהיתה בנוב וגבעון:",
+                "<b>לבמה קטנה.</b> של כל יחיד ויחיד, שכל אחד היה עושה במה לעצמו:",
+                "<b>אלא פסחים.</b> וכל שהוא כעין פסחים, דהיינו החובות שקבוע להן זמן כפסח, כגון תמידים ומוספים. אבל חובות שאין קבוע להם זמן כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה, אף בבמה גדולה לא היו קרבין: "
+            ],
+            [
+                "<b>בכל הרואה.</b> בכל מקום שיכול לראות משם את שילה:",
+                "<b>יש אחריה היתר.</b> כשחרבה שילה הותרו הבמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגלה למפרע לא יצא.</b> דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים, מה עשיית הימים א״א למפרע, דא״א שיהא חמשה עשר קודם ארבעה עשר, אף זכירה שהיא קריאת המגילה, למפרע לא:",
+                "<b>קראה על פה.</b> לא יצא. כתיב הכא נזכרים, וכתיב התם (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון בספר:",
+                "<b>קראה תרגום בכל לשון לא יצא.</b> הכי קאמר, עברי שקראה תרגום ואינו מבין בל׳ תרגום, או בכל שאר לשון שאינו מבין, לא יצא:",
+                "<b>אבל קורין אותה ללועזות בלעז.</b> באותו לשון שהם מבינים. ובלבד שתהא כתובה באותו לשון, שלא יהא קורא על פה:",
+                "<b>והלועז ששמע אשורית יצא.</b> ויונית הרי הוא כאשורית לדין זה. אלא שכבר אבד אותו לשון היוני ונשתכח כדכתבינן לעיל: "
+            ],
+            [
+                "<b>סירוגין.</b> שקרא מעט ושהא, וחזר וקרא מעט ושהא, אפילו שהא יותר מכדי לגמור את כולה, יצא:",
+                "<b>היה כותבה כו׳</b> כגון דכתיבא כולה ומנחא קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנחא קמיה וכתב לה, דלא נפיק ידי חובתיה אלא כשקורא במגילה שהיא כתובה כולה:",
+                "<b>אם כיון לבו.</b> לצאת בקריאה זו:",
+                "<b>בסם.</b> שרש עשב שקורין לו סמא:",
+                "<b>בסקרא.</b> אבן שצובעים בה אדום:",
+                "<b>קומוס.</b> מין שרף, ובלע״ז גומ״א:",
+                "<b>קנקנתום.</b> ודריאול״ו בלע״ז, ובערבי זא״ג:",
+                "<b>נייר.</b> עשוי מעשבים ע״י דבק וכותבים עליו:",
+                "<b>דפתרא.</b> עור שלא נשלם תקונו. דמליח וקמיח ולא עפיץ:",
+                "<b>על הספר.</b> על הקלף: "
+            ],
+            [
+                "<b>בן עיר.</b> שזמנו בי״ד:",
+                "<b>שהלד לכרך.</b> שזמנו בט״ו:",
+                "<b>אם עתיד לחזור למקומו.</b> אם הוא בן כרך שהלך לעיר ועתיד לצאת מן העיר בליל י״ד קודם עמוד השחר, אע״פ שהוא בלילה בעיר, הואיל וביום לא יהיה בעיר אין זה אפילו פרוז ליומו, הלכך קורא כמקומו בט״ו. אבל אם אינו עתיד לצאת משם הלילה דהשתא הוי פרוז לאותו היום, אע״פ שעתיד לחזור למחר או ליום אחר, נקרא פרוז וקורא עמהם. וה״ה לבן עיר שהלך לכרך, אם עתיד לחזור בליל ט״ו לא הוי מוקף ליומו, וקורא ביום י״ד, ואע״פ שהוא בכרך, אבל אם אין עתיד לחזור בליל ט״ו אינו קורא בי״ד אלא ממתין וקורא עמהן. והכי מפרשי לה למתניתין בגמרא:",
+                "<b>רבי מאיר אומר כולה.</b> והלכה כר״מ: "
+            ],
+            [
+                "<b>הכל כשרים לקרות את המגילה.</b> הכל לאתויי נשים:",
+                "<b>חוץ מחרש.</b> מתניתין ר׳ יוסי היא דאמר הקורא ולא השמיע לאזניו לא יצא:",
+                "<b>ר״י מכשיר בקטן.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>אין קורין את המגילה.</b> שחייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולקראה ביום. וקריאה של יום לא תהא אלא לאחר הנץ החמה, דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים:",
+                "<b>ולא מלין.</b> דכתיב (ויקרא י״ב:ג׳) וביום השמיני ימול:",
+                "<b>ולא טובלין ולא מזין.</b> דכתיב בהזאה (במדבר י״ט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, והוקשה טבילה להזאה. ודוקא כשטובל בז׳ אמרינן דאין טובלין אלא ביום, ולא אמרינן משחשיכה בתחילת שביעי ראוי לטבול, אע״ג דלילה תחלת היום הוא. אבל משעבר יום ז׳ מותר לטבול בלילה:",
+                "<b>שומרת יום כנגד יום.</b> בי״א ימים שבין נדה לנדה. אם ראתה יום א׳ שומרת יום מחרתו וטובלת באותו יום עצמו משתנץ החמה:",
+                "<b>משעלה עמוד השחר כשר.</b> דמשעלה עמוד השחר אקרי יום, דכתיב בספר עזרא (נחמיה ד׳:ט״ו) ואנחנו עושים במלאכה [וגו׳] מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וכתיב בתריה והיה לנו הלילה משמר והיום למלאכה. ולא אמרו עד הנץ החמה אלא כדי לצאת מספק לילה, לפי שאין הכל בקיאין כשיעלה עמוד השחר: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולוידוי הפרים.</b> פר כהן משיח, ופר העלם דבר של צבור, שמתודים עליהם חטאם שהביאום עליו:",
+                "<b>ולוידוי מעשר.</b> ביערתי הקדש מן הבית:",
+                "<b>לסמיכה.</b> וסמך את ידו על ראש העולה:",
+                "<b>להגשה.</b> מגיש את המנחה תחלה בקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח״כ קומץ:",
+                "<b>ולקמיצה ולהקטרה.</b> בהקטרת קומץ קאמר, שהוא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים, ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואיברים כשר כל הלילה כדתנן במתניתין:",
+                "<b>לקבלה.</b> קבלת הדם במזרק:",
+                "<b>להזייה.</b> הזיית פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות. וזריקת דם על המזבח נמי קרי הזייה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולהקטר חלבים ואברים.</b> מותרי תמיד של בין הערבים, דכתיב בהו (ויקרא ו׳:ב׳) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:",
+                "<b>זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום.</b> לאתויי סדור שתי בזיכי לבונה שנותנים על לחם הפנים:",
+                "<b>ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה.</b> לאתויי אכילת פסחים שכשר כל הלילה. ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בני העיר.</b> רחובה של עיר. יש בה קדושה, שמתפללין בה בתעניות. וחכמים פליגי על סתם מתניתין ואמרי רחובה של עיר אין בה משום קדושה, הואיל ואין מתפללין בה אלא באקראי בעלמא. והלכה כחכמים:",
+                "<b>בית הכנסת לוקחים תיבה.</b> ודוקא בית הכנסת דכפרים הוא דמצו מזבני לה. אבל בית הכנסת דכרכים כיון דמעלמא קא אתו לה הויא דרבים ולא מצו מזבני לה:",
+                "<b>ספרים.</b> נביאים וכתובים:",
+                "<b>אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים.</b> דמעלין בקודש ואין מורידין:",
+                "<b>וכן במותריהן.</b> מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה, לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה. ולא נאמרו כל הדברים הללו אלא כשלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אפילו לקנות בדמים שכר לשתות מותר. ודוקא בשל כפרים כדאמרינן: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלא על תנאי.</b> ואפילו משל רבים לרבים אסור למכור מכירה חלוטה, דדרך בזיון הוא, כלומר אינו בעינינו כלום. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>ממכר עולם.</b> ואפילו ליחיד ואפילו לכל תשמישין חוץ מד׳ דברים דלאותם ד׳ דברים לא ימכור:",
+                "<b>בית המים.</b> לכביסה. א״נ למי רגלים:",
+                "<b>רבי יהודה אומר מוכרין אותו לשם חצר וכו׳</b> ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מפשילין.</b> גודלים ופותלים. וה״ה לכל שאר מלאכות, אלא שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים, ובהכ״נ בית גדול הוא וראוי לכך והוי אורחיה:",
+                "<b>קפנדריא.</b> לקצר הלוכו דרך בית הכנסת. ולשון קפנדריא, אדמקיפנא דרי אעול בהא, כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן:",
+                "<b>מפני עגמת נפש.</b> שיזכרו ימי בנינו ויתנו לב לבנותו אם יוכלו, או יבקשו עליו רחמים שיחזור. לפיכך אין אסור אלא ללקט עשבים ולהאכיל לבהמה או לאבדם [לגמרי], אבל ללקט ולהניחם במקומם מותר, דאיכא עגמת נפש: "
+            ],
+            [
+                "<b>קורין פרשת שקלים.</b> כי תשא, להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו בא׳ בניסן מתרומה חדשה:",
+                "<b>מקדימין לשעבר.</b> קורין פרשת שקלים בשבת שלפני ר״ח. ואפילו חל ר״ח אדר בע״ש מקדימין לשבת שעברה:",
+                "<b>ומפסיקין בשבת הבאה.</b> מלומר פרשה שניה. כדי שתקרא פ׳ זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:",
+                "<b>בשלישית פרה אדומה.</b> להזהיר את ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהם בטהרה. ואיזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחריה. וכשחל ראש חודש ניסן להיות בשבת, הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לראש חודש ניסן. כדי לסמוך אזהרת טהרת טמאי מתים לפסחים:",
+                "<b>ברביעית החדש הזה.</b> ששם פרשת הפסח:",
+                "<b>לכסדרן.</b> לסדר ההפטרות שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות. פרשת שקלים בן שבע שנים. פרשת זכור פקדתי את אשר עשה לך עמלק. פרשת פרה וזרקתי עליכם מים טהורים. פרשת החודש בראשון באחד לחודש. מכאן ואילך חוזר להפטיר מעין פרשת היום:",
+                "<b>לכל מפסיקין.</b> שאין מפטירין מעין הפרשה אלא מעין המאורע: "
+            ],
+            [
+                "<b>בפרשת מועדות שבתורת כהנים.</b> שור או כשב או עז. וביומא קמא מיירי. והאידנא נהוג עלמא שקורין ביום ראשון משכו וקחו ל��ם, ומפטירין בפסח גלגל. בשני שור או כשב, ומפטירין בפסח יאשיהו. בשלישי קדש לי כל בכור. ברביעי אם כסף תלוה. בחמישי פסל לך. בששי ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. בשביעי שירת הים, ומפטירין וידבר דוד. בח׳ שהוא יו״ט אחרון של גליות קורין כל הבכור, ומפטירין עוד היום בנוב לעמוד. בעצרת, ביו״ט ראשון, בחודש השלישי, ומפטירין במרכבה של יחזקאל. ביו״ט שני של גליות קורין כל הבכור, ומפטירין בחבקוק. בראש השנה וה׳ פקד את שרה, דבר״ה נפקדה שרה, ומפטירין בחנה שגם היא נפקדה בר״ה. ביו״ט שני בעקידה, ומפטירין הבן יקיר לי אפרים. ביוה״כ שחרית קורין באחרי מות, ומפטירין כה אמר רם ונשא. במנחה קורין בעריות, ומפטירין ביונה. בשני ימים טובים של חג קורין שור או כשב או עז ומפטירין ביו״ט ראשון הנה יום בא לה׳. וביו״ט שני ויקהלו אל המלך. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג, כיצד, יום ג׳ שהוא יום ראשון של חוה״מ, כהן קורא וביום השני, לוי קורא וביום השלישי, ישראל קורא וביום הרביעי, והרביעי חוזר וקורא וביום השני וביום השלישי. וביום הד׳ כהן קורא וביום השלישי, לוי קורא וביום הרביעי, ישראל קורא וביום החמישי, והרביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי. וכן כולם. ביו״ט אחרון של חג, כל הבכור, ומפטירין ויהי ככלות שלמה. ולמחר קורין וזאת הברכה, ומפטירין ויהי אחרי מות משה. ושבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, קורין ראה אתה אומר אלי. ומפטירין, בפסח, העצמות היבשות. ובסוכות ביום בא גוג. שמסורת בידינו דתחיית המתים עתידה להיות בפסח, ומלחמות גוג ומגוג בסוכות: "
+            ],
+            [
+                "<b>במעמדות במעשה בראשית.</b> שבשביל הקרבנות נתקיימו שמים וארץ. וסדר קריאתן מפורש במסכת תענית בפרק אחרון:",
+                "<b>ברכות וקללות.</b> אם בחקותי. להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם:",
+                "<b>כסדרן.</b> בסדר פרשת היום:",
+                "<b>ואין עולין להם מן החשבון.</b> כשיגיע יום שבת יחזרו ויקראו מה שקראו בשני ובחמישי ובשבת במנחה:",
+                "<b>שנאמר וידבר משה.</b> אכולה מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות בכל המועד מענין המועד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הקורא את המגילה עומד ויושב.</b> רצה עומד רצה יושב:",
+                "<b>קראוה שנים.</b> ביחד.",
+                "<b>יצאו.</b> ולא אמרינן שני קולות אין נשמעין כאחד, דכיון דחביבא להו יהבי דעתייהו:",
+                "<b>מקום שנהגו לברך.</b> אחריה, יברך. אבל לפניה חייב לברך בכל מקום שלש ברכות, על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו. בין בלילה בין ביום. דקריאה של יום עיקר דכתיב (אסתר ט׳:כ״ח) והימים האלה נזכרים ונעשים. ואיכא למאן דאמר דכיון שבירך שהחיינו בלילה לא יברך ביום שהחיינו. והכי מסתברא:",
+                "<b>ואין מוסיפין עליהן.</b> שלא יקשה לצבור. מפני שהן ימי מלאכה. ושבת במנחה נמי סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילים לדרוש. ומהאי טעמא נמי אין מפטירין:",
+                "<b>הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.</b> המתחיל לקרות בתורה ראשון, מברך לפניה. והאחרון, החותם שהוא המשלים, מברך לאחריה. וכל שאר הקורין בתורה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה. והאידנא נהיגי עלמא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה, גזירה משום הנכנסים ולא שמעו הראשון שבירך לפניה ויאמרו אין ברכה בתורה לפניה, ומשום היוצאים ולא ישמעו החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו. ויאמרו אין ברכה בתורה ��אחריה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואין מוסיפין עליהן.</b> דבראשי חדשים ובחולו של מועד נמי איכא בטול מלאכה, דמלאכת דבר האבד מותרת:",
+                "<b>בי״ט ה׳</b> דכל דטפי ליה מלתא מחבריה, טפי ליה גברא. הלכך בראשי חדשים ובמועד דאיכא קרבן מוסף קורין ד׳. יו״ט דאיכא בטול מלאכה קורין חמשה. ויוה״כ דענוש כרת קורין ששה. שבת דחיוב סקילה קורין שבעה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין פורסין על שמע.</b> עשרה שבאו לבית הכנסת אחר שקראו צבור את שמע, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שלפני קריאת שמע. פורסין, לשון פרוסה, כלומר חצי דבר, משתי ברכות שלפני ק״ש אומר ברכה אחת:",
+                "<b>ואין עוברין לפני התיבה.</b> שליח צבור:",
+                "<b>ואין נושאין כפיהן.</b> לברך ברכת כהנים:",
+                "<b>ואין קורין בתורה.</b> בצבור. וכל הני אין נעשים בפחות מעשרה, דכתיב (ויקרא כ״ב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה, כתיב הכא בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר ט״ו) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה, שאין עדה פחותה מעשרה, אף כאן עשרה:",
+                "<b>ואין עושין מעמד ומושב.</b> למת, כשנושאין את המת לקברו היו יושבים שבע פעמים לכבוד המת, ואומרים על כל פרק ופרק של הספד עמדו יקרים עמודו, שבו יקרים שבו. ובבציר מעשרה לאו אורח ארעא:",
+                "<b>ברכת אבלים.</b> ברכת רחבה. שהיו אומרים ברכה כנגד אבלים, וברכה כנגד המנחמים כו׳. כדמפורש בפ״ק דכתובות [דף ח׳]:",
+                "<b>ותנחומי אבלים.</b> עומדים בשורה כשחוזרין מן הקבר ומנחמין את האבלים, ואין שורה פחותה מעשרה:",
+                "<b>וברכת חתנים.</b> שבע ברכות שאומרים לחתן:",
+                "<b>ואין מזמנין.</b> כיון דבעי למימר נברך אלהינו, בציר מעשרה לאו אורח ארעא:",
+                "<b>והקרקעות.</b> של הקדש, הבא לפדותן צריך עשרה ואחד מהן כהן, דעשרה כהני כתובים בפרשת הקדשות, ג׳ בערכין וג׳ בבהמה וד׳ בקרקעות:",
+                "<b>ואדם כיוצא בהן.</b> אם אמר דמי עלי, שמין אותו כעבד, ועבד אתקש לקרקעות, דכתיב (ויקרא כ״ה) והתנחלתם אותם לבניכם. וכי היכי דבקרקעות בעינן עשרה וחד מינייהו כהן, הכי נמי באדם: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד.</b> שלא יטעה המתורגמן שמתרגם על פה:",
+                "<b>ובנביא שלשה.</b> אם ירצה. ולא אכפת לן אם יטעה דלא נפקא לן הוראה מינייהו:",
+                "<b>ואם שלשתן שלש פרשיות.</b> כגון כי כה אמר ה׳ חנם נמכרתם, כי כה אמר ה׳ מצרים ירד עמי בראשונה, ועתה מה לי פה נאם ה׳, הם ג׳ פרשיות בשלשה מקראות רצופים:",
+                "<b>מדלגין בנביא.</b> מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:",
+                "<b>ואין מדלגין בתורה.</b> בשני ענינים. אבל בענין אחד מדלגין. כמו שהיה כהן גדול קורא ביום הכפורים פרשת אחרי מות, ומדלג וקורא אך בעשור:",
+                "<b>עד שלא יפסיק התורגמן.</b> המדלג בין בתורה בענין אחד, בין בנביא ואפילו בב׳ ענינים, לא ישהא אלא בכדי שישלים המתורגמן לתרגם מה שהוא צריך לתרגם, שאין כבוד לצבור לעמוד שם בשתיקה: "
+            ],
+            [
+                "<b>המפטיר בנביא.</b> מי שרגיל להפטיר בנביא, תקנו חכמים שיהא הוא פורס על שמע ברבים:",
+                "<b>והוא עובר לפני התיבה.</b> להוציא את הרבים בקדושת השם בתפלה, הואיל וממציא את עצמו להפטיר דהוי דבר שאינו כבודו תקנו לו את זו לכבודו:",
+                "<b>ואם היה קטן.</b> שאינו יכול לעבור לפני התיבה, ולא לפרוס על שמע:",
+                "<b>אביו או רבו.</b> עוברים לפ��י התיבה:",
+                "<b>על ידו.</b> בשבילו: "
+            ],
+            [
+                "<b>קטן קורא בתורה.</b> ויש מן הגאונים שאמרו דוקא משלישי ואילך:",
+                "<b>אבל אינו פורס על שמע.</b> לפי שהוא בא להוציא את הרבים ידי חובתן, וכל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:",
+                "<b>ואינו נושא את כפיו.</b> אם הוא כהן, שאין כבוד לצבור שיהיו כפופין לברכתו:",
+                "<b>פוחח.</b> בגדיו קרועים וזרועותיו נראים מבחוץ. ערום ויחף, מתרגמינן פוחח ויחף:",
+                "<b>פורס על שמע.</b> שהרי הוא מחוייב בדבר:",
+                "<b>אבל אינו קורא בתורה.</b> מפני כבוד התורה. וכן לפני התיבה וכן לנשיאת כפים, מפני שגנאי הוא לצבור:",
+                "<b>סומא פורס על שמע.</b> שאע״פ שאינו רואה מאורות יש לו הנאה מן המאורות, שבני אדם רואין אותו ומצילין אותו מן המכשולים:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כל מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס.</b> שלא היה לו הנאה מהם לעולם. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>כהן שיש בידו מומין.</b> וכן בפניו או ברגליו:",
+                "<b>לא ישא את כפיו.</b> שאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, ואם יש מומין ברגליו יסתכלו בו ומתוך כך יבואו להסתכל בידיו, והמסתכל בכהנים כשנושאים כפיהן עיניו כהות, [חגיגה ט״ז ע״א]. לפי שהשכינה שורה בין ידיהם:",
+                "<b>אסטס.</b> צבעו דומה לתכלת:",
+                "<b>פואה.</b> שרשים אדומים שצובעים בהם אדום. ומסיק בגמרא שאם היה דש בעירו, כלומר רגיל עמהם וכולם יודעים במומין שיש בו או בצבע שבידיו או שרוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר, דשוב אין מסתכלים בו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אף בלבנים לא יעבור.</b> חיישינן שמא מינות נזרקה בו, דעובדי ע״ז מקפידין בכך:",
+                "<b>העושה תפילין שבראשו עגולות.</b> כאגוז או כביצה:",
+                "<b>סכנה.</b> שלא תכנס בראשו:",
+                "<b>ואין בה מצוה.</b> דתפילין מרובעות הלכה למשה מסיני:",
+                "<b>הרי זה דרד מינות.</b> שבוזים דברי חכמים והולכים אחר משמעות המקרא, ואומרים בין עיניך ממש, על ידך ממש. וחכמים למדו בגזירה שוה בין עיניך, במקום שער שבראש מקום שמוחו של תינוק רופס. על ידך, בגובה היד, קיבורת בראש הזרוע, שתהא כנגד הלב:",
+                "<b>ציפהו זהב וכו׳</b> והכתוב אומר (שמות י״ג:ט׳) למען תהיה תורת ה׳ בפיך, מן המותר בפיך, שיהא הכל מעור בהמה טהורה ולא מזהב:",
+                "<b>ונתנה על בית אנקלי.</b> על בית יד המלבוש מבחוץ. והכתוב אומר לך לאות, ולא לאחרים לאות:",
+                "<b>הרי זה דרך החיצונים.</b> בני אדם ההולכים אחר דעתם חוץ מדעת החכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>יברכוך טובים הרי זו דרך מינות.</b> שצריכין ישראל לצרף עמהם פושעי ישראל באגודת תעניותיהם. שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת:",
+                "<b>על קן צפור יגיעו רחמיך.</b> כמו שהגיעו רחמיך על קן צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים (דברים כ״ב:ו׳), כן חוס ורחם עלינו. משתקין אותו, שעושה מצותיו של הקב״ה רחמים והם אינן אלא גזירות:",
+                "<b>ועל טוב יזכר שמך.</b> על טובתך נודה לך. משתקין אותו, שאנו חייבים לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:",
+                "<b>מודים מודים.</b> דמיחזי כשתי רשויות, כמודה ומקבל עליו ב׳ אלהות:",
+                "<b>המכנה בעריות.</b> שדורש פרשה של עריות בלשון כינוי. שאומר דלא בעריות ממש דיבר הכתוב, אלא שלא יגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים:",
+                "<b>ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא.</b> לא תבא על הגויה ותוליד בן לעבודה זרה:",
+                "<b>משתקין אותו בנזיפה.</b> שעוקר הכתוב ממשמעותו, ונותן כרת לבא על הגויה, ומחייבו חטאת על השוגג: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם.</b> ולא חיישינן ליקריה דדוד. והוא, דלא כתיב אמנון בן דוד, כדבעינן למימר לקמן:",
+                "<b>מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם.</b> ולא חיישינן ליקרא דישראל:",
+                "<b>מעשה עגל השני.</b> מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו׳ ופסוק ויגוף ה׳ את העם, כל אלו נקראים ולא מתרגמין, משום יקרא דאהרן:",
+                "<b>ברכת כהנים.</b> נקראים ולא מתרגמין משום דאית ביה ישא ה׳ פניו אליך, שלא יאמרו הקב״ה נושא פנים והן אינן יודעים שכדאי הן ישראל לשאת להם פנים:",
+                "<b>מעשה דוד ואמנון.</b> לא נקראים בהפטרה, ולא מיתרגמין, כל אותן פסוקים שכתוב בהם אמנון בן דוד. אבל אותן שנאמר בהן אמנון סתם, הא אמרינן לעיל מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם:",
+                "<b>אין מפטירין במרכבה.</b> דלמא אתי לשיולי ולעיוני בה:",
+                "<b>ור׳ יהודה מתיר.</b> והלכה כמותו:",
+                "<b>אין מפטירין בהודע את ירושלים.</b> (יחזקאל ט״ז:ב׳). משום יקרא דירושלים. ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Moed Katan/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,213 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "http://sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "משקין בית השלחין – a weary land and thirsty for water. The Aramaic translation of “tired and weary,” is thirstiness and tired.",
+                "משקין במועד – for it is a business that cannot be postponed without irretrievable loss is permissible on the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Festival). For a field which needs irrigation from the time when one begins to water it, if one does not water it frequently, it immediately becomes lost, as is taught at the end of Mishnah [3 – of this chapter, seeds which have not been watered before the Festival should not be watered on the Festival, for they will not suffer loss, but if they “drank” before the Festival, he should water them during the Festival. And specifically, a bright, shade-less field (i.e., vegetable or grain field) of grain which needs irrigation, we water them on the Festival, but fields which are moist of a tree, it is not permitted on the Festival, for they don’t suffer loss. And in the Seventh Year, it is permitted to water whether it is a field that needs irrigation or whether it is a field sufficiently watered by rain [and not needing irrigation], and because of the Festival alone, our Mishnah took this.",
+                "שיצא בתחילה – that goes out now from the start, and we don’t suspect for since it is new, lest its banks overflow and people come to repair them on the Festival and there is great trouble/labor.",
+                "שלא יצא בתחלה – when it is sleeping.",
+                "אבל לא ממי גשמים – a decree because of water from a swipe well.קילון are water of a deep pit/cistern and in it is collected rain water, and from it there is greater trouble to draw it out.",
+                "עוגיות – trenches that they would make in the roots of olives and in the roots of vines in order that they would fill up with water."
+            ],
+            [
+                "האמה – trenches that they would make in the ground that in the water would travel around the field and from field to field, which are called אמה/river-arms, canals/channels, because they are one cubit wide at a depth of a cubit.",
+                "בתחלה – if there never was one [before], we don’t make them ab initio on the Festival because of the trouble/labor.",
+                "ובשביעית – because it would appear like digging in the ground during the Seventh Year.",
+                "ומתקנים את המקולקלת – if dirt fell into it and does not bring forth an uninterrupted flow, we repair it, but we don’t make it ab initio on the Festival. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "ומתקנים קלקולי המים – water that has entered in the indentations/holes to drink from them.",
+                "וחוטטין – clean and dig and remove from inside them rocks and chips and sandy matter in grain that fell in them.",
+                "ומציינין – make markings of graves that they would cleanse with plaster and pour on the grave, and it is a sign to those walking not to pass over a place of ritual uncleanness (see Mishnah Shekalim, Chapter 1, Mishnah 1).",
+                "ויוצאין – agents of the Jewish court would go out to inspect the fields that were sown with mixed seeds and uproot them, because they take their compensation for this from the donations to the Temple treasury for congregational sacrifices, and on the days of the Festival, they are hired cheaply because they are idle [from work]."
+            ],
+            [
+                "מושכין את המים – that is underneath the tree, and this is for another tree, where there is no strenuous labor, but he should not water the entire field, and we are speaking of a field sufficiently watered by rain, which does not suffer loss, for the rain waters are sufficient for it, but when we water it, there is great and liberal provision.",
+                "לא שתו – there was no loss",
+                "בזה ובזה – even if they had not drunk [water] and even a field that is sufficiently watered by rain, and because of the liberal provision the Sages permitted it. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov. And the anonymous Mishnah (i.e., Mishnah 1): We water the irrigated field that is above is according to him (i.e., Rabbi Eliezer ben Yaakov). However, a moist field whose ground is like plaster/clay/mud, it is permitted to water it during the Festival, and even according to Rabbi Eliezer ben Yaakov, for they are considered like seeds that drank [water] before the Festival."
+            ],
+            [
+                "האישות – mole, which is a creature that has no eyes and causes loss to the fields.",
+                "ובשדה הלבן – that they plough and seed it with train and there are no trees in it.",
+                "בשדה האילן כדרכו – that causes great loss , and these are suspect of great loss. Therefore, they dig holes as is the normal manner and suspect traps.",
+                "שלא כדרכו – wedge in a spit in the ground with strength and shake the tree to and fro, and it is found that a hole was made of its own. But not via the digging, and the Halakha is according to the Sages. But in a bright shade-less [grain or vegetable] field that is near an orchard, they dig as is done normally, lest the spit go out from the bright shade-less field and destroy the trees.",
+                "ומקרין את הפרצה – they set up the stones one on top of the other in the manner of building and they don’t plaster it with plaster, and we are speaking of the breach in a garden, but a in the wall of a courtyard that fell, the buid as is done normally, because of the thieves."
+            ],
+            [
+                "רואין את הנגעים במועד להקל – if he was ritually pure, the Kohen would say to him, “you are pure,” for it is a rejoicing for him.",
+                "אבל לא להחמיר – that if he was ritually impure, he should remain silent, and not make him impure that they would have to leave outside of the camp.",
+                "לא להקל ולא להחמיר – because it was necessary to see him if he was ritually pure in order to be lenient towards him, for if it was necessary to be strict, if he was [in fact] ritually impure, one must say to him, “you are impure,” as it is written (Leviticus 13:59): “for pronouncing it pure or impure,” for a Kohen is not permitted to be silent, and it is better for him that the Kohen should not see him at all.",
+                "מלקט אדם עצמות אביו ואמו – on the Festival, in order to bury them in an appropriate place.",
+                "ששמחה היא לו – when he sees them [when they bury them in the graves of his ancestors]. But the Halakha is not according to Rabbi Meir in the two of these.",
+                "לא יערער על מתו – he should not bring a eulogizer to excite to lamentation on his deceased one that was dead for many days, to search out the relatives of the dead in the manner that the eulogizer goes around when he cries out and says: “Come, cry with me all who are bitter of heart, and he whose heart sinks goes and eulogies his relative.",
+                "לא יספידנו – he should not hire a eulogizer for whose dead died at that hour.",
+                "קודם הרגל שלשים יום – always, that they mention the reason in the Gemara (Moed Katan 8a) that it is the manner of people to collect monies for the needs of the Festival thirty days before the [onset of the] Festival, because he heard that they explain the Halakhot/laws of the Festival. And lest he give the monies that he collected for the needs of the Festival to the eulogizer, and he would be prevented from the [experiencing] the joy of the Festival. And there are those who say that the dead are not forgotten from the heart (Moed Katan 8b) other than after thirty days after his eulogy."
+            ],
+            [
+                "אין חופרין כוכין וקברות במועד – for a dead to be buried in it after the Festival. Sepulchral chambers, in the cave under the ground, and graves, in a building.",
+                "אבל מחנכין – if it had long, they shorten it, and if it had been short, they length and widen it.",
+                "נברכת – of launderers, a place set up to launder clothing there, and there isn’t such a great trouble to it.",
+                "וארון עם המת בחצר – that tied there, and it is permissible to plane/saw the boards and to make for him a bier. But not in another courtyard, and they didn’t teach this other than regarding a person who is not famous, but for a famous person, they make for him the bier and even in the marketplace. And for us, who are of small number, every person is considered famous.",
+                "ר\"י אוסר – to bring wood to make boards at first for the needs of the bier, other than if they were planed before Yom Tov. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "מפני ששמחה היא לו – for we do not mix another rejoicing with the joy of the Festival, as it is written (Deuteronomy 16:14): “You shall rejoice in your Festival…” – in your holiday and not with your wife.",
+                "אבל מחזיר הוא את גרושתו – which is not a rejoicing so much, but with a new wife, that he had never had.",
+                "ועושה אשה תכשיטיה – such as to put kohl/a powder used for painting the eyelids in her eyes and to smooth out her hair so that it does not scatter, and to add red coloring to her face and or cause to pass a knife on her lower face, and everything that is similar to this.",
+                "שניוול הוא לה – it is painful to her , and the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "ההדיוט תור כדרכו – the “layman”/unskilled person is called anyone who doesn’t know how to direct the border of the garment so that it would be equal and properly directed, but rather curvy/windy to this side of that side and he makes it wide in this place and narrow in the other.",
+                "מכליב – he makes stitches like the teeth of a dog, and they are equivalent this one corresponding to that one, but rather one oon top and the other below.",
+                "מסרגין את המטות – they weave them with ropes longitudinally and crosswise.",
+                "ממתחין – if it had been woven for many days and the ropes became weak, they tighten them, but they do not weave them [with ropes longitudinally and crosswise. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "מעמידין – they build and restore and repair the oven that they need for the Festival, and because they would carry their ovens from place to place, for that reason, the Mishnah teaches, “set up.”",
+                "[אין] מכבשין – they roughen and beat with a hammer on the millstone (Moed Katan 10a) when they are too smooth and they don’t mill/grind properly. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ולמפרסת – a walk before the attic that those who live above walk in it and go down through a ladder to the courtyard.",
+                "ושפין את הסדקין – of the roofs that are not slanted, we grind them with plaster and when there are cracks in the plaster and the leaks in the roof go down in the house and there is loss, we smooth them, plaster them.",
+                "מעגלה – a round piece of wood whereby we smooth out the roofs.",
+                "במלחצים – a wide artisan’s implement of copper like a spoon, which has a handle.",
+                "הציר – the foot of the door that surrounds in the cavity of the threshold/lower door-sill of he opening.",
+                "צינור – the cavity that is in the threshold/lower door-sill.",
+                "והקורה – the actual beams of the house that were broken even prior to Yom Tov.",
+                "ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד – that he should not say, “I will wait until the Festival when I don’t have other work and I will do this.”",
+                "כבשים – such as fish and vegetables that are pickled with salt and vinegar.",
+                "שיכול לאכלן במועד – that they pickle quickly and are appropriate to eat immediately."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מי שהפך – It is the manner of people that they turn their olives in the vat or pit where olives are packed until they form a viscid mass where they are piled up and when one wants to bring them into the building containing the tank [and all the implements] for pressing olives, and if he does not bring them into the press to grind them after he has turned them over, they become lost.",
+                "וארעו אבל – who is prohibited to do work.",
+                "או שהטעתו פועלים – that did not come to work and the Festival arrived.",
+                "טוען – upon the olives a beam of the olive press for the first time and sweep them out, ion order that a bit of the oil flows a bit so that they will not loose it, but not during the second time because they will not lose any more, and from here we learn that things that are permitted during the Festival (i.e., on the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed), it is forbidden for a mourner to do them with his hand during his days of mourning, for since it (i.e., the Mishnah) teaches “an occasion for mourning befell him,” and on account of the mourning he delays until the Festival, he applies the pressing beam [for the first time] for the olives during the Festival, but during the days of his mourning, he would be prohibited to press with his hand even the first beat, but others press for him.",
+                "זולף – he pours the olives on the back of the olive press, and every matter that he pours is called זילוף/sprinkling.",
+                "וגומר – pressing them (olives) and wine/grape pressing in the olive press.",
+                "וגף – close the lip of the barrels. And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "בתוך הבור – digging underneath the wine press which is covered with plaster to receive the wine.",
+                "למודים – wooden boards, that is to say, he covers it there with boards so that it does not ferment, and it does not draw wine out of the put. And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "ושולה פשתנו – all that comes up fro the water is called “soak.”",
+                "אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו – The Jewish court causes him to lose money and make it ownerless."
+            ],
+            [
+                "אלא לצורך המועד – that the purchaser needs them on the Festival (I.e., the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed) – houses to dwell in them, slaves to serve him and animals/cattle for slaughter.",
+                "או לצורך המועד – that he needs to money to spend for the needs of the Holy Day.",
+                "אין מפנים – utensils or grain..",
+                "מבית – [from] this [house] to another house far from him because of the effort.",
+                "אבל מפנה לחצרו – to another house in the same courtyard, for it is private, but not from one house to another house via the public domain.",
+                "ואין מביאין כלים מבית האומן – these words [are regarding] utensils that are not for the needs of the Festival, but utensils that are for the needs of the Festival such as pillows, cushions and cups and ladles are permitted.",
+                "ואם חושש להם – lest they be stolen from the house of the artisan, or if he needs the artisan to hire him and the owner of the utensil doesn’t believe him since he fears lest he will request from him the wages for his labor a second time."
+            ],
+            [
+                "מחפין את הקציעות – figs that are spread/stretched out in the field to dry them, we cover and hide them with straw because of the rains.",
+                "אף מעבין – place them this one on top of that one and make them like a pile, and that the upper owns protect the lower ones.",
+                "הדשושות – that we thresh and crush wheat for cereal.",
+                "בגרוסות – they make pounded beans.",
+                "הם – the artisans.",
+                "החמירו על עצמן – and we don’t do it even in private. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו מגלחין. הבא ממדינת הים – During the Festival, for he did not have time to shave prior to the Festival. And this is a case of one who departed for business or to a thing that was necessary, if he didn’t depart other than to a mere walk/doing errands, it is prohibited [to shave].",
+                "והיוצא מבית האסורין – and even if he was imprisoned at the hand of an Israelite who would let him shave, because he was in pain.",
+                "ומנודה – who released him from his excommunication during the Festival, but prior to the Festival, he was not able to shave since someone who was excommunicated is prohibited to cut his hair.",
+                "ומי שנדר – [vowed] not to shave, and he could not find a Sage that would release him from his vow prior to the Festival. Alternatively, he did not find an opening for regret other than during the Festival.",
+                "והנזיר – who completed his being a Nazirite vow during the Festival.",
+                "ה\"ג והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו – if his seventh day occurs during the Festival, he is permitted to take a haircut, as it is written (Leviticus 14:9): “On the seventh day he shall shave off all his hair [– of head, beard, and eye-brows…].” And the shaving of the bald spot [on the head or in the beard] is not considered, for it is not other than a small thing when he shaves around the bald spot. And there reason that it is prohibited to shave on the Festival outside of those who are taught in the Mishnah is in order that they should not intend to shave during the Festival when they are idle from work and the First Day of the Festival comes when they are disgraced, that is is the reason also that the they prohibited laundering on the Festival."
+            ],
+            [
+                "ומי שנשאל לחכם – that he vowed not to launder his clothes and he appeared before a Sage on the Festival and he released him from his vow.",
+                "ומטפחות ידים – that they dry with the their hands at the time of eating.",
+                "ומטפחות ספרים – clothing/covering that the barbers give to those who get a haircut between his shoulders because of the hair. And when he comes to shave to those who are taught in the Mishnah who are permitted to shave on the Festival, it is necessary to always launder it.",
+                "מטפחות הספגין – that they dry with them when they leave from the bathhouse.",
+                "וכל העולים מטומאה לטהרה – on the Festival, it is permitted to launder their clothes. And flax utensils, even of every person it is permitted to launder them on the Festival, for they need laundering frequently, and even that which was laundered on the eve of the Festival become soiled immediately and need laundering during the Festival, therefore, they did not make a decree concerning them. And whomever lacks other than one undershirt/garment, even if it is not made of flax is permitted to launder it on the Festival., and he who stands naked at the time of his laundering with only a girdle on his loins to cover the flesh of his nakedness for this proves that he lacks other than this undershirt/garment that he launders."
+            ],
+            [
+                "קדושי אשה – He writes on paper or on earthenware, “You are betrothed to me,” and he betroths with it the woman even if it is not worth a Perutah/penny. And therefore, it is permitted to write [this formula on the Festival because he fears lest someone else precede him [in doing so] and it is for him a business which cannot be postponed without irretrievable loss.",
+                "גיטין – who wants to leave on a caravan, and if he doesn’t write it (i.e., the Jewish bill of divorce) now, this (woman) will remain tied to an absent husband.",
+                "ושוברים – for if the borrower would say: “I will not pay back your liability if I do not have a receipt from you,” we listen to him, and he (i.e., the borrower) goes on his way, and it is found that this one (i.e., the lender) loses his money.",
+                "דייתיקי - the gift of someone on his deathbed. And the explanation of the term דייתיקי /disposition of property, especially by will and testimony – this shall be fulfilled and will be, for the words of someone on his deathbed is as they are written and as delivered.",
+                "מתנה – the gift of a healthy individual, and if it was not written to them, the recipient would lose it, for perhaps the giver would retract [his decision].",
+                "ופרוזבולין – that the seventh year would not cause a remission of debt and he would lose his monies. The word פרוזבול/Prozbul (the declaration made in court, before the execution of a loan to the effect that the law of limitation by the entrance of the Sabbatical year shall not apply to the loan to be transacted) (see Gittin 36b-37a) before the rich and before the poor, that is, the enactment to thee rich that they should not transgress on what is written in the Torah (Deuteronomy 15:B): “Beware lest you harbor the base thought…,” and the enactment for the poor that they should be enabled to receive loans,. The senators of the Rich and the Poor/broken Ones. And Hillel established the Prozbul , a document in which they write: “I hand over to you so-and-so and so-and-so the judges, that every document that I have on so-and-so, I will collect whenever I want. And further, the seventh year does not cancel his loan.” It is as if the Jewish court collected his liability, and further, we don’t read concerning him (Deuteronomy 15:2): “he shall not dun his fellow or kinsman, [for the remission proclaimed is of the LORD].”",
+                "אגרות שום – for the Jewish court estimated the possessions of the borrower and gave it to the lender.",
+                "אגרות מזון – the Jewish court sold the property for the provision of food for [his] wife and the daughters, and they write the actions of the Jewish court on this. Alternatively, he who accepted upon himself to feed the daughter of his wife.",
+                "מיאונים – of a minor whose mother and her brothers married her off, she can refuse her husband and say: “ I don’t want so-and-so as my husband,” and she leaves it (i.e., the marriage/relationship) without a Jewish bill of divorce. And the document that they write for testimony in this matter is called the document of refusal.",
+                "שטרי ברורין – that they chose for them the judges. This one (i.e., litigant) chooses one judge and the other one chooses another [judge] (see Mishnah Sanhedrin, Chapter 3, Mishnah 1) , and they write a document that neither of the litigants will retract.",
+                "וגזירות ב\"ד – the legal decision that the judges made.",
+                "אגרות של רשות – the commands of the ruler, such as (Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 10): “Don’t get friendly with the government.” “Be careful/wary with the government” ( Tractate Avot, Chapter 2, Mishnah 3). And there are those who explain it as letters of secular character (i.e., social correspondence) that they write between a person and his fellow."
+            ],
+            [
+                "אין כותבין שטרי חוב ב��ועד – since one can write it after the Festival.",
+                "ואם אינו מאמינו – and he doesn’t want to lend him without a document but if the borrower needs money, we write it [during the Intermediate Days of the Festival].",
+                "או שאין לו – for the scribes [lacks] for what to eat, he should write it and take his compensataion, for the fee for work for one who has no food to eat is permitted.",
+                "ואפילו בספר העזרה – The Torah scroll that the High Priest reads from on Yom Kippur, and even though it is necessary for the community.",
+                "לעצמו – to fulfill the commandment, but not to see or rent out.",
+                "ועווה על ירכו תכלת – that he places the cord on his thigh and rubs with his hand and it is spun by itself, but not by his hand between his fingers, nor by a spindle in the manner that he might do on a weekday. And the Halakha is that one a person spins tekhelet/the thread of blue for his clothing whether with a spindle or a stone."
+            ],
+            [
+                "הקובר את מתו – A death had occurred for him prior to the Festival. And he observed mourning for three days prior to the Festival.",
+                "בטלה ממנו גזירת שבעה – but the thirty-day/Shloshim decree is not abrogated, that is the prohibition of cutting one’s hair, and one counts after the Festival thirty days with the three that passed already from the thirty. And the Halakhic decision is that one who buries his dead even one hour prior to the Festival, the decree of Shivah/seven days is abrogated for him.",
+                "שמונה – [eight] days prior to the Festival, for since one of the days of shaving entered prior to the Festival, the Festival comes and abrogates the rest altogether.",
+                "שבת – [A Sabbath] during the days of his mourning counts towards the number of seven.",
+                "ואינה מפסקת – but does not abrogate the remainder, but he sits and mourns after Shabbat.",
+                "הרגלים מפסיקים ואינם עולים – if he practiced [the rituals of] mourning prior the Festival, the Festival interrupts and abrogates the decree of thirty [days]. But if he did not practice [the rituals of] mourning prior to the Festival, but began his mourning during the Festival, the Festivals do not count to the number seven, but count towards the number thirty. And the reason that Shabbat counts to the total of seven days of mourning , because things that are done in private are practiced on it, such as [the prohibition of] sexual relations and removing the mourner’s wrap, for it is prohibited to be with an uncovered heat, and washing in hot water, for the mourner is forbidden [to engage] with them on Shabbat. But on the Festivals, none of the laws of the mourning are practiced/observed on it. Therefore, [the mourning] stops completely. But if mourning did not occur at all prior to the [onset of the] Festival, like the dead was buried during the Festival, it does not count towards the number seven, and one begins to count seven after the Festival."
+            ],
+            [
+                "משחרב בית המקדש – For Shavuot/Atzeret has no payment of indemnity all seven days of the sacrifice, the laws of the Festival are abrogated, and it is a Shabbat which does not interrupt it, but at the time of the Temple, he who did not make the Festival offering on the First Day of Shavuot would offer it throughout the seven days, like the Festival of Matzot; Azeret was like the Festival of Matzot even as regards mourning. And the final result of this matter regarding the Halakhic decision is that Atzeret in this time is like the Festivals, and Rosh Hashanah and Yom Kippur are like the festivals. He who suffered a loss prior to one of these, even one hour, the decree of [sitting] Shivah is abrogated. And if [the person] died prior to one of these Holy Days, the decree of thirty days is abrogated from him, as we have stated; and the seven days of the Festival count towards the number thirty, which is fourteen days. And Shemini Atzeret/The Eighth Day of Solemn Assembly is a festival unto itself, and is considered as if it is seven days, that makes twenty-one days. We count another nine days until the thirty and that is enough. And the decree of seven as we have stated is that he that was a mourner all seven days is prohibited in washing in hot water, even for part of his body, and in cold [water] all of his body, and he is prohibited from laundering his clothing, and in anointing and in wearing leather [shoes] and in doing work and in greeting others. And he is obligated in wrapping his head in mourning garb , and in turning over his bed, so that all of the beds that are in his house would be turned over on the ground and he should sleep on them, but not upon a bed standing upright. And it is prohibited to cut his nails with a utensil nor the hair of his mustache, even if it prevents him from eating. And it is prohibited to read from the Torah, whether from the Written Torah or from the Oral Torah. And he cannot re-stitch the tear that is upon him. And the decree of thirty is that from the seventh day until the completion of the thirtieth [day], it is prohibited to wear new clothing, or a white ironed garment, and it is prohibited to cut one’s hair, and to enjoy an optional banquet and to go shopping with one’s friends, and to marry another woman, if he has a wife and children, and he cannot sew together the tear that is upon him."
+            ],
+            [
+                "אין קורעין – on the Festival (i.e., during Hol HaMoed/The Intermediate Days of the Festival), other than the relatives of the deceased – for his mother and his father and for his son and his daughter and for his brother and his sister and for his wife – for these seven deceased individuals that one is obliged to mourn over them. But on the rest of the relations that one is not obligated to mourn over them, one does not tear [clothing] over them during the Festival, and we don’t say this other than over someone who is not a Sage or a worthy person or an individual who was [filled] with good deeds. But a Sage that died, everyone is his relative, and everyone tears [their clothing] upon him even during the Festival. And similarly regarding a person who is known for his worthiness and piety. And all who stand at the time of the departure of the soul of every person from the Jews is obligated to tear [his clothing] even during the Festival. And the tearing on [hearing of the passing of] one’s father and mother is with his entire garment until he reveals his heart, and he tears with his hand and separates the upper border of the garment, and he tears from the outside, for he does not bring his hand inside underneath his garment while he is tearing it, and stitches it after thirty days, and he does not mend the garment torn in mourning ever. And similarly, regarding his Rabbi who taught him Torah. But on all the rest of he relatives, you tear a handbreadth only from the upper part of the garment, and one tears it with a utensil if one desires, and one does not have to separate the border, and he has to bring in his hand under his garment when he is tearing it and he can re-stitch it after seven [days], and sew together the the tear after thirty [days]. And tearing of the clothing is done only while standing.",
+                "ולא חולצין במועד – the untying of the shoulder where their arms and shoulders are revealed.",
+                "ולא מברין – the first meal, for a mourner is prohibited to eat of his own and it is customary to provide the meal to him in the street of the city, but on the Festival we don’t provide the meal of consolation other than his relatives inside his house.",
+                "ואין מברין אלא על מטות זקופות – and even within the house we don’t provide him with the meal of consolation on mattresses on or near the floor, for it is customary in he rest of the days of the year for all of his relatives and he whose heart is haughty to eat with him while his mattress is on or near the ground, and during the Festivals, we do not serve the meal of consolation other than on raised beds.",
+                "ואין מוליכין – the meal to the house of the mourner.",
+                "לא בטבלא – the manner of honor.",
+                "ולא באסקוטלא – flipping a small table of silver or of gold or of glass. But I heard a bowl of silver, for in the foreign tongue, they call the bowl “Shekudila.”",
+                "אלא בסלין – of peeled willow twigs, in order not to embarrass the poor that come to serve a condolence meal and lack a collection of bells or a small table.",
+                "ופוטרין את הרבים – give them the permission to go immediately."
+            ],
+            [
+                "אין מניחין את המטה – [bier] of the dead person.",
+                "ברחוב – [in the street] during the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed).",
+                "לעולם – even during the weekdays, as it is written (Numbers 20:1): “Miriam died there and was buried there.” The burial is juxtaposed to the death.",
+                "מטפחות – clap palm to palm",
+                "ור\"ש אומר כו' – But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "ואשה רעותה קינה – and since it is written (Jeremiah 9:19): “And teach [your daughter wailing, and one another lamentation],” so we see that one speaks and her neighbor responds.",
+                "אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח – that the Holy One Blessed be He should consume death, and all of them respond with a song that there should be no death and no dears, and we take this Biblical verse here because we should not stand/end with a bad thing [and therefore, he saw to conclude with a good thing/word]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Moed Katan/English/merged.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "משקין בית השלחין – a weary land and thirsty for water. The Aramaic translation of “tired and weary,” is thirstiness and tired.",
+                "משקין במועד – for it is a business that cannot be postponed without irretrievable loss is permissible on the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Festival). For a field which needs irrigation from the time when one begins to water it, if one does not water it frequently, it immediately becomes lost, as is taught at the end of Mishnah [3 – of this chapter, seeds which have not been watered before the Festival should not be watered on the Festival, for they will not suffer loss, but if they “drank” before the Festival, he should water them during the Festival. And specifically, a bright, shade-less field (i.e., vegetable or grain field) of grain which needs irrigation, we water them on the Festival, but fields which are moist of a tree, it is not permitted on the Festival, for they don’t suffer loss. And in the Seventh Year, it is permitted to water whether it is a field that needs irrigation or whether it is a field sufficiently watered by rain [and not needing irrigation], and because of the Festival alone, our Mishnah took this.",
+                "שיצא בתחילה – that goes out now from the start, and we don’t suspect for since it is new, lest its banks overflow and people come to repair them on the Festival and there is great trouble/labor.",
+                "שלא יצא בתחלה – when it is sleeping.",
+                "אבל לא ממי גשמים – a decree because of water from a swipe well.קילון are water of a deep pit/cistern and in it is collected rain water, and from it there is greater trouble to draw it out.",
+                "עוגיות – trenches that they would make in the roots of olives and in the roots of vines in order that they would fill up with water."
+            ],
+            [
+                "האמה – trenches that they would make in the ground that in the water would travel around the field and from field to field, which are called אמה/river-arms, canals/channels, because they are one cubit wide at a depth of a cubit.",
+                "בתחלה – if there never was one [before], we don’t make them ab initio on the Festival because of the trouble/labor.",
+                "ובשביעית – because it would appear like digging in the ground during the Seventh Year.",
+                "ומתקנים את המקולקלת – if dirt fell into it and does not bring forth an uninterrupted flow, we repair it, but we don’t make it ab initio on the Festival. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "ומתקנים קלקולי המים – water that has entered in the indentations/holes to drink from them.",
+                "וחוטטין – clean and dig and remove from inside them rocks and chips and sandy matter in grain that fell in them.",
+                "ומציינין – make markings of graves that they would cleanse with plaster and pour on the grave, and it is a sign to those walking not to pass over a place of ritual uncleanness (see Mishnah Shekalim, Chapter 1, Mishnah 1).",
+                "ויוצאין – agents of the Jewish court would go out to inspect the fields that were sown with mixed seeds and uproot them, because they take their compensation for this from the donations to the Temple treasury for congregational sacrifices, and on the days of the Festival, they are hired cheaply because they are idle [from work]."
+            ],
+            [
+                "מושכין את המים – that is underneath the tree, and this is for another tree, where there is no strenuous labor, but he should not water the entire field, and we are speaking of a field sufficiently watered by rain, which does not suffer loss, for the rain waters are sufficient for it, but when we water it, there is great and liberal provision.",
+                "לא שתו – there was no loss",
+                "בזה ובזה – even if they had not drunk [water] and even a field that is sufficiently watered by rain, and because of the liberal provision the Sages permitted it. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov. And the anonymous Mishnah (i.e., Mishnah 1): We water the irrigated field that is above is according to him (i.e., Rabbi Eliezer ben Yaakov). However, a moist field whose ground is like plaster/clay/mud, it is permitted to water it during the Festival, and even according to Rabbi Eliezer ben Yaakov, for they are considered like seeds that drank [water] before the Festival."
+            ],
+            [
+                "האישות – mole, which is a creature that has no eyes and causes loss to the fields.",
+                "ובשדה הלבן – that they plough and seed it with train and there are no trees in it.",
+                "בשדה האילן כדרכו – that causes great loss , and these are suspect of great loss. Therefore, they dig holes as is the normal manner and suspect traps.",
+                "שלא כדרכו – wedge in a spit in the ground with strength and shake the tree to and fro, and it is found that a hole was made of its own. But not via the digging, and the Halakha is according to the Sages. But in a bright shade-less [grain or vegetable] field that is near an orchard, they dig as is done normally, lest the spit go out from the bright shade-less field and destroy the trees.",
+                "ומקרין את הפרצה – they set up the stones one on top of the other in the manner of building and they don’t plaster it with plaster, and we are speaking of the breach in a garden, but a in the wall of a courtyard that fell, the buid as is done normally, because of the thieves."
+            ],
+            [
+                "רואין את הנגעים במועד להקל – if he was ritually pure, the Kohen would say to him, “you are pure,” for it is a rejoicing for him.",
+                "אבל לא להחמיר – that if he was ritually impure, he should remain silent, and not make him impure that they would have to leave outside of the camp.",
+                "לא להקל ולא להחמיר – because it was necessary to see him if he was ritually pure in order to be lenient towards him, for if it was necessary to be strict, if he was [in fact] ritually impure, one must say to him, “you are impure,” as it is written (Leviticus 13:59): “for pronouncing it pure or impure,” for a Kohen is not permitted to be silent, and it is better for him that the Kohen should not see him at all.",
+                "מלקט אדם עצמות אביו ואמו – on the Festival, in order to bury them in an appropriate place.",
+                "ששמחה היא לו – when he sees them [when they bury them in the graves of his ancestors]. But the Halakha is not according to Rabbi Meir in the two of these.",
+                "לא יערער על מתו – he should not bring a eulogizer to excite to lamentation on his deceased one that was dead for many days, to search out the relatives of the dead in the manner that the eulogizer goes around when he cries out and says: “Come, cry with me all who are bitter of heart, and he whose heart sinks goes and eulogies his relative.",
+                "לא יספידנו – he should not hire a eulogizer for whose dead died at that hour.",
+                "קודם הרגל שלשים יום – always, that they mention the reason in the Gemara (Moed Katan 8a) that it is the manner of people to collect monies for the needs of the Festival thirty days before the [onset of the] Festival, because he heard that they explain the Halakhot/laws of the Festival. And lest he give the monies that he collected for the needs of the Festival to the eulogizer, and he would be prevented from the [experiencing] the joy of the Festival. And there are those who say that the dead are not forgotten from the heart (Moed Katan 8b) other than after thirty days after his eulogy."
+            ],
+            [
+                "אין חופרין כוכין וקברות במועד – for a dead to be buried in it after the Festival. Sepulchral chambers, in the cave under the ground, and graves, in a building.",
+                "אבל מחנכין – if it had long, they shorten it, and if it had been short, they length and widen it.",
+                "נברכת – of launderers, a place set up to launder clothing there, and there isn’t such a great trouble to it.",
+                "וארון עם המת בחצר – that tied there, and it is permissible to plane/saw the boards and to make for him a bier. But not in another courtyard, and they didn’t teach this other than regarding a person who is not famous, but for a famous person, they make for him the bier and even in the marketplace. And for us, who are of small number, every person is considered famous.",
+                "ר\"י אוסר – to bring wood to make boards at first for the needs of the bier, other than if they were planed before Yom Tov. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "מפני ששמחה היא לו – for we do not mix another rejoicing with the joy of the Festival, as it is written (Deuteronomy 16:14): “You shall rejoice in your Festival…” – in your holiday and not with your wife.",
+                "אבל מחזיר הוא את גרושתו – which is not a rejoicing so much, but with a new wife, that he had never had.",
+                "ועושה אשה תכשיטיה – such as to put kohl/a powder used for painting the eyelids in her eyes and to smooth out her hair so that it does not scatter, and to add red coloring to her face and or cause to pass a knife on her lower face, and everything that is similar to this.",
+                "שניוול הוא לה – it is painful to her , and the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "ההדיוט תור כדרכו – the “layman”/unskilled person is called anyone who doesn’t know how to direct the border of the garment so that it would be equal and properly directed, but rather curvy/windy to this side of that side and he makes it wide in this place and narrow in the other.",
+                "מכליב – he makes stitches like the teeth of a dog, and they are equivalent this one corresponding to that one, but rather one oon top and the other below.",
+                "מסרגין את המטות – they weave them with ropes longitudinally and crosswise.",
+                "ממתחין – if it had been woven for many days and the ropes became weak, they tighten them, but they do not weave them [with ropes longitudinally and crosswise. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "מעמידין – they build and restore and repair the oven that they need for the Festival, and because they would carry their ovens from place to place, for that reason, the Mishnah teaches, “set up.”",
+                "[אין] מכבשין – they roughen and beat with a hammer on the millstone (Moed Katan 10a) when they are too smooth and they don’t mill/grind properly. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "ולמפרסת – a walk before the attic that those who live above walk in it and go down through a ladder to the courtyard.",
+                "ושפין את הסדקין – of the roofs that are not slanted, we grind them with plaster and when there are cracks in the plaster and the leaks in the roof go down in the house and there is loss, we smooth them, plaster them.",
+                "מעגלה – a round piece of wood whereby we smooth out the roofs.",
+                "במלחצים – a wide artisan’s implement of copper like a spoon, which has a handle.",
+                "הציר – the foot of the door that surrounds in the cavity of the threshold/lower door-sill of he opening.",
+                "צינור – the cavity that is in the threshold/lower door-sill.",
+                "והקורה – the actual beams of the house that were broken even prior to Yom Tov.",
+                "ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד – that he should not say, “I will wait until the Festival when I don’t have other work and I will do this.”",
+                "כבשים – such as fish and vegetables that are pickled with salt and vinegar.",
+                "שיכול לאכלן במועד – that they pickle quickly and are appropriate to eat immediately."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מי שהפך – It is the manner of people that they turn their olives in the vat or pit where olives are packed until they form a viscid mass where they are piled up and when one wants to bring them into the building containing the tank [and all the implements] for pressing olives, and if he does not bring them into the press to grind them after he has turned them over, they become lost.",
+                "וארעו אבל – who is prohibited to do work.",
+                "או שהטעתו פועלים – that did not come to work and the Festival arrived.",
+                "טוען – upon the olives a beam of the olive press for the first time and sweep them out, ion order that a bit of the oil flows a bit so that they will not loose it, but not during the second time because they will not lose any more, and from here we learn that things that are permitted during the Festival (i.e., on the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed), it is forbidden for a mourner to do them with his hand during his days of mourning, for since it (i.e., the Mishnah) teaches “an occasion for mourning befell him,” and on account of the mourning he delays until the Festival, he applies the pressing beam [for the first time] for the olives during the Festival, but during the days of his mourning, he would be prohibited to press with his hand even the first beat, but others press for him.",
+                "זולף – he pours the olives on the back of the olive press, and every matter that he pours is called זילוף/sprinkling.",
+                "וגומר – pressing them (olives) and wine/grape pressing in the olive press.",
+                "וגף – close the lip of the barrels. And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "בתוך הבור – digging underneath the wine press which is covered with plaster to receive the wine.",
+                "למודים – wooden boards, that is to say, he covers it there with boards so that it does not ferment, and it does not draw wine out of the put. And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "ושולה פשתנו – all that comes up fro the water is called “soak.”",
+                "אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו – The Jewish court causes him to lose money and make it ownerless."
+            ],
+            [
+                "אלא לצורך המועד – that the purchaser needs them on the Festival (I.e., the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed) – houses to dwell in them, slaves to serve him and animals/cattle for slaughter.",
+                "או לצורך המועד – that he needs to money to spend for the needs of the Holy Day.",
+                "אין מפנים – utensils or grain..",
+                "מבית – [from] this [house] to another house far from him because of the effort.",
+                "אבל מפנה לחצרו – to another house in the same courtyard, for it is private, but not from one house to another house via the public domain.",
+                "ואין מביאין כלים מבית האומן – these words [are regarding] utensils that are not for the needs of the Festival, but utensils that are for the needs of the Festival such as pillows, cushions and cups and ladles are permitted.",
+                "ואם חושש להם – lest they be stolen from the house of the artisan, or if he needs the artisan to hire him and the owner of the utensil doesn’t believe him since he fears lest he will request from him the wages for his labor a second time."
+            ],
+            [
+                "מחפין את הקציעות – figs that are spread/stretched out in the field to dry them, we cover and hide them with straw because of the rains.",
+                "אף מעבין – place them this one on top of that one and make them like a pile, and that the upper owns protect the lower ones.",
+                "הדשושות – that we thresh and crush wheat for cereal.",
+                "בגרוסות – they make pounded beans.",
+                "הם – the artisans.",
+                "החמירו על עצמן – and we don’t do it even in private. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו מגלחין. הבא ממדינת הים – During the Festival, for he did not have time to shave prior to the Festival. And this is a case of one who departed for business or to a thing that was necessary, if he didn’t depart other than to a mere walk/doing errands, it is prohibited [to shave].",
+                "והיוצא מבית האסורין – and even if he was imprisoned at the hand of an Israelite who would let him shave, because he was in pain.",
+                "ומנודה – who released him from his excommunication during the Festival, but prior to the Festival, he was not able to shave since someone who was excommunicated is prohibited to cut his hair.",
+                "ומי שנדר – [vowed] not to shave, and he could not find a Sage that would release him from his vow prior to the Festival. Alternatively, he did not find an opening for regret other than during the Festival.",
+                "והנזיר – who completed his being a Nazirite vow during the Festival.",
+                "ה\"ג והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו – if his seventh day occurs during the Festival, he is permitted to take a haircut, as it is written (Leviticus 14:9): “On the seventh day he shall shave off all his hair [– of head, beard, and eye-brows…].” And the shaving of the bald spot [on the head or in the beard] is not considered, for it is not other than a small thing when he shaves around the bald spot. And there reason that it is prohibited to shave on the Festival outside of those who are taught in the Mishnah is in order that they should not intend to shave during the Festival when they are idle from work and the First Day of the Festival comes when they are disgraced, that is is the reason also that the they prohibited laundering on the Festival."
+            ],
+            [
+                "ומי שנשאל לחכם – that he vowed not to launder his clothes and he appeared before a Sage on the Festival and he released him from his vow.",
+                "ומטפחות ידים – that they dry with the their hands at the time of eating.",
+                "ומטפחות ספרים – clothing/covering that the barbers give to those who get a haircut between his shoulders because of the hair. And when he comes to shave to those who are taught in the Mishnah who are permitted to shave on the Festival, it is necessary to always launder it.",
+                "מטפחות הספגין – that they dry with them when they leave from the bathhouse.",
+                "וכל העולים מטומאה לטהרה – on the Festival, it is permitted to launder their clothes. And flax utensils, even of every person it is permitted to launder them on the Festival, for they need laundering frequently, and even that which was laundered on the eve of the Festival become soiled immediately and need laundering during the Festival, therefore, they did not make a decree concerning them. And whomever lacks other than one undershirt/garment, even if it is not made of flax is permitted to launder it on the Festival., and he who stands naked at the time of his laundering with only a girdle on his loins to cover the flesh of his nakedness for this proves that he lacks other than this undershirt/garment that he launders."
+            ],
+            [
+                "קדושי אשה – He writes on paper or on earthenware, “You are betrothed to me,” and he betroths with it the woman even if it is not worth a Perutah/penny. And therefore, it is permitted to write [this formula on the Festival because he fears lest someone else precede him [in doing so] and it is for him a business which cannot be postponed without irretrievable loss.",
+                "גיטין – who wants to leave on a caravan, and if he doesn’t write it (i.e., the Jewish bill of divorce) now, this (woman) will remain tied to an absent husband.",
+                "ושוברים – for if the borrower would say: “I will not pay back your liability if I do not have a receipt from you,” we listen to him, and he (i.e., the borrower) goes on his way, and it is found that this one (i.e., the lender) loses his money.",
+                "דייתיקי - the gift of someone on his deathbed. And the explanation of the term דייתיקי /disposition of property, especially by will and testimony – this shall be fulfilled and will be, for the words of someone on his deathbed is as they are written and as delivered.",
+                "מתנה – the gift of a healthy individual, and if it was not written to them, the recipient would lose it, for perhaps the giver would retract [his decision].",
+                "ופרוזבולין – that the seventh year would not cause a remission of debt and he would lose his monies. The word פרוזבול/Prozbul (the declaration made in court, before the execution of a loan to the effect that the law of limitation by the entrance of the Sabbatical year shall not apply to the loan to be transacted) (see Gittin 36b-37a) before the rich and before the poor, that is, the enactment to thee rich that they should not transgress on what is written in the Torah (Deuteronomy 15:B): “Beware lest you harbor the base thought…,” and the enactment for the poor that they should be enabled to receive loans,. The senators of the Rich and the Poor/broken Ones. And Hillel established the Prozbul , a document in which they write: “I hand over to you so-and-so and so-and-so the judges, that every document that I have on so-and-so, I will collect whenever I want. And further, the seventh year does not cancel his loan.” It is as if the Jewish court collected his liability, and further, we don’t read concerning him (Deuteronomy 15:2): “he shall not dun his fellow or kinsman, [for the remission proclaimed is of the LORD].”",
+                "אגרות שום – for the Jewish court estimated the possessions of the borrower and gave it to the lender.",
+                "אגרות מזון – the Jewish court sold the property for the provision of food for [his] wife and the daughters, and they write the actions of the Jewish court on this. Alternatively, he who accepted upon himself to feed the daughter of his wife.",
+                "מיאונים – of a minor whose mother and her brothers married her off, she can refuse her husband and say: “ I don’t want so-and-so as my husband,” and she leaves it (i.e., the marriage/relationship) without a Jewish bill of divorce. And the document that they write for testimony in this matter is called the document of refusal.",
+                "שטרי ברורין – that they chose for them the judges. This one (i.e., litigant) chooses one judge and the other one chooses another [judge] (see Mishnah Sanhedrin, Chapter 3, Mishnah 1) , and they write a document that neither of the litigants will retract.",
+                "וגזירות ב\"ד – the legal decision that the judges made.",
+                "אגרות של רשות – the commands of the ruler, such as (Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 10): “Don’t get friendly with the government.” “Be careful/wary with the government” ( Tractate Avot, Chapter 2, Mishnah 3). And there are those who explain it as letters of secular character (i.e., social correspondence) that they write between a person and his fellow."
+            ],
+            [
+                "אין כותבין שטרי חוב במועד – since one can write it after the Festival.",
+                "ואם אינו מאמינו – and he doesn’t want to lend him without a document but if the borrower needs money, we write it [during the Intermediate Days of the Festival].",
+                "או שאין לו – for the scribes [lacks] for what to eat, he should write it and take his compensataion, for the fee for work for one who has no food to eat is permitted.",
+                "ואפילו בספר העזרה – The Torah scroll that the High Priest reads from on Yom Kippur, and even though it is necessary for the community.",
+                "לעצמו – to fulfill the commandment, but not to see or rent out.",
+                "ועווה על ירכו תכלת – that he places the cord on his thigh and rubs with his hand and it is spun by itself, but not by his hand between his fingers, nor by a spindle in the manner that he might do on a weekday. And the Halakha is that one a person spins tekhelet/the thread of blue for his clothing whether with a spindle or a stone."
+            ],
+            [
+                "הקובר את מתו – A death had occurred for him prior to the Festival. And he observed mourning for three days prior to the Festival.",
+                "בטלה ממנו גזירת שבעה – but the thirty-day/Shloshim decree is not abrogated, that is the prohibition of cutting one’s hair, and one counts after the Festival thirty days with the three that passed already from the thirty. And the Halakhic decision is that one who buries his dead even one hour prior to the Festival, the decree of Shivah/seven days is abrogated for him.",
+                "שמונה – [eight] days prior to the Festival, for since one of the days of shaving entered prior to the Festival, the Festival comes and abrogates the rest altogether.",
+                "שבת – [A Sabbath] during the days of his mourning counts towards the number of seven.",
+                "ואינה מפסקת – but does not abrogate the remainder, but he sits and mourns after Shabbat.",
+                "הרגלים מפסיקים ואינם עולים – if he practiced [the rituals of] mourning prior the Festival, the Festival interrupts and abrogates the decree of thirty [days]. But if he did not practice [the rituals of] mourning prior to the Festival, but began his mourning during the Festival, the Festivals do not count to the number seven, but count towards the number thirty. And the reason that Shabbat counts to the total of seven days of mourning , because things that are done in private are practiced on it, such as [the prohibition of] sexual relations and removing the mourner’s wrap, for it is prohibited to be with an uncovered heat, and washing in hot water, for the mourner is forbidden [to engage] with them on Shabbat. But on the Festivals, none of the laws of the mourning are practiced/observed on it. Therefore, [the mourning] stops completely. But if mourning did not occur at all prior to the [onset of the] Festival, like the dead was buried during the Festival, it does not count towards the number seven, and one begins to count seven after the Festival."
+            ],
+            [
+                "משחרב בית המקדש – For Shavuot/Atzeret has no payment of indemnity all seven days of the sacrifice, the laws of the Festival are abrogated, and it is a Shabbat which does not interrupt it, but at the time of the Temple, he who did not make the Festival offering on the First Day of Shavuot would offer it throughout the seven days, like the Festival of Matzot; Azeret was like the Festival of Matzot even as regards mourning. And the final result of this matter regarding the Halakhic decision is that Atzeret in this time is like the Festivals, and Rosh Hashanah and Yom Kippur are like the festivals. He who suffered a loss prior to one of these, even one hour, the decree of [sitting] Shivah is abrogated. And if [the person] died prior to one of these Holy Days, the decree of thirty days is abrogated from him, as we have stated; and the seven days of the Festival count towards the number thirty, which is fourteen days. And Shemini Atzeret/The Eighth Day of Solemn Assembly is a festival unto itself, and is considered as if it is seven days, that makes twenty-one days. We count another nine days until the thirty and that is enough. And the decree of seven as we have stated is that he that was a mourner all seven days is prohibited in washing in hot water, even for part of his body, and in cold [water] all of his body, and he is prohibited from laundering his clothing, and in anointing and in wearing leather [shoes] and in doing work and in greeting others. And he is obligated in wrapping his head in mourning garb , and in turning over his bed, so that all of the beds that are in his house would be turned over on the ground and he should sleep on them, but not upon a bed standing upright. And it is prohibited to cut his nails with a utensil nor the hair of his mustache, even if it prevents him from eating. And it is prohibited to read from the Torah, whether from the Written Torah or from the Oral Torah. And he cannot re-stitch the tear that is upon him. And the decree of thirty is that from the seventh day until the completion of the thirtieth [day], it is prohibited to wear new clothing, or a white ironed garment, and it is prohibited to cut one’s hair, and to enjoy an optional banquet and to go shopping with one’s friends, and to marry another woman, if he has a wife and children, and he cannot sew together the tear that is upon him."
+            ],
+            [
+                "אין קורעין – on the Festival (i.e., during Hol HaMoed/The Intermediate Days of the Festival), other than the relatives of the deceased – for his mother and his father and for his son and his daughter and for his brother and his sister and for his wife – for these seven deceased individuals that one is obliged to mourn over them. But on the rest of the relations that one is not obligated to mourn over them, one does not tear [clothing] over them during the Festival, and we don’t say this other than over someone who is not a Sage or a worthy person or an individual who was [filled] with good deeds. But a Sage that died, everyone is his relative, and everyone tears [their clothing] upon him even during the Festival. And similarly regarding a person who is known for his worthiness and piety. And all who stand at the time of the departure of the soul of every person from the Jews is obligated to tear [his clothing] even during the Festival. And the tearing on [hearing of the passing of] one’s father and mother is with his entire garment until he reveals his heart, and he tears with his hand and separates the upper border of the garment, and he tears from the outside, for he does not bring his hand inside underneath his garment while he is tearing it, and stitches it after thirty days, and he does not mend the garment torn in mourning ever. And similarly, regarding his Rabbi who taught him Torah. But on all the rest of he relatives, you tear a handbreadth only from the upper part of the garment, and one tears it with a utensil if one desires, and one does not have to separate the border, and he has to bring in his hand under his garment when he is tearing it and he can re-stitch it after seven [days], and sew together the the tear after thirty [days]. And tearing of the clothing is done only while standing.",
+                "ולא חולצין במועד – the untying of the shoulder where their arms and shoulders are revealed.",
+                "ולא מברין – the first meal, for a mourner is prohibited to eat of his own and it is customary to provide the meal to him in the street of the city, but on the Festival we don’t provide the meal of consolation other than his relatives inside his house.",
+                "ואין מברין אלא על מטות זקופות – and even within the house we don’t provide him with the meal of consolation on mattresses on or near the floor, for it is customary in he rest of the days of the year for all of his relatives and he whose heart is haughty to eat with him while his mattress is on or near the ground, and during the Festivals, we do not serve the meal of consolation other than on raised beds.",
+                "ואין מוליכין – the meal to the house of the mourner.",
+                "לא בטבלא – the manner of honor.",
+                "ולא באסקוטלא – flipping a small table of silver or of gold or of glass. But I heard a bowl of silver, for in the foreign tongue, they call the bowl “Shekudila.”",
+                "אלא בסלין – of peeled willow twigs, in order not to embarrass the poor that come to serve a condolence meal and lack a collection of bells or a small table.",
+                "ופוטרין את הרבים – give them the permission to go immediately."
