c9a26080e270b64b4c969cef33ce562b29e2bc022a86559c0b8a3dd61107983c

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,140 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b>\n<b> שיצא מן המקדש בשעת העבודה חייב מיתה וכו'.</b> וכתב עליו הר\"א וז\"ל תימה גדול הוא זה וכו' עכ\"ל. ופלוגתייהו תלוי במ\"ש בתורת כהנים אין לי אלא אהרן ובניו וכו' מנין לכהנים של כל הדורות דלדעת רבינו פירושו כהני הדורות הדיוטות וא\"כ ומן המקדש לא יצא דאיירי בכהן גדול הוא שיעבוד עבודה ג\"כ ולהראב\"ד ז\"ל כהני הדורות הם כהנים גדולים שבכל דור ודור אבל כהן הדיוט יצא ויטמא (דלא) [דלה] יטמא מצוה.<br><b> וראיתי</b> להרב קרבן אהרן שדוחה לפירוש הראב\"ד דקשה לו לפירושו דמרבה כהן גדול מכי שמן משחת ה' דא\"כ למה לי ריבויא תיפוק ליה שנמשחו גם הם דהא כל כהן גדול נמשח בשמן המשחה והרי דומים לאהרן ובניו אלא ודאי דהפירוש הוא כהנים הדיוטות. ועוד הכריח כפירוש רבינו מלישנא דברייתא דתני אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאר כהני הדורות מנין וכו' ולפירוש הר\"א הכי הו\"ל למימר אין לי אלא אהרן ובניו לחוד שאר כהנים מנין דהא בין אלו בין המתרבים נמשחו אבל לרבינו ניחא דהמתרבים שאר כהנים הדיוטות. וראיתי להר\"י קורקוס והרדב\"ז כת\"י שכל אחד הקשה קושיא אחת מאלו להר\"א.<br><b> ולענ\"ד</b> אחר נשיקת ידיהם ורגליהם אין מכל אלה קושיא להר\"א ולעולם דכהני הדורות הם כהנים גדולים של כל דור ודור ואצטריך ריבויא לזמן דליכא שמן המשחה אלא מרובה בגדים ויש לו דין כהן גדול ממש כמ\"ש בתורת כהנים סדר אמור פ\"ב סי' ו' כי שמן משחת אלהיו אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת\"ל כי שמן משחת אלהיו או כגירסא אחרת ת\"ל כי נזר וכו' ואף דיוצא משם שדומה לכהן גדול מ\"מ שיהא במיתה אם יוצא בשעת העבודה מנא לן ומפיק לה מהכא מריבויא דכי שמן משחת ה' וא\"כ לא הוי הריבוי לכהנים גדולים שנמשחו אלא לכהנים גדולים שלא נמשחו ודייק לה הראב\"ד דבשלמא אי איירי קרא בכהן גדול אלא שהוא מרובה בגדים ניחא דמתרבה בכי שמן משחת ה' עליכם כיון דגברא חזי למשיחא אלא דאינו נמצא שמן המשחה וחשיב כאילו נמשח בלבישת הבגדים וכמ\"ש רבינו, וז\"ש הר\"א שהרי שמן משחת קדש הוא מרבה אותם כלומר שיהא המתרבה שייך בשמן המשחה אבל כהן הדיוט מאן דכר שמיה בשמן המשחה עד שיתרבה אלא ודאי דאיירי בכהן גדול. גם מרן כ\"מ הבין בדברי הראב\"ד כמו שהבינו הרבנים הנזכרים דכוונתו לפרש הברייתא על כהנים גדולים משוחים ממ\"ש וז\"ל נראה שטעמו של הר\"א משום דכתיב כי שמן וכו' ודעת הרמב\"ן בזה כדעת רבינו ומדבריו נתיישבה תמיהת הר\"א וז\"ל הרמב\"ן בס' המצוות עיקר הה' וז\"ל ת\"ל כי שמן וכו' לומר שאפי' כהן הדיוט דבכל הדורות וכו' ואיתמר באזהרה זאת שלא להניח עבודה ולצאת והראיה כי שמן משחת ה' עליכם מדלא כתיב כי בשמן הקדש נמשחתם ואמר שמשחת ה' עליכם שהוא לדורותם כ��\"ש והיתה להם משחתם לכהונת עולם לדורותם עכ\"ל. והליץ כן משום שהבין דדעת הר\"א לרבות כהנים גדולים משוחים מדכתיב כי שמן וכו' וע\"כ מתרץ לקרא דר\"ל כמו והיתה להם משחתם מדלא כתיב כי בשמן המשחה נמשחתם אבל לפי מה שפירשתי כונת הר\"א דכונתו לרבות כהנים גדולים שלא נמשחו ניחא דלא כתיב כי בשמן המשחה נמשחתם דבא לרבות אפי' למי שלא נמשח כיון דראויים למשוח.<br><b> וע\"פ</b> האמור לא קשה מה שהקשה עוד הרדב\"ז בכת\"י וז\"ל ותו לדברי הר\"א למי צריך קרא דכי שמן משחת ה' עליכם כי היכי דיין ושכר אל תשת וכן ואל יבוא בכל עת אל הקדש ואי משום שלא נמשחו בשמן רבינו יתרץ דאין הדבר תלוי בשמן המשחה אלא מפני כבוד העבודה שלא יניח העבודה ויצא וז\"ש כלומר לא תניחו העבודה עכ\"ל. וכבר פירשתי כונת הר\"א להקשות דאי לרבות כל כהן ואפי' הדיוט איך מתרבה מכי שמן דאדרבה משמע להיפך דוקא הראוי למשיחה שהוא כהן גדול ולא כהן הדיוט. ומה שהקשה מיין ושכר אל תשת שהוא לדורות אף דליכא ריבוי י\"ל שאני התם דסיים הכתוב חקת עולם לדורותיכם. גם מה שהקשה מאל יבוא בכל עת לא קשה ע\"פ האמור דכשם דלדעת רבינו לא קשה משום דקרא איירי במשוחים ואתא לרבות כהן הדיוט ה\"ה להראב\"ד קרא אתא לרבות כהן גדול אף דאינו משוח אלא מרובה בגדים ואם כן לא קשה לא מאל יבוא ולא מיין ושכר אל תשת.<br><b> וראיתי</b> להרב טירת כסף סדר שמיני דף קס\"ד רצה לדחות דברי הרמב\"ן והכריח כפירוש רבינו מדלא כתיב כי בשמן המשחה נמשחתם ודאי להורות דלא על כהן גדול קאי קרא דאימא דאמר קרא הכי ללמד שכל זמן ששמן המשחה עליהם שמן המשחה מקרי ובקדושתיה קאי ואסור ליהנות וכמ\"ש בכריתות פ\"ק מנין לכהן גדול שנטל משמן שעל ראשו ונתן על בני מעיו שחייב שנאמר על בשר אדם לא יסך א\"ל ר' אחא לרב אשי מאי שנא מהא דתניא כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש התם כיון דבטליה בהיתרא בטליה דומתו בו כי יחללהו כתיב אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו דאע\"ג דאיתיה עליו בקדושתיה קאי ולא איתחיל ולכן אמר הכא ג\"כ בזה הלשון גבי כהן הדיוט כדי ללמד לכהן הדיוט דהוי ככהן גדול ושניהם צריכי חד לכהן גדול וחד לכהן הדיוט אלו דבריו והמה תמוהים טובא חדא דהך קרא דידן בין לכהן גדול בין לכהן הדיוט דכתיב דבר וכו' ומפתח אהל מועד לא תצאו וכו' כי שמן משחת ה' עליכם וא\"כ דהך קרא אתא שלא יהנו משמן המשחה שעליהם למה לי קרא לכהן גדול לחוד ועוד דבשלמא בכהן גדול איצטריך קרא ללמד לדורות הבאים לכהנים גדולים שכשנמשחים בשמן המשחה שלא יהנו אבל כהנים הדיוטות אינן נמשחים לדורות ולמה לי קרא כיון דליכא למילף לדורות אלא ודאי דלא אתא קרא להכי.<br><b> איך</b> שיהיה נמצא דהך ברייתא מוקי לקרא דומפתח אהל מועד דוקא בשעת העבודה ואיך כאן דריש ליה לכהן גדול שלא יצא אחר מתו והוי בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה דבשלמא הדרשא הראשונה שלא יתאבלו בבית הוא דרשא בעלמא ועיקר קרא הוא שלא יצאו הכהנים בשעת עבודה אבל האי דבר אחר דדריש ליה גם שלא בשעת עבודה ונפק\"מ לדינא וחיוב מיתה קשה טובא. ועוד קשה טובא דבסדר אמור פ\"ב סי' ה' נפקא ליה להאי דינא דלא יצאו הכהנים הגדולים אחר מתם מקרא אחרינא דתניא ומן המקדש לא יצא עמהם אינו יוצא אבל יוצא אחריהם הם נכסים והוא נגלה וכו' דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אינו יוצא כל עיקר והיא משנה פ\"ב דסנהדרין וא\"כ איך כאן נפקא ליה מקרא דומפתח אהל מועד ואי מהתם ליכא מיתה אי יצא כמו שהוא ברור מדברי רבינו יעו\"ש בדברי הרא\"ם סדר אמור גבי ומן המקדש לא יצא ואי נפקא מהכא איכא מיתה באופן דסיפא דהאי ברייתא נעלמה מני."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף צ\"א ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מצורע שנכנס לירושלים לוקה.</b> וכתב מרן וז\"ל ואע\"ג דרב חסדא סבר דפטור כיון [דפלוגתא] דר' יהודה ור' שמעון היא פסק רבינו כר\"י עכ\"ל. ועיין בב\"י יו\"ד סי' קי\"ט כתב ידוע דר\"י ור\"ש הלכה כר\"ש וצ\"ע. ואיך שיהיה פסק רבינו כר\"י והקשה לי החכם השלם יאודה אלגאזי הי\"ו דרבינו מזכה שטרא לבי תרי דבפסחים דף ס\"ז ע\"ב פריך התם ור' יהודה שפיר קאמר ר\"ש ההוא מיבעיא ליה לכדתניא ר' אליעזר אומר יכול דחקו זבים ומצורעים ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יהיו חייבים ת\"ל וישלחו מן המחנה וכו' בשעה שטמאי מתים משתלחים זבים ומצורעים משתלחים, ובפ' מי שהיה טמא דף צ\"ה ע\"ב מבואר דסברת ר\"א הלזו במחלוקת היא שנויה דת\"ק פליג עליה ורבינו פ\"ד מהל' אלו הי\"ב פסק כת\"ק דר\"א, וכיון דפסק רבינו כר' יהודה על כרחך לומר דקרא דוישלחו איצטריך לדר' אליעזר. ולענ\"ד נראה דרבינו ס\"ל דאינו הכרח דר\"י יסבור וישלחו מן המחנה לדרשת ר\"א, דזה דאמרו בש\"ס מיבעיא ליה לכדתניא ר\"א אומר יכול וכו' הוא מכח קושיית שפיר קאמר ר\"ש וכו' ברם כיון דחזינן דר\"ש הוא יחיד בזה דס\"ל מזהירין מן הדין דהא אי יאמר הכתוב זב דהיינו וישלחו מן המחנה זב וטמא לנפש ועלה יכתוב ולא יטמאו את מחניהם דהוי לאו איך מצורע דנכנס לפנים ממחיצתו יהיה מוזהר מן הדין והא קי\"ל אין מזהירין מן הדין דלא שייך לומר בזה גילוי מילתא בעלמא כמו שיראה המעיין כל ענייני גילוי מילתא דלא דמו לזה, דזב ומצורע הם נפרדים זה מזה והוי ממש אזהרה מן הדין והוא הלכה פסוקה ופסקה רבינו בכמה דוכתי א\"כ אין מקום לקושיית הש\"ס שפיר קאמר ר\"ש דלר\"י דלא ס\"ל מזהירין מן הדין איצטריך קרא וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש לגופיה בשביל האזהרה דולא יטמאו את מחניהם, והש\"ס דלא תירץ לה הכי איכא למימר דה\"ה דהוה מצי לתרץ הכי. ואחרי הודיע אלהים אותנו דברי ר\"ש בברייתא הלזו דנראה בפירוש דס\"ל מזהירין מן הדין קשה טובא לסתמא דש\"ס מכות דף י\"ז ע\"ב דהקשו על דברי ר\"ש וכי מזהירין מן הדין אפילו למ\"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין ומאי קושיא הא ר\"ש הוא דס\"ל מזהירין מן הדין ולו יהי דלא היה ר\"ש התנא דמכות עדיין קשה דאיך אומר וכי מזהירין מן הדין אפי' וכו' ומאי קושיא אימא דס\"ל כר\"ש וצ\"ע.<br><b> ושוב</b> נדפס ס' שער המלך וראיתי לו נתקשה בהא דר\"ש ממאי דס\"ל אין מזהירין מן הדין ואדרבה על הש\"ס דמכות ראוי לתמוה דכיון דחזינן דברי ר\"ש דהכא ודהתם נראה ברור דס\"ל מזהירין מן הדין. ודרך אגב ראיתי עוד לו דעומד ומתמיה על מ\"ש הרב המגיד סוף פ\"ק מהל' שבת דכתב דאפי' עשה אין מזהירין מן הדין, ממאי דגרסינן במכות דף ט\"ו אמר עולא ולא יאמר ולו תהיה לאשה באונס ולגמור ממוציא שם רע מק\"ו ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה אמר קרא וכו' והשתא קשה דהא אין מזהירין מן הדין אלא ודאי משמע דבעשה מזהירין לכו\"ע ולא ידע מה יענה הרה\"מ לקושיא הלזו והצריך עיון. ולי אחר המחילה לק\"מ לפי דאונס ומוציא שם רע הם קנס ובקנס מזהירין מן הדין וכדאיתא שם במכות דף ד' בשלמא לרבנן וכו' אלא ר\"מ מ\"ט אמר עולא גמר ממוציא שם רע מוציא שם רע לוקה ומשלם אף כל לוקה ומשלם מה למוציא שם רע שכן קנס סבר לה כר\"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא הרי דכל שהוא קנס מקנס ילפינן ואף רבנן מודו בזה וכמ\"ש התוס' ז\"ל שם אלא דס\"ל דעדים זוממין לא הוי קנס אלא ממון יעו\"ש, מינה דבקנס כו\"ע מודו דילפינן ולאו משום שהוא עשה דולו תהיה לאשה אלא משום דהוי קנס דהא נחזי אנן כשאמרו שם אמר עולא לא יאמר לו תהיה לאשה באונס וכי דוקא לו תהיה לאשה הוא דקאמר דלא לכתוב ולא יוכל לשלחה כל ימיו לכתוב היאך יכתוב לא יוכל וכו' בלי קדימת ולו תהיה וכו', ועוד דא\"כ דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו מה הכרח הוא למיגמר ממוציא שם רע שלא עשה מעשה וכו' והא מדכתיב לא יוכל לשלחה מובן דצריך לקחתה, אלא ודאי קושטא קאי דקאי לכל הכתוב ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו דא\"צ לזה דממוציא שם רע נגמר דצריך לקחתה וזה פשוט דא\"כ דקאמר דגם הלאו לא לכתוב היאך קאמר דלא לכתוב באונס והא נימא דאיצטריך ליה ללאו דאין מזהירין מן הדין אלא ודאי דאינו ענין הא דאנן קיימין למזהירין מן הדין דזה הוא קנס ונלמד זה מזה לקנס מכח הק\"ו ולא שייך בזה אין מזהירין מן הדין אף דהוי לאו. ואם כנים אנחנו בזה יצא כלל אמיתי דלענין קנס יליף מקנס אף דבנלמד ליכא מפורש בכתוב קנס אלא דמעיקרא הכל נלמד מכח ק\"ו דלא כמו שהסכים היד מלאכי אות ק' סי' תקנ\"א דכתב דכשאין הקנס מפורש רק באחד מן הנושאין ובאנו ללמוד עיקר דין הקנס לנושא האחר אם הנושאין חלוקים זה מזה אליבא דכו\"ע לא ילפינן וכו' יעו\"ש.<br><b> עוד</b> לו שם בשער המלך רצה להוכיח דבעשה מזהירין מן הדין דלא כדעת הרב המגיד ז\"ל מדברי התוס' בקידושין דף ל\"ד ע\"ב ד\"ה ואנא אמינא דכתבו בלא מצה נמי נפקא ליה חיובא בהקהל מקל וחומר דטפלים חייבים נשים לא כ\"ש וכו' ואי ס\"ל כדעת הרה\"מ דעשה נמי אין מזהירין מן הדין מאי קושיא אי לא כתיב מצה לא ילפינן חיובא בהקהל מק\"ו דטפלים משום דאין מזהירין מן הדין וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד אין ראיה מדבריהם אלו לזה דהתם הוי גילוי מילתא לפי דטף כולל איש ואשה קטנים ונמצא טף ונשים הוי גוף אחד דהא האשה שנתגדלה מכח הטף באה ודוגמא לזה אמרו בסנהדרין גבי בתו מאנוסתו דאמר אביי ק\"ו על בת בתו ענוש על בתו לא כ\"ש וכי עונשין מן הדין גילוי מילתא בעלמא הוא ופי' רש\"י אין זה עונש מן הדין דהא בת בתו מקורבה דבתו הוא דאתי וכו' ע\"כ, הרי דכל דבא מכח המוזהר או הענוש לא חשיב עונש ואזהרה מן הדין וה\"ה הכא דבאה האשה מכח הטף דלא חשיב עונש ואזהרה מן הדין והוי כ\"ש וכ\"ש נידון דידן מההיא לפי דנידון דידן הוי גוף אחד ובגוף אחד לא חשיב מזהירין מן הדין דומיא דונגוע בקצהו אפי' בקצהו ק\"ו בגוף ההר עצמו שהקצה וגוף ההר עצמו שניהם חד גופא וכמ\"ש הרא\"ם סדר תצא ד\"ה ואסור ליכנס למחנה לויה והוי דומה בדומה דכונת הרא\"ם שם לומר דהא דאמרינן אין מזהירין מן הדין אפי' אליבא דרבא דלא תריץ לה כאביי אלא משום דאתיא הנה הנה זמה זמה מ\"מ שאני ההיא דמחנה לויה ושכינה וכו' ואין מקום למה שהקשיתי בספרי תועפות ראם יעו\"ש.<br><b> ואף</b> למה שגמגמתי שם בתועפות ראם למה שרצה ללמוד מהאי דונגוע בקצהו לההיא דמחנה לויה ומחנה שכינה לנידון דידן אין אנו צריכין לו כ\"כ דבלא\"ה כבר כתבתי דהוי גילוי מילתא לאביי והלכתא כוותיה וכמ\"ש רבינו בס' המצוות לא תעשה של\"ו ובס' היד הל' איסורי ביאה פ\"ב ה\"ו וכן בכמה דוכתי וכמ\"ש בספרי תועפות ראם סדר אמור ד\"ה ואי אפשר, ועוד דהרי נידון דידן הוי דומה בדומה למ\"ש הרא\"ם סדר אמור שם וז\"ל א\"נ האי (ק\"ל) [ק\"ו] גילוי מילתא בעלמא הוא דלא גרע מנגיעה דא\"א לאכילה בלא נגיעה עכ\"ל, ואף אנו נאמר הכא א\"א להיות אשה גדולה אי לא היתה טף בתחילה ומה גם למ\"ש הכנסת הגדולה מהדו\"ק שם דבהאי גילוי מילתא דהוי חד גופא אפילו רבא דלא ס\"ל גילוי מילתא מודה יעו\"ש, ונמצא א\"כ דברינו אף לדעת רבא. וגם מדברי הרב אלו מסתייע למ\"ש בכונת הרא\"ם סדר תצא דמה שנשא ונתן שם הוא אף לדעת רבא דלא ס\"ל כאביי בבתו מאנוסתו דהוא גילוי מילתא מ\"מ בההיא דמחנות דהוי כחד גופא אף רבא מודה וכל זה מוסכם.<br><b> וע\"פ</b> זה הרווחנו לתרץ מה שהקשה שם הרב שער המלך בדברי הרא\"ם אלו דכתב דב' מחנות אלו של שכינה ולויה כחד חשיבי ממ\"ש בספרי בסדר נשא הביאו הילקוט סי' תרצ\"ו וז\"ל וישלחו מן המחנה ממחנה שכינה או שומע אני ממחנה לויה וכו' עד שלא יאמר יש לי בדין אם נדחו טמאין ממחנה ארון הקל ק\"ו ממחנה שכינה א\"כ ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה והכי אמר שם סמוך ונראה בשם ר' יונתן ועיין בסי' ת\"ש הנה מבואר היפך הרא\"ם עכ\"ל, דהרא\"ם ז\"ל לא אזלא בהא כהספרי אלא לפי ש\"ס דילן דהביא בפירוש בהנך קראי דרשות אחרות דהיינו הש\"ס דפסחים דף ס\"ז ומה גם דכל הש\"ס מלא מזה גילוי מילתא בעלמא ולפי דברי הסיפרי אלו דזה הוי עונש מן הדין א\"א בעולם למצוא גילוי מילתא. וראיה לדברינו שכן נראה מדברי רש\"י גבי ש\"ס זו והביאו הרא\"ם בתחילת דבריו וז\"ל ויצא אל מחוץ למחנה זה מחנה לויה וכשבא לצאת ממנה אל יכנס למחנה שכינה ואי לא כתיבי ב' מחנות הללו הוה מוקמינן ליה בעומד במחנה שכינה וכו' ע\"כ, וכונתו ודאי במ\"ש ואי לא כתיבי ב' מחנות וכו' הוא לתרץ דכיון דאמר הכתוב ויצא אל מחוץ למחנה לויה כ\"ש מחנה שכינה ואהא תירץ דאי לא כתב ב' מחנות הוה מוקמינא למחנה שכינה וכו' הוי דהוה נפקא מחנה שכינה ממחנה לויה וודאי משום דהוי גילוי מילתא בעלמא ועליו הוא דכתב הרא\"ם כן וחיליה דרש\"י הוא ממאי דכתיבנא.<br><b> ולפי\"ז</b> אין מקום ג\"כ למה שהקשה עוד על הרא\"ם דלמה לא תירץ ע\"פ דברי הרב המגיד, שבסדר שמיני ייחס סברא הלזו לרש\"י יעו\"ש, דעדיפא מינה משני דכאן ליכא אזהרה מן הדין אלא גילוי מילתא בעלמא והכל חשיב חד ואיך שיהיה הדרן לקמייתא דאין הכרח מדבריהם דלא סברי כהרה\"מ אלא שפיר מצו אתו כהרה\"מ וכיון דאתא לידן דברי הרא\"ם אלו דסדר תצא אמרתי להגיד מה שלא זכיתי להבין כעת במ\"ש ושמא י\"ל מכיון דחייבה תורה לא תעשה על הנכנס למחנה לויה למדנו וכו' דזה שכתב הוא הס\"ד דתני תנא ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה ואל יבא אל תוך המחנה זו מחנה לויה דנמצא הלא תעשה הוא במחנה לויה וא\"כ כ\"ש במחנה שכינה ברם לקושטא דמילתא אחר דאתקיף וא\"ל אכתי וכו' ואפיך וקאמר אלא אימא מחוץ למחנה זו מחנה לויה ואל יבא זו מחנה שכינה נמצא דהלא תעשה הוי במחנה שכינה וא\"כ לא שייכי דבריו כלל וכלל וכן הוא בסיפרי ג\"כ ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה ויצא וכו' זו מחנה שכינה וכן העתיק הוא ג\"כ לישנא דש\"ס ואיך בתוך כדי דבור כתב כן ולא ידענא מאי אידון בה. ועוד בה מן הגמגום דרש\"י לא פירש בתחילת דבריו הכתוב בב' מחנות של לויה ושל שכינה כדי שממנו נלמוד איסור לא תעשה ג\"כ בשל שכינה. גם מה שתירץ בשנית יש בו מן הגמגום דמהיכן בא לו לרש\"י דת\"ק מוקי לקרא בעשה ולא תעשה ובמחנה לויה ואימא תפשת מועט תפשת ואימא דאיירי במחנה שכינה דוקא ומה גם דמדברי רש\"י עצמו שהבאנו בתחילת דברינו ממ\"ש בש\"ס דאי לא כתיבי ב' מחנות הוה מוקמינן ליה במחנה שכינה דוקא נר��ה סותר לזה באופן דאין בדבריו דבר שירווה צמאוננו בדברי רש\"י אלו. ובדברי הרה\"מ שהיינו בם עיין בספרי תועפות ראם סדר שמיני ד\"ה מבשרם, ומ\"ש אח\"כ בהל' מאכלות אסורות פ\"ב ה\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ג ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומנין </b>\n<b> שטומאת מת דחויה היא בצבור וכו'.</b> הכי איתא ביומא דף ו' איתמר טומאת המת וכו' ושם סמוך לזה אמר רב תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת טומאה הותרה בצבור וכו' והקשו התוס' שם ד\"ה א\"ר תחליפא וכו' יעו\"ש וכתבו בתירוץ ב' וז\"ל מ\"מ כיון דלאו כל ישראל מייתו חד פסח בשותפות מהדרינן אטהורין אפי' למ\"ד טומאה הותרה בקרבן צבור גמור וכו', וקשה דא\"כ בפסחים דף ס\"ו דקאמר אמר מר ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת וכו' איכא למיפרך מה לתמיד שכן תדיר וכליל וכו'. ולפי דבריהם אמאי לא דחי מה לתמיד שכן קרבן ציבור גמור תאמר בפסח דלאו קרבן ציבור גמור. ולכאורה תירצתי דהאי דלא הוי קרבן ציבור גמור לא מהני אלא לנחות דרגא לעשות הדין דלהוי דחוי ברם לחלקו מתמיד לא דהא מיהא קרבן ציבור הוא דאתי בכינופיא ודומה לתמיד לענין הדין ויש לבע\"ד לחלוק בזה ולכן נ\"ל דהא דלא פריך בש\"ס הכי משום דבעי למיפרך לכו\"ע דהא רבי נתן קאמר במס' פסחים כל ישראל יוצאים בפסח אחד ואע\"ג שאין כולן אוכלין דאכילה לא מעכבא יעו\"ש בתוס' ישנים דיומא דף נ\"א ד\"ה ונוקמא יעו\"ש, ונמצא דהוי קרבן ציבור ממש כתמיד והשתא אזדא להך פירכא וש\"ס נקט פירכא דאתי אף לר' נתן דאי לא מצי לדחות האי תנא כר' נתן ס\"ל ברם כאן התוס' קיימי להלכתא דאין יוצאין כל ישראל בפסח אחד ורבא ס\"ל כהלכתא חילקו הכי.<br><b> גם</b> בפ' טרף בקלפי דף מ\"ו איתא אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה ורבא אמר איפכא וכו', הנה מסוגיא זאת אני תמיה אמה שכתבו התוס' בפסחים דף ס\"ו ד\"ה מה מועדו שכתבו ובפ' כיצד צולין משמע דדריש ליה ממשמעות דבמועדו וכו' יעו\"ש והנה משם אין ראיה כלל ושוב ראיתי להחידושי הלכות [מהרש\"א] שהקשה כן, והי'ה להם להביא מהך סוגיא דהכא דמוכח בבירור דממועדו נפקא והניחו המקומות דאיכא הוכחה והביאו ממקום דליכא הוכחה. ושוב ראיתי להתוס' בשבת דף כ' ע\"א ד\"ה למישרי אברים ופדרים שהקשה מהך ש\"ס דיומא דממשמעות דמועדו דריש לה לאברים ופדרים דערב שבת ואילו שם בשבת ממושבותיכם מפיק לה ותירצו דעיקר דרשא מבמושבותיכם והתם נקט במועדו ואפי' בשבת אגב דבעי למינקט במועדו ואפי' בטומאה וכו' יעו\"ש וא\"כ אף אנו נאמר לקושייתם דלעולם דלאו ממשמעות דבמועדו נפקא אלא אגב נקטי דלטומאה נפקא מבמועדו מועדו בגז\"ש דפסח.<br><b> ואין</b> להקשות בדברי רש\"י אלו דיומא שפי' דקאי לאברי תמיד דער\"ש דא\"כ מאי מקשה אביי מאי שנא שבת דכתיב במועדו טומאה ג\"כ כתיב במועדו, שבת שאני דכתיב בכל מושבותיכם למישרי אברים ופדרים דאתמול לא כן בטומאה, דהא כתבו בתוס' שזכרנו לעיל דנקט בש\"ס במועדו בשבת אגב טומאה וא\"כ מה שאמר מאי שנא שבת דכתיב במועדו הכי היה לו לומר מאי שנא שבת דכתיב בכל מושבותיכם טומאה ג\"כ כתיב במועדו ומה לי האי קרא מה לי האי קרא אלא אגב נקטי."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב רבינו בס' המצוות מצות עשה כ\"ד הוא שציוה לכהנים לרחוץ כל זמן שיצטרכו ליכנס להיכל וכו', נראה בבירור דס\"ל דבביאה ריקנית אינו חייב מיתה והוא מסוגיית זבחים דף י\"ט ע\"ב דממנה מוכח בבירור כן דקאמר שם אי כתב בבואם ולא כתב בגשתם הו\"א אפי' אביאה ריקנית הא כתיב לשרת אלא בגשתם מיבעי ליה וכו' יעו\"ש הרי דס\"ל דקרא דלשרת קאי גם לבבואם אל אהל מועד ומן התימה על התוס' דיומא דף ה' ע\"ב תוך ד\"ה להביא שכתבו דאביאה רקנית באהל מועד חייב מיתה והרגישו מש\"ס זבחים וכתבו דהכי פירושו אי כתב בבואם אל אהל מועד או אל המזבח ולא כתב לשרת הו\"א דאפילו אמזבח חייב בביאה קמ\"ל דאמזבח אינו חייב וכו', ומאי קושיא הא אי לא כתיב לשרת הוא דקאמר. וכן הר\"ש פ\"ק דכלים מ\"ט הכריח מסוגיא זאת דאביאה רקנית אינו חייב מיתה בלא רחוץ ידים ורגלים. ושוב ראיתי להתוס' בסנהדרין דף פ\"ג ומה שסותרין דבריהם לא קשה כי תוס' יומא הם מהר\"ם מרוטנבורק אבל קשה מה שהקשינו מהש\"ס עצמו וכ\"כ רש\"י בחומש סדר תשא ד\"ה בבואם אל אהל מועד, להקטיר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> כהן וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצוה ע\"א שהזהיר בעל מום עובר שלא לעבוד וכו' והשיגו הרמב\"ן כי לא יחשב אזהרת בעל מום עובר לאחת ואזהרת בעל מום קבוע לאחת כי הכל אזהרה אחת כי לא להקריב שום בעל מום לא קבוע ולא עובר. והמגילת אסתר כתב הנכון שהם שנים כי הלאו האחד הוא מניעה על הכניסה וזה הלאו הוא על העבודה עכ\"ל, ולא ידעתי מהו שח דרבינו מביא במצוה ע' מקרא דלא יגש להקריב ואיך הוא אומר שהוא לאו על הכניסה אין זה אלא מרוב חשקו להליץ בעד רבינו וכמו כן נתפס במצוה ס\"ט. ומה שנ\"ל להליץ בעד רבינו הוא דמדפלגיה רחמנא בב' קראי דמום קבוע הוא מקרא דאיש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום ומום עובר הוא מקרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן לא יגש להקריב ש\"מ למימנינהו בב' לאוי, ועוד מדכתב רחמנא למום קבוע לאין צורך דאי מום עובר חייב בכלל הוא קבוע אלא ודאי רצונו שימנה ב' לאוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי וכו' אע\"פ שהוא לוקה וכו'.</b> ועיין להמל\"מ שהקשה מפ\"ח [דמס'] בכורות והצריך עיון אף שראה דברי התוס' יו\"ט והאמת אתו דאין דברי התוס' יו\"ט מובנים כי הם דברי רש\"י בדף מ\"ג ע\"א דס\"ל דהוי לאו הבא מכלל עשה עשה ועיין במרכבת המשנה מה שתירץ לפי דוחק השעה. וז\"ל מהר\"י קורקוס ליישב לרבינו אחר שהביא פי' רש\"י, אבל רבינו מפרש כל איש אשר בו מום או אשר בו [גריעות] דבר דשייך לשווי זרעו של אהרן (דהיינו שאינו שוה זרעו של אהרן בקדשים לא יאכל) עכ\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שניקב וכו' ככרשינה וכו'.</b> הנה מרן ציין הש\"ס ולא הרגיש כלל מהש\"ס יעו\"ש בהש\"ס וכבר אחרוני זמנינו נתלבטו בזה ויש ליישב דעת רבינו עפ\"י דברי רבינו גרשום מאוה\"ג ז\"ל בכת\"י בפי' הש\"ס וז\"ל שמא מקדח וחיסומו שנינו כאותו מקדח שנוקבין בו את החבית שהוא דק מלמטה ועב מלמעלה שאותו עב סותם את הנקב והיינו וחיסומו והיינו כמלא מקדח נכנס ויוצא ותפשוט מיהא דר' הושעיא ואותו כמלא מקדח דבית שמאי דגולגולת דזוטר הוי מכסלע וב\"ה אמרי וכו' היינו כסלע והכי איכא בינייהו א\"ל רב תחליפא כלומר שמה שאמרת הוא עיקר כאותו עדות של חזקיה וכו' עכ\"ל, נמצא דהתם גבי בית שמאי דשנינו וחיסומו היינו מקדח קצת קטן שהוא נכנס ויוצא ונפשט בעיא דר' הושעיא בכרשינה דתני כרשינה לחוד ולא וחיסומה או תיבה אחרת משמע שלא תהא הכרשינה נכנסת ויוצאת אלא קצת גדולה שתהא עומדת שם אמטו להכי כתב רבנו כרשינה לחוד ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שיש בו גרב יבש וכו'.</b> עיין כ\"מ שהעתיק ש\"ס בכורות דף מ\"א ובכלל העתיק לח מבפנים ויבש מבחוץ דמצרים וכו' ושנה ושילש בזה, ט\"ס הוא דהאמת יורה דרכו שהוא בהיפך כדאמר בש\"ס דמצרים וכו' דכתיב שחין פורח אבעבועות ויעו\"ש בפירוש והיינו לח מבחוץ ואיך אפשר לומר יבש מבחוץ וכן העתיק הלח\"מ בפ\"ב מהל' איסורי מזבח ה\"ז דברי מרן להיפך יבש מבפנים ולח מבחוץ ואף דרש\"י בחומש סדר תבא כתב כן כבר כתבתי בסיפרי תועפות ראם דט\"ס נפל יעו\"ש והכרחתי מש\"ס דב\"ק וכן מפי' רש\"י עצמו דבכורות וכן הדעת נוטה דהמוחש לא יוכחש כי כשהיובש הוא מבפנים שייך לומר דליכא רפואה (מכשהלחות מבחוץ והיובש מבפנים) [מכשהלחות מבפנים והיובש מבחוץ] וכן נראה מגירסת הרא\"ם ברש\"י. וכעת חזינא להתוס' יו\"ט במתני' י\"ב פ\"ו דבכורות כתב וז\"ל ומ\"מ גירסתנו בש\"ס דמצרית לח מבפנים ויבש מבחוץ וכן העתיק רש\"י בסדר תבא ואתמהא אמאי לא דחה גירסא זו מכח הש\"ס גופא ופי' רש\"י שם, ומה גם דרש\"י גופיה בחומש סדר אמור כתב כגירסתינו דזה מורה דט\"ס נפל בדבריו בסדר תבא. וכעת ראיתי להרב שושנים לדוד במשנה זאת דרצה לומר דהכל אחד בין לח מבחוץ ויבש מבפנים בין להיפך ליכא רפואה כלל ותיקן בזה דברי רש\"י בחומש דסדר אמור וסדר תבא ועייל כמה פילי בקופא דמחטא כאשר עיני המעיין יראו מכח סוגיא דהוינן בה ומכח המוחש דכתיבנא וק\"ל.<br><b> ודע</b> דעל דברי מרן דאנן קאימנא תפס עליו הלח\"מ בהל' איסורי מזבח פ\"ב ה\"ז וז\"ל ועל כן דברי הכ\"מ נפלאו ממני שכתב שם דגרב שכתב רבינו הוי יבש מבפנים ולח מבחוץ דאיך אפשר לומר כן דהיינו חזזית המצרית שכתב רבינו שם ע\"כ. ועליה דידיה תפול התימה ג\"כ דאיך כתב רבינו בהל' איסורי מזבח גרב לח חזזית שאינה מצרית הא לדידיה הכל אחד גרב לח מבחוץ ומבפנים וחזזית כן לח מכל וכל דאילו חזזית לח מבחוץ ויבש מבפנים היינו חזזית המצרית וכמ\"ש הוא בפירוש ודו\"ק.<br><b> ודע</b> עוד שעל דברי רש\"י בחומש סדר אמור ד\"ה גרב וילפת שדבריו נגררים אחר ש\"ס דילן דבכורות הרא\"ם פירש דבריו ברוחב ע\"פ הש\"ס הנזכר ועיני המעיין יראה שיש איזה ט\"ס בדבריו וכן צ\"ל ושם ילפת נופל על הלח מבחוץ ולא מבפנים כילפת (ר\"ל כילפת שמלפפתו והולכת עד יום המיתה וקיצר) ומתני' דתנן וכו' ובעל יבלת ובעל חזזית אוקימנא דמיירי בלח מבחוץ ומבפנים וכו' והיינו הש\"ס, שכן דרכו בכל המקום להרגיש הוא בתחילה ומביא דברי הש\"ס והאמת יורה דרכו ואין מקום להשגת הנחלת יעקב עליו כי לא מצינו גירסא אחרת במשנה זאת כדי שנאמר שהרא\"ם היה גורס כאותה גירסא המוטעית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף פ\"ג ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> וכו'. לזר להדליקן.</b> עיין מה שהביא מרן מש\"ס יומא דף כ\"ב ודברי הריטב\"א ודעת רבינו דלא כדעת הריטב\"א והר\"א יעו\"ש. וכתב עליו הרב עץ החיים סדר בהעלותך וז\"ל וליתא דעבודה שאינה תמה ביוצק ובולל מילקא לקי הזר ואילו בהדלקה לא לקי ומה דמיון יש להדלקה שכשירה בזר לעבודה שאינה תמה שפסולה בזר. עוד קשה דבפרק ��מה מדליקין אסקינן הדלקה עושה מצוה ובמקומה בעינן ולמה יוכשר בהדליקה הזר בחוץ וצ\"ע עכ\"ל.<br><b> והנה</b> מה שהקשה ראשונה לא קשה דהריטב\"א לא ס\"ל כדעת רבינו דהדלקה שריא ע\"י זר אלא דחיוב מיתה ליכא אמנם מלקות איכא וכדעת הר\"א דכשרות כיון דליכא חיוב מיתה ברם מלקות איכא שכן כתב הריטב\"א בפירוש דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר מכלל דמלקות איכא, והכי מתפרש הסוגיא אליביה הדליק ליחייב מיתה שהיא עבודה תמה דליכא אחריה עבודה הדלקה לאו עבודה היא כלומר אין מעשיה חשוב מעשה גמור כי היכי דתחשב עבודה וכיון שהיא תמה יתחייב מיתה אלא חשיב כעבודה שאינה תמה כיון דאין מעשיה מעשה גמור וחשיב כעבודה לענין מלקות כיון דהיא גמר הענין ואהא מותיב ליה דהדלקה חשיב מעשה גמור כיון דקפיד קרא ונתנו בני אהרן אש וכו' ואי לא חשיב ליה מעשה למה קפיד קרא בהצתת אליתא אלא ודאי דחשיב ליה מעשה וכאן שאין אחריה עבודה הוי תמה וליחייב ומשני דאותה הדלקה איכא מעשה בהדלקתה משא\"כ בהדלקת הנרות דמיד כשהדליק עולה השלהבת מאליה כמ\"ש הריטב\"א ע\"ש רש\"י נמצא לא חשיב לה מעשה וכיון שכן אף שהיא תמה אינו חייב מיתה משא\"כ מלקות דחייב משום דאיכא קצת מעשה והיא תמה והביא מרן דברי הריטב\"א ואח\"כ דברי הר\"א ושוב כתב דעת רבינו דס\"ל דאפילו מלקות ליכא כמו שחיטה שהוא היתר גמור. אבל קשה מה שהקשה שניה וכן הקשה בס' בני דוד יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לפי חומר הנושא נראה דמ\"ש רבינו והוציאן לחוץ לאו חוץ ממש הוא אלא לצד חוץ דהיינו דמקום המנורה הוא תוך ההיכל מקום שאין יד מי שהוא בחוץ משגת למנורה ולכן צריך להוצאה לצד החוץ כדי שתשיג יד מי שהוא בחוץ אבל ההיכל חשוב מקומה אף שאינה ממש נגד בית קדשי הקדשים ונמצא א\"כ דמדליקה הזר במקומה ואף דמעייל היד הזר בפנים לא שמה ביאה כמ\"ש באחד מן המקומות רבינו ז\"ל. ועיין מ\"ש עוד בזה בפ\"ד מהל' חנוכה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,137 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Admission_into_the_Sanctuary",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b>\n<b> שיצא מן המקדש בשעת העבודה חייב מיתה וכו'.</b> וכתב עליו הר\"א וז\"ל תימה גדול הוא זה וכו' עכ\"ל. ופלוגתייהו תלוי במ\"ש בתורת כהנים אין לי אלא אהרן ובניו וכו' מנין לכהנים של כל הדורות דלדעת רבינו פירושו כהני הדורות הדיוטות וא\"כ ומן המקדש לא יצא דאיירי בכהן גדול הוא שיעבוד עבודה ג\"כ ולהראב\"ד ז\"ל כהני הדורות הם כהנים גדולים שבכל דור ודור אבל כהן הדיוט יצא ויטמא (דלא) [דלה] יטמא מצוה.<br><b> וראיתי</b> להרב קרבן אהרן שדוחה לפירוש הראב\"ד דקשה לו לפירושו דמרבה כהן גדול מכי שמן משחת ה' דא\"כ למה לי ריבויא תיפוק ליה שנמשחו גם הם דהא כל כהן גדול נמשח בשמן המשחה והרי דומים לאהרן ובניו אלא ודאי דהפירוש הוא כהנים הדיוטות. ועוד הכריח כפירוש רבינו מלישנא דברייתא דתני אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאר כהני הדורות מנין וכו' ולפירוש הר\"א הכי הו\"ל למימר אין לי אלא אהרן ובניו לחוד שאר כהנים מנין דהא בין אלו בין המתרבים נמשחו אבל לרבינו ניחא דהמתרבים שאר כהנים הדיוטות. וראיתי להר\"י קורקוס והרדב\"ז כת\"י שכל אחד הקשה קושיא אחת מאלו להר\"א.<br><b> ולענ\"ד</b> אחר נשיקת ידיהם ורגליהם אין מכל אלה קושיא להר\"א ולעולם דכהני הדורות הם כהנים גדולים של כל דור ודור ואצטריך ריבויא לזמן דליכא שמן המשחה אלא מרובה בגדים ויש לו דין כהן גדול ממש כמ\"ש בתורת כהנים סדר אמור פ\"ב סי' ו' כי שמן משחת אלהיו אין לי אלא משוח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת\"ל כי שמן משחת אלהיו או כגירסא אחרת ת\"ל כי נזר וכו' ואף דיוצא משם שדומה לכהן גדול מ\"מ שיהא במיתה אם יוצא בשעת העבודה מנא לן ומפיק לה מהכא מריבויא דכי שמן משחת ה' וא\"כ לא הוי הריבוי לכהנים גדולים שנמשחו אלא לכהנים גדולים שלא נמשחו ודייק לה הראב\"ד דבשלמא אי איירי קרא בכהן גדול אלא שהוא מרובה בגדים ניחא דמתרבה בכי שמן משחת ה' עליכם כיון דגברא חזי למשיחא אלא דאינו נמצא שמן המשחה וחשיב כאילו נמשח בלבישת הבגדים וכמ\"ש רבינו, וז\"ש הר\"א שהרי שמן משחת קדש הוא מרבה אותם כלומר שיהא המתרבה שייך בשמן המשחה אבל כהן הדיוט מאן דכר שמיה בשמן המשחה עד שיתרבה אלא ודאי דאיירי בכהן גדול. גם מרן כ\"מ הבין בדברי הראב\"ד כמו שהבינו הרבנים הנזכרים דכוונתו לפרש הברייתא על כהנים גדולים משוחים ממ\"ש וז\"ל נראה שטעמו של הר\"א משום דכתיב כי שמן וכו' ודעת הרמב\"ן בזה כדעת רבינו ומדבריו נתיישבה תמיהת הר\"א וז\"ל הרמב\"ן בס' המצוות עיקר הה' וז\"ל ת\"ל כי שמן וכו' לומר שאפי' כהן הדיוט דבכל הדורות וכו' ואיתמר באזהרה זאת שלא להניח עבודה ולצאת והראיה כי שמן משחת ה' עליכם מדלא כתיב כי בשמן הקדש נמשחתם ואמר שמשחת ה' עליכם שהוא לדורותם כמ\"ש והיתה להם משחתם לכהונת עולם לדורותם עכ\"ל. והליץ כן משום שהבין דדעת הר\"א לרבות כהנים גדולים משוחים מדכתיב כי שמן וכו' וע\"כ מתרץ לקרא דר\"ל כמו והיתה להם משחתם מדלא כתיב כי בשמן המשחה נמשחתם אבל לפי מה שפירשתי כונת הר\"א דכונתו לרבות כהנים גדולים שלא נמשחו ניחא דלא כתיב כי בשמן המשחה נמשחתם דבא לרבות אפי' למי שלא נמשח כיון דראויים למשוח.<br><b> וע\"פ</b> האמור לא קשה מה שהקשה עוד הרדב\"ז בכת\"י וז\"ל ותו לדברי הר\"א למי צריך קרא דכי שמן משחת ה' עליכם כי היכי דיין ושכר אל תשת וכן ואל יבוא בכל עת אל הקדש ואי משום שלא נמשחו בשמן רבינו יתרץ דאין הדבר תלוי בשמן המשחה אלא מפני כבוד העבודה שלא יניח העבודה ויצא וז\"ש כלומר לא תניחו העבודה עכ\"ל. וכבר פירשתי כונת הר\"א להקשות דאי לרבות כל כהן ואפי' הדיוט איך מתרבה מכי שמן דאדרבה משמע להיפך דוקא הראוי למשיחה שהוא כהן גדול ולא כהן הדיוט. ומה שהקשה מיין ושכר אל תשת שהוא לדורות אף דליכא ריבוי י\"ל שאני התם דסיים הכתוב חקת עולם לדורותיכם. גם מה שהקשה מאל יבוא בכל עת לא קשה ע\"פ האמור דכשם דלדעת רבינו לא קשה משום דקרא איירי במשוחים ואתא לרבות כהן הדיוט ה\"ה להראב\"ד קרא אתא לרבות כהן גדול אף דאינו משוח אלא מרובה בגדים ואם כן לא קשה לא מאל יבוא ולא מיין ושכר אל תשת.<br><b> וראיתי</b> להרב טירת כסף סדר שמיני דף קס\"ד רצה לדחות דברי הרמב\"ן והכריח כפירוש רבינו מדלא כתיב כי בשמן המשחה נמשחתם ודאי להורות דלא על כהן גדול קאי קרא דאימא דאמר קרא הכי ללמד שכל זמן ששמן המשחה עליהם שמן המשחה מקרי ובקדושתיה קאי ואסור ליהנות וכמ\"ש בכריתות פ\"ק מנין לכהן גדול שנטל משמן שעל ראשו ונתן על בני מעיו שחייב שנאמר על בשר אדם לא יסך א\"ל ר' אחא לרב אשי מאי שנא מהא דתניא כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש התם כיון דבטליה בהיתרא בטליה דומתו בו כי יחללהו כתיב אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו דאע\"ג דאיתיה עליו בקדושתיה קאי ולא איתחיל ולכן אמר הכא ג\"כ בזה הלשון גבי כהן הדיוט כדי ללמד לכהן הדיוט דהוי ככהן גדול ושניהם צריכי חד לכהן גדול וחד לכהן הדיוט אלו דבריו והמה תמוהים טובא חדא דהך קרא דידן בין לכהן גדול בין לכהן הדיוט דכתיב דבר וכו' ומפתח אהל מועד לא תצאו וכו' כי שמן משחת ה' עליכם וא\"כ דהך קרא אתא שלא יהנו משמן המשחה שעליהם למה לי קרא לכהן גדול לחוד ועוד דבשלמא בכהן גדול איצטריך קרא ללמד לדורות הבאים לכהנים גדולים שכשנמשחים בשמן המשחה שלא יהנו אבל כהנים הדיוטות אינן נמשחים לדורות ולמה לי קרא כיון דליכא למילף לדורות אלא ודאי דלא אתא קרא להכי.<br><b> איך</b> שיהיה נמצא דהך ברייתא מוקי לקרא דומפתח אהל מועד דוקא בשעת העבודה ואיך כאן דריש ליה לכהן גדול שלא יצא אחר מתו והוי בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה דבשלמא הדרשא הראשונה שלא יתאבלו בבית הוא דרשא בעלמא ועיקר קרא הוא שלא יצאו הכהנים בשעת עבודה אבל האי דבר אחר דדריש ליה גם שלא בשעת עבודה ונפק\"מ לדינא וחיוב מיתה קשה טובא. ועוד קשה טובא דבסדר אמור פ\"ב סי' ה' נפקא ליה להאי דינא דלא יצאו הכהנים הגדולים אחר מתם מקרא אחרינא דתניא ומן המקדש לא יצא עמהם אינו יוצא אבל יוצא אחריהם הם נכסים והוא נגלה וכו' דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אינו יוצא כל עיקר והיא משנה פ\"ב דסנהדרין וא\"כ איך כאן נפקא ליה מקרא דומפתח אהל מועד ואי מהתם ליכא מיתה אי יצא כמו שהוא ברור מדברי רבינו יעו\"ש בדברי הרא\"ם סדר אמור גבי ומן המקדש לא יצא ואי נפקא מהכא איכא מיתה באופן דסיפא דהאי ברייתא נעלמה מני."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף צ\"א ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> מצורע שנכנס לירושלים לוקה.</b> וכתב מרן וז\"ל ואע\"ג דרב חסדא סבר דפטור כיון [דפלוגתא] דר' יהודה ור' שמעון היא פסק רבינו כר\"י עכ\"ל. ועיין בב\"י יו\"ד סי' קי\"ט כתב ידוע דר\"י ור\"ש הלכה כר\"ש וצ\"ע. ואיך שיהיה פסק רבינו כר\"י והקשה לי החכם השלם יאודה אלגאזי הי\"ו דרבינו מזכה שטרא לבי תרי דבפסחים דף ס\"ז ע\"ב פריך התם ור' יהודה שפיר קאמר ר\"ש ההוא מיבעיא ליה לכדתניא ר' אליעזר אומר יכול דחקו זבים ומצורעים ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יהיו חייבים ת\"ל וישלחו מן המחנה וכו' בשעה שטמאי מתים משתלחים זבים ומצורעים משתלחים, ובפ' מי שהיה טמא דף צ\"ה ע\"ב מבואר דסברת ר\"א הלזו במחלוקת היא שנויה דת\"ק פליג עליה ורבינו פ\"ד מהל' אלו הי\"ב פסק כת\"ק דר\"א, וכיון דפסק רבינו כר' יהודה על כרחך לומר דקרא דוישלחו איצטריך לדר' אליעזר. ולענ\"ד נראה דרבינו ס\"ל דאינו הכרח דר\"י יסבור וישלחו מן המחנה לדרשת ר\"א, דזה דאמרו בש\"ס מיבעיא ליה לכדתניא ר\"א אומר יכול וכו' הוא מכח קושיית שפיר קאמר ר\"ש וכו' ברם כיון דחזינן דר\"ש הוא יחיד בזה דס\"ל מזהירין מן הדין דהא אי יאמר הכתוב זב דהיינו וישלחו מן המחנה זב וטמא לנפש ועלה יכתוב ולא יטמאו את מחניהם דהוי לאו איך מצורע דנכנס לפנים ממחיצתו יהיה מוזהר מן הדין והא קי\"ל אין מזהירין מן הדין דלא שייך לומר בזה גילוי מילתא בעלמא כמו שיראה המעיין כל ענייני גילוי מילתא דלא דמו לזה, דזב ומצורע הם נפרדים זה מזה והוי ממש אזהרה מן הדין והוא הלכה פסוקה ופסקה רבינו בכמה דוכתי א\"כ אין מקום לקושיית הש\"ס שפיר קאמר ר\"ש דלר\"י דלא ס\"ל מזהירין מן הדין איצטריך קרא וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש לגופיה בשביל האזהרה דולא יטמאו את מחניהם, והש\"ס דלא תירץ לה הכי איכא למימר דה\"ה דהוה מצי לתרץ הכי. ואחרי הודיע אלהים אותנו דברי ר\"ש בברייתא הלזו דנראה בפירוש דס\"ל מזהירין מן הדין קשה טובא לסתמא דש\"ס מכות דף י\"ז ע\"ב דהקשו על דברי ר\"ש וכי מזהירין מן הדין אפילו למ\"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין ומאי קושיא הא ר\"ש הוא דס\"ל מזהירין מן הדין ולו יהי דלא היה ר\"ש התנא דמכות עדיין קשה דאיך אומר וכי מזהירין מן הדין אפי' וכו' ומאי קושיא אימא דס\"ל כר\"ש וצ\"ע.<br><b> ושוב</b> נדפס ס' שער המלך וראיתי לו נתקשה בהא דר\"ש ממאי דס\"ל אין מזהירין מן הדין ואדרבה על הש\"ס דמכות ראוי לתמוה דכיון דחזינן דברי ר\"ש דהכא ודהתם נראה ברור דס\"ל מזהירין מן הדין. ודרך אגב ראיתי עוד לו דעומד ומתמיה על מ\"ש הרב המגיד סוף פ\"ק מהל' שבת דכתב דאפי' עשה אין מזהירין מן הדין, ממאי דגרסינן במכות דף ט\"ו אמר עולא ולא יאמר ולו תהיה לאשה באונס ולגמור ממוציא שם רע מק\"ו ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה אמר קרא וכו' והשתא קשה דהא אין מזהירין מן הדין אלא ודאי משמע דבעשה מזהירין לכו\"ע ולא ידע מה יענה הרה\"מ לקושיא הלזו והצריך עיון. ולי אחר המחילה לק\"מ לפי דאונס ומוציא שם רע הם קנס ובקנס מזהירין מן הדין וכדאיתא שם במכות דף ד' בשלמא לרבנן וכו' אלא ר\"מ מ\"ט אמר עולא גמר ממוציא שם רע מוציא שם רע לוקה ומשלם אף כל לוקה ומשלם מה למוציא שם רע שכן קנס סבר לה כר\"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא הרי דכל שהוא קנס מקנס ילפינן ואף רבנן מודו בזה וכמ\"ש התוס' ז\"ל שם אלא דס\"ל דעדים זוממין לא הוי קנס אלא ממון יעו\"ש, מינה דבקנס כו\"ע מודו דילפינן ולאו משום שהוא עשה דולו תהיה לאשה אלא משום דהוי קנס דהא נחזי אנן כשאמרו שם אמר עולא לא יאמר לו תהיה לאשה באונס וכי דוקא לו תהיה לאשה הוא דקאמר דלא לכתוב ולא יוכל לשלחה כל ימיו לכתוב היאך יכתוב לא יוכל וכו' בלי קדימת ולו תהיה וכו', ועוד דא\"כ דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו מה הכרח הוא למיגמר ממוציא שם רע שלא עשה מעשה וכו' והא מדכתיב לא יוכל לשלחה מובן דצריך לקחתה, אלא ודאי קושטא קאי דקאי לכל הכתוב ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו דא\"צ לזה דממוציא שם רע נגמר דצריך לקחתה וזה פשוט דא\"כ דקאמר דגם הלאו לא לכתוב היאך קאמר דלא לכתוב באונס והא נימא דאיצטריך ליה ללאו דאין מזהירין מן הדין אלא ודאי דאינו ענין הא דאנן קיימין למזהירין מן הדין דזה הוא קנס ונלמד זה מזה לקנס מכח הק\"ו ולא שייך בזה אין מזהירין מן הדין אף דהוי לאו. ואם כנים אנחנו בזה יצא כלל אמיתי דלענין קנס יליף מקנס אף דבנלמד ליכא מפורש בכתוב קנס אלא דמעיקרא הכל נלמד מכח ק\"ו דלא כמו שהסכים היד מלאכי אות ק' סי' תקנ\"א דכתב דכשאין הקנס מפורש רק באחד מן הנושאין ובאנו ללמוד עיקר דין הקנס לנושא האחר אם הנושאין חלוקים זה מזה אליבא דכו\"ע לא ילפינן וכו' יעו\"ש.<br><b> עוד</b> לו שם בשער המלך רצה להוכיח דבעשה מזהירין מן הדין דלא כדעת הרב המגיד ז\"ל מדברי התוס' בקידושין דף ל\"ד ע\"ב ד\"ה ואנא אמינא דכתבו בלא מצה נמי נפקא ליה חיובא בהקהל מקל וחומר דטפלים חייבים נשים לא כ\"ש וכו' ואי ס\"ל כדעת הרה\"מ דעשה נמי אין מזהירין מן הדין מאי קושיא אי לא כתיב מצה לא ילפינן חיובא בהקהל מק\"ו דטפלים משום דאין מזהירין מן הדין וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד אין ראיה מדבריהם אלו לזה דהתם הוי גילוי מילתא לפי דטף כולל איש ואשה קטנים ונמצא טף ונשים הוי גוף אחד דהא האשה שנתגדלה מכח הטף באה ודוגמא לזה אמרו בסנהדרין גבי בתו מאנוסתו דאמר אביי ק\"ו על בת בתו ענוש על בתו לא כ\"ש וכי עונשין מן הדין גילוי מילתא בעלמא הוא ופי' רש\"י אין זה עונש מן הדין דהא בת בתו מקורבה דבתו הוא דאתי וכו' ע\"כ, הרי דכל דבא מכח המוזהר או הענוש לא חשיב עונש ואזהרה מן הדין וה\"ה הכא דבאה האשה מכח הטף דלא חשיב עונש ואזהרה מן הדין והוי כ\"ש וכ\"ש נידון דידן מההיא לפי דנידון דידן הוי גוף אחד ובגוף אחד לא חשיב מזהירין מן הדין דומיא דונגוע בקצהו אפי' בקצהו ק\"ו בגוף ההר עצמו שהקצה וגוף ההר עצמו שניהם חד גופא וכמ\"ש הרא\"ם סדר תצא ד\"ה ואסור ליכנס למחנה לויה והוי דומה בדומה דכונת הרא\"ם שם לומר דהא דאמרינן אין מזהירין מן הדין אפי' אליבא דרבא דלא תריץ לה כאביי אלא משום דאתיא הנה הנה זמה זמה מ\"מ שאני ההיא דמחנה לויה ושכינה וכו' ואין מקום למה שהקשיתי בספרי תועפות ראם יעו\"ש.<br><b> ואף</b> למה שגמגמתי שם בתועפות ראם למה שרצה ללמוד מהאי דונגוע בקצהו לההיא דמחנה לויה ומחנה שכינה לנידון דידן אין אנו צריכין לו כ\"כ דבלא\"ה כבר כתבתי דהוי גילוי מילתא לאביי והלכתא כוותיה וכמ\"ש רבינו בס' המצוות לא תעשה של\"ו ובס' היד הל' איסורי ביאה פ\"ב ה\"ו וכן בכמה דוכתי וכמ\"ש בספרי תועפות ראם סדר אמור ד\"ה ואי אפשר, ועוד דהרי נידון דידן הוי דומה בדומה למ\"ש הרא\"ם סדר אמור שם וז\"ל א\"נ האי (ק\"ל) [ק\"ו] גילוי מילתא בעלמא הוא דלא גרע מנגיעה דא\"א לאכילה בלא נגיעה עכ\"ל, ואף אנו נאמר הכא א\"א להיות אשה גדולה אי לא היתה טף בתחילה ומה גם למ\"ש הכנסת הגדולה מהדו\"ק שם דבהאי גילוי מילתא דהוי חד גופא אפילו רבא דלא ס\"ל גילוי מילתא מודה יעו\"ש, ונמצא א\"כ דברינו אף לדעת ר��א. וגם מדברי הרב אלו מסתייע למ\"ש בכונת הרא\"ם סדר תצא דמה שנשא ונתן שם הוא אף לדעת רבא דלא ס\"ל כאביי בבתו מאנוסתו דהוא גילוי מילתא מ\"מ בההיא דמחנות דהוי כחד גופא אף רבא מודה וכל זה מוסכם.<br><b> וע\"פ</b> זה הרווחנו לתרץ מה שהקשה שם הרב שער המלך בדברי הרא\"ם אלו דכתב דב' מחנות אלו של שכינה ולויה כחד חשיבי ממ\"ש בספרי בסדר נשא הביאו הילקוט סי' תרצ\"ו וז\"ל וישלחו מן המחנה ממחנה שכינה או שומע אני ממחנה לויה וכו' עד שלא יאמר יש לי בדין אם נדחו טמאין ממחנה ארון הקל ק\"ו ממחנה שכינה א\"כ ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה והכי אמר שם סמוך ונראה בשם ר' יונתן ועיין בסי' ת\"ש הנה מבואר היפך הרא\"ם עכ\"ל, דהרא\"ם ז\"ל לא אזלא בהא כהספרי אלא לפי ש\"ס דילן דהביא בפירוש בהנך קראי דרשות אחרות דהיינו הש\"ס דפסחים דף ס\"ז ומה גם דכל הש\"ס מלא מזה גילוי מילתא בעלמא ולפי דברי הסיפרי אלו דזה הוי עונש מן הדין א\"א בעולם למצוא גילוי מילתא. וראיה לדברינו שכן נראה מדברי רש\"י גבי ש\"ס זו והביאו הרא\"ם בתחילת דבריו וז\"ל ויצא אל מחוץ למחנה זה מחנה לויה וכשבא לצאת ממנה אל יכנס למחנה שכינה ואי לא כתיבי ב' מחנות הללו הוה מוקמינן ליה בעומד במחנה שכינה וכו' ע\"כ, וכונתו ודאי במ\"ש ואי לא כתיבי ב' מחנות וכו' הוא לתרץ דכיון דאמר הכתוב ויצא אל מחוץ למחנה לויה כ\"ש מחנה שכינה ואהא תירץ דאי לא כתב ב' מחנות הוה מוקמינא למחנה שכינה וכו' הוי דהוה נפקא מחנה שכינה ממחנה לויה וודאי משום דהוי גילוי מילתא בעלמא ועליו הוא דכתב הרא\"ם כן וחיליה דרש\"י הוא ממאי דכתיבנא.<br><b> ולפי\"ז</b> אין מקום ג\"כ למה שהקשה עוד על הרא\"ם דלמה לא תירץ ע\"פ דברי הרב המגיד, שבסדר שמיני ייחס סברא הלזו לרש\"י יעו\"ש, דעדיפא מינה משני דכאן ליכא אזהרה מן הדין אלא גילוי מילתא בעלמא והכל חשיב חד ואיך שיהיה הדרן לקמייתא דאין הכרח מדבריהם דלא סברי כהרה\"מ אלא שפיר מצו אתו כהרה\"מ וכיון דאתא לידן דברי הרא\"ם אלו דסדר תצא אמרתי להגיד מה שלא זכיתי להבין כעת במ\"ש ושמא י\"ל מכיון דחייבה תורה לא תעשה על הנכנס למחנה לויה למדנו וכו' דזה שכתב הוא הס\"ד דתני תנא ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה שכינה ואל יבא אל תוך המחנה זו מחנה לויה דנמצא הלא תעשה הוא במחנה לויה וא\"כ כ\"ש במחנה שכינה ברם לקושטא דמילתא אחר דאתקיף וא\"ל אכתי וכו' ואפיך וקאמר אלא אימא מחוץ למחנה זו מחנה לויה ואל יבא זו מחנה שכינה נמצא דהלא תעשה הוי במחנה שכינה וא\"כ לא שייכי דבריו כלל וכלל וכן הוא בסיפרי ג\"כ ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה ויצא וכו' זו מחנה שכינה וכן העתיק הוא ג\"כ לישנא דש\"ס ואיך בתוך כדי דבור כתב כן ולא ידענא מאי אידון בה. ועוד בה מן הגמגום דרש\"י לא פירש בתחילת דבריו הכתוב בב' מחנות של לויה ושל שכינה כדי שממנו נלמוד איסור לא תעשה ג\"כ בשל שכינה. גם מה שתירץ בשנית יש בו מן הגמגום דמהיכן בא לו לרש\"י דת\"ק מוקי לקרא בעשה ולא תעשה ובמחנה לויה ואימא תפשת מועט תפשת ואימא דאיירי במחנה שכינה דוקא ומה גם דמדברי רש\"י עצמו שהבאנו בתחילת דברינו ממ\"ש בש\"ס דאי לא כתיבי ב' מחנות הוה מוקמינן ליה במחנה שכינה דוקא נראה סותר לזה באופן דאין בדבריו דבר שירווה צמאוננו בדברי רש\"י אלו. ובדברי הרה\"מ שהיינו בם עיין בספרי תועפות ראם סדר שמיני ד\"ה מבשרם, ומ\"ש אח\"כ בהל' מאכלות אסורות פ\"ב ה\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ג ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומנין </b>\n<b> שטומאת מת דחויה היא בצבור וכו'.</b> הכי איתא ביומא דף ו' איתמר טומאת המת וכו' ושם סמוך לזה אמר רב תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת טומאה הותרה בצבור וכו' והקשו התוס' שם ד\"ה א\"ר תחליפא וכו' יעו\"ש וכתבו בתירוץ ב' וז\"ל מ\"מ כיון דלאו כל ישראל מייתו חד פסח בשותפות מהדרינן אטהורין אפי' למ\"ד טומאה הותרה בקרבן צבור גמור וכו', וקשה דא\"כ בפסחים דף ס\"ו דקאמר אמר מר ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת וכו' איכא למיפרך מה לתמיד שכן תדיר וכליל וכו'. ולפי דבריהם אמאי לא דחי מה לתמיד שכן קרבן ציבור גמור תאמר בפסח דלאו קרבן ציבור גמור. ולכאורה תירצתי דהאי דלא הוי קרבן ציבור גמור לא מהני אלא לנחות דרגא לעשות הדין דלהוי דחוי ברם לחלקו מתמיד לא דהא מיהא קרבן ציבור הוא דאתי בכינופיא ודומה לתמיד לענין הדין ויש לבע\"ד לחלוק בזה ולכן נ\"ל דהא דלא פריך בש\"ס הכי משום דבעי למיפרך לכו\"ע דהא רבי נתן קאמר במס' פסחים כל ישראל יוצאים בפסח אחד ואע\"ג שאין כולן אוכלין דאכילה לא מעכבא יעו\"ש בתוס' ישנים דיומא דף נ\"א ד\"ה ונוקמא יעו\"ש, ונמצא דהוי קרבן ציבור ממש כתמיד והשתא אזדא להך פירכא וש\"ס נקט פירכא דאתי אף לר' נתן דאי לא מצי לדחות האי תנא כר' נתן ס\"ל ברם כאן התוס' קיימי להלכתא דאין יוצאין כל ישראל בפסח אחד ורבא ס\"ל כהלכתא חילקו הכי.<br><b> גם</b> בפ' טרף בקלפי דף מ\"ו איתא אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה ורבא אמר איפכא וכו', הנה מסוגיא זאת אני תמיה אמה שכתבו התוס' בפסחים דף ס\"ו ד\"ה מה מועדו שכתבו ובפ' כיצד צולין משמע דדריש ליה ממשמעות דבמועדו וכו' יעו\"ש והנה משם אין ראיה כלל ושוב ראיתי להחידושי הלכות [מהרש\"א] שהקשה כן, והי'ה להם להביא מהך סוגיא דהכא דמוכח בבירור דממועדו נפקא והניחו המקומות דאיכא הוכחה והביאו ממקום דליכא הוכחה. ושוב ראיתי להתוס' בשבת דף כ' ע\"א ד\"ה למישרי אברים ופדרים שהקשה מהך ש\"ס דיומא דממשמעות דמועדו דריש לה לאברים ופדרים דערב שבת ואילו שם בשבת ממושבותיכם מפיק לה ותירצו דעיקר דרשא מבמושבותיכם והתם נקט במועדו ואפי' בשבת אגב דבעי למינקט במועדו ואפי' בטומאה וכו' יעו\"ש וא\"כ אף אנו נאמר לקושייתם דלעולם דלאו ממשמעות דבמועדו נפקא אלא אגב נקטי דלטומאה נפקא מבמועדו מועדו בגז\"ש דפסח.<br><b> ואין</b> להקשות בדברי רש\"י אלו דיומא שפי' דקאי לאברי תמיד דער\"ש דא\"כ מאי מקשה אביי מאי שנא שבת דכתיב במועדו טומאה ג\"כ כתיב במועדו, שבת שאני דכתיב בכל מושבותיכם למישרי אברים ופדרים דאתמול לא כן בטומאה, דהא כתבו בתוס' שזכרנו לעיל דנקט בש\"ס במועדו בשבת אגב טומאה וא\"כ מה שאמר מאי שנא שבת דכתיב במועדו הכי היה לו לומר מאי שנא שבת דכתיב בכל מושבותיכם טומאה ג\"כ כתיב במועדו ומה לי האי קרא מה לי האי קרא אלא אגב נקטי."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב רבינו בס' המצוות מצות עשה כ\"ד הוא שציוה לכהנים לרחוץ כל זמן שיצטרכו ליכנס להיכל וכו', נראה בבירור דס\"ל דבביאה ריקנית אינו חייב מיתה והוא מסוגיית זבחים דף י\"ט ע\"ב דממנה מוכח בבירור כן דקאמר שם אי כתב בבואם ולא כתב בגשתם הו\"א אפי' אביאה ריקנית הא כתיב לשרת אלא בגשתם מיבעי ליה וכו' יעו\"ש הרי דס\"ל דקרא דלשרת קאי גם לבבואם אל אהל מועד ומן התימה על התוס' דיומא דף ה' ע\"ב תוך ד\"ה להביא שכתבו דאביאה רקנית באהל מועד חייב מיתה והרגישו מש\"ס זבחים וכתבו דהכי פירושו אי כתב בבואם אל אהל מועד או אל המזבח ולא כתב לשרת הו\"א דאפילו אמזבח חייב בביאה קמ\"ל דאמזבח אינו חייב וכו', ומאי קושיא הא אי לא כתיב לשרת הוא דקאמר. וכן הר\"ש פ\"ק דכלים מ\"ט הכריח מסוגיא זאת דאביאה רקנית אינו חייב מיתה בלא רחוץ ידים ורגלים. ושוב ראיתי להתוס' בסנהדרין דף פ\"ג ומה שסותרין דבריהם לא קשה כי תוס' יומא הם מהר\"ם מרוטנבורק אבל קשה מה שהקשינו מהש\"ס עצמו וכ\"כ רש\"י בחומש סדר תשא ד\"ה בבואם אל אהל מועד, להקטיר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> כהן וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצוה ע\"א שהזהיר בעל מום עובר שלא לעבוד וכו' והשיגו הרמב\"ן כי לא יחשב אזהרת בעל מום עובר לאחת ואזהרת בעל מום קבוע לאחת כי הכל אזהרה אחת כי לא להקריב שום בעל מום לא קבוע ולא עובר. והמגילת אסתר כתב הנכון שהם שנים כי הלאו האחד הוא מניעה על הכניסה וזה הלאו הוא על העבודה עכ\"ל, ולא ידעתי מהו שח דרבינו מביא במצוה ע' מקרא דלא יגש להקריב ואיך הוא אומר שהוא לאו על הכניסה אין זה אלא מרוב חשקו להליץ בעד רבינו וכמו כן נתפס במצוה ס\"ט. ומה שנ\"ל להליץ בעד רבינו הוא דמדפלגיה רחמנא בב' קראי דמום קבוע הוא מקרא דאיש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום ומום עובר הוא מקרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן לא יגש להקריב ש\"מ למימנינהו בב' לאוי, ועוד מדכתב רחמנא למום קבוע לאין צורך דאי מום עובר חייב בכלל הוא קבוע אלא ודאי רצונו שימנה ב' לאוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> מי וכו' אע\"פ שהוא לוקה וכו'.</b> ועיין להמל\"מ שהקשה מפ\"ח [דמס'] בכורות והצריך עיון אף שראה דברי התוס' יו\"ט והאמת אתו דאין דברי התוס' יו\"ט מובנים כי הם דברי רש\"י בדף מ\"ג ע\"א דס\"ל דהוי לאו הבא מכלל עשה עשה ועיין במרכבת המשנה מה שתירץ לפי דוחק השעה. וז\"ל מהר\"י קורקוס ליישב לרבינו אחר שהביא פי' רש\"י, אבל רבינו מפרש כל איש אשר בו מום או אשר בו [גריעות] דבר דשייך לשווי זרעו של אהרן (דהיינו שאינו שוה זרעו של אהרן בקדשים לא יאכל) עכ\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שניקב וכו' ככרשינה וכו'.</b> הנה מרן ציין הש\"ס ולא הרגיש כלל מהש\"ס יעו\"ש בהש\"ס וכבר אחרוני זמנינו נתלבטו בזה ויש ליישב דעת רבינו עפ\"י דברי רבינו גרשום מאוה\"ג ז\"ל בכת\"י בפי' הש\"ס וז\"ל שמא מקדח וחיסומו שנינו כאותו מקדח שנוקבין בו את החבית שהוא דק מלמטה ועב מלמעלה שאותו עב סותם את הנקב והיינו וחיסומו והיינו כמלא מקדח נכנס ויוצא ותפשוט מיהא דר' הושעיא ואותו כמלא מקדח דבית שמאי דגולגולת דזוטר הוי מכסלע וב\"ה אמרי וכו' היינו כסלע והכי איכא בינייהו א\"ל רב תחליפא כלומר שמה שאמרת הוא עיקר כאותו עדות של חזקיה וכו' עכ\"ל, נמצא דהתם גבי בית שמאי דשנינו וחיסומו היינו מקדח קצת קטן שהוא נכנס ויוצא ונפשט בעיא דר' הושעיא בכרשינה דתני כרשינה לחוד ולא וחיסומה או תיבה אחרת משמע שלא תהא הכרשינה נכנסת ויוצאת אלא קצת גדולה שתהא עומדת שם אמטו להכי כתב רבנו כרשינה לחוד ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שיש בו גרב יבש וכו'.</b> עיין כ\"מ שהעתיק ש\"ס בכורות דף מ\"א ובכלל העתיק לח מבפנים ויבש מבחוץ דמצרים וכו' ושנה ושילש בזה, ט\"ס הוא דהאמת יורה דרכו שהוא בהיפך כדאמר בש\"ס דמצרים וכו' דכתיב שחין פורח אבעבועות ויעו\"ש בפירוש והיינו לח מבחוץ ואיך אפשר לומר יבש מבחוץ וכן העתיק הלח\"מ בפ\"ב מהל' איסורי מזבח ה\"ז דברי מרן להיפך יבש מבפנים ולח מבחוץ ואף דרש\"י בחומש סדר תבא כתב כן כבר כתבתי בסיפרי תועפות ראם דט\"ס נפל יעו\"ש והכרחתי מש\"ס דב\"ק וכן מפי' רש\"י עצמו דבכורות וכן הדעת נוטה דהמוחש לא יוכחש כי כשהיובש הוא מבפנים שייך לומר דליכא רפואה (מכשהלחות מבחוץ והיובש מבפנים) [מכשהלחות מבפנים והיובש מבחוץ] וכן נראה מגירסת הרא\"ם ברש\"י. וכעת חזינא להתוס' יו\"ט במתני' י\"ב פ\"ו דבכורות כתב וז\"ל ומ\"מ גירסתנו בש\"ס דמצרית לח מבפנים ויבש מבחוץ וכן העתיק רש\"י בסדר תבא ואתמהא אמאי לא דחה גירסא זו מכח הש\"ס גופא ופי' רש\"י שם, ומה גם דרש\"י גופיה בחומש סדר אמור כתב כגירסתינו דזה מורה דט\"ס נפל בדבריו בסדר תבא. וכעת ראיתי להרב שושנים לדוד במשנה זאת דרצה לומר דהכל אחד בין לח מבחוץ ויבש מבפנים בין להיפך ליכא רפואה כלל ותיקן בזה דברי רש\"י בחומש דסדר אמור וסדר תבא ועייל כמה פילי בקופא דמחטא כאשר עיני המעיין יראו מכח סוגיא דהוינן בה ומכח המוחש דכתיבנא וק\"ל.<br><b> ודע</b> דעל דברי מרן דאנן קאימנא תפס עליו הלח\"מ בהל' איסורי מזבח פ\"ב ה\"ז וז\"ל ועל כן דברי הכ\"מ נפלאו ממני שכתב שם דגרב שכתב רבינו הוי יבש מבפנים ולח מבחוץ דאיך אפשר לומר כן דהיינו חזזית המצרית שכתב רבינו שם ע\"כ. ועליה דידיה תפול התימה ג\"כ דאיך כתב רבינו בהל' איסורי מזבח גרב לח חזזית שאינה מצרית הא לדידיה הכל אחד גרב לח מבחוץ ומבפנים וחזזית כן לח מכל וכל דאילו חזזית לח מבחוץ ויבש מבפנים היינו חזזית המצרית וכמ\"ש הוא בפירוש ודו\"ק.<br><b> ודע</b> עוד שעל דברי רש\"י בחומש סדר אמור ד\"ה גרב וילפת שדבריו נגררים אחר ש\"ס דילן דבכורות הרא\"ם פירש דבריו ברוחב ע\"פ הש\"ס הנזכר ועיני המעיין יראה שיש איזה ט\"ס בדבריו וכן צ\"ל ושם ילפת נופל על הלח מבחוץ ולא מבפנים כילפת (ר\"ל כילפת שמלפפתו והולכת עד יום המיתה וקיצר) ומתני' דתנן וכו' ובעל יבלת ובעל חזזית אוקימנא דמיירי בלח מבחוץ ומבפנים וכו' והיינו הש\"ס, שכן דרכו בכל המקום להרגיש הוא בתחילה ומביא דברי הש\"ס והאמת יורה דרכו ואין מקום להשגת הנחלת יעקב עליו כי לא מצינו גירסא אחרת במשנה זאת כדי שנאמר שהרא\"ם היה גורס כאותה גירסא המוטעית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף פ\"ג ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> וכו'. לזר להדליקן.</b> עיין מה שהביא מרן מש\"ס יומא דף כ\"ב ודברי הריטב\"א ודעת רבינו דלא כדעת הריטב\"א והר\"א יעו\"ש. וכתב עליו הרב עץ החיים סדר בהעלותך וז\"ל וליתא דעבודה שאינה תמה ביוצק ובולל מילקא לקי הזר ואילו בהדלקה לא לקי ומה דמיון יש להדלקה שכשירה בזר לעבודה שאינה תמה שפסולה בזר. עוד קשה דבפרק במה מדליקין אסקינן הדלקה עושה מצוה ובמקומה בעינן ולמה יוכשר בהדליקה הזר בחוץ וצ\"ע עכ\"ל.<br><b> והנה</b> מה שהקשה ראשונה לא קשה דהריטב\"א לא ס\"ל כדעת רבינו דהדלקה שריא ע\"י זר אלא דחיוב מיתה ליכא אמנם מלקות איכא וכדעת הר\"א דכשרות כיון דליכא חיוב מיתה ברם מלקות איכא שכ�� כתב הריטב\"א בפירוש דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר מכלל דמלקות איכא, והכי מתפרש הסוגיא אליביה הדליק ליחייב מיתה שהיא עבודה תמה דליכא אחריה עבודה הדלקה לאו עבודה היא כלומר אין מעשיה חשוב מעשה גמור כי היכי דתחשב עבודה וכיון שהיא תמה יתחייב מיתה אלא חשיב כעבודה שאינה תמה כיון דאין מעשיה מעשה גמור וחשיב כעבודה לענין מלקות כיון דהיא גמר הענין ואהא מותיב ליה דהדלקה חשיב מעשה גמור כיון דקפיד קרא ונתנו בני אהרן אש וכו' ואי לא חשיב ליה מעשה למה קפיד קרא בהצתת אליתא אלא ודאי דחשיב ליה מעשה וכאן שאין אחריה עבודה הוי תמה וליחייב ומשני דאותה הדלקה איכא מעשה בהדלקתה משא\"כ בהדלקת הנרות דמיד כשהדליק עולה השלהבת מאליה כמ\"ש הריטב\"א ע\"ש רש\"י נמצא לא חשיב לה מעשה וכיון שכן אף שהיא תמה אינו חייב מיתה משא\"כ מלקות דחייב משום דאיכא קצת מעשה והיא תמה והביא מרן דברי הריטב\"א ואח\"כ דברי הר\"א ושוב כתב דעת רבינו דס\"ל דאפילו מלקות ליכא כמו שחיטה שהוא היתר גמור. אבל קשה מה שהקשה שניה וכן הקשה בס' בני דוד יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לפי חומר הנושא נראה דמ\"ש רבינו והוציאן לחוץ לאו חוץ ממש הוא אלא לצד חוץ דהיינו דמקום המנורה הוא תוך ההיכל מקום שאין יד מי שהוא בחוץ משגת למנורה ולכן צריך להוצאה לצד החוץ כדי שתשיג יד מי שהוא בחוץ אבל ההיכל חשוב מקומה אף שאינה ממש נגד בית קדשי הקדשים ונמצא א\"כ דמדליקה הזר במקומה ואף דמעייל היד הזר בפנים לא שמה ביאה כמ\"ש באחד מן המקומות רבינו ז\"ל. ועיין מ\"ש עוד בזה בפ\"ד מהל' חנוכה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשמוציאין </b>\n<b> אותו חוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות שם ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת וכו'.</b> והשיג עליו הר\"א זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן. וכתב עליו הר\"י קורקוס וז\"ל נראה שדין ההנאה למד רבינו מההיא דנחלקו רב ור' יוחנן בנהנה מאפר שעל תפוח לאחר שהרימו דר\"י סבר שמועלים ורב סבר דאין מועלין והלכה כר\"י וכן פסק בהל' מעילה עכ\"ל. ועיין להרב בעל טירת כסף דף כ\"ו ע\"ג שכתב עליו וז\"ל והא כבר הכרחנו דאף לר\"י דמועלין היינו עד שתצא לבית הדשן וכן נראה (גי') מל' הרמב\"ם גופיה פ\"ב דמעילה דכתב מועלין עד שתצא לבית הדשן מכלל דאי יצא אין מועלין, ולעיקר קושיית הראב\"ד קשה טובא דהא הרמב\"ם לא כתב דחוץ למחנה מועלין אלא אסור ליהנות.<br><b> והנה</b> למה שהקשה להראב\"ד לא קשה דגם הר\"א ידע זה אלא כוונתו היא דהאי ושמו לא נאמר אלא על תרומת הדשן ומשו\"ה מועלין ותדע דדוקא על תרומת הדשן נאמר דהא אין מעילה אלא בתרומת הדשן ואי איתא כדעת רבינו דקאי גם להוצאת הדשן הנהנה ממנו יהיה מועל ולא באיסור לחוד. ולמה שהקשה על הר\"י קורקוס משנים רבות היה כתוב אצלי וכעת ראיתי אותו בס' מעיל שמואל בליקוטים והוא במה שנדקדק בדבריו דקדוק דק שכתב וז\"ל נראה שדין ההנאה למד רבינו מההיא וכו', דמה הלשון אומר למד רבינו והכי הו\"ל למימר מחלוקת רב ור' יוחנן אלא דכוונתו לתרץ דמ\"ש כן הרמב\"ם הוא שלמד בהדרגות דכיון שהוא סובר דכשהוא בתפוח מועלין כשהוא חוץ לעיר הא מיהא אין מועלין אבל אסור, וזהו שאמר למד רבינו, וקרא אסמכתא בעלמא. אמנם לעיתות כאלו זכיתי וראיתי לשון מהר\"י קורקוס בכת\"י וסיים הכי וכיון שכן מה שכתב רבינו כשמוציאין ואסור ליהנות הכונה בעת שמוציאין אותו אבל לאחר לא וכמתני' דמעילה עכ\"ל. ומורה מדבריו דאין כונתו לא כמו שהבין הטירת כסף שהביא מהגמ' לאסור גם לאחר ההוצאה מחוץ למחנה ולא כמו שפירשתי כונתו דהוא לאסור בהדרגות אלא דמה שנקט ואסור ליהנות הוא גם מעילה אלא היינו בעת ההוצאה שהוא עדיין ע\"ג המזבח או אחר ירידתו מהמזבח אבל משם ואילך שרי. ומ\"מ קשה עליו טובא דאיך אפשר לומר שהאיסור שכתב הר\"מ הוא על עת הוצאתו מהמזבח והא כתב וכשמוציאין אותו חוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות שם בחזקה ולא חזירים גורפים אותו ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת ואסור ליהנות עכ\"ל, הרי דשלא יניחו אותו במקום הרוח ושלא יפזר מפיק ליה מקרא ואהא כתב ואסור ליהנות וזה מורה שהוא על אחר ההנחה בחוץ ולא על שעת ההוצאה שהוא עדיין על המזבח, ועוד עדיין לא נמלטנו מהשגת הר\"א דקרא דושמו לא אמר אלא על תרומת הדשן ולא על הוצאת הדשן ואיך הביא קרא דושמו.<br><b> עוד</b> כתב הר\"י קורקוס וז\"ל או אפשר שהוא סובר שמה שאמר תרומת הדשן גם ההוצאה בכלל וקרא דושמו אכל הדשן קאי שבכל מקום שישים אותו יהיה בנחת והוא הנראה בדעתו ומ\"מ צ\"ע כי לא מצאנו שיהיה טעון גניזה מה שמוציא לחוץ ואנן דרשינן שם תהא גניזתו עכ\"ל. ודבריו תמוהים מהסוגיא שזכרנו דכו\"ע ביוצא חוץ למזבח שרי ועכ\"ל פליגי אלא כשהם חוץ לתפוח. גם רבינו שכתב ומועלין עד שתצא לבית הדשן מכלל דאח\"כ שרי. גם רבינו בפי' המשנה רפ\"ב דמעילה פי' המתחלת העולה מועלין כתב וז\"ל וכשמרימין כל האפר מע\"ג המזבח ומשליכין אותו בבית הדשן אין מועלין בו שכבר נעשית מצותו עכ\"ל, הרי בפירוש דס\"ל דקרא דושמו איירי בתרומת הדשן דוקא. לכן נראה לי מכח דברי רבינו שבפי' המשנה דמ\"ש אסור הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והראב\"ד שהשיג עליו משום שהבין דברים כפשטן.<br><b> וראיתי</b> להרדב\"ז בכת\"י כתב ליישב להשגת הראב\"ד ז\"ל וז\"ל אבל רבינו סמך על הסוגיא דשלהי תמורה דתנן התם כל הנקברים לא ישרפו וכל הנשרפים לא יקברו ואמר עלה מאי טעמא משום דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר ופריך עלה ונשרפין דהקדש אפרן מותר והא תניא כל הנשרפים אפרן מותר חוץ מאפר אשרה ואפר דהקדש לעולם אסור קתני מיהא אפר דהקדש דלעולם אסור אמר רמי בר חמא כגון שנפלה דליקה בעצי הקדש מאליה כיון דלא ידיע מאן דלא הוי איניש דלמעול דליפוק אפרן לחולין רב שמעיה אמר כי תניא הא מתניתא בתרומת הדשן תניא דלעולם אסור דתניא ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר, ורבינו פסק כרמי בר חמא והראב\"ד ז\"ל תירץ כתירוצו של רב שמעיה דתירץ כי תניא ההיא מתניתא בתרומת הדשן תניא הרי לך דהוי פלוגתא דאמוראי ולדעת רמי בר חמא אע\"ג דקרא דושמו אצל המזבח בתרומת הדשן כתיב כל הדשן שוה לענין זה עכ\"ל. וכמה תמוהים דבריו דמי הכריחנו לזה דלדעת רמי בר חמא אע\"ג דקרא קאי בתרומת הדשן ה\"ה כל הדשן והיכן רמוז זה ואי אמרת כן לדעת רמי בר חמא אמאי לא נאמר כן לדעת רב שמעיה ג\"כ והיאך נתהוה מתירוצו מחלוקת זה, ועוד רבינו בפי' המשנה הביא דברי רב שמעיה לחוד גם כאן בחיבור פי\"ט מפסולי המוקדשין הי\"ג כתב רבינו הכי כל הנקברים אפרן אסור וכל הנשרפין של הקדש אפרן מותר חוץ מדשן המזבח החיצון והפנימי ודישון המנורה הרי שתירץ תירוץ רב שמעיה ולא תירוץ רמי בר חמא דא\"כ הו\"ל לומר חוץ שאם נפלה דליקה בעצי הקדש באופן שלא זכיתי לכונתו. והר\"א ז\"ל השיגו שם וז\"ל א\"א הרמת הדשן. וכתב מרן וז\"ל נראה שטעמו לומר שלא אמרו אסור אלא דשן שהיה מרים כהן בכל יום ממזבח העולה כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה ושמו אצל המזבח ודישון מזבח הפנימי והמנורה אינם בכלל זה ורבינו סובר דילפינן מדישון מזבח העולה. ועוד י\"ל דרבינו לטעמיה אזיל שהוא סובר דדשן שעל גבי המזבח אסור בהנאה וכמבואר בספ\"ב מהל' מעילה עכ\"ל. וכמה תמוהים דבריו בפירושו להשגה זאת דמאי קשה לו דדישון מזבח הפנימי והמנורה אינן בכלל זה ואמאי לא והא משנה ערוכה שנינו בפ\"ג דמעילה דף י\"א דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין ופי' רש\"י הדשן שעליהן היה מוציאו ומניחו אצל מזבח החיצון מקום שהוא מניח תרומת הדשן של מזבח החיצון וקודם שהניחו שם לא נהנין ולא מועלין דהכא לא כתיב ושמו כמו שכתוב בדישון מזבח החיצון ובש\"ס נפקא ליה מקראי דדישון מזבח הפנימי והמנורה מניחו אצל מזבח החיצון מקום שהיה מניח תרומת הדשן יעו\"ש וא\"כ שפיר כתב רבינו וכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מדשן מזבח החיצון ופנימי ודישון המנורה שאינו מותר דהא לא נהנין קתני ואחר שהניחו אצל המזבח גם מועלים וכמ\"ש רש\"י בסוגיא שם דף י\"ב ד\"ה אלא דישון מזבח הפנימי מנא לן שהיה מניחו אצל מזבח החיצון ושיהו מועלין בו לאחר שבא עם תרומת הדשן עכ\"ל, הרי דדמי לתרומת הדשן ומאי דנקט רב שמעיה בתירוצו תרומת הדשן דוקא י\"ל כיון דמיניה ילפינן לדישון מזבח הפנימי והמנורה והמלמד הוא תרומת הדשן נקטיה וה\"ה הנך. גם יישוב מרן בעד רבינו הוא תמוה שכתב דרבינו סובר דילפינן להו מדישון מזבח העולה ונראה מדבריו דמשוינן ליה לתרומת הדשן ממש ומה התם מעת הוצאת המחתה מהמזבח מיד מועלין אף דישון מזבח הפנימי והמנורה כן והוא היפך מתני' שזכרנו דקתני לא נהנין ולא מועלין ואי כונתו מ\"ש לתרץ להשגת הראב\"ד חוץ דאינו בלשונו אדרבה הוה ליה לתמוה על הר\"א, גם במ\"ש ועוד י\"ל דרבינו לטעמיה אזיל שהוא סובר דדשן שע\"ג המזבח אסור בהנאה דבריו תמוהים דכיון דהוא פירש בפירוש ההשגה דבא לחלוק על דישון מזבח החיצון והמנורה מה בא לתרץ במה שסובר דמועלין באפר שעל גבי מזבח, ועוד דנראה מדבריו דהראב\"ד פליג עליה בהאי דינא דאפר שע\"ג תפוח דס\"ל כרב דאין מועלין וא\"כ קשה טובא דהו\"ל להשיגו שם בפ\"ב דמעילה דשם פסק ר\"מ ז\"ל כר' יוחנן ולא כאן שהוא אגב.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה בכוונת ההשגות שהבין במ\"ש חוץ מדשן המזבח החיצון דכלל כולו ואפי' מה שמוציאין לחוץ לעיר ואף אחר שמניחין אותו שם וכמו שנראה ממ\"ש בספ\"ב דתמידין ומוספין מושמו שלא יפזרנו שם ואסור ליהנות וע\"ז השיג וכתב א\"א בתרומת הדשן דמועל אבל לא במה שמוציאין לחוץ לעיר והיא ממש השגתו דלשם.<br><b> עוד</b> סיים הרדב\"ז שם וז\"ל וליכא לפרושי דלעולם לית ביה מעילה אבל אסור ליהנות בו מדרבנן וקרא בתרומת הדשן מיירי שהרי כתב בהל' מעילה דשן המזבח החיצון בין קודם תרומת הדשן בין אחרי הרמה מועלין בה ואי איירי בתרומת הדשן דוקא הכי הו\"ל למימר דשן תרומת המזבח וכו' אלא ודאי דלא איירי הכא בדיני מעילה עכ\"ל. והנה חוץ שכל מה שהקשיתי לעיל שייך לדבריו אלו קשה דמה הכריח מדבריו אלה והא שם קאי רבינו בדשן שע\"ג תפוח וכתב דמועלין משום דפסק כר' יוחנן אבל מה שמוציאין חוץ לעיר לכו\"ע שרי וכדהכרחנו לעיל וא\"כ שפיר י\"ל מ\"ש כאן רבינו אסור ליהנות היינו מדרבנן וכדכתיבנא לעיל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מהו </b>\n<b> דישון וכו' ומדליק נר שכבה וכו'.</b> וכתב מרן שהוא דעת רבינו דגם בבוקר מדליק ופי' בהטיבו בהדליקו וכו' יעו\"ש. ושמעתי מקשים על רבינו מקרא דדברי הימים ב' סי' י\"ג ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב וכו' הרי בפירוש דדוקא בערב היו מדליקים ולא בבוקר. ולענ\"ד נראה ע\"פ מ\"ש הלח\"מ על קושיית הרשב\"א לרבינו מש\"ס פ' התכלת דף נ' דנראה ממנה דבבוקר לא היו מדליקין וז\"ל ונראה דרז\"ל קרי הטבה לכל דבר שהיה דולק ואינו דולק יפה שמטיבו כדי שיהיה באיתנו הראשון דהיינו הדלקתו כאדם שהוא חולה ומרפאים אותו שיחזור לבריאותו וא\"כ ההטבה היא הנר שכבה שידליקו אותה כדי שיחזור הדבר לאיתנו וכן מי שלא כבה מתקנו וכמ\"ש רבינו ז\"ל וכו' עכ\"ל לעניינינו, נ\"ל מדבריו דהך הדלקה דבוקר לאו שמה הדלקה אלא הטבה דחוזר הדבר לאיתנו א\"כ עיקר הענין הוא בלילה ואמטו להכי לא כתבו הכתוב אלא לבער בערב בערב ולא הזכיר ההטבה ומה שלא הזכיר ההטבה בלאו הכי תיקשי לך אפי' שלא יהיה ההדלקה, וצ\"ל שלא הזכיר הכל (כל) כמו שלא הזכיר כמה פרטים וה\"ה הטבה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף כ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף נ\"ז."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> וכו' וטפחו של זה בתוך טפחו של זה וכו'.</b> הנה פסק כרבנן דפרק שתי הלחם וקמאי ובתראי צווחו ככרוכיא דלמה לא פסק כר' יוסי דסתם לן תנא כוותיה בסוף פ\"ב דמגילה דתני זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ואמר בש\"ס לאתויי סידור בזיכין וכר' יוסי וכו', ולענ\"ד נראה עם מה שנתעוררתי מה שלא נתעורר אדם דאיך קאמר וכר\"י ואימא גם כרבנן דלו יהי דס\"ל טפחו של זה כנגד טפחו של זה מ\"מ מצוה זאת דהערכת לחם הפנים היא ביום השבת ולא נימא דדוקא בעמוד השחר אבל אחר כך פסול קמ\"ל דכל היום כשר וכשארא דמתני' והוי מתני' גם כרבנן אלא ודאי דמאי דקאמר בגמ' וכר\"י לאו למימרא לאפוקי דרבנן אלא כר\"י דמצינו לו בפירוש דהוי כל היום דתני אפי' סידר את הישנה ערבית אבל רבנן לא מצינו לו בפירוש דהסידור אפשר גם בערבית ומ\"מ קושטא קאי דלא פליגי בזה אי כשר כל היום או לא דהיכן מצינו מחלוקת זאת ולא פליגי אלא בפירוש תמיד אי צריך טפחו של זה או לא, ורב אחאי מהרי\"א נר\"ו סייעני מדקאמר לאתויי סידור בזיכין וכר\"י וזה הכלל דסיפא אמר דלא כר' אלעזר בן עזריה, וא\"כ הדרינן לכללין דהלכה כרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף מ\"ו ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף ס\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מביאין מנחה זאת וכו'.</b> וכתב הלח\"מ ואע\"ג דרבינו פסק בהל' מאכלות אסורות דחדש בחו\"ל הוי דאורייתא ומ\"מ וכו'. ויש לגמגם כיון דר' יוסי בר יהודה הוא דאמר דבין בארץ בין בחו\"ל אסור לאכול חדש ואפי' בחו\"ל מהני להביא המנחה חדשה ותלי להו הא בהא כמו שיעו\"ש בש\"ס מנא ליה לרבינו לחלק ביניהם. ונראה דרבינו דייק לה מהש\"ס דאיכא תנא דס\"ל דאסור לאכול חדש גם בחו\"ל ואפ\"ה אסור להביא המנחה חדשה מחו\"ל מדקאמר בש\"ס עד כאן לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחו\"ל לא כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר\"י בר יהודה אומר ואם איתא דמאן דס\"ל דאסור לאכול גם בחו\"ל מוכרח דיסבור דיכול להביא מנחה חדשה גם מחו\"ל במקום הברייתא הלזו היה יכול להביא מתני' דקידושין דר' אליעזר ס\"ל דגם החדש אסיר בחו\"ל ומינה דגם המנחה חדשה (אסיר) [יכול] להביא מחו\"ל דהא בהא תליא או מתני' דסוף ערלה דתני דחדש אסור גם בחו\"ל אלא ודאי דלאו הא בהא תליא אלא דאף דאיסור חדש גם בחו\"ל אפ\"ה אינו מועיל מנחה חדשה מחו\"ל ועל כרחך לומר דכיון דסתם לן תנא בסוף ערלה דחדש אסור בחו\"ל פסק רבינו כן בהל' מאכלות אסורות ובמנחות סתם לן תנא דאין מביאין מנחה חדשה אלא מן הארץ פסק רבינו כן והיינו טעמא דלאו הא בהא תליא מילתא ולא פליגי סתמי אהדדי וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש ב��פרי תועפות ראם דף נ\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המקריב מנחה מן החדש תחילה מברך שהחיינו.</b> הכי תניא במנחות דף ע\"ה היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו ופי' רש\"י שם וז\"ל או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר אומר שהחיינו והיינו ממש מ\"ש רבינו. ועוד פי' רש\"י שם שלא הקריב עדיין כהן זה מנחה מימיו ועיין בדברי התוס' שדחו ב' פירושי רש\"י הללו ונראה שלא היה להם בגירסתם בפי' רש\"י כגירסתנו ואמטו להכי כתבו מה שכתבו ואינהו בדידהו פירשו דהיינו טעמא דמברכין שהחיינו כיון דכל עבודתם היה שני ימים בשנה והיה עובר ששה חדשים ביניהם והוי קבוע להם זמן וכ\"כ בברכות דף ל\"ז ע\"ב דטעמא משום זמן קבוע. ובפרק לולב וערבה דף מ\"ו ד\"ה העושה חקרו מאי שנא בסוכה ולולב ומגילה ופדיון הבן מברכינן שהחיינו ובתפילין וציצית ומילה והלל אין מברכין ותירצו וז\"ל ונראה דמצוה שיש עליו שמחה תיקנו שהחיינו ודאמרינן בהרואה דמברך על כלים חדשים כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן דמסקינן בכל מערבין דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן עכ\"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] וז\"ל ר\"ל דבהך מילתא דרב שרירא יתיישבו כל הקושיות לבר מהא דפדיון הבן אלו דבריו, ויש לעיין דאיך יתיישב הלל דהוי מזמן לזמן ואין מברכין עליו והו\"ל לסיים אבל קשה מהלל ופדיון הבן.<br><b> וראיתי</b> להר\"ן שהביא חקירת התוס' הלזו שם בפ' לולב וערבה וסיים וז\"ל אבל לא פירשו מפני מה במקצתן אומר שהחיינו ובמקצתן לא ולי נראה דשהחיינו דמצוות בזמן תלוי כדמוכח בעירובין הילכך סוכה ולולב ומגילה בזמן תלוי ופדיון הבן אע\"ג דלאו מזמן לזמן אתיא אפ\"ה כיון שהיא מצוה תלויה בזמן ל' יום של תינוק שייך לברוכי שהחיינו והלל של ב' ימים טובים נמי אע\"ג דתלי בזמן כיון שתקנו לומר על כל צרה שלא תבוא על הצבור אין זמנו קבוע עכ\"ל. ויש לדקדק בדבריו דנקט ב' ימים טובים אפי' דנחשוב לשמיני עצרת עם חג הסוכות לאחד מ\"מ אכתי ג' נינהו חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות ואולי ט\"ס הוא ברם אכתי יש לעורר עליו במה שהשיב דכיון דתקינו על כל צרה שלא תבא הוי אין זמנו קבוע ועדיפא מינה לימא מר כיון דתקנו בכל ר\"ח וחנוכה הוי אין זמנו קבוע ואם תאמר דס\"ל דהלל דר\"ח וחנוכה חשיב להו זמנו קבוע א\"כ אמאי קשיא ליה ז\"ל מהלל דימים טובים לחוד ולא מהלל דר\"ח וחנוכה ג\"כ אלא ודאי דמהנך לא קשיא ליה משום דחנוכה הוא בכ\"ה בכסליו וליכא ל' יום דאמירת הלל דר\"ח ובר\"ח ג\"כ איכא כמה ר\"ח חסרים וליכא ל' יום דאמירת הלל אין זמן זה מועט פחות מל' חשיב מזמן לזמן וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא דלימא מר מטעם זה ולא מטעם צרה שלא תבוא דלא שכיחא וליתא ואיך שיהיה דוחק לומר דזו היא דעת התוס' בהלל שלא הרגישו דיותר פשוט הוא בפדיון הבן מהלל והם לא הוקשה להם מהלל והרגישו מפדיון הבן, דא עקא. והר\"ד אבודרהם הביאו החבי\"ב בכנסת הגדולה סי' תכ\"ב כתב דמה שאין מברכין זמן על הלל מפני שפעמים החדשים חסרים והוי תוך ל' עכ\"ל.<br><b> וראיתי</b> להמגן אברהם סק\"ה כתב עליו וז\"ל וצ\"ע דהא גם כשהחודש מלא הוי ב' ימים ר\"ח וקורין ביום ל' ואפשר דס\"ל כיון דיום הב' עיקר הו\"ל ביום א' כקורא בתורה דאינו מחוייב ומ\"מ אעיקרא דדינא פירכא דלא תקנו זמן אדבר שהוא רגיל דדוקא בחצי שנה כתבו התוס' בברכות דף ל\"ז דמברך זמן עכ\"ל. והנה מ\"ש ואפשר וכו' דבריו סתומים ואדרבה היא הנותנת כיון דביום א' הוי כקורא בתורה נמצא הב' עיקר ויברך שהחיינו בב' ואולי משום דא\"כ מתגלה דיום הא' לא חשיב כלל משו\"ה לא מברכינן גם בראשון. גם מ\"ש אעיקרא דדינא פירכא וכו' כמ\"ש התוס' אין משם פירכא כלל דהתוס' לא כתבו דבפחות מו' חדשים לא חשיב מזמן לזמן אלא דנידונם הוא דבכל ו' חדשים עובד הכהן וכתבו דזה חשיב מזמן לזמן וה\"ה פחות מזה כל שהוא מזמן לזמן. ואיך שיהיה לדעת רב שרירא כל דלא אתי מזמן לזמן אינו מברך שהחיינו כמ\"ש התוס' בשמו. וראיתי כתוב לחכם בני פחד יצחק יהיה בעזרו דקשיא ליה מהך למ\"ש התוס' במנחות דף מ\"ב ע\"ב ד\"ה ואילו וכו' וז\"ל דבכלים חדשים מברך שהחיינו וכ\"כ רב שרירא גאון, וקשו דבריהם אהדדי. והוא אמר דט\"ס נפל שם במנחות וצ\"ל ולא כתב כן רב שרירא, ומכריח ליה ממ\"ש בהגהות מיימוני פ\"י מהל' ברכות ה\"ב וז\"ל ובמנחות כתב רבינו שמשון בשם ר' שרירא גאון דאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שבא מזמן לזמן עכ\"ל, ור' שמשון הוא אחד מבעלי התוס' וכתבו שכ\"כ רבינו שמשון במנחות והיינו היפך מ\"ש לפנינו ודאי שהוא ט\"ס, ואיישר חיליה לאורייתא. והנה מדברי רבינו כאן נראה שדעתו כר' שרירא שתלוי בזמן וכ\"כ פי\"א מהלכות ברכות ה\"ט כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה וכו' הרי דתולה בזמן וכ\"כ בפ\"י ה\"ב הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראיתו מברך שהחיינו וכו' ומ\"מ אינו מודה לו במ\"ש ר' שרירא דבכלים חדשים אינו מברך אלא ס\"ל דבכלים חדשים מברך וכמ\"ש שם ה\"א וכן בהל' ט' מפרק י\"א שכתב דבקניית ציצית ותפלין מברך שהחיינו והיינו טעמא דכל דבר שהיא שמחה לאדם מברך שהחיינו וקניית ציצית ותפלין מברך משום כלים חדשים ששמח בקנייתם ומצוות שהם מזמן לזמן שמח בהם כיון דרחוקים בזמנן וכ\"כ עוד דגם מצוות שאינן תדירות ואינן מצויות בכל עת דומה למצוה שהיא מזמן לזמן ומברך כיון דאינן מצויות איכא שמחה בעשייתן וכן הוא דעת הטור או\"ח סי' רכ\"ג ורכ\"ה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ח."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בסיפרי תועפות ראם דף פ\"ה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> ז' ימי החג מנסכין את המים וכו'. הלכה למשה מסיני.</b> ודע דאין זה מוסכם בתנאים דאיכא תנאי דפליגי והוא ר' יהודה בן בתירא בתעניות דף ב' וג' דלא ס\"ל הל\"מ אלא ממ\"ם יו\"ד מ\"ם וס\"ל דששת ימים לחוד היה ניסוך המים דהיינו מיום ב' ואילך ור\"מ ס\"ל דלא היה ניסוך המים כי אם ב' יומי ו' וז' דמפיק ליה מונסכיה דכתיב בו' ואיכא עוד ר' יהודה במתני' דסוכה דס\"ל כל ח' דהיינו גם שמיני עצרת יעו\"ש. וע\"פ האמור לא באתי לכוונת דברי התוס' בריש מועד קטן דף ג' ע\"ב ד\"ה ניסוך המים והא דאמרינן בעלמא מ' י' מ' לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא כפר\"ח עכ\"ל. ואתמהא דאיך מערבין דעות חלוקות זו עם זו דמאן דס\"ל הל\"מ הוא תנא ריש פ' לולב וערבה כמ\"ש במס' תעניות דף ג' ור\"י בן בתירא דמפיק ליה מרמז מ\"ם יו\"ד מ\"ם לא ס\"ל ז' אלא ששה ימים ור\"ע ב' ימים וא\"כ האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.<br><b> ודע</b> דע\"פ ראות סברת התנא האלהי רשב\"י ז\"ל דתני בפ' פנחס וז\"ל ואם צמא השקהו מים אילין מים דרשימין הכא ביומי דחג בב' בו' ובז' וסימנך בוז יבוזו לו וכו' מים דלהון אתפליגו ביומין בו\"ז אשתארו שאר יומין דאינון ג' ד' ה' וסימנך חרש את חרשי אדמה וכו' יעו\"ש ועיין להרב חמדת ימים בחול המועד דסוכות פ\"ו שהביא דברי התנא הלזו וקא פריש לה בטוב טעם נראה דזו היא דעת ר' יהודה בן בתירא דמפיק לה מהאי רשימו בהני ג' יומין מ\"ם יו\"ד מ\"ם דלא היה ניסוך המים כי אם בהנך ג' יומין וכן לר\"ע דמפיק לה מונסכיה שהם ב' ובכח הרמז של מ\"ם יו\"ד מ\"ם כמ\"ש בש\"ס כולהו הנך ס\"ל כן דלא היה ניסוך המים כי אם בג' יומין מדחזינן דרשב\"י שהוא חבירם ברמז זה דמ\"ם יו\"ד מ\"ם ס\"ל בפירוש דלא היה ניסוך זה כי אם בג' ימים ומאן לימא לן דפליגי וסתמא דש\"ס דלא נראה בזמנם ס' הזהר הבין בריב\"ב דס\"ל דמב' ואילך היה ניסוך ובר\"ע מו' ואילך דלא ראו ס' הלזו דלא היה ניסוך כי אם בב' ובו' ובז' ואיך שיהיה האי הלכה למשה מסיני דניסוך המים אינו מוסכם כי אם לת\"ק דריש פרק לולב וערבה ברם איכא מ\"ד שמונה והוא רבי יהודה במתני' גם בפרק ולולב וערבה ור\"י ב\"ב לדעת הש\"ס ששה דוקא ולר\"ע לדעת ש\"ס דילן שנים דוקא ולרשב\"י ג' דוקא ב' וו' וז' ולדעתי גם ריב\"ב ור\"ע ס\"ל כרשב\"י דהוי ג' דוקא וסימנך בוז וק\"ל."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,159 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Daily_Offerings_and_Additional_Offerings",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשמוציאין </b>\n<b> אותו חוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות שם ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת וכו'.</b> והשיג עליו הר\"א זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן. וכתב עליו הר\"י קורקוס וז\"ל נראה שדין ההנאה למד רבינו מההיא דנחלקו רב ור' יוחנן בנהנה מאפר שעל תפוח לאחר שהרימו דר\"י סבר שמועלים ורב סבר דאין מועלין והלכה כר\"י וכן פסק בהל' מעילה עכ\"ל. ועיין להרב בעל טירת כסף דף כ\"ו ע\"ג שכתב עליו וז\"ל והא כבר הכרחנו דאף לר\"י דמועלין היינו עד שתצא לבית הדשן וכן נראה (גי') מל' הרמב\"ם גופיה פ\"ב דמעילה דכתב מועלין עד שתצא לבית הדשן מכלל דאי יצא אין מועלין, ולעיקר קושיית הראב\"ד קשה טובא דהא הרמב\"ם לא כתב דחוץ למחנה מועלין אלא אסור ליהנות.<br><b> והנה</b> למה שהקשה להראב\"ד לא קשה דגם הר\"א ידע זה אלא כוונתו היא דהאי ושמו לא נאמר אלא על תרומת הדשן ומשו\"ה מועלין ותדע דדוקא על תרומת הדשן נאמר דהא אין מעילה אלא בתרומת הדשן ואי איתא כדעת רבינו דקאי גם להוצאת הדשן הנהנה ממנו יהיה מועל ולא באיסור לחוד. ולמה שהקשה על הר\"י קורקוס משנים רבות היה כתוב אצלי וכעת ראיתי אותו בס' מעיל שמואל בליקוטים והוא במה שנדקדק בדבריו דקדוק דק שכתב וז\"ל נראה שדין ההנאה למד רבינו מההיא וכו', דמה הלשון אומר למד רבינו והכי הו\"ל למימר מחלוקת רב ור' יוחנן אלא דכוונתו לתרץ דמ\"ש כן הרמב\"ם הוא שלמד בהדרגות דכיון שהוא סובר דכשהוא בתפוח מועלין כשהוא חוץ לעיר הא מיהא אין מועלין אבל אסור, וזהו שאמר למד רבינו, וקרא אסמכתא בעלמא. אמנם לעיתות כאלו זכיתי וראיתי לשון מהר\"י קורקוס בכת\"י וסיים הכי וכיון שכן מה שכתב רבינו כשמוציאין ואסור ליהנות הכונה בעת שמוציאין אותו אבל לאחר לא וכמתני' דמעילה עכ\"ל. ומורה מדבריו דאין כונתו לא כמו שהבין הטירת כסף שהביא מהגמ' לאסור גם לאחר ההוצאה מחוץ למחנה ולא כמו שפירשתי כונתו דהוא לאסור בהדרגות אלא דמה שנקט ואסור ליהנות הוא גם מעילה אלא היינו בעת ההוצאה שהוא עדיין ע\"ג המזבח או אחר ירידתו מהמזבח אבל משם ואילך שרי. ומ\"מ קשה עליו טובא דאיך אפשר לומר שהאיסור שכתב הר\"מ הוא על עת הוצאתו מהמזבח והא כתב וכשמוציאין אותו חוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות שם בחזקה ולא חזירים גורפים אותו ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת ואסור ליהנות עכ\"ל, הרי דשלא יניחו אותו במקום הרוח ושלא יפזר מפיק ליה מקרא ואהא כתב ואסור ליהנות וזה מורה שהוא על אחר ההנחה בחוץ ולא על שעת ההוצאה שהוא עדיין על המזבח, ועוד עדיין לא נמלטנו מהשגת הר\"א דקרא דושמו לא אמר אלא על תרומת הדשן ולא על הוצאת הדשן ואיך הביא קרא דושמו.<br><b> עוד</b> כתב הר\"י קורקוס וז\"ל או אפשר שהוא סובר שמה שאמר תרומת הדשן גם ההוצאה בכלל וקרא דושמו אכל הדשן קאי שבכל מקום שישים אותו יהיה בנחת והוא הנראה בדעתו ומ\"מ צ\"ע כי לא מצאנו שיהיה טעון גניזה מה שמוציא לחוץ ואנן דרשינן שם תהא גניזתו עכ\"ל. ודבריו תמוהים מהסוגיא שזכרנו דכו\"ע ביוצא חוץ למזבח שרי ועכ\"ל פליגי אלא כשהם חוץ לתפוח. גם רבינו שכתב ומועלין עד שתצא לבית הדשן מכלל דאח\"כ שרי. גם רבינו בפי' המשנה רפ\"ב דמעילה פי' המתחלת העולה מועלין כתב וז\"ל וכשמרימין כל האפר מע\"ג המזבח ומשליכין אותו בבית הדשן אין מועלין בו שכבר נעשית מצותו עכ\"ל, הרי בפירוש דס\"ל דקרא דושמו איירי בתרומת הדשן דוקא. לכן נראה לי מכח דברי רבינו שבפי' המשנה דמ\"ש אסור הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והראב\"ד שהשיג עליו משום שהבין דברים כפשטן.<br><b> וראיתי</b> להרדב\"ז בכת\"י כתב ליישב להשגת הראב\"ד ז\"ל וז\"ל אבל רבינו סמך על הסוגיא דשלהי תמורה דתנן התם כל הנקברים לא ישרפו וכל הנשרפים לא יקברו ואמר עלה מאי טעמא משום דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר ופריך עלה ונשרפין דהקדש אפרן מותר והא תניא כל הנשרפים אפרן מותר חוץ מאפר אשרה ואפר דהקדש לעולם אסור קתני מיהא אפר דהקדש דלעולם אסור אמר רמי בר חמא כגון שנפלה דליקה בעצי הקדש מאליה כיון דלא ידיע מאן דלא הוי איניש דלמעול דליפוק אפרן לחולין רב שמעיה אמר כי תניא הא מתניתא בתרומת הדשן תניא דלעולם אסור דתניא ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר, ורבינו פסק כרמי בר חמא והראב\"ד ז\"ל תירץ כתירוצו של רב שמעיה דתירץ כי תניא ההיא מתניתא בתרומת הדשן תניא הרי לך דהוי פלוגתא דאמוראי ולדעת רמי בר חמא אע\"ג דקרא דושמו אצל המזבח בתרומת הדשן כתיב כל הדשן שוה לענין זה עכ\"ל. וכמה תמוהים דבריו דמי הכריחנו לזה דלדעת רמי בר חמא אע\"ג דקרא קאי בתרומת הדשן ה\"ה כל הדשן והיכן רמוז זה ואי אמרת כן לדעת רמי בר חמא אמאי לא נאמר כן לדעת רב שמעיה ג\"כ והיאך נתהוה מתירוצו מחלוקת זה, ועוד רבינו בפי' המשנה הביא דברי רב שמעיה לחוד גם כאן בחיבור פי\"ט מפסולי המוקדשין הי\"ג כתב רבינו הכי כל הנקברים אפרן אסור וכל הנשרפין של הקדש אפרן מותר חוץ מדשן המזבח החיצון והפנימי ודישון המנורה הרי שתירץ תירוץ רב שמעיה ולא תירוץ רמי בר חמא דא\"כ הו\"ל לומר חוץ שאם נפלה דליקה בעצי הקדש באופן שלא זכיתי לכונתו. והר\"א ז\"ל השיגו שם וז\"ל א\"א הרמת הדשן. וכתב מרן וז\"ל נראה שטעמו לומר שלא אמרו אסור אלא דשן שהיה מרים כהן בכל יום ממזבח העולה כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה ושמו אצל המזבח ודישון מזבח הפנימי והמנורה אינם בכלל זה ורבינו סובר דילפינן מדישון מזבח העולה. ועוד י\"ל דרבינו לטעמיה אזיל שהוא סובר דדשן שעל גבי המזבח אסור בהנאה וכמבואר בספ\"ב מהל' מעילה עכ\"ל. וכמה תמוהים דבריו בפירושו להשגה זאת דמאי קשה לו דדישון מזבח הפנימי והמנורה אינן בכלל זה ואמאי לא והא משנה ערוכה שנינו בפ\"ג דמעילה דף י\"א דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין ופי' רש\"י הדשן שעליהן היה מוציאו ומניחו אצל מזבח החיצון מקום שהוא מניח תרומת הדשן של מזבח החיצון וקודם שהניחו שם לא נהנין ולא מועלין דהכא לא כתיב ושמו כמו שכתוב בדישון מזבח החיצון ובש\"ס נפקא ליה מקראי דדישון מזבח הפנימי והמנורה מניחו אצל מזבח החיצון מקום שהיה מניח תרומת הדשן יעו\"ש וא\"כ שפיר כתב רבינו וכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מדשן מזבח החיצון ופנימי ודישון המנורה שאינו מותר דהא לא נהנין קתני ואחר שהניחו אצל המזבח גם מועלים וכמ\"ש רש\"י בסוגיא שם דף י\"ב ד\"ה אלא דישון מזבח הפנימי מנא לן שהיה מניחו אצל מזבח החיצון ושיהו מועלין בו לאחר שבא עם תרומת הדשן עכ\"ל, הרי דדמי לתרומת הדשן ומאי דנקט רב שמעיה בתירוצו תרומת הדשן דוקא י\"ל כיון דמיניה ילפינן לדישון מזבח הפנימי והמנורה והמלמד הוא תרומת הדשן נקטיה וה\"ה הנך. גם יישוב מרן בעד רבינו הוא תמוה שכתב דרבינו סובר דילפינן להו מדישון מזבח העולה ונראה מדבריו דמשוינן ליה לתרומת הדשן ממש ומה התם מעת הוצאת המחתה מהמזבח מיד מועלין אף דישון מזבח הפנימי והמנורה כן והוא היפך מתני' שזכרנו דקתני לא נהנין ולא מועלין ואי כונתו מ\"ש לתרץ להשגת הראב\"ד חוץ דאינו בלשונו אדרבה הוה ליה לתמוה על הר\"א, גם במ\"ש ועוד י\"ל דרבינו לטעמיה אזיל שהוא סובר דדשן שע\"ג המזבח אסור בהנאה דבריו תמוהים דכיון דהוא פירש בפירוש ההשגה דבא לחלוק על דישון מזבח החיצון והמנורה מה בא לתרץ במה שסובר דמועלין באפר שעל גבי מזבח, ועוד דנראה מדבריו דהראב\"ד פליג עליה בהאי דינא דאפר שע\"ג תפוח דס\"ל כרב דאין מועלין וא\"כ קשה טובא דהו\"ל להשיגו שם בפ\"ב דמעילה דשם פסק ר\"מ ז\"ל כר' יוחנן ולא כאן שהוא אגב.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה בכוונת ההשגות שהבין במ\"ש חוץ מדשן המזבח החיצון דכלל כולו ואפי' מה שמוציאין לחוץ לעיר ואף אחר שמניחין אותו שם וכמו שנראה ממ\"ש בספ\"ב דתמידין ומוספין מושמו שלא יפזרנו שם ואסור ליהנות וע\"ז השיג וכתב א\"א בתרומת הדשן דמועל אבל לא במה שמוציאין לחוץ לעיר והיא ממש השגתו דלשם.<br><b> עוד</b> סיים הרדב\"ז שם וז\"ל וליכא לפרושי דלעולם לית ביה מעילה אבל אסור ליהנות בו מדרבנן וקרא בתרומת הדשן מיירי שהרי כתב בהל' מעילה דשן המזבח החיצון בין קודם תרומת הדשן בין אחרי הרמה מועלין בה ואי איירי בתרומת הדשן דוקא הכי הו\"ל למימר דשן תרומת המזבח וכו' אלא ודאי דלא איירי הכא בדיני מעילה עכ\"ל. והנה חוץ שכל מה שהקשיתי לעיל שייך לדבריו אלו קשה דמה הכריח מדבריו אלה והא שם קאי רבינו בדשן שע\"ג תפוח וכתב דמועלין משום דפסק כר' יוחנן אבל מה שמוציאין חוץ לעיר לכו\"ע שרי וכדהכרחנו לעיל וא\"כ שפיר י\"ל מ\"ש כאן רבינו אסור ליהנות היינו מדרבנן וכדכתיבנא לעיל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מהו </b>\n<b> דישון וכו' ומדליק נר שכבה וכו'.</b> וכתב מרן שהוא דעת רבינו דגם בבוקר מדליק ופי' בהטיבו בהדליקו וכו' יעו\"ש. ושמעתי מקשים על רבינו מקרא דדברי הימים ב' סי' י\"ג ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב וכו' הרי בפירוש דדוקא בערב היו מדליקים ולא בבוקר. ולענ\"ד נראה ע\"פ מ\"ש הלח\"מ על קושיית הרשב\"א לרבינו מש\"ס פ' התכלת דף נ' דנראה ממנה דבבוקר לא היו מדליקין וז\"ל ונראה דרז\"ל קרי הטבה לכל דבר שהיה דולק ואינו דולק יפה שמטיבו כדי שיהיה באיתנו הראשון דהיינו הדלקתו כאדם שהוא חולה ומרפאים אותו שיחזור לבריאותו וא\"כ ההטבה היא הנר שכבה שידליקו אותה כדי שיחזור הדבר לאיתנו וכן מי שלא כבה מתקנו וכמ\"ש רבינו ז\"ל וכו' עכ\"ל לעניינינו, נ\"ל מדבריו דהך הדלקה דבוקר לאו שמה הדלקה אלא הטבה דחוזר הדבר לאיתנו א\"כ עיקר הענין הוא בלילה ואמטו להכי לא כתבו הכתוב אלא לבער בערב בערב ולא הזכיר ההטבה ומה שלא הזכיר ההטבה בלאו הכי תיקשי לך אפי' שלא יהיה ההדלקה, וצ\"ל שלא הזכיר הכל (כל) כמו שלא הזכיר כמה פרטים וה\"ה הטבה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף כ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף נ\"ז."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכיצד </b>\n<b> וכו' וטפחו של זה בתוך טפחו של זה וכו'.</b> הנה פסק כרבנן דפרק שתי הלחם וקמאי ובתראי צווחו ככרוכיא דלמה לא פסק כר' יוסי דסתם לן תנא כוותיה בסוף פ\"ב דמגילה דתני זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ואמר בש\"ס לאתויי סידור בזיכין וכר' יוסי וכו', ולענ\"ד נראה עם מה שנתעוררתי מה שלא נתעורר אדם דאיך קאמר וכר\"י ואימא גם כרבנן דלו יהי דס\"ל טפחו של זה כנגד טפחו של זה מ\"מ מצוה זאת דהערכת לחם הפנים היא ביום השבת ולא נימא דדוקא בעמוד השחר אבל אחר כך פסול קמ\"ל דכל היום כשר וכשארא דמתני' והוי מתני' גם כרבנן אלא ודאי דמאי דקאמר בגמ' וכר\"י לאו למימרא לאפוקי דרבנן אלא כר\"י דמצינו לו בפירוש דהוי כל היום דתני אפי' סידר את הישנה ערבית אבל רבנן לא מצינו לו בפירוש דהסידור אפשר גם בערבית ומ\"מ קושטא קאי דלא פליגי בזה אי כשר כל היום או לא דהיכן מצינו מחלוקת זאת ולא פליגי אלא בפירוש תמיד אי צריך טפחו של זה או לא, ורב אחאי מהרי\"א נר\"ו סייעני מדקאמר לאתויי סידור בזיכין וכר\"י וזה הכלל דסיפא אמר דלא כר' אלעזר בן עזריה, וא\"כ הדרינן לכללין דהלכה כרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף מ\"ו ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף ס\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מביאין מנחה זאת וכו'.</b> וכתב הלח\"מ ואע\"ג דרבינו פסק בהל' מאכלות אסורות דחדש בחו\"ל הוי דאורייתא ומ\"מ וכו'. ויש לגמגם כיון דר' יוסי בר יהודה הוא דאמר דבין בארץ בין בחו\"ל אסור לאכול חדש ואפי' בחו\"ל מהני להביא המנחה חדשה ותלי להו הא בהא כמו שיעו\"ש בש\"ס מנא ליה לרבינו לחלק ביניהם. ונראה דרבינו דייק לה מהש\"ס דאיכא תנא דס\"ל דאסור לאכול חדש גם בחו\"ל ואפ\"ה אסור להביא המנחה חדשה מחו\"ל מדקאמר בש\"ס עד כאן לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחו\"ל לא כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר\"י בר יהודה אומר ואם איתא דמאן דס\"ל דאסור לאכול גם בחו\"ל מוכרח דיסבור דיכול להביא מנחה חדשה גם מחו\"ל במקום הברייתא הלזו היה יכול להביא מתני' דקידושין דר' אליעזר ס\"ל דגם החדש אסיר בחו\"ל ומינה דגם המנחה חדשה (אסיר) [יכול] להביא מחו\"ל דהא בהא תליא או מתני' דסוף ערלה דתני דחדש אסור גם בחו\"ל אלא ודאי דלאו הא בהא תליא אלא דאף דאיסור חדש גם בחו\"ל אפ\"ה אינו מועיל מנחה חדשה מחו\"ל ועל כרחך לומר דכיון דסתם לן תנא בסוף ערלה דחדש אסור בחו\"ל פסק רבינו כן בהל' מאכלות אסורות ובמנחות סתם לן תנא דאין מביאין מנחה חדשה אלא מן הארץ פסק רבינו כן והיינו טעמא דלאו הא בהא תליא מילתא ולא פליגי סתמי אהדדי וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי תועפות ראם דף נ\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> המקריב מנחה מן החדש תחילה מברך שהחיינו.</b> הכי תניא במנחות דף ע\"ה היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו ופי' רש\"י שם וז\"ל או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר אומר שהחיינו והיינו ממש מ\"ש רבינו. ועוד פי' רש\"י שם שלא הקריב עדיין כהן זה מנחה מימיו ועיין בדברי התוס' שדחו ב' פירושי רש\"י הללו ונראה שלא היה להם בגירסתם בפי' רש\"י כגירסתנו ואמטו להכי כתבו מה שכתבו ואינהו בדידהו פירשו דהיינו טעמא דמברכין שהחיינו כיון דכל עבודתם היה שני ימים בשנה והיה עובר ששה חדשים ביניהם והוי קבוע להם זמן וכ\"כ בברכות דף ל\"ז ע\"ב דטעמא משום זמן קבוע. ובפרק לולב וערבה דף מ\"ו ד\"ה העושה חקרו מאי שנא בסוכה ולולב ומגילה ופדיון הבן מברכינן שהחיינו ובתפילין וציצית ומילה והלל אין מברכין ותירצו וז\"ל ונראה דמצוה שיש עליו שמחה תיקנו שהחיינו ודאמרינן בהרואה דמברך על כלים חדשים כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן דמסקינן בכל מערבין דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן עכ\"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] וז\"ל ר\"ל דבהך מילתא דרב שרירא יתיישבו כל הקושיות לבר מהא דפדיון הבן אלו דבריו, ויש לעיין דאיך יתיישב הלל דהוי מזמן לזמן ואין מברכין עליו והו\"ל לסיים אבל קשה מהלל ופדיון הבן.<br><b> וראיתי</b> להר\"ן שהביא חקירת התוס' הלזו שם בפ' לולב וערבה וסיים וז\"ל אבל לא פירשו מפני מה במקצתן אומר שהחיינו ובמקצתן לא ולי נראה דשהחיינו דמצוות בזמן תלוי כדמוכח בעירובין הילכך סוכה ולולב ומגילה בזמן תלוי ופדיון הבן אע\"ג דלאו מזמן לזמן אתיא אפ\"ה כיון שהיא מצוה תלויה בזמן ל' יום של תינוק שייך לברוכי שהחיינו והלל של ב' ימים טובים נמי אע\"ג דתלי בזמן כיון שתקנו לומר על כל צרה שלא תבוא על הצבור אין זמנו קבוע עכ\"ל. ויש לדקדק בדבריו דנקט ב' ימים טובים אפי' דנחשוב לשמיני עצרת עם חג הסוכות לאחד מ\"מ אכתי ג' נינהו חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות ואולי ט\"ס הוא ברם אכתי יש לעורר עליו במה שהשיב דכיון דתקינו על כל צרה שלא תבא הוי אין זמנו קבוע ועדיפא מינה לימא מר כיון דתקנו בכל ר\"ח וחנוכה הוי אין זמנו קבוע ואם תאמר דס\"ל דהלל דר\"ח וחנוכה חשיב להו זמנו קבוע א\"כ אמאי קשיא ליה ז\"ל מהלל דימים טובים לחוד ולא מהלל דר\"ח וחנוכה ג\"כ אלא ודאי דמהנך לא קשיא ליה משום דחנוכה הוא בכ\"ה בכסליו וליכא ל' יום דאמירת הלל דר\"ח ובר\"ח ג\"כ איכא כמה ר\"ח חסרים וליכא ל' יום דאמירת הלל אין זמן זה מועט פחות מל' חשיב מזמן לזמן וא\"כ חזרה קושיא לדוכתא דלימא מר מטעם זה ולא מטעם צרה שלא תבוא דלא שכיחא וליתא ואיך שיהיה דוחק לומר דזו היא דעת התוס' בהלל שלא הרגישו דיותר פשוט הוא בפדיון הבן מהלל והם לא הוקשה להם מהלל והרגישו מפדיון הבן, דא עקא. והר\"ד אבודרהם הביאו החבי\"ב בכנסת הגדולה סי' תכ\"ב כתב דמה שאין מברכין זמן על הלל מפני שפעמים החדשים חסרים והוי תוך ל' עכ\"ל.<br><b> וראיתי</b> להמגן אברהם סק\"ה כתב עליו וז\"ל וצ\"ע דהא גם כשהחודש מלא הוי ב' ימים ר\"ח וקורין ביום ל' ואפשר דס\"ל כיון דיום הב' עיקר הו\"ל ביום א' כקורא בתורה דאינו מחוייב ומ\"מ אעיקרא דדינא פירכא דלא תקנו זמן אדבר שהוא רגיל דדוקא בחצי שנה כתבו התוס' בברכות דף ל\"ז דמברך זמן עכ\"ל. והנה מ\"ש ואפשר וכו' דבריו סתומים ואדרבה היא הנותנת כיון דביום א' הוי כקורא בתורה נמצא הב' עיקר ויברך שהחיינו בב' ואולי משום דא\"כ מתגלה דיום הא' לא חשיב כלל משו\"ה לא מברכינן גם בראשון. גם מ\"ש אעיקרא דדינא פירכא וכו' כמ\"ש התוס' אין משם פירכא כלל דהתוס' לא כתבו דבפחות מו' חדשים לא חשיב מזמן לזמן אלא דנידונם הוא דבכל ו' חדשים עובד הכהן וכתבו דזה חשיב מזמן לזמן וה\"ה פחות מזה כל שהוא מזמן לזמן. ואיך שיהיה לדעת רב שרירא כל דלא אתי מזמן לזמן אינו מברך שהחיינו כמ\"ש התוס' בשמו. וראיתי כתוב לחכם בני פחד יצחק יהיה בעזרו דקשיא ליה מהך למ\"ש התוס' במנחות דף מ\"ב ע\"ב ד\"ה ואילו וכו' וז\"ל דבכלים חדשים מברך שהחיינו וכ\"כ רב שרירא גאון, וקשו דבריהם אהדדי. והוא אמר דט\"ס נפל שם במנחות וצ\"ל ולא כתב כן רב שרירא, ומכריח ליה ממ\"ש בהגהות מיימוני פ\"י מהל' ברכות ה\"ב וז\"ל ובמנחות כתב רבינו שמשון בשם ר' שרירא גאון דאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שבא מזמן לזמן עכ\"ל, ור' שמשון הוא אחד מבעלי התוס' וכתבו שכ\"כ רבינו שמשון במנחות והיינו היפך מ\"ש לפנינו ודאי שהוא ט\"ס, ואיישר חיליה לאורייתא. והנה מדברי רבינו כאן נראה שדעתו כר' שרירא שתלוי בזמן וכ\"כ פי\"א מהלכות ברכות ה\"ט כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה וכו' הרי דתולה בזמן וכ\"כ בפ\"י ה\"ב הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראיתו מברך שהחיינו וכו' ומ\"מ אינו מודה לו במ\"ש ר' שרירא דבכלים חדשים אינו מברך אלא ס\"ל דבכלים חדשים מברך וכמ\"ש שם ה\"א וכן בהל' ט' מפרק י\"א שכתב דבקניית ציצית ותפלין מברך שהחיינו והיינו טעמא דכל דבר שהיא שמחה לאדם מברך שהחיינו וקניית ציצית ותפלין מברך משום כלים חדשים ששמח בקנייתם ומצוות שהם מזמן לזמן שמח בהם כיון דרחוקים בזמנן וכ\"כ עוד דגם מצוות שאינן תדירות ואינן מצויות בכל עת דומה למצוה שהיא מזמן לזמן ומברך כיון דאינן מצויות איכא שמחה בעשייתן וכן הוא דעת הטור או\"ח סי' רכ\"ג ורכ\"ה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ח."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בסיפרי תועפות ראם דף פ\"ה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> ז' ימי החג מנסכין את המים וכו'. הלכה למשה מסיני.</b> ודע דאין זה מוסכם בתנאים דאיכא תנאי דפליגי והוא ר' יהודה בן בתירא בתעניות דף ב' וג' דלא ס\"ל הל\"מ אלא ממ\"ם יו\"ד מ\"ם וס\"ל דששת ימים לחוד היה ניסוך המים דהיינו מיום ב' ואילך ור\"מ ס\"ל דלא היה ניסוך המים כי אם ב' יומי ו' וז' דמפיק ליה מונסכיה דכתיב בו' ואיכא עוד ר' יהודה במתני' דסוכה דס\"ל כל ח' דהיינו גם שמיני עצרת יעו\"ש. וע\"פ האמור לא באתי לכוונת דברי התוס' בריש מועד קטן דף ג' ע\"ב ד\"ה ניסוך המים והא דאמרינן בעלמא מ' י' מ' לרבות ניסוך המים מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא כפר\"ח עכ\"ל. ואתמהא דאיך מערבין דעות חלוקות זו עם זו דמאן דס\"ל הל\"מ הוא תנא ריש פ' לולב וערבה כמ\"ש במס' תעניות דף ג' ור\"י בן בתירא דמפיק ליה מרמז מ\"ם יו\"ד מ\"ם לא ס\"ל ז' אלא ששה ימים ור\"ע ב' ימים וא\"כ האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.<br><b> ודע</b> דע\"פ ראות סברת התנא האלהי רשב\"י ז\"ל דתני בפ' פנחס וז\"ל ואם צמא השקהו מים אילין מים דרשימין הכא ביומי דחג בב' בו' ובז' וסימנך בוז יבוזו לו וכו' מים דלהון אתפליגו ביומין בו\"ז אשתארו שאר יומין דאינון ג' ד' ה' וסימנך חרש את חרשי אדמה וכו' יעו\"ש ועיין להרב חמדת ימים בחול המועד דסוכות פ\"ו שהביא דברי התנא הלזו וקא פריש לה בטוב טעם נראה דזו היא דעת ר' יהודה בן בתירא דמפיק לה מהאי רשימו בהני ג' יומין מ\"ם יו\"ד מ\"ם דלא היה ניסוך המים כי אם בהנך ג' יומין וכן לר\"ע דמפיק לה מונסכיה שהם ב' ובכח הרמז של מ\"ם יו\"ד מ\"ם כמ\"ש בש\"ס כולהו הנך ס\"ל כן דלא היה ניסוך המים כי אם בג' יומין מדחזינן דרשב\"י שהוא חבירם ברמז זה דמ\"ם יו\"ד מ\"ם ס\"ל בפירוש דלא היה ניסוך זה כי אם בג' ימים ומאן לימא לן דפליגי וסתמא דש\"ס דלא נראה בזמנם ס' הזהר הבין בריב\"ב דס\"ל דמב' ואילך היה ניסוך ובר\"ע מו' ואילך דלא ראו ס' הלזו דלא היה ניסוך כי אם בב' ובו' ובז' ואיך שיהיה האי הלכה למשה מסיני דניסוך המים אינו מוסכם כי אם לת\"ק דריש פרק לולב וערבה ברם איכא מ\"ד שמונה והוא רבי יהודה במתני' גם בפרק ולולב וערבה ור\"י ב\"ב לדעת הש\"ס ששה דוקא ולר\"ע לדעת ש\"ס דילן שנים דוקא ולרשב\"י ג' דוקא ב' וו' וז' ולדעתי גם ריב\"ב ור\"ע ס\"ל כרשב\"י דהוי ג' דוקא וסימנך בוז וק\"ל."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ולא ידעתי וכו'. ועיין בדברי רבינו לקמן הי\"ד ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> נקבה בת שתים יביאנה שלמים וכו'.</b> וקשה לי דהא אוקים בש\"ס דממתין לה עד שתומם ואם תאמר דלא קאמר כן ר' יוחנן אלא בחלוקה ראשונה דתני זכרים עולות והיינו משום דאיכא לאסתפוקי בהו נמי לשלמים וכמ\"ש שם בתחילת הסוגיא וצריך לחללה כדי להביא מדמיה עולה ושלמים וכל שהיא תמימה אינו יכול לחללה להכי צריך שימתין לה עד שתומם משא\"כ בחלוקה שניה דתני נקבות זבחי שלמים דליכא לאיסתפוקי בעולות מקריבה היא גופא שלמים ומשום תודה מייתי עמה לחם דשניהם שלמים נינהו דלית ליה לרבינו כמ\"ש התוס' שם ויעו\"ש בלח\"מ ז\"ל, מ\"מ עדיין תיקשי לן בחלוקה שניה ודילמא מעשר הוא ואינו יכול להתנות במעשר משום דאין מתנותיהן שוות דתודה ושלמים הן מתן ארבע ובכור ומעשר מתנה אחת וא\"כ על כרחך צ\"ל כמו שתירץ לעיל למאי הלכתא למיכלינהו במומן ה\"נ למיכלינהו במומן וא\"כ איך כתב רבינו יביאנה שלמים. ובני יצחק יצ\"ו אמר דמדלא הקשו כן בש\"ס ותירצו כן כדלעיל ש\"מ דלא קשה כלל ממעשר דאין לומר דסמך אדלעיל דא\"כ למה לא סמך כמו כן בשאר הקושיות דתודה ולחם אלא ודאי דלא קשה והיינו טעמא דמעשר ניכר בצבע שהיה סוקרו בסיקרא וכמ\"ש בבכורות פרק אחרון וכיון שכן ליכא לספוקי במעשר ולעיל גבי זכרים שהקשו והרי בכור ומעשר אגב בכור נקט מעשר כעין מ\"ש התוס' באשם נזיר ומצורע יעו\"ש בקידושין דף נ\"ה וצ\"ל גם בלשון רבינו כמ\"ש בחלוקה דזכר ויאכל במומו שמא בכור או מעשר הוא דלישנא דש\"ס נקט אף דליכא לספוקי במעשר ודוחק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בסיפרי תועפות ראם דף ס\"ט ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שהשלמים אסורים באכילה [וכו'] אין שורפין אותן אלא ביום בין בזמנו בין שלא בזמנו.</b> ועיין להרב שער המלך דרצה להכריח מדברי התוס' דקידושין דף ל\"ד ע\"א ד\"ה מעקה דשלא בזמנן נוהג בין ביום ובין בלילה ומשו\"ה מקרי מצות עשה שלא הזמן גרמא דאל\"ה אין דבריהם מובנים במ\"ש משם הר\"ר יוסף מארץ ישראל דמאי קשה הא פשיטא דאשה לא תוכל להדליק בשמן שריפה ביו\"ט דהא שריפת קדשים אינו נוהג [אלא] ביום והו\"ל מצות עשה שהזמן גרמא והלכך אע\"ג דאשה אינה חייבת בעשה דיו\"ט אפ\"ה אינה יכולה להדליק בשמן שריפה כיון דלגבי נשים ליתנהו לעשה כלל ויעו\"ש באורך.<br><b> וכשאני</b> לעצמי אין כאן הכרח כלל וקושייתו לדברי הר\"ר יוסף מא\"י מעיקרא ליתא והוא דשאני שריפת תרומה טמאה וכן שריפת חלה טמאה דלית להן זמן מוגבל לשריפתם כמו שלמים דהוי שני ימים ולילה אחד או פסח דהוי עד חצות או שאר קרבנות דהוי ליום ולילה אלא כשנטמא התרומה או החלה סליק להו להסיקן תחת תבשילו לעת הצריך להן ולא נלמוד משריפת קדשים אלא שיהיה ביום ולא בלילה וא\"כ על כרחך לא מיקרו שריפת קדשים מצות עשה שהזמן גרמא אלא מטעם דיש להו זמן מוגבל דמתחיל זמנן מזמן מוגבל והוו ביום דומיא דמילה דמתחיל מיום השמיני והלאה משא\"כ תרומה וחלה דליכא בהו זמן מוגבל אלא כל זמן שירצה ומשום היותם ביום לא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא.<br><b> ויותר</b> נראה דס\"ל להר\"י מארץ ישראל כסברת התוס' בפסחים דף מ' ע\"א ד\"ה לא תקרא וז\"ל ור\"י פירש דודאי מותר לשרוף ביו\"ט תרומה לצורך אוכל נפש אלא דגזרינן לצורך אטו שלא לצורך דשלא לצורך אסור מן התורה דגמרינן מקדשים דאין שורפין ביו\"ט ע\"כ, וכ\"כ בשבת דף כ\"ד ע\"ב יעו\"ש נמצא לפי\"ז דשריפת תרומה וחלה טמאה ליכא איסורא ביו\"ט אלא משום גזרת קדשים מדרבנן ונמצא משום דוגמא בעלמא הוא דאסרו חכמים להדליק בשמן תרומה טמאה וכיון דמצינו דהותר מן התורה להסיקה ביו\"ט כיון דהוי צורך אוכל נפש נמצא לא דמי לשאר שריפת קדשים דנאסרו ליהנות מהן ואף אנו נאמר דאינו הכרח ג\"כ לשורפן ביום אלא גם בלילה מועיל דזה הוי כמו חולין קצת שנהנה ממנו ואינו דומה להנך שריפת קדשים דאינן סוג אחד עם אותן האסורין לשורפן בלילה ומשו\"ה דייק הר\"י מא\"י למינקט בקושייתו מעניין הדלקה בשמן שריפה ולא נקט סתם שריפת קדשים ביו\"ט דאשה תהיה מותרת וכן ראיתי לרש\"י בפסחים דף מ\"ו ד\"ה כיצד וכו' כתב וז\"ל ולשהותה לשורפה לערב א\"א וכו' עכ\"ל, הרי דס\"ל דשפיר דמי לשורפה בלילה וכ\"כ רבינו פ\"ג מהל' יו\"ט ה\"ט כיצד יעשה בה יניחנה עד הערב וישרוף אותה ע\"כ.<br><b> ושוב</b> ראיתי דהוא אמת ויציב הא דשריפת תרומה טמאה וחלה טמאה דשרי לשרוף בלילה לכו\"ע ולא דמי לשאר שריפת קדשים ודברי רש\"י ורבינו הם נכונים והוו משנה וגמ' דהא תנן אין מדליקין בשמן שריפה ביו\"ט והיינו בלילה כמו שנראה פשוט, וכן ממ\"ש עוד ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן וכו' ואמרו בש\"ס מאי טעמא וכו' דכולהו טעמי הוו משום יו\"ט אבל משום שריפת קדשים בלילה אין קפידא וא\"כ לא קשה כלל להר\"ר יוסף מא\"י דאיהו איירי בשריפת תרומה וא\"צ לכל מה שכתבתי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בחידושיי הל' תמידין ומוספין פ\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Sacrifices_Rendered_Unfit",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ולא ידעתי וכו'. ועיין בדברי רבינו לקמן הי\"ד ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> נקבה בת שתים יביאנה שלמים וכו'.</b> וקשה לי דהא אוקים בש\"ס דממתין לה עד שתומם ואם תאמר דלא קאמר כן ר' יוחנן אלא בחלוקה ראשונה דתני זכרים עולות והיינו משום דאיכא לאסתפוקי בהו נמי לשלמים וכמ\"ש שם בתחילת הסוגיא וצריך לחללה כדי להביא מדמיה עולה ושלמים וכל שהיא תמימה אינו יכול לחללה להכי צריך שימתין לה עד שתומם משא\"כ בחלוקה שניה דתני נקבות זבחי שלמים דליכא לאיסתפוקי בעולות מקריבה היא גופא שלמים ומשום תודה מייתי עמה לחם דשניהם שלמים נינהו דלית ליה לרבינו כמ\"ש התוס' שם ויעו\"ש בלח\"מ ז\"ל, מ\"מ עדיין תיקשי לן בחלוקה שניה ודילמא מעשר הוא ואינו יכול להתנות במעשר משום דאין מתנותיהן שוות דתודה ושלמים הן מתן ארבע ובכור ומעשר מתנה אחת וא\"כ על כרחך צ\"ל כמו שתירץ לעיל למאי הלכתא למיכלינהו במומן ה\"נ למיכלינהו במומן וא\"כ איך כתב רבינו יביאנה שלמים. ובני יצחק יצ\"ו אמר דמדלא הקשו כן בש\"ס ותירצו כן כדלעיל ש\"מ דלא קשה כלל ממעשר דאין לומר דסמך אדלעיל דא\"כ למה לא סמך כמו כן בשאר הקושיות דתודה ולחם אלא ודאי דלא קשה והיינו טעמא דמעשר ניכר בצבע שהיה סוקרו בסיקרא וכמ\"ש בבכורות פרק אחרון וכיון שכן ליכא לספוקי במעשר ולעיל גבי זכרים שהקשו והרי בכור ומעשר אגב בכור נקט מעשר כעין מ\"ש התוס' באשם נזיר ומצורע יעו\"ש בקידושין דף נ\"ה וצ\"ל גם בלשון רבינו כמ\"ש בחלוקה דזכר ויאכל במומו שמא בכור או מעשר הוא דלישנא דש\"ס נקט אף דליכא לספוקי במעשר ודוחק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בסיפרי תועפות ראם דף ס\"ט ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שהשלמים אסורים באכילה [וכו'] אין שורפין אותן אלא ביום בין בזמנו בין שלא בזמנו.</b> ועיין להרב שער המלך דרצה להכריח מדברי התוס' דקידושין דף ל\"ד ע\"א ד\"ה מעקה דשלא בזמנן נוהג בין ביום ובין בלילה ומשו\"ה מקרי מצות עשה שלא הזמן גרמא דאל\"ה אין דבריהם מובנים במ\"ש משם הר\"ר יוסף מארץ ישראל דמאי קשה הא פשיטא דאשה לא תוכל להדליק בשמן שריפה ביו\"ט דהא שריפת קדשים אינו נוהג [אלא] ביום והו\"ל מצות עשה שהזמן גרמא והלכך אע\"ג דאשה אינה חייבת בעשה דיו\"ט אפ\"ה אינה יכולה להדליק בשמן שריפה כיון דלגבי נשים ליתנהו לעשה כלל ויעו\"ש באורך.<br><b> וכשאני</b> לעצמי אין כאן הכרח כלל וקושייתו לדברי הר\"ר יוסף מא\"י מעיקרא ליתא והוא דשאני שריפת תרומה טמאה וכן שריפת חלה טמאה דלית להן זמן מוגבל לשריפתם כמו שלמים דהוי שני ימים ולילה אחד או פסח דהוי עד חצות או שאר קרבנות ד��וי ליום ולילה אלא כשנטמא התרומה או החלה סליק להו להסיקן תחת תבשילו לעת הצריך להן ולא נלמוד משריפת קדשים אלא שיהיה ביום ולא בלילה וא\"כ על כרחך לא מיקרו שריפת קדשים מצות עשה שהזמן גרמא אלא מטעם דיש להו זמן מוגבל דמתחיל זמנן מזמן מוגבל והוו ביום דומיא דמילה דמתחיל מיום השמיני והלאה משא\"כ תרומה וחלה דליכא בהו זמן מוגבל אלא כל זמן שירצה ומשום היותם ביום לא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא.<br><b> ויותר</b> נראה דס\"ל להר\"י מארץ ישראל כסברת התוס' בפסחים דף מ' ע\"א ד\"ה לא תקרא וז\"ל ור\"י פירש דודאי מותר לשרוף ביו\"ט תרומה לצורך אוכל נפש אלא דגזרינן לצורך אטו שלא לצורך דשלא לצורך אסור מן התורה דגמרינן מקדשים דאין שורפין ביו\"ט ע\"כ, וכ\"כ בשבת דף כ\"ד ע\"ב יעו\"ש נמצא לפי\"ז דשריפת תרומה וחלה טמאה ליכא איסורא ביו\"ט אלא משום גזרת קדשים מדרבנן ונמצא משום דוגמא בעלמא הוא דאסרו חכמים להדליק בשמן תרומה טמאה וכיון דמצינו דהותר מן התורה להסיקה ביו\"ט כיון דהוי צורך אוכל נפש נמצא לא דמי לשאר שריפת קדשים דנאסרו ליהנות מהן ואף אנו נאמר דאינו הכרח ג\"כ לשורפן ביום אלא גם בלילה מועיל דזה הוי כמו חולין קצת שנהנה ממנו ואינו דומה להנך שריפת קדשים דאינן סוג אחד עם אותן האסורין לשורפן בלילה ומשו\"ה דייק הר\"י מא\"י למינקט בקושייתו מעניין הדלקה בשמן שריפה ולא נקט סתם שריפת קדשים ביו\"ט דאשה תהיה מותרת וכן ראיתי לרש\"י בפסחים דף מ\"ו ד\"ה כיצד וכו' כתב וז\"ל ולשהותה לשורפה לערב א\"א וכו' עכ\"ל, הרי דס\"ל דשפיר דמי לשורפה בלילה וכ\"כ רבינו פ\"ג מהל' יו\"ט ה\"ט כיצד יעשה בה יניחנה עד הערב וישרוף אותה ע\"כ.<br><b> ושוב</b> ראיתי דהוא אמת ויציב הא דשריפת תרומה טמאה וחלה טמאה דשרי לשרוף בלילה לכו\"ע ולא דמי לשאר שריפת קדשים ודברי רש\"י ורבינו הם נכונים והוו משנה וגמ' דהא תנן אין מדליקין בשמן שריפה ביו\"ט והיינו בלילה כמו שנראה פשוט, וכן ממ\"ש עוד ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן וכו' ואמרו בש\"ס מאי טעמא וכו' דכולהו טעמי הוו משום יו\"ט אבל משום שריפת קדשים בלילה אין קפידא וא\"כ לא קשה כלל להר\"ר יוסף מא\"י דאיהו איירי בשריפת תרומה וא\"צ לכל מה שכתבתי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בחידושיי הל' תמידין ומוספין פ\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,254 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ז."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי הנזכר דף מ\"ב ע\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי הנזכר דף מ\"ב ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיו להל' גירושין פ\"ה ה\"ג."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי תועפות ראם דף ס' ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ח ע\"ג וד' ודף ס'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פר </b>\n<b> כו'.</b> עיין להרב מל\"מ מ\"ש בכונת דברי התוס' דיומא וסיים בפי' דברי התוס' דמגילה ע\"פ מה שהגיה ושפתים ישק. ודע שגם בדבריו נפל ט\"ס וכן צ\"ל דאפילו כהן הדיוט יכול להקריבו וכ\"ש מרובה בגדים וכו' יעו\"ש והכי פירושו לדעת התוס' פר כהן משיח דכתיב ביה אם הכהן המשיח יחטא והוי דוקא ולא מרובה בגדים דאם חטא אינו מביא אפ\"ה בקרבן שהביא הכהן משיח כהן הדיוט יכול להקריבו כמו שריבה בתורת כהנים בפירוש דאף דכתב בתו\"כ מרובה בגדים, לאו דוקא, כמ\"ש הרב בסמוך אלא פי' הוא כהן הדיוט וכ\"ש מרובה בגדים. פר העלם דבר של ציבור דלא קפיד קרא אלא כל שחטאו מביאים קרבן לא יהא כהן הדיוט כשר להקריב והוצרכתי לבארו לפי שראיתי להרב שער יוסף דף ק' ע\"ג שלא בא לכונתו ומכל האמור בדברי הרב מל\"מ הוא ברור דאף דבפר כהן משיח הוא דמרבה בתו\"כ בהקרבתו גם לכהן הדיוט ה\"ה בפר העלם דבר של ציבור דכל הכתוב בפר כהן משיח כתוב בפר העלם דבר של ציבור.<br><b> ובזה</b> יובנו כונת התוס' בקידושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה אי, דכתבו וז\"ל ונראה להר\"ם דאע\"ג דפר העלם דבר מרבינן התם (בתו\"כ סדר ויקרא) דעבודתה כשרה אפי' בכהן הדיוט וכו', והכי פירושו דבין פר כהן משיח בין פר העלם דבר של ציבור דשניהם נקראו פר העלם דבר מרבינן התם דעבודתה כשרה משום דס\"ל דשניהם אחד. ועיין להרב חידושי הלכות [מהרש\"א] שחשב שהוא ש\"ס דמגילה ואינו ענין זה לזה יעו\"ש, וזה נראה כוונת רש\"י בהוריות דף י\"א ע\"ב בפירוש דמתני' דמגילה כתב וז\"ל שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל ציבור אבל מביא כשבה או שעירה כיחיד עכ\"ל, ופי' דבריו הוא פר כהן משיח דוקא כי היכי דלא לפלוג אמה שכתב איהו גופיה במגילה יעו\"ש וכן ראיתי להרב באר שבע, ואף דלשון ולא משל ציבור אינו מדוקדק דמהיכא תיתי דהמרובה בגדים חטא ויביא משל ציבור אלא כדי נסבא דאלת\"ה ותאמר דהוי פר העלם ציבור איך כתב לא משלו, וא\"ת מאי חזית דלא משל ציבור הוא כדי נסבא ולא לא משלו, חדא דלא משלו הוא ראשון ובראשון לא שייך לומר כדי, ועוד שהוא היפך מ\"ש במגילה, ועוד שסיים אבל מביא כשבה או שעירה כיחיד, ועוד דלא מצינו מי שיפרש כן דאפי' ריב\"א דחולק אר\"י ביומא מפרש למתני' בשניהם יעו\"ש ואם נאמר דרש\"י הכא הוא כדעת ריב\"א ופר העלם דבר כולל לשניהם בין פר כהן משיח בין פר העלם ציבור ומשום פר כהן משיח נקט לא משלו ומשום פר העלם ציבור נקט ולא משל ציבור, גם זה לא ניתן ליאמר דהיאך מערבם כיון דבחד הוי הבאה וחד הקרבה ואף דהמתני' סתמא מ\"מ אין דרך רש\"י בכך, ועוד דהתחיל בלשון הבאה דכתב אינו מביא, ועוד דסיים אבל מביא כשבה או שעירה באופן דהאמת כדכתיבנא.<br><b> ומזה</b> בין תבין דמ\"ש בדף י\"ב ע\"ב רש\"י גופיה פר העלם דבר של ציבור תבת של ציבור הוא ט\"ס דראו המדפיסים פר העלם דבר סיימו של ציבור אלא לא גרסינן ליה ופירוש פר העלם לחוד שהוא פר כהן משיח ולא פליג אמה שכתב במגילה, והרב באר שבע נתקשה בזה ולי נראה כדכתיבנא. וראיתי להרב אור יקרות בחי' מגילה שהקשה דברי רש\"י אהדדי ממ\"ש במגילה דחילק מפר העלם דבר של ציבור לפר כהן משיח ואילו בקידושין דף ל\"ו השוום יעו\"ש שהניח צ\"ע ודבריו תמוהים דבקידושין קאי לענין הקרבה דבזה שניהם שוים דלכתחילה בכהן משיח כמ\"ש בתורת כהנים וכדכתיבנא ובמגילה קאי בהבאת דפר כהן משיח אינו מביא כי אם כהן משיח ולא מרובה בגדים ונמצא דעת רש\"י כדעת ר\"י אמנם דעת ריב\"א לכאורה הוא פלא דמה יענה להך תו\"כ.<br><b> וראיתי</b> במכתב לחכם בני יצחק יצ\"ו שהביא מש\"ס דפ' החליל דף נ\"ו דקאמר על מתני' דמשמר שזמנו קבוע הוא מקריב את הכל לאתויי פר העלם דבר דמוכח דאף לכתחילה יכול להקריב כהן הדיוט דאי לכתחילה צריך כהן משיח היכי קאמר משמר שזמנו קבוע הוא מקריב והא צריך כהן משיח ולדיעבד א\"א לומר דכאן הוא אומר משמר שזמנו קבוע מקריב אלא ודאי דאף כהן הדיוט מקריב אף לכתחילה משא\"כ פר כהן משיח דלכתחילה מיהא בעי כהן משיח וזה דלא כש\"ס דקידושין דף ל\"ו שהבאנו דמוכח דשניהם שוין דלהקרבת שניהם צריך לכתחילה כהן משיח והן סוגיות חלוקות אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> סוגיא הלזו דש\"ס דסוכה דס\"ל דבפר כהן משיח לכתחילה בעי כהן משיח ובפר העלם דבר לכתחילה אף כהן הדיוט תמוה היא בעיני דקראי שוין נינהו בפר כהן משיח ופר העלם ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא הכהן המשיח מדם הפר, ועוד אי לכתחילה בפר העלם דבר אפילו כהן הדיוט מהני אמאי כתב רחמנא והביא הכהן המשיח מדם הפר. לכן נראה לענ\"ד דלעולם דסברה המשנה שם דשניהם שוין פר כהן משיח ופר העלם ולכתחילה צריך שיקריבם הכהן משיח ואפילו כהן הדיוט אם הקריב כשר ובההיא דאנשי משמר חשיב כדיעבד דכיון דהוי קרבן ציבור הדין הוא דכל בני משמר שוין משא\"כ פר כהן משיח דהוי קרבן יחיד שהדין הוא דבעליו מקריבין אותו ואפילו יש לו רשות ליתנו לכל כהן שירצה כמ\"ש רבינו פ\"ד דכלי המקדש ה\"ז ומה תאמר היכי משכחת לכתחילה שיקריב פר העלם דבר של ציבור דלעולם איכא משמרות לא קשה דמשה רבינו ע\"ה הוא דחילק המשמרות יעו\"ש בתעניות דף כ\"ז וקרא דמזהיר לכתחילה בכמה מקומות לקודם שיסדר משה רבינו סדר המשמרות וזה הוא אמת ויציב, וזה הוא דעת רבינו שכתב בפ\"ד דכלי המקדש הי\"ד אין בין כהן משיח וכו' למרובה בגדים אלא פר שמביא הכהן המשיח וכו' אבל לשאר הדברים שוים הם עכ\"ל, הרי בפירוש דלהקרבה שיהיה ככהן משיח לכתחילה שוין נינהו וכסברת ר\"י שהביאו התוס' וכן היא סברת רש\"י וכדכתיבנא וכ\"כ הרב משנה למלך שם ומן התימה גדולה מהרב מל\"מ דמאחר שכבר כתב בהל' כלי המקדש איך כתב הכא וז\"ל ואני מסתפק לפי מ\"ש דגם בפר העלם דבר של ציבור בעינן לכתחילה כהן משיח אבל בדיעבד אף כהן הדיוט כשר, היכא דליכא כהן משיח כי אם מרובה בגדים אי צריך לכתחילה המרובה בגדים או דילמא כיון דליכא כהן משיח אין הפרש בין מרובה בגדים לכהן הדיוט ע\"כ, והא כיון דכתב בכלי המקדש דחוץ דבהבאת פר כהן משיח דשאני כהן משיח ממרובה בגדים בשאר דברים שוין נינהו א\"כ כשם דבפר העלם לכתחילה צריך להקריבו הכהן משיח כן המרובה בגדים לכתחילה צריך להקריבו המרובה בגדים דאל\"ה לאו שוין נינהו אלא המרובה בגדים גרוע דאין צריך להקדימו אף לכתחילה משא\"כ כהן משיח דצריך להקדימו לכתחילה וא\"כ מה מקום לספק."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ט ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס' ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף ע\"ב ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף ס\"ב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם שם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף ס\"ג."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף נ\"ז ונ\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף נ\"ט."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שהקשה המל\"מ להתוס' בחולין והצריך עיון. ויותר הו\"ל להקשות מברייתא ערוכה במגילה דף ח' ומייתי לה מקרא דונרצה לו דאינו יוצא ידי נדרו עד שיוקרב יעו\"ש, ולענ\"ד נראה דיש לחלק בין כשניתן ביד הכהן לכשמקריבו הכהן ונפסל או נאבד מיד הכהן והוא דאה\"נ דכשהקריבו בפיסול או נאבד אינו יוצא מידי נדרו ברם אי הקריבו כדינו למפרע בשעה שנתנו ביד הכהן יצא ידי נדרו ונפק\"מ דאי אחר שנתנו לכהן רצה לישאל על נדרו אינו יכול דהא קיימו כיון שהוא ביד כהן אבל אי לא מיקרי שקיים נדרו יכול לישאל על נדרו ודו\"ק. אבל קשה לתלמידי ר\"י שיטה כתב יד לר\"ה בפ\"ק כתבו דכל שלא מסרו לגזבר חייב באחריותו עד ק' פעמים ואם מסרו ליד הגזבר שוב אינו משלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> נדרים ונדבות וכו'.</b> כתב המל\"מ וז\"ל לא מצאתי מקום דין זה שיהיה כאילו עשה ופשטיה דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה וכו' עכ\"ל. ולענ\"ד יראה דכיון דבין עשה ובין לא תעשה דצדקה כמו שהוא בש\"ס שם בפירוש כולהו בעניינא דקרבנות כתיבי ��מצא דשוינהו רחמנא צדקות ושאר עניינים לקרבנות א\"כ מה קרבנות עובר בעשה אחר רגל ראשון ולא קודם גם צדקה כן וכל זה בין אחר רגל ראשון דעובר בעשה ואחר שלשה בבל תאחר היינו היכא דלא קיימי עניים אבל אי קיימי עניים לאלתר וכשיטת התוס' דף ד' ד\"ה צדקות וכשם דלבל תאחר מחלקינן הכי ודאי ה\"ה לעשה כן הוא וזה דעת רבינו ואיירי בדלא קיימי עניים ודינא דרבא דמחייב לאלתר בדקיימי עניים פסקו ברפ\"ח דהל' מתנות עניים. אבל קשה שם דכתב דעובר בבל תאחר לחוד ולא כתב דעובר גם בעשה דמוצא שפתיך תשמור וראיה לדברי תמצא בדברי הרשב\"א דהסכים לפרש הפירוש דסתרו התוס' יעו\"ש שמתוך דבריו מתברר מאי דכתיבנא לתרץ תמיהת הרב מל\"מ ז\"ל.",
+                "<b> עברו</b>\n<b> עליו שלשה רגלים וכו'.</b> וכתב רבינו בס' המצוות מצות עשה פ\"ג וז\"ל היא שציונו להביא כל הקרבנות ברגל ראשון עד סוף הלשון, וכונתו בקיצור שברגל ראשון עובר בעשה וכדאיתא בסיפרי בפירוש ולעבור בבל תאחר עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן וכר' שמעון דריש ר\"ה דף ד' והיינו טעמא דפוסק הכי כיון דהסיפרי מסייע לרבנן דלרגל ראשון עובר בעשה נקיט כוותייהו ופוסק דלבל תאחר דוקא כסדרן כיון דסתם מתני' כוותיה אף דהמתני' היא גם דאינו עובר עד שיהא כסדרן כר\"ש דס\"ל הכי דגם עשה אינו עובר מ\"מ נקוט מיהא פלגא כיון דרבנן והסיפרי סברי דלעשה ברגל ראשון ואינו עובר בבל תאחר עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן. ומנא אמינא לה דלבל תאחר ס\"ל שלשה רגלים כסדרן ממ\"ש שלשה רגלים כל השנה כולה ומה הלשון אומרת כל השנה כולה ודאי דכוונתו להכי וא\"כ מ\"ש כאן בס' היד עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה ודאי הכי פירושו שיעברו שלשה רגלים כסדרן נמצא דבמקצת פסק כסתם מתני' וכר\"ש דהיינו לבל תאחר ולענין עשה נייד ממתני' ור\"ש ופוסק כהסיפרי. ומ\"ש רבינו בפי' המשנה דריש מס' ראש השנה עיי\"ש שדבריו מגומגמים דהתחיל בבל תאחר וסיים בעשה ומ\"מ כונתו דאין הלכה כר\"ש וכמתני' דאף בעשה אינו עובר עד שיעבור שלשה רגלים כסדרן אלא ברגל ראשון עובר בעשה ומ\"מ לבל תאחר צריך שלשה רגלים כסדרן זה דעתי בכונת רבינו. ברם מרן ז\"ל אין דעתו כן שכתב ואע\"ג דסתם מתני' התם כר\"ש לא חש לה רבינו דת\"ק דברייתא פליג ור' מאיר ור' אליעזר בן יעקב ורבים נינהו נמצא דהבין דבלא תעשה עובר לדעת רבינו אף בשלשה שלא כסדרן וכבר הכרחנו מדברי רבינו להיפך וכדכתיבנא, ושוב זכיתי ומצאתי כדברי לרבינו בס' המצוות לא תעשה קנ\"ה שכתב בפירוש עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן וכ\"כ גם במצוה קנ\"ז. גם מ\"ש מר\"מ וראב\"י לא זכיתי להבינו דהן אמת דר\"מ וראב\"י חולקין עם ר\"ש גם ר\"מ וראב\"י חולקין עם ת\"ק דברייתא. גם מ\"ש מהר\"י קורקוס דהאי סתמא לא אתא לאשמועינן אלא דהוי ר\"ה לרגלים וכו' לא הבינותי דסתמא קתני לרגלים ולמלכים וכמה דוכתי תני תנא ב' דברים בסתמא וכולהו סתמי נינהו, ויותר נראה כונת רבינו כאן ובס' המצוות ואף שאינו מכוין עם מ\"ש בפי' המשנה אין קפידא כמו שמצינו בכמה דוכתי, והוא זה דס\"ל דכשאמר בש\"ס מתני' כר\"ש היינו לבל תאחר דזו היא דעת ר\"ש ג\"כ דלבל תאחר צריך שלשה רגלים כסדרן אבל לעשה ודאי ברגל ראשון עובר וה\"ק בש\"ס ורבנן הוא לעשה והאי רבנן הוא ר\"ש ג\"כ נמצא פסק רבינו כר\"ש וכסתמא דמתני' דס\"ל דלעשה ברגל אחד ולבל תאחר בשלשה רגלים כסדרן ושוב אחר זמן רב כמו עשרים שנה ראיתי לה\"ה בעל שער אפרים סי' ל\"ב שכתב כדברי ממש ולא ימלט מדבר חידוש משלי."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיי הל' חגיגה פ\"א ה\"א."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ז ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ומ\"ש בחידושיי ר\"פ ח' מהל' לולב ובספרי תועפות ראם דף נ\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,251 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Sacrificial_Procedure",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ז."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי הנזכר דף מ\"ב ע\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי הנזכר דף מ\"ב ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיו להל' גירושין פ\"ה ה\"ג."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי תועפות ראם דף ס' ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ח ע\"ג וד' ודף ס'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פר </b>\n<b> כו'.</b> עיין להרב מל\"מ מ\"ש בכונת דברי התוס' דיומא וסיים בפי' דברי התוס' דמגילה ע\"פ מה שהגיה ושפתים ישק. ודע שגם בדבריו נפל ט\"ס וכן צ\"ל דאפילו כהן הדיוט יכול להקריבו וכ\"ש מרובה בגדים וכו' יעו\"ש והכי פירושו לדעת התוס' פר כהן משיח דכתיב ביה אם הכהן המשיח יחטא והוי דוקא ולא מרובה בגדים דאם חטא אינו מביא אפ\"ה בקרבן שהביא הכהן משיח כהן הדיוט יכול להקריבו כמו שריבה בתורת כהנים בפירוש דאף דכתב בתו\"כ מרובה בגדים, לאו דוקא, כמ\"ש הרב בסמוך אלא פי' הוא כהן הדיוט וכ\"ש מרובה בגדים. פר העלם דבר של ציבור דלא קפיד קרא אלא כל שחטאו מביאים קרבן לא יהא כהן הדיוט כשר להקריב והוצרכתי לבארו לפי שראיתי להרב שער יוסף דף ק' ע\"ג שלא בא לכונתו ומכל האמור בדברי הרב מל\"מ הוא ברור דאף דבפר כהן משיח הוא דמרבה בתו\"כ בהקרבתו גם לכהן הדיוט ה\"ה בפר העלם דבר של ציבור דכל הכתוב בפר כהן משיח כתוב בפר העלם דבר של ציבור.<br><b> ובזה</b> יובנו כונת התוס' בקידושין דף ל\"ו ע\"ב ד\"ה אי, דכתבו וז\"ל ונראה להר\"ם דאע\"ג דפר העלם דבר מרבינן התם (בתו\"כ סדר ויקרא) דעבודתה כשרה אפי' בכהן הדיוט וכו', והכי פירושו דבין פר כהן משיח בין פר העלם דבר של ציבור דשניהם נקראו פר העלם דבר מרבינן התם דעבודתה כשרה משום דס\"ל דשניהם אחד. ועיין להרב חידושי הלכות [מהרש\"א] שחשב שהוא ש\"ס דמגילה ואינו ענין זה לזה יעו\"ש, וזה נראה כוונת רש\"י בהוריות דף י\"א ע\"ב בפירוש דמתני' דמגילה כתב וז\"ל שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל ציבור אבל מביא כשבה או שעירה כיחיד עכ\"ל, ופי' דבריו הוא פר כהן משיח דוקא כי היכי דלא לפלוג אמה שכתב איהו גופיה במגילה יעו\"ש וכן ראיתי להרב באר שבע, ואף דלשון ולא משל ציבור אינו מדוקדק דמהיכא תיתי דהמרובה בגדים חטא ויביא משל ציבור אלא כדי נסבא דאלת\"ה ותאמר דהוי פר העלם ציבור איך כתב לא משלו, וא\"ת מאי חזית דלא משל ציבור הוא כדי נסבא ולא לא משלו, חדא דלא משלו הוא ראשון ובראשון לא שייך לומר כדי, ועוד שהוא היפך מ\"ש במגילה, ועוד שסיים אבל מביא כשבה או שעירה כיחיד, ועוד דלא מצינו מי שיפרש כן דאפי' ריב\"א דחולק אר\"י ביומא מפרש למתני' בשניהם יעו\"ש ואם נאמר דרש\"י הכא הוא כדעת ריב\"א ופר העלם דבר כולל לשניהם בין פר כהן משיח בין פר העלם ציבור ומשום פר כהן משיח נקט לא משלו ומשום פר העלם ציבור נקט ולא משל ציבור, גם זה לא ניתן ליאמר דהיאך מערבם כיון דבחד הוי הבאה וחד הקרבה ואף דהמתני' סתמא מ\"מ אין דרך רש\"י בכך, ועוד דהתחיל בלשון הבאה דכתב אינו מביא, ועוד דסיים אבל מביא כשבה או שעירה באופן דהאמת כדכתיבנא.<br><b> ומזה</b> בין תבין דמ\"ש בדף י\"ב ע\"ב רש\"י גופיה פר העלם דבר של ציבור תבת של ציבור הוא ט\"ס דראו המדפיסים פר העלם דבר סיימו של ציבור אלא לא גרסינן ליה ופירוש פר העלם לחוד שהוא פר כהן משיח ולא פליג אמה שכתב במגילה, והרב באר שבע נתקשה בזה ולי נראה כדכתיבנא. וראיתי להרב אור יקרות בחי' מגילה שהקשה דברי רש\"י אהדדי ממ\"ש במגילה דחילק מפר העלם דבר של ציבור לפר כהן משיח ואילו בקידושין דף ל\"ו השוום יעו\"ש שהניח צ\"ע ודבריו תמוהים דבקידושין קאי לענין הקרבה דבזה שניהם שוים דלכתחילה בכהן משיח כמ\"ש בתורת כהנים וכדכתיבנא ובמגילה קאי בהבאת דפר כהן משיח אינו מביא כי אם כהן משיח ולא מרובה בגדים ונמצא דעת רש\"י כדעת ר\"י אמנם דעת ריב\"א לכאורה הוא פלא דמה יענה להך תו\"כ.<br><b> וראיתי</b> במכתב לחכם בני יצחק יצ\"ו שהביא מש\"ס דפ' החליל דף נ\"ו דקאמר על מתני' דמשמר שזמנו קבוע הוא מקריב את הכל לאתויי פר העלם דבר דמוכח דאף לכתחילה יכול להקריב כהן הדיוט דאי לכתחילה צריך כהן משיח היכי קאמר משמר שזמנו קבוע הוא מקריב והא צריך כהן משיח ולדיעבד א\"א לומר דכאן הוא אומר משמר שזמנו קבוע מקריב אלא ודאי דאף כהן הדיוט מקריב אף לכתחילה משא\"כ פר כהן משיח דלכתחילה מיהא בעי כהן משיח וזה דלא כש\"ס דקידושין דף ל\"ו שהבאנו דמוכח דשניהם שוין דלהקרבת שניהם צריך לכתחילה כהן משיח והן סוגיות חלוקות אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> סוגיא הלזו דש\"ס דסוכה דס\"ל דבפר כהן משיח לכתחילה בעי כהן משיח ובפר העלם דבר לכתחילה אף כהן הדיוט תמוה היא בעיני דקראי שוין נינהו בפר כהן משיח ופר העלם ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא הכהן המשיח מדם הפר, ועוד אי לכתחילה בפר העלם דבר אפילו כהן הדיוט מהני אמאי כתב רחמנא והביא הכהן המשיח מדם הפר. לכן נראה לענ\"ד דלעולם דסברה המשנה שם דשניהם שוין פר כהן משיח ופר העלם ולכתחילה צריך שיקריבם הכהן משיח ואפילו כהן הדיוט אם הקריב כשר ובההיא דאנשי משמר חשיב כדיעבד דכיון דהוי קרבן ציבור הדין הוא דכל בני משמר שוין משא\"כ פר כהן משיח דהוי קרבן יחיד שהדין הוא דבעליו מקריבין אותו ואפילו יש לו רשות ליתנו לכל כהן שירצה כמ\"ש רבינו פ\"ד דכלי המקדש ה\"ז ומה תאמר היכי משכחת לכתחילה שיקריב פר העלם דבר של ציבור דלעולם איכא משמרות לא קשה דמשה רבינו ע\"ה הוא דחילק המשמרות יעו\"ש בתעניות דף כ\"ז וקרא דמזהיר לכתחילה בכמה מקומות לקודם שיסדר משה רבינו סדר המשמרות וזה הוא אמת ויציב, וזה הוא דעת רבינו שכתב בפ\"ד דכלי המקדש הי\"ד אין בין כהן משיח וכו' למרובה בגדים אלא פר שמביא הכהן המשיח וכו' אבל לשאר הדברים שוים הם עכ\"ל, הרי בפירוש דלהקרבה שיהיה ככהן משיח לכתחילה שוין נינהו וכסברת ר\"י שהביאו התוס' וכן היא סברת רש\"י וכדכתיבנא וכ\"כ הרב משנה למלך שם ומן התימה גדולה מהרב מל\"מ דמאחר שכבר כתב בהל' כלי המקדש איך כתב הכא וז\"ל ואני מסתפק לפי מ\"ש דגם בפר העלם דבר של ציבור בעינן לכתחילה כהן משיח אבל בדיעבד אף כהן הדיוט כשר, היכא דליכא כהן משיח כי אם מרובה בגדים אי צריך לכתחילה המרובה בגדים או דילמא כיון דליכא כהן משיח אין הפרש בין מרובה בגדים לכהן הדיוט ע\"כ, והא כיון דכתב בכלי המקדש דחוץ דבהבאת פר כהן משיח דשאני כהן משיח ממרובה בגדים בשאר דברים שוין נינהו א\"כ כשם דבפר העלם לכתחילה צריך להקריבו הכהן משיח כן המרובה בגדים לכתחילה צריך להקריבו המרובה בגדים דאל\"ה לאו שוין נינהו אלא המרובה בגדים גרוע דאין צריך להקדימו אף לכתחילה משא\"כ כהן משיח דצריך להקדימו לכתחילה וא\"כ מה מקום לספק."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין</b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ט ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס' ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף ע\"ב ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף ס\"ב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם שם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף ס\"ג."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף נ\"ז ונ\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בספרי </b> תועפות ראם דף נ\"ט."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שהקשה המל\"מ להתוס' בחולין והצריך עיון. ויותר הו\"ל להקשות מברייתא ערוכה במגילה דף ח' ומייתי לה מקרא דונרצה לו דאינו יוצא ידי נדרו עד שיוקרב יעו\"ש, ולענ\"ד נראה דיש לחלק בין כשניתן ביד הכהן לכשמקריבו הכהן ונפסל או נאבד מיד הכהן והוא דאה\"נ דכשהקריבו בפיסול או נאבד אינו יוצא מידי נדרו ברם אי הקריבו כדינו למפרע בשעה שנתנו ביד הכהן יצא ידי נדרו ונפק\"מ דאי אחר שנתנו לכהן רצה לישאל על נדרו אינו יכול דהא קיימו כיון שהוא ביד כהן אבל אי לא מיקרי שקיים נדרו יכול לישאל על נדרו ודו\"ק. אבל קשה לתלמידי ר\"י שיטה כתב יד לר\"ה בפ\"ק כתבו דכל שלא מסרו לגזבר חייב באחריותו עד ק' פעמים ואם מסרו ליד הגזבר שוב אינו משלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> נדרים ונדבות וכו'.</b> כתב המל\"מ וז\"ל לא מצאתי מקום דין זה שיהיה כאילו עשה ופשטיה דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה וכו' עכ\"ל. ולענ\"ד יראה דכיון דבין עשה ובין לא תעשה דצדקה כמו שהוא בש\"ס שם בפירוש כולהו בעניינא דקרבנות כתיבי נמצא דשוינהו רחמנא צדקות ושאר עניינים לקרבנות א\"כ מה קרבנות עובר בעשה אחר רגל ראשון ולא קודם גם צדקה כן וכל זה בין אחר רגל ראשון דעובר בעשה ואחר שלשה בבל תאחר היינו היכא דלא קיימי עניים אבל אי קיימי עניים לאלתר וכשיטת התוס' דף ד' ד\"ה צדקות וכשם דלבל תאחר מחלקינן הכי ודאי ה\"ה לעשה כן הוא וזה דעת רבינו ואיירי בדלא קיימי עניים ודינא דרבא דמחייב לאלתר בדקיימי עניים פסקו ברפ\"ח דהל' מתנות עניים. אבל קשה שם דכתב דעובר בבל תאחר לחוד ולא כתב דעובר גם בעשה דמוצא שפתיך תשמור וראיה לדברי תמצא בדברי הרשב\"א דהסכים לפרש הפירוש דסתרו התוס' יעו\"ש שמתוך דבריו מתברר מאי דכתיבנא לתרץ תמיהת הרב מל\"מ ז\"ל.",
+                "<b> עברו</b>\n<b> עליו שלשה רגלים וכו'.</b> וכתב רבינו בס' המצוות מצות עשה פ\"ג וז\"ל היא שציונו להביא כל הקרבנות ברגל ראשון עד סוף הלשון, וכונתו בקיצור שברגל ראשון עובר בעשה וכדאיתא בסיפרי בפירוש ולעבור בבל תאחר עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן וכר' שמעון דריש ר\"ה דף ד' והיינו טעמא דפוסק הכי כיון דהסיפרי מסייע לרבנן דלרגל ראשון עובר בעשה נקיט כוותייהו ופוסק דלבל תאחר דוקא כסדרן כיון דסתם מתני' כוותיה אף דהמתני' היא גם דאינו עובר עד שיהא כסדרן כר\"ש דס\"ל הכי דגם עשה אינו עובר מ\"מ נקוט מיהא פלגא כיון דרבנן והסיפרי סברי דלעשה ברגל ראשון ואינו עובר בבל תאחר עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן. ומנא אמינא לה דלבל תאחר ס\"ל שלשה רגלים כסדרן ממ\"ש שלשה רגלים כל השנה כולה ומה הלשון אומרת כל השנה כולה ודאי דכוונתו להכי וא\"כ מ\"ש כאן בס' היד עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה ודאי הכי פירושו שיעברו שלשה רגלים כסדרן נמצא דבמקצת פסק כסתם מתני' וכר\"ש דהיינו לבל תאחר ולענין עשה נייד ממתני' ור\"ש ופוסק כהסיפרי. ומ\"ש רבינו בפי' המשנה דריש מס' ראש השנה עיי\"ש שדבריו מגומגמים דהתחיל בבל תאחר וסיים בעשה ומ\"מ כונתו דאין הלכה כר\"ש וכמתני' דאף בעשה אינו עובר עד שיעבור שלשה רגלים כסדרן אלא ברגל ראשון עובר בעשה ומ\"מ לבל תאחר צריך שלשה רגלים כסדרן זה דעתי בכונת רבינו. ברם מרן ז\"ל אין דעתו כן שכתב ואע\"ג דסתם מתני' התם כר\"ש לא חש לה רבינו דת\"ק דברייתא פליג ור' מאיר ור' אליעזר בן יעקב ורבים נינהו נמצא דהבין דבלא תעשה עובר לדעת רבינו אף בשלשה שלא כסדרן וכבר הכרחנו מדברי רבינו להיפך וכדכתיבנא, ושוב זכיתי ומצאתי כדברי לרבינו בס' המצוות לא תעשה קנ\"ה שכתב בפירוש עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן וכ\"כ גם במצוה קנ\"ז. גם מ\"ש מר\"מ וראב\"י לא זכיתי להבינו דהן אמת דר\"מ וראב\"י חולקין עם ר\"ש גם ר\"מ וראב\"י חולקין עם ת\"ק דברייתא. גם מ\"ש מהר\"י קורקוס דהאי סתמא לא אתא לאשמועינן אלא דהוי ר\"ה לרגלים וכו' לא הבינותי דסתמא קתני לרגלים ולמלכים וכמה דוכתי תני תנא ב' דברים בסתמא וכולהו סתמי נינהו, ויותר נראה כונת רבינו כאן ובס' המצוות ואף שאינו מכוין עם מ\"ש בפי' המשנה אין קפידא כמו שמצינו בכמה דוכתי, והוא זה דס\"ל דכשאמר בש\"ס מתני' כר\"ש היינו לבל תאחר דזו היא דעת ר\"ש ג\"כ דלבל תאחר צריך שלשה רגלים כסדרן אבל לעשה ודאי ברגל ראשון עובר וה\"ק בש\"ס ורבנן הוא לעשה והאי רבנן הוא ר\"ש ג\"כ נמצא פסק רבינו כר\"ש וכסתמא דמתני' דס\"ל דלעשה ברגל אחד ולבל תאחר בשלשה רגלים כסדרן ושוב אחר זמן רב כמו עשרים שנה ראיתי לה\"ה בעל שער אפרים סי' ל\"ב שכתב כדברי ממש ולא ימלט מדבר חידוש משלי."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיי הל' חגיגה פ\"א ה\"א."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף נ\"ז ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"א."
+            ],
+            [
+                "<b>עיי�� </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ד ע\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ומ\"ש בחידושיי ר\"פ ח' מהל' לולב ובספרי תועפות ראם דף נ\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בחידושיי פ\"ט דתרומות ה\"א.",
+                "<b> עבר</b>\n<b> יה\"כ הראשון חוזר לעבודתו והשני וכו' ואם עבד עבודתו כשירה.</b> וכתב מרן וז\"ל ויש לתמוה על רבינו שפסק כר' יוסי ולא שבק מלמינקט לישנא דר' מאיר וכו' וי\"ל דלישנא דכל מצות כהונה גדולה עליו כולל שני דברים אחד שהוא עובד בכהונה גדולה ב' שהוא אסור בדברים שכהן גדול אסור בהם ור\"י לא פליג אלא וכו' אבל במאי דאסור בדברים שכהן גדול אסור בהם מודה דהא מדינא עובד בכהונה גדולה אם לא משום איבה וכו' עכ\"ל.<br><b> וראיתי</b> להרב אש דת סדר במדבר כתב שדברי מרן תמוהים דאי איתא דר' יוסי מודה לר' מאיר דכהן שעבר כל מצות כהונה גדולה עליו לדברים שכהן גדול אסור עליו אלא שהחילוק הוא דוקא שאינו רשאי לעבוד משום איבה א\"כ כדפריך הש\"ס אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים הא לכל דבריהם זה וזה שוין אתאן לר\"מ והוצרך לידחק וכו' הא כפי דבריו אמאי לא מוקי שמה שדקדק מתני' לומר כהן משמש היינו משום שהוא דוקא רשאי לשמש בעבודה ולא כהן גדול שעבר והיינו כר' יוסי דאתי כרבנן וכו' וכמ\"ש הכ\"מ וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ראיתי מקום קושיא לדברי מרן דלעולם לא שייך לשון דאין בין זה לזה אלא כששניהם שוים וליכא הפרש ביניהם אלא ההוא דבר שפירש דאיכא ביניהם דומיא דכל הנך אין בין דתני מתני' שם במגילה משא\"כ הך דאין בין כהן משמש לכהן שעבר דאיכא ביניהם דכהן משמש הוא עובד ככהן גדול גמור וכהן שעבר אינו יכול לעבוד משום איבה אלא דאם בדיעבד עבד עבודתו כשרה וא\"כ רב המרחק ביניהם ואיך שייך לומר אין בין וכו' אלא וכו' ומשו\"ה ס\"ל לש\"ס דהך מתני' ר\"מ היא דוקא ולעולם כדכתב מרן ז\"ל דלר' יוסי כל איסורי כהונה גדולה עליו וכן הסכים עמו הפר\"ח שם ושרבינו נמשך אחר לשון התוספתא והכי איתא התם ר' יוסי אומר אע\"פ שאמרו כל מצות כהונה גדולה עליו אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט עכ\"ל. ובש\"ס שם אמרו הלכה כר' יוסי. ואחר זמן רב נדפס ס' רוח אליהו עיי\"ש סדר קרח מ\"ש בזה.<br><b> וכתבו</b> בתוס' וז\"ל תימה הלכתא למשיחא וכו' וי\"ל דאיכא נפק\"מ בזמן הזה לפרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נוהגים כבוד לשני וכו' עכ\"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] וז\"ל והיינו ממ\"ש רב יהודה חוזר לעבודתו וכ\"כ התוס' בפ' ד' מיתות וקצת קשה דלהך מילתא לא הוה איצטריך למיפסק הלכתא כר' יוסי כיון דר\"מ נמי קאמר הכי וכו' ויש ליישב עכ\"ל. פי' דבריו דקשה לו במ\"ש בתירוצם דחוץ דנפק\"מ דגם נוהגים כבוד לשני משום דמעלין בקודש ולא מורידין ודוגמתו במעשה דר\"ג וראב\"ע דנפק\"מ נמי לראשון דהיינו דפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו דנראה מתוך דבריהם דשני נפק\"מ בין לראשון שחוזר לשררתו בין לשני דנוהגים כבוד לו יותר ממה שהיה מקודם דכל זה נלמד מר' יוסי ואהא גמגם וקשה לו קצת דל��אשון א\"צ ללמוד מר\"י דגם מר\"מ נלמד ולא היו צריכים לומר אלא דמר\"י נלמוד לשני דוקא דנוהגים כבוד לו יותר ממה שהיה מקודם ולא ממש כראשון כסברת ר\"מ דקאמר כל מצוות כהונה גדולה עליו ואהא כתב דיש ליישב כלומר דלא נחתו לומר דלראשון נמי נלמד מר\"י אלא כדי לומר דבשני נותנים בו כבוד התחילו לפרש הענין וכתבו דנפק\"מ לפרנס הממונה על הצבור ועבר וכו' שחוזר לשררותו דגם נוהגים כבוד בשני והוא לשון שלילה והלשון נרדף ור\"ל דבראשון שהוא פשוט דלכו\"ע חוזר לשררתו גם נוהגים כבוד בשני שהוא המחודש לר' יוסי משא\"כ לר\"מ שהוא שוה לראשון ואף שהלשון הוא קצת מגומגם יגיד עליו רעו דבריהם פ' ד' מיתות דף נ\"א ופ' בית שמאי דף מ\"ה שכתבו וז\"ל ובפ\"ק דיומא דפסקו כר' יוסי דראשון חוזר לעבודתו נפק\"מ לנשיא או פרנס שנתמנה על הצבור ועבר מחמת האונס עכ\"ל, ונראה ברור דר\"ל דאיכא דוגמתו בזמן הזה דבמקום כהן גדול דבזמן המקדש איכא עכשיו נשיא או פרנס והלימוד מר\"י הניחוהו בעל פה ולא הוצרכו לפרשו כי מובן הוא ממנו והיינו הך דהכא אלא דביומא ביארו יותר דידוע הוא דאין לשונם כלשון התוס' ממש דהתוס' דביומא הם מהר\"מ מרוטנבורק. ושוב ראיתי להרב אש דת סדר במדבר שהעתיק דברי הרב חידושי הלכות אלו ותירץ בכוונת התוס' כדכתיבנא והוא לשון סתום הרבה ומתוך דברינו יתבארו דבריו היטב ושפיר מוכח כן מדברי הריטב\"א וכן הרב זרע אברהם חלק חו\"מ סי' כ\"א כתב בתירוץ ב' וז\"ל עוד וכו' דמאי דהוצרכו למילף הא דפרנס מר\"י ולא מר\"מ לפי שמר\"מ דאמר כל מצות כהונה עליו שפירושו שמשמש בשמונה בגדים ככהן גדול א\"כ גם בפרנס שניהם ישרתו בקדש דבשלמא גבי כהן גדול קרא לראשון משמש ולשני כהן שעבר כי אנו אין לנו אלא כהן גדול אחד כנודע אבל גבי פרנס וכיוצא אתה יכול לקיים שניהם ברם מר' יוסי שאמר שני ידחה ילפינן דראשון חוזר לעבודתו ושני ידחה ממקומו עכ\"ל, והיינו הך מאי דכתיבנא בכוונתם והיא אמת ויציב דנמצא דתירוץ זה הוא לשני ולא לראשון אמנם מה שתירץ בראשונה דמה שלמדו התוס' בפרנס הוא ממ\"ש ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שחוזר לעבודתו יעו\"ש דבריו תמוהים הן מהדוחק עצמו הן דתלמודא בתחילה אמר הלכה כר\"י ואח\"כ ומודה ר\"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ועלה דהלכה כר\"י כתבו התוס' הא דפרנס ודו\"ק.<br><b> וכן</b> דבריו תמוהים במה שהקשה הקושיא על דברי התוס' בלשון זה ובדברי התוס' אלה יש לכת הקודמים מקום עיון דהא להא מילתא דפרנס וכיוצא מר\"מ נמי ילפינן לה כי פליגי בשני וכו' וא\"כ הדרא קושיא לדוכתא הלכתא למשיחא עכ\"ל, נראה מתוך קושייתו שהבין בדברי התוס' שכוונתם לתרץ דנפק\"מ לפרנס הראשון שיחזור לשררותו ולא לשני כלל ואהא קשה לו שפיר דא\"כ זה נלמד מר\"מ ג\"כ ואמאי אמרו הלכה כר\"י אלא ודאי שהוא הלכתא למשיחא וא\"כ הדרא קושיא לדוכתא הלכתא למשיחא, ואחרי נשיקת ידיו ורגליו ליתא דלעולם דכתבו התוס' נפקותא גם בשני לפי הפשט אלא דקשה להו לכת הקודמים דניחא הנפקותא דכתבו בשני אבל בראשון לא היו צריכין להזכיר נפק\"מ כי לראשון שחוזר לשררותו הוא לכו\"ע וכמ\"ש החידושי הלכות.<br><b> ושוב</b> ראיתי גם להמגן אברהם או\"ח סי' קנ\"ג ס\"ק מ\"ט כתב כדברי הרב זרע אברהם וז\"ל וה\"ה לפרנס שעבר מחמת אונס ומינו אחר תחתיו דכשיעבור האונס הראשון חוזר לשררותו כ\"כ התוס' ביומא ודבריהם צ\"ע דמ\"מ אמאי אצטריך הש\"ס למיפסק כר\"י הא ר\"מ נמי מודה בזה דראשון חוזר לעבודתו ואפשר שבא לומר שלא יהא לשני שום כבוד מפרנסות משום איבה דראשון וצ\"ע, אח\"כ מצאתי שהקשה הרש\"א קושיא זאת עכ\"ל. והנה הקשה אותה הקושיא כמו שהקשה הרב זרע אברהם הן בתירוצו שלט להבין כן ודברי התוס' עומדות כנגדו ככותל שכתבו וגם וכו' באופן שדבריו תמוהים טובא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בסיפרי תועפות ראם דף ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> לא יקרא בספר אחר לפי שאין אחד קורא בשני ספרים משום פגם ראשון.</b> הכי איתא ביומא דף ע' ע\"א ונייתי אחרינא ונקרי רב הונא וכו' אמר משום פגמו של ראשון וריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה ומי חיישינן לפגמא והאמר וכו' ואחד של ר\"ח, תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא עכ\"ל.<br><b> והנה</b> רבינו לא כתב אלא טעמא דפגמו של ראשון ולא טעמו דר\"ל משום ברכה שא\"צ ויש להבין מי הביאו לזה דאימא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכולהו טעמי תריצי נינהו ומהיכא בא לו לומר דמ\"ד משום פגמו חולק וסובר דאין כאן איסור ברכה שא\"צ וכן מ\"ד משום ברכה שא\"צ לא ס\"ל טעמא דפגמו של ראשון, וכן הרא\"ש ביומא הביא השני תירוצים כנראה דס\"ל דלא פליגי. ונראה דאף דרבינו לא הביא אלא התירוץ דפגמו של ראשון מ\"מ אינו חולק אמאן דאמר משום ברכה שא\"צ דזה ודאי פשוט ומוסכם דכל דאפשר למעט בברכות איכא איסורא דברכה שא\"צ אלא דאתא לטפויי טעמא אחרינא משום פגמו של ראשון ונפק\"מ לטעם זה לבעלמא לדידן דלא יקרא איש אחד בשתי תורות משום פגמו של ראשון ופסקו רבינו פי\"ב מהל' תפילה הכ\"ג יעו\"ש ומה שלא הביא טעמא דר\"ל משום ברכה שא\"צ סמך על מ\"ש פ\"א מהל' ברכות הט\"ו דכתב כל המברך ברכה שא\"צ הרי זה נושא שם שמים לשוא ואף דהתם קאי במי שיצא ידי חובתו דהוי ממש ברכה שא\"צ משא\"כ הכא שמביא עצמו לידי ברכה מ\"מ הן אמת דכן נראה מנדון הש\"ס אשר ממנה העתיק רבינו דין זה מ\"מ כיון דר\"ל הוא מאריה דשמעתתא דהתם ור\"ל הוא דהכא ש\"מ ס\"ל דהכל אחד כל שמברך או שכבר יצא ידי חובתו או שמביא עצמו לידי ברכה הכל הוי ברכה שאינה צריכה וזה שכתב רבינו שם כל המברך ברכה שא\"צ סתמא ונמצא א\"כ כבר כתב רבינו גם דברי ר\"ל ולא פליגי וזו היא דעת מהרשד\"ם בתשובה א' מחלק או\"ח בדעת רבינו והוא קיצר בלשונו וכן נ\"ל בפירוש דבריו ובזה ניצל ממה שהשיג עליו מורינו ורבינו הגדול שלמה הלוי ז\"ל בתשובה הביאה מהר\"א אלפ'אנדארי ז\"ל בס' מרכבת המשנה פי\"ב מהל' תפילה יעו\"ש דרבינו לא ס\"ל טעמא דברכה שא\"צ ומ\"ש בהל' ברכות הוא סוג אחר יעו\"ש.<br><b> גם</b> מ\"ש עליו דאם איתא דס\"ל לרבינו טעמא דברכה שא\"צ א\"כ אפי' בס\"ת אחד לא יוכל לקרות שני פעמים ורבינו פי\"ב מהל' תפילה לא כתב אלא אדם אחד בשני ס\"ת משום פגמו של ראשון וכו' יעו\"ש י\"ל דאה\"נ דגם בס\"ת אחד אסור לאדם אחד לקרות שני פעמים אלא דלדידן בזמננו זה אין אדם שיקרא שני פעמים בס\"ת אלא שבירך ברכה אחרונה ושוב נמלך ורצה לקרוא פעם שניה ובזה ליכא ברכה שא\"צ דפנים חדשות באו לכאן דרוצה לקרוא פעם שניה משא\"כ בכהן גדול דאם קורא בס\"ת אחר ובעשור לחדש דקורא בו בלא ברכה אחרונה מהקריאה ראשונה ודעתו עדיין לקרוא ובעשור כשיברך ראשונה א\"כ כשמברך בספר שני מכח שהוא ס\"ת אחר הוי ברכה שא\"צ ולכך היה קורא בעל פה כדי שלא לברך ולא כן בשתי תורות בין בענין אחד בין בשני עניינים איכא פגמו של ראשון.<br><b> גם</b> אין מקום למה שהכריח ז\"ל דמדש\"ס שקיל וטרי לפרושי טעמא דפגמו של ראשון ואם איתא דחיישינן גם לברכה דא\"צ מאי מקשה בש\"ס ומי חיישינן לפגמו של ראשון מאחר דבלא\"ה איכא טעמא דברכה שא\"צ ואין לומר דמקשה לרב הונא דא\"כ הו\"ל למימר הניחא לר\"ל וכו' יעו\"ש, ולא ידעתי את שיחו דהא בפירוש קאמר ומי חיישינן לפגמא והוא פשוט דהכי קאמר דאיך קאמר טעמא דפגמו של ראשון והא הכא דקורין בשלש תורות ולא חיישינן לפגמו של ראשון דאה\"נ דלטעם דברכה שא\"צ לא קשה דשאני הכא דהוי ג' גברי משא\"כ למ\"ד משום פגמו דאיכא פגם גם הכא בשלש תורות וחדית דליכא משום פגם כיון דהוי ג' גברי ותצא דינא דאיכא משום פגמו של ראשון בשתי תורות משא\"כ בס\"ת אחד אלא דבס\"ת אחד בנדון כהן גדול איכא טעמא אחרינא משום ברכה שא\"צ מה שאינו שייך בזמננו ומשו\"ה לא פסקו רבינו ונמצא א\"כ דכל שיכול לפטור עצמו בלא ברכה אחרת איכא לתא דברכה שא\"צ וכמ\"ש ריש לקיש.<br><b> גם</b> מהאמור בסמוך בדעת רבינו אין מקום למה שהכריח הרב הנזכר בדעת הרא\"ש דס\"ל דשינויא דר\"ל משום ברכה שא\"צ לאו הלכה מדלא הביאה בפ' הקורא עומד, דמה דלא הביאה שם משום דלא נפק\"מ לדידן לענין ס\"ת כלל כמ\"ש בסמוך משא\"כ מתירוצא דרב הונא דנפק\"מ לדינא מספר אחד לשני ספרים לדידן ולמה שנלמד משינויא דר\"ל לבעלמא משום ברכה שא\"צ כבר כתבה שם ביומא.<br><b> ומה</b> שהכריח ג\"כ מדהרא\"ש בשבת דף קי\"ח השמיט דברי ר\"י שסייע עצמו משינויא דר\"ל ש\"מ דלא ס\"ל, אינו הכרח חדא דיש לדחות דקיצר בראיות וכבר כתב שינויא דר\"ל שם ביומא בדוכתא, ועוד דמשם אין ללמוד אלא דלא יפסיק בינתים באכילתו אבל שלא יהו שתי הסעודות בשחרית ובהפסק גדול בינתים זה אינו נלמד משינויא דר\"ל ולכן הביא הראיה אחת של תוס' ללמוד ממנה אפי' להפסק גדול בינתים וכ\"ש בהפסק מעט ולא הוצרך להביא הראיה דר\"י דאין ללמוד ממנה אלא להפסק בינתים.<br><b> ומה</b> שנסתייע מדברי הרא\"ש בתשובה בענין סעודה שלישית לא הבנתיו דהא כתב בסוף דבריו וכשהוא מפסיק בסעודתו ומברך ברכת המוציא אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך כיון שהוא מפסיק לכבוד שבת וכו' הרי דאי לאו משום כבוד שבת היה אסור משום ברכה שא\"צ ונמצא דס\"ל ההיא שינויא דר\"ל וס\"ל ז\"ל דמשום כבוד שבת שגדול כבודו לא חשיב ברכה שאינה צריכה כי צריכה היא לכבוד השבת.<br><b> והשתא</b> דאתאן להכי תשובה מוצאת למה שלא הביא הרא\"ש הא דר\"י לפי שהוא חולק וס\"ל דאף דשינויא דר\"ל אמת מ\"מ כאן דאיכא כבוד שבת לא חשיב שא\"צ ולא הביא בפסקיו אלא שזמן סעודה שלישית מן המנחה ולמעלה אבל כשנמשך סעודתו עד הערב וצריך להפסיק אין קפידא משום ברכה שא\"צ דצריכה היא משום כבוד שבת והוי חולק אר\"י. נמצינו למדים שדעתו דכל דמברך משום כבוד שבת לא הוי ברכה שא\"צ משא\"כ בשאינו מברך אזל כבוד שבת וזה אינו דומה לנדונות אחרים שכתב מהרש\"ל שרצה לענות אמן או להפטיר ודו\"ק.<br><b> ומה</b> שחילק בין בירך בעצמו ליוצא ידי חובתו בברכת חבירו דבר זה תלוי באומד הדעת ודעתו ז\"ל הוא האדם הגדול מהרשד\"ם ז\"ל שאין לחלק ובשאר הראיות שהביא גם מה שהאריך וכתב שאין ראוי לעשות כן מ\"מ חייב לברך וכו' אחרי נשיקת ידיו ורגליו לא כתב מהרשד\"ם שאינו חייב לברך כי ודאי חייב וחייב אלא דעבד איסורא שהביא על עצמו חיובא לברך במקום שהיה יכול ליפטר בברכת חבירו דומיא דכהן גדול דהיה קורא על פה שלא להתחייב בברכה ואמר ר\"ל משום ברכה שא\"צ נמצא דאף דחייב לברך מיקריא ברכה שא\"צ. אלא דמ\"ש רבינו אין עונין אחריו אמן לאו בסוג זה קאי אף דכלול בתוכו, אלא היכא דיצא ידי חובתו ממש. ומ\"ש בסוף הל' ברכות ולעולם יזהר אדם בברכה שא\"צ רומז ביותר נדון דידן שלא יביא עצמו לברכה שא\"צ.<br><b> עוד</b> ראיתי לו ז\"ל כתב דאי לא דמיסתפי היה אומר דשלשה סוגי ברכה שא\"צ הוו והשלישי הוא מי שיכול לפטור בשמיעה וקאמר רבינו דאדרבא מצוה בו יותר משלוחו ולא יכוין לצאת בשמיעה מאחר אלא יברך הוא בעצמו ודייק לה ממ\"ש רבינו וירבה בברכות הצריכות יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> משום דקדוק קל כזה אינו סובל פירוש זה דתידוק מרישא איפכא דכתב וכן כל דבר שיסתפק לך אי טעון ברכה או לא עושין אותה בלא ברכה וכו' וזו היא הסוג השני שכתב הרב הנזכר וא\"כ מ\"ש רבינו עוד ולעולם יזהר אדם בברכה שא\"צ וכו' ולדעתו זה מה הכונה בדבריו אלה אי דקא מספקא לאדם אי יברך או לא היינו הסוג השני וכבר כתבו ריש מילין ואי הסוג השלישי א\"א דלדעת הרב לדעת רבינו אדרבה מצוה רמיא עליו לברך דמצוה בו יותר משלוחו וז\"ש רבינו וירבה בברכות אלא ודאי דמ\"ש רבינו ולעולם יזהר אדם בברכה שא\"צ היינו הסוג השלישי דיכול להפטר עצמו בשמיעת חבירו וכדר\"ל דסוגיית יומא ומ\"ש וירבה בברכות אינו מדוקדק כ\"כ ואפשר ליישבו דאם אדם נמלך והסיח דעתו מלאכול עוד וחזר בו לא ימנע אדם מלברך בחושבו דאיכא ברכה לבטלה אלא ירבה בברכות כיון דפנים חדשות באו לכאן, איך שיהיה כך היא חובתנו להליץ טוב בעד אדם גדול שדעתו רחבה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Service_on_the_Day_of_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בחידושיי פ\"ט דתרומות ה\"א.",
+                "<b> עבר</b>\n<b> יה\"כ הראשון חוזר לעבודתו והשני וכו' ואם עבד עבודתו כשירה.</b> וכתב מרן וז\"ל ויש לתמוה על רבינו שפסק כר' יוסי ולא שבק מלמינקט לישנא דר' מאיר וכו' וי\"ל דלישנא דכל מצות כהונה גדולה עליו כולל שני דברים אחד שהוא עובד בכהונה גדולה ב' שהוא אסור בדברים שכהן גדול אסור בהם ור\"י לא פליג אלא וכו' אבל במאי דאסור בדברים שכהן גדול אסור בהם מודה דהא מדינא עובד בכהונה גדולה אם לא משום איבה וכו' עכ\"ל.<br><b> וראיתי</b> להרב אש דת סדר במדבר כתב שדברי מרן תמוהים דאי איתא דר' יוסי מודה לר' מאיר דכהן שעבר כל מצות כהונה גדולה עליו לדברים שכהן גדול אסור עליו אלא שהחילוק הוא דוקא שאינו רשאי לעבוד משום איבה א\"כ כדפריך הש\"ס אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים הא לכל דבריהם זה וזה שוין אתאן לר\"מ והוצרך לידחק וכו' הא כפי דבריו אמאי לא מוקי שמה שדקדק מתני' לומר כהן משמש היינו משום שהוא דוקא רשאי לשמש בעבודה ולא כהן גדול שעבר והיינו כר' יוסי דאתי כרבנן וכו' וכמ\"ש הכ\"מ וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ראיתי מקום קושיא לדברי מרן דלעולם לא שייך לשון דאין בין זה לזה אלא כששניהם שוים וליכא הפרש ביניהם אלא ההוא דבר שפירש דאיכא ביניהם דומיא דכל הנך אין בין דתני מתני' שם במגילה משא\"כ הך דאין בין כהן משמש לכהן שעבר דאיכא ביניהם דכהן משמש הוא עובד ככהן גדול גמור וכהן שעבר אינו יכול לעבוד משום איבה אלא דאם בדיעבד עבד עבודתו כשרה וא\"כ רב המרחק ביניהם ואיך שייך לומר אין בין וכו' אלא וכו' ומשו\"ה ס\"ל לש\"ס דהך מתני' ר\"מ היא דוקא ולעולם כדכתב מרן ז\"ל דלר' יוסי כל איסורי כהונה גדולה עליו וכן הסכים עמו הפר\"ח שם ושרבינו נמשך אחר לשון התוספתא והכי איתא התם ר' יוסי אומר אע\"פ שאמרו כל מצות כהונה גדולה עליו אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט עכ\"ל. ובש\"ס שם אמרו הלכה כר' יוסי. ואחר זמן רב נדפס ס' רוח אליהו עיי\"ש סדר קרח מ\"ש בזה.<br><b> וכתבו</b> בתוס' וז\"ל תימה הלכתא למשיחא וכו' וי\"ל דאיכא נפק\"מ בזמן הזה לפרנס הממונה על הצבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נוהגים כבוד לשני וכו' עכ\"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש\"א] וז\"ל והיינו ממ\"ש רב יהודה חוזר לעבודתו וכ\"כ התוס' בפ' ד' מיתות וקצת קשה דלהך מילתא לא הוה איצטריך למיפסק הלכתא כר' יוסי כיון דר\"מ נמי קאמר הכי וכו' ויש ליישב עכ\"ל. פי' דבריו דקשה לו במ\"ש בתירוצם דחוץ דנפק\"מ דגם נוהגים כבוד לשני משום דמעלין בקודש ולא מורידין ודוגמתו במעשה דר\"ג וראב\"ע דנפק\"מ נמי לראשון דהיינו דפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו דנראה מתוך דבריהם דשני נפק\"מ בין לראשון שחוזר לשררתו בין לשני דנוהגים כבוד לו יותר ממה שהיה מקודם דכל זה נלמד מר' יוסי ואהא גמגם וקשה לו קצת דלראשון א\"צ ללמוד מר\"י דגם מר\"מ נלמד ולא היו צריכים לומר אלא דמר\"י נלמוד לשני דוקא דנוהגים כבוד לו יותר ממה שהיה מקודם ולא ממש כראשון כסברת ר\"מ דקאמר כל מצוות כהונה גדולה עליו ואהא כתב דיש ליישב כלומר דלא נחתו לומר דלראשון נמי נלמד מר\"י אלא כדי לומר דבשני נותנים בו כבוד התחילו לפרש הענין וכתבו דנפק\"מ לפרנס הממונה על הצבור ועבר וכו' שחוזר לשררותו דגם נוהגים כבוד בשני והוא לשון שלילה והלשון נרדף ור\"ל דבראשון שהוא פשוט דלכו\"ע חוזר לשררתו גם נוהגים כבוד בשני שהוא המחודש לר' יוסי משא\"כ לר\"מ שהוא שוה לראשון ואף שהלשון הוא קצת מגומגם יגיד עליו רעו דבריהם פ' ד' מיתות דף נ\"א ופ' בית שמאי דף מ\"ה שכתבו וז\"ל ובפ\"ק דיומא דפסקו כר' יוסי דראשון חוזר לעבודתו נפק\"מ לנשיא או פרנס שנתמנה על הצבור ועבר מחמת האונס עכ\"ל, ונראה ברור דר\"ל דאיכא דוגמתו בזמן הזה דבמקום כהן גדול דבזמן המקדש איכא עכשיו נשיא או פרנס והלימוד מר\"י הניחוהו בעל פה ולא הוצרכו לפרשו כי מובן הוא ממנו והיינו הך דהכא אלא דביומא ביארו יותר דידוע הוא דאין לשונם כלשון התוס' ממש דהתוס' דביומא הם מהר\"מ מרוטנבורק. ושוב ראיתי להרב אש דת סדר במדבר שהעתיק דברי הרב חידושי הלכות אלו ותירץ בכוונת התוס' כדכתיבנא והוא לשון סתום הרבה ומתוך דברינו יתבארו דבריו היטב ושפיר מוכח כן מדברי הריטב\"א וכן הרב זרע אברהם חלק חו\"מ סי' כ\"א כתב בתירוץ ב' וז\"ל עוד וכו' דמאי דהוצרכו למילף הא דפרנס מר\"י ולא מר\"מ לפי שמר\"מ דאמר כל מצות כהונה עליו שפירושו שמשמש בשמונה בגדים ככהן גדול א\"כ גם בפרנס שניהם ישרתו בקדש דבשלמא גבי כהן גדול קרא לראשון משמש ולשני כהן שעבר כי אנו אין לנו אלא כהן גדול אחד כנודע אבל גבי פרנס וכיוצא אתה יכול לקיים שניהם ברם מר' יוסי שאמר שני ידחה ילפינן דראשון חוזר לעבודתו ושני ידחה ממקומו עכ\"ל, והיינו הך מאי דכתיבנא בכוונתם והיא אמת ויציב דנמצא דתירוץ זה הוא לשני ולא לראשון אמנם מה שתירץ בראשונה דמה שלמדו התוס' בפרנס הוא ממ\"ש ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שחוזר לעבודתו יעו\"ש דבריו תמוהים הן מהדוחק עצמו הן דתלמודא בתחילה אמר הלכה כר\"י ואח\"כ ומודה ר\"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו ועלה דהלכה כר\"י כתבו התוס' הא דפרנס ודו\"ק.<br><b> וכן</b> דבריו תמוהים במה שהקשה הקושיא על דברי התוס' בלשון זה ובדברי התוס' אלה יש לכת הקודמים מקום עיון דהא להא מילתא דפרנס וכיוצא מר\"מ נמי ילפינן לה כי פליגי בשני וכו' וא\"כ הדרא קושיא לדוכתא הלכתא למשיחא עכ\"ל, נראה מתוך קושייתו שהבין בדברי התוס' שכוונתם לתרץ דנפק\"מ לפרנס הראשון שיחזור לשררותו ולא לשני כלל ואהא קשה לו שפיר דא\"כ זה נלמד מר\"מ ג\"כ ואמאי אמרו הלכה כר\"י אלא ודאי שהוא הלכתא למשיחא וא\"כ הדרא קושיא לדוכתא הלכתא למשיחא, ואחרי נשיקת ידיו ורגליו ליתא דלעולם דכתבו התוס' נפקותא גם בשני לפי הפשט אלא דקשה להו לכת הקודמים דניחא הנפקותא דכתבו בשני אבל בראשון לא היו צריכין להזכיר נפק\"מ כי לראשון שחוזר לשררותו הוא לכו\"ע וכמ\"ש החידושי הלכות.<br><b> ושוב</b> ראיתי גם להמגן אברהם או\"ח סי' קנ\"ג ס\"ק מ\"ט כתב כדברי הרב זרע אברהם וז\"ל וה\"ה לפרנס שעבר מחמת אונס ומינו אחר תחתיו דכשיעבור האונס הראשון חוזר לשררותו כ\"כ התוס' ביומא ודבריהם צ\"ע דמ\"מ אמאי אצטריך הש\"ס למיפסק כר\"י הא ר\"מ נמי מודה בזה דראשון חוזר לעבודתו ואפשר שבא לומר שלא יהא לשני שום כבוד מפרנסות משום איבה דראשון וצ\"ע, אח\"כ מצאתי שהקשה הרש\"א קושיא זאת עכ\"ל. והנה הקשה אותה הקושיא כמו שהקשה הרב זרע אברהם הן בתירוצו שלט להבין כן ודברי התוס' עומדות כנגדו ככותל שכתבו וגם וכו' באופן שדבריו תמוהים טובא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בסיפרי תועפות ראם דף ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולמה </b>\n<b> לא יקרא בספר אחר לפי שאין אחד קורא בשני ספרים משום פגם ראשון.</b> הכי איתא ביומא דף ע' ע\"א ונייתי אחרינא ונקרי רב הונא וכו' אמר משום פגמו של ראשון וריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה ומי חיישינן לפגמא והאמר וכו' ואחד של ר\"ח, תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא עכ\"ל.<br><b> והנה</b> רבינו לא כתב אלא טעמא דפגמו של ראשון ולא טעמו דר\"ל משום ברכה שא\"צ ויש להבין מי הביאו לזה דאימא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכולהו טעמי תריצי נינהו ומהיכא בא לו לומר דמ\"ד משום פגמו חולק וסובר דאין כאן איסור ברכה שא\"צ וכן מ\"ד משום ברכה שא\"צ לא ס\"ל טעמא דפגמו של ראשון, וכן הרא\"ש ביומא הביא השני תירוצים כנראה דס\"ל דלא פליגי. ונראה דאף דרבינו לא הביא אלא התירוץ דפגמו של ראשון מ\"מ אינו חולק אמאן דאמר משום ברכה שא\"צ דזה ודאי פשוט ומוסכם דכל דאפשר למעט בברכות איכא איסורא דברכה שא\"צ אלא דאתא לטפויי טעמא אחרינא משום פגמו של ראשון ונפק\"מ לטעם זה לבעלמא לדידן דלא יקרא איש אחד בשתי תורות משום פגמו של ראשון ופסקו רבינו פי\"ב מהל' תפילה הכ\"ג יעו\"ש ומה שלא הביא טעמא דר\"ל משום ברכה שא\"צ סמך על מ\"ש פ\"א מהל' ברכות הט\"ו דכתב כל המברך ברכה שא\"צ הרי זה נושא שם שמים לשוא ואף דהתם קאי במי שיצא ידי חובתו דהוי ממש ברכה שא\"צ משא\"כ הכא שמביא עצמו לידי ברכה מ\"מ הן אמת דכן נראה מנדון הש\"ס אשר ממנה העתיק רבינו דין זה מ\"מ כיון דר\"ל הוא מאריה דשמעתתא דהתם ור\"ל הוא דהכא ש\"מ ס\"ל דהכל אחד כל שמברך או שכבר יצא ידי חובתו או שמביא עצמו לידי ברכה הכל הוי ברכה שאינה צריכה וזה שכתב רבינו שם כל המברך ברכה שא\"צ סתמא ונמצא א\"כ כבר כתב רבינו גם דברי ר\"ל ולא פליגי וזו היא דעת מהרשד\"ם בתשובה א' מחלק או\"ח בדעת רבינו והוא קיצר בלשונו וכן נ\"ל בפירוש דבריו ובזה ניצל ממה שהשיג עליו מורינו ורבינו הגדול שלמה הלוי ז\"ל בתשובה הביאה מהר\"א אלפ'אנדארי ז\"ל בס' מרכבת המשנה פי\"ב מהל' תפילה יעו\"ש דרבינו לא ס\"ל טעמא דברכה שא\"צ ומ\"ש בהל' ברכות הוא סוג אחר יעו\"ש.<br><b> גם</b> מ\"ש עליו דאם איתא דס\"ל לרבינו טעמא דברכה שא\"צ א\"כ אפי' בס\"ת אחד לא יוכל לקרות שני פעמים ורבינו פי\"ב מהל' תפילה לא כתב אלא אדם אחד בשני ס\"ת משום פגמו של ראשון וכו' יעו\"ש י\"ל דאה\"נ דגם בס\"ת אחד אסור לאדם אחד לקרות שני פעמים אלא דלדידן בזמננו זה אין אדם שיקרא שני פעמים בס\"ת אלא שבירך ברכה אחרונה ושוב נמלך ורצה לקרוא פעם שניה ובזה ליכא ברכה שא\"צ דפנים חדשות באו לכאן דרוצה לקרוא פעם שניה משא\"כ בכהן גדול דאם קורא בס\"ת אחר ובעשור לחדש דקורא בו בלא ברכה אחרונה מהקריאה ראשונה ודעתו עדיין לקרוא ובעשור כשיברך ראשונה א\"כ כשמברך בספר שני מכח שהוא ס\"ת אחר הוי ברכה שא\"צ ולכך היה קורא בעל פה כדי שלא לברך ולא כן בשתי תורות בין בענין אחד בין בשני עניינים איכא פגמו של ראשון.<br><b> גם</b> אין מקום למה שהכריח ז\"ל דמדש\"ס שקיל וטרי לפרושי טעמא דפגמו של ראשון ואם איתא דחיישינן גם לברכה דא\"צ מאי מקשה בש\"ס ומי חיישינן לפגמו של ראשון מאחר דבלא\"ה איכא טעמא דברכה שא\"צ ואין לומר דמקשה לרב הונא דא\"כ הו\"ל למימר הניחא לר\"ל וכו' יעו\"ש, ולא ידעתי את שיחו דהא בפירוש קאמר ומי חיישינן לפגמא והו�� פשוט דהכי קאמר דאיך קאמר טעמא דפגמו של ראשון והא הכא דקורין בשלש תורות ולא חיישינן לפגמו של ראשון דאה\"נ דלטעם דברכה שא\"צ לא קשה דשאני הכא דהוי ג' גברי משא\"כ למ\"ד משום פגמו דאיכא פגם גם הכא בשלש תורות וחדית דליכא משום פגם כיון דהוי ג' גברי ותצא דינא דאיכא משום פגמו של ראשון בשתי תורות משא\"כ בס\"ת אחד אלא דבס\"ת אחד בנדון כהן גדול איכא טעמא אחרינא משום ברכה שא\"צ מה שאינו שייך בזמננו ומשו\"ה לא פסקו רבינו ונמצא א\"כ דכל שיכול לפטור עצמו בלא ברכה אחרת איכא לתא דברכה שא\"צ וכמ\"ש ריש לקיש.<br><b> גם</b> מהאמור בסמוך בדעת רבינו אין מקום למה שהכריח הרב הנזכר בדעת הרא\"ש דס\"ל דשינויא דר\"ל משום ברכה שא\"צ לאו הלכה מדלא הביאה בפ' הקורא עומד, דמה דלא הביאה שם משום דלא נפק\"מ לדידן לענין ס\"ת כלל כמ\"ש בסמוך משא\"כ מתירוצא דרב הונא דנפק\"מ לדינא מספר אחד לשני ספרים לדידן ולמה שנלמד משינויא דר\"ל לבעלמא משום ברכה שא\"צ כבר כתבה שם ביומא.<br><b> ומה</b> שהכריח ג\"כ מדהרא\"ש בשבת דף קי\"ח השמיט דברי ר\"י שסייע עצמו משינויא דר\"ל ש\"מ דלא ס\"ל, אינו הכרח חדא דיש לדחות דקיצר בראיות וכבר כתב שינויא דר\"ל שם ביומא בדוכתא, ועוד דמשם אין ללמוד אלא דלא יפסיק בינתים באכילתו אבל שלא יהו שתי הסעודות בשחרית ובהפסק גדול בינתים זה אינו נלמד משינויא דר\"ל ולכן הביא הראיה אחת של תוס' ללמוד ממנה אפי' להפסק גדול בינתים וכ\"ש בהפסק מעט ולא הוצרך להביא הראיה דר\"י דאין ללמוד ממנה אלא להפסק בינתים.<br><b> ומה</b> שנסתייע מדברי הרא\"ש בתשובה בענין סעודה שלישית לא הבנתיו דהא כתב בסוף דבריו וכשהוא מפסיק בסעודתו ומברך ברכת המוציא אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך כיון שהוא מפסיק לכבוד שבת וכו' הרי דאי לאו משום כבוד שבת היה אסור משום ברכה שא\"צ ונמצא דס\"ל ההיא שינויא דר\"ל וס\"ל ז\"ל דמשום כבוד שבת שגדול כבודו לא חשיב ברכה שאינה צריכה כי צריכה היא לכבוד השבת.<br><b> והשתא</b> דאתאן להכי תשובה מוצאת למה שלא הביא הרא\"ש הא דר\"י לפי שהוא חולק וס\"ל דאף דשינויא דר\"ל אמת מ\"מ כאן דאיכא כבוד שבת לא חשיב שא\"צ ולא הביא בפסקיו אלא שזמן סעודה שלישית מן המנחה ולמעלה אבל כשנמשך סעודתו עד הערב וצריך להפסיק אין קפידא משום ברכה שא\"צ דצריכה היא משום כבוד שבת והוי חולק אר\"י. נמצינו למדים שדעתו דכל דמברך משום כבוד שבת לא הוי ברכה שא\"צ משא\"כ בשאינו מברך אזל כבוד שבת וזה אינו דומה לנדונות אחרים שכתב מהרש\"ל שרצה לענות אמן או להפטיר ודו\"ק.<br><b> ומה</b> שחילק בין בירך בעצמו ליוצא ידי חובתו בברכת חבירו דבר זה תלוי באומד הדעת ודעתו ז\"ל הוא האדם הגדול מהרשד\"ם ז\"ל שאין לחלק ובשאר הראיות שהביא גם מה שהאריך וכתב שאין ראוי לעשות כן מ\"מ חייב לברך וכו' אחרי נשיקת ידיו ורגליו לא כתב מהרשד\"ם שאינו חייב לברך כי ודאי חייב וחייב אלא דעבד איסורא שהביא על עצמו חיובא לברך במקום שהיה יכול ליפטר בברכת חבירו דומיא דכהן גדול דהיה קורא על פה שלא להתחייב בברכה ואמר ר\"ל משום ברכה שא\"צ נמצא דאף דחייב לברך מיקריא ברכה שא\"צ. אלא דמ\"ש רבינו אין עונין אחריו אמן לאו בסוג זה קאי אף דכלול בתוכו, אלא היכא דיצא ידי חובתו ממש. ומ\"ש בסוף הל' ברכות ולעולם יזהר אדם בברכה שא\"צ רומז ביותר נדון דידן שלא יביא עצמו לברכה שא\"צ.<br><b> עוד</b> ראיתי לו ז\"ל כתב דאי לא דמיסתפי היה אומר דשלשה סוגי ברכה שא\"צ הוו והשלישי הוא מי שיכול לפטור בשמיעה וקאמר רבינו דאדר��א מצוה בו יותר משלוחו ולא יכוין לצאת בשמיעה מאחר אלא יברך הוא בעצמו ודייק לה ממ\"ש רבינו וירבה בברכות הצריכות יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> משום דקדוק קל כזה אינו סובל פירוש זה דתידוק מרישא איפכא דכתב וכן כל דבר שיסתפק לך אי טעון ברכה או לא עושין אותה בלא ברכה וכו' וזו היא הסוג השני שכתב הרב הנזכר וא\"כ מ\"ש רבינו עוד ולעולם יזהר אדם בברכה שא\"צ וכו' ולדעתו זה מה הכונה בדבריו אלה אי דקא מספקא לאדם אי יברך או לא היינו הסוג השני וכבר כתבו ריש מילין ואי הסוג השלישי א\"א דלדעת הרב לדעת רבינו אדרבה מצוה רמיא עליו לברך דמצוה בו יותר משלוחו וז\"ש רבינו וירבה בברכות אלא ודאי דמ\"ש רבינו ולעולם יזהר אדם בברכה שא\"צ היינו הסוג השלישי דיכול להפטר עצמו בשמיעת חבירו וכדר\"ל דסוגיית יומא ומ\"ש וירבה בברכות אינו מדוקדק כ\"כ ואפשר ליישבו דאם אדם נמלך והסיח דעתו מלאכול עוד וחזר בו לא ימנע אדם מלברך בחושבו דאיכא ברכה לבטלה אלא ירבה בברכות כיון דפנים חדשות באו לכאן, איך שיהיה כך היא חובתנו להליץ טוב בעד אדם גדול שדעתו רחבה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,80 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, The Chosen Temple",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות בית הבחירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשבונין </b>\n<b> וכו'. עד בונין באבנים.</b> ועיין מ\"ש מרן ודבריו תמוהים ממ\"ש רבינו סמוך ונראה בהי\"ג יעו\"ש וכמ\"ש בס' בירך יצחק סוף סדר תרומה. ולענ\"ד נראה בשנדקדק לשון מרן שכתב וילפינן מיניה לבנין הבית והו\"ל למימר וכ\"ש לבנין הבית דהוא קיל טפי וכן סיים במכילתא ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה ק\"ו לשאר כל הכלים עכ\"ל, אשר מזה מוכרח דכונת מרן דאפי' דרבינו פוסק כתנא דואם מזבח אבנים תעשה לי הוא חובה ולא רשות והוי דוקא מאבנים וכדכתיב אבנים שלמות תבנה ולא כמאן דדריש ואם, אם רצה מאבנים עושה רצה של לבנים עושה והוי ואם ככל אם, מ\"מ ס\"ל כיון דמצינו תנא דדריש כן ומיקל דאם רצה מלבנים עושה אף דלא סבירא לן כוותיה מ\"מ לבנין הבית דהוי קיל טפי פסקינן כוותיה וזה שכתב מרן לבנין הבית כלומר אף דלא פסקינן כוותיה מ\"מ לבנין הבית למדינן מיניה. אמנם חזות קשה חזיתי במכילתא עצמה וז\"ל ואם מזבח אבנים חובה או אינו אלא רשות ת\"ל ואם מזבח אבנים אלא אם רצה לעשות של לבנים עושה של אבנים עושה והוי ב' דסתרן וודאי נ\"ל דט\"ס נפל וצ\"ל דבר אחר אם רצה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור </b>\n<b> לכל אדם וכו'.</b> וכתב רבינו בספר המצוות מצות עשה כ\"א וז\"ל היא שציונו לירא מן המקדש וכו' וכבר התבאר במקומות מן הש\"ס שאין מותר לישב בעזרה אלא מלכי בית דוד וזה וכו' באומרו יתברך ומקדשי תיראו עכ\"ל. הנה נתבאר מדבריו דאיסור זה דישיבה בעזרה הוא מן התורה ככל הנך דנפקי מקרא דומקדשי תיראו דלא יכנס בהר הבית במקלו וכו' ואפשר שלזה כיון רש\"י שכתב פ\"ז דסוטה דף מ' אין ישיבה בעזרה דאין כבוד שמים בכך ואפילו מלאכי השרת אין להן ישיבה עכ\"ל, נמצא דמשום כבוד ומורא מה' הוא ויראת המקדש אינו אלא ממה שציוה על יראתו וכמ\"ש כאן רבינו ועיין להמל\"מ בזה ובארעא דרבנן אות האל\"ף."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאדם וכו' או שיישן וכו' אלא בין צפון לדרום וכו'.</b> ועיין בב\"י או\"ח סי' ג' ביאור דבריו, ועיין בספרו הקצר שם שאסר לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ועיין בב\"ח פי' דבריו ושבזהר חולק והצריך עיון. וכתב החבי\"ב דעכשיו אין נזהרים בכך דלא ידעינן כמאן נעביד או כש\"ס דילן או כהזהר. ולא ידענא מה התנצלות הוא זה דהא כלל ידוע כשחולק הש\"ס עם הזהר עבדינן כהש\"ס, ועוד דהכא שאני דאפשר לפרש הש\"ס כהזהר והוי ככו\"ע ומה גם דרש\"י פירש כן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> בטלו שמירה וכו'.</b> ונראה לענ\"ד כונת רבינו ע\"פ מ\"ש מרן בה\"א שהוא סיפרי זוטא והוא מ\"ש בסיפרי וז\"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בלא תעשה בעשה מנין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש נמצא דשמירת משמרת הקדש הוא העשה וקאי בין לזרים בין לכהנים והלוים ומה שסיים רבינו דאיכא לא תעשה ג\"כ לכהנים וללוים הוא ממ\"ש במכילתא הביאה רבינו בספר המצוות עשין כ\"ב ולא תעשה ס\"ז ושמרתם משמרת אין לי אלא בעשה דקאי ג\"כ לכהנים וללוים בלא תעשה מנין ת\"ל ושמרתם את משמרת הקדש והיינו כתוב שלאחריו ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח וא\"כ העשה הוא כתוב אחד והלא תעשה הוא כתוב אחר ואף דהלא תעשה הוא על העשה ממש וכמ\"ש רש\"י סדר משפטים ליתן לא תעשה על העשה ועיין להחבי\"ב בנימוקיו על רבינו. אך קשה על רבינו דלא כתב כשביטלו השמירה עברו גם העשה ודוק. ומתוך הכתוב כאן אין מקום למ\"ש בספרי תועפות ראם סדר תצא בסוף לשון מוצא שפתיך יעו\"ש שאין בהם לא טעם ולא ריח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מלילי שבת וכו'.</b> כתב מרן ואע\"ג דקי\"ל דאין שבות במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מערב שבת עכ\"ל. וע\"פ דבריו אלו הנה מקום אתי ליישב למאי דקשיא לי בש\"ס בפ\"ק דיומא אהא דתנן ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה תנא לא היו מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכינור אלא בפה דאמאי לא היו מעסיקין אותו בנבל וכינור הרי אין שבות במקדש ואיסור ניגון בנבל וכינור אינו אלא משום שבות גזרה שמא יתקן כלי שיר וכמ\"ש רבינו פכ\"ג מהל' שבת יעו\"ש. אמנם כפי דברי מרן לא קשה כיון דהיה אפשר לעסוק עמו בפה לא התירו שבות אף דאין שבות במקדש. האמנם קשה לי טובא בדברי מרן ממ\"ש איהו גופיה בפכ\"ג מהל' שבת ה\"ד וז\"ל ואין להקשות מדתנן ביומא שהיו מכין לפני כהן גדול באצבע דשאני מקדש שאין בו שבות עכ\"ל, ואי כדברי מרן דלכאן אמאי הותר להכות באצבע במקדש הרי אפשר להקיצו בענין אחר וכיון שכן אף במקדש איכא משום שבות וכמ\"ש כאן. ונראה ליישב דעד כאן לא כתב מרן חילוק זה אלא דוקא בשבות חמור כגון הך דטלטול נר וכיוצא דקרוב הדבר שיבוא להטות ומכבה ומבעיר כל כי האי כיון דאפשר בלאו הכי לא התירו אבל גבי כהן גדול שמכין לפניו באצבע שהוא שמא יתקן כלי שיר שרחוק הדבר שמהכאת אצבע יבוא לתקן כלי שיר דבשלמא לנגן בכלי שיר קרוב הדבר שיבוא לתקן שמא יקלקל ע\"י השיר ויתקנהו ומשו\"ה לא היו מעסיקין אותו לכהן גדול אלא בפה וכדכתיבנא לעיל דהוי שבות חמור וכדכתיבנא ברם בהכאת אצבע שהוא שבות קל וכדכתיבנא אף שאפשר להקיצו בענין אחר לא חיישינן מאחר שאין שבות במקדש. ומצינו בדברי הראשונים חילוק בין שבות לשבות וכדכתיבנא וכמ\"ש התוס' בעירובין דף ק\"ב ע\"ב ד\"ה והעליון ובד\"ה הא בלחה ששבות קטן התירו וגדול לא התירו יעו\"ש א\"כ ממנו נקח דס\"ל בדעת רבינו דבשבות גדול אין להתיר כל שאפשר בלא\"ה ובשבות קטן התירו במקדש אף דאפשר בלאו הכי וכדכתיבנא.<br><b> וראיתי</b> להרב מל\"מ שהקשה על דברי מרן ממ\"ש מהר\"י איסרלן דלהקיש באצבעו בשבת לשתק את התינוק שרי והביא ראיה מדתנן בקש להתנמנם וכו' ולא מידק עלה משום שאין שבות במקדש וכו' ואם כדברי מרן על כרחך טעמא לאו משום דאין שבות וכו' דהא אפשר להקיצו בענין אחר וכו' עכ\"ד, ואחר המחילה רבה דבריו תמוהים טובא דאיך הוה מצי להכריח דמותר משום דאי הוה אסור במקדש נמי הוה אסור כיון דאפשר להקיצו בענין אחר הרי מרן גופיה שהוא המחלק בכך בין כשאפשר בענין אחר ללא אפשר אפ\"ה בההיא דכהן גדול דמכין לפניו ס\"ל דמותר מטעם דאין שבות במקדש אף דאפשר להקיצו בענין אחר וכמ\"ש בהל' שבת וא\"כ על כרחך צריך לחלק בין ענין לענין וכבר ח��לקתי בעניותי בין שבות חמור כגון טלטול לשבות קל וכמ\"ש לעיל וא\"כ מה קושיא יש מדברי מהרי\"א לחילוק זה.<br><b> ולענ\"ד</b> בלא\"ה נמי אין להקשות על מרן מדברי מהרי\"א מאחר דבעיקר הדין פליגי דלרבינו אסור להכות באצבע בשבת ומהרי\"א מתיר מכח ההיא סוגיא א\"כ מרן מחלק לדעת רבינו אף דמהרי\"א פליג בכך דכמו דפליג בעיקר הדין ה\"נ פליג בחילוק זה. וע\"פ חילוק זה דכתיבנא לדעת מרן בין שבות חמור לשבות קל ניחא מאי דהוה קשה על מרן מהא דאמרינן בעירובין דף ק\"ג מתניתין חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ויעו\"ש בש\"ס ולפי דברי מרן שכתב כאן דכל דאפשר בנרות הדלוקים מערב שבת לא דחינן שבת א\"כ גבי יבלת נמי אפשר לעשותו מאתמול וכמו שיעו\"ש שם בש\"ס ובריש פ' אלו דברים בפסחים דף ס\"א יעו\"ש, וע\"פ חילוק זה דכתיבנא יש ליישב דחתיכת יבלת הוא שבות קל ודו\"ק.<br><b> עוד</b> הקשה הרב מל\"מ ממ\"ש רבינו בפ\"ב מהלכות עבודת יום הכפורים שאם היה הכהן זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל וכו' ואי כדברי מרן למה היו עוברין על שבות כיון שהיה אפשר להחם מים דלית ביה איסורא יעו\"ש. ולענ\"ד יש ליישב דזה שכתב רבינו או מערבין מים חמין במי המקוה היינו בשאי אפשר לליבון עששיות דלכתחילה צריך עששיות והוא ע\"פ הירושלמי שם ביומא דפריך ויחם לו חמין ומשני כדי שלא יהיו אומרים ראינו כהן גדול טובל במים שאובים והכי משמע לישנא דתלמודא דידן דאמר ר' יהודה עששיות של ברזל היו מטילין למים וכו' דלפרושי מתני' דקאמר ומחמין לו חמין קאתי וקאמר דהיינו ע\"י עששיות ולא כדמשמע סתמא דמתני' דהיינו דמחמין לו מים וא\"כ מוכרח מאחר דלא פליגי תלמודא דידן עם הירושלמי דמ\"ש רבינו או מערבין מים חמין היינו בדיעבד היכא דלא ליבנו או היכא דאי אפשר לליבון אבל לכתחילה צריך ללבן ולא למים חמין והשתא משו\"ה היו עוברים על שבות דרבנן בליבון כדי שלא יאמרו הכהן גדול טובל במים שאובין וכמ\"ש בירושלמי ודוק. [מחתני רך וטוב נקצץ בלא זימניה החכם הנעלה יעקב הלוי נ\"ע]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, The Chosen Temple",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_The_Chosen_Temple",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשבונין </b>\n<b> וכו'. עד בונין באבנים.</b> ועיין מ\"ש מרן ודבריו תמוהים ממ\"ש רבינו סמוך ונראה בהי\"ג יעו\"ש וכמ\"ש בס' בירך יצחק סוף סדר תרומה. ולענ\"ד נראה בשנדקדק לשון מרן שכתב וילפינן מיניה לבנין הבית והו\"ל למימר וכ\"ש לבנין הבית דהוא קיל טפי וכן סיים במכילתא ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה ק\"ו לשאר כל הכלים עכ\"ל, אשר מזה מוכרח דכונת מרן דאפי' דרבינו פוסק כתנא דואם מזבח אבנים תעשה לי הוא חובה ולא רשות והוי דוקא מאבנים וכדכתיב אבנים שלמות תבנה ולא כמאן דדריש ואם, אם רצה מאבנים עושה רצה של לבנים עושה והוי ואם ככל אם, מ\"מ ס\"ל כיון דמצינו תנא דדריש כן ומיקל דאם רצה מלבנים עושה אף דלא סבירא לן כוותיה מ\"מ לבנין הבית דהוי קיל טפי פסקינן כוותיה וזה שכתב מרן לבנין הבית כלומר אף דלא פסקינן כוותיה מ\"מ לבנין הבית למדינן מיניה. אמנם חזות קשה חזיתי במכילתא עצמה וז\"ל ואם מזבח אבנים חובה או אינו אלא רשות ת\"ל ואם מזבח אבנים אלא אם רצה לעשות של לבנים עושה של אבנים עושה והוי ב' דסתרן וודאי נ\"ל דט\"ס נפל וצ\"ל דבר אחר אם רצה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור </b>\n<b> לכל אדם וכו'.</b> וכתב רבינו בספר המצוות מצות עשה כ\"א וז\"ל היא שציונו לירא מן המקדש וכו' וכבר התבאר במקומות מן הש\"ס שאין מותר לישב בעזרה אלא מלכי בית דוד וזה וכו' באומרו יתברך ומקדשי תיראו עכ\"ל. הנה נתבאר מדבריו דאיסור זה דישיבה בעזרה הוא מן התורה ככל הנך דנפקי מקרא דומקדשי תיראו דלא יכנס בהר הבית במקלו וכו' ואפשר שלזה כיון רש\"י שכתב פ\"ז דסוטה דף מ' אין ישיבה בעזרה דאין כבוד שמים בכך ואפילו מלאכי השרת אין להן ישיבה עכ\"ל, נמצא דמשום כבוד ומורא מה' הוא ויראת המקדש אינו אלא ממה שציוה על יראתו וכמ\"ש כאן רבינו ועיין להמל\"מ בזה ובארעא דרבנן אות האל\"ף."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b>\n<b> לאדם וכו' או שיישן וכו' אלא בין צפון לדרום וכו'.</b> ועיין בב\"י או\"ח סי' ג' ביאור דבריו, ועיין בספרו הקצר שם שאסר לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ועיין בב\"ח פי' דבריו ושבזהר חולק והצריך עיון. וכתב החבי\"ב דעכשיו אין נזהרים בכך דלא ידעינן כמאן נעביד או כש\"ס דילן או כהזהר. ולא ידענא מה התנצלות הוא זה דהא כלל ידוע כשחולק הש\"ס עם הזהר עבדינן כהש\"ס, ועוד דהכא שאני דאפשר לפרש הש\"ס כהזהר והוי ככו\"ע ומה גם דרש\"י פירש כן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> בטלו שמירה וכו'.</b> ונראה לענ\"ד כונת רבינו ע\"פ מ\"ש מרן בה\"א שהוא סיפרי זוטא והוא מ\"ש בסיפרי וז\"ל וזר לא יקרב אין לי אלא בלא תעשה בעשה מנין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש נמצא דשמירת משמרת הקדש הוא העשה וקאי בין לזרים בין לכהנים והלוים ומה שסיים רבינו דאיכא לא תעשה ג\"כ לכהנים וללוים הוא ממ\"ש במכילתא הביאה רבינו בספר המצוות עשין כ\"ב ולא תעשה ס\"ז ושמרתם משמרת אין לי אלא בעשה דקאי ג\"כ לכהנים וללוים בלא תעשה מנין ת\"ל ושמרתם את משמרת הקדש והיינו כתוב שלאחריו ושמרתם את משמרת הקדש ואת ��שמרת המזבח וא\"כ העשה הוא כתוב אחד והלא תעשה הוא כתוב אחר ואף דהלא תעשה הוא על העשה ממש וכמ\"ש רש\"י סדר משפטים ליתן לא תעשה על העשה ועיין להחבי\"ב בנימוקיו על רבינו. אך קשה על רבינו דלא כתב כשביטלו השמירה עברו גם העשה ודוק. ומתוך הכתוב כאן אין מקום למ\"ש בספרי תועפות ראם סדר תצא בסוף לשון מוצא שפתיך יעו\"ש שאין בהם לא טעם ולא ריח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חוץ </b>\n<b> מלילי שבת וכו'.</b> כתב מרן ואע\"ג דקי\"ל דאין שבות במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מערב שבת עכ\"ל. וע\"פ דבריו אלו הנה מקום אתי ליישב למאי דקשיא לי בש\"ס בפ\"ק דיומא אהא דתנן ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה תנא לא היו מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכינור אלא בפה דאמאי לא היו מעסיקין אותו בנבל וכינור הרי אין שבות במקדש ואיסור ניגון בנבל וכינור אינו אלא משום שבות גזרה שמא יתקן כלי שיר וכמ\"ש רבינו פכ\"ג מהל' שבת יעו\"ש. אמנם כפי דברי מרן לא קשה כיון דהיה אפשר לעסוק עמו בפה לא התירו שבות אף דאין שבות במקדש. האמנם קשה לי טובא בדברי מרן ממ\"ש איהו גופיה בפכ\"ג מהל' שבת ה\"ד וז\"ל ואין להקשות מדתנן ביומא שהיו מכין לפני כהן גדול באצבע דשאני מקדש שאין בו שבות עכ\"ל, ואי כדברי מרן דלכאן אמאי הותר להכות באצבע במקדש הרי אפשר להקיצו בענין אחר וכיון שכן אף במקדש איכא משום שבות וכמ\"ש כאן. ונראה ליישב דעד כאן לא כתב מרן חילוק זה אלא דוקא בשבות חמור כגון הך דטלטול נר וכיוצא דקרוב הדבר שיבוא להטות ומכבה ומבעיר כל כי האי כיון דאפשר בלאו הכי לא התירו אבל גבי כהן גדול שמכין לפניו באצבע שהוא שמא יתקן כלי שיר שרחוק הדבר שמהכאת אצבע יבוא לתקן כלי שיר דבשלמא לנגן בכלי שיר קרוב הדבר שיבוא לתקן שמא יקלקל ע\"י השיר ויתקנהו ומשו\"ה לא היו מעסיקין אותו לכהן גדול אלא בפה וכדכתיבנא לעיל דהוי שבות חמור וכדכתיבנא ברם בהכאת אצבע שהוא שבות קל וכדכתיבנא אף שאפשר להקיצו בענין אחר לא חיישינן מאחר שאין שבות במקדש. ומצינו בדברי הראשונים חילוק בין שבות לשבות וכדכתיבנא וכמ\"ש התוס' בעירובין דף ק\"ב ע\"ב ד\"ה והעליון ובד\"ה הא בלחה ששבות קטן התירו וגדול לא התירו יעו\"ש א\"כ ממנו נקח דס\"ל בדעת רבינו דבשבות גדול אין להתיר כל שאפשר בלא\"ה ובשבות קטן התירו במקדש אף דאפשר בלאו הכי וכדכתיבנא.<br><b> וראיתי</b> להרב מל\"מ שהקשה על דברי מרן ממ\"ש מהר\"י איסרלן דלהקיש באצבעו בשבת לשתק את התינוק שרי והביא ראיה מדתנן בקש להתנמנם וכו' ולא מידק עלה משום שאין שבות במקדש וכו' ואם כדברי מרן על כרחך טעמא לאו משום דאין שבות וכו' דהא אפשר להקיצו בענין אחר וכו' עכ\"ד, ואחר המחילה רבה דבריו תמוהים טובא דאיך הוה מצי להכריח דמותר משום דאי הוה אסור במקדש נמי הוה אסור כיון דאפשר להקיצו בענין אחר הרי מרן גופיה שהוא המחלק בכך בין כשאפשר בענין אחר ללא אפשר אפ\"ה בההיא דכהן גדול דמכין לפניו ס\"ל דמותר מטעם דאין שבות במקדש אף דאפשר להקיצו בענין אחר וכמ\"ש בהל' שבת וא\"כ על כרחך צריך לחלק בין ענין לענין וכבר חילקתי בעניותי בין שבות חמור כגון טלטול לשבות קל וכמ\"ש לעיל וא\"כ מה קושיא יש מדברי מהרי\"א לחילוק זה.<br><b> ולענ\"ד</b> בלא\"ה נמי אין להקשות על מרן מדברי מהרי\"א מאחר דבעיקר הדין פליגי דלרבינו אסור להכות באצבע בשבת ומהרי\"א מתיר מכח ההיא סוגיא א\"כ מרן מחלק לדעת רבינו אף דמהרי\"א פליג בכך דכמו דפליג בעיקר הדין ה\"נ פליג בחילוק זה. וע\"פ חילוק זה דכתיבנא לדעת מרן בין שבות חמור לשבות קל ניחא מאי דהוה קשה על מרן מהא דאמרינן בעירובין דף ק\"ג מתניתין חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ויעו\"ש בש\"ס ולפי דברי מרן שכתב כאן דכל דאפשר בנרות הדלוקים מערב שבת לא דחינן שבת א\"כ גבי יבלת נמי אפשר לעשותו מאתמול וכמו שיעו\"ש שם בש\"ס ובריש פ' אלו דברים בפסחים דף ס\"א יעו\"ש, וע\"פ חילוק זה דכתיבנא יש ליישב דחתיכת יבלת הוא שבות קל ודו\"ק.<br><b> עוד</b> הקשה הרב מל\"מ ממ\"ש רבינו בפ\"ב מהלכות עבודת יום הכפורים שאם היה הכהן זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל וכו' ואי כדברי מרן למה היו עוברין על שבות כיון שהיה אפשר להחם מים דלית ביה איסורא יעו\"ש. ולענ\"ד יש ליישב דזה שכתב רבינו או מערבין מים חמין במי המקוה היינו בשאי אפשר לליבון עששיות דלכתחילה צריך עששיות והוא ע\"פ הירושלמי שם ביומא דפריך ויחם לו חמין ומשני כדי שלא יהיו אומרים ראינו כהן גדול טובל במים שאובים והכי משמע לישנא דתלמודא דידן דאמר ר' יהודה עששיות של ברזל היו מטילין למים וכו' דלפרושי מתני' דקאמר ומחמין לו חמין קאתי וקאמר דהיינו ע\"י עששיות ולא כדמשמע סתמא דמתני' דהיינו דמחמין לו מים וא\"כ מוכרח מאחר דלא פליגי תלמודא דידן עם הירושלמי דמ\"ש רבינו או מערבין מים חמין היינו בדיעבד היכא דלא ליבנו או היכא דאי אפשר לליבון אבל לכתחילה צריך ללבן ולא למים חמין והשתא משו\"ה היו עוברים על שבות דרבנן בליבון כדי שלא יאמרו הכהן גדול טובל במים שאובין וכמ\"ש בירושלמי ודוק. [מחתני רך וטוב נקצץ בלא זימניה החכם הנעלה יעקב הלוי נ\"ע]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות בית הבחירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל ואיכא תנא דפליג עלה ואע\"ג דלא אידכר ההוא תנא הכא בגמ' וכו' עכ\"ל. ודבר ה' בפיהו אמת דאיכא תנא דפליג עלה הובא בפסחים דף מ\"א ע\"א ת\"ר יכול אכל כזית חי יהא חייב וכו' עד ת\"ל כי אם צלי אש ומן התימה על מרן דלא הזכירו. ואש\"ס גופיה אני תמיה איך מההיא ברייתא דהמקדיש בעלי מומין מותיב מינה ואסיק בתיובתא אחרי דאיכא ברייתא אחריתא בר פלוגתא הובאה בפסחים. גם בש\"ס פסחים גופא יש להפליא אחרי דהביאו ההיא ברייתא דהביאו פלוגתא דאביי ורבא כמי שהוא ענין זר ולא קאמר דברייתא ההיא פליגא דחד מינייהו וגם נמצא דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דתנאי. וכן קשה לי בש\"ס בסנהדרין דף ס\"ג דהביא מדרבי אבין דעל כולהו לא לקי משום דהוי לאו שבכללות וכו' יעו\"ש להורות דזה מוסכם והא איכא תנא שהביא הש\"ס בתמורה דכתיבנא דס\"ל דאף בלאו שבכללות לוקה. ולזה יש ליישב ע\"פ מ\"ש התוס' שם דהרגישו מעין זה מפלוגתא דאביי ורבא וחילקו דאף מאן דאמר התם דלקי הכא מודה דלא מפרש קרא יעו\"ש והתם מפרש קרא דכתיב ומהם לא תתנו וכו' ומשמע בין כולו בין מקצתו. ומ\"מ על התוס' יש לגמגם דהו\"ל לכתוב כן על ההיא דתמורה. ושוב ראיתי להרשב\"א סי' קמ\"א שכתב כדברי התוס' וז\"ל ומיהו הדברים עתיקים שענין לאו שבכללות בש\"ס אינו כולו על צד אחד אלא יש שכולן מודים בו שאין לוקין עליו כאותה האמורה בסנהדרין המגפף וכו' ויש שלוקין עליו כדעת רבא בפ' ראשון דתמורה גבי המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח ויש שנחלקו בהן אביי ורבא בנא ומבושל וכיוצא בהן והלכה כמאן דאמר אין לוקין ומסתברא לי משום דשינה פלוגתייהו בפלוגתא דתנאי בפ\"ק דכריתות דתניא שור וכו' לא תאכלו לחייב על כל אחד ואחד [וכו'] וחכ\"א אינו חייב אלא אחת וקאמר עלה נימא בהא קמיפליגי דר' ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין ודחינן לעולם סבר ר\"י אין לוקין וכו' ושקלו וטרו טובא שלא להעמיד לר\"י דסובר לוקין ואפילו נאמר דפליגי בהכי הלכה כחכמים וכיון שכן אפילו אית לרבא לוקין לא קי\"ל כוותיה אלא שעדיין צ\"ע אמאי לא אותיבו בש\"ס למ\"ד לוקין עכ\"ל, הרי שכתב כדעת התוס' דשניא ההיא דהמגפף וכו' וכולהו מודו דאין לוקין על אותו לאו שבכללות ובההיא דתמורה כתב דהלכה כרבא דשניא ההיא ג\"כ והיינו כדכתיבנא. ומתשובות הרשב\"א הלזו תשובה מוצאת להאי דינא דפסק רבינו כאן דשאני הא דתמורה דהלכה כרבא וא\"צ למה שהאריך הוא ואישתמיטתיה מיניה הך תשובת הרשב\"א וכפי דברי הרשב\"א הללו מתיישב מה שהקשינו אגופא דש\"ס דאסיק בתיובתא לפי דשניא הא דתמורה מההיא דפסחים, אבל קשה למרן דלא דרך בדרך זה. ולמה שהקשה הרשב\"א דלא אותיבו בש\"ס למ\"ד לוקין מההיא ברייתא לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דמאן דאמר לוקין יאמר אנא דאמרי כר' ישמעאל ולא יאמר דשאני ההיא כמ\"ש בש\"ס ומה תאמר דפליגי בפלוגתא דתנאי ברייתא לא שמיע להו.<br><b> ומהך</b> סוגיא דסנהדרין אני תמיה אמה שכתב הרב ראש יוסף חו\"מ ריש סי' כ\"ז דלא מיקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה ענינים הרבה מובדלים זה מזה אבל היכא שהלאו אינו כולל אלא ענין אחד כגון לאו שבקללה אע\"פ שיצא ממנו איסור לגופין מוחלקין לא שייך ביה לאו שבכללות וכו' יעו\"ש והרי בהאי סוגיא היפך זה דמגפף ומנשק וכו' דומה לקללה. ושוב ראיתי שדברי הרב הן דברי התוס' בסנהדרין דף ס\"ג ע\"ב ד\"ה שלא ידור ומה שהקשינו יישבו התוס' שם ע\"א ד\"ה על יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> בעל מום קבוע או בעל מום עובר אם הקריבו עובר שנאמר לא תזבח וכו'.</b> וכתב מרן משם ס' המצוות לרבינו שהוא מהסיפרי יעו\"ש. הילך מ\"ש מרן החבי\"ב בכנסת הגדולה כללי הפוסקים סי' כ\"ח בשם תומת ישרים דהיכא דהסיפרא והסיפרי מוכחים היפך שיטת הש\"ס דרך רבינו לפסוק כוותייהו דהא הכא פסק כהסיפרי היפך ש\"ס ערוך בבכורות דף י\"ד ע\"ב דהתם דריש לה הכי אמר ר' אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר לא תזבח לה' אלהיך וכו' הרי דפסק כהסיפרי נגד הש\"ס וזה שכתב הרב תומת ישרים וז\"ל וכן מצאנו בכמה מקומות היכא דהסיפרא או סיפרי או תורת כהנים או הירושלמי מוכחים כן אף דשיטת הש\"ס לא ריהטא הכי פוסק היפך שיטת הש\"ס דוק ותשכח בכמה דוכתי ומכללם הל' מלוה ולוה פ\"ה מצוה להשיך לנכרי והשיב עליו הר\"א וז\"ל ואולי טעה במ\"ש בסיפרי הרי לך שהרמב\"ם סמך על סיפרי והניח ש\"ס דאיזהו נשך ואף הראב\"ד משמע שהיה נח לו אלא מפני שטעה וכו' עכ\"ל, הרי שכתב דלאו דוקא בהל' מלוה ולוה אלא דוק ותשכח כמה דוכתי והרי לך שהבאתי חד מינייהו. ולפי הכתוב אין מקום למ\"ש הרב יד מלאכי כללי הרמב\"ם ס\"ט על דברי הר\"ב תומת ישרים וז\"ל ועוד שעמד על עיקרן של דברים בתומת ישרים וראיתי שעיקר ראיותיו בזה הוא ממ\"ש פ\"ה מהל' מלוה וכו' ועל כגון דא לא שייך לומר דרכו של הרמב\"ם כיון דאחת היא ופרסמה הכתוב ונסתייע בזה מדברי הר\"י די ליאון יעו\"ש, ואתמהא וכי לא ראה שכתב התומת ישרים דוק ותשכח בכמה דוכתי ומכלל הל' מלוה ולוה והרי לך מה שהבאתי ולא אחד הוא ולא שנים ג\"כ נינהו דכן פסק ג\"כ בהל' רוצח פ\"א דרוצח ניתן להצילו בנפשו מוקצותה את כפה והשיג עליו הר\"א דפסק כסיפרי נגד הש\"ס הרי דדרכו בכך ואפי' נגד הש\"ס ובג' הויא חזקה. גם הרב מהר\"א חאקו הביא דבריו הרב לשון ערומים בלשונות הרא\"ם סדר תצא כתב וז\"ל ולהרמב\"ם לק\"מ דדרכו לפסוק כסברת הסיפרי אפי' נגד ש\"ס דילן וכמ\"ש מהר\"י קולון עכ\"ל. ומ\"מ כפי כל הכתוב צ\"ע מה שהשיב רבינו לחכמי לוניל הביאו המגדל עוז פי\"ב דנדרים דכל דדרשת הסיפרי לא הוזכרה לא בש\"ס בבלית ולא בש\"ס ירושלמי ליתא לההיא דרשא יעו\"ש, והאמת דצריך להתיישב בזה לפי הענינים."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם היתה אוזן וכו' קטנה אפי' עד כפול כשרה.</b> עיין בכ\"מ ולח\"מ ונמצא א\"כ דפסק דלא כמתני' משום רבנן דברייתא ולכאורה קשה דהוי היפך דף מ\"א על מתני' דתני על אלו מומין שוחטין את הבכור הקשו בש\"ס הא תו למה לי וכו' אלא איידי דתני ג' הוסיף וכו' וקתני ואתי כיחידאה וקא סתים ליה ככולהו על אלו מומין וכו' ע\"כ, ופי' רש\"י ד\"ה וקתני ואתי וכו' והדר תני ואתא במומין שאינה סתמא אלא יחידאי קא אמרי לה כגון וכו' וסוף דבריו פליגי רבנן עלייהו להכי הדר וסתם וכו' עכ\"ל, הרי דכל הני סתמי כיחידאי הלכתא נינהו ואיך פסק רבינו דלא כמתני'. ולא קשה כלל דרבינו לא הוה גריס בש\"ס תיבות אלו וקתני ואתי כיחיד דיחידאה כמו שנראה מפי' המשנה שלו וכן מדברי הרע\"ב בפי' המשנה, וכוונת הש\"ס דמשום הנך ג' דלא הודו לו ואמרו לא שמענו וכו' קאמר על אלו מומין שוחטין כיחידאה והיינו טעמא כיון דבי\"ד של אחריהם אמרו הרי זה מום אבל בשאר הפרק כל דמצינן דפליגי עליה דמתני' פסקינן כרבים וכל דלא מצינן דפליגי פסקינן כמתני' אף דיחידאה נינהו ומ\"מ פסק רבינו הכא כברייתא דרבים נינהו נגד המתני' ומשא\"כ בשאר המומין דלא נמצא חולק פסק כולהו דמתני'. ואצלי הדל האי גירסא דרש\"י תמוה היא אצלי דכיון דרבינו הקדוש ידע דבכל אלו הדינים ליכא חולק ומשו\"ה סתמן להלכתא אף דהן יחידאי איך חשש שמא יטעה הטועה ולא יפסוק הלכתא כהנך מתני' משום דשמא פליגי רבנן ומי הוא זה (ואיזי) [ואיזה] הוא שיפסוק נגד מתני' משום ספקא דאיכא מאן דפליג אתמהא, וכ\"כ התוס' יו\"ט במשנה זאת דרבינו והרע\"ב לא גרסי כגירסת רש\"י וכבר ברירנא דגם מחיבורו בס' היד מורה כן מדפסק באזנו אחת גדולה ואחת קטנה כפול כשרה דלא כמתני' ומן התימה על שושנים לדוד שכתב על דברי התוס' יו\"ט וז\"ל להרמב\"ם ודאי א\"א לומר שהוא ז\"ל פסק לכולהו דיחידאי וכו', ואין מקום לדבריו כלל וכדכתיבנא דאדרבא נהפוך הוא ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בסיפרי תועפות ראם דף נ\"ו ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שנסתפק הרב מל\"מ ומאי דקא פשיט מדברי רבינו ומאי דדחי לה הרב שער המלך, ויפה כח הדוחה. ואף גם זאת מאי דקא פשיט מדברי התוס' בערכין דף י\"ח יעו\"ש מה שכתבו וסיים הוא על דבריהם ואם איתא וכו' ליתא דהא משכחת לה תמידין בראש השנה וכגון שנולדו בר\"ה וידעינן שכלו לו חדשיו אלא ודאי דאפי' דידעי שכלו לו חדשיו לא מהני אלו דבריו. לענ\"ד יש לדחות דשפיר מקשו התוס' דאי לא תימא הכי היאך נמצא תמידין כשרים לר\"ה וכו' דלו יהי דבידוע שכלו לו חדשיו מהני מ\"מ זו אינו שכיח שיהיו נולדים בר\"ה וידוע שכלו חדשיו. עוד ראיתי לו ז\"ל עומד ותמיה על הרב פרי חדש במה שהבין בכונת הש\"ס בפרק כל הבשר מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה וכו' דפירושו מחוסר זמן דקודם יום הח' יעו\"ש באורך.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כמו שהבין הפר\"ח דמחוסר זמן דש\"ס הוא אותו דקודם ח' ימים דאי לאו הכי מה הלשון אומרת בש\"ס מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה והכי הו\"ל למימר מדאסר רחמנא לגבוה דהיינו אותו ואת בנו דמקודשין דעליה אנו קיימין ולמה קרא לו שם זה דמחוסר זמן והוא יתר אלא ודאי דקאי למחוסרי זמן דקודם ח' ימים והכי פירושא דש\"ס אותו ואת בנו ליתסר באכילה כיון דאסרו הכתוב משום היותו מחוסר זמן דהיום לא חזי לשחיטה ולמחר חזי ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן דקודם ח' ימים והיינו דקודם ח' ימים אסריה רחמנא ואפי' דכלו לו חדשיו והוי דומה לאותו ואת בנו דהיום אסור ומחר שרי והתם יום ז' אסור לח' שרי ולמה איצטריך לאוסרו לגבוה כיון דמחוסר זמן להדיוט נמי אסיר אלא ודאי דלהדיוט שרי ולעולם דבכלו לו חדשיו בחולין שרי באכילה ולא הוו סוג אחד כלו לו חדשיו דחולין עם כלו לו חדשיו דקרבן דכלו לו חדשיו דחולין כיון שיצא מכלל נפל לא חשיב כנבלה ושריא משא\"כ בקרבן אף דכלו לו חדשיו ויצא מכלל נפל אפ\"ה אסריה רחמנא ומחוסר זמן דקרבן דמי למחוסר זמן דאותו ואת בנו וזה אפשר בכונת רש\"י שכתב אותו ואת בנו אינו אלא מחוסר זמן שהיום אסור ולמח�� מותר עכ\"ל, כלומר דומה אותו ואת בנו למחוסר זמן דח' ימים כי גם אותו ואת בנו חשיב מחוסר זמן דלמחר חזי.<br><b> אמנם</b> מצד אחר חזינא דא\"א פירוש זה בש\"ס מכל וכל דהא אי לאו דכתב רחמנא ומיום הח' ירצה מהיכא הוה ידעינן דעד יום הח' פסול לקרבן וכי מאותו ואת בנו ילפינן לאסור לגבוה פחות מח' ימים לא ראי זה כראי זה והיכי אמרינן מדאסר רחמנא מחוסר זמן וכו' כלומר דלא הוה צריך קרא למיכתביה דילפת לה מהדיוט דהשתא להדיוט אסיר לגבוה מיבעיא אלא ודאי דלהדיוט שרי והא מהדיוט שהוא אותו ואת בנו איך ילפינן לפחות מח' ובשלמא במ\"ש המל\"מ ז\"ל דכונת הש\"ס הוא מחוסר זמן דאותו ואת בנו ניחא דקא פשיט דשרי להדיוט אותו ואת בנו ממאי דחזינן דאותו ואת בנו אסרו לגבוה ואי אסיר להדיוט אין צריך לאוסרו לגבוה וצריך לידחק בלשון הש\"ס.<br><b> עוד</b> כתב הרב מל\"מ וז\"ל ולא ידעתי למה לא ביאר וכו', ליתא דהא כתבו לקמן בסוף ה\"י וז\"ל וכן המקדיש מחוסר זמן ה\"ז כמקדיש בעל מום עובר ואינו לוקה וכו'. ואף שדימהו למקדיש בעל מום עובר והוא מסוגיית מעילה דף י\"ב ע\"א מ\"מ הא כתב הדין.<br><b> עוד</b> כתב וז\"ל ובפ' ולד חטאת אמר מתקיף לה וכו' יעו\"ש, יפה הקשה עמיתי החכם השלם שב\"ע נר\"ו דשאני התם דאיירי בעופות ויש לחלק ביניהם כמו דאיתא שם במעילה דף י\"ב ע\"א יעו\"ש. ודרך אגב ראיתי להתוס' שם בתמורה דף י\"ט ע\"ב ד\"ה אף וז\"ל וי\"ל דהני מילי לכתחילה מיהו אם עבר והקדיש קדוש דילפינן ליה מבכור עכ\"ל, והמה תמוהים אחרי ראות הסוגיא דבכורות דף כ\"א ע\"ב דמאי דיליף הוא מעשר בהמה דוקא דיליף ליה מהעברה העברה ולא שאר קדשים ומשו\"ה אף לכתחילה שרי להקדיש ואף דנאמר דתיבות דילפינן ליה מבכור הם יתרות וט\"ס הן שכן בזבחים דף קי\"ב ע\"ב ד\"ה היתר לא סיימו כן יעו\"ש עדיין אין דבריהם מובנים דא\"כ איך בתמורה מערב למחוסר זמן דבעלמא עם מחוסר זמן דמעשר בהמה דההיא דמעשר בהמה אפילו לכתחילה מקדיש לה דיליף מבכור משא\"כ בשאר קדשים. גם במה שתפסו דבורם מסיפא דברייתא אינו מובן דהברייתא היא גופא איתא בבכורות ולק\"מ אלא אי קשה הוא ממ\"ש בש\"ס והרי מחוסר זמן וכו' כמ\"ש בבכורות. גם דבריהם דבכורות ד\"ה מחוסר זמן וכו' היינו במעשר בהמה וכו' עכ\"ל, המה תמוהים מההיא דחולין דף פ\"א שהיה ר' שמעון אומר כל הראוי לבא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת וכן כתבו רש\"י והתוס' בתמורה דף י\"ט והיא משנה בזבחים דף קי\"ב ע\"ב ונראה בבירור דאיירי בשאר קדשים וכן במעילה דף י\"ב יעו\"ש. ובר מן דין מצד עצמם דבריהם אינם מובנים דהם הקשו ממ\"ש בתמורה הרי מחוסר זמן דלא חזי וכו' א\"כ איך מתרצים דהיינו במעשר בהמה א\"כ קושיית הש\"ס לא קשה מידי דשאני מחוסר זמן ממעשר בהמה באופן דכל דבריהם צ\"ע.<br><b> וכעת</b> חזינא דכונתם הכי דמ\"ש בתמורה דבקדשים אם עבר והקדיש קדוש דיליף כן מבכור היינו בלכתחילה הוא דאסור אבל בדיעבד קדוש ולאו ממש דומיא דבכור והשתא הכי ריהטא סוגיא שם בתמורה והרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר ר' שמעון דקדוש פי' דלא חזי לכתחילה בקדשים ומשני שאני מחוסר זמן דיליף מבכור כדתניא וכו', והא כדאיתיה והא כדאיתיה דלמעשר בהמה אף לכתחילה נכנס לדיר להתעשר דומיא דבכור ממש ולשאר קדשים דוקא בדיעבד שרי כבכור ברם לאו ממש כבכור ומ\"ש בבכורות ואדיליף מבכור נילף מקדשים ר\"ל דמעשר אדנילף מבכור לומר דאפי' לכתחילה שרי נילף מקדשים דילפי מבכור דלא שרי אלא בדיעבד אבל לא לכתחילה אבל לעולם הבכור הוא המלמד בין לקדשים בין למעשר בהמה והא כדאיתיה והא כדאיתיה ואף דהתוס' בזבחים דף קי\"ד כתבו סתמא דקדשים במחוסר זמן קדשי וליכא אלא איסור עשה דביום הח' ירצה כונתם דלא אמרינן ואי לאו לא ירצה ואפי' בדיעבד כיון דחזינן בבכור דאף לכתחילה מהני ומכח בכור מפרשינן לקרא דלא ירצה בלכתחילה ודבריהם בזבחים ותמורה חדא היא, וכל זה לא ימלט מן הגמגום אמנם זו היא כונתם, ובבכורות חלוקים בעיסתם דלא תירצו כמו שתירצו בתמורה לחלק בין לכתחילה לדיעבד אלא חילקו דמ\"ש שם בתמורה הרי מחוסר זמן דלא חזיא ואמר ר\"ש קדוש היינו במעשר בהמה וכו' אבל בשאר קדשים מודה ר\"ש ולפירושם מ\"ש הש\"ס שם והרי מחוסר זמן וכו' איירי במעשר בהמה ואהא תירץ שאני מחוסר זמן דיליף מבכור וכו' דלא כפי' רש\"י והתוס' שם בפירושא דהך קשיא והרי וכו', ולפי\"ז אה\"נ דבקדשים גם בדיעבד לא מהני וכפשטא דסוגיא דבכורות. אבל קשה לדבריהם דניחזי אנן מאי מקשה הש\"ס בתמורה והרי מחוסר זמן וכו' דהיינו במעשר בהמה ולדידיה מי ניחא הרי בקדשים דלא קדשי במחוסר זמן והוי היפך מחוסר זמן דמעשר בהמה, וצריך לתרץ שאני מעשר בהמה דיליף מבכור וא\"כ לא קשה כלל והרי (מעשר) [מחוסר זמן] דהוי מעשר בהמה וכו'.<br><b> ובהיותי</b> בזה חזות קשה חזינא לרש\"י במעילה דף י\"ב ד\"ה אלא לרבנן מ\"ש מחוסר זמן דבהמה וכו' מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וכו' ע\"כ, והא מסוגיא דבכורות נהרא נהרא ופשטא דהך דמחוסר זמן נכנס לדיר הוא לר' שמעון ורבנן חלוקין עליו יעו\"ש בפירוש וכך היא מתני' מפורשת בבכורות דף נ\"ז דמחוסר זמן אינו מתעשר והיא רבנן דר\"ש וא\"כ מאי קשיא לרבנן אלא הקושיא היא לרבנן מ\"ש ממחוסר זמן דקדשים דבדיעבד קדשי והיינו כמ\"ש התוס' בתמורה ונמצא סוגיא זאת מכרחת לפי' התוס' הנזכר ושוב ראיתי אחר זמן להמל\"מ פ\"ב דמעילה הט\"ז תמה על רש\"י כן ועיין בהלכה זאת בסיפרי תועפות ראם דף ק\"ו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הרובע </b>\n<b> ונרבע וכו'.</b> הכי איתא במתני' בכורות דף מ\"א ואלו שאין שוחטין לא במקדש וכו' ושנעבדה בו עבירה וכו' ובש\"ס מנא הני מילי דת\"ר מן הבהמה להוציא רובע ונרבע וכו' ונמצא דפירושא דמתני' דנעבדה בו עבירה היינו רובע ונרבע וכן מחד מיעוטא נתמעטו דשניהם שוים ומן התימה על רש\"י במתני' שכתב ושנעבדה בו עבירה שנרבע ע\"כ, והו\"ל למימר רובע ונרבע. וכן הרע\"ב כתב בפי' שניהם ונכנס ברובע וסיים בנרבע ובכונה כתב כן ודלא כהתוס' יו\"ט דכתב [לא] דקדק בלשונו שנכנס ברובע וסיים בנרבע יעו\"ש.<br><b> ודע</b> דבש\"ס הקשו על הך דרובע ונרבע ונוגח הני בני קטלא נינהו ותירצו ע\"פ עד אחד ע\"כ. כנראה להדיא דליתא האי גירסא במתני' ע\"פ עד אחד וכ\"כ רש\"י בש\"ס ופרכינן והני בני קטלא נינהו וכו' ומשני כגון שאין שם אלא עד אחר ומוכרח שמה שנראה מפירושו במתני' דהוה גריס ע\"פ עד אחד ליתא וצריך לתקן בלשונו כמו שראיתי גמ' ישנה שהוגה כן ברש\"י ד\"ה או שהמית אדם וכו' ולא בנגיחה או ע\"פ עצמו וכו' הוי בסקילה ואפי' בהנאה מיתסר עכ\"ל. ונראה מזה דמ\"ש ע\"פ עד אחד או ע\"פ עצמו הם דברי עצמו שהביא פירוש הש\"ס על מתני' ולא שתפש מלשון המשנה וכן נראה מדברי רבינו בפי' המשנה דלא הוה גריס כן במתני' וכן נראה מדברי הרא\"ם בחומש סדר ויקרא ד\"ה מן הבהמה ולא כולה יעו\"ש בסוף הלשון ודו\"ק. וכל זה מוכרח מלשון רש\"י בש\"ס והן הן דברי הרע\"ב בפי' המשנה ודלא כהרב תוס' יו\"ט שכתב דגריס רש\"י במתני' ע\"פ עד אחד או ע\"פ עצמו ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשתחוה </b>\n<b> להר וכו'. אסורים למזבח.</b> והיינו טעמא דגבוה מהדיוט שאני דאף דלהדיוט קרקע עולם אינו נאסר מ\"מ לגבוה מאיס והיינו מ\"ש מהר\"ש יפה בבראשית רבה סדר ויחי פרשה צ\"ט על מ\"ש שם כולכם נעשית עבודה זרה על ראשיכם ואע\"ג דקרקע עולם אינו נאסר לענין שכינה גנאי הדבר שתשרה שכינה במקום שנעשה ע\"ז וכו' אלו דבריו, כלומר דלגבוה שאני מהדיוט וכמו שהוא פשוט זה מדינא דגמרא ופסקו רבינו כאן. וראיתי לרב יהודאי גאון בס' פרשת דרכים דרך ענוים דרוש י\"ד דכתב על דברי מהר\"ש יפה הנ\"ל ולא ידעתי מה הוקשה לרב שהרי פשוט הוא דיש נעבד במחובר אצל גבוה ואין דבר גבוה כירידת ה' על הר סיני אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דהך דהוא פשוט כתבו הוא ג\"כ בפשיטות, ועוד נראה למתק יותר דהס\"ד הוא דזה דהר סיני לא חשיב כאבני מזבח ולא היה נראה לאסור וחדית דגם זה חשיב כענייני מזבח דגנאי הוא שתשרה שכינה וכו'. וראיתי בס' יצא מחדש קרבן אליצור דף מ\"ג כתב על דברי מהר\"ש יפה דנראה מדבריו דהע\"ז ליתא עכשיו אלא דהיה כבר וכן נראה מלשון הב\"ר וא\"כ למה הקשה מהר\"ש יפה כן ולא הקשה באופן אחר כיון דליכא עכשיו ע\"ז התנן ג' בתים הם והכניס לתוכו ע\"ז וסילקה הרי זה מותר וכן הוא מתני' דג' אבנים והן הלכתא והיה מתרץ כן והאריך בזה ולא ידעתי את שיחו דהא בהני מתנייתא פי' רש\"י הכניס לתוכו ע\"ז ואת הבית עצמו לא נתכוון לעבוד ולא הקצהו לתשמיש ע\"א אלא לפי שעה הכניס לתוכו ע\"א וכן פירש גבי אבן נמצא דמה שהוא מותר היינו טעמא שהוא דרך עראי ואם הוא בקבע אסור גם להדיוט ואלו הרים הגבוהים הם בסיס לע\"ז כמ\"ש במתני' כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וכו' דע שיש ע\"ז אמטו להכי לא הקשה אלא דקרקע אינו נאסר ותירץ דלגבוה שאני ופשוט. וכן הקשו בירושלמי עלה דהך מתני' דר\"ע כל מקום שאתה מוצא וכו' ולא כן סברינן מימר דבר שיש בו רוח חיים אע\"פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה בית הבחירה איך נבנה ותירצו ע\"פ נביא והביאו התוספות ופירשו דכשם דגבי דבר שיש בו רוח חיים אסור לגבוה אף דשרי להדיוט אף ההרים הרמים אף דשרו להדיוט מטעם שהן קרקע עולם ואינן נאסרים משום בסיס לדבר האסור כמו בית ואבן דנאסרין כשנעשו ע\"ז על גביהם בקבע משו\"ה נאסרים לגבוה וא\"כ איך נבנה בית הבחירה בהר גבוה ואף שנאמר דביערום מע\"ז מ\"מ לגבוה אסור כיון דנעשה בסיס בקבע לע\"ז ותירצו ע\"פ נביא נודע שלא היה ע\"ז שם מעולם ואיני מבין למה שלא (הבין) [הביא] הירושלמי הלזה ספר הנזכר שם באומרו דשאני בע\"ח דהן נעבדים עצמן משו\"ה מאיסי לגבוה משא\"כ הרים דהן עצמן אינם נעבדים וכבר ביערו הע\"ז וכו' יעו\"ש. וע\"פ האמור בענין פי' לה רב יהודאי הנ\"ל האגדות דמס' מגילה ומס' סוטה דתבור וכרמל מהיותם בעלי גאוה נפסלו ומב\"ר סדר ויחי נראה דמשום לתא דע\"ז נפסלו, והוא דכולהו ס\"ל דמשום גבהותם נפסלו אלא דהאגדה אחת ס\"ל דמשום גבהותם איכא לתא דע\"ז ואגדה אחת ס\"ל דמשום גבהותם היינו טעמא ללמד לבריות שהקב\"ה מחבב את הענוה יעו\"ש ועדיין לא ניצול שהם אגדות חלוקות.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד לומר דלא פליגי ובהקדים מאי דגרסינן בסוטה א\"ר יוחנן משום ר\"ש בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד ע\"ז כתיב תועבת ה' כל גבה לב וכתיב ולא תביא תועבה אל ביתך והתייחסות הענין היאך תלוי זה בזה עיין בפרשת דרכים דרך כרמים דף ט\"ז ז\"ש אחרי שנתגאו לאמר עלי נתנה תורה כולכם גבנונים בעלי מומין ובהגדה אחת מפרש מה הוא המום כולכם נעשית ע\"ז על ראשיכם כלומר כיון שאתם גאים חשיב כעובד ע\"ז והרי זה דומה כאלו נעשית ע\"ז על ראשיכם ודוק. ועיין מ\"ש על דברי הלח\"מ בהלכה זאת בספרי אגורה באהלך דף כ\"ו ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף ז' ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגונב </b>\n<b> והקריב קרבן וכו'.</b> ועיין השגות ומה שהליץ מרן על רבינו יעו\"ש וכתב עליו הרב אור יקרות חי' גיטין דף נ\"ה וז\"ל ודבריו תמוהים דכיון דמשו\"ה פסול מהיכא תיתי דמשום דהכהנים אוכלים שיהא כשר והדבר ברור דאפי' קאי למטה וכו' יעו\"ש, ודבריו תמוהים דמה שברור לו דקאי למטה אינו, דלשון רבינו מכחישו שכתב ומפני, ולפי דבריו הו\"ל למיכתב מפני בלא וא\"ו. ומה שהקשה לפי' מרן לא קשה כלל דהא לעולא מפני שלא יהיו הכהנים עצבים שאכלו את בשרה מכפרת וא\"כ שפיר הוי ס\"ד אף שלא נתיאשו, מפני הכהנים (שיכפרת) [שתכפר] לכן כתב ואפי' וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ז ע\"ד."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Things_Forbidden_on_the_Altar",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל ואיכא תנא דפליג עלה ואע\"ג דלא אידכר ההוא תנא הכא בגמ' וכו' עכ\"ל. ודבר ה' בפיהו אמת דאיכא תנא דפליג עלה הובא בפסחים דף מ\"א ע\"א ת\"ר יכול אכל כזית חי יהא חייב וכו' עד ת\"ל כי אם צלי אש ומן התימה על מרן דלא הזכירו. ואש\"ס גופיה אני תמיה איך מההיא ברייתא דהמקדיש בעלי מומין מותיב מינה ואסיק בתיובתא אחרי דאיכא ברייתא אחריתא בר פלוגתא הובאה בפסחים. גם בש\"ס פסחים גופא יש להפליא אחרי דהביאו ההיא ברייתא דהביאו פלוגתא דאביי ורבא כמי שהוא ענין זר ולא קאמר דברייתא ההיא פליגא דחד מינייהו וגם נמצא דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דתנאי. וכן קשה לי בש\"ס בסנהדרין דף ס\"ג דהביא מדרבי אבין דעל כולהו לא לקי משום דהוי לאו שבכללות וכו' יעו\"ש להורות דזה מוסכם והא איכא תנא שהביא הש\"ס בתמורה דכתיבנא דס\"ל דאף בלאו שבכללות לוקה. ולזה יש ליישב ע\"פ מ\"ש התוס' שם דהרגישו מעין זה מפלוגתא דאביי ורבא וחילקו דאף מאן דאמר התם דלקי הכא מודה דלא מפרש קרא יעו\"ש והתם מפרש קרא דכתיב ומהם לא תתנו וכו' ומשמע בין כולו בין מקצתו. ומ\"מ על התוס' יש לגמגם דהו\"ל לכתוב כן על ההיא דתמורה. ושוב ראיתי להרשב\"א סי' קמ\"א שכתב כדברי התוס' וז\"ל ומיהו הדברים עתיקים שענין לאו שבכללות בש\"ס אינו כולו על צד אחד אלא יש שכולן מודים בו שאין לוקין עליו כאותה האמורה בסנהדרין המגפף וכו' ויש שלוקין עליו כדעת רבא בפ' ראשון דתמורה גבי המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח ויש שנחלקו בהן אביי ורבא בנא ומבושל וכיוצא בהן והלכה כמאן דאמר אין לוקין ומסתברא לי משום דשינה פלוגתייהו בפלוגתא דתנאי בפ\"ק דכריתות דתניא שור וכו' לא תאכלו לחייב על כל אחד ואחד [וכו'] וחכ\"א אינו חייב אלא אחת וקאמר עלה נימא בהא קמיפליגי דר' ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין ודחינן לעולם סבר ר\"י אין לוקין וכו' ושקלו וטרו טובא שלא להעמיד לר\"י דסובר לוקין ואפילו נאמר דפליגי בהכי הלכה כחכמים וכיון שכן אפילו אית לרבא לוקין לא קי\"ל כוותיה אלא שעדיין צ\"ע אמאי לא אותיבו בש\"ס למ\"ד לוקין עכ\"ל, הרי שכתב כדעת התוס' דשניא ההיא דהמגפף וכו' וכולהו מודו דאין לוקין על אותו לאו שבכללות ובההיא דתמורה כתב דהלכה כרבא דשניא ההיא ג\"כ והיינו כדכתיבנא. ומתשובות הרשב\"א הלזו תשובה מוצאת להאי דינא דפסק רבינו כאן דשאני הא דתמורה דהלכה כרבא וא\"צ למה שהאריך הוא ואישתמיטתיה מיניה הך תשובת הרשב\"א וכפי דברי הרשב\"א הללו מתיישב מה שהקשינו אגופא דש\"ס דאסיק בתיובתא לפי דשניא הא דתמורה מההיא דפסחים, אבל קשה למרן דלא דרך בדרך זה. ולמה שהקשה הרשב\"א דלא אותיבו בש\"ס למ\"ד לוקין מההיא ברייתא לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דמאן דאמר לוקין יאמר אנא דאמרי כר' ישמעאל ולא יאמר דשאני ההיא כמ\"ש בש\"ס ומה תאמר דפליגי בפלוגתא דתנאי ברייתא לא שמיע להו.<br><b> ומהך</b> סוגיא דסנהדרין אני תמיה אמה שכתב הרב ראש יוסף חו\"מ ריש סי' כ\"ז דלא מיקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה ענינים הרבה מובדלים זה מזה אבל היכא שהלאו אינו כולל אלא ענין אחד כגון לאו שבקללה אע\"פ שיצא ממנו איסור לגופין מוחלקין לא שייך ביה ל��ו שבכללות וכו' יעו\"ש והרי בהאי סוגיא היפך זה דמגפף ומנשק וכו' דומה לקללה. ושוב ראיתי שדברי הרב הן דברי התוס' בסנהדרין דף ס\"ג ע\"ב ד\"ה שלא ידור ומה שהקשינו יישבו התוס' שם ע\"א ד\"ה על יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b>\n<b> בעל מום קבוע או בעל מום עובר אם הקריבו עובר שנאמר לא תזבח וכו'.</b> וכתב מרן משם ס' המצוות לרבינו שהוא מהסיפרי יעו\"ש. הילך מ\"ש מרן החבי\"ב בכנסת הגדולה כללי הפוסקים סי' כ\"ח בשם תומת ישרים דהיכא דהסיפרא והסיפרי מוכחים היפך שיטת הש\"ס דרך רבינו לפסוק כוותייהו דהא הכא פסק כהסיפרי היפך ש\"ס ערוך בבכורות דף י\"ד ע\"ב דהתם דריש לה הכי אמר ר' אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר לא תזבח לה' אלהיך וכו' הרי דפסק כהסיפרי נגד הש\"ס וזה שכתב הרב תומת ישרים וז\"ל וכן מצאנו בכמה מקומות היכא דהסיפרא או סיפרי או תורת כהנים או הירושלמי מוכחים כן אף דשיטת הש\"ס לא ריהטא הכי פוסק היפך שיטת הש\"ס דוק ותשכח בכמה דוכתי ומכללם הל' מלוה ולוה פ\"ה מצוה להשיך לנכרי והשיב עליו הר\"א וז\"ל ואולי טעה במ\"ש בסיפרי הרי לך שהרמב\"ם סמך על סיפרי והניח ש\"ס דאיזהו נשך ואף הראב\"ד משמע שהיה נח לו אלא מפני שטעה וכו' עכ\"ל, הרי שכתב דלאו דוקא בהל' מלוה ולוה אלא דוק ותשכח כמה דוכתי והרי לך שהבאתי חד מינייהו. ולפי הכתוב אין מקום למ\"ש הרב יד מלאכי כללי הרמב\"ם ס\"ט על דברי הר\"ב תומת ישרים וז\"ל ועוד שעמד על עיקרן של דברים בתומת ישרים וראיתי שעיקר ראיותיו בזה הוא ממ\"ש פ\"ה מהל' מלוה וכו' ועל כגון דא לא שייך לומר דרכו של הרמב\"ם כיון דאחת היא ופרסמה הכתוב ונסתייע בזה מדברי הר\"י די ליאון יעו\"ש, ואתמהא וכי לא ראה שכתב התומת ישרים דוק ותשכח בכמה דוכתי ומכלל הל' מלוה ולוה והרי לך מה שהבאתי ולא אחד הוא ולא שנים ג\"כ נינהו דכן פסק ג\"כ בהל' רוצח פ\"א דרוצח ניתן להצילו בנפשו מוקצותה את כפה והשיג עליו הר\"א דפסק כסיפרי נגד הש\"ס הרי דדרכו בכך ואפי' נגד הש\"ס ובג' הויא חזקה. גם הרב מהר\"א חאקו הביא דבריו הרב לשון ערומים בלשונות הרא\"ם סדר תצא כתב וז\"ל ולהרמב\"ם לק\"מ דדרכו לפסוק כסברת הסיפרי אפי' נגד ש\"ס דילן וכמ\"ש מהר\"י קולון עכ\"ל. ומ\"מ כפי כל הכתוב צ\"ע מה שהשיב רבינו לחכמי לוניל הביאו המגדל עוז פי\"ב דנדרים דכל דדרשת הסיפרי לא הוזכרה לא בש\"ס בבלית ולא בש\"ס ירושלמי ליתא לההיא דרשא יעו\"ש, והאמת דצריך להתיישב בזה לפי הענינים."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם היתה אוזן וכו' קטנה אפי' עד כפול כשרה.</b> עיין בכ\"מ ולח\"מ ונמצא א\"כ דפסק דלא כמתני' משום רבנן דברייתא ולכאורה קשה דהוי היפך דף מ\"א על מתני' דתני על אלו מומין שוחטין את הבכור הקשו בש\"ס הא תו למה לי וכו' אלא איידי דתני ג' הוסיף וכו' וקתני ואתי כיחידאה וקא סתים ליה ככולהו על אלו מומין וכו' ע\"כ, ופי' רש\"י ד\"ה וקתני ואתי וכו' והדר תני ואתא במומין שאינה סתמא אלא יחידאי קא אמרי לה כגון וכו' וסוף דבריו פליגי רבנן עלייהו להכי הדר וסתם וכו' עכ\"ל, הרי דכל הני סתמי כיחידאי הלכתא נינהו ואיך פסק רבינו דלא כמתני'. ולא קשה כלל דרבינו לא הוה גריס בש\"ס תיבות אלו וקתני ואתי כיחיד דיחידאה כמו שנראה מפי' המשנה שלו וכן מדברי הרע\"ב בפי' המשנה, וכוונת הש\"ס דמשום הנך ג' דלא הודו לו ואמרו לא שמענו וכו' קאמר על אלו מומין שוחטין כיחידאה והיינו טעמא כיון דבי\"ד של אחריהם אמרו הרי זה מום ��בל בשאר הפרק כל דמצינן דפליגי עליה דמתני' פסקינן כרבים וכל דלא מצינן דפליגי פסקינן כמתני' אף דיחידאה נינהו ומ\"מ פסק רבינו הכא כברייתא דרבים נינהו נגד המתני' ומשא\"כ בשאר המומין דלא נמצא חולק פסק כולהו דמתני'. ואצלי הדל האי גירסא דרש\"י תמוה היא אצלי דכיון דרבינו הקדוש ידע דבכל אלו הדינים ליכא חולק ומשו\"ה סתמן להלכתא אף דהן יחידאי איך חשש שמא יטעה הטועה ולא יפסוק הלכתא כהנך מתני' משום דשמא פליגי רבנן ומי הוא זה (ואיזי) [ואיזה] הוא שיפסוק נגד מתני' משום ספקא דאיכא מאן דפליג אתמהא, וכ\"כ התוס' יו\"ט במשנה זאת דרבינו והרע\"ב לא גרסי כגירסת רש\"י וכבר ברירנא דגם מחיבורו בס' היד מורה כן מדפסק באזנו אחת גדולה ואחת קטנה כפול כשרה דלא כמתני' ומן התימה על שושנים לדוד שכתב על דברי התוס' יו\"ט וז\"ל להרמב\"ם ודאי א\"א לומר שהוא ז\"ל פסק לכולהו דיחידאי וכו', ואין מקום לדבריו כלל וכדכתיבנא דאדרבא נהפוך הוא ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בסיפרי תועפות ראם דף נ\"ו ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שנסתפק הרב מל\"מ ומאי דקא פשיט מדברי רבינו ומאי דדחי לה הרב שער המלך, ויפה כח הדוחה. ואף גם זאת מאי דקא פשיט מדברי התוס' בערכין דף י\"ח יעו\"ש מה שכתבו וסיים הוא על דבריהם ואם איתא וכו' ליתא דהא משכחת לה תמידין בראש השנה וכגון שנולדו בר\"ה וידעינן שכלו לו חדשיו אלא ודאי דאפי' דידעי שכלו לו חדשיו לא מהני אלו דבריו. לענ\"ד יש לדחות דשפיר מקשו התוס' דאי לא תימא הכי היאך נמצא תמידין כשרים לר\"ה וכו' דלו יהי דבידוע שכלו לו חדשיו מהני מ\"מ זו אינו שכיח שיהיו נולדים בר\"ה וידוע שכלו חדשיו. עוד ראיתי לו ז\"ל עומד ותמיה על הרב פרי חדש במה שהבין בכונת הש\"ס בפרק כל הבשר מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה וכו' דפירושו מחוסר זמן דקודם יום הח' יעו\"ש באורך.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כמו שהבין הפר\"ח דמחוסר זמן דש\"ס הוא אותו דקודם ח' ימים דאי לאו הכי מה הלשון אומרת בש\"ס מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה והכי הו\"ל למימר מדאסר רחמנא לגבוה דהיינו אותו ואת בנו דמקודשין דעליה אנו קיימין ולמה קרא לו שם זה דמחוסר זמן והוא יתר אלא ודאי דקאי למחוסרי זמן דקודם ח' ימים והכי פירושא דש\"ס אותו ואת בנו ליתסר באכילה כיון דאסרו הכתוב משום היותו מחוסר זמן דהיום לא חזי לשחיטה ולמחר חזי ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן דקודם ח' ימים והיינו דקודם ח' ימים אסריה רחמנא ואפי' דכלו לו חדשיו והוי דומה לאותו ואת בנו דהיום אסור ומחר שרי והתם יום ז' אסור לח' שרי ולמה איצטריך לאוסרו לגבוה כיון דמחוסר זמן להדיוט נמי אסיר אלא ודאי דלהדיוט שרי ולעולם דבכלו לו חדשיו בחולין שרי באכילה ולא הוו סוג אחד כלו לו חדשיו דחולין עם כלו לו חדשיו דקרבן דכלו לו חדשיו דחולין כיון שיצא מכלל נפל לא חשיב כנבלה ושריא משא\"כ בקרבן אף דכלו לו חדשיו ויצא מכלל נפל אפ\"ה אסריה רחמנא ומחוסר זמן דקרבן דמי למחוסר זמן דאותו ואת בנו וזה אפשר בכונת רש\"י שכתב אותו ואת בנו אינו אלא מחוסר זמן שהיום אסור ולמחר מותר עכ\"ל, כלומר דומה אותו ואת בנו למחוסר זמן דח' ימים כי גם אותו ואת בנו חשיב מחוסר זמן דלמחר חזי.<br><b> אמנם</b> מצד אחר חזינא דא\"א פירוש זה בש\"ס מכל וכל דהא אי לאו דכתב רחמנא ומיום הח' ירצה מהיכא הוה ידעינן דעד יום הח' פסול לקרבן וכי מאותו ואת בנו ילפינן לאסור לגבוה פ��ות מח' ימים לא ראי זה כראי זה והיכי אמרינן מדאסר רחמנא מחוסר זמן וכו' כלומר דלא הוה צריך קרא למיכתביה דילפת לה מהדיוט דהשתא להדיוט אסיר לגבוה מיבעיא אלא ודאי דלהדיוט שרי והא מהדיוט שהוא אותו ואת בנו איך ילפינן לפחות מח' ובשלמא במ\"ש המל\"מ ז\"ל דכונת הש\"ס הוא מחוסר זמן דאותו ואת בנו ניחא דקא פשיט דשרי להדיוט אותו ואת בנו ממאי דחזינן דאותו ואת בנו אסרו לגבוה ואי אסיר להדיוט אין צריך לאוסרו לגבוה וצריך לידחק בלשון הש\"ס.<br><b> עוד</b> כתב הרב מל\"מ וז\"ל ולא ידעתי למה לא ביאר וכו', ליתא דהא כתבו לקמן בסוף ה\"י וז\"ל וכן המקדיש מחוסר זמן ה\"ז כמקדיש בעל מום עובר ואינו לוקה וכו'. ואף שדימהו למקדיש בעל מום עובר והוא מסוגיית מעילה דף י\"ב ע\"א מ\"מ הא כתב הדין.<br><b> עוד</b> כתב וז\"ל ובפ' ולד חטאת אמר מתקיף לה וכו' יעו\"ש, יפה הקשה עמיתי החכם השלם שב\"ע נר\"ו דשאני התם דאיירי בעופות ויש לחלק ביניהם כמו דאיתא שם במעילה דף י\"ב ע\"א יעו\"ש. ודרך אגב ראיתי להתוס' שם בתמורה דף י\"ט ע\"ב ד\"ה אף וז\"ל וי\"ל דהני מילי לכתחילה מיהו אם עבר והקדיש קדוש דילפינן ליה מבכור עכ\"ל, והמה תמוהים אחרי ראות הסוגיא דבכורות דף כ\"א ע\"ב דמאי דיליף הוא מעשר בהמה דוקא דיליף ליה מהעברה העברה ולא שאר קדשים ומשו\"ה אף לכתחילה שרי להקדיש ואף דנאמר דתיבות דילפינן ליה מבכור הם יתרות וט\"ס הן שכן בזבחים דף קי\"ב ע\"ב ד\"ה היתר לא סיימו כן יעו\"ש עדיין אין דבריהם מובנים דא\"כ איך בתמורה מערב למחוסר זמן דבעלמא עם מחוסר זמן דמעשר בהמה דההיא דמעשר בהמה אפילו לכתחילה מקדיש לה דיליף מבכור משא\"כ בשאר קדשים. גם במה שתפסו דבורם מסיפא דברייתא אינו מובן דהברייתא היא גופא איתא בבכורות ולק\"מ אלא אי קשה הוא ממ\"ש בש\"ס והרי מחוסר זמן וכו' כמ\"ש בבכורות. גם דבריהם דבכורות ד\"ה מחוסר זמן וכו' היינו במעשר בהמה וכו' עכ\"ל, המה תמוהים מההיא דחולין דף פ\"א שהיה ר' שמעון אומר כל הראוי לבא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת וכן כתבו רש\"י והתוס' בתמורה דף י\"ט והיא משנה בזבחים דף קי\"ב ע\"ב ונראה בבירור דאיירי בשאר קדשים וכן במעילה דף י\"ב יעו\"ש. ובר מן דין מצד עצמם דבריהם אינם מובנים דהם הקשו ממ\"ש בתמורה הרי מחוסר זמן דלא חזי וכו' א\"כ איך מתרצים דהיינו במעשר בהמה א\"כ קושיית הש\"ס לא קשה מידי דשאני מחוסר זמן ממעשר בהמה באופן דכל דבריהם צ\"ע.<br><b> וכעת</b> חזינא דכונתם הכי דמ\"ש בתמורה דבקדשים אם עבר והקדיש קדוש דיליף כן מבכור היינו בלכתחילה הוא דאסור אבל בדיעבד קדוש ולאו ממש דומיא דבכור והשתא הכי ריהטא סוגיא שם בתמורה והרי מחוסר זמן דלא חזי ואמר ר' שמעון דקדוש פי' דלא חזי לכתחילה בקדשים ומשני שאני מחוסר זמן דיליף מבכור כדתניא וכו', והא כדאיתיה והא כדאיתיה דלמעשר בהמה אף לכתחילה נכנס לדיר להתעשר דומיא דבכור ממש ולשאר קדשים דוקא בדיעבד שרי כבכור ברם לאו ממש כבכור ומ\"ש בבכורות ואדיליף מבכור נילף מקדשים ר\"ל דמעשר אדנילף מבכור לומר דאפי' לכתחילה שרי נילף מקדשים דילפי מבכור דלא שרי אלא בדיעבד אבל לא לכתחילה אבל לעולם הבכור הוא המלמד בין לקדשים בין למעשר בהמה והא כדאיתיה והא כדאיתיה ואף דהתוס' בזבחים דף קי\"ד כתבו סתמא דקדשים במחוסר זמן קדשי וליכא אלא איסור עשה דביום הח' ירצה כונתם דלא אמרינן ואי לאו לא ירצה ואפי' בדיעבד כיון דחזינן בבכור דאף לכתחילה מהני ומכח בכור מפרשינן לקרא דלא ירצה בלכתחילה ודבריהם בזבחים ותמו��ה חדא היא, וכל זה לא ימלט מן הגמגום אמנם זו היא כונתם, ובבכורות חלוקים בעיסתם דלא תירצו כמו שתירצו בתמורה לחלק בין לכתחילה לדיעבד אלא חילקו דמ\"ש שם בתמורה הרי מחוסר זמן דלא חזיא ואמר ר\"ש קדוש היינו במעשר בהמה וכו' אבל בשאר קדשים מודה ר\"ש ולפירושם מ\"ש הש\"ס שם והרי מחוסר זמן וכו' איירי במעשר בהמה ואהא תירץ שאני מחוסר זמן דיליף מבכור וכו' דלא כפי' רש\"י והתוס' שם בפירושא דהך קשיא והרי וכו', ולפי\"ז אה\"נ דבקדשים גם בדיעבד לא מהני וכפשטא דסוגיא דבכורות. אבל קשה לדבריהם דניחזי אנן מאי מקשה הש\"ס בתמורה והרי מחוסר זמן וכו' דהיינו במעשר בהמה ולדידיה מי ניחא הרי בקדשים דלא קדשי במחוסר זמן והוי היפך מחוסר זמן דמעשר בהמה, וצריך לתרץ שאני מעשר בהמה דיליף מבכור וא\"כ לא קשה כלל והרי (מעשר) [מחוסר זמן] דהוי מעשר בהמה וכו'.<br><b> ובהיותי</b> בזה חזות קשה חזינא לרש\"י במעילה דף י\"ב ד\"ה אלא לרבנן מ\"ש מחוסר זמן דבהמה וכו' מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וכו' ע\"כ, והא מסוגיא דבכורות נהרא נהרא ופשטא דהך דמחוסר זמן נכנס לדיר הוא לר' שמעון ורבנן חלוקין עליו יעו\"ש בפירוש וכך היא מתני' מפורשת בבכורות דף נ\"ז דמחוסר זמן אינו מתעשר והיא רבנן דר\"ש וא\"כ מאי קשיא לרבנן אלא הקושיא היא לרבנן מ\"ש ממחוסר זמן דקדשים דבדיעבד קדשי והיינו כמ\"ש התוס' בתמורה ונמצא סוגיא זאת מכרחת לפי' התוס' הנזכר ושוב ראיתי אחר זמן להמל\"מ פ\"ב דמעילה הט\"ז תמה על רש\"י כן ועיין בהלכה זאת בסיפרי תועפות ראם דף ק\"ו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>הרובע </b>\n<b> ונרבע וכו'.</b> הכי איתא במתני' בכורות דף מ\"א ואלו שאין שוחטין לא במקדש וכו' ושנעבדה בו עבירה וכו' ובש\"ס מנא הני מילי דת\"ר מן הבהמה להוציא רובע ונרבע וכו' ונמצא דפירושא דמתני' דנעבדה בו עבירה היינו רובע ונרבע וכן מחד מיעוטא נתמעטו דשניהם שוים ומן התימה על רש\"י במתני' שכתב ושנעבדה בו עבירה שנרבע ע\"כ, והו\"ל למימר רובע ונרבע. וכן הרע\"ב כתב בפי' שניהם ונכנס ברובע וסיים בנרבע ובכונה כתב כן ודלא כהתוס' יו\"ט דכתב [לא] דקדק בלשונו שנכנס ברובע וסיים בנרבע יעו\"ש.<br><b> ודע</b> דבש\"ס הקשו על הך דרובע ונרבע ונוגח הני בני קטלא נינהו ותירצו ע\"פ עד אחד ע\"כ. כנראה להדיא דליתא האי גירסא במתני' ע\"פ עד אחד וכ\"כ רש\"י בש\"ס ופרכינן והני בני קטלא נינהו וכו' ומשני כגון שאין שם אלא עד אחר ומוכרח שמה שנראה מפירושו במתני' דהוה גריס ע\"פ עד אחד ליתא וצריך לתקן בלשונו כמו שראיתי גמ' ישנה שהוגה כן ברש\"י ד\"ה או שהמית אדם וכו' ולא בנגיחה או ע\"פ עצמו וכו' הוי בסקילה ואפי' בהנאה מיתסר עכ\"ל. ונראה מזה דמ\"ש ע\"פ עד אחד או ע\"פ עצמו הם דברי עצמו שהביא פירוש הש\"ס על מתני' ולא שתפש מלשון המשנה וכן נראה מדברי רבינו בפי' המשנה דלא הוה גריס כן במתני' וכן נראה מדברי הרא\"ם בחומש סדר ויקרא ד\"ה מן הבהמה ולא כולה יעו\"ש בסוף הלשון ודו\"ק. וכל זה מוכרח מלשון רש\"י בש\"ס והן הן דברי הרע\"ב בפי' המשנה ודלא כהרב תוס' יו\"ט שכתב דגריס רש\"י במתני' ע\"פ עד אחד או ע\"פ עצמו ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשתחוה </b>\n<b> להר וכו'. אסורים למזבח.</b> והיינו טעמא דגבוה מהדיוט שאני דאף דלהדיוט קרקע עולם אינו נאסר מ\"מ לגבוה מאיס והיינו מ\"ש מהר\"ש יפה בבראשית רבה סדר ויחי פרשה צ\"ט על מ\"ש שם כולכם נעשית עבודה זרה על ראשיכם ואע\"ג דקרקע עולם אינו נאסר לענין ש��ינה גנאי הדבר שתשרה שכינה במקום שנעשה ע\"ז וכו' אלו דבריו, כלומר דלגבוה שאני מהדיוט וכמו שהוא פשוט זה מדינא דגמרא ופסקו רבינו כאן. וראיתי לרב יהודאי גאון בס' פרשת דרכים דרך ענוים דרוש י\"ד דכתב על דברי מהר\"ש יפה הנ\"ל ולא ידעתי מה הוקשה לרב שהרי פשוט הוא דיש נעבד במחובר אצל גבוה ואין דבר גבוה כירידת ה' על הר סיני אלו דבריו.<br><b> ולענ\"ד</b> לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דהך דהוא פשוט כתבו הוא ג\"כ בפשיטות, ועוד נראה למתק יותר דהס\"ד הוא דזה דהר סיני לא חשיב כאבני מזבח ולא היה נראה לאסור וחדית דגם זה חשיב כענייני מזבח דגנאי הוא שתשרה שכינה וכו'. וראיתי בס' יצא מחדש קרבן אליצור דף מ\"ג כתב על דברי מהר\"ש יפה דנראה מדבריו דהע\"ז ליתא עכשיו אלא דהיה כבר וכן נראה מלשון הב\"ר וא\"כ למה הקשה מהר\"ש יפה כן ולא הקשה באופן אחר כיון דליכא עכשיו ע\"ז התנן ג' בתים הם והכניס לתוכו ע\"ז וסילקה הרי זה מותר וכן הוא מתני' דג' אבנים והן הלכתא והיה מתרץ כן והאריך בזה ולא ידעתי את שיחו דהא בהני מתנייתא פי' רש\"י הכניס לתוכו ע\"ז ואת הבית עצמו לא נתכוון לעבוד ולא הקצהו לתשמיש ע\"א אלא לפי שעה הכניס לתוכו ע\"א וכן פירש גבי אבן נמצא דמה שהוא מותר היינו טעמא שהוא דרך עראי ואם הוא בקבע אסור גם להדיוט ואלו הרים הגבוהים הם בסיס לע\"ז כמ\"ש במתני' כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וכו' דע שיש ע\"ז אמטו להכי לא הקשה אלא דקרקע אינו נאסר ותירץ דלגבוה שאני ופשוט. וכן הקשו בירושלמי עלה דהך מתני' דר\"ע כל מקום שאתה מוצא וכו' ולא כן סברינן מימר דבר שיש בו רוח חיים אע\"פ שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה בית הבחירה איך נבנה ותירצו ע\"פ נביא והביאו התוספות ופירשו דכשם דגבי דבר שיש בו רוח חיים אסור לגבוה אף דשרי להדיוט אף ההרים הרמים אף דשרו להדיוט מטעם שהן קרקע עולם ואינן נאסרים משום בסיס לדבר האסור כמו בית ואבן דנאסרין כשנעשו ע\"ז על גביהם בקבע משו\"ה נאסרים לגבוה וא\"כ איך נבנה בית הבחירה בהר גבוה ואף שנאמר דביערום מע\"ז מ\"מ לגבוה אסור כיון דנעשה בסיס בקבע לע\"ז ותירצו ע\"פ נביא נודע שלא היה ע\"ז שם מעולם ואיני מבין למה שלא (הבין) [הביא] הירושלמי הלזה ספר הנזכר שם באומרו דשאני בע\"ח דהן נעבדים עצמן משו\"ה מאיסי לגבוה משא\"כ הרים דהן עצמן אינם נעבדים וכבר ביערו הע\"ז וכו' יעו\"ש. וע\"פ האמור בענין פי' לה רב יהודאי הנ\"ל האגדות דמס' מגילה ומס' סוטה דתבור וכרמל מהיותם בעלי גאוה נפסלו ומב\"ר סדר ויחי נראה דמשום לתא דע\"ז נפסלו, והוא דכולהו ס\"ל דמשום גבהותם נפסלו אלא דהאגדה אחת ס\"ל דמשום גבהותם איכא לתא דע\"ז ואגדה אחת ס\"ל דמשום גבהותם היינו טעמא ללמד לבריות שהקב\"ה מחבב את הענוה יעו\"ש ועדיין לא ניצול שהם אגדות חלוקות.