+            ],
+            [
+                "אין מניחין את המטה – [bier] of the dead person.",
+                "ברחוב – [in the street] during the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed).",
+                "לעולם – even during the weekdays, as it is written (Numbers 20:1): “Miriam died there and was buried there.” The burial is juxtaposed to the death.",
+                "מטפחות – clap palm to palm",
+                "ור\"ש אומר כו' – But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "ואשה רעותה קינה – and since it is written (Jeremiah 9:19): “And teach [your daughter wailing, and one another lamentation],” so we see that one speaks and her neighbor responds.",
+                "אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח – that the Holy One Blessed be He should consume death, and all of them respond with a song that there should be no death and no dears, and we take this Biblical verse here because we should not stand/end with a bad thing [and therefore, he saw to conclude with a good thing/word]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Moed Katan/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,215 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משקין בית השלחין.</b> ארץ עיפה וצמאה למים. תרגום עיף ויגע, משלהי ולאי:",
+                "<b>משקין במועד.</b> דדבר האבד מותר במועד, ושדה בית השלחין משעה שמתחיל להשקותו אם אינו משקה אותו תדיר מיד נאבד, כדתנן בסוף מתני׳, זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד דלא פסדי, אבל שתו לפני המועד ישקם במועד. ודוקא שדה לבן של תבואה שהוא שלחין משקין במועד, אבל שדה שלחין של אילן לא שרי במועד, דלא פסדי. ובשביעית שרי להשקות בין שדה בית השלחין בין שדה בית הבעל. ובית השלחין, משום מועד בלבד נקט לה:",
+                "<b>שיצא בתחלה.</b> שיוצא עכשיו מתחלה. ואין חוששין הואיל וחדש הוא שמא יפלו גדותיו ואתי לתקן במועד ואיכא טרחא",
+                "<b>שלא יצא בתחלה.</b> שהוא ישן:",
+                "<b>אבל לא ממי גשמים.</b> גזירה משום מי קילון. קילון הם מים של בור עמוק ובו מי גשמים מכונסים, דביה איכא טרחא יתירה לדלות:",
+                "<b>עוגיות.</b> חריצים שעושים בעיקרי הזיתים ובעיקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים: "
+            ],
+            [
+                "<b>האמה.</b> חריצים שעושים בקרקע שבהן המים הולכים סביב השדה ומשדה לשדה, קרויין אמה, לפי שהן רוחב אמה ברום אמה:",
+                "<b>בתחלה.</b> אם לא היתה מעולם אין עושין אותה בתחלה במועד, משום טרחא:",
+                "<b>ובשביעית.</b> מפני שנראה כחופר בקרקע בשביעית:",
+                "<b>ומתקנים את המקולקלת.</b> אם נפל לתוכה עפר ואינה מקלחת, מתקנים אותה, אבל אין עושים אותה בתחלה במועד. והלכה כחכמים:",
+                "<b>ומתקנים קלקולי המים.</b> מים המכונסים בגומות לשתות מהן:",
+                "<b>וחוטטין.</b> מנקין ומנקרין ומוציאין מתוכן צרורות וקסמין ועפרורית שנפל בהן:",
+                "<b>ומציינין.</b> עושין ציונין על הקברות. שהיו ממחין סיד ושופכין על הקבר, והוא סימן להולכי דרכים שלא יעברו במקום טומאה:",
+                "<b>ויוצאין.</b> שלוחי ב״ד במועד לעיין השדות שנזרעו כלאים, לעקור אותם. לפי שנוטלין שכר על כך מתרומת הלשכה, ובימי המועד נשכרים בזול, מפני שהן בטלים: "
+            ],
+            [
+                "<b>מושכים את המים.</b> שתחת אילן, זה לאילן אחר, דליכא טרחא. אבל לא ישקה כל השדה. ובשדה בית הבעל איירי, דלא פסדי, שמי גשמים מספיקין לו, אלא שכשמשקין אותו הוי הרווחה טפי:",
+                "<b>שלא שתו.</b> דלא פסדי:",
+                "<b>בזה ובזה.</b> אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל, דמשום הרווחה שרו חכמים. והלכה כראב״י, דסתם מתניתין משקין בית השלחין דלעיל כוותיה. ומיהו שדה לחה שהקרקע שלה כמו טיט מותר להשקותה במועד אפילו לראב״י דכזרעים ששתו לפני המועד דמו: "
+            ],
+            [
+                "<b>האישות.</b> תנשמת. והיא בריה שאין לה עינים, ומפסדת את השדות:",
+                "<b>ובשדה הלבן.</b> שחורשין וזורעין אותו לתבואה ואין בו אילנות:",
+                "<b>בשדה האילן כדרכו.</b> דמפסדי טפי, ולהפסד מרובה חששו. לפיכך חופר גומא כדרכו ותולה בה מצודה:",
+                "<b>שלא כדרכו.</b> נועץ שפוד בקרקע בחוזק ומנענע אילך ואילך ומוציא, ונמצאת גומא נעשית מאליה. אבל לא ע״י חפירה. והלכה כחכמים. ובשדה לבן הסמוכה לשדה אילן, חופר כדרכו, שמא יצאו משדה לבן ויחריבו האילנות:",
+                "<b>ומקרין את הפרצה.</b> מסדרין את האבנים זו על זו כדרך בנין, ואינו טח בטיט. ובפרצה של גינה מיירי, אבל כותל חצר שנפל, בונה כדרכו, מפני הגנבים: "
+            ],
+            [
+                "<b>רואין את הנגעים במועד להקל.</b> שאם טהור הוא אומר לו הכהן טהור אתה, ששמחה היא לו:",
+                "<b>אבל לא להחמיר.</b> שאם טמא הוא, ישתוק, ולא יטמאנו ויצריכנו לצאת חוץ למחנה:",
+                "<b>לא להקל ולא להחמיר.</b> מתוך שנזקק לראותו אם הוא טהור כדי להקל עליו, הוא נזקק להחמיר, שאם הוא טמא צריך לומר לו טמא אתה, כדכתיב (ויקרא י״ג) לטהרו או לטמאו, שאין כהן רשאי לשתוק׳ ומוטב לו שלא יראהו הכהן כלל:",
+                "<b>מלקט אדם עצמות אביו ואמו.</b> במועד, כדי לקברם במקום הגון:",
+                "<b>שששמחה היא לו.</b> כשרואה אותם [שקוברן בקברי אבותיו]. ואין הלכה כר״מ בשתיהן:",
+                "<b>לא יערער על מתו.</b> לא יביא ספדן לערער על מתו שמת זה ימים רבים, לחזור על קרובי המת כדרך שחוזר הספדן שצועק ואומר בואו בכו עמי כל מרי לב. ומי שלבו דוה עליו הולך ומספיד על קרובו:",
+                "<b>לא יספידנו.</b> לא ישכור ספדן על מתו שמת לו באותה שעה:",
+                "<b>קודם לרגל שלשים יום.</b> תמיד. דאמרי טעמא בגמרא שדרך בני אדם לכנוס מעות לצורך הרגל קודם לרגל ל׳ יום מכי שמע שדורשים בהלכות הרגל, ושמא יתן המעות שכנס לצורך הרגל לספדן וימנע משמחת הרגל. ואית דאמרי שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר ל׳ יום אחר הספדו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין וקברות במועד.</b> להקבר בו מת שימות לאחר המועד. כוכין, במערה שתחת הקרקע. וקברות, בבנין:",
+                "<b>אבל מחנכין.</b> שאם היה ארוך מקצרו. ואם היה קצר מאריך ומרחיב בו:",
+                "<b>נברכת.</b> של כובסין, מקום מתוקן לכבס בו הבגדים, ולית ביה טרחא כולי האי:",
+                "<b>וארון עם המת בחצר.</b> שמת שם. מותר לנסר הנסרים ולעשות לו ארון. אבל בחצר אחרת לא, שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה. ולא שנו אלא באדם שאינו מפורסם, אבל אדם מפורסם עושין לו ארון ואפילו בשוק. ולדידן שאנו מתי מספר, כל אדם הוי מפורסם:",
+                "<b>ר״י אוסר.</b> להביא עצים לעשות נסרים בתחלה לצורך הארון אלא א״כ מנוסרות קודם יו״ט. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>מפני ששמחה היא לו.</b> ואין מערבים שמחה אחרת בשמחת הרגל, דכתיב (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. בחגך ולא באשתך:",
+                "<b>אבל מחזיר הוא את גרושתו.</b> דאינה שמחה כ״כ אלא באשה חדשה שלא היתה לו מעולם:",
+                "<b>ועושה אשה תכשיטיה.</b> כגון לתת כחול בעיניה, ולהשוות שער ראשה שלא יתפזר, ומעברת צבע אדום על פניה, ומעברת סכין על פניה של מטה, וכן כל כיוצא בזה:",
+                "<b>שניוול הוא לה.</b> צער הוא לה. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט תופר כדרכו.</b> הדיוט מקרי כל שאינו יודע לכוין שפה לבגד שתהא שוה ומכוונת בו, אלא מעקם לכאן ולכאן ועושהו רחב במקום זה וקצר במקום אחר:",
+                "<b>מכליב.</b> עושה תפירות כעין שיני הכלב, שאינן שוין זו כנגד זו אלא אחת למעלה ואחת למטה:",
+                "<b>מסרגין את המטות.</b> אורגין אותן בחבלין שתי וערב:",
+                "<b>ממתחין.</b> אם היה ארוג זה ימים רבים ורפו החבלים, ממתחין, אבל לא מסרגין. ואין הלכה כר׳ יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין.</b> בונין ומושיבין ומתקנים תנור שצריך לו במועד. ולפי שתנורים שלהם מטלטלין היו ממקום למקום להכי תני מעמידין:",
+                "<b>אין מכבשין.</b> מנקרין ומכין בפטיש על הרחים כשהן חלקות יותר מדאי ואין טוחנות יפה. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולמרפסת.</b> הלוך שלפני עליה שבני העליה הולכים בו ויורדים דרך סולם לחצר:",
+                "<b>ושפין את הסדקין.</b> גגות שאינן משופעין טוחין אותן בטיט, וכשיש סדקים בטחיית הטיט הדלף יורד בבית ואיכא פסידא. שפין, טחין:",
+                "<b>מעגלה.</b> עץ עגול שבו מחליקין הגגות:",
+                "<b>במחלצים.</b> כלי אומנות של ברזל רחבה כעין כף ולה בית יד:",
+                "<b>הציר.</b> רגל הדלת הסובבת בתוך חור האסקופה התחתונה של פתח:",
+                "<b>צינור.</b> החור שבאסקופה:",
+                "<b>והקורה.</b> קורות הבית ממש שנשברו אפילו קודם יו״ט:",
+                "<b>ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.</b> שלא יאמר אמתין עד המועד שאין לי מלאכה אחרת ואעשה את זאת:",
+                "<b>כבשים.</b> כגון דגים וירקות וכיוצא בהן שכובשין במלח וחומץ:",
+                "<b>שיכול לאכלן במועד.</b> שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך.</b> דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שהם צבורים בו, כשרוצים להכניסן לבית הבד. ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי:",
+                "<b>וארעו אבל.</b> שאסור במלאכה:",
+                "<b>או שהטעהו פועלים.</b> שלא באו למלאכתו. והגיע המועד:",
+                "<b>טוען.</b> על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשונה ומכביד, כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו, מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד, טוען קורה ראשונה במועד, אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו:",
+                "<b>זולף.</b> שופך הזיתים על גבי בית הבד. וכל מידי דשפיך קרוי זילוך:",
+                "<b>וגומר.</b> סחיטתם ועיצורם בבית הבד:",
+                "<b>וגף.</b> סותם פי החביות. והלכה כרבי יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בתור הבור.</b> חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין:",
+                "<b>למודים.</b> נסרים של עץ. כלומר מכסה אותו שם בנסרים שלא יחמיץ, ולא ישלהו מן הבור. והלכה כר׳ יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושולה פשתנו.</b> כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה:",
+                "<b>אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו.</b> ב״ד מאבדים אותו ממון, ועושים אותו הפקר: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לצורך המועד.</b> שהקונה צריך להם במועד, בתים לישב בהם, עבדים לשמשו, בהמה לשחיטה:",
+                "<b>או לצורך המוכר.</b> שצריך למעות להוציאן לצורך יום טוב:",
+                "<b>אין מפנים.</b> כלים או תבואה:",
+                "<b>מבית.</b> זה לבית אחר רחוק ממנו, מפני הטורח:",
+                "<b>אבל מפנה לחצרו.</b> לבית אחר שבאותו חצר, דצנעה הוי. אבל מבית לבית דרך ר״ה לא:",
+                "<b>ואין מביאין כלים מבית האומן.</b> וה״מ כלים שאינן לצורך המועד, אבל כלים שהן לצורך המועד כגון כרים וכסתות וכוסות וקיתוניות שרי:",
+                "<b>ואם חושש להם.</b> שמא יגנבו מבית האומן, או אם צריך האומן לשכרו ואין בעל הכלי מאמינו כי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מחפין את הקציעות.</b> תאנים שטוחין בשדה ליבשן, מחפין ומכסין אותן בקש מפני הגשמים:",
+                "<b>אף מעבין.</b> שנותנין אותן זו ע״ג זו ועושין אותן כמין כרי, שיהיו העליונות מגינות על התחתונות:",
+                "<b>הדשושות.</b> שדשים וכותשים חטים לדייסא:",
+                "<b>הגרוסות.</b> שעושים גריסין של פול:",
+                "<b>הם.</b> האומנין:",
+                "<b>החמירו על עצמן.</b> ואין עושין אפילו בצנעה. ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין.</b> הבא ממדינת הים. במועד. שלא היה לו פנאי לגלח קודם המועד. והוא שפירש לסחורה או לדבר הצריך, אבל אם לא פירש אלא לטיול בעלמא אסור:",
+                "<b>והיוצא מבית האסורין.</b> ואפילו חבוש ביד ישראל שהיה מניחו לגלח, לפי שהיה בצער:",
+                "<b>ומנודה.</b> שהתירו לו נדויו במועד. וקודם המועד לא היה יכול לגלח, דמנודה אסור בתספורת:",
+                "<b>ומי שנדר.</b> שלא לגלח, ולא מצא חכם שיתיר לו נדרו קודם המועד. א״נ לא מצא פתח לחרטה אלא במועד:",
+                "<b>והנזיר.</b> שהשלים נזירותו במועד:",
+                "<b>ה״ג והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו.</b> אם חל שביעי שלו במועד מותר בתספורת, דכתיב (ויקרא י״ד:ט׳) ביום השביעי יגלח את כל שערו. וגלוח דנתק לא חשיב, שאינו אלא דבר מועט שמגלח סביב הנתק. וטעמא דאסור לכל אדם לגלח במועד חוץ מאלו השנויים במשנה, כדי שלא יכוונו לגלח בתוך המועד שהם בטלים בו ממלאכה ויבוא י״ט ראשון של רגל כשהם מנוולים. וה״ט נמי דאסרו הכבוס במועד: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומי שנשאל לחכם.</b> שנדר שלא לכבס בגדיו, ונשאל לחכם במועד והתיר לו נדרו:",
+                "<b>ומטפחות ידים.</b> שמנגבים בהם ידים בשעת אכילה:",
+                "<b>ומטפחות ספרים.</b> כסות שנותנים הספרים למסתפר בין כתפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנויים במשנה שהן מותרין לגלח במועד צריך לכבסה תמיד:",
+                "<b>מטפחות הספגין.</b> שמנגבין בהן כשיוצאין מן המרחץ:",
+                "<b>וכל העולים מטומאה לטהרה.</b> במועד, מותרים לכבס בגדיהם. וכלי פשתן אפילו של כל אדם מותר לכבסן במועד, מפני שהן צריכין כבוס תדיר, ואפילו המכובסים ערב הרגל מיטנפי מיד וצריכים כבוס בתוך הרגל, הלכך לא גזרו בהו. ומי שאין לו אלא חלוק אחד, אפילו שאינו של פשתן מותר לכבס במועד, והוא שעומד ערום בשעת כביסתו עם אזור במתניו בלבד לכסות בשר ערוה שזה מוכיח שאין לו אלא החלוק הזה שהוא מכבס בלבד: "
+            ],
+            [
+                "<b>קדושי אשה.</b> כותב על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי, ומקדש בו האשה אע״פ שאין בו שוה פרוטה. ולפיכך מותר לכתוב במועד שמתירא שמא יקדמנו אחר והוה ליה דבר האבד:",
+                "<b>גיטין.</b> שרוצה לצאת בשיירא, ואם אינו כותב עכשיו תשאר זאת עגונה:",
+                "<b>ושוברים.</b> שאם יאמר הלוה לא אפרע חובך אם אין לי שובר ממך, שומעין לו, וילך לדרכו, ונמצא זה מפסיד את מעותיו:",
+                "<b>דייתיקי.</b> מתנת שכיב מרע. ופירוש דייתיקי, דא תהא למיקם ולהיות, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ",
+                "<b>מתנה.</b> מתנת בריא. ואי לא כתיב להו מפסיד המקבל, דשמא יחזור בו הנותן:",
+                "<b>ופרוזבולין.</b> שלא תשמט שביעית ויפסיד את מעותיו. פרוזבול, פרוז בולי. ופרוז בוטי, כלומר תקנה לעשירים שלא יעברו על מה שכתוב בתורה (דברים ט״ו:ט׳) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ותקנה לעניים שימצאו ללוות. בולי עשירים. בוטי עניים. והלל תקן פרוזבול, שטר שכותבין בו מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינין שכל שטר שיש לי על פ��וני אגבנו כל זמן שארצה. ושוב אין שביעית משמטת הלואתו, דהוי כאילו גבו ב״ד את חובו, ושוב לא קרינן ביה לא יגוש את רעהו:",
+                "<b>אגרות שום.</b> ששמו ב״ד נכסי לוה ונתנו למלוה:",
+                "<b>אגרות מזון.</b> שמכרו ב״ד את הקרקע למזון האשה והבנות, וכותבין מעשה ב״ד על זה. א״נ מי שקיבל עליו לזון את בת אשתו:",
+                "<b>מיאונים.</b> קטנה שהשיאוה אמה ואחיה, יכולה למאן בבעלה ולומר אי אפשי בפלוני בעלי, ויוצאה בלא גט. ושטר שכותבין לעדות דבר זה, נקרא שטר מיאונים:",
+                "<b>שטרי ברורין.</b> שבררו להם דיינין, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, וכותבין שטר שלא יחזרו בהן הבעלי דינים:",
+                "<b>וגזירות ב״ד.</b> פסק דין שפסקו הדיינים:",
+                "<b>אגרות של רשות.</b> צווי השלטון. כמו ואל תתודע לרשות, הוו זהירים ברשות. וי״מ אגרות של שאלת שלום שכותבים בין אדם לחבירו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי חוב במועד.</b> הואיל ויכול לכתבו לאחר המועד:",
+                "<b>ואם אינו מאמינו.</b> ואינו רוצה להלוותו בלא שטר, ולוה צריך למעות, כותבין:",
+                "<b>או שאין לו.</b> לסופר מה יאכל, הרי זה יכתוב ויטול שכרו, דשכר פעולה למי שאין לו מה יאכל שרי:",
+                "<b>ואפילו בספר העזרה.</b> ס״ת שכהן גדול קורא בו ביום הכיפורים, ואע״ג דצריך לרבים:",
+                "<b>לעצמו.</b> לקיים המצוה. אבל לא למכור או להשכיר:",
+                "<b>וטווה על ירכו תכלת.</b> שנותן החוט על ירכו ומשפשף בידו והוא נטוה מאליו. אבל לא בידו בין אצבעותיו, ולא בפלך כדרך שהוא עושה בחול. והלכה, טווה אדם תכלת לבגדו בין בפלך בין באבן: "
+            ],
+            [
+                "<b>הקובר את מתו.</b> שמת לו מת קודם הרגל, ונהג אבילות קודם הרגל שלשה ימים:",
+                "<b>בטלה ממנו גזירת שבעה.</b> אבל לא בטלה הימנו גזירת שלשים דהיינו איסור תספורת, ומונה אחר הרגל שלשים יום עם הג׳ שעברו כבר מן השלשים. ופסק הלכה שהקובר את מתו אפילו שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה:",
+                "<b>שמונה.</b> ימים קודם הרגל, הואיל ונכנס אחד מימי הגלוח קודם לרגל, אתי רגל ומבטל את השאר לגמרי:",
+                "<b>שבת עולה.</b> שבת שבימי אבלו עולה למנין ז׳:",
+                "<b>ואינה מפסקת.</b> שאינה מבטלת את השאר, אלא יושב ומתאבל אחר שבת:",
+                "<b>הרגלים מפסיקין ואינם עולים.</b> אם נהג אבילות קודם הרגל, הרגל מפסיק ומבטל גזירת ל׳. ואם לא נהג אבילות קודם הרגל אלא התחיל אבילתו ברגל, אין ימי הרגל עולים למנין ז׳, אבל עולין למנין ל׳. וטעמא דשבת עולה לחשבון שבעת ימי אבלות, משום דדברים שבצנעה נוהג בה, כגון תשמיש המטה ופריעת הראש שאסור בגלוי הראש, ורחיצה בחמין, שהאבל אסור בהן בשבת. אבל הרגל אין שום דין מדיני אבלות נוהג בו, לפיכך מפסיק לגמרי. ואם לא חל אבילות כלל קודם הרגל, כגון שנקבר המת בתוך הרגל אינו עולה למנין שבעה, ומתחיל למנות שבעה אחר הרגל: "
+            ],
+            [
+                "<b>משחרב בית המקדש.</b> דאין לעצרת תשלומין כל שבעה לקרבן. בטלה ליה תורת הרגל, והוי כשבת שאינה מפסקת. אבל בזמן המקדש שמי שלא חג ביום ראשון של עצרת היה חוגג והולך כל שבעה, כחג המצות, היה עצרת כחג המצות אף לענין אבילות. ומסקנא דמלתא לענין פסק ההלכה, דעצרת בזמן הזה כרגלים, ור״ה ויוה״כ כרגלים. ומי שמת לו מת קודם אחד מאלו אפילו שעה אחת, בטלה ממנו גזירת שבעה. ואם מת שבעה ימים קודם אחד מימים טובים אלו, בטלה ממנו גזירת ל׳. ומי שמת לו מת שעה אחת קודם חג הסוכות בטלה ממנו גזירת ז׳ כדאמרן. וז׳ ימי הרגל עולין למנין ל׳. ואע״ג דתנן רגלים מפסיקין ואינן עולין, אין עולין למנין ז׳ אבל עולין למנין ל׳, הרי י״ד יום, ושמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, ונחשב כאילו הוא ז׳ ימים, הרי כ״א יום, מונה עוד ט׳ ימים עד ל׳ ודיו. וגזירת שבעה דאמרן הוא שאבל כל שבעת הימים אסור ברחיצה בחמין אפילו מקצת גופו, ובצונן כל גופו, ואסור בכבוס בגדיו, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ובעשיית מלאכה, ובשאלת שלום. וחייב בעטיפת הראש, ובכפיית המטה שתהיינה כל המטות שבביתו כפויות ע״ג קרקע ויישן בהם ולא על מטה זקופה, ואסור ליטול צפרניו בכלי, ולא שער שפמו ואפילו מעכב עליו את האכילה, ואסור לקרות בתורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה, ולא ישלול הקרע שעליו. וגזירת ל׳ היא שמשבעה ועד תשלום ל׳ אסור ללבוש בגד חדש, או בגד לבן מגוהץ, ואסור בתספורת, ובסעודת הרשות, וללכת בסחורה עם חבריו, ולישא אשה אחרת אם יש לו אשה ובנים, ולא יאחה הקרע שעליו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין.</b> במועד, אלא קרוביו של מת. לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו ולאשתו, אלו שבעה מתים שחייב להתאבל עליהם. ועל שאר קרובים שאינו חייב להתאבל עליהם אין קורעין עליהם במועד. ולא אמרן אלא שאינו חכם או אדם כשר ובעל מעשים. אבל חכם שמת, הכל קרוביו, והכל קורעין עליו אפילו במועד. וכן על אדם המוחזק בכשרות וחסידות. וכל העומד בשעת יציאת נשמה על כל אדם מישראל, חייב לקרוע ואפילו במועד. וקריעה על אביו ועל אמו היא בכל בגדיו עד שמגלה את לבו, וקורע בידו ומבדיל שפת הבגד העליונה, וקורע מבחוץ, שאינו מכניס ידו תחת בגדיו כשהוא קורע, ושולל לאחר ל׳ יום, ואינו מאחה לעולם. וכן על רבו שלמדו תורה. אבל על כל שאר קרוביו קורע טפח מן הבגד העליון לבד, וקורע בכלי אם ירצה, וא״צ להבדיל השפה, ויש לו להכניס ידו תחת בגדיו כשהוא קורע, ושולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים. ואין קריעה אלא מעומד:",
+                "<b>ולא חולצים במועד.</b> חליצת כתף שזרועותיהן וכתפיהן מגולות:",
+                "<b>ולא מברין.</b> סעודה ראשונה, שאבל אסור לאכול משלו ורגילים להברותו ברחובה של עיר, ובמועד אין מברין אלא קרוביו בתוך ביתו:",
+                "<b>ואין מברין אלא על מטות זקופות.</b> ואפילו בתוך ביתו אין מברין אותו על מטות כפויות שרגילין בשאר ימות השנה כל קרוביו ומי שלבו גס בו לאכול עמו על מטה כפוייה לארץ, ובמועד אין מברין אלא על מטות זקופות:",
+                "<b>ואין מוליכין.</b> הסעודה לבית האבל:",
+                "<b>לא בטבלא.</b> דרך כבוד:",
+                "<b>ולא באסקוטלא.</b> כמין שלחן קטן של כסף או של זהב או של זכוכית. ואני שמעתי קערה של כסף, שכן בלע״ז קורין לקערה שקודיל״א:",
+                "<b>אלא בסלין.</b> של ערבה קלופה. שלא לבייש העניים שבאין להברות שאין להם טבלא ואסקוטלא:",
+                "<b>ופוטרין את הרבים.</b> נותנים להם רשות לילך מיד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה.</b> של מת:",
+                "<b>ברחוב.</b> במועד:",
+                "<b>לעולם.</b> אפילו בחול דכתיב (במדבר כ׳:א׳) ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:",
+                "<b>מטפחות.</b> מספקות כף אל כף:",
+                "<b>ר״ש אומר כו׳</b> ואין הלכה כר״ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואשה רעותה קינה.</b> ומדכתיב ולמדנה, אלמא קינה, אחת אומרת וחברתה עונה:",
+                "<b>אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח.</b> שיבלע הקב״ה את המות, וכולן עונות ש��רה שאין מיתה ואין דמעה. ונקטינן להאי קרא הכא. משום אל תעמוד בדבר רע [לכן ראה לסיים בדבר טוב]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>משקין בית השלחין.</b> ארץ עיפה וצמאה למים. תרגום עיף ויגע, משלהי ולאי:",
+                "<b>משקין במועד.</b> דדבר האבד מותר במועד, ושדה בית השלחין משעה שמתחיל להשקותו אם אינו משקה אותו תדיר מיד נאבד, כדתנן בסוף מתני׳, זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד דלא פסדי, אבל שתו לפני המועד ישקם במועד. ודוקא שדה לבן של תבואה שהוא שלחין משקין במועד, אבל שדה שלחין של אילן לא שרי במועד, דלא פסדי. ובשביעית שרי להשקות בין שדה בית השלחין בין שדה בית הבעל. ובית השלחין, משום מועד בלבד נקט לה:",
+                "<b>שיצא בתחלה.</b> שיוצא עכשיו מתחלה. ואין חוששין הואיל וחדש הוא שמא יפלו גדותיו ואתי לתקן במועד ואיכא טרחא",
+                "<b>שלא יצא בתחלה.</b> שהוא ישן:",
+                "<b>אבל לא ממי גשמים.</b> גזירה משום מי קילון. קילון הם מים של בור עמוק ובו מי גשמים מכונסים, דביה איכא טרחא יתירה לדלות:",
+                "<b>עוגיות.</b> חריצים שעושים בעיקרי הזיתים ובעיקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים: "
+            ],
+            [
+                "<b>האמה.</b> חריצים שעושים בקרקע שבהן המים הולכים סביב השדה ומשדה לשדה, קרויין אמה, לפי שהן רוחב אמה ברום אמה:",
+                "<b>בתחלה.</b> אם לא היתה מעולם אין עושין אותה בתחלה במועד, משום טרחא:",
+                "<b>ובשביעית.</b> מפני שנראה כחופר בקרקע בשביעית:",
+                "<b>ומתקנים את המקולקלת.</b> אם נפל לתוכה עפר ואינה מקלחת, מתקנים אותה, אבל אין עושים אותה בתחלה במועד. והלכה כחכמים:",
+                "<b>ומתקנים קלקולי המים.</b> מים המכונסים בגומות לשתות מהן:",
+                "<b>וחוטטין.</b> מנקין ומנקרין ומוציאין מתוכן צרורות וקסמין ועפרורית שנפל בהן:",
+                "<b>ומציינין.</b> עושין ציונין על הקברות. שהיו ממחין סיד ושופכין על הקבר, והוא סימן להולכי דרכים שלא יעברו במקום טומאה:",
+                "<b>ויוצאין.</b> שלוחי ב״ד במועד לעיין השדות שנזרעו כלאים, לעקור אותם. לפי שנוטלין שכר על כך מתרומת הלשכה, ובימי המועד נשכרים בזול, מפני שהן בטלים: "
+            ],
+            [
+                "<b>מושכים את המים.</b> שתחת אילן, זה לאילן אחר, דליכא טרחא. אבל לא ישקה כל השדה. ובשדה בית הבעל איירי, דלא פסדי, שמי גשמים מספיקין לו, אלא שכשמשקין אותו הוי הרווחה טפי:",
+                "<b>שלא שתו.</b> דלא פסדי:",
+                "<b>בזה ובזה.</b> אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל, דמשום הרווחה שרו חכמים. והלכה כראב״י, דסתם מתניתין משקין בית השלחין דלעיל כוותיה. ומיהו שדה לחה שהקרקע שלה כמו טיט מותר להשקותה במועד אפילו לראב״י דכזרעים ששתו לפני המועד דמו: "
+            ],
+            [
+                "<b>האישות.</b> תנשמת. והיא בריה שאין לה עינים, ומפסדת את השדות:",
+                "<b>ובשדה הלבן.</b> שחורשין וזורעין אותו לתבואה ואין בו אילנות:",
+                "<b>בשדה האילן כדרכו.</b> דמפסדי טפי, ולהפסד מרובה חששו. לפיכך חופר גומא כדרכו ותולה בה מצודה:",
+                "<b>שלא כדרכו.</b> נועץ שפוד בקרקע בחוזק ומנענע אילך ואילך ומוציא, ונמצאת גומא נעשית מאליה. אבל לא ע״י חפירה. והלכה כחכמים. ובשדה לבן הסמוכה לשדה אילן, חופר כדרכו, שמא יצאו משדה לבן ויחריבו האילנות:",
+                "<b>ומקרין את הפרצה.</b> מסדרין את האבנים זו על זו כדרך בנין, ואינו טח בטיט. ובפרצה של גינה מיירי, אבל כותל חצר שנ��ל, בונה כדרכו, מפני הגנבים: "
+            ],
+            [
+                "<b>רואין את הנגעים במועד להקל.</b> שאם טהור הוא אומר לו הכהן טהור אתה, ששמחה היא לו:",
+                "<b>אבל לא להחמיר.</b> שאם טמא הוא, ישתוק, ולא יטמאנו ויצריכנו לצאת חוץ למחנה:",
+                "<b>לא להקל ולא להחמיר.</b> מתוך שנזקק לראותו אם הוא טהור כדי להקל עליו, הוא נזקק להחמיר, שאם הוא טמא צריך לומר לו טמא אתה, כדכתיב (ויקרא י״ג) לטהרו או לטמאו, שאין כהן רשאי לשתוק׳ ומוטב לו שלא יראהו הכהן כלל:",
+                "<b>מלקט אדם עצמות אביו ואמו.</b> במועד, כדי לקברם במקום הגון:",
+                "<b>שששמחה היא לו.</b> כשרואה אותם [שקוברן בקברי אבותיו]. ואין הלכה כר״מ בשתיהן:",
+                "<b>לא יערער על מתו.</b> לא יביא ספדן לערער על מתו שמת זה ימים רבים, לחזור על קרובי המת כדרך שחוזר הספדן שצועק ואומר בואו בכו עמי כל מרי לב. ומי שלבו דוה עליו הולך ומספיד על קרובו:",
+                "<b>לא יספידנו.</b> לא ישכור ספדן על מתו שמת לו באותה שעה:",
+                "<b>קודם לרגל שלשים יום.</b> תמיד. דאמרי טעמא בגמרא שדרך בני אדם לכנוס מעות לצורך הרגל קודם לרגל ל׳ יום מכי שמע שדורשים בהלכות הרגל, ושמא יתן המעות שכנס לצורך הרגל לספדן וימנע משמחת הרגל. ואית דאמרי שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר ל׳ יום אחר הספדו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין חופרין כוכין וקברות במועד.</b> להקבר בו מת שימות לאחר המועד. כוכין, במערה שתחת הקרקע. וקברות, בבנין:",
+                "<b>אבל מחנכין.</b> שאם היה ארוך מקצרו. ואם היה קצר מאריך ומרחיב בו:",
+                "<b>נברכת.</b> של כובסין, מקום מתוקן לכבס בו הבגדים, ולית ביה טרחא כולי האי:",
+                "<b>וארון עם המת בחצר.</b> שמת שם. מותר לנסר הנסרים ולעשות לו ארון. אבל בחצר אחרת לא, שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה. ולא שנו אלא באדם שאינו מפורסם, אבל אדם מפורסם עושין לו ארון ואפילו בשוק. ולדידן שאנו מתי מספר, כל אדם הוי מפורסם:",
+                "<b>ר״י אוסר.</b> להביא עצים לעשות נסרים בתחלה לצורך הארון אלא א״כ מנוסרות קודם יו״ט. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>מפני ששמחה היא לו.</b> ואין מערבים שמחה אחרת בשמחת הרגל, דכתיב (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. בחגך ולא באשתך:",
+                "<b>אבל מחזיר הוא את גרושתו.</b> דאינה שמחה כ״כ אלא באשה חדשה שלא היתה לו מעולם:",
+                "<b>ועושה אשה תכשיטיה.</b> כגון לתת כחול בעיניה, ולהשוות שער ראשה שלא יתפזר, ומעברת צבע אדום על פניה, ומעברת סכין על פניה של מטה, וכן כל כיוצא בזה:",
+                "<b>שניוול הוא לה.</b> צער הוא לה. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>ההדיוט תופר כדרכו.</b> הדיוט מקרי כל שאינו יודע לכוין שפה לבגד שתהא שוה ומכוונת בו, אלא מעקם לכאן ולכאן ועושהו רחב במקום זה וקצר במקום אחר:",
+                "<b>מכליב.</b> עושה תפירות כעין שיני הכלב, שאינן שוין זו כנגד זו אלא אחת למעלה ואחת למטה:",
+                "<b>מסרגין את המטות.</b> אורגין אותן בחבלין שתי וערב:",
+                "<b>ממתחין.</b> אם היה ארוג זה ימים רבים ורפו החבלים, ממתחין, אבל לא מסרגין. ואין הלכה כר׳ יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעמידין.</b> בונין ומושיבין ומתקנים תנור שצריך לו במועד. ולפי שתנורים שלהם מטלטלין היו ממקום למקום להכי תני מעמידין:",
+                "<b>אין מכבשין.</b> מנקרין ומכין בפטיש על הרחים כשהן חלקות יותר מדאי ואין טוחנות יפה. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולמרפסת.</b> הלוך שלפני עליה שבני העליה הולכים בו ויורדים דרך סולם לחצר:",
+                "<b>ושפין את הסדקין.</b> גגות שאינן משופעין טוחין אותן בטיט, וכשיש סדקים בטחיית הטיט הדלף יורד בבית ואיכא פסידא. שפין, טחין:",
+                "<b>מעגלה.</b> עץ עגול שבו מחליקין הגגות:",
+                "<b>במחלצים.</b> כלי אומנות של ברזל רחבה כעין כף ולה בית יד:",
+                "<b>הציר.</b> רגל הדלת הסובבת בתוך חור האסקופה התחתונה של פתח:",
+                "<b>צינור.</b> החור שבאסקופה:",
+                "<b>והקורה.</b> קורות הבית ממש שנשברו אפילו קודם יו״ט:",
+                "<b>ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.</b> שלא יאמר אמתין עד המועד שאין לי מלאכה אחרת ואעשה את זאת:",
+                "<b>כבשים.</b> כגון דגים וירקות וכיוצא בהן שכובשין במלח וחומץ:",
+                "<b>שיכול לאכלן במועד.</b> שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי שהפך.</b> דרך בני אדם שמהפכין הזיתים בתוך המעטן שהם צבורים בו, כשרוצים להכניסן לבית הבד. ואי לא מסיק להו לבד לטחון לאחר שהפכן פסדי:",
+                "<b>וארעו אבל.</b> שאסור במלאכה:",
+                "<b>או שהטעהו פועלים.</b> שלא באו למלאכתו. והגיע המועד:",
+                "<b>טוען.</b> על הזיתים קורה של בית הבד פעם ראשונה ומכביד, כדי שיזובו קצת ולא יפסידו אבל לא בפעם שניה משום דתו לא פסדי. ומהכא שמעינן דדברים המותרים במועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו, מדקתני וארעו אבל ומחמת האבל עכב עד המועד, טוען קורה ראשונה במועד, אבל בימי אבלו היה אסור לטעון בידו אפילו קורה ראשונה. אבל אחרים טוענים לו:",
+                "<b>זולף.</b> שופך הזיתים על גבי בית הבד. וכל מידי דשפיך קרוי זילוך:",
+                "<b>וגומר.</b> סחיטתם ועיצורם בבית הבד:",
+                "<b>וגף.</b> סותם פי החביות. והלכה כרבי יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בתור הבור.</b> חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין:",
+                "<b>למודים.</b> נסרים של עץ. כלומר מכסה אותו שם בנסרים שלא יחמיץ, ולא ישלהו מן הבור. והלכה כר׳ יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>ושולה פשתנו.</b> כל מה שמעלה מן המים קרוי שולה:",
+                "<b>אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו.</b> ב״ד מאבדים אותו ממון, ועושים אותו הפקר: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלא לצורך המועד.</b> שהקונה צריך להם במועד, בתים לישב בהם, עבדים לשמשו, בהמה לשחיטה:",
+                "<b>או לצורך המוכר.</b> שצריך למעות להוציאן לצורך יום טוב:",
+                "<b>אין מפנים.</b> כלים או תבואה:",
+                "<b>מבית.</b> זה לבית אחר רחוק ממנו, מפני הטורח:",
+                "<b>אבל מפנה לחצרו.</b> לבית אחר שבאותו חצר, דצנעה הוי. אבל מבית לבית דרך ר״ה לא:",
+                "<b>ואין מביאין כלים מבית האומן.</b> וה״מ כלים שאינן לצורך המועד, אבל כלים שהן לצורך המועד כגון כרים וכסתות וכוסות וקיתוניות שרי:",
+                "<b>ואם חושש להם.</b> שמא יגנבו מבית האומן, או אם צריך האומן לשכרו ואין בעל הכלי מאמינו כי ירא שמא ישאל ממנו שכר פעולתו פעם שניה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מחפין את הקציעות.</b> תאנים שטוחין בשדה ליבשן, מחפין ומכסין אותן בקש מפני הגשמים:",
+                "<b>אף מעבין.</b> שנותנין אותן זו ע״ג זו ועושין אותן כמין כרי, שיהיו העליונות מגינות על התחתונות:",
+                "<b>הדשושות.</b> שדשים וכותשים חטים לדייסא:",
+                "<b>הגרוסות.</b> שעושים גריסין של פול:",
+                "<b>הם.</b> האומנין:",
+                "<b>החמירו על עצמן.</b> ואין עושין אפילו בצנעה. ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו מגלחין.</b> הבא ממדינת הים. במועד. שלא היה לו פנאי לגלח קודם המועד. והוא שפירש לסחורה או לדבר הצריך, אבל אם לא פירש אלא לטיול בעלמא אסור:",
+                "<b>והיוצא מבית האסורין.</b> ואפילו חבוש ביד ישראל שהיה מניחו לגלח, לפי שהיה בצער:",
+                "<b>ומנודה.</b> שהתירו לו נדויו במועד. וקודם המועד לא היה יכול לגלח, דמנודה אסור בתספורת:",
+                "<b>ומי שנדר.</b> שלא לגלח, ולא מצא חכם שיתיר לו נדרו קודם המועד. א״נ לא מצא פתח לחרטה אלא במועד:",
+                "<b>והנזיר.</b> שהשלים נזירותו במועד:",
+                "<b>ה״ג והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו.</b> אם חל שביעי שלו במועד מותר בתספורת, דכתיב (ויקרא י״ד:ט׳) ביום השביעי יגלח את כל שערו. וגלוח דנתק לא חשיב, שאינו אלא דבר מועט שמגלח סביב הנתק. וטעמא דאסור לכל אדם לגלח במועד חוץ מאלו השנויים במשנה, כדי שלא יכוונו לגלח בתוך המועד שהם בטלים בו ממלאכה ויבוא י״ט ראשון של רגל כשהם מנוולים. וה״ט נמי דאסרו הכבוס במועד: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומי שנשאל לחכם.</b> שנדר שלא לכבס בגדיו, ונשאל לחכם במועד והתיר לו נדרו:",
+                "<b>ומטפחות ידים.</b> שמנגבים בהם ידים בשעת אכילה:",
+                "<b>ומטפחות ספרים.</b> כסות שנותנים הספרים למסתפר בין כתפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנויים במשנה שהן מותרין לגלח במועד צריך לכבסה תמיד:",
+                "<b>מטפחות הספגין.</b> שמנגבין בהן כשיוצאין מן המרחץ:",
+                "<b>וכל העולים מטומאה לטהרה.</b> במועד, מותרים לכבס בגדיהם. וכלי פשתן אפילו של כל אדם מותר לכבסן במועד, מפני שהן צריכין כבוס תדיר, ואפילו המכובסים ערב הרגל מיטנפי מיד וצריכים כבוס בתוך הרגל, הלכך לא גזרו בהו. ומי שאין לו אלא חלוק אחד, אפילו שאינו של פשתן מותר לכבס במועד, והוא שעומד ערום בשעת כביסתו עם אזור במתניו בלבד לכסות בשר ערוה שזה מוכיח שאין לו אלא החלוק הזה שהוא מכבס בלבד: "
+            ],
+            [
+                "<b>קדושי אשה.</b> כותב על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי, ומקדש בו האשה אע״פ שאין בו שוה פרוטה. ולפיכך מותר לכתוב במועד שמתירא שמא יקדמנו אחר והוה ליה דבר האבד:",
+                "<b>גיטין.</b> שרוצה לצאת בשיירא, ואם אינו כותב עכשיו תשאר זאת עגונה:",
+                "<b>ושוברים.</b> שאם יאמר הלוה לא אפרע חובך אם אין לי שובר ממך, שומעין לו, וילך לדרכו, ונמצא זה מפסיד את מעותיו:",
+                "<b>דייתיקי.</b> מתנת שכיב מרע. ופירוש דייתיקי, דא תהא למיקם ולהיות, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ",
+                "<b>מתנה.</b> מתנת בריא. ואי לא כתיב להו מפסיד המקבל, דשמא יחזור בו הנותן:",
+                "<b>ופרוזבולין.</b> שלא תשמט שביעית ויפסיד את מעותיו. פרוזבול, פרוז בולי. ופרוז בוטי, כלומר תקנה לעשירים שלא יעברו על מה שכתוב בתורה (דברים ט״ו:ט׳) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ותקנה לעניים שימצאו ללוות. בולי עשירים. בוטי עניים. והלל תקן פרוזבול, שטר שכותבין בו מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינין שכל שטר שיש לי על פלוני אגבנו כל זמן שארצה. ושוב אין שביעית משמטת הלואתו, דהוי כאילו גבו ב״ד את חובו, ושוב לא קרינן ביה לא יגוש את רעהו:",
+                "<b>אגרות שום.</b> ששמו ב״ד נכסי לוה ונתנו למלוה:",
+                "<b>אגרות מזון.</b> שמכרו ב״ד את הקרקע למזון האשה והבנות, וכותבין מעשה ב״ד ע�� זה. א״נ מי שקיבל עליו לזון את בת אשתו:",
+                "<b>מיאונים.</b> קטנה שהשיאוה אמה ואחיה, יכולה למאן בבעלה ולומר אי אפשי בפלוני בעלי, ויוצאה בלא גט. ושטר שכותבין לעדות דבר זה, נקרא שטר מיאונים:",
+                "<b>שטרי ברורין.</b> שבררו להם דיינין, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, וכותבין שטר שלא יחזרו בהן הבעלי דינים:",
+                "<b>וגזירות ב״ד.</b> פסק דין שפסקו הדיינים:",
+                "<b>אגרות של רשות.</b> צווי השלטון. כמו ואל תתודע לרשות, הוו זהירים ברשות. וי״מ אגרות של שאלת שלום שכותבים בין אדם לחבירו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין כותבין שטרי חוב במועד.</b> הואיל ויכול לכתבו לאחר המועד:",
+                "<b>ואם אינו מאמינו.</b> ואינו רוצה להלוותו בלא שטר, ולוה צריך למעות, כותבין:",
+                "<b>או שאין לו.</b> לסופר מה יאכל, הרי זה יכתוב ויטול שכרו, דשכר פעולה למי שאין לו מה יאכל שרי:",
+                "<b>ואפילו בספר העזרה.</b> ס״ת שכהן גדול קורא בו ביום הכיפורים, ואע״ג דצריך לרבים:",
+                "<b>לעצמו.</b> לקיים המצוה. אבל לא למכור או להשכיר:",
+                "<b>וטווה על ירכו תכלת.</b> שנותן החוט על ירכו ומשפשף בידו והוא נטוה מאליו. אבל לא בידו בין אצבעותיו, ולא בפלך כדרך שהוא עושה בחול. והלכה, טווה אדם תכלת לבגדו בין בפלך בין באבן: "
+            ],
+            [
+                "<b>הקובר את מתו.</b> שמת לו מת קודם הרגל, ונהג אבילות קודם הרגל שלשה ימים:",
+                "<b>בטלה ממנו גזירת שבעה.</b> אבל לא בטלה הימנו גזירת שלשים דהיינו איסור תספורת, ומונה אחר הרגל שלשים יום עם הג׳ שעברו כבר מן השלשים. ופסק הלכה שהקובר את מתו אפילו שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה:",
+                "<b>שמונה.</b> ימים קודם הרגל, הואיל ונכנס אחד מימי הגלוח קודם לרגל, אתי רגל ומבטל את השאר לגמרי:",
+                "<b>שבת עולה.</b> שבת שבימי אבלו עולה למנין ז׳:",
+                "<b>ואינה מפסקת.</b> שאינה מבטלת את השאר, אלא יושב ומתאבל אחר שבת:",
+                "<b>הרגלים מפסיקין ואינם עולים.</b> אם נהג אבילות קודם הרגל, הרגל מפסיק ומבטל גזירת ל׳. ואם לא נהג אבילות קודם הרגל אלא התחיל אבילתו ברגל, אין ימי הרגל עולים למנין ז׳, אבל עולין למנין ל׳. וטעמא דשבת עולה לחשבון שבעת ימי אבלות, משום דדברים שבצנעה נוהג בה, כגון תשמיש המטה ופריעת הראש שאסור בגלוי הראש, ורחיצה בחמין, שהאבל אסור בהן בשבת. אבל הרגל אין שום דין מדיני אבלות נוהג בו, לפיכך מפסיק לגמרי. ואם לא חל אבילות כלל קודם הרגל, כגון שנקבר המת בתוך הרגל אינו עולה למנין שבעה, ומתחיל למנות שבעה אחר הרגל: "
+            ],
+            [
+                "<b>משחרב בית המקדש.</b> דאין לעצרת תשלומין כל שבעה לקרבן. בטלה ליה תורת הרגל, והוי כשבת שאינה מפסקת. אבל בזמן המקדש שמי שלא חג ביום ראשון של עצרת היה חוגג והולך כל שבעה, כחג המצות, היה עצרת כחג המצות אף לענין אבילות. ומסקנא דמלתא לענין פסק ההלכה, דעצרת בזמן הזה כרגלים, ור״ה ויוה״כ כרגלים. ומי שמת לו מת קודם אחד מאלו אפילו שעה אחת, בטלה ממנו גזירת שבעה. ואם מת שבעה ימים קודם אחד מימים טובים אלו, בטלה ממנו גזירת ל׳. ומי שמת לו מת שעה אחת קודם חג הסוכות בטלה ממנו גזירת ז׳ כדאמרן. וז׳ ימי הרגל עולין למנין ל׳. ואע״ג דתנן רגלים מפסיקין ואינן עולין, אין עולין למנין ז׳ אבל עולין למנין ל׳, הרי י״ד יום, ושמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, ונחשב כאילו הוא ז׳ ימים, הרי כ״א יום, מונה עוד ט׳ ימים עד ל׳ ודיו. וגזירת שבעה דאמרן הוא שאבל כל שבעת הימים אסור ברחיצה בחמין אפילו מקצת גופו, ובצונן כל גופו, ואסור בכבוס בגדיו, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ובעשיית מלאכה, ובשאלת שלום. וחייב בעטיפת הראש, ובכפיית המטה שתהיינה כל המטות שבביתו כפויות ע״ג קרקע ויישן בהם ולא על מטה זקופה, ואסור ליטול צפרניו בכלי, ולא שער שפמו ואפילו מעכב עליו את האכילה, ואסור לקרות בתורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה, ולא ישלול הקרע שעליו. וגזירת ל׳ היא שמשבעה ועד תשלום ל׳ אסור ללבוש בגד חדש, או בגד לבן מגוהץ, ואסור בתספורת, ובסעודת הרשות, וללכת בסחורה עם חבריו, ולישא אשה אחרת אם יש לו אשה ובנים, ולא יאחה הקרע שעליו: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין קורעין.</b> במועד, אלא קרוביו של מת. לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו ולאשתו, אלו שבעה מתים שחייב להתאבל עליהם. ועל שאר קרובים שאינו חייב להתאבל עליהם אין קורעין עליהם במועד. ולא אמרן אלא שאינו חכם או אדם כשר ובעל מעשים. אבל חכם שמת, הכל קרוביו, והכל קורעין עליו אפילו במועד. וכן על אדם המוחזק בכשרות וחסידות. וכל העומד בשעת יציאת נשמה על כל אדם מישראל, חייב לקרוע ואפילו במועד. וקריעה על אביו ועל אמו היא בכל בגדיו עד שמגלה את לבו, וקורע בידו ומבדיל שפת הבגד העליונה, וקורע מבחוץ, שאינו מכניס ידו תחת בגדיו כשהוא קורע, ושולל לאחר ל׳ יום, ואינו מאחה לעולם. וכן על רבו שלמדו תורה. אבל על כל שאר קרוביו קורע טפח מן הבגד העליון לבד, וקורע בכלי אם ירצה, וא״צ להבדיל השפה, ויש לו להכניס ידו תחת בגדיו כשהוא קורע, ושולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים. ואין קריעה אלא מעומד:",
+                "<b>ולא חולצים במועד.</b> חליצת כתף שזרועותיהן וכתפיהן מגולות:",
+                "<b>ולא מברין.</b> סעודה ראשונה, שאבל אסור לאכול משלו ורגילים להברותו ברחובה של עיר, ובמועד אין מברין אלא קרוביו בתוך ביתו:",
+                "<b>ואין מברין אלא על מטות זקופות.</b> ואפילו בתוך ביתו אין מברין אותו על מטות כפויות שרגילין בשאר ימות השנה כל קרוביו ומי שלבו גס בו לאכול עמו על מטה כפוייה לארץ, ובמועד אין מברין אלא על מטות זקופות:",
+                "<b>ואין מוליכין.</b> הסעודה לבית האבל:",
+                "<b>לא בטבלא.</b> דרך כבוד:",
+                "<b>ולא באסקוטלא.</b> כמין שלחן קטן של כסף או של זהב או של זכוכית. ואני שמעתי קערה של כסף, שכן בלע״ז קורין לקערה שקודיל״א:",
+                "<b>אלא בסלין.</b> של ערבה קלופה. שלא לבייש העניים שבאין להברות שאין להם טבלא ואסקוטלא:",
+                "<b>ופוטרין את הרבים.</b> נותנים להם רשות לילך מיד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מניחין את המטה.</b> של מת:",
+                "<b>ברחוב.</b> במועד:",
+                "<b>לעולם.</b> אפילו בחול דכתיב (במדבר כ׳:א׳) ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:",
+                "<b>מטפחות.</b> מספקות כף אל כף:",
+                "<b>ר״ש אומר כו׳</b> ואין הלכה כר״ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואשה רעותה קינה.</b> ומדכתיב ולמדנה, אלמא קינה, אחת אומרת וחברתה עונה:",
+                "<b>אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח.</b> שיבלע הקב״ה את המות, וכולן עונות שירה שאין מיתה ואין דמעה. ונקטינן להאי קרא הכא. משום אל תעמוד בדבר רע [לכן ראה לסיים בדבר טוב]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "",
+                "Babylonian kutah - it's made from moldy bread and milk. They would dip foods into it."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>The meat became impure but the forbidden fats remains [pure], one may not sprinkle [its] blood [on the alter]</b> since the reason for the coming of the paschal sacrifice is for eating.",
+                "<b>And it is not like this with [other] offerings</b> that even if the meat becomes impure and the forbidden fats remain [pure], [its] blood is sprinkled."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>A limb</b> from the Paschal sacrifice.",
+                "<b>Part of [a limb] left</b> [the group's] boundaries, and it is necessary to chop the portion that exited; as it says (Exodus 22) \"And meat that was torn (died without slaughter) in the field you should not eat,\" this is explained to refer to any flesh that was left out in the field i.e. it left it's boundaries; Like holy of holies that went beyond the courtyard or lesser holies that exited Jerusalem: that meat that left is considered \"torn\" and you should not eat it.",
+                "<b>Cut</b> the part of the meat that exited in a circle until the bone.",
+                "<b>And peel</b> the meat that didn't depart until it reaches the joint, and eat the peeled meat since it did not exit, and chop the joint and send off the entire bone of which part left the boundary.",
+                "<b>And with mukdashim:</b> other sacrifices sans the paschal sacrifice cleave the portion that exited (through the bone) with a cleaver. With the paschal sacrifice it is forbidden to do this, since it is prohibited from having a bone broken.",
+                "<b>He cut it with a hatchet:</b> The same part of the limb that came out. And on Passover, he cannot do so because he is warned about breaking a bone.",
+                "<b>From the door-wing and inside:</b> A door-wing is any place where the door closes i.e. the place that the door overlaps and taps when it is closed. (This is the inner lip of thick portion of the door until the spot of closure. From the wing inwards.) This is entirely inside the city.",
+                "<b>As inside:</b> and eat there the lesser holies.",
+                "<b>From the door-wing and towards the outside</b>: This is from the point of closure outwards, it is considered outside.",
+                "<b>The windows</b> that are in the walls of Jerusalem. And the thickness of the top of the wall in the roof, is considered like the inside."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "ON HE WHO ARRIVES IN JERUSALEM FIRST - To encourage them, that they will all try to be first. All children will be on the paschal offering but he who comes first merits first and everyone else does so after him, due to him."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Pesachim/Hebrew/1.json

@@ -0,0 +1,35 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "sefaria ",
+    "versionTitle": "1",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,247 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ארבעה ראשי שנים הן. למלכים – [Regarding] Israelite kings, we count for them from Nisan, for if King ruled [in the month of] Shevat or Adar, when Nisan arrived, he completed for himself one year and we begin to count the second year. And we derive this from Scripture from Nisan we count this for them, as it is written (I Kings 6:1): “In the four hundred and eightieth year after the Israelites left the land of Egypt, in the month of Ziv – that is, the second month – in the fourth year of his reign over Israel, Solomon [began to build the House of the LORD].” [The Rabbis] make an analogy between Kingdom of Solomon and the Exodus from Egypt. Just as [concerning] the Exodus from Egypt, we count it from Nisan, so too for the Kingdom of Solomon we count it from Nisan. And for the kings of the nations of the world, we count from Tishrei, and that is as it is taught in the Mishnah further along, that “the first of Tishrei is the first day for years, that is for the years of the kings of the world. And we derive from it, that since we are accustomed to count the time of documents by the years of the king from the year that he stood in [rule] because of the peace of the kingdom, for if the king stood in Adar and the scribe wrote for him [a document] in the Nisan of after thirteen months, Nisan of the second year, since that Nisan is the New Year of the Kings, it would be an antedated note and ineligible [for use], because this Nisan would be of the third year. And antedated notes of indebtedness are ineligible [for use], for it is found that he would be seizing sold property unlawfully, that they took the field from the borrower whether from the time of the document until the time of loan, which is not according to the law, for the sale had preceded the loan. Therefore, they fined him to lose also from the time of the loan onwards and he may not collect from mortgaged properties.",
+                "ולרגלים – This is how it should be understood: The Festival that it is, which is Passover, is the New Year for Festivals concerning those who make vows, for if three festivals passed upon him from the time that he made a vow and he didn’t fulfill it, he violates the prohibition of being late to fulfill it (see Deuteronomy 23:22,24: “When you make a vow to the LORD your God, do not put off fulfilling it, for the LORD your God will requite it of you, and you will have incurred guilt…You must fulfill what has crossed your lips and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth.” See also Ecclesiastes 5:3: “When you make a vow to God, do not delay fulfilling it. For He has no pleasure in fool; what you vow, fulfill.”). But Rabbi Shimon says that he does not trespass it on delaying [fulfillment of the vow] until three festivals have passed in order, and the Festival of Matzot (i.e., Passover) is first, as they are arranged in Scripture (Deuteronomy 16:16): “[Three times a year –] on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths – [all your males shall appear before the LORD your God in the place that He will choose…]”; and the legal decision is that when only one festival passes, and if he didn’t bring his vow, he transgresses a positive commandment, as it is written (Deuteronomy 12:5-6): “…There you are to go. And there you are to bring your burnt offerings [and other sacrifices, your tithes and contributions…].” The first festival that you come to, you must bring, and when three festivals have passed, you have transgressed on not being late. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon who requires three festivals in their order.",
+                "ראש השנה למעשר בהמה – for we do not tithe from those born in this year together with those which were born in its neighbor, as it is written (Deuteronomy 14:22): “You shall set aside [every year] a tenth part [of all the yield of your sowing that is brought from the field].” The Biblical verse speaks of two tithes, one the tithe of grain and the other is the tithe of cattle, and the Biblical verse says: \"שנה שנה\"/”every year,” and not from one year on its neighbor.",
+                "ורבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי – Since they (i.e., the Rabbis) made an analogy between the tithing of cattle and the tithing of grain, just as [concerning] the tithing of grain – its Rosh Hashanah is Tishrei, so, also, the tithing of cattle, its Rosh Hashanah is Tishrei. And the First Tanna holds that since they made an analogy [between] the tithing of cattle to the tithing of grain, as it is written, “You shall set aside [every year] a tenth part [of all he yield of your sowing that is brought from the field],” just as grain is when it is near to completion of its tithing, whose Rosh Hashanah is Tishrei, and it is near to being completed, for all the days of [sunlight], it stands in the granary to dry out, so too the tithing of cattle, which is close to its being completing its being tithed, which is the first Elul, as the cattle give birth in [the month of] Av where their pregnancies being completed, and this we derive from Scripture, as it is written (Psalms 65:14): “The meadows are clothed with flocks, the valleys mantled with grain…” When are the meadows clothed with flocks – that is to say, when they are clothed from the males coming up and becoming pregnant? At the time when the valleys are mantled with grain, that is, in Adar, when the seeds sprout and are well-recognized, and they give birth in Av, for the time of pregnancy of small cattle is five months. Therefore, the New Year of the tithing of cattle is on the first of Elul, near its completion.",
+                "לשנים – for the years of the kings of he world, as we have explained above.",
+                "ולשמיטין וליובלות – When Tishrei enters, it is forbidden to plow and seed from the Torah.",
+                "ולנטיעה – if he planted a tree forty-five days prior to the first of Tishrei, which are two weeks for taking root, for the shoot/young tree takes root in two weeks, and thirty days after taking root is considered a year, for thirty days in a year are considered [to be] a year, which is forty-five days. And when the first of Tishrei arrives, we count it as the second year of the years of fruit of trees of the first three years, and the Tishrei of the next year, we count it as the third year, and after the third ear, when the first of Tishrei arrives of the fourth year, if this plant formed recognizable fruit, they are still prohibited [from being consumed] because of fruit of trees of the first three years/Orlah; and even though Tishrei is the Rosh Hahanah for planting, Tu Bishvat is the New Year for the tree and this has already become a tree. Therefore, its year does not become renewed to leave the status of Orlah/fruit of the first three years until Tu Bishvat. And from then on, if fruit form on it, it has the status of Fourth Year fruit which are to be consumed in Jerusalem. And on Tu Bishvat of the next year, they have left from the status of fourth year fruit when they form from here onwards.",
+                "ולירקות – for the tithing of vegetables, for we do not donate for sacred purposes from vegetation that was harvested before Rosh Hashanah on the vegetation that was harvested after Rosh Hashanah.",
+                "ראש השנה לאילן – for the matter of tithing of fruits, for we don’t tithe fruits of the tree that formed prior to Shevat on [fruit] that formed after Shevat, for with regard to a tree, we go after the formation of the fruit. Alternatively, we derive from it with regard to the third year of Shemitah/the seven-year cycle in which we observe the Poor Tithe, for those fruits which formed from Rosh Hashanah of third year until Shevat, we judge them like the fruit of the second year that passed and we practice on them First Tithe and Second Tithe, and from Shevat and onward, we practice tho them First Tithe and the Poor Tithe."
+            ],
+            [
+                "בארבעה פרקים – in the year",
+                "בפסח על התבואה – For since the Torah stated (Leviticus 23:10) bring before me the Omer on Passover in order that I may bless you [with] grain in the fields, and from this we know that on Passover, grain is judged.",
+                "ובעצרת על פירות האילן – As the Torah stated (Leviticus 23:17), bring before me two loaves on Atzeret/Shavuot, in order that I may bless you [with] the fruits of the trees, and wheat is called a tree by the All-Merciful , as it is written (Genesis 2:9): “And the tree of knowledge of good and bad,” according to the one who said that the tree that the First Man ate was wheat.",
+                "כבני מרון – like rebels (after surrender brought before a court martial – see Talmud Rosh Hashanah 18a) - like these lambs which we remove through a small opening one after another to tithe them, and two cannot exit at the same time.",
+                "היוצר יחד לבם – This is how it should be understood: The Creator and that is the Holy One, blessed be He, sees the uniting of their hearts and understands all of their deeds, and even though they pass before Him one by one, nevertheless, all are reviewed with one glance (Rosh Hashanah 18a).",
+                "ובחג נידונין על המים – since the Torah states (Leviticus 23:37; Numbers 29:24, 33,37): pour before me water on the Festival [of Sukkot]."
+            ],
+            [
+                "שלוחין יוצאין – When the Jewish court sanctified the New Moon, they send out and announce to the Diaspora the day which they sanctified it (i.e., the beginning of the new month), if it is on the thirtieth day and the previous month was missing [a day], [or] on the thirty-first day and the previous month was full. And the messengers of the Jewish court do not violate either the Sabbath or the Festivals.",
+                "ועל אב מפני התענית – since troubles were doubled more than on the rest of the Fast Days.",
+                "ועל אלול מפני ר\"ה – We announce when [the month of ] Elul ‘begins] and we make Rosh Hashanah on the thirtieth day of Elul in the Diaspora, since in most years, Elul is not a leap month, and even though there was a doubt in their hands lest the Jewish Court make it a leap month, it is impossible for them to know [definitely], and perforce we go after the majority of years, for if they did not know when [Elul] begins, they did not know when its thirtieth day.",
+                "ועל תשרי מפני תקנת המועדות – for after the Jewish court had sanctified Tishrei, the messengers went out on the day afterwards and went until the place where they were able to arrive until the Holiday (i.e., Sukkot) and they would announce to them if the Jewish court had made Elul a leap month or not, in order that they would not have scruples about [if they were celebrating] Yom Kippur and Sukkot [at the proper time].",
+                "פסח קטן – The Second Passover (14 Iyar)"
+            ],
+            [
+                "מחללין את השבת – witnesses who saw the [New] Moon, in order to walk and to inform the Jewish court.",
+                "שבהם שלוחי ב\"ד יוצאים לסוריא – to inform the Diaspora the day of its establishment. Therefore, they considered, that from the Torah, they would violate [Shabbat and Holy Days] for all of them. But the Rabbis prohibited it because the establishment of the [correct days for the] Festivals is not dependent upon them. But for these two months, they relied upon Torah law, for all the Festivals are dependent upon them (i.e., Nisan and Tishrei)."
+            ],
+            [
+                "בעליל – above the ground a great deal, where everyone can see it.",
+                "שלא בעליל – below the extremity of the firmament, close to the ground. For the redness of the sun covers it and it is not recognized so well.",
+                "אין מחללין – for certainly they saw it in Jerusalem. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "ארבעים זוג – sets of witnesses one pair after another",
+                "ועכבן ר\"ע – for the Jewish court had no need of them",
+                "אתה מכשילן לעתיד לבא – they will be prevented from coming and testifying when they saw that their words were not listened to. And the Halakha is according to Rabban Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש – For the All-Merciful One said to Moses and Aaron (Exodus 12:2): “This month shall mark for you [the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you],” this testimony of the [New] Moon will be valid through you, and even though you are brothers. But the Rabbis who dispute this state: “This month shall mark for you” – this testimony is transmitted to you, to the great ones of the generation like yourselves. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "משחקים בקוביא – bones that they would play with as a pledge, for the Rabbis stated that an obligation undertaken that one does not expect to be called upon to fulfill (e.g., a seller who agrees to pay exaggerated penalties if he fails to deliver merchandise by a certain time) which is not binding -and they are robbers according to [the decree of] the Rabbis.",
+                "ומלוי בריבית – they are not called robbers according to the Torah to invalidate them [to serving as witnesses or judges] for he gives him [a loan] on his own.",
+                "מפריחי יונים – that is a form of dice, if your dove comes in before my dove.",
+                "וסוחרי שביעית – They do business with Seventh Year produce, and the All-Merciful said, “to eat,” but not for business, and since they were suspected of violating on the religion for the sake of money, they were suspected of bringing false testimony on a bribe. -",
+                "והעבדים – they are invalid from the Torah, as derived by a fortiori from [the case of] a woman.",
+                "עדות שאין האשה כשרה לה – since there is testimony that a woman is fit for, such as to testify to a woman that he husband died in order to permit her to marry foreigners, and also to testify on the woman suspected of committing adultery who had been defiled that she should not drink [the accursed, bitter waters]. And those invalidations [made by] the Rabbis are also valid [to testify], but if they are ineligible to testify from the Torah, the Sages did not make them fit for the testimony of a woman, and even though the slave and the woman were deemed fit, they are ineligible to give testimony from the Torah."
+            ],
+            [
+                "ואם צודה להם – lying in wait, like (I Samuel 24:12): “….Yet you are bent on taking my life.”",
+                "שנאמר אלה מועדי ה' – and every place where it says, \"מועד במועדו\"/”appointed time at its appointed season” supersedes the Sabbath."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אם אינן מכירין אותו – If the Jewish court does not recognize concerning the witness if he trustworthy or fit/valid.",
+                "משלחים – the Jewish court that is in his city.",
+                "אחר עמו – another pair of witnesses to testify about him before the Great Jewish Court which sanctifies the [New] Moon.",
+                "משקלקלו המינין – that they hired false witnesses to deceive the Sages."
+            ],
+            [
+                "היו משיא ין משואות – After they sanctified the Month, they did not need to hire messengers to be sent to the Diaspora to inform [them], since the fire-signals would announce them (i.e., that the New Month had been sanctified).",
+                "משקלקלו הכותים – they also would carry torches at the inappropriate time, to deceive [the people], for the Jewish court would not carry torches other than at a [New] Month that was sanctified on the thirtieth day, and they would not use torches on the eve of the thirtieth day as everyone would know that the month is a leap one. And one time, the Jewish court declared the [New] Month] a leap one, and they did not make torches for the eve of the thirtieth day, and the Cuthians carried their torches in their mountains and deceived the members of the Diaspora to make it (i.e., the month) lacking a day."
+            ],
+            [
+                "כלונסאות – long and tall trees/wood; the Aramaic translation is flag of a beam/pole (See Talmud Rosh Hashanah 22b), in order that it could be seen from afar.",
+                "‘וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן – all of these increase the flame."
+            ],
+            [
+                "מהר המשחה – The Mount of Olives that is opposite Jerusalem to its east.",
+                "כל הגולה – those who are in Babylonia.",
+                "כמדורת אש – so that each person can take a torch and ascend to the top of his roof."
+            ],
+            [
+                "לא היו זזים משם כל היום – the witnesses who went outside of their boundary limits on the Sabbath and came to testify, for one who is outside the boundary, only has his four cubits."
+            ],
+            [
+                "לפני החמה או לאחר החמה – was the concave side of the crescent of the moon directed towards the sun, inclined towards the sun or in another direction? (see Talmud Rosh Hashanah 23b) And concerning this, it is taught at the conclusion [of the Mishnah] that if he said that it was towards the side of the sun, he didn’t say anything, for never does the sun see the concave side of the crescent of the moon, for the side that is enlightened [by the sun] always is inclined towards the sun and the concave side of the moon’s crescent is inclined in another direction.",
+                "בצפונה או בדרומה – For the moon distances itself from the sun – once to the northern side and once to the southern side, and if the Jewish court knew the my means of calculation that at the particular time, the moon should be at the northern side and the witnesses said that they saw it inclined towards the southern side or the opposite, it is clear that they are false witnesses.",
+                "כמה היה גבוה – from the earth (i.e., on the horizon) according to what your eyes can see. If one of the witnesses says said that it was the height of two men and the other witness said [the height of] three [men], their testimony would be established. But if one said: “[the height of] three” and the other said, “[the height of] five,” their testimony would be invalid.",
+                "ולאן היה נוטה – The heads of the crescent to which direction it leans – to the northern side or to the southern side.",
+                "וכמה היה רחב – for the moon changes its measure according to how far it is from the sun or closed to it."
+            ],
+            [
+                "ראש בית דין אומר מקודש – as it is written (Leviticus 23:44): “So Moses declared [to the Israelites] the set times of the LORD.” From here that the head of the Jewish court says, “Sanctified.”",
+                "וכל העם עונין אחריו – As it is written (Leviticus 23:2): “[Speak to the Israelite people and say to them: These are My fixed times,] the fixed times of the LORD, which you shall proclaim [as sacred occasions].” It is read as \"אתם\" /”them” – for it is written defectively without the letter “VAV.”",
+                "מקודש מקודש – Two times as it is written, “sacred occasions”/\"מקראי קדש\" – two occasions.",
+                "שנראה בזמנו – on the night of the thirtieth [of the previous month].",
+                "אם לא נראה בזמנו – and they establish Rosh Hodesh on the thirty-first [day].",
+                "אין מקדשין אותו – The sanctification of the month is not obligatory, as the Bible states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year…” Years you sanctify, as it is obligatory upon the Jewish court to say that the year is sanctified as the Jubilee year, but you do not sanctify months, for there is no obligation upon the Jewish court to state that the month is sanctified. But when it appears at the appropriate time, we sanctify it because it needs strengthening. And the Halakha is according to Rabbi Eleazar b’Rabbi Tzadok."
+            ],
+            [
+                "צורות לבנות – the measurement of the moon and to which side its horns incline.",
+                "קיבלן ר\"ג – not because he thought that it was possible that the moon could be seen in the morning in the east at the start of sunrise, and on that day itself, it would be seen in the west with the setting of the sun, for that is impossible, but rather, he accepted their testimony in what they said that they saw the moon in the west in the evening, because he knew the manner of the calculations that it was possible that it would appear that same night. And concerning that which they said that it (i.e., the moon) appeared in the east in the morning, he said, that they are in error and that clouds in the form of the moon appeared to them in the firmament, and that is what is taught in the Baraitha (Tractate Rosh Hashanah 25a): One time, the sky became covered with clouds and the image of the money appeared on the twenty-[ninth] of the month, etc. Rabbi Yohanan ben Nuri said that they were false witnesses, for it appeared to him, according to his calculations, that it was not possible that moon should appear on that night that the witnesses said that they saw it, and he said that they are false witnesses because there was no time between the appearance and the beginning of the first quarter of the moon (i.e., New Moon) according to his opinion, so much time that it would be possible that it should appear on it. And on this, Rabban Gamaliel responded in the Baraitha: So I have received from the house of my father’s father, that sometimes it comes at lengthy [period of time] and sometimes it comes in a short [time], that is to say, that the time that there is between the beginning of the first quarter of the moon until the moon appears is not always equal. But there are times when the movement of the moon is quick and times when it is late. And according to the speed of the movement of the moon at that time, Rabban Gamaliel judged that it was appropriate that the moon should appear on that night, and therefore, he accepted their testimony.",
+                "ראינוהו בזמנו – on the night of the thirtieth",
+                "ובליל עבורו – on the light of the thirty-first.",
+                "וקבלן ר\"ג – not because it is stated that the moon removed itself from the sun on the night of the thirtieth [of the month] until it would appear, and on the night of the thirty-first, it returned to being behind it and drew closer to the sun until it was covered, for the moon does not return to being behind it, but makes its path as it goes around in its circuit, but that Rabban Gamaliel knew in the calculations for that particular night so that when the witnesses said that they saw it, the moon had already distanced itself from the sun until it was it was possible that it would be seen. Therefore, he accepted their testimony, and regarding what they said on the night of its intercalation (i.e., proclamation of a full month) do not appear [to be valid]. It is possible that it was because the cloud covered it or another reason that caused that they (i.e., the witnesses) did not see it.",
+                "רואה אני את דבריך – to intercalate the month"
+            ],
+            [
+                "הלך ומצאו ר\"ע – to Rabbi Yehoshuaבור",
+                "מיצר – on that the President/Nasi decreed upon him to desecrate Yom Kippur",
+                "אשר תקראו – that the Jewish court hung the Biblical verse on this calling",
+                "בא – Rabbi Yehoshua near Rabbi Dosa",
+                "למה לא נתפרשו שמותן וכו' – for if a person would come to argue against the Jewish court of his days, to say – for this Jewish court is like Moses and Aaron or [like] Eldad and Medad, we would say to him: lest it is important like those whose who remained whose names were not [explicitly] spelled out."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ראוהו בית דין וכל ישראל – on the night of the thirtieth, for you might think I should say that since the Jewish court and the enter Jewish people saw him, it became revealed that on the thirtieth day, it (i.e., the New Moon) appeared to be sanctified. This tells us that if it got dark and the night of the thirty-first arrived and the Jewish court had not said that it was sanctified, we intercalate the month and establish Rosh to be on the thirty-first day.",
+                "נחקרו העדים – this is how it should be understood. Alternatively, only the witnesses were examined but there was insufficient time for them to state that it (i.e., the New Month), was sanctified until the night of the thirty-first arrived, and we intercalate the month. For you might think I should say, that the examination of the witnesses should come at the beginning of the legal proceedings, and [the announcing] of “it is sanctified, it is sanctified” should be like the conclusion of the legal proceedings. For the conclusion of the deliberations should be at night and we should sanctify it at night. This comes to teach us that it is not so, for we do not sanctify the [New] Month at night. But however, if on the night of the thirtieth, they (i.e., the witnesses) saw the moon with the setting of the sun, and there is a delay in the day to state that it is sanctified prior to the appearance of the stars, we sanctify it, for it is not considered nighttime until the appearance of the stars.",
+                "יעמדו שמים ויעידו – Our Mishnah is speaking about a case such as where the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) at night on the night of the thirtieth, and it is impossible to sanctify the moon at night. Therefore, the next day, two [witnesses] would stand up and testify, for if not for the testimony of these [two], on what would then sanctify? But if the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) with sunset at the time when there was a delay to state, “it is sanctified,” they should sanctify through their observation, and that the hearing that they hear from witnesses would not be greater than seeing, for concerning the Sanctification of the Moon, it is not written “testimony/\"עדות\" , but like this, they saw and sanctified.",
+                "יעמדו שנים – on the morrow when they come to state, “it is sanctified.”",
+                "ויושיבו מחבריהם אצל היחיד – And even though an individual who is an expert can judge even on his own, the Sanctification of the [New] Moon is not [done] by a [sole] individual., For there is no one recognized by the public as an expert judge (see Talmud Rosh Hashanah 25b) besides Moses our Teacher, and yet the All-Merciful says to him [only after] Aaron is with him, as it is written (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron [in the land of Egypt]: This month shall mark for you [the beginning of months]…..”"
+            ],
+            [
+                "שהוא קרן – and it is not called a Shofar, as it is written (Deuteronomy 33:17): “Like the firstling bull in his majesty, he has horns like the horns of a wild ox; [with them he gores the peoples…].” But regarding the Shofar, it is written (Leviticus 25:9): “Then you shall sound the horn loud…” And we learn Rosh Hashanah from the Jubilee [year].",
+                "בקרן היובל – the ram is male, as Rabbi Akiba said: When I walked to Galacia (Talmud Rosh Hashanah 26a), they called the male a ram, so we see that even a Shofar of a ram is called קרן /horn, and the Rabbis state that all the Shofars are called קרן/horn, and are called Shofar, except for a cow, it is called a horn, but not a Shofar, and the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "של יעל פשוט – since for the prayer/Amidah, we require straight horns [of the mountain goat]",
+                "",
+                "שופר מאריך – after the trumpets stop their Tekiot, the sound of the Shofar is heard."
+            ],
+            [
+                "בשל זכרים – rams",
+                "ושתי חצוצרות באמצע – they had two Shofarot, one on the one side and one on the other and trumpets in the middle.",
+                "שמצות היום בחצוצרות- for a mere fast is for the troubles of the community, and it is written (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an aggressor who attacks you, you shall sound short blasts on the trumpets, [that you may be remembered before the LORD your God and delivered from your enemies],” and specifically in the Temple they do this, but in the country (i.e., outside of the Temple) at the time when there is a Shofar, there are no trumpets, and when there are trumpets, there is no Shofar, as it is written (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn, raise a shout before the LORD, the King;” “Before the Lord, the King” – yes; but not before the LORD, the King, no."
+            ],
+            [
+                "שוה היובל לה\"ה לתקיעה – With straight horns, for event though the Tekiah on the Jubilee [year] is not for prayer nor for remembrance, but rather as a sign to sending slaves [free] and the return of the fields to their owners, and even so, we it is required something like Rosh Hashanah, for we learn through an analogy from [the words] שביעי שביעי/seventh, seventh (see Leviticus 23:24: “…in the seventh month, on the first day of the month [you shall observe complete rest], a sacred occasion commemorated with loud blasts; and Leviticus 25:9: “Then you shall sound the horn loud, in the seventh month, on the tenth day of the month – the Day of Atonement – you shall have the horn sounded throughout your land.”) – that all of the soundings of he Shofar in the seventh month shall be similar one to another. Another commentary: לתקיעה – the number of Shofar sounds. ולברכות – to the number of blessings, that it is required to state Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot on Yom Kippur of the Jubilee [year] just like on Rosh Hashanah.",
+                "רבי יהודה אומר וכו' – The Halakha is not like Rabbi Yehuda nor is it like the First Tanna, but the Halalkha, whether on Rosh Hashanah, whether on Yom Kippur of the Jubilee year, both are with [horns] from male [rams] that are bent."
+            ],
+            [
+                "שופר שנסדק ודבקו – with glue",
+                "פסול – for it is like two ram’s horns/Shofarot, and these words [refer to] split length-wise, but if it was split width-wise, if there remains from the place where one places one’s mouth until the place of the split in order that it be like the measure of a Tekiah, it is valid; but if not, it is invalid. And how much is the measurement of a Tekivah? In order that one can hold it in his hand see it from this [side] to the other [side].",
+                "ניקב וסתמו – specifically if he closed it up with its own kind, and the rest of it remained whole and holes which were stopped up did not present the Tekiah [from being sounded], it is fit, and if it is missing one of these conditions, it is invalid."
+            ],
+            [
+                "בור – pit in the ground",
+                "דות – a place surrounded by barriers on the ground.",
+                "פיטם – a large earthenware utensil",
+                "אם קול שופר שמע – he who stands outside the pit, and heard the sound of the Tekiah of the person sounding the Shofar in the put, for those who were in the pit, always fulfill their religious obligation, for they always hear the sound of the Shofar.",
+                "אם כיון לבו – to fulfill [their religious obligation]",
+                "יצא – and even though they the person sounding the Shofar did not intend to fulfill [his religious obligation], here we are speaking of the Cantor of the synagogue who sounds the Shofar that he intends to fulfill [the religious obligation] of all those who hear the sound of his Tekiah. Therefore, even though that he did not intend to fulfill [the religious obligation] of this [person] who passes the back of the synagogue and did not know of him, he has fulfilled [his religious obligation]. But the person who sounds the Shofar to fulfill an individual’s religious obligation, we require that the listener and the person who causes to hear (that blows) have the intention [to perform a religious act] (see Talmud Rosh Hashanah 28b)."
+            ],
+            [
+                "והיה כאשר ירים משה ידו וכו' – since we were speaking above (Mishnah 7) about the intention of the heart, [the Mishnah] teaches this that has at the time when they have the religious intention (literally: “direct their hearts”) to their Father that is in heaven, they would be victorious."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יום טוב של ר\"ה. במקדש היו תוקעים – [They would sound the Shofar in the Temple], for the Sounding of the Shofar is not “work,” but the Rabbis made a decree against this lest someone take it in his hand and remove it four cubits in the public domain [and hence violate the law against carrying in the public domain on Shabbat] but in Temple, this decree was not made, for there is no prohibition against the Rabbinical law of being out of harmony with the celebration of the day in the Temple.",
+                "אבל לא במדינה – Not in Jerusalem and not in the country. And Maimonides explains that all of Jerusalem is called מקדש/Temple/Sanctuary, and the rest of the land of Israel is called the country.",
+                "בכל מקום שיש בו ב\"ד – even if they are not established/fixed other than by chance that they came there and sound the Shofar.",
+                "אלא ביבנה – where the Great Sanhedrin was there in its days, and also in every place where the Great Sanhedrin was exiled to, but not in the Jewish courts of twenty-three.",
+                "אמרו לו וכו' – there is a difference between [the teachers who state] : “they said to him” and the First Tanna, for the First Tanna holds that every place where there is a Jewish court, and even one by chance; whereas the “they said to him” hold that both Yavneh and any place that has a fixed Jewish court like that in Yavneh [can sound the Shofar], but not a Jewish court by chance. And the Halakha is according to the “they said to him.”"
+            ],
+            [
+                "ועוד זאת היתה ירושלים – Our Mishnah is deficient and should be read as follows: In Jerusalem they would sound the Shofar throughout the city as long as Jewish court sits in the Temple, for the Jewish court sits until the sixth hour of the day (i.e., 12 noon, when the number of hours of daylight and nighttime are equal), but in Yanveh, they wouold not sound the Shofar throughout the entire city, bu t only in the presence of the Jewish Court. And this is how Jerusalem was greater than Yavneh, etc.",
+                "כל עיר שהיא רואה – [which sees] Jerusalem, except for those who dwell in a river-bed/ravine, for even though it is close, they would not sound the Shofar in it.",
+                "ושומעת – except for those who dwell at the top of the mountain.",
+                "וקרובה – except for those who dwell outside the [Sabbath] limit.",
+                "ויכולה לבא – except for when a river separates it."
+            ],
+            [
+                "לולב ניטל במקדש שבעה – as it is written (Leviticus 23:40): “…and you shall rejoice before the LORD your God seven days.”",
+                "ובמדינה יום אחד – as it is written (Leviticus 23:40): “On the first day you shall take [the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, [and you shall rejoice before the LORD your God seven days].”",
+                "ושיהא יום הנף – The day of the waving of the Omer.",
+                "כולו אסור – to eat from the new [grain] and the reason is explained in the Chapter [three, Tractate Sukkah, Mishnah 12] “The Stolen Lulav”/\"לולב הגזול\"."
+            ],
+            [
+                "ונתקלקלו הלוים בשיר – of the daily offering of the time between the beginning of the decline of the sun and sunset (i.e., at 3:30 pm), and they did not recite the Song at all, because most times, the witnesses would come before Minhah; therefore, they ordained the Song of Yom Tov with the daily offering of the time between the beginning of the decline of the sun and sunset. And regarding the daily offering of the morning, where most of the time, the witnesses have not [yet] come and they did not know if the day would be sanctified or not, they did not ordain the Song/Psalm of Yom Tov, but rather the Song/Psalm of the weekday would be recited. And at the same time, when the time arrived for the offering of the daily offering of the time between the beginning of the decline of the sun and sunset, and the witnesses had not yet come, and the Levites did not know if they should say the weekday Song/Psalm or the Song/Psalm for Yom Tov, and they did not say a Song/Psalm at all.",
+                "נוהגין אותו היום קודש – that when it became dark on the night after the twenty-nineth of Elul, they had the practice of [making it] holy, lest witnesses should come tomorrow and that the Jewish court would sanctify it and it be found that this was in the nighttime of the night of Yom Tov, and similarly, regarding the next day, all day long until Minhah. But if the witnesses came close to Minhah, the Jewish court would sanctify the [New] Month and it would known that they acted well [regarding it] by declaring it holy. And if the witnesses came from Minhah onwards, even though the Jewish court does not sanctify it today (i.e., Rosh Hashanah), they would intercalate Elul and sanctify it for the morrow. Nevertheless, we treat it with holiness and it is prohibited to [do] work, lest perhaps they would disregard it the next year and do work on it all day. And they would say: Last year, we treated it as holy for no reason, and from Minhah and beyond, we returned and treated it like a weekday.",
+                "שאפילו ראש ב\"ד בכל מקום – for it was necessary for him to separate from the place of the scholar’s meeting place to another place, and the essence of he Mitzvah of [Sanctification] of the Month is dependent upon him, as it is taught in the Mishnah [in Chapter Two, Mishnah 7] above that he as head of the Jewish court says, “It is sanctified.” Nevertheless, it was not necessary for the witnesses to walk after him other than to the place of the scholar’s meeting place, where the Sanhedrin would sit, they should go, and the Sanhedrin would sanctify it without the Head of the Jewish court."
+            ],
+            [
+                "אבות – “The Shield of Abraham.”",
+                "גבורות – “You are mighty”",
+                "קדושת השם – “Holy, Holy, Holy” (Isaiah 6:3)",
+                "קדושת היום – you have chosen us",
+                "זכרונות ותוקע שופרות ותוקע – It is derived from Biblical verses, as it is written (Leviticus 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts.” And the Rabbis expounded upon this that the word זכרון/remembrance – means Zikhronot; תרועה/loud blasts – are Shofarot, and the Bible states (Numbers 10:10): “They shall be a reminder of you before your God; I, the LORD, am your God.” What do the words, “I, the LORD, am your God” come to teach us? It teaches that in every place where there is Zikronot and Shofarot, there should be Malkhuyot with them.",
+                "אר\"ע וכו' – And the Halakha is according to Rabbi Akiba."
+            ],
+            [
+                "מעשרה מלכויות – three verses from the Torah and three from the Writings, and three from the Prophets and one from the Torah that completes this.",
+                "שלש שלש – one of the Torah, and one of the Writings and one of the Prophets; But the Halakah is according to Rabbi Yohanan ben Nuri.",
+                "מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות- such as (Ezekiel 20:33): “[As I live -declares the Lord GOD ] – I will reign over you with a strong hand…”; (Psalms 78:39): “For he remembered that they were but flesh…,” (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah…” and others similar to them. For remembrance is an individual [matter], such as (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people!” Even though it is for good, we don’t mention it. And such is the Halakha.",
+                "רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא – In the Gemara (Talmud Rosh Hashanah 32b) it explains that this is the matter of Rabbi Yosi as such, and he completes [with a passage] from the Torah, but if he completed with [a passage from] the Prophets, he has fulfilled [his religious obligation]. And the Halakha is like Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "השני מתקיע – the person who recites the Musaf prayer sounds the Shofar and not the one who recites the Morning Service Amidah prayer. And during the time of religious persecution, they ordained this, for they had decreed not to sound the Shofar, and there those lying in wait for him all six hours of the time of the Morning prayer service; for that reason, they moved the Tekiah/sounding of the Shofar from the Morning Service to the Musaf Service.",
+                "ובשעת ההלל – because we do not recite Hallel on Rosh Hashanah and Yom Kippur, as it is taught, that at the time of Hallel, that is to say, on the other days of Yom Tov when we recite Hallel."
+            ],
+            [
+                "אין מעבירין עליו את התחום – to walk outside of the [Sabbath] limit (i.e., two thousand cubits in every direction) so that one can bring a Shofar or to walk to hear the Tekiot.",
+                "בדבר שהוא משום שבות – such as to cut it with a knife.",
+                "בדבר שהוא משום לא תעשה – such as to cut it with a saw which is a complete [form of] work of engraving on a tree; and there are those who teach the opposite: something that is due to Sh’vut/engaging in an occupation forbidden by the Rabbis as being out of harmony with the celebration of Shabbat/Festivals – a sickle/scythe which is not the used to cut something . Something that is [forbidden] due to [it being] a negative commandment, is a knife which is how it is used.",
+                "אם רצה ליתן לתוכו יין [יתן] - and we don’t say repairing – from where is it [prohibited].",
+                "אין מעכבין את התינוקות – who arrived at [the age of] education, and even on Shabbat, in order to educate them in the commandments, so that they would educated in sounding the Shofar on the Yom Tov of Rosh Hashanah.",
+                "ומתעסקים בהם – and there need to make a decree [against this], lest they come to bring it four cubits in the public domain, for he is not busily engaged in the commandments but rather is merely practicing with them (Talmud Rosh Hashanah 32b). And they did not decree lest he would bring it four cubits in the public domain other than at the time when he is obligated in the sounding of the Shofar, for since he is busily engaged to fulfill his religious obligation, he would forget Shabbat."
+            ],
+            [
+                "סדר תקיעות שלש – one for Malkhuyot, one for Zikhronot and one for Shofarot.",
+                "של שלש שלש – Tekiah/Teruah/Tekiah for each ne, for it is stated that there are two Teruot in the Bible on Rosh Hashanah, and one Teruah on the Yom Kippur of the Jubilee [year], as we derive \"שביעי\" \"שביעי\" in an analogy (see the Bartenura to Mishnah Rosh Hashanah, Chapter 3, Mishnah 5 – which compares Leviticus 23:24 and Leviticus 25:9), to give what is stated with this one (Leviticus 23:24) with that one (Leviticus 25:9). And the Teruah that is mentioned on Yom Kippur of the Jubilee [year] we assign it to Rosh Hashanah, hence we find that on Rosh Hashanah there are three Teruot – and the two Teruot that are mentioned in [the Biblical text of Leviticus 23:24) for Rosh Hashanah we assign them to Yom Kippur, hence it is found that there are three Teruot on Yom Kippur. And every Teruah [sound], there is a simple [Tekiah] before it and a simple [Tekiah] after it, as it is taught in a Baraita: From where do we learn that we have a simple [Tekiah] before it? We are taught (Leviticus 25:9): “Then you shall sound the horn loud [תרועה] ….” And from where [do we learn] that there is a simple [Tekiah] after it? We are taught (Leviticus 25:9): “…you shall have the horn sounded [throughout your land].” Hence there is a causing of the sound to pass over a certain space/a proclamation (see Talmud Rosh Hashanah 34a) at the beginning and at the end with a Teruah in-between them. And the language of a simple העברה/proclamation implies that there is a causing of the sound to pass over a certain space/a proclamation after the simple [Tekiah]. Hence for the three Teruot of Rosh Hashanah, there are six Tekiot, and hence you have three sets of three each.",
+                "שעור תקיעה – the measure of all the Tekiot which are six Tekiot [total].",
+                "כשלש תרועות – hence it is found that the measurement of one Tekiah is like one-half a Teruah.",
+                "שעור תרועה כג' יבבות – three sounds in general of all of them. And there are those who explain that each trembling/staccato is three powers of all of them, hence, it is found that the measure of a Teruah is nine powers of all of them, and it is logical.",
+                "ומשך בשניה – The Tekiah that comes after the Teruah stretches like two, in order to fulfill [his religious obligation] of the two that he had to do one after another, a simple [Tekiah] that comes after [the Teruah] of Malkhuyot, and the simple [Tekiah] that comes after [the Teruah] of Zikhronot.",
+                "אין בידו אלא אחת – to interrupt one Tekiah for two, we don’t interrupt.",
+                "מי שברך – He who prayed the Musaf nad made nine blessings.",
+                "כשם ששליח ציבור חייב – whether [speaking of] the blessings of Rosh Hashanah or whether the prayers of the entire year, one does not fulfill his [religious] obligation other tahan with a prayer that a person recites on his own. Hence, each individual person who is expert and knows how to pray does not fulfill his [religious] obligation other than through his own prayer, whether on Rosh Hashanah or on the rest of the days of the year. And the emissary of the congregation does not go down before the Ark other than to fulfill [the religious obligation] of those [people] who are not expert.",
+                "שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן – Whether one is expert or whether one is not expert, whether [speaking] about the blessings of Rosh Hashanah whether the prayers of the entire year [the emissary of the congregation fulfills the religious obligation of the group]. And why does the community pray silently, in order that the emissary of the congregation can arrange his prayer. But the Halakha is like the Sages regarding the blessings of he entire year, where the emissary of the congregation does not fulfill [the religious obligation] on whomever is not expert [in reciting the prayers]. But regarding the blessings of Rosh Hashanah and Yom Kippur and of the Jubilee year, which have nine long blessings and not everyone is expert in them, the Halakha is according to Rabban Gamaliel, for such as he fulfills [the religious obligations] of those who are not expert, so too, he fulfills [the religious obligations] of those who are expert in their prayers."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,245 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ארבעה ראשי שנים הן. למלכים – [Regarding] Israelite kings, we count for them from Nisan, for if King ruled [in the month of] Shevat or Adar, when Nisan arrived, he completed for himself one year and we begin to count the second year. And we derive this from Scripture from Nisan we count this for them, as it is written (I Kings 6:1): “In the four hundred and eightieth year after the Israelites left the land of Egypt, in the month of Ziv – that is, the second month – in the fourth year of his reign over Israel, Solomon [began to build the House of the LORD].” [The Rabbis] make an analogy between Kingdom of Solomon and the Exodus from Egypt. Just as [concerning] the Exodus from Egypt, we count it from Nisan, so too for the Kingdom of Solomon we count it from Nisan. And for the kings of the nations of the world, we count from Tishrei, and that is as it is taught in the Mishnah further along, that “the first of Tishrei is the first day for years, that is for the years of the kings of the world. And we derive from it, that since we are accustomed to count the time of documents by the years of the king from the year that he stood in [rule] because of the peace of the kingdom, for if the king stood in Adar and the scribe wrote for him [a document] in the Nisan of after thirteen months, Nisan of the second year, since that Nisan is the New Year of the Kings, it would be an antedated note and ineligible [for use], because this Nisan would be of the third year. And antedated notes of indebtedness are ineligible [for use], for it is found that he would be seizing sold property unlawfully, that they took the field from the borrower whether from the time of the document until the time of loan, which is not according to the law, for the sale had preceded the loan. Therefore, they fined him to lose also from the time of the loan onwards and he may not collect from mortgaged properties.",
+                "ולרגלים – This is how it should be understood: The Festival that it is, which is Passover, is the New Year for Festivals concerning those who make vows, for if three festivals passed upon him from the time that he made a vow and he didn’t fulfill it, he violates the prohibition of being late to fulfill it (see Deuteronomy 23:22,24: “When you make a vow to the LORD your God, do not put off fulfilling it, for the LORD your God will requite it of you, and you will have incurred guilt…You must fulfill what has crossed your lips and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth.” See also Ecclesiastes 5:3: “When you make a vow to God, do not delay fulfilling it. For He has no pleasure in fool; what you vow, fulfill.”). But Rabbi Shimon says that he does not trespass it on delaying [fulfillment of the vow] until three festivals have passed in order, and the Festival of Matzot (i.e., Passover) is first, as they are arranged in Scripture (Deuteronomy 16:16): “[Three times a year –] on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths – [all your males shall appear before the LORD your God in the place that He will choose…]”; and the legal decision is that when only one festival passes, and if he didn’t bring his vow, he transgresses a positive commandment, as it is written (Deuteronomy 12:5-6): “…There you are to go. And there you are to bring your burnt offerings [and other sacrifices, your tithes and contributions…].” The first festival that you come to, you must bring, and when three festivals have passed, you have transgressed on not being late. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon who requires three festivals in their order.",
+                "ראש השנה למעשר בהמה – for we do not tithe from those born in this year together with those which were born in its neighbor, as it is written (Deuteronomy 14:22): “You shall set aside [every year] a tenth part [of all the yield of your sowing that is brought from the field].” The Biblical verse speaks of two tithes, one the tithe of grain and the other is the tithe of cattle, and the Biblical verse says: \"שנה שנה\"/”every year,” and not from one year on its neighbor.",
+                "ורבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי – Since they (i.e., the Rabbis) made an analogy between the tithing of cattle and the tithing of grain, just as [concerning] the tithing of grain – its Rosh Hashanah is Tishrei, so, also, the tithing of cattle, its Rosh Hashanah is Tishrei. And the First Tanna holds that since they made an analogy [between] the tithing of cattle to the tithing of grain, as it is written, “You shall set aside [every year] a tenth part [of all he yield of your sowing that is brought from the field],” just as grain is when it is near to completion of its tithing, whose Rosh Hashanah is Tishrei, and it is near to being completed, for all the days of [sunlight], it stands in the granary to dry out, so too the tithing of cattle, which is close to its being completing its being tithed, which is the first Elul, as the cattle give birth in [the month of] Av where their pregnancies being completed, and this we derive from Scripture, as it is written (Psalms 65:14): “The meadows are clothed with flocks, the valleys mantled with grain…” When are the meadows clothed with flocks – that is to say, when they are clothed from the males coming up and becoming pregnant? At the time when the valleys are mantled with grain, that is, in Adar, when the seeds sprout and are well-recognized, and they give birth in Av, for the time of pregnancy of small cattle is five months. Therefore, the New Year of the tithing of cattle is on the first of Elul, near its completion.",
+                "לשנים – for the years of the kings of he world, as we have explained above.",
+                "ולשמיטין וליובלות – When Tishrei enters, it is forbidden to plow and seed from the Torah.",
+                "ולנטיעה – if he planted a tree forty-five days prior to the first of Tishrei, which are two weeks for taking root, for the shoot/young tree takes root in two weeks, and thirty days after taking root is considered a year, for thirty days in a year are considered [to be] a year, which is forty-five days. And when the first of Tishrei arrives, we count it as the second year of the years of fruit of trees of the first three years, and the Tishrei of the next year, we count it as the third year, and after the third ear, when the first of Tishrei arrives of the fourth year, if this plant formed recognizable fruit, they are still prohibited [from being consumed] because of fruit of trees of the first three years/Orlah; and even though Tishrei is the Rosh Hahanah for planting, Tu Bishvat is the New Year for the tree and this has already become a tree. Therefore, its year does not become renewed to leave the status of Orlah/fruit of the first three years until Tu Bishvat. And from then on, if fruit form on it, it has the status of Fourth Year fruit which are to be consumed in Jerusalem. And on Tu Bishvat of the next year, they have left from the status of fourth year fruit when they form from here onwards.",
+                "ולירקות – for the tithing of vegetables, for we do not donate for sacred purposes from vegetation that was harvested before Rosh Hashanah on the vegetation that was harvested after Rosh Hashanah.",
+                "ראש השנה לאילן – for the matter of tithing of fruits, for we don’t tithe fruits of the tree that formed prior to Shevat on [fruit] that formed after Shevat, for with regard to a tree, we go after the formation of the fruit. Alternatively, we derive from it with regard to the third year of Shemitah/the seven-year cycle in which we observe the Poor Tithe, for those fruits which formed from Rosh Hashanah of third year until Shevat, we judge them like the fruit of the second year that passed and we practice on them First Tithe and Second Tithe, and from Shevat and onward, we practice tho them First Tithe and the Poor Tithe."
+            ],
+            [
+                "בארבעה פרקים – in the year",
+                "בפסח על התבואה – For since the Torah stated (Leviticus 23:10) bring before me the Omer on Passover in order that I may bless you [with] grain in the fields, and from this we know that on Passover, grain is judged.",
+                "ובעצרת על פירות האילן – As the Torah stated (Leviticus 23:17), bring before me two loaves on Atzeret/Shavuot, in order that I may bless you [with] the fruits of the trees, and wheat is called a tree by the All-Merciful , as it is written (Genesis 2:9): “And the tree of knowledge of good and bad,” according to the one who said that the tree that the First Man ate was wheat.",
+                "כבני מרון – like rebels (after surrender brought before a court martial – see Talmud Rosh Hashanah 18a) - like these lambs which we remove through a small opening one after another to tithe them, and two cannot exit at the same time.",
+                "היוצר יחד לבם – This is how it should be understood: The Creator and that is the Holy One, blessed be He, sees the uniting of their hearts and understands all of their deeds, and even though they pass before Him one by one, nevertheless, all are reviewed with one glance (Rosh Hashanah 18a).",
+                "ובחג נידונין על המים – since the Torah states (Leviticus 23:37; Numbers 29:24, 33,37): pour before me water on the Festival [of Sukkot]."
+            ],
+            [
+                "שלוחין יוצאין – When the Jewish court sanctified the New Moon, they send out and announce to the Diaspora the day which they sanctified it (i.e., the beginning of the new month), if it is on the thirtieth day and the previous month was missing [a day], [or] on the thirty-first day and the previous month was full. And the messengers of the Jewish court do not violate either the Sabbath or the Festivals.",
+                "ועל אב מפני התענית – since troubles were doubled more than on the rest of the Fast Days.",
+                "ועל אלול מפני ר\"ה – We announce when [the month of ] Elul ‘begins] and we make Rosh Hashanah on the thirtieth day of Elul in the Diaspora, since in most years, Elul is not a leap month, and even though there was a doubt in their hands lest the Jewish Court make it a leap month, it is impossible for them to know [definitely], and perforce we go after the majority of years, for if they did not know when [Elul] begins, they did not know when its thirtieth day.",
+                "ועל תשרי מפני תקנת המועדות – for after the Jewish court had sanctified Tishrei, the messengers went out on the day afterwards and went until the place where they were able to arrive until the Holiday (i.e., Sukkot) and they would announce to them if the Jewish court had made Elul a leap month or not, in order that they would not have scruples about [if they were celebrating] Yom Kippur and Sukkot [at the proper time].",
+                "פסח קטן – The Second Passover (14 Iyar)"
+            ],
+            [
+                "מחללין את השבת – witnesses who saw the [New] Moon, in order to walk and to inform the Jewish court.",
+                "שבהם שלוחי ב\"ד יוצאים לסוריא – to inform the Diaspora the day of its establishment. Therefore, they considered, that from the Torah, they would violate [Shabbat and Holy Days] for all of them. But the Rabbis prohibited it because the establishment of the [correct days for the] Festivals is not dependent upon them. But for these two months, they relied upon Torah law, for all the Festivals are dependent upon them (i.e., Nisan and Tishrei)."
+            ],
+            [
+                "בעליל – above the ground a great deal, where everyone can see it.",
+                "שלא בעליל – below the extremity of the firmament, close to the ground. For the redness of the sun covers it and it is not recognized so well.",
+                "אין מחללין – for certainly they saw it in Jerusalem. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "ארבעים זוג – sets of witnesses one pair after another",
+                "ועכבן ר\"ע – for the Jewish court had no need of them",
+                "אתה מכשילן לעתיד לבא – they will be prevented from coming and testifying when they saw that their words were not listened to. And the Halakha is according to Rabban Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש – For the All-Merciful One said to Moses and Aaron (Exodus 12:2): “This month shall mark for you [the beginning of the months; it shall be the first of the months of the year for you],” this testimony of the [New] Moon will be valid through you, and even though you are brothers. But the Rabbis who dispute this state: “This month shall mark for you” – this testimony is transmitted to you, to the great ones of the generation like yourselves. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "משחקים בקוביא – bones that they would play with as a pledge, for the Rabbis stated that an obligation undertaken that one does not expect to be called upon to fulfill (e.g., a seller who agrees to pay exaggerated penalties if he fails to deliver merchandise by a certain time) which is not binding -and they are robbers according to [the decree of] the Rabbis.",
+                "ומלוי בריבית – they are not called robbers according to the Torah to invalidate them [to serving as witnesses or judges] for he gives him [a loan] on his own.",
+                "מפריחי יונים – that is a form of dice, if your dove comes in before my dove.",
+                "וסוחרי שביעית – They do business with Seventh Year produce, and the All-Merciful said, “to eat,” but not for business, and since they were suspected of violating on the religion for the sake of money, they were suspected of bringing false testimony on a bribe. -",
+                "והעבדים – they are invalid from the Torah, as derived by a fortiori from [the case of] a woman.",
+                "עדות שאין האשה כשרה לה – since there is testimony that a woman is fit for, such as to testify to a woman that he husband died in order to permit her to marry foreigners, and also to testify on the woman suspected of committing adultery who had been defiled that she should not drink [the accursed, bitter waters]. And those invalidations [made by] the Rabbis are also valid [to testify], but if they are ineligible to testify from the Torah, the Sages did not make them fit for the testimony of a woman, and even though the slave and the woman were deemed fit, they are ineligible to give testimony from the Torah."
+            ],
+            [
+                "ואם צודה להם – lying in wait, like (I Samuel 24:12): “….Yet you are bent on taking my life.”",
+                "שנאמר אלה מועדי ה' – and every place where it says, \"מועד במועדו\"/”appointed time at its appointed season” supersedes the Sabbath."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אם אינן מכירין אותו – If the Jewish court does not recognize concerning the witness if he trustworthy or fit/valid.",
+                "משלחים – the Jewish court that is in his city.",
+                "אחר עמו – another pair of witnesses to testify about him before the Great Jewish Court which sanctifies the [New] Moon.",
+                "משקלקלו המינין – that they hired false witnesses to deceive the Sages."
+            ],
+            [
+                "היו משיא ין משואות – After they sanctified the Month, they did not need to hire messengers to be sent to the Diaspora to inform [them], since the fire-signals would announce them (i.e., that the New Month had been sanctified).",
+                "משקלקלו הכותים – they also would carry torches at the inappropriate time, to deceive [the people], for the Jewish court would not carry torches other than at a [New] Month that was sanctified on the thirtieth day, and they would not use torches on the eve of the thirtieth day as everyone would know that the month is a leap one. And one time, the Jewish court declared the [New] Month] a leap one, and they did not make torches for the eve of the thirtieth day, and the Cuthians carried their torches in their mountains and deceived the members of the Diaspora to make it (i.e., the month) lacking a day."
+            ],
+            [
+                "כלונסאות – long and tall trees/wood; the Aramaic translation is flag of a beam/pole (See Talmud Rosh Hashanah 22b), in order that it could be seen from afar.",
+                "‘וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן – all of these increase the flame."
+            ],
+            [
+                "מהר המשחה – The Mount of Olives that is opposite Jerusalem to its east.",
+                "כל הגולה – those who are in Babylonia.",
+                "כמדורת אש – so that each person can take a torch and ascend to the top of his roof."
+            ],
+            [
+                "לא היו זזים משם כל היום – the witnesses who went outside of their boundary limits on the Sabbath and came to testify, for one who is outside the boundary, only has his four cubits."
+            ],
+            [
+                "לפני החמה או לאחר החמה – was the concave side of the crescent of the moon directed towards the sun, inclined towards the sun or in another direction? (see Talmud Rosh Hashanah 23b) And concerning this, it is taught at the conclusion [of the Mishnah] that if he said that it was towards the side of the sun, he didn’t say anything, for never does the sun see the concave side of the crescent of the moon, for the side that is enlightened [by the sun] always is inclined towards the sun and the concave side of the moon’s crescent is inclined in another direction.",
+                "בצפונה או בדרומה – For the moon distances itself from the sun – once to the northern side and once to the southern side, and if the Jewish court knew the my means of calculation that at the particular time, the moon should be at the northern side and the witnesses said that they saw it inclined towards the southern side or the opposite, it is clear that they are false witnesses.",
+                "כמה היה גבוה – from the earth (i.e., on the horizon) according to what your eyes can see. If one of the witnesses says said that it was the height of two men and the other witness said [the height of] three [men], their testimony would be established. But if one said: “[the height of] three” and the other said, “[the height of] five,” their testimony would be invalid.",
+                "ולאן היה נוטה – The heads of the crescent to which direction it leans – to the northern side or to the southern side.",
+                "וכמה היה רחב – for the moon changes its measure according to how far it is from the sun or closed to it."
+            ],
+            [
+                "ראש בית דין אומר מקודש – as it is written (Leviticus 23:44): “So Moses declared [to the Israelites] the set times of the LORD.” From here that the head of the Jewish court says, “Sanctified.”",
+                "וכל העם עונין אחריו – As it is written (Leviticus 23:2): “[Speak to the Israelite people and say to them: These are My fixed times,] the fixed times of the LORD, which you shall proclaim [as sacred occasions].” It is read as \"אתם\" /”them” – for it is written defectively without the letter “VAV.”",
+                "מקודש מקודש – Two times as it is written, “sacred occasions”/\"מקראי קדש\" – two occasions.",
+                "שנראה בזמנו – on the night of the thirtieth [of the previous month].",
+                "אם לא נראה בזמנו – and they establish Rosh Hodesh on the thirty-first [day].",
+                "אין מקדשין אותו – The sanctification of the month is not obligatory, as the Bible states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year…” Years you sanctify, as it is obligatory upon the Jewish court to say that the year is sanctified as the Jubilee year, but you do not sanctify months, for there is no obligation upon the Jewish court to state that the month is sanctified. But when it appears at the appropriate time, we sanctify it because it needs strengthening. And the Halakha is according to Rabbi Eleazar b’Rabbi Tzadok."
+            ],
+            [
+                "צורות לבנות – the measurement of the moon and to which side its horns incline.",
+                "קיבלן ר\"ג – not because he thought that it was possible that the moon could be seen in the morning in the east at the start of sunrise, and on that day itself, it would be seen in the west with the setting of the sun, for that is impossible, but rather, he accepted their testimony in what they said that they saw the moon in the west in the evening, because he knew the manner of the calculations that it was possible that it would appear that same night. And concerning that which they said that it (i.e., the moon) appeared in the east in the morning, he said, that they are in error and that clouds in the form of the moon appeared to them in the firmament, and that is what is taught in the Baraitha (Tractate Rosh Hashanah 25a): One time, the sky became covered with clouds and the image of the money appeared on the twenty-[ninth] of the month, etc. Rabbi Yohanan ben Nuri said that they were false witnesses, for it appeared to him, according to his calculations, that it was not possible that moon should appear on that night that the witnesses said that they saw it, and he said that they are false witnesses because there was no time between the appearance and the beginning of the first quarter of the moon (i.e., New Moon) according to his opinion, so much time that it would be possible that it should appear on it. And on this, Rabban Gamaliel responded in the Baraitha: So I have received from the house of my father’s father, that sometimes it comes at lengthy [period of time] and sometimes it comes in a short [time], that is to say, that the time that there is between the beginning of the first quarter of the moon until the moon appears is not always equal. But there are times when the movement of the moon is quick and times when it is late. And according to the speed of the movement of the moon at that time, Rabban Gamaliel judged that it was appropriate that the moon should appear on that night, and therefore, he accepted their testimony.",
+                "ראינוהו בזמנו – on the night of the thirtieth",
+                "ובליל עבורו – on the light of the thirty-first.",
+                "וקבלן ר\"ג – not because it is stated that the moon removed itself from the sun on the night of the thirtieth [of the month] until it would appear, and on the night of the thirty-first, it returned to being behind it and drew closer to the sun until it was covered, for the moon does not return to being behind it, but makes its path as it goes around in its circuit, but that Rabban Gamaliel knew in the calculations for that particular night so that when the witnesses said that they saw it, the moon had already distanced itself from the sun until it was it was possible that it would be seen. Therefore, he accepted their testimony, and regarding what they said on the night of its intercalation (i.e., proclamation of a full month) do not appear [to be valid]. It is possible that it was because the cloud covered it or another reason that caused that they (i.e., the witnesses) did not see it.",
+                "רואה אני את דבריך – to intercalate the month"
+            ],
+            [
+                "הלך ומצאו ר\"ע – to Rabbi Yehoshuaבור",
+                "מיצר – on that the President/Nasi decreed upon him to desecrate Yom Kippur",
+                "אשר תקראו – that the Jewish court hung the Biblical verse on this calling",
+                "בא – Rabbi Yehoshua near Rabbi Dosa",
+                "למה לא נתפרשו שמותן וכו' – for if a person would come to argue against the Jewish court of his days, to say – for this Jewish court is like Moses and Aaron or [like] Eldad and Medad, we would say to him: lest it is important like those whose who remained whose names were not [explicitly] spelled out."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ראוהו בית דין וכל ישראל – on the night of the thirtieth, for you might think I should say that since the Jewish court and the enter Jewish people saw him, it became revealed that on the thirtieth day, it (i.e., the New Moon) appeared to be sanctified. This tells us that if it got dark and the night of the thirty-first arrived and the Jewish court had not said that it was sanctified, we intercalate the month and establish Rosh to be on the thirty-first day.",
+                "נחקרו העדים – this is how it should be understood. Alternatively, only the witnesses were examined but there was insufficient time for them to state that it (i.e., the New Month), was sanctified until the night of the thirty-first arrived, and we intercalate the month. For you might think I should say, that the examination of the witnesses should come at the beginning of the legal proceedings, and [the announcing] of “it is sanctified, it is sanctified” should be like the conclusion of the legal proceedings. For the conclusion of the deliberations should be at night and we should sanctify it at night. This comes to teach us that it is not so, for we do not sanctify the [New] Month at night. But however, if on the night of the thirtieth, they (i.e., the witnesses) saw the moon with the setting of the sun, and there is a delay in the day to state that it is sanctified prior to the appearance of the stars, we sanctify it, for it is not considered nighttime until the appearance of the stars.",
+                "יעמדו שמים ויעידו – Our Mishnah is speaking about a case such as where the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) at night on the night of the thirtieth, and it is impossible to sanctify the moon at night. Therefore, the next day, two [witnesses] would stand up and testify, for if not for the testimony of these [two], on what would then sanctify? But if the Jewish court saw it (i.e., the New Moon) with sunset at the time when there was a delay to state, “it is sanctified,” they should sanctify through their observation, and that the hearing that they hear from witnesses would not be greater than seeing, for concerning the Sanctification of the Moon, it is not written “testimony/\"עדות\" , but like this, they saw and sanctified.",
+                "יעמדו שנים – on the morrow when they come to state, “it is sanctified.”",
+                "ויושיבו מחבריהם אצל היחיד – And even though an individual who is an expert can judge even on his own, the Sanctification of the [New] Moon is not [done] by a [sole] individual., For there is no one recognized by the public as an expert judge (see Talmud Rosh Hashanah 25b) besides Moses our Teacher, and yet the All-Merciful says to him [only after] Aaron is with him, as it is written (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron [in the land of Egypt]: This month shall mark for you [the beginning of months]…..”"
+            ],
+            [
+                "שהוא קרן – and it is not called a Shofar, as it is written (Deuteronomy 33:17): “Like the firstling bull in his majesty, he has horns like the horns of a wild ox; [with them he gores the peoples…].” But regarding the Shofar, it is written (Leviticus 25:9): “Then you shall sound the horn loud…” And we learn Rosh Hashanah from the Jubilee [year].",
+                "בקרן היובל – the ram is male, as Rabbi Akiba said: When I walked to Galacia (Talmud Rosh Hashanah 26a), they called the male a ram, so we see that even a Shofar of a ram is called קרן /horn, and the Rabbis state that all the Shofars are called קרן/horn, and are called Shofar, except for a cow, it is called a horn, but not a Shofar, and the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "של יעל פשוט – since for the prayer/Amidah, we require straight horns [of the mountain goat]",
+                "",
+                "שופר מאריך – after the trumpets stop their Tekiot, the sound of the Shofar is heard."
+            ],
+            [
+                "בשל זכרים – rams",
+                "ושתי חצוצרות באמצע – they had two Shofarot, one on the one side and one on the other and trumpets in the middle.",
+                "שמצות היום בחצוצרות- for a mere fast is for the troubles of the community, and it is written (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an aggressor who attacks you, you shall sound short blasts on the trumpets, [that you may be remembered before the LORD your God and delivered from your enemies],” and specifically in the Temple they do this, but in the country (i.e., outside of the Temple) at the time when there is a Shofar, there are no trumpets, and when there are trumpets, there is no Shofar, as it is written (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn, raise a shout before the LORD, the King;” “Before the Lord, the King” – yes; but not before the LORD, the King, no."
+            ],
+            [
+                "שוה היובל לה\"ה לתקיעה – With straight horns, for event though the Tekiah on the Jubilee [year] is not for prayer nor for remembrance, but rather as a sign to sending slaves [free] and the return of the fields to their owners, and even so, we it is required something like Rosh Hashanah, for we learn through an analogy from [the words] שביעי שביעי/seventh, seventh (see Leviticus 23:24: “…in the seventh month, on the first day of the month [you shall observe complete rest], a sacred occasion commemorated with loud blasts; and Leviticus 25:9: “Then you shall sound the horn loud, in the seventh month, on the tenth day of the month – the Day of Atonement – you shall have the horn sounded throughout your land.”) – that all of the soundings of he Shofar in the seventh month shall be similar one to another. Another commentary: לתקיעה – the number of Shofar sounds. ולברכות – to the number of blessings, that it is required to state Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot on Yom Kippur of the Jubilee [year] just like on Rosh Hashanah.",
+                "רבי יהודה אומר וכו' – The Halakha is not like Rabbi Yehuda nor is it like the First Tanna, but the Halalkha, whether on Rosh Hashanah, whether on Yom Kippur of the Jubilee year, both are with [horns] from male [rams] that are bent."
+            ],
+            [
+                "שופר שנסדק ודבקו – with glue",
+                "פסול – for it is like two ram’s horns/Shofarot, and these words [refer to] split length-wise, but if it was split width-wise, if there remains from the place where one places one’s mouth until the place of the split in order that it be like the measure of a Tekiah, it is valid; but if not, it is invalid. And how much is the measurement of a Tekivah? In order that one can hold it in his hand see it from this [side] to the other [side].",
+                "ניקב וסתמו – specifically if he closed it up with its own kind, and the rest of it remained whole and holes which were stopped up did not present the Tekiah [from being sounded], it is fit, and if it is missing one of these conditions, it is invalid."
+            ],
+            [
+                "בור – pit in the ground",
+                "דות – a place surrounded by barriers on the ground.",
+                "פיטם – a large earthenware utensil",
+                "אם קול שופר שמע – he who stands outside the pit, and heard the sound of the Tekiah of the person sounding the Shofar in the put, for those who were in the pit, always fulfill their religious obligation, for they always hear the sound of the Shofar.",
+                "אם כיון לבו – to fulfill [their religious obligation]",
+                "יצא – and even though they the person sounding the Shofar did not intend to fulfill [his religious obligation], here we are speaking of the Cantor of the synagogue who sounds the Shofar that he intends to fulfill [the religious obligation] of all those who hear the sound of his Tekiah. Therefore, even though that he did not intend to fulfill [the religious obligation] of this [person] who passes the back of the synagogue and did not know of him, he has fulfilled [his religious obligation]. But the person who sounds the Shofar to fulfill an individual’s religious obligation, we require that the listener and the person who causes to hear (that blows) have the intention [to perform a religious act] (see Talmud Rosh Hashanah 28b)."
+            ],
+            [
+                "והיה כאשר ירים משה ידו וכו' – since we were speaking above (Mishnah 7) about the intention of the heart, [the Mishnah] teaches this that has at the time when they have the religious intention (literally: “direct their hearts”) to their Father that is in heaven, they would be victorious."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יום טוב של ר\"ה. במקדש היו תוקעים – [They would sound the Shofar in the Temple], for the Sounding of the Shofar is not “work,” but the Rabbis made a decree against this lest someone take it in his hand and remove it four cubits in the public domain [and hence violate the law against carrying in the public domain on Shabbat] but in Temple, this decree was not made, for there is no prohibition against the Rabbinical law of being out of harmony with the celebration of the day in the Temple.",
+                "אבל לא במדינה – Not in Jerusalem and not in the country. And Maimonides explains that all of Jerusalem is called מקדש/Temple/Sanctuary, and the rest of the land of Israel is called the country.",
+                "בכל מקום שיש בו ב\"ד – even if they are not established/fixed other than by chance that they came there and sound the Shofar.",
+                "אלא ביבנה – where the Great Sanhedrin was there in its days, and also in every place where the Great Sanhedrin was exiled to, but not in the Jewish courts of twenty-three.",
+                "אמרו לו וכו' – there is a difference between [the teachers who state] : “they said to him” and the First Tanna, for the First Tanna holds that every place where there is a Jewish court, and even one by chance; whereas the “they said to him” hold that both Yavneh and any place that has a fixed Jewish court like that in Yavneh [can sound the Shofar], but not a Jewish court by chance. And the Halakha is according to the “they said to him.”"
+            ],
+            [
+                "ועוד זאת היתה ירושלים – Our Mishnah is deficient and should be read as follows: In Jerusalem they would sound the Shofar throughout the city as long as Jewish court sits in the Temple, for the Jewish court sits until the sixth hour of the day (i.e., 12 noon, when the number of hours of daylight and nighttime are equal), but in Yanveh, they wouold not sound the Shofar throughout the entire city, bu t only in the presence of the Jewish Court. And this is how Jerusalem was greater than Yavneh, etc.",
+                "כל עיר שהיא רואה – [which sees] Jerusalem, except for those who dwell in a river-bed/ravine, for even though it is close, they would not sound the Shofar in it.",
+                "ושומעת – except for those who dwell at the top of the mountain.",
+                "וקרובה – except for those who dwell outside the [Sabbath] limit.",
+                "ויכולה לבא – except for when a river separates it."
+            ],
+            [
+                "לולב ניטל במקדש שבעה – as it is written (Leviticus 23:40): “…and you shall rejoice before the LORD your God seven days.”",
+                "ובמדינה יום אחד – as it is written (Leviticus 23:40): “On the first day you shall take [the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, [and you shall rejoice before the LORD your God seven days].”",
+                "ושיהא יום הנף – The day of the waving of the Omer.",
+                "כולו אסור – to eat from the new [grain] and the reason is explained in the Chapter [three, Tractate Sukkah, Mishnah 12] “The Stolen Lulav”/\"לולב הגזול\"."
+            ],
+            [
+                "ונתקלקלו הלוים בשיר – of the daily offering of the time between the beginning of the decline of the sun and sunset (i.e., at 3:30 pm), and they did not recite the Song at all, because most times, the witnesses would come before Minhah; therefore, they ordained the Song of Yom Tov with the daily offering of the time between the beginning of the decline of the sun and sunset. And regarding the daily offering of the morning, where most of the time, the witnesses have not [yet] come and they did not know if the day would be sanctified or not, they did not ordain the Song/Psalm of Yom Tov, but rather the Song/Psalm of the weekday would be recited. And at the same time, when the time arrived for the offering of the daily offering of the time between the beginning of the decline of the sun and sunset, and the witnesses had not yet come, and the Levites did not know if they should say the weekday Song/Psalm or the Song/Psalm for Yom Tov, and they did not say a Song/Psalm at all.",
+                "נוהגין אותו היום קודש – that when it became dark on the night after the twenty-nineth of Elul, they had the practice of [making it] holy, lest witnesses should come tomorrow and that the Jewish court would sanctify it and it be found that this was in the nighttime of the night of Yom Tov, and similarly, regarding the next day, all day long until Minhah. But if the witnesses came close to Minhah, the Jewish court would sanctify the [New] Month and it would known that they acted well [regarding it] by declaring it holy. And if the witnesses came from Minhah onwards, even though the Jewish court does not sanctify it today (i.e., Rosh Hashanah), they would intercalate Elul and sanctify it for the morrow. Nevertheless, we treat it with holiness and it is prohibited to [do] work, lest perhaps they would disregard it the next year and do work on it all day. And they would say: Last year, we treated it as holy for no reason, and from Minhah and beyond, we returned and treated it like a weekday.",
+                "שאפילו ראש ב\"ד בכל מקום – for it was necessary for him to separate from the place of the scholar’s meeting place to another place, and the essence of he Mitzvah of [Sanctification] of the Month is dependent upon him, as it is taught in the Mishnah [in Chapter Two, Mishnah 7] above that he as head of the Jewish court says, “It is sanctified.” Nevertheless, it was not necessary for the witnesses to walk after him other than to the place of the scholar’s meeting place, where the Sanhedrin would sit, they should go, and the Sanhedrin would sanctify it without the Head of the Jewish court."
+            ],
+            [
+                "אבות – “The Shield of Abraham.”",
+                "גבורות – “You are mighty”",
+                "קדושת השם – “Holy, Holy, Holy” (Isaiah 6:3)",
+                "קדושת היום – you have chosen us",
+                "זכרונות ותוקע שופרות ותוקע – It is derived from Biblical verses, as it is written (Leviticus 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts.” And the Rabbis expounded upon this that the word זכרון/remembrance – means Zikhronot; תרועה/loud blasts – are Shofarot, and the Bible states (Numbers 10:10): “They shall be a reminder of you before your God; I, the LORD, am your God.” What do the words, “I, the LORD, am your God” come to teach us? It teaches that in every place where there is Zikronot and Shofarot, there should be Malkhuyot with them.",
+                "אר\"ע וכו' – And the Halakha is according to Rabbi Akiba."
+            ],
+            [
+                "מעשרה מלכויות – three verses from the Torah and three from the Writings, and three from the Prophets and one from the Torah that completes this.",
+                "שלש שלש – one of the Torah, and one of the Writings and one of the Prophets; But the Halakah is according to Rabbi Yohanan ben Nuri.",
+                "מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות- such as (Ezekiel 20:33): “[As I live -declares the Lord GOD ] – I will reign over you with a strong hand…”; (Psalms 78:39): “For he remembered that they were but flesh…,” (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah…” and others similar to them. For remembrance is an individual [matter], such as (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people!” Even though it is for good, we don’t mention it. And such is the Halakha.",
+                "רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא – In the Gemara (Talmud Rosh Hashanah 32b) it explains that this is the matter of Rabbi Yosi as such, and he completes [with a passage] from the Torah, but if he completed with [a passage from] the Prophets, he has fulfilled [his religious obligation]. And the Halakha is like Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "השני מתקיע – the person who recites the Musaf prayer sounds the Shofar and not the one who recites the Morning Service Amidah prayer. And during the time of religious persecution, they ordained this, for they had decreed not to sound the Shofar, and there those lying in wait for him all six hours of the time of the Morning prayer service; for that reason, they moved the Tekiah/sounding of the Shofar from the Morning Service to the Musaf Service.",
+                "ובשעת ההלל – because we do not recite Hallel on Rosh Hashanah and Yom Kippur, as it is taught, that at the time of Hallel, that is to say, on the other days of Yom Tov when we recite Hallel."
+            ],
+            [
+                "אין מעבירין עליו את התחום – to walk outside of the [Sabbath] limit (i.e., two thousand cubits in every direction) so that one can bring a Shofar or to walk to hear the Tekiot.",
+                "בדבר שהוא משום שבות – such as to cut it with a knife.",
+                "בדבר שהוא משום לא תעשה – such as to cut it with a saw which is a complete [form of] work of engraving on a tree; and there are those who teach the opposite: something that is due to Sh’vut/engaging in an occupation forbidden by the Rabbis as being out of harmony with the celebration of Shabbat/Festivals – a sickle/scythe which is not the used to cut something . Something that is [forbidden] due to [it being] a negative commandment, is a knife which is how it is used.",
+                "אם רצה ליתן לתוכו יין [יתן] - and we don’t say repairing – from where is it [prohibited].",
+                "אין מעכבין את התינוקות – who arrived at [the age of] education, and even on Shabbat, in order to educate them in the commandments, so that they would educated in sounding the Shofar on the Yom Tov of Rosh Hashanah.",
+                "ומתעסקים בהם – and there need to make a decree [against this], lest they come to bring it four cubits in the public domain, for he is not busily engaged in the commandments but rather is merely practicing with them (Talmud Rosh Hashanah 32b). And they did not decree lest he would bring it four cubits in the public domain other than at the time when he is obligated in the sounding of the Shofar, for since he is busily engaged to fulfill his religious obligation, he would forget Shabbat."
+            ],
+            [
+                "סדר תקיעות שלש – one for Malkhuyot, one for Zikhronot and one for Shofarot.",
+                "של שלש שלש – Tekiah/Teruah/Tekiah for each ne, for it is stated that there are two Teruot in the Bible on Rosh Hashanah, and one Teruah on the Yom Kippur of the Jubilee [year], as we derive \"שביעי\" \"שביעי\" in an analogy (see the Bartenura to Mishnah Rosh Hashanah, Chapter 3, Mishnah 5 – which compares Leviticus 23:24 and Leviticus 25:9), to give what is stated with this one (Leviticus 23:24) with that one (Leviticus 25:9). And the Teruah that is mentioned on Yom Kippur of the Jubilee [year] we assign it to Rosh Hashanah, hence we find that on Rosh Hashanah there are three Teruot – and the two Teruot that are mentioned in [the Biblical text of Leviticus 23:24) for Rosh Hashanah we assign them to Yom Kippur, hence it is found that there are three Teruot on Yom Kippur. And every Teruah [sound], there is a simple [Tekiah] before it and a simple [Tekiah] after it, as it is taught in a Baraita: From where do we learn that we have a simple [Tekiah] before it? We are taught (Leviticus 25:9): “Then you shall sound the horn loud [תרועה] ….” And from where [do we learn] that there is a simple [Tekiah] after it? We are taught (Leviticus 25:9): “…you shall have the horn sounded [throughout your land].” Hence there is a causing of the sound to pass over a certain space/a proclamation (see Talmud Rosh Hashanah 34a) at the beginning and at the end with a Teruah in-between them. And the language of a simple העברה/proclamation implies that there is a causing of the sound to pass over a certain space/a proclamation after the simple [Tekiah]. Hence for the three Teruot of Rosh Hashanah, there are six Tekiot, and hence you have three sets of three each.",
+                "שעור תקיעה – the measure of all the Tekiot which are six Tekiot [total].",
+                "כשלש תרועות – hence it is found that the measurement of one Tekiah is like one-half a Teruah.",
+                "שעור תרועה כג' יבבות – three sounds in general of all of them. And there are those who explain that each trembling/staccato is three powers of all of them, hence, it is found that the measure of a Teruah is nine powers of all of them, and it is logical.",
+                "ומשך בשניה – The Tekiah that comes after the Teruah stretches like two, in order to fulfill [his religious obligation] of the two that he had to do one after another, a simple [Tekiah] that comes after [the Teruah] of Malkhuyot, and the simple [Tekiah] that comes after [the Teruah] of Zikhronot.",
+                "אין בידו אלא אחת – to interrupt one Tekiah for two, we don’t interrupt.",
+                "מי שברך – He who prayed the Musaf nad made nine blessings.",
+                "כשם ששליח ציבור חייב – whether [speaking of] the blessings of Rosh Hashanah or whether the prayers of the entire year, one does not fulfill his [religious] obligation other tahan with a prayer that a person recites on his own. Hence, each individual person who is expert and knows how to pray does not fulfill his [religious] obligation other than through his own prayer, whether on Rosh Hashanah or on the rest of the days of the year. And the emissary of the congregation does not go down before the Ark other than to fulfill [the religious obligation] of those [people] who are not expert.",
+                "שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן – Whether one is expert or whether one is not expert, whether [speaking] about the blessings of Rosh Hashanah whether the prayers of the entire year [the emissary of the congregation fulfills the religious obligation of the group]. And why does the community pray silently, in order that the emissary of the congregation can arrange his prayer. But the Halakha is like the Sages regarding the blessings of he entire year, where the emissary of the congregation does not fulfill [the religious obligation] on whomever is not expert [in reciting the prayers]. But regarding the blessings of Rosh Hashanah and Yom Kippur and of the Jubilee year, which have nine long blessings and not everyone is expert in them, the Halakha is according to Rabban Gamaliel, for such as he fulfills [the religious obligations] of those who are not expert, so too, he fulfills [the religious obligations] of those who are expert in their prayers."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,250 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה ראשי שנים הן.</b> למלכים. מלכי ישראל מונין להם מניסן. שאם מלך מלך בשבט או באדר, משהגיע ניסן כלתה לו שנה ומתחילין למנות לו שנה שניה. ומקרא נפקא לן דמניסן מנינן להו דכתיב (מלכים א ו׳:א׳) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל, מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים, מה יציאת מצרים מניסן מנינן לה, אף למלכות שלמה מניסן מנינן לה. ולמלכי אומות העולם מונין מתשרי, והיינו דתנן לקמן בסמוך באחד בתשרי ראש השנה לשנים, כלומר לשנים של מלכי אומות העולם. ונפקא מינה, לפי שרגילין. למנות זמן שטרות לשנות המלך משנה שעמד בה, משום שלום מלכות. ואם עמד מלך באדר וכתב לו הסופר בניסן שלאחר שלשה עשר חדש, ניסן של שנה שניה, כיון דניסן ראש השנה למלכים, הוה ליה שטר מוקדם ופסול, משום דהאי ניסן של שנה שלישית הוא, ושטרי חוב המוקדמים פסולים, לפי שנמצא טורף לקוחות, שלקחו השדה מן הלוה בין זמנו של שטר לזמן ההלואה, שלא כדין, שהרי קדמה מכירה להלואה, לפיכך קנסוהו לאבד גם מזמן ההלואה ואילך ולא גבי ממשעבדי:",
+                "<b>ולרגלים.</b> הכי קאמר, רגל שבו שהוא פסח, ראש השנה לרגלים לענין הנודר, שאם עברו עליו שלשה רגלים משנדר ולא קיים נדרו עובר על בל תאחר. ורבי שמעון אומר שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, וחג המצות תחלה, כמו שהן סדורים במקרא (דברים ט״ז:ט״ז). בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. ופסק הלכה, משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו עובר בעשה, דכתיב (שם י״ב) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו׳, רגל ראשון שאתה בא אתה צריך להביא. ומשיעברו עליו שלש רגלים עובר על בל תאחר. ואין הלכה כר׳ שמעון דבעי שלש רגלים כסדרן:",
+                "<b>ראש השנה למעשר בהמה.</b> שאין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחברתה, דכתיב (דברים י״ד) עשר תעשר, בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, ואמר קרא שנה שנה, ולא משנה זו על של חברתה:",
+                "<b>ורבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי.</b> כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ר״ה שלו תשרי, אף מעשר בהמה ר״ה שלו תשרי. ואין הלכה כר״א ור״ש [דאמרי] בא׳ בתשרי. ות״ק סבר כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן דכתיב עשר תעשר, מה דגן סמוך לגמרו עישורו, שהרי ר״ה שלו תשרי והוא סמוך לגמרו שכל ימות [החמה] עומד בגורן להתיבש, אף מעשר בהמה נמי סמוך לגמרו עישורו דהיינו אחד באלול, שהבהמות יולדות באב שאז נגמר זמן עיבורן, דהכי ילפינן מקרא. דכתיב (תהלים ס״ה) לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר, אימתי לבשו כרים הצאן, כלומר שמתלבשות מהזכרים העולים עליהם ומתעברות, בזמן שהעמקים יעטפו בר, דהיינו באדר שהזריעה צומחת וניכרת יפה. ויולדות באב, דזמן עיבורה של בהמה דקה ה׳ חדשים. הלכך ר״ה של מעשר בהמה בא׳ באלול סמוך לגמרו:",
+                "<b>לשנים.</b> לשני מלכי אומות העולם, כדפרישית לעיל:",
+                "<b>ולשמיטין וליובלות.</b> משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:",
+                "<b>ולנטיעה.</b> אם נטע אילן מ״ה יום קודם אחד בתשרי, שהם שתי שבתות לקליטה, שהנטיעה נקלטת בשתי שבתות, ושלשים יום אחר הקליטה להחשב שנה, דשלשים יום בשנה חשובים שנה, הרי מ״ה יום. כשיגיע אחד בתשרי מונין לה שנה שניה משנות הערלה, ולתשרי של שנה האחרת מונין לה שנה שלישית, ולאחר שנה שלישית כשיגיע אחד בתשרי של שנה רביעית, אם חנטו בנטיעה זו פירות, עדיין הם אסורים משום ערלה. שאע״פ שתשרי ר״ה לנטיעה, ט״ו בשבט ר״ה לאילן וזה כבר נעשה אילן, לפיכך אין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט״ו בשבט, ומשם ואילך אם יחנטו בו פירות הם תורת רבעי עליהן לאכלן בירושלים, ובט״ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החונטים בה מכאן ואילך:",
+                "<b>ולירקות.</b> למעשר ירק שאין. תורמין מן הירק שנלקט לפני ר״ה על הירק הנלקט לאחר ר״ה:",
+                "<b>ראש השנה לאילן.</b> לענין מעשר פירות שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט. על שחנטו לאחר שבט, דבאילן אזלינן בתר חנטה. אי נמי נפקא מיניה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני, שאותן פירות שחנטו מר״ה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני, ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בארבעה פרקים.</b> בשנה:",
+                "<b>בפסח על התבואה.</b> מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות, מינה ידעינן דבפסח נידונים על התבואה:",
+                "<b>ובעצרת על פירות האילן.</b> מדאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן, וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב (בראשית ב׳:י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע, כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:",
+                "<b>כבני מרון.</b> כבני אמריא, ככבשים הללו שמוציאין אותן בפתח קטן זה אחר זה לעשרן, ואין שנים יכולים לצאת כאחד:",
+                "<b>היוצר יחד לבם.</b> הכי קאמר, היוצר והוא הקב״ה רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם שאע״פ שעוברים לפניו אחד אחד, מ״מ כולן נסקרים בסקירה אחת:",
+                "<b>ובחג נידונין על המים.</b> מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלוחין יוצאין.</b> כשקדשו בית דין את החודש שולחין ומודיעין לגולה יום שקידשוהו, אם ביום שלשים וחודש שעבר חסר, אם ביום ל״א וחודש שעבר מלא. ושלוחי בית דין אין מחללין לא את השבת ולא את יום טוב:",
+                "<b>ועל אב מפני התענית.</b> לפי שהוכפלו בו צרות יותר משאר תעניות:",
+                "<b>ועל אלול מפני ראש השנה.</b> מודיעין מתי אלול ועושין ראש השנה ביום שלשים באלול בגולה, דרוב שנים אין אלול מעובר. ואע״פ שספק בידם שמא יעברוהו בית דין, אי אפשר להם לדעת, ועל כרחן הולכים אחר רוב שנים. ואם לא ידעו מתי מתחיל [אלול] לא ידעו יום שלושים שלו:",
+                "<b>ועל תשרי מפני תקנת המועדות.</b> לאחר שקדשו בית דין לתשרי, השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעין אותם אם עיברו ב״ד את אלול אם לאו, כדי שלא יהא לבן נוקפן ביום הכפורים ובסוכות:",
+                "<b>פסח קטן.</b> פסח שני: "
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין את השבת.</b> עדים שראו את החודש, כדי לילך ולהודיע לב״ד:",
+                "<b>שבהם שלוחי בית דין יוצאים לסוריא.</b> להודיע לגולה יום קביעותם, הלכך חשיבי. ומן התורה מחללין על כולן, אבל רבנן אסרו לפי שאין תקון המו��דות תלוי בהן, אבל שני חדשים אלו העמידו על דין תורה, שכל המועדות תלויין בהן:",
+                "<b>תקנת קרבן.</b> של ראש חודש שיהא קרב בזמנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בעליל.</b> למעלה מן הארץ הרבה, שהכל רואים אותה:",
+                "<b>שלא בעליל.</b> למטה בשפולו של רקיע סמוך לארץ, ואדמומית החמה מכסה אותה ואינה ניכרת כל כך:",
+                "<b>אין מחללין.</b> דודאי ראו אותה בירושלים. ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעים זוג.</b> כתי עדים זוג אחר זוג:",
+                "<b>ועכבן רבי עקיבא.</b> שלא היה לבית דין צורך בהן:",
+                "<b>אתה מכשילן לעתיד לבא.</b> שימנעו מלבוא להעיד כשיראו שדבריהן לא נשמעו. והלכה כרבן גמליאל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש.</b> דאמר להו רחמנא למשה ולאהרן (שמות י״ב:ב׳) החדש הזה לכם, עדות זו של חדש תהא כשרה בכם ואע״פ שאתם אחים. ורבנן דפליגי עליה אמרי, החדש הזה לכם, עדות זו תהא מסורה לכם, לגדולים שבדור כמותכם. ואין הלכה כרבי שמעון: "
+            ],
+            [
+                "<b>משחקים בקוביא.</b> עצמות שמשחקים בהן בערבון. ואמור רבנן אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנים מדרבנן:",
+                "<b>ומלוי בריבית.</b> לא קרוי גזלן דאורייתא למפסליה, דהא מנפשיה יהיב ליה:",
+                "<b>מפריחי יונים.</b> היינו כעין קוביא, אם תקדמיה יונך ליוני:",
+                "<b>וסוחרי שביעית.</b> עושין סחורה בפירות שביעית, ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה. ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון, חשדום להיות מעידים שקר על שוחד:",
+                "<b>והעבדים.</b> פסולים דאורייתא הם, קל וחומר מאשה:",
+                "<b>עדות שאין האשה כשרה לה.</b> לפי שיש עדות שהאשה כשרה, כגון להעיד לאשה שמת בעלה להתירה לינשא לזרים, וכן להעיד על סוטה שנטמאת שלא תשתה. והנך פסולין דרבנן, נמי כשרים. אבל פסולין בעבירה מן התורה לא הכשירו חכמים בעדות האשה, ואע״פ שהכשירו העבד והאשה שהן פסולים לעדות מן התורה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואם צודה להם.</b> אורב. כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה (שמואל א׳ כ״ד):",
+                "<b>שנאמר אלה מועדי ה׳</b> וכל מקום שנאמר מועד במועדו, דוחה את השבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם אינן מכירין אותו.</b> אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:",
+                "<b>משלחים.</b> בית דין שבעירו:",
+                "<b>אחר עמו.</b> זוג אחר של עדים, להעיד עליו לפני ב״ד הגדול שמקדשים את החודש:",
+                "<b>משקלקלו המינין.</b> ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו משיאין משואות.</b> לאחר שקידשו החודש. ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח לגולה ולהודיע, שהמשואות היו מודיעין אותן:",
+                "<b>משקלקלו הכותים.</b> והשיאו גם הם משואות שלא בזמן, להטעות. לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החודש שנתקדש ביום שלשים, וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים הכל יודעים שהחדש מעובר, ופעם אחת עיברו בית דין את החודש ולא עשו משואות לערב של יום שלשים, והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר: "
+            ],
+            [
+                "<b>כלונסאות.</b> עצים ארוכים וגבוהים. תרגום נס כלונס. כדי שיראו למרחוק:",
+                "<b>וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן.</b> כל אלו מרבים שלהבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>מהר המשחה.</b> הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה",
+                "<b>כל הגולה.</b> בני בבל:",
+                "<b>כמדורת אש.</b> שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלה לראש גגו: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו זזים משם כל היום.</b> העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד. שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות: "
+            ],
+            [
+                "<b>לפני החמה או לאחר החמה.</b> פגימתה של לבנה לפני החמה, נוטה לצד החמה, או לצד אחר. ועלה קתני סיפא אם אמר לצד החמה לא אמר כלום, שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש והחלק הפגום נוטה לצד האחר:",
+                "<b>בצפונה או בדרומה.</b> שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום, ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או איפכא, בידוע שעדי שקר הן:",
+                "<b>כמה היה גבוה.</b> מן הארץ לפי ראות עיניכם. אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אומר שלש, עדותן קיימת. אחד אומר שלש ואחד אומר חמש, עדותן בטלה:",
+                "<b>ולאין היה נוטה.</b> ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין, לצד צפון או לצד דרום:",
+                "<b>וכמה היה רחב.</b> שהלבנה משתנה שעורה כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ראש בית דין אומר מקודש.</b> דכתיב (ויקרא כ״ו) וידבר משה את מועדי ה׳, מכאן שראש ב״ד אומר מקודש:",
+                "<b>וכל העם עונין אחריו.</b> דכתיב (שם) מועדי ה׳ אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם, דחסר כתיב בלא וי״ו:",
+                "<b>מקודש מקודש.</b> תרי זימני. דכתיב (שם). מקראי קודש, שני מקראות:",
+                "<b>שנראה בזמנו.</b> בליל שלשים:",
+                "<b>אם לא נראה בזמנו.</b> וקובעין ר״ח ליל אחד ושלשים. ",
+                "<b>אין מקדשין אותו.</b> שקדוש החודש אינה חובה, דאמר קרא (ויקרא כ״ה:י׳) וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש, שחובה על ב״ד לומר מקודשת השנה בשנת היובל, ואין אתה מקדש חדשים, שאין חובה על ב״ד לומר החודש מקודש. וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק. והלכה כר״א ברבי צדוק: "
+            ],
+            [
+                "<b>צורות לבנות.</b> שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות:",
+                "<b>קיבלן ר״ג.</b> לא מפני שחשב שאפשר שתיראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה, כי זה אי אפשר. אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית, מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתיראה באותה הלילה. ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח, אמר טועים הם ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע. דהכי תניא בברייתא [כ״ה.], פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים (ושבעה) [ותשעה] לחודש וכו׳. ור״י בן נורי דאמר עדי שקר הם, היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתיראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה, ואמר עדי שקר הם, לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו, כל כך זמן שיהיה אפשר שתיראה בו. ועל זה השיב רבן גמליאל בברייתא, כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם׳ אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהרה ופעמים מאוחרת. וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן, דן רבן גמליאל שהיה ראוי שתיראה הלבנה באותו הלילה. לפיכך קיבל עדותן:",
+                "<b>ראינוהו בזמנו.</b> בליל שלשים:",
+                "<b>ובליל עבורו.</b> ליל ל, ואחד:",
+                "<b>וקבלן ר״ג.</b> לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל ל׳ עד שתיראה, ובליל שלשים וא, חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית, שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה, אלא שידע ר״ג בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה, כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתיראה, לפיכך קיבל עדותן. ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה. אפשר שהיה מפני שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה:",
+                "<b>רואה אני את דבריר.</b> לעבר את החודש: "
+            ],
+            [
+                "<b>הלד ומצאו ר״ע.</b> לר׳ יהושע:",
+                "<b>מיצר.</b> על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה״כ:",
+                "<b>אשר תקראו.</b> בקריאת ב״ד תלאו הכתוב:",
+                "<b>בא.</b> רבי יהושע אצל ר׳ דוסא:",
+                "<b>למה לא נתפרשו שמותן וכו׳</b> שאם יבא אדם לדון אחר ב״ד שבימיו, לומר וכי ב״ד זה כמשה ואהרן או כאלדד ומידד, אומרים לו שמא חשוב הוא כאותן שנשארו שלא נתפרשו שמותן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין וכל ישראל.</b> בליל שלשים. דסלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל, אפרסמא ליה מלתא דביום שלושים נראה לקדשו, קמ״ל דאם חשיכה והגיע ליל אחד ושלשים ולא אמרו בית דין מקודש, מעברים אותו וקובעים ראש חודש יום ל״א:",
+                "<b>נחקרו העדים.</b> הכי קאמר, אי נמי נחקרו העדים בלבד ולא הספיקו לומר מקודש עד שהגיע ליל של ל״א, מעברים אותו. דסד״א תהוי חקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, וגמר דין הוי בלילה ונקדשיה בליליא, קמ״ל דלא, שאין מקדשין את החודש בלילה. ומיהו אם ליל שלשים ראו הירח עם שקיעת החמה ויש שהות ביום לומר מקודש קודם צאת הכוכבים, מקדשין אותו, דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים:",
+                "<b>יעמדו שנים ויעידו.</b> מתניתין איירי כגון שראוהו בית דין בלילה ליל שלשים, ואי אפשר לקדשו בלילה. הלכך למחר יעמדו שנים ויעידו, דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדשו. אבל אם ראוהו בית דין עם שקיעת החמה בזמן שיש שהות לומר מקודש, יקדשוהו בראייתם, דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראיה, דהא גבי קידוש החודש לא כתיב עדות, אלא כזה ראה וקדש:",
+                "<b>יעמדו שנים.</b> למחר כשבאים לומר מקודש:",
+                "<b>ויושיבו מחבריהם אצל היחיד.</b> ואף על גב דיחיד מומחה דן אפילו ביחידי, קדוש החודש לא הוה ביחידי. שאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבנו וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך, דכתיב (שמות י״ב:א׳) ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן וגו׳ החודש הזה לכם: "
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא קרן.</b> ואינו קרוי שופר, דכתיב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. וגבי ר״ה שופר כתיב (ויקרא כ״ה:ט׳) והעברת שופר תרועה, וגמרינן ר״ה מיובל:",
+                "<b>בקרן היובל.</b> ויובל דכרא הוא, דאמר רבי עקיבא כשהלכתי לגליא היו קורין לדכרא יובלא, אלמא אפילו שופר של איל נקרא קרן. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר. דפרה, קרן איקרי שופר לא אקרי. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>של יעל פשוט.</b> דלתפלה בעינן פשוטות:",
+                "<b>ופיו מצופה זהב.</b> בשל מקדש קאמר:",
+                "<b>שופר מאריך.</b> לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשל זכרים.</b> אילים:",
+                "<b>ושתי חצוצרות באמצע.</b> שני שופרות היו להם אחד מכאן ואחד מכאן, וחצוצרות באמצע:",
+                "<b>שמצות היום בחצוצרות.</b> דסתם תענית על צרת צבור, וכתיב (במדבר י׳:ט׳) על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. ודוקא במקדש עושין כן, אבל בגבולים בזמן שיש שופר אין חצוצרות ובזמן שיש חצוצרות אין שופר, דכתיב (תהילים צ״ח:ו׳) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳, לפני המלך ה׳ אין, שלא לפני המלך ה׳ לא: "
+            ],
+            [
+                "<b>שוה היובל לר״ה לתקיעה.</b> בפשוטים. ואע״ג דתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים וחזרות שדות לבעליהן, אפילו הכי כעין ראש השנה בעי, דגמרינן בגזירה שוה משביעי שביעי, שיהיו כל תקיעות שבחדש השביעי שוות זו כזו. פ״א לתקיעה, למנין התקיעות. ולברכות, למנין הברכות. דבעי למימר מלכיות זכרונות ושופרות ביום הכיפורים של יובל כמו בראש השנה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כו׳</b> ואין הלכה כרבי יהודה ולא כתנא קמא. אלא הלכה בין ראש השנה בין יום הכיפורים של יובל, שניהם בשל זכרים כפופים: "
+            ],
+            [
+                "<b>שופר שנסדק ודבקו.</b> בדבק:",
+                "<b>פסול.</b> דהוה ליה כשני שופרות. והני מילי נסדק לארכו. אבל נסדק לרחבו, אם נשתייר ממקום הנחת פה עד מקום הסדק כדי שיעור תקיעה כשר, ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה, כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן:",
+                "<b>ניקב וסתמו.</b> דוקא שסתמו במינו ונשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, כשר. ואם חסר אחד מן התנאים הללו, פסול: "
+            ],
+            [
+                "<b>בור.</b> חפירה בקרקע:",
+                "<b>דות.</b> מקום מוקף מחיצות על הארץ:",
+                "<b>פיטם.</b> כלי גדול של חרס:",
+                "<b>אם קול שופר שמע.</b> העומד חוץ לבור, ושמע קול תקיעת התוקע בבור. דאילו אותן שבבור לעולם יצאו, שהן שומעין קול שופר לעולם:",
+                "<b>אם כיון לבו.</b> לצאת:",
+                "<b>יצא.</b> ואע״פ שלא נתכוין התוקע להוציאו. הכא מיירי בחזן הכנסת שתוקע שהוא מתכוין להוציא כל השומעים קול תקיעתו, הלכך אע״ג דלא נתכוין להוציא זה העובר אחורי בית הכנסת ולא ידע ליה, יצא. אבל התוקע להוציא יחיד ידי חובתו בעינן שיתכוין שומע ומשמיע: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כאשר ירים משה ידו וכו׳</b> משום דאיירי לעיל בכוונת הלב, תנא נמי להך דאית בה בשעה שמכוונים לבן לאביהם שבשמים הם מתגברים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב של ר״ה.</b> במקדש היו תוקעים. שתקיעת שופר אינה מלאכה, ורבנן הוא דגזור עלה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד׳ אמות ברשות הרבים, ובמקדש לא גזור דאין איסור שבות דרבנן במקדש:",
+                "<b>אבל לא במדינה.</b> לא בירושלים, ולא בגבולין. והרמב״ם מפרש שירושלים כולה קרויה מקדש, ושאר א״י קרויה מדינה:",
+                "<b>בכל מקום שיש בו ב״ד.</b> ואפילו אינן קבועין אלא שבמקרה באו שם תוקעין בו:",
+                "<b>אלא ביבנה.</b> שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו. וכן בכל מקום שגלתה שם סנהדרי גדולה, אבל לא בב״ד של עשרים ושלשה:",
+                "<b>אמרו לו וכו׳</b> איכא בין אמרו לו לת״ק, דתנא קמא סבר כל מקום שיש בו ב״ד, ואפילו באקראי. ואמרו לו סברי, אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב״ד קבוע כמו ביבנה, אבל ב״ד של אקראי לא. והלכה כאמרו לו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד זאת היתה ירושלים.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, בירושלים היו תוקעין בכל העיר כל זמן שב״ד יושבים במקדש, שב״ד יושבין עד ששה שעות ביום. וביבנה לא היו תוקעין בכל העיר אלא בפני ב״ד. ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו׳:",
+                "<b>כל עיר שהיא רואה.</b> ירושלים. פרט ליושבת בנחל שאע״פ שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה:",
+                "<b>ושומעת.</b> פרט ליושבת בראש ההר:",
+                "<b>וקרובה.</b> ��רט ליושבת חוץ לתחום:",
+                "<b>ויכולה לבא.</b> פרט למפסיק לה נהר: "
+            ],
+            [
+                "<b>לולב ניטל במקדש שבעה.</b> דכתיב (ויקרא כ״ג:מ׳) ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים:",
+                "<b>ובמדינה יום אחד.</b> דכתיב (שם) ולקחתם לכם ביום הראשון:",
+                "<b>ושיהא יום הנף.</b> יום הנפת העומר:",
+                "<b>כולו אסור</b> לאכול מן החדש. וטעמא מפורש בפרק. לולב הגזול: "
+            ],
+            [
+                "<b>ונתקלקלו הלוים בשיר.</b> של תמיד של בין הערבים, ולא אמרו בו שיר כלל. לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה לפיכך תקנו שיר של יו״ט בתמיד של בין הערבים. ובתמיד של שחר שרוב פעמים עדיין לא באו עדים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תקנו לו שיר של יו״ט, אלא שיר של חול היו אומרים. ואותו פעם שהגיע שעת הקרבת תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו עדים, לא ידעו הלוים אם יאמרו שיר של חול או שיר של יו״ט, ולא אמרו שיר כלל:",
+                "<b>נוהגין אותו היום קודש.</b> דמשחשיכה ליל שלאחר כ״ט באלול נהגו בו קודש, שמא יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב״ד ונמצא שבלילה ליל יו״ט הוא וכן למחר כל היום עד המנחה. ואם באו עדים קודם המנחה ב״ד מקדשין את החודש ונודע שיפה נהגו בו קודש. ואם מן המנחה ולמעלה באו עדים, אע״פ שאין ב״ד מקדשין אותו היום, ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר, אעפ״כ נוהגין אותו בקדושה ואסור במלאכה, דלמא אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום, ואמרי אשתקד נהגנו בו קודש בחנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול:",
+                "<b>שאפילו ראש ב״ד בכל מקום.</b> שנצרך לפרוש ממקום הועד למקום אחר. והרי עיקר מצות [קידוש] החודש תלויה בו, כדתנן [בפ״ב] לעיל ראש ב״ד אומר מקודש, מ״מ לא יהיו צריכין עדים לילך אחריו אלא למקום הועד שהסנהדרין יושבין שם ילכו, וסנהדרין מקדשין אותו בלא ראש ב״ד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אבות.</b> מגן אברהם:",
+                "<b>וגבורות.</b> אתה גבור:",
+                "<b>קדושת השם.</b> קדוש קדוש קדוש:",
+                "<b>קדושת היום.</b> אתה בחרתנו:",
+                "<b>זכרונות ותוקע שופרות ותוקע.</b> מקראי ילפינן להו, דכתיב (ויקרא כ״ג:כ״ד) זכרון תרועה, ודרשו רז״ל זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, ואמר קרא (במדברי׳) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה׳ אלהיכם. מה ת״ל אני ה׳ אלהיכם, למד על כל מקום שיש שם זכרונות ושופרות, יהיו מלכיות עמהם:",
+                "<b>אר״ע וכו׳</b> והלכה כר״ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה מלכיות.</b> ג׳ פסוקים משל תורה, וג׳ משל כתובים, וג׳ משל נביאים, ואחד משל תורה שמשלים בו:",
+                "<b>שלש שלש.</b> אחד של תורה, ואחד של כתובים, ואחד של נביאים. והלכה כר״י בן נורי:",
+                "<b>מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות.</b> כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם (יחזקאל כ׳:ל״ג), ויזכור כי בשר המה (תהילים ע״ח:ל״ט), תקעו שופר בגבעה (הושע ה׳:ח׳), וכיוצא בהן. וזכרון יחיד, כגון זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה׳:י״ט), אע״פ שהוא לטובה אין מזכירין אותו. וכן הלכה:",
+                "<b>רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא.</b> בגמרא מפרש למלתיה דר״י הכי, ומשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא. והלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>השני מתקיע.</b> המתפלל תפלת המוספין מתקיע, ולא המתפלל תפלה של שחרית. ובשעת השמד תקנו כך, שגזרו שלא יתקעו, והיו אורבים להם כל שש שעות של זמן תפלת השחר, לכך העבירו התקיעה מתפלת השחר לתפלת המוספים:",
+                "<b>ובשעת ההלל.</b> משום דאין אומרים הללבר״ה וביוה״כ, קתני ובשעת ההלל, כלומר בשאר יו״ט שאומרים הלל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעבירין עליו את התחום.</b> לילך חוץ לתחום כדי להביא שופר, או לילך לשמוע התקיעות:",
+                "<b>בדבר שהוא משום שבות.</b> כגון לחתכו בסכין:",
+                "<b>בדבר שהוא משום ל״ת.</b> כגון לחתכו במגרה דהויא מלאכה גמורה של חרישת עץ. ואיכא דמתני אפכא, דבר שהוא משום שבות, מגל שאין דרך לחתוך בו. דבר שהוא משום ל״ת, סכינא דאורחיה הוא:",
+                "<b>אם רצה ליתן לתוכו יין [יתן]</b> ולא אמרינן מתקן מנא הוא:",
+                "<b>אין מעכבין את התינוקות.</b> שהגיעו לחינוך, ואפילו בשבת, כדי לחנכן במצות, שיהיו מלומדין לתקוע ביו״ט של ר״ה:",
+                "<b>ומתעסקים בהם.</b> וליכא למיגזר דלמא אתו לאתויי ארבע אמות ברה״ר, דהא אינו טרוד במצוה אלא מתעסק בעלמא. ולא גזרו שמא יביאנו ד״א ברה״ר אלא בזמן שהוא חייב בתקיעת שופר, שמתוך שהוא טרוד לצאת ידי חובתו ישכח את השבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>סדר תקיעות שלש.</b> אחת למלכיות, ואחת לזכרונות, ואחת לשופרות:",
+                "<b>של שלש שלש.</b> תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת. לפי שנאמר שתי תרועות במקרא בר״ה, ותרועה אחת ביוה״כ של יובל, וילפינן שביעי שביעי לגזירה שוה ליתן את האמור של זה בזה, ותרועה האמורה ביוה״כ של יובל אנו נותנין אותה לר״ה, נמצאו בר״ה שלש תרועות, ושתי תרועות האמורות בר״ה נותנין אותן ליוה״כ, נמצאו שלש תרועות ביוה״כ. וכל תרועה, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, דתניא מנין שפשוטה לפניה, ת״ל (ויקרא כ״ה:ט׳) והעברת שופר תרועה, ומנין שפשוטה לאחריה, ת״ל (שם) תעבירו שופר, הרי העברה תחלה וסוף ותרועה בינתים. ולשון העברה פשוטה משמע העברת קול אחד פשוט, הרי לשלש תרועות של ר״ה שש תקיעות, והרי לך שלש של שלש שלש:",
+                "<b>שעור תקיעה.</b> שיעור כל התקיעות, שהם שש תקיעות:",
+                "<b>כשלש תרועות.</b> נמצא שיעור תקיעה אחת כחצי תרועה:",
+                "<b>שעור תרועה כג׳ יבבות.</b> ג׳ קולות בעלמא של כל שהן. וי״מ שכל יבבא היא ג׳ כוחות של כל שהן, נמצא שעור תרועה ט׳ כחות של כל שהן, והכי מסתברא:",
+                "<b>תקע בראשונה.</b> פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה. ומשך בשניה. תקיעה שלאחר התרועה משך כשתים, לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו אחר זו, פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות:",
+                "<b>אין בידו אלא אחת.</b> דאפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן:",
+                "<b>מי שברך.</b> התפלל תפלת המוספין ובירך ט׳ ברכות:",
+                "<b>כשם שש״צ חייב.</b> בין בברכות של ר״ה בין בתפלות של כל השנה, ואינו יוצא י״ח אלא בתפלה שמתפלל הוא בעצמו, כך כל יחיד ויחיד הבקי ויודע להתפלל אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו, בין בר״ה בין בשאר כל ימות השנה. ואין ש״צ יורך לפני התיבה אלא להוציא את שאינו בקי:",
+                "<b>ש״צ מוציא את הרבים ידי חובתם.</b> בין בקי בין שאינו בקי, בין בברכות של ר״ה בין בתפלות של כל השנה. ולמה צבור מתפללין בלחש, כדי להסדיר ש״צ את תפלתו. והלכה כחכמים בברכות של כל השנה שאין ש״צ מוציא אלא את שאינו בקי, אבל בברכות של ר״ה ושל יוה״כ ושל יובל שהן ט׳ ברכות ארוכות ואין הכל בקיאין בהן, הלכה כר״ג שכשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,246 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה ראשי שנים הן.</b> למלכים. מלכי ישראל מונין להם מניסן. שאם מלך מלך בשבט או באדר, משהגיע ניסן כלתה לו שנה ומתחילין למנות לו שנה שניה. ומקרא נפקא לן דמניסן מנינן להו דכתיב (מלכים א ו׳:א׳) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל, מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים, מה יציאת מצרים מניסן מנינן לה, אף למלכות שלמה מניסן מנינן לה. ולמלכי אומות העולם מונין מתשרי, והיינו דתנן לקמן בסמוך באחד בתשרי ראש השנה לשנים, כלומר לשנים של מלכי אומות העולם. ונפקא מינה, לפי שרגילין. למנות זמן שטרות לשנות המלך משנה שעמד בה, משום שלום מלכות. ואם עמד מלך באדר וכתב לו הסופר בניסן שלאחר שלשה עשר חדש, ניסן של שנה שניה, כיון דניסן ראש השנה למלכים, הוה ליה שטר מוקדם ופסול, משום דהאי ניסן של שנה שלישית הוא, ושטרי חוב המוקדמים פסולים, לפי שנמצא טורף לקוחות, שלקחו השדה מן הלוה בין זמנו של שטר לזמן ההלואה, שלא כדין, שהרי קדמה מכירה להלואה, לפיכך קנסוהו לאבד גם מזמן ההלואה ואילך ולא גבי ממשעבדי:",
+                "<b>ולרגלים.</b> הכי קאמר, רגל שבו שהוא פסח, ראש השנה לרגלים לענין הנודר, שאם עברו עליו שלשה רגלים משנדר ולא קיים נדרו עובר על בל תאחר. ורבי שמעון אומר שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, וחג המצות תחלה, כמו שהן סדורים במקרא (דברים ט״ז:ט״ז). בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. ופסק הלכה, משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו עובר בעשה, דכתיב (שם י״ב) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו׳, רגל ראשון שאתה בא אתה צריך להביא. ומשיעברו עליו שלש רגלים עובר על בל תאחר. ואין הלכה כר׳ שמעון דבעי שלש רגלים כסדרן:",
+                "<b>ראש השנה למעשר בהמה.</b> שאין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחברתה, דכתיב (דברים י״ד) עשר תעשר, בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, ואמר קרא שנה שנה, ולא משנה זו על של חברתה:",
+                "<b>ורבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי.</b> כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ר״ה שלו תשרי, אף מעשר בהמה ר״ה שלו תשרי. ואין הלכה כר״א ור״ש [דאמרי] בא׳ בתשרי. ות״ק סבר כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן דכתיב עשר תעשר, מה דגן סמוך לגמרו עישורו, שהרי ר״ה שלו תשרי והוא סמוך לגמרו שכל ימות [החמה] עומד בגורן להתיבש, אף מעשר בהמה נמי סמוך לגמרו עישורו דהיינו אחד באלול, שהבהמות יולדות באב שאז נגמר זמן עיבורן, דהכי ילפינן מקרא. דכתיב (תהלים ס״ה) לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר, אימתי לבשו כרים הצאן, כלומר שמתלבשות מהזכרים העולים עליהם ומתעברות, בזמן שהעמקים יעטפו בר, דהיינו באדר שהזריעה צומחת וניכרת יפה. ויולדות באב, דזמן עיבורה של בהמה דקה ה׳ חדשים. הלכך ר״ה של מעשר בהמה בא׳ באלול סמוך לגמרו:",
+                "<b>לשנים.</b> לשני מלכי אומות העולם, כדפרישית לעיל:",
+                "<b>ולשמיטין וליובלות.</b> משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:",
+                "<b>ולנטיעה.</b> אם נטע אילן מ״ה יום קודם אחד בתשרי, שהם שתי שבתות לקליטה, שהנטיעה נקלטת בשתי שבתות, ושלשים יום אחר הקליטה להחשב שנה, דשלשים יום בשנה חשובים שנה, הרי מ״ה יום. כשיגיע אחד בתשרי מונין לה שנה שניה משנות הערלה, ולתשרי של שנה האחרת מונין לה שנה שלישית, ולאחר שנה שלישית כשיגיע אחד בתשרי של שנה רביעית, אם חנטו בנטיעה זו פירות, עדיין הם אסורים משום ערלה. שאע״פ שתשרי ר״ה לנטיעה, ט״ו בשבט ר״ה לאילן וזה כבר נעשה אילן, לפיכך אין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט״ו בשבט, ומשם ואילך אם יחנטו בו פירות הם תורת רבעי עליהן לאכלן בירושלים, ובט״ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החונטים בה מכאן ואילך:",
+                "<b>ולירקות.</b> למעשר ירק שאין. תורמין מן הירק שנלקט לפני ר״ה על הירק הנלקט לאחר ר״ה:",
+                "<b>ראש השנה לאילן.</b> לענין מעשר פירות שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט. על שחנטו לאחר שבט, דבאילן אזלינן בתר חנטה. אי נמי נפקא מיניה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני, שאותן פירות שחנטו מר״ה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני, ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בארבעה פרקים.</b> בשנה:",
+                "<b>בפסח על התבואה.</b> מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות, מינה ידעינן דבפסח נידונים על התבואה:",
+                "<b>ובעצרת על פירות האילן.</b> מדאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן, וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב (בראשית ב׳:י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע, כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:",
+                "<b>כבני מרון.</b> כבני אמריא, ככבשים הללו שמוציאין אותן בפתח קטן זה אחר זה לעשרן, ואין שנים יכולים לצאת כאחד:",
+                "<b>היוצר יחד לבם.</b> הכי קאמר, היוצר והוא הקב״ה רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם שאע״פ שעוברים לפניו אחד אחד, מ״מ כולן נסקרים בסקירה אחת:",
+                "<b>ובחג נידונין על המים.</b> מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלוחין יוצאין.</b> כשקדשו בית דין את החודש שולחין ומודיעין לגולה יום שקידשוהו, אם ביום שלשים וחודש שעבר חסר, אם ביום ל״א וחודש שעבר מלא. ושלוחי בית דין אין מחללין לא את השבת ולא את יום טוב:",
+                "<b>ועל אב מפני התענית.</b> לפי שהוכפלו בו צרות יותר משאר תעניות:",
+                "<b>ועל אלול מפני ראש השנה.</b> מודיעין מתי אלול ועושין ראש השנה ביום שלשים באלול בגולה, דרוב שנים אין אלול מעובר. ואע״פ שספק בידם שמא יעברוהו בית דין, אי אפשר להם לדעת, ועל כרחן הולכים אחר רוב שנים. ואם לא ידעו מתי מתחיל [אלול] לא ידעו יום שלושים שלו:",
+                "<b>ועל תשרי מפני תקנת המועדות.</b> לאחר שקדשו בית דין לתשרי, השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעין אותם אם עיברו ב״ד את אלול אם לאו, כדי שלא יהא לבן נוקפן ביום הכפורים ובסוכות:",
+                "<b>פסח קטן.</b> פסח שני: "
+            ],
+            [
+                "<b>מחללין את השבת.</b> עדים שראו את החודש, כדי לילך ולהודיע לב״ד:",
+                "<b>שבהם שלוחי בית דין יוצאים לסוריא.</b> להודיע לגולה יום קביעותם, הלכך חשיבי. ומן התורה מחללין על כולן, אבל רבנן אסרו לפי שאין תקון המועדות תלוי בהן, אבל שני חדשים אלו העמידו על דין תורה, שכל המועדות תלויין בהן:",
+                "<b>תקנת קרבן.</b> של ראש חודש שיהא קרב בזמנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>בעליל.</b> למעלה מן הארץ הרבה, שהכל רואים אותה:",
+                "<b>שלא בעליל.</b> למטה בשפולו של רקיע סמוך לארץ, ואדמומית החמה מכסה אותה ואינה ניכרת כל כך:",
+                "<b>אין מחללין.</b> דודאי ראו אותה בירושלים. ואין הלכה כרבי יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ארבעים זוג.</b> כתי עדים זוג אחר זוג:",
+                "<b>ועכבן רבי עקיבא.</b> שלא היה לבית דין צורך בהן:",
+                "<b>אתה מכשילן לעתיד לבא.</b> שימנעו מלבוא להעיד כשיראו שדבריהן לא נשמעו. והלכה כרבן גמליאל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש.</b> דאמר להו רחמנא למשה ולאהרן (שמות י״ב:ב׳) החדש הזה לכם, עדות זו של חדש תהא כשרה בכם ואע״פ שאתם אחים. ורבנן דפליגי עליה אמרי, החדש הזה לכם, עדות זו תהא מסורה לכם, לגדולים שבדור כמותכם. ואין הלכה כרבי שמעון: "
+            ],
+            [
+                "<b>משחקים בקוביא.</b> עצמות שמשחקים בהן בערבון. ואמור רבנן אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנים מדרבנן:",
+                "<b>ומלוי בריבית.</b> לא קרוי גזלן דאורייתא למפסליה, דהא מנפשיה יהיב ליה:",
+                "<b>מפריחי יונים.</b> היינו כעין קוביא, אם תקדמיה יונך ליוני:",
+                "<b>וסוחרי שביעית.</b> עושין סחורה בפירות שביעית, ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה. ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון, חשדום להיות מעידים שקר על שוחד:",
+                "<b>והעבדים.</b> פסולים דאורייתא הם, קל וחומר מאשה:",
+                "<b>עדות שאין האשה כשרה לה.</b> לפי שיש עדות שהאשה כשרה, כגון להעיד לאשה שמת בעלה להתירה לינשא לזרים, וכן להעיד על סוטה שנטמאת שלא תשתה. והנך פסולין דרבנן, נמי כשרים. אבל פסולין בעבירה מן התורה לא הכשירו חכמים בעדות האשה, ואע״פ שהכשירו העבד והאשה שהן פסולים לעדות מן התורה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואם צודה להם.</b> אורב. כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה (שמואל א׳ כ״ד):",
+                "<b>שנאמר אלה מועדי ה׳</b> וכל מקום שנאמר מועד במועדו, דוחה את השבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אם אינן מכירין אותו.</b> אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:",
+                "<b>משלחים.</b> בית דין שבעירו:",
+                "<b>אחר עמו.</b> זוג אחר של עדים, להעיד עליו לפני ב״ד הגדול שמקדשים את החודש:",
+                "<b>משקלקלו המינין.</b> ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו משיאין משואות.</b> לאחר שקידשו החודש. ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח לגולה ולהודיע, שהמשואות היו מודיעין אותן:",
+                "<b>משקלקלו הכותים.</b> והשיאו גם הם משואות שלא בזמן, להטעות. לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החודש שנתקדש ביום שלשים, וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים הכל יודעים שהחדש מעובר, ופעם אחת עיברו בית דין את החודש ולא עשו משואות לערב של יום שלשים, והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר: "
+            ],
+            [
+                "<b>כלונסאות.</b> עצים ארוכים וגבוהים. תרגום נס כלונס. כדי שיראו למרחוק:",
+                "<b>וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן.</b> כל אלו מרבים שלהבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>מהר המשחה.</b> הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה",
+                "<b>כל הגולה.</b> בני בבל:",
+                "<b>כמדורת אש.</b> שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלה לראש גגו: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא היו זזים משם כל היום.</b> העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד. שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות: "
+            ],
+            [
+                "<b>לפני החמה או לאחר החמה.</b> פגימתה של לבנה לפני החמה, נוטה לצד החמה, או לצד אחר. ועלה קתני סיפא אם אמר לצד החמה לא אמר כלום, שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש והחלק הפגום נוטה לצד האחר:",
+                "<b>בצפונה או בדרומה.</b> שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום, ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או איפכא, בידוע שעדי שקר הן:",
+                "<b>כמה היה גבוה.</b> מן הארץ לפי ראות עיניכם. אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אומר שלש, עדותן קיימת. אחד אומר שלש ואחד אומר חמש, עדותן בטלה:",
+                "<b>ולאין היה נוטה.</b> ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין, לצד צפון או לצד דרום:",
+                "<b>וכמה היה רחב.</b> שהלבנה משתנה שעורה כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ראש בית דין אומר מקודש.</b> דכתיב (ויקרא כ״ו) וידבר משה את מועדי ה׳, מכאן שראש ב״ד אומר מקודש:",
+                "<b>וכל העם עונין אחריו.</b> דכתיב (שם) מועדי ה׳ אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם, דחסר כתיב בלא וי״ו:",
+                "<b>מקודש מקודש.</b> תרי זימני. דכתיב (שם). מקראי קודש, שני מקראות:",
+                "<b>שנראה בזמנו.</b> בליל שלשים:",
+                "<b>אם לא נראה בזמנו.</b> וקובעין ר״ח ליל אחד ושלשים. ",
+                "<b>אין מקדשין אותו.</b> שקדוש החודש אינה חובה, דאמר קרא (ויקרא כ״ה:י׳) וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש, שחובה על ב״ד לומר מקודשת השנה בשנת היובל, ואין אתה מקדש חדשים, שאין חובה על ב״ד לומר החודש מקודש. וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק. והלכה כר״א ברבי צדוק: "
+            ],
+            [
+                "<b>צורות לבנות.</b> שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות:",
+                "<b>קיבלן ר״ג.</b> לא מפני שחשב שאפשר שתיראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה, כי זה אי אפשר. אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית, מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתיראה באותה הלילה. ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח, אמר טועים הם ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע. דהכי תניא בברייתא [כ״ה.], פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים (ושבעה) [ותשעה] לחודש וכו׳. ור״י בן נורי דאמר עדי שקר הם, היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתיראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה, ואמר עדי שקר הם, לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו, כל כך זמן שיהיה אפשר שתיראה בו. ועל זה השיב רבן גמליאל בברייתא, כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם׳ אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהרה ופעמים מאוחרת. וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן, דן רבן גמליאל שהיה ראוי שתיראה הלבנה באותו הלילה. לפיכך קיבל עדותן:",
+                "<b>ראינוהו בזמנו.</b> בליל שלשים:",
+                "<b>ובליל עבורו.</b> ליל ל, ואחד:",
+                "<b>וקבלן ר״ג.</b> לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל ל׳ עד שתיראה, ובליל שלשים וא, חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית, שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה, אלא שידע ר״ג בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה, כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתיראה, לפיכך קיבל עדותן. ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה. אפשר שהיה מפני שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה:",
+                "<b>רואה אני את דבריר.</b> לעבר את החודש: "
+            ],
+            [
+                "<b>הלד ומצאו ר״ע.</b> לר׳ יהושע:",
+                "<b>מיצר.</b> על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה״כ:",
+                "<b>אשר תקראו.</b> בקריאת ב״ד תלאו הכתוב:",
+                "<b>בא.</b> רבי יהושע אצל ר׳ דוסא:",
+                "<b>למה לא נתפרשו שמותן וכו׳</b> שאם יבא אדם לדון אחר ב״ד שבימיו, לומר וכי ב״ד זה כמשה ואהרן או כאלדד ומידד, אומרים לו שמא חשוב הוא כאותן שנשארו שלא נתפרשו שמותן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ראוהו בית דין וכל ישראל.</b> בליל שלשים. דסלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל, אפרסמא ליה מלתא דביום שלושים נראה לקדשו, קמ״ל דאם חשיכה והגיע ליל אחד ושלשים ולא אמרו בית דין מקודש, מעברים אותו וקובעים ראש חודש יום ל״א:",
+                "<b>נחקרו העדים.</b> הכי קאמר, אי נמי נחקרו העדים בלבד ולא הספיקו לומר מקודש עד שהגיע ליל של ל״א, מעברים אותו. דסד״א תהוי חקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, וגמר דין הוי בלילה ונקדשיה בליליא, קמ״ל דלא, שאין מקדשין את החודש בלילה. ומיהו אם ליל שלשים ראו הירח עם שקיעת החמה ויש שהות ביום לומר מקודש קודם צאת הכוכבים, מקדשין אותו, דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים:",
+                "<b>יעמדו שנים ויעידו.</b> מתניתין איירי כגון שראוהו בית דין בלילה ליל שלשים, ואי אפשר לקדשו בלילה. הלכך למחר יעמדו שנים ויעידו, דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדשו. אבל אם ראוהו בית דין עם שקיעת החמה בזמן שיש שהות לומר מקודש, יקדשוהו בראייתם, דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראיה, דהא גבי קידוש החודש לא כתיב עדות, אלא כזה ראה וקדש:",
+                "<b>יעמדו שנים.</b> למחר כשבאים לומר מקודש:",
+                "<b>ויושיבו מחבריהם אצל היחיד.</b> ואף על גב דיחיד מומחה דן אפילו ביחידי, קדוש החודש לא הוה ביחידי. שאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבנו וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך, דכתיב (שמות י״ב:א׳) ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן וגו׳ החודש הזה לכם: "
+            ],
+            [
+                "<b>שהוא קרן.</b> ואינו קרוי שופר, דכתיב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. וגבי ר״ה שופר כתיב (ויקרא כ״ה:ט׳) והעברת שופר תרועה, וגמרינן ר״ה מיובל:",
+                "<b>בקרן היובל.</b> ויובל דכרא הוא, דאמר רבי עקיבא כשהלכתי לגליא היו קורין לדכרא יובלא, אלמא אפילו שופר של איל נקרא קרן. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר. דפרה, קרן איקרי שופר לא אקרי. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>של יעל פשוט.</b> דלתפלה בעינן פשוטות:",
+                "<b>ופיו מצופה זהב.</b> בשל מקדש קאמר:",
+                "<b>שופר מאריך.</b> לאחר שחצוצרות פוסקים תקיעתם נשמע קול השופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשל זכרים.</b> אילים:",
+                "<b>ושתי חצוצרות באמצע.</b> שני שופרות היו להם אחד מכאן ואחד מכאן, וחצוצרות באמצע:",
+                "<b>שמצות היום בחצוצרות.</b> דסתם תענית על צרת צבור, וכתיב (במדבר י׳:ט׳) על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. ודוקא במקדש עושין כן, אבל בגבולים בזמן שיש שופר אין חצוצרות ובזמן שיש חצוצרות אין שופר, דכתיב (תהילים צ״ח:ו׳) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳, לפני המלך ה׳ אין, שלא לפני המלך ה׳ לא: "
+            ],
+            [
+                "<b>שוה היובל לר״ה לתקיעה.</b> בפשוטים. ואע״ג דתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים וחזרות שדות לבעליהן, אפילו הכי כעין ראש השנה בעי, דגמרינן בגזירה שוה משביעי שביעי, שיהיו כל תקיעות שבחדש השביעי שוות זו כזו. פ״א לתקיעה, למנין התקיעות. ולברכות, למנין הברכות. דבעי למימר מלכיות זכרונות ושופרות ביום הכיפורים של יובל כמו בראש השנה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כו׳</b> ואין הלכה כרבי יהודה ולא כתנא קמא. אלא הלכה בין ראש השנה בין יום הכיפורים של יובל, שניהם בשל זכרים כפופים: "
+            ],
+            [
+                "<b>שופר שנסדק ודבקו.</b> בדבק:",
+                "<b>פסול.</b> דהוה ליה כשני שופרות. והני מילי נסדק לארכו. אבל נסדק לרחבו, אם נשתייר ממקום הנחת פה עד מקום הסדק כדי שיעור תקיעה כשר, ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה, כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן:",
+                "<b>ניקב וסתמו.</b> דוקא שסתמו במינו ונשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, כשר. ואם חסר אחד מן התנאים הללו, פסול: "
+            ],
+            [
+                "<b>בור.</b> חפירה בקרקע:",
+                "<b>דות.</b> מקום מוקף מחיצות על הארץ:",
+                "<b>פיטם.</b> כלי גדול של חרס:",
+                "<b>אם קול שופר שמע.</b> העומד חוץ לבור, ושמע קול תקיעת התוקע בבור. דאילו אותן שבבור לעולם יצאו, שהן שומעין קול שופר לעולם:",
+                "<b>אם כיון לבו.</b> לצאת:",