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד לומר דלא פליגי ובהקדים מאי דגרסינן בסוטה א\"ר יוחנן משום ר\"ש בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד ע\"ז כתיב תועבת ה' כל גבה לב וכתיב ולא תביא תועבה אל ביתך והתייחסות הענין היאך תלוי זה בזה עיין בפרשת דרכים דרך כרמים דף ט\"ז ז\"ש אחרי שנתגאו לאמר עלי נתנה תורה כולכם גבנונים בעלי מומין ובהגדה אחת מפרש מה הוא המום כולכם נעשית ע\"ז על ראשיכם כלומר כיון שאתם גאים חשיב כעובד ע\"ז והרי זה דומה כאלו נעשית ע\"ז על ראשיכם ודוק. ועיין מ\"ש על דברי הלח\"מ בהלכה זאת בספרי אגורה באהלך דף כ\"ו ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף ז' ע\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הגונב </b>\n<b> והקריב קרבן וכו'.</b> ועיין השגות ומה שהליץ מרן על רבינו יעו\"ש וכתב עליו הרב אור יקרות חי' גיטין דף נ\"ה וז\"ל ודבריו תמוהים דכיון דמשו\"ה פסול מהיכא תיתי דמשום דהכהנים אוכלים שיהא כשר והדבר ברור דאפי' קאי למטה וכו' יעו\"ש, ודבריו תמוהים דמה שברור לו דקאי למטה אינו, דלשון רבינו מכחישו שכתב ומפני, ולפי דבריו הו\"ל למיכתב מפני בלא וא\"ו. ומה שהקשה לפי' מרן לא קשה כלל דהא לעולא מפני שלא יהיו הכהנים עצבים שאכלו את בשרה מכפרת וא\"כ שפיר הוי ס\"ד אף שלא נתיאשו, מפני הכהנים (שיכפרת) [שתכפר] לכן כתב ואפי' וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ע\"ז ע\"ד."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,46 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Trespass",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשפוסקין </b>\n<b> וכו' באמה בת עשרים אצבע וכו'.</b> כן הוא בבכורות דף מ' כשהיו אומנים נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה ופי' רש\"י כשהיו מתנין עם האומנין היו מתנין בשל משה והן עושין למידה הגדולה וכו' יעו\"ש והיינו אמה של כ\"ד אצבעות אלא שמחזיר בגדולה דהיינו אצבע יתר. ודברי רבינו הם תמוהים ע\"פ ש\"ס זה. וכבר העיר בזה מהר\"י קורקוס הובאו דבריו בס' חזון נחום בלשון רבינו דף רט\"ו ומה שרצה לתרץ דמפרש רבינו ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה היינו גדולה של ו' טפחים וקטנה היינו של ה' ולא על ב' אמות שבשושן קאי דאותן ב' וגם של משה כיון שהיה בהם ו' טפחים גדולות הן וקטנה אינה נקראת אלא של ה' שהוזכר שם למעלה מזה כדאיתא בפ\"ב דעירובין וכו' יעו\"ש והמה דברים תמוהים דהא משניות אלו הם במסכת כלים פי\"ז ושם במשנה ט' איתא הא דולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה וכו' ובמשנה י' איתא הא דר' יהודה אומר אמת הבנין ו' טפחים ושל כלים ה' ואיך קאי מ\"ש במשנה ט' על מ\"ש במשנה י', וכן בס' מרכבת המשנה דרך על דרך זה יעו\"ש כאן ובהל' שבת פי\"ב ולא הרגישו בזה.<br><b> ודע</b> דאמה של משה המוזכר בכל ענין זה היינו בת כ\"ד אצבעות שהוא של ו' טפחים ששיעור זה היה אמת הבנין של משה וכ\"כ רבינו בפי' המשנה כלים פי\"ז מ\"ט וז\"ל ובינונית היא אמה בת ו' טפחים וכל טפח ד' אצבעות בגודל והיא אמה של משה ר\"ל אשר בה ישער המשכן וכו', נמצא בפירוש דשל משה ר\"ל אשר ישער המשכן וכן הוא בפי' רש\"י בבכורות דף מ\"ד ע\"א אמר רב משה רבינו עשר אמות היה וכו' אמר ליה שימי באמה של קרש קאמינא ופי' רש\"י דהיינו עשר אמה באמה של קרשים וכו' והא דאמרן בפירקא דלעיל אחת יתירה על של משה חצי אצבע לאו בשל משה ממש קאמר דודאי של משה היתה יתירה על אותה של קרשים שתיקן משה ע\"כ וכל זה פשוט והוצרכתי לזה לפי שראיתי להתוס' יו\"ט דברים אשר לא כן שם במשנה ט' פי\"ז דכלים וז\"ל של משה לפי מידת ארכו של משה דהיינו אמתו כך פי' רש\"י בעירובין דף מ\"ח והיינו ממ\"ש שם סוף ד\"ה של קדש וז\"ל ב' אמות שהיו בשושן הבירה שנעשו למידת אמתו של משה עכ\"ל, והבין דמ\"ש אמתו של משה ר\"ל של משה ממש וליתא כמו שביררנו ומ\"ש אמתו של משה ר\"ל שהיה משער המשכן ופשוט, מחכם בני הי\"ו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,43 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Trespass",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Trespass",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשפוסקין </b>\n<b> וכו' באמה בת עשרים אצבע וכו'.</b> כן הוא בבכורות דף מ' כשהיו אומנים נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה ופי' רש\"י כשהיו מתנין עם האומנין היו מתנין בשל משה והן עושין למידה הגדולה וכו' יעו\"ש והיינו אמה של כ\"ד אצבעות אלא שמחזיר בגדולה דהיינו אצבע יתר. ודברי רבינו הם תמוהים ע\"פ ש\"ס זה. וכבר העיר בזה מהר\"י קורקוס הובאו דבריו בס' חזון נחום בלשון רבינו דף רט\"ו ומה שרצה לתרץ דמפרש רבינו ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה היינו גדולה של ו' טפחים וקטנה היינו של ה' ולא על ב' אמות שבשושן קאי דאותן ב' וגם של משה כיון שהיה בהם ו' טפחים גדולות הן וקטנה אינה נקראת אלא של ה' שהוזכר שם למעלה מזה כדאיתא בפ\"ב דעירובין וכו' יעו\"ש והמה דברים תמוהים דהא משניות אלו הם במסכת כלים פי\"ז ושם במשנה ט' איתא הא דולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה וכו' ובמשנה י' איתא הא דר' יהודה אומר אמת הבנין ו' טפחים ושל כלים ה' ואיך קאי מ\"ש במשנה ט' על מ\"ש במשנה י', וכן בס' מרכבת המשנה דרך על דרך זה יעו\"ש כאן ובהל' שבת פי\"ב ולא הרגישו בזה.<br><b> ודע</b> דאמה של משה המוזכר בכל ענין זה היינו בת כ\"ד אצבעות שהוא של ו' טפחים ששיעור זה היה אמת הבנין של משה וכ\"כ רבינו בפי' המשנה כלים פי\"ז מ\"ט וז\"ל ובינונית היא אמה בת ו' טפחים וכל טפח ד' אצבעות בגודל והיא אמה של משה ר\"ל אשר בה ישער המשכן וכו', נמצא בפירוש דשל משה ר\"ל אשר ישער המשכן וכן הוא בפי' רש\"י בבכורות דף מ\"ד ע\"א אמר רב משה רבינו עשר אמות היה וכו' אמר ליה שימי באמה של קרש קאמינא ופי' רש\"י דהיינו עשר אמה באמה של קרשים וכו' והא דאמרן בפירקא דלעיל אחת יתירה על של משה חצי אצבע לאו בשל משה ממש קאמר דודאי של משה היתה יתירה על אותה של קרשים שתיקן משה ע\"כ וכל זה פשוט והוצרכתי לזה לפי שראיתי להתוס' יו\"ט דברים אשר לא כן שם במשנה ט' פי\"ז דכלים וז\"ל של משה לפי מידת ארכו של משה דהיינו אמתו כך פי' רש\"י בעירובין דף מ\"ח והיינו ממ\"ש שם סוף ד\"ה של קדש וז\"ל ב' אמות שהיו בשושן הבירה שנעשו למידת אמתו של משה עכ\"ל, והבין דמ\"ש אמתו של משה ר\"ל של משה ממש וליתא כמו שביררנו ומ\"ש אמתו של משה ר\"ל שהיה משער המשכן ופשוט, מחכם בני הי\"ו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,136 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> גדול שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו חייב כרת.</b> והוא מש\"ס כריתות דף ז' ומזה קשיתיה למהר\"ח אבואלעפיה בס' ישרש יעקב בכריתות שאמר שם כשמן הטוב על הראש כעין ב' טיפות וכו' שמא מעלתי בשמן המשחה יצאת בת קול ואמרה כטל חרמון מה טל זה אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה ופי' הרמ\"ה משום דכל דבר שנעשה מצותו אין בו מעילה והרי חייב כרת אף אחר דנעשית מצוותו והצריך עיון.<br><b> וראיתי</b> להרב לשון ערומים דף מ' כתב וז\"ל ולענ\"ד נראה לחלק בין שוגג למזיד דבמזיד אף אחר שנעשה מצותו חייב כרת אבל בשוגג שהמעילה היא על השוגג אמרינן אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וזה ברור עכ\"ל. ואחרי המחילה ליתא כלל וכלל דהא בכריתות דף ז' דתני שם הך דינא דכהן גדול שנטל משמן המשחה וסך בו חייב הקשו מהא דתניא כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ותירצו בשלמא תרומה הא איתחיל אבל בשמן המשחה כתיב נזר שמן משחת אלהיו עליו אע\"ג דאיתא עליו לא איתחיל ע\"כ, הרי דמאי דחייב במזיד הוא מקרא דגלי דגם אחר שהוא עליו לא איתחיל וכיון דלא איתחיל איך אמרינן דנעשה בו מצוותו ואין בו מעילה והא לא איתחיל דקדושתו עליו. וכן ראיתי כתוב לחכם בני יצ\"ו דחי ליה ממאי דתנן בריש כריתות כל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת. גם מה שרצה לתקן החכם בני הי\"ו ליתא והוא עפ\"י מ\"ש שם בכריתות ת\"ר המפטם את הקטורת וכו' והמריח בו פטור אלא שמעל וכו' ריח אחר שתעלה תמרתו אין בו מעילה דאין לך דבר אחר שנעשית מצותו והרי תרומת הדשן וכו' הוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, ובדף ז' הקשו התוס' דאמאי לא אמר כאן בדף ו' דשמן המשחה ג\"כ גלי ביה קרא דהוי דבר שנעשה מצותו (ואין מועלין) [ומועלין] והו\"ל ג' קראי ותירצו דלא חשיב נעשית מצותו אלא לאחר שניגב השמן כדמסיק שמן משחת אלהיו עליו אע\"ג דאית עליו לא איתחיל אלו דבריהם והוי תירוץ דחוק דגם בתרומת הדשן נימא הכי דכיון דכתיב ושמו אצל המזבח דמועלין בו וכן בעגלה ערופה דכתיב שם והוא מצוותה דשם תהא קבורתה א\"כ נמצאו דעדיין מצוותן עליהן ונמצא א\"כ דהסוגיות חולקות ושפיר כתב הרמ\"ה וקאי להסוגיא דלא חשיב לשמן המשחה דנעשה מצוותו וחייב ורבינו ז\"ל הכא פסק כסוגיא האחרת אלו דבריו. והנה מה שהקשה בתירוץ התוס' לא קשה כלל דשאני ענין שמן המשחה מתרומת הדשן ועגלה ערופה דשמן המשחה מדקרי ליה רחמנא נזר שמן משחת אף אחר שהוא עליו מורה דעדיין בקדושתיה קאי ולא נתחלל וככחו אז כחו עתה משא\"כ בתרומת הדשן ועגלה ערופה משום דהטעינם הכתוב גניזה לא משמע דבקדושתייהו קיימי אלא אף דנעשית מצוותן גלי קרא בהם דטעונים גניזה והוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין.<br><b> ועוד</b> קשה דאיך אפשר דפליגי הסוגיא דמפטם את הקטורת עם ההיא ברייתא וכי האמוראים פליגי עם ברייתא דהסוגיא דמפטם הוא אמוראי דשקלו וטרו וההיא דשמן המשחה הוי ברייתא דתני רב חנניא וגם שקלו וטרו אמוראי לקיומה באופן דקושטא קאי דלא פליגי וכדכתבו התוס' ז\"ל וחזרה קושיא לדוכתא על דברי הרמ\"ה.<br><b> והאמת</b> נראה מה שתירץ עוד חכם בני יצ\"ו דעד כאן לא אמרו בגמ' דכהן גדול שנטל משמן המשחה וסך במעיו דחייב אלא דוקא כשנטל מראשו דכל זמן שהשמן בראשו מצותו היא ולא חשיב דבר שנעשית מצותו ובקדושתיה קאי דגלי קרא כי נזר שמן משחת אלהיו עליו דכל זמן שהוא בראשו בקדושתיה קאי אבל כשירד השמן מהראש על הזקן דבזקן אין מקום מצותו ודאי דאם נטל מהזקן וסך במעיו דאינו חייב דכבר נעשית מצותו ועל כן אמרו בהוריות מה טל אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה ופי' הרמ\"ה משום דהוי דבר שנעשית מצותו דכיון דירד אל הזקן כבר נעשה מצותו ואין בו מעילה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> רבינו בס' המצות וז\"ל מצות עשה ל\"ד שישאו הכהנים הארון וכו' ואע\"פ שזה הציווי בא ללוים וכו' עד סוף הלשון ועיין בסוטה דף ל\"ג ברייתות נראין היפך דבריו יעו\"ש. ושוב ראיתי להרב החינוך סדר נשא הביא בשם הרמב\"ן דפליג עליה דרבינו ז\"ל דס\"ל דכולם כשרים ולא נפסלו הכהנים אלא כולם שוין, ועיין לו לעיל מצוה ל\"ג ובשרש ג'.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דרבינו חזר בו ממ\"ש בס' המצוות למ\"ש כאן בהל' אלו בתחילתו וז\"ל לשאת הארון על הכתף. ולא כתב הכהנים או הלוים ש\"מ דשניהם שוין ואח\"כ כתב וז\"ל שיעבוד הלוי במקדש ודוק. וכן כאן כתב <b> מצוה לנושאו על הכתף שנאמר וכו'. </b> ולא כתב מי ומי, ובריש פ\"ג כתב זרע לוי מובדל וכו' ומה היא עבודה שלהן וכו' יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>שהמסיר </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין לרבינו בס' המצוות כתב וז\"ל [מצוה] פ\"ו שהזהירנו מהוציא בדי הארון וכו', ודבריו סתרי אהדדי ועיין מ\"ש בזה הרב מוצל מאש בסוף ספר אש דת סי' נ\"א ודבריו תמוהים וכמו שכתבתי בסוף ספר אגורה באהלך בהשמטות ובס' תועפות ראם סדר תרומה יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זרע </b>\n<b> לוי וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצוה ע\"ב שהזהיר הלוים מעבודת הכהנים והכהנים מעבודת הלוים וכו'. ולא זכיתי להבין אמאי מנה זה למצוה אחת כי אין המניעות שוות דלכהנים מונע מהם עבודת הלוים וללוים מונע מהם עבודת הכהנים דוגמא לזה עיין במצות עשה ע\"ה מ\"ש רבינו שם יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשם </b>\n<b> שמוזהרים וכו' כך הכהנים וכו'.</b> ולפי דעת הר\"א הם ג\"כ במיתה וטעם מחלוקתם יעו\"ש במרן שהאריך. ומן התימה על התוס' בתעניות דף כ\"ז ע\"א ד\"ה מר, שכתבו וז\"ל ולמ\"ד עיקר שירה בכלי א\"כ צריך שיהיו כהנים או לוים וכו' עכ\"ל, והם דברים תמוהים דכהנים מוזהרים שלא לעבוד עבודת הלוים וכמבואר ולפי חומר הנושא נראה דכהנים לא קאי לשירה בכלי שהיא עבודת הלוים אלא לעבודתם והכי ריהטא דלישנם ולמ\"ד וכו' א\"כ צריך שיהיו דוקא כהנים ולוים הא כדאיתיה והא כדאיתיה וטעמא דלוים דוקא ולא ישראלים דהא הכלי זמר היה קדוש, ומה שלא הזכירו ישראל במעמדם שהוא ג\"כ דוקא משום שלא הוזכר בהך מתניתא ישראל במעמדם ומה שהזכירו לכהנים ללא צורך לומר דלפי\"ז אתו חלוקת כהנים דומה ללוים ששניהם דוקא ולא זולתם ולא גרסינן או, אלא ולוים. ואף גם זאת תחילת דבריהם מגומגמים טובא דלפי פשטן של דברים נראה דכונתם דגם פסולים כשרים לומר שירה משום דעיקר שירה בפה ואתמהא וכי משום דעיקר שירה בפה הפסולים יהיו כשרים והא קרא ללוים דוקא ציוה וכן נראה מש\"ס ערכין דף י\"א ולכן נראה דהכי פירושו דלמ\"ד עיקר שירה בפה אפילו פסולים וכו' יכולים לומר שירה בכלי דלא הוי אלא בפה כלומר דהמצוה הוא בפה ומאן דשורר בכלי הוא לבסומי קלא כן נ\"ל בכונתם ועיין בחידושי הלכות [מהרש\"א] שדבריו תמוהים בכל מכל ואף גם זאת דמאן דהזכיר ישראלים הוא למעמדן ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משה </b>\n<b> רבינו חלק הכהנים לח' משמרות וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצוה ל\"ו היא שציונו שיהיו הכהנים עובדים למשמרות וכו'. ועיין להרמב\"ן מה שהשיג עליו ולענ\"ד נימוקו עמו ומה שהליץ המגילת אסתר באות א' כי ראיית רבינו הגדול הוא מתחילת הכתוב ליתא כי גם מזה הוא שלילה דדוקא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד אינן רשאין ליחלק מכלל דבשאר ימות השנה רשאין ליחלק ולעשות משמרות. ומה שהביא דמיון דלא אכלתי באוני ממנו ליתא כלל וכלל. גם מ\"ש באות ב' לפרש דבריו שבחיבורו א\"צ להשיב כי נראה ברור שכונתו לטובה להליץ בעד רבינו אבל המוחש לא יוכחש. גם מ\"ש באות ד' אינו כלום דמדברי הש\"ס מורה דהוי הכל תיקון דרבנן. גם מ\"ש באות ה' דזה לא יזיק למה לא יזיק דמשם באר'ה דכשם דבלוים הוא תיקון נביאים גם בכהנים כן וילמד סתום מן המפורש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> להמל\"מ מה שהאריך ובתוך הלשון כתב וז\"ל ועוד אני תמיה שראיתי למרן בשו\"ע או\"ח סי' תצ\"ד שפסק שאסור להתענות במוצאי חג שבועות וכו' וראיתי להרב מגן אברהם שכתב וכו' ודבריו שלא בדקדוק וכו' עכ\"ל. וראיתי להרב מלכי בקודש סוף הל' פסח דף מ\"ה דכתב דלא קשה כלל להמג\"א ותורף דבריו דכיון דמדינא כשחל בשבת יום טבוח הוא יום ראשון ואסיר בהספד ותענית אלא מפני הצדוקים הוא דשרינן ליה א\"כ כשחל בחול דליכא יום טבוח ממשיכינן ליה האיסור מהיכא שחל בשבת להיכא שחל בחול ולא יקשה עליך יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא שהרי ערל וטמא אינו אוכל בתרומה ונשיהם ועבדיהם אוכלים מכוחם אלו דבריו. ולא דמי כלל כעוכלא לדנא חדא דהתם הכהן חזי וכשימול אוכל וכן הטמא כשיטהר אוכל נמצא שפיר חזי אלא לפי שעה הוא דאינו אוכל, ועוד דהעבד והאשה הם כגוף אחד עבד לאדון ואיש לאשה דהוו קניינם ואמטו להכי שפיר אכלי מכוחם דאיש ואדון משא\"כ הכא דמכח הצדוקים עקרו הדין מכל וכל והתירו בכל זמן ועת ולא נשאר זמן ועת באיסורו גם כשחל עצרת בחול אינו נמשך מכשחל בשבת והם ענינים נפרדים והיאך נאמר שיהא נמשך מכשחל בשבת ושפיר איכא למתמה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.<br><b> והנראה</b> אצלי לומר כיון דגם כשחל בחול איכא יום טבוח למי שלא הקריב ביו\"ט דיש לו תשלומים כל שבעה כיון דהוי יום טבוח שלו אסרינן ליה בהספד ותענית אלא מפני הצדוקים התירוהו וא\"כ כשחל בחול ביום ראשון דוקא אסרינן ליה בהצטרפות כשחל עצרת בשבת וזה הוא דעת ר' טרפון לאסור ביום טבוח כשחל עצרת בחול אף להלכה של בית הלל ולזה כיון המג\"א שכתב דכשחל עצרת בשבת היה יום טבוח אחר השבת כדי לתרץ דכשחל בחול מה לי יום ראשו�� מה לי שאר הימים הבאים אחריו ולזה תירץ כיון דכשחל עצרת וכו' וכדכתיבנא."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ וז\"ל באמצע דבריו דהא דקי\"ל דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה היינו דוקא היכא שהודלקה בהיתר אז הנהנה מאותו האור אינו מועל משום דאין בו ממש וכדאיתא בפרק כל שעה אבל הלוקח פתילה של הקדש ומדליקה אין לך מועל גדול מזה עכ\"ל. פירוש דבריו כשהפתילה של הקדש הודלקה בהיתר דהיינו לצורך הקדש אז כשנהנה מהשלהבת אינו מועל ברם במדליק הפתילה של הקדש נמצא מועל בפתילה שנהנה ממנה שהיא קודש וודאי מועל ולפי\"ז אין מקום למה שהקשה עליו הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות קו\"ף סי' תקמ\"ד מדברי רבינו פ\"א מהל' שופר דין ג' גבי שופר של עולה שכתב רבינו דאין בקול דין מעילה אף שהשופר בידו, דהתם אינו נהנה מהקרן עצמו אלא מהקול ומשו\"ה ליכא מעילה משא\"כ בפתילה שנהנה מהפתילה עצמה ובמה שנהנה ממנה לא נשאר ממנה כלל חשיב מועל מן ההקדש. ברם במה שהקשה להרדב\"ז בשניות סי' רצ\"ו שכתב דבמריח תפוח או ורד של הקדש או מדליק מנר של הקדש מעל מפני שנהנה מגוף של הקדש קשה משופר של עולה שכתב רבינו דלא מעל וכן הקשה הרב שער המלך בפ\"ה מהל' יו\"ט הט\"ז בסוף דבריו יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> יש להליץ בעד הרדב\"ז דאינו דומה כל נידונות הרדב\"ז לתוקע בשופר של עולה דתוקע בשופר של עולה קרן זה אינו עשוי לתקוע אלא אדם זה תיקנו לתקוע והנאתו ממנו אינו אלא קול בעלמא בזה אמרינן קול וכו' אין בו משום מעילה אמנם בתפוח או ורד של הקדש המריח בו מעל כיון דריח זה בגופו הוא ובבריאתו נברא הריח נמצא נהנה מגופו של הקדש וכן אם לקח כלי שיר של הקדש וניגן בו שעשוי כלי לנגן במקדש כשמנגן לחולין נמצא נהנה מגופו של הקדש וכן כשמדליק משלהבת של הקדש נמצא נהנה מן ההקדש ממש משא\"כ כשהולך לאור שלהבת ההקדש או כששומע קול כלי שיר שמנגנים במקדש שאינו נוטל מהקדש כלום אלא הקדש במקומו עומד ואינו נוטל ממנו כלום בזה אמרינן קול ומראה וריח אין בו משום מעילה הכלל העולה דכל הנהו דכתב הרדב\"ז דאית בהו מעילה הנאתן בגופן קודם דמשתמש בחולין משא\"כ בשופר הך הנאה אינה בגופו של קרן בקודש אלא בחולין כיון דהוי קול ליכא מעילה ודוק. גם מה שהקשה עוד שם הרב שער המלך להרדב\"ז לחלוקה שכתב דמדליק משלהבת של הקדש מעל ממה שפירש רש\"י ברישא דמתני' בפ\"ה דביצה ושלהבת כרגלי מי שהביאו כגון הדליק נרו בשלהבת חבירו וכו' וא\"כ סיפא דקתני גחלת של הקדש וכו' ושלהבת לא נהנים ולא מועלים הוי דומיא דרישא שהדליק נרו משלהבת של הקדש ואפ\"ה קתני לא מועלין לא קשה דמה שפירש רש\"י כן הוא מוכרח דבשלהבת כרגלי מי שהביאו אי אפשר לפרש אלא שהדליק מנר של חבירו דלא שייך שהלך לאור שלהבת חבירו משא\"כ בשלהבת הקדש דשייך שם שהלך לאור השלהבת אמרינן דדוקא בזה לא מעל אבל בהדליק בנר של הקדש מעל ואינו הכרח שידמו אהדדי ממש וק\"ל.<br><b> גם</b> מה שהכריח מהירושלמי דס\"ל דבמדליק נר מנר הקדש איסורא איכא ולא מעילה ומינה לש\"ס דילן וכו' יעו\"ש אינו הכרח דיש לדחות דמשום דהירושלמי [ד]ס\"ל דבהולך לאור של הקדש שרי במדליק אוסר ולא מועל ברם בש\"ס דילן דאוסר בהולך לאור של הקדש מינה דבמדליק מנר מועל והא בהא תליא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> מעשה הציץ וכו'. קדש מלמטה לה' מלמעלה ואם כתבו שיטה אחת כשר וכו'.</b> הגדתי היום שלא ��אתי לכונת רבינו בלשון זה דלו יהי דהוה גריס בש\"ס דשבת כן כמ\"ש מרן מ\"מ הו\"ל להרגיש דהיא גירסא מוטעת חדא דבמס' סוכה ליתא הכי ועוד דבלא\"ה לית דסמכה דנחזי אנן לפי אותה נוסחא איך היה כתוב דאי כתוב לה' מלמעלה וקדש מלמטה ממש זה ע\"ג זה אין הדעת סובלו להיות כתוב להיפך תחתונים למעלה ועליונים למטה ואינו נקראת כהלכתו ואי קדש מלמטה הוא בתחילת שיטה ב' ולה' מלמעלה ר\"ל בסוף שיטה א' ונקראת כהלכתו וכמ\"ש התוס' ז\"ל והיה כתוב כן שלא יהיו אותיות אחרות נכתבות קודם אותיות ה' א\"כ גם הלמ\"ד צריכה ליכתב בשיטה ב' בצד תבת קדש והיינו גירסתנו וכגירסת מס' סוכה שהיא גירסא המתיישבת על הלב ואיך כתב כן גריס רבינו. גם מ\"ש ואם כתבו וכו' ופעמים וכו' הן הנה דברי ר\"א (בן יעקב) [בר' יוסי] שראה כן ואחרי שראה כן מי הגיד לנו דגם תנא דברייתא שלא ראה אלא שאמר כן מסברא דנפשיה לא חזר בו אלא דמסדר הברייתא כתב לנו מה שאמר ת\"ק ומה שאמר ראב\"י שראה כן וודאי גדולה ראיה. וגם מ\"ש ופעמים וכו' מי הגיד דפעמים היה כתוב הכי ופעמים הכי אלא דמה שראה ר' אליעזר ב\"ר יוסי הוא הציץ שהיה במשכן והוא היה והוא הווה דנשאר בגניזה מזמן לזמן ואף אם תימצי לומר דמה שראה ראב\"י לא היה הראשון מאן לימא לן דשינה האחרון מן הראשון כיון דלא ראינו הראשון ומן האחרון נילף לראשון ולמה נאמר פעמים הכי ופעמים הכי, ובס' אור החיים רצה ליישב לזה ואין בדבריו כדי שביעה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והקורע </b>\n<b> פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע וה\"ה לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה.</b> וכתב הרב מל\"מ וז\"ל עיין להרב קרבן חגיגה סי' ס\"ח דס\"ל דדוקא בשאר בגדי כהונה אינו לוקה כי אם דרך השחתה אבל במעיל לוקה אפי' שלא כדרך השחתה ומטי לה ממ\"ש רבינו פ\"ח דמעשה הקרבנות ה\"כ ולדידי ליתנהו להני מילי עכ\"ל. ולא פירש לנו טעמו דלא חש לה ואני אפרש לה דכל מה שהכריחו הרבנים ז\"ל הוא מדלא הזכירו התיקון דמכניסו פחות פחות בשאר בגדי כהונה משמע דדוקא במעיל חייב אם יקרענו אפילו שאינו דרך השחתה וכו' אבל בשאר בגדים יכול לקורען כיון דלא הוי דרך השחתה וכו' יעו\"ש, ומכח זה פירשו הש\"ס דיומא דרך חריפות ואמת דצריך לברך ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ברם אינו מן הראוי דמתוך פילפול כזה להוציא דין ממנו, ומה שהביאו מפרק דם חטאת ליכא למיגמר מיניה די\"ל דמה דנקט מעיל משום דביה איירי קרא ומיניה גמרינן לכל בגדי כהונה דאסור לקורען, ועוד דנקט מעיל ללמד דאף דהוי קשה כמו עבים ורכים ואפי' ג' על ג' יכניס קמ\"ל דוקא פחות מג' על ג' יכניס דשאני המעיל דאגב אבוהון חשיבי ולעולם דבין מעיל בין שאר בגדי כהונה דינן שוה דוקא דרך השחתה לוקה. וזכיתי ומצאתי כדברי לרבינו ז\"ל גופיה בס' המצוות לא תעשה פ\"ח וז\"ל ומי שחתכו במספרים או הדומה להם לוקה ע\"כ, וודאי הכונה לומר דרך השחתה דאל\"ה מה טעם למספריים וכיוצא ודוק ומה שלא הזכיר בס' המצוות לשאר בגדים שהוא לא בא לבאר כל פרטי הדברים אלא מנין המצוות. ושוב ראיתי עוד ראיה לדברינו ממ\"ש לקמן ה\"י וכל המזיח החשן מעל האפוד דרך קלקול לוקה ע\"כ, והתם כתיב ולא יזח החשן מעל האפוד ומאי שנא מלא יקרע ונראה דהכל לא קפיד קרא אלא דרך השחתה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האפוד </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן. ועיין בספרי תועפות ראם סדר תצוה מ\"ש על דבריו וכעת חזינא שמ\"ש שם מתיבות ואם נאמר דט\"ס נפל וכו' עד יעו\"ש הוא יתר וכנטול דמי, ולעת כזאת כל מה שהקשיתי על דברי מרן כן ראיתי להרב אור החיים סדר תצוה הקשה כן באורך יעו\"ש וכל המדברים בזה המה ראו כן תמהו על מרן ז\"ל ועיין להרב צדה לדרך סדר תצוה ולמהר\"ר שמחה בספר שמות בשם בנימין ובהקדמת ספר נחלת שבעה דשטרות ובחי' הריטב\"א דיומא פרק בא לו ובשמע שלמה סדר תצוה ובשיירי כנסת הגדולה בנימוקיו על הרמב\"ם ובס' גט פשוט דף קי\"ט ובתאוה לעינים קונטרס אחרון מס' סוטה ובס' כנסת יחזקאל ריש ספרו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה לעשות בגדים וכו'.</b> וכתב רבינו בס' המצות מצות עשה ל\"ג הוא שצוה לכהנים ללבוש וכו'. וכתב הרמב\"ן שבעל ההלכות לא מנה עשה זה ונתן טעם כי היא הכשר העבודה והיא חלק ממצות העבודה יעו\"ש. והמגילת אסתר חילק עליו מהכשר לחלק, דבהכשר תקרא מצוה ובחלק לא יעו\"ש. ולענ\"ד הכל אחד דכיון דהוי הכשר והוא הכשר הכרחי שא\"א בזולתה היינו חלק מחלקי המצוה וכל שלא עשה כל החלקים אינה מצוה ונמצא הכל מצוה אחת ומה שהביא משחיטת הפסח שהיא מצוה התם הוא מצוה בפני עצמה שצוה לשוחטו בערב פסח בכך שעות ביום ולא קודם ולא אחר. ומה שהביא משריפת פרה היא גופא היא המצוה שיעשה פרה שרופה וכי מפני שענינה היא לטהר טמאים לא תחשב מצוה באופן שלכאורה דברי הרמב\"ן נכונים וע\"פ זה אין מקום למ\"ש באות ג'. גם מ\"ש באות ג' והביא ראיה מתכלת ולבן אינה ראיה כמו שיראה המעיין בדברי רבינו שרש ט'."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Avodah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,133 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Vessels_of_the_Sanctuary_and_Those_who_Serve_Therein",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכהן </b>\n<b> גדול שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו חייב כרת.</b> והוא מש\"ס כריתות דף ז' ומזה קשיתיה למהר\"ח אבואלעפיה בס' ישרש יעקב בכריתות שאמר שם כשמן הטוב על הראש כעין ב' טיפות וכו' שמא מעלתי בשמן המשחה יצאת בת קול ואמרה כטל חרמון מה טל זה אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה ופי' הרמ\"ה משום דכל דבר שנעשה מצותו אין בו מעילה והרי חייב כרת אף אחר דנעשית מצוותו והצריך עיון.<br><b> וראיתי</b> להרב לשון ערומים דף מ' כתב וז\"ל ולענ\"ד נראה לחלק בין שוגג למזיד דבמזיד אף אחר שנעשה מצותו חייב כרת אבל בשוגג שהמעילה היא על השוגג אמרינן אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וזה ברור עכ\"ל. ואחרי המחילה ליתא כלל וכלל דהא בכריתות דף ז' דתני שם הך דינא דכהן גדול שנטל משמן המשחה וסך בו חייב הקשו מהא דתניא כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ותירצו בשלמא תרומה הא איתחיל אבל בשמן המשחה כתיב נזר שמן משחת אלהיו עליו אע\"ג דאיתא עליו לא איתחיל ע\"כ, הרי דמאי דחייב במזיד הוא מקרא דגלי דגם אחר שהוא עליו לא איתחיל וכיון דלא איתחיל איך אמרינן דנעשה בו מצוותו ואין בו מעילה והא לא איתחיל דקדושתו עליו. וכן ראיתי כתוב לחכם בני יצ\"ו דחי ליה ממאי דתנן בריש כריתות כל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת. גם מה שרצה לתקן החכם בני הי\"ו ליתא והוא עפ\"י מ\"ש שם בכריתות ת\"ר המפטם את הקטורת וכו' והמריח בו פטור אלא שמעל וכו' ריח אחר שתעלה תמרתו אין בו מעילה דאין לך דבר אחר שנעשית מצותו והרי תרומת הדשן וכו' הוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, ובדף ז' הקשו התוס' דאמאי לא אמר כאן בדף ו' דשמן המשחה ג\"כ גלי ביה קרא דהוי דבר שנעשה מצותו (ואין מועלין) [ומועלין] והו\"ל ג' קראי ותירצו דלא חשיב נעשית מצותו אלא לאחר שניגב השמן כדמסיק שמן משחת אלהיו עליו אע\"ג דאית עליו לא איתחיל אלו דבריהם והוי תירוץ דחוק דגם בתרומת הדשן נימא הכי דכיון דכתיב ושמו אצל המזבח דמועלין בו וכן בעגלה ערופה דכתיב שם והוא מצוותה דשם תהא קבורתה א\"כ נמצאו דעדיין מצוותן עליהן ונמצא א\"כ דהסוגיות חולקות ושפיר כתב הרמ\"ה וקאי להסוגיא דלא חשיב לשמן המשחה דנעשה מצוותו וחייב ורבינו ז\"ל הכא פסק כסוגיא האחרת אלו דבריו. והנה מה שהקשה בתירוץ התוס' לא קשה כלל דשאני ענין שמן המשחה מתרומת הדשן ועגלה ערופה דשמן המשחה מדקרי ליה רחמנא נזר שמן משחת אף אחר שהוא עליו מורה דעדיין בקדושתיה קאי ולא נתחלל וככחו אז כחו עתה משא\"כ בתרומת הדשן ועגלה ערופה משום דהטעינם הכתוב גניזה לא משמע דבקדושתייהו קיימי אלא אף דנעשית מצוותן גלי קרא בהם דטעונים גניזה והוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין.<br><b> ועוד</b> קשה דאיך אפשר דפליגי הסוגיא דמפטם את הקטורת עם ההיא ברייתא וכי האמוראים פליגי עם ברייתא דהסוגיא דמפטם הוא אמוראי דשקלו וטרו וההיא דשמן המשחה הוי ברייתא דתני רב חנניא וגם שקלו וטרו אמוראי לקיומה באופן דקושטא קאי דלא פליגי וכדכתבו התוס' ז\"ל וחזרה קושיא לדוכתא על דברי הרמ\"ה.<br><b> והא��ת</b> נראה מה שתירץ עוד חכם בני יצ\"ו דעד כאן לא אמרו בגמ' דכהן גדול שנטל משמן המשחה וסך במעיו דחייב אלא דוקא כשנטל מראשו דכל זמן שהשמן בראשו מצותו היא ולא חשיב דבר שנעשית מצותו ובקדושתיה קאי דגלי קרא כי נזר שמן משחת אלהיו עליו דכל זמן שהוא בראשו בקדושתיה קאי אבל כשירד השמן מהראש על הזקן דבזקן אין מקום מצותו ודאי דאם נטל מהזקן וסך במעיו דאינו חייב דכבר נעשית מצותו ועל כן אמרו בהוריות מה טל אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה ופי' הרמ\"ה משום דהוי דבר שנעשית מצותו דכיון דירד אל הזקן כבר נעשה מצותו ואין בו מעילה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> רבינו בס' המצות וז\"ל מצות עשה ל\"ד שישאו הכהנים הארון וכו' ואע\"פ שזה הציווי בא ללוים וכו' עד סוף הלשון ועיין בסוטה דף ל\"ג ברייתות נראין היפך דבריו יעו\"ש. ושוב ראיתי להרב החינוך סדר נשא הביא בשם הרמב\"ן דפליג עליה דרבינו ז\"ל דס\"ל דכולם כשרים ולא נפסלו הכהנים אלא כולם שוין, ועיין לו לעיל מצוה ל\"ג ובשרש ג'.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דרבינו חזר בו ממ\"ש בס' המצוות למ\"ש כאן בהל' אלו בתחילתו וז\"ל לשאת הארון על הכתף. ולא כתב הכהנים או הלוים ש\"מ דשניהם שוין ואח\"כ כתב וז\"ל שיעבוד הלוי במקדש ודוק. וכן כאן כתב <b> מצוה לנושאו על הכתף שנאמר וכו'. </b> ולא כתב מי ומי, ובריש פ\"ג כתב זרע לוי מובדל וכו' ומה היא עבודה שלהן וכו' יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>שהמסיר </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין לרבינו בס' המצוות כתב וז\"ל [מצוה] פ\"ו שהזהירנו מהוציא בדי הארון וכו', ודבריו סתרי אהדדי ועיין מ\"ש בזה הרב מוצל מאש בסוף ספר אש דת סי' נ\"א ודבריו תמוהים וכמו שכתבתי בסוף ספר אגורה באהלך בהשמטות ובס' תועפות ראם סדר תרומה יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זרע </b>\n<b> לוי וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצוה ע\"ב שהזהיר הלוים מעבודת הכהנים והכהנים מעבודת הלוים וכו'. ולא זכיתי להבין אמאי מנה זה למצוה אחת כי אין המניעות שוות דלכהנים מונע מהם עבודת הלוים וללוים מונע מהם עבודת הכהנים דוגמא לזה עיין במצות עשה ע\"ה מ\"ש רבינו שם יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכשם </b>\n<b> שמוזהרים וכו' כך הכהנים וכו'.</b> ולפי דעת הר\"א הם ג\"כ במיתה וטעם מחלוקתם יעו\"ש במרן שהאריך. ומן התימה על התוס' בתעניות דף כ\"ז ע\"א ד\"ה מר, שכתבו וז\"ל ולמ\"ד עיקר שירה בכלי א\"כ צריך שיהיו כהנים או לוים וכו' עכ\"ל, והם דברים תמוהים דכהנים מוזהרים שלא לעבוד עבודת הלוים וכמבואר ולפי חומר הנושא נראה דכהנים לא קאי לשירה בכלי שהיא עבודת הלוים אלא לעבודתם והכי ריהטא דלישנם ולמ\"ד וכו' א\"כ צריך שיהיו דוקא כהנים ולוים הא כדאיתיה והא כדאיתיה וטעמא דלוים דוקא ולא ישראלים דהא הכלי זמר היה קדוש, ומה שלא הזכירו ישראל במעמדם שהוא ג\"כ דוקא משום שלא הוזכר בהך מתניתא ישראל במעמדם ומה שהזכירו לכהנים ללא צורך לומר דלפי\"ז אתו חלוקת כהנים דומה ללוים ששניהם דוקא ולא זולתם ולא גרסינן או, אלא ולוים. ואף גם זאת תחילת דבריהם מגומגמים טובא דלפי פשטן של דברים נראה דכונתם דגם פסולים כשרים לומר שירה משום דעיקר שירה בפה ואתמהא וכי משום דעיקר שירה בפה הפסולים יהיו כשרים והא קרא ללוים דוקא ציוה וכן נראה מש\"ס ערכין דף י\"א ולכן נראה דהכי פירושו דלמ\"ד עיקר שירה בפה אפילו פסולים וכו' יכולים לומר שירה בכלי דלא הוי אלא בפה כלומר דהמצוה הוא בפה ומאן דשורר בכלי הוא לבסומי קלא כן נ\"ל בכונתם ועיין בחידושי הלכות [מהרש\"א] שדבריו תמוהים בכל מכל ואף גם זאת דמאן דהזכיר ישראלים הוא למעמדן ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משה </b>\n<b> רבינו חלק הכהנים לח' משמרות וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצוות וז\"ל מצוה ל\"ו היא שציונו שיהיו הכהנים עובדים למשמרות וכו'. ועיין להרמב\"ן מה שהשיג עליו ולענ\"ד נימוקו עמו ומה שהליץ המגילת אסתר באות א' כי ראיית רבינו הגדול הוא מתחילת הכתוב ליתא כי גם מזה הוא שלילה דדוקא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד אינן רשאין ליחלק מכלל דבשאר ימות השנה רשאין ליחלק ולעשות משמרות. ומה שהביא דמיון דלא אכלתי באוני ממנו ליתא כלל וכלל. גם מ\"ש באות ב' לפרש דבריו שבחיבורו א\"צ להשיב כי נראה ברור שכונתו לטובה להליץ בעד רבינו אבל המוחש לא יוכחש. גם מ\"ש באות ד' אינו כלום דמדברי הש\"ס מורה דהוי הכל תיקון דרבנן. גם מ\"ש באות ה' דזה לא יזיק למה לא יזיק דמשם באר'ה דכשם דבלוים הוא תיקון נביאים גם בכהנים כן וילמד סתום מן המפורש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> להמל\"מ מה שהאריך ובתוך הלשון כתב וז\"ל ועוד אני תמיה שראיתי למרן בשו\"ע או\"ח סי' תצ\"ד שפסק שאסור להתענות במוצאי חג שבועות וכו' וראיתי להרב מגן אברהם שכתב וכו' ודבריו שלא בדקדוק וכו' עכ\"ל. וראיתי להרב מלכי בקודש סוף הל' פסח דף מ\"ה דכתב דלא קשה כלל להמג\"א ותורף דבריו דכיון דמדינא כשחל בשבת יום טבוח הוא יום ראשון ואסיר בהספד ותענית אלא מפני הצדוקים הוא דשרינן ליה א\"כ כשחל בחול דליכא יום טבוח ממשיכינן ליה האיסור מהיכא שחל בשבת להיכא שחל בחול ולא יקשה עליך יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא שהרי ערל וטמא אינו אוכל בתרומה ונשיהם ועבדיהם אוכלים מכוחם אלו דבריו. ולא דמי כלל כעוכלא לדנא חדא דהתם הכהן חזי וכשימול אוכל וכן הטמא כשיטהר אוכל נמצא שפיר חזי אלא לפי שעה הוא דאינו אוכל, ועוד דהעבד והאשה הם כגוף אחד עבד לאדון ואיש לאשה דהוו קניינם ואמטו להכי שפיר אכלי מכוחם דאיש ואדון משא\"כ הכא דמכח הצדוקים עקרו הדין מכל וכל והתירו בכל זמן ועת ולא נשאר זמן ועת באיסורו גם כשחל עצרת בחול אינו נמשך מכשחל בשבת והם ענינים נפרדים והיאך נאמר שיהא נמשך מכשחל בשבת ושפיר איכא למתמה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.<br><b> והנראה</b> אצלי לומר כיון דגם כשחל בחול איכא יום טבוח למי שלא הקריב ביו\"ט דיש לו תשלומים כל שבעה כיון דהוי יום טבוח שלו אסרינן ליה בהספד ותענית אלא מפני הצדוקים התירוהו וא\"כ כשחל בחול ביום ראשון דוקא אסרינן ליה בהצטרפות כשחל עצרת בשבת וזה הוא דעת ר' טרפון לאסור ביום טבוח כשחל עצרת בחול אף להלכה של בית הלל ולזה כיון המג\"א שכתב דכשחל עצרת בשבת היה יום טבוח אחר השבת כדי לתרץ דכשחל בחול מה לי יום ראשון מה לי שאר הימים הבאים אחריו ולזה תירץ כיון דכשחל עצרת וכו' וכדכתיבנא."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ וז\"ל באמצע דבריו דהא דקי\"ל דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה היינו דוקא הי��א שהודלקה בהיתר אז הנהנה מאותו האור אינו מועל משום דאין בו ממש וכדאיתא בפרק כל שעה אבל הלוקח פתילה של הקדש ומדליקה אין לך מועל גדול מזה עכ\"ל. פירוש דבריו כשהפתילה של הקדש הודלקה בהיתר דהיינו לצורך הקדש אז כשנהנה מהשלהבת אינו מועל ברם במדליק הפתילה של הקדש נמצא מועל בפתילה שנהנה ממנה שהיא קודש וודאי מועל ולפי\"ז אין מקום למה שהקשה עליו הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות קו\"ף סי' תקמ\"ד מדברי רבינו פ\"א מהל' שופר דין ג' גבי שופר של עולה שכתב רבינו דאין בקול דין מעילה אף שהשופר בידו, דהתם אינו נהנה מהקרן עצמו אלא מהקול ומשו\"ה ליכא מעילה משא\"כ בפתילה שנהנה מהפתילה עצמה ובמה שנהנה ממנה לא נשאר ממנה כלל חשיב מועל מן ההקדש. ברם במה שהקשה להרדב\"ז בשניות סי' רצ\"ו שכתב דבמריח תפוח או ורד של הקדש או מדליק מנר של הקדש מעל מפני שנהנה מגוף של הקדש קשה משופר של עולה שכתב רבינו דלא מעל וכן הקשה הרב שער המלך בפ\"ה מהל' יו\"ט הט\"ז בסוף דבריו יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> יש להליץ בעד הרדב\"ז דאינו דומה כל נידונות הרדב\"ז לתוקע בשופר של עולה דתוקע בשופר של עולה קרן זה אינו עשוי לתקוע אלא אדם זה תיקנו לתקוע והנאתו ממנו אינו אלא קול בעלמא בזה אמרינן קול וכו' אין בו משום מעילה אמנם בתפוח או ורד של הקדש המריח בו מעל כיון דריח זה בגופו הוא ובבריאתו נברא הריח נמצא נהנה מגופו של הקדש וכן אם לקח כלי שיר של הקדש וניגן בו שעשוי כלי לנגן במקדש כשמנגן לחולין נמצא נהנה מגופו של הקדש וכן כשמדליק משלהבת של הקדש נמצא נהנה מן ההקדש ממש משא\"כ כשהולך לאור שלהבת ההקדש או כששומע קול כלי שיר שמנגנים במקדש שאינו נוטל מהקדש כלום אלא הקדש במקומו עומד ואינו נוטל ממנו כלום בזה אמרינן קול ומראה וריח אין בו משום מעילה הכלל העולה דכל הנהו דכתב הרדב\"ז דאית בהו מעילה הנאתן בגופן קודם דמשתמש בחולין משא\"כ בשופר הך הנאה אינה בגופו של קרן בקודש אלא בחולין כיון דהוי קול ליכא מעילה ודוק. גם מה שהקשה עוד שם הרב שער המלך להרדב\"ז לחלוקה שכתב דמדליק משלהבת של הקדש מעל ממה שפירש רש\"י ברישא דמתני' בפ\"ה דביצה ושלהבת כרגלי מי שהביאו כגון הדליק נרו בשלהבת חבירו וכו' וא\"כ סיפא דקתני גחלת של הקדש וכו' ושלהבת לא נהנים ולא מועלים הוי דומיא דרישא שהדליק נרו משלהבת של הקדש ואפ\"ה קתני לא מועלין לא קשה דמה שפירש רש\"י כן הוא מוכרח דבשלהבת כרגלי מי שהביאו אי אפשר לפרש אלא שהדליק מנר של חבירו דלא שייך שהלך לאור שלהבת חבירו משא\"כ בשלהבת הקדש דשייך שם שהלך לאור השלהבת אמרינן דדוקא בזה לא מעל אבל בהדליק בנר של הקדש מעל ואינו הכרח שידמו אהדדי ממש וק\"ל.<br><b> גם</b> מה שהכריח מהירושלמי דס\"ל דבמדליק נר מנר הקדש איסורא איכא ולא מעילה ומינה לש\"ס דילן וכו' יעו\"ש אינו הכרח דיש לדחות דמשום דהירושלמי [ד]ס\"ל דבהולך לאור של הקדש שרי במדליק אוסר ולא מועל ברם בש\"ס דילן דאוסר בהולך לאור של הקדש מינה דבמדליק מנר מועל והא בהא תליא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> מעשה הציץ וכו'. קדש מלמטה לה' מלמעלה ואם כתבו שיטה אחת כשר וכו'.</b> הגדתי היום שלא באתי לכונת רבינו בלשון זה דלו יהי דהוה גריס בש\"ס דשבת כן כמ\"ש מרן מ\"מ הו\"ל להרגיש דהיא גירסא מוטעת חדא דבמס' סוכה ליתא הכי ועוד דבלא\"ה לית דסמכה דנחזי אנן לפי אותה נוסחא איך היה כתוב דאי כתוב לה' מלמעלה וקדש מלמטה ממש זה ע\"ג זה אין הדעת סובלו להיות כתוב להיפך תח��ונים למעלה ועליונים למטה ואינו נקראת כהלכתו ואי קדש מלמטה הוא בתחילת שיטה ב' ולה' מלמעלה ר\"ל בסוף שיטה א' ונקראת כהלכתו וכמ\"ש התוס' ז\"ל והיה כתוב כן שלא יהיו אותיות אחרות נכתבות קודם אותיות ה' א\"כ גם הלמ\"ד צריכה ליכתב בשיטה ב' בצד תבת קדש והיינו גירסתנו וכגירסת מס' סוכה שהיא גירסא המתיישבת על הלב ואיך כתב כן גריס רבינו. גם מ\"ש ואם כתבו וכו' ופעמים וכו' הן הנה דברי ר\"א (בן יעקב) [בר' יוסי] שראה כן ואחרי שראה כן מי הגיד לנו דגם תנא דברייתא שלא ראה אלא שאמר כן מסברא דנפשיה לא חזר בו אלא דמסדר הברייתא כתב לנו מה שאמר ת\"ק ומה שאמר ראב\"י שראה כן וודאי גדולה ראיה. וגם מ\"ש ופעמים וכו' מי הגיד דפעמים היה כתוב הכי ופעמים הכי אלא דמה שראה ר' אליעזר ב\"ר יוסי הוא הציץ שהיה במשכן והוא היה והוא הווה דנשאר בגניזה מזמן לזמן ואף אם תימצי לומר דמה שראה ראב\"י לא היה הראשון מאן לימא לן דשינה האחרון מן הראשון כיון דלא ראינו הראשון ומן האחרון נילף לראשון ולמה נאמר פעמים הכי ופעמים הכי, ובס' אור החיים רצה ליישב לזה ואין בדבריו כדי שביעה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והקורע </b>\n<b> פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע וה\"ה לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה.</b> וכתב הרב מל\"מ וז\"ל עיין להרב קרבן חגיגה סי' ס\"ח דס\"ל דדוקא בשאר בגדי כהונה אינו לוקה כי אם דרך השחתה אבל במעיל לוקה אפי' שלא כדרך השחתה ומטי לה ממ\"ש רבינו פ\"ח דמעשה הקרבנות ה\"כ ולדידי ליתנהו להני מילי עכ\"ל. ולא פירש לנו טעמו דלא חש לה ואני אפרש לה דכל מה שהכריחו הרבנים ז\"ל הוא מדלא הזכירו התיקון דמכניסו פחות פחות בשאר בגדי כהונה משמע דדוקא במעיל חייב אם יקרענו אפילו שאינו דרך השחתה וכו' אבל בשאר בגדים יכול לקורען כיון דלא הוי דרך השחתה וכו' יעו\"ש, ומכח זה פירשו הש\"ס דיומא דרך חריפות ואמת דצריך לברך ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ברם אינו מן הראוי דמתוך פילפול כזה להוציא דין ממנו, ומה שהביאו מפרק דם חטאת ליכא למיגמר מיניה די\"ל דמה דנקט מעיל משום דביה איירי קרא ומיניה גמרינן לכל בגדי כהונה דאסור לקורען, ועוד דנקט מעיל ללמד דאף דהוי קשה כמו עבים ורכים ואפי' ג' על ג' יכניס קמ\"ל דוקא פחות מג' על ג' יכניס דשאני המעיל דאגב אבוהון חשיבי ולעולם דבין מעיל בין שאר בגדי כהונה דינן שוה דוקא דרך השחתה לוקה. וזכיתי ומצאתי כדברי לרבינו ז\"ל גופיה בס' המצוות לא תעשה פ\"ח וז\"ל ומי שחתכו במספרים או הדומה להם לוקה ע\"כ, וודאי הכונה לומר דרך השחתה דאל\"ה מה טעם למספריים וכיוצא ודוק ומה שלא הזכיר בס' המצוות לשאר בגדים שהוא לא בא לבאר כל פרטי הדברים אלא מנין המצוות. ושוב ראיתי עוד ראיה לדברינו ממ\"ש לקמן ה\"י וכל המזיח החשן מעל האפוד דרך קלקול לוקה ע\"כ, והתם כתיב ולא יזח החשן מעל האפוד ומאי שנא מלא יקרע ונראה דהכל לא קפיד קרא אלא דרך השחתה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האפוד </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן. ועיין בספרי תועפות ראם סדר תצוה מ\"ש על דבריו וכעת חזינא שמ\"ש שם מתיבות ואם נאמר דט\"ס נפל וכו' עד יעו\"ש הוא יתר וכנטול דמי, ולעת כזאת כל מה שהקשיתי על דברי מרן כן ראיתי להרב אור החיים סדר תצוה הקשה כן באורך יעו\"ש וכל המדברים בזה המה ראו כן תמהו על מרן ז\"ל ועיין להרב צדה לדרך סדר תצוה ולמהר\"ר שמחה בספר שמות בשם בנימין ובהקדמת ספר נחלת שבעה דשטרות ובחי' הריטב\"א דיומא פרק בא לו ובשמע שלמה סדר תצוה ובשיירי כנסת הגדולה בנימוקיו על הרמב\"ם ובס' גט פשוט דף קי\"ט ובתאוה לעינים קונטרס אחרון מס' סוטה ובס' כנסת יחזקאל ריש ספרו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b>\n<b> עשה לעשות בגדים וכו'.</b> וכתב רבינו בס' המצות מצות עשה ל\"ג הוא שצוה לכהנים ללבוש וכו'. וכתב הרמב\"ן שבעל ההלכות לא מנה עשה זה ונתן טעם כי היא הכשר העבודה והיא חלק ממצות העבודה יעו\"ש. והמגילת אסתר חילק עליו מהכשר לחלק, דבהכשר תקרא מצוה ובחלק לא יעו\"ש. ולענ\"ד הכל אחד דכיון דהוי הכשר והוא הכשר הכרחי שא\"א בזולתה היינו חלק מחלקי המצוה וכל שלא עשה כל החלקים אינה מצוה ונמצא הכל מצוה אחת ומה שהביא משחיטת הפסח שהיא מצוה התם הוא מצוה בפני עצמה שצוה לשוחטו בערב פסח בכך שעות ביום ולא קודם ולא אחר. ומה שהביא משריפת פרה היא גופא היא המצוה שיעשה פרה שרופה וכי מפני שענינה היא לטהר טמאים לא תחשב מצוה באופן שלכאורה דברי הרמב\"ן נכונים וע\"פ זה אין מקום למ\"ש באות ג'. גם מ\"ש באות ג' והביא ראיה מתכלת ולבן אינה ראיה כמו שיראה המעיין בדברי רבינו שרש ט'."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ ומ\"ש בחידושיו הלכות תרומות פ\"ט ה\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך בסופו סדר בחוקותי."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדיש </b>\n<b> את עצמו לא הקדיש אלא דמיו.</b> ועיין למרן. והינו טעמא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כמ\"ש שם בגיטין ורבינו פסק בפ\"א דלא כרבי מאיר, וכן הקשה המל\"מ והצריך עיון. ולענ\"ד נראה לפי חומר הנושא דעד כאן לא קאמר בש\"ס ה\"נ מסתברא דקתני סיפא וכו' דנראה דלמ\"ד אדם מוציא דבריו לבטלה (ליתי) [ליתא] לדין זה דסיפא אלא משום דתני בסיפא בלשון זה וכן הוא שהקדיש עצמו דמלשון דוכן מורה דדינא דרישא ודסיפא מטעם אחד נינהו וא\"כ מוכרח דיהא ההיא סיפא ר\"מ דס\"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה דאי הוי רבנן דס\"ל אדם מוציא דבריו לבטלה ותני רישא המקדיש עבדו עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו ור\"ל דכיון דהעבד עשוי לימכר ודאי פירושו הוא לדמיו וליכא למימר ביה אדם מוציא דבריו לבטלה א\"כ איך תני סיפא וכן וכו' כנראה דמחד טעמא נינהו והא בסיפא דקאי במקדיש עצמו הדין נותן דהוציא דבריו לבטלה כיון דלא שייך מכירה בגופיה נמצא דמאי דקאמר הש\"ס הכי הוי מכח וכן, ברם אה\"נ דלדידן דקי\"ל כשהקדיש עבדו דגופו קודש ואסור ליהנות ממנו עד שיפדה כמ\"ש רבינו הל' י\"ז והינו טעמא דאף דקי\"ל כרבנן אדם מוציא דבריו לבטלה מ\"מ בזה הרי מפורש בדבריו שיהיה קדוש עד שיפדה והיינו שמוכרן אותן לאחרים וא\"כ במקדיש עצמו דלא שייך מכירה בגופיה ודאי קאי לדמים ולאו מטעם דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אלא דחשיב זה כמפרש כן, דלא אמרינן בלשונו לשון אחר כמו ערך זה וצריך לפרש דמי זה אלא הרי עצמי הקדש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> דר בו השוכר מעל.</b> עיין מה שהקשה הלח\"מ וכן הקשה המל\"מ ועיין בהרדב\"ז החדשות ח\"ב לשונות הר\"מ סי' קי\"ט מ\"ש בזה יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דסוגיית ערכין ודאי אתיא כרב דלרב בין לגבי ע\"ז בין לגבי מעילה הדין אחד אלא כיון דמצינו לריש לקיש דפליג עליה דרב והוא בתרא פסק כר\"ל לגבי מעילה לחלק בין מקדיש בית בנוי למקדיש עצים ואבנים ברם גבי ע\"ז משום חומרא דע\"ז וגם דלא אשכחן מאן דפליג עליה בהדיא פסק כרב וכמ\"ש מרן שם ב��ל' מעילה ונמצא בחדא פסק כרב ובחדא כר\"ל ופשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' נדרים דף ג' ע\"ב גמ' אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם וכו'. ועיין בפי' רש\"י והר\"ן והיוצא מדבריהם דבאומר כן אינו עובר אלא בבל תאחר אבל לא בבל יחל וכן כתב הר\"מ פ\"א דנזירות ה\"א יעו\"ש והינו טעמא דעובר בבל תאחר מפני שכשאמר לא אפטר מן העולם וכו' פי' עד שאקבל להיות נזיר וכל שאינו מקבל עובר בבל תאחר אבל אין פי' לא אפטר עד שאהא נזיר דמיד הוא נזיר בלא קבלה דאם כן מאי בל תאחר איכא הרי הוא נזיר מיד עליו וליכא אלא דאם אכל עבר אבל תאכל ואי שתה עבר אבל ישתה ולא אבל תאחר אשר מזה אני תמיה על מ\"ש הרב מל\"מ פ\"ו מהל' ערכין הל' ל\"ג שכתב הן אמת דמפשט דברי רבינו בריש הלכות נזירות דכתב הרי זה נזיר מיד משמע דס\"ל כדברי התוס' דאי כהרא\"ש הו\"ל למימר ה\"ז חייב לקבל נזירות מיד וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דאיך אפשר לצדד בדברי רבינו כן והא כתב דעובר בבל תאחר ואי ס\"ל דהפי' שיהיה נזיר בלא קבלה ומיד הוא נזיר איך יעבור בבל תאחר והא הוא נזיר ואינו חייב אלא בבל יאכל וכן מלשונו שכותב ואם איחר נזירותו נראה בבירור שצריך לקבלו וא\"כ מ\"ש הרי זה נזיר מיד פי' הוא צריך שיתחיל הנזירות מיד. ומ\"ש בדעת התוס' אחרי נשיקת ידיו ורגליו לא מצאתי כן בתוס' אלא בדעת הרא\"ש וז\"ל התוס' כגון דאמר לא אפטר מן העולם וכו' דמההיא שעתא וכו' כלומר דמיד יש לו להתחיל נזירותו ואם לא התחיל עובר בבל תאחר ופי' דבריהם מיד יש לו לקבל נזירות ואם לא קבל עובר וכו' ומוכרח לפרש כן בדבריהם כדברירנא בתחילת דברינו ובל יחל עובר אם ימות ולא קיים נדרו אבל כשיקיים נדרו אינו עובר אלא בבל תאחר ואי משום שהביאו גירסת ר\"ת גם הרא\"ש הביאה ומזה קשיתיה לה\"ה שלמה בן עזרא נר\"ו על מ\"ש הר\"מ בסה\"מ לא תעשה הנזכר דכשעובר אבל תאחר דהיינו ג' רגלים עובר ג\"כ על בל יחל והרמב\"ן חלק עליו במצות עשה צ\"ד וסובר דבל יחל אינו עובר אלא כשיעבוד בעניין שא\"א לקיימו כגון אם ימות וכיוצא וסוגיא דידן הוי היפך דברי הר\"מ וסייעתא לדברי הרמב\"ן, ונראה לחלק על צד הדחק דשאני ההיא דהרמב\"ם דכיון דעבר ג' רגלים ורחמנא אמר דלא יאחר יותר מג' רגלים כשעבר מג' חוץ דעבר על בל תאחר עבר ג\"כ אבל יחל דהא חילל דברו דכשנדר דעתו לשלם קודם ג' רגלים וכמאמר הש\"י ועבר ע\"ז עשה דברו חולין ברם כאן שאמר שלא אפטר מן העולם עד שיהיה נזיר וליכא בזה ג' רגלים וכמ\"ש הר\"ן משום שמא ימות צריך למיחש ולעשות מיד ולא יאחר וא\"כ כשיאחר עבר אבל יאחר אבל בל יחל לא דלא עשה דברו חולין דלא שם זמן."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,110 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Appraisals_and_Devoted_Property",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ ומ\"ש בחידושיו הלכות תרומות פ\"ט ה\"ב."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך בסופו סדר בחוקותי."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדיש </b>\n<b> את עצמו לא הקדיש אלא דמיו.</b> ועיין למרן. והינו טעמא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כמ\"ש שם בגיטין ורבינו פסק בפ\"א דלא כרבי מאיר, וכן הקשה המל\"מ והצריך עיון. ולענ\"ד נראה לפי חומר הנושא דעד כאן לא קאמר בש\"ס ה\"נ מסתברא דקתני סיפא וכו' דנראה דלמ\"ד אדם מוציא דבריו לבטלה (ליתי) [ליתא] לדין זה דסיפא אלא משום דתני בסיפא בלשון זה וכן הוא שהקדיש עצמו דמלשון דוכן מורה דדינא דרישא ודסיפא מטעם אחד נינהו וא\"כ מוכרח דיהא ההיא סיפא ר\"מ דס\"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה דאי הוי רבנן דס\"ל אדם מוציא דבריו לבטלה ותני רישא המקדיש עבדו עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו ור\"ל דכיון דהעבד עשוי לימכר ודאי פירושו הוא לדמיו וליכא למימר ביה אדם מוציא דבריו לבטלה א\"כ איך תני סיפא וכן וכו' כנראה דמחד טעמא נינהו והא בסיפא דקאי במקדיש עצמו הדין נותן דהוציא דבריו לבטלה כיון דלא שייך מכירה בגופיה נמצא דמאי דקאמר הש\"ס הכי הוי מכח וכן, ברם אה\"נ דלדידן דקי\"ל כשהקדיש עבדו דגופו קודש ואסור ליהנות ממנו עד שיפדה כמ\"ש רבינו הל' י\"ז והינו טעמא דאף דקי\"ל כרבנן אדם מוציא דבריו לבטלה מ\"מ בזה הרי מפורש בדבריו שיהיה קדוש עד שיפדה והיינו שמוכרן אותן לאחרים וא\"כ במקדיש עצמו דלא שייך מכירה בגופיה ודאי קאי לדמים ולאו מטעם דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אלא דחשיב זה כמפרש כן, דלא אמרינן בלשונו לשון אחר כמו ערך זה וצריך לפרש דמי זה אלא הרי עצמי הקדש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> דר בו השוכר מעל.</b> עיין מה שהקשה הלח\"מ וכן הקשה המל\"מ ועיין בהרדב\"ז החדשות ח\"ב לשונות הר\"מ סי' קי\"ט מ\"ש בזה יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דסוגיית ערכין ודאי אתיא כרב דלרב בין לגבי ע\"ז בין לגבי מעילה הדין אחד אלא כיון דמצינו לריש לקיש דפליג עליה דרב והוא בתרא פסק כר\"ל לגבי מעילה לחלק בין מקדיש בית בנוי למקדיש עצים ואבנים ברם גבי ע\"ז משום חומרא דע\"ז וגם דלא אשכחן מאן דפליג עליה בהדיא פסק כרב וכמ\"ש מרן שם בהל' מעילה ונמצא בחדא פסק כרב ובחדא כר\"ל ופשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' נדרים דף ג' ע\"ב גמ' אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם וכו'. ועיין בפי' רש\"י והר\"ן והיוצא מדבריהם דבאומר כן אינו עובר אלא בבל תאחר אבל לא בבל יחל וכן כתב הר\"מ פ\"א דנזירות ה\"א יעו\"ש והינו טעמא דעובר בבל תאחר מפני שכשאמר לא אפטר מן העולם וכו' פי' עד שאקבל להיות נזיר וכל שאינו מקבל עובר בבל תאחר אבל אין פי' לא אפטר עד שאהא נזיר דמיד הוא נזיר בלא קבלה דאם כן מאי בל תאחר איכא הרי הוא נזיר מיד עליו וליכא אלא דאם אכל עבר אבל תאכל ואי שתה עבר אבל ישתה ולא אבל תאחר אשר מזה אני תמיה על מ\"ש הרב מל\"מ פ\"ו מהל' ערכין הל' ל\"ג שכתב הן אמת דמפשט דברי רבינו בריש הלכות נזירות דכתב הרי זה נזיר מיד משמע דס\"ל כדברי התוס' דאי כהרא\"ש הו\"ל למימר ה\"ז חייב לקבל נזירות מיד וכו' עכ\"ל.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דאיך אפשר לצדד בדברי רבינו כן והא כתב דעובר בבל תאחר ואי ס\"ל דהפי' שיהיה נזיר בלא קבלה ומיד הוא נזיר איך יעבור בבל תאחר והא הוא נזיר ואינו חייב אלא בבל יאכל וכן מלשונו שכותב ואם איחר נזירותו נראה בבירור שצריך לקבלו וא\"כ מ\"ש הרי זה נזיר מיד פי' הוא צריך שיתחיל הנזירות מיד. ומ\"ש בדעת התוס' אחרי נשיקת ידיו ורגליו לא מצאתי כן בתוס' אלא בדעת הרא\"ש וז\"ל התוס' כגון דאמר לא אפטר מן העולם וכו' דמההיא שעתא וכו' כלומר דמיד יש לו להתחיל נזירותו ואם לא התחיל עובר בבל תאחר ופי' דבריהם מיד יש לו לקבל נזירות ואם לא קבל עובר וכו' ומוכרח לפרש כן בדבריהם כדברירנא בתחילת דברינו ובל יחל עובר אם ימות ולא קיים נדרו אבל כשיקיים נדרו אינו עובר אלא בבל תאחר ואי משום שהביאו גירסת ר\"ת גם הרא\"ש הביאה ומזה קשיתיה לה\"ה שלמה בן עזרא נר\"ו על מ\"ש הר\"מ בסה\"מ לא תעשה הנזכר דכשעובר אבל תאחר דהיינו ג' רגלים עובר ג\"כ על בל יחל והרמב\"ן חלק עליו במצות עשה צ\"ד וסובר דבל יחל אינו עובר אלא כשיעבוד בעניין שא\"א לקיימו כגון אם ימות וכיוצא וסוגיא דידן הוי היפך דברי הר\"מ וסייעתא לדברי הרמב\"ן, ונראה לחלק על צד הדחק דשאני ההיא דהרמב\"ם דכיון דעבר ג' רגלים ורחמנא אמר דלא יאחר יותר מג' רגלים כשעבר מג' חוץ דעבר על בל תאחר עבר ג\"כ אבל יחל דהא חילל דברו דכשנדר דעתו לשלם קודם ג' רגלים וכמאמר הש\"י ועבר ע\"ז עשה דברו חולין ברם כאן שאמר שלא אפטר מן העולם עד שיהיה נזיר וליכא בזה ג' רגלים וכמ\"ש הר\"ן משום שמא ימות צריך למיחש ולעשות מיד ולא יאחר וא\"כ כשיאחר עבר אבל יאחר אבל בל יחל לא דלא עשה דברו חולין דלא שם זמן."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Nazariteship",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות נזירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> במ\"ש פ\"ה מהלכות מלכים ה\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> במ\"ש פ\"ה מהלכות מלכים ה\"ח."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכנס </b>\n<b> וכו'.</b> עיין במ\"ש פ\"ה מהל' מלכים ה\"ח וכעת חזינא להרדב\"ז בנימוקיו על רבינו דאדרבא קא מתמה על הראב\"ד בהשגה זאת וקא מפרש דמ\"ש רבינו דאינו לוקה היינו טעמא דלא התרו בו וכו' יעו\"ש, ולענ\"ד אינו נח לי דא\"כ העיקר חסר מן הספר דהו\"ל למימר משום דלא התרו בו ועוד דא\"כ הדין זה יתר דודאי מלקות ליכא בלא התראה ומה גם שהוא דין (מעצמו) [לעצמו] למאי הלכתא כתביה ומאי אע\"פ ששהא מהיכא תיתי דילקה כל דליכא התראה אלא ודאי דאיירי בהתראה כדינו וכמה דינים בפרק זה דכתב רבינו לוקה ואינו מזכיר התראה דודאי ליכא מלקות בלא התראה והרי הרב גופיה לעיל בהל' ח' על מ\"ש רבינו ולוקה על שהייתו כתב על כרחך איירי בדאתרו בו וכו' יעו\"ש ומה שנ\"ל בכוונתו כבר כתבתי שם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובכל </b>\n<b> מקום אין עשה דוחה לא תעשה ועשה וכו'.</b> הנה מסתמיות דברי רבינו נראה דלא שאני ליה בין עשה קל בין עשה חמור בין עשה דאית ביה כרת אינן דוחין לעשה ולא תעשה וכ\"כ התוספות בריש אותו ואת בנו דף ע\"ח ד\"ה מנין יעו\"ש, אמנם בזבחים דף ל\"ג ד\"ה לענין מלקות כתבו דעשה שיש בו כרת אלים טובא למידחי עשה ולא תעשה ודבריהם סיתראי נינהו וכמ\"ש הרב יד מלאכי סימן תקט\"ז ואף אני אביא מן ההדיוט להוכיח מדבריהם דפסחים דף נ\"ט ד\"ה אתי שהקשו דהיאך אתי עשה דפסח ודוחה עשה דהשלמה הא לא הוי בעידנא ותירצו מה שתירצו ואי ס\"ל דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה ולא תעשה הו\"ל לתרץ דשאני פסח דדחי לעשה אחר אף דלא הוי בעידנא כיון דהוי כ\"כ חמור דדוחה אף לעשה ולא תעשה אלא ודאי דס\"ל דאף דעשה דפסח אית ביה כרת אפ\"ה אינו דוחה לעשה ולא תעשה וכדבריהם דאותו ואת בנו. ועיי\"ש בדבריהם דפסחים דתירץ ר\"י דכיון דהוי חמור א\"צ בעידנא דוגמא דעשה דמצורע דחמיר [דהוה דחי] לעשה דשילוח הקן אי לאו תשלח יתר וכו', והקשה הרב אור יקרות דשאני מצורע דכיון דשחטה הרי התחיל לקיים המצוה והוי דומה למ\"ש הנמוק\"י על שם הר\"ן בפ\"ב דב\"מ גבי אבידה והיא בבית הקברות דנכנס כהן דחשיב בעידנא יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשה דכשם דגבי טהרת המצורע א\"א לטהרה בלא שחיטת הצפור כן אכילת הקרבן פסח א\"א לאכילתו בליל פסח בלא שחיטה ונמצא שניהם שוים ושפיר ילפי התוס' מטהרת המצורע לפסח דא\"צ בעידנא למאי דקשיא להו וס\"ל דזה לא חשיב בעידנא ואם נפשך בזה י\"ל דהתוס' כאן הם חלוקים עם הר\"ן והנמוק\"י וס\"ל כהרב המגיד ז\"ל פי\"א דגזלה הי\"ח דחולק עם הר\"ן בזה וס\"ל דגם ההיא דבית הקברות לא חשיב בעידנא ואף דהתוס' בפ' אלו מציאות שם גורסים כגירסת הר\"ן דלא כהרה\"מ מ\"מ הכא לא אזלי כשיטת הר\"ן וסיתראי נינהו כמו שנמצא כזה כמה וכמה. ויותר נראה כאן דבמציאה הוי סתם תוס' בלי שם ובפסחים הוא ריב\"א ור\"י ותרי ר\"י נינהו ר\"י הבחור ור\"י הזקן ואח\"ז ראיתי בפירוש לר\"י דלא ס\"ל כהנמוק\"י, שכתבו התוס' בב\"ב דף י\"ג ע\"א ד\"ה כופין וז\"ל וא\"ת יבוא עשה דפריה ורביה וידחה ל\"ת דלא יהיה קדש ואומר ר\"י דלא הוי בעידנא דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפריה ורביה לא מקיים עד גמר ביאה עכ\"ל, הרי דזה דומה לאבידה בבית הקברות ממש ואפ\"ה לא קרי ליה בעידנא הנה בפירוש דלא ס\"ל כהנמוק\"י וכדכתיבנא מסברתינו.<br><b> ועוד</b> כתבו התוס' שם בב\"ב על שם ר\"י וז\"ל ועוד שהיא אסורה לינשא לו דלגבי דידה ליכא עשה ע\"כ. והיינו כדברי האחרונים שהביא מהר\"ח אבולעפיה בישרש יעקב פ' יוה\"כ גבי גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שהקשה דמאי אולמיה דתשובה כך היא המדה אתי עשה ודחי לא תעשה ותירץ בשם האחרונים דהיינו דוקא כשעשה ולא תעשה בחד גברא אבל בתשובה ישראל מקיימין עשה והקב\"ה עובר אלא תעשה יעו\"ש. אמנם דברי ר\"י דתוס' הנזכרים נראין כסותרין למ\"ש הם עצמם על שם ר\"י שם בא\"ד וז\"ל וא\"ת היכי כייפינן וכו' והא המשחרר עבדו עובר בעשה וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ואומר ר\"י מצוה רבה שרי כדאמרינן פ' תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה וכו' עכ\"ד, וא\"כ דמצינן דזה מקיים וזה עובר ומשו\"ה כייפינן לרבו לשחרר איך תירצו לקושיית דליתי עשה ולידחי לא תעשה שהיא אינה מקיימת עשה דלא מפקדה אפריה ורביה מה בכך כדי שיקיים האיש תעבור היא העשה.<br><b> ולק\"מ</b> לר\"י עצמו דעד כאן לא אמר ר\"י דמשום דזה יקיים זה יעבור אלא בב' עשין זה חמור וזה קל אז אמרינן הכי ברם באחד עשה ואחד לא תעשה דאמרינן עשה דוחה לא תעשה אז לא אמרינן זה יקיים וזה יעבור. ומנא אמינא לחילוק זה ממ\"ש התוס' על שם ר\"י גופיה בפ' תמיד נשחט שם למה שהקשה ריב\"א בההיא דהשלמה דלא הוי בעידנא ותירצו דלגבי עשה הקל א\"צ בעידנא יעו\"ש א\"כ ה\"ה נמי לגבי שנים דזה מקיים וזה יעבור כיון שהוא לגביו עשה קל יעבור אחד עשה קל דלקיים חבירו עשה חמור משא\"כ גבי עשה ולא תעשה דהלא תעשה הוא חמור וצריך בעידנא צריך ג\"כ דמי שמקיים העשה יעבור הלא תעשה ומשו\"ה שפיר כתב ר\"י דלגבי דידה ליכא עשה משום דאינהו קיימי בעשה ולא תעשה וק\"ל, וא\"כ שפיר תירצו האחרונים שהביא מהר\"ח אבולעפיה דזו היא מעלת התשובה דבעשה ולא תעשה זה יקיים וזה יעבור."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,88 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Nazariteship",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Nazariteship",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> במ\"ש פ\"ה מהלכות מלכים ה\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> במ\"ש פ\"ה מהלכות מלכים ה\"ח."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכנס </b>\n<b> וכו'.</b> עיין במ\"ש פ\"ה מהל' מלכים ה\"ח וכעת חזינא להרדב\"ז בנימוקיו על רבינו דאדרבא קא מתמה על הראב\"ד בהשגה זאת וקא מפרש דמ\"ש רבינו דאינו לוקה היינו טעמא דלא התרו בו וכו' יעו\"ש, ולענ\"ד אינו נח לי דא\"כ העיקר חסר מן הספר דהו\"ל למימר משום דלא התרו בו ועוד דא\"כ הדין זה יתר דודאי מלקות ליכא בלא התראה ומה גם שהוא דין (מעצמו) [לעצמו] למאי הלכתא כתביה ומאי אע\"פ ששהא מהיכא תיתי דילקה כל דליכא התראה אלא ודאי דאיירי בהתראה כדינו וכמה דינים בפרק זה דכתב רבינו לוקה ואינו מזכיר התראה דודאי ליכא מלקות בלא התראה והרי הרב גופיה לעיל בהל' ח' על מ\"ש רבינו ולוקה על שהייתו כתב על כרחך איירי בדאתרו בו וכו' יעו\"ש ומה שנ\"ל בכוונתו כבר כתבתי שם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובכל </b>\n<b> מקום אין עשה דוחה לא תעשה ועשה וכו'.</b> הנה מסתמיות דברי רבינו נראה דלא שאני ליה בין עשה קל בין עשה חמור בין עשה דאית ביה כרת אינן דוחין לעשה ולא תעשה וכ\"כ התוספות בריש אותו ואת בנו דף ע\"ח ד\"ה מנין יעו\"ש, אמנם בזבחים דף ל\"ג ד\"ה לענין מלקות כתבו דעשה שיש בו כרת אלים טובא למידחי עשה ולא תעשה ודבריהם סיתראי נינהו וכמ\"ש הרב יד מלאכי סימן תקט\"ז ואף אני אביא מן ההדיוט להוכיח מדבריהם דפסחים דף נ\"ט ד\"ה אתי שהקשו דהיאך אתי עשה דפסח ודוחה עשה דהשלמה הא לא הוי בעידנא ותירצו מה שתירצו ואי ס\"ל דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה ולא תעשה הו\"ל לתרץ דשאני פסח דדחי לעשה אחר אף דלא הוי בעידנא כיון דהוי כ\"כ חמור דדוחה אף לעשה ולא תעשה אלא ודאי דס\"ל דאף דעשה דפסח אית ביה כרת אפ\"ה אינו דוחה לעשה ולא תעשה וכדבריהם דאותו ואת בנו. ועיי\"ש בדבריהם דפסחים דתירץ ר\"י דכיון דהוי חמור א\"צ בעידנא דוגמא דעשה דמצורע דחמיר [דהוה דחי] לעשה דשילוח הקן אי לאו תשלח יתר וכו', והקשה הרב אור יקרות דשאני מצורע דכיון דשחטה הרי התחיל לקיים המצוה והוי דומה למ\"ש הנמוק\"י על שם הר\"ן בפ\"ב דב\"מ גבי אבידה והיא בבית הקברות דנכנס כהן דחשיב בעידנא יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשה דכשם דגבי טהרת המצורע א\"א לטהרה בלא שחיטת הצפור כן אכילת הקרבן פסח א\"א לאכילתו בליל פסח בלא שחיטה ונמצא שניהם שוים ושפיר ילפי התוס' מטהרת המצורע לפסח דא\"צ בעידנא למאי דקשיא להו וס\"ל דזה לא חשיב בעידנא ואם נפשך בזה י\"ל דהתוס' כאן הם חלוקים עם הר\"ן והנמוק\"י וס\"ל כהרב המגיד ז\"ל פי\"א דגזלה הי\"ח דחולק עם הר\"ן בזה וס\"ל דגם ההיא דבית הקברות לא חשיב בעידנא ואף דהתוס' בפ' אלו מציאות שם גורסים כגירסת הר\"ן דלא כהרה\"מ מ\"מ הכא לא אזלי כשיטת הר\"ן וסיתראי נינהו כמו שנמצא כזה כמה וכמה. ויותר נראה כאן דבמציאה הוי סתם תוס' בלי שם ובפסחים הוא ריב\"א ור\"י ותרי ר\"י נינהו ר\"י הבחור ור\"י הזקן ואח\"ז ראיתי בפירוש לר\"י דלא ס\"ל כהנמוק\"י, שכתבו התוס' בב\"ב דף י\"ג ע\"א ד\"ה כופין וז\"ל וא\"ת יבוא עשה דפריה ורביה וידחה ל\"ת דלא יהיה קדש ואומר ר\"י דלא הוי בעידנא דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפריה ורביה לא מקיים עד גמר ביאה עכ\"ל, הרי דזה דומה לאבידה בבית הקברות ממש ואפ\"ה לא קרי ליה בעידנא הנה בפירוש דלא ס\"ל כהנמוק\"י וכדכתיבנא מסברתינו.<br><b> ועוד</b> כתבו התוס' שם בב\"ב על שם ר\"י וז\"ל ועוד שהיא אסורה לינשא לו דלגבי דידה ליכא עשה ע\"כ. והיינו כדברי האחרונים שהביא מהר\"ח אבולעפיה בישרש יעקב פ' יוה\"כ גבי גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שהקשה דמאי אולמיה דתשובה כך היא המדה אתי עשה ודחי לא תעשה ותירץ בשם האחרונים דהיינו דוקא כשעשה ולא תעשה בחד גברא אבל בתשובה ישראל מקיימין עשה והקב\"ה עובר אלא תעשה יעו\"ש. אמנם דברי ר\"י דתוס' הנזכרים נראין כסותרין למ\"ש הם עצמם על שם ר\"י שם בא\"ד וז\"ל וא\"ת היכי כייפינן וכו' והא המשחרר עבדו עובר בעשה וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ואומר ר\"י מצוה רבה שרי כדאמרינן פ' תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה וכו' עכ\"ד, וא\"כ דמצינן דזה מקיים וזה עובר ומשו\"ה כייפינן לרבו לשחרר איך תירצו לקושיית דליתי עשה ולידחי לא תעשה שהיא אינה מקיימת עשה דלא מפקדה אפריה ורביה מה בכך כדי שיקיים האיש תעבור היא העשה.<br><b> ולק\"מ</b> לר\"י עצמו דעד כאן לא אמר ר\"י דמשום דזה יקיים זה יעבור אלא בב' עשין זה חמור וזה קל אז אמרינן הכי ברם באחד עשה ואחד לא תעשה דאמרינן עשה דוחה לא תעשה אז לא אמרינן זה יקיים וזה יעבור. ומנא אמינא לחילוק זה ממ\"ש התוס' על שם ר\"י גופיה בפ' תמיד נשחט שם למה שהקשה ריב\"א בההיא דהשלמה דלא הוי בעידנא ותירצו דלגבי עשה הקל א\"צ בעידנא יעו\"ש א\"כ ה\"ה נמי לגבי שנים דזה מקיים וזה יעבור כיון שהוא לגביו עשה קל יעבור אחד עשה קל דלקיים חבירו עשה חמור משא\"כ גבי עשה ולא תעשה דהלא תעשה הוא חמור וצריך בעידנא צריך ג\"כ דמי שמקיים העשה יעבור הלא תעשה ומשו\"ה שפיר כתב ר\"י דלגבי דידה ליכא עשה משום דאינהו קיימי בעשה ולא תעשה וק\"ל, וא\"כ שפיר תירצו האחרונים שהביא מהר\"ח אבולעפיה דזו היא מעלת התשובה דבעשה ולא תעשה זה יקיים וזה יעבור."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות נזירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Oaths",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבועות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלישית </b>\n<b> שנשבע לבטל וכו' או שיתענה בשבתות וימים טובים וכו'.</b> וקשה לי טובא דלמה לא יהא חייל שבועה בנשבע שיתענה בשבתות וי\"ט כיון דאינו מפורש בתורה איסור זה דהא בפ' (ר\"ע) [כל כתבי] נפקא ליה מאכלוהו היום ג' זמני לג' סעודות ואף אם נדחה דמהיום שלושה נפקא ג' סעודות אבל שלא להתענות נפקא מפשטיה דקרא דאכלוהו היום משמע ציווי שלא להתענות הא ליתא דהא פשטיה דקרא הוא כמו שפי' רש\"י בחומש והוא מהמכילתא יעו\"ש וברא\"ם דהכי ס\"ל לרבינו דכל שאין האיסור מפורש בתורה חייל עליה שבועה כמ\"ש בפ\"ה הל' ז' שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלה וטריפה חייב בשבועה שהרי אינו מושבע עליו והיינו טעמא דאינו מפורש בתורה וכ\"כ הרדב\"ז בחדשות ח\"ב בנימוקיו על רבינו דף ס\"ו סוף ע\"א בטעמו של רבינו דכיון דאינו מפורש בתורה אינו מושבע מהר סיני וכן מתבאר בהל' י\"ז נשבע להרע לעצמו כגון שיחבול בעצמו אע\"פ שאינו רשאי חלה שבועה ואם לא הרע חייב משום שבועת ביטוי וכן פסק פ\"ה דחובל ומזיק דאינו רשאי לחבול בעצמו ומפיק לה בש\"ס [בבא] קמא דף צ\"א מוכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכו' יעו\"ש והיינו טעמא דחייל שבועת ביטוי כיון דאינו מפורש בתורה וזו היא דעת התוס' בשבועות דף כ\"א ע\"ב וכ\"ג ע\"ב והר\"ן שם בחי' על הש\"ס ובנימוקיו על הרי\"ף ובחי' נדרים דף ח' ותוס' ישנים דיומא ריש פ' יום הכפורים יעו\"ש וא\"כ איך כתב כאן דהוי שבועת שוא.<br><b> וע\"פ</b> סברא הלזו נ\"ל לתרץ מה ששמעתי מקשים באותה אגדה ששנינו בנדה דף ל\"א שאלו תלמידיו לרבי שמעון בר יוחאי מפני מה יולדת מביאה קרבן אמר להם מפני שכשכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה וכו' דזה ניחא למ\"ד דדוקא הזכר מצווה על פריה ורביה ולא הנקבה אבל למ\"ד אחד האיש ואחד האשה מצווים על פריה ורביה דעל שניהם נאמר פריה ורביה יעו\"ש במתני' ביבמות הוי שבועת שוא ואמאי לא אתקיף ליה רב יוסף גם זאת דכיון דהוא דבר שאינו מפורש בתורה דאיכא מ\"ד דאין זה כוונת הכתוב דלא על שניהם קא מזהר פריה ורביה לא הוי שבועת שוא.<br><b> אך</b> קשה ממ\"ש בנדרים דף ט\"ו דאמר רב כהנא תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודא משעבדת ליה ופי' רש\"י דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו דהיא משועבדת לו להנאתו וא\"כ קשה איך חלה שבועה דהוי שבועת שוא וי\"ל דכשנשבעת האשה הנאת תשמישו עליה וכדאמרינן שם הנאת תשמישך עלי אסור וק\"ל.<br><b> ודרך</b> אגב לא תעזוב נפשי לשאו\"ל מאי דקשה מהאי ש\"ס דנידה לש\"ס דכריתות דף כ\"ו דקאמר התם ספק יולדת שעבר עליה יוה\"כ לא תייתי דהא כיפר עליה יוה\"כ דחטא שאין מכיר אלא ה' הוא אמר ר' אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולרבי שמעון בר יוחאי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים ולא לכפרה ע\"כ. וקשה טובא היכי קאמר לדעת רשב\"י דקרבן יולדת היא לאישתרויי בקדשים ולא לכפרה והא רב יוסף מקשה לרשב\"י שם בנידה והא ��זידה היא ובחרטה תליא מילתא ועוד קרבן שבועה בעי אתויי ואם איתא דלאישתרויי בקדשים הוא דאתא מאי מקשה ליה רב יוסף ועוד מלשון עצמו דרשב\"י דאמר קופצת ונשבעת לפיכך אמרה תורה תביא קרבן מורה בפירוש דהקרבן מפני השבועה ומה גם למ\"ש רש\"י דאיסור השבועה מתכפר בצער לידה קשה טובא מההיא דרשב\"י וש\"ס דנידה וכן קשה להתוס' בשבועות דף ח' ע\"א ד\"ה ואימא וכו' וז\"ל אפי' לר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא מ\"מ עיקרו אינו בא אלא להכשיר בקדשים וכו' עכ\"ל, וכ\"כ הר\"ן בפי' נדרים דף ד' סוף ע\"א וכל מה שנאמר בזה הוא דוחק גדול והוא פליא.<br><b> וראיתי</b> לרש\"י שם בנידה דף ה' ועוד קרבן שבועה בעי אתויי כשבה או שעירה והאי עוף הוא עכ\"ל. פי' דבריו דבקרבן שבועה החטאת היא כשבה או שעירה והעולה היא עוף אלא דאם לא תשיג ידו מביא גם החטאת מעוף משא\"כ ביולדת דהחטאת היא מעוף והעולה היא מבהמה ואם לא תשיג ידו מביא גם העולה מעוף ומ\"מ העיקר דהוא החטאת היא מעוף וק\"ל, וכן קשה בההיא סוגיא במ\"ש עוד אלא מעתה ספק נזיר וכו' נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי בקדשים עכ\"ל, ואתמהא דהא אליבא דר' אלעזר הקפר קאי ולדידיה אף בנזיר טהור קרי ליה חוטא משום שציער עצמו מן היין וכתב הכתוב ביה כפרה בקרבן כדאיתא בנדרים דף י' ונזיר דף י\"ט וא\"כ איך קאמר דקרבן נזיר לאו לכפרה קא אתי ומה גם לרש\"י שכתב דמה שנצטער מן היין מתכפר לו בניוול דגידול שער ודברי ר\"א הקפר צווחי דכפרת הקרבן הוא משום שנצטער מן היין וצריך לידחק הרבה יותר מדאי בזה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשבע </b>\n<b> שלא יאכל מצה שנה או שנתים הרי זה אסור לאכול מצה בליל פסח וכו'.</b> וראיתי להרב רוח אליהו בשיטת קידושין דף י\"ד כתב משם הרב הגדול משה לוי נזיר ז\"ל בכ\"י וז\"ל ודרך אגב אומר דהוקשה לי כעת אמאי אמר דכי נשבע בכולל אסור לאכול מצה אמאי לא אמרינן דליתי עשה דאכילת מצה ולידחי לא תעשה דלא יחל דברו ובעל הספר כתב עליו בסוף דבריו וז\"ל עוד עלה על דעתי לעקור הקושיא מעיקרא דידוע הוא דנדר ושבועה הוי עשה ולא תעשה וכן מנאן הרמב\"ם במנין המצוות ולא אתי עשה דמצה ודחי עשה ולא תעשה דנדר ושבועה אבל קשה מהיכא שנשבע בכולל דלא לאכול בשר דנראה לכאורה דחייל נמי אקרבן פסח וקרבן פסח הוי עשה שיש בו כרת והוי עשה אלים וכבר כתבו התוס' פרק כל הפסולים דעשה אלים דוחה עשה ולא תעשה וא\"כ אף הכא ידחה לעשה ולא תעשה דנדר ושבועה.<br><b> ואני</b> תם לא אדע שכול היאך דחה תירוץ שהיא אמיתי מכח הא דקרבן פסח דמי זאת אמר דלא דחי עשה אלים דקרבן פסח דכרת ללא תעשה ועשה דנדר ושבועה עד שמכח זה דקרבן פסח תיקשי לן במצה כיון שהוא אמת ודאי דלא אתי עשה ודחי עשה ולא תעשה ולא זו אף זו אלא דנאמר דבקרבן פסח לא אתי עשה דקרבן פסח ודחי לעשה ולא תעשה דנדר ושבועה ואף שהוא אלים דלא שנא דהא מצינו להתוס' עצמם בחולין פרק אותו ואת בנו דף ע\"ח ד\"ה מנין, דלא קים להו הכי דעשה דקרבן פסח יהא דוחה עשה ולא תעשה יעו\"ש בפי' וכן נראה מדבריהם בפסחים דף נ\"ט ד\"ה אתי מדלא תירצו דשאני פסח שדוחה עשה ולא תעשה יעו\"ש וא\"כ התירוץ שתירץ דנדר ושבועה הוי עשה ולא תעשה ולא אתי עשה דמצה ודחי עשה ולא תעשה הוא אמת ודאי ולדבריהם דזבחים נאמר ד��ה\"נ דאתי עשה אלים דכרת דקרבן פסח ודחי עשה ולא תעשה דשבועה וא\"כ א\"צ למה שקדם לתרץ בדברי התוס' דקידושין דף ל\"ח.<br><b> ואף</b> גם זאת ראיתי למהרא\"ח הנזכר במ\"ש לתרץ ע\"פ תירוץ ב' של תוס' דגזרינן כזית ראשון אטו ב' וכו' דקשיא ליה וז\"ל מה נענה אם נשבע בכולל שלא לאכול בשר דנראה לכאורה דחייל אקרבן פסח והא קרבן פסח עשה ולא תעשה הוא דאיכא לא תעשה דבל תותיר וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד קשה מי זאת אמר דלכאורה בקרבן פסח חייל בכולל ועוד במ\"ש דאיכא עשה ולא תעשה דבל תותיר והא בל תותיר הוי לאו הניתק לעשה דבאש תשרופו וכמ\"ש רבינו פ\"י דקרבן פסח הי\"א וז\"ל ואינו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה וכו' וכיון שבידו לתקנו ושורפו נמצא לא עבר על הלאו דבל תותיר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמ\"ש </b> בספרי תועפות רא\"ם דף כ\"א ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> וכו' כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבי\"ד.</b> וכתב רבינו בספר המצוות מצות עשה ז' היא שצונו להשבע בשמו וכו', והשיגו הרמב\"ן מסיגנון סוגיית תמורה דף ג' יעו\"ש. ועיין מ\"ש בספרי תועפות ראם סדר ואתחנן דאין מסוגיא זאת תפישה לרבינו, וכעת חזינא להרב מגילת אסתר דכתב כדכתיבנא שם דכשהשיב בש\"ס זה אי אפשר דהכתיב ובשמו תשבע פי' ומשמעו הוא שמצוה להשבע בעת הצורך ומאחר שהיא מצוה אינו לוקה ומה שהרגשתי כעת בזה ראיתי להרב הנזכר הרגיש וז\"ל ואין לפרש דכשהשיב ובשמו תשבע שרצונו שיהא מותר בלבד שא\"כ הדרא קושיא לדוכתא וכו' דאימא ה\"מ לפייס את חבירו וכו' אבל מילקא לילקי וכו' עכ\"ל. ואין זו הכרח דב' קראי לרשות ושילקה למה לי אלא ודאי דהאי קרא יתירא הוא להורות דלא לילקי אבל לעולם לא יהא אלא רשאי ולא מצוה וכדעת הרמב\"ן. ודע שדברי הרמב\"ן כאן בהשגות לא שייכי לדבריו שבחומש סדר ואתחנן ולא ראיתי מי שנתעורר בהם דשם פי' דהוא אזהרה שבשמו בלבד תשבע ולא בשם אל אחר וכו' יעו\"ש וכאן כתב שהוא ליתן רשות שישבע ודוק.<br><b> ועיין</b> להרב מגילת אסתר מ\"ש על דברי הרא\"ם וז\"ל מ\"מ אין הנדון דומה לראיה כי עת החולי נקרא כאן בעת שצריך לישבע לקיים דבר או להכחיש וא\"כ יהיה חיובי ועת הצורך בשבועה הרי הוא כמצוה לחולה אכול דבר פלוני לרפואתך וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> ליתא כי עת החולי בשבועה הוא בעת שאין לו הכרח לישבע אינו יכול לישבע וכשם דכשאינו חולה יכול לאכול כל מה שירצה כן כשיש לו הכרח לישבע יכול לישבע ואם אינו רוצה אינו נשבע כמו המשל דאם אינו רוצה אינו אוכל כשהוא בריא ועיין בספרי שם."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Oaths/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Oaths",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Oaths",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלישית </b>\n<b> שנשבע לבטל וכו' או שיתענה בשבתות וימים טובים וכו'.</b> וקשה לי טובא דלמה לא יהא חייל שבועה בנשבע שיתענה בשבתות וי\"ט כיון דאינו מפורש בתורה איסור זה דהא בפ' (ר\"ע) [כל כתבי] נפקא ליה מאכלוהו היום ג' זמני לג' סעודות ואף אם נדחה דמהיום שלושה נפקא ג' סעודות אבל שלא להתענות נפקא מפשטיה דקרא דאכלוהו היום משמע ציווי שלא להתענות הא ליתא דהא פשטיה דקרא הוא כמו שפי' רש\"י בחומש והוא מהמכילתא יעו\"ש וברא\"ם דהכי ס\"ל לרבינו דכל שאין האיסור מפורש בתורה חייל עליה שבועה כמ\"ש בפ\"ה הל' ז' שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלה וטריפה חייב בשבועה שהרי אינו מושבע עליו והיינו טעמא דאינו מפורש בתורה וכ\"כ הרדב\"ז בחדשות ח\"ב בנימוקיו על רבינו דף ס\"ו סוף ע\"א בטעמו של רבינו דכיון דאינו מפורש בתורה אינו מושבע מהר סיני וכן מתבאר בהל' י\"ז נשבע להרע לעצמו כגון שיחבול בעצמו אע\"פ שאינו רשאי חלה שבועה ואם לא הרע חייב משום שבועת ביטוי וכן פסק פ\"ה דחובל ומזיק דאינו רשאי לחבול בעצמו ומפיק לה בש\"ס [בבא] קמא דף צ\"א מוכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכו' יעו\"ש והיינו טעמא דחייל שבועת ביטוי כיון דאינו מפורש בתורה וזו היא דעת התוס' בשבועות דף כ\"א ע\"ב וכ\"ג ע\"ב והר\"ן שם בחי' על הש\"ס ובנימוקיו על הרי\"ף ובחי' נדרים דף ח' ותוס' ישנים דיומא ריש פ' יום הכפורים יעו\"ש וא\"כ איך כתב כאן דהוי שבועת שוא.<br><b> וע\"פ</b> סברא הלזו נ\"ל לתרץ מה ששמעתי מקשים באותה אגדה ששנינו בנדה דף ל\"א שאלו תלמידיו לרבי שמעון בר יוחאי מפני מה יולדת מביאה קרבן אמר להם מפני שכשכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה וכו' דזה ניחא למ\"ד דדוקא הזכר מצווה על פריה ורביה ולא הנקבה אבל למ\"ד אחד האיש ואחד האשה מצווים על פריה ורביה דעל שניהם נאמר פריה ורביה יעו\"ש במתני' ביבמות הוי שבועת שוא ואמאי לא אתקיף ליה רב יוסף גם זאת דכיון דהוא דבר שאינו מפורש בתורה דאיכא מ\"ד דאין זה כוונת הכתוב דלא על שניהם קא מזהר פריה ורביה לא הוי שבועת שוא.<br><b> אך</b> קשה ממ\"ש בנדרים דף ט\"ו דאמר רב כהנא תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודא משעבדת ליה ופי' רש\"י דלאו כל כמינה לאסור נפשה עליו דהיא משועבדת לו להנאתו וא\"כ קשה איך חלה שבועה דהוי שבועת שוא וי\"ל דכשנשבעת האשה הנאת תשמישו עליה וכדאמרינן שם הנאת תשמישך עלי אסור וק\"ל.<br><b> ודרך</b> אגב לא תעזוב נפשי לשאו\"ל מאי דקשה מהאי ש\"ס דנידה לש\"ס דכריתות דף כ\"ו דקאמר התם ספק יולדת שעבר עליה יוה\"כ לא תייתי דהא כיפר עליה יוה\"כ דחטא שאין מכיר אלא ה' הוא אמר ר' אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולרבי שמעון בר יוחאי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים ולא לכפרה ע\"כ. וקשה טובא היכי קאמר לדעת רשב\"י דקרבן יולדת היא לאישתרויי בקדשים ולא לכפרה והא רב יוסף מקשה לרשב\"י שם בנידה והא מזידה היא ובחרטה תליא מילתא ועוד קרבן שבועה בעי אתויי ואם איתא דלאישתרויי בקדשים הוא דאתא מאי מקשה ליה רב יוסף ועוד מלשון עצמו דרשב\"י דאמר קופצת ונשבעת לפיכך אמרה תורה תביא קרבן מורה בפירוש דהקרבן מפני השבועה ומה גם למ\"ש רש\"י דאיסור השבועה מתכפר בצער לידה קשה טובא מההיא דרשב\"י וש\"ס דנידה וכן קשה להתוס' בשבועות דף ח' ע\"א ד\"ה ואימא וכו' וז\"ל אפי' לר' שמעון דאמר יולדת חוטאת היא מ\"מ עיקרו אינו בא אלא להכשיר בקדשים וכו' עכ\"ל, וכ\"כ הר\"ן בפי' נדרים דף ד' סוף ע\"א וכל מה שנאמר בזה הוא דוחק גדול והוא פליא.<br><b> וראיתי</b> לרש\"י שם בנידה דף ה' ועוד קרבן שבועה בעי אתויי כשבה או שעירה והאי עוף הוא עכ\"ל. פי' דבריו דבקרבן שבועה החטאת היא כשבה או שעירה והעולה היא עוף אלא דאם לא תשיג ידו מביא גם החטאת מעוף משא\"כ ביולדת דהחטאת היא מעוף והעולה היא מבהמה ואם לא תשיג ידו מביא גם העולה מעוף ומ\"מ העיקר דהוא החטאת היא מעוף וק\"ל, וכן קשה בההיא סוגיא במ\"ש עוד אלא מעתה ספק נזיר וכו' נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי בקדשים עכ\"ל, ואתמהא דהא אליבא דר' אלעזר הקפר קאי ולדידיה אף בנזיר טהור קרי ליה חוטא משום שציער עצמו מן היין וכתב הכתוב ביה כפרה בקרבן כדאיתא בנדרים דף י' ונזיר דף י\"ט וא\"כ איך קאמר דקרבן נזיר לאו לכפרה קא אתי ומה גם לרש\"י שכתב דמה שנצטער מן היין מתכפר לו בניוול דגידול שער ודברי ר\"א הקפר צווחי דכפרת הקרבן הוא משום שנצטער מן היין וצריך לידחק הרבה יותר מדאי בזה."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשבע </b>\n<b> שלא יאכל מצה שנה או שנתים הרי זה אסור לאכול מצה בליל פסח וכו'.</b> וראיתי להרב רוח אליהו בשיטת קידושין דף י\"ד כתב משם הרב הגדול משה לוי נזיר ז\"ל בכ\"י וז\"ל ודרך אגב אומר דהוקשה לי כעת אמאי אמר דכי נשבע בכולל אסור לאכול מצה אמאי לא אמרינן דליתי עשה דאכילת מצה ולידחי לא תעשה דלא יחל דברו ובעל הספר כתב עליו בסוף דבריו וז\"ל עוד עלה על דעתי לעקור הקושיא מעיקרא דידוע הוא דנדר ושבועה הוי עשה ולא תעשה וכן מנאן הרמב\"ם במנין המצוות ולא אתי עשה דמצה ודחי עשה ולא תעשה דנדר ושבועה אבל קשה מהיכא שנשבע בכולל דלא לאכול בשר דנראה לכאורה דחייל נמי אקרבן פסח וקרבן פסח הוי עשה שיש בו כרת והוי עשה אלים וכבר כתבו התוס' פרק כל הפסולים דעשה אלים דוחה עשה ולא תעשה וא\"כ אף הכא ידחה לעשה ולא תעשה דנדר ושבועה.<br><b> ואני</b> תם לא אדע שכול היאך דחה תירוץ שהיא אמיתי מכח הא דקרבן פסח דמי זאת אמר דלא דחי עשה אלים דקרבן פסח דכרת ללא תעשה ועשה דנדר ושבועה עד שמכח זה דקרבן פסח תיקשי לן במצה כיון שהוא אמת ודאי דלא אתי עשה ודחי עשה ולא תעשה ולא זו אף זו אלא דנאמר דבקרבן פסח לא אתי עשה דקרבן פסח ודחי לעשה ולא תעשה דנדר ושבועה ואף שהוא אלים דלא שנא דהא מצינו להתוס' עצמם בחולין פרק אותו ואת בנו דף ע\"ח ד\"ה מנין, דלא קים להו הכי דעשה דקרבן פסח יהא דוחה עשה ולא תעשה יעו\"ש בפי' וכן נראה מדבריהם בפסחים דף נ\"ט ד\"ה אתי מדלא תירצו דשאני פסח שדוחה עשה ולא תעשה יעו\"ש וא\"כ התירוץ שתירץ דנדר ושבועה הוי עשה ולא תעשה ולא אתי עשה דמצה ודחי עשה ולא תעשה הוא אמת ודאי ולדבריהם דזבחים נאמר דאה\"נ דאתי עשה אלים דכרת דקרבן פסח ודחי עשה ולא תעשה דשבועה וא\"כ א\"צ למה שקדם לתרץ בדברי התוס' דקידושין דף ל\"ח.<br><b> ואף</b> גם זאת ראיתי למהרא\"ח הנזכר במ\"ש לתרץ ע\"פ תירוץ ב' של תוס' דגזרינן כזית ראשון אטו ב' וכו' דקשיא ליה וז\"ל מה נענה אם נשבע בכולל שלא לאכול בשר דנראה לכאורה דחייל אקרבן פסח והא קרבן פסח עשה ולא תעשה הוא דאיכא לא תעשה דבל תותיר וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד קשה מי זאת אמר דלכאורה בקרבן פסח חייל בכולל ועוד במ\"ש דאיכא עשה ולא תעשה דבל תותיר והא בל תותיר הוי לאו הניתק לעשה דבאש תשרופו וכמ\"ש רבינו פ\"י דקרבן פסח הי\"א וז\"ל ואינו לוקה על לאו זה שהרי ניתק לעשה וכו' וכיון שבידו לתקנו ושורפו נמצא לא עבר על הלאו דבל תותיר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עמ\"ש </b> בספרי תועפות רא\"ם דף כ\"א ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כשם </b>\n<b> וכו' כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבי\"ד.</b> וכתב רבינו בספר המצוות מצות עשה ז' היא שצונו להשבע בשמו וכו', והשיגו הרמב\"ן מסיגנון סוגיית תמורה דף ג' יעו\"ש. ועיין מ\"ש בספרי תועפות ראם סדר ואתחנן דאין מסוגיא זאת תפישה לרבינו, וכעת חזינא להרב מגילת אסתר דכתב כדכתיבנא שם דכשהשיב בש\"ס זה אי אפשר דהכתיב ובשמו תשבע פי' ומשמעו הוא שמצוה להשבע בעת הצורך ומאחר שהיא מצוה אינו לוקה ומה שהרגשתי כעת בזה ראיתי להרב הנזכר הרגיש וז\"ל ואין לפרש דכשהשיב ובשמו תשבע שרצונו שיהא מותר בלבד שא\"כ הדרא קושיא לדוכתא וכו' דאימא ה\"מ לפייס את חבירו וכו' אבל מילקא לילקי וכו' עכ\"ל. ואין זו הכרח דב' קראי לרשות ושילקה למה לי אלא ודאי דהאי קרא יתירא הוא להורות דלא לילקי אבל לעולם לא יהא אלא רשאי ולא מצוה וכדעת הרמב\"ן. ודע שדברי הרמב\"ן כאן בהשגות לא שייכי לדבריו שבחומש סדר ואתחנן ולא ראיתי מי שנתעורר בהם דשם פי' דהוא אזהרה שבשמו בלבד תשבע ולא בשם אל אחר וכו' יעו\"ש וכאן כתב שהוא ליתן רשות שישבע ודוק.<br><b> ועיין</b> להרב מגילת אסתר מ\"ש על דברי הרא\"ם וז\"ל מ\"מ אין הנדון דומה לראיה כי עת החולי נקרא כאן בעת שצריך לישבע לקיים דבר או להכחיש וא\"כ יהיה חיובי ועת הצורך בשבועה הרי הוא כמצוה לחולה אכול דבר פלוני לרפואתך וכו' עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> ליתא כי עת החולי בשבועה הוא בעת שאין לו הכרח לישבע אינו יכול לישבע וכשם דכשאינו חולה יכול לאכול כל מה שירצה כן כשיש לו הכרח לישבע יכול לישבע ואם אינו רוצה אינו נשבע כמו המשל דאם אינו רוצה אינו אוכל כשהוא בריא ועיין בספרי שם."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שבועות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,137 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vows",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות נדרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים וז\"ל דף י\"ח ע\"ב מתני' סתם וכו' ופי' להקל וכו' עיין פירוש רש\"י בב' פנים והר\"ן פי' כפי' ראשון של רש\"י, ומ\"מ רש\"י בפי' ראשון איירי דשיילינן ליה והר\"ן לא איירי בהכי. והרמב\"ם פי' כפי' ראשון של רש\"י יעו\"ש. ובדבריו יש מקום עיון והן קדם נקדים מ\"ש הרשב\"א בחי' וז\"ל ולענין הלכה קי\"ל דסתם נדרים להחמיר ופי' להקל וכו' וכן פסקו הפוסקים אלא דקשה לי דהא טעמא דסתם נדרים להחמיר משום דמעייל איניש נפשיה לספיקא וכדאיתא בשמעתין ואילו לקמן פ' קונם ובקידושין דף ס\"ד פליגי ר' מאיר ור' יוסי יעו\"ש ואוקימנא פלוגתייהו במעייל איניש נפשיה לספיקא דר\"מ סבר מעייל ור\"י סבר לא מעייל וקי\"ל כר\"י לגבי ר\"מ וי\"ל דהתם היינו טעמא משום דספקו חמור מוודאו כדאמרינן בשמעתא כדעתיה דר\"י וכו' יעו\"ש אלו דבריו ז\"ל.<br><b> והמה</b> תמוהים דמה יענה אבנר להרמב\"ם דפסק כאן להחמיר דמעייל איניש נפשיה לספיקא ובפ\"י ה\"ז פסק בעד פני הפסח דוקא עד שיגיע דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וכר' יוסי דברייתא דהלכה כוותיה לגבי ר' מאיר וא\"כ איך תירץ כן לדעת הפוסקים ולא זכר שר להרמב\"ם דא\"א לתרץ כן.<br><b> ולע\"ד</b> נראה לחלק בין מעייל איניש נפשיה לספיקא דהכא לדהתם דהכא אמרינן מעייל איניש נפשיה לספיקא לפי דלחד צד הוי נדר ולחד צד לא הוי נדר וכיון דלהצד האחד לא הוי נדר אמרינן ודאי שדעתו לנדור ועייל נפשיה בספיקא דאי לאו הכי למה אמר דברים אלו משא\"כ התם גבי פני הפסח דאי אמרינן מעייל לספיקא הוי הנדר עד סוף הפסח ואי אמרינן לא מעייל לספיקא הוי נדר עד תחילת הפסח נמצא דבין הכי ובין הכי איכא נדר אמרינן לא מעייל איניש נפשיה לספיקא כיון דהא מיהא איכא נדר ודבריו יש להם מקום לנוח דלא הוו לבטלה והוא חילוק נכון ואין להקשות לזה ממ\"ש הרמב\"ם פ\"י ה\"ב נדר שאיני טועם יום ה\"ז ספק ואסור מעת לעת וכו' והא התם דמשום הספק אזלינן לחומרא ואף דמ\"מ איכא נדר גם להצד האחר דהיינו י\"ב שעות דהתם לאו מטעם מעייל איניש נפשיה לספיקא נגעו בה אלא התם הענין הוא דאיכא ספיקא אי קרו בני אדם לי\"ב שעות יום או לכ\"ד שעות יום וכמו שנראה מדברי הרמב\"ם פ\"ט וההא כתב כן בפ\"י ואינו ענין לעניינינו.<br><b> אך</b> קשה לכאורה לחילוק זה ממאי דגרסי' בנזיר דף ח' ע\"א ר' יוחנן אמר אפילו תימא ר' יהודה התם לא נחית ליה לנזירות הכא נחית ליה לנזירות במאי לסלוקי וכו' והוי ממש היפך הסברא שכתבנו.<br><b> ולענ\"ד</b> יש לחלק דשאני התם דבמ\"ש הריני נזיר מלא הקופה בדבריו אלו מוכרח דאיכא נזירות דל' יום וכיון דנחית לנזירות במאי לסלוקי משא\"כ הכא דאף דלא יזכיר פני אלא שאומר עד הפסח כבר איכא נדר עד הפסח ומה שהוסיף תיבת פני איכא לספוקי אי פירושו עד שיגיע או עד שיצא וכיון דגם בלא פני חייל הנדר עד הפסח לא שייך למימר במאי לסלוקי דלאו מכח פני הוא דחל הנדר עד הפסח ודוק כי הוא חילוק דק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים דף י\"ג ה\"ז מותר כתב הר\"ן ואפי' עם הארץ וכו' א\"צ פתח וכו' ולהכי אע\"ג דפתח ותנא ואלו מותרין וכו'. וקשה דא\"כ מתיבת מותר יתר מורה דאפי' ע\"ה א\"צ פתח וא\"כ אדהקשה בש\"ס מדקתני סיפא וכו' תיפו\"ל מדקתני מותר יתר ונמצא מפורש במתני' ממש ולא מדיוקא וי\"ל דהיינו הך דאי לאו מותר ליכא הכרח כלל מדקתני סיפא דליכא כאן סיפא דאכולהו מתני' קאי אבל ממאי דתני מותר. ואח\"כ תני בסיפא פותחין פתח וכו' מכלל דמותר דרישא בלא פתח.<br><b> והנה</b> הרמב\"ם פ\"ב מהלכות נדרים הי\"ג חלוק עליו בזה וסובר דבכל הנך דמתני' צריך פתח וז\"ל וכן האומר לאשתו וכו' או האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר וכו' ואם היה עם הארץ צריך שאלה וכו' ותמה עליו מרן מש\"ס דידן דקאמר מי איכא לאסוקי אדעתא הכי וכו' וכן תמה על הרא\"ש דאיך כתב דברי הש\"ס מסברא דנפשיה יעו\"ש והתוס' יו\"ט הניח הנחה מונחת דהרמב\"ם וכן הרא\"ש לא הוו גרסי ומי איכא לאסוקי ובכן הר\"מ ס\"ל דפותחין קאי לכולה מתני' ולחולין דקתני הוי איידי וכמ\"ש גם מרן כן.<br><b> ואנא</b> זעירא אחר נשיקת ידיו ורגליו לא כן אדמה דקושטא קאי דגירסא זאת בש\"ס ליכא מאן דלא קתני לה והנה הר\"ן בבירור קתני לה כמו שנראה מדבריו בסוף פי' במתני' וז\"ל והיינו דנדרים דרישא דמתני' מותרין לגמרי כדאיתא בש\"ס וכן נראה ממ\"ש בדף י\"ד ע\"ב ד\"ה הא דמסקינן וכו' ואילו במתפיס בדבר האסור דייקינן ממתני' דא\"צ וכו' וכן רש\"י בפי' וכן הרשב\"א כדאכתוב בסמוך וכן הרא\"ש מוכרח מדכתב בדף י\"ד ע\"א וז\"ל והתניא בניחותא אבל במתני' ליכא לפרש שלא יקל ראשו בשאר נדרים דא\"כ אפי' בבשר חזיר צריך שאלה עכ\"ל, ואי לא גריס האי דקאמר בש\"ס מי איכא לאסוקי איך כתב א\"כ אפי' בבשר חזיר וכו' ואה\"נ דגם בבשר חזיר צריך שאלה ואי משום הסברא דהיינו מדקתני סיפא וכו' וכמ\"ש בפסקיו הו\"ל למימר בפירוש וכן ולא להניחו בע\"פ דבר שלא הוזכר בש\"ס, אבל אי גריס כן ניחא דלא הוצרך לבאר דסמך על הש\"ס דקאמר לה בפירוש ובפסקיו ביאר יותר דכתב מדקתני סיפא והיינו דהכי קאמר בש\"ס ואגב ריהטא לא כתב כדאמר בש\"ס והרואה יראה שדבריו שבפסקיו הן הן הדברים שכתב בפירושו, וכן הרשב\"א דחזינן ליה דגריס גירסא זאת ובכלל דבריו כתב כלשון הרא\"ש בסתם מדקתני סיפא וכו' וז\"ל הרשב\"א ז\"ל גמ' והתניא הנודר וכו' קשה לי אשמעתין דמהכא משמע דלהנך אמוראי האומר לאשתו דמתני' לאו דוקא אלא ה\"ה לאומר ככר עלי כאימא דהא בנודר בתורה נמי אמרינן לה ואילו במתני' לא משמע הכין מדקתני סיפא האומר לאשתו פותחין וכו' מכלל דרישא אפילו שאלה לא בעי וכו' וסיים וז\"ל ומיהו בירושלמי פליג אפילו באומר ככרי עלי כאימא איכא מאן דאסר ואיכא מאן דשרי וגם להרמב\"ם מצאתי שפסק כן בפירוש באיסור פירות ואינו נראה לי שסוגיית הש\"ס מוכחת להיפך עכ\"ל.