+                "<b>יצא.</b> ואע״פ שלא נתכוין התוקע להוציאו. הכא מיירי בחזן הכנסת שתוקע שהוא מתכוין להוציא כל השומעים קול תקיעתו, הלכך אע״ג דלא נתכוין להוציא זה העובר אחורי בית הכנסת ולא ידע ליה, יצא. אבל התוקע להוציא יחיד ידי חובתו בעינן שיתכוין שומע ומשמיע: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיה כאשר ירים משה ידו וכו׳</b> משום דאיירי לעיל בכוונת הלב, תנא נמי להך דאית בה בשעה שמכוונים לבן לאביהם שבשמים הם מתגברים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>יום טוב של ר״ה.</b> במקדש היו תוקעים. שתקיעת שופר אינה מלאכה, ורבנן הוא דגזור עלה גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד׳ אמות ברשות הרבים, ובמקדש לא גזור דאין איסור שבות דרבנן במקדש:",
+                "<b>אבל לא במדינה.</b> לא בירושלים, ולא בגבולין. והרמב״ם מפרש שירושלים כולה קרויה מקדש, ושאר א״י קרויה מדינה:",
+                "<b>בכל מקום שיש בו ב״ד.</b> ואפילו אינן קבועין אלא שבמקרה באו שם תוקעין בו:",
+                "<b>אלא ביבנה.</b> שהיתה שם סנהדרי גדולה בימיו. וכן בכל מקום שגלתה שם סנהדרי גדולה, אבל לא בב״ד של עשרים ושלשה:",
+                "<b>אמרו לו וכו׳</b> איכא בין אמרו לו לת״ק, דתנא קמא סבר כל מקום שיש בו ב״ד, ואפילו באקראי. ואמרו לו סברי, אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו ב״ד קבוע כמו ביבנה, אבל ב״ד של אקראי לא. והלכה כאמרו לו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ועוד זאת היתה ירושלים.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, בירושלים היו תוקעין בכל העיר כל זמן שב״ד יושבים במקדש, שב״ד יושבין עד ששה שעות ביום. וביבנה לא היו תוקעין בכל העיר אלא בפני ב״ד. ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו׳:",
+                "<b>כל עיר שהיא רואה.</b> ירושלים. פרט ליושבת בנחל שאע״פ שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה:",
+                "<b>ושומעת.</b> פרט ליושבת בראש ההר:",
+                "<b>וקרובה.</b> פרט ליושבת חוץ לתחום:",
+                "<b>ויכולה לבא.</b> פרט למפסיק לה נהר: "
+            ],
+            [
+                "<b>לולב ניטל במקדש שבעה.</b> דכתיב (ויקרא כ״ג:מ׳) ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים:",
+                "<b>ובמדינה יום אחד.</b> דכתיב (שם) ולקחתם לכם ביום הראשון:",
+                "<b>ו��יהא יום הנף.</b> יום הנפת העומר:",
+                "<b>כולו אסור</b> לאכול מן החדש. וטעמא מפורש בפרק. לולב הגזול: "
+            ],
+            [
+                "<b>ונתקלקלו הלוים בשיר.</b> של תמיד של בין הערבים, ולא אמרו בו שיר כלל. לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה לפיכך תקנו שיר של יו״ט בתמיד של בין הערבים. ובתמיד של שחר שרוב פעמים עדיין לא באו עדים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תקנו לו שיר של יו״ט, אלא שיר של חול היו אומרים. ואותו פעם שהגיע שעת הקרבת תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו עדים, לא ידעו הלוים אם יאמרו שיר של חול או שיר של יו״ט, ולא אמרו שיר כלל:",
+                "<b>נוהגין אותו היום קודש.</b> דמשחשיכה ליל שלאחר כ״ט באלול נהגו בו קודש, שמא יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב״ד ונמצא שבלילה ליל יו״ט הוא וכן למחר כל היום עד המנחה. ואם באו עדים קודם המנחה ב״ד מקדשין את החודש ונודע שיפה נהגו בו קודש. ואם מן המנחה ולמעלה באו עדים, אע״פ שאין ב״ד מקדשין אותו היום, ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר, אעפ״כ נוהגין אותו בקדושה ואסור במלאכה, דלמא אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום, ואמרי אשתקד נהגנו בו קודש בחנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול:",
+                "<b>שאפילו ראש ב״ד בכל מקום.</b> שנצרך לפרוש ממקום הועד למקום אחר. והרי עיקר מצות [קידוש] החודש תלויה בו, כדתנן [בפ״ב] לעיל ראש ב״ד אומר מקודש, מ״מ לא יהיו צריכין עדים לילך אחריו אלא למקום הועד שהסנהדרין יושבין שם ילכו, וסנהדרין מקדשין אותו בלא ראש ב״ד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אבות.</b> מגן אברהם:",
+                "<b>וגבורות.</b> אתה גבור:",
+                "<b>קדושת השם.</b> קדוש קדוש קדוש:",
+                "<b>קדושת היום.</b> אתה בחרתנו:",
+                "<b>זכרונות ותוקע שופרות ותוקע.</b> מקראי ילפינן להו, דכתיב (ויקרא כ״ג:כ״ד) זכרון תרועה, ודרשו רז״ל זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, ואמר קרא (במדברי׳) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה׳ אלהיכם. מה ת״ל אני ה׳ אלהיכם, למד על כל מקום שיש שם זכרונות ושופרות, יהיו מלכיות עמהם:",
+                "<b>אר״ע וכו׳</b> והלכה כר״ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>מעשרה מלכיות.</b> ג׳ פסוקים משל תורה, וג׳ משל כתובים, וג׳ משל נביאים, ואחד משל תורה שמשלים בו:",
+                "<b>שלש שלש.</b> אחד של תורה, ואחד של כתובים, ואחד של נביאים. והלכה כר״י בן נורי:",
+                "<b>מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות.</b> כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם (יחזקאל כ׳:ל״ג), ויזכור כי בשר המה (תהילים ע״ח:ל״ט), תקעו שופר בגבעה (הושע ה׳:ח׳), וכיוצא בהן. וזכרון יחיד, כגון זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה׳:י״ט), אע״פ שהוא לטובה אין מזכירין אותו. וכן הלכה:",
+                "<b>רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא.</b> בגמרא מפרש למלתיה דר״י הכי, ומשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא. והלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>השני מתקיע.</b> המתפלל תפלת המוספין מתקיע, ולא המתפלל תפלה של שחרית. ובשעת השמד תקנו כך, שגזרו שלא יתקעו, והיו אורבים להם כל שש שעות של זמן תפלת השחר, לכך העבירו התקיעה מתפלת השחר לתפלת המוספים:",
+                "<b>ובשעת ההלל.</b> משום דאין אומרים הללבר״ה וביוה״כ, קתני ובשעת ההלל, כלומר בשאר יו״ט שאומרים הלל: "
+            ],
+            [
+                "<b>אין מעבירין עליו את התחום.</b> לילך חוץ לתחום כדי להביא שופר, או לילך לשמוע התקיעות:",
+                "<b>בדבר שהוא משום שבות.</b> כגון לחתכו בסכין:",
+                "<b>בדבר שהוא משום ל״ת.</b> כגון לחתכו במגרה דהויא מלאכה גמורה של חרישת עץ. ואיכא דמתני אפכא, דבר שהוא משום שבות, מגל שאין דרך לחתוך בו. דבר שהוא משום ל״ת, סכינא דאורחיה הוא:",
+                "<b>אם רצה ליתן לתוכו יין [יתן]</b> ולא אמרינן מתקן מנא הוא:",
+                "<b>אין מעכבין את התינוקות.</b> שהגיעו לחינוך, ואפילו בשבת, כדי לחנכן במצות, שיהיו מלומדין לתקוע ביו״ט של ר״ה:",
+                "<b>ומתעסקים בהם.</b> וליכא למיגזר דלמא אתו לאתויי ארבע אמות ברה״ר, דהא אינו טרוד במצוה אלא מתעסק בעלמא. ולא גזרו שמא יביאנו ד״א ברה״ר אלא בזמן שהוא חייב בתקיעת שופר, שמתוך שהוא טרוד לצאת ידי חובתו ישכח את השבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>סדר תקיעות שלש.</b> אחת למלכיות, ואחת לזכרונות, ואחת לשופרות:",
+                "<b>של שלש שלש.</b> תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת. לפי שנאמר שתי תרועות במקרא בר״ה, ותרועה אחת ביוה״כ של יובל, וילפינן שביעי שביעי לגזירה שוה ליתן את האמור של זה בזה, ותרועה האמורה ביוה״כ של יובל אנו נותנין אותה לר״ה, נמצאו בר״ה שלש תרועות, ושתי תרועות האמורות בר״ה נותנין אותן ליוה״כ, נמצאו שלש תרועות ביוה״כ. וכל תרועה, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, דתניא מנין שפשוטה לפניה, ת״ל (ויקרא כ״ה:ט׳) והעברת שופר תרועה, ומנין שפשוטה לאחריה, ת״ל (שם) תעבירו שופר, הרי העברה תחלה וסוף ותרועה בינתים. ולשון העברה פשוטה משמע העברת קול אחד פשוט, הרי לשלש תרועות של ר״ה שש תקיעות, והרי לך שלש של שלש שלש:",
+                "<b>שעור תקיעה.</b> שיעור כל התקיעות, שהם שש תקיעות:",
+                "<b>כשלש תרועות.</b> נמצא שיעור תקיעה אחת כחצי תרועה:",
+                "<b>שעור תרועה כג׳ יבבות.</b> ג׳ קולות בעלמא של כל שהן. וי״מ שכל יבבא היא ג׳ כוחות של כל שהן, נמצא שעור תרועה ט׳ כחות של כל שהן, והכי מסתברא:",
+                "<b>תקע בראשונה.</b> פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה. ומשך בשניה. תקיעה שלאחר התרועה משך כשתים, לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו אחר זו, פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות:",
+                "<b>אין בידו אלא אחת.</b> דאפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן:",
+                "<b>מי שברך.</b> התפלל תפלת המוספין ובירך ט׳ ברכות:",
+                "<b>כשם שש״צ חייב.</b> בין בברכות של ר״ה בין בתפלות של כל השנה, ואינו יוצא י״ח אלא בתפלה שמתפלל הוא בעצמו, כך כל יחיד ויחיד הבקי ויודע להתפלל אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו, בין בר״ה בין בשאר כל ימות השנה. ואין ש״צ יורך לפני התיבה אלא להוציא את שאינו בקי:",
+                "<b>ש״צ מוציא את הרבים ידי חובתם.</b> בין בקי בין שאינו בקי, בין בברכות של ר״ה בין בתפלות של כל השנה. ולמה צבור מתפללין בלחש, כדי להסדיר ש״צ את תפלתו. והלכה כחכמים בברכות של כל השנה שאין ש״צ מוציא אלא את שאינו בקי, אבל בברכות של ר״ה ושל יוה״כ ושל יובל שהן ט׳ ברכות ארוכות ואין הכל בקיאין בהן, הלכה כר״ג שכשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Shabbat/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "<b>Regarding Challah and lighting Shabbat candles.</b> because these are among the needs of a household, and she is found at home, and therefore she is bound to them."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "One cannot give on Shabbat"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "with a bell - A bell hung around the neck of the animal which emits a sound when it moves"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Rather the amount of every measurement that is described here."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "now that you've done what you did you don't need to any anything to it"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "If he was born during twilight, he is circumcised on the ninth day as it is the eighth day from the morrow; if twighlight is still considered day, he is thus circumcised on the ninth day. If the day (preceding the twighlight during which he was born) is Friday, he can't  be circumcised on the following Shabbat in case it is the ninth day and it is a postponed circumcision which does not supersede Shabbat, he must wait until after Shabbat and be circumcised on the tenth day."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Shekalim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,424 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>באחד באדר משמיעין על השקלים.</b> ב״ד שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן. לפי שבאחד בניסן צריך להביא קרבנות צבור מתרומה חדשה, דכתיב (במדבר כ״ח:י״ד) זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה. חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וילפינן חדשי השנה דהכא, מראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י״ב:ב׳), הילכך מקדימין שלשים יום דהיינו מאחד באדר להכריז שיביאו שקליהם:",
+                "<b>ועל הכלאים.</b> מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה, כדתנן בפ״ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע קב ממין אחר ימעט. ורבותינו פירשו, דלאחר שגדלו הזרעים אפילו אחד באלף צריך לעקור הכל, דכל תרי מילי דכל חד לחודיה שרי ונאסרו על ידי תערובת לא שייך בהו ביטול, דדוקא כשמין אחר מעורב בשעת הזרע א״צ כי אם למעט, דמדאורייתא חד בתרי בטיל ולא מקרי זורע כלאים, אלא מפני מראית העין בעלמא צריך למעט. אבל לאחר שגדלו לא שייך בהו ביטול וצריך לעקור את הכל ולא ישייר אלא אחד מן המינים:",
+                "<b>בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין.</b> המוקפין חומה מימות יהושע בן נון. איידי דבעי למתני דבחמשה עשר באדר שלחנות יושבין במדינה, תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום:",
+                "<b>ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות.</b> השווקים שנתקלקלו בגשמים בימות החורף, מתקנים אותם בשביל עולי רגלים. ואית דמפרשי בשביל הרוצחים המכים נפש בשגגה שיוכלו לנוס מפני גואל הדם, כדכתיב (דברים י״ט:ג׳) תכין לך הדרך:",
+                "<b>ואת מקואות המים.</b> אם נתרבה בהן טיט מנקין אותן, ואם נחסר שיעורן ממשיכין להם מים שאובים ומשלימין אותן לכשיעור אם היה שם רוב ארבעים סאה מן הכשר:",
+                "<b>ועושים כל צרכי רבים.</b> כגון דיני ממונות ודיני נפשות, ודיני מכות, ופדיית ערכים וחרמים והקדשות, והשקאת סוטה, ושריפת פרה, ורציעת עבד עברי, וטהרת מצורע, ושולחין לפתוח בורות של מים מכונסים כדי שיהיו מצויין לעם לשתות מהן בימות החמה. דכל הנך צרכי רבים נינהו:",
+                "<b>ומציינין את הקברות.</b> שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות. והציון הוא שממחים סיד ושופכים אותו סביב הקבר, ובימות הגשמים היה הסיד נימוח וצריך לחזור ולציינו:",
+                "<b>ויוצאים.</b> שלוחי בית דין:",
+                "<b>אף על הכלאים.</b> ואע״פ שכבר הכריזו עליה באחד באדר, לא היו סומכים על ההכרזה, דשמא לא עקרום בעלים. והיו הם יוצאים ועוקרים אותם: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו עוקרים ומשליכים לפניהם.</b> לפני בעלי השדות כדי שיתביישו. והיו בעלי שדות שמחים שמנכשים להם שדותיהם, ועוד שהיו נותנים אותן לפני בהמתן. התקינו שיהיו משליכים אותן בדרכים. ועדיין היו בעלי שדות שמחים שהיו מנכשים להן:",
+                "<b>התקינו שיהו מפקירין כל השדה.</b> דהפקר בית דין הפקר: "
+            ],
+            [
+                "<b>במדינה.</b> בירושלים. והיו מחליפין מחצית השקל לאנשים שמביאים כל אחד ממטבע מדינתו ואינו יודע כמה מהם יוצאים למחצית השקל:",
+                "<b>ישבו במקדש.</b> לפי שהיה הזמן מתקרב היו יושבים במקדש כדי שימהרו להביא. ורמב״ם פירש, שכל ערי ישראל קרויין מדינה, ובעשרים וחמשה בו היו יושבים במקדש בירושלים:",
+                "<b>התחילו למשכן.</b> מי שלא הביא שקלו:",
+                "<b>את מי ממשכנין לוים.</b> לאפוקי ממאן דאמר שאין ממשכנין את הלוים דכתיב (שמות ל׳:י״ד) כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה, ולוים לא היו נמנים מבן עשרים:",
+                "<b>אבל לא נשים.</b> ונתנו איש כופר נפשו (שם) כתיב, ולא אשה:",
+                "<b>ולא עבדים.</b> דאין עבדים חייבין אלא במצות שנשים חייבות:",
+                "<b>וקטנים.</b> אפילו הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים:",
+                "<b>שוב אינו פוסק.</b> אביו, משהתחיל. ואם מת אביו הוא שוקל על ידי עצמו:",
+                "<b>ואין ממשכנין את הכהנים.</b> ואף על פי שחייבין במחצית השקל:",
+                "<b>מפני דרכי שלום.</b> לפי שעבודת הקרבנות עליהם חולקים להם כבוד וסומכים עליהם שלא יעכבו את שקליהם. ואי נמי יעכבו ולא יתנו, בית דין מתנה עליהם שיהיה להם חלף עבודתם כמו שנותנים מתרומת הלשכה לשאר עושי מלאכת הקודש כדמפרש לקמן: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל כהן ששוקל אינו חוטא.</b> ואף על פי שאינו חייב לשקול. וסד״א אם שוקל נמצא קרבן צבור קרב משל יחיד, קמשמע לן דאינו חוטא לפי שהוא מוסר אותו מחצית השקל לצבור לגמרי, ולא חיישינן שמא לא יגמור למסרו יפה:",
+                "<b>כל כהן שאינו שוקל חוטא.</b> וקרא דכל העובר על הפקודים דריש ליה הכי, כל העובר בים סוף דהיינו כהנים לוים וישראלים שכולן עברו את הים על הפקודים, בין אותן שנמנו לבדן בין אותן שנמנו עם ישראל, יתן תרומת ה׳. ואף על גב דבפרשת אלה פקודי כתיב וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו׳ לשש מאות אלף ושלשת אלפים וכו׳, ההוא בתרומת האדנים הוא דכתיב, ובאותה תרומה לא היה שבט לוי, אבל בתרומה של קרבנות צבור הושוו בה כהנים לוים וישראלים:",
+                "<b>לעצמן.</b> להנאתן. ולאו דרשא היא, דדוקא במנחת כהן לבדו אמר קרא כליל תהיה, ולא באותה שיש לו בשותפות עם הצבור. והלכה שכהנים חייבים ליתן מחצית השקל ואין ממשכנין אותן מפני דרכי שלום: "
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלין מידם.</b> ובתנאי שימסרום לצבור לגמרי, כי היכי דלא להוי קרבן צבור קרב משל יחיד:",
+                "<b>קיני זבים וזבות.</b> תורים ובני יונה שזבים וזבות מביאים. ובכותים בלבד מיירי, דאין זבים וזבות בעובדי כוכבים:",
+                "<b>כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידם.</b> דתניא [מנחות עג.] איש איש, לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל. ואין לי אלא עולה כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״ח) אשר יקריבו לה׳ עולה, שלמים מנין, תלמוד לומר לכל נדריהם. מנין לרבות העופות והמנחות היין והלבונה והעצים, תלמוד לומר לכל נדריהם ולכל נדבותם:",
+                "<b>וכן הוא מפורש על ידי עזרא.</b> כשרצו הכותים לסייען ושלחו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם, מה השיבו להם, לא לכם ולנו לבנות בית בשותפות לאלהינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים: "
+            ],
+            [
+                "<b>קלבון.</b> קל בון. כלומר דבר קל ומועט שמוסיפין על מחצית השקל להכריע ביניהם:",
+                "<b>השוקל ע״י אשה [כו׳] פטור.</b> כגון שהלוה להם, דכיון דפטורים הן לא מחייבי בקלבון. ואי לא הלוה להם אלא שפורע בשבילם, אפילו שוקל בשביל בר חיובא פטור מן הקלבון כדלקמן:",
+                "<b>אם שקל על ידו ועל יד חבירו.</b> בשהלוהו מיירי, ושוקל שקל שלם מחצית השקל בשבילו ומחצית השקל שמלוה לחבירו:",
+                "<b>חייב קלבון אחד.</b> דסבר הנותן מחצית השקל הקצוב בתורה פטור מן הקלבון, דכתיב זה יתנו, כזה יתנו ולא יותר. וב׳ ששקלו שקל שלם אין נותנין אלא קלבון אחד:",
+                "<b>ר׳ מאיר אומר שני קלבונות.</b> ר״מ סבר השוקל מחצית השקל חייב בקלבון, הלכך שנים ששקלו שקל שלם חייבין ב׳ קלבונות. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>הנותן סלע.</b> דהיינו שקל שלם לשולחני של הקדש, ונוטל ממנו מחציתו שנשאר לו ממנו. ושקל האמור כאן היינו מחצית השקל:",
+                "<b>נותן ב׳ קלבונות.</b> בהא מודה ת״ק דנותן ב׳ קלבונות, אחד קלבון להכרע מחצית השקל שהוא נוטל מן ההקדש, ואחד דכיון שלא שקל מחצית השקל כמו שקצוב בתורה נתחייב בקלבון: "
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל ע״י עני.</b> בשביל עני:",
+                "<b>פטור.</b> כיון שנותן להם במתנה:",
+                "<b>האחין השותפין שחייבין בקלבון.</b> אחים שהם שותפים שחלקו וחזרו ונשתתפו שאז הן חייבין בקלבון כשאר שני אנשים ששקלו סלעים:",
+                "<b>פטורים ממעשר בהמה.</b> כל הבהמות הנולדות להם כל ימי שותפותן אינן צריכין לעשרן, דדרשינן בפרק [בתרא] דבכורות, יהיה לך, ולא של שותפות, ומוקמינן להאי קרא במעשר ואע״ג דבבכור כתיב:",
+                "<b>וכשחייבים במעשר בהמה.</b> היינו כשלא חלקו שאז חייבים במעשר, כדדרשינן יכול אפילו קנו בתפוסת הבית, ת״ל יהיה מ״מ:",
+                "<b>פטורים מן הקלבון.</b> שממון אביהם בחזקתו עומד, והוי כאב ששוקל ע״י בניו וע״י שכניו דפטור:",
+                "<b>מעה כסף.</b> אחד מעשרים וארבעה בסלע, ומשקלה ששה עשר שעורות:",
+                "<b>חצי מעה.</b> אחד משמנה וארבעים, ומשקלה שמנה שעורות. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצרפין שקלים לדרכונות.</b> בני העיר שקבצו שקליהם יכולים להחליפם בדרכונות. והוא מטבע של זהב כדכתיב בעזרא דרכמוני זהב, להקל מעליהם משאוי הדרך:",
+                "<b>שופרות.</b> תיבות שפיהן צר למעלה כעין שופר שפיו צר מלמעלה והולך ומרחיב, כדי שלא יוכלו ליטול מהן כלום. כההיא דכתיב ביהוידע (מלכים ב י״ב:י׳) ויעשו ארון אחד ויתנוהו בהיכל וכו׳ ויקוב חור בדלתו. והיו עומדים בעזרה, וכל אחד מביא שקלו ונותן בו:",
+                "<b>כך היו במדינה.</b> בירושלים. ולדברי רמב״ם בשאר ערי ישראל:",
+                "<b>בני העיר ששלחו שקליהם.</b> ביד שליח להוליכם ללשכה:",
+                "<b>אם נתרמה התרומה.</b> שהיו רגילים לתרום מהקופות לצורך הקרבנות. והיו תורמים על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שיהיה חלק בקרבנות אף לאותם שעדיין לא שקלו:",
+                "<b>נשבעין.</b> השלוחים:",
+                "<b>לגזברים.</b> דהואיל ונתרמה תרומה על המעות הללו קודם שנאבדו הרי נעשו כאילו היו ברשות הגזברים משעה שנתרמה תרומה עליהן, וכשנגנבו או אבדו ברשות הגזברים נגנבו או אבדו, הלכך נשבעים השלוחים לגזברים ונפטרים. ואע״ג דאין נשבעין על ההקדשות, שבועה זו תקנת חכמים היא כדי שלא יזלזלו בהקדשות:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שבשעה שאבדו עדיין לא נתרמה תרומה ולא הוציאו מעות מן הקופות על העתיד לגבות, ברשות הבעלים אבדו, הלכך נשבעים השלוחים לאנשי העיר ונפטרים. ואנשי העיר חוזרין ושוקלים שקלים אחרים תחתיהן, שהשקלים הראשונים שאבדו לא עלו להן:   "
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו.</b> בשבילו, והלך השליח ושקל בשביל עצמו:",
+                "<b>אם נתרמה התרומה.</b> קודם שנתן השקל לגזבר:",
+                "<b>מעל.</b> זה ששקל בשביל עצמו, דמיד שנתרמה התרומה על העתיד לגבות, היה זה השקל שנתן לו חברו לשקול עליו ברשות הקדש, וכשנתנו על עצמו נהנה מן ההקדש, שהרי אם לא היה נותן שקל זה בשביל עצמו היו ממשכנין אותו, כדתנן לעיל בפ״ק משישבו במקדש התחילו למשכן, ונמצא נהנה מן ההקדש וחייב קרבן מעילה:",
+                "<b>השוקל שקלו מן ההקדש.</b> שהיו בידו מעות שהוקדשו לבדק הבית וכסבור שהם של חולין ושקל מהם שקלו, ונתרמה התרומה וקנו בהמה באותה תרומה והקריבוה, אז נתחייב השוקל קרבן מעילה, אבל לא קודם, לפי שזה ההקדש נשאר הקדש כמו שהיה בכל מקום שהוא. ולא נשתנה, וכשנקרבה הבהמה והוא נתכוין שהיא מממון כל מי ששקל בתרומת הלשכה נעשה כאילו קנה בהמה באותן מעות של הקדש והקריבה, ונהנה שלא משכנוהו בשביל שקלו, ונתחייב בקרבן מעילה. ורישא נמי דקתני כשנתן לו חבירו לשקול על ידו ושקל על עצמו דמעל, היינו נמי שקרבה בהמה אחר שנתרמה התרומה. והאי דלא תנייה ברישא, משום דסמיך אסיפא שמפרש בה מעילת שניהם. והיינו טעמא שאינו מועל מיד אע״פ שנהנה כבר, לפי שאין מעילה אלא במוציא מן ההקדש לחולין, אבל המוציא מהקדש להקדש אעפ״י שנהנה אינו מועל אלא אחר שעשה מעשה בהקדש השני. וכן מוכח בירושלמי:",
+                "<b>יאכל כנגדן.</b> יביא שקל ויאמר, כל מקום שהם מעשר שני או שביעית יהיו מחוללים על שקל זה, דשביעית תופסת דמיה כהקדש, ויאכל פירות שיקנה באותו שקל בירושלים כדין מעשר שני או יאכלם בקדושת שביעית אם הפירות שחלל היו שביעית: "
+            ],
+            [
+                "<b>המכנס מעות.</b> כונס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה לשקלו, ואמר כשהתחיל לכנס, הרי אלו לשקלי, וכשבא לחשוב מה שכנס מצא שהותירו על שקלו:",
+                "<b>ב״ש אומרים מותרן נדבה.</b> יפלו לשופרות שבמקדש, שעומדים להקריב בדמיהן עולות קיץ למזבח. וב״ש לטעמייהו דאית להו הקדש בטעות שמיה הקדש:",
+                "<b>ובה״א מותרן חולין.</b> דלא נתכוין זה להקדיש אלא עד כדי שקלו:",
+                "<b>שאביא מהן שקלי שוין שהמותר חולין.</b> דהוי כאומר בפירוש אם אכניס יותר משקל אביא מהם שקל והמותר יהא חולין:",
+                "<b>אלו לחטאתי.</b> ואם כנס מעות ואמר הרי אלו לחטאתי, מודו ב״ה שהמותר נדבה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין שקלים לחטאת.</b> מאי שנא שקלים דמכנס מעות ואמר הרי אלו [לשקלי] אמרי ב״ה דהוי המותר חולין. ומ״ש חטאת דמודו לב״ש דהוי נדבה:",
+                "<b>שקלים יש להן קצבה.</b> דכתיב (שמות ל׳:ט״ו) העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, הלכך בודאי לא נתכוין זה אלא לשקל, והמותר הוי הקדש טעות. אבל חטאת אין לה קצבה אם ירצה יביא חטאת במעה כסף, ואם ירצה יביא בדמים מרובים, הלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה:",
+                "<b>היו שוקלים דרכונות.</b> מטבע של מלכות מדי שעלה עמהן מן הגולה ושל זהב היה, והוא שוה שני סלעים, ורגילים לישא וליתן באותו מטבע. וכמו שבזמן בית ראשון שהיה מטבע שלהן שקל היו נותנים מחצית השקל, גם עתה שהיה מטבע שלהן דרכון היו נותנים חצי דרכון:",
+                "<b>חזרו לשקול סלעים.</b> אחר שעברה מלכות מדי נתבטל מטבע דרכון, חזרו להיות נושאים ונותנים בסלעים, שהוא מטבע ראשון שהיה יוצא בזמן בית ראשון, ונתנו מחצית השקל כבתחלה:",
+                "<b>חזרו לשקול טבעין.</b> חזר מטבע היוצא בהוצאה להיות טבעין, דהיינו מחצית השקל. בקשו ליתן חצי אותו המטבע דהיינו דינר אחד. שהסלע ד׳ דינרין, ולא קבלו מהן, דרשאים להוסיף אשקל דאורייתא לפי שינוי המטבעות היוצאות באותו זמן, ��לא לפחות ממנו. אלמא לשקלים נמי אין להם קצבה, דלפעמים השקלים גדולים ולפעמים קטנים, שהרי לא היו נותנים לעולם אלא מחצית השקל היוצא באותה שעה:",
+                "<b>אעפ״כ יד כולן שוה.</b> כלומר אכתי לא דמי שקלים לחטאת, דבכל זמן וזמן היה מחצית השקל שוה לכל, זה שוקל כמו זה, כל אחד מחצית השקל היוצא בזמן ההוא. אבל חטאת לעולם אינו שוה, שזה מביא בסלע וזה מביא בב׳ או בג׳ סלעים. והכי מסקינן דטעמייהו דבית הלל כר״ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שקלים חולין.</b> המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי, וכשבא לחשב מה שכנס מצא שהותירו, המותר חולין. וסתמא כב״ה:",
+                "<b>עשירית האיפה.</b> שמקריבין בדלי דלות. אם הפריש מעות ונתותרו, באות נדבה, דכל מותר חטאת ואשם המעות נדבה לקנות בהן עולות לקיץ המזבח, כמדרשו של יהוידע הכהן. ועשירית האיפה במקום חטאת היא:",
+                "<b>מותר עולה עולה.</b> אם הפריש מעות לקנות עולה ונתותרו, יביא באותו המותר עולה אחרת:",
+                "<b>מותר הפסח לשלמים.</b> דכתיב (דברים ט״ז:ב׳) וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר, וכי פסח מן הבקר הוא בא, אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מצאן ובקר והיינו שלמים:",
+                "<b>מותר נזירים.</b> אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו, ישמרום עד שיקנו מהם קרבנות נזירים אחרים. ואם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו, המותר לנדבה לקיץ המזבח:",
+                "<b>מותר עני.</b> אם גבו מעות לקנות לו מלבוש ונתותרו, נותנין המותר לאותו עני:",
+                "<b>מותר שבוים.</b> אם גבו צדקה לצורך פדיון שבוים ונתותר מהם, ישמרום עד שיפדו בהם שבוים אחרים. אבל אם פירשו לשבוי זה, זכה אותו שבוי במותר:",
+                "<b>מותר המתים למתים.</b> אם גבו לצורך קבורת מת סתם, המותר לקבורת מתים אחרים. למת, זה המותר ליורשיו, דאחולי אחיל המת זילותיה לגבי יורשיו:",
+                "<b>יהא מונח עד שיבא אליהו.</b> מספקא ליה אי מחיל המת זילותיה לגבי יורשיו אי לא, הלכך יהא מונח עד שיבא אליהו:",
+                "<b>בונים לו נפש על קברו.</b> פשיטא ליה לר׳ נתן דלא מחיל, הלכך בונים לו מצבה על קברו מאותו מותר שכבר זכה בו המת. והלכה כת״ק. והיכא דגבו לצרכי קבורת המת מפני שהיו סבורים שלא היה לו ואח״כ נמצא שהיה לו, לא אמרינן בכהאי גוונא מותר המת ליורשיו, כיון שהגבייה בטעות היתה, והכי מוכח בירושלמי. ועוד מוכיח בירושלמי ובגמרא שלנו, דהיכא דאיכא שבעה טובי העיר או חבר עיר שכל עסקי צבור נחתכין על פיו ונראה בעיניו לשנות מותר שבויים או מותר עניים או מותר מתים למה שיראה בעיניו, יכול לשנות ולהוציא במה שיראה בעיניו שהוא צורך שעה ואין מוחין בידו. וכן מורין תמיד הלכה למעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה.</b> כל השקלים היו נותנים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נוטלין ממנה ונותנים לתוך שלש קופות שכל קופה היתה מג׳ סאין, כדי לקנות מהן קרבנות צבור. ולא היו נוטלים הכל בפעם אחת לצורך כל השנה, לפי שהרחוקים לא הביאו עדיין כל שקליהם:",
+                "<b>בפרוס הפסח.</b> ט״ו יום קודם המועד קרי פרוס המועד. לפי ששלשים יום קודם הרגל שואלים ודורשים בהלכות הרגל. ופרוס הוא לשון פרוסה דהיינו חצי:",
+                "<b>והן גרנות של מעשר.</b> שלשה פרקים הללו הן שלש גרנות של מעשר בהמה, שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר בהמות שנולדו. וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן, כך זמנים אלו קובעים לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר, אבל קודם ��פרק מותר לאכול אע״פ שלא עשר. וקבעו חכמים הנך תלתא זמני למעשר בהמה כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע״ג דמותר למכור ולשחוט ולאכול כל זמן שלא הגיע מועד הגורן, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן, דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מביא מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עשרו ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים:",
+                "<b>בן עזאי אומר בכ״ט באדר.</b> טעמייהו דכל הני תנאי ומחלוקתן מפורש פרק בתרא דבכורות: "
+            ],
+            [
+                "<b>תורמין את הלשכה.</b> מפרישין השקלים מן הלשכה שהיו השקלים מונחים שם, ונוטלין מהן בשלש קופות, כל קופה מהן של שלש סאין. ורמב״ם כתב שממלאין תחלה שלש קופות גדולות של שבעה ועשרים סאין ומהן תורמין לג׳ קופות קטנות של ט׳ סאין. ובחנם דחק לומר כן:",
+                "<b>וכתוב עליהן א׳ ב׳ ג׳</b> לידע אי זו נתרמה תחלה, וממנה היו קונים קרבנות צבור ראשונה, ואח״כ מן השניה, ואח״כ מן השלישית:",
+                "<b>יונית כתוב עליהן.</b> היו רגילים ביונית משום דכתיב (בראשית ט׳:כ״ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם [מגילה ט], ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו לשון יונית:",
+                "<b>פרגוד חפות.</b> כשהמלבוש ארוך וכופלין אותו מלמטה. אותה השפה הכפולה קרויה פרגוד חפות. ואין התורם נכנס עם השפה כפולה ההיא במלבושו, שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות הלשכה:",
+                "<b>ולא בתפילין ולא בקמיע.</b> שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות: "
+            ],
+            [
+                "<b>וזורקו לפני התורם.</b> מתכוונים היו שיפלו שקליהם לתוך הקופה ויקנו מהם קרבנות צבור. ולא יהיו משיירי הלשכה:",
+                "<b>שלש פעמים.</b> על כל פעם ופעם היה אומר אתרום והם אומרים לו תרום. וכן דרך לשון חכמים להיות משולש. ודוגמתו מצינו בעומר, מגל זו מגל זו מגל זו, אקצור אקצור אקצור. וכן חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל ג׳ פעמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>תרם את הראשונה ומחפה בקטבלאות.</b> תרומה ראשונה שהיתה בפרוס הפסח. לאחר שתרם אותה היה מכסה כל השקלים הנשארים בלשכה בקטבלאות דהיינו עור שלוק, כדי שיתנו עליו השקלים שיביאו ממדינות שסביב ארץ ישראל שלא יכלו להביא קודם הפסח, ומביאים מפסח ועד עצרת ונותנים אותם על גבי הקטבלא כדי שיתרום מהן בפרוס העצרת ולא יתרום מן הדבר שתרם כבר בפרוס הפסח. ואחר שתרם בפרוס העצרת חזר וכסה כל המעות שבלשכה בקטבלאות, ונותנין עליהם כל השקלים המביאים מבבל וממדי ומן המדינות הרחוקות, ותורמין מהן בפרוס החג. ועוד לא היה מחפה, שאין עוד תרומה אחריה:",
+                "<b>הראשונה לשם ארץ ישראל.</b> שהם שלחו שקליהם תחלה, שהאחרים עדיין לא הביאו:",
+                "<b>לשם הכרכים המוקפים.</b> הסמוכים. כמו עמון ומואב וכיוצא בהן. ודוגמתו לתרום שלא מן המוקף [גיטין ל], אין מקיפין בבועי [חולין מו:] ומ״מ בכל פעם ופעם היו תורמין על שם כל ישראל, על הגבוי ועל העתיד לגבות. ולא הזכיר התנא חלוקי מקומות הללו אלא להודיעך שתקנו שלשה פרקים אלו לפי שאז יתקבצו כל שקלי ישראל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התרומה מה היו עושין בה.</b> מה שנתנו לתוך הקופות מה עושין בהן:",
+                "<b>וכל קרבנות הצבור.</b> לאתויי קטורת:",
+                "<b>ספיחים.</b> תבואה העולה מאליה ממה שנשר בקציר. ונותנים שכר לשומרים שלא ילקטום עניים בשביעית, ומביאים מהם עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ. ונותנים שכרם מן התרומה, דצורך קרבן כקרבן דמי:",
+                "<b>שומר חנם.</b> ואע״ג דקנה אותם מן ההפקר כששמרם חנם והביאם והרי הן שלו, רבי יוסי סבר דקרבן יחיד משתנה לקרבן צבור:",
+                "<b>אף אתה אומר כו׳</b> כלומר אי אתה מודה שאינן באין אלא משל צבור, ואם שמרם חנם והביאם וזכה בהם נמצא שאינם באין משל צבור, דסברי רבנן קרבן יחיד אינו משתנה לשל צבור. והלכה כחכמים:   "
+            ],
+            [
+                "<b>פרה אדומה ושעיר המשתלח.</b> לעזאזל:",
+                "<b>באין מתרומת הלשכה.</b> אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה, דחטאת קרייה רחמנא. ושעיר המשתלח, לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה׳:",
+                "<b>ולשון של זהורית.</b> שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה. וה״ה לעץ ארז ואזוב, אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של זהורית של שעיר המשתלח:",
+                "<b>כבש פרה.</b> שהיו עושים שני גשרים זה על גבי זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:",
+                "<b>וכבש [שעיר]</b> שהיו עושין כמין גשר עד חוץ לעיר, ועליו היה הולך המשלח את השעיר, מפני הבבליים שהיו תולשים שערו ואומרים לו טול וצא שלא תשהה עונותינו:",
+                "<b>ולשון שבין קרניו.</b> לידע אם הלבין ונתכפרו עוונותיהן של ישראל. והני אינם צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומות:",
+                "<b>ואמת המים.</b> העוברת בעזרה, אם צריכה תקון:",
+                "<b>וכל צרכי העיר.</b> לחפור בורות שיחין ומערות ותקון רחובותיה ושווקיה ושמירת העיר:",
+                "<b>אבא שאול אומר כו׳</b> ואין הלכה כאבא שאול: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שיירי הלשכה.</b> מה שנשאר אחר שנעשה מהן תקון צרכי העיר:",
+                "<b>לוקחים מהן יינות שמנים וסלתות.</b> ומוכרים אותן למי שצריך יין לנסכים ושמנים וסלתות למנחות:",
+                "<b>אין משתכרין בשל הקדש.</b> שאין עניות במקום עשירות, וגנאי הוא להקדש:",
+                "<b>ואף לא בשל עניים.</b> דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה. והלכה כרבי עקיבא: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר התרומה.</b> היינו מה שנשאר בקופות בראש חדש ניסן, שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:",
+                "<b>צפוי לבית קודש הקדשים.</b> לרצפה ולכתלים:",
+                "<b>מותר פירות.</b> רבי ישמעאל לטעמיה, דאמר לעיל מותר שיירי הלשכה קונים מהן יינות שמנים וסלתות והשכר שמשתכרים בהן קרוי מותר פירות, כלומר מה שהותירו ונשתכרו בפירות שקנו:",
+                "<b>קיץ למזבח.</b> כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות, כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתן כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאים עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:",
+                "<b>מותר תרומה לכלי שרת.</b> מקרא דריש ליה דכתיב (דה״ב כ״ד) ואת שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה׳, איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זו תרומת הלשכה:",
+                "<b>מותר תרומה לקיץ המזבח.</b> שלצורך קרבנות הופרשה:",
+                "<b>מותר נסכים.</b> גזברי הקדש היו ממציאים מעות לבעלי יינות ושמנים וסלתות, לספק למנחות ונסכים כל השנה, ואם קבל עליו לספק ג׳ סאים בסלע ועמדו ארבעה סאים בסלע צריך שיתן ארבע סאין, ואותה סאה היא מותר נסכים. וכן כשמודדין להקדש היו מודדין במד�� מבורצת וגדושה, והגזבר היה מוחק המדה, הברוץ נקרא מותר נסכים. ועושין מהן כלי שרת, שהנסכים מתקדשים בכלי שרת:",
+                "<b>מותר נסכים לקיץ המזבח.</b> שהנסכים כליל והעולה כליל:",
+                "<b>זה וזה.</b> רבי עקיבא ורבי חנינא:",
+                "<b>לא היו מודים בפירות.</b> כדאמר ר״ע לעיל שאין משתכרים בשל הקדש. ומסקנא דתנאי ב״ד הוא על המותרות שיהיו כולן קרבים עולות. וכן הלכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר הקטורת.</b> הנותר בכל שנה:",
+                "<b>מה היו עושין בה.</b> להקטירה לשנה הבאה. שאין לך שנה שאין בה מותר, שהקטורת היתה נעשית שס״ח מנים, שס״ה מנים כמנין שס״ה ימות החמה, וג׳ מנין שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים, ולא היו נכנסים כולן בחפניו. ועוד, בכל שנה פשוטה היה מותר, ששנה פשוטה ימיה שנ״ד:",
+                "<b>מפרישין ממנה.</b> מן הלשכה:",
+                "<b>שכר האומנין.</b> מפטמי הקטורת, שהן נוטלים שכרן מתרומת הלשכה. ומזכין המעות לאומנין על יד אחד מן הגזברים והרי הן חולין. ואע״פ שאין הקדש יוצא לחולין אם לא שיכנס דבר אחר תחתיו לקדושה, תרומת הלשכה שאני, דב״ד מתנה עליהם ליתנם לכמה דברים. ואחרי שזכו במעות לצורך האומנין מחללין הקטורת על אותן המעות, והמעות קדושים לתרומה ישנה, ונותנים הקטורת לאומנים בשכרם, וחוזרין וקונין אותה מהן במעות של תרומה חדשה. והכי צניעא מלתא טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה:",
+                "<b>אם בא החדש בזמנו.</b> שהביאו שקלים חדשים קודם ר״ח ניסן שהוא זמן התרומה החדשה. לוקחים מותר הקטורת מתרומה חדשה ע״י חלול כדפרשינן לעיל:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שלא הביאו שקלים חדשים עדיין. לוקחים אותה מן התרומה ישנה, אם חללוה כבר. ואם לא חללוה, מקטירין אותה, דכיון שלא בא החדש צריך להביא מן הישנה: "
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו.</b> וסתם הקדש לבדק הבית:",
+                "<b>והיו בהם דברים הראויים לקרבנות צבור.</b> כגון קטורת או יינות שמנים וסלתות:",
+                "<b>ינתנו לאומנין בשכרן.</b> ויוצאין לחולין, אף על פי שאין דבר אחר נכנס תחתיו. דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה, דכתיב (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש, שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש:",
+                "<b>אינה מן המדה.</b> כלומר אין מדה זו שאתה אומר כמדה האמורה לעיל בקטורת, ואין ראוי אלא שתשוה מדותיך. הלכך מפרישים מהן שכר האומנים כו׳ כדאמרינן לעיל גבי מותר הקטורת. שאין הקדש מתחלל על המלאכה. והלכה כבן עזאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>זכרים ימכרו לצרכי עולות כו׳ ודמיהם יפלו עם שאר הנכסים לבדק הבית.</b> דסבר סתם הקדש לבדק הבית ואפילו במידי דחזי למזבח, אבל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח, שהמקדיש תמימים לבדק הבית אין נפדים אלא למזבח, והדמים יפלו לבדק הבית:",
+                "<b>ויביא בדמיהן עולות.</b> קסבר מידי דחזי למזבח מסתמא למזבח אקדשינהו, הלכך זכרים עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות, אבל הן עצמן אין קרבין שלמים, דהמקדיש נכסיו דעתו שיהיו כולם לגבוה, הלכך בהמות שראויות לקרב עולות יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות, דכיון דראויות למזבח חלה עליהן קדושת מזבח, ואפילו על הנקבות שאין גופן ראוי למה שדעתו להקדישן, כיון דלשם קרבן מיהא חזיין, לא חל עליהן קדושת בדק הבית, ויביא בדמיהם עולות:",
+                "<b>שהמקדיש בפירוש.</b> שאמר בהמה ונכסי להקדש. דכיון שהפרישן והבדילן זו מזו ואעפ״כ לא אמר בהמה למ��בח ונכסי לבדק הבית, ש״מ דדעתו היה שבין בהמה ובין נכסיו הכל ילך אל מקום אחד. אבל המקדיש סתם כל נכסיו, דעתו להקדיש כל דבר למה שהוא ראוי. והלכה כר״ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>יינות שמנים וסלתות.</b> שהן ראוים למנחות ולנסכים:",
+                "<b>ועופות.</b> תורים ובני יונה:",
+                "<b>ר׳ אלעזר.</b> גרסינן, ולא ר׳ אליעזר, וטעמא דר״א מפורש בירושלמי, דכתיב (ויקרא כ״ב) לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה׳ לעולה, כל מה שהם נודרים ומתנדבים מדברים אשר יקריבו לה׳ אפילו יינות שמנים וסלתות יהיה לעולה, יכול יקריב בדמיהן עולת העוף, או אם הקדיש עוף יקריבנו עולה, ת״ל (שם) בבקר בכשבים ובעזים, הא אינו מקריב בכל מה שהתנדב אלא עולת בהמה בלבד: "
+            ],
+            [
+                "<b>משערין את הלשכה.</b> פוסקים שער ליינות שמנים וסלתות, שיעמוד זה השער שלשים יום. ולוקחים בכל יום ממוכרי יינות שמנים וסלתות מה שהן צריכין באותו הסכום שפסקו, ואם נתייקר המקח אין מוסיפים דמים, ואם הוזל לוקחים לפי הזול:",
+                "<b>המקבל עליו לספק סלתות.</b> בימות קציר חטים ובצירת ענבים ומסיקת זיתים היו הגזברים מקדימים מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו לספק יינות שמנים וסלתות כל השנה. ואם היו אז נמכרים ד׳ סאין בסלע והוקרו ועמדו ג׳ סאין בסלע, צריך ליתן ד׳ סאין, דהקדש קונה בכסף, דכתיב ונתן הכסף וקם לו. ואם קבל לספק ג׳ סאין בסלע והוזלו ועמדו ד׳ בסלע, נותן ד׳ בסלע, דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה:",
+                "<b>התליע לו.</b> ואפי׳ משך הגזבר ונתן מעות, אחריותם על החנוני:",
+                "<b>אינו מקבל את מעותיו.</b> כלומר אינם נחשבים מעותיו של חנוני ולא זכה בהם ואע״פ שקבלם מן הגזבר:",
+                "<b>עד שיהיה המזבח מרצה.</b> שיעלה לרצון על המזבח. הלכך אם החמיץ היין או התליעה הסולת אחריותם על החנוני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הממונים.</b> חמשה עשר מינים של פקידות ומינוי של שררה דחשיב במתניתין היו תמיד במקדש. מיהו הנך גברי דחשיב, לא בזמן אחד היו, אלא החסידים והכשרים שבכל דור ודור הוא מונה. ורבותי פירשו, על שם שהממונים הראשונים שנתמנו על כך, כך היה שמם, לפיכך נקראו הבאים אחריהם על שמם:",
+                "<b>על החותמות ועל הסלתות.</b> מפרש לקמן במתניתין:",
+                "<b>על הפייסות.</b> להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו, כמפורש במסכת יומא:",
+                "<b>על הקינים.</b> מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאים קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה, נותנין מעותיהן לשופרות שבמקדש, והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים. והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי, כדאמרינן במסכת אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:",
+                "<b>שהיה פותח דברים כו׳</b> והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה. ונקרא כן, שהיה בולל לשונות הרבה:",
+                "<b>על חולי מעים.</b> לפי שהכהנים הולכים יחפים על הרצפה ואוכלין בשר הרבה ושותין מים היו מעיהן מתקלקלין וצריכין תמיד לרופא לומר להם זה הסם טוב למעים:",
+                "<b>חופר שיחין.</b> היה ממונה לחפור בורות שיחין ומערות כדי שיהיו מים מצויין לשתות לעולי רגלים:",
+                "<b>גביני כרוז.</b> כך שמו של האיש המכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם. ושומעים קולו מיריחו:",
+                "<b>על נעילת שערים.</b> לנעול השערים בערב ולפתחן בבוקר:",
+                "<b>על הפקיע.</b> להלקות הכהנים והלוים שנמצאו ישנים על ��שמרותיהם שהיו שומרים את המקדש בלילה, כדאמרן במסכת מדות מי שהיו מוצאים אותו ישן היו חובטים אותו ושורפים את כסותו. ובירושלמי מפרש, הפקיע, הפתילות של מנורה ושל בית השואבה, כדאמרינן בפרק החליל (סוכה נא) מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעים פתילות:",
+                "<b>צלצל.</b> כלי שיר שיש לו קול גדול, לשון תצילנה אזניו, צימבל״ו בלע״ז. וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר:",
+                "<b>על השיר.</b> להתחיל את השיר, וכשהיה מסיים היו כולן מסיימין:",
+                "<b>בית גרמו.</b> שם משפחה:",
+                "<b>על לחם הפנים.</b> שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש:",
+                "<b>בית אבטינס.</b> שם משפחה שהיו בקיאים לפטם הקטורת ומכירין בעשב ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבין אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל:",
+                "<b>על הפרוכות.</b> לעשות פרוכות חדשות כשהיו צריכים:",
+                "<b>המלביש.</b> היה ממונה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטם אחר עבודה, ולשמור בגדי כהונה בלשכות העשויות לכך: "
+            ],
+            [
+                "<b>גזברים.</b> הן שממון ההקדש תחת ידם והן פודים הערכין והחרמין וההקדשות, וכל מלאכת הקודש בהם נעשים:",
+                "<b>אמרכלין.</b> למעלה מן הגזברים. ונשיא נשיאי הלוי (במדבר ג׳:ל״ב) מתרגמינן ואמרכליא דממנא. ולשון אמרכל, אמר על כל. ובערבי קורים לגדול אמיר. מה היו ז׳ אמרכלין עושין, שבעה מפתחות העזרה בידם, רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כולם ויפתחו, והגזברים נכנסים אחריהם ומוציאים מה שהן צריכין. ועוד מעלה האחרת למעלה מן האמרכלים היתה שם שלא נזכרה במשנה ומייתי לה בתוספתא, והן שני קתילוקין. ונמצאו שם ה׳ מדרגות, כהן גדול, סגן, קתילוקין, אמרכלין, גזברים:",
+                "<b>אין עושין שררה פחות משנים.</b> דכתיב (שמות כ״ח:ה׳) והם יקחו את הזהב, מיעוט רבים שנים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ד׳ חותמות היו במקדש.</b> ג׳ חותמות לג׳ נסכין חלוקים של בהמות. חותם ראשון לנסכי בקר, והן ג׳ עשרונים סולת בלול בחצי ההין שמן, ויין לנסך חצי ההין, וחותמן עגל. והב׳ זכר לנסכי איל, שתרגום איל דכרא, ונסכיו שתי עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין. והג׳ גדי, לנסכי כבש בן שנתו, והן עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן, ויין לנסך רביעית ההין. והד׳ חוטא, והם נסכיו של מצורע עשיר שמביא ג׳ בהמות וצריך עשרה לוגין שמן, ט׳ לג׳ כבשים ואחד למתן תנוך ובהונות. וקרי ליה חוטא משום דאמרינן בערכין על שבעה דברים נגעים באין:",
+                "<b>חמשה היו.</b> שני חותמות היו למצורע:",
+                "<b>חוטא דל וחוטא עשיר.</b> לפי שמצורע עני אינו מביא אלא בהמה אחת. ואם לא היה למצורע אלא חותם אחד היו נותנים למצורע עני שלשה עשרונות. ות״ק סבר למצורע עני נותנים לו חותם גדי. והלכה כתנא קמא:",
+                "<b>וארמית כתוב עליהן.</b> שרוב דיבורם בלשון ארמי היה:",
+                "<b>זכרים ונקבות.</b> בין לנסכי עולות שאינן באות אלא זכרים בין לנסכי שלמים שבאים זכרים או נקבות. ועולות ושלמים הן שטעונין נסכים כדכתיב (במדבר ט״ו:ג׳) עולה או זבח: "
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו מעות.</b> כפי הנסכים שהוא צריך:",
+                "<b>בא לו אצל אחיה שהיה ממונה.</b> לקנות נסכי יינות שמנים וסלתות, כדי שלא יהא צריך כל מביא קרבן לחזר אחר נסכים העשויין על טהרת הקדש:",
+                "<b>ואם הותירו הותירו להקדש.</b> ולא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ממתינין לו עד הערב.</b> שיזדווגו יחד יוחנן ואחיה, אם נמצאו מעות יתרים ביד יוחנן כנגד החותם שאומר זה שנאבד ממנו, נותנים לו:",
+                "<b>ושם היום כתוב.</b> על החותם, יום פלוני וחדש פלוני:",
+                "<b>מפני הרמאין.</b> שמא מצא חותם שנפל מחברו או מאחיה או מיוחנן, ובא עכשיו ליקח. וביום שמצאו אינו רשאי להוציאו, שהאובד מחזר אחריו. ועוד יש לחוש שמא לקח חותם כשער הזול והצניעו עד שנתייקר השער: "
+            ],
+            [
+                "<b>לשכת חשאים.</b> על שם שהנותנים בתוכה מעות נותנים בסתר, והמתפרנסים ממנה נוטלים בסתר:",
+                "<b>ללשכת בדק הבית.</b> ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה עשר שופרות.</b> תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר, מפני הרמאים שלא יוכלו להכניס ידן לתוכן להראות עצמן כאילו נותנין לתוכן ונוטלין מתוכן. ולקמן מפרש למה שלשה עשר שופרות ושלשה עשר שלחנות, ובאיזה מקום מונחים:",
+                "<b>שלש עשרה השתחויות.</b> לקמן מפרש היכן היו:",
+                "<b>כנגד דיר העצים.</b> לשכה ששם היו אוצרים כל עצי המערכה, והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים:",
+                "<b>ששם הארון נגנז.</b> שיאשיהו המלך צוה וגנזוהו למטה במטמוניות עקומות ועקלקלות שבנה שלמה בזמן שבנה את הבית וידע שסופו ליחרב. והיינו דכתיב בדברי הימים (ב׳ ל״ה) ביאשיהו, ויאמר ללוים המבינים [וגו׳] תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה וכו׳, ועמו נגנז מטה אהרן, וצנצנת המן, וצלוחית של שמן המשחה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה מתעסק.</b> במלאכתו, מתליע את העצים. ובעל מום היה ומלאכתן של בעלי מומין להכין עצים למערכה וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח:",
+                "<b>שהיא משונה.</b> לא היתה האבן שוה לשאר אבני הרצפה, והבין שנסתלקה משם והוחזרה:",
+                "<b>ביחוד.</b> בבירור: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן היו השתחויות.</b> שלש עשרה השתחויות דתנן לעיל, היכן היו עושין אותן:",
+                "<b>שער העליון.</b> הר הבית היה משופע ועולה ממזרח למערב, והשער הסמוך למערב הוא שער העליון. ואחריו שער הדלק, הוא שער של לשכת העץ שהיתה בדרום העזרה, ועל שם שמכניסין דרך שם עצי המערכה שדולקים על המזבח נקרא שער הדלק:",
+                "<b>שער הבכורות.</b> שמכניסין שם הבכורות הנשחטים בדרום:",
+                "<b>המים מפכים.</b> כדכתיב ביחזקאל (מ״ז) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, והיינו דרום שקרוי ימין, כדכתיב צפון וימין. וראה יחזקאל בנבואה שהיו יוצאים מבית קודש הקדשים דקים כקרני חגבים וכשמגיעים לשער זה מתגברים ונעשים כמלוא פי פך קטן, והיינו דקרי להו מים מפכים:",
+                "<b>שער הקרבן.</b> שם מכניסים קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:",
+                "<b>שער הנשים.</b> שבו הנשים נכנסות לסמוך על קרבנן לדברי רבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות, ולדברי רבי יהודה ורבי שמעון לעמוד על קרבנן:",
+                "<b>שער השיר.</b> דרך שם היו מכניסין כלי שיר:",
+                "<b>שבו יצא יכניהו בגלותו.</b> שנכנס לבית המקדש להשתחוות וליטול רשות כשהלך בגולה לבבל ויצא דרך אותו שער:",
+                "<b>שער ניקנור.</b> מפורש ביומא [לח] פרק אמר להם הממונה:",
+                "<b>פשפשין.</b> שערים קטנים בתוך השערים הגדולים. ואף הם ממנין שלש עשרה שערים. ואף על גב דגם לשער בית ��מוקד היה לו פשפש, לא חשיב ליה, לפי שהיה קטן ביותר, אבל אלו היו גדולים קצת. והך מתניתין דשלש עשרה שערים מוקמינן לה בגמרא בירושלמי כאבא יוסי בן חנן. אבל חכמים אומרים שבעה שערים היו לעזרה ואינהו סברי דהנך שלש עשרה השתחויות כנגד שלש עשרה פרצות שפרצו מלכי יון בעזרה, וכשגברו מלכי חשמונאי ונצחום וגדרו אותם פרצות, תקנו שלש עשרה השתחויות, כנגד כל פרצה גדורה השתחויה: "
+            ],
+            [
+                "<b>על של שיש מניחין את האברים.</b> אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים. ולא עשאום של כסף או של זהב דהא אין עניות במקום עשירות, לפי שהזהב והכסף מרתיחים ומסריחים והשיש מצנן ושומר הבשר שלא יסריח, ולא היו סומכין על הנס שלא הסריח בשר הקודש מעולם:",
+                "<b>ועל של כסף כלי שרת.</b> שמוציאין בכל בוקר צ״ג כלי שרת, כדתנן במסכת תמיד:",
+                "<b>נותנים לחם הפנים בכניסתו.</b> אחר שנאפה, עד שיסדרוהו על השלחן:",
+                "<b>ועל של זהב ביציאתו.</b> והיה מונח שם עד זמן חלוקו:",
+                "<b>שמעלין בקדש ולא מורידין.</b> דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף: "
+            ],
+            [
+                "<b>תקלין חדתין.</b> כדמפרש במתניתין, שבו נותנין שקלי שנה זו, וכשמגיע זמן התרומה, הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנם ללשכה כדי שיתרמו מהם. והשני כתוב עליו תקלין עתיקים, ומי שלא הביא שקלו באותה שנה מביאו בשנה שאחר כך ונותנו באותו שופר והגזבר נוטלם ונותנם בשיירי הלשכה. והג׳ כתוב עליו קינין, והם תורים גדולים. והד׳ גוזלי עולה, בני יונה קטנים, וכולן עולות. אבל המביאים קיני חובה נותנים המעות או העופות ליד הכהן ולא היו נותנים מעות לשופר. ומפרש טעמא בירושלמי, מפני התערובות, שמא ימות אחד מבעלי קינין, ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה מעורבת בהן. אבל רבנן לא חיישי להכי, וסברי דבשופר של קינין משימין דמי קיני חובה ובכל המעות הנמצאים בו מקריבין קן אחד חטאת ואחד עולה, והשני כולן נדבה וקרבים עולות. והלכה כחכמים:",
+                "<b>עצים.</b> והמתנדב עצים למערכה נותן דמיהן לתוכו:",
+                "<b>לבונה.</b> המתנדב לבונה נותן דמים לתוכו, והגזברים לוקחים המעות שבשופר וקונים מהן לבונה ומקטירים על המזבח:",
+                "<b>זהב.</b> המתנדב זהב נותנו שם או דמי שויו, והוא לכפורת, כלומר לכלי שרת. שהמזרקות נקראו כפורי זהב בעזרא ובדברי הימים, לפי שהכהן מקנח אצבעו בהם בין הזאה להזאה, ובין מתנות של חטאת, שהשיריים שבאצבע פסולים:",
+                "<b>ששה לנדבה.</b> ששה שופרות הנותרות הן לנדבה, האחד כתוב עליו מותר חטאת, השני מותר אשם, השלישי מותר קיני זבים וזבות ויולדות. והרביעי מותר קרבנות נזיר, החמישי מותר אשם מצורע, הששי נדבה סתם. ומי שהפריש מעות לחטאת וקנה חטאתו ונתותרו מן המעות, משליך המותר לשופר שכתוב בו מותר חטאת. וכן מותר אשם משליך לשופר שכתוב בו מותר אשם, וכן כולם. ושופר שכתוב בו נדבה סתם, כל מי שמתנדב דבר למזבח נותן לתוכו: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפחות משני גזרים.</b> המתנדב עצים סתם לא יפחות מב׳ גזרים, כאותם שמסדרים על המערכה, וידוע היה שיעורן. ודווקא המתנדב עצים סתם, אבל הרוצה להביא אפילו עץ אחד יביא:",
+                "<b>לא יפחות מן קומץ.</b> שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב (ויקרא ו׳:ח׳) והרים ממנו בקמצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל לבונתה, מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה קומץ. ודוקא המתנדב סתם, אבל אם רצה להביא אפילו קורט של לבונה מביא. והמתנדב זהב סתם, לא יפחות מדינר זהב. והוא שהזכיר צורת מטבע, אבל אם לא הזכיר מטבע אלא זהב סתם, מביא אפילו צנורא שהוא כמין מזלג קטן:",
+                "<b>אשם הוא אשום אשם לה׳</b> וקשה קרא רישיה לסיפיה, דאשם הוא משמע בהווייתו ובהלכתו הוא שהוא נאכל לכהנים, ואשם לה׳ משמע שכולו לה׳. ודרש יהוידע הכהן, אשום אשם לה׳, כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה כגון הפריש מעות לחטאת ואשם ונתותרו מהם, ילקח באותו המותר עולות, הבשר לה׳ והעורות לכהנים ונמצאו שני המקראות קיימים, אשם לה׳ הבשר, ואשם לכהנים העורות. והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע, דכתיב במלכים ביהוידע כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה׳ לכהנים יהיו, וא״א לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו ממנו הכהנים, אלא על כרחך ה״ק, יעשו ממנו דבר שיהנו בו הכהנים והיינו עולות שהעורות לכהנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעות שנמצאו.</b> קרוב לשקלים יפלו לשקלים. דבתר קרוב אזלינן דכתיב (דברים כ״א:ג׳) והיתה העיר הקרובה אל החלל. והאומר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, מוקי מתניתין כגון ששקלים ונדבה שוין:",
+                "<b>מחצה על מחצה יפלו לנדבה.</b> דחמירא משקלים, דכולה עולות. אבל שקלים מביאין מהן פעמים חטאות שנאכלים לכהנים. ועוד, דשיירי שקלים לחומות העיר ומגדלותיה:",
+                "<b>מחצה על מחצה יפלו ללבונה.</b> דלבונה היא עצמה קרבן. ועצים מכשירי קרבן:",
+                "<b>מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה.</b> בירושלמי פריך, בשלמא קרוב לגוזלי עולה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר קורבה הוי כאילו ודאי הן מגוזלי עולה, אלא מחצה על מחצה דמספיקא שדינן להו לגוזלי עולה לחומרא, האשה שהביאה המעות הללו במה תתכפר, שמא מקיני חובה נפלו, וכשאתה מקריב מהן גוזלי עולה במה מתכפרת האשה. ומשני, ב״ד הממונים על הקינין לוקחים משל צבור כפי אותן מעות שנמצאו ומקנין אותן לבעלי המעות שנמצאו ומקריבין מהן קינין על הספק והחטאת לא תהא נאכלת: "
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם מעשר.</b> אפילו כל השנה כולה. לפי שעולי רגלים אינן מספיקין להוציא כל מעשר שני שלהן ברגלים ומניחין אותן לקרוביהן או לאוהביהן לאכול אותן כל השנה בירושלים, ועיקר מצות אכילת מעשר שני היא שלמים, לפיכך רוב בהמות הנמכרות בירושלים בכל ימות השנה הן נקחות בכסף מעשר. ואע״ג דאיכא למימר שמא מן המוכרים נפלו ונתחללו כבר, כיון דלוקחים הוו רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר אחד אמרינן דלוקחים הן ולא נתחללו והרי הן מעשר:",
+                "<b>ובהר הבית חולין.</b> ואפילו ברגל שרוב מעות שביד בני אדם אז הן של מעשר אפ״ה הוו חולין, דאזלינן בתר רובא דשתא. ואימור מקמי הרגל נפול:",
+                "<b>בירושלים.</b> שלא בשוק הבהמות:",
+                "<b>בשעת הרגל הכל מעשר.</b> ולא אזלינן בתר רוב שתא, לפי ששווקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום ואי נפול מקודם כבר נמצאו. אבל הר הבית לא היה עשוי להתכבד לפי שהוא גבוה והרוח מכבד ומסיר כל האבק וגם אין אדם רשאי ליכנס בהר הבית באבק שברגליו לפיכך אין אבק מצוי שם: "
+            ],
+            [
+                "<b>אברים עולות.</b> כיון שמנותח כדרך הנתוח המפורש בעולות, בידוע שהן של עולות:",
+                "<b>חתיכות חטאות.</b> דאין אוכלים בעזרה אלא חטאות ואשמות:",
+                "<b>ובירושלים זבחי שלמים.</b> דרוב בשר הנאכל בירושלים הוי שלמים:",
+                "<b>זה וזה.</b> בין שנמצא בעזרה בין שנמצא בירושלים:",
+                "<b>תעובר צורתן.</b> לפי שנפסלו בהיסח הדעת ואסורין באכילה, ואין לזלזל בהן ולשרפן עד שיפסלו בודאי, הלכך בעו עבור צורה היינו שיפסלו בנותר. ועיבור צורה דשלמים היינו עד יום שלישי:",
+                "<b>נמצאו בגבולים.</b> בערי ישראל:",
+                "<b>אברים נבלות.</b> שכן דרך שחותכין הנבלות לאברים ומשליכין ברחובות שיאכלום הכלבים:",
+                "<b>חתיכות מותרים.</b> שאין רגילין לחתוך הנבלות לחתיכות, אלא הכשרות רגילין לחתוך לחתיכות קטנות למכרן לישראל או לתת אותה בתוך הקדרה. ודין זה בעיר שכולה ישראל, אבל בעיר שיש בה נכרים אפילו חתיכות אסורים:",
+                "<b>שהבשר מרובה.</b> ואין חותכין הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלים אותו אברים: "
+            ],
+            [
+                "<b>זכרים עולות.</b> שאנו תולין שיצאה מירושלים, ורוב זכרים שבירושלים הן עולות, ורוב נקבות זבחי שלמים:",
+                "<b>הראוי לפסחים.</b> זכר בן שנה מן הכשבים או מן העזים:",
+                "<b>פסחים.</b> והמוצאו מותר לו להקריבו לפסחו, ואם יבוא בעליו אחר כך יתן לו את דמיו:",
+                "<b>קודם לרגל שלשים יום.</b> משעה שמתחילין לדרוש בהלכות הפסח ואדם מפריש את פסחו. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו ממשכנין את מוצאיה.</b> המוצא עולה או שלמים היו ממשכנין אותו עד שיביא נסכיה משלו, שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש:",
+                "<b>מניחין אותה ובורחים.</b> כדי שלא להתחייב בנסכיה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה דברים.</b> וקחשיב להו ואזיל:",
+                "<b>נכרי ששלח עולתו.</b> דדרשינן איש איש, מלמד שהנכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל:",
+                "<b>שתהא מנחתו.</b> עשירית האיפה שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:",
+                "<b>קריבה משל צבור.</b> דכתיב (ויקרא ו׳:י״א) חק עולם, חק זה יהיה משל עולם כלומר משל צבור דהיינו מתרומת הלשכה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר משל יורשים.</b> דכתיב (שם) והכהן המשיח תחתיו מבניו, והכי משמע, והכהן המשיח שמת, תחתיו אחד מבניו יעשה אותה:",
+                "<b>ושלימה היתה קריבה.</b> כשהיא באה משל צבור לר״ש או משל יורשים לרבי יהודה, עשרון שלם היתה קריבה ולא חצי עשרון. ר׳ שמעון מפיק ליה מכליל תקטר, שלא יקטירוה לחצאין אלא כולה כשהיא באה משל צבור. ורבי יהודה מפיק ליה מדכתיב מבניו יעשה אותה, כשהאחד מבניו מקריב לאחר שמת אביו דהיינו היורשים, יעשה אותה ולא חציה. והלכה כרבי יהודה שמשל יורשים היא באה. והא דתנן במתניתין דתנאי בית דין הוא לדברי ר׳ שמעון שתהא באה מן הצבור, ולא מן התורה, מפרש בגמרא דשתי תקנות הוו, בתחלה מדאורייתא קריבה משל צבור מדכתיב חק עולם כדאמרינן, כיון שראו דקא מדחקא לשכה התקינו דניגבו מיורשים, כיון דחזו דקא פשעו בה אוקמוה אדאורייתא. ונמצאת עכשיו קריבה מן הצבור בתנאי בית דין דאוקמוה אדאורייתא: "
+            ],
+            [
+                "<b>שיהיו הכהנים נאותים בהן.</b> דוקא לאכילת הקרבנות. אבל לאכילת חולין, אפילו למלוח חולין הנאכלין בעזרה עם הקרבנות כדי שיהו הקרבנות נאכלים על השובע, אין נאותים בהן:",
+                "<b>שלא יהיו מועלין באפרה.</b> דמן התורה אין מועלין באפרה, דכתיב (במדבר י״ט) חטאת היא, בה מועלין ואין מועלין באפרה. כיון דחזו דקא מזלזלי בה גזרו באפרה מעילה. כיון דחזו דקא פרשי [מאפר] הזאות, אוקמוה אדאורייתא:",
+                "<b>ועל הקינין הפסולות.</b> המחוייבין קינין מביאין מעות ונותנים לשופר, ובית דין לוק��ין המעות וקונים בהן קינין, והבעלים הולכים להם וסומכים על בית דין שיקריבו קיניהן, ואם פרחו הקינין או נמצאו פסולים תנאי בית דין הוא שיקחו אחרים מדמי הלשכה ומקנים אותם לבעלים ויוצאין בהן ידי חובתן:",
+                "<b>רבי יוסי אומר.</b> אותו שהוא רגיל לספק את הקינין שפסק דמים עם הגזברים למכור להם כל הקינין הצריכים, הוא חייב להחליף כל שימצא בהן פסול, כדתנן לעיל פרק התרומה. אינו מקבל מעותיו עד שיהיה המזבח מרצה, ואם החמיץ היין או התליע הסולת מחזירין אותו למוכר, כך אם נפסל העוף אחר לקיחתו מחזירו לו, והוא מחזיר את הדמים. והלכה כר״י, דהכי אמרינן בירושלמי תנאי בית דין הוא המספק את הקינין מספק את האובדות ואת הפסולות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורים.</b> ולא מחזיקינן להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין אדם וכלים, משום דאזלינן בתר רובה:",
+                "<b>חוץ משל שוק העליון.</b> לפי שכובסין נכרים היו מצוין שם, וחכמים גזרו על הנכרים שיהיו כזבין לכל דבריהן ורוקן טמא. ואית דאמרי, לפי ששוק העליון לא היתה דריסת הרגל מצויה שם וזבין וזבות שמתבודדין ומתרחקין מבני אדם היו מצויין שם:",
+                "<b>שבאמצע טמאים.</b> משום דזבין וזבות שכיחי ומהלכים באמצע דרכים, והטהורים מסתלקים לצדי הדרכים מקום שאין דריסת הרגל מצויה ומזהירין לכל טמא שלא יגע בהן. אבל בשעת הרגל שרוב ישראל טהורין, הטמאים מסתלקים לצדדים שלא יטמאו את העם, והטהורים הולכים באמצע הדרכים, הלכך בשעת הרגל רוקין הנמצאים באמצע טהורים ושבצדדים טמאין. והלכה כרבי יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>דרך ירידה לבית הטבילה.</b> שני דרכים היו למקוה באחד יורדים ובאחד עולים, שלא יגעו הטמאים בטהורים. ושל דרך ירידה ודאי טמאים לפי שנפלו מיד המביאם לטבילה:",
+                "<b>שלא כירידתן עלייתן.</b> דבירידתן ודאי טמאים היו לכך היה מורידן לבית הטבילה ובעלייתן טהרו לאחר שהטבילן:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כולן טהורין.</b> דלא גזרו על ספק כלים בירושלים. והלכה כרבי יוסי:",
+                "<b>מגריפה.</b> כלי שגורפים וכונסים בו עצמות המתים כשהם מפוזרים:",
+                "<b>מריצה.</b> כלי שרוצצים ומשברים בו עצמות המת כשרוצים להכניסם בסל להוליכן ממקום למקום: "
+            ],
+            [
+                "<b>שוחט בה מיד.</b> דודאי הטבילוה בעליה מאתמול כדי שיהיה לה הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום בערב הפסח:",
+                "<b>בשלשה עשר שונה ומטביל.</b> כלומר אע״ג דאיכא למימר כבר הטבילוה בעליה צריך המוצאה להטבילה שנית, דשמא לא הטבילוה בעליה דהיה להם שהות להמתין עד סמוך לחשיכה, ואע״פ שלא גזרו על ספק כלים בירושלים משום חומרא דקדשים הצריכוה טבילה. ורמב״ם פירש שונה להזות עליה, דשמא נטמאה במת והזה עליה בשלישי, ועתה שונה ומזה עליה ואחר כך מטבילה:",
+                "<b>קופיץ.</b> סכין גדול עשוי לחתוך בשר ולשבור בו עצמות:",
+                "<b>בזה ובזה.</b> בין בי״ג בין בי״ד:",
+                "<b>שונה ומטביל.</b> לפי שאין הקופיץ ראוי אלא לחגיגה ששבירת עצם מותר בה. ובגמרא בפסחים (דף ע׳) מוקי מתניתין בזמן שהיה הנשיא גוסס בשלשה עשר, שאם ימות יהיו כל הציבור טמאים ויקרב הפסח בטומאה ולא יהיו צריכים לטהר הכלים. הלכך, סכין שצריך לשחיטת הפסח, דחד ספיקא הוא, שמא לא ימות הנשיא ויעשו את הפסח בטהרה מטבילין אותו, וחזקה שטהרוהו ביום י״ג כדי לשחוט בו את הפסח בי״ד. אבל קופיץ דתרי ספיקי, שמא ��מות הנשיא ויעשו פסח בטומאה ואז אין מביאין חגיגה וא״צ לקופיץ, ואף אם לא ימות שמא יהיו הפסחים מרובים ולא יעשו חגיגה בי״ד, הלכך לא מטבלי ליה וחזקתו שלא טהרוהו:",
+                "<b>חל י״ד להיות בשבת שוחט בה מיד.</b> ולא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחוט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל את השבת שלא במקום מצוה. ורבותי פירשו, שוחט בה מיד בקופיץ קאמר, דאף על גב דאין חגיגה בשבת, מכל מקום חזקה שהטבילה מערב שבת לצורך חגיגת חמשה עשר:",
+                "<b>בחמשה עשר שוחט בה מיד.</b> לפי שכל העם יודעים שהזאה וטבילה אסורה ביום טוב ומטבילין את הכל מלפני יום טוב:",
+                "<b>נמצאת.</b> הקופיץ:",
+                "<b>קשורה לסכין.</b> אמרינן ודאי הטבילוה עם הסכין. אבל רמב״ם פירש, נמצאת סכין סתמא קשורה עם סכין אחרת ידועה, הרי היא כסכין הידועה, אם טמאה טמאה ואם טהורה טהורה: "
+            ],
+            [
+                "<b>פרוכת שנטמאת בולד הטומאה.</b> שנגעה במשקין טמאים, שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים, גזירה משום משקה דזב וזבה כגון רוקו ושכבת זרעו שהם אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים מדאורייתא:",
+                "<b>מטבילין אותה בפנים.</b> ואינה טעונה שילוח מחוץ למחנה שכינה כיון שלא נטמאת אלא בולד הטומאה:",
+                "<b>ומכניסין אותה מיד.</b> שאינה טעונה הערב שמש:",
+                "<b>נטמאת באב הטומאה.</b> בשרץ או בנבלה:",
+                "<b>מטבילין אותה בחוץ.</b> דטעונה שילוח, כדאמרינן בפרק בתרא דעירובין, המכניס טמא שרץ במקדש חייב:",
+                "<b>ושוטחין אותה בחיל.</b> חוץ לעזרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>נימין.</b> ליצי״ש בלע״ז:",
+                "<b>עשרים וארבעה חוטין.</b> לפי שהיא עשויה מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, וכל מין ומין חוטו כפול ו׳. כדאיתא ביומא:",
+                "<b>ארכה מ׳ ורחבה כ׳</b> כמדת פתח האולם שהיה גבהו ארבעים ורחבו עשרים:",
+                "<b>ומשמונים ושתים רבוא.</b> כך היה מנין החוטים שהיא נעשית מהן. פירוש אחר, מנין דנרי זהב שהיו מוציאין עליה. ויש ספרים שכתוב בהן ובשמונים ושתים ריבות, כלומר דשמונים ושתים נערות בתולות היו מתעסקות בעשייתה:",
+                "<b>ושלש מאות כהנים היו מטבילין אותה.</b> דכלים הנגמרים אע״פ שנגמרו בטהרה צריכים טבילה לקודש כדאיתא במסכת חגיגה. ושלש מאות כהנים דתנן במתניתין לשון גוזמא והבאי הוא, דלא היה צריך כל כך כהנים להטבילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הכל ישרף בפנים.</b> בבית הדשן הגדול שהיה בעזרה ששם שורפים פסולי קדשי קדשים, שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקודש:",
+                "<b>חוץ מנטמא באב הטומאה בחוץ.</b> דכיון דחמירא טומאתו ואירע פסולו בחוץ אין להכניסו לעזרה לשרפו, הואיל ולא היה פסולו בקודש:",
+                "<b>חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.</b> דאית ביה תרתי, טומאתו בפנים וקילא טומאתו. אבל נטמא באב הטומאה אין להשהות הטומאה בפנים עד שתשרף, אלא יוציאנה מיד וישרפנה בחוץ: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שנטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים.</b> דכיון דטהור מדאורייתא אפילו נטמא בחוץ יש לקיים בו שריפתו בקודש: "
+            ],
+            [
+                "<b>מחצי הכבש ולמטה במערב.</b> כהנים הזוכים בפייס באברי התמיד להעלותם, לא היו מעלים אותם בפעם אחת, אלא נותנים אותן על הכבש והולכים ללשכת הגזית לקרוא את שמע ואח״כ חוזרים ומקריבים האברים על גבי המזבח, וקתני הכא דניתנים מחצי הכבש ולמטה, שהכבש ארוך ל״ב אמה ומחציו ולמטה נותנים א��תן. ורוחב הכבש שש עשרה אמה, ובחציו שלצד מערב היו נותנים אותן:",
+                "<b>ושל ראשי חדשים.</b> מחציו ולמעלה, דהיינו על כרכוב המזבח שהוא הסובב. וכלפי המזרח:",
+                "<b>אינן נוהגים אלא בפני הבית.</b> שקלים, משום דצורך קרבן נינהו וכיון שאין קרבן אין שקלים. ובכורים, דכתיב (שמות כ״ג:י״ט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך, בזמן שיש לך בית יש לך בכורים, אין לך בית אין לך בכורים:",
+                "<b>אבל מעשר דגן וכו׳</b> נוהגים בפני הבית. ושלא בפני הבית. דקדושת הארץ לא בטלה, הילכך צריך להפריש תרומות ומעשרות. ומעשר בהמה, צריך להפריש העשירי. ובמסכת בכורות אמרו שבטלו מעשר בהמה דלא ליתו בה לידי תקלה:",
+                "<b>המקדיש שקלים ובכורים.</b> דאין נוהגים אלא בפני הבית, אם הפרישן שלא בפני הבית קדשי:",
+                "<b>בכורים אינן קודש.</b> כיון דבהדיא כתיב בהו (שמות כ״ג:י״ט) תביא בית ה׳ אלהיך, אפילו הפרישן בדיעבד לא קדשי, ואין שם בכורים חל עליהן שלא בפני הבית. ורמב״ם פירש, המקדיש לבדק הבית שקלים ובכורים שיש לו כבר. ולפירושו לא אתבריר טעמא דר״ש אמאי שקלים קדשי וביכורים לא קדשי. והלכה כרבי שמעון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,420 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Shekalim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Shekalim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>באחד באדר משמיעין על השקלים.</b> ב״ד שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן. לפי שבאחד בניסן צריך להביא קרבנות צבור מתרומה חדשה, דכתיב (במדבר כ״ח:י״ד) זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה. חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וילפינן חדשי השנה דהכא, מראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות י״ב:ב׳), הילכך מקדימין שלשים יום דהיינו מאחד באדר להכריז שיביאו שקליהם:",
+                "<b>ועל הכלאים.</b> מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה, כדתנן בפ״ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע קב ממין אחר ימעט. ורבותינו פירשו, דלאחר שגדלו הזרעים אפילו אחד באלף צריך לעקור הכל, דכל תרי מילי דכל חד לחודיה שרי ונאסרו על ידי תערובת לא שייך בהו ביטול, דדוקא כשמין אחר מעורב בשעת הזרע א״צ כי אם למעט, דמדאורייתא חד בתרי בטיל ולא מקרי זורע כלאים, אלא מפני מראית העין בעלמא צריך למעט. אבל לאחר שגדלו לא שייך בהו ביטול וצריך לעקור את הכל ולא ישייר אלא אחד מן המינים:",
+                "<b>בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין.</b> המוקפין חומה מימות יהושע בן נון. איידי דבעי למתני דבחמשה עשר באדר שלחנות יושבין במדינה, תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום:",
+                "<b>ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות.</b> השווקים שנתקלקלו בגשמים בימות החורף, מתקנים אותם בשביל עולי רגלים. ואית דמפרשי בשביל הרוצחים המכים נפש בשגגה שיוכלו לנוס מפני גואל הדם, כדכתיב (דברים י״ט:ג׳) תכין לך הדרך:",
+                "<b>ואת מקואות המים.</b> אם נתרבה בהן טיט מנקין אותן, ואם נחסר שיעורן ממשיכין להם מים שאובים ומשלימין אותן לכשיעור אם היה שם רוב ארבעים סאה מן הכשר:",
+                "<b>ועושים כל צרכי רבים.</b> כגון דיני ממונות ודיני נפשות, ודיני מכות, ופדיית ערכים וחרמים והקדשות, והשקאת סוטה, ושריפת פרה, ורציעת עבד עברי, וטהרת מצורע, ושולחין לפתוח בורות של מים מכונסים כדי שיהיו מצויין לעם לשתות מהן בימות החמה. דכל הנך צרכי רבים נינהו:",
+                "<b>ומציינין את הקברות.</b> שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות. והציון הוא שממחים סיד ושופכים אותו סביב הקבר, ובימות הגשמים היה הסיד נימוח וצריך לחזור ולציינו:",
+                "<b>ויוצאים.</b> שלוחי בית דין:",
+                "<b>אף על הכלאים.</b> ואע״פ שכבר הכריזו עליה באחד באדר, לא היו סומכים על ההכרזה, דשמא לא עקרום בעלים. והיו הם יוצאים ועוקרים אותם: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו עוקרים ומשליכים לפניהם.</b> לפני בעלי השדות כדי שיתביישו. והיו בעלי שדות שמחים שמנכשים להם שדותיהם, ועוד שהיו נותנים אותן לפני בהמתן. התקינו שיהיו משליכים אותן בדרכים. ועדיין היו בעלי שדות שמחים שהיו מנכשים להן:",
+                "<b>התקינו שיהו מפקירין כל השדה.</b> דהפקר בית דין הפקר: "
+            ],
+            [
+                "<b>במדינה.</b> בירושלים. והיו מחליפין מחצית השקל לאנשים שמביאים כל אחד ממטבע מדינתו ואינו יודע כמה מהם יוצאים למחצית השקל:",
+                "<b>ישבו במקדש.</b> לפי שהיה הזמן מתקרב היו יושבים במקדש כדי שימהרו להביא. ורמב״ם פירש, שכל ערי ישראל קרויין מדינה, ובעשרים וחמשה בו היו יושבים במקדש בירושלים:",
+                "<b>התחילו למשכן.</b> מי שלא הביא שקלו:",
+                "<b>את מי ממשכנין לוים.</b> לאפוקי ממאן דאמר שאין ממשכנין את הלוים דכתיב (שמות ל׳:י״ד) כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה, ולוים לא היו נמנים מבן עשרים:",
+                "<b>אבל לא נשים.</b> ונתנו איש כופר נפשו (שם) כתיב, ולא אשה:",
+                "<b>ולא עבדים.</b> דאין עבדים חייבין אלא במצות שנשים חייבות:",
+                "<b>וקטנים.</b> אפילו הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים:",
+                "<b>שוב אינו פוסק.</b> אביו, משהתחיל. ואם מת אביו הוא שוקל על ידי עצמו:",
+                "<b>ואין ממשכנין את הכהנים.</b> ואף על פי שחייבין במחצית השקל:",
+                "<b>מפני דרכי שלום.</b> לפי שעבודת הקרבנות עליהם חולקים להם כבוד וסומכים עליהם שלא יעכבו את שקליהם. ואי נמי יעכבו ולא יתנו, בית דין מתנה עליהם שיהיה להם חלף עבודתם כמו שנותנים מתרומת הלשכה לשאר עושי מלאכת הקודש כדמפרש לקמן: "
+            ],
+            [
+                "<b>כל כהן ששוקל אינו חוטא.</b> ואף על פי שאינו חייב לשקול. וסד״א אם שוקל נמצא קרבן צבור קרב משל יחיד, קמשמע לן דאינו חוטא לפי שהוא מוסר אותו מחצית השקל לצבור לגמרי, ולא חיישינן שמא לא יגמור למסרו יפה:",
+                "<b>כל כהן שאינו שוקל חוטא.</b> וקרא דכל העובר על הפקודים דריש ליה הכי, כל העובר בים סוף דהיינו כהנים לוים וישראלים שכולן עברו את הים על הפקודים, בין אותן שנמנו לבדן בין אותן שנמנו עם ישראל, יתן תרומת ה׳. ואף על גב דבפרשת אלה פקודי כתיב וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו׳ לשש מאות אלף ושלשת אלפים וכו׳, ההוא בתרומת האדנים הוא דכתיב, ובאותה תרומה לא היה שבט לוי, אבל בתרומה של קרבנות צבור הושוו בה כהנים לוים וישראלים:",
+                "<b>לעצמן.</b> להנאתן. ולאו דרשא היא, דדוקא במנחת כהן לבדו אמר קרא כליל תהיה, ולא באותה שיש לו בשותפות עם הצבור. והלכה שכהנים חייבים ליתן מחצית השקל ואין ממשכנין אותן מפני דרכי שלום: "
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלין מידם.</b> ובתנאי שימסרום לצבור לגמרי, כי היכי דלא להוי קרבן צבור קרב משל יחיד:",
+                "<b>קיני זבים וזבות.</b> תורים ובני יונה שזבים וזבות מביאים. ובכותים בלבד מיירי, דאין זבים וזבות בעובדי כוכבים:",
+                "<b>כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידם.</b> דתניא [מנחות עג.] איש איש, לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל. ואין לי אלא עולה כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״ח) אשר יקריבו לה׳ עולה, שלמים מנין, תלמוד לומר לכל נדריהם. מנין לרבות העופות והמנחות היין והלבונה והעצים, תלמוד לומר לכל נדריהם ולכל נדבותם:",
+                "<b>וכן הוא מפורש על ידי עזרא.</b> כשרצו הכותים לסייען ושלחו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם, מה השיבו להם, לא לכם ולנו לבנות בית בשותפות לאלהינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים: "
+            ],
+            [
+                "<b>קלבון.</b> קל בון. כלומר דבר קל ומועט שמוסיפין על מחצית השקל להכריע ביניהם:",
+                "<b>השוקל ע״י אשה [כו׳] פטור.</b> כגון שהלוה להם, דכיון דפטורים הן לא מחייבי בקלבון. ואי לא הלוה להם אלא שפורע בשבילם, אפילו שוקל בשביל בר חיובא פטור מן הקלבון כדלקמן:",
+                "<b>אם שקל על ידו ועל יד חבירו.</b> בשהלוהו מיירי, ושוקל שקל שלם מחצית השקל בשבילו ומחצית השקל שמלוה לחבירו:",
+                "<b>חייב קלבון אחד.</b> דסבר הנותן מחצית השקל הקצוב בתורה פטור מן הקלבון, דכתיב זה יתנו, כזה יתנו ולא יותר. וב׳ ששקלו שקל שלם אין נותנין אלא קלבון אחד:",
+                "<b>ר׳ מאיר אומר שני קלבונות.</b> ר״מ סבר השוקל מחצית השקל חייב בקל��ון, הלכך שנים ששקלו שקל שלם חייבין ב׳ קלבונות. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>הנותן סלע.</b> דהיינו שקל שלם לשולחני של הקדש, ונוטל ממנו מחציתו שנשאר לו ממנו. ושקל האמור כאן היינו מחצית השקל:",
+                "<b>נותן ב׳ קלבונות.</b> בהא מודה ת״ק דנותן ב׳ קלבונות, אחד קלבון להכרע מחצית השקל שהוא נוטל מן ההקדש, ואחד דכיון שלא שקל מחצית השקל כמו שקצוב בתורה נתחייב בקלבון: "
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל ע״י עני.</b> בשביל עני:",
+                "<b>פטור.</b> כיון שנותן להם במתנה:",
+                "<b>האחין השותפין שחייבין בקלבון.</b> אחים שהם שותפים שחלקו וחזרו ונשתתפו שאז הן חייבין בקלבון כשאר שני אנשים ששקלו סלעים:",
+                "<b>פטורים ממעשר בהמה.</b> כל הבהמות הנולדות להם כל ימי שותפותן אינן צריכין לעשרן, דדרשינן בפרק [בתרא] דבכורות, יהיה לך, ולא של שותפות, ומוקמינן להאי קרא במעשר ואע״ג דבבכור כתיב:",
+                "<b>וכשחייבים במעשר בהמה.</b> היינו כשלא חלקו שאז חייבים במעשר, כדדרשינן יכול אפילו קנו בתפוסת הבית, ת״ל יהיה מ״מ:",
+                "<b>פטורים מן הקלבון.</b> שממון אביהם בחזקתו עומד, והוי כאב ששוקל ע״י בניו וע״י שכניו דפטור:",
+                "<b>מעה כסף.</b> אחד מעשרים וארבעה בסלע, ומשקלה ששה עשר שעורות:",
+                "<b>חצי מעה.</b> אחד משמנה וארבעים, ומשקלה שמנה שעורות. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצרפין שקלים לדרכונות.</b> בני העיר שקבצו שקליהם יכולים להחליפם בדרכונות. והוא מטבע של זהב כדכתיב בעזרא דרכמוני זהב, להקל מעליהם משאוי הדרך:",
+                "<b>שופרות.</b> תיבות שפיהן צר למעלה כעין שופר שפיו צר מלמעלה והולך ומרחיב, כדי שלא יוכלו ליטול מהן כלום. כההיא דכתיב ביהוידע (מלכים ב י״ב:י׳) ויעשו ארון אחד ויתנוהו בהיכל וכו׳ ויקוב חור בדלתו. והיו עומדים בעזרה, וכל אחד מביא שקלו ונותן בו:",
+                "<b>כך היו במדינה.</b> בירושלים. ולדברי רמב״ם בשאר ערי ישראל:",
+                "<b>בני העיר ששלחו שקליהם.</b> ביד שליח להוליכם ללשכה:",
+                "<b>אם נתרמה התרומה.</b> שהיו רגילים לתרום מהקופות לצורך הקרבנות. והיו תורמים על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שיהיה חלק בקרבנות אף לאותם שעדיין לא שקלו:",
+                "<b>נשבעין.</b> השלוחים:",
+                "<b>לגזברים.</b> דהואיל ונתרמה תרומה על המעות הללו קודם שנאבדו הרי נעשו כאילו היו ברשות הגזברים משעה שנתרמה תרומה עליהן, וכשנגנבו או אבדו ברשות הגזברים נגנבו או אבדו, הלכך נשבעים השלוחים לגזברים ונפטרים. ואע״ג דאין נשבעין על ההקדשות, שבועה זו תקנת חכמים היא כדי שלא יזלזלו בהקדשות:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שבשעה שאבדו עדיין לא נתרמה תרומה ולא הוציאו מעות מן הקופות על העתיד לגבות, ברשות הבעלים אבדו, הלכך נשבעים השלוחים לאנשי העיר ונפטרים. ואנשי העיר חוזרין ושוקלים שקלים אחרים תחתיהן, שהשקלים הראשונים שאבדו לא עלו להן:   "
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו.</b> בשבילו, והלך השליח ושקל בשביל עצמו:",
+                "<b>אם נתרמה התרומה.</b> קודם שנתן השקל לגזבר:",
+                "<b>מעל.</b> זה ששקל בשביל עצמו, דמיד שנתרמה התרומה על העתיד לגבות, היה זה השקל שנתן לו חברו לשקול עליו ברשות הקדש, וכשנתנו על עצמו נהנה מן ההקדש, שהרי אם לא היה נותן שקל זה בשביל עצמו היו ממשכנין אותו, כדתנן לעיל בפ״ק משישבו במקדש התחילו למשכן, ונמצא נהנה מן ההקדש וחייב קרבן מעילה:",
+                "<b>השוקל שקלו מן ההקדש.</b> שהיו בידו מעות שהוקדשו לבדק הבית וכסבור שהם של חולין ושקל מהם שקלו, ונתרמה התרומה וקנו בהמה באותה תרומה והקריבוה, אז נתחייב השוקל קרבן מעילה, אבל לא קודם, לפי שזה ההקדש נשאר הקדש כמו שהיה בכל מקום שהוא. ולא נשתנה, וכשנקרבה הבהמה והוא נתכוין שהיא מממון כל מי ששקל בתרומת הלשכה נעשה כאילו קנה בהמה באותן מעות של הקדש והקריבה, ונהנה שלא משכנוהו בשביל שקלו, ונתחייב בקרבן מעילה. ורישא נמי דקתני כשנתן לו חבירו לשקול על ידו ושקל על עצמו דמעל, היינו נמי שקרבה בהמה אחר שנתרמה התרומה. והאי דלא תנייה ברישא, משום דסמיך אסיפא שמפרש בה מעילת שניהם. והיינו טעמא שאינו מועל מיד אע״פ שנהנה כבר, לפי שאין מעילה אלא במוציא מן ההקדש לחולין, אבל המוציא מהקדש להקדש אעפ״י שנהנה אינו מועל אלא אחר שעשה מעשה בהקדש השני. וכן מוכח בירושלמי:",
+                "<b>יאכל כנגדן.</b> יביא שקל ויאמר, כל מקום שהם מעשר שני או שביעית יהיו מחוללים על שקל זה, דשביעית תופסת דמיה כהקדש, ויאכל פירות שיקנה באותו שקל בירושלים כדין מעשר שני או יאכלם בקדושת שביעית אם הפירות שחלל היו שביעית: "
+            ],
+            [
+                "<b>המכנס מעות.</b> כונס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה לשקלו, ואמר כשהתחיל לכנס, הרי אלו לשקלי, וכשבא לחשוב מה שכנס מצא שהותירו על שקלו:",
+                "<b>ב״ש אומרים מותרן נדבה.</b> יפלו לשופרות שבמקדש, שעומדים להקריב בדמיהן עולות קיץ למזבח. וב״ש לטעמייהו דאית להו הקדש בטעות שמיה הקדש:",
+                "<b>ובה״א מותרן חולין.</b> דלא נתכוין זה להקדיש אלא עד כדי שקלו:",
+                "<b>שאביא מהן שקלי שוין שהמותר חולין.</b> דהוי כאומר בפירוש אם אכניס יותר משקל אביא מהם שקל והמותר יהא חולין:",
+                "<b>אלו לחטאתי.</b> ואם כנס מעות ואמר הרי אלו לחטאתי, מודו ב״ה שהמותר נדבה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מה בין שקלים לחטאת.</b> מאי שנא שקלים דמכנס מעות ואמר הרי אלו [לשקלי] אמרי ב״ה דהוי המותר חולין. ומ״ש חטאת דמודו לב״ש דהוי נדבה:",
+                "<b>שקלים יש להן קצבה.</b> דכתיב (שמות ל׳:ט״ו) העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, הלכך בודאי לא נתכוין זה אלא לשקל, והמותר הוי הקדש טעות. אבל חטאת אין לה קצבה אם ירצה יביא חטאת במעה כסף, ואם ירצה יביא בדמים מרובים, הלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה:",
+                "<b>היו שוקלים דרכונות.</b> מטבע של מלכות מדי שעלה עמהן מן הגולה ושל זהב היה, והוא שוה שני סלעים, ורגילים לישא וליתן באותו מטבע. וכמו שבזמן בית ראשון שהיה מטבע שלהן שקל היו נותנים מחצית השקל, גם עתה שהיה מטבע שלהן דרכון היו נותנים חצי דרכון:",
+                "<b>חזרו לשקול סלעים.</b> אחר שעברה מלכות מדי נתבטל מטבע דרכון, חזרו להיות נושאים ונותנים בסלעים, שהוא מטבע ראשון שהיה יוצא בזמן בית ראשון, ונתנו מחצית השקל כבתחלה:",
+                "<b>חזרו לשקול טבעין.</b> חזר מטבע היוצא בהוצאה להיות טבעין, דהיינו מחצית השקל. בקשו ליתן חצי אותו המטבע דהיינו דינר אחד. שהסלע ד׳ דינרין, ולא קבלו מהן, דרשאים להוסיף אשקל דאורייתא לפי שינוי המטבעות היוצאות באותו זמן, ולא לפחות ממנו. אלמא לשקלים נמי אין להם קצבה, דלפעמים השקלים גדולים ולפעמים קטנים, שהרי לא היו נותנים לעולם אלא מחצית השקל היוצא באותה שעה:",
+                "<b>אעפ״כ יד כולן שוה.</b> כלומר אכתי לא דמי שקלים לחטאת, דבכל זמן וזמן היה מחצית השקל שוה לכל, זה שוקל כמו זה, כל אחד מחצית השקל היוצא בזמן ההוא. אבל חטאת לעולם אינו שוה, שזה מביא בסלע וזה מביא בב׳ או בג׳ סלעים. והכי מסקינן דטעמייהו דבית הלל כר״ש: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שקלים חולין.</b> המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי, וכשבא לחשב מה שכנס מצא שהותירו, המותר חולין. וסתמא כב״ה:",
+                "<b>עשירית האיפה.</b> שמקריבין בדלי דלות. אם הפריש מעות ונתותרו, באות נדבה, דכל מותר חטאת ואשם המעות נדבה לקנות בהן עולות לקיץ המזבח, כמדרשו של יהוידע הכהן. ועשירית האיפה במקום חטאת היא:",
+                "<b>מותר עולה עולה.</b> אם הפריש מעות לקנות עולה ונתותרו, יביא באותו המותר עולה אחרת:",
+                "<b>מותר הפסח לשלמים.</b> דכתיב (דברים ט״ז:ב׳) וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר, וכי פסח מן הבקר הוא בא, אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מצאן ובקר והיינו שלמים:",
+                "<b>מותר נזירים.</b> אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו, ישמרום עד שיקנו מהם קרבנות נזירים אחרים. ואם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו, המותר לנדבה לקיץ המזבח:",
+                "<b>מותר עני.</b> אם גבו מעות לקנות לו מלבוש ונתותרו, נותנין המותר לאותו עני:",
+                "<b>מותר שבוים.</b> אם גבו צדקה לצורך פדיון שבוים ונתותר מהם, ישמרום עד שיפדו בהם שבוים אחרים. אבל אם פירשו לשבוי זה, זכה אותו שבוי במותר:",
+                "<b>מותר המתים למתים.</b> אם גבו לצורך קבורת מת סתם, המותר לקבורת מתים אחרים. למת, זה המותר ליורשיו, דאחולי אחיל המת זילותיה לגבי יורשיו:",
+                "<b>יהא מונח עד שיבא אליהו.</b> מספקא ליה אי מחיל המת זילותיה לגבי יורשיו אי לא, הלכך יהא מונח עד שיבא אליהו:",
+                "<b>בונים לו נפש על קברו.</b> פשיטא ליה לר׳ נתן דלא מחיל, הלכך בונים לו מצבה על קברו מאותו מותר שכבר זכה בו המת. והלכה כת״ק. והיכא דגבו לצרכי קבורת המת מפני שהיו סבורים שלא היה לו ואח״כ נמצא שהיה לו, לא אמרינן בכהאי גוונא מותר המת ליורשיו, כיון שהגבייה בטעות היתה, והכי מוכח בירושלמי. ועוד מוכיח בירושלמי ובגמרא שלנו, דהיכא דאיכא שבעה טובי העיר או חבר עיר שכל עסקי צבור נחתכין על פיו ונראה בעיניו לשנות מותר שבויים או מותר עניים או מותר מתים למה שיראה בעיניו, יכול לשנות ולהוציא במה שיראה בעיניו שהוא צורך שעה ואין מוחין בידו. וכן מורין תמיד הלכה למעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה.</b> כל השקלים היו נותנים לתוך לשכה אחת שבמקדש, ושלש פעמים בשנה נוטלין ממנה ונותנים לתוך שלש קופות שכל קופה היתה מג׳ סאין, כדי לקנות מהן קרבנות צבור. ולא היו נוטלים הכל בפעם אחת לצורך כל השנה, לפי שהרחוקים לא הביאו עדיין כל שקליהם:",
+                "<b>בפרוס הפסח.</b> ט״ו יום קודם המועד קרי פרוס המועד. לפי ששלשים יום קודם הרגל שואלים ודורשים בהלכות הרגל. ופרוס הוא לשון פרוסה דהיינו חצי:",
+                "<b>והן גרנות של מעשר.</b> שלשה פרקים הללו הן שלש גרנות של מעשר בהמה, שזמנים אלו קבעו חכמים לעשר בהמות שנולדו. וכמו שהגורן קובעת למעשר דגן, כך זמנים אלו קובעים לאסור הבהמות שנולדו באכילה עד שיעשר, אבל קודם הפרק מותר לאכול אע״פ שלא עשר. וקבעו חכמים הנך תלתא זמני למעשר בהמה כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע״ג דמותר למכור ולשחוט ולאכול כל זמן שלא הגיע מועד הגורן, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד דמעשרן, דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר ��ו כלום כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מביא מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עשרו ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים:",
+                "<b>בן עזאי אומר בכ״ט באדר.</b> טעמייהו דכל הני תנאי ומחלוקתן מפורש פרק בתרא דבכורות: "
+            ],
+            [
+                "<b>תורמין את הלשכה.</b> מפרישין השקלים מן הלשכה שהיו השקלים מונחים שם, ונוטלין מהן בשלש קופות, כל קופה מהן של שלש סאין. ורמב״ם כתב שממלאין תחלה שלש קופות גדולות של שבעה ועשרים סאין ומהן תורמין לג׳ קופות קטנות של ט׳ סאין. ובחנם דחק לומר כן:",
+                "<b>וכתוב עליהן א׳ ב׳ ג׳</b> לידע אי זו נתרמה תחלה, וממנה היו קונים קרבנות צבור ראשונה, ואח״כ מן השניה, ואח״כ מן השלישית:",
+                "<b>יונית כתוב עליהן.</b> היו רגילים ביונית משום דכתיב (בראשית ט׳:כ״ז) יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם, יפיפותו של יפת ישכון באהלי שם [מגילה ט], ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו לשון יונית:",
+                "<b>פרגוד חפות.</b> כשהמלבוש ארוך וכופלין אותו מלמטה. אותה השפה הכפולה קרויה פרגוד חפות. ואין התורם נכנס עם השפה כפולה ההיא במלבושו, שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות הלשכה:",
+                "<b>ולא בתפילין ולא בקמיע.</b> שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות: "
+            ],
+            [
+                "<b>וזורקו לפני התורם.</b> מתכוונים היו שיפלו שקליהם לתוך הקופה ויקנו מהם קרבנות צבור. ולא יהיו משיירי הלשכה:",
+                "<b>שלש פעמים.</b> על כל פעם ופעם היה אומר אתרום והם אומרים לו תרום. וכן דרך לשון חכמים להיות משולש. ודוגמתו מצינו בעומר, מגל זו מגל זו מגל זו, אקצור אקצור אקצור. וכן חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל ג׳ פעמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>תרם את הראשונה ומחפה בקטבלאות.</b> תרומה ראשונה שהיתה בפרוס הפסח. לאחר שתרם אותה היה מכסה כל השקלים הנשארים בלשכה בקטבלאות דהיינו עור שלוק, כדי שיתנו עליו השקלים שיביאו ממדינות שסביב ארץ ישראל שלא יכלו להביא קודם הפסח, ומביאים מפסח ועד עצרת ונותנים אותם על גבי הקטבלא כדי שיתרום מהן בפרוס העצרת ולא יתרום מן הדבר שתרם כבר בפרוס הפסח. ואחר שתרם בפרוס העצרת חזר וכסה כל המעות שבלשכה בקטבלאות, ונותנין עליהם כל השקלים המביאים מבבל וממדי ומן המדינות הרחוקות, ותורמין מהן בפרוס החג. ועוד לא היה מחפה, שאין עוד תרומה אחריה:",
+                "<b>הראשונה לשם ארץ ישראל.</b> שהם שלחו שקליהם תחלה, שהאחרים עדיין לא הביאו:",
+                "<b>לשם הכרכים המוקפים.</b> הסמוכים. כמו עמון ומואב וכיוצא בהן. ודוגמתו לתרום שלא מן המוקף [גיטין ל], אין מקיפין בבועי [חולין מו:] ומ״מ בכל פעם ופעם היו תורמין על שם כל ישראל, על הגבוי ועל העתיד לגבות. ולא הזכיר התנא חלוקי מקומות הללו אלא להודיעך שתקנו שלשה פרקים אלו לפי שאז יתקבצו כל שקלי ישראל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>התרומה מה היו עושין בה.</b> מה שנתנו לתוך הקופות מה עושין בהן:",
+                "<b>וכל קרבנות הצבור.</b> לאתויי קטורת:",
+                "<b>ספיחים.</b> תבואה העולה מאליה ממה שנשר בקציר. ונותנים שכר לשומרים שלא ילקטום עניים בשביעית, ומביאים מהם עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת, שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ. ונותנים שכרם מן התרומה, דצורך קרבן כקרבן דמי:",
+                "<b>שומר חנם.</b> ואע״ג דקנה אותם מן ההפקר כששמרם חנם והביאם והרי הן שלו, רבי יוסי סבר דקרבן יחיד משתנה לקרבן צבור:",
+                "<b>אף אתה אומר כו׳</b> כלומר אי אתה מודה שאינן באין אלא משל צבור, ואם שמרם חנם והביאם וזכה בהם נמצא שאינם באין משל צבור, דסברי רבנן קרבן יחיד אינו משתנה לשל צבור. והלכה כחכמים:   "
+            ],
+            [
+                "<b>פרה אדומה ושעיר המשתלח.</b> לעזאזל:",
+                "<b>באין מתרומת הלשכה.</b> אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה, דחטאת קרייה רחמנא. ושעיר המשתלח, לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה׳:",
+                "<b>ולשון של זהורית.</b> שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה. וה״ה לעץ ארז ואזוב, אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של זהורית של שעיר המשתלח:",
+                "<b>כבש פרה.</b> שהיו עושים שני גשרים זה על גבי זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:",
+                "<b>וכבש [שעיר]</b> שהיו עושין כמין גשר עד חוץ לעיר, ועליו היה הולך המשלח את השעיר, מפני הבבליים שהיו תולשים שערו ואומרים לו טול וצא שלא תשהה עונותינו:",
+                "<b>ולשון שבין קרניו.</b> לידע אם הלבין ונתכפרו עוונותיהן של ישראל. והני אינם צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומות:",
+                "<b>ואמת המים.</b> העוברת בעזרה, אם צריכה תקון:",
+                "<b>וכל צרכי העיר.</b> לחפור בורות שיחין ומערות ותקון רחובותיה ושווקיה ושמירת העיר:",
+                "<b>אבא שאול אומר כו׳</b> ואין הלכה כאבא שאול: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר שיירי הלשכה.</b> מה שנשאר אחר שנעשה מהן תקון צרכי העיר:",
+                "<b>לוקחים מהן יינות שמנים וסלתות.</b> ומוכרים אותן למי שצריך יין לנסכים ושמנים וסלתות למנחות:",
+                "<b>אין משתכרין בשל הקדש.</b> שאין עניות במקום עשירות, וגנאי הוא להקדש:",
+                "<b>ואף לא בשל עניים.</b> דלמא מתרמי עני וליכא למיתב ליה. והלכה כרבי עקיבא: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר התרומה.</b> היינו מה שנשאר בקופות בראש חדש ניסן, שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:",
+                "<b>צפוי לבית קודש הקדשים.</b> לרצפה ולכתלים:",
+                "<b>מותר פירות.</b> רבי ישמעאל לטעמיה, דאמר לעיל מותר שיירי הלשכה קונים מהן יינות שמנים וסלתות והשכר שמשתכרים בהן קרוי מותר פירות, כלומר מה שהותירו ונשתכרו בפירות שקנו:",
+                "<b>קיץ למזבח.</b> כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות, כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתן כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאים עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:",
+                "<b>מותר תרומה לכלי שרת.</b> מקרא דריש ליה דכתיב (דה״ב כ״ד) ואת שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה׳, איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זו תרומת הלשכה:",
+                "<b>מותר תרומה לקיץ המזבח.</b> שלצורך קרבנות הופרשה:",
+                "<b>מותר נסכים.</b> גזברי הקדש היו ממציאים מעות לבעלי יינות ושמנים וסלתות, לספק למנחות ונסכים כל השנה, ואם קבל עליו לספק ג׳ סאים בסלע ועמדו ארבעה סאים בסלע צריך שיתן ארבע סאין, ואותה סאה היא מותר נסכים. וכן כשמודדין להקדש היו מודדין במדה מבורצת וגדושה, והגזבר היה מוחק המדה, הברוץ נקרא מותר נסכים. ועושין מהן כלי שרת, שהנסכים מתקדשים בכלי שרת:",
+                "<b>מותר נסכים לקיץ המזבח.</b> שהנסכים כליל והעולה כליל:",
+                "<b>זה וזה.</b> רבי עקיבא ורבי חנינא:",
+                "<b>לא היו מודים בפירות.</b> כדאמר ר״ע לעיל שאין משתכרים בשל הקדש. ומסקנא דתנאי ב״ד הוא על המותרות שיהיו כולן קרבים עולות. וכן הלכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מותר הקטורת.</b> הנותר בכל שנה:",
+                "<b>מה היו עושין בה.</b> להקטירה לשנה הבאה. שאין לך שנה שאין בה מותר, שהקטורת היתה נעשית שס״ח מנים, שס״ה מנים כמנין שס״ה ימות החמה, וג׳ מנין שמהם כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים, ולא היו נכנסים כולן בחפניו. ועוד, בכל שנה פשוטה היה מותר, ששנה פשוטה ימיה שנ״ד:",
+                "<b>מפרישין ממנה.</b> מן הלשכה:",
+                "<b>שכר האומנין.</b> מפטמי הקטורת, שהן נוטלים שכרן מתרומת הלשכה. ומזכין המעות לאומנין על יד אחד מן הגזברים והרי הן חולין. ואע״פ שאין הקדש יוצא לחולין אם לא שיכנס דבר אחר תחתיו לקדושה, תרומת הלשכה שאני, דב״ד מתנה עליהם ליתנם לכמה דברים. ואחרי שזכו במעות לצורך האומנין מחללין הקטורת על אותן המעות, והמעות קדושים לתרומה ישנה, ונותנים הקטורת לאומנים בשכרם, וחוזרין וקונין אותה מהן במעות של תרומה חדשה. והכי צניעא מלתא טפי ולא למכרה ולחזור ולקנותה:",
+                "<b>אם בא החדש בזמנו.</b> שהביאו שקלים חדשים קודם ר״ח ניסן שהוא זמן התרומה החדשה. לוקחים מותר הקטורת מתרומה חדשה ע״י חלול כדפרשינן לעיל:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שלא הביאו שקלים חדשים עדיין. לוקחים אותה מן התרומה ישנה, אם חללוה כבר. ואם לא חללוה, מקטירין אותה, דכיון שלא בא החדש צריך להביא מן הישנה: "
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש נכסיו.</b> וסתם הקדש לבדק הבית:",
+                "<b>והיו בהם דברים הראויים לקרבנות צבור.</b> כגון קטורת או יינות שמנים וסלתות:",
+                "<b>ינתנו לאומנין בשכרן.</b> ויוצאין לחולין, אף על פי שאין דבר אחר נכנס תחתיו. דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה, דכתיב (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש, שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש:",
+                "<b>אינה מן המדה.</b> כלומר אין מדה זו שאתה אומר כמדה האמורה לעיל בקטורת, ואין ראוי אלא שתשוה מדותיך. הלכך מפרישים מהן שכר האומנים כו׳ כדאמרינן לעיל גבי מותר הקטורת. שאין הקדש מתחלל על המלאכה. והלכה כבן עזאי: "
+            ],
+            [
+                "<b>זכרים ימכרו לצרכי עולות כו׳ ודמיהם יפלו עם שאר הנכסים לבדק הבית.</b> דסבר סתם הקדש לבדק הבית ואפילו במידי דחזי למזבח, אבל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח, שהמקדיש תמימים לבדק הבית אין נפדים אלא למזבח, והדמים יפלו לבדק הבית:",
+                "<b>ויביא בדמיהן עולות.</b> קסבר מידי דחזי למזבח מסתמא למזבח אקדשינהו, הלכך זכרים עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות, אבל הן עצמן אין קרבין שלמים, דהמקדיש נכסיו דעתו שיהיו כולם לגבוה, הלכך בהמות שראויות לקרב עולות יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות, דכיון דראויות למזבח חלה עליהן קדושת מזבח, ואפילו על הנקבות שאין גופן ראוי למה שדעתו להקדישן, כיון דלשם קרבן מיהא חזיין, לא חל עליהן קדושת בדק הבית, ויביא בדמיהם עולות:",
+                "<b>שהמקדיש בפירוש.</b> שאמר בהמה ונכסי להקדש. דכיון שהפרישן והבדילן זו מזו ואעפ״כ לא אמר בהמה למזבח ונכסי לבדק הבית, ש״מ דדעתו היה שבין בהמה ובין נכסיו הכל ילך אל מקום אחד. אבל המקדיש סתם כל נכסיו, דעתו להקדיש כל דבר למה שהוא ראוי. והלכה כר״ע: "
+            ],
+            [
+                "<b>יינות שמנים וסלתות.</b> שהן ראוים למנחות ולנסכים:",
+                "<b>ועופות.</b> תורים ובני יונה:",
+                "<b>ר׳ אלעזר.</b> גרסינן, ולא ר׳ אליעזר, וטעמא דר״א מפורש בירושלמי, דכתיב (ויקרא כ״ב) לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה׳ לעולה, כל מה שהם נודרים ומתנדבים מדברים אשר יקריבו לה׳ אפילו יינות שמנים וסלתות יהיה לעולה, יכול יקריב בדמיהן עולת העוף, או אם הקדיש עוף יקריבנו עולה, ת״ל (שם) בבקר בכשבים ובעזים, הא אינו מקריב בכל מה שהתנדב אלא עולת בהמה בלבד: "
+            ],
+            [
+                "<b>משערין את הלשכה.</b> פוסקים שער ליינות שמנים וסלתות, שיעמוד זה השער שלשים יום. ולוקחים בכל יום ממוכרי יינות שמנים וסלתות מה שהן צריכין באותו הסכום שפסקו, ואם נתייקר המקח אין מוסיפים דמים, ואם הוזל לוקחים לפי הזול:",
+                "<b>המקבל עליו לספק סלתות.</b> בימות קציר חטים ובצירת ענבים ומסיקת זיתים היו הגזברים מקדימים מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו לספק יינות שמנים וסלתות כל השנה. ואם היו אז נמכרים ד׳ סאין בסלע והוקרו ועמדו ג׳ סאין בסלע, צריך ליתן ד׳ סאין, דהקדש קונה בכסף, דכתיב ונתן הכסף וקם לו. ואם קבל לספק ג׳ סאין בסלע והוזלו ועמדו ד׳ בסלע, נותן ד׳ בסלע, דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה:",
+                "<b>התליע לו.</b> ואפי׳ משך הגזבר ונתן מעות, אחריותם על החנוני:",
+                "<b>אינו מקבל את מעותיו.</b> כלומר אינם נחשבים מעותיו של חנוני ולא זכה בהם ואע״פ שקבלם מן הגזבר:",
+                "<b>עד שיהיה המזבח מרצה.</b> שיעלה לרצון על המזבח. הלכך אם החמיץ היין או התליעה הסולת אחריותם על החנוני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הממונים.</b> חמשה עשר מינים של פקידות ומינוי של שררה דחשיב במתניתין היו תמיד במקדש. מיהו הנך גברי דחשיב, לא בזמן אחד היו, אלא החסידים והכשרים שבכל דור ודור הוא מונה. ורבותי פירשו, על שם שהממונים הראשונים שנתמנו על כך, כך היה שמם, לפיכך נקראו הבאים אחריהם על שמם:",
+                "<b>על החותמות ועל הסלתות.</b> מפרש לקמן במתניתין:",
+                "<b>על הפייסות.</b> להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו, כמפורש במסכת יומא:",
+                "<b>על הקינים.</b> מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאים קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה, נותנין מעותיהן לשופרות שבמקדש, והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים. והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי, כדאמרינן במסכת אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:",
+                "<b>שהיה פותח דברים כו׳</b> והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה. ונקרא כן, שהיה בולל לשונות הרבה:",
+                "<b>על חולי מעים.</b> לפי שהכהנים הולכים יחפים על הרצפה ואוכלין בשר הרבה ושותין מים היו מעיהן מתקלקלין וצריכין תמיד לרופא לומר להם זה הסם טוב למעים:",
+                "<b>חופר שיחין.</b> היה ממונה לחפור בורות שיחין ומערות כדי שיהיו מים מצויין לשתות לעולי רגלים:",
+                "<b>גביני כרוז.</b> כך שמו של האיש המכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם. ושומעים קולו מיריחו:",
+                "<b>על נעילת שערים.</b> לנעול השערים בערב ולפתחן בבוקר:",
+                "<b>על הפקיע.</b> להלקות הכהנים והלוים שנמצאו ישנים על משמרותיהם שהיו שומרים את המקדש בלילה, כדאמרן במסכת מדות מי שהיו מוצאים אותו ישן היו חובטים אותו ושורפים את כסותו. ובירושלמי מפרש, הפקיע, הפתילות של מנורה ושל בית השואבה, כדאמרינן בפרק החליל (סוכה נא) מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעים פתילות:",
+                "<b>צלצל.</b> כלי שיר שיש לו קול גדול, לשון תצילנה אזניו, צימבל״ו בלע״ז. וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר:",
+                "<b>על השיר.</b> להתחיל את השיר, וכשהיה מסיים היו כולן מסיימין:",
+                "<b>בית גרמו.</b> שם משפחה:",
+                "<b>על לחם הפנים.</b> שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש:",
+                "<b>בית אבטינס.</b> שם משפחה שהיו בקיאים לפטם הקטורת ומכירין בעשב ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבין אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל:",
+                "<b>על הפרוכות.</b> לעשות פרוכות חדשות כשהיו צריכים:",
+                "<b>המלביש.</b> היה ממונה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטם אחר עבודה, ולשמור בגדי כהונה בלשכות העשויות לכך: "
+            ],
+            [
+                "<b>גזברים.</b> הן שממון ההקדש תחת ידם והן פודים הערכין והחרמין וההקדשות, וכל מלאכת הקודש בהם נעשים:",
+                "<b>אמרכלין.</b> למעלה מן הגזברים. ונשיא נשיאי הלוי (במדבר ג׳:ל״ב) מתרגמינן ואמרכליא דממנא. ולשון אמרכל, אמר על כל. ובערבי קורים לגדול אמיר. מה היו ז׳ אמרכלין עושין, שבעה מפתחות העזרה בידם, רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כולם ויפתחו, והגזברים נכנסים אחריהם ומוציאים מה שהן צריכין. ועוד מעלה האחרת למעלה מן האמרכלים היתה שם שלא נזכרה במשנה ומייתי לה בתוספתא, והן שני קתילוקין. ונמצאו שם ה׳ מדרגות, כהן גדול, סגן, קתילוקין, אמרכלין, גזברים:",
+                "<b>אין עושין שררה פחות משנים.</b> דכתיב (שמות כ״ח:ה׳) והם יקחו את הזהב, מיעוט רבים שנים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ד׳ חותמות היו במקדש.</b> ג׳ חותמות לג׳ נסכין חלוקים של בהמות. חותם ראשון לנסכי בקר, והן ג׳ עשרונים סולת בלול בחצי ההין שמן, ויין לנסך חצי ההין, וחותמן עגל. והב׳ זכר לנסכי איל, שתרגום איל דכרא, ונסכיו שתי עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין. והג׳ גדי, לנסכי כבש בן שנתו, והן עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן, ויין לנסך רביעית ההין. והד׳ חוטא, והם נסכיו של מצורע עשיר שמביא ג׳ בהמות וצריך עשרה לוגין שמן, ט׳ לג׳ כבשים ואחד למתן תנוך ובהונות. וקרי ליה חוטא משום דאמרינן בערכין על שבעה דברים נגעים באין:",
+                "<b>חמשה היו.</b> שני חותמות היו למצורע:",
+                "<b>חוטא דל וחוטא עשיר.</b> לפי שמצורע עני אינו מביא אלא בהמה אחת. ואם לא היה למצורע אלא חותם אחד היו נותנים למצורע עני שלשה עשרונות. ות״ק סבר למצורע עני נותנים לו חותם גדי. והלכה כתנא קמא:",
+                "<b>וארמית כתוב עליהן.</b> שרוב דיבורם בלשון ארמי היה:",
+                "<b>זכרים ונקבות.</b> בין לנסכי עולות שאינן באות אלא זכרים בין לנסכי שלמים שבאים זכרים או נקבות. ועולות ושלמים הן שטעונין נסכים כדכתיב (במדבר ט״ו:ג׳) עולה או זבח: "
+            ],
+            [
+                "<b>נותן לו מעות.</b> כפי הנסכים שהוא צריך:",
+                "<b>בא לו אצל אחיה שהיה ממונה.</b> לקנות נסכי יינות שמנים וסלתות, כדי שלא יהא צריך כל מביא קרבן לחזר אחר נסכים העשויין על טהרת הקדש:",
+                "<b>ואם הותירו הותירו להקדש.</b> ולא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ממתינין לו עד הערב.</b> שיזדווגו יחד יוחנן ואחיה, אם נמצאו מעות יתרים ביד יוחנן כנגד החותם שאומר זה שנאבד ממנו, נותנים לו:",
+                "<b>ושם היום כתוב.</b> על החותם, יום פלוני וחדש פלוני:",
+                "<b>מפני הרמאין.</b> שמא מצא חותם שנפל מחברו או מאחיה או מיוחנן, ובא עכשיו ליקח. וביום שמצאו אינו רשאי להוציאו, שהאובד מחזר אחריו. ועוד יש לחוש שמא לקח חותם כשער הזול והצניעו עד שנתייקר השער: "
+            ],
+            [
+                "<b>לשכת חשאים.</b> על שם שהנותנים בתוכה מעות נותנים בסתר, והמתפרנסים ממנה נוטלים בסתר:",
+                "<b>ללשכת בדק הבית.</b> ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה עשר שופרות.</b> תיבות צרות מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר, מפני הרמאים שלא יוכלו להכניס ידן לתוכן להראות עצמן כאילו נותנין לתוכן ונוטלין מתוכן. ולקמן מפרש למה שלשה עשר שופרות ושלשה עשר שלחנות, ובאיזה מקום מונחים:",
+                "<b>שלש עשרה השתחויות.</b> לקמן מפרש היכן היו:",
+                "<b>כנגד דיר העצים.</b> לשכה ששם היו אוצרים כל עצי המערכה, והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים:",
+                "<b>ששם הארון נגנז.</b> שיאשיהו המלך צוה וגנזוהו למטה במטמוניות עקומות ועקלקלות שבנה שלמה בזמן שבנה את הבית וידע שסופו ליחרב. והיינו דכתיב בדברי הימים (ב׳ ל״ה) ביאשיהו, ויאמר ללוים המבינים [וגו׳] תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה וכו׳, ועמו נגנז מטה אהרן, וצנצנת המן, וצלוחית של שמן המשחה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה מתעסק.</b> במלאכתו, מתליע את העצים. ובעל מום היה ומלאכתן של בעלי מומין להכין עצים למערכה וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח:",
+                "<b>שהיא משונה.</b> לא היתה האבן שוה לשאר אבני הרצפה, והבין שנסתלקה משם והוחזרה:",
+                "<b>ביחוד.</b> בבירור: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן היו השתחויות.</b> שלש עשרה השתחויות דתנן לעיל, היכן היו עושין אותן:",
+                "<b>שער העליון.</b> הר הבית היה משופע ועולה ממזרח למערב, והשער הסמוך למערב הוא שער העליון. ואחריו שער הדלק, הוא שער של לשכת העץ שהיתה בדרום העזרה, ועל שם שמכניסין דרך שם עצי המערכה שדולקים על המזבח נקרא שער הדלק:",
+                "<b>שער הבכורות.</b> שמכניסין שם הבכורות הנשחטים בדרום:",
+                "<b>המים מפכים.</b> כדכתיב ביחזקאל (מ״ז) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, והיינו דרום שקרוי ימין, כדכתיב צפון וימין. וראה יחזקאל בנבואה שהיו יוצאים מבית קודש הקדשים דקים כקרני חגבים וכשמגיעים לשער זה מתגברים ונעשים כמלוא פי פך קטן, והיינו דקרי להו מים מפכים:",
+                "<b>שער הקרבן.</b> שם מכניסים קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:",
+                "<b>שער הנשים.</b> שבו הנשים נכנסות לסמוך על קרבנן לדברי רבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות, ולדברי רבי יהודה ורבי שמעון לעמוד על קרבנן:",
+                "<b>שער השיר.</b> דרך שם היו מכניסין כלי שיר:",
+                "<b>שבו יצא יכניהו בגלותו.</b> שנכנס לבית המקדש להשתחוות וליטול רשות כשהלך בגולה לבבל ויצא דרך אותו שער:",
+                "<b>שער ניקנור.</b> מפורש ביומא [לח] פרק אמר להם הממונה:",
+                "<b>פשפשין.</b> שערים קטנים בתוך השערים הגדולים. ואף הם ממנין שלש עשרה שערים. ואף על גב דגם לשער בית המוקד היה לו פשפש, לא חשיב ליה, לפי שהיה קטן ביותר, אבל אלו היו גדולים קצת. והך מתניתין דשלש עשרה שערים מוקמינן לה בגמרא בירושלמי כאבא יוסי בן חנן. אבל חכמים אומרים שבעה שערים היו לעזרה ואינהו סברי דהנך שלש עשרה השתחויות כנגד שלש עשרה פרצות שפרצו מלכי יו�� בעזרה, וכשגברו מלכי חשמונאי ונצחום וגדרו אותם פרצות, תקנו שלש עשרה השתחויות, כנגד כל פרצה גדורה השתחויה: "
+            ],
+            [
+                "<b>על של שיש מניחין את האברים.</b> אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים. ולא עשאום של כסף או של זהב דהא אין עניות במקום עשירות, לפי שהזהב והכסף מרתיחים ומסריחים והשיש מצנן ושומר הבשר שלא יסריח, ולא היו סומכין על הנס שלא הסריח בשר הקודש מעולם:",
+                "<b>ועל של כסף כלי שרת.</b> שמוציאין בכל בוקר צ״ג כלי שרת, כדתנן במסכת תמיד:",
+                "<b>נותנים לחם הפנים בכניסתו.</b> אחר שנאפה, עד שיסדרוהו על השלחן:",
+                "<b>ועל של זהב ביציאתו.</b> והיה מונח שם עד זמן חלוקו:",
+                "<b>שמעלין בקדש ולא מורידין.</b> דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף: "
+            ],
+            [
+                "<b>תקלין חדתין.</b> כדמפרש במתניתין, שבו נותנין שקלי שנה זו, וכשמגיע זמן התרומה, הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנם ללשכה כדי שיתרמו מהם. והשני כתוב עליו תקלין עתיקים, ומי שלא הביא שקלו באותה שנה מביאו בשנה שאחר כך ונותנו באותו שופר והגזבר נוטלם ונותנם בשיירי הלשכה. והג׳ כתוב עליו קינין, והם תורים גדולים. והד׳ גוזלי עולה, בני יונה קטנים, וכולן עולות. אבל המביאים קיני חובה נותנים המעות או העופות ליד הכהן ולא היו נותנים מעות לשופר. ומפרש טעמא בירושלמי, מפני התערובות, שמא ימות אחד מבעלי קינין, ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה מעורבת בהן. אבל רבנן לא חיישי להכי, וסברי דבשופר של קינין משימין דמי קיני חובה ובכל המעות הנמצאים בו מקריבין קן אחד חטאת ואחד עולה, והשני כולן נדבה וקרבים עולות. והלכה כחכמים:",
+                "<b>עצים.</b> והמתנדב עצים למערכה נותן דמיהן לתוכו:",
+                "<b>לבונה.</b> המתנדב לבונה נותן דמים לתוכו, והגזברים לוקחים המעות שבשופר וקונים מהן לבונה ומקטירים על המזבח:",
+                "<b>זהב.</b> המתנדב זהב נותנו שם או דמי שויו, והוא לכפורת, כלומר לכלי שרת. שהמזרקות נקראו כפורי זהב בעזרא ובדברי הימים, לפי שהכהן מקנח אצבעו בהם בין הזאה להזאה, ובין מתנות של חטאת, שהשיריים שבאצבע פסולים:",
+                "<b>ששה לנדבה.</b> ששה שופרות הנותרות הן לנדבה, האחד כתוב עליו מותר חטאת, השני מותר אשם, השלישי מותר קיני זבים וזבות ויולדות. והרביעי מותר קרבנות נזיר, החמישי מותר אשם מצורע, הששי נדבה סתם. ומי שהפריש מעות לחטאת וקנה חטאתו ונתותרו מן המעות, משליך המותר לשופר שכתוב בו מותר חטאת. וכן מותר אשם משליך לשופר שכתוב בו מותר אשם, וכן כולם. ושופר שכתוב בו נדבה סתם, כל מי שמתנדב דבר למזבח נותן לתוכו: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יפחות משני גזרים.</b> המתנדב עצים סתם לא יפחות מב׳ גזרים, כאותם שמסדרים על המערכה, וידוע היה שיעורן. ודווקא המתנדב עצים סתם, אבל הרוצה להביא אפילו עץ אחד יביא:",
+                "<b>לא יפחות מן קומץ.</b> שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב (ויקרא ו׳:ח׳) והרים ממנו בקמצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל לבונתה, מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה קומץ. ודוקא המתנדב סתם, אבל אם רצה להביא אפילו קורט של לבונה מביא. והמתנדב זהב סתם, לא יפחות מדינר זהב. והוא שהזכיר צורת מטבע, אבל אם לא הזכיר מטבע אלא זהב סתם, מביא אפילו צנורא שהוא כמין מזלג קטן:",
+                "<b>אשם הוא אשום אשם לה׳</b> וקשה קרא רישיה לסיפיה, דאשם הוא משמע בהווייתו ובהלכתו הוא שהוא נאכל לכהנים, ואשם לה׳ משמע שכולו לה׳. ודרש יהוידע הכהן, אשום אשם לה׳, כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה כגון הפריש מעות לחטאת ואשם ונתותרו מהם, ילקח באותו המותר עולות, הבשר לה׳ והעורות לכהנים ונמצאו שני המקראות קיימים, אשם לה׳ הבשר, ואשם לכהנים העורות. והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע, דכתיב במלכים ביהוידע כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה׳ לכהנים יהיו, וא״א לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו ממנו הכהנים, אלא על כרחך ה״ק, יעשו ממנו דבר שיהנו בו הכהנים והיינו עולות שהעורות לכהנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעות שנמצאו.</b> קרוב לשקלים יפלו לשקלים. דבתר קרוב אזלינן דכתיב (דברים כ״א:ג׳) והיתה העיר הקרובה אל החלל. והאומר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, מוקי מתניתין כגון ששקלים ונדבה שוין:",
+                "<b>מחצה על מחצה יפלו לנדבה.</b> דחמירא משקלים, דכולה עולות. אבל שקלים מביאין מהן פעמים חטאות שנאכלים לכהנים. ועוד, דשיירי שקלים לחומות העיר ומגדלותיה:",
+                "<b>מחצה על מחצה יפלו ללבונה.</b> דלבונה היא עצמה קרבן. ועצים מכשירי קרבן:",
+                "<b>מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה.</b> בירושלמי פריך, בשלמא קרוב לגוזלי עולה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר קורבה הוי כאילו ודאי הן מגוזלי עולה, אלא מחצה על מחצה דמספיקא שדינן להו לגוזלי עולה לחומרא, האשה שהביאה המעות הללו במה תתכפר, שמא מקיני חובה נפלו, וכשאתה מקריב מהן גוזלי עולה במה מתכפרת האשה. ומשני, ב״ד הממונים על הקינין לוקחים משל צבור כפי אותן מעות שנמצאו ומקנין אותן לבעלי המעות שנמצאו ומקריבין מהן קינין על הספק והחטאת לא תהא נאכלת: "
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם מעשר.</b> אפילו כל השנה כולה. לפי שעולי רגלים אינן מספיקין להוציא כל מעשר שני שלהן ברגלים ומניחין אותן לקרוביהן או לאוהביהן לאכול אותן כל השנה בירושלים, ועיקר מצות אכילת מעשר שני היא שלמים, לפיכך רוב בהמות הנמכרות בירושלים בכל ימות השנה הן נקחות בכסף מעשר. ואע״ג דאיכא למימר שמא מן המוכרים נפלו ונתחללו כבר, כיון דלוקחים הוו רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר אחד אמרינן דלוקחים הן ולא נתחללו והרי הן מעשר:",
+                "<b>ובהר הבית חולין.</b> ואפילו ברגל שרוב מעות שביד בני אדם אז הן של מעשר אפ״ה הוו חולין, דאזלינן בתר רובא דשתא. ואימור מקמי הרגל נפול:",
+                "<b>בירושלים.</b> שלא בשוק הבהמות:",
+                "<b>בשעת הרגל הכל מעשר.</b> ולא אזלינן בתר רוב שתא, לפי ששווקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום ואי נפול מקודם כבר נמצאו. אבל הר הבית לא היה עשוי להתכבד לפי שהוא גבוה והרוח מכבד ומסיר כל האבק וגם אין אדם רשאי ליכנס בהר הבית באבק שברגליו לפיכך אין אבק מצוי שם: "
+            ],
+            [
+                "<b>אברים עולות.</b> כיון שמנותח כדרך הנתוח המפורש בעולות, בידוע שהן של עולות:",
+                "<b>חתיכות חטאות.</b> דאין אוכלים בעזרה אלא חטאות ואשמות:",
+                "<b>ובירושלים זבחי שלמים.</b> דרוב בשר הנאכל בירושלים הוי שלמים:",
+                "<b>זה וזה.</b> בין שנמצא בעזרה בין שנמצא בירושלים:",
+                "<b>תעובר צורתן.</b> לפי שנפסלו בהיסח הדעת ואסורין באכילה, ואין לזלזל בהן ולשרפן עד שיפסלו בודאי, הלכך בעו עבור צורה היינו שיפסלו בנותר. ועיבור צורה דשלמים היינו עד יום שלישי:",
+                "<b>נמצאו בגבולים.</b> בערי ישראל:",
+                "<b>אברים נבלות.</b> שכן דרך שחותכין הנבלות לאברים ומשליכין ברחובות שיאכלום הכלבים:",
+                "<b>חתיכות מותרים.</b> שאין רגילין לחתוך הנבלות לחתיכות, אלא הכשרות רגילין לחתוך לחתיכות קטנות למכרן לישראל או לתת אותה בתוך הקדרה. ודין זה בעיר שכולה ישראל, אבל בעיר שיש בה נכרים אפילו חתיכות אסורים:",
+                "<b>שהבשר מרובה.</b> ואין חותכין הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלים אותו אברים: "
+            ],
+            [
+                "<b>זכרים עולות.</b> שאנו תולין שיצאה מירושלים, ורוב זכרים שבירושלים הן עולות, ורוב נקבות זבחי שלמים:",
+                "<b>הראוי לפסחים.</b> זכר בן שנה מן הכשבים או מן העזים:",
+                "<b>פסחים.</b> והמוצאו מותר לו להקריבו לפסחו, ואם יבוא בעליו אחר כך יתן לו את דמיו:",
+                "<b>קודם לרגל שלשים יום.</b> משעה שמתחילין לדרוש בהלכות הפסח ואדם מפריש את פסחו. ואין הלכה כרבי יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>היו ממשכנין את מוצאיה.</b> המוצא עולה או שלמים היו ממשכנין אותו עד שיביא נסכיה משלו, שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש:",
+                "<b>מניחין אותה ובורחים.</b> כדי שלא להתחייב בנסכיה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שבעה דברים.</b> וקחשיב להו ואזיל:",
+                "<b>נכרי ששלח עולתו.</b> דדרשינן איש איש, מלמד שהנכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל:",
+                "<b>שתהא מנחתו.</b> עשירית האיפה שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:",
+                "<b>קריבה משל צבור.</b> דכתיב (ויקרא ו׳:י״א) חק עולם, חק זה יהיה משל עולם כלומר משל צבור דהיינו מתרומת הלשכה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר משל יורשים.</b> דכתיב (שם) והכהן המשיח תחתיו מבניו, והכי משמע, והכהן המשיח שמת, תחתיו אחד מבניו יעשה אותה:",
+                "<b>ושלימה היתה קריבה.</b> כשהיא באה משל צבור לר״ש או משל יורשים לרבי יהודה, עשרון שלם היתה קריבה ולא חצי עשרון. ר׳ שמעון מפיק ליה מכליל תקטר, שלא יקטירוה לחצאין אלא כולה כשהיא באה משל צבור. ורבי יהודה מפיק ליה מדכתיב מבניו יעשה אותה, כשהאחד מבניו מקריב לאחר שמת אביו דהיינו היורשים, יעשה אותה ולא חציה. והלכה כרבי יהודה שמשל יורשים היא באה. והא דתנן במתניתין דתנאי בית דין הוא לדברי ר׳ שמעון שתהא באה מן הצבור, ולא מן התורה, מפרש בגמרא דשתי תקנות הוו, בתחלה מדאורייתא קריבה משל צבור מדכתיב חק עולם כדאמרינן, כיון שראו דקא מדחקא לשכה התקינו דניגבו מיורשים, כיון דחזו דקא פשעו בה אוקמוה אדאורייתא. ונמצאת עכשיו קריבה מן הצבור בתנאי בית דין דאוקמוה אדאורייתא: "
+            ],
+            [
+                "<b>שיהיו הכהנים נאותים בהן.</b> דוקא לאכילת הקרבנות. אבל לאכילת חולין, אפילו למלוח חולין הנאכלין בעזרה עם הקרבנות כדי שיהו הקרבנות נאכלים על השובע, אין נאותים בהן:",
+                "<b>שלא יהיו מועלין באפרה.</b> דמן התורה אין מועלין באפרה, דכתיב (במדבר י״ט) חטאת היא, בה מועלין ואין מועלין באפרה. כיון דחזו דקא מזלזלי בה גזרו באפרה מעילה. כיון דחזו דקא פרשי [מאפר] הזאות, אוקמוה אדאורייתא:",
+                "<b>ועל הקינין הפסולות.</b> המחוייבין קינין מביאין מעות ונותנים לשופר, ובית דין לוקחין המעות וקונים בהן קינין, והבעלים הולכים להם וסומכים על בית דין שיקריבו קיניהן, ואם פרחו הקינין או נמצאו פסולים תנאי בית דין הוא שיקחו אחרים מדמי הלשכה ומקנים אותם לבעלים ויוצאין בהן ידי חובתן:",
+                "<b>רבי יוסי אומר.</b> אותו שהוא רגיל לספק את הקינין שפסק דמים עם הגזברים למכור להם כל הקינין הצריכים, הוא חייב להחליף כל שימצא בהן פסול, כדתנן לעיל פרק התרומה. אינו מקבל מעותיו עד שיהיה המזבח מרצה, ואם החמיץ היין או התליע הסולת מחזירין אותו למוכר, כך אם נפסל העוף אחר לקיחתו מחזירו לו, והוא מחזיר את הדמים. והלכה כר״י, דהכי אמרינן בירושלמי תנאי בית דין הוא המספק את הקינין מספק את האובדות ואת הפסולות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורים.</b> ולא מחזיקינן להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין אדם וכלים, משום דאזלינן בתר רובה:",
+                "<b>חוץ משל שוק העליון.</b> לפי שכובסין נכרים היו מצוין שם, וחכמים גזרו על הנכרים שיהיו כזבין לכל דבריהן ורוקן טמא. ואית דאמרי, לפי ששוק העליון לא היתה דריסת הרגל מצויה שם וזבין וזבות שמתבודדין ומתרחקין מבני אדם היו מצויין שם:",
+                "<b>שבאמצע טמאים.</b> משום דזבין וזבות שכיחי ומהלכים באמצע דרכים, והטהורים מסתלקים לצדי הדרכים מקום שאין דריסת הרגל מצויה ומזהירין לכל טמא שלא יגע בהן. אבל בשעת הרגל שרוב ישראל טהורין, הטמאים מסתלקים לצדדים שלא יטמאו את העם, והטהורים הולכים באמצע הדרכים, הלכך בשעת הרגל רוקין הנמצאים באמצע טהורים ושבצדדים טמאין. והלכה כרבי יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>דרך ירידה לבית הטבילה.</b> שני דרכים היו למקוה באחד יורדים ובאחד עולים, שלא יגעו הטמאים בטהורים. ושל דרך ירידה ודאי טמאים לפי שנפלו מיד המביאם לטבילה:",
+                "<b>שלא כירידתן עלייתן.</b> דבירידתן ודאי טמאים היו לכך היה מורידן לבית הטבילה ובעלייתן טהרו לאחר שהטבילן:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כולן טהורין.</b> דלא גזרו על ספק כלים בירושלים. והלכה כרבי יוסי:",
+                "<b>מגריפה.</b> כלי שגורפים וכונסים בו עצמות המתים כשהם מפוזרים:",
+                "<b>מריצה.</b> כלי שרוצצים ומשברים בו עצמות המת כשרוצים להכניסם בסל להוליכן ממקום למקום: "
+            ],
+            [
+                "<b>שוחט בה מיד.</b> דודאי הטבילוה בעליה מאתמול כדי שיהיה לה הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום בערב הפסח:",
+                "<b>בשלשה עשר שונה ומטביל.</b> כלומר אע״ג דאיכא למימר כבר הטבילוה בעליה צריך המוצאה להטבילה שנית, דשמא לא הטבילוה בעליה דהיה להם שהות להמתין עד סמוך לחשיכה, ואע״פ שלא גזרו על ספק כלים בירושלים משום חומרא דקדשים הצריכוה טבילה. ורמב״ם פירש שונה להזות עליה, דשמא נטמאה במת והזה עליה בשלישי, ועתה שונה ומזה עליה ואחר כך מטבילה:",
+                "<b>קופיץ.</b> סכין גדול עשוי לחתוך בשר ולשבור בו עצמות:",
+                "<b>בזה ובזה.</b> בין בי״ג בין בי״ד:",
+                "<b>שונה ומטביל.</b> לפי שאין הקופיץ ראוי אלא לחגיגה ששבירת עצם מותר בה. ובגמרא בפסחים (דף ע׳) מוקי מתניתין בזמן שהיה הנשיא גוסס בשלשה עשר, שאם ימות יהיו כל הציבור טמאים ויקרב הפסח בטומאה ולא יהיו צריכים לטהר הכלים. הלכך, סכין שצריך לשחיטת הפסח, דחד ספיקא הוא, שמא לא ימות הנשיא ויעשו את הפסח בטהרה מטבילין אותו, וחזקה שטהרוהו ביום י״ג כדי לשחוט בו את הפסח בי״ד. אבל קופיץ דתרי ספיקי, שמא ימות הנשיא ויעשו פסח בטומאה ואז אין מביאין חגיגה וא״צ לקופיץ, ואף אם לא ימות שמא יהיו הפסחים מרובים ולא יעשו חגיגה בי״ד, הלכך לא מטבלי ליה וחזקתו שלא טהרוהו:",
+                "<b>חל י״ד להיות בשבת שוחט בה מיד.</b> ולא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחוט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל את השבת שלא במקום מצוה. ורבותי פירשו, שוחט בה מיד בקופיץ קאמר, דאף על גב דאין חגיגה בשבת, מכל מקום חזקה שהטבילה מערב שבת לצורך חגיגת חמשה עשר:",
+                "<b>בחמשה עשר שוחט בה מיד.</b> לפי שכל העם יודעים שהזאה וטבילה אסורה ביום טוב ומטבילין את הכל מלפני יום טוב:",
+                "<b>נמצאת.</b> הקופיץ:",
+                "<b>קשורה לסכין.</b> אמרינן ודאי הטבילוה עם הסכין. אבל רמב״ם פירש, נמצאת סכין סתמא קשורה עם סכין אחרת ידועה, הרי היא כסכין הידועה, אם טמאה טמאה ואם טהורה טהורה: "
+            ],
+            [
+                "<b>פרוכת שנטמאת בולד הטומאה.</b> שנגעה במשקין טמאים, שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים, גזירה משום משקה דזב וזבה כגון רוקו ושכבת זרעו שהם אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים מדאורייתא:",
+                "<b>מטבילין אותה בפנים.</b> ואינה טעונה שילוח מחוץ למחנה שכינה כיון שלא נטמאת אלא בולד הטומאה:",
+                "<b>ומכניסין אותה מיד.</b> שאינה טעונה הערב שמש:",
+                "<b>נטמאת באב הטומאה.</b> בשרץ או בנבלה:",
+                "<b>מטבילין אותה בחוץ.</b> דטעונה שילוח, כדאמרינן בפרק בתרא דעירובין, המכניס טמא שרץ במקדש חייב:",
+                "<b>ושוטחין אותה בחיל.</b> חוץ לעזרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>נימין.</b> ליצי״ש בלע״ז:",
+                "<b>עשרים וארבעה חוטין.</b> לפי שהיא עשויה מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, וכל מין ומין חוטו כפול ו׳. כדאיתא ביומא:",
+                "<b>ארכה מ׳ ורחבה כ׳</b> כמדת פתח האולם שהיה גבהו ארבעים ורחבו עשרים:",
+                "<b>ומשמונים ושתים רבוא.</b> כך היה מנין החוטים שהיא נעשית מהן. פירוש אחר, מנין דנרי זהב שהיו מוציאין עליה. ויש ספרים שכתוב בהן ובשמונים ושתים ריבות, כלומר דשמונים ושתים נערות בתולות היו מתעסקות בעשייתה:",
+                "<b>ושלש מאות כהנים היו מטבילין אותה.</b> דכלים הנגמרים אע״פ שנגמרו בטהרה צריכים טבילה לקודש כדאיתא במסכת חגיגה. ושלש מאות כהנים דתנן במתניתין לשון גוזמא והבאי הוא, דלא היה צריך כל כך כהנים להטבילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>הכל ישרף בפנים.</b> בבית הדשן הגדול שהיה בעזרה ששם שורפים פסולי קדשי קדשים, שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקודש:",
+                "<b>חוץ מנטמא באב הטומאה בחוץ.</b> דכיון דחמירא טומאתו ואירע פסולו בחוץ אין להכניסו לעזרה לשרפו, הואיל ולא היה פסולו בקודש:",
+                "<b>חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.</b> דאית ביה תרתי, טומאתו בפנים וקילא טומאתו. אבל נטמא באב הטומאה אין להשהות הטומאה בפנים עד שתשרף, אלא יוציאנה מיד וישרפנה בחוץ: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואת שנטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים.</b> דכיון דטהור מדאורייתא אפילו נטמא בחוץ יש לקיים בו שריפתו בקודש: "
+            ],
+            [
+                "<b>מחצי הכבש ולמטה במערב.</b> כהנים הזוכים בפייס באברי התמיד להעלותם, לא היו מעלים אותם בפעם אחת, אלא נותנים אותן על הכבש והולכים ללשכת הגזית לקרוא את שמע ואח״כ חוזרים ומקריבים האברים על גבי המזבח, וקתני הכא דניתנים מחצי הכבש ולמטה, שהכבש ארוך ל״ב אמה ומחציו ולמטה נותנים אותן. ורוחב הכבש שש עשרה אמה, ובחציו שלצד מערב היו נותנים אותן:",
+                "<b>ושל ראשי חדשים.</b> מחציו ולמעלה, דהיינו על כרכוב המזבח שהוא הסובב. וכלפי המזרח:",
+                "<b>אינן נוהגים אלא בפני הבית.</b> שקלים, משום דצורך קרבן נינהו וכיון שאין קרבן אין שקלים. ובכורים, דכתיב (שמות כ״ג:י״ט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך, בזמן שיש לך בית יש לך בכורים, אין לך בית אין לך בכורים:",
+                "<b>אבל מעשר דגן וכו׳</b> נוהגים בפני הבית. ושלא בפני הבית. דקדושת הארץ לא בטלה, הילכך צריך להפריש תרומות ומעשרות. ומעשר בהמה, צריך להפריש העשירי. ובמסכת בכורות אמרו שבטלו מעשר בהמה דלא ליתו בה לידי תקלה:",
+                "<b>המקדיש שקלים ובכורים.</b> דאין נוהגים אלא בפני הבית, אם הפרישן שלא בפני הבית קדשי:",
+                "<b>בכורים אינן קודש.</b> כיון דבהדיא כתיב בהו (שמות כ״ג:י״ט) תביא בית ה׳ אלהיך, אפילו הפרישן בדיעבד לא קדשי, ואין שם בכורים חל עליהן שלא בפני הבית. ורמב״ם פירש, המקדיש לבדק הבית שקלים ובכורים שיש לו כבר. ולפירושו לא אתבריר טעמא דר״ש אמאי שקלים קדשי וביכורים לא קדשי. והלכה כרבי שמעון:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Sukkah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,368 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Sukkah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה – for a Sukkah, we require a temporary dwelling, as it is written (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering from your threshing floor and your vat,] you shall hold the Feast of Booths for seven days,” the Torah said that you shall make a Sukkah for seven days, and higher than twenty cubits, a person does not make [for] his dwelling a temporary dwelling, but rather a permanent dwelling.",
+                "ור\"י מכשיר – as he holds that the we require for the Sukkah a permanent dwelling.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "ושאינה גבוהה י' טפחים – it is invalid, for it is a decayed/decomposed dwelling and no person dwells in a decayed/decomposed dwelling.",
+                "ושאין לה ג' דפנות – as it is written (defectively, without the “vav” twice in Leviticus 23:42 and once more fully in Leviticus 23:43): “in booths,” “in booths,” “in booths”.  Two are defective/lacking and one is full (see Talmud Sukkah 6b); one [of them] is for the S’khakh/the cover of the festive booth/Sukkah, for the explanation of [the word] “Sukkah” is S’khakh, there remains to them three for the three walls.  A traditional interpretation of a law (i.e., a usage dating from Moses as delivered from Sinai) is brought and we diminish one wall and establish it as a handbreadth, there remains two walls according to the traditional law and the third [wall] is a handbreadth [long].  Therefore, a Sukkah which has two walls one adjacent to the other, we make a third wall which has in it a handbreadth and a bit more and set it up at less than three [handbreadths] from one of the [other] two walls, for anything where there is a gap that is less than three handbreadths [distant] is like a legal fiction of considering separated parts as united [if the gap is less than three handbreadths], and I is considered as if it is a wall of four handbreadths and the result is that most of the wall is made, and this Sukkah has three walls, and one must make the form of an opening for it.  But if the two walls are opposite each other and the between them, it is perforated, one brings a partition/barrier of four handbreadths and a bit more and establishes it no less than three-handbreadths near one of the two walls and it is considered as if there is with this barrier seven handbreadths which is the appropriate measurement of a Sukkah  lengthwise and by width, for the Sukkah must have seven [handbreadths] by seven [handbreadths] in order to support one’s head, the majority of one’s body and one’s table, six [handbreadths] by six [handbreadths] for one’s head and the majority of one’s body and one’s table and one handbreadth by one handbreadth for one’s table.",
+                "ושחמתה מרובה מצלתה פסולה – but when they are equivalent, when the sunlight is like the shade, it is valid, and specifically if they are equivalent from the bottom at the ground of the Sukkah, for it is known that above with the S’khakh/the cover of the festive booth, its shade is greater than its sunlight, for people say, like a Zuz from above like a silver coin/half-a-zuz from below.",
+                "בית שמאי פוסלין – for they require “Sukkah” (the first mention of the word) for itself, and it is made for an undefined purpose, for if it was made within thirty days of the Festival [of Sukkot] since we ask about the laws of the Festival thirty days prior to the Festival, if he is simply making a Sukkah for the purpose of the Festival, but prior to thirty days, he is not simply making it for the sake of the holiday.",
+                "וב\"ה מכשירין – for they (i.e., the School of Hillel) do not require the [first use of the word] “Sukkah” for the purpose of the Festival."
+            ],
+            [
+                "כאילו עשאה בתוך הבית – and it is invalid.",
+                "תחתונה פסולה – for it has two [sets of] S’khakh/coverings of the festive booth, and the Biblical verse invalidates a Sukkah that is underneath [another] Sukkah.",
+                "אם אין דיורין בעליונה – which is not appropriate for dwelling, such as [if] the lower roof is unable to endure/sustain pillows and cushions of the upper [Sukkah].  But the First Tanna/teacher and Rabbi Yehuda did not disagree if it cannot endure it all, and in that, the entire world admits that the lower [Sukkah] is valid with the S’khakh/coverings of the festive booth of the upper [Sukkah], for its roof is not considered a roof, and it is not a Sukkah that is underneath a Sukkah.  But if it is healthy and cable of receiving the pillows and cushions of the upper [Sukkah], the entire world does not argue that it is invalid.  But they disagree  when it can receive it in an emergency/when needed, such as the case where the roof of the lower [Sukkah] shakes and vibrates from the pillows and cushions of the upper [Sukkah], where the first Tanna holds that in this case it is called a Sukkah that is underneath a Sukkah and is invalid, and Rabbi Yehuda holds that since it other than in the case of an emergency cannot accept the pillows and cushions of the upper [Sukkah], it is not considered a roof, and this is not a Sukkah that is underneath a Sukkah.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "נשר – that the leaves and chips would not on the table.  Another explanation:  that the leaves would not drop after they dry up and the Sukkah would remain where the sunlight is greater than its shade, And sheets are things that can receive ritual defilement, and is invalid as S’khakh/covering of the festive booth, and specifically because of the droppings from the branches covering the Sukkah, but to beautify it is valid.",
+                "או שפירס על גבי הקינוף – that is to say, or even if he did not spread it because of the droppings, but for beauty on his bed on the canopy, which are four poles for the four legs of his bed which are high and he  places beams from one to the other on top of them and spreads a sheet over them and distances them from the S’khakh/covering of the festive booth, for now, he does not cover [the Sukkah] with something that can receive ritual defilement, for it is not to fence in there his area.",
+                "פסולה – because he is not sitting in the Sukkah as a tent separates between them.",
+                "אבל פורס הוא ע\"ג מטה שיש לה נקליטין -  which are not other than two, and they go  out in the middle of the bed, one at its head and one at its feet, and we place from this one to the other [a beam and spread over it a sheet] and because it lacks a roof that is a handbreadth wide from above, it is not called a tent."
+            ],
+            [
+                "הדלה עליה – he lifted on its back.",
+                "קיסום – In a foreign language IDRA, and it grows like a grape-vine and like a gourd.",
+                "פסולה – because we don’t cover [the Sukkah] with something attached [to the ground].",
+                "אם היה הסכוך הרבה מהם – if there was there S’khakh/covering of the festive booth that is much greater than the grape-vines and gourds, it is valid, and it is the case where they press down on them and combine them with the S’khakh it is valid and it is not apparent to the eye, for valid S;khakh is greater than them and cancels them out when they are combined.",
+                "או שקצצן – even after he covered the roof with them, it is valid.  And it is when he shakes them after cutting the, for if it this were not the case, it would be invalid, for the Torah stated (Deuteronomy 16:13): “You shall hold the Feast of Booths [for seven days], and not from what was done, that is to say, that it shall be done so that it would be appropriate for a Sukkah, and not from what is made which is invalid, for that which is not worthy of a Sukkah and you repair it, that you make it valid with cutting and did not go back and destroy it, but when you shake them, it is like destroying and you go back and cover it again, and raise up each one alone and place it and go back and raise its neighbor and place it [on the roof].",
+                "כל דבר שאינו  כו' – to exclude a wooden utensil and flax coting and matting, for even though they grow in the ground, we don’t cover the Sukkah with them since they [are receptive] to receiving defilement.",
+                "וגידוליו מן הארץ וכו' – as it is written (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering] from your threshing floor and your vat, [you shall hold] the Feast of Booths for seven days,” the verse speaks of the refuse/worthless matter of the granary and the vat, that is to say, from what remains after you have gathered the granary and the vat such as the hard/strong grain and the vine-shoots, from them, make the Sukkah."
+            ],
+            [
+                "וחבילי זרדין – kind of reeds, and while they are still moist, animals eat them, and when they dry out, they are readied for kindling.",
+                "אין מסככין – when they are tied together, and not because they are invalid, but sometimes a person comes with his package on his shoulder and he raises and places it on the Sukkah to dry and he decides to use it as S’khakh/festive covering for the Sukkah, but the Torah stated, “you shall make/hold” (Deuteronomy 16:13) and not from what is already made, with that which is invalid, and this is not made even from the shade, but rather to dry out and it is already made with something invalid.",
+                "וכולן – those invalid things that we taught regarding the festive covering for the Sukkah.",
+                "כשרים לדפנות – that Sukkah implies the festive covering, but not the walls.  Therefore, “After the ingathering from your threshing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths…’, the festive covering of the Sukkah is implied and not the walls."
+            ],
+            [
+                "מסככין בנסרים דברי ר' יהודה – with boards that have four [handbreadths] which is the measure of an important place, according to everyone, it is invalid.  Less than three [handbreadths], everyone says, is valid, for it is considered like reeds.  Where they disagree is from three until four.  Rabbi Yehuda holds that since they lack the measurement of an important place, we should not make a decree lest a person sits underneath the ceiling of the house.  But Rabbi Meir holds that since they go outside from the law of a legal fiction of considering separated parts as united, if the gap is less than three handbreadths, we make a decree lest a person should say, what does it matter to me with the S’khakh of these, what difference does it make if I sit under the ceiling of my house.  But the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "תקרה – a roof made of beams or boards.",
+                "מעזיבה – the plaster or lime that they would regularly put on the beams and the boards is called a concrete of stone-chippings as a pavement covering the ceiling of the lower story and serving as flooring for he upper story.",
+                "מפקפק – tear down and shake all of them.",
+                "או נוטל אחת בינתים – and place fit festive covering for the Booth/S’khakh in its place.  Rabbi Yehuda, according to his reasoning, who declares fit for S’khakh on the boards, therefore, tearing down is sufficient.  But without tearing down, it is impossible because making something that is not from that which is already made.",
+                "ר\"מ אומר – The Schools of Shammai and Hillel did not disagree in this matter, as all of them admit tha tone must take one of the boards between each two and tearing down and shaking them does not have any effect.  But Rabbi Meir, according to his reasoning who said that we do not place festive covering for the Booth on boards.  But the Halakha is according to Rabbi Yehuda who said in the name of the School of Hillel."
+            ],
+            [
+                "שפודין – which is not appropriate for S’khakh/festive covering for the Booth, since it is not that which grows in the ground.",
+                "[בארוכות] המטה – utensils that [are susceptible] to receiving ritual defilement.",
+                "אם יש ריוח ביניהן כמותן – not exactly actually equivalent to their own breadth but not more, for the place of the spit is considered like breached/broken through part, and when one places appropriate S’khaha/festive covering for the Booth between each spit and there isn’t between them other than their own breadth, it is breached as it stands and is invalid, but by force, the space that is between them a bit more than their breadth.",
+                "החוטט בגדיש – he took from the sheaves of grain below near the earth and made a cavity/space like the measure of a Sukkah and its festive covering, resulting that it is made and stands on its own.  But the Torah stated, “do/make the holiday of Sukkot” (Deuteronomy 16:13) but not from what is already made, but if there was a cavity within of a handbreadth among the seven [handbreadths], it is made for the purpose of the festive covering, and if he hallowed it out until he raised the cavity.opening to the measurement of the height of the Sukkah of ten-handbreadths, this [is not] the way it it is made, for he is not repairing/fixing anything other than the walls, and regarding the walls, we don’t say, “do/make” and not from something already made, for it is like a Sukkah that is less than ten [handbreadths]  and he hallowed it out in order to complete it for the ten [handbreadths required]."
+            ],
+            [
+                "המשלשל – lowers, when he began to plait/weave the walls near the festive covering/S’khakh and weaved/plaited and came towards the bottom.",
+                "שלשה טפחים פסולה – that is the measurement that the young kid/animal will pierce at one time and enter, as we say in such a manner that it is not a divider/separation.",
+                "כיון שהגיע לעשרה כשרה – and even if they do not reach the festive covering and are removed from it a great deal.",
+                "רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה – it is enough in the weaving/plaiting of the ten [handbreadths].",
+                "כך מלמעלה למטה – and even if hey are higher than the ground a lot, for he holds that a hanging separation is permissible.  But the Halakha is not according to Rabbi Yosi.",
+                "הרחיק את הסיכוך – it is not spoken about the height, but its width, when he left space between the wall and the festive covering of the Booth, in he length of the Sukkah or its width."
+            ],
+            [
+                "בית שפחת – its roof is in the middle, and the walls are distant from the festive covering of the Sukkah, it is valid.",
+                "אם יש מן הכותל לסכך שכר ארבע אמות פסולה – less than this is valid, and it is a traditional interpretation of a written law (dating from Moses as delivered from Sinai) that a curved wall (Talmud Sukkah 4a) [is valid] up to four cubits, and we see the roof of the house as if the top of the wall is crooked/curved and comes up to the valid festive covering of the Sukkah, but he should not sleep underneath it.",
+                "וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה – and he made the festive covering over the air-pace of the courtyard, far from the walls of the peristyle/covered place in front of the house, and the peristyle is a place surrounded by three divisions.",
+                "סוכה גדולה – all where if he would take the festive covering of the Sukkah, it would be invalid, for there would remain seven handbreadths by seven handbreadths of festive covering, it would be valid.  This is a large Sukkah.",
+                "שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו – and especially  from the side we say that invalid S’khakh does not invalidate other than four cubits, for we require that the wall is curved, but in the middle of the Sukkah, it invalidates if it is four cubits, but the empty space where there is no festive covering at all whether in the middle or from the side, invalidates at three handbreadths."
+            ],
+            [
+                "כמין צריף – which has no roof and the heads/tops of the walls touch each other from above [like the upside down letter “V”] and become distanced from each other from below.",
+                "או שסמכה – or inclined the heads of the poles/reeds on the wall and they continue downwards slanting towards the ground.",
+                "מפני שאין לה גג – and it is not recognized what is a roof and what is a wall, and a slanting tent is not called a tent, unless it has a roof of a handbreadth, and the Halakha is according to Rabbi Eliezer [who declares it invalid].",
+                "מחצלת של קנים וכו' – a small mat, everyone does not argue that if it is merely for lying, they do not cover it with festive covering.  But they argue regarding a large one.  The first Tanna/teacher thinks that a mere large mat is made for covering and a mere small mat is made for lying.  And this is how it should be understood:  A large mat is made for covering, and if he expressed that he made it for lying, it [is liable] to receive ritual defilement and we don’t make the festive covering of the Sukkah with it, but for the festive covering, we cover the Sukkah with it.  This is how it should be understood – that the mere small mat is used for lying, but if he expressed that it is for the Sukkah covering, he covers the Sukkah with it.",
+                "רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה – undefined for lying, but if he made it for lying, as he stated, that is to say, they were made at their outset as undefined for lying, therefore, even the large one receives ritual defilement and we don’t cover [the Sukkah] with it.  But if he expressed that it is for the festive covering [of the Sukkah], we do cover [the Sukkah] with it.  But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הישן. לא יצא ידי חובתו – and as long as the bed will be ten handbreadths high, for then it is considered a tent and it is found that the tent interrupts between him and the Sukkah.  But the essential Mitzvah of Sukkah is eating, drinking sleeping.",
+                "נוהגים היינו כו' – for he holds that a temporary tent does not come to cancel out a permanent tent.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "עבדים פטורים מן הסוכה – for it is a positive time-bound commandment for which women are exempt, and any commandment for which a woman is liable, a slave is liable.",
+                "ולפי דרכנו למדנו – even though he did no specify other than mere profane talk (see  Talmud Sukkah 28a), that he was praising his servant, we learn that someone who sleeps under the bed, etc."
+            ],
+            [
+                "רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – Rabbi Yehuda according to his reasoning, who said that [regarding a] Sukkah we require a permanent dwelling.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "מדובללת – he did not lay the reeds together one next to another, but rather (see Talmud Sukkah 22a) one reed going up and another read going down, and through this, its sunlight is greater than its shade, and our Mishnah teaches us that we see as if they are lying evenly, and if this is he case, the shade is greater and fit/valid."
+            ],
+            [
+                "בראש העגלה – even though it is unsteady and not fixed.",
+                "בראש הספינה – on the sea, and the wind controls there and uproots it.",
+                "כשרה – for it is a called a dwelling/residence.  And this can withstand the winds found on dry land.",
+                "ועולין לה ביום טוב – since our Mishnah needs to teach the conclusion that they don’t ascend [to the Sukkah], the beginning of the Mishnah teaches, we ascend/go up.",
+                "בראש האילן – he established his seat at the top and he made there partitions/walls and the cover of the festive booth (i.e., a ceiling of twigs or matting).",
+                "כשרה – on the Intermediate Days of the Festival.",
+                "ואין עולין לה ביו\"ט – for it was decreed by the Rabbis  that we don’t ascend upon a tree and we don’t use it lest he detach [a branch].",
+                "שתים באילן – he supported most of the floor of the Sukkah on the tree, and he made around it at the top of the tree two walls and one was man-made on the ground and it supported the bottom of the Sukkah in the middle of the wall that he made on the ground and raised the wall from it and raised it ten [handbreadths].",
+                "או שתים בידי אדם ואחת באילן – since for if he would take it, the bottom of the Sukkah would fall, and could not stand with the support of two [sides of the Sukkah] that are in the ground, and we don’t ascend it on Yom Tov/Holy Days of the Festival, for one is using the tree."
+            ],
+            [
+                "והאילנות דפנות לה כשירה – and this is the case where the trees are thick and strong and don’t move when a frequent wind comes.  And it is also necessary to fill between the branches with straw and stubble so that wind will not move them, and all partitions that cannot stand with frequent wind is not a partition.",
+                "שלוחי מצוה פטורים – for someone who engages with [the performance of] a commandment/Mitzvah is exempt from the Commandment, and not only are they exempt at the time that they are engaged with [another] Mitzvah, but even at a time when they are not engaged in it, for example, a person who goes to receive and welcome his teacher or to redeem captives is exempt, even at the time of his resting.",
+                "חולין ומשמשיהן פטורים – and even those who are simply sick, and he who permits to annual a positive commandment of the Torah because of a mere illness, and is pained because of bad smell or because of bed-bugs and fleas where he is exempt, and similarly, those who walk on the path and those who guard the gardens and orchards, the Rabbis exempted them from the Sukkah, the reason is because it is written (Leviticus 23:42): “You shall live/dwell in booths [seven days; all the citizens of Israel shall live in booths],” like the way you live, and wherever there is a thing that because of that, he would leave from his dwelling, he can also leave from his Sukkah.  But one who makes his Sukkah from the outset in a place that is appropriate to be in pain while eating or sleeping, such as in a place where he is afraid of robbers while sleeping, but he is not afraid of thieves or robbers while eating, even regarding eating, he does not fulfill his obligation in that Sukkah, for since it is not appropriate to do within it all of his needs of eating and drinking and sleeping, for we require where he can reside, and this is a case where it is not like “living/residing.”",
+                "אוכלים ושותים עראי – a small amount to remove his hunger, and his intention is to eat a meal afterwards."
+            ],
+            [
+                "ואמרו העלום לסוכה – not according to the law, but they were stringent upon themselves, and we learn from this that whomever is stringent upon himself to not evat even an incidental meal (i.e., a snack) outside of the Sukkah, behold this is praiseworthy.",
+                "אוכל פחות מכביצה – [he took it with a napkin].  On account of washing his hands and because of the blessing, he took less than an egg’s bulk, for had it been because of the Sukkah, we would say that one can eat an incidental meal outside of the Sukkah, and even more than an egg’s bulk."
+            ],
+            [
+                "ארבע עשרה סעודות – two meals on each days for the seven days [of the Festival].",
+                "אין לדבר קצבה – if he wanted to eat, he could not eat outside of the Sukkah; if he wanted to fast, he could fast, but it was not necessary for him.",
+                "חוץ מלילי יו\"ט הראשון – and we derive it (Leviticus 23:6) “on the fifteenth day” and (Leviticus 23:33) “on the fifteenth day” from the holiday of Unleavened bread.  Just as eating Matzah on the first night is obligatory, but from here and onward it is optional, so [dwelling in the] Sukkah as well.",
+                "ישלים בלילי יו\"ט האחרון – on the night of Shemini Atzeret/The Eighth Day of Solemn Assembly, but the Halakha is not according to Rabbi Eliezer in both of them."
+            ],
+            [
+                "ב\"ש פוסלין – And the Halakha is according to the School of Shammai, whether in a large Sukkah and he is sitting at the opening of the Sukkah and his table is within the house, whether in a small Sukkah which does not support/squeeze together his head, the majority of his body and his table, everything is prohibited, as a decree lest he is drawn after his table."
+            ],
+            [
+                "נשים ועבדים וקטנים כו' – as it states in the Bible (Leviticus 23:42): “all citizens in Israel [shall live in booths],” excluding the women, for even though they are obligated in the eating of Matzah on the first night of Passover, they are not obligated in [dwelling in] the Sukkah on the first night of the Holiday.",
+                "קטן שאינו צריך לאמו – all who stir from their sleep and do not cry out: “Mommy, Mommy,” he doesn’t need his mother and is obligated [in dwelling in the Sukkah] but younger than this, he is exempt.  Ands such is the Halakha.  But specifically when he cries out and  repeats it and is not silent until his mother comes to him, he is called someone who needs his mother; but if he cries out one time and then is silent, he doesn’t need his mother."
+            ],
+            [
+                "סוכתו קבע – if he has nice vessels and nice dining couches, he brings them up into the Sukkah.",
+                "משתסרח המקפה – when the stiff dish (of grist, oil and onions) becomes spoiled, every cooked food that is neither soft nor hard but rather the formation of coagulated substance is called a stiff dish.  But most people detest a cooked dish like this, and a little bit of water ruins it completely.  And the stiff dish of pounded beans hastens to become ruined in rain more than other stiff dishes, and if rain fell until if he had before him a stiff dish of pounded beans, it would become ruined, and it is permitted to leave [the Sukkah] immediately.",
+                "ושפך לו  - his master a pitcher on the face of the servant, that is to say, I have no use for your service, even here, these rains show that the Holy One, blessed be He does not accept their deeds with favor."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לולב הגזול פסול – as it is written (Leviticus 23:40):  “[On the first day] you shall take the product of hadar trees….,” that which belongs to you and after the owners despair, let it be his, for he acquires it through despair, nevertheless, it is a commandment/Mitzvah that comes through a transgression.",
+                "והיבש פסול – for all of them require “beauty” and it is missing.",
+                "של אשירה – a tree that is worshipped.",
+                "ושל עיר הנדחת פסול – for it refers to burning.  But a Lulav requires a measurement, and these, since they exist for burning, their measurements are not valid.",
+                "נקטם ראשו פסול – for there is no “beauty.”",
+                "נפרצו עליו – and they are not attached other than through binding.",
+                "נפרדו עליו – they are attached at the spine, but above they are separated to this side and that side like the branches of a tree.",
+                "יאגדנו מלמעלה – if the leaves became separated, he should bind them in order that they ascend with the spine like the other Lulavim, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "ציני הר הברזל – there are palm-trees where the leaves on their Lulavim/palm branches are very short and do not ascend the length of the spine.  If they are so long that the head of one reaches to the side of its root of the other, they are valid.",
+                "כל לולב שיש בו שלשה טפחים – corresponding to the length of the myrtle/Hadas and a handbreadth more, in order to wave/shake it, for the Lulav is required for waving/shaking, as we will see further on (see Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 9).",
+                "כדי לנענע בו – it is taught, and in order to wave/shake it, that is a handbreadth greater than the three handbreadths."
+            ],
+            [
+                "נקטם ראשו פסול – But the Halakha is not according to the anonymous Mishnah, but rather according to Rabbi Tarfon who said further on (Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 4), that even if all three [of the myrtles/Hadasim] were broken off, they are valid.",
+                "ענביו – the fruit that is upon it that is similar to grapes.",
+                "מרובות מעליו פסול – they did not teach other those which are black or red, but if they are green, it is a species of the myrtle/Hadas and it is valid.",
+                "ואין ממעטין אותן ביו\"ט – that he should have repaired them."
+            ],
+            [
+                "נקטם ראשה פסולה – even this is not the Halakha.",
+                "צפצפה – a kind of willow where its leaf is round,.",
+                "ושל בעל – where it grew in the field but not in a brook, it is valid.  The words “willows of the brook” (Leviticus 23:40) were not said other than the fact that the Bible speaks in terms of words that are current."
+            ],
+            [
+                "אפילו שנים קטומין – it is referring to the myrtles/Hadasim and in the Talmud (Sukkah 34b) it raises the objection if they are broken on the top they are invalid, for it requires three and all of them whole, but if it is broken off, it is valid, even to validate all three of them which are broken on the top.  And it finishes  that Rabbi Yishmael retrated from the beginning of his words that he would require three Hadasim and validates even two which are broken off at the time.  And this is the law if they did not bring them at all that they are broken off, according to the one who does not hold like this.",
+                "אפילו שלשתן קטומין – for beauty is not required for the Hadas/myrtle.  And the Halakha is according to Rabbi Tarfon."
+            ],
+            [
+                "של ערלה ושל תרומה טמאה פסול – as the Biblical verse states (Leviticus 23:40): “[On the first day] you shall take” – that it should be fitting for you.",
+                "ואם נטל כשר – for it has the permission of eating it.",
+                "ובית הלל מכשירין – for it is appropriate for the poor, as it is taught in the Mishnah (Tractate Demai, Chapter 3, Mishnah 1): “The poor may be given Demai/doubtfully tithed produce.”",
+                "בירושלים כו' – but not outside of Jerusalem, for we require, “for you” (ibid.), that it be fitting for you."
+            ],
+            [
+                "עלתה חזזית – like thin blains/pustules.",
+                "על רובו – it is one place, for we require the majority, but in two or three places, even on the minority, it is invalid.  And on its pestle-like protuberance on the blossom-end (i.e., of the Etrog/citron), even a little bit is invalid, for it appears there more than in the rest of the places.",
+                "פטמתו – the beauty at its head, like the protuberance on the blossom end of the pomegranate.",
+                "נקלף פסול – and specifically if was completely peeled off, but it is valid if only part of it [was peeled off]. And there are those who say the opposite – that if part of it was peeled off, it is invalid, for it appears like it is striped/speckled, but if it is completely peeled off, it is valid.  But that being peeled off is not that the peeling was removed until the whiteness that is in it appears, for this is lacking and invalid, but rather, that a thin crust/coating was peeled off from it and its appearance is green as at the beginning.",
+                "ניקב – a perforated hole from side to side, even of a little bit of it is invalid, but if it is not perforated, and is not missing anything, such as when he inserts a thick peg/nail , if the puncture is as wide as an Issar, it is invalid; less than this it is valid.  And this puncture which is not missing a little bit is valid, as we teach further on that which is not perforated and is not as wide as an Issar.",
+                "אתרוג הכושי – that grew here and is black is invalid.  But, a Cushite/dark-colored Etrog that grew in the land of Cush, which is its manner and is valid.",
+                "ורבי יהודה פוסל – And the Halakha is according to Rabbi Yehuda.  And all of these are invalid on the First Day of the Festival [of Sukkot]., but on the Second Day of the Festival with the rest of the days, everything is valid."
+            ],
+            [
+                "רבי יהודה אומר כביצה – But the Halakha is according to Rabbi Yehuda for less than an egg’s bulk is invalid.",
+                "רבי יהודה אומר אפילו בשתי ידיו – And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "בגימוניות של זהב – folded gold threads like a little yoke, like (Isaiah 58:5): “…Is it like bowing the head like a bulrush [and lying in sackcloth and ashes…]?,” and the band surrounds it.",
+                "במינו היו אוגדין אותו למטה – to fulfill the commandment of tying/binding, and this is for merely beauty, for Rabbi Yehuda according to his reasoning who said that a Lulav requires a bind, therefore, if he binds it with something not of its species, he would have five species (instead of four), and we hold that a Lulav does not require a band, therefore in this, the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "והיכן היו מנענעין – now the Tanna/teacher returns to that which we taught above (Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 1): Any Lulav that has in it three handbreadths in order to [hold it in his hand] and shake it, so we see that  it is a Mitzvah to shake it (Talmud Sukkah 37b).",
+                "בהודו לה' תחלה – the beginning of the Biblical verse (Psalms 118:1).",
+                "וסוף – the end of the Biblical verse, “for God’s lovingkindness endures forever” (Psalms 118:29).  But there are those who interpret the beginning of the first “Praise the LORD for He is good” (Psalms 118:1) and the end, and the end, the last “Praise the LORD [for He is good]” at the conclusion of Hallel (Psalms 118:29), and this makes sense.  And how does he shake it?  He moves it back and forth in order to prevent the evil winds, moves it up and down to prevent evil dew (Menahot 62a).  And when he moves it, he shakes it three times ad similarly when he moves it [back and] forth, and similarly when he moves it up and similarly going down, on each and every one three times.",
+                "והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד  - and this is not the Halakha but rather according to the words of the School of Hillel.",
+                "יטול על שלחנו – if he forgot and did not take up the Lulav prior to eating, he interrupts his meal and take it up at his table."
+            ],
+            [
+                "מי שהיה עבד או אשה או קטן וכו' – Whomever is not obligated in a matter cannot fulfill that obligation  on behalf of others.  Therefore, he must answer after him word by word what he recites.",
+                "ותהא לו מארה – for he had not studied.",
+                "עונה אחריו הללויה – on every word that he says, for that is how they are accustomed to respond after the recitation of Hallel on every single word, Hallelujah."
+            ],
+            [
+                "מקום שנהגו לכפול – Each and every verse from (Psalms 116:21): “I praise You, [for You have answered me],” and below until the conclusion of Hallel, we double/recite this twice, because the entire chapter from “Praise the LORD, for He is good” (Psalms 116:1) until “I praise You, for You have answered me” (Psalms 116:21), all of it is doubled in the Bible, but from “I praise You” and below is not double; therefore, it became the practice to recite these Biblical verses twice.",
+                "לברך אחריו – everything is according to the custom of the locale/country, but the Blessing before the [recitation of] Hallel is a Mitzvah in every place and is not dependent upon custom.",
+                "הלוקח לולב מחבירו – an ignoramus.",
+                "בשביעית – for the ignoramuses are suspect on the Seventh year [produce],  and assuming that the cost of the Lulav he can give him because the Lulav is a mere tree, and it has no [intrinsic] holiness of the Seventh year, but the cost of an Etrog/citron he cannot give him, for the fruits of the Seventh year must be removed in the seventh year, them and their value; therefore, it is necessary to take the Etrog from him as a gift and not to give him its monetary value, lest the ignoramus not remove them in the holiness of the Seventh Year."
+            ],
+            [
+                "במקדש שבעה – as we expound (Leviticus 23:40): “[and you shall rejoice] before the LORD your God seen days” but not outside of Jerusalem for seven days.",
+                "במדינה – in Jerusalem, and even though it is like that which is outside of Jesrusalem in this matter.",
+                "ושיה יום הנף – of the Omer, that is on the sixteenth day of Nisan.",
+                "כולו אסור – and at the time when the Temple existed, when they offered the Omer [sacrifice], they would eat new [grain] on that selfsame day, as it is written (Leviticus 23:14): “until you have brought [the offering of your God].” But, when the Temple had been destroyed, it is permitted from the Torah [to eat new grain] from when the sun rose in the East, as we say:  One verse says (ibid.): “Until that very day,” for it implies, when the sun rose in the East, and another verse states, “until you have brought” (ibid.); at the time when there isn’t Omer “until that very day.” But Rabban Yohanan ben Zakkai prohibited [new grain] the entire day, because speedily, the Temple should be rebuilt, and people will say that last year, did we not eat from when the sun rose in the east, and now also, we should eat."
+            ],
+            [
+                "יום טוב ראשון וכו' – for we say further on (Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2) that the command of [taking up and waving] the Lulav supersedes the Sabbath on the first Day of the Holy Day alone.  Therefore, they would bring to there their Lulavim/palm branches (literally, but it refers to the Four Species) from Friday.",
+                "אין אדם יוצא וכו' – as it is written (Leviticus 23:40): “On the first day, you shall take [the product of hadar trees…..],” “you/yourself” – from that which is yours. , and if one’s fellow gave it to him as a gift even with the condition of returning it, it is called a gift, and he waves it and fulfills with it [his religious obligation] and afterwards he returns it to him.  But if he did not return it to him, it has been revealed retroactively that it was [actually] stolen in his hand from the outset, and he did not fulfill his [religious] obligation."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לולב וערבה  - Lulav/the festive wreath (the Four Species) for taking up, and the willow for going around the altar.",
+                "ששה ושבעה – because sometimes they supersede the Sabbath and there would be seven, and sometimes, they don’t supersede the Sabbath and there isn’t other than six, and further on, it will explain it.",
+                "והלל – to complete [its recitation] all eight days, which is not the case on Passover, because the [intermediate] days of the Festival [of Sukkot] are divided in their sacrifices.",
+                "והשמחה – to eat the meat of peace offerings in the time of the Temple, as it is written (Deuteronomy 16:14):”\"You shall rejoice in your festival…” and there is no rejoicing at the time of the Temple other than through the meat of peace offerings as it is written (Deuteronomy 27:7): “And you shall sacrifice there offerings of well-being and eat them, rejoicing [before the LORD your God].”",
+                "סוכה – to sit/dwell in the Sukkah",
+                "וניסוך המים – with the daily morning offerings of the Festival.",
+                "החליל – at the joyous procession to and from the well they would rejoice on the Festival [of Sukkot] in honor of the drawing of libation waters, and they would play on flutes and harps, and that flute does not supersede either the Sabbath nor the Festival day."
+            ],
+            [
+                "לולב שבעה – for the first day [of Sukkot] supersedes the Sabbath because it has the essential [principle] from the Torah outside of Jerusalem, as it is written (Leviticus 23:40): “ On the first day you shall take [the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before the LORD your God seven days].”",
+                "ושאר כל הימים – if the First Day [of Sukkot] occurs on the other days of the week, and it is found that Shabbat occurs during the Intermediate Days of the Festival, it does not supersede [the Sabbath], and even though, from the Torah, all seven [are observed] in the Temple, the Sages preserved their decree  on the other days of the Festival [of Sukkot] since they lack the principle from the Torah outside of Jerusalem.  But by law, even in our times, the Lulav would supersede the Sabbath on the First Day of the Festival [of Sukkot], but because we are not expert in the establishment of the month, and lest that it is not the first day of the Festival, therefore, it does not supersede the Sabbath from doubt.  But the reason that they (i.e., the Sages) decreed to not take up the Lulav on the Sabbath, for in taking it up, there is no [violation] of work other than merely carrying, and it was decreed lest he take it in his hand and would walk to someone expert to learn the blessing and the order of the Wavings [of the Lulav] and cause to pass four cubits in the public domain, and that is the reason for the Shofar [which is prohibited to carry on Shabbat] and that is the reason for the Megillah [which is prohibited to carry on Shabbat]."
+            ],
+            [
+                "יום שביעי של ערבה כו' – for the sake of recognition to know that it is from the Torah, that is to say, a usage dating from Moses as delivered from Sinai (i.e., a traditional interpretation of a written law), and because of this recognition, it was established that its seventh [day] supersedes the Sabbath in the Temple, for with the willow, they would make a circuit around the altar.  But today, it is not other than a custom of the Prophets that they directed the people to take the willow on the seventh day other than the willow in the Lulav, but we don’t make a blessing upon it."
+            ],
+            [
+                "מוליכין את לולביהן להר הבית – the first day of the Festival [of Sukkot] that occurs on the Sabbath, they would bring their Lulavim from the eve of the Sabbath (i.e., Friday).",
+                "החזנים – the sextons that were there for the needs of the community/congregation.",
+                "על גב האצטבא – the open place of the Temple Mount which was surrounded by porticos to sit there and covering the festival booth (i.e., Sukkah) from above because of the rains.",
+                "הזקנים – that worry that they would not be knocked down on the morrow when they would come to to take each person his Lulav.",
+                "ומלמדין – The Jewish court (would teach] all the people to say that if my Lulav were to come into the hand of my fellow, it would be his as a gift, in order that it wouldn’t be for him either stolen or borrowed."
+            ],
+            [
+                "נקרא מוצא – In the Gemara (Talmud Sukkah 45a) it states that its name is KALANIA.  And even today such is its name, and the willow is found there, and the place is a little bit distant from Jerusalem.  And the explanation of KALANIA is free from taxation.  And therefore, it is called Motza which is removed from the taxation of the king for the willows that they take from there.",
+                "מרביות – large and tall branches eleven cubits high, and they place them on the base of the altar and their tops are upright and stretched on the altar by a cubit.",
+                "אני הוא – in Gematria (the numerical value) of “We beseech you, O LORD”, and furthermore they are two names which are part of the name of “the world of creation.  Another explanation: when he and I are in trouble, I am with him on the path when in trouble, “Save us.”"