<br><b> הרי</b> דאף דגריס כן בגמ' כמו שמוכח מסוף דבריו כתב סתם כלשון הרא\"ש ומה גם דלא מצינו בפירוש לשום פוסק דלא גריס כן, ואם כן חזרה קושית מרן למקומה ואיך פסק הרמב\"ם נגד הש\"ס משא\"כ להרא\"ש לא קשה כלל כדכתיבנא ועיין להלח\"מ מ\"ש ליישב לתמיהת מרן.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה דא\"כ מאי מותיב בש\"ס מסיפא בשלמא בסיפא כיון דהוי מילתא דאיסורא דוקא לעם הארץ שלא יקל אבל תלמיד חכם ידע דלא חל אבל ברישא גם ת\"ח צריך. גם מה שתירץ הרב מחנה אפרים בתוך הל' נדרים יעו\"ש ליתא דכיון שיש לתרץ כמו שתירץ הרא\"ש ז\"ל וכן הר\"ן למה נוקים דפליגי הסוגיות. ולענ\"ד נראה דהרמב\"ם קשיא ליה במ\"ש בש\"ס ומי איכא לאסוקי וכו' מכלל דרישא לא בעיא וכו' ומאי הכרח הוא זה אימא דגם ברישא צריך שאלה אלא דבסיפא היינו רבותא דפותחין לו ממקום אחר משא\"כ ברישא נמצא דגם ברישא הוא ע\"י שאלה וכיון דרבינא שהוא בתרא ס\"ל בפי' דמתני' כן משו\"ה ס\"ל להר\"מ הכי אלא דמ\"ש דבחולין אתא למעט בזה לא ס\"ל הכי דאין זה פשטא דמתני' וכיון דתניא הנודר בתורה לא אמר כלום והיינו דמ\"מ צריך שאלה לעם הארץ ונראה מפשטא דה\"ה לכל הנודר בדבר האסור פסק הרמב\"ם הכי כן נ\"ל, אך קשה שבספר היד פסק דוקא לעם הארץ וכתירוץ רבא ואילו בפי' המשניות כתב כתירוץ אביי יעו\"ש ואין זו קושיא דמ\"ש בפירוש המשנה היינו לומר שזו השאלה היא מדרבנן ולעולם לעם הארץ."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נדר </b>\n<b> מזרע אברהם וכו'. שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע.</b> והוא משנה וש\"ס נדרים דף ל\"א. ועיין להריב\"ש סי' ל\"ח שכתב וז\"ל הנוסחא המפורסמת היא ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור והמדקדק לומר לזרע יעקב תזכור משנה וכו' כי לא מחכמה שאל זה שהרי שנינו קונם שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות משום שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע עכ\"ל, הביאו מרן באו\"ח סי' תקצ\"א. וכתב הכנה\"ג שם וז\"ל א\"ה נראה לי שראיית הריב\"ש כך היא שהרי שנינו קונם וכו' ומותר באומות והיינו טעמא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע משום דזרע כשר איקרי זרע זרע פסול לא איקרי זרע וא\"כ ה\"ה דזרע פסול כעשו לא איקרי זרע יצחק אלא דוקא יעקב עכ\"ל.<br><b> ולכאורה</b> קשיא טובא בדבריו דכיון דמהאי טעמא הוא דמתמעטו דזרע פסול לא איקרי זרע מאי מותיב בש\"ס והא איכא עשו ומשני ביצחק וכו' והא עשו זרע פסול הוא והיינו ישמעאל ולמאי איצטריך בי\"ת דביצחק והא עשו מתמעט מיצחק מהאי טעמא בלי קרא ומה חילוק יש ביניהם. ברם אחרי ראות תשובת מהר\"ר יחיאל בסאן בסימן א' מה שהשיב לשואלו על דברי הריב\"ש ז\"ל דמה ראיה מייתי מהמשנה והש\"ס התם הוא דעשו לא מיקרי זרע אברהם אבל יקרא זרע יצחק במה שחקר ז\"ל דכיון דקי\"ל בקידושין דזרע פסול לא מקרי זרע מדכתיב וזרע אין לה עיין לה וכו' א\"כ אמאי אצטריך בנדרים לאהדורי אקראי לאפוקי ישמעאל ועשו מכלל זרע אברהם וכ\"ש האומות דיוצאים מהם הא ודאי הנה אלה רשעים ולא מיקרו זרע אברהם ותירץ דהא דאמר בקידושין דזרע פסול לא מיקרי זרע לאו ממשמעות זרע הוא דנפקא אלא מהכא דכי ביצחק יקרא לך זרע ולא ישמעאל והיינו טעמא דזרע פסול לא מיקרי זרע וכי תימא למאי איצטריך בי\"ת דכי ביצחק יקרא לך זרע למעט עשו מה בין ישמעאל לעשו אי לאו מיעוטא דבי\"ת למעט עשו לא הוה ילפינן מישמעאל לבעלמא דשאני ישמעאל דהיה בן השפחה אי נמי משום כבודה דשרה דאמרה כי לא ירש בן האמה אבל השתא דמפיק לעשו ודאי דהוי מפני רשעותו ומינה ילפינן לעלמא דזרע פסול לא מיקרי זרע אלו דבריו ז\"ל. נמצא א\"כ דצריך הבי\"ת למעט לעשו ואין מקום למה שהקשינו על הרב.<br><b> ברם</b> בעיקר יסודו שיסד מהר\"ר יחיאל זלה\"ה דממילת זרע לא משתמע אלא הכשר יש לידון דבהיפך כתבו התוספות על מ\"ש בש\"ס על וזרע אין לה עיין לה הקשו התוס' דהא גמרינן מובן אין לו עיין לו ליבום וה\"ה לתרומה ותירצו דאצטריך אין לה עיין לה בתרומה לפי דזרע מורה על הכשר וכו' יעו\"ש ביבמות דף כ\"ב ובב\"ב דף קט\"ו וא\"כ דמילת זרע לא משמע אלא הכשר נפל פיתא בבירא ואולי מ\"ש התוס' הוא לפי האמת דאיכא קרא דכי ביצחק וכו' ודוק. ולענ\"ד איצטריך קרא דכי ביצחק יקרא לך זרע לעובד ע\"ז וכדכתב רבינו והטור ז\"ל ומהכא הוא דנפק\"ל.<br><b> אמנם</b> לעיקר הקושיא שהקשה השואל להרב יחיאל בסאן לדברי הריב\"ש וכן הקשו כת הקודמין הלא בספרתם דמה ראיה הביא הריב\"ש מעשו לאברהם לעשו מיצחק דלמא זרע יצחק יקרא עשו, אנכי לא ידעתי מה מקום להקשות דנחזי אנן לאיזה ענין הבדילו ה' לעשו מאברהם אי משום שלא יתבזה אברהם כו\"ע ידעי שהוא נכדו ועוד למה חשש משום כבודו של אברהם ולא חשש לכבוד יצחק אלא ודאי שהוא משום ירושה שלא יירש לאברהם והבדילו ה' לרעה וא\"כ מה הרווחנו בזה כיון דזרע יצחק איקרי יורש עם יעקב שוה בשוה או פי שניים אם היה בכור ואם כן היכן מצינו הפרשה לעשו מאברהם אלא ודאי דזרע יצחק ג\"כ לא מיקרי והא בהא תליא ועיין להמג\"א סי' זה ס\"ק ז' שתי' לקושיית השואל למהר\"ר יחיאל בסאן ז\"ל במונח דמה שנתן הקב\"ה קיני וקניזי וכו' לא היה מתורת ירושה ממש יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> הוכחתי דהוי ירושה ממש יעו\"ש בחידושי לקראי ותאמר שרה גרש את האמה. גם מ\"ש מטעם דלא יירש לא נהירא דבש\"ס לא נפיק מטעם זה כי אם מכי ביצחק יקרא לך זרע והנראה אמת מ\"ש דאין סברא לחלק בין יצחק לאברהם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים וז\"ל דף ט\"ו גמ' אסורה ולוקה וכו'. וכתב הר\"ן אבל הרמב\"ם כתב לוקה הוא וכו' והילך לשונו <b> מי שהדיר וכו' ואם הלכה וכו' הרי זה לוקה. </b> ומרן הביא קושיית הר\"ן וכתב וז\"ל וי\"ל שדעת רבינו לומר שהיא פשיטא שלוקה אלא אתא לאשמועינן שאם הוא ההנה אותה בידים גם הוא לוקה וכו' אלו דבריו. ומה יענה אבנר להא דפרק אין בין המודר דקאמר למעול נותן הא לא אסיר עליה וכו' ואי ס\"ל לחלק בין מעילה לנדר הוה ליה לפרש ולא להניחו בע\"פ. ועוד זה קשה טובא עליו איך נעלם ממנו מ\"ש הר\"מ ריש פ\"ה ראובן וכו' ואם עבר הנהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום עכ\"ל. הרי דכתב בפירוש שאין המודר לוקה כיון שהוא לא נדר וצ\"ע.<br><b> וראיתי</b> להרב מחנה אפרים הל' שלוחין סי' ט' כתב לסייע לסברת הר\"מ הלזו וז\"ל ולסברת הר\"מ נ\"ל להכריע מדתנן בנדרים דף פ\"ח המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות צריך שיאמר על מנת שאין לבעליך רשות ולפי סברת הר\"ן שאין האוסר עובר כלל אמאי צריך להתנות יתן לה בסתם וחתנו לא יהנה מכח האיסור אבל לדעת הרמב\"ם אם לא התנה אסור ליתן דכיון דיד האשה כיד בעלה קנאם הבעל ונמצא זה מהנה לחתנו וכו' אלו דבריו ז\"ל, ולענ\"ד אין כאן הכרע להר\"מ ולדידיה הכי פירושא דמתני' המדיר וכו' ורוצה לתת לבתו מעות ואינו מקפיד אי נהנה חתנו אומר לה וכו' ושוב אי נהנה הבעל אין קפידא דמאשתו הוא דנהנה ולא מחמיו ואה\"נ אי מקפיד בהנאת חתנו ודאי דאין צריך שיאמר שום דבר וק\"ל.<br><b> עוד</b> כתב הר\"מ <b> עבר הפסח אע\"פ שעבר התנאי הרי זה אסור. </b> והשיג עליו הר\"א וז\"ל חיי ראשי צורת ההלכה אינה כן וכו'. ואני תמיה עליה ממשנה ערוכה בדף נ\"ז שאת נהנה לי עד החג וכו' ומותרת לילך אחר הפסח ע\"כ, הרי דליכא למיחש לכלל וה\"ה ברישא ואם כן עדיפא מינה תיקשי ליה להראב\"ד, וכן קשה על ה��ור יעו\"ש שהקשה עליו מסברא, וכן קשה על מרן ז\"ל במ\"ש בתחילת דבריו יעו\"ש. ושוב ראיתי מ\"ש הלח\"ם בדוחק ואי אינהו ז\"ל עלה על דעתייהו הכי לא קשיא להו מידי. עוד כתב מרן וז\"ל ולכן נראה לי דרבינו מודה ודאי וכו' עכ\"ל. ואמנם קשה דבפי' המשנה משמע כמ\"ש בדרכו הראשונה. ועוד דבפ\"ד הל' י\"ד כתב ואם לא הלך אינו לוקה עכ\"ל, ולכאורה הם דברי מותר אלא הכונה דאיסורא איכא והיינו מ\"ש כאן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאין </b>\n<b> הבעל מפר בקודמין.</b> וכתב מרן וז\"ל נראה מדבריו דבנדרים שנדרה קודם שנמסרה וכו' ומדברי הטור וכו' יעו\"ש, וז\"ל הטור סי' רל\"ד מסרה האב או שלוחיו לשלוחי הבעל יצאה מרשות האב ומיהו אין הבעל מפר לה עד שתכנס לחופה עכ\"ל, ותמה עליו מרן בב\"י דלא ידע מנ\"ל ושכן נראה מדברי הר\"ן שכתב דהו\"ל הך מסירה כנשואין אלו דבריו.<br><b> והנה</b> מ\"ש על שם הר\"ן הוא תימה דבהיפך כתב הר\"ן בכתובות גבי סוגיית דף מ\"ח וז\"ל ומיהו דוקא לרשות הבעל הוא דלא נכנסה אלא לירושתה אבל לענין הפרת נדרים יצאה מרשות האב וכדתנא דבי ר\"י וכו' עכ\"ל הרי דס\"ל לחלוק בין ירושה להפרת נדרים דבירושה נכנסה לרשות הבעל אבל בהפרת נדרים לא אלא דיצאה מרשות אביה אבל לרשות הבעל לא נכנסה. ונראה דכוונתו למ\"ש הר\"ן בנדרים דף פ\"ט ע\"א וז\"ל זה הכלל וכו' לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל דכיון דמסרה להם שוב אין לאביה רשות בה דהויא להך מסירה כנשואין שהבעל מפר בנדרים שתדור מנישואין ואילך אבל נדרים וכו' עכ\"ל, והיינו כמ\"ש מרן משמו.<br><b> אמנם</b> נראה לענ\"ד אחרי ראות מ\"ש הר\"ן בכתובות כי היכי דלא תיקשי דבריו אהדדי, דט\"ס נפל בדברי הר\"ן דנדרים וצריך להגיה אות אחת במקום שי\"ן צ\"ל וא\"ו במקומה וכצ\"ל להך מסירה כנשואין והבעל מפר וכו' כלומר אף שאמרנו שיצאת מרשות האב ברם אינה נכנסה ברשות הבעל אלא הבעל מפר במה שתדור מנשואין ואילך אבל מה שנדרה כבר דהיינו אחר המסירה ביד שלוחיו וכו' והיינו כמ\"ש בכתובות דאחר מסירה ביד שלוחיו יצאת מרשות אביה ולרשות הבעל לא נכנסה באותו הזמן ולפ\"ז נמצא דדעת הר\"ן כהטור ז\"ל היפך מ\"ש מרן בשמו וכ\"כ רש\"י שם בנדרים וז\"ל דאותה שעה יצאה מרשות האב עד שהגיע לרשות הבעל ויצאה לרשות עצמה ואין הבעל מפר נדריה וכו' עכ\"ל, הרי שכתב בפירוש כדעת הטור ולפי\"ז מ\"ש מרן ב\"י סי' רל\"ד על דברי רש\"י שבש\"ס כתובות דף מ\"ח וז\"ל ומיהו אפשר דרש\"י סובר וכו' ובאותו זמן לא בעל ולא אב מפירין וכו' עכ\"ל, יצא מדרך אפשר ונכנס בדרך ודאי שכן הוא דעת רש\"י שמעולם לא חשיבא מסירה ליד שלוחיו עד שנכנסה לחופה.<br><b> ונפק\"מ</b> עוד דאם מת הבעל קודם כניסתה לחופה חוזרת לבית אביה ואם נדרה אביה מפר לה משא\"כ בנכנסה לחופה ומת הבעל דאינה חוזרת לאביה אלא הרי היא ברשות עצמה ואף מה שנודרת אח\"כ אין לאביה רשות בה. ומן התימה על מרן שם בב\"י לקמן שכתב וז\"ל ואפילו לפי דעתו דלא חשיב נשואין מ\"מ כיון דע\"י כך יצאת מרשות האב לגמרי אין סברא לומר שתחזור עוד לרשותו אפי' לנדרים שתדור לאחר מיתת הבעל וכן נראה מפשט דברי רש\"י אברייתא דר' ישמעאל שהזכרתי עכ\"ל. ואינו כן כמו שהכרחנו מדברי רש\"י דכיון דלא נכנסה לרשות הבעל אחרי מיתת הבעל שפיר תחזור לבית אביה דהכל תלוי בכניסתה לבית הבעל דאף דיצאת מרשות אביה ונכנסה ברשות עצמה לא יחויב מזה דאף אחרי מיתת הבעל קודם שנכנסה לרשותו שלא תחזור לרשות אביה משום דלא מסרה אלא כדי שתכנס לרשות הבעל וכל שלא נכנסה לרשות הבעל תחזור לרשות אביה. ומה גם דאי כדעת מרן שאינה חוזרת לרשות אביה להפר א\"כ מנ\"ל לרש\"י לפרש בההיא ברייתא דר' ישמעאל שנדרה בדרך ואימא כפשטא דש\"ס שלא נדרה בדרך כלל אלא נתאלמנה בדרך ושוב נדרה בהיותה אלמנה אינה חוזרת לאביה להפר אלא ודאי דס\"ל לרש\"י דבנדרה אח\"כ אביה מיפר וברייתא איירי בנדרה בדרך ואפשר שלזה כיון הב\"ח. ולפי האמור והוא מוכרח, מ\"ש רש\"י שם שלא תקרא לה בית אביה אלא בית אישה צ\"ל שכוונתו לאפוקי שאינה בית אביה אבל גם בית אישה לא הוי אלא ברשותה וכמ\"ש בנדרים וכדכתיבנא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים דף ט\"ז ע\"ב גמ' אמר רבא וכי מצוות ליהנות ניתנו וכו'. וכתב הר\"ן וא\"ת וכי אמר ישיבת סוכה וכו' אבל בתוס' אמרו שאפי' אמר ישיבת סוכה וכו' מהני כיון שמזכיר החפץ הוי דבר שיש בו ממש ולפי\"ז מאי דאמרינן [ב]פ' אע\"פ וכו' לאו באומר אלא נעשה וכו'. והנה מ\"ש גבי מקדיש מעשה ידי אשתו הוא מגומגם דלא אמרו כן אלא בפי' דמתני' דקונם שאני עושה לפיך כמו שיעו\"ש, אלא הכוונה דקאי על פ' אע\"פ ושם היא שנויה הך מתני' דמקדיש מעשה ידי אשתו ואגב הובאה מתני' דקונם וז\"ש גבי מקדיש וכו'. אך קשה מה שסיים וז\"ל נעשה כאומר קאמר כיון שהזכיר את הידים ודוק. ומ\"מ היוצא מדבריו דכל שהזכיר חפץ הוי כאומר שיאסר החפץ אף דלא אמר בפירוש שיאסר החפץ והיינו כמ\"ש הר\"ן ג\"כ לעיל סוף פ' א' גבי באומר יאסר פי לדבורי דלאו דאמר הכי ממש אלא נעשה כאומר יעו\"ש. והנה הרשב\"א לעיל בדף ט\"ו ע\"ב בתוך ד\"ה באומר הנאת תשמישך הביא הנך דברי התוס' והקשה עלייהו מסוגיא דסוף פ\"א שהקשו בש\"ס ממתני' דחומר בשבועות וכו' ומאי קשה הא הזכיר במתני' פי מדבר וכיון שהזכיר פי הוי כאוסר הפה שהוא החפץ ותירץ וז\"ל ואולי נאמר דלפי דבריהם היינו מה שתירץ רב יהודה באומר פי לדיבורי כלומר כיון שמזכיר פי הוי כאילו אמר פי לדיבורי ואכתי קשה מההיא סוגיא דפ' בתרא גבי מתני' דקונם שאיני עושה לפיך שהקשו אשמואל דידיה אדידיה ופריק דאמר יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם דוקא באומר בפירוש יקדשו ידי וכו' הא סתמא לא וכו' והצריך עיון, ולכאורה דבריו תמוהים דמאי קשיא ליה דכשם שתירץ ההיא סוגיא דסוף פ\"א דהכונה היא נעשה כאומר יאסר פי וכו' ואף דלא אמר הכי כן נאמר בהך סוגיא דפ' בתרא נעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהן וכמ\"ש הר\"ן לדעת התוס' ומאי אולמיה דהאי סוגיא מהאי סוגיא ונראה לענ\"ד דשנא ושנא דבשלמא בסוף פ' א' שהזכיר פי לדיבורי ולמה אמר פי והו\"ל למימר קונם דיבורי ודאי דרצה לומר יאסר פי וכמ\"ש בש\"ס דייקא נמי וכו' ובהא הוא דאמר נעשה אבל בסוף פ' בתרא דקאמר קונם שאיני עושה ולא הזכירה ידים כלל ודאי דלא אמרינן נעשה כאומר אלא דאמר כך בפירוש ומ\"ש שאני עושה א\"א לומר בלא\"ה וא\"כ קונם ישיבת סוכה עלי אף דהזכיר החפץ כיון שא\"א לומר בלא\"ה דהיאך יאסור ישיבת סוכה עליו בלשון אחר ה\"ז דומה לההיא דפרק בתרא ומה התם אין פי' נעשה אף כאן כן והוי היפך דברי התוס'.<br><b> אך</b> קשה עליו דכאן כתב וז\"ל ואולי נאמר לפי דבריהם דהיינו מה שתירץ רב יהודה באומר יאסר פי לדבורי וכו' אלא דאכתי קשה ��כו' נראה מדבריו דפי' כן לפי דברי התוס' כמסתפק ובתחילת מכילתין גבי דף ב' ע\"א כתב וז\"ל והא דתנן קונם פי מדבר עימך ופרישנא בש\"ס דהוי כמ\"ד יאסר פי לדיבורי וכו' יעו\"ש הרי דפשיטא ליה דהוי נעשה כאומר. ושוב ראיתי שדברי הרשב\"א פשוטים ודברי הר\"ן צ\"ע דמש\"ס דפ' בתרא א\"א ליאמר נעשה דא\"כ דנעשה יקדשו ידי נימא ג\"כ במקדיש מעשה ידי אשתו דנעשה כאומר יקדשו ידיך דמאי שנא וא\"כ דברי הר\"ן תמוהים. ומ\"מ בין תבין שאין דעת הר\"ן כדעת התוס' חדא דמ\"ש הר\"ן לעיל סוף פרק א' לא הוי כטעם התוס' דלפי' הר\"ן דלעיל דוקא התם דקאמר פי לדיבורי אבל בישיבת סוכה לא, ועוד הכרח גמור ממ\"ש הר\"ן גופיה לקמן דף נ\"ז ע\"א ד\"ה האומר לאשתו קונם וז\"ל ולא תיקשי לך מעשה ידיה דבר שאין בו ממש הוא דאיכא לאוקמה באומר קונם ידיך למעשיהם, ואם איתא דס\"ל כשיטת התוס' לק\"מ וא\"צ לתירוצו אלא ודאי דאזיל לשיטתיה דכתב סוף פ\"א ולא ס\"ל כהתוס' והתם שאני דאמר פי וכו' וידי וכו'. ולפי האמור מובן מ\"ש הר\"ן פ' אע\"פ הביאו מרן ביו\"ד סי' רל\"ד וז\"ל ולפיכך אני תמיה על הרמב\"ם שכתב פי\"ב מהל' נדרים אמר יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה וכו' דמשמע דבנדרה שלא יהנה במעשה ידיה צריך להפר ואמאי הא דבר שלא בא לעולם הוא עכ\"ל, משום דלא ניחא ליה שיסבור הרמב\"ם כדעת התוס' דאמר נעשה כיון שהזכיר הידים והיינו ודאי משום קושיית הרשב\"א שהיא חזקה ואלימתא וע\"כ לא אמרינן נעשה כאומר אלא באומר יאסר פי לדיבורי וכמ\"ש הר\"ן שם וא\"כ מצאה הקפידה מקום לנוח וכן מרן לא תירץ לקושיית הר\"ן באומרו דס\"ל כדעת התוס', דהוא לא כתב בסי' רי\"ג אלא שדעת הרמב\"ם כדעת הר\"ן שכתב סוף פרק א' ביאסר פי לדיבורי ולא כדעת התוס' שהביא הר\"ן כאן. ודע שדעת הלח\"ם חלוק מדעת הב\"י במ\"ש שדעת הרמב\"ם כדעת הר\"ן וסובר ז\"ל דדעת הרמב\"ם גם בקונם פי לא אמרינן נעשה ואם הר\"ן יסבור כן יהיה התמיה קיימת דהא הוי דבר שלא בא לעולם ועיין בפי' המשנה להרמב\"ם בסוף פרק א' דנראה לכאורה דמנגד לדברי הלח\"מ וליתא למעיין היטב, ועיין בתוס' יו\"ט פרק בתרא דמכילתין."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Haflaah/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vows/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,134 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Vows",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Vows",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים וז\"ל דף י\"ח ע\"ב מתני' סתם וכו' ופי' להקל וכו' עיין פירוש רש\"י בב' פנים והר\"ן פי' כפי' ראשון של רש\"י, ומ\"מ רש\"י בפי' ראשון איירי דשיילינן ליה והר\"ן לא איירי בהכי. והרמב\"ם פי' כפי' ראשון של רש\"י יעו\"ש. ובדבריו יש מקום עיון והן קדם נקדים מ\"ש הרשב\"א בחי' וז\"ל ולענין הלכה קי\"ל דסתם נדרים להחמיר ופי' להקל וכו' וכן פסקו הפוסקים אלא דקשה לי דהא טעמא דסתם נדרים להחמיר משום דמעייל איניש נפשיה לספיקא וכדאיתא בשמעתין ואילו לקמן פ' קונם ובקידושין דף ס\"ד פליגי ר' מאיר ור' יוסי יעו\"ש ואוקימנא פלוגתייהו במעייל איניש נפשיה לספיקא דר\"מ סבר מעייל ור\"י סבר לא מעייל וקי\"ל כר\"י לגבי ר\"מ וי\"ל דהתם היינו טעמא משום דספקו חמור מוודאו כדאמרינן בשמעתא כדעתיה דר\"י וכו' יעו\"ש אלו דבריו ז\"ל.<br><b> והמה</b> תמוהים דמה יענה אבנר להרמב\"ם דפסק כאן להחמיר דמעייל איניש נפשיה לספיקא ובפ\"י ה\"ז פסק בעד פני הפסח דוקא עד שיגיע דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וכר' יוסי דברייתא דהלכה כוותיה לגבי ר' מאיר וא\"כ איך תירץ כן לדעת הפוסקים ולא זכר שר להרמב\"ם דא\"א לתרץ כן.<br><b> ולע\"ד</b> נראה לחלק בין מעייל איניש נפשיה לספיקא דהכא לדהתם דהכא אמרינן מעייל איניש נפשיה לספיקא לפי דלחד צד הוי נדר ולחד צד לא הוי נדר וכיון דלהצד האחד לא הוי נדר אמרינן ודאי שדעתו לנדור ועייל נפשיה בספיקא דאי לאו הכי למה אמר דברים אלו משא\"כ התם גבי פני הפסח דאי אמרינן מעייל לספיקא הוי הנדר עד סוף הפסח ואי אמרינן לא מעייל לספיקא הוי נדר עד תחילת הפסח נמצא דבין הכי ובין הכי איכא נדר אמרינן לא מעייל איניש נפשיה לספיקא כיון דהא מיהא איכא נדר ודבריו יש להם מקום לנוח דלא הוו לבטלה והוא חילוק נכון ואין להקשות לזה ממ\"ש הרמב\"ם פ\"י ה\"ב נדר שאיני טועם יום ה\"ז ספק ואסור מעת לעת וכו' והא התם דמשום הספק אזלינן לחומרא ואף דמ\"מ איכא נדר גם להצד האחר דהיינו י\"ב שעות דהתם לאו מטעם מעייל איניש נפשיה לספיקא נגעו בה אלא התם הענין הוא דאיכא ספיקא אי קרו בני אדם לי\"ב שעות יום או לכ\"ד שעות יום וכמו שנראה מדברי הרמב\"ם פ\"ט וההא כתב כן בפ\"י ואינו ענין לעניינינו.<br><b> אך</b> קשה לכאורה לחילוק זה ממאי דגרסי' בנזיר דף ח' ע\"א ר' יוחנן אמר אפילו תימא ר' יהודה התם לא נחית ליה לנזירות הכא נחית ליה לנזירות במאי לסלוקי וכו' והוי ממש היפך הסברא שכתבנו.<br><b> ולענ\"ד</b> יש לחלק דשאני התם דבמ\"ש הריני נזיר מלא הקופה בדבריו אלו מוכרח דאיכא נזירות דל' יום וכיון דנחית לנזירות במאי לסלוקי משא\"כ הכא דאף דלא יזכיר פני אלא שאומר עד הפסח כבר איכא נדר עד הפסח ומה שהוסיף תיבת פני איכא לספוקי אי פירושו עד שיגיע או עד שיצא וכיון דגם בלא פני חייל הנדר עד הפסח לא שייך למימר במאי לסלוקי דלאו מכח פני הוא דחל הנדר עד הפסח ודוק כי הוא חילוק דק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים דף י\"ג ה\"ז מותר כתב הר\"ן ואפי' עם הארץ וכו' א\"צ פתח וכו' ולהכי אע\"ג דפתח ותנא ואלו מותרין וכו'. וקשה דא\"כ מתיבת מותר יתר מורה דאפי' ע\"ה א\"צ פתח וא\"כ אדהקשה בש\"ס מדקתני סיפא וכו' תיפו\"ל מדקתני מותר יתר ונמצא מפורש במתני' ממש ולא מדיוקא וי\"ל דהיינו הך דאי לאו מותר ליכא הכרח כלל מדקתני סיפא דליכא כאן סיפא דאכולהו מתני' קאי אבל ממאי דתני מותר. ואח\"כ תני בסיפא פותחין פתח וכו' מכלל דמותר דרישא בלא פתח.<br><b> והנה</b> הרמב\"ם פ\"ב מהלכות נדרים הי\"ג חלוק עליו בזה וסובר דבכל הנך דמתני' צריך פתח וז\"ל וכן האומר לאשתו וכו' או האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר וכו' ואם היה עם הארץ צריך שאלה וכו' ותמה עליו מרן מש\"ס דידן דקאמר מי איכא לאסוקי אדעתא הכי וכו' וכן תמה על הרא\"ש דאיך כתב דברי הש\"ס מסברא דנפשיה יעו\"ש והתוס' יו\"ט הניח הנחה מונחת דהרמב\"ם וכן הרא\"ש לא הוו גרסי ומי איכא לאסוקי ובכן הר\"מ ס\"ל דפותחין קאי לכולה מתני' ולחולין דקתני הוי איידי וכמ\"ש גם מרן כן.<br><b> ואנא</b> זעירא אחר נשיקת ידיו ורגליו לא כן אדמה דקושטא קאי דגירסא זאת בש\"ס ליכא מאן דלא קתני לה והנה הר\"ן בבירור קתני לה כמו שנראה מדבריו בסוף פי' במתני' וז\"ל והיינו דנדרים דרישא דמתני' מותרין לגמרי כדאיתא בש\"ס וכן נראה ממ\"ש בדף י\"ד ע\"ב ד\"ה הא דמסקינן וכו' ואילו במתפיס בדבר האסור דייקינן ממתני' דא\"צ וכו' וכן רש\"י בפי' וכן הרשב\"א כדאכתוב בסמוך וכן הרא\"ש מוכרח מדכתב בדף י\"ד ע\"א וז\"ל והתניא בניחותא אבל במתני' ליכא לפרש שלא יקל ראשו בשאר נדרים דא\"כ אפי' בבשר חזיר צריך שאלה עכ\"ל, ואי לא גריס האי דקאמר בש\"ס מי איכא לאסוקי איך כתב א\"כ אפי' בבשר חזיר וכו' ואה\"נ דגם בבשר חזיר צריך שאלה ואי משום הסברא דהיינו מדקתני סיפא וכו' וכמ\"ש בפסקיו הו\"ל למימר בפירוש וכן ולא להניחו בע\"פ דבר שלא הוזכר בש\"ס, אבל אי גריס כן ניחא דלא הוצרך לבאר דסמך על הש\"ס דקאמר לה בפירוש ובפסקיו ביאר יותר דכתב מדקתני סיפא והיינו דהכי קאמר בש\"ס ואגב ריהטא לא כתב כדאמר בש\"ס והרואה יראה שדבריו שבפסקיו הן הן הדברים שכתב בפירושו, וכן הרשב\"א דחזינן ליה דגריס גירסא זאת ובכלל דבריו כתב כלשון הרא\"ש בסתם מדקתני סיפא וכו' וז\"ל הרשב\"א ז\"ל גמ' והתניא הנודר וכו' קשה לי אשמעתין דמהכא משמע דלהנך אמוראי האומר לאשתו דמתני' לאו דוקא אלא ה\"ה לאומר ככר עלי כאימא דהא בנודר בתורה נמי אמרינן לה ואילו במתני' לא משמע הכין מדקתני סיפא האומר לאשתו פותחין וכו' מכלל דרישא אפילו שאלה לא בעי וכו' וסיים וז\"ל ומיהו בירושלמי פליג אפילו באומר ככרי עלי כאימא איכא מאן דאסר ואיכא מאן דשרי וגם להרמב\"ם מצאתי שפסק כן בפירוש באיסור פירות ואינו נראה לי שסוגיית הש\"ס מוכחת להיפך עכ\"ל.<br><b> הרי</b> דאף דגריס כן בגמ' כמו שמוכח מסוף דבריו כתב סתם כלשון הרא\"ש ומה גם דלא מצינו בפירוש לשום פוסק דלא גריס כן, ואם כן חזרה קושית מרן למקומה ואיך פסק הרמב\"ם נגד הש\"ס משא\"כ להרא\"ש לא קשה כלל כדכתיבנא ועיין להלח\"מ מ\"ש ליישב לתמיהת מרן.<br><b> ולענ\"ד</b> קשה דא\"כ מאי מותיב בש\"ס מסיפא בשלמא בסיפא כיון דהוי מילתא דאיסורא דוקא לעם הארץ שלא יקל אבל תלמיד חכם ידע דלא חל אבל ברישא גם ת\"ח צריך. גם מה שתירץ הרב מחנה אפרים בתוך הל' נדרים יעו\"ש ליתא דכיון שיש לתרץ כמו שתירץ הרא\"ש ז\"ל וכן הר\"ן למה נוקים דפליגי הסוגיות. ולענ\"ד נראה דהרמב\"ם קשיא ליה במ\"ש בש\"ס ומי איכא לאסוקי וכו' מכלל דרישא לא בעיא וכו' ומאי הכרח הוא זה אימא דגם ברישא צריך שאלה אלא דבסיפא היינו רבותא דפותחין לו ממקום אחר משא\"כ ברישא נמצא דגם ברישא הוא ע\"י שאלה וכיון דרבינא שהוא בתרא ס\"ל בפי' דמתני' כן משו\"ה ס\"ל להר\"מ הכי אלא דמ\"ש דבחולין אתא למעט בזה לא ס\"ל הכי דאין זה פשטא דמתני' וכיון דתניא הנודר בתורה לא אמר כלום והיינו דמ\"מ צריך שאלה לעם הארץ ונראה מפשטא דה\"ה לכל הנודר בדבר האסור פסק הרמב\"ם הכי כן נ\"ל, אך קשה שבספר היד פסק דוקא לעם הארץ וכתירוץ רבא ואילו בפי' המשניות כתב כתירוץ אביי יעו\"ש ואין זו קושיא דמ\"ש בפירוש המשנה היינו לומר שזו השאלה היא מדרבנן ולעולם לעם הארץ."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נדר </b>\n<b> מזרע אברהם וכו'. שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע.</b> והוא משנה וש\"ס נדרים דף ל\"א. ועיין להריב\"ש סי' ל\"ח שכתב וז\"ל הנוסחא המפורסמת היא ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור והמדקדק לומר לזרע יעקב תזכור משנה וכו' כי לא מחכמה שאל זה שהרי שנינו קונם שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות משום שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע עכ\"ל, הביאו מרן באו\"ח סי' תקצ\"א. וכתב הכנה\"ג שם וז\"ל א\"ה נראה לי שראיית הריב\"ש כך היא שהרי שנינו קונם וכו' ומותר באומות והיינו טעמא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע משום דזרע כשר איקרי זרע זרע פסול לא איקרי זרע וא\"כ ה\"ה דזרע פסול כעשו לא איקרי זרע יצחק אלא דוקא יעקב עכ\"ל.<br><b> ולכאורה</b> קשיא טובא בדבריו דכיון דמהאי טעמא הוא דמתמעטו דזרע פסול לא איקרי זרע מאי מותיב בש\"ס והא איכא עשו ומשני ביצחק וכו' והא עשו זרע פסול הוא והיינו ישמעאל ולמאי איצטריך בי\"ת דביצחק והא עשו מתמעט מיצחק מהאי טעמא בלי קרא ומה חילוק יש ביניהם. ברם אחרי ראות תשובת מהר\"ר יחיאל בסאן בסימן א' מה שהשיב לשואלו על דברי הריב\"ש ז\"ל דמה ראיה מייתי מהמשנה והש\"ס התם הוא דעשו לא מיקרי זרע אברהם אבל יקרא זרע יצחק במה שחקר ז\"ל דכיון דקי\"ל בקידושין דזרע פסול לא מקרי זרע מדכתיב וזרע אין לה עיין לה וכו' א\"כ אמאי אצטריך בנדרים לאהדורי אקראי לאפוקי ישמעאל ועשו מכלל זרע אברהם וכ\"ש האומות דיוצאים מהם הא ודאי הנה אלה רשעים ולא מיקרו זרע אברהם ותירץ דהא דאמר בקידושין דזרע פסול לא מיקרי זרע לאו ממשמעות זרע הוא דנפקא אלא מהכא דכי ביצחק יקרא לך זרע ולא ישמעאל והיינו טעמא דזרע פסול לא מיקרי זרע וכי תימא למאי איצטריך בי\"ת דכי ביצחק יקרא לך זרע למעט עשו מה בין ישמעאל לעשו אי לאו מיעוטא דבי\"ת למעט עשו לא הוה ילפינן מישמעאל לבעלמא דשאני ישמעאל דהיה בן השפחה אי נמי משום כבודה דשרה דאמרה כי לא ירש בן האמה אבל השתא דמפיק לעשו ודאי דהוי מפני רשעותו ומינה ילפינן לעלמא דזרע פסול לא מיקרי זרע אלו דבריו ז\"ל. נמצא א\"כ דצריך הבי\"ת למעט לעשו ואין מקום למה שהקשינו על הרב.<br><b> ברם</b> בעיקר יסודו שיסד מהר\"ר יחיאל זלה\"ה דממילת זרע לא משתמע אלא הכשר יש לידון דבהיפך כתבו התוספות על מ\"ש בש\"ס על וזרע אין לה עיין לה הקשו התוס' דהא גמרינן מובן אין לו עיין לו ליבום וה\"ה לתרומה ותירצו דאצטריך אין לה עיין לה בתרומה לפי דזרע מורה על הכשר וכו' יעו\"ש ביבמות דף כ\"ב ובב\"ב דף קט\"ו וא\"כ דמילת זרע לא משמע אלא הכשר נפל פיתא בבירא ואולי מ\"ש התוס' הוא לפי האמת דאיכא קרא דכי ביצחק וכו' ודוק. ולענ\"ד איצטריך קרא דכי ביצחק יקרא לך זרע לעובד ע\"ז וכדכתב רבינו והטור ז\"ל ומהכא הוא דנפק\"ל.<br><b> אמנם</b> לעיקר הקושיא שהקשה השואל להרב יחיאל בסאן לדברי הריב\"ש וכן הקשו כת הקודמין הלא בספרתם דמה ראיה הביא הריב\"ש מעשו לאברהם לעשו מיצחק דלמא זרע יצחק יקרא עשו, אנכי לא ידעתי מה מקום להקשות דנחזי אנן לאיזה ענין הבדילו ה' לעשו מאברהם אי משום שלא יתבזה אברהם כו\"ע ידעי שהוא נכדו ועוד למה חשש משום כבודו של אברהם ולא חשש לכבוד יצחק אלא ודאי שהוא משום ירושה שלא יירש לאברהם והבדילו ה' לרעה וא\"כ מה הרווחנו בזה כיון דזרע יצחק איקרי יורש עם יעקב שוה בשוה או פי שניים אם היה בכור ואם כן היכן מצינו הפרשה לעשו מאברהם אלא ודאי דזרע יצחק ג\"כ לא מיקרי והא בהא תליא ועיין להמג\"א סי' זה ס\"ק ז' שתי' לקושיית השואל למהר\"ר יחיאל בסאן ז\"ל במונח דמה שנתן הקב\"ה קיני וקניזי וכו' לא היה מתורת ירושה ממש יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> הוכחתי דהוי ירושה ממש יעו\"ש בחידושי לקראי ותאמר שרה גרש את האמה. גם מ\"ש מטעם דלא יירש לא נהירא דבש\"ס לא נפיק מטעם זה כי אם מכי ביצחק יקרא לך זרע והנראה אמת מ\"ש דאין סברא לחלק בין יצחק לאברהם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים וז\"ל דף ט\"ו גמ' אסורה ולוקה וכו'. וכתב הר\"ן אבל הרמב\"ם כתב לוקה הוא וכו' והילך לשונו <b> מי שהדיר וכו' ואם הלכה וכו' הרי זה לוקה. </b> ומרן הביא קושיית הר\"ן וכתב וז\"ל וי\"ל שדעת רבינו לומר שהיא פשיטא שלוקה אלא אתא לאשמועינן שאם הוא ההנה אותה בידים גם הוא לוקה וכו' אלו דבריו. ומה יענה אבנר להא דפרק אין בין המודר דקאמר למעול נותן הא לא אסיר עליה וכו' ואי ס\"ל לחלק בין מעילה לנדר הוה ליה לפרש ולא להניחו בע\"פ. ועוד זה קשה טובא עליו איך נעלם ממנו מ\"ש הר\"מ ריש פ\"ה ראובן וכו' ואם עבר הנהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום עכ\"ל. הרי דכתב בפירוש שאין המודר לוקה כיון שהוא לא נדר וצ\"ע.<br><b> וראיתי</b> להרב מחנה אפרים הל' שלוחין סי' ט' כתב לסייע לסברת הר\"מ הלזו וז\"ל ולסברת הר\"מ נ\"ל להכריע מדתנן בנדרים דף פ\"ח המודר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות צריך שיאמר על מנת שאין לבעליך רשות ולפי סברת הר\"ן שאין האוסר עובר כלל אמאי צריך להתנות יתן לה בסתם וחתנו לא יהנה מכח האיסור אבל לדעת הרמב\"ם אם לא התנה אסור ליתן דכיון דיד האשה כיד בעלה קנאם הבעל ונמצא זה מהנה לחתנו וכו' אלו דבריו ז\"ל, ולענ\"ד אין כאן הכרע להר\"מ ולדידיה הכי פירושא דמתני' המדיר וכו' ורוצה לתת לבתו מעות ואינו מקפיד אי נהנה חתנו אומר לה וכו' ושוב אי נהנה הבעל אין קפידא דמאשתו הוא דנהנה ולא מחמיו ואה\"נ אי מקפיד בהנאת חתנו ודאי דאין צריך שיאמר שום דבר וק\"ל.<br><b> עוד</b> כתב הר\"מ <b> עבר הפסח אע\"פ שעבר התנאי הרי זה אסור. </b> והשיג עליו הר\"א וז\"ל חיי ראשי צורת ההלכה אינה כן וכו'. ואני תמיה עליה ממשנה ערוכה בדף נ\"ז שאת נהנה לי עד החג וכו' ומותרת לילך אחר הפסח ע\"כ, הרי דליכא למיחש לכלל וה\"ה ברישא ואם כן עדיפא מינה תיקשי ליה להראב\"ד, וכן קשה על הטור יעו\"ש שהקשה עליו מסברא, וכן קשה על מרן ז\"ל במ\"ש בתחילת דבריו יעו\"ש. ושוב ראיתי מ\"ש הלח\"ם בדוחק ואי אינהו ז\"ל עלה על דעתייהו הכי לא קשיא להו מידי. עוד כתב מרן וז\"ל ולכן נראה לי דרבינו מודה ודאי וכו' עכ\"ל. ואמנם קשה דבפי' המשנה משמע כמ\"ש בדרכו הראשונה. ועוד דבפ\"ד הל' י\"ד כתב ואם לא הלך אינו לוקה עכ\"ל, ולכאורה הם דברי מותר אלא הכונה דאיסורא איכא והיינו מ\"ש כאן."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שאין </b>\n<b> הבעל מפר בקודמין.</b> וכתב מרן וז\"ל נראה מדבריו דבנדרים שנדרה קודם שנמסרה וכו' ומדברי הטור וכו' יעו\"ש, וז\"ל הטור סי' רל\"ד מסרה האב או שלוחיו לשלוחי הבעל יצאה מרשות האב ומיהו אין הבעל מפר לה עד שתכנס לחופה עכ\"ל, ותמה עליו מרן בב\"י דלא ידע מנ\"ל ושכן נראה מדברי הר\"ן שכתב דהו\"ל הך מסירה כנשואין אלו דבריו.<br><b> והנה</b> מ\"ש על שם הר\"ן הוא תימה דבהיפך כתב הר\"ן בכתובות גבי סוגיית דף מ\"ח וז\"ל ומיהו דוקא לרשות הבעל הוא דלא נכנסה אלא לירושתה אבל לענין הפרת נדרים יצאה מרשות האב וכדתנא דבי ר\"י וכו' עכ\"ל הרי דס\"ל לחלוק בין ירושה להפרת נדרים דבירושה נכנסה לרשות הבעל אבל בהפרת נדרים לא אלא דיצאה מרשות אביה אבל לרשות הבעל לא נכנסה. ונראה דכוונתו למ\"ש הר\"ן בנדרים דף פ\"ט ע\"א וז\"ל זה הכלל וכו' לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל דכיון דמסרה להם שוב אין לאביה רשות בה דהויא להך מסירה כנשואין שהבעל מפר בנדרים שתדור מנישואין ואילך אבל נדרים וכו' עכ\"ל, והיינו כמ\"ש מרן משמו.<br><b> אמנם</b> נראה לענ\"ד אחרי ראות מ\"ש הר\"ן בכתובות כי היכי דלא תיקשי דבריו אהדדי, דט\"ס נפל בדברי הר\"ן דנדרים וצריך להגיה אות אחת במקום שי\"ן צ\"ל וא\"ו במקומה וכצ\"ל להך מסירה כנשואין והבעל מפר וכו' כלומר אף שאמרנו שיצאת מרשות האב ברם אינה נכנסה ברשות הבעל אלא הבעל מפר במה שתדור מנשואין ואילך אבל מה שנדרה כבר דהיינו אחר המסירה ביד שלוחיו וכו' והיינו כמ\"ש בכתובות דאחר מסירה ביד שלוחיו יצאת מרשות אביה ולרשות הבעל לא נכנסה באותו הזמן ולפ\"ז נמצא דדעת הר\"ן כהטור ז\"ל היפך מ\"ש מרן בשמו וכ\"כ רש\"י שם בנדרים וז\"ל דאותה שעה יצאה מרשות האב עד שהגיע לרשות הבעל ויצאה לרשות עצמה ואין הבעל מפר נדריה וכו' עכ\"ל, הרי שכתב בפירוש כדעת הטור ולפי\"ז מ\"ש מרן ב\"י סי' רל\"ד על דברי רש\"י שבש\"ס כתובות דף מ\"ח וז\"ל ומיהו אפשר דרש\"י סובר וכו' ובאותו זמן לא בעל ולא אב מפירין וכו' עכ\"ל, יצא מדרך אפשר ונכנס בדרך ודאי שכן הוא דעת רש\"י שמעולם לא חשיבא מסירה ליד שלוחיו עד שנכנסה לחופה.<br><b> ונפק\"מ</b> עוד דאם מת הבעל קודם כניסתה לחופה חוזרת לבית אביה ואם נדרה אביה מפר לה משא\"כ בנכנסה לחופה ומת הבעל דאינה חוזרת לאביה אלא הרי היא ברשות עצמה ואף מה שנודרת אח\"כ אין לאביה רשות בה. ומן התימה על מרן שם בב\"י לקמן שכתב וז\"ל ואפילו לפי דעתו דלא חשיב נשואין מ\"מ כיון דע\"י כך יצאת מרשות האב לגמרי אין סברא לומר שתחזור עוד לרשותו אפי' לנדרים שתדור לאחר מיתת הבעל וכן נראה מפשט דברי רש\"י אברייתא דר' ישמעאל שהזכרתי עכ\"ל. ואינו כן כמו שהכרחנו מדברי רש\"י דכיון דלא נכנסה לרשות הבעל אחרי מיתת הבעל שפיר תחזור לבית אביה דהכל תלוי בכניסתה לבית הבעל דאף דיצאת מרשות אביה ונכנסה ברשות עצמה לא יחויב מזה דאף אחרי מיתת הבעל קודם שנכנסה לרשותו שלא תחזור לרשות אביה משום דלא מסרה אלא כדי שתכנס לרשות הבעל וכל שלא נכנסה לרשות הבעל תחזור לרשות אביה. ומה גם דאי כדעת מרן שאינה חוזרת לרשות אביה להפר א\"כ מנ\"ל לרש\"י לפרש ��ההיא ברייתא דר' ישמעאל שנדרה בדרך ואימא כפשטא דש\"ס שלא נדרה בדרך כלל אלא נתאלמנה בדרך ושוב נדרה בהיותה אלמנה אינה חוזרת לאביה להפר אלא ודאי דס\"ל לרש\"י דבנדרה אח\"כ אביה מיפר וברייתא איירי בנדרה בדרך ואפשר שלזה כיון הב\"ח. ולפי האמור והוא מוכרח, מ\"ש רש\"י שם שלא תקרא לה בית אביה אלא בית אישה צ\"ל שכוונתו לאפוקי שאינה בית אביה אבל גם בית אישה לא הוי אלא ברשותה וכמ\"ש בנדרים וכדכתיבנא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחי' מס' נדרים דף ט\"ז ע\"ב גמ' אמר רבא וכי מצוות ליהנות ניתנו וכו'. וכתב הר\"ן וא\"ת וכי אמר ישיבת סוכה וכו' אבל בתוס' אמרו שאפי' אמר ישיבת סוכה וכו' מהני כיון שמזכיר החפץ הוי דבר שיש בו ממש ולפי\"ז מאי דאמרינן [ב]פ' אע\"פ וכו' לאו באומר אלא נעשה וכו'. והנה מ\"ש גבי מקדיש מעשה ידי אשתו הוא מגומגם דלא אמרו כן אלא בפי' דמתני' דקונם שאני עושה לפיך כמו שיעו\"ש, אלא הכוונה דקאי על פ' אע\"פ ושם היא שנויה הך מתני' דמקדיש מעשה ידי אשתו ואגב הובאה מתני' דקונם וז\"ש גבי מקדיש וכו'. אך קשה מה שסיים וז\"ל נעשה כאומר קאמר כיון שהזכיר את הידים ודוק. ומ\"מ היוצא מדבריו דכל שהזכיר חפץ הוי כאומר שיאסר החפץ אף דלא אמר בפירוש שיאסר החפץ והיינו כמ\"ש הר\"ן ג\"כ לעיל סוף פ' א' גבי באומר יאסר פי לדבורי דלאו דאמר הכי ממש אלא נעשה כאומר יעו\"ש. והנה הרשב\"א לעיל בדף ט\"ו ע\"ב בתוך ד\"ה באומר הנאת תשמישך הביא הנך דברי התוס' והקשה עלייהו מסוגיא דסוף פ\"א שהקשו בש\"ס ממתני' דחומר בשבועות וכו' ומאי קשה הא הזכיר במתני' פי מדבר וכיון שהזכיר פי הוי כאוסר הפה שהוא החפץ ותירץ וז\"ל ואולי נאמר דלפי דבריהם היינו מה שתירץ רב יהודה באומר פי לדיבורי כלומר כיון שמזכיר פי הוי כאילו אמר פי לדיבורי ואכתי קשה מההיא סוגיא דפ' בתרא גבי מתני' דקונם שאיני עושה לפיך שהקשו אשמואל דידיה אדידיה ופריק דאמר יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם דוקא באומר בפירוש יקדשו ידי וכו' הא סתמא לא וכו' והצריך עיון, ולכאורה דבריו תמוהים דמאי קשיא ליה דכשם שתירץ ההיא סוגיא דסוף פ\"א דהכונה היא נעשה כאומר יאסר פי וכו' ואף דלא אמר הכי כן נאמר בהך סוגיא דפ' בתרא נעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהן וכמ\"ש הר\"ן לדעת התוס' ומאי אולמיה דהאי סוגיא מהאי סוגיא ונראה לענ\"ד דשנא ושנא דבשלמא בסוף פ' א' שהזכיר פי לדיבורי ולמה אמר פי והו\"ל למימר קונם דיבורי ודאי דרצה לומר יאסר פי וכמ\"ש בש\"ס דייקא נמי וכו' ובהא הוא דאמר נעשה אבל בסוף פ' בתרא דקאמר קונם שאיני עושה ולא הזכירה ידים כלל ודאי דלא אמרינן נעשה כאומר אלא דאמר כך בפירוש ומ\"ש שאני עושה א\"א לומר בלא\"ה וא\"כ קונם ישיבת סוכה עלי אף דהזכיר החפץ כיון שא\"א לומר בלא\"ה דהיאך יאסור ישיבת סוכה עליו בלשון אחר ה\"ז דומה לההיא דפרק בתרא ומה התם אין פי' נעשה אף כאן כן והוי היפך דברי התוס'.<br><b> אך</b> קשה עליו דכאן כתב וז\"ל ואולי נאמר לפי דבריהם דהיינו מה שתירץ רב יהודה באומר יאסר פי לדבורי וכו' אלא דאכתי קשה וכו' נראה מדבריו דפי' כן לפי דברי התוס' כמסתפק ובתחילת מכילתין גבי דף ב' ע\"א כתב וז\"ל והא דתנן קונם פי מדבר עימך ופרישנא בש\"ס דהוי כמ\"ד יאסר פי לדיבורי וכו' יעו\"ש הרי דפשיטא ליה דהוי נעשה כאומר. ושוב ראיתי שדברי הרשב\"א פשוטים ודברי הר\"ן צ\"ע דמש\"ס דפ' בתרא א\"א ליאמר נעשה דא\"�� דנעשה יקדשו ידי נימא ג\"כ במקדיש מעשה ידי אשתו דנעשה כאומר יקדשו ידיך דמאי שנא וא\"כ דברי הר\"ן תמוהים. ומ\"מ בין תבין שאין דעת הר\"ן כדעת התוס' חדא דמ\"ש הר\"ן לעיל סוף פרק א' לא הוי כטעם התוס' דלפי' הר\"ן דלעיל דוקא התם דקאמר פי לדיבורי אבל בישיבת סוכה לא, ועוד הכרח גמור ממ\"ש הר\"ן גופיה לקמן דף נ\"ז ע\"א ד\"ה האומר לאשתו קונם וז\"ל ולא תיקשי לך מעשה ידיה דבר שאין בו ממש הוא דאיכא לאוקמה באומר קונם ידיך למעשיהם, ואם איתא דס\"ל כשיטת התוס' לק\"מ וא\"צ לתירוצו אלא ודאי דאזיל לשיטתיה דכתב סוף פ\"א ולא ס\"ל כהתוס' והתם שאני דאמר פי וכו' וידי וכו'. ולפי האמור מובן מ\"ש הר\"ן פ' אע\"פ הביאו מרן ביו\"ד סי' רל\"ד וז\"ל ולפיכך אני תמיה על הרמב\"ם שכתב פי\"ב מהל' נדרים אמר יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה וכו' דמשמע דבנדרה שלא יהנה במעשה ידיה צריך להפר ואמאי הא דבר שלא בא לעולם הוא עכ\"ל, משום דלא ניחא ליה שיסבור הרמב\"ם כדעת התוס' דאמר נעשה כיון שהזכיר הידים והיינו ודאי משום קושיית הרשב\"א שהיא חזקה ואלימתא וע\"כ לא אמרינן נעשה כאומר אלא באומר יאסר פי לדיבורי וכמ\"ש הר\"ן שם וא\"כ מצאה הקפידה מקום לנוח וכן מרן לא תירץ לקושיית הר\"ן באומרו דס\"ל כדעת התוס', דהוא לא כתב בסי' רי\"ג אלא שדעת הרמב\"ם כדעת הר\"ן שכתב סוף פרק א' ביאסר פי לדיבורי ולא כדעת התוס' שהביא הר\"ן כאן. ודע שדעת הלח\"ם חלוק מדעת הב\"י במ\"ש שדעת הרמב\"ם כדעת הר\"ן וסובר ז\"ל דדעת הרמב\"ם גם בקונם פי לא אמרינן נעשה ואם הר\"ן יסבור כן יהיה התמיה קיימת דהא הוי דבר שלא בא לעולם ועיין בפי' המשנה להרמב\"ם בסוף פרק א' דנראה לכאורה דמנגד לדברי הלח\"מ וליתא למעיין היטב, ועיין בתוס' יו\"ט פרק בתרא דמכילתין."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות נדרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,150 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Divorce",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות גירושין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיי\"ש </b> מה שהקשה הלחם משנה ומה שנדחק בישובו וע\"פ מ\"ש הרב משל\"מ שם על דברי הרשב\"א דהיינו טעמא משום דמתחילה נתן המעות לשם הלואה ושכן מצא להרשב\"א במקום אחר יעו\"ש א\"כ לא קשה מידי דכיון דתלינן בהלואה איך יהיו קדושין בלא נטילת המעות והא קי\"ל המקדש במלוה אינה מקודשת וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ומה שאכתוב לקמן פ\"ח ה\"ז."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי מס' גיטין דף י\"ט ע\"א רש\"י ד\"ה באבר ששף העופרת במים ומשחיר ע\"כ פי' כן ע\"פ המסקנא דקאמר בש\"ס לקמן לא קשיא הא במיא דאברא הא באברא ופי' הוא ז\"ל דאברא גופיה אינו כתב במיא דאברא הוי כתב אמנם בפ' הבונה דף ק\"ד ע\"ב כתב על דתני רבי חייא באבר כשר וז\"ל בעופרת ומשחיר כשהוא משפשף בעופרת על הקלף והקשה לו הרב בני יעקב דמ\"ש שם בשבת הוי היפך מסקנת הש\"ס דהכא ועיין להרב יד אהרן נר\"ו בחלק אה\"ע סי' קכ\"ה ריש הגהות ב\"י מה שישב לזה על צד הדחק.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דדברי רש\"י לא הוו היפך הש\"ס אלא פירושים מתחלפים דבגיטין פי' דבאבר עצמו לא חשיב כתב ובמי אבר חשיב כתב ובשבת מפרש להפך דבאבר עצמו חשיב כתב ובמי אבר לא חשיב כתב וכמ\"ש הלח\"מ פ\"ד דגירושין ה\"א וכן הבית חדש באה\"ע סי' קכ\"ה וכן פי' הסוגיא הזאת בפירוש הרמ\"ה בשיטתו לגיטין הביאו הר\"ב יד אהרן נר\"ו שם וכיון דנמצא פי' זה להאחרים לא הוי דוחק לומר דרש\"י בשבת פי' כן וק\"ל והרמב\"ם פ\"ד מהל' גירושין ה\"א כתב סתם כתבו באבר וכו' כשר וקשיא ליה למרן דלמה לא חילק בין אבר למי אבר ותירץ דאמוראי דלא אמרו תקנתא למאן דלא ידעי לחתום באבר לא מחלקי בין אבר למי אבר אלא הכל חשוב כתיבה ומשו\"ה סתם הרמב\"ם וכתב כן וכ\"כ בב\"י ריש סי' קכ\"ה והקשה הלח\"מ דלדעת הרמב\"ם קשה ליאמר זה כיון דאיהו פסק בפ\"א כמ\"ד ברוק וטעמא דס\"ל דלא פליגי כל הני אהדדי וכדכתב מרן גופיה בסי' ק\"ל אלו דבריו ז\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> הן קדם אבאר דברי מרן שם בסי' ק\"ל וז\"ל אחר שהביא דברי הרא\"ש והרמב\"ם דהכשיר ברושמין ויש להקשות דכיון דתניא כוותיה דרב משמע דדוקא מקרעין אבל לא רושמין וכדמשמע מדברי הרי\"ף ואפשר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ותניא כוותיה ר\"ל דאשכחן הכי בהדיא בברייתא אי נמי ס\"ל דמקרעין עדיף מרושמין ומשו\"ה לא מכשיר שמואל אלא ברושמין אבל לא במקרעין ורב מכשר במקרעין וכ\"ש ברושמין ותניא כוותיה וכו' עכ\"ל.<br><b> והנה</b> לתירוץ הראשון י\"ל דלא קשיא דעד כאן לא כתב דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אלא לגבי רושמין דלא הקשה לזה משום דוכתא ברם לסברת שמואל דהכשיר באבר והקשה לו מדתני רבי חייא נהי דהוא דוחק וחילק בין אבר למי אבר ברם רב אין נראה לו לדחוק ולחלק בהכי וכן בברייתא דת��י מקרעין דצ\"ל דה\"ה באבר אבל רשימה דליכא קושיא משום דוכתא אמרינן דהברייתא דתני מקרעין ה\"ה רושמין ולתירוץ ב' דאי נמי דפי' דמקרעין גרע מרושמין ופירוש עדיף ר\"ל דעדיף חידושיה כיון דגרע מרושמין ושמואל ס\"ל דוקא רושמין ורב ס\"ל אפי' מקרעין וכ\"ש וכו' משא\"כ אבר דהוי היפך מאי דתני ר\"ח דבאבר כשר נמצא דהוי כתיבה תמה אינו מועיל תקון זה והיינו טעמא דאמוראי דלא אמרו תקון דאבר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב המגיד לדעת רבינו דלא שנו אלא בדרך ירידה פי' בסיפא דמתני' דזורקו לה דרך ירידה כיון שהוא דרך תנועתו הטבעית שדרכו לירד וכו' אבל נמחק דרך עליה פי' ברישא דמתני' כיון שהבעל צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית וכו' יעו\"ש הנה לפי פי' זה לא הבנתי מ\"ש רבינו לקמן ה\"י ד\"ה זרק וכו' שכתב וז\"ל ואפשר שלגבי גט אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח ממ\"ש בש\"ס לא שנו וכו' אבל דרך עליה לא מאי טעמא מעיקרא לאו למינח קאי והכא נמי איגלאי מילתא דמעיקרא לאו למינח ברשותה קאי הילכך אינה מגורשת כן נ\"ל עכ\"ל והשתא כפי מה שפי' הוא בדעת רבינו דדרך עליה דלא הוי גט היינו כיון שהבעל צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית וכו' ומשו\"ה הוי ההיא אויר לאו כמונח א\"כ לא דמי לדהכא שזרקו לרשותה ועבר בתוך רשותה ונפל חוצה דהאי זריקה לאו שלא כדרך תנועתו הטבעית היא ומ\"מ אף אם יחלוק הבע\"ד דזה לא הוי כדרך ירידה מ\"מ גם דרך עליה לא הוי והוי ספק ואיך כתב רבינו דאינה מגורשת גמורה.<br><b> ועוד</b> קשה דלו יהי כדבריו דההיא בעיא נפשטא לגבי גט מ\"מ אי נפשטא היינו מאי דבעי באויר ולא מתגלגל דמתגלגל קאמר שם דשאני דכמונח דמי וא\"כ בממון הוי כמונח ובגירושין לאו כמונח מן הקצה אל הקצה דרבינו במתגלגל איירי דכתב אע\"פ שעבר בפחות מג' לארץ אינה מקודשת וידוע הוא דכל פחות מג' הוא כלבוד כמ\"ש בסוגיין בפירוש נמצא הוי מתגלגל וכעת קשה ועיין להלח\"מ מ\"ש בדעת הרב המגיד דדעת רבינו דכשם שהדין כן גבי גט ה\"ה גבי ממון וחוץ דמפשט לשונו אין נראה כן כמ\"ש הוא עצמו זאת עוד דא\"כ דגט וממון שוים נינהו איך כתב רבינו בגט במתגלגל דאינה מגורשת ובממון הוי כמונח ומה גם דמה שהביאו לזה אינו הכרח דמה שלא כתב כלל גבי ממון דהו\"ל כשאר ספיקות שבממון כמו שכתב הרה\"מ על שם הרמב\"ן והרשב\"א וסיים דלדידהו הוי ספק מגורשת משא\"כ לרבינו דלגבי גט נפשטא אבל בממון נשאר בספק באופן דאין מקום לדברי הלח\"מ.<br><b> וראיתי</b> להרב שער אפרים סי' נ\"א מתמיה על הרב המגיד ודכוותיה דנשאו ונתנו בדברי רבינו אלו דאשתמטא מינייהו ש\"ס ערוך בזבחים דף כ\"ה ע\"ב בעי רב אסי מרבי יוחנן היה מקבל ונפחתו וכו' עד את\"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי וכו' ופסק רבינו הל' מעשה הקרבנות פ\"ד דין ט' וודאי דהיינו מכח האת\"ל דס\"ל לרבינו דפשיטותא היא וכו' נמצא דהבעיא נפשטא בזבחים דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח והיינו הדין דגירושין אלו דבריווכיון לזה עם הלח\"מ שכתב כן בהל' מעשה הקרבנות יעו\"ש ויש לי ויכוח עם הלח\"מ ז\"ל ותחילה אתווכח עם מה ששייך לשניהם יחד דכתבו דבעית בבא מציעא נפשטא בזבחים והוא תימה דזה שנאמר שם את\"ל היינו לרב יוסף אבל לרב כהנא ורבה ליכא את\"ל אלא כל מה ששאלו שם היינו אויר שסופו לנוח אי הוי כמונח ופשיט ליה דהוי כמונח אבל אויר שאין סופו לנוח לא נזכר לדידהו והם רבים לגבי רב יוסף וא\"כ כשם שקשה בגירושין למה פסק דאו��ר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי כן קשה שם בהל' מעשה הקרבנות.<br><b> ונבא</b> לדברי הלח\"מ שם וז\"ל ואם הוא הפקר כל הקודם זכה עכ\"ל אין פי' מובן דאף אם קדם אחר ולקחו מאויר הראשון או שעבר מאויר זה לרשות אחר בעל אויר הראשון זוכה כמ\"ש הרא\"ש והטור בפירוש וצ\"ל דכוונתו כל הקודם שבא ברשותו דהיינו בעל האויר הראשון וק\"ל.<br><b> עוד</b> כתב וז\"ל גם אפשר וכו' אבל טעמו מספיק דהיה להם להביאה ולחלק בין הפקר למתנה דבהפקר הוי כמונח וכו' ולענ\"ד יספיק דאינהו סברי כהתוס' דהבעיא מוכרח שהיא במתנה כמו שהכריחו ובמתנה ודאי שהוא מבעל המתנה והפקר כיון דבש\"ס לא איירי ביה גם הוא לא נחית לפרש מה דינו ע\"כ לכך נ\"ל וכו' ואע\"ג דהיה אפשר לחלק בין הך אויר שאין סופו לנוח וכו' וכמו שחילקו התוס' פרק הזורק וכו' מ\"מ וכו' עכ\"ל ולא זכיתי להבין היאך ע\"פ דברי התוס' יתחלקו הנושאין ההיא בעיא דב\"מ עם ההיא בעיא דזבחים דאין עניינם זה לזה כלל כמו שיראה המעיין גם ראיתי להרב אור יקרות דדחי להא דהרב שער אפרים בהא דהתוס' מהתירוץ הב' ולא הבנתיו.<br><b> עוד</b> כתב הרב הנזכר וז\"ל ומלבד זה נראה דאין ראיה דמוכרח דאין למדין מקדשים לבעלמא דאל\"כ מאי מספקא לרב אסי באויר שסופו לנוח והא מתני' היא הכא בגיטין כיון שהגיע לאויר הגג ה\"ז מגורשת ורבי יוחנן ג\"כ אמאי לא פשיט לה מהכא ודוחק לומר דלא ידע הך מתני' כההיא דחבית אלו דבריו ז\"ל וכתב כן דזה דוחק משום דההיא דחבית היא ברייתא והך דגיטין היא משנה אבל מה נענה לההיא מתני' דפרה שהביא אח\"כ דנתן ידו או רגלו וכו' זה הכלל וכו' לפשוט ממנה דאויר שסופו לנוח הוי כמונח נמצא דהשואל לא ידעה וגם זו לא ידעה וכן הפושט לא ידעה או ידעה והביא חדא מנייהו שהיא מדקדוק הלשון דשפיר ניחא ליה להביא מדקדוק ולא מפשט.<br><b> ושוב</b> ראיתי להרב צאן קדושים שם בזבחים דף כ\"ה שכתב וז\"ל ואת\"ל וכו' יש מקשין לשיטת הגאונים דאת\"ל הוי פשיטותא נמצא דאפשיטא דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי להרא\"ש ונמוק\"י בפ\"ק דמציעא וטור חו\"מ סי' רמ\"ג שכתבו דהבעיא דרבא באויר שאין סופו לנוח דלא אפשיטא והמוציא מחבירו עליו הראיה והא אפשיטא כאן דלאו כמונח דמי ודוחק לחלק בין אויר כלי לאויר חצר ובית ע\"כ ותמוהים דבריו טובא דלא ראה ש\"ס ערוך בגיטין דף ע\"ט ע\"ב דמבואר היטב דיש לחלק דאמרינן התם ב' חצירות וכו' עד מאי טעמא דהא לא נח ועיין פירוש רש\"י ולפי\"ז לק\"מ דהרא\"ש ונמוק\"י פסקו כרש\"י משו\"ה יש לחלק דהכא דאפשיטא היינו באויר כלי אבל ההיא דרבא לא אפשיטא דהוי באויר בית וחצר אלו תורף דבריו ולא ידעתי מה תיקן להטור דלא ס\"ל כרש\"י אלא כהתוס' וסייעתיה דאויר כלי ככלי ולעיקר קושיתו לא ידעתי מאי קא קשיא ליהו להגאונים הנ\"ל דהם לא יסברו דאת\"ל פשיטותא והא הרא\"ש בפירוש בפ\"ק דקידושין גבי התקדשי לי בחצי פרוטה לא ס\"ל דהוי את\"ל פשיטותא וכן ודאי הוא דעת הטור וכן יסבור הנמוק\"י ועוד כפי מאי דכתיבנא לעיל דהאי את\"ל הוא לר' יוסף אבל לרבה ורב כהנא דליכא את\"ל נמצא לא נפשטא ובתרייהו גרירנן דרבים נינהו אין מקום לקושייתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא יחד לה וזרק וכו' נתגלגל וכו' עד סוף ההלכה. </b> ועיין לה\"ה שכתב פירושים שונים והנה להפירוש הראשון קשה טובא דלא ימנע אי אזלינן בתר תחילתו או בתר סופו דאי אזלינן בתר תחילתו וכיון שנח בתוך ד' אמותיה אף שאח\"כ נתגלגל רחוק מד' אמות��ה שפיר מתגרשת דאזלינן בתר תחילתו א\"כ אף שנתגלגל בפיסלא ויש לה ד' אמות תתגרשה דבתר תחילתו אזלינן ואי לא אזלינן אלא בתר סופו ולכן כשנפל בפיסלא אינה מתגרשת א\"כ גם בדליכא פיסלא ונתגלגל רחוק מד' אמות לא תיהוי מגורשת כיון דבתר סופו אזלינן ולבסוף אינו בתוך ד' אמותיה ושוב ראיתי למהריב\"ל בנימוקיו לרבינו הל' גירושין שתמה כן.<br><b> ולדידי</b> חזי לי ליישב דרבנן ס\"ל דתחילת הגירושין צריך שיהיה בתוך ד' אמותיה ואסוף הגירושין לא קפדינן שיהיו בתוך ד\"א ואפי' ברחוק סגי אמנם צריך שיהיה ברשותה דברשות אחרים לא מהני ולכן כשסוף הגירושין הוי ברשות אחרים דב' מקומות לא מושלי אינשי אינה מתגרשת אמנם בדליכא פיסלא רשות אחת היא וסגי ומאי דלא מהני ברחוק ד\"א אפי' בדליכא פיסלא היינו משום דאינו בצדו דלא גרע מביתה ממש ומ\"ש הרב המגיד ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקום בלבד הוא מושאל לה ר\"ל דמסתמא לא משאיל איניש אלא במקום שנופל דהיינו מה שהוא צריך השואל ולא מסיק אדעתיה יותר ולכן לא הוי גט דלא היה בצידו ברם כשנפל תוך ד' אמותיה ונתגלגל ונפל חוץ כיון שאותה שעה שפיר חייל מה שנתגלגל אח\"כ לא קפיד האי כיון שהכל חד רשותא היא ועדיין צריך להתיישב בזה ולהפירוש הב' קשיא טובא דלדבריו ז\"ל בקרוב ד' אמות אפילו שיש פיסלא ד\"א על ד\"א וכו' מהני וכשהוא רחוק צריך דלא ליהוי בפיסלא ד' על ד' או שם ליווי וכו' איך כתב בתחילת דבריו והגיע לד\"א שלה מגורשת הא לא הגיע אינה מגורשת ואיירי בסתמא אף בדליכא פיסלא ואמאי אינה מגורשת והא אפילו בדאיכא פיסלא אי הוי רחוק כיון דליכא בפיסלא ד' על ד' מגורשת כ\"ש בדליכא פיסלא דמגורשת ואמאי פסיק ותני דדוקא אם הגיע בתוך ד' אמותיה מגורשת ואי לא לא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב המגיד דאפי' למ\"ד בעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה בשליחות שאני דבטלה מקצתה בטלה כולה ותפסו עליו הרבנים בעל אור יקרות בגיטין ומעיל שמואל סי' נ\"ה דף צ\"ב מש\"ס גיטין דף ל\"ג דקאמר הש\"ס הכא במאי עסקינן בעידי הולכה וכו' דהרי נראה משם ברור דגם בשליחות בטלה מקצתה לא בטלה כולה וכך הם דברי המגדל עוז שם להביא מסוגיא זאת דגם בשליחות לא בטלה כולה והיינו כדברי רבינו דכתב שלח הגט וכו' זה שלא בפני זה בטל הגט כלומר מועיל הביטול ולא חיישינן שמא לא ידעו מזה השלוחים אחרים ויתנו הגט דאי נמי יתנו מגורשת היא דלא בטלה כולה וליכא תקלה ממנו ולכן הגירסא הנכונה בדברי הראב\"ד הא מחוורא יעו\"ש בדברי המגדל עוז.<br><b> וע\"פ</b> האמור בכונת רבינו יש לתמוה על הרב המגיד שלא הבין בדברי רבינו כן גם הר\"ן הבין בפירוש הסוגיא דלא כהרה\"מ אלא כדכתיבנא דגם בשליחות לא בטלה כולה ותמה על רבינו וסיים וכבר השיגו הראב\"ד ואף שחזר עצמו ליתן טעם לרבינו דלא ס\"ל דגם בשליחות לא בטלה כולה יעו\"ש לא כתב כמ\"ש הרה\"מ ומכל מקום נ\"ל בכונת רבינו כדכתיבנא וכמו שהבין המגדל עוז וכמו שנראה מפשט הש\"ס דלא כהר\"ן והרה\"מ ז\"ל.<br><b> ועיין</b> בהל' זאת מ\"ש המגיה להרב משל\"מ לישב בדרך אחרת וכונתו דב' לישני דרש\"י הם אחד וקא יהיב טעמא לתקנה הראשונה ומדברי הרב שדרכו להלוך בעקבי רש\"י נראה שהם ב' לשונות דסיים דמלקין על תקנת רבן גמליאל יעו\"ש גם מ\"ש בדרכו הב' הוא דבר זר דנוקמא פל��גתא חדשה ומה שהכריח ממה שתלה בש\"ס מחלוקת הא' באחרונים ולא להפך משום דאי היה תולה להפך היה לבע\"ד לחלק כמ\"ש הוא דעדיין נימא דגם מי שסובר ג' היינו טעמא משום חשש ממזרות ולכן נקט הש\"ס בהיפך דבהיפך אין לזוז דאל\"כ במאי פליגי רב יוחנן וריש לקיש ואם כן מינה ילפינן לאחרונים ג\"כ דמאן דס\"ל בג' לאו היינו משום חשש ממזרות ולא לפלגו גם בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף ל\"ב תוס' ד\"ה התם דבור ודבור הוא וכו'. יע\"ש עד מתורת גט לא בטליה משמע וכו' עכ\"ל וכ\"כ הרא\"ש והר\"ן והרשב\"א והריטב\"א ומן התימה להרב המגיד פ\"ו דגרושין הכ\"א כתב גירסת הש\"ס דילן דגטין וגירסת רבינו חננאל וז\"ל נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה וסיים וב' גירסאות יוצאות לדבר אחד ויוצא מהם שאם ביטלו בפירוש מתורת גט שאינו חוזר ומגרש ולכאורה הם דברים תמוהים.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד וז\"ל ולפי דבריו קאי הבעיא אמתני' וכו' יעו\"ש כתב כן כמתנצל ממ\"ש הר\"ן והרשב\"א לסברת הרמב\"ם יעו\"ש והמשל\"מ שם הביא תשובת הריב\"ש וכתב ודין זה מוכרח ממקום אחר וכו' ולענ\"ד לא אידע שכול איך מוכרח מההיא דהתם הן אמת דאי אמר אנוס הוא שאני משביטל בפירוש דאי אמר אנוס הוא אי נודע דלאו אנוס הגט קיים משא\"כ בביטל דאף דלאו אנוס הגט בטל מ\"מ עדיין הספק דסימן קכ\"ז קאי דאי אמר אנוס הוא והאמת שהוא אנוס אי נתבטל הגט ולא יהא כשר עוד אי יתרצה לגרש בלב שלם או לא כיון שהוא אמת שהוא אנוס דומה לביטל בפירוש שהגט מבוטל ואינו מועיל עוד או לא גם אני מגמגם על הריב\"ש שכפי מ\"ש לדעת רבינו לישבו מההיא דפרק חזקת איך כתב בסוף סי' רל\"ב וז\"ל הרבה מן המחברים כתבו דאפי' לא נמצא האונס שאמר המודעה קיימת דגלוי מילתא בעלמא הוא כיון שיכול לבטל אפי' בלא אונס כדעת רבינו ז\"ל דכל המבטל וכו' די לו בשביטל דעתו שאינו חפץ בדבר ההוא וכו' ומה ראיה יש מדברי רבינו דאי רבינו כתב כן ה\"מ דמיירי בביטל בפירוש אבל כל שאמר אנוס צריך שיהיה אנוס וי\"ל וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף פ\"ב גמ' בעי אביי וכו'. הרי את מותרת וכו' עד תיקו עיין להר\"מ פ\"ח דגרושין שפסק כאת\"ל זולת בהרי את מותרת לשמעון או אף לשמעון הוי ספק גרושין מטעם דהאת\"ל דלשמעון אינו מפורש אף דהבעיא היא מוכרחות באת\"ל וכמ\"ש מרן בב\"י חלק אה\"ע סי' קכ\"ב יעו\"ש שכתב דכל דהאת\"ל אינו מפורש לא הוי פשיטותא ומכאן תשובה מוצאת למה שהקשה הב\"ח שם על הך כללא דכייל לן מרן ז\"ל דמנא ליה הא אלא דאף דהאת\"ל אינו מפורש הויא פשיטות וכ\"כ הרב זרע אברהם חיו\"ד סי' י\"ז דהא מדבריו כאן מורה בפירוש כדברי מרן גם מכאן תברא למ\"ש הלח\"מ פ\"ב מגירושין שחילק עם מרן בהך כללא דאף כשאין האת\"ל מפורש פוסק כאת\"ל כשהם ב' בעיינים אבל בבעין אחד לא כיון שאינו מפורש ומדבריו כאן הוי תברתיה דהא אף שהם ב' בעיינים כתב ספק מגורשת גם הוא סותר עצמו למ\"ש הוא גופיה פ\"ג דקריאת שמע ה\"ג דאף בבעיין אחד אם אינו מפורש האת\"ל פוסק כאת\"ל יעו\"ש ודוק.<br><b> וכתב</b> הרא\"ש בסוגיין ר\"ח פסק בכולהו לחומרא והרמב\"ם וכו' אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא אפשיטא עכ\"ל וכתב עליו הרב תפארת שמואל וז\"ל לא דקדק היטב כי הרמב\"ם ס\"ל לראובן אינה מגורשת גמורה דשייר שמעון והוא כאת\"ל וכשאמר לשמעון הוי ספק מגורשת דלא אפשיטא עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> איהו צריך למחול על כבודו דלא דייק היטב דכתב כן משום שהבין דמ\"ש דהא לא אפשיטא קאי גם לראובן ואינו כן דתחילה כתב אבל לראובן אינה מגורשת מדין ודאי וכן לשמעון ולא מדין ודאי אלא דהאי לא אפשיטא ושאני שמעון מראובן."
+            ],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף פ\"ב גמ' בעי אביי וכו'. הרי את מותרת וכו' עד תיקו עיין להר\"מ פ\"ח דגרושין שפסק כאת\"ל זולת בהרי את מותרת לשמעון או אף לשמעון הוי ספק גרושין מטעם דהאת\"ל דלשמעון אינו מפורש אף דהבעיא היא מוכרחות באת\"ל וכמ\"ש מרן בב\"י חלק אה\"ע סי' קכ\"ב יעו\"ש שכתב דכל דהאת\"ל אינו מפורש לא הוי פשיטותא ומכאן תשובה מוצאת למה שהקשה הב\"ח שם על הך כללא דכייל לן מרן ז\"ל דמנא ליה הא אלא דאף דהאת\"ל אינו מפורש הויא פשיטות וכ\"כ הרב זרע אברהם חיו\"ד סי' י\"ז דהא מדבריו כאן מורה בפירוש כדברי מרן גם מכאן תברא למ\"ש הלח\"מ פ\"ב מגירושין שחילק עם מרן בהך כללא דאף כשאין האת\"ל מפורש פוסק כאת\"ל כשהם ב' בעיינים אבל בבעין אחד לא כיון שאינו מפורש ומדבריו כאן הוי תברתיה דהא אף שהם ב' בעיינים כתב ספק מגורשת גם הוא סותר עצמו למ\"ש הוא גופיה פ\"ג דקריאת שמע ה\"ג דאף בבעיין אחד אם אינו מפורש האת\"ל פוסק כאת\"ל יעו\"ש ודוק.<br><b> וכתב</b> הרא\"ש בסוגיין ר\"ח פסק בכולהו לחומרא והרמב\"ם וכו' אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא אפשיטא עכ\"ל וכתב עליו הרב תפארת שמואל וז\"ל לא דקדק היטב כי הרמב\"ם ס\"ל לראובן אינה מגורשת גמורה דשייר שמעון והוא כאת\"ל וכשאמר לשמעון הוי ספק מגורשת דלא אפשיטא עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> איהו צריך למחול על כבודו דלא דייק היטב דכתב כן משום שהבין דמ\"ש דהא לא אפשיטא קאי גם לראובן ואינו כן דתחילה כתב אבל לראובן אינה מגורשת מדין ודאי וכן לשמעון ולא מדין ודאי אלא דהאי לא אפשיטא ושאני שמעון מראובן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף פ\"ג גמ' על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות וכתב הרשב\"א בחידושיו וז\"ל וקשה לי דהא מכרו האב וכו' מותרת לילך דמה שנאסר לה לא הותר לה דאם מכר האב או שמת אע\"פ שהיא מותרת ליכנס בו אין זה בית אביה שנאסר בו ואנן כל שלא הותרה במה שנאסרה לא קרינן ביה כריתות וכו'. ואינו מחוור וכו' עכ\"ל ואני תמיה אמאי לא אתי מר מסוגיין דתני על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות ואותביה עליה בש\"ס מאי שנא חיי פלוני דלמא מיית וכו' חיי דידיה נמי דלמא מיית וכו' כנראה דאי ליכא קושיא המאי שנא ליכא קושיא והא קשה טובא דבאמר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני אמאי הוי כריתות סוף סוף לא מתקיים התנאי דלו יהי שאחר זמן שותה יין מ\"מ אינה שותה בחיי פלוני ונמצא דלעולם התנאי קיים ודוק.<br><b> עוד</b> כתב הרשב\"א וז\"ל ומסתברא דלישנא לאו דוקא וכו' והיינו נמי דבתוספתא לא קתני על מנת וכו' עכ\"ל ותהי עלה הרב משל\"מ פ\"ח דגרושין הי\"א וז\"ל ודע דמ\"ש וכן נראה מהתוספתא פי' מדתניא על מנת שלא תעלי באילן זה ועל מנת שלא תעלי בכותל וכו' ה\"ז גט ולא תני על מנת שלא תכנסי לבית זה וכו' ש\"מ דאפילו נפל ה\"ז גט וכו' ומיהו אין מכאן הכרח דלא נקט נפילת הבית דלא שכיח כמ\"ש פ' המגרש והתימה שכתב כמו שאנו עתידין לכתוב פרק המגרש ושם כתב להיפך עכ\"ל ומורי הרב יהודה אשכנזי ז\"ל תירץ יפה דמ\"ש הרשב\"א וזה נראה יותר מהתוספתא לא קאי למה שתירץ ב' לקושייתו אלא לעיקר השיטה ד��י' בש\"ס דלא כהתוס' והיינו כמ\"ש בפרק המגרש דהכריח שיטתיה מהתוספתא.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה להבין בדברי הרשב\"א וכמו שהבין הרב דוזה נראה יותר קאי לתירוץ הב' שתירץ למאי דקשיא ליה לשיטתו והוא זה דבין לתירוץ הראשון דלא שכיח בין לתירוץ בשני מדוקדק כן מהתוספתא מדלא נקט בית אלא דהתירוץ השני מדוייק יותר מדלא נקט בית משמע דבבית דריסת הרגל לא כן לתירוץ ראשון דלא שכיח אין לדייק כ\"כ מדלא נקט בית דעדיין אפשר למינקט בלישניה בית ובפירוש העושה תנאי שהוא דוקא בבנין זה וא\"כ עדיין קשה דליתני בית הן אמת די\"ל דתני דומיא דשארה שהם בסתם נמצא דליכא הוכחה כ\"כ ברם לפירוש הב' ניחא דלא תני בית דבשום צד א\"א למתני דדריסת רגל אסר עליה וזה שכתב וזה נראה יותר כלומר דתרתי משמע מינה כמו שאנו עתידין לפרש שם התוספתא כפי' הב' ובזה הרווחנו דלא תקשי קושיה עצומה דהוה קשה מיניה וביה שם בהמגרש דאילו הוא ז\"ל הכריח מהתוספתא דלא תני בית משום דנפילה לא שכיח וכיון דלא שכיח לא הוי כריתות והוא כתב דכל ימי חיי פלוני הוי כריתות אע\"פ שהוא ילד והיא זקנה וכן על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד נ' שנה וכו' וזה לא שכיח שתחיה היא יותר כ\"כ שנה אלא דבמ\"ש ניחא דהוא לא ניחא ליה תירוץ דלא שכיח וכמ\"ש שם מהמביא תנין וכיון שכן אף דלא שכיח כיון דהוי דבר דאפשר הוי כריתות ודוק.<br><b> עוד</b> כתב המשל\"מ שם בתחילת הלשון על דברי התוס' דפרק המביא דף כ\"א דכתבו תימה הא אם מת אביה או מכרו וכו' יעו\"ש דקשיא ליה דתינח שתירצו לחלוקת מת אך קשה לחלוקת מכר ומכח קושיא זאת הוליד דס\"ל כסברת הריב\"ש יעו\"ש ואחר נשיקת ידיו ורגליו אינו הכרח דכוונתם י\"ל כמ\"ש הרב עצמות יוסף דבתירוצם דבית אביך ר\"ל המשפחה א\"כ גם מכירה לא קשיא אלא עניינו שלא ילך למשפחתה יעו\"ש וכ\"כ הרב ברוך אנג'יל בחידושיו לגיטין גם מה שהכריח מהר\"ן שכ\"כ אין בדבריו שום הכרח שיסבור זה דהוא לא כתב אלא שדבר שאפשר שיבא זמן שא\"א לעבור על תנאו דהיינו מת או מכר שבאותו זמן א\"א לעבור על תנאו הוי כריתות ואין בדבריו שום הוכחה גם מ\"ש ובזה ניחא אינו הכרח דיש לתרץ בזה בב' פנים כמ\"ש הרשב\"א או דלא שכיח או דאף קרקע עצמו אסר יעו\"ש.<br><b> עוד</b> עיין להמשל\"מ שהביא דברי הר\"ן והרשב\"א ומאי דקשיא ליה להר\"ן והדברים צ\"ע והקשה עליו כמהר\"ם אשכנזי ז\"ל הנ\"ל מסוגיית יומא דף י\"ג דקאמר דלרבנן למיתה דחד ודשנים הכל אחד אי חיישינן לחד כן לטובא ואי לא חיישינן לטובא ה\"ה לחד וא\"כ שפיר קא דחי הר\"ן כיון דחיישי התוס' למיתה דחדא כן חיישינן למיתת כל הזרע ואנכי הדיוט לא זכיתי להבין מאי קשיא ליה על הר\"ן דהר\"ן הביא שיטת הרשב\"א בשם י\"א ולא האריך לבאר הכל מה שצריך לבאר לשיטה זאת ואח\"כ הסכים לשיטת הרמב\"ם וכיון דלא ס\"ל כשיטת הרשב\"א משורשה מאי קשיא ליה עליה."
+            ],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גטין דף פ\"ב ע\"ב תוס' ד\"ה שר' אליעזר וכו'. הא לאחר חוששין וכו' עכ\"ל הקושיא היא בנויה ע\"פ מ\"ש התוס' לקמן דף פ\"ג ד\"ה ועמדה וכו' שהוקשה להם והלא אין נשואין חלין שאסורה עליו משום אשת איש והו\"ל זנות ותירצו דאחר מיתת המגרש קאמר וכו' והרמב\"ן ז\"ל הוקשה לו קושית התוס' הנזכר שאין נשואין חלין והו\"ל זנות ואינו פוסל הגט דנשואין קאמר תירץ הרב המגיד פ\"ח מהל' גירושין הי\"ב משמו וז\"ל וי\"ל דכל שנשאת לו דרך נשואין בטל הגט דכן אתני עלה ועוד דממ\"נ אם תאמר עברה על התנאי אין כאן נשואין אם תאמר לא עברה א\"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה וא\"א לבטל נשואיו יותר משל אחרים עכ\"ל כך הוא הלשון בנוסחאות שבספרים חדשים אמנם בס' מגדל עוז אינו הואם תאמר קמא אלא אם תאמר לא עברה והכל עולה לסיגנון אחד דואם תאמר קמא נשאר בע\"פ דהקושיא היא דלא עברה וע\"ז משיב דאי לא עברה אין כח בידינו לגרשה מזה ונשאר עם זה נשואה והיינו היפך התנאי ואם תאמר עברה אין כאן קושיא אלא שבספרים חדשים כתבוהו יותר מבואר וט\"ס יש בתוספת הזה אם תאמר עברה על התנאי יש כאן נשואין ופשוט."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתייחד עמה בפני עדים וכו'.</b> עיין להרב משל\"מ מ\"ש משם הרדב\"ז כת\"י שאם בעל בנידות לא שייך לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמאן דעבר האיסור כרת אינו חושש לבעילת זנות וקשיא לי עליו ממ\"ש רבינו פ\"ב דתמורה יעו\"ש דפוסק חזקה שאינו מניח ההתר ועושה האיסור ואף דהא מיהא עביד חדא איסורא יעו\"ש והחילוק מבואר כמ\"ש הרב מב' איסורין חלוקין לכששניהם בדבר אחד וכן חילק מהר\"ב הלוי הביא דבריו תלמידו הרב בס' יד אהרן חאה\"ע סי' ל\"ח דף מ\"ח ודחי לה מבקיאיות אחרות יעו\"ש ואיהו דידיה אמר לחלק שאיש זה שעליו אנו דנין יש לו בבהמה זו של הקדש דרך התר גמור ואפי' חסיד שבישראל יכול לחללה על בהמת חולין תמימה בכה\"ג אמרינן לא שביק התירה אבל בבעילת זנות דאף שנאמר דהוי לשם קדושין סוף סוף רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה נמצא דלא נטהר מכל וכל לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלו דבריו בקיצור.<br><b> ומהר\"ח</b> עשאל בליקוטים דף ד' ע\"ד דחי ליה וז\"ל ולדידי לא ניחא לי בזה דכיון דבכשרים אמרינן הכי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין למה לא נאמר כן בפריץ דנהי דרעים וחטאים נינהו מ\"מ אינו עובר אדאורייתא אלו דבריו ונראה כוונתו דבשלמא כשהוא כשר אמרינן ודאי דכונתו לקדש ואף דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כל היכא דאפשר למעט באיסור ולמלא תאותו עביד משא\"כ כדחזינן שהוא רשע ובעל נידה לא תלינן דכונתו לקדש ולהקל מאיסור בעילת זנות לאיסור דרבנן דרב מנגיד כיון דהא מיהא לא פלט מאיסורא.<br><b> ולדידיה</b> ניחא ליה בהקדים דברי הש\"ס משחרב ביהמ\"ק ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה נמצא דמי שנתן עיניו באשה לא מייתבה דעתיה בהתירה והשתא ניחא דלא אמרינן לא שביק איניש התירה אלא בששניהם שוים אבל כשהאיסור יש לו יתרון שביק התירה והכא דחזינן שהוא פריץ ורודף לקיים עצת יצרו נפש רשע איותה רע באיסור ולא בהיתר עכ\"ל והמה דברים נכונים.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה שהוא פשוט ע\"פ מה שסיים הרדב\"ז דמאן דעבר אאיסור כרת לא חש אבעילת זנות עכ\"ל כלומר דהוי איסור חמור ומאן דעבר החמור ודאי דעבר אקל משא\"כ התם דב' שוין נינהו ומ\"מ דברי אלה יתכנו לקושיתו על הרדב\"ז ברם לקושייתו על מהריט\"ץ דהתם הבעילה ביום הכיפורים אינה אלא דרבנן לא יתכן ולדעת מהריט\"ץ נראה דכיון דלרשע הזה אינו ידוע לו דאיסורא דרבנן הוא ואפ\"ה עושה ואף את\"ל דידוע לו מ\"מ ענין כזה ביום הכיפורים חשיבי לאינשי חמיר טובא כדאורייתא ואפ\"ה עושה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Divorce/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Divorce",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Divorce",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיי\"ש </b> מה שהקשה הלחם משנה ומה שנדחק בישובו וע\"פ מ\"ש הרב משל\"מ שם על דברי הרשב\"א דהיינו טעמא משום דמתחילה נתן המעות לשם הלואה ושכן מצא להרשב\"א במקום אחר יעו\"ש א\"כ לא קשה מידי דכיון דתלינן בהלואה איך יהיו קדושין בלא נטילת המעות והא קי\"ל המקדש במלוה אינה מקודשת וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ומה שאכתוב לקמן פ\"ח ה\"ז."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי מס' גיטין דף י\"ט ע\"א רש\"י ד\"ה באבר ששף העופרת במים ומשחיר ע\"כ פי' כן ע\"פ המסקנא דקאמר בש\"ס לקמן לא קשיא הא במיא דאברא הא באברא ופי' הוא ז\"ל דאברא גופיה אינו כתב במיא דאברא הוי כתב אמנם בפ' הבונה דף ק\"ד ע\"ב כתב על דתני רבי חייא באבר כשר וז\"ל בעופרת ומשחיר כשהוא משפשף בעופרת על הקלף והקשה לו הרב בני יעקב דמ\"ש שם בשבת הוי היפך מסקנת הש\"ס דהכא ועיין להרב יד אהרן נר\"ו בחלק אה\"ע סי' קכ\"ה ריש הגהות ב\"י מה שישב לזה על צד הדחק.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דדברי רש\"י לא הוו היפך הש\"ס אלא פירושים מתחלפים דבגיטין פי' דבאבר עצמו לא חשיב כתב ובמי אבר חשיב כתב ובשבת מפרש להפך דבאבר עצמו חשיב כתב ובמי אבר לא חשיב כתב וכמ\"ש הלח\"מ פ\"ד דגירושין ה\"א וכן הבית חדש באה\"ע סי' קכ\"ה וכן פי' הסוגיא הזאת בפירוש הרמ\"ה בשיטתו לגיטין הביאו הר\"ב יד אהרן נר\"ו שם וכיון דנמצא פי' זה להאחרים לא הוי דוחק לומר דרש\"י בשבת פי' כן וק\"ל והרמב\"ם פ\"ד מהל' גירושין ה\"א כתב סתם כתבו באבר וכו' כשר וקשיא ליה למרן דלמה לא חילק בין אבר למי אבר ותירץ דאמוראי דלא אמרו תקנתא למאן דלא ידעי לחתום באבר לא מחלקי בין אבר למי אבר אלא הכל חשוב כתיבה ומשו\"ה סתם הרמב\"ם וכתב כן וכ\"כ בב\"י ריש סי' קכ\"ה והקשה הלח\"מ דלדעת הרמב\"ם קשה ליאמר זה כיון דאיהו פסק בפ\"א כמ\"ד ברוק וטעמא דס\"ל דלא פליגי כל הני אהדדי וכדכתב מרן גופיה בסי' ק\"ל אלו דבריו ז\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> הן קדם אבאר דברי מרן שם בסי' ק\"ל וז\"ל אחר שהביא דברי הרא\"ש והרמב\"ם דהכשיר ברושמין ויש להקשות דכיון דתניא כוותיה דרב משמע דדוקא מקרעין אבל לא רושמין וכדמשמע מדברי הרי\"ף ואפשר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ותניא כוותיה ר\"ל דאשכחן הכי בהדיא בברייתא אי נמי ס\"ל דמקרעין עדיף מרושמין ומשו\"ה לא מכשיר שמואל אלא ברושמין אבל לא במקרעין ורב מכשר במקרעין וכ\"ש ברושמין ותניא כוותיה וכו' עכ\"ל.<br><b> והנה</b> לתירוץ הראשון י\"ל דלא קשיא דעד כאן לא כתב דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אלא לגבי רושמין דלא הקשה לזה משום דוכתא ברם לסברת שמואל דהכשיר באבר והקשה לו מדתני רבי חייא נהי דהוא דוחק וחילק בין אבר למי אבר ברם רב אין נראה לו לדחוק ולחלק בהכי וכן בברייתא דתני מקרעין דצ\"ל דה\"ה באבר אבל רשימה דליכא קושיא משום דוכתא אמרינן דהברייתא דתני מקרעין ה\"ה רושמין ולתירוץ ב' דאי נמי דפי' דמקרעין גרע מרושמין ופירוש עדיף ר\"ל דעדיף חידושיה כיון דגרע מרושמין ושמואל ס\"ל דוקא רושמין ורב ס\"ל אפי' מקרעין וכ\"ש וכו' משא\"כ אבר דהוי היפך מאי דתני ��\"ח דבאבר כשר נמצא דהוי כתיבה תמה אינו מועיל תקון זה והיינו טעמא דאמוראי דלא אמרו תקון דאבר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב המגיד לדעת רבינו דלא שנו אלא בדרך ירידה פי' בסיפא דמתני' דזורקו לה דרך ירידה כיון שהוא דרך תנועתו הטבעית שדרכו לירד וכו' אבל נמחק דרך עליה פי' ברישא דמתני' כיון שהבעל צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית וכו' יעו\"ש הנה לפי פי' זה לא הבנתי מ\"ש רבינו לקמן ה\"י ד\"ה זרק וכו' שכתב וז\"ל ואפשר שלגבי גט אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח ממ\"ש בש\"ס לא שנו וכו' אבל דרך עליה לא מאי טעמא מעיקרא לאו למינח קאי והכא נמי איגלאי מילתא דמעיקרא לאו למינח ברשותה קאי הילכך אינה מגורשת כן נ\"ל עכ\"ל והשתא כפי מה שפי' הוא בדעת רבינו דדרך עליה דלא הוי גט היינו כיון שהבעל צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית וכו' ומשו\"ה הוי ההיא אויר לאו כמונח א\"כ לא דמי לדהכא שזרקו לרשותה ועבר בתוך רשותה ונפל חוצה דהאי זריקה לאו שלא כדרך תנועתו הטבעית היא ומ\"מ אף אם יחלוק הבע\"ד דזה לא הוי כדרך ירידה מ\"מ גם דרך עליה לא הוי והוי ספק ואיך כתב רבינו דאינה מגורשת גמורה.<br><b> ועוד</b> קשה דלו יהי כדבריו דההיא בעיא נפשטא לגבי גט מ\"מ אי נפשטא היינו מאי דבעי באויר ולא מתגלגל דמתגלגל קאמר שם דשאני דכמונח דמי וא\"כ בממון הוי כמונח ובגירושין לאו כמונח מן הקצה אל הקצה דרבינו במתגלגל איירי דכתב אע\"פ שעבר בפחות מג' לארץ אינה מקודשת וידוע הוא דכל פחות מג' הוא כלבוד כמ\"ש בסוגיין בפירוש נמצא הוי מתגלגל וכעת קשה ועיין להלח\"מ מ\"ש בדעת הרב המגיד דדעת רבינו דכשם שהדין כן גבי גט ה\"ה גבי ממון וחוץ דמפשט לשונו אין נראה כן כמ\"ש הוא עצמו זאת עוד דא\"כ דגט וממון שוים נינהו איך כתב רבינו בגט במתגלגל דאינה מגורשת ובממון הוי כמונח ומה גם דמה שהביאו לזה אינו הכרח דמה שלא כתב כלל גבי ממון דהו\"ל כשאר ספיקות שבממון כמו שכתב הרה\"מ על שם הרמב\"ן והרשב\"א וסיים דלדידהו הוי ספק מגורשת משא\"כ לרבינו דלגבי גט נפשטא אבל בממון נשאר בספק באופן דאין מקום לדברי הלח\"מ.<br><b> וראיתי</b> להרב שער אפרים סי' נ\"א מתמיה על הרב המגיד ודכוותיה דנשאו ונתנו בדברי רבינו אלו דאשתמטא מינייהו ש\"ס ערוך בזבחים דף כ\"ה ע\"ב בעי רב אסי מרבי יוחנן היה מקבל ונפחתו וכו' עד את\"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי וכו' ופסק רבינו הל' מעשה הקרבנות פ\"ד דין ט' וודאי דהיינו מכח האת\"ל דס\"ל לרבינו דפשיטותא היא וכו' נמצא דהבעיא נפשטא בזבחים דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח והיינו הדין דגירושין אלו דבריווכיון לזה עם הלח\"מ שכתב כן בהל' מעשה הקרבנות יעו\"ש ויש לי ויכוח עם הלח\"מ ז\"ל ותחילה אתווכח עם מה ששייך לשניהם יחד דכתבו דבעית בבא מציעא נפשטא בזבחים והוא תימה דזה שנאמר שם את\"ל היינו לרב יוסף אבל לרב כהנא ורבה ליכא את\"ל אלא כל מה ששאלו שם היינו אויר שסופו לנוח אי הוי כמונח ופשיט ליה דהוי כמונח אבל אויר שאין סופו לנוח לא נזכר לדידהו והם רבים לגבי רב יוסף וא\"כ כשם שקשה בגירושין למה פסק דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי כן קשה שם בהל' מעשה הקרבנות.<br><b> ונבא</b> לדברי הלח\"מ שם וז\"ל ואם הוא הפקר כל הקודם זכה עכ\"ל אין פי' מובן דאף אם קדם אחר ולקחו מאויר הראשון או שעבר מאויר זה לרשות אחר בעל אויר הראשון זוכה כמ\"ש הרא\"ש והטור בפירוש וצ\"ל דכוונתו כל הקודם שבא ברשותו דהיינו בעל האויר הראשון וק\"ל.<br><b> עוד</b> כתב וז\"ל גם אפשר וכו' אבל טעמו מספיק דהיה להם להביאה ולחלק בין הפקר למתנה דבהפקר הוי כמונח וכו' ולענ\"ד יספיק דאינהו סברי כהתוס' דהבעיא מוכרח שהיא במתנה כמו שהכריחו ובמתנה ודאי שהוא מבעל המתנה והפקר כיון דבש\"ס לא איירי ביה גם הוא לא נחית לפרש מה דינו ע\"כ לכך נ\"ל וכו' ואע\"ג דהיה אפשר לחלק בין הך אויר שאין סופו לנוח וכו' וכמו שחילקו התוס' פרק הזורק וכו' מ\"מ וכו' עכ\"ל ולא זכיתי להבין היאך ע\"פ דברי התוס' יתחלקו הנושאין ההיא בעיא דב\"מ עם ההיא בעיא דזבחים דאין עניינם זה לזה כלל כמו שיראה המעיין גם ראיתי להרב אור יקרות דדחי להא דהרב שער אפרים בהא דהתוס' מהתירוץ הב' ולא הבנתיו.<br><b> עוד</b> כתב הרב הנזכר וז\"ל ומלבד זה נראה דאין ראיה דמוכרח דאין למדין מקדשים לבעלמא דאל\"כ מאי מספקא לרב אסי באויר שסופו לנוח והא מתני' היא הכא בגיטין כיון שהגיע לאויר הגג ה\"ז מגורשת ורבי יוחנן ג\"כ אמאי לא פשיט לה מהכא ודוחק לומר דלא ידע הך מתני' כההיא דחבית אלו דבריו ז\"ל וכתב כן דזה דוחק משום דההיא דחבית היא ברייתא והך דגיטין היא משנה אבל מה נענה לההיא מתני' דפרה שהביא אח\"כ דנתן ידו או רגלו וכו' זה הכלל וכו' לפשוט ממנה דאויר שסופו לנוח הוי כמונח נמצא דהשואל לא ידעה וגם זו לא ידעה וכן הפושט לא ידעה או ידעה והביא חדא מנייהו שהיא מדקדוק הלשון דשפיר ניחא ליה להביא מדקדוק ולא מפשט.<br><b> ושוב</b> ראיתי להרב צאן קדושים שם בזבחים דף כ\"ה שכתב וז\"ל ואת\"ל וכו' יש מקשין לשיטת הגאונים דאת\"ל הוי פשיטותא נמצא דאפשיטא דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי להרא\"ש ונמוק\"י בפ\"ק דמציעא וטור חו\"מ סי' רמ\"ג שכתבו דהבעיא דרבא באויר שאין סופו לנוח דלא אפשיטא והמוציא מחבירו עליו הראיה והא אפשיטא כאן דלאו כמונח דמי ודוחק לחלק בין אויר כלי לאויר חצר ובית ע\"כ ותמוהים דבריו טובא דלא ראה ש\"ס ערוך בגיטין דף ע\"ט ע\"ב דמבואר היטב דיש לחלק דאמרינן התם ב' חצירות וכו' עד מאי טעמא דהא לא נח ועיין פירוש רש\"י ולפי\"ז לק\"מ דהרא\"ש ונמוק\"י פסקו כרש\"י משו\"ה יש לחלק דהכא דאפשיטא היינו באויר כלי אבל ההיא דרבא לא אפשיטא דהוי באויר בית וחצר אלו תורף דבריו ולא ידעתי מה תיקן להטור דלא ס\"ל כרש\"י אלא כהתוס' וסייעתיה דאויר כלי ככלי ולעיקר קושיתו לא ידעתי מאי קא קשיא ליהו להגאונים הנ\"ל דהם לא יסברו דאת\"ל פשיטותא והא הרא\"ש בפירוש בפ\"ק דקידושין גבי התקדשי לי בחצי פרוטה לא ס\"ל דהוי את\"ל פשיטותא וכן ודאי הוא דעת הטור וכן יסבור הנמוק\"י ועוד כפי מאי דכתיבנא לעיל דהאי את\"ל הוא לר' יוסף אבל לרבה ורב כהנא דליכא את\"ל נמצא לא נפשטא ובתרייהו גרירנן דרבים נינהו אין מקום לקושייתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא יחד לה וזרק וכו' נתגלגל וכו' עד סוף ההלכה. </b> ועיין לה\"ה שכתב פירושים שונים והנה להפירוש הראשון קשה טובא דלא ימנע אי אזלינן בתר תחילתו או בתר סופו דאי אזלינן בתר תחילתו וכיון שנח בתוך ד' אמותיה אף שאח\"כ נתגלגל רחוק מד' אמותיה שפיר מתגרשת דאזלינן בתר תחילתו א\"כ אף שנתגלגל בפיסלא ויש לה ד' אמות תתגרשה דבתר תחילתו אזלינן ואי לא אזלינן אלא בתר סופו ולכן כשנפל בפיסלא אינה מתגרשת א\"כ גם בדליכא פיסלא ונתגלגל רחוק מד' אמות לא תיהוי מגורשת כיון דבתר סופו אזלינן ולבסוף אינו בתוך ד' אמותיה ושוב ראיתי למהריב\"ל בנימוקיו לרבינו הל' גירושין שתמה כן.<br><b> ולדידי</b> חזי לי ליישב דרבנן ס\"ל דתחילת הגירושין צריך שיהיה בתוך ד' אמותיה ואסוף הגירושין לא קפדינן שיהיו בתוך ד\"א ואפי' ברחוק סגי אמנם צריך שיהיה ברשותה דברשות אחרים לא מהני ולכן כשסוף הגירושין הוי ברשות אחרים דב' מקומות לא מושלי אינשי אינה מתגרשת אמנם בדליכא פיסלא רשות אחת היא וסגי ומאי דלא מהני ברחוק ד\"א אפי' בדליכא פיסלא היינו משום דאינו בצדו דלא גרע מביתה ממש ומ\"ש הרב המגיד ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקום בלבד הוא מושאל לה ר\"ל דמסתמא לא משאיל איניש אלא במקום שנופל דהיינו מה שהוא צריך השואל ולא מסיק אדעתיה יותר ולכן לא הוי גט דלא היה בצידו ברם כשנפל תוך ד' אמותיה ונתגלגל ונפל חוץ כיון שאותה שעה שפיר חייל מה שנתגלגל אח\"כ לא קפיד האי כיון שהכל חד רשותא היא ועדיין צריך להתיישב בזה ולהפירוש הב' קשיא טובא דלדבריו ז\"ל בקרוב ד' אמות אפילו שיש פיסלא ד\"א על ד\"א וכו' מהני וכשהוא רחוק צריך דלא ליהוי בפיסלא ד' על ד' או שם ליווי וכו' איך כתב בתחילת דבריו והגיע לד\"א שלה מגורשת הא לא הגיע אינה מגורשת ואיירי בסתמא אף בדליכא פיסלא ואמאי אינה מגורשת והא אפילו בדאיכא פיסלא אי הוי רחוק כיון דליכא בפיסלא ד' על ד' מגורשת כ\"ש בדליכא פיסלא דמגורשת ואמאי פסיק ותני דדוקא אם הגיע בתוך ד' אמותיה מגורשת ואי לא לא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב המגיד דאפי' למ\"ד בעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה בשליחות שאני דבטלה מקצתה בטלה כולה ותפסו עליו הרבנים בעל אור יקרות בגיטין ומעיל שמואל סי' נ\"ה דף צ\"ב מש\"ס גיטין דף ל\"ג דקאמר הש\"ס הכא במאי עסקינן בעידי הולכה וכו' דהרי נראה משם ברור דגם בשליחות בטלה מקצתה לא בטלה כולה וכך הם דברי המגדל עוז שם להביא מסוגיא זאת דגם בשליחות לא בטלה כולה והיינו כדברי רבינו דכתב שלח הגט וכו' זה שלא בפני זה בטל הגט כלומר מועיל הביטול ולא חיישינן שמא לא ידעו מזה השלוחים אחרים ויתנו הגט דאי נמי יתנו מגורשת היא דלא בטלה כולה וליכא תקלה ממנו ולכן הגירסא הנכונה בדברי הראב\"ד הא מחוורא יעו\"ש בדברי המגדל עוז.<br><b> וע\"פ</b> האמור בכונת רבינו יש לתמוה על הרב המגיד שלא הבין בדברי רבינו כן גם הר\"ן הבין בפירוש הסוגיא דלא כהרה\"מ אלא כדכתיבנא דגם בשליחות לא בטלה כולה ותמה על רבינו וסיים וכבר השיגו הראב\"ד ואף שחזר עצמו ליתן טעם לרבינו דלא ס\"ל דגם בשליחות לא בטלה כולה יעו\"ש לא כתב כמ\"ש הרה\"מ ומכל מקום נ\"ל בכונת רבינו כדכתיבנא וכמו שהבין המגדל עוז וכמו שנראה מפשט הש\"ס דלא כהר\"ן והרה\"מ ז\"ל.<br><b> ועיין</b> בהל' זאת מ\"ש המגיה להרב משל\"מ לישב בדרך אחרת וכונתו דב' לישני דרש\"י הם אחד וקא יהיב טעמא לתקנה הראשונה ומדברי הרב שדרכו להלוך בעקבי רש\"י נראה שהם ב' לשונות דסיים דמלקין על תקנת רבן גמליאל יעו\"ש גם מ\"ש בדרכו הב' הוא דבר זר דנוקמא פלוגתא חדשה ומה שהכריח ממה שתלה בש\"ס מחלוקת הא' באחרונים ולא להפך משום דאי היה תולה להפך היה לבע\"ד לחלק כמ\"ש הוא דעדיין נימא דגם מי שסובר ג' היינו טעמא משום חשש ממזרות ולכן נקט הש\"ס בהיפך דבהיפך אין לזוז דאל\"כ במאי פליגי רב יוחנן וריש לקיש ואם כן מינה ילפינן לאחרונים ג\"כ דמ��ן דס\"ל בג' לאו היינו משום חשש ממזרות ולא לפלגו גם בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף ל\"ב תוס' ד\"ה התם דבור ודבור הוא וכו'. יע\"ש עד מתורת גט לא בטליה משמע וכו' עכ\"ל וכ\"כ הרא\"ש והר\"ן והרשב\"א והריטב\"א ומן התימה להרב המגיד פ\"ו דגרושין הכ\"א כתב גירסת הש\"ס דילן דגטין וגירסת רבינו חננאל וז\"ל נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה וסיים וב' גירסאות יוצאות לדבר אחד ויוצא מהם שאם ביטלו בפירוש מתורת גט שאינו חוזר ומגרש ולכאורה הם דברים תמוהים.<br><b> עוד</b> כתב הרב המגיד וז\"ל ולפי דבריו קאי הבעיא אמתני' וכו' יעו\"ש כתב כן כמתנצל ממ\"ש הר\"ן והרשב\"א לסברת הרמב\"ם יעו\"ש והמשל\"מ שם הביא תשובת הריב\"ש וכתב ודין זה מוכרח ממקום אחר וכו' ולענ\"ד לא אידע שכול איך מוכרח מההיא דהתם הן אמת דאי אמר אנוס הוא שאני משביטל בפירוש דאי אמר אנוס הוא אי נודע דלאו אנוס הגט קיים משא\"כ בביטל דאף דלאו אנוס הגט בטל מ\"מ עדיין הספק דסימן קכ\"ז קאי דאי אמר אנוס הוא והאמת שהוא אנוס אי נתבטל הגט ולא יהא כשר עוד אי יתרצה לגרש בלב שלם או לא כיון שהוא אמת שהוא אנוס דומה לביטל בפירוש שהגט מבוטל ואינו מועיל עוד או לא גם אני מגמגם על הריב\"ש שכפי מ\"ש לדעת רבינו לישבו מההיא דפרק חזקת איך כתב בסוף סי' רל\"ב וז\"ל הרבה מן המחברים כתבו דאפי' לא נמצא האונס שאמר המודעה קיימת דגלוי מילתא בעלמא הוא כיון שיכול לבטל אפי' בלא אונס כדעת רבינו ז\"ל דכל המבטל וכו' די לו בשביטל דעתו שאינו חפץ בדבר ההוא וכו' ומה ראיה יש מדברי רבינו דאי רבינו כתב כן ה\"מ דמיירי בביטל בפירוש אבל כל שאמר אנוס צריך שיהיה אנוס וי\"ל וק\"ל."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף פ\"ב גמ' בעי אביי וכו'. הרי את מותרת וכו' עד תיקו עיין להר\"מ פ\"ח דגרושין שפסק כאת\"ל זולת בהרי את מותרת לשמעון או אף לשמעון הוי ספק גרושין מטעם דהאת\"ל דלשמעון אינו מפורש אף דהבעיא היא מוכרחות באת\"ל וכמ\"ש מרן בב\"י חלק אה\"ע סי' קכ\"ב יעו\"ש שכתב דכל דהאת\"ל אינו מפורש לא הוי פשיטותא ומכאן תשובה מוצאת למה שהקשה הב\"ח שם על הך כללא דכייל לן מרן ז\"ל דמנא ליה הא אלא דאף דהאת\"ל אינו מפורש הויא פשיטות וכ\"כ הרב זרע אברהם חיו\"ד סי' י\"ז דהא מדבריו כאן מורה בפירוש כדברי מרן גם מכאן תברא למ\"ש הלח\"מ פ\"ב מגירושין שחילק עם מרן בהך כללא דאף כשאין האת\"ל מפורש פוסק כאת\"ל כשהם ב' בעיינים אבל בבעין אחד לא כיון שאינו מפורש ומדבריו כאן הוי תברתיה דהא אף שהם ב' בעיינים כתב ספק מגורשת גם הוא סותר עצמו למ\"ש הוא גופיה פ\"ג דקריאת שמע ה\"ג דאף בבעיין אחד אם אינו מפורש האת\"ל פוסק כאת\"ל יעו\"ש ודוק.<br><b> וכתב</b> הרא\"ש בסוגיין ר\"ח פסק בכולהו לחומרא והרמב\"ם וכו' אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא אפשיטא עכ\"ל וכתב עליו הרב תפארת שמואל וז\"ל לא דקדק היטב כי הרמב\"ם ס\"ל לראובן אינה מגורשת גמורה דשייר שמעון והוא כאת\"ל וכשאמר לשמעון הוי ספק מגורשת דלא אפשיטא עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> איהו צריך למחול על כבודו דלא דייק היטב דכתב כן משום שהבין דמ\"ש דהא לא אפשיטא קאי גם לראובן ואינו כן דתחילה כתב אבל לראובן אינה מגורשת מדין ודאי וכן לשמעון ולא מדין ודאי אלא דהאי לא אפשיטא ושאני שמעון מראובן."
+            ],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף פ\"ב גמ' בעי אביי וכו'. הרי את מותרת וכו' עד תיקו עיין להר\"מ פ\"ח דגרושין שפסק כאת\"ל זולת בהרי את מותרת לשמעון או אף לשמעון הוי ספק גרושין מטעם דהאת\"ל דלשמעון אינו מפורש אף דהבעיא היא מוכרחות באת\"ל וכמ\"ש מרן בב\"י חלק אה\"ע סי' קכ\"ב יעו\"ש שכתב דכל דהאת\"ל אינו מפורש לא הוי פשיטותא ומכאן תשובה מוצאת למה שהקשה הב\"ח שם על הך כללא דכייל לן מרן ז\"ל דמנא ליה הא אלא דאף דהאת\"ל אינו מפורש הויא פשיטות וכ\"כ הרב זרע אברהם חיו\"ד סי' י\"ז דהא מדבריו כאן מורה בפירוש כדברי מרן גם מכאן תברא למ\"ש הלח\"מ פ\"ב מגירושין שחילק עם מרן בהך כללא דאף כשאין האת\"ל מפורש פוסק כאת\"ל כשהם ב' בעיינים אבל בבעין אחד לא כיון שאינו מפורש ומדבריו כאן הוי תברתיה דהא אף שהם ב' בעיינים כתב ספק מגורשת גם הוא סותר עצמו למ\"ש הוא גופיה פ\"ג דקריאת שמע ה\"ג דאף בבעיין אחד אם אינו מפורש האת\"ל פוסק כאת\"ל יעו\"ש ודוק.<br><b> וכתב</b> הרא\"ש בסוגיין ר\"ח פסק בכולהו לחומרא והרמב\"ם וכו' אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהא לא אפשיטא עכ\"ל וכתב עליו הרב תפארת שמואל וז\"ל לא דקדק היטב כי הרמב\"ם ס\"ל לראובן אינה מגורשת גמורה דשייר שמעון והוא כאת\"ל וכשאמר לשמעון הוי ספק מגורשת דלא אפשיטא עכ\"ל.<br><b> ולענ\"ד</b> איהו צריך למחול על כבודו דלא דייק היטב דכתב כן משום שהבין דמ\"ש דהא לא אפשיטא קאי גם לראובן ואינו כן דתחילה כתב אבל לראובן אינה מגורשת מדין ודאי וכן לשמעון ולא מדין ודאי אלא דהאי לא אפשיטא ושאני שמעון מראובן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גיטין דף פ\"ג גמ' על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות וכתב הרשב\"א בחידושיו וז\"ל וקשה לי דהא מכרו האב וכו' מותרת לילך דמה שנאסר לה לא הותר לה דאם מכר האב או שמת אע\"פ שהיא מותרת ליכנס בו אין זה בית אביה שנאסר בו ואנן כל שלא הותרה במה שנאסרה לא קרינן ביה כריתות וכו'. ואינו מחוור וכו' עכ\"ל ואני תמיה אמאי לא אתי מר מסוגיין דתני על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות ואותביה עליה בש\"ס מאי שנא חיי פלוני דלמא מיית וכו' חיי דידיה נמי דלמא מיית וכו' כנראה דאי ליכא קושיא המאי שנא ליכא קושיא והא קשה טובא דבאמר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני אמאי הוי כריתות סוף סוף לא מתקיים התנאי דלו יהי שאחר זמן שותה יין מ\"מ אינה שותה בחיי פלוני ונמצא דלעולם התנאי קיים ודוק.<br><b> עוד</b> כתב הרשב\"א וז\"ל ומסתברא דלישנא לאו דוקא וכו' והיינו נמי דבתוספתא לא קתני על מנת וכו' עכ\"ל ותהי עלה הרב משל\"מ פ\"ח דגרושין הי\"א וז\"ל ודע דמ\"ש וכן נראה מהתוספתא פי' מדתניא על מנת שלא תעלי באילן זה ועל מנת שלא תעלי בכותל וכו' ה\"ז גט ולא תני על מנת שלא תכנסי לבית זה וכו' ש\"מ דאפילו נפל ה\"ז גט וכו' ומיהו אין מכאן הכרח דלא נקט נפילת הבית דלא שכיח כמ\"ש פ' המגרש והתימה שכתב כמו שאנו עתידין לכתוב פרק המגרש ושם כתב להיפך עכ\"ל ומורי הרב יהודה אשכנזי ז\"ל תירץ יפה דמ\"ש הרשב\"א וזה נראה יותר מהתוספתא לא קאי למה שתירץ ב' לקושייתו אלא לעיקר השיטה דפי' בש\"ס דלא כהתוס' והיינו כמ\"ש בפרק המגרש דהכריח שיטתיה מהתוספתא.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה להבין בדברי הרשב\"א וכמו שהבין הרב דוזה נראה יותר קאי לתירוץ הב' שתירץ למאי דקשיא ליה לשיטתו והוא זה דבין לתירוץ הראשון דלא שכיח בין לתירוץ בשני מדוקדק כן מהתוספתא מדלא נקט בית אלא דהתירוץ השני מדוייק יותר מדלא נקט בית משמע דבבית דריסת הרגל לא כן לתירוץ ראשון דלא שכיח אין לדייק כ\"כ מדלא נקט בית דעדיין אפשר למינקט בלישניה בית ובפירוש העושה תנאי שהוא דוקא בבנין זה וא\"כ עדיין קשה דליתני בית הן אמת די\"ל דתני דומיא דשארה שהם בסתם נמצא דליכא הוכחה כ\"כ ברם לפירוש הב' ניחא דלא תני בית דבשום צד א\"א למתני דדריסת רגל אסר עליה וזה שכתב וזה נראה יותר כלומר דתרתי משמע מינה כמו שאנו עתידין לפרש שם התוספתא כפי' הב' ובזה הרווחנו דלא תקשי קושיה עצומה דהוה קשה מיניה וביה שם בהמגרש דאילו הוא ז\"ל הכריח מהתוספתא דלא תני בית משום דנפילה לא שכיח וכיון דלא שכיח לא הוי כריתות והוא כתב דכל ימי חיי פלוני הוי כריתות אע\"פ שהוא ילד והיא זקנה וכן על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד נ' שנה וכו' וזה לא שכיח שתחיה היא יותר כ\"כ שנה אלא דבמ\"ש ניחא דהוא לא ניחא ליה תירוץ דלא שכיח וכמ\"ש שם מהמביא תנין וכיון שכן אף דלא שכיח כיון דהוי דבר דאפשר הוי כריתות ודוק.<br><b> עוד</b> כתב המשל\"מ שם בתחילת הלשון על דברי התוס' דפרק המביא דף כ\"א דכתבו תימה הא אם מת אביה או מכרו וכו' יעו\"ש דקשיא ליה דתינח שתירצו לחלוקת מת אך קשה לחלוקת מכר ומכח קושיא זאת הוליד דס\"ל כסברת הריב\"ש יעו\"ש ואחר נשיקת ידיו ורגליו אינו הכרח דכוונתם י\"ל כמ\"ש הרב עצמות יוסף דבתירוצם דבית אביך ר\"ל המשפחה א\"כ גם מכירה לא קשיא אלא עניינו שלא ילך למשפחתה יעו\"ש וכ\"כ הרב ברוך אנג'יל בחידושיו לגיטין גם מה שהכריח מהר\"ן שכ\"כ אין בדבריו שום הכרח שיסבור זה דהוא לא כתב אלא שדבר שאפשר שיבא זמן שא\"א לעבור על תנאו דהיינו מת או מכר שבאותו זמן א\"א לעבור על תנאו הוי כריתות ואין בדבריו שום הוכחה גם מ\"ש ובזה ניחא אינו הכרח דיש לתרץ בזה בב' פנים כמ\"ש הרשב\"א או דלא שכיח או דאף קרקע עצמו אסר יעו\"ש.<br><b> עוד</b> עיין להמשל\"מ שהביא דברי הר\"ן והרשב\"א ומאי דקשיא ליה להר\"ן והדברים צ\"ע והקשה עליו כמהר\"ם אשכנזי ז\"ל הנ\"ל מסוגיית יומא דף י\"ג דקאמר דלרבנן למיתה דחד ודשנים הכל אחד אי חיישינן לחד כן לטובא ואי לא חיישינן לטובא ה\"ה לחד וא\"כ שפיר קא דחי הר\"ן כיון דחיישי התוס' למיתה דחדא כן חיישינן למיתת כל הזרע ואנכי הדיוט לא זכיתי להבין מאי קשיא ליה על הר\"ן דהר\"ן הביא שיטת הרשב\"א בשם י\"א ולא האריך לבאר הכל מה שצריך לבאר לשיטה זאת ואח\"כ הסכים לשיטת הרמב\"ם וכיון דלא ס\"ל כשיטת הרשב\"א משורשה מאי קשיא ליה עליה."
+            ],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי גטין דף פ\"ב ע\"ב תוס' ד\"ה שר' אליעזר וכו'. הא לאחר חוששין וכו' עכ\"ל הקושיא היא בנויה ע\"פ מ\"ש התוס' לקמן דף פ\"ג ד\"ה ועמדה וכו' שהוקשה להם והלא אין נשואין חלין שאסורה עליו משום אשת איש והו\"ל זנות ותירצו דאחר מיתת המגרש קאמר וכו' והרמב\"ן ז\"ל הוקשה לו קושית התוס' הנזכר שאין נשואין חלין והו\"ל זנות ואינו פוסל הגט דנשואין קאמר תירץ הרב המגיד פ\"ח מהל' גירושין הי\"ב משמו וז\"ל וי\"ל דכל שנשאת לו דרך נשואין בטל הגט דכן אתני עלה ועוד דממ\"נ אם תאמר עברה על התנאי אין כאן נשואין אם תאמר לא עברה א\"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה וא\"א לבטל נשואיו יותר משל אחרים עכ\"ל כך הוא הלשון בנוסחאות שבספרים חדשים אמנם בס' מגדל עוז אינו הואם תאמר קמא אלא אם תאמר לא עברה והכל עולה לסיגנון אחד דואם תאמר קמא נשאר בע\"פ דהקושיא היא דלא עברה וע\"ז משיב דאי לא עברה אין כח בידינו לגרשה מזה ונשאר עם זה נשואה ��היינו היפך התנאי ואם תאמר עברה אין כאן קושיא אלא שבספרים חדשים כתבוהו יותר מבואר וט\"ס יש בתוספת הזה אם תאמר עברה על התנאי יש כאן נשואין ופשוט."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתייחד עמה בפני עדים וכו'.</b> עיין להרב משל\"מ מ\"ש משם הרדב\"ז כת\"י שאם בעל בנידות לא שייך לומר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמאן דעבר האיסור כרת אינו חושש לבעילת זנות וקשיא לי עליו ממ\"ש רבינו פ\"ב דתמורה יעו\"ש דפוסק חזקה שאינו מניח ההתר ועושה האיסור ואף דהא מיהא עביד חדא איסורא יעו\"ש והחילוק מבואר כמ\"ש הרב מב' איסורין חלוקין לכששניהם בדבר אחד וכן חילק מהר\"ב הלוי הביא דבריו תלמידו הרב בס' יד אהרן חאה\"ע סי' ל\"ח דף מ\"ח ודחי לה מבקיאיות אחרות יעו\"ש ואיהו דידיה אמר לחלק שאיש זה שעליו אנו דנין יש לו בבהמה זו של הקדש דרך התר גמור ואפי' חסיד שבישראל יכול לחללה על בהמת חולין תמימה בכה\"ג אמרינן לא שביק התירה אבל בבעילת זנות דאף שנאמר דהוי לשם קדושין סוף סוף רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה נמצא דלא נטהר מכל וכל לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלו דבריו בקיצור.<br><b> ומהר\"ח</b> עשאל בליקוטים דף ד' ע\"ד דחי ליה וז\"ל ולדידי לא ניחא לי בזה דכיון דבכשרים אמרינן הכי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין למה לא נאמר כן בפריץ דנהי דרעים וחטאים נינהו מ\"מ אינו עובר אדאורייתא אלו דבריו ונראה כוונתו דבשלמא כשהוא כשר אמרינן ודאי דכונתו לקדש ואף דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כל היכא דאפשר למעט באיסור ולמלא תאותו עביד משא\"כ כדחזינן שהוא רשע ובעל נידה לא תלינן דכונתו לקדש ולהקל מאיסור בעילת זנות לאיסור דרבנן דרב מנגיד כיון דהא מיהא לא פלט מאיסורא.<br><b> ולדידיה</b> ניחא ליה בהקדים דברי הש\"ס משחרב ביהמ\"ק ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה נמצא דמי שנתן עיניו באשה לא מייתבה דעתיה בהתירה והשתא ניחא דלא אמרינן לא שביק איניש התירה אלא בששניהם שוים אבל כשהאיסור יש לו יתרון שביק התירה והכא דחזינן שהוא פריץ ורודף לקיים עצת יצרו נפש רשע איותה רע באיסור ולא בהיתר עכ\"ל והמה דברים נכונים.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה שהוא פשוט ע\"פ מה שסיים הרדב\"ז דמאן דעבר אאיסור כרת לא חש אבעילת זנות עכ\"ל כלומר דהוי איסור חמור ומאן דעבר החמור ודאי דעבר אקל משא\"כ התם דב' שוין נינהו ומ\"מ דברי אלה יתכנו לקושיתו על הרדב\"ז ברם לקושייתו על מהריט\"ץ דהתם הבעילה ביום הכיפורים אינה אלא דרבנן לא יתכן ולדעת מהריט\"ץ נראה דכיון דלרשע הזה אינו ידוע לו דאיסורא דרבנן הוא ואפ\"ה עושה ואף את\"ל דידוע לו מ\"מ ענין כזה ביום הכיפורים חשיבי לאינשי חמיר טובא כדאורייתא ואפ\"ה עושה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות גירושין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחי' פ\"א מהל' מילה הי\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הלח\"מ עיין בספרי אגורה באהלך דף מ\"ד ע\"ד ודף נ\"א."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Levirate_Marriage_and_Release",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחי' פ\"א מהל' מילה הי\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מ\"ש </b> הלח\"מ עיין בספרי אגורה באהלך דף מ\"ד ע\"ד ודף נ\"א."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,248 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Marriage",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות אישות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>הבת מיום לידתה וכו'. והיא מבת י\"ב שנה ויום אחד ומעלה וכו'.</b> ובהלכה י' <b> הבן וכו' והוא מבן י\"ג שנה ולמעלה נקרא גדול ונקרא איש.</b> הילך בפי' דכדי שתהיה הבת גדולה והבן גדול צריך מבת י\"ב ויום אחד ומעלה ומבן י\"ג ויום אחד ולמעלה דהיינו אחר הימים שלמים שכתב ומעלה ואינו מועיל במה שנכנס היום ולומר מקצת היום ככולו וזה אשתמטתיה להלכות קטנות ח\"ב סי' נ\"ד וז\"ל שאלה הא דבן י\"ג ויום אחד ובת י\"ב ויום אחד אם יש לומר מקצת היום ככולו וכו' וכתב שם יש עליה לידון שהשיב וז\"ל מההיא דאמרינן בריש ראש השנה מלך שעמד בכ\"ט באדר וכו' מונין לזה ולזה משמע דבכל ענין אמרינן מקצת היום ככולו וכו' אלו דבריו.<br><b> וחוץ</b> דהראנו לדעת דזה פשוט דבנידון דידיה אינו חשוב מקצת היום ככולו עוד זאת דגם באותו מענין ליכא מענין זה דמקצת היום ככולו דמאי דאיתא התם הוא דאפילו נכנס המלך בכ\"ט באדר כיון שהגיע ניסן חשיב מניסן ואילך שנה ב' שכך נראה להם לחכמים דכל שנכנס קודם ניסן אפי' שעה אחת מניסן ואילך חשיב שנה ב' דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולא משום דצריך דוקא יום אחד ושעה אחת חשיב כיום דמקצת היום ככולו ומ\"ש בש\"ס ויום אחד בשנה חשיב שנה ואה\"נ דהיה יכול לומר ושעה אחת בשנה חשיב שנה דהעיקר הוא דכל שקדם לניסן אפי' רגע אחד חשיב שנה גם מה שכתב עוד הלכות קטנות וז\"ל ובענין בל תאחר שם בפ\"ק דראש השנה לא אמרינן מקצת היום ככולו גבי שהומם בתוך הרגל וכו' לא באתי לכוונתו דשם בדף ה' ליכא אלא דכשהומם וחיללו לענין בל תאחר לא אזלינן בתר תחילה אלא משעה שחיללו ואינו עובר על בל תאחר דלא עבר הרגל שלם ואינו ענין ליום חסר אי חשיב כיום שלם.<br><b> וראיתי</b> בגליון הלכות קטנות להרב חיים יהודה אלגאזי בן ה\"ה מהר\"ש אלגאזי ז\"ל כתב וז\"ל ונ\"ל להביא ראיה דאמרינן מקצת היום ככולו ולא משגחינן בשעות ממאי דאיתא בפ\"א דמגילה דף ה' ע\"א וז\"ל ורבנן דקסרי בשם רבי אבא אמרו מנין שאין מחשבין שעות לחדשים שנאמר עד חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וכתב רש\"י ז\"ל שעות לחדשים כגון האומר אם לא באתי מכאן עד חדש הרי זה גיטך והיה חדש חסר ובא משחשכה ליום כ\"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החדש שהרי חדשה של לבנה כ\"ט ומחצה עכ\"ל הרי דאפי' לענין גט אשה דהוי ערוה חמורה אמרינן דכיון דחשיכה הוי גט ולא בעינן מעת לעת עכ\"ל.<br><b> ואנכי</b> הדיוט לא ידעתי את שיחו דמה ענין זה לזה ורב המרחק ביניהם דהתם הוא דקאמר דכל דאמר חדש בפיו היינו דוקא ימים שלמים דהיינו הכ\"ט ימים של חדש אבל השעות שיש עוד בכלל חדש זה אינן נכללים בחדש דכתיב חדש ימים אמנם אי אמרינן מקצת היום ככולו דהיינו דשעה אחת או ב' תחשב כמו יום שלם אין זה נלמד מזה ואין לומר דהכי פירושו דאי אמרינן מקצת היום ככולו ושעה אחת או ב' חשיבא יום א\"כ כשאמר חדש דהוי ימים גם השעות נקראים יום ונכנסו השעות דנקראו ימים בכלל החדש דא\"כ למה כתב קרא חדש ימים ל��תוק קרא מימים ולימא חדש לחוד ונכנס בחדש כל מה שהוא מהחדש דהיינו הימים והשעות שהם מחדש זה ומה ת\"ל ימים אם לא להורות כי הימים השלמים הם הנקראים חדש דוקא ולא השעות והיינו מאי דאמר רבי אבא מנין שאין מחשבין שעות לחדשים אבל אי שעה אחת או שתים וכו' חשיב יום בעלמא אינו ענין לזה ועיין לרבינו פ\"א מקידוש החדש מה שפי' פירוש אחר בהא דרבי אבא רחוק מפי' רש\"י ולא תעזוב נפשי לשאול בדברי רש\"י דלמה שינה את פי' בהאי מימרא דאין מחשבין שעות לחדשים ממה שפי' במימרא הסמוכה דאין מחשבין ימים לשנים דבחדא פי' בנזירות ובחדא פי' בנתינת גט ופירוש דדא שייך בחברתה וכן להיפך ודוק.<br><b> ושוב</b> אחר ימים חמותי ראיתי אור מופלג הוא הרב משל\"מ פ\"ב מהל' אישות הכ\"א ואנהר לן עיינין בענין זה ואייתי להתוס' ז\"ל באיזה מקומות כתבו דהאי יום אחד הוי שלם ובאיזה מקומות כתבו דא\"צ שלם ושוב כתב דעלה בדעתו דהוי פלוגתא דתנאי וידוע דהלכה באותן תנאים כמ\"ד דא\"צ יום שלם ושוב הביא ש\"ס יבמות דף ל\"ד מפורש יוצא דא\"צ יום שלם והוי צ\"ע למאן דבעי יום שלם יעו\"ש נפלאות מתורתו ומאחרי ראות כל דבריו אלה הדרי בי במאי דדייקנא מדברי רבינו שכתב ומעלה דר\"ל שיהיה היום שלם כי יש לדוחה לדחות ולא ליהוי היפך ש\"ס ערוך ודיה לצרה למאן דכתבו בפירוש שצריך שיהיה היום שלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבת מיום לידתה וכו'. והיא מבת י\"ב שנה ויום אחד ומעלה וכו'.</b> ובהלכה י' <b> הבן וכו' והוא מבן י\"ג שנה ולמעלה נקרא גדול ונקרא איש.</b> הילך בפי' דכדי שתהיה הבת גדולה והבן גדול צריך מבת י\"ב ויום אחד ומעלה ומבן י\"ג ויום אחד ולמעלה דהיינו אחר הימים שלמים שכתב ומעלה ואינו מועיל במה שנכנס היום ולומר מקצת היום ככולו וזה אשתמטתיה להלכות קטנות ח\"ב סי' נ\"ד וז\"ל שאלה הא דבן י\"ג ויום אחד ובת י\"ב ויום אחד אם יש לומר מקצת היום ככולו וכו' וכתב שם יש עליה לידון שהשיב וז\"ל מההיא דאמרינן בריש ראש השנה מלך שעמד בכ\"ט באדר וכו' מונין לזה ולזה משמע דבכל ענין אמרינן מקצת היום ככולו וכו' אלו דבריו.<br><b> וחוץ</b> דהראנו לדעת דזה פשוט דבנידון דידיה אינו חשוב מקצת היום ככולו עוד זאת דגם באותו מענין ליכא מענין זה דמקצת היום ככולו דמאי דאיתא התם הוא דאפילו נכנס המלך בכ\"ט באדר כיון שהגיע ניסן חשיב מניסן ואילך שנה ב' שכך נראה להם לחכמים דכל שנכנס קודם ניסן אפי' שעה אחת מניסן ואילך חשיב שנה ב' דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולא משום דצריך דוקא יום אחד ושעה אחת חשיב כיום דמקצת היום ככולו ומ\"ש בש\"ס ויום אחד בשנה חשיב שנה ואה\"נ דהיה יכול לומר ושעה אחת בשנה חשיב שנה דהעיקר הוא דכל שקדם לניסן אפי' רגע אחד חשיב שנה גם מה שכתב עוד הלכות קטנות וז\"ל ובענין בל תאחר שם בפ\"ק דראש השנה לא אמרינן מקצת היום ככולו גבי שהומם בתוך הרגל וכו' לא באתי לכוונתו דשם בדף ה' ליכא אלא דכשהומם וחיללו לענין בל תאחר לא אזלינן בתר תחילה אלא משעה שחיללו ואינו עובר על בל תאחר דלא עבר הרגל שלם ואינו ענין ליום חסר אי חשיב כיום שלם.<br><b> וראיתי</b> בגליון הלכות קטנות להרב חיים יהודה אלגאזי בן ה\"ה מהר\"ש אלגאזי ז\"ל כתב וז\"ל ונ\"ל להביא ראיה דאמרינן מקצת היום ככולו ולא משגחינן בשעות ממאי דאיתא בפ\"א דמגילה דף ה' ע\"א וז\"ל ורבנן דקסרי בשם רבי אבא אמרו מנין שאין מחשבין שעות לחדשים שנאמר עד חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וכתב רש\"י ז\"ל שעות לחדשים כגון האומר אם לא באתי מכאן עד חדש הרי זה גיטך והיה חדש חסר ובא משחשכה ליום כ\"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החדש שהרי חדשה של לבנה כ\"ט ומחצה עכ\"ל הרי דאפי' לענין גט אשה דהוי ערוה חמורה אמרינן דכיון דחשיכה הוי גט ולא בעינן מעת לעת עכ\"ל.<br><b> ואנכי</b> הדיוט לא ידעתי את שיחו דמה ענין זה לזה ורב המרחק ביניהם דהתם הוא דקאמר דכל דאמר חדש בפיו היינו דוקא ימים שלמים דהיינו הכ\"ט ימים של חדש אבל השעות שיש עוד בכלל חדש זה אינן נכללים בחדש דכתיב חדש ימים אמנם אי אמרינן מקצת היום ככולו דהיינו דשעה אחת או ב' תחשב כמו יום שלם אין זה נלמד מזה ואין לומר דהכי פירושו דאי אמרינן מקצת היום ככולו ושעה אחת או ב' חשיבא יום א\"כ כשאמר חדש דהוי ימים גם השעות נקראים יום ונכנסו השעות דנקראו ימים בכלל החדש דא\"כ למה כתב קרא חדש ימים לשתוק קרא מימים ולימא חדש לחוד ונכנס בחדש כל מה שהוא מהחדש דהיינו הימים והשעות שהם מחדש זה ומה ת\"ל ימים אם לא להורות כי הימים השלמים הם הנקראים חדש דוקא ולא השעות והיינו מאי דאמר רבי אבא מנין שאין מחשבין שעות לחדשים אבל אי שעה אחת או שתים וכו' חשיב יום בעלמא אינו ענין לזה ועיין לרבינו פ\"א מקידוש החדש מה שפי' פירוש אחר בהא דרבי אבא רחוק מפי' רש\"י ולא תעזוב נפשי לשאול בדברי רש\"י דלמה שינה את פי' בהאי מימרא דאין מחשבין שעות לחדשים ממה שפי' במימרא הסמוכה דאין מחשבין ימים לשנים דבחדא פי' בנזירות ובחדא פי' בנתינת גט ופירוש דדא שייך בחברתה וכן להיפך ודוק.<br><b> ושוב</b> אחר ימים חמותי ראיתי אור מופלג הוא הרב משל\"מ פ\"ב מהל' אישות הכ\"א ואנהר לן עיינין בענין זה ואייתי להתוס' ז\"ל באיזה מקומות כתבו דהאי יום אחד הוי שלם ובאיזה מקומות כתבו דא\"צ שלם ושוב כתב דעלה בדעתו דהוי פלוגתא דתנאי וידוע דהלכה באותן תנאים כמ\"ד דא\"צ יום שלם ושוב הביא ש\"ס יבמות דף ל\"ד מפורש יוצא דא\"צ יום שלם והוי צ\"ע למאן דבעי יום שלם יעו\"ש נפלאות מתורתו ומאחרי ראות כל דבריו אלה הדרי בי במאי דדייקנא מדברי רבינו שכתב ומעלה דר\"ל שיהיה היום שלם כי יש לדוחה לדחות ולא ליהוי היפך ש\"ס ערוך ודיה לצרה למאן דכתבו בפירוש שצריך שיהיה היום שלם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי אגורה באהלך דף מ' ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן שקידש בחלקו וכו'.</b> משנה בקידושין דף נ\"ב ובגמ' אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ר' יהודה סבר וכו' ור' יוסי סבר כאש וכו' והקשו בתוס' ישנים שם דלר' יוסי למה כתב רחמנא לך אדאצטריך למכתב מן האש יעו\"ש ולי קשה גם לר\"י למה כתב רחמנא מן האש אדאצטריך למימר לך ולזה י\"ל דלר\"י אצטריך מן האש לומר שיהא אחר הקטרת האשים וכמ\"ש רש\"י בפירוש החומש לכן אי לאו לך הו\"א מן האש ר\"ל דומיא דאש מה אש אכילה דוקא אף הדיוט אכילה דוקא אך קשה כמו שהקשו בתוס' ישנים לרבי יוסי ומן התימה על הרא\"ם דלא פי' כן ועיין בנח\"י שם שאינם מובנים דבריו וכמ\"ש בס' תועפות ראם סדר קרח יעו\"ש ולקושית התוס' ישנים י\"ל דדרשי בלך דרשי אחריני בדרך רז\"ל בכל דוכתא ולהכי אצטריך מן האש המורם מן האמור דבין למר ובין למר אצטריך מן האש למר שיהא דוקא אכילה כאכילת מזבח ולמר שיהא אחר הקטרת האשים וא\"כ אני תמיה למ\"ש התוס' בזבחים דף מ\"ד ע\"ב ד\"ה סד\"א מן האש וז\"ל תימה לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל עכ\"ל ולפי מ\"ש מאי קשיא להו.<br><b> וחכם</b> בני פחד יצחק יהיה בעזרו אמר לי בכונתם דמה שהקשו למ\"ל מן האש ר\"ל לא מן האש ולא לך דמשום לך אצטריך מן האש לדעת רבי יוסי וכמ\"ש התוס' ישנים כאן וקושיתם הוא לדעת ר' יוסי דר' יהודה חזר בו וכמסקנת הש\"ס בקידושין ולפי\"ז יפה הקשו בתוס' ישנים לר' יוסי לפי דר' יהודה חזר בו ורש\"י בחומש דפי' כר' יהודה משום דהכי הוא פשטיה דקרא וכדרכו בחומש.<br><b> והחכם</b> השלם בנימין פונטרימולי נר\"ו תירץ לזה דמה שהקשו התוס' בזבחים דלמ\"ל מן האש היינו בההיא ברייתא דסיים בה לך היא ולבניך שלך היא אפי' לקדש בו את האשה ופרש\"י במנחות דף ע\"ג דקאי לכל הני דאתרבו מהאי קרא וא\"כ א\"א לומר דמן האש הוא שלא לקדש בו את האשה ושפיר קשיא להו להתוס' ולענ\"ד ליתא חדא דלו יהי דפירוש הברייתא הוא כמו שפרש\"י במנחות דקאי לכל מאי דאתרבו קשה דמאי קשיא מן האש למאי אצטריך דאצטריך למאי דכתב רש\"י בחומש לאחר הקטרת האשים וכמו שקדמתי בקושיא ועוד שדברי רש\"י במנחות תמוהים המה וכמו שתמה עלייהו הרב ברכת הזבח והעיקר כמ\"ש בזבחים דהאי דרשא דלך לקדש בו את האשה קאי לגזל הגר לחודיה והאי ברייתא כסתם מתני' דידן דהמקדש בחלקו וכו' לא קידש וכן הבינו התוס' במנחות ד\"ה ואפי' לקדש ובזבחים ד\"ה ואפי' לקדש וא\"כ איך הקשו ל\"ל מן האש וא\"כ חזרה הקושיא לדוכתא והאמת כמ\"ש הבן יקיר לי יצ\"ו.<br><b> והשתא</b> לפום הך אוקמתא לא קשה מה שהקשה החכם הנ\"ל דב' קראי ל\"ל להזהיר לכהנים שלא יאכלו אלא אחר הקטרת האשים חד מן האש וחד קרא דסדר צו והקטיר הכהן וכו' והיה החזה וכדתני בברייתא דפרק תמיד נשחט דף נ\"ט ע\"ב יעו\"ש דהך ברייתא ס\"ל דקרא דמן האש שלא לקדש בו את האשה וקרא דלך ולבניך שהוא התר לקדש בו את האשה הוא דוקא לגזל הגר וכדעת התוס' ורש\"י בזבחים ור' יהודה הוא קודם חזרה דהוה נפקא ליה מתבת מן האש לאחר הקטרת האשים ולא הוה נפקא ליה מהקש דקרא דסדר צו ברם אחר דחזר בו נפקא ליה מהתם מקרא דסדר צו וממן האש שלא לקדש בו את האשה ודוק.",
+                "<b> ישראל שקידש במעשר עני וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ ומה שכתבתי בחי' לקמן הל' כ\"ד ומה שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף מ\"ב ע\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיי\"ש </b> בספרי אגורה באהלך דנ\"ג ע\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי אגורה באהלך דף י\"ד ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל תנאי שבעולם וכו'. צריך להיות בתנאי ד' דברים וכו'.</b> וכתב הרב המגיד עליו למה לא הביא תנאי שא\"א לקיימו ע\"י שליח ותירץ וז\"ל ואין זו קושיא לפי שכבר ביאר רבינו פ\"ד וכו' פי' דבריו שאלו הד' שמנה הם שמלמד לנו היאך יתנה אותם כדי שיועיל התנאי ולא יהא תנאי בטל אבל הא דא\"א לקיימו ע\"י שליח הוא דבר שלא יועיל התנאי ולא שייך כאן למנותם עם אלו הד' דהד' אלו הם קיום תנאי והך הוא ביטול וא\"כ לא זכיתי להבין מ\"ש עליו מרן כ\"מ וז\"ל ולא נהירא שאם היה כן דעת רבינו שגם זה הוא מתנאי בני גד ובני ראובן היה כותבו כאן וכוללו עם שאר התנאים עכ\"ל. ולענ\"ד דברי הרב המגיד נכונים בטעמן.<br><b> כתב</b> מרן בב\"י אה\"ע סי' ל\"ח וז\"ל והרא\"ש ז\"ל פרק מי שאחזו כתב שצריך שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואין כן דעת הר\"ם שהרי פסק פ\"ח דגירושין ה\"ז הרי זה גיטך על מנת שהנייר שלי ה\"ז גט ותתן ע\"כ ודבריו תמוהים בעיני דמאי ראיה מייתי משם שאני ההיא דאיירי בעל מנת ורבינו ס\"ל דבעל מנת אין צריך משפטי התנאים וכמ\"ש הוא ז\"ל פ\"ו מהל' אישות ואה\"נ דבאם צריך שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר וראיה דכשמנה משפטי התנאים לא מנה זה בשום מקום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ ומה שכתבתי לקמן פי\"ח ה\"ט."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ומה שכתבתי עליו בהל' טוען ונטען פ\"ד ה\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו יכול להוציאה ממדינה לכפר וכו' שיש דברים ויש דברים וכו'.</b> הכי איתא בש\"ס דף ק\"י בכתובות בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי כל מילי אלא מעיר לכרך מאי טעמא מסייע וכו' מנין שישיבת כרכין קשה שנא' ויברכו את העם וכו' ע\"כ נמצא דיש בזה מה שאין בזה דבכרכין הן אמת שכיחי כל מילי אבל ישיבת כרכין קשה ועיר אה\"נ הן אמת דאוירן יפה אבל לא שכיח כל מילי ומשו\"ה אין מוציאין מעיר לכרך ולא מכרך לעיר וזה שכתב רבינו שיש דברים ויש דברים וכ\"כ הסמ\"ג לאוין פ\"א וטור אה\"ע סי' ע\"ה ומן התימה על רש\"י בקידושין דף מ\"ט ע\"ב גבי מתני' על מנת שאני בן כרך ונמצא בן עיר כתב וז\"ל אע\"פ שהטעה לשבח טעות הוא עכ\"ל ולמה פי' שהוא שבח ולא פירש כפשטיה דהוי טעות דבעיר לא שכיחי כל מילי דומיא דסוגיין דבכתובות דיש בזה מה שאין בזה והוי דומיא דבן עיר ונמצא בן כרך דאף דבכרך שכיחי כל מילי מ\"מ חשיב טעות כיון דישיבת כרכין קשה ועוד יש לגמגם דלמה בפירוש ישיבת כרכים קשה שינה פירושו מכתובות לקדושין והן אמת דהכל אמת ודוק.<br><b> ועיין</b> בס' ב\"ה חלק אה\"ע סי' ל\"ח דקשיא ליה על מ\"ש רש\"י בקדושין וז\"ל בן עיר וכו' ישיבת כרכים קשה וכו' ושבים עכ\"ל מסוגיית כתובות דאנן בה ופירש\"י שם וסיים וז\"ל וא\"כ קשה הך בן כרך חשיב יותר דשכיחי כל מילי והא דאין מוציאין מעיר לכרך היינו מטעם דאין אוירן יפה הא בלא\"ה בן כרך חשוב יותר מבן עיר ואיך פרש\"י ישיבת כרכין קשה וכו' עוברים ושבים וצ\"ע עכ\"ל ולא ידעתי מאי קשיא ליה דיפה פירש\"י הרעותא דאיכא בכרך מ\"ש בש\"ס בכתובות דישיבת כרכים קשה ופשוט אך קשה מה שהקשנו עליו."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בחי' פ\"ד מהלכות טוען ה\"ד.<br><b> כתוב</b> אצלי בחידושי כתובות דף ט\"ו ע\"ב תוס' ד\"ה אם יש עדים וכו' דמיגו במקום עדים הוא עכ\"ל ויש להקשות דמה הקשו ומה תירצו דזה פשיטא דמי יהא נאמן נגד עדים ויראה דכונתם דזה אינו אלא מנהג דהבתולות יוצאות כן ואלמנה לא וסד\"א דכיון דאית ליה מיגו אירע כן שאף שהיתה אלמנה יצאת בהינומה וראשה פרועה או חלקו קליות נגד המנהג ולא הוי נגד עדים ותירצו דזה חשיב מיגו במקום עדים.<br><b> וכתב</b> בהגהות אשר\"י עלה דהך מתני' אם יש עדים וכו' הא דלא קתני אם יש עדים שנשאת בד' מפרש בירושלמי פ\"ק משום דיש שיש להם מאתים וכו' יעו\"ש פי' דתני במתני' תקנתא פסיקתא דעדות שיצאת בהינומה וראשה פרועה מועלת לכל הנשים אבל שנשאת בד' אינו מועיל לבוגרת ולמוכת עץ לפי שנשאת גם בשאר הימים ואפשר זו נשאת גם בשאר הימים וכתובתה מאתים ואין להביא אלא שיצאת בהינומה וראשה פרועה.<br><b> והרא\"ש</b> כתב וז\"ל ואף שבועה דאורייתא לא בעי וכו' הילכך האי מנה דמודה ביה הוי הילך כיון דאין לו טענה ליפטר הימנו עכ\"ל פי' דדבר דלא מצי למכפר לא חשיב מודה במקצת הטענה אלא כופר בכל וכן הוא ס' הרמב\"ם פ\"ד מטוען ה\"ד יעו\"ש והיינו טעמא כמ\"ש המפרשים שם דכיון דס\"ל כמ\"ד הילך פטור יעו\"ש פ\"ק דמציעא דף ד' א\"צ לדידיה אוקמתא הש\"ס דשעבוד קרקעות ושטרא מסייע ליה וכמ\"ש הלח\"מ שם ומן התימה על הלח\"מ פט\"ז מהלכות אישות הכ\"ה שהקשה על מ\"ש הרב המגיד לדעת הרמב\"ם מההיא אוקימתא דשעבוד קרקעות ומאי קשה הא איהו גופיה כתב דלדעת הרמב\"ם לא ס\"ל הך תירוצא אלא טעמא דברייתא משום הילך ועיין להמשל\"מ שם מה שפי' בכוונת הראב\"ד בהשגה זאת וקשה לפי' דא\"כ שם בהל' טוען היה לו להשיגו כי שם מקור הדין ולא כאן דנמשך מהתם ועיין מ\"ש הטור ז\"ל כאן באה\"ע סי' צ\"ו דפסק כהרא\"ש והוא דעת הרמב\"ם ז\"ל ובחו\"מ ס\"ס פ\"ט להיפך."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והנכסים וכו'.</b> כתב הרב המגיד היינו בעודם בעין ואם אינם בעין חייבת בשבועה יעו\"ש והרב נתיבות משפט נתיב כ\"ג חלק י\"א דף ש\"ב אקהי אקהייתא על דבריו אלו משם מהר\"ש יפה שדבריו הם היפך דברי התוס' יעו\"ש וגם שהכרעתו אינה מכרעת יעו\"ש ועיין להרב משל\"מ שמזווג דבריו עם דברי התוס' ז\"ל ולמה שהודה הרב משל\"מ ז\"ל שאין הכרעתו מכרעת עיין להרב אור יקרות חידושי גיטין פ' השולח דף ל\"ח פי' דבריו בפשיטות ונכון.<br><b> ברם</b> את הדבר הקשה אצלי מ\"ש הרב משל\"מ ז\"ל על דברי הרב המגיד אלו בפט\"ז ה\"ד וז\"ל מדברי הרב מהרש\"ך ח\"א סי' קע\"ז נראה דס\"ל דבנדונייא נהי דלא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו מ\"מ היורשים צריכים לישבע שלא פקדנו ולא ידעתי מנין לו דין זה דכיון דמורישם נוטלתם בלי שום שבועה ה\"נ יורשיה נוטלים בלא שבועה וכן נראה מדברי הרב ב\"י סי' צ\"ו ד\"ה ומ\"ש רבינו אבל כל נכסיה וכו' שכתב וגרושה נמי וכו' יעו\"ש עכ\"ל ודבריו אלה לא זכיתי להבינם דמה שמורישם היתה נוטלת בלא שבועה היינו דהיא תובעת ונכסיה הם בעין ברם יורשיה צריכים לישבע דאפשר דאי היתה קיימת לא הייתה תובעת ומה שנשבעין היורשין הוא שבועה מענין אחר ומה שהביא ראיה מדברי מרן פי' דבריו דכתב מרן וגרושה נמי וכו' והכונה דדוקא בגרושה יורשיה נשבעין שלא פקדנו משא\"כ באלמנה.<br><b> ולא</b> נהירא דמאי שנא כמ\"ש לקמן בסמוך שנראה מדברי מרן דאף דאין אדם מוריש שבועה לבניו מ\"מ נשבע שלא פקדנו ועוד ממה שסיים וכן מבואר מדברי הרמב\"ם ואם כונתו דקאי דבאלמנה בנכסי צאן ברזל אף יורשיה אינן נשבעים שלא פקדנו משא\"כ באלמנה ה��אך מבואר כן בדברי רבינו אפשר דרבינו ס\"ל דנשבעים שלא פקדנו ולא קאמר רבינו אלא לאפוקי שלא נאמר שאינם יורשים כלום משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו וקאמר דיורשים כתובתה ומ\"מ בשבועה שלא פקדנו אבא ועוד נחזי אנן אם בגרושה דליכא למיחש כל כך לצררי נשבעים שלא פקדנו כ\"ש באלמנה דאיכא למיחש לצררי דודאי דצריך להשביע ליורשים שלא פקדנו אבא וליכא סברא לחלק ביניהם ופירוש דברי מרן נמשכין הכי ארישא קאי דאלמנה גובה בשבועה וא\"כ אין היורשין יכולין לישבע וגרושה נמי צריכין לישבע וכו' ויורשיה יורשין משום דהיא עצמה לא היתה נשבעת והיינו דוקא כתובתה אבל נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל אינה צריכה לישבע האלמנה וכיון שכן היורשין יורשין ואה\"נ בשבועה שלא פקדנו ולא אכחד שהלשון אינו נכון לפי דעתי בדבריו מ\"מ חומר הענין מכריחנו ומ\"מ לו יהי שמרן חלוק בזה מ\"מ מהרש\"ך חולק ואינו מפרש כן והסברא נותנת כותיה ואדרבה לדבריהם שם נראה כדברי מהרש\"ך ז\"ל בבירור שכתב הטור אין האלמנה וכו' אלא בשבועה אבל נתגרשה וכו' בניה נשבעים שבועה שלא פקדנו וכו' והיינו טעמא כמ\"ש מרן שם והוא מש\"ס ערוך דאלמנה כיון שהיא חייבת בשבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו אין ליורשים כלום אבל בגרושה שאינה חייבת שבועה גם היורשין נוטלין בלא שבועה ומ\"מ נשבעים שלא פקדנו הרי בפי' דמורישם נוטלתם בלא שבועה ויורשיה נוטלין בשבועה ועיי' בתשובות מהרש\"ך ח\"א סי' ק\"ן ואף דלא פי' שם צריכין אנו לפרש דהיורשין צריכין לישבע שבועה שלא פקדנו יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>שאלה </b> פה העירה אזמיר יע\"א הסכימו שממעות המדודין שנוטל החתן מחמיו שיתן לכוללות העיר חמשה למאה וכעת לשאול הגיעו בנפטרה אשת ראובן בלי זרע של קימא ובאו לידי חשבון חצי הכתובה אי צריך להשיב ממש חצי המדודין או ינכו מאותו החצי חצי הממון שנתן לכוללות העיר דנמצא לא לקח המדודים כולם כאשר כתוב בכתובה אלא חסר מה שנתן לכולל העיר דרך משל אם לקח ק' חסר חמשה יורינו הדין עם מי ושכמ\"ה.<br><b> תשובה</b> לכאורה נראה דזה דומה למה שנסתפקו הפוסקי' בענין הרישים שלוקח הדיין שלהם אי גם יורשי ההשבון פורעים החצי או לא דלפי מ\"ש מהרשד\"ם חא\"ה סי' רכ\"ה דנפרע מאמצע גם בנ\"ד ינכה מאמצע ברם הא ליתא דלא דמי הא להא דשאני נדון הרישים דזה הרישים חל הוא על הממון וכמ\"ש מהרשד\"ם ונמצא חל מיד על הממון בפטירת האשה קודם שיבא הממון לרשות יורשי האשה וא\"כ כשיבא ליד יורשי האשה בא בידם פחות מירושתם מה שלקח הדיין משא\"כ בנ\"ד דלא נתחייב ממון זה לכולל העיר אלא עד שיביאו המדודין ליד החתן נמצא דגופו הוא דנתחייב במס זה בעד המדודין שלקח ולא הממון עצמו והא ראיה דקודם נתינתם לחתן לא היה נותן אב הכלה חמשה למאה לכולל העיר דלא הוי כמס דעלמא דאזלינן בתר הממון דכשהם ביד אבי הבת פורע המס אבי הבת וכשנתן המדודין פורע החתן המס ומנכין אותו מאבי הבת אלא נ\"ד שאני דבשביל המדודין חייבו לגופו למס זו של ה' למאה וא\"כ כשיבא לידי השבון נותן החצי בשלמות ואינו מנכה ממה שנתן לכולל העיר.<br><b> ועוד</b> יש לחלק חי' ברור ואמיתי דשאני נדון הרשד\"ם דכל עצמו של רישים אינו בא אלא לחלק ביניהם הנכסים לתת ליורשיה ולהבעל מה שמגיע אליהם ומכח החלוקה בא הרישים משא\"כ בנ\"ד דהך ה' למאה שנותן לכולל העיר הוא מס לחתן ואינו בא מכחם של הבעל והאשה וודאי הוא לבעל ואף שכתב מהר\"א ן' חסון ז\"ל בס' משפטים ישרים סי' ו' כי אין זה דינא דמלכותא אלא חמסנותא דאין לדיין רשות ליטול רישים אם לא יבא ברשות ב' הכתות לחלוק ובשכר טרחו נוטל הרישים אבל אם לא נקרא לו אין לו כלל אכתי עלילה זו באה בעד הממון הזה ועליה דידיה דממון זה באה הצרה הזאת וא\"כ למה יהיה להבעל דוקא ולא ליורשיה ג\"כ כיון דבשביל הממון זה בא הרישים הזה.<br><b> ומתוך</b> הכתוב ק\"ל למ\"ש הרב הנז' דלב' הטעמי' שכתב הר\"ן פרק הכותב לענין ההשבון דהא' הוא דהוי כנותן מתנה ע\"מ להחזיר החצי והאחר דהוי כאילו יורש' ומתנה להחזיר מירושתה א\"כ לב' הטעמים אלו אין ליורשי האשה מגע יד הדיין דהרי זה כחוב דעלמא דמתחייב לפרו' אותם בשטר חוב ואין מגע יד הדיין בדבר זה כלל וכו' א\"ד ז\"ל והמה תמוהים וכי מה שעשה המלך עפ\"י התורה עשה הן אמת שבדין תורה זה חוב גמור מבעל ליורשי האשה ואעפ\"י כן גזר המלך לעשות חלוקה זו על ידם וכדינא דמלכותא דינם קיים ואף שאין זה דינא דמלכותא אלא אם ירצו לחלוק על ידם ולא אם לא יתרצו מ\"מ הך חמסנותא לאיזה ענין בא לסיבת הבעל ויורשי האשה הוא וא\"כ מה להם עם הבעל לחודיה הרי עלילה זו באה על ממון שניהם לדעת מהרשד\"ם ואין לנו עסק עם תורת משה בענין זה.<br><b> איך</b> שיהיה אף למ\"ש מהרשד\"ם דיחלוק נזק הרישים מ\"מ אין דומה נ\"ד לרישים כמ\"ש והוי הכל לבעל ולא ינכו ליורשים ומה גם למ\"ש מהר\"ש ן' חסון ז\"ל אחר שהביא ב' טעמי' דהר\"ן כתב וז\"ל וכפי ב' הטעמים הנז' אפשר לומר דלא דמי זה להשותפי' דהרי אינן שותפי' בזה הממון אלא הוא כולו של הבעל והוא נתחייב להחזיר חצי מה שלקח ומה שלקח הדיין מילתא דשכיח הוא והו\"ל לאתנויי ולטעם שנתן ע\"מ להחזיר אף אם ישאר לחתן החצי מה בכך כל שלא חזר החצי לא קיים התנאי וכו' וא\"כ אף בנ\"ד דהוא ודאי שנותן לכולל העיר כך וכך והו\"ל לאתנויי וכן לטעם הב' כמ\"ש באופן כי אף בענין הרישים אינו מוסכם כי בין מהר\"ש ן' חסון בין מהר\"א ן' חסון ז\"ל לא הסכימו להזיק ליורשי האשה אלא מכח שכבר הורה זקן מהרשד\"ם ז\"ל.<br><b> וכבר</b> נתפש' המנהג והבו דלא לוסיף עלה ומה גם לפי מה שחילקנו בין נדון רישים לנדון דידן.<br><b> וזאת</b> מאתי בנו והוא תלמידו לחלק דאף להוראת זקן מהרשד\"ם ז\"ל מ\"מ נ\"ד שאני משום דמיד שנוטל החתן המדודין נותן לכולל העיר החמשה למאה ואפילו הכי כותבין בכתובה סכום המדודין בשלימות שקבל החתן כ\"וכ מעות בלי נכוי החמשה למאה שנתן והשתא אם איתא דחצי מה שנתן לכולל העיר נוגע לאשה וכשיבא לידי השבון מנכין ליורשיה לאיזה צורך כותבין בכתובה סכום המדודין בשלימו' הלא חסר ממנו חמשה בכל מאה שלא נטל אלא ודאי דמס זה שנותן לכולל העיר הוא לגופו של חתן ואין לאשה חלק בו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב המגיד על שם הרשב\"א דאם גרשה והחזירה בטל תנאו ומייתי לה מדתניא בן לוי שמכר שדה לישראל וכו' שאם מכרו וחזר ולקחו אין לו עליו כלום וראיתי להרב שער אפרים סי' ע' דקא מתמה על הרא\"ש בריש פרק הנושא דכתב דין זה דהרשב\"א מסברא דנפשיה ולא הביא ראיה מהא דבן לוי יעו\"ש ואנכי הרואה ראיתי לו נדחק לחלק בין הא להא ככתוב שם קחינו משם.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דהחילוק פשוט דהתם גבי בן לוי הא אתמר שם דהיינו טעמא דתנאי זה קיים דכיון דאמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר ע\"כ וכיון דמכח שייור מקום אתי עלה א\"כ כשהתנה כל זמן ששדה זו בידך כשמכרה הרי מחל השיור הנזכר דכך התנה דהשיור הזה יהיה דוקא כשיהיה בידו ברם כל דמכר הרי סילק עצמו מהשיור ועבר כל הקרקע שלם ללוקח וא\"כ כשמכר הלוקח הזה למוכר מוכר הכל מה שהיה אצלו ונמצא זוכה בכל הקרקע שלם בלי שיור משא\"כ הכא דעשה תנאי בנשואין וגרשה וחזרה אצלו יש לומר שעל מנת כתובה א' החזירה וע\"פ התנאי שעשה בנישואין הראשונים וכדתנן בהכותב המחזיר גרושתו על דעת כתובה הראשונה החזירה והרב לא דרך בדרך זה אף שנראה הכל אחד ומ\"ש בתוך דבריו ואף שאמרינן בפרק הנושא דף ק\"ב אלא היא דליתא בתנאי בי\"ד מהני לה קנין בנות דאיתנהו בתנאי בי\"ד לא מהני קנין וא\"כ לא שייך לומר על תנאי הראשונה החזירה וכו' לא הבנתי כונתו בדברות אלו איך שיהיה אדרבא כל כך לענ\"ד החילוק פשוט דיש לתמוה על הרשב\"א שלמד משם כיון דאין עניינם אחד.<br><b> וראיתי</b> לו עוד להגאון בעל שער אפרים שם שרצה ללמוד מההיא מתני' דפרק הנושא מסיפא דתני כל זמן שאת עמי דאמרינן נתגרשה אף שחזר ונשאה מ\"מ נפטר וכ\"ש במוהל שנדר לו הבעה\"ב ליתן לו למול את בנו ומתה אשתו שנפטר מנדרו ולענ\"ד אין הנדון דומה לראיה דנדון המוהל שנדר לו שימול את בנו מה לי מאשה זו לאשה אחרת לא תלה אלא בו דה\"ק לו שנולד לו משא\"כ במתני' שהאשה נשאת לו בתנאי שיזון לו את בתו באנו לחלק בין אמרה סתם לאמרה כל זמן שאת עמי וכו' ואין דמיונו עולה יפה ולפי האמור אינו מוכרח גם למה שהביא ראיה מנפל הבית יעו\"ש דשאני הכא דתלה הענין בבנו יהיה נוצר מאיזי אשה שיהיה ודוק גם הראיה שהביא ממתני' דכלים פי\"ח מ\"ו יעו\"ש דכיון דנשברה פנים חדשות באו לכאן ואף הכא שמתה אשתו פנים חדשות באו לכאן אחר נשיקת ידיו ורגליו גם זו לפי קוצר דעתי אינה ראיה דהתם כיון שנשברה הכלי אזדא ליה מתורת כלי ופנים חדשות באו לכאן משא\"כ בנידון דידיה דמה שנדר הוא על בנו שימול אותו ראובן לא אזל ולא נדחה כי בין יהיה הבן מאשה זו או מאחרת לעולם הוא בנו וליכא דחיה כלל שנאמר פנים חדשות באו לכאן את זה כתבתי כנושא ונותן בדבר הלכה כי כך דרכה של תורה כי איני כדאי לחלוק על דבריו ח\"ו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Marriage/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,245 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Marriage",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Marriage",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>הבת מיום לידתה וכו'. והיא מבת י\"ב שנה ויום אחד ומעלה וכו'.</b> ובהלכה י' <b> הבן וכו' והוא מבן י\"ג שנה ולמעלה נקרא גדול ונקרא איש.</b> הילך בפי' דכדי שתהיה הבת גדולה והבן גדול צריך מבת י\"ב ויום אחד ומעלה ומבן י\"ג ויום אחד ולמעלה דהיינו אחר הימים שלמים שכתב ומעלה ואינו מועיל במה שנכנס היום ולומר מקצת היום ככולו וזה אשתמטתיה להלכות קטנות ח\"ב סי' נ\"ד וז\"ל שאלה הא דבן י\"ג ויום אחד ובת י\"ב ויום אחד אם יש לומר מקצת היום ככולו וכו' וכתב שם יש עליה לידון שהשיב וז\"ל מההיא דאמרינן בריש ראש השנה מלך שעמד בכ\"ט באדר וכו' מונין לזה ולזה משמע דבכל ענין אמרינן מקצת היום ככולו וכו' אלו דבריו.<br><b> וחוץ</b> דהראנו לדעת דזה פשוט דבנידון דידיה אינו חשוב מקצת היום ככולו עוד זאת דגם באותו מענין ליכא מענין זה דמקצת היום ככולו דמאי דאיתא התם הוא דאפילו נכנס המלך בכ\"ט באדר כיון שהגיע ניסן חשיב מניסן ואילך שנה ב' שכך נראה להם לחכמים דכל שנכנס קודם ניסן אפי' שעה אחת מניסן ואילך חשיב שנה ב' דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולא משום דצריך דוקא יום אחד ושעה אחת חשיב כיום דמקצת היום ככולו ומ\"ש בש\"ס ויום אחד בשנה חשיב שנה ואה\"נ דהיה יכול לומר ושעה אחת בשנה חשיב שנה דהעיקר הוא דכל שקדם לניסן אפי' רגע אחד חשיב שנה גם מה שכתב עוד הלכות קטנות וז\"ל ובענין בל תאחר שם בפ\"ק דראש השנה לא אמרינן מקצת היום ככולו גבי שהומם בתוך הרגל וכו' לא באתי לכוונתו דשם בדף ה' ליכא אלא דכשהומם וחיללו לענין בל תאחר לא אזלינן בתר תחילה אלא משעה שחיללו ואינו עובר על בל תאחר דלא עבר הרגל שלם ואינו ענין ליום חסר אי חשיב כיום שלם.<br><b> וראיתי</b> בגליון הלכות קטנות להרב חיים יהודה אלגאזי בן ה\"ה מהר\"ש אלגאזי ז\"ל כתב וז\"ל ונ\"ל להביא ראיה דאמרינן מקצת היום ככולו ולא משגחינן בשעות ממאי דאיתא בפ\"א דמגילה דף ה' ע\"א וז\"ל ורבנן דקסרי בשם רבי אבא אמרו מנין שאין מחשבין שעות לחדשים שנאמר עד חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וכתב רש\"י ז\"ל שעות לחדשים כגון האומר אם לא באתי מכאן עד חדש הרי זה גיטך והיה חדש חסר ובא משחשכה ליום כ\"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החדש שהרי חדשה של לבנה כ\"ט ומחצה עכ\"ל הרי דאפי' לענין גט אשה דהוי ערוה חמורה אמרינן דכיון דחשיכה הוי גט ולא בעינן מעת לעת עכ\"ל.<br><b> ואנכי</b> הדיוט לא ידעתי את שיחו דמה ענין זה לזה ורב המרחק ביניהם דהתם הוא דקאמר דכל דאמר חדש בפיו היינו דוקא ימים שלמים דהיינו הכ\"ט ימים של חדש אבל השעות שיש עוד בכלל חדש זה אינן נכללים בחדש דכתיב חדש ימים אמנם אי אמרינן מקצת היום ככולו דהיינו דשעה אחת או ב' תחשב כמו יום שלם אין זה נלמד מזה ואין לומר דהכי פירושו דאי אמרינן מקצת היום ככולו ושעה אחת או ב' חשיבא יום א\"כ כשאמר חדש דהוי ימים גם השעות נקראים יום ונכנסו השעות דנקראו ימים בכלל החדש דא\"כ למה כתב קרא חדש ימים לשתוק קרא מימים ולימא חדש לחוד ונכנס בחדש כל מה שהוא מהחדש דהיינו הימים והשעות שהם מחדש זה ומה ת\"ל ימים אם לא להורות כי הימים השלמים הם הנקראים חדש דוקא ולא השעות והיינו מאי דאמר רבי אבא מנין שאין מחשבין שעות לחדשים אבל אי שעה אחת או שתים וכו' חשיב יום בעלמא אינו ענין לז�� ועיין לרבינו פ\"א מקידוש החדש מה שפי' פירוש אחר בהא דרבי אבא רחוק מפי' רש\"י ולא תעזוב נפשי לשאול בדברי רש\"י דלמה שינה את פי' בהאי מימרא דאין מחשבין שעות לחדשים ממה שפי' במימרא הסמוכה דאין מחשבין ימים לשנים דבחדא פי' בנזירות ובחדא פי' בנתינת גט ופירוש דדא שייך בחברתה וכן להיפך ודוק.<br><b> ושוב</b> אחר ימים חמותי ראיתי אור מופלג הוא הרב משל\"מ פ\"ב מהל' אישות הכ\"א ואנהר לן עיינין בענין זה ואייתי להתוס' ז\"ל באיזה מקומות כתבו דהאי יום אחד הוי שלם ובאיזה מקומות כתבו דא\"צ שלם ושוב כתב דעלה בדעתו דהוי פלוגתא דתנאי וידוע דהלכה באותן תנאים כמ\"ד דא\"צ יום שלם ושוב הביא ש\"ס יבמות דף ל\"ד מפורש יוצא דא\"צ יום שלם והוי צ\"ע למאן דבעי יום שלם יעו\"ש נפלאות מתורתו ומאחרי ראות כל דבריו אלה הדרי בי במאי דדייקנא מדברי רבינו שכתב ומעלה דר\"ל שיהיה היום שלם כי יש לדוחה לדחות ולא ליהוי היפך ש\"ס ערוך ודיה לצרה למאן דכתבו בפירוש שצריך שיהיה היום שלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבת מיום לידתה וכו'. והיא מבת י\"ב שנה ויום אחד ומעלה וכו'.</b> ובהלכה י' <b> הבן וכו' והוא מבן י\"ג שנה ולמעלה נקרא גדול ונקרא איש.</b> הילך בפי' דכדי שתהיה הבת גדולה והבן גדול צריך מבת י\"ב ויום אחד ומעלה ומבן י\"ג ויום אחד ולמעלה דהיינו אחר הימים שלמים שכתב ומעלה ואינו מועיל במה שנכנס היום ולומר מקצת היום ככולו וזה אשתמטתיה להלכות קטנות ח\"ב סי' נ\"ד וז\"ל שאלה הא דבן י\"ג ויום אחד ובת י\"ב ויום אחד אם יש לומר מקצת היום ככולו וכו' וכתב שם יש עליה לידון שהשיב וז\"ל מההיא דאמרינן בריש ראש השנה מלך שעמד בכ\"ט באדר וכו' מונין לזה ולזה משמע דבכל ענין אמרינן מקצת היום ככולו וכו' אלו דבריו.<br><b> וחוץ</b> דהראנו לדעת דזה פשוט דבנידון דידיה אינו חשוב מקצת היום ככולו עוד זאת דגם באותו מענין ליכא מענין זה דמקצת היום ככולו דמאי דאיתא התם הוא דאפילו נכנס המלך בכ\"ט באדר כיון שהגיע ניסן חשיב מניסן ואילך שנה ב' שכך נראה להם לחכמים דכל שנכנס קודם ניסן אפי' שעה אחת מניסן ואילך חשיב שנה ב' דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולא משום דצריך דוקא יום אחד ושעה אחת חשיב כיום דמקצת היום ככולו ומ\"ש בש\"ס ויום אחד בשנה חשיב שנה ואה\"נ דהיה יכול לומר ושעה אחת בשנה חשיב שנה דהעיקר הוא דכל שקדם לניסן אפי' רגע אחד חשיב שנה גם מה שכתב עוד הלכות קטנות וז\"ל ובענין בל תאחר שם בפ\"ק דראש השנה לא אמרינן מקצת היום ככולו גבי שהומם בתוך הרגל וכו' לא באתי לכוונתו דשם בדף ה' ליכא אלא דכשהומם וחיללו לענין בל תאחר לא אזלינן בתר תחילה אלא משעה שחיללו ואינו עובר על בל תאחר דלא עבר הרגל שלם ואינו ענין ליום חסר אי חשיב כיום שלם.<br><b> וראיתי</b> בגליון הלכות קטנות להרב חיים יהודה אלגאזי בן ה\"ה מהר\"ש אלגאזי ז\"ל כתב וז\"ל ונ\"ל להביא ראיה דאמרינן מקצת היום ככולו ולא משגחינן בשעות ממאי דאיתא בפ\"א דמגילה דף ה' ע\"א וז\"ל ורבנן דקסרי בשם רבי אבא אמרו מנין שאין מחשבין שעות לחדשים שנאמר עד חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וכתב רש\"י ז\"ל שעות לחדשים כגון האומר אם לא באתי מכאן עד חדש הרי זה גיטך והיה חדש חסר ובא משחשכה ליום כ\"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החדש שהרי חדשה של לבנה כ\"ט ומחצה עכ\"ל הרי דאפי' לענין גט אשה דהוי ערוה חמורה אמרינן דכיון דחשיכה הוי גט ול�� בעינן מעת לעת עכ\"ל.<br><b> ואנכי</b> הדיוט לא ידעתי את שיחו דמה ענין זה לזה ורב המרחק ביניהם דהתם הוא דקאמר דכל דאמר חדש בפיו היינו דוקא ימים שלמים דהיינו הכ\"ט ימים של חדש אבל השעות שיש עוד בכלל חדש זה אינן נכללים בחדש דכתיב חדש ימים אמנם אי אמרינן מקצת היום ככולו דהיינו דשעה אחת או ב' תחשב כמו יום שלם אין זה נלמד מזה ואין לומר דהכי פירושו דאי אמרינן מקצת היום ככולו ושעה אחת או ב' חשיבא יום א\"כ כשאמר חדש דהוי ימים גם השעות נקראים יום ונכנסו השעות דנקראו ימים בכלל החדש דא\"כ למה כתב קרא חדש ימים לשתוק קרא מימים ולימא חדש לחוד ונכנס בחדש כל מה שהוא מהחדש דהיינו הימים והשעות שהם מחדש זה ומה ת\"ל ימים אם לא להורות כי הימים השלמים הם הנקראים חדש דוקא ולא השעות והיינו מאי דאמר רבי אבא מנין שאין מחשבין שעות לחדשים אבל אי שעה אחת או שתים וכו' חשיב יום בעלמא אינו ענין לזה ועיין לרבינו פ\"א מקידוש החדש מה שפי' פירוש אחר בהא דרבי אבא רחוק מפי' רש\"י ולא תעזוב נפשי לשאול בדברי רש\"י דלמה שינה את פי' בהאי מימרא דאין מחשבין שעות לחדשים ממה שפי' במימרא הסמוכה דאין מחשבין ימים לשנים דבחדא פי' בנזירות ובחדא פי' בנתינת גט ופירוש דדא שייך בחברתה וכן להיפך ודוק.<br><b> ושוב</b> אחר ימים חמותי ראיתי אור מופלג הוא הרב משל\"מ פ\"ב מהל' אישות הכ\"א ואנהר לן עיינין בענין זה ואייתי להתוס' ז\"ל באיזה מקומות כתבו דהאי יום אחד הוי שלם ובאיזה מקומות כתבו דא\"צ שלם ושוב כתב דעלה בדעתו דהוי פלוגתא דתנאי וידוע דהלכה באותן תנאים כמ\"ד דא\"צ יום שלם ושוב הביא ש\"ס יבמות דף ל\"ד מפורש יוצא דא\"צ יום שלם והוי צ\"ע למאן דבעי יום שלם יעו\"ש נפלאות מתורתו ומאחרי ראות כל דבריו אלה הדרי בי במאי דדייקנא מדברי רבינו שכתב ומעלה דר\"ל שיהיה היום שלם כי יש לדוחה לדחות ולא ליהוי היפך ש\"ס ערוך ודיה לצרה למאן דכתבו בפירוש שצריך שיהיה היום שלם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי אגורה באהלך דף מ' ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן שקידש בחלקו וכו'.</b> משנה בקידושין דף נ\"ב ובגמ' אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ר' יהודה סבר וכו' ור' יוסי סבר כאש וכו' והקשו בתוס' ישנים שם דלר' יוסי למה כתב רחמנא לך אדאצטריך למכתב מן האש יעו\"ש ולי קשה גם לר\"י למה כתב רחמנא מן האש אדאצטריך למימר לך ולזה י\"ל דלר\"י אצטריך מן האש לומר שיהא אחר הקטרת האשים וכמ\"ש רש\"י בפירוש החומש לכן אי לאו לך הו\"א מן האש ר\"ל דומיא דאש מה אש אכילה דוקא אף הדיוט אכילה דוקא אך קשה כמו שהקשו בתוס' ישנים לרבי יוסי ומן התימה על הרא\"ם דלא פי' כן ועיין בנח\"י שם שאינם מובנים דבריו וכמ\"ש בס' תועפות ראם סדר קרח יעו\"ש ולקושית התוס' ישנים י\"ל דדרשי בלך דרשי אחריני בדרך רז\"ל בכל דוכתא ולהכי אצטריך מן האש המורם מן האמור דבין למר ובין למר אצטריך מן האש למר שיהא דוקא אכילה כאכילת מזבח ולמר שיהא אחר הקטרת האשים וא\"כ אני תמיה למ\"ש התוס' בזבחים דף מ\"ד ע\"ב ד\"ה סד\"א מן האש וז\"ל תימה לא לכתוב מן האש ולא בעי לכל עכ\"ל ולפי מ\"ש מאי קשיא להו.<br><b> וחכם</b> בני פחד יצחק יהיה בעזרו אמר לי בכונתם דמה שהקשו למ\"ל מן האש ר\"ל לא מן האש ולא לך דמשום לך אצטריך מן האש לדעת רבי יוסי וכמ\"ש התוס' ישנים כאן וקושיתם הוא לדעת ר' יוסי דר' יהודה חזר בו וכמסקנת הש\"ס בקידושין ולפי\"ז יפה הקשו בתוס' ישנים לר' יוסי לפי דר' יהודה חזר בו ורש\"י בחומש דפי' כר' יהודה משום דהכי הוא פשטיה דקרא וכדרכו בחומש.<br><b> והחכם</b> השלם בנימין פונטרימולי נר\"ו תירץ לזה דמה שהקשו התוס' בזבחים דלמ\"ל מן האש היינו בההיא ברייתא דסיים בה לך היא ולבניך שלך היא אפי' לקדש בו את האשה ופרש\"י במנחות דף ע\"ג דקאי לכל הני דאתרבו מהאי קרא וא\"כ א\"א לומר דמן האש הוא שלא לקדש בו את האשה ושפיר קשיא להו להתוס' ולענ\"ד ליתא חדא דלו יהי דפירוש הברייתא הוא כמו שפרש\"י במנחות דקאי לכל מאי דאתרבו קשה דמאי קשיא מן האש למאי אצטריך דאצטריך למאי דכתב רש\"י בחומש לאחר הקטרת האשים וכמו שקדמתי בקושיא ועוד שדברי רש\"י במנחות תמוהים המה וכמו שתמה עלייהו הרב ברכת הזבח והעיקר כמ\"ש בזבחים דהאי דרשא דלך לקדש בו את האשה קאי לגזל הגר לחודיה והאי ברייתא כסתם מתני' דידן דהמקדש בחלקו וכו' לא קידש וכן הבינו התוס' במנחות ד\"ה ואפי' לקדש ובזבחים ד\"ה ואפי' לקדש וא\"כ איך הקשו ל\"ל מן האש וא\"כ חזרה הקושיא לדוכתא והאמת כמ\"ש הבן יקיר לי יצ\"ו.<br><b> והשתא</b> לפום הך אוקמתא לא קשה מה שהקשה החכם הנ\"ל דב' קראי ל\"ל להזהיר לכהנים שלא יאכלו אלא אחר הקטרת האשים חד מן האש וחד קרא דסדר צו והקטיר הכהן וכו' והיה החזה וכדתני בברייתא דפרק תמיד נשחט דף נ\"ט ע\"ב יעו\"ש דהך ברייתא ס\"ל דקרא דמן האש שלא לקדש בו את האשה וקרא דלך ולבניך שהוא התר לקדש בו את האשה הוא דוקא לגזל הגר וכדעת התוס' ורש\"י בזבחים ור' יהודה הוא קודם חזרה דהוה נפקא ליה מתבת מן האש לאחר הקטרת האשים ולא הוה נפקא ליה מהקש דקרא דסדר צו ברם אחר דחזר בו נפקא ליה מהתם מקרא דסדר צו וממן האש שלא לקדש בו את האשה ודוק.",
+                "<b> ישראל שקידש במעשר עני וכו'.</b> עיין מ\"ש הלח\"מ ומה שכתבתי בחי' לקמן הל' כ\"ד ומה שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף מ\"ב ע\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיי\"ש </b> בספרי אגורה באהלך דנ\"ג ע\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בספרי אגורה באהלך דף י\"ד ע\"א."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכל תנאי שבעולם וכו'. צריך להיות בתנאי ד' דברים וכו'.</b> וכתב הרב המגיד עליו למה לא הביא תנאי שא\"א לקיימו ע\"י שליח ותירץ וז\"ל ואין זו קושיא לפי שכבר ביאר רבינו פ\"ד וכו' פי' דבריו שאלו הד' שמנה הם שמלמד לנו היאך יתנה אותם כדי שיועיל התנאי ולא יהא תנאי בטל אבל הא דא\"א לקיימו ע\"י שליח הוא דבר שלא יועיל התנאי ולא שייך כאן למנותם עם אלו הד' דהד' אלו הם קיום תנאי והך הוא ביטול וא\"כ לא זכיתי להבין מ\"ש עליו מרן כ\"מ וז\"ל ולא נהירא שאם היה כן דעת רבינו שגם זה הוא מתנאי בני גד ובני ראובן היה כותבו כאן וכוללו עם שאר התנאים עכ\"ל. ולענ\"ד דברי הרב המגיד נכונים בטעמן.<br><b> כתב</b> מרן בב\"י אה\"ע סי' ל\"ח וז\"ל והרא\"ש ז\"ל פרק מי שאחזו כתב שצריך שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואין כן דעת הר\"ם שהרי פסק פ\"ח דגירושין ה\"ז הרי זה גיטך על מנת שהנייר שלי ה\"ז גט ותתן ע\"כ ודבריו תמוהים בעיני דמאי ראיה מייתי משם שאני ההיא דאיירי בעל מנת ורבינו ס\"ל דבעל מנת אין צריך משפטי התנאים וכמ\"ש הוא ז\"ל פ\"ו מהל' אישות ואה\"נ דבאם צריך שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר וראיה דכשמנה משפטי התנאים לא מנה זה בשום מקום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ ומה שכתבתי לקמן פי\"ח ה\"ט."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הלח\"מ ומה שכתבתי עליו בהל' טוען ונטען פ\"ד ה\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואינו יכול להוציאה ממדינה לכפר וכו' שיש דברים ויש דברים וכו'.</b> הכי איתא בש\"ס דף ק\"י בכתובות בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי כל מילי אלא מעיר לכרך מאי טעמא מסייע וכו' מנין שישיבת כרכין קשה שנא' ויברכו את העם וכו' ע\"כ נמצא דיש בזה מה שאין בזה דבכרכין הן אמת שכיחי כל מילי אבל ישיבת כרכין קשה ועיר אה\"נ הן אמת דאוירן יפה אבל לא שכיח כל מילי ומשו\"ה אין מוציאין מעיר לכרך ולא מכרך לעיר וזה שכתב רבינו שיש דברים ויש דברים וכ\"כ הסמ\"ג לאוין פ\"א וטור אה\"ע סי' ע\"ה ומן התימה על רש\"י בקידושין דף מ\"ט ע\"ב גבי מתני' על מנת שאני בן כרך ונמצא בן עיר כתב וז\"ל אע\"פ שהטעה לשבח טעות הוא עכ\"ל ולמה פי' שהוא שבח ולא פירש כפשטיה דהוי טעות דבעיר לא שכיחי כל מילי דומיא דסוגיין דבכתובות דיש בזה מה שאין בזה והוי דומיא דבן עיר ונמצא בן כרך דאף דבכרך שכיחי כל מילי מ\"מ חשיב טעות כיון דישיבת כרכין קשה ועוד יש לגמגם דלמה בפירוש ישיבת כרכים קשה שינה פירושו מכתובות לקדושין והן אמת דהכל אמת ודוק.<br><b> ועיין</b> בס' ב\"ה חלק אה\"ע סי' ל\"ח דקשיא ליה על מ\"ש רש\"י בקדושין וז\"ל בן עיר וכו' ישיבת כרכים קשה וכו' ושבים עכ\"ל מסוגיית כתובות דאנן בה ופירש\"י שם וסיים וז\"ל וא\"כ קשה הך בן כרך חשיב יותר דשכיחי כל מילי והא דאין מוציאין מעיר לכרך היינו מטעם דאין אוירן יפה הא בלא\"ה בן כרך חשוב יותר מבן עיר ואיך פרש\"י ישיבת כרכין קשה וכו' עוברים ושבים וצ\"ע עכ\"ל ולא ידעתי מאי קשיא ליה דיפה פירש\"י הרעותא דאיכא בכרך מ\"ש בש\"ס בכתובות דישיבת כרכים קשה ופשוט אך קשה מה שהקשנו עליו."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש בחי' פ\"ד מהלכות טוען ה\"ד.<br><b> כתוב</b> אצלי בחידושי כתובות דף ט\"ו ע\"ב תוס' ד\"ה אם יש עדים וכו' דמיגו במקום עדים הוא עכ\"ל ויש להקשות דמה הקשו ומה תירצו דזה פשיטא דמי יהא נאמן נגד עדים ויראה דכונתם דזה אינו אלא מנהג דהבתולות יוצאות כן ואלמנה לא וסד\"א דכיון דאית ליה מיגו אירע כן שאף שהיתה אלמנה יצאת בהינומה וראשה פרועה או חלקו קליות נגד המנהג ולא הוי נגד עדים ותירצו דזה חשיב מיגו במקום עדים.<br><b> וכתב</b> בהגהות אשר\"י עלה דהך מתני' אם יש עדים וכו' הא דלא קתני אם יש עדים שנשאת בד' מפרש בירושלמי פ\"ק משום דיש שיש להם מאתים וכו' יעו\"ש פי' דתני במתני' תקנתא פסיקתא דעדות שיצאת בהינומה וראשה פרועה מועלת לכל הנשים אבל שנשאת בד' אינו מועיל לבוגרת ולמוכת עץ לפי שנשאת גם בשאר הימים ואפשר זו נשאת גם בשאר הימים וכתובתה מאתים ואין להביא אלא שיצאת בהינומה וראשה פרועה.<br><b> והרא\"ש</b> כתב וז\"ל ואף שבועה דאורייתא לא בעי וכו' הילכך האי מנה דמודה ביה הוי הילך כיון דאין לו טענה ליפטר הימנו עכ\"ל פי' דדבר דלא מצי למכפר לא חשיב מודה במקצת הטענה אלא כופר בכל וכן הוא ס' הרמב\"ם פ\"ד מטוען ה\"ד יעו\"ש והיינו טעמא כמ\"ש המפרשים שם דכיון דס\"ל כמ\"ד הילך פטור יעו\"ש פ\"ק דמציעא דף ד' א\"צ לדידיה אוקמתא הש\"ס דשעבוד קרקעות ושטרא מסייע ליה וכמ\"ש הלח\"מ שם ומן התימה על הלח\"מ פט\"ז מהלכות אישות הכ\"ה שהקשה על מ\"ש הרב המגיד לדעת הרמב\"ם מההיא אוקימתא דשעבוד קרקעות ומאי קשה הא איהו גופיה כתב דלדעת הרמב\"ם לא ס\"ל הך תירוצא אלא טעמא דברייתא משום הילך ועיין להמשל\"מ שם מה שפי' בכוונת הראב\"ד בהשגה זאת וקשה לפי' דא\"כ שם בהל' טוען היה לו להשיגו כי שם מקור הדין ולא כאן דנמשך מהתם ועיין מ\"ש הטור ז\"ל כאן באה\"ע סי' צ\"ו דפסק כהרא\"ש והוא דעת הרמב\"ם ז\"ל ובחו\"מ ס\"ס פ\"ט להיפך."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והנכסים וכו'.</b> כתב הרב המגיד היינו בעודם בעין ואם אינם בעין חייבת בשבועה יעו\"ש והרב נתיבות משפט נתיב כ\"ג חלק י\"א דף ש\"ב אקהי אקהייתא על דבריו אלו משם מהר\"ש יפה שדבריו הם היפך דברי התוס' יעו\"ש וגם שהכרעתו אינה מכרעת יעו\"ש ועיין להרב משל\"מ שמזווג דבריו עם דברי התוס' ז\"ל ולמה שהודה הרב משל\"מ ז\"ל שאין הכרעתו מכרעת עיין להרב אור יקרות חידושי גיטין פ' השולח דף ל\"ח פי' דבריו בפשיטות ונכון.<br><b> ברם</b> את הדבר הקשה אצלי מ\"ש הרב משל\"מ ז\"ל על דברי הרב המגיד אלו בפט\"ז ה\"ד וז\"ל מדברי הרב מהרש\"ך ח\"א סי' קע\"ז נראה דס\"ל דבנדונייא נהי דלא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו מ\"מ היורשים צריכים לישבע שלא פקדנו ולא ידעתי מנין לו דין זה דכיון דמורישם נוטלתם בלי שום שבועה ה\"נ יורשיה נוטלים בלא שבועה וכן נראה מדברי הרב ב\"י סי' צ\"ו ד\"ה ומ\"ש רבינו אבל כל נכסיה וכו' שכתב וגרושה נמי וכו' יעו\"ש עכ\"ל ודבריו אלה לא זכיתי להבינם דמה שמורישם היתה נוטלת בלא שבועה היינו דהיא תובעת ונכסיה הם בעין ברם יורשיה צריכים לישבע דאפשר דאי היתה קיימת לא הייתה תובעת ומה שנשבעין היורשין הוא שבועה מענין אחר ומה שהביא ראיה מדברי מרן פי' דבריו דכתב מרן וגרושה נמי וכו' והכונה דדוקא בגרושה יורשיה נשבעין שלא פקדנו משא\"כ באלמנה.<br><b> ולא</b> נהירא דמאי שנא כמ\"ש לקמן בסמוך שנראה מדברי מרן דאף דאין אדם מוריש שבועה לבניו מ\"מ נשבע שלא פקדנו ועוד ממה שסיים וכן מבואר מדברי הרמב\"ם ואם כונתו דקאי דבאלמנה בנכסי צאן ברזל אף יורשיה אינן נשבעים שלא פקדנו משא\"כ באלמנה היאך מבואר כן בדברי רבינו אפשר דרבינו ס\"ל דנשבעים שלא פקדנו ולא קאמר רבינו אלא לאפוקי שלא נאמר שאינם יורשים כלום משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו וקאמר דיורשים כתובתה ומ\"מ בשבועה שלא פקדנו אבא ועוד נחזי אנן אם בגרושה דליכא למיחש כל כך לצררי נשבעים שלא פקדנו כ\"ש באלמנה ��איכא למיחש לצררי דודאי דצריך להשביע ליורשים שלא פקדנו אבא וליכא סברא לחלק ביניהם ופירוש דברי מרן נמשכין הכי ארישא קאי דאלמנה גובה בשבועה וא\"כ אין היורשין יכולין לישבע וגרושה נמי צריכין לישבע וכו' ויורשיה יורשין משום דהיא עצמה לא היתה נשבעת והיינו דוקא כתובתה אבל נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל אינה צריכה לישבע האלמנה וכיון שכן היורשין יורשין ואה\"נ בשבועה שלא פקדנו ולא אכחד שהלשון אינו נכון לפי דעתי בדבריו מ\"מ חומר הענין מכריחנו ומ\"מ לו יהי שמרן חלוק בזה מ\"מ מהרש\"ך חולק ואינו מפרש כן והסברא נותנת כותיה ואדרבה לדבריהם שם נראה כדברי מהרש\"ך ז\"ל בבירור שכתב הטור אין האלמנה וכו' אלא בשבועה אבל נתגרשה וכו' בניה נשבעים שבועה שלא פקדנו וכו' והיינו טעמא כמ\"ש מרן שם והוא מש\"ס ערוך דאלמנה כיון שהיא חייבת בשבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו אין ליורשים כלום אבל בגרושה שאינה חייבת שבועה גם היורשין נוטלין בלא שבועה ומ\"מ נשבעים שלא פקדנו הרי בפי' דמורישם נוטלתם בלא שבועה ויורשיה נוטלין בשבועה ועיי' בתשובות מהרש\"ך ח\"א סי' ק\"ן ואף דלא פי' שם צריכין אנו לפרש דהיורשין צריכין לישבע שבועה שלא פקדנו יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>שאלה </b> פה העירה אזמיר יע\"א הסכימו שממעות המדודין שנוטל החתן מחמיו שיתן לכוללות העיר חמשה למאה וכעת לשאול הגיעו בנפטרה אשת ראובן בלי זרע של קימא ובאו לידי חשבון חצי הכתובה אי צריך להשיב ממש חצי המדודין או ינכו מאותו החצי חצי הממון שנתן לכוללות העיר דנמצא לא לקח המדודים כולם כאשר כתוב בכתובה אלא חסר מה שנתן לכולל העיר דרך משל אם לקח ק' חסר חמשה יורינו הדין עם מי ושכמ\"ה.<br><b> תשובה</b> לכאורה נראה דזה דומה למה שנסתפקו הפוסקי' בענין הרישים שלוקח הדיין שלהם אי גם יורשי ההשבון פורעים החצי או לא דלפי מ\"ש מהרשד\"ם חא\"ה סי' רכ\"ה דנפרע מאמצע גם בנ\"ד ינכה מאמצע ברם הא ליתא דלא דמי הא להא דשאני נדון הרישים דזה הרישים חל הוא על הממון וכמ\"ש מהרשד\"ם ונמצא חל מיד על הממון בפטירת האשה קודם שיבא הממון לרשות יורשי האשה וא\"כ כשיבא ליד יורשי האשה בא בידם פחות מירושתם מה שלקח הדיין משא\"כ בנ\"ד דלא נתחייב ממון זה לכולל העיר אלא עד שיביאו המדודין ליד החתן נמצא דגופו הוא דנתחייב במס זה בעד המדודין שלקח ולא הממון עצמו והא ראיה דקודם נתינתם לחתן לא היה נותן אב הכלה חמשה למאה לכולל העיר דלא הוי כמס דעלמא דאזלינן בתר הממון דכשהם ביד אבי הבת פורע המס אבי הבת וכשנתן המדודין פורע החתן המס ומנכין אותו מאבי הבת אלא נ\"ד שאני דבשביל המדודין חייבו לגופו למס זו של ה' למאה וא\"כ כשיבא לידי השבון נותן החצי בשלמות ואינו מנכה ממה שנתן לכולל העיר.<br><b> ועוד</b> יש לחלק חי' ברור ואמיתי דשאני נדון הרשד\"ם דכל עצמו של רישים אינו בא אלא לחלק ביניהם הנכסים לתת ליורשיה ולהבעל מה שמגיע אליהם ומכח החלוקה בא הרישים משא\"כ בנ\"ד דהך ה' למאה שנותן לכולל העיר הוא מס לחתן ואינו בא מכחם של הבעל והאשה וודאי הוא לבעל ואף שכתב מהר\"א ן' חסון ז\"ל בס' משפטים ישרים סי' ו' כי אין זה דינא דמלכותא אלא חמסנותא דאין לדיין רשות ליטול רישים אם לא יבא ברשות ב' הכתות לחלוק ובשכר טרחו נוטל הרישים אבל אם לא נקרא לו אין לו כלל אכתי עלילה זו באה בעד הממון הזה ועליה דידיה דממון זה באה הצרה הזאת וא\"כ למה יהיה להבעל דוקא ולא ליורשיה ג\"כ כיון דבשביל הממון זה בא הרישים הזה.<br><b> ומתוך</b> הכתוב ק\"ל למ\"ש הרב הנז' דלב' הטעמי' שכתב הר\"ן פרק הכותב לענין ההשבון דהא' הוא דהוי כנותן מתנה ע\"מ להחזיר החצי והאחר דהוי כאילו יורש' ומתנה להחזיר מירושתה א\"כ לב' הטעמים אלו אין ליורשי האשה מגע יד הדיין דהרי זה כחוב דעלמא דמתחייב לפרו' אותם בשטר חוב ואין מגע יד הדיין בדבר זה כלל וכו' א\"ד ז\"ל והמה תמוהים וכי מה שעשה המלך עפ\"י התורה עשה הן אמת שבדין תורה זה חוב גמור מבעל ליורשי האשה ואעפ\"י כן גזר המלך לעשות חלוקה זו על ידם וכדינא דמלכותא דינם קיים ואף שאין זה דינא דמלכותא אלא אם ירצו לחלוק על ידם ולא אם לא יתרצו מ\"מ הך חמסנותא לאיזה ענין בא לסיבת הבעל ויורשי האשה הוא וא\"כ מה להם עם הבעל לחודיה הרי עלילה זו באה על ממון שניהם לדעת מהרשד\"ם ואין לנו עסק עם תורת משה בענין זה.<br><b> איך</b> שיהיה אף למ\"ש מהרשד\"ם דיחלוק נזק הרישים מ\"מ אין דומה נ\"ד לרישים כמ\"ש והוי הכל לבעל ולא ינכו ליורשים ומה גם למ\"ש מהר\"ש ן' חסון ז\"ל אחר שהביא ב' טעמי' דהר\"ן כתב וז\"ל וכפי ב' הטעמים הנז' אפשר לומר דלא דמי זה להשותפי' דהרי אינן שותפי' בזה הממון אלא הוא כולו של הבעל והוא נתחייב להחזיר חצי מה שלקח ומה שלקח הדיין מילתא דשכיח הוא והו\"ל לאתנויי ולטעם שנתן ע\"מ להחזיר אף אם ישאר לחתן החצי מה בכך כל שלא חזר החצי לא קיים התנאי וכו' וא\"כ אף בנ\"ד דהוא ודאי שנותן לכולל העיר כך וכך והו\"ל לאתנויי וכן לטעם הב' כמ\"ש באופן כי אף בענין הרישים אינו מוסכם כי בין מהר\"ש ן' חסון בין מהר\"א ן' חסון ז\"ל לא הסכימו להזיק ליורשי האשה אלא מכח שכבר הורה זקן מהרשד\"ם ז\"ל.<br><b> וכבר</b> נתפש' המנהג והבו דלא לוסיף עלה ומה גם לפי מה שחילקנו בין נדון רישים לנדון דידן.<br><b> וזאת</b> מאתי בנו והוא תלמידו לחלק דאף להוראת זקן מהרשד\"ם ז\"ל מ\"מ נ\"ד שאני משום דמיד שנוטל החתן המדודין נותן לכולל העיר החמשה למאה ואפילו הכי כותבין בכתובה סכום המדודין בשלימות שקבל החתן כ\"וכ מעות בלי נכוי החמשה למאה שנתן והשתא אם איתא דחצי מה שנתן לכולל העיר נוגע לאשה וכשיבא לידי השבון מנכין ליורשיה לאיזה צורך כותבין בכתובה סכום המדודין בשלימו' הלא חסר ממנו חמשה בכל מאה שלא נטל אלא ודאי דמס זה שנותן לכולל העיר הוא לגופו של חתן ואין לאשה חלק בו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הרב המגיד על שם הרשב\"א דאם גרשה והחזירה בטל תנאו ומייתי לה מדתניא בן לוי שמכר שדה לישראל וכו' שאם מכרו וחזר ולקחו אין לו עליו כלום וראיתי להרב שער אפרים סי' ע' דקא מתמה על הרא\"ש בריש פרק הנושא דכתב דין זה דהרשב\"א מסברא דנפשיה ולא הביא ראיה מהא דבן לוי יעו\"ש ואנכי הרואה ראיתי לו נדחק לחלק בין הא להא ככתוב שם קחינו משם.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דהחילוק פשוט דהתם גבי בן לוי הא אתמר שם דהיינו טעמא דתנאי זה קיים דכיון דאמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר ע\"כ וכיון דמכח שייור מקום אתי עלה א\"כ כשהתנה כל זמן ששדה זו בידך כשמכרה הרי מחל השיור הנזכר דכך התנה דהשיור הזה יהיה דוקא כשיהיה בידו ברם כל דמכר הרי סילק עצמו מהשיור ועבר כל הקרקע שלם ללוקח וא\"כ כשמכר הלוקח הזה למוכר מוכר הכל מה שהיה אצלו ונמצא זוכה בכל הקרקע שלם בלי שיור משא\"�� הכא דעשה תנאי בנשואין וגרשה וחזרה אצלו יש לומר שעל מנת כתובה א' החזירה וע\"פ התנאי שעשה בנישואין הראשונים וכדתנן בהכותב המחזיר גרושתו על דעת כתובה הראשונה החזירה והרב לא דרך בדרך זה אף שנראה הכל אחד ומ\"ש בתוך דבריו ואף שאמרינן בפרק הנושא דף ק\"ב אלא היא דליתא בתנאי בי\"ד מהני לה קנין בנות דאיתנהו בתנאי בי\"ד לא מהני קנין וא\"כ לא שייך לומר על תנאי הראשונה החזירה וכו' לא הבנתי כונתו בדברות אלו איך שיהיה אדרבא כל כך לענ\"ד החילוק פשוט דיש לתמוה על הרשב\"א שלמד משם כיון דאין עניינם אחד.<br><b> וראיתי</b> לו עוד להגאון בעל שער אפרים שם שרצה ללמוד מההיא מתני' דפרק הנושא מסיפא דתני כל זמן שאת עמי דאמרינן נתגרשה אף שחזר ונשאה מ\"מ נפטר וכ\"ש במוהל שנדר לו הבעה\"ב ליתן לו למול את בנו ומתה אשתו שנפטר מנדרו ולענ\"ד אין הנדון דומה לראיה דנדון המוהל שנדר לו שימול את בנו מה לי מאשה זו לאשה אחרת לא תלה אלא בו דה\"ק לו שנולד לו משא\"כ במתני' שהאשה נשאת לו בתנאי שיזון לו את בתו באנו לחלק בין אמרה סתם לאמרה כל זמן שאת עמי וכו' ואין דמיונו עולה יפה ולפי האמור אינו מוכרח גם למה שהביא ראיה מנפל הבית יעו\"ש דשאני הכא דתלה הענין בבנו יהיה נוצר מאיזי אשה שיהיה ודוק גם הראיה שהביא ממתני' דכלים פי\"ח מ\"ו יעו\"ש דכיון דנשברה פנים חדשות באו לכאן ואף הכא שמתה אשתו פנים חדשות באו לכאן אחר נשיקת ידיו ורגליו גם זו לפי קוצר דעתי אינה ראיה דהתם כיון שנשברה הכלי אזדא ליה מתורת כלי ופנים חדשות באו לכאן משא\"כ בנידון דידיה דמה שנדר הוא על בנו שימול אותו ראובן לא אזל ולא נדחה כי בין יהיה הבן מאשה זו או מאחרת לעולם הוא בנו וליכא דחיה כלל שנאמר פנים חדשות באו לכאן את זה כתבתי כנושא ונותן בדבר הלכה כי כך דרכה של תורה כי איני כדאי לחלוק על דבריו ח\"ו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות אישות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,64 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Virgin Maiden",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות נערה בתולה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ שנאמר באונס לא יוכל וכו' כיון שקדמו עשה שנאמר ולו תהיה לאשה ה\"ז נתקו לעשה וכו'.</b> נראה בפירוש דפוסק דאפי' דקדמו עשה ללאו הוי ניתק לעשה ואין לוקין עליו כמו דהדר רבי יוחנן יע\"ש במכות דף ט\"ו ולא ידעתי למה כיון דר\"י גופיה נראה דהדר אמר כבתחילה שכן אמר רבין משמיה דר\"י כל ימיו בעמוד והחזר קאי וכיון שכן לק\"מ מברייתא דאונס ומה גם דמתני' דידן דהבא אל המקדש לוקה הוי מטע' דהוי לאו שקדמו עשה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והאונס חרשת משלם צער בלבד.</b> והיינו טעמא דאין לה בושת דחרשת היא ושמעתי מקשים ממ\"ש רבינו פ\"ג דחובל ה\"ד המבייש את החרש חייב ע\"כ הרי דיש לו בושת ולק\"מ דאין עניינם שוה דבושת דהתם היינו דביישו ברבים ובושתו ניכר ובזה איכא בושת משא\"כ הכא דהוי דבר סתר באשה דהיא בר דעת איכא בושת בחרשת בענין זה ליכא בושת וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי ת\"ור דע\"ח ע\"ד."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Virgin Maiden/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Virgin Maiden",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Virgin_Maiden",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ שנאמר באונס לא יוכל וכו' כיון שקדמו עשה שנאמר ולו תהיה לאשה ה\"ז נתקו לעשה וכו'.</b> נראה בפירוש דפוסק דאפי' דקדמו עשה ללאו הוי ניתק לעשה ואין לוקין עליו כמו דהדר רבי יוחנן יע\"ש במכות דף ט\"ו ולא ידעתי למה כיון דר\"י גופיה נראה דהדר אמר כבתחילה שכן אמר רבין משמיה דר\"י כל ימיו בעמוד והחזר קאי וכיון שכן לק\"מ מברייתא דאונס ומה גם דמתני' דידן דהבא אל המקדש לוקה הוי מטע' דהוי לאו שקדמו עשה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והאונס חרשת משלם צער בלבד.</b> והיינו טעמא דאין לה בושת דחרשת היא ושמעתי מקשים ממ\"ש רבינו פ\"ג דחובל ה\"ד המבייש את החרש חייב ע\"כ הרי דיש לו בושת ולק\"מ דאין עניינם שוה דבושת דהתם היינו דביישו ברבים ובושתו ניכר ובזה איכא בושת משא\"כ הכא דהוי דבר סתר באשה דהיא בר דעת איכא בושת בחרשת בענין זה ליכא בושת וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי ת\"ור דע\"ח ע\"ד."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות נערה בתולה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,80 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות סוטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קינא לה וכו' וא\"ל אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם ב' כאחד ושהתה כדי טומאה וכו' ה\"ז אסורה.</b> ושמעתי מקשים שזה היפך מסוגיית דר\"פ ב' נזירים דף נ\"ז דאיתא שם קתני ב' נזירים שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם ואמאי כל ספק טומאה ברשות היחיד מהיכא ילפינן מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה ברה\"י כגון דאיכא בי תרי אבל הכא ב' נזירים והוא ע\"ג הוו ג' והו\"ל ספק טומאה ברשות הרבים עכ\"ל הרי דכל דאיכא ג' הוי ספיקו טהור ואף אנו נאמר הכא דאיכא ב' גברי והיא הוי ג' והוי רה\"ר ואיך פסק נגד ש\"ס דילן ומה גם דבירושלמי הוי מחלוקת וגם דהוא פסק כאוקמתת הש\"ס מכח הך קושיא דפ' ב' נזירים בפ\"ט דנזירות הט\"ז יעו\"ש ולק\"מ דעל כרחך לא נאמר דכל בי ג' חשיב רה\"ר אלא כההיא דב' נזירים דאיכא אחד נותר דלא שייך להב' דהיינו אותו הרואה משא\"כ נדון רבינו דב' האנשים כולם קינא להם עם האשה אף בהיותם יחד ושוב נסתרה ב' עמה א\"כ ב' בועלים נינהו וכחד חשיבי וזר לא קרב עליהם ודאי דהוי רה\"י והיינו מ\"ש בש\"ס מה סוטה בועל ונבעלת וכו' כלומר ליכא זר מהבועל וא\"כ בב' בועלים ליכא זר מהבועל ותרתי כחד חשיבי והכי דייקא לישנא דש\"ס אבל הכא ב' נזירים והוא על גביהם הוו ג' הרי דדוקא והוא ע\"ג חשיב רה\"ר אבל בב' בועלים ליכא ע\"ג אדם וק\"ל.<br><b> וחד</b> מרבנן מארעא דישראל החכם השלם מרדכי סורנאגה הי\"ו ששמע דברי אלה ההוא אמר דא\"כ לפי דברי אם האומר ראיתי אחד מכם שנטמא הוא ג\"כ נטמא נאמר דחשיב רשות היחיד כיון דגם הוא הוי טמא והוו כהב' בועלים דב' כחד חשיבי כיון דשייכי ב' ולכן צריך אני לבאר יותר ואין ה\"נ דאפילו אם נטמא האומר ראיתי אחד מכם שנטמא חשיב רשות הרבים דמ\"ל אם הוא טמא או טהור סוף סוף הוו גופים ג' וכל דאיכא ג' הוי רה\"ר דלמדינן מסוטה דדוקא ב' בועל ונבעלת ואף דאיכא ב' בועלים בועל מיקרי כיון דב' עושים דבר אחד עם האשה ולב' קינא כאחד ולב' נסתרה לא חשיב גוף מוחלק אבל בטומאה לאו משום דאיכא אחר ג\"כ טמא חשיבי הטמאים כאחד.<br><b> והחכם</b> השלם הנזכר תירץ וכן חכם בני הי\"ו דלא קשיא ההיא דב' נזירים לרבינו דמה דילפינן מסוטה לבעלמא הוי הכי כי היכי דבסוטה ליכא אלא ב' בועל ונבעלת וא\"א לבעילה ב' בבת אחת אף כל דאיכא ב' מכלל דג' יוצא מכלל זה והוי רה\"ר וא\"כ אף בב' בועלים כיון דכל אחד בועל לחודיה הוי רה\"י."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך דף מ\"ח ע\"ב ודנ\"א.",
+                "<b> מפי השמועה למדו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.</b> עיין להרב ברכי יוסף חאה\"ע סימן י' נסתפק באשה שנתגרשה בגט כשר מן התורה ופסול דרבנן וזינתה אי מותרת לבעלה לכתחילה או לא מי אמרינן דקרינן ונטמאה מדרבנן כיון דהגט פסול דרבנן או דלמא כיון דהגט כשר מן התורה אף דזינ��ה מותרת לבעלה ובסוף דבריו אייתי בידיה להתרה מדברי הרשב\"א בחידושים דף ט\"ו גבי מ\"ש שם כאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך שהקשו התוס' ז\"ל שהו\"ל לגרשה וכו' ועיי\"ש מה שתירצו והקשה הרשב\"א בחידושיו שיכתוב לה בכתב ידו דכשר מדאורייתא וטוב היה לעשות כן דהא אסתר ברצונה נבעלה ותהרג ואל תעבור ואילו מגרשה בכתב ידו אינה עוברת על איסור עריות ואינה נאסרת למרדכי וכו' עכ\"ל הרי דמגורשת דאורייתא שזינתה יכול בעלה להחזירה אלו דבריו נר\"ו.<br><b> ואצלי</b> יש לידון בהאי ראיה די\"ל דכונת הרשב\"א בדבריו אלו לומר דאף דחכמים אסרו לכתוב גט בכתב יד הבעל משום דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר וכמ\"ש רש\"י פרק המגרש דף פ\"ו ע\"א מ\"מ בכה\"ג לא גזרו חדא דלא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן ועוד דהוי חומרא דאתי לידי קולא שתהא אשת איש מזנה לרצונה ותהא נאסרת למרדכי וז\"ש הרשב\"א יכתוב בכתב ידו שכשר מדאורייתא וטוב היה לו לעשות כן כלומר לכתחילה דאילו עושה כן אינה עוברת על איסור עריות החמור ולא היתה נאסרת כלומר אדרבא איכא תקלה גדולה ובמקום תקלה לא גזרו דהם אמרו והם אמרו משא\"כ בנידון דידיה דרוצה להנשא לכתחילה ולא ניחוש לפיסול דרבנן בזו אין לנו להקל בפיסול דרבנן כדי לסייע ידי עוברי עבירה דלא שייך כאן לומר הם אמרו והם אמרו אדרבא על כזה ועל כיוצא בזה נאמר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכן נראה מדברי רבינו דעשו חיזוק לדבריהם בפיסולי דרבנן ממ\"ש פ\"י דגרושין ה\"ג וכן אם גירש אשתו בגט פסול וכו' ה\"ז מותרת לבעלה וא\"צ לברך ז' ברכות וכו' וכתב הרב המגיד כיון שאינה פנויה גמורה וכו' יעו\"ש וכתב הלח\"מ דאף אם רוצה אינו יכול לברך הרי דאף דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אפ\"ה התירוה להך שנתגרשה מדאורייתא שתהא מתקדשת לבד בלי ז' ברכות והקלו בז' ברכות ואף שהיא כנדה משום דהם אמרו דהגט פסול וכיון שכ\"כ החזיקו בפיסולם איך נקל בנידון דידיה ותנשא לכתחילה ולא תחשב פיסולם פיסול. וא\"כ מה שהביא ברא\"ש אמי\"ר לפשוט דיכולה להנשא לבעלה מדברי רבינו פרק י\"א דגירושין דין ו' ושגם הראב\"ד והרא\"ש סברי הכי יעו\"ש במה שהאריך היינו לשאם נשאת לא תצא וליכא למילף מינה שתנשא לכתחילה.<br><b> גם</b> מה שהביא משומרת יבם דזינתה מותרת לבעלה וסיים בלשונו הכי והרי יבמה דאם נשאת לזר אפי' בשוגג תצא ואפ\"ה אם זינתה מותרת ליבמה לכתחילה וכ\"ש בפיסולי דרבנן אינו ענין לעניננו דהתם הא אמרו בש\"ס טעמא דמותרת משום הלאו דלא תהיה אשת המת החוצה משא\"כ בנידון דידיה מי המכריחנו שתנשא לבעלה.<br><b> גם</b> מה שהביא מדברי הב\"י סי' קכ\"ז וכן שאר אחרונים שהביאו דבריו דבגט בלא זמן אם נשאת לא תצא אינו לנידון דידיה דהכא אנן קיימין להתירה לכתחילה ומה ענין זה לזה גם מה שהביא מדברי מהר\"י באסן שהביא מהר\"י כולי בהגהת משל\"מ סוף פי\"א דאישות שנראה מדבריו דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה שקידושין שלו דרבנן אינו דומה לנידון דידן כלל דהתם שורש הנישואין הוו דרבנן א\"כ ליכא קרא דונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל משא\"כ נידון דידיה דהוי נשואי פקח והוו קדושין דאורייתא וכיון דחכמים פסלו את הגט ואמרו דלאו גט נינהו נשארו הקדושין והנשואין כדקאי בקדושין גמורים ושייך עלה קרא דונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דחכמים החזיקו דבריהם כשל תורה כדאוכיחנא אנן בדידן תחילת מאמר באופן דבנדון דידיה נראה לאוסרה לכאורה וליכא הוכחה מכל מה שהביא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוטה ששתה וכו'.</b> ועיין למרן החבי\"ב ז\"ל בנימוקיו על רבינו בשיירי [כנה\"ג] לאו\"ח ולענ\"ד רבינו פסק כמ\"ד אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים וכו' יהיה רבי עקיבא או רבי ישמעאל דאמר הכי משום דהקשה בכח למ\"ד אם היתה עקרה נפקדת אם כן ילכו כל העקרות ויסתתרו וכו' וכמו שכתב ג\"כ בפירוש לעיל פ\"ב ה\"י שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח נקבות תלד זכרים יעו\"ש וא\"כ ברור הוא כדכתיבנא וא\"כ מ\"ש בספר ותלד זכר תבת זכר הוא יתר וצריך למוחקו וכמ\"ש החבי\"ב ומ\"ש רבינו מתחזקת וכו' עד יסור הוא כמ\"ש גם החבי\"ב ז\"ל משום גדולה מדה טובה ממדת פורענות ושוב כתב ותתעבר ותלד ומרווחת בלידה זאת שאם דרכה לילד בצער תלד בריוח נקבות זכרים ואף שהקשו התוס' בסוטה דמה כחה של קושיא זאת שפיר מתרץ לה החבי\"ב שם מה כחה של קושיא זאת.<br><b> והנה</b> בדברי רבינו לעיל פ\"ב ה\"י שהבאנו כתבו עליו הר\"א פי' לא הקפידה תורה שתהא האשה הזאת ראויה לילד וכתב עליו מרן פשוט הוא שזהו פי' רבי עקיבא ורבי ישמעאל עכ\"ל כונתו פשוטה לומר דמ\"ש רבינו שלא נאמר בתורה וכו' רצונו לומר דאף שהיא אילונית משקה אותה שאין פירוש הכתוב ונזרע זרע כמו שפי' רבי שמעון בן אלעזר שפי' מי שדרכה להזריע וא\"כ יצאה אילונית אלא פי' הכתוב הוא בראויה לילד וכו' דקים ליה לפסוק כוותיה דמ\"ד הכי אם יולדת בצער יולדת בריוח וכו' ואה\"נ דגם למ\"ד שאם היתה עקרה נפקדת אילונית שותה אלא דנקט רבינו מה שהוא הלכה וז\"ש מרן דאה\"נ דבין לר\"ע בין לר\"י לכולהו אילונית שותה ולא שכונת רבינו לומר דדוקא למ\"ד אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח הוא דשותה ולאפוקי מהמשל\"מ שהצריך צ\"ע יעו\"ש."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Nashim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Woman Suspected of Infidelity",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Woman_Suspected_of_Infidelity",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קינא לה וכו' וא\"ל אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם ב' כאחד ושהתה כדי טומאה וכו' ה\"ז אסורה.</b> ושמעתי מקשים שזה היפך מסוגיית דר\"פ ב' נזירים דף נ\"ז דאיתא שם קתני ב' נזירים שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם ואמאי כל ספק טומאה ברשות היחיד מהיכא ילפינן מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה ברה\"י כגון דאיכא בי תרי אבל הכא ב' נזירים והוא ע\"ג הוו ג' והו\"ל ספק טומאה ברשות הרבים עכ\"ל הרי דכל דאיכא ג' הוי ספיקו טהור ואף אנו נאמר הכא דאיכא ב' גברי והיא הוי ג' והוי רה\"ר ואיך פסק נגד ש\"ס דילן ומה גם דבירושלמי הוי מחלוקת וגם דהוא פסק כאוקמתת הש\"ס מכח הך קושיא דפ' ב' נזירים בפ\"ט דנזירות הט\"ז יעו\"ש ולק\"מ דעל כרחך לא נאמר דכל בי ג' חשיב רה\"ר אלא כההיא דב' נזירים דאיכא אחד נותר דלא שייך להב' דהיינו אותו הרואה משא\"כ נדון רבינו דב' האנשים כולם קינא להם עם האשה אף בהיותם יחד ושוב נסתרה ב' עמה א\"כ ב' בועלים נינהו וכחד חשיבי וזר לא קרב עליהם ודאי דהוי רה\"י והיינו מ\"ש בש\"ס מה סוטה בועל ונבעלת וכו' כלומר ליכא זר מהבועל וא\"כ בב' בועלים ליכא זר מהבועל ותרתי כחד חשיבי והכי דייקא לישנא דש\"ס אבל הכא ב' נזירים והוא על גביהם הוו ג' הרי דדוקא והוא ע\"ג חשיב רה\"ר אבל בב' בועלים ליכא ע\"ג אדם וק\"ל.<br><b> וחד</b> מרבנן מארעא דישראל החכם השלם מרדכי סורנאגה הי\"ו ששמע דברי אלה ההוא אמר דא\"כ לפי דברי אם האומר ראיתי אחד מכם שנטמא הוא ג\"כ נטמא נאמר דחשיב רשות היחיד כיון דגם הוא הוי טמא והוו כהב' בועלים דב' כחד חשיבי כיון דשייכי ב' ולכן צריך אני לבאר יותר ואין ה\"נ דאפילו אם נטמא האומר ראיתי אחד מכם שנטמא חשיב רשות הרבים דמ\"ל אם הוא טמא או טהור סוף סוף הוו גופים ג' וכל דאיכא ג' הוי רה\"ר דלמדינן מסוטה דדוקא ב' בועל ונבעלת ואף דאיכא ב' בועלים בועל מיקרי כיון דב' עושים דבר אחד עם האשה ולב' קינא כאחד ולב' נסתרה לא חשיב גוף מוחלק אבל בטומאה לאו משום דאיכא אחר ג\"כ טמא חשיבי הטמאים כאחד.<br><b> והחכם</b> השלם הנזכר תירץ וכן חכם בני הי\"ו דלא קשיא ההיא דב' נזירים לרבינו דמה דילפינן מסוטה לבעלמא הוי הכי כי היכי דבסוטה ליכא אלא ב' בועל ונבעלת וא\"א לבעילה ב' בבת אחת אף כל דאיכא ב' מכלל דג' יוצא מכלל זה והוי רה\"ר וא\"כ אף בב' בועלים כיון דכל אחד בועל לחודיה הוי רה\"י."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך דף מ\"ח ע\"ב ודנ\"א.",
+                "<b> מפי השמועה למדו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.</b> עיין להרב ברכי יוסף חאה\"ע סימן י' נסתפק באשה שנתגרשה בגט כשר מן התורה ופסול דרבנן וזינתה אי מותרת לבעלה לכתחילה או לא מי אמרינן דקרינן ונטמאה מדרבנן כיון דהגט פסול דרבנן או דלמא כיון דהגט כשר מן התורה אף דזינתה מותרת לבעלה ובסוף דבריו אייתי בידיה להתרה מדברי הרשב\"א בחידושים דף ט\"ו גבי מ\"ש שם כאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך שהקשו התוס' ז\"ל שהו\"ל לגרשה וכו' ועיי\"ש מה שתירצו והקשה הרשב\"א בחידושיו שיכתוב לה בכתב ידו דכשר מדאורייתא וטוב היה לעשות כן דהא אסתר ברצונה נבעלה ותהרג ואל תעבור ואילו מגרשה בכתב ידו אינה עוברת על איסור עריות ואינה נאסרת למרדכי וכו' עכ\"ל הרי דמגורשת דאורייתא שזינתה יכול בעלה להחזירה אלו דבריו נר\"ו.<br><b> ואצלי</b> יש לידון בהאי ראיה די\"ל דכונת הרשב\"א בדבריו אלו לומר דאף דחכמים אסרו לכתוב גט בכתב יד הבעל משום דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר וכמ\"ש רש\"י פרק המגרש דף פ\"ו ע\"א מ\"מ בכה\"ג לא גזרו חדא דלא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן ועוד דהוי חומרא דאתי לידי קולא שתהא אשת איש מזנה לרצונה ותהא נאסרת למרדכי וז\"ש הרשב\"א יכתוב בכתב ידו שכשר מדאורייתא וטוב היה לו לעשות כן כלומר לכתחילה דאילו עושה כן אינה עוברת על איסור עריות החמור ולא היתה נאסרת כלומר אדרבא איכא תקלה גדולה ובמקום תקלה לא גזרו דהם אמרו והם אמרו משא\"כ בנידון דידיה דרוצה להנשא לכתחילה ולא ניחוש לפיסול דרבנן בזו אין לנו להקל בפיסול דרבנן כדי לסייע ידי עוברי עבירה דלא שייך כאן לומר הם אמרו והם אמרו אדרבא על כזה ועל כיוצא בזה נאמר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכן נראה מדברי רבינו דעשו חיזוק לדבריהם בפיסולי דרבנן ממ\"ש פ\"י דגרושין ה\"ג וכן אם גירש אשתו בגט פסול וכו' ה\"ז מותרת לבעלה וא\"צ לברך ז' ברכות וכו' וכתב הרב המגיד כיון שאינה פנויה גמורה וכו' יעו\"ש וכתב הלח\"מ דאף אם רוצה אינו יכול לברך הרי דאף דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אפ\"ה התירוה להך שנתגרשה מדאורייתא שתהא מתקדשת לבד בלי ז' ברכות והקלו בז' ברכות ואף שהיא כנדה משום דהם אמרו דהגט פסול וכיון שכ\"כ החזיקו בפיסולם איך נקל בנידון דידיה ותנשא לכתחילה ולא תחשב פיסולם פיסול. וא\"כ מה שהביא ברא\"ש אמי\"ר לפשוט דיכולה להנשא לבעלה מדברי רבינו פרק י\"א דגירושין דין ו' ושגם הראב\"ד והרא\"ש סברי הכי יעו\"ש במה שהאריך היינו לשאם נשאת לא תצא וליכא למילף מינה שתנשא לכתחילה.<br><b> גם</b> מה שהביא משומרת יבם דזינתה מותרת לבעלה וסיים בלשונו הכי והרי יבמה דאם נשאת לזר אפי' בשוגג תצא ואפ\"ה אם זינתה מותרת ליבמה לכתחילה וכ\"ש בפיסולי דרבנן אינו ענין לעניננו דהתם הא אמרו בש\"ס טעמא דמותרת משום הלאו דלא תהיה אשת המת החוצה משא\"כ בנידון דידיה מי המכריחנו שתנשא לבעלה.<br><b> גם</b> מה שהביא מדברי הב\"י סי' קכ\"ז וכן שאר אחרונים שהביאו דבריו דבגט בלא זמן אם נשאת לא תצא אינו לנידון דידיה דהכא אנן קיימין להתירה לכתחילה ומה ענין זה לזה גם מה שהביא מדברי מהר\"י באסן שהביא מהר\"י כולי בהגהת משל\"מ סוף פי\"א דאישות שנראה מדבריו דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה שקידושין שלו דרבנן אינו דומה לנידון דידן כלל דהתם שורש הנישואין הוו דרבנן א\"כ ליכא קרא דונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל משא\"כ נידון דידיה דהוי נשואי פקח והוו קדושין דאורייתא וכיון דחכמים פסלו את הגט ואמרו דלאו גט נינהו נשארו הקדושין והנשואין כדקאי בקדושין גמורים ושייך עלה קרא דונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דחכמים החזיקו דבריהם כשל תורה כדאוכיחנא אנן בדידן תחילת מאמר באופן דבנדון דידיה נראה לאוסרה לכאורה וליכא הוכחה מכל מה שהביא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוטה ששתה וכו'.</b> ועיין למרן ה��בי\"ב ז\"ל בנימוקיו על רבינו בשיירי [כנה\"ג] לאו\"ח ולענ\"ד רבינו פסק כמ\"ד אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים וכו' יהיה רבי עקיבא או רבי ישמעאל דאמר הכי משום דהקשה בכח למ\"ד אם היתה עקרה נפקדת אם כן ילכו כל העקרות ויסתתרו וכו' וכמו שכתב ג\"כ בפירוש לעיל פ\"ב ה\"י שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד שאם היתה יולדת בצער תלד בריוח נקבות תלד זכרים יעו\"ש וא\"כ ברור הוא כדכתיבנא וא\"כ מ\"ש בספר ותלד זכר תבת זכר הוא יתר וצריך למוחקו וכמ\"ש החבי\"ב ומ\"ש רבינו מתחזקת וכו' עד יסור הוא כמ\"ש גם החבי\"ב ז\"ל משום גדולה מדה טובה ממדת פורענות ושוב כתב ותתעבר ותלד ומרווחת בלידה זאת שאם דרכה לילד בצער תלד בריוח נקבות זכרים ואף שהקשו התוס' בסוטה דמה כחה של קושיא זאת שפיר מתרץ לה החבי\"ב שם מה כחה של קושיא זאת.<br><b> והנה</b> בדברי רבינו לעיל פ\"ב ה\"י שהבאנו כתבו עליו הר\"א פי' לא הקפידה תורה שתהא האשה הזאת ראויה לילד וכתב עליו מרן פשוט הוא שזהו פי' רבי עקיבא ורבי ישמעאל עכ\"ל כונתו פשוטה לומר דמ\"ש רבינו שלא נאמר בתורה וכו' רצונו לומר דאף שהיא אילונית משקה אותה שאין פירוש הכתוב ונזרע זרע כמו שפי' רבי שמעון בן אלעזר שפי' מי שדרכה להזריע וא\"כ יצאה אילונית אלא פי' הכתוב הוא בראויה לילד וכו' דקים ליה לפסוק כוותיה דמ\"ד הכי אם יולדת בצער יולדת בריוח וכו' ואה\"נ דגם למ\"ד שאם היתה עקרה נפקדת אילונית שותה אלא דנקט רבינו מה שהוא הלכה וז\"ש מרן דאה\"נ דבין לר\"ע בין לר\"י לכולהו אילונית שותה ולא שכונת רבינו לומר דדוקא למ\"ד אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח הוא דשותה ולאפוקי מהמשל\"מ שהצריך צ\"ע יעו\"ש."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות סוטה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Diverse Species/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Diverse Species",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות כלאים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור </b>\n<b> לאדם לקיים כלאי זרעים אלא עוקר ואם קיימן אינו לוקה.</b> וכתב מרן כת\"ק ומ\"מ איסורא איכא וכו' אבל קשה שרבינו פ\"ח דשבת פסק כרבה וכו' עכ\"ל. ודבריו תמוהים דשם פסק כרב יוסף וכמ\"ש הרב המגיד [שם] ואיהו ז\"ל מפרש ומטעים דבריו לתרץ מאי דקשה לכאורה על הרה\"מ ואף דקשה דהשמיט רבינו מנכש דמועד קטן יש ליישב כיון דהביא הא דמשקה צמחים ותרווייהו פליגי סמך עליה ואם נאמר דחזר בו למה כתב כאן בהל' ב' מה שפירש\"י במנכש דצמחי הני טפי מהני. ועוד למה חזר כיון דראוי לפסוק בהך פלוגתא כרב יוסף כיון דסוגיית מכות דף כ\"א ע\"ב כרב יוסף דהוי משום זורע ומתניתא לאו כולא ר' עקיבא וכן סוגיית דעבודה זרה דף ס\"ד מוכח מינה דמתניתא לאו כולה ר\"ע דכל זה הוי דלא כרבה ואפשר דזו היא כונת המל\"מ ז\"ל במה שהשיג למרן דכתב וז\"ל עיין מ\"ש מרן, ובע\"ז דף ס\"ד דאמרינן בהדיא דרבנן פליגי עליה דר\"ע עכ\"ל. ולכאורה אינו מובן מאי דקשיא ליה דההיא סוגיא אזלא כרב יוסף ורבינו פסק כרבה ולרבה כולה מתני' ר\"ע אלא הכי פירושו דקשיא ליה כיון דההיא סוגיא מוכח בהדיא דרבנן פליגי עליה והיינו כרב יוסף למה פסק כרבה או אפשר דקשיא ליה למ\"ש דאף למאי דאוקימנא כר\"ע וכו' ורבנן פליגי עליה עכ\"ל, וגם במ\"ש אי נמי אי מספקא לן אי פליגי וכו' קשה לי דהא שם מפורש דפליגי ואף דשם הוי לרב יוסף לא מצינו בזה מחלוקת ביניהם דלר' יוסף פליגי רבנן עליה ולרבה לא. עוד כתב מרן וז\"ל ויש מי שאומר וכו' דוקא בעושה מעשה כגון מנכש וכו' אבל בלא מעשה אינו לוקה עכ\"ל. ולא יכולתי להלום פי' זה דלפי' זה למה נקרא המנכש והמחפה מקיים ולוקה ואי לאו מנכש ומחפה אינו לוקה ודאי דהיינו טעמא דכשזה מנכש ומחפה מסייע לצמוח ולגדל והוי כזורע ולקי משא\"כ במקיים לחוד בלא מעשה דלא הוי זורע ולא לקי וא\"כ היינו כרב יוסף והיאך מתרץ כן רבה לעצמו דס\"ל משום חורש חרישה בכלאים איכא וכעת קשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המרכיב ירק באילן וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן ודבריו תמוהים דאיך נוקים לר' חנינא בר פפא שהוא אמורא דפליגא אמתני'. ועוד רבינא דאיבעיא ליה מאי קא מיבעיא ליה כיון דלא נפקא לן מידי דלמתני' לוקה והלכה כמתני' נגד האמורא. וראיתי למהר\"י קורקוס כתב וז\"ל וכן המרכיב, פ\"ק דכלאים, ועד כאן לא מיבעיא ליה בחולין אלא בהרכיב ב' מיני דשאים דהוי ירק בירק אבל אילן בירק לוקה לכו\"ע עכ\"ל. נראה דר\"ל דאי קאי התם בתיקו היינו ירק בירק ולכן לא פסקו רבינו משא\"כ ירק באילן, ודבריו תמוהים דגם ירק בירק בארץ ישראל לוקה כדאיתא במתני' וכמ\"ש מרן.<br><b> והנה</b> מתוך ש\"ס הלז דחולין קשיא ליה להרב ישרש יעקב משם מהר\"ש אלימן על מ\"ש במשנה [סנהדרין] פרק הנחנקים נביא המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם. וקאמר בש\"ס מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה ועל מה שלא נאמר לו הא לחבירו נאמר כגון חנניה בן עזור דקאי בשוק העליון וקאמר ה��ני שובר (מטה) [קשת] עילם נשא חנניה ק\"ו בעצמו מה עילם שלא באו אלא לעזור לבבל אמר הקב\"ה הנני וכו' כשדים עצמם לא כל שכן אתא איהו בשוק התחתון וקאמר כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל א\"ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר אמר ליה כיון דאיתיהיב ק\"ו למידרש כמאן דאיתמר דמי הוא ניהו דלא נאמר לו ע\"כ. והא לפי הא דסנהדרין מאי בעי רבינא הרכיב ב' דשאים וכו' כיון דאיתיהיב ק\"ו למדרש כמאן דכתיבא דמי. וכתב מהר\"ח אבולעפיה וליתא דהא קי\"ל אין עונשין מן הדין ושאני התם דבלא\"ה הוי נביא שקר שמתנבא מה שלא שמע ולא שייך למימר אין עונשין מן הדין משא\"כ (מספיקא) [בספיקא] אי הוי כמאן דכתוב ולוקה כיון דהסכים או לא אלו דבריו.<br><b> והרב</b> בירך יצחק סדר בהעלותך קשיא ליה עלה דא\"כ אמאי איצטריכו שני קראי דהא למתנבא מה שלא שמע נפקא ליה מדכתיב אשר יזיד והמתנבא מה שלא נאמר לו הא לחבירו נאמר נפקא ליה מדכתיב ואשר לא צויתיו ואם איתא דהוי בכלל מתנבא מה שלא שמע מאי פריך רב פפא האי לחבירו נמי לא נאמר כלומר ובלא\"ה תיפוק ליה דהוי נביא השקר ומאי קשה לפי פי' הרב וכו' אלו תורף דבריו. הנה הבין בדברי מרן דכונתו דמאי דלוקה במתנבא מה שלא נאמר לו היינו משום דהוא נביא שקר דלקושטא שקר הוא דלא שמע מידי ואמטו להכי קשיא ליה הכי ומן התימה איך חשדו לרבינו הגדול דלא קרא פשטא דשמעתתא והו\"ל לעיין בדבריו ולהבין תירוצו ז\"ל דכוונתו לתרץ למה שהקשה מההיא דהנחנקים דקאמר דכיון דאיתיהיב ק\"ו למידרש כמאן דכתיבא דמי וא\"כ ה\"נ הוי כמאן דכתיבא וילקה, דבלא\"ה נחזי אנן דא\"כ לפי קושיא זאת דעונשין מן הדין והא קי\"ל אין עונשין מן הדין אלא ודאי אינו ענין זה לזה דההיא דהנחנקים לאו מכח ק\"ו הוא מת דאדרבא אי לא חשיב הקל וחומר לכלל חשיב נביא השקר ומת דכתיב אשר יזיד לדבר ומשו\"ה חשיב ליה בש\"ס כדכתיב והוי כלא נאמר לו הא לחבירו נאמר כיון דלאו מכח הק\"ו מת משו\"ה לא חששו לקרות לההיא דחנניא דלחבירו נאמר והק\"ו חשיב כדכתיבנא כיון דלא נפק\"מ מידי ואף שבא בקיצור בדברי הרב ניתן ליאמר והוא אמת ויציב.<br><b> ועוד</b> בה חזינא להרב הנזכר שהבין בבעיית (ר\"י) [רבינא] דהרכיב שני דשאים וכו' דלהצד האחד אפילו איסורא ליכא ושרי לכתחילה וע\"פ זה פירש הכתובים יעו\"ש, וליתא דבעיית הש\"ס הוא לענין מלקות כמ\"ש בפי' לא (לקי) [מיחייב] וכו' והספק הוא אי חשיב כמאן דכתיבא ולקי או לא חשיב ולא לקי ברם איסורא מיהא איכא מכח ק\"ו דמאי דקי\"ל הוא אין עונשין מן הדין דהיינו מלקות וכן הוא לשון הבעיא הרכיב וכו' ולא בעי מהו להרכיב ומ\"ש רש\"י ושרי להרכיב אינו מדוקדק ורצונו לומר דלהצד הזה שרי דליכא מלקות והוא פשוט.<br><b> ועוד</b> שמעתי מקשים משמיה דקמאי לההיא ש\"ס דסנהדרין דקאמר כיון דאיתיהיב ק\"ו למידרש כמאן דכתיבא דמי ממ\"ש ביבמות פ\"ו דף ס\"ב ובית הלל נמי לילף ממשה א\"ל משה מדעתיה הוא דעבד דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום פירש מן האשה וכו' מאי דרש וכו' על אחת כמה וכמה וכו' והסכימה דעתו לדעת המקום שנא' שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ע\"כ, הרי דאף דעשה ק\"ו והסכים ה' עמו קרי ליה ב\"ה מדעתיה ולא חשיב ליה כמאן דכתיבא.<br><b> והנה</b> ע\"פ מ\"ש רש\"י שם ביבמות וז\"ל מדעתיה משום שכינה ואסור לכל אדם לעשות כן עכ\"ל, לא קשה מידי דפי' מדעתיה לאו כפשטיה אלא דלעולם לא חשבינן ליה מדעתיה ושאני התם ולא למדינן מינה לעלמא דהתם משום שכינה ודחיק רש\"י אנפשיה בתיבת מדעתיה. גם ע\"פ מ\"ש התוס' שם לא קשה מידי דלאו ק\"ו גמור הוא יעו\"ש ד\"ה מדעתיה, וכן עיין בד\"ה דכתיב, דמה שנתרעמו על משה אף שהסכים ה' על ידו ואמר לו ואתה פה עמוד עמדי משום דאמרינן בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו יעו\"ש נמצא דשפיר הוי מדעתיה אף דהסכים ה' על ידו ושניא ההיא נדון מההיא דסנהדרין ואין להן שייכות, ולבי אומר לי דלא הקשו כלל קמאי אלא דתלו בהו."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>רחל </b>\n<b> בת עז וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן. וקשה דעדיפא מינה הו\"ל לתרץ דכיון דאמרו בש\"ס עוד שם דהכל מודים דצמרה פסול לתכלת נמצא דלא חשיב כלל צמר מדאורייתא והיינו טעמא כמ\"ש מרן גופיה פ\"ב מהל' ציצית ה\"א יעו\"ש ואפשר לומר דאי מהא אין ראיה דזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא ושוב ראיתי שכן הקשה מהר\"י ערוך הובאו דבריו בארעא דרבנן אות צ' עוד הקשה ממ\"ש מרן פי\"ב דע\"ז ה\"ה וז\"ל וי\"ל דאי הוה ביה איסורא דאורייתא מלקות נמי הוה ביה עכ\"ל יעו\"ש, ונראה כונתו להקשות דא\"כ איך כתב כאן דאימא מלקות ליכא אבל איסורא איכא והוצרך ליישב, ולע\"ד לא קשה דבלא\"ה נחזי אנן במ\"ש שם דאי הוה ביה איסורא מלקות נמי הוה ביה והא כמה איסורי איכא בתורה דאסירי מדאורייתא ולא לקו אלא ודאי הכונה באותו נדון אי איתא דאשה היא בכלל בל תקיף אית בה ג\"כ מלקות ולא דמי לשאר דינים דאפשר דאיכא איסורא באיזה רמז בתורה ולא נכנס בלאו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b>\n<b> לעשות מן הכלאים תכריכין למת שאין על המתים מצוה.</b> והיא מתני' במס' כלאים פ\"ט מ\"ד והיינו טעמא דכיון דמת נעשה חפשי מן המצות וכר' יוחנן דאמר בנדה דף ס\"א דאפילו לקוברו שרי דאזיל לטעמיה דאמר כיון שמת נעשה חפשי מן המצות.<br><b> והנה</b> מה שפשטו בסוגיא זאת מר' יוחנן דמצות בטלות לעתיד לבוא כתבו התוס' שם ד\"ה אמר רבי יוסף וכן הר\"ש בפי' המשנה דהיינו מ\"ש בכתובות עתידים צדיקים לעמוד בלבושיהן ואי מצוות אינן בטלות היאך יקומו בכלאים אלא ודאי בטלות ומאן דאמר לקוברו אסור משום דס\"ל אינן בטלות לעתיד לבוא יעו\"ש. ודע דהרשב\"א בחידושי אגדות פ\"א דברכות גבי ברייתא דאמר בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח מיאן בפי' זה וז\"ל דע שמ\"ש בנדה מצות בטלות לעתיד לבוא פי' לע\"ל הוא על זמן הבא בין רחוק בין קרוב ואפילו סמוך ממש וכו' ומצות בטלות לעתיד לבוא שאמרו פי' לאחר מיתה ממש רצונם לומר שהמתים בעודם מתים פטורים מן המצות וכמו שכתוב במתים חפשי וכו' ואם תשאל אם בעודנו מת איך חלק רבי אמי ואמר שאינו פטור והמת אינו בן מצות דע כי לדעת רבי אמי המת כתינוק שלא הגיע למצות מצד עצמו ואילו עובר על המצוה אין בי\"ד מצוין להפרישו כדאיתא פ' חרש ואפ\"ה אנו מוזהרים שלא להאכילו בידים וכו' לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים וכו' יעו\"ש עוד מה שהאריך כדי לקיים פי' זה והחזיקו כראי מוצק, אמנם מתוך דבריו בחי' שם בברכות דף י\"ח נראה שמיאן בפי' זה והוא שהקשה שם במ\"ש דלייה דלא לימרו למחר וכו' ועכשיו מחרפין, דנראה מזה דאין מטילין ציצית בטלית של מת ואילו במנחות אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בעשה לתכריכין שפטורה מן הציצית וודאי רמינן ליה משום לועג לרש ותירץ דההיא אליבא דשמואל דאמר פרק שואל אדם, מצות אינן בטלות לעתיד לבוא וכיון שהוא אינו יכול להטיל לעצמו אם לא יטילו לו הקוברים איכא משום לועג לרש וקי\"ל כר' יוחנן דמצות בטלות לע\"ל וכו' יעו\"ש והיוצא מדבריו דלשמואל דס\"ל דמצות אינן בטלות לע\"ל והמת אינו יכול להטיל הציצית צריך להטיל לו משום לועג לרש ומאי דאמר דלייה וכו' דנראה דלא היו מטילין ציצית למת הוא כר\"י דס\"ל דמצוות בטלות ומ\"מ כשמראין להן הציצית מצטערין דנראה כמזלזלין אותם שהם פטורים משא\"כ כלאים כמו שסיים עוד הרשב\"א ע\"ש רש\"י ור\"ת, והשתא אי איתא לההיא דפירש בחידושי אגדות דלעתיד לבוא ר\"ל כשהוא מת ולר\"י כשהוא מת הוא פטור דהיינו דס\"ל בטלות לע\"ל ובר פלוגתיה ס\"ל דאינן בטלות לע\"ל ורצונם לומר שאין אנו רשאין להעבירו בידים דקרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים א\"כ לשמואל דס\"ל דאינן בטלות לע\"ל אין אנו יכולין להלבישן בידים טלית בת ד' כנפות משום לא תאכילום וקשה א\"כ למה אמר שמואל דמטילין למת ציצית משום לועג לרש והא לדידיה איסורא איכא משום לא תאכילום, ברם אי הפי' הוא כדפירשו הר\"ש והתוס' דבטלות ואינן בטלות רצונם לומר בזמן התחיה לעתיד לבוא א\"כ שפיר אתי לתירוצו ושמואל ס\"ל אינן בטלות לע\"ל בזמן התחיה ברם כשנקבר אין בידו להטיל לעצמו ומה יעשה אותו הבן ואם לא יטילו לו איכא משום לועג לרש דלועגין עליו שהוא מת והוי חפשי מן המצות ולא חזי עוד למצות ומצטער המת דלו יהי דבהיותו מת פטור מ\"מ כשקם בתחיית המתים הוא חייב משא\"כ לרבי יוחנן דס\"ל דמצות בטלות לעתיד לבוא ומשעה שמת לא חזר עוד למצות ליכא לועג לרש אלא דמ\"מ כשמראין למת ציצית אומרים למחר באים אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו לומר דנפטרו מהמצות וזה הוי סוג אחר ואין הכי נמי לפי דבריו בחידושי אגדות לא קשה מה שהקשה הרב אור יקרות בחידושיו למס' סנהדרין דף צ' דקשה ר' יוחנן דידיה אדידיה דאילו בסנהדרין אמר ר\"י מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם וכו' לאהרן הכהן וכו' שעתיד לחיות וכו' וא\"כ נראה דמצות אינן בטלות לע\"ל ואילו ר\"י בנדה נראה דפי' דס\"ל דמצות בטלות לע\"ל והצריך עיון וכמו מאמר הרב המובהק מהר\"ח מודעי הי\"ו ברם לפי' דבריו בחידושי הלכות וכן להתוס' והר\"ש דכתיבנא הקושיא קיימת וצ\"ע.<br><b> ורגע</b> אדבר במה שלא באתי לכונת הרשב\"א שם בחי' לש\"ס שכתב דשמואל ס\"ל מצות אינן בטלות כמ\"ש בפ' שואל וכו' והכי איתא שם דף קנ\"א והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהן לא זכות ולא חובה ופליגא דשמואל דקאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנא' כי לא יחדל אביון וכו' ופי' רש\"י לא זכות ולא חובה לא דבר לזכות בו שכולן עשירים ולא חובה לאמץ לב ולקפוץ יד ועלה פליג שמואל מכח הכתוב כי לא יחדל אביון ונמצא איכא עשירים ועניים א\"כ לא אמר שמואל אלא דאיכא עניים לימות המשיח ולא דמצות אינן בטלות וכן מוכח הש\"ס דפרק במה אשה דף ס\"ג יעו\"ש וכן נראה כל הבקיאות שהביאו הא דשמואל בש\"ס באופן שאינו ענין הא דשמואל עם מצות אינן בטלות.<br><b> ואחרי</b> כותבי ראיתי להתוס' בב\"ב דף ע\"ד ע\"א כתבו משם רבינו חיים כהן דשמואל ס\"ל אין מצוות בטלות לעתיד לבוא, ואי מהא דכתב הרשב\"א לע\"ד ליכא למילף כן וחוץ מזה לא מצאתי ידי ורגלי בהך תירוץ שתירצו דטעמא דשמואל משום חיובא דלעתיד והא בפירוש אמר שמואל וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש וכו' ולא אמר משום לעתיד. ושוב ראיתי התוס' עצמם בע\"ז דף ס\"ה ע\"ב ד\"ה אבל כתבו התירוץ הזה על שם ר' יהודה והרגישו במה שהרגשתי מלישנא דשמואל ולא זכיתי להבין מה שיישבו יעו\"ש ומ\"מ היוצא מדבריהם ז\"ל דמ\"ד מצות אינן בטלות לע\"ל ושמואל חד מהם היינו לאחר התחיה וכמ\"ש בדעת הרשב\"א בחידושי הלכות והם דברים אחדים והוי סיוע למ\"ש בדעת הרשב\"א.<br><b> נחזור</b> לקושיית הרב אור יקרות שהצריך עיון נראה לחלק על צד הדחק בין מצוה למצוה דמצות תרומה שאני שהיא הכרח למקבל לפי ששבט לוי לא נטלו חלק בארץ ונתן להם ה' מתנות כהונה משא\"כ מצות דליכא מקבל דלא כמו שכתב הסמ\"ג לאוין רע\"ו ורשב\"ם בב\"ב דף קכ\"ב דלעתיד נוטלין חלק שנאמר שער לוי אחד כדאיתא פ' יש נוחלין דף קכ\"ב דהא תמה עליהם הר\"ן הובאו דבריו בשיטמ\"ק לב\"ב שם מקראי גופייהו דיחזקאל והכריח דשבט לוי לא נטל חלק יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואע\"פ </b>\n<b> שכתוב בתורה לא תסור מן הדבר הרי לאו זה נדחה מפני כבוד הבריות.</b> והיינו ממ\"ש בברכות דף י\"ט בלאו דלא תסור וכו' כל מילי דרבנן אסמכינהו הלאו דלא תסור וכו' וכן במנחות דף ל\"ח ע\"א מוקמו הנהו אמוראי להך ברייתא דגדול כבוד הבריות בלאו דלא תסור יעו\"ש, ברם רש\"י ז\"ל במגילה דף ג' כתב את לא תעשה דכתיב לא תוכל להתעלם וכו' כגון זקן ואינו לפי כבודו וכך כתב בשבת דף פ\"א והרב חידושי הלכות [מהרש\"א] תמה עליו יעו\"ש.<br><b> ולע\"ד</b> טעמו דאף דמוקי לה הש\"ס הכי היינו לקס\"ד ברם אחר דמותיב הש\"ס מוהתעלמת וכן מולאחותו ומפרק להו, למפרע הדרינן לפשטא דברייתא דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה פי' השבת אבדה ומקרא מגילה אלא דלא גמרינן מינייהו ובזה יובן אצלי דעת תשובת אשכנזי שהביא מרן בסוף סימן י\"ג מהל' ציצית וז\"ל ומיהו אם הלך אדם לבית הכנסת ומצא טליתו שנפסקו וכו' ומתבייש וכו' אפשר שמותר וכו' עכ\"ל. וצריך לברר תשובה זאת מאי דעתה וודאי דלא ס\"ל כדעת הר' שלמה שהביא המרדכי שם בבית יוסף דאם כן היאך התיר לעבור בעשה מפני ביוש וודאי דס\"ל כהר\"י הנז' שם במרדכי שם בב\"י דליכא איסור עשה בשבת וא\"כ קשה למה הוצרך לטעם דביוש בלא\"ה שרי דליכא איסור בשבת גם מרן ז\"ל למה שדי נרגא בחילוק שאני התם דהוי ביוש גדול וכו' וכן התם איכא כרמלית דרבנן ולא כן הכא.<br><b> וראיתי</b> להמג\"א ז\"ל הרגיש בזה וכתב דהא מיהא איסורא איכא אף דאינו עובר בעשה ולכן צריך לטעם דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ולע\"ד אין צריך לזה דלעולם סובר כה\"ר שלמה דעובר בעשה ברם אפילו הכי גדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה בשב ואל תעשה וכדעת רש\"י שהזכרנו וציצית הוי שוא\"ת וכמ\"ש רש\"י שם והתוס' ביבמות דף צ' ד\"ה כולהו יעו\"ש דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא\"ת לזה כתב מרן עליו ואינו נראה דיושב בפני הקהל בלא ציצית לא הוי כפושט טליתו בשוק כלומר דלא נכנס בסוג דגדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה.<br><b> וע\"פ</b> האמור ינוח הר\"ש מדרויש מהשגת הר\"י שהשיג עליו מש\"ס דמנחות דלא חששו לאיסור עשה דשאני התם דהיה לבוש ואח\"כ נפסק והיה צריך לפושטו וקי\"ל גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וציצית הוי שב ואל תעשה ולא חששו אלא לאיסור שבת דהוי קום עשה לא כן בנדון הר\"ש דכתב דאסור ללובשו דליכא כבוד הבריות בזה כדעת מרן והר\"י שתפס להר\"ש דאזיל לשיטתיה דכבוד הבריות אינו דוחה למצוה דאורייתא אפילו שהיא שוא\"ת וכדעת הרב חידושי הלכ��ת בחי' מגילה דף ג' שתמה על דברי רש\"י ז\"ל וכנראה מש\"ס דפרק הקומץ ולא ס\"ל דההיא דהקומץ הוי כס\"ד דש\"ס דברכות אלא הוי קושט דברי אמת ולמסקנא לא חזר הש\"ס מאוקימתא דגדול כבוד הבריות הוי הלאו דלא תסור וא\"כ כפי זה יוצא דאי הוי האיסור מדרבנן אפי' קום עשה עובר וכההיא דהתם ואי אמרינן דגדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה הוי אפי' דאורייתא כדעת רש\"י אלא דדוקא בשוא\"ת א\"כ ה\"ה בדרבנן ג\"כ דמאין בא לנו לחלק מדרבנן לדאורייתא אדרבא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא\"כ תורה יוצאה בההיא דהקומץ דהיה צריך לפשוט הטלית בשוק ולא עשו כך משום דס\"ל דלא תעשה שבתורה הוי לאו דלא תסור. ועיין להרב המגיד פי\"ט מהל' שבת ה\"כ מ\"ש, ונ\"ל דלא כתבו רבינו דין זה דסמך אמ\"ש כאן וע\"פ הנחתנו זאת לדעת הר\"י אזדא לה קושיית המג\"א שהקשה להר\"י דלמה לא התיר אפי' בחול יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>חייב </b>\n<b> על כל שהייה ושהייה.</b> וכתב מרן ויש לתמוה היאך לוקה מאחר שאינו עושה מעשה בכל פעם וצ\"ל שמאחר שבידו לתקן בכל פעם ואינו מתקן חשיב כלובש ע\"כ. ומה זו תמיה כ\"כ רבינו ג\"כ [ב]פ\"ה מהל' נזירות הי\"ט וודאי שמאחר שבידו לתקן וכו' וכמ\"ש מרן והתוס' יו\"ט אחר שהביא דברי מרן אלו הביא תירוץ הר\"ן זה כאילו הוא תירוץ אחר ולענ\"ד היא היא תירוץ מרן שתירץ דבכל פעם שמתרין חשיב כלובש והיינו טעמא משום מעשה דמתחילה דאי לא תימא הכי התראה זו מה עושה."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש רבינו פ\"ג מהל' אבל הל' ה' ומה שכתבתי שם."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Diverse Species/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Diverse Species",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Diverse_Species",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור </b>\n<b> לאדם לקיים כלאי זרעים אלא עוקר ואם קיימן אינו לוקה.</b> וכתב מרן כת\"ק ומ\"מ איסורא איכא וכו' אבל קשה שרבינו פ\"ח דשבת פסק כרבה וכו' עכ\"ל. ודבריו תמוהים דשם פסק כרב יוסף וכמ\"ש הרב המגיד [שם] ואיהו ז\"ל מפרש ומטעים דבריו לתרץ מאי דקשה לכאורה על הרה\"מ ואף דקשה דהשמיט רבינו מנכש דמועד קטן יש ליישב כיון דהביא הא דמשקה צמחים ותרווייהו פליגי סמך עליה ואם נאמר דחזר בו למה כתב כאן בהל' ב' מה שפירש\"י במנכש דצמחי הני טפי מהני. ועוד למה חזר כיון דראוי לפסוק בהך פלוגתא כרב יוסף כיון דסוגיית מכות דף כ\"א ע\"ב כרב יוסף דהוי משום זורע ומתניתא לאו כולא ר' עקיבא וכן סוגיית דעבודה זרה דף ס\"ד מוכח מינה דמתניתא לאו כולה ר\"ע דכל זה הוי דלא כרבה ואפשר דזו היא כונת המל\"מ ז\"ל במה שהשיג למרן דכתב וז\"ל עיין מ\"ש מרן, ובע\"ז דף ס\"ד דאמרינן בהדיא דרבנן פליגי עליה דר\"ע עכ\"ל. ולכאורה אינו מובן מאי דקשיא ליה דההיא סוגיא אזלא כרב יוסף ורבינו פסק כרבה ולרבה כולה מתני' ר\"ע אלא הכי פירושו דקשיא ליה כיון דההיא סוגיא מוכח בהדיא דרבנן פליגי עליה והיינו כרב יוסף למה פסק כרבה או אפשר דקשיא ליה למ\"ש דאף למאי דאוקימנא כר\"ע וכו' ורבנן פליגי עליה עכ\"ל, וגם במ\"ש אי נמי אי מספקא לן אי פליגי וכו' קשה לי דהא שם מפורש דפליגי ואף דשם הוי לרב יוסף לא מצינו בזה מחלוקת ביניהם דלר' יוסף פליגי רבנן עליה ולרבה לא. עוד כתב מרן וז\"ל ויש מי שאומר וכו' דוקא בעושה מעשה כגון מנכש וכו' אבל בלא מעשה אינו לוקה עכ\"ל. ולא יכולתי להלום פי' זה דלפי' זה למה נקרא המנכש והמחפה מקיים ולוקה ואי לאו מנכש ומחפה אינו לוקה ודאי דהיינו טעמא דכשזה מנכש ומחפה מסייע לצמוח ולגדל והוי כזורע ולקי משא\"כ במקיים לחוד בלא מעשה דלא הוי זורע ולא לקי וא\"כ היינו כרב יוסף והיאך מתרץ כן רבה לעצמו דס\"ל משום חורש חרישה בכלאים איכא וכעת קשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> המרכיב ירק באילן וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן ודבריו תמוהים דאיך נוקים לר' חנינא בר פפא שהוא אמורא דפליגא אמתני'. ועוד רבינא דאיבעיא ליה מאי קא מיבעיא ליה כיון דלא נפקא לן מידי דלמתני' לוקה והלכה כמתני' נגד האמורא. וראיתי למהר\"י קורקוס כתב וז\"ל וכן המרכיב, פ\"ק דכלאים, ועד כאן לא מיבעיא ליה בחולין אלא בהרכיב ב' מיני דשאים דהוי ירק בירק אבל אילן בירק לוקה לכו\"ע עכ\"ל. נראה דר\"ל דאי קאי התם בתיקו היינו ירק בירק ולכן לא פסקו רבינו משא\"כ ירק באילן, ודבריו תמוהים דגם ירק בירק בארץ ישראל לוקה כדאיתא במתני' וכמ\"ש מרן.<br><b> והנה</b> מתוך ש\"ס הלז דחולין קשיא ליה להרב ישרש יעקב משם מהר\"ש אלימן על מ\"ש במשנה [סנהדרין] פרק הנחנקים נביא המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם. וקאמר בש\"ס מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה ועל מה שלא נאמר לו הא לחבירו נאמר כגון חנניה בן עזור דקאי בשוק העליון וקאמר הנני שובר (מטה) [קשת] עילם נשא חנניה ק\"ו בעצמו מה עילם שלא באו אלא לעזור לבבל אמר הקב\"ה הנני וכו' כשדים עצמם לא כל שכן אתא איהו בשוק התחתון וקאמר כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל א\"ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר אמר ליה כיון דאיתיהיב ק\"ו למידרש כמאן דאיתמר דמי הוא נ��הו דלא נאמר לו ע\"כ. והא לפי הא דסנהדרין מאי בעי רבינא הרכיב ב' דשאים וכו' כיון דאיתיהיב ק\"ו למדרש כמאן דכתיבא דמי. וכתב מהר\"ח אבולעפיה וליתא דהא קי\"ל אין עונשין מן הדין ושאני התם דבלא\"ה הוי נביא שקר שמתנבא מה שלא שמע ולא שייך למימר אין עונשין מן הדין משא\"כ (מספיקא) [בספיקא] אי הוי כמאן דכתוב ולוקה כיון דהסכים או לא אלו דבריו.<br><b> והרב</b> בירך יצחק סדר בהעלותך קשיא ליה עלה דא\"כ אמאי איצטריכו שני קראי דהא למתנבא מה שלא שמע נפקא ליה מדכתיב אשר יזיד והמתנבא מה שלא נאמר לו הא לחבירו נאמר נפקא ליה מדכתיב ואשר לא צויתיו ואם איתא דהוי בכלל מתנבא מה שלא שמע מאי פריך רב פפא האי לחבירו נמי לא נאמר כלומר ובלא\"ה תיפוק ליה דהוי נביא השקר ומאי קשה לפי פי' הרב וכו' אלו תורף דבריו. הנה הבין בדברי מרן דכונתו דמאי דלוקה במתנבא מה שלא נאמר לו היינו משום דהוא נביא שקר דלקושטא שקר הוא דלא שמע מידי ואמטו להכי קשיא ליה הכי ומן התימה איך חשדו לרבינו הגדול דלא קרא פשטא דשמעתתא והו\"ל לעיין בדבריו ולהבין תירוצו ז\"ל דכוונתו לתרץ למה שהקשה מההיא דהנחנקים דקאמר דכיון דאיתיהיב ק\"ו למידרש כמאן דכתיבא דמי וא\"כ ה\"נ הוי כמאן דכתיבא וילקה, דבלא\"ה נחזי אנן דא\"כ לפי קושיא זאת דעונשין מן הדין והא קי\"ל אין עונשין מן הדין אלא ודאי אינו ענין זה לזה דההיא דהנחנקים לאו מכח ק\"ו הוא מת דאדרבא אי לא חשיב הקל וחומר לכלל חשיב נביא השקר ומת דכתיב אשר יזיד לדבר ומשו\"ה חשיב ליה בש\"ס כדכתיב והוי כלא נאמר לו הא לחבירו נאמר כיון דלאו מכח הק\"ו מת משו\"ה לא חששו לקרות לההיא דחנניא דלחבירו נאמר והק\"ו חשיב כדכתיבנא כיון דלא נפק\"מ מידי ואף שבא בקיצור בדברי הרב ניתן ליאמר והוא אמת ויציב.<br><b> ועוד</b> בה חזינא להרב הנזכר שהבין בבעיית (ר\"י) [רבינא] דהרכיב שני דשאים וכו' דלהצד האחד אפילו איסורא ליכא ושרי לכתחילה וע\"פ זה פירש הכתובים יעו\"ש, וליתא דבעיית הש\"ס הוא לענין מלקות כמ\"ש בפי' לא (לקי) [מיחייב] וכו' והספק הוא אי חשיב כמאן דכתיבא ולקי או לא חשיב ולא לקי ברם איסורא מיהא איכא מכח ק\"ו דמאי דקי\"ל הוא אין עונשין מן הדין דהיינו מלקות וכן הוא לשון הבעיא הרכיב וכו' ולא בעי מהו להרכיב ומ\"ש רש\"י ושרי להרכיב אינו מדוקדק ורצונו לומר דלהצד הזה שרי דליכא מלקות והוא פשוט.<br><b> ועוד</b> שמעתי מקשים משמיה דקמאי לההיא ש\"ס דסנהדרין דקאמר כיון דאיתיהיב ק\"ו למידרש כמאן דכתיבא דמי ממ\"ש ביבמות פ\"ו דף ס\"ב ובית הלל נמי לילף ממשה א\"ל משה מדעתיה הוא דעבד דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום פירש מן האשה וכו' מאי דרש וכו' על אחת כמה וכמה וכו' והסכימה דעתו לדעת המקום שנא' שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ע\"כ, הרי דאף דעשה ק\"ו והסכים ה' עמו קרי ליה ב\"ה מדעתיה ולא חשיב ליה כמאן דכתיבא.<br><b> והנה</b> ע\"פ מ\"ש רש\"י שם ביבמות וז\"ל מדעתיה משום שכינה ואסור לכל אדם לעשות כן עכ\"ל, לא קשה מידי דפי' מדעתיה לאו כפשטיה אלא דלעולם לא חשבינן ליה מדעתיה ושאני התם ולא למדינן מינה לעלמא דהתם משום שכינה ודחיק רש\"י אנפשיה בתיבת מדעתיה. גם ע\"פ מ\"ש התוס' שם לא קשה מידי דלאו ק\"ו גמור הוא יעו\"ש ד\"ה מדעתיה, וכן עיין בד\"ה דכתיב, דמה שנתרעמו על משה אף שהסכים ה' על ידו ואמר לו ואתה פה עמוד עמדי משום דאמרינן בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו יעו\"ש נמצא דשפיר הוי מדעתיה אף דהסכים ה' על ידו ושניא ההיא נדון מההיא דסנהדרין ואין להן שייכות, ולבי אומר לי דלא הקשו כלל קמאי אלא דתלו בהו."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>רחל </b>\n<b> בת עז וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן. וקשה דעדיפא מינה הו\"ל לתרץ דכיון דאמרו בש\"ס עוד שם דהכל מודים דצמרה פסול לתכלת נמצא דלא חשיב כלל צמר מדאורייתא והיינו טעמא כמ\"ש מרן גופיה פ\"ב מהל' ציצית ה\"א יעו\"ש ואפשר לומר דאי מהא אין ראיה דזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא ושוב ראיתי שכן הקשה מהר\"י ערוך הובאו דבריו בארעא דרבנן אות צ' עוד הקשה ממ\"ש מרן פי\"ב דע\"ז ה\"ה וז\"ל וי\"ל דאי הוה ביה איסורא דאורייתא מלקות נמי הוה ביה עכ\"ל יעו\"ש, ונראה כונתו להקשות דא\"כ איך כתב כאן דאימא מלקות ליכא אבל איסורא איכא והוצרך ליישב, ולע\"ד לא קשה דבלא\"ה נחזי אנן במ\"ש שם דאי הוה ביה איסורא מלקות נמי הוה ביה והא כמה איסורי איכא בתורה דאסירי מדאורייתא ולא לקו אלא ודאי הכונה באותו נדון אי איתא דאשה היא בכלל בל תקיף אית בה ג\"כ מלקות ולא דמי לשאר דינים דאפשר דאיכא איסורא באיזה רמז בתורה ולא נכנס בלאו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b>\n<b> לעשות מן הכלאים תכריכין למת שאין על המתים מצוה.</b> והיא מתני' במס' כלאים פ\"ט מ\"ד והיינו טעמא דכיון דמת נעשה חפשי מן המצות וכר' יוחנן דאמר בנדה דף ס\"א דאפילו לקוברו שרי דאזיל לטעמיה דאמר כיון שמת נעשה חפשי מן המצות.<br><b> והנה</b> מה שפשטו בסוגיא זאת מר' יוחנן דמצות בטלות לעתיד לבוא כתבו התוס' שם ד\"ה אמר רבי יוסף וכן הר\"ש בפי' המשנה דהיינו מ\"ש בכתובות עתידים צדיקים לעמוד בלבושיהן ואי מצוות אינן בטלות היאך יקומו בכלאים אלא ודאי בטלות ומאן דאמר לקוברו אסור משום דס\"ל אינן בטלות לעתיד לבוא יעו\"ש. ודע דהרשב\"א בחידושי אגדות פ\"א דברכות גבי ברייתא דאמר בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח מיאן בפי' זה וז\"ל דע שמ\"ש בנדה מצות בטלות לעתיד לבוא פי' לע\"ל הוא על זמן הבא בין רחוק בין קרוב ואפילו סמוך ממש וכו' ומצות בטלות לעתיד לבוא שאמרו פי' לאחר מיתה ממש רצונם לומר שהמתים בעודם מתים פטורים מן המצות וכמו שכתוב במתים חפשי וכו' ואם תשאל אם בעודנו מת איך חלק רבי אמי ואמר שאינו פטור והמת אינו בן מצות דע כי לדעת רבי אמי המת כתינוק שלא הגיע למצות מצד עצמו ואילו עובר על המצוה אין בי\"ד מצוין להפרישו כדאיתא פ' חרש ואפ\"ה אנו מוזהרים שלא להאכילו בידים וכו' לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים וכו' יעו\"ש עוד מה שהאריך כדי לקיים פי' זה והחזיקו כראי מוצק, אמנם מתוך דבריו בחי' שם בברכות דף י\"ח נראה שמיאן בפי' זה והוא שהקשה שם במ\"ש דלייה דלא לימרו למחר וכו' ועכשיו מחרפין, דנראה מזה דאין מטילין ציצית בטלית של מת ואילו במנחות אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בעשה לתכריכין שפטורה מן הציצית וודאי רמינן ליה משום לועג לרש ותירץ דההיא אליבא דשמואל דאמר פרק שואל אדם, מצות אינן בטלות לעתיד לבוא וכיון שהוא אינו יכול להטיל לעצמו אם לא יטילו לו הקוברים איכא משום לועג לרש וקי\"ל כר' יוחנן דמצות בטלות לע\"ל וכו' יעו\"ש והיוצא מדבריו דלשמואל ד��\"ל דמצות אינן בטלות לע\"ל והמת אינו יכול להטיל הציצית צריך להטיל לו משום לועג לרש ומאי דאמר דלייה וכו' דנראה דלא היו מטילין ציצית למת הוא כר\"י דס\"ל דמצוות בטלות ומ\"מ כשמראין להן הציצית מצטערין דנראה כמזלזלין אותם שהם פטורים משא\"כ כלאים כמו שסיים עוד הרשב\"א ע\"ש רש\"י ור\"ת, והשתא אי איתא לההיא דפירש בחידושי אגדות דלעתיד לבוא ר\"ל כשהוא מת ולר\"י כשהוא מת הוא פטור דהיינו דס\"ל בטלות לע\"ל ובר פלוגתיה ס\"ל דאינן בטלות לע\"ל ורצונם לומר שאין אנו רשאין להעבירו בידים דקרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים א\"כ לשמואל דס\"ל דאינן בטלות לע\"ל אין אנו יכולין להלבישן בידים טלית בת ד' כנפות משום לא תאכילום וקשה א\"כ למה אמר שמואל דמטילין למת ציצית משום לועג לרש והא לדידיה איסורא איכא משום לא תאכילום, ברם אי הפי' הוא כדפירשו הר\"ש והתוס' דבטלות ואינן בטלות רצונם לומר בזמן התחיה לעתיד לבוא א\"כ שפיר אתי לתירוצו ושמואל ס\"ל אינן בטלות לע\"ל בזמן התחיה ברם כשנקבר אין בידו להטיל לעצמו ומה יעשה אותו הבן ואם לא יטילו לו איכא משום לועג לרש דלועגין עליו שהוא מת והוי חפשי מן המצות ולא חזי עוד למצות ומצטער המת דלו יהי דבהיותו מת פטור מ\"מ כשקם בתחיית המתים הוא חייב משא\"כ לרבי יוחנן דס\"ל דמצות בטלות לעתיד לבוא ומשעה שמת לא חזר עוד למצות ליכא לועג לרש אלא דמ\"מ כשמראין למת ציצית אומרים למחר באים אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו לומר דנפטרו מהמצות וזה הוי סוג אחר ואין הכי נמי לפי דבריו בחידושי אגדות לא קשה מה שהקשה הרב אור יקרות בחידושיו למס' סנהדרין דף צ' דקשה ר' יוחנן דידיה אדידיה דאילו בסנהדרין אמר ר\"י מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם וכו' לאהרן הכהן וכו' שעתיד לחיות וכו' וא\"כ נראה דמצות אינן בטלות לע\"ל ואילו ר\"י בנדה נראה דפי' דס\"ל דמצות בטלות לע\"ל והצריך עיון וכמו מאמר הרב המובהק מהר\"ח מודעי הי\"ו ברם לפי' דבריו בחידושי הלכות וכן להתוס' והר\"ש דכתיבנא הקושיא קיימת וצ\"ע.<br><b> ורגע</b> אדבר במה שלא באתי לכונת הרשב\"א שם בחי' לש\"ס שכתב דשמואל ס\"ל מצות אינן בטלות כמ\"ש בפ' שואל וכו' והכי איתא שם דף קנ\"א והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהן לא זכות ולא חובה ופליגא דשמואל דקאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנא' כי לא יחדל אביון וכו' ופי' רש\"י לא זכות ולא חובה לא דבר לזכות בו שכולן עשירים ולא חובה לאמץ לב ולקפוץ יד ועלה פליג שמואל מכח הכתוב כי לא יחדל אביון ונמצא איכא עשירים ועניים א\"כ לא אמר שמואל אלא דאיכא עניים לימות המשיח ולא דמצות אינן בטלות וכן מוכח הש\"ס דפרק במה אשה דף ס\"ג יעו\"ש וכן נראה כל הבקיאות שהביאו הא דשמואל בש\"ס באופן שאינו ענין הא דשמואל עם מצות אינן בטלות.<br><b> ואחרי</b> כותבי ראיתי להתוס' בב\"ב דף ע\"ד ע\"א כתבו משם רבינו חיים כהן דשמואל ס\"ל אין מצוות בטלות לעתיד לבוא, ואי מהא דכתב הרשב\"א לע\"ד ליכא למילף כן וחוץ מזה לא מצאתי ידי ורגלי בהך תירוץ שתירצו דטעמא דשמואל משום חיובא דלעתיד והא בפירוש אמר שמואל וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש וכו' ולא אמר משום לעתיד. ושוב ראיתי התוס' עצמם בע\"ז דף ס\"ה ע\"ב ד\"ה אבל כתבו התירוץ הזה על שם ר' יהודה והרגישו במה שהרגשתי מלישנא דשמואל ולא זכיתי להבין מה שיישבו יעו\"ש ומ\"מ היוצא מדבריהם ז\"ל דמ\"ד מצות אינן בטלות לע\"ל ושמואל חד מהם היינו לאחר התחיה וכ��\"ש בדעת הרשב\"א בחידושי הלכות והם דברים אחדים והוי סיוע למ\"ש בדעת הרשב\"א.<br><b> נחזור</b> לקושיית הרב אור יקרות שהצריך עיון נראה לחלק על צד הדחק בין מצוה למצוה דמצות תרומה שאני שהיא הכרח למקבל לפי ששבט לוי לא נטלו חלק בארץ ונתן להם ה' מתנות כהונה משא\"כ מצות דליכא מקבל דלא כמו שכתב הסמ\"ג לאוין רע\"ו ורשב\"ם בב\"ב דף קכ\"ב דלעתיד נוטלין חלק שנאמר שער לוי אחד כדאיתא פ' יש נוחלין דף קכ\"ב דהא תמה עליהם הר\"ן הובאו דבריו בשיטמ\"ק לב\"ב שם מקראי גופייהו דיחזקאל והכריח דשבט לוי לא נטל חלק יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואע\"פ </b>\n<b> שכתוב בתורה לא תסור מן הדבר הרי לאו זה נדחה מפני כבוד הבריות.</b> והיינו ממ\"ש בברכות דף י\"ט בלאו דלא תסור וכו' כל מילי דרבנן אסמכינהו הלאו דלא תסור וכו' וכן במנחות דף ל\"ח ע\"א מוקמו הנהו אמוראי להך ברייתא דגדול כבוד הבריות בלאו דלא תסור יעו\"ש, ברם רש\"י ז\"ל במגילה דף ג' כתב את לא תעשה דכתיב לא תוכל להתעלם וכו' כגון זקן ואינו לפי כבודו וכך כתב בשבת דף פ\"א והרב חידושי הלכות [מהרש\"א] תמה עליו יעו\"ש.<br><b> ולע\"ד</b> טעמו דאף דמוקי לה הש\"ס הכי היינו לקס\"ד ברם אחר דמותיב הש\"ס מוהתעלמת וכן מולאחותו ומפרק להו, למפרע הדרינן לפשטא דברייתא דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה פי' השבת אבדה ומקרא מגילה אלא דלא גמרינן מינייהו ובזה יובן אצלי דעת תשובת אשכנזי שהביא מרן בסוף סימן י\"ג מהל' ציצית וז\"ל ומיהו אם הלך אדם לבית הכנסת ומצא טליתו שנפסקו וכו' ומתבייש וכו' אפשר שמותר וכו' עכ\"ל. וצריך לברר תשובה זאת מאי דעתה וודאי דלא ס\"ל כדעת הר' שלמה שהביא המרדכי שם בבית יוסף דאם כן היאך התיר לעבור בעשה מפני ביוש וודאי דס\"ל כהר\"י הנז' שם במרדכי שם בב\"י דליכא איסור עשה בשבת וא\"כ קשה למה הוצרך לטעם דביוש בלא\"ה שרי דליכא איסור בשבת גם מרן ז\"ל למה שדי נרגא בחילוק שאני התם דהוי ביוש גדול וכו' וכן התם איכא כרמלית דרבנן ולא כן הכא.<br><b> וראיתי</b> להמג\"א ז\"ל הרגיש בזה וכתב דהא מיהא איסורא איכא אף דאינו עובר בעשה ולכן צריך לטעם דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ולע\"ד אין צריך לזה דלעולם סובר כה\"ר שלמה דעובר בעשה ברם אפילו הכי גדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה בשב ואל תעשה וכדעת רש\"י שהזכרנו וציצית הוי שוא\"ת וכמ\"ש רש\"י שם והתוס' ביבמות דף צ' ד\"ה כולהו יעו\"ש דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא\"ת לזה כתב מרן עליו ואינו נראה דיושב בפני הקהל בלא ציצית לא הוי כפושט טליתו בשוק כלומר דלא נכנס בסוג דגדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה.<br><b> וע\"פ</b> האמור ינוח הר\"ש מדרויש מהשגת הר\"י שהשיג עליו מש\"ס דמנחות דלא חששו לאיסור עשה דשאני התם דהיה לבוש ואח\"כ נפסק והיה צריך לפושטו וקי\"ל גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וציצית הוי שב ואל תעשה ולא חששו אלא לאיסור שבת דהוי קום עשה לא כן בנדון הר\"ש דכתב דאסור ללובשו דליכא כבוד הבריות בזה כדעת מרן והר\"י שתפס להר\"ש דאזיל לשיטתיה דכבוד הבריות אינו דוחה למצוה דאורייתא אפילו שהיא שוא\"ת וכדעת הרב חידושי הלכות בחי' מגילה דף ג' שתמה על דברי רש\"י ז\"ל וכנראה מש\"ס דפרק הקומץ ולא ס\"ל דההיא דהקומץ הוי כס\"ד דש\"ס דברכות אלא הוי קושט דברי אמת ולמסקנא לא חזר הש\"ס מאוקימתא דגדול כבוד הבריות הוי הלאו דלא תסור וא\"כ כפי זה יוצא דאי הוי האיסור מדרבנן אפי' קום עשה עובר וכההיא דהתם ואי ��מרינן דגדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת שבתורה הוי אפי' דאורייתא כדעת רש\"י אלא דדוקא בשוא\"ת א\"כ ה\"ה בדרבנן ג\"כ דמאין בא לנו לחלק מדרבנן לדאורייתא אדרבא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא\"כ תורה יוצאה בההיא דהקומץ דהיה צריך לפשוט הטלית בשוק ולא עשו כך משום דס\"ל דלא תעשה שבתורה הוי לאו דלא תסור. ועיין להרב המגיד פי\"ט מהל' שבת ה\"כ מ\"ש, ונ\"ל דלא כתבו רבינו דין זה דסמך אמ\"ש כאן וע\"פ הנחתנו זאת לדעת הר\"י אזדא לה קושיית המג\"א שהקשה להר\"י דלמה לא התיר אפי' בחול יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>חייב </b>\n<b> על כל שהייה ושהייה.</b> וכתב מרן ויש לתמוה היאך לוקה מאחר שאינו עושה מעשה בכל פעם וצ\"ל שמאחר שבידו לתקן בכל פעם ואינו מתקן חשיב כלובש ע\"כ. ומה זו תמיה כ\"כ רבינו ג\"כ [ב]פ\"ה מהל' נזירות הי\"ט וודאי שמאחר שבידו לתקן וכו' וכמ\"ש מרן והתוס' יו\"ט אחר שהביא דברי מרן אלו הביא תירוץ הר\"ן זה כאילו הוא תירוץ אחר ולענ\"ד היא היא תירוץ מרן שתירץ דבכל פעם שמתרין חשיב כלובש והיינו טעמא משום מעשה דמתחילה דאי לא תימא הכי התראה זו מה עושה."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש רבינו פ\"ג מהל' אבל הל' ה' ומה שכתבתי שם."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות כלאים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,257 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כ\"ד </b>\n<b> מתנות כהונה ניתנו לכהנים וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל ואיני יודע למה שינה וכו'. ועיין גם למהר\"י קורקוס שכתב דמשם למד רבינו לכל כ\"ד מתנות כהונה שכל שאינו מודה בהן אין נותנין להם וכו' יעו\"ש. ולא ידעתי למה להו ליכנס בדוחק והא הש\"ס בפירוש משוה להו דהא מותיב מהאי ברייתא לרב חסדא דאמר כל כהן שאינו בקי בכ\"ד מתנות אין נותנין לו מתנה ודחי לדר\"ח יעו\"ש, ואם איתא דאינן שוין נימא דבעבודה צריך שיהיה מודה אבל במתנות כהונה צריך גם שיהיה בקי (ו)היאך יאכל ואי אינו בקי אין נותנין אלא ודאי דס\"ל להש\"ס דשוין נינהו ועיין להתוס' שם בד\"ה ולאו וכו' שכתבו הוה מצי למימר וכו' יעו\"ש וקשה א\"כ נחזי אנן הנך תרתי ההיא דריש פרקין דנראה דוקא אם הוא תלמיד חכם נותנין לו ואם הוא עם הארץ אין נותנין לו והכא תלי ליה במודה דאי מודה נותנין לו אפי' שאינו ת\"ח וע\"פ דבריהם דלעיל ד\"ה מנין שאין נותנין מתנות שכתבו דהיינו דוקא כשיש כהן חבר אבל אי ליכא כהן חבר אלא עם הארץ יתנו לו יעו\"ש לא קשה מידי דהתם איירי בקדימה ולכן צריך ת\"ח והכא איירי אף בדליכא אלא ע\"ה לבד ואפ\"ה אי מודה נותנין לו ואי אינו מודה אין נותנין לו.<br><b> אך</b> קשה דא\"כ אין מקום לדבריהם דהכא דכתבו הוה מצי למימר וכו' וליתא דאינו סותר לדרב חסדא דמ\"ש ר\"ח דצריך שיהיה בקי איירי אפי' בדליכא ת\"ח דאי אינו בקי אין נותנין וההיא דתלי טעמא בת\"ח היינו לאקדומי וא\"כ משו\"ה הש\"ס לא דחי לר\"ח מכח ההיא דמחזיקין בתורת ה' אלא מהך ברייתא דמודה. ורבינו שהשמיט ההיא דמחזיקין בתורת ה' יש לו מנת ס\"ל שהוא על דרך ועשית הישר והטוב בעיני ה' כמ\"ש בפי' המשנה דחלה משנה ט' פ\"ד והיינו טעמא דאי הוי לפום דינא למה לא דחו בש\"ס לדר\"ח מהך כדעת התוס' דשפיר דומין זה לזה ומ\"מ אין זה הכרח ואדרבא כדברי התוס' יש לדקדק דאינו סותר לדר\"ח דמי שהוא ת\"ח ודאי הוא בקי בדיניו וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> האוכל וכו'.</b> כתב הרדב\"ז ז\"ל שהיא מצות עשה של תורה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם וכתיב והנותר מן המנחה יאכלו אהרן ובניו יעו\"ש. מבואר מדבריו שהבין בדברי רבינו דהאי מברך הוא לקדשים דוקא דהיא מ\"ע משא\"כ בתרומה דליכא מ\"ע דאי אינו רוצה לאכול תרומה כל ימיו אינו אוכל, ואתמהא דבפירוש כתב רבינו סוף תרומות דמברך הכהן באכילת תרומה אשר קדשנו וכו' ומה מאד יגדל התימה דאיהו גופיה הרגיש שם על רבינו איך מברך באכילת תרומה כיון דאין אכילת תרומה מצות עשה ותירץ דפי' וציונו שיאכלו הכהנים תרומה ולא זרים דהיינו שמותרת להם יעו\"ש. וא\"כ איך הבין כאן בדעת רבינו דלא יברך על התרומה. ומהר\"י קורקוס כתב כיון דכל המצות צריך לברך עליהן ואכילת תרומה מצוה צריך לברך עליה וכו'. ודבריו תמוהים דהיכן מצא שאכילת תרומה מצוה ונראה דבמ\"ש רבינו ריש פ\"ח דהל' מעשה הקרבנות אכילת החטאת והאשם מצות עשה ו��ו' וסיים וה\"ה לשאר הקדשים שאוכלין אותן הכהנים שאכילתן מצוה, נכנס גם אכילת תרומה ומ\"מ נראה כונת רבינו דאף דהיא מצוה לאו מצות עשה היא שכן נראה דבחטאת ואשם כתב מצות עשה וכן באכילת שיירי מנחות כתב מ\"ע ובאכילת שאר קדשים כתב שאכילתן מצוה ולא כתב מ\"ע, ומצוה רצה לומר שדוקא כהן אוכלה ולא זר וכמ\"ש הרדב\"ז גבי ברכת התרומה שכתב רבינו וזה כתבתי בהניח דבאכילת תרומה ליכא מ\"ע וכמו שנראה מהכתובים.