+            ],
+            [
+                "גיגיות – golden utensils filled with water, in order that their leaves will not wither.",
+                "חריות – branches of the palm tree that they would bring whether on weekdays or on the Sabbath, and not the willow, as it is written (Leviticus 23:40):  “boughs of leafy trees,” which are two, one for the Lulav and another for the Altar.  But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka."
+            ],
+            [
+                "מיד התינוקות שומטים את לולביהן – the older ones snatch/carry off/steal the Lulavim/palm branches from the hands of the younger children.",
+                "ואוכלים – the older ones eat the citrons/Etrogim of the younger children, and there isn’t anything like stealing in this matter for such was how they acted out of joy.  Another commentary:  the little children would cast their Lulavim/palm branches from their hands and eat their Etrogim/citrons on the seventh day, but the older ones would not eat their Etrogim/citrons all that day, since it was designed for a Mitzvah for part of the day, it was designated for a Mitzvah for the entire day."
+            ],
+            [
+                "לא יתיר – its band to take it (i.e., the Sukkah) down, for the entire day it is required.",
+                "אבל מוריד – he would take down from there nice utensils and nice couches/mattresses  that he brought up into it (i.e., the Sukkah).",
+                "מפני כבוד יו\"ט – so that it would appear as if he preparing it [for the place] where he will eat in it in the evening."
+            ],
+            [
+                "מן השלוח – it is a spring that is near to Jerusalem.",
+                "שער המים – One of the gates of the [Temple] courtyard is called this, on account of the fact that there they would bring in the flask of water for the libation of the Festival.",
+                "תקעו הריעו – because it is stated (Isaiah 12:3): “Joyfully shall you draw water [from the fountains of triumph].”",
+                "עלה בכבש – [the ramp] was on the southern side of the Altar.",
+                "ופנה לשמאלו – for the libations were made in the south-west corner, and when he turns to the left, it is the first.",
+                "שהיו משחירים פניהם – on account of the wine, and they were similar to silver which is black from the plaster.",
+                "כמין שני חוטמין דקין – one snout in one bowl with one perforation in its nose, and the Kohen/priest would empty  into the mouth of the bowls and libations would cause an uninterrupted flow/splash and descend through the spouts on the roof of the Altar, and on the Altar was a perforation  where the wine and the water would go down to pits by the side of the altar into which the remainder of the libations were poured which are cavities and very deep.",
+                "אחד מעובה ואחד דק – one of the perforations was thick, and that was the one for wine, and one that was thin was for the water.",
+                "כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת – for the water would hurry to leave more than the wine, for the wine was thicker and took longer to leave, therefore, the perforation for wine was fatter than the thin perforation for water, in order that they can be emptied at the same time.",
+                "ה\"ג מערבי של מים, מזרחי של יין – the bowls were placed near the corner nearest this one for the one and the other for the other, one to the western side and one more inside of it, that is, to the east.",
+                "ר' יהודה אומר וכו' – in two things he disagreed; on the three logs he disagreed and on the seventh [day] that was stated by the first Teacher.  And Rabbi Yehuda came to say that even on the eighth day they would pour a libation, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "הגבה את ידך – in order that it could be seen if he was placing water in the bowl, for the Sadducees didn’t accept the libation of the water.",
+                "שפעם אחת נסך – one Sadducee [offered a libation] with the water on his feet."
+            ],
+            [
+                "שאינה מקודשת – if it was not prepared for the Divine service on the Altar.  For if he brought it while sanctified, he would invalidate it through leaving it overnight, for all Divine service utensils  are sanctified, as it is written (Exodus 30:29): “whatever touches them shall be consecrated,” and all that is holy, the sanctity of the body is invalidated by remaining overnight.",
+                "היה ממלא מן הכיור – and even though the jug was sanctified as vessels dedicated to the Temple service and which sanctifies its waters, they are not invalidated by remaining overnight, because they would let it down from the evening into a pit, as it states in [Tractate] Yoma (Chapter 3, Mishnah 10): “And he too made a mechanism for the laver so that its water should not be invalidated by being kept overnight.”",
+                "שהמים והיין המגולין – that is the reason that if it was revealed, he would fill from the laver and would not offer a libation [from them] for the water [and the wine] that are revealed are invalid for the altar."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "החליל – many kinds of musical instruments were there, and by the name of the flute, as its sound is heard more than the others, all of them are called by its name.",
+                "חמשה וששה – sometimes five [days] and sometimes six [days].  If the first day of the Festival [of Sukkot] occurs on Shabbat, the flute [is sounded] for six [days]; if it (i.e., the first day of the Festival of Sukkot) falls on the other days of the week, the flute [is sounded for] five days, because it does not supersede neither the Sabbath nor the Holy Days [of the Festival].",
+                "שמחת בית השואבה – because all of this rejoicing is on the drawing of waters of libation, they called it the Rejoicing of the House of Drawing on account of (Isaiah 12:5): “Joyfully shall you draw water [from the fountains of triumph].”"
+            ],
+            [
+                "תקון גדול – they would surround it with balconies (see Talmud Sukkah 51b), and would place the women above and the men from below, in order that they would not come to act with irreverence.",
+                "בראשיהן – at the top of each Menorah/candelabrum."
+            ],
+            [
+                "מבלאי מכנסי כהנים – from the rags of the pants of the Kohanim/priests, and from their old belts.",
+                "היו מפקיעים – they tear them to make wicks.",
+                "שלא היתה מאירה – because the Menorahs/candelabrums were fifty cubits tall and the Tempe Mount was tall and its light would shine throughout the entire city."
+            ],
+            [
+                "באבוקות של אור – with four torches or eight (Talmud Sukkah 53a), this one who throw it and the other person would receive it.",
+                "דברי שירות ותשבחות – there were those from them that would say:  “Happy is our childhood that we did not embarrass our elders,” these are our pious ones and men of deeds.  And there were those who would say: “Happy are our elders who atoned for our childhoods,” these are the repentant individuals.  Both groups would say: “Happy are those who did not sin, and he he who did sin and was pardoned.”",
+                "שעליהם הלוים עומדים בשיר – at the joy of the house of the water-drawing.  But the platform for the song of the [sacrificial] offering was near the altar.",
+                "תקעו והריעו ותקעו – this was a sign to go and fill up water for libations from the Shiloah.",
+                "הגיעו לעזרה – to the ground of the Women’s courtyard.",
+                "הפכו פניהם למערב – to the side of the courtyard and the Temple, in order to state this matter.",
+                "שונין – they would repeat saying.",
+                "אנו ליה – they would prostrate and give thanks on what had taken place.",
+                "וליה עינינו – to trust in what will come."
+            ],
+            [
+                "שלש לפתיתת שערים – When they open the gates of the courtyard, they would sound [the Shofar] with a Tekiah (a succession of connected notes), Teruah (a tremolo) and a Tekiah, and it would be considered to them as three Tekiot.",
+                "ותשע לתמיד של שחר – when they would offer the daily libations, the Levities would recite songs, and [during] three periods they would stop, and during each period the Kohanim would sound [the Shofar] Tekiah, Teruah, Tekiah, and the people would prostrate themselves [the Tekiah, Teruah, Tekiah would be considered to them as three], hence there were nine Tekiot.",
+                "להבטיל העם ממלאכה – the first Tekiah [in order to] suspend [from working] the people that are in the fields, the second Tekiah [caused] that the shutters would be removed and the stores would be locked, and at the third Tekiah, he removed what had to be removed and hid what had to be hidden what had been warmed and they kindled the candles.",
+                "ושלש להבדיל בין קודש לחול – after the first soundings [of the Shofar] , he delayed in order to roast a small fish, and he then [sounds] a Tekiah, and Teruah and a Tekiah.  These three later soundsings to announce that the day has been sanctified.",
+                "שלש לפתיחת שערים – of the courtyard where they sound the Shofar daily.",
+                "ושלש לשער עליון – as we have said above (Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 4), two Kohanim stood at the upper gate and when the cock crowed, they would [sound] the Tekiah, the Teruah and the Tekiah.",
+                "ושלש לשער התחתון – as it is taught above (ibid.), whent hey arrived at the courtyard, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah, and they lengthen them until they reached the lowest gate, as it is aught, they would continue to sound the Shofar until they arrived at the gate that leaves from the east, and thus they called the three of the lowest gate, and the three of the tenth ascending step are not considered, for this Tanna/teacher holds like Rabbi Eliezer ben Yaakov who stated that they do not sound the Shofar at the tenth step/ascent.",
+                "ושלש למילוי המים – after they drew the water and came to the Temple courtyard through the Water Gate, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah.",
+                "על גבי המזבח – as it is taught in the Mishnah of [the fourth] chapter of [Tractate Sukkah], “Lulav V’Aravah/the palm branch and the willow (Mishnah 5), and they put them standing up on the altar, they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah.  But our Tanna did not bring here [the case] when the Eve of Passover occurs on Shabbat, when the Passover sacrifice is slaughtered in three classes/groups and there were many soundings of the Shofar there, because it was not all that frequent when the Eve of Passover would occur on Shabbat.  And that which is taught in the Mishnah (our text, Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 5; see also Tractate Arakhin, Chapter 2, Mishnah 3 for a similar phrasing), that we don’t add to the forty-eight sounds of the Shofar, it is not exact., for when the Eve of Passover falls on the Shabbat, there are times when they add up to fifty-seven sounds of the Shofar."
+            ],
+            [
+                "יום טוב הראשון של חג וכו' – there were twenty-four divisions for duty for the Kohanim/priests in the Temple and all of them ascend for the Festival [of Sukkot] and all of them are worthy of the obligatory sacrifices that come on account of the Festival, and sixteen divisions for duty offer sixteen cattle, which are thirteen bulls and two rams and one goat, hence, there remained eight divisions of duty for the fourteen sheep, six of the divisions of duty from the eight would each offer two lambs, which are twelve lambs and the rest of them, the remaining two divisions of duty, would offer one apiece.",
+                "בשני – when one of the bulls is diminished and there remained nine divisions for duty for fourteen sheep, five of them would offer two apiece, which is ten.  But the rest which are the remaining four divisions for duty each one offers one lamb.",
+                "בשלישי – when another bull is diminished from the bulls [offered], and there remained ten divisions of duty for fourteen lambs.  Four divisions of duty would offer two apiece, which is eight, and the rest [offer] one apiece, six lambs for six divisions of duty.",
+                "בשביעי כולו שוין – the divisions of duty [are equal.  And they offer equivalent [numbers] of lambs, for each one offers one each, for there are only seven bulls, two rams and one goat for ten divisions of duty.  There remained fourteen lambs for fourteen divisions of duty.",
+                "בשמיני חוזרים לפייס כברגלים – one bull, one ram and seven sheep which are offered on the eighth [day of Solemn Assembly/Shemini Atzeret] which are not offered according to the order of the sacrifices of the Festival [of Sukkot] according to the order of the divisions of duty, but each of the divisions of duty come and appease them [through a lottery], just as they appease during the rest of the Festivals.  And the order of the allotment is described in the first chapter of Yoma (actually, in the second chapter, Mishnayot 2-4).",
+                "אמרו משמר שהקריבו פרים היום – they would not offer bulls on the morrow, for the division of duty that offered lambs yesterday, we don’t allow them , but they return in the nighttime."
+            ],
+            [
+                "באימורי הרגלים – in what is offered on the Festivals, that is to say, the sacrifices that are offered on the Festivals, where all the divisions of duty for priests were equivalent, such that the breast and the foreleg of the Festival peace-offerings  of each and every person and the burnt offerings made for appearance [in the Temple] and of the Additional offerings/Musaf  of the community and the goats of the sin-offerings.",
+                "ובחלוק לחם הפנים – when the Shabbat occurred during the festival, for on the Sabbath they would remove it and set up another, as it is written (Leviticus 24:8): “He shall arrange them before the LORD regularly every sabbath day…”",
+                "ובעצרת – when it occurred on Shabbat, and there is division/distribution of the Hametz/leavened two loaves [of Shew Bread] and the distribution of the Shew Bread when it is unleavened, we say to each and every one that we are giving him their portion of the shewbread, “here you have unleavened.” For since we do not divide a sacrifice corresponding to a sacrifice, but from each sacrifice each person takes his portion, as we derive it from (Leviticus 7:10): “[But every other grain offering, with oil mixed in or dry,] shall go to the sons of Aaron all alike,” therefore, we announce to him when we give him his portion, whether from unleavened bread or from leavened bread.",
+                "משמר שזמנו קבוע – to serve on this Shabbat where a Festival occurs during it.",
+                "מקריב תמידין – which are not for the Festival.",
+                "נדרים ונדבות – which had been vowed or donated all year long and they were brought on the Festival.",
+                "וכל קרבנות צבור – which includes the bull for the unconscious/forgetful matter of the entire community and the goats for idolatry when the court erred collectively in their teaching and most of the community followed their decision, and if it this occurred on the Festive, the division of duty whose time is fixed  offers that sacrifice.",
+                "מקריב את הכל – to include the altar’s summer time (a time when the altar was unemployed for private offerings, and the free-will burnt offerings had to be supplied from the Temple fund – see Mishnah Shekalim, Chapter 4, Mishnah 4 and Talmud Sukkah 56a), when it is unused for the offerings of the daily offerings have ceased and they do not bring thee vows or donations, they take from the excess monies from the remnant of the Temple treasury for congregational sacrifices and purchase from it burnt-offering sacrifices and offer them, and they are donations of the community, and even those if they were offered on the Festival, the priestly division of duty  whose time is fixed offers them.",
+                "בין מלפניה בין מלאחריה – if Yom Tov/The Jewish Festival fell after Shabbat, even though there would not be a Sabbath during the Festival, even so, since it is necessary to advance their coming from Friday for the Festival, for on the Sabbath, they would not be able to come, we divide the shewbread [between them].  And similarly, if the eighth day came before it on Friday/the Eve of the Sabbath, even though there is no Sabbath in the midst of the Festival, we divide it [among them], for they would not be able to go."
+            ],
+            [
+                "חל להיות יום אחד מפסיק בינתיים – such as when the first day of the Festival occurs on Monday, when they could come on Sunday and they advanced their arrival to the previous Friday, or if the last day of the Festival occurs on Thursday, and they are able to go on Friday, but they were detained there on that Shabbat.  All the divisions of duty that tarried there do not take other than the two loaves [of shewbread].",
+                "ומשמר שזמנו קבוע נוטל י' – and they divide them up between the division of duty that enters and the division of duty that leaves in the manner of all the weeks of the year.",
+                "הנכנס נוטל ו' – that the divisions of duty are exchanged on Shabbat, this one works in the morning and that one works in the evening.",
+                "הנכנס נוטל שבע – they take an extra two loaves as compensation for the locking of the Temple doors when they lock the doors that were opened by the departing division of duty in the morning.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "הנכנסים חולקים – between them is the bread that arrives for their portion.",
+                "בצפון – in order that it would appear to all that they are entering, and the north is essential, for it is fixed for the slaughtering of the Holy of Holies.",
+                "והיוצאים חולקים בדרום – so that it would appear that they are departing and taking leave, therefore they changed their place  towards a direction that is not essential.",
+                "בילגה – the name of a family.",
+                "לעולם חולקת בדרום – and even when it enters, it is a fine that they (i.e., the Rabbis) placed upon them.",
+                "וטעבתה קבועה – twenty four rings were in the Temple courtyard at the place of the slaughtering [in the Temple] for the twenty-four divisions of duty of the Priests, and the rings of each division of duty were open on one side and turned upwards and they would bring in the neck of the animal into it and go back and turn its opening downwards into the floor, and the ring of Bilgah was fixed and never turned, and they needed to use that of others, and it was a disgrace for it (i.e., this family).",
+                "וחלונה סתומה – the windows were in the chamber of the slaughtering-knives (see Mishnah Middot, Chapter 4, Mishnah 7), where they would hide their knives.  But the window of the division of duty of Bilgah was closed, and the rabbis fined them because of something that happened, that one woman from the Bilgah division of duty , and Miriam the daughter of Bilgah was her name, was guarded and married to  one of the captains of the Grecian kings (see Talmud Sukkah 56b), and when the Greeks entered the Temple, she went and struck the altar with her sandal and said:  “Lucas, Lucas” {which means, “wolf, wolf,” in the Greek language] (an opprobrious epithet of the altar), “how long will you withhold the money of Israel  and you don’t stand up for them at the hour of their need/distress?”  And when the Sages heard of this matter, they established her ring and blocked up the window of the entire division of duty, for they said that if not that she had heard from her father that he was despising the Divine service, she would not have said this.  But because of her father, they (i.e., the Sages) fined the entire family, for woe it is for the wicked and woe to his neighbor; good for the righteous and good for his neighbor."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Sukkah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,366 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Sukkah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Sukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה – for a Sukkah, we require a temporary dwelling, as it is written (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering from your threshing floor and your vat,] you shall hold the Feast of Booths for seven days,” the Torah said that you shall make a Sukkah for seven days, and higher than twenty cubits, a person does not make [for] his dwelling a temporary dwelling, but rather a permanent dwelling.",
+                "ור\"י מכשיר – as he holds that the we require for the Sukkah a permanent dwelling.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "ושאינה גבוהה י' טפחים – it is invalid, for it is a decayed/decomposed dwelling and no person dwells in a decayed/decomposed dwelling.",
+                "ושאין לה ג' דפנות – as it is written (defectively, without the “vav” twice in Leviticus 23:42 and once more fully in Leviticus 23:43): “in booths,” “in booths,” “in booths”.  Two are defective/lacking and one is full (see Talmud Sukkah 6b); one [of them] is for the S’khakh/the cover of the festive booth/Sukkah, for the explanation of [the word] “Sukkah” is S’khakh, there remains to them three for the three walls.  A traditional interpretation of a law (i.e., a usage dating from Moses as delivered from Sinai) is brought and we diminish one wall and establish it as a handbreadth, there remains two walls according to the traditional law and the third [wall] is a handbreadth [long].  Therefore, a Sukkah which has two walls one adjacent to the other, we make a third wall which has in it a handbreadth and a bit more and set it up at less than three [handbreadths] from one of the [other] two walls, for anything where there is a gap that is less than three handbreadths [distant] is like a legal fiction of considering separated parts as united [if the gap is less than three handbreadths], and I is considered as if it is a wall of four handbreadths and the result is that most of the wall is made, and this Sukkah has three walls, and one must make the form of an opening for it.  But if the two walls are opposite each other and the between them, it is perforated, one brings a partition/barrier of four handbreadths and a bit more and establishes it no less than three-handbreadths near one of the two walls and it is considered as if there is with this barrier seven handbreadths which is the appropriate measurement of a Sukkah  lengthwise and by width, for the Sukkah must have seven [handbreadths] by seven [handbreadths] in order to support one’s head, the majority of one’s body and one’s table, six [handbreadths] by six [handbreadths] for one’s head and the majority of one’s body and one’s table and one handbreadth by one handbreadth for one’s table.",
+                "ושחמתה מרובה מצלתה פסולה – but when they are equivalent, when the sunlight is like the shade, it is valid, and specifically if they are equivalent from the bottom at the ground of the Sukkah, for it is known that above with the S’khakh/the cover of the festive booth, its shade is greater than its sunlight, for people say, like a Zuz from above like a silver coin/half-a-zuz from below.",
+                "בית שמאי פוסלין – for they require “Sukkah” (the first mention of the word) for itself, and it is made for an undefined purpose, for if it was made within thirty days of the Festival [of Sukkot] since we ask about the laws of the Festival thirty days prior to the Festival, if he is simply making a Sukkah for the purpose of the Festival, but prior to thirty days, he is not simply making it for the sake of the holiday.",
+                "וב\"ה מכשירין – for they (i.e., the School of Hillel) do not require the [first use of the word] “Sukkah” for the purpose of the Festival."
+            ],
+            [
+                "כאילו עשאה בתוך הבית – and it is invalid.",
+                "תחתונה פסולה – for it has two [sets of] S’khakh/coverings of the festive booth, and the Biblical verse invalidates a Sukkah that is underneath [another] Sukkah.",
+                "אם אין דיורין בעליונה – which is not appropriate for dwelling, such as [if] the lower roof is unable to endure/sustain pillows and cushions of the upper [Sukkah].  But the First Tanna/teacher and Rabbi Yehuda did not disagree if it cannot endure it all, and in that, the entire world admits that the lower [Sukkah] is valid with the S’khakh/coverings of the festive booth of the upper [Sukkah], for its roof is not considered a roof, and it is not a Sukkah that is underneath a Sukkah.  But if it is healthy and cable of receiving the pillows and cushions of the upper [Sukkah], the entire world does not argue that it is invalid.  But they disagree  when it can receive it in an emergency/when needed, such as the case where the roof of the lower [Sukkah] shakes and vibrates from the pillows and cushions of the upper [Sukkah], where the first Tanna holds that in this case it is called a Sukkah that is underneath a Sukkah and is invalid, and Rabbi Yehuda holds that since it other than in the case of an emergency cannot accept the pillows and cushions of the upper [Sukkah], it is not considered a roof, and this is not a Sukkah that is underneath a Sukkah.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "נשר – that the leaves and chips would not on the table.  Another explanation:  that the leaves would not drop after they dry up and the Sukkah would remain where the sunlight is greater than its shade, And sheets are things that can receive ritual defilement, and is invalid as S’khakh/covering of the festive booth, and specifically because of the droppings from the branches covering the Sukkah, but to beautify it is valid.",
+                "או שפירס על גבי הקינוף – that is to say, or even if he did not spread it because of the droppings, but for beauty on his bed on the canopy, which are four poles for the four legs of his bed which are high and he  places beams from one to the other on top of them and spreads a sheet over them and distances them from the S’khakh/covering of the festive booth, for now, he does not cover [the Sukkah] with something that can receive ritual defilement, for it is not to fence in there his area.",
+                "פסולה – because he is not sitting in the Sukkah as a tent separates between them.",
+                "אבל פורס הוא ע\"ג מטה שיש לה נקליטין -  which are not other than two, and they go  out in the middle of the bed, one at its head and one at its feet, and we place from this one to the other [a beam and spread over it a sheet] and because it lacks a roof that is a handbreadth wide from above, it is not called a tent."
+            ],
+            [
+                "הדלה עליה – he lifted on its back.",
+                "קיסום – In a foreign language IDRA, and it grows like a grape-vine and like a gourd.",
+                "פסולה – because we don’t cover [the Sukkah] with something attached [to the ground].",
+                "אם היה הסכוך הרבה מהם – if there was there S’khakh/covering of the festive booth that is much greater than the grape-vines and gourds, it is valid, and it is the case where they press down on them and combine them with the S’khakh it is valid and it is not apparent to the eye, for valid S;khakh is greater than them and cancels them out when they are combined.",
+                "או שקצצן – even after he covered the roof with them, it is valid.  And it is when he shakes them after cutting the, for if it this were not the case, it would be invalid, for the Torah stated (Deuteronomy 16:13): “You shall hold the Feast of Booths [for seven days], and not from what was done, that is to say, that it shall be done so that it would be appropriate for a Sukkah, and not from what is made which is invalid, for that which is not worthy of a Sukkah and you repair it, that you make it valid with cutting and did not go back and destroy it, but when you shake them, it is like destroying and you go back and cover it again, and raise up each one alone and place it and go back and raise its neighbor and place it [on the roof].",
+                "כל דבר שאינו  כו' – to exclude a wooden utensil and flax coting and matting, for even though they grow in the ground, we don’t cover the Sukkah with them since they [are receptive] to receiving defilement.",
+                "וגידוליו מן הארץ וכו' – as it is written (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering] from your threshing floor and your vat, [you shall hold] the Feast of Booths for seven days,” the verse speaks of the refuse/worthless matter of the granary and the vat, that is to say, from what remains after you have gathered the granary and the vat such as the hard/strong grain and the vine-shoots, from them, make the Sukkah."
+            ],
+            [
+                "וחבילי זרדין – kind of reeds, and while they are still moist, animals eat them, and when they dry out, they are readied for kindling.",
+                "אין מסככין – when they are tied together, and not because they are invalid, but sometimes a person comes with his package on his shoulder and he raises and places it on the Sukkah to dry and he decides to use it as S’khakh/festive covering for the Sukkah, but the Torah stated, “you shall make/hold” (Deuteronomy 16:13) and not from what is already made, with that which is invalid, and this is not made even from the shade, but rather to dry out and it is already made with something invalid.",
+                "וכולן – those invalid things that we taught regarding the festive covering for the Sukkah.",
+                "כשרים לדפנות – that Sukkah implies the festive covering, but not the walls.  Therefore, “After the ingathering from your threshing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths…’, the festive covering of the Sukkah is implied and not the walls."
+            ],
+            [
+                "מסככין בנסרים דברי ר' יהודה – with boards that have four [handbreadths] which is the measure of an important place, according to everyone, it is invalid.  Less than three [handbreadths], everyone says, is valid, for it is considered like reeds.  Where they disagree is from three until four.  Rabbi Yehuda holds that since they lack the measurement of an important place, we should not make a decree lest a person sits underneath the ceiling of the house.  But Rabbi Meir holds that since they go outside from the law of a legal fiction of considering separated parts as united, if the gap is less than three handbreadths, we make a decree lest a person should say, what does it matter to me with the S’khakh of these, what difference does it make if I sit under the ceiling of my house.  But the Halakha is according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "תקרה – a roof made of beams or boards.",
+                "מעזיבה – the plaster or lime that they would regularly put on the beams and the boards is called a concrete of stone-chippings as a pavement covering the ceiling of the lower story and serving as flooring for he upper story.",
+                "מפקפק – tear down and shake all of them.",
+                "או נוטל אחת בינתים – and place fit festive covering for the Booth/S’khakh in its place.  Rabbi Yehuda, according to his reasoning, who declares fit for S’khakh on the boards, therefore, tearing down is sufficient.  But without tearing down, it is impossible because making something that is not from that which is already made.",
+                "ר\"מ אומר – The Schools of Shammai and Hillel did not disagree in this matter, as all of them admit tha tone must take one of the boards between each two and tearing down and shaking them does not have any effect.  But Rabbi Meir, according to his reasoning who said that we do not place festive covering for the Booth on boards.  But the Halakha is according to Rabbi Yehuda who said in the name of the School of Hillel."
+            ],
+            [
+                "שפודין – which is not appropriate for S’khakh/festive covering for the Booth, since it is not that which grows in the ground.",
+                "[בארוכות] המטה – utensils that [are susceptible] to receiving ritual defilement.",
+                "אם יש ריוח ביניהן כמותן – not exactly actually equivalent to their own breadth but not more, for the place of the spit is considered like breached/broken through part, and when one places appropriate S’khaha/festive covering for the Booth between each spit and there isn’t between them other than their own breadth, it is breached as it stands and is invalid, but by force, the space that is between them a bit more than their breadth.",
+                "החוטט בגדיש – he took from the sheaves of grain below near the earth and made a cavity/space like the measure of a Sukkah and its festive covering, resulting that it is made and stands on its own.  But the Torah stated, “do/make the holiday of Sukkot” (Deuteronomy 16:13) but not from what is already made, but if there was a cavity within of a handbreadth among the seven [handbreadths], it is made for the purpose of the festive covering, and if he hallowed it out until he raised the cavity.opening to the measurement of the height of the Sukkah of ten-handbreadths, this [is not] the way it it is made, for he is not repairing/fixing anything other than the walls, and regarding the walls, we don’t say, “do/make” and not from something already made, for it is like a Sukkah that is less than ten [handbreadths]  and he hallowed it out in order to complete it for the ten [handbreadths required]."
+            ],
+            [
+                "המשלשל – lowers, when he began to plait/weave the walls near the festive covering/S’khakh and weaved/plaited and came towards the bottom.",
+                "שלשה טפחים פסולה – that is the measurement that the young kid/animal will pierce at one time and enter, as we say in such a manner that it is not a divider/separation.",
+                "כיון שהגיע לעשרה כשרה – and even if they do not reach the festive covering and are removed from it a great deal.",
+                "רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה – it is enough in the weaving/plaiting of the ten [handbreadths].",
+                "כך מלמעלה למטה – and even if hey are higher than the ground a lot, for he holds that a hanging separation is permissible.  But the Halakha is not according to Rabbi Yosi.",
+                "הרחיק את הסיכוך – it is not spoken about the height, but its width, when he left space between the wall and the festive covering of the Booth, in he length of the Sukkah or its width."
+            ],
+            [
+                "בית שפחת – its roof is in the middle, and the walls are distant from the festive covering of the Sukkah, it is valid.",
+                "אם יש מן הכותל לסכך שכר ארבע אמות פסולה – less than this is valid, and it is a traditional interpretation of a written law (dating from Moses as delivered from Sinai) that a curved wall (Talmud Sukkah 4a) [is valid] up to four cubits, and we see the roof of the house as if the top of the wall is crooked/curved and comes up to the valid festive covering of the Sukkah, but he should not sleep underneath it.",
+                "וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה – and he made the festive covering over the air-pace of the courtyard, far from the walls of the peristyle/covered place in front of the house, and the peristyle is a place surrounded by three divisions.",
+                "סוכה גדולה – all where if he would take the festive covering of the Sukkah, it would be invalid, for there would remain seven handbreadths by seven handbreadths of festive covering, it would be valid.  This is a large Sukkah.",
+                "שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו – and especially  from the side we say that invalid S’khakh does not invalidate other than four cubits, for we require that the wall is curved, but in the middle of the Sukkah, it invalidates if it is four cubits, but the empty space where there is no festive covering at all whether in the middle or from the side, invalidates at three handbreadths."
+            ],
+            [
+                "כמין צריף – which has no roof and the heads/tops of the walls touch each other from above [like the upside down letter “V”] and become distanced from each other from below.",
+                "או שסמכה – or inclined the heads of the poles/reeds on the wall and they continue downwards slanting towards the ground.",
+                "מפני שאין לה גג – and it is not recognized what is a roof and what is a wall, and a slanting tent is not called a tent, unless it has a roof of a handbreadth, and the Halakha is according to Rabbi Eliezer [who declares it invalid].",
+                "מחצלת של קנים וכו' – a small mat, everyone does not argue that if it is merely for lying, they do not cover it with festive covering.  But they argue regarding a large one.  The first Tanna/teacher thinks that a mere large mat is made for covering and a mere small mat is made for lying.  And this is how it should be understood:  A large mat is made for covering, and if he expressed that he made it for lying, it [is liable] to receive ritual defilement and we don’t make the festive covering of the Sukkah with it, but for the festive covering, we cover the Sukkah with it.  This is how it should be understood – that the mere small mat is used for lying, but if he expressed that it is for the Sukkah covering, he covers the Sukkah with it.",
+                "רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה – undefined for lying, but if he made it for lying, as he stated, that is to say, they were made at their outset as undefined for lying, therefore, even the large one receives ritual defilement and we don’t cover [the Sukkah] with it.  But if he expressed that it is for the festive covering [of the Sukkah], we do cover [the Sukkah] with it.  But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הישן. לא יצא ידי חובתו – and as long as the bed will be ten handbreadths high, for then it is considered a tent and it is found that the tent interrupts between him and the Sukkah.  But the essential Mitzvah of Sukkah is eating, drinking sleeping.",
+                "נוהגים היינו כו' – for he holds that a temporary tent does not come to cancel out a permanent tent.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "עבדים פטורים מן הסוכה – for it is a positive time-bound commandment for which women are exempt, and any commandment for which a woman is liable, a slave is liable.",
+                "ולפי דרכנו למדנו – even though he did no specify other than mere profane talk (see  Talmud Sukkah 28a), that he was praising his servant, we learn that someone who sleeps under the bed, etc."
+            ],
+            [
+                "רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – Rabbi Yehuda according to his reasoning, who said that [regarding a] Sukkah we require a permanent dwelling.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "מדובללת – he did not lay the reeds together one next to another, but rather (see Talmud Sukkah 22a) one reed going up and another read going down, and through this, its sunlight is greater than its shade, and our Mishnah teaches us that we see as if they are lying evenly, and if this is he case, the shade is greater and fit/valid."
+            ],
+            [
+                "בראש העגלה – even though it is unsteady and not fixed.",
+                "בראש הספינה – on the sea, and the wind controls there and uproots it.",
+                "כשרה – for it is a called a dwelling/residence.  And this can withstand the winds found on dry land.",
+                "ועולין לה ביום טוב – since our Mishnah needs to teach the conclusion that they don’t ascend [to the Sukkah], the beginning of the Mishnah teaches, we ascend/go up.",
+                "בראש האילן – he established his seat at the top and he made there partitions/walls and the cover of the festive booth (i.e., a ceiling of twigs or matting).",
+                "כשרה – on the Intermediate Days of the Festival.",
+                "ואין עולין לה ביו\"ט – for it was decreed by the Rabbis  that we don’t ascend upon a tree and we don’t use it lest he detach [a branch].",
+                "שתים באילן – he supported most of the floor of the Sukkah on the tree, and he made around it at the top of the tree two walls and one was man-made on the ground and it supported the bottom of the Sukkah in the middle of the wall that he made on the ground and raised the wall from it and raised it ten [handbreadths].",
+                "או שתים בידי אדם ואחת באילן – since for if he would take it, the bottom of the Sukkah would fall, and could not stand with the support of two [sides of the Sukkah] that are in the ground, and we don’t ascend it on Yom Tov/Holy Days of the Festival, for one is using the tree."
+            ],
+            [
+                "והאילנות דפנות לה כשירה – and this is the case where the trees are thick and strong and don’t move when a frequent wind comes.  And it is also necessary to fill between the branches with straw and stubble so that wind will not move them, and all partitions that cannot stand with frequent wind is not a partition.",
+                "שלוחי מצוה פטורים – for someone who engages with [the performance of] a commandment/Mitzvah is exempt from the Commandment, and not only are they exempt at the time that they are engaged with [another] Mitzvah, but even at a time when they are not engaged in it, for example, a person who goes to receive and welcome his teacher or to redeem captives is exempt, even at the time of his resting.",
+                "חולין ומשמשיהן פטורים – and even those who are simply sick, and he who permits to annual a positive commandment of the Torah because of a mere illness, and is pained because of bad smell or because of bed-bugs and fleas where he is exempt, and similarly, those who walk on the path and those who guard the gardens and orchards, the Rabbis exempted them from the Sukkah, the reason is because it is written (Leviticus 23:42): “You shall live/dwell in booths [seven days; all the citizens of Israel shall live in booths],” like the way you live, and wherever there is a thing that because of that, he would leave from his dwelling, he can also leave from his Sukkah.  But one who makes his Sukkah from the outset in a place that is appropriate to be in pain while eating or sleeping, such as in a place where he is afraid of robbers while sleeping, but he is not afraid of thieves or robbers while eating, even regarding eating, he does not fulfill his obligation in that Sukkah, for since it is not appropriate to do within it all of his needs of eating and drinking and sleeping, for we require where he can reside, and this is a case where it is not like “living/residing.”",
+                "אוכלים ושותים עראי – a small amount to remove his hunger, and his intention is to eat a meal afterwards."
+            ],
+            [
+                "ואמרו העלום לסוכה – not according to the law, but they were stringent upon themselves, and we learn from this that whomever is stringent upon himself to not evat even an incidental meal (i.e., a snack) outside of the Sukkah, behold this is praiseworthy.",
+                "אוכל פחות מכביצה – [he took it with a napkin].  On account of washing his hands and because of the blessing, he took less than an egg’s bulk, for had it been because of the Sukkah, we would say that one can eat an incidental meal outside of the Sukkah, and even more than an egg’s bulk."
+            ],
+            [
+                "ארבע עשרה סעודות – two meals on each days for the seven days [of the Festival].",
+                "אין לדבר קצבה – if he wanted to eat, he could not eat outside of the Sukkah; if he wanted to fast, he could fast, but it was not necessary for him.",
+                "חוץ מלילי יו\"ט הראשון – and we derive it (Leviticus 23:6) “on the fifteenth day” and (Leviticus 23:33) “on the fifteenth day” from the holiday of Unleavened bread.  Just as eating Matzah on the first night is obligatory, but from here and onward it is optional, so [dwelling in the] Sukkah as well.",
+                "ישלים בלילי יו\"ט האחרון – on the night of Shemini Atzeret/The Eighth Day of Solemn Assembly, but the Halakha is not according to Rabbi Eliezer in both of them."
+            ],
+            [
+                "ב\"ש פוסלין – And the Halakha is according to the School of Shammai, whether in a large Sukkah and he is sitting at the opening of the Sukkah and his table is within the house, whether in a small Sukkah which does not support/squeeze together his head, the majority of his body and his table, everything is prohibited, as a decree lest he is drawn after his table."
+            ],
+            [
+                "נשים ועבדים וקטנים כו' – as it states in the Bible (Leviticus 23:42): “all citizens in Israel [shall live in booths],” excluding the women, for even though they are obligated in the eating of Matzah on the first night of Passover, they are not obligated in [dwelling in] the Sukkah on the first night of the Holiday.",
+                "קטן שאינו צריך לאמו – all who stir from their sleep and do not cry out: “Mommy, Mommy,” he doesn’t need his mother and is obligated [in dwelling in the Sukkah] but younger than this, he is exempt.  Ands such is the Halakha.  But specifically when he cries out and  repeats it and is not silent until his mother comes to him, he is called someone who needs his mother; but if he cries out one time and then is silent, he doesn’t need his mother."
+            ],
+            [
+                "סוכתו קבע – if he has nice vessels and nice dining couches, he brings them up into the Sukkah.",
+                "משתסרח המקפה – when the stiff dish (of grist, oil and onions) becomes spoiled, every cooked food that is neither soft nor hard but rather the formation of coagulated substance is called a stiff dish.  But most people detest a cooked dish like this, and a little bit of water ruins it completely.  And the stiff dish of pounded beans hastens to become ruined in rain more than other stiff dishes, and if rain fell until if he had before him a stiff dish of pounded beans, it would become ruined, and it is permitted to leave [the Sukkah] immediately.",
+                "ושפך לו  - his master a pitcher on the face of the servant, that is to say, I have no use for your service, even here, these rains show that the Holy One, blessed be He does not accept their deeds with favor."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לולב הגזול פסול – as it is written (Leviticus 23:40):  “[On the first day] you shall take the product of hadar trees….,” that which belongs to you and after the owners despair, let it be his, for he acquires it through despair, nevertheless, it is a commandment/Mitzvah that comes through a transgression.",
+                "והיבש פסול – for all of them require “beauty” and it is missing.",
+                "של אשירה – a tree that is worshipped.",
+                "ושל עיר הנדחת פסול – for it refers to burning.  But a Lulav requires a measurement, and these, since they exist for burning, their measurements are not valid.",
+                "נקטם ראשו פסול – for there is no “beauty.”",
+                "נפרצו עליו – and they are not attached other than through binding.",
+                "נפרדו עליו – they are attached at the spine, but above they are separated to this side and that side like the branches of a tree.",
+                "יאגדנו מלמעלה – if the leaves became separated, he should bind them in order that they ascend with the spine like the other Lulavim, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "ציני הר הברזל – there are palm-trees where the leaves on their Lulavim/palm branches are very short and do not ascend the length of the spine.  If they are so long that the head of one reaches to the side of its root of the other, they are valid.",
+                "כל לולב שיש בו שלשה טפחים – corresponding to the length of the myrtle/Hadas and a handbreadth more, in order to wave/shake it, for the Lulav is required for waving/shaking, as we will see further on (see Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 9).",
+                "כדי לנענע בו – it is taught, and in order to wave/shake it, that is a handbreadth greater than the three handbreadths."
+            ],
+            [
+                "נקטם ראשו פסול – But the Halakha is not according to the anonymous Mishnah, but rather according to Rabbi Tarfon who said further on (Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 4), that even if all three [of the myrtles/Hadasim] were broken off, they are valid.",
+                "ענביו – the fruit that is upon it that is similar to grapes.",
+                "מרובות מעליו פסול – they did not teach other those which are black or red, but if they are green, it is a species of the myrtle/Hadas and it is valid.",
+                "ואין ממעטין אותן ביו\"ט – that he should have repaired them."
+            ],
+            [
+                "נקטם ראשה פסולה – even this is not the Halakha.",
+                "צפצפה – a kind of willow where its leaf is round,.",
+                "ושל בעל – where it grew in the field but not in a brook, it is valid.  The words “willows of the brook” (Leviticus 23:40) were not said other than the fact that the Bible speaks in terms of words that are current."
+            ],
+            [
+                "אפילו שנים קטומין – it is referring to the myrtles/Hadasim and in the Talmud (Sukkah 34b) it raises the objection if they are broken on the top they are invalid, for it requires three and all of them whole, but if it is broken off, it is valid, even to validate all three of them which are broken on the top.  And it finishes  that Rabbi Yishmael retrated from the beginning of his words that he would require three Hadasim and validates even two which are broken off at the time.  And this is the law if they did not bring them at all that they are broken off, according to the one who does not hold like this.",
+                "אפילו שלשתן קטומין – for beauty is not required for the Hadas/myrtle.  And the Halakha is according to Rabbi Tarfon."
+            ],
+            [
+                "של ערלה ושל תרומה טמאה פסול – as the Biblical verse states (Leviticus 23:40): “[On the first day] you shall take” – that it should be fitting for you.",
+                "ואם נטל כשר – for it has the permission of eating it.",
+                "ובית הלל מכשירין – for it is appropriate for the poor, as it is taught in the Mishnah (Tractate Demai, Chapter 3, Mishnah 1): “The poor may be given Demai/doubtfully tithed produce.”",
+                "בירושלים כו' – but not outside of Jerusalem, for we require, “for you” (ibid.), that it be fitting for you."
+            ],
+            [
+                "עלתה חזזית – like thin blains/pustules.",
+                "על רובו – it is one place, for we require the majority, but in two or three places, even on the minority, it is invalid.  And on its pestle-like protuberance on the blossom-end (i.e., of the Etrog/citron), even a little bit is invalid, for it appears there more than in the rest of the places.",
+                "פטמתו – the beauty at its head, like the protuberance on the blossom end of the pomegranate.",
+                "נקלף פסול – and specifically if was completely peeled off, but it is valid if only part of it [was peeled off]. And there are those who say the opposite – that if part of it was peeled off, it is invalid, for it appears like it is striped/speckled, but if it is completely peeled off, it is valid.  But that being peeled off is not that the peeling was removed until the whiteness that is in it appears, for this is lacking and invalid, but rather, that a thin crust/coating was peeled off from it and its appearance is green as at the beginning.",
+                "ניקב – a perforated hole from side to side, even of a little bit of it is invalid, but if it is not perforated, and is not missing anything, such as when he inserts a thick peg/nail , if the puncture is as wide as an Issar, it is invalid; less than this it is valid.  And this puncture which is not missing a little bit is valid, as we teach further on that which is not perforated and is not as wide as an Issar.",
+                "אתרוג הכושי – that grew here and is black is invalid.  But, a Cushite/dark-colored Etrog that grew in the land of Cush, which is its manner and is valid.",
+                "ורבי יהודה פוסל – And the Halakha is according to Rabbi Yehuda.  And all of these are invalid on the First Day of the Festival [of Sukkot]., but on the Second Day of the Festival with the rest of the days, everything is valid."
+            ],
+            [
+                "רבי יהודה אומר כביצה – But the Halakha is according to Rabbi Yehuda for less than an egg’s bulk is invalid.",
+                "רבי יהודה אומר אפילו בשתי ידיו – And the Halakha is according to Rabbi Yosi."
+            ],
+            [
+                "בגימוניות של זהב – folded gold threads like a little yoke, like (Isaiah 58:5): “…Is it like bowing the head like a bulrush [and lying in sackcloth and ashes…]?,” and the band surrounds it.",
+                "במינו היו אוגדין אותו למטה – to fulfill the commandment of tying/binding, and this is for merely beauty, for Rabbi Yehuda according to his reasoning who said that a Lulav requires a bind, therefore, if he binds it with something not of its species, he would have five species (instead of four), and we hold that a Lulav does not require a band, therefore in this, the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "והיכן היו מנענעין – now the Tanna/teacher returns to that which we taught above (Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 1): Any Lulav that has in it three handbreadths in order to [hold it in his hand] and shake it, so we see that  it is a Mitzvah to shake it (Talmud Sukkah 37b).",
+                "בהודו לה' תחלה – the beginning of the Biblical verse (Psalms 118:1).",
+                "וסוף – the end of the Biblical verse, “for God’s lovingkindness endures forever” (Psalms 118:29).  But there are those who interpret the beginning of the first “Praise the LORD for He is good” (Psalms 118:1) and the end, and the end, the last “Praise the LORD [for He is good]” at the conclusion of Hallel (Psalms 118:29), and this makes sense.  And how does he shake it?  He moves it back and forth in order to prevent the evil winds, moves it up and down to prevent evil dew (Menahot 62a).  And when he moves it, he shakes it three times ad similarly when he moves it [back and] forth, and similarly when he moves it up and similarly going down, on each and every one three times.",
+                "והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד  - and this is not the Halakha but rather according to the words of the School of Hillel.",
+                "יטול על שלחנו – if he forgot and did not take up the Lulav prior to eating, he interrupts his meal and take it up at his table."
+            ],
+            [
+                "מי שהיה עבד או אשה או קטן וכו' – Whomever is not obligated in a matter cannot fulfill that obligation  on behalf of others.  Therefore, he must answer after him word by word what he recites.",
+                "ותהא לו מארה – for he had not studied.",
+                "עונה אחריו הללויה – on every word that he says, for that is how they are accustomed to respond after the recitation of Hallel on every single word, Hallelujah."
+            ],
+            [
+                "מקום שנהגו לכפול – Each and every verse from (Psalms 116:21): “I praise You, [for You have answered me],” and below until the conclusion of Hallel, we double/recite this twice, because the entire chapter from “Praise the LORD, for He is good” (Psalms 116:1) until “I praise You, for You have answered me” (Psalms 116:21), all of it is doubled in the Bible, but from “I praise You” and below is not double; therefore, it became the practice to recite these Biblical verses twice.",
+                "לברך אחריו – everything is according to the custom of the locale/country, but the Blessing before the [recitation of] Hallel is a Mitzvah in every place and is not dependent upon custom.",
+                "הלוקח לולב מחבירו – an ignoramus.",
+                "בשביעית – for the ignoramuses are suspect on the Seventh year [produce],  and assuming that the cost of the Lulav he can give him because the Lulav is a mere tree, and it has no [intrinsic] holiness of the Seventh year, but the cost of an Etrog/citron he cannot give him, for the fruits of the Seventh year must be removed in the seventh year, them and their value; therefore, it is necessary to take the Etrog from him as a gift and not to give him its monetary value, lest the ignoramus not remove them in the holiness of the Seventh Year."
+            ],
+            [
+                "במקדש שבעה – as we expound (Leviticus 23:40): “[and you shall rejoice] before the LORD your God seen days” but not outside of Jerusalem for seven days.",
+                "במדינה – in Jerusalem, and even though it is like that which is outside of Jesrusalem in this matter.",
+                "ושיה יום הנף – of the Omer, that is on the sixteenth day of Nisan.",
+                "כולו אסור – and at the time when the Temple existed, when they offered the Omer [sacrifice], they would eat new [grain] on that selfsame day, as it is written (Leviticus 23:14): “until you have brought [the offering of your God].” But, when the Temple had been destroyed, it is permitted from the Torah [to eat new grain] from when the sun rose in the East, as we say:  One verse says (ibid.): “Until that very day,” for it implies, when the sun rose in the East, and another verse states, “until you have brought” (ibid.); at the time when there isn’t Omer “until that very day.” But Rabban Yohanan ben Zakkai prohibited [new grain] the entire day, because speedily, the Temple should be rebuilt, and people will say that last year, did we not eat from when the sun rose in the east, and now also, we should eat."
+            ],
+            [
+                "יום טוב ראשון וכו' – for we say further on (Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2) that the command of [taking up and waving] the Lulav supersedes the Sabbath on the first Day of the Holy Day alone.  Therefore, they would bring to there their Lulavim/palm branches (literally, but it refers to the Four Species) from Friday.",
+                "אין אדם יוצא וכו' – as it is written (Leviticus 23:40): “On the first day, you shall take [the product of hadar trees…..],” “you/yourself” – from that which is yours. , and if one’s fellow gave it to him as a gift even with the condition of returning it, it is called a gift, and he waves it and fulfills with it [his religious obligation] and afterwards he returns it to him.  But if he did not return it to him, it has been revealed retroactively that it was [actually] stolen in his hand from the outset, and he did not fulfill his [religious] obligation."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לולב וערבה  - Lulav/the festive wreath (the Four Species) for taking up, and the willow for going around the altar.",
+                "ששה ושבעה – because sometimes they supersede the Sabbath and there would be seven, and sometimes, they don’t supersede the Sabbath and there isn’t other than six, and further on, it will explain it.",
+                "והלל – to complete [its recitation] all eight days, which is not the case on Passover, because the [intermediate] days of the Festival [of Sukkot] are divided in their sacrifices.",
+                "והשמחה – to eat the meat of peace offerings in the time of the Temple, as it is written (Deuteronomy 16:14):”\"You shall rejoice in your festival…” and there is no rejoicing at the time of the Temple other than through the meat of peace offerings as it is written (Deuteronomy 27:7): “And you shall sacrifice there offerings of well-being and eat them, rejoicing [before the LORD your God].”",
+                "סוכה – to sit/dwell in the Sukkah",
+                "וניסוך המים – with the daily morning offerings of the Festival.",
+                "החליל – at the joyous procession to and from the well they would rejoice on the Festival [of Sukkot] in honor of the drawing of libation waters, and they would play on flutes and harps, and that flute does not supersede either the Sabbath nor the Festival day."
+            ],
+            [
+                "לולב שבעה – for the first day [of Sukkot] supersedes the Sabbath because it has the essential [principle] from the Torah outside of Jerusalem, as it is written (Leviticus 23:40): “ On the first day you shall take [the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before the LORD your God seven days].”",
+                "ושאר כל הימים – if the First Day [of Sukkot] occurs on the other days of the week, and it is found that Shabbat occurs during the Intermediate Days of the Festival, it does not supersede [the Sabbath], and even though, from the Torah, all seven [are observed] in the Temple, the Sages preserved their decree  on the other days of the Festival [of Sukkot] since they lack the principle from the Torah outside of Jerusalem.  But by law, even in our times, the Lulav would supersede the Sabbath on the First Day of the Festival [of Sukkot], but because we are not expert in the establishment of the month, and lest that it is not the first day of the Festival, therefore, it does not supersede the Sabbath from doubt.  But the reason that they (i.e., the Sages) decreed to not take up the Lulav on the Sabbath, for in taking it up, there is no [violation] of work other than merely carrying, and it was decreed lest he take it in his hand and would walk to someone expert to learn the blessing and the order of the Wavings [of the Lulav] and cause to pass four cubits in the public domain, and that is the reason for the Shofar [which is prohibited to carry on Shabbat] and that is the reason for the Megillah [which is prohibited to carry on Shabbat]."
+            ],
+            [
+                "יום שביעי של ערבה כו' – for the sake of recognition to know that it is from the Torah, that is to say, a usage dating from Moses as delivered from Sinai (i.e., a traditional interpretation of a written law), and because of this recognition, it was established that its seventh [day] supersedes the Sabbath in the Temple, for with the willow, they would make a circuit around the altar.  But today, it is not other than a custom of the Prophets that they directed the people to take the willow on the seventh day other than the willow in the Lulav, but we don’t make a blessing upon it."
+            ],
+            [
+                "מוליכין את לולביהן להר הבית – the first day of the Festival [of Sukkot] that occurs on the Sabbath, they would bring their Lulavim from the eve of the Sabbath (i.e., Friday).",
+                "החזנים – the sextons that were there for the needs of the community/congregation.",
+                "על גב האצטבא – the open place of the Temple Mount which was surrounded by porticos to sit there and covering the festival booth (i.e., Sukkah) from above because of the rains.",
+                "הזקנים – that worry that they would not be knocked down on the morrow when they would come to to take each person his Lulav.",
+                "ומלמדין – The Jewish court (would teach] all the people to say that if my Lulav were to come into the hand of my fellow, it would be his as a gift, in order that it wouldn’t be for him either stolen or borrowed."
+            ],
+            [
+                "נקרא מוצא – In the Gemara (Talmud Sukkah 45a) it states that its name is KALANIA.  And even today such is its name, and the willow is found there, and the place is a little bit distant from Jerusalem.  And the explanation of KALANIA is free from taxation.  And therefore, it is called Motza which is removed from the taxation of the king for the willows that they take from there.",
+                "מרביות – large and tall branches eleven cubits high, and they place them on the base of the altar and their tops are upright and stretched on the altar by a cubit.",
+                "אני הוא – in Gematria (the numerical value) of “We beseech you, O LORD”, and furthermore they are two names which are part of the name of “the world of creation.  Another explanation: when he and I are in trouble, I am with him on the path when in trouble, “Save us.”"
+            ],
+            [
+                "גיגיות – golden utensils filled with water, in order that their leaves will not wither.",
+                "חריות – branches of the palm tree that they would bring whether on weekdays or on the Sabbath, and not the willow, as it is written (Leviticus 23:40):  “boughs of leafy trees,” which are two, one for the Lulav and another for the Altar.  But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka."
+            ],
+            [
+                "מיד התינוקות שומטים את לולביהן – the older ones snatch/carry off/steal the Lulavim/palm branches from the hands of the younger children.",
+                "ואוכלים – the older ones eat the citrons/Etrogim of the younger children, and there isn’t anything like stealing in this matter for such was how they acted out of joy.  Another commentary:  the little children would cast their Lulavim/palm branches from their hands and eat their Etrogim/citrons on the seventh day, but the older ones would not eat their Etrogim/citrons all that day, since it was designed for a Mitzvah for part of the day, it was designated for a Mitzvah for the entire day."
+            ],
+            [
+                "לא יתיר – its band to take it (i.e., the Sukkah) down, for the entire day it is required.",
+                "אבל מוריד – he would take down from there nice utensils and nice couches/mattresses  that he brought up into it (i.e., the Sukkah).",
+                "מפני כבוד יו\"ט – so that it would appear as if he preparing it [for the place] where he will eat in it in the evening."
+            ],
+            [
+                "מן השלוח – it is a spring that is near to Jerusalem.",
+                "שער המים – One of the gates of the [Temple] courtyard is called this, on account of the fact that there they would bring in the flask of water for the libation of the Festival.",
+                "תקעו הריעו – because it is stated (Isaiah 12:3): “Joyfully shall you draw water [from the fountains of triumph].”",
+                "עלה בכבש – [the ramp] was on the southern side of the Altar.",
+                "ופנה לשמאלו – for the libations were made in the south-west corner, and when he turns to the left, it is the first.",
+                "שהיו משחירים פניהם – on account of the wine, and they were similar to silver which is black from the plaster.",
+                "כמין שני חוטמין דקין – one snout in one bowl with one perforation in its nose, and the Kohen/priest would empty  into the mouth of the bowls and libations would cause an uninterrupted flow/splash and descend through the spouts on the roof of the Altar, and on the Altar was a perforation  where the wine and the water would go down to pits by the side of the altar into which the remainder of the libations were poured which are cavities and very deep.",
+                "אחד מעובה ואחד דק – one of the perforations was thick, and that was the one for wine, and one that was thin was for the water.",
+                "כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת – for the water would hurry to leave more than the wine, for the wine was thicker and took longer to leave, therefore, the perforation for wine was fatter than the thin perforation for water, in order that they can be emptied at the same time.",
+                "ה\"ג מערבי של מים, מזרחי של יין – the bowls were placed near the corner nearest this one for the one and the other for the other, one to the western side and one more inside of it, that is, to the east.",
+                "ר' יהודה אומר וכו' – in two things he disagreed; on the three logs he disagreed and on the seventh [day] that was stated by the first Teacher.  And Rabbi Yehuda came to say that even on the eighth day they would pour a libation, but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "הגבה את ידך – in order that it could be seen if he was placing water in the bowl, for the Sadducees didn’t accept the libation of the water.",
+                "שפעם אחת נסך – one Sadducee [offered a libation] with the water on his feet."
+            ],
+            [
+                "שאינה מקודשת – if it was not prepared for the Divine service on the Altar.  For if he brought it while sanctified, he would invalidate it through leaving it overnight, for all Divine service utensils  are sanctified, as it is written (Exodus 30:29): “whatever touches them shall be consecrated,” and all that is holy, the sanctity of the body is invalidated by remaining overnight.",
+                "היה ממלא מן הכיור – and even though the jug was sanctified as vessels dedicated to the Temple service and which sanctifies its waters, they are not invalidated by remaining overnight, because they would let it down from the evening into a pit, as it states in [Tractate] Yoma (Chapter 3, Mishnah 10): “And he too made a mechanism for the laver so that its water should not be invalidated by being kept overnight.”",
+                "שהמים והיין המגולין – that is the reason that if it was revealed, he would fill from the laver and would not offer a libation [from them] for the water [and the wine] that are revealed are invalid for the altar."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "החליל – many kinds of musical instruments were there, and by the name of the flute, as its sound is heard more than the others, all of them are called by its name.",
+                "חמשה וששה – sometimes five [days] and sometimes six [days].  If the first day of the Festival [of Sukkot] occurs on Shabbat, the flute [is sounded] for six [days]; if it (i.e., the first day of the Festival of Sukkot) falls on the other days of the week, the flute [is sounded for] five days, because it does not supersede neither the Sabbath nor the Holy Days [of the Festival].",
+                "שמחת בית השואבה – because all of this rejoicing is on the drawing of waters of libation, they called it the Rejoicing of the House of Drawing on account of (Isaiah 12:5): “Joyfully shall you draw water [from the fountains of triumph].”"
+            ],
+            [
+                "תקון גדול – they would surround it with balconies (see Talmud Sukkah 51b), and would place the women above and the men from below, in order that they would not come to act with irreverence.",
+                "בראשיהן – at the top of each Menorah/candelabrum."
+            ],
+            [
+                "מבלאי מכנסי כהנים – from the rags of the pants of the Kohanim/priests, and from their old belts.",
+                "היו מפקיעים – they tear them to make wicks.",
+                "שלא היתה מאירה – because the Menorahs/candelabrums were fifty cubits tall and the Tempe Mount was tall and its light would shine throughout the entire city."
+            ],
+            [
+                "באבוקות של אור – with four torches or eight (Talmud Sukkah 53a), this one who throw it and the other person would receive it.",
+                "דברי שירות ותשבחות – there were those from them that would say:  “Happy is our childhood that we did not embarrass our elders,” these are our pious ones and men of deeds.  And there were those who would say: “Happy are our elders who atoned for our childhoods,” these are the repentant individuals.  Both groups would say: “Happy are those who did not sin, and he he who did sin and was pardoned.”",
+                "שעליהם הלוים עומדים בשיר – at the joy of the house of the water-drawing.  But the platform for the song of the [sacrificial] offering was near the altar.",
+                "תקעו והריעו ותקעו – this was a sign to go and fill up water for libations from the Shiloah.",
+                "הגיעו לעזרה – to the ground of the Women’s courtyard.",
+                "הפכו פניהם למערב – to the side of the courtyard and the Temple, in order to state this matter.",
+                "שונין – they would repeat saying.",
+                "אנו ליה – they would prostrate and give thanks on what had taken place.",
+                "וליה עינינו – to trust in what will come."
+            ],
+            [
+                "שלש לפתיתת שערים – When they open the gates of the courtyard, they would sound [the Shofar] with a Tekiah (a succession of connected notes), Teruah (a tremolo) and a Tekiah, and it would be considered to them as three Tekiot.",
+                "ותשע לתמיד של שחר – when they would offer the daily libations, the Levities would recite songs, and [during] three periods they would stop, and during each period the Kohanim would sound [the Shofar] Tekiah, Teruah, Tekiah, and the people would prostrate themselves [the Tekiah, Teruah, Tekiah would be considered to them as three], hence there were nine Tekiot.",
+                "להבטיל העם ממלאכה – the first Tekiah [in order to] suspend [from working] the people that are in the fields, the second Tekiah [caused] that the shutters would be removed and the stores would be locked, and at the third Tekiah, he removed what had to be removed and hid what had to be hidden what had been warmed and they kindled the candles.",
+                "ושלש להבדיל בין קודש לחול – after the first soundings [of the Shofar] , he delayed in order to roast a small fish, and he then [sounds] a Tekiah, and Teruah and a Tekiah.  These three later soundsings to announce that the day has been sanctified.",
+                "שלש לפתיחת שערים – of the courtyard where they sound the Shofar daily.",
+                "ושלש לשער עליון – as we have said above (Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 4), two Kohanim stood at the upper gate and when the cock crowed, they would [sound] the Tekiah, the Teruah and the Tekiah.",
+                "ושלש לשער התחתון – as it is taught above (ibid.), whent hey arrived at the courtyard, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah, and they lengthen them until they reached the lowest gate, as it is aught, they would continue to sound the Shofar until they arrived at the gate that leaves from the east, and thus they called the three of the lowest gate, and the three of the tenth ascending step are not considered, for this Tanna/teacher holds like Rabbi Eliezer ben Yaakov who stated that they do not sound the Shofar at the tenth step/ascent.",
+                "ושלש למילוי המים – after they drew the water and came to the Temple courtyard through the Water Gate, they sounded the Tekiah, Teruah and Tekiah.",
+                "על גבי המזבח – as it is taught in the Mishnah of [the fourth] chapter of [Tractate Sukkah], “Lulav V’Aravah/the palm branch and the willow (Mishnah 5), and they put them standing up on the altar, they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah.  But our Tanna did not bring here [the case] when the Eve of Passover occurs on Shabbat, when the Passover sacrifice is slaughtered in three classes/groups and there were many soundings of the Shofar there, because it was not all that frequent when the Eve of Passover would occur on Shabbat.  And that which is taught in the Mishnah (our text, Tractate Sukkah, Chapter 5, Mishnah 5; see also Tractate Arakhin, Chapter 2, Mishnah 3 for a similar phrasing), that we don’t add to the forty-eight sounds of the Shofar, it is not exact., for when the Eve of Passover falls on the Shabbat, there are times when they add up to fifty-seven sounds of the Shofar."
+            ],
+            [
+                "יום טוב הראשון של חג וכו' – there were twenty-four divisions for duty for the Kohanim/priests in the Temple and all of them ascend for the Festival [of Sukkot] and all of them are worthy of the obligatory sacrifices that come on account of the Festival, and sixteen divisions for duty offer sixteen cattle, which are thirteen bulls and two rams and one goat, hence, there remained eight divisions of duty for the fourteen sheep, six of the divisions of duty from the eight would each offer two lambs, which are twelve lambs and the rest of them, the remaining two divisions of duty, would offer one apiece.",
+                "בשני – when one of the bulls is diminished and there remained nine divisions for duty for fourteen sheep, five of them would offer two apiece, which is ten.  But the rest which are the remaining four divisions for duty each one offers one lamb.",
+                "בשלישי – when another bull is diminished from the bulls [offered], and there remained ten divisions of duty for fourteen lambs.  Four divisions of duty would offer two apiece, which is eight, and the rest [offer] one apiece, six lambs for six divisions of duty.",
+                "בשביעי כולו שוין – the divisions of duty [are equal.  And they offer equivalent [numbers] of lambs, for each one offers one each, for there are only seven bulls, two rams and one goat for ten divisions of duty.  There remained fourteen lambs for fourteen divisions of duty.",
+                "בשמיני חוזרים לפייס כברגלים – one bull, one ram and seven sheep which are offered on the eighth [day of Solemn Assembly/Shemini Atzeret] which are not offered according to the order of the sacrifices of the Festival [of Sukkot] according to the order of the divisions of duty, but each of the divisions of duty come and appease them [through a lottery], just as they appease during the rest of the Festivals.  And the order of the allotment is described in the first chapter of Yoma (actually, in the second chapter, Mishnayot 2-4).",
+                "אמרו משמר שהקריבו פרים היום – they would not offer bulls on the morrow, for the division of duty that offered lambs yesterday, we don’t allow them , but they return in the nighttime."
+            ],
+            [
+                "באימורי הרגלים – in what is offered on the Festivals, that is to say, the sacrifices that are offered on the Festivals, where all the divisions of duty for priests were equivalent, such that the breast and the foreleg of the Festival peace-offerings  of each and every person and the burnt offerings made for appearance [in the Temple] and of the Additional offerings/Musaf  of the community and the goats of the sin-offerings.",
+                "ובחלוק לחם הפנים – when the Shabbat occurred during the festival, for on the Sabbath they would remove it and set up another, as it is written (Leviticus 24:8): “He shall arrange them before the LORD regularly every sabbath day…”",
+                "ובעצרת – when it occurred on Shabbat, and there is division/distribution of the Hametz/leavened two loaves [of Shew Bread] and the distribution of the Shew Bread when it is unleavened, we say to each and every one that we are giving him their portion of the shewbread, “here you have unleavened.” For since we do not divide a sacrifice corresponding to a sacrifice, but from each sacrifice each person takes his portion, as we derive it from (Leviticus 7:10): “[But every other grain offering, with oil mixed in or dry,] shall go to the sons of Aaron all alike,” therefore, we announce to him when we give him his portion, whether from unleavened bread or from leavened bread.",
+                "משמר שזמנו קבוע – to serve on this Shabbat where a Festival occurs during it.",
+                "מקריב תמידין – which are not for the Festival.",
+                "נדרים ונדבות – which had been vowed or donated all year long and they were brought on the Festival.",
+                "וכל קרבנות צבור – which includes the bull for the unconscious/forgetful matter of the entire community and the goats for idolatry when the court erred collectively in their teaching and most of the community followed their decision, and if it this occurred on the Festive, the division of duty whose time is fixed  offers that sacrifice.",
+                "מקריב את הכל – to include the altar’s summer time (a time when the altar was unemployed for private offerings, and the free-will burnt offerings had to be supplied from the Temple fund – see Mishnah Shekalim, Chapter 4, Mishnah 4 and Talmud Sukkah 56a), when it is unused for the offerings of the daily offerings have ceased and they do not bring thee vows or donations, they take from the excess monies from the remnant of the Temple treasury for congregational sacrifices and purchase from it burnt-offering sacrifices and offer them, and they are donations of the community, and even those if they were offered on the Festival, the priestly division of duty  whose time is fixed offers them.",
+                "בין מלפניה בין מלאחריה – if Yom Tov/The Jewish Festival fell after Shabbat, even though there would not be a Sabbath during the Festival, even so, since it is necessary to advance their coming from Friday for the Festival, for on the Sabbath, they would not be able to come, we divide the shewbread [between them].  And similarly, if the eighth day came before it on Friday/the Eve of the Sabbath, even though there is no Sabbath in the midst of the Festival, we divide it [among them], for they would not be able to go."