<br><b> ברם</b> אחרי ראות מ\"ש רבינו בפי' המשנה פי\"ז דאהלות מ\"ד שכתב וז\"ל אבל אכילת תרומה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מ\"ע וכו' ע\"כ. מובן היטב טעמו של רבינו שכתב לברך אשר קדשנו וכו', וכן הרע\"ב שם באהלות נמשך אחר רבינו וכתב דאכילת תרומה איכא מ\"ע. אמנם צ\"ע היכן מצאו מ\"ע זאת ושוב ראיתי דרבינו בספר היד לא ס\"ל הכי דבאכילת תרומה איכא מ\"ע שכן בריש הל' תרומות שמנה רבינו מצות עשה ולא תעשה דאיכא בתרומה לא מנה מ\"ע לאכול תרומה משא\"כ בריש הל' מעשה הקרבנות מנה שם מ\"ע לאכול חטאת ואשם וכן מצות עשה אחרת לאכול שיירי מנחה מורה בפירוש דבאכילת תרומה ליכא מ\"ע וחזר הדין דמ\"ש לברך באכילת תרומה כמ\"ש הרדב\"ז דרצה לומר דרשאי לאכול משא\"כ זר דאינו רשאי ועדיין צריך להתיישב בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החמש </b>\n<b> שבירושלים הן קדשים קלים וכו' והבכור וכו' ואין מקריבו אלא איש.</b> מדנשתמש מטעם דאין מקריבו אלא איש ולא מטעם שהוא לאנשי משמר וכמ\"ש גבי חמש שבירושלים שהן לאנשי משמר מורה בפירוש דס\"ל דהבכור אינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל כהן שירצה וע\"פ ראות דבריו אלו נאמנו דברי הרב פר\"ח במים חיים בנימוקיו על רבינו פ\"י מהל' בכורות הט\"ו שכתב רבינו יראה לי שהבכורות נותן לכל כהן שירצה, וכתב מרן דהיינו טובת הנאה לבעלים, ובספרי תועפות ראם הקשיתי דא\"כ למה כתב יראה לי דבין למ\"ש מרן בב\"י סי' של\"א בעד רבינו במ\"ש פי\"ב מהל' תרומות בין למ\"ש הפר\"ח יו\"ד סי' ס\"א שהוא ירושלמי איך כתב יראה לי, וכן לא נראה להפר\"ח פירוש זה ופי' לעצמו וז\"ל פי' אפי' בכור תמים ואף לכהן שאינו מאנשי בית אב וראיה מש\"ס ערכין דף כ\"ח החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה החרים שדות נותנן לכהן שבאותו משמר עכ\"ל. וכן פירשנו אנחנו קודם ראות דברי הפר\"ח ברם לא הונח לנו שעמד לפנינו ככותל דברי רבינו בפי' המשנה פ\"ד דחלה מ\"ט וז\"ל אמרו בגמ' הבכורים והבכורות לאנשי משמר והשאר לכל כהן וכו' והוא גמ' ירושלמי על האי מתני' וז\"ל יש מהן לאנשי משמר ויש מהן לכל כהן כיצד החרמים והבכורות וקדשי המקדש והבכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. ונמצא סותר זה לפי פי' זה לדברי רבינו ואף דלא מצינו לרבינו שכתב בפירוש בספר היד דהבכורות הן לאנשי משמר כמ\"ש בחרמים וקדשי מקדש וביכורים מצות עשה, אפשר שסמך על איזה דיבור באיזה מקום ואנחנו לא נדע אבל שנפרש דבריו ע\"פ שנאמר שאינן לאנשי משמר היפך דבריו והירושלמי לא נראה בעינינו ודחינוהו.<br><b> אמנם</b> אחר שראינו דבריו אלה דאתן עלה נראה בפירוש כונתו בהל' ביכורים כמ\"ש הפר\"ח ואנחנו קודם ראות דבריו. ומ\"מ הפר\"ח שלא זכר דברי רבינו דאנן קיימין איך פי' כן, דאילו זכר שר היה מביאן לסייעתו וכן בס' בירך יצחק בסדר תבוא הבין כן בפשיטות שלא ירד בויכוח הזה דאנן קיימין. אך קשה על רבינו דהוי היפך הירושלמי מוסכם בלא חולק וכן מדבריו בפי' המשנה וצ\"ע.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> פדיון הבן לזכרי כהונה וכו'.</b> כונתו דאף דמקרא זה הוא בספר במדבר גבי בכורות העודפים על הלוים דהצריכם הכתוב ליתן חמש סלעים והיא מצוה בפני עצמה מ\"מ הכל הוא פדיון בכורות ודינם שוין מה אותן חמש שקלים לאהרן ובניו דוקא אף פדיון בכור זה לזכרים דוקא וכ\"כ הרא\"ש ג\"כ בסוף בכורות וכן דעת התוס' בחולין דף קל\"ב ד\"ה רב כהנא, שכתבו ואחר יש שהיה כהן בקידושין דף ח' רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן עכ\"ל. ואי פדיון הבן ניתן לנקבות מה הכרח הוא דאיכא שנים, אימא דלא היה אלא אחד ובשביל אשתו הוה שקיל סודרא אלא ודאי ס\"ל דפדיון הבן אינו אלא לזכרי כהונה. אמנם בפסחים דף מ\"ט כתבו לקושיא זו דשקל סודרא בשביל אשתו היפך הא דכתבו הכא ובקידושין כתבו שניהם יעו\"ש נראה דלא גמרו בדעתם אי מדמינן חמשה שקלים דבמדבר סיני לה' סלעים דפדיון הבן או לא.<br><b> וראיתי</b> להר\"א בן עזרא בפי' על החומש גבי כתובים שחייבם לבכורות העודפים חמשת שקלים כתב וז\"ל יש מכחישים אומרים מזה נלמוד כי פדיון כל בכור חמש שקלים ואינה ראיה כי זאת מצוה בפני עצמה והאמת דברי קבלה עכ\"ל. ולא זכיתי לדבריו כי מקרא מלא דבר הכתוב בסדר קרח ופדויו וכו' כסף חמשת שקלים וכו' וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> וכו' ומביאין של דבריהם מערי סיחון ועוג וכו'.</b> וכתב מרן וז\"ל ומשמע לרבינו דלא פליג ת\"ק אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מודו דמיחייב וכו'. ואינם מובנים דבריו דכיון דהלכה כת\"ק היאך קאמר דת\"ק מדאורייתא קאמר דחייב דא\"כ הו\"ל לפסוק דמביא דאורייתא. ונראה ודאי דטעות סופר נפל בדבריו וצ\"ל דמאי דפליגי הוא בדרבנן ות\"ק מחייב אבל מדאורייתא לכו\"ע פטור ופסק כת\"ק כמ\"ש רבינו עצמו בפי' המשנה וכ\"כ הר\"י קורקוס והרדב\"ז בחידושיו יעו\"ש, וזה מוכרח דהוא טעות סופר וכדכתיבנא ממה שסיים מרן וכבר כתב מהרי\"ק בסי' קנ\"ב להוכיח מהיכא משמע ליה הכי וכו', דהיינו כמ\"ש דמאי דפליגי במתני' הוא מדרבנן אבל לכו\"ע מדאורייתא פטור יעו\"ש בדברי מהרי\"ק בתשובה הנזכרת מבואר כן וזה פשוט. ואחר זמן רב נדפס ספר רוח אליהו ז\"ל וראיתי שם דנתלבט בפי' דברי מרן אלו והאמת ניכר דטעות סופר נפל וכדכתיבנא וא\"כ מ\"ש רבינו בפי' המשנה דלת\"ק הרי יכול לומר אשר נתת לי ואין הלכה כר' יוסי הגלילי מדרבנן קאמר דמדאורייתא צריך בדוקא ארץ זבת חלב ודבש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשרה </b>\n<b> שביטלה וכו'.</b> והחונים עליו לא הראו מקום מוצאו והרדב\"ז כתב משום דמאיס דומיא דקרבן דכתיב מן הצאן להוציא הנעבד, ועיין בירושלמי בפ\"ק דבכורים, ועיין לרבינו בפ\"ד מהל' איסורי מזבח ה\"ז ובמ\"ש שם הרב מל\"מ ז\"ל, ועיין עוד שם בדברי רבינו בהלכה ח'. ועיין להרב קרבן חגיגה דף מ\"א שהתיר לעשות סוכה מעצי אשרה כיון דיוצא ידי חובה בשאולה יעו\"ש ודבריו תמוהים דמבואר להדיא בפ' כל הצלמים דף מ\"ז דבעיית ריש לקיש גבי אשרה שביטלה לולבו מהו למצוה דהספק הוא אי אמרינן יש דיחוי אצל מצות או לא וא\"כ גבי סוכה ה\"נ דמצות כי הדדי נינהו וא\"כ רבינו דפסק לחומרא בפ\"ח מהל' לולב ככל תיקו דאיסורא ה\"נ בסוכה אסור. ועיין בירושלמי שהזכרנו למעלה דנראה דמיפשט פשיטא להו דאין דיחוי אצל מצות ומותר דלא הוי כגבוה זולת בבכורים דאפליגו אי חשיב כקדשי מקדש והוי כלגבוה או כקדשי הגבול ופסק רבינו כ��בנן דכקדשי מקדש נינהו ועיין עוד מ\"ש על דברי הרב קרבן חגיגה הללו בספרי אגורה באהלך דף כ\"ה ע\"ד ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ק\"י ע\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b>\n<b> וכו'.</b> ומרן סגר עלינו את הדלת ולכאורה לא משמע הכי מהמשנה דפ\"ג דבכורים יעו\"ש, וכן נתקשה מהר\"י קורקוס יעו\"ש וניחא ליה וז\"ל ונראה שהוא מפרש דאימתי אמרו היינו להיות כבכורים לגמרי וזהו שפי' ואמרו אימתי אמרו תוספת הבכורים כבכורים בזמן וכו' דוק מינה מה שמביאין מסוריא כבכורים הוא דלא הוי אבל נאכלת היא בטהרה כיון שהביאה לבכורים וכו' אלו דבריו ז\"ל. ויש להקשות דאי מדיוקא מהיכא יצא לו דהא מיהא נאכל בטהרה ולא לדבר אחר ממעלת הבכורים. ועוד דמנא ליה האי דיוקא ואדרבא נימא כפשטא דכל שאינה באה מן הארץ אינה כבכורים כלל כיון דמעיקרא הבכורים עצמן הן דרבנן נמצא דהכל דרך נביאות והרדב\"ז ז\"ל נשמר מזה ומייתי לה מדתנן תוספת הבכורים נאכלת בטהרה ולא איירי בשל ארץ ישראל דהא תני תוספת הבכורים כבכורים אלא ודאי איירי באותן שבחו\"ל דמ\"מ צריך לאוכלן בטהרה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבכורים </b>\n<b> נותנין אותן לאנשי משמר וכו'.</b> משנה סוף בכורים ר' יהודה אומר אין נותנין אותם אלא לחבר בטובה וחכמים אומרים נותנין אותם לאנשי משמר וכו', וכתב רבינו לחבר בטובה שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר\"י והלכה כחכמים. ופי' דבריו נ\"ל שדעתו לדעת ר\"י דאם ירצה ליתנו לת\"ח אף שאינו מאנשי משמר של אותו שבוע יתן ואף דאיכא באותו משמר ג\"כ ת\"ח דכיון דמצוה זאת היא משום צדקה וחסד ת\"ח שירצה קודם. אבל הרע\"ב לא פי' כן וז\"ל אלא לחבר בטובה אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר וכו' לאפוקי מת\"ק יעו\"ש, וכתב התוס' יו\"ט ואע\"ג דאין נותנין דר\"י [מיירי] בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים. והרב שושנים לדוד נר\"ו כתב דלדעתו גם אין נותנין דר\"י אבעלים קאי יעו\"ש, ואין זה לדעתו דוקא כי כן כתב רבינו בפירוש וכדכתיבנא ולא כתב התוס' יו\"ט כן אלא ליישב מתני' לפי' הרע\"ב אבל ודאי פשטא דמתני' כפי' רבינו וכן נראה שהבין הר\"ש שם בפי' המשנה יעו\"ש.<br><b> ומהאמור</b> אני אובין ואדון שזו היא כונת רש\"י בחומש סדר תבוא, אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, שהכונה לו למ\"ש חכמים שנותנין אותן לאנשי משמר יהיו כמו שהם ואף שאינם חברים ומאי דנקט לשון זה אין לך אלא כהן שבימיך נמשך אחר לשון דאמרו רז\"ל גבי אל השופט אשר יהיה בימים ההם דסדר (תבוא) [שופטים] ברם הכונה הוא בעד אנשי משמר ובזה סרה מעליו תלונת הרמב\"ן יעו\"ש הביא דבריו הרא\"ם ז\"ל, והרא\"ם לא דרך בדרך זה בדעת רש\"י ז\"ל והבין כמו שהבין הרמב\"ן בדעתו ואפ\"ה תמה על הרמב\"ן איך לא הבין דברי רש\"י כי אין הפרש בין שופט לכהן ויפה תפשו עליו כי רב המרחק ביניהם כי גבי שופט ליכא מצות עשה להדיין משא\"כ בהבאת בכורים כי היא מ\"ע.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לפרש דבריו דהדמיון הוא כך דנהי דליכא מצות עשה להתדיין מ\"מ התובע שרוצה להדיין להוציא מהנתבע והנתבע אומר שאינו רוצה להתדיין בשופט זה כי אינו כראשונים וכי מניחו התובע בדברים אלו ודאי מכריחו להתדיין בשופט זה ואפ\"ה מזהירו הכתוב אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך ולא יאמר כדברים אלו ולא יסרב מלילך והדמיון בזה הוא בבכורים שלא יאמר איני רוצה להביא בכורי לפני כהנים כאלו שאינם כראשונים ואף שמוכרח להביאם מכח מצות עשה מזהירו הכתוב שלא יאמר כן כי אין לך אלא כהן שבימיך וזה הוא מ\"ש בש\"ס על זה אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים דתלי הדבר באמירה ודו\"ק זה נראה לפי חומר הנושא.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ם וז\"ל אבל בסיפרי שנו וכו' רצה לומר דרשא אחרת אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים היה קרוב ונתרחק כשר. ועל כרחך לומר שהפי' בשניהם אחד וכמו דגבי חכם דעכשיו נתרחק כן גבי כהן דעכשיו נתרחק מאותן השמועות רעות ונמצא הקירוב והריחוק שוה בדמיונם ואף שאין עניינם אחד. וקשיא ליה להרא\"ם עצמו בזה דנמצא גבי שופט הקירוב והריחוק הוא כפשטיה והקירוב והריחוק דכהן זה פי' שהוא משמועות רעות ואהא משיב דאין פי' זה זר דר' יוחנן דריש הכי ג\"כ גבי שלום שלום לרחוק ולקרוב וזה מדוייק בדבריו שאין הקורבה כאן כמשמעו.<br><b> ושוב</b> קשיא ליה על הרמב\"ן שפי' דאחר זמן נמצא בן גרושה וכו' דאינו משתנה ממה שהיה שכך הבין בדברי הרמב\"ן שמפרש בסיפרי אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך היה קרוב ונתרחק וכו', הכי שהוא מוחזק וכשר באותן הימים ונמצא היה קרוב בכשרות ואח\"כ נתרחק שנמצא פסול שפיר דמי דאזלינן בתר השתא וז\"ש הכתוב אשר יהיה בימים ההם. ויכנס בו עוד שאם היה וכו' כשר, כלומר בתיבות של אשר יהיה בימים ההם יכנס בו עוד פי' אחר שאם היה קרוב ונתרחק כשר וזה לענין הזקן שאינו נדון ע\"פ קרוב, כלומר פי' זה דאמרן בתיבות אלו בענין הזקן שהוא השופט שאינו נדון ע\"פ קרוב והיינו מ\"ש בסיפרי שם גבי זקן והובא בפ' זה בורר השופט אשר יהיה בימים ההם היה קרוב ונתרחק כשר זה הבין הרא\"ם בפי' הרמב\"ן וע\"פ זה תמה עליו הרא\"ם דאינן דומין הדרשות דשופט לכהן, דהדרשה דכהן הוא דאח\"כ נתגלה שהיה פסול משא\"כ בשופט דתחילה היה פסול ואח\"כ נתכשר ברם לפי' הרא\"ם שוין הריחוק והקירוב שמתחילה היה קרוב ושוב נתרחק גבי שופט וגבי כהן דמתחילה היה קרוב לעברות ונתרחק אלו הן דברי הרא\"ם בקצת ביאור דבריו והוצרכתי לבארם להנצל ממה שהקשה עליו הרב בס' יקרא דשכבי דרוש מ\"ד, ראשונה הקשה על מ\"ש הרא\"ם דמה הפרש יש ביניהם בין כהן לשופט וכו', דרב המרחק ביניהם דבשלמא בשופט צריך שיהיה חכם ומשו\"ה אומר שיהיה כראשונים משא\"כ בכהן אין צריך שיהיה צדיק וחסיד כראשונים יעו\"ש, ולענ\"ד לא קשה דהן אמת דאין צריך שיהיו הכהנים צדיקים וחסידים מ\"מ אין זה אלא לקושטא דמילתא ומשום דכתיב אשר יהיה בימים ההם אבל אי לאו קרא הו\"א הכי שהכהן צריך שיהיה כאהרן ובניו, ועוד היום ר' יהודה אמר במתני' שיתן לחבר בטובה דהיינו ת\"ח.<br><b> עוד</b> כתב עליו וז\"ל ומ\"ש דצריך שיהיה פי' קרוב ונתרחק דכהן כמו דשופט, מלבד דלדידיה נמי קשה דהא אינן שוין דבשופט הוי דהיה נשוי בתו וגרשה או מתה ודכהן היינו שהיה רשע וחזר בו עכ\"ד. וכבר כתיבנא כונתו דלדידיה אף דאין הנדונות שוות מ\"מ דומין הנושאין דמה שהיה בתחילה אינו עכשיו דבתחילה היה נשוי בתו ומתה ועכשיו אינו קרוב וכן בכהן דתחילה היה רשע ועכשיו בעל תשובה.<br><b> עוד</b> כתב עליו וז\"ל היכן מצא בהרמב\"ן שמפרש קרוב ונתרחק שחשבוהו קרוב שהיה כהן כשר לא אמר פי' זה אלא במ\"ש בסיפרי שהוא מוחזק וכשר לך וכו' על זה כתב פי' זה אבל בקרוב ונתרחק לא פי' כן אלא דקאי לזקן ולא לבכורים וכו' אלו דבריו. וכבר כתיבנא כונת הרמב\"ן לדעת הרא\"ם ומוכרח הוא כמו שהבין הרא\"ם דאיך אפשר דידרוש כתוב הנאמר בבכורים לענין השופט דאין לומר באם אינו ענין דהא דרש אותו לאם שנמצא ��ן גרושה וכו' וכמו שהקשה איהו אח\"כ להרמב\"ן לפי מה שהבין הוא בדבריו נמצא דלפי מה שהבין הוא בדברי הרמב\"ן דבריו אינן מובנים כלל וכלל, אלא ודאי הכונה לו כמו שהבין הרא\"ם. הנה זכינו לבאר דברי הרא\"ם ושוב ראיתי דגם הרב הנחלת יעקב ז\"ל הבין כן בדברי הרמב\"ן ותמה עליו ולא הביט דהרא\"ם לא הבין כן.<br><b> וראיתי</b> לו להנחלת יעקב תפש על הרא\"ם דהבין בכתוב דאל השופט איירי בהבאת הדין ואינו אלא בהמראתו שאינו רוצה לשמוע לדין כדכתיב והאיש אשר יעשה בזדון וכו' אלו דבריו, ולא ידעתי מה ראה להשתמש מקרא דבתריה טובא והאיש אשר יעשה בזדון ולא מקרא גופיה כי יפלא וכו' דברי ריבות בשעריך וכו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' עוד הקשה על הרא\"ם דשאני בכורים שהוא מצוה וכו' יעו\"ש, וכבר תריצנא לזה בסמוך.<br><b> עוד</b> כתב הנחלת יעקב על מ\"ש הרא\"ם אבל בסיפרי שנו אולי בספר הרמב\"ן שהיה להרא\"ם כתוב כן וכו', ולא ידעתי את שיחו מה הכוונה. עוד כתב הנח\"י וז\"ל ועוד קשה לי על הרא\"ם הלא הרמב\"ן לא פי' דברי הסיפרי מדעתו אלא מביא הפי' בשם הגמ' דקידושין וכו' אלו דבריו, והמה תמוהים דלא ראה הגמ' דקידושין ומשיג על הרא\"ם, דהגמ' לא אמרה כן בעד הסיפרי אלא לעצמה והרמב\"ן פי' (עפ\"י) אותו הסיפרי ע\"פ אותה הש\"ס, וקשיא ליה להרא\"ם דאינו סובל פי' זה בסיפרי ואיני מאריך בכל דבריו כי הרואה יראה דלא עיין יפה בדברי הרא\"ם וע\"פ זה כתב מ\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b>\n<b> וכו' שנאמר לא תוכל וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ומ\"ש עליו הרב לח\"מ בפ\"א מהלכות בכורות הל' ט\"ז יעו\"ש, ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה דדברי מרן ברורים דקאמר דמאי דהוצרך רבינו להביא קרא דלא תוכל אף דקאמר ר' שמעון דמק\"ו נפקא וקרא אתא ללאו דאם אכלו קודם הנחה או קודם קריאה, מ\"מ הוצרך להביאו משום דאין מזהירין מן הדין והיינו כמו שהקשה שם בש\"ס לר\"ש ותירצו דהכי נמי דקרא ללאו איצטריך אלא דמדהוה מצי למיכתב לא תוכל לאכלם וכתב בפרטות לאתויי מאי דדרש ר\"ש וא\"כ נמצא דעיקר קרא דלא תוכל ללאו דאוכל חוץ לחומה אתא לחיובי מלקות ולפ\"ז אין מקום למ\"ש איהו לעצמו בדעת רבינו דמ\"ש קרא דלא תוכל וכו' משום שהוא דרשא יותר פשוטה וכו' יעו\"ש כאלו הוא פסוק אחר והרי פסוק זה הוא דפשיט הש\"ס מיניה אלא דמדהוה מצי למכתב לא תוכל לאכלם ילפינן תרתי וכדכתיבנא וברור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומנין </b>\n<b> שהבכורים אסורים לאונן וכו'.</b> הכי איתא בפרק כל שעה ור\"ש נהי דהיקש לית ליה שמחה מיהא כתיבה ושמחת וכו' ההוא לזמן שמחה וכו'. ומאי דקשה לרבינו דפסק כאן אסור לאונן מקרא דושמחת דפסק דלא כמאן עיין להר\"י קורקוס מה שתירץ בשני פנים ובתירוץ השני כתב דכן דרך רבינו להביא מקרא אחרינא שהוא ראיה פשוטה ולהסמיך הדין על כתוב שלא הוזכר בש\"ס להיותו נכון ולענין דינא אין נפקותא יעו\"ש. ואין להקשות לפ\"ז דהא נפק\"מ טובא לדינא דאי ילפינן מושמחת א\"כ אין לוקין עליו דהוי לאו הבא מכלל עשה וכמ\"ש מרן אבל אי הוי מהקישא לוקה וכמ\"ש הריטב\"א הביאו הרב כנסת הגדולה בשיירי או\"ח בסוף הספר כללים נפרדים יעו\"ש והוא מבואר בש\"ס דסנהדרין דף ע\"ג, דהא ליתא דעד כאן לא אמרינן הכי אלא דהיקש מופנה אבל בשאינו מופנה לא כמבואר ברש\"י שם בסנהדרין ובכאן אינו מופנה כמבואר וא\"כ בין הכי ובין הכי אינו לוקה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולאברהם </b>\n<b> היתה השבועה תחילה וכו'.</b> פי' דבריו נ\"ל פשוט שהוא סיום למ\"ש דהגר מביא וקורא משום דאברהם נקרא אב המון דזה ניחא אם היתה השבועה דנתינת הארץ לאברהם לבד ואינו כן דהשבועה היתה גם ליצחק וליעקב והם לא נקראו אב המון וא\"כ איך קורא הגר לאבותינו ולזה כתב ולאברהם היתה השבועה תחילה כלומר כיון דלו היתה השבועה תחילה הוא העיקר ושפיר קורא הגר. ומרן ז\"ל פי' בדברי רבינו ענין אחר ולא ידעתי למה לא ביאר כמ\"ש שהוא פשט דברי רבינו, וז\"ל מרן כלומר אע\"פ שאברהם אב לכל העולם לא נטלו הגרים וכו' ע\"כ. ולא באתי לכונתו דמה תירץ במה שהשבועה היתה מקודם שנאמר לו אב המון גוים ונמצא שלא זכו כי אם בניו ממש דא\"כ דלא זכו הגרים עדיין קשה מה מועיל מה שהיה אברהם אב לכל העולם איך אומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו והא הוא אומר לנו ולו אין לו חלק, ועיין בהרדב\"ז החדשות ח\"ב סימן ר\"כ שגם עליו התמיהה קיימת.<br><b> ועוד</b> קשה כמ\"ש המל\"מ דמ\"ש מנשים דמשום דלא נטלו חלק בארץ אף דיכולות לומר לאבותינו אינן קוראות. ועיין להרב המגיה בספר מל\"מ מה שתירץ משם מהר\"ם בן חביב ז\"ל והיה בהניח שהגרים יש להם נחלה לעתיד והביא מקראי דיחזקאל ומרבה [מדרש רבה] דקהלת על פסוק כל הנחלים הולכים אל הים יעו\"ש, וכה הראני החכם המושלם אברהם בנבנשת נין ונכד להחבי\"ב ז\"ל מ\"ש בספרי סדר בהעלותך על קרא נוסעים אנחנו וכו' וז\"ל אשר אמר ה' אותו אתן לכם ואין לגרים חלק בו מה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו וכו' (הוא קרא דיחזקאל) אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה וכו' דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל ע\"כ. הרי בפירוש דס\"ל להספרי דלא ניתן לגרים חלק בארץ אף לעתיד ומה גם דברבה ליכא למשמע מיניה היפך הספרי וז\"ל הרבה אר\"י ולא עוד אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו שנאמר והיה בשבט אשר גר הגר וכו' ע\"כ. ויש לפרשו על הקבורה ואף דמיסתם סתומי כי היכי דלא ליפלוג על הסיפרי ועוד לו יהי דפליג הרבה עם הסיפרי דרך רבינו על הרוב לפסוק כהסיפרי ואפי' היכא דפליג עם תלמוד דידן וכמ\"ש הרב תומת ישרים הביאו הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות כ\"ח וכ\"ש עם הרבה דהרי כתב הרמ\"ע מפאנו סי' ל\"ג דאין ללמוד הלכה ממדרש הרבות יעו\"ש. ועוד מטעם זה יקראו הכהנים ולוים ואין צריך לטעם דערי מגרש דלאו מתורת נחלה אתו אלא טעמא דלעתיד יטלו חלק בארץ וכמ\"ש הסמ\"ג ורשב\"ם דף קכ\"ב יעו\"ש.<br><b> ושוב</b> אחר זמן רב נגלה אלי מ\"ש הר\"ן הובא בשיטה מקובצת לב\"ב שם דקשיא ליה לסברא הלזו דלעתיד יטלו הלוים חלק בארץ מקראי גופייהו דיחזקאל יעו\"ש ולפי זה אין מקום למה שהקשינו דרבינו הכי ס\"ל כהר\"ן דלעתיד לא יטלו הלוים ודו\"ק. ועיין להרב שער אפרים סי' י\"ד מה שחילק בין בכורים למעשר ומה שלא הונח להרב בנו שם בהגה\"ה והוא חילק דשאני בכורים דכתיב כי באתי אל הארץ ואומר הנתינה לבסוף ונוכל לפרש שהשבועה לא קאי אלא על נתינת הארץ לישראל ולתת לנו דקאמר לא קאי לא על השבועה ולא על נתינת הארץ ולא על דברים אחרים וכמ\"ש בפ' הספינה והכתיב אשר נתת לי ומשני דיהבת לן זוזי וזבני בהו קרקע אלו דבריו ז\"ל ולא באתי לכונתו חדא דאינו מובן לפי זה פי' דקרא דקאמר אל הארץ אשר נשבע ה' ומה הוא מה שנשבע ה' כיון דלא קאי למ\"ש אח\"כ לתת לנו, ועוד לתת לנו באמצע מה הכוונה וכי זה דומה למ\"ש בש\"ס בכתוב אשר נתת לי דרצה לומר דיהבת לי זוזי דהוא פי' נאה ומתקבל משא\"כ הכא דלפי דבריו היכא קאי לתת לנו ואם תשאל דלמה לא הקשה בש\"ס לשמואל על דברי ר\"מ מקרא דלתת לנו משום דלתת לנו קאי לכל ישראל ואינו צריך שיהיה לו קרקע וכמ\"ש רשב\"ם ז\"ל בדף ק\"נ ע\"א יעו\"ש משא\"כ אשר נתת לי דליכא לפרש לכל ישראל ודחי ליה דיהבת לי זוזי.<br><b> והרב</b> שי למורא סי' נ\"ד תירץ לקושיא הלזו יעו\"ש ובתוך דבריו כתב וז\"ל ומ\"מ קשה שהרי כתיב ויתן לנו את הארץ ואפשר דכיון דלא אמר בתר הכי כאשר נשבעת לאבותינו לא משמע שנטלו חלק אלא שנתנה לו במעות שקנאה משא\"כ גבי וידוי מעשר דכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו דמשמע שנתנה לו ולא במעות אלו דבריו, וגם זה לענ\"ד אינו תירוץ דאיך אפשר לומר בויתן לנו שהוא לשון רבים שהוא במעות ועד כאן לא אמרו בש\"ס כן אלא גבי אשר נתת לי שהוא לשון יחיד שייך לומר דיהבת לי במעות משא\"כ בלשון רבים.<br><b> ולעת</b> כזאת ראיתי להרב אור יקרות ז\"ל שתירץ בזה דגבי וידוי מעשר שאני דכתיב כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש וזה לא קאי לאברהם דלאברהם לא נאמר לו שהיא ארץ זבת חלב ודבש ורש\"י בחומש תיקן דהכי קאמר כאשר נשבעת לתת לנו וקיימת ארץ זבת חלב ודבש והשתא מחמת זה ס\"ל לרבינו דלאבותינו קאי איוצאי מצרים יעו\"ש. ודבריו תמוהים דאיך אפשר דקאי ליוצאי מצרים דהא קרא כתיב כאשר נשבעת וליוצאי מצרים לא נשבע אלא דאמר להם להוציאם משם ולהוליכם אל ארץ ישראל כאשר נשבע להאבות כמבואר בכל המקראות וא\"כ בהכרח צריך לומר דלאבותינו קאי לאברהם וארץ זבת חלב ודבש היינו כמ\"ש רש\"י, וכן צ\"ל במקרא שכתוב בסדר עקב ולמען תאריכו וכו' אשר נשבע לאבותיכם ארץ זבת וכו' דלא קאי ארץ זבת לשבועת האבות אלא השבועה קאי למתנת הארץ לבד ושוב אומר קרא שהיא הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוכר </b>\n<b> שדהו לפירות וכו'.</b> פסק כריש לקיש יעו\"ש בגיטין דף מ\"ז ע\"ב, וכן פסק ברייתא דולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו והיינו משום דגלי קרא ולביתך יעו\"ש, אך קשה במה שפסק אברייתא אחרת ששמע שמתה אשתו מביא וקורא דה\"ה דלא מתה ומתה איצטריכא ליה סד\"א ליגזור וכו', דזה איתמר בש\"ס לר' יוחנן ולא לר\"ל, וי\"ל דס\"ל דבתר דשני ליה ר\"י מתה איצטריכא ליה סד\"א וכו' קבלה ר\"ל וגם הוא מפרש לה הכי דהא הוא לא אותביה לר\"י ולא שמע בהא כלל אלא הש\"ס הוא דשקיל וטרי אליבייהו ואנן מפרשינן לה הכי גם אליבא דר\"ל דאי לאו הכי קשה בפשט השמועה דמאי מותיב איתיביה וכו' ולדידיה מי ניחא דהא איהו ג\"כ מודה בבכורי אשתו מדכתיב ולביתך כדאמר לעיל אלא ודאי דמאן דהקשה האי איתביה לא ידע מאי דאיתמר לעיל שאני התם דכתיב ולביתך ועיין בהרשב\"א שם בחידושיו לגיטין. אמנם הר\"ש פ\"ק דבכורים משנה ה' נייד משיטת רבינו זאת וכתב על ברייתא דולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו ומסיק התם מתוך ברייתא אחרת דלא איירי בחיי אשתו לר\"ל אלא לאחר מיתה וכו' עכ\"ל. ומבואר כן מדברי הירושלמי שהביא שם בסוף משנה זאת יעו\"ש וכ\"כ התוס' שם בגיטין בד\"ה מתה יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המביא </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן דלא ס\"ל לרבינו כחילוק הירושלמי יעו\"ש, והוא תימה דהרי רבינו כתב האי חילוקא דהירושלמי לעיל בסוף פ\"ב והמפריש וכו' לא ישלחם ביד שליח וכו' וכתב מרן שהוא מהאי ירושלמי, ואף שיש להליץ דמ\"ש רבינו לעיל אין כונתו דאי ליקטן להעלותן בידו ואי לא מצי להעלותן בידו דירקבו אלא דלכתחילה לא ישלחם ביד שליח ואי לא מצי ע\"י ע��מו משלחן ביד שליח ואינו קורא, מ\"מ הו\"ל למרן להרגיש בזה וליישב, גם לעיל דציין בירושלמי אין זה דינא דירושלמי לפי פירוש הזה דהירושלמי חילק כן כדי ליישב השני מימרי ומינה נשמע דאי אינו יכול להעלותן בידו ירקבו ולא בלכתחילה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן על השגת הראב\"ד ומה שכתבתי בחי' להל' תרומות פ\"א הכ\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> מן הנחתום וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן דרמי הירושלמי מתני' אהדדי ותירץ. ועיין להרדב\"ז מ\"ש בזה והוא תימה מדברי הירושלמי הזה."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> קרוי לחם וכו'.</b> ואין דבריו אלו בשום תנא דירושלמי דלמר נפקא ליה מלחם ולא כל ואימא חטים ושעורים דוקא ראשית עריסותכם ריבה וכו' ומר נפקא ליה מגזרה שוה דלחם לחם בפסח וכן בפ' ר' ישמעאל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו </b>\n<b> ישראל וגוים שותפין וכו'.</b> הכי איתא בפרק ג' דחלה משנה ה' העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה ע\"כ. ודין זה איתא ג\"כ בתרומה שפסק רבינו פ\"א מהלכות תרומות ה\"כ שותפות הנכרי חייבת בתרומות וכו' ולדעת מרן שם שסובר רבינו כפי' רש\"י דמוציא מטבל אחר עליו על חלקו של ישראל או שמוציא כפליים מכלל השותפות יעו\"ש, הכא נמי ג\"כ כל דאיכא בשל ישראל שיעור דחיוב חלה או מוציא מטבל אחר על חלקו של ישראל או מוציא מיניה וביה כפליים. ועיין להרא\"ש הל' חלה על מתני' הלזו וגם לפי' מהר\"י קורקוס אינו מנגד דרבינו סובר כרש\"י דצריך להפריש מטבל אחר חלק הישראל או מיניה וביה כפליים אלא דבתרומה ליכא שיעור לחיובא אלא כל שהוא די ובחלה איכא שיעורא לחיובא וזה לא יליף לה מקרא.<br><b> וראיתי</b> להרדב\"ז ז\"ל כתב וז\"ל יש להסתפק אם נוטל חלה מכל העיסה או מחלקו של ישראל ונראה לומר מכל העיסה כיון שישראל עושה אותה ויש לו חלק בה שפיר קרי ביה עריסותיכם וכו' אלו דבריו. ודבריו אינם מובנים ואדרבא נהפוך הוא דאינו חייב אלא עיסת הישראל כמו תרומה דאינו חייב אלא חלק הישראל ומפריש מטבל אחר על חלקו או מיניה וביה כפליים ולא מתורת חיוב שיש בחלק הנכרי אלא למצוא תיקון שיפריש כתיקונו ולא יהא מן הפטור על החיוב והוי כתרומה, וכן נראה מלשון רבינו <b> אם יש וכו' הרי זו חייבת. </b> כלומר זו החלק של ישראל.<br><b> ונראה</b> דכונת ספיקו הוא דנסתפק אי צריך לחלק חלק הנכרי מחלק הישראל ואח\"כ להפריש החלה או בהיותה כל העיסה מחובר יפריש וליכא למיחש שיפריש מן הפטור על החיוב ולעולם דאינו חייב להפריש אלא מחלק הישראל ופשיט לה מר כיון שישראל עושה אותה ויש לו חלק בה שפיר קרי ביה עריסותיכם כלומר ואפי' אם מעורב בה חלק הנכרי לא הוי מן הפטור על החיוב, וכן משמע ממ\"ש עוד בסוף דבריו וז\"ל ומדכתב רבינו משמע דס\"ל שיכול להפריש מיניה וביה ולא חיישינן שמא מחלק הנכרי עלה בידו ונמצא מן הפיטור על החיוב דהא קי\"ל דיש בילה בלח ואי אפשר שלא תעלה מחלק הישראל ומן התורה אין לה שיעור ע\"כ. הרי דכונתו שאין צריך להפריש אלא מחלק הישראל ומ\"מ לשונו מגומגם שכתב בתוך לשונו משמע שעיסת שותפות הנכרי אם יש לישראל כשיעור חלה כולה חייבת דלשון כולה חייבת מורה דגם עיסת נכרי חייבת להפריש ממנה ולפי מה שביארנו כונתו ליתא להאי חיובא כלל.<br><b> ומ\"מ</b> עדיין יש לגמגם עליו דלא ימנע אי חלק הנכרי פטורה מן התורה כשמפריש מעורב עם חלק הנכרי היאך לא הוי מן הפטור על החיוב ולמה יקרא עריסותיכם ואי הוי חייבת חלק הנכרי אין צריך לומר מטעם שישראל עושה אותה והוי עריסותיכם תיפוק ליה דהכל חייב, ובשלמא מ\"ש בסוף דבריו הוא טעם נכון דכיון דמן התורה אין לה שיעור כשהפריש החלה כיון שהוא בלול היטב לו יהי דאיכא מעורב מעיסת הנכרי מה שיש מעיסת ישראל די והשאר הוי חולין והיינו כתיקון דכתב רש\"י בתרומה דמפריש כפליים כמ\"ש בסמוך. ברם מ\"ש בתחילת דבריו אינו מובן והוא ז\"ל כלל הכל מ\"ש מתחילת דבריו עם מ\"ש בסוף דבריו באופן שדבריו מגומגמים."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיי הלכות ברכות פ\"ג ה\"א בכתב בא אלי."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספק </b>\n<b> וכו' עשו למי שאינו זוכה כזוכה וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל ועוד י\"ל דיש לחלק וכו' עד סוף דבריו יעו\"ש. והנה דבריו אלה משוללי ההבנה למעיין ושוב ראיתי למהר\"י קורקוס ז\"ל פ\"ז מהל' מעשר ה\"ה וז\"ל אלא סובר רבינו דהכי פירושו כיחידאה לא מוקמינן דס\"ל דבכה\"ג לא אמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה דכיון דלאו מכר הוא ולא זכהו עדיין לכהן לא מקיימא מצות נתינה בכך וכוותייהו נקטינן וכך פי' הרשב\"א עכ\"ל. וממילא נתבארו דברי מרן אלא שדברי הרשב\"א ז\"ל לא נתבארו אצלי וכמ\"ש בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג ע\"ג דלדבריו איך אמר כיחידאה לא מוקמינן והא לא הוי אפי' כיחידאה, וצ\"ל דהכי פירושו לדברי הרשב\"א כיחידאה שהוא ר' יוסי כלומר כר\"י לא מוקמינן דאף הוא לא אמר ר\"י גופיה עשו שאינו זוכה כזוכה כיון דלאו מכר הוא וכו' ומתוך דברי מהר\"י קורקוס שם בין תבין דאין מקום למ\"ש שם בספרי אגורה באהלך ליישב דברי מרן למה שהקשה עליו הרב קול יעקב דרוש כ\"ח יעו\"ש דאינו דומה מ\"ש התוס' בעד הש\"ס למ\"ש רבינו ודו\"ק, ואיך שיהיה אתה הראת לדעת דפסק רבינו כאן כר\"י בפירוש ועיין להרב לח\"מ פ\"ה מהל' בכורות ה\"ג תמה על מרן ב\"י ביו\"ד סי' שי\"ח שכתב שמדברי רבינו פ\"ה מהל' בכורות נראה שפסק כר\"י אבל הו\"ל לכתוב דבפ\"ט מהל' בכורים פסק להדיא כר\"י וכן תמה עליו התוס' יו\"ט פ\"ב מבכורות מ\"ו וכתב דטעות סופר הוא וצ\"ל פ\"ט מהל' בכורים אלא דלא הוה ליה לכתוב שנראה אלו דבריו יעו\"ש, ולענ\"ד נראה כן אמת וכצ\"ל בדבריו והטעם נראה שפסק כר\"י וכו' ונכון, ועיין להחבי\"ב ז\"ל שציין בדברי מרן אלו גם להב\"ח ופרישה ולא דיברו כלום ולא ציין להרב לח\"מ יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולוים </b>\n<b> פטורים וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב מל\"מ וז\"ל כתב הב\"ח וכו' וליתא וכו' יעו\"ש, וזה ימים רבים לא באתי לכונתו וכמו שכתבתי בספרי תועפות ראם סדר שופטים יעו\"ש. ולעת כזאת זכיתי לכונתו וחיסור לשון יש בדבריו מהשמטת המדפיס והוא דכתב הב\"ח בסוף ס\"ק י\"ז דאי תפס הלוי מתנות מישראל לא מפקינן מיניה משום דיכול לומר קים לי אלא דאין נותנין לו לכתחילה, אהא כתב עליו דליתא דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דהיינו שיתנו מתנות אלו לכהנים ולא ללוים דעד כאן לא נסתפקו בש\"ס אלא אי לוים מיקרו עם או לא אבל אי לוים מיקרו כהנים לא נסתפקו ולכן כל הספק הוא אי לוים פטירי או חייבים ולא הוי הספק אם הם לוקחים דהם לא מיקרו כהנים ולפ\"ז תיבת אלא הוא יתר ובמקום תיבת פירושא צ\"ל במקומה דינא והענין יוכיח דזה אמת בכונתו וכן השיגו להב\"ח, הש\"ך יו\"ד סי' ס\"א וכן הפר\"ח שם ס\"ק ל\"ג ועיי\"ש מה שנתלבט לדברי התוס' דמציעא דף ו' ובצד השני כתב דבמקום בן לוי צ\"ל כהן יעו\"ש והוא אמת אין בו מן הספק דהא העתיקו ז\"ל דחטף מתנתא זלזולי מזלזל דלשון פריצותא ממש ליכא אלא זה והיינו הך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך דף כ\"א וכ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> חייבין בראשית הגז וכו' אלא כדי ללבוש.</b> משנה בחולין ריש פי\"א, ומן התימה על הטור ביו\"ד שלא פי' דדוקא מן הכבשים יעו\"ש, ובש\"ס קא פשיט לה מקרא דלעמוד לשרת דבר הראוי לשירות ואהא קשיא ליה לש\"ס אלא גיזה גיזה למאי אתא ותירצו למעט לצמר קשה, ומן התימה על רבינו שסיים שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה שנראה כונתו לרמוז למ\"ש בש\"ס מקודם תתן לו ולא לשקו והא למסקנא דגיזה גיזה ממעט לצמר קשה אין אנו צריכין ללו ולא לשקו. ויותר תימה על הרדב\"ז שכתב על דברי רבינו הא דגיזה גיזה למעט צמר קשה וסיים ז\"ל ואמר תתן לו ולא לשקו כדי לפרש דברי רבינו והא למסקנא אין צריך לזה, ועיין לרבינו בפי' המשנה מ\"ש, שלא באתי לכונתו. וא\"ת נחזי אנן למסקנא דדרשינן גיזה גיזה למעט צמר קשה למאי אצטריך תתן לו ולא לשקו, כבר הקשה כן הרב גופי הלכות דף כ\"ד ולא תירץ, והרב שער המלך הל' יו\"ט פ\"ג ה\"ב תירץ דכיון דבדף קל\"ז דריש מלעמוד לשרת שיעור הנתינה אי לאו לו ולא לשקו לא הוה דרשינן אלא ההיא דרשא לחודא והגזרה שוה הוה אתי למילף גיזה מבכור וכו' אלו דבריו, וליתא דהאי דרשא דלעמוד לשרת דר' יהושע בן לוי אינה אלא חדא דבר הראוי לשירות אלא דמכח תפשת מועט תפסת מוקמינן לקטן שבבגדים, ועוד לפי דבריו הו\"ל לש\"ס לדחות דנילף מלעמוד לשרת לההיא דרשא דדף קל\"ח והגזרה שוה דגיזה גיזה למילף מבכור והיה יוצא הדין להיפך.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה במאי דדריש במתני' שם דף קל\"ה תתן לו שיהיה בו כדי מתנה וכן ראיתי לרש\"י בפי' החומש ע\"ש ר' עקיבא דדריש מתתן לו שיהיה חמשה יעו\"ש נמצא דלאלו הדרשות אצטריך לו בעד תיבת תתן, דבלאו לו לא שייך תתן ולמסקנא לא דרשינן לו ולא לשקו אלא דלס\"ד היה דורש גם תבת לו או למאן דלא דריש כר' עקיבא דמסיק לחמש צאן מקרא אחרינא אשר בזה מתורץ קושיא אחרת שהקשה הרב גופי הלכות שם דכיון דדרשינן לו ולא לשקו למאי איצטריך דלא תגוז ולא תעבוד לחייב על גיזת השור מדאיצטריך הכא לו ולא לשקו מכלל דגיזת שור חשיב גיזה דיש לומר דהוה דרשינן האי לו לחמש דתתן או לכדי מתנה ואגב כתב קרא לו משו\"ה איצטריך ההיקש. ועוד י\"ל דכיון דקרא כתיב צאנך איך אפשר לומר מדאיצטריך לרבות גיזת שור.<br><b> ועוד</b> י\"ל דאף דדרשינן לו ולא לשקו לא אמרינן מדאצטריך דבכלל גיזה איתיה גיזת שור אלא לעולם דגיזת שור לא שמיה גיזה ומיעט שקו דהינו גיזת צאן מהקשה שבו דמצאן יוצא דק לבגדים נאים וקשה לשקים ולהכי איצטריך לו ולא לשקו ושוב ראיתי להתוס' פ\"ג דמעילה דף י\"ג ע\"א ד\"ה אתיא שהקשו כקושיא זאת וז\"ל וא\"ת וכו' תיפוק ליה וכו' בשר ולא חלב וכו' ועיין מה שתירץ משם מורי וה\"ה הכא וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם גזז וכו'.</b> עיין להמל\"מ שכתב משם הטור יו\"ד דבבא לצאת ידי שמים חייב יעו\"ש, וכן מבואר בדברי רבינו לעיל בפ\"ט הי\"ד וכמ\"ש מרן שם ושזו היא דעת התוס' והרא\"ש יעו\"ש ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b>\n<b> וכו' חייב באחריותו.</b> עיי' מ\"ש המל\"מ ומ\"ש מהר\"ח אלגאזי בספר בני חיי חלק או\"ח סי' תרצ\"ד הגהת הטור אות ג' ומשאת משה בשניות סי' ד' ומ\"ש בחידושיי להל' תרומות פי\"ב הי\"ז הלא הוא בספרי אגורה באהלך דף כ\"א ע\"ב וע\"ג לעיקר קושייתו, ברם בפי' דבריו כך צ\"ל דמה שכתב וכמ\"ש הר\"ן שם היינו מ\"ש שדעת התוס' שצריך לצאת ידי שמים ומשו\"ה נקט הזיק או אכל דבאיתנהו בעין אפי' בידי אדם חייב דאילו הר\"ן גופיה כתב להיפך דמטעם ממון שאין לו תובעים מה לי איתנהו בעינייהו מה לי ליתנהו ולפי חומר הנושא כתבתי כן גם כי ספר הר\"ן כעת אינו מצוי אצלי כי אם ע\"פ מה שהעתיק מרן פ\"ט הי\"ד לעיל יעו\"ש, ומ\"מ תירוץ הרב נכון דרבינו פסק כהתוס' וכמ\"ש מרן שם ועיין שם בספרי אגורה באהלך."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> וכו'.</b> עיין במ\"ש מרן ז\"ל ועיין במ\"ש רבינו בהל' ט\"ו דלא כפי' רש\"י והר\"ן, ואנכי הדיוט לא ידעתי לפי' רבינו זה בש\"ס דגזז ומכר ראשונה רצה לומר הגיזה היאך אתי לישנא דש\"ס רבי נתן אמר פטור וכו' בעינן צאנך וליכא וכו' והא הצאן לא מכר אלא הגיזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השותפין </b>\n<b> וכו' והוא שיהיה וכו'.</b> וכתב מרן נראה שהוא מדין חלה בנשים וכו' יעו\"ש, ואחר נשיקת ידיו ורגלי קדשו דבריו תמוהים במאד מאד דהא דנשים שנתנו לנחתום היינו טעמא משום שלש הנחתום הכל בבת אחת שלא מדעת הנשים יעו\"ש במתני' פ\"א דחלה, וראיה לזה דסתם רבינו לעיל פ\"ו ה\"ו עיסת השותפין חייבת בחלה דנראה דאף דליכא בכל אחד מהן כשיעור חייבת וודאי טעמו דשותפין נעשה כמי שהיא הכל מאחד משא\"כ בנשים דשלא מדעתן נתערב, וכן בהל' ט' כתב בהיו שותפין ישראל עם נכרי אם יש בשל ישראל כשיעור עיסה החייבת חייב ואם לאו פטור מכלל דבשני ישראלים אין צריך שיעור עיסה החייבת בכל אחד אלא די בשניהם שיעור עיסה החייבת וזה ברור וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראשית </b>\n<b> וכו' יראה לי וכו'.</b> עיין להרדב\"ז שכתב שהוצרך רבינו לזה לפי שכתוב ראשית גז צאנך תתן לו סד\"א לו ולא לכהנת לזה כתב דיש ללמוד ממתנות דשקולים הם וכו' יעו\"ש. ונ\"ל בכונתו דקשיא ליה בדברי רבינו שכתב יראה לי וכו' שהרי כתב רבינו בפ\"א הל' י\"א דראשית הגז ניתן לכהנות דאיתקש לתרומה דכתיב ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך וא\"כ איך הוצרך כאן ללמוד מסברתו דשקולים הם עם מתנות ולזה כתב לפי שכתוב ראשית וכו' כלומר דנהי דיש לנו היקש אבל מי אמר לנו דלזה איתקש נימא דאיתקש לחומרא כי היכי דתרומה אינו נאכל אלא לכהנות בהיותן ברשות אביהן אבל לא כשנישאו לישראל ה\"נ ראשית הגז אינו ניתן לכהנת אשת ישראל לזה הוצרך רבינו בכאן לומר יראה לי דכיון שהן חולין ולא הוי כתרומה א\"כ ההיקש הוא דניתן לכהנות כמו מתנות ודו\"ק. ועיין למהר\"י קורקוס ז\"ל שכתב דאף שבש\"ס פ' בא סימן מבואר דראשית הגז איתקש למתנות וא\"כ למה הוצרך רבינו לומר יראה לי וכו' משום דכתיב ראשית דגנך וראשית גז צאנך וכו' דמשמע דלמי שאתה נותן תרומה אתה נותן ראשית הגז לכך כתב כיון שהן חולין וכו' יעו\"ש, ודבריו תמוהים דהרי הוא האמת דתרומה ניתנת לכהנות ולהכי איתקש לומר דניתנת לכהנות וכמ\"ש רבינו בפ\"א וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן </b>\n<b> לו כלי ��כו'.</b> וקדמאי תמהו עליו דאמאי לא חילק באם דרכו להתייקר או לא כמ\"ש בש\"ס, ומה שהליץ מרן הוא דוחק גדול. ומהר\"י קורקוס תירץ בתירוץ ראשון דשאני גברא רבה כרב כהנא אבל כו\"ע אין להם לעשות כן דהוי כמסייע בבית הגרנות יעו\"ש. וקשה טובא דא\"כ מה צורך לומר בש\"ס ומיבעי ליה סודרא ארישיה, דיו שיאמר כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ואין צריך ראיה שהיה גברא רבה מכח הסודר. ועוד קשה לפי\"ז איך יתיישב מה שאמרו עוד שם בש\"ס כי הא דמר בר רב אשי וכו' זבן סודרא וכו' יעו\"ש. ועיין גם להרדב\"ז מה שתירץ בזה והוא תימה מהש\"ס מהך עובדא דמר בר רב אשי ועיין להרב עצמות יוסף שהביא דברי רבינו ירוחם והקשה עליו ומה שתירץ הוא ומה שהקשה עליו הרב כנסת הגדולה יו\"ד סי' ש\"ה ומה שתירץ הב\"ח ומה שהקשו עליו הש\"ך והט\"ז ז\"ל ומה שתירץ הט\"ז וגם דבריו אינם מובנים היטב. גם מ\"ש הש\"ך ע\"פ גירסת הלכות גדולות אין לו שחר דא\"כ הו\"ל לפרש דדוקא לאדם גדול דידע למחול מועיל מאי דשקיל פחות מחמש סלעים בעד חמש באופן שדברי רבינו צ\"ע ויותר תימה על הטור דנמשך אחר רבינו ולא אחר אביו הרא\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם פירש ונתן וכו'.</b> וכתב מרן ומסיים בה התם ואסור לעשות כן וכו' ואיני יודע למה השמיטו רבינו ע\"כ. ובספרי רבינו החדשים כתוב בהגהה לאחד קדוש דהך דמסייע שייך טובא במילי דתרומה וכדתנן בבכורות כהנים המסייעים בבית הגרנות וכו' יעו\"ש. וקשה טובא דתניא בבכורות דף כ\"ו הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הגרנות ובבית המטבחיים ובית הרועים אין נותנין להם ופסקו רבינו בהל' תרומות פי\"ב ובהל' בכורות פ\"א יעו\"ש, ואיך כתב בתרומה דוקא, ואפשר לומר בדוחק בכונתו במ\"ש תרומה היינו תרומה ודוגמתיה כגון בהמה טהורה דשכיחי טובא בכל שנה בכל אדם כמו תרומה וכן מתנות שיש בכל יום דשכיחי ובהני דוקא הוא דאמרו בברייתא בית הגרנות ובית הרועים ובית המטבחיים דשכיחי וכדכתיבנא משא\"כ בכור אדם דאינו כ\"כ שכיח טובא והוי בביתו של אדם לא גזרינן ואף אם לא כיון ההגה בכך אנן בדידן שפיר אפשר לומר כך בדעת רבינו ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מת </b>\n<b> הבן וכו'. ואפי' ביום שלשים וכו'.</b> מתני' בבכורות דף מ\"ט יום שלשים כיום שלפניו. ופי' רש\"י ואע\"פ שנתן יחזיר לו, וקאמר בש\"ס דטעמא דיליף ממדבר מדבר יעו\"ש בש\"ס. ומן התימה על רבינו בפי' המשנה כתב וז\"ל לפי שלמדנו זה משנת ערכין וכו' יעו\"ש.",
+                "<b> ואם מת אחר ל' יום חייב בפדיון ואם לא נתן יתן. </b> משנה בבכורות דף מ\"ט וטעמא בש\"ס דף נ\"א ע\"ב."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> אמר לו לאחר ל' יום בנו פדוי.</b> כתב מרן ומהר\"י קורקוס ז\"ל דרבינו והרא\"ש לא היו גורסים כגירסת הספרים דקאמר ואע\"ג דקי\"ל הלכתא כרב באיסורי וכו' יעו\"ש. והראשונים תמהו על הרא\"ש דבריש מס' נדה כתב וקי\"ל הלכתא כרב באיסורי כדאיתא בבכורות פרק יש בכור יעו\"ש, הרי דגריס ליה. ונראה לענ\"ד בדוחק דהרא\"ש ודאי דראה בקצת ספרים גירסא זאת אלא דברוב ספרים ליתא והתוס' הוו גרסי לה כמו שנראה מדבריהם בנידה דף ט\"ז ופ' מרובה בסוגיית הרצאה יעו\"ש, ואף דהוא בנה יסודו כהנהו ספרים דלא גרסי לה ומשו\"ה פסק כרב מ\"מ מהנהו ספרים דגרסי לה מוכח מכל מקום דהלכתא כרב באיסורי דבזה לא פליגי הגירסאות אי הלכתא כרב באיסורי אלא חילוק הגירסאות בדין זה אי הלכתא כרב או כשמואל כן נ\"ל על צד הדוחק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה </b>\n<b> לפדות וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצות וז\"ל מצות עשה פ\"ב היא שציונו לערוף פטר חמור וכו' לולי מה שמצינו לרבותינו וכו' וכמו שהיבמה וכו' עכ\"ל. בדבריו אלו תשובה להשגת הראב\"ד כאן דבפירוש השיב רבינו להשגת הראב\"ד ומרן ז\"ל נדחק כאן מלשון המשנה דקראו מצוה ויותר נראה כמ\"ש רבינו ז\"ל משאר החלוקות דהוו מצוה וכולן יחד גם מ\"ש הרב חזון נחום הוא דוחק גדול."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> מכרו קודם פדיון וכו'.</b> ועיין השגות ותמה מהר\"י קורקוס שדברי ההשגות הוא ש\"ס ערוך בכורות דף י' ותירץ לדעתו דמ\"ש בש\"ס דמיו אסורין רצה לומר שהשכירו וכפי' רש\"י בש\"ס וסיים ומ\"מ אין זה במשמע דברי הראב\"ד גם אינן מתישבין בזה ואי קשיא גם בזה קשיא אלו דבריו. ז\"ל ולא ידעתי היאך אינו מתיישב בזה כיון דפירש הוא כרש\"י בדמיו אסורים היינו בשכירות דוקא א\"כ במוכר דמיו מותרים ולא קשה היאך יתנם לכהן דדמיו מותרים ואין דמיו תופסין ומרן שכתב שקושיית הראב\"ד היא בש\"ס ולא על רבינו תלונתו נראה דלא היה בפי' רש\"י של ש\"ס שלו כמ\"ש בספרינו אלא כנוסחא אחרת שיש ברש\"י במקום אם השכירה אם מכרה שכן ראיתי בכת\"י בגליון ש\"ס ישן וז\"ל נוסחא אחרת אם מכרה, וא\"כ פשטא דש\"ס הוא במכירה ולא בא בדעתו לומר השכירה ומשו\"ה כתב כן.<br><b> וראיתי</b> בגט מקושר שבס' נאות יעקב דף ל\"א ע\"א דתמה על מרן שכתב שקושיית הראב\"ד היא על הש\"ס דאינו שבש\"ס יש לומר דהיינו לכתחילה וכו' יעו\"ש, ואדרבא דבריו תמוהים וכי בלשון אסור בהנאה שייך לומר לכתחילה היכן מצא דוגמתו ולא אמרו בקידושין דהוי בדיעבד אלא משום דתני שם ואם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דמורה הלשון שהוא בדיעבד אבל כאן באסור בהנאה שהוא לכתחילה לא אמרו אדם מעולם. הדרן לדברי מהרי\"ק שסיים עוד וז\"ל ומ\"מ הרא\"ש מפרשה במכר וז\"ל והיכי דמי כגון דמזבין למאן דלא ידע שהוא פטר חמור וכו' אבל למישקל וכו' שפיר דמי ע\"כ. אבל נראה דגם רבינו יודה בזה דכיון שהניח ביד הקונה לתת לכהן הרי זה כאילו פדה אותו המוכר וכו' אלו דבריו. הנה מתוך דבריו בין תבין כונת הרא\"ש דהא דקאמר דשרי במודיע ללוקח שהוא פטר חמור הוא דוקא במניח כדי שה קטן ביד הלוקח שיתן לכהן ונמצא דהרי הוא פודהו בשה אלא במקום נתינתו לכהן נשאר השה ביד הלוקח כדי שיתנו לכהן והרי הוא שלוחו והנותר הוא שלו כמאמר ה' אבל אי כדי כל שיווי הפטר חמור לקח מהלוקח אף שהודיעו ללוקח שהוא פטר חמור והלוקח פודהו דמיו אסורים שהבעל החמור לא עשה מצוה ואפי' שאר דמיו שחוץ משה קטן אסורין כיון דלא נפדה והרי הוא כטבל שלא נתרם ממנו תרומה שכל הדגן אסור ולא אמרינן דוקא מה שראוי לתרום יהיה אסור והשאר מותר אף הכא כל שלא נפדה בשה כל דמיו אסורים והוי כטבל והיינו כמו שהביא הדין הטור משם אביו הרא\"ש ביו\"ד סי' שכ\"א ודלא כמרן ב\"י שכתב דנראה מדברי הרא\"ש שאם מכרו למי שיודע שהוא פטר חמור אפי' נתן לו כל דמי שוויו לגמרי מותר וכו' אלו דבריו. ואחר נשיקת ידי ורגלי קדשו דבריו תמוהים דהיאך נראה כן מדברי הרא\"ש חדא דהרא\"ש נקט בלשון דוקא בהניח כדי שה קטן ביד הלוקח ואי איתא להא לישמועינן חידוש אפילו לקח דמי כולו. ועוד דהפרש רב ביניהם וכמ\"ש דבלקח דמי כולו לא נפדה ובהניח דמי שה ביד הלוקח נפדה ואיך כתב דמתוך דבריו נראה דאפילו לקח כל דמי שוויו שרי בהודיעו ללוקח שהוא פטר חמור וצ\"ע.<br><b> ויותר</b> תימ�� על הרב פרישה שלא די שלא הרגיש על דברי מרן עוד זאת שרצה לומר דגם הטור דעתו בדעת הרא\"ש כמו שהבין מרן אלא דאורחא דמילתא נקט דאם הודיעו אינו נותן דמי כולו תדע שהרי כתב שאם מכרו בשוויו למי שאינו יודע הדמים אסורים משמע הא ידע ורוצה לפדותו אע\"פ שנותן לו הדמים מותרים אלו דבריו, והמה תמוהים דלגבי דברי הטור כתב דאורחא דמילתא נקט דאם הודיעו אינו רגיל ליתן דמי כולו וכשבא לדייק בדברי הרא\"ש דייק משום דלא ידע הא ידע אפי' דמי כולו שפיר דמי ואימא דאורחא דמילתא נקט דלא ידע שהוא פטר חמור ונתן דמי כולו דביודע אינו נותן דמי כולו ואה\"נ דגם ביודע כל שלוקח דמי כולו דמיו אסורין ומה גם דהרי כתיבנא מילתא בטעמא דיש הפרש רב בין יודע לאינו יודע וברור.<br><b> ולפי</b> זה אין צריך לרבינו לחלק דהוא פשוט דמ\"ש במכר דמיו אסורים היינו במכר סתם למי שאינו יודע ונמצא לוקח כל דמיו ואסורין דלמי שיודע שהוא פטר חמור ומניח כדי שה ביד הלוקח דלא שכיח שיתן כדי שויו והוא צריך שיפריש שה ודאי דמיו מותרים וכמ\"ש מהר\"י קורקוס בדעת רבינו דלא כמרן ב\"י ומעתה כפי מאי דברירנא כוונת הרא\"ש בהפרש שיש בין מכר פטר חמור ליודע שהוא פטר חמור ולוקח דמי כולו למניח כדי שה ביד הלוקח מילתא בטעמא דבמניח כדי שה נמצא שהוא פודהו ממש אין מקום למ\"ש הרב מרכבת המשנה בדעת הרא\"ש וע\"פ זה רצה ליישב דעת רבינו מהשגת הראב\"ד יעו\"ש, וליתא. גם מ\"ש עוד שם בלשון זה הכל מגומגם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופודין </b>\n<b> בבן פקועה.</b> וכתב מרן דפסק כרב אשי דבתרא הוא ואנכי לא ידעתי איך הוי ר\"א בתרא ממר זוטרא והא קאמר ליה מר זוטרא לר\"א מאי דעתיך דילפת מפסח וכו' ומדאמר ליה מאי דעתיך ולא א\"ל מאי דעתיה דמר מורה דיותר גדול היה מ\"ז מרב אשי או לפחות היו שוין. ומ\"מ נראה דכך הוא דעת רבינו דלא כספרים דגורסין אין פודין שכן הטור כתב על שם רבינו דס\"ל דפודין דלא כהר\"י קורקוס והרדב\"ז דגורסין בדברי רבינו אין פודין. והרא\"ש קשיא דידיה אדידיה כמ\"ש הרב מעדני מלך דבחולין פסק כר\"א ובבכורות הביא משם ר\"ח דפסק כמר זוטרא ולא חלק עליו יעו\"ש. ויותר קשה על הטור דנמשך אחר מ\"ש בבכורות משם ר\"ח ולא אחר מ\"ש בחולין בסתם דאדרבא מ\"ש בחולין נראה עיקר שהוא סברתו בסתם משא\"כ בבכורות שהוא משם ר\"ח ואיכא למימר כי היכי דלא תיקשי דברי הרא\"ש אהדדי כי מ\"ש בשם ר\"ח לא ס\"ל הכי וסמך אמ\"ש בחולין. ונראה דס\"ל להטור דמ\"ש בבכורות הוא העיקר דהוי דוכתיה ודוק.<br><b> ועיין</b> לרש\"ל בפ' בהמה המקשה סי' ס' ולהרב דמשק אליעזר דף קצ\"ז ע\"ב שכתבו דבדברי הטור גרסינן הרמב\"ן בנו\"ן משום דהרמב\"ם פסק דאין פודין יעו\"ש, והיינו משום שגירסתם היתה כגירסת מהר\"י קורקוס והרדב\"ז שגורסים אין פודין וכדכתיבנא ותהי עלייהו חכם בני נר\"ו דאי אפשר לגרוס בדברי הטור הרמב\"ן, והוא דהטור כייל ותני משם הרמב\"ם דין בן פקועה ודין נדמה, והוא דתחילה כתב הטור וז\"ל ובן פקועה חשוב כשחוט ונדמה מיבעיא ולא איפשיטא וכו' ואם פדה בו הוי ספק וכו' ואח\"כ כתב משם הרמב\"ם על שני הדינים אלו וז\"ל והרמב\"ם כתב שפודין בבן פקועה לכתחילה ואם פדה בנדמה פדוי וא\"א הרא\"ש כתב כסברא הראשונה עכ\"ל, והשתא אם איתא דגרסינן הרמב\"ן בנו\"ן איך כייל בהדי בן פקועה דין נדמה שאם פדה בנדמה פדוי הרי הרמב\"ן ס\"ל דאסור בהנאה מספק וכסברת הרא\"ש שהרי עיקר דין זה דהרא\"ש דאם מת הפטר חמור קודם נתינה לכהן דלא יתן ד��מוציא מחברו עליו הראיה והפטר חמור יקבר שהביאו הטור בתחילה הכל הוא מתורתו של הרמב\"ן ז\"ל והרא\"ש ז\"ל שכתב כל זה כתבו בשמו יעו\"ש בסוף פ\"ק דבכורות שסיים בסוף דבריו הרמב\"ן ז\"ל יעו\"ש, ולא מצינו סברא זו בנדמה שאם פדה פדוי אלא רבינו בלחוד כמ\"ש לעיל בסמוך וא\"כ מוכרח דבטור גרסינן והרמב\"ם במ\"ם והכי הוא העיקר בדברי רבינו וכגירסת כל הספרים שבידינו ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,254 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_First_Fruits_and_other_Gifts_to_Priests_Outside_the_Sanctuary",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כ\"ד </b>\n<b> מתנות כהונה ניתנו לכהנים וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל ואיני יודע למה שינה וכו'. ועיין גם למהר\"י קורקוס שכתב דמשם למד רבינו לכל כ\"ד מתנות כהונה שכל שאינו מודה בהן אין נותנין להם וכו' יעו\"ש. ולא ידעתי למה להו ליכנס בדוחק והא הש\"ס בפירוש משוה להו דהא מותיב מהאי ברייתא לרב חסדא דאמר כל כהן שאינו בקי בכ\"ד מתנות אין נותנין לו מתנה ודחי לדר\"ח יעו\"ש, ואם איתא דאינן שוין נימא דבעבודה צריך שיהיה מודה אבל במתנות כהונה צריך גם שיהיה בקי (ו)היאך יאכל ואי אינו בקי אין נותנין אלא ודאי דס\"ל להש\"ס דשוין נינהו ועיין להתוס' שם בד\"ה ולאו וכו' שכתבו הוה מצי למימר וכו' יעו\"ש וקשה א\"כ נחזי אנן הנך תרתי ההיא דריש פרקין דנראה דוקא אם הוא תלמיד חכם נותנין לו ואם הוא עם הארץ אין נותנין לו והכא תלי ליה במודה דאי מודה נותנין לו אפי' שאינו ת\"ח וע\"פ דבריהם דלעיל ד\"ה מנין שאין נותנין מתנות שכתבו דהיינו דוקא כשיש כהן חבר אבל אי ליכא כהן חבר אלא עם הארץ יתנו לו יעו\"ש לא קשה מידי דהתם איירי בקדימה ולכן צריך ת\"ח והכא איירי אף בדליכא אלא ע\"ה לבד ואפ\"ה אי מודה נותנין לו ואי אינו מודה אין נותנין לו.<br><b> אך</b> קשה דא\"כ אין מקום לדבריהם דהכא דכתבו הוה מצי למימר וכו' וליתא דאינו סותר לדרב חסדא דמ\"ש ר\"ח דצריך שיהיה בקי איירי אפי' בדליכא ת\"ח דאי אינו בקי אין נותנין וההיא דתלי טעמא בת\"ח היינו לאקדומי וא\"כ משו\"ה הש\"ס לא דחי לר\"ח מכח ההיא דמחזיקין בתורת ה' אלא מהך ברייתא דמודה. ורבינו שהשמיט ההיא דמחזיקין בתורת ה' יש לו מנת ס\"ל שהוא על דרך ועשית הישר והטוב בעיני ה' כמ\"ש בפי' המשנה דחלה משנה ט' פ\"ד והיינו טעמא דאי הוי לפום דינא למה לא דחו בש\"ס לדר\"ח מהך כדעת התוס' דשפיר דומין זה לזה ומ\"מ אין זה הכרח ואדרבא כדברי התוס' יש לדקדק דאינו סותר לדר\"ח דמי שהוא ת\"ח ודאי הוא בקי בדיניו וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> האוכל וכו'.</b> כתב הרדב\"ז ז\"ל שהיא מצות עשה של תורה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם וכתיב והנותר מן המנחה יאכלו אהרן ובניו יעו\"ש. מבואר מדבריו שהבין בדברי רבינו דהאי מברך הוא לקדשים דוקא דהיא מ\"ע משא\"כ בתרומה דליכא מ\"ע דאי אינו רוצה לאכול תרומה כל ימיו אינו אוכל, ואתמהא דבפירוש כתב רבינו סוף תרומות דמברך הכהן באכילת תרומה אשר קדשנו וכו' ומה מאד יגדל התימה דאיהו גופיה הרגיש שם על רבינו איך מברך באכילת תרומה כיון דאין אכילת תרומה מצות עשה ותירץ דפי' וציונו שיאכלו הכהנים תרומה ולא זרים דהיינו שמותרת להם יעו\"ש. וא\"כ איך הבין כאן בדעת רבינו דלא יברך על התרומה. ומהר\"י קורקוס כתב כיון דכל המצות צריך לברך עליהן ואכילת תרומה מצוה צריך לברך עליה וכו'. ודבריו תמוהים דהיכן מצא שאכילת תרומה מצוה ונראה דבמ\"ש רבינו ריש פ\"ח דהל' מעשה הקרבנות אכילת החטאת והאשם מצות עשה וכו' וסיים וה\"ה לשאר הקדשים שאוכלין אותן הכהנים שאכילתן מצוה, נכנס גם אכילת תרומה ומ\"מ נראה כונת רבינו דאף דהיא מצוה לאו מצות עשה היא שכן נראה דבחטאת ואשם כתב מצות עשה וכן באכילת שיירי מנחות כתב מ\"ע ובאכילת שאר קדשים כתב שאכילתן מצוה ולא כתב מ\"ע, ומצוה רצה לומר שדוקא כהן אוכלה ולא זר וכמ\"ש הרדב\"ז גבי ברכת התרומה שכתב רבינו וזה כתבתי בהניח דבאכילת תרומה ליכא מ\"ע וכמו שנראה מהכתובים.<br><b> ברם</b> אחרי ראות מ\"ש רבינו בפי' המשנה פי\"ז דאהלות מ\"ד שכתב וז\"ל אבל אכילת תרומה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מ\"ע וכו' ע\"כ. מובן היטב טעמו של רבינו שכתב לברך אשר קדשנו וכו', וכן הרע\"ב שם באהלות נמשך אחר רבינו וכתב דאכילת תרומה איכא מ\"ע. אמנם צ\"ע היכן מצאו מ\"ע זאת ושוב ראיתי דרבינו בספר היד לא ס\"ל הכי דבאכילת תרומה איכא מ\"ע שכן בריש הל' תרומות שמנה רבינו מצות עשה ולא תעשה דאיכא בתרומה לא מנה מ\"ע לאכול תרומה משא\"כ בריש הל' מעשה הקרבנות מנה שם מ\"ע לאכול חטאת ואשם וכן מצות עשה אחרת לאכול שיירי מנחה מורה בפירוש דבאכילת תרומה ליכא מ\"ע וחזר הדין דמ\"ש לברך באכילת תרומה כמ\"ש הרדב\"ז דרצה לומר דרשאי לאכול משא\"כ זר דאינו רשאי ועדיין צריך להתיישב בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החמש </b>\n<b> שבירושלים הן קדשים קלים וכו' והבכור וכו' ואין מקריבו אלא איש.</b> מדנשתמש מטעם דאין מקריבו אלא איש ולא מטעם שהוא לאנשי משמר וכמ\"ש גבי חמש שבירושלים שהן לאנשי משמר מורה בפירוש דס\"ל דהבכור אינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל כהן שירצה וע\"פ ראות דבריו אלו נאמנו דברי הרב פר\"ח במים חיים בנימוקיו על רבינו פ\"י מהל' בכורות הט\"ו שכתב רבינו יראה לי שהבכורות נותן לכל כהן שירצה, וכתב מרן דהיינו טובת הנאה לבעלים, ובספרי תועפות ראם הקשיתי דא\"כ למה כתב יראה לי דבין למ\"ש מרן בב\"י סי' של\"א בעד רבינו במ\"ש פי\"ב מהל' תרומות בין למ\"ש הפר\"ח יו\"ד סי' ס\"א שהוא ירושלמי איך כתב יראה לי, וכן לא נראה להפר\"ח פירוש זה ופי' לעצמו וז\"ל פי' אפי' בכור תמים ואף לכהן שאינו מאנשי בית אב וראיה מש\"ס ערכין דף כ\"ח החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה החרים שדות נותנן לכהן שבאותו משמר עכ\"ל. וכן פירשנו אנחנו קודם ראות דברי הפר\"ח ברם לא הונח לנו שעמד לפנינו ככותל דברי רבינו בפי' המשנה פ\"ד דחלה מ\"ט וז\"ל אמרו בגמ' הבכורים והבכורות לאנשי משמר והשאר לכל כהן וכו' והוא גמ' ירושלמי על האי מתני' וז\"ל יש מהן לאנשי משמר ויש מהן לכל כהן כיצד החרמים והבכורות וקדשי המקדש והבכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. ונמצא סותר זה לפי פי' זה לדברי רבינו ואף דלא מצינו לרבינו שכתב בפירוש בספר היד דהבכורות הן לאנשי משמר כמ\"ש בחרמים וקדשי מקדש וביכורים מצות עשה, אפשר שסמך על איזה דיבור באיזה מקום ואנחנו לא נדע אבל שנפרש דבריו ע\"פ שנאמר שאינן לאנשי משמר היפך דבריו והירושלמי לא נראה בעינינו ודחינוהו.<br><b> אמנם</b> אחר שראינו דבריו אלה דאתן עלה נראה בפירוש כונתו בהל' ביכורים כמ\"ש הפר\"ח ואנחנו קודם ראות דבריו. ומ\"מ הפר\"ח שלא זכר דברי רבינו דאנן קיימין איך פי' כן, דאילו זכר שר היה מביאן לסייעתו וכן בס' בירך יצחק בסדר תבוא הבין כן בפשיטות שלא ירד בויכוח הזה דאנן קיימין. אך קשה על רבינו דהוי היפך הירושלמי מוסכם בלא חולק וכן מדבריו בפי' המשנה וצ\"ע.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> פדיון הבן לזכרי כהונה וכו'.</b> כונתו דאף דמקרא זה הוא בספר במדבר גבי בכורות העודפים על הלוים דהצריכם הכתוב ליתן חמש סלעים והיא מצוה בפני עצמה מ\"מ הכל הוא פדיון בכורות ודינם שוין מה אותן חמש שקלים לאהרן ובניו דוקא אף פדיון בכור זה לזכרים דוקא וכ\"כ הרא\"ש ג\"כ בסוף בכו��ות וכן דעת התוס' בחולין דף קל\"ב ד\"ה רב כהנא, שכתבו ואחר יש שהיה כהן בקידושין דף ח' רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן עכ\"ל. ואי פדיון הבן ניתן לנקבות מה הכרח הוא דאיכא שנים, אימא דלא היה אלא אחד ובשביל אשתו הוה שקיל סודרא אלא ודאי ס\"ל דפדיון הבן אינו אלא לזכרי כהונה. אמנם בפסחים דף מ\"ט כתבו לקושיא זו דשקל סודרא בשביל אשתו היפך הא דכתבו הכא ובקידושין כתבו שניהם יעו\"ש נראה דלא גמרו בדעתם אי מדמינן חמשה שקלים דבמדבר סיני לה' סלעים דפדיון הבן או לא.<br><b> וראיתי</b> להר\"א בן עזרא בפי' על החומש גבי כתובים שחייבם לבכורות העודפים חמשת שקלים כתב וז\"ל יש מכחישים אומרים מזה נלמוד כי פדיון כל בכור חמש שקלים ואינה ראיה כי זאת מצוה בפני עצמה והאמת דברי קבלה עכ\"ל. ולא זכיתי לדבריו כי מקרא מלא דבר הכתוב בסדר קרח ופדויו וכו' כסף חמשת שקלים וכו' וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מ\"ע </b>\n<b> וכו' ומביאין של דבריהם מערי סיחון ועוג וכו'.</b> וכתב מרן וז\"ל ומשמע לרבינו דלא פליג ת\"ק אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מודו דמיחייב וכו'. ואינם מובנים דבריו דכיון דהלכה כת\"ק היאך קאמר דת\"ק מדאורייתא קאמר דחייב דא\"כ הו\"ל לפסוק דמביא דאורייתא. ונראה ודאי דטעות סופר נפל בדבריו וצ\"ל דמאי דפליגי הוא בדרבנן ות\"ק מחייב אבל מדאורייתא לכו\"ע פטור ופסק כת\"ק כמ\"ש רבינו עצמו בפי' המשנה וכ\"כ הר\"י קורקוס והרדב\"ז בחידושיו יעו\"ש, וזה מוכרח דהוא טעות סופר וכדכתיבנא ממה שסיים מרן וכבר כתב מהרי\"ק בסי' קנ\"ב להוכיח מהיכא משמע ליה הכי וכו', דהיינו כמ\"ש דמאי דפליגי במתני' הוא מדרבנן אבל לכו\"ע מדאורייתא פטור יעו\"ש בדברי מהרי\"ק בתשובה הנזכרת מבואר כן וזה פשוט. ואחר זמן רב נדפס ספר רוח אליהו ז\"ל וראיתי שם דנתלבט בפי' דברי מרן אלו והאמת ניכר דטעות סופר נפל וכדכתיבנא וא\"כ מ\"ש רבינו בפי' המשנה דלת\"ק הרי יכול לומר אשר נתת לי ואין הלכה כר' יוסי הגלילי מדרבנן קאמר דמדאורייתא צריך בדוקא ארץ זבת חלב ודבש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשרה </b>\n<b> שביטלה וכו'.</b> והחונים עליו לא הראו מקום מוצאו והרדב\"ז כתב משום דמאיס דומיא דקרבן דכתיב מן הצאן להוציא הנעבד, ועיין בירושלמי בפ\"ק דבכורים, ועיין לרבינו בפ\"ד מהל' איסורי מזבח ה\"ז ובמ\"ש שם הרב מל\"מ ז\"ל, ועיין עוד שם בדברי רבינו בהלכה ח'. ועיין להרב קרבן חגיגה דף מ\"א שהתיר לעשות סוכה מעצי אשרה כיון דיוצא ידי חובה בשאולה יעו\"ש ודבריו תמוהים דמבואר להדיא בפ' כל הצלמים דף מ\"ז דבעיית ריש לקיש גבי אשרה שביטלה לולבו מהו למצוה דהספק הוא אי אמרינן יש דיחוי אצל מצות או לא וא\"כ גבי סוכה ה\"נ דמצות כי הדדי נינהו וא\"כ רבינו דפסק לחומרא בפ\"ח מהל' לולב ככל תיקו דאיסורא ה\"נ בסוכה אסור. ועיין בירושלמי שהזכרנו למעלה דנראה דמיפשט פשיטא להו דאין דיחוי אצל מצות ומותר דלא הוי כגבוה זולת בבכורים דאפליגו אי חשיב כקדשי מקדש והוי כלגבוה או כקדשי הגבול ופסק רבינו כרבנן דכקדשי מקדש נינהו ועיין עוד מ\"ש על דברי הרב קרבן חגיגה הללו בספרי אגורה באהלך דף כ\"ה ע\"ד ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ק\"י ע\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b>\n<b> וכו'.</b> ומרן סגר עלינו את הדלת ולכאורה לא משמע הכי מהמשנה דפ\"ג ��בכורים יעו\"ש, וכן נתקשה מהר\"י קורקוס יעו\"ש וניחא ליה וז\"ל ונראה שהוא מפרש דאימתי אמרו היינו להיות כבכורים לגמרי וזהו שפי' ואמרו אימתי אמרו תוספת הבכורים כבכורים בזמן וכו' דוק מינה מה שמביאין מסוריא כבכורים הוא דלא הוי אבל נאכלת היא בטהרה כיון שהביאה לבכורים וכו' אלו דבריו ז\"ל. ויש להקשות דאי מדיוקא מהיכא יצא לו דהא מיהא נאכל בטהרה ולא לדבר אחר ממעלת הבכורים. ועוד דמנא ליה האי דיוקא ואדרבא נימא כפשטא דכל שאינה באה מן הארץ אינה כבכורים כלל כיון דמעיקרא הבכורים עצמן הן דרבנן נמצא דהכל דרך נביאות והרדב\"ז ז\"ל נשמר מזה ומייתי לה מדתנן תוספת הבכורים נאכלת בטהרה ולא איירי בשל ארץ ישראל דהא תני תוספת הבכורים כבכורים אלא ודאי איירי באותן שבחו\"ל דמ\"מ צריך לאוכלן בטהרה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבכורים </b>\n<b> נותנין אותן לאנשי משמר וכו'.</b> משנה סוף בכורים ר' יהודה אומר אין נותנין אותם אלא לחבר בטובה וחכמים אומרים נותנין אותם לאנשי משמר וכו', וכתב רבינו לחבר בטובה שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר\"י והלכה כחכמים. ופי' דבריו נ\"ל שדעתו לדעת ר\"י דאם ירצה ליתנו לת\"ח אף שאינו מאנשי משמר של אותו שבוע יתן ואף דאיכא באותו משמר ג\"כ ת\"ח דכיון דמצוה זאת היא משום צדקה וחסד ת\"ח שירצה קודם. אבל הרע\"ב לא פי' כן וז\"ל אלא לחבר בטובה אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר וכו' לאפוקי מת\"ק יעו\"ש, וכתב התוס' יו\"ט ואע\"ג דאין נותנין דר\"י [מיירי] בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים. והרב שושנים לדוד נר\"ו כתב דלדעתו גם אין נותנין דר\"י אבעלים קאי יעו\"ש, ואין זה לדעתו דוקא כי כן כתב רבינו בפירוש וכדכתיבנא ולא כתב התוס' יו\"ט כן אלא ליישב מתני' לפי' הרע\"ב אבל ודאי פשטא דמתני' כפי' רבינו וכן נראה שהבין הר\"ש שם בפי' המשנה יעו\"ש.<br><b> ומהאמור</b> אני אובין ואדון שזו היא כונת רש\"י בחומש סדר תבוא, אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, שהכונה לו למ\"ש חכמים שנותנין אותן לאנשי משמר יהיו כמו שהם ואף שאינם חברים ומאי דנקט לשון זה אין לך אלא כהן שבימיך נמשך אחר לשון דאמרו רז\"ל גבי אל השופט אשר יהיה בימים ההם דסדר (תבוא) [שופטים] ברם הכונה הוא בעד אנשי משמר ובזה סרה מעליו תלונת הרמב\"ן יעו\"ש הביא דבריו הרא\"ם ז\"ל, והרא\"ם לא דרך בדרך זה בדעת רש\"י ז\"ל והבין כמו שהבין הרמב\"ן בדעתו ואפ\"ה תמה על הרמב\"ן איך לא הבין דברי רש\"י כי אין הפרש בין שופט לכהן ויפה תפשו עליו כי רב המרחק ביניהם כי גבי שופט ליכא מצות עשה להדיין משא\"כ בהבאת בכורים כי היא מ\"ע.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה לפרש דבריו דהדמיון הוא כך דנהי דליכא מצות עשה להתדיין מ\"מ התובע שרוצה להדיין להוציא מהנתבע והנתבע אומר שאינו רוצה להתדיין בשופט זה כי אינו כראשונים וכי מניחו התובע בדברים אלו ודאי מכריחו להתדיין בשופט זה ואפ\"ה מזהירו הכתוב אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך ולא יאמר כדברים אלו ולא יסרב מלילך והדמיון בזה הוא בבכורים שלא יאמר איני רוצה להביא בכורי לפני כהנים כאלו שאינם כראשונים ואף שמוכרח להביאם מכח מצות עשה מזהירו הכתוב שלא יאמר כן כי אין לך אלא כהן שבימיך וזה הוא מ\"ש בש\"ס על זה אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים דתלי הדבר באמירה ודו\"ק זה נראה לפי חומר הנושא.<br><b> עוד</b> כתב הרא\"ם וז\"ל אבל בסיפרי שנו וכו' רצה לומר דרשא אחרת אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים היה קרוב ונתרחק כשר. ועל כרחך לומר שהפי' בשניהם אחד וכמו דגבי חכם דעכשיו נתרחק כן גבי כהן דעכשיו נתרחק מאותן השמועות רעות ונמצא הקירוב והריחוק שוה בדמיונם ואף שאין עניינם אחד. וקשיא ליה להרא\"ם עצמו בזה דנמצא גבי שופט הקירוב והריחוק הוא כפשטיה והקירוב והריחוק דכהן זה פי' שהוא משמועות רעות ואהא משיב דאין פי' זה זר דר' יוחנן דריש הכי ג\"כ גבי שלום שלום לרחוק ולקרוב וזה מדוייק בדבריו שאין הקורבה כאן כמשמעו.<br><b> ושוב</b> קשיא ליה על הרמב\"ן שפי' דאחר זמן נמצא בן גרושה וכו' דאינו משתנה ממה שהיה שכך הבין בדברי הרמב\"ן שמפרש בסיפרי אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך היה קרוב ונתרחק וכו', הכי שהוא מוחזק וכשר באותן הימים ונמצא היה קרוב בכשרות ואח\"כ נתרחק שנמצא פסול שפיר דמי דאזלינן בתר השתא וז\"ש הכתוב אשר יהיה בימים ההם. ויכנס בו עוד שאם היה וכו' כשר, כלומר בתיבות של אשר יהיה בימים ההם יכנס בו עוד פי' אחר שאם היה קרוב ונתרחק כשר וזה לענין הזקן שאינו נדון ע\"פ קרוב, כלומר פי' זה דאמרן בתיבות אלו בענין הזקן שהוא השופט שאינו נדון ע\"פ קרוב והיינו מ\"ש בסיפרי שם גבי זקן והובא בפ' זה בורר השופט אשר יהיה בימים ההם היה קרוב ונתרחק כשר זה הבין הרא\"ם בפי' הרמב\"ן וע\"פ זה תמה עליו הרא\"ם דאינן דומין הדרשות דשופט לכהן, דהדרשה דכהן הוא דאח\"כ נתגלה שהיה פסול משא\"כ בשופט דתחילה היה פסול ואח\"כ נתכשר ברם לפי' הרא\"ם שוין הריחוק והקירוב שמתחילה היה קרוב ושוב נתרחק גבי שופט וגבי כהן דמתחילה היה קרוב לעברות ונתרחק אלו הן דברי הרא\"ם בקצת ביאור דבריו והוצרכתי לבארם להנצל ממה שהקשה עליו הרב בס' יקרא דשכבי דרוש מ\"ד, ראשונה הקשה על מ\"ש הרא\"ם דמה הפרש יש ביניהם בין כהן לשופט וכו', דרב המרחק ביניהם דבשלמא בשופט צריך שיהיה חכם ומשו\"ה אומר שיהיה כראשונים משא\"כ בכהן אין צריך שיהיה צדיק וחסיד כראשונים יעו\"ש, ולענ\"ד לא קשה דהן אמת דאין צריך שיהיו הכהנים צדיקים וחסידים מ\"מ אין זה אלא לקושטא דמילתא ומשום דכתיב אשר יהיה בימים ההם אבל אי לאו קרא הו\"א הכי שהכהן צריך שיהיה כאהרן ובניו, ועוד היום ר' יהודה אמר במתני' שיתן לחבר בטובה דהיינו ת\"ח.<br><b> עוד</b> כתב עליו וז\"ל ומ\"ש דצריך שיהיה פי' קרוב ונתרחק דכהן כמו דשופט, מלבד דלדידיה נמי קשה דהא אינן שוין דבשופט הוי דהיה נשוי בתו וגרשה או מתה ודכהן היינו שהיה רשע וחזר בו עכ\"ד. וכבר כתיבנא כונתו דלדידיה אף דאין הנדונות שוות מ\"מ דומין הנושאין דמה שהיה בתחילה אינו עכשיו דבתחילה היה נשוי בתו ומתה ועכשיו אינו קרוב וכן בכהן דתחילה היה רשע ועכשיו בעל תשובה.<br><b> עוד</b> כתב עליו וז\"ל היכן מצא בהרמב\"ן שמפרש קרוב ונתרחק שחשבוהו קרוב שהיה כהן כשר לא אמר פי' זה אלא במ\"ש בסיפרי שהוא מוחזק וכשר לך וכו' על זה כתב פי' זה אבל בקרוב ונתרחק לא פי' כן אלא דקאי לזקן ולא לבכורים וכו' אלו דבריו. וכבר כתיבנא כונת הרמב\"ן לדעת הרא\"ם ומוכרח הוא כמו שהבין הרא\"ם דאיך אפשר דידרוש כתוב הנאמר בבכורים לענין השופט דאין לומר באם אינו ענין דהא דרש אותו לאם שנמצא בן גרושה וכו' וכמו שהקשה איהו אח\"כ להרמב\"ן לפי מה שהבין הוא בדבריו נמצא דלפי מה שהבין הוא בדברי הרמב\"ן דבריו אינן מובנים כלל וכלל, אלא ודאי הכונה לו כמו שהבין הרא\"ם. הנה זכינו לבאר דברי הרא\"ם ושוב ראיתי דגם הרב הנחלת יעקב ז\"ל הבין כן בדברי הרמב\"ן ותמה עליו ולא הביט דהר��\"ם לא הבין כן.<br><b> וראיתי</b> לו להנחלת יעקב תפש על הרא\"ם דהבין בכתוב דאל השופט איירי בהבאת הדין ואינו אלא בהמראתו שאינו רוצה לשמוע לדין כדכתיב והאיש אשר יעשה בזדון וכו' אלו דבריו, ולא ידעתי מה ראה להשתמש מקרא דבתריה טובא והאיש אשר יעשה בזדון ולא מקרא גופיה כי יפלא וכו' דברי ריבות בשעריך וכו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' עוד הקשה על הרא\"ם דשאני בכורים שהוא מצוה וכו' יעו\"ש, וכבר תריצנא לזה בסמוך.<br><b> עוד</b> כתב הנחלת יעקב על מ\"ש הרא\"ם אבל בסיפרי שנו אולי בספר הרמב\"ן שהיה להרא\"ם כתוב כן וכו', ולא ידעתי את שיחו מה הכוונה. עוד כתב הנח\"י וז\"ל ועוד קשה לי על הרא\"ם הלא הרמב\"ן לא פי' דברי הסיפרי מדעתו אלא מביא הפי' בשם הגמ' דקידושין וכו' אלו דבריו, והמה תמוהים דלא ראה הגמ' דקידושין ומשיג על הרא\"ם, דהגמ' לא אמרה כן בעד הסיפרי אלא לעצמה והרמב\"ן פי' (עפ\"י) אותו הסיפרי ע\"פ אותה הש\"ס, וקשיא ליה להרא\"ם דאינו סובל פי' זה בסיפרי ואיני מאריך בכל דבריו כי הרואה יראה דלא עיין יפה בדברי הרא\"ם וע\"פ זה כתב מ\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b>\n<b> וכו' שנאמר לא תוכל וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ומ\"ש עליו הרב לח\"מ בפ\"א מהלכות בכורות הל' ט\"ז יעו\"ש, ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה דדברי מרן ברורים דקאמר דמאי דהוצרך רבינו להביא קרא דלא תוכל אף דקאמר ר' שמעון דמק\"ו נפקא וקרא אתא ללאו דאם אכלו קודם הנחה או קודם קריאה, מ\"מ הוצרך להביאו משום דאין מזהירין מן הדין והיינו כמו שהקשה שם בש\"ס לר\"ש ותירצו דהכי נמי דקרא ללאו איצטריך אלא דמדהוה מצי למיכתב לא תוכל לאכלם וכתב בפרטות לאתויי מאי דדרש ר\"ש וא\"כ נמצא דעיקר קרא דלא תוכל ללאו דאוכל חוץ לחומה אתא לחיובי מלקות ולפ\"ז אין מקום למ\"ש איהו לעצמו בדעת רבינו דמ\"ש קרא דלא תוכל וכו' משום שהוא דרשא יותר פשוטה וכו' יעו\"ש כאלו הוא פסוק אחר והרי פסוק זה הוא דפשיט הש\"ס מיניה אלא דמדהוה מצי למכתב לא תוכל לאכלם ילפינן תרתי וכדכתיבנא וברור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומנין </b>\n<b> שהבכורים אסורים לאונן וכו'.</b> הכי איתא בפרק כל שעה ור\"ש נהי דהיקש לית ליה שמחה מיהא כתיבה ושמחת וכו' ההוא לזמן שמחה וכו'. ומאי דקשה לרבינו דפסק כאן אסור לאונן מקרא דושמחת דפסק דלא כמאן עיין להר\"י קורקוס מה שתירץ בשני פנים ובתירוץ השני כתב דכן דרך רבינו להביא מקרא אחרינא שהוא ראיה פשוטה ולהסמיך הדין על כתוב שלא הוזכר בש\"ס להיותו נכון ולענין דינא אין נפקותא יעו\"ש. ואין להקשות לפ\"ז דהא נפק\"מ טובא לדינא דאי ילפינן מושמחת א\"כ אין לוקין עליו דהוי לאו הבא מכלל עשה וכמ\"ש מרן אבל אי הוי מהקישא לוקה וכמ\"ש הריטב\"א הביאו הרב כנסת הגדולה בשיירי או\"ח בסוף הספר כללים נפרדים יעו\"ש והוא מבואר בש\"ס דסנהדרין דף ע\"ג, דהא ליתא דעד כאן לא אמרינן הכי אלא דהיקש מופנה אבל בשאינו מופנה לא כמבואר ברש\"י שם בסנהדרין ובכאן אינו מופנה כמבואר וא\"כ בין הכי ובין הכי אינו לוקה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולאברהם </b>\n<b> היתה השבועה תחילה וכו'.</b> פי' דבריו נ\"ל פשוט שהוא סיום למ\"ש דהגר מביא וקורא משום דאברהם נקרא אב המון דזה ניחא אם היתה השבועה דנתינת הארץ לאברהם לבד ואינו כן דהשבועה היתה גם ליצחק וליעקב והם לא נקראו אב המון וא\"כ איך קורא הגר לאבותינו ולזה כתב ולאברהם היתה השבועה תחילה כלומר כיון דלו היתה השבועה תחילה הוא העיקר ושפיר קורא הגר. ומרן ז\"ל פי' בדברי רבינו ענין אחר ולא ידעתי למה לא ביאר כמ\"ש שהוא פשט דברי רבינו, וז\"ל מרן כלומר אע\"פ שאברהם אב לכל העולם לא נטלו הגרים וכו' ע\"כ. ולא באתי לכונתו דמה תירץ במה שהשבועה היתה מקודם שנאמר לו אב המון גוים ונמצא שלא זכו כי אם בניו ממש דא\"כ דלא זכו הגרים עדיין קשה מה מועיל מה שהיה אברהם אב לכל העולם איך אומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו והא הוא אומר לנו ולו אין לו חלק, ועיין בהרדב\"ז החדשות ח\"ב סימן ר\"כ שגם עליו התמיהה קיימת.<br><b> ועוד</b> קשה כמ\"ש המל\"מ דמ\"ש מנשים דמשום דלא נטלו חלק בארץ אף דיכולות לומר לאבותינו אינן קוראות. ועיין להרב המגיה בספר מל\"מ מה שתירץ משם מהר\"ם בן חביב ז\"ל והיה בהניח שהגרים יש להם נחלה לעתיד והביא מקראי דיחזקאל ומרבה [מדרש רבה] דקהלת על פסוק כל הנחלים הולכים אל הים יעו\"ש, וכה הראני החכם המושלם אברהם בנבנשת נין ונכד להחבי\"ב ז\"ל מ\"ש בספרי סדר בהעלותך על קרא נוסעים אנחנו וכו' וז\"ל אשר אמר ה' אותו אתן לכם ואין לגרים חלק בו מה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו וכו' (הוא קרא דיחזקאל) אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה וכו' דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל ע\"כ. הרי בפירוש דס\"ל להספרי דלא ניתן לגרים חלק בארץ אף לעתיד ומה גם דברבה ליכא למשמע מיניה היפך הספרי וז\"ל הרבה אר\"י ולא עוד אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו שנאמר והיה בשבט אשר גר הגר וכו' ע\"כ. ויש לפרשו על הקבורה ואף דמיסתם סתומי כי היכי דלא ליפלוג על הסיפרי ועוד לו יהי דפליג הרבה עם הסיפרי דרך רבינו על הרוב לפסוק כהסיפרי ואפי' היכא דפליג עם תלמוד דידן וכמ\"ש הרב תומת ישרים הביאו הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות כ\"ח וכ\"ש עם הרבה דהרי כתב הרמ\"ע מפאנו סי' ל\"ג דאין ללמוד הלכה ממדרש הרבות יעו\"ש. ועוד מטעם זה יקראו הכהנים ולוים ואין צריך לטעם דערי מגרש דלאו מתורת נחלה אתו אלא טעמא דלעתיד יטלו חלק בארץ וכמ\"ש הסמ\"ג ורשב\"ם דף קכ\"ב יעו\"ש.<br><b> ושוב</b> אחר זמן רב נגלה אלי מ\"ש הר\"ן הובא בשיטה מקובצת לב\"ב שם דקשיא ליה לסברא הלזו דלעתיד יטלו הלוים חלק בארץ מקראי גופייהו דיחזקאל יעו\"ש ולפי זה אין מקום למה שהקשינו דרבינו הכי ס\"ל כהר\"ן דלעתיד לא יטלו הלוים ודו\"ק. ועיין להרב שער אפרים סי' י\"ד מה שחילק בין בכורים למעשר ומה שלא הונח להרב בנו שם בהגה\"ה והוא חילק דשאני בכורים דכתיב כי באתי אל הארץ ואומר הנתינה לבסוף ונוכל לפרש שהשבועה לא קאי אלא על נתינת הארץ לישראל ולתת לנו דקאמר לא קאי לא על השבועה ולא על נתינת הארץ ולא על דברים אחרים וכמ\"ש בפ' הספינה והכתיב אשר נתת לי ומשני דיהבת לן זוזי וזבני בהו קרקע אלו דבריו ז\"ל ולא באתי לכונתו חדא דאינו מובן לפי זה פי' דקרא דקאמר אל הארץ אשר נשבע ה' ומה הוא מה שנשבע ה' כיון דלא קאי למ\"ש אח\"כ לתת לנו, ועוד לתת לנו באמצע מה הכוונה וכי זה דומה למ\"ש בש\"ס בכתוב אשר נתת לי דרצה לומר דיהבת לי זוזי דהוא פי' נאה ומתקבל משא\"כ הכא דלפי דבריו היכא קאי לתת לנו ואם תשאל דלמה לא הקשה בש\"ס לשמואל על דברי ר\"מ מקרא דלתת לנו משום דלתת לנו קאי לכל ישראל ואינו צריך שיהיה לו קרקע וכמ\"ש רשב\"ם ז\"ל בדף ק\"נ ע\"א יעו\"ש משא\"כ אשר נתת לי דליכא לפרש לכל ישראל ודחי ליה דיהבת לי זוזי.<br><b> והרב</b> שי למורא סי' נ\"ד תירץ לקושיא הלזו יעו\"ש ובתוך דבריו כתב וז\"ל ומ\"מ קשה שהרי כתיב ויתן לנו את הארץ ואפשר דכיון דלא אמר בתר הכי כאשר נשבעת לאבותינו לא משמע שנטלו חלק אלא שנתנה לו במעות שקנאה משא\"כ גבי וידוי מעשר דכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו דמשמע שנתנה לו ולא במעות אלו דבריו, וגם זה לענ\"ד אינו תירוץ דאיך אפשר לומר בויתן לנו שהוא לשון רבים שהוא במעות ועד כאן לא אמרו בש\"ס כן אלא גבי אשר נתת לי שהוא לשון יחיד שייך לומר דיהבת לי במעות משא\"כ בלשון רבים.<br><b> ולעת</b> כזאת ראיתי להרב אור יקרות ז\"ל שתירץ בזה דגבי וידוי מעשר שאני דכתיב כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש וזה לא קאי לאברהם דלאברהם לא נאמר לו שהיא ארץ זבת חלב ודבש ורש\"י בחומש תיקן דהכי קאמר כאשר נשבעת לתת לנו וקיימת ארץ זבת חלב ודבש והשתא מחמת זה ס\"ל לרבינו דלאבותינו קאי איוצאי מצרים יעו\"ש. ודבריו תמוהים דאיך אפשר דקאי ליוצאי מצרים דהא קרא כתיב כאשר נשבעת וליוצאי מצרים לא נשבע אלא דאמר להם להוציאם משם ולהוליכם אל ארץ ישראל כאשר נשבע להאבות כמבואר בכל המקראות וא\"כ בהכרח צריך לומר דלאבותינו קאי לאברהם וארץ זבת חלב ודבש היינו כמ\"ש רש\"י, וכן צ\"ל במקרא שכתוב בסדר עקב ולמען תאריכו וכו' אשר נשבע לאבותיכם ארץ זבת וכו' דלא קאי ארץ זבת לשבועת האבות אלא השבועה קאי למתנת הארץ לבד ושוב אומר קרא שהיא הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוכר </b>\n<b> שדהו לפירות וכו'.</b> פסק כריש לקיש יעו\"ש בגיטין דף מ\"ז ע\"ב, וכן פסק ברייתא דולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו והיינו משום דגלי קרא ולביתך יעו\"ש, אך קשה במה שפסק אברייתא אחרת ששמע שמתה אשתו מביא וקורא דה\"ה דלא מתה ומתה איצטריכא ליה סד\"א ליגזור וכו', דזה איתמר בש\"ס לר' יוחנן ולא לר\"ל, וי\"ל דס\"ל דבתר דשני ליה ר\"י מתה איצטריכא ליה סד\"א וכו' קבלה ר\"ל וגם הוא מפרש לה הכי דהא הוא לא אותביה לר\"י ולא שמע בהא כלל אלא הש\"ס הוא דשקיל וטרי אליבייהו ואנן מפרשינן לה הכי גם אליבא דר\"ל דאי לאו הכי קשה בפשט השמועה דמאי מותיב איתיביה וכו' ולדידיה מי ניחא דהא איהו ג\"כ מודה בבכורי אשתו מדכתיב ולביתך כדאמר לעיל אלא ודאי דמאן דהקשה האי איתביה לא ידע מאי דאיתמר לעיל שאני התם דכתיב ולביתך ועיין בהרשב\"א שם בחידושיו לגיטין. אמנם הר\"ש פ\"ק דבכורים משנה ה' נייד משיטת רבינו זאת וכתב על ברייתא דולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו ומסיק התם מתוך ברייתא אחרת דלא איירי בחיי אשתו לר\"ל אלא לאחר מיתה וכו' עכ\"ל. ומבואר כן מדברי הירושלמי שהביא שם בסוף משנה זאת יעו\"ש וכ\"כ התוס' שם בגיטין בד\"ה מתה יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המביא </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן דלא ס\"ל לרבינו כחילוק הירושלמי יעו\"ש, והוא תימה דהרי רבינו כתב האי חילוקא דהירושלמי לעיל בסוף פ\"ב והמפריש וכו' לא ישלחם ביד שליח וכו' וכתב מרן שהוא מהאי ירושלמי, ואף שיש להליץ דמ\"ש רבינו לעיל אין כונתו דאי ליקטן להעלותן בידו ואי לא מצי להעלותן בידו דירקבו אלא דלכתחילה לא ישלחם ביד שליח ואי לא מצי ע\"י עצמו משלחן ביד שליח ואינו קורא, מ\"מ הו\"ל למרן להרגיש בזה וליישב, גם לעיל דציין בירושלמי אין זה דינא דירושלמי לפי פירוש הזה דהירושלמי חילק כן כדי ליישב השני מימרי ומינה נשמע דאי אינו יכול להעלותן בידו ירקבו ולא בלכתחילה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן על השגת הראב\"ד ומה שכתבתי בחי' להל' תרומות פ\"א הכ\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> מן הנחתום וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן דרמי הירושלמי מתני' אהדדי ותירץ. ועיין להרדב\"ז מ\"ש בזה והוא תימה מדברי הירושלמי הזה."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> קרוי לחם וכו'.</b> ואין דבריו אלו בשום תנא דירושלמי דלמר נפקא ליה מלחם ולא כל ואימא חטים ושעורים דוקא ראשית עריסותכם ריבה וכו' ומר נפקא ליה מגזרה שוה דלחם לחם בפסח וכן בפ' ר' ישמעאל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>היו </b>\n<b> ישראל וגוים שותפין וכו'.</b> הכי איתא בפרק ג' דחלה משנה ה' העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה ע\"כ. ודין זה איתא ג\"כ בתרומה שפסק רבינו פ\"א מהלכות תרומות ה\"כ שותפות הנכרי חייבת בתרומות וכו' ולדעת מרן שם שסובר רבינו כפי' רש\"י דמוציא מטבל אחר עליו על חלקו של ישראל או שמוציא כפליים מכלל השותפות יעו\"ש, הכא נמי ג\"כ כל דאיכא בשל ישראל שיעור דחיוב חלה או מוציא מטבל אחר על חלקו של ישראל או מוציא מיניה וביה כפליים. ועיין להרא\"ש הל' חלה על מתני' הלזו וגם לפי' מהר\"י קורקוס אינו מנגד דרבינו סובר כרש\"י דצריך להפריש מטבל אחר חלק הישראל או מיניה וביה כפליים אלא דבתרומה ליכא שיעור לחיובא אלא כל שהוא די ובחלה איכא שיעורא לחיובא וזה לא יליף לה מקרא.<br><b> וראיתי</b> להרדב\"ז ז\"ל כתב וז\"ל יש להסתפק אם נוטל חלה מכל העיסה או מחלקו של ישראל ונראה לומר מכל העיסה כיון שישראל עושה אותה ויש לו חלק בה שפיר קרי ביה עריסותיכם וכו' אלו דבריו. ודבריו אינם מובנים ואדרבא נהפוך הוא דאינו חייב אלא עיסת הישראל כמו תרומה דאינו חייב אלא חלק הישראל ומפריש מטבל אחר על חלקו או מיניה וביה כפליים ולא מתורת חיוב שיש בחלק הנכרי אלא למצוא תיקון שיפריש כתיקונו ולא יהא מן הפטור על החיוב והוי כתרומה, וכן נראה מלשון רבינו <b> אם יש וכו' הרי זו חייבת. </b> כלומר זו החלק של ישראל.<br><b> ונראה</b> דכונת ספיקו הוא דנסתפק אי צריך לחלק חלק הנכרי מחלק הישראל ואח\"כ להפריש החלה או בהיותה כל העיסה מחובר יפריש וליכא למיחש שיפריש מן הפטור על החיוב ולעולם דאינו חייב להפריש אלא מחלק הישראל ופשיט לה מר כיון שישראל עושה אותה ויש לו חלק בה שפיר קרי ביה עריסותיכם כלומר ואפי' אם מעורב בה חלק הנכרי לא הוי מן הפטור על החיוב, וכן משמע ממ\"ש עוד בסוף דבריו וז\"ל ומדכתב רבינו משמע דס\"ל שיכול להפריש מיניה וביה ולא חיישינן שמא מחלק הנכרי עלה בידו ונמצא מן הפיטור על החיוב דהא קי\"ל דיש בילה בלח ואי אפשר שלא תעלה מחלק הישראל ומן התורה אין לה שיעור ע\"כ. הרי דכונתו שאין צריך להפריש אלא מחלק הישראל ומ\"מ לשונו מגומגם שכתב בתוך לשונו משמע שעיסת שותפות הנכרי אם יש לישראל כשיעור חלה כולה חייבת דלשון כולה חייבת מורה דגם עיסת נכרי חייבת להפריש ממנה ולפי מה שביארנו כונתו ליתא להאי חיובא כלל.<br><b> ומ\"מ</b> עדיין יש לגמגם עליו דלא ימנע אי חלק הנכרי פטורה מן התורה כשמפריש מעורב עם חלק הנכרי היאך לא הוי מן הפטור על החיוב ולמה יקרא עריסותיכם ואי הוי חייבת חלק הנכרי אין צריך לומר מטעם שישראל עושה אותה והוי עריסותיכם תיפוק ליה דהכל חייב, ובשלמא מ\"ש בסוף דבריו הוא טעם נכון דכיון דמן התורה אין לה שיעור כשהפריש הח��ה כיון שהוא בלול היטב לו יהי דאיכא מעורב מעיסת הנכרי מה שיש מעיסת ישראל די והשאר הוי חולין והיינו כתיקון דכתב רש\"י בתרומה דמפריש כפליים כמ\"ש בסמוך. ברם מ\"ש בתחילת דבריו אינו מובן והוא ז\"ל כלל הכל מ\"ש מתחילת דבריו עם מ\"ש בסוף דבריו באופן שדבריו מגומגמים."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיי הלכות ברכות פ\"ג ה\"א בכתב בא אלי."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספק </b>\n<b> וכו' עשו למי שאינו זוכה כזוכה וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן וז\"ל ועוד י\"ל דיש לחלק וכו' עד סוף דבריו יעו\"ש. והנה דבריו אלה משוללי ההבנה למעיין ושוב ראיתי למהר\"י קורקוס ז\"ל פ\"ז מהל' מעשר ה\"ה וז\"ל אלא סובר רבינו דהכי פירושו כיחידאה לא מוקמינן דס\"ל דבכה\"ג לא אמר ר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה דכיון דלאו מכר הוא ולא זכהו עדיין לכהן לא מקיימא מצות נתינה בכך וכוותייהו נקטינן וכך פי' הרשב\"א עכ\"ל. וממילא נתבארו דברי מרן אלא שדברי הרשב\"א ז\"ל לא נתבארו אצלי וכמ\"ש בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג ע\"ג דלדבריו איך אמר כיחידאה לא מוקמינן והא לא הוי אפי' כיחידאה, וצ\"ל דהכי פירושו לדברי הרשב\"א כיחידאה שהוא ר' יוסי כלומר כר\"י לא מוקמינן דאף הוא לא אמר ר\"י גופיה עשו שאינו זוכה כזוכה כיון דלאו מכר הוא וכו' ומתוך דברי מהר\"י קורקוס שם בין תבין דאין מקום למ\"ש שם בספרי אגורה באהלך ליישב דברי מרן למה שהקשה עליו הרב קול יעקב דרוש כ\"ח יעו\"ש דאינו דומה מ\"ש התוס' בעד הש\"ס למ\"ש רבינו ודו\"ק, ואיך שיהיה אתה הראת לדעת דפסק רבינו כאן כר\"י בפירוש ועיין להרב לח\"מ פ\"ה מהל' בכורות ה\"ג תמה על מרן ב\"י ביו\"ד סי' שי\"ח שכתב שמדברי רבינו פ\"ה מהל' בכורות נראה שפסק כר\"י אבל הו\"ל לכתוב דבפ\"ט מהל' בכורים פסק להדיא כר\"י וכן תמה עליו התוס' יו\"ט פ\"ב מבכורות מ\"ו וכתב דטעות סופר הוא וצ\"ל פ\"ט מהל' בכורים אלא דלא הוה ליה לכתוב שנראה אלו דבריו יעו\"ש, ולענ\"ד נראה כן אמת וכצ\"ל בדבריו והטעם נראה שפסק כר\"י וכו' ונכון, ועיין להחבי\"ב ז\"ל שציין בדברי מרן אלו גם להב\"ח ופרישה ולא דיברו כלום ולא ציין להרב לח\"מ יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולוים </b>\n<b> פטורים וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב מל\"מ וז\"ל כתב הב\"ח וכו' וליתא וכו' יעו\"ש, וזה ימים רבים לא באתי לכונתו וכמו שכתבתי בספרי תועפות ראם סדר שופטים יעו\"ש. ולעת כזאת זכיתי לכונתו וחיסור לשון יש בדבריו מהשמטת המדפיס והוא דכתב הב\"ח בסוף ס\"ק י\"ז דאי תפס הלוי מתנות מישראל לא מפקינן מיניה משום דיכול לומר קים לי אלא דאין נותנין לו לכתחילה, אהא כתב עליו דליתא דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דהיינו שיתנו מתנות אלו לכהנים ולא ללוים דעד כאן לא נסתפקו בש\"ס אלא אי לוים מיקרו עם או לא אבל אי לוים מיקרו כהנים לא נסתפקו ולכן כל הספק הוא אי לוים פטירי או חייבים ולא הוי הספק אם הם לוקחים דהם לא מיקרו כהנים ולפ\"ז תיבת אלא הוא יתר ובמקום תיבת פירושא צ\"ל במקומה דינא והענין יוכיח דזה אמת בכונתו וכן השיגו להב\"ח, הש\"ך יו\"ד סי' ס\"א וכן הפר\"ח שם ס\"ק ל\"ג ועיי\"ש מה שנתלבט לדברי התוס' דמציעא דף ו' ובצד השני כתב דבמקום בן לוי צ\"ל כהן יעו\"ש והוא אמת אין בו מן הספק דהא העתיקו ז\"ל דחטף מתנתא זלזולי מזלזל דלשון פריצותא ממש ליכא אלא זה והיינו הך."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי אגורה באהלך דף כ\"א וכ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> חייבין בראשית הגז וכו' אלא כדי ללבוש.</b> משנה בחולין ריש פי\"א, ומן התימה על הטור ביו\"ד שלא פי' דדוקא מן הכבשים יעו\"ש, ובש\"ס קא פשיט לה מקרא דלעמוד לשרת דבר הראוי לשירות ואהא קשיא ליה לש\"ס אלא גיזה גיזה למאי אתא ותירצו למעט לצמר קשה, ומן התימה על רבינו שסיים שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה שנראה כונתו לרמוז למ\"ש בש\"ס מקודם תתן לו ולא לשקו והא למסקנא דגיזה גיזה ממעט לצמר קשה אין אנו צריכין ללו ולא לשקו. ויותר תימה על הרדב\"ז שכתב על דברי רבינו הא דגיזה גיזה למעט צמר קשה וסיים ז\"ל ואמר תתן לו ולא לשקו כדי לפרש דברי רבינו והא למסקנא אין צריך לזה, ועיין לרבינו בפי' המשנה מ\"ש, שלא באתי לכונתו. וא\"ת נחזי אנן למסקנא דדרשינן גיזה גיזה למעט צמר קשה למאי אצטריך תתן לו ולא לשקו, כבר הקשה כן הרב גופי הלכות דף כ\"ד ולא תירץ, והרב שער המלך הל' יו\"ט פ\"ג ה\"ב תירץ דכיון דבדף קל\"ז דריש מלעמוד לשרת שיעור הנתינה אי לאו לו ולא לשקו לא הוה דרשינן אלא ההיא דרשא לחודא והגזרה שוה הוה אתי למילף גיזה מבכור וכו' אלו דבריו, וליתא דהאי דרשא דלעמוד לשרת דר' יהושע בן לוי אינה אלא חדא דבר הראוי לשירות אלא דמכח תפשת מועט תפסת מוקמינן לקטן שבבגדים, ועוד לפי דבריו הו\"ל לש\"ס לדחות דנילף מלעמוד לשרת לההיא דרשא דדף קל\"ח והגזרה שוה דגיזה גיזה למילף מבכור והיה יוצא הדין להיפך.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה במאי דדריש במתני' שם דף קל\"ה תתן לו שיהיה בו כדי מתנה וכן ראיתי לרש\"י בפי' החומש ע\"ש ר' עקיבא דדריש מתתן לו שיהיה חמשה יעו\"ש נמצא דלאלו הדרשות אצטריך לו בעד תיבת תתן, דבלאו לו לא שייך תתן ולמסקנא לא דרשינן לו ולא לשקו אלא דלס\"ד היה דורש גם תבת לו או למאן דלא דריש כר' עקיבא דמסיק לחמש צאן מקרא אחרינא אשר בזה מתורץ קושיא אחרת שהקשה הרב גופי הלכות שם דכיון דדרשינן לו ולא לשקו למאי איצטריך דלא תגוז ולא תעבוד לחייב על גיזת השור מדאיצטריך הכא לו ולא לשקו מכלל דגיזת שור חשיב גיזה דיש לומר דהוה דרשינן האי לו לחמש דתתן או לכדי מתנה ואגב כתב קרא לו משו\"ה איצטריך ההיקש. ועוד י\"ל דכיון דקרא כתיב צאנך איך אפשר לומר מדאיצטריך לרבות גיזת שור.<br><b> ועוד</b> י\"ל דאף דדרשינן לו ולא לשקו לא אמרינן מדאצטריך דבכלל גיזה איתיה גיזת שור אלא לעולם דגיזת שור לא שמיה גיזה ומיעט שקו דהינו גיזת צאן מהקשה שבו דמצאן יוצא דק לבגדים נאים וקשה לשקים ולהכי איצטריך לו ולא לשקו ושוב ראיתי להתוס' פ\"ג דמעילה דף י\"ג ע\"א ד\"ה אתיא שהקשו כקושיא זאת וז\"ל וא\"ת וכו' תיפוק ליה וכו' בשר ולא חלב וכו' ועיין מה שתירץ משם מורי וה\"ה הכא וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> אם גזז וכו'.</b> עיין להמל\"מ שכתב משם הטור יו\"ד דבבא לצאת ידי שמים חייב יעו\"ש, וכן מבואר בדברי רבינו לעיל בפ\"ט הי\"ד וכמ\"ש מרן שם ושזו היא דעת התוס' והרא\"ש יעו\"ש ודו\"ק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b>\n<b> וכו' חייב באחריותו.</b> עיי' מ\"ש המל\"מ ומ\"ש מהר\"ח אלגאזי בספר בני חיי חלק או\"ח סי' תרצ\"ד הגהת הטור אות ג' ומשאת משה בשניות סי' ד' ומ\"ש בחידושיי להל' תרומות פי\"ב הי\"ז הלא הוא בספרי אגורה באהל�� דף כ\"א ע\"ב וע\"ג לעיקר קושייתו, ברם בפי' דבריו כך צ\"ל דמה שכתב וכמ\"ש הר\"ן שם היינו מ\"ש שדעת התוס' שצריך לצאת ידי שמים ומשו\"ה נקט הזיק או אכל דבאיתנהו בעין אפי' בידי אדם חייב דאילו הר\"ן גופיה כתב להיפך דמטעם ממון שאין לו תובעים מה לי איתנהו בעינייהו מה לי ליתנהו ולפי חומר הנושא כתבתי כן גם כי ספר הר\"ן כעת אינו מצוי אצלי כי אם ע\"פ מה שהעתיק מרן פ\"ט הי\"ד לעיל יעו\"ש, ומ\"מ תירוץ הרב נכון דרבינו פסק כהתוס' וכמ\"ש מרן שם ועיין שם בספרי אגורה באהלך."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> וכו'.</b> עיין במ\"ש מרן ז\"ל ועיין במ\"ש רבינו בהל' ט\"ו דלא כפי' רש\"י והר\"ן, ואנכי הדיוט לא ידעתי לפי' רבינו זה בש\"ס דגזז ומכר ראשונה רצה לומר הגיזה היאך אתי לישנא דש\"ס רבי נתן אמר פטור וכו' בעינן צאנך וליכא וכו' והא הצאן לא מכר אלא הגיזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השותפין </b>\n<b> וכו' והוא שיהיה וכו'.</b> וכתב מרן נראה שהוא מדין חלה בנשים וכו' יעו\"ש, ואחר נשיקת ידיו ורגלי קדשו דבריו תמוהים במאד מאד דהא דנשים שנתנו לנחתום היינו טעמא משום שלש הנחתום הכל בבת אחת שלא מדעת הנשים יעו\"ש במתני' פ\"א דחלה, וראיה לזה דסתם רבינו לעיל פ\"ו ה\"ו עיסת השותפין חייבת בחלה דנראה דאף דליכא בכל אחד מהן כשיעור חייבת וודאי טעמו דשותפין נעשה כמי שהיא הכל מאחד משא\"כ בנשים דשלא מדעתן נתערב, וכן בהל' ט' כתב בהיו שותפין ישראל עם נכרי אם יש בשל ישראל כשיעור עיסה החייבת חייב ואם לאו פטור מכלל דבשני ישראלים אין צריך שיעור עיסה החייבת בכל אחד אלא די בשניהם שיעור עיסה החייבת וזה ברור וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראשית </b>\n<b> וכו' יראה לי וכו'.</b> עיין להרדב\"ז שכתב שהוצרך רבינו לזה לפי שכתוב ראשית גז צאנך תתן לו סד\"א לו ולא לכהנת לזה כתב דיש ללמוד ממתנות דשקולים הם וכו' יעו\"ש. ונ\"ל בכונתו דקשיא ליה בדברי רבינו שכתב יראה לי וכו' שהרי כתב רבינו בפ\"א הל' י\"א דראשית הגז ניתן לכהנות דאיתקש לתרומה דכתיב ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך וא\"כ איך הוצרך כאן ללמוד מסברתו דשקולים הם עם מתנות ולזה כתב לפי שכתוב ראשית וכו' כלומר דנהי דיש לנו היקש אבל מי אמר לנו דלזה איתקש נימא דאיתקש לחומרא כי היכי דתרומה אינו נאכל אלא לכהנות בהיותן ברשות אביהן אבל לא כשנישאו לישראל ה\"נ ראשית הגז אינו ניתן לכהנת אשת ישראל לזה הוצרך רבינו בכאן לומר יראה לי דכיון שהן חולין ולא הוי כתרומה א\"כ ההיקש הוא דניתן לכהנות כמו מתנות ודו\"ק. ועיין למהר\"י קורקוס ז\"ל שכתב דאף שבש\"ס פ' בא סימן מבואר דראשית הגז איתקש למתנות וא\"כ למה הוצרך רבינו לומר יראה לי וכו' משום דכתיב ראשית דגנך וראשית גז צאנך וכו' דמשמע דלמי שאתה נותן תרומה אתה נותן ראשית הגז לכך כתב כיון שהן חולין וכו' יעו\"ש, ודבריו תמוהים דהרי הוא האמת דתרומה ניתנת לכהנות ולהכי איתקש לומר דניתנת לכהנות וכמ\"ש רבינו בפ\"א וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נתן </b>\n<b> לו כלי וכו'.</b> וקדמאי תמהו עליו דאמאי לא חילק באם דרכו להתייקר או לא כמ\"ש בש\"ס, ומה שהליץ מרן הוא דוחק גדול. ומהר\"י קורקוס תירץ בתירוץ ראשון דשאני גברא רבה כרב כהנא אבל כו\"ע אין להם לעשות כן דהוי כמסייע בבית הגרנות יעו\"ש. וקשה טובא דא\"כ מה צורך לומר בש\"ס ומיבעי ליה סודרא ארישיה, דיו שיאמר כגון רב כהנא דגברא רבה הוא ואין צריך ראיה שהיה גברא רבה מכח הסודר. ועוד קשה לפי\"ז איך יתיישב מה שאמרו עוד שם בש\"ס כי הא דמר בר רב אשי וכו' זבן סודרא וכו' יעו\"ש. ועיין גם להרדב\"ז מה שתירץ בזה והוא תימה מהש\"ס מהך עובדא דמר בר רב אשי ועיין להרב עצמות יוסף שהביא דברי רבינו ירוחם והקשה עליו ומה שתירץ הוא ומה שהקשה עליו הרב כנסת הגדולה יו\"ד סי' ש\"ה ומה שתירץ הב\"ח ומה שהקשו עליו הש\"ך והט\"ז ז\"ל ומה שתירץ הט\"ז וגם דבריו אינם מובנים היטב. גם מ\"ש הש\"ך ע\"פ גירסת הלכות גדולות אין לו שחר דא\"כ הו\"ל לפרש דדוקא לאדם גדול דידע למחול מועיל מאי דשקיל פחות מחמש סלעים בעד חמש באופן שדברי רבינו צ\"ע ויותר תימה על הטור דנמשך אחר רבינו ולא אחר אביו הרא\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>וכן </b>\n<b> אם פירש ונתן וכו'.</b> וכתב מרן ומסיים בה התם ואסור לעשות כן וכו' ואיני יודע למה השמיטו רבינו ע\"כ. ובספרי רבינו החדשים כתוב בהגהה לאחד קדוש דהך דמסייע שייך טובא במילי דתרומה וכדתנן בבכורות כהנים המסייעים בבית הגרנות וכו' יעו\"ש. וקשה טובא דתניא בבכורות דף כ\"ו הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הגרנות ובבית המטבחיים ובית הרועים אין נותנין להם ופסקו רבינו בהל' תרומות פי\"ב ובהל' בכורות פ\"א יעו\"ש, ואיך כתב בתרומה דוקא, ואפשר לומר בדוחק בכונתו במ\"ש תרומה היינו תרומה ודוגמתיה כגון בהמה טהורה דשכיחי טובא בכל שנה בכל אדם כמו תרומה וכן מתנות שיש בכל יום דשכיחי ובהני דוקא הוא דאמרו בברייתא בית הגרנות ובית הרועים ובית המטבחיים דשכיחי וכדכתיבנא משא\"כ בכור אדם דאינו כ\"כ שכיח טובא והוי בביתו של אדם לא גזרינן ואף אם לא כיון ההגה בכך אנן בדידן שפיר אפשר לומר כך בדעת רבינו ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מת </b>\n<b> הבן וכו'. ואפי' ביום שלשים וכו'.</b> מתני' בבכורות דף מ\"ט יום שלשים כיום שלפניו. ופי' רש\"י ואע\"פ שנתן יחזיר לו, וקאמר בש\"ס דטעמא דיליף ממדבר מדבר יעו\"ש בש\"ס. ומן התימה על רבינו בפי' המשנה כתב וז\"ל לפי שלמדנו זה משנת ערכין וכו' יעו\"ש.",
+                "<b> ואם מת אחר ל' יום חייב בפדיון ואם לא נתן יתן. </b> משנה בבכורות דף מ\"ט וטעמא בש\"ס דף נ\"א ע\"ב."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> אמר לו לאחר ל' יום בנו פדוי.</b> כתב מרן ומהר\"י קורקוס ז\"ל דרבינו והרא\"ש לא היו גורסים כגירסת הספרים דקאמר ואע\"ג דקי\"ל הלכתא כרב באיסורי וכו' יעו\"ש. והראשונים תמהו על הרא\"ש דבריש מס' נדה כתב וקי\"ל הלכתא כרב באיסורי כדאיתא בבכורות פרק יש בכור יעו\"ש, הרי דגריס ליה. ונראה לענ\"ד בדוחק דהרא\"ש ודאי דראה בקצת ספרים גירסא זאת אלא דברוב ספרים ליתא והתוס' הוו גרסי לה כמו שנראה מדבריהם בנידה דף ט\"ז ופ' מרובה בסוגיית הרצאה יעו\"ש, ואף דהוא בנה יסודו כהנהו ספרים דלא גרסי לה ומשו\"ה פסק כרב מ\"מ מהנהו ספרים דגרסי לה מוכח מכל מקום דהלכתא כרב באיסורי דבזה לא פליגי הגירסאות אי הלכתא כרב באיסורי אלא חילוק הגירסאות בדין זה אי הלכתא כרב או כשמואל כן נ\"ל על צד הדוחק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות עשה </b>\n<b> לפדות וכו'.</b> כתב רבינו בס' המצות וז\"ל מצות עשה פ\"ב היא שציונו לערוף פטר חמור וכו' לולי מה שמצינו לרבותינו וכו' וכמו שהיבמה וכו' עכ\"ל. בדבריו אלו תשובה להשגת הראב\"ד כאן דבפירוש השיב רבינו להשגת הראב\"ד ומרן ז\"ל נדחק כאן מלשון המשנה דקראו מצוה ויותר נראה כמ\"ש רבינו ז\"ל משאר החלוקות דהוו מצוה וכולן יחד גם מ\"ש הרב חזון נחום הוא דוחק גדול."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> מכרו קודם פדיון וכו'.</b> ועיין השגות ותמה מהר\"י קורקוס שדברי ההשגות הוא ש\"ס ערוך בכורות דף י' ותירץ לדעתו דמ\"ש בש\"ס דמיו אסורין רצה לומר שהשכירו וכפי' רש\"י בש\"ס וסיים ומ\"מ אין זה במשמע דברי הראב\"ד גם אינן מתישבין בזה ואי קשיא גם בזה קשיא אלו דבריו. ז\"ל ולא ידעתי היאך אינו מתיישב בזה כיון דפירש הוא כרש\"י בדמיו אסורים היינו בשכירות דוקא א\"כ במוכר דמיו מותרים ולא קשה היאך יתנם לכהן דדמיו מותרים ואין דמיו תופסין ומרן שכתב שקושיית הראב\"ד היא בש\"ס ולא על רבינו תלונתו נראה דלא היה בפי' רש\"י של ש\"ס שלו כמ\"ש בספרינו אלא כנוסחא אחרת שיש ברש\"י במקום אם השכירה אם מכרה שכן ראיתי בכת\"י בגליון ש\"ס ישן וז\"ל נוסחא אחרת אם מכרה, וא\"כ פשטא דש\"ס הוא במכירה ולא בא בדעתו לומר השכירה ומשו\"ה כתב כן.<br><b> וראיתי</b> בגט מקושר שבס' נאות יעקב דף ל\"א ע\"א דתמה על מרן שכתב שקושיית הראב\"ד היא על הש\"ס דאינו שבש\"ס יש לומר דהיינו לכתחילה וכו' יעו\"ש, ואדרבא דבריו תמוהים וכי בלשון אסור בהנאה שייך לומר לכתחילה היכן מצא דוגמתו ולא אמרו בקידושין דהוי בדיעבד אלא משום דתני שם ואם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דמורה הלשון שהוא בדיעבד אבל כאן באסור בהנאה שהוא לכתחילה לא אמרו אדם מעולם. הדרן לדברי מהרי\"ק שסיים עוד וז\"ל ומ\"מ הרא\"ש מפרשה במכר וז\"ל והיכי דמי כגון דמזבין למאן דלא ידע שהוא פטר חמור וכו' אבל למישקל וכו' שפיר דמי ע\"כ. אבל נראה דגם רבינו יודה בזה דכיון שהניח ביד הקונה לתת לכהן הרי זה כאילו פדה אותו המוכר וכו' אלו דבריו. הנה מתוך דבריו בין תבין כונת הרא\"ש דהא דקאמר דשרי במודיע ללוקח שהוא פטר חמור הוא דוקא במניח כדי שה קטן ביד הלוקח שיתן לכהן ונמצא דהרי הוא פודהו בשה אלא במקום נתינתו לכהן נשאר השה ביד הלוקח כדי שיתנו לכהן והרי הוא שלוחו והנותר הוא שלו כמאמר ה' אבל אי כדי כל שיווי הפטר חמור לקח מהלוקח אף שהודיעו ללוקח שהוא פטר חמור והלוקח פודהו דמיו אסורים שהבעל החמור לא עשה מצוה ואפי' שאר דמיו שחוץ משה קטן אסורין כיון דלא נפדה והרי הוא כטבל שלא נתרם ממנו תרומה שכל הדגן אסור ולא אמרינן דוקא מה שראוי לתרום יהיה אסור והשאר מותר אף הכא כל שלא נפדה בשה כל דמיו אסורים והוי כטבל והיינו כמו שהביא הדין הטור משם אביו הרא\"ש ביו\"ד סי' שכ\"א ודלא כמרן ב\"י שכתב דנראה מדברי הרא\"ש שאם מכרו למי שיודע שהוא פטר חמור אפי' נתן לו כל דמי שוויו לגמרי מותר וכו' אלו דבריו. ואחר נשיקת ידי ורגלי קדשו דבריו תמוהים דהיאך נראה כן מדברי הרא\"ש חדא דהרא\"ש נקט בלשון דוקא בהניח כדי שה קטן ביד הלוקח ואי איתא להא לישמועינן חידוש אפילו לקח דמי כולו. ועוד דהפרש רב ביניהם וכמ\"ש דבלקח דמי כולו לא נפדה ובהניח דמי שה ביד הלוקח נפדה ואיך כתב דמתוך דבריו נראה דאפילו לקח כל דמי שוויו שרי בהודיעו ללוקח שהוא פטר חמור וצ\"ע.<br><b> ויותר</b> תימה על הרב פרישה שלא די שלא הרגיש על דברי מרן עוד זאת שרצה לומר דגם הטור דעתו בדעת הרא\"ש כמו שהבין מרן אלא דאורחא דמילתא נקט דאם הודיעו אינו נותן דמי כולו תדע שהרי כתב שאם מכרו בשוויו למי שאינו יודע הדמים אסורים משמע הא ידע ורוצה לפדותו אע\"פ שנותן לו הדמים מותרים אלו דבר��ו, והמה תמוהים דלגבי דברי הטור כתב דאורחא דמילתא נקט דאם הודיעו אינו רגיל ליתן דמי כולו וכשבא לדייק בדברי הרא\"ש דייק משום דלא ידע הא ידע אפי' דמי כולו שפיר דמי ואימא דאורחא דמילתא נקט דלא ידע שהוא פטר חמור ונתן דמי כולו דביודע אינו נותן דמי כולו ואה\"נ דגם ביודע כל שלוקח דמי כולו דמיו אסורין ומה גם דהרי כתיבנא מילתא בטעמא דיש הפרש רב בין יודע לאינו יודע וברור.<br><b> ולפי</b> זה אין צריך לרבינו לחלק דהוא פשוט דמ\"ש במכר דמיו אסורים היינו במכר סתם למי שאינו יודע ונמצא לוקח כל דמיו ואסורין דלמי שיודע שהוא פטר חמור ומניח כדי שה ביד הלוקח דלא שכיח שיתן כדי שויו והוא צריך שיפריש שה ודאי דמיו מותרים וכמ\"ש מהר\"י קורקוס בדעת רבינו דלא כמרן ב\"י ומעתה כפי מאי דברירנא כוונת הרא\"ש בהפרש שיש בין מכר פטר חמור ליודע שהוא פטר חמור ולוקח דמי כולו למניח כדי שה ביד הלוקח מילתא בטעמא דבמניח כדי שה נמצא שהוא פודהו ממש אין מקום למ\"ש הרב מרכבת המשנה בדעת הרא\"ש וע\"פ זה רצה ליישב דעת רבינו מהשגת הראב\"ד יעו\"ש, וליתא. גם מ\"ש עוד שם בלשון זה הכל מגומגם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ופודין </b>\n<b> בבן פקועה.</b> וכתב מרן דפסק כרב אשי דבתרא הוא ואנכי לא ידעתי איך הוי ר\"א בתרא ממר זוטרא והא קאמר ליה מר זוטרא לר\"א מאי דעתיך דילפת מפסח וכו' ומדאמר ליה מאי דעתיך ולא א\"ל מאי דעתיה דמר מורה דיותר גדול היה מ\"ז מרב אשי או לפחות היו שוין. ומ\"מ נראה דכך הוא דעת רבינו דלא כספרים דגורסין אין פודין שכן הטור כתב על שם רבינו דס\"ל דפודין דלא כהר\"י קורקוס והרדב\"ז דגורסין בדברי רבינו אין פודין. והרא\"ש קשיא דידיה אדידיה כמ\"ש הרב מעדני מלך דבחולין פסק כר\"א ובבכורות הביא משם ר\"ח דפסק כמר זוטרא ולא חלק עליו יעו\"ש. ויותר קשה על הטור דנמשך אחר מ\"ש בבכורות משם ר\"ח ולא אחר מ\"ש בחולין בסתם דאדרבא מ\"ש בחולין נראה עיקר שהוא סברתו בסתם משא\"כ בבכורות שהוא משם ר\"ח ואיכא למימר כי היכי דלא תיקשי דברי הרא\"ש אהדדי כי מ\"ש בשם ר\"ח לא ס\"ל הכי וסמך אמ\"ש בחולין. ונראה דס\"ל להטור דמ\"ש בבכורות הוא העיקר דהוי דוכתיה ודוק.<br><b> ועיין</b> לרש\"ל בפ' בהמה המקשה סי' ס' ולהרב דמשק אליעזר דף קצ\"ז ע\"ב שכתבו דבדברי הטור גרסינן הרמב\"ן בנו\"ן משום דהרמב\"ם פסק דאין פודין יעו\"ש, והיינו משום שגירסתם היתה כגירסת מהר\"י קורקוס והרדב\"ז שגורסים אין פודין וכדכתיבנא ותהי עלייהו חכם בני נר\"ו דאי אפשר לגרוס בדברי הטור הרמב\"ן, והוא דהטור כייל ותני משם הרמב\"ם דין בן פקועה ודין נדמה, והוא דתחילה כתב הטור וז\"ל ובן פקועה חשוב כשחוט ונדמה מיבעיא ולא איפשיטא וכו' ואם פדה בו הוי ספק וכו' ואח\"כ כתב משם הרמב\"ם על שני הדינים אלו וז\"ל והרמב\"ם כתב שפודין בבן פקועה לכתחילה ואם פדה בנדמה פדוי וא\"א הרא\"ש כתב כסברא הראשונה עכ\"ל, והשתא אם איתא דגרסינן הרמב\"ן בנו\"ן איך כייל בהדי בן פקועה דין נדמה שאם פדה בנדמה פדוי הרי הרמב\"ן ס\"ל דאסור בהנאה מספק וכסברת הרא\"ש שהרי עיקר דין זה דהרא\"ש דאם מת הפטר חמור קודם נתינה לכהן דלא יתן דהמוציא מחברו עליו הראיה והפטר חמור יקבר שהביאו הטור בתחילה הכל הוא מתורתו של הרמב\"ן ז\"ל והרא\"ש ז\"ל שכתב כל זה כתבו בשמו יעו\"ש בסוף פ\"ק דבכורות שסיים בסוף דבריו הרמב\"ן ז\"ל יעו\"ש, ולא מצינו סברא זו בנדמה שאם פדה פדוי אלא רבינו בלחוד כמ\"ש לעיל בסמוך וא\"כ מוכרח דבטור גרס��נן והרמב\"ם במ\"ם והכי הוא העיקר בדברי רבינו וכגירסת כל הספרים שבידינו ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Gifts to the Poor/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Gifts to the Poor",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מתנות עניים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ונותנו </b>\n<b> לעניים שנתינתו מצות עשה שנא' לעני ולגר וכו'.</b> לא יכולתי להלום דברים אלו ולהבינם על מתכונתם."
+            ],
+            [
+                "<b>אבד </b>\n<b> כל הקציר וכו' הרי זה לוקה.</b> וכתב הרדב\"ז אע\"פ שבזמן שהתרו בו הוי התראת ספק שמה התראה וכמ\"ש רבינו פי\"ז מהל' סנהדרין וצ\"ע דהא קי\"ל כר' יוחנן דאמר התראת ספק לא שמה התראה וי\"ל דמודה ר\"י בהתראה כזו שהרי ודאי עובר באותה שעה על לאו והספק אינו אלא אם ילקה או לא כנ\"ל עכ\"ל. ולא באתי לכונתו דהא ר\"י הוא דס\"ל התראת ספק שמה התראה וכוותיה פסק רבינו בהל' סנהדרין וריש לקיש שחולק על ר' יוחנן וס\"ל דהתראת ספק לא שמה התראה בנדון כזה אנו עסוקים דהיינו שעובר אלא תעשה והספק והס' הוא אם ילקה או לא יעו\"ש בש\"ס מכות דף ט\"ו וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ ומ\"ש בספרי תועפות ראם סדר שלח לך דף צ\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>נאמר </b>\n<b> כו'.</b> והוא מש\"ס פ' הזרוע דף קל\"ד וכמ\"ש מרן. ומהר\"י קורקוס ז\"ל אחר שפי' דברי רבינו ע\"פ ש\"ס זה סיים וז\"ל והעיקר מפני שלא כתב ונתן כמסקנא דהתם אלו דבריו. ונראה מדבריו דאיכא בההיא ש\"ס ס\"ד ומסקנא ורבינו עירב, ואינו דלעולם מה שאינו מניח הפאה שם בשדה היינו טעמא דלעני ולגר דוקא ולא לעורבים ועטלפים אלא דכלפי דלא נימא דהן אמת דלא יעזבהו לעורבים מ\"מ ישכור פרה ויביאם לעניים ליתנם בידם לזה צריכין לטעם דלא כתיב ונתן וכיון דאינו מחויב ליתנם בידם אלא לעוזבם מיפטר מלשכור פרה ולהביאם ואינו עוזבם שם דלא לעורבים ולעטלפים ונאכלין לבעלים דאין להם קדושה ולא אמרו בש\"ס השתא דאתית להכי אלא כלפי מה שתירצו שאני תרומה דטבלה וכו' והוא פשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> מ\"ש המל\"מ ומ\"ש בספרי תועפות ראם סדר שלח לך דף צ\"ו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן ומ\"ש בספרי תועפות ראם דף ע\"ו ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לשון </b> המל\"מ עיין בספרי תועפות ראם דף צ\"ה ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> העני וכו'.</b> הנה כתב רבינו בפי' המשנה ריש פאה וז\"ל בממונו יש לו שיעור והוא חמישית ממונו ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו לבד אם עשה כן במידת חסידות וביאור זאת ההלכה כשיראה וכו' יעו\"ש. והקשה מהר\"ש יפה ביפה מראה מההיא דפרק נערה דאל יבזבז יותר מחומש ומעשה באחד וכו' ולא הניחוהו חביריו. גם למ\"ש פ\"ז מהלכותיו דחומש מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בינונית וכו' והא על כרחו יתן חומש. ולזה כתב ו��\"ל הלכך נראה נמנו באושא היינו שלא יוסיף על חומש אבל אי בעי למיהב חומש או בציר הרשות בידו והיינו דבעי עד היכן וכו' יעו\"ש דבריו, ואנכי לא ידעתי תנא היכא קאי דאי למ\"ש רבינו בהל' מתנות עניים ליתא דשם כתב בא העני ושאל די מחסורו וכו' הרי דלא איירי בבא לחלק סתם לעניים ואי למ\"ש בפי' המשנה ליתא דהרי כתב בפירוש דאפי' לפדיון שבוים דאינו חייב יותר מחומש ולא די מחסורו, ואי כתב זה לעצמו דלא כמ\"ש רבינו בב' המקומות איך בחר דרך לעצמו דלא כרבינו מכל וכל.<br><b> ולענ\"ד</b> דבריו שבפי' המשנה הם חלוקים מספר היד והוא דבפי' המשנה ס\"ל דחייב בחומש והיינו די מחסורו וכשבא להפריש ג\"כ צריך חומש ובמידת חסידות יותר מחומש אפי' אם ירצה יתן ובספר היד סבירא ליה דיותר מחומש אינו יכול ליתן אלא חומש או פחות וז\"ש דהיינו או חומש או עשר והקפידא היא שלא יתן יותר מחומש וזה תלוי בההיא דערכין דף כ\"ח דתנן מחרים וכו' אמר ר' אלעזר בן עזריה וכו' ותהי בש\"ס היינו ת\"ק איכא בינייהו הא דבאושא התקינו אל יבזבז וכו' נמצא דהך תקנה במחלוקת היא שנויה דלמר אל יבזבז יותר מחומש ולמר יבזבז ולכן בס' היד קאי כמ\"ד אל יבזבז יותר אלא או חומש או פחות דהיינו עשר כרצונו אבל בפי' המשנה קאי דיכול לבזבז יותר מחומש כמו שירצה דהוי מידת חסידות כיון דלא מצינו כי אם עשר אעשרנו לך הוי במידת חסידות וכזה מצינו לו כמה פעמים מספר היד לפי' המשנה ולפי האמור אין מקום למה שהקשה עליו מפ' נערה דאל יבזבז יותר מחומש וההיא דלא הניחו לו חבריו דההיא כמ\"ד בערכין דיותר מחומש לא גם אין מקום למה דהוה קשיא לי מזה שנים מההיא דמר עוקבא דבזבז לפלגא דממוניה והקשו שם מהא דאל יבזבז יותר מחומש ומאי קשה אימא במידת חסידות, וכן ממ\"ש רבינו סוף הל' ערכין לעולם וכו' וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה וכו' אלא אל יפזר יותר מחומש וכו' והייתי מתרץ כמ\"ש רבינו שם שהוא שטות היינו למי שמבזבז כל נכסיו כמו שהתחיל ולאו דוקא כל נכסיו אלא כל מי שמבזבז יותר מדאי כמו רוב או מקצת ממונו ואח\"כ כתב שהדרך הנכון הוא שיבזבז חומש דוקא אבל ביותר מחומש לא ביאר שהוא מידת חסידות ולא פליג דידיה אדידיה ומה שהקשו שם למר עוקבא היינו משום דבזבז מקצתו והוי הון רב, וכעת נראה דמ\"ש בהל' ערכין אזיל לשיטתיה שכתב בספר היד כדכתיבנא וההיא דמר עוקבא בלא\"ה תיקשי לך דמאי קשיא איהו ס\"ל כמ\"ד דיכול לבזבז, ומהך ש\"ס דערכין תברא למה שמצאתי כתוב בב\"י בשם אשל אברהם על מ\"ש בירושלמי מעשה בר' ישבב שחילק כל נכסיו לעניים שלח לו רבן גמליאל והלא אמרו חומש למצוה ופריך בירושלמי ורבן גמליאל לא קודם לאושא הוה רבי בון בשם ר' לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דברי הראשונים וכתב מהר\"ש יפה שגם מימות ר\"ג נתקנה תקנה זאת אלא ששכחוה וחזרו ויסדוה באושא ואינן דברי טעם דכך היתה הלכה בידם אינה תקנה אלא דין תורה ואפשר הלכה למשה מסיני ומדאורייתא היא מקרא דעשר אעשרנו לך ואמרינן התקינו שנשתכחה הלכה זאת מישראל וחזרו ויסדוה באושא וכו' עכ\"ל. ולפי מה שהקדמנו שזו היא מחלוקת קדום מתנאים אי יכול לבזבז יותר מחומש או לא איך נאמר דהוי דאורייתא ונשתכח אלא ודאי כמ\"ש מהרש יפה דהיתה תקנה קדומה ונשתכחה ומר פליג על עיקר התקנה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המתפיס </b>\n<b> בצדקה וכו' הרי זו צדקה.</b> הכי איתא בנדרים דף ז' אילימא דאמר הדין זוזא לצדקה והדין נמי וכו' וזה שכתב רבינו כאן הדין הפשוט דהיינו המתפיס בצדקה חייב כיצד דאמר הרי סלע זו כזו דהיינו דאמר מקודם הדין זוזא לצדקה וסיים הרי זו כזו וקיצר במובן, דסמך זו כזו דמוכרח דאמר מקודם הדין זוזא לצדקה ומ\"מ גם אי איכא בפנינו סלע של צדקה ולקח סלע שני ואמר הרי זו כזו ודאי דהוי צדקה אלא דהש\"ס נקט דאמר הרי זה לצדקה והדין נמי ואף דמקיצור לשון רבינו נראה דכוונתו להאי נדון שני שכתבנו דהיה סלע של צדקה לפנינו, ליתא דנדון הש\"ס אינו כן ורבינו מעתיק לשון הש\"ס ומ\"מ מדכתב אחריו המפריש סלע ואמר הרי זו צדקה וכו' נראה דבדין דקדם לא איירי בזה אלא שהפרישו מקודם ועכשיו הוא לפניו דאי בדאמר ה\"ז צדקה בתחילה הו\"ל לכתוב דין המפריש ואמר הרי זו צדקה ואמר הרי סלע זו כזו הרי זו צדקה ואם לקח סלע שני ואמר וזו הרי השני צדקה ומדכתב כן בדין השני ש\"מ שבדין הראשון לא איירי בהכי ולא חשש למינקט כלשון הש\"ס כיון דהכל אחד וכן הטור הל' צדקה סי' רנ\"ח כתב כן היה סלע של צדקה מונח לפניו נראה דנמשך אחר רבינו.<br><b> אמנם</b> מה שהכריח הרדב\"ז בחידושיו לרבינו דכך היא כוונת רבינו כדכתיבנא דאי בדאמר סלע זו לצדקה והדין נמי זה פשיטא דהיינו צדקה עצמה כמ\"ש בש\"ס וכו', לענ\"ד אינו הכרח דכן דרך רבינו לכתוב הפשוט תחילה ואח\"כ החידוש כמ\"ש בש\"ס ור\"ל כך דין זה שאמר וזו כמי שאמר זו כזו. ועוד דשני הדינים שוים נינהו ושניהם פשוטים בין אמר סלע זו לצדקה וזה נמי בין שהיה סלע של צדקה לפניו ואמר זו כזו וודאי דהוו צדקה דאי איכא חידוש יותר כשהיה הסלע לפניו אדקאמר בש\"ס אי לימא וכו' עדיפא מינה לימא אי דהיה סלע לפניו וכו'. איך שיהיה מ\"ש הרדב\"ז דבהיה סלע לפניו של צדקה ואמר וזו לחוד דאינו מתפיס הוא פשוט טובא וליכא לספק בו כלל.",
+                "<b> המפריש</b>\n<b> סלע ואמר הרי זו וכו' וזו וכו'.</b> וכתב מרן פ\"ק דנדרים בעיא דאיפשיטא באם תימצי לומר כדעת רבינו. ועיין בחידושי הר\"ן מ\"ש משם הרשב\"א והרמב\"ן שכתבו דכל תיקו דאיסורא לחומרא ותמה עלייהו מסוגיית חולין דף קל\"ד דספק ממון עניים הרי הוא ספק ממון ואזלינן לקולא לנתבע וכן מש\"ס יומא דף ח' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשה להני אצילי רברבי דמ\"ש הם דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא לאו משום דממון מתנות עניים הוי איסורא דלעולם דהוי ממון ואיסורא דהכא הוי מדין נדר דבפיך זו צדקה והוי ככל הנדרים וכ\"כ רבינו ריש הפרק הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפיכך וכו' והשתא הספק הוא אי האי התפסה הוי נדר כראשון או לא ואהא כתבו דהוי ספק איסור נדר ולחומרא ומטעם נדר אתו עלה. וראיה לדברינו דהרשב\"א בתשובה סי' תרנ\"ו כתב דכל ספק ממון עניים הוי ספיקא דממונא ולכאורה קשה דידיה אדידיה אלא ודאי הכוונה כדכתיבנא ומרן נקט לדעת רבינו טעמא דאיפשיטא באם תימצי לומר לחוד ולא טעמא דספיקא דאיסורא לחומרא מכח קושיית הר\"ן ז\"ל, אמנם לענ\"ד שניהם איתנהו בדעת הרשב\"א והרמב\"ן ולא קשה מידי. ומן התימה על הרדב\"ז שכתב לדעת רבינו טעמא דספיקא דאורייתא ולא כתב טעמא דאת\"ל פשיטותא שהוא מוסכם לדעת רבינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי מסכת גיטין דף מ\"ה ע\"א גמ' מאי בינייהו דליכא אלא חד ועיין פי' רש\"י ז\"ל ועיין להרמב\"ם פ\"ח דמתנות עניים הי\"ב דנראה דפסק כרשב\"ג למעיין בלשונו ברם בפי' המשנה פסק בפירוש כחכמים וכן דייקי דברי מרן הב\"י חלק יו\"ד סי' רנ\"ב שכתב ופסק הרמב\"ם ��פי' המשנה הלכה כת\"ק ולא הזכיר לספר היד גם מדברי הטור שם נראה כדעת הרמב\"ם בספר היד יעו\"ש והנה ממ\"ש בפ' המשנה דהלכה כחכמים נראה דלא ס\"ל כללא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו משום דאמוראי נינהו וכמ\"ש התוס' יו\"ט כאן ובדוכתי טובא והביא כמה לשונות רבינו דפסק דלא כרשב\"ג ויותר מהם יש שלא הביאם הרב וא\"כ יותר יגדל התימה על מרן בכ\"מ פ\"ט דטומאת מת הל' ה' שכתב לדעת הרמב\"ם דהל' כרשב\"ג אף בברייתא יעו\"ש, וכן קשה על מ\"ש מרן פי\"ב דמעשר הי\"ז יעו\"ש."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Gifts to the Poor/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Gifts to the Poor",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Gifts_to_the_Poor",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ונותנו </b>\n<b> לעניים שנתינתו מצות עשה שנא' לעני ולגר וכו'.</b> לא יכולתי להלום דברים אלו ולהבינם על מתכונתם."
+            ],
+            [
+                "<b>אבד </b>\n<b> כל הקציר וכו' הרי זה לוקה.</b> וכתב הרדב\"ז אע\"פ שבזמן שהתרו בו הוי התראת ספק שמה התראה וכמ\"ש רבינו פי\"ז מהל' סנהדרין וצ\"ע דהא קי\"ל כר' יוחנן דאמר התראת ספק לא שמה התראה וי\"ל דמודה ר\"י בהתראה כזו שהרי ודאי עובר באותה שעה על לאו והספק אינו אלא אם ילקה או לא כנ\"ל עכ\"ל. ולא באתי לכונתו דהא ר\"י הוא דס\"ל התראת ספק שמה התראה וכוותיה פסק רבינו בהל' סנהדרין וריש לקיש שחולק על ר' יוחנן וס\"ל דהתראת ספק לא שמה התראה בנדון כזה אנו עסוקים דהיינו שעובר אלא תעשה והספק והס' הוא אם ילקה או לא יעו\"ש בש\"ס מכות דף ט\"ו וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש המל\"מ ומ\"ש בספרי תועפות ראם סדר שלח לך דף צ\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>נאמר </b>\n<b> כו'.</b> והוא מש\"ס פ' הזרוע דף קל\"ד וכמ\"ש מרן. ומהר\"י קורקוס ז\"ל אחר שפי' דברי רבינו ע\"פ ש\"ס זה סיים וז\"ל והעיקר מפני שלא כתב ונתן כמסקנא דהתם אלו דבריו. ונראה מדבריו דאיכא בההיא ש\"ס ס\"ד ומסקנא ורבינו עירב, ואינו דלעולם מה שאינו מניח הפאה שם בשדה היינו טעמא דלעני ולגר דוקא ולא לעורבים ועטלפים אלא דכלפי דלא נימא דהן אמת דלא יעזבהו לעורבים מ\"מ ישכור פרה ויביאם לעניים ליתנם בידם לזה צריכין לטעם דלא כתיב ונתן וכיון דאינו מחויב ליתנם בידם אלא לעוזבם מיפטר מלשכור פרה ולהביאם ואינו עוזבם שם דלא לעורבים ולעטלפים ונאכלין לבעלים דאין להם קדושה ולא אמרו בש\"ס השתא דאתית להכי אלא כלפי מה שתירצו שאני תרומה דטבלה וכו' והוא פשוט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין</b> מ\"ש המל\"מ ומ\"ש בספרי תועפות ראם סדר שלח לך דף צ\"ו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש מרן ומ\"ש בספרי תועפות ראם דף ע\"ו ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לשון </b> המל\"מ עיין בספרי תועפות ראם דף צ\"ה ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בא </b>\n<b> העני וכו'.</b> הנה כתב רבינו בפי' המשנה ריש פאה וז\"ל בממונו יש לו שיעור והוא חמישית ממונו ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו לבד אם עשה כן במידת חסידות וביאור זאת ההלכה כשיראה וכו' יעו\"ש. והקשה מהר\"ש יפה ביפה מראה מההיא דפרק נערה דאל יבזבז יותר מחומש ומעשה באחד וכו' ולא הניחוהו חביריו. גם למ\"ש פ\"ז מהלכותיו דחומש מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בינונית וכו' והא על כרחו יתן חומש. ולזה כתב וז\"ל הלכך נראה נמנו באושא היינו שלא יוסיף על חומש אבל אי בעי למיהב חומש או בציר הרשות בידו והיינו דבעי עד היכן וכו' יעו\"ש דבריו, ואנכי לא ידעתי תנא היכא קאי דאי למ\"ש רבינו בהל' מתנות עניים ליתא דשם כתב בא העני ושאל די מחסורו וכו' הרי דלא איירי בבא לחלק סתם לעניים ואי למ\"ש ב��י' המשנה ליתא דהרי כתב בפירוש דאפי' לפדיון שבוים דאינו חייב יותר מחומש ולא די מחסורו, ואי כתב זה לעצמו דלא כמ\"ש רבינו בב' המקומות איך בחר דרך לעצמו דלא כרבינו מכל וכל.<br><b> ולענ\"ד</b> דבריו שבפי' המשנה הם חלוקים מספר היד והוא דבפי' המשנה ס\"ל דחייב בחומש והיינו די מחסורו וכשבא להפריש ג\"כ צריך חומש ובמידת חסידות יותר מחומש אפי' אם ירצה יתן ובספר היד סבירא ליה דיותר מחומש אינו יכול ליתן אלא חומש או פחות וז\"ש דהיינו או חומש או עשר והקפידא היא שלא יתן יותר מחומש וזה תלוי בההיא דערכין דף כ\"ח דתנן מחרים וכו' אמר ר' אלעזר בן עזריה וכו' ותהי בש\"ס היינו ת\"ק איכא בינייהו הא דבאושא התקינו אל יבזבז וכו' נמצא דהך תקנה במחלוקת היא שנויה דלמר אל יבזבז יותר מחומש ולמר יבזבז ולכן בס' היד קאי כמ\"ד אל יבזבז יותר אלא או חומש או פחות דהיינו עשר כרצונו אבל בפי' המשנה קאי דיכול לבזבז יותר מחומש כמו שירצה דהוי מידת חסידות כיון דלא מצינו כי אם עשר אעשרנו לך הוי במידת חסידות וכזה מצינו לו כמה פעמים מספר היד לפי' המשנה ולפי האמור אין מקום למה שהקשה עליו מפ' נערה דאל יבזבז יותר מחומש וההיא דלא הניחו לו חבריו דההיא כמ\"ד בערכין דיותר מחומש לא גם אין מקום למה דהוה קשיא לי מזה שנים מההיא דמר עוקבא דבזבז לפלגא דממוניה והקשו שם מהא דאל יבזבז יותר מחומש ומאי קשה אימא במידת חסידות, וכן ממ\"ש רבינו סוף הל' ערכין לעולם וכו' וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה וכו' אלא אל יפזר יותר מחומש וכו' והייתי מתרץ כמ\"ש רבינו שם שהוא שטות היינו למי שמבזבז כל נכסיו כמו שהתחיל ולאו דוקא כל נכסיו אלא כל מי שמבזבז יותר מדאי כמו רוב או מקצת ממונו ואח\"כ כתב שהדרך הנכון הוא שיבזבז חומש דוקא אבל ביותר מחומש לא ביאר שהוא מידת חסידות ולא פליג דידיה אדידיה ומה שהקשו שם למר עוקבא היינו משום דבזבז מקצתו והוי הון רב, וכעת נראה דמ\"ש בהל' ערכין אזיל לשיטתיה שכתב בספר היד כדכתיבנא וההיא דמר עוקבא בלא\"ה תיקשי לך דמאי קשיא איהו ס\"ל כמ\"ד דיכול לבזבז, ומהך ש\"ס דערכין תברא למה שמצאתי כתוב בב\"י בשם אשל אברהם על מ\"ש בירושלמי מעשה בר' ישבב שחילק כל נכסיו לעניים שלח לו רבן גמליאל והלא אמרו חומש למצוה ופריך בירושלמי ורבן גמליאל לא קודם לאושא הוה רבי בון בשם ר' לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דברי הראשונים וכתב מהר\"ש יפה שגם מימות ר\"ג נתקנה תקנה זאת אלא ששכחוה וחזרו ויסדוה באושא ואינן דברי טעם דכך היתה הלכה בידם אינה תקנה אלא דין תורה ואפשר הלכה למשה מסיני ומדאורייתא היא מקרא דעשר אעשרנו לך ואמרינן התקינו שנשתכחה הלכה זאת מישראל וחזרו ויסדוה באושא וכו' עכ\"ל. ולפי מה שהקדמנו שזו היא מחלוקת קדום מתנאים אי יכול לבזבז יותר מחומש או לא איך נאמר דהוי דאורייתא ונשתכח אלא ודאי כמ\"ש מהרש יפה דהיתה תקנה קדומה ונשתכחה ומר פליג על עיקר התקנה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המתפיס </b>\n<b> בצדקה וכו' הרי זו צדקה.</b> הכי איתא בנדרים דף ז' אילימא דאמר הדין זוזא לצדקה והדין נמי וכו' וזה שכתב רבינו כאן הדין הפשוט דהיינו המתפיס בצדקה חייב כיצד דאמר הרי סלע זו כזו דהיינו דאמר מקודם הדין זוזא לצדקה וסיים הרי זו כזו וקיצר במובן, דסמך זו כזו דמוכרח דאמר מקודם הדין זוזא לצדקה ומ\"מ גם אי איכא בפנינו סלע של צדקה ולקח סלע שני ואמר הרי זו כזו ודאי דהוי צדקה אלא דהש\"ס נקט דאמר הרי ז�� לצדקה והדין נמי ואף דמקיצור לשון רבינו נראה דכוונתו להאי נדון שני שכתבנו דהיה סלע של צדקה לפנינו, ליתא דנדון הש\"ס אינו כן ורבינו מעתיק לשון הש\"ס ומ\"מ מדכתב אחריו המפריש סלע ואמר הרי זו צדקה וכו' נראה דבדין דקדם לא איירי בזה אלא שהפרישו מקודם ועכשיו הוא לפניו דאי בדאמר ה\"ז צדקה בתחילה הו\"ל לכתוב דין המפריש ואמר הרי זו צדקה ואמר הרי סלע זו כזו הרי זו צדקה ואם לקח סלע שני ואמר וזו הרי השני צדקה ומדכתב כן בדין השני ש\"מ שבדין הראשון לא איירי בהכי ולא חשש למינקט כלשון הש\"ס כיון דהכל אחד וכן הטור הל' צדקה סי' רנ\"ח כתב כן היה סלע של צדקה מונח לפניו נראה דנמשך אחר רבינו.<br><b> אמנם</b> מה שהכריח הרדב\"ז בחידושיו לרבינו דכך היא כוונת רבינו כדכתיבנא דאי בדאמר סלע זו לצדקה והדין נמי זה פשיטא דהיינו צדקה עצמה כמ\"ש בש\"ס וכו', לענ\"ד אינו הכרח דכן דרך רבינו לכתוב הפשוט תחילה ואח\"כ החידוש כמ\"ש בש\"ס ור\"ל כך דין זה שאמר וזו כמי שאמר זו כזו. ועוד דשני הדינים שוים נינהו ושניהם פשוטים בין אמר סלע זו לצדקה וזה נמי בין שהיה סלע של צדקה לפניו ואמר זו כזו וודאי דהוו צדקה דאי איכא חידוש יותר כשהיה הסלע לפניו אדקאמר בש\"ס אי לימא וכו' עדיפא מינה לימא אי דהיה סלע לפניו וכו'. איך שיהיה מ\"ש הרדב\"ז דבהיה סלע לפניו של צדקה ואמר וזו לחוד דאינו מתפיס הוא פשוט טובא וליכא לספק בו כלל.",
+                "<b> המפריש</b>\n<b> סלע ואמר הרי זו וכו' וזו וכו'.</b> וכתב מרן פ\"ק דנדרים בעיא דאיפשיטא באם תימצי לומר כדעת רבינו. ועיין בחידושי הר\"ן מ\"ש משם הרשב\"א והרמב\"ן שכתבו דכל תיקו דאיסורא לחומרא ותמה עלייהו מסוגיית חולין דף קל\"ד דספק ממון עניים הרי הוא ספק ממון ואזלינן לקולא לנתבע וכן מש\"ס יומא דף ח' יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשה להני אצילי רברבי דמ\"ש הם דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא לאו משום דממון מתנות עניים הוי איסורא דלעולם דהוי ממון ואיסורא דהכא הוי מדין נדר דבפיך זו צדקה והוי ככל הנדרים וכ\"כ רבינו ריש הפרק הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפיכך וכו' והשתא הספק הוא אי האי התפסה הוי נדר כראשון או לא ואהא כתבו דהוי ספק איסור נדר ולחומרא ומטעם נדר אתו עלה. וראיה לדברינו דהרשב\"א בתשובה סי' תרנ\"ו כתב דכל ספק ממון עניים הוי ספיקא דממונא ולכאורה קשה דידיה אדידיה אלא ודאי הכוונה כדכתיבנא ומרן נקט לדעת רבינו טעמא דאיפשיטא באם תימצי לומר לחוד ולא טעמא דספיקא דאיסורא לחומרא מכח קושיית הר\"ן ז\"ל, אמנם לענ\"ד שניהם איתנהו בדעת הרשב\"א והרמב\"ן ולא קשה מידי. ומן התימה על הרדב\"ז שכתב לדעת רבינו טעמא דספיקא דאורייתא ולא כתב טעמא דאת\"ל פשיטותא שהוא מוסכם לדעת רבינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כתוב </b> אצלי בחידושי מסכת גיטין דף מ\"ה ע\"א גמ' מאי בינייהו דליכא אלא חד ועיין פי' רש\"י ז\"ל ועיין להרמב\"ם פ\"ח דמתנות עניים הי\"ב דנראה דפסק כרשב\"ג למעיין בלשונו ברם בפי' המשנה פסק בפירוש כחכמים וכן דייקי דברי מרן הב\"י חלק יו\"ד סי' רנ\"ב שכתב ופסק הרמב\"ם בפי' המשנה הלכה כת\"ק ולא הזכיר לספר היד גם מדברי הטור שם נראה כדעת הרמב\"ם בספר היד יעו\"ש והנה ממ\"ש בפ' המשנה דהלכה כחכמים נראה דלא ס\"ל כללא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו משום דאמוראי נינהו וכמ\"ש התוס' יו\"ט כאן ובדוכתי טובא והביא כמה לשונות רבינו דפסק דלא כרשב\"ג ויותר מהם יש שלא הביאם הרב וא\"כ יותר יגדל התימה על מרן בכ\"מ פ\"ט דטומאת מת הל' ה' שכתב לדעת הרמב\"ם דהל' כרשב\"ג אף בברייתא יעו\"ש, וכן קשה על מ\"ש מרן פי\"ב דמעשר הי\"ז יעו\"ש."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מתנות עניים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,353 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Heave Offerings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תרומות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב מל\"מ על דברי הלח\"מ ולע\"ד נראה טעם לשבח למה לא כתב רבינו דין דטבל כאן בהל' תרומות ומעשרות וכתבו בהל' מאכלות אסורות משום דטבל חשיב מאכל האיסור דגם לכהן לא חזיא ואפי' בתבואה שלו חייב להפריש משא\"כ תרומה ומעשר דחזי לכהן וללוי לא חשיב מאכל האיסור."
+            ],
+            [
+                "<b>ארץ </b>\n<b> ישראל האמורה וכו'.</b> וכתב מרן ופסק כר' יוסי וכו'. ומלבד מ\"ש הפר\"ח בנימוקיו דהכי פסקו בגמ' כר\"י, עוד זאת קשה דבגיטין דף מ\"ז מוקי בגמ' לרבה דס\"ל אין קנין לנכרי בארץ ישראל והלכתא כוותיה כמ\"ש רבינו לקמן הל' י' דקסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ופי' בש\"ס דברייתא דקתני ישראל שלקח שדה מנכרי דאיירי בסוריא ופסקה רבינו שם יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>הארצות </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב הרדב\"ז בנמוקיו לרבינו וז\"ל משמע דאי כבש אותם אחר כל ארץ ישראל היה בהם קדושה כשאר א\"י ולבי מהסס דדילמא דוקא לענין שנוהג בה תרומות ומעשרות מן התורה אבל לענין קדושת א\"י ממש לא וצ\"ע עכ\"ל. ואתמהא דמדברי הספרי סדר עקב שהזכירו התוס' בגיטין דף ח' ובע\"ז דף כ\"א דמשם הוא שורש הדין דרבינו נראה בבירור דכל שכובש אחר כל א\"י חשיב כארץ ישראל גמור בכלל ובפרט יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>סוריא </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב מרן ומ\"ש בסוריא מדברי סופרים כלומר דאילו מדין תורה פטור כיון דאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וכו' עכ\"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דהא טעם סוריא דלא חשיב כארץ ישראל בא הביאור בדברי רבינו בהל' ג' ואפי' דלאו מארצות שנתן ה' לאברהם כיון דכובש אותם אחר כל א\"י לא חשיב כבוש יחיד ונראה דהכי פירושו כיון דאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וכבשה קודם שיכבוש כל א\"י מה שאין כן אי היה מארצות שנתן ה' לאברהם ליכא בהו קדימה ואיחור וק\"ל. ולמד כן מרן ממ\"ש רבינו סוף הל' שמיטה ויובל יעו\"ש בהל' י\"א ובמ\"ש הראב\"ד ומ\"ש מרן שם ומ\"ש המל\"מ וע\"ש מה שכתבתי.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל וק\"ל וכו' עד סוף ההלכה. ועיין בחידושיי לרבינו בהל' שבת פ\"ו הי\"א מ\"ש על זה. וראיתי למהר\"י קורקוס ז\"ל שכתב דאף למ\"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש מכל מקום מודה דלא הוי ממש כא\"י כמו שהוכיח מסוגיית גיטין ושכן מצא להר\"ן ז\"ל בעבודה זרה יעו\"ש ויותר הו\"ל להביא מדברי רש\"י בגמ' שכתב כן והוא מוכרח מהגמ' וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> כו' ולא פטרום וכו' אלא כדי שיסמכו וכו'.</b> כך נראה שהיה גורס מהר\"י קורקוס ז\"ל יעו\"ש ובספרינו ליתי לתבת אלא ולכן נראה יותר לגרוס במקום תיבת ולא אלא, או שלא לגרוס כלל ולא ,והכונה לו ז\"ל מהאי טעמא הניחום כך בלא קדושה ופטרום מתרומות ומעשרות כדי שיסמכו העניים וכו' ומ\"מ למה שהקשה מהר\"י קורקוס בין על רבינו בין על רש\"י ז\"ל והאריך בישובו לא נתקררה דעתי והדברים תמוהים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> עכו וכו'.</b> עיין למרן שהביא מהירושלמי דאשקלון היה מע��לי מצרים שכבשום וכו' וכן הוא בתוספתא ציינה הרב מל\"מ בהל' ה' ומן התימה על התוס' ריש גיטין ד\"ה ואשקלון שהביאו ראיה לדבריהם מההיא דבית שאן דחולין ולא הביאו הא דאשקלון גופא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>גוי שקנה קרקע וכו'. </b> כתב מרן ואע\"ג דכמה משניות מסדר זרעים משמע דיש קנין וכו' עכ\"ל. והנה לא ביאר מה הן המשניות הללו ואדרבא המשנה דפ\"ד דפאה מ\"ט מינה נסתייע רבה אלא דבגיטין דחו לה ומ\"מ ליכא למשמע מינה איפכא ואי מההיא דדמאי פ\"ה מ\"ט שם במחלוקת היא שנויה וליכא למשמע מינה כלל. ועוד דאי איכא משניות בסדר זרעים לא הוה שתיק תלמודא מלאותביה מינייהו לרבה. עוד כתב מרן אי נמי התם שלא חזר ולקחה ממנו ישראל וכו' עכ\"ל. וכן כתב התוס' יו\"ט פ\"ד דגיטין משנה ט' על מה שהביא דברי רבינו אלו דס\"ל דאין קנין לגוי יעו\"ש. והדברים תמוהים טובא דנמצא דמה שפסק רבה אין קנין הוא בחזר ולקח השדה וא\"כ קשה טובא איך מייתי ראיה בש\"ס ממתני' דפאה והא ההיא מתני' איירי בלקח פירות ולאו הלכתא היא ואף שיש לדוחה לדחות מ\"מ אין נראה כן פשט הש\"ס. וכן קשה ממאי דמותיב בש\"ס לר' אלעזר מברייתא דישראל ונכרי ומאי קושיא דיש לחלק טובא אלא ודאי דלא שנא. ועיין מ\"ש מרן בהל' כ' ומה שכתבתי שם. ובתוס' דגיטין דף מ\"ז ע\"א ד\"ה אמר העלו דר' מאיר ס\"ל דיש קנין מכח סוגיית ע\"ז דף כ\"א וכן כתבו בע\"ז ג\"כ ברם רבינו בפי' המשנה שם בע\"ז כתב ע\"ש ר\"מ דס\"ל אין קנין ודבריו הם כהירושלמי וכמ\"ש התוס' ז\"ל במנחות דף ס\"ו ע\"ב סוף ד\"ה מירוח יעו\"ש ומן התימה עליו אמאי נייד מש\"ס דילן וק\"ל.",
+                "<b> ויש</b>\n<b> קנין לגוי וכו'.</b> כתב מרן ז\"ל שם, עכ\"ל יעו\"ש, והיינו ההיא ברייתא דישראל שלקח שדה מגוי וחזר ומכרה משהביאה שליש וכו' דאוקמוה בסוריא וקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש ומשו\"ה אי לא נתחייבה בשליש ביד ישראל הגוי מפקיעו אבל אי נתחייבה ביד ישראל אין הגוי מפקיעו והשתא הכי מתפרשים דברי רבינו גוי שקנה וכו' לא הפקיעוה ואם חזר ישראל ולקחה וכו' מפריש תרומות ומעשרות בכל גוונא אפי' הביא שליש ביד גוי כיון דאין קנין לגוי בא\"י, ויש קנין בסוריא להפקיע כשהביא שליש ביד גוי אבל לא הביא שליש ביד גוי אלא ביד ישראל חוזר לדינו דמדרבנן חייב בכבוש יחיד. והוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב פר\"ח בנימוקיו מבוכה גדולה על דברי מרן ביו\"ד סי' של\"א ס\"ג שפסק כדברי רבינו אלו והוא ברור דמרן העתיק דברי רבינו כמנהגו."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין</b> מ\"ש מרן משם האורחות חיים ומ\"ש עליו והנה במ\"ש ואפשר דהכי קאמר אם וכו'. קשיא ליה להרב פר\"ח דא\"כ ברישא הוה ליה לכתוב כן. ועוד קשה לי דאם כן אין צריך לכותבו דזה הוא דינא דגמ' והוא מבואר במ\"ש בריש דבריו דכתב אם מירח ישראל חייב לאפוקי מירח גוי. ומ\"ש הפר\"ח נראה נכון.<br><b> עוד</b> כתב מרן ומ\"ש דשלוחו של אדם כמותו יש לגמגם דאין שליחות לגוי. ועיין מ\"ש עליו הפר\"ח שם. ולענ\"ד כוונת מרן הוא דאה\"נ דלחומרא מדרבנן איכא אבל מלשון הארחות חיים דקאמר דשלוחו של אדם כמותו ולא כתב לחומרא משמע דהוי גם מדאורייתא ומה גם דאין זה מוסכם כמבואר שם וזה מדוקדק בלשון מרן שכתב יש לגמגם ואי כמו שהבין הפר\"ח הו\"ל למרן לכתוב ויש לתמוה אלא ודאי הכוונה לו כדכתיבנא ומה שהיה כתוב אצלי לפרש דברי הארחות חיים מצאתיו כעת להרב מחנה אפרים הל' שלוחין סי' י\"א ועיין במ\"ש עליו הרב שער המלך בפרקין.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ולית להו גזרה דבעלי כיסים וכו' עכ\"ל. ודבריו ��מוהים טובא ממ\"ש רבינו לקמן פ\"ד הט\"ו וכמ\"ש הפר\"ח, הן אמת דעל רבינו ז\"ל התמיהה קיימת ממ\"ש כאן למ\"ש שם דסתראי נינהו. ומה שעלה על דעתי לחלק כעת ראיתי כן למהר\"י קורקוס לקמן [פ\"ד] הל' ט\"ו יעו\"ש ואף שלא ימלט מהדוחק, ובהכי ניחא גם מ\"ש סוף פ' י\"א מהל' מעשר הט\"ו שכתב שאפי' החליף הכותי פטורים יעו\"ש ועיין להרדב\"ז מ\"ש בסוף פי\"א דמעשר שדבריו תמוהים דמה יענה למ\"ש רבינו כאן ופ\"ד הט\"ו וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין השגות ולא ידעתי אמאי לא השיג מר השגתו לעיל הי\"א שכתב דין זה עצמו שכתב פטורים מכלום וכו'. ואין לומר דשאני התם די\"ל דחייב מדבריהם חדא דמלשון פטורים מכלום לא משמע הכי ועוד דמסוגיית בכורות דף י\"א דמשם לוקח הדין נראה דגם מדרבנן פטור ורבינו דכפל הדין אגב סיפא נקט לה ואם אחר וכו' וכמ\"ש הרדב\"ז ז\"ל יעו\"ש. אמנם במ\"ש שהדין פשוט לו טובא דיש לחלק בין קנה קרקע ללא קנה, אחר נשיקת ידיו ורגליו אצלי קשה טובא וכמו שהקשיתי למרן לעיל ה\"י יעו\"ש.<br><b> ועיין</b> מ\"ש מרן להשגת הראב\"ד. ולענ\"ד לא זכיתי להבינו דהך חילוק שייך היכא שלקח הישראל הפירות מהגוי ולא הקרקע משא\"כ הכא דהישראל מכר הפירות ולא הקרקע כ\"ש דאמרינן אין קנין לגוי והפירות נגררין אחר הקרקע ומ\"ש על שם הר\"י קורקוס נראה אמת ויציב וכן נראה דעת רש\"י שהביא מהסוגיא ואין מקום למה שנתקשה הרב ברוך אנג'יל שם בחידושיו ודוק.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> גוי שגמר פירות ישראל וכו'.</b> כתב הרדב\"ז הכי אמרינן במנחות פ' ר' ישמעאל מירוח הגוי פוטר ומשמע אפי' בשל ישראל מן התורה פטר אבל מדרבנן חייב גזרה משום בעלי כיסין וכו' עכ\"ל יעו\"ש. והיינו כפי' ב' של רש\"י בדף ס\"ז סוף ע\"א ואחר נשיקת ידיו ורגליו ליתא ממ\"ש רבינו לקמן פ\"ד הט\"ו יעו\"ש ועיין מה שכתבתי בהל' י\"א, וכונת רבינו כאן קושטא הוי כמ\"ש מרן בשם מהר\"י קורקוס.<br><b> ודרך</b> אגב ראיתי למורינו הרב המופלא בס' עץ החיים סדר שלח לך דף פ\"ב שתמה על הרע\"ב ז\"ל בפ\"ג דחלה שפי' דאין גלגול הגוי פוטר בעיסה של ישראל דליתא דבתרומה דיגון גוי פוטר מן התורה דגן ישראל דכתיב דגנך וכמ\"ש רבינו כאן ולמה גלגול של גוי לא יפטרנו דכתיב עריסותיכם ולא של גוי עכ\"ל יעו\"ש. ואחר נשיקת ידיו ורגליו דבריו תמוהים והם כשגגה היוצא מלפני השליט דדברי הרע\"ב הם הלכה למשה מסיני וכ\"כ הרא\"ש בהלכות חלה על מתני' הלזו כדבריו ממש ופסקו הטור הל' חלה סי' ש\"ל והיינו טעמא דבתרומה דרשו דגנך דיגונך ולא דיגון גוי דהיינו דמירוח הגוי פוטר את של ישראל משא\"כ בעריסותיכם דממעט עיסת גוי דהיינו כשהעיסה היא של גוי ולא כשהגלגול הוא של גוי ולא אמרו גלגול אלא דמשעת גלגול נתחייב העיסה בחלה דקודם לכן לא נקראת עיסה דקרא כתיב עריסותיכם אבל אין גלגול הגוי פוטר וכ\"כ מרן על שם הרשב\"א בפסקי חלה שלו בשם רבוותא וכ\"כ הרא\"ש בתשובה כלל ב' סי' ב' כמו שנראה לענ\"ד וז\"ל מה שגלגול הגוי פוטר היינו דוקא בשלו אבל בשל ישראל אינו פוטר ושמעתי שרבינו שמחה הביא ראיה מהירושלמי דפאה על מתני' קצרוה גוים וכו' בשקצרוה לעצמן אבל לישראל חייבת, והדין עמו דמדמה חלה לפאה כי מה שקצירת הגוי פוטר משכחה ופאה דורש בתורת כהנים ובקוצרכם פרט לקצרוה גוים ובשכחה וכו' וגלגול הגוי דפוטר היינו מעריסותיכם א\"כ כמו ובקוצרכם אינו ממעט אלא דוקא קצירת גוי משלו ה\"ה עריסותיכם אינו ממעט אלא גלגול הגוי בעיסתו אבל בשל ישראל מנא ליה, ועוד מפשטיה דקרא מ��מע עריסותיכם ולא של גוי אבל גלגול הגוי בשל ישראל מנ\"ל דפטר, ועוד אני מביא ראיה ממתני' פ\"ג דחלה נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה אלמא שהכל תלוי בעיסה כמו שגלגול של ישראל אינו (פוטר) [מחייב] עיסת גוי ה\"ה גלגול הגוי אינו פוטר עיסת ישראל אלו דבריו ז\"ל. ואני תמיה על כל הני אצילי רברבי דאזלי להו לעצות מרחוק דגמ' ערוכה שנינו בירושלמי פ\"ג דחלה תני ר' יהודה מלאי של ישראל ופועלים גוים עושים לתוכו חייב בחלה מלאי של גוי ופועלים ישראל עושים לתוכו פטור מן החלה אמר ר' יוסי אוף אנן נמי תנינא גוי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה (ופי' מלאי הוא הסחורה דהיינו העיסה), נמצא דין זה מוסכם דגלגול הגוי אינו פוטר בעיסת ישראל היפך דברי הרב וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הקונה </b>\n<b> שדה בסוריא וכו'.</b> דין זה אגב סיפא נקטיה דכבר שנוי לעיל ה\"ד יעו\"ש על דרך שכתבנו לעיל הי\"ג ע\"ש הרדב\"ז יעו\"ש, וכתב הרדב\"ז וז\"ל ואיכא למידק דאמרינן עלה קסבר כיבוש יחיד וכו' וי\"ל משום דקתני כקונה בפרוורי ירושלים וכו' יעו\"ש. וחכם בני יצחק תירץ דמוקמא בגמ' להאי ברייתא הכי משום דמלישנא דברייתא דקאמר דשוותה סוריא לא\"י משמע הכי דאי מדרבנן הכי הו\"ל למימר בג' דברים שיוו סוריא לא\"י דהיינו דחכמים השוו אותה ולא שוותה דמשמע מעצמה אלא ודאי דס\"ל כבוש יחיד שמיה כיבוש אבל אנן לא קי\"ל הכי וק\"ל. ועיין לעיל בדברי מרן ה\"ד ומה שכתבתי שם.<br><b> ומרן</b> ז\"ל כתב וז\"ל וכן משמע במשנה וכו' דכל מקום ששנה רשב\"ג וכו' יעו\"ש. ודבריו תמוהים דהא בכמה דוכתי פסק רבינו דלא כרשב\"ג כמ\"ש בחידושיי בפ' השולח וז\"ל והר\"מ פ\"ג מהל' תפלין הט\"ו פסק כת\"ק וכמ\"ש מרן שם, ועיין להרב יד אהרן הל' תפלין סי' ל\"ב הגהות ב\"י מ\"ש בזה, ומ\"מ אחרי ראות מ\"ש מהר\"ם ישראל שם והרב תוס' יו\"ט בפרק שקודם זאת ורמזתיו לעיל במשנה דאין מבריחין וכן במקומות אחרים נראה בבירור דלא ס\"ל להרמב\"ם הך כללא וכ\"כ רש\"ל הביא דבריו הרב ב\"ח או\"ח סי' תל\"ג סעיף י\"א. ומן התימה להרב יד אהרן נר\"ו שם שתמה על רש\"ל דבכל ספר היד פסק הרמב\"ם כרשב\"ג וכו' וכ\"כ גם מרן פי\"ב דמעשר הי\"ז, וליתא וכדכתיבנא. גם מה שתמה הרב הנזכר במ\"ש רש\"ל על שם הרי\"ף דלא ס\"ל הך כללא, ממה שהרי\"ף גופיה הביא בפ' גט פשוט הך מימרא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג וכו' יעו\"ש, הן אמת דכך פסק הרי\"ף שם ברם רש\"ל כ\"כ בפירוש על פי ע\"פ מ\"ש הרא\"ש (פ\"ד) [פ\"ה] דב\"ק דף מ\"ח ע\"ב וז\"ל הרי\"ף הביא המשנה כצורתה ולא פי' במאי פליגי משום דסבר דהלכה כרבנן דלית ליה כללא דכל מקום ששנה רשב\"ג עכ\"ל, ומי לנו בקי בדברי הרי\"ף יותר מהרא\"ש וכ\"כ עוד הרא\"ש כן לדעת הרי\"ף בסוף כתובות יעו\"ש גבי' מתני' דג' ארצות. ומן התימה על הרא\"ש בפ' גט פשוט הביא דברי הרי\"ף וז\"ל וליתא לדרשב\"ג וכו' דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב\"ג חוץ מערב וצידן וכו' וצריך לדחוק דמ\"ש הרי\"ף כן הוא אפי' לר' יוחנן דאמר הלכה כרשב\"ג כאן ליתא לדרשב\"ג כ\"ש לדידן דלית לן הא דר\"י דאמוראי נינהו ואליבא דר\"י."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> עיין למרן שגמגם דלמה ליה שיהא עתה ביד ישראל, ומ\"ש ע\"ש מהר\"י קורקוס. ועיין להפר\"ח ונפק\"מ לדינא דאם מירח הישראל אף שלא קנה קרקע חייב והו\"ל לרבינו לפרש כל כי האי ומה גם דהוא בב' מקומות ולא הוה סתים כולי האי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שותפים </b>\n<b> וכו'.</b> כתב מרן וי\"ל דהו\"מ לשנויי וכו'. הנה היישוב בא לו למרן למה שהקשינו לעיל בדבריו הל' י' יעו\"ש ומשו\"ה לא נח נפשי בזה דהא כל מקום דמותיב הש\"ס מחד דוכתא ומפרק ומותיב ומפרק ההיא פירוקא עצמה הכוונה בההיא תיובתא בתרייתא לומר גם כאן תדחוק בההיא תירוץ והתרצן דחיק אנפשיה ופריק כן כלומר וליכא פירוקא אחרינא וא\"כ אי איתא דאיכא פירוקא אחרינא הו\"ל לפרוקי ולא ההיא פירוקא דמקודם גם אפי' שנדחוק כאן כמ\"ש מרן מ\"ש לעיל קשה שהוא מדברי רבה דאמר מנא אמינא לה.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ולפי מ\"ש רבינו בסוף פ\"ז דהאידנא אין אנו חייבין במעשר אלא מדרבנן גם בא\"י יש ברירה עכ\"ל. והיינו טעמא משום דלא הוי עיקרו מן התורה ודמי לסוריא וכמ\"ש רבינו בהל' כ\"א ולהכי חשיב אין עיקרו מן התורה משום דבזמן הזה ליכא כלל דאורייתא ומן התימה להרב ארעא דרבנן אות ב' סי' פ\"ז כתב משם מרן כאן דיש ברירה בדרבנן אף דעיקרו דאורייתא וליתא וכדכתיבנא. ומה גם דבריו תמוהים לפי מ\"ש הוא עצמו באות מ' סי' תי\"ד שכל דבריו שם אמת ויציב כנראה מסוגיית דפ' התקבל דבזמן הזה חשיב אין עיקרו דאורייתא וכדכתיבנא. גם מ\"ש באות ת' סי' תרכ\"ט על דברי הרב מל\"מ דפרק ו' דהלכות אלו דתרומה בזמן הזה מיקרי דעיקרו מן התורה ליתא דהא מרן כאן לא ס\"ל הכי והוא מוכרח כמו שהכריח הוא באות מ'.<br><b> עוד</b> הקשה עליו חכם בני נר\"ו על מ\"ש בהקדמת ארעא דרבנן לדברי הרב מל\"מ דפ\"ד מהל' בכורות ממ\"ש בפ\"ז מהל' אלו גבי טומטום ותמה ג\"כ על מרן ז\"ל יעו\"ש, דלא זכר שר מדברי הרב מל\"מ שם בפ\"ז מהל' אלו שהאריך להוכיח דס\"ל לרבינו דבספיקא אף דתרומה בזה\"ז דרבנן אזלינן לחומרא יעו\"ש וודאי צ\"ל דאף דאין עיקרו מן התורה בזמן הזה וכדכתיבנא וכמו שהוכיח הרב באות מ' אפ\"ה אזלינן לחומרא דלענין ספק ליכא חילוק בין עיקרו מן התורה ללא וכמ\"ש המל\"מ בפ\"ד מהל' בכורות ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פירות </b>\n<b> ארץ ישראל וכו'. ואם יצאו לסוריא חייבים מדבריהם.</b> מבואר להדיא מדברי רבינו אלו דאי יצאו לחוץ לארץ פטורין אף מדבריהם ועיין השגות ומה שתירץ מרן דכיון דלא שכיחי לא גזרו יעו\"ש, וכך כתב פי\"ג דמעשר ה\"ד וז\"ל אבל בחו\"ל לא וכו' יעו\"ש. ואף שבפי' המשנה שם בפ\"ב דדמאי כתב רבינו להיפך חזר בו בחיבורו כמו שמצינו בכמה מקומות אין מספר ומן התימה על מרן בפ\"ה דבכורים ה\"ו כתב על דברי ההשגות וז\"ל ולא היה צריך לכתוב דהרי כתבו רבינו בסמוך עכ\"ל יעו\"ש, והמה תמוהים דהא ברירנא דליתא מדרבנן כלל וכלל וכמ\"ש איהו גופיה כאן וכדכתיבנא. ומ\"ש רבינו שם בסמוך היינו בפירות חו\"ל גופייהו ומשום דלא תשתכח תורת חלה כמבואר וכן קשה על מהר\"י קורקוס ז\"ל שם שפי' כמרן יעו\"ש וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אוכל אדם וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ ז\"ל ממסכת פרה ומסוגיית בכורות דנראה היפך דעת רבינו יעו\"ש ועיין להר\"ש שם במשנה דפרה שיישב לההיא דפרה ולסוגיית בכורות י\"ל על פי מ\"ש מרן פ\"א דמעשר שני ה\"ג ליישב סוגיית ברכות יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להמל\"מ מה שנסתפק ומה שפשט לחיובא. ועיין בספרי תועפות ראם סדר שלח לך, ועיין בפ\"ד דנדרים דף מ\"ג דאמרו שם בש\"ס דפליגי ר' יוסי ורבנן אי הפקר כמתנה וכן בירושלמי שם ובפ\"ק דפאה יעו\"ש. ונמצא דלדעת ת\"ק דהלכתא כוותייהו נסתלקו הבעלים מיד והוי הפקר גמור ופטור מן המעשר וא\"כ ה\"ה לפאה דכהפקר הוא ודלא כהרב מל\"מ ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפקיר </b>\n<b> קמה וכו'.</b> עיין השגות. וכתב מרן דלא היה גורס ועבר וכו'. ולענ\"ד אין דבריו מובנים דוהפריש הכי משמע דעבר והפריש ולא שיהא חייב להפריש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומה </b>\n<b> גדולה וכו'.</b> בירושלמי ריש פאה, והכי איתא התם למה לא תנינן תרומה אמר ר' יוסי שאין אדם עושה כל שדהו תרומה אתיבון הרי הוא אומר פאה ואין אדם עושה כל שדהו פאה ותניתה א\"ר יוסי וכו' יעו\"ש, וקשה לי דמאי קשיא ליה להמקשן בלא\"ה תיפוק ליה דתניא בתוספתא הובאה בש\"ס דילן מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו פאה עושה ת\"ל פאת שדך ומה את צ\"ל כמ\"ש ר' יוסי וא\"כ מאי קשיא ליה, וצריך לומר דהנך אמוראי לא הוו ידעי ההיא ברייתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b>\n<b> וכו'.</b> כתב מרן ברייתא בכתובות דף צ\"ט והגירסא הנכונה אפי' אחד מעשרים וכך מצאתי בספר מוגה עכ\"ל. ולא זכינו לידע האחרת גם מאיזה טעם היא נכונה דהא מאי רבותיה דעשרים ושוב ראיתי להרדב\"ז דנתלבט בזה והגיה אחד מעשרה ופי' שם הכונה וכתב דלא מצא בדין זה מקום מוצאו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מה שהאריך המל\"מ ובמ\"ש בפירושו המתחלת ומ\"מ אני תמיה וכו' וז\"ל ודברי סתמא דש\"ס וכו' דקאמר תניא נמי הכי צריך תלמוד דלא ראי זה כראי זה וכו' עכ\"ל. ועיין להרדב\"ז יישב לזה ומ\"מ לא ימלט מהדוחק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בן ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להרדב\"ז לעיל בהל' י\"ב שתמה דזה הוא כאבא אלעזר בן גמלא ורבינו פסק דלא כוותיה לעיל בה\"י גבי מאומד, ותירץ דלענין מאומד דוקא לא קי\"ל כוותיה יעו\"ש. ועיין בברכת הזבח מנחות דף נ\"ד ע\"ב מה שתירץ. ומן התימה על מהרימ\"ט בח\"א סי' פ\"ה הביאו החבי\"ב ביו\"ד סי' של\"א הגהות הטור אות כ\"ח שכתב שאינו רשאי לתרום הישראל יעו\"ש והוא היפך דברי רבינו ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>תרומות מעשר </b>\n<b> וכו'.</b> ודבריו תמוהים וכמו שהשיג עליו הראב\"ד וכן קשה ממ\"ש בפירוש המשנה אבל יצניעם עד שיבוא כהן יעו\"ש. וראיתי להרדב\"ז שכתב ליישב לרבינו דרבינו גריס גירסא אחרת בברייתא ופי' התוספתא במונח דתרומת פירות דרבנן משא\"כ שמן ויין וכו' יעו\"ש, וכמה תמוהים דבריו דהא רבינו ס\"ל דתרומת שאר פירות דאורייתא יעו\"ש לעיל פ\"ב וכן בהל' מעשר ובהל' מעשר שני יעו\"ש וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עושה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בסוגיית קידושין דף מ\"א ובמ\"ש הרב עצמות יוסף ז\"ל שם ועיין במה שכתב שם לדעת ר' שמעון דמכח הסמיכות נמי ידעינן מה אתם בני ברית וכו' ובזה ניחא ליה מ\"ש המרדכי לדעת ר\"ש מנ\"ל דגוי לאו בר שליחות יעו\"ש ולא זכר שר להתוס' בפרק המביא תניין דף כ\"ג ד\"ה מה אתם דכ\"כ בפירוש כמ\"ש הרב ז\"ל ובזה מיושב מ\"ש רש\"י בחולין דף י\"ב ומציעא דף כ\"ב שכתב דשליחות דתרומה מגם אתם אתרבי ומינה וכו' והיינו כר\"ש וכמ\"ש התוס' בגיטין וכדכתיבנא ודוק. ועיין במציעא דף ע\"א ובמ\"ש הרשב\"א והר\"ן בקידושין דף מ\"א ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה </b>\n<b> לא יתרומו וכו'.</b> וקשה דבפ' חרש דף קי\"ג פסקו רב חייא בר אשי ושמואל כר' אלעזר דברייתא היפך משנה זאת. וי\"ל דש\"ס דשבת דף קנ\"ג ע\"ב ס\"ל כרבנן דמתני' אמטו להכי פסק כן וכמ\"ש בחידושי פרק כ' מהל' שבת ה\"ז.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> התורם וכו' הרי זו תרומה.</b> ועיין מ\"ש מרן ודבריו סתומים כאן אמנם בביאורו בב\"י יו\"ד סי' של\"א ביאר היטב תירוצו הלזו יעו\"ש. ועיין להרב מל\"מ מ\"ש על דברי מרן וע\"פ מאי דביאר בב\"י שפיר מובנים דבריו. וכן מבואר ממ\"ש התוס' בב\"ק דף ס\"ח ע\"ב ד\"ה הוא דאמר וכו' וכמ\"ש הרב מל\"מ והרב ב\"ח ז\"ל שדי נרגא בתירוץ מרן וז\"ל וי\"ל דאפילו נימא וכו' בעל כרחך צריך לפרש דלא הויא תרומה אלא מטעם שזכין לאדם שלא בפניו והך תרומה זכות הוא לו שמרויחו וא\"כ מסתמא הו\"ל כשלוחו וא\"כ אין חילוק בין צריך דעתו או לא וכו' עכ\"ל יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשה מידי דמאי דמדמה בגמ' זכין לאדם שלא בפניו לשלוחו של אדם כמותו וכמ\"ש המפרשים היינו דכשם דשלוחו של אדם כמותו ומועיל הפרשת השליח בעד המשלח כן זכין לאדם וכו' ומועיל הפרשתו של זה בעד הכרי של אחר אבל לאו מתורת שליח אלא דחשיב כשלוחו כמו שליח דמהני ה\"נ כשהוא זכות לו מהני וא\"כ אם איתא דס\"ל לר' יוחנן דצריך דעת בעל הכרי פשיטא דטובת הנאה של בעל הכרי דהו\"ל שלוחו ואינו בדין שיהא של תורם אלא ודאי פשיטא ליה דאין צריך דעתו ולא הו\"ל שלוחו אלא מטעם זיכוי ואפילו שלא בפניו וקא בעי משל מי טובת הנאה וכן נראה מסוגיית קידושין דף מ\"ב ע\"א דזכיה אינה מטעם שליחות יעו\"ש ומ\"ש הוא לעיקר הקושיא אין דבריו כדאים לכתוב דלא קשה מידי יעו\"ש דלדבריו לא נשארה שום בעיא דלא נפשטה ומה גם בנדון דידן דהדחיה היא הלכה ופסקה רבינו בהל' נדרים.<br><b> אך</b> קשה מה שנתעורר בני יצחק יצ\"ו דא\"כ דלרבי ירמיה פשיטא ליה דאין צריך דעת בעל הכרי איך קאמר בגמ' בבעיא הראשונה לדחות הפשיטות כדאמר רבא וכו' והא הא דרבא נאמר על בעיית רבי ירמיה ואחרי ראות דלר' יוחנן פשיטא ליה מאי קמיבעיא ליה לש\"ס, ולזה י\"ל דכונתו לשאול אי איכא פשיטות ממשנה או מברייתא אבל אה\"נ דידע דלר\"י פשיטא ליה. ועיין להרב מל\"מ שכתב דרבינו פסק כן מסוגיית בכורות דף י\"א ושכן דעת הריטב\"א ודלא כדעת התוס' יעו\"ש ותמה על דבריהם דכיון דשלוחו של אדם כמותו מתרומה ילפינן לה הרי התם גלי קרא ואמר אתם גם אתם לומר דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם כן וא\"כ פשיטא דבכל מקום דאמרינן דמהני שליח ודאי דבעינן דומיא דתרומה יעו\"ש.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דהא ברור הוא בריש האיש מקדש דלאו מתרומה ילפינן לכל התורה אלא מגירושין וקדשים ודתרומה אצטריך לגופיה דסד\"א דלא יהא מועיל לדעת ר' שמעון ולרבנן אצטריך למה אתם בני ברית יעו\"ש בקידושין דף מ\"א וא\"כ ס\"ל להתוס' דאין ללמוד משם לבעלמא דצריך מדעתו אך זו היא שקשה על התוס' דמאי שנא דרשה זו דמה אתם בני ברית דילפינן מינה לבעלמא ולא כן בהך דמה אתם לדעתכם."
+            ],
+            [
+                "<b>התורם </b>\n<b> וכו'.</b> הנה רבינו ז\"ל הביא הך ברייתא דכלך אצל יפות ולא כתב בשוייה שליח כאוקימתא דרבא אליבא דאביי וכתב מרן דחיליה מש\"ס דקידושין ומש\"ס דמציעא דמשמע דבדלא שוייה שליח איירי יעו\"ש וכל דבריו דחוקים דהא בש\"ס דקידושין הוא רבא ורבא הוא דתרגם הכי במציעא ואף דהיה אליבא דאביי אי לאו דס\"ל הכי לא מתרץ הכי, ועוד לשון ה\"נ מסתברא משמע שהם דברי רבא. ומ\"ש דרבינו לא הוה גריס הכי אלא ותסברא סוף סוף הכל אחד והכי פירושו ותסברא אי בדלא שוייה שליח מי הויא תרומתו תרומה אלא דלא ניחא להו להתוס' בגירסא זאת משום דהוי ותסברא מחודש בכאן שלא נאמר אלא לקיים האוקימתא ובכל מקום לא נאמר אלא לסתור וכמ\"ש כל זה בשיטה מקובצת למציעא יעו\"ש.<br><b> וראיתי</b> למהר\"י קורקוס שכתב כדברי מרן וביאר יותר וז\"ל ואפשר דרבינו גורס ותסברא אי שוייה שליח כי לא נמצאו יפות מהם אמאי אין תרומתו תרומה ומשני הכא במאי עסקינן דאמר ליה תרום סתמא וכו' והיא הגירסא דכתבו התוס' דלא גרסי לה וכו' עכ\"ל.<br><b> ואחרי</b> נשיקת ידיו ורגלי קדשו לא נמצא גירסא זו בשום ספר ולא כתבו התוס' אלא דאיכא נוסחא דותסברא לחודא והיינו כמ\"ש בשיטה מקובצת וכדכתיבנא. גם מ\"ש מרן מעובדא דמרי בר איסק דלא שוייה שליח אינו הכרח וכמ\"ש בשיטה מקובצת משם כמה גאונים דשאני תרומה דצריך דשוייה שליח משום דהוי על תרומה דלמפרע אבל תרומה דלהבא אפי' דלא שוייה שליח, וכן ראיתי למהר\"י קורקוס ג\"כ דחה זה יעו\"ש, וא\"כ לפ\"ז אין מקום למה שסיים מרן וז\"ל אפי' דגריס היינו מקמי דידעינן וכו' דהא מ\"ש בגמ' דתרומה מצוה היא וניחא ליה היינו גם בשוייה שליח אלא דמאי דמוקמינן בשוייה שליח היינו לדלמפרע אבל לדלהבא יש הפרש בין תרומה לדבר אחר וא\"כ אין מכל זה הכרח לרבינו ומ\"מ עדיין יש ליישב לדברי מרן דכיון דאיכא הך סברא דשאני תרומה מועיל גם בלמפרע וחשיב שליח ומתורץ לאביי גם בדלא שוייה שליח וזהו דעת רש\"י כאן בקידושין דפי' וז\"ל שיועיל למי שנטל וכו' יעו\"ש דמשמע מפשט דבריו דגם בתרומה לא שוייה שליח וכן משמע מדבריו בעירובין וכמ\"ש ודלא כמ\"ש התוס' בדעת רש\"י וכמ\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דחיליה דרבינו ממ\"ש בירושלמי פ\"א דתרומות וז\"ל בא אביו ואימן על ידו למפרע נעשית תרומה או מכאן ולהבא א\"ר שימי נשמיענה מן הדא הרי שבא בעל הבית וכו' (היא הברייתא דידן) בין כך ובין כך תרומתו תרומה אית לך מימר למפרע נעשית תרומה ודחי ליה מכאן ולהבא ואוף הכא נמי מכאן ולהבא נעשית תרומה וכתב המפרש הר\"א ליב ז\"ל וז\"ל ובאלו מציאות הדיוק בהיפך משום דמוקי לה בעשאו שליח מעיקרא אבל הש\"ס זה משמע ליה דלא נעשה שליח אלא השתא עכ\"ל. הרי דהירושלמי פליג בפי' דהאי ברייתא דס\"ל דלא עשאו שליח וכיון דהירושלמי והש\"ס דילן דעירובין דף ע\"א ס\"ל דלא עשאו שליח הכי נקט לה רבינו ומה גם דלשון הברייתא דקאמרה שלא ברשות מסייעת ולכן כתב רבינו בהל' אישות פ\"ה ה\"ח כשנטל הוא מעצמו לקדש את האשה דאינה מקודשת הא אי עשאו שליח מקודשת ויש הפרש מתרומה דאף בלא עשאו שליח מועיל כפי מאי דפסק רבינו כאן ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> בתרומה של תורה וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ מ\"ש בפ\"ב דנזירות הי\"ג ועיין להרדב\"ז שם מה שיישב לזה."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> לשלוחו וכו'.</b> עיין מ\"ש הטור יו\"ד סי' של\"א על שם הרב שמשון ותמה עליו הרב מל\"מ שהוא היפך הגמ' יעו\"ש ודברי הר\"ש הנזכר הביאום התוס' והרא\"ש בעירובין ריש דף ל\"א ולא כתבו כמ\"ש הטור. ועיין בהל' בכורות פ\"ד ה\"א הקשה כן הרב מל\"מ גם שם והמג\"א סי' ת\"ט ס\"ק י\"ז ומהר\"א חאקו ז\"ל בס' לשון למודים הל' פסח סי' ק\"ע ומחנה אפרים הל' שלוחין סי' כ\"א. ומן התימה על הר\"ב ב\"ח סי' הנזכר כתב על דברי הטור שמחלוקת זה מבואר בתוס' דעירובין וליתא יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והשותפים </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן משם הר\"י קורקוס, ומ\"ש בהל' י' גבי אריס ובמ\"ש שם הרב מל\"מ ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן משם מהר\"י קורקוס ליישב דעת רבינו דרבינו סובר דר' יוחנן מודה בתרומה וכו' משא\"כ בקידושין וכו' יעו\"ש. ולע\"ד איני יכול להסביר תירוץ זה דמאחר דאיהו הוא ר\"י דמקשה לריש לקיש מהך מתני' איך יעלה על הדעת דר\"י מודה בתרומה זה אין הדעת סובלו. וכן קשה להרדב\"ז שכתב לחלק ממ\"ש רבינו בהל' אישות למ\"ש כאן יעו\"ש.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> שינה וכו'.</b> והוא מהירושלמי צריך להתבונן מאי שנא מהא דתנן במעילה פ\"ו משנה א' אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון והביא מגלוסקמא או להיפך שליח מעל הרי דמשום שינוי כזה לא חשיב שלוחו ואף דמה שיש בחלון ובגלוסקמא אחד הוא והוי דומה להך דהכא וצריך להתיישב בזה."
+            ],
+            [
+                "<b>אריס </b>\n<b> שתרם וכו'.</b> כתב מרן משם הר\"י קורקוס דהיינו בתורם על חלקו של בעה\"ב וכו'. וכתב הרב מל\"מ דפי' על חלקו לאו חלקו לבד אלא חלקו עם חלק בעה\"ב דכיון דתרם על הכל דינו כשותפים עכ\"ל. ונראה דמה שהכריחו להרב לומר כן משום דאי על חלקו לבד הוא דרשאי ולא עם חלקו דבעה\"ב א\"כ מה יענה למ\"ש רבינו לעיל גבי שותפין דכל התורם מהם תרומתו תרומה דהיינו חלק שניהם יחד ובש\"ס מאתם אימעיטו שניהם שדרשו אתם ולא שותפין אתם ולא אריסין דכי הדדי נינהו, אלא ודאי צ\"ל דעל חלק בעה\"ב לחודיה הוא דאינו רשאי אבל על חלק שניהם ביחד יכול לתרום וזהו שסיים הרב דינו כשותפין וכדכתיבנא. אלא דקשה טובא דסיום התוספתא הוא כך אבל אין רשאי להוציא מעשר אלא על חלקו בלבד ומינה הוא דלמד הר\"י קורקוס חידוש זה וא\"כ מוכרח דהדברים כפשטן דעל חלקו דוקא הוא שכתב הר\"י קורקוס דיכול לתרום ומעתה קשה טובא להר\"י קורקוס כפי תירוץ זה מה יענה למ\"ש רבינו גבי שותפין וכדכתיבנא ודוק.",
+                "<b> והאפוטרופוסין</b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן, ועיין מ\"ש מהר\"י קורקוס בתירוץ ראשון דרבינו איירי כשתרם בדיעבד יעו\"ש באורך. ולשון רבינו שכתב תורמין לא משמע אלא לכתחילה ולכן נראה כמ\"ש בתירוץ שני יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>הגנב </b>\n<b> וכו'.</b> עיין למרן מה שהקשה ומה שתירץ. ולענ\"ד דבריו תמוהים דאדרבא ממ\"ש בסוף דבריו נראה דרישא איירי בסתם שאינו ידוע משום דבסיפא איירי ברודף אחריהם והיינו בידוע דאינו מייאש ומשמע דוקא בידוע הא בסתם תרומתו תרומה ועיין להרב לח\"מ פ\"ו מהל' גזלה ה\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פועל </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ומ\"ש מרן ומה שהקשה המל\"מ לדבריו יעו\"ש. ולע\"ד לא קשה ע\"פ מ\"ש הרדב\"ז וז\"ל בתוספתא פועל וכו' ואם אמר לו כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא א\"כ נתרם, ומדברי רבינו נראה דדוקא דא\"ל כנוס לי גרני ותרום, וי\"ל דלרבותא נקט הכי לא מיבעיא אי לא אמר תרום דפשיטא דתרומתו תרומה שאין הגורן נכנס וכו' אלא אפילו א\"ל כנוס ותרום סד\"א קפידא הוי ומעביר על דבריו הוי קמ\"ל דאין זו קפידא כיון שאין הגורן נכנס אלא א\"כ נתרם עכ\"ל. והשתא לא קשה לריש לקיש מהאי תוספתא דהאי דלא יהיב טעמא משום דנעשה רצונו משום דאין מועיל כאן טעם זה מאחר דהאריך בלשונו ואמר כנוס ותרום דלאיזה צורך האריך ואמר ותרום כיון דבאומרו כנוס נכלל תרומה דבכלל כניסה הוא תרומה אלא ודאי דקפידא הוא ונחית לסדר משו\"ה הוצרך לטעמא דאין הגורן נכנס אלא א\"כ נתרם וקמ\"ל דאף שדיבר שלא לצורך לא הוי קפידא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תורמין </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ובמה שכתבתי בהל' ברכות פ\"ז ה\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> תורמין וכו'.</b> עיין לרבינו בפי' המשנה, ועיין להרדב\"ז בתשובה ח\"א סי' ה' במה שדחק לתרץ. ועיין בירוש��מי ובפי' מהר\"א ליב ז\"ל שם.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אם ידע ושגג שמותר לתרום וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ פט\"ו דמאכלות אסורות הל' כ\"ה שכתב שדין זה סותר למ\"ש התוס' פ\"ג דבכורות דף כ\"ג ד\"ה סבר וכו', דהיכא דקסבור שמותר לבטל חשיב שוגג יעו\"ש. ולענ\"ד אפשר לחלק בנדונות דבשלמא בביטול אסור כיון שהוא דבר דאזיל לאיבוד וליכא תקנתא עוד הקילו רבנן ואמרו דהרי הוא כשוגג מה שאין כן כאן בתרומה דאיתיה בתקנתא שלא יחשב אותה הפרשה כלום ולא תיקן את השיריים אלא יחזור ויתרום כהוגן ולא אזיל שום דבר לאיבוד לכן החמירו רבנן וחשבו אותו כמזיד ודוק.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> בתרומת מעשר וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן שטעמו מדברי הירושלמי דפ\"ק דתרומות ואנו לא מצאנו כן בירושלמי שלפנינו אלא הוא ענין אחר אמנם הר\"י קורקוס הביא ירושלמי מפורש פלוגתא בזה ופסק רבינו כת\"ק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שאסור וכו'.</b> דברי רבינו מתבארים על פי מ\"ש בפי' המשנה פ\"ד דחלה מ\"ט והוא ע\"פ הש\"ס דסנהדרין דף ק' וכמו שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג ע\"ב יעו\"ש. ומן התימה על מהר\"י קורקוס שהביא על דברי רבינו סוגיית פ' הזרוע ולא יתכן."
+            ],
+            [
+                "<b>ישראלית </b>\n<b> וכו'.</b> כתב התוס' יו\"ט בפרק הניזקין משנה ה' וז\"ל לא מצאתי להרמב\"ם שהעתיק משנה זו כלל דמ\"ש בפ\"ו ה\"ג ההיא איירי בהשיאה אביה וכו' והצריך עיון יעו\"ש. וי\"ל בדוחק דרבינו אזיל לשיטתיה דס\"ל בפי\"ב דשבת ופרק י\"ז דמאכלות אסורות דקטן אוכל נבלות אין בי\"ד מצווין להפרישו וא\"כ מתני' איירי בתרומה דאורייתא ואפילו ביתומה ועיין בתוס' ד\"ה ועל. ומ\"ש רבינו ודין תורה שתאכל משנתארסה וכו' הוא משום דכלל בדין זה גם ההיא דמשנה ד' פ\"ה דנדה. ועיין להר\"י קורקוס שגם הוא הבין כהתוס' יו\"ט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועבד עברי </b>\n<b> הרי הוא כתושב ושכיר וכו'.</b> ועיין למרן מה שהאריך ביישוב דברי רבינו וכך כתב מהר\"י קורקוס יעו\"ש, ודבריו צריכין ביאור דהא עדיין נכלל בשכיר שנים דהיינו לשש וקושיא כדקאי קאי. וצ\"ל כיון דמוכר עצמו יש לו רשות למכור עצמו ליתר על שש הו\"א דחשיב כקנין כספו ממש משא\"כ מכרוהו בי\"ד דאינו נמכר אלא לשש קמ\"ל התורת כהנים ורבינו דאינו אוכל. ואין להקשות בדברי הת\"כ במאי דיליף עבד עברי דאינו אוכל מקרא דכסף דהיינו משום דבסוף שש יוצא חנם דהא מצינו דיוצא בגרעון כסף ומחזיר לו לפי חשבון דהתם שאני שהעבד רוצה לצאת אבל אם הוא אינו רוצה לצאת אין האדון רשאי למכרו או ליתנו במתנה לאחר דאין לו בו אלא עבודת שש ודוק. ומכלל האמור מ\"ש הרדב\"ז בזה דבריו תמוהים.",
+                "<b> וכהנת</b>\n<b> אשת הזר וכו'.</b> עיין מהר\"י קורקוס ז\"ל שדבריו נכונים. ומ\"ש שבכהנת אשת הזר איכא לאו לא לאפוקי מיתה קאמר אלא לאתויי שהיא בלאו ולא איסור עשה לחוד אבל מיתה איכא ג\"כ כזר דעלמא כמ\"ש בהל' ו' גבי זר וזאת נכללת בזר דעלמא והיינו טעמא כמ\"ש הרב פרשת דרכים דרך מצותיך ח\"ג דלקושטא דמילתא דאשת הזר נפקא מקרא דוכל זר וכדאיתא בש\"ס דיבמות עלה ס\"ח דתרי וכל זר כתיבי נראה דחייבת מיתה כזר דקרא הכי קאמר וכל זר בין הוא בין אשתו וכמ\"ש רבינו כאן בפירוש, משא\"כ בבת כהן שנתחללה ואכלה תרומה דאינה אלא בלאו ולא במיתה דאינה נקראת זרה גמורה וכמ\"ש שם הרב פרשת דרכים דליכא למימר אהדריה קרא לאיסוריה דאינן סוג אחד. וזה מוכרח ביותר ממ\"ש רבינו בהל' סנהדרין דבחללה שאכלה תרומה כתב שהיא במלקות לחוד ובבת כהן שנשאת לישראל ואכלה תרומה לא כתב כלל אם (לא) [לוקה] דכיון שנשאת לישראל איכא בה מיתה ג\"כ הרי היא נכללת בזר דעלמא שאכל תרומה דאית ביה מיתה וכבר כתב רבינו במנין לאוין דאית בהו מיתה ונמצא חומר בנשאת לישראל שאכלה תרומה מחללה שאכלה תרומה וזה ודאי גזרת הכתוב היא שתהא חללה קלה יותר ולפי הכתוב הזה אין מקום למ\"ש הרדב\"ז ז\"ל גבי הל' ז' וז\"ל ויש ללמוד שאם נשאת לישראל לא נעשית זרה לגמרי ואם אכלה תרומה במזיד אינה במיתה ולא במלקות וכו' הלכך אם אכלה בין בשוגג בין במזיד משלמת את הקרן ותו לא עכ\"ל, והמה דברים תמוהים הרבה דאיך כתב גם במלקות פטורה והא אמרו בש\"ס בפירוש דאית בה לאו וכמו שהביא מהר\"י קורקוס וכן לשון רבינו בפירוש וצ\"ע. אך קשה מה שהקשה הרב עוד שם בסוף דבריו מ\"ש מחומש וחזינא להרב בס' מרכבת המשנה כאן דלא ניחא ליה בכל דברי הרב פרשת דרכים ולא זכר שר מה שהכריח הפרשת דרכים מדבריו שבהל' סנהדרין ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>זר </b>\n<b> שאכל תרומה וכו'.</b> כתב מרן דפסק דלא כרב דפרק הנשרפין שהוא נגד המשניות יעו\"ש. וקשה ליה להרדב\"ז דאמאי לא מותבי עליה דרב ממתני' דפ\"ק דחלה ופ\"ב דבכורים ותירץ דרב מפרש לה בכהן טמא והיינו דתני סיפא ואסורים וכו' יעו\"ש. ועיין בירושלמי פ\"ב דבכורים דמותבי לרב הכי ותירצו כן וכמ\"ש הרדב\"ז יעו\"ש.",
+                "<b> ואינו</b>\n<b> משלם וכו'.</b> ועיין מ\"ש המל\"מ והצריך עיון. ולענ\"ד י\"ל דכאן לא נחית רבינו אלא ללמד דין דאינו לוקה ומשלם ולא נחית לפרש היאך הוא הנדון דצריך שיהיו שניהם בבת אחת וסמך אמ\"ש בהלכות גנבה ריש פרק ג' ה\"ה דשם ביאר היטב דצריך שיהיו שניהם בבת אחת ליפטר יעו\"ש ודוק.",
+                "<b> שאינו</b>\n<b> לוקה ומשלם.</b> כתב הרדב\"ז וז\"ל משמע מדבריו דהיכא דאיכא שנים לוקה ואינו משלם ובמכות אמרו כל המשלם אינו לוקה וכו' וכ\"כ רבינו בסוף פט\"ז מהלכות סנהדרין וז\"ל לפיכך כל המכה את חבירו וכו' הואיל והוא חייב לשלם ממון אין אדם משלם ולוקה, וי\"ל דרבינו מודה היכא דהוי לאו גרידא ותשלומין דמשלם ואינו לוקה אבל היכא דאיכא כרת או מיתה בידי שמים לוקה ואינו משלם לפטור אותו מהכרת או ממיתה בידי שמים עכ\"ל. ודבריו תמוהים דבהדיא פסק רבינו בריש פ\"ג מהל' גנבה ובפ\"א מהל' נערה בתולה הי\"א דגם בלאו גרידא אין אדם לוקה ומשלם.<br><b> ולעיקר</b> קושייתו מעיקרא קושיא ליתא דרבינו פסק כר' יוחנן דלא כעולא יעו\"ש בכתובות דף ל\"ב ע\"א וההיא דפט\"ז מהל' סנהדרין שהביא הרב מבואר בש\"ס דכתובות שם דאפי' ר\"י מודה דמשלם ואינו לוקה דבפירוש ריבתה תורה לתשלומין יעו\"ש ומ\"ש רבינו בפי\"ח מהל' סנהדרין וריש הל' גנבה וריש הלכות גזלה כבר הקשה שם מרן בהלכות סנהדרין ויפה תירץ הרב יבין שמועה סי ר\"ג והרב פר\"ח בקונטרס מים חיים דף ל\"ז יעו\"ש ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וטמא </b>\n<b> שאכל וכו'.</b> ויש לגמגם דאימא מיתה ליכא דמיעטיה קרא ומתו בו כי יחללוהו וכו' אבל לילקי מיהא, ורבינו נראה שנשמר מזה וכתב שהרי אינה קדש ועדיין קשה א\"כ דאינה קדש א\"כ אינו נכלל בחיוב הלאו דהוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל ואמאי כתב אע\"פ שהוא בלאו. וראיתי להרב פר\"ח במים חיים שתמה על רש\"י ביבמות דף צ' ובגיטין דף נ\"ד שכתב דכהן טמא שאכל תרומה טמאה במיתה ואיהו מתרץ לה שטעמו משום דבזבחים דף ק\"ח הויא פלוגתא דר' יוסי הגלילי ורבנן בטמא שאכל קודש טמא ומשמע ליה דכי היכי דרבנן מחייבי בקודש טמא ה\"ה בת��ומה טמאה והך מימרא דפרק הנשרפין אתיא כר' יוסי הגלילי ורבנן לית להו הך דרשא וכו' ואין כן דעת התוס' וכו' יעו\"ש ודבריו תמוהים דהיכי מצינו למימר דהך דשמואל אזלא כר' יוסי הגלילי הא טעמא דשמואל הוא דדריש פרט לזו שמחוללת ואילו ר\"י הגלילי ס\"ל גם בטמא שאכל קודש טמא שהוא חייב ואף שמחולל דהכי איתא התם שפיר קאמרי ליה רבנן לר\"י הגלילי אמר רבא כל היכא דנטמא טומאת הגוף ואחר כך בשר כו\"ע לא פליגי דחייב וכו' כי פליגי כשנטמא בשר תחלה ואח\"כ הגוף דרבנן סברי אמרינן מיגו ור\"י סבר לא אמרינן מיגו ופי' רש\"י ז\"ל כל היכא דנטמא וכו' ואח\"כ בשר ע\"י אחרים מודה ר\"י דחייב דמה לי על ידו מה לי על ידי אחרים דטעמא דר' יוסי משום דאין איסור חל על איסור וכאן איסור טומאת הגוף וכו' כשנטמא בשר תחילה ונאסר על זה משום טומאת בשר שאין חייב עליה חטאת וכו', הרי להדיא דטעמא דר\"י לאו משום דמחולל ועומד הוא אלא משום דסבר לא אמרינן מיגו וא\"כ שנטמא הגוף תחילה אף שמחולל ועומד חייב וא\"כ היכי מצינן למימר דהך דשמואל אזלא כהך דר\"י הגלילי, ואם נאמר דכונתו לומר דמ\"ש שמואל יצא זו שמחולל ועומד היינו כשנטמא התרומה תחילה ואחר כך הגוף הא ליתא דאי כיון לזה עדיין יוכל לומר דהך דשמואל אזיל כרבנן דעד כאן לא חייבו בין כשנטמא הגוף או לא אלא בקודש ברם בתרומה דגלי קרא ומתו בו וכו' פטור היכא שנטמא התרומה קודם וכמ\"ש התוס' פרק גיד הנשה דף ק\"א יעו\"ש, ולמה לו לאוקמי פלוגתא בין רש\"י ותוס' שסיים בסוף דבריו ואין כן דעת התוס'. ועיין בארעא דרבנן מהדורא בתרא אות ה' הקשה כן ומה שתירץ בתירוץ שני עיין להרב מל\"מ כאן שנסתפק בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עבד </b>\n<b> של שני שותפין וכו'.</b> וכתב מרן שהוא מהירושלמי ותורת כהנים סדר אמור יעו\"ש דילפינן לה מקרא וכמ\"ש שם הרב קרבן אהרן ז\"ל שם. וקשה לי עליו דלזה למה לי קרא מסברא נדע שאינו אוכל דהיאך אתי צד עבדות של ישראל ואוכל מתרומה דומה לזה אמרו בריש חגיגה מי שחציו עבד וכו' א\"ל בית שמאי תקנתם את רבו וכו' לישא שפחה אינו יכול וכו' לישא בת חורין אינו יכול שכבר חציו עבד וכו' יעו\"ש והשתא בנדון דידן היאך יהנה מתרומה הצד האחד שאינו עבד כהן שהרי מעורב בו בכל אבר ואבר מאדון כהן וישראל יעו\"ש בתוס' ובגיטין דף מ\"א דאפי' מינו שהוא חציה שפחה וחציה בת חורין אינו יכול לישא משום דאתי עבדות ומשתמש בצד חירות ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשא </b>\n<b> שנייה אוכלת וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן, גם מ\"ש הרדב\"ז אינו מעלה ארוכה דכיון דאינו חייב לזונה אמאי יאכילנה תרומה ומה גם שהוא היפך מהאי סוגיא דהבא על יבמתו כמ\"ש מרן. ואפשר שדעתו כדעת התוס' ר\"פ אלמנה לכהן גדול גבי מתני' דישראל ששכר פרה מכהן דמאכילה אף שמזונותיה על ישראל משום דהוי קנין כספו דכהן וה\"ה כאן דאשה זו הוי כשרה והוי קנין כספו דכהן ודלא כהתוס' פ\"ק דע\"ז דדוקא כשאין מזונותיה על ישראל יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> אשת כהן שאמרה טמאה אני אסורה וכו'.</b> וכתב מרן דפסק כרבא דבתרא הוא דאמר הכי בסוף נדרים יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דפ��וט דלדעת רבא דס\"ל באומרת טמאה אני לך לבד אסורה לאכול בתרומה דודאי לדידיה מתני' דסוטה דקתני דהאומרת טמאה אני לך וכו' אסורה לאכול בתרומה היינו באמירה לחודא ואף דליכא רגלים לדבר ולדידיה מאי דתני במתני' אסורות לאכול הוא דוקא לאסור לה תרומה ברם אינה אסורה לבעלה דאינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וכמשנה אחרונה שם בנדרים דף צ' וכן פסק רבינו פכ\"ד דאישות יעו\"ש ואף דלא דמי חלוקה זאת לאחרות דמני מתני' ושבאו עדים וכו' ושבעלה בא עליה בדרך וכו' והנך אסורות לבעליהן נינהו אין בכך כלום דא\"צ שיהיו כל החלוקות שוות דומות לכל עניניהם ואם כן מעתה אין מקום למ\"ש הרב מל\"מ בסוף הלשון דזה כמו זר נחשב וכו' דהא לרבא הכי ס\"ל לקושטא דמילתא ומה זר הוא דהבינו כן לדעת רב ששת לפום ריהטא והקשו לרב ששת. גם מ\"ש הרב ועוד דפשטא דמילתא הוא דמתני' אחר קינוי וסתירה איירי וכו' הם דברים תמוהים דאיך אפשר לומר דמתני' איירי בהכי דהשתא בקינוי וסתירה לחוד תני רישא דאינה אוכלת כשהוסיפה היא והודית מיבעיא אלא ודאי דאיירי בלא קינא לה ונסתרה וכן קשה למה שתירצו התוספות לדעת ר\"ש דהכא איירי לאחר קינוי וסתירה.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד דמ\"ש התוס' דהכא מיירי אחר קינוי וסתירה אין פירושו אחר שניהם אלא או קינוי או סתירה דשני אלו כל חד באנפי נפשיה אינן אוסרות לאכול בתרומה אלא שתיהן יחד כמבואר בריש פ\"ק דסוטה יעו\"ש והשתא אשמועינן מתני' דבאחד מהן קינוי או סתירה עם אמירה דטמאה אני לך דאסורה לאכול בתרומה וזו היא ג\"כ כונת הירושלמי ומעתה אין מקום לכל מ\"ש המל\"מ על דבריהם. גם מ\"ש הרב מל\"מ וז\"ל ואם נאמר וכו' דאין הבעל יכול לכופה לשתות זו וכו' הא שמעינן לה וכו' עכ\"ל, לא היה צריך לזה דהא משנה ערוכה שנינו שם בפ\"ק דסוטה סמוך להאי מתני' אומרים לה עשי לשם הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים וכו' ואם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה וכו' הרי שכל (שתודית) [שמודית] אין משקין לה ואף גם זאת לא יכולתי להלום סיגנון לשונו ומ\"מ לפי מ\"ש בכונת התוס' והירושלמי אין מקום לכל מ\"ש הרב וכדכתיבנא ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסורה </b>\n<b> לאכול בתרומה וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף נ'.",
+                "<b> האומר</b>\n<b> לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי וכו'.</b> והקשה הרב [חכם] צבי בסי' ק\"ו וז\"ל ויש לי מקום עיון דכאן פסק כברייתא דפ' כל הגט דף כ\"ח וש\"מ דחיישינן שמא ימות לאלתר ובהל' יוה\"כ פסק דלא כר' יהודה וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד נ\"ל דשאני הא דתרומה דאיכא ימים טובא ואיכא למיחש שמא ימות היום או למחר וכיון דבאנו לידי מידה זאת למיחש שמא ימות חיישינן לה מיד משא\"כ ביוה\"כ דליכא זמן טובא אלא יום אחד לא חיישינן למיתה וק\"ל ועיין אור יקרות הלכות עבודת יוה\"כ."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מי שנגמר דינו בבי\"ד וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ומ\"ש עליו הרב מל\"מ וראיתי להרב מל\"מ שם בהלכות ערכין פ\"א הי\"ג שהקשה על דברי מרן וז\"ל אגב שיטפא לא דק דהתם בפרק כל הגט וכו' אבל גבי ערכין אין הדבר תלוי אלא בגמר דין וכו' אבל בבי\"ד של גוים גמר דינם לאו כלום הוא יעו\"ש. ואחר המחילה רבה נראה דמרן אבי התעודה דק ואשכח ודעתו כדעת הרא\"ם בחומש שם דדמיא לההיא דפרק כל הגט והיינו טעמא דכיון דנגמר דינו למיתה ללישנא קמא דבגוים ודאי קטלי הרי הוא כמת ומה לי אם דיניהם דין או לא מאחר שבודאי ימיתוהו הרי הוא כמת ולא דמי למוכה שחין ודכוותייהו שאף שאינו שוה כלו�� הא מיהא חי הוא וכן ללישנא בתרא היינו טעמא דהוא בספק אם יצול או לא ואזלינן לחומרא וכמ\"ש מרן ולא מטעם דאין דיניהם דין דמה לי אי הוי דין או לא סוף סוף הרי הוא בספק הריגה נמצא דמיונם עולה יפה וזה מבואר בדברי הרא\"ם שם בתחילת לשונו שהביא הרב מל\"מ יעו\"ש, וכך כתב הרב קרבן אהרן בפי\"ב סי' ז' יעו\"ש. ומן התימה על הרב מל\"מ דמאחר דהרא\"ם קדם והציע כן מאי קא קשיא ליה בסוף דבריו לדברי הרא\"ם.<br><b> הדרן</b> לדברי הרב מל\"מ שבכאן, דקשיא ליה למ\"ש מרן בהל' ערכין שהשוה דין ערכין לההיא דכל הגט ושוב כתב אבל לפי מ\"ש שם שאין זיווגם עולה יפה לא קשה ולא זכיתי לכונתו דהא גם לפי דבריו דלשם קשה דהו\"ל לרבינו לפרש כשהעמידוהו בבית הסקילה דכיון שאפשר שילמדו עליו זכות אף אחר גמר דין נמצא דלא חשיב עדיין כמת וכי היכי דאמרינן כאן לענין תרומה דתאכל אשתו בתרומה אף אחר שנגמר דינו כל שלא העמידוהו בבית הסקילה אף דאפשר שלא ילמדו עליו זכות ונמצא למפרע דמשעה שנגמר דינו חשיב מת אפ\"ה אמרינן כיון שהיה בספק אם ילמדו עליו זכות אינו חשוב כמת ה\"נ לענין ערכין אף לאחר גמר דין כל שלא העמידוהו בבית הסקילה לא חשיב כמת ונערך והקושיא כדקאי קאי דהוה ליה לרבינו לפרש וכדכתיבנא. ועיין להרב מהר\"י קורקוס מ\"ש בזה שגם עליו תיפול קושיית המל\"מ הלזו. ולענ\"ד נראה לומר בדוחק שכונת רבינו שכתב כאן והניחוהו בבית הסקילה רצה לומר כיון שנגמר דינו הרי הוא כמי שהניחוהו בבית הסקילה כלומר ולא שכיח שילמדו עליו זכות, ועיין להרב לח\"מ פ\"ו מהל' גירושין הכ\"ה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשחרר </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב מרן בעיא דלא איפשיטא בפ' השולח ולחומרא, ועוד יתבאר בסמוך עכ\"ל. פי' דבריו דקשיא ליה דלו יהי דכאן לא איפשיטא הא איפשיטא בכריתות דקאמר שם לת\"ק דרשב\"ג דס\"ל דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ותירץ לזה בסמוך הל' ו' וז\"ל ויש מקום לומר דרשב\"ג פליג עליה בהא עכ\"ל. פי' דאף די\"ל דבזה לא פליגי רשב\"ג ות\"ק והיינו משום דאפשר דעד כאן לא פליג רשב\"ג אלא משום דס\"ל כדיהיב טעמא כי יהיב איניש מידי אדעתא דמקבלין ליה מיניה וכו' יעו\"ש, מ\"מ כיון דחזינן דכאן לא איפשיטא משמע דס\"ל לש\"ס דגם בזו פליגי התם רשב\"ג ות\"ק והתם לא ברירא לן כמאן הלכתא דאמרו בפרק השוחט דלא אמרו בה לא איסור ולא היתר וא\"כ אזלינן לחומרא ואף דבפרק השוחט אינו מבואר הך דס\"ל לת\"ק דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה מ\"מ הוא מוכרח דהא כיון דלדידהו כשזיכה ע\"י אחר ושתק ולבסוף צווח קנינהו ומיהדר קא הדר א\"כ נמצא דהפקירן במאי דהדר וא\"כ אמאי אוכלין בתרומה וא\"כ מוכרח לומר כיון דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וכל זה דברים ברורים והוצרכתי לבארם מראות להרב מל\"מ שהצריך עיון יעו\"ש. ומעתה אחרי ביאורינו זה בדברי מרן לא קשה כמו שהקשה בפר\"ח בחי' לגיטין וז\"ל ומ\"ש הכ\"מ דיש מקום לומר דרשב\"ג פליג עליה בהא אין זה כלום דבמאי דלא אשכחן בהדיא דפליגי לא משוינן פלוגתא ואף דבגמ' לא איפשיטא לא בעי למיפשט בעיא ממימרת ריש לקיש כמו בכמה דוכתי דלא בעי למפשט ממימרת אמורא עכ\"ל. ואחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו ליתא דהא בעי למיפשטא ממימרת רב משרשיא דאמר הגדילו וכו' נמצא דברי מרן נכונים בטעמם. ומ\"ש דרבינו פסק כר\"ל בפ\"ד מזכיה ומתנה וכ\"כ ג\"כ הר\"י קורקוס ז\"ל וכ\"כ הגהות מיימוני שם לא זכיתי לכונתם דהא שם בהל' ג' פסק בפלוגתא דרשב\"ג ות\"ק דהוי הדין ספק וכמ\"ש כאן בהל' ו' וההיא דר\"ל אתיא כת\"ק ואי פסק כר\"ל היאך פסק אח\"כ דהוי ספק ושניהם לא יכונו אלא ודאי ברור הוא דמ\"ש בהל' א' איירי שבא לידו וזכה בו ולא הוי דינא דריש לקיש ולא ס\"ל כר\"ל אלא בדינא דר\"ל ס\"ל ספק כמ\"ש בה\"ג ואיירי בין ר\"ל בין הברייתא קודם שהגיע לידו וזה מבואר באר היטב בדבריו וכ\"כ הרדב\"ז בחי' על רבינו כאן דרבינו אינו פוסק כר\"ל יעו\"ש וברור.<br><b> ולעיקר</b> הקושיא תירץ מהר\"י קורקוס וז\"ל וי\"ל דהא דאסיקו בכריתות היינו כי היכי דתיקום מילתא דריש לקיש כת\"ק דברייתא דהכותב נכסיו לאחר דקאמר ת\"ק דאם היה רבו שני כהן אוכל בתרומה ומקשה מת\"ק לר\"ל ברם אי סובר כרשב\"ג דפליג עליה דת\"ק לא קשה מידי ולא נצטרך לומר דקסבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וכו' אלו דבריו ז\"ל והמה תמוהים דהא בגמ' צווח הכי בשלמא לרשב\"ג קסבר וכו' כי לא מקבלין לה מיניה הדרא למרה אלא לת\"ק וכו' ועיין פי' רש\"י וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב </b>\n<b> נכסיו וכו'.</b> עיין מ\"ש הרדב\"ז בחי' על רבינו ודבריו תמוהים דבהדיא אמרו בפרק השוחט על הך ברייתא זה היה מעשה ולא אמרו לא אסור ולא היתר וכמ\"ש מרן יעו\"ש ועוד קשה עליו ממ\"ש רבינו בפ\"ט דטומאת מת דהא דקי\"ל הלכה כרשב\"ג לאו דוקא במשנה אלא אף בברייתא וכ\"כ שם מרן."
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> ששכר פרה וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ ובמה שכתבתי לעיל פ\"ז ה\"כ ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי וכו' עד שימשוך וכו'.</b> הקשה ה\"ה כמהר\"ר יעקב אלבעלי נר\"ו ממאי דאיתא במציעא דף מ\"ט ע\"א ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכא דעתיה הכי נמי מסתברא דאמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר וכו' אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי וכו' יעו\"ש, נמצא דמשום דלא מצי למיהדר ומטעם דשארית ישראל [וגו'] לא ידברו כזב אוכל בתרומה שבביתו הלוי ולא חייש לטבל כ\"ש בנידון דידן דאי חוזר הישראל צריך שיקבל מי שפרע דיותר יש לומר בה שארית ישראל וגו' ויאכיל לבהמה כרשיני תרומה ומאי שנא.<br><b> ולענ\"ד</b> י\"ל על פי מ\"ש הרא\"ש הובאו דבריו בשיטה מקובצת וז\"ל רשאי בן לוי לעשותו וכו' כתב ר\"מ אע\"פ שלא קנאו בן לוי לא במשיכה ולא בהגבהה איירי במכירי כהונה ולויה דחשיב כאילו בא לידו כדאיתא בגיטין פרק כל הגט אי נמי לא גרע מנותן רשות לחברו שיתרום מכריו על תבואה שלו, הרא\"ש עכ\"ל. ואין להקשות לדבריו דא\"כ מאי פשיט מההיא דבן לוי לנותן מתנה מועטת שאני ההיא דבן לוי דאיירי במכירי לויה משום דגם נותן מתנה לחברו אי לאו מכירו לא יהיב ליה וסוגיין דעלמא כך היא אי לא דהוה יהיב ליה מידי לא הוה קיהיב ליה ונמצא הוי כמכירי כהונה ולפ\"ז לא קשה כלל לרבינו דשאני התם מהך דהכא ושפיר יש לחלק ואף דרבינו בפ\"ז מהל' מעשר ה\"ח לא הזכיר מכירי כהונה הביא הברייתא כצורתה כמנהגו וכמו שצריך לאוקמי הברייתא במכירי הכי נמי צ\"ל בדברי רבינו. וחכם בני יצחק נר\"ו תירץ דבמוכר לא מהני מידי מאי דלא מיהדר משום שארית ישראל דאפילו ידעינן בבירור דלא מיהדר לא מהני והיינו טעמא כיון דחכמים תיקנו משיכה כל זמן שלא משך עדיין לא קנה לוקח וא\"כ לא קנה הכהן עדיין הבהמה ואינה שלו כדי שיוכל להאכילה כרשיני תרומה דרחמנא אמר קנין כספו ועדיין לא קנה וכדכתיבנא וא\"כ לא מהני מידי מאי דלא מיהדר המוכר ישראל דאף דלא מיהדר כל שעדיין לא משך אינה שלו וכדכתיבנא משא\"כ בההיא דבן לוי דאינו תלוי בקניה להפריש מעשר דאד�� יכול להפריש משלו על של חברו או משל חברו על שלו כל זמן שנתרצו שניהם ומשו\"ה סמכינן על דיבוריה משום שארית ישראל ולכן יכול להפריש מאותו כור על מה שיש לבן לוי בביתו ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זר </b>\n<b> שאכל תרומה וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ על דברי הקרבן אהרן ז\"ל, ומה שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף כ\"ב ע\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> השגות, ומה שכתבתי בחי' להל' ברכות פ\"ג ה\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והשותה </b>\n<b> שמן וכו'.</b> נראה פשוט דהיינו טעמא דאוזוקי מזיק כמ\"ש בברכות דף ל\"ה ע\"ב משא\"כ אם שתה שמן מעורב עם דברים אחרים כמו ע\"י אניגרון וכיוצא דאמרו שם בברכות דאינו מזיק ודאי שחייב עליה קרן וחומש וזה שכתב רבינו לעיל בהל' ז' או ששתה שמן וחומץ ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי </b>\n<b> קופות וכו'.</b> עיין מה שנסתפק הרב מל\"מ על פי דברי התוס' דפ' נושאין יעו\"ש. ואין להקשות דאימא דכונת התוס' שכתבו שצריך להפריש משום כפרה היינו שצריך ליתנו לכהן חנם אין כסף כדי לצאת ידי שמים דאי לא מה כפרה איכא בהפרשה וא\"כ מה שהביא ראיה מחלה דגר שנוטל דמיו מהכהן אין ראיה משם דהתם איירי מדינא משום המוציא מחבירו עליו הראיה אבל בבא לצאת ידי שמים חייב ליתנה לכהן בלא כסף, וכן מ\"ש עוד ואע\"ג וכו', דהא ליתא דהא כתבו התוס' בפירוש בפ' אלו נערות דף ל' ע\"ב ד\"ה זר, דההפרשה היא הכפרה יעו\"ש, וכן מבואר בדברי רבינו לקמן בפרקין הל' ט\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> האוכל וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סך </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ במה שהקשה לרבינו בפירוש המשנה והצריך עיון יעו\"ש באורך. ולענ\"ד יראה ליישב ע\"פ מ\"ש רבינו בהל' מעשר שני והביאו המל\"מ כאן שכתב וז\"ל אומר אדם לחברו וכו' אע\"פ שניסוכה ידו וכו' יעו\"ש, וע\"פ זה מבואר דבריו שבפי' המשנה וחכמים אומרים שאין דמים וכו' ור\"ל דאין חשיב זה דמים אמשיחת ידו כיון דאין בני אדם מקפידים אם ימשח ידו ואין צריך לקבל שכר על זה והיינו טעמא דאין מקפידים כיון שהוא עצמו נמשח ובלא\"ה השמן מתחלל ונפטר מה היזק יש לו אם מתבשם אחר ועל כן אינו מקפיד וכיון דאינו מקפיד מה משתכר איכא נמצא דהא בהא תליא, והשתא רבינו כאן קאי כשהכהן עצמו סך ובהל' מעשר שני בא לפסוק מתני' דמ\"ש דאומר לו שיסוך ואיכא למיחש שישתכר במעשר שני וכדעת ר' שמעון פסק כחכמים דאין זה בשכר סיכתו כיון דבלא\"ה הוא מתבשם ואינו מתחלל על ידו וזהו שאמר בירושלמי מה הקלו בתרומה כההא דתניא סך כהן וכו' כלומר כתרומה שהיא חמורה מתבשם ומתעגל הזר וכו' והיינו טעמא דכבר נתחלל במה שסך הכהן א\"כ איך יקפיד וירצה ליטול שכר כשסכו ישראל, גם שם מתחלל ונפסד ע\"י הכהן בלא\"ה והוי זה נהנה וזה אינו חסר. וכל זה במונח שהניח המל\"מ דכשסך הישראל לכהן אין זה דרך סיכה לישראל והוי דומה לכשסך הכהן עצמו ומתעגל הישראל.<br><b> וראיתי</b> להרדב\"ז בחי' על רבינו כתב ויש ללמוד שאסור לזר לסוך את הכהן וכו' וליכא התירא אלא לסוך עצמו ואח\"כ הזר ודבריו תמוהים טובא דבהדיא כתב רבינו בפי' המשנה דמעשר שני וז\"ל אם הקל בתרומה חמורה וכו' והתירו בה בזה המעשה רצה לומר שיתן הכהן לישראל שמן של תרומה וימשח אותו בו ולא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן וכו' וכן גבי מעשר שני כתב רבינו אומר וכו' לסוך אותו בשמן ואין הפרש ביניהם דאי יש הפרש מה ק\"ו הוא אם הקלו וכו' הא בתרומה לא הקלו בזה ומה גם דהרדב\"ז גופיה כתב כן בפירוש בהל' מעשר שני שם דגם בתרומה כן, ברם המל\"מ לא החליט המאמר בדעת רבינו דאסור לזר לסוך את הכהן אלא קשיא ליה דאמאי לא כתב דגם לסוך לכהן שרי והצריך עיון.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כיון דדרך רבינו להעתיק הדינים כמו שהם בברייתות וא\"כ כאן בתרומות דכך הוא לשון הברייתא בסך הכהן עצמו כתב כן איהו, וגבי מעשר שני דאיירי מתני' בסכו הישראל לכהן כתב כן איהו ג\"כ, וכיון דבמעשר שני הדין כן ה\"ה כאן וא\"צ לכפול הדין גם בתרומות ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b>\n<b> של תרומה וכו'.</b> פסק כרבן גמליאל וכמ\"ש מרן. ועיין לרבינו בפי' המשנה שפי' בדברי ר' יהושע דסובר דראוי להניחה למקרים ולמאורעות, וכן נראה מפי' רש\"י בבכורות דף ל\"ג ע\"ב וז\"ל הלכך יגלנה ותטמא ותהא ראויה לזילוף עכ\"ל. אבל רש\"י בפסחים דף ט\"ו פי' דיניחנה במקום התורפה היינו לומר אם רצה לגרום לה טומאה יעו\"ש, משמע דאינו מוכרח להניחה אלא אם ירצה היפך מ\"ש בבכורות. ועיין מהר\"י קורקוס מ\"ש בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף כ\"א ע\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ורשאי </b>\n<b> ישראל לומר וכו'.</b> וכתב מרן פ' עד כמה. ודבריו תמוהים שאותה סוגיא הויא תברתיה דרבינו יעו\"ש, וכבר תמה על רבינו הטור ביו\"ד סי' של\"א ועיין בתועפות ראם אשר לי סדר נשא מ\"ש בזה. וכעת זאת מצאתי בגליון גמ' ישנה פי' בסוגיא זו על שם הרבינו גרשום מאור הגולה ועל פי פירושו יתכנו דברי רבינו וז\"ל ות\"ק דאמר אין נותנין להם תרומות ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חיללו מאי טעמא לא אמר במתנות נמי (ולהכי אמר ות\"ק משום דהאי דקאמר וביקשו חכמים לקונסן הוא תנא אחריתי) אמר לך כיון דלא מתחלא שלעולם אין פודין לתרומה להוציאה לחולין לא אתי למיטעי דאע\"ג דאמר הכא חיללו לא אתי כהן לזלזולי בהו למכלינהו בטומאה אבל הני מתנות כיון דקדושת דמים נינהו דנפדין אי אמינא חיללו אתי למיטעי בהו ואתי למנהג בהן מנהג זילזול דחולין ושמא יאכילן לכלבים והוי בזיון, הרגמ\"ה עכ\"ל. ונמצא א\"כ לפי פי' זה דהך חילוק דחילק בש\"ס בין תרומות ומעשרות לשאר מתנות אינו אלא לת\"ק דאמר חילל בתו\"מ דוקא אבל בסיפא דתני ובכולן יש בהם טובת הנאה לבעלים אף דתני כיצד וכו' תרומה לאו דוקא תרומה אלא כל מתנות כהונה דהא תני ובכולן, ועוד ראיה דאי הוי דוקא למה לא תני מעשר ג\"כ דאית ביה תרומת מעשר אלא ודאי חדא נקט וה\"ה כולן כמו שנכנס ונמצאו דברי רבינו נכונים.<br><b> אך</b> קשה דניצלנו מן הדוב ופגע בנו הארי, דא\"כ דפי' רבינו כן בש\"ס הדין יוצא דחילול לא נאמר אלא גבי תו\"מ ולא בשאר מתנות כהונה ולא נמצא חולק בזה עם האי תנא וא\"כ איך פסק רבינו בהל' דידן גם גבי מתנות כהונה דרועה דאם נתן חילל.<br><b> והנראה</b> דעת רבינו כמ\"ש חכם בני יצחק נר\"ו וז\"ל. ולענ\"ד נראה דרבינו קשיתיה קושיית תוס' חיצוניות בכתב יד בפ' עד כמה וז\"ל, וא\"ת הא אמרינן בפ' המקדיש שדהו דף כ\"ח ע\"ב בכור בין תם בין בעל מום מקדשין ומחרימין אותם ואומדין כמה אדם רוצה ליתן לבן בתו כהן וי\"ל דמדאורייתא טובת הנאה שריא ולכך שייך ביה הקדש אלא מדרבנן הוא דאסירא טובת הנאה כדמפרש טעמא עכ\"ל. והשתא קושיא זאת קשיתיה לרבינו דמוכח מערכין דגם בבכור וכיוצא איכא טובת הנאה לבעלים ולא ניחא ליה כתירוץ התוס' דמדאורייתא שריא דכיון דאסרו רבנן טובת הנאה לבעלים מה החרים והקדיש כיון דאינו יכול ליהנות משו\"ה ס\"ל לרבינו דתנא דמתני' דערכין פליג אתנא דברייתא וס\"ל דלא חששו חכמים להאי חששא דמשום דהוי קדושת דמים דילמא אתי למיטעי אלא ס\"ל דלא חיישינן להא."
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'. אבל הבעלים וכו'.</b> וכתב מרן, ירושלמי פ\"ו דדמאי. והנה מדברי הירושלמי שלפנינו נראה דמאי דרשאי אינו אלא כשהיה רצונו ליתן לשני כהנים ואחד מהם בן בתו, וז\"ל הירושלמי ר' יוחנן אמר אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה מתני' פליגא על ר' יוחנן אומר ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן פתר לה ברוצה ליתנה לשני כהנים ובן בתו אחד מהם והוא אומר הילך סלע זה ותן כולם לבן בתי כהן עכ\"ל. ופירש המפרש וז\"ל הואיל ובלא\"ה רוצה ליתן ג\"כ לבן בתו אינו נראה כמוכר בטובת הנאה בחצי השני עכ\"ל, כנראה דדוקא משום דבלא\"ה היה נותן לו החצי הוא דרשאי. ונראה דגירסת רבינו בירושלמי כמ\"ש כאן בחיבורו ומה גם דמצד הסברא נראה דיותר טוב הוא כשהיה רוצה ליתנו כולו לזה או לאחר דכבר היה אפשר שיתנו בחנם כולו לבן בתו ומה שנתן סלע כדי שיגמור דעתו שלא לתת כי אם לבן בתו לא חשיב כמוכרו משא\"כ כשהיה רוצה ליתנה לשני כהנים דנמצא גמר בדעתו שלא לתת לבן בתו כי אם החצי והחצי האחר הוי כמכירה ונמצא דלפי גירסתו בירושלמי הוי כ\"ש למה שפסק רבינו וכדכתיבנא.<br><b> ומ\"ש</b> רבינו <b> אבל הבעלים שאמרו וכו' הילך חלק זה בטובת הנאה הרי זה אסור. </b> לכאורה אינם מובנים דבריו לי אני עני דזה אינו מקביל למ\"ש תחילה ורשאי. ונראה דצריך לדחוק בלשון והכי פירושו דזה דאמרינן דרשאי הישראל לומר לבעלים שיתננו לבן בתו אינו אלא כשהבעלים רצונם היה ליתן בחנם אבל הבעלים וכו' דגילו דעתם שלא לתת כי אם בטובת הנאה ובא ישראל ונתן לבעלים סלע כדי שיתננו לבן בתו כהן אסור דהוי כמכירה ונמצא השתא דהכל קאי לישראל אחר. ועיין להרב פרישה ס\"ק ס\"ז שנראה מדבריו שהבין דאמירת הבעלים לכהן שהוא בשביל טובת הנאה הוא שאסור וזה לא מצינן בש\"ס אלא דוקא לישראל אחר הוא שאסור לומר לבעלים דנראה כמכירה לכן נראה כדכתיבנא ועיין להרדב\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף כ' ע\"ב.",
+                "<b> והעבד</b>\n<b> שמא יראוהו וכו'.</b> עיין להרב תוס' יו\"ט פ\"ב דכתובות מ\"ח שהקשה לדברי רבינו אלו דמזכה שטרא לבי תרי דאיהו פסק בהל' איסורי ביאה כמ\"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין וביבמות מוכח דמאן דס\"ל דאין חולקין תרומה לעבד הוא משום דמעלין מתרומה ליוחסין ואיך פסק כאן דאין חולקין תרומה לעבד יעו\"ש באורך. ועיין להפר\"ח ז\"ל בנימוקיו שהקשה במה דיהיב טעמא רבינו כאן משום דילמא יעידו עליו וכו' דבגמ' אמרו הטעם משום דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין יעו\"ש. וליישב הכל נראה לענ\"ד דרבינו ז\"ל קשיתיה קושיית התוס' בפ' האשה שנתארמלה דף כ\"ח ע\"א בד\"ה ודילמא דכפי' הש\"ס דלשם מוכח דאי לאו טעמא דיוצא מבית הספר ואסור לאדם ללמד לעבדו תורה חיישינן דילמא עבד כהן היה ונשתחרר ואילו ביבמות מוכח דמה שאין חולקין תרומה לעבד הוא משום דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין ומה צריך להאי טעמא הו\"ל למימר דאין חולקין אפילו אין מעלין שמא ישאל אחר שישתחרר ועיי\"ש מה שתירצו. והשתא רבינו פוסק כהך סוגיא דכתובות דאף דקי\"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין חיישינן דילמא אחר שישתחרר ישאל תרומה ומתוך כך יעידו עליו שהוא כהן כדי ליטול תרומה אבל לעולם דליוחסין לא חיישינן ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Heave Offerings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,350 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Heave Offerings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Heave_Offerings",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש הרב מל\"מ על דברי הלח\"מ ולע\"ד נראה טעם לשבח למה לא כתב רבינו דין דטבל כאן בהל' תרומות ומעשרות וכתבו בהל' מאכלות אסורות משום דטבל חשיב מאכל האיסור דגם לכהן לא חזיא ואפי' בתבואה שלו חייב להפריש משא\"כ תרומה ומעשר דחזי לכהן וללוי לא חשיב מאכל האיסור."
+            ],
+            [
+                "<b>ארץ </b>\n<b> ישראל האמורה וכו'.</b> וכתב מרן ופסק כר' יוסי וכו'. ומלבד מ\"ש הפר\"ח בנימוקיו דהכי פסקו בגמ' כר\"י, עוד זאת קשה דבגיטין דף מ\"ז מוקי בגמ' לרבה דס\"ל אין קנין לנכרי בארץ ישראל והלכתא כוותיה כמ\"ש רבינו לקמן הל' י' דקסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ופי' בש\"ס דברייתא דקתני ישראל שלקח שדה מנכרי דאיירי בסוריא ופסקה רבינו שם יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>הארצות </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב הרדב\"ז בנמוקיו לרבינו וז\"ל משמע דאי כבש אותם אחר כל ארץ ישראל היה בהם קדושה כשאר א\"י ולבי מהסס דדילמא דוקא לענין שנוהג בה תרומות ומעשרות מן התורה אבל לענין קדושת א\"י ממש לא וצ\"ע עכ\"ל. ואתמהא דמדברי הספרי סדר עקב שהזכירו התוס' בגיטין דף ח' ובע\"ז דף כ\"א דמשם הוא שורש הדין דרבינו נראה בבירור דכל שכובש אחר כל א\"י חשיב כארץ ישראל גמור בכלל ובפרט יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>סוריא </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב מרן ומ\"ש בסוריא מדברי סופרים כלומר דאילו מדין תורה פטור כיון דאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וכו' עכ\"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דהא טעם סוריא דלא חשיב כארץ ישראל בא הביאור בדברי רבינו בהל' ג' ואפי' דלאו מארצות שנתן ה' לאברהם כיון דכובש אותם אחר כל א\"י לא חשיב כבוש יחיד ונראה דהכי פירושו כיון דאינה מן הארץ שניתנה לאברהם וכבשה קודם שיכבוש כל א\"י מה שאין כן אי היה מארצות שנתן ה' לאברהם ליכא בהו קדימה ואיחור וק\"ל. ולמד כן מרן ממ\"ש רבינו סוף הל' שמיטה ויובל יעו\"ש בהל' י\"א ובמ\"ש הראב\"ד ומ\"ש מרן שם ומ\"ש המל\"מ וע\"ש מה שכתבתי.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל וק\"ל וכו' עד סוף ההלכה. ועיין בחידושיי לרבינו בהל' שבת פ\"ו הי\"א מ\"ש על זה. וראיתי למהר\"י קורקוס ז\"ל שכתב דאף למ\"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש מכל מקום מודה דלא הוי ממש כא\"י כמו שהוכיח מסוגיית גיטין ושכן מצא להר\"ן ז\"ל בעבודה זרה יעו\"ש ויותר הו\"ל להביא מדברי רש\"י בגמ' שכתב כן והוא מוכרח מהגמ' וק\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> כו' ולא פטרום וכו' אלא כדי שיסמכו וכו'.</b> כך נראה שהיה גורס מהר\"י קורקוס ז\"ל יעו\"ש ובספרינו ליתי לתבת אלא ולכן נראה יותר לגרוס במקום תיבת ולא אלא, או שלא לגרוס כלל ולא ,והכונה לו ז\"ל מהאי טעמא הניחום כך בלא קדושה ופטרום מתרומות ומעשרות כדי שיסמכו העניים וכו' ומ\"מ למה שהקשה מהר\"י קורקוס בין על רבינו בין על רש\"י ז\"ל והאריך בישובו לא נתקררה דעתי והדברים תמוהים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> עכו וכו'.</b> עיין למרן שהביא מהירושלמי דאשקלון היה מעולי מצרים שכבשום וכו' וכן הוא בתוספתא ציינה הרב מל\"מ בהל' ה' ומן התימה על התוס' ריש גיטין ד\"ה ואשקלון שהביאו ראיה לדבריהם מההיא דבית שאן דחולין ולא הביאו הא דאשקלון גופא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>גוי שקנה קרקע וכו'. </b> כתב מרן ואע\"ג דכמה משניות מסדר זרעים משמ�� דיש קנין וכו' עכ\"ל. והנה לא ביאר מה הן המשניות הללו ואדרבא המשנה דפ\"ד דפאה מ\"ט מינה נסתייע רבה אלא דבגיטין דחו לה ומ\"מ ליכא למשמע מינה איפכא ואי מההיא דדמאי פ\"ה מ\"ט שם במחלוקת היא שנויה וליכא למשמע מינה כלל. ועוד דאי איכא משניות בסדר זרעים לא הוה שתיק תלמודא מלאותביה מינייהו לרבה. עוד כתב מרן אי נמי התם שלא חזר ולקחה ממנו ישראל וכו' עכ\"ל. וכן כתב התוס' יו\"ט פ\"ד דגיטין משנה ט' על מה שהביא דברי רבינו אלו דס\"ל דאין קנין לגוי יעו\"ש. והדברים תמוהים טובא דנמצא דמה שפסק רבה אין קנין הוא בחזר ולקח השדה וא\"כ קשה טובא איך מייתי ראיה בש\"ס ממתני' דפאה והא ההיא מתני' איירי בלקח פירות ולאו הלכתא היא ואף שיש לדוחה לדחות מ\"מ אין נראה כן פשט הש\"ס. וכן קשה ממאי דמותיב בש\"ס לר' אלעזר מברייתא דישראל ונכרי ומאי קושיא דיש לחלק טובא אלא ודאי דלא שנא. ועיין מ\"ש מרן בהל' כ' ומה שכתבתי שם. ובתוס' דגיטין דף מ\"ז ע\"א ד\"ה אמר העלו דר' מאיר ס\"ל דיש קנין מכח סוגיית ע\"ז דף כ\"א וכן כתבו בע\"ז ג\"כ ברם רבינו בפי' המשנה שם בע\"ז כתב ע\"ש ר\"מ דס\"ל אין קנין ודבריו הם כהירושלמי וכמ\"ש התוס' ז\"ל במנחות דף ס\"ו ע\"ב סוף ד\"ה מירוח יעו\"ש ומן התימה עליו אמאי נייד מש\"ס דילן וק\"ל.",
+                "<b> ויש</b>\n<b> קנין לגוי וכו'.</b> כתב מרן ז\"ל שם, עכ\"ל יעו\"ש, והיינו ההיא ברייתא דישראל שלקח שדה מגוי וחזר ומכרה משהביאה שליש וכו' דאוקמוה בסוריא וקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש ומשו\"ה אי לא נתחייבה בשליש ביד ישראל הגוי מפקיעו אבל אי נתחייבה ביד ישראל אין הגוי מפקיעו והשתא הכי מתפרשים דברי רבינו גוי שקנה וכו' לא הפקיעוה ואם חזר ישראל ולקחה וכו' מפריש תרומות ומעשרות בכל גוונא אפי' הביא שליש ביד גוי כיון דאין קנין לגוי בא\"י, ויש קנין בסוריא להפקיע כשהביא שליש ביד גוי אבל לא הביא שליש ביד גוי אלא ביד ישראל חוזר לדינו דמדרבנן חייב בכבוש יחיד. והוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב פר\"ח בנימוקיו מבוכה גדולה על דברי מרן ביו\"ד סי' של\"א ס\"ג שפסק כדברי רבינו אלו והוא ברור דמרן העתיק דברי רבינו כמנהגו."
+            ],
+            [
+                "<b>עיין</b> מ\"ש מרן משם האורחות חיים ומ\"ש עליו והנה במ\"ש ואפשר דהכי קאמר אם וכו'. קשיא ליה להרב פר\"ח דא\"כ ברישא הוה ליה לכתוב כן. ועוד קשה לי דאם כן אין צריך לכותבו דזה הוא דינא דגמ' והוא מבואר במ\"ש בריש דבריו דכתב אם מירח ישראל חייב לאפוקי מירח גוי. ומ\"ש הפר\"ח נראה נכון.<br><b> עוד</b> כתב מרן ומ\"ש דשלוחו של אדם כמותו יש לגמגם דאין שליחות לגוי. ועיין מ\"ש עליו הפר\"ח שם. ולענ\"ד כוונת מרן הוא דאה\"נ דלחומרא מדרבנן איכא אבל מלשון הארחות חיים דקאמר דשלוחו של אדם כמותו ולא כתב לחומרא משמע דהוי גם מדאורייתא ומה גם דאין זה מוסכם כמבואר שם וזה מדוקדק בלשון מרן שכתב יש לגמגם ואי כמו שהבין הפר\"ח הו\"ל למרן לכתוב ויש לתמוה אלא ודאי הכוונה לו כדכתיבנא ומה שהיה כתוב אצלי לפרש דברי הארחות חיים מצאתיו כעת להרב מחנה אפרים הל' שלוחין סי' י\"א ועיין במ\"ש עליו הרב שער המלך בפרקין.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ולית להו גזרה דבעלי כיסים וכו' עכ\"ל. ודבריו תמוהים טובא ממ\"ש רבינו לקמן פ\"ד הט\"ו וכמ\"ש הפר\"ח, הן אמת דעל רבינו ז\"ל התמיהה קיימת ממ\"ש כאן למ\"ש שם דסתראי נינהו. ומה שעלה על דעתי לחלק כעת ראיתי כן למהר\"י קורקוס לקמן [פ\"ד] הל' ט\"ו יעו\"ש ואף שלא ימלט מהדוחק, ובהכי ניחא גם מ\"ש סוף פ' י\"א מהל' מעשר הט\"ו שכתב שאפי' החליף ��כותי פטורים יעו\"ש ועיין להרדב\"ז מ\"ש בסוף פי\"א דמעשר שדבריו תמוהים דמה יענה למ\"ש רבינו כאן ופ\"ד הט\"ו וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין השגות ולא ידעתי אמאי לא השיג מר השגתו לעיל הי\"א שכתב דין זה עצמו שכתב פטורים מכלום וכו'. ואין לומר דשאני התם די\"ל דחייב מדבריהם חדא דמלשון פטורים מכלום לא משמע הכי ועוד דמסוגיית בכורות דף י\"א דמשם לוקח הדין נראה דגם מדרבנן פטור ורבינו דכפל הדין אגב סיפא נקט לה ואם אחר וכו' וכמ\"ש הרדב\"ז ז\"ל יעו\"ש. אמנם במ\"ש שהדין פשוט לו טובא דיש לחלק בין קנה קרקע ללא קנה, אחר נשיקת ידיו ורגליו אצלי קשה טובא וכמו שהקשיתי למרן לעיל ה\"י יעו\"ש.<br><b> ועיין</b> מ\"ש מרן להשגת הראב\"ד. ולענ\"ד לא זכיתי להבינו דהך חילוק שייך היכא שלקח הישראל הפירות מהגוי ולא הקרקע משא\"כ הכא דהישראל מכר הפירות ולא הקרקע כ\"ש דאמרינן אין קנין לגוי והפירות נגררין אחר הקרקע ומ\"ש על שם הר\"י קורקוס נראה אמת ויציב וכן נראה דעת רש\"י שהביא מהסוגיא ואין מקום למה שנתקשה הרב ברוך אנג'יל שם בחידושיו ודוק.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> גוי שגמר פירות ישראל וכו'.</b> כתב הרדב\"ז הכי אמרינן במנחות פ' ר' ישמעאל מירוח הגוי פוטר ומשמע אפי' בשל ישראל מן התורה פטר אבל מדרבנן חייב גזרה משום בעלי כיסין וכו' עכ\"ל יעו\"ש. והיינו כפי' ב' של רש\"י בדף ס\"ז סוף ע\"א ואחר נשיקת ידיו ורגליו ליתא ממ\"ש רבינו לקמן פ\"ד הט\"ו יעו\"ש ועיין מה שכתבתי בהל' י\"א, וכונת רבינו כאן קושטא הוי כמ\"ש מרן בשם מהר\"י קורקוס.<br><b> ודרך</b> אגב ראיתי למורינו הרב המופלא בס' עץ החיים סדר שלח לך דף פ\"ב שתמה על הרע\"ב ז\"ל בפ\"ג דחלה שפי' דאין גלגול הגוי פוטר בעיסה של ישראל דליתא דבתרומה דיגון גוי פוטר מן התורה דגן ישראל דכתיב דגנך וכמ\"ש רבינו כאן ולמה גלגול של גוי לא יפטרנו דכתיב עריסותיכם ולא של גוי עכ\"ל יעו\"ש. ואחר נשיקת ידיו ורגליו דבריו תמוהים והם כשגגה היוצא מלפני השליט דדברי הרע\"ב הם הלכה למשה מסיני וכ\"כ הרא\"ש בהלכות חלה על מתני' הלזו כדבריו ממש ופסקו הטור הל' חלה סי' ש\"ל והיינו טעמא דבתרומה דרשו דגנך דיגונך ולא דיגון גוי דהיינו דמירוח הגוי פוטר את של ישראל משא\"כ בעריסותיכם דממעט עיסת גוי דהיינו כשהעיסה היא של גוי ולא כשהגלגול הוא של גוי ולא אמרו גלגול אלא דמשעת גלגול נתחייב העיסה בחלה דקודם לכן לא נקראת עיסה דקרא כתיב עריסותיכם אבל אין גלגול הגוי פוטר וכ\"כ מרן על שם הרשב\"א בפסקי חלה שלו בשם רבוותא וכ\"כ הרא\"ש בתשובה כלל ב' סי' ב' כמו שנראה לענ\"ד וז\"ל מה שגלגול הגוי פוטר היינו דוקא בשלו אבל בשל ישראל אינו פוטר ושמעתי שרבינו שמחה הביא ראיה מהירושלמי דפאה על מתני' קצרוה גוים וכו' בשקצרוה לעצמן אבל לישראל חייבת, והדין עמו דמדמה חלה לפאה כי מה שקצירת הגוי פוטר משכחה ופאה דורש בתורת כהנים ובקוצרכם פרט לקצרוה גוים ובשכחה וכו' וגלגול הגוי דפוטר היינו מעריסותיכם א\"כ כמו ובקוצרכם אינו ממעט אלא דוקא קצירת גוי משלו ה\"ה עריסותיכם אינו ממעט אלא גלגול הגוי בעיסתו אבל בשל ישראל מנא ליה, ועוד מפשטיה דקרא משמע עריסותיכם ולא של גוי אבל גלגול הגוי בשל ישראל מנ\"ל דפטר, ועוד אני מביא ראיה ממתני' פ\"ג דחלה נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה אלמא שהכל תלוי בעיסה כמו שגלגול של ישראל אינו (פוטר) [מחייב] עיסת גוי ה\"ה גלגול הגוי אינו פוטר עיסת ישראל אלו דבריו ז\"ל. ואני תמיה על כל הני אצילי רברבי דאזלי להו לעצות מרחוק דגמ' ערוכה שנינו בירושלמי פ\"ג דחלה תני ר' יהודה מלאי של ישראל ופועלים גוים עושים לתוכו חייב בחלה מלאי של גוי ופועלים ישראל עושים לתוכו פטור מן החלה אמר ר' יוסי אוף אנן נמי תנינא גוי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה (ופי' מלאי הוא הסחורה דהיינו העיסה), נמצא דין זה מוסכם דגלגול הגוי אינו פוטר בעיסת ישראל היפך דברי הרב וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הקונה </b>\n<b> שדה בסוריא וכו'.</b> דין זה אגב סיפא נקטיה דכבר שנוי לעיל ה\"ד יעו\"ש על דרך שכתבנו לעיל הי\"ג ע\"ש הרדב\"ז יעו\"ש, וכתב הרדב\"ז וז\"ל ואיכא למידק דאמרינן עלה קסבר כיבוש יחיד וכו' וי\"ל משום דקתני כקונה בפרוורי ירושלים וכו' יעו\"ש. וחכם בני יצחק תירץ דמוקמא בגמ' להאי ברייתא הכי משום דמלישנא דברייתא דקאמר דשוותה סוריא לא\"י משמע הכי דאי מדרבנן הכי הו\"ל למימר בג' דברים שיוו סוריא לא\"י דהיינו דחכמים השוו אותה ולא שוותה דמשמע מעצמה אלא ודאי דס\"ל כבוש יחיד שמיה כיבוש אבל אנן לא קי\"ל הכי וק\"ל. ועיין לעיל בדברי מרן ה\"ד ומה שכתבתי שם.<br><b> ומרן</b> ז\"ל כתב וז\"ל וכן משמע במשנה וכו' דכל מקום ששנה רשב\"ג וכו' יעו\"ש. ודבריו תמוהים דהא בכמה דוכתי פסק רבינו דלא כרשב\"ג כמ\"ש בחידושיי בפ' השולח וז\"ל והר\"מ פ\"ג מהל' תפלין הט\"ו פסק כת\"ק וכמ\"ש מרן שם, ועיין להרב יד אהרן הל' תפלין סי' ל\"ב הגהות ב\"י מ\"ש בזה, ומ\"מ אחרי ראות מ\"ש מהר\"ם ישראל שם והרב תוס' יו\"ט בפרק שקודם זאת ורמזתיו לעיל במשנה דאין מבריחין וכן במקומות אחרים נראה בבירור דלא ס\"ל להרמב\"ם הך כללא וכ\"כ רש\"ל הביא דבריו הרב ב\"ח או\"ח סי' תל\"ג סעיף י\"א. ומן התימה להרב יד אהרן נר\"ו שם שתמה על רש\"ל דבכל ספר היד פסק הרמב\"ם כרשב\"ג וכו' וכ\"כ גם מרן פי\"ב דמעשר הי\"ז, וליתא וכדכתיבנא. גם מה שתמה הרב הנזכר במ\"ש רש\"ל על שם הרי\"ף דלא ס\"ל הך כללא, ממה שהרי\"ף גופיה הביא בפ' גט פשוט הך מימרא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב\"ג וכו' יעו\"ש, הן אמת דכך פסק הרי\"ף שם ברם רש\"ל כ\"כ בפירוש על פי ע\"פ מ\"ש הרא\"ש (פ\"ד) [פ\"ה] דב\"ק דף מ\"ח ע\"ב וז\"ל הרי\"ף הביא המשנה כצורתה ולא פי' במאי פליגי משום דסבר דהלכה כרבנן דלית ליה כללא דכל מקום ששנה רשב\"ג עכ\"ל, ומי לנו בקי בדברי הרי\"ף יותר מהרא\"ש וכ\"כ עוד הרא\"ש כן לדעת הרי\"ף בסוף כתובות יעו\"ש גבי' מתני' דג' ארצות. ומן התימה על הרא\"ש בפ' גט פשוט הביא דברי הרי\"ף וז\"ל וליתא לדרשב\"ג וכו' דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב\"ג חוץ מערב וצידן וכו' וצריך לדחוק דמ\"ש הרי\"ף כן הוא אפי' לר' יוחנן דאמר הלכה כרשב\"ג כאן ליתא לדרשב\"ג כ\"ש לדידן דלית לן הא דר\"י דאמוראי נינהו ואליבא דר\"י."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> עיין למרן שגמגם דלמה ליה שיהא עתה ביד ישראל, ומ\"ש ע\"ש מהר\"י קורקוס. ועיין להפר\"ח ונפק\"מ לדינא דאם מירח הישראל אף שלא קנה קרקע חייב והו\"ל לרבינו לפרש כל כי האי ומה גם דהוא בב' מקומות ולא הוה סתים כולי האי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שותפים </b>\n<b> וכו'.</b> כתב מרן וי\"ל דהו\"מ לשנויי וכו'. הנה היישוב בא לו למרן למה שהקשינו לעיל בדבריו הל' י' יעו\"ש ומשו\"ה לא נח נפשי בזה דהא כל מקום דמותיב הש\"ס מחד דוכתא ומפרק ומותיב ומפרק ההיא פירוקא עצמה הכוונה בההיא תיובתא בתרייתא לומר גם כאן תדחוק בההיא תירוץ והתרצן דחיק אנפשיה ופריק כן כלומר וליכא פירוקא אחרינא וא\"כ אי איתא דאיכא פירוקא אחרינא הו\"ל לפרוקי ולא ההיא פירוקא דמקודם גם אפי' שנדחוק כאן כמ\"ש מרן מ\"ש לעיל קשה שהוא מדברי רבה דאמר מנא אמינא לה.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ולפי מ\"ש רבינו בסוף פ\"ז דהאידנא אין אנו חייבין במעשר אלא מדרבנן גם בא\"י יש ברירה עכ\"ל. והיינו טעמא משום דלא הוי עיקרו מן התורה ודמי לסוריא וכמ\"ש רבינו בהל' כ\"א ולהכי חשיב אין עיקרו מן התורה משום דבזמן הזה ליכא כלל דאורייתא ומן התימה להרב ארעא דרבנן אות ב' סי' פ\"ז כתב משם מרן כאן דיש ברירה בדרבנן אף דעיקרו דאורייתא וליתא וכדכתיבנא. ומה גם דבריו תמוהים לפי מ\"ש הוא עצמו באות מ' סי' תי\"ד שכל דבריו שם אמת ויציב כנראה מסוגיית דפ' התקבל דבזמן הזה חשיב אין עיקרו דאורייתא וכדכתיבנא. גם מ\"ש באות ת' סי' תרכ\"ט על דברי הרב מל\"מ דפרק ו' דהלכות אלו דתרומה בזמן הזה מיקרי דעיקרו מן התורה ליתא דהא מרן כאן לא ס\"ל הכי והוא מוכרח כמו שהכריח הוא באות מ'.<br><b> עוד</b> הקשה עליו חכם בני נר\"ו על מ\"ש בהקדמת ארעא דרבנן לדברי הרב מל\"מ דפ\"ד מהל' בכורות ממ\"ש בפ\"ז מהל' אלו גבי טומטום ותמה ג\"כ על מרן ז\"ל יעו\"ש, דלא זכר שר מדברי הרב מל\"מ שם בפ\"ז מהל' אלו שהאריך להוכיח דס\"ל לרבינו דבספיקא אף דתרומה בזה\"ז דרבנן אזלינן לחומרא יעו\"ש וודאי צ\"ל דאף דאין עיקרו מן התורה בזמן הזה וכדכתיבנא וכמו שהוכיח הרב באות מ' אפ\"ה אזלינן לחומרא דלענין ספק ליכא חילוק בין עיקרו מן התורה ללא וכמ\"ש המל\"מ בפ\"ד מהל' בכורות ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פירות </b>\n<b> ארץ ישראל וכו'. ואם יצאו לסוריא חייבים מדבריהם.</b> מבואר להדיא מדברי רבינו אלו דאי יצאו לחוץ לארץ פטורין אף מדבריהם ועיין השגות ומה שתירץ מרן דכיון דלא שכיחי לא גזרו יעו\"ש, וכך כתב פי\"ג דמעשר ה\"ד וז\"ל אבל בחו\"ל לא וכו' יעו\"ש. ואף שבפי' המשנה שם בפ\"ב דדמאי כתב רבינו להיפך חזר בו בחיבורו כמו שמצינו בכמה מקומות אין מספר ומן התימה על מרן בפ\"ה דבכורים ה\"ו כתב על דברי ההשגות וז\"ל ולא היה צריך לכתוב דהרי כתבו רבינו בסמוך עכ\"ל יעו\"ש, והמה תמוהים דהא ברירנא דליתא מדרבנן כלל וכלל וכמ\"ש איהו גופיה כאן וכדכתיבנא. ומ\"ש רבינו שם בסמוך היינו בפירות חו\"ל גופייהו ומשום דלא תשתכח תורת חלה כמבואר וכן קשה על מהר\"י קורקוס ז\"ל שם שפי' כמרן יעו\"ש וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> אוכל אדם וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ ז\"ל ממסכת פרה ומסוגיית בכורות דנראה היפך דעת רבינו יעו\"ש ועיין להר\"ש שם במשנה דפרה שיישב לההיא דפרה ולסוגיית בכורות י\"ל על פי מ\"ש מרן פ\"א דמעשר שני ה\"ג ליישב סוגיית ברכות יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להמל\"מ מה שנסתפק ומה שפשט לחיובא. ועיין בספרי תועפות ראם סדר שלח לך, ועיין בפ\"ד דנדרים דף מ\"ג דאמרו שם בש\"ס דפליגי ר' יוסי ורבנן אי הפקר כמתנה וכן בירושלמי שם ובפ\"ק דפאה יעו\"ש. ונמצא דלדעת ת\"ק דהלכתא כוותייהו נסתלקו הבעלים מיד והוי הפקר גמור ופטור מן המעשר וא\"כ ה\"ה לפאה דכהפקר הוא ודלא כהרב מל\"מ ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפקיר </b>\n<b> קמה וכו'.</b> עיין השגות. וכתב מרן דלא היה גורס ועבר וכו'. ולענ\"ד אין דבריו מובנים דוהפריש הכי משמע דעבר והפריש ולא שיהא חייב להפריש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומה </b>\n<b> גדולה וכו'.</b> בירושלמי ריש פאה, והכי איתא התם למה לא תנינן תרומה אמר ר' יוסי שאין אדם עושה כל שדהו תרומה אתיבון הרי הוא אומר פאה ואין אדם עושה כל שדהו פאה ותניתה א\"ר יוסי וכו' יעו\"ש, וקשה לי דמאי קשיא ליה להמקשן בלא\"ה תיפוק ליה דתניא בתוספתא הובאה בש\"ס דילן מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו פאה עושה ת\"ל פאת שדך ומה את צ\"ל כמ\"ש ר' יוסי וא\"כ מאי קשיא ליה, וצריך לומר דהנך אמוראי לא הוו ידעי ההיא ברייתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b>\n<b> וכו'.</b> כתב מרן ברייתא בכתובות דף צ\"ט והגירסא הנכונה אפי' אחד מעשרים וכך מצאתי בספר מוגה עכ\"ל. ולא זכינו לידע האחרת גם מאיזה טעם היא נכונה דהא מאי רבותיה דעשרים ושוב ראיתי להרדב\"ז דנתלבט בזה והגיה אחד מעשרה ופי' שם הכונה וכתב דלא מצא בדין זה מקום מוצאו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> ועיין מה שהאריך המל\"מ ובמ\"ש בפירושו המתחלת ומ\"מ אני תמיה וכו' וז\"ל ודברי סתמא דש\"ס וכו' דקאמר תניא נמי הכי צריך תלמוד דלא ראי זה כראי זה וכו' עכ\"ל. ועיין להרדב\"ז יישב לזה ומ\"מ לא ימלט מהדוחק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בן ישראל </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להרדב\"ז לעיל בהל' י\"ב שתמה דזה הוא כאבא אלעזר בן גמלא ורבינו פסק דלא כוותיה לעיל בה\"י גבי מאומד, ותירץ דלענין מאומד דוקא לא קי\"ל כוותיה יעו\"ש. ועיין בברכת הזבח מנחות דף נ\"ד ע\"ב מה שתירץ. ומן התימה על מהרימ\"ט בח\"א סי' פ\"ה הביאו החבי\"ב ביו\"ד סי' של\"א הגהות הטור אות כ\"ח שכתב שאינו רשאי לתרום הישראל יעו\"ש והוא היפך דברי רבינו ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>תרומות מעשר </b>\n<b> וכו'.</b> ודבריו תמוהים וכמו שהשיג עליו הראב\"ד וכן קשה ממ\"ש בפירוש המשנה אבל יצניעם עד שיבוא כהן יעו\"ש. וראיתי להרדב\"ז שכתב ליישב לרבינו דרבינו גריס גירסא אחרת בברייתא ופי' התוספתא במונח דתרומת פירות דרבנן משא\"כ שמן ויין וכו' יעו\"ש, וכמה תמוהים דבריו דהא רבינו ס\"ל דתרומת שאר פירות דאורייתא יעו\"ש לעיל פ\"ב וכן בהל' מעשר ובהל' מעשר שני יעו\"ש וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עושה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בסוגיית קידושין דף מ\"א ובמ\"ש הרב עצמות יוסף ז\"ל שם ועיין במה שכתב שם לדעת ר' שמעון דמכח הסמיכות נמי ידעינן מה אתם בני ברית וכו' ובזה ניחא ליה מ\"ש המרדכי לדעת ר\"ש מנ\"ל דגוי לאו בר שליחות יעו\"ש ולא זכר שר להתוס' בפרק המביא תניין דף כ\"ג ד\"ה מה אתם דכ\"כ בפירוש כמ\"ש הרב ז\"ל ובזה מיושב מ\"ש רש\"י בחולין דף י\"ב ומציעא דף כ\"ב שכתב דשליחות דתרומה מגם אתם אתרבי ומינה וכו' והיינו כר\"ש וכמ\"ש התוס' בגיטין וכדכתיבנא ודוק. ועיין במציעא דף ע\"א ובמ\"ש הרשב\"א והר\"ן בקידושין דף מ\"א ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה </b>\n<b> לא יתרומו וכו'.</b> וקשה דבפ' חרש דף קי\"ג פסקו רב חייא בר אשי ושמואל כר' אלעזר דברייתא היפך משנה זאת. וי\"ל דש\"ס דשבת דף קנ\"ג ע\"ב ס\"ל כרבנן דמתני' אמטו להכי פסק כן וכמ\"ש בחידושי פרק כ' מהל' שבת ה\"ז.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> התורם וכו' הרי זו תרומה.</b> ועיין מ\"ש מרן ודבריו סתומים כאן אמנם בביאורו בב\"י יו\"ד סי' של\"א ביאר היטב תירוצו הלזו יעו\"ש. ועיין להרב מל\"מ מ\"ש על דברי מרן וע\"פ מאי דביאר בב\"י שפיר מובנים דבריו. וכן מבואר ממ\"ש התוס' בב\"ק דף ס\"ח ע\"ב ד\"ה הוא דאמר וכו' וכמ\"ש הרב מל\"מ והרב ב\"ח ��\"ל שדי נרגא בתירוץ מרן וז\"ל וי\"ל דאפילו נימא וכו' בעל כרחך צריך לפרש דלא הויא תרומה אלא מטעם שזכין לאדם שלא בפניו והך תרומה זכות הוא לו שמרויחו וא\"כ מסתמא הו\"ל כשלוחו וא\"כ אין חילוק בין צריך דעתו או לא וכו' עכ\"ל יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> לא קשה מידי דמאי דמדמה בגמ' זכין לאדם שלא בפניו לשלוחו של אדם כמותו וכמ\"ש המפרשים היינו דכשם דשלוחו של אדם כמותו ומועיל הפרשת השליח בעד המשלח כן זכין לאדם וכו' ומועיל הפרשתו של זה בעד הכרי של אחר אבל לאו מתורת שליח אלא דחשיב כשלוחו כמו שליח דמהני ה\"נ כשהוא זכות לו מהני וא\"כ אם איתא דס\"ל לר' יוחנן דצריך דעת בעל הכרי פשיטא דטובת הנאה של בעל הכרי דהו\"ל שלוחו ואינו בדין שיהא של תורם אלא ודאי פשיטא ליה דאין צריך דעתו ולא הו\"ל שלוחו אלא מטעם זיכוי ואפילו שלא בפניו וקא בעי משל מי טובת הנאה וכן נראה מסוגיית קידושין דף מ\"ב ע\"א דזכיה אינה מטעם שליחות יעו\"ש ומ\"ש הוא לעיקר הקושיא אין דבריו כדאים לכתוב דלא קשה מידי יעו\"ש דלדבריו לא נשארה שום בעיא דלא נפשטה ומה גם בנדון דידן דהדחיה היא הלכה ופסקה רבינו בהל' נדרים.<br><b> אך</b> קשה מה שנתעורר בני יצחק יצ\"ו דא\"כ דלרבי ירמיה פשיטא ליה דאין צריך דעת בעל הכרי איך קאמר בגמ' בבעיא הראשונה לדחות הפשיטות כדאמר רבא וכו' והא הא דרבא נאמר על בעיית רבי ירמיה ואחרי ראות דלר' יוחנן פשיטא ליה מאי קמיבעיא ליה לש\"ס, ולזה י\"ל דכונתו לשאול אי איכא פשיטות ממשנה או מברייתא אבל אה\"נ דידע דלר\"י פשיטא ליה. ועיין להרב מל\"מ שכתב דרבינו פסק כן מסוגיית בכורות דף י\"א ושכן דעת הריטב\"א ודלא כדעת התוס' יעו\"ש ותמה על דבריהם דכיון דשלוחו של אדם כמותו מתרומה ילפינן לה הרי התם גלי קרא ואמר אתם גם אתם לומר דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם כן וא\"כ פשיטא דבכל מקום דאמרינן דמהני שליח ודאי דבעינן דומיא דתרומה יעו\"ש.<br><b> ודבריו</b> תמוהים דהא ברור הוא בריש האיש מקדש דלאו מתרומה ילפינן לכל התורה אלא מגירושין וקדשים ודתרומה אצטריך לגופיה דסד\"א דלא יהא מועיל לדעת ר' שמעון ולרבנן אצטריך למה אתם בני ברית יעו\"ש בקידושין דף מ\"א וא\"כ ס\"ל להתוס' דאין ללמוד משם לבעלמא דצריך מדעתו אך זו היא שקשה על התוס' דמאי שנא דרשה זו דמה אתם בני ברית דילפינן מינה לבעלמא ולא כן בהך דמה אתם לדעתכם."
+            ],
+            [
+                "<b>התורם </b>\n<b> וכו'.</b> הנה רבינו ז\"ל הביא הך ברייתא דכלך אצל יפות ולא כתב בשוייה שליח כאוקימתא דרבא אליבא דאביי וכתב מרן דחיליה מש\"ס דקידושין ומש\"ס דמציעא דמשמע דבדלא שוייה שליח איירי יעו\"ש וכל דבריו דחוקים דהא בש\"ס דקידושין הוא רבא ורבא הוא דתרגם הכי במציעא ואף דהיה אליבא דאביי אי לאו דס\"ל הכי לא מתרץ הכי, ועוד לשון ה\"נ מסתברא משמע שהם דברי רבא. ומ\"ש דרבינו לא הוה גריס הכי אלא ותסברא סוף סוף הכל אחד והכי פירושו ותסברא אי בדלא שוייה שליח מי הויא תרומתו תרומה אלא דלא ניחא להו להתוס' בגירסא זאת משום דהוי ותסברא מחודש בכאן שלא נאמר אלא לקיים האוקימתא ובכל מקום לא נאמר אלא לסתור וכמ\"ש כל זה בשיטה מקובצת למציעא יעו\"ש.<br><b> וראיתי</b> למהר\"י קורקוס שכתב כדברי מרן וביאר יותר וז\"ל ואפשר דרבינו גורס ותסברא אי שוייה שליח כי לא נמצאו יפות מהם אמאי אין תרומתו תרומה ומשני הכא במאי עסקינן דאמר ליה תרום סתמא וכו' והיא הגירסא דכתבו התוס' דלא גרסי לה וכו' עכ\"ל.<br><b> ואחרי</b> נשיקת ידיו ורגלי קדשו לא נמצא גירסא זו בשום ��פר ולא כתבו התוס' אלא דאיכא נוסחא דותסברא לחודא והיינו כמ\"ש בשיטה מקובצת וכדכתיבנא. גם מ\"ש מרן מעובדא דמרי בר איסק דלא שוייה שליח אינו הכרח וכמ\"ש בשיטה מקובצת משם כמה גאונים דשאני תרומה דצריך דשוייה שליח משום דהוי על תרומה דלמפרע אבל תרומה דלהבא אפי' דלא שוייה שליח, וכן ראיתי למהר\"י קורקוס ג\"כ דחה זה יעו\"ש, וא\"כ לפ\"ז אין מקום למה שסיים מרן וז\"ל אפי' דגריס היינו מקמי דידעינן וכו' דהא מ\"ש בגמ' דתרומה מצוה היא וניחא ליה היינו גם בשוייה שליח אלא דמאי דמוקמינן בשוייה שליח היינו לדלמפרע אבל לדלהבא יש הפרש בין תרומה לדבר אחר וא\"כ אין מכל זה הכרח לרבינו ומ\"מ עדיין יש ליישב לדברי מרן דכיון דאיכא הך סברא דשאני תרומה מועיל גם בלמפרע וחשיב שליח ומתורץ לאביי גם בדלא שוייה שליח וזהו דעת רש\"י כאן בקידושין דפי' וז\"ל שיועיל למי שנטל וכו' יעו\"ש דמשמע מפשט דבריו דגם בתרומה לא שוייה שליח וכן משמע מדבריו בעירובין וכמ\"ש ודלא כמ\"ש התוס' בדעת רש\"י וכמ\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דחיליה דרבינו ממ\"ש בירושלמי פ\"א דתרומות וז\"ל בא אביו ואימן על ידו למפרע נעשית תרומה או מכאן ולהבא א\"ר שימי נשמיענה מן הדא הרי שבא בעל הבית וכו' (היא הברייתא דידן) בין כך ובין כך תרומתו תרומה אית לך מימר למפרע נעשית תרומה ודחי ליה מכאן ולהבא ואוף הכא נמי מכאן ולהבא נעשית תרומה וכתב המפרש הר\"א ליב ז\"ל וז\"ל ובאלו מציאות הדיוק בהיפך משום דמוקי לה בעשאו שליח מעיקרא אבל הש\"ס זה משמע ליה דלא נעשה שליח אלא השתא עכ\"ל. הרי דהירושלמי פליג בפי' דהאי ברייתא דס\"ל דלא עשאו שליח וכיון דהירושלמי והש\"ס דילן דעירובין דף ע\"א ס\"ל דלא עשאו שליח הכי נקט לה רבינו ומה גם דלשון הברייתא דקאמרה שלא ברשות מסייעת ולכן כתב רבינו בהל' אישות פ\"ה ה\"ח כשנטל הוא מעצמו לקדש את האשה דאינה מקודשת הא אי עשאו שליח מקודשת ויש הפרש מתרומה דאף בלא עשאו שליח מועיל כפי מאי דפסק רבינו כאן ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואפילו </b>\n<b> בתרומה של תורה וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ מ\"ש בפ\"ב דנזירות הי\"ג ועיין להרדב\"ז שם מה שיישב לזה."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> לשלוחו וכו'.</b> עיין מ\"ש הטור יו\"ד סי' של\"א על שם הרב שמשון ותמה עליו הרב מל\"מ שהוא היפך הגמ' יעו\"ש ודברי הר\"ש הנזכר הביאום התוס' והרא\"ש בעירובין ריש דף ל\"א ולא כתבו כמ\"ש הטור. ועיין בהל' בכורות פ\"ד ה\"א הקשה כן הרב מל\"מ גם שם והמג\"א סי' ת\"ט ס\"ק י\"ז ומהר\"א חאקו ז\"ל בס' לשון למודים הל' פסח סי' ק\"ע ומחנה אפרים הל' שלוחין סי' כ\"א. ומן התימה על הר\"ב ב\"ח סי' הנזכר כתב על דברי הטור שמחלוקת זה מבואר בתוס' דעירובין וליתא יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והשותפים </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן משם הר\"י קורקוס, ומ\"ש בהל' י' גבי אריס ובמ\"ש שם הרב מל\"מ ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן משם מהר\"י קורקוס ליישב דעת רבינו דרבינו סובר דר' יוחנן מודה בתרומה וכו' משא\"כ בקידושין וכו' יעו\"ש. ולע\"ד איני יכול להסביר תירוץ זה דמאחר דאיהו הוא ר\"י דמקשה לריש לקיש מהך מתני' איך יעלה על הדעת דר\"י מודה בתרומה זה אין הדעת סובלו. וכן קשה להרדב\"ז שכתב לחלק ממ\"ש רבינו בהל' אישות למ\"ש כאן יעו\"ש.",
+                "<b> ואם</b>\n<b> שינה וכו'.</b> והוא מהירושלמי צריך להתבונן מאי שנא מהא דתנן במעילה פ\"ו משנה א' אבל אם אמר לו הבא לי מן החלון והביא מגלוסקמא א�� להיפך שליח מעל הרי דמשום שינוי כזה לא חשיב שלוחו ואף דמה שיש בחלון ובגלוסקמא אחד הוא והוי דומה להך דהכא וצריך להתיישב בזה."
+            ],
+            [
+                "<b>אריס </b>\n<b> שתרם וכו'.</b> כתב מרן משם הר\"י קורקוס דהיינו בתורם על חלקו של בעה\"ב וכו'. וכתב הרב מל\"מ דפי' על חלקו לאו חלקו לבד אלא חלקו עם חלק בעה\"ב דכיון דתרם על הכל דינו כשותפים עכ\"ל. ונראה דמה שהכריחו להרב לומר כן משום דאי על חלקו לבד הוא דרשאי ולא עם חלקו דבעה\"ב א\"כ מה יענה למ\"ש רבינו לעיל גבי שותפין דכל התורם מהם תרומתו תרומה דהיינו חלק שניהם יחד ובש\"ס מאתם אימעיטו שניהם שדרשו אתם ולא שותפין אתם ולא אריסין דכי הדדי נינהו, אלא ודאי צ\"ל דעל חלק בעה\"ב לחודיה הוא דאינו רשאי אבל על חלק שניהם ביחד יכול לתרום וזהו שסיים הרב דינו כשותפין וכדכתיבנא. אלא דקשה טובא דסיום התוספתא הוא כך אבל אין רשאי להוציא מעשר אלא על חלקו בלבד ומינה הוא דלמד הר\"י קורקוס חידוש זה וא\"כ מוכרח דהדברים כפשטן דעל חלקו דוקא הוא שכתב הר\"י קורקוס דיכול לתרום ומעתה קשה טובא להר\"י קורקוס כפי תירוץ זה מה יענה למ\"ש רבינו גבי שותפין וכדכתיבנא ודוק.",
+                "<b> והאפוטרופוסין</b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן, ועיין מ\"ש מהר\"י קורקוס בתירוץ ראשון דרבינו איירי כשתרם בדיעבד יעו\"ש באורך. ולשון רבינו שכתב תורמין לא משמע אלא לכתחילה ולכן נראה כמ\"ש בתירוץ שני יעו\"ש."
+            ],
+            [
+                "<b>הגנב </b>\n<b> וכו'.</b> עיין למרן מה שהקשה ומה שתירץ. ולענ\"ד דבריו תמוהים דאדרבא ממ\"ש בסוף דבריו נראה דרישא איירי בסתם שאינו ידוע משום דבסיפא איירי ברודף אחריהם והיינו בידוע דאינו מייאש ומשמע דוקא בידוע הא בסתם תרומתו תרומה ועיין להרב לח\"מ פ\"ו מהל' גזלה ה\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פועל </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ומ\"ש מרן ומה שהקשה המל\"מ לדבריו יעו\"ש. ולע\"ד לא קשה ע\"פ מ\"ש הרדב\"ז וז\"ל בתוספתא פועל וכו' ואם אמר לו כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא א\"כ נתרם, ומדברי רבינו נראה דדוקא דא\"ל כנוס לי גרני ותרום, וי\"ל דלרבותא נקט הכי לא מיבעיא אי לא אמר תרום דפשיטא דתרומתו תרומה שאין הגורן נכנס וכו' אלא אפילו א\"ל כנוס ותרום סד\"א קפידא הוי ומעביר על דבריו הוי קמ\"ל דאין זו קפידא כיון שאין הגורן נכנס אלא א\"כ נתרם עכ\"ל. והשתא לא קשה לריש לקיש מהאי תוספתא דהאי דלא יהיב טעמא משום דנעשה רצונו משום דאין מועיל כאן טעם זה מאחר דהאריך בלשונו ואמר כנוס ותרום דלאיזה צורך האריך ואמר ותרום כיון דבאומרו כנוס נכלל תרומה דבכלל כניסה הוא תרומה אלא ודאי דקפידא הוא ונחית לסדר משו\"ה הוצרך לטעמא דאין הגורן נכנס אלא א\"כ נתרם וקמ\"ל דאף שדיבר שלא לצורך לא הוי קפידא."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תורמין </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ובמה שכתבתי בהל' ברכות פ\"ז ה\"ד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> תורמין וכו'.</b> עיין לרבינו בפי' המשנה, ועיין להרדב\"ז בתשובה ח\"א סי' ה' במה שדחק לתרץ. ועיין בירושלמי ובפי' מהר\"א ליב ז\"ל שם.",
+                "<b> אבל</b>\n<b> אם ידע ושגג שמותר לתרום וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ פט\"ו דמאכלות אסורות הל' כ\"ה שכתב שדין זה סותר למ\"ש התוס' פ\"ג דבכורות דף כ\"ג ד\"ה סבר וכו', דהיכא דקסבור שמותר לבטל חשיב שוגג יעו\"ש. ולענ\"ד אפשר לחלק בנדונות דבשלמא בביטול אס��ר כיון שהוא דבר דאזיל לאיבוד וליכא תקנתא עוד הקילו רבנן ואמרו דהרי הוא כשוגג מה שאין כן כאן בתרומה דאיתיה בתקנתא שלא יחשב אותה הפרשה כלום ולא תיקן את השיריים אלא יחזור ויתרום כהוגן ולא אזיל שום דבר לאיבוד לכן החמירו רבנן וחשבו אותו כמזיד ודוק.",
+                "<b> וכן</b>\n<b> בתרומת מעשר וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן שטעמו מדברי הירושלמי דפ\"ק דתרומות ואנו לא מצאנו כן בירושלמי שלפנינו אלא הוא ענין אחר אמנם הר\"י קורקוס הביא ירושלמי מפורש פלוגתא בזה ופסק רבינו כת\"ק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>מפני </b>\n<b> שאסור וכו'.</b> דברי רבינו מתבארים על פי מ\"ש בפי' המשנה פ\"ד דחלה מ\"ט והוא ע\"פ הש\"ס דסנהדרין דף ק' וכמו שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג ע\"ב יעו\"ש. ומן התימה על מהר\"י קורקוס שהביא על דברי רבינו סוגיית פ' הזרוע ולא יתכן."