+            ],
+            [
+                "חל להיות יום אחד מפסיק בינתיים – such as when the first day of the Festival occurs on Monday, when they could come on Sunday and they advanced their arrival to the previous Friday, or if the last day of the Festival occurs on Thursday, and they are able to go on Friday, but they were detained there on that Shabbat.  All the divisions of duty that tarried there do not take other than the two loaves [of shewbread].",
+                "ומשמר שזמנו קבוע נוטל י' – and they divide them up between the division of duty that enters and the division of duty that leaves in the manner of all the weeks of the year.",
+                "הנכנס נוטל ו' – that the divisions of duty are exchanged on Shabbat, this one works in the morning and that one works in the evening.",
+                "הנכנס נוטל שבע – they take an extra two loaves as compensation for the locking of the Temple doors when they lock the doors that were opened by the departing division of duty in the morning.  But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "הנכנסים חולקים – between them is the bread that arrives for their portion.",
+                "בצפון – in order that it would appear to all that they are entering, and the north is essential, for it is fixed for the slaughtering of the Holy of Holies.",
+                "והיוצאים חולקים בדרום – so that it would appear that they are departing and taking leave, therefore they changed their place  towards a direction that is not essential.",
+                "בילגה – the name of a family.",
+                "לעולם חולקת בדרום – and even when it enters, it is a fine that they (i.e., the Rabbis) placed upon them.",
+                "וטעבתה קבועה – twenty four rings were in the Temple courtyard at the place of the slaughtering [in the Temple] for the twenty-four divisions of duty of the Priests, and the rings of each division of duty were open on one side and turned upwards and they would bring in the neck of the animal into it and go back and turn its opening downwards into the floor, and the ring of Bilgah was fixed and never turned, and they needed to use that of others, and it was a disgrace for it (i.e., this family).",
+                "וחלונה סתומה – the windows were in the chamber of the slaughtering-knives (see Mishnah Middot, Chapter 4, Mishnah 7), where they would hide their knives.  But the window of the division of duty of Bilgah was closed, and the rabbis fined them because of something that happened, that one woman from the Bilgah division of duty , and Miriam the daughter of Bilgah was her name, was guarded and married to  one of the captains of the Grecian kings (see Talmud Sukkah 56b), and when the Greeks entered the Temple, she went and struck the altar with her sandal and said:  “Lucas, Lucas” {which means, “wolf, wolf,” in the Greek language] (an opprobrious epithet of the altar), “how long will you withhold the money of Israel  and you don’t stand up for them at the hour of their need/distress?”  And when the Sages heard of this matter, they established her ring and blocked up the window of the entire division of duty, for they said that if not that she had heard from her father that he was despising the Divine service, she would not have said this.  But because of her father, they (i.e., the Sages) fined the entire family, for woe it is for the wicked and woe to his neighbor; good for the righteous and good for his neighbor."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Sukkah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,381 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Sukkah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה.</b> דסוכה דירת עראי בעינן דכתיב (דברים ט״ז) חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, אמרה תורה עשה סוכה לשבעת ימים. ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע:",
+                "<b>ור״י מכשיר.</b> דסבר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>ושאינה גבוהה י׳ טפחים פסולה.</b> דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה:",
+                "<b>ושאין לה ג׳ דפנות.</b> דכתיב בסכת בסכת בסוכות, שנים חסרים ואחד מלא, חד לסכך דפירוש סכה סכך, פשו להו תלתא לג׳ דפנות. אתיא הלכה למשה מסיני ובצריה לדופן חדא ואוקמיה אטפח, נשארו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. לפיכך סוכה שיש לה שתי דפנות זו אצל זו, עושה דופן ג׳ שיש בו טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לאחד משתי הדפנות, שכל פחות מג׳ כלבוד דמי, ונחשב כאילו הוא דופן של ד׳ טפחים ונמצא רוב דופן עשוי, והרי יש לסוכה זו ג׳ דפנות. וצריך לעשות לה צורת פתח. ואם שתי הדפנות הם זו כנגד זו וביניהן מפולש, מביא פס שיש בו ד׳ טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לאחד משתי הדפנות ונחשב כאילו יש בפס זה ז׳ טפחים שהוא שעור הכשר סוכה לארכה ולרחבה, שהסוכה צריכה שתהא ז׳ על ז׳ כדי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ו׳ על ו׳ לראשו ורובו, וטפח על טפח לשולחנו:",
+                "<b>ושחמתה מרובה מצלתה פסולה.</b> הא בשוין, שהחמה כצל כשירה. ודוקא שהן שוין מלמטה בקרקעית הסוכה, דבידוע שלמעלה בסכך צלתה מרובה מחמתה, דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתירא מלרע:",
+                "<b>בית שמאי פוסלין.</b> דבעו סוכה לשמה, וזו סתם נעשית. ואילו תוך שלשים לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל׳ יום קודם לחג, סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה, אבל קודם ל׳ סתמא לאו לשם חג הוא:",
+                "<b>וב״ה מכשירין.</b> דלא בעו סוכה לשם חג: "
+            ],
+            [
+                "<b>כאלו עשאה בתוך הבית.</b> ופסולה:",
+                "<b>תחתונה פסולה.</b> דשני סככין יש לה. וקרא קא פסיל סוכה שתחת הסוכה:",
+                "<b>אם אין דיורין בעליונה.</b> שאינה ראויה לדירה, כגון שאין גג התחתונה יכולה לסבול כרים וכסתות של עליונה. ולא נחלקו ת״ק ורבי יהודה כשאינה יכולה לסבול כלל, דבהא כולי עלמא מודו שהתחתונה כשרה בסכך העליונה, שהגג שלה אינו חשוב גג, ולא הויא סוכה שתחת הסוכה. ואם היא בריאה ויכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, כ״ע לא פליגי שהיא פסולה. כי פליגי כשיכולה לקבל ע״י הדחק, כגון שגג התחתונה מתנועע ורופף מכרים וכסתות של עליונה, ת״ק סבר דבהכי מקרי סוכה שתחת הסוכה ופסולה, ור״י סבר כיון שאינה מקבלת כרים וכסתות של עליונה אלא על ידי הדחק, אינו חשוב גג, ואין זו סוכה שתחת הסוכה. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשר.</b> שלא יהו עלין וקסמין יורדין על השלחן. פ״א שלא ינשרו העלין לאחר שיבשו ותשאר הסוכה חמתה מרובה מצלתה. וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך. ודוקא מפני הנשר, אבל לנאותה כשרה:",
+                "<b>או שפירס על גבי הקינוף.</b> כלומר או אפילו לא פרסו מפני הנשר, אלא לנוי על מטתו ע״ג הקינוף שהן ד׳ קונדסין לד׳ רגלי מטתו שהן גבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליהם והרחיקו מן הסכך דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחיה התם:",
+                "<b>פסולה.</b> משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם:",
+                "<b>אבל פורס הוא ע״ג מטה שיש לה נקליטין.</b> שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין מזו לזו [כלונסא ופורס עליו סדין] ומשום דאין לה גג טפח רחב מלמעלה לא מקרי אוהל: "
+            ],
+            [
+                "<b>הדלה עליה.</b> הגביה על גבה:",
+                "<b>קיסום.</b> אידרא בלע״ז, והיא נדלה כגפן וכדלעת:",
+                "<b>פסולה.</b> לפי שאין מסככין במחובר:",
+                "<b>ואם היה הסכוך הרבה מהם.</b> שהיה שם סכך כשר הרבה יותר מהגפן והדלעת, כשרה. והוא שחבטן וערבן עם הסכך כשר ואין נראין בעין, דסכך כשר רבה עליהן ומבטלן כשהן מעורבין:",
+                "<b>או שקצצן.</b> אף לאחר שסכך בהן, כשרה. והוא שינענעם לאחר קציצה, דאי לאו הכי פסולה דאמרה תורה (דברים ט״ז:י״ג) חג הסוכות תעשה, ולא מן העשוי, כלומר כשתעשה תהא ראוי לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאין ראוי לסוכה ואתה מתקנה כי הא דמכשר לה בקציצה ולא הדר סתר לה. אבל כשמנענע הוי כסותר וחוזר ומסכך. שמגביה כל אחד לבד ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו:",
+                "<b>כל דבר שאינו כו׳</b> לאפוקי כלי עץ ובגדי פשתן ומחצלאות, שאע״פ שגדוליהם מן הארץ אין מסככין בהן הואיל ומקבלין טומאה:",
+                "<b>וגידוליו מן הארץ וכו׳</b> דכתיב חג הסוכות [תעשה לך באספך] מגרנך ומיקבך, בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר, כלומר מן הנשאר אחר שאספת הגורן והיקב כגון קשין וזמורות מהם עשה סוכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>וחבילי זרדין.</b> מין קנים, ובעודן לחים בהמה אוכלתן, וכשיבשו עומדין להיסק:",
+                "<b>אין מסככין.</b> כשהן קשורים. ולא מפני שהן פסולים אלא פעמים שאדם בא וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול, וזה לא נעשה אפילו לצל אלא ליבש והוי עשוי בפסול:",
+                "<b>וכולן.</b> הפסולים ששנינו בסכך:",
+                "<b>כשרים לדפנות.</b> דסוכה סכך משמע ולא דפנות. הילכך סוכות תעשה לך מגרנך, אסכך משמע ולא אדפנות: "
+            ],
+            [
+                "<b>מסככין בנסרים דברי ר׳ יהודה.</b> בנסרים שיש בהם ארבעה שהוא שעור מקום חשוב דברי הכל פסולה. פחות משלשה דברי הכל כשרה דחשיבי כקנים. כי פליגי משלשה ועד ארבעה, רבי יהודה סבר כיון דלית בהו שעור מקום חשוב לא גזרינן שמא ישב תחת תקרת הבית. ורבי מאיר סבר כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן שמא יאמר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי. והלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>תקרה.</b> גג העשוי מקורות או נסרים:",
+                "<b>מעזיבה.</b> הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרים קרוי מעזיבה:",
+                "<b>מפקפק.</b> סותר ומנענע כולן:",
+                "<b>או נוטל אחת מבינתים.</b> ונותן סכך כשר במקומה. ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים, הלכך בפקפוק סגי. ובלא פקפוק אי אפשר משום תעשה ולא מן העשוי:",
+                "<b>ר״מ אומר.</b> לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שכולן מודים שצריך ליטול אחד מבינתים ופקפוק אינו מועיל. ור״מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים. והלכה כר׳ יהודה שאמר משום בית הלל:   "
+            ],
+            [
+                "<b>שפודין.</b> אין ראוין לסכוך, לפי שאינן גדולי קרקע:",
+                "<b>[בארוכות] המטה.</b> כלים המקבלים טומאה:",
+                "<b>אם יש ריוח ביניהן כמותן.</b> לאו דוקא כמותן ממש ולא יותר, דהא מקום שפוד כפרוץ הוא נחשב, וכשנותן סכך כשר בין שפוד לשפוד אם אין ביניהן אלא כמותן הוי פרוץ כעומד ופסול. אלא על כרחך הריוח שביניהן משהו יותר מכמותן:",
+                "<b>החוטט בגדיש.</b> נטל מן העומרים למטה סמוך לארץ ועשה חלל כשעור סוכה והסכך נמצא עשוי ועומד מאליו. והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. אבל אם היה בו חלל טפח במשך שבעה, עשוי לשם סכך, וחטט בו עד שהגביה את החלל לשעור גובה עשרה [אין] זו היא עשייתו, שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי, והרי היא כסוכה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>המשלשל.</b> מוריד. שהתחיל לארוג הדפנות סמוך לסכך ואורג ובא כלפי מטה:",
+                "<b>שלשה טפחים פסולה.</b> היינו שיעור שיזדקר הגדי בבת אחת ויכנס, דאמרן דבכהאי גוונא אינה מחיצה:",
+                "<b>כיון שהגיע לעשרה כשרה.</b> ואפי׳ אינן מגיעות לסכך ומופלגות ממנו הרבה:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה.</b> דיו באריגת עשרה:",
+                "<b>כך מלמעלה למטה.</b> ואפילו גבוהות מן הארץ הרבה. דסבר מחיצה תלויה מתרת. ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>הרחיק את הסיכוך.</b> לאו בגובה קאמר, אלא ברוחב, שהניח אויר בין דופן לסכך, באורך הסוכה או ברחבה:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שנפחת.</b> גגו באמצעו, והדפנות רחוקות מן הסכך כשר:",
+                "<b>אם יש מן הכותל לסכך כשר ארבע אמות פסולה.</b> פחות מכאן כשרה. דהלכה למשה מסיני דאמרינן דופן עקומה עד ד׳ אמות, ורואים תקרת הבית כאילו נעקם ראש הדופן ובא עד הסכך הכשר. ולא יישן תחתיה:",
+                "<b>וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.</b> וסיכך באוירה של חצר, רחוק מכותלי האכסדרה. ואכסדרה הוא מקום מוקף מג׳ מחיצות:",
+                "<b>סוכה גדולה.</b> כל שאילו ינטל הסכך פסול, ישאר בה שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר. זו היא סוכה גדולה:",
+                "<b>שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו.</b> דוקא מן הצד אמרינן שאין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות, משום טעמא דדופן עקומה. אבל באמצע הסוכה פוסל בארבעה טפחים. ואויר שאין שם סכך כלל בין באמצע בין מן הצד, פוסל בג׳ טפחים:   "
+            ],
+            [
+                "<b>כמין צריף.</b> שאין לה גג, וראשי הדפנות נוגעות זו בזו מלמעלה [כזה], ומתרחבים והולכים מלמטה:",
+                "<b>או שסמכה.</b> שהטה ראשי הקנים על הכותל והולכים בשפוע למטה לארץ:",
+                "<b>מפני שאין לה גג.</b> אינו ניכר מהו גג ומהו כותל. דאהל משופע לאו שמיה אהל אלא א״כ יש לו גג טפח. והלכה כר״א:",
+                "<b>מחצלת של קנים וכו׳</b> במחצלת קטנה כו״ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ואין מסככין בה. כי פליגי בגדולה, תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך עבידא וסתם קטנה לשכיבה. וה״ק מחצלת גדולה סתמא לסיכוך, ואם פירש שעשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ולסיכוך מסככים בה, הכי קאמר, ומחצלת קטנה סתמא לשכיבה, ואם פירש שיהא לסיכוך מסככין בה:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה.</b> סתמן לשכיבה. ועשאה לשכיבה דקאמר, כלומר עשויות הן מתחלתן סתמא לשכיבה, הלכך אף הגדולה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ואם פירש שהיא לסיכוך מסככין בה. ואין הלכה כר״א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הישן.</b> לא יצא ידי חובתו. ובלבד שתהא המטה גבוה עשרה טפחים, דאז היא חשובה אהל ונמצא אהל מפסיק בינו לבין הסוכה. ועיקר מצות סוכה אכילה שתיה שינה:",
+                "<b>נוהגים היינו כו׳</b> דקסבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>עבדים פטורים מן הסוכה.</b> דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה:",
+                "<b>ולפי דרכנו למדנו.</b> אע״פ שלא אמר אלא לשיחת חולין בעלמא, שהיה משתבח בעבדו. למדנו שהישן תחת המטה כו׳: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה.</b> רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>מדובללת.</b> שלא השכיב הקנים יחד זה אצל זה, אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה, ואשמעינן מתניתין דאמרינן רואים כאילו היו מושכבים בשוה ואם אז צלתה מרובה כשרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בראש העגלה.</b> אע״ג דמטלטלה ולא קביעי:",
+                "<b>בראש הספינה.</b> שבים, שהרוח שולטת שם ועוקרתה:",
+                "<b>כשירה.</b> דדירה קרינא ביה. והוא שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה:",
+                "<b>ועולין לה ביום טוב.</b> איידי דבעי למתני סיפא אין עולין, תנא רישא עולין:",
+                "<b>בראש האילן.</b> תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך:",
+                "<b>כשרה.</b> בחולו של מועד:",
+                "<b>ואין עולין לה ביו״ט.</b> דגזור רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:",
+                "<b>שתים באילן.</b> סמך קרקע הסוכה רובה באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי דפנות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן שעשה בארץ, והגביה הדופן ממנה ומעלה עשרה:",
+                "<b>או שתים בידי אדם ואחת באילן.</b> הואיל ואם ינטל תפול קרקעית הסוכה, שאין יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ, אין עולין לה ביום טוב, דמשתמש באילן: "
+            ],
+            [
+                "<b>והאילנות דפנות לה כשירה.</b> והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:",
+                "<b>שלוחי מצוה פטורים.</b> שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו:",
+                "<b>חולין ומשמשיהן פטורים.</b> ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה:",
+                "<b>אוכלים ושותים עראי.</b> דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו העלום לסוכה.</b> ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי ח��ץ לסוכה, הרי זה משובח:",
+                "<b>אוכל פחות מכביצה [נטלו במפה]</b> משום נטילת ידים, ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה. דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע עשרה סעודות.</b> ב׳ סעודות בכל יום לז׳ הימים:",
+                "<b>אין לדבר קצבה.</b> אם רצה לאכול לא יאכל חוץ לסוכה. רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו:",
+                "<b>חוץ מלילי יום טוב הראשון.</b> דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה אכילת מצה לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף סוכה כן:",
+                "<b>ישלים בלילי יו״ט האחרון.</b> בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר״א בשתיהן: "
+            ],
+            [
+                "<b>ב״ש פוסלין.</b> והלכה כב״ש. בין בסוכה גדולה והוא יושב על פתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית, בין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, הכל אסור, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשים ועבדים וקטנים כו׳</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ג:מ״ב) כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים, דאע״ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג:",
+                "<b>קטן שאינו צריך לאמו.</b> כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א״צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>סוכתו קבע.</b> שאם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה:",
+                "<b>משתסרח המקפה.</b> משתקלקל המקפה. כל תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה. ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה, ובמעט מים מתקלקל לגמרי. ומקפה של גריסין של פול היא ממהרת להתקלקל בגשמים יותר משאר מקפות, ואם ירדו גשמים עד שאילו היה לפניו מקפה של גריסין היתה מתקלקלת, מותר לפנות מיד:",
+                "<b>ושפך לו.</b> רבו קיתון על פניו של עבד, כלומר אי אפשי בשמושך. אף כאן גשמים הללו מראין שאין הקב״ה מקבל מעשיהם ברצון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לולב הגזול פסול.</b> דכתיב ולקחתם לכם, משלכם. ולאחר יאוש בעלים נהי דשלו הוא שקונה אותו ביאוש, מכל מקום הוי מצוה הבאה בעבירה:",
+                "<b>והיבש פסול.</b> דבכולהו בעינן הדר וליכא:",
+                "<b>של אשירה.</b> אילן הנעבד:",
+                "<b>ושל עיר הנדחת פסול.</b> דלשרפה קאי. ולולב בעי שיעור, והני כיון דלשריפה קיימי אין שיעורן קיים:",
+                "<b>נקטם ראשו פסול.</b> דלא הוי הדר:",
+                "<b>נפרצו עליו.</b> ואינן מחוברין אלא ע״י אגידה:",
+                "<b>נפרדו עליו.</b> מחוברים הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן:",
+                "<b>יאגדנו מלמעלה.</b> אם נפרדו עליו יאגדם שיהיו עולים עם השדרה כשאר לולבים. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>ציני הר הברזל.</b> יש דקלים שלולבין שלהן עליהן קצרים מאד ואין עולין על אורך השדרה. אם הן ארוכין כל כך עד שראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה כשרים:",
+                "<b>כל לולב שיש בו שלשה טפחים.</b> כנגד אורך ההדס וטפח יותר, כדי לנענע בו, דלולב בעי לנענועי כדלקמן:",
+                "<b>כדי לנענע בו.</b> תני, וכדי לנענע בו, דהיינו טפח יותר על שלשה טפחים: "
+            ],
+            [
+                "<b>נקטם ראשו פסול.</b> ולית הלכתא כסתם מתניתין, אלא כרבי טרפון דאמר לקמן אפילו שלשתן קטומין כשרים:",
+                "<b>ענביו.</b> פרי. יש בו שדומה לענבים:",
+                "<b>מר��בות מעליו פסול.</b> לא שנו אלא שחורות או אדומות, אבל ירוקות מינא דהדס הוא וכשר:",
+                "<b>ואין ממעטין אותן ביום טוב.</b> דה״ל מתקן: "
+            ],
+            [
+                "<b>נקטם ראשה פסולה.</b> אף זו אינה הלכה:",
+                "<b>צפצפה.</b> מין ערבה ועלה שלה עגול:",
+                "<b>ושל בעל.</b> שגדלה בשדה ולא בנחל, כשרה. לא נאמר ערבי נחל אלא שדבר הכתוב בהווה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו שנים קטומין.</b> אהדסים קאי. ובגמרא פריך אי קטום פסול והוא מצריך שלשה ליבעי כולהו שלמים, ואי קטום כשר ליכשר שלשתן קטומים. ומסיק דחזר בו רבי ישמעאל מתחלת דבריו שהיה מצריך שלשה הדסים ומכשיר אפילו שנים קטומין. והוא הדין אי לא מייתי להו כלל דקטומין כמאן דליתנהו דמי:",
+                "<b>אפילו שלשתן קטומין.</b> דלא בעי הדר בהדס. והלכה כרבי טרפון: "
+            ],
+            [
+                "<b>של ערלה ושל תרומה טמאה פסול.</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם, שיהיה ראוי לכם:",
+                "<b>ואם נטל כשר.</b> שהרי יש בה היתר אכילה:",
+                "<b>ובית הלל מכשירין.</b> דהא חזי לעניים, כדתנן מאכילין את העניים דמאי:",
+                "<b>בירושלים כו׳</b> אבל חוץ לירושלים לא, דבעינן לכם שיהא ראוי לכם: "
+            ],
+            [
+                "<b>עלתה חזזית.</b> כמין אבעבועות דקות:",
+                "<b>על רובו.</b> במקום אחד הוא דבעינן רובו, אבל בב׳ או בג׳ מקומות אפילו על מיעוטו פסול. ועל פטמתו אפילו כל שהוא פסול, ששם הוא נראה יותר מבשאר מקומות:",
+                "<b>פטמתו.</b> הדד שבראשו. כמו פטמא של רמון:",
+                "<b>נקלף פסול.</b> ודוקא שנקלף כולו, אבל מקצתו כשר. ואית דאמרי איפכא נקלף מקצתו פסול, דמיחזי כמנומר, אבל נקלף כולו כשר. והאי נקלף לאו שהוסרה הקליפה עד שנראה הלבנונית שבתוכו, דהאי הוי חסר ופסול, אלא שנקלף ממנו גלד דק ומראהו ירוק כאשר בתחלה:",
+                "<b>ניקב.</b> נקב מפולש מעבר אל עבר אפילו בכל שהוא פסול. ושאינו מפולש ואינו חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה, אם הנקב רחב כאיסר פסול, פחות מכאן כשר. והיינו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר, דתנינן לקמן שאינו מפולש ואינו רחב כאיסר:",
+                "<b>אתרוג הכושי.</b> שגדל כאן והוא שחור, פסול. אבל כושי שגדל בארץ כוש אורחיה הוא וכשר:",
+                "<b>ורבי יהודה פוסל.</b> והלכה כרבי יהודה. וכל הני פסולים ביו״ט ראשון, אבל ביו״ט שני עם שאר הימים הכל כשר: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר כביצה.</b> והלכה כר״י דפחות מכביצה פסול:",
+                "<b>ר״י אומר אפילו בשתי ידיו.</b> והלכה כר׳ יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בגימוניות של זהב.</b> חוטי זהב כפופין כגימון, כמו הלכוף כאגמון (ישעיהו נ״ח:ה׳), וסובבין האגודה:",
+                "<b>במינו היו אוגדין אותו למטה.</b> לקיים מצות אגד. וזה לנוי בעלמא הוה. ורבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד, הלכך אי אגיד ליה שלא במינו הוו להו ה׳ מינין. ואנן קיי״ל דלולב א״צ אגד הלכך בהא הלכה כר״מ: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן היו מנענעין.</b> השתא מהדר תנא להא דתנינן לעיל, כל לולב שיש בו ג׳ טפחים כדי לנענע, אלמא מצוה בנענוע, והיכן מנענעים:",
+                "<b>בהודו לה׳ תחלה.</b> תחלת המקרא:",
+                "<b>וסוף.</b> סוף המקרא, כי לעולם חסדו. ואית דמפרשי תחלה הודו ראשון. וסוף, הודו אחרון שבסוף ההלל. והכי מסתברא. וכיצד מנענע, מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. ובהולכה מנענע שלשה פעמים וכן בהבאה וכן בעל��ה וכן בירידה, על כל אחת ואחת שלשה פעמים:",
+                "<b>והם לא נענעו אלא באנא ה׳ הושיעה נא בלבד.</b> ואין כך הלכה אלא כדברי ב״ה:",
+                "<b>יטול על שלחנו.</b> אם שכח ולא נטל לולב קודם אכילה יפסיק סעודתו ויטול על שלחנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה עבד או אשה או קטן וכו׳</b> מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. לכך צריך שיענה אחריו מלה במלה מה שהוא אומר:",
+                "<b>ותהא לו מארה.</b> שלא למד:",
+                "<b>עונה אחריו הללויה.</b> על כל דבר שהוא אומר, שכך היו רגילין לענות אחר מקרא את ההלל על כל דבר ודבר הללויה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לכפול.</b> כל פסוק ופסוק מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים, לפי שכל אותו הפרק מהודו לה׳ כי טוב עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא, ומאודך ולמטה אינו כפול, לכך נהגו לכפול המקראות הללו:",
+                "<b>לברך אחריו.</b> הכל כמנהג המדינה. אבל ברכת הלל לפניו מצוה היא בכל מקום ואינו תלוי במנהג:",
+                "<b>הלוקח לולב מחבירו.</b> עם הארץ:",
+                "<b>בשביעית.</b> שעם הארץ חשוד על השביעית. ונהי דדמי לולב יכול ליתן לו לפי שלולב עץ בעלמא הוא ואין בו קדושת שביעית, דמי אתרוג אינו יכול ליתן לו, שפירות שביעית צריכין להתבער בשביעית הן ודמיהן, הלכך צריך שיקח ממנו האתרוג במתנה ולא יתן לו דמיו, שמא לא יבערם עם הארץ בקדושת שביעית: "
+            ],
+            [
+                "<b>במקדש שבעה.</b> כדדרשינן לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים, ולא בגבולין שבעת ימים:",
+                "<b>במדינה.</b> בירושלים, שאף היא כגבולים לענין זה:",
+                "<b>ושיהא יום הנף.</b> של עומר, דהיינו יום ט״ז בניסן:",
+                "<b>כולו אסור.</b> ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב (ויקרא כ״ג) עד הביאכם. וכשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח, דאמרינן כתוב אחד אומר (שם) עד עצם היום הזה, דמשמע משהאיר המזרח, וכתוב אחד אומר עד הביאכם, הא כיצד, בזמן דאיכא עומר עד הביאכם, בזמן דליכא עומר עד עצם היום. ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול: "
+            ],
+            [
+                "<b>יום טוב ראשון וכו׳</b> דאמרינן לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביו״ט ראשון לבדו, לפיכך היו מוליכין שם לולביהן מערב שבת:",
+                "<b>אין אדם יוצא וכו׳</b> דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, לכם משלכם. ואם נתנו לו חברו במתנה אפילו על מנת להחזיר שמה מתנה, ונוטלו ויוצא בו ואח״כ מחזירו. ואם לא החזירו אגלאי מלתא למפרע דגזול היה בידו מעיקרא ולא יצא ידי חובתו: "
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מפני שהוציאו ברשות.</b> וכגון שלא יצא ידי חובת נטילה בשעה שהוציאו. אבל יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו חייב, דלא טריד מהשתא במצוה לעשותה. והיכי משכחת דלא יצא י״ח נטילה קודם שהוציאו דהא מדאגבהיה נפק ביה, משכחת ליה כגון שהפכו, שכל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר (שמות כ״ו:ט״ו) עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתן. אי נמי שהוציאן בכלי דלקיחה על ידי דבר אחר דרך בזיון לאו שמה לקיחה. והלכה כרבי יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת אשה.</b> את הלולב, ולא אמרינן דמטלטלת מידי דלא חזי לה:",
+                "<b>ומחזרת למים.</b> שלא יכמושו:",
+                "<b>בשבת מחזירים.</b> שהרי מהם נטלום היום. אבל לא מוסיפים וכ״ש שאין מחליפין:",
+                "<b>ובי��ם טוב מוסיפין.</b> אבל לא מחליפים, לשפוך אלו ולתת צוננין מהן, דטרח לתקן מנא:",
+                "<b>ובמועד.</b> בחול המועד מצוה להחליף. והלכה כר״י:",
+                "<b>חייב בלולב.</b> לחנכו מדברי סופרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לולב וערבה.</b> לולב לנטילה וערבה להקיף המזבח:",
+                "<b>ששה ושבעה.</b> לפי שפעמים דוחים את השבת והוו להו שבעה, ופעמים שאין דוחין ולא הוו אלא ששה. ולקמן מפרש להו ואזיל:",
+                "<b>וההלל.</b> לגמור כל שמונה, מה שאין כן בפסח לפי שימות החג חלוקים בקרבנותיהן:",
+                "<b>והשמחה.</b> לאכול בשר שלמים בזמן המקדש, דכתיב (דברים י״ז) ושמחת בחגך, ואין שמחה בזמן המקדש אלא בבשר שלמים דכתיב (שם כ״ו) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת:",
+                "<b>סוכה.</b> לישב בסוכה:",
+                "<b>ונסוך המים.</b> בתמידי החג שחרית:",
+                "<b>החליל.</b> בשמחת בית השואבה היו שמחים בחג לכבוד שאיבת ניסוך המים, ומנגנים בחלילים וכנורות. ואותו חליל אינו דוחה לא את השבת ולא את יו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>לולב שבעה.</b> דיום ראשון דוחה שבת משום דאית ליה עיקר מן התורה בגבולים דכתיב (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום הראשון:",
+                "<b>ושאר כל הימים.</b> אם חל יו״ט ראשון בשאר ימי החול, ונמצאת שבת בחול המועד, לא דחי. ואע״ג דכל שבעה הוא מן התורה במקדש, העמידו חכמים גזירתם בשאר ימי החג הואיל ואין להם עיקר מן התורה בגבולים. ובדין היה דאפילו בזמן הזה יהיה לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון של חג, אלא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא, ושמא אין זה יו״ט ראשון הלכך לא דחינן שבת מספיקא. וטעמא דגזרו שלא ליטול לולב בשבת, והרי אין בנטילתו שום מלאכה אלא טלטול בעלמא, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד הברכה או סדר הנענועים ויעבירנו ד׳ אמות ברה״ר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>יום שביעי של ערבה כו׳</b> דעבוד הכירא לדעת שהיא דאורייתא, כלומר הלכה למשה מסיני. ומשום האי הכירא תקון דשביעי שלה דוחה שבת במקדש, שבערבה היו מקיפים את המזבח. והאידנא אינה אלא מנהג נביאים שהנהיגו את העם ליטול ערבה בשביעי חוץ מערבה שבלולב, ואין מברכין עליה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מוליכין את לולביהן להר הבית.</b> יו״ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע״ש:",
+                "<b>החזנים.</b> שמשים שהיו שם לצרכי צבור:",
+                "<b>על גב האצטבא.</b> רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים:",
+                "<b>והזקנים.</b> הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:",
+                "<b>ומלמדין.</b> ב״ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול: "
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא מוצא.</b> בגמרא אומר ששמו קלני״א. ועוד היום כך שמו, והערבה מצויה שם, והמקום רחוק מירושלים מעט. ופירוש קלני״א חפשי ממס. ולפיכך נקרא מוצא שהיה מוצא ממס המלך בשביל הערבה שלוקחים משם:",
+                "<b>מרביות.</b> ענפים גדולים גבוהים י״א אמה, ומניחים אותם על יסוד המזבח וראשיהן זקופים ומוטין על המזבח אמה:",
+                "<b>אני והו.</b> בגימטריא אנא ה׳. ועוד הם שני שמות שבשם ע״ב. פירוש אחר מי שאני והוא בצרה, על דרך עמו אנכי בצרה, הושיעה נא: "
+            ],
+            [
+                "<b>גיגיות.</b> כלים של זהב מלאים מים, כדי שלא יכמשו עליהן:",
+                "<b>חריות.</b> ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת, ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן, אחת ללולב ואחת למזבח. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקא: "
+            ],
+            [
+                "<b>התינוקות שומטים את לולביהן.</b> הגדולים שומטים לולבי התינוקות מידן של תינוקות:",
+                "<b>ואוכלים.</b> הגדולים אתרוגיהן של תינוקות. ואין בדבר משום גזל שכך נהגו משום שמחה. פירוש אחר התינוקות משליכים לולביהן מידם ואוכלים אתרוגיהן בשביעי. אבל הגדולים אין אוכלים אתרוגיהן כל אותו היום, דכיון שהוקצה למצוה למקצת היום הוקצה לכולו: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יתיר.</b> אגד שלה לסתרה. דהא כל היום חובתה:",
+                "<b>אבל מוריד.</b> הוא ממנה הכלים נאים ומצעות נאות שהעלה לתוכה:",
+                "<b>מפני כבוד יו״ט.</b> שיראה כמכין לקראתו [למקום] שיסעוד בו הלילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מן השלוח.</b> הוא מעיין הסמוך לירושלים:",
+                "<b>מחזקת ג׳ לוגין.</b> [זהו] פחות שבנסכים, רביעית ההין לכבש:",
+                "<b>שער המים.</b> אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שבו מכניסין צלוחית של מים דנסוך החג:",
+                "<b>תקעו והריעו.</b> משום שנאמר (ישעיהו י״ב:ג׳) ושאבתם מים בששון:",
+                "<b>עלה בכבש.</b> שהיה בדרומו של מזבח:",
+                "<b>ופנה לשמאלו.</b> שנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:",
+                "<b>שהיו משחירים פניהן.</b> מחמת היין, ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:",
+                "<b>כמין שני חוטמין דקין.</b> חוטם אחד בספל אחד ונקב אחד בחוטמו. והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח, ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד:",
+                "<b>אחד מעובה ואחד דק.</b> אחד מהנקבים עבה. והוא אותו של יין, ואחד דק אותו של מים. כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת. שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין עב יותר ומאחר לצאת, לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלין בבת אחת:",
+                "<b>ה״ג מערבי של מים, מזרחי של יין.</b> הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה, זה לפני זה, אחד לצד מערב ואחד לפנים ממנו דהיינו למזרח:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר כו׳</b> בתרתי פליג, אג׳ לוגין פליג ואז׳ דקאמר תנא קמא, ואתא ר׳ יהודה למימר אף בשמיני מנסכים. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>הגבה את ידך.</b> כדי שנראה אם תתן מים בספל. לפי שצדוקים אין מודים בנסוך המים:",
+                "<b>שפעם אחת נסך.</b> צדוקי אחד את המים על רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה מקודשת.</b> שלא נתחנכה לעבודת מזבח. דאי הוי מייתי במקודשת אפסילו להו בלינה שכלי שרת מקדשים כדכתיב (שמות ל׳) כל הנוגע בהם יקדש, וכל הקדוש קדושת הגוף נפסל בלינה:",
+                "<b>היה ממלא מן הכיור.</b> ואע״פ שהכיור הוקדש לכלי שרת ומקדש את מימיו, לא היו נפסלים בלינה, לפי שהיו משקיעים אותו מבערב בבור כדאמר ביומא [פ״ג] אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה:",
+                "<b>שהמים והיין המגולין.</b> היינו טעמא דנתגלה ממלא מן הכיור ולא היה מנסך [מהן], שהמים [והיין] המגולין פסולים לגבי המזבח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החליל.</b> הרבה מיני זמר היו שם, ועל שם שחליל קולו נשמע יותר מן האחרים נקראו כולם על שמו:",
+                "<b>חמשה וששה.</b> פעמים חמשה פעמים ששה. חל יו״ט ראשון להיות בשבת, החליל ששה. חל בשאר ימי החול החליל חמשה. לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:",
+                "<b>שמחת בית השואבה.</b> לפי שכל שמחה זו על שאיבת המים של ניסוך, קרו לה שמחת בית השואבה, על שם ושאבתם מים בששון (ישעיהו י״ב:ג׳): "
+            ],
+            [
+                "<b>תקון גדול.</b> שהיו מקיפים אותה גזוזטראות ומושיבים הנשים למעלה והאנשים מלמטה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש:",
+                "<b>בראשיהן.</b> בראש כל מנורה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מבלאי מכנסי כהנים.</b> ממכנסי כהנים הבלויות, ומאבנטיהן הישנים. תרגום אבנט המיינא:",
+                "<b>היו מפקיעים.</b> קורעים לעשות פתילות:",
+                "<b>שלא היתה מאירה.</b> לפי שהמנורות גבוהות חמישים אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר: "
+            ],
+            [
+                "<b>באבוקות של אור.</b> בארבע אבוקות או בשמונה, זורק זו ומקבל את זו:",
+                "<b>דברי שירות ותשבחות.</b> יש מהן שהיו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, אלו חסידים ואנשי מעשה. ויש שהיו אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו, אלו בעלי תשובה. ואלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ונמחל לו:",
+                "<b>שעליהם הלוים עומדים בשיר.</b> בשמחת בית השואבה. אבל דוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:",
+                "<b>תקעו והריעו ותקעו.</b> זה סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח:",
+                "<b>הגיעו לעזרה.</b> לקרקע עזרה של נשים:",
+                "<b>הפכו פניהם למערב.</b> לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:",
+                "<b>שונין.</b> כופלין לומר ",
+                "<b>אנו ליה.</b> משתחוים ומודים על מה שעבר. ",
+                "<b>וליה עינינו.</b> מיחלות להבא: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלש לפתיחת שערים.</b> כשפותחים שערי העזרה היו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, וחשיב להו לג׳ תקיעות:",
+                "<b>ותשע לתמיד של שחר.</b> כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר. ושלשה פרקים היו מפסיקים בו, ועל כל פרק ופרק היו הכהנים תוקעים ג׳ תקיעות תקיעה תרועה תקיעה ומשתחוים העם [תר״ת חשיב להו לג׳] הרי ט׳ תקיעות:",
+                "<b>להבטיל העם ממלאכה.</b> תקיעה ראשונה לבטל העם שבשדות, תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין את החמין והדליקו את הנרות:",
+                "<b>ושלש להבדיל בין קודש לחול.</b> לאחר התקיעות הראשונות שהה כדי לצלות דג קטן, ותוקע ומריע ותוקע. אלו ג׳ תקיעות אחרונות להודיע שקדש היום:",
+                "<b>שלש לפתיחת שערים.</b> של עזרה, שתוקעים בכל יום:",
+                "<b>ושלש לשער העליון.</b> כדאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשער העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:",
+                "<b>ושלש לשער התחתון.</b> דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון, כדתנן היו תוקעין והולכין עד שהגיעו לשער היוצא ממזרח, להכי קרי להו ג׳ של שער התחתון. וג׳ של מעלה עשירית לא קחשיב, דהאי ת״ק סבר כראב״י דאמר שלא היו תוקעים למעלה עשירית:",
+                "<b>ושלש למילוי המים.</b> לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים, תקעו והריעו ותקעו:",
+                "<b>על גבי המזבח.</b> דתנן בפ׳ לולב וערבה וזקפום על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. ותנא דידן לא מייתי הכא כשחל להיות ערב פסח בשבת שהפסח נשחט בשלש כתות ותקיעות טובא הוו התם, משום דלא שכיחא כולי האי שיבא ערב פסח בשבת. והא דתנן אין מוסיפין על מ״ח לאו דוקא, דבערב פסח שחל להיות בשבת זימנין דמוסיפים עד שבע וחמשים תקיעו��: "
+            ],
+            [
+                "<b>יו״ט הראשון של חג וכו׳</b> כ״ד משמרות של כהונה היו במקדש, וכולן עולות לרגל וזוכות בחובות הבאות מחמת הרגל, ושש עשרה משמרות מקריבים שש עשרה בהמות, שהם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד, נשארו ח׳ משמרות לי״ד כבשים, ששה משמרות מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחד מהם, הרי י״ב כבשים, והשאר שהם שני משמרות הנותרות מקריבות אחד אחד:",
+                "<b>בשני.</b> שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשע משמרות לי״ד כבשים. חמשה מהן היו מקריבין שנים שנים, הרי עשרה. והשאר שהם ארבע משמרות הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד:",
+                "<b>בשלישי.</b> שנתמעט עוד פר אחד מן הפרים, ונשארו עשר משמרות לי״ד כבשים. ארבע משמרות מקריבות שנים שנים, הוה להו שמנה. והשאר אחד אחד, ששה כבשים לששה משמרות:",
+                "<b>בשביעי כולן שוין.</b> המשמרות. ומקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחת, שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים שנים ושעיר אחד לעשר משמרות. נשתיירו ארבעה עשר כבשים, לי״ד משמרות:",
+                "<b>בשמיני חוזרים לפייס כברגלים.</b> פר אחד איל אחד ושבעה כבשים שקרבים בשמיני אין קרבים כסדר קרבנות החג לפי סדר המשמרות, אלא כל המשמרות באות ומפייסות עליהן, כמו שמפייסות בשאר רגלים. וסדר הפייס מפורש ביומא פרק בראשונה:",
+                "<b>אמרו משמר שהקריבו פרים היום.</b> לא היו מקריבים פרים למחר, שהמשמרות שהקריבו אתמול כבשים לא היו מניחים אותן אלא חוזרות חלילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>באמורי הרגלים.</b> במה שאמור ברגלים, כלומר בקרבנות האמורים ברגל היו כל המשמרות שוות, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד, ועולות של עולת ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות:",
+                "<b>ובחלוק להם הפנים.</b> כשאירע שבת ברגל. שבשבת מסלקין אותו ומסדרין אחר כדכתיב (ויקרא כ״ד) ביום השבת יערכנו:",
+                "<b>ובעצרת.</b> כשאירע בשבת, ויש בו חילוק חמץ של שתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהיא מצה, אומרים לו לכל אחד כשנותנים לו חלקו בלחם הפנים הילך מצה, וכשנותנים לו חלקו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ. לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן, אלא מכל קרבן כל אחד נוטל חלקו, כדנפקא לן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו (שם ז׳), לפיכך מודיעין אותו שנותנים לו חלקו בין בחמץ בין במצה:",
+                "<b>משמר שזמנו קבוע.</b> לשמש בשבת זו שחל הרגל להיות בתוכה:",
+                "<b>מקריב תמידין.</b> שהרי אינן בשביל הרגל:",
+                "<b>נדרים ונדבות.</b> שנדרו ונדבו כל השנה והביאום ברגל:",
+                "<b>וכל קרבנות צבור.</b> לאתויי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים ששגגו ב״ד וטעו בהוראה ועשו רוב הקהל על פיהם. ואם אירע כן ברגל, משמר שזמנו קבוע מקריבין אותו:",
+                "<b>מקריב את הכל.</b> לאתויי קיץ המזבח, כשהוא בטל שכלתה הקרבת התמיד ואין מביאין שם נדר או נדבה, לוקחין ממעות המותרות משיירי הלשכה וקונין מהן קרבנות עולות ומקריבין אותן, והן נדבת צבור. ואף אלו אם קרבו ברגל משמר שזמנו קבוע מקריב אותן:",
+                "<b>בין מלפניה בין מלאחריה.</b> אם חל יו״ט לאחר השבת אע״ג דלא הוה ליה שבת בתוך החג, אפ״ה הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע״ש בשביל יו״ט שהרי בשבת לא יוכלו לבוא, חולקים בלחם הפנים. וכן אם חל שמיני לפניה בערב שבת, אע״פ שאין השבת בתוך החג, חולקים, הואיל ולא יוכלו ללכת:   "
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים.</b> כגון שחל יו״ט ראשון בשני בשבת, שהיו יכולים לבוא באחד בשבת והן קדמו ובאו מערב שבת. או שחל יו״ט האחרון בה׳ בשבת, שהיו יכולין לילך בערב שבת ונתעכבו שם בשבת. כל המשמרות שנתעכבו שם אין נוטלין אלא שני חלות:",
+                "<b>ומשמר שזמנו קבוע נוטל י׳</b> וחולקין אותן בין משמר הנכנס ובין משמר היוצא כדרך כל שבתות השנה:",
+                "<b>הנכנס נוטל שש כו׳</b> שהמשמרות מתחלפות בשבת, זו עובדת שחרית וזו עובדת ערבית:",
+                "<b>הנכנס נוטל שבע.</b> נוטלים שתי חלות יתירות בשכר הגפת דלתות שהם נועלים הדלתות שפתחו המשמר היוצא בשחר. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>הנכנסים חולקים.</b> ביניהן לחם המגיע לחלקם:",
+                "<b>בצפון.</b> כדי שייראה לכל שהן נכנסין, שהצפון עיקר, שהיא קבועה לשחיטת קדשי קדשים:",
+                "<b>והיוצאים חולקים בדרום.</b> כדי שייראה שהם יוצאים והולכים להם, לפיכך שינו מקומן אצל רוח שאינו עיקר:",
+                "<b>בילגה.</b> שם המשמרה:",
+                "<b>לעולם חולקת בדרום.</b> ואפילו כשהיא נכנסת, קנסא הוא שקנסוה:",
+                "<b>וטבעתה קבועה.</b> עשרים וארבע טבעות היו בעזרה במקום המטבחיים, לעשרים וארבע משמרות כהונה, וטבעות של כל המשמרות פתוחות צד אחד והופכה למעלה ומכניס צואר הבהמה לתוכה וחוזר והופך פתחה למטה לתוך הרצפה. וטבעת של בלגה קבועה ואינה נהפכת, וצריכה להשתמש בשל אחרים, וגנאי הוא לה:",
+                "<b>וחלונה סתומה.</b> חלונות היו בלשכת החליפות ששם גונזין את סכיניהם. וחלון של משמרת בלגה היתה סתומה, דקנסוה רבנן משום מעשה שהיה, שאשה אחת ממשמרת בלגה ומרים בת בלגה שמה נשתמדה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יונים, וכשנכנסו יונים להיכל הלכה וטפחה בסנדל ע״ג המזבח ואמרה, לוקוס לוקוס, פירוש זאב זאב בל׳ יוני. עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואין אתה עומד להן בשעת דוחקן. וכששמעו חכמים בדבר זה קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה של כל המשמרת כולה, כי אמרו אם לא ששמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה לא אמרה כן. ובשביל אביה קנסו כל המשפחה, דאוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,377 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Sukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Sukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה.</b> דסוכה דירת עראי בעינן דכתיב (דברים ט״ז) חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, אמרה תורה עשה סוכה לשבעת ימים. ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע:",
+                "<b>ור״י מכשיר.</b> דסבר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>ושאינה גבוהה י׳ טפחים פסולה.</b> דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה:",
+                "<b>ושאין לה ג׳ דפנות.</b> דכתיב בסכת בסכת בסוכות, שנים חסרים ואחד מלא, חד לסכך דפירוש סכה סכך, פשו להו תלתא לג׳ דפנות. אתיא הלכה למשה מסיני ובצריה לדופן חדא ואוקמיה אטפח, נשארו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. לפיכך סוכה שיש לה שתי דפנות זו אצל זו, עושה דופן ג׳ שיש בו טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לאחד משתי הדפנות, שכל פחות מג׳ כלבוד דמי, ונחשב כאילו הוא דופן של ד׳ טפחים ונמצא רוב דופן עשוי, והרי יש לסוכה זו ג׳ דפנות. וצריך לעשות לה צורת פתח. ואם שתי הדפנות הם זו כנגד זו וביניהן מפולש, מביא פס שיש בו ד׳ טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לאחד משתי הדפנות ונחשב כאילו יש בפס זה ז׳ טפחים שהוא שעור הכשר סוכה לארכה ולרחבה, שהסוכה צריכה שתהא ז׳ על ז׳ כדי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ו׳ על ו׳ לראשו ורובו, וטפח על טפח לשולחנו:",
+                "<b>ושחמתה מרובה מצלתה פסולה.</b> הא בשוין, שהחמה כצל כשירה. ודוקא שהן שוין מלמטה בקרקעית הסוכה, דבידוע שלמעלה בסכך צלתה מרובה מחמתה, דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתירא מלרע:",
+                "<b>בית שמאי פוסלין.</b> דבעו סוכה לשמה, וזו סתם נעשית. ואילו תוך שלשים לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל׳ יום קודם לחג, סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה, אבל קודם ל׳ סתמא לאו לשם חג הוא:",
+                "<b>וב״ה מכשירין.</b> דלא בעו סוכה לשם חג: "
+            ],
+            [
+                "<b>כאלו עשאה בתוך הבית.</b> ופסולה:",
+                "<b>תחתונה פסולה.</b> דשני סככין יש לה. וקרא קא פסיל סוכה שתחת הסוכה:",
+                "<b>אם אין דיורין בעליונה.</b> שאינה ראויה לדירה, כגון שאין גג התחתונה יכולה לסבול כרים וכסתות של עליונה. ולא נחלקו ת״ק ורבי יהודה כשאינה יכולה לסבול כלל, דבהא כולי עלמא מודו שהתחתונה כשרה בסכך העליונה, שהגג שלה אינו חשוב גג, ולא הויא סוכה שתחת הסוכה. ואם היא בריאה ויכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, כ״ע לא פליגי שהיא פסולה. כי פליגי כשיכולה לקבל ע״י הדחק, כגון שגג התחתונה מתנועע ורופף מכרים וכסתות של עליונה, ת״ק סבר דבהכי מקרי סוכה שתחת הסוכה ופסולה, ור״י סבר כיון שאינה מקבלת כרים וכסתות של עליונה אלא על ידי הדחק, אינו חשוב גג, ואין זו סוכה שתחת הסוכה. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשר.</b> שלא יהו עלין וקסמין יורדין על השלחן. פ״א שלא ינשרו העלין לאחר שיבשו ותשאר הסוכה חמתה מרובה מצלתה. וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך. ודוקא מפני הנשר, אבל לנאותה כשרה:",
+                "<b>או שפירס על גבי הקינוף.</b> כלומר או אפילו לא פרסו מפני הנשר, אלא לנוי על מטתו ע״ג הקינוף שהן ד׳ קונדסין לד׳ רגלי מטתו שהן גבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליהם והרחיקו מן הסכך דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחיה התם:",
+                "<b>פסולה.</b> משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם:",
+                "<b>אבל פורס הוא ע״ג מטה שיש לה נקליטין.</b> שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין מזו לזו [כלונסא ופורס עליו סדין] ומשום דאין לה גג טפח רחב מלמעלה לא מקרי אוהל: "
+            ],
+            [
+                "<b>הדלה עליה.</b> הגביה על גבה:",
+                "<b>קיסום.</b> אידרא בלע״ז, והיא נדלה כגפן וכדלעת:",
+                "<b>פסולה.</b> לפי שאין מסככין במחובר:",
+                "<b>ואם היה הסכוך הרבה מהם.</b> שהיה שם סכך כשר הרבה יותר מהגפן והדלעת, כשרה. והוא שחבטן וערבן עם הסכך כשר ואין נראין בעין, דסכך כשר רבה עליהן ומבטלן כשהן מעורבין:",
+                "<b>או שקצצן.</b> אף לאחר שסכך בהן, כשרה. והוא שינענעם לאחר קציצה, דאי לאו הכי פסולה דאמרה תורה (דברים ט״ז:י״ג) חג הסוכות תעשה, ולא מן העשוי, כלומר כשתעשה תהא ראוי לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאין ראוי לסוכה ואתה מתקנה כי הא דמכשר לה בקציצה ולא הדר סתר לה. אבל כשמנענע הוי כסותר וחוזר ומסכך. שמגביה כל אחד לבד ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו:",
+                "<b>כל דבר שאינו כו׳</b> לאפוקי כלי עץ ובגדי פשתן ומחצלאות, שאע״פ שגדוליהם מן הארץ אין מסככין בהן הואיל ומקבלין טומאה:",
+                "<b>וגידוליו מן הארץ וכו׳</b> דכתיב חג הסוכות [תעשה לך באספך] מגרנך ומיקבך, בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר, כלומר מן הנשאר אחר שאספת הגורן והיקב כגון קשין וזמורות מהם עשה סוכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>וחבילי זרדין.</b> מין קנים, ובעודן לחים בהמה אוכלתן, וכשיבשו עומדין להיסק:",
+                "<b>אין מסככין.</b> כשהן קשורים. ולא מפני שהן פסולים אלא פעמים שאדם בא וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול, וזה לא נעשה אפילו לצל אלא ליבש והוי עשוי בפסול:",
+                "<b>וכולן.</b> הפסולים ששנינו בסכך:",
+                "<b>כשרים לדפנות.</b> דסוכה סכך משמע ולא דפנות. הילכך סוכות תעשה לך מגרנך, אסכך משמע ולא אדפנות: "
+            ],
+            [
+                "<b>מסככין בנסרים דברי ר׳ יהודה.</b> בנסרים שיש בהם ארבעה שהוא שעור מקום חשוב דברי הכל פסולה. פחות משלשה דברי הכל כשרה דחשיבי כקנים. כי פליגי משלשה ועד ארבעה, רבי יהודה סבר כיון דלית בהו שעור מקום חשוב לא גזרינן שמא ישב תחת תקרת הבית. ורבי מאיר סבר כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן שמא יאמר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי. והלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>תקרה.</b> גג העשוי מקורות או נסרים:",
+                "<b>מעזיבה.</b> הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרים קרוי מעזיבה:",
+                "<b>מפקפק.</b> סותר ומנענע כולן:",
+                "<b>או נוטל אחת מבינתים.</b> ונותן סכך כשר במקומה. ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים, הלכך בפקפוק סגי. ובלא פקפוק אי אפשר משום תעשה ולא מן העשוי:",
+                "<b>ר״מ אומר.</b> לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שכולן מודים שצריך ליטול אחד מבינתים ופקפוק אינו מועיל. ור״מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים. והלכה כר׳ יהודה שאמר משום בית הלל:   "
+            ],
+            [
+                "<b>שפודין.</b> אין ראוין לסכוך, לפי שאינן גדולי קרקע:",
+                "<b>[בארוכות] המטה.</b> כלים המקבלים טומאה:",
+                "<b>אם יש ריוח ביניהן כמותן.</b> לאו דוקא כמותן ממש ולא יותר, דהא מקום שפוד כפרוץ הוא נחשב, וכשנותן סכך כשר בין שפוד לשפוד ��ם אין ביניהן אלא כמותן הוי פרוץ כעומד ופסול. אלא על כרחך הריוח שביניהן משהו יותר מכמותן:",
+                "<b>החוטט בגדיש.</b> נטל מן העומרים למטה סמוך לארץ ועשה חלל כשעור סוכה והסכך נמצא עשוי ועומד מאליו. והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. אבל אם היה בו חלל טפח במשך שבעה, עשוי לשם סכך, וחטט בו עד שהגביה את החלל לשעור גובה עשרה [אין] זו היא עשייתו, שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי, והרי היא כסוכה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>המשלשל.</b> מוריד. שהתחיל לארוג הדפנות סמוך לסכך ואורג ובא כלפי מטה:",
+                "<b>שלשה טפחים פסולה.</b> היינו שיעור שיזדקר הגדי בבת אחת ויכנס, דאמרן דבכהאי גוונא אינה מחיצה:",
+                "<b>כיון שהגיע לעשרה כשרה.</b> ואפי׳ אינן מגיעות לסכך ומופלגות ממנו הרבה:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה.</b> דיו באריגת עשרה:",
+                "<b>כך מלמעלה למטה.</b> ואפילו גבוהות מן הארץ הרבה. דסבר מחיצה תלויה מתרת. ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>הרחיק את הסיכוך.</b> לאו בגובה קאמר, אלא ברוחב, שהניח אויר בין דופן לסכך, באורך הסוכה או ברחבה:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בית שנפחת.</b> גגו באמצעו, והדפנות רחוקות מן הסכך כשר:",
+                "<b>אם יש מן הכותל לסכך כשר ארבע אמות פסולה.</b> פחות מכאן כשרה. דהלכה למשה מסיני דאמרינן דופן עקומה עד ד׳ אמות, ורואים תקרת הבית כאילו נעקם ראש הדופן ובא עד הסכך הכשר. ולא יישן תחתיה:",
+                "<b>וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.</b> וסיכך באוירה של חצר, רחוק מכותלי האכסדרה. ואכסדרה הוא מקום מוקף מג׳ מחיצות:",
+                "<b>סוכה גדולה.</b> כל שאילו ינטל הסכך פסול, ישאר בה שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר. זו היא סוכה גדולה:",
+                "<b>שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו.</b> דוקא מן הצד אמרינן שאין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות, משום טעמא דדופן עקומה. אבל באמצע הסוכה פוסל בארבעה טפחים. ואויר שאין שם סכך כלל בין באמצע בין מן הצד, פוסל בג׳ טפחים:   "
+            ],
+            [
+                "<b>כמין צריף.</b> שאין לה גג, וראשי הדפנות נוגעות זו בזו מלמעלה [כזה], ומתרחבים והולכים מלמטה:",
+                "<b>או שסמכה.</b> שהטה ראשי הקנים על הכותל והולכים בשפוע למטה לארץ:",
+                "<b>מפני שאין לה גג.</b> אינו ניכר מהו גג ומהו כותל. דאהל משופע לאו שמיה אהל אלא א״כ יש לו גג טפח. והלכה כר״א:",
+                "<b>מחצלת של קנים וכו׳</b> במחצלת קטנה כו״ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ואין מסככין בה. כי פליגי בגדולה, תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך עבידא וסתם קטנה לשכיבה. וה״ק מחצלת גדולה סתמא לסיכוך, ואם פירש שעשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ולסיכוך מסככים בה, הכי קאמר, ומחצלת קטנה סתמא לשכיבה, ואם פירש שיהא לסיכוך מסככין בה:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה.</b> סתמן לשכיבה. ועשאה לשכיבה דקאמר, כלומר עשויות הן מתחלתן סתמא לשכיבה, הלכך אף הגדולה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ואם פירש שהיא לסיכוך מסככין בה. ואין הלכה כר״א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הישן.</b> לא יצא ידי חובתו. ובלבד שתהא המטה גבוה עשרה טפחים, דאז היא חשובה אהל ונמצא אהל מפסיק בינו לבין הסוכה. ועיקר מצות סוכה אכילה שתיה שינה:",
+                "<b>נוהגים היינו כו׳</b> דקסבר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>עבדים פטורים מן הסוכה.</b> דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה:",
+                "<b>ולפי דרכנו למדנו.</b> אע״פ שלא אמר אלא לשיחת חולין בעלמא, שהיה משתבח בעבדו. למדנו שהישן תחת המטה כו׳: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה.</b> רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>מדובללת.</b> שלא השכיב הקנים יחד זה אצל זה, אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצלתה, ואשמעינן מתניתין דאמרינן רואים כאילו היו מושכבים בשוה ואם אז צלתה מרובה כשרה: "
+            ],
+            [
+                "<b>בראש העגלה.</b> אע״ג דמטלטלה ולא קביעי:",
+                "<b>בראש הספינה.</b> שבים, שהרוח שולטת שם ועוקרתה:",
+                "<b>כשירה.</b> דדירה קרינא ביה. והוא שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה:",
+                "<b>ועולין לה ביום טוב.</b> איידי דבעי למתני סיפא אין עולין, תנא רישא עולין:",
+                "<b>בראש האילן.</b> תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך:",
+                "<b>כשרה.</b> בחולו של מועד:",
+                "<b>ואין עולין לה ביו״ט.</b> דגזור רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש:",
+                "<b>שתים באילן.</b> סמך קרקע הסוכה רובה באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי דפנות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן שעשה בארץ, והגביה הדופן ממנה ומעלה עשרה:",
+                "<b>או שתים בידי אדם ואחת באילן.</b> הואיל ואם ינטל תפול קרקעית הסוכה, שאין יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ, אין עולין לה ביום טוב, דמשתמש באילן: "
+            ],
+            [
+                "<b>והאילנות דפנות לה כשירה.</b> והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:",
+                "<b>שלוחי מצוה פטורים.</b> שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו:",
+                "<b>חולין ומשמשיהן פטורים.</b> ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב (ויקרא כ״ג:מ״ב) בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה:",
+                "<b>אוכלים ושותים עראי.</b> דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואמרו העלום לסוכה.</b> ולא מן הדין, אלא שהחמירו על עצמן. ושמעינן מינה שהמחמיר על עצמו שלא לאכול אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה, הרי זה משובח:",
+                "<b>אוכל פחות מכביצה [נטלו במפה]</b> משום נטילת ידים, ומשום ברוכי נטל פחות מכביצה. דאילו משום סוכה הא אמרינן אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה: "
+            ],
+            [
+                "<b>ארבע עשרה סעודות.</b> ב׳ סעודות בכל יום לז׳ הימים:",
+                "<b>אין לדבר קצבה.</b> אם רצה לאכול לא יאכל חוץ לסוכה. רצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו:",
+                "<b>חוץ מלילי יום טוב הראשון.</b> דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה אכילת מצה לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף סוכה כן:",
+                "<b>ישלים בלילי יו״ט האחרון.</b> בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר״א בשתיהן: "
+            ],
+            [
+                "<b>ב״ש פוסלין.</b> והלכה כב״ש. בין בסוכה גדולה והוא יושב על פתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית, בין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, הכל אסור, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>נשים ועבדים וקטנים כו׳</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ג:מ״ב) כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים, דאע״ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג:",
+                "<b>קטן שאינו צריך לאמו.</b> כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א״צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>סוכתו קבע.</b> שאם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה:",
+                "<b>משתסרח המקפה.</b> משתקלקל המקפה. כל תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי קרוי מקפה. ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה, ובמעט מים מתקלקל לגמרי. ומקפה של גריסין של פול היא ממהרת להתקלקל בגשמים יותר משאר מקפות, ואם ירדו גשמים עד שאילו היה לפניו מקפה של גריסין היתה מתקלקלת, מותר לפנות מיד:",
+                "<b>ושפך לו.</b> רבו קיתון על פניו של עבד, כלומר אי אפשי בשמושך. אף כאן גשמים הללו מראין שאין הקב״ה מקבל מעשיהם ברצון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לולב הגזול פסול.</b> דכתיב ולקחתם לכם, משלכם. ולאחר יאוש בעלים נהי דשלו הוא שקונה אותו ביאוש, מכל מקום הוי מצוה הבאה בעבירה:",
+                "<b>והיבש פסול.</b> דבכולהו בעינן הדר וליכא:",
+                "<b>של אשירה.</b> אילן הנעבד:",
+                "<b>ושל עיר הנדחת פסול.</b> דלשרפה קאי. ולולב בעי שיעור, והני כיון דלשריפה קיימי אין שיעורן קיים:",
+                "<b>נקטם ראשו פסול.</b> דלא הוי הדר:",
+                "<b>נפרצו עליו.</b> ואינן מחוברין אלא ע״י אגידה:",
+                "<b>נפרדו עליו.</b> מחוברים הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן:",
+                "<b>יאגדנו מלמעלה.</b> אם נפרדו עליו יאגדם שיהיו עולים עם השדרה כשאר לולבים. ואין הלכה כר״י:",
+                "<b>ציני הר הברזל.</b> יש דקלים שלולבין שלהן עליהן קצרים מאד ואין עולין על אורך השדרה. אם הן ארוכין כל כך עד שראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה כשרים:",
+                "<b>כל לולב שיש בו שלשה טפחים.</b> כנגד אורך ההדס וטפח יותר, כדי לנענע בו, דלולב בעי לנענועי כדלקמן:",
+                "<b>כדי לנענע בו.</b> תני, וכדי לנענע בו, דהיינו טפח יותר על שלשה טפחים: "
+            ],
+            [
+                "<b>נקטם ראשו פסול.</b> ולית הלכתא כסתם מתניתין, אלא כרבי טרפון דאמר לקמן אפילו שלשתן קטומין כשרים:",
+                "<b>ענביו.</b> פרי. יש בו שדומה לענבים:",
+                "<b>מרובות מעליו פסול.</b> לא שנו אלא שחורות או אדומות, אבל ירוקות מינא דהדס הוא וכשר:",
+                "<b>ואין ממעטין אותן ביום טוב.</b> דה״ל מתקן: "
+            ],
+            [
+                "<b>נקטם ראשה פסולה.</b> אף זו אינה הלכה:",
+                "<b>צפצפה.</b> מין ערבה ועלה שלה עגול:",
+                "<b>��של בעל.</b> שגדלה בשדה ולא בנחל, כשרה. לא נאמר ערבי נחל אלא שדבר הכתוב בהווה: "
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו שנים קטומין.</b> אהדסים קאי. ובגמרא פריך אי קטום פסול והוא מצריך שלשה ליבעי כולהו שלמים, ואי קטום כשר ליכשר שלשתן קטומים. ומסיק דחזר בו רבי ישמעאל מתחלת דבריו שהיה מצריך שלשה הדסים ומכשיר אפילו שנים קטומין. והוא הדין אי לא מייתי להו כלל דקטומין כמאן דליתנהו דמי:",
+                "<b>אפילו שלשתן קטומין.</b> דלא בעי הדר בהדס. והלכה כרבי טרפון: "
+            ],
+            [
+                "<b>של ערלה ושל תרומה טמאה פסול.</b> דאמר קרא (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם, שיהיה ראוי לכם:",
+                "<b>ואם נטל כשר.</b> שהרי יש בה היתר אכילה:",
+                "<b>ובית הלל מכשירין.</b> דהא חזי לעניים, כדתנן מאכילין את העניים דמאי:",
+                "<b>בירושלים כו׳</b> אבל חוץ לירושלים לא, דבעינן לכם שיהא ראוי לכם: "
+            ],
+            [
+                "<b>עלתה חזזית.</b> כמין אבעבועות דקות:",
+                "<b>על רובו.</b> במקום אחד הוא דבעינן רובו, אבל בב׳ או בג׳ מקומות אפילו על מיעוטו פסול. ועל פטמתו אפילו כל שהוא פסול, ששם הוא נראה יותר מבשאר מקומות:",
+                "<b>פטמתו.</b> הדד שבראשו. כמו פטמא של רמון:",
+                "<b>נקלף פסול.</b> ודוקא שנקלף כולו, אבל מקצתו כשר. ואית דאמרי איפכא נקלף מקצתו פסול, דמיחזי כמנומר, אבל נקלף כולו כשר. והאי נקלף לאו שהוסרה הקליפה עד שנראה הלבנונית שבתוכו, דהאי הוי חסר ופסול, אלא שנקלף ממנו גלד דק ומראהו ירוק כאשר בתחלה:",
+                "<b>ניקב.</b> נקב מפולש מעבר אל עבר אפילו בכל שהוא פסול. ושאינו מפולש ואינו חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה, אם הנקב רחב כאיסר פסול, פחות מכאן כשר. והיינו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר, דתנינן לקמן שאינו מפולש ואינו רחב כאיסר:",
+                "<b>אתרוג הכושי.</b> שגדל כאן והוא שחור, פסול. אבל כושי שגדל בארץ כוש אורחיה הוא וכשר:",
+                "<b>ורבי יהודה פוסל.</b> והלכה כרבי יהודה. וכל הני פסולים ביו״ט ראשון, אבל ביו״ט שני עם שאר הימים הכל כשר: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר כביצה.</b> והלכה כר״י דפחות מכביצה פסול:",
+                "<b>ר״י אומר אפילו בשתי ידיו.</b> והלכה כר׳ יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>בגימוניות של זהב.</b> חוטי זהב כפופין כגימון, כמו הלכוף כאגמון (ישעיהו נ״ח:ה׳), וסובבין האגודה:",
+                "<b>במינו היו אוגדין אותו למטה.</b> לקיים מצות אגד. וזה לנוי בעלמא הוה. ורבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד, הלכך אי אגיד ליה שלא במינו הוו להו ה׳ מינין. ואנן קיי״ל דלולב א״צ אגד הלכך בהא הלכה כר״מ: "
+            ],
+            [
+                "<b>והיכן היו מנענעין.</b> השתא מהדר תנא להא דתנינן לעיל, כל לולב שיש בו ג׳ טפחים כדי לנענע, אלמא מצוה בנענוע, והיכן מנענעים:",
+                "<b>בהודו לה׳ תחלה.</b> תחלת המקרא:",
+                "<b>וסוף.</b> סוף המקרא, כי לעולם חסדו. ואית דמפרשי תחלה הודו ראשון. וסוף, הודו אחרון שבסוף ההלל. והכי מסתברא. וכיצד מנענע, מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים. ובהולכה מנענע שלשה פעמים וכן בהבאה וכן בעליה וכן בירידה, על כל אחת ואחת שלשה פעמים:",
+                "<b>והם לא נענעו אלא באנא ה׳ הושיעה נא בלבד.</b> ואין כך הלכה אלא כדברי ב״ה:",
+                "<b>יטול על שלחנו.</b> אם שכח ולא נטל לולב קודם אכילה יפסיק סעודתו ויטול על שלחנו: "
+            ],
+            [
+                "<b>מי שהיה עבד או אשה או קטן וכו׳</b> מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. לכך צריך שיענה אחריו מלה במלה מה שהוא אומר:",
+                "<b>ותהא לו מארה.</b> שלא למד:",
+                "<b>עונה אחריו הללויה.</b> על כל דבר שהוא אומר, שכך היו רגילין לענות אחר מקרא את ההלל על כל דבר ודבר הללויה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מקום שנהגו לכפול.</b> כל פסוק ופסוק מאודך ולמטה עד סוף ההלל כופלים, לפי שכל אותו הפרק מהודו לה׳ כי טוב עד אודך כי עניתני כולו כפול במקרא, ומאודך ולמטה אינו כפול, לכך נהגו לכפול המקראות הללו:",
+                "<b>לברך אחריו.</b> הכל כמנהג המדינה. אבל ברכת הלל לפניו מצוה היא בכל מקום ואינו תלוי במנהג:",
+                "<b>הלוקח לולב מחבירו.</b> עם הארץ:",
+                "<b>בשביעית.</b> שעם הארץ חשוד על השביעית. ונהי דדמי לולב יכול ליתן לו לפי שלולב עץ בעלמא הוא ואין בו קדושת שביעית, דמי אתרוג אינו יכול ליתן לו, שפירות שביעית צריכין להתבער בשביעית הן ודמיהן, הלכך צריך שיקח ממנו האתרוג במתנה ולא יתן לו דמיו, שמא לא יבערם עם הארץ בקדושת שביעית: "
+            ],
+            [
+                "<b>במקדש שבעה.</b> כדדרשינן לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים, ולא בגבולין שבעת ימים:",
+                "<b>במדינה.</b> בירושלים, שאף היא כגבולים לענין זה:",
+                "<b>ושיהא יום הנף.</b> של עומר, דהיינו יום ט״ז בניסן:",
+                "<b>כולו אסור.</b> ובזמן שבית המקדש קיים משקרב העומר היו אוכלים חדש בו ביום דכתיב (ויקרא כ״ג) עד הביאכם. וכשחרב בית המקדש מותר מן התורה משהאיר המזרח, דאמרינן כתוב אחד אומר (שם) עד עצם היום הזה, דמשמע משהאיר המזרח, וכתוב אחד אומר עד הביאכם, הא כיצד, בזמן דאיכא עומר עד הביאכם, בזמן דליכא עומר עד עצם היום. ואסר רבן יוחנן בן זכאי עליהם כל היום משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא הוה אכלינן משהאיר המזרח השתא נמי ניכול: "
+            ],
+            [
+                "<b>יום טוב ראשון וכו׳</b> דאמרינן לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביו״ט ראשון לבדו, לפיכך היו מוליכין שם לולביהן מערב שבת:",
+                "<b>אין אדם יוצא וכו׳</b> דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, לכם משלכם. ואם נתנו לו חברו במתנה אפילו על מנת להחזיר שמה מתנה, ונוטלו ויוצא בו ואח״כ מחזירו. ואם לא החזירו אגלאי מלתא למפרע דגזול היה בידו מעיקרא ולא יצא ידי חובתו: "
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מפני שהוציאו ברשות.</b> וכגון שלא יצא ידי חובת נטילה בשעה שהוציאו. אבל יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו חייב, דלא טריד מהשתא במצוה לעשותה. והיכי משכחת דלא יצא י״ח נטילה קודם שהוציאו דהא מדאגבהיה נפק ביה, משכחת ליה כגון שהפכו, שכל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר (שמות כ״ו:ט״ו) עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתן. אי נמי שהוציאן בכלי דלקיחה על ידי דבר אחר דרך בזיון לאו שמה לקיחה. והלכה כרבי יוסי: "
+            ],
+            [
+                "<b>מקבלת אשה.</b> את הלולב, ולא אמרינן דמטלטלת מידי דלא חזי לה:",
+                "<b>ומחזרת למים.</b> שלא יכמושו:",
+                "<b>בשבת מחזירים.</b> שהרי מהם נטלום היום. אבל לא מוסיפים וכ״ש שאין מחליפין:",
+                "<b>וביום טוב מוסיפין.</b> אבל לא מחליפים, לשפוך אלו ולתת צוננין מהן, דטרח לתקן מנא:",
+                "<b>ובמועד.</b> בחול המועד מצוה להחליף. והלכה כר״י:",
+                "<b>חייב בלולב.</b> לחנכו מדברי סופרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לולב וערבה.</b> לולב לנטילה וערבה להקיף המזבח:",
+                "<b>ששה ושבעה.</b> לפי שפעמים דוחים את השבת והוו להו שבעה, ופעמים שאין דוחין ולא הוו אלא ששה. ולקמן מפרש להו ואזיל:",
+                "<b>וההלל.</b> לגמור כל שמונה, מה שאין כן בפסח לפי שימות החג חלוקים בקרבנותיהן:",
+                "<b>והשמחה.</b> לאכול בשר שלמים בזמן המקדש, דכתיב (דברים י״ז) ושמחת בחגך, ואין שמחה בזמן המקדש אלא בבשר שלמים דכתיב (שם כ״ו) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת:",
+                "<b>סוכה.</b> לישב בסוכה:",
+                "<b>ונסוך המים.</b> בתמידי החג שחרית:",
+                "<b>החליל.</b> בשמחת בית השואבה היו שמחים בחג לכבוד שאיבת ניסוך המים, ומנגנים בחלילים וכנורות. ואותו חליל אינו דוחה לא את השבת ולא את יו״ט: "
+            ],
+            [
+                "<b>לולב שבעה.</b> דיום ראשון דוחה שבת משום דאית ליה עיקר מן התורה בגבולים דכתיב (ויקרא כ״ג:מ׳) ולקחתם לכם ביום הראשון:",
+                "<b>ושאר כל הימים.</b> אם חל יו״ט ראשון בשאר ימי החול, ונמצאת שבת בחול המועד, לא דחי. ואע״ג דכל שבעה הוא מן התורה במקדש, העמידו חכמים גזירתם בשאר ימי החג הואיל ואין להם עיקר מן התורה בגבולים. ובדין היה דאפילו בזמן הזה יהיה לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון של חג, אלא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא, ושמא אין זה יו״ט ראשון הלכך לא דחינן שבת מספיקא. וטעמא דגזרו שלא ליטול לולב בשבת, והרי אין בנטילתו שום מלאכה אלא טלטול בעלמא, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד הברכה או סדר הנענועים ויעבירנו ד׳ אמות ברה״ר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>יום שביעי של ערבה כו׳</b> דעבוד הכירא לדעת שהיא דאורייתא, כלומר הלכה למשה מסיני. ומשום האי הכירא תקון דשביעי שלה דוחה שבת במקדש, שבערבה היו מקיפים את המזבח. והאידנא אינה אלא מנהג נביאים שהנהיגו את העם ליטול ערבה בשביעי חוץ מערבה שבלולב, ואין מברכין עליה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מוליכין את לולביהן להר הבית.</b> יו״ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע״ש:",
+                "<b>החזנים.</b> שמשים שהיו שם לצרכי צבור:",
+                "<b>על גב האצטבא.</b> רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים:",
+                "<b>והזקנים.</b> הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:",
+                "<b>ומלמדין.</b> ב״ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול: "
+            ],
+            [
+                "<b>נקרא מוצא.</b> בגמרא אומר ששמו קלני״א. ועוד היום כך שמו, והערבה מצויה שם, והמקום רחוק מירושלים מעט. ופירוש קלני״א חפשי ממס. ולפיכך נקרא מוצא שהיה מוצא ממס המלך בשביל הערבה שלוקחים משם:",
+                "<b>מרביות.</b> ענפים גדולים גבוהים י״א אמה, ומניחים אותם על יסוד המזבח וראשיהן זקופים ומוטין על המזבח אמה:",
+                "<b>אני והו.</b> בגימטריא אנא ה׳. ועוד הם שני שמות שבשם ע״ב. פירוש אחר מי שאני והוא בצרה, על דרך עמו אנכי בצרה, הושיעה נא: "
+            ],
+            [
+                "<b>גיגיות.</b> כלים של זהב מלאים מים, כדי שלא יכמשו עליהן:",
+                "<b>חריות.</b> ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת, ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן, אחת ללולב ואחת למזבח. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקא: "
+            ],
+            [
+                "<b>התינוקות שומטים את לולביהן.</b> הגדולים שומטים לולבי התינוקות מידן של תינוקות:",
+                "<b>ואו��לים.</b> הגדולים אתרוגיהן של תינוקות. ואין בדבר משום גזל שכך נהגו משום שמחה. פירוש אחר התינוקות משליכים לולביהן מידם ואוכלים אתרוגיהן בשביעי. אבל הגדולים אין אוכלים אתרוגיהן כל אותו היום, דכיון שהוקצה למצוה למקצת היום הוקצה לכולו: "
+            ],
+            [
+                "<b>לא יתיר.</b> אגד שלה לסתרה. דהא כל היום חובתה:",
+                "<b>אבל מוריד.</b> הוא ממנה הכלים נאים ומצעות נאות שהעלה לתוכה:",
+                "<b>מפני כבוד יו״ט.</b> שיראה כמכין לקראתו [למקום] שיסעוד בו הלילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מן השלוח.</b> הוא מעיין הסמוך לירושלים:",
+                "<b>מחזקת ג׳ לוגין.</b> [זהו] פחות שבנסכים, רביעית ההין לכבש:",
+                "<b>שער המים.</b> אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שבו מכניסין צלוחית של מים דנסוך החג:",
+                "<b>תקעו והריעו.</b> משום שנאמר (ישעיהו י״ב:ג׳) ושאבתם מים בששון:",
+                "<b>עלה בכבש.</b> שהיה בדרומו של מזבח:",
+                "<b>ופנה לשמאלו.</b> שנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:",
+                "<b>שהיו משחירים פניהן.</b> מחמת היין, ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:",
+                "<b>כמין שני חוטמין דקין.</b> חוטם אחד בספל אחד ונקב אחד בחוטמו. והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח, ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד:",
+                "<b>אחד מעובה ואחד דק.</b> אחד מהנקבים עבה. והוא אותו של יין, ואחד דק אותו של מים. כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת. שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין עב יותר ומאחר לצאת, לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלין בבת אחת:",
+                "<b>ה״ג מערבי של מים, מזרחי של יין.</b> הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה, זה לפני זה, אחד לצד מערב ואחד לפנים ממנו דהיינו למזרח:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר כו׳</b> בתרתי פליג, אג׳ לוגין פליג ואז׳ דקאמר תנא קמא, ואתא ר׳ יהודה למימר אף בשמיני מנסכים. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>הגבה את ידך.</b> כדי שנראה אם תתן מים בספל. לפי שצדוקים אין מודים בנסוך המים:",
+                "<b>שפעם אחת נסך.</b> צדוקי אחד את המים על רגליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינה מקודשת.</b> שלא נתחנכה לעבודת מזבח. דאי הוי מייתי במקודשת אפסילו להו בלינה שכלי שרת מקדשים כדכתיב (שמות ל׳) כל הנוגע בהם יקדש, וכל הקדוש קדושת הגוף נפסל בלינה:",
+                "<b>היה ממלא מן הכיור.</b> ואע״פ שהכיור הוקדש לכלי שרת ומקדש את מימיו, לא היו נפסלים בלינה, לפי שהיו משקיעים אותו מבערב בבור כדאמר ביומא [פ״ג] אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה:",
+                "<b>שהמים והיין המגולין.</b> היינו טעמא דנתגלה ממלא מן הכיור ולא היה מנסך [מהן], שהמים [והיין] המגולין פסולים לגבי המזבח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החליל.</b> הרבה מיני זמר היו שם, ועל שם שחליל קולו נשמע יותר מן האחרים נקראו כולם על שמו:",
+                "<b>חמשה וששה.</b> פעמים חמשה פעמים ששה. חל יו״ט ראשון להיות בשבת, החליל ששה. חל בשאר ימי החול החליל חמשה. לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:",
+                "<b>שמחת בית השואבה.</b> לפי שכל שמחה זו על שאיבת המים של ניסוך, קרו לה שמחת בית השואבה, על שם ושאבתם מים בששון (ישעיהו י״ב:ג׳): "
+            ],
+            [
+                "<b>תקון גדול.</b> שהיו מקיפים אותה גזוזטראות ומושיבים הנשים למעלה והאנשים מלמטה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש:",
+                "<b>בראשיהן.</b> בראש כל מנורה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מבלאי מכנסי כהנים.</b> ממכנסי כהנים הבלויות, ומאבנטיהן הישנים. תרגום אבנט המיינא:",
+                "<b>היו מפקיעים.</b> קורעים לעשות פתילות:",
+                "<b>שלא היתה מאירה.</b> לפי שהמנורות גבוהות חמישים אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר: "
+            ],
+            [
+                "<b>באבוקות של אור.</b> בארבע אבוקות או בשמונה, זורק זו ומקבל את זו:",
+                "<b>דברי שירות ותשבחות.</b> יש מהן שהיו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, אלו חסידים ואנשי מעשה. ויש שהיו אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו, אלו בעלי תשובה. ואלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ונמחל לו:",
+                "<b>שעליהם הלוים עומדים בשיר.</b> בשמחת בית השואבה. אבל דוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:",
+                "<b>תקעו והריעו ותקעו.</b> זה סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח:",
+                "<b>הגיעו לעזרה.</b> לקרקע עזרה של נשים:",
+                "<b>הפכו פניהם למערב.</b> לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:",
+                "<b>שונין.</b> כופלין לומר ",
+                "<b>אנו ליה.</b> משתחוים ומודים על מה שעבר. ",
+                "<b>וליה עינינו.</b> מיחלות להבא: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלש לפתיחת שערים.</b> כשפותחים שערי העזרה היו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, וחשיב להו לג׳ תקיעות:",
+                "<b>ותשע לתמיד של שחר.</b> כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר. ושלשה פרקים היו מפסיקים בו, ועל כל פרק ופרק היו הכהנים תוקעים ג׳ תקיעות תקיעה תרועה תקיעה ומשתחוים העם [תר״ת חשיב להו לג׳] הרי ט׳ תקיעות:",
+                "<b>להבטיל העם ממלאכה.</b> תקיעה ראשונה לבטל העם שבשדות, תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, תקיעה שלישית סלק המסלק והטמין המטמין את החמין והדליקו את הנרות:",
+                "<b>ושלש להבדיל בין קודש לחול.</b> לאחר התקיעות הראשונות שהה כדי לצלות דג קטן, ותוקע ומריע ותוקע. אלו ג׳ תקיעות אחרונות להודיע שקדש היום:",
+                "<b>שלש לפתיחת שערים.</b> של עזרה, שתוקעים בכל יום:",
+                "<b>ושלש לשער העליון.</b> כדאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשער העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:",
+                "<b>ושלש לשער התחתון.</b> דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון, כדתנן היו תוקעין והולכין עד שהגיעו לשער היוצא ממזרח, להכי קרי להו ג׳ של שער התחתון. וג׳ של מעלה עשירית לא קחשיב, דהאי ת״ק סבר כראב״י דאמר שלא היו תוקעים למעלה עשירית:",
+                "<b>ושלש למילוי המים.</b> לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים, תקעו והריעו ותקעו:",
+                "<b>על גבי המזבח.</b> דתנן בפ׳ לולב וערבה וזקפום על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. ותנא דידן לא מייתי הכא כשחל להיות ערב פסח בשבת שהפסח נשחט בשלש כתות ותקיעות טובא הוו התם, משום דלא שכיחא כולי האי שיבא ערב פסח בשבת. והא דתנן אין מוסיפין על מ״ח לאו דוקא, דבערב פסח שחל להיות בשבת זימנין דמוסיפים עד שבע וחמשים תקיעות: "
+            ],
+            [
+                "<b>יו״ט הראשון של חג וכו׳</b> כ״ד משמרות של כהונה היו במקדש, וכולן עולות לרגל וזוכות בחובות הבאות מחמת הרגל, ושש עשרה משמרות מקריבים שש עשרה בהמות, שהם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד, נשארו ח׳ משמרות לי״ד כבשים, ששה משמרו�� מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחד מהם, הרי י״ב כבשים, והשאר שהם שני משמרות הנותרות מקריבות אחד אחד:",
+                "<b>בשני.</b> שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשע משמרות לי״ד כבשים. חמשה מהן היו מקריבין שנים שנים, הרי עשרה. והשאר שהם ארבע משמרות הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד:",
+                "<b>בשלישי.</b> שנתמעט עוד פר אחד מן הפרים, ונשארו עשר משמרות לי״ד כבשים. ארבע משמרות מקריבות שנים שנים, הוה להו שמנה. והשאר אחד אחד, ששה כבשים לששה משמרות:",
+                "<b>בשביעי כולן שוין.</b> המשמרות. ומקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחת, שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים שנים ושעיר אחד לעשר משמרות. נשתיירו ארבעה עשר כבשים, לי״ד משמרות:",
+                "<b>בשמיני חוזרים לפייס כברגלים.</b> פר אחד איל אחד ושבעה כבשים שקרבים בשמיני אין קרבים כסדר קרבנות החג לפי סדר המשמרות, אלא כל המשמרות באות ומפייסות עליהן, כמו שמפייסות בשאר רגלים. וסדר הפייס מפורש ביומא פרק בראשונה:",
+                "<b>אמרו משמר שהקריבו פרים היום.</b> לא היו מקריבים פרים למחר, שהמשמרות שהקריבו אתמול כבשים לא היו מניחים אותן אלא חוזרות חלילה: "
+            ],
+            [
+                "<b>באמורי הרגלים.</b> במה שאמור ברגלים, כלומר בקרבנות האמורים ברגל היו כל המשמרות שוות, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד, ועולות של עולת ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות:",
+                "<b>ובחלוק להם הפנים.</b> כשאירע שבת ברגל. שבשבת מסלקין אותו ומסדרין אחר כדכתיב (ויקרא כ״ד) ביום השבת יערכנו:",
+                "<b>ובעצרת.</b> כשאירע בשבת, ויש בו חילוק חמץ של שתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהיא מצה, אומרים לו לכל אחד כשנותנים לו חלקו בלחם הפנים הילך מצה, וכשנותנים לו חלקו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ. לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן, אלא מכל קרבן כל אחד נוטל חלקו, כדנפקא לן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו (שם ז׳), לפיכך מודיעין אותו שנותנים לו חלקו בין בחמץ בין במצה:",
+                "<b>משמר שזמנו קבוע.</b> לשמש בשבת זו שחל הרגל להיות בתוכה:",
+                "<b>מקריב תמידין.</b> שהרי אינן בשביל הרגל:",
+                "<b>נדרים ונדבות.</b> שנדרו ונדבו כל השנה והביאום ברגל:",
+                "<b>וכל קרבנות צבור.</b> לאתויי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים ששגגו ב״ד וטעו בהוראה ועשו רוב הקהל על פיהם. ואם אירע כן ברגל, משמר שזמנו קבוע מקריבין אותו:",
+                "<b>מקריב את הכל.</b> לאתויי קיץ המזבח, כשהוא בטל שכלתה הקרבת התמיד ואין מביאין שם נדר או נדבה, לוקחין ממעות המותרות משיירי הלשכה וקונין מהן קרבנות עולות ומקריבין אותן, והן נדבת צבור. ואף אלו אם קרבו ברגל משמר שזמנו קבוע מקריב אותן:",
+                "<b>בין מלפניה בין מלאחריה.</b> אם חל יו״ט לאחר השבת אע״ג דלא הוה ליה שבת בתוך החג, אפ״ה הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע״ש בשביל יו״ט שהרי בשבת לא יוכלו לבוא, חולקים בלחם הפנים. וכן אם חל שמיני לפניה בערב שבת, אע״פ שאין השבת בתוך החג, חולקים, הואיל ולא יוכלו ללכת:   "
+            ],
+            [
+                "<b>חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים.</b> כגון שחל יו״ט ראשון בשני בשבת, שהיו יכולים לבוא באחד בשבת והן קדמו ובאו מערב שבת. או שחל יו״ט האחרון בה׳ בשבת, שהיו יכולין לילך בערב שבת ונתעכבו שם בשבת. כל המשמרות שנתעכבו שם אין נוטלין אלא שני חלות:",
+                "<b>ומשמר שזמנו קבוע נוטל י׳</b> וחולקין אותן בין משמר הנכנס ו��ין משמר היוצא כדרך כל שבתות השנה:",
+                "<b>הנכנס נוטל שש כו׳</b> שהמשמרות מתחלפות בשבת, זו עובדת שחרית וזו עובדת ערבית:",
+                "<b>הנכנס נוטל שבע.</b> נוטלים שתי חלות יתירות בשכר הגפת דלתות שהם נועלים הדלתות שפתחו המשמר היוצא בשחר. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>הנכנסים חולקים.</b> ביניהן לחם המגיע לחלקם:",
+                "<b>בצפון.</b> כדי שייראה לכל שהן נכנסין, שהצפון עיקר, שהיא קבועה לשחיטת קדשי קדשים:",
+                "<b>והיוצאים חולקים בדרום.</b> כדי שייראה שהם יוצאים והולכים להם, לפיכך שינו מקומן אצל רוח שאינו עיקר:",
+                "<b>בילגה.</b> שם המשמרה:",
+                "<b>לעולם חולקת בדרום.</b> ואפילו כשהיא נכנסת, קנסא הוא שקנסוה:",
+                "<b>וטבעתה קבועה.</b> עשרים וארבע טבעות היו בעזרה במקום המטבחיים, לעשרים וארבע משמרות כהונה, וטבעות של כל המשמרות פתוחות צד אחד והופכה למעלה ומכניס צואר הבהמה לתוכה וחוזר והופך פתחה למטה לתוך הרצפה. וטבעת של בלגה קבועה ואינה נהפכת, וצריכה להשתמש בשל אחרים, וגנאי הוא לה:",
+                "<b>וחלונה סתומה.</b> חלונות היו בלשכת החליפות ששם גונזין את סכיניהם. וחלון של משמרת בלגה היתה סתומה, דקנסוה רבנן משום מעשה שהיה, שאשה אחת ממשמרת בלגה ומרים בת בלגה שמה נשתמדה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יונים, וכשנכנסו יונים להיכל הלכה וטפחה בסנדל ע״ג המזבח ואמרה, לוקוס לוקוס, פירוש זאב זאב בל׳ יוני. עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואין אתה עומד להן בשעת דוחקן. וכששמעו חכמים בדבר זה קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה של כל המשמרת כולה, כי אמרו אם לא ששמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה לא אמרה כן. ובשביל אביה קנסו כל המשפחה, דאוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק וטוב לשכנו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Taanit/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,233 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מאימתי מזכירין גבורות גשמים – Since the Mishnah teaches in the Tractate Rosh Hashanah that it happens from there that we are judged by the water on the holiday [of Sukkot], the Mishnah teaches here “from when do we mention God’s power to cause rain?” And because the rains are one of the powers of the Holy One, blessed be He, as it is written (Job 5:9-10): “Who performs great deeds which cannot be fathomed…Who gives rain to the earth,” because of this they call them “the power to cause rain [to fall].",
+                "מיום טוב אחרון של חג – But not [during] all seven days of the holiday [of Sukkot], for rain during the days of Sukkot is a sign of a curse. There is a parable telling of a servant who came to pour a cup for his master and the master spilled the pitcher on his face, that is to say, I don’t need your service (see Mishnah Sukkah 2:9).",
+                "אם כן – You state that we mention [God’s ability to cause the rain to fall], even though we don’t request [rain] since it implies [that we pray for rain] at its appropriate season; [for] even during the summer they mention God’s ability [to cause rain] and that you give a sign [for rain] from the first day of the holiday [of Sukkot]. And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua."
+            ],
+            [
+                "אין שואלין את הגשמים – that is we don’t mention the rains.",
+                "אלא סמוך לגשמים – that is the eighth day of the holiday [of Sukkot], for from the holiday and onwards is the time for rain, and the anonymous Mishnah is like the teaching of Rabbi Yehoshua. Another explanation: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua argued above about the mentioning [of God’s power to cause] rain, but they admit that regarding the request/prayer, that is to say, “provide dew and rain” – we don’t make the request for rain until near the rainy season, that is on the third day of [the month of] Mar Cheshvan or on the seventh of it [Mar Cheshvan], as the Tannaim interpret further on in our Mishnah.",
+                "האחרון – He who recites the Musaf prayer mentions, “who causes the rain to fall.”",
+                "והראשון – He who recites the Morning Amidah prayer does not mention rain, but [only the prayer for] dew. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda, and since it is taught nearby in the Mishnah that Rabbi Yehuda says that [one makes the request for rain] until Passover passes, and here Rabbi Yehuda is speaking about the first day of the holiday of Passover; [in] the last prayer [i.e. Musaf], one does not mention [the request for rain]. These are two different Tannaim according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים – We recite “ and grant dew and rain for a blessing” in the blessing of the years (the ninth blessing of the Amidah on weekdays), and these words (of reciting the prayer “and grant dew and rain for a blessing”) are in the Land of Israel. But in the Diaspora, we don’t request [for rain] until sixth days from the autumnal equinox, and on the sixtieth day itself, we begin to pray for rain.",
+                "האחרון שבישראל לנהר פרת – those who came up [to Jerusalem] for the festival [of Sukkot] who are returning to their homes, so that the rains don’t stop them [from traveling]."
+            ],
+            [
+                "הגיע שבעה במרחשון – and three time periods have already passed – which are the third of Mar Cheshvan, the seventh [of Mar Cheshvan] and the seventeenth [of the month].",
+                "התחילו היחידים – scholars/Sages",
+                "שלש תעניות – Monday, Thursday [and the following] Monday.",
+                "אוכלים ושותים משחשיכה – They are permitted to eat and drink all the night of the fast until the crack of dawn all the while that they are not sleeping. But after one has had one’s fixed period of sleep, it is forbidden to each or drink if one didn’t make a condition [to do so] at first prior to going to sleep. And there are those who say that eating requires a condition made. Drinking does not require a condition made, for there is no fixed period for drinking and that makes sense."
+            ],
+            [],
+            [
+                "שהן שלשה עשר תעניות על הציבור – for they already have fasted six [times] and the individual fasts are not part of the count.",
+                "מתריעין – with Shofars",
+                "בשני מטין – on the second of the fasts, they open the doors of the stores slightly towards evening. But they don’t take their wares outside.",
+                "ובחמישי מותרים – to open [the stores] all day long."
+            ],
+            [
+                "בבנין ובנטיעה – and specifically joyous building, such as a wedding hall to conduct his wedding; or joyous planting, such as a large tree throwing a shadow (forming a tent) over the ground (see Mishnah Ohalot Chapter 8, Mishnah 2) to carry the kings underneath. But a home to live in or the planting of a tree for its fruit is permitted.",
+                "יצא ניסן הגשמים סימן קללה – when rain did not fall at all prior to the end of Nisan. And all of these laws [apply] in the Land of Israel and areas similar to it, but the further islands – at the time when tie r rains are not like the time of the rains in the Land of Israel, each person prays for rain at the time that he needs them. And if the known time has passed and rains have not fallen, the Jewish court of that place decrees fasts on the community after individuals have fasted according to the order taught in our Mishnah."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "סדר תעניות כיצד – It is speaking about the last seven fasts.",
+                "את התיבה – the ark which the Torah scroll is placed in, that is to say, we had a modest utensil which was despised by our sins And why is it brought to the city street? To say, we cried out in private in the synagogue and we were not answered; we will despise ourselves in public in the city street.",
+                "אפר מקלה – ashes from the burning, and because dust is called ashes, the Mishnah teaches, אפר מקלה – ashes from the roast (i.e. vegetable ashes) and because dust is called ashes, for here, it is necessary that they are ashes specifically in order that the Holy One, blessed be He remember the Binding of Israc and be merciful [upon us].",
+                "על גבי התיבה – because as it is written (Isaiah 63:9): “In all their troubles He was troubled, [and the angel of His Presence delivered them…].”",
+                "ובראש הנשיא וכו' – But they themselves do not take, in order that they be even more embarrassed, since one who is embarrassed on his own is not the same as one who is embarrassed by others.",
+                "דברי כבושים – words that conquer the heart of a person to return him to the good.",
+                "ובקבלה – the words of the prophets."
+            ],
+            [
+                "ורגיל – who knows the order of prayer.",
+                "ויש לו בנים וביתן ריקן – But his home lacks what to support his children, and because his soul is in grief, he prays with spiritual intention; alternatively, his home is empty from sin, for a bad name has not gone - out during his youth about him.",
+                "ומוסיפין עליהם שש – between [the blessing] “who redeems [Israel] (the fifth blessing of the weekday Amidah) and [the blessing] “who heals [the infirm of his people Israel] (the eighth blessing of the weekday Amidah), he recites these six blessings."
+            ],
+            [
+                "זכרונות ושופרות – all the Biblical verses like we recite on Rosh Hashanah.",
+                "ואומר חותמיהן – After the [Biblical verses] of Zikhronot/God remembers, the concluding blessing for that section and after [the Biblical verses of] Shofarot/God redeems through the sound of the Shofar, the concluding blessing for that section, and after all of them as it explains further on."
+            ],
+            [
+                "על הראשונה – in [the seventh blessing of the Amidah] “who redeems Israel” , he begins to enlengthen, and even though it is not part of the number six, he recites it first, because in it he begins to add and enlengthen.",
+                "על השביעית – of the blessings that he lengthens, but the blessings that he adds because of the fast day are only six, for the first blessing which is “who redeems Israel” of the Shemonah Eshreh which he lengthens.",
+                "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו – And even though that Jonah [came] after David and Solomon. Nevertheless, we place them first, because it is necessary to close the blessing at its conclusion, “Blessed be…who has mercy on the Land,” for David and Solomon his son are they who prayed over the Land of Israel; David [as it is written concerning him] (II Samuel 21:1): “There was a famine during the reign of David, [year after year for three years],” ; and Solomon [as it is written concerning him] (I Kings 8:37): “So, too, if there is a famine in the land, [if there is pestilence, blight, mildew, locusts or caterpillars…].”"
+            ],
+            [
+                "בימי רבי חלפתא – This was in Sepphoris.",
+                "ולא ענו אחריו אמן – As our tradition reads it, because In the Temple, they would not answer Amen after every blessing but rather “Praised be the name of the God’s glorious kingdom forever and ever>’ as we read in the Gemara of Berakhot in the Chapter “HaRoeh” (ninth chapter). And these were not in the Temple and they behaved as they would in the Temple.",
+                "תקעו בני אהרן תקעו – The sexton of the synagogue would say to them such each and every blessing.",
+                "לא היינו נוהגין כן – That they would not say “Amen” [at the conclusion of each blessing] but rather, “Praised be the name of God’s glorious kingdom forever and ever.”",
+                "אלא בשער המזרח – at the eastern gate of the Temple Mount and at the eastern gate of the Temple Courtyard (which had seven gates – See Mishnah Middot Chapter 1, Mishnah 4). For they would mention God’s special name (i.e., the Tetragrammaton) at the conclusion of each blessing and it was not sufficient to say “Amen.” And this is not to say that they did not have the practice of sounding the Shofar other than in the Temple, for they clearly did sound the Shofar outside [of Jerusalem], as is proven in this Tractate and in Rosh Hashanah, and the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "אנשי משמר – there were twenty-four priestly divisions and each division serves on its week.",
+                "אנשי בית אב – Each division is divided into seven distinct units corresponding to the days of the week. Each one serves on its particular day.",
+                "מתענין ולא משלימין – The first fasts were not so stringent. Therefore they would not complete them for if the service was that weighty on the men of a particular priestly division that they were doing that day, others would come to help them so that they would have the strength to serve [appropriately]."
+            ],
+            [
+                "אנשי משמר מותרין לשתות יין – This is not referring to the fast, but it is these are speaking of the membes of the division that they bring it here.",
+                "בלילות – that we should not fear lest the service become too heavy on the men of each division who served daily at night where they [i.e., others] would need to come to assist them.",
+                "לא ביום ולא בלילה – since they had to bring up all night fats and limbs that sprang from the altar.",
+                "אנשי מעמד – these were Israelites who were set up in Jerusalem and stood over the sacrifices of their brethren and would pray that it would be accepted with favor. And during the time of the Divine Service, representatives from all Israel would stand there, for how could the sacrifice of a person be offered and he was not standing by it, as the Bible states (Numbers 28:2): “…Be punctilious in presenting to Me at stated times.” For the Israelite, it was a commandment that they should stand over the Kohanim at the time of Divine Worship.",
+                "אסורים לספר ולכבס – When they entered into their division, all the entire week, in order that they should cut their hair prior to that, therefore they would not enter their division while they look repulsive.",
+                "ובחמישי – in the midst of their division service [on the given Thursday]. מותרים – it is the manner of most people to get their hair cut on Thursday and not put off shaving/cutting their hair until Friday because of the pain-staking preparations."
+            ],
+            [
+                "כל הכתוב במגילת תענית – days in which miracles were performed for Israel during the Second Temple period and they established holidays. There is a day where one only does not fast on them and there are days in which they were more stringent by not giving eulogies on them, and those in which they were more stringent, it was forbidden to give eulogies.",
+                "לפניו אסור – to give eulogies [on the day before], lest they come to do this on the holy day itself [where it was absolutely forbidden].",
+                "לאחריו מותר – since the holiday passed, we are not concerned. And we establish for ourselves [today] since the Scroll of Fasts has been voided, that all of the days that were written there to not fast or to give eulogies on them – all of them are permissible [now] to fast and give eulogies [on them], except for Hanukkah [25 Kislev to 2/3 Tevet] and Purim [i.e. 14 Adar or 15 Adar in a walled city from the time of Joshua] , which in which giving eulogies and fasting are prohibited, but on the days before them and after them, it is permissible."
+            ],
+            [
+                "שלא להפקיע את השערים – When we see that store owners would purchase two large meals at the conclusion of the fifth day of the week (i.e., Thursday), one for the night of the fast and one for Shabat, people would think that there a famine is coming in the world causing prices to rise and unsettling the market. But when they started to fast on Mondays, people knew that it was none other than because of [the need to] fast [for rain to fall]. Another explanation: that they should not say that if the Jewish court did not see that the famine is coming, they would not have pushed to decree a fast now so close to Shabbat, and because of that, the prices would rise and the market became unsettled."
+            ],
+            [
+                "ואם התחילו – that they decreed these fasts earlier than this and began to fast on the trouble, even one day, and one of these days came up, we don’t halt [from fasting].",
+                "מודה הוא שאין משלימין – to fast on them the entire day, but he eats in the evening close to sunset.",
+                "וכן ט' באב שחל להיות בערב שבת – such as at the time when the Jewish court would establish [the months] through visual [sighting of the New Moon]. But he would eat in the evening near sunset because of the honor of the Sabbath, so that he would not enter the Sabbath while he is hungry. But the Halakha is not according to Rabbi Meir but rather, we complete the fast. Similarly, Tisha B’Av that occurs on a Friday, we complete the fast (Note: Today, this situation would never arise due to the fact that the first day of Passover is always the same day of the week as Passover, and the first day of Passover can never fall on a Friday, since the tine and edicts of Hillel II in the fourth century CE)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "סדר תעניות האלו – that are mentioned in the chapter above, are not observed other than for the rainfall in the autumn. If the three times of the early rainfall passed, which are the third of Marcheshvan, the seventh [of Marcheshvan] and the seventeenth [of Marcheshvan] and rain did not fall, then individuals would fast, and afterwards, the community would [observe] thirteen fasts according to the order that was mentioned.",
+                "אבל – if rains fell at their appropriate time and the seeds sprouted and changed, such as in place of wheat came thorns and in place of barley came the early stages of ripening, or another change.",
+                "מתריעין עליהם מיד – with the first fast, for all the stringency related to the latter fasts are practiced immediately on the first fast.",
+                "בין גשם לגשם—between the rainfall in the autumn and the second period.",
+                "מכת בצורת – it is a sign of drought [of rain in season]."
+            ],
+            [
+                "ירדו לצמחים ולא לאילן – such as it would rain gently, which is good for plants and grasses but is not sufficient for trees.",
+                "לאילן ולא לצמחים – that [rain] fell with great force ",
+                "for cisterns, ditches/pits and caves."
+            ],
+            [
+                "וכל סביבותיה מתענות – since that city where rain did not fall would have to go to buy grain in a city where [rain] fell and there would be famine."
+            ],
+            [
+                "מפולת – which have healthy walls fall, but those [walls] that were in disrepair/defective (Taanit 20b) are not the falling of houses [mentioned]."
+            ],
+            [
+                "בכל מקום – and even those cities that were very far away from it, as the reason explained at the end [of the Mishnah] because of a continuing plague.",
+                "שדפון – wind that destroys the grain and empties it of seed.",
+                "ירקון – grain whose surface becomes pale; and there are those who explain [the word] ירקון as an illness that changes the face of man to be like the appearance of the vegetation of the field.",
+                "ועל חיה רעה – that appears in the daytime on the settlement.",
+                "ועל החרב – armies passing from place to place, and even though they are not coming to fight with that city."
+            ],
+            [
+                "לעריהן – to the Land of Israel",
+                "כמלוא פי תנור – that was struck by blast (i.e., emptied of grain) of so much grain that it would been capable to make of it bread to fill [the mouth of] the oven.",
+                "באשקלון – in the land of the Philistines",
+                "ועל שאכלו זאבים – which is an wild beast which continually does damage",
+                "על שנראה – that came in the city"
+            ],
+            [
+                "המטרפ�� – beaten down and broken , like an egg that is beaten in a bowl",
+                "לעזרה – to gather the people that they should come to help and save. Therefore, we do not sound the Shofar or trumpets regarding them on Shabbat, unless it is was [absolutely] necessary to sound the Shofar to gather the people [together]. But they would fast and cry out and supplicate [God] on their behalf on Shabbat.",
+                "שמעון התימני – He was from Yemen.",
+                "אף על הדבר – they would sound the Shofar on Shabbat.",
+                "ולא הודו לו חכמים - to sound the Shofar on Shabbat for [the plague of] pestilence, but they would sound the Shofar for it on weekdays."
+            ],
+            [
+                "חוץ מרוב גשמים – it did not rain so much that it ruined the grain, but it already rained a lot that we have no further need for them and they are troublesome for people.",
+                "תנורי פסחים – they are of earthenware and they are carried from place to place.",
+                "שלא ימוקו – [they wouldn’t become soft] because of the [large amount of] rain",
+                "עג עוגה – he made the circular incision/tracing on the ground, like a circle",
+                "גשמי בורות – plenty of rain to fill the cisterns.",
+                "אם נמחית – if it was entirely covered with water",
+                "אבן טועים – a stone which was in Jerusalem – for whomever would find something had to stand on it and announce “I found this thing.” And [people] would come up and give its “signs” and take them, and that stone which was called “The Stone of Losers (Claims). And I found written that it was very high and that it was not possible for rains to cover it other than if a flood came to the world.",
+                "לנדות – that we excommunicate on account of his great honor.",
+                "מתחטא – on his rebellious conduct."
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר: קודם חצות לא ישלימו – and the Halakha is according to Rabbi Eliezer.",
+                "צאו אכלו ושתו – and he did not say to them that they should first recite “The Great Hallel” (Psalm 136), for one should only say “The Great Hallel” with a full stomach and a satiated soul."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בשלשה פרקים בשנה וכו' – This is how it should be read: On three periods of time during the year, which are fast days, posts (i.e., divisions of popular representatives of Levites and Israelites deputized to accompany the daily services in the Temple with prayers) and Yom Kippur, that we offer up after this, Kohanim lift their hands [to bless the congregation] in each Amidah, that is, during Shaharit, Minhah and Neilah. And there is one day in each of these periods where they lift their hands four times during the day, and that is Yom Kippur, which has the Musaf prayer. And Our Mishnah is according to Rabbi Meir, who said that there is the lifting of the hands [of the Kohanim] at Minhah on fast days and posts, and every day, what is the reason why they don’t lift their hands at Minhah – because of being drunk, and today, there is no drunkenness. But Rabbi Yosi disputes this and says that we decree that Minhah of fast days is like the Minhah service of every day. And the Halakha is according to Rabbi Yosi on fast days, and on “posts” and on Yom Kippur which has the Neilah prayer, but on those fast days where we do not recite Neilah, Kohanim lift their hands at Minhah of the fast day, since it is near the setting of the sun we recite this prayer – as it is similar to Neilah, and a Minhah like this, we don’t have on every day. Therefore, they did not make decree to do this.",
+                "בתעניות ובמעמדות – And this is how it should be read: And which are the three periods? Fast days, posts and Yom Kippur.",
+                "ומעמדות – The men of the post would fast four days each week."
+            ],
+            [
+                "אלו הן מעמדות – What is the reason that it is said? What is the reason that they decreed the posts? Since it is stated (Numbers 28:2): “Command the Israelite people and say to them: Be punctilious in presenting to Me at stated times [the offerings of food due Me, as offerings by fire of pleasing odor to Me].”",
+                "על כל משמר ומשמר היה מעמד – from part of the tribes of Israel who were divided into twenty-four sections, messengers from all Israel to stand over the sacrifices with the Kohanim and Levites of each division of Kohanim (i.e., guard).",
+                "וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם – Those who were far from Jerusalem and were not able to go up and stand over their sacrifice with their division, we gather in the synagogues in their cities and fast and pray and read from the Torah each day the Creation Story (i.e. Genesis, chapter 1), to announce that the world stands on the Divine Service that they do in the Temple."
+            ],
+            [
+                "ולא היו מתענין בע\"ש מפני כבוד השבת – and one does not have to mention the Sabbath itself. And not on Sundays, because it is the third day [from] the creation [of mankind], since on Friday, man was created. And on the third day of his creation, he was weaker, as it is written (Genesis 34:25): “On the third day, when they were in pain…” Alternatively, because man was given the additional soul on the Sabbath and on Saturday night it w as taken from him, if they would fast on Sunday, they would be endangered. S And on each day, the men of the post would recite the Neilah prayer.",
+                "פרשה גדולה קורין אותה בשנים – The portion of Genesis (i.e., the Creation story), after the first person read three verses, the second person would read the third verse that the first person read and complete the [first part] of the Creation [story]. And the third person would read (Genesis 1:6): “Let there be an expanse [in the midst of the water, that is separate water from water].” On the second day, the first person reads “let there be an expanse” (Genesis 1:6), and two read (Genesis 1:9), “Let the water below the sky be gathered into one area,[that the dry land may appear],” and so too for all of them.",
+                "בשחרית ובמוסף כו' – Here we are speaking about the rest of the posts that were outside of Jerusalem when they read the Creation story according to the appropriate manner, even on a day when there is a Musaf sacrifice, for we don’t want to trouble them. But the posts in Jerusalem, on a day where there is Musaf sacrifice, they would not recite during Musaf the Creation story as is taught in the Mishnah further on – a Musaf Sacrifice which lacks a Minhah service. And now, the Musaf sacrifice which does supersede the Minhah post which is not his, his post, all the more so.",
+                "בשחרית ובמוסף ובמנחה כו' – This is how it should be read: At Shaharit and at Musaf when we bring a Torah scroll and read a large portion by two and a small portion with one. But at Minhah, we do not bring a Torah scroll , because of the trouble of the fast, but we recite it by heart.",
+                "ע\"ש במנחה לא היו נכנסים – [they would not enter] the synagogue and would not read [Torah] at all, since they would be troubled to prepare the needs of the Sabbath."