+            ],
+            [
+                "<b>ישראלית </b>\n<b> וכו'.</b> כתב התוס' יו\"ט בפרק הניזקין משנה ה' וז\"ל לא מצאתי להרמב\"ם שהעתיק משנה זו כלל דמ\"ש בפ\"ו ה\"ג ההיא איירי בהשיאה אביה וכו' והצריך עיון יעו\"ש. וי\"ל בדוחק דרבינו אזיל לשיטתיה דס\"ל בפי\"ב דשבת ופרק י\"ז דמאכלות אסורות דקטן אוכל נבלות אין בי\"ד מצווין להפרישו וא\"כ מתני' איירי בתרומה דאורייתא ואפילו ביתומה ועיין בתוס' ד\"ה ועל. ומ\"ש רבינו ודין תורה שתאכל משנתארסה וכו' הוא משום דכלל בדין זה גם ההיא דמשנה ד' פ\"ה דנדה. ועיין להר\"י קורקוס שגם הוא הבין כהתוס' יו\"ט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ועבד עברי </b>\n<b> הרי הוא כתושב ושכיר וכו'.</b> ועיין למרן מה שהאריך ביישוב דברי רבינו וכך כתב מהר\"י קורקוס יעו\"ש, ודבריו צריכין ביאור דהא עדיין נכלל בשכיר שנים דהיינו לשש וקושיא כדקאי קאי. וצ\"ל כיון דמוכר עצמו יש לו רשות למכור עצמו ליתר על שש הו\"א דחשיב כקנין כספו ממש משא\"כ מכרוהו בי\"ד דאינו נמכר אלא לשש קמ\"ל התורת כהנים ורבינו דאינו אוכל. ואין להקשות בדברי הת\"כ במאי דיליף עבד עברי דאינו אוכל מקרא דכסף דהיינו משום דבסוף שש יוצא חנם דהא מצינו דיוצא בגרעון כסף ומחזיר לו לפי חשבון דהתם שאני שהעבד רוצה לצאת אבל אם הוא אינו רוצה לצאת אין האדון רשאי למכרו או ליתנו במתנה לאחר דאין לו בו אלא עבודת שש ודוק. ומכלל האמור מ\"ש הרדב\"ז בזה דבריו תמוהים.",
+                "<b> וכהנת</b>\n<b> אשת הזר וכו'.</b> עיין מהר\"י קורקוס ז\"ל שדבריו נכונים. ומ\"ש שבכהנת אשת הזר איכא לאו לא לאפוקי מיתה קאמר אלא לאתויי שהיא בלאו ולא איסור עשה לחוד אבל מיתה איכא ג\"כ כזר דעלמא כמ\"ש בהל' ו' גבי זר וזאת נכללת בזר דעלמא והיינו טעמא כמ\"ש הרב פרשת דרכים דרך מצותיך ח\"ג דלקושטא דמילתא דאשת הזר נפקא מקרא דוכל זר וכדאיתא בש\"ס דיבמות עלה ס\"ח דתרי וכל זר כתיבי נראה דחייבת מיתה כזר דקרא הכי קאמר וכל זר בין הוא בין אשתו וכמ\"ש רבינו כאן בפירוש, משא\"כ בבת כהן שנתחללה ואכלה תרומה דאינה אלא בלאו ולא במיתה דאינה נקראת זרה גמורה וכמ\"ש שם הרב פרשת דרכים דליכא למימר אהדריה קרא לאיסוריה דאינן סוג אחד. וזה מוכרח ביותר ממ\"ש רבינו בהל' סנהדרין דבחללה שאכלה תרומה כתב שהיא במלקות לחוד ובבת כהן שנשאת לישראל ואכלה תרומה לא כתב כלל אם (לא) [לוקה] דכיון שנשאת לישראל איכא בה מיתה ג\"כ הרי היא נכללת בזר דעלמא שאכל תרומה דאית ביה מיתה וכבר כתב רבינו במנין לאוין דאית בהו מיתה ונמצא חומר בנשאת לישראל שאכלה תרומה מחללה שאכלה תרומה וזה ודאי גזרת הכתוב היא שתהא חללה קלה יותר ולפי הכתוב הזה אין מקום למ\"ש הרדב\"ז ז\"ל גבי הל' ז' וז\"ל ויש ללמוד שאם נשאת לישראל לא נעשית זרה לגמרי ואם אכלה תרומה במזיד אינה במיתה ולא במלקות וכו' הלכך אם אכלה בין בשוגג בין במזיד משלמת את הקרן ותו לא עכ\"ל, והמה דברים תמוהים הרבה דאיך כתב גם במלקות פטורה והא אמרו בש\"ס בפירוש דאית בה לאו וכמו שהביא מהר\"י קורקוס וכן לשון רבינו בפירוש וצ\"ע. אך קשה מה שהקשה הרב עוד שם בסוף דבריו מ\"ש מחומש וחזינא להרב בס' מרכבת המשנה כאן דלא ניחא ליה בכל דברי הרב פרשת דרכים ולא זכר שר מה שהכריח הפרשת דרכים מדבריו שבהל' סנהדרין ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>זר </b>\n<b> שאכל תרומה וכו'.</b> כתב מרן דפסק דלא כרב דפרק הנשרפין שהוא נגד המשניות יעו\"ש. וקשה ליה להרדב\"ז דאמאי לא מותבי עליה דרב ממתני' דפ\"ק דחלה ופ\"ב דבכורים ותירץ דרב מפרש לה בכהן טמא והיינו דתני סיפא ואסורים וכו' יעו\"ש. ועיין בירושלמי פ\"ב דבכורים דמותבי לרב הכי ותירצו כן וכמ\"ש הרדב\"ז יעו\"ש.",
+                "<b> ואינו</b>\n<b> משלם וכו'.</b> ועיין מ\"ש המל\"מ והצריך עיון. ולענ\"ד י\"ל דכאן לא נחית רבינו אלא ללמד דין דאינו לוקה ומשלם ולא נחית לפרש היאך הוא הנדון דצריך שיהיו שניהם בבת אחת וסמך אמ\"ש בהלכות גנבה ריש פרק ג' ה\"ה דשם ביאר היטב דצריך שיהיו שניהם בבת אחת ליפטר יעו\"ש ודוק.",
+                "<b> שאינו</b>\n<b> לוקה ומשלם.</b> כתב הרדב\"ז וז\"ל משמע מדבריו דהיכא דאיכא שנים לוקה ואינו משלם ובמכות אמרו כל המשלם אינו לוקה וכו' וכ\"כ רבינו בסוף פט\"ז מהלכות סנהדרין וז\"ל לפיכך כל המכה את חבירו וכו' הואיל והוא חייב לשלם ממון אין אדם משלם ולוקה, וי\"ל דרבינו מודה היכא דהוי לאו גרידא ותשלומין דמשלם ואינו לוקה אבל היכא דאיכא כרת או מיתה בידי שמים לוקה ואינו משלם לפטור אותו מהכרת או ממיתה בידי שמים עכ\"ל. ודבריו תמוהים דבהדיא פסק רבינו בריש פ\"ג מהל' גנבה ובפ\"א מהל' נערה בתולה הי\"א דגם בלאו גרידא אין אדם לוקה ומשלם.<br><b> ולעיקר</b> קושייתו מעיקרא קושיא ליתא דרבינו פסק כר' יוחנן דלא כעולא יעו\"ש בכתובות דף ל\"ב ע\"א וההיא דפט\"ז מהל' סנהדרין שהביא הרב מבואר בש\"ס דכתובות שם דאפי' ר\"י מודה דמשלם ואינו לוקה דבפירוש ריבתה תורה לתשלומין יעו\"ש ומ\"ש רבינו בפי\"ח מהל' סנהדרין וריש הל' גנבה וריש הלכות גזלה כבר הקשה שם מרן בהלכות סנהדרין ויפה תירץ הרב יבין שמועה סי ר\"ג והרב פר\"ח בקונטרס מים חיים דף ל\"ז יעו\"ש ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וטמא </b>\n<b> שאכל וכו'.</b> ויש לגמגם דאימא מיתה ליכא דמיעטיה קרא ומתו בו כי יחללוהו וכו' אבל לילקי מיהא, ורבינו נראה שנשמר מזה וכתב שהרי אינה קדש ועדיין קשה א\"כ דאינה קדש א\"כ אינו נכלל בחיוב הלאו דהוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל ואמאי כתב אע\"פ שהוא בלאו. וראיתי להרב פר\"ח במים חיים שתמה על רש\"י ביבמות דף צ' ובגיטין דף נ\"ד שכתב דכהן טמא שאכל תרומה טמאה במיתה ואיהו מתרץ לה שטעמו משום דבזבחים דף ק\"ח הויא פלוגתא דר' יוסי הגלילי ורבנן בטמא שאכל קודש טמא ומשמע ליה דכי היכי דרבנן מחייבי בקודש טמא ה\"ה בתרומה טמאה והך מימרא דפרק הנשרפין אתיא כר' יוסי הגלילי ורבנן לית להו הך דרשא וכו' ואין כן דעת התוס' וכו' יעו\"ש ודבריו תמוהים דהיכי מצינו למימר דהך דשמואל אזלא כר' יוסי הגלילי הא טעמא דשמואל הוא דדריש פרט לזו שמחוללת ואילו ר\"י הגלילי ס\"ל גם בטמא שאכל קודש טמא שהוא חייב ��אף שמחולל דהכי איתא התם שפיר קאמרי ליה רבנן לר\"י הגלילי אמר רבא כל היכא דנטמא טומאת הגוף ואחר כך בשר כו\"ע לא פליגי דחייב וכו' כי פליגי כשנטמא בשר תחלה ואח\"כ הגוף דרבנן סברי אמרינן מיגו ור\"י סבר לא אמרינן מיגו ופי' רש\"י ז\"ל כל היכא דנטמא וכו' ואח\"כ בשר ע\"י אחרים מודה ר\"י דחייב דמה לי על ידו מה לי על ידי אחרים דטעמא דר' יוסי משום דאין איסור חל על איסור וכאן איסור טומאת הגוף וכו' כשנטמא בשר תחילה ונאסר על זה משום טומאת בשר שאין חייב עליה חטאת וכו', הרי להדיא דטעמא דר\"י לאו משום דמחולל ועומד הוא אלא משום דסבר לא אמרינן מיגו וא\"כ שנטמא הגוף תחילה אף שמחולל ועומד חייב וא\"כ היכי מצינן למימר דהך דשמואל אזלא כהך דר\"י הגלילי, ואם נאמר דכונתו לומר דמ\"ש שמואל יצא זו שמחולל ועומד היינו כשנטמא התרומה תחילה ואחר כך הגוף הא ליתא דאי כיון לזה עדיין יוכל לומר דהך דשמואל אזיל כרבנן דעד כאן לא חייבו בין כשנטמא הגוף או לא אלא בקודש ברם בתרומה דגלי קרא ומתו בו וכו' פטור היכא שנטמא התרומה קודם וכמ\"ש התוס' פרק גיד הנשה דף ק\"א יעו\"ש, ולמה לו לאוקמי פלוגתא בין רש\"י ותוס' שסיים בסוף דבריו ואין כן דעת התוס'. ועיין בארעא דרבנן מהדורא בתרא אות ה' הקשה כן ומה שתירץ בתירוץ שני עיין להרב מל\"מ כאן שנסתפק בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עבד </b>\n<b> של שני שותפין וכו'.</b> וכתב מרן שהוא מהירושלמי ותורת כהנים סדר אמור יעו\"ש דילפינן לה מקרא וכמ\"ש שם הרב קרבן אהרן ז\"ל שם. וקשה לי עליו דלזה למה לי קרא מסברא נדע שאינו אוכל דהיאך אתי צד עבדות של ישראל ואוכל מתרומה דומה לזה אמרו בריש חגיגה מי שחציו עבד וכו' א\"ל בית שמאי תקנתם את רבו וכו' לישא שפחה אינו יכול וכו' לישא בת חורין אינו יכול שכבר חציו עבד וכו' יעו\"ש והשתא בנדון דידן היאך יהנה מתרומה הצד האחד שאינו עבד כהן שהרי מעורב בו בכל אבר ואבר מאדון כהן וישראל יעו\"ש בתוס' ובגיטין דף מ\"א דאפי' מינו שהוא חציה שפחה וחציה בת חורין אינו יכול לישא משום דאתי עבדות ומשתמש בצד חירות ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשא </b>\n<b> שנייה אוכלת וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן, גם מ\"ש הרדב\"ז אינו מעלה ארוכה דכיון דאינו חייב לזונה אמאי יאכילנה תרומה ומה גם שהוא היפך מהאי סוגיא דהבא על יבמתו כמ\"ש מרן. ואפשר שדעתו כדעת התוס' ר\"פ אלמנה לכהן גדול גבי מתני' דישראל ששכר פרה מכהן דמאכילה אף שמזונותיה על ישראל משום דהוי קנין כספו דכהן וה\"ה כאן דאשה זו הוי כשרה והוי קנין כספו דכהן ודלא כהתוס' פ\"ק דע\"ז דדוקא כשאין מזונותיה על ישראל יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b>\n<b> אשת כהן שאמרה טמאה אני אסורה וכו'.</b> וכתב מרן דפסק כרבא דבתרא הוא דאמר הכי בסוף נדרים יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דפשוט דלדעת רבא דס\"ל באומרת טמאה אני לך לבד אסורה לאכול בתרומה דודאי לדידיה מתני' דסוטה דקתני דהאומרת טמאה אני לך וכו' אסורה לאכול בתרומה היינו באמירה לחודא ואף דליכא רגלים לדבר ולדידיה מאי דתני במתני' אסורות לאכול הוא דוקא לאסור לה תרומה ברם אינה אסורה לבעלה דאינה נ��מנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וכמשנה אחרונה שם בנדרים דף צ' וכן פסק רבינו פכ\"ד דאישות יעו\"ש ואף דלא דמי חלוקה זאת לאחרות דמני מתני' ושבאו עדים וכו' ושבעלה בא עליה בדרך וכו' והנך אסורות לבעליהן נינהו אין בכך כלום דא\"צ שיהיו כל החלוקות שוות דומות לכל עניניהם ואם כן מעתה אין מקום למ\"ש הרב מל\"מ בסוף הלשון דזה כמו זר נחשב וכו' דהא לרבא הכי ס\"ל לקושטא דמילתא ומה זר הוא דהבינו כן לדעת רב ששת לפום ריהטא והקשו לרב ששת. גם מ\"ש הרב ועוד דפשטא דמילתא הוא דמתני' אחר קינוי וסתירה איירי וכו' הם דברים תמוהים דאיך אפשר לומר דמתני' איירי בהכי דהשתא בקינוי וסתירה לחוד תני רישא דאינה אוכלת כשהוסיפה היא והודית מיבעיא אלא ודאי דאיירי בלא קינא לה ונסתרה וכן קשה למה שתירצו התוספות לדעת ר\"ש דהכא איירי לאחר קינוי וסתירה.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד דמ\"ש התוס' דהכא מיירי אחר קינוי וסתירה אין פירושו אחר שניהם אלא או קינוי או סתירה דשני אלו כל חד באנפי נפשיה אינן אוסרות לאכול בתרומה אלא שתיהן יחד כמבואר בריש פ\"ק דסוטה יעו\"ש והשתא אשמועינן מתני' דבאחד מהן קינוי או סתירה עם אמירה דטמאה אני לך דאסורה לאכול בתרומה וזו היא ג\"כ כונת הירושלמי ומעתה אין מקום לכל מ\"ש המל\"מ על דבריהם. גם מ\"ש הרב מל\"מ וז\"ל ואם נאמר וכו' דאין הבעל יכול לכופה לשתות זו וכו' הא שמעינן לה וכו' עכ\"ל, לא היה צריך לזה דהא משנה ערוכה שנינו שם בפ\"ק דסוטה סמוך להאי מתני' אומרים לה עשי לשם הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים וכו' ואם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה וכו' הרי שכל (שתודית) [שמודית] אין משקין לה ואף גם זאת לא יכולתי להלום סיגנון לשונו ומ\"מ לפי מ\"ש בכונת התוס' והירושלמי אין מקום לכל מ\"ש הרב וכדכתיבנא ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסורה </b>\n<b> לאכול בתרומה וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף נ'.",
+                "<b> האומר</b>\n<b> לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי וכו'.</b> והקשה הרב [חכם] צבי בסי' ק\"ו וז\"ל ויש לי מקום עיון דכאן פסק כברייתא דפ' כל הגט דף כ\"ח וש\"מ דחיישינן שמא ימות לאלתר ובהל' יוה\"כ פסק דלא כר' יהודה וכו' יעו\"ש. ולענ\"ד נ\"ל דשאני הא דתרומה דאיכא ימים טובא ואיכא למיחש שמא ימות היום או למחר וכיון דבאנו לידי מידה זאת למיחש שמא ימות חיישינן לה מיד משא\"כ ביוה\"כ דליכא זמן טובא אלא יום אחד לא חיישינן למיתה וק\"ל ועיין אור יקרות הלכות עבודת יוה\"כ."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מי שנגמר דינו בבי\"ד וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן ומ\"ש עליו הרב מל\"מ וראיתי להרב מל\"מ שם בהלכות ערכין פ\"א הי\"ג שהקשה על דברי מרן וז\"ל אגב שיטפא לא דק דהתם בפרק כל הגט וכו' אבל גבי ערכין אין הדבר תלוי אלא בגמר דין וכו' אבל בבי\"ד של גוים גמר דינם לאו כלום הוא יעו\"ש. ואחר המחילה רבה נראה דמרן אבי התעודה דק ואשכח ודעתו כדעת הרא\"ם בחומש שם דדמיא לההיא דפרק כל הגט והיינו טעמא דכיון דנגמר דינו למיתה ללישנא קמא דבגוים ודאי קטלי הרי הוא כמת ומה לי אם דיניהם דין או לא מאחר שבודאי ימיתוהו הרי הוא כמת ולא דמי למוכה שחין ודכוותייהו שאף שאינו שוה כלום הא מיהא חי הוא וכן ללישנא בתרא היינו טעמא דהוא בספק אם יצול או לא ואזלינן לחומרא וכמ\"ש מרן ולא מטעם דאין דיניהם דין דמה לי אי הוי דין או לא סוף סוף הרי הוא בספק הריגה נמצא דמיונם עולה יפה וזה מבואר בדברי הרא\"ם שם בתחילת לשונו שהביא הרב מל\"מ יעו\"ש, וכך כתב הרב קרבן אהרן בפי\"ב סי' ז' יעו\"ש. ומן התימה על הרב מל\"מ דמאחר דהרא\"ם קדם והציע כן מאי קא קשיא ליה בסוף דבריו לדברי הרא\"ם.<br><b> הדרן</b> לדברי הרב מל\"מ שבכאן, דקשיא ליה למ\"ש מרן בהל' ערכין שהשוה דין ערכין לההיא דכל הגט ושוב כתב אבל לפי מ\"ש שם שאין זיווגם עולה יפה לא קשה ולא זכיתי לכונתו דהא גם לפי דבריו דלשם קשה דהו\"ל לרבינו לפרש כשהעמידוהו בבית הסקילה דכיון שאפשר שילמדו עליו זכות אף אחר גמר דין נמצא דלא חשיב עדיין כמת וכי היכי דאמרינן כאן לענין תרומה דתאכל אשתו בתרומה אף אחר שנגמר דינו כל שלא העמידוהו בבית הסקילה אף דאפשר שלא ילמדו עליו זכות ונמצא למפרע דמשעה שנגמר דינו חשיב מת אפ\"ה אמרינן כיון שהיה בספק אם ילמדו עליו זכות אינו חשוב כמת ה\"נ לענין ערכין אף לאחר גמר דין כל שלא העמידוהו בבית הסקילה לא חשיב כמת ונערך והקושיא כדקאי קאי דהוה ליה לרבינו לפרש וכדכתיבנא. ועיין להרב מהר\"י קורקוס מ\"ש בזה שגם עליו תיפול קושיית המל\"מ הלזו. ולענ\"ד נראה לומר בדוחק שכונת רבינו שכתב כאן והניחוהו בבית הסקילה רצה לומר כיון שנגמר דינו הרי הוא כמי שהניחוהו בבית הסקילה כלומר ולא שכיח שילמדו עליו זכות, ועיין להרב לח\"מ פ\"ו מהל' גירושין הכ\"ה ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשחרר </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב מרן בעיא דלא איפשיטא בפ' השולח ולחומרא, ועוד יתבאר בסמוך עכ\"ל. פי' דבריו דקשיא ליה דלו יהי דכאן לא איפשיטא הא איפשיטא בכריתות דקאמר שם לת\"ק דרשב\"ג דס\"ל דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה ותירץ לזה בסמוך הל' ו' וז\"ל ויש מקום לומר דרשב\"ג פליג עליה בהא עכ\"ל. פי' דאף די\"ל דבזה לא פליגי רשב\"ג ות\"ק והיינו משום דאפשר דעד כאן לא פליג רשב\"ג אלא משום דס\"ל כדיהיב טעמא כי יהיב איניש מידי אדעתא דמקבלין ליה מיניה וכו' יעו\"ש, מ\"מ כיון דחזינן דכאן לא איפשיטא משמע דס\"ל לש\"ס דגם בזו פליגי התם רשב\"ג ות\"ק והתם לא ברירא לן כמאן הלכתא דאמרו בפרק השוחט דלא אמרו בה לא איסור ולא היתר וא\"כ אזלינן לחומרא ואף דבפרק השוחט אינו מבואר הך דס\"ל לת\"ק דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה מ\"מ הוא מוכרח דהא כיון דלדידהו כשזיכה ע\"י אחר ושתק ולבסוף צווח קנינהו ומיהדר קא הדר א\"כ נמצא דהפקירן במאי דהדר וא\"כ אמאי אוכלין בתרומה וא\"כ מוכרח לומר כיון דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וכל זה דברים ברורים והוצרכתי לבארם מראות להרב מל\"מ שהצריך עיון יעו\"ש. ומעתה אחרי ביאורינו זה בדברי מרן לא קשה כמו שהקשה בפר\"ח בחי' לגיטין וז\"ל ומ\"ש הכ\"מ דיש מקום לומר דרשב\"ג פליג עליה בהא אין זה כלום דבמאי דלא אשכחן בהדיא דפליגי לא משוינן פלוגתא ואף דבגמ' לא איפשיטא לא בעי למיפשט בעיא ממימרת ריש לקיש כמו בכמה דוכתי דלא בעי למפשט ממימרת אמורא עכ\"ל. ואחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו ליתא דהא בעי למיפשטא ממימרת רב משרשיא דאמר הגדילו וכו' נמצא דברי מרן נכונים בטעמם. ומ\"ש דרבינו פסק כר\"ל בפ\"ד מזכיה ומתנה וכ\"כ ג\"כ הר\"י קורקוס ז\"ל וכ\"כ הגהות מיימוני שם לא זכיתי לכונתם דהא שם בהל' ג' פסק בפלוגתא דרשב\"ג ות\"ק דהוי הדין ספק וכמ\"ש כאן בהל' ו' וההיא דר\"ל אתיא כת\"ק ואי פסק כר\"ל היאך פסק אח\"כ דהוי ספק ושניהם לא יכונו אלא ודאי ברור הוא דמ\"ש בהל' א' איירי שבא לידו וזכה בו ולא הוי דינא דריש לקיש ולא ס\"ל כר\"ל אלא בדינא דר\"ל ס\"ל ספק כמ\"ש בה\"ג ואיירי בין ר\"ל בין הברייתא קודם שהגיע לידו וזה מבואר באר היטב בדבריו וכ\"כ הרדב\"ז בחי' על רבינו כאן דרבינו אינו פוסק כר\"ל יעו\"ש וברור.<br><b> ולעיקר</b> הקושיא תירץ מהר\"י קורקוס וז\"ל וי\"ל דהא דאסיקו בכריתות היינו כי היכי דתיקום מילתא דריש לקיש כת\"ק דברייתא דהכותב נכסיו לאחר דקאמר ת\"ק דאם היה רבו שני כהן אוכל בתרומה ומקשה מת\"ק לר\"ל ברם אי סובר כרשב\"ג דפליג עליה דת\"ק לא קשה מידי ולא נצטרך לומר דקסבר מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה וכו' אלו דבריו ז\"ל והמה תמוהים דהא בגמ' צווח הכי בשלמא לרשב\"ג קסבר וכו' כי לא מקבלין לה מיניה הדרא למרה אלא לת\"ק וכו' ועיין פי' רש\"י וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>הכותב </b>\n<b> נכסיו וכו'.</b> עיין מ\"ש הרדב\"ז בחי' על רבינו ודבריו תמוהים דבהדיא אמרו בפרק השוחט על הך ברייתא זה היה מעשה ולא אמרו לא אסור ולא היתר וכמ\"ש מרן יעו\"ש ועוד קשה עליו ממ\"ש רבינו בפ\"ט דטומאת מת דהא דקי\"ל הלכה כרשב\"ג לאו דוקא במשנה אלא אף בברייתא וכ\"כ שם מרן."
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל </b>\n<b> ששכר פרה וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ ובמה שכתבתי לעיל פ\"ז ה\"כ ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי וכו' עד שימשוך וכו'.</b> הקשה ה\"ה כמהר\"ר יעקב אלבעלי נר\"ו ממאי דאיתא במציעא דף מ\"ט ע\"א ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכא דעתיה הכי נמי מסתברא דאמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר וכו' אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי וכו' יעו\"ש, נמצא דמשום דלא מצי למיהדר ומטעם דשארית ישראל [וגו'] לא ידברו כזב אוכל בתרומה שבביתו הלוי ולא חייש לטבל כ\"ש בנידון דידן דאי חוזר הישראל צריך שיקבל מי שפרע דיותר יש לומר בה שארית ישראל וגו' ויאכיל לבהמה כרשיני תרומה ומאי שנא.<br><b> ולענ\"ד</b> י\"ל על פי מ\"ש הרא\"ש הובאו דבריו בשיטה מקובצת וז\"ל רשאי בן לוי לעשותו וכו' כתב ר\"מ אע\"פ שלא קנאו בן לוי לא במשיכה ולא בהגבהה איירי במכירי כהונה ולויה דחשיב כאילו בא לידו כדאיתא בגיטין פרק כל הגט אי נמי לא גרע מנותן רשות לחברו שיתרום מכריו על תבואה שלו, הרא\"ש עכ\"ל. ואין להקשות לדבריו דא\"כ מאי פשיט מההיא דבן לוי לנותן מתנה מועטת שאני ההיא דבן לוי דאיירי במכירי לויה משום דגם נותן מתנה לחברו אי לאו מכירו לא יהיב ליה וסוגיין דעלמא כך היא אי לא דהוה יהיב ליה מידי לא הוה קיהיב ליה ונמצא הוי כמכירי כהונה ולפ\"ז לא קשה כלל לרבינו דשאני התם מהך דהכא ושפיר יש לחלק ואף דרבינו בפ\"ז מהל' מעשר ה\"ח לא הזכיר מכירי כהונה הביא הברייתא כצורתה כמנהגו וכמו שצריך לאוקמי הברייתא במכירי הכי נמי צ\"ל בדברי רבינו. וחכם בני יצחק נר\"ו תירץ דבמוכר לא מהני מידי מאי דלא מיהדר משום שארית ישראל דאפילו ידעינן בבירור דלא מיהדר לא מהני והיינו טעמא כיון דחכמים תיקנו משיכה כל זמן שלא משך עדיין לא קנה לוקח וא\"כ לא קנה הכהן עדיין הבהמה ואינה שלו כדי שיוכל להאכילה כרשיני תרומה דרחמנא אמר קנין כספו ועדיין לא קנה וכדכתיבנא וא\"כ לא מהני מידי מאי דלא מיהדר המוכר ישראל דאף דלא מיהדר כל שעדיין לא משך אינה שלו וכדכתיבנא משא\"כ בההיא דבן לוי דאינו תלוי בקניה להפריש מעשר דאדם יכול להפריש משלו על של חברו או משל חברו על שלו כל זמן שנתרצו שניהם ומשו\"ה סמכינן על דיבוריה משום שארית ישראל ולכן יכול להפריש מאותו כור על מה שיש לבן לוי בביתו ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זר </b>\n<b> שאכל תרומה וכו'.</b> עיין מ\"ש המל\"מ על דברי הקרבן אה��ן ז\"ל, ומה שכתבתי בספרי אגורה באהלך דף כ\"ב ע\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> השגות, ומה שכתבתי בחי' להל' ברכות פ\"ג ה\"א."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והשותה </b>\n<b> שמן וכו'.</b> נראה פשוט דהיינו טעמא דאוזוקי מזיק כמ\"ש בברכות דף ל\"ה ע\"ב משא\"כ אם שתה שמן מעורב עם דברים אחרים כמו ע\"י אניגרון וכיוצא דאמרו שם בברכות דאינו מזיק ודאי שחייב עליה קרן וחומש וזה שכתב רבינו לעיל בהל' ז' או ששתה שמן וחומץ ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי </b>\n<b> קופות וכו'.</b> עיין מה שנסתפק הרב מל\"מ על פי דברי התוס' דפ' נושאין יעו\"ש. ואין להקשות דאימא דכונת התוס' שכתבו שצריך להפריש משום כפרה היינו שצריך ליתנו לכהן חנם אין כסף כדי לצאת ידי שמים דאי לא מה כפרה איכא בהפרשה וא\"כ מה שהביא ראיה מחלה דגר שנוטל דמיו מהכהן אין ראיה משם דהתם איירי מדינא משום המוציא מחבירו עליו הראיה אבל בבא לצאת ידי שמים חייב ליתנה לכהן בלא כסף, וכן מ\"ש עוד ואע\"ג וכו', דהא ליתא דהא כתבו התוס' בפירוש בפ' אלו נערות דף ל' ע\"ב ד\"ה זר, דההפרשה היא הכפרה יעו\"ש, וכן מבואר בדברי רבינו לקמן בפרקין הל' ט\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> האוכל וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג ע\"ד."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סך </b>\n<b> וכו'.</b> עיין להרב מל\"מ במה שהקשה לרבינו בפירוש המשנה והצריך עיון יעו\"ש באורך. ולענ\"ד יראה ליישב ע\"פ מ\"ש רבינו בהל' מעשר שני והביאו המל\"מ כאן שכתב וז\"ל אומר אדם לחברו וכו' אע\"פ שניסוכה ידו וכו' יעו\"ש, וע\"פ זה מבואר דבריו שבפי' המשנה וחכמים אומרים שאין דמים וכו' ור\"ל דאין חשיב זה דמים אמשיחת ידו כיון דאין בני אדם מקפידים אם ימשח ידו ואין צריך לקבל שכר על זה והיינו טעמא דאין מקפידים כיון שהוא עצמו נמשח ובלא\"ה השמן מתחלל ונפטר מה היזק יש לו אם מתבשם אחר ועל כן אינו מקפיד וכיון דאינו מקפיד מה משתכר איכא נמצא דהא בהא תליא, והשתא רבינו כאן קאי כשהכהן עצמו סך ובהל' מעשר שני בא לפסוק מתני' דמ\"ש דאומר לו שיסוך ואיכא למיחש שישתכר במעשר שני וכדעת ר' שמעון פסק כחכמים דאין זה בשכר סיכתו כיון דבלא\"ה הוא מתבשם ואינו מתחלל על ידו וזהו שאמר בירושלמי מה הקלו בתרומה כההא דתניא סך כהן וכו' כלומר כתרומה שהיא חמורה מתבשם ומתעגל הזר וכו' והיינו טעמא דכבר נתחלל במה שסך הכהן א\"כ איך יקפיד וירצה ליטול שכר כשסכו ישראל, גם שם מתחלל ונפסד ע\"י הכהן בלא\"ה והוי זה נהנה וזה אינו חסר. וכל זה במונח שהניח המל\"מ דכשסך הישראל לכהן אין זה דרך סיכה לישראל והוי דומה לכשסך הכהן עצמו ומתעגל הישראל.<br><b> וראיתי</b> להרדב\"ז בחי' על רבינו כתב ויש ללמוד שאסור לזר לסוך את הכהן וכו' וליכא התירא אלא לסוך עצמו ואח\"כ הזר ודבריו תמוהים טובא דבהדיא כתב רבינו בפי' המשנה דמעשר שני וז\"ל אם הקל בתרומה חמורה וכו' והתירו בה בזה המעשה רצה לומר שיתן הכהן לישראל שמן של תרומה וימשח אותו בו ולא נקפיד במה שידבק בידו מן השמן וכו' וכן גבי מעשר שני כתב רבינו אומר וכו' לסוך אותו בשמן ואין הפרש ביניהם דאי יש הפרש מה ק\"ו הוא אם הקלו וכו' הא בתרומה לא הקלו בזה ומה גם דהרדב\"ז גופיה כתב כן בפירוש בהל' מעשר שני שם דגם בתרומה כן, ברם המל\"מ לא החליט המאמר בדעת רבינו דאסור לזר לסוך את הכהן אלא קשיא ליה דאמאי לא כתב דגם לסוך לכהן שרי והצריך עיון.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה כיון דדרך רבינו להעתיק הדינים כמו שהם בברייתות וא\"כ כאן בתרומות דכך הוא לשון הברייתא בסך הכהן עצמו כתב כן איהו, וגבי מעשר שני דאיירי מתני' בסכו הישראל לכהן כתב כן איהו ג\"כ, וכיון דבמעשר שני הדין כן ה\"ה כאן וא\"צ לכפול הדין גם בתרומות ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b>\n<b> של תרומה וכו'.</b> פסק כרבן גמליאל וכמ\"ש מרן. ועיין לרבינו בפי' המשנה שפי' בדברי ר' יהושע דסובר דראוי להניחה למקרים ולמאורעות, וכן נראה מפי' רש\"י בבכורות דף ל\"ג ע\"ב וז\"ל הלכך יגלנה ותטמא ותהא ראויה לזילוף עכ\"ל. אבל רש\"י בפסחים דף ט\"ו פי' דיניחנה במקום התורפה היינו לומר אם רצה לגרום לה טומאה יעו\"ש, משמע דאינו מוכרח להניחה אלא אם ירצה היפך מ\"ש בבכורות. ועיין מהר\"י קורקוס מ\"ש בזה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> ישראל וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף כ\"א ע\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ורשאי </b>\n<b> ישראל לומר וכו'.</b> וכתב מרן פ' עד כמה. ודבריו תמוהים שאותה סוגיא הויא תברתיה דרבינו יעו\"ש, וכבר תמה על רבינו הטור ביו\"ד סי' של\"א ועיין בתועפות ראם אשר לי סדר נשא מ\"ש בזה. וכעת זאת מצאתי בגליון גמ' ישנה פי' בסוגיא זו על שם הרבינו גרשום מאור הגולה ועל פי פירושו יתכנו דברי רבינו וז\"ל ות\"ק דאמר אין נותנין להם תרומות ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חיללו מאי טעמא לא אמר במתנות נמי (ולהכי אמר ות\"ק משום דהאי דקאמר וביקשו חכמים לקונסן הוא תנא אחריתי) אמר לך כיון דלא מתחלא שלעולם אין פודין לתרומה להוציאה לחולין לא אתי למיטעי דאע\"ג דאמר הכא חיללו לא אתי כהן לזלזולי בהו למכלינהו בטומאה אבל הני מתנות כיון דקדושת דמים נינהו דנפדין אי אמינא חיללו אתי למיטעי בהו ואתי למנהג בהן מנהג זילזול דחולין ושמא יאכילן לכלבים והוי בזיון, הרגמ\"ה עכ\"ל. ונמצא א\"כ לפי פי' זה דהך חילוק דחילק בש\"ס בין תרומות ומעשרות לשאר מתנות אינו אלא לת\"ק דאמר חילל בתו\"מ דוקא אבל בסיפא דתני ובכולן יש בהם טובת הנאה לבעלים אף דתני כיצד וכו' תרומה לאו דוקא תרומה אלא כל מתנות כהונה דהא תני ובכולן, ועוד ראיה דאי הוי דוקא למה לא תני מעשר ג\"כ דאית ביה תרומת מעשר אלא ודאי חדא נקט וה\"ה כולן כמו שנכנס ונמצאו דברי רבינו נכונים.<br><b> אך</b> קשה דניצלנו מן הדוב ופגע בנו הארי, דא\"כ דפי' רבינו כן בש\"ס הדין יוצא דחילול לא נאמר אלא גבי תו\"מ ולא בשאר מתנות כהונה ולא נמצא חולק בזה עם האי תנא וא\"כ איך פסק רבינו בהל' דידן גם גבי מתנות כהונה דרועה דאם נתן חילל.<br><b> והנראה</b> דעת רבינו כמ\"ש חכם בני יצחק נר\"ו וז\"ל. ולענ\"ד נראה דרבינו קשיתיה קושיית תוס' חיצוניות בכתב יד בפ' עד כמה וז\"ל, וא\"ת הא אמרינן בפ' המקדיש שדהו דף כ\"ח ע\"ב בכור בין תם בין בעל מום מקדשין ומחרימין אותם ואומדין כמה אדם רוצה ליתן לבן בתו כהן וי\"ל דמדאורייתא טובת הנאה שריא ולכך שייך ביה הקדש אלא מדרבנן הוא דאסירא טובת הנאה כדמפרש טעמא עכ\"ל. והשתא קושיא זאת קשיתיה לרבינו דמוכח מערכין דגם בבכור וכיוצא איכא טובת הנאה לבעלים ולא ניחא ליה כתירוץ התוס' דמדאורייתא שריא דכיון דאסרו רבנן טובת הנאה לבעלים מה החרים והקדיש כיון דאינו יכול ליהנות משו\"ה ס\"ל לרבינו דתנא דמתני' דערכין פליג אתנא דברייתא וס\"ל דלא חששו חכמים להאי חששא דמשום דהוי קדושת דמים דילמא אתי למיטעי אלא ס\"ל דלא חיישינן להא."
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'. אבל הבעלים וכו'.</b> וכתב מרן, ירושלמי פ\"ו דדמאי. והנה מדברי הירושלמי שלפנינו נראה דמאי דרשאי אינו אלא כשהיה רצונו ליתן לשני כהנים ואחד מהם בן בתו, וז\"ל הירושלמי ר' יוחנן אמר אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה מתני' פליגא על ר' יוחנן אומר ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן פתר לה ברוצה ליתנה לשני כהנים ובן בתו אחד מהם והוא אומר הילך סלע זה ותן כולם לבן בתי כהן עכ\"ל. ופירש המפרש וז\"ל הואיל ובלא\"ה רוצה ליתן ג\"כ לבן בתו אינו נראה כמוכר בטובת הנאה בחצי השני עכ\"ל, כנראה דדוקא משום דבלא\"ה היה נותן לו החצי הוא דרשאי. ונראה דגירסת רבינו בירושלמי כמ\"ש כאן בחיבורו ומה גם דמצד הסברא נראה דיותר טוב הוא כשהיה רוצה ליתנו כולו לזה או לאחר דכבר היה אפשר שיתנו בחנם כולו לבן בתו ומה שנתן סלע כדי שיגמור דעתו שלא לתת כי אם לבן בתו לא חשיב כמוכרו משא\"כ כשהיה רוצה ליתנה לשני כהנים דנמצא גמר בדעתו שלא לתת לבן בתו כי אם החצי והחצי האחר הוי כמכירה ונמצא דלפי גירסתו בירושלמי הוי כ\"ש למה שפסק רבינו וכדכתיבנא.<br><b> ומ\"ש</b> רבינו <b> אבל הבעלים שאמרו וכו' הילך חלק זה בטובת הנאה הרי זה אסור. </b> לכאורה אינם מובנים דבריו לי אני עני דזה אינו מקביל למ\"ש תחילה ורשאי. ונראה דצריך לדחוק בלשון והכי פירושו דזה דאמרינן דרשאי הישראל לומר לבעלים שיתננו לבן בתו אינו אלא כשהבעלים רצונם היה ליתן בחנם אבל הבעלים וכו' דגילו דעתם שלא לתת כי אם בטובת הנאה ובא ישראל ונתן לבעלים סלע כדי שיתננו לבן בתו כהן אסור דהוי כמכירה ונמצא השתא דהכל קאי לישראל אחר. ועיין להרב פרישה ס\"ק ס\"ז שנראה מדבריו שהבין דאמירת הבעלים לכהן שהוא בשביל טובת הנאה הוא שאסור וזה לא מצינן בש\"ס אלא דוקא לישראל אחר הוא שאסור לומר לבעלים דנראה כמכירה לכן נראה כדכתיבנא ועיין להרדב\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>עשרה </b>\n<b> וכו'.</b> עיין בספרי אגורה באהלך דף כ' ע\"ב.",
+                "<b> והעבד</b>\n<b> שמא יראוהו וכו'.</b> עיין להרב תוס' יו\"ט פ\"ב דכתובות מ\"ח שהקשה לדברי רבינו אלו דמזכה שטרא לבי תרי דאיהו פסק בהל' איסורי ביאה כמ\"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין וביבמות מוכח דמאן דס\"ל דאין חולקין תרומה לעבד הוא משום דמעלין מתרומה ליוחסין ואיך פסק כאן דאין חולקין תרומה לעבד יעו\"ש באורך. ועיין להפר\"ח ז\"ל בנימוקיו שהקשה במה דיהיב טעמא רבינו כאן משום דילמא יעידו עליו וכו' דבגמ' אמרו הטעם משום דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין יעו\"ש. וליישב הכל נראה לענ\"ד דרבינו ז\"ל קשיתיה קושיית התוס' בפ' האשה שנתארמלה דף כ\"ח ע\"א בד\"ה ודילמא דכפי' הש\"ס דלשם מוכח דאי לאו טעמא דיוצא מבית הספר ואסור לאדם ללמד לעבדו תורה חיישינן דילמא עבד כהן היה ונשתחרר ואילו ביבמות מוכח דמה שאין חולקין תרומה לעבד הוא משום דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין ומה צריך להאי טעמא הו\"ל למימר דאין חולקין אפילו אין מעלין שמא ישאל אחר שישתחרר ועיי\"ש מה שתירצו. והשתא רבינו פוסק כהך סוגיא דכתובות דאף דקי\"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין חיישינן דילמא אחר שישתחרר ישאל תרומה ומתוך כך יעידו ��ליו שהוא כהן כדי ליטול תרומה אבל לעולם דליוחסין לא חיישינן ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות תרומות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,138 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ז ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מאימתי </b>\n<b> וכו'. משיוציאו בוסר וכו'.</b> וכתב הרדב\"ז וז\"ל ואיכא למידק על רבינו דמשמע דבשאר אילנות מודים בית הלל לבית שמאי דהיינו משיוציא ופי' הוא משיוציא העלין הירוקין והכא כתב משיוציא בוסר, וי\"ל דבשאר אילנות נמי פליגי ב\"ה דאל\"ה למה אמרו ב\"ה ושאר אילנות משיוציאו אלא ודאי פליגי ומשיוציאו דב\"ה אינו כמו דב\"ש אלא כי הנך דומיא דחרובין וזיתים וגפנים וכן שאר האילנות משיוציאו הפרי וליכא לפרושי דגם דב\"ש היינו משיוציאו הבוסר דא\"כ הוו ב\"ה לחומרא כנ\"ל עכ\"ל.<br><b> וע\"פ</b> דבריו אלו והם נכונים אין מקום למה שהכריח מהרימ\"ט ז\"ל בתשובה ח\"א סי' פ\"ג במ\"ש ר\"ש במתני' דשביעית כב\"ש דאמר משיוציאו דהיינו פרי, חדא דלא דמי לחרובין וגפנים וכו' דהתם הוי חנטת הפרי, וחדא מההיא דפ' כיצד מברכין דף ל\"ו ובפ' מקום שנהגו דקאמר ובשאר אילנות מי פליגי רבנן עליה והתנן מאימתי וכו' ושאר כל האילן משיוציאו משמע דבשאר אילנות לא פליגי רבנן עליה דר' יוסי ומשיוציאו נקרא פרי דומיא דסמדר ועלין פשיטא דלכו\"ע אינו פרי ואם ביציאת עלין איירי מתני' לא מייתי הש\"ס מינה מידי אלו דבריו ז\"ל, דהרי כתב הרב דשאני ב\"ש מב\"ה דמשיוציאו דב\"ש הוא עלין ודב\"ה הוא פרי וכיון דב\"ה הוא פרי הרי דומה לחרובין וזיתים וגם שפיר מייתי הש\"ס מינה דהיינו מב\"ה גם מה שהביא דברי רש\"י דפ' מקום שנהגו דהוי היפך מ\"ש בברכות אפשר ליישב דמ\"ש בברכות הוא על דברי ב\"ה ומ\"ש בפסחים הוא על דברי ב\"ש אלא דהמדפיסים טעו בברכות וקבעו דבריו בב\"ש ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> לולב מעם הארץ בשביעית וכו'.</b> משנה בסוכה דף ל\"ט וש\"ס בכורות דף ל\"א ומזה קשה על מ\"ש המרדכי סוף פרק אע\"פ שכתב הרבה יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם להתפלל בשבת וה\"ר שמואל אומר דאין איסור דהא נותנין שכר לקיים המצוה להתפלל עכ\"ל, נמצא לפי דעתו דכל שהוא לדבר מצוה אף שעושה המקבל איסור אין קפידא כיון שהנותן נותן לדבר מצוה והא הכא בשביעית אף דנותן מעותיו של אתרוג שהוא למצוה אפ\"ה אסור משום המקבל שעושה סחורה בפירות שביעית אם לא בהבלעה והיינו כדברי מרן בב\"י באו\"ח סי' ש\"ו שכתב ואיני מבין דברי הר\"ש דסוף סוף שכר שבת הם נוטלין ע\"כ, כלומר מאי אהני לן המצוה שעושה הנותן למקבל שעובר והיינו כההיא דאתרוג שהנותן עושה מצוה והמקבל עושה איסורא וצריך לעשותו בהבלעה אלא דהו\"ל למרן לאותובי ליה מהך מתני' ולא מסברא לחודא. גם בתירוץ ש��ירץ דאיסור שכר שבת הוא דרבנן יש לדקדק עם מ\"ש הוא עצמו בסי' תקפ\"ה לתרץ לקושיא זאת עם ההיא דפ' אע\"פ דקאמר התם מחזי כשכר שבת ופי' רש\"י וגזרה משום מקח וממכר ושכירות עכ\"ל, ומשמע דאפי' אי מוספא ליכא איסורא אפי' מדרבנן דהא מקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא מדרבנן והו\"ל גזרה לגזרה אלא ודאי לית ביה איסורא כלל וכו', דכאן הסכים דאיכא איסורא והתם דליכא איסורא.<br><b> ולענ\"ד</b> מ\"ש כאן דאיכא איסורא נראה אמת דאילו מ\"ש שם יש לדון בראייתו דשם באותו ענין מה איסורא דרבנן שייך דשם הוא דרך קנס שמקנסים לאיש שמורד על אשתו ומצער לה וכל יום ויום שמצער לה מוסיף לה על כתובתה כדתקון רבנן אלא משום דנראה כשכר שבת לא תיקנו שיוסיף לה בעד שבת משא\"כ בנידון דידן שמרויח בשבת בעד חזנותו שמשכיר עצמו אף דאינה מלאכה כיון דנראה כשכיר אסרוהו מדרבנן וכמ\"ש כאן דאיכא איסורא דרבנן. גם מ\"ש דמקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא דרבנן והו\"ל גזרה לגזרה, אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו אינו דהכי איתא בביצה דף ל\"ז ע\"א ואלו משום מצוה וכו' גזרה משום מקח וממכר, וכתב רש\"י אסור מן המקרא ממצוא חפצך ודבר דבר אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולא חדא גזרה היא עכ\"ל. הרי דגזרינן דבר אחר גזרה משום מקח וממכר ולא הוי גזרה לגזרה. גם מ\"ש ראיה מההיא דפרק מקום שנהגו אינה ראיה דאיהו גופיה כתב ביו\"ד סי' ע\"ד דכשאמרו אינו רואה סימן ברכה איכא איסורא ועיין למרן בכנסת הגדולה בשיירי או\"ח סי' תס\"ח הגהות ב\"י שהוכיח כן מהש\"ס גופא דפרק מקום שנהגו באופן דחזרה קושיית מרן לדוכתא ותירוצא ליתא.<br><b> וראיתי</b> להכנסת הגדולה ז\"ל שכתב לתרץ על שם הגהה לקושיית מרן הלזו וז\"ל ויש לפרש כיון שאין נותן שכר זה אלא לקיים המצוה ושמא בלא\"ה היה עושה דניחא ליה לאיניש לקיים המצוה ואין צורך לדחוק כמו שנדחק בב\"י וכו' עכ\"ל. והנה מ\"ש שדברי מרן הוי דוחק הא כתיבנא דליתא כלל אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו ועיקר תירוצו ליכא כלל ממתני' דסוכה שהבאנו ריש אמיר דהא גם התם הוי מצוה רבה ואיכא למימר דשמא היה נותן בלא שכר לקיים מצוה דהיינו שחברו יקיים מצות עשה ואף דחזינן דזה עם הארץ עובר וחוטא במצות שביעית התם אית ליה הנאה במה שחוטא ברם באתרוג כיון שרואה שאין לוקחין ממנו ולית ליה הנאה בחטאו נותן האתרוג במתנה דהוי כחוטא ולא לו ואם נפשך לומר דאין זו קושיא מידי דוחק גדול לא נפקא וחזרה הקושיא כמו שהקשה מרן וכמו שהקשינו גם ממתני' דסוכה. ברם מה שהקשה הט\"ז סי' תקפ\"ה להר\"ש מההיא דשוכר פרה ותינוק שהביא הטור ויעו\"ש מה שתירץ, אחרי המחילה רבה אין בתירוץ כדי שביעה וקושייתו לא קשיא דהני לאו מצוות נינהו אלא הכשר מצוה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המלוה </b>\n<b> את חבירו וכו'.</b> כתב מרן דפסק כלישנא בתרא ועיין מ\"ש מהר\"י קורקוס וסיים ויש פוסקים כלישנא קמא לקולא ודעת הרא\"ש כדעת רבינו יעו\"ש וזה היפך מ\"ש הרא\"ש דקראו קולא ללישנא בתרא וק\"ל, ועיין להרדב\"ז שהביא על הך פסקא ירושלמי, והוא תימה דמה צריך לציין ירושלמי אחר שהוא ש\"ס דילן ואין לומר שהוא להכריח הלכה כמי כלישנא קמא או כלישנא בתרא דהו\"ל להביא ש\"ס דילן בתחילה. והנה רובא דרבוותא פסקו כלישנא בתרא והרי\"ף לא הביא מזה בהלכותיו וכתב עליו הרמב\"ן דאמאי לא הביא מזה כלום מאחר דאיהו ס\"ל דשביעית נוהגת בזמן הזה בפ' השולח יעו\"ש, ומרן בב\"י סי' ס\"ז הביא משם רבינו ירוחם דכתב בעד הרי\"ף דפסק כלישנא קמא דשביעית משמטת דאיסור הוא וכתב עליו מרן ואני כבר הוכחתי וכו' יעו\"ש, ואני תמיה עליהם כיון דבכל דוכתא פוסק הרי\"ף כלישנא בתרא למה לא אמרינן דה\"ה הכא אפי' שיהיה איסור דמה לי איסור מה לי ממון יהיה מה שיהיה ומ\"מ אפי' לפי דבריהם עדיין לא ניצלנו מקושיית הרמב\"ן למה לא הביא בהלכותיו הני דיני דשמיטה דאיכא עוד בש\"ס על מנת שלא תשמטני שביעית וכו' דלא הביא כלל מדינים אלו.",
+                "<b> התנה</b>\n<b> עמו שלא יתבענו וכו'.</b> כתב מרן שהוא מהירושלמי ונתן טעם מהר\"י קורקוס כיון שהחוב מוטל עליו והוא חייב לפרוע בכל עת לצאת ידי שמים וגם אם תפס לא מפקינן מיניה קרי ביה ולא יגוש יעו\"ש, ולענ\"ד מתלמודא דידן נמי יש להוכיח הכי והכי איתא התם בש\"ס שבת דף קמ\"ח איתמר הלואת יו\"ט רב יוסף אומר לא ניתנה ליתבע ורבה אמר ניתנה ליתבע וכו' מתיב רב אידי בר אבין השוחט את הפרה וכו' אי אמרת בשלמא ניתנה ליתבע וכו' אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע אמאי אינו משמט דאי יהיב שקיל מכלל דרישא אי יהיב ליה לא שקיל רישא צריך למימר ליה משמט אני סיפא לא צריך למימר ליה משמט אני ע\"כ. הרי דבהלואת יו\"ט דלא ניתנה ליתבע והוי דומה להתנה שלא יתבענו משמט אלא שאם אע\"פ כן רוצה לפרוע פורע שיאמר אע\"פ כן והיינו הדין שכתב רבינו. ואף שיש לדחות דאין מכאן הכרח משום דהך שקלא וטריא הוא אליבא דרב יוסף דאמר לא ניתנה ליתבע דאותביה ליה מההיא מתני' דשביעית והוצרך לתרץ כדתריץ ברם לרבה דפסק רבינו כוותיה פ\"ד מהל' יו\"ט אין צריך לאוקמה מתני' בהכי אלא כפשטא דמשמט ואינו משמט ממש והלואת יו\"ט ניתנה ליתבע וא\"כ לא נפק\"מ דהתנה שלא יתבענו שביעית משמטת, מ\"מ יש להוכיח מכאן האי דינא דאה\"נ דלרבה דהלכתא כוותיה לא נפקא האי דינא ברם מדר\"י נשמע לרבה דכיון דלר\"י כדי ליישב לו ההיא מתני' צריך לתרץ הכי ונפק\"מ דהתנה שלא יתבענו שביעית משמטת, ובזה לא משוינן פלוגתא ביניהם ויודה רבה לר\"י בדין זה. ומה גם להר\"ש שכתב בפ\"י דשביעית מ\"ב דגם לרבה צריך לאוקמה בהכי משום דביו\"ט גופיה כו\"ע מודו דלא ניתנה ליתבע והוי כמלוה לעשר שנים דאין שביעית משמטת וא\"כ קשה מההיא מתני' דהשוחט את הפרה וצריך לתרץ כדתריץ וצ\"ל בהכרח דה\"ה דגם לרבה צ\"ל כן ונקט לר\"י וה\"ה לרבה ונמצא דינא דהירושלמי יוצא גם מש\"ס דילן. ודע דהא דכתיבנא הוא לדעת רבינו דפסק כלישנא בתרא דמכות דהמלוה לחברו וקבע לו זמן אינו משמט דתיפול עליה קושיית הר\"ש אמנם למאן דפוסק שם כלישנא קמא דקבע לו זמן משמט לא קשה קושיית הר\"ש דשפיר אתי דהך סוגיא ס\"ל כלישנא קמא דהתם ולדידיה הך סוגיא הוי מופת חותך דפוסק כלישנא קמא דהתם והו\"ל להפוסקים לפסוק כלישנא קמא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה </b>\n<b> את חברו וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן בב\"י ריש סימן ס\"ז דאחר שהעתיק דברי רבינו דכתב ודלא כדברי רש\"י שכתב שעבר על מה שכתוב בתורה וגם דברי רש\"י אפשר וכו' יעו\"ש, ובכל דפוסי הש\"ס שבידינו כתוב בדברי רש\"י במקום תיבת שעבר שהתנה וכו', ועיין בחי' הרמב\"ן למכות שכתב על שם רבינו דה\"ה אם מכר שלא תחזור ביובל תנאו קיים והקשה עליו דהא קרא צווח לא תמכר לצמיתות וכו' יעו\"ש, וכ\"כ גם כן בס' המצות לא תעשה רכ\"ז וז\"ל וראיתי להרב בחיבורו הגדול שמתנה ביובל כדרך שמתנה בשביעית וכו' יעו\"ש, ואנו לא מצאנו כן בדברי רבינו.<br><b> עוד</b> כתב הרמב\"ן שם בחידושי מכות וז\"ל ועוד אני אומר דזה הכתוב אמרה למוכר שלא ימכר לצמיתות וכו' וכיון שכן ליכא תקנתא בתנאי דלאו דבר שבממון הוא דמוכר נמי הוא מוזהר ולא מצי מחיל דמי לרבית דאזהריה רחמנא ללוה ולא מצי לאתנויי על מנת שלא יהא בו איסור רבית עכ\"ד יעו\"ש. וכונת דבריו בלשון זה של אני אומר דמשמע דאינו מוסכם לכל, מבוארים על פי מ\"ש רש\"י בחומש בקרא זה שלא יהיה הלוקח כובשה והשיג עליו הרמב\"ן שאין זה במשמעות של אזהרה הזאת לפי שהיא על המוכר לא על הלוקח ואולי נפרש בו והארץ לא תהיה נמכרת לצמיתות שתחזיק בה לעולם עכ\"ל, כלומר ועל פי זה לא קשה לרש\"י.<br><b> ושוב</b> כתב ואפשר עוד שנאמר שהיא מניעה שלא יאמרו בפירוש הריני מוכרה לך לעולם ואפי' אחר היובל וכו' או לשניהם וכו' עכ\"ל, וכ\"כ בספר המצות ל\"ת רכ\"ז נמצא דהך דהמציא דשניהם עוברים הלאו דלא תמכר אינו מוכרח מהכתוב דהא יש לפרש כפי' רש\"י אלא דנראה לו לפרש הכתוב באופן אחר ולחייב שניהם. וראיתי להרא\"ם שם שכתב על דברי רש\"י אלו וז\"ל בתורת כהנים כאילו אמר לא יכבשנה הלוקח וכו' עכ\"ל והיכן מצא מדברי רש\"י אלו בתורת כהנים והא ליכא בתורת כהנים אלא לצמיתות לחולטנית שפי' תיבת לצמיתות לפסיקה וכו' ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> מכר לצמיתות שניהם עוברים וכו'.</b> נראה שמפרש הכתוב הכי לא תמכר לא תהא נמכרת דהיינו בין מוכר בין לוקח על שניהם מזהיר ולכן תלה הלאו במכירה דכולל לשניהם ורש\"י בחומש כתב ליתן לאו על חזרת שדות וכו' שלא יהא הלוקח כובשה, נראה מדבריו שהלאו הוא ללוקח לחוד ולא ידעתי למה כיון דלשון לא תמכר משמע דלשניהם מזהיר, ועיין מ\"ש הרא\"ם שם ומ\"ש בחידושיי לעיל פ\"ט ה\"י יעו\"ש. ועוד קשה על הרא\"ם דרבינו והרמב\"ן בס' המצוות מצוה רכ\"ז לא מנאו ללאו כלל יעו\"ש, ואי היה כן בתורת כהנים וכמ\"ש הרא\"ם לא הוו פליגי ועיין עוד בדברי הרמב\"ן שם ומכלל דבריו שם ובפי' התורה נראה דס\"ל לדעת רבינו דשניהם לוקין משום שעברו אהורמנא דמלכא וקשה דאי אפשר זה לדעת רבינו דשניהם לוקין שהרי בפ\"ו מהלכות בכורות כתב דכל שאין מעשיו מועילים אינו לוקה יעו\"ש.<br><b> וראיתי</b> להרב מל\"מ דקשיא ליה כן לדעת החינוך דכתב דאם מכרו שניהם לוקין ואף שאין מעשיו מועילים ממ\"ש רבינו בהל' בכורות, ולא הקשה כן על הרמב\"ן, ובס' פרשת דרכים בנימוקיו על החינוך כתב וז\"ל לדעת הרמב\"ם שכתב פ\"ו מהל' בכורות שכל שלא הועילו מעשיו אינו לוקה ה\"נ אינו לוקה וכן נראה מפי\"ט מהל' סנהדרין וכו' אך המחבר וכו' וכן נראה וכו' אך קשה וכו' עכ\"ל. נראה מדבריו דאי לאו דקשיא ליה כמו שהקשה אך קשה וכו' הוה ניחא ליה דדעת החינוך חלוק מדעת רבינו, וליתא דמ\"ש החינוך דשניהם לוקין הוא לדעת רבינו שסיים זה הוא דעת הרמב\"ם יעו\"ש, וא\"כ מה בצע במה שנאמר שחלוק דעת החינוך מדעת רבינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> היורש וכו'.</b> כתב הרדב\"ז וז\"ל ונראה דאפי' בתוך היובל אם רצו בני המשפחה לסלק את הבעל בדמים הדין עמהם דאיכא פגם דמשפחה כדתניא וכו' עכ\"ל. והמה דברים תמוהים דא\"כ דאף בתוך היובל יכול לסלק למה נקט דינו ר' יוחנן בן ברוקא ביובל דאיובל מיתניא והתוס' בכתובות דף פ\"ד מכח זה כתבו דליכא פגם משפחה אלא עד היובל דכל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת היפך דב��יו אלא שקשה מה יענו התוס' להך ברייתא דתני דאף בתוך היובל יכול לסלק. ולענ\"ד נראה לחלק דעד כאן לא אמרו בברייתא דיכול לסלק אף בתוך היובל אלא במכר דאמאי לקח בית הקברות מאחר משא\"כ בית הקברות שבא לו בירושה דממילא באה לו קרקע זה אז אמרינן דליכא פגם משפחה אלא ביובל כיון דניכר יותר."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובן </b>\n<b> לוי וכו'.</b> עיין השגות ועיין מ\"ש מרן בכונתו ומה שהליץ בעד רבינו ומ\"ש עליו הרב מל\"מ והצריך עיון. ועיין מה שכתבתי בחי' לעיל בהל' תרומות פ\"א ה\"ד להליץ בעד מרן שם ושדבריו מוכרחין ממ\"ש רבינו כאן ויתיישבו דברי מרן דהכא, ופי' דברי דקשיתיה למרן דמהל' אלו נראה דתרומות ומעשרות תלוי בארצות שכרת להם ה' ברית ואילו בהל' תרומות כתב דאף בארצות שלא כרת ברית כל שכבשו אחרי הארצות שכרת ברית חייב בתרומות ומעשרות ואהא תירץ דהכונה דארצות שכרת להן ברית אין להן דין קדימה ואיחור משא\"כ בארצות שלא כרת ברית צריך דוקא שיהא כיבושן אחרי הארצות שכרת ברית, ומ\"ש כאן אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים וכו' ככל ישראל על כרחך הכי פירושו או שכבש מלך זה מדעת רוב ישראל והוא שלא כסדר קודם כבישת כל ארץ ישראל שכרת ברית או שהיה אחר כיבוש כל ארץ ישראל שכרת ברית אלא שלא היה מדעת רוב ישראל דהוי כיבוש יחיד הרי הכהנים וכו' ככל ישראל.<br><b> ושוב</b> אחר זמן רב נדפס ספר בירך יצחק וראיתי בסדר מטות מ\"ש ליישב לקושיית המל\"מ בדרכו הראשונה יעו\"ש שהוא נכון, ברם מ\"ש בדרכו השניה אחרי המחילה לא ירד לכונת מרן בדעת הראב\"ד דכונתו היא להשיג דלמה לא נתן להם במדין חלק בביזה ונתן להם תרומה ונהפוך הוא דכיון דלא היתה מארצות שנכרתה עליהן ברית הו\"ל ליתן להם חלק ולא תרומה ותירץ מרן דאה\"נ ואותה תרומה מדין חלק היתה ומה שלא היה חלק שוה בהוראת שעה היתה.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דוחק מ\"ש מרן בכונת הראב\"ד ולענ\"ד נ\"ל בכונתו דקשיא ליה תרתי, חדא דכיון דתלי הא בהא דבמקום דנוטל חלק אינו נוטל תרומה ומעשר ובמקום דאינו נוטל חלק נוטל תרו\"מ א\"כ לא יטלו בהם דהיינו בסוריא תו\"מ כיון דהם היו תחת חלק הארץ וודאי נטלו חלקם ואף דתו\"מ דסוריא הוי מדברי סופרים מ\"מ מה להו להוסיף וליטול מזה ליתן לזה כיון דכל הטעם הוי משום חלקם הא נטלו חלקם ולא שייך בזה חומרא כשאר דוכתי דהא בהא תליא. ושנית קשיא ליה דהרי בביזת מדין לא נטלו חלק בישראל אלא בתרומה וכו' כלומר דמה שנטלו במדין היה בתורת תרומה כדכתיב והרמות מכס לה' וכו' ולפי דעת רבינו הו\"ל ליתן להם חלק כחלק בביזה ורבינו יתרץ דזה חשיב חלק בביזה ומה שלא היה בשוה גזרת הכתוב הוא, ולקושיא ראשונה יתרץ משום חומרת תרומות ומעשרות דארץ ישראל כי היכי דלא לישכחו. ועיין להרדב\"ז בחידושיו לרבינו שלא בא לכונת הראב\"ד מחמת שהשיא דבריו לדברי רבינו דלעיל יעו\"ש ודוק.",
+                "<b> כל שבט לוי מוזהרין וכו'.</b> כתב הסמ\"ג לאוין רע\"ו דלעתיד נוטלין חלק שנא' שער לוי אחד וכו' כדאיתא פרק יש נוחלין דף קכ\"ב וכ\"כ רשב\"ם שם. ועיין להר\"ן הובאו דבריו בשיטה מקובצת לב\"ב שם דקשיא ליה לסברא הלזו מקראי גופייהו שם והכריח דשבט לוי אין נוטלין יעו\"ש."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,135 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Sabbatical_Year_and_the_Jubilee",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בספרי תועפות ראם דף ס\"ז ע\"ב."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מאימתי </b>\n<b> וכו'. משיוציאו בוסר וכו'.</b> וכתב הרדב\"ז וז\"ל ואיכא למידק על רבינו דמשמע דבשאר אילנות מודים בית הלל לבית שמאי דהיינו משיוציא ופי' הוא משיוציא העלין הירוקין והכא כתב משיוציא בוסר, וי\"ל דבשאר אילנות נמי פליגי ב\"ה דאל\"ה למה אמרו ב\"ה ושאר אילנות משיוציאו אלא ודאי פליגי ומשיוציאו דב\"ה אינו כמו דב\"ש אלא כי הנך דומיא דחרובין וזיתים וגפנים וכן שאר האילנות משיוציאו הפרי וליכא לפרושי דגם דב\"ש היינו משיוציאו הבוסר דא\"כ הוו ב\"ה לחומרא כנ\"ל עכ\"ל.<br><b> וע\"פ</b> דבריו אלו והם נכונים אין מקום למה שהכריח מהרימ\"ט ז\"ל בתשובה ח\"א סי' פ\"ג במ\"ש ר\"ש במתני' דשביעית כב\"ש דאמר משיוציאו דהיינו פרי, חדא דלא דמי לחרובין וגפנים וכו' דהתם הוי חנטת הפרי, וחדא מההיא דפ' כיצד מברכין דף ל\"ו ובפ' מקום שנהגו דקאמר ובשאר אילנות מי פליגי רבנן עליה והתנן מאימתי וכו' ושאר כל האילן משיוציאו משמע דבשאר אילנות לא פליגי רבנן עליה דר' יוסי ומשיוציאו נקרא פרי דומיא דסמדר ועלין פשיטא דלכו\"ע אינו פרי ואם ביציאת עלין איירי מתני' לא מייתי הש\"ס מינה מידי אלו דבריו ז\"ל, דהרי כתב הרב דשאני ב\"ש מב\"ה דמשיוציאו דב\"ש הוא עלין ודב\"ה הוא פרי וכיון דב\"ה הוא פרי הרי דומה לחרובין וזיתים וגם שפיר מייתי הש\"ס מינה דהיינו מב\"ה גם מה שהביא דברי רש\"י דפ' מקום שנהגו דהוי היפך מ\"ש בברכות אפשר ליישב דמ\"ש בברכות הוא על דברי ב\"ה ומ\"ש בפסחים הוא על דברי ב\"ש אלא דהמדפיסים טעו בברכות וקבעו דבריו בב\"ש ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח </b>\n<b> לולב מעם הארץ בשביעית וכו'.</b> משנה בסוכה דף ל\"ט וש\"ס בכורות דף ל\"א ומזה קשה על מ\"ש המרדכי סוף פרק אע\"פ שכתב הרבה יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם להתפלל בשבת וה\"ר שמואל אומר דאין איסור דהא נותנין שכר לקיים המצוה להתפלל עכ\"ל, נמצא לפי דעתו דכל שהוא לדבר מצוה אף שעושה המקבל איסור אין קפידא כיון שהנותן נותן לדבר מצוה והא הכא בשביעית אף דנותן מעותיו של אתרוג שהוא למצוה אפ\"ה אסור משום המקבל שעושה סחורה בפירות שביעית אם לא בהבלעה והיינו כדברי מרן בב\"י באו\"ח סי' ש\"ו שכתב ואיני מבין דברי הר\"ש דסוף סוף שכר שבת הם נוטלין ע\"כ, כלומר מאי אהני לן המצוה שעושה הנותן למקבל שעובר והיינו כההיא דאתרוג שהנותן עושה מצוה והמקבל עושה איסורא וצריך לעשותו בהבלעה אלא דהו\"ל למרן לאותובי ליה מהך מתני' ולא מסברא לחודא. גם בתירוץ שתירץ דאיסור שכר שבת הוא דרבנן יש לדקדק עם מ\"ש הוא עצמו בסי' תקפ\"ה לתרץ לקושיא זאת עם ההיא דפ' אע\"פ דקאמר התם מחזי כשכר שבת ופי' רש\"י וגזרה משום מקח וממכר ושכירות עכ\"ל, ומשמע דאפי' אי מוספא ליכא איסורא אפי' מדרבנן דהא מקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא מדרבנן והו\"ל גזרה ל��זרה אלא ודאי לית ביה איסורא כלל וכו', דכאן הסכים דאיכא איסורא והתם דליכא איסורא.<br><b> ולענ\"ד</b> מ\"ש כאן דאיכא איסורא נראה אמת דאילו מ\"ש שם יש לדון בראייתו דשם באותו ענין מה איסורא דרבנן שייך דשם הוא דרך קנס שמקנסים לאיש שמורד על אשתו ומצער לה וכל יום ויום שמצער לה מוסיף לה על כתובתה כדתקון רבנן אלא משום דנראה כשכר שבת לא תיקנו שיוסיף לה בעד שבת משא\"כ בנידון דידן שמרויח בשבת בעד חזנותו שמשכיר עצמו אף דאינה מלאכה כיון דנראה כשכיר אסרוהו מדרבנן וכמ\"ש כאן דאיכא איסורא דרבנן. גם מ\"ש דמקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא דרבנן והו\"ל גזרה לגזרה, אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו אינו דהכי איתא בביצה דף ל\"ז ע\"א ואלו משום מצוה וכו' גזרה משום מקח וממכר, וכתב רש\"י אסור מן המקרא ממצוא חפצך ודבר דבר אי נמי מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולא חדא גזרה היא עכ\"ל. הרי דגזרינן דבר אחר גזרה משום מקח וממכר ולא הוי גזרה לגזרה. גם מ\"ש ראיה מההיא דפרק מקום שנהגו אינה ראיה דאיהו גופיה כתב ביו\"ד סי' ע\"ד דכשאמרו אינו רואה סימן ברכה איכא איסורא ועיין למרן בכנסת הגדולה בשיירי או\"ח סי' תס\"ח הגהות ב\"י שהוכיח כן מהש\"ס גופא דפרק מקום שנהגו באופן דחזרה קושיית מרן לדוכתא ותירוצא ליתא.<br><b> וראיתי</b> להכנסת הגדולה ז\"ל שכתב לתרץ על שם הגהה לקושיית מרן הלזו וז\"ל ויש לפרש כיון שאין נותן שכר זה אלא לקיים המצוה ושמא בלא\"ה היה עושה דניחא ליה לאיניש לקיים המצוה ואין צורך לדחוק כמו שנדחק בב\"י וכו' עכ\"ל. והנה מ\"ש שדברי מרן הוי דוחק הא כתיבנא דליתא כלל אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו ועיקר תירוצו ליכא כלל ממתני' דסוכה שהבאנו ריש אמיר דהא גם התם הוי מצוה רבה ואיכא למימר דשמא היה נותן בלא שכר לקיים מצוה דהיינו שחברו יקיים מצות עשה ואף דחזינן דזה עם הארץ עובר וחוטא במצות שביעית התם אית ליה הנאה במה שחוטא ברם באתרוג כיון שרואה שאין לוקחין ממנו ולית ליה הנאה בחטאו נותן האתרוג במתנה דהוי כחוטא ולא לו ואם נפשך לומר דאין זו קושיא מידי דוחק גדול לא נפקא וחזרה הקושיא כמו שהקשה מרן וכמו שהקשינו גם ממתני' דסוכה. ברם מה שהקשה הט\"ז סי' תקפ\"ה להר\"ש מההיא דשוכר פרה ותינוק שהביא הטור ויעו\"ש מה שתירץ, אחרי המחילה רבה אין בתירוץ כדי שביעה וקושייתו לא קשיא דהני לאו מצוות נינהו אלא הכשר מצוה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המלוה </b>\n<b> את חבירו וכו'.</b> כתב מרן דפסק כלישנא בתרא ועיין מ\"ש מהר\"י קורקוס וסיים ויש פוסקים כלישנא קמא לקולא ודעת הרא\"ש כדעת רבינו יעו\"ש וזה היפך מ\"ש הרא\"ש דקראו קולא ללישנא בתרא וק\"ל, ועיין להרדב\"ז שהביא על הך פסקא ירושלמי, והוא תימה דמה צריך לציין ירושלמי אחר שהוא ש\"ס דילן ואין לומר שהוא להכריח הלכה כמי כלישנא קמא או כלישנא בתרא דהו\"ל להביא ש\"ס דילן בתחילה. והנה רובא דרבוותא פסקו כלישנא בתרא והרי\"ף לא הביא מזה בהלכותיו וכתב עליו הרמב\"ן דאמאי לא הביא מזה כלום מאחר דאיהו ס\"ל דשביעית נוהגת בזמן הזה בפ' השולח יעו\"ש, ומרן בב\"י סי' ס\"ז הביא משם רבינו ירוחם דכתב בעד הרי\"ף דפסק כלישנא קמא דשביעית משמטת דאיסור הוא וכתב עליו מרן ואני כבר הוכחתי וכו' יעו\"ש, ואני תמיה עליהם כיון דבכל דוכתא פוסק הרי\"ף כלישנא בתרא למה לא אמרינן דה\"ה הכא אפי' שיהיה איסור דמה לי איסור מה לי ממון יהיה מה שיהיה ומ\"מ אפי' לפי דבריהם עדיין לא ניצלנו מקושיית הרמב\"ן למה לא הביא בהלכותיו הני דיני דשמיטה דאיכא עוד בש\"ס על מנת שלא תשמטני שביעית וכו' דלא הביא כלל מדינים אלו.",
+                "<b> התנה</b>\n<b> עמו שלא יתבענו וכו'.</b> כתב מרן שהוא מהירושלמי ונתן טעם מהר\"י קורקוס כיון שהחוב מוטל עליו והוא חייב לפרוע בכל עת לצאת ידי שמים וגם אם תפס לא מפקינן מיניה קרי ביה ולא יגוש יעו\"ש, ולענ\"ד מתלמודא דידן נמי יש להוכיח הכי והכי איתא התם בש\"ס שבת דף קמ\"ח איתמר הלואת יו\"ט רב יוסף אומר לא ניתנה ליתבע ורבה אמר ניתנה ליתבע וכו' מתיב רב אידי בר אבין השוחט את הפרה וכו' אי אמרת בשלמא ניתנה ליתבע וכו' אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע אמאי אינו משמט דאי יהיב שקיל מכלל דרישא אי יהיב ליה לא שקיל רישא צריך למימר ליה משמט אני סיפא לא צריך למימר ליה משמט אני ע\"כ. הרי דבהלואת יו\"ט דלא ניתנה ליתבע והוי דומה להתנה שלא יתבענו משמט אלא שאם אע\"פ כן רוצה לפרוע פורע שיאמר אע\"פ כן והיינו הדין שכתב רבינו. ואף שיש לדחות דאין מכאן הכרח משום דהך שקלא וטריא הוא אליבא דרב יוסף דאמר לא ניתנה ליתבע דאותביה ליה מההיא מתני' דשביעית והוצרך לתרץ כדתריץ ברם לרבה דפסק רבינו כוותיה פ\"ד מהל' יו\"ט אין צריך לאוקמה מתני' בהכי אלא כפשטא דמשמט ואינו משמט ממש והלואת יו\"ט ניתנה ליתבע וא\"כ לא נפק\"מ דהתנה שלא יתבענו שביעית משמטת, מ\"מ יש להוכיח מכאן האי דינא דאה\"נ דלרבה דהלכתא כוותיה לא נפקא האי דינא ברם מדר\"י נשמע לרבה דכיון דלר\"י כדי ליישב לו ההיא מתני' צריך לתרץ הכי ונפק\"מ דהתנה שלא יתבענו שביעית משמטת, ובזה לא משוינן פלוגתא ביניהם ויודה רבה לר\"י בדין זה. ומה גם להר\"ש שכתב בפ\"י דשביעית מ\"ב דגם לרבה צריך לאוקמה בהכי משום דביו\"ט גופיה כו\"ע מודו דלא ניתנה ליתבע והוי כמלוה לעשר שנים דאין שביעית משמטת וא\"כ קשה מההיא מתני' דהשוחט את הפרה וצריך לתרץ כדתריץ וצ\"ל בהכרח דה\"ה דגם לרבה צ\"ל כן ונקט לר\"י וה\"ה לרבה ונמצא דינא דהירושלמי יוצא גם מש\"ס דילן. ודע דהא דכתיבנא הוא לדעת רבינו דפסק כלישנא בתרא דמכות דהמלוה לחברו וקבע לו זמן אינו משמט דתיפול עליה קושיית הר\"ש אמנם למאן דפוסק שם כלישנא קמא דקבע לו זמן משמט לא קשה קושיית הר\"ש דשפיר אתי דהך סוגיא ס\"ל כלישנא קמא דהתם ולדידיה הך סוגיא הוי מופת חותך דפוסק כלישנא קמא דהתם והו\"ל להפוסקים לפסוק כלישנא קמא ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה </b>\n<b> את חברו וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן בב\"י ריש סימן ס\"ז דאחר שהעתיק דברי רבינו דכתב ודלא כדברי רש\"י שכתב שעבר על מה שכתוב בתורה וגם דברי רש\"י אפשר וכו' יעו\"ש, ובכל דפוסי הש\"ס שבידינו כתוב בדברי רש\"י במקום תיבת שעבר שהתנה וכו', ועיין בחי' הרמב\"ן למכות שכתב על שם רבינו דה\"ה אם מכר שלא תחזור ביובל תנאו קיים והקשה עליו דהא קרא צווח לא תמכר לצמיתות וכו' יעו\"ש, וכ\"כ גם כן בס' המצות לא תעשה רכ\"ז וז\"ל וראיתי להרב בחיבורו הגדול שמתנה ביובל כדרך שמתנה בשביעית וכו' יעו\"ש, ואנו לא מצאנו כן בדברי רבינו.<br><b> עוד</b> כתב הרמב\"ן שם בחידושי מכות וז\"ל ועוד אני אומר דזה הכתוב אמרה למוכר שלא ימכר לצמיתות וכו' וכיון שכן ליכא תקנתא בתנאי דלאו דבר שבממון הוא דמוכר נמי הוא מוזהר ולא מצי מחיל דמי לרבית דאזהריה רחמנא ללוה ולא מצי לאתנויי על מנת שלא יהא בו איסור רבית עכ\"ד יעו\"ש. וכונת דבריו בלשון זה של אני אומר דמשמע דאינו מוסכם לכל, מבוארים על פי מ\"ש רש\"י בחומש בקרא זה שלא יהיה הלוקח כובשה והשיג עליו הרמב\"ן שאין זה במשמעות של אזהרה הזאת לפי שהיא על המוכר לא על הלוקח ואולי נפרש בו והארץ לא תהיה נמכרת לצמיתות שתחזיק בה לעולם עכ\"ל, כלומר ועל פי זה לא קשה לרש\"י.<br><b> ושוב</b> כתב ואפשר עוד שנאמר שהיא מניעה שלא יאמרו בפירוש הריני מוכרה לך לעולם ואפי' אחר היובל וכו' או לשניהם וכו' עכ\"ל, וכ\"כ בספר המצות ל\"ת רכ\"ז נמצא דהך דהמציא דשניהם עוברים הלאו דלא תמכר אינו מוכרח מהכתוב דהא יש לפרש כפי' רש\"י אלא דנראה לו לפרש הכתוב באופן אחר ולחייב שניהם. וראיתי להרא\"ם שם שכתב על דברי רש\"י אלו וז\"ל בתורת כהנים כאילו אמר לא יכבשנה הלוקח וכו' עכ\"ל והיכן מצא מדברי רש\"י אלו בתורת כהנים והא ליכא בתורת כהנים אלא לצמיתות לחולטנית שפי' תיבת לצמיתות לפסיקה וכו' ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ואם </b>\n<b> מכר לצמיתות שניהם עוברים וכו'.</b> נראה שמפרש הכתוב הכי לא תמכר לא תהא נמכרת דהיינו בין מוכר בין לוקח על שניהם מזהיר ולכן תלה הלאו במכירה דכולל לשניהם ורש\"י בחומש כתב ליתן לאו על חזרת שדות וכו' שלא יהא הלוקח כובשה, נראה מדבריו שהלאו הוא ללוקח לחוד ולא ידעתי למה כיון דלשון לא תמכר משמע דלשניהם מזהיר, ועיין מ\"ש הרא\"ם שם ומ\"ש בחידושיי לעיל פ\"ט ה\"י יעו\"ש. ועוד קשה על הרא\"ם דרבינו והרמב\"ן בס' המצוות מצוה רכ\"ז לא מנאו ללאו כלל יעו\"ש, ואי היה כן בתורת כהנים וכמ\"ש הרא\"ם לא הוו פליגי ועיין עוד בדברי הרמב\"ן שם ומכלל דבריו שם ובפי' התורה נראה דס\"ל לדעת רבינו דשניהם לוקין משום שעברו אהורמנא דמלכא וקשה דאי אפשר זה לדעת רבינו דשניהם לוקין שהרי בפ\"ו מהלכות בכורות כתב דכל שאין מעשיו מועילים אינו לוקה יעו\"ש.<br><b> וראיתי</b> להרב מל\"מ דקשיא ליה כן לדעת החינוך דכתב דאם מכרו שניהם לוקין ואף שאין מעשיו מועילים ממ\"ש רבינו בהל' בכורות, ולא הקשה כן על הרמב\"ן, ובס' פרשת דרכים בנימוקיו על החינוך כתב וז\"ל לדעת הרמב\"ם שכתב פ\"ו מהל' בכורות שכל שלא הועילו מעשיו אינו לוקה ה\"נ אינו לוקה וכן נראה מפי\"ט מהל' סנהדרין וכו' אך המחבר וכו' וכן נראה וכו' אך קשה וכו' עכ\"ל. נראה מדבריו דאי לאו דקשיא ליה כמו שהקשה אך קשה וכו' הוה ניחא ליה דדעת החינוך חלוק מדעת רבינו, וליתא דמ\"ש החינוך דשניהם לוקין הוא לדעת רבינו שסיים זה הוא דעת הרמב\"ם יעו\"ש, וא\"כ מה בצע במה שנאמר שחלוק דעת החינוך מדעת רבינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> היורש וכו'.</b> כתב הרדב\"ז וז\"ל ונראה דאפי' בתוך היובל אם רצו בני המשפחה לסלק את הבעל בדמים הדין עמהם דאיכא פגם דמשפחה כדתניא וכו' עכ\"ל. והמה דברים תמוהים דא\"כ דאף בתוך היובל יכול לסלק למה נקט דינו ר' יוחנן בן ברוקא ביובל דאיובל מיתניא והתוס' בכתובות דף פ\"ד מכח זה כתבו דליכא פגם משפחה אלא עד היובל דכל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת היפך דבריו אלא שקשה מה יענו התוס' להך ברייתא דתני דאף בתוך היובל יכול לסלק. ולענ\"ד נראה לחלק דעד כאן לא אמרו בברייתא דיכול לסלק אף בתוך היובל אלא במכר דאמאי לקח בית הקברות מאחר משא\"כ בית הקברות שבא לו בירושה דממילא באה לו קרקע זה אז אמרינן דליכא פגם משפחה אלא ביובל כיון דניכר יותר."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ובן </b>\n<b> לוי וכו'.</b> עיין השגות ועיין מ\"ש מרן בכונתו ומה שהליץ בעד רבינו ומ\"ש עליו הרב מל\"מ והצריך עיון. ועיין מה שכתבתי בחי' לעיל בהל' תרומות פ\"א ה\"ד להליץ בעד מרן שם ושדבריו מוכרחין ממ\"ש רבינו כאן ויתיישבו דברי מרן דהכא, ופי' דברי דקשיתיה למרן דמהל' אלו נראה דתרומות ומעשרות תלוי בארצות שכרת להם ה' ברית ואילו בהל' תרומות כתב דאף בארצות שלא כרת ברית כל שכבשו אחרי הארצות שכרת ברית חייב בתרומות ומעשרות ואהא תירץ דהכונה דארצות שכרת להן ברית אין להן דין קדימה ואיחור משא\"כ בארצות שלא כרת ברית צריך דוקא שיהא כיבושן אחרי הארצות שכרת ברית, ומ\"ש כאן אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים וכו' ככל ישראל על כרחך הכי פירושו או שכבש מלך זה מדעת רוב ישראל והוא שלא כסדר קודם כבישת כל ארץ ישראל שכרת ברית או שהיה אחר כיבוש כל ארץ ישראל שכרת ברית אלא שלא היה מדעת רוב ישראל דהוי כיבוש יחיד הרי הכהנים וכו' ככל ישראל.<br><b> ושוב</b> אחר זמן רב נדפס ספר בירך יצחק וראיתי בסדר מטות מ\"ש ליישב לקושיית המל\"מ בדרכו הראשונה יעו\"ש שהוא נכון, ברם מ\"ש בדרכו השניה אחרי המחילה לא ירד לכונת מרן בדעת הראב\"ד דכונתו היא להשיג דלמה לא נתן להם במדין חלק בביזה ונתן להם תרומה ונהפוך הוא דכיון דלא היתה מארצות שנכרתה עליהן ברית הו\"ל ליתן להם חלק ולא תרומה ותירץ מרן דאה\"נ ואותה תרומה מדין חלק היתה ומה שלא היה חלק שוה בהוראת שעה היתה.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה דוחק מ\"ש מרן בכונת הראב\"ד ולענ\"ד נ\"ל בכונתו דקשיא ליה תרתי, חדא דכיון דתלי הא בהא דבמקום דנוטל חלק אינו נוטל תרומה ומעשר ובמקום דאינו נוטל חלק נוטל תרו\"מ א\"כ לא יטלו בהם דהיינו בסוריא תו\"מ כיון דהם היו תחת חלק הארץ וודאי נטלו חלקם ואף דתו\"מ דסוריא הוי מדברי סופרים מ\"מ מה להו להוסיף וליטול מזה ליתן לזה כיון דכל הטעם הוי משום חלקם הא נטלו חלקם ולא שייך בזה חומרא כשאר דוכתי דהא בהא תליא. ושנית קשיא ליה דהרי בביזת מדין לא נטלו חלק בישראל אלא בתרומה וכו' כלומר דמה שנטלו במדין היה בתורת תרומה כדכתיב והרמות מכס לה' וכו' ולפי דעת רבינו הו\"ל ליתן להם חלק כחלק בביזה ורבינו יתרץ דזה חשיב חלק בביזה ומה שלא היה בשוה גזרת הכתוב הוא, ולקושיא ראשונה יתרץ משום חומרת תרומות ומעשרות דארץ ישראל כי היכי דלא לישכחו. ועיין להרדב\"ז בחידושיו לרבינו שלא בא לכונת הראב\"ד מחמת שהשיא דבריו לדברי רבינו דלעיל יעו\"ש ודוק.",
+                "<b> כל שבט לוי מוזהרין וכו'.</b> כתב הסמ\"ג לאוין רע\"ו דלעתיד נוטלין חלק שנא' שער לוי אחד וכו' כדאיתא פרק יש נוחלין דף קכ\"ב וכ\"כ רשב\"ם שם. ועיין להר\"ן הובאו דבריו בשיטה מקובצת לב\"ב שם דקשיא ליה לסברא הלזו מקראי גופייהו שם והכריח דשבט לוי אין נוטלין יעו\"ש."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,115 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והחרובין </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ופי' דבריו פשוטים כמ\"ש מרן. ועוד קשה על רבינו וכמו שנתקשינו אני ובני יצחק יצ\"ו דמוכרח דמ\"ש בגמ' כי אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן וכו' דפי' הוא דה\"ה שאר אילנות דהא כשהקשו מבנות שוח ודאי דהפירוש הוא שהבין דמ\"ש שם בשם ר' יוחנן נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה הוא דה\"ה שאר אילנות וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה נהגו ומשו\"ה הקשה לו ממתני' דבנות שוח וא\"כ כשהקשה דלימא ליה כי אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן וכו' ודאי דפי' הוא גם שאר אילנות דאי חרובין דוקא איך יכול לומר לו כן והא איהו כשאמר חרובין לאו דוקא אמר נמצא דגם מדברים אלו דמשמען כדברי רבינו אדרבא הויין תברתייהו, ומן התימה על מרן ומהר\"י קורקוס והרדב\"ז בהל' מעשר פ\"א ה\"ט שסייעו לרבינו מהש\"ס הלזו ומה שתירץ מרן כאן ליישב לרבינו מהשגת הר\"א לא זכיתי לכונתו ועיין להרדב\"ז ומהר\"י קורקוס שהביאו הספרי והירושלמי שהוא סייעתא לסברת רבינו ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב מל\"מ ומה שכתבתי בספרי תועפות ראם דף צ' ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה וכו'.</b> עיין למרן שהביא דברי התוס' דמכות וכתב בסוף דבריו וזה מכת מרדות שכתב רבינו. ולענ\"ד דבריו תמוהים דהיכן מצינו שמי שעבר על מצות עשה מכין אותו מכת מרדות לא מצינו אלא שמי שרוצה לעבור על מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו שיקיים המצוה וכיון שעבר זמנה פוטרין אותו ולדידי אפשר לומר דכאן מכין אותו מכת מרדות משום שלעולם לא יקיים אדם מצוה זו שלעולם לא יבוא לידי חיוב ומשו\"ה מכין אותו כשאכל דליכא תיקון עוד דנמצא דביטל המצוה אבל קודם שיבטלנה אין מכין אותו משום דליכא מצוה כל שלא ראה פני החומה וק\"ל ועיין פ\"ג מהלכות בכורים ה\"ו דצריך לומר שם טעם אחר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסחוט את הפירות וכו'.</b> הכי איתא במתני' פי\"א דתרומות מ\"ג אין עושין תמרים דבש וכו' אלא זיתים וענבים בלבד ופשוט כי דין זה הוא להתיר זיתים וענבים להעלותם משקים לירושלים למעשר שני וכ\"ש אם יעלה הזיתים וענבים עצמן כשאר הפירות שצריך שיהיו הן עצמן וכ\"כ בפי' המשנה ולפיכך מותר להוציא מהן משקה וכו', ומן האמור אין מקום למ\"ש הרב חידושי אגדות בפ\"ח דיומא גבי סוגיא ותירוש לאו חמרא הוא והכתיב ותירוש ינובב בתולות דבר הבא מן התירוש ינובב בתולות וכתב רש\"י ז\"ל ה\"ק קרא הענבים יוציאו לכם דבר אשר ינובב בתולות וז\"ל החידושי אגדות פי' רש\"י ענבים וכו' וקצת קשה אמאי לא פריך מגופיה דקרא דכתיב מעשר דגנך ותירושך דל�� הוי ענבים דאין נותנין מעשר מן הפירות מן התורה וכו' והמה דברים תמוהים דהאי קרא איירי במעשר שני והא ברירנא דמעשר שני הפירות חייבות מדאורייתא אלא דזיתים וענבים הותרו להביאן משקים דאפקיה קרא בלשון תירוש ויצהר. גם בס' שיח יצחק בש\"ס הלזו נמשך אחריו בזה ולא דק, וציין בזה להפר\"ח ז\"ל במים חיים ריש הל' מעשר שני ואינו ענין לעניניו יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש לעיל בהל' תרומות פי\"א ה\"ח."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> פודין אותו עד שיגיע לעונת המעשרות וכו' לפיכך וכו'.</b> וכתב מרן ומ\"מ יש להקשות למה שינה רבינו וכתב בוסר במקום סמדר וכו' שהרי כשהגיע לפול הלבן מברכין עליו בורא פרי האדמה וצ\"ע ע\"כ. וברור הוא דטעות סופר נפל בדבריו וצ\"ל כשהגיע לפול הלבן מברכין עליו בורא פרי העץ וכמ\"ש איהו גופיה בספר הקצר באו\"ח סי' ר\"ב וכונתו להקשות דאיך סתם רבינו בוסר הרי סתם בוסר הוא שהגיע לפול הלבן וכמ\"ש בפרק כיצד מברכין דף ל\"ו ובפ' מקום שנהגו דף נ\"ג יעו\"ש ועיין להרב עצמות יוסף בקידושין דף נ\"ד שנתלבט בדברי מרן הללו ודברי מרן ברורים הם כדכתיבנא שוב ראיתי להרב תוס' יו\"ט בפ\"ה דמעשר שני משנה ה' כשהעתיק דברי מרן אלו העתיק בורא פרי העץ וכתב כדכתיבנא יעו\"ש, וכתב לתרץ קושיית מרן על פי מ\"ש בפירושו ולא תתקיים המתנה במעשר אלא א\"כ נתנו הפירות קודם שיבואו לעונת המעשרות, וכתב עוד בפ\"ב מהל' מעשר דהבוסר וכיוצא בו אינן חייבין במעשר וכתב עוד שם דזמן מעשר ענבים משיראו החרצן שלהן מבחוץ והשתא אם זה שיראה החרצן מבחוץ הוא הבוסר שהגיע לפול הלבן א\"כ כמו שסותם בפ\"ב מהל' מעשר וקראו בוסר סתם לשלא הגיע לפול הלבן ה\"נ הכא לענין נטע רבעי קורא אותו בוסר סתם לשלא הגיע וכו' יעו\"ש. והקשה עליו חכם בני יצ\"ו דממשנה י' פ\"ד דשביעית נראה להדיא דעונת המעשרות הוא הרבה יותר משיעור פול הלבן והוא דאמרו במשנה מאימתי אין קוצצין את האילן וכו' והגפנים משיגרעו וכו' וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו יעו\"ש ובש\"ס דברכות ודפסחים שכתבנו למעלה מבואר דגרוע היינו פול הלבן והשתא מבואר יוצא דעונת המעשרות הוא הרבה יותר מפול הלבן שהרי בהגיעו לפול הלבן מתחיל זמן האיסור של קציצת האילנות שמעכשיו ואילך הוא מה שנקרא פרי וזה שאמר והגפנים משיגרעו ומשבא לעונת המעשרות מתחיל זמן ההיתר לקצוץ משום שכבר נגמר בישול הפירות נמצא דעונת המעשרות הוא אחר פול הלבן והיינו עונתן למעשרות כמ\"ש רבינו שם בפ\"ב דהל' מעשר הענבים משיראו החרצן שלהם דהרי הוא מבושל וא\"כ לפ\"ז מ\"ש רבינו תחילה שם הבוסר וכיוצא בו היינו בוסר כמו שנקרא בלשון חכמים דהוא בהגיעו לפול הלבן וכמ\"ש שם בש\"ס ואף דנקרא פרי לענין ברכה מ\"מ לענין מעשרות ונטע רבעי דכתיב נמי ביה תבואתו וכמ\"ש בתורת כהנים צריך שיראה החרצן מבחוץ וזהו עונתן למעשרות וכדכתיבנא ולכן שפיר כתב רבינו כאן דאם נתנו במתנה בבוסר שפיר דמי משום דעדיין לא הגיע לעונת המעשרות וא\"כ נראה אמת כמ\"ש התוס' יו\"ט בתירוץ שני ומתיישב שפיר בזה דבכל מקום שהוזכר בדברי רבינו בוסר הוא כפול הלבן וכמו שהוא בנזיר וכדכתב התוס' יו\"ט.<br><b> ולפ\"ז</b> מתיישב שפיר לישנא דירושלמי בפ\"ק דערלה הביאוהו הר\"ש והרא\"ש בהל' ערלה וז\"ל פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגין ופגין היינו כל פרי שאינו מבושל כל צרכו ולאיזה צורך קאמר הירושלמי בוסר יאמר פגין לחודיה ושם כלול כל פירות שלא בישלו כל צרכן אלא ודאי דר\"ל דבשלמא כל הפירות משיוציאו הפרי נחשב פרי משא\"כ ענבים דמשעת חניטה עד היותן כפול הלבן שאז נקראים בוסר אינן נקראים פרי וכמבואר ממתני' דשביעית שהבאתי בסמוך ולכן כאן לענין רבעי דצריך שיגיע לעונת המעשרות קאמר הירושלמי אין אתה פודה לא בוסר אע\"פ שנקרא פרי ולא פגין ג\"כ דנקראו פרי אלא צריך כל הפירות מבושלין כל צרכן כל אחד ואחד כשיעורן לעונת המעשרות וכן נראה דעת הרא\"ש בהל' ערלה והטור ביו\"ד סי' רצ\"ד דכתב דפודין אותן אחר שיגמרו וכתב מרן בב\"י שם שהוא כדעת רבינו כאן דפסק דאין פודין עד שיגיע לעונת המעשרות וכמ\"ש בתורת כהנים.<br><b> ומכלל</b> האמור מבואר דכל זמן שלא הגיע לעונת המעשרות דאין פודין אותם דמותרין באכילה שהרי כתב הרא\"ש שם והטור בריש סי' רצ\"ד דפגין אסורין בערלה ומותרין ברבעי ומדאסרו בערלה ודאי שהם פרי דבסמדר שאינו פרי מותר בערלה דלא כר' יוסי, ואפ\"ה מתיר ברבעי והיינו משום דכל שלא הגיעו לעונת המעשרות מותר ברבעי דמאחר שאין פודין אותם ויכולים לתתם במתנה וכמ\"ש רבינו וכדכתיבנא לעיל א\"כ אינם קדשי גבוה וכדכתב התוס' יו\"ט ואינן נכללים במ\"ש קרא יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. והא דאמרו במתני' בפ\"ק דערלה משנה ז' וסמדר מותר בערלה וברבעי דמשמע הא בוסר אסור בשניהם וכמ\"ש שם רבינו והרע\"ב, היינו דוקא לערלה הוא דכתבו כן אבל ברבעי אה\"נ דאף בוסר מותר כל שלא הגיע לעונת המעשר דהיינו שיראה החרצן מבחוץ ומן התימה על התוס' יו\"ט שם במשנה ז' בפ\"ק דערלה על זה שפי' הרע\"ב אבל בבוסר הכל מודים שהוא פרי כתב וז\"ל ולא קשה על מ\"ש במשנה ה' פ\"ה דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע\"ג וכו' דמ\"מ דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע לעונתו ניתן במתנה עכ\"ל. והוא תימה שהרי הרא\"ש והטור דס\"ל כדעת רבינו דאין פודין אלא עד שיגיעו לעונת המעשרות כתבו דמותר באכילה קודם לכן בבוסר ופגין וודאי דכמו דמפרשים הירושלמי ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגין היינו דמותר באכילה ה\"נ מפרשים הת\"כ.<br><b> הן</b> אמת דפשט הירושלמי והתורת כהנים לא משמע הכי דלישנא דאין פודין משמע דאף שהוא בקדושת רבעי מ\"מ אין פודין עד שיגיעו לעונת המעשרות וכמו שכן ראיתי להרב שדה יהושע שם בפ\"ק דערלה שהאריך בזה יעו\"ש, מ\"מ כיון שהגדולים הללו מפרשים אותה הכי דמותר באכילה וחזינן לרבינו נמי שאמר דבוסר נקנה במתנה אין לנו לומר דפליגי בזה מאחר דלא חזינן בפירוש בדברי רבינו שאוסר באכילה ומ\"ש רבינו בסוף פרקין הי\"ג דהנובלות אסורות ברבעי היינו משום דכך ריביתייהו ועיין במ\"ש מרן בב\"י שם בריש סי' רצ\"ד ועיין להר\"ש שם בפ\"ק דערלה שהבין כן בדברי הירושלמי דפגין ובוסר מותרין באכילה ברבעי וכן רבינו ירוחם הביאו מרן שם בבדק הבית יעו\"ש.<br><b> ולענין</b> הלכה נראה ברור מכל מאי דכתיבנא דבבוסר שלא הגיע לפול הלבן הוא מותר אליבא דכו\"ע ואין בו ספק כלל וכמבואר ברם אחר שהגיע לפול הלבן באנו למחלוקת דלדעת כל הפוסקים מותר כל שלא הגיע לעונת המעשרות זולת רבינו לדעת התוס' יו\"ט אסור ברם כפי מאי דכתיבנא לעיל אפשר דאף רבינו יסבור כמותם ומ\"מ אף אם יהיה אמת דעת רבינו כמ\"ש התוס' יו\"ט אפ\"ה נראה להתיר מטעם ספק ספיקא משום דאעיקרא במחלוקת היא שנוייה אי רבעי נוהג בזמן הזה כמ\"ש ��בינו כאן בפרקין לעיל בסמוך והשתא הוי ס\"ס, ספק אי רבעי נוהג בזמן הזה או לא ואת\"ל דנוהג, ספק אי בבוסר ופגין אסור לאכול או מותר לאכול עד שיגיע לעונת המעשרות כדעת רובא דרבוותא וכדכתיבנא והוי ס\"ס המתהפך. ובגפנים שבבתים שלנו שהם גפן יחידית איכא נמי ספיקא אחרינא להתיר דאיכא פלוגתא ביני רבוותא אי נוהג רבעי בגפן יחידית או צריך שתים כנגד שתים ואחד יוצאה זנב דפחות מכאן אינו נקרא כרם יעו\"ש בב\"י סי' רצ\"ד והשתא איכא תלתא ס\"ס, ספק אי נוהג רבעי בזמן הזה ואת\"ל דנוהג, ספק אי נוהג בגפן יחידית ואת\"ל דנוהג, ספק איכא רבעי בבוסר ומתהפך מכל צד כמבואר ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין לקט וכו'.</b> עיין להרב תוס' יו\"ט במשנה י' פ\"ה דמעשר שני וראיתי במכתב להחכם השלם זה רעי חיים שב\"ע נר\"ו דכתב שדברי רבינו הם מתוספתא הביאה רש\"י ביומא דף ל\"ו ע\"א ועיין מה שהקשו עליו בתוס' ישנים שם, והשתא רש\"י ס\"ל כיון דבתוספתא לא תני מעשר עני ס\"ל דמאי דתני במתני' דמעשר שני אעפ\"י שאינן מעכבין וכו' דלא קאי כי אם ללקט שכחה ופאה כי אין להם בקרא דבערתי הקדש תיבה בפני עצמה אלא אגב מעשר עני וזהו מ\"ש בתוספתא שאין להם וידוי כלומר תיבה בפני עצמה והשתא זהו נמי דעת רבינו זה תורף דבריו. ואף אני אביא דממתני' גופא הכי משמע דלא קאי כי אם ללקט שכחה ופאה דהא תני במתני' הלקט בלתי וא\"ו דהו\"ל למימר והלקט כדאמר בכולהו דאח\"כ אלא ש\"מ דלחלק יצא דבלקט שכחה ופאה דוקא אין מעכבין ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,112 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Second Tithes and Fourth Year's Fruit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Second_Tithes_and_Fourth_Year's_Fruit",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והחרובין </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ופי' דבריו פשוטים כמ\"ש מרן. ועוד קשה על רבינו וכמו שנתקשינו אני ובני יצחק יצ\"ו דמוכרח דמ\"ש בגמ' כי אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן וכו' דפי' הוא דה\"ה שאר אילנות דהא כשהקשו מבנות שוח ודאי דהפירוש הוא שהבין דמ\"ש שם בשם ר' יוחנן נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה הוא דה\"ה שאר אילנות וכמ\"ש התוס' שם ד\"ה נהגו ומשו\"ה הקשה לו ממתני' דבנות שוח וא\"כ כשהקשה דלימא ליה כי אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן וכו' ודאי דפי' הוא גם שאר אילנות דאי חרובין דוקא איך יכול לומר לו כן והא איהו כשאמר חרובין לאו דוקא אמר נמצא דגם מדברים אלו דמשמען כדברי רבינו אדרבא הויין תברתייהו, ומן התימה על מרן ומהר\"י קורקוס והרדב\"ז בהל' מעשר פ\"א ה\"ט שסייעו לרבינו מהש\"ס הלזו ומה שתירץ מרן כאן ליישב לרבינו מהשגת הר\"א לא זכיתי לכונתו ועיין להרדב\"ז ומהר\"י קורקוס שהביאו הספרי והירושלמי שהוא סייעתא לסברת רבינו ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b>\n<b> הפטור וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב מל\"מ ומה שכתבתי בספרי תועפות ראם דף צ' ע\"ג."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אינו </b>\n<b> לוקה וכו'.</b> עיין למרן שהביא דברי התוס' דמכות וכתב בסוף דבריו וזה מכת מרדות שכתב רבינו. ולענ\"ד דבריו תמוהים דהיכן מצינו שמי שעבר על מצות עשה מכין אותו מכת מרדות לא מצינו אלא שמי שרוצה לעבור על מצות עשה מכין אותו עד שתצא נפשו שיקיים המצוה וכיון שעבר זמנה פוטרין אותו ולדידי אפשר לומר דכאן מכין אותו מכת מרדות משום שלעולם לא יקיים אדם מצוה זו שלעולם לא יבוא לידי חיוב ומשו\"ה מכין אותו כשאכל דליכא תיקון עוד דנמצא דביטל המצוה אבל קודם שיבטלנה אין מכין אותו משום דליכא מצוה כל שלא ראה פני החומה וק\"ל ועיין פ\"ג מהלכות בכורים ה\"ו דצריך לומר שם טעם אחר."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא </b>\n<b> יסחוט את הפירות וכו'.</b> הכי איתא במתני' פי\"א דתרומות מ\"ג אין עושין תמרים דבש וכו' אלא זיתים וענבים בלבד ופשוט כי דין זה הוא להתיר זיתים וענבים להעלותם משקים לירושלים למעשר שני וכ\"ש אם יעלה הזיתים וענבים עצמן כשאר הפירות שצריך שיהיו הן עצמן וכ\"כ בפי' המשנה ולפיכך מותר להוציא מהן משקה וכו', ומן האמור אין מקום למ\"ש הרב חידושי אגדות בפ\"ח דיומא גבי סוגיא ותירוש לאו חמרא הוא והכתיב ותירוש ינובב בתולות דבר הבא מן התירוש ינובב בתולות וכתב רש\"י ז\"ל ה\"ק קרא הענבים יוציאו לכם דבר אשר ינובב בתולות וז\"ל החידושי אגדות פי' רש\"י ענבים וכו' וקצת קשה אמאי לא פריך מגופיה דקרא דכתיב מעשר דגנך ותירושך דלא הוי ענבים דאין נותנין מעשר מן הפירות מן התורה וכו' והמה דברים תמוהים דהאי קרא איירי במעשר שני והא ברירנא דמעשר שני הפירות חייבות מדאורייתא אלא דזיתים וענבים הותרו להביאן משקים דאפקיה קרא בלשון תירוש ויצהר. גם בס' שיח יצחק בש\"ס הלזו נמשך אחריו בזה ולא דק, וציין בזה להפר\"ח ז\"ל במים חיים ריש הל' מעשר שני ואינו ענין לעניניו יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מ\"ש לעיל בהל' תרומות פי\"א ה\"ח."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b>\n<b> פודין אותו עד שיגיע לעונת המעשרות וכו' לפיכך וכו'.</b> וכתב מרן ומ\"מ יש להקשות למה שינה רבינו וכתב בוסר במקום סמדר וכו' שהרי כשהגיע לפול הלבן מברכין עליו בורא פרי האדמה וצ\"ע ע\"כ. וברור הוא דטעות סופר נפל בדבריו וצ\"ל כשהגיע לפול הלבן מברכין עליו בורא פרי העץ וכמ\"ש איהו גופיה בספר הקצר באו\"ח סי' ר\"ב וכונתו להקשות דאיך סתם רבינו בוסר הרי סתם בוסר הוא שהגיע לפול הלבן וכמ\"ש בפרק כיצד מברכין דף ל\"ו ובפ' מקום שנהגו דף נ\"ג יעו\"ש ועיין להרב עצמות יוסף בקידושין דף נ\"ד שנתלבט בדברי מרן הללו ודברי מרן ברורים הם כדכתיבנא שוב ראיתי להרב תוס' יו\"ט בפ\"ה דמעשר שני משנה ה' כשהעתיק דברי מרן אלו העתיק בורא פרי העץ וכתב כדכתיבנא יעו\"ש, וכתב לתרץ קושיית מרן על פי מ\"ש בפירושו ולא תתקיים המתנה במעשר אלא א\"כ נתנו הפירות קודם שיבואו לעונת המעשרות, וכתב עוד בפ\"ב מהל' מעשר דהבוסר וכיוצא בו אינן חייבין במעשר וכתב עוד שם דזמן מעשר ענבים משיראו החרצן שלהן מבחוץ והשתא אם זה שיראה החרצן מבחוץ הוא הבוסר שהגיע לפול הלבן א\"כ כמו שסותם בפ\"ב מהל' מעשר וקראו בוסר סתם לשלא הגיע לפול הלבן ה\"נ הכא לענין נטע רבעי קורא אותו בוסר סתם לשלא הגיע וכו' יעו\"ש. והקשה עליו חכם בני יצ\"ו דממשנה י' פ\"ד דשביעית נראה להדיא דעונת המעשרות הוא הרבה יותר משיעור פול הלבן והוא דאמרו במשנה מאימתי אין קוצצין את האילן וכו' והגפנים משיגרעו וכו' וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו יעו\"ש ובש\"ס דברכות ודפסחים שכתבנו למעלה מבואר דגרוע היינו פול הלבן והשתא מבואר יוצא דעונת המעשרות הוא הרבה יותר מפול הלבן שהרי בהגיעו לפול הלבן מתחיל זמן האיסור של קציצת האילנות שמעכשיו ואילך הוא מה שנקרא פרי וזה שאמר והגפנים משיגרעו ומשבא לעונת המעשרות מתחיל זמן ההיתר לקצוץ משום שכבר נגמר בישול הפירות נמצא דעונת המעשרות הוא אחר פול הלבן והיינו עונתן למעשרות כמ\"ש רבינו שם בפ\"ב דהל' מעשר הענבים משיראו החרצן שלהם דהרי הוא מבושל וא\"כ לפ\"ז מ\"ש רבינו תחילה שם הבוסר וכיוצא בו היינו בוסר כמו שנקרא בלשון חכמים דהוא בהגיעו לפול הלבן וכמ\"ש שם בש\"ס ואף דנקרא פרי לענין ברכה מ\"מ לענין מעשרות ונטע רבעי דכתיב נמי ביה תבואתו וכמ\"ש בתורת כהנים צריך שיראה החרצן מבחוץ וזהו עונתן למעשרות וכדכתיבנא ולכן שפיר כתב רבינו כאן דאם נתנו במתנה בבוסר שפיר דמי משום דעדיין לא הגיע לעונת המעשרות וא\"כ נראה אמת כמ\"ש התוס' יו\"ט בתירוץ שני ומתיישב שפיר בזה דבכל מקום שהוזכר בדברי רבינו בוסר הוא כפול הלבן וכמו שהוא בנזיר וכדכתב התוס' יו\"ט.<br><b> ולפ\"ז</b> מתיישב שפיר לישנא דירושלמי בפ\"ק דערלה הביאוהו הר\"ש והרא\"ש בהל' ערלה וז\"ל פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגין ופגין היינו כל פרי שאינו מבושל כל צרכו ולאיזה צורך קאמר הירושלמי בוסר יאמר פגין לחודיה ושם כלול כל פירות שלא בישלו כל צרכן אלא ודאי דר\"ל דבשלמא כל הפירות משיוציאו הפרי נחשב פרי משא\"כ ענבים דמשעת חניטה עד היותן כפול הלבן שאז נקראים בוסר אינן נקראים פרי וכמבואר ממתני' דשביעית שהבאתי בסמוך ולכן כאן לענין רבעי דצריך שיגיע לעונת המעשרות קאמר הירושלמי אין אתה פודה לא בוסר אע\"פ שנקרא פרי ולא פגין ג\"כ דנקראו פרי אלא צריך כל הפירות מבושלין כל צרכן כל אחד ואחד כשיעורן לעונת המעשרות וכן נראה דעת הרא\"ש בהל' ערלה והטור ביו\"ד סי' רצ\"ד דכתב דפודין אותן אחר שיגמרו וכתב מרן בב\"י שם שהוא כדעת רבינו כאן דפסק דאין פודין עד שיגיע לעונת המעשרות וכמ\"ש בתורת כהנים.<br><b> ומכלל</b> האמור מבואר דכל זמן שלא הגיע לעונת המעשרות דאין פודין אותם דמותרין באכילה שהרי כתב הרא\"ש שם והטור בריש סי' רצ\"ד דפגין אסורין בערלה ומותרין ברבעי ומדאסרו בערלה ודאי שהם פרי דבסמדר שאינו פרי מותר בערלה דלא כר' יוסי, ואפ\"ה מתיר ברבעי והיינו משום דכל שלא הגיעו לעונת המעשרות מותר ברבעי דמאחר שאין פודין אותם ויכולים לתתם במתנה וכמ\"ש רבינו וכדכתיבנא לעיל א\"כ אינם קדשי גבוה וכדכתב התוס' יו\"ט ואינן נכללים במ\"ש קרא יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. והא דאמרו במתני' בפ\"ק דערלה משנה ז' וסמדר מותר בערלה וברבעי דמשמע הא בוסר אסור בשניהם וכמ\"ש שם רבינו והרע\"ב, היינו דוקא לערלה הוא דכתבו כן אבל ברבעי אה\"נ דאף בוסר מותר כל שלא הגיע לעונת המעשר דהיינו שיראה החרצן מבחוץ ומן התימה על התוס' יו\"ט שם במשנה ז' בפ\"ק דערלה על זה שפי' הרע\"ב אבל בבוסר הכל מודים שהוא פרי כתב וז\"ל ולא קשה על מ\"ש במשנה ה' פ\"ה דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע\"ג וכו' דמ\"מ דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע לעונתו ניתן במתנה עכ\"ל. והוא תימה שהרי הרא\"ש והטור דס\"ל כדעת רבינו דאין פודין אלא עד שיגיעו לעונת המעשרות כתבו דמותר באכילה קודם לכן בבוסר ופגין וודאי דכמו דמפרשים הירושלמי ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגין היינו דמותר באכילה ה\"נ מפרשים הת\"כ.<br><b> הן</b> אמת דפשט הירושלמי והתורת כהנים לא משמע הכי דלישנא דאין פודין משמע דאף שהוא בקדושת רבעי מ\"מ אין פודין עד שיגיעו לעונת המעשרות וכמו שכן ראיתי להרב שדה יהושע שם בפ\"ק דערלה שהאריך בזה יעו\"ש, מ\"מ כיון שהגדולים הללו מפרשים אותה הכי דמותר באכילה וחזינן לרבינו נמי שאמר דבוסר נקנה במתנה אין לנו לומר דפליגי בזה מאחר דלא חזינן בפירוש בדברי רבינו שאוסר באכילה ומ\"ש רבינו בסוף פרקין הי\"ג דהנובלות אסורות ברבעי היינו משום דכך ריביתייהו ועיין במ\"ש מרן בב\"י שם בריש סי' רצ\"ד ועיין להר\"ש שם בפ\"ק דערלה שהבין כן בדברי הירושלמי דפגין ובוסר מותרין באכילה ברבעי וכן רבינו ירוחם הביאו מרן שם בבדק הבית יעו\"ש.<br><b> ולענין</b> הלכה נראה ברור מכל מאי דכתיבנא דבבוסר שלא הגיע לפול הלבן הוא מותר אליבא דכו\"ע ואין בו ספק כלל וכמבואר ברם אחר שהגיע לפול הלבן באנו למחלוקת דלדעת כל הפוסקים מותר כל שלא הגיע לעונת המעשרות זולת רבינו לדעת התוס' יו\"ט אסור ברם כפי מאי דכתיבנא לעיל אפשר דאף רבינו יסבור כמותם ומ\"מ אף אם יהיה אמת דעת רבינו כמ\"ש התוס' יו\"ט אפ\"ה נראה להתיר מטעם ספק ספיקא משום דאעיקרא במחלוקת היא שנוייה אי רבעי נוהג בזמן הזה כמ\"ש רבינו כאן בפרקין לעיל בסמוך והשתא הוי ס\"ס, ספק אי רבעי נוהג בזמן הזה או לא ואת\"ל דנוהג, ספק אי בבוסר ופגין אסור לאכול או מותר לאכול עד שיגיע לעונת המעשרות כדעת רובא דרבוותא וכדכתיבנא והוי ס\"ס המתהפך. ובגפנים שבבתים שלנו שהם גפן יחידית איכא נמי ספיקא אחרינא להתיר דא��כא פלוגתא ביני רבוותא אי נוהג רבעי בגפן יחידית או צריך שתים כנגד שתים ואחד יוצאה זנב דפחות מכאן אינו נקרא כרם יעו\"ש בב\"י סי' רצ\"ד והשתא איכא תלתא ס\"ס, ספק אי נוהג רבעי בזמן הזה ואת\"ל דנוהג, ספק אי נוהג בגפן יחידית ואת\"ל דנוהג, ספק איכא רבעי בבוסר ומתהפך מכל צד כמבואר ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b>\n<b> שאין לקט וכו'.</b> עיין להרב תוס' יו\"ט במשנה י' פ\"ה דמעשר שני וראיתי במכתב להחכם השלם זה רעי חיים שב\"ע נר\"ו דכתב שדברי רבינו הם מתוספתא הביאה רש\"י ביומא דף ל\"ו ע\"א ועיין מה שהקשו עליו בתוס' ישנים שם, והשתא רש\"י ס\"ל כיון דבתוספתא לא תני מעשר עני ס\"ל דמאי דתני במתני' דמעשר שני אעפ\"י שאינן מעכבין וכו' דלא קאי כי אם ללקט שכחה ופאה כי אין להם בקרא דבערתי הקדש תיבה בפני עצמה אלא אגב מעשר עני וזהו מ\"ש בתוספתא שאין להם וידוי כלומר תיבה בפני עצמה והשתא זהו נמי דעת רבינו זה תורף דבריו. ואף אני אביא דממתני' גופא הכי משמע דלא קאי כי אם ללקט שכחה ופאה דהא תני במתני' הלקט בלתי וא\"ו דהו\"ל למימר והלקט כדאמר בכולהו דאח\"כ אלא ש\"מ דלחלק יצא דבלקט שכחה ופאה דוקא אין מעכבין ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tithes/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,173 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tithes",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעשרות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מוציאין וכו' שנא' כי תקחו וכו'.</b> בספרי, הביאו הרדב\"ז ומהר\"י קורקוס יעו\"ש. ושמעתי לחד מרבנן דקשיא ליה מהכא למ\"ש רש\"י בקידושין דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה הכי גרסינן וכו' שאף מעשר ראשון לכהנים מדקנסינהו עזרא ללוים עכ\"ל. ולמה לו מהאי טעמא תיפוק ליה דמדינא אין הכהן נותן מעשר ראשון ללוים כמ\"ש בספרי ודוק.",
+                "<b> וכן כל מתנות כהונה וכו'. </b> עיין מ\"ש מרן וז\"ל אך קשה וכו' וא\"כ היאך סתם רבינו וכתב דכל מתנות כהונה וכו' עכ\"ל. והקשה עליו חכם בני יצחק נר\"ו דההיא ברייתא איירי בלוי עם כהן שהלוי יתן לכהן תרומה וחלה ותרומת מעשר דאיכא בהו קדושה ורבינו כאן איירי במידי דכהן תרומה וחלה וכיוצא דאין מוציאין מכהן לכהן דהכי כתב רבינו בפירוש וכן וכו' אין מוצאין מכהן לכהן ואה\"נ דמלוי לכהן מוצאין אם הוא דבר שבקדושה ואם הוא דבר שאין בו קדושה אין מוציאין מידו דהיינו מעשר ראשון וזה הוא שאמרו בברייתא אין מוציאין מלוי ללוי ולכן כתב רבינו דין זה דאין מוציאין מידו דזרוע ולחיים דוקא בפ\"ט מהל' בכורים ה\"ח יעו\"ש משא\"כ בדברים הנקדשים.<br><b> ומ\"ש</b> מרן לתרץ וז\"ל וי\"ל שדחה רבינו ההיא ברייתא מקמי מתני' דסוף פ\"ק דפאה וכו' עכ\"ל יעו\"ש, גם בזה לא ירדנו לכונתו וז\"ל המשנה כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהם עד שימרחו ע\"כ, ופי' בין כהן בין לוי שלקחו או זה או זה המעשרות שלהם אם כהן הוא אינו נותן התרומה לאחר ואם הוא לוי אינו נותן המעשר ללוי אחר ואה\"נ דאם הוא לוי נותן התרומה לכהן ואינו מעכב לעצמו אלא המעשר וכן דייקי דברי רבינו בפ\"ו דמעשר הט\"ו כהן או לוי וכו' מוציאין התרומה והמעשרות מידיהן ונותנין אותם ללוים ולכהנים אחרים וכו' ואם קנו קודם שתגמר מלאכתן אין מוציאין מידם עכ\"ל. ופי' אין מוציאין מידם התרומה מכהן ליתנה לכהן אחר והמעשר מהלוי ליתנו ללוי אחר דקאי לתחילת דבריו כמובן ואה\"נ דהלוי נותן התרומה לכהן נמצא אינו ענין ההיא מתני' לנידון דידן. או אפשר לפרש האי מתני' דתיבת המעשרות הוא דוקא מעשר ולא תרומה והכי פירושה בין כהן בין לוי וכו' שלקחו המעשרות דוקא שלהן אם ירצו בין הכהן בין הלוי ליטול את המעשר שלהן משא\"כ התרומה דאינה שלהן אלא אם היה כהן הנוטל הגורן אבל אם היה לוי צריך ליתן לכהן את התרומה דאית בה קדושה באופן [ד]דברי ההיא מתני' אינו מנגד לההיא ברייתא וצ\"ע דברי מרן."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> פירותיו טבלים וכו'.</b> וכתב מהר\"י קורקוס מדתני פרק הזרוע וכו' אשר ירימו לה' אין לך אלא משעת הרמה ע\"כ, ופי' דאשר ירימו מיותר למדרש דאין לך אלא משעת הרמה עכ\"ל. ואחר המחילה רבה אינו מיותר דבסנהדרין דף פ\"ג דרשו מיניה דטבל במיתה דחילול חילול מתרומה דדריש לא יחללו וכו' אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר נמצא דאיצטריך אשר ירימו להכי וצ\"ל כמ\"ש התוס' שם בפ' הזרוע דף ק\"ל ע\"ב ד\"ה אין לך. ומ\"ש רבינו אע\"פ שאין חייבין ��י' כיון שהם חייבים מיתה לשמים שמע מינה דחשיב דאכל תרומה ויתחייב לכהן קמ\"ל דכיון דהוי קודם הרמה פטור מתשלומין. ועדיין לענ\"ד אינו מדוקדק לשון זה דהא לו יהי דלא חשיב דאכל תרומה מ\"מ משום טבל חייב מיתה דאפי' הכהן שאוכל טבל חייב מיתה. ועוד קשה דמדיוק דבריו משמע דאם הוא אחר הרמה חייב וליתא דמאי שנא דמזיק מתנות כהונה או אכלן דפטור וכמו שהקשו בגמ' שם ומוקי להאי ברייתא דאתו לידיה בטבלייהו וא\"כ גם רבינו הו\"ל למימר דאם באו לידיה בטבלייהו גם אחר הרמה פטור ולמה השמיטו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החרובין </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ופי' דבריו דתחילה השיג עליו דלאו דוקא חרובין הוא דהוו דרבנן אלא כל שאר אילנות ושוב כתב ונראה דחרובי שיטה וצלמונה קאמר כלומר דאיירי רבינו בחרובי שיטה וצלמונה וההשגה בזה הוא דס\"ל להראב\"ד דפטורים לגמרי אף מדרבנן שאינם מאכל אדם ומה שהוצרך לומר הראב\"ד ונראה וכו' אף דגם בזה משיג עליו משום דמדברי רבינו בריש פ\"ק דמעשר שני הל' ג' נראה להדיא דבחרובי שיטה וצלמונה דוקא הוא דאיירי רבינו יעו\"ש. ומעתה דברי מרן בכאן שתמה על הראב\"ד בזה הם דברים תמוהים ומה שתירץ הוא מבואר להדיא בדברי רבינו שם ואין צורך לקושיא ותירוץ ודוק. ועיין במה שכתבתי בהלכות מעשר שני פ\"א ה\"ג."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב מל\"מ בפרק י\"א ה\"ט."
+            ],
+            [
+                "<b>והמלח </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה, דתיקשי ליה להירושלמי איך פליג אמתני' וכי היתכן דהירושלמי פליג אמתני' וודאי דצ\"ל כפי' רבינו בפי' המשנה דכובש מים ומלח ומתני' פירושי קמפרש וכמ\"ש מרן, נמצא דברי מרן מוכרחים, והרב מל\"מ כתב על דברי מרן אלו ועיין פ\"ה דין י\"ד וצ\"ע עכ\"ל. ולא זכיתי לכוונתו דאי כוונתו להקשות על מרן ממ\"ש רבינו שם הכובש והיינו בחומץ לא קשה כלל דרבינו כפל הדינים שם ובכלל כתב הכובש והיינו כדהכא במלח וכן בפרקין גופיה בסמוך ה\"ד כתב רבינו או כבשן במלח וכו' נמצא בפירוש דלרבינו ליכא חומץ ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b>\n<b> להערים וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן והצריך עיון. ויש מי שהקשה עליו דמאי קשיא הרי רבינו לקמן איירי בנגמרו מלאכתן ולא נקבעו למעשר ורש\"י איירי בלא נגמרו מלאכתן. ולא קשה מידי דהכונה למרן דמדברי רבינו מוכח דאיכא קבע בבהמה אבל ודאי דלדינא לא פליגי וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוצא </b>\n<b> זיתים וכו'.</b> עיין בפי' המשנה לרבינו ובמ\"ש התוס' יו\"ט שם ובמה שכתבתי בפ\"ט ה\"א יעו\"ש.",
+                "<b> או</b>\n<b> מתאנים שנתעשרו וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן משם הר\"י קורקוס, ועיין להרב לח\"מ פט\"ו מהל' גזלה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי וכו'.</b> וכתב מרן ועדיין יש להקשות וכו' הכי הו\"ל למימר אין הטבל נקבע וכו' יעו\"ש. ולי נראה לתרץ דכיון דאיכא מכת מרדות משו\"ה התחיל באין לוקין מן התורה וכו' עד שיקבע אבל בשאר לוקין מדרבנן."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ליטרא </b>\n<b> מעשר וכו'.</b> ועיין השגות. ונ\"ל דדעת הראב\"ד כתוס' מנחות דף ע' ד\"ה ליטרא וכו' דס\"ל דהש\"ס מיירי בדבר שאין זרעו כלה יעו\"ש. אמנם רבינו ס\"ל כמ\"ש הר\"ן שם בנדרים דף כ\"ט ע\"ב וז\"ל וקשה לי דהאי כל שקלא וטריא בדבר שאין זרעו כלה ומדאורייתא ליכא מידי שאין זרעו כלה דלחייבי במעשר ונראה בעיני דקרא אסמכתא בעלמא וכו' אלו דבריו. הרי דמוקי לברייתא דליטרא מעשר בדבר שזרעו כלה וקרא אסמכתא וכדי שלא יהא חוטא נשכר חייבוהו וכמ\"ש רש\"י. ובדברי התוס' שזכרנו עיין בתשובת הרב חות יאיר סי' רכ\"ד מה שתמה עליהם מהש\"ס דנדרים יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה בפשט דבריהם אף שהוא דוחק דשם בנדרים לא הקשו בש\"ס מיד מהא דליטרא מעשר להא דליטרא בצלים אלא למה שתירצו למה שהקשו תחילה שם מההיא דבצלים שירדו עליהם גשמים וכו' אבל היכא דקא טרח בטל ברובא אהא קשיא ליה מליטרא מעשר ומדלא הקשו תחילה ודאי דהש\"ס ידע דליכא קושיא וזה שכתבו צריך ליישב וכו' ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המניח </b>\n<b> וכו' מצאן וכו'.</b> וכתב מרן ופסק רבינו כמותם דרבים נינהו עכ\"ל. וכן פסק להדיא רבינו ההיא מתני' דמקוה שנמדד בפ\"י מהלכות מקואות ה\"ו יעו\"ש. ומן התימה על הרדב\"ז ז\"ל שכתב דרבינו פסק כמ\"ד בפי' דמתני' דמעת לעת היינו של הנחה וקשיא ליה להרב על זה דבש\"ס אסקיה בקשיא והו\"ל למיפסק כר' יוחנן יעו\"ש, ודבריו תמוהים וכמבואר ומה גם דרבינו לא הזכיר מעת לעת.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ומ\"ש ואינו מעשר ודאי פשוט הוא עכ\"ל. ועיין מ\"ש עליו הרב מל\"מ. ולענ\"ד לפי חומר הנושא נראה דכונתו למה שכתב רבינו ואינו מעשר ודאי דהם דברי מותר דכיון שכתב הרי זה חושש לכל מה שהפריש ודאי דצריך להפריש מתורת ספק ולא בתורת ודאי ולא הול\"ל אלא מפריש מעשר שנית כמ\"ש בפ\"ה דתרומות ה\"ז ולא כתב שם ואינו תורם ודאי כמ\"ש כאן וכן שם בהל' כ\"ד גבי חבית יעו\"ש וא\"כ מה צורך לכתוב כאן ואינו מעשר ודאי וז\"ש מרן פשוט הוא דאינו מעשר מתורת ודאי ולא היה צורך לכותבו ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> וכו'.</b> עיי' מ\"ש הרב מל\"מ, ועיין בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>בימי </b>\n<b> יוחנן וכו'.</b> עיי' מ\"ש הרב מל\"מ באורך ובסוף דבריו כתב דכל שהוא ספק נקרא דמאי אף במקום דחייב להפריש תרומה גדולה יעו\"ש, וכן מבואר בדברי הרב תוס' יו\"ט במשנה ד' פ\"ג דמעשרות על מ\"ש רבינו שם בפירוש המשנה דחייב להפריש דמאי, דחייב להפריש גם תרומה גדולה וכתב שכן נראין דברי רבינו בחיבורו יעו\"ש והיינו דבחיבור לא כתב מילת דמאי אלא הרי הם ספק יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מעשר ראשון וכו'.</b> עיין מה שהביא הרב מל\"מ לרש\"י דפרק עגלה ערופה ומה שתירץ, ולענ\"ד נראה ליישב מעין מ\"ש הרב בתירוץ שני והוא ע\"פ דברי רש\"י בבכורות דף י\"א ע\"ב ד\"ה דמאי וז\"ל ולא דמי לשאר דמאי שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש בסוכה משום דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידי וכו' עכ\"ל, והשתא משו\"ה חיישינן דילמא אכל ליה אבל גבי גר שנתגייר לא שייך האי טעמא ומשו\"ה אמרינן שימכרנה לכהן אך קשה לרש\"י בנדרים למה כתב לההיא טעמא מסברתיה כיון דאיכא האי טעמא דש\"ס ערוך וכמ\"ש איהו גופיה בבכורות שהוא ש\"ס דסוכה ובשלמא לרש\"י דפ' עגלה ערופה, ותוס' דיומא דף ט' לא קשיא דאינהו ז\"ל אתו למילתא אחריתא דנהי שצריך להפריש תרומת מעשר מדמאי משא\"כ תרומה גדולה דשאני זה מזה או כמ\"ש רש\"י בבכורות או כמ\"ש בנדרים מ\"מ ימכרנה לכהן מאחר שהוא ספק שמא עם הארץ זה הוא מאותן שמעשרין ואם כן הכהן יביא ראיה דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולזה תירץ רש\"י שמא יאכל והתוספות תירצו כיון דהוי מועט וכו' ברם לרש\"י דנדרים קשה כדכתיבנא.<br><b> ועוד</b> קשה טובא עליו מה שהקשה חכם בני נר\"ו ממ\"ש במכות דף י\"ז ע\"א דמאי כיון דממונא הוא אפרושי מפריש וכתב רש\"י דאינו אלא גזל משא\"כ מעשר דבהפרשתו איכא חיוב מיתה דבעינא לאפרושי תרומת מעשר וכו' עכ\"ל. ופירושו שם נראה מוכרח שם בש\"ס דקאמר כיון דממונא וכו' מכלל דמעשר ראשון אי מפריש חל עליה איסורא והשתא לפי מ\"ש רש\"י בבכורות דסבר עם הארץ דללוי הוא דפקיד רחמנא וכו' משמע דאף אם יפריש הישראל התרומת מעשר סובר דלא רמיא עליה דידיה ליתנו לכהן והוא היפך הש\"ס דמכות דלדידיה אם כן יפריש אף המעשר ראשון ולא יאכל טבל ולא יתן לכהן כלום דלא רמיא עליה דידיה ליתן לכהן וכמ\"ש רש\"י, ויותר תימה לרש\"י דנדרים דמה שאין מפרישין הוא משום דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה וע\"ה לא ציית היקשא וכו' א\"כ מה הפרש יש בין מעש' ראשון למעשר עני ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> רוב מכניסים לבתיהם וכו'.</b> עיין להר\"ש שפי' במתני' כפי' רבינו כאן אמנם רבינו שם בפי' המשנה נייד מפי' זה ופירש שחזקתו שהפריש בשדה שלא יכשל בהבאתו לבית ויכשל באכילת עראי יעו\"ש, ועיין להרב תוס' יו\"ט שם דקשיא ליה לפירוש זה דרבינו (דפי') [בפי'] המשנה דמשום שרגילים לעשר יהא בחזקת מעושר ויצא מכלל דמאי וכו' יעו\"ש, פי' דבריו דאף דאיכא רוב הרגילים בכך ואיכא למימר אזלינן בתר רובא אפ\"ה לא משום זה מחזקינן ליה בחזקת מעושר ויוצא מתורת דמאי דהא אעיקרא מאי דתקינו רבנן דמאי הוא אף דאיכא רובא דרוב עמי הארץ מעשרין הם ואפ\"ה הצריכו חכמים לעשר ולא דמי למ\"ש הר\"ש בפ\"ד דדמאי משנה ד' דמשו\"ה לא נקט תרומה גדולה משום דאין רגילות לשהות ת\"ג וכו' וכ\"כ בריש פ\"ו שם יעו\"ש, וכן פסק רבינו פ\"ד מהל' תרומות הי\"ד דהתם לאו מטעם רובא אלא משום דאין רגילות והיינו כולי עלמא, ואף דאיכא איזה אדם שלא יתרום בטל במיעוט מיעוטו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפקיד </b>\n<b> פירותיו וכו'.</b> משנה בפ\"ג דדמאי וכת\"ק. ורבינו בפי' המשנה והרע\"ב פירשו דת\"ק שאמר אצל הגוי כפירותיו היינו לומר ופירות של הגוי פטורים מן המעשר ור\"ש דאמר דמאי הוא משום דחיישינן שמא ישראל אחד מן החשודים על המעשרות הפקיד ג\"כ בידו ונתחלפו אלו באלו יעו\"ש, ולא ידעתי אמאי פירשו נגד הש\"ס דבכורות דף י\"א ע\"ב דמפורש שם דת\"ק שאמר כפירותיו היינו דחייב להפריש משום דס\"ל מירוח הגוי [אין] פוטר ור\"ש אומר דמאי משום דספק חילפן או לא ואמרו שם דלכו\"ע צריך להפריש ופלוגתא הוא אי צריך למיהב לכהן יעו\"ש, ובשלמא לרבינו כאן בחיבורו שהוא לפסק הלכה שפיר כתב דינא שהרי הן כפירותיו והיינו דפטירי משום דאיהו פסק דמירוח הגוי פוטר ברם למפרשי המשניות אמאי הוצרכו לפרש נגד הש\"ס ואף דרבינו בפי' המשנה והרע\"ב פסקי דינא אחר פירושם, מ\"מ הו\"ל להביא פי' דש\"ס ושוב הו\"ל למימר דלמאי דקי\"ל מירוח הגוי פוטר הרי זה פטור דהרי הן כפירותיו.<br><b> שם.</b> עיין במ\"ש הרדב\"ז כאן ובמה שכתבתי לעיל בהל' תרומות פ\"א הי\"א יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חשוד </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב מרן וקי\"ל כל מקום ששנה רשב\"ג וכו' ודבריו תמוהים דהא כמה דוכתי פסק רבינו דלא כרשב\"ג וכמו שכתבתי לעיל בהל' תרומות פ\"א הט\"ו יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיי פ\"ז מהל' ברכות סוף ה\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שכתבתי לעיל בפ\"א מהלכות תרומות הכ\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Yitzchak Yeranen/Sefer Zeraim/Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tithes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,170 @@
+{
+    "title": "Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Tithes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yitzchak_Yeranen_on_Mishneh_Torah,_Tithes",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b>\n<b> מוציאין וכו' שנא' כי תקחו וכו'.</b> בספרי, הביאו הרדב\"ז ומהר\"י קורקוס יעו\"ש. ושמעתי לחד מרבנן דקשיא ליה מהכא למ\"ש רש\"י בקידושין דף נ\"ח ע\"ב ד\"ה הכי גרסינן וכו' שאף מעשר ראשון לכהנים מדקנסינהו עזרא ללוים עכ\"ל. ולמה לו מהאי טעמא תיפוק ליה דמדינא אין הכהן נותן מעשר ראשון ללוים כמ\"ש בספרי ודוק.",
+                "<b> וכן כל מתנות כהונה וכו'. </b> עיין מ\"ש מרן וז\"ל אך קשה וכו' וא\"כ היאך סתם רבינו וכתב דכל מתנות כהונה וכו' עכ\"ל. והקשה עליו חכם בני יצחק נר\"ו דההיא ברייתא איירי בלוי עם כהן שהלוי יתן לכהן תרומה וחלה ותרומת מעשר דאיכא בהו קדושה ורבינו כאן איירי במידי דכהן תרומה וחלה וכיוצא דאין מוציאין מכהן לכהן דהכי כתב רבינו בפירוש וכן וכו' אין מוצאין מכהן לכהן ואה\"נ דמלוי לכהן מוצאין אם הוא דבר שבקדושה ואם הוא דבר שאין בו קדושה אין מוציאין מידו דהיינו מעשר ראשון וזה הוא שאמרו בברייתא אין מוציאין מלוי ללוי ולכן כתב רבינו דין זה דאין מוציאין מידו דזרוע ולחיים דוקא בפ\"ט מהל' בכורים ה\"ח יעו\"ש משא\"כ בדברים הנקדשים.<br><b> ומ\"ש</b> מרן לתרץ וז\"ל וי\"ל שדחה רבינו ההיא ברייתא מקמי מתני' דסוף פ\"ק דפאה וכו' עכ\"ל יעו\"ש, גם בזה לא ירדנו לכונתו וז\"ל המשנה כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהם עד שימרחו ע\"כ, ופי' בין כהן בין לוי שלקחו או זה או זה המעשרות שלהם אם כהן הוא אינו נותן התרומה לאחר ואם הוא לוי אינו נותן המעשר ללוי אחר ואה\"נ דאם הוא לוי נותן התרומה לכהן ואינו מעכב לעצמו אלא המעשר וכן דייקי דברי רבינו בפ\"ו דמעשר הט\"ו כהן או לוי וכו' מוציאין התרומה והמעשרות מידיהן ונותנין אותם ללוים ולכהנים אחרים וכו' ואם קנו קודם שתגמר מלאכתן אין מוציאין מידם עכ\"ל. ופי' אין מוציאין מידם התרומה מכהן ליתנה לכהן אחר והמעשר מהלוי ליתנו ללוי אחר דקאי לתחילת דבריו כמובן ואה\"נ דהלוי נותן התרומה לכהן נמצא אינו ענין ההיא מתני' לנידון דידן. או אפשר לפרש האי מתני' דתיבת המעשרות הוא דוקא מעשר ולא תרומה והכי פירושה בין כהן בין לוי וכו' שלקחו המעשרות דוקא שלהן אם ירצו בין הכהן בין הלוי ליטול את המעשר שלהן משא\"כ התרומה דאינה שלהן אלא אם היה כהן הנוטל הגורן אבל אם היה לוי צריך ליתן לכהן את התרומה דאית בה קדושה באופן [ד]דברי ההיא מתני' אינו מנגד לההיא ברייתא וצ\"ע דברי מרן."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b>\n<b> פירותיו טבלים וכו'.</b> וכתב מהר\"י קורקוס מדתני פרק הזרוע וכו' אשר ירימו לה' אין לך אלא משעת הרמה ע\"כ, ופי' דאשר ירימו מיותר למדרש דאין לך אלא משעת הרמה עכ\"ל. ואחר המחילה רבה אינו מיותר דבסנהדרין דף פ\"ג דרשו מיניה דטבל במיתה דחילול חילול מתרומה דדריש לא יחללו וכו' אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר נמצא דאיצטריך אשר ירימו להכי וצ\"ל כמ\"ש התוס' שם בפ' הזרוע דף ק\"ל ע\"ב ד\"ה אין לך. ומ\"ש רבינו אע\"פ שאין חייבין פי' כיון שהם חייבים מיתה לשמים שמע מינה דחשיב דאכל תרומה ויתחייב לכהן קמ\"ל דכיון דהוי קודם הרמה פטור מתשלומין. ועדיין לענ\"ד אינו מדוקדק לשון זה דהא לו יהי דלא חשיב דאכל תרומה מ\"מ משום טבל חייב מיתה דאפי' הכהן שאוכל טבל חייב מיתה. ועוד קשה דמדיוק דבריו משמע דאם הוא אחר הרמ�� חייב וליתא דמאי שנא דמזיק מתנות כהונה או אכלן דפטור וכמו שהקשו בגמ' שם ומוקי להאי ברייתא דאתו לידיה בטבלייהו וא\"כ גם רבינו הו\"ל למימר דאם באו לידיה בטבלייהו גם אחר הרמה פטור ולמה השמיטו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החרובין </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ופי' דבריו דתחילה השיג עליו דלאו דוקא חרובין הוא דהוו דרבנן אלא כל שאר אילנות ושוב כתב ונראה דחרובי שיטה וצלמונה קאמר כלומר דאיירי רבינו בחרובי שיטה וצלמונה וההשגה בזה הוא דס\"ל להראב\"ד דפטורים לגמרי אף מדרבנן שאינם מאכל אדם ומה שהוצרך לומר הראב\"ד ונראה וכו' אף דגם בזה משיג עליו משום דמדברי רבינו בריש פ\"ק דמעשר שני הל' ג' נראה להדיא דבחרובי שיטה וצלמונה דוקא הוא דאיירי רבינו יעו\"ש. ומעתה דברי מרן בכאן שתמה על הראב\"ד בזה הם דברים תמוהים ומה שתירץ הוא מבואר להדיא בדברי רבינו שם ואין צורך לקושיא ותירוץ ודוק. ועיין במה שכתבתי בהלכות מעשר שני פ\"א ה\"ג."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בד\"א </b>\n<b> וכו'.</b> עיין מ\"ש הרב מל\"מ בפרק י\"א ה\"ט."
+            ],
+            [
+                "<b>והמלח </b>\n<b> וכו'.</b> עיין השגות ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה, דתיקשי ליה להירושלמי איך פליג אמתני' וכי היתכן דהירושלמי פליג אמתני' וודאי דצ\"ל כפי' רבינו בפי' המשנה דכובש מים ומלח ומתני' פירושי קמפרש וכמ\"ש מרן, נמצא דברי מרן מוכרחים, והרב מל\"מ כתב על דברי מרן אלו ועיין פ\"ה דין י\"ד וצ\"ע עכ\"ל. ולא זכיתי לכוונתו דאי כוונתו להקשות על מרן ממ\"ש רבינו שם הכובש והיינו בחומץ לא קשה כלל דרבינו כפל הדינים שם ובכלל כתב הכובש והיינו כדהכא במלח וכן בפרקין גופיה בסמוך ה\"ד כתב רבינו או כבשן במלח וכו' נמצא בפירוש דלרבינו ליכא חומץ ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b>\n<b> להערים וכו'.</b> ועיין מ\"ש מרן והצריך עיון. ויש מי שהקשה עליו דמאי קשיא הרי רבינו לקמן איירי בנגמרו מלאכתן ולא נקבעו למעשר ורש\"י איירי בלא נגמרו מלאכתן. ולא קשה מידי דהכונה למרן דמדברי רבינו מוכח דאיכא קבע בבהמה אבל ודאי דלדינא לא פליגי וק\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוצא </b>\n<b> זיתים וכו'.</b> עיין בפי' המשנה לרבינו ובמ\"ש התוס' יו\"ט שם ובמה שכתבתי בפ\"ט ה\"א יעו\"ש.",
+                "<b> או</b>\n<b> מתאנים שנתעשרו וכו'.</b> עיין מ\"ש מרן משם הר\"י קורקוס, ועיין להרב לח\"מ פט\"ו מהל' גזלה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>יראה </b>\n<b> לי וכו'.</b> וכתב מרן ועדיין יש להקשות וכו' הכי הו\"ל למימר אין הטבל נקבע וכו' יעו\"ש. ולי נראה לתרץ דכיון דאיכא מכת מרדות משו\"ה התחיל באין לוקין מן התורה וכו' עד שיקבע אבל בשאר לוקין מדרבנן."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ליטרא </b>\n<b> מעשר וכו'.</b> ועיין השגות. ונ\"ל דדעת הראב\"ד כתוס' מנחות דף ע' ד\"ה ליטרא וכו' דס\"ל דהש\"ס מיירי בדבר שאין זרעו כלה יעו\"ש. אמנם רבינו ס\"ל כמ\"ש הר\"ן שם בנדרים דף כ\"ט ע\"ב וז\"ל וקשה לי דהאי כל שקלא וטריא בדבר שאין זרעו כלה ומדאורייתא ליכא מידי שאין זרעו כלה דלחייבי במעשר ונראה בעיני דקרא אסמכתא בעלמא וכו' אלו דבריו. הרי דמוקי לברייתא דליטרא מ��שר בדבר שזרעו כלה וקרא אסמכתא וכדי שלא יהא חוטא נשכר חייבוהו וכמ\"ש רש\"י. ובדברי התוס' שזכרנו עיין בתשובת הרב חות יאיר סי' רכ\"ד מה שתמה עליהם מהש\"ס דנדרים יעו\"ש.<br><b> ולענ\"ד</b> נראה בפשט דבריהם אף שהוא דוחק דשם בנדרים לא הקשו בש\"ס מיד מהא דליטרא מעשר להא דליטרא בצלים אלא למה שתירצו למה שהקשו תחילה שם מההיא דבצלים שירדו עליהם גשמים וכו' אבל היכא דקא טרח בטל ברובא אהא קשיא ליה מליטרא מעשר ומדלא הקשו תחילה ודאי דהש\"ס ידע דליכא קושיא וזה שכתבו צריך ליישב וכו' ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המניח </b>\n<b> וכו' מצאן וכו'.</b> וכתב מרן ופסק רבינו כמותם דרבים נינהו עכ\"ל. וכן פסק להדיא רבינו ההיא מתני' דמקוה שנמדד בפ\"י מהלכות מקואות ה\"ו יעו\"ש. ומן התימה על הרדב\"ז ז\"ל שכתב דרבינו פסק כמ\"ד בפי' דמתני' דמעת לעת היינו של הנחה וקשיא ליה להרב על זה דבש\"ס אסקיה בקשיא והו\"ל למיפסק כר' יוחנן יעו\"ש, ודבריו תמוהים וכמבואר ומה גם דרבינו לא הזכיר מעת לעת.<br><b> עוד</b> כתב מרן וז\"ל ומ\"ש ואינו מעשר ודאי פשוט הוא עכ\"ל. ועיין מ\"ש עליו הרב מל\"מ. ולענ\"ד לפי חומר הנושא נראה דכונתו למה שכתב רבינו ואינו מעשר ודאי דהם דברי מותר דכיון שכתב הרי זה חושש לכל מה שהפריש ודאי דצריך להפריש מתורת ספק ולא בתורת ודאי ולא הול\"ל אלא מפריש מעשר שנית כמ\"ש בפ\"ה דתרומות ה\"ז ולא כתב שם ואינו תורם ודאי כמ\"ש כאן וכן שם בהל' כ\"ד גבי חבית יעו\"ש וא\"כ מה צורך לכתוב כאן ואינו מעשר ודאי וז\"ש מרן פשוט הוא דאינו מעשר מתורת ודאי ולא היה צורך לכותבו ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b>\n<b> וכו'.</b> עיי' מ\"ש הרב מל\"מ, ועיין בספרי אגורה באהלך דף כ\"ג."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>בימי </b>\n<b> יוחנן וכו'.</b> עיי' מ\"ש הרב מל\"מ באורך ובסוף דבריו כתב דכל שהוא ספק נקרא דמאי אף במקום דחייב להפריש תרומה גדולה יעו\"ש, וכן מבואר בדברי הרב תוס' יו\"ט במשנה ד' פ\"ג דמעשרות על מ\"ש רבינו שם בפירוש המשנה דחייב להפריש דמאי, דחייב להפריש גם תרומה גדולה וכתב שכן נראין דברי רבינו בחיבורו יעו\"ש והיינו דבחיבור לא כתב מילת דמאי אלא הרי הם ספק יעו\"ש ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>אבל </b>\n<b> מעשר ראשון וכו'.</b> עיין מה שהביא הרב מל\"מ לרש\"י דפרק עגלה ערופה ומה שתירץ, ולענ\"ד נראה ליישב מעין מ\"ש הרב בתירוץ שני והוא ע\"פ דברי רש\"י בבכורות דף י\"א ע\"ב ד\"ה דמאי וז\"ל ולא דמי לשאר דמאי שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש בסוכה משום דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידי וכו' עכ\"ל, והשתא משו\"ה חיישינן דילמא אכל ליה אבל גבי גר שנתגייר לא שייך האי טעמא ומשו\"ה אמרינן שימכרנה לכהן אך קשה לרש\"י בנדרים למה כתב לההיא טעמא מסברתיה כיון דאיכא האי טעמא דש\"ס ערוך וכמ\"ש איהו גופיה בבכורות שהוא ש\"ס דסוכה ובשלמא לרש\"י דפ' עגלה ערופה, ותוס' דיומא דף ט' לא קשיא דאינהו ז\"ל אתו למילתא אחריתא דנהי שצריך להפריש תרומת מעשר מדמאי משא\"כ תרומה גדולה דשאני זה מזה או כמ\"ש רש\"י בבכורות או כמ\"ש בנדרים מ\"מ ימכרנה לכהן מאחר שהוא ספק שמא עם הארץ זה הוא מאותן שמעשרין ואם כן הכהן יביא ראיה דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולזה תירץ רש\"י שמא יאכל והתוספות תירצו כיון דהוי מועט וכו' ברם לרש\"י דנדרים קשה כדכתיבנא.<br><b> ועוד</b> קשה טובא עליו מה שהקשה חכם בני נר\"ו ממ\"ש במכות דף י\"ז ע\"א דמאי כיון דממונא הוא אפרושי מפריש וכתב רש\"י דאינו אלא גזל משא\"כ מעשר דבהפרשתו איכא חיוב מיתה דבעינא לאפרושי תרומת מעשר וכו' עכ\"ל. ופירושו שם נראה מוכרח שם בש\"ס דקאמר כיון דממונא וכו' מכלל דמעשר ראשון אי מפריש חל עליה איסורא והשתא לפי מ\"ש רש\"י בבכורות דסבר עם הארץ דללוי הוא דפקיד רחמנא וכו' משמע דאף אם יפריש הישראל התרומת מעשר סובר דלא רמיא עליה דידיה ליתנו לכהן והוא היפך הש\"ס דמכות דלדידיה אם כן יפריש אף המעשר ראשון ולא יאכל טבל ולא יתן לכהן כלום דלא רמיא עליה דידיה ליתן לכהן וכמ\"ש רש\"י, ויותר תימה לרש\"י דנדרים דמה שאין מפרישין הוא משום דלא למדנו בה עון מיתה אלא מהיקשא דתרומה גדולה וע\"ה לא ציית היקשא וכו' א\"כ מה הפרש יש בין מעש' ראשון למעשר עני ודו\"ק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אם </b>\n<b> רוב מכניסים לבתיהם וכו'.</b> עיין להר\"ש שפי' במתני' כפי' רבינו כאן אמנם רבינו שם בפי' המשנה נייד מפי' זה ופירש שחזקתו שהפריש בשדה שלא יכשל בהבאתו לבית ויכשל באכילת עראי יעו\"ש, ועיין להרב תוס' יו\"ט שם דקשיא ליה לפירוש זה דרבינו (דפי') [בפי'] המשנה דמשום שרגילים לעשר יהא בחזקת מעושר ויצא מכלל דמאי וכו' יעו\"ש, פי' דבריו דאף דאיכא רוב הרגילים בכך ואיכא למימר אזלינן בתר רובא אפ\"ה לא משום זה מחזקינן ליה בחזקת מעושר ויוצא מתורת דמאי דהא אעיקרא מאי דתקינו רבנן דמאי הוא אף דאיכא רובא דרוב עמי הארץ מעשרין הם ואפ\"ה הצריכו חכמים לעשר ולא דמי למ\"ש הר\"ש בפ\"ד דדמאי משנה ד' דמשו\"ה לא נקט תרומה גדולה משום דאין רגילות לשהות ת\"ג וכו' וכ\"כ בריש פ\"ו שם יעו\"ש, וכן פסק רבינו פ\"ד מהל' תרומות הי\"ד דהתם לאו מטעם רובא אלא משום דאין רגילות והיינו כולי עלמא, ואף דאיכא איזה אדם שלא יתרום בטל במיעוט מיעוטו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפקיד </b>\n<b> פירותיו וכו'.</b> משנה בפ\"ג דדמאי וכת\"ק. ורבינו בפי' המשנה והרע\"ב פירשו דת\"ק שאמר אצל הגוי כפירותיו היינו לומר ופירות של הגוי פטורים מן המעשר ור\"ש דאמר דמאי הוא משום דחיישינן שמא ישראל אחד מן החשודים על המעשרות הפקיד ג\"כ בידו ונתחלפו אלו באלו יעו\"ש, ולא ידעתי אמאי פירשו נגד הש\"ס דבכורות דף י\"א ע\"ב דמפורש שם דת\"ק שאמר כפירותיו היינו דחייב להפריש משום דס\"ל מירוח הגוי [אין] פוטר ור\"ש אומר דמאי משום דספק חילפן או לא ואמרו שם דלכו\"ע צריך להפריש ופלוגתא הוא אי צריך למיהב לכהן יעו\"ש, ובשלמא לרבינו כאן בחיבורו שהוא לפסק הלכה שפיר כתב דינא שהרי הן כפירותיו והיינו דפטירי משום דאיהו פסק דמירוח הגוי פוטר ברם למפרשי המשניות אמאי הוצרכו לפרש נגד הש\"ס ואף דרבינו בפי' המשנה והרע\"ב פסקי דינא אחר פירושם, מ\"מ הו\"ל להביא פי' דש\"ס ושוב הו\"ל למימר דלמאי דקי\"ל מירוח הגוי פוטר הרי זה פטור דהרי הן כפירותיו.<br><b> שם.</b> עיין במ\"ש הרדב\"ז כאן ובמה שכתבתי לעיל בהל' תרומות פ\"א הי\"א יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חשוד </b>\n<b> וכו'.</b> וכתב מרן וקי\"ל כל מקום ששנה רשב\"ג וכו' ודבריו תמוהים דהא כמה דוכתי פסק רבינו דלא כ��שב\"ג וכמו שכתבתי לעיל בהל' תרומות פ\"א הט\"ו יעו\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עיין </b> בחידושיי פ\"ז מהל' ברכות סוף ה\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיין </b> מה שכתבתי לעיל בפ\"א מהלכות תרומות הכ\"ב."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות מעשרות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Yitzchak Yeranen",
+        "Sefer Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}