+            ],
+            [
+                "יום שיש בו הלל – like the days of Hanukkah which have Hallel (Psalms 113-118) recited on them but they don’t have Musaf. No portion was read during Shaharit if they were in Jerusalem, since they don’t have free time to do their posts (through the division of popular representatives deputized to accompany the daily services in the Temple with prayers, and also a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of Kohanim and Levites), since [the recitation of] Hallel supersedes them.",
+                "קרבן מוסף – Rosh Hodesh which has a Musaf sacrifice, they would not read any portion at the closing of the gates (“Neilah”), and all the more so, they would not read a portion during Musaf itself, nor at the Afternoon service which precedes Neilah, for the Musaf sacrifice would supersede them.",
+                "קרבן עצים אין בו מנחה – that is to say, a day on which there is a sacrifice of wood, as is found above, there would be no Musaf sacrifice, which supersedes the Ma’amad (i.e., the post) for the Afternoon service, but does not [supersede] the Neilah.",
+                "כך היה ר' יהושע שונה – The wood offering/sacrifice supersets the post of Neilah, and all the more so, it supersedes the post of the Afternoon service, as the sacrifice of the wood of the Kohanim would be offered prior to the daily continuous offering at the eventide (i.e., 3:30 pm), and if it supersedes the post of Neilah, it also supersedes the post of the Afternoon service which is near it.",
+                "חזר ר\"ע להיות שונה כדברי בן עזאי – Who thinks that the Musaf sacrifice comes from the Torah and this law is not superseded other than the post for the Afternoon service, for one should not suspect lest a sacrifice is superseded, for the words of the Torah do not require strengthening. But the sacrifice/offering of the wood, is considered like the words of the Sages, and the law is that they supersede the post of the Afternoon Service and Neilah which require strengthening, for just as they are not superseded for the sacrifice of the wood. And I did not go down to the end of the words of Maimonides, in his commentary of this Mishnah, since from his words, it appears that the men of the post would recite an additional prayer each day between Shaharit and Minhah and it is called the Musaf prayer. And this fact I did not find either in the Babylonian or the Jerusalem Talmud."
+            ],
+            [
+                "זמן עצי הכהנים והעם – when the [Jews] from the Diaspora made Aliyah [to the land of Israel] (i.e. after Cyrus the Great In 516 BCE permitted the Jews to return to their land) and the did not find wood in the :compartment [of the Temple for the storage of wood] and they stood and donated from their own [supply and funds] and on the day that they bring wood, they bring with them a sacrifice of donation and make that day a holiday, and such is written in the book of Ezra (Nehemiah 10:35): “We have cast lots [among] the priests, [the Levites, and the people] to bring the wood offering to the House of our God [by clans] annually at set times [in order to provide fuel for the altar of the LORD our God as is written in our Teaching].”",
+                "וכל מי שטעה שבטו – and they did not know with whom he should go, he should go with the Children of Zatu.",
+                "ובני גונבי עלי – The Gemara explains that once the enemies decreed religious persecution on Israel that they should not bring their First Fruits to the Temple and placed guards along the roads for this. But honest men of that generation brought baskets of First Fruits and covered them with packed figs, which are dried figs and carried them on the shoulders pestle, which is a large tree made like a club that would crush the grit (i.e., a dish of pounded grain) with which they would regularly crush the packed figs to make of them cakes of pressed figs , and when they would approach the guard, would say to them: We are going to make two cakes of pressed figs in the mortar before us with this pestle that is on our shoulders, and this is how they would bring First Fruits to Jerusalem. And because of this, they were called, “those who steal pestles,” that is to say, they steal the hearts of the guards, with the pestle that is on their shoulders, and “those who pack figs” by dint of the fact that they cut fig cakes with tools (i.e. a knife or saw), and these honest men stood another time when they (the government) decreed religious persecution against them that they should not bring wood to the pile of wood on the altar in the Temple, and established ladders and would say to the guards – to take two pigeons from this dovecote that is before us on this ladder that is on our shoulders which we are walking with, and as a result of this, they are called, “the ladder carriers that are torn down” (?) for they would bring from them wood for the pile of wood on the altar in the Temple , and all of these bring wood with the children of Zatu.",
+                "שבו בני פרעוש שניה – For after they finished this, they would take lots as to who would be in the end, as it says (Nehemiah 10:35), “We have cast lots [among] the priests, [the Levites, and the people] to bring [the wood offering to the House of our God (by clans) annually at set times]…”",
+                "שהיה בו הלל – Because on the first of Tevet, Hanukkah always occurs, and on Hanukkah, we recite the complete Hallel, but regarding the Hallel of Rosh Hodesh, where the recitation of Hallel is only a custom, it does supersede the post. And for this reason, Rosh Hodesh Nisan is not considered, which also has Hallel and the Musaf sacrifice and the wood sacrirfice."
+            ],
+            [
+                "בי\"ז בתמוז נשתברו הלוחות – For behold on the sixth of Sivan, the Ten Commandmentrs were given and on the seventh in the early morning, he [i.e., Moses] went up to receive the rest of the Torah and tarried there for forty days. Hence, it was that there were found the utensils (of the Golden Calf) on the seventeenth of Tammuz and when he [I.e., Moses] came down, he smashed the Tablets.",
+                "ובטל התמיד – for there were no longer there lambs to sacrifice, since the city had come under a siege.",
+                "העמיד צלם בהיכל – The Amoraim in Jerusalem argued: one said, an idol of Manasseh, and we are speaking [here] about the First Temple [period], and the other said: an idol of Apostomos who was of the Grecian rulers and [this occurred] in the Second Temple [period]."
+            ],
+            [
+                "שבת שחל ט\"ב – the week in which the Ninth of Av occurs in its midst",
+                "אסור לספר ולכבס – All that entire week until after the Fast passes.",
+                "ובחמישי מותרים – When they would sanctify [the New Moon] by appearance, and Tisha B’Av occurred on Friday, it was permitted ot wash clothing on the Thursday before the fast because of the honor of the Shabbat.",
+                "שני תבשילין – there is no prohibition regarding two cooked foods but rather something should not eaten raw/in its natural condition, but something that is eaten in its natural condition (i.e., raw) like milk and cheese and legumes at the time when it is moist, even though he cooked them, they are not considered like two cooked foods.",
+                "לא יאכל בשר ולא ישתה יין – these words refer to after half the day has passed [on the eve of Tisha B’Av], and in the concluding meal [before the fast begins] where he has no intention of eating a set meal afterwards. But prior to the middle of the day, even at the concluding meal, or at the meal which is not the concluding meal, even after half the day [has passed] , it is permissible to eat two cooked foods, and with meat and wine.",
+                "רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה – If he was accustomed to eat two cooked foods, he should eat one cooked food; If he was accustomed [to drink] two glasses of wine, he should drink one glass. But the Halakha does not follow the opinion of Rabban Shimon ben Gamaliel.",
+                "בכפיית המטה – He places the mattress on or near the floor and does not lie on it, but only on the ground. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "כט\"ו באב – for on that [day] ended the deaths of the wilderness in the fortieth year, and on it, was abolished those guards which Jeroboam the son of Nabat had placed who prevented the Israelites from going up [to Jerusalem] on the Festivals. And on that day, those who had died in Betar were given up for burial, and on that day, they stopped cutting down trees [to provide wood] for the wood for the altar in the Temple, for from that day onward, the power of the [summer] sun weakened, and it didn’t have the power to dry the wood from its moistness.",
+                "ויום הכפורים – for on the latter {second set] of Tablets were given, and it is the day of pardon and forgiveness.",
+                "שאולים – for they were all borrowed , even for the rich women, so as to not embarrass those who lacked [funds to purchase them].",
+                "טעונים טבילה – prior to their being worn, since not everyone was expert in her group lest she might have been a woman in her menses.",
+                "יוצאות וחולות – like (Jeremiah 31:13): “Then shall maidens dance gaily, [young men and old alike. I will turn their mourning to joy, I will comfort them and cheer them in their grief].”",
+                "במלך שלמה – The Holy One, blessed be He, whose peace is His.",
+                "אמו – congregation of Israel",
+                "זה מתן תורה – Yom Kippur on which were given the latter Tablets.",
+                "זה בנין בית המקדש – which was dedicated on Yom Kippur."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Taanit/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,31 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "The order of the fasts, how is it: It is the last seven fasts that we are dealing with. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Taanit/English/merged.json

@@ -0,0 +1,236 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Taanit",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מאימתי מזכירין גבורות גשמים – Since the Mishnah teaches in the Tractate Rosh Hashanah that it happens from there that we are judged by the water on the holiday [of Sukkot], the Mishnah teaches here “from when do we mention God’s power to cause rain?” And because the rains are one of the powers of the Holy One, blessed be He, as it is written (Job 5:9-10): “Who performs great deeds which cannot be fathomed…Who gives rain to the earth,” because of this they call them “the power to cause rain [to fall].",
+                "מיום טוב אחרון של חג – But not [during] all seven days of the holiday [of Sukkot], for rain during the days of Sukkot is a sign of a curse. There is a parable telling of a servant who came to pour a cup for his master and the master spilled the pitcher on his face, that is to say, I don’t need your service (see Mishnah Sukkah 2:9).",
+                "אם כן – You state that we mention [God’s ability to cause the rain to fall], even though we don’t request [rain] since it implies [that we pray for rain] at its appropriate season; [for] even during the summer they mention God’s ability [to cause rain] and that you give a sign [for rain] from the first day of the holiday [of Sukkot]. And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua."
+            ],
+            [
+                "אין שואלין את הגשמים – that is we don’t mention the rains.",
+                "אלא סמוך לגשמים – that is the eighth day of the holiday [of Sukkot], for from the holiday and onwards is the time for rain, and the anonymous Mishnah is like the teaching of Rabbi Yehoshua. Another explanation: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua argued above about the mentioning [of God’s power to cause] rain, but they admit that regarding the request/prayer, that is to say, “provide dew and rain” – we don’t make the request for rain until near the rainy season, that is on the third day of [the month of] Mar Cheshvan or on the seventh of it [Mar Cheshvan], as the Tannaim interpret further on in our Mishnah.",
+                "האחרון – He who recites the Musaf prayer mentions, “who causes the rain to fall.”",
+                "והראשון – He who recites the Morning Amidah prayer does not mention rain, but [only the prayer for] dew. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda, and since it is taught nearby in the Mishnah that Rabbi Yehuda says that [one makes the request for rain] until Passover passes, and here Rabbi Yehuda is speaking about the first day of the holiday of Passover; [in] the last prayer [i.e. Musaf], one does not mention [the request for rain]. These are two different Tannaim according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים – We recite “ and grant dew and rain for a blessing” in the blessing of the years (the ninth blessing of the Amidah on weekdays), and these words (of reciting the prayer “and grant dew and rain for a blessing”) are in the Land of Israel. But in the Diaspora, we don’t request [for rain] until sixth days from the autumnal equinox, and on the sixtieth day itself, we begin to pray for rain.",
+                "האחרון שבישראל לנהר פרת – those who came up [to Jerusalem] for the festival [of Sukkot] who are returning to their homes, so that the rains don’t stop them [from traveling]."
+            ],
+            [
+                "הגיע שבעה במרחשון – and three time periods have already passed – which are the third of Mar Cheshvan, the seventh [of Mar Cheshvan] and the seventeenth [of the month].",
+                "התחילו היחידים – scholars/Sages",
+                "שלש תעניות – Monday, Thursday [and the following] Monday.",
+                "אוכלים ושותים משחשיכה – They are permitted to eat and drink all the night of the fast until the crack of dawn all the while that they are not sleeping. But after one has had one’s fixed period of sleep, it is forbidden to each or drink if one didn’t make a condition [to do so] at first prior to going to sleep. And there are those who say that eating requires a condition made. Drinking does not require a condition made, for there is no fixed period for drinking and that makes sense."
+            ],
+            [],
+            [
+                "שהן שלשה עשר תעניות על הציבור – for they already have fasted six [times] and the individual fasts are not part of the count.",
+                "מתריעין – with Shofars",
+                "בשני מטין – on the second of the fasts, they open the doors of the stores slightly towards evening. But they don’t take their wares outside.",
+                "ובחמישי מותרים – to open [the stores] all day long."
+            ],
+            [
+                "בבנין ובנטיעה – and specifically joyous building, such as a wedding hall to conduct his wedding; or joyous planting, such as a large tree throwing a shadow (forming a tent) over the ground (see Mishnah Ohalot Chapter 8, Mishnah 2) to carry the kings underneath. But a home to live in or the planting of a tree for its fruit is permitted.",
+                "יצא ניסן הגשמים סימן קללה – when rain did not fall at all prior to the end of Nisan. And all of these laws [apply] in the Land of Israel and areas similar to it, but the further islands – at the time when tie r rains are not like the time of the rains in the Land of Israel, each person prays for rain at the time that he needs them. And if the known time has passed and rains have not fallen, the Jewish court of that place decrees fasts on the community after individuals have fasted according to the order taught in our Mishnah."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "The order of the fasts, how is it: It is the last seven fasts that we are dealing with. ",
+                "את התיבה – the ark which the Torah scroll is placed in, that is to say, we had a modest utensil which was despised by our sins And why is it brought to the city street? To say, we cried out in private in the synagogue and we were not answered; we will despise ourselves in public in the city street.",
+                "אפר מקלה – ashes from the burning, and because dust is called ashes, the Mishnah teaches, אפר מקלה – ashes from the roast (i.e. vegetable ashes) and because dust is called ashes, for here, it is necessary that they are ashes specifically in order that the Holy One, blessed be He remember the Binding of Israc and be merciful [upon us].",
+                "על גבי התיבה – because as it is written (Isaiah 63:9): “In all their troubles He was troubled, [and the angel of His Presence delivered them…].”",
+                "ובראש הנשיא וכו' – But they themselves do not take, in order that they be even more embarrassed, since one who is embarrassed on his own is not the same as one who is embarrassed by others.",
+                "דברי כבושים – words that conquer the heart of a person to return him to the good.",
+                "ובקבלה – the words of the prophets."
+            ],
+            [
+                "ורגיל – who knows the order of prayer.",
+                "ויש לו בנים וביתן ריקן – But his home lacks what to support his children, and because his soul is in grief, he prays with spiritual intention; alternatively, his home is empty from sin, for a bad name has not gone - out during his youth about him.",
+                "ומוסיפין עליהם שש – between [the blessing] “who redeems [Israel] (the fifth blessing of the weekday Amidah) and [the blessing] “who heals [the infirm of his people Israel] (the eighth blessing of the weekday Amidah), he recites these six blessings."
+            ],
+            [
+                "זכרונות ושופרות – all the Biblical verses like we recite on Rosh Hashanah.",
+                "ואומר חותמיהן – After the [Biblical verses] of Zikhronot/God remembers, the concluding blessing for that section and after [the Biblical verses of] Shofarot/God redeems through the sound of the Shofar, the concluding blessing for that section, and after all of them as it explains further on."
+            ],
+            [
+                "על הראשונה – in [the seventh blessing of the Amidah] “who redeems Israel” , he begins to enlengthen, and even though it is not part of the number six, he recites it first, because in it he begins to add and enlengthen.",
+                "על השביעית – of the blessings that he lengthens, but the blessings that he adds because of the fast day are only six, for the first blessing which is “who redeems Israel” of the Shemonah Eshreh which he lengthens.",
+                "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו – And even though that Jonah [came] after David and Solomon. Nevertheless, we place them first, because it is necessary to close the blessing at its conclusion, “Blessed be…who has mercy on the Land,” for David and Solomon his son are they who prayed over the Land of Israel; David [as it is written concerning him] (II Samuel 21:1): “There was a famine during the reign of David, [year after year for three years],” ; and Solomon [as it is written concerning him] (I Kings 8:37): “So, too, if there is a famine in the land, [if there is pestilence, blight, mildew, locusts or caterpillars…].”"
+            ],
+            [
+                "בימי רבי חלפתא – This was in Sepphoris.",
+                "ולא ענו אחריו אמן – As our tradition reads it, because In the Temple, they would not answer Amen after every blessing but rather “Praised be the name of the God’s glorious kingdom forever and ever>’ as we read in the Gemara of Berakhot in the Chapter “HaRoeh” (ninth chapter). And these were not in the Temple and they behaved as they would in the Temple.",
+                "תקעו בני אהרן תקעו – The sexton of the synagogue would say to them such each and every blessing.",
+                "לא היינו נוהגין כן – That they would not say “Amen” [at the conclusion of each blessing] but rather, “Praised be the name of God’s glorious kingdom forever and ever.”",
+                "אלא בשער המזרח – at the eastern gate of the Temple Mount and at the eastern gate of the Temple Courtyard (which had seven gates – See Mishnah Middot Chapter 1, Mishnah 4). For they would mention God’s special name (i.e., the Tetragrammaton) at the conclusion of each blessing and it was not sufficient to say “Amen.” And this is not to say that they did not have the practice of sounding the Shofar other than in the Temple, for they clearly did sound the Shofar outside [of Jerusalem], as is proven in this Tractate and in Rosh Hashanah, and the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "אנשי משמר – there were twenty-four priestly divisions and each division serves on its week.",
+                "אנשי בית אב – Each division is divided into seven distinct units corresponding to the days of the week. Each one serves on its particular day.",
+                "מתענין ולא משלימין – The first fasts were not so stringent. Therefore they would not complete them for if the service was that weighty on the men of a particular priestly division that they were doing that day, others would come to help them so that they would have the strength to serve [appropriately]."
+            ],
+            [
+                "אנשי משמר מותרין לשתות יין – This is not referring to the fast, but it is these are speaking of the membes of the division that they bring it here.",
+                "בלילות – that we should not fear lest the service become too heavy on the men of each division who served daily at night where they [i.e., others] would need to come to assist them.",
+                "לא ביום ולא בלילה – since they had to bring up all night fats and limbs that sprang from the altar.",
+                "אנשי מעמד – these were Israelites who were set up in Jerusalem and stood over the sacrifices of their brethren and would pray that it would be accepted with favor. And during the time of the Divine Service, representatives from all Israel would stand there, for how could the sacrifice of a person be offered and he was not standing by it, as the Bible states (Numbers 28:2): “…Be punctilious in presenting to Me at stated times.” For the Israelite, it was a commandment that they should stand over the Kohanim at the time of Divine Worship.",
+                "אסורים לספר ולכבס – When they entered into their division, all the entire week, in order that they should cut their hair prior to that, therefore they would not enter their division while they look repulsive.",
+                "ובחמישי – in the midst of their division service [on the given Thursday]. מותרים – it is the manner of most people to get their hair cut on Thursday and not put off shaving/cutting their hair until Friday because of the pain-staking preparations."
+            ],
+            [
+                "כל הכתוב במגילת תענית – days in which miracles were performed for Israel during the Second Temple period and they established holidays. There is a day where one only does not fast on them and there are days in which they were more stringent by not giving eulogies on them, and those in which they were more stringent, it was forbidden to give eulogies.",
+                "לפניו אסור – to give eulogies [on the day before], lest they come to do this on the holy day itself [where it was absolutely forbidden].",
+                "לאחריו מותר – since the holiday passed, we are not concerned. And we establish for ourselves [today] since the Scroll of Fasts has been voided, that all of the days that were written there to not fast or to give eulogies on them – all of them are permissible [now] to fast and give eulogies [on them], except for Hanukkah [25 Kislev to 2/3 Tevet] and Purim [i.e. 14 Adar or 15 Adar in a walled city from the time of Joshua] , which in which giving eulogies and fasting are prohibited, but on the days before them and after them, it is permissible."
+            ],
+            [
+                "שלא להפקיע את השערים – When we see that store owners would purchase two large meals at the conclusion of the fifth day of the week (i.e., Thursday), one for the night of the fast and one for Shabat, people would think that there a famine is coming in the world causing prices to rise and unsettling the market. But when they started to fast on Mondays, people knew that it was none other than because of [the need to] fast [for rain to fall]. Another explanation: that they should not say that if the Jewish court did not see that the famine is coming, they would not have pushed to decree a fast now so close to Shabbat, and because of that, the prices would rise and the market became unsettled."
+            ],
+            [
+                "ואם התחילו – that they decreed these fasts earlier than this and began to fast on the trouble, even one day, and one of these days came up, we don’t halt [from fasting].",
+                "מודה הוא שאין משלימין – to fast on them the entire day, but he eats in the evening close to sunset.",
+                "וכן ט' באב שחל להיות בערב שבת – such as at the time when the Jewish court would establish [the months] through visual [sighting of the New Moon]. But he would eat in the evening near sunset because of the honor of the Sabbath, so that he would not enter the Sabbath while he is hungry. But the Halakha is not according to Rabbi Meir but rather, we complete the fast. Similarly, Tisha B’Av that occurs on a Friday, we complete the fast (Note: Today, this situation would never arise due to the fact that the first day of Passover is always the same day of the week as Passover, and the first day of Passover can never fall on a Friday, since the tine and edicts of Hillel II in the fourth century CE)."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "סדר תעניות האלו – that are mentioned in the chapter above, are not observed other than for the rainfall in the autumn. If the three times of the early rainfall passed, which are the third of Marcheshvan, the seventh [of Marcheshvan] and the seventeenth [of Marcheshvan] and rain did not fall, then individuals would fast, and afterwards, the community would [observe] thirteen fasts according to the order that was mentioned.",
+                "אבל – if rains fell at their appropriate time and the seeds sprouted and changed, such as in place of wheat came thorns and in place of barley came the early stages of ripening, or another change.",
+                "מתריעין עליהם מיד – with the first fast, for all the stringency related to the latter fasts are practiced immediately on the first fast.",
+                "בין גשם לגשם—between the rainfall in the autumn and the second period.",
+                "מכת בצורת – it is a sign of drought [of rain in season]."
+            ],
+            [
+                "ירדו לצמחים ולא לאילן – such as it would rain gently, which is good for plants and grasses but is not sufficient for trees.",
+                "לאילן ולא לצמחים – that [rain] fell with great force ",
+                "for cisterns, ditches/pits and caves."
+            ],
+            [
+                "וכל סביבותיה מתענות – since that city where rain did not fall would have to go to buy grain in a city where [rain] fell and there would be famine."
+            ],
+            [
+                "מפולת – which have healthy walls fall, but those [walls] that were in disrepair/defective (Taanit 20b) are not the falling of houses [mentioned]."
+            ],
+            [
+                "בכל מקום – and even those cities that were very far away from it, as the reason explained at the end [of the Mishnah] because of a continuing plague.",
+                "שדפון – wind that destroys the grain and empties it of seed.",
+                "ירקון – grain whose surface becomes pale; and there are those who explain [the word] ירקון as an illness that changes the face of man to be like the appearance of the vegetation of the field.",
+                "ועל חיה רעה – that appears in the daytime on the settlement.",
+                "ועל החרב – armies passing from place to place, and even though they are not coming to fight with that city."
+            ],
+            [
+                "לעריהן – to the Land of Israel",
+                "כמלוא פי תנור – that was struck by blast (i.e., emptied of grain) of so much grain that it would been capable to make of it bread to fill [the mouth of] the oven.",
+                "באשקלון – in the land of the Philistines",
+                "ועל שאכלו זאבים – which is an wild beast which continually does damage",
+                "על שנראה – that came in the city"
+            ],
+            [
+                "המטרפת – beaten down and broken , like an egg that is beaten in a bowl",
+                "לעזרה – to gather the people that they should come to help and save. Therefore, we do not sound the Shofar or trumpets regarding them on Shabbat, unless it is was [absolutely] necessary to sound the Shofar to gather the people [together]. But they would fast and cry out and supplicate [God] on their behalf on Shabbat.",
+                "שמעון התימני – He was from Yemen.",
+                "אף על הדבר – they would sound the Shofar on Shabbat.",
+                "ולא הודו לו חכמים - to sound the Shofar on Shabbat for [the plague of] pestilence, but they would sound the Shofar for it on weekdays."
+            ],
+            [
+                "חוץ מרוב גשמים – it did not rain so much that it ruined the grain, but it already rained a lot that we have no further need for them and they are troublesome for people.",
+                "תנורי פסחים – they are of earthenware and they are carried from place to place.",
+                "שלא ימוקו – [they wouldn’t become soft] because of the [large amount of] rain",
+                "עג עוגה – he made the circular incision/tracing on the ground, like a circle",
+                "גשמי בורות – plenty of rain to fill the cisterns.",
+                "אם נמחית – if it was entirely covered with water",
+                "אבן טועים – a stone which was in Jerusalem – for whomever would find something had to stand on it and announce “I found this thing.” And [people] would come up and give its “signs” and take them, and that stone which was called “The Stone of Losers (Claims). And I found written that it was very high and that it was not possible for rains to cover it other than if a flood came to the world.",
+                "לנדות – that we excommunicate on account of his great honor.",
+                "מתחטא – on his rebellious conduct."
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר: קודם חצות לא ישלימו – and the Halakha is according to Rabbi Eliezer.",
+                "צאו אכלו ושתו – and he did not say to them that they should first recite “The Great Hallel” (Psalm 136), for one should only say “The Great Hallel” with a full stomach and a satiated soul."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בשלשה פרקים בשנה וכו' – This is how it should be read: On three periods of time during the year, which are fast days, posts (i.e., divisions of popular representatives of Levites and Israelites deputized to accompany the daily services in the Temple with prayers) and Yom Kippur, that we offer up after this, Kohanim lift their hands [to bless the congregation] in each Amidah, that is, during Shaharit, Minhah and Neilah. And there is one day in each of these periods where they lift their hands four times during the day, and that is Yom Kippur, which has the Musaf prayer. And Our Mishnah is according to Rabbi Meir, who said that there is the lifting of the hands [of the Kohanim] at Minhah on fast days and posts, and every day, what is the reason why they don’t lift their hands at Minhah – because of being drunk, and today, there is no drunkenness. But Rabbi Yosi disputes this and says that we decree that Minhah of fast days is like the Minhah service of every day. And the Halakha is according to Rabbi Yosi on fast days, and on “posts” and on Yom Kippur which has the Neilah prayer, but on those fast days where we do not recite Neilah, Kohanim lift their hands at Minhah of the fast day, since it is near the setting of the sun we recite this prayer – as it is similar to Neilah, and a Minhah like this, we don’t have on every day. Therefore, they did not make decree to do this.",
+                "בתעניות ובמעמדות – And this is how it should be read: And which are the three periods? Fast days, posts and Yom Kippur.",
+                "ומעמדות – The men of the post would fast four days each week."
+            ],
+            [
+                "אלו הן מעמדות – What is the reason that it is said? What is the reason that they decreed the posts? Since it is stated (Numbers 28:2): “Command the Israelite people and say to them: Be punctilious in presenting to Me at stated times [the offerings of food due Me, as offerings by fire of pleasing odor to Me].”",
+                "על כל משמר ומשמר היה מעמד – from part of the tribes of Israel who were divided into twenty-four sections, messengers from all Israel to stand over the sacrifices with the Kohanim and Levites of each division of Kohanim (i.e., guard).",
+                "וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם – Those who were far from Jerusalem and were not able to go up and stand over their sacrifice with their division, we gather in the synagogues in their cities and fast and pray and read from the Torah each day the Creation Story (i.e. Genesis, chapter 1), to announce that the world stands on the Divine Service that they do in the Temple."
+            ],
+            [
+                "ולא היו מתענין בע\"ש מפני כבוד השבת – and one does not have to mention the Sabbath itself. And not on Sundays, because it is the third day [from] the creation [of mankind], since on Friday, man was created. And on the third day of his creation, he was weaker, as it is written (Genesis 34:25): “On the third day, when they were in pain…” Alternatively, because man was given the additional soul on the Sabbath and on Saturday night it w as taken from him, if they would fast on Sunday, they would be endangered. S And on each day, the men of the post would recite the Neilah prayer.",
+                "פרשה גדולה קורין אותה בשנים – The portion of Genesis (i.e., the Creation story), after the first person read three verses, the second person would read the third verse that the first person read and complete the [first part] of the Creation [story]. And the third person would read (Genesis 1:6): “Let there be an expanse [in the midst of the water, that is separate water from water].” On the second day, the first person reads “let there be an expanse” (Genesis 1:6), and two read (Genesis 1:9), “Let the water below the sky be gathered into one area,[that the dry land may appear],” and so too for all of them.",
+                "בשחרית ובמוסף כו' – Here we are speaking about the rest of the posts that were outside of Jerusalem when they read the Creation story according to the appropriate manner, even on a day when there is a Musaf sacrifice, for we don’t want to trouble them. But the posts in Jerusalem, on a day where there is Musaf sacrifice, they would not recite during Musaf the Creation story as is taught in the Mishnah further on – a Musaf Sacrifice which lacks a Minhah service. And now, the Musaf sacrifice which does supersede the Minhah post which is not his, his post, all the more so.",
+                "בשחרית ובמוסף ובמנחה כו' – This is how it should be read: At Shaharit and at Musaf when we bring a Torah scroll and read a large portion by two and a small portion with one. But at Minhah, we do not bring a Torah scroll , because of the trouble of the fast, but we recite it by heart.",
+                "ע\"ש במנחה לא היו נכנסים – [they would not enter] the synagogue and would not read [Torah] at all, since they would be troubled to prepare the needs of the Sabbath."
+            ],
+            [
+                "יום שיש בו הלל – like the days of Hanukkah which have Hallel (Psalms 113-118) recited on them but they don’t have Musaf. No portion was read during Shaharit if they were in Jerusalem, since they don’t have free time to do their posts (through the division of popular representatives deputized to accompany the daily services in the Temple with prayers, and also a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of Kohanim and Levites), since [the recitation of] Hallel supersedes them.",
+                "קרבן מוסף – Rosh Hodesh which has a Musaf sacrifice, they would not read any portion at the closing of the gates (“Neilah”), and all the more so, they would not read a portion during Musaf itself, nor at the Afternoon service which precedes Neilah, for the Musaf sacrifice would supersede them.",
+                "קרבן עצים אין בו מנחה – that is to say, a day on which there is a sacrifice of wood, as is found above, there would be no Musaf sacrifice, which supersedes the Ma’amad (i.e., the post) for the Afternoon service, but does not [supersede] the Neilah.",
+                "כך היה ר' יהושע שונה – The wood offering/sacrifice supersets the post of Neilah, and all the more so, it supersedes the post of the Afternoon service, as the sacrifice of the wood of the Kohanim would be offered prior to the daily continuous offering at the eventide (i.e., 3:30 pm), and if it supersedes the post of Neilah, it also supersedes the post of the Afternoon service which is near it.",
+                "חזר ר\"ע להיות שונה כדברי בן עזאי – Who thinks that the Musaf sacrifice comes from the Torah and this law is not superseded other than the post for the Afternoon service, for one should not suspect lest a sacrifice is superseded, for the words of the Torah do not require strengthening. But the sacrifice/offering of the wood, is considered like the words of the Sages, and the law is that they supersede the post of the Afternoon Service and Neilah which require strengthening, for just as they are not superseded for the sacrifice of the wood. And I did not go down to the end of the words of Maimonides, in his commentary of this Mishnah, since from his words, it appears that the men of the post would recite an additional prayer each day between Shaharit and Minhah and it is called the Musaf prayer. And this fact I did not find either in the Babylonian or the Jerusalem Talmud."
+            ],
+            [
+                "זמן עצי הכהנים והעם – when the [Jews] from the Diaspora made Aliyah [to the land of Israel] (i.e. after Cyrus the Great In 516 BCE permitted the Jews to return to their land) and the did not find wood in the :compartment [of the Temple for the storage of wood] and they stood and donated from their own [supply and funds] and on the day that they bring wood, they bring with them a sacrifice of donation and make that day a holiday, and such is written in the book of Ezra (Nehemiah 10:35): “We have cast lots [among] the priests, [the Levites, and the people] to bring the wood offering to the House of our God [by clans] annually at set times [in order to provide fuel for the altar of the LORD our God as is written in our Teaching].”",
+                "וכל מי שטעה שבטו – and they did not know with whom he should go, he should go with the Children of Zatu.",
+                "ובני גונבי עלי – The Gemara explains that once the enemies decreed religious persecution on Israel that they should not bring their First Fruits to the Temple and placed guards along the roads for this. But honest men of that generation brought baskets of First Fruits and covered them with packed figs, which are dried figs and carried them on the shoulders pestle, which is a large tree made like a club that would crush the grit (i.e., a dish of pounded grain) with which they would regularly crush the packed figs to make of them cakes of pressed figs , and when they would approach the guard, would say to them: We are going to make two cakes of pressed figs in the mortar before us with this pestle that is on our shoulders, and this is how they would bring First Fruits to Jerusalem. And because of this, they were called, “those who steal pestles,” that is to say, they steal the hearts of the guards, with the pestle that is on their shoulders, and “those who pack figs” by dint of the fact that they cut fig cakes with tools (i.e. a knife or saw), and these honest men stood another time when they (the government) decreed religious persecution against them that they should not bring wood to the pile of wood on the altar in the Temple, and established ladders and would say to the guards – to take two pigeons from this dovecote that is before us on this ladder that is on our shoulders which we are walking with, and as a result of this, they are called, “the ladder carriers that are torn down” (?) for they would bring from them wood for the pile of wood on the altar in the Temple , and all of these bring wood with the children of Zatu.",
+                "שבו בני פרעוש שניה – For after they finished this, they would take lots as to who would be in the end, as it says (Nehemiah 10:35), “We have cast lots [among] the priests, [the Levites, and the people] to bring [the wood offering to the House of our God (by clans) annually at set times]…”",
+                "שהיה בו הלל – Because on the first of Tevet, Hanukkah always occurs, and on Hanukkah, we recite the complete Hallel, but regarding the Hallel of Rosh Hodesh, where the recitation of Hallel is only a custom, it does supersede the post. And for this reason, Rosh Hodesh Nisan is not considered, which also has Hallel and the Musaf sacrifice and the wood sacrirfice."
+            ],
+            [
+                "בי\"ז בתמוז נשתברו הלוחות – For behold on the sixth of Sivan, the Ten Commandmentrs were given and on the seventh in the early morning, he [i.e., Moses] went up to receive the rest of the Torah and tarried there for forty days. Hence, it was that there were found the utensils (of the Golden Calf) on the seventeenth of Tammuz and when he [I.e., Moses] came down, he smashed the Tablets.",
+                "ובטל התמיד – for there were no longer there lambs to sacrifice, since the city had come under a siege.",
+                "העמיד צלם בהיכל – The Amoraim in Jerusalem argued: one said, an idol of Manasseh, and we are speaking [here] about the First Temple [period], and the other said: an idol of Apostomos who was of the Grecian rulers and [this occurred] in the Second Temple [period]."
+            ],
+            [
+                "שבת שחל ט\"ב – the week in which the Ninth of Av occurs in its midst",
+                "אסור לספר ולכבס – All that entire week until after the Fast passes.",
+                "ובחמישי מותרים – When they would sanctify [the New Moon] by appearance, and Tisha B’Av occurred on Friday, it was permitted ot wash clothing on the Thursday before the fast because of the honor of the Shabbat.",
+                "שני תבשילין – there is no prohibition regarding two cooked foods but rather something should not eaten raw/in its natural condition, but something that is eaten in its natural condition (i.e., raw) like milk and cheese and legumes at the time when it is moist, even though he cooked them, they are not considered like two cooked foods.",
+                "לא יאכל בשר ולא ישתה יין – these words refer to after half the day has passed [on the eve of Tisha B’Av], and in the concluding meal [before the fast begins] where he has no intention of eating a set meal afterwards. But prior to the middle of the day, even at the concluding meal, or at the meal which is not the concluding meal, even after half the day [has passed] , it is permissible to eat two cooked foods, and with meat and wine.",
+                "רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה – If he was accustomed to eat two cooked foods, he should eat one cooked food; If he was accustomed [to drink] two glasses of wine, he should drink one glass. But the Halakha does not follow the opinion of Rabban Shimon ben Gamaliel.",
+                "בכפיית המטה – He places the mattress on or near the floor and does not lie on it, but only on the ground. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "כט\"ו באב – for on that [day] ended the deaths of the wilderness in the fortieth year, and on it, was abolished those guards which Jeroboam the son of Nabat had placed who prevented the Israelites from going up [to Jerusalem] on the Festivals. And on that day, those who had died in Betar were given up for burial, and on that day, they stopped cutting down trees [to provide wood] for the wood for the altar in the Temple, for from that day onward, the power of the [summer] sun weakened, and it didn’t have the power to dry the wood from its moistness.",
+                "ויום הכפורים – for on the latter {second set] of Tablets were given, and it is the day of pardon and forgiveness.",
+                "שאולים – for they were all borrowed , even for the rich women, so as to not embarrass those who lacked [funds to purchase them].",
+                "טעונים טבילה – prior to their being worn, since not everyone was expert in her group lest she might have been a woman in her menses.",
+                "יוצאות וחולות – like (Jeremiah 31:13): “Then shall maidens dance gaily, [young men and old alike. I will turn their mourning to joy, I will comfort them and cheer them in their grief].”",
+                "במלך שלמה – The Holy One, blessed be He, whose peace is His.",
+                "אמו – congregation of Israel",
+                "זה מתן תורה – Yom Kippur on which were given the latter Tablets.",
+                "זה בנין בית המקדש – which was dedicated on Yom Kippur."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ],
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Taanit/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,236 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי מזכירין גבורות גשמים.</b> איידי דתנא במסכת ר\"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים, תנא הכא מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב\"ה דכתיב (איוב ה ט-י) עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים: ",
+                "<b>מיום טוב אחרון של חג.</b> אבל כל שבעת ימי החג לא, שהגשמים לימי סוכה סימן קללה. משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך:",
+                "<b>אם כן.</b> אתה אומר מזכירין אע״פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו, אפילו בקיץ יזכירו, ומה אתה נותן סימן מיו״ט ראשון. והלכה כרבי יהושע:   "
+            ],
+            [
+                "<b>אין שואלין את הגשמים.</b> היינו אין מזכירין את הגשמים:",
+                "<b>אלא סמור לגשמים.</b> דהיינו יום ח׳ של חג, דמן החג ואילך זמן גשמים הוא. וסתמא כרבי יהושע. פירוש אחר רבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי לעיל בהזכרת גשמים, מודים הם לענין שאלה דהיינו לומר ותן טל ומטר, שאין שואלין אותן אלא סמוך לגשם, דהיינו בג׳ במרחשון או בז׳ בו. כדמפרשי תנאי לקמן במתניתין:",
+                "<b>האחרון.</b> המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם:",
+                "<b>והראשון.</b> המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל. והלכה כרבי יהודה. והא דתנן בסמוך רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח, והכא קאמר רבי יהודה ביו״ט הראשון של פסח האחרון אינו מזכיר, תרי תנאי נינהו ואליבא דר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים.</b> אומרים ותן טל ומטר בברכת השנים. והני מילי בארץ ישראל, אבל בגולה אין שואלים עד ששים יום לתקופת תשרי, וביום ששים עצמו מתחילין לשאול הגשמים:",
+                "<b>האחרון שבישראל לנהר פרת.</b> אותן שעלו לרגל החוזרים לבתיהן, ולא יפסיקום הגשמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע שבעה עשר במרחשון.</b> וכבר עברו ג׳ זמנים, שהן ג׳ במרחשון. וז, וי״ז:",
+                "<b>התחילו היחידים.</b> תלמידי חכמים:",
+                "<b>שלש תעניות.</b> שני וחמישי ושני:",
+                "<b>אוכלים ושותים משחשיכה.</b> מותר להם לאכול ולשתות כל ליל התענית עד שיעלה עמוד השחר כל זמן שלא ישן. אבל לאחר שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אם לא התנה מתחלה קודם שישן. ואית דאמרי דאכילה בעי תנאי, שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה. והכי מסתברא: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "ששהן שלשה עשר תעניות על הצבור. שכבר התענו שש, ותעניות דיחידים אינם מן המנין:",
+                "<b>מתריעין.</b> בשופרות:",
+                "<b>בשני מטין.</b> בשני של תענית פותחין דלתי החנויות קצת לעת ערב, אבל אין מוציאין סחורתן לחוץ:",
+                "<b>ובחמישי מותרים.</b> לפתוח כל היום: "
+            ],
+            [
+                "<b>בבנין ובנטיעה.</b> ודוקא בנין של שמחה כגון בית חתנות לעשות בו חופתו, ונטיעה של שמחה כגון אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלכים תחתיו. אבל בית לדור בו, ונטיעת אילן לפירותיו מותר:",
+                "<b>יצא ניסן הגשמים סימן קללה.</b> כשלא ירדו כלל קודם [שיצא] ניסן. וכל הדינים הללו בארץ ישראל וכיוצא בה, אבל האיים הרחוקים שזמן הגשמים שלהם אינו כזמן הגשמים של ארץ ישראל, כל אחד ואחד שואל הגשמים בזמן שהוא צריך להם, ואם עבר אותו הזמן הידוע להן ולא ירדו גשמים, בית דין של אותו מקום גוזרים תעניות על הצבור אחר שהתענו היחידים כסדר השנוי במתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות כיצד.</b> בשבע תעניות אחרונות קא מיירי:",
+                "<b>את התיבה.</b> הארון שספר תורה מונח בו, כלומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ולמה לרחובה של עיר, לומר, צעקנו בצנעה בבית הכנסת ולא נענינו, נבזה עצמנו בפרהסיא ברחובה של עיר:",
+                "<b>אפר מקלה.</b> אפר שרפה. ומשום דעפר נמי אקרי אפר תנא אפר מקלה, דהכא צריך שיהיה אפר ממש כדי שיזכור הקב״ה עקידתו של יצחק וירחם:",
+                "<b>על גבי התיבה.</b> משום דכתיב (ישעיהו ס״ג:ט׳) בכל צרתם לו צר:",
+                "<b>ובראש הנשיא וכו׳</b> והן עצמן אינם נוטלים, כדי שיתביישו יותר, לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים:",
+                "<b>דברי כבושים.</b> דברים שכובשין לבו של אדם להחזירו למוטב:",
+                "<b>ובקבלה.</b> בדברי הנביאים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ורגיל.</b> היודע סדר תפלה:",
+                "<b>ויש לו בנים וביתו ריקן.</b> שאין בביתו במה לפרנס את בניו, ומתוך שנפשו עגומה עליו מתפלל בכוונה. א״נ ביתו ריקן מן העבירות, שלא יצא עליו שם רע בילדותו:",
+                "<b>ומוסיפין עליהם שש.</b> בין גואל לרופא אומר ו׳ ברכות הללו: "
+            ],
+            [
+                "<b>זכרונות ושופרות.</b> כל הפסוקים כמו שאומרים בראש השנה:",
+                "<b>ואומר חותמיהן.</b> אחר זכרונות חתימת זכרונות, ואחר שופרות חתימת שופרות, וכן אחר כולם כדמפרש ואזיל: "
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשונה.</b> בגואל ישראל הוא מתחיל להאריך. ואע״פ שאינה ממנין שש קורא אותה ראשונה, לפי שבה מתחיל להוסיף ולהאריך:",
+                "<b>על השביעית.</b> לברכות שמאריך בהן. אבל הברכות שמוסיפין בשביל התענית אינן אלא שש, שברכה ראשונה שהיא גואל ישראל דשמנה עשרה היא אלא שמאריך בה:",
+                "<b>מי שענה את דוד ואת שלמה בנו.</b> ואע״ג דיונה בתר דוד ושלמה היה. מ״מ מקדים ליה ברישא, משום דבעי למחתם בסוף הברכות ברוך המרחם על הארץ, ודוד ושלמה בנו הם שהתפללו על ארץ ישראל. דוד, ויהי רעב בימי דוד כו׳ (שמואל ב כ״א:א׳) ושלמה, רעב כי יהיה בארץ (מלכים א ח׳:ל״ז):   "
+            ],
+            [
+                "<b>בימי רבי חלפתא.</b> בצפורי היה:",
+                "<b>ולא ענו אחריו אמן גרסינן.</b> לפי שבמקדש לא היו עונין אמן אחר כל ברכה אלא בשכמל״ו כדאמרינן בגמרא בברכות פרק הרואה. ואלו לא במקדש היו ועשו כדרך שעושים במקדש:",
+                "<b>תקעו בני אהרן תקעו.</b> חזן הכנסת אומר להם כך על כל ברכה וברכה:",
+                "<b>לא היינו נוהגין כן.</b> שלא לענות אמן אלא בשכמל״ו:",
+                "<b>אלא בשער המזרח.</b> שער מזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה. לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי בעניית אמן. ואין לומר לא היו נוהגין לתקוע אלא במקדש, דודאי תוקעין בגבולין, כדמוכח בהך מסכתא ובר״ה. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר.</b> כ״ד משמרות כהונה היו, כל משמר עובד בשבת שלו:",
+                "<b>אנשי בית אב.</b> המשמר מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע, כל אחד עובד יומו:",
+                "<b>מתענ��ן ולא משלימין.</b> שתעניות הראשונות אינן חמורין כ״כ, ולפיכך אין משלימין שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו עובדין אותו היום יבואו אלו לסייען ויהא בהן כח לעבוד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר מותרים לשתות יין.</b> לאו גבי תענית קאי, אלא איידי דאיירי בבני משמר מייתי לה הכא:",
+                "<b>בלילות.</b> שאין לחוש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב בלילה ויצטרכו אלו לבא לסייעם:",
+                "<b>לא ביום ולא בלילה.</b> לפי שהיו צריכין להעלות כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל המזבח:",
+                "<b>אנשי מעמד.</b> הם ישראלים הקבועים בירושלים ועומדים על קרבן אחיהם ומתפללין שיהא מקובל ברצון. ועומדים שם בשעת העבודה שלוחים מכל ישראל, דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו והכתוב אומר (במדבר כ״ח:ב׳) תשמרו להקריב לי במועדו, לישראל מצוה שיעמדו על הכהנים בשעת עבודה:",
+                "<b>אסורים לספר ולכבס.</b> משנכנסו למשמרתם, כל אותה שבת, כדי שיספרו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולים:",
+                "<b>ובחמישי.</b> שבתוך משמרתן מותרים שדרך [רוב] בני אדם לספר בחמישי ואין ממתינין לספר בע״ש מפני הטורח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתוב במגילת תענית.</b> ימים שנעשו בהם ניסים לישראל בבית שני וקבעו ימים טובים. אית יומא דלא להתענאה בהון בלבד ואית יומי דחמירי טפי דלא למספד בהון. ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד. ",
+                "<b>לפניו אסור</b> בהספד, דלמא אתי למעבד הכי ביו״ט גופיה. ",
+                "<b>לאחריו מותר</b> דכיון דעבר יום טוב לא חיישינן. ואנן קיי״ל דבטלה מגילת תענית, וכל אותן הימים הכתובים שם דלא להתענאה ודלא למספד, כולן מותרין בהספד ותענית, חוץ מחנוכה ופורים שאסורין בהספד ותענית. וימים שלפניהם ואחריהם מותר:   "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא להפקיע את השערים.</b> כשרואין בעלי חנויות שקונין למוצאי חמישי שתי סעודות גדולות, אחת לליל התענית ואחת לשבת, יהיו סבורין שבא רעב לעולם ומיקרין ומפקיעין השער. אבל משהתחילו להתענות בשני, יודעים שאינו אלא מפני התענית, פ״א שלא יאמרו אם לא שראו ב״ד שהרעב בא, לא היו דוחקים לגזור תענית עתה סמוך לשבת, ומפני כן ייקרו ויפקיעו השער: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואם התחילו.</b> שגזרו התעניות קודם לכן והתחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד ופגע בהן אחד מאלו הימים אין מפסיקין:",
+                "<b>מודה הוא שאין משלימין.</b> להתענות בהן כל היום, אלא אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה:",
+                "<b>וכן ט׳ באב שחל להיות בערב שבת.</b> כגון בזמן שהיו ב״ד קובעים ע״פ הראייה, אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה, מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא רעב. ואין הלכה כר׳ מאיר אלא מתענין ומשלימין. וכן ט׳ באב שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות האלו.</b> האמורין בפרקין דלעיל, אינו אלא ברביעה ראשונה, אם עברו שלשה זמנין של רביעה של יורה, שהם ג׳ במרחשון וז׳ וי״ז ולא ירדו גשמים, אז היו מתענין יחידים, ואח״כ מתענין הצבור י״ג תעניות על הסדר שאמר:",
+                "<b>אבל.</b> ירדו גשמים בעתן וצמחו הזרעים ונשתנו, כמו תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה, או שינוי אחר:",
+                "<b>מתריעין עליהם מיד.</b> בתעניות ראשונות. שכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין מיד בראשונות:",
+                "<b>בין גשם לגשם.</b> בין רביעה ראשונה לשניה:",
+                "<b>מכת בצורת.</b> סימן בצורת הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>ירדו לצמחים ולא לאילן.</b> כגון שירדו בנחת, שזה יפה לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:",
+                "<b>לאילן ולא לצמחים.</b> שירדו בכח:",
+                "<b>לבורות שיחין ומערות.</b> שמכניסין בהן מים לשתות: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכל סביבותיה מתענות.</b> שאותה העיר שלא ירדו בה גשמים תלך לקנות תבואה בעיר שירדו בה ויהיה רעב: "
+            ],
+            [
+                "<b>מפולת.</b> שחומותיה הבריאות נופלות. אבל רעועות אין זו מפולת: "
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום.</b> ואפילו הערים הרחוקות ממנה הרבה, כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת:",
+                "<b>שדפון.</b> רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנת מן הזרע:",
+                "<b>ירקון.</b> תבואה שהכסיפו פניה. ויש מפרשים ירקון חולי שהופך פני אדם כמראה ירק השדה:",
+                "<b>ועל חיה רעה.</b> שנראית ביום בישוב:",
+                "<b>ועל החרב.</b> חיילות העוברות ממקום למקום, ואף על פי שאינם באים להלחם עם אותה העיר: "
+            ],
+            [
+                "<b>לעריהן.</b> לארץ ישראל:",
+                "<b>כמלוא פי תנור.</b> שלקתה בשדפון כל כך תבואה שהיה ראוי לעשות ממנה פת למלאות [פי] התנור:",
+                "<b>באשקלון.</b> בארץ פלשתים:",
+                "<b>ועל שאכלו זאבים.</b> דהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:",
+                "<b>על שנראה.</b> באו בעיר: "
+            ],
+            [
+                "<b>המטרפת.</b> מתחבטת ומשתברת, כמו ביצה הטרופה בקערה:",
+                "<b>לעזרה.</b> לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע. והלכה שאין תוקעים עליהם בשופר או בחצוצרות בשבת אלא אם כן הוצרכו לתקוע לקבץ את העם, אבל מתענים זועקים ומתחננים עליהם בשבת:",
+                "<b>שמעון התימני.</b> מתמנת היה:",
+                "<b>אף על הדבר.</b> מתריעין בשבת:",
+                "<b>ולא הודו לו חכמים.</b> להתריע על הדבר בשבת. אבל בחול מתריעין: "
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מרוב גשמים.</b> לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה, אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד והן לטורח על בני אדם:",
+                "<b>תנורי פסחים.</b> של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום:",
+                "<b>שלא ימוקו.</b> בגשמים:",
+                "<b>עג עוגה.</b> רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה:",
+                "<b>גשמי בורות.</b> גשמים בשופע למלאות בורות:",
+                "<b>אם נמחית.</b> אם כולה מכוסה במים:",
+                "<b>אבן טועים.</b> אבן היתה בירושלים שכל מי שמוצא מציאה היה עומד עליה ומכריז מציאה מצאתי, ובאין בעליה ונותנין סימניה ונוטלין אותה. ואותה אבן נקראת אבן טועים. ומצאתי כתוב שהיתה גבוהה מאד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא אם כן בא מבול לעולם:",
+                "<b>לנדות.</b> שמנדין על כבוד הרב:",
+                "<b>מתחטא.</b> מתגעגע: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו.</b> והלכה כרבי אליעזר:",
+                "<b>צאו אכלו ושתו.</b> ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחלה, שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה וכו׳</b> הכי קאמר, בשלשה פרקים שהם תעניות ומעמדות ויוה״כ דמסיק בתר הכי, כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה, דהיינו שחרית מנחה ונעילה. ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום, והוא יוה״כ, שיש בו תפלת מוסף. ומתניתין ר׳ מאיר היא, דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות, דכל יומא טעמא מאי אין נשיאות כפים במנחה משום שכרות, והאידנא ליכא שכרות. ור׳ יוסי פליג עליה ואמר דגזרינן מנחה של תענית אטו מנחה דכל יומא. והלכה כרבי יוסי בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים דאית בהו תפלת נעילה, אבל בתעניות שאין מתפללין בהן נעילה פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא, כיון דסמוך לשקיעת החמה, מצלי לה כתפלת נעילה דמיא, ומנחתא כהאי ליתא בכל יומא, הלכך לא גזרו בה:",
+                "<b>בתעניות ובמעמדות.</b> הכי קאמר ואלו הן שלשה פרקים, תעניות ומעמדות ויוה״כ:",
+                "<b>ומעמדות.</b> אנשי מעמד היו מתענים ארבעה ימים בשבוע: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן מעמדות.</b> מה טעם קאמר, מה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו׳:",
+                "<b>על כל משמר ומשמר היה מעמד.</b> מקצת שבטי ישראל חלוקים לכ״ד חלקים, שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:",
+                "<b>וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם.</b> אותם שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן, מתכנסים בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו מתענין בע״ש מפני כבוד השבת.</b> ואין צ״ל בשבת עצמה, ולא ביום א׳ מפני שהוא שלישי ליצירה. שבע״ש נברא אדם, ויום שלישי ליצירתו חלוש טפי דכתיב (בראשית ל״ד:כ״ה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. א״נ מפני שבשבת נתנה בו נשמה יתירה ולמוצאי שבת ניטלת ממנו, ואם היו מתענים ביום ראשון היו מסתכנים. ובכל יום היו אנשי מעמד מתפללין תפלת נעילה:",
+                "<b>פרשה גדולה קורין אותה בשנים.</b> בפרשת בראשית לאחר שקרא הראשון ג׳ פסוקים חוזר השני וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ומשלים פרשת בראשית, והשלישי קורא יהי רקיע. בשני ראשון קורא יהי רקיע, ושנים קוראים יקוו המים, וכן כולם:",
+                "<b>בשחרית ובמוסף כו׳</b> הכא מיירי בכל שאר מעמדות שהיו חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפילו ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי. אבל המעמדות שבירושלים, ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה, והשתא קרבן מוסף מעמד דמנחה דלאו דידיה דחי, מעמד דידיה לא כל שכן. ",
+                "<b>בשחרית ובמוסף ובמנחה כו׳.</b> ה״ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ספר תורה וקורין פרשה גדולה בשנים וקטנה ביחיד, אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא קורין על פה:",
+                "<b>ע״ש במנחה לא היו נכנסים.</b> לבית הכנסת ולא היו קורין כלל, לפי שהיו טרודים לתקן צרכי שבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>יום שיש בו הלל.</b> כגון ימי חנוכה שיש בהם הלל ואין בהם מוסף. אותן שבירושלים לא היו קורין שום פרשה בשחרית, לפי שאין להם פנאי לעשות מעמדם שההלל דוחה אותה:",
+                "<b>קרבן מוסף.</b> ר״ח שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה. וכ״ש שלא היו קורין פרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם נעילה, שקרבן מוסף היה דוחה אותם:",
+                "<b>קרבן עצים אין בו מנחה.</b> כלומר יום שיש בו קרבן עצים כדלקמן ואין בו קרבן מוסף, דוחה מעמד של מנחה, אבל לא של נעילה:",
+                "<b>כך היה ר׳ יהושע שונה.</b> קרבן עצים דוחה מעמד דנעילה, וכ״ש שדוחה מעמד דמנחה דקרבן עצי כהנים היה קרב קודם תמיד של בין הערבים, ואם דוחה מעמד של נעילה כ״ש שדוחה מעמד של מנחה הסמוך לו:",
+                "<b>חזר ר״ע להיות שונה כדברי בן עזאי.</b> דקסבר קרבן מוסף מדברי תורה ודין הוא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה, דליכא למיחש דלמא מדחי קרבן, דדברי תורה לא בעי חיזוק. אבל קרבן עצים כדברי סופרים דמי, ודין הוא דלדחי מעמד דמנחה ונעילה דבעי חיזוק כי היכי דלא לדחייה לקרבן עצים. ולא ירדתי לסוף דברי רמב״ם בפירוש משנה זו, כי מדבריו נראה שהיו אנשי מעמד מתפללין תפלה יתירה בכל יום בין שחרית למנחה והיא נקראת תפלת מוסף. ודבר זה לא מצאתיהו לא בבבלי ולא בירושלמי: "
+            ],
+            [
+                "<b>זמן עצי הכהנים והעם.</b> כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם, והתנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם. וביום שמביאים העצים מביאים עמהם קרבן נדבה ועושים אותו היום יום טוב, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ו׳:ט״ז,) והגורלות הפלנו על קרבן העצים וגו׳ להביא לבית אלהינו בעתים מזומנים לשנה:",
+                "<b>וכל מי שטעה בשבטו.</b> ולא היה יודע עם מי ילך, ילך עם בני זתוא:",
+                "<b>ובני גונבי עלי.</b> מפרש בגמרא שפעם אחת גזרו האויבים שמד על ישראל שלא יביאו בכורים למקדש והושיבו שומרים בדרכים על כך, ועמדו אנשים כשרים שבאותו הדור והביאו סלי בכורים וחפו אותם בקציעות דהיינו תאנים יבשים ונושאים על כתפם עלי, הוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא שכותשים בו הדייסא והיו רגילין לכתוש בו הקציעות לעשות מהם עגולי דבילה, וכשהיו פוגעים בשומרים אומרים להם אנו הולכים לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו בעלי זה שעל כתפינו, וכך היו מביאין בכורים לירושלים. ועל שם כך נקראו בני גונבי עלי כלומר גונבי לב השומרים, בעלי שעל כתפם. ובני קוצעי קציעות על שם שחותכין עגולי הדבלה במקצועות. ואלו האנשים הכשרים עצמן עמדו פעם אחרת שגזרו שמד שלא להביא עצים למערכה, ותקנו סולמות והיו אומרים לשומרים ליטול שני גוזלות משובך זה שלפנינו בסולם זה שעל כתפינו אנו הולכים, ועל שם כך נקראו בני סלמאי הנתוצתי, שהיו נותצים הסולמות אחר שעברו מן השומרים, ומביאין מהן עצים למערכה. וכל אלו מביאין עצים עם בני זתוא:",
+                "<b>שבו בני פרעוש שניה.</b> שלאחר שסיימו מטילין פייסות איזה באחרונה, כדכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:",
+                "<b>שהיה בו הלל.</b> לפי שאחד בטבת חל בחנוכה לעולם, ובחנוכה גומרים את ההלל. אבל הלל דר״ח שאין קריאת ההלל בו אלא מנהג בעלמא, לא דחי מעמד. ומהאי טעמא לא חשיב ר״ח ניסן דאית ביה נמי הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בי״ז בתמוז נשתברו הלוחות.</b> שהרי בו׳ בסיון נתנו עשרת הדברות ובז׳ בהשכמה עלה לקבל את שאר התורה ושהה שם מ׳ יום, נמצאו כלים בי״ז בתמוז, וכשירד שבר את הלוחות:",
+                "<b>ובטל התמיד.</b> שלא היה שם כבשים להקריב, שבאה העיר במצור:",
+                "<b>והעמיד צלם בהיכל.</b> פליגי בה אמוראי בירושלמי, חד אמר צלם של מנשה, ובבית ראשון מיירי. וחד אמר צלם של אפוסטמוס שהיה משרי היונים ובבית שני היה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שבת שחל ט׳ באב.</b> שבוע שחל ט׳ באב להיות בתוכה:",
+                "<b>אסור לספר ולכבס.</b> כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:",
+                "<b>ובחמישי מותרים.</b> כשהיו מקדשים על פי הראיה וחל ט׳ באב להיות בערב שבת, מותרים לכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:",
+                "<b>שני תבשילין.</b> אין אסור משום שני תבשילין אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי כגון חלב וגבינה ו��טניות בזמן שהיא לחה, אע״פ שבשלן אין בהן משום שני תבשילין:",
+                "<b>ולא יאכל בשר ולא ישתה יין.</b> ה״מ לאחר חצי היום ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע. אבל קודם חצי היום אפילו בסעודה המפסקת, או בסעודה שאינה מפסקת אפילו לאחר חצי היום, שרי לאכול ב׳ תבשילין, ובבשר ויין:",
+                "<b>רשב״ג אומר ישנה.</b> אם היה רגיל בשני תבשילין אוכל תבשיל אחד, היה רגיל בשני כוסות של יין שותה כוס אחד. ואין הלכה כרשב״ג:",
+                "<b>בכפיית המטה.</b> שכופה המטה על פניה ולא ישכב עליה אלא בקרקע. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>כט״ו באב.</b> שבו כלו מתי מדבר בשנת המ׳. ובו נתבטלו אותן השומרים שהושיב ירבעם בן נבט שהיו מונעים את ישראל שלא יעלו לרגל. ובו נתנו הרוגי ביתר לקבורה. ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של חמה, שאין בה כח ליבש העצים מלחותן:",
+                "<b>ויוה״כ.</b> שבו נתנו לוחות האחרונות, והוא יום מחילה וסליחה:",
+                "<b>שאולים.</b> שכולן שואלין, אפילו עשירות, שלא לבייש את מי שאין לו:",
+                "<b>טעונים טבילה.</b> קודם שילבשום. לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה שמא נדה היתה:",
+                "<b>יוצאות וחולות.</b> כמו, אז תשמח בתולה במחול (ירמיהו ל״א:י״ג):",
+                "<b>במלך שלמה.</b> הקב״ה שהשלום שלו:",
+                "<b>אמו.</b> כנסת ישראל:",
+                "<b>זה מתן תורה.</b> יוה״כ שבו נתנו לוחות אחרונות:",
+                "<b>זה בנין בית המקדש.</b> שנתחנך ביוה״כ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Moed/Bartenura on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,232 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Taanit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מאימתי מזכירין גבורות גשמים.</b> איידי דתנא במסכת ר\"ה דסליק מינה ובחג נידונין על המים, תנא הכא מאימתי מזכירין גבורות גשמים. ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב\"ה דכתיב (איוב ה ט-י) עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים: ",
+                "<b>מיום טוב אחרון של חג.</b> אבל כל שבעת ימי החג לא, שהגשמים לימי סוכה סימן קללה. משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך:",
+                "<b>אם כן.</b> אתה אומר מזכירין אע״פ שאין שואלין הואיל ומשמע בעונתו, אפילו בקיץ יזכירו, ומה אתה נותן סימן מיו״ט ראשון. והלכה כרבי יהושע:   "
+            ],
+            [
+                "<b>אין שואלין את הגשמים.</b> היינו אין מזכירין את הגשמים:",
+                "<b>אלא סמור לגשמים.</b> דהיינו יום ח׳ של חג, דמן החג ואילך זמן גשמים הוא. וסתמא כרבי יהושע. פירוש אחר רבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי לעיל בהזכרת גשמים, מודים הם לענין שאלה דהיינו לומר ותן טל ומטר, שאין שואלין אותן אלא סמוך לגשם, דהיינו בג׳ במרחשון או בז׳ בו. כדמפרשי תנאי לקמן במתניתין:",
+                "<b>האחרון.</b> המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם:",
+                "<b>והראשון.</b> המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל. והלכה כרבי יהודה. והא דתנן בסמוך רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח, והכא קאמר רבי יהודה ביו״ט הראשון של פסח האחרון אינו מזכיר, תרי תנאי נינהו ואליבא דר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים.</b> אומרים ותן טל ומטר בברכת השנים. והני מילי בארץ ישראל, אבל בגולה אין שואלים עד ששים יום לתקופת תשרי, וביום ששים עצמו מתחילין לשאול הגשמים:",
+                "<b>האחרון שבישראל לנהר פרת.</b> אותן שעלו לרגל החוזרים לבתיהן, ולא יפסיקום הגשמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>הגיע שבעה עשר במרחשון.</b> וכבר עברו ג׳ זמנים, שהן ג׳ במרחשון. וז, וי״ז:",
+                "<b>התחילו היחידים.</b> תלמידי חכמים:",
+                "<b>שלש תעניות.</b> שני וחמישי ושני:",
+                "<b>אוכלים ושותים משחשיכה.</b> מותר להם לאכול ולשתות כל ליל התענית עד שיעלה עמוד השחר כל זמן שלא ישן. אבל לאחר שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אם לא התנה מתחלה קודם שישן. ואית דאמרי דאכילה בעי תנאי, שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה. והכי מסתברא: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "ששהן שלשה עשר תעניות על הצבור. שכבר התענו שש, ותעניות דיחידים אינם מן המנין:",
+                "<b>מתריעין.</b> בשופרות:",
+                "<b>בשני מטין.</b> בשני של תענית פותחין דלתי החנויות קצת לעת ערב, אבל אין מוציאין סחורתן לחוץ:",
+                "<b>ובחמישי מותרים.</b> לפתוח כל היום: "
+            ],
+            [
+                "<b>בבנין ובנטיעה.</b> ודוקא בנין של שמחה כגון בית חתנות לעשות בו חופתו, ונטיעה של שמחה כגון אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלכים תחתיו. אבל בית לדור בו, ונטיעת אילן לפירותיו מותר:",
+                "<b>יצא ניסן הגשמים סימן קללה.</b> כשלא ירדו כלל קודם [שיצא] ניסן. וכל הדינים הללו בארץ ישראל וכיוצא בה, אבל האיים הרחוקים שזמן הגשמים שלהם אינו כזמן הגשמים של ארץ ישראל, כל אחד ואחד שואל הגשמים בזמן שהוא צריך להם, ואם עבר אותו הזמן הידוע להן ולא ירדו גשמים, בית דין של אותו מקום גוזרים תעניות על הצבור אחר שהתענו היחידים כסדר השנוי במתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות כיצד.</b> בשבע תעניות אחרונות קא מיירי:",
+                "<b>את התיבה.</b> הארון שספר תורה מונח בו, כלומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ולמה לרחובה של עיר, לומר, צעקנו בצנעה בבית הכנסת ולא נענינו, נבזה עצמנו בפרהסיא ברחובה של עיר:",
+                "<b>אפר מקלה.</b> אפר שרפה. ומשום דעפר נמי אקרי אפר תנא אפר מקלה, דהכא צריך שיהיה אפר ממש כדי שיזכור הקב״ה עקידתו של יצחק וירחם:",
+                "<b>על גבי התיבה.</b> משום דכתיב (ישעיהו ס״ג:ט׳) בכל צרתם לו צר:",
+                "<b>ובראש הנשיא וכו׳</b> והן עצמן אינם נוטלים, כדי שיתביישו יותר, לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים:",
+                "<b>דברי כבושים.</b> דברים שכובשין לבו של אדם להחזירו למוטב:",
+                "<b>ובקבלה.</b> בדברי הנביאים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ורגיל.</b> היודע סדר תפלה:",
+                "<b>ויש לו בנים וביתו ריקן.</b> שאין בביתו במה לפרנס את בניו, ומתוך שנפשו עגומה עליו מתפלל בכוונה. א״נ ביתו ריקן מן העבירות, שלא יצא עליו שם רע בילדותו:",
+                "<b>ומוסיפין עליהם שש.</b> בין גואל לרופא אומר ו׳ ברכות הללו: "
+            ],
+            [
+                "<b>זכרונות ושופרות.</b> כל הפסוקים כמו שאומרים בראש השנה:",
+                "<b>ואומר חותמיהן.</b> אחר זכרונות חתימת זכרונות, ואחר שופרות חתימת שופרות, וכן אחר כולם כדמפרש ואזיל: "
+            ],
+            [
+                "<b>על הראשונה.</b> בגואל ישראל הוא מתחיל להאריך. ואע״פ שאינה ממנין שש קורא אותה ראשונה, לפי שבה מתחיל להוסיף ולהאריך:",
+                "<b>על השביעית.</b> לברכות שמאריך בהן. אבל הברכות שמוסיפין בשביל התענית אינן אלא שש, שברכה ראשונה שהיא גואל ישראל דשמנה עשרה היא אלא שמאריך בה:",
+                "<b>מי שענה את דוד ואת שלמה בנו.</b> ואע״ג דיונה בתר דוד ושלמה היה. מ״מ מקדים ליה ברישא, משום דבעי למחתם בסוף הברכות ברוך המרחם על הארץ, ודוד ושלמה בנו הם שהתפללו על ארץ ישראל. דוד, ויהי רעב בימי דוד כו׳ (שמואל ב כ״א:א׳) ושלמה, רעב כי יהיה בארץ (מלכים א ח׳:ל״ז):   "
+            ],
+            [
+                "<b>בימי רבי חלפתא.</b> בצפורי היה:",
+                "<b>ולא ענו אחריו אמן גרסינן.</b> לפי שבמקדש לא היו עונין אמן אחר כל ברכה אלא בשכמל״ו כדאמרינן בגמרא בברכות פרק הרואה. ואלו לא במקדש היו ועשו כדרך שעושים במקדש:",
+                "<b>תקעו בני אהרן תקעו.</b> חזן הכנסת אומר להם כך על כל ברכה וברכה:",
+                "<b>לא היינו נוהגין כן.</b> שלא לענות אמן אלא בשכמל״ו:",
+                "<b>אלא בשער המזרח.</b> שער מזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה. לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי בעניית אמן. ואין לומר לא היו נוהגין לתקוע אלא במקדש, דודאי תוקעין בגבולין, כדמוכח בהך מסכתא ובר״ה. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר.</b> כ״ד משמרות כהונה היו, כל משמר עובד בשבת שלו:",
+                "<b>אנשי בית אב.</b> המשמר מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע, כל אחד עובד יומו:",
+                "<b>מתענין ולא משלימין.</b> שתעניות הראשונות אינן חמורין כ״כ, ולפיכך אין משלימין שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו עובדין אותו היום יבואו אלו לסייען ויהא בהן כח לעבוד: "
+            ],
+            [
+                "<b>אנשי משמר מותרים לשתות יין.</b> לאו גבי תענית קאי, אלא איידי דאייר�� בבני משמר מייתי לה הכא:",
+                "<b>בלילות.</b> שאין לחוש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב בלילה ויצטרכו אלו לבא לסייעם:",
+                "<b>לא ביום ולא בלילה.</b> לפי שהיו צריכין להעלות כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל המזבח:",
+                "<b>אנשי מעמד.</b> הם ישראלים הקבועים בירושלים ועומדים על קרבן אחיהם ומתפללין שיהא מקובל ברצון. ועומדים שם בשעת העבודה שלוחים מכל ישראל, דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו והכתוב אומר (במדבר כ״ח:ב׳) תשמרו להקריב לי במועדו, לישראל מצוה שיעמדו על הכהנים בשעת עבודה:",
+                "<b>אסורים לספר ולכבס.</b> משנכנסו למשמרתם, כל אותה שבת, כדי שיספרו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולים:",
+                "<b>ובחמישי.</b> שבתוך משמרתן מותרים שדרך [רוב] בני אדם לספר בחמישי ואין ממתינין לספר בע״ש מפני הטורח:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הכתוב במגילת תענית.</b> ימים שנעשו בהם ניסים לישראל בבית שני וקבעו ימים טובים. אית יומא דלא להתענאה בהון בלבד ואית יומי דחמירי טפי דלא למספד בהון. ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד. ",
+                "<b>לפניו אסור</b> בהספד, דלמא אתי למעבד הכי ביו״ט גופיה. ",
+                "<b>לאחריו מותר</b> דכיון דעבר יום טוב לא חיישינן. ואנן קיי״ל דבטלה מגילת תענית, וכל אותן הימים הכתובים שם דלא להתענאה ודלא למספד, כולן מותרין בהספד ותענית, חוץ מחנוכה ופורים שאסורין בהספד ותענית. וימים שלפניהם ואחריהם מותר:   "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא להפקיע את השערים.</b> כשרואין בעלי חנויות שקונין למוצאי חמישי שתי סעודות גדולות, אחת לליל התענית ואחת לשבת, יהיו סבורין שבא רעב לעולם ומיקרין ומפקיעין השער. אבל משהתחילו להתענות בשני, יודעים שאינו אלא מפני התענית, פ״א שלא יאמרו אם לא שראו ב״ד שהרעב בא, לא היו דוחקים לגזור תענית עתה סמוך לשבת, ומפני כן ייקרו ויפקיעו השער: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואם התחילו.</b> שגזרו התעניות קודם לכן והתחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד ופגע בהן אחד מאלו הימים אין מפסיקין:",
+                "<b>מודה הוא שאין משלימין.</b> להתענות בהן כל היום, אלא אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה:",
+                "<b>וכן ט׳ באב שחל להיות בערב שבת.</b> כגון בזמן שהיו ב״ד קובעים ע״פ הראייה, אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה, מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא רעב. ואין הלכה כר׳ מאיר אלא מתענין ומשלימין. וכן ט׳ באב שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>סדר תעניות האלו.</b> האמורין בפרקין דלעיל, אינו אלא ברביעה ראשונה, אם עברו שלשה זמנין של רביעה של יורה, שהם ג׳ במרחשון וז׳ וי״ז ולא ירדו גשמים, אז היו מתענין יחידים, ואח״כ מתענין הצבור י״ג תעניות על הסדר שאמר:",
+                "<b>אבל.</b> ירדו גשמים בעתן וצמחו הזרעים ונשתנו, כמו תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה, או שינוי אחר:",
+                "<b>מתריעין עליהם מיד.</b> בתעניות ראשונות. שכל חומר האמור בתעניות האחרונות נוהגין מיד בראשונות:",
+                "<b>בין גשם לגשם.</b> בין רביעה ראשונה לשניה:",
+                "<b>מכת בצורת.</b> סימן בצורת הוא: "
+            ],
+            [
+                "<b>ירדו לצמחים ולא לאילן.</b> כגון שירדו בנחת, שזה יפה לצמחים ולעשבים ואינו מועיל לאילנות:",
+                "<b>לאילן ולא לצמחים.</b> שירדו בכח:",
+                "<b>לבורות שיחין ומערות.</b> שמכניסין בהן מים לשתות: "
+            ],
+            [
+                "<b>וכל סביבותיה מתענות.</b> שאותה העיר שלא ירדו בה גשמים תלך לקנות תבואה בעיר שירדו בה ויהיה רעב: "
+            ],
+            [
+                "<b>מפולת.</b> שחומותיה הבריאות נופלות. אבל רעועות אין זו מפולת: "
+            ],
+            [
+                "<b>בכל מקום.</b> ואפילו הערים הרחוקות ממנה הרבה, כדמפרש טעמא בסיפא מפני שהיא מכה מהלכת:",
+                "<b>שדפון.</b> רוח שמפסיד את התבואה ומתרוקנת מן הזרע:",
+                "<b>ירקון.</b> תבואה שהכסיפו פניה. ויש מפרשים ירקון חולי שהופך פני אדם כמראה ירק השדה:",
+                "<b>ועל חיה רעה.</b> שנראית ביום בישוב:",
+                "<b>ועל החרב.</b> חיילות העוברות ממקום למקום, ואף על פי שאינם באים להלחם עם אותה העיר: "
+            ],
+            [
+                "<b>לעריהן.</b> לארץ ישראל:",
+                "<b>כמלוא פי תנור.</b> שלקתה בשדפון כל כך תבואה שהיה ראוי לעשות ממנה פת למלאות [פי] התנור:",
+                "<b>באשקלון.</b> בארץ פלשתים:",
+                "<b>ועל שאכלו זאבים.</b> דהיא חיה רעה ומכה מהלכת היא:",
+                "<b>על שנראה.</b> באו בעיר: "
+            ],
+            [
+                "<b>המטרפת.</b> מתחבטת ומשתברת, כמו ביצה הטרופה בקערה:",
+                "<b>לעזרה.</b> לקבץ את העם שיבואו לעזור ולהושיע. והלכה שאין תוקעים עליהם בשופר או בחצוצרות בשבת אלא אם כן הוצרכו לתקוע לקבץ את העם, אבל מתענים זועקים ומתחננים עליהם בשבת:",
+                "<b>שמעון התימני.</b> מתמנת היה:",
+                "<b>אף על הדבר.</b> מתריעין בשבת:",
+                "<b>ולא הודו לו חכמים.</b> להתריע על הדבר בשבת. אבל בחול מתריעין: "
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מרוב גשמים.</b> לא שירדו הרבה כל כך שמקלקלין את התבואה, אלא שכבר ירדו הרבה שאין צריכין להן עוד והן לטורח על בני אדם:",
+                "<b>תנורי פסחים.</b> של חרס הם ומטלטלין ממקום למקום:",
+                "<b>שלא ימוקו.</b> בגשמים:",
+                "<b>עג עוגה.</b> רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה:",
+                "<b>גשמי בורות.</b> גשמים בשופע למלאות בורות:",
+                "<b>אם נמחית.</b> אם כולה מכוסה במים:",
+                "<b>אבן טועים.</b> אבן היתה בירושלים שכל מי שמוצא מציאה היה עומד עליה ומכריז מציאה מצאתי, ובאין בעליה ונותנין סימניה ונוטלין אותה. ואותה אבן נקראת אבן טועים. ומצאתי כתוב שהיתה גבוהה מאד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא אם כן בא מבול לעולם:",
+                "<b>לנדות.</b> שמנדין על כבוד הרב:",
+                "<b>מתחטא.</b> מתגעגע: "
+            ],
+            [
+                "<b>רבי אליעזר אומר קודם חצות לא ישלימו.</b> והלכה כרבי אליעזר:",
+                "<b>צאו אכלו ושתו.</b> ולא אמר להן קראו הלל הגדול תחלה, שאין קורין הלל הגדול אלא בכרס מלאה ונפש שבעה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בשלשה פרקים בשנה וכו׳</b> הכי קאמר, בשלשה פרקים שהם תעניות ומעמדות ויוה״כ דמסיק בתר הכי, כהנים נושאין את כפיהם בכל תפלה, דהיינו שחרית מנחה ונעילה. ויש יום אחד באלו הפרקים שנושאים כפיהם ארבעה פעמים ביום, והוא יוה״כ, שיש בו תפלת מוסף. ומתניתין ר׳ מאיר היא, דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות, דכל יומא טעמא מאי אין נשיאות כפים במנחה משום שכרות, והאידנא ליכא שכרות. ור׳ יוסי פליג עליה ואמר דגזרינן מנחה של תענית אטו מנחה דכל יומא. והלכה כרבי יוסי בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים דאית בהו תפלת נעילה, אבל בתעניות שאין מתפללין בהן נעילה פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא, כיון דסמוך לשקיעת החמה, מצלי לה כתפלת נעילה דמיא, ומנחתא כהאי ליתא בכל יומא, הלכך לא גזרו בה:",
+                "<b>בתעניות ובמעמדות.</b> הכי קאמר ואלו הן שלשה פרקים, תעניות ומעמדות ויוה״כ:",
+                "<b>ומעמדות.</b> אנשי מעמד היו מתענים ארבעה ימים בשבוע: "
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן מעמדות.</b> מה טעם קאמר, מה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו׳:",
+                "<b>על כל משמר ומשמר היה מעמד.</b> מקצת שבטי ישראל חלוקים לכ״ד חלקים, שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר:",
+                "<b>וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם.</b> אותם שהיו רחוקים מירושלים ולא היו יכולים לעלות לעמוד על הקרבן במשמר שלהן, מתכנסים בבתי כנסיות בעריהן ומתענים ומתפללים וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושים במקדש: "
+            ],
+            [
+                "<b>ולא היו מתענין בע״ש מפני כבוד השבת.</b> ואין צ״ל בשבת עצמה, ולא ביום א׳ מפני שהוא שלישי ליצירה. שבע״ש נברא אדם, ויום שלישי ליצירתו חלוש טפי דכתיב (בראשית ל״ד:כ״ה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. א״נ מפני שבשבת נתנה בו נשמה יתירה ולמוצאי שבת ניטלת ממנו, ואם היו מתענים ביום ראשון היו מסתכנים. ובכל יום היו אנשי מעמד מתפללין תפלת נעילה:",
+                "<b>פרשה גדולה קורין אותה בשנים.</b> בפרשת בראשית לאחר שקרא הראשון ג׳ פסוקים חוזר השני וקורא פסוק שלישי שקרא הראשון ומשלים פרשת בראשית, והשלישי קורא יהי רקיע. בשני ראשון קורא יהי רקיע, ושנים קוראים יקוו המים, וכן כולם:",
+                "<b>בשחרית ובמוסף כו׳</b> הכא מיירי בכל שאר מעמדות שהיו חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפילו ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי. אבל המעמדות שבירושלים, ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה, והשתא קרבן מוסף מעמד דמנחה דלאו דידיה דחי, מעמד דידיה לא כל שכן. ",
+                "<b>בשחרית ובמוסף ובמנחה כו׳.</b> ה״ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ספר תורה וקורין פרשה גדולה בשנים וקטנה ביחיד, אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא קורין על פה:",
+                "<b>ע״ש במנחה לא היו נכנסים.</b> לבית הכנסת ולא היו קורין כלל, לפי שהיו טרודים לתקן צרכי שבת: "
+            ],
+            [
+                "<b>יום שיש בו הלל.</b> כגון ימי חנוכה שיש בהם הלל ואין בהם מוסף. אותן שבירושלים לא היו קורין שום פרשה בשחרית, לפי שאין להם פנאי לעשות מעמדם שההלל דוחה אותה:",
+                "<b>קרבן מוסף.</b> ר״ח שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה. וכ״ש שלא היו קורין פרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם נעילה, שקרבן מוסף היה דוחה אותם:",
+                "<b>קרבן עצים אין בו מנחה.</b> כלומר יום שיש בו קרבן עצים כדלקמן ואין בו קרבן מוסף, דוחה מעמד של מנחה, אבל לא של נעילה:",
+                "<b>כך היה ר׳ יהושע שונה.</b> קרבן עצים דוחה מעמד דנעילה, וכ״ש שדוחה מעמד דמנחה דקרבן עצי כהנים היה קרב קודם תמיד של בין הערבים, ואם דוחה מעמד של נעילה כ״ש שדוחה מעמד של מנחה הסמוך לו:",
+                "<b>חזר ר״ע להיות שונה כדברי בן עזאי.</b> דקסבר קרבן מוסף מדברי תורה ודין הוא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה, דליכא למיחש דלמא מדחי קרבן, דדברי תורה לא בעי חיזוק. אבל קרבן עצים כדברי סופרים דמי, ודין הוא דלדחי מעמד דמנחה ונעילה דבעי חיזוק כי היכי דלא לדחייה לקרבן עצים. ולא ירדתי לסוף דברי רמב״ם בפירוש משנה זו, כי מדבריו נראה שהיו אנשי מעמד מתפללין תפלה יתירה בכל יום בין שחרית למנחה והיא נקראת תפלת מוסף. ודבר זה לא מצאתיהו לא בבבלי ולא בירושלמי: "
+            ],
+            [
+                "<b>זמן עצי הכהנים והעם.</b> כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם, והתנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם. וביום שמביאים העצים מביאים עמהם קרבן נדבה ועושים אותו היום יום טוב, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ו׳:ט״ז,) והגורלות הפלנו על קרבן העצים וגו׳ להביא לבית אלהינו בעתים מזומנים לשנה:",
+                "<b>וכל מי שטעה בשבטו.</b> ולא היה יודע עם מי ילך, ילך עם בני זתוא:",
+                "<b>ובני גונבי עלי.</b> מפרש בגמרא שפעם אחת גזרו האויבים שמד על ישראל שלא יביאו בכורים למקדש והושיבו שומרים בדרכים על כך, ועמדו אנשים כשרים שבאותו הדור והביאו סלי בכורים וחפו אותם בקציעות דהיינו תאנים יבשים ונושאים על כתפם עלי, הוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא שכותשים בו הדייסא והיו רגילין לכתוש בו הקציעות לעשות מהם עגולי דבילה, וכשהיו פוגעים בשומרים אומרים להם אנו הולכים לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו בעלי זה שעל כתפינו, וכך היו מביאין בכורים לירושלים. ועל שם כך נקראו בני גונבי עלי כלומר גונבי לב השומרים, בעלי שעל כתפם. ובני קוצעי קציעות על שם שחותכין עגולי הדבלה במקצועות. ואלו האנשים הכשרים עצמן עמדו פעם אחרת שגזרו שמד שלא להביא עצים למערכה, ותקנו סולמות והיו אומרים לשומרים ליטול שני גוזלות משובך זה שלפנינו בסולם זה שעל כתפינו אנו הולכים, ועל שם כך נקראו בני סלמאי הנתוצתי, שהיו נותצים הסולמות אחר שעברו מן השומרים, ומביאין מהן עצים למערכה. וכל אלו מביאין עצים עם בני זתוא:",
+                "<b>שבו בני פרעוש שניה.</b> שלאחר שסיימו מטילין פייסות איזה באחרונה, כדכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים:",
+                "<b>שהיה בו הלל.</b> לפי שאחד בטבת חל בחנוכה לעולם, ובחנוכה גומרים את ההלל. אבל הלל דר״ח שאין קריאת ההלל בו אלא מנהג בעלמא, לא דחי מעמד. ומהאי טעמא לא חשיב ר״ח ניסן דאית ביה נמי הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים:   "
+            ],
+            [
+                "<b>בי״ז בתמוז נשתברו הלוחות.</b> שהרי בו׳ בסיון נתנו עשרת הדברות ובז׳ בהשכמה עלה לקבל את שאר התורה ושהה שם מ׳ יום, נמצאו כלים בי״ז בתמוז, וכשירד שבר את הלוחות:",
+                "<b>ובטל התמיד.</b> שלא היה שם כבשים להקריב, שבאה העיר במצור:",
+                "<b>והעמיד צלם בהיכל.</b> פליגי בה אמוראי בירושלמי, חד אמר צלם של מנשה, ובבית ראשון מיירי. וחד אמר צלם של אפוסטמוס שהיה משרי היונים ובבית שני היה: "
+            ],
+            [
+                "<b>שבת שחל ט׳ באב.</b> שבוע שחל ט׳ באב להיות בתוכה:",
+                "<b>אסור לספר ולכבס.</b> כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:",
+                "<b>ובחמישי מותרים.</b> כשהיו מקדשים על פי הראיה וחל ט׳ באב להיות בערב שבת, מותרים לכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:",
+                "<b>שני תבשילין.</b> אין אסור משום שני תבשילין אלא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי כגון חלב וגבינה וקטניות בזמן שהיא לחה, אע״פ שבשלן אין בהן משום שני תבשילין:",
+                "<b>ולא יאכל בשר ולא ישתה יין.</b> ה״מ לאחר חצי היום ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע. אבל קודם חצי היום אפילו בסעודה המפסקת, או בסעודה שאינה מפסקת אפילו לאחר חצי היום, שרי לאכול ב׳ תבשילין, ובבשר ויין:",
+                "<b>רשב״ג אומר ישנה.</b> אם היה רגיל בשני תבשילין אוכל תבשיל אחד, היה רגיל בשני כוסות של יין שותה כוס אחד. ואין הלכה כרשב״ג:",
+                "<b>בכפיית המטה.</b> שכופה המטה על פניה ולא ישכב עליה אלא בקרקע. ואין הלכה כר״י: "
+            ],
+            [
+                "<b>כט״ו באב.</b> שבו כלו מתי מדבר בשנת המ׳. ובו נתבטלו אותן השומרים שהושיב ירבעם בן נבט שהיו מונעים את ישראל שלא יעלו לרגל. ובו נתנו הרוגי ביתר לקבורה. ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של חמה, שאין בה כח ליבש העצים מלחותן:",
+                "<b>ויוה״כ.</b> שבו נתנו לוחות האחרונות, והוא יום מחילה וסליחה:",
+                "<b>שאולים.</b> שכולן שואלין, אפילו עשירות, שלא לבייש את מי שאין לו:",
+                "<b>טעונים טבילה.</b> קודם שילבשום. לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה שמא נדה היתה:",
+                "<b>יוצאות וחולות.</b> כמו, אז תשמח בתולה במחול (ירמיהו ל״א:י״ג):",
+                "<b>במלך שלמה.</b> הקב״ה שהשלום שלו:",
+                "<b>אמו.</b> כנסת ישראל:",
+                "<b>זה מתן תורה.</b> יוה״כ שבו נתנו לוחות אחרונות:",
+                "<b>זה בנין בית המקדש.</b> שנתחנך ביוה״כ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}